³î×ñí ¾êþ íò¾í îóî−

‫הופק לזיכוי הרבים ע"י‬
‫ב "ה‬
‫עידן המועדים‬
‫‪Q ( ð " ¼¾³ ) ó−þîõ−×í -óî− î íò¾í ¾êþ ³î×ñí R‬‬
‫¼‪ðî¼î ê"¬−ñ¾ ¹½î− í−ðëî¼ îò−ëþ ñ"¾êþí öþô ,íþîþë íò¾ô ,ê"ôþ ,µîþ¼ öìñî¾í :−š½õ −õ ñ‬‬
‫‪(02‬‬‫‪02-5324067) ê"¬−ñ¾ ó−þõê-öë öð−¼ ëþí −ð− ñ¼ µþ¼òî ë³×ò‬‬
‫ מנהגי ערב ראש השנה ‬
‫ עירוב תבשילין ‬
‫‪ .ê‬תפילה‪ ,‬שופר‪ ,‬התרת נדרים – בתפילת שחרית בערב‬
‫ראש השנה אי אומרי וידוי ונפילת אפיי )שו"ע תקפא‪ ,‬ג( ]ובסליחות‪,‬‬
‫‪ .ê‬השנה חל ראש השנה בימי חמישי ושישי‪ ,‬ומיד במוצאי יו‬
‫טוב שני של ראש השנה נכנסת השבת ]חל כ לאחרונה בשני תשע"א‬
‫ב‪ ,‬ויחול כ ג בשנה הבאה ובתשע"ח[‪ .‬חכמינו ז"ל אסרו לבשל או‬
‫לאפות ביוטוב לצור שבת‪ ,‬והתירו לעשות כ רק על ידי הנחת‬
‫"עירוב תבשילי" )שולח ערו‪ %‬סימ תקכז‪ ,‬א(‪ .‬דהיינו‪ ,‬שהאד יניח פת‬
‫ותבשיל מערב יוטוב )ביו רביעי( לכבוד שבת‪ ,‬כדי שיהיה ניכר‬
‫שהוא אינו מתחיל ביוטוב בבישול ובאפיה לצור שבת‪ ,‬אלא רק‬
‫גומר את ההכנות של שבת שכבר התחיל לעשות מערב יוטוב‬
‫א התחילו באמירת קוד עלות השחר‪ ,‬וארע שהגיעו לוידוי ונפילת אפיי‬
‫קוד הנ החמה‪ ,‬יש לאומר )עי' מ"ב ש‪ ,‬כג; מו*(([‪ .‬ואי תוקעי בשופר‬
‫בערב ראש השנה )רמ"א ש( ]אפילו בבית‪ .‬וא צרי להתלמד‪ ,‬יתקע בחדר‬
‫סגור )בא"ח‪ ,‬ש"א נצבי‪ ,‬ב; מ"ב ש‪ ,‬כד([‪ ,‬ונוהגי לעשות התרת נדרי )כה"ח‬
‫ש‪ ,‬צט(‪.‬‬
‫‪ .ë‬תשובה – בערב ראש השנה ישי כל אד על ליבו לשוב‬
‫בתשובה‪ ,‬ובפרט מעבירות שבי אד לחבירו‪ ,‬ולא ימתי עד ערב‬
‫יוהכיפורי לבקש מחילה מחבירו‪ ,‬אלא יקדי עצמו למצוה‪,‬‬
‫וכל היו יעסוק בתורה ובמצוות )חיי אד קלח‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫‪ .è‬טבילה‪ ,‬תענית‪ ,‬צדקה – יש נוהגי לטבול במקוה טהרה‬
‫)רמ"א תקפא‪ ,‬ד; בא"ח ש ג(‪ ,‬ויש נוהגי להתענות )שו"ע ש‪ ,‬ב ועי' תקצז‪ ,‬ב(‪,‬‬
‫ויש נוהגי ללכת לבית הקברות ולהרבות ש בתחינות )רמ"א תקפא‪,‬‬
‫ד; בא"ח ש"א עקב‪ ,‬טו ונצבי‪ ,‬ב(‪ ,‬משו שביתהקברות הוא מקו מנוחת‬
‫הצדיקי והתפילה מתקבלת ש יותר )מ"ב ש‪ ,‬כז( ]וא לא היה בבית‬
‫הקברות ל' יו‪ ,‬צרי לבר "ברכת אשר יצר אתכ בדי"‪ ,‬בש ומלכות‬
‫)שו"ע רכד‪,‬‬
‫יב([‪ ,‬ונותני צדקה לעניי )רמ"א ש(‪.‬‬
‫‪ .ð‬תספורת וביגוד – מנהג ישראל להסתפר בערב ראש השנה‪,‬‬
‫ולובשי בגדי נאי לכבוד יוטוב‪ ,‬להראות שאנו שמחי‬
‫ובטוחי בחסדי ה' שיוציא לאור משפטינו לחיי טובי ולשלו‬
‫)עי' שו"ע תקפא‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫‪ .í‬לימוד התפילה – ראוי לכל אד לתת את ליבו קוד ראש‬
‫השנה‪ ,‬לעבור על סדר התפילה והפיוטי וללמוד פירוש כדי‬
‫שיהיו שגורי בפיו‪ ,‬וילמד זאת ג לבניו )מטה אפרי תקפא‪ ,‬נח(‪.‬‬
‫‪ .î‬תפילת מנחה ‪ -‬יזהר האד בתפילת מנחה של ערב ראש‬
‫השנה להתפללה במתינות ובכוונה‪ ,‬מפני שהיא התפילה האחרונה‬
‫של השנה )ב איש חי נצבי‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ .ï‬הדלקת נרות – מדליקי נרות לכבוד ראש השנה )שעה ‪,(6:42‬‬
‫ומברכי‪" :‬ברו‪ ...‬אשר קידשנו במצוותיו‪ ,‬וציונו להדליק נר של‬
‫יוטוב" )מ"ב רסג‪ ,‬כד( ]והמדליקי בלילה קוד הקידוש‪ ,‬יש לה על מה‬
‫שיסמוכו )יחו"ד א‪ ,‬כח; חזו"ע יו"ט‪ ,‬שו([‪ .‬ונכו שהנשי לא תברכנה ברכת‬
‫"שהחיינו" בעת הדלקת הנרות‪ ,‬ותצאנה ידי חובה בברכת‬
‫"שהחיינו" שמברכי בקידוש )סב(‪ – .‬ויש להכי נר נשמה‪ ,‬כדי‬
‫שיוכלו להדליק באמצעותו את הנרות ביו השני וכ ליו שבת‬
‫]וכ המשתמשי ב"פתיל צ*"‪ ,‬יכינו אותו‪ ,‬א מעיקר הדי יש אומרי שמותר‬
‫להשחילו ג ביוטוב )שו"ת שבט הלוי ט‪ ,‬קכח ועוד(‪ ,‬אבל א החור סתו‪ ,‬אי‬
‫להשחיל בו הפתיל‪ ,‬וכ א מושבי הפתיל מחוברי אסור להפריד[‪.‬‬
‫______________‬
‫*( הבהרה‪ :‬סת ציו שבדברינו‪ ,‬הכוונה לעמוד שבספר חזו עובדיה‪ ,‬ימי‬
‫נוראי או יו"טוב‪ .‬שו"ע=שולח ערו‪ .%‬מ"ב=משנה ברורה‪ .‬כה"ח=כ& החיי‪.‬‬
‫)רמ"א ש( )וא הניח תבשיל בלבד‪ ,‬מותר לו לבשל לכתחילה‪ ,‬ובדיעבד א* לאפות‬
‫ביוטוב לצור השבת )מ"ב‪ ,‬ו(‪ .‬וא הניח פת בלבד‪ ,‬יש להתיר לו אפיה בלבד‬
‫)רעו((‪.‬‬
‫ הדבר ברור שהעירוב תבשילי אינו מתיר חילול יוטוב‪ ,‬אלא‬
‫רק את ההכנה מיוטוב לשבת‪ ,‬והמלאכות צריכות להעשות‬
‫באופ המותר ביוטוב‪.‬‬
‫‪ .ë‬שיעור התבשיל והפת ‪ -‬שיעור התבשיל שמניח לצור‬
‫העירוב הוא כזית )‪ 27‬גר( ומעלה )שו"ע‪ ,‬ג ו(‪ ,‬ומהפת טוב להחמיר‬
‫להניח שיעור כביצה )‪ 54‬גר( )רמ"א‪ ,‬ג(‪ ,‬ועדי* יותר שתהיה פת‬
‫שלימה כדי שיוכל להשתמש בה ללח משנה בשבת )מ"ב‪ ,‬יא וח(‬
‫)כדלהל בסעי* יב(‪.‬‬
‫‪ .è‬איזה תבשיל ‪ -‬התבשיל של העירוב יכול להיות מבושל או‬
‫צלוי או כבוש )שו"ע‪ ,‬ה(‪ ,‬ובלבד שיהיה דבר שראוי ללפת ולאכול‬
‫עימו את הפת )שו"ע‪ ,‬ד(‪ .‬ורבי נוהגי להניח לש עירוב תבשילי‬
‫פיתה וביצה מבושלת ]ויש להקפיד שלא לקל* הביצה‪ ,‬כיו שא יעבור עליה‬
‫הלילה‪ ,‬תאסר )נדה יז‪ .[(.‬וטוב להדר לקחת לח של ותבשיל חשוב‪ ,‬כגו‬
‫בשר או דגי )מ"ב‪ ,‬ח ויא(‪ ,‬בפרט בימינו שיש מקררי חשמליי )רפא(‪.‬‬
‫‪ .ð‬זמן הנחת העירוב ‪ -‬זמ הנחת העירוב הוא החל מליל ערב‬
‫יוטוב )דהיינו מיו שלישי בלילה‪ ,‬א לא לפני כ(‪ ,‬עד סמו לשקיעת‬
‫החמה למחרת )רפב( )ובדיעבד‪ ,‬רשאי להניחו אפילו בתו זמ ביהשמשות‬
‫)רמ"א‪ ,‬א( ומבר עליו )רפג((‪.‬‬
‫‪ .í‬ברכת ונוסח העירוב ‪ -‬בשעה שמניח את העירוב בערב יו‬
‫טוב‪ ,‬מחזיקו בידו‪ ,‬ומבר‪" :‬ברו אתה ה'‪ ,‬אלוקינו מל העול‪,‬‬
‫אשר קידשנו במצוותיו‪ ,‬וציונו על מצות עירוב"‪ - .‬ולאחר מכ‪,‬‬
‫יאמר נוסח זה בשפה המובנת לו‪" :‬בעירוב זה יהיה מותר לנו‬
‫לאפות ולבשל ולהדליק הנר ולעשות כל צרכינו מיוטוב לשבת"‬
‫)הברכה והנוסח מופיעי במחזור‪ .‬והנוסח בארמית הוא‪" :‬בדי עירובא יהא שרי‬
‫לנא לאפויי ולבשולי ולאדלוקי שרגא ולמיעבד כל צרכנא מיוטוב לשבת"‬
‫)שו"ע‬
‫ורמ"א‪ ,‬יב(‪ .‬וא ייחד העירוב‪ ,‬א שכח לבר ולומר הנוסח הנ"ל‪ ,‬בדיעבד אינו‬
‫מעכב )מ"ב‪ ,‬לו((‪ - .‬ונכו שהאשה תשמע את הברכה מפי בעלה‬
‫ותענה "אמ"‪ ,‬וכ תשמע את הנוסח הנ"ל‪ ,‬כי עיקר העירוב נעשה‬
