)עבודת חקר( תהילה סממה שם התלמידה: ט כיתה: מדרשית

‫בס"ד‬
‫(עבודת חקר)‬
‫שם התלמידה‪ :‬תהילה סממה‬
‫כיתה‪ :‬ט‬
‫בית ספר‪ :‬מדרשית אמית קמ"ה‬
‫‪1‬‬
‫בס"ד‬
‫תוכן העניינים‬
‫הקדמה‪3........................................................................................‬‬
‫מבוא‪4...........................................................................................‬‬
‫פרק א‪ -‬הסיפור המקראי‪5.................................................................‬‬
‫פרק ב‪ -‬רחל אמנו ‪44..........................................................................‬‬
‫* רחל במקרא‬
‫* רחל במדרש‬
‫* רחל בהקשרים תרבותיים‬
‫* תמונות‪-‬רחל‬
‫* רחל בשירה‬
‫פרק ג‪ -‬לאה אמנו‪55 .........................................................................‬‬
‫* לאה במקרא‬
‫* לאה במדרש‬
‫* תמונות‪-‬לאה‬
‫* לאה בשירה‬
‫פרק ד‪ -‬יחסי תחרות ושותפות‪33..........................................................‬‬
‫* יחסי תחרות‬
‫* יחסי שותפות‬
‫פרק ה‪ -‬השואה בין סיפור רחל ולאה לסיפור חנה ופנינה‪34........................‬‬
‫פרק ו‪ -‬שיר שכתבתי מנקודת המבט של רחל ויעקב‪33...............................‬‬
‫סיכום ומסקנות‪43.............................................................................‬‬
‫רפלקציה ‪44.....................................................................................‬‬
‫ביבליוגרפיה ‪45.................................................................................‬‬
‫‪2‬‬
‫בס"ד‬
‫הקדמה‬
‫בעבודתי בחרתי לחקור את הנושא "קשרים בין רחל ולאה בתנ"ך תחרות ושותפות"‪ .‬בעבודה‬
‫ארצה לחקור שאלות המעניינות אותי כגון‪ :‬אילו יחסים היו ביניהן? מדוע מיחסים לרחל חשיבות‬
‫גדולה יותר מלאה‪ ,‬להכיר יותר את דמותה לאה וכד'‪.‬‬
‫פרקי העבודה‪:‬‬
‫פרק ראשון‪ :‬עוסק בסיפור המקראי כפשוטו‪.‬‬
‫פרק שני‪ :‬עוסק בדמות ברחל אמנו במקרא‪ ,‬במדרש ובהיקשרים תרבותים‪.‬‬
‫פרק שלישי‪ :‬עוסק בלאה אמנו במקרא‪ ,‬במדרש ובהיקשרים תרבותים‪.‬‬
‫פרק רביעי‪ :‬עוסק ביחסים בין רחל ולאה‪ ,‬תחרות ושותפות‬
‫פרק חמישי‪ :‬עוסק בהשואה בין סיפור רחל ולאה לסיפור חנה ופנינה‪.‬‬
‫פרק שישי‪ :‬שיר כתבתי מנקודת מבטה של רחל‬
‫קריאה מהנה!‬
‫‪3‬‬
‫בס"ד‬
‫מבוא‬
‫בעבודתי בחרתי לחקור ולהעמיק בנושא "קשרים בין רחל ולאה‬
‫בתנ"ך‪ ,‬תחרות ושותפות"‪ .‬בחרתי בנושא זה כיוון שאני חושבת‬
‫שזה נושא מאוד מעניין שניתן ללמוד ממנו דברים חדשים‪ .‬אני‬
‫חושבת שזו ההזדמנות שלי לקחת נושא שאני מאוד אוהבת‬
‫וללמוד דברים חדשים‪ ,‬שלא ידעתי שלמדתי את סיפור רחל ולאה‬
‫בעבר‪ .‬למשל לפני הכנת העבודה רחל נראתה בעייני כדמות בעלת‬
‫כוח ואילו לאה כמעט ולא הוזכרה‪ .‬היה בי רצון להעמיק ולהכיר‬
‫את דמותה של לאה‪ ,‬ולהשוות בינה לבין אחותה צעירה רחל‪.‬‬
‫בנוסף ממערכת היחסים שבין רחל ולאה‪ ,‬ניתן ללמוד ערכים‬
‫חשובים שאפשר ליישמם בחיי היום יום שלנו‪.‬‬
‫מקווה שתיהנו מקריאת העבודה‬
‫‪4‬‬
‫בס"ד‬
‫הסיפור המקראי – בראשית פרק כט'‪ -‬פרק ל'‬
‫פרק כט'‬
‫ֹלשה עֶ ְד ֵּרי‪-‬צֹאן‬
‫ַארצָּׂ ה בְ נֵּי‪ֶ -‬ק ֶדם‪ .‬ב וַ ַי ְרא וְ ִּהנֵּה בְ אֵּ ר בַ ָּׂש ֶדה‪ ,‬וְ ִּהנֵּה‪ָּׂ -‬שם ְש ָּׂ‬
‫א וַ יִּ שָּׂ א ַי ֲעקֹב‪ַ ,‬רגְ לָּׂיו; וַ ֵּילְֶך‪ְ ,‬‬
‫רֹבְ ִּצים עָּׂ לֶיהָּׂ ‪--‬כִּ י ִּמן‪-‬הַ בְ אֵּ ר הַ ִּהוא‪ ,‬י ְַשקּו הָּׂ ע ֲָּׂד ִּרים; וְ הָּׂ אֶ בֶ ן גְ ֹדלָּׂה‪ ,‬עַ ל‪-‬פִּ י הַ בְ אֵּ ר‪ .‬ג וְ נ ֶֶא ְספּו‪ָּׂ -‬שמָּׂ ה כָּׂ ל‪-‬‬
‫הָּׂ ע ֲָּׂד ִּרים‪ ,‬וְ גָּׂלְ לּו אֶ ת‪-‬הָּׂ אֶ בֶ ן מֵּ עַ ל פִּ י הַ בְ אֵּ ר‪ ,‬וְ ִּה ְשקּו‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ צֹאן; וְ הֵּ ִּשיבּו אֶ ת‪-‬הָּׂ אֶ בֶ ן עַ ל‪-‬פִּ י הַ בְ אֵּ ר‪,‬‬
‫ֹאמרּו‪ ,‬מֵּ חָּׂ ָּׂרן אֲ נ ְָּׂחנּו‪ .‬ה וַ יֹאמֶ ר לָּׂהֶ ם‪ ,‬הַ יְ ַדעְ ֶתם אֶ ת‪-‬‬
‫לִּ ְמקֹמָּׂ ּה‪ .‬ד וַ יֹאמֶ ר לָּׂהֶ ם ַי ֲעקֹב‪ַ ,‬אחַ י מֵּ ַאיִּ ן אַ ֶתם; וַ י ְ‬
‫ֹאמרּו ָּׂשלוֹם‪--‬וְ ִּהנֵּה ָּׂרחֵּ ל ִּבתוֹ‪ ,‬בָּׂ ָאה עִּ ם‪-‬‬
‫ֹאמרּו‪ ,‬י ָָּּׂׂדעְ נּו‪ .‬ו וַ יֹאמֶ ר לָּׂהֶ ם‪ ,‬הֲ שָּׂ לוֹם לוֹ; וַ י ְ‬
‫לָּׂבָּׂ ן בֶ ן‪-‬נָּׂחוֹר; וַ י ְ‬
‫ֹאמרּו‪ֹ ,‬לא‬
‫הַ צֹאן‪ .‬ז וַ יֹאמֶ ר‪ ,‬הֵּ ן עוֹד הַ יוֹם גָּׂדוֹל‪ֹ--‬לא‪-‬עֵּ ת‪ ,‬הֵּ ָאסֵּ ף הַ ִּמ ְקנֶה; הַ ְשקּו הַ צֹאן‪ּ ,‬ולְ כּו ְרעּו‪ .‬ח וַ י ְ‬
‫ֵָּאספּו ָּׂכל‪-‬הָּׂ ע ֲָּׂד ִּרים‪ ,‬וְ ָּׂגלְ לּו אֶ ת‪-‬הָּׂ אֶ בֶ ן מֵּ עַ ל פִּ י הַ בְ אֵּ ר; וְ ִּה ְש ִּקינּו‪ ,‬הַ צֹאן‪ .‬ט עו ֶֹדנּו‪ְ ,‬מ ַדבֵּ ר‬
‫נּוכַל‪ ,‬עַ ד אֲ שֶ ר י ְ‬
‫עִּ מָּׂ ם; וְ ָּׂרחֵּ ל בָּׂ ָאה‪ ,‬עִּ ם‪-‬הַ צֹאן אֲ שֶ ר לְ ָאבִּ יהָּׂ ‪--‬כִּ י רֹעָּׂ ה‪ִּ ,‬הוא‪ .‬י וַ יְ ִּהי כַאֲ ֶשר ָּׂרָאה ַי ֲעקֹב אֶ ת‪ָּׂ -‬רחֵּ ל‪ ,‬בַ ת‪-‬לָּׂבָּׂ ן‬
‫אֲ ִּחי ִּאמוֹ‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬צֹאן לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬אֲ ִּחי ִּאמוֹ; וַ יִּ גַש ַי ֲעקֹב‪ ,‬וַ ָּׂיגֶל אֶ ת‪-‬הָּׂ אֶ בֶ ן מֵּ עַ ל פִּ י הַ בְ אֵּ ר‪ ,‬וַ י ְַש ְק‪ ,‬אֶ ת‪-‬צֹאן לָּׂבָּׂ ן‬
‫אֲ ִּחי ִּאמוֹ‪ .‬יא וַ יִּ שַ ק ַי ֲעקֹב‪ ,‬לְ ָּׂרחֵּ ל; וַ יִּ שָּׂ א אֶ ת‪-‬קֹלוֹ‪ ,‬וַ יֵּבְ ךְ ‪ .‬יב וַ ַיגֵּד ַי ֲעקֹב לְ ָּׂרחֵּ ל‪ ,‬כִּ י אֲ ִּחי ָאבִּ יהָּׂ הּוא‪ ,‬וְ כִּ י‬
‫בֶ ן‪ִּ -‬רבְ ָּׂקה‪ ,‬הּוא; וַ ָּׂת ָּׂרץ‪ ,‬וַ ַתגֵּד לְ ָאבִּ יהָּׂ ‪ .‬יג וַ יְ ִּהי כִּ ְשמֹעַ לָּׂבָּׂ ן אֶ ת‪ֵּ -‬שמַ ע ַי ֲעקֹב בֶ ן‪-‬אֲ חֹתוֹ‪ ,‬וַ י ָָּּׂׂרץ לִּ ְק ָּׂראת ֹו‬
‫ֹאמר ל ֹו לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬אַ ְך‬
‫וַ יְ חַ בֶ ק‪-‬ל ֹו וַ יְ נַשֶ ק‪-‬לוֹ‪ ,‬וַ יְ בִּ יאֵּ הּו‪ ,‬אֶ ל‪-‬בֵּ יתוֹ; וַ יְ סַ פֵּ ר לְ לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬אֵּ ת כָּׂל‪-‬הַ ְדבָּׂ ִּרים הָּׂ אֵּ לֶה‪ .‬יד וַ י ֶ‬
‫ָאחי אַ ָּׂתה‪ ,‬וַ עֲבַ ְד ַתנִּי ִּחנָּׂם;‬
‫עַ ְצ ִּמי ּובְ שָּׂ ִּרי אָּׂ ָּׂתה; וַ יֵּשֶ ב עִּ מוֹ‪ ,‬ח ֶֹדש י ִָּּׂמים‪ .‬טו וַ יֹאמֶ ר לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬לְ ַי ֲעקֹב‪ ,‬הֲ כִּ י‪ִּ -‬‬
