בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית

‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫ע"א ‪ 21495-10-13‬סולואגה ואח' נ' שטינברגר ואח'‬
‫בפני כב' השופט ישעיהו שנלר‪ ,‬ס"נ‪-‬אב"ד‪ ,‬השופט ד"ר קובי ורדי‪-‬ס"נ‪ ,‬השופט חגי ברנר‬
‫‪ .1‬סולואגה אנדרס פליפה‬
‫המערערים‪:‬‬
‫‪ .2‬עיזבון המנוחה סולואגה ויויאן גריחלבה ז"ל‬
‫‪ .3‬אריק גריחלבה‬
‫ע"י ב"כ עו"ד נווה ועו"ד זילבר‬
‫נגד‬
‫המשיבים‪:‬‬
‫‪ .1‬דוד אהרן שטינברגר‬
‫‪ .2‬שומרה חברה לביטוח בע"מ‬
‫ע"י ב"כ עו"ד זיו מנדלוביץ‬
‫‪" .3‬הפול"‪ -‬המאגר הישראלי לביטוח רכב‬
‫ע"י ב"כ עו"ד יעקב רהט‬
‫‪ .4‬קרנית‪ -‬קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים‬
‫ע"י ב"כ עו"ד אלון בלגה‬
‫כתבי עת‪:‬‬
‫נילי כהן‪" ,‬דפוסי החוזים ותום‪-‬לב במשא"‪ ,‬הפרקליט‪ ,‬כרך לז (תשמ"ז) ‪13‬‬
‫ספרות‪:‬‬
‫ירון אליאס‪ ,‬דיני ביטוח (מהדורה שנייה‪)2009 ,‬‬
‫אליעזר ריבלין‪ ,‬תאונת הדרכים ‪ -‬תחולת החוק‪ ,‬סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה ‪)2011 ,4‬‬
‫א' גורן‪ ,‬סוגיות בסדר דין אזרחי‬
‫חקיקה שאוזכרה‪:‬‬
‫פקודת התעבורה [נוסח חדש]‬
‫תקנות התעבורה‪ ,‬תשכ"א‪ - 1961-‬לא מרובדות‪ :‬סע' ‪()2(567 ,567‬א)‬
‫חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים‪ ,‬תשל"ה‪ :1975-‬סע' ‪(3‬ב)‪7 ,)5(7 ,)3(7 ,7 ,‬א'‪9 ,‬‬
‫חוק ההוצאה לפועל‪ ,‬תשכ"ז‪1967-‬‬
‫תקנות סדר הדין האזרחי‪ ,‬תשמ"ד‪ :1984-‬סע' ‪64‬‬
‫‪1‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫חוק חוזה הביטוח‪ ,‬תשמ"א‪ :1981-‬סע' ‪3‬‬
‫חוק החוזים (חלק כללי)‪ ,‬תשל"ג‪1973-‬‬
‫מיני‪-‬רציו‪:‬‬
‫* משנמצא כי סוכנות הביטוח ידעה או הייתה צריכה לדעת כי המערער נוהג עם רישיון נהיגה זר‪,‬‬
‫ומשנקבע כי לא הוצג לו המידע בדבר הצורך לברר את סוגיית השימוש ברישיון כזה – היה מקום לקבל‬
‫את טענת המניעות שהעלה המערער ולקבוע כי המבטח מנוע מלהסתמך על העדר רישיון נהיגה ישראלי‬
‫למערער‪ .‬מכאן‪ ,‬שעל המבטח להעמיד כיסוי ביטוחי לתאונה‪ ,‬ולפצות את המערער בגין נזקי הגוף שנגרמו‬
‫לו‪.‬‬
‫* נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – זכאות‬
‫* ביטוח – חברת ביטוח – חובותיה‬
‫* ביטוח – חוזה ביטוח – חובת ההודעה‬
‫‪.‬‬
‫ערעור על פסק דינו החלקי של בימ"ש השלום‪ ,‬במסגרתו נדחתה תביעת המערער נגד הפול וקרנית‪,‬‬
‫לקבלת פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונ ת אופנוע בה היה מעורב ובה נהרגה אשתו‪ .‬בעת קרות‬
‫התאונה המערער נהג עם רישיון קולומביאני תקף ורישיון בינלאומי תקף‪ ,‬אך בלי רישיון ישראלי תקף‪,‬‬
‫ובימ"ש השלום קבע כי בנסיבות העניין ובהתאם להוראת סעיף ‪ )3(7‬לפלת"ד‪ ,‬נשללת זכאותו לפיצויים‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור בנוגע לפול‪:‬‬
‫תקנה ‪ 567‬לתקנות התעבורה קובעת כי בעל רישיון זר יוכל לנהוג בישראל בתנאים המנויים בתקנה‪,‬‬
‫שעיקרם הגבלת תקופת הנהיגה בישראל עם רישיון נהיגה זר‪ .‬לענייננו רלוונטית תקנה ‪()2(567‬א) ולפיה‬
‫נדרש כי שהות המערער בישראל‪ ,‬מיום כניסתו האחרונה‪ ,‬לא עלתה באופן מצטבר על שנה‪ ,‬אלא אם כן‬
‫יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר מ‪ 3-‬חודשים‪ ,‬באופן מצטבר‪ .‬המערער לא עומד בתנאי זה‪.‬‬
‫סעיף ‪ 7‬לחוק מונה רשימת מקרים בהם לא יהיה זכאי נפגע לפיצויים לפי החוק‪ .‬בין המקרים שבהם לא‬
‫יהיה זכאי נפגע לפיצויים לפי החוק‪ ,‬נכלל ענינו של מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו‪ .‬בעניין‬
‫לביא נקבע כי נהג שנהג בהסתמך על רישיון נהיגה זר‪ ,‬שלא בהתאם להוראות תקנות התעבורה‪ ,‬נחשב‬
‫כמי שנהג ללא רישיון ברכב לפי סעיף ‪ , )3(7‬הגם שרישיון הנהיגה הזר שלו היה בתוקף‪ .‬נקבע כי הדיבור‬
‫"רישיון נהיגה" יפורש כמתכוון לרישיון נהיגה שהוצא ע"פ פקודת התעבורה והתקנות שהותקנו לפיה‪.‬‬
‫תוצאת פס"ד לביא היא קשה‪ .‬בעניין קרנית עמד ביהמ"ש על ההתנגשות שבין התכלית הסוציאלית של‬
‫חוק הפיצויים לבין התכלית ההרתעתית‪ ,‬וקבע כי נקודת האיזון בין שתי התכליות‪ ,‬בפרשנות סעיף ‪,)3(7‬‬
‫תימצא בפירוש מצמצם ודווקני לסעיף‪ ,‬כך שיחול על מקרים חמורים או חריגים במיוחד‪ .‬ביהמ"ש קבע כי‬
‫סעיף ‪ )3(7‬יחול רק על הפרת תנאי או הגבלה בדרגת הרישיון שעניינה סוג הרכב בו נוהג הנהג‪ .‬לאור‬
‫הסנקציה החריפה הקבועה בסעיף‪ ,‬ראוי להחילו רק על מקרים בהם הסיכון הבטיחותי הוא חריף במיוחד‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬בהתאם לביקורת שנשמעה על פסק הדין בעניין לביא‪ ,‬וכן לפי גישת ביהמ"ש העליון בעניין‬
‫קרנית ורוח פסיקת בתי המשפט בערכאות הנמוכות‪ ,‬יש משקל לטענה לפיה לא יהיה זה ראוי להחיל את‬
‫סעיף ‪ )3(7‬במקרה של המערער‪ .‬זאת מאחר שהמערער לא היה מודע לחובה להמיר את רישיונו הזר‬
‫לרישיון נהיגה ישראלי תקף; ומאחר שהיה בעל כושר נהיגה ולא ניתן לומר שיצר סיכון תעבורתי שיש‬
‫‪2‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫להעניש בגינו‪ .‬ברם‪ ,‬דומה כי הגולל על טענה זו נסתם לעת עתה בפסק דין בעניין רביבו‪ ,‬שם נשלל פיצוי‬
‫מנהג שהשתמש ברישיון נהיגה זר תוך הסתמכות על הלכת לביא‪ ,‬ומכאן שזו עודנה שרירה וקיימת‪ .‬נקבע‬
‫כי ישנו הכרח לעבור את מסננת הרישוי הישראלית‪ ,‬כדי שהאינטרס הציבורי בישראל ישורת כהלכתו‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬אין מקום להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא בעניין תחולת סעיף ‪ )3(7‬על מי שנהג בהסתמך על‬
‫רישיון נהיגה זר וללא רי שיון ישראלי‪ .‬עתה נותר לברר את טענת המערער לפיה הפול מנוע מלהסתמך על‬
‫כך שלמערער לא היה רישיון ישראלי תקף‪ ,‬משלא יידע אותו בדבר הבעייתיות שבנהיגה עם רישיון זר‪.‬‬
‫סעיף ‪ 3‬לחוק חוזה הביטוח מטיל על חברת הביטוח חובה להבליט הגבלות לכיסוי הביטוחי‪ .‬כדי שהפול‬
‫וסוכן הביטוח יצאו ידי חובתם די היה בהוספת הערה בפוליסה והחתמת המבוטח לצדה כי הנהיגה עם‬
‫רישיון נהיגה זר מוגב לת בתנאים שבדין‪ ,‬שבהעדרם אין תוקף לפוליסה‪ ,‬וכי על המבוטח לבדוק עם רשות‬
‫הרישוי התקיימות תנאים אלה‪ .‬סוכן הביטוח ידע ולפחות צריך היה לדעת שמדובר בעובד זר והייתה עליו‬
‫חובה לנהוג בהתאם וליידע את המערער בדבר הצורך לברר שנהיגתו באמצעות רישיון נהיגה זר מותרת‪.‬‬
‫קביע ה זו אינה מטילה על חברת הביטוח נטל בלתי סביר‪ .‬לא מדובר בחובת וידוא אלא רק בחובת יידוע‪.‬‬
‫אין בה כדי לפטור את הנהגים הזרים מהחובה המוטלת עליהם לוודא כי הם נוהגים עם רישיון נהיגה‬
‫תקף‪ ,‬ולפטור מעבידים מהחובה לוודא עניין זה‪ ,‬עת הם מעמידים לשימושם רכב של המעביד‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫הטלת חובת יידוע כזו על חברת הביטוח היא הוגנת בשים לב ליחסי הכוחות הבלתי שווים שבין חברת‬
‫ביטוח וסוכניה‪ ,‬לבין נהגים זרים‪,‬שאינם דוברי עברית על בוריה ובודאי שאינם מתמצאים ברזי הפקודה‬
‫והתקנות‪ .‬היא גם הוג נת בהתחשב בתוצאות הכלכליות הקשות הצפויות לנהגים שנהגו בלי להסדיר את‬
‫רישיונם הזר‪ ,‬למול העלויות השוליות הכרוכות במסירת המידע הדרוש‪ .‬משיקולים אלה גם לא נמצא‬
‫להחיל בנסיבות את "חזקת ידיעת הדין"‪ ,‬כפוטרת את חברת הביטוח וסוכנות הביטוח מחובתה הנ"ל‪.‬‬
‫כבר נקבע כי במע רכת הכללים המיוחדים החלה על חוזה ביטוח חובה חלות על המבטח‪ ,‬ביתר שאת‪,‬‬
‫חובות מיוחדות כלפי המבוטח‪ ,‬ובכלל זה חובות אמון‪ ,‬תום לב‪ ,‬גילוי והבלטה מיוחדת של הגבלות על‬
‫הכיסוי הביטוחי שרכש‪ .‬נפסק‪ ,‬כי חובת תום הלב שבסעיף ‪ 12‬לחוק החוזים מחייבת להטיל על חברת‬
‫הביטוח את הח ובה להעמיד את המבוטח על כך שאין בידו כיסוי "מלא"‪ ,‬ולכאורה ניתן להסמיך על סעיף‬
‫זה תביעת מבוטח לפיצויים כנגד המבטח בגין הנזק שנגרם לו בשל הביטוח "החלקי"‪ .‬הדברים מקבלים‬
‫משנה תוקף בענייננו‪ :‬המערער‪ ,‬עובד זר‪ ,‬יכול היה להניח‪ ,‬לאחר שהציג את המסמכים ובהם רישיונו הזר‪,‬‬
‫ומשהפוליסה חודשה פעם אחר פעם מבלי שנאמר לו דבר לגבי רישיון הנהיגה הזר – כי הפוליסה תקפה‪.‬‬
‫הפול וסוכן הביטוח הפרו את חובה היידוע‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬בימ"ש קמא דחה את טענת המניעות שהעלה‬
‫המערער‪ ,‬וקבע כי לא הוכח שלו הפול הייתה מקיימת את חובת הגילוי‪ ,‬היה פועל המערער אחרת‪ .‬מסקנה‬
‫זו אין לקבלה‪ .‬משלא הוכח פוזיטיבית כי המערער נהג על קטנוע לאחר התאונה‪ ,‬לא היה מקום לדחות את‬
‫טענת המניעות שהעלה‪ .‬ברור שאין לזקוף לחובת המערער את אי הוצאת רישיון נהיגה ישראלי לאחר‬
‫התאונה‪ ,‬אם הוא כלל לא נהג‪ ,‬לא יכול היה לנהוג וגם לא התכוון לנהוג‪ .‬לכך יש להוסיף כי קיים גורם‬
‫נוסף – המעביד‪ ,‬שדאג לחדש את הפוליסות‪ ,‬וסביר להניח שלו היה מובא לידיעתו המידע בדבר‬
‫הבעייתיות שבנהיגה עם רישיון נהיגה זר‪ ,‬היה פועל אף הוא על מנת לתמרץ את המערער להסדיר‬
‫רישיונו‪.‬‬
‫פסק דין‬
‫השופט חגי ברנר‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫רקע עובדתי‬
‫‪ .1‬ערעור על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת זהבה אגי‪ ,‬סג"נ)‬
‫בת‪.‬א‪[ 14085/06 .‬פורסם בנבו] מיום ‪ .1.9.2013‬בפסק דינו דחה בית המשפט קמא את‬
‫תביעת המערער ‪( 1‬להלן‪" :‬המערער") נגד הפול – המאגר הישראלי לביטוחי רכב (להלן‪:‬‬
‫"הפול") ונגד קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן‪" :‬קרנית")‪ ,‬לקבלת פיצוי בגין‬
‫נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת אופנוע שבה היה מעורב‪.‬‬
‫‪ .2‬ביום ‪ 24.6.2005‬לפנות בוקר‪ ,‬רכב המערער על אופנוע בכביש החוף כשהוא מרכיב מאחוריו‬