‫עבורה שהיא עוסקת בצרכי הבית בבישול וכו' )ובדיעבד אי זה מעכב(‬
‫)רפו(‪.‬‬
‫‪ .î‬בישול ביום‪-‬טוב ראשון לכבוד שבת ‪ -‬א* על פי שהניח‬
‫עירוב תבשילי‪ ,‬מכל מקו אסור לאפות ולבשל ביוטוב הראשו‬
‫של ראש השנה )יו חמישי( לצור שבת‪ ,‬אלא רק ביוטוב השני‬
‫)יו שישי( )שו"ע‪ ,‬יג(‪ .‬ואפילו במקו שיש אונס והכרח שאינו יכול‬
‫להכי צרכי שבת ביו שישי‪ ,‬אסור לעשות ביו חמישי‬
‫)ובדיעבד שעבר ובישל ביו טוב ראשו‪ ,‬מותר לאוכלו בשבת )מ"ב‪ ,‬מב((‪.‬‬
‫)מ"ב‪ ,‬מא(‬
‫‪ .ï‬הכין כל צרכי שבת ‪ -‬מי שהכי מערב יוטוב את כל צרכי‬
‫שבת‪ ,‬מעיקר הדי אינו צרי לעשות עירוב תבשילי בשביל‬
‫הדלקת הנרות מיוטוב לשבת‪ ,‬א מכל מקו לכתחילה טוב‬
‫שיניח עירוב תבשילי בלא ברכה‪ ,‬ויאמר‪" :‬בעירוב זה יהיה מותר‬
‫לנו להדליק הנר מיוטוב לשבת" )עי' שו"ע‪ ,‬יט; רעז(‪ .‬וא מרתיחי‬
‫מי להוסיפ למיח לכבוד שבת‪ ,‬יש לעשות עירוב תבשילי‬
‫בברכה‪.‬‬
‫‪ .ì‬רב העיר ‪ -‬מצוה על הרב הגדול שבעיר או רב השכונה‪ ,‬לערב‬
‫על בני עירו או שכונתו‪ .‬ומכל מקו‪ ,‬לכתחילה חייב כל אד‬
‫לעשות עירוב תבשילי בעצמו‪ ,‬ולא יסמו על העירוב של הרב‪,‬‬
‫ורק א שכח או נאנס ולא עירב יכול לסמו על כ )שו"ע‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫¬‪ .‬שמירת העירוב ‪ -‬ראוי לעטו* את העירוב ולהניחו במקרר‬
‫כדי שלא יבואו בטעות לאוכלו קוד שיבשלו או יאפו ביוטוב‬
‫לצור שבת )עי' שו"ע טו ויז ויח(‪ .‬אבל בדיעבד שנאכל‪ ,‬יכול לסמו על‬
‫העירוב של רב העיר )עי' שו"ע‪ ,‬ז; רצב(‪.‬‬
‫‪ .−‬שכח להניח עירוב ‪ -‬מי ששכח להניח עירוב תבשילי‪ ,‬ונזכר‬
‫בכ בבואו לביתהכנסת סמו לשקיעה להתפלל תפילת מנחה‪,‬‬
‫ואי לו שהות ללכת לביתו להניח העירוב ולחזור להתפלל מנחה‪,‬‬
‫יכול לסמו על דברי המתירי שיכול לעשות העירוב בהיותו‬
‫בביתהכנסת‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שיחשוב על איזה תבשיל שבביתו‪ ,‬ויאמר‪:‬‬
‫"בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק את הנר"‪ ,‬א‬
‫בכל אופ לא יבר "על מצות עירוב" )ועל צד היותר טוב‪ ,‬יתנה ויאמר‪:‬‬
‫עירובי על פי הדי‪ ,‬אני סומ על העירוב של הרב"( )רפז(‪.‬‬
‫ִ‬
‫"וא לא יועיל‬
‫‪ .ê−‬הקדמת הבישולים ‪ -‬ג כאשר הניח עירוב תבשילי‪ ,‬יש‬
‫להשתדל לכתחילה להקדי לבשל ביוטוב שני )יו שישי( בשעה‬
‫מוקדמת את צרכי השבת‪ ,‬ויסיימ בעוד היו גדול‪ ,‬כ שאילו‬
‫יזדמנו לו אורחי ביוטוב יוכל להגיש התבשילי לפניה‬
‫לאכילה‪ .‬ומכל מקו א התעכב מחמת איזה אונס‪ ,‬רשאי‬
‫להמשי לבשל ביוטוב עד סמו לשקיעת החמה )מ"ב‪ ,‬ג( ]והחמי‬
‫שמטמי ביוטוב לשבת יהיה מבושל לפחות שליש בישול מבעוד יו )מ"ב ש([‪.‬‬
‫‪ .ë−‬אכילת העירוב ‪ -‬המנהג לאכול את העירוב תבשילי בשבת‪.‬‬
‫בפת ישתמש ללח משנה בליל שבת ובשבת בבוקר‪ ,‬ובסעודה‬
‫שלישית יבצע אותה ויאכלנה )מ"ב‪ ,‬מח ויא(‪ .‬ואת התבשיל יכול‬
‫לאכול כבר בליל שבת )שש"כ פ"ב הערה לה(‪.‬‬
‫‪ .è−‬נשים‪/‬אורחים ‪ -‬אשה שאי לה בעל‪ ,‬א יודעת‪ ,‬מחוייבת‬
‫לעשות עירוב תבשילי בעצמה‪ ,‬ואסור לה לסמו על העירוב של‬
‫רב העיר )מג"א‪ ,‬יא; קיצוש"ע קב‪ ,‬ו(‪ - .‬וזוג שמתארחי בחג אצל הוריה‬
‫וסועדי אצל‪ ,‬אינ צריכי לערב‪ ,‬ויכולי להדליק נרות שבת‬
‫בחדר המיוחד לה‪ ,‬וסומכי על העירוב של הוריה )רעז ורעח(‪.‬‬
‫‪ .ð−‬עירוב למי שאינו יודע ‪ -‬יכול אד לערב עירוב תבשילי‬
‫לשכנו שאינו יודע לעשות זאת‪ ,‬ויאמר איתו את הברכה מילה‬
‫במילה‪ ,‬ואחר כ יאמר‪" :‬בזה העירוב יהיה מותר לבעל‪/‬ת הבית‬
‫הזה לאפות ולבשל ולהדליק הנר" וכו'‪ .‬ומצוה לעשות כ כדי‬
‫לזכות את הרבי‪ ,‬וכ היה מנהג קדו בירושלי‪ ,‬שגדולי הרבני‬
‫היו שולחי תלמידי חכמי מבית לבית לזכות את אלו שאינ‬
‫בקיאי שיעשו לה עירובי תבשילי )בא"ח ש"א ס"פ צו‪ ,‬ז; רצט(‪.‬‬
‫¬‪ .î‬הכנת שאר צרכים מיום‪-‬טוב לשבת ‪ -‬כשהאד הניח‬
‫עירוב תבשילי‪ ,‬ואמר‪" :‬בזה העירוב יהיה מותר לנו וכו' ולעשות‬
‫כל צרכינו מיוטוב לשבת"‪ ,‬אזי מותר להדיח הכלי‪ ,‬לערו‬
‫השולח ולהציע המטות מיוטוב לשבת‪ ,‬וכ לגלול הספר תורה‬
‫לצור הקריאה בשבת וכדומה )מ"ב שב‪ ,‬יז; שב(‪.‬‬
‫¬‪ .ï‬הכנה מיום א' של ראש השנה ליום ב' ‪ -‬א* על פי‬
‫שביארנו שעל ידי העירוב תבשילי מותר להכי מיוטוב השני‬
‫לשבת‪ ,‬אול אסור לעשות הכנות מיו הראשו של ראש השנה‬
‫ליו השני )שו"ע תקג‪ ,‬א ומ"ב ד(‪ ,‬עד לאחר צאתהכוכבי‬
‫לומר "ברו המבדיל בי קודש לקודש"[‪ .‬ולכ‪ ,‬אסור לבשל‪ ,‬להדיח כלי‬
‫ולערו השולח ביו הראשו לכבוד היו השני )כל שכ לכבוד שבת(‪.‬‬
‫ומכל מקו א מדיח הכלי או מסדר הבית כדי שיהיה נאה‬
‫ומסודר לכבוד היו הראשו עצמו‪ ,‬מותר )מ"ב שב‪ ,‬יט(‪ .‬ומותר‬
‫להוציא ביו הראשו אוכל מהמקרר על מנת שיפשיר ויהיה מוכ‬
‫לכבוד היו השני‪ ,‬ואי זה בכלל הכנה )חזו"ע שבת ב‪ ,‬תמז(‪.‬‬
‫]ואז אי צרי‬
‫‪ .ï−‬רחיצה ‪ -‬מותר ביוטוב לרחו כל גופו במי שהוחמו‬
‫באמצעות דוד שמש )לא בוילר( באמבטיה שבביתו )מב(‪ ,‬ויזהר‬
‫מסחיטה‪] .‬והאשכנזי אוסרי זאת )עי' מ"ב שכו‪ ,‬כא ושש"כ יד‪ ,‬ז([‪.‬‬
‫ תפילות ראש השנה ‬
‫‪ .ê‬יש לשי לב לתוספות ולשינויי שבתפילה‪ .‬ומותר להוסי*‬
‫בקשות בסיו התפילה ב"אלוקי נצור"‪ .‬ואד מבני עדות המזרח‬
‫שמתפלל ע אשכנזי‪ ,‬יתפלל בנוסח התפילה של הספרדי )פג(‪.‬‬
‫‪ .ë‬שמחה ‪ -‬התפילות בראש השנה תהיינה בשמחה ובט‪/‬ב לבב‬
‫ומתו כוונה גדולה‪ ,‬כי בטוחי אנחנו בישועת ה' שיכתבנו‬
‫ויחתמנו לחיי טובי‪ .‬ולא כאות שמביאי את עצמ לידי בכי‪,‬‬
‫ֶ"‪,‬‬
‫שהרי ראש השנה הוא יו שמחה‪ ,‬וכמו שנאמר‪" :‬וְ ָ‪ַ 7‬מ ְח ָ‪ַ 5ְ 6‬ח‪ָ 2‬‬
‫;‪8‬פר ַ‪ֶ :ֵ 5‬סה ְלי‪ַ ' 8‬ח‪ֵ2‬נ‪)" '/‬פז(‪ .‬אבל א מתעורר‬
‫ונאמר‪ְ 6ִ " :‬קע‪ַ /‬בח ֶֹד; ָ‬
‫לבכיה מחמת התרגשותו ודביקותו בתפילה‪ ,‬אי בזה מניעה )פט(‪.‬‬
‫‪ .è‬שליח ציבור ‪ -‬ידקדקו לחזר אחרי שליח ציבור היותר הגו‬
‫והיותר גדול בתורה ומעשי שאפשר למצוא )ועי' שו"ע נג‪ ,‬ד"ה(‪ ,‬ושיהיה‬
‫נשוי וב שלושי ומעלה‪ .‬מיהו כל ישראל כשרי ה‪ ,‬רק שיהיה‬
‫מרוצה לקהל‪ ,‬אבל א מתפלל בחזקה‪ ,‬אי עוני אחריו אמ )רמ"א‬
‫תקפא‪ ,‬א(‪ .‬והעוזרי ומסייעי לשליח ציבור שאינו הגו‪ ,‬כאילו‬