‫ידה לִּ י‪ ,‬מַ ה‪-‬מַ ְשכ ְֻּר ֶתָך‪ .‬טז ּולְ לָּׂבָּׂ ן‪ְ ,‬ש ֵּתי בָּׂ נוֹת‪ :‬שֵּ ם הַ גְ ֹדלָּׂה לֵָּאה‪ ,‬וְ ֵּשם הַ ְקטַ נָּׂה ָּׂרחֵּ ל‪ .‬יז וְ עֵּ ינֵּי לֵָּאה‪,‬‬
‫הַ גִּ ָּׂ‬
‫ַרכוֹת; וְ ָּׂרחֵּ ל‪ ,‬הָּׂ יְ תָּׂ ה‪ ,‬יְ פַ ת‪-‬תַֹאר‪ ,‬וִּ יפַ ת מַ ְראֶ ה‪ .‬יח וַ יֶאֱ הַ ב ַי ֲעקֹב‪ ,‬אֶ ת‪ָּׂ -‬רחֵּ ל; וַ יֹאמֶ ר‪ ,‬אֶ עֱבָּׂ ְדָך ֶשבַ ע ָּׂשנִּ ים‪,‬‬
‫בְ ָּׂרחֵּ ל בִּ ְתָך‪ ,‬הַ ְקטַ נָּׂה‪ .‬יט וַ יֹאמֶ ר לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬טוֹב ִּת ִּתי אֹתָּׂ ּה לְָּׂך‪ִּ ,‬מ ִּת ִּתי אֹתָּׂ ּה‪ ,‬לְ ִּאיש ַאחֵּ ר; ְשבָּׂ ה‪ ,‬עִּ מָּׂ ִּדי‪ .‬כ‬
‫וַ ַי ֲעבֹד ַי ֲעקֹב בְ ָּׂרחֵּ ל‪ ,‬שֶ בַ ע שָּׂ נִּים; וַ יִּ ְהיּו בְ עֵּ ינָּׂיו כְ י ִָּּׂמים אֲ חָּׂ ִּדים‪ ,‬בְ ַאהֲ בָּׂ ת ֹו אֹתָּׂ ּה‪ .‬כא וַ יֹאמֶ ר ַי ֲעקֹב אֶ ל‪-‬לָּׂבָּׂ ן‬
‫הָּׂ בָּׂ ה אֶ ת‪ִּ -‬א ְש ִּתי‪ ,‬כִּ י מָּׂ לְ אּו יָּׂמָּׂ י; וְ ָאבוָֹאה‪ ,‬אֵּ לֶיהָּׂ ‪ .‬כב וַ יֶאֱ סֹף לָּׂבָּׂ ן ֶאת‪-‬כָּׂל‪ַ-‬א ְנ ֵּשי הַ מָּׂ קוֹם‪ ,‬וַ יַעַ ש ִּמ ְש ֶתה‪.‬‬
‫כג וַ יְ ִּהי בָּׂ עֶ ֶרב‪--‬וַ יִּ ַקח אֶ ת‪-‬לֵָּאה בִּ תוֹ‪ ,‬וַ יָּׂבֵּ א אֹתָּׂ ּה אֵּ לָּׂיו; וַ ָּׂיבֹא‪ ,‬אֵּ לֶיהָּׂ ‪ .‬כד וַ יִּ ֵּתן לָּׂבָּׂ ן לָּּׂה‪ ,‬אֶ ת‪-‬זִּ לְ פָּׂ ה‬
‫ִּשפְ חָּׂ ת ֹו‪--‬לְ לֵָּאה בִּ תוֹ‪ִּ ,‬שפְ חָּׂ ה‪ .‬כה וַ יְ ִּהי בַ ב ֶֹקר‪ ,‬וְ ִּהנֵּה‪ִּ -‬הוא לֵָּאה; וַ יֹאמֶ ר ֶאל‪-‬לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬מַ ה‪-‬זֹאת עָּׂ ִּשיתָּׂ לִּ י‪--‬‬
‫ירה‪ ,‬לִּ פְ נֵּי‬
‫הֲ ֹלא בְ ָּׂרחֵּ ל עָּׂ בַ ְד ִּתי עִּ מָּׂ ְך‪ ,‬וְ לָּׂמָּׂ ה ִּר ִּמיתָּׂ נִּ י‪ .‬כו וַ יֹאמֶ ר לָּׂבָּׂ ן‪ֹ ,‬לא‪-‬יֵּעָּׂ ֶשה כֵּן בִּ ְמקוֹמֵּ נּו‪--‬לָּׂתֵּ ת הַ ְצעִּ ָּׂ‬
‫ירה‪ .‬כז מַ לֵּא‪ְ ,‬שבֻּעַ זֹאת; וְ נ ְִּתנָּׂה לְ ָך גַם‪-‬אֶ ת‪-‬זֹאת‪ ,‬בַ ֲעב ָֹּׂדה אֲ ֶשר ַת ֲעבֹד עִּ מָּׂ ִּדי‪ ,‬עוֹד‪ֶ ,‬שבַ ע‪ָּׂ -‬שנִּים‬
‫הַ בְ כִּ ָּׂ‬
‫אֲ חֵּ רוֹת‪ .‬כח וַ יַעַ ש ַי ֲעקֹב כֵּן‪ ,‬וַ יְ מַ לֵּא ְשבֻּעַ זֹאת; וַ יִּ ֶתן‪-‬ל ֹו אֶ ת‪ָּׂ -‬רחֵּ ל ִּבתוֹ‪ ,‬ל ֹו לְ ִּא ָּׂשה‪ .‬כט וַ יִּ ֵּתן לָּׂבָּׂ ן לְ ָּׂרחֵּ ל‬
‫בִּ תוֹ‪ ,‬אֶ ת‪-‬בִּ לְ הָּׂ ה ִּשפְ חָּׂ ת ֹו‪--‬לָּּׂה‪ ,‬לְ ִּשפְ חָּׂ ה‪ .‬ל וַ ָּׂיבֹא גַם אֶ ל‪ָּׂ -‬רחֵּ ל‪ ,‬וַ יֶאֱ הַ ב גַם‪-‬אֶ ת‪ָּׂ -‬רחֵּ ל ִּמלֵָּאה; וַ ַי ֲעבֹד עִּ מוֹ‪,‬‬
‫עוֹד שֶ בַ ע‪-‬שָּׂ נִּים אֲ חֵּ רוֹ‪ .‬לא וַ י ְַרא יְ הוָּׂ ה כִּ י‪ְ -‬שנּוָאה לֵָּאה‪ ,‬וַ יִּ פְ ַתח אֶ ת‪ַ -‬ר ְחמָּׂ ּה; וְ ָּׂרחֵּ ל‪ ,‬ע ֲָּׂק ָּׂרה‪ .‬לב וַ ַתהַ ר‬
‫ישי‪ .‬לג‬
‫ָאמ ָּׂרה‪ ,‬כִּ י‪ָּׂ -‬רָאה יְ הוָּׂ ה בְ עָּׂ ְניִּ י‪--‬כִּ י עַ ָּׂתה‪ ,‬יֶאֱ הָּׂ בַ נִּי ִּא ִּ‬
‫לֵָּאה וַ ֵּתלֶד בֵּ ן‪ ,‬וַ ִּת ְק ָּׂרא ְשמ ֹו ְראּובֵּ ן‪ :‬כִּ י ְ‬
‫‪5‬‬
‫וַ ַתהַ ר עוֹד‪ ,‬וַ ֵּתלֶד בֵּ ן‪ ,‬וַ תֹאמֶ ר כִּ י‪-‬שָּׂ מַ ע יְ הוָּׂ ה כִּ י‪ְ -‬שנּוָאה ָאנֹכִּ י‪ ,‬וַ יִּ ֶתן‪-‬לִּ י גַם‪-‬אֶ ת‪-‬זֶ ה; וַ ִּת ְק ָּׂרא ְשמוֹ‪,‬‬
‫ֹלשה בָּׂ נִּים; עַ ל‪-‬‬
‫ישי ֵּאלַי‪ ,‬כִּ י‪ָּׂ -‬יל ְַד ִּתי ל ֹו ְש ָּׂ‬
‫ִּש ְמעוֹן‪ .‬לד וַ ַתהַ ר עוֹד‪ ,‬וַ ֵּתלֶד בֵּ ן‪ ,‬וַ תֹאמֶ ר עַ ָּׂתה הַ פַ עַ ם יִּ לָּׂוֶ ה ִּא ִּ‬
‫כֵּן ָּׂק ָּׂרא‪ְ -‬שמוֹ‪ ,‬לֵּוִּ י‪ .‬לה וַ ַתהַ ר עוֹד וַ ֵּתלֶד בֵּ ן‪ ,‬וַ תֹאמֶ ר הַ פַ עַ ם או ֶֹדה אֶ ת‪-‬יְ הוָּׂ ה‪--‬עַ ל‪-‬כֵּן ָּׂק ְרָאה ְשמוֹ‪,‬‬
‫הּודה; וַ ַת ֲעמֹד‪ִּ ,‬מל ֶֶדת‪.‬‬
‫יְ ָּׂ‬
‫פרק ל'‬
‫א וַ ֵּת ֶרא ָּׂרחֵּ ל‪ ,‬כִּ י ֹלא יָּׂלְ ָּׂדה לְ ַי ֲעקֹב‪ ,‬וַ ְת ַקנֵּא ָּׂרחֵּ ל‪ ,‬בַ אֲ חֹתָּׂ ּה; וַ תֹאמֶ ר אֶ ל‪ַ -‬י ֲעקֹב הָּׂ בָּׂ ה‪-‬לִּ י בָּׂ נִּ ים‪ ,‬וְ ִּאם‪ַ-‬איִּ ן‬
‫ֹלהים ָאנֹכִּ י‪ ,‬אֲ ֶשר‪-‬מָּׂ נַע ִּממֵּ ְך‪ ,‬פְ ִּרי‪-‬בָּׂ טֶ ן‪ .‬ג‬
‫מֵּ תָּׂ ה ָאנֹכִּ י‪ .‬ב וַ יִּ חַ ר‪ַ-‬אף ַי ֲעקֹב‪ ,‬בְ ָּׂרחֵּ ל; וַ יֹאמֶ ר‪ ,‬הֲ תַ חַ ת אֱ ִּ‬
‫וַ תֹאמֶ ר‪ִּ ,‬ה ֵּנה אֲ מָּׂ ִּתי בִּ לְ הָּׂ ה בֹא אֵּ לֶיהָּׂ ; וְ תֵּ לֵּד‪ ,‬עַ ל‪-‬בִּ ְרכַי‪ ,‬וְ ִּאבָּׂ נֶה גַם‪ָ-‬אנֹכִּ י‪ִּ ,‬ממֶ נָּׂה‪ .‬ד וַ ִּת ֶתן‪-‬ל ֹו אֶ ת‪-‬בִּ לְ הָּׂ ה‬
‫ֹלהים‪,‬‬
‫ִּשפְ חָּׂ תָּׂ ּה‪ ,‬לְ ִּאשָּׂ ה; וַ ָּׂיבֹא אֵּ לֶיהָּׂ ‪ַ ,‬י ֲעקֹב‪ .‬ה וַ ַתהַ ר בִּ לְ הָּׂ ה‪ ,‬וַ ֵּתלֶד לְ ַי ֲעקֹב בֵּ ן‪ .‬ו וַ תֹאמֶ ר ָּׂרחֵּ ל‪ָּׂ ,‬ד ַננִּי אֱ ִּ‬
‫וְ גַם שָּׂ מַ ע בְ קֹלִּ י‪ ,‬וַ יִּ ֶתן‪-‬לִּ י בֵּ ן; עַ ל‪-‬כֵּן ָּׂק ְרָאה ְשמוֹ‪ָּׂ ,‬דן‪ .‬ז וַ ַתהַ ר עוֹד‪--‬וַ ֵּתלֶד‪ ,‬בִּ לְ הָּׂ ה ִּשפְ חַ ת ָּׂרחֵּ ל‪ :‬בֵּ ן ֵּשנִּ י‪,‬‬
‫ֹלהים נִּפְ ַתלְ ִּתי עִּ ם‪-‬אֲ ח ִֹּתי‪--‬גַם‪ָּׂ -‬יכֹלְ ִּתי; וַ ִּת ְק ָּׂרא ְשמוֹ‪ ,‬נַפְ ָּׂתלִּ י‪ .‬ט‬
‫לְ ַי ֲעקֹב‪ .‬ח וַ תֹאמֶ ר ָּׂרחֵּ ל‪ ,‬נַפְ תּולֵּי אֱ ִּ‬
‫וַ ֵּת ֶרא לֵָּאה‪ ,‬כִּ י עָּׂ ְמ ָּׂדה ִּמל ֶֶדת; וַ ִּת ַקח אֶ ת‪-‬זִּ לְ פָּׂ ה ִּשפְ חָּׂ תָּׂ ּה‪ ,‬וַ ִּת ֵּתן אֹתָּׂ ּה לְ ַי ֲעקֹב לְ ִּא ָּׂשה‪ .‬י וַ ֵּתלֶד‪ ,‬זִּ לְ פָּׂ ה‬
‫ִּשפְ חַ ת לֵָּאה‪--‬לְ ַי ֲעקֹב בֵּ ן‪ .‬יא וַ תֹאמֶ ר לֵָּאה‪ ,‬בגד (בָּׂ א גָּׂד); וַ ִּת ְק ָּׂרא אֶ ת‪ְ -‬שמוֹ‪ ,‬גָּׂד‪ .‬יב וַ ֵּתלֶד‪ ,‬זִּ לְ פָּׂ ה ִּשפְ חַ ת‬
‫לֵָּאה‪ ,‬בֵּ ן שֵּ נִּי‪ ,‬לְ ַי ֲעקֹב‪ .‬יג וַ תֹאמֶ ר לֵָּאה‪--‬בְ אָּׂ ְש ִּרי‪ ,‬כִּ י ִּא ְשרּונִּי בָּׂ נוֹת; וַ ִּת ְק ָּׂרא אֶ ת‪ְ -‬שמוֹ‪ָּׂ ,‬א ֵּשר‪ .‬יד וַ ֵּילְֶך‬
‫דּוד ִּאים בַ שָּׂ ֶדה‪ ,‬וַ יָּׂבֵּ א אֹתָּׂ ם‪ ,‬אֶ ל‪-‬לֵָּאה ִּאמוֹ; וַ תֹאמֶ ר ָּׂרחֵּ ל‪ ,‬אֶ ל‪-‬לֵָּאה‪,‬‬
‫ְראּובֵּ ן בִּ ימֵּ י ְק ִּציר‪ִּ -‬ח ִּטים‪ ,‬וַ יִּ ְמצָּׂ א ָּׂ‬
‫דּודאֵּ י בְ נִּי;‬
‫ישי‪ ,‬וְ ל ַָּׂקחַ ת‪ ,‬גַם אֶ ת‪ָּׂ -‬‬
‫דּודאֵּ י בְ נְֵּך‪ .‬טו וַ תֹאמֶ ר לָּּׂה‪ ,‬הַ ְמעַ ט ַק ְח ֵּתְך אֶ ת‪ִּ -‬א ִּ‬
‫ְת ִּני‪-‬נָּׂא לִּ י‪ִּ ,‬מ ָּׂ‬
‫דּודאֵּ י בְ נְֵּך‪ .‬טז וַ ָּׂיבֹא ַי ֲעקֹב ִּמן‪-‬הַ ָּׂש ֶדה‪ ,‬בָּׂ עֶ ֶרב‪ ,‬וַ ֵּתצֵּ א לֵָּאה‬
