שערי עזה

Transcription

שערי עזה
‫בסייעתא דשמיא‬
‫חוברת כה'‬
‫שערי עזה‬
‫ימי התשובה‬
‫סוד השעיר לעזאזל‬
‫הרב יצחק חי זאגא‬
‫שערי עזה‬
‫שלו' לכול‪ .‬מתו אוירת ימי התשובה‪ ,‬נעסוק בענינה הרוחני המיוחד של העיר עזה‪,‬‬
‫השייכת לנחלת שבט יהודה‪ ,‬ובגילוי סוד עזותה‪ .‬אמר רבי שמעו ב לקיש‪ ,‬ביצה כה‪,:‬‬
‫'שלשה עזי ה‪ :‬ישראל באומות‪ ,‬כלב בחיות‪ ,‬תרנגול בעופות‪ .‬ויש אומרי‪ :‬א עז‬
‫בבהמה דקה‪ ,‬ויש אומרי‪ :‬א צל באילנות'‪ .‬יעקב אבינו אומר לראוב‪ ,‬בראשית מט'‪,‬‬
‫'‪..‬בכורי אתה‪ ..‬יתר שאת ויתר עז'‪ .‬מסביר רש"י‪' ,‬יתר שאת‪ ,‬ראוי היית להיות יתר על‬
‫אחי בכהונה‪ ,‬לשו נשיאות כפי‪ ,‬ויתר עז‪ ,‬במלכות‪ ,‬כמו וית עז למלכו' )שמואל א' ב'(‪.‬‬
‫תמוה‪ .‬הכיצד ישראל עזי שבאומות‪ ,‬ומלכ בעל עזות יתרה‪ ,‬והלא נאמר ביבמות עט‪,.‬‬
‫'שלשה סימני יש באומה זו‪ :‬הרחמני‪ ,‬והביישני‪ ,‬וגומלי חסדי‪ ?'..‬ובאבות ה' כ'‪,‬‬
‫'יהודה ב תימא אומר‪ ,‬עז פני לגיהנ ובושת פני לג עד'? אז מה פשר העזות הזו?‬
‫שמשו הגיבור‪ ,‬נופל דוקא בעזה‪' .‬תניא רבי אומר'‪ ,‬סוטה ט‪' ,:‬תחילת קלקולו בעזה‪,‬‬
‫לפיכ לקה בעזה‪ .'..‬כ מסופר בשופטי טז'‪' ,‬ויל שמשו עזתה‪ ,‬וירא ש אשה זונה‪..‬‬
‫לעזתי לאמר‪ ,‬בא שמשו הנה‪ ..‬ויארבו לו כל הלילה בשער העיר‪ ..‬ויק בחצי הלילה‪,‬‬
‫ויאחוז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסיע ע הבריח‪ ,‬ויש על כתפיו‪ ,‬ויעל אל‬
‫ראש ההר אשר על פני חברו'‪ .‬תמוה‪ .‬מה ראה לקחת את שערי עזה‪ ,‬ולהעלות לחברו?‬
‫'תניא‪ ,‬א"ר שמעו החסיד'‪ ,‬סוטה י‪' ,.‬בי כתיפיו של שמשו‪ ,‬ששי אמה היה‪ ,‬שנאמר‪..‬‬
‫ויאחז בדלתות שער העיר‪ ..‬ויש על כתיפיו‪ ,‬וגמירי‪ ,‬דאי דלתות עזה פחותות מששי‬
‫אמה'‪ .‬מה כל כ חשוב לדעת‪ ,‬ששערי עזה היו ברוחב של ששי אמה? נתבונ בענינה‬
‫של עיר הקודש עזה ת"ו‪ ,‬וננסה להבי את סוד אדמתה הקדושה‪.‬‬
‫לכבוד מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל‪ ,‬עלה השמימה ג' אלול התרצ"ה‬
‫עזאזל‬
‫במרכז עבודת הכה הגדול ביו הכפורי‪ ,‬לכפר על ישראל‪ ,‬עומדי שני שעירי עיזי‪,‬‬
‫הנחשבי כאמור‪ ,‬לעזי שבבהמה דקה‪ .‬אומרת המשנה‪ ,‬יומא סב‪' ,.‬שני שעירי יו‬
‫הכפורי‪ ,‬מצות שיהיו שניה שוי במראה‪ ,‬ובקומה‪ ,‬ובדמי‪ ,‬ובלקיחת כאחד'‪.‬‬
‫לכתחילה‪ ,‬מצוה שיהיו שני השעירי שוי בצבע‪ ,‬לבני שחורי או אפורי‪ ,‬וכ‬
‫בגובה‪ ,‬ובשווי בשוק‪ ,‬ושיקנו שניה כאחד‪ .‬התורה מצוה‪ ,‬ויקרא טז'‪' ,‬ולקח את שני‬
‫השעירי‪ ,‬והעמיד אות לפני ד'‪ ..‬ונת אהר על שני השעירי גורלות‪ ,‬גורל אחד לד'‬
‫וגורל אחד לעזאזל‪ .‬והקריב אהר את השעיר אשר עלה עליו הגורל לד'‪ ,‬ועשהו חטאת‪.‬‬
‫והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל‪ ,‬יעמד חי לפני ד' לכפר עליו‪ ,‬לשלח אותו לעזאזל‬
‫המדברה'‪ .‬מה פירוש המילה 'לעזאזל'? מסביר רש"י‪' ,‬הוא הר עז וקשה‪ ,‬צוק גבוה‪,‬‬
‫שנאמר‪ ,‬אר‪ $‬גזרה‪ ,‬חתוכה'‪.‬‬
‫מרכז תשומת הלב ביו הכפורי‪ ,‬תופסת לכאורה‪ ,‬כניסת הכה הגדול לקודש‬
‫הקודשי‪ ,‬להזות ד פרו‪ ,‬וד השעיר שעלה בגורל לד'‪ ,‬ולהקטיר הקטורת‪ .‬אבל בעצ‪,‬‬
‫עיקר כפרת היו‪ ,‬נעשית דוקא על ידי השעיר המשתלח לעזאזל‪ .‬אומרת המשנה‪,‬‬
‫שבועות ב‪' ,:‬ועל זדו טומאת מקדש וקדשיו ‪ -‬שעיר הנעשה בפני ויו הכפורי‬
‫מכפרי‪ .‬על שאר עבירות שבתורה‪ ,‬הקלות והחמורות‪ ,‬הזדונות והשגגות‪ ,‬הודע ולא‬
‫הודע‪ ,‬עשה ולא תעשה‪ ,‬כריתות ומיתות בית די ‪ -‬שעיר המשתלח מכפר'‪ .‬השעיר‬
‫שעולה לד'‪ ,‬מכפר על חטאו של מי שנכנס למקדש כשהוא טמא‪ ,‬או אכל קדשי‬
‫כשהוא טמא‪ .‬אבל על כל שאר עבירות שבתורה‪ ,‬מכל הסוגי והמיני‪ ,‬שעיר המשתלח‪,‬‬
‫הוא המכפר הראשי‪.‬‬
‫השאלה היא‪ ,‬מה פשר ההבחנה‪ ,‬בי כפרת החטאי הקשורי לטומאת מקדש וקדשיו‪,‬‬
‫לבי כל שאר העברות? וא כבר הבחנת‪ ,‬מדוע בשני שעירי שנראי כתאומי זהי?‬
‫ובכלל‪ ,‬מדוע לשלח עז לעזאזל‪ ,‬כדי לכפר על עוונות ישראל? מה העני בעזות הזו?‬
‫חו לתחו
‬
‫אומרת המשנה‪ ,‬יומא סו‪' ,:‬מיקירי ירושלי‪ ,‬היו מלוי אותו עד סוכה הראשונה‪ .‬עשר‬
‫סוכות מירושלי ועד צוק‪ .'..‬מחשובי ירושלי‪ ,‬היו מלוי את השליח שלקח את השעיר‬
‫לעזאזל‪ ,‬עד הסוכה הראשונה מעשר הסוכות‪ ,‬שהיו מירושלי עד עזאזל‪' .‬על כל סוכה‬
‫וסוכה אומרי לו‪ ,‬הרי מזו והרי מי'‪ ,‬כדי שידע שא אינו חש בטוב‪ ,‬יש מזו ומי‬
‫בעבורו‪ ,‬ופיתו בסלו‪' .‬ומלוי אותו מסוכה לסוכה‪ ,‬חו‪ $‬מאחרו שבה‪ ,‬שאינו מגיע עמו‬
‫לצוק‪ ,‬אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו'‪ .‬המשנה‪ ,‬על פי דעת ר' מאיר‪ ,‬שהמרחק‬
‫מירושלי לעזאזל‪ ,‬הוא ‪ 12‬מילי‪ .‬המרחק בי סוכה לסוכה‪ ,‬אלפיי אמה‪ ,‬למעט הסוכה‬
‫האחרונה שהיתה רחוקה מעזאזל‪ ,‬יותר מאלפיי אמה‪ ,‬ורק לשליח עצמו‪ ,‬מותר היה‬
‫לצאת חו‪ $‬לתחו שבת‪ ,‬כדי לשלח את השעיר‪ .‬השאלה היא‪ ,‬מדוע לא הוסיפו סוכה‪,‬‬
‫כ שלא יצטר השליח‪ ,‬לצאת חו‪ $‬לתחו שבת?‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫‪ 2‬רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק‬
‫כתב התוספות יו טוב‪' ,‬לא היו עושי סוכה אחת עשרה‪ ,‬שא כ‪ ,‬לא היה מקרי‪ ,‬אר‪$‬‬
‫גזירה‪ ,‬כיו שמ הסוכה‪ ,‬רשאי ליל עד לש‪ ,‬בו ביו'‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬יציאת השליח חו‪$‬‬
‫לתחו‪ ,‬מכוונת כחלק מהמצוה‪ ,‬לשלחו לאר‪ $‬גזרה‪ ,‬היינו‪ ,‬גזורה וחתוכה מהגעה‪,‬‬
‫כביכול‪ .‬א א נעשה הדבר בכונה‪ ,‬כחלק מהמצוה‪ ,‬השאלה רק גוברת‪ ,‬מה העני בזה?‬
‫כתב ר' חיי ויטאל מש האר"י הקדוש‪ ,‬בפרי ע‪ $‬חיי פח‪ ,:‬לעני שבת‪' ,‬עני חילול‬
‫שבת‪ ,‬יש בו שתי בחינות‪ ,‬אחד‪ ,‬הוא סוד עשיית מלאכה‪ ,‬שני‪ ,‬הוא הליכה ויציאה חו‪$‬‬
‫לתחו‪ .‬אמנ מי שעושה מלאכה בשבת‪ ,‬הנה גור להכניס הקליפה בפני בקדושה‪..‬‬
‫להיכנס הקליפות ולטמא מקדש ד'‪ ..‬א היוצא חו‪ $‬לתחו‪ ..‬עוקר נשמתו מ הקדושה‪,‬‬
‫ומוציאה למקו הקליפה‪ .'..‬על פי דברי האר"י אלו‪ ,‬אפשר להציע‪ ,‬שחטאי טומאת‬
‫מקדש וקדשיו‪ ,‬ה הכנסת הלא טוב אל הקודש פנימה‪ ,‬ולכ נעשית כפרת בתו קודש‬
