מושגי יסוד ביהדות – סיכום מורן ממולץ

‫בס"ד‬
‫‪www.BIUFRIENDS.co.il‬‬
‫בר אילן חברים‬
‫חומר למבחן במושגי יסוד‪:‬‬
‫מועדים בלוח העברי‪ :‬למעט השבת‪ ,‬הקבועה על פי ימי השבוע ללא קשר ללוח‪ ,‬שאר המועדים‬
‫בלוח העברי נקבעים על פי תאריך בלוח העברי (יום בחודש)‪ .‬יוצא דופן הוא חג השבועות אשר‬
‫נקבע על פי חז"ל בספירה של ‪ 50‬יום מחג הפסח ועל כן לפני קביעת הלוח יוכל‪ ,‬לפחות באופן‬
‫תאורטי‪ ,‬לחול בין ה' בסיון לז' בסיון‪ .‬עם המעבר ללוח הקבוע‪ ,‬אשר קבע את אורכי החודשים‬
‫ניסן ואייר‪ ,‬נקבע גם מועד חג השבועות לו' בסיון בלבד‪ .‬ימי צום‪ ,‬נקבעים גם הם בתאריכים‬
‫קבועים‪ ,‬אולם הם נדחים או מוקדמים אם הם חלים בשבת‪ .‬מועדים אשר אינם קבועים מן‬
‫התורה וקשורים לפעילויות האסורות בשבת‪ ,‬נדחים או מוקדמים גם הם‪.‬‬
‫ראש חודש‬
‫ראש חודש הוא היום המציין את תחילתו של החודש העברי‪ .‬ראש חודש הוא היום הראשון‬
‫בכל חודש עברי‪ ,‬ובחודשים שיש בהם שלושים יום ‪ -‬גם היום האחרון נחשב ראש חודש של‬
‫החודש הבא‪ .‬חשיבות ההכרזה על ראש חודש קריטית לקביעת החגים היהודיים‪ ,‬שכן הם תלויים‬
‫בתאריך העברי‪ ,‬לפי החודשים העבריים‪.‬‬
‫בימינו ראש חודש נקבע מראש על פי הלוח שקבע הלל השני‪ .‬בשבת שלפני ראש חודש‬
‫מכריזים בבית הכנסת על ראש החודש‪ .‬יש נוהגים להתענות ביום שלפני ראש חודש‪ ,‬והוא נקרא‬
‫יום כיפור קטן‪ .‬במקור אמורים לצום בראש חודש עצמו‪ ,‬אולם מפאת העובדה שזהו יום שמחה‪,‬‬
‫הנהיג רבי משה קורדובירו (מקובל צפתי‪ ,‬ורבו של האר"י) להתענות בערב ראש חודש‪.‬‬
‫ראש חודש אופיין כיום כפרה מהעובדה שיש להביא בו קרבן חטאת‪ ,‬וכן מהמדרש המובא‬
‫במסכת שבועות (ט ע"ב)‪ ,‬שבו מבקש הקב"ה לכאורה‪ ,‬שיביאו עליו כפרה שמיעט את הירח‪ .‬בנוסף‬
‫לתענית יש הנוהגים לומר את "סדר יום כיפור קטן" המנובא בסידור וכלל קטעי תפילה ותחינה‬
‫שונים‪.‬‬
‫מנהגי ראש חודש מתבטאים בעיקר בשינויים בתפילה‪ :‬בתפילת עמידה ובברכת המזון‬
‫מוסיפים את תפילת "יעלה ויבוא"‪ ,‬ובמהלך תפילת שחרית מוסיפים "הלל" וקריאה בתורה‪.‬‬
‫אחרי תפילת שחרית מתפללים תפילת מוסף‪ .‬חולצים את התפילין ובכך מבטאים את‬
‫החגיגיות‪ .‬מבקשים במוסף שיחדש עלינו את החודש לטובה ולברכה‪ .‬אין אומרים תחנון‪ .‬על פי‬
‫המהר"ל‪ ,‬בראש חודש חוגגים את הנס שעתיד לבוא‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬בראש חודש נוהגים להוסיף בתפילה את ההלל‪ .‬הלל נאמר על שום נס שקרא לעם‬
‫ישראל במהלך ההיסטוריה‪ .‬אולם‪ ,‬בראש חודש לא היה נס‪ .‬החגים נחגגים על נס העבר‪ ,‬ולעומתם‬
‫נחגג ראש חודש על הניסים העתידים‪ .‬אותו נס עתידי לפי המהר"ל‪ ,‬הוא הולדת הלבנה‪ .‬בראש‬
‫חודש הלבנה בהיוולדה והיא עתידה לגדול במהלך החודש‪ .‬הלבנה משולה לאור הרוחני בעולם‪.‬‬
‫במהלך החודש נחשף האור הרוחני ומתגדל שמו של ה' בעולם וזהו הנס העתידי‪.‬‬
‫בקהילות תימן נהוג לאמר את הפיוט "שערי רחמים" ואת הפרק "ברכי נפשי" לפני תפילת‬
‫ערבית של ראש חודש‪.‬‬
‫ראש חודש נחשב ביהדות כחגן של הנשים‪ ,‬בהקבלה למחזוריות של הירח‪ ,‬ולכן נכתב בהלכה‬
‫שמנהג טוב של הנשים הוא שלא לעשות מלאכה בראש חודש‪ ]2[ .‬יש שסברו שמספיק לבצע שינוי‬
‫ספונטאני מיום חול רגיל‪.‬‬
‫כאשר חל ראש חודש בשבת נוהגים להוציא שני ספרי תורה‪.‬‬
‫הימים הנוראים‬
‫בס"ד‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10‬‬
‫‪.11‬‬
‫חודש אלול הוא חודש שבו נפתחים שערי שמים לרחמים ולסליחות‪.‬‬
‫מדרך הטבע לא תיתכן חזרה בתשובה בן לילה‪.‬‬
‫היות שמעשה התשובה הנו מורכב ורב שלבים‪ ,‬משתדלים אנו לפתוח בתהליכים שיעוררו‬
‫אותנו לחזרה בתשובה‪ ,‬לשיפור המידות‪ ,‬לתיקון הדרכים ולהטבת המעשים – כבר בראש‬
‫חודש אלול‪ 30,‬יום קודם יום הדין‪.‬‬
‫שלוש דרכים‪ ,‬מונים מקורותינו‪ ,‬יש בהן כדי להעביר את רוע הגזירה‪ :‬תשובה‪ ,‬תפילה‬
‫וצדקה‪.‬‬
‫התשובה הזאת מועילה רק לעבירות שבין אדם למקום‪.‬‬
‫על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר‪ ,‬עד שיפייס את חברו‪ .‬ויהא אדם‬
‫מוחל לו בלב שלם‪.‬‬
‫החל מראש חודש אלול עד שמיני עצרת נוהגים לסיים את תפילת שחרית וערבית‬
‫ובתפילת מנחה (בקהילות מסוימות) במזמור "לדוד ה' אורי" (פרק כז בתהלים)‪ ,‬שתוכנו‬
‫משקף את המשאלות לקרבת ד'‪ ,‬לסליחה ולכפרה‪.‬‬
‫בראש השנה שוקלים את זכויותיו ועוונותיו של כל אדם‪ .‬לכל אדם ניתנת האפשרות‬
‫לחזור בתשובה עד יום הכיפורים‪.‬‬
‫מצוות ומנהגים רבים הנוהגים בראש השנה נותנים ביטוי למהותו של היום (אכילת‬
‫מאכלים סמליים‪ ,‬תקיעת שופר‪ ,‬תשליך‪ ,‬ברכות ואיחולים לשנה טובה)‪.‬‬
‫בני עדות המזרח משכימים לאמירת ה"סליחות" לפי נוסח קבוע ומסורתי כבר מראש‬
‫חודש אלול ואילך‪ .‬בני אשכנז משכימים ל"סליחות" החל ממוצאי השבת שלפני ראש‬
‫השנה ולא פחות מ‪ 30-‬יום לפני יום הדין‪.‬‬
‫"בין כסה לעשור" ; עשרת ימי תשובה‪ :‬הימים שבין ראה"ש ליום כיפור התשובה כוללת‬
‫שלבים אחדים‪ :‬הכרה‪ ,‬חרטה‪ ,‬עזיבה‪ ,‬וידוי וקבלה‪.‬‬
‫יום הכיפורים‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫יום הכיפורים הוא היום הקדוש והמקודש ביותר בעם ישראל‪.‬‬
‫ביום זה מרגיש כל יהודי את ייחודו של עם ישראל‪.‬‬
‫העם כולו שובת ממלאכה ומרבית היום שוהים בבית‪-‬הכנסת בתפילות ובתחנונים‪.‬‬
‫יום כיפור הוא היום המסיים את עשרת ימי תשובה‪.‬‬
‫ביום הכיפורים אנו מענים את נפשותינו; צמים‪ ,‬לא רוחצים‪ ,‬לא סכים בשמן ותמרוקים‪,‬‬
‫לא נועלים נעלי עור ולא מקיימים יחסי אישות ("חמישה העינויים" –[צ"א ער"ס])‪.‬‬
‫אופייני ליום הכיפורים היא הוידוי‪ ,‬שריד מתפילתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים‬
‫כשבית המקדש היה קיים‪ .‬אחרי חורבן הבית קבעו חז"ל שעל כל אדם מישראל‬
‫להתוודות‪.‬‬
‫ממנהגי יום כיפור‪:‬‬
‫א‪ .‬התרת נדרים‬
‫ב‪ .‬לבישת לבן‬
‫ג‪" .‬כפרה"‬
‫ד‪ .‬סעודה מפסקת (לאחר מנחה)‬
‫קטעים הייחודיים לתפילות ביום כיפור‪:‬‬
‫א‪ .‬סליחות‬
‫בס"ד‬
‫ב‪ .‬תפילה זכה – עריכת חשבון נפש‬
‫ג‪ .‬כל נדריי – חיבור תקופת האנוסים בספרד – התרת מס שפתיים‬
‫ד‪ .‬שמע ישראל‪ ,‬כאשר את "ברוך שם כבוד‪ "...‬בקול רם! המתפללים יחד באותה‬
‫שורה של מלאכי השרת‪.‬‬
‫ה‪ .‬שחרית ‪ -‬פרשת אחרי מות‪ ,‬מפטיר פנחס‬
‫ו‪ .‬יזכור‬
‫ז‪ .‬מנחה – פרשת אחרי מות‪ ,‬מפטיר יונה‬
‫ח‪ .‬נעילה‬
‫ט‪ .‬ערבית מוצ"ש‬
‫י‪ .‬תקיעת שופר!‬
‫יא‪ .‬הבדלה‬
‫יב‪ .‬יתד ראשון של הסוכה (מצווה גוררת מצווה‪ ,‬מחיל אל חיל)‪.‬‬
‫‪ .9‬התורה נותנת לנו שני מאפיינים ליום הכיפורים‪:‬‬
‫א‪ .‬יום שבת שבתון איסור מלאכה כמו בשבת רגילה‪ .‬זהו יום קדוש כמו יום שבת‬
‫לעומת שאר הצומות‪.‬‬
‫ב‪ .‬עינוי הנפש חלק מתהליך הכפרה זהו יום של כפרה וטהרה (ולא אבל) יום‬
‫שמביא בשורה אחרת מנותק מכל השנה ומביא את הפרדוקס בעולם האדם‬
‫והנפש שמתנתקת מהעולם‪ .‬ביום זה עם ישראל הם כמו מלאכים מתעלים מעל‬
‫עצמם‪ ,‬לא יום של אבלות אלא יום טהרה‪.‬‬
‫שלושת הרגלים‪ :‬פסח שבועות סוכות‬
‫שלושת הרגלים הוא כינוי לשלושה חגים מקראיים‪ ,‬בהם נהוג היה בקרב עם ישראל לעלות לרגל‬
‫לבית המקדש בירושלים ולהביא תרומה מתבואתם ופירותיהם‪ .‬חגים אלה הם פסח‪ ,‬שבועות‬
‫וסוכות‪.‬‬
‫שלושת הרגלים נזכרים בספר שמות פרק כג‪:‬‬
‫(יד) "שָׁ לש ְרגָׁלִ ים ָׁתחֹג לִ י בַּ ָׁשנָׁה‪:‬‬
‫ָאביב‬
‫יתָך לְ מוֹעֵ ד ח ֶֹדש הָׁ ִ‬
‫(טו) אֶ ת חַּ ג הַּ מַּ ּצוֹת ִת ְשמֹר ִשבְ עַּ ת י ִָׁמים תֹאכַּל מַּ ּצוֹת כַּאֲ ֶשר ִצוִ ִ‬
‫יקם‪:‬‬
‫כִ י ב ֹו יָׁצָׁ אתָׁ ִמ ִמ ְצ ָׁריִ ם וְ ֹלא י ֵָׁראו פָׁ נַּי ֵר ָׁ‬
‫ָאספְ ָך אֶ ת‬
‫ָאסף בְ צֵ את הַּ ָׁשנָׁה ְב ְ‬
‫כורי מַּ ע ֲֶשיָך אֲ שֶ ר ִתזְ ַּרע בַּ שָׁ ֶדה וְ חַּ ג הָׁ ִ‬
‫(ט ז) וְ חַּ ג הַּ ָׁק ִציר בִ ֵ‬
‫מַּ עֲשֶ יָך ִמן הַּ שָׁ ֶדה‪:‬‬
‫כורָך אֶ ל פְ נֵי הָׁ ָאדֹן ה'‪":‬‬
‫(יז) שָׁ לש פְ עָׁ ִמים בַּ שָׁ נָׁה י ֵָׁראֶ ה כָׁל זְ ְ‬
‫על פי המסורת היהודית‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫בפסח‪ ,‬ישראל יצאו ממצרים והפכו להיות עם עצמאי‪.‬‬
‫בשבועות הם קיבלו את התורה בהר סיני‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫‪‬‬
‫סוכות לא חל בתאריך שבו התרחש מאורע היסטורי כלשהו‪ ,‬אלא נחוג כזכר לכל ‪40‬‬
‫השנה בהן ישבו בנ"י בסוכות במדבר‪.‬‬
‫שלושת חגים אלו הם גם חגים חקלאיים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫פסח ‪ -‬חג אביב התבואה‪ ,‬שכן אז היא מתבּכרת בבישולה‪.‬‬
‫שבועות ‪ -‬חג הקציר וחג הביכורים‪ ,‬שבו קוצרים את החיטה וקוטפים את הפירות‪.‬‬
‫סוכות ‪ -‬חג אסיף התבואה אל הבית והגורן מפני הגשמים‪.‬‬
‫יש המקבילים חגים אלו לשלושת האירועים בחייו של היחיד‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫פסח ‪ -‬לידה‪ .‬מסמל את ההתחלה‪ ,‬תחילת השנה ואביב החיים של האדם (ולכן‬
‫קוראים בו את שיר השירים)‬
‫שבועות ‪ -‬בגרות; מסמל את אמצע השנה והחיים (ולכן קוראים בו את מגילת רות)‬
‫סוכות ‪ -‬חתונה‪ .‬מסמל את סופה של השנה ואת סוף החיים את הזקנה (ולכן קוראים‬
‫בו את מגילת קהלת)‪.‬‬
‫פסח וסוכות חלים בליל ט"ו של החודש העברי‪ ,‬כאשר הירח במילואו‪ .‬לעומת זאת שבועות לא‬
‫נזכר יום מפורש בחודש העברי והוא היום ה‪ 50-‬ממוצאי החג הראשון של פסח‪.‬‬
‫סוכות‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫רק ‪ 4‬ימים מפרידים בין יום הכיפורים לחג הסוכות‪ ,‬הוא "זמן שמחתנו"‪.‬‬
‫חג האסיף – התבואה נאספת מהשדות לפני הגשמים‪.‬‬
‫בחג הסוכות אנו מצווים לשבת בסוכה שבעת ימים‪.‬‬
‫ביום השמיני הוא יום חג ואין חובה לשבת בסוכה‪" -‬שמיני עצרת"‪.‬‬
‫מצוות הסוכה באה מתוך הזיכרון ליציאת מצרים‪(.‬דווקא בחורף ולא באביב לקראת‬
‫פסח)‪.‬‬
‫כל חיינו בעולם הזה משולים לסוכת ארעי‪.‬‬
‫מדיני ומנהגי החג‪:‬‬
‫‪ ‬גובה הסוכה צריך להיות לא פחות מעשרה טפחים ולא יותר מעשרים אמה‪.‬‬