‫וַ תֹאמֶ ר ָּׂרחֵּ ל‪ָּׂ ,‬לכֵּן יִּ ְשכַב עִּ מָּׂ ְך הַ לַיְ לָּׂה‪ַ ,‬תחַ ת‪ָּׂ ,‬‬
‫דּודאֵּ י בְ נִּי; וַ יִּ ְשכַב עִּ מָּׂ ּה‪ ,‬בַ לַיְ לָּׂה הּוא‪ .‬יז וַ יִּ ְשמַ ע‬
‫לִּ ְק ָּׂראת ֹו וַ תֹאמֶ ר אֵּ לַי ָּׂתבוֹא‪ ,‬כִּ י שָּׂ כֹר ְשכ ְַר ִּתיָך בְ ָּׂ‬
‫ֹלהים ְשכ ִָּּׂרי‪ ,‬אֲ ֶשר‪-‬נָּׂתַ ִּתי‬
‫ישי‪ .‬יח וַ תֹאמֶ ר לֵָּאה‪ ,‬נָּׂתַ ן אֱ ִּ‬
‫ֹלהים‪ ,‬אֶ ל‪-‬לֵָּאה; וַ ַתהַ ר וַ ֵּתלֶד לְ ַי ֲעקֹב‪ ,‬בֵּ ן חֲ ִּמ ִּ‬
‫אֱ ִּ‬
‫ישי; וַ ִּת ְק ָּׂרא ְשמוֹ‪ ,‬יִּ שָּׂ שכָּׂר‪ .‬יט וַ ַתהַ ר עוֹד לֵָּאה‪ ,‬וַ ֵּתלֶד בֵּ ן‪ִּ -‬ש ִּשי לְ ַי ֲעקֹב‪ .‬כ וַ תֹאמֶ ר לֵָּאה‪,‬‬
‫ִּשפְ חָּׂ ִּתי‪ ,‬לְ ִּא ִּ‬
‫ישי‪ ,‬כִּ י‪ָּׂ -‬יל ְַד ִּתי ל ֹו ִּש ָּׂשה בָּׂ נִּ ים; וַ ִּת ְק ָּׂרא אֶ ת‪ְ -‬שמוֹ‪ ,‬זְ בֻּלּון‪.‬‬
‫ֹלהים א ִֹּתי זֵּ בֶ ד טוֹב‪--‬הַ פַ עַ ם יִּ זְ בְ ֵּלנִּי ִּא ִּ‬
‫זְ בָּׂ ַדנִּי אֱ ִּ‬
‫ֹלהים‪,‬‬
‫ֹלהים‪ֶ ,‬את‪ָּׂ -‬רחֵּ ל; וַ יִּ ְשמַ ע אֵּ לֶיהָּׂ אֱ ִּ‬
‫כא וְ ַאחַ ר‪ ,‬יָּׂלְ ָּׂדה בַ ת; וַ ִּת ְק ָּׂרא אֶ ת‪ְ -‬שמָּׂ ּה‪ִּ ,‬דינָּׂה‪ .‬כב וַ יִּ זְ כֹר אֱ ִּ‬
‫ֹלהים אֶ ת‪-‬חֶ ְרפָּׂ ִּתי‪ .‬כד וַ ִּת ְק ָּׂרא אֶ ת‪ְ -‬שמ ֹו‬
‫וַ יִּ פְ ַתח אֶ ת‪ַ -‬ר ְחמָּׂ ּה‪ .‬כג וַ ַתהַ ר‪ ,‬וַ ֵּתלֶד בֵּ ן; וַ תֹאמֶ ר‪ָ ,‬אסַ ף אֱ ִּ‬
‫יוֹסֵּ ף‪ ,‬לֵּאמֹר‪ :‬יֹסֵּ ף יְ הוָּׂ ה לִּ י‪ ,‬בֵּ ן ַאחֵּ ר‪ .‬כה וַ יְ ִּהי‪ ,‬כַאֲ שֶ ר יָּׂלְ ָּׂדה ָּׂרחֵּ ל אֶ ת‪-‬יוֹסֵּ ף; וַ יֹאמֶ ר ַי ֲעקֹב‪ ,‬אֶ ל‪-‬לָּׂבָּׂ ן‪,‬‬
‫ַאר ִּצי‪ .‬כו ְתנָּׂה אֶ ת‪-‬נָּׂשַ י וְ אֶ ת‪-‬יְ ל ַָּׂדי‪ ,‬אֲ ֶשר עָּׂ בַ ְד ִּתי א ְֹתָך בָּׂ הֵּ ן‪--‬וְ אֵּ לֵּכָּׂה‪ :‬כִּ י‬
‫שַ לְ חֵּ נִּי וְ אֵּ לְ כָּׂ ה‪ ,‬אֶ ל‪ְ -‬מקו ִֹּמי ּולְ ְ‬
‫אתי חֵּ ן ְבעֵּ ינֶיָך; נִּחַ ְש ִּתי‪,‬‬
‫אַ ָּׂתה י ַָּׂדעְ ָּׂת‪ ,‬אֶ ת‪ֲ -‬עב ָֹּׂד ִּתי אֲ ֶשר עֲבַ ְד ִּתיָך‪ .‬כז וַ יֹאמֶ ר אֵּ לָּׂיו לָּׂבָּׂ ן‪ִּ ,‬אם‪-‬נָּׂא מָּׂ צָּׂ ִּ‬
‫וַ יְ בָּׂ ְר ֵּכנִּ י יְ הוָּׂ ה בִּ גְ ָּׂללֶָך‪ .‬כח וַ יֹאמַ ר‪ :‬נ ְָּׂקבָּׂ ה ְשכ ְָּׂרָך עָּׂ לַי‪ ,‬וְ אֶ ֵּתנָּׂה‪ .‬כט וַ יֹאמֶ ר ֵּאלָּׂיו‪--‬אַ ָּׂתה י ַָּׂדעְ ָּׂת‪ ,‬אֵּ ת אֲ ֶשר‬
‫עֲבַ ְד ִּתיָך; וְ אֵּ ת אֲ שֶ ר‪-‬הָּׂ יָּׂה ִּמ ְקנְָך‪ִּ ,‬א ִּתי‪ .‬ל כִּ י ְמעַ ט אֲ שֶ ר‪-‬הָּׂ יָּׂה לְ ָך לְ פָּׂ נַי‪ ,‬וַ יִּ פְ רֹץ ָּׂלרֹב‪ ,‬וַ יְ בָּׂ ֶרְך יְ הוָּׂ ה א ְֹתָך‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫יתי‪ .‬לא וַ יֹאמֶ ר‪ ,‬מָּׂ ה אֶ ֶתן‪-‬לְָּׂך; וַ יֹאמֶ ר ַי ֲעקֹב‪ֹ ,‬לא‪ִּ -‬ת ֶתן‪-‬לִּ י‬
‫לְ ַרגְ לִּ י; וְ עַ ָּׂתה‪ ,‬מָּׂ תַ י אֶ עֱשֶ ה ַגם‪ָ-‬אנֹכִּ י‪--‬לְ בֵּ ִּ‬
‫ְמאּומָּׂ ה‪ִּ --‬אם‪ַ -‬תעֲשֶ ה‪-‬לִּ י הַ ָּׂדבָּׂ ר הַ זֶ ה‪ ,‬אָּׂ שּובָּׂ ה אֶ ְרעֶ ה צֹא ְנָך אֶ ְשמֹר‪ .‬לב אֶ ֱעבֹר בְ ָּׂכל‪-‬צֹאנְ ָך הַ יוֹם‪ ,‬הָּׂ סֵּ ר‬
‫ִּמשָּׂ ם כָּׂל‪-‬שֶ ה ָּׂנקֹד וְ טָּׂ לּוא וְ כָּׂ ל‪-‬שֶ ה‪-‬חּום בַ כְ שָּׂ בִּ ים‪ ,‬וְ טָּׂ לּוא וְ ָּׂנקֹד‪ ,‬בָּׂ עִּ זִּ ים; וְ הָּׂ יָּׂה‪ְ ,‬ש ָּׂכ ִּרי‪ .‬לג וְ עָּׂ נְ ָּׂתה‪-‬בִּ י‬
‫ִּצ ְד ָּׂק ִּתי בְ יוֹם מָּׂ חָּׂ ר‪ ,‬כִּ י‪-‬תָּׂ בוֹא עַ ל‪ְ -‬שכ ִָּּׂרי לְ פָּׂ נֶיָך‪ :‬כֹל אֲ שֶ ר‪-‬אֵּ ינֶנּו ָּׂנקֹד וְ ָּׂטלּוא בָּׂ עִּ זִּ ים‪ ,‬וְ חּום בַ כְ ָּׂשבִּ ים‪--‬‬
‫גָּׂנּוב הּוא‪ִּ ,‬א ִּתי‪ .‬לד וַ יֹאמֶ ר לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬הֵּ ן‪ :‬לּו‪ ,‬יְ ִּהי כִּ ְדבָּׂ ֶרָך‪ .‬לה וַ י ַָּׂסר בַ יוֹם הַ הּוא אֶ ת‪-‬הַ ְתי ִָּּׂשים הָּׂ עֲקֻּ ִּדים‬
‫וְ הַ ְטל ִֻּּאים‪ ,‬וְ אֵּ ת ָּׂכל‪-‬הָּׂ עִּ זִּ ים הַ נְקֻּ דוֹת וְ הַ ְט ֻּלאֹת‪ ,‬כֹל אֲ שֶ ר‪-‬לָּׂבָּׂ ן בוֹ‪ ,‬וְ ָּׂכל‪-‬חּום בַ כְ ָּׂשבִּ ים; וַ יִּ ֵּתן‪ ,‬בְ יַד‪-‬בָּׂ נָּׂיו‪.‬‬
‫לו וַ יָּׂשֶ ם‪ֶ ,‬ד ֶרְך ְשֹלשֶ ת י ִָּּׂמים‪ ,‬בֵּ ינוֹ‪ּ ,‬ובֵּ ין ַי ֲעקֹב; וְ ַי ֲעקֹב‪ ,‬רֹעֶ ה אֶ ת‪-‬צֹאן לָּׂבָּׂ ן‪--‬הַ נוֹתָּׂ רֹת‪ .‬לז וַ יִּ ַקח‪-‬ל ֹו ַי ֲעקֹב‪,‬‬
‫מַ ַקל לִּ בְ נֶה לַח‪--‬וְ לּוז וְ עַ ְרמוֹן; וַ יְ פַ צֵּ ל בָּׂ הֵּ ן‪ ,‬פְ צָּׂ לוֹת לְ בָּׂ נוֹת‪--‬מַ ְחשֹף הַ לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬אֲ ֶשר עַ ל‪-‬הַ מַ ְקלוֹת‪ .‬לח וַ יַצֵּ ג‪,‬‬
‫אֶ ת‪-‬הַ מַ ְקלוֹת אֲ שֶ ר פִּ צֵּ ל‪ ,‬בָּׂ ְרהָּׂ ִּטים‪ ,‬בְ ִּש ְקתוֹת הַ מָּׂ יִּ ם‪--‬אֲ שֶ ר ָּׂתבֹאןָּׂ הַ צֹאן לִּ ְשתוֹת לְ נֹכַ ח הַ צֹאן‪ ,‬וַ יֵּחַ ְמנָּׂה‬
‫ּוטל ִֻּּאים‪ .‬מ וְ הַ כְ ָּׂשבִּ ים‪,‬‬
‫בְ בָֹאן לִּ ְשתוֹת‪ .‬לט וַ יֶחֱ מּו הַ צֹאן‪ ,‬אֶ ל‪-‬הַ מַ ְקלוֹת; וַ ֵּתל ְַדןָּׂ הַ צֹאן‪ ,‬עֲקֻּ ִּדים נְקֻּ ִּדים ְ‬
‫ִּהפְ ִּריד ַי ֲעקֹב‪ ,‬וַ יִּ ֵּתן פְ נֵּי הַ צֹאן אֶ ל‪-‬עָּׂ קֹד וְ ָּׂכל‪-‬חּום‪ ,‬בְ צֹאן לָּׂבָּׂ ן; וַ י ֶָּׂשת‪-‬ל ֹו ע ֲָּׂד ִּרים לְ בַ דוֹ‪ ,‬וְ ֹלא ָּׂשתָּׂ ם עַ ל‪-‬צֹאן‬
‫לָּׂבָּׂ ן‪ .‬מא וְ הָּׂ יָּׂה‪ ,‬בְ ָּׂכל‪-‬יַחֵּ ם הַ צֹאן הַ ְמקֻּ שָּׂ רוֹת‪ ,‬וְ שָּׂ ם ַי ֲעקֹב אֶ ת‪-‬הַ מַ ְקלוֹת לְ עֵּ ינֵּי הַ צֹאן‪ ,‬בָּׂ ְרהָּׂ ִּטים‪--‬‬
‫לְ י ְַחמֵּ נָּׂה‪ ,‬בַ מַ ְקלוֹת‪ .‬מב ּובְ הַ ע ֲִּטיף הַ צֹאן‪ֹ ,‬לא י ִָּּׂשים; וְ הָּׂ יָּׂה הָּׂ עֲטֻּ פִּ ים לְ לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬וְ הַ ְקשֻּ ִּרים לְ ַי ֲעקֹב‪ .‬מג וַ יִּ פְ רֹץ‬
‫ּושפָּׂ חוֹת וַ עֲבָּׂ ִּדים‪ּ ,‬וגְ מַ לִּ ים וַ חֲ מ ִֹּרים‪.‬‬
‫הָּׂ ִּאיש‪ְ ,‬מאֹד ְמאֹד; וַ יְ ִּהי‪-‬לוֹ‪ ,‬צֹאן ַרבוֹת‪ְ ,‬‬
‫פרק לא'‬
‫א וַ יִּ ְשמַ ע‪ ,‬אֶ ת‪ִּ -‬דבְ ֵּרי בְ נֵּי‪-‬לָּׂבָּׂ ן לֵּאמֹר‪ ,‬ל ַָּׂקח ַי ֲעקֹב‪ ,‬אֵּ ת כָּׂ ל‪-‬אֲ שֶ ר לְ ָאבִּ ינּו; ּומֵּ אֲ ֶשר לְ ָאבִּ ינּו‪--‬עָּׂ ָּׂשה‪ ,‬אֵּ ת כָּׂ ל‪-‬‬
‫קב‪,‬‬
‫הַ ָּׂכבֹד הַ זֶ ה‪ .‬ב וַ י ְַרא ַי ֲעקֹב‪ ,‬אֶ ת‪-‬פְ נֵּי לָּׂבָּׂ ן; וְ ִּהנֵּה אֵּ ינֶנּו עִּ מוֹ‪ ,‬כִּ ְתמוֹל ִּשלְ שוֹם‪ .‬ג וַ יֹאמֶ ר יְ הוָּׂ ה אֶ ל‪ַ -‬י ֲע ֹ‬
‫שּוב אֶ ל‪-‬אֶ ֶרץ אֲ בוֹתֶ יָך ּולְ מ ֹול ְַד ֶתָך; וְ אֶ ְהיֶה‪ ,‬עִּ מָּׂ ְך‪ .‬ד וַ יִּ ְשלַח ַי ֲעקֹב‪ ,‬וַ יִּ ְק ָּׂרא לְ ָּׂרחֵּ ל ּולְ לֵָּאה‪ ,‬הַ ָּׂש ֶדה‪ ,‬אֶ ל‪-‬‬