‫את אשתו‪ .‬בצאתם מן המנהרה שבצומת כפר שמריהו ארעה תאונת דרכים (להלן‬
‫"התאונה")‪ .‬בתאונה הייתה מעורבת משאית ובה נהג המשיב ‪ ,1‬שנהיגתו היתה מבוטחת על‬
‫ידי המשיבה ‪ ,2‬שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן‪" :‬שומרה")‪ .‬כתוצאה מהתאונה נהרגה‬
‫אשת המערער (להלן‪" :‬המנוחה")‪ ,‬שעזבונה הוא המערער ‪ .2‬המערער ‪ 3‬הוא בנם הקטין של‬
‫המערער והמנוחה‪.‬‬
‫‪ .3‬בעת קרות התאונה המערער נהג עם רישיון קולומביאני תקף‪ ,‬ורישיון בינלאומי תקף‪ ,‬אך‬
‫מבלי שהיה בידו רישיון נהיגה ישראלי תקף לפי הוראות פקודת התעבורה [נוסח חדש]‬
‫ותקנות התעבורה‪ ,‬התשכ"א‪( 1961-‬להלן בהתאמה‪" :‬פקודת התעבורה" ו"תקנות‬
‫התעבורה")‪.‬‬
‫הפול טען כי איננו חייב לפצות את המערער בגין נזקיו‪ ,‬לנוכח הוראת ס' ‪ )3(7‬לחוק‬
‫הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים‪ ,‬תשל"ה‪( 1975-‬להלן‪" :‬חוק הפיצויים" או "החוק")‪,‬‬
‫השוללת זכאות של‪:‬‬
‫"מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו‪ ,‬למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או‬
‫מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'‪ 1‬לחוק ההוצאה לפועל‪ ,‬התשכ"ז‪";1967-‬‬
‫‪ .4‬האופנוע עליו רכב המערער היה שייך למעסיקו‪ ,‬גדעון שכני (להלן‪" :‬שכני" או "המעביד")‬
‫שהעיד בבית המשפט קמא מטעם המערער‪ .‬הפוליסה שהוצאה לאופנוע הייתה פוליסה‬
‫"נקובה על שם"‪ ,‬שמשמעותה כי רק המערער הוא שרשאי לרכוב על האופנוע‪ .‬הפוליסה‬
‫חודשה שלוש פעמים‪ .‬סוכן הביטוח שטיפל בהפקת פוליסת הביטוח לאופנוע וחידושה מעת‬
‫לעת הוא אליהו איש שלום‪ ,‬שהעיד בהליך זה מטעם הפול (להלן‪" :‬סוכן הביטוח")‪ .‬אתי‬
‫דוד‪ ,‬שגם היא העידה מטעם הפול‪ ,‬היא הגורם שריכז את נושא ביטוחי האופנוע במשרדו של‬
‫איש שלום‪ .‬כמו כן מטעם הפול העידה טובה סמנה‪ ,‬מנהלת מחלקת חיתום בפול (להלן‪:‬‬
‫"סמנה")‪.‬‬
‫‪ .5‬השאלות שעמדו לפני בית המשפט קמא הן השאלות העומדות לדיון גם לפנינו‪ :‬האם‬
‫בנסיבות המקרה חל סעיף ‪ )3(7‬לחוק הפיצויים‪ ,‬לפיו נשללת זכותו של המערער לפיצויים‬
‫‪4‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫מכח החוק; האם הפול חב בפיצויים למערער מכוח עילת הרשלנות או מחמת מניעות‪,‬‬
‫החלה עליו משום שלא יידע את המערער בדבר הבעייתיות שיש בנהיגה בישראל עם רישיון‬
‫נהיגה זר‪ .‬לחלופין‪ ,‬האם מחויבת קרנית לפצות את המערער בגין נזקי התאונה‪.‬‬
‫פסק דינו של בית המשפט קמא‬
‫‪ .6‬בית המשפט קמא קבע כי המערער לא קיים אחר התנאים המנויים בתקנה ‪ 567‬לתקנות‬
‫התעבורה בנוגע לנהיגה עם רישיון נהיגה זר‪ ,‬ולכן נהג ללא רישיון תקף בישראל‪ .‬בעקבות‬
‫כך‪ ,‬ובהתאם להוראת סעיף ‪ )3(7‬לחוק הפיצויים‪ ,‬נשללה זכאותו לפיצויים לפי החוק‪.‬‬
‫בית המשפט קמא קבע כי "גם בהנחה כי בעצם נהיגת התובע עם רישיונו הזר‪ ,‬שהיה‬
‫בתוקף במשך כל השנים‪ ,‬לא יצר התובע סיכון תחבורתי של ממש‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬לאור התכלית‬
‫הסוציאלית של חוק הפיצויים‪ ,‬לא היה מקום לקבוע כי נהג ללא רישיון נהיגה בר תוקף‪.‬‬
‫אלא שכאן‪ ,‬מוצאת אני עצמי כבולה ומחויבת להלכה הפסוקה‪ ,‬כפי שנקבעה בעניין רביבו‪,‬‬
‫כי 'את המסננת לבחינת מעמדו של רישיון זר צריכה לספק מערכת הרישוי‪ ,‬ואין הדבר‬
‫יכול להיות תלוי ברצונותיו של כל איש ואיש'‪ ,‬והתובע לא עבר במסננת זו" (ס' ‪ 73‬לפסק‬
‫הדין)‪.‬‬
‫בית המשפט קמא קבע כי פרק הזמן הממושך של שמונה השנים שבהן שהה המערער בארץ‬
‫והסתמך על הרישיון הזר "הופך את הפגם‪ ,‬לפגם מהותי‪ ,‬מה גם שלצורך המרת רישיון‬
‫הנהיגה הזר לרישיון נהיגה ישראלי‪ ,‬היה על התובע לעמוד בבדיקות רפואיות ולבצע מבחן‬
‫שליטה‪ ,‬כעולה מנ‪ ,6/‬ואין מדובר בדרישה טכנית בלבד" (שם)‪.‬‬
‫‪ .7‬בנוסף קבע בית המשפט קמא כי טענות המערער‪ ,‬המייחסות מניעות והשתק לפול מלטעון‬
‫כל טענה בדבר העדר רישיון נהיגה בר תוקף‪ ,‬לא היוו הרחבת חזית‪ ,‬שכן הן נטענו בכתב‬
‫ההגנה מטעם קרנית‪ ,‬המצויה ביריבות עם הפול‪ ,‬וכן בכתב התשובה מטעם המערער‪ ,‬כמענה‬
‫לכתבי ההגנה מטעם הפול ומטעם קרנית‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בית המשפט קמא קבע כי טענות‬
‫המערער בדבר רשלנות סוכן הביטוח ואחריותו השילוחית של הפול מהווים נימוקי תביעה‬
‫חדשים ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה‪.‬‬
‫‪ .8‬באשר לטענת המניעות דחה בית המשפט קמא את טענת סוכן הביטוח כי לא ידע שהמערער‬
‫נוהג עם רישיון נהיגה זר‪ .‬בית המשפט קמא קבע כי "סוכנות הביטוח ידעה באופן ממשי‪,‬‬
‫או שהייתה צריכה לדעת מתוך המסמכים שנדרשו לשם עריכת הפוליסות‪ ,‬אילו קיימה‬
‫את הנהלים כלשונם‪ ,‬כי התובע – ששמו נקוב בתעודות החובה כנהג היחיד‪ ,‬איננו אזרח‬
‫ישראלי‪ ,‬אלא אזרח קולומביאני וכי אין ברשותו רישיון נהיגה ישראלי‪ ,‬והוא מסתמך‬
‫בנהיגתו על רישיון נהיגה בינלאומי ורישיון זר מקולומביה" (ההדגשה במקור – ח‪.‬ב‪ ;.‬ס'‬
‫‪ 78‬לפסק הדין)‪.‬‬
‫בנוסף קבע בית המשפט קמא כי "על חברת הביטוח מוטלת חובת גילוי של כל התנאים‬
‫וההגבלות החלות על הכיסוי הביטוחי‪ .‬חובת גילוי זו כוללת גם חובה לוודא כי המבוטח ער‬
‫‪5‬‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫לכל הסייגים והמגבלות והוא פועל במסגרתם‪ .‬במסגרת חובת הווידוא‪ ,‬על חברת הביטוח‬
‫היה‪ ,‬באמצעות סוכניה‪ ,‬להפנות את המבוטח‪ ,‬המסתמך על רישיון נהיגה זר‪ ,‬לרשויות‬
‫המוסמכות‪ ,‬ולהסב תשומת ליבו לכך‪ ,‬כי אין בקיום רישיון נהיגה זר תקף לכשעצמו‪ ,‬כדי‬
‫להעמידו בחזקת מי שנוהג ברישיון בר תוקף בישראל‪ ,‬ועליו לנקוט בצעדים לוודא כי‬
‫נהיגתו תחת הרישיון הזר מוכרת על פי הדין" (ס' ‪ 88‬לפסק הדין)‪.‬‬
‫בית המשפט קמא קבע כי "הפרת חובה זו יכולה לעלות כדי רשלנות‪ ,‬אך מאחר והתובע לא‬
‫כלל בתביעתו עילת תביעה ברשלנות כלפי הנתבעת ‪ 3‬ו‪/‬או כלפי סוכן הביטוח‪ ,‬וטענה זו‬
‫הועלתה לראשונה במסגרת כתב התשובה‪ ,‬אין התובע זכאי להסתמך על טענת הרשלנות"‬
‫(ס' ‪ 89‬לפסק הדין)‪.‬‬
‫בית המשפט קמא הוסיף כי הפרת החובה כאמור‪ ,‬עשויה גם ליצור מחסום בפני חברת‬
‫הביטוח מלהסתמך על העובדה שהמערער נהג ללא רישיון ישראלי תקף כדי להימנע‬
‫מתשלום פיצויים‪ ,‬אך זאת רק בהנחה "שגילויו של אותו תנאי לכיסוי או סייג‪ ,‬היה גורם‬
‫למבוטח לפעול באופן שונה מזה שבו פעל‪ ,‬ולהסיר את המגבלה או התנאי לכיסוי" (שם)‪.‬‬
‫בית המשפט קמא קבע כי במקרה זה ההנחה האמורה אינה מתקיימת‪ ,‬והוא לא שוכנע כי‬
‫לו היו מסבים את תשומת ליבו של המערער לקיומו של הסייג‪ ,‬והיה מסתבר למערער כי‬
‫רישיונו אינו תקף בישראל – היה פועל המערער אחרת משפעל‪.‬‬
‫‪ .9‬נוכח האמור לעיל דחה בית המשפט קמא את תביעת המערער נגד הפול‪.‬‬
‫בנוסף דחה בית המשפט קמא את תביעתו החלופית של המערער נגד קרנית שנסמכה על‬
‫סעיף ‪7‬א' לחוק הפיצויים‪ ,‬אשר קובע‪:‬‬
‫"על אף האמור בסעיף ‪ ,)5(7‬מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק‬
‫בו‪ ,‬ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח‪ ,‬או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב‪ ,‬והוא לא‬
‫ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע‪ ,‬יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי‬
‫שזכאי לכך נפגע לפי סעיף ‪(12‬ב)‪".‬‬
‫בית המשפט קמא קבע כי "סעיף ‪7‬א' לחוק הפיצויים מגביל עצמו אך ורק כלפי מי‬
‫שהוראת סעיף ‪ )5(7‬חלה לגביו"‪.‬‬
‫יצויין כי ס' ‪ )5(7‬לחוק איננו עוסק במי שנהג ללא רשיון נהיגה תקף‪ ,‬אלא רק במי‪:‬‬
‫"שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח‪ ,‬או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את‬
‫שימושו ברכב;"‬
‫לבסוף הזכיר בית המשפט קמא כי למערער תביעה חלופית ברשלנות נגד המשיבים ‪ ,2-1‬וכן‬
‫ציין כי לאחר שנקבע כי המערער נהג ללא רישיון תקף‪ ,‬הרי שגם לעיזבון המנוחה ולתלוי בה‬
‫אין עילת תביעה נגד הפול‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוסיף בית המשפט קמא כי אם ייקבע שהתאונה‬
‫הייתה 'תאונה מעורבת'‪ ,‬כמשמעותה בסעיף ‪(3‬ב) לחוק הפיצויים‪ ,‬תהיה לעזבון המנוחה‬
‫‪6‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫ולתלוי (המערערים ‪ 2‬ו‪ )3-‬עילת תביעה נגד חברת שומרה‪ ,‬המבטחת של המשאית (הרכב‬
‫הנוסף); ואם ייקבע כי לא מדובר ב'תאונה מעורבת' אז תהיה מחויבת קרנית לפצות את‬
‫תלויי המנוחה (המערער ‪ 1‬והמערער ‪ ,)3‬ויהיה מקום לדון בזכות החזרה של קרנית כלפי‬
‫המערער‪ .‬בית המשפט קמא הוסיף כי השאלה האם מדובר בתאונה מעורבת‪ ,‬אם לאו‪,‬‬
‫חורגת ממסגרת פסק הדין‪ ,‬ותידון על ידי המותב שימשיך לדון בתביעה‪.‬‬
‫טענות המערער‬
‫‪ .11‬המערער טען כי לאור נסיבות המקרה לא ניתן לומר כי מתקיימים בעניינו תנאיו של סעיף‬
‫‪ )3(7‬לחוק הפיצויים‪ .‬לטענת המערער לא ניתן לומר כי הוא נמנע בזדון או במתכוון מהמרת‬
‫רישיון הנהיגה הזר שלו לרישיון נהיגה ישראלי‪ .‬עוד טען כי מעולם לא נאמר לו או למעסיקו‬
‫כי הפוליסה אינה תקפה ללא רישיון נהיגה ישראלי‪ .‬כמו כן טען כי בשנת ‪ ,2003‬כשנעצר על‬
‫ידי המשטרה בעקבות תאונה קודמת שבה היה מעורב‪ ,‬לא נאמר לו דבר לגבי תוקף הרישיון‬
‫הבינלאומי שהציג למשטרה‪ .‬המערער טען כי לא היה מקום לשלול ממנו פיצויים לפי‬
‫הוראת סעיף ‪ )3(7‬לחוק הפיצויים‪ ,‬שכן בפועל נהג לפי רישיון נהיגה תקף‪ ,‬הגם שהוא רשיון‬
‫זר‪ ,‬ועל כן לא היווה סיכון בטיחותי‪.‬‬
‫‪ .11‬המערער טען כי לאחר שהוכח כי סוכן הביטוח ופקידתו כלל לא ידעו אודות הסייג בדבר‬