‫‪ ‬רוחב הסוכה צריך להיות לא פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים בערך ‪* 60‬‬
‫‪ 60‬הערה‪ :‬הטפח הוא ‪ 8‬ס"מ והאמה היא ‪ 48‬ס"מ‪.‬‬
‫‪ ‬סוכה חייבת בשלוש דפנות‪ ,‬שיכולות לעמוד בפני רוח מצויה‪ .‬צריך שהצל יתפוס‬
‫משטחה יותר מאור השמש (צלתה מרובה מחמתה) ושלא יסתיר את אור‬
‫הכוכבים בלילה‪.‬‬
‫‪ ‬אין מסככים את הסוכה אלא בדברים שהם גידולי קרקע‪ ,‬אך לא בדברים‬
‫הנאכלים (פירות וירקות)‪ .‬בדרך כלל משתמשים בענפי עצים‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫מצוות "נוי סוכה" היא לקשט את הסוכה בקישוטים‪ ,‬בכלים נאים ובשבעת‬
‫המינים שבהם נשתבחה ארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫בחג הסוכות בערב לאחר צאת הכוכבים כשחוזרים מבית‪-‬הכנסת‪ ,‬נכנסים לסוכה‬
‫ומברכים "לישב בסוכה"‪ ,‬בעת הקידוש על היין‪.‬‬
‫כמו כן מברכים ברכת "שהחיינו"‪ .‬בשאר הימים מברכים רק ברכה "לישב‬
‫בסוכה"‪.‬‬
‫יש לאדם לאכול ולשתות בסוכתו‪ ,‬ללון בה ולעשות בה את ימי החג‪.‬‬
‫אושפיזין; ‪ 7‬אורחי כבוד‪ :‬אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב‪ ,‬יוסף‪ ,‬משה ‪ ,‬אהרון ודוד‬
‫(א"א מייד"י)‪ .‬כל אחד מאורחים אלו ידעו את טעם הנדודים‪.‬‬
‫בהזמנתם של אבותינו אל הסוכה שהיא סמל הנדודים‪ ,‬מדגישים אנו ששוב לא‬
‫ננדוד ולא ניעקר‪.‬‬
‫עלינו להזמין גם אורחים בשר‪-‬ודם ("אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר‬
‫והיתום והאלמנה אשר בשעריך")‪.‬‬
‫נוטלים ארבעת המינים‪ :‬לולב‪ ,‬אתרוג‪ ,‬הדסים וערבות בכל יום מימי החג (חוץ‬
‫משבת)‪ .‬בפעם הראשונה מברכים ברכת "שהחיינו" לאחר ברכת "על נטילת‬
‫לולב"‪.‬‬
‫ארבעת המינים מסמלים את האחדות; ליכוד של חלקי העם וערבות הדדית בין‬
‫אנשים‪ .‬אלו נבחרו דווקא משום היותם שונים זה מזה‪ .‬אתרוג‪-‬טעם וריח‪ ,‬לולב‬
‫(תמרים)‪ -‬טעם‪ ,‬הדס‪-‬ריח‪ ,‬ערבה‪-‬לא טעם ולא ריח‪ .‬כל אחד מארבעת המינים‬
‫מסמל שכבה אחרת בעם היהודי‪.‬‬
‫אף‪-‬על‪-‬פי שבכל החגים מצווים אנו על השמחה‪ ,‬בחג האסיף מצווים אנו עליה‬
‫כפליים‪.‬‬
‫בליל השישי של חג הסוכות יש נוהגים להיות ערים כל הלילה ולעסוק בתורה‬
‫ואומרים "תיקון ליל הושענא רבה"‪ ,‬וב"הושענא רבה" מקיפים את הבימה שבע‬
‫פעמים עם הלולב ומרבים בתפילות על המים (חגיגות בית השואבה)‪.‬‬
‫לבסוף מניחים את הלולב ומקיימים מנהג נביאים שהוא חיבוט הערבות על‬
‫הקרקע‪ .‬מנהג חיבוט הערבה מסמל את שעת הכושר האחרונה לחתימה טובה‬
‫ודווקא את ה'שכבה בעם' אשר הכי רחוקה מהדת‪ .‬לאחר המנהג‪ ,‬לא ישים את‬
‫הערבות במקום שיבואו לידי ביזיון‪.‬‬
‫מקובל שב"הושענא רבה" נחתם סופית דינו של אדם‪.‬‬
‫ביום הראשון של חג הסוכות מוצאים ‪ 2‬ספרי תורה‪.‬‬
‫פרשת "אמור"(ויקרא)‪ ,‬מפטיר מפרשת "פנחס" (במדבר)‪/‬הפטרה (זכריה פרק‬
‫יד)‪.‬‬
‫חג הפסח ‪ -‬ט"ו‪-‬כ"א בניסן‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫מציין את המאורע המרכזי בהיסטוריה של עם ישראל – היציאה מעבדות לחירות‬
‫בדרך לקבלת עול מלכות שמים במעמד הר סיני‪.‬‬
‫חג האביב‪ ,‬חג החירות‪ ,‬חג המצות‪ ,‬חג הפסח‪.‬‬
‫המטרה המרכזית של חג הפסח‪ ,‬כפי שציינו חכמי ישראל‪ ,‬היא שמירת האירוע של‬
‫יציאת מצרים בזיכרון העם‪ ,‬והעברתו לדורות הבאים המצווה הזאת כתובה בתורה‬
‫בפסוק‪" :‬והגדת לבנך" (שמות יג‪:‬ח)‪.‬‬
‫הלכות פסח‬
‫א‪ .‬בדיקת חמץ‪ :‬בודקים את החמץ בי"ד בניסן לאור הנר‪ .‬לפני הבדיקה מברכים‬
‫"על ביעור חמץ"‪ .‬בודקים לאור הנר‪ ,‬בחורים ובסדקים ובכל מקום שיש חשש‬
‫שהוכנס בו חמץ‪.‬‬
‫ב‪ .‬משפט של ביטול חמץ‪ :‬לאחר הבדיקה אומרים "כל שעור וחמץ שיש ברשותי‬
‫שראיתיו ושלא ראיתיו שביערתיו ושלא ביערתיו‪ ,‬יבוטל ויהיה כעפר הארץ"‬
‫(תרגום מלשון כל חמירא וכו')‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫ג‪ .‬בשחרית מקדימים להתפלל‪ ,‬אוכלים חמץ עד ד' שעות זמניות ושורפים החמץ עד‬
‫סוף שעה חמישית‪ ,‬שאז צריך להיות החמץ מבוער ומבוטל‪ .‬מיד לאחר השריפה‬
‫יבטל החמץ ואומרים את אותו משפט של ביטול חמץ‪.‬‬
‫ד‪ .‬הכשרה‪ :‬ליבון‪ ,‬שרייה‪ ,‬הגעלה‪.‬‬
‫ליל הסדר‪ :‬קדש‪ ,‬ורחץ‪ ,‬כרפס‪ ,‬יחץ‪ ,‬מגיד‪ ,‬רחצה‪ ,‬מוציא מצה‪ ,‬מרור‪ ,‬כורך‪ ,‬שלחן עורך‪,‬‬
‫צפון‪ ,‬ברכת המזון‪ ,‬פרק הלל‪ ,‬נרצה‪( .‬קר כי מר ממ כשצמה נ)‬
‫תענית הבכורות (י"ד בניסן)‪ :‬בערב פסח כל בכור חייב לצום לזכר הינצלם של בכורי‬
‫בני‪-‬ישראל במכת בכורות במצרים‪ ,‬ונהגו להקל ולהדר לאחר סעודת מצווה (כגון סיום‬
‫מסכת)‪ ,‬ולאכול מן הסעודה‪.‬‬
‫לחוות את היציאה ממצרים על‪-‬ידי (קערת ליל הסדר)‪:‬‬
‫א‪ .‬סיפור יציאת מצרים ‪ -‬מצוות עשה היא לספר בליל הסדר ביציאת מצרים וכל‬
‫המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכילת מצה ‪ -‬כדי לזכור שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ בשעת יציאת‬
‫מצרים‪.‬‬
‫ג‪ .‬אכילת מרור ‪ -‬כדי לזכור שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים‪.‬‬
‫ד‪ .‬שתיית ארבע כוסות ‪ -‬כנגד ארבע לשונות של גאולה (והוצאתי‪ ,‬והצלתי‪,‬‬
‫וגאלתי‪ ,‬ולקחתי)‪ .‬הכוס החמישית – לאליהו הנביא –הדגשת הציפיה לגאולה‬
‫שלמה‪ .‬כל כוס ‪ 86‬סמ"ק לפחות‪.‬‬
‫ה‪ .‬אכילת קורבן פסח (בזמן המקדש)‪ .‬בימינו אוכלים את האפיקומן לזכרו או‬
‫זרוע (צלויה) – שוק של כבש או של עוף‪ -‬לזכר קורבן ביהמ"ק‪.‬‬
‫ו‪ .‬חרוסת – טיט עבודת הפרק במצרים‪.‬‬
‫ז‪ .‬כרפס – נטבל במי מלח לזכר הדמעות‪.‬‬
‫ח‪ .‬חזרת – מסמל את המרירות והקושי (חזרת היא חריפה)‪.‬‬
‫ט‪ .‬ביצה (מבושלת) – נטבלת במי מלח לזכר הדמעות‪ ,‬לזכר קרבן חגיגה שהיו‬
‫מביאים לבהמ"ק לחגים‪.‬‬
‫תפילות מיוחדות בפסח‬
‫א‪ .‬ביום א של פסח גומרים את ההלל אבל בימי חול המועד ושביעי של פסח‬
‫אומרים רק חצי הלל‪ ,‬משום שאז טבעו המצרים בים סוף שגם הם היו מעשה‬
‫ידיו של הקב"ה (על‪-‬פי המדרש)‪.‬‬
‫ב‪ .‬בתפילת המוסף של יום ראשון של החג מוסיפים תפילת טל‪ .‬מיום זה ועד‬
‫שחרית של שמיני עצרת אומרים בתפילת שמונה עשרה מוריד הטל במקום‬
‫משיב הרוח ומוריד הגשם‪.‬‬
‫ג‪ .‬בשמונה עשרה של חול אומרים ותן ברכה במקום ותן טל ומטר לברכה‪.‬‬
‫ד‪ .‬במשך כל ימי החג מוסיפים את תפילת יעלה ויבוא בתפילות ובברכת המזון‪.‬‬
‫ה‪ .‬בשבת חול המועד פסח‪ ,‬נוהגים לקרוא במגילת שיר השירים ‪ -‬סיפור האהבה‬
‫בין הקב"ה לעם ישראל ‪-‬שהיא אחת מחמש המגילות‪.‬‬
‫ט"ז בניסן ‪ -‬תחילת ספירת העומר‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ממוצאי יום א' של פסח ועד ערב חג השבועות‪ ,‬סופרים בכל ערב לאחר תפילת ערבית את‬
‫הימים ואת השבועות שעברו‪ ,‬על פי הציווי בויקרא כג‪:‬טו‪" :‬וספרתם לכם ממחרת‬
‫השבת‪ ...‬שבע שבתות תמימות תהיינה"‪.‬‬
‫הספירה מבטאת את ההשתוקקות לקראת חג מתן תורה במשך ‪ 49‬יום‪.‬‬
‫השם ספירת העומר נובע מכך‪ ,‬שהתחלת הספירה היא ביום שבו היו מקריבים ‪ -‬בזמן‬
‫שבית המקדש היה קיים – את קרבן "עומר התנופה"‪ ,‬שהוא קרבן מנחה משעורים‪,‬‬
‫מהתבואה החדשה שנקצרה בליל שישה עשר בניסן‪.‬‬
‫בימי ספירת העומר נוהגים בקצת מנהגי אבלות (אין מתחתנים‪ ,‬אין לובשים בגד חדש‪,‬‬
‫אין מסתפרים ועוד) –‬
‫מהי הסיבה למצוות ספירת העומר?‬
‫א‪ .‬שלא ישכחו את חג השבועות במרוצת הקציר‪.‬‬
‫ב‪ .‬זמן להכנה נפשית ורוחנית לקבלת התורה‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫ג‪ .‬זכר ל ‪ -24‬אלף תלמידיו של רבי עקיבא‪.‬‬
‫לג בעומר ‪ -‬יח באייר‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫בישראל הוא חג הגבורה‪.‬‬
‫לפי דעה אחת‪ ,‬פרץ בו מרד בר‪-‬כוכבא ולפי דעה אחרת נחל בו בר‪-‬כוכבא ניצחון מסוים‬
‫במלחמתו ברומאים‪.‬‬
‫לפי ההלכה אין אומרים בו 'תחנון'‪ ,‬אין מתענים בו‪ ,‬פרט לחתן ביום חופתו‪ ,‬ונישאים בו‬
‫(מנהג הספרדים להינשא למחרת בלד בעומר)‪.‬‬
‫בתפוצות ישראל נהגו המלמד ותלמידיו‪ ,‬וכן בני נוער‪ ,‬לצאת ביום זה לשדה‪ ,‬למרחבים‪,‬‬
‫לשחק בחץ וקשת‪ ,‬מנהג המזכיר את מרד בר‪-‬כוכבא‪ ,‬שלמרות שנכשל נטע את רוח‬
‫הגבורה בישראל לדורות‪.‬‬
‫ניתנו טעמים נוספים לייחודו של יום ל"ג בעומר‪:‬‬
‫‪ ‬באותו יום החל המן לרדת לבני ישראל במדבר‪ ,‬בו ביום יצאו רשב"י ובנו אלעזר מן‬
‫המערה שבתוכה הסתתרו מהחיילים הרומאים שביקשו את נפשם‪.‬‬
‫‪ ‬באותו יום היה גילוי סודות התורה בידי רשב"י‪.‬‬
‫‪ ‬יש אומרים שביום לג בעומר נישא רשב"י‪ .‬מראשית המאה התשע‪-‬עשרה נהגו‬
‫הספרדים בצפת להוליך למירון בערב לג בעומר‪ ,‬ספר תורה בשירה ובריקודים תחת‬
‫חופה מקושטת‪.‬‬
‫‪ ‬לראשונה נמצא בקבלת האר"י שרשב"י נפטר ביום זה ולפיכך נקבע בספר "חמדת‬
‫ימים" ללמוד ולשמוח לזכרו‪ .‬על‪-‬פיו נערך תיקון מיוחד ללימוד בלילה וביום‪ .‬הרשב"י‬
‫שמח ביום מותו לקראת העולם הבא‪ ,‬לעומת משה רבנו‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬בנוסף לעלייה לקברו של רשב"י‪ ,‬נוהגים בני נוער ברחבי הארץ להדליק מדורות‬
‫ולבלות סביבן בשירה ובריקודים‪.‬‬
‫חג השבועות – ו' בסיוון‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫שמות החג‪:‬‬
‫א‪ .‬חג השבועות ‪ -‬מקור שמו בשבעה השבועות של ספירת העומר‪.‬‬
‫ב‪ .‬חג הביכורים‪ -‬להביא לבהמ"ק מביכורי אדמתו‪ -‬ביטוי תודה לה'‪.‬‬
‫‪ .a‬עצרת – שגור במקורות התלמודיים‪ .‬בא להמחיש את הרעיון‪ ,‬שכשם ששמיני‬
‫עצרת הוא היום השמיני הנועל את חג הסוכות‪ ,‬כך חג השבועות הוא היום‬
‫השמיני הקשור ונלווה לשבעת ימי חג הפסח‪.‬‬
‫ג‪ .‬חג מתן תורה ‪ -‬מעמד מתן תורת ד' לעם ישראל על ידי משה רבנו בחודש‬
‫השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים‪.‬‬
‫במסורת העם זוהי השעה המקודשת והמכרעת ביותר בתולדותינו‪ ,‬שעת התגלות ד' לעם‬
‫שלם‪ .‬כאן עוצבו לצמיתות ייחודנו‪ ,‬תרבותנו וגורלנו בעמים‪ .‬כל מצוות התורה לרבות‬