‫הקודשי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬כל שאר עבירות שבתורה‪ ,‬אינ אלא בחינת יציאה חו‪ $‬לתחו‪,‬‬
‫ולכ כפרת נעשית‪ ,‬דוקא מחו‪ $‬לתחו‪ ,‬מקו שליטת הקליפות‪.‬‬
‫על פי דברי קדושי אלו‪ ,‬נוכל לומר‪ ,‬שהעזי מושוות‪ ,‬כדי לומר‪ ,‬שמדובר באותו אד‪,‬‬
‫שבעזות מעשיו הלא טובי‪ ,‬הכניס את הטומאה למקו הקודש‪ ,‬או שיצא חו‪ $‬לתחו‪,‬‬
‫למקו הטומאה‪ ,‬הוא עזאזל‪ .‬א עדי קשה‪ ,‬מה פשר דחיפת השעיר לעזאזל?‬
‫אברי
אברי
‬
‫ממשיכה המשנה‪' ,‬חולק לשו של זהורית‪ ,‬חציו קשור בסלע‪ ,‬וחציו קשור בי שני קרניו‪,‬‬
‫ודחפו לאחוריו‪ ,‬והוא מתגלגל ויורד‪ ,‬ולא היה מגיע לחצי ההר‪ ,‬עד שנעשה אברי‬
‫אברי‪ .'..‬על לשו הזהורית האדומה‪ ,‬אומרת המשנה‪ ,‬יומא סח‪' ,:‬אמרו לו לכה גדול‪,‬‬
‫הגיע שעיר למדבר‪ .‬ומניי היו יודעי שהגיע שעיר למדבר‪ ..‬רבי ישמעאל אומר‪ ,‬והלא‬
‫סימ אחר היה לה‪ ,‬לשו של זהורית היה קשור על פתחו של היכל‪ ,‬וכשהגיע שעיר‬
‫למדבר‪ ,‬היה הלשו מלבי‪ ,‬שנאמר‪ ,‬ישעיהו א' יח'‪ ,‬א יהיו חטאיכ כשני כשלג‬
‫ילבינו'‪ .‬בשני כתיקונ‪ ,‬ע דחיפת השעיר לעזאזל‪ ,‬היתה הלשו האדומה‪ ,‬נעשית‬
‫לבנה‪ ,‬ומבשרת לישראל על כפרת‪ .‬א מדוע גולת הכותרת של התשובה והכפרה‪,‬‬
‫מתבטאת בדחיפת עז לעזאזל‪ ,‬מצוק גבוה וחתו? למה לא לשחוט אותה כמו כל קרב?‬
‫ומדוע מדגישה המשנה‪ ,‬את התפרקותה של העז‪ ,‬לאברי אברי?‬
‫הרמב"
שכול
שכחו‬
‫רבי מכירי את דברי הרמב"‪ ,‬מורה נבוכי ג' לב'‪ ,‬שהקרבנות נועדו‪ ,‬להרחיק את‬
‫ישראל‪ ,‬מעבודה זרה שהיתה באותה תקופה‪ ,‬אבל מי זוכר את הרמב" בהלכות מעילה?‬
‫כתב הרמב"‪ ,‬מעילה ח' ח'‪' ,‬ראוי לאד להתבונ במשפטי התורה הקדושה ולידע סו‬
‫ענינ כפי כחו‪ ,‬ודבר שלא ימצא לו טע ולא ידע לו עילה‪ ,‬אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס‬
‫לעלות אל ה'‪ ,‬פ יפרו‪ $‬בו‪ ..‬וכל הקרבנות כול מכלל החוקי ה‪ ,‬אמרו חכמי שבשביל‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק ‪3‬‬
‫עבודת הקרבנות העול עומד‪ .'..‬מרכזי הקניות‪ ,‬מלאי בכל סוגי הבשר‪ ,‬אנשי צורכי‬
‫בשר בכמויות‪ ,‬אבל כשמגיעי לעני הקרבנות‪ ,‬כול נעשי לפתע צמחוני‪ ,‬ותמהי על‬
‫הצור לשחוט עז או כבש‪ ,‬לכפר על חטאינו‪ .‬אומר הרמב"‪ ,‬לכל הצמחוני המדומי‪,‬‬
‫זהו חוק שחקק הקב"ה‪ ,‬ואי ל רשות להרהר אחריו‪.‬‬
‫באותה הלכה‪ ,‬מונה הרמב" בכלל החוקי הבלתי מובני‪ ,‬את פרה אדומה ושעיר‬
‫המשתלח‪' ,‬אמרו חכמי‪ ,‬חוקי חקתי ל ואי ל רשות להרהר בה‪ ,‬ויצרו של אד‬
‫נוקפו בה‪ ,‬ואומות העול משיבי עליה‪ ,‬כגו‪ ..‬פרה אדומה ושעיר המשתלח‪ ,‬וכמה היה‬
‫דוד המל מצטער מ המיני ומ העכו"‪ ,‬שהיו משיבי על החוקי‪ .‬וכל זמ שהיו‬
‫רודפי אותו בתשובות השקר‪ ,‬שעורכי לפי קוצר דעת האד‪ ,‬היה מוסי דביקות‬
‫בתורה‪ .'..‬יש לשאול‪ ,‬מדוע השעיר המשתלח‪ ,‬מקבל התיחסות נפרדת מכלל הקרבנות?‬
‫ג האב עזרא כתב‪ ,‬ויקרא טז' ח'‪' ,‬המשתלח איננו קרב‪ ,‬כי לא ישחט'‪ ,‬אבל העלי‬
‫סודו‪ .‬הרמב" ש כתב לגלות הסוד‪' ,‬צוה הקב"ה ביו הכפורי שנשלח שעיר במדבר‪,‬‬
‫לשר המושל במקומות החרב‪ ..‬וחלקו מ האומות הוא עשו‪ ,‬שהוא ע היורש החרב‬
‫והמלחמות‪ ,‬ומ הבהמות‪ ,‬השעירי והעזי‪ ,‬ובחלקו עוד השדי הנקראי מזיקי בלשו‬
‫רבותינו‪ ,‬ובלשו הכתוב שעירי‪ ,‬כי כ יקרא הוא ואומתו שעיר‪ .‬ואי הכונה בשעיר‬
‫המשתלח שיהיה קרב מאתנו אליו חלילה‪ ,‬אבל שתהיה כונתנו לעשות רצו בוראנו‬
‫שצונו כ‪ ..‬ומפני זה‪ ..‬אומות העול משיבי עליה‪ ..‬כי יחשבו שאנו עושי כמעשיה'‪.‬‬
‫לפי דברי הרמב"‪ ,‬משלחי את השעיר‪ ,‬בצו ד'‪ ,‬לשר של עזי הפני‪ ,‬המושל בעזאזל‪.‬‬
‫אבל א זהו סוד העני‪ ,‬הרי שהדבר באמת בלתי מוב‪ .‬כדרכו של הרמב"‪ ,‬ננסה בכל‬
‫זאת להל‪ ,‬להטעי את הדבר‪ ,‬כפי קוצר השגתנו‪.‬‬
‫עוזא ועזאל‬
‫תנא דבי רבי ישמעאל‪ ,‬יומא סז‪ ,:‬עזאזל ‪ -‬שמכפר על מעשה עוזא ועזאל'‪ .‬מסביר רש"י‪,‬‬
‫'עוזא ועזאל‪ ,‬מלאכי חבלה‪ ,‬שירדו לאר‪ $‬בימי נעמה אחות תובל קי‪ ,‬ועליה נאמר‪,‬‬
‫ויראו בני הא‪-‬להי את בנות האד‪ ,‬כלומר‪ ,‬על העריות מכפר'‪ .‬הפסוק שמביא רש"י‪,‬‬
‫בראשית ו' ב'‪' ,‬ויראו בני הא‪-‬להי את בנות האד כי טובות הנה‪ ,‬ויקחו לה נשי מכל‬
‫אשר בחרו'‪ .‬מסביר ש רש"י‪' ,‬מכל אשר בחרו ‪ -‬א בעולת בעל‪ ,‬א הזכר והבהמה'‪ .‬היו‬
‫פרוצי בעריות‪ ,‬בניאו ומשכב זכר‪ .‬מה עושי מלאכי באר‪ ,$‬ומה לה ולעריות?‬
‫מספר המדרש‪ ,‬ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית מד'‪' ,‬שאלו תלמידיו את רב יוס‪ ,‬מהו עזאל?‬
‫אמר לה‪ ,‬כיו שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה‪ ,‬היה הקב"ה מתעצב‪ .‬מיד עמדו‬
‫שני מלאכי‪ ,‬שמחזאי ועזאל‪ ,‬ואמרו לפניו רבונו של עול‪ ,‬הלא אמרנו לפני כשבראת‬
‫את עולמ‪ ,‬מה אנוש כי תזכרנו‪ ..‬אמר לה‪ ,‬גלוי וידוע לפני‪ ,‬א את שרויי באר‪ ,$‬היה‬
‫שולט בכ יצר הרע והיית קשי מבני אד‪ .‬אמרו לו‪ ,‬ת לנו רשות ונדור ע הבריות‪,‬‬
‫ותראה אי אנו מקדשי שמ‪ .‬אמר לה‪ ,‬רדו ותדורו עמה‪ .‬מיד קלקלו ע בנות האד‪,‬‬
‫שהיו יפות ולא יכלו לכבוש את יצר‪ .'..‬ומסיי ש המדרש‪' ,‬עזאל לא חזר בתשובה‪,‬‬
‫ועדיי הוא עומד בקלקולו‪ ,‬להסית בני אד לדבר עבירה‪ ,‬בבגדי צבעוני של נשי‪.'..‬‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫‪ 4‬רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק‬
‫אז לפי דברי תנא דבי ר' ישמעאל‪ ,‬השעיר לעזאזל‪ ,‬מכפר על חטא העריות‪ .‬אבל לכאורה‪,‬‬
‫הרי למדנו במשנה שבועות‪ ,‬שמכפר על כל עוונות ישראל? כ הקשה בתורה תמימה‪,‬‬
‫ויקרא טז' הערה לט'‪' ,‬וצרי עיו‪ ,‬הא בסמו בפרשה מבואר‪ ,‬שמכפר על כל העוונות‪,‬‬
‫ולמה תפס דוקא עוו עריות? וצרי לומר‪ ,‬דעיקרו בא לכפר על עוו עריות‪ ,‬ורק‬
‫כשמתודה עליו‪ ,‬מתודה אגב על כל העוונות‪ .‬ולפי זה‪ ,‬יש לומר טע פשוט‪ ,‬על קריאת‬
‫פרשת עריות במנחה ביו הכפורי‪ ,‬מפני שהוא מעני היו'‪ .‬אומר התורה תמימה‪ ,‬אכ‪,‬‬
‫עיקר עבודת הכפרה‪ ,‬היא על עוו עריות‪ ,‬ולכ‪ ,‬במנחה של יו הכפורי קוראי בתורה‪,‬‬
‫בפרשת איסור עריות ומשכב זכר‪ ,‬והשעיר לעזאזל‪ ,‬בא לכפר בעיקר על עוו זה‪.‬‬
