להורדת הקובץ - COL - Chabad On Line \ חב"ד און ליין

Transcription

‫‪5777‬‬
‫תשרי ג‬
‫תשע״ז‬
‫קו‬
‫בץ לחיזוק הה‬
‫תקש‬
‫ע‬
‫ר ות‬
‫קובץ‬
‫חג הסוכות‬
‫‪u‬‬
‫‪hnk‬‬
‫‪u‬‬
‫‪sg‬‬
‫‪k,‬‬
‫‪hn , v hsh n‬‬
‫‪ohn‬‬
‫‪gv‬‬
‫•‬
‫‪MI‬‬
‫‪AO‬‬
‫‪LA‬‬
‫‪T‬‬
‫‪H‬‬
‫‪EI H MIMIM‬‬
‫‪AT‬‬
‫‪ID‬‬
‫‪LM‬‬
‫‪A‬‬
‫‪D‬‬
‫‪VA A‬‬
‫•‬
‫יוצא לאור ע״י תלמידי ישיבת‬
‫״תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית״‬
‫ברוקלין‪ ,‬ניו־יורק‬
‫‪ 770‬איסטערן פארקוויי‬
‫שנת חמשת אלפים שבע מאות שבעים ושבע לבריאה‬
‫בהכנת הרשימות הנדפסות בקובץ זה‪ ,‬הסתייענו רבות ברבנים החסידים‪:‬‬
‫הרב מנחם מענדל הלוי שי' ברוד‪ ,‬הרב מיכאל אהרן שי' זליגסון‬
‫הרב שלמה הכהן שי' זרחי; הרב ישראל שי' שם‪-‬טוב‪.‬‬
‫תודתנו החמה נתונה להם על שהקדישו לנו מזמנם היקר‪ ,‬ובחפץ לב ובמאור פנים שיתפו‬
‫אותנו בזכרונותיהם וידיעותיהם‪.‬‬
‫ב"ה‬
‫פתח דבר‬
‫אחינו תלמידי התמימים‪,‬‬
‫שלום וברכה!‬
‫לקראת‪-‬יום‪-‬טוב‪-‬ראשון של חג הסוכות‪ ,‬ובהמשך לקבצים שהופיעו לאחרונה ונתקבלו‬
‫בשמחה‪ ,‬מוגש קובץ זה (ג‪-‬ע) לחיזוק ההתקשרות‪ ,‬לפני קהל תלמידי התמימים ואנ"ש‪,‬‬
‫שנקהלו ובאו לחסות בצלא דמהימנותא בחודש השביעי‪ ,‬המושבע והמשביע‪ ,‬בחצרות‬
‫הקודש של נשיא‪-‬דורנו‪ ,‬הוד כ"ק אדוננו מורנו ורבינו זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בקובץ שלפנינו‪:‬‬
‫א‪" .‬דבר מלכות" – שיחת הרבי מליל ט' אד"ר תשנ"ב‪ ,‬בה זעק הרבי על עיכוב הגאולה‪,‬‬
‫בדברים מעוררים החודרים עמקי נפש‪.‬‬
‫ָאה שמחה" – סקירה מיוחדת וראשונה מסוגה על שמחת בית השואבה‪ ,‬החידוש‬
‫ב‪" .‬ר ָ‬
‫והקאך המיוחד שעורר הרבי בדורנו‪ ,‬וההתייחסויות הרבות מני שנת תשמ"א‪ ,‬בה החל‬
‫ָ‬
‫הרבי לשאת שיחה בכל אחד מלילות חג הסוכות‪ ,‬בה עורר להוסיף עוד ועוד בשמחה‪.‬‬
‫ג‪" .‬אנֹכי והילדים" – סקירה מקיפה על מעמדי ה'ראלי' – כינוסי הילדים – במחיצת‬
‫הרבי לאורך השנים‪ ,‬מלווה בשביבים ופנינים מיוחדים ממהלך השנים‪.‬‬
‫ד‪" .‬דעם רבינ'ס אושפיזא" – מכתביו המרתקים של הרה"ח ר' רפאל נחמן הכהן ע"ה‬
‫מחודש תשרי תשי"ז במחיצת רבינו‪ ,‬עליהם הוסיף בנו‪ ,‬הרה"ח ר' יואל שי'‪ .‬מכתבים אלו‬
‫מודפסים באדיבותו של שליח הרבי לריגה‪ ,‬הרה"ח ר' מרדכי גלזמן שי'‪ ,‬ותודתנו החמה‬
‫נתונה לו בזה (חלק שני)‪.‬‬
‫ה‪" .‬בקיעת הרקיעים" – יומן מרתק המתאר את ימי חודש החגים תנש"א אצל רבינו‪,‬‬
‫שפורסם בשעתו בשבועון 'כפר חב"ד'‪.‬‬
‫קובץ חג הסוכות‬
‫‪3‬‬
‫ו‪" .‬אופגעהויבן!" – התוועדות סוחפת עם הרה"ח ר' יוסף חיים שי' קנטור שליח הרבי‬
‫לתאילנד‪ .‬נערך מהתוועדות חול‪-‬המועד‪-‬סוכות תשע"ו שהתקיימה על‪-‬ידי "ועד תלמידי‬
‫התמימים העולמי" לאורחים בחצרות קדשנו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הננו מלאים תקוה וביטחון‪ ,‬אשר במהרה ממש נזכה להתראות עם אבינו רוענו כ"ק‬
‫רבינו נשיאנו‪ ,‬ויגאל אותנו מהגלות המר ויקהילנו ויוליכנו קוממיות לארצנו תיכף ומיד‬
‫ממש‪ ,‬ועוד בחודש החגים הזה נזכה לראות מלך ביופיו‪ ,‬בעבודת הקודש של רבינו נשיאנו‪,‬‬
‫מתוך שמחה הכי גדולה‪ ,‬בגאולה האמתית והשלימה‪.‬‬
‫ועד תלמידי התמימים העולמי‬
‫עש"ק וא"ו תשרי תשע"ז‬
‫ברוקלין נ‪.‬י‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫תשרי ה'תשע"ז‬
‫דבר מלכות‬
‫שאלה ללא מענה‬
‫באדר תשנ"ב‪ ,‬נרצחה מרת לאה לאפיין הי"ד‪ ,‬על־ידי אפרו־אמריקאי שהתפרץ לביתה‪.‬‬
‫בסיום ימי ה'שבעה'‪ ,‬נשא הרבי שיחה שזעזעה את לב השומעים‪ ,‬בה זעק מרות על‬
‫עיכוב הגאולה האיום והמר‪.‬‬
‫ישנו עניין שהזמן גרמא‪ ,‬אשר אף־על־פי שלכאורה‪ ,‬אין זה עניין של "פותחין‬
‫בברכה"‪ ,‬אך זהו עניין שהזמן גרמא‪:‬‬
‫אם כל עניין שבעולם הוא בדיוק‪ ,‬על־אחת־כמה־וכמה עניין של קידוש השם‪,‬‬
‫קידוש השם ברבים‪ ,‬שאירע בתוך שכונה שבה שוכן ה"בית המשולש" של נשיא דורנו‪,‬‬
‫כ"ק מו"ח אדמו"ר‪ ,‬בית של מעשים טובים‪ ,‬לימוד התורה ועבודת התפילה ‪ -‬שבו‬
‫בודאי אמור הדבר ביתר־שאת וביתר־עז‪.‬‬
‫וממילא‪ ,‬הרי בלתי־מובן לחלוטין מה שאירע כאן‪.‬‬
‫ואין אצל מי לשאול את השאלות; כל אלו הנמצאים כאן‪ ,‬לא יודעים יותר מדי; או‬
‫שיודעים מעט פחות ממני או מעט יותר‪.‬‬
‫ובמילא‪ ,‬איזו תועלת יש לי ואיזו תועלת יש לכם מכך שהשאלה בתקפה‪ ,‬והקדוש־‬
‫ברוך־הוא מעכב‪ ,‬רחמנא־ליצלן ‪ -‬היה לא תהיה‪ ,‬אפילו לא לרגע אחד יותר ‪ -‬את‬
‫הגאולה האמתית והשלימה על־ידי משיח צדקנו‪.‬‬
‫כל הדברים האלו אמורים כאשר מתרחש מאורע כזה ליהודי בכלל; אבל כאשר‬
‫הדבר קורה לאמא של ילדים קטנים אזי יש כאן ענין נוסף‪.‬‬
‫נאמרה מעלה בנוגע לַ "בית יוסף"‪:‬‬
‫לכתחילה הוא היה במעלה ומדרגה כה גבוהה שהיה ראוי שהקדוש־ברוך־הוא יזכה‬
‫אותו בעניין של קידוש ה'‪ ,‬והוא ימסור נפשו על קידוש שמו‪.‬‬
‫לאחר־מכן‪ ,‬מאחר שאירע לו עניין שלא היה כפי מעמדו ומצבו‪ ,‬כפי שהיה מצופה‬
‫ממנו‪ ,‬ניטלה ממנו זכות זו‪.‬‬
‫ואין פירוש הדבר שלאחר שניטלה ממנו הזכות‪ ,‬לא נותר לו עוד מה לעשות‪ .‬אנו‬
‫רואים שהדבר נקרא בשם "נטילת זכות"‪ ,‬אף־על־פי שלאחר־מכן הוא נעשה מורה־‬
‫הוראה לכל בני ישראל עד סוף כל הדורות‪.‬‬
‫ואף־על־פי־כן נאמר‪ ,‬שעניין זה של קידוש השם ניטל ממנו‪ ,‬ואפילו שלאחרי זה‬
‫‪5‬‬
‫האריך ימים ושנים טובות‪ ,‬ונעשה מורה־הוראה עד סוף כל הדורות‪ ,‬אין זה משתווה‬
‫לגודל העניין של קידוש השם!‬
‫ולקידוש השם הזה מצטרף עוד עניין‪ ,‬שמדובר באם צעירה‪ ,‬שהותירה ילדים‬
‫קטנים‪ ,‬והילדים הקטנים הללו יתגעגעו אליה לאחרי כמה וכמה שנים‪ ,‬לאריכות ימים‬
‫ושנים טובות‪ ,‬אם חס־ושלום יתמהמה הענין ד"הקיצו ורננו שוכני עפר" ‪ -‬הם יתגעגעו‬
‫לאמם‪ ,‬ויספרו לילדיהם על הגעגועים‪ ,‬ועל מעלותיהם של אמם‪ ,‬ועל־כך שבא לידה‬
‫עניין של קידוש השם ברבים‪.‬‬
‫מה יוצא מכך שקיימת שאלה שאין עליה‬
‫תשובה‪ ,‬בשעה שאנו רואים‪ ,‬רחמנא־ליצלן‪,‬‬
‫שהגאולה האמתית והשלימה עדיין מתמהמהת‪,‬‬
‫וכך עובר עוד רגע ועוד רגע ועוד רגע‪.‬‬
‫‪...‬ובאשר לכך שהקדוש־ברוך־הוא רוצה‬
‫נחת־רוח ממסירת־נפש וכו' ‪ -‬הרי די במסירת‬
‫הנפש מכך שיהודי נמצא בגלות‪ ,‬והוא נמצא‬
‫בגלות בידיעה שזהו המשך של אלף ותשע־‬
‫מאות שנות גלות‪ ,‬ועדיין לא בא!‬
‫וכך עובר עוד יום ועוד יום‪ ,‬שבוע ועוד‬
‫שבוע‪ ,‬רגע ועוד רגע‪.‬‬
‫־ זועקים "עד מתי"‪ ,‬אומרים "עד מתי"‬
‫וחושבים "עד מתי" וכו' וכו' ־‬
‫עובר עוד יום ועוד‬
‫יום‪ ,‬שבוע ועוד‬
‫שבוע‪ ,‬רגע ועוד רגע‪.‬‬
‫זועקים "עד מתי"‪,‬‬
‫אומרים "עד מתי"‬
‫וחושבים "עד מתי"‬
‫וכו' וכו'‪.‬‬
‫התוצאה‬
‫מה‬
‫בפועל?!‬
‫מה התוצאה בפועל?!‬
‫בפועל התרחש עוד עניין של קידוש השם‬
‫בפשטות‪ ,‬שניטלה מאתנו נשמה יהודיה‪ ,‬ניטלה‬
‫מילדיה‪ ,‬דבר שבנוגע לאם הוא מסירת־נפש גדולה יותר‪ ,‬ממסירת־נפשה שלה עצמה‪.‬‬
‫כאשר מדובר על מסירת־נפש שכזו‪ ,‬שהיא מפקירה את עצמה ומוסרת לאחרים‬
‫את חינוך ילדיה‪ ,‬כך שהדבר ייעשה בידי אחרים ‪ -‬הרי זוהי מסירת־נפש בנוגע לאם‪,‬‬
‫מסירת־נפש למעלה ממסירת־נפש‪.‬‬
‫וכמדובר כמה פעמים‪:‬‬
‫מה יוצא מכך שיאמרו עוד פעם טענה ושוב פעם טענה‪ ,‬ולא יודעים מה עוד ניתן‬
‫לעשות‪.‬‬
‫־ ניסו באופן של שמחה‪ ,‬וניסו באופן של שמחה של ששים יום רצופים של חודש‬
‫אדר‪ ,‬ש"בריא מזליה" וכו' וכו'‪ ,‬וניסו את כל סוגי האופנים ‪ -‬ועדיין לא בא ‪ -‬הגאולה‬
‫האמתית והשלימה עוד לא באה בפשטות!‬
‫‪6‬‬
‫ומה ייצא מכך שאחזור על כך שוב פעם ושוב פעם‪ ,‬ואחר כך יחזרו על כך ויכתבו‬
‫זאת‪ .‬אין את הגאולה האמתית והשלימה בפועל! מה יוצא מכל הטענות והמענות וכו'‪,‬‬
‫והקדוש־ברוך־הוא כביכול‪ - ...‬אין מה לדבר עליו‪ ,‬והוא אינו צריך להמלצות של אף‬
‫אחד וללימוד זכות‪ ,‬הוא יכול בעצמו להשיב ‪-‬‬
‫ויהי רצון‪ ,‬שהצעד הראשון יהיה ‪ -‬ותיכף ומיד ממש ‪ -‬שנחסוך את העלאת השאלות‪,‬‬
‫נחסוך את העלאת הקושיות‪ ,‬ונחסוך את הצורך במסירת־נפש בפשטות‪ ,‬של יהודי‪,‬‬
‫ועל־אחת־כמה־וכמה של אמם של ילדים חיים‪ ,‬שיאריכו ימים ושנים טובות‪ ,‬ואין‬
‫לדעת מתי היא תתראה אתם שוב נשמה בגוף‪ ,‬כמדובר כמה פעמים‪.‬‬
‫‪...‬ויהי רצון‪ ,‬שנחסוך את הדיבורים הללו‪ ,‬ותיכף ומיד ממש תבוא הגאולה האמתית‬
‫והשלימה "והקיצו ורננו שוכני עפר"‪ ,‬וזו שמסרה נפשה על קידוש השם‪ ,‬תתראה תיכף‬
‫ומיד ‪ -‬שהרי הצדיקים הם הראשונים הקיימים בתחיית המתים ‪ -‬היא תתראה תיכף‬
‫ומיד עם ילדיה החיים‪ ,‬ותוכל להמשיך בחינוכם מתוך שמחה וטוב לבב‪.‬‬
‫ויהי רצון שהדבר יהיה תיכף ומיד ממש‪ ,‬ו"לא עכבן אפילו כהרף עין"‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫התפתחות שמחת בית השואבה בדורנו‪,‬‬
‫הוראות ותביעות הרבי בנידון והאופן בו‬
‫ביצעו החסידים את רצון קודשו ‪ ‬סקירה‬
‫מקיפה וראשונה מסוגה‬
‫מי שלא ראה‬
‫שמחת בית‬
‫לא ראה ש‬
‫השואבה‬
‫שמחה מימיו‬
‫נהוג בשנים האחרונות לומר דברים אחדים בקשר ובשייכות ל״שמחת בית‬
‫השואבה״‪.‬‬
‫ואף ששמחת בית השואבה עיקרה ניגונים וריקודים כו'‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬אין זה שייך‬
‫לענין של אמירה ודיבור – הרי מצינו יסוד ומקור למנהג זה בסוגיה שבה נתבארו‬
‫פרטי הענינים דשמחת בית השואבה‪ :‬״יש מהן אומרים כו' ויש מהן אומרים כו' אלו‬
‫ואלו אומרים כו'״‪ .‬שבזה מודגש הקשר והשייכות דשמחת בית השואבה עם ענין של‬
‫אמירה ודיבור‪.‬‬
‫וענין זה מודגש ביותר אצל חסידי חב״ד מדור דור – שאצלם התבטאה עיקר‬
‫השמחה דשמחת בית השואבה ע"י התוועדות‪ ,‬כלומר‪ ,‬בענין של דיבור ואמירה‪,‬‬
‫וכתוצאה מזה היו באים לענין של ניגונים וריקודים (ולא כמו חסידי פולין‪ ,‬שאצלם‬
‫הייתה עיקר השמחה דשמחת בית השואבה ע"י ניגונים וריקודים)‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬בד בבד על הדגשה על ענין הדיבור והאמירה – הרי בשנים האחרונות ישנה‬
‫הדגשה מיוחדת אצל חסידי חב"ד על ענין הניגונים והריקודים במעשה בפועל דוקא‪.‬‬
‫וכמה טעמים בדבר‪ ,‬וא׳ מהם – מכיון שצריכים לפעול ענין של קירוב עד לענין‬
‫של אחדות עם שאר חוגי בנ״י‪ ,‬שאצלם הייתה תמיד עיקר ההדגשה על ענין הניגונים‬
‫והריקודים‪ ,‬ולכן‪ ,‬כדי להתאחד עמהם – מוסיפים חסידי חב"ד בעבודתם ושמים גם‬
‫הם הדגשה מיוחדת על ענין הניגונים והריקודים (מבלי לגרוע ח"ו מדרך העבודה‬
‫המיוחדת של חסידי חב"ד)‪.‬‬
‫משיחת ליל ב' דחג הסוכות תשמ"ו‬
‫התוועדויות של שמחה‬
‫מאז ומעולם לילות חול־המועד‬
‫סוכות היו עת שמחה מיוחדת בקרב‬
‫החסידים‪ .‬התוועדויות שמחה נערכו‬
‫לאורך הדורות בלילות אלו בסוכותיהם‬
‫של חסידים בקשר עם 'שמחת בית‬
‫השואבה'‪ ,‬בהן היו "שואבין משם רוח‬
‫הקודש" בהתעוררות מיוחדת בכל‬
‫ענייני החסידים והחסידות‪.‬‬
‫אדמו"ר הריי"צ מתאר בשיחותיו‬
‫את התוועדויות שמחת בית השואבה‬
‫בליובאוויטש‪ ,‬בהן השתתפו גם רבותינו‬
‫נשיאינו שהראו דוגמא חיה בגופם ממש‬
‫כדי שמהם יראו וכן יעשו‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫בשנות ה'צדי"ק' הורה אדמו"ר הריי"צ‬
‫לחתנו‪ ,‬הרבי‪ ,‬להתוועד עם החסידים‬
‫בחול המועד סוכות‪ .‬התוועדויות אלו‬
‫הפליאו את השומעים‪ ,‬ובהן נודעו‬
‫לגדלותו העצומה‪ .‬כמה מהתוועדויות‬
‫אלו אף רשם הרבי ברשימותיו על־פני‬
‫עמודים רבים‪.‬‬
‫עד לשנת תש"ל‪ ,‬הרבי אף נהג‬
‫להתוועד ולומר מאמר דא"ח בסוכה‬
‫ביום־טוב ראשון של חג הסוכות‪ ,‬ועד‬
‫לשנת תשכ"ד היה הרבי עורך התוועדות‬
‫'שמחת בית השואבה' מיוחדת‪ ,‬שיועדה‬
‫לתלמידי הישיבות (ראה 'קובץ לחיזוק‬
‫ההתקשרות'‪ ,‬סו)‪.‬‬
‫בהתוועדויות חג הסוכות במשך‬
‫השנים‪ ,‬ביאר הרבי בהרחבה פעמים‬
‫רבות‪ ,‬ביאורים נפלאים אודות שמחת‬
‫בית השואבה שהייתה בביהמ"ק‬
‫ושייכותה גם לימינו אלו‪.‬‬
‫המלך היה קורא‬
‫כבר בשנים המוקדמות‪ ,‬והלאה‬
‫לאורך השנים כולן‪ ,‬עורר הרבי את‬
‫אנ"ש‪ ,‬התמימים והאורחים שיסעו‬
‫למקומות שונים בהם נמצאים יהודים‪,‬‬
‫בכדי לשמחם בשמחת החג וב'שמחת‬
‫בית השואבה'‪.‬‬
‫החל משנת תש"ל‪ ,‬אף שהרבי פסק‬
‫להתוועד במהלך חג הסוכות‪ ,‬המשיכו‬
‫חסידים לשמוח בשמחת בית השואבה‬
‫בהתוועדויות של שמחה שערכו‬
‫בסוכותיהם בעתות חגי וחול־המועד‬
‫סוכות‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬בשנת תשמ"א חל מפנה‬
‫בכל העניין של 'שמחת בית השואבה'‬
‫בליובאוויטש‪.‬‬
‫היה זה מיד בסיום תפילת ערבית‬
‫של היום־טוב הראשון של חג הסוכות‪.‬‬
‫כרגיל בסיומי התפילות בחגים‪ ,‬הרבי‬
‫הסתובב לעבר הקהל ובירכו באמירת‬
‫"גוט יום־טוב!" שלוש פעמים תוך כדי‬
‫הנפת ידו הקדושה‪ .‬ואז‪ ,‬להפתעת הכול‪,‬‬
‫נשען הרבי על הסטנדר‪ ,‬לאות שרצונו‬
‫לפתוח באמירת שיחת קודש!‬
‫באותן שנים‪ ,‬לא היה נהוג כלל‬
‫שהרבי יאמר שיחה במקומו אחר‬
‫‪11‬‬
‫התפילה‪ .‬הפעמים הבודדות בהן הרבי‬
‫אמר שיחה במקומו היו רק בעת 'דברי‬
‫כיבושין' אחר מנחה בימי תעניות‬
‫(נוהג שהתחיל תקופה קצרה לפני כן)‪,‬‬
‫ובעתות 'ראלי'ס' שהיו נערכים לילדים‪.‬‬
‫וכאן‪ ,‬לפתע מיד אחר התפילה‪ ,‬החל‬
‫הרבי באמירת שיחת קודש!‬
‫מאות החסידים‪ ,‬שעד לפני שניות‬
‫ספורות לא שיערו את העומד להתרחש‪,‬‬
‫החלו להצטופף על־יד בימתו של הרבי‪,‬‬
‫בכדי שיוכלו לשמוע את שיחת הקודש‪.‬‬
‫הדחיפות והצפיפות החרישו בשניות‬
‫הראשונות את דברי הרבי אך מיד‬
‫השתררה דממה‪.‬‬
‫השיחה‪ ,‬שמחמת יום־טוב נאמרה‬
‫ללא מיקרופון‪ ,‬הייתה קצרה ביותר‬
‫וארכה כשבע דקות‪ .‬תוכנה נסב על‬
‫דבר העובדה שבזמן הזה‪ ,‬כשאין בית־‬
‫המקדש קיים‪ ,‬אין גם את ההגבלות שהיו‬
‫בבית המקדש‪ .‬ולכן‪ ,‬אף שבבית המקדש‬
‫החלה 'שמחת בית השואבה' רק במוצאי‬
‫היו"ט‪ ,‬הרי שכיום יש להתחיל ב'שמחת‬
‫בית השואבה' כבר מהלילה הראשון של‬
‫החג‪.‬‬
‫הרבי הורה להתחיל מיד בשמחה‪,‬‬
‫ולפי ששנת תשמ"א הייתה 'שנת הקהל'‪,‬‬
‫הורה הרבי שהשמחה תקיף "אנשים‪,‬‬
‫נשים וטף"‪.‬‬
‫בסיום השיחה החל הרבי לנגן "אתה‬
‫בחרתנו" כשהוא מניף את ידו במרץ‬
‫כאות להתחלת השמחה‪ ,‬ויצא מבית‬
‫הכנסת כשהקהל כולו שר‪ ,‬מפזז ורוקד‪.‬‬
‫במשך שעה ארוכה לא פחתה‬
‫הצפיפות שהייתה בבית הכנסת במהלך‬
‫‪12‬‬
‫התפילה‪ ,‬איש לא הלך לביתו וכולם‬
‫רקדו ושמחו ללא הפוגה‪ .‬אופי מיוחד‬
‫היה לריקודים אלה‪ :‬מהעדר מקום‪,‬‬
‫הריקודים לא נערכו במעגלים‪ ,‬כמקובל;‬
‫החסידים פשוט רקדו איש על מקומו‪,‬‬
‫והשמחה הייתה עצומה‪.‬‬
‫הריקודים נמשכו זמן רב‪ ,‬ורק‬
‫לאחריהם התפזרו כולם לבתים‪ ,‬בכדי‬
‫לאכול את סעודת יום־טוב בסוכה‪.‬‬
‫בשנה זו‪ ,‬לאחר שהרבי דיבר על‬
‫ההוספה בשמחה בקשר עם שמחת בית‬
‫השואבה‪ ,‬התרבו ההתוועדויות‪ .‬אפיינה‬
‫אותן במיוחד השמחה המרובה ועליצות‬
‫הנפש‪ ,‬כאשר הלילה הפך ליום ולארכו‬
‫הייתה ברחובות קראון־הייטס תנועה‬
‫ערה של אנשים שאיתרו התוועדות‪ ,‬או‬
‫עברו מאחת לשניה‪ .‬קהל גדול הצטופף‬
‫בסוכה שליד ‪ ,770‬שם התוועדו בעיקר‬
‫האורחים הרבים‪.‬‬
‫השמחה של ליל החג לא עצרה‪,‬‬
‫ולקראת תפילת מנחה שוב החלו‬
‫הריקודים והשמחה ב'זאל' הגדול‪ ,‬אשר‬
‫נמשכו גם בכניסתו של הרבי לבית־‬
‫הכנסת‪ .‬לאחר שהרבי עלה לבימה‪,‬‬
‫הסתובב אל הציבור והחל למחוא כפיים‬
‫במרץ רב‪ .‬הקהל כולו רקד ושאג בכל‬
‫כוחו‪ ,‬כשהרבי ממשיך להלהיב בעידודיו‬
‫עד שלא ניתנה אפשרות אפילו לתפוס‬
‫נשימה‪ ...‬וכשהגיעו לשיא‪ ,‬הפסיק הרבי‬
‫באחת את מחיאות הכפיים‪ ,‬והחלה‬
‫תפלת מנחה‪ .‬השמחה העצומה‪,‬‬
‫והדממה הפתאומית שהשתררה בשיא‬
‫השירה האדירה‪ ,‬היוו מחזה בלתי ניתן‬
‫לתיאור‪...‬‬
‫לאחר מנחה‪ ,‬כשפנה הרבי לצאת‬
‫חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין‬
‫כך היה הסדר בלילות שמחת בית‬
‫השואבה מני שנת תשמ"א‪:‬‬
‫בעלה פ עבור הקהל העצום‪ ,‬וכן היו‬
‫נערכות הופעות של זמרים וכיו"ב‪.‬‬
‫לאחר צאת הרבי מבית־הכנסת‪ ,‬החלו‬
‫לרקוד בתוך ‪ ,770‬כשבד־בבד מתחילים‬
‫החוזרים לחזור את השיחה שנאמרה זה‬
‫עתה [ובחול־המועד השמיעו את השיחה‬
‫מסרט ההקלטה]‪.‬‬
‫הריקודים בשמחת בית השואבה היו‬
‫מלאי שמחה ועליצות הנפש‪ ,‬ובשעות‬
‫המאוחרות של הלילה חוברו מילים‬
‫לניגונים שונים‪ ...‬כך בשנת תשמ"ה‪ ,‬באחד‬
‫מלילות שמחת בית השואבה חוברה‬
‫מנגינה למילים "השנה תהא שנת מלך‬
‫המשיח" (על מנגינת הפסוק "כמופת‬
‫הייתי")‪ ,‬והשיר הפך לשגור בפי כל‪...‬‬
‫לאחר סיום חזרת השיחה היו החסידים‬
‫יוצאים לרחובה של עיר‪ ,‬לפזז ולכרכר‬
‫בשמחה ובריקודים עד אור הבוקר‪ ,‬עד‬
‫אשר החלו לחלק את ה'מספרים' לתור‬
‫של הברכה על הד' מינים של הרבי‪.‬‬
‫בשנת תשמ"ב‪ ,‬דאג הרב ישראל‬
‫שם־טוב מראש לבמה מסודרת לנגנים‪,‬‬
‫תזמורת מסודרת‪ ,‬סוכה גדולה וכו'‪.‬‬
‫הוצאות שמחת בית השואבה באותה שנה‬
‫עלו בערך ארבעים אלף דולר‪...‬‬
‫בשנים הראשונות לקיום השמחה‪,‬‬
‫פורסמו מודעות בעיתונים היהודיים‬
‫הגדולים של ניו יורק על מעמד שמחת‬
‫בית השואבה בשכונת קראון־הייטס‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬כמות המשתתפים גדלה באין ערוך‬
‫והמוני יהודים מכל שכונות האזור הגיעו‬
‫כדי להשתתף בשמחה ובריקודים‪.‬‬
‫במהלך הריקודים‪ ,‬היו הפסקות קצרות‬
‫שנוצלו להכרזת שנים־עשר הפסוקים‪,‬‬
‫הקרנת הווידאו מהשיחה‪ ,‬או חזרתה‬
‫גם במשך היום‪ ,‬לא היה זמן להשלים‬
‫את שעות השינה שחסרו בלילה‪ ,‬כיון‬
‫שכולם עסקו במבצע לולב‪ .‬היה זה‬
‫כמובא בגמרא שבשמחת בית השואבה‬
‫שהתקיימה בבית־המקדש "לא טעמו‬
‫טעם שינה"‪ ,‬אך הרבי המשיך לתבוע ללא‬
‫הרף לרקוד במשך כל הלילה‪ ,‬ובהוספה‬
‫מלילה ללילה‪ ,‬ואמר שנותנים לשם כך‬
‫כחות מיוחדים‪.‬‬
‫במשך השנים‪ ,‬עורר הרבי על שמחת‬
‫בית השואבה בהתוועדויות של שמחה‪,‬‬
‫נוסף על הריקודים ברשות הרבים‪.‬‬
‫גם בליל הושענא־רבה היה הרבי‬
‫מעורר מדי שנה שעל־אף מיעוט הזמן‬
‫בכמות‪ ,‬יש לנצל כל רגע אפשרי לריקודי‬
‫שמחת בית השואבה ובריבוי (באיכות)‬
‫גדול מהלילות שקודם לכן‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫מבית־הכנסת הניף את ידו הקדושה‬
‫כאות לשירה‪ ,‬וכך המשיך בכל דרך‬
‫הילוכו עד ליציאתו‪ .‬כשהקהל ממשיך‬
‫לרקוד בעוז עד תפילת ערבית‪ .‬כשהרבי‬
‫נכנס לתפילת ערבית‪ ,‬עלה הרבי שוב‬
‫לבמה‪ ,‬הסתובב לעבר הקהל ומחא‬
‫כפיים במרץ רב‪ ,‬ממש כבשמחת־תורה‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫מצוות היום בשמחה‬
‫לקראת תפילת ערבית של יומו‬
‫השני של החג‪ ,‬היו מעטים שכבר‬
‫לקחו בחשבון שהרבי יאמר גם בלילה‬
‫זה שיחה אחר התפילה והם תפסו‬
‫מקומות בקרבת הבימה של הרבי;‬
‫אולם רוב הקהל‪ ,‬סבור היה שהשיחה‬
‫של אמש הייתה חד־פעמית‪ .‬אולם‬
‫לאחר התפילה ואמירת ה"גוט יום־טוב"‪,‬‬
‫הופתעו האחרונים כשהרבי שוב התחיל‬
‫באמירת שיחת קודש‪.‬‬
‫לאחר שהרבי פתח בשיחה שוב‬
‫התעוררו דחיפות חזקות‪ ,‬הרבי הפסיק‬
‫את דבריו עד שחזר השקט לשרור‪ ,‬ואז‬
‫החל הרבי שוב את השיחה ובקול רם‬
‫יותר‪.‬‬
‫בשיחה זו‪ ,‬האריך הרבי לקשר את‬
‫כל ענייני היום עם שמחה‪ .‬הנקודה‬
‫המרכזית בשיחה הייתה ההוספה‬
‫המיוחדת בשמחה שצריכה להיות‬
‫בלילה זה דווקא‪.‬‬
‫מובן מאליו‪ ,‬שלאחר שיחה זו גברה‬
‫השמחה עוד יותר‪ ,‬ואף שהאורחים‬
‫לא יכלו להתעכב זמן רב מדי בבית־‬
‫הכנסת‪ ,‬כיון שהרבי עמד לבקר בסוכת‬
‫האורחים‪ ,‬הריקודים נמשכו ב‪ 770‬ללא‬
‫הפוגה עד השעות הקטנות של הלילה‪,‬‬
‫כשהקהל מתחלף אט אט‪ ,‬אלו ממהרים‬
‫לסעוד את סעודת היום־טוב‪ ,‬כשאלו‬
‫שבים בזריזות לעסוק ב"מצוות היום"‬
‫בשמחה וריקודים‪.‬‬
‫לקראת השעה ‪ 3:00‬בלילה הסתיימו‬
‫רוב ההתוועדויות‪ ,‬והמון רב הגיע ל‪770‬‬
‫כדי לרקוד ולשמוח‪ .‬בתחילה רקדו‬
‫בסוכה‪ ,‬אולם גשם שוטף החל לרדת‪,‬‬
‫והקהל נאלץ להיכנס לבית־הכנסת‬
‫ולהמשיך שם בשמחה ובריקודים‪.‬‬
‫השמחה הייתה ממש למעלה ממדידה‬
‫והגבלה‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬לאחר שהאולם‬
‫התחמם דיו‪ ,‬יצאו שוב אל הסוכה הקרה‬
‫והרטובה כדי לחמם גם אותה‪ ...‬וכך‪,‬‬
‫כמעט מבלי להרגיש‪ ,‬הגיעה עת חלוקת‬
‫המספרים עבור התור לברכה על ד'‬
‫המינים של הרבי‪...‬‬
‫לאחר הלילה השני‪ ,‬הבינו כבר כולם‬
