פיזור האוכלוסייה בישראל וקליטת עלייה כמשימות מתנגשות
Transcription
פיזור האוכלוסייה בישראל וקליטת עלייה כמשימות מתנגשות
פיזור האוכלוסייה בישראל וקליטת עלייה כמשימות מתנגשות העולים על מיזוגם .מדיניות הפיזור של האוכלוסייה הייתה מעוגנת בשיקולים טריטוריאליים שעמדו בראש מעייניה של המנהיגות המדינית בשנים שלאחר הקמת המדינה .ובלהט ובדאגה להבטיח את השגיה הטריטוריאליים של המדינה היהודית החדשה לא היה מי שיערער על נחיתות המדיניות של מיזוג הגלויות .המיזוג שילם את מחיר הפיזור .בשולי הארץ ,הרחק מן הריכוזים של התרבות הישראלית שהלכה והתהוותה בקרב האוכלוסייה היהודית הוותיקה בשנים שלפני הקמת המדינה ,התפתח מעגל חיצוני של יישובים עירוניים וכפריים ,מיושבים בעולים, וברובם יוצאי ארצות המזרח .הוותיקים נשארו בגלעין הארץ ,ונהנו בו משני העולמות ,עולם הגלעין התרבותי ועולם הגלעין הכלכלי .על העולים הוטל למלא את השטחים החדשים של שנות החמישים ולהבטיח על ידי כך משימות של ספר ,אך הפעם בתנאים של פריפריה. עמירם גונן*1990 , מדיניות פיזור האוכלוסייה בישראל נוסחה כללית בצורה פורמלית בשנה הראשונה להקמת המדינה ומאז היא עומדת כדבר כמעט מובן מאליו בהיכל המדיניות המוצהרת של המדינה החדשה .המשימה של פיזור האוכלוסייה נתפסה כהמשך ישיר של הציונות החלוצית המיישבת שעסקה בעיצוב הטריטוריה היהודית העתידה על ידי מעשה התיישבות .אולם ,כפי שנמצא לעתים קרובות בקביעת כל מדיניות ,שהיא גם המדיניות של פיזור האוכלוסייה בעצם מהותה ,שהיא עמדה ,וממשיכה לעמוד ,בניגוד למדיניות זו או אחרת ,במיוחד כאשר מדובר היה בפיזור אוכלוסייה על ידי עולים דווקא. הייתה זו לא רק פריפריה תרבותית ,בשל הרכב האוכלוסייה שהופנתה לשם ,אלא גם פריפריה כלכלית .המערך הגאוגרפי הבסיסי של האוכלוסייה היהודית בארץ ,שבנתה לה גלעין יישובי-כלכלי במרכז הארץ עוד בתקופת המנדט ,היה לעובדת יסוד מוצקה שלא ניתן היה להפוך אותה או להתעלם ממנה .הגלעין היישובי-כלכלי מפרנס חיי כלכלה ,חברה ותרבות ומשמש אבן שואבת לכל מי שרוצה לעלות במעלה הסולם הכלכלי וליהנות מיתרונות של חברה ורווחה .עולים רבים ,מבין אלה שיושבו בעל כורחם בספר החדש ,חשו את הנטל הכבד של חיים בפריפריה ומצאו את דרכם אל גלעין הארץ ,להצטרף אל הוותיקים ,אלה אשר הטיבו להכיר את המפה היישובית-כלכלית וגם היו חופשיים יותר מן העולים לקבוע את מקומם על פני מפה זו .הגירה המונית זו ,מן הפריפריה אל הגלעין ,הגירה שעליה אין אנו יודעים עדיין לעומק ,משום שבשנות "פיזור אוכלוסייה ומיזוג גלויות כמשימות מתנגשות" ,זו הייתה כותרת של הרצאה שנשא אריק כהן ב 1966-בסימפוזיון שנערך באוניברסיטה העברית על מיזוג גלויות. הרצאה זו יצאה לאור כמאמר ,בו העמיד כהן בצורה חדשה וחדה את הניגודיות הבסיסית בין שתי מטרות-מדיניות―האחת ,מדינית והשנייה חברתית-תרבותית ,מטרות שנחקקו על דגליה של החברה הישראלית בשנות החמישים .במאמרו טוען אריק כהן כי פיזור האוכלוסייה באמצעות עולים ,ובעיקר מארצות המזרח ,מציב עולים אלה בבדידות גאוגרפית מן הוותיקים ,האשכנזים ברובם, ומשאיר אותם לנפשם ,מבחינה חברתית ותרבותית .