‫השאלה‪ ,‬מה פשר מרכזיותו הכללית של איסור עריות‪ ,‬ששאר העברות‪ ,‬רק סובבות לו?‬
‫נחשי עזה‬
‫בשיעורנו‪ ,‬המכפלה החברונית‪ ,‬אורות חיי חגי ומועדי עמ' ‪ ,293‬למדנו על מפגש‬
‫של המרגלי ע 'הנפילי'‪ ,‬שהיו בחברו‪ .‬באר רש"י‪ ,‬במדבר יג' לג'‪' ,‬ענקי מבני‬
‫שמחזאי ועזאל‪ ,‬שנפלו מ השמי בימי דור אנוש'‪ .‬ש בארנו‪ ,‬מדוע בחרו לשבת דוקא‬
‫בחברו‪ .‬אבל עיו נוס מלמדנו‪ ,‬שקוד שהגיעו לחברו‪ ,‬היתה עיר מושב‪ ,‬עזה‪ .‬כ‬
‫נאמר בדברי ב' כג'‪' ,‬והעוי היושבי בחצרי עד עזה‪ ,‬כפתורי‪ ..‬השמידו וישבו‬
‫תחת'‪ .‬קוד שהגיעו ישראל לכבוש את האר‪ ,$‬סילקו הכפתורי את העוי מעזה‪ .‬מי‬
‫היו העוי? אומר המדרש‪ ,‬בראשית רבה כו' ז'‪' ,‬הנפלי היו באר‪ $‬בימי הה‪ ,‬ז' שמות‬
‫נקראו לה‪ ,‬אימי‪ ,‬רפאי‪ ,‬גבורי‪ ,‬זמזומי‪ ,‬ענקי‪ ,‬עוי‪ ,‬נפילי‪ .'..‬אז בני עוזא ועזאל‪,‬‬
‫המכוני 'עוי'‪ ,‬היו גרי בתחילה בעזה‪ .‬מדוע חוטאי העריות הגדולי‪ ,‬הלכו לגור‬
‫בעזה? היש כא עני מהותי‪ ,‬מלבד דמיו שמ המקורי‪ ,‬לש עיר מגורי צאצאיה?‬
‫מוסי המדרש ש ומבאר‪ ,‬מדוע נקראו 'עוי'? 'אמר ר' אלעזר ב רבי שמעו‪ ,‬שהיו‬
‫בקיאי בעפרות כנחשי‪ ,‬בגלילא צוחי לחויא איויא'‪ .‬בגליל צועקי לנחש‪ ,‬איויא‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬עוי מלשו נחשי‪ ,‬שהיו בקיאי בעפר האר‪ ,$‬כמו הנחשי שוכני המחילות‪.‬‬
‫הרחיב הרמב" ובאר‪ ,‬דברי ב' כג'‪' ,‬ועל דעתי הוא ש מכונה מ החוי‪ ..‬כי הטמוני‬
‫בעפר יקרא הלשו רפאי‪ ..‬שהנחש שוכ בחורי עפר‪ ,‬והחורי והעוי על ש הנחש‪.'..‬‬
‫החידה הולכת וגדלה‪ ,‬מדוע דבקו אנשי אלו‪ ,‬המדומי לנחשי שוכני מחילות‪ ,‬דוקא‬
‫באדמת עזה? אמנ‪ ,‬חטא הנחש הקדמוני‪ ,‬התחיל מתאוות עריות‪ ,‬שנתאווה הנחש‬
‫לחוה‪ ,‬כאמור בב"ר יח' ו'‪ ,‬ואולי משו כ מכונה הוא חויא‪ ,‬א למה התיישבו החוי‪,‬‬
‫שוכני המחילות‪ ,‬ההולכי בדרכו הפרוצה של הנחש‪ ,‬דוקא בעזה?‬
‫כדי שתהא עזה‬
‫אחד מבי אחד עשר סממני הקטורת‪ ,‬המובאי בכריתות ו‪ ,.‬הוא הצפור‪ .‬אומרת ש‬
‫הברייתא‪ ,‬שיש להביא יי קפריסי‪ ,‬ולשרות בו את הצפור כדי שתהא עזה‪ .‬מסביר רש"י‪,‬‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק ‪5‬‬
‫'שתהא עזה‪ ,‬שיהא ריחה חזק'‪ .‬יי קפריסי‪ ,‬עשוי מ הצל‪ ,‬שהוא כאמור לעיל‪ ,‬העז‬
‫שבאילנות‪ .‬א מדוע צרי לשרות את הצפור‪ ,‬כדי שתהא עזה?‬
‫מסביר הרב קוק‪ ,‬עולת ראי"ה א' קמג'‪' ,‬המידות הדרושות לצחצח על יד את מושגי‬
‫הרוחניות‪ ,‬המתמזגי בתהלוכות בני אד‪ ..‬ה צריכות להיות חזקות‪ ,‬עזות‪ ,‬איתנות‪" ,‬הוי‬
‫עז כנמר וגבור כארי‪ ,‬לעשות רצו אבי שבשמי"‪ ,‬מוגבלות בתחומ יפה יפה‪..‬‬
‫הקפרס הוא הצל‪ ..‬ע"י הצחצוח של יי קפריסי‪ ,‬העז מגידולו‪ ,‬מתולדתו‪ ,‬ודיוק שמירת‬
‫תחומו וגבולו‪ ,‬שבזה יתעלה הצפור‪ ..‬למעלה העליונה‪ ,‬להצטר ע כל יסודי הקטרת‪,‬‬
‫לבא אל רו מעלת הנשמה הפנימית‪ ,‬מכו האחדות האצילית‪ ,‬ולהביא ש את כל מה‬
‫שנתפזר בחיי ובדבור‪ ,‬ע"י עזיזות הרצו בקדושתו‪ ,‬ושמירת חק בפעולתו'‪ .‬סגולתו של‬
‫הצל בעזותו‪ ,‬להיות לגדר‪ ,‬עולה מהברייתא‪ ,‬שבת קנ‪' ,:‬מעשה בחסיד אחד‪ ,‬שנפרצה לו‬
‫פר‪ $‬בתו שדהו‪ ,‬ונמל עליה לגודרה‪ ,‬ונזכר ששבת הוא‪ ,‬ונמנע אותו חסיד ולא גדרה‪.‬‬
‫ונעשה לו נס‪ ,‬ועלתה בו צל‪ ,‬וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו'‪ .‬אומר הרב‪,‬‬
‫כשהאורות הרוחניי‪ ,‬יורדי למציאות‪ ,‬לתהלוכות בני אד‪ ,‬ה צריכי להישמר בגבול‬
‫ומידה‪ ,‬שלא יצאו חו‪ $‬לתחומ‪ .‬עזות הצל‪ ,‬היא הגדר והתיחו החזק של המידות‪,‬‬
‫שלא יצא שו כח או כשרו רוחני‪ ,‬ממקומו וגבולו‪ .‬כי רק בשמירת התחומי‪ ,‬יוכלו כל‬
‫מרכיבי הרוחניות המתגלה בעול‪ ,‬להתאחד להרמוניה מתוקה ושלמה‪ .‬להבנת עומק‬
‫דבריו של מר הרב‪ ,‬צריכי אנו לברר‪ ,‬מדוע מכל סממני הקטורת‪ ,‬הרומזי למידות‬
‫שונות‪ ,‬דוקא הצפור צריכה להיות עזה?‬
‫צפור מידת היסוד‬
‫על פי המקובלי‪ ,‬סידור הרש"ש עה‪ ,:‬סממ הצפור בקטורת‪ ,‬מכוו אל תיקו היסוד‪,‬‬
‫היא המידה של קדושת הברית‪ .‬כתב הלש שבו ואחלמה‪ ,‬הקדמות ושערי ד' ב'‪ ,‬וש‬
‫מקורותיו מהזוהר ומע"ח‪ ,‬שש ד' המכוו אל מול מידת היסוד הוא‪' ,‬א‪-‬ל חי ש‪-‬די'‪,‬‬
‫שכולו ש אחד‪ .‬בשיעורנו 'יריחו תחילה'‪ ,‬הבאנו שהש 'א‪-‬ל חי'‪ ,‬מבטא את שכינת אור‬
‫האינסו ברו הוא‪ ,‬בגו הישראלי‪ .‬עוד מצאנו‪ ,‬שהקב"ה מכנה עצמו בש 'א‪-‬ל ש‪-‬די'‪,‬‬
‫כשהוא מצוה לאברה אבינו על ברית המילה‪ ,‬בראשית יז' א'‪' ,‬אני א‪-‬ל ש‪-‬די‪ ,‬התהל‬
‫לפני והיה תמי'‪ .‬מה פשר הש הזה? אומר המדרש‪ ,‬ילקו"ש ל ל פא'‪' ,‬אני א‪-‬ל ש‪-‬די‪,‬‬
‫אני הוא שאמרתי לעולמי די‪ ,‬שאלמלא שאמרתי לשמי ואר‪ $‬די‪ ,‬עד עכשיו היו מותחי‬
‫והולכי‪ ,‬אני הוא שאי העול ומלואו כדאי לא‪-‬להותי‪ ,‬אמר ר' לוי‪ ,‬למטרונא שאמר לה‬
‫המל עברי לפני ועברה לפניו‪ ..‬אמרה תאמר שמצא בי מו‪ ,‬אמר לה המל‪ ,‬אי בי‬
‫פסולת אלא צפור של אצבע קטנה של גדולה קמעא‪ ,‬העבירי אותה‪ ,‬ובטל המו‪ .‬כ‬
‫אמר הקב"ה לאברה‪ ,‬אי ב פסולת אלא הערלה בלבד‪ ,‬העבר אותה ובטל המו'‪.‬‬
‫כשאור האינסו נכנס למציאות הארצית‪ ,‬העול מתחיל להימתח מהאינסו הממלאו‬
‫כביכול‪ ,‬עד שהקב"ה עושה פלא עצו‪ ,‬ומעמיד את המציאות הסופית הגבולית‪ ,‬שתוכל‬
‫לעמוד ולהכיל בתוכה‪ ,‬אור אינסו‪ .‬זוהי משמעות הש ש‪-‬די‪ ,‬נוטריקו‪ ,‬שאמר לעולמו‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫‪ 6‬רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק‬
‫די‪ .‬מידת היסוד‪ ,‬היא מידת התיחו והדיות של העול‪ .‬להעמיד כל דבר על גבולו הנכו‪.‬‬
‫עד כא ולא יותר‪ .‬די‪ .‬כל דבר במקומו‪ ,‬ואינו יוצא חו‪ $‬לתחומו‪.‬‬
‫נשי לב‪ ,‬שהמדרש השוה את הערלה‪ ,‬לצפור ארוכה מידי‪ .‬אפשר שסממ הצפור‪,‬‬
‫מכונה כ‪ ,‬על ש הצפור שבאד‪ ,‬המכוונת למילתו‪ .‬יש בעני זה מקורות רבי‪ ,‬א לא‬
‫זה המקו לפרט‪ .‬א מה העני בצפרני?‬
‫משולח ערו‪ ,‬הלכות מילה רסו' יא'‪ ,‬ועוד מקומות‪ ,‬עולה‪ ,‬שסימ לתינוק שנגמרה צורתו‬
‫כראוי‪ ,‬הוא גמר שערו וצפרניו‪ .‬השערות‪ ,‬הצפרני‪ ,‬והערלה‪ ,‬ה קצוות גופו של אד‪.‬‬