‫שאין זו התעוררות חד־פעמית‪ ,‬ובשנה זו‬
‫מוביל הרבי את השמחה בחג הסוכות‬
‫באופן שניכר בחוש שזו "מצוות היום"‬
‫ממש‪ ,‬ובהוספה מלילה ללילה‪.‬‬
‫בבוקר‪ ,‬כשהגיע הרבי מביתו‪ ,‬עמד‬
‫ר' זלמן יפה בכניסה ל‪ 770‬והרבי שאלו‬
‫האם השתתף בשמחת־בית־השואבה‪,‬‬
‫הלה השיב בחיוב והרבי הוסיף לשאול‬
‫"זמן ארוך?" וחייך לעברו‪...‬‬
‫רחובה של עיר‬
‫לתפילת המנחה של יומו השני של‬
‫החג‪ ,‬שבקביעות אותה השנה חל בערב‬
‫שבת‪ ,‬הגיעו ילדים רבים ורוכזו יחד‬
‫על מספר ספסלים מאחורי בימתו של‬
‫הרבי‪ .‬כשהרבי נכנס לתפילת מנחה‪,‬‬
‫שוב מחא כפיים והלהיב את הילדים‬
‫והציבור‪ ,‬בשמחה עזה שגברה אף על‬
‫הימים הקודמים‪ .‬גם לאחר התפילה‪,‬‬
‫כשהילדים שרו "אל תירא" ו"עוצו עצה"‬
‫פנה אליהם הרבי ושוב מחא כפיים‬
‫במרץ‪.‬‬
‫כבליל אמש‪ ,‬גם קודם תפילת קבלת־‬
‫שבת המשיכו בריקודים‪ .‬ושוב‪ ,‬לאחר‬
‫תפילת ערבית והכרזת "גוט שבת"‬
‫אמר הרבי שיחה במשך כעשרים דקות‪,‬‬
‫בה עמד על מעלותיו של לילה זה‪,‬‬
‫ודרש להוסיף בשמחה בלילה זה יותר‬
‫מהשמחה שהייתה בלילות ובימים‬
‫שעברו‪ .‬לאחר השיחה החל הרבי את‬
‫ניגון ההקפות של אביו ועודדו בשמחה‬
‫רבה‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫הפעם‪ ,‬אחרי שיחה זו‪ ,‬הייתה היציאה‬
‫מההגבלות מושלמת‪ .‬כהוספה על‬
‫השמחה של הלילות שעברו‪ ,‬החלו‬
‫מספר בחורים לרקוד על המדרכה‬
‫שליד ‪ ,770‬וכעבור דקות ספורות כבר‬
‫רקדו שם עשרות מהתמימים ואנ"ש‪.‬‬
‫המעגל הלך וגדל ככדור שלג המתגלגל‬
‫במהירות‪ ,‬ואז‪ ,‬פנה מאן־דהו והחל‬
‫לצעוד – כשכל הקהל בעקבותיו – אל‬
‫רחוב קינגסטון‪.‬‬
‫הכל היה ספונטני‪ .‬ללא כל תכנון‬
‫עצרה הצעדה בהצטלבות הרחובות‬
‫קינגסטון ומונטגומרי‪ ,‬שם נסגר המעגל‪,‬‬
‫והריקוד סער ללא התחשבות בתנועה‪.‬‬
‫למקום התקבצו מאות רבות של‬
‫אנשים שהצטרפו לריקודים (כשהנשים‬
‫והטף צופים מהצדדים)‪ .‬לאחר מספר‬
‫‪16‬‬
‫שעות של ריקודים החל כל הקהל‬
‫העצום לצעוד בתהלוכה ברחובות‬
‫קראון־הייטס (השעה הייתה בסביבות‬
‫‪ 2:00‬אחר חצות) כשהיעד הוא ‪ ,770‬שם‬
‫נמשכו הריקודים עד אור הבוקר‪.‬‬
‫כבימים הקודמים‪ ,‬גם לפני תפילות‬
‫השבת שימח הרבי את הציבור‪ ,‬כשניכר‬
‫במוחש כי בכל פעם נעשה הדבר ביתר‬
‫שאת מהפעם הקודמת‪ .‬כמו כן‪ ,‬לאחר‬
‫התפילה היה הרבי מתחיל ניגון‪ ,‬ומורה‬
‫בידיו הק' לאות שישירו וישמחו (כך‬
‫גם היה לפני ואחרי כל תפילה מימי חג‬
‫הסוכות)‪.‬‬
‫תיקנו תיקון גדול‬
‫לאחר תפילת ערבית של מוצאי‬
‫השבת‪ ,‬כשראו כי גם הפעם חפץ הרבי‬
‫בקשה נפשית‬
‫בשיחת ליל ראשון של חג הסוכות‬
‫בשנת תשמ"ה‪ ,‬הביע הרבי מורת‬
‫רוח על שלא הדפיסו את הדברים‬
‫שנאמרו בלילות אלו בשנה הקודמת‪,‬‬
‫שאף הייתה באותה קביעות‪ ,‬על־מנת‬
‫שיוכלו ללמדם ולהפיצם גם בשנה זו‪.‬‬
‫באותו הלילה חזר הרבי בקיצור על‬
‫דבריו בשנה הקודמת‪.‬‬
‫בעקבות דברים אלו הדפיסו בשנה‬
‫שלאחר־מכן קובץ ובו שיחות לילות‬
‫א' וב' דחג הסוכות תשמ"ה והכניסו‬
‫זאת לרבי‪ ,‬בצירוף מכתב‪:‬‬
‫"ע"פ המדובר בשיחת ליל א'‬
‫דחגה"ס אשתקד הדפסנו (בהוצאה‬
‫שני') קונטרס המכיל שיחות ליל א'‬
‫וב' דחגה"ס דאשתקד‪ ,‬ושלחנו את זה‬
‫להרבה מאנ"ש שיחיו בערי השדה‪,‬‬
‫ובעז"ה גם יחולק כאן בערב סוכות‪,‬‬
‫הן להאורחים והן לתושבים כאן‪.‬‬
‫הקונטרס מצו"ב"‪.‬‬
‫הרבי הואיל לענות על הודעה זו‪:‬‬
‫נת' ות"ח ת"ח‬
‫פשוט שמאותו הטעם – גם שיחת‬
‫מוצאי יו"ט צ"ל מפורסמת לפני יו"ט‪.‬‬
‫מובן שחלק עיקרי (צד השווה‬
‫דהאושפיזין) – הזכרה לחוד‬
‫אודותו אינה מספיקה‬
‫כלל‪ .‬ולכן צ"ל ג"כ הו"ל‬
‫דשיחות תשד"ם (דחה"ס)‪.‬‬
‫הרבי ציין על מענה זה‪:‬‬
‫מהיר‪.‬‬
‫בליל הושענא רבה‬
‫במהלך‬
‫הרבי‬
‫אמר‬
‫השיחה‪" :‬ובהזדמנות זו‬
‫יש להביע "ישר־כח" לאלו‬
‫שמילאו את הבקשה־‬
‫נפשית‪ ,‬להדפיס את‬
‫הדברים שנאמרו בשנים‬
‫שלפנ"ז‪ ,‬ותבוא עליהם‬
‫ברכה – על שאפשרו‬
‫לכל הרוצה ללמוד ולעיין‬
‫בדברים שנאמרו אז‪.‬‬
‫ויה"ר שהלימוד יביא לידי‬
‫מעשה בפועל‪" ,‬המעשה‬
‫הוא העיקר"‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫לומר שיחה‪ ,‬ניגש הריל"ג אל הרבי‬
‫וביקש‪ ,‬בשם הציבור‪ ,‬כי הרבי יאמר את‬
‫השיחה במיקרופון‪ .‬אך הרבי ענה לו‬
‫כי עדיין לא עשו הבדלה‪ ,‬וסימן כי לא‬
‫יביאוהו‪.‬‬
‫בשיחה זו – שארכה כחצי שעה –‬
‫עמד הרבי על העובדה כי מצויות שתי‬
‫גרסאות בזהר מי הוא האושפיזין ביום‬
‫הרביעי של סוכות‪ ,‬ומכיוון ש"אלו ואלו‬
‫דברי אלקים חיים"‪ ,‬ברור שיש להוסיף‬
‫בשמחה על הימים הקודמים‪ .‬בנוסף‬
‫לכך אמר הרבי‪ ,‬כי לאחר החג והשבת‬
‫ניתן לשמוח עם כלי השיר‪ ,‬החליל וכו'‪,‬‬
‫דבר המגביר את השמחה‪ ,‬ולפיכך החל‬
‫מלילה זה יוסיפו בשמחה‪.‬‬
‫הקהל‪ ,‬שאך זה עתה שמע את‬
‫שיחתו של הרבי‪ ,‬הביא מיד תזמורת אל‬
‫'רחבת הריקודים' של אמש – בצומת‬
‫הרחובות קינגסטון־מונטגומרי‪ ,‬והפעם‬
‫שמחו עם כל ההידורים‪ .‬הובאו אבוקות‬
‫של אש‪ ,‬כנאמר במשנה‪ ,‬ויחד עם כלי‬
‫השיר בקעה השמחה שחקים‪.‬‬
‫הבמה אולתרה משולחנות וספסלים‬
‫שעמדו האחד על גבי השני‪ ,‬הוקמה גם‬
‫סוכה קטנה כדי שיוכלו לומר 'לחיים'‪,‬‬
‫ובלילות הראשונים הורכבה התזמורת‬
‫בדרך־כלל מבעלי נגינה שסיימו את‬
‫הופעותיהם במקומות אחרים בעיר‬
‫והגיעו לנגן בהתנדבות‪.‬‬
‫באחד מהלילות הראשונים‪ ,‬החלו‬
‫פתאום הנגנים לנגן שיר מסוים‪ ,‬וכמה‬
‫מהנוכחים התחילו לבקש מהם שיחליפו‬
‫ניגון‪ .‬הנגנים‪ ,‬שכעסו על הדרישה‪ ,‬אמרו‬
‫שהיות והם מנגנים בהתנדבות‪ ,‬איש‬
‫אינו יכול לתת להם הוראות‪ ,‬וכמעט פנו‬
‫לעזוב את המקום‪...‬‬
‫‪18‬‬
‫הרב ישראל שם־טוב‪ ,‬שראה את‬
‫המצב‪ ,‬ניגש ונתן לכל אחד מהם סכום‬
‫קטן של כסף בכדי שימשיכו לנגן‪.‬‬
‫בלילות הבאים כבר שילם להם הרב‬
‫שם טוב מראש וכך נמשכה 'שמחת‬
‫בית השואבה' ברחובה של עיר‪ ,‬עם כלי‬
‫זמר‪ ,‬כרצונו הק' של הרבי (מני אז קיבל‬
‫על עצמו הרב שם־טוב את האחריות‬
‫הרשמית על כל הארגון שמחת בית‬
‫השואבה)‪.‬‬
‫הולך ומוסיף‬
‫ביום ראשון‪ ,‬ב' דחוה"מ סוכות‪,‬‬
‫נמסרה כבר הודעה רשמית מטעם‬
‫המזכירות‪ ,‬כי הרבי יאמר שיחה אחר‬
‫תפלת ערבית‪ .‬גם הריקודים על הצומת‬
‫הסואן נעשו 'רשמיים'‪ ,‬ובמשך היום‬
‫הוזמן הציבור כמה פעמים לבוא למקום‬
‫לאחר תפילת ערבית והשיחה כדי‬
‫לרקוד ולשמוח‪.‬‬
‫המושג של ריקודים ברחובות‪ ,‬זר‬
‫למונחים של אמריקה‪ .‬נקל אפוא לשער‬
‫עד כמה גרם הדבר הפתעה (כמו גם‬
‫שמחה) לתושבי המקום‪ .‬אפילו תחנת‬
‫הרדיו הגדולה של ארצות הברית‪ ,‬מצאה‬
‫לנכון להודיע כי חסידי ליובאוויטש‬
‫רוקדים ברחובות‪ .‬משום כך הופיעו‬
‫הפעם אורחים רבים‪ ,‬מאזורים אחרים‬
‫של ניו־יורק‪ ,‬שבאו לראות את שמחת‬
‫בית־השואבה של הליובאוויטשערס‪...‬‬
‫בכל לילה הדגיש הרבי בשיחתו‬
‫שצריך להוסיף בשמחה בלילה זה‬
‫עוד יותר מהשמחה שהייתה בלילות‬
‫הקודמים‪ .‬ואכן‪ ,‬מלילה ללילה גברה‬
‫השמחה‪ .‬ניכר היה במוחש כיצד הרבי‬
‫מעודד ומגביר ללא הרף את השמחה‬
‫שהולכת ומתעצמת‪.‬‬
‫בליל ד' דחוהמ"ס‪ ,‬אחר תפלת‬
‫ערבית‪ ,‬שוב אמר הרבי שיחה די ארוכה‪.‬‬
‫בשיחתו זו‪ ,‬דרש להגביר מלילה זה עוד‬
‫יותר את השמחה‪ .‬הרבי דיבר גם על־‬
‫כך שכשרוקדים ברחובות תוך עצירת‬
‫התנועה‪ ,‬עושים מרשות הרבים – רשות‬
‫היחיד‪ ,‬של יחידו של עולם‪.‬‬
‫לפני נסיעתו של הרבי לביתו יצא‬
‫המזכיר הריל"ג ומסר‪ ,‬בשם הרבי‪ ,‬שלא‬
‫יתנגדו להוראות המשטרה בשעת‬
‫הריקודים כי ענייננו הוא לשמוח ולא‬
‫'להתעסק' עם המשטרה‪ ,‬ואם הם‬
‫דורשים לנהל את הריקודים ברחוב‬
‫צדדי – יש לשמוע בקולם‪ .‬הוא אף הוסיף‬
‫שהרבי אמר שאם היה יודע מהוראת‬
‫המשטרה קודם לכן‪ ,‬היה מזכיר זאת‬
‫בשיחתו‪.‬‬
‫הציבור נענה להוראה זו והריקודים‬
‫התנהלו רק ברחוב מונטגומרי בלבד‪,‬‬
‫ולא על הצומת של רחוב קינגסטון‪,‬‬
‫שהינו רחוב מרכזי יותר‪ .‬אך הדבר לא‬
‫השפיע על מדת השמחה שנמשכה עד‬
‫השעה ארבע לפנות בוקר‪.‬‬
‫הוספה באיכות‬
‫אולם היציאה מכל ההגבלות ממש‪,‬‬
‫הגיעה לאחר השיחה בליל הושענא־‬
‫רבה‪ .‬בשיחה זו דיבר הרבי באריכות על‬
‫הצורך להוסיף בשמחה למרות שהזמן‬
‫קצר‪ .‬הרבי אמר שלעתים יכול אדם‬
‫להעמיד את עצמו ברגע אחד‪ ,‬במעמד‬
‫מרומם כזה‪ ,‬שבדרך־כלל דרוש זמן רב‬
‫להגיע אליו‪.‬‬
‫הרבי נתן הוראות מפורטות בדבר‬
‫השמחה בלילה זה‪ ,‬ואמר כי הריקודים‬
‫‪19‬‬
‫ברשות־הרבים‪ ,‬יכולים להתקיים גם‬
‫בקרבת מקום (ולאו דווקא בריחוק‬
‫מקום)‪ ,‬והדבר יכול להיעשות גם בתוך‬
‫רגע‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬הוסיף הרבי ואמר‬
‫כי רצוי שהריקוד בחוץ יארך ח"י או ז'‬
‫דקות‪ ,‬ולאחר־מכן יחזרו ויכנסו לבית־‬
‫הכנסת‪ ,‬בו ימשיכו בשמחה‪.‬‬
‫הקהל ממש יצא מכליו ויצאו לרקוד‬
‫בחוץ‪ ,‬על־יד ‪ .770‬בתחילה רקדו על‬
‫השדרה; אולם כעבור מספר דקות‬
‫עצרה ניידת משטרה את התנועה‬
‫בצומת רחובות איסטערן־פארקווי‬
‫וברוקלין‪ ,‬והריקוד עבר לכביש‪ .‬המעגל‬
‫התחיל ברחוב קינגסטון והסתיים‬
‫כמעט ברחוב ברוקלין(!)‪ .‬כך רקדו ח"י‬
‫כמו בעה"ב‬
‫בשנת תשנ"ב‪ ,‬בה זכינו לשמוע את‬
‫קולו הק' של הרבי בימי הסוכות בפעם‬
‫האחרונה לע"ע‪ ,‬דיבר הרבי על־כך שכל‬
‫אחד ואחד צריך להשתתף בשמחה‬
‫בכל הפרטים‪ ,‬ואף להתנהג כמו בעה"ב‬
‫("ופשוט שאין הכוונה ל"מנהג בעלי‬
‫בתים" אלא הנהגה המתאימה לבעלותו‬
‫של הקב"ה")‪ ,‬ולהיות "רוח חיה" בשמחה‪.‬‬
‫הרבי הוסיף שאין בכך סתירה‬
‫לזהירות מהשגת גבול המארגן (הרב‬
‫ישראל שם‪-‬טוב)‪:‬‬
‫"גם כאשר העומד בראש (בארגון‬
‫ועריכת שמחת בית השואבה) הוא‬
‫מישהו אחר‪ ,‬שאז צריך להזהר שלא‬
‫לפגוע בבעלותו משום השגת גבול‬
‫וכיו"ב‪ ,‬יכול וצריך להשתדל להיות‬
‫"הרוח החיה" בהשמחה"‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫דקות‪ ,‬אבל השמחה הייתה ללא כל יחס‬
‫לזמן – שמחה עצומה ללא כל הגבלות‪.‬‬
‫לאחר שמונה־עשרה דקות נכנסו‬
‫בחזרה לבית־הכנסת‪ ,‬בו המשיכו את‬
‫השמחה עוד משך זמן‪ ,‬ולאחר־מכן‬
‫החלו באמירת חומש דברים‪ .‬בסביבות‬
‫השעה אחת נכנס הרבי לאמירת‬
‫תהלים‪ ,‬ולאחר מכן המשיכה שמחת‬
‫בית השואבה‪.‬‬
‫היו אלה ימים מרוממים ושמחים‪,‬‬
‫כאשר כל הגבלות הגוף וגשמיות העולם‬
‫כאילו אינם קיימים‪ ,‬אכן ניתן היה לומר‬
‫כי "מי שלא ראה שמחה זו לא ראה‬
‫שמחה מימיו!"‪...‬‬
‫נזכרים ונעשים‬
‫בלילו הראשון של סוכות בשנה‬
‫הבאה‪ ,‬תשמ"ב‪ ,‬שוב פנה הרבי אחר‬
‫התפילה ופתח באמירת שיחה‪ ,‬שתוכנה‬
‫היה צו השעה‪ ,‬הינו שמחה בחג הסוכות‬
‫בכלל‪ ,‬וב'שמחת בית השואבה' במיוחד‪.‬‬
‫מאז הפך הדבר לנוהג קבוע מדי לילה‬
‫בלילה‪ ,‬מדי שנה בשנה‪ ,‬אשר הרבי אומר‬
‫שיחה בכל אחד מלילות חג הסוכות‪.‬‬
‫מכל רחבי ניו־יורק היו מגיעים יהודים‬
‫מחוגים שונים לשמוע את דבריו של‬
‫הרבי ולהשתתף לאחר־מכן בריקודים‬
‫ברחובה של עיר‪.‬‬
‫לאורך השנים‪ ,‬מיד בסיום תפילת‬
‫ערבית ב'זאל' הגדול‪ ,‬נעמד הרבי‬
‫לימין הסטנדר שעליו התפלל (ובשנים‬
‫מאוחרות יותר‪ ,‬כשכבר היה סטנדר‬
‫מיוחד לאמירת השיחות‪ ,‬היה מסתובב‬
‫וניגש לסטנדר זה)‪ ,‬ולאחר הכרזת ברכת‬
‫המועד הקבועה‪ ,‬בדרך־כלל היה הרבי‬
‫מתחיל ניגון שמחה ("ושמחת בחגך"‪,‬‬
‫ניגון הקפות לרלוי"צ וכיו"ב) ומעודד‬
‫בחוזק רב‪ ,‬ולאחר־מכן פותח באמירת‬
‫שיחה‪.‬‬
‫היה‪ ,‬כמובן‪ ,‬כשהרבי עורר בחוזק‬
‫על ההוספה בשמחה ובריקודים של‬
‫שמחת בית השואבה בכל מקום ומקום‪,‬‬
‫וההוספה גם על הלילות שלפני־כן עם‬
‫כלי שיר ("החליל וכו'")‪ ,‬וריקוד ברחובה‬
‫("אז‬
‫של עיר עד שגם הרחוב עצמו ירקד ַ‬
‫מיט־טאנצען")‪.‬‬
‫ַ‬
‫זאל‬
‫גאס ָ‬
‫די ַ‬
‫בלילות הראשונים של חג הסוכות‬
‫בשנת תשנ"ב‪ ,‬התקינו 'גשר' מיוחד‬
‫מבימתו הקבועה של הרבי לבימת‬
‫ההתוועדות‪ ,‬על מנת שהרבי יאמר את‬
‫השיחה במקום בו יוכלו אנשים רבים‬
‫יותר לשמוע את השיחה‪ ,‬שנאמרה ללא‬
‫מיקרופון‪ .‬שם‪ ,‬במקום מושבו הקבוע‬
‫בהתוועדויות‪ ,‬גם הכינו לרבי כסא בכדי‬
‫שהרבי יוכל לשבת באמירת השיחה‪.‬‬
‫הרבי צעד למקום‪ ,‬אולם לא התיישב‪,‬‬
‫אלא עמד והחל לומר את השיחה‬
‫כשידיו קמוצות ונשענות על השולחן‪,‬‬
‫ללא סטנדר וללא כסא‪ ...‬היה זה מחזה‬
‫מיוחד ומלכותי‪ .‬בליל המחר‪ ,‬כבר‬
‫העמידו במקום זה סטנדר והרבי אמר‬
‫את השיחה כשהוא נשען על הסטנדר‪.‬‬
‫גם בשנים הבאות המשיכו לערוך‬
‫מדי שנה ספר "מעייני הישועה"‬
‫המלוקט משיחות אותה השנה]‪.‬‬
‫השיחות ארכו בדרך־כלל כארבעים‬
‫דקות‪ ,‬ובחול־המועד (כשהיה מיקרופון)‬
‫בדרך־כלל בין שעה לשעה וחצי‪.‬‬
‫ושאבתם מים בששון‬
‫סגנון השיחות דמה לשיחות הרבי‬
‫בפארברענגענס‪ ,‬כאשר במהלך השיחה‬
‫מבאר הרבי באריכות את הייחודיות‬
‫וההוראה המיוחדת מעניינו של כל‬
‫יום‪ ,‬הקשר או ההבדל בין האושפיזין‬
‫של הזהר לחסידישע אושפיזין‪ ,‬והקשר‬
‫לשיעורים היומיים בחת"ת וברמב"ם‪.‬‬
‫פעמים רבות שילב הרבי בשיחות אלו‬
‫עניינים שונים שאינם שייכים ישירות‬
‫לשמחת בית השואבה אלא לעניינים‬
‫שהזמ"ג (כגון‪ :‬המצב באה"ק‪ ,‬שכינתא‬
‫בגלותא‪ ,‬עשה לך רב וכיו"ב)‪.‬‬
‫עיקרה של כל שיחה בכל יום‬
‫[בשנת תשמ"ז הוציאו חברי ועד‬
‫הנחות בלה"ק את הספר "מעייני‬
‫הישועה" שבו ערכו את שיחות לילות‬
‫חג הסוכות (משנת תשמ"א עד תשמ"ו)‬
‫לסוגיה אחת ארוכה המחולקת לפרקים‬
‫(אושפיזין‪ ,‬שמחת בית השואבה‪ ,‬שיעורי‬
‫היום‪ ,‬וכו')‪ .‬בראשית הספר מצוין‪ ,‬ש"על‬
‫ההודעה ע"ד הדפסת הספר נתן כ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א את הסכמתו וברכתו‬
‫הק'‪ ,‬וגם הביע ישר־כח"‪.‬‬
‫התרוממות הנפש שהייתה אצל‬
‫התמימים ואנ"ש בשמחת בית השואבה‬
‫לאחר דבריו של הרבי מדי לילה‪ ,‬המריצו‬
‫את השמחה והריקודים ברחובה של‬
‫עיר‪ ,‬וגם בלילות בהם ירד גשם‪ ,‬ניתן‬
‫היה לראות ששמחת בית השואבה לא‬
‫הופרעה אף כמלוא נימא‪ .‬הקהל רקד‬
‫במשך שעות בגשם השוטף‪ ,‬כשהוא‬
‫שואב "מים בששון" עד לשד עצמותיו‪...‬‬
‫בליל א' דחג הסוכות תשמ"ה‪ ,‬פירט‬
‫הרבי בין החידושים של שנה זו ביחס‬
‫לשנה שלפניה‪ ,‬ש"בליל א' דחג הסוכות‬
‫בשנה שעברה – ירדו גשמים (ע"ד‬
‫‪21‬‬
‫ובדוגמת מצב של מיצר)‪ ,‬אבל בשנה זו‬
‫– הרי רואים במוחש שלא יורדים גשמים‬
‫(מצב של הרחבה)!‬
‫"ומובן‪ ,‬שכאשר אין יורדים גשמים‬
‫– אזי יכולים לחגוג את שמחת בית‬
‫השואבה בכל ה'שטורעם'‪ ,‬ברחוב דוקא‪,‬‬
‫ועד שהרחוב עצמו משתתף בשמחה‬
‫וריקודים דשמחת בית השואבה‪ ,‬וזאת‬
‫– ללא צורך להתגבר על ענין של נסיון‪,‬‬
‫כי אם באופן של הרחבה‪" ,‬לכתחילה‬
‫אריבער""‪.‬‬
‫ביום שמיני עצרת תש"נ‪ ,‬הודיעו בכלי‬
‫התקשורת שבמשך הלילה צפוי לרדת‬
‫גשם חזק מאוד‪ .‬בחלוקת הדולרים‬
‫שנערכה אחר השיחה עבר הרב שם־‬
‫טוב וביקש מהרבי ברכה שלא ירד גשם‪,‬‬
‫הרבי ענה לו "בשורות טובות"‪ .‬ואכן‪ ,‬על־‬
‫‪22‬‬
‫אף שבאותו הלילה כוסו השמים בעבים‪,‬‬
‫לא ירד גשם כלל‪ ,‬ויהי לפלא‪.‬‬
‫בפעם אחרת‪ ,‬אירע שר' ישראל עבר‬
‫יחד עם הזמר ר' מרדכי־בן־דוד בחלוקה‬
‫של 'לעקאח' בהושענא־רבה‪ .‬ר' ישראל‬
‫פנה לרבי ואמר שהזמר שר ושימח את‬
‫הקהל בשמחת בית השואבה‪ ,‬והרבי‬
‫הגיב בפנותו לרמב"ד שעוד מעט משיח‬
‫מגיע‪ ,‬ובמילא יצטרך לנגן שוב‪.‬‬
‫מדי יום היה הרב שם־טוב מדווח על‬
‫הריקודים למזכירות‪ ,‬והרבי הביע מכך‬
‫קורת רוח באופן מיוחד‪.‬‬
‫הרי זה משובח‬
‫ביטויים רבים ונפלאים התבטא הרבי‬
‫בגודל ערך ומעלת השמחה בשמחת‬
‫בית השואבה‪ .‬בליל ב' דחה"ס תשמ"ח‬
‫התבטא הרבי ש"כל המקדים לשמוח‬
‫בשמחת בית השואבה הרי זה משובח‪,‬‬
‫וכל הזריז הרי זה משובח‪ ,‬וכל המרבה‬
‫הרי זה משובח‪.‬‬
‫"ובפשטות‪ :‬מלבד הזמנים הקבועים‬
‫לתפילה‪ ,‬סעודת החג‪ ,‬והכנסת אורחים‬
‫כו' – יש לנצל את כל הזמן לשמוח‬
‫בשמחת בית השואבה‪ ,‬ובלשון כ"ק‬
‫מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו‪" :‬מצות היום‬
‫בשמחה""‪.‬‬
‫את זמן התחלת שמחת בית‬
‫השואבה הורה הרבי "להתחיל תיכף‬
‫ומיד – בהתחלת הלילה‪ ,‬ומוסיף והולך‬
‫במשך כל הלילה‪ ,‬ובלשון חז"ל "כשהיינו‬
‫שמחים בשמחת בית השואבה לא‬
‫טעמנו טעם שינה"" (ליל א' דחה"ס‬
‫תשמ"ט)‪.‬‬
‫ביטוי מעניין התבטא הרבי בליל‬
‫ב' דחה"ס תשמ"ט על השפעתה של‬
‫שמחת בית השואבה ש"אפילו בזמן‬
‫שמוכרחים לישון‪ ,‬שמחת בית השואבה‬
‫מבטלת טעם השינה‪ ,‬מכיון שגם אז‬
‫חולמים עניני חסידות‪ ,‬חולמים אודות‬
‫שמחת בית השואבה‪ ,‬וחולמים אודות‬
‫הגאולה האמתית והשלימה על ידי‬
‫משיח צדקנו!"‪.‬‬
‫בליל ב' דחה"ס תש"נ זירז הרבי‬
‫על השמחה באופן מיוחד "כי‪ ,‬ע"פ‬
‫השמועה‪ ,‬לא הייתה השמחה בלילה‬
‫האט‬
‫ָ‬
‫גאס‬
‫"אז די ַ‬
‫הראשון באופן ַ‬
‫געטאנצט" [שהרחוב רקד]‪...‬‬
‫ַ‬
‫"ויהי־רצון שיתברר ששמועה זו אין‬
‫לה יסוד‪ .‬ואם יש לה יסוד חס־ושלום –‬
‫הרי‪ ,‬על־פי הכלל שבקדושה אין דבר‬
‫אבוד ויכולים תמיד לתקן ולהשלים‪,‬‬
‫יתקנו וישלימו בלילה זה ע"י ההוספה‬
‫בשמחה ביתר שאת וביתר עוז‪ ,‬עד‬
‫לשמחה שלמעלה ממדידה והגבלה‪.‬‬
‫"ולהעיר‪ ,‬שאף שבנוגע לכמות הזמן‬
‫יש הגבלה‪ ,‬מכל־מקום השמחה עצמה‪,‬‬
‫שאקעלן זיך"‪ ,‬יכולה וצריכה‬
‫"טאנצן און ָ‬
‫ַ‬
‫להיות למעלה ממדידה והגבלה"‪.‬‬
‫ביטוי נוסף ממנו ניתן ללמוד על‬
‫גודל ערך שמחת בית השואבה‪ ,‬התבטא‬
‫הרבי בליל ד' דחה"ס תשמ"ט‪" :‬מספיק‬
‫רק שיתבונן‪ ,‬יחשוב ויהרהר לרגע קטן‪,‬‬
‫שעומדים על ידו ארבע עשרה צדיקים‬
‫אלו‪ ,‬ורוקדים מתוך שטורעם בשמחת‬
‫בית השואבה‪ ,‬ויודע – כפי שאומר נשיא‬
‫דורנו – שהם מסתכלים עליו לראות‬
‫כיצד הוא חוגג שמחת בית השואבה –‬
‫נקל לשער איך ישמח וירקוד!‪...‬‬
‫"ומכיון שדוד מלכא משיחא הוא‬
‫חלק מהאושפיזין‪ ,‬וגם הוא משתתף‬
‫ורוקד בשמחת בית השואבה (כנ"ל) –‬
‫הרי זה זמן הכושר מאין כמוהו לאחוז‬
‫נכאּפן אים") על ידי זה‬
‫("א ַ‬
‫ולתפוס אותו ָ‬
‫שאוחז ותופס ביהודי (בידו או בגופו)‬
‫שיש בו ניצוץ משיח צדקנו"‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫אנכי‬
‫ׂ‬
‫והילדי‬
‫ים‬
‫סקירה מקיפה וייחודית על‬
‫ה'ראלי' – כינוסי הילדים‬
‫ַ‬
‫מעמדי‬
‫עם הרבי ‪ -‬לאורך השנים‪,‬‬
‫מלווה בשביבים ופנינים נדירים‬
‫אלפי האורחים שגודשים את‬
‫‪ 770‬יומם וליל במשך חודש החגים‬
‫מתבקשים לפנות את ה'זאל הגדול'‪.‬‬
‫בעוד שעה קלה יחל כינוס מיוחד ‪-‬‬
‫כינוס הילדים ‪ -‬חיילי 'צבאות ה'' עם‬
‫הרבי‪' .‬ועד המסדר' עמל על סידור‬
‫האולם והתאמתו לכינוס המיועד‪ .‬תוך‬
‫זמן קצר מקומות הישיבה מסודרים‪,‬‬
‫המחיצות עומדות על מקומן‪ ,‬וסידור‬
‫תפילה מונח על מקומו של כל ילד‪.‬‬
‫בשעה היעודה‪ ,‬עשרות אוטובוסים‬
‫מכל רחבי ניו־יורק חונים על שדרת‬
‫איסטערן־פארקוויי‪ .‬הילדים נכנסים‬
‫בצהלה ל'זאל'‪ ,‬ומתיישבים במקומות‬
‫המסומנים לפי הקבוצה לה הם‬
‫משתייכים‪.‬‬
‫היחידים שרשאים להיכנס לאולם‬
‫במהלך הכינוס הם הילדים ומדריכיהם‪.‬‬
‫שאר החסידים והאורחים מצטופפים‬
‫בעזרת הנשים‪ ,‬על מנת לחזות ברבי‬
‫במהלך מעמד מיוחד זה‪.‬‬
‫לאחר פתיחת הכינוס‪ ,‬עם התקרב‬
‫השעה ‪ 3:15‬בצהריים‪ ,‬המנחה הרב‬
‫יעקב יהודה העכט ע"ה מכין את הילדים‬
‫לקראת כניסתו של הרבי לתפילת‬
‫מנחה‪ .‬הרב העכט מעורר על גודל‬
‫המעמד – ומסביר לילדים את חשיבות‬
‫ההתנהגות באופן המתאים ושמירה על‬
‫השקט‪.‬‬
‫הניגון "ושמחת בחגך" מנוגן על ידי‬
‫הבעל־מנגן ר' אלי ליפסקר‪ ,‬כשהילדים‬
‫מצטרפים לשירה תוך ציפייה דרוכה‬
‫לכניסתו של הרבי‪.‬‬
‫הרבי נכנס‪ .‬שירת הילדים מתגברת‬
‫מרגע לרגע‪ ,‬ומגיעה לשיא כשהרבי‬
‫‪26‬‬
‫מעודד את שירת הילדים שוב ושוב‬
‫בכיוונים שונים‪ .‬את התרגשות הילדים‬
‫אין לתאר – "אנו בניך ואתה אבינו"‪.‬‬
‫הרבי עולה לבימת התפילה‪ ,‬מניח את‬
‫הסידור על הסטנדר‪ ,‬ודממה משתררת‬
‫בקהל‪ .‬אחד הילדים שזכה להיות ה'חזן'‬
‫עומד מוכן‪ ,‬בידו רמקול‪ ,‬ופוצח בשירת‬
‫"אשרי יושבי ביתך"‪ ,‬כשקהל הילדים‬
‫אחריו‪ .‬התפילה מתנהלת במתינות‪,‬‬
‫עם הניגונים והסדרים המונהגים בעת‬
‫התפילות בקעמפים‪ .‬לאורך התפילה‬
‫הרבי מעודד את הניגונים‪ ,‬ובמיוחד‬
‫בסיום התפילה במנגינת "אך צדיקים"‬
‫ו"כי אלקים"‪.‬‬
‫תוך שהחזן אומר 'קדיש בתרא'‪,‬‬
‫מסתובב הרבי ועושה את דרכו לכיוון‬
‫הסטנדר הפונה לעבר קהל הילדים‪ .‬הרב‬