כך יוצאת המטרה של מיזוג גלויות נפסדת במידה לא מועטה .ואמנם ,בלי שאיש הכריז על כך באופן מפורש ,אל מול הניגודיות שבין שתי המטרות ,נקבעה במהלך שנות החמישים העדפה לפיזור חלק נכבד מן * דברים שנאמרו ביום עיון של האגודה הגאוגרפית הישראלית ,ירושלים ,יולי .1990 1 מבחינת הלכה מדינית-טריטוריאלית הם הוגדרו כספר―ספר אותו כובשים ,בו מתנחלים ,את גבולותיו מבצרים ובאמצעותו מבטיחים את חוסנה המדיני והביטחוני של המדינה ,ומאפשרים לגלעין הארץ לקיים את החיוניות הכלכלית ,מבלי להטיל עליו את נטל המורכבות של פריפריה נחשלת .על רקע זה עלה הרעיון של הקמת יישובים המתבססים על אוכלוסייה חזקה ,ובחלקה הגדול ותיקה בארץ .דרך הקמתן של ערד בדרום וכרמיאל בצפון הייתה פרי של רעיון זה .ואף יצרו להן תדמית הרואית כלשהי, נוסף על התדמית היוקרתית. החמישים עדיין לא היו מפקדי אוכלוסין והחוקרים עסקו בסוגיות של התערות חברתית ומודרניזציה ,הגירה זו ניקזה את יישובי העולים בפריפריה וחיזקה בהם עוד יותר את המגמה של הומוגניות תרבותית וחברתית-כלכלית ,הומוגניות שעמדה לא רק בסתירה למטרה של מיזוג גלויות אלא גם בסתירה למטרה של פיזור האוכלוסייה בעצמה .היישובים בפריפריה לא רק שלא משכו אליהם תושבים ותיקים ,הם לא יכלו להכיל בתוכם רבים מן העולים "היותר חזקים" ו"היותר ניידים" ,וכך הפכו לנטל, לאבן דוחה ,ובמשך שנים רבות היו לאחת הבעיות הקבועות על סדר יומה של המדינה. סלקטיביות ,הרואיות ,יוקרה וכמובן הקצאה נדיבה של משאבים הם מסימני ההכוונה לספר ,ולא מסימניה של הפנייה לפריפריה. בדרך זו נוהלה ההתיישבות בספר לפני קום המדינה .אל הספר אמורים היו ללכת הנבחרים ,המוכשרים – מלשון הכשרה קודם הגשמה – והגיבורים .מאבק עז ניטש בין גרעיני קיבוצים וארגוני מושבים על משבצות הקרקע להתיישבות בספר ,כפי שעולה ממחקרה של מיכל אורן שהושלם לאחרונה כעבודת גמר במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית .ארגוני המושבים לא נחשבו טובים דים – נבחרים ,מוכשרים וגיבורים – כדי למלא את המשימות הטריטוריאליות של התיישבות בספר. המאבק הזה התנהל בין ותיקים ,ובהקשר הישראלי ותיק הוא זה שאיננו עולה חדש, ובכלל לא עמדה אז השאלה האם העולים החדשים יקבלו על עצמם את משימות ההתיישבות בספר .שאלה זו עלתה רק לאחר הקמת המדינה ,כאשר המונח "התיישבות בספר" פינה במהירות את מקומו למונח "פיזור האוכלוסייה" ,מונח חסר הרואיות, חסר העדפה ערכית ,שאינו מעוגן במדינאות טריטוריאליות ,אלא שאול מהעולם הטכני של תכנון ערים" .ערים חדשות" קראו ליישובי העולים וניסו לקשור אותם אל האופנה של הקמת ערים חדשות שרווחה באותן שנים בקרב המקצועות של תכנון ערים ואזורים. בעיית היישובים של העולים בפריפריה התרחשה ,בין השאר בשל הדיפרנציאליות הקיימת באפשרות הנתונה בידי קובעי מדיניות לפיזור הדיור ,התעסוקה והרווחה. ניתן לקבוע את תפרוסתו של דיור ללא קושי רב .דרושה החלטה על הפניית משאבים זמינים ומסייעת לכך גם קיומו של מגזר שיכון ציבורי גדול ובעל עוצמה .