‫האד צרי לשמור על גבולות גופו‪ ,‬שלא יצא חו‪ $‬למידתו הראויה והבריאה‪ .‬א יניח‬
‫למותרות גופו‪ ,‬לגדול בלי תיחו‪ ,‬ידבק בה הלא טוב‪ .‬לכ‪ ,‬פסק השולח ערו רס' א'‪,‬‬
‫'ומצוה לחו הראש ולגלח הצפרני בערב שבת'‪ .‬והוסי ש הרמ"א‪' ,‬וא היו שערות‬
‫ראשו גדולות‪ ,‬מצוה לגלח'‪ .‬ובגמרא נידה יז‪ ,.‬שהביא המשנה ברורה ש להלכה‪' ,‬תנו‬
‫רבנ‪ ,‬ג' דברי נאמרו בצפרני‪ ,‬שורפ ‪ -‬חסיד‪ ,‬קובר ‪ -‬צדיק‪ ,‬זורק – רשע'‪ .‬משו שכח‬
‫הלא טוב דבק במותרות הגו‪ ,‬ג לאחר חיתוכ‪.‬‬
‫זהו העומק בדברי מר הרב קוק‪ ,‬בעני שריית סממ הצפור‪ .‬דוקא את הצפור בקטורת‪,‬‬
‫שורי ביי של צל‪' ,‬כדי שתהא עזה'‪ ,‬ותעמוד על מידתה‪ .‬כי זהו כל עני היסוד‪,‬‬
‫העמידה על התחו המדויק‪ ,‬שגזר א‪-‬ל חי ש‪-‬די‪ ,‬האינסו ברו הוא‪ ,‬שאמר לעולמו די‪.‬‬
‫על פי דברי אלו‪ ,‬העזות הישראלית‪ ,‬היא בעצ שמירת תחו הקדושה והצניעות‪ ,‬על‬
‫פי מצות בוראנו‪ ,‬בתורה הקדושה‪ .‬הבנה זו מתחברת לכ‪ ,‬ששילוח העז לעזאזל‪ ,‬הבא‬
‫לכפר על חטא העריות‪ ,‬נעשה דוקא ביציאת השליח חו‪ $‬לתחו‪ .‬א עדי לא ברור‪,‬‬
‫מדוע דוקא במידת היסוד מודגשת הדיות‪ ,‬הלא כל חטא הוא בעצ יציאה חו‪ $‬לתחו?‬
‫ומה פשר דחיפת העז לעזאזל‪ ,‬והתפרקותה לאברי אברי?‬
‫יסוד אחדות העול
‬
‫כתב מר הרב קוק‪ ,‬אורות הקודש ג' עמ' שא'‪' ,‬הטע העתיק של המילה‪ ,‬המעטת תאות‬
‫המי‪ ,‬הוא חובק כללי רחבי של המדע‪ ..‬של דעת אחדות ד'‪ ..‬מבשרו יחזה אד אלוק‪.‬‬
‫א יש באד כח‪ ,‬לאחד את כל כחות נפשו וכל נטיותיו‪ ,‬למטרה שכלית ומוסרית אחת‪,‬‬
‫כבר רואה הוא את האחדות בעולמו הפנימי‪ ,‬והאחדות של העול הכללי מתבררת אצלו‬
‫יותר ויותר‪ .‬וכשהוא מוצא שכחותיו פרודי ה‪ ,‬כשאינו יכול לצייר שלטו כללי על‬
‫נטיותיו ותאוותיו‪ ,‬אז מחליט הוא‪ ,‬שהעול הגדול כמוהו מפורד הוא ג הוא‪ ,‬ושאי‬
‫אחדות במציאות'‪ .‬אומר לנו מר הרב‪ ,‬ברית המילה‪ ,‬המתחמת ומגבילה את תאות‬
‫הקשר שבי איש ואשה‪ ,‬היא המפתח לאמונת אחדות העול‪ .‬היא המפתח להרמוניה‬
‫פנימית אישית‪ ,‬שתוביל את האד להאמי‪ ,‬באפשרות ההרמוניה העולמית‪ .‬כשהאד‬
‫מצליח לראות את כל תאוותיו‪ ,‬מתחברות באחדות בריאה‪ ,‬ע כל שאר אישיותו‬
‫ואמונתו‪ ,‬זוכה הוא לאחדות פנימית‪ ,‬ומתו כ‪ ,‬מאמי הוא שג העול בחו‪ ,$‬הוא עול‬
‫אחדותי‪ .‬מה שאי כ‪ ,‬מי שמוצא בתוכו פירודי‪ ,‬תאוות סותרות לאידיאליו‪ ,‬שכביכול‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק ‪7‬‬
‫אינו מצליח להתגבר עליה‪ ,‬יחליט שג העול שבחו‪ ,$‬ממש כמו המתרחש בתוכו‪,‬‬
‫מפורד וחסר יכולת אחדות‪.‬‬
‫'התאוה המינית‪ ,‬כוללת בעצמותה‪ ,‬ובסעיפי התאוות החומריות‪ ..‬הכלולי בה‪ ,‬את‬
‫החלק היסודי מכל הנטיות כול‪ .'..‬תאות הקשר בי איש ואשה‪ ,‬כוללת בתוכה את כל‬
‫התאוות כול‪ .‬אי ל תאוה חומרית כל כ רוחנית‪ ,‬סוערת ומלאת חיי‪ ,‬כתאוה זו‪,‬‬
‫העומדת על נקודת החיבור בי הרוח והחומר‪ ,‬ומבטאה את השתוקקות האד‪ ,‬לצאת‬
‫מפרטיותו הפירודית‪ ,‬לאהבה ולאחדות כוללת‪ .‬מה שיעשה האד בתיקו תאוה זו‪,‬‬
‫ישפיע על כל אישיותו כולה‪.‬‬
‫'א היא עומדת באד במצב כזה‪ ,‬שהרוח האצילי שבו‪ ,‬יוכל לעלות ג עליה להקיפה‪,‬‬
‫לאחדה ע כל המו הכחות הגשמיי והרוחניי שבאד‪ ,‬למטרה אחת מוסרית עליונה‪,‬‬
‫אז האחדות מתגלה בעצמותו‪ ,‬וגילוי האחדות האלוקית מתחזה בו בבשרו'‪ .‬א יצליח‬
‫האד לחבר תאוה זו‪ ,‬לאידיאל הכללי של חייו‪ ,‬להיותה מוסרית ואידיאלית‪ ,‬ואינה חיה‬
‫בסתירה לאישיותו‪ ,‬לאמונתו‪ ,‬ולאידיאליו‪ ,‬הרי שיזכה לאחדות האלוקית שתתגלה בו‪,‬‬
‫וא בבשרו ממש‪.‬‬
‫'השיקוע של רוח האד בתו תאות המי‪ ,‬עד לכדי צלילה גמורה‪ ,‬עד לכדי אוט‬
‫האידיאליות והמוסריות בחוגה‪ ,‬גרמה את תכונת הערלה‪ .'..‬הערלה‪ ,‬היא בעצ‪ ,‬מציאות‬
‫פתולוגית גופנית‪ ,‬המבטאה את הפרדת תאות המי‪ ,‬מ המוסר‪ .‬כאילו כשמגיע האד‬
‫לעני החיבור בי איש ואשה‪ ,‬שוכח הוא את כל אידיאליו‪' .‬ההשקפה הפסימית בעול‪,‬‬
‫שהיא נאותה לירידה מוסרית‪ ,‬היא נותנת כח דוח‪ ,‬להנתקתה של תאות המי מ‬
‫האידיאליות‪ ,‬שכיו שהמציאות בכללה היא רעה רבה‪ ,‬אי יהיה אידיאל להרבות יצורי‬
‫אומללי‪ .‬ולפי זה‪ ,‬לכל הנטיה כולה‪ ,‬אי שורש באידיאל‪ ,‬רק התפרצות התאוה‪ ,‬היא‬
‫שעושה את דרכה'‪ .‬מי שמסתכל על העול באופ פסימי‪ ,‬למה שיביא ילדי? למה‬
‫להרבות יצורי אומללי‪ .‬תאות המי אצלו‪ ,‬מנותקת מכל אידיאל‪ ,‬ואינה אלא‬
‫התפרצות תאותנית חסרת מעצורי‪' .‬לא כ היא השקפת הטוב העולמי‪ ,‬ההשקפה‬
‫האופטימית‪ ..‬היא נותנת מקו לאידיאליות להתפשט ג על הנטיה המינית‪ .‬וא ירד‬
‫טבע הבשר ויצר לב האד עד כדי התפתחותה של הערלה‪ ,‬הנה יסול לו האד את דרכו‬
‫האצילית בתיקו ברית קודש‪ ,‬על ידי המילה‪ ,‬ואז ימצא את כל כחותיו נטויי למטרה‬
‫כללית אידיאלית קדושה‪ ,‬ומבשרו יחזה אלוק‪ ,‬ויקדש את קדוש ישראל‪ ,‬ד' אחד'‪.‬‬
‫האופטימיות האמונית הישראלית‪ ,‬הרואה את כל העול מחובר לשורשו בד' אחד‪ ,‬ואת‬
‫הטוב הול וכובש את העול‪ ,‬ומסלק את זוהמת הרוע של הנחש‪ ,‬כשכולו שוא ושוט‬
‫לאחדותו ההרמונית העתידית‪ ,‬הרי הוא מתייחס לתאות המי‪ ,‬ככשרו טהור וקדוש‪,‬‬
‫המוליד חיי מאושרי‪ ,‬ילדי נפלאי‪ ,‬טהורי וקדושי‪ ,‬שימשיכו את מלאכת תיקו‬
‫העול‪ ,‬ויאהבו‪ ,‬וישמחו‪ ,‬ויתחברו ויחברו בקדושה‪ ,‬את כל העול כולו‪ ,‬לאושרו הגדול‬
‫בד' אחד‪ .‬מידת היסוד‪ ,‬היא א כ‪ ,‬המפתח והיסוד להרמוניה מוסרית פנימית בתו‬
‫האד‪ ,‬שמחזקתו במאבקו‪ ,‬לאחדות העול כולו‪.‬‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫‪ 8‬רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק‬
‫מתחיל בפירוד ומסיי
בחיבור‬
‫כתב ר' חיי ויטאל מש האר"י‪ ,‬פע"ח צא‪ ,.‬שבערב שבת 'יקו‪ $‬צפרניו‪ ,‬להעביר מה‬
‫זוהמת הנחש‪ ,‬דפרח באוירא ואזיל בפירודא‪ ,‬שארי בחבורא וסיי בפרודא‪ .'..‬הנחש‬
‫מתחיל בחיבור כביכול‪ ,‬א למעשה מוביל את העול לפירוד‪ .‬מה פשר הדברי?‬
‫כתב מר הרב‪ ,‬אורות הקודש ב' תלט'‪' ,‬שני קוי עוברי לפנינו‪ ,‬בהדרכת הכלל והפרט‪,‬‬
‫קו המבדיל‪ ,‬וקו המחבר‪ ..‬ובכלל‪ ,‬הרי הוא התוכ הרחב של הבדלת ישראל מ העמי‪..‬‬
