תשובות בחשמל

‫‪420‬‬
‫קיץ תשע"ה (‪ - )2015‬התשובות‬
‫ב‪ .‬מהירות התפשטות הגל בחבל‪:‬‬
‫‪EQ‬‬
‫‪v = lf = 0.4 · 0.25 = 0.1 m/s‬‬
‫ג‪ .‬כעבור ‪ 2‬שניות‪ ,‬שהם מחצית זמן המחזור‪,‬‬
‫הנקודה ‪ P‬תהיה בנקודה ‪.d‬‬
‫נימוק‪ :‬הגל הנתון הוא גל רוחב ולכן כל נקודה‬
‫נעה בכיוון מאונך לכיוון ההתפשטות‪ .‬במחצית‬
‫זמן מחזור הנקודה ‪ P‬נעה מ‪ y = +A -‬ל‪.y = –A -‬‬
‫‪EB‬‬
‫‪B‬‬
‫‪Eq‬‬
‫(‪ )2‬הפוטנציאל החשמלי בנקודה ‪ B‬שווה לאפס‪.‬‬
‫נימוק‪ :‬פוטנציאל הוא גודל סקלרי‪ ,‬וערכי‬
‫הפוטנציאל בנקודה ‪ B‬הודות למטענים ‪ Q‬ו‪q -‬‬
‫מנוגדים בסימנם ושווים בגודלם‪.‬‬
‫תשובות‬
‫אלקטרומגנטיות‬
‫‪ .1‬א‪ .‬המטען ‪ Q‬חיובי‪.‬‬
‫נימוק‪ :‬קו שדה מוגדר כקו שכיוונו (ליתר דיוק‬
‫כיוון המשיק לו) בכל נקודה הוא כיוון הכוח‬
‫שהיה פועל על מטען בוחן חיובי שהיה מוצב‬
‫בנקודה זו‪.‬‬
‫כיוון השדה החשמלי בשאלה שלנו הוא‬
‫“החוצה מהמטען”‪ ,‬זה אומר שאם יוצב מטען‬
‫בוחן (חיובי) יופעל עליו על ידי המטען ‪ Q‬כוח‬
‫דחייה‪ .‬מכאן ש‪ Q -‬חיובי‪.‬‬
‫ה‪ .‬העבודה הדרושה כדי להעביר את המטען מ‪-‬‬
‫ישירות ל‪ D -‬היא ‪.WN→D = –15 · 10–3 J‬‬
‫‪N‬‬
‫נימוק‪ :‬אפשר לבטא עבודה של כוח חיצוני‬
‫שמעביר מטען מנקודה אחת לאחרת על ידי‬
‫הביטוי ‪ DV ;qDV‬מנוגד למקרה הקודם‪ ,‬לכן‬
‫לעבודה סימן מנוגד‪.‬‬
‫‪ .2‬א‪ .‬תרשים המעגל החשמלי‪:‬‬
‫‪V‬‬
‫ב‪ .‬הביטוי לעוצמת שדה חשמלי הוא‪:‬‬
‫‬
‫מכאן‪:‬‬
‫‪Q‬‬
‫‪Q‬‬
‫‪& 100 = 9 ·10 9‬‬
‫‪r2‬‬
‫‪0.1 2‬‬
‫‪E = k‬‬
‫‪Q = 19 ·10 –9 C‬‬
‫‪A‬‬
‫ג‪ .‬המטען ‪ q‬שלילי‪ ,‬וערכו המוחלט שווה ל‪.Q -‬‬
‫נימוק‪ :‬אפשר לראות בתרשים שקווי השדה‬
‫יוצאים מ‪ Q -‬ונכנסים ל‪ ,q -‬מכאן ש‪ q -‬מטען‬
‫שלילי‪ .‬מהסימטריה של קווי השדה ביחס לישר‬
‫‪ ,‬נובע כי גודלי המטענים שווים‪.‬‬
‫ד‪ )1( .‬עוצמת השדה בנקודה ‪ B‬שונה מאפס‪.‬‬
‫נימוק‪ :‬שדה חשמלי הוא גודל וקטורי‪ .‬השדה‬
‫השקול בנקודה ‪ B‬מכוון שמאלה‪ ,‬כפי שמוצג‬
‫באיור‪.‬‬
‫ב‪ )1( .‬מתח ההדקים לפני שסוגרים את המפסק‬
‫הוא ‪.V1 = ε‬‬
‫ לאחר שסוגרים את המפסק עובר זרם‬
‫חשמלי במעגל‪ ,‬לכן מתח ההדקים הוא‪:‬‬
‫‪.V2 = ε – Ir‬‬
‫אפשר לראות שמתקיים‪.V1 > V2 :‬‬
‫הערה‪ :‬אומנם בשאלה נאמר שהערך הרשום על‬
