מלאכת מחשבת

‫"מלאכת מחשבת"‬
‫דיון לעומק בנושאים עיוניים של פרשת השבוע‬
‫‪1‬‬
‫פרשת "תרומה"‬
‫מה בגיליון‪:‬‬
‫‪ (1‬בעניין שבכל כלי משכן נאמר לשון עשיה ביחיד ובארון בלשון רבים‪.‬‬
‫‪ (2‬בעניין שהעלו הנרות וערכו השולחן בעת בניית המשכן‪.‬‬
‫‪" (3‬נחשבה"–הגאון רבי יחיאל הלוי נוביק שליט"א‬
‫"‪ ......‬ממסגר נפשי"‪.‬‬
‫פרק י"ג—המכינה הישיבתית נותנת לר' יוסף שיינדלזון תחושת "מעין‬
‫עולם הבא"‪.‬‬
‫^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^‬
‫בעניין שבכל כלי משכן נאמר לשון עשיה ביחיד ובארון בלשון רבים‪.‬‬
‫הנדון‪ :‬האם המצווה לעשות כלי שרת מוטלת על הכלל‪ ,‬והאם הארון הוא כלי שרת‪.‬‬
‫א‬
‫איתא בפרשה )פר' כ"ה פס' י'( "ועשו את הארון עצי שיטים‬
‫אמתיים וחצי ארכו ואמחה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו"‪.‬‬
‫התורה פותחת בלשון 'ועשו' כדוגמת כל ההתחלה של הפרשה‬
‫'ויקחו לי תרומה' 'וזאת התרומה אשר תקחו מאתם' ואחרי‬
‫כן 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' כך גם ועשו לי את הארון‬
‫וגו'‪ ,‬אלא שתיכף לזה ממשיכה התורה ו"ציפית אותו זהב‬
‫טהור וכו'"‪ .‬בכל העשיות הכל נכתב בלשון יחיד‪ ,‬וצריך ביאור‬
‫בדבר‪.‬‬
‫וכבר עמד בזה ברמב"ן ז"ל וזה לשונו "ועשו ארון‪ ,‬יחזור אל‬
‫בני ישראל הנזכרים למעלה ואחרי כן וציפית אותו ויצקת לו‬
‫וכולן בלשון יחיד‪ ,‬כי משה כנגד כל ישראל‪ ,‬ויתכן שירמוז‬
‫שיהיו כל ישראל משתתפין בעשיית הארון‪ ,‬בעבור שהוא‬
‫קדוש משכני עליון ושיזכו כולם לתורה‪ .‬וכן אמרו במדרש רבה‬
‫)שמות רבה פר' ל"ג ג'( "מפני מה בכל הכלים כתיב ועשית‪,‬‬
‫ובארון כתיב ועשו ארון? אמר ר' יהודה בר' שלום‪ ,‬אמר‬
‫הקב"ה יבואו הכל ויתעסקו בארון כדי שיזכו לתורה"‪.‬‬
‫נראה בזה שאיכא בארון דין מיוחד שיעסקו בו כולם‪ ,‬משום‬
‫דהארון בא לרמז על עסק התורה‪ ,‬וכיון שעסק התורה שייך‬
‫לכולם‪ ,‬לפיכך נכתב בו לשון של רבים‪ ,‬כדי שכל כלל ישראל‬
‫יהיה לו שייכות בזה‪ .‬וצ"ע דמשמע דלולי כן לא היו צריכים‬
‫לכתוב בו לשון רבים‪ ,‬שאין כל הכלל מצווים בעשייתו‪ .‬והלא‬
‫כבר כתב הרמב"ם בסה"מ )מצוה כ'( שכל כלי המקדש‬
‫נכללים בכלל העשה של "ועשו לי מקדש"‪.‬‬
‫והנה בעסק המקדש עצמו‪ ,‬כתב הרמב"ם )פ"א מהלכ' בית‬
‫הבחירה הל' י"ב( "אין בונים את המקדש בלילה‪ ,‬שנאמר ביום‬
‫הקים את המשכן ביום מקימים ולא בלילה וכו'‪ .‬והכל חייבין‬
‫לבנות ולסעד בעצמם ובממונם‪ ,‬אנשים ונשים כמקדש‬
‫המדבר"‪ .‬מתבאר בדברי הרמב"ם‪ ,‬כי חובת הקמת המקדש‬
‫שייכת לכל כלל ישראל‪ ,‬וכיון שכל כלי המקדש נכללים בכלל‬
‫זה‪ ,‬חובת כל ישראל לעשות את כל המקדש‪ ,‬כפי שחייבים‬
‫בבניין בית המקדש‪ ,‬ולכאורה בהאי דינא מונח גם דין הארון‪,‬‬
‫א"כ מהאי טעמא גופא יהיו כל כלל ישראל מצווין לעשות‬
‫את הארון‪ ,‬למה א"כ צריך המדרש לתת טעם מיוחד‬
‫בארון שהוא מצד עסק התורה דמשמע דלולי כן לא‬
‫היו חייבים בו כל כלל ישראל? וכבר עמד בזה מרן‬
‫הגרי"ז הלוי זי"ע‪.‬‬
‫והנה הרמב"ם בסה"מ )מצוה כ'( לא הזכיר את הארון‬
‫ביחד עם כלי המקדש‪ ,‬עליהם נאמר "ועשו לי מקדש"‪,‬‬
‫אלא את המנורה השולחן המזבח‪ .‬וגם בריש הלכ' בית‬
‫הבחירה מנה שבעה כלים‪ ,‬דהוי בכלל המקדש ומצוות‬
‫ועשו לי מקדש‪ .‬ויש להבין‪ ,‬מפני מה השמיט בשניהם‬
‫את הארון? והעלה בזה מרן הגרי"ז זי"ע‪ ,‬דהארון איננו‬
‫מכלל כלי המקדש‪ ,‬אלא כל מטרת עשייתו היא לצורך‬
‫הלוחות‪ .‬וכשאין בו את הלוחות )מאיזו סיבה שלא‬
‫תהיה(‪ ,‬אין חיוב לעשות את הארון מצד מצוות ועשו לי‬
‫מקדש‪.‬‬
‫לפי זה דברי המדרש מבוארים פשוט‪ ,‬מפני מה כתיב‬
‫"ועשית" בכל הכלים בלשון יחיד‪ ,‬דמצד הכשרן למצוותן‬
‫למצוותן ליכא חיוב לכל יחיד לעשותן‪ ,‬אם לא מצד הדין של‬
‫"ועשו לי מקדש"‪ ,‬שעליהם להיות במקדש‪ ,‬כשולחן מזבח‬
‫ומנורה‪ ,‬ברם בהם יש לומר דישנן שתי חיובי עשיה‪ ,‬מצד‬
‫מצוות המקדש ומצד שהן כלי שרת‪ .‬על כן‪ ,‬מצד הדין‬
‫של "ועשו לי מקדש" יהיה חיוב על כל אחד ואחד‬
‫מישראל לסייע בעשיית הכלים הללו‪ .‬אלא שכבר נכללו‬
‫בלאו הכי מצד החפצא של המצוה של "ועשו לי מקדש‬
‫ושכנתי בתוכם" ואין כל עניין לשוב ולחזור בהם את‬
‫החיוב הזה‪ ,‬על כן אמרה התורה בלשון יחיד‪ ,‬לומר לך‬
‫דמצד דין כלי שרת יש עוד חיוב לעשותם כדי שישמשו ככלי‬
‫שרת‪ .‬ומצד זה שבה התורה לומר זאת בלשון יחיד לומר‬
‫דמצד הדין כלי שרת אין חיוב לעשותם כל יחיד ויחיד‪.‬‬
‫והנה הארון איננו לא כלי שרת ולא חלק מדין עשית‬
‫המקדש‪ ,‬ודווקא בזה מדגישה התורה "ועשו ארון עצי‬
‫שיטים" ותמה בזה המדרש‪ ,‬למה השתנה מיתר הכלים‬
‫שנאמרו בלשון יחיד בהמשך‪ ,‬והרי אפילו אינן כלי שרת ומאי‬
‫"מלאכת מחשבת"‬
‫דיון לעומק בנושאים עיוניים של פרשת השבוע‬
‫שנא מכל הני כלי שרת שבהם התורה לא שנתה לכותבם‬
‫בלשון רבים אלא אדרבה בלשון יחיד? על זה מתרץ המדרש‬
‫דיש חשיבות מיוחדת לארון‪ ,‬דאע"פ שאיננו מכלי המקדש ואף‬
‫איננו כלי שרת‪ ,‬רק מקום להנחת לוחות העדות‪ ,‬מכל מקום‬
‫דין מיוחד לארון מצד התורה שניתנת בו כדי שיזכו כולם‬
‫לתורה ולפיכך כתיב בלשון רבים‪.‬‬
‫ב‬
‫ובדרך נוספת כתב ב"גבורת יצחק" על פי דברי ה"ערוך לנר"‬
‫במס' סוכה )מ"א( שמעלה סברא מעניינת‪ ,‬דאפילו לשיטת‬
‫הרמב"ם שכולל את כלי המקדש בכלל דיני עשית המקדש‪,‬‬
‫מכל מקום אינן חטיבה אחת שכל הלכות בית המקדש עליהן‪,‬‬
‫ויצא להסיק חידוש עצום‪ ,‬דהלכה של בניית בית המקדש‬
‫שהינו רק ביום ולא בלילה אינו חל על הכלים‪ ,‬שהרי כלי‬
‫המקדש אינן ממש משכן‪ ,‬תדע שבכל מקום נזכרים המשכן‬
‫וכל כליו‪ ,‬כלומר משכן לחוד וכלים לחוד‪ ,‬לומר לך שהכלים‬
‫אף אם הם חלק מהמשכן אינם ממש כמשכן‪ ,‬לפיכך מותר‬
‫לכתחילה לעשות את המזבח ואת יתר כלי המקדש בלילה‪.‬‬