‫העכט מתחיל בהזמנת הילדים שזוכים‬
‫להכריז את י"ב הפסוקים בפני הרבי‪.‬‬
‫לאורך קריאת הפסוקים הרבי מסתכל‬
‫במבט מיוחד ואבהי על הילד או הילדה‬
‫שעלו להכריז את הפסוק‪ ,‬וניכר שהרבי‬
‫בעצמו חוזר על מילות הפסוקים אחרי‬
‫הילדים‪.‬‬
‫בסיום אמירת הפסוק "ישמח‬
‫ישראל" מכריז הילד ומברך את הרבי‬
‫שלושה פעמים באיחול‪" :‬יחי אדוננו‬
‫מורנו ורבנו"‪ ,‬כשכל קהל הילדים חוזר‬
‫אחריו בשאגה‪ ,‬ומיד מתחילה שירת "עם‬
‫וואנט משיח נאו"‪ ,‬כשהרבי‬
‫ישראל‪ ...‬ווי ָ‬
‫מעודד את השירה בתנועות עידוד‬
‫נפלאות‪.‬‬
‫שוב משתררת דממה בקהל‪ ,‬והילדים‬
‫מוכנים לשמוע ולקלוט את דבריו של‬
‫הרבי המכוונים במיוחד אליהם‪ .‬הרבי‬
‫ה"ארדער ָאוו די ֵדיי"‬
‫מתחיל בשיחה עם ָ‬
‫– "הפקודה היומית"‪ ,‬דרכה מעביר הרבי‬
‫לילדים את המסר המיוחד לחג זה‪.‬‬
‫לאורך השיחה רושם הרב העכט‬
‫במהירות את נקודות הדברים‪ ,‬ובין‬
‫שיחה לשיחה הוא מתרגם את דברי‬
‫הרבי לשפה האנגלית‪ .‬בסוף דבריו‪,‬‬
‫מוסיף הרב העכט ומברך את הרבי יחד‬
‫עם הילדים – שיזכה להוליך את כל בני‬
‫ישראל לארץ הקודש בקרוב ממש‪.‬‬
‫בסיום‬
‫השיחה‪,‬‬
‫מבקש‬
‫הרבי‬
‫מהילדים לפתוח בניגון‪ ,‬ובעודו מעודד‬
‫את שירת הילדים‪ ,‬יורד הרבי מבימתו‪,‬‬
‫ופותח בחלוקה זריזה של מטבעות‬
‫לצדקה ולשמירה‪ .‬הרבי מחלק את‬
‫המטבעות למדריכים‪ ,‬כשהם ממשיכים‬
‫את החלוקה לילדים‪ .‬בסיום החלוקה‬
‫יוצא הרבי מה'זאל'‪ ,‬כשהילדים שרויים‬
‫בהתרוממות עילאית ממעמד נשגב לו‬
‫זכו בשעות יקרות אלו ששהו יחד עם‬
‫הרבי ‪" -‬אנא ומלכא בלחודוהי"‪.‬‬
‫ראד' הזה אני הולך‪...‬‬
‫ל'פ ַא ַ‬
‫ּ‬
‫בשנים שטרם קבלת הנשיאות‪ ,‬עמד הרבי בראש פעילות הילדים שעל־ידי‬
‫המל"ח‪' ,‬מסיבות־שבת' ו'של"ה'‪ ,‬והיה מעורב לפרטי הפרטים‪ .‬מדהימה היא עדותו‬
‫של הרב יוסף גולדשטיין שסיפר כי לעתים הרבי עצמו התעסק בהכנסת עלוני‬
‫ה'שמועסן מיט קינדער' ('שיחות לנוער') למעטפות על מנת לשלחם למנויים‪.‬‬
‫עוד מספר הרב גולדשטיין‪:‬‬
‫"באחד מכינוסי הילדים בשנים הראשונות (שלפני הנשיאות) שנערכו‬
‫ב'שאלאש' בהשתתפותו של הרבי‪ ,‬הבחין לפתע הרב גולדשטיין שהרבי – תוך‬
‫כדי שמדבר אל הילדים – אינו צופה בילדים‪ ,‬אלא מרים את ראשו וצופה לעבר‬
‫הקומה השנייה ב‪ .770‬הדבר היה תמוה בעיניו‪ ,‬עד שהבחין מחזה נפלא מאוד‪,‬‬
‫שהרבי הריי"צ עומד על יד החלון לבוש בבגדי שבת‪ ,‬גארטל ושטריימל‪ ,‬וצופה‬
‫על כינוס הילדים"‪.‬‬
‫גם מזכירו של הרבי‪ ,‬הרב חיים־יהודה קרינסקי‪ ,‬שהיה תלמיד בישיבה ב‪770‬‬
‫כבר בטרם קבלת הנשיאות‪ ,‬סיפר (בראיון למגזין 'תחיינו')‪:‬‬
‫"ביום שמחת־תורה תש"ז‪ ,‬התקיים כינוס בחצר ‪ 770‬הגדולה (שלימים הפכה‬
‫לבית־הכנסת)‪ ,‬בו השתתפו ילדים יהודיים שהחסידים אספו מהרחובות הסמוכים‪.‬‬
‫כמה עשרות ילדים נכחו בכינוס‪ ,‬הם ישבו על כסאות‪ ,‬הוגשו להם פירות ומיני‬
‫מתיקה‪ ,‬ואמרו עמם ברכה‪.‬‬
‫>>‬
‫‪27‬‬
‫>>‬
‫"הרבי עמד על ספסל ודיבר אל‬
‫הילדים באידיש‪.‬‬
‫"במהלך דברי הרבי לחש לי‬
‫מאן־דהו שאם אביט למעלה‪,‬‬
‫לקומה השניה‪ ,‬לחלון המטבח‬
‫שבבית הרבי הריי"צ‪ ,‬אוכל לראות‬
‫את פניו הקדושות‪ .‬ואכן‪ ,‬הבטתי‬
‫למעלה‪ ,‬וראיתי לראשונה בחיי את‬
‫זיו פני קדשו של הרבי הריי"צ‪ .‬יושב‬
‫שם‪ ,‬חבוש בשטריימל‪ ,‬ומסתכל‬
‫למטה‪ ,‬על חתנו – הרבי – המדבר‬
‫לפני הילדים"‪.‬‬
‫בהזדמנות מסוימת תמה מישהו‬
‫באזני הרבי הריי"צ על־כך שמשקיע‬
‫כוחות רבים כל כך למרות מצב‬
‫בריאותו של הרבי‪ .‬ענה הרבי‬
‫הריי"צ לאותו חסיד‪ :‬ישנו סיפור על‬
‫הרה"ק הר"ר לוי יצחק מברדיטשוב‪,‬‬
‫ר' יוסף גולדשטיין ניצב על־יד הרבי בפאראד ל"ג בעומר‬
‫ששאל את אדמו"ר הזקן מדוע על‬
‫פי נוסח סידורו אין אומרים את‬
‫הפסוק "ושמרו" בתפלת ליל שבת ככל העולם‪ ,‬והרי כשבני ישראל אומרים את‬
‫הפסוק "ושמרו" נעשה 'פאראד' שלם למעלה ע"י מלאכי השרת‪ .‬ענהו אדמו"ר‬
‫דארף מען‬
‫"אבער נישט אויף יעדער פאראד ַ‬
‫הזקן שאכן נעשה למעלה 'פאראד' – ָ‬
‫פארן" [לא צריך ללכת להשתתף בכל 'פאראד']‪ .‬וסיים הרבי הריי"צ‪:‬‬
‫ָ‬
‫אך ל'פאראד' הזה אני הולך‪.‬‬
‫ימי בראשית‬
‫ידועה ומפורסמת החביבות אותה‬
‫רחש הרבי כלפי ילדי ישראל‪ .‬החשיבות‬
‫והיחס המיוחד שרחש הרבי לעניינים‬
‫הקשורים בחינוכם של ילדי ישראל‪,‬‬
‫יחידים מסוגם‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫שעות רבות שהה הרבי עם הילדים‪.‬‬
‫בתפילות ובהתוועדויות עמדו הילדים‬
‫בקירוב מקום אל הרבי; הרבי השתתף‬
‫בגופו בכינוסי הילדים; פינה מזמנו היקר‬
‫על מנת להתפלל‪ ,‬לעודד‪ ,‬להשפיע‬
‫ולחנך את תינוקות של בית רבן‪ ,‬אליהם‬
‫דיבר במילים פשוטות השוות לכל נפש‪.‬‬
‫בכינוסי הילדים רצה הרבי שדבריו‬
‫יתורגמו לשפת המדינה – אנגלית‪ ,‬על‬
‫מנת שהדברים יובנו ויתקבלו באזני כל‬
‫ילד וילד‪.‬‬
‫לאש' ב‪ ,770‬שם היה עורך‬
‫ל'שא ַ‬
‫ַ‬
‫והביאם‬
‫להם פעילות‪ ,‬מספר להם סיפורים‬
‫ומחלק ממתקים כשרים‪ .‬תוך זמן קצר‬
‫פעילות זו התפתחה למקומות נוספים‪,‬‬
‫ורבים מהתלמידים החלו לערוך‬
‫'מסיבות שבת' בשכונות פלאטבוש‪,‬‬
‫בורו־פארק ועוד‪.‬‬
‫'ראלי'ס' – כינוסי הילדים‪,‬‬
‫ַ‬
‫אותם‬
‫לא החלו להתקיים רק לאחר הקמת‬
‫הארגון 'צבאות ה'' בשנת תשמ"א‪,‬‬
‫כי־אם שנים רבות לפני כן‪ ,‬ואף קודם‬
‫קבלת הנשיאות‪ .‬כינוסים אלו החלו‬
‫להתקיים לערך בשנת תש"ג‪ ,‬בארגונו‬
‫והשתתפותו של הרבי‪ .‬מתכונת ה'ראלי'‬
‫לא היתה קבועה‪ ,‬אלא התמסדה עם‬
‫השנים‪.‬‬
‫אף שלכאורה קשה היה לחוש‬
‫בערכה הגדול של פעילות זו‪ ,‬ייחס לה‬
‫על חשיבות ויוקר מעמדים אלו‬
‫תעיד העובדה שבמרוץ השנים השתתף‬
‫'ראלי'ס' לילדים!‬
‫הרבי בלמעלה ממאה ַ‬
‫חודשים ספורים אחרי הגעת הרבי‬
‫לארצות הברית – "חצי כדור התחתון"‪,‬‬
‫נתמנה לעמוד בראש המוסדות‬
‫המרכזיים אותם הקים הרבי הקודם‪:‬‬
‫מחנה ישראל‪ ,‬מרכז לענייני חינוך‬
‫והוצאת הספרים קה"ת‪.‬‬
‫אחת מפעולות המל"ח שהחלו‬
‫באותה תקופה היתה מוסד "של"ה"‬
‫[שיעורי לימודי הדת] שקיים את מיזם‬
‫ה"מיטוואך שעה" ‪ -‬שעת לימודי יהדות‬
‫ָ‬
‫בבתי ספר העממיים מדי יום רביעי‬
‫בשבוע‪.‬‬
‫פעולה נוספת שהחלה באותה‬
‫תקופה‪ ,‬בשנת תש"ב לערך‪ ,‬היא רשת‬
‫ה'מסיבות שבת'‪ .‬פעילות זו החלה‬
‫בשכונת קראון־הייטס בה היו באותה‬
‫העת יהודים רבים וחלקם לא היו‬
‫שומרים תורה ומצוות‪ ,‬כאשר הרב‬
‫יעקב־יהודה העכט‪ ,‬בעודו בחור צעיר‪,‬‬
‫כינס ילדים משדרת איסטערן פארקוויי‬
‫שלוש פעמים נסע הרבי לבקר‬
‫בקריית 'גן ישראל'‪ ,‬ב'אתערותא‬
‫דלעילא' (אלה היו הפעמים היחידות‬
‫לאורך הנשיאות בהן יצא הרבי את‬
‫העיר ניו־יורק) – בשנים תשט"ז‪,‬‬
‫תשי"ז ותש"כ‪ .‬בביקורים אלו הרבי‬
‫קיים התוועדות מיוחדת עם הילדים‪.‬‬
‫אלה‪ ,‬וההתוועדות שהתקיימה בחול־‬
‫המועד־סוכות תשל"ז‪ ,‬היו ההזדמנויות‬
‫היחידות במשך השנים בהן התקיימו‬
‫התוועדויות ייעודיות לילדים‪.‬‬
‫הרבי הריי"צ חשיבות רבה‪ ,‬ובהזדמנות‬
‫מסוימת אף התבטא (הלשון אינה‬
‫אנגעפאנגען‬
‫ַ‬
‫האבן‬
‫ָ‬
‫מדוייקת)‪" :‬מיר‬
‫מיט מסיבות שבת‪ ,‬און מיט דעם וועלן‬
‫מיר איינעמען אמריקה" [התחלנו עם‬
‫ה'מסיבות שבת' ועל ידי זה נכבוש‬
‫את אמריקה]‪ .‬משפט זה מלמד אותנו‬
‫על ההשפעה ארוכת הטווח הנפעלת‬
‫מפעילות זו‪.‬‬
‫בעקבות פעילות זו החלו להיערך‬
‫מדי פעם כינוסי ילדים בחצר ‪ .770‬לרוב‪,‬‬
‫‪29‬‬
‫פעילות זו היתה נערכת בימי ראשון –‬
‫יום בו הילדים חופשיים מהלימודים‬
‫בבתי הספר‪.‬‬
‫פעמים רבות השתתף הרבי עצמו‬
‫בכינוסים אלו‪ .‬הרבי היה נעמד על‬
‫כיסא‪ ,‬וכך נושא את דבריו בפני הילדים‪.‬‬
‫כינוסים אלו נערכו בעיקר בימי חול‬
‫המועד סוכות‪ ,‬ל"ג בעומר ובהזדמנויות‬
‫נוספות‪ .‬הילדים הגיעו באוטובוסים‬
‫מרחבי ניו־יורק‪ ,‬ואף מחוצה לה – מכל‬
‫מקום בו התקיימו פעולות ה'מסיבות‬
‫שבת'‪ .‬רכזי הפעילות היו הרב יעקב־‬
‫יהודה העכט והרב יוסף גולדשטיין‪,‬‬
‫בעודם בחורים צעירים‪ .‬הרבי עצמו‬
‫היה מעורב בפעילות מאחורי הקלעים‬
‫לפרטי פרטים‪.‬‬
‫עם גמר הכינוס על‪-‬יד ‪ ,770‬היו‬
‫מתאספים הילדים והולכים רגלית‬
‫בתהלוכה לכיוון ה'פרוספקט פארק'‪,‬‬
‫כעשרים דקות הליכה מ‪ .770‬אז החל‬
‫ראד'‪ ,‬שעם השנים קיבל‬
‫'ּפא ַ‬
‫ַ‬
‫המושג‬
‫תהודה רבה במעמדים המיוחדים בל"ג‬
‫בעומר‪ .‬בתהלוכה זו צעדו הילדים‬
‫עם שלטים שקראו לשמירת השבת‬
‫ומצוות נוספות (כאמור‪ ,‬השכונה היתה‬
‫מאוכלסת ביהודים רבים)‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫לאחר קבלת הנשיאות‬
‫אילו קרבנו‬
‫כינוס ל"ג בעומר הראשון לאחר‬
‫קבלת הנשיאות התקיים בשנת תשי"ג‪.‬‬
‫ב'שאלאש' של ‪ 770‬התכנסו כחמש‬
‫מאות ילדים‪ ,‬והרבי יצא להשתתף‬
‫בכינוס כשהוא עומד במרפסת‪.‬‬
‫להפתעת כולם‪ ,‬פתח הרבי בשיחה‬
‫לילדים‪ .‬היתה זו הפעם הראשונה בה‬
‫הרבי נשא דברים בפני ילדים לאחר‬
‫קבלת הנשיאות‪ ,‬כשהרבי פונה אל‬
‫הילדים בשפה פשוטה וברורה בהתאם‬
‫לרמת הבנתם‪ .‬לאחר ה'פאראד' נערכה‬
‫התוועדות‪ ,‬במהלכה הסביר הרבי‬
‫באריכות ובעומק את אותם מושגים‬
‫פשוטים לכאורה‪ ,‬אותם העביר בשיחתו‬
‫לילדים‪ .‬או־אז הבינו החסידים שהרבי‬
‫מדבר עם הילדים עניינים עמוקים‬
‫ונעלים בחסידות – בשפה פשוטה‪.‬‬
‫בחלוף השנים‪ ,‬היו מספר הזדמנויות‬
‫בשנה בהן נערכו כינוסי ילדים‬
‫בהשתתפות הרבי‪ ,‬אולם עד לשנת‬
‫תשל"ז‪ ,‬לא נשא בהם דברים‪:‬‬
‫בל"ג בעומר תשט"ז כינוס הילדים‬
‫קיבל לראשונה את מתכונת ה'פאראד'‪.‬‬
‫לאחר הכינוס ב'שאלאש'‪ ,‬המשיכו‬
‫הילדים לכיוון הפארק בו התקיימו‬
‫פעילויות שונות‪ ,‬והרבי אף הגיע‬
‫בהפתעה לפארק וסקר את הפעילות‬
‫שנערכה שם‪.‬‬
‫בשנת תשי"ז התאספו כבר כחמשת‬
‫אלפים ילדים‪ ,‬והוחלט לקיים את‬‫ה'פאראד' בחזית ‪ .770‬מני אז קיבל‬
‫ה'פאראד' את סגנונו המוכר לנו כיום‪.‬‬
‫עם השנים הצטרפו לכינוסים אלו‬
‫גם ילדים מתלמודי התורה והחדרים‬
‫ברחבי ניו־יורק‪ ,‬שהגיעו להתאחד עם‬
‫ילדי ישראל ולחזות בנשיא הדור‪.‬‬
‫החל משנת תשל"א נערך כינוס‬
‫ילדים באחד מלילות החנוכה‪ .‬הילדים‬
‫היו מתאספים לתפילת מנחה עם הרבי‪,‬‬
‫ונשארים להדלקת נרות חנוכה‪ ,‬ומנגנים‬
‫יחד 'הנרות הללו'‪ ,‬בסיום הכינוס חילק‬
‫הרבי מטבעות לצדקה‪.‬‬
‫בשנת תשט"ז יסד הרבי את מחנה‬
‫הקיץ 'גן ישראל'‪ .‬בסיום הקעמפ חזרו‬
‫הילדים לעיר ניו־יורק‪ ,‬והתאספו ב‪770‬‬
‫לתפלת מנחה עם הרבי‪ .‬ה'גנרל' והרב‬
‫העכט נשאו דברים בפני הילדים‪ ,‬וניגנו‬
‫יחד מניגוני הקעמפ‪ .‬בסיום הכינוס‬
‫עברו הילדים בתורם בפני הרבי‪ .‬ומני‬
‫אז הפך הנהוג לקבוע‪ ,‬ומדי שנה נערך‬
‫בסיום הקעמפ כינוס ב‪ 770‬בהשתתפותו‬
‫של הרבי‪ .‬משנת תשל"ד ואילך הרבי אף‬
‫חילק למשתתפים מטבעות לצדקה‪.‬‬
‫כינוס יוצא דופן נערך בי"ז שבט‬
‫תשכ"ג‪ ,‬כאשר ארגנו "כנס איחוד" לילדי‬
‫מחנות־הקיץ בהשתתפותו של הרבי‪.‬‬
‫'ראלי' זה נערך באותה המתכונת של‬
‫כינוסי הילדים בסיום הקעמפ בקיץ‪.‬‬
‫'ראלי' נוסף שנערך בהזדמנות יוצאת‬
‫מן הכלל התקיים בעשרת ימי תשובה‬
‫של שנת תשל"ד‪ .‬באותה תקופה הורה‬
‫הרבי שיוסיפו בעריכת כינוסי ילדים‬
‫בכל העולם‪ ,‬ובפרט בארץ הקודש‪ .‬הרבי‬
‫עצמו השתתף בכינוס הילדים שנערך‬
‫ב‪ .770‬כעבור מספר ימים קישרו הכל‬
‫‪31‬‬
‫הוראה זו עם פריצתה של מלחמת יום‬
‫הכיפורים‪.‬‬
‫האורחים ב‪ 770‬עבור כל הילדים‬
‫משתתפי פעילות 'של"ה'‪ .‬התוועדות‬
‫זו נערכה ב'אתערותא דלעילא'‪ .‬הרבי‬
‫נטל את ידיו הק' לסעודה‪ ,‬הילדים בירכו‬
‫ברכת 'מזונות'‪' ,‬לישב בסוכה' והכריזו‬
‫את י"ב הפסוקים‪ .‬הרבי נשא בפניהם‬
‫כמה שיחות‪ ,‬כשבין השיחות ניגנו‬
‫הילדים ניגונים‪ ,‬ובסוף ההתוועדות חילק‬
‫הרבי 'כוס של ברכה' – תחילה לבנים‪,‬‬
‫ולאחר מכן לבנות (ראה סקירה נרחבת‬
‫בקובץ לחיזוק ההתקשרות‪ ,‬סו)‪.‬‬
‫בשנת תשל"ו חלה תפנית בכל הנוגע‬
‫ליחסו של הרבי לילדי ישראל‪.‬‬
‫בב' מנחם־אב באותה שנה‪ ,‬התכנסו‬
‫ב‪ 770‬ילדי קייטנות הקיץ היומיות מרחבי‬
‫ניו־יורק‪ .‬הרבי ירד לתפילת מנחה עם‬
‫הילדים‪ ,‬כשאחרי התפילה חזרו על‬
‫י"ב הפסוקים והרבי נשא שיחות בפני‬
‫הילדים‪ .‬בסיום ה'ראלי' חילק הרבי –‬
‫על־ידי המדריכים – מטבעות לצדקה‪,‬‬
‫ומטבע נוסף בו יעשו הילדים כטוב‬
‫בעיניהם‪ .‬סדר זה של חלוקת המטבעות‬
‫נמשך בכל כינוסי הילדים בשנים‬
‫הבאות‪ ,‬כשלפעמים כמות המטבעות‬
‫משתנה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬בכינוסים אלו לא נשא הרבי‬
‫דברים בפני הילדים‪ .‬נמצאנו למדים‬
‫שבאותן שנים 'פאראד' ל"ג בעומר‬
‫(כשחל ביום ראשון)‪ ,‬היווה ההזדמנות‬
‫היחידה בשנה בה נשא הרבי דברים‬
‫מיוחדים בפני ילדים‪.‬‬
‫קבץ תלמידים‬
‫במהלך התוועדות ראש־חודש אייר‬
‫תשל"ו הכריז הרבי על "שנת החינוך"‪,‬‬
‫והחל בלימוד ששת הפסוקים הראשונים‬
‫מתוך י"ב הפסוקים לילדי ישראל‪ .‬בל"ג‬
‫בעומר באותה שנה המשיך הרבי ללמד‬
‫את הפסוקים הבאים‪ .‬ככל הנראה‬
‫בקשר עם "שנת החינוך" החלו 'סדרים'‬
‫חדשים בקשר עם כינוסי הילדים‪.‬‬
‫בחול המועד סוכות שנת תשל"ז‬
‫ערך הרבי התוועדות מיוחדת בסוכת‬
‫‪32‬‬
‫היה זה‪ ,‬למעשה‪ ,‬ה'ראלי' הראשון‬
‫במתכונת זו‪ ,‬ובסדר זה נמשכו הדברים‬
‫בשנים הבאות; הרבי מצטרף לתפילת‬
‫מנחה‪ ,‬לאחריה י"ב הפסוקים ושיחות‬
‫הרבי לילדים‪.‬‬
‫ה'ראלי' הבא התקיים בשנת תשל"ח‪,‬‬
‫ביום השביעי של חג החנוכה ‪ -‬ראש‬
‫חודש טבת‪ .‬היה זה חודש בלבד לאחר‬
‫שהרבי יצא לקהל החסידים לראשונה‬
‫מאז מאורע הלב בשמיני־עצרת תשל"ח‪,‬‬
‫בראש־חודש כסלו‪ ,‬והפעם השניה בלבד‬
‫מאז ירד הרבי ל'זאל' הגדול‪.‬‬
‫"ילדי כל העולם‪ ,‬התאחדו!"‬
‫הפעמים היחידות בהן נשא הרבי שיחות בשפה הרוסית – היו בשעת‬
‫ה'ראלי'ס' לילדים‪ .‬הרבי ציין שהוא מדבר בשפה זו‪ ,‬בשביל הילדים‬
‫הנמצאים מאחורי מסך הברזל‪ ,‬או אלו שיצאו משם אך "עדיין אינם‬
‫מבינים באידיש"‪ .‬כמו־כן‪ ,‬הסביר הרבי שהוא מדבר בשפה זו מכיון‬
‫שצריכים להתאחד גם עם ילדי ישראל שנמצאים במדינות אחרות‪.‬‬
‫הפעם הראשונה בה ארעה הדבר‪ ,‬הייתה בל"ג בעומר תש"מ‪,‬‬
‫במהלך ה'פאראד' החל הרבי לפתע לומר שיחה בשפה הרוסית‪ .‬הרב‬
‫העכט פנה מיד לחפש מתרגם לדברי הרבי‪ ,‬אך לבסוף הדברים לא‬
‫תורגמו‪ .‬בשיחותיו עורר הרבי על כך שעל פי החוקה הסובייטית לכל‬
‫יהודי חופש הבחירה לקיים תורה ומצוות וללכת בדרכיו בחינוך הילדים‪.‬‬
‫בר"ח סיון תשמ"א‪ ,‬שנת 'הקהל' – במהלך השיחה ברוסית קרא הרבי‬
‫כמצביא‪" :‬ילדי כל העולם היהודיים – התאחדו! התאחדו להיות יהודים‬
‫אמתיים!"‪ ,‬כשהרבי מאריך בעניין של אחדות ילדי ישראל בכל העולם‬
‫כולו‪.‬‬
‫הרבי נשא שיחות בשפה הרוסית גם ב'ראלי'ס' שהתקיימו בג' סיון‬
‫תש"מ‪ ,‬כ"ט אלול תשמ"א‪ ,‬י"א סיון תשמ"ג‪ ,‬אדר"ח טבת תשד"מ‪.‬‬
‫ב'ראלי' שהתקיים בח"י סיון תשד"מ נשא הרבי שיחה ברוסית‪,‬‬
‫במהלכה סיפר באריכות אודות אביו‪ ,‬כ"ק הרלוי"צ‪ ,‬ועל מסירות נפשו‬
‫לאפיית מצות שמורות בעיר דנייפרופטרובסק עבור כל יהודי ברית‬
‫המועצות‪.‬‬
‫הרבי הדגיש פעמים רבות במהלך שיחות מיוחדות אלו‪ ,‬אשר לכל‬
‫יהודי הזכות וחופש הבחירה לקיים תורה ומצוות‪ ,‬ולחנך כך את בניו‪,‬‬
‫זכות זו קבועה בחוקת ברית המועצות‪ ,‬ועל גורמי אכיפת החוק ליישמו‪.‬‬
‫כמו־כן קרא הרבי לילדי ישראל להגיע לבית הכנסת לקריאת עשרת‬
‫הדברות בחג השבועות‪ ,‬כאשר הרבי מדגיש שעל המשטרה המקומית‬
‫לאבטח את שהותם בבית הכנסת!‬
‫‪33‬‬
‫גם בשנים הקודמות נערכו כינוסי‬
‫ילדים בחנוכה לילדי 'של"ה'‪ ,‬אך לאחר‬
‫שהרבי החל לומר שיחות בפני הילדים‪,‬‬
‫הצטרפו לכינוסים אלו ילדים נוספים‪ ,‬וכן‬
‫ילדים מתלמודי תורה מרחבי ניו־יורק‪.‬‬
‫מעניין לציין‪ ,‬שהמועד היחיד בו התקיים‬
‫'ראלי' קבוע בכל שנה ושנה‪ ,‬מאז שנת‬
‫תשל"ח ועד לתשנ"ב‪ ,‬היה חנוכה‪.‬‬
‫דיבר הרבי בסגנון מיוחד המותאם להם‪.‬‬
‫מעניין לציין שבכינוסי הקעמפים באותן‬
‫שנים‪ ,‬ה'גנרל' מהקעמפ נשא דברים‬
‫– בנוכחותו של הרבי – על עניינו של‬
‫מחנה 'גן ישראל'‪ ,‬וה'מטען' שכל ילד‬
‫צריך לקחת עמו מהקעמפ לכל השנה‬
‫כולה‪ ,‬ופעמים רבות הזכיר הרבי את‬
‫דבריו של ה'גנרל' בשיחתו!‬
‫בקיץ תשל"ח נערכו שלושה 'ראלי'ס'‬
‫עבור ילדי הקעמפים‪ .‬בי"א מנחם־אב‬
‫נערך כינוס לילדי המחנות היומיים ‪-‬‬
‫'דיי קעמפ'ס'‪ .‬בכ"ז מנחם־אב‪ ,‬לבנות‬
‫קעמפ 'אמונה'‪ .‬ובר"ח אלול‪ ,‬לילדי 'גן‬
‫ישראל'‪ .‬בכל אחד משלושת ה'ראלי'ס'‬
‫הרבי דיבר בפני הילדים על המסר‬
‫וההוראה שצריכים לקחת מהקעמפ‬
‫לכל השנה כולה‪ .‬לכל אחת מהקבוצות‬
‫מני אז הפך הדבר לסדר קבוע –‬
‫כשחזרו הילדים מהקעמפים היה נערך‬
‫'ראלי' עם הרבי‪ .‬בתחלת שנות המ"ם‬
‫נערכו שלושה כינוסים‪ :‬לבנים מ'גן‬
‫ישראל'‪ ,‬לבנות ממחנה 'אמונה' ולילדי‬
‫ה'דיי קעמפ'ס'‪ .‬בשנים המאוחרות יותר‬
‫נערכו שני כינוסים כללים – כינוס ל'דיי‬
‫קעמפ'ס' וכינוס משותף לבנים ולבנות‬
‫מ'גן ישראל' ומחנה 'אמונה'‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫בשנת תשל"ט נערך 'ראלי' אף בי"ב‬
‫אדר‪ ,‬לקראת חג הפורים‪ ,‬נוסף על‬
‫הכינוסים הקבועים ‪ -‬בחנוכה‪ ,‬ולילדי‬
‫המחנות בקיץ‪ .‬באותו כינוס‪ ,‬דיבר הרבי‬
‫לראשונה בפני הילדים על המצב בארץ־‬
‫הקודש‪ .‬הרבי הסביר ש'המן' שבדורנו‬
‫הם הטרוריסטים המנסים להשמידנו‪,‬‬
‫וכשם שבחג הפורים היו אלו הילדים‬
‫שפעלו את נס ההצלה‪ ,‬כך היום בכחם‬
‫של ילדי ישראל להגן על עם ישראל‬
‫וארץ־ישראל‪ .‬בכינוסים בשנים אלו‬
‫ביקש הרבי שינגנו את הניגון "הושיעה‬
‫את עמך"‪ ,‬ועם הזמן נוסף גם הניגון "אל‬
‫תירא‪ ...‬עוצו עצה"‪.‬‬
‫מעניין לציין שבאותן שנים‪ ,‬כמעט‬
‫לאחר כל כינוס ביקש הרבי שיחלקו‬
‫לילדים את השיחה המוגהת מה'ראלי'‬
‫הקודם‪ .‬לדוגמה‪ :‬ב'ראלי' שהתקיים‬
‫בחנוכה תשל"ח ביקש הרבי שיחד עם‬
‫המטבעות לצדקה יחלקו לילדים גם‬
‫את השיחה שהגיה מכינוס הילדים‬
‫בחנוכה תשל"ז‪ .‬עד לשנת תשמ"ב‪ ,‬הגיה‬
‫הרבי את רובן של השיחות מה'ראלי'ס'‬
‫בשלמותן‪.‬‬
‫עובדו כראוי‬
‫ב'ראלי' שהתקיים בחול המועד סוכות תשמ"ח אירע מאורע חריג‪,‬‬
‫שלא קרה כדוגמתו עד אז‪ .‬הרבי החל לומר שכבר זמן רב שמדברים‬
‫על כך שיש ללחום ולנצח את היצר־הרע‪ ,‬אך לפועל רואים שזה קשה‬
‫מאוד‪ .‬והוכחה לדבר הינה מהכנס בו נמצאים כעת‪ ,‬כשהילדים אינם‬
‫"צ'אצ'קעס" [משחקים]‪,‬‬
‫מקשיבים‪ ,‬והילד חושב שעדיף לשחק בכל מיני ַ‬
‫ראט")‪ ,‬וברצונו להראות לחבריו‬
‫ּפא ַ‬
‫("פוטו־א ַ‬
‫ַ‬
‫ועם המצלמה שיש לו‬
‫'סמארט־ּבֹוי' [ילד מחוכם]‪ ...‬וכך האריך הרבי‪ ,‬כשמרגע לרגע‬
‫ַ‬
‫שהוא‬
‫מרים הרבי את קולו הק'‪ .‬הרבי נזף במדריכים גם כן על כך שמסתובבים‬
‫במהלך השיחה כדי "להראות לילדים שהם המדריכים"‪ ,‬כשלפועל הם‬
‫מפריעים לילדים להתרכז‪...‬‬
‫כשהגיע תורו של הרב העכט לתרגם את דברי הרבי – פנה לילדים‬
‫ואמר שכואב לו מאוד מכך שהרבי ירד במיוחד לדבר אל הילדים‪,‬‬
‫אך אין אנו מתנהגים כראוי‪ ,‬וביקש מהילדים שיתנו בקולם הבטחה‬
‫שיתנהגו כראוי בכינוס מכאן ולהבא‪.‬‬
‫טרם ה'ראלי' הבא‪ ,‬שהתקיים בחנוכה‪ ,‬התקיימה אסיפה מיוחדת של‬
‫מארגני הכינוסים עם המדריכים והמחנכים‪ ,‬בה הועלו רעיונות כיצד‬
‫להבטיח התנהגות נאותה שלא תגרום ח"ו צער לרבי‪ .‬לפני שהרבי ירד‬
‫לכינוס‪ ,‬חזר הרב העכט והבהיר שוב את כללי ההתנהגות‪ ,‬וב"ה ה'ראלי'‬
‫התקיים לנחת רוחו של הרבי‪ .‬לאחר הכרזת י"ב הפסוקים עלה אחד‬
‫מילדי 'צבאות השם' ובירך את הרבי‪ ,‬בשם כל אלפי ילדי 'צבאות השם'‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫בחודש ניסן תש"מ‪ ,‬יצא הרבי במבצע‬
‫"והשיב לב אבות על בנים" – בהדגשה‬
‫כיצד ילדי ישראל יכולים להשפיע על‬
‫הוריהם‪ ,‬והרבי עורר על־כך שיערכו‬
‫מבצעים מיוחדים בעניין זה‪.‬‬
‫המבצע נשא עמו התעוררות מיוחדת‬
‫בכל הקשור לכינוסי הילדים ‪ -‬באותו‬
‫‪36‬‬
‫קיץ נערכו שבעה 'ראלי'ס' נוספים על‬
‫הכינוסים הרגילים לילדי מחנות הקיץ‪:‬‬
‫בראש חודש ניסן‪ ,‬ב'פאראד' ל"ג בעומר‪,‬‬
‫בכ' אייר (יומיים לאחר ל"ג בעומר)‪ ,‬בכ'‬
‫סיון‪ ,‬בי"ג סיון‪ ,‬בד' מנחם־אב ובז' מנחם־‬
‫אב‪.‬‬
‫אותה התקופה התאפיינה בדיבורים‬
‫רבים אודות החזרת שטחים בארץ־‬
‫הקודש‪ .‬בכינוסים הרבים שנערכו‬
‫באותו הקיץ‪ ,‬ובייחוד ב'ראלי' שהתקיים‬