‫‪421‬‬
‫קיץ תשע"ה (‪ - )2015‬התשובות‬
‫‪RT = 34.5W‬‬
‫‬
‫הסוללה‪ ,1.5V ,‬הוא הכא"מ של הסוללה‪ ,‬אבל‬
‫חישוב עוצמת הזרם במעגל הטורי‪:‬‬
‫לאמיתו של דבר במציאות הכא"מ גדול יותר‬
‫‪e‬‬
‫‪230‬‬
‫‪I = R = 34.5 = 6.67A‬‬
‫ממה שרשום על הסוללה‪ .‬אפשר להיווכח על ‬
‫‪T‬‬
‫כך על ידי מדידה פשוטה‪.‬‬
‫(‪)2‬‬
‫לאחר הצבה‪:‬‬
‫פתרון המשוואה‪:‬‬
‫‪P = I2R‬‬
‫(‪ )2‬ההספק‪:‬‬
‫הביטוי לכמות החום המתפתחת‪:‬‬
‫‪V2 = ε – Ir‬‬
‫‬
‫‪1.35 = 1.5 – 0.3r‬‬
‫‪Q = P · t = I2R · t‬‬
‫הצבה‪:‬‬
‫‪r = 0.5 W‬‬
‫‬
‫ג‪ .‬התיל המוליך חסר ההתנגדות גורם לאיפוס‬
‫מתח ההדקים‪.V3 = 0 :‬‬
‫אך מתקיים‪ · r :‬קצר‪V3 = e – I‬‬
‫אחרי הצבה‪ = 3A :‬קצר‪ · 0.5 ⇒ I‬קצר‪0 = 1.5 – I‬‬
‫ד‪ )1( .‬מהתצלום רואים שהתלמידים חיברו הנורית‬
‫בחיבור מקביל לנורית הראשונה‪ .‬בחיבור כזה‬
‫ההתנגדות השקולה קטנה‪ ,‬לכן הוריית מד‪-‬‬
‫הזרם גדולה מ‪.0.3 A -‬‬
‫(‪ )2‬לפי הנוסחה למתח הדקים‪ ,‬כאשר הזרם‬
‫הכולל במעגל גדל‪ ,‬מתח ההדקים קטן‪ .‬לכן‬
‫הוריית מד המתח קטנה מ‪.1.35 V -‬‬
‫‪Q = 6.672 · 34.5 · 5 · 60‬‬
‫‪Q = 3.05 · 103J‬‬
‫הספק מועיל‬
‫הספק מושקע‬
‫=‪η‬‬
‫‪RI‬‬
‫‪2‬‬
‫‪= = 66.7%‬‬
‫‪^ R + 0.5R h · I 2 3‬‬
‫=‪η‬‬
‫ג‪ .‬הביטוי לנצילות‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‬
‫ד‪ )1( .‬הוריית מד‪-‬הזרם ‪ A1‬גדולה מהוריית מד‪-‬‬
‫הזרם ‪.A2‬‬
‫נימוק בדרך א‪ A1 :‬מודד את הזרם הכללי‬
‫במעגל‪.‬‬
‫‪ A2‬מודד את הזרם באחד הענפים‪.‬‬
‫נימוק בדרך ב‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪8‬‬
‫‪R T = 0.5R + 1.5R = 3R‬‬
‫‪3‬‬
‫‪R‬‬
‫‪8‬‬
‫מכאן‪:‬‬
‫= ‪RT‬‬
‫ה‪ .‬עוצמת זרם חשמלי מוגדרת על‪-‬ידי‬
‫‪I 1 = Re = 3e = 83 Re‬‬
‫‪ .I = Dq/Dt‬לכן ‪ .Dq = IDt‬זרם הנתון ביחידה ‬
‫‪T‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ mA‬אומר כמה מיליקולון עוברים במשך שנייה‬
‫‪8‬‬
‫‬
‫אחת‪ mA · h .‬אומר כמה מיליקולון עוברים‬
‫‪e‬‬
‫‪e‬‬
‫‪2 e‬‬
‫‪I2 = R = 3 = 3 R < I1‬‬
‫‬
‫‪T‬‬
‫במשך שעה‪ .‬כלומר ‪ mA · H‬אומר מהיא כמות‬
‫‪2R‬‬
‫‬
‫המטען העוברת במשך שעה‪.‬‬
‫(‪ )2‬הנצילות של מעגל זה קטנה יותר‪.‬‬