‫ומינה מסיק ב"גבורת יצחק" דאם נלך בדרך ה"ערוך לנר"‬
‫נראה לחדש דין נוסף‪ ,‬דהנה הרמב"ם )פ"א מהל' בית‬
‫הבחירה הל' י"ב( כורך בכריכה אחת את שתי ההלכות‪ :‬א(‬
‫מצוות בניית בית המקדש היא רק ביום ולא בלילה ב( כלל‬
‫ישראל חייבים לבנות ולסעד בעצמם ובממונם אנשים נשים‬
‫כמקדש המדבר‪.‬‬
‫ולכאורה לא היה צריך הרמב"ם לכלול אותן בהלכה אחת‪,‬‬
‫כי הן שתי הלכות שאינן קשורות זו לזו כלל? אלא לומר לך‬
‫דשתי ההלכות הולכות יחד‪ ,‬מי שנבנה ביום נאמר בו דין שהכל‬
‫מסייעים אותו אנשים ונשים‪ ,‬אבל כלי המקדש שאינם בכלל‬
‫המשכן ונבנים בין ביום ובין בלילה )כפי מסקנת הערוך לנר(‬
‫אינם בכלל ההלכה שהכל חייבים לבנותם ולסייע בעשייתם‪.‬‬
‫ועתה לפי זה יובנו היטב דברי המדרש‪ ,‬דלפיכך בכל הכלים‬
‫כתובה לשון עשיה ביחיד‪ ,‬אף שכלפי המקדש נאמר הדין ועשו‬
‫לי משכן? לומר שהכל בכלל‪ .‬דדווקא משכן עצמו חייבים הכל‬
‫לבנותו‪ ,‬אבל שאר הכלים אינם בכלל זה‪ .‬לפיכך נאמר בכולם‬
‫'ועשית' לומר שאין חיוב על כל אחד ואחד לסייע בגופו‪.‬‬
‫משא"כ בארון כתיב 'ועשו' דהתם יש דין מיוחד שיתעסקו בו‬
‫כולם‪ ,‬כדי שיזכו כולם לתורה‪.‬‬
‫ברם נראה מדברי ה"כסף משנה" דאי אפשר לומר כן‪ ,‬שכן‬
‫כתב מקור לדברי הרמב"ם הנ"ל שיש חיוב שיסיעו כולם‬
‫בהקמת המשכן ממה שכתב הפסוק "ויעשו כל חכמי לב"‪.‬‬
‫עוד מצינו פסוק "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו"‪.‬‬
‫נראה דס"ל לכסף משנה שיש חיוב לסייע בגופו גם בכלי‬
‫המקדש‪ .‬ולפי"ז נצטרך לומר שכל הדיוק בדברי הרמב"ם‬
‫שכרך את שתי ההלכות כאחת אינו בהכרח‪ .‬ואף אם יצדקו‬
‫דברי ה"ערוך לנר" שאין חובה לעשות את הכלים ביום‪ ,‬מכל‬
‫מקום בדין השני שווים כלי המקדש למקדש‪ ,‬כיון שיש פסוק‬
‫מיוחד שמורה שאף בכלי המקדש חייבים כולם לסייע בגופם‪.‬‬
‫ולפי"ז נפל כל התירוץ‪ ,‬שלפיכך שונה דין הארון מיתר‬
‫הכלים‪ ,‬שביתר הכלים נאמר "ועשית" כי אין בו חובה מצד‬
‫כלי שרת לסייע בגופו‪ ,‬אבל בארון כולם חייבים‪ ,‬כדי שיזכו‬
‫לתורה‪ .‬אלא נצטרך לשוב לדרך הראשונה‪ ,‬שלפיכך בכלי‬
‫שרת נאמר דין "ועשית" ביחיד‪ ,‬לומר שאיכא בזה שתי‬
‫חובות עשיה‪ .‬אחד מדין כלי המקדש‪ ,‬ובזה חייבים כל אחד‬
‫לסייע בגופו‪ ,‬אבל מצד זה שצריכים לכלי שרת‪ ,‬די שאף יחיד‬
‫‪2‬‬
‫יעשה זאת‪ .‬ונפקמ"נ בזה בכלים‪ ,‬שאינם מצד דין המקדש‬
‫אלא הם רק כלי שרת לחוד‪ ,‬שבהם לא תהיה אכן חובה לכל‬
‫יחיד ויחיד לסייע בגופו‪ .‬והארון באמת שונה מכל הכלים בזה‬
‫שאיננו חלק מן המשכן וגם איננו כלי שרת‪ ,‬כפי שנתבאר‬
‫בדברי מרן הגרי"ז‪ ,‬וע"כ צריכים לטעם שיזכו כולם לתורה‪.‬‬
‫ג‬
‫ועדיין יש לתמוה‪ ,‬דבעשית הארון עצמו ישנם שינויים‪,‬‬
‫דבתחילת העניין נאמר "ועשו ארון עצי שיטים" ואילו תיכף לזה‬
‫נאמר "וצפית אותו זהב טהור" "ועשית בדי עצי שיטים וגו'"‬
‫"והבאת את הבדים בטבעות וגו'" וכן על זה הדרך‪ .‬כל עשית‬
‫הארון חוזרת להיכתב בלשון יחיד‪ ,‬מלבד תחילת העניין‪ ,‬בו‬
‫נאמר "ועשו ארון עצי שיטים"‪ ,‬מה העניין בזה?‬
‫וראיתי ב"חבצלת השרון" שהביא מספר "משאת המלך"‬
‫)להגר"ש דיסקין זצ"ל( לבאר העניין‪ ,‬על פי דברי התוס'‬
‫בעירובין )דף ס"ג ע"ב ד"ה כל זמן( שהיו במקדש שני ארונות‪,‬‬
‫אחד ללוחות ואחד לשברי לוחות‪ .‬ומתחילה היה מונחים‬
‫הלוחות בארון העץ יחד עם שברי הלוחות‪ ,‬עד שנעשה ארון‬
‫הזהב ואז נתנו בו את הלוחות האחרונות‪ ,‬כפי שאמר הפסוק‬
‫"ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך" ובארון העץ‬
‫נותרו שברי הלוחות‪.‬‬
‫וכבר העלה בזה מרן הגרי"ז זי"ע במכתביו )עמ' ‪(154‬‬
‫דיש חילוק יסודי בין שני הארונות‪ ,‬הארון שבו היו‬
‫מונחים הלוחות‪ ,‬היה מכלי המשכן כשאר הכלים )רק‬
‫שלא היה עליו דין כלי שרת(‪ ,‬אבל הארון שבו היו‬
‫מונחים שברי הלוחות‪ ,‬היו יוצאים עמו למלחמה ולא‬
‫היה עליו שם כלי המקדש‪ ,‬ומכל מקום היה עליו דין‬
‫נשיאה בכתף ככל כלי המקדש‪.‬‬
‫ולפי"ז יהיו כמה חילוקי דינים ביניהם‪ :‬א( בדין עשית כפורת‬
‫וכרובים‪ ,‬דין זה נאמר רק על הארון שהיה מכלי המקדש‬
‫)כלומר ארון שבו יש את לוחות הברית(‪ ,‬אבל הארון שבו‬
‫שברי הלוחות לא היה בו רק דין ארון‪ ,‬ולפיכך לא היו צריכים‬
‫לעשות לו כפורת‪ .‬ב( בדין עשייתו ממתכת‪ ,‬דאיתא בגמ'‬
‫בסוכה )דף נ' ע"ב( אין עושין כלי שרת אלא ממתכת‪ ,‬ואם‬
‫עשאן עץ הרי אלו פסולות‪ .‬לפיכך איתא ברמב"ם )פ"א מהל'‬
‫בית הבחירה הל' י"ח( ארון שעשה מעץ פסול‪ .‬ברם כל זה‬
‫אמור רק כלפי הארון של המקדש‪ ,‬שהיה עליו חלות דין כלי‬
‫מקדש‪ ,‬לפיכך צריך להיות ממתכת‪ .‬אבל הארון שהיה רק‬
‫לשברי הלוחות ולא היה מכלי המקדש כי אם ליציאה‬
‫למלחמה אין בו דין שיהיה עשוי ממתכות ואף אם נעשה מעץ‬
‫כשר‪.‬‬
‫וראיה לדבר הפסוק בדברים )פר' י' פס' א'( "בעת ההיא אמר‬
‫ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה‬
‫ועשית לך ארון עץ"‪ .‬ובפרש"י שם העיר‪" :‬ולא זה הוא הארון‬
‫שעשה בצלאל שהרי משכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום‬
‫הכיפורים‪ ,‬כי ברדתו מן ההר ציוה להם את מלאכת המשכן‬
‫ובצלאל עשה את המשכן תחילה ואחר כך עשה ארון וכלים‪.‬‬
‫נמצא זה ארון אחר היה‪ ,‬וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה‪,‬‬
‫ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי ונענשו‬
‫עליו ונשבה )יעוין ירושלמי שקלים פר' ו'(‪ .‬מוכח להדיא שארון‬
‫של בצלאל לא היה הארון שעשה משה להניח את הלוחות‬
‫וארון זה היה מעץ‪.‬‬
‫מעתה לפי זה ניחא‪ ,‬למה נאמר בתחילה לשון רבים ועשו‬
‫ארון עצי שיטים‪ ,‬דארון של עצי שיטים הוא הארון שהיה‬
‫"מלאכת מחשבת"‬
‫דיון לעומק בנושאים עיוניים של פרשת השבוע‬
‫במשכן והעסק בו היה כדי שיזכו בכתר תורה וזה הארון‬