‫אותן שכבר ניתנו קודם מתן תורה קיבלו לפי המסורת תוקף מחייב רק במעמד הר סיני‪.‬‬
‫בצד התורה שבכתב ניתנה גם "תורה שבעל פה" ולכן מקרא‪ ,‬משנה‪ ,‬תלמוד‪ ,‬הלכות‬
‫ואגדות‪ ,‬ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות‪ ,‬כבר נאמר למשה מסיני (ירושלמי פאה‬
‫ב‪:‬ד)‪.‬‬
‫שבעת המינים‪:‬‬
‫חג השבועות‪ ,‬שבמקרא מופיע תדיר כיום הביכורים‪ ,‬נתייחד במסורת גם כחג מתן התורה‬
‫וגם כיום שבו נולד דוד המלך‪.‬‬
‫מדיני ומנהגי חג השבועות‬
‫א‪ .‬אין אומרים תחנון מראש חודש סיוון עד יב בחודש והטעם הוא שבזמן‬
‫המקדש היו מקריבים בו קרבנות מיוחדים והם נקראים ימי שמחה‪.‬‬
‫ב‪ .‬שלושת ימי ההגבלה ‪ -‬שלושה ימים קודם חג השבועות מתכוננים לכבודו‬
‫של יום מתן תורה‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫ג‪ .‬בליל החג מאחרים קצת בתפילת ערבית כדי שימי הספירה יהיו שלימים‪,‬‬
‫כמו שכתוב בתורה‪" :‬שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כג‪:‬טו)‪.‬‬
‫ד‪ .‬אומרים ברכת שהחיינו בקידוש כמו בשאר הרגלים‪ .‬למחרת גומרים את‬
‫ההלל‪.‬‬
‫ה‪ .‬נוהגים להיות נעוֹרים כל הלילה בלימוד התורה מכמה טעמים‪:‬‬
‫‪ .1‬כדי לתקן הפגם שפגמו בני ישראל בשעת מתן תורה שהיו צריכים‬
‫להעיר אותם משנתם‪ .‬אבל מי שחושש שאם יהיה ער כל הלילה‬
‫יתנמנם ולא יוכל לכוון היטב בתפילה מוטב לו שילמד עד שעה‬
‫מאוחרת בלילה וישכב לישון כדי שיוכל להתפלל במחשבה צלולה‪.‬‬
‫‪ .2‬הלימוד בליל השבועות בא להוכיח את תקיפות התורה‪ .‬וככל שאנו‬
‫עוסקים בלימוד התורה‪ ,‬אנו מרגישים בצימאון ללימוד נוסף (שפת‬
‫אמת)‪.‬‬
‫‪ .3‬תיקון שבועות‪ ,‬שלושת ימי ההגבלה – שלושה ימים לפני מועד מתן‬
‫תורה‪ ,‬חויבו בפרישה מהחומר והכנה נפשית למאורע‪.‬‬
‫‪ .7‬מצווה לשמוח ביום זה שניתנה בו תורה לישראל וכן יש מנהג לאכול מאכלי חלב מכמה‬
‫טעמים‪:‬‬
‫א‪ .‬סמל לתורה שנמשלה לחלב ודבש על‪-‬פי הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר‬
‫השירים ד‪:‬יא)‪.‬‬
‫ב‪ .‬חלב הוא המזון היחיד שמספק את הרעב ואת הצמא כאחד‪ ,‬כמו התינוק‬
‫שמתקיים רק עליו‪ ,‬כך התורה היא כוללת את כל התזונה הרוחנית והתרבותית‬
‫של האדם (אמרי נועם)‪.‬‬
‫ג‪ .‬עד מתן תורה היה מותר לישראל לאכול בהמות טמאות וטריפות‪ .‬במתן תורה‬
‫נצטוו על השחיטה ועל המאכלים האסורים‪ ,‬משום כך נאסר עליהם השימוש‬
‫בכלים הבשריים‪ ,‬שהשתמשו בהם עד כה‪ .‬להגעיל את הכלים לא יכלו כי שבת‬
‫היה (שבת פו) על כן נאלצו ישראל לאכול מאכלי חלב‪ ,‬ואף מנהגנו כך לזכר‬
‫אכילתם ביום מתן תורה‪.‬‬
‫‪ .8‬נוהגים לשטוח עשבים בחג השבועות בבית‪-‬הכנסת ובבתים (ויש המעטרים את ספרי‬
‫התורה בשושנים) מטעמים אלה‪:‬‬
‫א‪ .‬התורה משולה לעץ על‪-‬פי הפסוק "עץ חיים היא למחזיקים בה"‬
‫(מלמד להועיל)‪.‬‬
‫ב‪ .‬כדי להזכיר לנו להתפלל לשלומם של העצים‪ ,‬שבעצרת נידונין על‬
‫פירות האילן (מגן אברהם)‪.‬‬
‫ג‪ .‬כזכר למעמד הר‪-‬סיני – תחושה של בטבע‪.‬‬
‫ד‪ .‬כזכר למשה רבינו שהושם באותו יום לאחר ג' חודשים ביאור בין‬
‫עשבים וקני סוף (חידושי הרי"ם)‪.‬‬
‫ה‪" .‬עשב" בנוטריקון הוא משמותיו של החג‪ :‬עצרת‪ ,‬שבועות‪ ,‬ביכורים‪.‬‬
‫ו‪ .‬וכן זכר לביכורים שהיו מעטרים אותם בכל מיני פרחים‪ ,‬שושנים‪,‬‬
‫ורדים ועלים‪.‬‬
‫ז‪ .‬בשמים‪ ,‬רמז לדברי חז"ל‪" :‬כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה‪,‬‬
‫נתמלא כל העולם בשמים"(מסכת שבת)‪.‬‬
‫ח‪ .‬וכן על‪-‬פי הנאמר במדרש‪ :‬משל למלך שהיה לו פרדס נטוע‪ ,‬לאחר‬
‫ימים בא המלך והציץ בפרדס ונמצא מלא חוחים‪ .‬הביא קצצים לקצצו‬
‫וראו בו שושנה אחת של ורד‪ .‬אמר המלך בשביל שושנה זו ניצל כל‬
‫הפרדס‪ .‬כך בזכות התורה יינצל כל העולם כולו (על‪-‬פי ויקרא רבה)‪.‬‬
‫ט‪ .‬בקהילות אירופה הדביקו ירק ממגזרי נייר על החלונות כדי למנוע‬
‫כניסת אור לחדרים‪ ,‬לרמוז שאנו סומכים על האור הפנימי שבתורה‬
‫ואין צורך באור החיצוני‪.‬‬
‫‪ .9‬נוהגים לקרוא מגילת רות בחג השבועות מכמה טעמים‪:‬‬
‫א‪ .‬המעשה המסופר במגילת רות אירע בתחילת תקופת קציר השעורים‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫ב‪ .‬ממגילת רות אנו לומדים להעריך מצוות לקט‪ ,‬שכחה ופאה (מתנות‬
‫לעניים)‪.‬‬
‫ג‪ .‬מוזכרת במגילה כניסתה של רות תחת כנפי השכינה וזאת דוגמה לכך‬
‫שבני ישראל נכנסו תחת כנפי השכינה ביום זה במעמד הר סיני‪.‬‬
‫ד‪ .‬כשם שבמגילת רות יש גילויי חסד רבים‪ ,‬כך התורה עיקרה בעשיית‬
‫חסד בין הברואים‪.‬‬
‫תענית אסתר ‪ -‬י"ג באדר ב'‬
‫א‪" .‬חצי צום" צמים מן הבוקר עד לאחר צאת הכוכבים לזכר הצום בן שלושת הימים‪,‬‬
‫שקראה אסתר לכל יהודי שושן הבירה לקיים יחד אתה ועם נערותיה‪ ,‬כדי לעורר רחמי‬
‫שמים להציל את העם היהודי מגזירת השמד‪.‬‬
‫ב‪ .‬לאחר תפילת מנחה נותנים מטבעות לצדקה זכר למחצית השקל‪.‬‬
‫חג הפורים (דפרזות) ‪ -‬י"ד באדר ב'‬
‫א‪ .‬נס פורים אירע בתקופה שבין חורבן המקדש הראשון לבין שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה‪.‬‬
‫ב‪ .‬בימים ההם התחילה כנסת ישראל לטעום טעם גלות מרה; טעם של אומה נודדת ואין‬
‫אדמת מולדת מוצקת תחת רגלה; טעם של אומה משועבדת‪ ,‬נושאת עול זרים ומשרתת‬
‫מעצמות נכריות‪.‬‬
‫ג‪ .‬ימי הפורים נקבעו לפי האירועים שאירעו ליהודים בפרס‪ ,‬וכך נהגו בכל תפוצות ישראל‪,‬‬
‫בהפרש של ‪ 11‬חודש קדימה מהתאריכים המקוריים בפרס‪.‬‬
‫ד‪ .‬כמסופר במגילת אסתר‪ ,‬נקבע חג הפורים ביום י"ד אדר או בט"ו בו‪.‬‬
‫ה‪ .‬המושגים‪" :‬פורים דפרזות" ו"פורים דמוקפין"‪ ,‬הכוונה היא לערים המוקפות חומה‪.‬‬
‫מימות יהושע בן נון‪ ,‬כדי לחלוק כבוד לארץ‪-‬ישראל שהייתה אז חרבה וכדי להעלות את‬
‫ירושלים על ראש שמחתנו‪ ,‬ולכן בירושלים‪ ,‬מקיימים היום את חג הפורים בט"ו באדר‬
‫בערים המוקפות חומה עתיקה‪ ,‬אך יש ספק אם החומה קיימת מימות יהושע או לא‪ ,‬כמו‬
‫הספק‪.‬‬
‫טבריה ובית‪-‬שאן‪ ,‬חוגגים את חג הפורים בשני הימים ‪ -‬י"ד וט"ו באדר‪ ,‬בגלל ָׁ‬
‫(חומה הינה סימן כבוד לערים)‪.‬‬
‫ו‪ .‬מדיני פורים (‪ 4‬מ"מים‪)+‬‬
‫‪ .1‬קריאת המגילה‪ :‬הכול חייבים לשמוע את קריאת המגילה ‪ -‬גברים ונשים‪.‬‬
‫קריאת המגילה חשובה עד כדי כך‪ ,‬שמבטלים תלמוד תורה כדי לבוא ולשמוע‬
‫אותה‪ .‬עיקר המצווה היא לקרוא את המגילה ביום ובלילה בציבור‪ ,‬כדי‬
‫שיתפרסם הנס (פרסומי ניסא)‪ .‬לפני הקריאה נותנים צדקה זכר למחצית השקל‪,‬‬
‫שנתנו בבית המקדש‪.‬‬
‫הברכות הנאמרות לפני קריאת המגילה הן‪:‬‬
‫"אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה"‪.‬‬
‫‪‬‬
‫"שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"‪.‬‬
‫‪‬‬
‫"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪ .2‬סעודה (משתה ושמחה)‪ :‬ביום פורים מכינים סעודת חג נאה ומצווה להרבות‬
‫בסעודה‪ .‬יש לעשותה ביום ועם הרבה משתתפים כדי להרבות ולהגדיל את‬
‫השמחה‪.‬‬
‫‪ .3‬משלוח מנות איש לרעהו‪ :‬במצווה זו חייבים איש ואישה‪ ,‬והיא נועדה "להרבות‬
‫שמחה ורעות"‪ .‬מצווה לשלוח לפחות לאדם אחד שתי מנות של מיני מאכלים‬
‫הראויים לאכילה מיד‪ .‬המנהג לשלוח ביום ועל‪-‬ידי שליח‪.‬‬
‫‪ .4‬מתנות לאביונים‪ :‬חובה לתת מתנות לאביונים ביום הפורים (ולא בלילה ולא‬
‫אחרי החג)‪ ,‬כדי לשמח את לב העניים‪ .‬יש לתת שתי מתנות לשני אביונים‪.‬‬
‫הרמב"ם אומר שהשמחה הגדולה ביותר היא במצוות מתנות לאביונים ‪ -‬והיא‬
‫חשובה יותר מהסעודה עצמה וממשלוח מנות‪ .‬בהלכות יום טוב הוא אומר כך‪:‬‬
‫"אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל לעניים‬
‫ומרי נפש אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כרסו"‪.‬‬
‫ז‪ .‬קריאת התורה‪ :‬בשבת שלפני פורים קוראים פרשת "זכור"‪ .‬ביום פורים קוראים על‬
‫המלחמה בעמלק בסוף פרשת בשלח (שמות יז‪:‬ח‪-‬טז)‪.‬‬
‫ח‪ .‬הוספת "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון‪ :‬בפורים אין אומרים הלל מפני שקריאת‬
‫המגילה נחשבת כאמירת הלל‪ .‬אומרים בתפילת "שמונה עשרה" בברכת ההודאה ובברכת‬
‫בס"ד‬
‫המזון "על הנסים" (תוכנו הוא סיפור נס פורים והודאה עליו)‪ .‬מי ששכח לומר על הנסים‬
‫בתפילה אינו צריך לחזור ‪ ,‬מי ששכח לומר "על הנסים" בברכת המזון‪ ,‬ולא נזכר עד לאחר‬
‫שאמר שם ד' (ברוך אתה ד' על הארץ ועל המזון) אינו חוזר‪ ,‬אבל לפני הרחמן הוא יזכנו‬
‫וכו'‪ ,‬יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות וכו'‪.‬‬
‫ט‪ .‬איסור הספד ותענית על‪-‬פי ההלכה אסור לספוד (לשאת הספדים בהלוויות ובאזכרות)‬
‫בחנוכה ובפורים‪.‬‬
‫י‪" .‬פורים משולש" – ייתכן מצב‪ ,‬בו ישתרע חג הפורים על פני ‪ 3‬ימים רצופים‪ .‬כאשר ט"ו‬
‫באדר חל ביום שבת‪ .‬בשבת אין קוראים את המגילה‪ .‬במקרה כגון זה המגילה נקראת‬
‫ביד' באדר‪ ,‬גם את מתן המתנות לאביונים מקדימים ביום אחד‪ .‬בשבת יאמרו את תפילת‬
‫על הניסים בתפילות השבת ובברכות המזון וכן יוציאו ‪ 2‬ספרי תורה‪ .‬ביום ראשון ט"ז‬
‫באדר תיערך סעודת פורים ויקוים משלוח מנות איש לרעהו‪.‬‬
‫חנוכה ‪ -‬כ"ה בכסלו ‪ -‬ג' תקצ"ו‪ 164 ,‬לפני הספירה‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫חג החנוכה נחוג במשך שמונה ימים‪ ,‬מכ"ה בכסלו עד ב' או ג' בטבת (תלוי אם חודש‬
‫כסלו של אותה שנה חסר או מלא)‪ ,‬לציון ניצחונו של יהודה המכבי וחילו על היוונים‬
‫והמתייוונים ולזכר טיהור המקדש וחנוכתו בכ"ה בכסלו בשנת ‪ 164‬לפסה"נ‪.‬‬
‫ניצחונם של המכבים הביא ל‪:‬‬
‫א‪ .‬שחרורה של ארץ יהודה משעבוד זרים‪.‬‬
‫ב‪ .‬ביטול הגזירות שגזר אנטיוכוס הרביעי (אפיפנוס) על‬
‫היהודים (איסור של שמירת השבת‪ ,‬איסור ברית מילה ועוד)‪,‬‬
‫לחידוש העבודה בבית המקדש‪.‬‬
‫ג‪ .‬כינונה של מדינה יהודית עצמאית‪.‬‬
‫בכ"ה בכסלו‪ ,‬כאשר נכנסו המכבים להיכל המחולל‪ ,‬לא יכלו להדליק את נרות מנורת‬
‫המקדש‪ ,‬כי לא מצאו שמן טהור מפני שהיוונים טימאו את כל השמנים‪ .‬נמצא רק פך שמן‬