‫גוזלי טוב מ הקהל ועתידי לית את הדי )מ"ב‪ ,‬י(‪.‬‬
‫‪ .ð‬י"ג מידות‪/‬עליה לתורה ‪ -‬בשעת פתיחת ההיכל בראש‬
‫השנה‪ ,‬יש להימנע מלומר י"ג מידות‪ ,‬מכיו שהוא יוטוב‬
‫הגר"ע יוס& שליט"א נמנע מלאומר א& ביו"הכיפורי(‪ .‬וראוי להשתדל לעלות‬
‫לתורה בימי נוראי )מ"ב תקפד‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫)קט‪ .‬ומר‬
‫ מנהגי ראש השנה ‬
‫‪ .ê‬זהירות מכעס ‪ -‬יזהר האד מאוד שלא יבוא לידי כעס‬
‫בראש השנה‪ ,‬כי מלבד חומרת איסור כעס בכל זמ‪ ,‬הרי כשכועס‬
‫בראש השנה הוא סימ לא טוב‪ .‬ולכ‪ ,‬א בא מביתכנסת וראה‬
‫שהשולח אינו ערו‪ ,‬לא יכעס ולא יקפיד אפילו בליבו‪ .‬והאשה‬
‫תהיה זריזה לסדר את כל העניני קוד שיבוא בעלה‪ ,‬וג זה‬
‫יהיה לסימ טוב )בא"ח נצבי‪ ,‬ו; מ"ב תקפג‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫‪ .ë‬קידוש ובציעת הפת ‪ -‬עושי קידוש כפי שמופיע במחזור‪.‬‬
‫ונוהגי לאחר הבציעה לטבול את הפת במלח ג' פעמי ואחר כ‬
‫בסוכר )או בדבש( )כה"ח תקפג‪ ,‬ד‪ .‬ועי' בא"ח ויל‪ ,%‬ד וחזו"ע רנב(‪.‬‬
‫‪ .è‬סימנים ‪ -‬מנהג ישראל להביא על השולח בשני הלילות של‬
‫ראש השנה מיני פירות וירקות שיש בה רמז לסימ טוב לכל‬
‫ימות השנה‪ ,‬ומביאי‪ :‬תמרי‪ ,‬רימוני‪ ,‬תפוח בסוכר או דבש‪,‬‬
‫רוביא )לוביא(‪ ,‬כרתי‪ ,‬סילקא )עלי תרד( ודלעת )עי' שו"ע תקפג‪ ,‬א(‪] .‬ויש‬
‫נוהגי לאכול מראש כבש )עי' שו"ע ש‪ ,‬ב( או איל )ויזהרו לקנות ע הכשר מהודר‬
‫בלבד‪ .‬ובמוח מצויות לעתי תולעי‪ ,‬ויש לבודקו )בדיקת המזו כהלכה ב‪ ,((624 ,‬וא אי לו‬
‫ראש כבש‪ ,‬יקח ראש של בהמה או של עו* )מ"ב ש‪ ,‬ז; צח(‪ .‬ויש שנמנעי‬
‫מלאכול דג בראש השנה )כי הוא מלשו דאגה(‪ ,‬ויש נוהגי להקפיד להביא דגי‬
‫בראש השנה ואומרי שנפרה ונרבה כדגי )ק‪ .‬ועי' מ"ב ש‪ ,‬ה( )וג בה צרי זהירות‬
‫מתולעי([‪.‬‬
‫והמנהג הנכו הוא להביא לאחר שנטל ידיו וביר "המוציא"‬
‫ואכל כזית מ הפת‪ .‬ומברכי תחילה על התמרי "בורא פרי הע"‬
‫ומכווני לפטור את שאר פירות הע‪ ,‬טועמי מ התמר‪ ,‬ואחרכ‬
‫אומרי את נוסח ה"יהי רצו" כפי שמופיע במחזורי‪ ,‬ואוכלי‬
‫את התמר‪ ,‬וכ ינהג ביתר הסימני )בא"ח נצבי‪ ,‬ד; צג( )ויזהר שלא יבר‬
‫ברכת "בורא פרי האדמה" על מיני ירקות מבושלי כמו רוביא‪ ,‬דלעת או ברכת‬
‫"שהכל" על ראש כבש‪ ,‬אפילו א אינו אוכל ע הפת(‪ .‬ורשאי בני הבית‬
‫לבר בעצמ ברכת "בורא פרי הע"‪ ,‬ואינ חייבי לצאת ידי‬
‫חובה דוקא בברכתו של בעל הבית )אפילו א ענו אחריו "אמ"( )צח(‪.‬‬
‫‪ .ð‬הסעודה ‪ -‬אוכלי ושותי ושמחי בראש השנה )שו"ע תקצז‪ ,‬א(‪,‬‬
‫שא* על פי שהוא יו די‪ ,‬מכל מקו שייכת בו מצות "וְ ָ‪ַ 7‬מ ְח ָ‪6‬‬
‫יקל‬
‫ֶ" )מ"ב‪ ,‬א(‪ ,‬ומכל מקו לא יאכל כל שובעו‪ ,‬למע לא ֵ‬
‫ְ‪ַ 5‬ח‪ָ 2‬‬
‫ראשו‪ ,‬ותהיה יראת ה' על פניו )שו"ע ש(‪ .‬ואי ראוי לעשות "על‬
‫האש" בראש השנה‪ ,‬ג א מעביר מאש דלוקה וכו'‪.‬‬
‫‪ .í‬מאכלים חמוצים ‪ -‬יש נוהגי שלא לאכול מאכלי חמוצי‪,‬‬
‫וכ יש נמנעי מאכילת דברי חריפי )צט(‪ .‬ויש אומרי שא‬
‫מערב דברי חמוצי בתבשיל או במשקה באופ שאינו הופכ‬
‫לחמוצי‪ ,‬אלא רק נות בה טע טוב‪ ,‬אי חשש כלל )פסקי תשובות ו‪,‬‬
‫רה הערה ‪ .30‬וכ שמעתי מש הגרב"צ אבא שאול זצ"ל(‪.‬‬
‫‪ .î‬ניצול הזמן‪/‬תהילים ‪ -‬יזהר בראש השנה שלא ידבר דברי‬
‫בטלי‪ ,‬וינצל את הזמ ללימוד תורה להרבות בזכויות ומליצי‬
‫יושר‪ ,‬ועל ידי כ מעורר ג את המלא שלו למעלה להתפלל עליו‪,‬‬
‫מה שאי כ כשהוא יושב בטל )כ& החיי תקפג‪ ,‬לז(‪ ,‬וכל שכ שאי‬
‫לעסוק בשיחה בטלה וקריאת עיתוני‪ .‬ויש נוהגי לקרוא את כל‬
‫ספר התהילי בשני ימי ראש השנה‪ ,‬שמני המזמורי ביחד הוא‬
‫מני כפ"ר )כה"ח ש‪ ,‬לח; קפה(‪.‬‬
‫‪ .ï‬שינה ‪ -‬מנהג טוב שלא ליש ביו ראש השנה )רמ"א תקפג‪ ,‬ב(‪,‬‬
‫וא ראשו כבד עליו‪ ,‬ייש מעט אחרי חצות היו )בא"ח נצבי‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫ומכל מקו‪ ,‬ההקפדה היא במי שאינו מתחשב בקדושת היו‪,‬‬
‫והול לישו ללא כל סיבה מוצדקת‪ ,‬אבל כשהל לישו בלילה‬
‫ואינו מתעורר משנתו בעמוד השחר אלא לאחר מכ‪ ,‬אי בכ‬
‫זלזול בראש השנה )הליכות שלמה‪ ,‬כ; חזו"ע קפד(‪ .‬ורבי נוהגי להתפלל‬
‫בראש השנה ע הנ החמה‪ ,‬ותבוא עליה ברכה‪.‬‬
‫ מצות שופר ‬
‫‪ .ê‬המצוה וזמנה ‪ -‬מצות עשה מ התורה על כל אחד מישראל‬
‫ר‪/‬עה‬
‫לשמוע קול שופר בראש השנה‪ ,‬שנאמר )במדבר כט‪ ,‬א(‪" :‬י‪ָ 6ְ 8‬‬
‫י ְִהיֶה ָל ֶכ"‪ .‬וכתב רבינו הרמב" )תשובה ג‪ ,‬ד(‪ :‬א* על פי שתקיעת‬
‫ְ;נִ י‬
‫שופר בראש השנה היא גזירת הכתוב‪ ,‬רמז יש בה‪ :‬עורו י ֵ‬
‫משנתכ ונִ רדמי הקיצו מתרדמתכ‪ ,‬חפשו במעשיכ וחיזרו‬
‫בתשובה‪ ,‬ויעזוב כל אחד מכ דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא‬
‫טובה‪ .‬עכ"ל‪ - .‬קוד התקיעה בשופר‪ ,‬מברכי‪" :‬ברו וכו' לשמוע‬
‫קול שופר" )שו"ע תקפה‪ ,‬ב(‪ .‬וכל היו כשר לתקיעת שופר‪ ,‬החל מהנ‬
‫החמה ועד השקיעה‪ ,‬שנאמר "יו" תרועה )שו"ע תקפח‪ ,‬א ומ"ב(‪.‬‬
‫‪ .ë‬הֶ ְפ ֵסק ‪ -‬אסור להפסיק כלל בדיבור בי הברכה לתקיעת‬
‫השופר‪ .‬וא סח שלא מעני השופר והתקיעות צרי לחזור‬
‫ולבר‪ .‬וכ אסור להפסיק בדיבור בי סדר תשר"ת לתש"ת‪ ,‬ובי‬
‫תש"ת לתר"ת‪ .‬ואיסור זה חל ג על התוקע וג על קהל‬
‫השומעי‪ .‬וכמו כ אי להתוודות בפיו בי סדר לסדר )כפי שמופיע‬
‫בכמה מחזורי(‪ ,‬אלא די בכ שבאותה שעה יהרהר בתשובה בליבו‬
‫)קלה(‪ .‬ואפילו בי תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד אי לדבר‬
‫אלא מעני התפילות והתקיעות )וא הוצר להתפנות‪ ,‬יכול לבר ברכת‬
‫"אשר יצר" )קלח((‪.‬‬
‫‪ .è‬נשים ‪ -‬נשי פטורות ממצות שופר‪ ,‬מפני שהיא מצות עשה‬
‫שהזמ גרמה )שו"ע תקפט‪ ,‬ג ו(‪ .‬ומכל מקו‪ ,‬הנוהגת לשמוע קול שופר‪,‬‬
‫יפה עושה‪ ,‬ויש לה שכר מצוה )מ"ב ש‪ ,‬ח( ]ותאמר שעושה כ "בלי נדר"‪ .‬‬
‫ואשה שכבר נהגה כ‪ ,‬צריכה להמשי במנהגה‪ ,‬או שתעשה התרת נדרי‬
‫)בא"ח‬
‫נצבי‪ ,‬יז; חזו"ע קל([‪.‬‬
‫‪ .ð‬קטנים ‪ -‬קטני שלא הגיעו לגיל מצוות‪ ,‬פטורי ממצות‬
‫שופר‪ ,‬וא הגיעו לגיל חינו‪ ,‬מצוה לחנכ במצוה זו‪ .‬ומכל מקו‬
‫אי להביא לביתהכנסת ילדי קטני ביותר הגורמי להפרעות‬