‫ללוחות שהוא ארון של תורה‪ ,‬אבל מה שנאמר שצריכים‬
‫לצפות אותו זהב ולעשות לו בדים זה שייך לכלי המשכן שיש‬
‫עליו דין כפורת וכרובים וצריך לצפותו זהב‪ ,‬כל זה אינו אלא‬
‫מהלכות כלי המשכן ולזה נאמר בלשון יחיד כפי שכתבה‬
‫התורה בכל כלי המשכן בלשון יחיד‪ .‬עכת"ד "משאת המלך"‬
‫הביאו בקצרה "חבצלת השרון"‪.‬‬
‫)כיון שלא ראיתי את הספר "משאת המלך" בפנים‪ ,‬נראה‬
‫לענ"ד שיש כאן בלבול מוחלט‪ ,‬כיון שבפשטות הארון עצי‬
‫שיטים עליו מדברת התורה‪ ,‬הוא אותו ארון שעליו נאמר‬
‫לעשות לו כפורת וכרובים ואיננו כלל הארון שעשה משה רבינו‬
‫מעץ‪ .‬ואותו ארון לא נעשה ממתכת‪ ,‬כי כל מטרתו הייתה‬
‫להניח בו את הלוחות והוא שיצא למלחמה‪ ,‬אבל הארון‬
‫‪3‬‬
‫שמוזכר בפרשתינו הוא הארון שנצטווה בצלאל לעשות עבור‬
‫המשכן‪ ,‬ובו היו כרובים והכפורת והיה עשוי ממתכת‪ ,‬רק‬
‫שהיה בו גם דין לעשותו מעצי שיטים‪ .‬וזה היה הארון האמצעי‬
‫שהיה עשוי כולו עץ ומונח בין שני הארונות של מתכת‪ ,‬כפי‬
‫הנראה ברש"י‪ ,‬ועליו כתוב במדרש שנעשה בשביל שיזכו‬
‫לתורה‪.‬‬
‫וכיון שכן שוב הדרא לדוכתא‪ ,‬הקושיא שפתח בה בתחילה‪.‬‬
‫למה בתחילה נאמר בפסוק בלשון רבים ואחרי זה הוא עובר‬
‫ללשון יחיד‪ ,‬שבאותו ארון יש את הפיצול הזה‪ .‬ומה השייכות‬
‫להסב את חלקו האחד לארון שנועד רק ללוחות ובו לומר‬
‫שנעשה כדי שיזכו בו כולם לתורה‪ ,‬ואילו הלשון יחיד הולך על‬
‫ארון המשכן כיון שהוא מכלי המשכן‪ ,‬ולכן נחלק ללשון יחיד‬
‫כל זה הוא תמוה מאד וצ"ע רב(‪.‬‬
‫***‬
‫בעניין שהעלו הנרות וערכו השולחן בעת בניית המשכן‪.‬‬
‫הנדון‪ :‬עריכת השולחן ובהדלקת הנרות בעת הקמת המשכן‪ ,‬הן חלק מצורת העשייה ולא רק חלקי המצווה‪.‬‬
‫א‬
‫איתא בפרשה )פר' כ"ה פס' כ"ג ל'( "ועשית ארון עצי‬
‫שיטים וגו' ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד"‪.‬‬
‫בספר "טיפה מן הים" )להגאון רבי מיכל זילבר שליט"א(‬
‫מעורר כאן תימה גדולה‪ .‬כל הפרשה מדברת אצלנו בציווים‬
‫לעשות את המשכן‪ ,‬ואכן לא אמר בשום מקום את אשר‬
‫ישמשו בפועל‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬לא היה עניין לכתוב כאן את השימוש של השולחן‬
‫בפועל‪ ,‬שיניחו על השולחן את לחם הפנים‪ ,‬לזה ישנה כבר‬
‫פרשה שלימה בפר' אמור )פר' כ"ד פס' ד' ט'( בו מתבארים‬
‫כל ענייני מצוות לחם הפנים‪ ,‬מה כאן העניין לפרש את עניין‬
‫השולחן לתת עליו לחם פנים תמיד? וכפי שבעניין ציווי עשית‬
‫המזבח‪ ,‬לא מוזכר הציווי להקריב את הקרבנות‪ ,‬כי לזה ישנן‬
‫פרשיות העוסקות בדיני הקרבנות‪ ,‬כך גם כאן אין עניין‬
‫להזכיר את מטרת השולחן?‬
‫אותו קושי עומד בפנינו גם בעשיית המנורה‪ ,‬כאשר התורה‬
‫בתוך עשיית המנורה מצווה )פר' כ"ה פס' ל"ז( "והעלה את‬
‫נרותיה והאיר אל עבר פניה" לשם מה נאמר הדבר?‬
‫)אמנם בזה נוכל לבאר על פי פירוש רש"י וז"ל "והאיר אל עבר‬
‫פניה‪ ,‬עשה פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאים מצידיה‬
‫מסובים כלפי האמצעי‪ ,‬כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים‬
‫אל עבר פניה‪-‬מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי שהוא גוף‬
‫המנורה"‪ .‬ולפי פירושו אכן כל העניין בא לבאר את עניין בניית‬
‫המנורה‪ ,‬באיזה אופן נשים את הנרות שיוצאים מצידיה שיהיו‬
‫מסובים כלפי הנר האמצעי א"כ זהו אכן חלק מעשית המנורה‬
‫עצמה‪ ,‬ולא שייך לעצם הנחת הנרות והדלקתן‪ ,‬כפי שמבין‬
‫המקשן‪.‬‬
‫ברם בהמשך הוא מביא את הפסוק בפר' פקודי )פר' מ'‬
‫פס' ד'( "והבאת את השולחן וערכת את ערכו והבאת‬
‫את המנורה והעלית את נרותיה"‪ .‬ובפירוש אונקלוס‬
‫"ותעל ית פתורא ותסדר את סדריה ותעל ית מנרתא‬
‫ותדלק ית בוצינהא"‪ .‬כאן כבר מבואר להדיא שמשה‬
‫רבינו נצטוה לסדר את המנורה עם נרותיה‪ ,‬כלומר‬
‫להדליק אותה ממש‪ ,‬כל זה בסדר הציווי וזה אכן יותר‬
‫מדויק כדברי המקשן(‪.‬‬
‫הקושי הזה גובר‪ ,‬כשאנו מוצאים כן גם בפרשת פקודי שם‬
‫מתבארים הציוויים שנצטווה משה רבינו בעת עשית המשכן‬
‫בפועל גם שם נאמר "והבאת את השולחן וערכת את ערכו‬
‫והבאת את המנורה והעלית את נרותיה" הרי לנו שיש עניין‬
‫בסידור הלחם והעלאת הנרות וצ"ב מה השייכות שלו לעניין‬
‫הקמת המשכן‪.‬‬
‫ב‬
‫ולבאר הדברים‪ ,‬צריכים להקדים את דברי ה"מקדש דוד"‬
‫)קדשים סימן ב'( שנתקשה בדברי הגמ' במנחות )דף כ"ח ע"ב(‬
‫"לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה כנגד אולם חצר‬
‫כנגד עזרה‪ ,‬שולחן כנגד שולחן מנורה כנגד מנורה"‪ .‬ויש‬
‫לתמוה‪ ,‬למה אין מונים תבנית כל הכלים? וכי אין איסור‬
‫לבנות כתבנית שאר הכלים? ומסיק מינה שם‪ ,‬דאה"נ אין כל‬
‫איסור לעשות תבנית כלים‪ ,‬כל האיסור הוא לעשות תבנית‬
‫מקדש כפי שנראה מלשון הברייתא‪ ,‬תבנית היכל אולם ועזרה‪.‬‬
‫ובפשטות הסיבה לכך היא‪ ,‬משום דכל האיסור שורשו‬
‫הוא מהדין "ואת מקדשי תיראו"‪.‬‬
‫והכי נראה מדברי הרמב"ם )פ"ז מהל' בית הבחירה הל' י'(‬
‫וכן הוא בחינוך )מצוה רנ"ד( לפיכך אסור לעשות צורת אולם‬
‫היכל ועזרה‪ ,‬ולפי"ז צ"ל דהאיסור לבנות צורת מנורה ושולחן‬
‫אף הוא מדין ואת מקדשי תיראו דאף הם מחלקי המקדש‬
‫וכן נראה ברמב"ם )סה"מ מצוה כ'( ונראה להביא לזה ראיה‬
‫מדברי הירושלמי )שקלים פ"ד הלכה ב'( דאם אין את‬
‫המנורה או השולחן ואפילו אם קיימים רק אינם במקומם‬
‫הנכון אסור לעשות את כל העבודות הנעשות בפנים‪ ,‬לפיכך‬
‫נחשבים הם כחלקי המקדש עצמו ומהאי טעמא הוכללו בדין‬
‫מורא מקדש וחל איסור לעשותם בתבניתם אבל יתר כלי‬
‫המקדש אינם נכללים בכל תבנית המקדש לפיכך לא חל‬
‫עליהם דין ואת מקדשי תיראו לפיכך אין כל איסור לעשות‬
‫כתבניתם עכת"ד ה"מקדש דוד"‪.‬‬
‫לפי"ז נוכל לומר‪ ,‬כי צורת המקדש היא‪ :‬שולחן ערוך בלחם‬
‫הפנים‪ ,‬מנורה עם הנרות כשהן דולקות‪ ,‬בלא זה חסר בצורת‬