‫בי"ד אלול‪ ,‬דיבר הרבי באריכות בנושא‬
‫שלמות הארץ – כיצד ארץ ישראל כולה‬
‫שייכת לעם ישראל‪ ,‬ועורר על חלקם‬
‫המיוחד של ילדי תשב"ר בשמירה‬
‫והגנה על ארץ ישראל לגבולותיה‪.‬‬
‫בסיום הכינוס אמר הרבי לילדים‪ ,‬בקשר‬
‫למצב בארץ ישראל‪ ,‬את המשפט הבא‪:‬‬
‫"א כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה‬
‫ַ‬
‫ומתוקה בטוב הנראה והנגלה לנו ולכל‬
‫בני ישראל"‪.‬‬
‫צבאות השם‬
‫ב'ראלי' שהתקיים בי"ד אלול‬
‫תש"מ‪ ,‬הורה הרבי לארגן שלושה‬
‫'ראלי'ס' נוספים בחודש הקרוב‪:‬‬
‫לקראת ראש השנה תשמ"א‪,‬‬
‫בעשרת ימי תשובה‪ ,‬ובחול‬
‫המועד סוכות‪.‬‬
‫ב'ראלי' שהתקיים בחול‬
‫המועד סוכות תשמ"א יסד הרבי‬
‫את ארגון 'צבאות השם'‪ .‬מאז‬
‫ואילך קיבלו הכינוסים אופי חדש‪.‬‬
‫סגנון השיחות השתנה גם כן‪ .‬הרבי‬
‫החל לדבר אל הילדים במונחים‬
‫צבאיים‪ .‬החיילים הם ילדי ישראל‬
‫– 'צבאות השם'‪ ,‬ואילו המלחמה‬
‫היא בין היצר הטוב ליצר הרע‪.‬‬
‫בכינוסים שבאו לאחר־מכן הרחיב‬
‫הרבי אודות 'צבאות השם'‪.‬‬
‫ה'ראלי' הבא‪ ,‬שהיווה הכינוס‬
‫הראשון לאחר ההכרזה על‬
‫'צבאות השם'‪ ,‬התקיים בכ"ח‬
‫תשרי תשמ"א‪ .‬בכינוס זה ניגנו‬
‫הילדים שני שירים בפני הרבי‪,‬‬
‫בכדי להכריע איזה מהם ייבחר‬
‫כהמנון החדש של צבאות השם‪.‬‬
‫וואנט‬
‫כשניגנו את הניגון "ווי ָ‬
‫משיח נאו" הביע הרבי חיבה‬
‫מיוחדת לניגון זה‪ ,‬ומני אז הפך‬
‫הניגון להמנון הרשמי של כינוסי‬
‫הילדים – 'צבאות השם'‪ ,‬אותו ניגנו‬
‫‪37‬‬
‫בכל כינוס‪ ,‬ובהזדמנויות שונות החל‬
‫הרבי בעצמו לנגן ניגון זה‪.‬‬
‫במהלך שנת תשמ"א נערכו כינוסים‬
‫רבים‪ ,‬ומאז ואילך החלו כינוסים בכל‬
‫שנה גם כן בחול המועד פסח‪ .‬באותן‬
‫שנים ביקש הרבי שאחרי שירת "אך‬
‫צדיקים" ימשיכו בניגון "כי אלקים יושיע‬
‫ציון"‪ ,‬ומאז הפך הדבר לסדר הקבוע‪.‬‬
‫בכ' שבט תשמ"א הביא השליח הרב‬
‫ישראל דערען מאות ילדים ממדינת‬
‫מסצ'וסטס לטיול גדול בניו‪-‬יורק‪,‬‬
‫והתכנית כללה תפילת מנחה ב‪.770‬‬
‫הוא דיווח על הפעילות לרבי כמובן‪,‬‬
‫ולהפתעת הקהל‪ ,‬נודע שהרבי החליט‬
‫לרדת להתפלל מנחה עם הילדים ב'זאל'‬
‫הגדול של ‪( !770‬באותן שנים נהג הרבי‬
‫להתפלל מנחה ב'זאל' הקטן)‪ .‬במהלך‬
‫התפילה הודיע הרבי שברצונו לומר‬
‫שיחה בפני הילדים‪ .‬בזמן הקצר לא‬
‫‪38‬‬
‫הצליחו להשיג את הרב העכט‪ ,‬בכדי‬
‫שיתרגם את השיחה‪ ,‬והרב דערען עצמו‬
‫חזר על דברי הרבי בשפה האנגלית‪.‬‬
‫מחיל אל חיל‬
‫מאז הקמת 'צבאות השם'‪ ,‬התקיים‬
‫'ראלי' כמעט מדי חודש‪ .‬לדוגמה‪ :‬בשנת‬
‫תשמ"ב נערכו שנים־עשר כינוסים‬
‫במשך השנה‪ ,‬כשהראשון שבהם היה‬
‫בחג החנוכה!‬
‫ב'ראלי' שנערך ב‪ 770‬בל"ג בעומר‬
‫באותה שנה‪ ,‬ביקש הרבי שינגנו את‬
‫הניגון "שיבנה בית המקדש"‪ .‬היתה זו‬
‫הפעם הראשונה שניגנו ניגון זה אצל‬
‫הרבי‪ ,‬ומאז ניגנוהו בכל 'ראלי'‪ ,‬נוסף על‬
‫שאר ההזדמנויות בהן ניגנו את הניגון‪.‬‬
‫בשנים הבאות הרבה הרבי לדבר בכל‬
‫'ראלי' על הוראה הנלמדת מהחת"ת‬
‫היומי – החומש‪ ,‬התהלים והתניא‪.‬‬
‫משנת תשמ"ו ואילך‪ ,‬נערכו‬
‫ה'ראלי'ס' רק בחגים סוכות‪ ,‬חנוכה‬
‫ופסח ולילדי מחנות הקיץ‪ .‬לכאורה היה‬
‫זה קשור עם המצב שחל מאז תחילת‬
‫'משפט הספרים' בחודש כסלו אותה‬
‫שנה‪ .‬אך עם זאת‪ ,‬עדיין השתתף הרבי‬
‫בכינוסים הרגילים לילדי מחנות הקיץ‪.‬‬
‫בשנת תשמ"ט‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬השתתף הרבי‬
‫בארבעה 'ראלי'ס' לילדי הקעמפים‬
‫בתוך שמונה ימים!‬
‫במהלך אותן השנים‪ ,‬היו מגיעים‬
‫באופן קבוע ילדי מחנות 'גן ישראל'‬
‫להשתתף בהתוועדות יום ההילולא כ'‬
‫מנחם־אב‪.‬‬
‫בשנת תשמ"ח פסקו ההתוועדויות‬
‫בימות החול‪ ,‬ועם זאת הגיעו הילדים‬
‫להשתתף בתפילת מנחה עם הרבי –‬
‫כשהרבי מתפלל לפני התיבה‪ .‬לאחר‬
‫התפילה הסתובב הרבי‪ ,‬ולהפתעת‬
‫כולם – ביקש שיביאו מתרגם‪ ,‬והחל‬
‫באמירת שיחה לילדים‪ .‬הרב העכט‬
‫לא היה בנמצא‪ ,‬ובמקומו חזר על דברי‬
‫הרבי באנגלית הרב אברהם שם־טוב‪.‬‬
‫בין המעמדים המיוחדים שהחלו‬
‫בשנים האחרונות היו אירועי ה'חנוכה‬
‫לייו' – כינוס הילדים בחג החנוכה‬
‫שהועבר בשידור חי על־ידי הלוויין‬
‫למקומות שונים ברחבי העולם‪.‬‬
‫ה'ראלי' האחרון לעת עתה שהתקיים‬
‫במתכונתו בהשתתפותו של הרבי היה‬
‫במעמד ה'חנוכה לייו' בליל ראשון של‬
‫חג החנוכה בשנת תשנ"ב‪.‬‬
‫לאחר כ"ז אדר תשנ"ב‪ ,‬המשיך הרבי‬
‫לצאת לכינוסי הילדים שהתקיימו בחול‬
‫ר' אברהם ליסון מכפר חב"ד‪ ,‬ידוע‬
‫בכישוריו לשמח יהודים בלהטוטים‬
‫אקרובטיים‪ .‬לקראת חג השבועות‬
‫תשמ"א‪ ,‬שהה בחצרות קדשנו‪ ,‬והרבי‬
‫ביקש ממנו שיופיע בפני הילדים‬
‫ב'ראלי' שהתקיים בג' סיון‪ ,‬בזמן בו‬
‫הרבי ינכח במקום‪ .‬בסיום ה'הופעה'‬
‫ביקש ממנו הרבי שיאמר כמה מילים‪,‬‬
‫ור' אברהם דיבר באנגלית אודות‬
‫המבצעים‪.‬‬
‫המועד סוכות‪ ,‬חנוכה ובקיץ ‪ -‬לילדי‬
‫מחנות הקיץ‪ .‬באותם כינוסים לא זכינו‬
‫שהרבי יאמר שיחה בפני הילדים‪.‬‬
‫לאחר הכינוס‪ ,‬היו מעבירים למדריכים‬
‫מטבעות מהרבי לחלק לילדים‪ .‬הפעם‬
‫האחרונה שהרבי יצא ל'ראלי' היתה‬
‫בחול המועד סוכות תשנ"ד‪.‬‬
‫מעניין לציין‪ ,‬כי ביום ג' אדר תשנ"ד‪,‬‬
‫מספר חודשים לאחר שהרבי פסק‬
‫לצאת אל הקהל מאז י"ד מר־חשון‪,‬‬
‫זכו מספר ילדים ל'יחידות' לקראת יום‬
‫ההולדת או בר המצוה שלהם (כעין‬
‫אלו שנערכו בשנים תשנ"ג־תשנ"ד)‪.‬‬
‫הרבי ישב בפתח חדרו הק'‪ ,‬והילדים זכו‬
‫לעבור לפני הקודש‪ .‬בשונה ממעמדים‬
‫דומים באותה תקופה‪ ,‬בהזדמנות זו שהו‬
‫הילדים על־יד הרבי דקות ארוכות‪ ,‬ערכו‬
‫'ראלי' והכריזו את י"ב הפסוקים‪ ,‬כשכל‬
‫העת הרבי מביט בהם‪.‬‬
‫הפעם האחרונה לעת עתה בה זכו‬
‫החסידים לראות את הרבי‪ ,‬הייתה דווקא‬
‫ב'ראלי' עם ילדי 'צבאות השם'!‬
‫‪39‬‬
‫דעם רבינ'ס‬
‫אושפיזא‬
‫מכתבים מרתקים וייחודיים שכתב הרה"ח ר' רפאל נחמן הכהן ע"ה‬
‫לבני משפחתו שבארץ־הקודש בחודש תשרי תשי"ז‪ ,‬בו שהה במחיצת‬
‫רבינו ‪ ‬המכתבים גדושי התיאורים מעבירים את חוויות החודש‬
‫השביעי בצלא דמהימנותא באותנטיות‪ ,‬ומתמקדים גם ברגעים‬
‫ומאורעות אישיים ‪ ‬למכתבים נלוו שורות אחדות שכתב בנו‪ ,‬הרה"ח‬
‫ר' יואל הכהן שי' בשעת מעשה ‪ ‬חלק שני‬
‫ב"ה‪ ,‬יום א'‪ ,‬חוהמ"ס [י"ח תשרי‬
‫תשי"ז]‬
‫טאייערע רבקה און טאייערע‬
‫קינדער זאייט גיזונד [לרבקה היקרה‬
‫ולילדים היקרים‪ ,‬היו בריאים]!‪.‬‬
‫קבלתי את המכתב של יצחק‬
‫וגיטל מערב יום הכיפורים‪ ,‬וכן של‬
‫גרשון ופרידא וילדיהם שיחי'‪ ,‬ואין זה‬
‫ש"נדבקתי במחלה"‪ ,‬של 'אי כתיבה'‪ ,‬כי‬
‫פשוט אין מה לכתוב‪ ...‬ושקרים אינני‬
‫רוצה לכתוב‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ ,‬אמר‬
‫בש"ק נצו"י "זאלן די ארץ ישראל'דיקע‬
‫זינגען עפעס א ארץ ישראל'דיקען ניגון"‬
‫[שבני ארץ ישראל ישירו ניגון מארץ‬
‫ישראל]‪ .‬וכולם נתנו עיניהם בי שאני‬
‫אתחיל‪ ,‬ובשעת מעשה נכנס לי משום‬
‫מה לראש והתחלתי לנגן "ניע זוריצע‬
‫חלאפצי"‪ ,‬מובן שנהיה צחוק‪ ...‬וניגנו‬
‫את הניגון‪ .‬אין שום סיפור אחר שישנו‬
‫ולא ספרתי‪ .‬אין מה לכתוב‪ ,‬האם את זה‬
‫גופא עלי לכתוב?!‪...‬‬
‫שכחתי‪ ,‬ביום ב' דסוכות‪ ,‬היינו‬
‫עש"ק‪ ,‬לפנות ערב היה מאמר – רק‬
‫מאמר‪ ,‬ושום דבר אחר לא היה‪ .‬מאמר‬
‫"וטהר לבנו"‪ 1‬קודם התחלת המאמר‬
‫בכה הרבה‪ ,2‬והתחיל באמירת המאמר‪.‬‬
‫‪ .1‬תורת מנחם חט"ז ע' ‪ .19‬וראה שם הערה‬
‫‪.47‬‬
‫‪ .2‬בבטאו"ח שם‪ :‬קודם המאמר אמר כ"ק‬
‫אד"ש "בזמן שביהמ"ק הי' קיים איז דאך גיווען‬
‫מיט א חליל און נאך ענינים האסורים בשבת‬
‫ויו"ט דערפאר איז בשבת ויו"ט ניט געווען די‬
‫שמחה אבער איצטער אז מיר האבן סאיי ווי ניט‬
‫די ענינים קאן דאך זיין די שמחה אויך בשבת‬
‫ויו"ט‪ .‬און וויבאלד אז היינט איז א שנה מעוברת‬
‫דארף דאך זיין א הוספה אין אלע ענינים במילא‬
‫‪42‬‬
‫גם בכה הרבה בעת הדבורים בענין‬
‫שנכמרו רחמיו של יוסף על בנימין‪,‬‬
‫ואמר שזהו בכל דור על ידי נשיאי הדור‬
‫וג"כ בכה הרבה והתאפק‪( .‬את המאמר‬
‫אביא אי"ה‪ ,‬הוא‪ 3‬יביא לי את זה‪ ,‬אני‬
‫מקווה כך)‪ .‬ויותר אין מה לכתוב‪ ,‬לע"ע‪.‬‬
‫עכשיו‪ 3‬שמעתי שמחר תהיה אסיפה‬
‫מצאגו"ח‪ ,‬ובערב תהיה התוועדות אצל‬
‫כ"ק אד"ש‪ .‬כמו"כ מסדרים קבלת פנים‬
‫לאורחים‪.‬‬
‫אל תתרעמו עלי שהנני כותב יחד‬
‫עברית וחצי אידיש‪ ,‬כאן לא שומעים‬
‫כלום עברית‪ ,‬רק אנגלית וקצת אידיש‪.‬‬
‫כאן מדברים כולם אנגלית‪ ,4‬גם בישיבה‬
‫ובבית! יש כאלו שאינם מבינים שפה‬
‫אחרת!‬
‫גוט יו"ט‪ ,‬אי"ה לאחר הפארברענגען‬
‫אכתוב לכם עוה"פ‪.‬‬
‫שלכם‪,‬‬
‫רפאל נחמן כהן‬
‫‪‬‬
‫ב"ה‪ ,‬חוהמ"ס יום ג' [כ"ף תשרי‪,‬‬
‫תשי"ז]‬
‫דארף זיין א הוספה אויך אין שמחה" [בזמן‬
‫שביהמ"ק הי' קיים הרי [שמחת ביה"ש] הייתה‬
‫עם חליל ועוד ענינים האסורים בשבת ויו"ט‪,‬‬
‫ולכן בשבת ויו"ט לא הייתה מתקיימת השמחה‪.‬‬
‫אבל עכשיו כיון שבמילא אין את ענינים אלו‪,‬‬
‫יכולה השמחה להיות גם בשבת ויו"ט‪ .‬וכיון‬
‫שהשנה הינה שנה מעוברת וצריכה להיות‬
‫הוספה בכל הענינים‪ ,‬במילא צריכה להיות‬
‫הוספה גם בשמחה] וצוה לנגן אפרייליכן ניגון‪.‬‬
‫‪ .3‬קטע זה אינו ברור במכתב והושלם ע"פ‬
‫השערה‪.‬‬
‫‪ .4‬להעיר מתו"מ ח"ד ע' ‪.322‬‬
‫מיינע טאייערע! [יקיריי]‪,‬‬
‫אינני כותב את התואר באריכות‪,‬‬
‫בכדי לכתוב יותר חדשות‪ .‬הפעם לא‬
‫קיימתי את הבטחתי ולא כתבתי מיום‬
‫א' עד היום‪.‬‬
‫ביום א' בשעה שתיים‪ ,‬התקיים‬
‫כינוס עולמי מצאגו"ח; מרוקו‪ ,‬צרפת‪,‬‬
‫אוסטרליה‪ ,‬קנדה‪ ,‬דרום אפריקה‪,‬‬
‫מהרבה עיירות באמריקה‪ ,‬ושכחתי‬
‫עלינו‪ ...‬גם מארץ ישראל‪ .‬היה מאד‬
‫מעניין‪ ,‬אבל את הפרטים אכתוב או‬
‫אספר בבואי‪ ,‬אי"ה‪.‬‬
‫תהלוכת ילדים (בערך ח' מאות ילדים‬
‫כ"י)‪ ,‬והתחילו ללכת בחצר אד"ש‪ ,‬וספרו‬
‫שהיה מאד יפה‪ .‬אבל כמ"ש‪ 6‬על בית‬
‫המקדש – מי שרואה דבר זה לא יכול‬
‫לראות דבר הב' שהיה באותו זמן‪.‬‬
‫באמצע הכינוס באה ברכה מאד"ש‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫לחצר בשורה וכ"ק אד"ש יצא להגזוזטרא‬
‫והביט על כאו"א שעברו ואח"כ יצאו במחול‬
‫עם מוריהם ומדריכיהם ואחריהם כל אנ"ש‬
‫והתמימים וכ"ק אד"ש עמד כל הזמן וגם טפח‬
‫בידיו הק'‪ .‬אחרי הריקוד שהי' בחצר יצאו כולם‬
‫ללוות אותם אל האוטובוסים שחיכו עליהם‬
‫להוליכם לבתיהם ורקדו ג"כ כולם ברחוב והנה‬
‫כ"ק אד"ש פתח הדלת שממול הרחוב והביט‬
‫זמן רב ‪ . .‬אח"כ היתה תהלוכה מכל הילדים‬
‫בחוצות העיר והשתתפו כח' מאות ילדים כ"י‪.‬‬
‫‪ .5‬בבטאו"ח שם‪ :‬ביום א' ד' דחה"ס נתאספו‬
‫כל הילדים של בתי הספר של רשת חב"ד בסוכה‬
‫שבחצר בית רבינו עם מוריהם ומדריכיהם‬
‫לעשות שמחת בית השואבה ואחרי זה יצאו‬
‫‪ .6‬יומא ס"ח ע"ב‪ :‬הרואה כהן גדול כשהוא‬
‫קורא ‪ -‬אינו רואה פר ושעיר הנשרפין‪ ,‬והרואה‬
‫פר ושעיר הנשרפין ‪ -‬אינו רואה כהן גדול כשהוא‬
‫קורא‪ .‬ולא מפני שאינו רשאי‪ ,‬אלא שהיתה דרך‬
‫רחוקה‪ ,‬ומלאכת שניהן שוה כאחת‪.‬‬
‫הכינוס התקיים באולם בו התחתנו‬
‫יואל ולאה‪ .‬בשעה זו התקיימה‬
‫‪43‬‬
‫שתוכנה‪ ,‬שהיה רוצה להיות בעצמו ג"כ‬
‫על הכינוס‪ ,‬אבל הוא משתתף [בכך ש]‬
‫וכשיגמרו את הכינוס שלא יכריזו על כך‬
‫שסיימו אלא רק "הפסקה"‪ ,‬וההמשך‬
‫יהיה בלילה בעת ההתוועדות‪( .‬הי' ג"כ‬
‫צילומים ותקליטים כנהוג‪ ,‬וכולם נאמו‬
‫ובעיקר האורחים אבל את זה נספר‬
‫בפעם אחרת)‪.‬‬
‫אח"כ‬
‫‪44‬‬
‫התפללנו‬
‫מנחה‪,‬‬
‫והכנה‬
‫להתוועדות‪ ,‬הכנה להתוועדות הפירוש –‬
‫פארחאפן ַא ָארט [לתפוס מקום] (בש"ק‬
‫נצו"י ועד המסדר נתנו לי מקום חשוב‪,‬‬
‫אז לא היו הרבה 'מיוחסים'‪ ,‬וגם אורחים‬
‫היו מעט‪ .‬וזה המקום שהנני ב"ה‪ ,‬כל‬
‫הזמן‪ .‬אבל לסמוך לחלוטין על נסים‬
‫יש לי פחד‪ ...‬בשעה שתיים בערך כבר‬
‫ישבתי על מקומי – הרביעי מהקצה של‬
‫השולחן שעל יד פני קדשו של אד"ש‪,‬‬
‫חוץ מזה היה גם רמקול וגם תקליט‬
‫(התקליט זהו בשביל אד"ש לבד‪.)...7‬‬
‫אחרי שעה שמונה בערך בא כ"ק‬
‫אד"ש‪ ,8‬והיו שמונה שיחות‪ 9‬מסרתי‬
‫את הבקבוק יי"ש של ברוך אלי'‬
‫שניאורסאהן (זה הי' ‪ 95%‬וגם כ"ק שתה‬
‫מזה‪ ,‬וגם חילק לאחדים)‪.‬‬
‫אח"כ קבלתי פתקא מיואל (שעומד‬
‫במקום מיוחד) וגם משלום [איידלמן]‬
‫(שהי' רחוק ממני) שאבקש ברכה עבור‬
‫[‪ ]10 . .‬וטיפסתי על השולחן בסמיכות‬
‫לכ"ק אד"ש‪ ,‬עם כוס יין בידי ובקשתי‬
‫ברכה עבורה‪ ,‬וענה "א רפואה קרובה"‪.‬‬
‫חיים משה אלפרוביץ ישב מאחוריי‬
‫(היינו גב לגב)‪ ,‬וביקש אותי שאבקש‬
‫ברכה עבורו‪ ,‬ומסרתי פתקה לבנו שד"ב‬
‫שהוא יעשה זה‪ .‬אבל עד כה וכה‪ ,‬וחיים־‬
‫משה מפציר בי‪ ,‬הרבי האט באמערקט‬
‫[הבחין] וככה עשה עם הידיים בסימן‬
‫שאלה‪ ,‬ואמרתי שהוא מבקש ברכה‬
‫ואמר לי "נוא‪ ,‬איר זייט דאך א כהן‪,‬‬
‫בענטשט עם!" [נו‪ ,‬אתה הרי כהן‪ ,‬ברך‬
‫אותו!]‪ ,‬ואמרתי "הלא כתוב אח"כ 'ואני‬
‫אברכם'"‪ ,‬ואמר "איך האב מיט עם אליין‬
‫פראמאיע סאביצעניע‪ ,‬מאסקווע‪,‬‬
‫ַ‬
‫א‬
‫‪ .7‬הקלטת ההתוועדות נמצאת תחת־ידינו‪.‬‬
‫‪ .8‬בבטאו"ח שם‪ :‬וכ"ק אד"ש דבר בענין הד'‬
‫מינים שכל מין מרמז על מין מיוחד מבני ישראל‬
‫וכמארז"ל וביאר זאת ארוכה‪ .‬ובענין צעירי‬
‫אגודת חב"ד דבר אח"כ שמעתה צ"ל סדר חדש‬
‫בענין העבודה של צעירי אגו"ח על דרך מלחמת‬
‫תנופה ולא מלחמת הגנה‪ .‬היינו להחדיר בכל‬
‫החוגים לקרבם לתורה ומצות ולעורר אצלם‬
‫הנקודה היהודית שבלי ספק ישנה בכאו"א‪.‬‬
‫‪ .9‬נדפס – תו"מ שם ע' ‪ .30‬בהתוועדות‬
‫נאמרו אחת־עשרה שיחות‪.‬‬
‫‪ .10‬קרובת משפחתו שחלתה אז‪.‬‬
‫לענינגראד" ["יש לי איתו קשר ישיר"]‪.‬‬
‫(פי' שכבר דבר אתו ביחוד)‪ ,‬ואמר לי‬
‫עוד "גיסט אן אכוס מלא‪ ,‬ווי עס שטייט‬
‫ביי די כהנים‪ ,‬אז א כלי שרת דארף זיין‬
‫א מלא" [מזוג כוס מלאה‪ ,‬כמו שכתוב‬
‫לגבי הכהנים‪ ,‬שכלי שרת צריך להיות‬
‫מלא]‪ ,‬ומזגתי ואמרתי בקול רם "רפואה‬
‫שלימה לחיים משה"‪ ,‬והרבי אמר אמן‪.‬‬
‫שמערל גורארי' אמר לחיים עבור‬
‫אלו שהם בארץ ישראל ועומדים‬
‫בתשוקה להיות כאן ואינם יכולים‪,‬‬
‫ואמר כ"ק אד"ש "פריער דארף מען זאגן‬
‫לחיים פאר די ארץ ישראל'דיקע וואס‬
‫זיינען דא און זיינען נאך ניט גיקומען"‪...‬‬
‫[קודם צריכים לומר לחיים עבור בני‬
‫ארץ ישראל הנמצאים כאן ועדיין לא‬
‫הגיעו]‪ .‬הוא נשאר על מקומו‪ ,‬ואד"ש‬
‫מילא את דבריו‪ 11‬והמשיך‪" 12‬דער צמח‬
‫צדק האט גיזאגט‪ ,‬איך בין א קירזשנער‬
‫איך ניי היטלען‪ ,‬און נאכדעם אז איינער‬
‫מעסט אן און טרעפט צו צוא זיין מאס‪,‬‬
‫איז א סימן אז דאס איז פאר עם" [הצ"צ‬
‫אמר אני הנני 'כובען' הנני תופר כובעים‪,‬‬
‫ולאחר מכן כשאדם מודד ומוצא שזה‬
‫במידתו‪ ,‬סימן שהיה זה עבורו]‪.‬‬
‫שוב פעם ביקש מהארץ ישראל'דיקע‬
‫לשיר‪ ,‬א ארץ ישראל'דיקען ניגון‪ ,‬ומה‬
‫שלא שרנו אמר‪" ,‬דאס איז ניט קיין ארץ‬
‫ישראל'דיקען ניגון" [זהו אינו ניגון של‬
‫ארץ ישראל]‪ ,‬ואמר שצריכים לזרוע‬
‫‪ .11‬בבטאו"ח שם מקדים‪ :‬בעת ההתועדות‬
‫אמר כ"ק אד"ש איזה דבר ואחד מהמסובים‬
‫חשב שכיון אליו‪ .‬ושאל איר מיינט דאס מיר‬
‫[הכוונה אליי?] וענה כ"ק אד"ש‪[ .‬כבפנים]‪.‬‬
‫‪ .12‬הדברים דלקמן נדפסו בתו"מ שם ע' ‪.52‬‬
‫סיפור זה הובא לראשונה בהתוועדות שמח"ת‬
‫תשט"ו‪ ,‬תו"מ חי"ג ע' ‪.75‬‬
‫‪45‬‬
‫בכפר ניגונים‪ ...‬ועד שיצמחו הניגונים‪,‬‬
‫ננגן בינתיים את הניגון "ניע זוריצע‬
‫חלאפצי‪ ,"13‬ואחר כך אמר על שיר זה‬
‫ביאור ארוך‪ .14‬מהשיחות אינני כותב‬
‫כלום‪ ,‬היה נפלא מאד‪ ,‬ואי"ה אביא זאת‪.‬‬
‫היו עוד דיבורים בין שיחות הקודש‬
‫אבל אינני כותב הכל‪.‬‬
‫באמצע ההתוועדות החל לרדת‬
‫גשם חזק (זה היה בסוכה) וכולם נעשו‬
‫רטובים‪ ,‬אפילו הנשים (שהיו כולם‬
‫מבחוץ‪ ,‬כי היה רמקול (ומובן שגם‬
‫לאה שלנו בתוכם))‪ ,‬אבל אף אחד לא‬
‫זז ממקומו כל זמן שהרבי שליט"א‬
‫ישב; הרבי לא הביט על שום דבר‪ ,‬והיה‬
‫בשמחה גדולה‪ ,‬ושר ורקד על מקומו‪.‬‬
‫בערך בשעה אחת הלך הרבי לביתו‬
‫בלוויית שירת "כי בשמחה תצאו"‪ ,‬וכולם‬
‫עלו למעלה לביהמ"ד‪ ,‬ושרו ורקדו קצת‪,‬‬
‫ובאנו הביתה וישנו עד הבוקר‪.‬‬
‫ביום שני – היינו אתמול – עד שגמרו‬
‫להתפלל ואכלו בסוכה כבר יצאו כל‬
‫האורחים עם מלוויהם לעיירות שונות‪,‬‬
‫בחלקי היה עיר סקרנטון (מקום שיואל‬
‫היה שם בשליחות ממל"ח ואז כתב‬
‫בשעתו) שם נמצא (רק שבועיים)‬
‫מרדכי דובינסקי‪ ,‬ועוד א' משלנו‬
‫וגם שו"ב משלנו‪ .‬נסענו אני ושמואל‬
‫בליזינסקי ושלום [איידלמן] ועוד בחור‬
‫מישיבת מונטריאול והנהג עם הקאר‬
‫שלו (טקסי)‪ ,‬ג"כ משלנו בחור מישיבת‬
‫תות"ל‪.‬‬
‫‪ .13‬ראה במכתב א' דחוהמ"ס‪ ,‬שהיה‬
‫זה הניגון אותו התחיל כותב השורות לנגן‬
‫בהתוועדות ש"פ נצו"י תשט"ז בתור "ארץ‬
‫ישראל'דיקע ניגון"!‬
‫‪ .14‬תו"מ שם ע' ‪.45‬‬
‫‪46‬‬
‫מצאנו בסוכה בביהכנ"ס כב' מנינים‬
‫מחכים עלינו‪ ,‬הנסיעה לשם הוא ארבע‬
‫וחצי שעה‪ ,‬התוועדנו שם משמונה עד‬
‫אחת־עשרה וחצי‪ ,‬נכנסו לבית דובינסקי‬
‫לעשרה רגעים‪ ,‬ומשם נסענו‪ .‬הגענו‬
‫בחזרה בשעה ארבע‪.‬‬
‫בערך רבע שעה לפני הגיע יואל‪ ,‬ג"כ‬
‫מנסיעה שנסע לישיבה מתנגד'ישע‪,‬‬
‫ריידין א ביסל אין לערנען‪ ,‬און דערנאך‬
‫פארפירט מען א שמועס [לדבר מעט‬
‫בלימוד‪ ,‬ואחר כך להכנס לשיחה]‪,‬‬
‫ומזדהים ומשכנעים ללמוד חסידות‪ .‬וכך‬
‫עשו הרבה פעמים ועלתה בידם‪.‬‬
‫הפעם‪ ,‬נעבאך‪ ,‬נפל בפח‪ ...‬כי בא‬
‫לשם והנה שם עורכים שמחת בית‬
‫השואבה לכבוד היארצייט של הגר"א‬
‫וכל והר"מים וכו' ו[ ‪ ]. .‬בראש‪ ,‬נמצאים‪.‬‬
‫ללכת משם לא מתאים‪ ,‬וכך נשארו בלי‬
‫לעשות כלום‪ .‬וע"כ כתוב מחשבה טובה‬
‫וכו'‪.‬‬
‫כל האורחים בלי יוצא מן הכלל‪ ,‬נסעו‬
‫למקומות שונות‪ ,‬ולפי הנשמע כולם‬
‫הצליחו‪.‬‬
‫היום אחרי שגמרתי להתפלל‬
‫ונכנסתי לסוכה ב‪( 770‬כי ביו"ט וש"ק‬
‫אכלנו אצל א'‪ ,‬אבל ימות החול אוכלים‬
‫שם)‪ .‬והנה שולחנות ערוכים – עושים‬
‫סעודה לילדים שהיו בקיץ ב'גן ישראל'‬
‫(קייטנה) נשארתי שם‪ .‬ההתוועדות‬
‫ואופן הגישה לילדים‪ ,‬זהו קובע ברכה‬
‫בפ"ע לדבר בזה‪.‬‬
‫אבל העיקר שאח"כ יצא אד"ש על‬
‫הבלקון‪ 15‬וכולם רקדו לפניו ורקדו ושרו‪,‬‬
‫‪ .15‬המדריגות המובילות לגן עדן התחתון‪,‬‬
‫עליהן הייתה כעין מרפסת (שנסגרה עקב חיבור‬
‫בנין ‪ 784‬ל‪.)770‬‬
‫ואח"כ יצאו לרחוב‪ ,‬כל אנ"ש והת' סבבו‬
‫את הילדים והילדים רקדו באמצע‬
‫ואד"ש נכנס לחדרו ופתח את החלון‬
‫ועמד והביט ומחא כפיים‪.‬‬
‫זה לקח מקום מאד גדול‪ ,‬והיה נהדר‪.‬‬
‫אחרי הבנים‪ ,‬באו כל הבנות מבית‬
‫רבקה‪ ,‬עם המורות והמדריכות והמורים‬
‫והמדריכים‪ ,‬וג"כ ישבו בסוכת ‪,770‬‬
‫וישבתי כשתי שעות לראות את הסדר‬
‫הנפלא‪ ,‬ומכל הכתות דברו הילדות‬
‫באידיש וגם בעברית (עברית בתי"ו‬
‫רפויה‪ ,‬ולא כמו שאצלנו)‪ ,‬לא הייתי עד‬
‫הסוף‪ .‬לאה ספרה לי אחר כך‪ ,‬שגם להם‬
‫יצא הרבי שליט"א לגזוזטרא והמנהלים‬
‫יצאו במחול לפניו על החצר והיה נהדר‪.‬‬
‫ביום ב' קבלתי האקספרס אודות‬
‫ביאת הביתה‪ ,‬ומסרתי תיכף את המכתב‬
‫כמו שהוא לכ"ק אד"ש ע"י חדקוב‪ ,‬היום‬
‫שאלתי ממנו אם מסר ואמר שמסר‬
‫תיכף אתמול‪ ,‬ושאלתי אם אמר מה‬
‫שהוא? כיון שזהו ענין של בריאות‪ .‬ואמר‬
‫לי "שזה הרי היה כשכתבו"‪ .‬שאלתי‬
‫ממנו אם זה מדברי אד"ש או משלו‪ ,‬ולא‬
‫ענה‪ .‬אי אפשר לדעת אצלו‪ .‬איך שיהיה‬
‫הנני בטוח שכבר הכל בסדר‪.‬‬
‫גמר חתימה טובה לכולכם‪,‬‬
‫ב"ה‪,12‬‬
‫כל תוכן החדשות כבר כתב אבא‪ ,‬ואין‬
‫לי מה להוסיף במיוחד‪ ,‬רק אוסיף איזה‬
‫תיבות בדבר נסיעתי ל[ ‪ .] . .‬שלהיות‬
‫שאתמול לא יכלנו לעשות כלום‪ ,‬הרי‬
‫"אד"ש נכנס לחדרו ופתח את החלון ועמד והביט ומחא כפיים"‪...‬‬
‫‪47‬‬
‫הבחור השני שנסע עמי‪ ,‬נסע כעת‬
‫עוד הפעם (ע"פ הוראת כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א) ומסתמא 'משהו' יהיה בע"ה‪.‬‬
‫כן אוסיף שהיום כשרקדו כולם‬
‫(כשהיו הילדים) ברחוב וכק"ש הסתכל‬
‫כל הזמן בעד החלון‪ ,‬מסר חדקוב‬
‫בשם כק"ש "אז היינט איז דעם רבי'נס‬
‫אושפיזא‪[ "16‬היום הוא ה'אושפיז' של‬
‫הרבי [הריי"צ]]‪( .‬מסתמא התחלת‬
‫החשבון הוא מאדמו"ר הזקן)‪.‬‬
‫מלבד הנ"ל אין לי מה להוסיף על מה‬
‫שכתב אבא‪.‬‬
‫חג שמח וגמ"ח טובה‪,‬‬
‫יואל‬
‫לבקש עבור אחי‪ 18‬וגיסי‪ ,19‬והיום ביקשתי‬