‫אבל בתו עמקה של הבדלה זו התחברות והכללה גנוזות ה‪ ,‬כלולות ה בכללותה‪..‬‬
‫האומה המיוחדה‪ ,‬סגולה מכל העמי‪ .‬בשמרה את כל סגולותיה הפנימיות‪ ,‬בהתבדלה‬
‫מכול‪ ,‬הרי היא מוכנה להתכשר להעשות לאור גוי‪ ,‬ותשועת אפסי אר‪ .'..$‬בהדרכת‬
‫החיי בכלל‪ ,‬ישנ שתי תכונות‪ ,‬הבדלה וחיבור‪ .‬ההבדלה הנכונה‪ ,‬שמירת התחומי‬
‫שקבע הקב"ה בעולמו‪ ,‬דוקא היא שמאפשרת ומביאה לידי החיבור הגדול של פרטי‬
‫המציאות‪ ,‬בהכללה בריאה‪ ,‬קדושה וטהורה‪' .‬וזאת היא נחלת ד' בכל דר הקודש‪,‬‬
‫הפרדה על מנת התחברות'‪ .‬זוהי הדר הכללית בעבודת ד'‪ ,‬הבדלה בי קודש לחול‪ ,‬בי‬
‫ישראל לעמי‪ ,‬בי אשתו המותרת לו לבי הנשי האסורות לו‪ ,‬שדוקא היא המביאה‪,‬‬
‫את ההתחברות הקדושה‪' .‬להיפ מההכללה הגסה‪ ,‬המדברת גדולות ואומרת לאגד הכל‬
‫בחבילה אחת‪ ,‬ומאבדת את כל הוד רוחני ואצילי‪ .‬וסו כל סו על ידי החשכת החיי‪,‬‬
‫נעכר אור הדעת הצלול‪ ,‬והאהבה הגסה המיוחדה של כל בריה מתגברת ונעשית‬
‫מזוהמה‪ ,‬עד שהכל מתפרד‪ ..‬סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיי בפירודא‪ ,‬וסטרא‬
‫דקדושה שרי בפירודא‪ ,‬וסיי בחיבורא‪ .'..‬דרכו של הסטרא אחרא ומשרתיו‪ ,‬לדבר‬
‫גדולות על אהבה חופשית‪ ,‬ללא גבולות‪ ,‬שבירת כל תחו וגבול‪ ,‬כביכול מתחיל הוא‬
‫בחבור גדול‪ ,‬אבל מביא הוא את האד לפירוד נורא ואיו‪ ,‬סתירות פנימיות‪ ,‬גירושי‬
‫ומחלוקות‪ ,‬וכ הלאה‪ .‬שרי בחבורא וסיי בפירודא‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬סטרא דקדושה מתחיל‬
‫כביכול בפירוד‪ ,‬זו אסורה ל‪ ,‬וזו יכולה להיות מותרת ל‪ ,‬א תשא אותה כדת משה‬
‫וישראל‪ .‬וג אז‪ ,‬תהיה אסורה ל‪ ,‬בזמני מסוימי‪ .‬הפרדה בי גברי ונשי‪ ,‬איסור‬
‫עריות ומשכב זכור‪ ,‬הבדלה בי ישראל לעמי ובי קודש לחול‪ ,‬אבל דוקא בתחומי‬
‫האלו‪ ,‬מביאה הקדושה את העול כולו‪ ,‬על כל פרטיו‪ ,‬לאהבה ההרמונית הגדולה מכל‪.‬‬
‫שרי בפירודא‪ ,‬וסיי בחבורא‪ .‬על פי דברי הרב‪ ,‬נבי את דבריו של האר"י הקדוש הנ"ל‪.‬‬
‫הנחש פורח באויר‪ ,‬מדבר גדולות ונצורות‪ ,‬א ללא שמירה על גבולות ההלכה‪ .‬מתחיל‬
‫בחיבור ללא גבולות‪ ,‬ומביא בצביעותו ורשעותו‪ ,‬את העול‪ ,‬ואת כל מי שנופל ברשתו‪,‬‬
‫לפירוד הנורא‪ .‬עתה נוכל להציע‪ ,‬כי זהו סוד התפרקות העז‪ ,‬לאברי אברי‪ .‬היציאה‬
‫חו‪ $‬לתחו‪ ,‬שבירת מידת היסוד‪ ,‬עלולה להביא את העול למצב פירודי‪ ,‬אברי אברי‪.‬‬
‫תהפוכות הנטיות הטבעיות‬
‫יש הטועני‪ ,‬שמשכב זכור הוא נטיה טבעית גנטית‪ ,‬וכי יש לקבל את השונה כפי שהוא‪,‬‬
‫ע נטיותיו השונות‪ .‬אכ‪ ,‬יש לקבל באהבה גדולה כל יהודי‪ ,‬כי כל יהודי הוא יהודי קדוש‪,‬‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק ‪9‬‬
‫ג א הוא מחלל שבתות בפרהסיא‪ ,‬וג א נפל לכל חטא אחר‪ .‬אנחנו אוהבי כל‬
‫יהודי‪ ,‬ומצווי לעזור לו לעלות על דר המל‪ ,‬דר ד'‪ .‬אבל דוקא משו כ‪ ,‬דוקא משו‬
‫האהבה הגדולה שאנו אוהבי כל יהודי‪ ,‬איננו יכולי להניח לו ליפול בטעותו‪ ,‬על ידי‬
‫מת הכשר כביכול‪ ,‬למעשיו הלא טובי‪ .‬יש לאהוב יהודי‪ ,‬ג א נפל למשכב זכור‪,‬‬
‫ולהתאמ‪ $‬בעדינות ובאהבה‪ ,‬וע המו המו סבלנות ורגישות‪ ,‬לעזור לו לצאת מנפילתו‪.‬‬
‫ודאי שאי לפגוע בו‪ ,‬וג לא להשלותו‪ ,‬ולא לדחו אותו‪ ,‬לשקוע עמוק יותר בצרתו‪.‬‬
‫באשר לטענה בדבר טבעיות התופעה‪ ,‬כתב מר הרב קוק‪ ,‬אורות הקודש ג' עמ' רצז'‪,‬‬
‫'ההתעוררות של המדע החדש‪ ,‬על דבר הנטיה הטבעית שיש לאלו בני אד מראשית‬
‫יצירת ]בכי"ק‪ :‬למשכב זכר[‪ ,‬ובשביל כ חפצי ה לעקור את המחאה המוסרית בזה‪,‬‬
‫אבל דבר אלוקינו יקו לעול'‪ .‬כבר בזמנו של הרב‪ ,‬ניסו לטעו מדעית‪ ,‬שיש אנשי‬
‫בעלי נטיה טבעית הפוכה‪ .‬אומר לנו מר הרב‪ ,‬דבר אלוקינו‪ ,‬שאסר זאת בתורתו‪ ,‬יקו‬
‫לעול‪' .‬וכבר פירש בר קפרא על זה‪ ,‬תועבה‪ ,‬תועה אתה בה‪ ,‬שהיא נטיה רעה‪ ,‬שצרי‬
‫אד וכללות האד להלח עליה'‪ .‬משמעות המילה תועבה היא‪ ,‬תועה אתה בה‪ ,‬מאבד‬
‫את הדר‪ ,‬וחושב שזה דבר טבעי‪ ,‬וממילא אולי זה בעצ ראוי ומותר‪ ,‬אבל אי זו אלא‬
‫טעות‪ ,‬שצרי אתה להתגבר ולצאת ממנה‪.‬‬
‫מה לנו יותר טבעי מערלת האד‪ ,‬שאנו מצווי להסירה? מדוע דוקא יצר של משכב‬
‫זכור קיבל הכשרה על ידי עוזבי התורה‪ ,‬ולא כל מיני יצרי נוספי טבעיי לכאורה‪,‬‬
‫המשתוללי בחלק מבני האד‪ ,‬שהקל שבה‪ ,‬הוא היצר לשאת יותר מאשה אחת‪,‬‬
‫שמלבד חר דרבינו גרשו שהיה הראשו לאסור זאת‪ ,‬הינו היו ג עברה פלילית‪ .‬מי‬
‫שמבי‪ ,‬כי זוהמת הנחש חדרה לתו האנושות‪ ,‬וכל מהל ההסטוריה העולמית‪ ,‬הוא‬
‫מהל של התנקות עצמית פנימית‪ ,‬הרי אינו מתרש מהופעת דברי בלתי טבעיי‪,‬‬
‫באיצטלה טבעית בתו האד‪ ,‬ואפילו א יש לעיוותי אלו‪ ,‬סימוכי פתולוגיי‪.‬‬
‫מידת היסוד‪ ,‬היא שמירת התחומי‪ ,‬ש ש‪-‬די‪ ,‬אמירת די האלוקית‪ ,‬של בורא העול‪,‬‬
‫הנות חיי לכל יצור ולכל נברא‪ .‬הוא יתבר אמר די‪ ,‬לכל יציאה מ הסדר‪ ,‬ג א צרי‬
‫האד להתאמ‪ $‬עליה‪ .‬הדיות הזו‪ ,‬היא יסוד כל התיקו כולו‪ .‬על כ‪ ,‬עיקר הכפרה ביו‬
‫הכפורי‪ ,‬היא על חטא העריות‪ ,‬חטא שבירת התחומי‪ ,‬המביא לפירודיות הנוראה‪,‬‬
‫העושה מהכל 'אברי אברי'‪ .‬לכ‪ ,‬כל שאר העברות‪ ,‬אינ אלא נלוות וטפלות לעריות‪.‬‬
‫שערותיו של שמשו‬
‫ישאל השואל‪ ,‬מדוע א כ מצווה הנזיר‪ ,‬שלא לגלח שערות ראשו? הא הוא אינו צרי‬
‫לתח את גופו? ומדוע שמשו הגיבור‪ ,‬זוכה לכל כוחו‪ ,‬דוקא משערותיו הארוכות? כתב‬
‫ר' חיי ויטאל מש האר"י הקדוש‪ ,‬פע"ח סג‪' ,.‬שצרי האד להיות מורא אלוקיו על‬
‫ראשו‪ ..‬והוא השכינה המקפת ראשו של אד‪ ..‬והנה הנזיר אי לו מקי זה‪ ,‬כי כל מקיפי‬
‫אלו‪ ,‬ה פנימיי בו‪ ..‬וזהו סוד האמור בשמשו‪ ,‬ומורא לא יעלה על ראשו‪ ,‬כי אי לו‬
‫מקיפי למעלה‪ ,‬כי כול תו ראשו פנימיי'‪.‬‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫‪ 10‬רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק‬
‫דברי אלו קדושי ועמוקי‪ ,‬ומצריכי לימוד עמוק וארו להבנת המלאה‪ ,‬אבל אנו‬
‫ניקח מה רק קצה של הבנה‪ .‬באופ פשטני נאמר‪ ,‬כי יש גבול ומידה‪ ,‬לגודל האורות‪,‬‬
‫שיכול האד לקלוט בתוכו פנימה‪ .‬האורות היותר גדולי‪ ,‬שאינ נכנסי לתו האד‪,‬‬