‫ומסיחי את דעת הציבור מהתפילה ומשמיעת קול השופר כראוי‬
‫)קיצור של"ה‪ ,‬הובא בקמח סולת עמ' תא סנ"ג; מ"ב תקפז‪ ,‬טז(‪.‬‬
‫‪ .í‬התוקע ‪ -‬התוקע צרי להיות בקי בהלכות בסדר תקיעות‬
‫השופר‪ ,‬כמה אורכ )שו"ע תקצ‪ ,‬ג ומ"ב טו( והנשימות שביניה‬
‫ה ומ"ב טז וכא(‪ ,‬ג לפעמי נופלת טעות בתקיעה‪ ,‬וצרי לדעת כיצד‬
‫לנהוג א להמשי בתקיעות או לחזור לראש הסדר )עי' שו"ע ש‪ ,‬ו‬
‫ואיל‪ ;%‬מ"ב תקפה‪ ,‬יח(‪ .‬וראוי שרב ביתהכנסת או תלמיד חכ אחר‬
‫יבדוק את התוקע לפני ראש השנה כיצד הוא תוקע‪ ,‬כי לא כל‬
‫היודע לתקוע בשופר יכול להוציא את הרבי ידי חובת‪ .‬וצרי‬
‫ְ; ֵ= ַדע לכוי להוציא את הציבור ידי חובת‪ ,‬שא לא כ‪ ,‬לא יצאו‬
‫ידי חובה )שו"ע תקפט‪ ,‬ח; מ"ב תקפה‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫)שו"ע ש‪ ,‬ד"‬
‫וראוי שהתוקע יהיה צדיק והגו‪ ,‬ובלבד שלא יהא מחלוקת בדבר‬
‫)מ"ב ש(‪ .‬ומי שיודעי בו שאינו מתפלל כל השנה‪ ,‬ורק בראש‬
‫השנה ויוהכיפורי בא לביתהכנסת‪ ,‬חלילה להניחו לתקוע‬
‫ולהעלות זכרוננו על ידו )נהר מצרי ר"ה‪ ,‬ג מהברכ"י תקפא‪ ,‬יב(‪ .‬כל שכ א‬
‫מגלח זקנו בתער וכדומה )נהר מצרי ש‪ ,‬ד(‪ .‬ויש אומרי שמעלת‬
‫התוקע חשובה יותר מ השליח ציבור )שופר בציו ה‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫ תשליך ‬
‫‪ .ê‬תשליך ‪ -‬נוהגי ביו הראשו של ראש השנה‪ ,‬אחרי תפילת‬
‫מנחה‪ ,‬ללכת אל הי‪ ,‬נהר‪ ,‬מעיי או באר מי חיי ולומר ש‬
‫"תשלי" באמירת פסוקי "מי אל כמו" וגו' )שער הכוונות צ‪ ;:‬רמ"א תקפג‪,‬‬
‫ב(‪ ,‬ובעת האמירה מנערי את שולי הבגד העליו )כה"ח ש‪ ,‬ל(‪.‬‬
‫י ִ‪ְ 5‬מ >צל‪8‬ת‬
‫ונקרא בש "תשלי" על פי הפסוק )מיכה ז‪ ,‬יט(‪" :‬וְ ַת ְ; ִל ְ‬
‫ֹאות"‪ .‬וא אי אפשרות להגיע למקור מי‪ ,‬אפשר‬
‫יָ ָ‪:‬ל ַח? ָ‬
‫למלא קערה ע מי ולאומרו בביתהכנסת או בבית‪ - .‬ומי שלא‬
‫אמר תשלי בראש השנה‪ ,‬יכול לאומרו במש כל עשרת ימי‬
‫תשובה )נטעי גבריאל סט‪ ,‬טז(‪.‬‬
‫‪ .ë‬נשים וקטנים ‪ -‬נשי וקטני אינ חייבי בסדר אמירת‬
‫תשלי )נט"ג ש‪ ,‬ח(‪ ,‬א רשאי לאומרו‪ ,‬ובלבד שהנשי תקפדנה על‬
‫גדרי הצניעות בלבוש ובהתנהגות‪ ,‬ושלא תתערבנה בי האנשי‪.‬‬
‫ יום שני של ראש השנה ‬
‫‪ .ê‬הדלקת נרות ‪ -‬מדליקי נרות לכבוד היו השני‪ ,‬ויש‬
‫להעביר אש מנר שהודלק מערב החג‪ ,‬ומברכי‪" :‬ברו‪ ...‬אשר‬
‫קידשנו במצוותיו‪ ,‬וציונו להדליק נר של יוטוב"‪ .‬ומ הדי מותר‬
‫להדליק הנרות לעת ערב סמו לחשיכה )קפב( ועדי* יותר להכי‬
‫ולהדליק הנרות רק בצאתהכוכבי )שעה ‪] (7:18‬אלא א כ מקדש‬
‫מבעוד יו[ )עי' בא"ח ש"א במדבר‪ ,‬ב ושש"כ מד‪ ,‬ג(‪ .‬וסמו לצאת החג )שעה‬
‫‪ ,(6:55‬יש להעביר אש ולהדליק נרות שבת בברכה‪.‬‬
‫‪ .ë‬תיקון הנרות ‪ -‬המדליקי נרות שעוה יזהרו שלא לחמ‬
‫ביוטוב את תחתית הנר באש על מנת להדביקו בפמוט‪ ,‬מחשש‬
‫מירוח )מ"ב תקיד‪ ,‬יח; כה"ח ש‪ ,‬מא(‪ .‬וא הפמוט סתו משעוה מותר‬
‫לנקותו על ידי סכי )כה"ח ש(‪ ,‬אבל לאחר שהסיר השעוה אסור‬
‫לטלטלה )שש"כ יג‪ ,‬מג מד‪ ,‬י(‪ ,‬והעצה הטובה ביותר עבור היא‬
‫להשתמש ב"נרוניות"‪.‬‬
‫‪ .è‬פרי חדש ‪ -‬בקידוש ליל שני של ראש השנה‪ ,‬טוב להניח לפניו‬
‫פרי חדש‪ ,‬כדי לבר ג "שהחיינו" בקידוש‪ .‬וא אי לו פרי חדש‪,‬‬
‫א* על פי כ יבר "שהחיינו" )שו"ע תר‪ ,‬ב; בא"ח נצבי‪ ,‬ח; קסג(‪.‬‬
‫ הלכות תשובה ‬
‫ע ל פ י ד בר י ר ב ינ ו הרמ ב " ם‬
‫‪ .ê‬חישוב העוונות ‪ -‬כש ששוקלי זכויות אד ועוונותיו‬
‫בשעת מיתתו‪ ,‬כ בכל שנה ושנה שוקלי עוונות כל אחד ואחד‬
‫מבאי העול ע זכויותיו‪ ,‬ביוטוב של ראש השנה‪ .‬מי שזכויותיו‬
‫מרובות יותר מעוונותיו צדיק‪ ,‬ומי שעוונותיו מרובות על‬
‫זכויותיו רשע‪ ,‬חצי זכויות וחצי עוונות בינוני‪ .‬וחישוב זה אינו‬
‫לפי מני הזכויות והעוונות‪ ,‬אלא לפי איכות וגודל‪ ,‬כי יש זכות‬
‫שהיא שקולה כנגד כמה עוונות‪ ,‬ויש עוו שהוא שקול כנגד כמה‬
‫זכויות‪ ,‬ורק הקב"ה שהוא ֵאל דעות‪ ,‬יודע היא מחשבי הזכויות‬
‫כנגד העוונות )הלכות תשובה ג‪ ,‬ג וא וב(‪.‬‬
‫‪ .ë‬התשובה ושלביה ‪) -‬א( עזיבת החטא שיעזוב החוטא‬
‫חטאו ויסירו ממחשבתו‪) .‬ב( קבלה לעתיד יחליט בליבו באמת‬
‫שלא יעשהו‪ ,‬עד שיוכל להעיד עליו יודע תעלומות ]=הקב"ה[ שלא‬
‫ישוב לזה החטא לעול‪) .‬ג( חרטה יתחרט ויצטער על חטאו‪.‬‬
‫)ד( וידוי צרי להתוודות בפיו ולומר את אשר החליט בליבו )ש‬
‫ב‪ ,‬ב(‪ .‬כל הנביאי כול ציוו על התשובה‪ ,‬ואי ישראל נגאלי‬
‫אלא בתשובה‪ ,‬וכבר הבטיחה תורה שסו* ישראל לעשות תשובה‬
‫בסו* גלות‪ ,‬ומיד ה נגאלי )ש ז‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫‪ .è‬וידוי פה ‪ -‬כל המתוודה בפיו על החטאי שעשה‪ ,‬א לא‬
‫החליט בליבו לעוזב‪ ,‬הרי זה דומה לאד שטובל במקוה וְ ֶ;רֶ‬
‫בידו‪ ,‬שאי הטבילה מועילה לו עד שישלי השר הטמא‪ ,‬כ ג‬
‫לא מועיל הוידוי א האד אינו משלי ועוזב את חטאיו )ש ב‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫‪ .ð‬תשובה ממחשבות ומידות רעות ‪ -‬מצות התשובה אינה‬
‫רק מעבירות שיש בה עשיית מעשה‪ ,‬כגו עריות‪ ,‬גזל‪ ,‬גניבה‬
‫וכיוצא בה‪ ,‬אלא כש שצרי האד לשוב מאלו‪ ,‬כ הוא צרי‬
‫לחפש ג בדברי שאי בה מעשה‪ ,‬כגו מחשבות ודעות רעות‬
‫שיש לו‪ .‬כמו כ צרי לשוב מ הכעס‪ ,‬האיבה‪ ,‬הקנאה‪ ,‬הליצנות‪,‬‬
‫רדיפת הממו‪ ,‬הכבוד‪ ,‬רדיפת המאכלות וכיוצא בה‪ ,‬מ הכל צרי‬
‫לחזור בתשובה )ש ז‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫‪ .í‬דרכי התשובה ‪ -‬מדרכי התשובה להיות החוזר בתשובה‬
‫‪/‬ב ַת ֲחנ‪/‬נִ י‪ ,‬ועושה צדקה כפי כוחו‬
‫צועק תמיד לפני ה' ִ‪ְ 5‬ב ִכי ְ‬
‫ֵר ֶאה כאילו הוא אד‬
‫ומתרחק הרבה מ הדבר שחטא בו‪ ,‬עד שי ָ‬
‫אחר ואינו אותו האיש שעשה אות המעשי‪ ,‬ומשנה מעשיו‬
‫כול לטובה ולדר ישרה )ש ב‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫‪ .î‬מעלת בעל תשובה ‪ -‬אל יחשוב בעל תשובה שהוא רחוק‬
‫ממעלת הצדיקי מפני העוונות והחטאי שעשה‪ ,‬שאי הדבר כ‪,‬‬
‫אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעול‪ .‬ולא‬
‫עוד אלא ששכרו הרבה‪ ,‬שהרי ָט ַע ַט ַע החטא ובכל זאת כבש‬