‫הבניין של המשכן‪ .‬לפי"ז מובן היטב‪ ,‬למה השי"ת כלל בציווי‬
‫לסדר את השולחן ולערוך את הנרות‪ ,‬כי בזה נשלם מעשה‬
‫"מלאכת מחשבת"‬
‫דיון לעומק בנושאים עיוניים של פרשת השבוע‬
‫המשכן ובלא זה חסר עדיין בעשיית המשכן‪.‬לפיכך משה רבינו‬
‫צריך היה בעת עשיית המשכן לערוך את השולחן ולסדר עליו‬
‫את הלחם וכמו כן לערוך הנרות ולהדליקן‪.‬‬
‫בזה תתיישב תמיהה נורא בדברי הפסוק בהקמת המשכן‬
‫)פר' מ' דכתיב שם )פס' י"ז( "ויהי בחודש הראשון בשנה‬
‫השנית באחד לחודש הוקם המשכן" ובהמשך כתיב )פס' כ"ב‬
‫כ"ה( "ויתן את השולחן באהל מועד על ירך המשכן צפונה‬
‫מחוץ לפרוכת ויערוך עליו ערך לחם לפני ה' כאשר ציווה ה'‬
‫את משה וישם את המנורה באהל מועד נוכח השולחן על ירך‬
‫המשכן נגבה ויעל הנרות לפני ה' כאשר ציוה ה' את משה"‪.‬‬
‫נראה בזה‪ ,‬שמשה רבינו עשה את כל זה גם ביום השמיני‬
‫למילואים אף שכבר אהרן ובניו כיהנו ועשו את העבודה ודבר‬
‫תימה הוא שמשה רבינו שימש ביחד עמם‪ ,‬שעה שאהרן יכול‬
‫היה לעשות את כל העבודה‪ ,‬כאשר ההלכה היא‪ ,‬שאין שני‬
‫כהנים גדולים משמשים כאחת?‬
‫אמנם רש"י )פס' כ"ט( כבר עמד בזה‪ ,‬וז"ל‪" :‬אף ביום השמיני‬
‫למילואים שהוא יום הקמת המשכן שישמש משה והקריב‬
‫קרבנות ציבור‪ ,‬חוץ מאותן שנצטווה אהרן בו ביום‪ ,‬שנאמר‬
‫קרב אל המזבח"‪ .‬וא"כ אין זו קושיא‪ ,‬כי היה זה על פי‬
‫הדיבור‪ .‬ברם מכל מקום יש להבין‪ ,‬מפני מה הוטל תפקיד זה‬
‫דווקא על משה ולא אהרן?‬
‫ברם לפי העניין נראה לבאר בפשיטות‪ ,‬הדלקת הנרות ועריכת‬
‫השולחן כעת היא חלק מקמת המשכן‪ ,‬על כן היא מוטלת על‬
‫משה רבינו ולא על אהרן‪ ,‬כיון שכעת אינן נעשות מצד המצוה‬
‫אלא מטעם הקמה‪ ,‬ומצוות ההקמה מוטלת על משה רבינו‬
‫ולא על אהרן‪.‬‬
‫בזה נרוויח לתרץ קושיא נוספת שעומדת בפנינו מתלמוד ערוך‬
‫במנחות )דף מ"ט ע"א( "אין מחנכין את השולחן אלא בלחם‬
‫הפנים בשבת‪ .‬ולא את המנורה אלא בשבעת נרותיה בין‬
‫הערבים"‪ .‬והנה הקמת המשכן הייתה ביום ראשון בשבוע‪,‬‬
‫כדמוכח מהגמ' בשבת )דף פ"ז ע"ב(‪ .‬נמצא שחנוכת השולחן‬
‫הייתה בהנחת לחם הפנים ביום ראשון‪ .‬כמו כן הודלקו הנרות‬
‫בבוקר ולא בבין הערביים‪ .‬ותמוה איך נעשית חנוכת השולחן‬
‫והמנורה שלא כדין?‬
‫ברם לפי האמור אתי שפיר‪ ,‬דאכן מצד החפצא של מצוות‬
‫העבודה אי אפשר לחנוך את השולחן בהנחת לחם הפנים ביום‬
‫ראשון‪ .‬כמו כן אי אפשר להדליק את המנורה בבוקר‪ .‬ברם‬
‫כאן נעשה הדבר מצד מצוות ההקמה וזוהי חפצא אחרת‬
‫בכלל‪ ,‬ובזה לא קיימים הכללים הנ"ל‪ ,‬עכת"ד דבריו ודפח"ח‪.‬‬
‫אלא שעדיין הדברים טעונים עיון‪ ,‬דיסוד כל הבנין‬
‫הנפלא הזה של הגר"מ זילבר שליט"א‪ ,‬נבנה על דברי‬
‫ה"מקדש דוד" שחקר בדין כלי שרת‪ ,‬אם יש בהם דין‬
‫תבנית‪ ,‬כפי שנאמר לגבי המשכן "ככל אשר אני מראה‬
‫‪4‬‬
‫אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כליו וכן תעשו"‪.‬‬
‫ועל זה דן ה"מקדש דוד" בעניין תבנית כלי השרת‪ ,‬אם חל‬
‫עליהם הלכה של תבנית‪ ,‬שצריכים להיעשות בדיוק כצורת‬
‫התבנית שהייתה אז‪ ,‬או שאפשר לשנות ולעשותם כפי שנראה‪.‬‬
‫והנה בזה גופא מצינו פלוגתא לרבותינו הראשונים ז"ל‪ ,‬רש"י‬
‫ז"ל כותב "וכן תעשו לדורות‪ ,‬אם יאבד אחד מכן הכלים או‬
‫כשתעשו כלי בית עולמים‪ ,‬כגון שולחנות ומכונות שעשה‬
‫שלמה‪ ,‬כתבנית הזה תעשה אותם"‪ .‬מוכח מינה שכל הכלים‬
‫יש להם הלכה של תבנית‪ ,‬כפי שהוראה למשה בהר סיני‪.‬‬
‫ברם הרמב"ן ז"ל כבר נחלק על רש"י בזה‪ ,‬כי מצינו גבי שלמה‬
‫המלך ששינה בכלים‪ ,‬כגון את מזבח הנחושת שמידותיו שונות‬
‫היו מתבנית הכלים‪ ,‬ועשר שולחנות ומכונות וכו'‪ .‬ולדבריו אין‬
‫כל הלכה של תבנית‪ ,‬ובזה התקשה ב"מקדש דוד" מהברייתא‬
‫שלא מנתה את תבנית הכלים מלבד השולחן והמנורה‪ ,‬משמע‬
‫שלכלי שרת אין כל הלכה של תבנית‪ ,‬ולפיכך אין כל אזהרה‬
‫שלא לעשות כתבניתם כיון שאין בהם כל הלכה של תבנית‪.‬‬
‫ע"ז רצה ה"מקדש דוד" לתרץ‪ ,‬דלעולם יש לכלי שרת הלכה‬
‫של תבנית‪ ,‬אבל התם שאני‪ ,‬דההלכה שלא לעשות כתבנית‬
‫המקדש תליא בדין "ואת מקדשי תיראו"‪ .‬על כן רק כלים‬
‫ששייכים לעצם המקדש‪ ,‬כי בהם תלויה כל עבודת המקדש‬
‫כמנורה ושולחן שאם אינם במקומם זה מעכב את כל העבודה‬
‫הנעשית בפנים‪ ,‬על כן בהם תלוי כל דין המקדש ובהם שייכת‬
‫ההלכה של ואת מקדשי תיראו לפיכך אסור לעשות כתבניתם‪.‬‬
‫אבל שאר הכלים שלא מעכבים את העבודה בזה אין איסור‬
‫לעשות כתבנית‪ ,‬אבל לעולם בכל כלי שרת ישנה ההלכה של‬
‫תבנית‪.‬‬
‫אלא שבזה עורר ה"מקדש דוד" תמיה עצומה‪ ,‬מהכיור‬
‫שמעכב את העבודה אם אינו מונח במקומו‪ ,‬ומכל מקום לא‬
‫מצינו בברייתא הנ"ל אזכור בזה שלא לעשות כצורתו‪ ,‬ומה לי‬
‫מנורה ושולחן מה לי כיור? לפיכך חזר בו ה"מקדש דוד" מכל‬
‫היסוד הנפלא הזה‪ ,‬יעויין שם מה שהאריך בזה‪ .‬וא"כ עדיין יש‬
‫לעיין‪ ,‬האם אכן נכון לתלות את כל זה בדין העשייה של‬
‫המשכן‪.‬‬
‫בר מן דין צ"ב‪ ,‬דמה הואיל לתרץ בפועל‪ ,‬מתי חנכו את‬
‫השולחן ואת המנורה‪ ,‬שהרי המעשה של משה רבינו לא היה‬
‫עליו חלות דין של חינוך‪ ,‬שהרי לא נעשה כמצוותו‪ ,‬וכל דין‬
‫עשייתו היה מצד דין עשיה‪ .‬וא"כ בפועל נמצא ששבוע שלם‬
‫לא חנכו את השולחן עד לשבת הבאה‪ .‬וכן המנורה לא נחנכה‬
‫עד לבין הערביים שלמחרת‪ ,‬א"כ איך עשו בפועל את מצוות‬
‫הדלקה באותו יום‪ ,‬כל עוד לא חנכו את המנורה כהלכתה‪,‬‬
‫ומצוות לחם הפנים איך התקיימה בפועל בשבוע הראשון?‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫נשמח לשמוע את דעת ת"ח המעיינים שליט"א‪.‬‬
‫^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^‬
‫"נחשבה"–הגאון רבי יחיאל הלוי נוביק שליט"א‬