‫מקיפי ה אותו מבחו‪ .$‬אורות מקיפי אלו‪ ,‬לגודל עוצמת‪ ,‬מוגני ה מפני כוחות‬
‫הטומאה‪ .‬הנזיר‪ ,‬נקרא כ‪ ,‬ג מלשו נזר‪ ,‬כתר‪ ,‬הרומז לאורות המקיפי שסביב ראשו‬
‫של אד‪ ,‬כי בשונה מכל אד‪ ,‬זוכה הנזיר‪ ,‬שאורות גדולי אלו‪ ,‬יכנסו באופ פלאי‪,‬‬
‫לתוכו פנימה‪ .‬בשל הגנת של אורות אלו‪ ,‬אי הוא צרי לחשוש מאחיזת הלא טוב‪,‬‬
‫במותרות גופו‪ ,‬ומגדל הוא שערותיו‪ .‬על פי זה אפשר להציע‪ ,‬תשובה לתמהי‪ ,‬כיצד זה‬
‫אי מסתפרי בחול המועד‪ ,‬ומדוע שיכנס לשמיני עצרת או שביעי של פסח‪ ,‬ע שערות‬
‫ארוכות‪ .‬כי באורות הנפלאי של הרגלי‪ ,‬כולנו מתמלאי אורות מקיפי כנזירי‪,‬‬
‫והשערות יוצאות מגדר הרגיל‪.‬‬
‫המשנה אומרת‪ ,‬סוטה ט‪' ,:‬שמשו הל אחר עיניו‪ ,‬לפיכ נקרו פלשתי את עיניו'‪ .‬רבי‬
‫חושבי‪ ,‬ששמשו חטא בראיית נשי‪ .‬אבל הגמרא ש שואלת‪ ,‬כיצד ידעה דלילה‪,‬‬
‫ששמשו אכ גילה לה את סודו האמיתי? 'אביי אמר‪ ,‬ידעה בו באותו צדיק‪ ,‬דלא מפיק‬
‫ש שמי לבטלה‪ ,‬כיו דאמר‪ ,‬נזיר אלוקי אני‪ ,‬אמרה‪ ,‬השתא ודאי קושטא קאמר'‪.‬‬
‫ידעה דלילה ששמשו הוא צדיק‪ ,‬שאינו מוציא ש שמי לבטלה‪ ,‬כיו שאמר‪ ,‬נזיר‬
‫אלוקי אני‪ ,‬ידעה שאמת אמר‪ .‬א הוא כזה צדיק‪ ,‬אז מה פירוש‪' ,‬הל אחר עיניו'?‬
‫מסביר ר' צדוק הכה‪ ,‬ישראל קדושי ה'‪..' ,‬דהל אחר עיניו ובתר ישרותו‪ ..‬והיינו שהוא‬
‫הכיר בנפשו‪ ,‬כי עיניו נקיי‪ ..‬וידע כיו דישרה בעיניו‪ ,‬ודאי כ הוא רצו ה' יתבר‪ ..‬וכ‬
‫העיד הכתוב‪ ..‬ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא וגו'‪ .‬וא על פי שלמראית עיני בני אד‬
‫בעול הזה נחשב זה כהול אחר עיניו לחמוד בתאוות עול הזה ולחלל קודש ה'‪ ,‬לבעול‬
‫בת אל נכר‪ ,‬הוא בסוד )קהלת ח' ט'( עת אשר שלט האד באד‪ ,‬לרע לו לאד בליעל‪.‬‬
‫ובאמת בטח בנפשו‪ ,‬דעינו לא יכול להכניס בלבבו חמדות זרות כלל‪ ..‬נחשב זה לחטא‬
‫מה שהכניס עצמו לעני כזה ולתקיפות כזה‪ ,‬לסמו על עצמו כל כ‪ .'..‬שמשו ידע‪ ,‬שאי‬
‫ללא טוב‪ ,‬שו שליטה עליו‪ .‬ה"כתפי" שלו‪ ,‬היו ברוחב שישי אמה‪ ,‬כח היסוד‪ .‬לכ‬
‫נכנס לעומק טומאת הגוי‪ ,‬ביודעו‪ ,‬שלא רק שלא יפגע יסודו‪ ,‬אלא יכה ב שוק על יר‪.‬‬
‫הלא טוב‪ ,‬כביכול יבוא לשלוט בו‪ ,‬ואז יכה שמשו אותו‪ .‬טעותו הגדולה‪ ,‬שא אד‬
‫כמוהו‪ ,‬צרי להיזהר במידת היסוד על פי חוקי התורה‪ ,‬א שכוחו עצו וגדול‪ ,‬ולשמור‬
‫על התחומי ועל ההבדלה‪ .‬רק כ‪ ,‬יושיע את ישראל‪ .‬זהו שאמר יעקב אבינו‪ ,‬בראשית‬
‫מט' יח'‪' ,‬לישועת קויתי ד''‪ ,‬פירשו במדרש ב"ר צח'‪' ,‬לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו‬
‫וסבור בו שהוא מל המשיח‪ ,‬כיו שראה אותו שמת אמר‪ ..‬לישועת קויתי ה''‪ .‬יתכ‬
‫וחשב יעקב אבינו‪ ,‬שבזו הדר ינצח משיח את כל הלא טוב שבעול‪ ,‬אבל כשראה‬
‫שאינו מצליח‪ ,‬אמר‪ ,‬לישועת‪ ,‬בכוח תורת ואור‪ ,‬ולא למראה עיניו‪ ,‬יצליח המשיח‪.‬‬
‫תפיסתו של שמשו‪ ,‬לצאת חו‪ $‬לתחו בכח נזירותו‪ ,‬ולהכות בלא טוב במקומו הוא‪,‬‬
‫מבוטאת בסיפורי גבורתו‪ .‬בתחילה הוא מכה את האריה‪ ,‬וכשהתמלאה גויתו בדבש‪,‬‬
‫אמר שמשו‪ ,‬שופטי יד' יד'‪' ,‬ומעז יצא מתוק'‪ ,‬היינו‪ ,‬ממלחמת היסוד שלי‪ ,‬היוצא חו‪$‬‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק ‪11‬‬
‫לתחו ומנצח‪ ,‬עוד יצא מתוק‪ .‬אחר כ‪ ,‬הוא שור את שדות פלישתי‪ ,‬ע לפידי‬
‫שקשר בזנבות השועלי‪ .‬מה פשר היצירתיות הזו? במלחמת עמלק‪ ,‬דברי כה' יח'‪,‬‬
‫נאמר 'ויזנב ב כל הנחשלי אחרי'‪ .‬פירש רש"י‪' ,‬ויזנב ב‪ ,‬מכת זנב‪ ,‬חות מילות וזורק‬
‫כלפי מעלה'‪ .‬זנב רומז למקו מילתו של אד‪ ,‬ועמלק היו חותכי מילות של ישראל‪,‬‬
‫וזורקי כלפי הקב"ה‪ ,‬באלה בחרת‪ .‬הוסי תרגו יונת‪ ,‬שהיו אלה אנשי משבט ד‪,‬‬
‫שהיה בידיה עבודה זרה‪ ,‬והיה הענ פולט‪ .‬ובעל הטורי כתב‪' ,‬ויזנב ב‪ .‬בגימטריא זה‬
‫מילה‪ .‬כל הנחשלי אחרי‪ .‬בגימטריא זה היה שבטו של ד'‪ .‬אז שמשו שבא משבט ד‪,‬‬
‫ש לפידי אש‪ ,‬בזנבות השועלי‪ ,‬המכווני למקו ערלת פלישתי‪ ,‬כמו לומר‪ ,‬שאש‬
‫נזירותו‪ ,‬ומידת היסוד המתוקנת אצלו לחלוטי‪ ,‬תכה בפלישתי במקו קלקול כידוע‪.‬‬
‫לבסו‪ ,‬היכה אות בלחי חמור‪ ,‬כמו לומר‪ ,‬בשיא החומריות שלכ‪ ,‬אכה אתכ‪ .‬אבל‬
‫שיטתו זו של שמשו‪ ,‬לא צלחה‪.‬‬
‫עזה – היסוד שבמלכות‬
‫עתה נוכל להבי‪ ,‬מדוע נפל שמשו דוקא בעזה‪ ,‬מדוע העלה את שעריה לחברו‪ ,‬ומה‬
‫פשר דברי הגמרא‪ ,‬שדלתות עזה אינ פחותות משישי אמה‪.‬‬
‫מידת היסוד היא המידה השישית‪ .‬בקריאת שמע על המיטה‪ ,‬המכוונת להגנה על‬
‫קדושת הברית‪ ,‬בנוסח שעל פי תורת הסוד‪ ,‬מכוו הכל למספר שישי‪ .‬הפסוק‪' ,‬הנה‬
‫מיטתו שלשלמה‪ ..‬שישי גיבורי סביב לה‪ ,'..‬נאמר ג' פעמי‪ ,‬כדי לקבל שישי תיבות‪.‬‬
‫בפסוקי ברכת כהני‪ ,‬יש שישי אותיות‪ .‬מתו 'יושב בסתר עליו'‪ ,‬אומרי שישי‬
‫תיבות‪ ,‬ועוצרי‪ .‬ובאמירת 'אנא בכח'‪ ,‬בתוספת חזרה ג' פעמי‪ ,‬על המשפט המכוו‬
‫לאותו יו בשבוע‪ ,‬מתקבלות שישי תבות‪ .‬הגמרא מדגישה שדלתות עזה‪ ,‬היו בגודל‬
‫שישי אמה‪ ,‬כדי ללמדנו שענינה של אדמת עזה‪ ,‬הוא במידת היסוד‪ .‬אמנ מידת‬
‫היסוד הכללית‪ ,‬מודגשת בישראל‪ ,‬כמידתו של יוס הצדיק‪ ,‬ומאירה בשכ‪ ,‬אבל העיר‬
‫עזה שבנחלת יהודה‪ ,‬היא מידת היסוד שבתו ענינו הרוחני המיוחד של יהודה‪ ,‬הוא‬
‫שבט המלוכה וההנהגה בישראל‪ .‬מידת היסוד שבמלכות ישראל‪ .‬כשמגלה שמשו‪,‬‬
‫שלמרות נזירותו הקדושה וצדיקותו העילאית‪ ,‬הצליחו נחשי עזה להפילו‪ ,‬עוקר הוא את‬
‫דלתות העיר עזה‪ ,‬ומעלה אות לחברו‪ .‬זהו למעשה‪ ,‬נאומו האחרו של שמשו הצדיק‪.‬‬
‫בדר זו‪ ,‬מבקש הוא ללמדנו לדורות‪ ,‬ששערי הנצחו על טומאת ערלת פלישתי‪ ,‬אשר‬
‫התיישבה בעזה עיר היסוד‪ ,‬אינה כפי שחשב‪ ,‬בהתחכמות פוליטית‪ ,‬המסתירה את‬
‫כוונותיה האמיתיות‪ ,‬בהיטמעות והתערבבות ע הפלישתי‪ .‬הדר לפתוח את דלתות‬
‫עזה‪ ,‬ולגלות את אור קדושת היסוד‪ ,‬הגנוז באדמתה הקדושה‪ ,‬מתחילה בחברו‪ .‬תלמדו‬
‫מכלב‪ ,‬אומר לנו שמשו‪ ,‬הוא הבי נכו את הסוד של חברו‪ ,‬ולכ נעשה עז בקדושה‪ .‬אל‬
‫תלכו בדר הפתלתלה‪ .‬לכו ישר וגלוי‪ ,‬שלמי ע עצמכ וע סגולתכ‪ ,‬בראש מור‪.‬‬