‫נימוק בדרך א‪ :‬ההספק של גוף החימום נשאר‬
‫‪ .3‬א‪ .‬ההיגד הנכון הוא ‪.iii‬‬
‫ללא שינוי‪ ,‬כי בשני המקרים הוא מחובר בטור‬
‫נימוק‪ :‬כל הרכיבים במעגל החשמלי מחוברים‬
‫ל‪ RNF -‬ויחד מקבלים את מתח ההדקים השווה‬
‫בטור‪ .‬כאשר מקטינים את התנגדות הנגד‬
‫לכא"מ‪ .‬אבל מתבזבזת אנרגיה נוספת בקטע‬
‫המשתנה‪ ,‬ההתנגדות של כל המעגל החשמלי‬
‫‪ MN‬של הנגד המשתנה‪.‬‬
‫קטנה‪ ,‬לכן הזרם לכל אורך המעגל גדל‪ ,‬לכן‬
‫נימוק בדרך ב‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫הוריות ‪ A1‬ו‪ A2 -‬גדלות‪.‬‬
‫‪I2 · R‬‬
‫‪1 2‬‬
‫=‪η‬‬
‫< =‬
‫‬
‫‪3‬‬
‫‪6‬‬
‫‪3‬‬
‫ב‪ )1( .‬ההתנגדות הכוללת של המעגל‪:‬‬
‫‪^ 4I 2 h2 · R‬‬
‫‬
‫‪RT = 0.5R + R = 1.5R = 1.5 · 23‬‬
‫‪8‬‬
‫‪422‬‬
‫קיץ תשע"ה (‪ - )2015‬התשובות‬
‫‪TF‬‬
‫‪m = TI = B,‬‬
‫‬
‫‪ .4‬א‪ .‬על‪-‬פי הטבלה‪ ,‬משקל המגנט הוא ‪ ,1.500 N‬כי‬
‫זה הכוח שמופעל על משטח המאזניים כאשר‬
‫מקשרים (‪ )1‬ו‪ )2( -‬נובע כי‪:‬‬
‫רק כוח הכובד מופעל על המגנט‪.‬‬
‫‪ , = 2.78 · 10–3 ⇒ 2.78 · 10–3 = B · 0.1‬‬
‫‪B‬‬
‫מסת המגנט‪:‬‬
‫‪w 1.500‬‬
‫=‬
‫‪= 0.15 kg‬‬
‫‪g‬‬
‫‪10‬‬
‫=‪m‬‬
‫נימוק‪ :‬הוריית המאזניים הולכת וגדלה ככל‬
‫שהזרם הולך וגדל‪.‬‬
‫נימוק‪ :‬מהטבלה רואים שהגדלת הזרם גורמת‬
‫להגדלת הוריית המאזניים‪ .‬מכאן שעל המגנט‬
‫פועל כוח מגנטי כלפי מטה‪ ,‬לכן‪ ,‬על פי החוק‬
‫השלישי של ניוטון‪ ,‬על התיל פועל כוח מגנטי‬
‫כלפי מעלה‪ .‬מכאן נובע‪ ,‬לפי כלל יד‪ ,‬שכיוון קווי‬
‫השדה הוא מ‪ D -‬ל‪ ,E -‬כלומר הקוטב ‪ D‬הוא‬
‫הצפוני‪.‬‬
‫ד‪ )2( + )1( .‬דיאגרמת הפיזור וקו המגמה‪:‬‬
‫)‪F(N‬‬
‫‪0.06‬‬
‫‪0.05‬‬
‫‪0.04‬‬
‫‪0.03‬‬
‫‪0.02‬‬
‫‪0.01‬‬
‫)‪I(A‬‬
‫‪16‬‬
‫‪20‬‬
‫‪12‬‬
‫‪4‬‬
‫‪0‬‬
‫ה‪ .‬חישוב השיפוע של קו המגמה‪:‬‬
‫‪N‬‬
‫‪0.05 – 0‬‬
‫‪m = 18 – 0 = 2.78 · 10 –3 A‬‬
‫‬
‫הביטוי לכוח מגנטי ששדה מגנטי מפעיל על‬
‫תיל הניצב לקווי השדה‪:‬‬
‫‪F = BI,‬‬
‫לכן שיפוע הגרף מקיים‪:‬‬
‫‪ .5‬א‪ )1( .‬זורם זרם בתיל כי השטף המגנטי דרך‬
‫הריבוע משתנה‪.‬‬
‫(‪ )2‬כיוון הזרם מנוגד לכיוון תנועת מחוגי השעון‪.‬‬
‫ג‪ .‬הקוטב ‪ D‬הוא הקוטב הצפוני‪.N ,‬‬
‫‪8‬‬
‫‪B = 2.78 · 10–2 T‬‬
‫מכאן‪:‬‬
‫‬
‫ב‪ .‬לא‪.‬‬