‫רישיון נהיגה זר‪ ,‬לא ניתן לצפות ממנו‪ ,‬בהיותו עובד זר שאינו בקיא בשפה העברית‪ ,‬לדעת‬
‫זאת‪ .‬עוד טען המערער כי בנסיבות העניין ראוי היה לתת מקום מרכזי לתכלית הסוציאלית‬
‫של חוק הפיצויים ולפסוק לו פיצוי‪ ,‬חרף העדרו של רישיון נהיגה ישראלי‪.‬‬
‫‪ .12‬המערער טען כי בית המשפט קמא טעה כשקבע כי לא הוכח שלו היה נאמר למערער כי‬
‫קיימת בעיה עם רישיון הנהיגה שלו‪ ,‬היה פועל המערער אחרת משפעל‪ .‬המערער הסביר כי‬
‫במשך תקופה ארוכה לאחר התאונה נמנע מרכיבה על אופנוע‪ ,‬מחמת הטראומה ממנה סבל‬
‫בעקבות התאונה‪ ,‬ועל כן לא הוציא רישיון ישראלי ובחר להתנייד בתחבורה ציבורית‪.‬‬
‫המערער ציין כי רק שנה לפני הגשת הערעור‪ ,‬לאחר שקיבל תעודת זהות של תושב ישראלי‪,‬‬
‫פעל להוצאת רישיון נהיגה ישראלי‪ ,‬ורק ממועד זה חזר באופן הדרגתי לרכוב על קטנוע‪.‬‬
‫‪ .13‬בנוסף לאמור טען המערער כי בית המשפט קמא שגה כשקבע שלא ניתן לדון בטענת‬
‫הרשלנות שהועלתה על ידו‪ .‬המערער טען כי טענה זו הועלתה בכתב התשובה‪ ,‬והפול לא‬
‫התנגד להעלאתה‪ ,‬ועל כן היא הפכה לחלק מיריעת המחלוקת שבין הצדדים‪ .‬המערער טען‬
‫כי הוכחה טענת הרשלנות ועל כן הפול מחוייב לפצותו‪.‬‬
‫‪ .14‬המערער גם טען כי אם ייקבע שבמקרה זה חל סעיף ‪ )3(7‬לחוק הפיצויים‪ ,‬הרי שקרנית היא‬
‫הגורם המחויב לפצותו‪ ,‬שכן הוא לא ידע ולא יכול היה לדעת שקיימת בעיה כלשהי בקשר‬
‫לתוקף הרישיון שלו או לתוקף הכיסוי הביטוחי‪ .‬לחלופין טען המערער כי ככל שייקבע כי‬
‫חוק הפיצויים לא חל ביחס לתביעתו‪ ,‬אזי חבים המשיבים ‪ 2-1‬כלפיו בנזיקין בגין רשלנותם‬
‫שגרמה לתאונה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫טענות המשיבים ‪ 1‬ו‪2 -‬‬
‫‪ .15‬המשיבים ‪ 1‬ו‪ 2 -‬הגישו עיקרי טיעון‪ ,‬למרות שטענות המערער בדבר החבות הנזיקית שלהם‬
‫כלפיו לא נדונה בפסק הדין‪ ,‬שכן פסק דינו של בית המשפט קמא ניתן רק בשאלת הכיסוי‬
‫הביטוחי בפול‪.‬‬
‫‪ .16‬המשיבים ‪ 1‬ו‪ 2 -‬טענו כי התאונה שבה ניזוק המערער‪ ,‬היא למעשה ארוע תאונתי נפרד מן‬
‫התאונה בעטייה נהרגה אשתו‪ .‬עוד טענו המשיבים ‪ 1‬ו‪ 2 -‬כי ככל שיתקבל הערעור‪ ,‬ובעקבות‬
‫זאת תידחה התביעה נגדם‪ ,‬יהיה ראוי להשית לטובתם הוצאות משפט על הפול בגין ניהול‬
‫ההליך בבית המשפט קמא‪.‬‬
‫טענות הפול‬
‫‪ .17‬הפול טען כי אין מקום להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא‪,‬‬
‫וטענות המערער אינן מדויקות מבחינה עובדתית‪ .‬כך למשל ציין הפול כי בניגוד לטענת‬
‫המערער‪ ,‬פוליסת הביטוח חודשה רק שלוש פעמים אצל הסוכן‪ .‬הפול טען כי לא הוכח‬
‫שהמערער היה בעל רישיון נהיגה בינלאומי בר תוקף‪ .‬עוד טען הפול כי המערער הציג צילום‬
‫חלקי בלבד מדפי הרישיון הבינלאומי ללא תרגום‪ ,‬וגם המעביד נמנע מלצרף את תיק‬
‫הרכבים של החברה שניהל‪ ,‬שם לטענתו נשמר תיעוד באשר לרישיון הבינלאומי של‬
‫המערער‪.‬‬
‫‪ .18‬הפול טען כי אין להתערב במסקנת בית המשפט קמא לפיה המערער לא עמד בדרישות הדין‬
‫והפסיקה על מנת להמלט מתחולתו של סעיף ‪ )3(7‬לחוק‪ .‬לטענת הפול אי עמידה בדרישות‬
‫תקנות התעבורה לעניין תוקף הרישיון הזר בישראל מהווה פגם מהותי‪ .‬הפול טען כי פסק‬
‫הדין שניתן בע"א ‪ 5631/94‬לביא נ' סהר – חברה ישראלית לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד מט(‪820 )5‬‬
‫(‪( )1996‬להלן‪" :‬עניין לביא")‪ ,‬מהווה הלכה מחייבת‪ ,‬ולפיה לא זכאי המערער לפיצויים לפי‬
‫חוק הפיצויים‪.‬‬
‫‪ .19‬עוד טען הפול כי בית המשפט קמא טעה כשבחן לגופה את טענת המניעות שהעלה המערער‬
‫נגד הפול‪ .‬לטענת הפול צריך היה בית המשפט קמא‪ ,‬לאור פסק הדין בע"א ‪ 5405/10‬אסף‬
‫תאסירי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (מאגר נבו‪( )11.3.2012 ,‬להלן‪" :‬עניין‬
‫תאסירי")‪ ,‬לדחות על הסף את טענת המניעות‪.‬‬
‫לטענת הפול לא ניתן לקבוע כי קיימת חובת גילוי מצד חברת הביטוח בקשר לבעייתיות‬
‫שבנהיגה עם רישיון זר; קל וחומר שלא ניתן לקבוע כי הפרת החובה האמורה יוצרת‬
‫הסתמכות של המבוטח על תעודת הביטוח‪.‬‬
‫הפול אף טען בהקשר זה כי קיימת חזקה בדבר ידיעת הדין‪ ,‬ואין זה מתפקידה או חובתה‬
‫של המבטחת לתת יעוץ משפטי למבוטחים או ליידע אותם בדבר הדין הקיים‪ .‬הפול טען גם‬
‫כי חובתו של המעביד הייתה לברר האם למערער‪ ,‬שהיה עובדו‪ ,‬יש רישיון לנהוג בישראל‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫‪ .21‬הפול טען כי אין זה סביר שחברת ביטוח או סוכנות ביטוח תערוך בדיקות אחר הנתונים‬
‫הנדרשים ביחס לתוקפו של הרישיון בכל זמן נתון‪ .‬הפול טען כי הצגת רישיון נהיגה בעת‬
‫עריכת הביטוח לא משקפת בהכרח את תוקפו של הרישיון במועד עריכת הביטוח או במועד‬
‫התאונה‪ .‬בנוסף טען הפול כי גם כיום אין הוראה המחייבת בדיקת תוקפו של רישיון נהיגה‬
‫של עובד זר‪ ,‬מאחר שבדיקה כזו כרוכה בפרוצדורה מסובכת‪.‬‬
‫‪ .21‬עוד טען הפול כי צדק בית המשפט קמא כשדחה את טענת המערער כי הפקת הפוליסה לא‬
‫הייתה בבחינת מכירה של "נייר חסר כל ערך"‪ ,‬שכן בכל רגע נתון חוקיות רישיון נהיגה הזר‬
‫הייתה יכולה להשתנות‪ ,‬כך למשל‪ ,‬אם היה יוצא המערער את הארץ לתקופה מסוימת‪.‬‬
‫‪ .22‬הפול טען כי המערער המשיך לנהוג ללא רשיון ישראלי תקף גם לאחר התאונה‪ ,‬שכן‬
‫המערער הודה כי הועסק על ידי חברת גדעון ברק בע"מ בין השנים ‪ 2009-2007‬והיה לו‬
‫קטנוע בעבודתו‪.‬‬
‫‪ .23‬לבסוף טען הפול כי המערער מנוע מלהסתמך על עילת הרשלנות הואיל וזו לא נטענה בכתב‬
‫התביעה‪ .‬לגופה של טענת הרשלנות טען הפול כי לא הופרה כל חובה מצד חברת הביטוח או‬
‫הסוכן‪ ,‬והמעביד הוא שצריך היה לוודא כי העובד שהוא מעסיק נוהג עם רישיון נהיגה בר‬
‫תוקף בישראל‪.‬‬
‫טענות קרנית‬
‫‪ .24‬קרנית טוענת כי גם אם בהמשך ההליכים תתקבל תביעת התלויים של המערער בכובעו‬
‫כתלוי במנוחה‪ ,‬הרי שבכל מקרה תוכל קרנית לקזז מכל סכום המגיע למערער כתלוי‬
‫באשתו‪ ,‬את הסכום "המקביל" אותו הוא חב לה מכוח זכות השיבוב המוקנית לקרנית‬
‫בסעיף ‪ 9‬לחוק הפיצויים נגד כל נהג חסר ביטוח‪.‬‬
‫‪ .25‬קרנית טוענת כי אין תקדים לפיו הוכרה עילת תביעה נגד קרנית בידי נהג חסר רישיון נהיגה‬
‫בר תוקף‪ .‬לדידה לא ניתן להתגבר באמצעות סעיף ‪7‬א' לחוק הפיצוים‪ ,‬עליו נסמך המערער‬
‫בתביעתו נגדה‪ ,‬על אי עמידה בדרישות סעיף ‪ )3(7‬לחוק‪.‬‬
‫‪ .26‬קרנית טענה כי טעה בית המשפט קמא במסקנתו‪ ,‬כי לו הייתה חברת הביטוח או הסוכן‬
‫מיידעים את המערער בדבר הבעייתיות בנהיגה עם רישיון נהיגה זר‪ ,‬לא היה פועל המערער‬
‫אחרת ממה שפעל‪ .‬קרנית ציינה כי לאחר התאונה היה המערער מאושפז תקופה ארוכה‪,‬‬
‫ולא הוכח כי המשיך לנהוג בישראל עם רישיונו הזר‪ .‬קרנית טענה כי במקרה של נהג זר‪,‬‬
‫חייבת הייתה חברת הביטוח להפנות את תשומת ליבו של המערער לבעייתיות בנהיגה עם‬
‫רישיון נהיגה זר‪ ,‬בייחוד כאשר בשנת ‪ 2007‬קבע הפול הוראות מיוחדות לעניין זה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫‪ .27‬קרנית טענה כי המסקנה המשפטית הראויה היא כי די בכך שהמערער נהג כשברשותו‬
‫רישיון נהיגה קולומביאני כדי שיהיה לו כושר נהיגה ויהיה זכאי לפיצויים לפי החוק‪ ,‬הגם‬
‫שעבר עבירה פלילית לפי תקנות התעבורה כשנהג ללא רישיון נהיגה ישראלי תקף‪ .‬לדידה‬
‫של קרנית‪ ,‬מסקנה זו מתחייבת מהלכת דנ"א ‪ 10017/02‬קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות‬
‫דרכים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (מאגר נבו‪( )2.6.2004 ,‬להלן‪" :‬עניין קרנית")‪.‬‬
‫דיון והכרעה‬
‫‪ .28‬לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת חומר הראיות‪ ,‬באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור‬
‫להתקבל בכל הנוגע לפול‪ ,‬וכי יש לקבוע שהפול מנוע מלכפור בכיסוי הביטוחי שיש למערער‬
‫בגין התאונה‪ ,‬והכל מן הטעמים שיפורטו להלן‪.‬‬
‫‪ .29‬יצויין כי פסק דיננו מתייחס למערער בלבד‪ ,‬ולא למערערים ‪ 2‬ו‪ ,3-‬שכן עיון בערעור מגלה כי‬
‫הטענות הנטענות הן של המערער בלבד‪ ,‬למרות שבהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון נרשמו‬
‫גם שמותיהם של המערערים ‪ 2‬ו‪.3 -‬‬
‫סעיף ‪ )3(7‬לחוק הפיצויים‬
‫‪ .31‬אין מחלוקת כי המערער נהג ללא רישיון נהיגה ישראלי תקף לפי הוראות פקודת התעבורה‬
‫ותקנותיה‪.‬‬
‫‪ .31‬התקנה הרלוונטית לעניין זה היא תקנה ‪ 567‬לתקנות התעבורה‪ ,‬הקובעת כי בעל רישיון זר‬
‫יוכל לנהוג בישראל בתנאים המנויים בתקנה‪ ,‬שעיקרם הגבלת תקופת הנהיגה בישראל עם‬
‫רישיון נהיגה זר‪ .‬בתקופה הרלוונטית לתאונה נוסח התקנה היה כדלקמן‪:‬‬
‫"מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה ‪ 578‬ובידו רישיון נהיגה זר בר‬
‫תוקף‪ ,‬יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון‬
‫הנהיגה שלו‪ ,‬אם נתקיימו בו כל אלה‪:‬‬
‫(‪ )1‬תנאי הגיל האמורים בתקנות ‪ 188‬עד ‪.190‬‬
‫(‪ )2‬אם הוא נוהג רכב כאמור‪:‬‬
‫(א) בתקנות ‪ 176‬עד ‪ – 181‬שהותו בישראל‪ ,‬מיום כניסתו האחרונה‪ ,‬אינה עולה‬
‫באופן מצטבר על שנה‪ ,‬אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר‬
‫משלושה חודשים‪ ,‬באופן מצטבר‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫(ב) בתקנות ‪ 182‬עד ‪ – 185‬שהותו בישראל‪ ,‬מיום כניסתו האחרונה‪ ,‬אינה עולה‬
‫באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן הוא יצא מחוץ לישראל‬
‫בתקופה זו ליותר מ‪ 30-‬ימים באופן מצטבר‪".‬‬
‫‪ .32‬לעניין נהיגת המערער על אופנוע – רלוונטית תקנה ‪()2(567‬א) ולפיה נדרש‪ ,‬כאמור‪ ,‬כי שהותו‬
‫של המערער בישראל‪ ,‬מיום כניסתו האחרונה‪ ,‬לא עלתה באופן מצטבר על שנה‪ ,‬אלא אם כן‬