‫ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‪ .‬וברמב"ם )פ"א מה' בית הבחירה(‪ ,‬מצות עשה לעשות בית לד' מוכן להיות‬
‫מקריבים בו הקרבנות וחוגגים אליו שלש פעמים בשנה שנא' ועשו לי מקדש‪.‬‬
‫והנה כהיום אין לנו בית המקדש מפני היד השלוחה‪ ,‬אבל מאידך החיוב מוטל עלינו להפיץ השראת השכינה‪,‬‬
‫ובברכות מאי דכתיב אוהב ד' שערי ציון מכל משכנות יעקב‪ ,‬אוהב ד' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות‬
‫ומבתי מדרשות‪ ,‬וע"ש במהרש"א שהק' דהא בבתי מדרשות נמי עוסקים בתורה‪ ,‬ותירץ ששם יש גם שעוסקים‬
‫"מלאכת מחשבת"‬
‫דיון לעומק בנושאים עיוניים של פרשת השבוע‬
‫‪5‬‬
‫במקרא‪ ,‬אבל שערים המצוינים בהלכה‪ ,‬היינו שמשם תצא הוראה לכלל ישראל‪ ,‬ובזה פירש הא דאיתא בהמשך שם‪,‬‬
‫אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' א' של הלכה‪ ,‬דבזמן בית המקדש הי' לשכת הגזית שמשם יצאה הוראה‪.‬‬
‫וז"ל המהרש"א‪ ,‬דבביהכ"נ רבים מצויים וקטן וגדול שם הוא‪ ,‬וכן בבתי מדרשות שלהם יש שהם לומדים שם מקרא‬
‫ויש שלומדין שם משנה ולא עלו בידן הלכה שיוצאת מן התלמוד‪ ,‬וכו' והיינו שערים המצוינים בהלכה‪ ,‬במקום שכל‬
‫ת"ח קובע מקום לגרסתו בתלמוד המביאה לו הלכה פסוקה‪ ,‬וקאמר עלה מיום שחרב ביהמ"ק דבזמן שב"ה קיים הי'‬
‫שם לשכת הגזית שמשם יוצאת הלכה פסוקה ע"פ סנהדרין ועמהם ודאי השכינה שרוי' וכו' ועכשיו שחרב ב"ה‪ ,‬אותן‬
‫ד"א של הלכה שכל ת"ח קובע לו לגרסתו בתלמוד היא תחתי' להיות השכינה עמו‪.‬‬
‫והרי לנו מקום השראת השכינה היכן הוא‪ .‬ולכשתימצי‪ ,‬הוא בכלל מצות ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‪.‬‬
‫^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^‬
‫"‪ ......‬ממסגר נפשי"‪.‬‬
‫פרק י"ג— המכינה הישיבתית נותנת לר' יוסף שיינדלזון תחושת "מעין‬
‫עולם הבא"‪.‬‬
‫תקציר הפרק הקודם‪:‬‬
‫ר' שלמה אנגל מקבל הודעה מר' אשר סיטרוק לשקול מחדש את המינוי של ר' אביש'ל‪ ,‬באשר נשמע הרינה במחנה כי משיח מגיע‬
‫ממש כעת ]תאריך סופי[‪ .‬וא"כ למה לנו רב אם כולנו נעלה לארץ ישראל? שלמה אנגל המפוכח מסביר לו בקרירות‪ ,‬כי כרגע השופר‬
‫לא הריע )באוזניו( ואליהו הנביא לא בא לבשר בצורה המקובלת מאבותינו‪ ,‬הלכך כרגע המינוי תקף‪ ,‬ובאם לא יש בזה הפרת חוזה‪ .‬ר'‬
‫אשר מבין כי נאחז בחבלי מקסם שווא ומודיע לו בהתאם להכין את הכרטיס‪ .‬הוא מודיע לו כי ר' מאיר שרים ר"מ בארמונטייר פרבר‬
‫פריס ילווה אותו‪ ,‬הוא נותן לו את מספר הטלפון שלו כדי לתאם‪ .‬כשהכל מסודר מחפש ר' שלמה את ר' אביש'ל אך הוא לא משיג‬
‫אותו ולכן נאלץ לחפש אותו בכולל‪ ,‬הוא מוצא את הכולל בסערה לימודית‪ ,‬איש אינו מחונן אותו במבט‪ .‬הוא נאלץ בכוח לטלטל את ר'‬
‫אביש'ל כדי שיוכל להודיע לו על כל הנעשה‪ .‬לאחר מיכן הוא מצלצל לר' אשר ומבקש את העמלה שלו במילואה‪ ,‬אך מתאכזב לשמוע‬
‫כי הלה לא יתן לו את מלוא הסכום רק לאחר שיוכח בבירור כי המועמד מתאים למשרה )לאחר שלושת חודשי הניסיון( אך לפנים‬
‫משורת הדין‪ ,‬מוכן לתת לו ‪ 25%‬מהסכום‪.‬‬
‫^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^‬
‫כשהגיע ר' יוסף שיינדלזון לחיידר "נחל קדומים" ראה כי הבוחרים'לאך שלו )כפי שאהב לקרותם( אינם משחקים כלל‬
‫בחצר הגדולה כהרגלם‪ ,‬האם איחרתי היום מאד? הגיב ספונטאנית בבהלה ברגע הראשון‪ ,‬מבט חטוף בשעונו הראה כי‬
‫היה יקה כהרגלו‪ ,‬עדיין ישנן ‪ 6‬דקות תמימות עד לתחילת סדר הלימודים‪ ,‬כל ילדי החיידר מתרוצצים להם בחדווה בחצר‬
‫הגדולה‪ ,‬נהנים מכל רגע חירות שעדיין ברשותם‪ ,‬רק הבוחרים'לאך שלו אינם‪.‬‬
‫מה יום מיומיים? האם בדיוק היום עדיין לא הגיעו חלילה לחיידר? לא זה לא יתכן‪ ,‬תמיד הם נמצאים‪ ,‬אפילו שמרבית‬
‫הבוחרים'לאך שלו אינם אוהבים ללמוד כל עיקר )לצערו הרב(‪ ,‬לא איחרו יום אחד בלי רשות‪ ,‬לא כ"ש כיתה שלימה‪ ,‬מפחד‬
‫המנהל האגדי ר' לייביש איינפאלער )פליישמן(‪ ,‬שהעניש קשות על החסרת יום אחד‪ ,‬אפילו איחור לחיידר בלא רשות לא‬
‫עבר אצלו לסדר היום )תיקון מושלם‪ ,‬למה שהיה עושה בעצמו בהיותו נער בחיידר‪ .‬כמאמר הרמב"ם ז"ל בשמונה פרקים‪,‬‬
‫שכדי לתקן מידה רעה אחת‪ ,‬צריכים ללכת עד לקצה האחרון‪ ,‬עד שיגיע לאמצע‪ ,‬אך הוא עוד לא הגיע לאמצע ורחוק היום‪,‬‬
‫ועד אז צריכים לעמול קשות לשרש את נגע החירות מן השורש(‪.‬‬
‫הוא מיהר לכיתתו בחופזה‪ ,‬כשהגיע לפתח כיתתו ראה את הדלת נעולה‪ ,‬לבו החסיר פעימה‪ ,‬אוי סיא טאקע שמעקט נישט‬
‫גוט )זה לא מריח טוב(‪ .‬בימים רגילים עליו לעמול קשה לאסוף את הצאן לדיר‪ ,‬להכניסם מחצר החיידר לכיתה‪ ,‬אם אירע‬
‫שנמצאו בכיתה‪ ,‬מחוסר עניין במשחקי החצר‪ ,‬הייתה תמיד נותרת הדלת פתוחה לרווחה והצעקות העליזות של בחוריו‬
‫התוססים היו נשמעות למרחקים‪ ,‬הם היו קופצים בין השולחנות אחוזי תזזית‪ ,‬רוצים להוציא מה שיותר אנרגיה‪ ,‬בטרם‬
‫תכלא ]לכל חייהם[ על פי פקודה מגבוה "גדל ותהיה מענטש" )בתחום זה לא התערב ר' לייביש‪ ,‬כדי שחלילה וחס לא יפגע‬
‫במעמדו הסמכותי של הר"מ המיוחד שלו ר' יוסף( ואילו כעת שקט מוחלט‪ ,‬היתכן שכל הבחורים שלו נמלכו בדעתם לא‬
‫להגיע לחיידר? בדיוק ביום שמתכוננים לנסוע לנחם את משפחת שרלין? זוהי תמיה רבתי שצריכה ביאור‪.‬‬
‫אך כשפתח את דלת הכיתה‪ ,‬עלה חיוך רחב על שפתיו‪ ,‬כל הבחורים ישובים היו ברצינות רבה כבחורי ישיבה‪ ,‬בסדר‬
‫מופתי‪ 13 ,‬בחורים במקומות שלהם‪ ,‬רק מקום אחד נותר זועק ביתמותו‪ ,‬מקומו של יונתן‪ .‬מעניין מה עובר על הבחורים‬
‫הצדיקים שהחליטו לתפוס כזו רצינות‪ ,‬האם השיחה שלי אתמול עזרה להם להרצין? אם אכן כן עוד ישנה תקווה‬
‫לעשותם "בני עליה" )חלום כמוס שנגוז מזמן( הוא קידם את פני הכיתה ב"שלום עליכם" רחב מאד‪ ,‬הניח את תיקו‬
‫"מלאכת מחשבת"‬
‫דיון לעומק בנושאים עיוניים של פרשת השבוע‬