‫טהור אחד בחותמו של הכהן הגדול‪ ,‬שהספיק ליום אחד‪.‬‬
‫נעשה להם נס והשמן דלק שמונה ימים (ראה תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת שבת כא‪.):‬‬
‫מקור השם "חנוכה"‪:‬‬
‫חנוכת המזבח‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫חנו כ"ה‪ :‬המכבים וצבאם חנו בכ"ה בכסלו לאחר ניצחונם‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫מלחמתם של המכבים היתה על רקע רוחני‪ .‬לא היה זה מאבק מתוך רצון להשתלט‪ ,‬אלא‬
‫מאבק מתוך רצון לחיות חיי יהדות מלאים ולהתנער מכל כפייה של שלטון זר‪.‬‬
‫לזכר נס פך השמן‪ ,‬המסמל את הפן הרוחני הזה של החג‪ ,‬אנו מדליקים את נרות החנוכה‪.‬‬
‫מדיני חנוכה‪:‬‬
‫א‪ .‬מצוות נר חנוכה מצווה חביבה וצריך אדם להיזהר בה‪ ,‬ולכן‪:‬חצי שעה קודם זמן‬
‫ההדלקה אין לאכול וכמובן אין לעסוק בכל עיסוק אחר‪ ,‬ומשהגיע זמן ההדלקה‬
‫אין ללמוד‪.‬‬
‫ב‪ .‬בלילה הראשון מדליק הנר הקיצוני מצד ימין‪ ,‬בשני מדליק נר הסמוך מצד‬
‫שמאל ובו מתחיל ופונה לימין‪.‬‬
‫ג‪ .‬נוהגים להדליק בשמש‪ ,‬נר נוסף‪ ,‬מפני שאין אנו רשאים להשתמש וליהנות‬
‫מנרות חנוכה אפילו לתשמיש קדושה‪ .‬השמש חייב לעמוד גבוה או נמוך משאר‬
‫הנרות‪.‬‬
‫ד‪ .‬יש להניח המנורה על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ ‪" -‬ומניחו בצד שמאל‬
‫של הפתח ‪ -‬כדי שיהא מסובב במצוות" (מזוזה לצד ימין והחנוכיה לצד שמאל‬
‫והמדליק באמצע)‪.‬‬
‫ה‪ .‬מי שדר בקומה עליונה‪ ,‬מניחו במרפסת או חלון הפונה לרשות הרבים‪.‬‬
‫ו‪ .‬הנרות צריכים להיות שווים בגובהם‪.‬‬
‫ז‪ .‬יש להניח את החנוכייה למעלה מג' טפחים (טפח = ‪ 8‬ס"מ) עד י' טפחים שזוהי‬
‫עיקר המצווה בבית‪ .‬אך אם הניחם יותר מי' טפחים מהקרקע ‪ -‬כשר‪ ,‬אבל לא‬
‫למעלה מ ‪ -20‬אמה‪.‬‬
‫ח‪ .‬כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה ושמן זית מצווה מן המובחר‪ .‬פתילות‬
‫שהדליקו בהם פעם אחת מותר להדליק בהם למחרת וכן במותר השמן ניתן‬
‫להדליק בו יום נוסף‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫ט‪ .‬עיקר מצוותה להדליק בצאת הכוכבים ונמשך זמן מצוותה חצי שעה‪ .‬יש‬
‫מקדימים (כגון בירושלים) להדליק בשקיעת החמה ובלבד שיתן מספיק שמן‬
‫שתדלק חצי שעה לאחר צאת הכוכבים‪ .‬כמובן גם כשמדליק אחר צאת הכוכבים‬
‫או אחר חצי השעה שאחר צאת הכוכבים‪ ,‬צריך שידלקו הנרות לפחות חצי שעה‪.‬‬
‫י‪ .‬ידליק כשכל בני הבית מקובצים ביחד ויברך ברכות ‪ )1‬להדליק נר של חנוכה; ‪)2‬‬
‫שעשה נסים‪ .‬ו ‪ ) -3‬בערב הראשון יוסיף ברכת "שהחיינו"‪.‬‬
‫יא‪ .‬אפשר להדליק כל הלילה כל זמן שבני הבית ערים‪ ,‬ואם לא הדליק עד מאוחר‬
‫בלילה ובני ביתו ישנים‪ ,‬ידליק בלא ברכה‪.‬‬
‫יב‪ .‬אחרי שידליק נר אחד לפחות יאמר "הנרות הללו" בנוסח שיש בו ל"ו תבות‪.‬‬
‫אחרי ההדלקה אומרים "מזמור שיר חנוכת הבית" ו"למנצח בנגינות מזמור‬
‫שיר" ובעדות אשכנז אומרים "מעוז צור"‪.‬‬
‫יג‪ .‬בערב שבת תמיד מדליקים נר חנוכה קודם לנרות השבת‪ .‬אבל במוצאי שבת‬
‫בבית הכנסת‪ ,‬בראשונה מדליקים נר חנוכה ובבית מבדילים בראשונה ואחר כך‬
‫מדליקים נר חנוכה‪.‬‬
‫יד‪ .‬כל שמונת ימי חנוכה אומרים "הלל" ומוסיפים "על הניסים" בתפילה ובברכת‬
‫המזון‪.‬‬
‫טו‪ .‬בכל יום מימי חנוכה קוראים בפרשת הנשיאים‪.‬‬
‫טז‪ .‬כמו כן אוכלים לביבות וסופגניות מטוגנות בשמן זכר לנס פך השמן‪.‬‬
‫יז‪ .‬מסכת גדולה של מנהגים והווי מסורתי‪ ,‬למשל‪ :‬דמי חנוכה‪ ,‬סביבון‪.‬‬
‫יח‪ .‬אין כל איסור בעשיית מלאכה בימי חג החנוכה‪.‬‬
‫יז בתמוז ‪( -‬על פי המסורת) ‪ -‬שבעה עשר בתמוז הוא‬
‫התחלת תקופה של ימי אבל "בין המצרים"‬
‫‪ .1‬שלושת השבועות שראשיתם ביז' בתמוז ואחריתם בצום תשעה באב‪ ,‬נקראים בין‬
‫המצרים‪.‬‬
‫‪ .2‬תקופה שבה אנו מתאבלים על חורבנם של שני בתי המקדש ונוהגים מנהגי אבלות‪ .‬כל עדה‬
‫לפי מנהגה‪.‬‬
‫‪ .3‬יום זה נקבע ליום תענית ציבור‪.‬‬
‫‪ .4‬חמישה דברים אירעו לאבותינו (אצתל"ה) בו ביום כפי שהובא בתלמוד בבלי במסכת‬
‫תענית (כו)‪:‬‬
‫א‪ .‬נשתברו הלוחות ‪ -‬על פי הכתוב בתורה ירד משה מהר סיני ולוחות הברית בידיו ומצא‬
‫שהעם עשה עגל זהב‪ ,‬אז השליך מידיו את הלוחות ושיבר אותם וביקש מד' לסלוח לבני‬
‫ישראל על מעשיהם‪ .‬משה עלה שוב בר"ח אלול וירד לאחר ארבעים יום ‪ -‬ביום הכיפורים‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫בוטל התמיד ‪ -‬על פי המסופר בתלמוד‪ ,‬בזמן המצור על ירושלים שררו בעיר רעב ומחסור‬
‫ולא נמצאו כבשים לקרבן התמיד‪.‬‬
‫שרף אפוסטומוס את התורה ‪ -‬מעשה התגרות נגד היהודים על ידי חיל רומי שקרע ספר‬
‫תורה ושרף אותו באש‪.‬‬
‫הועמד צלם בהיכל ‪ -‬מעשה התגרות נגד היהודים על ידי היוונים בעת מלחמת‬
‫החשמונאים‪ ,‬כשהעמידו פסל של זאוס בבית המקדש‪.‬‬
‫הובקעה העיר ‪ -‬הובקעו חומות ירושלים ונפרצו מבואותיה על ידי הרומאים בבית שני‪.‬‬
‫מאז החל חורבנה של ירושלים וקיצה של מלכות ישראל‪.‬‬
‫יום העצמאות למדינת ישראל ‪ -‬ה באייר‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10‬‬
‫‪.11‬‬
‫ביום ה באייר תש"ח ( ‪ ) 1948‬החליטה מועצת העם "על הקמת מדינה יהודית‬
‫בארץ‪-‬ישראל"‪.‬‬
‫יום זה הוא עדות חיה לתוקפה של הברית האלוקית‪ ,‬המקשרת בין עם ישראל‬
‫לארצו‪.‬‬
‫רוח תחייה לאומית סחפה את יהדות העולם בעקבות הקמת המדינה‪ ,‬אשר‬
‫הזינה וחיזקה את האמונה בברית שכרת אלוקים עם העם היהודי להיות ממלכת‬
‫כוהנים וגוי קדוש‪.‬‬
‫לפני הקמת המדינה המצב בארץ הכתיב עליות בלתי חוקיות ומבצעי העפלה‬
‫נועזים‪.‬‬
‫ארגוני המחתרת ניסו‪ ,‬כל אחד בדרכו‪ ,‬לשחרר את הארץ משלטון הבריטים‪.‬‬
‫ב‪-‬יז בכסלו תש"ח ( ‪ 29‬בנובמבר ‪ ) 1947‬נתקבלה בעצרת האומות המאוחדות‬
‫החלטה על הקמת מדינה יהודית ריבונית‪ .‬בעיקבות ההחלטה‪ ,‬גאה גל של‬
‫התלהבות והתעוררות בקרב יהודי הארץ והעולם‪.‬‬
‫הערבים פתחו במאבק מזויין נגד החלטת האו"ם‪ ,‬במעשי רצח ובהתנפלויות על‬
‫ערים ויישובים יהודיים‪.‬‬
‫ביום ה באייר תש"ח ( ‪ ,) 1948‬בשעות אחה"צ של יום השישי‪ ,‬התכנסו מנהיגי‬
‫היישוב‪ ,‬חברי מועצת העם‪ ,‬והכריזו על הקמת מדינת ישראל‪.‬‬
‫בלילה שלאחר מכן פרצה מלחמת השחרור בין כל צבאות ערב לבין היישוב‬
‫היהודי‪.‬‬
‫בתום חודשי המלחמה נחתמו הסכמי שביתת הנשק עם צבאות ערב וכך נקנתה‬
‫עצמאות מדינתנו בדם רב‪.‬‬
‫נעשו ניסיונות שונים לגיבוש דמותו של יום העצמאות (הגדת יום העצמאות‪,‬‬
‫שולחן משפחתי חגיגי‪ ,‬יום טוב)‪ ,‬אך טרם נמצאה הנוסחא המתאימה לכלל‬
‫הציבור‪.‬‬
‫ימי צום‬
‫‪ .1‬ביהדות קיימים כמה ימי צום‪ .‬פרט לאחד מהם‪ ,‬שמקורו בציווי בתורה ‪ -‬יום הכיפורים‪,‬‬
‫שאר ימי הצום מציינים אבל‪ ,‬ונקבעו לאחר חורבן בית המקדש הראשון (למעט צום תענית‬
‫אסתר‪ ,‬שאינו מציין אבל)‪.‬‬
‫‪ .2‬מלבד הצום עצמו‪ ,‬לעתים קרובות כרוך הצום בביטויי צער ואבלות נוספים‪ ,‬כגון לבישת‬
‫שק‪( .‬יואל ב' ‪ ;12‬יונה ג' ‪ ;7-8‬תהלים ל"ה ‪ ;13‬אסתר ד' ‪ .)3‬ביום כיפור ובתשעה באב אף יש‬
‫עוד ארבעה איסורים בנוסף לצום‪ :‬רחיצה‪ ,‬סיכה‪ ,‬תשמיש המיטה (קיום יחסי מין)‪ ,‬ונעילת‬
‫הסנדל (מנעלים העשויים מעור)‪.‬‬
‫‪ .3‬אלה ‪ 6‬ימי הצום (עיקריים) ביהדות (כשתגי"ע)‪:‬‬
‫בס"ד‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫שבעה עשר בתמוז‪ ,‬בו הובקעה העיר ירושלים וכן התרחשו אסונות נוספים;‬
‫תשעה באב‪ ,‬בו חרבו ירושלים ושני בתי המקדש‪ ,‬וכן אירעו אסונות נוספים‪,‬‬
‫כדוגמת חורבן ביתר ועוד ;‬
‫ג' בתשרי –צום גדליה‪ :‬היום שבו נרצח גדליה בן אחיקם‪ ,‬מאורע שבעקבותיו‬
‫עזבו את ארץ ישראל אחרוני היהודים‪.‬‬
‫עשרה בטבת –עשרה בטבת‪ :‬נקבע בתקופת המקרא כיום תענית‪ ,‬המציין את‬
‫תחילת המצור על ירושלים‪ ,‬שהוא תחילת התהליך שהביא לחורבן ירושלים‬
‫ובית המקדש הראשון בידי נבוכדנצר השני מלך בבל‪.‬‬
‫י"ג באדר ‪ -‬תענית אסתר ;‬
‫יום הכיפורים‪ ,‬בתאריך י' בתשרי‪ ,‬הנחשב ביהדות כיום גזירת הדין‪ ,‬היום‬
‫הקדוש בשנה ("יומא" ‪ -‬היום)‪.‬‬
‫ליום עשרה בטבת ניתנה משמעות נוספת על ידי הרבנות הראשית לישראל‪ :‬הוא נקבע כיום‬
‫הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה שמקום קבורתם ותאריך מותם לא נודע‪.‬‬
‫בקרב מיעוט מהזרם היהודי רפורמי ובעקבותיהם גם בקרב חילונים יש הנוהגים לצום‬
‫ביום השואה‪ .‬בחוגים אלו נשמעו בשנים האחרונות קולות הקוראים לתענית הדומה לצום‬
‫גדליה ביום הזיכרון לרצח יצחק רבין‪.‬‬
‫בניגוד לימי הצום האחרים‪ ,‬מטרת הצום ביום הכיפורים איננה אבלות‪ ,‬אלא עינוי הגוף‬
‫לצורך התעלות והיטהרות הנפש‪.‬‬
‫צומות נוספים הם תענית שובבי"ם‪ ,‬הנהוגה במשך שישה שבועות‪ ,‬בימי שני וחמישי שבין‬
‫פרשת שמות לבין פרשת משפטים (השם שובבי"ם הוא ראשי תיבות של שמות פרשת‬
‫השבוע בתקופה זו‪ :‬שמות‪ ,‬וארא‪ ,‬בא‪ ,‬בשלח‪ ,‬יתרו‪ ,‬משפטים)‪.‬‬
‫מנהג נוסף שמקורו בקבלה‪ ,‬הוא לצום ברוב ימי שני וחמישי של רוב ימות השנה‪ ,‬מנהג זה‬
‫קיים בקהילות הספרדיות‪ ,‬במיוחד אצל הזקנים והמקובלים‪ .‬מנהגים אלו אינם חובה‬
‫הלכתית אלא מנהגי חסידות‪.‬‬
‫ארבע פרשיות‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫פרשיות שנקראות בשבתות מיוחדות בנוסף לפרשת השבוע‪.‬‬
‫השבתות הן בין השבת שלפני חודש אדר לשבת שלפני חודש ניסן‪ ,‬ובהן‬
‫מפורטות מצוות ייחודיות לתקופה בשנה‪.‬‬
‫פרשת שקלים‪ ,‬פרשת זכור‪ ,‬פרשת פרה‪ ,‬פרשת החודש (ח"ש פ"ז)‪.‬‬
‫כך לדוגמה‪ :‬בשבת שלפני פורים קוראים את פרשת זכור‪ ,‬המתקשרת‪ ,‬לפי‬
‫חז"ל‪ ,‬לרעיון החג‪.‬‬
‫פרשיות שקוראים בשבתות לפני הפסח למפטיר אחר קריאת הפרשה‪ ,‬והם ‪:‬‬
‫פרשת שקלים‪ ,‬פרשת זכור‪ ,‬פרשת פרה ופרשת החודש‪.‬‬
‫הסעודה‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫נטילת ידיים‪ :‬מים ראשונים‪ ,‬מעבר מחול לקודש‪ ,‬אין לשוחח משעת נטילת ידיים ועד‬
‫לאחר הנגיסה מן הפת‪.‬‬