‫יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים‪ ,‬באופן מצטבר‪ .‬אין חולק כי‬
‫המערער‪ ,‬ששהה בישראל ברציפות משנת ‪ 1997‬ועד למועד התאונה בשנת ‪ ,2005‬לא עומד‬
‫בתנאי התקנה‪ ,‬ועל כן לא היה רשאי לפי התקנה לנהוג בישראל תוך הסתמכות על רישיון‬
‫נהיגה זר‪.‬‬
‫‪ .33‬סעיף ‪ 7‬לחוק הפיצויים מונה רשימה של מקרים שבהם לא יהיה זכאי נפגע לפיצויים לפי‬
‫החוק‪ .‬מטרתה העיקרית של ההוראה האמורה היא להרתיע נהגים מפני התנהגות פגומה‪,‬‬
‫על ידי שלילת זכאותם לפיצויים במקרה של תאונת דרכים‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬למרות שלילת‬
‫הזכאות לפי החוק‪ ,‬עדיין יתכן ותעמוד לנפגע זכות תביעה לפי דיני הנזיקין הרגילים (יצחק‬
‫אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה רביעית‪( )2013 ,‬להלן‪" :‬אנגלרד")‪ ,‬בעמ'‬
‫‪.)261‬‬
‫בין המקרים שבהם לא יהיה זכאי נפגע לפיצויים לפי החוק‪ ,‬נכלל ענינו של "מי שנהג ברכב‬
‫כשאין לו רישיון לנהוג בו‪ ,‬למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה‬
‫לפי פרק ו'‪ 1‬לחוק ההוצאה לפועל‪ ,‬התשכ"ה‪( "1967-‬סעיף ‪ )3(7‬לחוק)‪.‬‬
‫‪ .34‬המונח "רישיון לנהוג בו" נבחן בעניין לביא‪ ,‬לפי הוראות פקודת התעבורה והוראות תקנות‬
‫התעבורה ‪ .‬נקבע כי נהג שנהג בהסתמך על רישיון נהיגה זר‪ ,‬שלא בהתאם להוראות תקנות‬
‫התעבורה‪ ,‬נחשב כמי שנהג ללא רישיון ברכב‪ ,‬לפי סעיף ‪ )3(7‬לחוק‪ ,‬הגם שרישיון הנהיגה‬
‫הזר שלו היה בתוקף‪ .‬נקבע כי הדיבור "רישיון נהיגה" שבסעיף ‪ )3(7‬יפורש ככזה המתכוון‬
‫לרישיון נהיגה שהוצא על פי פקודת התעבורה והתקנות שהותקנו לפיה‪.‬‬
‫‪ .35‬בספרו‪ ,‬התייחס כב' השופט ריבלין לתוצאה הקשה של פסק דין לביא‪:‬‬
‫"התוצאה המתבקשת מהוראת החוק‪ ,‬כפי שפורשה בפרשת לביא היא קשה מקום בו‬
‫הנפגע רכש מיומנות לנהיגה בארצות חוץ וסבר בטעות כי רישיונו תקף‪ .‬בעניין זה מעיר‪,‬‬
‫באותה פרשה‪ ,‬השופט י' טירקל כי לכאורה אין זה מן הצדק לשלול את הזכאות לפיצויים‬
‫מאדם שהחזיק ברישיון התקף במדינת חוץ אך אינו בר‪-‬תוקף בישראל וסבר בטעות שהוא‬
‫בר‪-‬תוקף בישראל‪ .‬עם זאת הבהיר כי תיקונו של מצב זה‪ ,‬על מנת להיטיב עם נפגעים‬
‫כאלה‪ ,‬צריך שיעשה בדרך של חקיקה מפורשת ולא בדרך של פרשנות" (אליעזר ריבלין‬
‫תאונת הדרכים תחולת החוק‪ ,‬סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית‪( )2012 ,‬להלן‪:‬‬
‫"ריבלין")‪ ,‬עמ' ‪.)519-518‬‬
‫‪ .36‬התייחסות דומה מובאת גם בספרו של אנגלרד‪:‬‬
‫‪11‬‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫"התוצאה של שלילת זכאות מבעל רשיון זר‪ ,‬כגון עולה חדש שלא המיר‪ ,‬בתום התקופה‬
‫הקבועה בדיני התעבורה‪ ,‬את רישיון הנהיגה שלו לרשיון ישראלי – תוצאה זו נראית קשה‬
‫בעינינו‪ .‬הוא הדין לגבי שלילת זכאות מנהג‪-‬נפגע שעל פי הוראות הפוליסה עדיין נהנה‬
‫מכיסוי ביטוחי‪ .‬ספק רב בעינינו אם בנסיבות אלה יש צידוק להחיל את הסנקציה‬
‫העונשית של שלילת זכאות" (שם‪ ,‬בעמ' ‪.)281‬‬
‫‪ .37‬דיון מורחב בסעיף ‪ )3(7‬לחוק ותכליותיו נערך בענין קרנית שנזכר לעיל‪ .‬שם נדרש בית‬
‫המשפט העליון לקבוע האם יש להחיל את סעיף ‪ )3(7‬על נהג שנהג בהגה רגיל‪ ,‬כשמחויב היה‬
‫לפי תנאי הרישיון לנהוג בהגה כוח‪ ,‬וכן על נהג שהסיע מספר נוסעים יותר מהמספר שהותר‪.‬‬
‫בפסק הדין עמד בית המשפט העליון‪ ,‬מפי כב' השופט אור‪ ,‬על ההתנגשות שבין התכלית‬
‫הסוציאלית של חוק הפיצויים‪ ,‬שעניינה מתן פיצוי לכל מי שנפגע בתאונת דרכים כמשמעה‬
‫בחוק‪ ,‬ללא קשר למידת אשמתו לקרות התאונה‪ ,‬לבין התכלית ההרתעתית ‪ -‬למניעת‬
‫סיכונים מיוחדים בדרכים והענשת אלה הנוהגים באופן המייצר סיכונים שכאלה‪ .‬בית‬
‫המשפט העליון קבע כי נקודת האיזון בין שתי התכליות האמורות‪ ,‬בפרשנותו של סעיף ‪,)3(7‬‬
‫תימצא בפירוש מצמצם ודווקני לסעיף ‪" )3(7‬כך שהוא יחול על מקרים חמורים או חריגים‬
‫במיוחד‪ .‬רק במקרים כאלו‪ ,‬תהיה הלימה בין הסנקציה החמורה הקבועה בסעיף ‪ 7‬לחוק –‬
‫שלילת פיצוי מן הנפגע – לבין ההפרה" (שם‪ ,‬בפסקה ‪ 17‬לפסק הדין)‪.‬‬
‫בית המשפט קבע כי סעיף ‪ )3(7‬לחוק "יחול רק על הפרת תנאי או הגבלה בדרגת הרשיון‬
‫שעניינה סוג הרכב בו נוהג הנהג‪ .‬במונח "סוג הרכב"‪ ,‬כוונתי להגבלות או תנאים‬
‫המתייחסים למימדיו הפיזיים האינהרנטיים של הרכב אשר משליכים על דרגת הרשיון‬
‫הנדרשת לצורך נהיגה בו לפי תקנות התעבורה‪ .....‬לעומת זאת‪ ,‬הפרת תנאים או הגבלות‬
‫אחרים‪ ,‬שאינם מתייחסים למאפיינים פיזיים של הרכב‪ ,‬תהווה עבירה על דיני התעבורה‬
‫ותקים אחריות פלילית‪ ,‬אולם במקרה בו נפגע הנהג בתאונה‪ ,‬לא תישלל זכאותו לפיצויים‬
‫מכוח החוק" (פסקאות ‪ 21-20‬לפסק הדין)‪.‬‬
‫עוד התייחס בית המשפט העליון למידת הסיכון הנגרמת כתוצאה מהפרת תנאי הנוגע ל"סוג‬
‫הרכב"‪ ,‬לבין כזה שלא נוגע למאפייניו הפיזיים של הרכב‪:‬‬
‫"ככלל‪ ,‬בכל המקרים בהם נהג מפר תנאי או מגבלה הקבועים ברשיון הנהיגה שלו‪ ,‬או‬
‫במרביתם‪ ,‬מגדיל הדבר‪ ,‬במידה זו או אחרת‪ ,‬את מידת הסיכון למשתמשים בדרך הכרוכה‬
‫בנהיגה‪ .‬אולם‪ ,‬כפי שהובהר לעיל‪ ,‬לאור הסנקציה החריפה הקבועה בסעיף ‪ )3(7‬לחוק‪ ,‬אין‬
‫זה ראוי להחילו על כל קשת המקרים בהם מתעורר סיכון בטיחותי פוטנציאלי כלשהו‬
‫מהפרת התנאי או ההגבלה ברשיון‪ ,‬אלא רק על מקרים בהם הסיכון הבטיחותי הוא‪ ,‬ככלל‪,‬‬
‫חריף במיוחד"‪.‬‬
‫על יסוד האמור נקבע כי נהג שנהג בהגה רגיל‪ ,‬למרות שבתנאי הרשיון שלו הייתה מצויה‬
‫הגבלה לנהוג ברכב עם הגה כוח‪ ,‬בשל מחלת שרירים ממנה סבל‪ ,‬זכאי לפיצויים לפי חוק‬
‫הפיצויים‪ .‬כך גם הוכרה זכאותו לפיצויים של נהג ברכב מסוג אוטובוס זעיר אשר הסיע‬
‫‪12‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫ברכב שני נוסעים נוספים מעבר למותר‪ .‬כמו כן בפסקי דין אחרים שניתנו לאחר פסק הדין‬
‫בעניין קרנית נקבע כי לא ישללו הפיצויים מנהג חדש אשר נהג ברכב ללא מלווה‪ ,‬בניגוד‬
‫לתנאי הרישיון‪ ,‬שכן הוא מחזיק ברישיון המתאים לסוג הרכב שבו נהג (ע"א ‪8183/01‬‬
‫ספיאשוילי נ' מנורה חברה לביטוח (מאגר נבו‪ ;)17.6.2004 ,‬עוד נקבע כי סעיף ‪ )3(7‬לא יחול‬
‫גם על מי שנהג ברכב ידני על אף שרשיונו הוגבל לנהיגה ברכב אוטומטי בלבד (ע"א ‪5308/09‬‬
‫הפניקס הישראלי – חברה לביטוח נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (מאגר נבו‪,‬‬
‫‪.)19.12.2010‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬הלכת קרנית אינה מתייחסת למצב שלפנינו‪ ,‬בו עסקינן בנהיגה על יסוד רשיון‬
‫נהיגה זר‪ ,‬שכמוה כנהיגה ללא רשיון כלל‪ .‬לפיכך‪ ,‬יש לדחות את טענת קרנית בערעור‬
‫שלפנינו‪ ,‬כאילו הלכת קרנית שינתה את ההלכה שנקבעה בפרשת לביא בקשר לנהיגה עם‬
‫רשיון נהיגה זר‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬בפסק הדין בעניין קרנית התייחס כב' השופט אור לפסק דינו בעניין לביא וציין‪:‬‬
‫"אך יש להדגיש‪ ,‬שבמקרה שנדון בע"א ‪ ,5631/94‬לא היה בידי המערערת רשיון ישראלי‬
‫תקף לפי פקודת התעבורה‪ ,‬ומעולם לא היה בידה רשיון כזה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במקרים‬
‫שלפנינו‪ ,‬החזיקו הנהגים רשיון שניתן להם "על פי המסגרת הסטטוטורית של פקודת‬
‫התעבורה" באותו רכב בו נהגו בעת התאונה‪( ".‬פסקה ‪ 24‬לפסק הדין)‪.‬‬
‫‪ .38‬בפסקי דין שונים ניסו בתי המשפט בערכאות הנמוכות לאבחן את פסק הדין בעניין לביא או‬
‫לפרשו מחדש‪ ,‬בהתאם לתכליות הסוציאליות שביסוד חוק הפיצויים וברוח פסק הדין‬
‫בעניין קרנית‪.‬‬
‫כך‪ ,‬בע"א (מחוזי‪ ,‬ב"ש) ‪ 1012/04‬סהר חברה לביטוח בע"מ נ' צישיבילי‪ ,‬פ"ד תשס"ד(‪577 )1‬‬
‫(‪ ,)2004‬התייחס כב' השופט הנדל לכך שביסוד חוק הפיצויים עומדות מטרות שונות‪:‬‬
‫" סוציאלית מזה והרתעתית מזה‪ .‬משקלה של המטרה הראשונה גדול משל השניה‪ ,‬אך יש‬
‫וידיה של השנייה על העליונה" (בעמ' ‪ .)585‬כב' השופט הנדל החליט כי יש להעדיף את‬
‫השיקול הסוציאלי ולפצות את הנהג בפיצויים לפי החוק‪ ,‬גם אם במועד התאונה לא עמד‬
‫בדרישות תקנה ‪ .567‬זאת על יסוד ההבחנה שבין מצב של העדר רישיון נהיגה בכלל לבין‬
‫מצב של חסר יחסי או פורמאלי‪ .‬כב' השופט הנדל קבע כי "בשני המצבים אין בידי הנהג‬
‫רישיון נהיגה‪ ,‬אך אין זה צודק שחסר פורמאלי בבסיסו יביא לשלילת הזכאות לפיצויים‬
‫על פי החוק‪ .‬אי צדק נוסף יוותר מיישום הכלל האמור באופן שמפלה בין נהג ישראלי לנהג‬
‫זר" (בעמ' ‪.)587‬‬
‫עוד הוסיף כב' השופט הנדל‪" :‬התוצאה המשפטית האמורה ראוייה וצודקת‪ .‬אף זה שיקול‬
‫בבוא שופט לפרש חוק" (שם‪ ,‬בעמ' ‪.)588‬‬
‫לפיכך קבע כי "אין באי‪-‬עמידה בתנאי תקנה ‪ 567‬בכדי להביא באופן אוטומטי לשלילת‬
‫הזכאות לפיצויים לפי החוק‪ .‬כאמור‪ ,‬אין להסתפק באי‪-‬עמידה בתנאים‪ ,‬אלא יש לבדוק‬
‫‪13‬‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫אם מדובר בחסר פורמאלי בלבד‪ .‬באפשרות של פיצוי בכגון דא מחייבת בדיקה קונקרטית‬
‫של המקרה על‪-‬פי נסיבותיו" (שם‪ ,‬בעמ' ‪.)589‬‬
‫ראו גם בר"ע ‪( 1003/06‬מחוזי חיפה) אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי‬
‫תאונות דרכים (מאגר נבו‪.)20.5.2007 ,‬‬
‫גם אנגלרד ציין בספרו‪ ,‬כי בתי המשפט בערכאות הנמוכות ניסו בדרך של פרשנות ליברלית‬
‫להימנע מלהחיל את התוצאה הקשה של שלילת פיצויים מנהגים זרים‪:‬‬
‫"התחושה הבלתי נוחה מן התוצאה הקשה מורגשת גם בפסיקתם של בתי המשפט‪ .‬ניתן‬
‫להבחין במספר טכניקות שתכליתן למנוע את שלילת הזכאות‪ .‬דרך אחת היא מתן פירוש‬
‫ליברלי מאד לתקנות התעבורה‪ ,‬פירוש המאפשר את המסקנה כי בידי הנוהג היה רישיון‬