‫צֹאנוֹ‪ .‬ה וַ יֹאמֶ ר לָּׂהֶ ן‪ ,‬רֹאֶ ה ָאנֹכִּ י אֶ ת‪-‬פְ נֵּי אֲ בִּ יכֶן‪ ,‬כִּ י‪-‬אֵּ ינֶנּו אֵּ לַי‪ ,‬כִּ ְתמֹל ִּשלְ שֹם; וֵּ אֹלהֵּ י ָאבִּ י‪ ,‬הָּׂ יָּׂה‬
‫עִּ מָּׂ ִּדי‪ .‬ו וְ אַ ֵּתנָּׂה‪ ,‬יְ ַדעְ ֶתן‪ :‬כִּ י‪ ,‬בְ כָּׂל‪-‬כ ִֹּחי‪ ,‬עָּׂ בַ ְד ִּתי‪ ,‬אֶ ת‪-‬אֲ בִּ יכֶן‪ .‬ז וַ אֲ ִּביכֶן הֵּ תֶ ל בִּ י‪ ,‬וְ הֶ חֱ לִּ ף ֶאת‪-‬מַ ְשכ ְֻּר ִּתי‬
‫ֹלהים‪ ,‬לְ הָּׂ ַרע עִּ מָּׂ ִּדי‪ .‬ח ִּאם‪-‬כֹה יֹאמַ ר‪ ,‬נְקֻּ ִּדים יִּ ְהיֶה ְשכ ֶָּׂרָך‪--‬וְ יָּׂלְ דּו ָּׂכל‪-‬הַ צֹאן‪,‬‬
‫מנִּים; וְ ֹלא‪-‬נְתָּׂ נ ֹו אֱ ִּ‬
‫עֲשֶ ֶרת ֹ‬
‫ֹלהים אֶ ת‪ִּ -‬מ ְקנֵּה‬
‫נְקֻּ ִּדים; וְ ִּאם‪-‬כֹה יֹאמַ ר‪ ,‬עֲקֻּ ִּדים יִּ ְהיֶה ְשכ ֶָּׂרָך‪--‬וְ יָּׂלְ דּו ָּׂכל‪-‬הַ צֹאן‪ ,‬עֲקֻּ ִּדים‪ .‬ט וַ יַצֵּ ל אֱ ִּ‬
‫אֲ בִּ יכֶם‪ ,‬וַ יִּ ֶתן‪-‬לִּ י‪ .‬י וַ יְ ִּהי‪ ,‬בְ עֵּ ת יַחֵּ ם הַ צֹאן‪ ,‬וָּׂ אֶ שָּׂ א עֵּ ינַי וָּׂ אֵּ ֶרא‪ ,‬בַ חֲ לוֹם; וְ ִּהנֵּה הָּׂ עַ תֻּ ִּדים הָּׂ עֹלִּ ים עַ ל‪-‬‬
‫ֹלהים‪ ,‬בַ חֲ לוֹם‪ַ --‬י ֲעקֹב; וָּׂ אֹמַ ר‪ִּ ,‬הנֵּנִּ י‪ .‬יב‬
‫הַ צֹאן‪ ,‬עֲקֻּ ִּדים נְקֻּ ִּדים ּובְ רֻּ ִּדים‪ .‬יא וַ יֹאמֶ ר אֵּ לַי מַ לְ אַ ְך הָּׂ אֱ ִּ‬
‫יתי‪ ,‬אֵּ ת‬
‫וַ יֹאמֶ ר‪ ,‬שָּׂ א‪-‬נָּׂא עֵּ ינֶיָך ְּוראֵּ ה כָּׂ ל‪-‬הָּׂ עַ תֻּ ִּדים הָּׂ עֹלִּ ים עַ ל‪-‬הַ צֹאן‪ ,‬עֲקֻּ ִּדים נְקֻּ ִּדים‪ּ ,‬ובְ ֻּר ִּדים‪ :‬כִּ י ָּׂר ִּא ִּ‬
‫כָּׂל‪-‬אֲ שֶ ר לָּׂבָּׂ ן עֹשֶ ה לְָּׂך‪ .‬יג ָאנֹכִּ י הָּׂ אֵּ ל‪ ,‬בֵּ ית‪-‬אֵּ ל‪ ,‬אֲ שֶ ר מָּׂ שַ ְח ָּׂת ָּׂשם מַ צֵּ בָּׂ ה‪ ,‬אֲ ֶשר נ ַָּׂד ְר ָּׂת לִּ י ָּׂשם נ ֶֶדר; עַ ָּׂתה‪,‬‬
‫ָארץ הַ זֹאת‪ ,‬וְ שּוב‪ ,‬אֶ ל‪-‬אֶ ֶרץ מ ֹול ְַד ֶתָך‪ .‬יד וַ ַתעַ ן ָּׂרחֵּ ל וְ לֵָּאה‪ ,‬וַ תֹאמַ ְרנָּׂה לוֹ‪ :‬הַ עוֹד לָּׂנּו‬
‫קּום צֵּ א ִּמן‪-‬הָּׂ ֶ‬
‫חֵּ לֶק וְ נַחֲ לָּׂה‪ ,‬בְ בֵּ ית ָאבִּ ינּו‪ .‬טו הֲ לוֹא נָּׂכְ ִּריוֹת נ ְֶחשַ בְ נּו לוֹ‪ ,‬כִּ י ְמכ ָָּּׂׂרנּו; וַ יֹאכַל גַם‪ָ-‬אכוֹל‪ ,‬אֶ ת‪-‬כ ְַספֵּ נּו‪ .‬טז‬
‫‪7‬‬
‫ֹלהים אֵּ לֶיָך‪--‬‬
‫ֹלהים מֵּ ָאבִּ ינּו‪--‬לָּׂנּו הּוא‪ּ ,‬ולְ בָּׂ נֵּינּו; וְ עַ ָּׂתה‪ ,‬כֹל אֲ ֶשר ָאמַ ר אֱ ִּ‬
‫כִּ י ָּׂכל‪-‬הָּׂ עֹשֶ ר‪ ,‬אֲ שֶ ר ִּה ִּציל אֱ ִּ‬
‫עֲשֵּ ה‪ .‬יז וַ י ָָּּׂׂקם‪ַ ,‬י ֲעקֹב; וַ יִּ שָּׂ א אֶ ת‪-‬בָּׂ נָּׂיו וְ אֶ ת‪-‬נָּׂשָּׂ יו‪ ,‬עַ ל‪-‬הַ גְ מַ לִּ ים‪ .‬יח וַ יִּ נְ הַ ג אֶ ת‪ָּׂ -‬כל‪ִּ -‬מ ְקנֵּהּו‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬כָּׂל‪-‬‬
‫ַארצָּׂ ה כְ נָּׂעַ ן‪ .‬יט וְ לָּׂבָּׂ ן‬
‫ְרכֻּש ֹו אֲ שֶ ר ָּׂר ָּׂכש‪ִּ --‬מ ְקנֵּה ִּק ְניָּׂנוֹ‪ ,‬אֲ שֶ ר ָּׂרכַש בְ פַ ַדן אֲ ָּׂרם‪ :‬לָּׂבוֹא אֶ ל‪-‬יִּ ְצחָּׂ ק ָאבִּ יו‪ְ ,‬‬
‫הָּׂ לְַך‪ ,‬לִּ גְ זֹז אֶ ת‪-‬צֹאנוֹ; וַ ִּתגְ נֹב ָּׂרחֵּ ל‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ ְת ָּׂרפִּ ים אֲ שֶ ר לְ ָאבִּ יהָּׂ ‪ .‬כ וַ יִּ גְ נֹב ַי ֲעקֹב‪ ,‬אֶ ת‪-‬לֵּב לָּׂבָּׂ ן הָּׂ אֲ ַר ִּמי‪--‬עַ ל‪-‬‬
‫בְ לִּ י ִּהגִּ יד לוֹ‪ ,‬כִּ י ב ֵֹּרחַ הּוא‪ .‬כא וַ יִּ בְ ַרח הּוא וְ כָּׂ ל‪-‬אֲ שֶ ר‪-‬לוֹ‪ ,‬וַ י ָָּּׂׂקם וַ ַי ֲעבֹר אֶ ת‪-‬הַ נָּׂהָּׂ ר; וַ י ֶָּׂשם אֶ ת‪-‬פָּׂ נָּׂיו‪ ,‬הַ ר‬
‫ישי‪ :‬כִּ י בָּׂ ַרח‪ַ ,‬י ֲעקֹב‪ .‬כג וַ יִּ ַקח אֶ ת‪-‬אֶ חָּׂ יו‪ ,‬עִּ מוֹ‪ ,‬וַ יִּ ְרדֹף ַאחֲ ָּׂריו‪ֶ ,‬ד ֶרְך‬
‫הַ גִּ לְ עָּׂ ד‪ .‬כב וַ יֻּגַד לְ לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬בַ יוֹם הַ ְשלִּ ִּ‬
‫ֹלהים אֶ ל‪-‬לָּׂבָּׂ ן הָּׂ אֲ ַר ִּמי‪ ,‬בַ חֲ ֹלם הַ לָּׂיְ לָּׂה; וַ יֹאמֶ ר לוֹ‪,‬‬
‫ִּשבְ עַ ת י ִָּּׂמים; וַ י ְַדבֵּ ק אֹתוֹ‪ ,‬בְ הַ ר הַ גִּ לְ עָּׂ ד‪ .‬כד וַ ָּׂיבֹא אֱ ִּ‬
‫ִּהשָּׂ מֶ ר לְ ָך פֶ ן‪ְ -‬ת ַדבֵּ ר עִּ ם‪ַ -‬י ֲעקֹב‪ִּ --‬מטוֹב עַ ד‪ָּׂ -‬רע‪ .‬כה וַ יַשֵּ ג לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬אֶ ת‪ַ -‬י ֲעקֹב; וְ ַי ֲעקֹב‪ָּׂ ,‬ת ַקע אֶ ת‪ָ-‬אהֳ ל ֹו בָּׂ הָּׂ ר‪,‬‬
‫וְ לָּׂבָּׂ ן ָּׂת ַקע אֶ ת‪-‬אֶ חָּׂ יו‪ ,‬בְ הַ ר הַ גִּ לְ עָּׂ ד‪ .‬כו וַ יֹאמֶ ר לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬לְ ַי ֲעקֹב‪ ,‬מֶ ה עָּׂ ִּשיתָּׂ ‪ ,‬וַ ִּתגְ נֹב אֶ ת‪-‬לְ בָּׂ בִּ י; וַ ְתנַהֵּ ג‪ ,‬אֶ ת‪-‬‬
‫בְ נֹתַ י‪ ,‬כִּ ְשבֻּיוֹת‪ ,‬חָּׂ ֶרב‪ .‬כז לָּׂמָּׂ ה נ ְַחבֵּ אתָּׂ לִּ בְ רֹחַ ‪ ,‬וַ ִּתגְ נֹב א ִֹּתי; וְ ֹלא‪ִּ -‬הג ְַד ָּׂת לִּ י‪ ,‬וָּׂ אֲ ַשלֵּחֲ ָך בְ ִּש ְמחָּׂ ה ּובְ ִּש ִּרים‬
‫בְ תֹף ּובְ כִּ נוֹר‪ .‬כח וְ ֹלא נְטַ ְש ַתנִּ י‪ ,‬לְ נַשֵּ ק לְ בָּׂ נַי וְ לִּ בְ נֹתָּׂ י; עַ ָּׂתה‪ִּ ,‬ה ְסכַלְ ָּׂת עֲשוֹ‪ .‬כט יֶש‪-‬לְ אֵּ ל י ִָּּׂדי‪ַ ,‬לעֲשוֹת‬
‫עִּ מָּׂ כֶם ָּׂרע; וֵּ אֹלהֵּ י אֲ בִּ יכֶם אֶ מֶ ש ָאמַ ר אֵּ לַי לֵּאמֹר‪ִּ ,‬השָּׂ מֶ ר לְ ָך ִּמ ַדבֵּ ר עִּ ם‪ַ -‬י ֲעקֹב‪ִּ --‬מטוֹב עַ ד‪ָּׂ -‬רע‪ .‬ל וְ עַ ָּׂתה‬
‫הָּׂ ֹלְך הָּׂ לַכְ ָּׂת‪ ,‬כִּ י‪-‬נִּכְ סֹף נִּכְ סַ פְ ָּׂתה לְ בֵּ ית ָאבִּ יָך; לָּׂמָּׂ ה ָּׂגנַבְ ָּׂת‪ ,‬אֶ ת‪-‬אֱ ֹלהָּׂ י‪ .‬לא וַ יַעַ ן ַי ֲעקֹב‪ ,‬וַ יֹאמֶ ר לְ לָּׂבָּׂ ן‪ :‬כִּ י‬
‫אתי‪--‬כִּ י ָאמַ ְר ִּתי‪ ,‬פֶ ן‪ִּ -‬תגְ זֹל אֶ ת‪-‬בְ נוֹתֶ יָך מֵּ עִּ ִּמי‪ .‬לב עִּ ם אֲ שֶ ר ִּת ְמצָּׂ א אֶ ת‪-‬אֱ ֹלהֶ יָך‪ֹ ,‬לא יִּ ְחיֶה‪ֶ --‬נגֶד‬
‫י ֵָּּׂר ִּ‬
‫ַאחֵּ ינּו הַ ֶכר‪-‬לְ ָך מָּׂ ה עִּ מָּׂ ִּדי‪ ,‬וְ ַקח‪-‬לְָּׂך; וְ ֹלא‪-‬י ַָּׂדע ַי ֲעקֹב‪ ,‬כִּ י ָּׂרחֵּ ל גְ נָּׂבָּׂ תַ ם‪ .‬לג וַ ָּׂיבֹא לָּׂבָּׂ ן בְ אֹהֶ ל ַי ֲעקֹב ּובְ אֹהֶ ל‬
‫לֵָּאה‪ּ ,‬ובְ אֹהֶ ל ְש ֵּתי הָּׂ אֲ מָּׂ הֹת‪--‬וְ ֹלא מָּׂ צָּׂ א; וַ יֵּצֵּ א מֵּ אֹהֶ ל לֵָּאה‪ ,‬וַ ָּׂיבֹא בְ אֹהֶ ל ָּׂרחֵּ ל‪ .‬לד וְ ָּׂרחֵּ ל ל ְָּׂקחָּׂ ה אֶ ת‪-‬‬
‫הַ ְת ָּׂרפִּ ים‪ ,‬וַ ְת ִּשמֵּ ם בְ כַר הַ גָּׂמָּׂ ל‪--‬וַ ֵּתשֶ ב ֲעלֵּיהֶ ם; וַ יְ מַ שֵּ ש לָּׂבָּׂ ן אֶ ת‪ָּׂ -‬כל‪-‬הָּׂ אֹהֶ ל‪ ,‬וְ ֹלא מָּׂ צָּׂ א‪ .‬לה וַ תֹאמֶ ר אֶ ל‪-‬‬
‫ָאבִּ יהָּׂ ‪ַ ,‬אל‪-‬יִּ חַ ר בְ עֵּ ינֵּי אֲ ֹדנִּי‪ ,‬כִּ י לוֹא אּוכַל לָּׂקּום ִּמפָּׂ נֶיָך‪ ,‬כִּ י‪ֶ -‬ד ֶרְך נ ִָּּׂשים לִּ י; וַ יְ חַ פֵּ ש‪ ,‬וְ ֹלא ָּׂמצָּׂ א אֶ ת‪-‬‬