‫‪6‬‬
‫במקומו‪ ,‬הוציא את גמרתו בניחותא והתיישב לומר את התפילה המיוחדת שחיבר בשבילו הגאון רבי משולם פלד זצ"ל‬
‫מרבותיו בישיבת "צפירת תפארה" לס"ד מרובה בלימוד והרבצת תורה‪.‬‬
‫את המילים המיוחדות‪" :‬רבש"ע‪ ,‬אנא תן בליבי לראות את מעלת החלש ואת תקוות הוריו‪ ,‬שלא אכשל באמירת סברא לא‬
‫נכונה ולא אשבש גרסה‪ ,‬תן בלבי שאוכל להחדיר בהם חשק אמיתי ללימוד‪ ,‬יראת שמים זכה וטהורה‪ ,‬דעות נכונות בדרך‬
‫העולה בית ה'‪ ,‬מידות מסולאות וניצוץ מוסרי אמיתי‪ ,‬מותאם ע"פ התורה‪ .‬תן לי את הכוח לנטוע בהם רצון כנה‪ ,‬שיהיו כל‬
‫מעשיהם נכונים לפניך תמיד‪ .‬ויהי רצון שכל אחד מתלמידי יצמח ויגדל להיות תלמיד חכם גדול וירא שמים בתכלית" היה‬
‫אומר בשפתיים דלוקות‪ ,‬תוך הזלת דמעות רותחות‪ ,‬מכוון לעשות נחת רוח לבורא עולם‪.‬‬
‫פעמון החיידר הודיע על נוכחותו‪ ,‬במנגינת "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי" הניגון שובה הלב התבלבל בתוך הרעש מחריש‬
‫האוזניים שהקימו עשרות רבות של ילדי החיידר האצים לחדריהם בחדווה‪ .‬עכשיו חש הנאה עצומה מהמכינה הישיבתית‬
‫שלו שעשתה לו הפתעה כה מיוחדת‪ ,‬הוא לא צריך להוציא את לבו וגרונו כדי לאסוף את צאן מרעיתו‪ ,‬הם ישובים‬
‫במקומותיהם ברצינות אדירה‪ ,‬נכונים לקבל עליהם "עול תורה ויראת שמים"‪ .‬אוי מי יתן והיה לבבם זה כל הימים‪,‬‬
‫לכשיתרחש תאדמנה שערות השיבה הראשונות שלו מחדש )בירושלים של מעלה קראו להן "הר הזיתים בלעטלאך" ביטוי‬
‫שלא תבקשו ממני לתרגם זאת‪ ,‬כדי לא להכאיב לכם בעת הקריאה‪ ,‬אבל מה לעשות וחז"ל ביקשו "יזכיר לו את יום המיתה"‬
‫לכל הפחות פעם אחת‪ ,‬לא לשקוע בארציות(‪.‬‬
‫הוא לא ידע את הסוד שהסתתר מאחורי הרצינות העכשווית‪ ,‬היה זה פרי רעיונו של הבחור החשוב אביש'ל פרלמן חביב‬
‫הכיתה‪ ,‬כמה שהם לא אהבו להיות רציניים ולא סבלו "פרומאקעס" )צולניקים בשפה הישיבתית המחודשת( אך את אביש'ל‬
‫הברסלבר חיבבו עד לאחת‪ ,‬הוא האיר לכולם את פניו‪ ,‬נהג ברוחב לב כלפי כל אחד‪ ,‬סייע לחלשים בבחינות ואם היה לו‬
‫איזה ממתק חילק אותו עם חבריו בשווה‪.‬‬
‫לאחר שגמרו אתמול את החיידר והמחנך ר' יוסף שיינדלזון נעלם משטח החיידר בטיסה מהירה‪ ,‬שניה אחרי גמר‬
‫הלימודים הוא אינו נראה באזור‪ ,‬אץ לכולל אחה"צ כדי לתפוס שייכות עם הגמרא בעיון*(‪.‬‬
‫*( )למה ר' יוסף כה ממהר? כי בשבילו לימוד התורה סם חיים שמחזיק אותו על פני המים ולכן הוא לא יתעכב אפילו דקה אחרי הלימודים‪.‬‬
‫במקום לחזור לבית לנוח מעט לחלץ את עצמותיו‪ ,‬הוא רץ להתרענן בכולל "בית יוסף" למשך ‪ 3‬שעות‪ .‬כך נהג בכל יום‪ ,‬מלבד אם אחד מתלמידיו‬
‫צריך היה את עזרתו‪ ,‬בכה"ג מסר את עצמו לחלוטין ולא חיפש את טובת עצמו‪ ,‬אלא שהשנה כמעט שזה לא אירע‪ ,‬או יותר נכון מעולם לא אירע‪,‬‬
‫אפילו העילויים שלו‪ ,‬יונתן ואביש'ל לא ראה כל עניין בגמר הלימודים להפריע לרב‪ ,‬לא כ"ש יתר התלמידים שבירכו את הרגע שנגמר סדר היום(‪.‬‬
‫גם לתלמידים יש סיבה לאוץ לביתם‪ ,‬אחרי יום מחניק סגורים במכינה לא אהובה שמונה שעות‪ ,‬מותר להם כעת לחלץ‬
‫את העצמות‪ .‬אבל אביש'ל היה זריז מאד‪ ,‬הוא עומד בפתח הדלת כשומר וביקש מהתלמידים לא לברוח‪ ,‬הוא חלילה וחס‬
‫לא סאלדאט )חייל( שעומד בפתח המחנה‪ ,‬הוא תמיד עושה את הכל בחיוך מלא חן ובתנועה חיננית‪ ,‬הוא מבקש את‬
‫חבריו‪ :‬אנא מכם אל תמהרו לבתיכם‪ ,‬כי יש לי הרבה מה לומר לכם‪ .‬אני מבקש מכם להתעכב איתי עוד כמה דקות‪ ,‬כדי‬
‫לתכנן את סדר יום מחר"‪ .‬כשכולם התפרצו מצחוק‪ ,‬מה יש להכין סדר יום? אין איזו יציאה למחנה קיץ‪ ,‬סך הכל הולכים‬
‫לבקר את יונתן שיושב שבעה‪ ,‬לא איבד את עשתונותיו‪ ,‬הוא התחנן בפניהם שיהיו רציניים לכל הפחות יום אחד‪ ,‬כדי‬
‫שהרבי ירגיש פעם אחת באמת‪ ,‬כמו ר"מ בישיבה‪ ,‬זה יתן לו הרבה כוחות כדי לנהל את השיחה הכאובה עם יונתן‬
‫היתום הטרי‪.‬‬
‫"אנא מכם השכילו להבין‪ ,‬נער יתום יושב לבד בבית‪ ,‬אין לו אחים בכלל רק אחיות‪ ,‬מה יש לו כבר לדבר איתן? סביר‬
‫להניח שהוא לא יתום כיתר היתומים‪ ,‬אלא עלוב ומסכן‪ .‬יתכן שיבכה מאד ולא יוכל לפצות פה‪ ,‬הרבי יצטרך כוחות נפש‬
‫עילאיים‪ ,‬כדי להתמודד עם היתמות שלו‪ .‬הבה נהיה פעם אחת רציניים‪ ,‬נהיה נושאים בעול יתמותו של יונתן חברינו‪ ,‬אנו‬
‫לא חשים את כאב היתמות‪ ,‬לכולנו יש ב"ה הורים בריאים ושלמים‪ ,‬אחים ואחיות‪ ,‬לבד מיוסל'ה שטיינברג שכבר שלוש‬
‫שנים יתום‪ ,‬הוא בוודאי מרגיש היטב איזה כאב עצום זה לילד שאין לו אבא ואין לו בפני מי לשפוך את שיחו‪.‬‬
‫המילים הרציניות שנאמרו בלב רגיש עם ענווה מרובה‪ ,‬עשו את שלהן‪ ,‬הלא יאומן קרה‪ ,‬את הסוד הזה איש לא הדליף‬
‫לרבי המופתע‪ ,‬הוא קיבל היום כיתה רצינית קשובה לגמרי‪ ,‬איש מהם אינו רוצה לפספס הגיג אחד של הרבי‪ ,‬כוחות‬
‫חדשים ניסכו ברבי השפוף שמקיא את דם לבו שנה ארוכה‪ ,‬כדי לחנך את בחורי ה"יד החזקה" של הר"מ‪-‬בע"מ בלי כסף‬
‫משנה ובלי מגיד משנה )עוזר( רק השגות "רע‪-‬עבד" )מצד אשתו המקטרת‪ .‬הוא מצידו השתדל מאד‪ ,‬לא לטפס‬
‫גבוה מידי‪ ,‬נימק כל דבר בצורה הכי פשטנית‪ ,‬בלי להיתפס לגיווני לומדות שיכולים לשבות לב בחורים חזקים מאד‪ ,‬אבל‬
‫בשביל נערים חלושים כמותם זה הרס במסווה קידום‪.‬‬
‫)אפשר לומר‪ ,‬שזה אחד משישים של יצר הרע שיש לר"מ ]אולי אני טועה חלילה ומוציא ח"ו לעז‪ ,‬אז אקדים להתנצל בפני‬
‫כולם[‪ ,‬יותר נעים להשקיע הרבה לומדות בשיעור‪ ,‬זה מעין עולם הבא‪ ,‬אבל מה לעשות שזה רק יכול לקדם את הטובים‬
‫ביותר‪ ,‬בו בזמן‪ ,‬הרבה בחורים חלשים ואפילו בינוניים‪ ,‬לא מתקדמים כלום ואינם רואים סימן ברכה בלימודיהם(‪.‬‬
‫ואכן הייתה לו סייעתא דשמיא מרובה אותו יום‪ ,‬הוא מצא את המילים והמשלים המתאימים לכל אחד לפי רוחו‪ .‬וכך בלי‬