‫המוציא לחם מן הארץ‪" :‬ברוך אתה ה' מלך העולם המוציא לחם מן הארץ"‪ .‬עשר מילים‬
‫עשר אצבעות על שתי החלות‪ .‬ראש המשפחה מחלק פרוסות מן הפת לכל המסובים ליד‬
‫השולחן‪.‬להימנע מביזיון אוכלים (להניח ולא לזרוק)‪.‬‬
‫ברכת המזון‬
‫‪" .1‬ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך" (דברים ח' י)‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫לאחר סעודה שאכלו בה פת או לאחר אכילת פת בלבד‪ ,‬מברכים את ברכת המזון‪.‬‬
‫צריך לשבת בשעה שמברך את ברכת המזון‪ ,‬כדי שנוכל לכוון היטב‪.‬‬
‫מים אחרונים‪ :‬בסיום הסעודה לפני ברכת המזון נוטלים את הידיים במים‪ ,‬הם‬
‫נקראים מים אחרונים‪ .‬את המים שופכים עד הפרק השני של האצבעות‪.‬‬
‫זימון‪ :‬שלושה אנשים (או יותר) שאכלו פת ביחד‪ ,‬חייבים בזימון‪ .‬לפני ברכת המזון‬
‫אחד מהם אומר את נוסח הזימון והשאר עונים לו‪" :‬נברך (את) שאכלנו משלו"‪,‬‬
‫ותשובתם "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו"‪.‬‬
‫נוסח ברכת המזון‪ -‬בברכת המזון ישנן ארבע ברכות (הב"א ט')‪:‬‬
‫א‪ .‬ברכת הזן – כוללת הבעת תודה לה'‪ ,‬על שהוא מעניק לנו בחסדו את המזון‪.‬‬
‫ב‪ .‬ברכת הארץ – פותחת בניסוח‪" :‬נודה לך ה' אלוקינו"‪ .‬בברכה זו מצויה הודיה‬
‫כללית לה' על שהנחיל לנו את הארץ הוציאנו ממצרים‪ ,‬נתן את התורה ועוד‪.‬‬
‫ג‪ .‬ברכת בונה ירושלים – פותחת‪" :‬רחם נא ה' אלוקינו" כלולים בה תפילה לה'‬
‫שירחם על עמו ישראל‪ ,‬על ירושלים‪ ,‬על בית המקדש ושיבנה במהרה את‬
‫ירושלים‪.‬‬
‫ד‪ .‬ברכת הטוב והמיטיב – מתחילה‪" :‬ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם האל אבינו‬
‫מלכנו" ומסתיימת ‪" :‬וכל טוב מכל טוב לעולם אל יחסירנו"‪.‬‬
‫לאחר מכן מצויות בקשות נוספות‪":‬הרחמן הוא ימלוך עלינו לעולם ועד‪."....‬‬
‫ברכת המזון פוטרת את כל סוגי המאכלים והמשקאות שנאכלו ונשתו בתוך הסעודה‪,‬‬
‫ולכן לא מברכים לאחריה בברכה נוספת‪.‬‬
‫גם מאכלים שמברכים עליהם לפני אכילתם‪ ,‬נפטרים בברכת המזון‪.‬‬
‫ברכות הנהנין‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫מברכים אותן לפני הנאה כאכילה‪ ,‬שתייה או ריח טוב‪.‬‬
‫מתוך העיקרון כי "לה' הארץ ומלואה" (תהילים כד' א)‪ -‬כל המצוי בעולם של ה' הוא‪.‬‬
‫הברכות נחשבות למעין נטילת רשות מה' ליהנות מעולמו והכרת תודה‪.‬‬
‫הברכה מגיעה מיד לפני האכילה‪ .‬אוחזים את המאכל ביד ימין ומברכים‪.‬‬
‫ישנם דיני קדימה בברכות ‪ -‬הבדלה בין עיקר לטפל‪( .‬איזה לברך ולפני מה)‪.‬‬
‫(אמ"ש פג"ע בע"ע)‬
‫א‪" .‬בורא מיני מזונות" – מזונות מקמח‬
‫ב‪" .‬בורא פרי הגפן" – על היין‬
‫ג‪" .‬בורא פרי העץ" – פירות אילן‬
‫ד‪" .‬בורא פרי האדמה" –פירות וירקות האדמה‬
‫ה‪" .‬שהכל נהיה בדברו" מאכלים שאין גידולם מן הארץ (גבינה‪ ,‬ביצים‪ ,‬דגים‪ ,‬בשר‬
‫ומשקאות)‪.‬‬
‫ו‪" .‬בורא עשבי בשמים" – ריח טוב מעשבים‬
‫ז‪" .‬בורא עצי בשמים" – ריח טוב מעצים‬
‫ח‪" .‬הנותן ריח טוב בפירות" – ריח טוב של פרי‬
‫ט‪" .‬בורא מיני בשמים" – ריח טוב אחר‬
‫כשרות‬
‫המזון הכשר הוא אחד מאדני היסוד של עם ישראל בכל דורותיו‪ .‬על פי הרמב"ם‪ ,‬כשרות בריאה‬
‫לגוף ולנפש‪.‬‬
‫דיני בשר וחלב‬
‫‪ .1‬בשר ועופות וכן כל מוצריהם‪ ,‬אסור לאוכלם יחד עם חלב וכל מוצריו‪ .‬במוצרים רבים‬
‫מערבים לעיתים בעת הייצור חומרים העשויים מחלב או מבשר‪ .‬מוצרים אלו נחשבים‬
‫חלביים או בשריים ואסור לאוכלם אלו עם אלו‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫פרווה (סתמי; לא בשרי ולא חלבי) – מאכלים או משקאות שאינם מכילים חלב או בשר‬
‫נקראים פרווה ומותר לאוכלם עם בשר ועם חלב‪.‬‬
‫המתנה בין בשר לחלב‪ :‬לאחר אכילת בשר‪ ,‬עופות או מוצריהם צריך להמתין ‪ 6‬שעות עד‬
‫לשתיית חלב או לאכילת מוצרי חלב‪ .‬צריך להמתין ‪ 6‬שעות גם לאחר אכילת גבינה קשה‬
‫עד לאכילת בשר‪ .‬אם אכלו תבשיל פרווה שהתבשל בכלי בשרי נקי‪ ,‬מותר לאכול מוצרי‬
‫חלב‪ .‬לאחר אכילת בשר מותר באכילת מאכל פרווה שהתבשל בכלי חלבי נקי‪.‬‬
‫המתנה בין חלב לבשר‪ :‬לאחר שתיית חלב או אכילת מוצר חלבי‪ ,‬אין צורך להמתין עד‬
‫לאכילת בשר‪ .‬אולם צריך לנקות היטב את הפה‪ .‬מקובל על אנשים רבים להמתין חצי‬
‫שעה בין אכילת מאכל חלבי לאכילת מאכל בשרי‪.‬‬
‫איסור בישול והנאה‪ :‬בדיני בשר וחלב‪ ,‬קיים איסור לבשל בשר וחלב יחדיו‪ ,‬גם אם אינך‬
‫אוכל אותו לאחר מכן‪ .‬בנוסף אסור לך לתת תערובת מסוג זה לבע"ח‪ ,‬מכירתה ליהודי‪/‬‬
‫גוי‪.‬‬
‫כלי בשר וחלב‪ :‬אסור להשתמש באותם כלים לבשר ולחלב‪ .‬לכן צריך שתהיינה בבית שתי‬
‫מערכות כלים‪ .‬ראוי לייחד כלים גם למאכלי פרווה‪.‬‬
‫בשר וחלב שהתערבו וכלים שנטרפו‪ :‬אם השתמשו בכלי חלבי למאכל בשרי או להיפך‪,‬‬
‫יש לשאול רב כיצד לנהוג‪ ,‬הן במאכלים והן בכלים‪ .‬בחלק מהמקרים הכלי הוא טרף ואין‬
‫להשתמש בו עד שיכשירהו‪.‬‬
‫דגים‪ :‬אינם נחשבים כבשר ומותר לאוכלם עם חלב ומוצריו‪ .‬רבים מבני עדות המזרח‬
‫אינם עושים כך‪ .‬אם מעוניינים לאכול דגים ובשר‪ ,‬יש להפריד ביניהם ע"י אכילת פת וכד'‬
‫ושתית משקה‪ .‬אין לבשל יחדיו בשר ודגים ואין להניחם באותם כלים‪ ,‬בין אכילת הדגים‬
‫לבשר שוטפים את הכלים‪.‬‬
‫מאכלות אסורים‬
‫‪ .1‬מאכלות אסורים הם מאכלים שיש איסור או הגבלה על אכילתם‪ ,‬בהתאם לכללים של‬
‫דת או תרבות‪.‬‬
‫‪ .2‬בולטים בהקשר זה כללי הכשרות של היהדות שהם מרובים וענפים ואוסרים סוגים‬
‫רבים של מאכלים בשל מוצאם ודרכי הכנתם‪.‬‬
‫‪ .3‬קטגוריות למאכלות אסורים ביהדות‪:‬‬
‫‪ ‬בעלי חיים ממינים שונים שאסורים באכילה (בנושא זה יש מספר קטגוריות‬
‫שיפורטו בהמשך)‪.‬‬
‫‪ ‬בעלי חיים ממינים שמותרים באכילה אך לא נשחטו והוכשרו כדין (נבלות‬
‫וטריפות)‪.‬‬
‫‪ ‬חלקים מסוימים מגוף בעלי החיים (חֵ לֶב‪ ,‬דם‪ ,‬גיד הנשה)‪.‬‬
‫‪ ‬אבר מבעל חיים חי‪.‬‬
‫‪ ‬בשר עם חלב‪.‬‬
‫‪ ‬פירות של ערלה ‪ -‬פירות של עצים שטרם מלאו להם שלוש שנים‪.‬‬
‫‪ ‬בעלי חיים‪ ,‬או מאכלים מסוימים מהצומח שהוקדשו לקרבן‪.‬‬
‫‪ ‬בעלי חיים שחל בהם איסור רובע או נרבע‪.‬‬
‫‪ ‬מאכלים שהוקדשו לעבודה זרה (ובכללם יין נסך)‪.‬‬
‫‪ ‬כלאי הכרם (גפן ותבואה שצומחים יחדיו)‪.‬‬
‫‪ ‬שור הנסקל (שור שהרג אדם‪ ,‬ונידון למוות בבית דין)‪.‬‬
‫‪ ‬תבואה חדשה (תבואה שנקצרה לפני הנפת העומר)‪.‬‬
‫‪ ‬חמץ בפסח‪.‬‬
‫‪ .4‬פירוט בעלי חיים האסורים באכילה‪ :‬כל בעלי החיים אסורים באכילה מלבד אלו‬
‫שהוגדרו בתורה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫בהמות וחיות‪ :‬מותרים אלו שמפריסים פרסה שיש בה שסע ומעלים גרה‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫עופות‪ :‬מהתורה‪ ,‬מותרים כל העופות מלבד אלו שהתורה מציינת במפורש‬
‫שלא‪ .‬אך מכיוון שלעופות אלו יש הרבה מינים‪ ,‬כבר קבעו חז"ל שאסור‬
‫לאכול כל עוף שאין עליו מסורת שהוא כשר‪ .‬אסורים‪ :‬נשר‪ ,‬פרס‪ ,‬עזניה‪,‬‬
‫דיה‪ ,‬עורב‪ ,‬בת יענה‪ ,‬תחמס‪ ,‬שחף‪ ,‬נץ‪ ,‬כוס‪ ,‬ינשוף‪ ,‬תנשמת‪ ,‬קאת‪ ,‬רחם‪ ,‬שלך‪,‬‬
‫חסידה‪ ,‬אנפה‪ ,‬דוכיפת ועטלף‪ .‬גם שרץ העוף (זבובים‪ ,‬דבורים‪ ,‬יתושים וכד')‬
‫טמא הוא באכילה‪.‬‬
‫דגים‪ :‬בעלי סנפיר וקשקשת מותרים באכילה‪ ,‬יתר בעלי החיים הימיים‬
‫אסורים‪.‬‬
‫חגבים‪ :‬יש מינים מסוימים המותרים באכילה‪ ,‬שהוזכרו בתורה‪ .‬לרוב‬
‫העדות בישראל אין היום מסורת על כך‪.‬‬
‫‪ .5‬איסור "יין נסך"(רק אלו העשויים מפרי הגפן) – החל מתקופת התלמוד איסור‬
‫אכילת פת של עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות)‪ ,‬בשל החשש של החכמים שתחול‬
‫הידרדרות בשל קרבת יתר בין ישראל לגויים בעטייה של שתיית יין בצוותא‪.‬‬
‫נבלה – בע"ח שנשחטו שלא כהלכה‪.‬‬
‫טריפה – בע"ח שנשחטו‪ ,‬אך נמצא פסול בריאותי בגופם‪.‬‬
‫התפילה‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫התפילה המוגדרת ביהדות כעבודה שבלב‪ .‬אין לתפילה מגבלות של תוכן‪ ,‬סגנון או שפה‪.‬‬
‫עקרונית אין לה גם מועדים מוגבלים‪ ,‬כי עיקרה בעבודה שבלב‪ .‬אעפ"י כן קבעו לנו אנשי‬
‫ה"כנסת הגדולה" (מתקופת עזרא ונחמיה) נוסח קבוע של ‪ 18‬ברכות‪ ,‬אשר נועדו לרכז את‬
‫עיקרי משאלות והצרכים של כל אדם בכל תחומי החיים‪.‬‬
‫תפילה מרכזית זו נועדה להיאמר שלוש פעמים ביום כתחליף וכהשלמה לעבודת‬
‫הקורבנות‪,‬שהיו נוהגים בזמן שבית המקדש היה קיים‪ :‬קרבן תמיד של שחרית‪ ,‬קרבן‬
‫תמיד של מנחה‪ ,‬והקרבת איברים של קורבנות היום במשך הלילה‪.‬‬
‫אברהם תיקן את תפילת השחרית‪" :‬וישכם אברהם בבוקר על המקום אשר עמד שם‪...‬‬
‫את פני ה'"‪ .‬יצחק תיקן את תפילת מנחה‪" :‬ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ויעקב‬
‫תיקן את תפילת ערבית‪" :‬ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש"‪.‬‬
‫תפילה=עמידה=שיחה=פגיעה‪.‬‬
‫התפילה המלווה את חיי העם היהודי בכל הדורות‪ ,‬קיבלו משנה תוקף עם חורבן‬
‫בבהמ"ק‪ ,‬עפ"י הנביא הושע‪" :‬ונשלמה פָּ ִרים – שפתינו"; כשבטלו סדרי העבודה‬
‫בבהמ"ק‪ ,‬הותקנו התפילות ומטרת שניהם – יצירת מגע ישיר בלתי אמצעי בין האדם‬
‫לאביו שבשמים‪.‬‬
‫שחרית‬
‫עם בוקר בו פותח אדם את עיניו מתחיל באלו‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫ברכת החזרת הנשמה‪.‬‬
‫נטילת ידיים‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫‪‬‬
‫ברכות השחר ‪ :‬אשר יצר את האדם בחכמה‪ ,‬ברכת הנשמה הטהורה‪ ,‬ברכות מתן‬
‫תורה‪ ,‬ברכות נהנין ועוד‪" ,‬שלא עשני"‪ ,‬הודיה למעשי ה' (פוקח עיוורים‪ ,‬מלביש‬
‫עירומים‪" ,)...‬המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפיי‪"...‬‬
‫(עעש"ק ב"ז בק"ש שח"ק מכ"ת תס"ח)‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10‬‬
‫‪.11‬‬
‫‪.12‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪.14‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪.16‬‬
‫‪.17‬‬
‫‪.18‬‬
‫עטופים בטלית מעוטרים תפילין‪.‬‬