‫עבורם‪ .‬והזכיר לי עוד הפעם משלום ‪,‬‬
‫ונתן לי לעקאך עבורם (אחי וגיסי) ואמר‬
‫שיבשרו בשורות טובות‪.‬‬
‫כל הצא"ח הולכים עכשיו לבתי־‬
‫כנסת שונים לערוך הקפות (לע"ע‪,‬‬
‫נדמה לי שהנני פטור‪ ,‬יכול להיות שתגיע‬
‫פקודה מהרבי שגם אני אלך‪ .‬בינתיים‬
‫אני ב‪ .)770‬אח"כ המנהג ששאר הקהל‬
‫עורך קידוש כל אחד איפה שהוא רוצה‪,‬‬
‫ולאחמ"כ עורכים הקפות‪ .‬לא התקיימה‬
‫היום כל התוועדות‪.‬‬
‫זהו כבר זמן הדלקת נרות‪ ,‬אפרוש‬
‫בשלום הילדים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ב"ה‪ ,‬הו"ר קודם הדלקת נרות [כ"א‬
‫תשרי‪ ,‬תשי"ז]‬
‫אתמול בלילה אמרנו תהלים‪ ,‬כפי‬
‫המנהג‪ .‬היום בשתיים בצהריים בערך‬
‫אחר התפילה באו כל נשי חב"ד‪ ,‬והרבי‬
‫נותן להן את הד' מינים שלו לברך‪.17‬‬
‫ועוד הוא מחלק לעקאך לכל האורחים‬
‫שלא קבלו בערב יום כיפור‪.‬‬
‫וגם אני מזכיר את חטאיי‪ ,‬מצד‬
‫ה'צוטומלטהייט" [הבלבול] שכחתי‬
‫‪ ..16‬להעיר מבטאו"ח שם (בנוגע לריקודי‬
‫הילדים ביום ראשון)‪ :‬ואח"כ שלח להגיד שלא‬
‫ישכחו שהיום הוא האושפיזא של יוסף‪.‬‬
‫‪ ..17‬בבטאו"ח שם‪ :‬כל ימי חג הסכות נתן כ"ק‬
‫אד"ש את האתרוג שלו לכולם לברך עליו והי' כל‬
‫יום תור מכל אנ"ש והתמימים לברך על אתרוג‬
‫של כ"ק אד"ש ובהושענא רבה הרשה כ"ק אד"ש‬
‫גם לנשים לברך על האתרוג שלו‪ .‬וראה בענין‬
‫זה – קובץ לחיזוק ההתקשרות‪ ,‬סו‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫‪‬‬
‫ב"ה‪ ,‬יום ב' בוקר‪ ,‬כ"ו תשרי [תשי"ז]‬
‫מיינע טאייערע [יקיריי] אתמול לא‬
‫כתבתי מחמת שלא יכולתי‪ ,‬כי לא ישנו‬
‫ג' לילות וימים רצופים כמעט‪.‬‬
‫בערב אמרו שיהיה יחידות ואד"ש‬
‫ישב ליחידות בשמונה וחצי‪ ,‬ואני הלכתי‬
‫משם רבע אחרי שמונה בבוקר ועוד‬
‫חיכו שלשה אנשים ליחידות‪ .‬אני נכנסתי‬
‫בשלוש בלילה‪ ,‬הייתי ג' רבעי שעה ועד‬
‫שרשמתי הכל ושוחחתי מעט‪ ,‬נעשה‬
‫יום ועמדתי להתפלל ורק עכשיו באתי‪.‬‬
‫בשמח"ת היו שיחות ודבורים אשר‬
‫ראשי לא יכול עכשיו לכתוב מהכל‪.‬‬
‫‪ ..18‬הרב מיכאל יהודה אריה ליב ע"ה כהן‪.‬‬
‫‪ ..19‬הרב אברהם דוד ינובסקי (?)‪.‬‬
‫ועכשיו הנני להודיע לכם מהיחידות‬
‫הדברים האלו שנחוצים לכם תיכף‪:‬‬
‫לאחי הרי"ל אי"ה אספר לו בבואי‪ ,‬ב'‬
‫הדברים שלו‪ .‬גם לחסיא תחי'‪.‬‬
‫בתוך הדברים אמרתי לו שבינתיים‬
‫מסרתי לו פ"נ עבור פרידא ושיינע‪,‬‬
‫ופראדע ב"ה כבר הוטבה ואמר "וגם‬
‫שיינע"‪.‬‬
‫אודות יי"צ שי' צריך אני להיות היום‬
‫אצל רופא א' שאמר לי כ"ק אד"ש‪,‬‬
‫להיוודע מתרופה חדשה‪.‬‬
‫גם דברתי על דבורה ואראהל'ה כן‬
‫עבור שטערנא שרה‪ ,‬וזלאטע‪ ,‬ושניאור‬
‫זלמן‪ ,‬ולויק'ל וגם על יוסל גיטל ונחמה‬
‫– וברך את כולם‪.‬‬
‫בדבר [ ‪ ] . .‬כך אמר‪ :‬שתנוחי כמה‬
‫שתוכלי‪ ,‬אפילו כשאת הולכת לעבודתך‬
‫מכל־מקום כשאת באה בערב‪ ,‬וכן‬
‫בעש"ק‪ ,‬תחזיקי את הרגליים כמו‬
‫שהרופאים אומרים‪ ,‬ולהדר בזה‪ .‬אבל‬
‫ניתוח – אפילו קטן – אינו מסכים כלל‪.‬‬
‫ולא שום דבר אחר – רק מנוחה‪.‬‬
‫בנוגע לנסיעתי אמר שבש"ק אהיה‬
‫כאן ואסע לפאריז‪ ,‬ובשבת אהיה בבית‪,‬‬
‫כי ביום חמישי אסע מפאריז‪.‬‬
‫עכשיו אספר קצת משמחת תורה‪:‬‬
‫הרבי אמר בהתוועדות שיש לקרב את‬
‫האורחים מארץ ישראל‪ ,‬ואמר הרבי‬
‫שכתוב על קירוב ש"קדמו בלחם ומים"‪,‬‬
‫והתחיל לתת לכולם משקה וחלה‪ ,‬ואמר‬
‫שנתחיל מהכהן‪ ,‬בא כח כל הכהנים‪,‬‬
‫ונתן לי משקה (שם שותים כולם יין‪ ,‬וגם‬
‫אד"ש) ולחמניה שאלתי האם זה לאכול‬
‫עכשיו‪ ,‬ואמר לי שאני יכול לקחת את זה‬
‫לבני הבית‪ ,‬אבל עלי לאכול זאת‪ .‬אספר‬
‫לכם כשאבוא‪.‬‬
‫ואח"כ אמר לי "וואס איר אזוי בכיווץ"‬
‫[מדוע הינך 'מכווץ']‪ ,‬ולא הבנתי‪ ,‬ואמר‬
‫לי "איך מיין ניט אין קיבוץ נאר אין‬
‫כיווץ" [איני מתכוון 'קיבוץ' אלא 'כיווץ']‪.‬‬
‫ואמרתי שהיין נעמט ניט [אינו 'לוקח'‬
‫אותי] ואמר "נוא‪ ,‬איז משקה" [אם כן‪,‬‬
‫משקה]‪ ,‬ונתן לי הרבה‪ ,‬וב"ה נהייתי‬
‫בשמחה רבה‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫היו הרבה דיבורים‪ ,‬ומהם דבורים‬
‫נוראים‪ ,‬בענין העדים‪ .20‬כמו שאספר‪.‬‬
‫על ספריא [כפר חב"ד] אמר‪,‬‬
‫"במרחב"‪ ,‬ורמז כך בידו כמו שמפזרים‬
‫הרבה‪.‬‬
‫בכוס של ברכה‪ ,‬מוצש"ק בראשית‪,‬‬
‫בערך בשבע בבוקר של יום ראשון‪...‬‬
‫אמר לי "אויך פאר די בעה"ב'טע" [ גם‬
‫עבור זוגתך]‪ ,‬ואחר כך בקשתי בעד כל‬
‫הילדים‪ ,‬כל אחד לחוד‪ ,‬וכשהגעתי ליואל‬
‫ולאה אמר "ער איז מיט מיר פראמאי‬
‫אטנאשעניא" [יש לו אתי קשר ישיר]‬
‫וברכם‪.‬‬
‫‪ ..20‬ראה תו"מ שם ע' ‪.130‬‬
‫‪49‬‬
‫יומן מרתק ורווי גילויים מיוחדים‬
‫מ'זמן שמחתנו' של שנת 'אראנו נפלאות'‬
‫בחצרות קדשינו‪ .‬היומן פורסם באותה‬
‫שנה בעיתון כפר חב"ד‬
‫שמחה עד‬
‫לבקיעת‬
‫הרקיעים‬
‫כל ההמשכות‬
‫ יום ד'‪ ,‬י"ד תשרי‬
‫זמן־מה לאחר תפילת שחרית נכנסו‬
‫הרבנים‪ ,‬המשפיעים וכו' מהמדינות‬
‫השונות לקבל מכ"ק אד"ש ד' מינים‬
‫עבור מדינותיהם‪ ,‬כנהוג‪ .‬כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א בירך את הלוקחים "להמשיך‬
‫את כל ההמשכות"‪" ,‬להמשיך זאת לכל‬
‫השנה כולה"‪.‬‬
‫כן ניגשה אל כ"ק אדמו"ר שליט"א‬
‫משלחת מיוחדת של אנשי כפר חב"ד‬
‫שהביאו ארבעה אתרוגים ממבחר‬
‫אתרוגי הכפר‪ .‬כ"ק אד"ש השיב בברכה‪,‬‬
‫ששודרה והוקלטה‪ .‬בברכתו אמר כ"ק‬
‫אד"ש כי מכיון ששמחת יום טוב היא‬
‫שמחתם של האנשים‪ ,‬הנשים והטף‪,‬‬
‫יש לברך את כולם בכל ברכות החג‬
‫ועד לברכה העיקרית ‪ -‬ברכת הגאולה‪,‬‬
‫ואיחל ש"זמן שמחתנו" בשנה זו יהיה‬
‫זמן שמחת הגאולה שתבוא עוד בערב‬
‫חג הסוכות‪.‬‬
‫אחרי הברכה הוסיף‪ :‬שימשיכו את‬
‫כל ההמשכות‪ ,‬ונשמע בשורות טובות‬
‫ומשמחות כל השנה כולה‪.‬‬
‫(ברכה זו‪ ,‬ביחד עם ברכות ערב יום‬
‫הכיפורים‪ ,‬הופיעה מאוחר יותר מוגהת‬
‫ע"י כ"ק אד"ש בקונטרס מיוחד)‪.‬‬
‫יומן מרתק ורווי גילויים‬
‫מיוחדים מ'זמן שמחתנו'‬
‫של שנת 'אראנו נפלאות'‬
‫בחצרות קדשנו‪ .‬היומן‬
‫פורסם בשעתו בשבועון‬
‫"כפר חב"ד"‬
‫במשך הימים שחלפו מאז יום‬
‫הכיפורים ועד שעות הצהריים של ערב‬
‫חג הסוכות הגיעו עוד המוני אורחים‬
‫ממדינות שונות בעולם ומרחבי ארה"ב‬
‫והקהל גדול בהרבה יותר מאשר בימים‬
‫הנוראים‪ ,‬למרות שגם אז נדמה היה כי‬
‫הצפיפות הגיעה לשיאה‪.‬‬
‫בחצר ‪ 770‬נבנתה הסוכה הגדולה‬
‫במקום הקבוע מדי שנה והשנה היא‬
‫רחבה עוד יותר‪ .‬שכן‪ ,‬בעקבות בניית‬
‫הספרייה וחיבור בניין ‪ 770‬ובניין ‪766‬‬
‫גדל שטח החצר‪ .‬בפינת הסוכה נבנתה‬
‫מעין סוכה בתוך סוכה בה יברך הציבור‬
‫על ארבעת המינים של כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א‪ ,‬ולמען הסדר הוקף המקום‬
‫במחיצות‪.‬‬
‫בצהריים אגד ר' דוד ראסקין את‬
‫הלולב של כ"ק אד"ש בסוכה הגדולה‬
‫(והיו שהספיקו למנות את ההדסים ‪-‬‬
‫ח"י מימין וח"י משמאל)‪.‬‬
‫כך או כך‪ ,‬בבית המדרש כמו גם‬
‫ברחובות הסמוכים מורגש היטב החג‬
‫הממשמש ובא‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫היום הופיע קונטרס מיוחד ובו מאמר‬
‫חסידות של כ"ק אדמו"ר שליט"א לחג‬
‫הסוכות‪ .‬המאמר‪ ,‬על הכתוב "בסוכות‬
‫תשבו שבעת ימים"‪ ,‬הוא משנת תשכ"ג‬
‫והוא מהווה 'המשך' למאמרים שהופיעו‬
‫לר"ה וליום וא"ו תשרי‪.‬‬
‫התעוררות למעלה‬
‫מההגבלות‬
‫בעוד ההכנות לחג נשלמות מיהרו‬
‫הכל לבית־הכנסת שכבר בשעה‬
‫מוקדמת יחסית היה מלא מפה אל פה‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬משום שהציבור הזדרז לתפוס‬
‫מקומות לקראת שיחת הק' של כ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א‪ .‬כידוע‪ ,‬מאז שנת‬
‫תשמ"א (זה עשור שנים) נוהג כ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א להשמיע שיחת ק' בכל‬
‫לילה מלילות חג הסוכות בה הוא עומד‬
‫על עניינה של שמחת בית השואבה‪,‬‬
‫האושפיזין של אותו יום‪ ,‬שיעורי התורה‬
‫המיוחדים לו וכו'‪.‬‬
‫את השיחה אומר כ"ק אד"ש כשהוא‬
‫עומד על גבי הבימה עליה הוא נצב‬
‫בתפילה (ולא מבימת ההתוועדות)‪ ,‬כך‬
‫שעיקר הצפיפות היא בסמוך ל'מזרח'‪.‬‬
‫בשעה היעודה נכנס כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א לתפילת ערבית כשהציבור‬
‫הענק בלעה"ר שר ניגון שמח‬
‫בהתלהבות‪ .‬עם עלותו פנה כ"ק אד"ש‬
‫לעבר הקהל והניף ידו לאות של הגברת‬
‫השירה והשמחה וההתלהבות גדלה‪ .‬גם‬
‫לאחר שכ"ק אד"ש כבר ניצב לתפילה‬
‫המשיך לסמן כי יש להגביר את השירה‬
‫ורק אחרי רגע ממושך החלה התפילה‬
‫עצמה‪ ,‬שגם היא נערכה בשילוב ניגוני‬
‫שמחה ובהתרוממות מיוחדת‪.‬‬
‫עם סיום התפילה פנה כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א לעבר הקהל והלך עד הסטנדר‬
‫שיועד לכך בשולי הבימה ופתח בשיחת‬
‫הקודש‪.‬‬
‫ראשית הדברים הייתה בענין גדרה‬
‫של שמחת בית השואבה בליל יום‬
‫טוב הראשון‪ .‬כ"ק אד"ש ביאר כי אף‬
‫שבבית המקדש לא היה החליל דוחה‬
‫את היום טוב‪ ,‬ברור שאין מקום לומר‬
‫שדווקא בלילה הראשון קיימת חלישות‬
‫מסויימת בשמחה‪ .‬בהמשך‪ ,‬דובר על‬
‫סגולתה המיוחדת של השנה‪ ,‬וכן היו‬
‫דברי התעוררות לשמוח בשמחת‬
‫בית השואבה בשמחה רבה למעלה‬
‫מההגבלות עד אשר יהי' "פקע איגרא"‪,‬‬
‫וכיון שהשמחה נערכת בחוץ ‪ -‬הכוונה‬
‫היא לבקיעת הרקיעים‪ .‬כן קרא כ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א ללמוד מכ"ק אדמו"ר‬
‫מהוריי"צ נ"ע שגם בשנותיו האחרונות‬
‫בעלמא דין כשלא היה בקו הבריאות‪,‬‬
‫עשה את עבודתו בשמחה בלי להתחשב‬
‫במצבו‪.‬‬
‫חלקה השני של השיחה היה בענין‬
‫האושפיזין‪ ,‬אלו המוזכרים בזוהר ואלו‬
‫החסידיים‪ ,‬והרבי סיים כי העיקר הוא‬
‫השמחה בפועל המהווה הכנה לשמחת‬
‫בית השואבה בבית המקדש שיבנה‬
‫במהרה בימינו‪.‬‬
‫עם סיום השיחה פרץ הקהל בשירת‬
‫"ושמחת בחגך" והאורחים שבו ומיהרו‬
‫לעבר הסוכה‪ ,‬שם תתקיים בעוד דקות‬
‫מספר הברכה לאורחים‪ .‬רבים אחרים‬
‫התאספו בחבורות גדולות וקטנות‬
‫לחזור על השיחה שזה עתה שמעו‬
‫ואילו אחרים פנו לקיים מיד את התחלת‬
‫השמחה ויצרו מעגלי רוקדים‪.‬‬
‫אחרי דקות ספורות נכנס כ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א אל הסוכה‪ .‬שם‪ ,‬סמוך‬
‫לפתח‪ ,‬היתה מוכנה בימה מיוחדת עליה‬
‫עלה כ"ק אדמו"ר שליט"א ופתח בברכת‬
‫"גוט יום טוב"‪ .‬בתוך דברי הברכה היתה‬
‫תוספת דברים בענין ה'אושפיזא' של‬
‫לילה זה‪ .‬אחרי הברכה נערכה בסוכה‬
‫אחרת סעודת יום טוב עבור האורחים‪,‬‬
‫בבית הכנסת המשיכו חבורות את‬
‫ה'חזרה' ומעגלי הריקודים ורק אחרי זמן‬
‫רב פנה הקהל לסעודת יום טוב‪.‬‬
‫בהמשך הערב התחילה שמחת בית‬
‫השואבה בחוצות העיר‪ .‬כמה צמתים‬
‫נסגרו לתנועה ובמרכז רחוב קינגסטון‬
‫‪53‬‬
‫התקבץ קהל רב לשירה וריקודים‬
‫שנמשכו שעות ארוכות‪ .‬ליתר דיוק ‪ -‬עד‬
‫אור הבוקר‪ ,‬כפי שכ"ק אד"ש התבטא‬
‫כי יש מקום לשקו"ט בענין חיוב ברכות‬
‫השחר‪ ...‬הריקודים נמשכו ברציפות ורק‬
‫הקהל התחלף מעט‪ ,‬כאשר מזמן לזמן‬
‫סרים יחידים וקבוצות לסוכות שונות‪,‬‬
‫מסיבים להתוועדות ואמירת "לחיים"‬
‫או מסתפקים בטעימה קלה בסוכה‬
‫הגדולה שנבנתה ליד מקום הריקודים‬
‫ואחר כך שבים לרקוד בשמחה‪...‬‬
‫המשכת קדושת יום־טוב‬
‫ יום ה'‪ ,‬ט"ו תשרי‪ ,‬א' דחג הסוכות‬
‫השכם בבוקר הוחל בחלוקת‬
‫מספרים לברכת הלולב על ד' המינים‬
‫של כ"ק אד"ש‪ .‬כל אחד קיבל לפי התור‪,‬‬
‫כרטיס מודפס ועליו מספר כדי שלא‬
‫יצטרך להמתין זמן רב מדי בעמידה‬
‫‪54‬‬
‫בתור‪ .‬וכך ניתן היה לנצל את הזמן‬
‫שנותר מההשכמה ועד תפילת שחרית‬
‫ללימוד חסידות ביחיד או בחבורה‪.‬‬
‫רבים עשו זאת‪ ,‬כמובן במאמר ה"טרי"‬
‫שיצא לאור אתמול‪ .‬רבים אחרים יצאו‬
‫לבתי מרפא‪ ,‬מושבי זקנים וכדו' כדי‬
‫לזכות יהודים במצוות ארבעת המינים‪.‬‬
‫בתוך כך יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א‬
‫אל סוכתו שבחצר ובירך על ד' המינים‬
‫ואחר כך מסר אותם לידי הרה"ח ר'‬
‫מאיר הארליג עבור הציבור‪.‬‬
‫מיד השתרך תור של מאות מבעלי‬
‫המספרים הראשונים וכן הלאה‪ .‬התור‬
‫התקדם בזריזות האפשרית עד שהמנין‬
‫של כ"ק אד"ש הגיע להלל‪ ,‬ואז מיהרו‬
‫כמובן להחזיר את הלולב ואת האתרוג‬
‫אל כ"ק אד"ש‪.‬‬
‫בתוך התפילה‪ ,‬ובמיוחד בהלל‪ ,‬שילבו‬
‫העוברים לפני התיבה ניגוני שמחה וכ"ק‬
‫אד"ש הרבה לעודד את השירה בידו‬
‫הק'‪ .‬אחרי הלל ירד כ"ק אד"ש מבימתו‬
‫לעריכת ההקפה בהושענות‪ ,‬וכנהוג‪,‬‬
‫תחילה עבר מנין מצומצם כשכ"ק אד"ש‬
‫צועד ראשון אחרי הש"ץ‪ ,‬ואחר כך חזר‬
‫הרבי לבימתו והביט בכל הציבור‬
‫שהקיפו אחרי כן‪.‬‬
‫אחרי סיום תפילת מוסף שב כ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א ונתן את ארבעת‬
‫המינים שלו עבור הציבור ושוב השתרך‬
‫תור של אלו שלא הספיקו לעשות זאת‬
‫בבוקר לפני התפילה‪.‬‬
‫בצהריים יצאו קבוצות נוספות לזיכוי‬
‫יהודים במצות הלולב וזמן ניכר לפני‬
‫תפילת מנחה שוב היה בית הכנסת‬
‫מלא מפה לפה‪ ,‬לקראת שיחת הק'‬
‫הצפויה אחרי תפילת ערבית‪.‬‬
‫הערב דיבר כ"ק אדמו"ר שליט"א‬
‫בהתחלת השיחה (אחרי פתיחה בברכה)‬
‫על המשמעות הרוחנית של העובדה‬
‫שבשנה זו עורכים בחודש תשרי (בחו"ל)‬
‫עירוב תבשילין ג' פעמים‪ .‬הדגש היה על‬
‫כך שעשיית העירוב היא דוקא בימות‬
‫החול‪ ,‬בערב יו"ט‪ ,‬וכ"ק אד"ש הסביר‬
‫כי הדבר מורה על המשכת קדושת יום‬
‫טוב אל תוך ימי החול‪.‬‬
‫מכאן עבר כ"ק אדמו"ר שליט"א‬
‫למעלותיה הנוספות של השנה ‪ -‬שנת‬
‫"אראנו נפלאות" שבאה בהמשך ל"שנת‬
‫ניסים" ופירט במפורש כי המצב במפרץ‬
‫הפרסי הוא מסימני הגאולה‪ ,‬כמפורש‬
‫בגמרא שקרוב לגאולה "מלכיות‬
‫מתגרות זו בזו"‪ ,‬ובצורה מפורטת יותר‬
‫בילקוט שמעוני‪ ,‬שם מדובר במלחמת‬
‫"מלך פרס" ‪ -‬היא עירק עם "מלך ארם"‬
‫‪ -‬לשון רוממות‪ ,‬כלומר ַמ ַע ָצמֹות ָה ַעל‪.‬‬
‫כן היו דברים על הנס הגדול של‬
‫השנה שעברה ‪ -‬נס היציאה מרוסיה‪.‬‬
‫אחרי דברים על האושפיזין הוסיף‬
‫כ"ק אד"ש ברכה כי הגאולה תבוא תיכף‬
‫ומיד ויכתבו על כך בעיתונים וגם הגויים‬
‫עצמם יפרסמו זאת ברדיו (עוד ביום טוב‬
‫עצמו ואנו נשמע על כך מהשוטרים‪.)...‬‬
‫לאור דברי ההתעוררות של כ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א חזרה והתקיימה היום‬
‫שמחת בית השואבה בחוצות העיר‬
‫ביתר שאת ביחס לאתמול‪ ,‬ובד בבד ‪-‬‬
‫התקיימו התוועדויות בסוכות שונות‬
‫ברחבי השכונה‪ ,‬בראשות משפיעים‪,‬‬
‫מקומיים ואורחים מכל רחבי תבל‪.‬‬
‫התגלות שפע ברכה‬
‫ עש"ק‪ ,‬ט"ז תשרי‪ ,‬ב' דחג הסוכות‬
‫הבוקר החל‪ ,‬כאתמול‪ ,‬בחלוקת‬
‫כרטיסי מספרים לתור כדי לברך על ד'‬
‫המינים של כ"ק אד"ש ועם המספר ביד‬
‫נשאר הזמן פנוי ללימוד חסידות והכנות‬
‫לתפילה עד ששעת התור תגיע‪.‬‬
‫תפילת קבלת שבת וערבית נערכו‬
‫מתוך שמחה מיוחדת‪ .‬כ"ק אד"ש עודד‬
‫והרבה לסמן‬
‫את השירה בכניסתו ִ‬
‫להגברתה בעת שירת לכה דודי וכדו'‪.‬‬
‫אחרי התפילה היתה שיחת הק'‪.‬‬
‫גם היום (כמו בלילה הראשון) היתה‬
‫תוספת ביאור בקשר המיוחד של ר"ה‬
‫וחג הסוכות‪ ,‬והפעם ‪ -‬בענין העובדה‬
‫שהכתרת המלך‪ ,‬מלכו של עולם‪ ,‬בר"ה‬
‫גורמת גם לכך שהמלך מעניק לעמו‬
‫חיות ומספק את כל צרכיהם‪ ,‬ואף זאת‬
‫ בר"ה הדבר הוא בבחינת "בכסה"‬‫והתגלות שפע הברכה היא בחג הסוכות‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫עד אור הבוקר‬
‫ יום ש"ק‪ ,‬י"ז תשרי‪ ,‬שחוהמ"ס‬
‫שיחת הק' של מוצאי השבת כבר‬
‫שודרה בחצר ביהמ"ד ואפילו ניתן‬
‫היה לצפות במהלכה בוידאו שהוצב‬
‫בחוץ (כך שהצפיפות בביהמ"ד עצמו‬
‫לא היתה בעצמה גדולה כל כך כמו‬
‫בשלושת הלילות הקודמים‪.)...‬‬
‫הערב היה הסבר חדש בעניין‬
‫מהותה של שמחת בית השואבה בזמן‬
‫הזה ונקודת הדברים היתה כי הדבר‬
‫דומה לכך שהשלמת עבודת הקרבנות‬
‫ע"י התפילה ("ונשלמה פרים שפתינו")‬
‫אמנם משלימה את מעשיהם של‬
‫הכהנים בעבודתם ולויים בדוכנם רק‬
‫ברוחניות‪ ,‬אך בכל הקשור למעשיהם‬
‫של ישראל במעמדם הוא כמו שהיה‬
‫בבית המקדש עצמו‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬המשיך הרבי‪ ,‬העיקר‬
‫הוא מעשה הקרבנות בגשמיות בבית‬
‫המקדש שהוקרבו גם בעד בני חוץ‬
‫לארץ כפי שמצינו שתרומת הלשכה‬
‫היתה גם עבור העתידים לתרום‪.‬‬
‫בענין זה הוסיף כ"ק אד"ש כי יש לומר‬
‫שכשם שהעתידים לתרום היו שותפים‬
‫בקרבנות‪ ,‬הוא הדין לגבי הדורות הבאים‬
‫שלא תרמו בפועל‪ ,‬שהרי הם טוענים‪,‬‬
‫ובצדק‪" ,‬למה נגרע"‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬דיבר כ"ק אדמו"ר שליט"א‬
‫כי עם הכניסה ליום הרביעי של החג‬
‫מודגשת מעלתן של נשי ובנות ישראל כי‬
‫המספר ארבע קשור במיוחד לאמהות‬
‫וציין כי דוקא בתקופה האחרונה חל‬
‫שיפור בהנהגתן של בנות ישראל בנושא‬
‫הצניעות‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫הנושא האחרון בשיחה זו היה‬
‫התעוררות לנצל את העובדה שהחל‬
‫מהלילה אפשר לנסוע מחוץ לשכונה‬
‫ומחוץ לעיר ולצאת ולהביא את שמחת‬
‫בית השואבה ליהודים נוספים בכל‬
‫חלקי העיר ניו‪-‬יורק ומחוצה לה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬הלילה הגיעה השמחה לכל‬
‫רחבי העיר‪ .‬הדבר היה בשני הכיוונים‪.‬‬
‫רבים מהשוהים במחיצת כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א יצאו לשכונות מסביב ומאות‬
‫ואלפים מתושבי ניו‪-‬יורק רבתי באו‬
‫לקראון הייטס‪ .‬שכן‪ ,‬הלילה לבשה‬
‫שמחת בית השואבה בליובאוויטש את‬
‫צורתה המפורסמת‪ .‬זמן קצר אחרי צאת‬
‫השבת החלה התזמורת לנגן מעל גבי‬
‫בימה מיוחדת שהוכנה מערב החג‪ ,‬קהל‬
‫עצום החל להתקבץ והשמחה הגדולה‬
‫החלה‪.‬‬
‫שעות על גבי שעות רקדו המוני‬
‫יהודים מכל העדות והחוגים‪ ,‬מלובשי‬
‫שטריימלים וקפוטות של משי ועד‬
‫לכאלו שהכיפה שלראשם הושאלה‬
‫אך הערב‪ ...‬כולם משלבים יד ביד וכתף‬
‫אל כתף ויוצאים בריקוד ובניגון חסידי‪.‬‬
‫כל ארבעת המינים של הלולב חוברים‬
‫כאן יחדיו זה עם זה‪ .‬המחיצות הוסרו‬
‫והשמחה גדולה גם בעזרת המזונות‬
‫וה'משקה' שהוכנו עבור החוגגים בסוכה‬
‫הענקית שבסמוך‪.‬‬
‫הריקודים נמשכו ברציפות מתחילת‬
‫הלילה ועד אור הבוקר וההפסקות היו‬
‫כאשר מעל גבי הבימה חוזרים על‬
‫שיחות הק' של כ"ק אד"ש בימי החג‪ ,‬או‬
‫כאשר הקרינו ווידאו‪ ,‬על גבי מסך ענק‪,‬‬
‫של כ"ק אדמו"ר שליט"א מהתוועדויות‪,‬‬
‫התפילות וכינוסי 'צבאות ה'' וכן קטעים‬
‫מרתקים ומרשימים על פעילות חב"ד‬
‫בעולם בכלל ובמיוחד בשנה האחרונה‬
‫‪" -‬שנת נסים"‪.‬‬
‫השטרות שליחות־מצוה לצדקה והיא‬
‫נמשכה עד השעה חמש אחה"צ לערך‬
‫ורק אז התקיימה תפילת מנחה‪.‬‬
‫פנים חדשות‬
‫אחה"צ התקיימה בבית המדרש‬
‫הגדול "הועידה העולמית השלושים‬
‫וחמש" של צעירי אגודת חב"ד‪.‬‬
‫ יום ראשון‪ ,‬ח"י תשרי‪ ,‬א' דחוהמ"ס‬
‫לאחר תפילת שחרית החלה חלוקת‬
‫שיחת הקודש נפתחה בענין‬
‫התוספת שמחה שנפעלת כתוצאה‬
‫‪57‬‬
‫מ"פנים חדשות"‪ .‬כיון שמצינו בהלכה‬
‫כי "פנים חדשות" גורמות תוספת‬
‫שמחה‪ ,‬מובן שכך צריך להיות גם‬
‫ב"זמן שמחתנו"‪ .‬הרבי פירט כי הכוונה‬
‫היא‪ ,‬לכל לראש‪ ,‬להביא מספר רב‬
‫ביותר של יהודים להשתתף בשמחת‬
‫בית השואבה‪ .‬וכשהוא מדבר בלשון‬
‫יחיד פנה בנימה של תביעה‪ :‬היכן הוא‬
‫היהודי שאתה‪ ,‬בעל הזקן הלבן שלמדת‬
‫בתומכי תמימים‪ ,‬הבאת לשמחת בית‬
‫השואבה?‪ ...‬כן הוסיף הרבי כי על כל‬
‫אחד לבוא לידי מצב בו הוא עצמו יהפוך‬
‫ל"בריה חדשה"‪.‬‬
‫ יום ב'‪ ,‬י"ט תשרי‪ ,‬ג' דחוהמ"ס‬
‫היום נערך בביהמ"ד של כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א הכינוס המיוחד לילדים‬
‫ולילדות ‪' -‬צבאות השם'‪.‬‬
‫כשכ"ק אד"ש נכנס לתפילת מנחה‬
‫היה כל חציו המזרחי של ביהכנ"ס מלא‬
‫בילדים‪ ,‬המערבי ‪ -‬בילדות (כשהמחיצה‬
‫מפסקת) ואילו המבוגרים נתבקשו‬
‫שלא להכנס פנימה שכן‪ ,‬ריבוי הילדים‪,‬‬
‫בלעה"ר‪ ,‬לא מאפשר זאת‪.‬‬
‫אחרי התפילה אמרו הילדים את י"ב‬
‫וואנט משיח נאו"‬
‫הפסוקים ושרו "ווי ָ‬
‫בעידודו הנמרץ של כ"ק אד"ש‪ ,‬שעם‬
‫סיום השירה נשא שתי שיחות קודש‪.‬‬
‫ביניהן ‪ -‬תרגם אותן הרב שלום דובער‬
‫העכט‪.‬‬
‫עיקר הדברים נסב סביב ההוראות‬
‫שיש ללמוד מפרשת השבוע‪ ,‬וזאת‬
‫הברכה‪ ,‬אודות מעלותיהם של בני‬
‫ישראל שכל אחד מהם‪ ,‬גם ילד פעוט‪,‬‬