‫את יצרו ופרש מהחטא‪ .‬ואמרו חכמי ]ברכות לד‪ :[:‬מקו שבעלי‬
‫תשובה עומדי‪ ,‬אי צדיקי גמורי יכולי לעמוד בו‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫מעלת גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעול‪ ,‬מפני שה‬
‫כובשי יִצר יותר מאחרי )ש ז‪ ,‬ד(‪ .‬אמש היה מובדל מה' אלוקי‬
‫ישראל‪ ,‬צועק ואינו נענה‪ ,‬ועושה מצוות וטורפי אות בפניו‪.‬‬
‫והיו הוא מודבק בשכינה‪ ,‬צועק ונענה מיד‪ ,‬ועושה מצוות‬
‫ומקבלי אות בנחת ושמחה‪ ,‬ולא עוד אלא שמתאוי לה )ש ז‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫וכדומה‪ .‬אבל עבירות שבי אד לחבירו‪ ,‬כגו‪ :‬המכה את חבירו או‬
‫המבייש ומקלל חבירו או גוזלו וכדומה‪ ,‬אינו נמחל לו לעול‪ ,‬עד‬
‫שיפייס את חבירו וישיב לו מה שגזל ממנו )ש ב‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫‪ .−‬המוחל לא יהא אכזר ‪ -‬אד שפגעו בו ובאי לבקש את‬
‫סליחתו‪ ,‬אסור לו להיות אכזרי ולא להתפייס‪ ,‬אלא בשעה‬
‫שמבקשי ממנו סליחה‪ ,‬יסלח בלב של ובנפש חפיצה‪ .‬ואפילו‬
‫א ציערו אותו הרבה‪ ,‬לא יִק‪ 8‬ולא יִט‪8‬ר‪ ,‬וזוהי דרכ של ע‬
‫ישראל וליב הטוב )ש ב‪ ,‬י; רמ"א תרו‪ ,‬א(‪ .‬וטוב שהחז יכריז קוד‬
‫"כל נדרי"‪ ,‬לומר‪" :‬רבותי‪ ,‬תמחלו זה לזה"! ויאמרו הקהל‪:‬‬
‫"מחלנו"! כדי שתתעורר באותה שעה סנגוריה למעלה על ישראל‪,‬‬
‫דבר בעיתו מה טוב )ב איש חי ש"א ויל‪ ,%‬ה(‪.‬‬
‫‪ .ê−‬הורים‪/‬בני זוג ‪ -‬כל אד צרי להיזהר לבקש סליחה ומחילה‬
‫מהוריו‪ ,‬כי בודאי שלא נהג עימה בכבוד הראוי לה במש‬
‫השנה‪ .‬וא הב לא ביקש את מחילת‪ ,‬מכל מקו ימחלו לו‬
‫הוריו מחילה גמורה בפה מלא‪ .‬וכ בני הזוג צריכי לבקש מחילה‬
‫אחד מהשני )בא"ח ש‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫‪ .ë−‬עשרת ימי תשובה ‪ -‬א* על פי שהתשובה והצעקה יפה‬
‫לעול‪ ,‬בעשרת הימי שבי ראש השנה ליוהכיפורי היא יפה‬
‫ביותר ומתקבלת מיד‪ ,‬שנאמר )ישעיהו נה‪ ,‬ו(‪ְ Eִ " :‬ר;‪ /‬ה' ְ‪ִ 5‬ה ָ‪ְ F‬צא‪,8‬‬
‫ְק ָר >אה‪ְ 5ִ /‬הי‪8‬ת‪ָ 8‬קר‪8‬ב"‪ ,‬שבימי אלו הקב"ה קרוב ביותר לע‬
‫ישראל )רמב" ש ב‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫ונהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשי טובי ולעסוק‬
‫במצוות מראש השנה ועד יוהכיפורי יותר מכל השנה )ש ג‪ ,‬ד(‪,‬‬
‫ויש לכל אד לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מה )רמ"א סי' תרג(‪,‬‬
‫וילמד בספרי מוסר )ברכ"י ש‪ ,‬ד; מ"ב ש‪ ,‬א( וימעט בעסקיו‪ .‬וראוי‬
‫לאד שיתנהג בימי אלו ג בחומרות שאינו נוהג בה כל השנה‪,‬‬
‫שהרי ג אנו מבקשי מאת ה' יתבר שמו שיתנהג עימנו‬
‫בחסידות )עי' רמ"א ש; ברכ"י‪ ,‬א; קיצוש"ע קל‪ ,‬א"ב(‪ .‬ותשתדל האשה לקיי‬
‫מצות הפרשת חלה בימי אלו )בא"ח נצבי‪ ,‬כה וע"ע ש"ב סו& שמיני ג(‪.‬‬
‫ ערב יום‪ -‬הכיפורים ‬
‫‪ .ê‬כפרות ‪ -‬נוהגי לעשות כפרות בערב יוהכיפורי‪ ,‬ויש‬
‫העושי זאת בכס* )עי' חיי אד קמד‪ ,‬ד(‪ ,‬ויש העושי בשחיטת עו* )עי'‬
‫שו"ע ורמ"א‪ ,‬תרה(‪ .‬ובגלל ריבוי שחיטת העופות בערב יוהכיפורי‪,‬‬
‫רבו התקלות והמכשולות‪ ,‬לפיכ הורו רבותינו האחרוני‪ ,‬שיש‬
‫להקדי הכפרות כמה ימי לפני יוהכיפורי‪ ,‬בכדי למעט את‬
‫הדוחק הרב ה‪7‬ורר אצל שוחטי העופות )מ"ב ש‪ ,‬ב; יחו"ד ב‪ ,‬עא; רכג(‪.‬‬
‫ולוקחי תרנגול זכר לכל אחד מהזכרי‪ ,‬ותרנגולת נקבה לכל‬
‫אחת מהנקבות‪ ,‬ומהדרי לבחור בתרנגולי לבני )רמ"א ש(‪ .‬ובעת‬
‫שמסבב התרנגול סביב לראש המתכפר‪ ,‬אומר‪" :‬זה חליפת‪ ,‬זה‬
‫תמורת‪ ,‬זה כפרת" וכו'‪ ,‬וא מסבב לעצמו‪ ,‬אומר‪" :‬זה חליפתי‪,‬‬
‫זה תמורתי‪ ,‬זה כפרתי" )מ"ב‪ ,‬ג(‪] .‬ולמעוברת לוקחי שתי תרנגולות ותרנגול‬
‫‪ .ï‬תשובה בסוף ימיו ‪ -‬אפילו אד שהיה רשע כל ימי חייו‪ ,‬א‬
‫עשה תשובה בסו* חייו‪ ,‬תשובתו מתקבלת ואי מזכירי לו ביו‬
‫הדי שו דבר ממעשיו הרעי )ש א‪ ,‬ג וב‪ ,‬א(‪ - .‬ואל יחשוב אד‬
‫בליבו שא כ יעשה עבירות כל ימי חייו וברגע האחרו יחזור‬
‫בתשובה ‪ -‬טעות גדולה היא ‪ -‬כי על כ אמרו בגמרא )יומא פה‪;:‬‬
‫רמב" ד‪ ,‬א( שהאומר‪" :‬אחטא ואשוב‪ ,‬אחטא ואשוב"‪ ,‬דהיינו שיעשה‬
‫חטאי כרצונו ואחר כ ישוב בתשובה אי מספיקי בידו‬
‫לעשות תשובה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שמשמי לא יתנו בידו את האפשרות‬
‫לעשות תשובה והוא ימות ברישעתו‪ .‬וכ האומר‪" :‬אחטא‪ ,‬ויו‬
‫הכיפורי מכפר" אי יוהכיפורי מכפר לו‪.‬‬
‫רכו(([‪ .‬ואחר השחיטה נותני דמי פדיו התרנגולי לעניי‪ ,‬וזה‬
‫עדי* יותר ממה שית את התרנגולי עצמ לעניי )מ"ב‪ ,‬ה(‪ .‬וא‬
‫עושה הכפרות ע כס*‪ ,‬כשמסובבו סביב לראשו‪ ,‬יאמר‪" :‬אלו‬
‫המעות חליפתי" וכו'‪ .‬ויהרהר באותה שעה בתשובה )בא"ח ויל‪ ,%‬ב;‬
‫מ"ב‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ .ì‬תשובה מעולה ‪ -‬ישנה תשובה גמורה‪ ,‬שהיא במעלה‬
‫הגבוהה ביותר‪ ,‬והיא‪ ,‬באד שבא לידו דבר עבירה שעשה אותו‬
‫בעבר‪ ,‬ויש באפשרותו ובכוחותיו לעשותו כעת ללא כל חשש‪,‬‬
‫והוא פורש ואינו עושהו מחמת התשובה‪ ,‬הרי זו תשובה מעולה‬
‫)ש ב‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ .ë‬סליחות‪/‬תפילה ‪ -‬משכימי בערב יוהכיפורי לומר סליחות‪,‬‬
‫ואומרי וידוי ונפילת אפיי‪ ,‬ועושי התרת נדרי )רכט(‪ .‬ובתפילת‬
‫שחרית אומרי "אבינו מלכנו" )ש‪ .‬וכ הוא השנה ג למנהג אשכנז‪ ,‬רמ"א‬
‫תרד‪ ,‬ב( אבל אי אומרי וידוי ונפילת אפיי )שו"ע ש( לפי שנוהגי‬
‫לעשותו קצת כמו יוטוב )מ"ב‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫¬‪ .‬עבירות שבין אדם לחבירו ‪ -‬התשובה ויוהכיפורי‬
‫מכפרי על עבירות שבי אד לבוראו‪ ,‬כגו‪ :‬מי שחילל שבת‪,‬‬
‫התגלח בתער‪ ,‬אכל מאכל לא כשר‪ ,‬לא הניח תפילי‪ ,‬לא התפלל‬
‫‪ .è‬טבילה במקוה‪/‬מלקות ‪ -‬מנהג יפה לטבול בערב יוהכיפורי‬
‫במקוה טהרה )עי' שו"ע ורמ"א תרו‪ ,‬ד ובא"ח ויל‪ ,%‬ח( )וטוב שיסיר מגופו כל דבר‬
‫חוצ )רמז(‪ .‬ועל פי הקבלה זמנה ָה ֵחל משעה קוד חצות )קדוש בציו‪ ,‬קלח((‪ .‬וא‬
‫אחד )מ"ב ש(‪ ,‬כי שמא העובר זכר או נקבה )וא אי ידו משגת כל כ‪ ,‬יקח תרנגול‬
‫אחד ותרנגולת אחת )עי' רמ"א ש ומ"ב ג(‪ ,‬וא ג זה קשה לו‪ ,‬די בתרנגולת אחת‬