‫אתי‪ ,‬כִּ י ָּׂדל ְַק ָּׂת‬
‫הַ ְת ָּׂרפִּ ים‪ .‬לו וַ יִּ חַ ר לְ ַי ֲעקֹב‪ ,‬וַ י ֶָּׂרב בְ לָּׂבָּׂ ן; וַ יַעַ ן ַי ֲעקֹב‪ ,‬וַ יֹאמֶ ר לְ לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬מַ ה‪-‬פִּ ְשעִּ י מַ ה חַ ָּׂט ִּ‬
‫ַאחֲ ָּׂרי‪ .‬לז כִּ י‪ִּ -‬משַ ְש ָּׂת אֶ ת‪-‬כָּׂל‪ֵּ -‬כלַי‪ ,‬מַ ה‪-‬מָּׂ צָּׂ אתָּׂ ִּמכֹל כְ לֵּי‪-‬בֵּ יתֶ ָך‪ִּ --‬שים כֹה‪ֶ ,‬נגֶד ַאחַ י וְ ַאחֶ יָך; וְ יוֹכִּ יחּו‪ ,‬בֵּ ין‬
‫ְשנֵּינּו‪ .‬לח זֶ ה עֶ ְש ִּרים שָּׂ נָּׂה ָאנֹכִּ י עִּ מָּׂ ְך‪ְ ,‬רחֵּ לֶיָך וְ עִּ זֶ יָך ֹלא ִּשכֵּ לּו; וְ ֵּאילֵּי צֹאנְָך‪ֹ ,‬לא ָאכָּׂ לְ ִּתי‪ .‬לט ְט ֵּרפָּׂ ה‪,‬‬
‫יתי בַ יוֹם אֲ כָּׂ לַנִּי‬
‫אתי אֵּ לֶיָך‪ָ--‬אנֹכִּ י אֲ חַ טֶ נָּׂה‪ִּ ,‬מי ִָּּׂדי ְתבַ ְקשֶ נָּׂה; גְ נֻּבְ ִּתי יוֹם‪ּ ,‬וגְ נֻּבְ ִּתי לָּׂיְ לָּׂה‪ .‬מ הָּׂ יִּ ִּ‬
‫ֹלא‪-‬הֵּ בֵּ ִּ‬
‫ַארבַ ע‪-‬עֶ ְש ֵּרה ָּׂשנָּׂה‬
‫ח ֶֹרב‪ ,‬וְ ֶק ַרח בַ לָּׂיְ לָּׂה; וַ ִּת ַדד ְשנ ִָּּׂתי‪ ,‬מֵּ עֵּ ינָּׂי‪ .‬מא זֶ ה‪-‬לִּ י עֶ ְש ִּרים שָּׂ נָּׂה‪ ,‬בְ בֵּ יתֶ ָך‪ ,‬עֲבַ ְד ִּתיָך ְ‬
‫ָאבי אֱ ֹלהֵּ י‬
‫מנִּים‪ .‬מב לּולֵּי אֱ ֹלהֵּ י ִּ‬
‫בִּ ְש ֵּתי בְ נֹתֶ יָך‪ ,‬וְ שֵּ ש שָּׂ נִּ ים בְ צֹאנֶָך; וַ ַתחֲ לֵּף אֶ ת‪-‬מַ ְשכ ְֻּר ִּתי‪ֲ ,‬ע ֶש ֶרת ֹ‬
‫ֹלהים‪--‬וַ יוֹכַ ח‬
‫יקם ִּשל ְַח ָּׂתנִּ י; אֶ ת‪-‬עָּׂ ְניִּ י וְ ֶאת‪-‬יְ גִּ יעַ כַ פַ י‪ָּׂ ,‬רָאה אֱ ִּ‬
‫ַאבְ ָּׂרהָּׂ ם ּופַ חַ ד יִּ ְצחָּׂ ק‪ ,‬הָּׂ יָּׂה לִּ י‪--‬כִּ י עַ ָּׂתה‪ֵּ ,‬ר ָּׂ‬
‫ָאמֶ ש‪ .‬מג וַ יַעַ ן לָּׂבָּׂ ן וַ יֹאמֶ ר אֶ ל‪ַ -‬י ֲעקֹב‪ ,‬הַ בָּׂ נוֹת בְ נֹתַ י וְ הַ בָּׂ נִּים בָּׂ נַי וְ הַ צֹאן צֹאנִּי‪ ,‬וְ כֹל אֲ ֶשר‪-‬אַ ָּׂתה רֹאֶ ה‪ ,‬לִּ י‪-‬‬
‫הּוא; וְ לִּ בְ נֹתַ י מָּׂ ה‪-‬אֶ עֱשֶ ה לָּׂאֵּ לֶה‪ ,‬הַ יוֹם‪ ,‬א ֹו לִּ בְ נֵּיהֶ ן‪ ,‬אֲ שֶ ר ָּׂילָּׂדּו‪ .‬מד וְ עַ ָּׂתה‪ ,‬לְ כָּׂ ה נִּכְ ְר ָּׂתה ְב ִּרית‪--‬אֲ נִּי‬
‫וָּׂ אָּׂ ָּׂתה; וְ הָּׂ יָּׂה לְ עֵּ ד‪ ,‬בֵּ ינִּי ּובֵּ ינֶָך‪ .‬מה וַ יִּ ַקח ַי ֲעקֹב‪ָ ,‬אבֶ ן; וַ יְ ִּרימֶ הָּׂ ‪ ,‬מַ צֵּ בָּׂ ה‪ .‬מו וַ יֹאמֶ ר ַי ֲעקֹב לְ אֶ חָּׂ יו לִּ ְקטּו‬
‫אֲ בָּׂ נִּים‪ ,‬וַ יִּ ְקחּו אֲ בָּׂ נִּ ים וַ ַיעֲשּו‪-‬גָּׂל; וַ יֹאכְ לּו שָּׂ ם‪ ,‬עַ ל‪-‬הַ גָּׂל‪ .‬מז וַ יִּ ְק ָּׂרא‪-‬ל ֹו לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬יְ גַר ָּׂשהֲ דּותָּׂ א; וְ ַי ֲעקֹב‪ָּׂ ,‬ק ָּׂרא‬
‫‪8‬‬
‫ל ֹו גַלְ עֵּ ד‪ .‬מח וַ יֹאמֶ ר לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬הַ גַל הַ זֶ ה עֵּ ד בֵּ ינִּ י ּובֵּ ינְָך הַ יוֹם; עַ ל‪-‬כֵּן ָּׂק ָּׂרא‪ְ -‬שמוֹ‪ ,‬גַלְ עֵּ ד‪ .‬מט וְ הַ ִּמ ְצפָּׂ ה אֲ ֶשר‬
‫ָאמַ ר‪ ,‬יִּ צֶ ף יְ הוָּׂ ה בֵּ ינִּ י ּובֵּ ינֶָך‪ :‬כִּ י נִּסָּׂ תֵּ ר‪ִּ ,‬איש מֵּ ֵּרעֵּ הּו‪ .‬נ ִּאם‪ְ -‬תעַ נֶה אֶ ת‪-‬בְ נֹתַ י‪ ,‬וְ ִּאם‪ִּ -‬ת ַקח נ ִָּּׂשים עַ ל‪-‬‬
‫ֹלהים עֵּ ד בֵּ ינִּ י ּובֵּ ינֶָך‪ .‬נא וַ יֹאמֶ ר לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬לְ ַי ֲעקֹב‪ִּ :‬הנֵּה הַ גַל הַ זֶ ה‪ ,‬וְ ִּהנֵּה‬
‫בְ נֹתַ י‪--‬אֵּ ין ִּאיש‪ ,‬עִּ מָּׂ נּו; ְראֵּ ה‪ ,‬אֱ ִּ‬
‫יתי‪ ,‬בֵּ י ִּני ּובֵּ ינֶָך‪ .‬נב עֵּ ד הַ גַל הַ זֶ ה‪ ,‬וְ עֵּ ָּׂדה הַ מַ צֵּ בָּׂ ה‪ִּ :‬אם‪ָ-‬אנִּי‪ֹ ,‬לא‪-‬אֶ ֱעבֹר אֵּ לֶיָך אֶ ת‪-‬הַ גַל‬
‫הַ מַ צֵּ בָּׂ ה‪ ,‬אֲ שֶ ר י ִָּּׂר ִּ‬
‫ַאב ָּׂרהָּׂ ם וֵּ אֹלהֵּ י‬
‫הַ זֶ ה‪ ,‬וְ ִּאם‪-‬אַ ָּׂתה ֹלא‪-‬תַ ֲעבֹר אֵּ לַי אֶ ת‪-‬הַ גַל הַ זֶ ה וְ אֶ ת‪-‬הַ מַ צֵּ בָּׂ ה הַ זֹאת‪ ,‬לְ ָּׂרעָּׂ ה‪ .‬נג אֱ ֹלהֵּ י ְ‬
‫נָּׂחוֹר‪ ,‬יִּ ְשפְ טּו בֵּ ינֵּינּו‪--‬אֱ ֹלהֵּ י‪ ,‬אֲ בִּ יהֶ ם; וַ יִּ שָּׂ בַ ע ַי ֲעקֹב‪ ,‬בְ פַ חַ ד ָאבִּ יו יִּ ְצחָּׂ ק‪ .‬נד וַ יִּ זְ בַ ח ַי ֲעקֹב זֶ בַ ח בָּׂ הָּׂ ר‪,‬‬
‫וַ יִּ ְק ָּׂרא לְ אֶ חָּׂ יו לֶאֱ כָּׂ ל‪-‬לָּׂחֶ ם; וַ יֹאכְ לּו לֶחֶ ם‪ ,‬וַ יָּׂלִּ ינּו בָּׂ הָּׂ ר‪.‬‬
‫פרק לב'‬
‫א וַ י ְַשכֵּם לָּׂבָּׂ ן בַ ב ֶֹקר‪ ,‬וַ יְ נַשֵּ ק לְ בָּׂ נָּׂיו וְ לִּ בְ נוֹתָּׂ יו‪--‬וַ יְ בָּׂ ֶרְך אֶ ְתהֶ ם; וַ ֵּילְֶך וַ י ָָּּׂׂשב לָּׂבָּׂ ן‪ ,‬לִּ ְמקֹמוֹ‪ .‬ב וְ ַי ֲעקֹב‪ ,‬הָּׂ לְַך‬
‫ֹלהים זֶ ה; וַ יִּ ְק ָּׂרא ֵּשם‪-‬‬
‫ֹלהים‪ .‬ג וַ יֹאמֶ ר ַי ֲעקֹב כַאֲ שֶ ר ָּׂרָאם‪ ,‬מַ חֲ נֵּה אֱ ִּ‬
‫לְ ַד ְרכוֹ; וַ יִּ פְ גְ עּו‪-‬בוֹ‪ ,‬מַ לְ אֲ כֵּי אֱ ִּ‬
‫ַארצָּׂ ה ֵּשעִּ יר‪ְ ,‬ש ֵּדה אֱ דוֹם‪ .‬ה‬
‫ָאחיו‪ְ ,‬‬
‫הַ מָּׂ קוֹם הַ הּוא‪ ,‬מַ חֲ נָּׂיִּ ם‪ .‬ד וַ יִּ ְשלַח ַי ֲעקֹב מַ לְ ָאכִּ ים לְ פָּׂ נָּׂיו‪ ,‬אֶ ל‪-‬עֵּ ָּׂשו ִּ‬
‫אמרּון‪ ,‬לַאדֹנִּ י לְ עֵּ ָּׂשו‪ :‬כֹה ָאמַ ר‪ ,‬עַ בְ ְדָך ַי ֲעקֹב‪ ,‬עִּ ם‪-‬לָּׂבָּׂ ן ג ְַר ִּתי‪ ,‬וָּׂ אֵּ חַ ר עַ ד‪-‬עָּׂ ָּׂתה‪ .‬ו‬
‫וַ יְ צַ ו אֹתָּׂ ם‪ ,‬לֵּאמֹר‪ ,‬כֹה תֹ ְ‬
‫וַ יְ ִּהי‪-‬לִּ י שוֹר וַ חֲ מוֹר‪ ,‬צֹאן וְ עֶ בֶ ד וְ ִּשפְ חָּׂ ה; וָּׂ אֶ ְשלְ חָּׂ ה לְ הַ גִּ יד לַא ֹדנִּי‪ ,‬לִּ ְמצֹא‪-‬חֵּ ן בְ עֵּ ינֶיָך‪ .‬ז וַ יָּׂשֻּ בּו‪,‬‬
‫ַארבַ ע‪-‬מֵּ אוֹת ִּאיש עִּ מוֹ‪.‬‬
‫אתָך‪ ,‬וְ ְ‬
‫הלְֵּך לִּ ְק ָּׂר ְ‬
‫ָאחיָך‪ ,‬אֶ ל‪-‬עֵּ שָּׂ ו‪ ,‬וְ גַם ֹ‬
‫הַ מַ לְ ָאכִּ ים‪ ,‬אֶ ל‪ַ -‬י ֲעקֹב‪ ,‬לֵּאמֹר‪ :‬בָּׂ אנּו אֶ ל‪ִּ -‬‬
‫ירא ַי ֲעקֹב ְמאֹד‪ ,‬וַ יֵּצֶ ר לוֹ; וַ יַחַ ץ אֶ ת‪-‬הָּׂ עָּׂ ם אֲ שֶ ר‪ִּ -‬אתוֹ‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬הַ צֹאן וְ אֶ ת‪-‬הַ בָּׂ ָּׂקר וְ הַ גְ מַ לִּ ים‪--‬לִּ ְשנֵּי‬
‫ח וַ יִּ ָּׂ‬
‫מַ חֲ נוֹת‪ .‬ט וַ יֹאמֶ ר‪ִּ ,‬אם‪-‬יָּׂבוֹא עֵּ שָּׂ ו אֶ ל‪-‬הַ מַ חֲ נֶה הָּׂ ַאחַ ת וְ ִּה ָּׂכהּו‪--‬וְ הָּׂ יָּׂה הַ מַ חֲ נֶה הַ נ ְִּשָאר‪ ,‬לִּ פְ לֵּיטָּׂ ה‪ .‬י‬
‫ַאר ְצָך ּולְ מ ֹול ְַד ְתָך‪--‬‬
‫וַ יֹאמֶ ר‪ַ ,‬י ֲעקֹב‪ ,‬אֱ ֹלהֵּ י ָאבִּ י ַאבְ ָּׂרהָּׂ ם‪ ,‬וֵּ אֹלהֵּ י ָאבִּ י יִּ ְצחָּׂ ק‪ :‬יְ הוָּׂ ה הָּׂ אֹמֵּ ר אֵּ לַי‪ ,‬שּוב לְ ְ‬
‫ּומ ָּׂכל‪-‬הָּׂ אֱ מֶ ת‪ ,‬אֲ שֶ ר עָּׂ ִּשיתָּׂ ‪ ,‬אֶ ת‪-‬עַ בְ ֶדָך‪ :‬כִּ י בְ ַמ ְקלִּ י‪ ,‬עָּׂ בַ ְר ִּתי‬