‫יורש את כל התורה‪ ,‬והפרשה הבאה‬
‫‪ -‬בראשית ‪ -‬אודות האמונה בה' בורא‬
‫‪58‬‬
‫שמים וארץ‪ .‬אחר כך הוסיף כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א כי סיום הכינוס יהיה בחלוקת‬
‫מטבעות לצדקה גם למבוגרים‪ ,‬ולבסוף‬
‫הוסיף עוד מספר מילים אודות הסיום‬
‫בניגוני שמחה‪.‬‬
‫הכינוס נמשך עד אחרי השעה חמש‬
‫אחה"צ לערך‪ .‬בשעה שבע התקיימה‬
‫תפילת ערבית ואחריה שיחת הקודש‪.‬‬
‫היום נפתחה השיחה בביאור מעלת‬
‫היום ‪ -‬ליל יום השישי דחג הסוכות ‪-‬‬
‫כפליים של יום השלישי שהוכפל בו כי‬
‫טוב‪ .‬הוסבר הקשר לספירה השישית‪,‬‬
‫מידת היסוד‪ ,‬וכן הקשר המיוחד‬
‫לקביעות השנה ‪ -‬שלוש פעמים (בחו"ל)‬
‫של שלשה ימי קדושה רצוים‪.‬‬
‫סדר האירועים היה איפוא‪ :‬שיחת‬
‫הקודש‪ ,‬חלוקת שטרות שליחות מצוה‬
‫לצדקה (שני שטרות לכאו"א) שנמשכה‬
‫זמן רב‪ ,‬ואחר כך עלה כ"ק אד"ש לסוכה‬
‫החדשה הבנויה בסמוך לחדרו הק'‬
‫ושם התקיימה חלוקת הלעקאח‪ ,‬שוב‬
‫ בצירוף דולר לצדקה‪ .‬כאו"א קיבל‬‫את פרוסת העוגה והשטר לצדקה מידו‬
‫הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א שבירך‬
‫את כאו"א מהעוברים ב"שנה טובה‬
‫ומתוקה"‪ .‬הערב‪ ,‬כמו בימים הקודמים‪,‬‬
‫נערכה שמחת בית השואבה בחוצות‬
‫קראון הייטס ברוב עם וברוב שמחה‪.‬‬
‫החידוש היה‪ ,‬שבמשך חלק מסוים של‬
‫הלילה ירד מטר זלעפות‪ ,‬אך השמחה‬
‫נמשכה כרגיל‪.‬‬
‫פתקא טבא‬
‫ יום ג'‪ ,‬כ' תשרי ד' דחוהמ"ס‬
‫קהל האורחים שי' גדל מיום ליום‬
‫בלעה"ר‪ .‬הדבר ניכר‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬בתור‬
‫לברך על ארבעת המינים של כ"ק‬
‫אד"ש מדי בוקר וכן בעובדה שבחלוקת‬
‫הלעקאח שהתקיימה אתמול שוב‬
‫השתרך תור ארוך‪.‬‬
‫כן פורסם שגם הערב‪ ,‬ליל הושע"ר‪,‬‬
‫תימשך חלוקת הלעקאח‪.‬‬
‫שיחת הקודש של הערב התקיימה‬
‫במועד קבוע ‪ -‬אחרי תפילת ערבית‬
‫(שהחלה בשעה שבע בערב)‪ .‬כ"ק אד"ש‬
‫דיבר על כך שלמרות העבודה הרבה‬
‫בלילה זה ‪ -‬אמירת משנה תורה ואמירת‬
‫התהילים ‪ -‬יש לערוך את שמחת בית‬
‫השואבה ב"שטורעם" ובתוספת לגבי‬
‫‪59‬‬
‫הלילות והימים הקודמים והרבה לאחל‬
‫ולברך שב"הושענא רבה" תבוא הישועה‬
‫הרבה היא הגאולה השלימה‪.‬‬
‫אחרי השיחה נמשכה‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫חלוקת הלעקאח‪ .‬גם הפעם ‪ -‬ליד‬
‫הסוכה החדשה הסמוכה לחדרו הק'‬
‫של כ"ק אד"ש‪ .‬בינתיים התפזר הקהל‬
‫לסעודת יום טוב‪ ,‬התוועדויות ושמחת‬
‫בית השואבה ‪ -‬בזריזות ובבחינת "מועט‬
‫המחזיק את המרובה"‪ ,‬כדי להספיק‬
‫לעשות כדבעי את עבודת הלילה החל‬
‫מאמירת "משנה תורה"‪.‬‬
‫לקראת השעה אחת אחר חצות‬
‫הלילה‪ ,‬שוב התמלא בית הכנסת בקהל‬
‫עצום לאמירת התהילים‪ .‬זוהי אחת‬
‫השעות במהלך חודש תשרי בהן ‪,770‬‬
‫המעברים והחצר מלאים באנשים מכל‬
‫השכונה וסביבותיה והמוני האורחים‪,‬‬
‫כ"י‪ ,‬הבאים לומר את התהילים בעת‬
‫סגולה זו ולבקש חתימה ל"פתקא טבא"‬
‫במחיצת סניגורם של ישראל בדור הזה‪,‬‬
‫אשר באחת משיחותיו הק' בחג הסוכות‬
‫השתא התבטא כי התענוג הגודל ביותר‬
‫של רועה אמתי הוא להעניק לצאנו ככל‬
‫היותר ולברך את עמו בכל הברכות‪.‬‬
‫עם תום החלוקה‪ ,‬לאחר שכ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א יצא מבית הכנסת‪,‬‬
‫הוכרז מטעם ועד המסדר כי למען‬
‫הסדר הטוב כדאי שהכנת המקומות‬
‫להקפות תתבצע עוד הלילה כך שניתן‬
‫יהיה לצאת בין הפירמידות השונות וכד'‬
‫ מבעוד מועד‪.‬‬‫וכך‪ ,‬למרות השעה המאוחרת ואחרי‬
‫שבוע שלם של התוועדויות‪ ,‬שמחה‬
‫וריקודים‪ ,‬פנו רבים למלאכות בנין‬
‫שונות כדי להבטיח לעצמן זוית ראיה‬
‫‪60‬‬
‫טובה בעת ההקפות למען יוכלו לחזות‬
‫בקודש‪.‬‬
‫הלילה יצא לאור המאמר לשמיני‬
‫עצרת ושמחת תורה‪ ,‬ד"ה תורה צוה לנו‬
‫משה‪ ,‬משנת תשכ"ג‪.‬‬
‫ יום ד'‪ ,‬כ"א תשרי‪ ,‬הושענא רבה‬
‫התור לברכת הלולב על ארבעת‬
‫המינים של כ"ק אד"ש היה ארוך במיוחד‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬גם משום שהכל משתדלים לעשות‬
‫זאת היום דווקא לפני עת אמירת ההלל‬
‫במנין של כ"ק אד"ש‪ ,‬כאשר ד' המינים‬
‫יחזרו אל כ"ק אד"ש‪ ,‬שכן התפילה‬
‫נמשכת זמן רב וגם לאחר התפילה‬
‫עתיד להשתרך תור ארוך של ילדים‪.‬‬
‫היום גם הם זכאים לברך על הלולב של‬
‫כ"ק אד"ש‪.‬‬
‫בשמחה ובחדוה מיוחדת במינה‬
‫קורנות פניהם הצעירות כשהם אומרים‬
‫"על נטילת לולב" ואוחזים בארבעת‬
‫המינים של כ"ק אד"ש ביד רוטטת‬
‫מהתרגשות‪...‬‬
‫זמן מה אחרי תפילת שחרית‪,‬‬
‫התקיימה פעם נוספת חלוקת הלעקאח‬
‫(בצירוף הדולר לצדקה) ובינתיים‬
‫המשיכו התורים השונים לברכת הלולב‬
‫לפי הסדר‪ :‬האנשים שלא הספיקו לברך‬
‫לפני התפילה‪ ,‬הילדים והנשים והבנות‬
‫שהיום גם הן זוכות לכך במקום מיוחד‪,‬‬
‫בפתח עזרת הנשים‪ ,‬שם נמשך המעמד‬
‫עד שעות אחה"צ המאוחרות‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬עוד אמש הוחל בהכנת הזאל‬
‫להקפות ובמשך היום נשלמו ההכנות‪.‬‬
‫תפילת מנחה ‪ -‬שהתקיימה במועד‬
‫הקבוע‪ 3:15 :‬אחה"צ ‪ -‬היתה‪ ,‬איפוא‪,‬‬
‫בזאל הקטן‪.‬‬
‫במשך היום עשו הסוכות הניידות‬
‫של צא"ח והמוני הפעילים הבודדים‬
‫את הגיחות האחרונות לזיכוי יהודים‬
‫במצוות ארבעת המינים‪ ,‬בהתאם לדברי‬
‫כ"ק אדמו"ר שליט"א אמש לנצל את‬
‫השעות שנותרו עד החג לפעילות‬
‫בתחום זה‪.‬‬
‫התעלות מוחלטת‬
‫ ליל שמיני עצרת‬
‫סמוך לעת הדלקת הנרות התמלא‬
‫הזאל הגדול בהמוני אדם שתפסו לא‬
‫רק את אורך ורוחב הבית‪ ,‬אלא גם את‬
‫גובהו‪ ...‬הבימה עליה עומד כ"ק אד"ש‬
‫הוגבהה במידה ניכרת וגם על הבימה‬
‫שעליה נערכות ההקפות הוצבה בימה‬
‫מיוחדת עליה ירקוד כ"ק אד"ש בהקפה‬
‫הראשונה והשביעית (זהו חידוש לטובה‬
‫שהחל רק אשתקד והודות לו יכולים‬
‫עוד אלפים לראות את כ"ק אד"ש בעת‬
‫ההקפות)‪ .‬איש איש התבצרו הכל‬
‫בעמדה נוחה‪ ,‬במידת האפשר‪ ,‬כדי‬
‫לראות את עבודת הק' של כ"ק אד"ש‬
‫בלילה נעלה וקדוש זה‪.‬‬
‫כאשר כ"ק אד"ש נכנס לביהכנ"ס‬
‫לתפילת ערבית‪ ,‬עמדו הכול מוכנים‬
‫במקומותיהם המיועדים להקפות‬
‫והאוירה היתה של שמחה עצומה‪.‬‬
‫לכל אורך הדרך‪ ,‬מהפתח ועד בואו‬
‫של כ"ק אד"ש למקומו‪ ,‬שרו כולם‬
‫בעוצמה לא רגילה ניגון שמח וכאשר‬
‫כ"ק אדמו"ר שליט"א הגיע למקומו‪,‬‬
‫הלכה ההתלהבות והתגברה עוד‬
‫יותר‪ ,‬כ"ק אדמו"ר שליט"א הניח את‬
‫הסידור על הסטנדר ופנה לעבר הקהל‬
‫השר בתנועת עידוד נמרצת שהלכה‬
‫והתחזקה מרגע לרגע והגיעה לשיאה‬
‫כאשר הניף את שתי ידיו הק' לשני‬
‫הכיוונים‪...‬‬
‫אחרי "פתיחה" שכזו התקיימה‬
‫התפילה עצמה בשמחה ובהתעוררות‬
‫רבה‪ .‬עם תום התפילה הוכרז על‬
‫הפסקה לקידוש והשלמת ההכנות‬
‫להקפות‪ .‬מי שביתו או אכסנתו סמוכים‬
‫מיהר לסוכתו‪ ,‬אך רבים העדיפו להישאר‬
‫ב‪ .770‬שם‪ ,‬בסוכה רחבת הידיים‪ ,‬הוכן‬
‫'קידוש' וכיבוד בשפע ע"י ר' נחום‬
‫מרקוביץ‪.‬‬
‫אחרי הטעימה שיש בה הכרח‬
‫ממהרים איש איש למקומו‪ .‬בהקפות‬
‫ובדקות שנותרו עד לכניסת כ"ק אד"ש‬
‫לביהכנ"ס שרים ניגוני שמחה ורוקדים‬
‫בהתלהבות בעמידה על מקום אחד‪.‬‬
‫בשעה תשע נכנס כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א לביהכנ"ס להקפות‪ .‬השירה‬
‫העצומה בה לוותה כניסתו התעצמה‬
‫כאשר הגיע למקומו ופנה לעבר הקהל‬
‫בתנועות עידוד נמרצות‪.‬‬
‫פסוקי "אתה הראת" נאמרו‪ ,‬כנהוג‪,‬‬
‫שלוש פעמים ואחרי כל אחת מהן‬
‫התחיל כ"ק אד"ש בעצמו ניגון שמח‬
‫(במהלך ימי שמע"צ ושמח"ת השנה היו‬
‫"זאל שוין זיין די גאולה"‪,‬‬
‫אלה הניגונים‪ָ :‬‬
‫"ופרצת"‪ ,‬הניגון לאביו ז"ל והניגון‬
‫לשמח"ת הידוע)‪.‬‬
‫רק אחרי "הקדמה" שכזו החלו‬
‫ההקפות עצמן‪...‬‬
‫להקפה הראשונה הולך כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א בעצמו כשבידו ספר התורה‪.‬‬
‫ברגע שכ"ק אד"ש פנה לרדת מהבימה‬
‫‪61‬‬
‫אל השביל המוליך לבימת ההקפות‪,‬‬
‫הופנו לשם כל העיניים וכל הלבבות‬
‫והכל המתינו בדריכות לרגע שכ"ק‬
‫אד"ש יעלה לבימה המוגבהת והריקוד‬
‫יתחיל‪.‬‬
‫אדמו"ר שליט"א בעצמו‪ .‬המראה הק'‬
‫של ההקפה הראשונה חזר על עצמו‪.‬‬
‫החידוש בשנה זו‪ :‬כ"ק אד"ש התחיל‬
‫בעצמו את השיר "ופרצת" (ולא שרו את‬
‫ניגון ההקפות הידוע)‪.‬‬
‫אחרי הקפת הבימה ואמירת‬
‫הפסוקים כנהוג‪ ,‬עלה כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א אל החלק המוגבה של הבימה‬
‫כשספר התורה בידו‪ ,‬הוחל בשירת ניגון‬
‫הקפות הידוע וכ"ק אד"ש רקד תוך‬
‫שהוא מגביה ומניף מפעם לפעם את‬
‫ספר התורה ופונה לכל עברי ביהכנ"ס‬
‫כך שכל הקהל העצום יכול היה להביט‬
‫במחזה הקדוש‪ ,‬כיצד איש התורה ונושא‬
‫דגלה האמיתי רוקד ושמח בשמחת‬
‫התורה‪.‬‬
‫עם תום ההקפה השביעית חזר כ"ק‬
‫אד"ש למקומו ואז סיימו את תפילת‬
‫ערבית באמירת "עלינו לשבח"‪ ,‬גם זה‬
‫מתוך שירה וזמרה (בנעימה המוכרת‬
‫ממחנות הקיץ)‪ ,‬ולקראת הסוף (ב"יכירו‬
‫וידעו כל יושבי תבל‪ )"...‬הסתובב כ"ק‬
‫אד"ש לעבר הקהל ועודד את השירה‪,‬‬
‫כך גם בשירת "אל תירא ‪ . .‬עוצו עצה ‪. .‬‬
‫אך צדיקים" אחרי הקדיש‪.‬‬
‫רק אחרי ההקפות‪ ,‬חישבו כי המעמד‬
‫נמשך כחמש דקות‪ ,‬אך בשעת מעשה‬
‫היו אלה דקות של התעלות מוחלטת‬
‫מכל העולם הזה‪...‬‬
‫בהקפות הבאות התכבדו חברי‬
‫המזכירות של כ"ק אדמו"ר שליט"א‪,‬‬
‫אגודת חסידי חב"ד וצעירי אגודת חב"ד‪,‬‬
‫האורחים מאה"ק וממדינות אחרות‪,‬‬
‫השלוחים וכד'‪.‬‬
‫בשעה עשר וחצי לערך יצא כ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א מבית הכנסת ובפנים‬
‫נמשכו השירה והריקודים עוד זמן רב‪.‬‬
‫ובצדק התבטא אחד האורחים ‪ -‬רק‬
‫כאן יכול להיות דבר כזה‪ :‬הביטו על‬
‫החבר'ה האלו ותראו באיזו התלהבות‬
‫הם רוקדים עם סיום ההקפות של הרבי‪,‬‬
‫אחרי שבוע שלם של שמחה וריקוד‪,‬‬
‫במהלכו הם קיימו בעצמם "לא טעמנו‬
‫טעם שינה"‪...‬‬
‫אלו צעדו לבימת ההקפות עם ספרי‬
‫התורה ואילו כ"ק אדמו"ר שליט"א‪,‬‬
‫וכמוהו מרבית הקהל‪ ,‬נשארו (בחמש‬
‫ההקפות האמצעיות) על עמדם וליוו‬
‫את ההקפה בניגוני שמחה בעידודו‬
‫המלהיב של כ"ק אד"ש‪ ,‬שמפעם לפעם‬
‫אף פנה במיוחד אל הילדים שהתרכזו‬
‫משמאל לבימתו‪ ,‬או‪ ,‬לחילופין‪ ,‬לעבר‬
‫הזקנים והנכבדים שהתרכזו‪ ,‬בעיקר‪,‬‬
‫מימין הבימה‪.‬‬
‫בשעה עשר בבוקר‪ ,‬כאשר כ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א נכנס לתפילת שחרית‪,‬‬
‫שר הקהל בשמחה רבה ועם הגיעו‬
‫למקומו (על גבי הבימה הגבוהה) הניח‬
‫כ"ק אד"ש את הסידור‪ ,‬הסתובב לעבר‬
‫הקהל‪ ,‬ועודד את השירה לזמן מה‪.‬‬
‫בהקפה השביעית שוב הלך כ"ק‬
‫בתפילה עצמה‪ ,‬ובמיוחד בקריאת‬
‫‪62‬‬
‫'ופרצת' ב'ופרצת' עצמו‬
‫ יום חמישי‪ ,‬כ"א תשרי‪ ,‬שמיני עצרת‬
‫ההלל ותפילת גשם במוסף‪ ,‬הרבו‬
‫העוברים לפני התיבה לשלב ניגונים‬
‫שונים‪ ,‬מנעימות הימים הנוראים או‬
‫מנעימות זמן שמחתנו‪ ,‬וכ"ק אד"ש סימן‬
‫בידו הק' להגביר את השירה‪.‬‬
‫מוקדמת מעט‪ .‬זאת‪ ,‬כדי שהציבור‬
‫יספיק לצאת ל'תהלוכה' לבתי הכנסת‬
‫השונים ברחבי העיר ולהגיע לשם‬
‫לפני תחילת ההקפות‪ .‬במיוחד הקדימו‬
‫להתפלל תפילת מנחה ההולכים‬
‫לשכונות הרחוקות (כמו ברייטן ביטש‬
‫מזה וקווינס מזה) מהלך כמה שעות‪.‬‬
‫תפילת מנחה התקיימה בשעה‬
‫כך או כך‪ ,‬רבבות יהודים במטרופולין‬
‫אחרי תפילת מוסף התחיל כ"ק‬
‫אד"ש בעצמו לשיר "ופרצת"‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫של ניו־יורק וסביבותיה זכו לקבל‪,‬‬
‫עם בואם של השלוחים מ־‪ 770‬משהו‬
‫משמחת החג במחיצת כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א‪ ,‬וגם לשמוע מתורתו או‬
‫להתעמק בה מאוחר יותר ע"י שיחות‬
‫הק'‪ ,‬המכתבים הכלליים והמאמרים‬
‫שההולכים הביאו אתם בעותקים רבים‪.‬‬
‫ומסתבר שכל בני ישראל יהיו רשאים‬
‫להכנס לבית המקדש‪.‬‬
‫בעוד מרבית הציבור‪ ,‬במיוחד‬
‫הצעירים שבו‪ ,‬עושים דרכם אי־שם‬
‫ברחובות ניו־יורק או רוקדים בהקפות‬
‫בבית כנסת זה או אחר‪ ,‬התקיימה ב־‪770‬‬
‫תפילת ערבית ואחרי שהות מסויימת‬
‫החלה‪ ,‬בשעה תשע בערב‪ ,‬ההתוועדות‬
‫המהווה הכנה להקפות‪.‬‬
‫השיחה הבאה הוקדשה לביאור‬
‫פסוקי "אתה הראת"‪ .‬כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א גילה קשר מופלא בין כל‬
‫הפסוקים העובר כחוט השני ‪ -‬לפי‬
‫פנימיות הדברים על פי החסידות‪ .‬רגע‬
‫מרגש היה בביאור הפסוק "ויהי בנסוע‬
‫הארון"‪ ,‬כאשר כ"ק אד"ש קרא‪ ,‬בקול‬
‫חנוק מבכי‪ ,‬והכריז כי יהודי צריך לזכור‬
‫שבכל מקום אליו הוא הולך הארון הולך‬
‫עמו משה רבינו (משה שבכאו"א) אומר‬
‫"קומה ה' ויפוצו אויביך" ויתבטלו כל‬
‫המדידות וההגבלות‪..‬‬
‫בתחילת ההתוועדות הורה כ"ק‬
‫אד"ש שאחד הנוכחים יקדש על היין‬
‫ויוציא י"ח את אלו שטרם עשו קידוש‬
‫ואחרי ניגון שמח פתח בשיחה הראשונה‬
‫שהיתה מאלפת ורבת תוכן באופן‬
‫מיוחד‪ .‬כ"ק אד"ש פתח ואמר כי מאחר‬
‫שנכנסנו כבר לשמחת תורה צריכה‬
‫להיות שמחה רבה עוד יותר מאשר‬
‫בימי הסוכות הנקראים "זמן שמחתנו"‬
‫והגדיר זאת כ"ופרצת" ב"ופרצת" עצמו‪.‬‬
‫כ"ק אדמו"ר שליט"א סיים בברכה כי‬
‫תיכף ומיד ממש יזכה כל אחד מישראל‬
‫לרקוד עם הקב"ה בעצמו "ישראל‬
‫ומלכא בלחודוהי" (מצב נעלה עוד‬
‫יותר מהמחול שעתיד הקב"ה לעשות‬
‫לצדיקים) והוסיף ‪ -‬ומתוך ניגון של‬
‫שמחת תורה שאחד מהם הוא (ונעמד‬
‫מלוא קומתו והחל את ניגון ההקפות‬
‫לאביו ז"ל כשהוא רוקד על מקומו‬
‫בשמחה רבה ועצומה‪.)...‬‬
‫בהמשך‪ ,‬היה הסבר נרחב בענין‬
‫"נסים" (השנה שחלפה) ו"(אראנו)‬
‫נפלאות"‪ .‬כ"ק אד"ש ביאר את ההבדל‬
‫בין נסים המלובשים בטבע לאלו שמעל‬
‫לטבע והסביר כי במה שמתרחש‬
‫בעולם לאחרונה קיימות המעלות‬
‫שבשני הסוגים‪.‬‬
‫הקהל שבמהלך ההתוועדות הלך‬
‫וגדל כאשר ההולכים לבתי הכנסת‬
‫שבו‪ ,‬הצטרף לשירה בשמחה גדולה‬
‫ובהתרגשות למראה הריקוד של כ"ק‬
‫אד"ש‪...‬‬
‫בין הדברים על שמחה מעבר לכל‬
‫ההגבלות אמר כ"ק אד"ש כי הביטול‬
‫המוחלט של כל ההגבלות יהיה לעתיד‬
‫לבוא ואז יתבטלו גם המחיצות בקדושה‬
‫‪64‬‬
‫למעלה‬
‫נמשכה‬
‫ההתוועדות‬
‫משעתיים ובשעת חצות לערך החלו‬
‫ההקפות‪ .‬סידרן היה כמו בליל אמש‪.‬‬
‫וביתר שאת כראוי לפעם השניה ואחרי‬
‫התועדות ההכנה‪...‬‬
‫אחרי כל אחת משלוש הפעמים בהן‬
‫אומרים את פסוקי "אתה הראת" פנה‬
‫כ"ק אד"ש לעבר הקהל והחל ניגון שמח‬
‫וגם במהלך ההקפות עצמן‪ ,‬עודד את‬
‫שירת הקהל ללא הרף ממש‪ .‬במיוחד‬
‫לקראת סיום כל הקפה התעצמו‬
‫תנועות ידיו הק' ומבט עיניו הט' היה‬
‫מיוחד במינו‪ ...‬ושוב ‪ -‬השמחה הגיעה‬
‫לשיאה בהקפה הראשונה והשביעית‬
‫כאשר כ"ק אדמו"ר שליט"א רקד בעצמו‬
‫על הבימה המיוחדת‪ ,‬ספר התורה בידו‬
‫והוא פונה לכל העברים‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬כיון שהיום כבר אין יושבים‬
‫בסוכה (שלא כבשמע"צ כאשר למנהג‬
‫חב"ד ממשיכים להדר אפילו לא‬
‫לשתות מים מחוץ לסוכה) אמרו רבים‬
‫"לחיים" ובין הפרקים וכ"ק אד"ש השיב‬
‫ב"לחיים"‪" ,‬לחיים ולברכה"‪.‬‬
‫ההקפות נמשכו כשעה וחצי ולאחר‬
‫מכן המשיך הציבור בשירה ובריקודים‬
‫עד אור הבוקר ממש‪ .‬שיר‪ ,‬שמחה‬
‫וריקוד של שמחה טהורה בתורה‬
‫ושמחה מיוחדת על הזכות לשמוח‬
‫במחיצת צדיק הדור שליט"א‪...‬‬
‫ יום שישי‪ ,‬כ"ג תשרי‪ ,‬שמחת תורה‬
‫תפילת שחרית החלה אחרי‬
‫"הקדמה" של ניגון של שמחת תורה וגם‬
‫במהלך התפילה עצמה שולבו ניגונים‬
‫רבים‪.‬‬
‫אחרי תפילת שחרית נאמרו פסוקי‬
‫"אתה הראת" שלוש פעמים כנהוג וכל‬
‫פעם התחיל כ"ק אד"ש ניגון שמח אותו‬
‫שרו במשך זמן‪ .‬לקראת ההקפות עצמן‬
‫הלך כ"ק אדמו"ר שליט"א מבימתו אל‬
‫בימת הקריאה שם ערך את ההקפות‬
‫(שלוש וחצי במספר ורצופות‪ ,‬כנהוג)‪.‬‬
‫אחר כך מסר את הסידור לידי הר"ר‬
‫יהודה לייב ביסטריצקי ועלה אל הבימה‬
‫המוגבהת לריקוד‪ .‬היום‪ ,‬כאשר כ"ק‬
‫אד"ש לובש את הטלית היה המחזה‬
‫מיוחד במינו אפילו לגבי שני הלילות‬
‫"זאל שוין זיין די‬
‫שחלפו‪ ...‬הניגון היה ָ‬
‫גאולה" והשמחה היתה עצומה‪...‬‬
‫(אגב‪ ,‬עם סיום תפילת שחרית היו‬
‫שהזדרזו לערוך "קידוש" ולומר "לחיים"‬
‫כך שהאוירה היתה מרוממת ביותר‪)...‬‬
‫כ"ק אד"ש עולה לחתן בראשית‬
‫וכנהוג קוראים לעליה זו גם את‬
‫כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ואף את‪,‬‬
‫להבחל"ח‪ ,‬כ"ק אדמו"ר שליט"א קוראים‬
‫בשמו הק'‪ .‬בשנה זו נשאר כ"ק אד"ש‬
‫ליד בימת הקריאה עד לאחר המפטיר‬
‫ורק אז שב למקומו משם עודד את‬
‫שירת "שישו ושמחו בשמחת תורה"‪.‬‬
‫תפילת ליל שבת התקיימה בליווי‬
‫ניגוני שמחה רבים‪ .‬הש"ץ הקבוע בשבת‬
‫בראשית הוא החזן ר' משה טלישבסקי‬
‫המשלב בתפילה נעימות מימי הימים‬
‫הנוראים ומניגוני החג וכ"ק אד"ש סימן‬
‫לעידוד השירה פעמים רבות מאוד‪.‬‬
‫בכל תפילות השבת אמר כ"ק אד"ש‬
‫קדיש‪ .‬כ"ד תשרי הוא יום היארצייט של‬
‫סבתו‪ ,‬אם אמו‪ ,‬היא הרבנית הצדקנית‬
‫מרת רחל ינובסקי ע"ה‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫ארויסגעשלעפט?‬
‫אויפגעהויבן!‬
‫האחריות האישית של כל 'תמים' לפעול בעצמו ובזולתו‪ ,‬פעולת‬
‫המשלח גם כשהלבושים הם 'דלים וריקים' ומהותה של הנסיעה‬
‫אל הרבי כיום ‪ ‬התוועדות מעוררת ומחיה עם הרב יוסף חיים‬
‫קנטור‪ ,‬שליח הרבי למדינת תאילנד‬
‫זמן שמחתנו‬
‫בהתוועדות שהתקיימה בחג הסוכות‬
‫תשי"ז‪ ,‬דיבר הרבי על משמעותו של "זמן‬
‫שמחתנו"‪ ,‬וביאר שאין הכוונה לשמחה‬
‫רוחנית מופשטת‪ ,‬אלא לשמחה פשוטה‬
‫בלב‪ ,‬הקשורה ותלויה במעשה בפועל‪.‬‬
‫הרבי‪ ,‬ובזמן זכאי ‪ -‬בימי חג הסוכות‪,‬‬
‫המתאים ביותר הוא לשבת והתוועד‪,‬‬
‫לומר קצת 'לחיים' ולהתעורר בהחלטות־‬
‫טובות שנקח איתנו למשך השנה כולה‪.‬‬
‫אחריות אישית‬
‫בזמן בית־המקדש הייתה השמחה‬
‫נפעלת על־ידי אכילת בשר הקרבנות‪.‬‬
‫וכיום‪ ,‬לאחר שבעוונתינו חרב הבית‪ ,‬אזי‬
‫"אין שמחה אלא ביין"‪ ,‬ולכן ישנו חיוב‬
‫מדאורייתא לשתות יין ביום־טוב‪.‬‬
‫הרבי הדגיש תמיד את כחו של כל‬
‫אחד‪ .‬בכל תחום ועניין‪ ,‬הרבי תבע מכל‬
‫חסיד לקחת אחריות אישית ולעסוק בו‬
‫בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו‪ .‬בחיות‬
‫ובמסירות‪.‬‬
‫זו גם הסיבה לכך שמקדשים על‬
‫היין דווקא‪ ,‬משום שעל־ידי שתיית היין‬
‫מתרומם האדם למצב אחר (ולכן על־‬
‫אף שמצד הדין מותר "לסחוט אשכול‬
‫ענבים ולקדש"‪ ,‬ישנה עדיפות לקדש על‬
‫היין‪ ,‬כמבואר במנחת־חינוך)‪.‬‬
‫בליל ד' דחג הסוכות תשמ"ח‪ ,‬הרבי‬
‫דיבר בלהט על ההתעסקות במבצע‬
‫'הקהל'‪ ,‬המוטלת על כל אחד‪ .‬בתחילה‬
‫חזר הרבי על תיאור מעמד ה'הקהל'‬
‫המובא בתוספתא של מסכת סוכה‪.‬‬
‫אך מסתבר שלא תמיד כך הם פני‬
‫הדברים‪ ...‬בתאילנד ישנו יהודי שמחמת‬
‫סיבות בריאותיות אינו יכול לשתות יין‪,‬‬
‫ובשמחת־תורה הוא מצליח לשמוח גם‬
‫מקידוש שעושה על מיץ ענבים‪...‬‬
‫קודם מעמד ה'הקהל' היו הכהנים‬
‫מסתובבים ברחבי ירושלים‪ ,‬כשחצוצרות‬
‫זהב בידיהם‪ ,‬והיו תוקעים ומריעים בהם‬
‫בכדי להודיע לעם שהגיעה העת לעלות‬
‫ולהתקהל בבית־המקדש‪.‬‬
‫[במאמר המוסגר‪ :‬לאחר אירוע־הלב‬
‫שאירע בליל שמיני־עצרת תשל"ח‪,‬‬
‫ביקשו הרופאים מהרבי לקדש על‬
‫מיץ ענבים‪ .‬השמועה מספרת שהרבי‬
‫מאכט מען אויף וויין"‬
‫התבטא "קידוש ַ‬
‫[קידוש עושים על יין]]‪.‬‬
‫בכל יום מימי החג יש לשתות‬
‫רביעית יין‪ ,‬וצריכים לעורר את הלב‬
‫ולשמוח‪ .‬פעם התבטא הרבי שישנם‬
‫האומרים 'לחיים' על יין‪ ,‬וישנם האומרים‬
‫לחיים על 'משקה'‪ ,‬שדומה למים‪ ,‬שזהו‬
‫בדוגמת ניסוך המים‪...‬‬
‫כשנמצאים במקום קדוש ‪ -‬אצל‬
‫התוספתא ממשיך ומתאר שאף‬
‫הכהנים הפסולים לעבודת הבית‪ ,‬היו‬
‫תוקעים בחצוצרות‪ ,‬ועד כדי כך‪ ,‬שכל‬
‫כהן שהיה הולך ולא מריע בחצוצרה‪,‬‬
‫היו אומרים לו "דומה שאין אתה כהן"‪.‬‬
‫הרבי לומד מכך הוראה נפלאה‪ :‬על‬
‫כל חסיד מוטל "לתקוע בחצוצרה"‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬לא די שאתה מחזיק חצוצרה‬
‫בכיס הפנימי‪ ,‬כי אם צריך גם לתקוע‬
‫בה בפועל‪ ,‬ואם לאו ‪" -‬דומה שאין אתה‬
‫כהן"!‬
‫עלינו לאמץ את נקודת המבט של‬
‫הרבי בעבודת השם היום־יומית שלנו‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫מישהו יכול לטעון‪ :‬הרי ישנם די והותר‬
‫משפיעים‪ ,‬שלוחים וחסידים המסורים‬
‫לכל הוראותיו של הרבי‪ ,‬ומה יחסר כל־‬