במספר קטן של שנים הוקם בשולי הארץ מאגר ניכר של יחידות דיור ,ארעיות וקבועות ,שבאמצעותו ניתן היה לפזר את אוכלוסיית העולים ,חסרי הדיור .מסובך יותר היה לפזר את הפרנסה והרווחה ומשימות אלה נמשכו בעצלתיים הן בשל המערך הגאוגרפי הכלכלי הבסיסי של גלעין ושוליים ,והן בשל התחרות על משאבים כלכליים מצדם של מגזרים רבי עוצמה שלא פעלו ביישובי העולים בשולי הארץ .הפער בין יכולת לפזר דיור ליכולת לפזר פרנסה הוא שורשי ורווח גם היום, כאשר המדינה עומדת מול השאלות הגאוגרפיות הכרוכות בקליטת העלייה ההמונית של שנות התשעים. כשעד מהרה ,בסוף שנות החמישים ובראשית שנות השישים ,התבררו ממדי הבעייתיות ביישובי העולים בשולי הארץ כתוצאה מהמצוקה הכלכלית והתרבותית בהם ,עלתה מחדש השאלה כיצד מיישבים שוליים אלה. 2 מגורים ,גם בשוליים המידיים של המטרופולינים וגם הרחק מעבר ,במקום זהה לזה של רבות מערי הפיתוח. השינוי בגישה אל שולי הארץ שהפך אותם מ"ספר" ל"פריפריה" התרחש בשנים הראשונות שמיד לאחר הקמת המדינה גם בקרב שורות התושבים הוותיקים ,אפילו בחוגים שהיו קשורים בדרך זו או אחרת לאידאולוגיה של יישוב הספר .איריס גרייצר, במחקר של שיכוני הוותיקים ,כחלק מתופעת שכונות העובדים ההסתדרותיות ,מביאה בעניין זה התבטאות מאוד בוטה של קבוצת פועלים שהתארגנה לשיכון מיד לאחר הקמת המדינה אל מול ההצעה להתיישב ב"שטחים החדשים" לאורך הדרך מיפו ללוד .אנשי הקבוצה סרבו להתיישב בשולי המטרופולין ודרשו אתר לבניית שיכונים בתוך תל אביב. הם נימקו זאת בכך שכבר תרמו את חלקם לחלוציות ,ועכשיו יעשו זאת העולים החדשים .כמעט באחת התמסמסו הסגולות החיוביות של הספר ,ואפילו הספר שאינו רחוק מתל אביב ,והפכו לבעיות של הפריפריה ,ועל בעיות אין מתחרים רבים. יציאה זו של תושבים אל מחוץ למטרופולינים מקובלת זה כמה עשרות שנים בארצות אירופה וצפון אמריקה .אנו עומדים היום עדיין בסימן של מה שכונה בשם – .Counter-urbanization נראה כי החיפוש אחר מגורים לא מטרופולינים איננו אך ורק המשך של היציאה לפרוורים שאפיינה את ארצות המערב זה שנים רבות וגם פקדה את ישראל .יש בתהליך החדש גם ניסיון ליצור לא רק בסיס מגורים איכותיים אלא גם מעגלים מקומיים של תעסוקה. ההתיישבות בגליל באזור תפן ושגב היא גירסה חדשה לאותה מגמה שמצאה את ביטוייה בשנות השישים בערד ובכרמיאל. אלא שערד וכרמיאל הפכו בינתיים עירוניות ִמ ַדי ,שיכּוניות מדי וחדלו לעניין את בני המעמד הבינוני הוותיק .אלה מצאו את דרכם ליישובים הקהילתיים למיניהם בצפון הארץ ובדרומה .סוג זה של אנשים ,מעמד בינוני מקרב ותיקים ועולים בעלי ותק ,שבוחרים בשולי הארץ כמקום של יתרונות נטלו בשנים האחרונות חלק נכבד מן המאמץ לפזר אוכלוסייה יהודית בשולי הארץ .