‫טנ ְִּתי ִּמכֹל הַ חֲ סָּׂ ִּדים‪ִּ ,‬‬
‫יטיבָּׂ ה עִּ מָּׂ ְך‪ .‬יא ָּׂק ֹ‬
‫וְ אֵּ ִּ‬
‫ָאחי‪ִּ ,‬מיַד עֵּ ָּׂשו‪ :‬כִּ י‪-‬י ֵָּּׂרא ָאנֹכִּ י‪ ,‬אֹת ֹו‪--‬‬
‫יתי‪ ,‬לִּ ְשנֵּי מַ חֲ נוֹת‪ .‬יב הַ ִּצילֵּנִּ י נָּׂא ִּמיַד ִּ‬
‫אֶ ת‪-‬הַ י ְַר ֵּדן הַ זֶ ה‪ ,‬וְ עַ ָּׂתה הָּׂ יִּ ִּ‬
‫יטיב עִּ מָּׂ ְך; וְ ַש ְמ ִּתי אֶ ת‪-‬זַ ְרעֲָך כְ חוֹל הַ יָּׂם‪ ,‬אֲ ֶשר‬
‫פֶ ן‪-‬יָּׂבוֹא וְ ִּה ַכנִּ י‪ ,‬אֵּ ם עַ ל‪-‬בָּׂ נִּים‪ .‬יג וְ אַ ָּׂתה ָאמַ ְר ָּׂת‪ ,‬הֵּ יטֵּ ב אֵּ ִּ‬
‫ָאחיו‪ .‬טו עִּ זִּ ים‬
‫ֹלא‪-‬יִּ סָּׂ פֵּ ר מֵּ רֹב‪ .‬יד וַ ָּׂילֶן שָּׂ ם‪ ,‬בַ לַיְ לָּׂה הַ הּוא; וַ יִּ ַקח ִּמן‪-‬הַ בָּׂ א בְ יָּׂדוֹ‪ִּ ,‬מנְ חָּׂ ה‪--‬לְ עֵּ ָּׂשו ִּ‬
‫ֹלשים;‬
‫ּובנֵּיהֶ ם‪ְ ,‬ש ִּ‬
‫ּותי ִָּּׂשים עֶ ְש ִּרים‪ְ ,‬רחֵּ לִּ ים מָּׂ אתַ יִּ ם‪ ,‬וְ אֵּ ילִּ ים עֶ ְש ִּרים‪ .‬טז גְ מַ לִּ ים מֵּ ינִּ יקוֹת ְ‬
‫מָּׂ אתַ יִּ ם‪ְ ,‬‬
‫ַארבָּׂ עִּ ים‪ּ ,‬ופָּׂ ִּרים עֲשָּׂ ָּׂרה‪ ,‬אֲ ֹתנֹת עֶ ְש ִּרים‪ ,‬וַ עְ י ִָּּׂרם עֲשָּׂ ָּׂרה‪ .‬יז וַ יִּ ֵּתן‪ְ ,‬ביַד‪-‬עֲבָּׂ ָּׂדיו‪ ,‬עֵּ ֶדר עֵּ ֶדר‪ ,‬לְ בַ דוֹ;‬
‫פָּׂ רוֹת ְ‬
‫וַ יֹאמֶ ר אֶ ל‪-‬עֲבָּׂ ָּׂדיו‪ ,‬עִּ בְ רּו לְ פָּׂ נַי‪ ,‬וְ ֶרוַ ח ָּׂת ִּשימּו‪ ,‬בֵּ ין עֵּ ֶדר ּובֵּ ין עֵּ ֶדר‪ .‬יח וַ יְ צַ ו אֶ ת‪-‬הָּׂ ִּראשוֹן‪ ,‬לֵּאמֹר‪ :‬כִּ י‬
‫ּושאֵּ לְ ָך לֵּאמֹר‪ ,‬לְ ִּמי‪-‬אַ ָּׂתה וְ ָאנָּׂה תֵּ לְֵּך‪ּ ,‬ולְ ִּמי אֵּ לֶה לְ פָּׂ נֶיָך‪ .‬יט וְ ָאמַ ְר ָּׂת‪ ,‬לְ עַ ְב ְדָך לְ ַי ֲעקֹב‪--‬‬
‫ָאחי‪ְ ,‬‬
‫יִּ פְ ג ְָּׂשָך עֵּ ָּׂשו ִּ‬
‫ישי‪ ,‬גַם‬
‫ִּמנְחָּׂ ה ִּהוא ְשלּוחָּׂ ה‪ ,‬לַאדֹנִּ י לְ עֵּ שָּׂ ו; וְ ִּהנֵּה גַם‪-‬הּוא‪ַ ,‬אחֲ ֵּרינּו‪ .‬כ וַ יְ צַ ו גַם אֶ ת‪-‬הַ ֵּשנִּי‪ ,‬גַם ֶאת‪-‬הַ ְשלִּ ִּ‬
‫אֶ ת‪ָּׂ -‬כל‪-‬הַ הֹלְ כִּ ים‪ַ ,‬אחֲ ֵּרי הָּׂ ע ֲָּׂד ִּרים לֵּאמֹר‪ :‬כ ַָּׂדבָּׂ ר הַ זֶ ה ְת ַדבְ רּון אֶ ל‪-‬עֵּ ָּׂשו‪ ,‬בְ מֹצַ אֲ כֶם אֹתוֹ‪ .‬כא וַ אֲ מַ ְר ֶתם‪-‬‬
‫ה ֶלכֶת לְ פָּׂ נָּׂי‪ ,‬וְ ַאחֲ ֵּרי‪-‬כֵּן אֶ ְראֶ ה פָּׂ נָּׂיו‪,‬‬
‫‪-‬גַם ִּהנֵּה עַ בְ ְדָך ַי ֲעקֹב‪ַ ,‬אחֲ ֵּרינּו‪ :‬כִּ י‪ָ-‬אמַ ר אֲ כַפְ ָּׂרה פָּׂ נָּׂיו‪ ,‬בַ ִּמנְ חָּׂ ה הַ ֹ‬
‫‪9‬‬
‫אּולַי יִּ שָּׂ א פָּׂ נָּׂי‪ .‬כב וַ ַת ֲעבֹר הַ ִּמנְחָּׂ ה‪ ,‬עַ ל‪-‬פָּׂ נָּׂיו; וְ הּוא לָּׂן בַ לַיְ לָּׂה‪-‬הַ הּוא‪ ,‬בַ מַ חֲ נֶה‪ .‬כג וַ י ָָּּׂׂקם בַ לַיְ לָּׂה הּוא‪,‬‬
‫וַ יִּ ַקח אֶ ת‪ְ -‬ש ֵּתי נָּׂשָּׂ יו וְ אֶ ת‪ְ -‬ש ֵּתי ִּשפְ חֹתָּׂ יו‪ ,‬וְ אֶ ת‪ַ-‬אחַ ד עָּׂ שָּׂ ר‪ ,‬יְ ל ָָּּׂׂדיו; וַ ַי ֲעבֹר‪ ,‬אֵּ ת ַמעֲבַ ר ַיבֹק‪ .‬כד וַ יִּ ָּׂקחֵּ ם‪--‬‬
‫וַ ַיעֲבִּ ֵּרם‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ נָּׂחַ ל; וַ ַיעֲבֵּ ר‪ ,‬אֶ ת‪-‬אֲ שֶ ר‪-‬לוֹ‪ .‬כה וַ יִּ ּוָּׂ תֵּ ר ַי ֲעקֹב‪ ,‬לְ בַ דוֹ; וַ יֵָּאבֵּ ק ִּאיש עִּ מוֹ‪ ,‬עַ ד עֲלוֹת הַ ָּׂשחַ ר‪.‬‬
‫כו וַ י ְַרא‪ ,‬כִּ י ֹלא ָּׂיכֹל לוֹ‪ ,‬וַ יִּ גַע‪ ,‬בְ כַף‪-‬יְ ֵּרכוֹ; וַ ֵּת ַקע ַכף‪-‬י ֶֶרְך ַי ֲעקֹב‪ ,‬בְ הֵּ ָאבְ ק ֹו עִּ מוֹ‪ .‬כז וַ יֹאמֶ ר ַשלְ חֵּ נִּי‪ ,‬כִּ י‬
‫עָּׂ לָּׂה הַ ָּׂשחַ ר; וַ יֹאמֶ ר ֹלא אֲ שַ לֵּחֲ ָך‪ ,‬כִּ י ִּאם‪-‬בֵּ ַרכְ ָּׂתנִּי‪ .‬כח וַ ֹיאמֶ ר אֵּ לָּׂיו‪ ,‬מַ ה‪ְ -‬שמֶ ָך; וַ יֹאמֶ ר‪ַ ,‬י ֲעקֹב‪ .‬כט‬
‫ֹלהים וְ עִּ ם‪-‬אֲ נ ִָּּׂשים‪ ,‬וַ תּוכָּׂל‪ .‬ל‬
‫וַ יֹאמֶ ר‪ֹ ,‬לא ַי ֲעקֹב יֵָּאמֵּ ר עוֹד ִּש ְמָך‪--‬כִּ י‪ִּ ,‬אם‪-‬יִּ ְש ָּׂראֵּ ל‪ :‬כִּ י‪-‬שָּׂ ִּריתָּׂ עִּ ם‪-‬אֱ ִּ‬
‫ידה‪-‬נָּׂא ְשמֶ ָך‪ ,‬וַ יֹאמֶ ר‪ ,‬לָּׂמָּׂ ה זֶ ה ִּת ְשַאל לִּ ְש ִּמי; וַ יְ בָּׂ ֶרְך אֹתוֹ‪ָּׂ ,‬שם‪ .‬לא וַ יִּ ְק ָּׂרא‬
‫וַ יִּ ְשַאל ַי ֲעקֹב‪ ,‬וַ יֹאמֶ ר הַ גִּ ָּׂ‬
‫ֹלהים פָּׂ נִּים אֶ ל‪-‬פָּׂ ִּנים‪ ,‬וַ ִּתנָּׂצֵּ ל נַפְ ִּשי‪ .‬לב וַ יִּ זְ ַרח‪-‬ל ֹו הַ ֶשמֶ ש‪,‬‬
‫יתי אֱ ִּ‬
‫ַי ֲעקֹב שֵּ ם הַ מָּׂ קוֹם‪ ,‬פְ נִּ יאֵּ ל‪ :‬כִּ י‪ָּׂ -‬ר ִּא ִּ‬
‫כַאֲ שֶ ר עָּׂ בַ ר אֶ ת‪-‬פְ נּואֵּ ל; וְ הּוא ֹצלֵּעַ ‪ ,‬עַ ל‪-‬יְ ֵּרכוֹ‪ .‬לג עַ ל‪-‬כֵּן ֹלא‪-‬יֹאכְ לּו בְ נֵּי‪-‬יִּ ְש ָּׂראֵּ ל אֶ ת‪-‬גִּ יד הַ נ ֶָּׂשה‪ ,‬אֲ ֶשר‬
‫עַ ל‪-‬כַף הַ י ֵָּּׂרְך‪ ,‬עַ ד‪ ,‬הַ יוֹם הַ זֶ ה‪ :‬כִּ י ָּׂנגַע בְ ַכף‪-‬י ֶֶרְך ַי ֲעקֹב‪ ,‬בְ גִּ יד הַ נ ֶָּׂשה‪.‬‬
‫פרק לג'‬
‫ַארבַ ע מֵּ א ֹות ִּאיש; וַ יַחַ ץ אֶ ת‪-‬הַ יְ ל ִָּּׂדים‪ ,‬עַ ל‪-‬לֵָּאה וְ עַ ל‪-‬‬
‫א וַ יִּ שָּׂ א ַי ֲעקֹב עֵּ ינָּׂיו‪ ,‬וַ י ְַרא וְ ִּהנֵּה עֵּ ָּׂשו בָּׂ א‪ ,‬וְ עִּ מוֹ‪ְ ,‬‬
‫שנָּׂה; וְ אֶ ת‪-‬לֵָּאה וִּ יל ֶָּׂדיהָּׂ ַאחֲ רֹנִּים‪,‬‬
‫ָּׂרחֵּ ל‪ ,‬וְ עַ ל‪ְ ,‬ש ֵּתי הַ ְשפָּׂ חוֹת‪ .‬ב וַ יָּׂשֶ ם אֶ ת‪-‬הַ ְשפָּׂ חוֹת וְ אֶ ת‪-‬יַלְ ֵּדיהֶ ן‪ִּ ,‬רא ֹ‬
‫ַארצָּׂ ה ֶשבַ ע פְ עָּׂ ִּמים‪ ,‬עַ ד‪-‬גִּ ְשת ֹו עַ ד‪-‬‬
‫וְ אֶ ת‪ָּׂ -‬רחֵּ ל וְ אֶ ת‪-‬יוֹסֵּ ף ַאחֲ ֹר ִּנים‪ .‬ג וְ הּוא‪ ,‬עָּׂ בַ ר לִּ פְ נֵּיהֶ ם; וַ יִּ ְש ַתחּו ְ‬
‫ארו וַ יִּ ָּׂש ֵּקהּו; וַ יִּ בְ כּו‪ .‬ה וַ יִּ ָּׂשא אֶ ת‪-‬עֵּ ינָּׂיו‪ ,‬וַ י ְַרא אֶ ת‪-‬‬
‫ָאחיו‪ .‬ד וַ י ָָּּׂׂרץ עֵּ שָּׂ ו לִּ ְק ָּׂראת ֹו וַ יְ חַ בְ ֵּקהּו‪ ,‬וַ יִּ פֹל עַ ל‪-‬צַ ּוָּׂ ָּׂ‬
‫ִּ‬
‫ֹלהים אֶ ת‪-‬עַ ְב ֶדָך‪ .‬ו וַ ִּתג ְַשןָּׂ‬
‫הַ נ ִָּּׂשים וְ אֶ ת‪-‬הַ יְ ל ִָּּׂדים‪ ,‬וַ יֹאמֶ ר‪ִּ ,‬מי‪-‬אֵּ לֶה לְָּׂך; וַ יֹאמַ ר‪--‬הַ יְ ל ִָּּׂדים‪ ,‬אֲ ֶשר‪-‬חָּׂ נַן אֱ ִּ‬
‫הַ ְשפָּׂ חוֹת הֵּ נָּׂה וְ יַלְ ֵּדיהֶ ן‪ ,‬וַ ִּת ְש ַתחֲ וֶ יןָּׂ‪ .‬ז וַ ִּתגַש גַם‪-‬לֵָּאה וִּ יל ֶָּׂדיהָּׂ ‪ ,‬וַ יִּ ְש ַתחֲ וּו; וְ ַאחַ ר‪ִּ ,‬נגַש יוֹסֵּ ף וְ ָּׂרחֵּ ל‪--‬‬
‫וַ יִּ ְש ַתחֲ וּו‪ .‬ח וַ יֹאמֶ ר‪ִּ ,‬מי לְ ָך כָּׂל‪-‬הַ מַ חֲ נֶה הַ זֶ ה אֲ שֶ ר פָּׂ ג ְָּׂש ִּתי; וַ יֹאמֶ ר‪ ,‬לִּ ְמצֹא‪-‬חֵּ ן בְ עֵּ ינֵּי אֲ דֹנִּ י‪ .‬ט וַ יֹאמֶ ר‬
‫אתי חֵּ ן ְבעֵּ ינֶיָך‪ ,‬וְ ל ַָּׂק ְח ָּׂת‬
‫ָאחי‪ ,‬יְ ִּהי לְ ָך אֲ שֶ ר‪-‬לְָּׂך‪ .‬י וַ יֹאמֶ ר ַי ֲעקֹב‪ַ ,‬אל‪-‬נָּׂא ִּאם‪-‬נָּׂא מָּׂ צָּׂ ִּ‬
‫עֵּ שָּׂ ו‪ ,‬יֶש‪-‬לִּ י ָּׂרב; ִּ‬