‫כך בלעדי הפעולה הקטנה שלו?‬
‫ישנו סיפור ידוע ששמעתי בילדותי‪,‬‬
‫אודות מלך שהגיע לעיר פלונית‪,‬‬
‫ואנשי העיר רצו לכבדו כראוי‪ ,‬ולצורך‬
‫כך החליטו להביא לו מתנה ‪ -‬חבית‬
‫יין גדולה‪ ,‬שממנה ימזוג יין לכוסות‬
‫הנוכחים באירוע‪.‬‬
‫סוכם שכל תושב יביא את הייין‬
‫המשובח ביותר שלו‪ ,‬וכך תצטבר כמות‬
‫יין מכובדת‪ ,‬אותה אפשר יהיה לצקת‬
‫לחבית הגדולה‪.‬‬
‫כל אחד מאנשי העיר ששמע על‬
‫ההחלטה חשב בליבו‪ ,‬לשם מה עלי‬
‫להביא יין טהור? אמהל את היין במעט‬
‫מים ואיש לא ירגיש בכך‪ .‬התוצאה‬
‫הייתה ללעג וקלס‪ :‬המלך קיבל חבית‬
‫מלאה במים‪...‬‬
‫כך גם בעניין זה‪ :‬היצר הרע נכנס לכל‬
‫אחד במחשבתו‪ ,‬ואזי הוא מדמה שאין‬
‫פעולתו חשובה כל־כך‪ ,‬עד שלבסוף‬
‫ייתכן שהעניין לא יתבצע כלל רח"ל‪.‬‬
‫נבראתי לשמש‬
‫ישנו סיפור שמקורו אינו יהודי‪ ,‬אך‬
‫ניתן ללמוד ממנו הוראה בעבודת ה'‪,‬‬
‫כבכל עניין שנמצא בעולם‪:‬‬
‫ביום בהיר החליט מאן־דהו לערוך‬
‫עבודת ביוגרפיה נרחבת על קורות חייו‬
‫והליכותיו של מנצח מפורסם בעל שם‬
‫לּפן אל המנצח‪,‬‬
‫עולמי‪ .‬לצורך עבודתו ִט ֵ‬
‫וביקש להיפגש עמו למחרת בערב‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫המנצח השיב שאין באפשרותו להיפגש‬
‫באותו זמן‪ ,‬משום שבאותה העת‬
‫מתקיימת סימפוניה עליה אמור היה‬
‫לנצח‪ ,‬אך לצערו נבצר ממנו להשתתף‬
‫בה‪ ,‬ועל כן חפץ הוא להאזין לצליליה‬
‫באמצעות הרדיו‪ ,‬וזקוק הוא לשקט‪.‬‬
‫לאחר שכנועים רבים‪ ,‬הואיל המנצח‬
‫בטובו לאפשר לאותו אדם לבוא אליו‪,‬‬
‫בכדי להתבונן כיצד הוא מאזין לצלילי‬
‫הסימפוניה‪ ,‬בתנאי שישמור על שקט‬
‫מוחלט‪ ,‬וכך הווה‪.‬‬
‫בסיום ההופעה‪ ,‬שאל אותו המנצח‬
‫לחוות דעתו על הסימפוניה‪ .‬הלה נענה‬
‫שהיה מעורר השתאות‪ ,‬אך המנצח‬
‫לא הסכים‪ ,‬וטען כנגדו שלא הייתה‬
‫זו הופעה מושלמת‪ ,‬היות שבהרכב‬
‫התזמורת ‪ -‬שמנתה מאה ועשרים נגנים‬
‫ היו צריכים להיות חמשה־עשר כנרים‪,‬‬‫ובפועל היו רק ארבעה עשר‪.‬‬
‫אותו האיש התקשה להאמין‬
‫ביכולתו של המנצח לחוש בדקויות‬
‫שכאלו‪ ,‬ומתוך ניסיון לאמת את דבריו‪,‬‬
‫התקשר למארגן הסימופניה ושאל אותו‬
‫האם נכון הדבר‪ .‬להפתעתו הרבה‪ ,‬אישר‬
‫המארגן את העובדה שאחד הכנרים‬
‫נעדר מן הסימפוניה‪.‬‬
‫כשהוא נפעם ונרגש כולו‪ ,‬ניגש אל‬
‫המנצח ושאלו כיצד הצליח להבחין‬
‫בהבדל כה עדין ודק?‬
‫ענה לו המנצח‪ :‬כאחד מן הקהל‪,‬‬
‫הסימפוניה אכן נשמעת אותו הדבר‪.‬‬
‫אולם כמנצח זה נשמע אחרת לגמרי‪...‬‬
‫מנוקדת המבט האישית‪ ,‬מעשינו‬
‫ועבודתינו נראים לעתים כקטנים וחסרי‬
‫ערך‪ .‬אך הקב"ה מביט על הדברים‬
‫בצורה אחרת‪ ,‬וכל פעולה 'קטנה'‬
‫חשובה אצלו לאין שיעור‪.‬‬
‫זו היא דרישתו של הרבי בנוגע לכל‬
‫הפעולות‪ ,‬הן בהתעסקות האישית‬
‫של כל אחד והן בהשפעה על הזולת‪:‬‬
‫מכל יהודי נדרש להיות "א הקהל איד"‪,‬‬
‫כל מפגש סתמי עם יהודי אחר צריך‬
‫להביא לחיזוק ביראת שמים‪ ,‬בקיום‬
‫מצוות ולימוד תורה‪ .‬לפעמים נופלת‬
‫לנו מחשבה מהחלל השמאלי‪' ,‬מה כבר‬
‫פעלנו'‪' ,‬איזו השפעה יש לדיבור חם עם‬
‫יהודי אחר‪ ,‬למצווה מעשית אחת שהוא‬
‫מקיים בהשפעתינו' וכיוצא במחשבות‬
‫מסוג זה‪ .‬מוכרחים לזכור שאצל הקב"ה‬
‫החשבון שונה לחלוטין‪ ,‬וכל פרוטה‬
‫ופרוטה מצטרפת לכדי חשבון גדול‪.‬‬
‫לא להתחבא מתחת‬
‫הספסל‪...‬‬
‫בקיץ תנש"א‪ ,‬הייתי 'גנרל' במחנה‬
‫גן־ישראל‪ .‬הסדר הקבוע בקעמפ היה‬
‫שביום האחרון של הקעמפ‪ ,‬היו כל‬
‫החיילים משתתפים ב'ראלי' שהתקיים‬
‫ה'ראלי' התקיים‬
‫ַ‬
‫ב‪ .770‬באותה שנה‬
‫בחודש אלול‪.‬‬
‫לפני שהרבי נכנס לתוך ה'זאל'‪,‬‬
‫סיפרנו לחיילים את הסיפור המפורסם‬
‫על אדם עני שכל ימיו השתוקק לזכות‬
‫לנסוע בפלא הבריאה המכונה רכבת‪...‬‬
‫תיאורים רבים שמע על התענוג הנפלא‬
‫שבנסיעה המהירה החוסכת את טלטולי‬
‫הדרך‪ ,‬ועיקר רצונו היה לנסוע במחלקה‬
‫הראשונה‪ ,‬בה מוענק יחס ושירות מפנק‬
‫‪69‬‬
‫במיוחד‪ ,‬ורק העשירים יכולים להרשות‬
‫לעצמם את התענוג‪.‬‬
‫שנים רבות היה חלום חייו אצור‬
‫בקרבו‪ ,‬מאחר שלא הייתה בידו אף‬
‫עשירית מהסכום הדרוש לקניית‬
‫כרטיס הנסיעה‪ ...‬אולם לבסוף גבר‬
‫צמאונו ובמשך שנה שלמה חסך פרוטה‬
‫לפרוטה‪ ,‬עד שהיה בידו הסכום הנדרש‬
‫לרכישת כרטיס למחלקה הראשונה‪.‬‬
‫בהתרגשות רבה צעד אותו אביון‬
‫לעבר תחנת הרכבת כשצרור כספו‬
‫בידו‪ ,‬ובחיל וברעדה קנה כרטיס לנסיעה‬
‫במחלקה הראשונה!‬
‫מאחר ולא הכיר את תחנת הרכבת‬
‫ולא ידע לאן עליו לפנות‪ ,‬החליט לעקוב‬
‫אחר העומדים לצדו ולחקות את‬
‫מעשיהם‪ .‬ואכן‪ ,‬כשהגיע הרגע המיוחל‪,‬‬
‫והרכבת עצרה בתחנה‪ ,‬נכנס עם שאר‬
‫הנוסעים אל המחלקה הפשוטה‪ .‬עם‬
‫‪70‬‬
‫תחילת הנסיעה‪ ,‬הבחין שהעומדים‬
‫לצידו זוחלים מתחת לספסלי הקרון‬
‫מאימת הכרטיסן שהסתובב ותר אחר‬
‫מסתננים‪ ,‬ובלי לחשוב פעמיים נשכב‬
‫אף הוא תחת אחד הספסלים‪...‬‬
‫לרוע מזלו הבחין בו הכרטיסן‪ ,‬אך‬
‫הוא לא נבהל כלל‪ ,‬ובפנים נינוחות‬
‫הוציא מאמתחתו את כרטיס הנסיעה‬
‫למחלקה הראשונה שרכש במלוא כספו‬
‫והגישו לכרטיסן‪.‬‬
‫כשראה הכרטיסן את כרטיס‬
‫הנסיעה‪ ,‬בהה בו בעיניים פעורות‪ :‬וכי‬
‫משוגע הנך? בידיך כרטיס למחלקה‬
‫ראשונה ואתה מבלה את נסיעתך בין‬
‫יתר הנוסעים והמתגנבים?!‬
‫הסיפור אמנם ידוע‪ ,‬אבל המסר‬
‫שלו מוכרח לעמוד לנו בראש כל‬
‫העת‪ .‬לפעמים 'הנחות העולם' תופסות‬
‫אצלנו מקום במחשבה‪ ,‬אנו 'מתפעלים'‬
‫מהעולם שמסביבנו‪ ,‬ובלי לשים לב‬
‫'מחקים' קצת את הנהגת הגוי'שקייט‪,‬‬
‫ונדחקים מתחת הספסל…‬
‫העצה לכך אינה להלחם באותם‬
‫מחשבות‪ ,‬אלא לשים אל לבנו שזכינו‬
‫ובקרבנו שוכנת נשמה שהיא "חלק‬
‫אלקה ממעל ממש"‪ ,‬בידינו נמצא‬
‫כרטיס ל'מחלקה ראשונה'‪ ,‬כאשר נחוש‬
‫יותר ש'אין עוד מלבדו'‪ ,‬העולם שסביבנו‬
‫יעבד את ערכו ויתבטל במציאות‪.‬‬
‫מקומך אל תנח‬
‫ל'ראלי'‪ ,‬ניגּנו עם‬
‫ַ‬
‫כאשר הרבי נכנס‬
‫החיילים את הניגון 'אשרינו' על המילים‬
‫"ואתם תלוקטו…"‪ .‬באותו 'ראלי' נשא‬
‫הרבי שיחה בפני הילדים‪ ,‬ולאחריה מסר‬
‫להנהלת הקעמפ חבילות של מטבעות‬
‫'דיימס' לחלק לילדים על־מנת לתת‬
‫לצדקה‪ .‬לשני מנהלי מחנה הקיץ ‪ -‬הרב‬
‫אברהם שם־טוב והרב יוסף פוטערפאס‪,‬‬
‫ולשלושת ה'גנרלים' ‪ -‬הרב יוסף יצחק‬
‫חדקוב‪ ,‬הרב שפוטץ ואנוכי‪.‬‬
‫לאחר מכן ניגשנו אל הרבי‪ ,‬ורי"י‬
‫חדקוב הביא לרבי אלבום ובו מכתבים‬
‫של חניכי הקעמפ‪ .‬הרבי לקח את‬
‫האלבום‪ ,‬נתן לו חבילה של מטבעות‬
‫'דיימס' וציווה שיחלק לכל ילד שלושה‬
‫מטבעות‪ .‬אחר־כך נתן לי הרבי חבילת‬
‫מטבעות נוספת‪ ,‬וציווה גם עליי לחלק‬
‫לכל חייל שלושה מטבעות‪ .‬ואז‪ ...‬הרבי‬
‫הסתכל שוב על הרב חדקוב‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫"תקח גם לעצמך"‪ ,‬וחייך חיוך רחב‪ ,‬ואז‬
‫הסיר את החיוך והסתכל עלי שוב‪.‬‬
‫כשהרבי חייך לרב חדקוב‪ ,‬קודם‬
‫שהפנה את פניו הקדושות לעברי הסיר‬
‫את החיוך‪ ,‬חשבתי לעצמי שזה דבר‬
‫הרגיל‪ ...‬אך אז הרבי הסתכל עלי וחייך‪.‬‬
‫לאחר מכן הסיר הרבי את החיוך‪ ,‬והביט‬
‫על הרב שפוטץ‪.‬‬
‫את חטאיי אני מזכיר היום‪ .‬רציתי‬
‫לקבל חיוך מהרבי‪ ,‬על־אף שידעתי‬
‫שזה 'חיצוניות'‪ .‬הרבה פעמים נהגתי‬
‫ללכת לרבי עם סבי הרה"ח ר' אברהם‬
‫דב העכט ע"ה‪ ,‬שהיה מקבל מהרבי‬
‫קירובים יוצאי־דופן וחיוכים רבים‪ .‬תמיד‬
‫חפצתי שסבי יספר לרבי שאני נכדו‬
‫הבכור‪ ,‬שיש לי יום־הולדת וכדומה‪ ,‬ואז‬
‫אקבל גם אני חיוך כזה‪ ,‬אך אף פעם זה‬
‫לא יצא לפועל‪...‬‬
‫אבל לא זו היא דרך העבודה שלנו‪,‬‬
‫חסידי חב"ד‪ .‬פעם הגיע לצמח־צדק‬
‫חסיד וביקש ממנו לפעול על בנו שיהיה‬
‫חסיד‪ ,‬אולם הצמח־צדק סירב ואמר‬
‫ששנים רבות מתייגעים הוא וה'זיידע'‬
‫[אדמו"ר הזקן] להוציא מהחסידים את‬
‫היראת־שמים הבאה 'בדרך־ממילא'‪,‬‬
‫ותובעים מהם להתייגע על מעמדם‬
‫ומצבם בעבודת ה'‪.‬‬
‫יתכן שהחיוך שזכינו לקבל מהרבי‬
‫היה בעקבות מאמצינו לכתוב לרבי‬
‫במהלך הקעמפ דו"ח מפורט בכל שבוע‪,‬‬
‫אך אין זו דרכנו לחפש גילויים‪ ,‬אנו‬
‫מוכרחים לזכור שיש לעבוד ולהתייגע‪.‬‬
‫בטבע בני אדם‪ ,‬יש כאלו שקל להם‬
‫יותר לפעול על עצמם‪ ,‬ויש שקל להם‬
‫יותר לפעול על אחרים‪ ,‬ואזי יושפעו גם‬
‫הם‪ .‬דומה שלאותם אנשים ביחוד הורה‬
‫הרבי לעסוק בכל ענייני הכלל‪ ,‬ובתוכם‬
‫במבצע 'הקהל' במסירות וכך יתעוררו‬
‫הם עצמם‪.‬‬
‫אני חושב‪ ,‬ב'דעת תחתון'‪ ,‬שבנתינת‬
‫‪71‬‬
‫ה'דיימס' נתן לי הרבי הוראה‪ :‬אתה צריך‬
‫לחלק את ה'דיימס' לכל החיילים‪ ,‬והם‬
‫יקבלו ממך‪ ,‬אבל אתה צריך לקחת גם‬
‫לעצמך; גם אתה נדרש לקחת את אותה‬
‫תביעה שהיא גם נתינת כח‪.‬‬
‫חדשים ממש‬
‫חסידות תובעת מאתנו את העניין‬
‫ש"בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"‪ .‬הרבי‬
‫היה מתבטא תמיד "חדשים ממש"‪ ,‬בלא‬
‫ה"כ"ף"‪.‬‬
‫בחור יכול לקום בבוקר‪ ,‬ללמוד‬
‫חסידות ולהתפלל‪ ,‬אבל הוא עדיין לא‬
‫'חי' את העניין‪.‬‬
‫באחד הימים‪ ,‬בסיום תפילת שחרית‬
‫בבית חב"ד‪ ,‬התקשר אלי יהודי אמריקאי‬
‫שהזדהה בשם דן‪ .‬היה זה ביקורו הראשון‬
‫בתאילנד‪ ,‬הוא לא הכיר כלל את העיר‪,‬‬
‫וחיפש את בית הכנסת המקומי בכדי‬
‫לבוא להתפלל בו‪ .‬הסברתי לו כיצד‬
‫להגיע לבית חב"ד‪ ,‬והתברר שהמלון בו‬
‫הוא שוכן נמצא בסמיכות מקום לבית‬
‫חב"ד‪.‬‬
‫האמת היא שבאותו זמן הייתי עסוק‬
‫ומיהרתי להגיע לביתי‪ ,‬אולם התעכבתי‬
‫מספר דקות כדי לקבל את פני האורח‬
‫ולסייע לו במה שיידרש‪ .‬ברגע שפגשתי‬
‫את דן‪ ,‬הבנתי שהוא מחפש בית־כנסת‬
‫רק בכדי לפגוש יהודים‪ ,‬שכן הוא לא‬
‫היה נראה קשור לאידישקייט כלל‪.‬‬
‫שוחחנו מעט‪ ,‬ולאחר זמן לא רב הוא‬
‫נפתח בפניי והתחיל לספר לי את סיפור‬
‫חייו הבלתי־שגרתי בעליל‪:‬‬
‫הוא היה נשוי בעבר ליהודיה‪ ,‬אך‬
‫לאחר־מכן התרגש ממנה וכעת הוא‬
‫‪72‬‬
‫חי עם נוצריה קתולית‪ .‬כשילדה בן‪,‬‬
‫התלבטו במשך זמן ארוך האם לגדל‬
‫אותו כיהודי או כנוצרי‪ ,‬ולבסוף החליטו‬
‫לגור בשכונת קראון־הייטס‪ ,‬שם גדל‬
‫האב‪ ,‬ולחנך את הילד כ"חצי קתולי וחצי‬
‫יהודי"‪ .‬בטעות הם הגיעו לשכונה אחרת‪,‬‬
‫בה לא הסכימו לקבל אותו‪ ,‬ושלחו אותו‬
‫לתאילנד באמרם ש"שם הם מאוד‬
‫נחמדים"‪...‬‬
‫הסברתי לו שאין מושג של 'חצי‬
‫יהודי' והילד שלו הוא גוי גמור‪ ,‬אך הוא‬
‫בעצמו יהודי גמור‪.‬‬
‫לאחר־מכן אזרתי אומץ ושאלתי‬
‫אותו האם הוא חגג בר־מצווה‪ .‬הוא‬
‫השיב בשלילה‪ .‬למען האמת‪ ,‬לא כל־‬
‫כך האמנתי שהוא יסכים‪ ,‬אך לשמחתי‬
‫הרבה הוא נענה בחיוב‪ ,‬ולראשונה‬
‫בחייו‪ ,‬בגיל שבעים־ושלוש‪ ,‬הניח תפילין‬
‫ופשוט פרץ בבכי‪.‬‬
‫אתם בודאי מבינים‪ ,‬שאחרי חוויה‬
‫שכזו‪ ,‬הנחת התפילין שלמחת נראית‬
‫אחרת לגמרי‪ .‬כך בדיוק צריכה להיות‬
‫ההתמסרות שלנו לכל ההוראות‬
‫שקיבלנו מהרבי‪ ,‬לא לתת לרגש‬
‫להיעלם‪ ,‬אלא להתמסר לכך בחיות‬
‫מחודשת‪.‬‬
‫'כל נדרי' בצאת יום־‬
‫הכיפורים‬
‫בהקשר לכך רציתי לספר סיפור‬
‫נוסף ששמעתי מאיש עסקים שלרגל‬
‫עסקיו נאלץ לשהות בפרנקפרוט‬
‫ביום־הכיפורים‪ .‬לתפילת "כל נדרי"‬
‫ניגש לעמוד חזן מקומי‪ ,‬שניכר היה‬
‫עליו שאינו מגדולי החזנים‪ ,‬אך הוא‬
‫התפלל את התפילה מתוך התעוררות‬
‫והתרגשות לא רגילות‪ .‬איש מהנוכחים‬
‫לא נותר אדיש למשמע תפילתו של‬
‫החזן‪ ,‬וגם מיודענו עמד נפעם במשך כל‬
‫זמן התפילה‪.‬‬
‫לאחר התפילה ניגש איש העסקים‬
‫לחזן ושאלו לפשר התרגשותו הגדולה‪.‬‬
‫החזן סיפר לו שבמשך כל השנה הוא‬
‫אינו מעז לשמש כשליח־ציבור אף פעם‪,‬‬
‫מאחר שיש לו פחד קהל‪ ,‬אך עם זאת‪,‬‬
‫את תפילת "כל נדרי" הוא מתעקש‬
‫להתפלל לפני העמוד מדי שנה‪.‬‬
‫מאחורי התעקשות זו עמד סיפור‬
‫מפעים‪ :‬אותו חזן שימש גם כגבאי בבית־‬
‫הכנסת‪ ,‬ובשל־כך היה נשאר במוצאי‬
‫יום־כיפור בבית־הכנסת עד צאת אחרון‬
‫המתפללים ונועל את המקום‪ .‬באחת‬
‫הפעמים‪ ,‬כשכיבה כבר את האור ועמד‬
‫לצאת‪ ,‬פרץ בסערה למקום יהודי שאינו‬
‫שומר תורה ומצוות‪ ,‬וכשראה שהגבאי‬
‫הוא היחיד בבית הכנסת והאור כבוי‪,‬‬
‫פנה אליו בתדהמה ושאלו בתמימות‪:‬‬
‫"מה?! השנה לא מתפללים "כל נדרי"?"‬
‫הגבאי הסביר לו שיום־כיפור כבר‬
‫הסתיים‪ ,‬ותפילת "כל נדרי" התקיימה‬
‫כסדרה ‪ -‬אמש‪ .‬למשמע הדברים פרץ‬
‫היהודי בבכי מר‪.‬‬
‫כשראה הגבאי את גודל הצער שיש‬
‫ליהודי מכך שהוא 'פספס' את יום־כיפור‬
‫ואת תפילת "כל נדרי"‪ ,‬והבין שעל־אף‬
‫הכל‪ ,‬יש לו ניצוץ יהודי שהתעורר זה‬
‫עתה‪ ,‬החליט לעשות מעשה‪ ,‬הדליק‬
‫את האורות והתפלל יחד אתו את "כל‬
‫נדרי"‪ .‬הגבאי ניגש לעמוד‪ ,‬והיהודי נעמד‬
‫לצידו והחזיק את ספר־התורה כמנהג‬
‫המסורתי‪.‬‬
‫"את התפילה הזו לא אשכח בחיי"‪,‬‬
‫תיאר לו הגבאי‪" ,‬קראתי בקול את כל‬
‫קטעי התפילה החל מהפיסקה "אנו‬
‫מתירים להתפלל עם העבריינים"‪,‬‬
‫כשבמשך כל זמן התפילה עמד אותו‬
‫יהודי לצדי ומעניו זולגות דמעות‬
‫התרגשות‪ .‬כשהסתיימה התפילה‪,‬‬
‫לחצנו ידיים ונפרדנו בתחושה‬
‫שהתפילה המשותפת שלנו שינתה את‬
‫שנינו‪ .‬אינני יודע מה קורה אתו כיום‪ ,‬אך‬
‫בקרבי חוללה אותה תפילה התרגשות‬
‫עזה‪ .‬הבכיות של יהודי שלא היה שומר‬
‫תורה ומצוות‪ ,‬אך לא יכול היה בשום‬
‫אופן להתנתק מהיהדות נחקקה בי‪,‬‬
‫ומאז איני מוותר על תפילת "'כל נדרי"‬
‫בה לבי הומה מהתרגשות‪ ,‬והתפילה‬
‫אכן נשמעת בהתאם"‪.‬‬
‫הסיפור‪ ,‬פורסם אצלנו בין בני‬
‫המשפחה‪ ,‬והוליד סיפור דומה נוסף‪:‬‬
‫יש לי אח המשמש כשליח בשווייץ‪,‬‬
‫ומקום הלימודים של ילדיו מרוחק‬
‫כשעה נסיעה מביתו‪ .‬לפני מספר‬
‫שנים למחרת יום הכפורים‪ ,‬חזר עם‬
‫ילדיו מתלמוד־התורה‪ ,‬והבחין באשה‬
‫הדופקת על דלת הבית־חב"ד בצהרי‬
‫היום‪ ,‬ומתפלאת על־כך שהיא אינה‬
‫מצליחה לפתוח אותה‪ .‬הוא ניגש אליה‬
‫ושאלּה לרצונה‪ ,‬והיא השיבה שבאה‬
‫לתפילת "יזכור"‪ .‬אחי נזכר באותו סיפור‬
‫והזמין אותה לבית הכנסת‪ ,‬הדליק את‬
‫האורות‪ ,‬נשא דרשה כמקובל לפני‬
‫"יזכור" ולאחר־מכן התפללו יחד את‬
‫תפילת "יזכור" ושאר הקטעים הנאמרים‬
‫אף ללא מניין‪ .‬לאחר שעה ארוכה סיים‬
‫‪73‬‬
‫אחי את התפילה ואמר לה שהיא יכולה‬
‫כבר לשבור את הצום…‬
‫לב ישראל ער הוא‬
‫אספר סיפור נוסף ומעניין ששמעתי‬
‫לאחרונה‪ .‬יהודי חסידי הבחין בחנות‬
‫ניקוי־יבש במנהטן ששמה הינו בעל‬
‫צליל יהודי‪ .‬הוא נכנס פנימה וחיפש את‬
‫בעל החנות‪ ,‬אך המנהל הבחין בתפילין‬
‫שבידיו וצעק לעברו‪" :‬אל תיכנס עם‬
‫ה… הזה לחנותי" [והשתמש בכינוי גנאי‬
‫על התפילין רחמנא ליצלן]‪ ,‬אך תוך כדי‬
‫דיבור המשיך ואמר‪" :‬אבל אם מישהו‬
‫ינסה לגעת בך‪ ,‬אני יהיה מוכן למות‬
‫בכדי להגן עליך ועל בני משפחתך"‪.‬‬
‫החב"דניק לא נבהל‪ ,‬והמשיך להגיע‬
‫‪74‬‬
‫ולבקר אותו מפעם לפעם‪ .‬במשך הזמן‬
‫נוצרו ביניהם קשרי ידידות והלה סיפר‬
‫לו פרטים על אישיותו‪ .‬התברר שהוא‬
‫נשוי לאשה נוצרייה רחמנא־ליצלן‪,‬‬
‫המנסה לקחת אותו לכנסיה‪ .‬בפועל‪,‬‬
‫הוא לא הולך לכנסיה‪ ,‬אבל גם בבית־‬
‫כנסת‪ ,‬להבדיל‪ ,‬אינו מוכן לדרוך‪.‬‬
‫בי"א ניסן של אותה שנה הוא נכנס‬
‫לחנות ואמר לבעלים‪" :‬היום אתה חייב‬
‫להניח תפילין‪ .‬היום הוא יום ההולדת של‬
‫הרבי מליובאוויטש‪ ,‬הנשמה הכללית‬
‫של כל אנשי הדור"‪ .‬בעל החנות השיב‬
‫כרגיל שאינו מוכן להניח‪ ,‬אך הוסיף‬
‫משפט‪" :‬עוד יבוא היום שאני יניח"‪ .‬בג'‬
‫תמוז של אותה שנה הגיע החסיד שוב‪,‬‬
‫ובהזדמנות הזו הוא כבר הסכים והניח‬
‫תפילין‪.‬‬
‫אירע פעם שהחב"דניק הגיע אליו‬
‫בחג הסוכות‪ ,‬אך חשש להיכנס לחנות‬
‫משום 'מראית עין'‪ ,‬ולכן סימן לו לצאת‬
‫לרחוב‪ .‬הלה הבחין בלולב ובאתרוג‬
‫וסימן בידו לשלילה‪ .‬החב"דניק סימן‬
‫לו בחזרה שהוא רק רוצה לחבק אותו‪...‬‬
‫הוא יצא אליו והחב"דניק אמר לו‬
‫"תחזיק רגע את הלולב והאתרוג‪ ,‬אני‬
‫צריך לסדר משהו"‪ .‬בעל החנות הסכים‬
‫והוא המשיך ואמר לו‪" :‬כבר קיימת את‬
‫המצוה‪ ...‬כעת רק תחזור אחרי "ברוך‬
‫אתה ה'‪ ,"...‬בעל החנות בירך ונענע‪.‬‬
‫ניתן ללמוד מכך‪ ,‬שגם כשלפעמים‬
‫נראה לנו שהיהודי העומד מולנו‬
‫אינו חפץ לקיים את המצווה‪ ,‬אל לנו‬
‫להתייאש ממנו‪ .‬אם רק נתמיד לקרב‬
‫אותו ולדבר אתו באהבת ישראל כנה‬
‫ואמתית‪ ,‬נצליח לגלות בו את ניצוץ‬
‫היהדות שבתוכו‪ ,‬ולהביא אותו לקיים‬
‫מצוות‪.‬‬
‫כח המשלח‬
‫בשלב הזה‪ ,‬כשכולכם עדיין 'תמימים'‪,‬‬
‫עליכם לדעת שזה שאתם נמצאים אצל‬
‫הרבי הוא דבר פשוט וברור‪ ,‬ולא צריך‬
‫סיבה לכך‪ .‬כאן הוא המקום הטבעי של‬
‫כל אחד‪.‬‬
‫אבל אחר־כך מגיע השלב בחיים‬
‫שבו העבודה העיקרית היא הפצת‬
‫המעיינות‪ .‬הרבי רוצה שייצאו לשליחות‪,‬‬
‫ובכדי להיות שליח מוכרחים לצאת‬
‫ממקומו של המשלח ולנסוע לשליחות‪.‬‬
‫אך יש נקודה שחשוב לדעת‪ .‬גם אם‬
‫מישהו מאתנו חושב שהוא לא מספיק‬
‫ראוי לצאת לשליחות‪ ,‬שלא יעשה שום‬
‫חשבונות‪ .‬חובה עלינו להעביר את‬
‫מעיינות החסידות לכל יהודי‪ ,‬וכולנו‬
‫מוכרחים להתמסר לכך בכל כחנו‪.‬‬
‫אולי אפשר להמשיל זאת‪ :‬יש דין‬
‫בגמרא ש"האיש מקדש בו ובשלוחו"‪.‬‬
‫נתאר לעצמנו שהחופה צריכה להתחיל‪,‬‬
‫הכלה מחכה והחתן לא מופיע‪ ,‬ואז‪,‬‬
‫ברגע האחרון מופיע אדם בלבושים‬
‫בלויים ומרופטים‪ .‬בלב הקהל שהיה‬
‫בטוח שהחתן הגיע חלפה מחשבה‬
‫"איזה מן חתן הוא זה‪ ,‬שמבזה את‬
‫מעמד החתונה שלו כל־כך"‪ ,‬אך אז‬
‫ניגש אותו אדם לכלה ואמר‪" :‬הרי‬
‫את מקודשת לפלוני"‪ ,‬והודיע שהחתן‬
‫נתקע היכן שהוא‪ ,‬וביקש ממנו להגיע‬
‫ולקדש את הכלה עבורו‪ .‬מאחר שהוא‬
‫לא רצה לעכב את שליחות החתן‪ ,‬לא‬
‫הייתה לו ברירה אלא להגיע עם לבושיו‬
‫המרופטים ולבצע את השליחות‪.‬‬
‫כך גם בעניין קירוב יהודים ליהדות‪,‬‬
‫לרבי‪ .‬על השליח להפנים כל העת‬
‫שהסיבה לכך שיהודים מתקרבים‬
‫אינה בזכותו‪ ,‬כי־אם אך בזכות הרבי‪.‬‬
‫ייתכן שהשליח לבוש 'בגדים מרופטים'‪,‬‬
‫שלבושי הנפש שלו‪ ,‬המחשבה‪ ,‬דיבור‬
‫ומעשה‪ ,‬אינם כדבעי‪ ,‬אך הוא לא מייצג‬
‫את עצמו‪ ,‬אלא את ה'חתן' ‪ -‬המשלח‪.‬‬
‫השלוחים מורגלים בסיפורי מופתים‬
‫על בעיות כספיות שנפתרו בנסים‬
‫ונפלאות‪ .‬אבל למען האמת‪ ,‬המופת‬
‫הגדול ביותר הוא העובדה שיהודים‬
‫שהיו רחוקים משמירת תורה ומצוות‪,‬‬
‫מתקרבים באמצעות השליח לקדוש־‬
‫ברוך־הוא‪ ,‬ואף נעשים יהודים יראי‬
‫ושלמים‪ ,‬עובדי ה' וכו'‪ .‬פעולה כזו היא‬
‫למעלה מיכולתו של השליח‪ ,‬וכל קיומה‬
‫‪75‬‬
‫הוא אך ורק מפני שהשליח פועל בכחו‬
‫של המשלח‪ .‬זהו המופת הגדול‪ .‬זוהי‬
‫הזכות הנפלאה שהרבי מזכה אותנו‬
‫להיות השלוחים שלו‪.‬‬
‫אף אבא לא יסכים לתת לבנו פנקס‬
‫צ'קים פתוח וחתום‪ ,‬אך אותנו הרבי‬
‫מצייד בצ'קים פתוחים ובכח אין־סופי‪.‬‬
‫כאשר בחור יוצא למבצעים‪ ,‬מבקש‬
‫מיהודי להפשיל את השרוול ולהניח‬
‫תפילין‪ ,‬והיהודי נענה לבקשתו בחיוב‪,‬‬
‫זהו מופת גדול‪ .‬הרי אילו היה מבקש‬
‫ממנו להפשיל את השרוול ולמדוד את‬
‫לחץ הדם שלו‪ ,‬הוא היה דוחה אותו‬
‫בבושת פנים‪...‬‬
‫ההצלחה כולה באה בכחו של‬
‫המשלח‪ ,‬שפועל על אותו יהודי‬
‫באמצעות ה'תמים' שפועל בשליחותו‪.‬‬
‫נעמען פאר זיך אויך‬
‫אך עם כל זאת‪ ,‬אסור לשליח לשכוח‬
‫מעבודה עם עצמו‪ .‬אף שעל הזולת‬
‫צריך לפעול גם כאשר מצבו עצמו אינו‬
‫כדבעי‪ ,‬אך אין זה מעניק לשליח היתר‬
‫להישאר כפי שהוא‪ .‬עליו לפעול גם על‬
‫עצמו‪.‬‬
‫כשקיבלתי מהרבי את ה'דיימ'ס'‬
‫ב'ראלי' שמעתי מהרבי את ההוראה‬
‫ַ‬
‫הזו‪ ,‬כזכור‪ .‬ובכלל‪ ,‬ראינו מהרבי 'מעשה‬
‫רב'; מכל חלוקה של קונטרס או דולר‪,‬‬
‫היה הרבי משאיר בסיום החלוקה עותק‬
‫בודד או שניים לעצמו‪.‬‬
‫פרט נוסף שחשוב לזכור‪ :‬צריך‬
‫'לקחת' את כל העניינים באופן פנימי‪.‬‬
‫כמעשה הידוע על החסיד שהצטופף‬
‫‪76‬‬
‫בין עשרות חביות של 'משקה'‪ ,‬ובכל‬
‫זאת רעד מהקור העז ששר בחוץ‪ .‬רק‬
‫כשלגם כוסית‪ ,‬הועיל הדבר לחימום‬
‫גופו‪ .‬לא מספיק להסתפק ב'מקיף'‪ ,‬יש‬
‫להכניס את העניינים בפנימיות‪.‬‬
‫רצוא ושוב‬
‫בלקוטי תורה נכתב שהזמן של ראש־‬
‫השנה ויום־הכיפורים הוא זמן של ריחוק‬
‫כביכול מהקדוש־ברוך־הוא‪ ,‬מצד הרגש‬
‫היראה והמלוכה וכו'; ואילו חג־הסוכות‬
‫הוא זמן קירוב ושמחה גדולה הבאה‬
‫לאחר הגעגוע והריחוק‪.‬‬
‫בעניין השליחות יש רצוא ושוב‪ .‬מצד‬
‫אחד השליח נמצא בריחוק מקום גשמי‬