כיום ,מי שממלאים את משימת הפיזור שבויים ברעיון של איכות מגורים ואינם שבויים במצב של היעדר קורת גג ,כפי שהיו העולים בתקופת העלייה ההמונית הראשונה וכפי שהיו בודאי רבים מאנשי העלייה ההמונית השנייה. שלמה חסון ,בהרצאה שנשא בסימפוזיון שנערך השנה באוניברסיטה העברית הראה כיצד השינוי מגישת הספר לגישת הפריפריה מוצא את ביטויו בהתייחסות של אישים שונים ,ביניהם מדינאים ויוצרים ספרותיים, המנהיגים את הלך הרוח בציבור הישראלי. מכל אלה עולה עוצמתו של השינוי שהתרחש בשנות החמישים וחשיבותו בשידוד הערכים הגאוגרפיים ,כחלק מהצטמצמות משקלה של החלוציות בקביעת המפה של היישובים. אלא שבינתיים ,במקום רוח החלוציות וההתגייסות למלא משימות לאומיות בשולי הארץ ,קמה ועלתה הרוח של איכות חיים, איכות מגורים ,בתנאים של כפר-פרוור. המעמד הבינוני היהודי סיגל לעצמו, במספרים גדלים והולכים ,את אורחות המגורים של המעמד הבינוני בארצות המערב. הוא מבקש מגורים ברווחה של שטח רצפות אך גם ברווחה של שטח קרקע .מגורים צמודי קרקע נעשו פופולריים בקרב רבים והם תרים אחר מקומות שיכולים להציע סוג זה של על רקע ההתפתחויות האלו עולות השאלות הגאוגרפיות המעסיקות את קליטת העלייה ההמונית מברית המועצות .מי צריך למלא את המשימה של יישוב הספר וחיזוקו? העולים או הוותיקים? האם לנצל הזדמנות של מאגר אדיר של עולים חסרי דיור ,כמו החלשים מקרב הוותיקים כדי להפנותם ,כמעט בעל כורחם ,אל מקומות ההיצע של קורת הגג 3 ובכך להבטיח את יישוב הספר וחיזוקו? .האם דרך זו תעמוד במבחן הזמן ,או ששוב נהיה עדים למנוסה מן הפריפריה דוגמת זו שהתפתחה במיוחד בקרב יוצאי אירופה אשר יושבו בשולי הארץ בשנות החמישים? האם בעצם ההפניה המסיבית של עולים בשנות התשעים באמצעות הקצאה גאוגרפית של דיור ,ללא בסיס כלכלי מתאים וללא תמריצים אידאולוגים וכלכליים ,שוב יתקשרו היישובים בשולי הארץ בכישלון ,במצוקה, ובקרב העולים החדשים תתחזק תדמיתם של יישובים אלה כ"ארץ גזירה"? ואם בשל הפער בין פיזור הדיור לפיזור הפרנסה והרווחה, יעזבו רבים מן העולים החדשים לגלעין הארץ ואולי אף ירדו ,מה יחושו התושבים של העיר בשולי הארץ ,מול הכישלון של עירם לקשור אליה אוכלוסייה הנתפסת כבעלת כישורים השכלתיים ותעסוקתיים? המשימה של יישוב וחיזוק הספר? .כמובן שההזדמנות הנדירה של עלייה המונית בראשית שנות התשעים מחדשת את התקוות של מבקשי טובתו של הספר .שוב חוזר המצב של עולים המבקשים מקלט ותקומה ,אשר בשל המחסור העצום המסתמן בתחום הדיור יהיו בגדר של "מתיישבי ספר בעל כרחם" כפי שעשו קודמיהם בדימונה ובקרית שמונה. למדינאים הנוטים לחשוב בגדול ,במהלכים דרמטיים ,ומחפשים דרכים אפקטיביות בטווח הקצר ,הזדמנות שכזו מעוררת מחדש את התקוות לטלטל את מפת האוכלוסייה היהודית בארץ טלטלה עזה ולהסיט עשרות אלפים עולים חדשים אל הספר בצפון ובדרום .אולם בסרט הזה כבר היינו .לגלעין היישובי-כלכלי במרכז הארץ יתרונות רבים על הפריפריה וימשיך להתחרות בה על אנשים ,משאבים ופעילויות .בלי עבודת נמלים קשה של הכשרת לבבות ,הכנת פרנסה ,תגבור כושר התחרות הכלכלית, העמקה של פטריוטיות מקומית ועוד עניינים כיוצא באלה ,ובמיוחד בלי הקצאת משאבים אדירה שיפצו את הפריפריה על חסרונותיה בהשוואה ליתרונות הגלעין במרכז הארץ ,לא תצלח לאורך זמן הפנייה של עולים במספרים גדולים ,באמצעות התמריץ ואולי הפיתוי של קורת גג .וכל אותה עבודת נמלים קשה לא יכולה להיעשות בפרק זמן קצר ובקנה מידה המוני .