‫ֹלהים‪--‬וַ ִּת ְרצֵּ נִּי‪ .‬יא ַקח‪-‬נָּׂא אֶ ת‪-‬בִּ ְר ָּׂכ ִּתי אֲ ֶשר הֻּ בָּׂ את‬
‫יתי פָּׂ נֶיָך‪ ,‬כִּ ְראֹת פְ נֵּי אֱ ִּ‬
‫ִּמנְחָּׂ ִּתי‪ִּ ,‬מי ִָּּׂדי‪ :‬כִּ י עַ ל‪-‬כֵּן ָּׂר ִּא ִּ‬
‫ֹלהים וְ כִּ י יֶש‪-‬לִּ י‪-‬כֹל; וַ יִּ פְ צַ ר‪-‬בוֹ‪ ,‬וַ יִּ ָּׂקח‪ .‬יב וַ יֹאמֶ ר‪ִּ ,‬נ ְסעָּׂ ה וְ ֵּנלֵּכָּׂ ה; וְ אֵּ לְ כָּׂ ה‪ ,‬לְ נֶגְ ֶדָך‪ .‬יג‬
‫לְָּׂך‪ ,‬כִּ י‪-‬חַ ַננִּי אֱ ִּ‬
‫וַ יֹאמֶ ר אֵּ לָּׂיו‪ ,‬אֲ ֹד ִּני י ֵֹּדעַ כִּ י‪-‬הַ יְ ל ִָּּׂדים ַרכִּ ים‪ ,‬וְ הַ צֹאן וְ הַ בָּׂ ָּׂקר‪ ,‬עָּׂ לוֹת עָּׂ לָּׂי; ְּודפָּׂ קּום יוֹם אֶ חָּׂ ד‪ ,‬וָּׂ מֵּ תּו כָּׂ ל‪-‬‬
‫הַ צֹאן‪ .‬יד ַיעֲבָּׂ ר‪ -‬נָּׂא אֲ ֹדנִּי‪ ,‬לִּ פְ נֵּי עַ בְ דוֹ; וַ אֲ נִּ י אֶ ְתנָּׂהֲ לָּׂה לְ ִּא ִּטי‪ ,‬לְ ֶרגֶל הַ ְמלָּׂאכָּׂ ה אֲ ֶשר‪-‬לְ פָּׂ נַי ּולְ ֶרגֶל הַ יְ ָּׂל ִּדים‪,‬‬
‫ירה‪ .‬טו וַ יֹאמֶ ר עֵּ שָּׂ ו‪--‬אַ ִּציגָּׂה‪-‬נָּׂא עִּ ְמָך‪ִּ ,‬מן‪-‬הָּׂ עָּׂ ם אֲ ֶשר ִּא ִּתי; וַ יֹאמֶ ר לָּׂמָּׂ ה‬
‫עַ ד אֲ שֶ ר‪ָ-‬אבֹא אֶ ל‪-‬אֲ ֹדנִּי‪ ,‬שֵּ עִּ ָּׂ‬
‫ירה‪ .‬יז וְ ַי ֲעקֹב נָּׂסַ ע סֻּ ֹכתָּׂ ה‪ ,‬וַ יִּ בֶ ן ל ֹו‬
‫זֶ ה‪ ,‬אֶ ְמצָּׂ א‪-‬חֵּ ן בְ עֵּ ינֵּי אֲ דֹנִּ י‪ .‬טז וַ יָּׂשָּׂ ב בַ יוֹם הַ הּוא עֵּ שָּׂ ו לְ ַד ְרכוֹ‪ֵּ ,‬שעִּ ָּׂ‬
‫בָּׂ יִּ ת; ּולְ ִּמ ְקנֵּהּו עָּׂ שָּׂ ה סֻּ כֹת‪ ,‬עַ ל‪-‬כֵּן ָּׂק ָּׂרא שֵּ ם‪-‬הַ מָּׂ קוֹם סֻּ כוֹת‪ .‬יח וַ ָּׂיבֹא ַי ֲעקֹב ָּׂשלֵּם עִּ יר ְשכֶ ם‪ ,‬אֲ ֶשר‬
‫‪11‬‬
‫בְ אֶ ֶרץ כְ נַעַ ן‪ ,‬בְ בֹאוֹ‪ִּ ,‬מפַ ַדן אֲ ָּׂרם; וַ יִּ חַ ן‪ ,‬אֶ ת‪-‬פְ נֵּי הָּׂ עִּ יר‪ .‬יט וַ יִּ ֶקן אֶ ת‪-‬חֶ לְ ַקת הַ ָּׂש ֶדה‪ ,‬אֲ ֶשר נ ָָּּׂׂטה‪ָּׂ -‬שם ָאהֳ לוֹ‪,‬‬
‫ִּמיַד בְ נֵּי‪-‬חֲ מוֹר‪ ,‬אֲ בִּ י ְש ֶכם‪--‬בְ מֵּ ָאה‪ְ ,‬ק ִּשיטָּׂ ה‪ .‬כ וַ יַצֶ ב‪-‬שָּׂ ם‪ִּ ,‬מזְ בֵּ חַ ; וַ יִּ ְק ָּׂרא‪-‬ל ֹו‪--‬אֵּ ל‪ ,‬אֱ ֹלהֵּ י יִּ ְש ָּׂראֵּ ל‪.‬‬
‫פרק לד'‬
‫ָארץ‪ .‬ב וַ י ְַרא אֹתָּׂ ּה ְשכֶם בֶ ן‪-‬חֲ מוֹר‪,‬‬
‫א וַ ֵּתצֵּ א ִּדינָּׂה בַ ת‪-‬לֵָּאה‪ ,‬אֲ ֶשר יָּׂלְ ָּׂדה לְ ַי ֲעקֹב‪ ,‬לִּ ְראוֹת‪ ,‬בִּ בְ נוֹת הָּׂ ֶ‬
‫ָארץ; וַ יִּ ַקח אֹתָּׂ ּה וַ יִּ ְשכַב אֹתָּׂ ּה‪ ,‬וַ יְ עַ נֶהָּׂ ‪ .‬ג וַ ִּת ְדבַ ק נַפְ שוֹ‪ ,‬בְ ִּדינָּׂה בַ ת‪ַ -‬י ֲעקֹב; וַ יֶאֱ הַ ב‪ ,‬אֶ ת‪-‬‬
‫הַ ִּחּוִּ י‪--‬נ ְִּשיא הָּׂ ֶ‬
‫הַ ַנע ֲָּׂר‪ ,‬וַ יְ ַדבֵּ ר‪ ,‬עַ ל‪-‬לֵּב הַ ַנע ֲָּׂר‪ .‬ד וַ יֹאמֶ ר ְש ֶכם‪ ,‬אֶ ל‪-‬חֲ מוֹר ָאבִּ יו ֵּלאמֹר‪ַ :‬קח‪-‬לִּ י אֶ ת‪-‬הַ יַלְ ָּׂדה הַ זֹאת‪,‬‬
‫לְ ִּאשָּׂ ה‪ .‬ה וְ ַי ֲעקֹב שָּׂ מַ ע‪ ,‬כִּ י ִּטמֵּ א אֶ ת‪ִּ -‬דינָּׂה בִּ תוֹ‪ּ ,‬ובָּׂ נָּׂיו הָּׂ יּו אֶ ת‪ִּ -‬מ ְקנֵּהּו‪ ,‬בַ ָּׂש ֶדה; וְ הֶ חֱ ִּרש ַי ֲעקֹב‪ ,‬עַ ד‪-‬‬
‫בָֹאם‪ .‬ו וַ יֵּצֵּ א חֲ מוֹר אֲ בִּ י‪ְ -‬שכֶם‪ ,‬אֶ ל‪ַ -‬י ֲעקֹב‪ ,‬לְ ַדבֵּ ר‪ִּ ,‬אתוֹ‪ .‬ז ּובְ נֵּי ַי ֲעקֹב בָּׂ אּו ִּמן‪-‬הַ ָּׂש ֶדה‪ ,‬כְ ָּׂש ְמעָּׂ ם‪ ,‬וַ יִּ ְתעַ ְצבּו‬
‫הָּׂ אֲ נ ִָּּׂשים‪ ,‬וַ יִּ חַ ר לָּׂהֶ ם ְמאֹד‪ :‬כִּ י‪-‬נְבָּׂ לָּׂה עָּׂ ָּׂשה בְ יִּ ְש ָּׂראֵּ ל‪ ,‬לִּ ְשכַ ב אֶ ת‪-‬בַ ת‪ַ -‬י ֲעקֹב‪ ,‬וְ כֵּן‪ֹ ,‬לא יֵּעָּׂ ֶשה‪ .‬ח וַ יְ ַדבֵּ ר‬
‫חֲ מוֹר‪ִּ ,‬א ָּׂתם לֵּאמֹר‪ְ :‬שכֶם בְ נִּי‪ ,‬חָּׂ ְש ָּׂקה נַפְ ש ֹו בְ בִּ ְת ֶכם‪ְ --‬תנּו נָּׂא אֹתָּׂ ּה לוֹ‪ ,‬לְ ִּא ָּׂשה‪ .‬ט וְ ִּה ְתחַ ְתנּו‪ ,‬א ָֹּׂתנּו‪:‬‬
‫ּוסחָּׂ רּוהָּׂ ‪,‬‬
‫ָארץ‪ִּ ,‬ת ְהיֶה לִּ פְ נֵּי ֶכם‪ְ --‬שבּו ְ‬
‫בְ נֹתֵּ י ֶכם‪ִּ ,‬ת ְתנּו‪-‬לָּׂנּו‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬בְ נֹתֵּ ינּו‪ִּ ,‬ת ְקחּו ָּׂלכֶם‪ .‬י וְ ִּא ָּׂתנּו‪ֵּ ,‬ת ֵּשבּו; וְ הָּׂ ֶ‬
‫ֹאמרּו ֵּאלַי‪ ,‬אֶ ֵּתן‪ .‬יב‬
‫וְ הֵּ ָאחֲ זּו בָּׂ ּה‪ .‬יא וַ יֹאמֶ ר ְשכֶם אֶ ל‪ָ-‬אבִּ יהָּׂ וְ אֶ ל‪ַ-‬אחֶ יהָּׂ ‪ ,‬אֶ ְמצָּׂ א‪-‬חֵּ ן בְ עֵּ ינֵּי ֶכם; וַ אֲ ֶשר ת ְ‬
‫ּותנּו‪-‬לִּ י אֶ ת‪-‬הַ ַנע ֲָּׂר‪ ,‬לְ ִּא ָּׂשה‪ .‬יג וַ ַיעֲנּו בְ נֵּי‪-‬‬
‫ֹאמרּו אֵּ לָּׂי; ְ‬
‫הַ ְרבּו עָּׂ לַי ְמאֹד‪ ,‬מֹהַ ר ּומַ ָּׂתן‪ ,‬וְ אֶ ְתנָּׂה‪ ,‬כַאֲ שֶ ר ת ְ‬
‫ֹאמרּו‬
‫ַי ֲעקֹב אֶ ת‪ְ -‬שכֶם וְ אֶ ת‪-‬חֲ מוֹר ָאבִּ יו‪ ,‬בְ ִּמ ְרמָּׂ ה‪--‬וַ יְ ַדבֵּ רּו‪ :‬אֲ שֶ ר ִּטמֵּ א‪ ,‬אֵּ ת ִּדינָּׂה אֲ חֹתָּׂ ם‪ .‬יד וַ י ְ‬
‫אֲ לֵּיהֶ ם‪ֹ ,‬לא נּו ַכל ַלעֲשוֹת הַ ָּׂדבָּׂ ר הַ זֶ ה‪--‬לָּׂתֵּ ת אֶ ת‪-‬אֲ חֹתֵּ נּו‪ ,‬לְ ִּאיש אֲ ֶשר‪-‬ל ֹו עָּׂ ְרלָּׂה‪ :‬כִּ י‪-‬חֶ ְרפָּׂ ה ִּהוא‪ ,‬לָּׂנּו‪.‬‬
‫טו אַ ְך‪-‬בְ זֹאת‪ ,‬נֵּאוֹת ָּׂל ֶכם‪ִּ :‬אם ִּת ְהיּו ָּׂכמֹנּו‪ ,‬לְ ִּהמֹל ָּׂלכֶם כָּׂל‪-‬זָּׂ כָּׂר‪ .‬טז וְ נָּׂתַ נּו אֶ ת‪-‬בְ נֹתֵּ ינּו לָּׂכֶ ם‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬‬
‫בְ נֹתֵּ יכֶם נ ִַּקח‪-‬לָּׂנּו; וְ יָּׂשַ בְ נּו ִּא ְת ֶכם‪ ,‬וְ הָּׂ יִּ ינּו לְ עַ ם אֶ חָּׂ ד‪ .‬יז וְ ִּאם‪ֹ-‬לא ִּת ְש ְמעּו אֵּ לֵּינּו‪ ,‬לְ ִּהמוֹל‪--‬וְ ל ַָּׂק ְחנּו אֶ ת‪-‬‬
‫יטבּו ִּדבְ ֵּריהֶ ם‪ ,‬בְ עֵּ ינֵּי חֲ מוֹר‪ּ ,‬ובְ עֵּ ינֵּי‪ְ ,‬שכֶם בֶ ן‪-‬חֲ מוֹר‪ .‬יט וְ ֹלא‪-‬אֵּ חַ ר הַ נַעַ ר ַלעֲשוֹת‬
‫בִּ ֵּתנּו‪ ,‬וְ הָּׂ לָּׂכְ נּו‪ .‬יח וַ יִּ ְ‬
‫ירם;‬
‫ּוש ֶכם בְ נוֹ‪ ,‬אֶ ל‪ַ -‬שעַ ר עִּ ָּׂ‬
‫הַ ָּׂדבָּׂ ר‪ ,‬כִּ י חָּׂ פֵּ ץ בְ בַ ת‪ַ -‬י ֲעקֹב; וְ הּוא נִּכְ בָּׂ ד‪ִּ ,‬מכֹל בֵּ ית ָאבִּ יו‪ .‬כ וַ ָּׂיבֹא חֲ מוֹר ְ‬
‫ָארץ וְ יִּ ְסחֲ רּו אֹתָּׂ ּה‪,‬‬
‫ירם‪ ,‬לֵּאמֹר‪ .‬כא הָּׂ אֲ נ ִָּּׂשים הָּׂ אֵּ לֶה ְשל ִֵּּמים הֵּ ם ִּא ָּׂתנּו‪ ,‬וְ י ְֵּשבּו בָּׂ ֶ‬
‫וַ יְ ַדבְ רּו אֶ ל‪ַ-‬אנְשֵּ י עִּ ָּׂ‬
‫ָארץ ִּהנֵּה ַרחֲ בַ ת‪-‬י ַָּׂדיִּ ם‪ ,‬לִּ פְ נֵּיהֶ ם; אֶ ת‪-‬בְ נֹתָּׂ ם נִּ ַקח‪-‬לָּׂנּו לְ נ ִָּּׂשים‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬בְ נֹתֵּ ינּו ִּנ ֵּתן לָּׂהֶ ם‪ .‬כב אַ ְך‪-‬בְ זֹאת‬
‫וְ הָּׂ ֶ‬
‫ֵּיאֹתּו לָּׂנּו הָּׂ אֲ נ ִָּּׂשים‪ ,‬לָּׂשֶ בֶ ת ִּא ָּׂתנּו‪--‬לִּ ְהיוֹת‪ ,‬לְ עַ ם אֶ חָּׂ ד‪ :‬בְ ִּהמוֹל לָּׂנּו ָּׂכל‪-‬זָּׂ כָּׂר‪ ,‬כַאֲ ֶשר הֵּ ם ִּנמֹלִּ ים‪ .‬כג‬