‫מאמץ מיוחד רתם את הבחורים החלושים ביותר‪ ,‬שלא הבינו משמעותה של סברא‪ ,‬לחוש את המושגים של "דיבר עמה‬
‫"מלאכת מחשבת"‬
‫דיון לעומק בנושאים עיוניים של פרשת השבוע‬
‫‪7‬‬
‫על עסקי קידושיה" )לפתע הוא מדבר עם הבחורים בעסקי מסכת קידושין בלי להסיט נושא( הבחורים התמוגגו מאד‪ ,‬הם‬
‫חשו שר' יוסף כבר לא מדבר איתם "אידיש‪-‬טורקית" היום הוא ממש חודר ללבם‪ ,‬אפילו ללבו של יוסלה שטיינברג‪ ,‬הילד‬
‫השקט של השיעור שמעולם לא פצה את פיו‪ ,‬מלבד יום אתמול‪ ,‬היום הוא שאל פעמיים שאלה יפה‪ ,‬ר' יוסף שיבח את‬
‫שאלותיו ונסך בהם הרבה חן ויופי‪ ,‬עד שחש לפתע כי הוא ממש שווה‪.‬‬
‫לפתע נפתחו בשיעור מעין "מעיינות החכמה" לראשונה נוצרה תחרותיות מעניינת בין הבחורים‪ ,‬אם ב"אזובי הקיר הוצתה‬
‫השלהבת מה יענו הארזים"? ועל זה "בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת"‪ ,‬כמה שעות יפות כאילו מתבזבזים בחיים‪ ,‬על‬
‫זה יש לקונן ולבכות‪ .‬התרגשות עזה אחזה בר' יוסף שיינדלזון הוא הפליג בכנפי הדמיון‪ ,‬בחזונו ראה כבר איך השיעור עומד‬
‫להתרומם פלאים‪ ,‬עוד לפני שהעילוי שלו יונתן שרלין חוזר לספסל הלימודים‪ ,‬כאשר יגיע בס"ד יהיה לו כוח עזר רציני‬
‫ביותר‪ ,‬הוא עוד יצליח להרים את השיעור לגבהים‪ .‬מרוב התרגשות שכח את מעמדו כר"מ ויצא בריקוד סוער ליד שולחנו‪.‬‬
‫הבחורים היו אחוזי תדהמה‪ ,‬הם לא ראו מעולם את הרב שלהם בכזו התרוממות הרוח‪ ,‬מפזז ומכרכר בכל כוחו כמו בשמחת‬
‫תורה‪ ,‬כשראה ר' יוסף את הפנים הנדהמות‪ ,‬סיפר להם חוויה אישית שנכח בה‪ ,‬בעת שהיה בשיעור של הדרשן הירושלמי‪,‬‬
‫הגאון הצדיק ר' שלום הכהן שבדרון זיע"א‪.‬‬
‫יום אחד הייתי בשכונת "שערי חסד" בבית כנסת הגר"א‪ ,‬מוזמן הייתי אצל חבר לשבת‪ ,‬אחה"צ הלכתי עם חברי ללמוד‬
‫בבית הכנסת שם‪ .‬בחורים'לאך יקרים‪ ,‬אתם יודעים מה הייתה הסיבה שמכל בתי הכנסת של "שערי חסד" בחרתי רק את‬
‫בית הכנסת הזה? כי הוא שימש כמקום תורה רציני‪ ,‬בו התאספו כל הלמדנים של השכונה‪ .‬זו לא סתם שכונה ירושלמית‬
‫ותיקה‪ ,‬יש לכם מושג מה הייחודיות שלה? אומר לכם רק מקצת שבחה‪ ,‬בשכונה קטנה זו התגוררו גאונים אדירים‪ ,‬כר'‬
‫שלמה זלמן אוירבאך זצוק"ל פוסק הדור‪ ,‬רבי אברהם דוד רוזנטל זצ"ל רב השכונה‪ ,‬רבי חיים יעקב קלפהולץ זצ"ל בעל‬
‫ה"עקבי חיים" רבי חיים טודרס הרשלר זצ"ל רבי צדוק זייבלד זצ"ל רבי מדכי גיממפל בארג זצ"ל רבי בצלאל גולדשטיין‬
‫זצ"ל "דער מילכיקער" )החלבן(‪ ,‬עליו צריכים להקדיש שעות ארוכות כדי לספר על גדולתו וכו'‪ .‬ולפנים התגורר בה גאון‬
‫הדורות מרן הטשיבינער רב זי"ע‪ .‬היו בה עוד הרבה תלמידי חכמים‪ ,‬רק שאין לי הרבה מושגים עליהם‪.‬‬
‫והנה אני רואה את הגה"צ רבי שלום מגיע למסור שיעור לפני קהל של בעלי בתים חשובים‪ .‬הוא למד איתם את מסכת‬
‫ב"ק די בעיון‪ ,‬למדו שם את פרק "שור שנגח את הפרה" ר' שלום מסר בנעימה מיוחדת את השיעור‪ ,‬מטעים כל שורה בגמ'‬
‫כולל רש"י ומוסר בקצרה את דברי התוס' והערות קצרות מהמפרשים הידועים מהר"ם מהרש"א פנ"י וכו'‪ ,‬והכל בחן מיוחד‬
‫במינו‪.‬‬
‫לפתע נעמד אחד מהנוכחים‪ ,‬בעל הבית צנום להחריד‪ ,‬בעל זקן קלוש ביותר‪ ,‬שלא עשה כלל רושם כיהודי תלמיד חכם‪ ,‬אך‬
‫משפתח את פיו‪ ,‬חשתי כי טעיתי בכל הערכתי‪ ,‬הוא דיבר אמנם בקול חלוש‪ ,‬אבל דיבר עם ניגון מעניין מאד‪ ,‬כשהוא זורק‬
‫ידיעות מפה ושם‪ ,‬תוס' מעמוד זה וזה‪ ,‬רש"י בעמוד פלוני וכן הלאה‪ .‬מרגע לרגע הוא התרגש יותר ויותר‪ ,‬נראה שהוא‬
‫רוצה להקשות קושיא עצומה על הנאמר בגמ'‪ .‬הרגשתי אז שהוא מדבר כלמדן גדול מאד‪ ,‬אפילו שלא הבנתי‬
‫את כל מה שאמר‪ ,‬לרגל צעירותי ומיעוט ידיעותיי בש"ס‪.‬‬
‫נראה היה שר' שלום מקשיב לכל הגה שיוצא מפיו‪ ,‬בתשומת לב מרובה‪ .‬הוא הטה את אוזנו אליו‪ ,‬כשידו מונחת על אוזנו‪,‬‬
‫שנעשתה מכופפת כדי לא לאבד אפילו הגיג אחד‪ .‬הייתם צריכים לראות‪ ,‬באיזה ערנסקייט )רצינות( הוא מקשיב לדבריו‪.‬‬
‫לאחר שהלה גמר להרצות את דבריו‪ ,‬זרחו פניו של ר' שלום באור יקרות‪ ,‬ר' יודל‪ ,‬סיא גיוואלדיג וואס איהר פרעגט‪ ,‬האט‬
‫אזא שאלה קעהן פרעגין נאר ר' עקיבא אייגר זי"ע! האסט צו געטרופן צו זיין שאלה‪ ,‬אין זיין ספר "דרוש און חידוש" און‬
‫ער ענטפערט אויפ דעם אזוי און אזוי‪) .‬אתה שואל נהדר‪ ,‬כזו שאלה יכול לשאול רק ר' עקיבא אייגר וזה נמצא אכן בספרו‬
‫"דרוש וחידוש"‪ ,‬והמענה לזה הוא כזה וכזה(‪.‬‬
‫תיכף לזה יצא ר' שלום בריקוד סוער "אוי גליקליך בעהן איך‪ ,‬אז איך האב האט אזא תלמיד חכם‪ ,‬אין מיין שיעור" )כמה‬
‫מאושר אני שיש לי כזה תלמיד חכם בשיעור(‪ .‬אתם לא יכולים להבין איזה אושר הציף את השיעור‪ ,‬שר' שלום הוא הר"מ‬
‫שלהם‪ ,‬כי הוא החדיר לכולם כזו אהבת התורה‪ ,‬עד שאין פלא שבשבילם היה מעין עולם הבא‪ ,‬להשתתף בשיעור שלו‪.‬‬
‫בשל זה נהרו לשיעור שלו אנשים ממרחקים כמקרוב‪ ,‬הם לא נטשו את שיעורו אפילו בימי סערה‪ ,‬או כשירד שלג כבד‬
‫בירושלים והתחבורה שותקה‪ ,‬אנשים הסתגרו בבתיהם‪ ,‬אך השיעור שלו התקיים‪ ,‬תמידים כסדרן‪ ,‬כאילו מזג‬
‫האויר סטטי וסביר‪.‬‬
‫כיון ששמעתם ממני סיפור אחד שנכחתי בו‪ ,‬אספר לכם טייערע בוחרים'לאך שלי‪ ,‬עוד מעשה מדהים מהמילכיקער של‬
‫שערי חסד" מה אתם מצפים מחלבן? שיהיה יהודי פשוט שיודע לחלק חלב‪ ,‬מסתבר גם שהוא יהודי ירא שמים גדול‬
‫שמקפיד על המידות לא לגנוב את הקונים‪ ,‬לא לערב את החלב עם הרבה מים‪ ,‬כפי שכבר שמעו פעמים רבות על חלבנים‬
‫כאילו‪ .‬אבל בודאי לא תצפו ממנו שידע עשרות דפי גמרא בעל פה‪ ,‬אם ידע לומר מספר משניות כהוגן זה באמת‬
‫יהיה דבר גדול מאד‪ .‬מה תאמרו‪ ,‬אם אספר לכם על ר' בצלאל גולדשטיין מ"שערי חסד" שהיה מדבר עם רבי‬