‫(‪)2‬‬
‫(‪)1‬‬
‫נימוק בדרך ראשונה‪ :‬השטף המגנטי הנוצר על‬
‫ידי שדה שכיוונו לתוך הדף הולך וגדל‪ .‬על פי כלל‬
‫לנץ‪ ,‬זרם מושרה זורם כך שהוא יוצר שדה מגנטי‬
‫שמתנגד לשינוי השטף שגרם להיווצרות הזרם‪ .‬לכן‬
‫אם כיוון הזרם יהיה כפי שציינו למעלה‪ ,‬הוא יצור‬
‫שטף מגנטי “מהדף החוצה”‪.‬‬
‫‪CD‬‬
‫נימוק בדרך שנייה‪ :‬נסתכל על קטע הצלע‬
‫הנמצא כבר בתוך השדה המגנטי‪ .‬את המהירות‬
‫של קטע זה אפשר לפרק לשני רכיבים‪ :‬רכיב‬
‫שמאונך לתיל‪ ,‬ורכיב המכוון ימינה‪ .‬על פי כלל יד‬
‫עבור הרכיב שמכוון בניצב לתיל‪ ,‬פועל על מטען‬
‫שלילי (אלקטרון) כוח חשמלי שמאלה‪ .‬כוחות אלה‬
‫גורמים לאלקטרונים החופשיים לנוע בכיוון תנועת‬
‫מחוגי השעון‪ .‬כידוע‪ ,‬כיוון הזרם הוא מנוגד לכיוון‬
‫תנועת האלקטרונים ולכן כיוון הזרם הינו מנוגד‬
‫לכיוון תנועת מחוגי השעון‪.‬‬
‫באופן דומה‪ ,‬גם על המטענים השליליים החופשיים‬
‫בקטע הצלע ‪ BC‬הנמצא כבר בתוך השדה המגנטי‬
‫פועל כוח חשמלי הגורם למטענים החופשיים לנוע‬
‫בכיוון מנוגד לכיוון תנועת מחוגי השעון‪.‬‬
‫ב‪ )1( .‬נסמן ב‪ , -‬את אורכו של כל חלק מכל אחת‬
‫מהצלעות ‪ BC‬ו‪ CD -‬שחדר לשדה המגנטי‪.‬‬
‫אורך זה מקיים‪, = v sin 45˚t = 1 vt :‬‬
‫‪2‬‬
‫לכן המשטח של המסגרת שבו יש שטף מגנטי‬
‫הוא ריבוע ששטחו ‪A = ,2 = 0.5v2t2‬‬
‫‪423‬‬
‫קיץ תשע"ה (‪ - )2015‬התשובות‬
‫‪φ = BA = 0.5Bv2t2‬‬
‫לכן השטף‪:‬‬
‫ה‪ .‬באור לבן פס האור המרכזי יהיה לבן כי בפס זה‬
‫כל אורכי הגל מקיימים התאבכות בונה‪.‬‬
‫(‪ )2‬הכא”מ המושרה‪:‬‬
‫)‪dφ d (BA‬‬
‫)‪d (A‬‬
‫)‪d (0.5v 2 t 2‬‬
‫‪ε = dt = dt = B dt = B‬‬
‫‪dt‬‬
‫‬
‫‪e = Bv 2 t‬‬
‫(‪)3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪I = et = Bvt t = Bv 2‬‬
‫ג‪ .‬רואים מהתוצאה שקיבלנו שעוצמת הזרם‬
‫קבועה‪ ,‬כי ‪ v‬ו‪ B -‬קבועים‪.‬‬
‫קרינה וחומר‬
‫‪ .1‬א‪ .‬בהתאבכות גלים משני מקורות שווי‪-‬מופע‪,‬‬
‫התנאי שיהיה מקסימום בנקודה מסוימת הוא‬
‫שהפרש המרחקים של הנקודה משני המקורות‬
‫יהיה שווה למספר שלם של אורכי גל‪.‬‬
‫‪S1Pn – S2Pn = nl‬‬
‫בכתיב מתמטי‪:‬‬
‫(‪)1‬‬
‫ב‪ .‬אין משתמשים בסרגל ובביטוי (‪ )1‬לעיל‪ ,‬כי‬
‫הפרש המרחקים מהמקורות לנקודה הוא‬