‫נהיגה ישראלי‪ .‬דרך אחרת‪ ,‬אשר בעינינו יכולה להיות גם היא יעילה למניעת התוצאה‬
‫הקשה של שלילת זכאות‪ ,‬היא דרישת המודעות ‪ ...‬קבלת רעיון זה באופן כללי היתה‬
‫מביאה לידי כך שאי‪-‬מודעותו של עולה חדש לפקיעת התוקף של הרשיון הבינלאומי או‬
‫הלאומי הייתה מונעת את תחולתו של סעיף ‪ )3(7‬לחוק ‪ ...‬דרך נוספת לריכוך ההוראה‬
‫הנזכרת נמצאת בהבחנה בין היעדר רשיון בשל עניין טכני לבין היעדרו בשל פגם מהותי‪.‬‬
‫יצוין כי מבחן המהותיות הוא חשוב ביותר במסגרת ההבחנה הנוספת‪ ,‬בה נדון בסמוך‪ ,‬בין‬
‫הפרת רשיון לבין היעדרו‪ ,‬הבחנה שגם היא משמשת אמצעי לצמצום תחולתו של סעיף‬
‫‪ )3(7‬לחוק‪ .‬לבסוף נעיר כי ניתן למצוא בפסיקה רמזים להסתייגויות מן ההלכה שנפסקה‬
‫בפרשת לביא" (שם‪ ,‬עמ' ‪.)282-281‬‬
‫‪ .39‬לכאורה‪ ,‬בהתאם לביקורת שנשמעה על פסק הדין בעניין לביא‪ ,‬וכן לפי גישת בית המשפט‬
‫העליון שהוצגה בפסק הדין בעניין קרנית‪ ,‬ורוח פסיקת בתי המשפט בערכאות הנמוכות‪ ,‬יש‬
‫משקל לטענה לפיה לא יהיה זה ראוי להחיל את סעיף ‪ )3(7‬במקרה של המערער‪ .‬זאת מאחר‬
‫שהמערער לא היה מודע לחובה להמיר את רשיונו הזר לרישיון נהיגה ישראלי תקף; וכן‬
‫הגם שלמערער לא היה רישיון נהיגה ישראלי‪ ,‬הוא נהג לפי רישיון נהיגה זר תקף לסוג הרכב‬
‫שבו נהג‪ ,‬כך שהיה בעל כושר נהיגה ולא ניתן לומר שיצר סיכון תעבורתי שיש להעניש בגינו‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬דומה כי הגולל על טענה זו נסתם לעת עתה בפסק דין שניתן ברע"א ‪ 4874/04‬יצחק‬
‫רביבו נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (מאגר נבו‪( )8.2.2007 ,‬להלן‪" :‬פס"ד רביבו")‪ ,‬שם נשלל‬
‫פיצוי מנהג שהשתמש ברשיון נהיגה זר‪ ,‬וזאת תוך הסתמכות על הלכת לביא‪ ,‬ומכאן שזו‬
‫עודנה שרירה וקיימת‪ .‬יתר על כן‪ ,‬גם כב' השופט רובינשטיין‪ ,‬שהתלבט בדעת יחד בסוגייה‬
‫זו‪ ,‬הגיע לבסוף לכלל מסקנה כי ההלכה בעניין לביא נותרה על כנה‪ ,‬גם לאחר פסק הדין‬
‫בעניין קרנית‪:‬‬
‫"התלבטתי בתיק זה נוכח המדיניות השיפוטית הנוטה לנהוג זהירות וריסון בהפקעת‬
‫פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים‪ ,‬וזאת על פי פסיקה בהקשרים שונים‪,‬‬
‫מטעמי התכלית החברתית הנודעת של החוק‪ .‬שאלתי עצמי האם יש מקום לשוב ולהרהר‬
‫בהלכת ע"א ‪ 5631/94‬לביא נ' סהר‪ ,‬פ"ד מט(‪ ,821 )5‬שייחדה את ה"רישיון" הנזכר בסעיף‬
‫‪14‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫‪ )3(7‬לחוק לרישיון נהיגה שהוצא על פי פקודת התעבורה (נוסח חדש) ותקנותיה (השופט‬
‫– כתארו אז – אור בעמ' ‪ .)830‬האם במהות היה המשיב כשיר נהיגה נוכח הרישיון‬
‫בקליפורניה‪ ,‬מקום מתוקן‪ ,‬שהיה ברשותו – ודבר זה ראוי להביאו בחשבון? האם היה‬
‫מקום לצרף לכך את העובדה שלימים ניתן למבקש ‪ 1‬רישיון בישראל בלא מבחן? אכן‪ ,‬על‬
‫פי תקנה ‪ 567‬לתקנות התעבורה אין לראות את הרישיון הזר כרישיון תקף בארץ‪ ,‬והדבר‬
‫גם לא נטען; ואולם‪ ,‬כך הירהרתי‪ ,‬שמא על פי תכלית סעיף ‪ ,)3(7‬שהיא להבטיח את‬
‫בטיחות הנוסעים בכביש על‪-‬ידי הרתעה בדמות מניעתו של הכיסוי הפיצויי ממי שנעדר‬
‫רישיון‪ ,‬אין כאן "נסיבות מקלות אזרחיות" העשויות להטות את הכף בהתדיינות אזרחית?‬
‫שמא אין לומר שהמשיב היה נטול רישיון מעבר לכשל טכני‪ ,‬כמות שכתב בית משפט‬
‫השלום? בכך התלבטתי‪ ,‬בדומה לשופט טירקל בפרשת לביא (עמ' ‪ ,)832-831‬אף שלבסוף‬
‫צירף דעתו לדעת השופט אור‪ .‬ואולם‪ ,‬לאחר העיון באתי לכלל מסקנה שאין ללכת בדרך זו‪.‬‬
‫גישתו של המחוקק באשר לאי תקפותו של רישיון נהיגה זר אינה גחמה; היא באה‬
‫להבטיח‪ ,‬בראש וראשונה‪ ,‬את שלום הציבור שבכבישים‪ ,‬שלום עוברי דרכים‪ .‬הכרח איפוא‬
‫לעבור את מסננת הרישוי הישראלית‪ ,‬כדי שהאינטרס הציבורי בישראל ישורת כהלכתו‪.‬‬
‫בקרת רישיון הנהיגה על‪-‬ידי מערכת הרישוי היא בקרה ברף מינימלי – אך אין לרדת‬
‫מתחת לרף זה‪ ,‬בחינת "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד'‪,‬טו)‪ .‬את המסננת לבחינת‬
‫מעמדו של רישיון זר צריכה לספק מערכת הרישוי‪ ,‬ואין הדבר יכול להיות תלוי ברצונותיו‬
‫של כל איש ואיש‪ .‬אמנם‪ ,‬ישנם רישיונות נהיגה המוכרים במדינות זרות‪ ,‬וכן ישנם‬
‫רשיונות בינלאומיים המבוססים על רישיון מקומי תקף‪ ,‬אך לא זה הוא שאירע כאן" (פסק‬
‫דינו של כב' השופט רובינשטיין)‪.‬‬
‫ראה גם ריבלין עמ' ‪.520-519‬‬
‫‪ .41‬לאור פסק הדין בעניין לביא והקביעות בפסק דין רביבו‪ ,‬נראה שאין מקום להתערב בפסק‬
‫דינו של בית המשפט קמא בעניין תחולתו של ס' ‪ )3(7‬לחוק הפיצויים על מי שנהג בהסתמך‬
‫על רשיון נהיגה זר וללא רשיון ישראלי‪.‬‬
‫‪ .41‬מכאן לטענות החלופיות שהעלה המערער נגד הפול – הן הטענות כי הפול מנוע מלהסתמך‬
‫על כך שלמערער לא היה רישיון ישראלי תקף‪ ,‬לאחר שלא יידע אותו בדבר הבעייתיות‬
‫שבנהיגה עם רישיון זר‪ ,‬וכן הטענה כי הפול‪ ,‬באמצעות סוכן הביטוח שהיה שלוח שלו‪,‬‬
‫התרשל כלפיו בעניין זה‪.‬‬
‫שינוי חזית‬
‫‪ .42‬בכתב התביעה תבע המערער תחילה את נהג הרכב הפוגע ואת חברת הביטוח שומרה‬
‫שביטחה את הנהג‪ ,‬הם המשיבים ‪ 1‬ו‪ .2 -‬בכתב התביעה ציין המערער כי "על פני הדברים‬
‫‪15‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫נראה כי במועד התאונה לא היתה ברשות התובע פוליסת ביטוח חובה בת‪-‬תוקף וזאת‬
‫מחמת טעות‪ .‬לעניין זה יודגש כי התובע טרם השלים עם התנערות מבטחת הקטנוע בו נהג‬
‫והוא שומר על זכותו לצרפה כנתבעת נוספת ו‪/‬או לתובעה בנפרד" (סעיף ‪ 7‬לכתב התביעה)‪.‬‬
‫לאחר מכן הגיש המערער כתב תביעה מתוקן ובו תבע גם את הפול ואת קרנית‪ .‬המערער‬
‫הבהיר כי תביעתו מוגשת נגד הפול כגורם שביטח את האופנוע עליו רכב‪ ,‬וכנגד קרנית‪ ,‬ככל‬
‫שייקבע כי לאופנוע לא היה כיסוי ביטוחי כדין‪ .‬עוד הובהר כי התביעה נגד המשיבים ‪ 1‬ו‪2 -‬‬
‫היא לחלופי חלופין‪ ,‬אם ייקבע כי חוק הפיצויים לא חל על המקרה‪.‬‬
‫‪ .43‬בכתב ההגנה שהגיש הפול נטען כי דין התובענה להידחות על הסף באשר במועד התאונה נהג‬
‫המערער ללא רשיון נהיגה ישראלי תקף‪.‬‬
‫‪ .44‬בכתב ההגנה מטעמה טענה קרנית כי הפול מנוע מלטעון כי פוליסת הביטוח אינה מכסה את‬
‫השימוש שנעשה באופנוע‪ ,‬שכן הפול "ידעה ו‪/‬או יש לראותה כמי שידעה כי התובע הינו‬
‫בעל רשיון נהיגה לאומי ו‪/‬או בינלאומי‪ ,‬בעת שהתבקשה להוציא ביטוח מתאים המכסה‬
‫את השימוש שנעשה ברכב‪ ,‬ביטוח ל"נהג נקוב בשם"‪ ,‬הוא התובע‪ .‬יצויין כי במשך מספר‬
‫שנים עובר לתאונה ביטחה המבטחת את הרכב המעורב בתאונה (או רכב אחר) בפוליסה‬
‫ל"נהג נקוב בשם" שהוצאה על שם התובע ולכן ידעה במפורש כי התובע הוא זה העושה‬
‫שימוש ברכב המבוטח על ידה"‪.‬‬
‫‪ .45‬בכתב התשובה התייחס המערער לטענה כי לא היה בידו רישיון נהיגה ישראלי תקף‪ ,‬כך‬
‫שחוק הפיצויים לא חל לגביו‪ .‬בין השאר טען המערער כי סוכן הביטוח מטעם הפול הנפיק‬
‫לו פוליסה תוך שידע כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה בינלאומי‪ ,‬ומעולם לא הנחה אותו לפעול‬
‫לקבלת רישיון נהיגה ישראלי‪ .‬המערער טען כי בנסיבות אלה‪ ,‬אם התרשל הסוכן‪ ,‬הרי‬
‫שהפול חב כלפ יו מכוח רשלנותו‪ ,‬וכן מנוע מלטעון טענות להעדר כיסוי ביטוחי‪ .‬כתב‬
‫התשובה הוגש ביום ‪.11.6.2007‬‬
‫‪ .46‬רק כשלוש שנים מאוחר יותר‪ ,‬ביום ‪ ,2.5.2010‬בד בבד עם הגשת התצהירים מטעם הפול‪,‬‬
‫צירף הפול לתצהיריו הודעה כללית ובה התנגד באופן כללי לכל עדות שמיעה ולכל הרחבה‬
‫או שינוי ח זית‪ ,‬וציין כי אין בתצהיריו כדי להכשיר עדות שאינה קבילה‪ ,‬או כל שינוי חזית‪.‬‬
‫רק בחקירות שהתנהלו‪ ,‬בחודש יוני ‪ ,2010‬במסגרת חקירת גב' סמנה‪ ,‬מנהלת מחלקת‬
‫פוליסות בפול‪ ,‬התנגד הפול התנגדות ספציפית לחקירת העדה בסוגיות של מצג שווא‪,‬‬
‫רשלנות ומניעות‪ ,‬וטען באופן ספציפי כי המדובר בהרחבת חזית‪ .‬בית המשפט קמא התיר‬
‫את חקירת העדה בסוגיות אלו‪ ,‬וקבע כי הצדדים יטענו לעניין זה בסיכומים‪.‬‬
‫‪ .47‬בפסק דינו קבע בית המשפט קמא כי טענות המערער בדבר רשלנות סוכן הביטוח ואחריותו‬
‫השילוחית של הפול נחשבות ל"נימוקי תביעה חדשים"‪ .‬מנגד קבע בית המשפט קמא כי‬
‫טענת המניעות לא עולה כדי הרחבת חזית‪ ,‬שכן היא נטענה כמענה לטענות שהועלו בכתב‬
‫‪16‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫ההגנה מטעם הפול‪ ,‬וגם כמענה לטענות שהעלתה קרנית‪ ,‬המצויה ביריבות מול הפול‪ ,‬בכתב‬
‫ההגנה מטעמה‪ .‬מסקנות אלה של בית המשפט קמא מקובלות עליי‪.‬‬
‫מטרתו של כתב תשובה היא להעלות לפני בית המשפט עובדות חדשות‪ ,‬הנותנות מענה‬
‫עובדתי להגנת הנתבע‪ ,‬ולנטרל תוצאה משפטית העלולה לנבוע מהגנת הנתבע אם טענותיו‬
‫יוותרו ללא מענה כזה (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה‪ ,‬תשע"ג‪-‬‬
‫‪( )2013‬להלן‪" :‬גורן") בעמ' ‪.)141‬‬
‫בכתב התשובה התייחס המערער לטענת הפול כי אין כיסוי ביטוחי לתאונה מאחר‬
‫שהמערער נהג ללא רישיון ישראלי תקף‪ ,‬וטען כי הפול מנוע מלהעלות טענה זו לאחר שלא‬
‫יידע אותו כי קיימת בעייתיות בנהיגה עם רישיון נהיגה זר‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬טענת המניעות‬
‫שהעלה המערער הועלתה כמענה לטענת ההגנה שנטענה על ידי הפול‪ .‬אין המדובר בעילת‬
‫תביעה חדשה של המערער‪ ,‬אלא בטענה משפטית שנועדה לשלול מן הפול את האפשרות‬
‫להתגונן בטענה מסויימת‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬טענת מניעות אינה עילת תביעה‪ ,‬ולכן אין כל‬
‫מניעה להעלותה לראשונה במסגרת כתב תשובה‪.‬‬
‫‪ .48‬שונים הדברים לגבי טענת הרשלנות שהעלה המערער כלפי הפול‪.‬‬