‫מתחיל בפרשת "עקידת יצחק"‪ )1 :‬לעורר את הלבבות לאותה נכונות של הקרבה‬
‫ומסירות נפש למילוי רצונותיו של הקב"ה‪ )2 .‬סמל לתקווה של שלום ולמניעת שפיכות‬
‫דמים‪ )3 .‬לעורר רחמי שמים לשמוע תפילתנו בזכות אבות‪.‬‬
‫פרשה ראשונה של "שמע ישראל"‬
‫פרשת הקרבנות ‪ -‬אזכור קרבן התמיד של שחרית‪ ,‬אשר היה פותח בכל יום את סדר‬
‫העבודה בבהמ"ק‪ .‬יש בקריאה זו התקווה לבנייה מחודשת של בהמ"ק‪ ,‬תחליף להקרבה‬
‫עצמה; "זאת התורה לעולה למנחה לחטאת ולאשם"‪.‬‬
‫ברייתא (=שילוב של תורה שבעל‪-‬פה לתורה שבכתב) ‪ 13 -‬המידות (דרכי הלימוד)‪,‬‬
‫שהתורה נדרשת בהם‪.‬‬
‫פסוקי דזמרא – "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל"‪ .‬ראוי ראשית לשבח‬
‫ולהודות לכל יכול בטרם נבוא בבקשות מילוי משאלות הלב‪.‬‬
‫"ברוך שאמר" – לאחוז שתיים מציציות הטלית ולנשקן בסיום הפרק‪.‬‬
‫קדיש – "חצי קדיש" (ללא תוספות לוואי) ‪ /‬עוד סוגי קדיש‪":‬קדיש שלם" (‪+‬פסקת‬
‫"תתקבל")‪" ,‬קדיש יתום" (מתוך חלל ריק לעילוי נשמת הנפטר‪ ,‬ביטוי לנצחיות‪ ,‬בדר"כ‬
‫מגיע לקראת סוף התפילה) "קדיש דרבנן" (ראשית התפילה ובסופה‪ ,‬לאחר לימוד קטע‪,‬‬
‫תוספת ברכה לעוסקים בתורה)‪ .‬קדיש בארמית – זו השפה בתקופת התלמוד‪.‬‬
‫שמע ישראל – לאחר סיום הקדיש‪ ,‬החזן מרכין את הראש ומבקש לברך את ה' המבורך‪,‬‬
‫הקהל עונה לו‪ .‬נפתח פרק קריאת שמע וברכותיה‪ .‬התפילה העיקרית – מצוות עשה‬
‫יחידה‪ .‬מקורה של התפילה בדברים ו' –'בשכבך ובקומך'‪ .‬מבטאת את קבלת עול מלכות‬
‫שמים מצדנו‪ .‬נוהגים לכסות את העיניים ביד ימין – למנוע הסחות דעת‪ .‬ברכה ארוכה‬
‫וברכה קצרה לפני קריאת שמע‪ .‬תוך כדי קריאת שמע לכנס ארבע ציציות הטלית ושמים‬
‫בין הזרת לקמיצה של יד שמאל‪ .‬ציציות בכתב= מנשקים את הציציות‪ ,‬רמ"ח מילים‬
‫(‪.)248‬‬
‫שמונה עשרה – תפילת העמידה‪ ,‬תפילה מרכזית החוזרת בשלוש תפילות היום‪ .‬מקור‬
‫שמה ב‪ 18-‬הברכות שהיא מכילה‪ .‬שתי רגליים צמודות‪ .‬בני הגולה עומדים לכיוון א"י‪.‬‬
‫בני הארץ עם פניהם לי‪-‬ם‪ .‬נאמרת בלחש ע"מ לא להפריע לריכוז‪ .‬יש לאמרה בכוונה‬
‫רבה‪ ,‬בריכוז רב והמחשבה יתירה‪" .‬שלוש פסיעות" ‪ )1 -‬משה בעת שניגש לה' היה צריך‬
‫לעבור ‪ 3‬מחיצות‪:‬חושך‪ ,‬ענן וערפל ‪ )2‬נימוס ודרך ארץ לצעוד בהססנות‪ ,‬מעין בקשת‬
‫רשות‪.‬‬
‫חזרת הש"ץ – שחרית ומנחה חוזר על תפילת ‪ 18‬בקול רם‪.‬‬
‫"הקדושה" – דברי ההתגלות של הנביאים ישעיהו ויחזקאל‪" :‬קדוש‪ ,‬קדוש‪."...‬‬
‫"מודים אנו לך"‪.‬‬
‫ברכת הכוהנים – מקורה בספר מדבר‪ ,‬שם נצטוו הכוהנים מזרע אהרון לברך את העם‬
‫"בברכה משולשת" (=מחולקת לשלושה חלקים)‪ .‬ברכה זו אינה מוגבלת לבית המקדש‬
‫בלבד‪ .‬חולצים את נעליהם‪ ,‬עולים על הדוכן ופניהם לארון הקודש‪ .‬החזן קורא להם‪:‬‬
‫"כוהנים!" עטופי טלית מעל ראשיהם‪ ,‬אצבעות ידיהם מפוסקות‪ ,‬מסתובבים אל הציבור‬
‫ומברכים‪ .‬נהוג שלא להביט בפני הכוהנים‪ ,‬מתוך אמונה כי שכינה פרושה עליהם ואין לנו‬
‫רשות להביט בה‪.‬‬
‫"תחנון" – נפילת אפיים – בקשות מחילה‪ ,‬נאמר בישיבה‪ ,‬כשראשנו נרכן על זרוע ידנו‬
‫הימנית (בשחרית ובמנחה על השמאלית) והתפילין לזרוע שמאל‪.‬‬
‫קריאת תורה בימי שני וחמישי‪.‬‬
‫סיום התפילה – שלושה קטעי תפילה‪ ,‬קדיש שלם‪ ,‬שיר של יום (פרק תהילים קבוע) ‪,‬‬
‫עלינו לשבח‪.‬‬
‫חליצת התפילין‪.‬‬
‫ברכה ארוכה?‬
‫בס"ד‬
‫מנחה‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫תפילה זו המיוחסת ליצחק אבינו מקבילה להקרבת קרבן התמיד של בין ערביים‬
‫בבהמ"ק‪" .‬מנחה גדולה"‪ 12:30 -‬בצהרים‪ ,‬נקראת כך כיוון שעוד היום גדול‪" .‬מנחה‬
‫קטנה"‪" ,15:30 -‬פלג המנחה" ‪-‬שעה ורבע לפני צאת הכוכבים‪.‬‬
‫על מנת להקל על הציבור התירו הפוסקים את תפילת המנחה עד שקיעת החמה‪ ,‬כדי‬
‫שאפשר יהיה להצמידה לתפילת ערבית‪ ,‬שזמנה מתחיל עם צאת הכוכבים‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬יש ליטול ידיים לפני כל תפילה‪ ,‬כביטוי להתקדשות‪.‬‬
‫תפילת מנחה כוללת‪" :‬אשרי" ‪" ,‬שמונה עשרה" {נוספת תפילת שבע (=בתוך תפילת‬
‫העמידה) בשבת ומועדים; יום טוב‪ ,‬יום כיפור‪ ,‬ראש חודש}‪" ,.‬חזרת הש"ץ"‪" ,‬תחנון"‪,‬‬
‫"עלינו לשבח"‪.‬‬
‫חז"ל אמרו כי תפילת מנחה היא עת רצון מיוחדת לקבלת התפילה במרום‪.‬‬
‫*בין מנחה לערבית יש הנוהגים לקרוא בתורה‪ ,‬במשנה‪ ,‬שלחן ערוך‪.‬‬
‫ערבית‬
‫‪ = .1‬גם מעריב‪ ,‬מיוחסת ליעקב אבינו‪.‬‬
‫‪ .2‬זמנה של התפילה משעת צאת הכוכבים; משעה שייראו ברקיע ‪ 3‬כוכבים בינוניים‪ .‬מותר‬
‫להתפלל ערבית עד חצות הלילה‪ .‬מותר גם לאורך הלילה (איברי הקרבנות נזבחו במשך‬
‫הלילה) ואולם אל על הבן אדם לעשות זאת במתכוון‪.‬‬
‫‪ .3‬תפילת ערבית כוללת‪" :‬קריאת שמע"(לפניה "ברכה קצרה וארוכה" ולאחריה "ברכת‬
‫אמת ואמונה" וברכת "השכיבנו")‪" ,‬שמונה עשרה"‪" ,‬עלינו לשבח"‪.‬‬
‫ברכות על שמחה ועל צער‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫בורא מיני בשמים – על ריח טוב‬
‫שהחיינו ‪ /‬הטוב והמיטיב– בגד חדש‪ ,‬בשורה טובה‪ ,‬פרי עונתי‬
‫ברוך דיין האמת – בשורה רעה‪ ,‬אסון‬
‫ברכת הגומל שעשה לי נס – הינצלות‪ ,‬בנוכחות מניין‪ ,‬בתום עלייה לתורה‪ ,‬תוך ‪ 3‬ימים‪,‬‬
‫יורדי ים‪ ,‬הולכי מדבריות ומקומות מסוכנים‪ ,‬חולה שנתרפא‪ ,‬היוצא מבית‪-‬אסורים‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫ה‪ .‬תפילת הדרך ‪ -‬אחת ליום‪ ,‬נוסעים (דרך בין עירונית) ‪ ,‬טסים‪.‬‬
‫ברכות ראייה ושמיעה‬
‫ברכות אלה מתייחסות לתופעות טבע שונות‪ ,‬שאנו עומדים תוהים לנוכח יופיין והעוצמה הגלומים‬
‫בהם‪" .‬מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית"‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫למראה עצי מאכל במלוא פריחתם‪ ,‬בטרם הבשלת הפרי‪ ,‬נברך ברכה שתחולתה אחת‬
‫לשנה לכל היותר‪ " :‬ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם ‪ ,‬שלא חסר בעולמו כלום וברא בו‬
‫בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני אדם"‪.‬‬
‫מטאורים‪ ,‬טייפונים‪ ,‬הוריקנים‪ ,‬ברקים‪ ,‬רעידת אדמה – "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך‬
‫העולם עושה מעשה בראשית"‪.‬‬
‫שומעים רעמים – "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם‪ ,‬שבחו וגבורתו מלא עולם"‪.‬‬
‫קשת בענן – "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים‬
‫במאמרו"‪.‬‬
‫תופעות טבע אחרות ‪" -‬ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית"‪.‬‬
‫איש חכם ‪" -‬ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו"‪.‬‬
‫מלך ממלכי דוד ‪" -‬ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו"‪.‬‬
‫מלך אחר ‪" -‬ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שנתן מכבודו לבשר ודם"‪.‬‬
‫הרואה יישובים בכינונם‪ ,‬בית‪-‬כנסת חדש ‪" -‬ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם מציב גבול‬
‫אלמנה"‪ .‬אלמנה= כינוי לא"י‪.‬‬
‫מזוזה‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫מקורה בחומש דברים‪.‬‬
‫מזוזה כשרה נכתבת על קלף בידי סופר סתם‪.‬‬
‫הפרשיות הנכתבות על הקלף הן "שמע ישראל"‪" ,‬והיה אם שמע"‪.‬‬
‫במצרים הבדילו היהודים את בתיהם מבתי המצרים באמצעות המזוזה‪.‬‬
‫הסימון נעשה באמצעות דם קורבן הפסח‪.‬‬
‫את המזוזה קובעים בצידו ימני של המשקוף באלכסון‪.‬‬
‫על גבי המזוזה יש לרשום את שם ה'; על‪-‬פי הזוהר 'שדי' = שומר דלתי ישראל‬
‫‪ 89%‬מהאוכלוסייה יש מזוזה בדלתות בתיהם‬
‫‪ 47%‬מנשקים את המזוזה‬
‫היכן ובאלו מקומות יש לקבוע מזוזה?‬
‫בכל פתח וכניסה שאדם משתמש בהם (למעט שירותים ואמבטיה)‪ ,‬מקובעת בצורה אלכסונית‬
‫כשחלקה העליון מופנה כלפי הבית פנימה‪ .‬הקלף מקופל כך שהמילה "שדי" פונה כלפי חוץ‪.‬‬
‫השוכר בית מחברו‪ ,‬על מי החובה לקבוע מזוזה מעיקר הדין ומדוע?‬
‫על המשכיר שכן המצווה מדברת על "מזוזות ביתך" ושכירות איננה קניין ואיננה רכושו של‬
‫השוכר‪.‬‬
‫תפילין‬
‫בס"ד‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫"וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינייך"‪ .‬מצווה להניח תפילין בכל יום‪ ,‬מלבד‬
‫שבתות וחגים‪ ,‬בחנוכה ובפורים מניחים תפילין‪.‬‬
‫התפילין עשויות מעור של בהמה טהורה ובתוכן מצויות ארבע פרשיות מהתורה‪ ,‬כתובות‬
‫על קלף בכתב יד‪ ,‬כמו בספר התורה‪ .‬הפרשיות הן‪ :‬קדש (שמות יג' א‪-‬י)‪ ,‬והיה כי יביאך‬
‫(שמות יג' יא‪-‬טז) שמע (דברים ו' ד‪-‬ט) והיה אם שמע (דברים יא' יג‪-‬כא)‪ .‬בכל אחת‬
‫מפרשיות אלו מוזכרת מצוות תפילין וכלולים בה יסודות אמונות ישראל‪.‬‬
‫"והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך‪ ,‬כי ביד חזקה‬
‫הוצאך ה' ממצרים" (שמות יג' ט)‪.‬‬
‫מצות תפילין מהווה עבורנו אות וזיכרון‪ .‬באמצעותה מחדירים לליבנו את יסודות‬
‫האמונה הכתובים בפרשיותיה ואת זיכרון יציאת מצרים‪.‬‬
‫בעת הנחת התפילין יכוון האדם על היד כנגד הלב‪ ,‬ועל הראש כנגד המוח‪ ,‬כדי לשעבד את‬
‫כל כוחות הגוף והנפש לעבודת ה'‪.‬‬
‫מניחים תפילין לפני ברכת שחרית‪ ,‬למשך כל זמן התפילה‪ .‬את התפילין מניחים לאחר‬
‫שהתעטפו בטלית‪ .‬מצוות תפילין הינה מצווה העומדת בפני עצמה‪ ,‬לכן מי שבשעת‬
‫התפילה לא היו ברשותו תפילין‪ ,‬עליו להניח תפילין‪ ,‬לפחות לזמן קצר במשך היום‪.‬‬
‫מדוע אין מניחים תפילין בשבתות ובימים טובים?‬
‫כי הם עצמם מהווים‪ ,‬כמו התפילין‪ ,‬אות לקשר בין האדם לאלוהיו‪ .‬בראש חודש מניחים תפילין‬
‫כמו ביום רגיל‪.‬‬
‫מדוע בתפילת שחרית מתעטפים תחילה בטלית ורק לאחר מכן מניחים תפילין?‬
‫הטלית מבודדת את המתפלל מסביבתו ומקלה עליו את הריכוז בתפילה וכך גם היא מאפשרת לו‬
‫להתרכז בהנחת התפילין‪.‬‬
‫ציצית‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫"ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם" (במדבר טו' לח)‪.‬‬