‫מסדר גודל של אורך הגל‪ ,‬ואורך הגל של אור‬
‫נראה קטן מאוד ביחס למרווח בין השנתות של‬
‫הסרגל‪ ,‬כלומר הביטוי ‪ nl‬קטן מאוד ביחס לאי‪-‬‬
‫הוודאות (לשגיאה) של הסרגל‪.‬‬
‫ג‪ .‬המרחק באור כחול קטן יותר‪.‬‬
‫נימוק‪ :‬אורך הגל של אור כחול קטן יותר‪,‬‬
‫לכן תבנית ההתאבכות “צפופה” יותר‪.‬‬
‫אפשר להיווכח בכך למשל בעזרת הנוסחה‬
‫‪λ‬‬
‫‪ ; sin θ n = n d‬ככל שאורך הגל ‪ λ‬קטן יותר ‪-‬‬
‫הזווית ‪ qn‬קטנה יותר‪.‬‬
‫‪Tx l‬‬
‫‪l‬‬
‫ד‪ .‬נוסחת יאנג‪ L = d & Tx = L d :‬‬
‫נציב ערכים בקשר האחרון (ביחידה מטר)‪:‬‬
‫‪–9‬‬
‫‬
‫‪440 · 10‬‬
‫‪–3‬‬
‫‪–3 = 5.867 · 10 m‬‬
‫‪0.06 · 10‬‬
‫‪Tx = 0.8‬‬
‫רוחב פס מקסימום באזור המרכזי של תבנית‬
‫ההתאבכות שהתקבלה באור כחול הוא ‪5.867‬‬
‫מ"מ‪.‬‬
‫‪ .2‬א‪ .‬על פי מודל האטום של בוהר‪ ,‬ספקטרום‬
‫הפליטה של אטום המימן הוא בדיד כי‪:‬‬
‫על פי מודל האטום של בוהר פוטון נפלט‬
‫מאטום כאשר האטום עובר מרמה גבוהה לרמה‬
‫נמוכה יותר‪ .‬כיוון שרמות האנרגיה של אטום‬
‫המימן הן בדידות‪ ,‬אנרגיית הפוטון הנפלט‬
‫יכולה לקבל רק ערכים בדידים‪ .‬לכן גם אורכי‬
‫הגל של הפוטונים הנפלטים הם בדידים‪.‬‬
‫ב‪ .‬המשמעות הפיזיקלית של היות האנרגיה‬
‫שלילית היא שהאלקטרון קשור לאטום המימן‪,‬‬
‫כלומר יש להשקיע אנרגיה כדי לעקור את‬
‫האלקטרון מהאטום‪.‬‬
‫ג‪ .‬האפשרות הנכונה היא (‪.)2‬‬
‫נימוק‪ :‬לפי מודל האטום של בוהר רדיוס מסלול‬
‫האלקטרון ברמה מעוררת גדול מרדיוס מסלול‬
‫האלקטרון ברמת היסוד; אפשר להיווכח בכך‬
‫מהתבוננות בנוסחה המבטאת את רדיוסי‬
‫המסלולים המותרים של האלקטרון באטום‬
‫המימן‪ .rn = r1n2 :‬ברמת היסוד ‪ ,n = 1‬וברמות‬
‫מעוררות ‪ ,n > 1‬לכן רדיוס מסלול של רמת‬
‫היסוד‪ ,r1 ,‬קטן מרדיוס מסלול מותר של רמה‬
‫מעוררת‪.rn ,‬‬
‫כאשר אלקטרון עובר מרמה מעוררת לרמת‬
‫היסוד‪ ,‬המרחק של האלקטרון מהגרעין קטן‪,‬‬
‫ועל פי חוק קולון‪ ,‬הכוח החשמלי גדל‪.‬‬
‫ד‪ )1( .‬נחשב את האנרגיה‪ Eph,1 ,‬של פוטון מאלומה‬
‫‪:1‬‬
‫‪E ph,1 = hf1 = 4.14 ·10 –15 · 4 ·10 15 = 16.56 eV‬‬
‫אנרגיית הפוטון גדולה מאנרגיית היינון‬
‫(‪ ,)13.6 eV‬לכן האלקטרון משתחרר‪.‬‬
‫(‪ )2‬נחשב את האנרגיה‪ Eph,2 ,‬של פוטון מאלומה ‪:2‬‬