‫תקנה ‪ 64‬לתקנות סדר הדין האזרחי‪ ,‬התשמ"ד‪ 1984-‬קובעת כי "אין להעלות בכתב תשובה‬
‫נימוק תביעה חדש‪ ,‬ואין לכלול בו טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות‬
‫של אותו בעל דין"‪ .‬אם לאחר שהוגש כתב ההגנה של הנתבע נוצר צורך לשנות או להוסיף על‬
‫עילת התביעה שהעלה התובע‪ ,‬צריך התובע לבקש רשות לתקן את כתב התביעה (יואל זוסמן‬
‫סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית‪ ,‬שלמה לוין עורך‪( )1995 ,‬להלן‪":‬זוסמן") בעמ' ‪;)283‬‬
‫על כן‪ ,‬הכלל הוא כי "בית המשפט יחמיר עם תובע אשר ינסה "להגניב" עילה חדשה לתוך‬
‫תשובתו‪ ,‬ולא ידון בה‪ ,‬אפילו לא דרש הנתבע את מחיקת התשובה" (שם‪ ,‬שם)‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬גם בענייננו‪ ,‬הגם שהפול לא עתר למחיקתה של טענת הרשלנות מכתב התשובה‪,‬‬
‫וראו י היה כי יעשה כן ולא ימתין שלוש שנים תמימות בטרם יתנגד להרחבת החזית‪ ,‬אין‬
‫מקום לדון בעילת הרשלנות שהעלה המערער‪ .‬מדובר בעילת תביעה חדשה שמקומה הראוי‬
‫היה מלכתחילה בכתב התביעה‪ ,‬או בכתב תביעה מתוקן אם היה עותר המערער לתקן את‬
‫כתב התביעה והיה מקבל רשות לכך‪ ,‬ולא בכתב התשובה כפי שנעשה בפועל‪.‬‬
‫השתק ומניעות‬
‫‪ .49‬פוליסת הביטוח בין המערער לבין הפול מהווה חוזה שחל עליו חוק חוזה הביטוח‪ ,‬תשמ"א‪-‬‬
‫‪( 1981‬להלן‪" :‬חוק חוזה ביטוח")‪ .‬סעיף ‪ 3‬לחוק חוזה ביטוח מטיל על חברת הביטוח חובה‬
‫להבליט הגבלות לכיסוי הביטוחי‪ ,‬וזו לשונו‪:‬‬
‫‪17‬‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו‪,‬‬
‫או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו‪ ,‬אין המבטח‬
‫זכאי להסתמך עליהם"‪.‬‬
‫‪ .51‬על תחולת דיני ההשתק‪ ,‬באשר לתקיפת תנאים או סייגים לחבות המבטח‪ ,‬מרחיב המלומד‬
‫ירון אליאס בספרו דיני ביטוח (כרך א'‪ )2008 ,‬בעמ' ‪:654‬‬
‫"דרך נוספת שננקטה בפסיקה לתקיפת תנאים או סייגים לחבות המבטח מבוססת על‬
‫דיני ההשתק מחמת מצג‪ .‬על‪-‬פי דיני ההשתק‪ ,‬מי שהציג בפני הזולת מצג עובדתי‬
‫בהתנהגות‪ ,‬בדיבור או במחדל המתבטא באי‪-‬גילוי (חובת הגילוי עשויה לקום נוכח יחסי‬
‫הצדדים‪ ,‬במיוחד כאשר יחסיהם מושתתים על אמון)‪ ,‬בנסיבות שבהן אפשר היה לצפות‬
‫שהזולת יפעל על סמך המצג‪ ,‬והלה אכן עשה כן ושינה את מצבו לרעה – יהיה מנוע‬
‫מלכפור בנכונות העובדה שהציג‪ .‬מכאן שמבטח אשר הציג בפני המבוטח מצג שלפיו חוזה‬
‫הביטוח מכסה את הסיכונים הצפויים לו‪ ,‬והמבוטח פעל על‪-‬סמך המצג ושינה את מצבו‬
‫לרעה‪ ,‬כגון שלא רכש ביטוח אצל מבטח אחר או לא נמנע מביצועה של הפעילות המבוטחת‬
‫– יהיה מנוע מלכפור בנכונות העובדה שהציג בפני המבוטח (תקפות הפוליסה)‪ .‬כך‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬נקבע כי אין המבטח רשאי להעלות טענת פטור כשעילת הפטור התגבשה כבר בעת‬
‫כריתת החוזה והמבטח ידע או יכול היה לדעת על כך"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬על מנת שתתקבל טענת המניעות שהעלה המערער‪ ,‬היה עליו להוכיח כי הפול‬
‫באמצעות שלוחו‪ ,‬סוכנות הביטוח‪ ,‬צריך היה ליידע אותו בדבר העדר כיסוי ביטוחי בעת‬
‫נהיגה עם רישיון נהיגה זר‪ ,‬ואי עשותו כן‪ ,‬בזמן הוצאת הפוליסה לאופנוע שהייתה נקובה על‬
‫שמו של המערער בלבד‪ ,‬וחידושה מעת לעת‪ ,‬עלה כדי מצג לפיו קיים כיסוי ביטוחי לאופנוע‪,‬‬
‫עליו הסתמך המערער‪.‬‬
‫‪ .51‬בפסק דינו קבע בית המשפט קמא כי הגם שהחובה האישית לנהוג עם רישיון נהיגה תקף‬
‫מוטלת בראש ובראשונה על הנהג‪ ,‬וגם על המעסיק שמוסר לו רכב לשימושו‪ ,‬עדיין מחויבת‬
‫חברת הביטוח ליידע את מבוטחיה ‪ -‬באמצעות אלה העוסקים בעריכת ביטוחים בפועל ‪ -‬על‬
‫הבעייתיות שבנהיגה עם רישיון נהיגה זר‪ ,‬ולהפנותם לבדיקת תוקפו של הרישיון ברשות‬
‫המוסמכת‪ ,‬קרי‪ ,‬משרד הרישוי‪.‬‬
‫הפול טען כי קביעותיו אלה של בית המשפט קמא מנוגדות לפסק הדין שניתן בעניין‬
‫תאסירי ‪ .‬עוד טען כי אין זה מתפקידו או מחובתו לתת יעוץ משפטי למבוטחים‪ ,‬ואין זה‬
‫סביר ומעשי לדרוש ממנו לערוך בדיקות אחר הנתונים הנדרשים ביחס לתוקפו של רישיון‬
‫הנהיגה של המבוטח בכל זמן נתון‪ .‬אינני מקבל טענות אלה‪.‬‬
‫בפסק דין בעניין תאסירי‪ ,‬צוין בפוליסה כי "בתנאי שהאדם הנוהג הינו בעל רישיון בר‬
‫תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב הנקוב בתעודה"‪ .‬כלי הרכב הנקוב בתעודה היה אופנוע‬
‫שנפח מנועו היה עד ‪ 1000‬סמ"ק ואילו למערער שם היה רשיון לנהוג על אופנוע שנפח מנועו‬
‫אינו עולה על ‪ 500‬סמ"ק‪ .‬בית המשפט העליון קבע כי חברת הביטוח לא הייתה צריכה‬
‫‪18‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫לבדוק האם רישיון הנהיגה של המבוטח מתאים לכלי הרכב שנקוב בתעודה‪ ,‬ואת השינויים‬
‫שחלים ברישיון מעת לעת‪ .‬גם בעניננו‪ ,‬בית המשפט קמא לא הטיל על הפול ועל סוכני‬
‫הביטוח מטעמו את החובה לוודא כי המבוטחים מקיימים אחר התנאים הקבועים בתקנות‬
‫לנהיגה עם רישיון נהיגה זר‪ ,‬לא בעת הפקת הפוליסה‪ ,‬לא כל שכן בכל זמן נתון‪ ,‬כטענת‬
‫הפול‪ ,‬אלא כל שנקבע הוא כי "די היה בכך‪ ,‬שחברת הביטוח תדרוש חתימת המבוטח על‬
‫הצהרה כי הודע לו שעליו לנהוג בכל עת עם רישיון נהיגה תקף בישראל‪ ,‬ושנהיגתו עם‬
‫רישיון זר או רישיון בינלאומי עלולה‪ ,‬בתנאים מסוימים‪ ,‬לא להיות מוכרת כנהיגה עם‬
‫רישיון בר תוקף בישראל‪ ,‬ולהפנותו לגורמים המקצועיים המתאימים להסדרת הרישיון‪.‬‬
‫בעשותה כן‪ ,‬הייתה חברת ביטוח מקצועית וזהירה‪ ,‬יוצאת ידי חובתה‪ ,‬באמצעות הנחיית‬
‫סוכני הביטוח הפועלים בשמה‪ ,‬לעשות כן‪ ,‬והקפדה כי יפעלו על פי ההנחיה האמורה"‬
‫(עמ' ‪ 34-33‬לפסק דינו של בית המשפט קמא)‪ .‬קביעה זו של בית המשפט קמא מקובלת עליי‪.‬‬
‫כדי שהפול וסוכן הביטוח יצאו ידי חובתם די היה בהוספת הערה בפוליסה והחתמת‬
‫המבוטח לצדה‪ ,‬בבחינת אזהרה למבוטח – כי הנהיגה עם רישיון נהיגה זר מוגבלת בתנאים‬
‫שבדין‪ ,‬שבהעדרם אין תוקף לפוליסה‪ ,‬וכי מוטלת על המבוטח חובה לבדוק עם רשות‬
‫הרישוי התקיימותם של תנאים אלה‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬לא מוטלת על הפול והסוכן מטעמו חובה‬
‫לוודא שהמבוטח אכן מחזיק ברשיון נהיגה תקף‪ ,‬שכן לא מדובר בחובת וידוא‪ ,‬אלא אך ורק‬
‫בחובת יידוע‪ ,‬בבחינת אל תשים מכשול בפני עיוור‪ .‬כפי שנראה בהמשך הדברים‪ ,‬הסוכן ידע‬
‫ולפחות צריך היה לדעת שמדובר בעובד זר המסתמך בעת נהיגתו על רשיון נהיגה זר‪ ,‬ומכאן‬
‫שהיתה מוטלת עליו החובה לנהוג בהתאם וליידע את המערער בדבר הצורך לברר שנהיגתו‬
‫באמצעות רשיון נהיגה זר אכן מותרת‪.‬‬
‫יצויין כי בענין תאסירי כלל לא נדונו נסיבות הדומות לאלו שבעניננו‪ ,‬קרי‪ ,‬נסיבות בהן סוכן‬
‫הביטוח יודע או שהוא צריך לדעת כי מדובר בתושב זר שאין ברשותו רשיון נהיגה ישראלי‪,‬‬
‫ועל כן נהיגתו עלולה להיות אסורה‪ .‬אינני סבור כי יש לפרש את הלכת תאסירי כפי שמציע‬
‫הפול‪ ,‬קרי‪ ,‬באופן שלעולם לא תישמע טענת מניעות נגד חברת ביטוח כאשר סוכן הביטוח‬
‫מטעמה נהג כפי שנהג סוכן הביטוח בעניננו‪.‬‬
‫‪ .52‬ודוק – לאחר שהוגשה תביעת המערער‪ ,‬הוציא הפול הנחיות המתייחסות באופן ספציפי‬
‫לעריכת ביטוח לתושב זר ‪ -‬תייר‪ .‬כך‪ ,‬בהנחייה שהוצאה ביום ‪ 12.7.2007‬צוין כי בכל פניה‬
‫לעריכת ביטוח לתושב זר – תייר "יש לנהוג בזהירות מרבית ולבדוק את הפרטים הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬האם רישיון הנהיגה שמוצג בפנינו‪ ,‬הוצא במהלך השנה האחרונה והאם הוא תקף‬
‫בארץ‪ .‬לשם כך יש ליצור קשר עם משרד התחבורה‪...‬‬
‫‪ .2‬האם תקף רישיון הנהיגה – הכוונה לתום תוקף התאריך המוטבע בו‪.‬‬
‫‪ .3‬האם תאריך הוצאת רישיון הנהיגה הינו מעבר לשנה מיום הפקתו‪ ,‬במקרה כזה‬
‫לרישיון הנהיגה אין תוקף יותר‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫במקרים אלה נבקשכם להימנע מהפקת תעודות ביטוח‪.‬‬
‫על התייר לנקוט באמצעים העומדים לרשותו כגון פניה לשגרירות‪ ,‬לקונסוליה‬
‫ומשרד הרישוי לשם חידוש רישיון הנהיגה‪ ,‬זאת כדי לאפשר לו לערוך ביטוח"‪.‬‬
‫בהמשך להנחיה אמורה הוציא הפול הנחייה נוספת‪ ,‬ביום ‪ ,24.7.2007‬שעיקרה הבהרת‬
‫ההנחייה הקודמת ומתן מידע באשר לתוקף רישיון נהיגה זר‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬בשנת ‪ 2010‬הועברה הנחייה בה צוין כי הואיל והדרישה לבדוק תוקף רישיונות זרים‬
‫תלויה בנתונים רבים‪ ,‬מוצע להחתים את התושב הזר המבקש ביטוח לנהג יחיד על הצהרה‬
‫ובה הוא מאשר את מעמדו בישראל כתושב זר‪ ,‬וכי בידו רישיון נהיגה המאפשר לו לנהוג‬
‫כחוק בישראל‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬בחודש פברואר ‪ 2010‬הובהר כי יש להקפיד כי המבוטח יחתום על הצהרה זו "בשפה‬
‫המובנת למבקש הביטוח" (הנהלים צורפו לתצהירה של גב' סמנה)‪.‬‬
‫לא זו אף זו‪ ,‬בחקירתה אמרה גב' אתי דוד‪ ,‬פקידה שעבדה בסוכנות הביטוח‪ ,‬כי‪:‬‬
‫"כיום אנו לא יכולים להפיק תעודת חובה למי שמגיע עם רשיון זר‪ .‬המערכת הממוחשבת‬
‫חוסמת אותנו‪.‬‬
‫ש‪ .‬כלומר‪ ,‬היום השתכללתם‪ ,‬אתם המבטחים מונעים מהסוכן להפר את הנוהלים?‬
‫ת‪ .‬נכון" (עמ' ‪ 89‬לפרוטוקול בית המשפט קמא)‪.‬‬
‫‪ .53‬הנה כי כן‪ ,‬בשנת ‪ 2007‬עמד הפול על הבעייתיות שבהפקת פוליסות לנהגים הנוהגים עם‬
‫רישיון נהיגה זר‪ ,‬מבלי שהובהרה להם חובתם לבדוק את תוקפו של רישיון הנהיגה שלהם‪.‬‬
‫בהחלט יתכן כי לו בזמן אמת היה מוחתם המערער על הצהרה כמו זו המופיעה בנוהל‬
‫הנוכחי‪ ,‬היה המערער מסדיר את רשיונו לנהוג והייתה נמנעת "התאונה המשפטית"‪ ,‬או‬
‫למצער‪ ,‬הפול היה יוצא ידי חובתו כלפיו‪.‬‬