‫את זה הוא עושה בחצי הלילה‪ ,‬בזמ של מלכות בית דוד המתייסדת ג היא בחברו‪.‬‬
‫כמו לומר‪ ,‬כ בוני מדינה‪ ,‬כ תשיבו את מלכות בית דוד‪ .‬אל תשחקו אית משחקי‬
‫של כאילו חברי‪ ,‬כאילו אותו דבר‪ ,‬כאילו התבוללות‪ ,‬כאילו כוכב נוס בדגל האמריקאי‪,‬‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫‪ 12‬רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק‬
‫כי בסו תמצאו את עצמכ‪ ,‬זוני אחריה‪ .‬לא מנצחי את עזה‪ ,‬בלפידי אש קשורי‬
‫בזנבות שועלי‪ ,‬אלא בראש ישראלי‪ ,‬בשיא הקדושה הסגולית‪ ,‬הגנוזה בנו‪ ,‬מכח‬
‫אבותינו הקדושי שבחברו‪ .‬כמו שה היו מרכבה לשכינה‪ ,‬מחוברי לחלוטי ע‬
‫הקב"ה‪ ,‬דבוקי בו בכל רוח וכוח‪ ,‬כ ג את‪ ,‬תוכלו לה לעזה‪ ,‬בדר זו‪ .‬רק כ‪ ,‬תוכלו‬
‫להיות לראש ולא לזנב‪ .‬כי ע קדושת הראש של חברו‪ ,‬תנצחו את הטומאה שדבקה‬
‫בזנב של העיר עזה‪ .‬עדי יש להבי‪ ,‬מה פשר דחיפת העז‪ ,‬מצוק גבוה וחתו?‬
‫פר עוזא ועוזיהו‬
‫עד כה הבנו את מידת היסוד‪ ,‬כשמירת התחומי והדיות‪ ,‬שקבע הקב"ה לעולמו‪ ,‬אשר‬
‫היא המאפשרת את התחברות כל פרטי העול‪ ,‬לאחדות הרמונית כוללת‪ .‬א נראה כי‬
‫יש כא עומק נוס‪ .‬בשיעורנו שירת הכלב‪ ,‬אורות חיי חגי ומועדי עמ' ‪ ,60‬למדנו‬
‫מרש"י‪ ,‬חבקוק ב' ד'‪ ,‬שבית המקדש מכונה 'עופל'‪ ,‬בישעיהו לב' יד'‪ ,‬מלשו עזות‪ .‬משו‬
‫שכל החיבור של ישראל לד'‪ ,‬מצרי עזות שאי כמוה‪ ,‬כי מי יהי להשכי את האינסו‪,‬‬
‫בתו בית מוגבל‪ ,‬ואיזה בשר וד‪ ,‬יעלה בדעתו‪ ,‬להתחבר ע כל גבוליותו‪ ,‬אליו יתבר‪.‬‬
‫כל החיבור אליו יתבר‪ ,‬בנוי על עזות דקדושה‪ .‬כתב ר' יהודה הלוי‪ ,‬כוזרי א' עז'‪' ,‬ואל‬
‫יהיה הדבר רחוק בעיני‪ ,‬שרשמי אלוקיי נכבדי‪ ,‬מופיעי בעול התחתו הזה‪,‬‬
‫בשעה שהוכנו החומרי לקבל‪ .‬וזהו שורש ההאמנה ושורש הכפירה כאחד'‪ .‬אומר‬
‫ריה"ל‪ ,‬החיבור בי האינסו ברו הוא‪ ,‬לעולמנו החומרי‪ ,‬הוא בלתי אפשרי‪ ,‬אלא בפרטי‬
‫המצוות‪ ,‬שברא הוא יתבר באופ פלאי‪ ,‬לש התאפשרות החיבור‪ .‬אי אפשר להתחבר‬
‫אליו יתבר‪ ,‬אלא בתחו המצוות והכללי המדויקי שברא‪ ,‬ורק על יד‪ ,‬יתאפשר‬
‫החיבור הפלאי הזה‪ .‬על פי זה נוכל לומר‪ ,‬שהנחש שהגיס דעתו כלפי מעלה‪ ,‬נענש‬
‫שיהיה לעול רק למטה‪ ,‬יאכל עפר וישכו במחילות העפר‪ ,‬מורחק מהחיות האלוקית‪.‬‬
‫לכ ג חוטאי העריות מזרע עזאל‪ ,‬שגרמו ריחוק בי האר‪ $‬לשמי‪ ,‬הלכו לגור במחילות‬
‫דוקא בעזה‪ .‬כי כ דרכה של הטומאה‪ ,‬להידבק בחלק הקדושה‪ ,‬העומד כנגדה במדויק‪.‬‬
‫דוד המל‪ ,‬מעלה את ארו הברית‪ ,‬שאינו אלא התגלות האינסו באר‪ ,$‬על עגלה חדשה‪.‬‬
‫אבל הקב"ה ציוה‪ ,‬שאי לשאת את ארו הברית על עגלה‪ ,‬אלא ככתוב‪ ,‬במדבר ז' ט'‪,‬‬
‫'בכת ישאו'‪ .‬כשנשמט הארו מעל העגלה‪ ,‬שמואל ב' ו'‪' ,‬וישלח עזא אל ארו האלוקי‪,‬‬
‫ויאחז בו‪ ,‬כי שמטו הבקר‪ .‬ויחר א ד' בעוזה‪ ,‬ויכהו ש‪ ..‬וימת ש‪ ..‬ויחר לדוד על אשר‬
‫פר‪ $‬ד' בעוזה‪ ,‬ויקרא למקו ההוא פר‪ $‬עוזה‪ .'..‬אז מניח דוד את הארו אצל עובד אדו‪.‬‬
‫אחר כ מתברר‪ ,‬שעובד אדו התבר בברכה מופלאה‪ ,‬ואז מתחזק דוד‪ ,‬ומעלה את‬
‫הארו אליו בדר הנכונה‪ .‬בדברי הימי א' טו'‪ ,‬מצוטט דוד‪ ,‬בשעה שקורא לכהני‬
‫והלוי‪ ,‬ומזהיר להעלות את ארו הברית לעיר דוד כראוי‪ ,‬שלא כעזות עוזא‪' ,‬כי‬
‫למבראשונה‪ ..‬פר‪ $‬ד' אלוקינו בנו‪ ,‬כי לא דרשנוהו כמשפט'‪ .‬לדרישת ד' יש כללי‪.‬‬
‫עוזיהו המל‪ ,‬הצליח מאד במלכותו‪ ,‬עד שהתגאה ורצה להקטיר קטורת בבית המקדש‪,‬‬
‫תפקיד המיוחד בצו ד'‪ ,‬א ורק לכהני‪ .‬מתאר הנביא‪ ,‬דברי הימי ב' כו'‪' ,‬וכחזקתו‪ ,‬גבה‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק ‪13‬‬
‫ליבו עד להשחית‪ ..‬ויבוא‪ ..‬להקטיר על מזבח הקטורת‪ ..‬ויבוא עזריהו הכה‪ ..‬ויעמדו על‬
‫עוזיהו המל ויאמרו לו‪ ,‬לא ל עוזיהו להקטיר‪ ..‬צא מ המקדש כי מעלת‪ ..‬ויזע עוזיהו‪..‬‬
‫והצרעת זרחה במצחו‪ .'..‬עוזיהו בעזותו‪ ,‬פור‪ $‬את הכללי‪ ,‬ונענש בצרעת‪.‬‬
‫אמר רב דימי מש רבי יוחנ‪ ,‬יומא מא‪' ,:‬שלש לשונות שמעתי‪ ,‬אחת של פרה‪ ,‬ואחת‬
‫של שעיר המשתלח‪ ,‬ואחת של מצורע'‪ .‬יש לשו של זהורית אדומה‪ ,‬בפרה אדומה‪,‬‬
‫בשעיר המשתלח‪ ,‬ובקרב טהרת המצורע‪ .‬מה הקשר בי שלוש המצוות האלו? פרה‬
‫אדומה ונגעי צרעת‪ ,‬עניני גדולי ה‪ ,‬ומצריכי שיעור בפני עצמו‪ ,‬כעת נתבונ רק‬
‫בקצה עניינ‪ ,‬להשלמת הבנת העזות שבעניננו‪.‬‬
‫המשנה אומרת‪ ,‬נגעי א' א'‪' ,‬מראות נגעי‪ ..‬בהרת עזה כשלג‪ .'..‬מאד תמוה‪ .‬בדר כלל‪,‬‬
‫לב מבטא נקיות מ החטא‪ ,‬והנה כא מתוארת הבהרת‪ ,‬עזה כשלג? אמר ר' יהודה הלוי‬
‫ב"ר שלו‪ ,‬במדבר רבה ז'‪' ,‬על י"א דברי הצרעת באה‪ ..‬ועל הנכנס בתחו שאינו שלו‪.'..‬‬
‫צרעת באה על מי שמנסה לעלות לשמי שמי ולהוריד את האור‪ ,‬בלי שמירה על‬
‫התחומי‪ ,‬שלא כמשפט‪ .‬הוא הופ את הענג‪ ,‬של החופש הנשמתי האינסופי‪ ,‬לנגע לב‪,‬‬
‫על ש מקורו באינסו‪ .‬כ ג באר מר הרב קוק‪ ,‬ג בעני המוציא ש רע לחבירו‪,‬‬
‫שדיבורו יוצא חו‪ $‬לתחו‪ ,‬קוב‪ $‬ג' רנו'‪..' ,‬כשהדיבור הרע פר‪ $‬גבוליו‪ ,‬כשכח הזוהמא‬
‫הבשרית‪ ,‬והצד העכור שבחיי הרוח‪ ,‬שלח את ארסו והרחיב את ענפיו‪ ,‬אי השפעתה של‬
‫הנשמה העליונה מתגלה‪ .'..‬רעיו זה עומד ג בעומק סודה של פרה אדומה‪ ,‬הבאה‬
‫לטהר מטומאת מת‪ ,‬ומבטאה למעשה את השורש ממנו בא המות לעול‪ .‬אי הנכונות‬
‫להתחבר לכללי התפשטות האור‪ ,‬כפי שציוה הקב"ה בתורתו‪ ,‬הופכת את הרחמי‬
‫הגדולי של אור האינסו‪ ,‬לדיני אדומי‪ ,‬רח"ל‪ .‬זו היתה דרכו של עשו האדומי‪,‬‬
‫השעיר הגדול‪ ,‬שלא היה מוכ לקבל את השתלשלות האור השלבית‪ ,‬במהל הדורות‪,‬‬
‫על פי משפטי התורה‪ ,‬רצה לקפו‪ $‬לשמי שמי שלא כמשפט‪ ,‬ע הלכלו החטאי‪ ,‬והפ‬
‫את הרחמי לדי‪.‬‬
‫עוז המלכות בישראל‬
‫דרש רב גמליאל‪ ,‬שבת ל‪' ,:‬עתידה אשה שתלד בכל יו‪ ..‬ליגלג עליו אותו תלמיד‪ ,‬אמר‪,‬‬
‫אי כל חדש תחת השמש‪ .‬אמר לו‪ ,‬בא וארא דוגמת בעול הזה‪ ,‬נפק אחוי ליה‬
‫תרנגולת'‪ .‬עוד דרש‪' ,‬עתידי אילנות שמוציאי פירות בכל יו‪ ..‬ליגלג עליו אותו תלמיד‪,‬‬
‫אמר לו‪ ,‬בא וארא דוגמת בעול הזה‪ ,‬נפק אחוי ליה צל'‪ .‬התרנגול והצל בעזות‪,‬‬