‫מהמשלח‪ ,‬אולם יחד עם זאת אמר‬
‫הרבי פעמים רבות שהוא נמצא יחד עם‬
‫השליח במקום שליחותו‪.‬‬
‫פעם התבטא שליח בפני הרבי שהוא‬
‫לא מתעסק בשליחותו בכל המעת־‬
‫לעת‪ ,‬שהרי הוא אוכל וישן וכו'‪ ,‬והרבי‬
‫ענה על זה שאף־על־פי־כן‪ ,‬הרי הוא אינו‬
‫אוכל וישן כאן‪ ,‬אלא במקום שליחותו‬
‫(כמו שמצוות סוכה מקיפה את כל גוף‬
‫האדם עד שגם הבוץ שעל הנעליים‬
‫נכנס יחד עמו לסוכה)‪.‬‬
‫ההבנה הבסיסית של כל שליח‪ ,‬היא‬
‫שמקומו הטבעי הוא ליד הרבי‪ ,‬אלא‬
‫שהרבי זיכה אותו ושלח אותו לפעול את‬
‫עניינו של הרבי במקום מרוחק‪.‬‬
‫משרד החוץ נוהג לשלוח שליחים‬
‫לשגרירויות במדינות שונות למשך‬
‫תקופה של כשלוש שנים‪ .‬בשנה‬
‫הראשונה‪ ,‬הם מתחילים להתאקלם‬
‫במדינה; בשנה השניה הם כבר מעורבים‬
‫יותר בנעשה; ובשנה השלישית הם כבר‬
‫ממש בפנים‪ .‬ואז‪ ,‬מחזירים אותם לארץ‪.‬‬
‫מדוע מחזירים אותם כל־כך מהר‪ ,‬והרי‬
‫החלפת הצוות כרוכה בעלויות גבוהות?‬
‫הסיבה לכך היא פשוטה‪ ,‬הם חוששים‬
‫שהשליחים יתחילו להרגיש יותר‬
‫מדי בנוח במקום שליחותם ויהפכו‬
‫להיות נאמנים למדינה המארחת יותר‬
‫מאשר למדינה ששלחה אותם‪ ...‬מדוע‬
‫לשלוחים של הרבי אין את החשש הזה?‬
‫מפני ששליח לעולם לא שוכח היכן הוא‬
‫המקום הטבעי שלו!‬
‫רבי יוסי בן קסמא דחה את ההצעה‬
‫לבוא לדור במקום שאינו מקום תורה‪,‬‬
‫למרות שהציעו לו אלף אלפים דינרי‬
‫זהב‪ ,‬שיוכל לבנות איתם בית חב"ד גדול‬
‫ומפואר‪ ...‬הוא לא הסכים‪ ,‬מפני שהם רצו‬
‫שיבוא לדור "עמנו במקומנו"‪ ,‬שישכח‬
‫חלילה על המשלח ויהפוך להיות עוד‬
‫אזרח מאזרחי המקום‪...‬‬
‫הנקודה אותה חשוב לזכור היא‪,‬‬
‫שביחד עם העובדה שנמצאים הרחק‬
‫אי־שם‪ ,‬בריחוק מקום גשמי מהמקום‬
‫של הרבי‪ ,‬ישנה הבנה עמוקה שהמקום‬
‫האמתי הוא אצל הרבי‪.‬‬
‫אחד הבעלי־בתים בשכונת קראון־‬
‫הייטס שוחח אתי פעם אודות כינוס‬
‫השלוחים ואמר שאם יעשו את הכינוס‬
‫רק פעם בשנתיים‪ ,‬יחסכו אלפי כרטיסי‬
‫טיסה‪ ,‬ובאותו כסף יוכלו לבנות‬
‫אימפריות אינסופיות‪...‬‬
‫לא לכל אחד אפשר להסביר את‬
‫זה‪ ,‬אבל העניין הוא פשוט‪ :‬בלי כינוס‬
‫השלוחים ייתכן ‪ -‬חס־וחלילה וחס־‬
‫ושלום ‪ -‬שהשליח יתלבש בלבושי‬
‫המתברר‪ ,‬ובלעדי כינוס השלוחים הוא‬
‫יכול להפוך לאחד מהם‪...‬‬
‫ולאידך‪ ,‬על־אף שיש לשליח 'רצוא'‬
‫לחזור ולהיות אצל הרבי‪ ,‬אין הוא‬
‫יכול לבוא בכל העת‪ ,‬אלא רק לכינוס‬
‫השלוחים או לזמנים מיוחדים בהם‬
‫הרבי אישר לשלוחים להגיע‪ .‬בשאר‬
‫הזמן הוא צריך להיות בבחינת 'שוב'‬
‫ולהיות במקום השליחות‪.‬‬
‫'א הקהל איד'‬
‫ַ‬
‫הרבי דיבר פעמים רבות על־כך שעל‬
‫כל יהודי להיות ַ'א הקהל איד' ועליו‬
‫ּבא זיך" [בעצמו]‪ .‬מה‬
‫לפעול "הקהל ַ‬
‫ּבא זיך"? הרבה‬
‫הכוונה לפעול "הקהל ַ‬
‫יותר קל לנו לפעול על אחרים‪ ,‬אך כיצד‬
‫פועלים על עצמנו? במכתב של ו' תשרי‬
‫תשמ"ח הרבי מתעכב על העניין‪ .‬איני‬
‫מתיימר לומר שאני מבין את הביאור‪,‬‬
‫אך לפחות ננסה להבין‪ ...‬נקודת הביאור‬
‫היא שלכל אחד יש בתוכו את כל ג'‬
‫הסוגים‪ ,‬אנשים נשים וטף‪:‬‬
‫"אנשים" דרכם להתעסק עם‬
‫סביבתם‪ ,‬לשווק את עצמם כלפי‬
‫סביבתם‪ ,‬והם מסמלים את השפעת‬
‫האדם והתעסקותו עם הסביבה ‪" -‬איש‬
‫דרכו לכבוש"; "נשים" הינן עקרות הבית‬
‫המסמלות את עבודת האדם האישית‪,‬‬
‫עבודת התפילה וחשבון הנפש בשעת‬
‫קריאת־שמע שעל המיטה; ואילו "טף"‬
‫מסמל את הדברים שהאדם מקבל‬
‫מהסביבה החיצונית‪ ,‬כמאמר המשנה‬
‫"איזהו חכם הלומד מכל אדם"‪ ,‬והכוונה‬
‫היא‪ ,‬כמובן‪ ,‬לדעת ולהישמר היטב מה‬
‫לקבל ומה לסנן כדי שלא להיות מושפע‬
‫‪77‬‬
‫מכך חלילה‪ .‬העניין של 'הקהל' הוא שכל‬
‫שלושת ההיבטים האלו יהיו ממוקדים‬
‫ב"ויראו את ה'"‪.‬‬
‫באותיות פשוטות‪ :‬בדרך כלל האדם‬
‫רוצה להיראות טוב כלפי חוץ‪ ,‬כמו שרבי‬
‫יוחנן בן זכאי אמר לתלמידיו "הלוואי‬
‫שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר‬
‫ודם"‪ ,‬וכנראה במוחש אצל רוב האנשים‪,‬‬
‫שבחברת אנשים אחרים הם מתנהגים‬
‫אחרת‪ ...‬הרבי נתן משרות בעלות‬
‫השפעה ומשמעות גם לאנשים שלא‬
‫היו מונחים מספיק בעניינים‪ ,‬וזה גופא‬
‫השפיע עליהם להשתנות לטובה‪ ,‬וזה‬
‫הפירוש של 'הקהל'‪ ,‬ב"אנשים"‪.‬‬
‫עניין נוסף הוא מצב האדם בפנימיותו‪.‬‬
‫ייתכן ש"ליראה את ה' אלקיכם" יהיה‬
‫אצלו עניין אחד‪ ,‬והדברים שבהם הוא‬
‫מונח יהיו אחרים לחלוטין‪ ...‬כידוע‬
‫הסיפור עם החתולים שאילפו אותם‬
‫להתנהג כמלצרים וכשהופיעו לפתע‬
‫עכברים הם חזרו ברגע אחד להיות מי‬
‫שהם באמת ‪ -‬חתולים‪ .‬הנקודה היא‬
‫היכן אנו מונחים‪ ,‬האם גם הפנימיות‬
‫שלנו היא "ליראה את הוי'"‪ ,‬שזהו עניין‬
‫ה"נשים"‪ ,‬ומזה מגיעים לעניין השלישי‪,‬‬
‫ה"טף"‪ ,‬לבחון את עצמנו מאיפה אנחנו‬
‫מקבלים‪ ,‬מה ומי הם המקורות שלנו‪.‬‬
‫"א הקהל איד" הוא יהודי שכל‬
‫היבטים אלו‪ ,‬איך שהוא מראה את‬
‫עצמו‪ ,‬איך שהוא בפנימיותו ומאיפה‬
‫שהוא מקבל‪ ,‬יהיו מתאימים ומכוונים‬
‫ל"ויראו את הוי'"‪.‬‬
‫היה 'ראביי' רפורמי שתיאר בספרו‬
‫את הביקור שלו אצל הרבי‪ .‬בין יתר‬
‫הדברים הוא מספר ששאל את הרבי‬
‫מדוע רואים על הבחורים שלומדים‬
‫‪78‬‬
‫בתומכי תמימים טוהר מיוחד בעיניים‪,‬‬
‫אותו לא ראה מעולם אצל אנשים‬
‫אחרים‪ .‬הרבי הסביר לו שלאנשים‬
‫רגילים ישנם כל מיני קונפליקטים‬
‫בחיים שגורמים להם בלבול ותהייה‪,‬‬
‫אבל אצל הבחורים אין שום בלבול‪ .‬ישנו‬
‫רק עניין אחד‪ :‬לקיים את הרצון העליון!‬
‫זו דרישתו ועניינו של 'הקהל'‪ :‬שלא‬
‫יהיה לנו 'פיצול אישיות' ‪ -‬שהנקודה‬
‫האמתית תאיר בנו בפנימיות ותקרין‬
‫על סביבתנו‪ ,‬ולצורך זה‪ ,‬מקבלים אנו‬
‫מה'מלך' ‪ -‬מנשיא הדור‪ ,‬כחות מיוחדים‪.‬‬
‫מה ייצא מזה?‬
‫פעם הזמינו אותי לשבת עם אנשי‬
‫דת מדתות שונות לארוחת צהרים‬
‫משותפת‪ .‬ללכת לבדי ‪ -‬לא היה בא‬
‫בחשבון‪ ,‬ולכן ביקשתי מחברי הטוב‬
‫הרב נחמיה וילהלם שיצטרף אלי‪ .‬הגענו‬
‫לאולם מקושט ורחב ידיים‪ ,‬התיישבנו‬
‫לצד שולחנות עמוסים‪ ,‬כשמלצרים‬
‫מגישים את הארוחות שהיו אף הן‬
‫ברמה גבוהה מאוד‪ .‬הרב נחמיה ואני‬
‫נזהרנו כמובן שלא לגעת בגיעולי‬
‫טרפה שחולקו לכל האורחים החשובים‪,‬‬
‫והקשבנו לנאומי הסרק שנאמו אנשי‬
‫הרוח והפוליטיקה שהשתתפו באירוע‪.‬‬
‫בין הנאומים סופר על נזיר זקן מתבודד‬
‫שכבר חמשים שנה חי לבדו באזור‬
‫מבודד מעבר לצוק גבוה‪ ,‬כשבכל יום‬
‫משלשלים לעברו דלי שבתוכו שני דגים‪,‬‬
‫כשרק דגים אלו מהווים מזון ומחיה‬
‫לנזיר במשך החמישים שנה האחרונות‪.‬‬
‫כל הנוכחים התפעלו מגדולתו של‬
‫הנזיר ורק אני שאלתי בקול‪ ,‬שהביך את‬
‫כל היושבים סביבי ‪ -‬למי יצא משהו‬
‫מההתבודדות הארוכה שלו?‬
‫אפשר לחשוב על עול מלכות שמים‬
‫ולרחף בשמים‪ ...‬אבל אם אין לאחר־מכן‬
‫ירידה למעשה‪ ,‬לקבל עול מצוות בפועל‪,‬‬
‫זהו סימן שגם העול מלכות שמים לוקה‬
‫בחסר‪.‬‬
‫ישנה רשימה ארוכה מהתוועדות של‬
‫הרבי עם תלמידי הישיבה באטוואצק‬
‫בשנת תרצ"ב בעניין 'הקהל'‪ .‬באותה‬
‫התוועדות הסביר הרבי את הסיבה לכך‬
‫שבמעמד ההקהל המלך היה קורא את‬
‫פרשת מעשרות‪ ,‬שלכאורה אין מובן מה‬
‫הצורך לקרוא פרשה זו בהקהל דוקא‪,‬‬
‫הרי זו פרשה שנוגעת למצוה ספציפית‬
‫ולא עניין כללי כמו הפרשיות האחרות‬
‫"שמע" ו"והיה אם שמוע"?‬
‫ישנו סיפור מפורסם על ה'גביר‬
‫גולדשטיין' שהיה הגביר של העיירה‪,‬‬
‫ובכל שנה היה נותן אלף דולר לבית־‬
‫הכנסת ואלף דולר נוספים לתלמוד־‬
‫תורה והרב התאכזב מכך בכל פעם‬
‫מחדש‪ ,‬כיון שהיה עשיר גדול מאוד ונתן‬
‫הרבה פחות מיכולתו‪ .‬מפעם לפעם‬
‫ניסה הרב לדבר אתו על חשיבות עניין‬
‫הצדקה ולימוד תורה של תינוקות של‬
‫בית רבן‪ ,‬אבל ללא הועיל‪.‬‬
‫נקודת הביאור היא‪ ,‬שהזמן של‬
‫"הקהל" הוא זמן מאוד נעלה ‪ -‬סיום‬
‫שנת השמיטה והתחלת שבע השנים‬
‫הבאות‪ .‬לכן‪ ,‬מזכירים לכולם על הצורך‬
‫בקבלת עול מלכות שמים בפרשיות‬
‫"שמע" ו"והיה אם שמוע"‪.‬‬
‫בבוקר בהיר אחד נשמעו נקישות על‬
‫דלת ביתו של הרב‪ ,‬ובפתח ניצב משרת‬
‫ביתו של העשיר ובפיו בשורה מרה‪:‬‬
‫העשיר נפל למשכב ורופאו האישי‬
‫הודיע שימיו ספורים‪ .‬כששמע העשיר‬
‫את הידיעה הקשה ביקש מהמשרת‬
‫לגשת אל בית הרב ולבקש ממנו שיבוא‬
‫לפגוש אותו בביתו‪ ,‬כי ברצונו למסור‬
‫לו משהו חשוב ברגעיו האחרונים‪ .‬הרב‬
‫הבין שכנראה הגיעה העת בה יכפר‬
‫העשיר על תרומותיו הדלות במשך‬
‫השנים‪ ,‬ויתן סוף סוף תרומה נכבדה‬
‫לטובת הקהילה הענייה‪ ,‬אך מה רבה‬
‫הייתה תדהמתו כשקיבל מידי העשיר‬
‫את שתי המעטפות הקבועות שבכל‬
‫אחת מהן מונח סכום כולל של אלף‬
‫דולר‪ ,‬אחת עבור התלמוד־תורה ואחת‬
‫עבור בית־הכנסת‪ .‬מאוכזב מתמיד‬
‫שאל הרב את הגביר‪ :‬הרי אתה יודע‬
‫שלא תוכל לקחת את זה אתך למעלה‪,‬‬
‫למה אתה לא נותן יותר?! פעם אחת‬
‫תן כפי יכולתך! ענה לו הגביר‪ :‬אמנם‬
‫אכן‪ ,‬אסור לשכוח שחייבים להביא‬
‫את הכל למעשה בפועל‪.‬‬
‫אך עדיין יש חשש שלא ייצא מכך‬
‫דבר למעשה בפועל‪ ,‬לכן חשוב להזכיר‬
‫גם על קיום מצוות מעשיות דווקא‪ ,‬החל‬
‫ממצוות מעשר שזמנה מיד בשנה אחרי‬
‫השמיטה‪.‬‬
‫באחד המאמרים של שבועות הסביר‬
‫הרבי את מאמר הגמרא "קבלו מלכותי‬
‫ואחר־כך קבלו גזרותיי"‪ ,‬שלכאורה‬
‫קשה‪ :‬מאחר וכבר קיבלו את מלכותו‬
‫של הקדוש־ברוך־הוא‪ ,‬ברור שלא יעברו‬
‫על רצונו יתברך‪ ,‬ויקיימו את מצוותיו‬
‫וגזרותיו? אלא שגם לכך צריך תזכורת‬
‫מיוחדת‪ ,‬משום שלפעמים אחרי עליות‬
‫גדולות שוכחים שצריך להיות גם‬
‫מעשה בפועל‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫הראש מבין והלב רוצה‪ ,‬אבל הידיים לא‬
‫נותנות‪...‬‬
‫יכול להיות מצב שהראש מבין ואף‬
‫הלב רוצה‪ ,‬אבל נדרש "טאפארו דא‬
‫פלאחו"‪ ,‬לעשות בפועל!‬
‫פעם באו אל אדמו"ר הזקן בתלונה‬
‫שיש העושים את עצמם כחסידים אך‬
‫לא אוחזים בזה באמת‪ .‬ענה אדמו"ר‬
‫הזקן שהוא שמח לשמוע על כך‪.‬‬
‫לתמיהת הנוכחים הסביר מיד‪ :‬נאמר‬
‫במשנה שאדם העושה את עצמו‬
‫כחיגר או סומא לא ימות עד שייעשה‬
‫כאחד מהם‪ ,‬ואם כך הם הדברים במדת‬
‫פורענות‪ ,‬במדה טובה על־אחת־כמה־‬
‫וכמה‪ ,‬כאשר יתנהגו כאילו הם חסידים‬
‫אמתיים‪ ,‬מובטח להם שלא ימותו עד‬
‫שיהיו באמת כאלו‪ .‬בשנים רגילות‬
‫‪80‬‬
‫ישנה (רק) הבטחה שמי שרוצה להיות‬
‫חסיד לא ימות עד שיהיה חסיד‪ ,‬אבל‬
‫שנת הקהל מעניקה לנו כח לגלות מיד‬
‫את האמת הפנימית שלנו ולהביא את‬
‫הדברים מהכח אל הפועל‪.‬‬
‫חיבה לתמימים‬
‫ההפטרה של שבת חול המועד‬
‫פסח היא הפטרה מפורסמת הנקראת‬
‫בשם "חזון העצמות היבשות"‪ .‬הגמרא‬
‫מסבירה שאלו הן העצמות היבשות‬
‫של של בני אפרים שחישבו את הקץ‬
‫לדעת האם הגיע כבר זמן הגאולה‪ .‬הם‬
‫ניסו להעפיל ולעלות לארץ ישראל‪,‬‬
‫אך הפלשתים הכו בהם ועצמותיהם‬
‫נותרו מפוזרות על אדמת המדבר עד‬
‫שיחזקאל הנביא החיה אותם כמבואר‬
‫בהפטרה‪.‬‬
‫הרבי מסביר שהטעות שלהם הייתה‬
‫שלא היה להם רבי‪ ,‬משה לא היה אתם‪,‬‬
‫אלא הם היו "ציור בפני עצמם‪ ,‬בלא‬
‫רבי"‪ .‬בלי משה רבינו אין שום דבר!‬
‫"והיא לא תצלח"‪ .‬בלי הרבי אנחנו לא‬
‫יותר מאשר עצמות יבשות‪.‬‬
‫בדידי הוה עובדא‪ ,‬אמנם היא‬
‫לא שופכת עלי אור כל־כך‪ ...‬אך אם‬
‫הבחורים ילמדו מזה את מידת הקירבה‬
‫של הרבי אליהם‪ ,‬זה שוה‪.‬‬
‫בראש־חודש כסלו תשמ"ח חגגו‬
‫ב‪ 770‬עשור לראש־חודש כסלו תשל"ח‪,‬‬
‫הייתה זו תקופה לא ארוכה אחרי‬
‫ה'דידן־נצח' הסופי אחרי הערעור בכ"ח‬
‫מר־חשון‪ ,‬וכינוס השלוחים העולמי‬
‫הראשון שהתקיים באותה העת‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬הרגשנו בפסגת העולם‪ ,‬היה זה‬
‫ממש 'זמן השיא'‪...‬‬
‫אחרי שהרבי יצא מההתוועדות‬
‫עמדו החסידים ורקדו על הספסלים‬
‫משך זמן ארוך ביותר‪ ,‬כפי שרואים‬
‫בוידאו‪ .‬למחרת‪ ,‬הרבי חילק לשלוחים‬
‫ולשלוחות את המאמר דיבור־המתחיל‬
‫"ושבתי בשלום אל בית אבי" בצירוף‬
‫דולר‪ ,‬כשלחלק מהשלוחים הביא כמות‬
‫גדולה של דולרים לחלק לשאר הקהל‪.‬‬
‫אני למדתי אז בישיבה במוריסטאון‬
‫וכיון שהיו אז שני ימי ראש־חודש ‪-‬‬
‫התקיימו שתי התוועדויות‪ :‬התוועדות‬
‫מרכזית ב‪ 770‬בארגון ר' מאיר הארליג‪,‬‬
‫והתוועדות שניה של ישיבת 'אהלי‬
‫תורה'‪ .‬באותה שנה הנהלת הישיבה‬
‫החליטה שהבחורים יחזרו לישיבה‬
‫ביום ראשון וגם שם תהיה התוועדות‬
‫גדולה‪ .‬אחר־כך שמענו שהרבי חילק‬
‫דולרים לקהל באמצעות השלוחים‪.‬‬
‫אנו‪ ,‬שצייתנו להוראת ההנהלה וחזרנו‬
‫לישיבה‪ ,‬פספסנו את החלוקה; ואילו‬
‫הבחורים שלא צייתו להנהלה ונשארו‬
‫יום נוסף ‪ -‬קיבלו‪ .‬בן־דודי ניגש אליי‬
‫ואמר שעלינו לכתוב לרבי "למה נגרע"?!‬
‫ אנחנו הקשבנו להנהלה ולא קיבלנו‬‫דולר!‪ ..‬הסכמתי אתו‪ ,‬וברוב חוצפתנו‬
‫העזנו ושלחנו לרבי מכתב‪.‬‬
‫הרבי כמובן לא ענה‪.‬‬
‫לאחר ששה חדשים לערך‪ ,‬אירעה‬
‫לכל אחד מאתנו תקרית כלשהי עם‬
‫הנהלת הישיבה‪ ,‬ושלחו אותנו 'להירגע'‬
‫כמה ימים בישיבה המרכזית ב‪ ...770‬כך‬
‫יצא שהיינו ב‪ 770‬ביחד‪ .‬פתאום שמעתי‬
‫שהרב יוסף יצחק חדקוב מחפש אותי‬
‫דחוף‪ ,‬וכשהגעתי אליו הוא הביא לי שני‬
‫דולרים‪ ,‬וסיפר שהרב בנימין קליין מסר‬
‫שהרבי הוציא את המכתב ששלחנו‬
‫לפני ששה חודשים עם שני הדולרים‪...‬‬
‫סיפרתי זאת לחסידים בני גילי ולאף‬
‫אחד לא היה הסבר לאהבה של הרבי‬
‫לשני בחורים חצופים‪ .‬אחרי ששה‬
‫חדשים שהרבי לא ענה לנו‪ ,‬דווקא‬
‫כשהיינו אצל הרבי במצב לא הכי מרנין‬
‫ דווקא אז הרבי קירב אותנו והוציא לנו‬‫מענה‪...‬‬
‫הרבי נמצא יחד עם כל 'תמים'‬
‫שנמצא ב'תומכי תמימים'‪ ,‬דואג לו‪,‬‬
‫ומרומם אותו‪.‬‬
‫ראד' בתשמ"ז הודה הרב‬
‫ה'פא ַ‬
‫ַ‬
‫אחר‬
‫"א‬
‫יעקב יהודה העכט ע"ה לרבי ואמר ַ‬
‫מ'ארויסגעשלעּפט פון‬
‫וואס ַ‬
‫דאנק רבי‪ָ ,‬‬
‫די מרה שחורה" [תודה רבי על שמשכת‬
‫אותי מהמרה שחורה]‪ .‬הרבי ענה‬
‫‪81‬‬
‫"ארויסגעשלעפט?‬
‫לו ַ‬
‫[משכתי?! רוממתי!]‪.‬‬
‫אויפגעהובן!"‬
‫כשהולכים יחד עם משה רבינו‪,‬‬
‫אזי גם אם נהיה במצב של העצמות‬
‫היבשות ח"ו‪ ,‬הרבי יגיע וירומם אותנו‪.‬‬
‫זמן שמחתנו‬
‫נמצאים כעת ב"זמן שמחתנו"‪ .‬ר'‬
‫שמואל גורביץ' סיפר‪ ,‬שלפני שיצא‬
‫לשליחות לליאון נכנס ל'יחידות' יחד עם‬
‫זוגתו‪ ,‬והרבי אמר להם‪" :‬אתם צריכים‬
‫ללכת בשמחה כי הצרפתים לא אוהבים‬
‫אנשים חמוצי פנים"‪.‬‬
‫כשהגיעו לליאון‪ ,‬חיפשו בנין לבית־‬
‫ספר ולא מצאו‪ .‬הם הסתובבו במשרדים‬
‫שונים עד שהגיעו לשר החינוך שאמר‬
‫להם שאין בניינים מתאימים‪ .‬אחר־כך‬
‫פגשו את אביו של שר החינוך‪ ,‬הוא שאל‬
‫אותם מי אתם והם ענו‪ :‬אנו חסידים‪.‬‬
‫שאל אותם‪ :‬מה הם חסידים? והם ענו לו‪:‬‬
‫חסידים תמיד שמחים‪ .‬התשובה משום‬
‫מה מצאה־חן בעיניו‪ ,‬והוא לחץ על בנו‬
‫שיתן להם בניין לפעילות‪ ,‬וכך אכן אירע‪.‬‬
‫כשביררו את פשר הדבר‪ ,‬הוא הסביר‬
‫להם שכל היהודים הם חמוצי פנים‪,‬‬
‫ומתלוננים כל הזמן‪ .‬אבל הם תלמידי‬
‫הבעש"ט‪ ,‬שהם תמיד שמחים‪ .‬או־אז הם‬
‫הבינו את דברי הרבי שהצרפתים לא‬
‫אוהבים לראות אנשים חמוצי פנים‪.‬‬
‫לפני הכינוי 'חסיד'‪ ,‬כינו את בן עדת‬
‫החסידים בשם 'פריילעכער' [שמח]‪.‬‬
‫בראשית‪ ,‬עלינו לדעת שצריכים לראות‬
‫את השמחה על פנינו כי מסתכלים‬
‫עלינו כל הזמן‪ ,‬ואם רואים את ה'אשרינו‬
‫מה טוב חלקנו' ‪ -‬במילא ירצו להיות‬
‫כמונו‪ .‬ואם לאו‪...‬‬
‫‪82‬‬
‫חסיד הוא פריילעכער! כעת הוא זמן‬
‫שמחתנו‪ .‬הרבי מסביר שכמו בחתונה‪,‬‬
‫בתחילה החופה היא עניין מאוד רציני‬
‫וכו' אבל אחר־כך יש ריקודים‪ ,‬שמחה‬
‫וצהלה‪ .‬כך גם סוכות שבא לאחר הימים‬
‫הנוראים‪ ,‬ודורש להיות בשמחה!‬
‫הרבי תובע מאתנו לרקוד עם‬
‫הרגליים ללא כל פשט'לאך! יהי־רצון‬
‫שנהיה בשמחה כפשוטה תמיד‪ ,‬ובכך‬
‫נביא לידי ביטוי את הפנימיות שלנו‬
‫שהיא ודאי שמחה‪.‬‬
‫לא עזב הרועה‬
‫יש פזמון מפורסם בשם "מראה‬
‫כהן" הנאמר בסדר התפילה של יום־‬
‫כיפור‪ ,‬ומתאר את מראה הכהן־גדול‬
‫בצאתו בשלום מבית קדשי־הקדשים‪.‬‬
‫אך לאחר הפזמון ממשיכים ואומרים‬
‫שכל זה אירע בעבר‪ ,‬ואילו היום ‪" -‬אין‬
‫לנו לא ִא ֶשׁה ולא אש וכו'"‪ .‬יכולה להיות‬
‫מציאות שיישבו חסידים ויעלו זכרונות‪,‬‬
‫יספרו על האירועים שחוו אצל הרבי‪,‬‬
‫הגילויים וההשפעות שראו וכו' וכו'‪ .‬ואז‬
‫יגיע מישהו צעיר יותר ויאמר שהיום‬
‫"אין לנו לא זה ולא זה וכו'"‪ ,‬חס־ושלום‪...‬‬
‫צריכים לדעת שגם היום יש את‬
‫ה'נפוליאון'ס מארש' של מוצאי יום‬
‫הכיפורים בכל עת‪ ,‬אנו צועדים בבטחה‬
‫בכחו של המשלח ש"לא עזב צאן‬
‫מרעיתו" אף לרגע!‬
‫בילדותו של הרבי מקוצק‪ ,‬שאלוהו‬
‫היכן נמצא הקדוש־ברוך־הוא‪ ,‬ותשובתו‬
‫הייתה‪ :‬היכן שנותנים לו להיכנס‪...‬‬
‫כאשר נהיה מקושרים לרבי הוא ייכנס‬
‫לתוך החיים שלנו‪ .‬התשוקה לשמוע‬
‫זכרונות ממה שהיה אצל הרבי טובה‬
‫וראויה‪ ,‬אבל אין להסתפק בכך‪.‬‬
‫מוכרחים להפנים שהנסיעה לרבי‬
‫והשהייה בחודש תשרי בבית חיינו כיום‬
‫היא בדיוק באותו התוקף כבעבר‪.‬‬
‫בתאילנד יש יהודי שבגלוי לא היה‬
‫קשור כל־כך לתורה ומצוות‪ ,‬ויתכן‬
‫אפילו שהוא עוד חי עם גויה רחמנא־‬
‫ליצלן‪ .‬בשלב מסוים יצר עמי קשר‬
‫והתחיל להתקרב אט־אט‪ .‬בנו שנולד‬
‫מהגויה התגייר‪ ,‬וכיום לומד בישיבת‬
‫'תמימי דרך' בצפת‪ .‬אירע פעם‬
‫שאישרתי למישהו הלוואה באמצע‬
‫הלילה‪ ,‬ונזכרתי בסיפור שהיה עם‬
‫הצמח־צדק‪ ,‬שבמשך זמן סבו ‪ -‬אדמו"ר‬
‫הזקן ‪ -‬לא נגלה אליו‪ .‬בוקר אחד‪ ,‬פגשו‬
‫קצב בדרך לבית הכנסת וביקש הלוואה‪,‬‬
‫הצמח־צדק אמר לו שיתן לו אחרי‬
‫התפילה‪ .‬לאחר שהתעטף כבר בטלית‪,‬‬
‫חשב הצמח־צדק שאם ילווה לו אחרי‬
‫התפילה‪ ,‬זה כבר לא יעזור לו‪ .‬הוריד‬
‫הצמח־צדק את הטלית‪ ,‬והלך לשוק‬
‫כדי לתת לו את ההלוואה‪ .‬מיד כשחזר‬
‫לבית הכנסת‪ ,‬ראה את דמותו של‬
‫אדמו"ר הזקן‪ .‬הרהרתי בזה‪ ,‬אף שידעתי‬
‫שזה למעלה מדרגתי כמובן‪ ,‬אולם בכל‬
‫זאת‪ ...‬באמצע הלילה אני מקבל הודעה‬
‫מאותו יהודי‪ ,‬בו הוא מספר לי שהרבי‬
‫הגיע אליו בחלום‪.‬‬
‫יצאתי מהכלים! אחרי מה שאני‬
‫חשבתי‪ ,‬הוא ראה את הרבי בחלום‪ ,‬אף‬
‫שלא ראה את הרבי מעולם‪...‬‬
‫זאת אומרת שהרבי לא עוזב את צאן‬
‫מרעיתו‪ .‬לא צריך להיוולד לפני ‪ 50‬שנה‬
‫כדי לראות את הרבי‪.‬‬
‫דבר זה ניכר בגלוי בפועל גם‬
‫בהתמסרות הבלתי מובנת של הדור‬
‫הצעיר לרבי ‪ -‬למרות שלא ראו ולא‬
‫שמעו‪ .‬כשהיינו שלוחים באוסטרליה‬
‫התוועדנו עם ר' יצחק דוד גרונר ואמרנו‬
‫לו שממנו הרבי היה צריך לבקש שיסע‬
‫לשליחות‪ ,‬והיום (היה זה בשנות המ"ם‬
‫שלא היו התייחסויות מפורטות כמו‬
‫קודם לכן) "נוסעים לירח" עם "אזכיר‬
‫על הציון"‪ ...‬ואילו כיום אברכים צעירים‬
‫נוסעים לכל חור שבעולם רק כי יודעים‬
‫שזהו רצון הרבי‪...‬‬
‫דברי למדן‬
‫פעם הייתה לנו בתאילנד התוועדות‬
‫פעילה במיוחד‪ .‬באמצע ההתוועדות‬
‫החלטנו לנסות להתקשר למשפיע‬
‫בעולם ולבקש ממנו שיגיד לנו ווארט‬
‫חסידי‪ .‬היחיד שהיה זמין באותה שעה‪,‬‬
‫היה הרב חיים שלום דייטש‪ .‬הוא שמח‬
‫להשתתף אתנו מרחוק ואמר‪ :‬אבא‬
‫שילדיו נראים טוב‪ ,‬רווה נחת‪ .‬הרבי‬
‫יפעל אתכם או בלעדיכם‪ ,‬אך אם אתם‬
‫רוצים לעשות נחת רוח לרבי‪ ,‬תדאגו‬
‫להיראות יפה‪.‬‬
‫פעם מישהו שאל את הרבי איך‬
‫להתכונן ליציאה לשליחות‪ ,‬והרבי ענה‪:‬‬
‫ללמוד בשקידה והתמדה‪ .‬פשוט קענען‬
‫לערנען‪ ,‬כי דברי למדן נשמעים ביותר‪.‬‬
‫אפשר להגיע לבית־כנסת‪ ,‬לפתוח איזה‬
‫עלון ואז לעלות לבימה ולתת נאום‬
‫חוצב להבות‪ ,‬אך אם פתאום מישהו‬
‫ישאל אותנו שאלה פתאום נמצא את‬
‫עצמנו מתבלבלים‪ ...‬צריכים אנו לזכור‬
‫כי "דברי למדן נשמעים ביותר"‪ .‬אם‬
‫תפתח את המקור ותשקיע‪ ,‬תעשה‬
‫כבוד לרבי‪ .‬אם אתה באמת אוהב את‬
‫הרבי‪ ,‬תייצג אותו בכבוד‪.‬‬
‫אחרי כל מה שהרבי פועל עבורנו‬
‫מגיע לו שנעשה לו קצת כבוד ונחת‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫מוקדש לחיזוק ההתקשרות לנשיא דורנו‬
‫כ״ק אדמו״ר‬
‫זצוקללה"ה נבג"מ זי״ע‬

להורדת הקובץ - COL - Chabad On Line \ חב"ד און ליין

Transcription

Similar documents

להאיר נושאים בגאולה הגאולה בעולם

הסיפור שלי

הסיפור שלי - Jewish Educational Media

הסיפור שלי

הסיפור שלי - Jewish Educational Media

פרשת בראשית - הרב יוסף מוגרבי שליט"א

ברכת שהכל נהיה בדברו