‫)רכה"‬
‫אי לו אפשרות לטבול מאיזו סיבה שהיא‪ ,‬ישפו עליו תשעה‬
‫קבי מי )כ‪ 12‬וחצי ליטר מי( )רמ"א ש(‪ ,‬ואפשר לעשות כ ג על ידי‬
‫מקלחת )רמו(‪ .‬ויש נוהגי לקבל מלקות‪ ,‬שמתו כ ית אל ליבו‬
‫לשוב מעבירות שבידו )עי' שו"ע תרז‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫‪ .ð‬אכילה ‪ -‬מצוה להרבות באכילה ושתיה בערב יוהכיפורי‬
‫)ברכות ח‪ :‬וש"נ; שו"ע תרד‪ ,‬א(‪ ,‬והיא מצוה מ התורה‪ ,‬ויש לאד למעט‬
‫בלימודו כדי לאכול ולשתות )מ"ב‪ ,‬א(‪ .‬ועיקר מצות האכילה ושתיה‬
‫היא ביו של ערב יוהכיפורי‪ ,‬ולא בלילה‪ .‬וא* הנשי חייבות‬
‫במצוה זו )רלא(‪ .‬ולכתחילה צרי לקבוע לפחות סעודה אחת על פת‬
‫)רלה(‪ .‬ויעשה כל מעשיו לש שמי‪ ,‬וה' לא ימנע טוב להולכי‬
‫בתמי )בא"ח ויל‪ ,%‬א(‪ .‬והעושה מלאכה בערב יוהכיפורי‪ ,‬אינו‬
‫רואה סימ ברכה מאותה מלאכה לעול )מל"ח טז‪ ,‬כ; רלז(‪.‬‬
‫‪ .í‬מנחה מוקדמת‪/‬וידוי ‪ -‬מתפללי מנחה גדולה בעוד היו‬
‫גדול‪ ,‬לפני סעודה מפסקת‪ ,‬ואומרי וידוי )שו"ע תרז‪ ,‬א( בסיו‬
‫התפילה לאחר הפסוק "יהיו לרצו" וכו' כמו ביוהכיפורי )עי' רמ"א‬
‫ש ומ"ב ב; רמט(‪ ,‬ותיקנו כ שמא יארע לו דבר קלקלה בסעודה שיחנק‬
‫או שתטר* דעתו ולא יוכל להתוודות אחר כ )מ"ב ש‪ ,‬א(‪ .‬ואומרי‬
‫"אבינו מלכנו" )רמט( ]והאשכנזי אינ אומרי )רמ"א תרד‪ ,‬ב ותרז‪ ,‬ה([‪.‬‬
‫‪ .î‬בגדים נאים‪/‬מפה לבנה ‪ -‬נוהגי ביוהכיפורי ללבוש בגדי‬
‫חג‪ ,‬ויש שלובשי בגדי לב )רמ"א ס"ס תרי(‪ .‬ומציעי השולח‬
‫ופורסי עליו מפה יפה כמו בשבת )ש; בא"ח ויל‪ ,%‬יז( ונותני עליה‬
‫ספרי קודש )רס(‪ .‬ומתעטפי בטלית מבעוד יו בברכה )מ"ב תריט‪ ,‬ד(‪,‬‬
‫כדי להתפלל עימה בכוונה‪ ,‬ולעמוד באימה וביראה )רסא(‪.‬‬
‫‪ .ï‬הדלקת נרות‪/‬שהחיינו ‪ -‬מצוה להדליק נרות לכבוד יו‬
‫הכיפורי )שעה ‪ ,(6:30‬והשנה שחל בשבת‪ ,‬מברכי‪" :‬ברו וכו'‬
‫וציונו להדליק נר של שבת ויוהכיפורי" )שו"ע ורמ"א תרי‪ ,‬א(‪ .‬ולאחר‬
‫ההדלקה תחלו האשה מנעלי העור‪ ,‬ותבר ברכת "שהחיינו"‪ ,‬כיו‬
‫שבברכה זו מקבלת עליה קדושת היו‪ ,‬ונאסרת בכל חמשה‬
‫עינויי )רנז( ]והנכו שתחלו הנעליי קוד ההדלקה‪ .‬וא הולכת לבית‬
‫הכנסת תזהר שלא תחזור לבר "שהחיינו" ב"כל נדרי" יחד ע החז‬
‫)שעה"צ תריט‪,‬‬
‫ז([‪ - .‬ויש להכי נר נשמה עבור ההבדלה במוצאי הצו‬
‫)ראה להל‬
‫בסעי* יד(‪.‬‬
‫ יום‪ -‬הכיפורים ‬
‫‪ .ê‬מעלת היום ‪ -‬יוהכיפורי הוא יו טוב לע ישראל‪ ,‬מפני‬
‫שהוא יו סליחה ומחילה‪ ,‬וכ ביו זה ניתנו לוחות הברית‬
‫האחרונות )תענית ל‪.(:‬‬
‫‪ .ë‬חמשה עינויים ‪ -‬יוהכיפורי אסור בעשיית מלאכה‪,‬‬
‫ובחמשה עינויי‪ :‬אכילה ושתיה‪ ,‬רחיצה‪ ,‬סיכה‪ ,‬נעילת הסנדל‬
‫ותשמיש המטה‪ .‬וכל האיסורי חלי כבר מהלילה )שו"ע תריא‪ ,‬א(‪,‬‬
‫ועל עשיית מלאכה ואכילה ושתיה‪ ,‬חייב כרת‪.‬‬
‫‪ .è‬צום‪/‬מעוברות ומניקות ‪ -‬הכל חייבי להתענות ביו‬
‫הכיפורי‪ ,‬וא* נשי מעוברות ומניקות מתענות ומשלימות את‬
‫הצו )שו"ע תריז‪ ,‬א(‪ ,‬אפילו בחודש התשיעי להריונ )רפז(‪ ,‬אלא א כ‬
‫יש בעיות בהריו )דימו‪ ,‬כאבי והתכווצויות‪ ,‬הפלות חוזרות ועוד(‪ ,‬שאז‬
‫יש להיווע ע רופא ורב כיצד לנהוג )עי' ש ורצה(‪.‬‬
‫‪ .ð‬חולה ‪ -‬חולה שיש בו סכנה‪ ,‬אסור לו לצו‪ ,‬פ יכבד חוליו‬
‫ויבוא לידי סכנה‪ ,‬אפילו א החולה אומר שאינו צרי לאכול‪ ,‬אי‬
‫לו להתענות‪ .‬ובמקו חשש סכנה‪ ,‬אסור לו להחמיר על עצמו‬
‫ָחי ָ‪ֶ 5‬ה" ולא שימות בה‬
‫ולהתענות‪ ,‬שהרי נאמר )ויקרא יח‪ ,‬ה(‪" :‬ו ַ‬
‫)יומא פה‪ ,(:‬ומקיי מצוה באכילתו‪ .‬ולצערנו‪ ,‬ישנ אנשי שצמי‬
‫בניגוד לדעת של הרופאי והרבני‪ ,‬ומסכני את עצמ‪,‬‬
‫ועבירה היא ביד‪ .‬לפיכ כל חולה צרי לפנות לרופא המטפל שלו‬
‫)וישנה עדיפות לרופא ירא שמי )עי' באה"ל ר"ס תריח((‪ ,‬שיחוה דעתו א‬
‫הצו עלול לגרו לו סכנה‪ ,‬ולאחר מכ יתייע ע רב מורה‬
‫הוראה שיחוה דעתו מבחינה הלכתית כיצד עליו לנהוג‪.‬‬
‫להל פירוט קבוצות מחלות בה יתכ שהצו יביא לידי סכנה‪ ,‬ויש להתייע ע‬
‫רופא ורב‪ (1 :‬מחלות זיהומיות ע חו גבוה )אנגינה‪ ,‬דלקת ריאות‪ ,‬שושנה בעור וכו'(‪.‬‬
‫‪ (2‬תשישות אצל קשישי‪ (3 .‬תשישות לאחר מחלה‪ ,‬ניתוח‪ ,‬תאונה‪ (4 .‬מחלות‬
‫גידוליות ממאירות‪ (5 .‬מחלות לב )התק* לב תו שנה‪ ,‬תעוקת לב‪ ,‬אי ספיקה‪ ,‬הפרעות‬
‫משמעותיות בקצב הלב(‪ (6 .‬מחלות במערכת הנשימה )אי ספיקה נשימתית‪ ,‬אסטמה‬
‫פעילה(‪ (7 .‬מחלות במערכת העיכול )הקאות או שלשולי מרובי‪ ,‬אולקוס‪ ,‬צהבת עד‬
‫חצי שנה(‪ (8 .‬מחלות ד )המוגלובי פחות מתשע(‪ (9 .‬מחלות מערכת העצבי )אי‬
‫ספיקה מוחית‪ ,‬ארוע מוחי‪ ,‬מחלת נפילה(‪ (10 .‬מחלות נפש )פסיכוזה‪ ,‬מצבי חרדה קשי(‪.‬‬
‫‪ (11‬מחלות אנדוקריניות )סכרת ע מנות אינסולי גדולות‪ ,‬סכרת הזקוקה לתרופות דר‬
‫הפה א מלווה בהפרשת אצטו ו‪/‬או התקיפי היפוגליקמיה‪ ,‬הפרשת אינסולי מוגברת‪,‬‬
‫פעילות יתר חריפה של בלוטת התריס‪ ,‬אי ספיקת בלוטת יותרת הכליה(‪ (12 .‬מחלות כליות‬
‫ודרכי השת )אי ספיקת כליות‪ ,‬זיהומי בדרכי השת‪ ,‬אבני בדרכי השת‪ ,‬ניתוח בדרכי‬
‫השת עד חודשיי( )ד"ר אלי שוסהיי הי"ו בספר הלכה ורפואה ח"ג(‪ .‬כשפוני לרופא‬
‫יש להציג בפניו את הנתוני הרפואיי‪ ,‬ולפרט את מכלול בעיות החולה‪ .‬וחולה‬
‫במחלות הנ"ל שאי בנמצא רופא לשאול א מותר לו לצו‪ ,‬וכ א הורה לו‬
‫לצו וְ ָח ָלה בצו הרעה במצבו‪ ,‬הרי זה ספק פקוח נפש ולא יצו )פס"ת תריח‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ חולה שצרי לבלוע כדור שטעמו פגו א יכול לבולעו ללא‬
‫מי‪ ,‬יעשה כ‪ .‬וא אינו יכול לבלוע בלא מי‪ ,‬ית במי דבר מר‪,‬‬
‫כגו תמצית תה מרוכזת או אבקת סודה וכדומה‪ ,‬וישתה המי‬
‫להעביר הכדור )עי' אור לציו ג‪ ,‬רסה(‪.‬‬
‫‪ .í‬יולדת ‪) -‬א( יולדת תו ‪ 3‬ימי משעת לידתה‪ ,‬לא תתענה כלל‬
‫)שו"ע תריז‪ ,‬ד(‪ ,‬ותאכל לשיעורי )יחו"ד ו‪ ,‬ריא(‪ ,‬ואפילו אומרת שיכולה‬
‫לצו והרופא מאשר זאת‪ ,‬אסור לה להתענות )רצא(‪) .‬ב( מ‪ 3‬ימי‬
‫ועד ‪ ,7‬א אמרה בפירוש שאינה צריכה לאכול‪ ,‬מותר לה‬
‫להתענות‪ ,‬וא לא אמרה כלו או שאומרת שאינה יודעת א‬