התיישבות מטעמים של שליטה בספר היא תהליך איטי ,ממושך ויסודי ונראה לי, מתוך הלקח של העבר ,כי רצוי שתעשה על ידי יותר ויותר ותיקים המובילים את התהליך ומושכים אחריהם אותו חלק מקרב העולים שיש לו עניין בכך .אני מציע על כן שלא להפריז בהטלת המשימה של ביצור הספר על העולים החדשים ובודאי שלא למלא אותה באמצעות ההזדמנות של תנאי עלייה המונית. ההתיישבות בספר היא עניין של תהליך מתמשך ארוך טווח ,המתפתח בהדרגה. הפנייה מסיבית של עולים אל שולי הארץ תיצור לחץ ניכר של ביקוש לעבודה .בתנאים הנוכחיים של פריפריה ,המחסור במקומות עבודה עשוי ליצור מתח חברתי קשה בערים אלה .בעבר הרחוק של שנות החמישים הייתה האוכלוסייה די הומוגנית ולכן כולם היו בסיר אחת של מצוקה .כיום ,נוכח ההבדלים בין ותיקי השוליים לעולים החדשים מברית המועצות ,עשויה התחרות על מקומות העבודה המועטים לשמש כר נרחב למתחים חברתיים-תרבותיים .בערי מרכז הארץ אנו עדים היום בעיקר לתחרות מתוחה בשוק הדיור בין ותיקים חסרי דיור לעולים חדשים הזוכים לסיוע .בערי השוליים, שאין בהן ביקוש רב לדיור ,עשויה לקום תחרות על שוק העבודה בין ותיקים חסרי תעסוקה לעולים חדשים ,שבשל סיבות שונות ימצאו תעסוקה .כשמדובר במספרים גדולים בזמן קצר ,האופי הדרסטי של הפניית עולים חדשים לשולי הארץ עשויה להחריף שם את המתח בין ותיקים לחדשים. קליטת עלייה המונית ,בעיקרה ,היא משימה שקל יותר לגלעין הארץ לעמוד בה .כך הדבר היה בהרבה מארצות של הגירה המונית .כך מהו ,אם כן ,הלקח שאני מציע להפיק מן הניסיון להשתמש בעלייה המונית להגשמת 4 למעמד בינוני ,כל אלה עשו משהו כדי לפזר אוכלוסייה ותיקה שמצאה כבר את מקומה במערכת הכלכלית והחברתית .בסוג כזה של התיישבות חשוב פחות הממד התעסוקתי של הפיזור ,משום שרבים מן המתפזרים מן המעמד הבינוני מוצאים את פרנסתם הרחק מביתם ואין הם רואים במקומם החדש ארץ גזירה .מעמדם הכלכלי מאפשר להם לפתח תנאי רווחה בעצמם .המוסדות העוסקים בפיזור אינם צריכים לממן את כל ההוצאות הרבות של פיזור התעסוקה והרווחה .גם פיזור הדיור עצמו ממומן במידה רבה על ידי המתפזרים הוותיקים .כך נשארים יותר משאבים לקליטה נוחה של מרבית העולים בגלעין הארץ. היה גם בישראל בעת העלייה ההמונית בשנות החמישים המוקדמות .עיקרה של העלייה הזו נקלט בסופו של דבר ביישובי הגלעין הוותיק ,למגינת ליבם של מפזרי האוכלוסייה .לגלעין יתרונות רבים מבחינת נוכחות תשתיות ופוטנציאל של תעסוקה, ובעיקר תנאי חיים אורבאניים ,שהיו משמעותיים לגבי העולים של שנות החמישים ,ועוד יותר משמעותיים לגבי העולים של שנות התשעים ,הבאים רובם מאזורים עירוניים מובהקים .העלייה ההמונית של שנות החמישים ,למרות המאמץ האדיר של המוסדות ולמרות ממדיה הענקיים ביחס לאוכלוסייה הוותיקה של אמצע ,1948 לא הפכה את הקערה הגאוגרפית על פיה. הגלעין נשאר גלעין ,אף שהרחיב את גבולותיו .השוליים ,שהיו פעם ספר התיישבות ,היו לפריפריה חברתית-כלכלית של ערי פיתוח שעוסקים בפיתוחן כבר למעלה משלושים וחמש שנה .מחיר הפיזור על ידי עולים בגל של עלייה המונית היה כבד למדי .מדוע לא ללמוד את הלקח ולחשוב פעמיים לפני שעטים על ההזדמנות החדשה של גל עלייה גדול על מנת לנסות לחדש את יישוב הספר? .