‫‪ .54‬אינני סבור כי קביעת בית המשפט קמא‪ ,‬המחייבת את חברת הביטוח להביא לידיעת‬
‫המבוטח את הבעייתיות שבנהיגה עם רישיון נהיגה זר והחתמתו על הערה בעניין זה‪ ,‬מטילה‬
‫על חברת הביטוח נטל בלתי סביר‪ .‬כך גם אינני סבור שיש בכך כדי לפטור את הנהגים‬
‫הזרים מהחובה המוטלת עליהם לוודא כי הם נוהגים עם רישיון נהיגה תקף‪ ,‬ולפטור‬
‫מעבידים מהחובה לוודא עניין זה‪ ,‬עת הם מעמידים לשימושם רכב של המעביד‪ .‬החובה‬
‫המוטלת על חברת הביטוח היא חובת יידוע בלבד‪ ,‬להבדיל מחובת וידוא כי הנהג הזר עומד‬
‫בתנאי הדין לנהיגה עם רישיון נהיגה זר‪ .‬נטל היידוע הוא פחּות באופן משמעותי מחובת‬
‫הוידוא‪ ,‬וקל לעמוד בו‪ .‬לא זו בלבד שהבאת המידע לתודעת הנהגים הזרים תעודד אותם‬
‫להסדיר את רישיון הנהיגה שלהם‪ ,‬אלא שהיא גם תמנע מצבי מחלוקת בדיעבד בדבר שאלת‬
‫הכיסוי הביטוחי‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫‪ .55‬יתר על כן‪ ,‬הטלתה של חובת יידוע על חברת הביטוח‪ ,‬שאין בה כדי להטיל עליה חובה לבצע‬
‫בדיקות אקטיביות‪ ,‬היא הוגנת בשים לב ליחסי הכוחות הבלתי שווים שבין חברת ביטוח‬
‫וסוכניה‪ ,‬בעלי הידע המקצועי והמומחיות בתחום‪ ,‬לבין נהגים זרים‪ ,‬שאינם דוברי עברית‬
‫על בוריה ובודאי שאינם מתמצאים ברזי פקודת התעבורה והתקנות‪ .‬היא גם הוגנת‬
‫בהתחשב בתוצאות הכלכליות הקשות הצפויות לנהגים אלה שנהגו בלי להסדיר את‬
‫הרישיון הזר שלהם‪ ,‬אשר עלולות להיות הרות אסון מבחינתם‪ ,‬למול העלויות השוליות‬
‫הכרוכות במסירת המידע הדרוש‪ ,‬למשל‪ ,‬באמצעות הוספת הערה כאמור בפוליסה והחתמת‬
‫המבוטח לצדה (להרחבה על שיקולים אלה ראו‪ :‬שחר ולר חוק חוזה הביטוח‪ ,‬תשמ"א‪1981-‬‬
‫(כרך ראשון‪ ,‬תשס"ה‪ .)253-250 )2005-‬משיקולים אלה גם לא מצאתי להחיל בנסיבות‬
‫המקרה את "חזקת ידיעת הדין"‪ ,‬ככזו שפוטרת את חברת הביטוח וסוכנות הביטוח‬
‫מלהביא לידיעת המערער כי נהיגתו בישראל‪ ,‬בהסתמך על רישיון נהיגה זר‪ ,‬מותנית‬
‫בתנאים‪ ,‬שאם לא יתקיימו‪ ,‬אין לפוליסה כל תוקף‪ .‬כאמור‪ ,‬מדובר בנהג‪ ,‬עובד זר‪ ,‬שיכול‬
‫היה לסמוך בתום לב על מקצועיותו ומומחיותו של סוכן הביטוח‪ ,‬כשלוחה של חברת‬
‫הביטוח‪ ,‬ויכול היה להניח הנחה סבירה‪ ,‬בנסיבות המקרה‪ ,‬כי הפוליסה שהוצאה לו כנהג זר‬
‫הייתה תקפה‪.‬‬
‫בעניין ההמנעות מהחלת החזקה בדבר ידיעת הדין בעניינים מורכבים‪ ,‬ראה דברי כב'‬
‫השופט בן יאיר‪ ,‬שנאמרו בהקשר אחר‪ ,‬בע"א ‪ 119/86‬קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית‬
‫לתכנון ולבנייה נתניה‪ ,‬פ"ד מו(‪:)1992( 727 )2‬‬
‫"ובאשר לדרישות הדין‪ ,‬כבר נאמר למעלה מכאן‪ ,‬שמדובר בתחום הסבוך של דיני התכנון‬
‫והבנייה לפרטיהם‪ ,‬ועל‪-‬כן אין להחיל על המערערת את חזקת ידיעת הדין‪( " .‬בעמ' ‪.)749‬‬
‫‪ .56‬ודוק‪ ,‬כבר נקבע כי במערכת הכללים המיוחדים החלה על חוזה ביטוח חובה‪ ,‬כבענייננו‪,‬‬
‫חלות על המבטח‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬חובות מיוחדות כלפי המבוטח‪ ,‬ובכלל זה חובות אמון‪ ,‬תום‬
‫לב‪ ,‬גילוי‪ ,‬והבלטה מיוחדת של הגבלות על הכיסוי הביטוחי שרכש‪ .‬ראה ע"א ‪11081/02‬‬
‫דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש (מאגר נבו‪ )25.6.2007 ,‬שם נקבע‪:‬‬
‫" חשיפתו של נהג רכב לאפשרות כי הוא יניח בתום לב שיש לו כיסוי ביטוחי מלא לפגיעה‬
‫בתאונה‪ ,‬וימצא עצמו לאחר תאונה במצב שבו הביטוח אינו מכסה את הפגיעה‪ ,‬בעוד‬
‫ציפייתו הטבעית לקיומו של כיסוי ביטוחי תתבדה‪ ,‬עלולה להיות הרת‪-‬אסון עבורו‪ .‬הדבר‬
‫עלול להותירו בלא פיצוי כלל – בין מהמבטח ובין מקרנית" (פסקאות ‪ 49-48‬לפסק הדין)‪.‬‬
‫ועוד ראה ע"א ‪ 420/83‬חליל אבו סקייק אשור נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד מ(‪627 )2‬‬
‫(‪ – )1990‬שם ערך בית המשפט הבחנה בין הגבלות בפוליסה שאינן בשליטת בעל הפוליסה‬
‫("הקטגוריה השנייה" – כפי שכונתה על ידי בית המשפט העליון שם) לבין הגבלות המצויות‬
‫בשליטת בעל הפוליסה ("הקטגוריה הראשונה")‪ .‬באשר לאלה האחרונות – ציין בית‬
‫המשפט העליון‪:‬‬
‫‪21‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫"בטרם אסיים ברצוני לציין‪ ,‬כי מצב הדברים הקיים אינו מניח את הדעת‪ .‬נהג הרוכש‬
‫פוליסה סבור‪ ,‬לתומו‪ ,‬כי הוא מקבל כיסוי מלא לכל נזק שייגרם בתאונת דרכים‪ .‬הנהג אינו‬
‫מעלה על דעתו‪ ,‬כי הכיסוי שבידו הוא חלקי בלבד‪ .‬בפרשה שלפנינו העיד המערער כך‪:‬‬
‫"הסוכן לא אמר לי שום דבר בקשר לכך שיש דברים שהביטוח לא תופס" (עמ' ‪ .)6‬אני‬
‫מניח‪ ,‬שרבים מהנהגים בישראל מצויים במצב דומה‪ .‬בפרשה שלפנינו הגעתי לכלל‬
‫מסקנה‪ ,‬כי ההתנאה נופלת לקטיגוריה (השנייה) של מקרים שאינם בשליטת בעל‬
‫הפוליסה‪ ,‬ועל‪-‬כן ההתנאה אינה תופסת‪ .‬אך נותרה הקטגוריה הראשונה של מקרים‪ ,‬בהם‬
‫ההתנאה מצויה בשליטתם של בעלי הפוליסה‪ ,‬ועל‪-‬כן היא תופסת‪ .‬אך רבים מהם אינם‬
‫מודעים כלל לקיומה של ההגבלה‪ ,‬וממילא אין הם נוקטים את האמצעים הדרושים כדי‬
‫למנוע תחולתה של ההתנאה‪ .‬משמתרחשת תאונת דרכים‪ ,‬מתברר להם לתדהמתם‪ ,‬כי אין‬
‫חוזה הביטוח מכסה את הנזק‪ ,‬וכי "נסתחפה שדהו‪ ,‬ואין לו ממי לתבוע פיצויים על‪-‬פי‬
‫החוק" (כדברי השופט י' כהן בע"א ‪ ,]8[ 595/80‬בעמ' ‪ )466‬ובנוסף לכך‪ ,‬עם ביצוע התאונה‬
‫הם גם ביצעו עבירה פלילית‪ .‬נראה לי כי יש למנוע מצב דברים קשה זה בקטגוריה זו של‬
‫המקרים‪ .‬לשם כך יש לשקול‪ ,‬אם לא מן הראוי הוא להטיל על חברת הביטוח את החובה‬
‫שתעמיד את המבוטח על כך‪ ,‬שאין בידו כיסוי "מלא"‪ .‬לכאורה‪ ,‬נראה כי דרישת תום הלב‬
‫הקבועה בסעיף ‪ 12‬לחוק החוזים (חלק כללי) מחייבת זאת" (ההדגשה אינה במקור‪ -‬ח‪.‬ב‪,.‬‬
‫עמ' ‪.)650-649‬‬
‫עוד הוסיף בית המשפט‪:‬‬
‫"על‪-‬כן ניתן‪ ,‬לכאורה‪ ,‬להסמיך על הוראת סעיף ‪ 12‬לחוק החוזים (חלק כללי) תביעת‬
‫מבוטח לפיצויים כנגד המבטח‪ ,‬על הנזק שנגרם לו בשל הביטוח "החלקי" (ראה נ' כהן‪,‬‬
‫"דפוסי החוזים ותום לב במשא ובמתן‪ :‬בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק" הפרקליט לז‬
‫(תשמ"ז) ‪( ")34 ,13‬שם‪ ,‬בעמ' ‪.)650‬‬
‫הדברים מקבלים משנה תוקף לענייננו – עבור נהיגתו של המערער‪ ,‬עובד זר‪ ,‬נרכשה פוליסת‬
‫ביטוח‪ ,‬והמערער‪ ,‬הן ברכישתה לראשונה‪ ,‬והן בחידושה (שלוש פעמים) התבקש להציג‬
‫רישיון נהיגה‪ .‬לפיכך‪ ,‬יכול היה להניח לתומו‪ ,‬לאחר שהציג את המסמכים הרלוונטיים‪,‬‬
‫לרבות רשיונו הזר‪ ,‬והפוליסה חודשה פעם אחר פעם‪ ,‬מבלי שנאמר לו דבר וחצי דבר לגבי‬
‫רישיון הנהיגה הזר‪ ,‬כי הפוליסה אכן תקפה‪ .‬ואדגיש‪ ,‬הפוליסה שהוצאה הייתה פוליסה‬
‫"נקובה על שם"‪ ,‬כך שלא היה לה כל כיסוי כלפי נהג אחר מלבד המערער‪.‬‬
‫‪ .57‬בהקשר זה יש להדגיש כי בית המשפט קמא דחה את גרסת הפול‪ ,‬לפיה המערער לא הציג‬
‫את רישיונו הזר ואת דרכונו הזר לסוכנות הביטוח וכי מעולם לא ביקר בעצמו אצל הסוכן‪,‬‬
‫וקבע כי המערער עצמו נסע לסוכנות הביטוח בשנתיים הראשונות‪ ,‬ומסר שם לפקידה את‬
‫צילום דרכונו ורשיון הנהיגה שלו‪ ,‬ואז קיבל לידיו את תעודת הביטוח לתשלום‪ .‬בית המשפט‬
‫הוסיף וקבע כי "סוכנות הביטוח ידעה באופן ממשי‪ ,‬או שהייתה צריכה לדעת מתוך‬
‫המסמכים שנדרשו לשם עריכת הפוליסות‪ ,‬אילו קיימה את הנהלים כלשונם‪ ,‬כי התובע –‬
‫‪22‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫ששמו נקוב בתעודות החובה כנהג היחיד‪ ,‬איננו אזרח ישראלי‪ ,‬אלא אזרח קולומביאני וכי‬
‫אין ברשותו רישיון נהיגה ישראלי‪ ,‬והוא מסתמך בנהיגתו על רישיון נהיגה בינלאומי‬
‫ורישיון זר מקולומביה" (ס' ‪ 78‬לפסק דינו של בית המשפט קמא)‪ .‬ככלל‪ ,‬ערכאת הערעור לא‬
‫תתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה‪" :‬בייחוד תימנע ערכאת הערעור‬
‫מהתערבות כזו כאשר בית‪-‬משפט קמא "'לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות‬
‫אלא צלל למעמק י הראיות‪ ,‬בחן ובדק את הדברים ביסודיות‪ ,‬עשה ככל האפשר לבור את‬
‫האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו – דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק‬
‫הדין‪( ...‬ע"א ‪ 3601/96‬עמית בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל‪ ,‬פ"ד נב(‪594 ,582 )2‬‬
‫(‪.))1998‬‬
‫לא זו בלבד‪ ,‬אלא שמסקנת בית המשפט קמא כי סוכנות הביטוח ידעה באופן ממשי‪ ,‬או‬
‫שהייתה צריכה לדעת מתוך המסמכים שנדרשו לשם עריכת הפוליסות‪ ,‬שהמערער נהג‬
‫בהסתמך על רישיון נהיגה זר‪ ,‬נתמכת היטב בעדויות שנשמעו לפני בית המשפט קמא‪ ,‬וגם‬
‫בהתחשב בעוב דה שמסמכי תיק הביטוח של האופנוע נעלמו באופן תמוה ממשרדי סוכנות‬
‫הביטוח‪.‬‬
‫כך למשל‪ ,‬המעביד אישר כי נשלחו לסוכן הביטוח העתקים מרישיון הנהיגה הזר של‬
‫המערער (עמ' ‪ 13-14‬לפרוטוקול בית המשפט קמא)‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬בנוהל טיפול בביטוחים של הפול‪ ,‬הרלוונטי למועד התאונה‪ ,‬צוין כי המסמכים שיש‬
‫לקבל מהמבוטח הם בין השאר צילום רשיון נהיגה וצילום תעודת זהות‪ ,‬הגם שלא ברור‬
‫האם נוהל זה קוים על ידי הסוכנות (עמ' ‪ 57-55‬לפרוטוקול בית המשפט קמא)‪ .‬בתצהיר‬
‫שמסרה גב' סמנה במענה לשאלון שקיבלה‪ ,‬אישרה גב' סמנה כי לפי הנוהל נדרשים‬
‫המסמכים האמורים‪ ,‬אולם לדידה‪ ,‬הם נדרשים לצורך דיווח ל‪ ISO-‬לפי דרישות הפיקוח‬
‫על הביטוח (הנוהל ותצהירה האמור של גב' סמנה צורפו כנספחים לתצהירי המערער)‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬כשנשאל סוכן הביטוח איך הוא בטוח שלא הוצג לו רישיון נהיגה זר אם תיק‬
‫הביטוח של המערער נעלם‪ ,‬ענה סוכן הביטוח "אין לי תשובה לזה" (עמ' ‪ 35‬לפרוטוקול בית‬
‫המשפט קמא)‪.‬‬