‫צריכה‪ ,‬מאכילי אותה לשיעורי )שו"ע ש ומ"ב יא ושעה"צ טז(‪.‬‬
‫)ג( מכא ואיל הרי היא כשאר חולה שאי בו סכנה‪ ,‬שא* א‬
‫אמרה צריכה אני לאכול מחמת צער לידה‪ ,‬אי מאכילי אותה‬
‫]אבל א אמרה צריכה אני לאכול מחמת שמכביד עליה החולי‪ ,‬מאכילי אותה‬
‫כדר שמאכילי כל חולה שאומר "צרי אני" )שו"ע תריח‪ ,‬א([ )שו"ע תריז‪ ,‬ד ומ"ב יב(‪.‬‬
‫ואשה שהפילה לאחר ‪ 40‬יו להריונה דינה כדי יולדת הנ"ל )רצה(‪.‬‬
‫וכל הימי הנזכרי ה מעת לעת )ואי אומרי מקצת היו ככולו(‪,‬‬
‫כגו‪ ,‬שא ילדה בז' בתשרי בשעה ‪ 4‬אחר הצהרי‪ ,‬שלושת הימי‬
‫מסתיימי ביוהכיפורי בשעה ‪ 4‬אחר הצהרי‪ ,‬וקוד שעה זו‬
‫הרי היא כדי יולדת תו ‪ 3‬ימי שאינה מתענה כלל‪ ,‬וצריכה‬
‫לאכול ]ומשעה זו ואיל דינה כיולדת מ‪ 3‬ימי ועד ‪ 7‬הנ"ל[ )מ"ב תריז‪ ,‬יג;רצא ורצד(‪.‬‬
‫‪ .î‬אכילה ושתיה לשיעורים ‪ -‬החולה או היולדת שמותר לה‬
‫לאכול ולשתות ביוהכיפורי‪ ,‬אוכלי ושותי "לשיעורי"‬
‫תריח‪ ,‬ז(‪ .‬אכילה לשיעורים‪ ,‬פירושה‪ ,‬אכילת מנות קטנות של ‪ 30‬סמ"ק‬
‫)עי' ש‪ ,‬וכ‪ %‬נהוג להורות(‪ ,‬בתנאי שבי סו* אכילת מנה אחת לתחילת‬
‫אכילת מנה אחרת‪ ,‬ימתי ‪ 9‬דקות )שו"ע ש ותריב‪ ,‬ג"ד( ]ורשאי לאכול‬
‫)שו"ע‬
‫מאכלי מזיני עשירי בקלוריות‪ ,‬כגו‪ :‬בשר‪ ,‬ביצה‪ ,‬דבש‪ ,‬ביסקויטי וכדו'‪- .‬‬
‫הדבר פשוט שמדידת שיעורי תורה באכילה היא לפי נפח )סמ"ק( ולא לפי משקל‬
‫)גר(‪ ,‬וברוב המוצרי ממיני מזונות יש הפרש גדול בי הנפח למשקל‪ .‬לדוגמה‪:‬‬
‫קרקרי‪ ,‬לחמית‪ ,‬ביסקויט פתיבר‪ ,‬בייגלה‪ ,‬עוגיות מחיטה מלאה וכדומה‪ ,‬יש לאכול‬
‫מה ‪ 10‬גר‪ ,‬שבמשקל זה יש נפח כ‪ 30‬סמ"ק )וכ הוא בדר כלל ביתר מוצרי‬
‫המזונות(‪ ,‬וא יאכל מה ‪ 30‬גר‪ ,‬הרי הוא אוכל למעלה מ‪ 60‬סמ"ק‪ ,‬ועובר באיסור‬
‫כרת )באה"ל תריח‪ ,‬ח(! וכ בפרוסת לח אחיד יש כ ‪ 100120‬סמ"ק‪ ,‬וצרי לאכול‬
‫פחות מרבע פרוסה )קונ' ואת הנחלי ארנו; ספר כזית השל‪ .‬ועי' או"ת תש"ע סי' פז([‪.‬‬
‫שתיה לשיעורים‪ ,‬פירושה‪ ,‬שתיית מנות קטנות פחות מ‪ 40‬סמ"ק‬
‫]וימדוד ע"י מזרק גדול‪ ,‬מדיד תרופות‪ ,‬בקבוק תינוק מדוייק )כחברת ‪(AVENT‬‬
‫ויסמ בכוס[‪ ,‬בתנאי שבי סו* שתיית מנה אחת לתחילת שתיית‬
‫מנה אחרת‪ ,‬ימתי ‪ 9‬דקות )שו"ע תריח‪ ,‬ח( ]אי חיוב לשתות דוקא מי‪ ,‬אלא‬
‫ישתה חלב‪ ,‬מיצי פירות‪ ,‬תה ע סוכר‪ ,‬קולה[‪ .‬אבל בי אכילה לשתיה‬
‫)ולהיפ(‪ ,‬אי צרי להמתי כלל‪ ,‬ומיד כשסיי לאכול יכול לשתות‬
‫)שו"ע תריב‪ ,‬ב(‪ .‬א אי לאכול ולשתות ביחד )הליכו"ש‪ ,‬סג(‪] .‬א מחמת‬
‫שהחולה יל לביתכנסת יזדקק למנה נוספת‪ ,‬אי לו ללכת לביהכ"נ‪ .‬כל שכ שלא‬
‫יאכל סת בי ארוחה לארוחה‪ - .‬רוב החולי יכולי להמנע לגמרי מאכילה‬
‫ולהסתפק בשתיה‪ .‬את הקלוריות הדרושות‪ ,‬נית לקבל ג במשקאות הנ"ל‪ .‬לרוב‪,‬‬
‫הכמות ההכרחית לשתיה היא ליטר עד ליטר וחצי ליו‪ .‬במקרי מסויימי יש‬
‫צור בכמות כפולה‪ .‬רצוי לקבוע עד איזו שעה יכול החולה לצו באופ מוחלט‪.‬‬
‫על פי רוב‪ ,‬אפשר לצו עד הבוקר ללא סיכו‪ .‬ובכל הנ"ל יש להתייע ע רופא‬
‫)ד"ר שוסהיי ש([‪.‬‬
‫וא הרופא אומר שהחולה צרי לאכול ולשתות כהרגלו‪ ,‬ולא די‬
‫בשיעורי‪ ,‬או שהחולה אומר כ‪ ,‬או שאנו מסופקי בדבר‪,‬‬
‫מאכילי ומשקי אותו כל צרכו מיד )שו"ע תריח‪ ,‬ח(‪] .‬והחולה שאוכל‬
‫ושותה ביוהכיפורי‪ ,‬א* שחל בשבת‪ ,‬אינו צרי לעשות קידוש קוד האכילה‪,‬‬
‫הואיל והוא יו תענית לכלל ישראל )מ"ב ש‪ ,‬כט; שז(‪ .‬ונוטל ידיו עד הזרוע‪ ,‬ומבר‬
‫פע אחת על האכילה הראשונה‪ ,‬ובסו* כל מה שהוצר לאכול יטול מי‬
‫אחרוני ויבר ברכת המזו )שח; נט"ג מב‪ ,‬ג(‪ ,‬ואומר "רצה והחליצנו" ו"יעלה‬
‫ויבוא‪ ...‬ביוהכיפורי הזה‪ ,‬ביו סליחת העוו הזה"‪ .‬וא שכח‪ ,‬אינו חוזר )שו"ע‬
‫ש‪ ,‬י; מ"ב ש; שח"שט([‪.‬‬
‫‪ .ï‬קטנים ‪) -‬א( קט פחות מגיל ‪ 9‬שני אינו מתענה כלל ביו‬
‫הכיפורי‪ ,‬ואפילו תענית שעות‪ .‬וא* א הוא רוצה להתענות‪,‬‬
‫מוחי בידו ומאכילי אותו )של(‪) .‬ב( קט ב ‪ 9‬שני שלימות‪,‬‬
‫מתענה לשעות )שו"ע תרטז‪ ,‬ב(‪ ,‬שא היה רגיל לאכול בשעה ‪ 8‬בבוקר‪,‬‬
‫מאכילי אותו בשעה ‪ 9‬או ‪ .10‬היה רגיל לאכול בשעה ‪ 9‬בבוקר‪,‬‬
‫מאכילי אותו בשעה ‪ 10‬או ‪ .11‬הכל לפי כח הב‪] .‬ולכ על ההורי‬
‫לשי עיניה עליו בערב יוהכיפורי שיאכל וישתה כהוג‪ ,‬וירבה לו בשתיה‪,‬‬
‫כדי שלא יהיה זקוק לכ עד למחרת בבוקר‪ .‬וא התעורר בלילה ומבקש לשתות‪,‬‬
‫יש להקל להשקותו )של([‪) .‬ג( נער שהשלי ‪ 12‬שנה‪ ,‬ונערה שהשלימה‬
‫‪ 11‬שנה‪ ,‬בזמנינו שאי הקטני בריאי כל כ‪ ,‬ולא מסוגלי‬
‫להתענות יו של כראוי‪ ,‬יתענו עד חצות היו ולא יותר )שמ(‪.‬‬
‫)ד( נער שהגיע לגיל ברמצוה‪ ,‬דהיינו שהשלי ‪ 13‬שנה ויו אחד‪,‬‬
‫ונערה בתמצוה שהשלימה ‪ 12‬שנה ויו אחד‪ ,‬צריכי להתענות‬
‫ביוהכיפורי‪ .‬וא ה חלשי ביותר‪ ,‬יש להתייע ע רופא )שמ(‪.‬‬
‫‪ .ì‬רחיצה‪/‬נטילת ידים ‪ -‬אסור לרחו ביוהכיפורי‪ ,‬בי במי‬
‫חמי או צונני‪ ,‬ואפילו להושיט אצבעו למי‪ ,‬אסור )שו"ע תריג‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ואסור לרחו פיו )רמ"א ש‪ ,‬ד( שמא יבלע קצת בגרונו )מ"ב‪ ,‬יא(‪ ,‬וכ‬
‫לא ירח פניו )מ"ב‪ ,‬ג(‪ .‬ונוטל אד ידיו שחרית עד סו* קשרי‬
‫אצבעותיו‪ ,‬ומבר "על נטילת ידי" )ש‪ ,‬ב(‪ .‬וכ כשעשה צרכיו )שו"ע‬
‫ורמ"א ש‪ ,‬ג( או קוד תפילה‪ ,‬נוטל ידיו כנ"ל )שיא(‪ .‬וא היו ידיו או‬
‫רגליו או שאר גופו מלוכלכי‪ ,‬או שנט* ד מחוטמו‪ ,‬מותר‬
‫לרוחצ )במקו הטינו* )מ"ב א((‪ ,‬שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג‬
‫)ש‪ ,‬א ורמ"א‪ ,‬ג(‪ - .‬וכ החולה רוח כדרכו‪ ,‬א* על פי שאינו מסוכ‬
‫)רמ"א ש‪ ,‬ט(‪ .‬וג הכהני העולי לדוכ לנשיאת כפיי‪ ,‬מותר לה‬
‫ליטול ידיה עד פרק הזרוע‪ ,‬לפי שאינ מתכווני לש תענוג‬
‫)רמ"א ש‪ ,‬ג ומ"ב‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫¬‪ .‬סיכה ‪ -‬אסור לסו אפילו מקצת גופו‪ ,‬ואפילו שלא לש‬
‫תענוג אלא להעביר הזוהמה‪ .‬אבל א הוא חולה‪ ,‬אפילו אי בו‬
‫סכנה‪ ,‬או שיש לו חטטי בראשו‪ ,‬מותר )שו"ע תריד‪ ,‬א(‪ ,‬כל שדר‬
‫הבריאי לסו כ א* ביו חול )מ"ב‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ .−‬נעילת הסנדל ‪ -‬אסור לנעול סנדל או מנעל של עור‪ ,‬אפילו‬