‫מצווה להטיל ציציות בבגד שלבושים בו ויש לו ארבע כנפות (ארבע פינות מרובעות)‪.‬‬
‫חשיבות מצווה זו היא רבה מאוד‪ ,‬בכל עת שהאדם לובש בגד שמוטלות בו ציציות‪ ,‬זוכה‬
‫הוא לקיים מצווה חשובה זו‪.‬‬
‫במניין חוטי הציציות הכריכות והקשרים‪ ,‬מצויים רמזים לשמו של הקדוש ברוך הוא‬
‫ולתרי"ג מצוות התורה‪.‬‬
‫חותמה הקבוע של מצוות ציצית בלבושנו מזכיר ומחדיר ללבנו באופן תמידי את אהבת‬
‫התורה ומצוותיה‪ .‬קיומן של המצוות מביא לטהרת הלב ולמסגרת של חיי קדושה‪ ,‬חיים‬
‫הגדושים בערכי נצח וקירבה לה'‪.‬‬
‫את מצוות ציצית יכולים לקיים במשך כל היום‪ ,‬בהיותנו לבושים בטלית קטנה‪.‬‬
‫בעת עטיפת הטלית הגדולה בתפילה בבוקר או בטלית הקטנה לפני הלבישה (אחד‬
‫מהשניים) מברכים‪" :‬ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוות על‬
‫מצוות ציצית"‪.‬‬
‫מצוות התליות בארץ‬
‫נטע רביעי – רק בשנה הרביעית לגידול פרי העץ מותרים פירותיו לאכילה‪ ,‬ויש להעלותם או את‬
‫שווים נכספי לירושלים‪.‬‬
‫ערלה – אין לאכול מפרי העץ במשך ‪ 3‬השנים הראשונות לגידולו‪.‬‬
‫תרומות ומעשרות‬
‫בס"ד‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫"התרומה הגדולה" – ניתנת לכוהן‪ .‬אין שיעור מינימאלי מדין תורה‪ .‬חובה לתתה‪.‬‬
‫חכמים קבעו לה שיעורי הפרשה‪ 1/40 :‬עין יפה‪ 1/50 ,‬עין בינונית‪ 1/60 ,‬עין רעה‪ .‬הממוצע‬
‫הוא אפוא ‪ 2%‬מהיבול‪ .‬נוהג דין זה גם בחו"ל‪.‬‬
‫המעשר הראשון‪ :‬מוענק ללוי‪ ,‬נקבע ל‪ 10%-‬מהיבול שנותר‪ .‬ממה שקיבל‪ ,‬על הלוי להפריש‬
‫מעשר לכוהן= "תרומת המעשר" = "מעשר מן המעשר"‪ .‬עשירית מן העשירית‪ 2 .‬אלו הן‬
‫קודש ורק לכוהנים מותר לאכול מהן‪.‬‬
‫המעשר השני‪ :‬היבול מועלה לירושלים והמצווה לאכול ממנו בעיר‪ .‬אחד הנימוקים‪:‬‬
‫לעטר את שווקי י‪-‬ם בפירות‪ ,‬שכן י‪-‬ם מבחינה גיאוגרפית לא ראויה לגידול ירקות‬
‫ופירות‪.‬‬
‫מעשר העני‪ :‬בעבר היה ניתן לעניים בשנים שבהן לא העלו את המעשר השני‪ .‬במקום‬
‫המעשר השני ניתן מעשר עני‪ ,‬לעניים הראויים לו‪.‬‬
‫א‪ .‬תרומה גדולה‪ ,‬מעשר ראשון ותרומת מעשר ניתנים בכל שש השנים‪.‬‬
‫ב‪ .‬מעשר שני – נלווה אליהם בשנה הראשונה‪ ,‬השנייה‪ ,‬הרביעית והחמישית‪.‬‬
‫ג‪ .‬המעשר לעניים – מוענק בשנה השלישית והשישית‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬הרבנות המקומית דואגת להפריש תרומות ומעשרות כדין במרכזי השיווק הגדולים‪ .‬יש‬
‫כאלו עצמאים אשר צריכים לעשות זאת בעצמם‪.‬‬
‫טבל‪ :‬יבול חלקאי שלא הופרשו תרומותיו ומעשרותיו והוא אסור לאכילה‪.‬‬
‫חילול מעשרות – על מנת לחלל (להפוך לחול) את המעשרות‪ ,‬פודים את המעשר השני בפרוטה‬
‫אחת‪ .‬זאת משום שכיום לא ניתן להעלות את הפרות לירושלים‪.‬‬
‫דמאי – יבול שקיים ספק לגבי ההפרשות‪ ,‬ויש להפריש ממנו ללא ברכה‪.‬‬
‫כלאים‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫כלאי בהמה‪ )1 :‬איסור הרבעת מין שאינו במינו (אין לשנות סדרי בראשית)‪ )2 .‬אין לרתום‬
‫לעבודה סוגי בהמות שונים (צער בע"ח)‪.‬‬
‫כלאי צמחים‪ )1 :‬כלאי הכרם‪ -‬איסור זריעת גפן וצמחים אחרים יחדיו‪ .‬מרחק של כ‪60-‬‬
‫ס"מ‪ )2 .‬כלאי האילן – איסור לטעת אילנות שונים זה בסמוך לזה‪ .‬האיסור מתייחס‬
‫להרכבה‪ )3 .‬כלאי זרעים‪( .‬אין לשנות סדרי בראשית)‪.‬‬
‫כלאי בגדים‪ :‬איסור תערובת של צמר ופשתן = שעטנז (קין עובד אדמה‪ ,‬הבל רועה צאן –‬
‫סמל למניעת שנאה בין אחים‪ ,‬שפיכות דמים‪ ,‬הרס ואיבה)‪.‬‬
‫שנת שמיטה‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫"ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא דיני שביעית)‪ .‬כל העבודות שמטרתן השבחת הצמח‬
‫ושגשוגו – אסורות הן בשנה השביעית ואילו עבודות האדמה שנועדו מניעת הפסד ונזק‬
‫לעולם הצמח מותרות‪.‬‬
‫פירות אדמה ‪ -‬איסור עבודת הזריעה והקצירה‪.‬‬
‫פירות האילן –איסור עבודת הזמירה והבצירה‪.‬‬
‫יש להפקיר את יבולי השנה השביעית ולנטוש את הבעלות עליהם באופן מוחלט‪.‬‬
‫יבול זה מותר באכילה אסור במסחר‪.‬‬
‫נמצאו תחליפים לגידולי קרקע – גידולי מים‪ ,‬גידולי חצץ‪ .‬מותרים במסחר‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫ז‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫הצד הרעיוני –צו סוציאלי‪ ,‬המחנך לשוויוניות בין המעמדות השונים‪.‬‬
‫שנת מנוחה לשדה – להחליף כוח לקראת ‪ 6‬השנים הבאות‪.‬‬
‫פרוזבול – תקנת סנהדרין (לאחר חורבן בית המקדש) שנועדה לאפשר מתן הלוואות ללא חשש‬
‫שמיטה (ביטול החובות לאחר ‪ 7‬שנים)‪ ,‬כי המלווה מוסר חובותיו לגבייה באמצעות בית‪-‬דין לפני‬
‫שנת שמיטה‪ ,‬וכך לא בוטלו החובות למרות שנת השמיטה‪.‬‬
‫יובל – כל ‪ 50‬שנה (‪ 7‬שמיטות)‪ ,‬משחררים עבדים עבריים‪ ,‬ומחזירים קרקעות לבעליהם‬
‫המקוריים‪ .‬המטרה היא למחוק את הבדלי המעמדות שנוצרו בעם‪ .‬כיום לא נהוג יובל כי לא כל‬
‫העם נמצא בא"י‪.‬‬
‫חיי משפחה‬
‫מצוות הבן על האב – מצוות האב על הבן‪ :‬האב חייב בבנו – למולו‪ ,‬לפדותו‪ ,‬ללמדו תורה‪ ,‬להשיאו‬
‫אישה וללמדו אומנות ויש אומרים אף להשיטו במים (ללמדו לשחות)‪ .‬מתוך הגמרא‪.‬‬
‫ברית מילה‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫ט‪.‬‬
‫י‪.‬‬
‫יא‪.‬‬
‫יב‪.‬‬
‫יג‪.‬‬
‫יד‪.‬‬
‫טו‪.‬‬
‫טז‪.‬‬
‫יז‪.‬‬
‫יח‪.‬‬
‫יט‪.‬‬
‫ביום השמיני להולדת הבן‪ ,‬מתקיימת ברית מילה‪.‬‬
‫אסור למול בפחות משמונה ימים‪.‬‬
‫ברית כביטוי לקשר שבין עם ישראל והקב"ה‪.‬‬
‫ברית גם שווה לפירוש של אות‪ ,‬סימן‪.‬‬
‫ברית המילה דוחה שבת ואפילו יום הכיפורים‪ .‬רק במקרה של ספק (למשל נולד בין‬
‫השמשות)‪ ,‬ניתן לדחות את המילה‪.‬‬
‫אין למול אם משקל התינוק מועט מידי ‪ /‬חלה בצהבת או מכל סיבה אחרת עפ"י רופא‪ .‬מן‬
‫היום שנתרפא סופרים ‪ 7‬ימים‪.‬‬
‫בבית כנסת ביום שבת מתקיימת הברית לאחר תפילת שחרית ולפני מוסף‪.‬‬
‫ביום רגיל נערכת ברית המילה לאחר שחרית‪.‬‬
‫נערכת במעמד ‪ 10‬אנשים ויש לערכה בצמוד לסעודת מצווה‪.‬‬
‫‪ 3‬שלבים למילה‪ :‬מילה‪ ,‬פריעה ומציצה‪.‬‬
‫הברית מתבצעת על כיסאו של אליהו הנביא‪.‬‬
‫כמכניסים את התינוק נהוג לקום ולאמור "ויעמד כל העם בברית" והכל מברכים בקול‬
‫"ברוך הבא"‪.‬‬
‫על ברכיים צמודות של הסנדק היושב על הכיסא מונח התינוק‪.‬‬
‫אומרים ברכות‪ ,‬שמע ישראל ‪ 2X‬הושיעה נא ‪ 2X‬הצליחה נא ‪.2X‬‬
‫המוהל מבקש רשות מהאב למול את ילדו‪.‬‬
‫את הערלה משליכים למצבור של חול שהוכן מראש‪.‬‬
‫נותנים לתת וולד את שמו‪.‬‬
‫ברכות‪ ,‬הודיה לקב"ה‪.‬‬
‫היולדת חייבת בברכת הגומל‪.‬‬
‫בהולדת בת מעניקים לה את שמה במעמד העלייה לתורה של אביה‪.‬‬
‫כסא אליהו – הכסא שעליו יושב הסנדק ועל ברכיו הרך הנולד‪ .‬נקרא כך משום שכאשר ברח‬
‫אליהו מנביאי הבעל אמר לה' שהעם זנח את בריתו איתו‪ .‬ה' הבטיח לאליהו שהוא יחזה בעיניו‬
‫בחידוש הברית בינו לעם‪.‬‬
‫פדיון הבן‬
‫בס"ד‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫פדיון הבן היא מצוות עשה מתרי"ג מצוות לפיה חייב האב לפדות בן שהוא בכור לאמו‬
‫לאחר שחלפו ‪ 30‬יום מלידתו‪ ,‬על ידי תשלום חמישה שקלים (בלשון חז"ל סלעים)‪ ,‬שהם‬
‫מטבעות כסף טהור‪ ,‬או חפץ השווה לסכום זה‪ ,‬לידי אדם שהוא כהן‪.‬‬
‫יתום או מי שלא נפדה על ידי אביו‪ ,‬חייב לפדות את עצמו לכשיגדל‪.‬‬
‫מצוות פדיון בכור מופיעה בתורה מספר פעמים‪ ,‬לראשונה בספר שמות יג‪ ,‬יג‪..." :‬וכל‬
‫בכור אדם בבניך תפדה"‪.‬‬
‫טעם המצווה מבוסס על הקדשת הבכורים לעבודת המשכן‪ ,‬בעקבות הצלת בכורי ישראל‬
‫בזמן מכת בכורות במצרים‪ .‬לאחר שחטאו ישראל בחטא העגל‪ ,‬החליפו הכוהנים והלויים‬
‫את הבכורים‪ ,‬והבכורים נדרשו לפדות את עצמם מאת הכוהנים (במדבר ג מד)‪.‬‬
‫בכור החייב בפדיון‪ ,‬הוא בן זכר שהינו פטר רחם לאימו‪ ,‬כלומר הוולד הראשון שנולד‬
‫לאם ללא הפלות קודמות‪ ,‬שנולד בלידה טבעית ולא בניתוח קיסרי (יוצא דופן)‪ .‬לעניין‬
‫פדיון הבן‪ ,‬הילד נחשב לבכור גם אם לאביו יש ילדים יותר גדולים מאמהות אחרות‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬לעניין ירושה‪ ,‬הבכור הוא הבן הראשון שנולד לאביו‪.‬‬
‫אם האב הוא כהן או לוי‪ ,‬או האם הינה בת כהן או בת לוי‪ ,‬הבכור אינו חייב בפדיון‪.‬‬
‫טקס הפדיון‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫נהוג לערוך את הטקס ברוב עם וללוותו בסעודה חגיגית המוגדרת בהלכה כסעודת מצווה‪.‬‬
‫את התינוק מלבישים בבגדי פאר‪ ,‬והנשים מקשטות אותו בתכשיטי הזהב שלהן‪ .‬התינוק‬
‫מובל על מגש כסף וכרית רקומה‪ ,‬ומוגש לידי הכהן‪.‬‬
‫האב אומר‪ִ :‬א ְש ִתי הַּ יִ ְש ְראֵ לִ ית יָׁלְ ָׁדה לִ י בֵ ן זֶ ה הַּ בְ כוֹר‪ :‬זֶ ה בְ נִי בְ כו ִֹרי‪ .‬וְ הוא פֶ טֶ ר ֶרחֶ ם לְ ִאמ ֹו‬
‫הַּ יִ ְש ְראֵ לִ ית‪ .‬וְ הַּ ָׁקדוֹש בָׁ רוְך הוא ִצוָׁ ה לִ פְ דוֹתוֹ‪ֶ .‬שנֶאֱ מַּ ר (במדבר יח‪,‬טו) ופְ דויָׁו ִמבֶ ן ח ֶֹדש‬
‫ִתפְ ֶדה‪ .‬בְ עֶ ְרכְ ָך כֶסֶ ף חֲ מֵ שֶ ת ְש ָׁקלִ ים בְ שֶ ֶקל הַּ קו ֶֹדש‪ .‬עֶ ְש ִרים ג ֵָׁרה הוא‪ .‬וְ נֶאֱ מַּ ר‪( .‬שמות יג‪,‬ב)‬
‫ָאדם ובַּ בְ הֵ ָׁמה לִ י הוא‪.‬‬
‫ַּק ֶדש לִ י כָׁל בְ כוֹר פֶ טֶ ר כָׁל ֶרחֶ ם בִ בְ נֵי יִ ְש ָׁראֵ ל בָׁ ָׁ‬
‫יתן לִ י בִ נְָך בְ כו ֶֹרָך ֶשהוא פֶ טֶ ר ֶרחֶ ם לְ ִאמוֹ‪ .‬א ֹו בָׁ עִ ית‬
‫הכהן שואל את האב‪ :‬מַּ ה בָׁ עִ ית ְטפֵ י‪ .‬לִ ֵ‬
‫לִ פְ דוֹת ֹו בְ עַּ ד חָׁ מֵ ש ְסלָׁעִ ים כְ ִד ְמחַּ יַּיבְ ת ִמ ְדאו ַֹּריְ יתָׁ א‪ .‬תרגום מארמית‪ :‬במה רצונך יותר בבנך‬
‫או בתשלום חמישה סלעים ?‬
‫האב משיב לכהן‪ :‬חָׁ פֵ ץ אֲ נִי לִ פְ דוֹת אֶ ת בְ נִי וְ הֵ ילְָׁך ְדמֵ י פִ ְדיוֹנ ֹו כְ ִד ְמחַּ יַּיבְ ִתי ִמ ְדאו ַֹּריְ יתָׁ א‪:‬‬
‫האב מברך ברכת המצוות‪ :‬בָׁ רוְך וכו' אֲ שֶ ר ִק ְדשָׁ נו בְ ִמ ְצו ָֹׁתיו וְ ִצוָׁ נו עַּ ל פִ ְדיוֹן הַּ בֵ ן‪ ,‬וברכת‬
‫שהחיינו‪ :‬בָׁ רוְך וכו' שֶ הֶ חֱ יָׁנו וְ ִקיְ מָׁ נו וְ ִהגִ יעָׁ נו לַּזְ מַּ ן הַּ זֶ ה‪.‬‬