האפשרות שהתוצאה תהיה בעיקר הגברת הבעייתיות של הפריפריה תעמיד שוב את פיזור האוכלוסייה כמשימה מתנגשת הן עם מיזוג גלויות הן עם קליטת עלייה בכלל .שהרי אין העלייה מברית המועצות "שבויה" מבחינה גאוגרפית כפי שהיה אולי חלק מהעלייה ההמונית בשנות החמישים .לא רק גלעין הארץ פתוח בפניה אלא גם ארצות אחרות ,ובמקום על נשירה נדבר על ירידה. הבעיה המרכזית של קליטת עולים במרכז הארץ היא בעיית הקרקע לבנייה בגלעין: מחיר וזמינות .בישראל ,קרקע בבעלות ציבורית מצויה במידה לא מבוטלת גם בגלעין ובסביבותיו .האתגר הוא לנהל מדיניות מתאימה של מחירי הקרקע הציבורית ושל שמירה מתקבלת על הדעת על הקרקע המיועדת לחקלאות .עוד אתגר הוא ליצור אפשרות בנייה תוך מילוי השטח הבנוי הקיים .כך תגדל האפשרות לקליטה ישירה בגלעין ,קליטה שלא תתנגש עם משימה נוספת של מדינת ישראל ,משימת הצמיחה הכלכלית .מתוך היכרות עם התנאים הנוכחיים המקדמים צמיחה בארצות רבות, לא הפריפריה ולא הספר הם אזורי הצמיחה הכלכלית ,אלא אזורי הגלעין של הערים הגדולות הנשענים על ענפים שאינם תעשייה ושאינם חקלאות .והרי אלו הענפים שהובילו את יישובי השוליים של שנות החמישים אל מצוקותיהם הכלכליות .נראה לי אם כן שקליטה של העלייה הנוכחית מברית המועצות דווקא בגלעין הארץ תשרת שתי משימות חשובות מיידיות―משימת הקליטה ומשימת הצמיחה .את משימת הפיזור ארוכת הטווח ,נשאיר לוותיקים ולאותו חלק מן העולים שיהיה נכון ומתאים להצטרף אליהם. נראה לי כי כדאי להשאיר את מלאכת פיזור האוכלוסייה בידי הוותיקים ,ולהניח לעולים להשלים קודם כל את משימת הקליטה .אחר כך ,כשיהיו ותיקים וחזקים ,ימשכו אותם אל הספר בתמריצים שונים .למדנו בינתיים מאז שנות השבעים כי בנה ביתך ,שכונת וילות, יישוב קהילתי ,התנחלות שהיא פרוור גנים ועוד מיני צורות התיישבות של מגורי רווחה 5 במדיניות של "שיכון פה ושיכון שם" ,על משקל של "דונם פה ודונם שם" לא בונים מערכות כלכליות חברתיות חיוניות .ללא מערכות שכאלה אולי אין גם השגה ממשית של מטרות טריטוריאליות .המסקנה הארגונית המתבקשת על כן היא שבכל אחד מאזורי השוליים של הארץ ,בצפון ובדרום, יתפתחו מנגנונים משולבים של מגזרי הדיור, הפרנסה והרווחה אל מול האתגר של הקליטה. ועוד לקח שכדאי שנלמד מן העבר לגבי אותן פעולות שבכל זאת יפנו חלק מן העולים לשולי הארץ .אין לתת לתחום הדיור את הבכורה בניהול הפיזור של העולים של שנות התשעים .ראיית חזות הכל בקליטת עולים באמצעות דיור ,עם כל חריפותה של שאלת קורת הגג ,יש בה גרעינים רבים של מורכבות קשה .מגזר השיכון כמוביל קליטת עלייה, עשוי לחזור על סדר הפעולות של שנות החמישים :קודם פיזור הדיור ורק לאחר מכן פיזור הפרנסה והרווחה .על הפערים, המצוקות והכישלונות של סדר פעולות זה אנו כבר יודעים .כדאי להדגיש כאן כי העדפה של קורת גג שהדריכה את קובעי המדיניות מאז שנות החמישים יצרה לא רק את בעיית הפריפריה הארצית אלא גם את בעיית הפריפריה העירונית ,בדמות שיכוני המצוקה. בהקצאת משאבים כלכליים ומקצועיים בתחום הקליטה של העלייה הנוכחית יש על כן לתת מקום נכבד למגזר הפרנסה והרווחה. 6