‫יודעי להוריד שפע יומיומי מלמעלה למטה‪ .‬כוח גדול למשו חיות מ השורש‪,‬‬
‫ולהוליד ולתת פרי חדש בכל יו‪ .‬רב גמליאל מלמדנו עומק חדש‪ ,‬לכל עני העזות‪.‬‬
‫כשרות חוזרת מ השדה‪ ,‬ע הבטחתו של בועז‪ ,‬אומרת לה נעמי‪ ,‬רות ג' יח'‪' ,‬ותאמר‬
‫שבי בתי‪ ,‬עד אשר תדעי אי יפול דבר‪ ,‬כי לא ישקוט האיש‪ ,‬כי א כילה הדבר היו'‪.‬‬
‫כשדוד המל‪ ,‬מחליט לבנות בית מקדש‪ ,‬מתגלה הקב"ה לנת הנביא מיד באותו לילה‪,‬‬
‫ושולחו לומר לדוד‪ ,‬שלא הוא יבנה הבית‪ ,‬שמואל ב' ז'‪' ,‬ויהי בלילה ההוא‪ ,‬ויהי דבר ד' אל‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫‪ 14‬רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק‬
‫נת לאמר'‪ .‬מביא רש"י‪' ,‬אמר רבי חנינא בר פפא‪ ,‬אמר לו הקב"ה לנת‪ ,‬האד הזה שאני‬
‫משלח אצלו‪ ,‬מהיר הוא‪ ,‬שמא ישכור פועלי ונמצאתי מפסידו‪ ,‬מהר ואמור לו‪ ,‬לא‬
‫אתה תבנה הבית'‪ .‬בועז‪ ,‬שהיתה בו עזות‪ ,‬ודוד המל שיצא ממנו‪ ,‬היו בעלי עזות של‬
‫משיכת האור מ האינסו‪ ,‬והורדתו בזריזות ובחוזק אדיר‪ ,‬על פי משפטי התורה‪,‬‬
‫למציאות הארצית‪ .‬ה היו גואלי עזי וחזקי‪.‬‬
‫ראוב ב יעקב‪ ,‬ניסה להיות כזה‪ ,‬להוציא דברי ממחשבה לפועל באופ מידי‪ ,‬אבל יעקב‬
‫אבינו מוכיחו‪ ,‬בראשית מט' ד'‪' ,‬פחז כמי‪ .'..‬מה פירוש המילה 'פחז'? ר' יהושע אומר‪,‬‬
‫שבת נה‪ ,:‬ראשי תבות‪' ,‬פסעתה על דת‪ ,‬חטאת‪ ,‬זנית'‪ .‬כ לא מורידי רעיו לאר‪ .$‬אי זו‬
‫עזות דקדושה‪ .‬אי אפשר להוריד אור מלמעלה‪ ,‬נגד משפטי התורה‪ .‬זו לא אהבה‪ ,‬לא‬
‫תיקו‪ ,‬ולא שו דבר‪ ,‬רק חטא וזנות‪ .‬ג בימינו ראינו בולדוזר ללא ראש‪ ,‬בעל כח עז‪,‬‬
‫להוציא דברי אל הפועל‪ .‬התוצאה היתה הרס הישובי היהודיי בעזה‪ .‬הכשרו האדיר‬
‫של בועז ודוד היה‪ ,‬להוריד את האור מלמעלה‪ ,‬בעזות דקדושה‪ ,‬שהיתה מחוברת ויונקת‪,‬‬
‫משמירה על דת התורה‪ .‬זהו בעצ‪ ,‬הסוד הגדול של מידת היסוד‪ .‬השתלשלות השפע‪,‬‬
‫מ המוח שבראש‪ ,‬בטהרתו ובקדושתו‪ ,‬עד ליסוד המתחבר ומשפיע לאר‪ .$‬הסוד הגדול‬
‫של הורדת האור משמי שמי לאר‪ ,$‬הוא סודה של מידת היסוד‪ ,‬עזות דקדושה‪.‬‬
‫אלא כמצלי‬
‫אומרת המשנה‪ ,‬יומא נג‪ ,:‬שהכה הגדול היה מזה את הד בקודש הקודשי‪..' ,‬אחת‬
‫למעלה ושבע למטה‪ ,‬ולא היה מתכוו להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצלי‪ .‬וכ‬
‫היה מונה‪ :‬אחת‪ ,‬אחת ואחת‪ ,‬אחת ושתי‪ ,‬אחת ושלש‪ ,‬אחת וארבע‪ ,‬אחת וחמש‪ ,‬אחת‬
‫ושש‪ ,‬אחת ושבע'‪ .‬יש להבי מה פשר שיטת הספירה המיוחדת הזו? ומה פירוש 'לא‬
‫למעלה ולא למטה'‪ ,‬והרי נאמר במפורש שהיה מזה אחת למעלה ושבע למטה?‬
‫מסביר רב יהודה‪ ,‬זבחי לח‪ ,.‬שמצלי פירושו‪' ,‬כמנגדנא'‪ ,‬היינו‪ ,‬כמו תנועת יד המלקה‪.‬‬
‫ובתוספות ש הסביר מש הערו‪' ,‬שמרי ידו ואינו מכה עד שיורד'‪ .‬כלומר‪ ,‬ההזאה‬
‫חייבת להיות בדר של הרמת היד והורדתה‪ .‬מדוע? ועוד יש לתמוה על לשו המשנה‪,‬‬
‫'ולא היה מתכוו להזות‪ ,‬לא למעלה ולא למטה'‪ ,‬מה שייכת כא כוונה? ומה פשר הלשו‬
‫המיוחדת הזו‪' ,‬כמצלי'‪ ,‬עד שכתב ש רש"י‪' ,‬כמצלי‪ ,‬לא ידעתי לשונו'? הרשו לי‬
‫להציע פרשנות חדשה‪ ,‬העולה מתו כל מה שלמדנו‪ ,‬ועשויה לשפו אור חדש‪ ,‬על כל‬
‫עני כפרת שעירי יו הכפורי‪.‬‬
‫שני השעירי אינ אלא מהל כפרה אחד של‪ .‬שניה יוצאי לדר‪ ,‬ע כשרונות‬
‫זהי‪ ,‬אבל כל אחד מה‪ ,‬מייצג בחירה בדר שונה‪ ,‬להורדת אור האינסו ברו הוא‪,‬‬
‫לאר‪ .$‬העז שהולכת לעזאזל‪ ,‬מתייחסת לאינסו כצוק חתו‪ ,‬שאי אפשר להורידו לאר‪.$‬‬
‫היא לא יורדת מ הצוק‪ ,‬אלא נדחפת על חיתוכו הבלתי נית לירידה‪ ,‬וניתקת ממנו‪.‬‬
‫התוצאה היא‪ ,‬שהיא נעשית אברי אברי‪ ,‬פירודיות שאינה יכולה להתחבר לד' אחד‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬העז שהולכת לקודש הקודשי‪ ,‬מזה הכה את דמה‪ ,‬לא למעלה‪ ,‬לא בכוונה‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק ‪15‬‬
‫לשמי בלבד‪ ,‬ולא למטה‪ ,‬ולא לאר‪ $‬בלבד‪ ,‬אלא כמצלי‪ .‬מצלי מלשו צל‪ .‬העזות של‬
‫הורדת האור מלמעלה למטה‪ .‬לכ סופר הכה‪ ,‬אחת ואחת‪ ,‬אחת ושתי‪ .‬היינו‪ ,‬משיכת‬
‫האור מ האחת שלמעלה לאחת שלמטה‪ ,‬ולשתי שלמטה‪ ,‬ולכל דבר שעושי כא‬
‫למטה‪ .‬חיבור שמי ואר‪ $‬בעזות דקדושה‪ .‬א עדי יש לשאול‪ ,‬ג א מצלי הוא‬
‫מלשו צל‪ ,‬מדוע הצל נקרא כ?‬
‫אימו של שמשו‪ ,‬שמידתו היתה מידת עזות דקדושה‪ ,‬נקראה בדברי הימי א' ד'‪,‬‬
‫הצללפוני‪ ,‬לשו המזכירה את הצל‪ .‬אמרו במדרש במדבר רבה י'‪' ,‬ולפי שראתה במלא‪,‬‬
‫נקראת שמה צללפוני‪ ,‬שהיא פונה במלא‪ ,‬ואי צלל אלא מלא‪ ,‬כמה דתימא‪ ,‬כי על כ‬
‫באו בצל קורתי‪ ..‬למה נאמר הצלל ולא אמר הצל? לפי ששתי פעמי נראה לה לאשה‪,‬‬
‫אחת בעיר ואחת בשדה‪ .'..‬הצל בעזותו להורדת השפע‪ ,‬הניכרת בפירותיו‪ ,‬נקרא כ‪,‬‬
‫משו שהוא פונה יו יו לשמי‪ ,‬ומוריד שפע לאר‪ $‬בזריזות גדולה‪ .‬הרחבה בעני הצל‪,‬‬
‫ראו באורות חיי‪ ,‬חגי ומועדי‪ ,‬עמ' ‪ .11‬שני סוגי עזי ה‪ .‬האחד‪ ,‬פור‪ $‬דרכי התורה‪,‬‬
‫וכללי השתלשלות אור האינסו לאר‪ .$‬השני‪ ,‬בושת פני לו מבוראו‪ ,‬ודוקא מתו כ‪,‬‬
‫פור‪ $‬הוא מחסומי ומכשולי‪ ,‬ומחבר שמי ואר‪ ,$‬בעזות דקדושה‪.‬‬
‫עזות דקדושה‬
‫אפשר‪ ,‬ששוכני המחילות בעזה‪ ,‬אינ אלא תוכחה כלפינו‪ .‬ה יושבי לנו על הזנב‪ ,‬כדי‬
‫לעורר אותנו‪ ,‬לקו בעזות חברונית קדושה‪ ,‬להתחבר לסגולת האבות‪ ,‬שהיו מרכבה‬
‫לשכינה‪ ,‬להתקדש ולהיטהר‪ ,‬ולהצלי‪ .‬לא למעלה ולא למטה‪ ,‬אלא כמצלי‪ .‬לעשות‬
‫ולבנות‪ ,‬לאהוב ולקרב כל יהודי באשר הוא‪ ,‬ולהילח באויב‪ ,‬והכל לעשות מתו ספירה‪,‬‬
‫של 'אחת ואחת‪ ,‬אחת ושתי‪ ,‬אחת ושלוש‪ .'..‬כ שכל העשיה כא למטה‪ ,‬תהיה‬
‫מחוברת ומושכת אור מלמעלה למטה‪ ,‬במידת היסוד המלכותית‪ ,‬על פי משפטי התורה‪,‬‬
‫כדרכ של בועז ודוד‪ ,‬בעזות דקדושה‪.‬‬
‫חתימה טובה לכל ע
ישראל‬
‫לשיעורי
נוספי
היכנסו לאתר ‪-‬‬
‫רוח ירושלמית ‪yerushalayim.org.il‬‬
‫לעילוי נשמת הבחור אבישי ימין ליברטי ז"ל תנצב"ה‬
‫_______________________________________________________________________________‬
‫‪ 16‬רוח ירושלמית החיים ע"פ הרב קוק‬