‫שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל הפוסק הגדול וראש ישיבת "קול תורה" בלימוד בכל התורה כולה‪.‬‬
‫יום אחד הלך ר' שלמה זלמן ברחוב‪ ,‬לפתע פגש אותו החלבן והא זועק לר' שלמה זלמן שהוא חייב שיאמר לו‬
‫פשט בגמ' באלו מציאות‪ ,‬יש לו כמה וכמה שאלות קשות וספיקות בדיני מציאה והוא לא יכול למצוא את‬
‫"מלאכת מחשבת"‬
‫דיון לעומק בנושאים עיוניים של פרשת השבוע‬
‫‪8‬‬
‫עצמו בעולם‪ ,‬עד שלא ידע פשט‪ .‬חשב ר' שלמה זלמן שהשיחה תארך מספר דקות‪ ,‬שכן ר' בצלאל ממהר מאד‬
‫לחלק את החלב לאנשי השכונה‪ ,‬הוא לא יוכל להאריך בעניין‪ ,‬אך שמשהתחיל לדבר עמו‪ ,‬החל ר' בצלאל‬
‫לדבר עימו בשטף‪ ,‬על כל הספיקות שלו והעניינים החלו להיות יגעים‪ .‬תוך כדי שהשמש קופחת עליהם בלא‬
‫רחמים‪ ,‬כשגמרו לדבר‪ ,‬הפך כל החלב שהיו בכדים של ר' בצלאל חמוצים לגמרי ולא היו ראויים לחלוקה‪.‬‬
‫באותו יום הפסיד ר' בצלאל את כל פרנסתו‪ ,‬ממש הפסד מרובה מאד בשבילו‪ ,‬הוא היה צריך לטרוח להשיג‬
‫להם חלב חדש‪ ,‬כדי שאנשי השכונה לא יסבלו בגללו‪ ,‬והכל עלה לו מכיסו האישי‪ ,‬אך הוא היה מאושר מאד‪,‬‬
‫כי ר' שלמה זלמן פשט לו את כל הספיקות בלימוד‪ .‬כאלו היו הדמויות של "שערי חסד"‪ .‬הבה נלמד מהם שיעור באהבת‬
‫התורה ומזה תסיקו עד כמה התורה עומדת במרכז עולמו של האדם‪.‬‬
‫באותו יום חשו הרב והתלמידים‪ ,‬כי אכן יש טעם להגיע כל יום לשיעור‪ ,‬ר' יוסף שיינדלזון כר"מ והם כתלמידים‪ .‬עתה‬
‫כשסיימו את היום עם טעם טוב בפה‪ ,‬אין נאה יותר מזה מלקיים מצווה נוספת "ניחום אבלים" עם יונתן שרלין חברם‪ ,‬הם‬
‫באו עם רגש אמיתי של מצווה וחשו מוכנים לעשות את הכל‪ ,‬כדי להביא ניחום ועידוד ליתום האומלל‪.‬‬
‫ההמשך בס"ד בשבוע הבא‬
‫פרק י"ד‪--‬הליטוש האחרון של ר' אביש'ל‪ ,‬לקראת התפקיד הגדול‪.‬‬
‫ר' שלמה אנגל עושה מאמצים עילאיים‪ ,‬ללטש את ר' אביש'ל כדי שיראה מתאים לתפקיד רבני‪ ,‬הוא צריך להשקיע כוחות הסברה לסבר‬
‫את אוזנו של ר' אביש'ל‪ ,‬כי מכורח התפקיד עלו להתאים את עצמו לאצטלה רבנית‪ ,‬למרות שבעיניו זה נראה תחפושת‪ .‬הלבוש קובע את‬
‫הדמות‪ ,‬כדי לקבל ממנו השפעה‪ .‬גם פסיה מנהלת ויכוחים קשים איתו‪ ,‬שיקח ספר תרגום עברי צרפתית‪ ,‬כדי שלא יגשש באפילה תמיד‪,‬‬
‫אך בזה נותר אביש'ל בשלו‪ ,‬לא ללמוד מהספר כלום! אבל משום כבודה הוא לוקח אותו איתו‪ .‬האם יש לעקשן שכמותו סיכוי בתפקיד‬
‫רגיש כל כך? ניתן לדמיון מקום!‬
‫^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^‬
‫]במאמר המוסגר‪ :‬היות שהגעתי אתכם לסיפורים שממחישים לנו אהבת תורה עצומה‪ ,‬אני חייב להוסיף לכם עוד שני סיפורים‪ .‬אבי‬
‫זצ"ל תלמיד חכם ענק‪ ,‬א'חסידישער ירושלמי‪ ,‬שהצניע את עצמו כל ימי חייו‪ ,‬למרות היותו לבוש בפשטות ירושלמית שהצניעה אותו‬
‫מאד‪ ,‬ידע ש"ס עם תוס'‪ ,‬שמעתי מפי אחד מגאוני ירושלים את הביטוי הזה‪" :‬לאביך זצ"ל אי אפשר היה למכור "לוקשים" היה לו שכל‬
‫ישר כסרגל‪ ,‬אם הוא עיקם את פניו לשמע סברא‪ ,‬יכולת לדעת שהסברא היא ממש עקומה‪ ,‬אני התחשבתי מאד במושכל ראשון שלו‬
‫בלימוד"‪ .‬הוא חי כל ימיו את שירת התורה וגם היה "מספר גדול"‪ ,‬סיפוריו לא נס לייחם‪ ,‬כיון שידע לספר אותם עם חן מיוחד‪ ,‬לפיכך‬
‫חרוטים הם בזיכרוני עד עצם היום הזה‪.‬‬
‫זכורני שסיפר לי בימי ילדותי‪ ,‬על מאורע מיוחד שנכח בו‪ ,‬בעת שהותו בבני ברק בבית כנסת "דברי שיר"‪ .‬היה שם מגיד שיעור תלמיד‬
‫חכם עצום‪ ,‬הגאון רבי גדליה רבינוביץ זצ"ל‪ ,‬יליד אנגליה ולבוש קצרות כמו יהודי ליטאי פשוט‪ ,‬אך כולו היה "מעיין של תורה"‪ .‬הוא היה‬
‫אומר את השיעור שלו בגמ' לפני בעלי בתים‪ ,‬עם "געשמאק" מיוחד שפשוט כבש את לב שומעיו‪ .‬באותה עת אמר שיעור לפני קבוצה‬
‫גדולה של בעלי בתים שקובעים עיתים לתורה ואוהבי תורה עד מאד‪ .‬היה שם יהודי אחד שקטע את שיעורו עם שאלה‪ ,‬רבי גדליה‬
‫הקשיב לו בשמחה עצומה כשפניו מאירות כאור שבעת הימים‪ .‬לכשגמר להרצות את קושייתו‪ ,‬אמר לו‪:‬‬
‫"טייער ר' נחום מיינער‪ ,‬זאג דיין אידענע )ר' נחום יקירי אמור נא לנוות ביתך( זאלל דיר צו גרייטען א'גוטע וועטשערע‪) ,‬שתכין לך ארוחת‬
‫ערב טעימה( האסט צוגעטרופן נישט מער און נישט וינציגער‪ ,‬א'קשיא וואס שטעלט זיך אוף אויפ איהר דער הייליגער רשב"א )אתה‬
‫קלעת לא פחות ולא יותר מקושיא שמעלה אותה הרשב"א הקדוש(‪ .‬לאנגע יאהרין זאלסטו לעבין פאר דעם גליק וואס דו האסט מיר‬
‫פארשפאט" )חיים ארוכים שיהיו לך בשביל העונג והאושר שהסבת לי(‪.‬‬
‫אבי לא הפסיק מלהלל ולשבח‪ ,‬את אותו מגיד שיעור‪ ,‬שהיה יהודי תלמיד חכם עצום‪ ,‬והיה צנוע כל כך בחייו‪ ,‬הוא לא תפס משרה‬
‫רבנית‪ ,‬סתם א'שיינער בעל הבית‪ .‬הוא אמר לי‪" :‬זו היא דמות של אדם גדול שיודע להחדיר "אהבת תורה" עצומה בלב שומעיו"‪.‬‬
‫סיפור שני לי לספר לכם‪ ,‬הייתה לי הקטן‪ ,‬חברותא שבע שנים רצופות‪ ,‬עם יהודי קשיש‪ ,‬תלמיד חכם עצום ביותר‪ ,‬שמשום צניעותו‬
‫איני יכול לנקוב בשמו‪ ,‬הוא היה צדיק נשגב ואוהב תורה בצורה לא שכיחה‪ .‬בכל יום שלמדתי איתו‪ ,‬במשך שעות ארוכות‪ ,‬לא העז‬
‫לשתות אפילו גמיעה אחת של מים או כוס תה‪ ,‬עד שלא חש שמגיע לו בדין‪ ,‬כשהיה מגיע למצב שהרגיש שהוא הרוויח את הכוס הזו‬
‫ביושר‪ ,‬היה אומר לי‪" :‬היינט האב שוין פארדינט מיין יומית" )היום הרווחתי את הכוס היומי שלי ביושר( כשמסתופפים בצל יהודי תלמיד‬
‫חכם כזה‪ ,‬מקבלים געשמאק אמיתי בלימוד[‪.‬‬
‫^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^‬
‫התודה והברכה לכל אלו שמסייעים להצלחת הגיליון!!!‬
‫להערות ניתן לפנות אל העורך חנוך חיים וינשטוק נ"י פל' ‪050-414-2587‬‬
‫כמו כן ניתן לשלוח למייל שלי לקבל את הגיליון בהפצה סדירה ‪[email protected]‬‬