‫הוא של ע ומחופה עור )שו"ע תריד‪ ,‬ב(‪ ,‬אפילו א נועל על גבי‬
‫גרביי )שיג( ואפילו בבית )מ"ב‪ ,‬ז(‪ .‬אבל נעליי מגומי‪ ,‬בד ושאר‬
‫מיני‪ ,‬מותרות )שו"ע ש(‪ ,‬א* שה נוחות יותר מנעלי עור ורגילי‬
‫ללובש במש השנה )כדוגמת נעלי "קרוקס"(‪ ,‬כיו שגזירת חכמי‬
‫היתה רק על נעלי עור )שטז(‪] .‬ויש לבר ברכת "שעשה לי כל צרכי" א* ביו‬
‫הכיפורי )מ"ב תקנד‪ ,‬לא; שכ(‪ .‬ויש נוהגי שלא לברכה )בא"ח וישב‪ ,‬ט ויל‪ ,%‬יז([‪.‬‬
‫‪ .ê−‬חולה‪/‬יולדת‪/‬קטנים ‪ -‬חולה‪ ,‬א* על פי שאי בו סכנה‪ ,‬וכ‬
‫יולדת תו ‪ 30‬יו ללידתה‪ ,‬וכ מי שיש לו מכה ברגליו מותרי‬
‫לנעול מנעל של עור )שו"ע תריד‪ ,‬ג(‪ ,‬כל שאי ברשות נעלי גומי )שיט(‪.‬‬
‫ וילדי קטני שלא הגיעו לגיל מצוות מותרי בנעילת הסנדל‪,‬‬‫ומכל מקו טוב שינעלו נעליי שאינ מעור )שמא(‪.‬‬
‫‪ .ë−‬התפילות ‪ -‬יוהכיפורי הוא זמ תשובה לכל‪ ,‬ליחיד‬
‫ולרבי‪ ,‬והוא ק מחילה וסליחה לישראל‪ ,‬לפיכ חייבי הכל‬
‫לעשות תשובה ולהתוודות ביוהכיפורי )רמב" תשובה ב‪ ,‬ז(‪ .‬ויתפלל‬
‫התפילות בבכיה )א* כשחל בשבת )מט"א תקפב‪ ,‬כח((‪ ,‬וא אינו יכול‬
‫להוריד דמעות‪ ,‬יתפלל בקול בכי )בא"ח ויל‪ ,%‬יח(‪ ,‬וי"ג מידות יאמר‬
‫במתינות ובכוונה ושיברו לב )ש‪ ,‬יט(‪.‬‬
‫‪ .è−‬מקצת פרטים בתפילה ‪ -‬ערבית‪ :‬השנה שחל יוהכיפורי‬
‫בשבת‪ ,‬אי אומרי קבלת שבת‪ ,‬אלא קוד הפיוט "ל אלי‬
‫תשוקתי" אומרי רק "מזמור שיר ליו השבת" )רסז(‪] .‬ויש שנהגו‬
‫לומר קבלת שבת כרגיל )מל"ח יט‪ ,‬ג וכה"ח תריט‪ ,‬לח([‪ .‬וטוב שיכריז החז‬
‫קוד תפילת ערבית‪ ,‬שכל הקהל יכוונו לצאת ידי חובת קידוש‬
‫בתפילה כשחותמי בה‪" :‬מקדש 'השבת' וישראל ויוהכיפורי"‪,‬‬
‫ויוצאי בזה ידי חובת קידוש מ התורה )ער(‪ - .‬קוד התפילה‬
‫אומרי "והוא רחו" )רסט; יחו"ד ה‪ ,‬מה(‪ .‬וראוי להשמיט מנוסח‬
‫התפילות "אלקינו ואלקי אבותינו רצה נא במנוחתינו" ולהתחיל‬
‫ב"קדשנו במצוותי" )שו"ת יבי"א א‪ ,‬לח(‪ .‬שחרית‪ :‬אחר החזרה של‬
‫תפילת שחרית ג השנה אומרי "אבינו מלכנו" )שמו(‪ .‬מנחה‪ :‬אי‬
‫אומרי פסוק "ואני תפילתי" קוד פתיחת ההיכל‪ ,‬א* השנה שחל‬
‫בשבת )שנה(‪ .‬ולאחר החזרה אומרי "אבינו מלכנו" ואחר כ‬
‫"צידקת"‪ ,‬כיו שהוא יו די )שו"ע תרכב‪ ,‬ג; שסא( ]והאשכנזי אינ‬
‫אומרי "אבינו מלכנו" ו"צידקת" )רמ"א ש ותריט‪ ,‬ג([‪.‬‬
‫‪ .ð−‬הבדלה ‪ -‬בשמים‪ :‬בהבדלה במוצאי יוהכיפורי אי‬
‫מברכי על בשמי‪ ,‬אפילו א חל בשבת )שו"ע תרכד‪ ,‬ג(‪ .‬ומכל מקו‪,‬‬
‫טוב שבסיו ההבדלה לאחר ששתה מהכוס כראוי‪ ,‬יביאו לפניו‬
‫מאורי האש‪ :‬מברכי ברכת "בורא‬
‫בשמי ויבר עליה )שפד(‪.‬‬
‫מאורי האש" בהבדלה רק על אור ששבת‪ ,‬דהיינו‪ ,‬על נר שהיה‬
‫דולק והול מערב יוהכיפורי עד מוצאי יוהכיפורי ]או על נר‬
‫שהודלק ממנו )שעט([‪ ,‬אבל אי מברכי על אור שנוצר עתה )שו"ע ש‪ ,‬ד"‬
‫ה; רחצ‪ ,‬ח( על ידי גפרור וכיוצא בזה‪ .‬אבל השנה שחל יוהכיפורי‬
‫בשבת‪ ,‬יש אומרי שאי צרי לבר בהבדלה על נר ששבת‪ ,‬ולכ‪,‬‬
‫א יש לפניו נר ששבת או שיכול להשיג בקלות‪ ,‬מהיות טוב יבר‬
‫על נר ששבת ויצא ידי חובה לכל הדעות‪ .‬אבל א אי מצוי לפניו‪,‬‬
‫יכול לבר על נר שהודלק במוצאי יוהכיפורי )שפג(‪.‬‬
‫ אשה שבעלה מאחר לבוא מביתהכנסת‪ ,‬יכולה להבדיל בעצמה‬
‫ולטעו מ היי‪ ,‬ולאכול ולשתות מיד )שו"ע רצו‪ ,‬ח ומ"ב לה"לו(‪.‬‬
‫¬‪ .î‬זמן רבינו תם‪/‬ברכת הלבנה ‪ -‬המנהג הוא כדעת הגאוני‪,‬‬
‫ש‪ 20‬דקות אחר השקיעה מסתיי הצו ומוסיפי עוד דקה אחת‬
‫לתוספת יוהכיפורי להוסי* מחול על הקודש )עי' שו"ע תרכד‪ ,‬ב(‬
‫]ונוהגי בביתהכנסת בשעה זו לתקוע בשופר )עי' שו"ע תרכג‪ ,‬ו([‪ ,‬ויכולי‬
‫לאכול ולשתות לאחר הבדלה על הכוס )וצאת הצו בלוח הוא בשעה‬
‫‪ .(7:22‬ואול לדעת רבינו ת )ועוד ראשוני רבי‪ ,‬וכ דעת מר השולח‬
‫ערו )רסא‪ ,‬ב(( צאתהכוכבי הוא ‪ 72‬דקות אחר שקיעת החמה‪,‬‬
‫ואסור לאכול ולשתות עד זמ זה )שעה ‪ .(8:07‬וחובה קדושה על כל‬
‫מי שיכול‪ ,‬שינהג כ‪ .‬אבל מעוברות ומניקות‪ ,‬חולי אפילו אי‬
‫בה סכנה‪ ,‬או נערי שזהו צומ הראשו או שה חלושי‪ ,‬אי‬
‫לה להחמיר בזה‪ - .‬ונוהגי להמתי ולבר ברכת הלבנה רק‬
‫במוצאי יוהכיפורי‪ ,‬כדי לקדש הלבנה בשמחה )רמ"א ס"ס תרב(‪) .‬ויש‬
‫נוהגי להקדי ולבר ברכת הלבנה קוד יוהכיפורי‪ ,‬כדי שתבוא מצוה זו‬
‫ותכריע הכ* של זכויות )מ"ב ש‪ ,‬י((‪.‬‬
‫תזכו לשנים רבות נעימות וטובות‬
‫‬
‫‬
‫לאור הביקוש הרב לעלו‪ ,‬ברצוננו להגדיל את ההפצה‪ .‬כל המעוני‬
‫לתרו לזיכוי הרבי‪ ,‬יפנה לטל'‪ ,02 5324067 :‬ותבוא עליו ברכה‪ .‬נית‬
‫להנציח שמות • נא לשמור על קדושת העלון • ניתן להשיג את העלון‬
‫באינטרנט באתר המשרד לשרותי דת‪ ,www.dat.gov.il :‬ובאתר‬
‫"מאור לפסגה"‪www.maorlapisga.org :‬‬
‫העלון מוקדש לרפואת זכריה בן שושנה ניזה‪ ,‬אביגיל רבקה בת שרה‪ ,‬דיקלה חנה‬
‫בת אורנה‪ ,‬אלון בן אביגיל רבקה‪ ,‬חיה ברכה חפצדי בת שמחה‪ ,‬שמעון בן גרציה‪,‬‬
‫מרינה בת דינה‪ .‬שושנה בת מלכה‪ ,‬מרים חיה בת מסעודה‪ ,‬נח בן חוה‪ ,‬גרציה בת‬
‫חנה‪ ,‬אברהם בן חנה‪ ,‬דניאל בן הדסה שיפרה‪ ,‬יהושע בן רחל‪ .‬להצלחת שלמה עמאר‬
‫בן סולטנה‪ ,‬הדסה חפצדי‪ ,‬ילדיה‪ ,‬חתניה ונכדיה‪ .‬זיווג הגון לאורטל בת תמר‪ ,‬ליאורה‬
‫בת ברכה חיה‪ ,‬יעקב בן מרינה‪ .‬זרע של קיימא למיכאל בן רחל שרה וטליה בת‬
‫גולדה‪ .‬ולעילוי נשמת הרב מרדכי אליהו בן מזל‪ ,‬נפתלי בן שמעה‪ ,‬משה שמואל בן‬
‫אסתר‪ ,‬גבריאל בן חנה‪ .‬נחום חפצדי‪ ,‬ברוך‪ ,‬חביב‪ ,‬אריה‪ ,‬שמשון‪ ,‬יפתח וניר‪ ,‬וכן‬
‫אברהם‪ ,‬אכרם‪ ,‬דוד‪ ,‬חיים ואליהו למשפחת חפצדי‪ ,‬שמעון בן שמחה‪ ,‬אסתר בת‬
‫סעודה‪ ,‬חנה בת רחמה‪ ,‬שרה בת שמחה‪ .‬מרים חיטיבאשווילי‪ ,‬חביבה בת ניזמה‪,‬‬
‫משולם בן צבי‪ ,‬שלום בן סוליקה‪ ,‬ר' שמעון בן איז'ה‪ ,‬סעדה בת רחל‪ ,‬דוד בן אסתר‪,‬‬
‫מרסדס בת תמר‪ ,‬מסעוד בן אונישה‪ ,‬ששון בן שרה‪ ,‬אביה יהושע בן רונית‪ ,‬חיים חי‬
‫מנחם בן בלנש‪ ,‬יהודה בן שרה‪ ,‬דוד בן דורית‪ ,‬אוריה בן כוכב‪ ,‬יצחק בן רחנה‪,‬‬
‫משה חי בן רינת‪ ,‬הרב חיים בן סעדה‪ ,‬שמואל נורברט בן אליס מומה‪.‬‬