‫האב נותן לכהן את כסף הפדיון‪ ,‬ולוקח את בנו‪.‬‬
‫הכהן מברך על גביע יין ברכת בורא פרי הגפן‪.‬‬
‫הכהן מניח את ידיו על ראש הבן ומברך אותו בברכת כוהנים‪.‬‬
‫יש המניחים על מגש הכסף קוביות סוכר ושיני שום‪ ,‬כדי לאפשר למספר רב של אורחים‬
‫ובני משפחתם ליהנות משיירי סעודת המצווה‪ ,‬שהיא נדירה יחסית‪ ,‬ולמשתתפים בה‬
‫מצווה רבה‪.‬‬
‫בר מצווה‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫בר מצווה הוא הכינוי ליום ההולדת ה‪ 13-‬של נער לפי המסורת היהודית‪.‬‬
‫מצוות האב‪ .‬והגדת‪ ,‬ושיננת – חינוך הבן מוטל בתורה על האב‪.‬‬
‫חל במלאת לנער ‪ 13‬שנים‪" .‬בן ‪ 5‬למקרא – בן ‪ 10‬למשנה – בן ‪ 13‬למצוות" (מסכת אבות)‪.‬‬
‫טקס בר המצווה נחלק לשניים‪:‬‬
‫‪ ‬טקס הנחת תפילין המתקיים באמצע השבוע‪ .‬על פי רוב משולב עם עלייה לתורה‬
‫ביום שני או יום חמישי או יום אחר באמצע השבוע בו קוראים בתורה‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫‪ ‬עלייה לתורה הנערכת בשבת‪ ,‬כאחד הקרואים המבוגרים‪.‬‬
‫בקהילות רבות נהוג לקיים רק את החלק השני של הטקס‪ ,‬אך ישנן קהילות לא‬
‫מעטות המקיימות את שני החלקים‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫האב מברך ברכה מיוחדת‪ :‬ברוך שפטרני – תודות האב לה' שזיכה אותו בבן‪ ,‬אותו גידל‬
‫וחינך‪ ,‬עד שיצא מרשותו ועומד כיום ברשות עצמו‪.‬‬
‫מטר של סוכריות – ימתקו להם כל ימיהם‪.‬‬
‫מצווה לערוך סעודה בה חתן בר המצווה קורא דרשה ומודה להוריו‪.‬‬
‫האם על הנער לומר שהחיינו‪ ,‬כאשר התחיל בהנחת התפילין כמצוות "עשה" מן התורה?‬
‫אחד הפסוקים קבע כי כדי לפתור שלה זו רצוי לרכוש עבור חתן בר המצווה בגד חדש בעל‬
‫ערך וכשהוא מגיע למצוות ילבש את הבגד ויברך עליו "שהחיינו" ובכך יתכוון גם לפטור‬
‫את כלל המצוות שבעולם‪ ,‬שבהן הוא מתחייב לראשונה בחייו‪.‬‬
‫חופה וקידושין‬
‫בראשית פרק א' ופרק ב' מתוארת בריאת האיש והאישה‪ ,‬זכר ונקבה‪ .‬לפי דין התורה מתקשרת‬
‫אישה לאיש בקשר של הקדשה וייעוד באחת משלוש הדרכים‪:‬‬
‫א‪ .‬קניין ביאה – קידושין (=אירוסין) ע"י ביאה ("בא עליה") יצר בעיות ומכשולים בטהרת‬
‫הכוונות בביאה‪.‬‬
‫ב‪ .‬קניין שטר – "קידושי שטר" – "הרי את מקודשת לי בשטר זה"‪.‬‬
‫ג‪ .‬קניין כסף או שווה כסף – "כי יקח איש אישה"‪.‬‬
‫בימינו‪ ,‬משלושת אלה נשאר המנהג לקדש אישה בקידושי כסף בלבד‪-‬הטבעת‪ .‬עליה להיות שווה‬
‫מינ' פרוטה‪.‬המשפט "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל" הוא ביטוי המופיע במעמד‬
‫הקידושין‪ .‬דת משה –מן התורה מקור המנהג הלקיחה בכסף‪ ,‬מנהג ישראל – המקור לקידוש‬
‫בטבעת‪ .‬מקודשת – אסורה על יתר האנשים‪.‬‬
‫בעבר הייתה הפרדה בין קידושין (=אירוסין) לבין נישואין‪ .‬היום שניהם מתקיימים ביחד בטכס‪.‬‬
‫כיום אירוסין הינו במעמד של התקשרות‪ ,‬התחייבות הדדית להינשא בבא היום‪.‬‬
‫יום החופה נקבע על פי המועד המתאים לקיום יחסי אישות בליל הכלולות‪ .‬הכלה חייבת בטבילה‬
‫לפני כניסתה לחופה‪.‬‬
‫הכתובה היא שטר המוקדש למגילת זכויותיה של האישה כפי שמתחייב להן הבעל‪ .‬נחתמת ביום‬
‫החופה במעמד שני עדים וחתימת החתן‪ .‬מתחייב להגשים שלוש זכויות לאשתו‪ :‬שארה (מזון)‪,‬‬
‫כסותה (לבוש ובגד) ועונתה (יחסי אישות)‪ .‬נוסח הכתובה הוא בארמית‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫כיסוי ההינומה – סמל לכל שהחתן נותן חסותו על בת זוגו‪.‬‬
‫החופה עצמה קשורה למעמד הר סיני‪.‬‬
‫שבע ברכות – נאמרות לפני שבירת הכוס תחת החופה‪ ,‬וכן בסעודות של השבוע שלאחר‬
‫החופה‪ ,‬לכבודם של בני הזוג‪ .‬נאמרות בצירוף ל"ברכת המזון"‪.‬‬
‫שבירת הכוס – לזכר בהמ"ק‪.‬‬
‫טהרת המשפחה‬
‫טהרת המשפחה היא כינוי למכלול הדינים וההלכות של ההרחקה בין איש לאשתו בימים בהם‬
‫האישה נידה‪ .‬חלק מדיני ההרחקות הללו נוהג רק לגבי בני זוג נשואים‪ ,‬ותכליתם היא שלא יבואו‬
‫לידי מכשול‪ ,‬בשל חייהם המשותפים של בני הזוג‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫להמתין עד תום ימי המחזור‪.‬‬
‫לקיים "הפסק טהרה"‪ .‬עם תום המחזור על האישה לרחוץ במים חמים ולנקות את‬
‫נרתיקה משאריות דם‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬אם נמצאה נקיה‪ ,‬עליה ללבוש בגדים נקיים ולהחליף‬
‫מצעים‪.‬‬
‫לספור שבעה נקיים‪ .‬ספירת שבעה ימים שלאחר הפסק טוהרה‪ ,‬שבכל אחד מהם בודקת‬
‫האישה את נרתיקה לרמזים של דם‪ .‬אם לא נמצאו כאלה היא רשאית לטבול במקווה‪.‬‬
‫לטבול כדין במקווה טהרה‪.‬‬
‫להרחקה בימי הנידה נוספה במרוצת הדורות משמעות רעיונית רחבה בתחום המחשבה היהודית‪-‬‬
‫תורנית‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬נטען שההרחקה מבטאת את החשיבות של פיתוח חיי הרוח בזוגיותם של איש ואשתו‪.‬‬
‫האיסור לקיים יחסי אישות ולגעת זה בזו מחייב את בני הזוג להמיר את המגע הגופני בקשר‬
‫מילולי‪ .‬האיסור מאפשר לבני הזוג להעלות ולרומם את הקשר ביניהם מקשר גופני וחומרי לקשר‬
‫רוחני ועמוק‪ ,‬המתפתח על ידי שיח מילולי‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬ההרחקה יוצרת מפגש מחודש של בני הזוג מדי חודש‪ .‬בכל חודש ישנם ימים של השהיה‪,‬‬
‫ציפייה‪ ,‬התאפקות והתגברות על היצר‪ ,‬ובכל חודש בני הזוג נפגשים מחדש ‪ -‬כמו ביום החתונה ‪-‬‬
‫ומממשים מחדש את אהבתם‪ ,‬וכך הזוגיות מתחדשת ומתפתחת‪.‬‬
‫דיני אבלות‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫ט‪.‬‬
‫י‪.‬‬
‫יא‪.‬‬
‫יב‪.‬‬
‫יג‪.‬‬
‫יד‪.‬‬
‫טו‪.‬‬
‫לשבת שבעה‪ :‬בראשית נ' – נוהג יוסף "ויעש לאביו אבל שבעת ימים"‪.‬‬
‫‪ 30‬יום אבל‪ -‬פטירת משה "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום ויתמו‬
‫ימי בכי אבל משה"‪ .‬איסור גילוח ותספורת‪ ,‬בילוי ובידור‪.‬‬
‫שנת אבל – פטירת רבי יהודה הנשיא‪ ,‬מסדר המשנה‪ :‬נאמר בתלמוד כי התאבלו עליו‬
‫תריסר ירחים‪.‬‬
‫על מי חייבים להתאבל‪ 7 ,‬קרובים (חל גם על הכוהן)‪ -‬אב‪ ,‬אם ‪,‬אח‪ ,‬אחות‪ ,‬בן‪ ,‬בת אישה‬
‫(או בעל)‪.‬‬
‫יום הפטירה‪ :‬אדם גוסס‪ ,‬יש לעמוד סביב מיטתו ולומר יחד עמו את הוידוי‪ ,‬הנאמר ביום‬
‫הכיפורים‪ .‬לאחריו נוהגים לומר פרקי תהילים‪ :‬אשא עיני אל ההרים (קכא) ממעמקים‬
‫קראתיך ה' (קל) ישב בסתר עליו (צא)‪ .‬כשקרבה עת יציאת הנשמה‪ :‬פעם ‪" 1‬שמע ישראל"‬
‫‪ 3‬פעמים "ברוך שם"‪ 7 ,‬פעמים "ה' הוא האלוקים" ופעם אחת "ה' מלך‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬ה' ימלוך‬
‫לעולם ועד"‪.‬‬
‫אנינות‪ :‬צער עמוק שבלב‪ -‬ביום הראשון לפטירה והלילה שאחרי יום הפטירה‪ .‬משמעותו‬
‫פטור מכל המצוות‪ ,‬לא אוכלים בשר ולא שותים יין‪.‬‬
‫קבירה ומסע הלוויה – קוברים בד"כ באותו יום אלא אם שבת או יום טוב או מתוך כבוד‬
‫למת‪ .‬מתכנסים "בית מועד לכל חי" בשערי בית העלמין‪ .‬מקריאים הספד‪ ,‬חזן אומר‬
‫פסוקים כגון‪" :‬הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה; דע מאין באת‪ ,‬ולאן‬
‫אתה הולך‪ ,‬ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון"‪.‬‬
‫לאחר מכן נאמר קדיש יתום‪.‬‬
‫קריעה‪ -‬נציג חברה דקישא – קורע בדש בגדו של האבל ואז האבל אומר‪" :‬ברוך אתה ה'‬
‫אלוהינו מלך העולם‪ ,‬דיין האמת"‪.‬‬
‫ליווי המת אל קבר ישראל‪.‬‬
‫לאחר הלוויה המלווים נוטלים ידיים ללא ניגובם‪ .‬להשאיר זיכרון‪.‬‬
‫ניחום אבלים‪":‬המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה‬
‫עוד"‪.‬‬
‫סעודת הבראה – מכינים לאבלים בשובם מן ההלוויה‪.‬‬
‫ישיבת שבעה; אסורה רחיצה או סיכה‪ ,‬אין לקיים יחסי אישות‪ .‬האבלים אינם רשאים‬
‫לעסוק במלאכה "והפכתם חגיכם לאבל"‪ .‬אפילו אסור ללמוד בימי האבל‪ ,‬אלא אם‬
‫עוסקים בדברי תורה והלכה הנוגעים לנושאי האבלות‪ .‬במשך השבעה אסורה על האבלים‬
‫על היציאה מפתח הבית (פרט לשבת)‪.‬‬
‫מצווה רבה היא לדאוג למניין קבוע שיתכנס בבית האבלים מידי בוקר וערב‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫טז‪ .‬תום השבעה‪ -‬יש להחליף את הבגד לבגדים רגילים אך לא חדשים‪ .‬ומותר לצאת‬
‫לעיסוקים הרגילים‪.‬‬
‫יז‪ .‬יום ה‪ :30-‬עריכת אזכרה בקבר‪.‬‬
‫אהבת הרע‪" :‬ואהבת לרעך כמוך"(ויקרא) האדם נברא בצלם האלוקים ועל כל אחד מטלת‬
‫החובה לאהוב את זולתו‪ .‬מצוות שבין אדם לחברו הינן חובה גמורה כמצוות שבין האדם למקום‬
‫והן מקיפות את שטחי החיים‪.‬‬
‫גמ"ח‪ :‬מצווה לעזור ולסייע לזולת בכל התחומים האפשריים‪ :‬הושטת עזרה כספית או סיוע‬
‫חומרי אחר‪ ,‬נתינת עצה הוגנת‪ ,‬עידוד ועוד‪ .‬גמ"ח היא מצווה שאדם אוכל את פירותיהן בעולם‬
‫הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא‪ .‬זהו היסוד עליו נבנית חברה החיה לפי דיני התורה ודרכה‬
‫המוסרית‪ .‬לדוגמא‪ :‬צדקה‪ ,‬הכנסת כלה‪ ,‬ביקור חולים‪ ,‬נחום אבלים ועוד‪.‬‬
‫לשון הרע‪" :‬לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא)‪ .‬נאסר עלינו לדבר דברי רכילות‪ .‬אם הדברים‬
‫שמספרים עלולים לגרום לשנאה או לסכסוך‪ ,‬אפילו אם הדברים אמת‪ ,‬הרי הם אסורים‪ .‬אם כלול‬
‫בדברים‪ ,‬שקר עוון המכל חמור יותר‪.‬‬
‫אסור לשמוע‪ ,‬להשמיע או להאמין לדברים אלו‪.‬‬
‫הימנעות מדיבורים אסורים‪ ,‬והסתכלות על הזולת בעין טובה שאינה מחפשת פגמים וחסרונות‪,‬‬
‫יוצרת אווירה טהורה‪ ,‬אווירה של מעשים טובים ושל שלמות‪.‬‬
‫אונאה‪ :‬הנהגה בענ ייני ממון חייבת להתנהל בצדק ובמישרים‪ .‬אסור להונות את הזולת‪ ,‬לרמותו‬
‫או לשקרו‪ .‬אונאה היא מצב שבו שולם מחיר גבוה מדי או נמוך מדי תמורת חפץ מסוים ‪ -‬בסטייה‬
‫של לפחות שישית מסכום הכסף ששולם‪ .‬המונה את חברו במקרה זה עובר על מצוות לא תעשה ‪-‬‬
‫"אל תונו איש את אחיו" (ויקרא כה‪ ,‬יד)‪ ,‬ועליו להשיב את הפער בין המחיר ששולם למחיר‬
‫האמיתי‪ .‬איסור אונאה מתייחס גם להתחייבויות‪ :‬ראוי לאדם לעמוד בדיבורו ולהיות אחראי‬
‫למוצא פיו‪.‬‬