‫כמו כן נסתרו דברי סוכן הביטוח כי המערער לא היה בסוכנות‪ ,‬לאחר שהמערער מסר‬
‫בעדותו בפרטי פרטים היכן נמצאת סוכנות הביטוח בעיר ראשון לציון (עמ' ‪41-40‬‬
‫לפרוטוקול בית המשפט קמא)‪ ,‬ובית המשפט קמא נתן אמון מלא בעדותו‪.‬‬
‫באשר לאוב דן תיק הביטוח‪ ,‬נשאלה גב' סמנה מתי הפול ביקש לקבל את תיק החיתום של‬
‫הפוליסה מהסוכן‪ ,‬והשיבה‪:‬‬
‫"אינני זוכרת תאריך‪ ,‬אבל אני ניסיתי לברר עם הסוכן ועם העובדת של הסוכן‪ ,‬והיא‬
‫במספר שיחות טלפון שהיו לי אתה‪ ,‬כל פעם היא סיפרה לי סיפור‪ ,‬ובסוף היא אמרה לי‬
‫שהתיק אבד והם אינם מצליחים למצוא אותו" (עמ' ‪ 53‬לפרוטוקול בית המשפט קמא)‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫גב' אתי דוד שעבדה בסוכנות הביטוח וטיפלה באופן ספציפי בפוליסה הרלוונטית‪ ,‬נשאלה‬
‫בחקירתה בקשר לשמו הזר של המערער והשיבה‪:‬‬
‫"ת‪ .‬ברור שהשם הדליק לי נורה וביקשתי יכול להיות אני לא בטוחה‪ ,‬שביקשתי רשיון‬
‫נהיגה אך זה לא היה נדרש‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫ש‪ .‬כשקיבלת את הבקשה להפיק את הביטוח על שם הנהג הנקוב‪ ,‬ראית את השם שלו?‬
‫ת‪ .‬ראיתי‪ ,‬יכול להיות שביקשתי רשיון נהיגה כי השם היה שונה ולא ישראלי‪ .‬אני לא‬
‫זוכרת"‪( .‬בעמ' ‪ 85‬לפרוטוקול)‬
‫וכן‪:‬‬
‫"ש‪ .‬את מבינה שחלק מתפקידו של מי שמסייע בעריכת הביטוח זה להבהיר למבוטח מהם‬
‫המגבלות של הפוליסה?‬
‫ת‪ .‬נכון‪.‬‬
‫ש‪ .‬את יודעת כמובן שפוליסת חובה מותנית בקיום רשיון נהיגה בר תוקף בישראל?‬
‫ת‪ .‬כן" (עמ' ‪ 88‬לפרוטוקול בית המשפט קמא)‪.‬‬
‫‪ .58‬אם כן‪ ,‬המסקנה לפיה הסוכנות ידעה כי המערער הוא עובד זר הנוהג עם רישיון נהיגה זר‪,‬‬
‫או כי למצער צריכה הייתה לדעת זאת‪ ,‬מעוגנת היטב בחומר הראיות‪ .‬אכן‪ ,‬המערער לא‬
‫הגיש את תיק הרכב של המעביד‪ ,‬אך טענת הפול בעניין זה נטענה בקשר לתוקף הרישיון‬
‫הבינלאומי‪ ,‬וברי כי היה למערער רישיון נהיגה קולומביאני תקף‪ .‬מכל מקום‪ ,‬אין בכך כדי‬
‫לרפא את מחדלו של הסוכן שלא מצא את תיק הביטוח של המערער למרות שהייתה מוטלת‬
‫החובה לשמור את מסמכי הביטוח במשך שבע שנים‪ ,‬ולמרות שהפול וסוכנות הביטוח ידעו‬
‫כי תלויה ועומדת תביעה של המערער בגין נזקי התאונה‪.‬‬
‫‪ .59‬הנה כי כן‪ ,‬הפול וסוכן הביטוח הפרו את החובה ליידע את המערער בדבר הבעייתיות שיש‬
‫בנהיגה עם רי שיון נהיגה זר‪ .‬כאמור הפול או הסוכן לא נדרשו לוודא שהמערער אכן מקיים‬
‫אחר דרישות הדין בנוגע לנהיגה עם רישיון נהיגה זר‪ ,‬אלא אך ורק ליידעו שיש צורך לברר‬
‫את העניין ולהבהיר כי אי עמידה בדרישות אלה תאיין את הכיסוי הביטוחי של הפוליסה‪.‬‬
‫זאת לא נעשה‪ .‬יצוין כי לעניין זה אין נפקות לציון הסייג בפוליסה‪" :‬בתנאי שהאדם הנוהג‬
‫הינו בעל רישיון בר תוקף בישראל"‪ ,‬כטענת הפול‪ ,‬שכן מדובר באמירה כללית וסתמית‬
‫שאינה מועילה למי שאיננו מצוי ברזי תקנות התעבורה‪.‬‬
‫‪ .61‬על אף האמור לעיל‪ ,‬בית המשפט קמא דחה בסופו של דבר את טענת המניעות שהעלה‬
‫המערער‪ ,‬וקבע כי לא הוכח שלו הפול היתה מקיימת את חובת הגילוי ותשומת לבו של‬
‫‪24‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫המערער היתה מופנית לאיסור החל על נהיגתו עם רישיון נהיגה זר‪ ,‬היה פועל המערער‬
‫אחרת משפעל‪ .‬בית המשפט קמא נימק מסקנתו זו בכך שעל אף שמאז הגשת התביעה ועד‬
‫לעדותו התבררה למערער הבעייתיות שבנהיגה עם רישיון נהיגה זר‪ ,‬לא פעל המערער‬
‫להוצאת רישיון נהיגה בישראל‪ .‬מסקנה זו של בית המשפט קמא אינה מקובלת עליי‪.‬‬
‫בחקירתו נשאל המערער‪:‬‬
‫"ש‪ .‬ב‪ 2007-‬אתה פה בארץ‪ ,‬חזרת ב‪ 2009-‬לקולומביה‪ ,‬מה עשית עד אז?‬
‫ת‪ .‬לא נהגתי‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה שנתיים עובד בניקיון‪ ,‬יש לך קטנוע ואתה לא נוהג?‬
‫ת‪ .‬לא‪ ,‬לא לא‪.‬‬
‫[‪]...‬‬
‫ש‪ .‬האם בשנים ‪ 2007‬וב‪ 2009-‬עבדת אצל גדעון?‬
‫ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬האם ב‪ 2007-‬ועד ‪ 2009‬היה לך קטנוע?‬
‫ת‪ .‬כן‬
‫ש‪ .‬לא יכול להיות מצב שאתה שנתיים עובד בניקיון אצל גדעון‪ ,‬כמו שעבדת ‪ 10‬שנים‬
‫לפני‪ ,‬יש לך קטנוע ואתה לא נוהג עליו?‬
‫ת‪ .‬לא נהגתי‪ .‬קודם כל התחלתי לעבוד אצלו הייתי עוזר של מישהו שהיה נוהג‪ ,‬לא הייתי‬
‫צריך לנהוג‪ ,‬הייתי לוקח אוטובוסים כדי להגיע הביתה‪ .‬אחרי שלמדתי וראיתי איך עובד‬
‫העבודה‪ ,‬הבנתי את השפה‪ ,‬הכרתי את המדינה‪...‬‬
‫ש‪ .‬אני אומר לך שלא יכול להיות אדם שרגיל ‪ 10‬שנים לנסוע בקטנוע בעבודה‪ ,‬לא יכול‬
‫להיות שהקטנוע יעמוד ליד הבית שנתיים והוא לא ינהג בו‪ .‬אני אומר שאתה נהגת מ‪07-‬‬
‫עד ‪ 09‬בקטנוע?‬
‫ת‪ .‬ב‪ 2007-‬באיזה חודש‪ .‬אחרי שחזרתי מקולומביה‪.‬‬
‫ש‪ .‬חזרת ב‪ 2009-‬ולא ב‪.2007-‬‬
‫ת‪ .‬לפני שנתיים אני הייתי בכלא‪ ,‬איך הייתי נוהג‪.‬‬
‫ש‪ .‬מתי ישבת בכלא?‬
‫ת‪ .‬ב‪ .2007-‬ישבתי שנה וחצי‪ ,‬כבר אמרת‪ .‬נסעתי לקולומביה במאי‪.‬‬
‫ש‪ .‬ממאי ‪ 08‬ועד מאי ‪ 09‬היית מחוץ לכלא‪ ,‬נהגת?‬
‫ת‪ .‬לא‪ .‬לא נהגתי שנה שלמה‪ .‬איזה קטנוע בכלל‪ ,‬הלך הקטנוע בתאונה‪ .‬עם הפינים‬
‫והרגליים השבורות איך אני אחזור לעבוד? ניסיתי אבל לא קיבלו אותי" (עמ' ‪24-23‬‬
‫לפרוטוקול בית המשפט קמא)‪.‬‬
‫ועוד‪:‬‬
‫‪25‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫"ש‪ .‬אם היו אומרים לך שהרישיון הבינלאומי לא שווה כלום‪ .‬היית בודק?‬
‫ת‪ .‬בטח‪ ,‬אני לא יכול לנהוג בלי ביטוח" (בעמ' ‪ 28‬לפרוטוקול בית המשפט קמא)‪.‬‬
‫עינינו הרואות‪ ,‬המערער טען בחקירתו כי לא נהג בקטנוע לאחר התאונה‪ ,‬ועדותו זו לא‬
‫נסתרה‪ .‬אין איפוא בסיס ראייתי לטענתו של הפול כי המערער נהג על קטנוע‪ .‬מדובר‬
‫בהשערה גרידא שאינה נתמכת בראיות‪ .‬עצם העובדה שלא דאג מיד לאחר התאונה להוצאת‬
‫רישיון נהיגה ישראלי אין בה כדי להוכיח שאם היה מובהר לו עוד טרם התאונה על ידי סוכן‬
‫הביטוח‪ ,‬שנהיגתו בהסתמך על רשיון נהיגה זר טעונה בירור‪ ,‬הוא היה מתעלם מאזהרה זו‬
‫וממשיך לנהוג על יסוד הרשיון הזר בלבד‪ .‬מכל מקום‪ ,‬משלא הוכח פוזיטיבית כי המערער‬
‫נהג על קטנוע לאחר התאונה‪ ,‬לא היה מקום לדחות את טענת המניעות שהעלה‪ .‬ברור שאין‬
‫לזקוף לחובתו של המערער את אי הוצאתו של רשיון נהיגה ישראלי לאחר התאונה‪ ,‬אם הוא‬
‫כלל לא נהג‪ ,‬לא יכול היה לנהוג וגם לא התכוון לנהוג לאחר התאונה‪.‬‬
‫לכך יש להוסיף כי קיים גורם נוסף – הוא המעביד‪ ,‬שדאג לחדש את הפוליסות לאופנוע‪,‬‬
‫וסביר להניח שלו היה מובא לידיעתו המידע בדבר הבעייתיות שבנהיגה עם רישיון נהיגה זר‪,‬‬
‫היה פועל אף הוא על מנת לתמרץ את המערער להסדיר את רשיונו‪ .‬בעניין זה אמר המעביד‬
‫בחקירתו‪:‬‬
‫"ש‪ .‬אם ב‪ 2003-‬היו אומרים לך שהרישיון הבינלאומי לא שווה כלום‪ ,‬היית נותן לתובע‬
‫לנהוג?‬
‫ת‪ .‬לא‪ .‬אף אחד לא היה נוהג עליו"‪( .‬עמ' ‪ 17‬לפרוטוקול בית המשפט קמא)‪.‬‬
‫כאן המקום לחזור ולהזכ יר כי הפוליסה שהוצאה הייתה פוליסה "נקובה על שם"‪ ,‬כך‬
‫שמלבד המערער אף אחד לא יכול היה לרכוב על האופנוע‪ .‬לכן סביר להניח כי לו היו‬
‫המערער או המעביד מודעים קודם לקרות התאונה לכך שבהעדר רישיון נהיגה ישראלי אין‬
‫תוקף לכיסוי הביטוחי‪ ,‬הם היו פועלים להסדרת רישיון הנהיגה של המערער‪ ,‬שהרי מה‬
‫הטעם לשלם פרמיות ביטוח עבור אופנוע שלנוהג היחיד בו אין כיסוי ביטוחי בגין נהיגה זו‪.‬‬
‫‪ .61‬סיכומו של דבר‪ ,‬לאחר שקבע בית המשפט קמא כי סוכנות הביטוח ידעה או הייתה צריכה‬
‫לדעת כי המערער נוהג עם רישיון נהיגה בינלאומי‪ ,‬ולאחר שנקבע כי לא הוצג למערער‬
‫המידע בדבר הצורך לברר את סוגיית השימוש ברשיון כזה‪ ,‬דעתי היא שהיה מקום לקבל‬
‫את טענת המניעות שהעלה המערער ולקבוע כי הפול מנוע מלהסתמך על העדרו של רישיון‬
‫נהיגה ישראלי למערער‪ .‬הפועל היוצא מכך הוא ששומה על הפול להעמיד כיסוי ביטוחי‬
‫לארוע‪ ,‬ולפצות את המערער בגין נזקי הגוף שנגרמו לו‪.‬‬
‫מסקנה זו מייתרת את בירור תביעתו החלופית של המערער נגד קרנית‪.‬‬
‫סוף דבר‬
‫‪26‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫‪ .62‬נוכח האמור לעיל‪ ,‬אציע לחבריי להרכב לקבל את הערעור בחלק המכוון נגד הפול‪ ,‬לקבוע כי‬
‫הפול מנוע מלכפור בכיסוי הביטוחי כלפי המערער ולהורות על החזרת התיק לבית המשפט‬
‫קמא‪ ,‬על מנת שידון בשאלת הנזק שנגרם למערער‪.‬‬
‫‪ .63‬עוד אציע לחייב את הפול לשלם למערער את הוצאות הערעור בסך ‪ .₪ 35,400‬בנסיבות‬
‫הענין‪ ,‬לא יהיה צו להוצאות לטובת המשיבים הנוספים‪.‬‬
‫‪ .64‬המזכירות תחזיר למערער‪ ,‬באמצעות בא כוחו‪ ,‬את הפקדון שהפקיד‪.‬‬
‫חגי ברנר‪ ,‬שופט‬
‫השופט ישעיהו שנלר‪ ,‬סג"נ ‪ -‬אב"ד‪:‬‬
‫אני מסכים ומצטרף לאמור בפסק דינו המקיף של חברי כב' השופט ברנר‪.‬‬
‫ישעיהו שנלר‪ ,‬שופט‪ ,‬סג"נ‬
‫אב"ד‬
‫השופט ד"ר קובי ורדי‪ ,‬סג"נ‬
‫אני מסכים ומצטרף לפסק דינו המקיף והמעמיק של חברי השופט ברנר שבנסיבות העניין‬
‫הקונקרטיות ולאור הקביעות העובדתיות של בית משפט קמא‪ ,‬הוא נותן מענה משפטי ראוי ואף‬
‫צודק‪.‬‬
‫ד"ר קובי ורדי‪ ,‬שופט‪ ,‬סג"נ‬
‫הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ברנר‪.‬‬
‫המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר‬
‫עא (ת"א) ‪21495-10-13‬‬
‫ניתן היום‪ ,‬כ"ב כסלו התשע"ה‪ 14 ,‬דצמבר ‪.2014‬‬
‫‪5129371‬‬
‫‪54678313‬‬
‫ישעיהו שנלר‪ ,‬סג"נ‬
‫אב"ד‬
‫ד"ר קובי ורדי‪ ,‬סג"נ‬
‫חגי ברנר‪ ,‬שופט‬
‫ישעיהו שנלר ‪54678313‬‬
‫נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה‬
‫בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה‪ ,‬חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן‬
‫‪28‬‬