‫ִּמ ְקנֵּהֶ ם וְ ִּק ְנ ָּׂינָּׂם וְ ָּׂכל‪-‬בְ הֶ ְמ ָּׂתם‪ ,‬הֲ לוֹא לָּׂנּו הֵּ ם; אַ ְך נֵּאוֹתָּׂ ה לָּׂהֶ ם‪ ,‬וְ י ְֵּשבּו ִּא ָּׂתנּו‪ .‬כד וַ יִּ ְש ְמעּו אֶ ל‪-‬חֲ מוֹר‬
‫ישי‬
‫וְ אֶ ל‪ְ -‬שכֶם בְ נוֹ‪ָּׂ ,‬כל‪-‬י ְֹצאֵּ י שַ עַ ר עִּ ירוֹ; וַ יִּ מֹלּו‪ָּׂ ,‬כל‪-‬זָּׂ כָּׂר‪--‬כָּׂל‪-‬י ְֹצאֵּ י‪ַ ,‬שעַ ר עִּ ירוֹ‪ .‬כה וַ יְ ִּהי בַ יוֹם הַ ְשלִּ ִּ‬
‫בִּ ְהיוֹתָּׂ ם כֹאֲ בִּ ים‪ ,‬וַ יִּ ְקחּו ְשנֵּי‪-‬בְ נֵּי‪ַ -‬י ֲעקֹב ִּש ְמעוֹן וְ לֵּוִּ י אֲ חֵּ י ִּדינָּׂה ִּאיש חַ ְרבוֹ‪ ,‬וַ ָּׂיבֹאּו עַ ל‪-‬הָּׂ עִּ יר‪ ,‬בֶ טַ ח;‬
‫וַ יַהַ ְרגּו‪ָּׂ ,‬כל‪-‬זָּׂ כָּׂר‪ .‬כו וְ אֶ ת‪-‬חֲ מוֹר וְ אֶ ת‪ְ -‬שכֶם בְ נוֹ‪ ,‬הָּׂ ְרגּו לְ פִּ י‪-‬חָּׂ ֶרב; וַ יִּ ְקחּו אֶ ת‪ִּ -‬דינָּׂה ִּמבֵּ ית ְש ֶכם‪ ,‬וַ יֵּצֵּ אּו‪.‬‬
‫כז בְ נֵּי ַי ֲעקֹב‪ ,‬בָּׂ אּו עַ ל‪-‬הַ חֲ לָּׂלִּ ים‪ ,‬וַ ָּׂיבֹזּו‪ ,‬הָּׂ עִּ יר‪--‬אֲ שֶ ר ִּט ְמאּו‪ ,‬אֲ חוֹתָּׂ ם‪ .‬כח אֶ ת‪-‬צֹאנָּׂם וְ אֶ ת‪-‬בְ ָּׂק ָּׂרם‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬‬
‫חֲ מ ֵֹּריהֶ ם‪ ,‬וְ אֵּ ת אֲ שֶ ר‪-‬בָּׂ עִּ יר וְ אֶ ת‪-‬אֲ שֶ ר בַ שָּׂ ֶדה‪ ,‬ל ָָּּׂׂקחּו‪ .‬כט וְ אֶ ת‪-‬כָּׂל‪-‬חֵּ ילָּׂם וְ ֶאת‪-‬כָּׂל‪-‬טַ פָּׂ ם וְ אֶ ת‪-‬נְ ֵּשיהֶ ם‪,‬‬
‫‪11‬‬
‫ישנִּ י בְ י ֵֹּשב‬
‫שָּׂ בּו וַ ָּׂיבֹזּו; וְ אֵּ ת‪ָּׂ ,‬כל‪-‬אֲ שֶ ר בַ בָּׂ יִּ ת‪ .‬ל וַ יֹאמֶ ר ַי ֲעקֹב אֶ ל‪ִּ -‬ש ְמעוֹן וְ ֶאל‪-‬לֵּוִּ י‪ֲ ,‬עכ ְַר ֶתם א ִֹּתי‪ ,‬לְ הַ ְב ִּא ֵּ‬
‫ֹאמרּו‪:‬‬
‫יתי‪ .‬לא וַ י ְ‬
‫ָארץ‪ ,‬בַ כְ ַנעֲנִּ י ּובַ פְ ִּרזִּ י; וַ אֲ נִּי‪ְ ,‬מתֵּ י ִּמ ְספָּׂ ר‪ ,‬וְ נֶאֶ ְספּו עָּׂ לַי וְ ִּהכּונִּי‪ ,‬וְ נ ְִּשמַ ְד ִּתי אֲ נִּ י ּובֵּ ִּ‬
‫הָּׂ ֶ‬
‫הַ כְ ז ֹונָּׂה‪ַ ,‬יעֲשֶ ה אֶ ת‪-‬אֲ חוֹתֵּ נּו‪{ .‬פ}‬
‫פרק לה'‬
‫ֹלהים אֶ ל‪ַ -‬י ֲעקֹב‪ ,‬קּום ֲעלֵּה בֵּ ית‪-‬אֵּ ל וְ שֶ ב‪-‬שָּׂ ם; וַ ע ֲֵּשה‪ָּׂ -‬שם ִּמזְ בֵּ חַ ‪--‬לָּׂאֵּ ל הַ נ ְִּראֶ ה אֵּ לֶיָך‪,‬‬
‫א וַ יֹאמֶ ר אֱ ִּ‬
‫ָאחיָך‪ .‬ב וַ יֹאמֶ ר ַי ֲעקֹב אֶ ל‪-‬בֵּ יתוֹ‪ ,‬וְ אֶ ל כָּׂל‪-‬אֲ ֶשר עִּ מוֹ‪ :‬הָּׂ ִּסרּו אֶ ת‪-‬אֱ ֹלהֵּ י הַ נֵּכָּׂ ר‪ ,‬אֲ ֶשר‬
‫בְ בָּׂ ְרחֲ ָך ִּמפְ נֵּי עֵּ ָּׂשו ִּ‬
‫בְ תֹכְ ֶכם‪ ,‬וְ ִּהטַ הֲ רּו‪ ,‬וְ הַ חֲ לִּ יפּו ִּש ְמֹלתֵּ יכֶם‪ .‬ג וְ נָּׂקּומָּׂ ה וְ ַנ ֲעלֶה‪ ,‬בֵּ ית‪-‬אֵּ ל; וְ אֶ ע ֱֶשה‪ָּׂ -‬שם ִּמזְ בֵּ חַ ‪ ,‬לָּׂאֵּ ל הָּׂ ֹענֶה‬
‫א ִֹּתי בְ יוֹם צָּׂ ָּׂר ִּתי‪ ,‬וַ יְ ִּהי עִּ מָּׂ ִּדי‪ ,‬בַ ֶד ֶרְך אֲ שֶ ר הָּׂ לָּׂכְ ִּתי‪ .‬ד וַ יִּ ְתנּו אֶ ל‪ַ -‬י ֲעקֹב‪ ,‬אֵּ ת כָּׂ ל‪-‬אֱ ֹלהֵּ י הַ נֵּכָּׂ ר אֲ ֶשר בְ י ָָּּׂׂדם‪,‬‬
‫וְ אֶ ת‪-‬הַ נְזָּׂ ִּמים‪ ,‬אֲ שֶ ר בְ ָאזְ נֵּיהֶ ם; וַ יִּ ְטמֹן אֹתָּׂ ם ַי ֲעקֹב‪ַ ,‬תחַ ת הָּׂ אֵּ לָּׂה אֲ ֶשר עִּ ם‪ְ -‬ש ֶכם‪ .‬ה וַ יִּ סָּׂ עּו; וַ יְ ִּהי ִּח ַתת‬
‫ֹלהים‪ ,‬עַ ל‪-‬הֶ עָּׂ ִּרים אֲ שֶ ר ְסבִּ יבוֹתֵּ יהֶ ם‪ ,‬וְ ֹלא ָּׂר ְדפּו‪ַ ,‬אחֲ ֵּרי בְ נֵּי ַי ֲעקֹב‪ .‬ו וַ ָּׂיבֹא ַי ֲעקֹב לּוזָּׂ ה‪ ,‬אֲ ֶשר בְ אֶ ֶרץ‬
‫אֱ ִּ‬
‫כְ נַעַ ן‪ִּ --‬הוא‪ ,‬בֵּ ית‪-‬אֵּ ל‪ :‬הּוא‪ ,‬וְ כָּׂל‪-‬הָּׂ עָּׂ ם אֲ שֶ ר‪-‬עִּ מוֹ‪ .‬ז וַ יִּ בֶ ן ָּׂשם‪ִּ ,‬מזְ בֵּ חַ ‪ ,‬וַ יִּ ְק ָּׂרא לַמָּׂ קוֹם‪ֵּ ,‬אל בֵּ ית‪-‬אֵּ ל‪ :‬כִּ י‬
‫ָאחיו‪ .‬ח וַ ָּׂתמָּׂ ת ְדב ָֹּׂרה מֵּ ינ ֶֶקת ִּרבְ ָּׂקה‪ ,‬וַ ִּת ָּׂקבֵּ ר ִּמ ַתחַ ת לְ בֵּ ית‪-‬אֵּ ל‬
‫ֹלהים‪ ,‬בְ בָּׂ ְרחוֹ‪ִּ ,‬מפְ נֵּי ִּ‬
‫שָּׂ ם‪ ,‬נִּגְ לּו אֵּ לָּׂיו הָּׂ אֱ ִּ‬
‫ֹלהים אֶ ל‪ַ -‬י ֲעקֹב עוֹד‪ ,‬בְ בֹא ֹו ִּמפַ ַדן אֲ ָּׂרם; וַ יְ בָּׂ ֶרְך‪,‬‬
‫ַתחַ ת הָּׂ אַ לוֹן; וַ יִּ ְק ָּׂרא ְשמוֹ‪ ,‬אַ לוֹן בָּׂ כּות‪ .‬ט וַ י ֵָּּׂרא אֱ ִּ‬
‫ֹלהים‪ִּ ,‬ש ְמָך ַי ֲעקֹב‪ֹ :‬לא‪-‬יִּ ָּׂק ֵּרא ִּש ְמָך עוֹד ַי ֲעקֹב‪ ,‬כִּ י ִּאם‪-‬יִּ ְש ָּׂראֵּ ל יִּ ְהיֶה ְשמֶ ָך‪ ,‬וַ יִּ ְק ָּׂרא‬
‫אֹתוֹ‪ .‬י וַ יֹאמֶ ר‪-‬ל ֹו אֱ ִּ‬
‫ּוקהַ ל גוֹיִּ ם‪ ,‬יִּ ְהיֶה ִּממֶ ךָּׂ;‬
‫ֹלהים אֲ נִּי אֵּ ל שַ ַדי‪ ,‬פְ ֵּרה ְּורבֵּ ה‪--‬גוֹי ְ‬
‫אֶ ת‪ְ -‬שמוֹ‪ ,‬יִּ ְש ָּׂראֵּ ל‪ .‬יא וַ יֹאמֶ ר ל ֹו אֱ ִּ‬
‫ָארץ‪ ,‬אֲ שֶ ר נָּׂתַ ִּתי לְ ַאבְ ָּׂרהָּׂ ם ּולְ יִּ ְצחָּׂ ק‪--‬לְ ָך אֶ ְת ֶננָּׂה; ּולְ זַ ְרעֲָך ַאחֲ ֶריָך‪,‬‬
‫ּומלָּׂכִּ ים‪ ,‬מֵּ חֲ לָּׂצֶ יָך יֵּצֵּ אּו‪ .‬יב וְ אֶ ת‪-‬הָּׂ ֶ‬
‫ְ‬
‫ֹלהים‪ ,‬בַ מָּׂ קוֹם‪ ,‬אֲ שֶ ר‪ִּ -‬דבֶ ר ִּאתוֹ‪ .‬יד וַ יַצֵּ ב ַי ֲעקֹב ַמצֵּ בָּׂ ה‪ ,‬בַ מָּׂ קוֹם‬
‫ָארץ‪ .‬יג וַ יַעַ ל מֵּ עָּׂ לָּׂיו‪ ,‬אֱ ִּ‬
‫אֶ ֵּתן אֶ ת‪-‬הָּׂ ֶ‬
‫אֲ שֶ ר‪ִּ -‬דבֶ ר ִּאת ֹו‪--‬מַ צֶ בֶ ת ָאבֶ ן; וַ יַסֵּ ְך עָּׂ לֶיהָּׂ נֶסֶ ְך‪ ,‬וַ יִּ צֹק עָּׂ לֶיהָּׂ ָּׂשמֶ ן‪ .‬טו וַ יִּ ְק ָּׂרא ַי ֲעקֹב אֶ ת‪ֵּ -‬שם הַ מָּׂ קוֹם‪,‬‬
‫ָארץ לָּׂבוֹא אֶ פְ ָּׂר ָּׂתה;‬
‫ֹלהים‪--‬בֵּ ית‪-‬אֵּ ל‪ .‬טז וַ יִּ ְסעּו ִּמבֵּ ית אֵּ ל‪ ,‬וַ יְ ִּהי‪-‬עוֹד כִּ בְ ַרת‪-‬הָּׂ ֶ‬
‫אֲ שֶ ר ִּדבֶ ר ִּאת ֹו שָּׂ ם אֱ ִּ‬
‫וַ ֵּתלֶד ָּׂרחֵּ ל‪ ,‬וַ ְת ַקש בְ לִּ ְד ָּׂתּה‪ .‬יז וַ יְ ִּהי בְ הַ ְקשֹתָּׂ ּה‪ ,‬בְ לִּ ְד ָּׂתּה; וַ תֹאמֶ ר לָּּׂה הַ ְמ ַיל ֶֶדת ַאל‪ִּ -‬ת ְיר ִּאי‪ ,‬כִּ י‪-‬גַם‪-‬זֶ ה לְָּׂך‬
‫בֵּ ן‪ .‬יח וַ יְ ִּהי בְ צֵּ את נַפְ שָּׂ ּה‪ ,‬כִּ י מֵּ תָּׂ ה‪ ,‬וַ ִּת ְק ָּׂרא ְשמוֹ‪ ,‬בֶ ן‪-‬אוֹנִּ י; וְ ָאבִּ יו‪ָּׂ ,‬ק ָּׂרא‪-‬ל ֹו בִּ נְ י ִָּּׂמין‪ .‬יט וַ ָּׂתמָּׂ ת‪ָּׂ ,‬רחֵּ ל;‬
‫וַ ִּת ָּׂקבֵּ ר בְ ֶד ֶרְך אֶ פְ ָּׂרתָּׂ ה‪ִּ ,‬הוא בֵּ ית לָּׂחֶ ם‪ .‬כ וַ יַצֵּ ב ַי ֲעקֹב מַ צֵּ בָּׂ ה‪ ,‬עַ ל‪ְ -‬קב ָֻּּׂרתָּׂ ּה‪ִּ --‬הוא מַ צֶ בֶ ת ְקב ַֻּרת‪ָּׂ -‬רחֵּ ל‪ ,‬עַ ד‪-‬‬
‫ָארץ הַ ִּהוא‪ ,‬וַ ֵּילְֶך‬
‫הַ יוֹם‪ .‬כא וַ יִּ סַ ע‪ ,‬יִּ ְש ָּׂראֵּ ל; וַ יֵּט ָאהֳ ֹלה‪ ,‬מֵּ הָּׂ לְ ָאה לְ ִּמגְ ַדל‪-‬עֵּ ֶדר‪ .‬כב וַ יְ ִּהי‪ ,‬בִּ ְשכֹן יִּ ְש ָּׂראֵּ ל בָּׂ ֶ‬
‫ְראּובֵּ ן וַ יִּ ְשכַב אֶ ת‪-‬בִּ לְ הָּׂ ה פִּ י ֶלגֶש ָאבִּ יו‪ ,‬וַ יִּ ְשמַ ע יִּ ְש ָּׂראֵּ ל; וַ יִּ ְהיּו בְ נֵּי‪ַ -‬י ֲעקֹב‪ְ ,‬שנֵּים עָּׂ ָּׂשר‪ .‬כג בְ נֵּי לֵָּאה‪ ,‬בְ כוֹר‬
‫יהּודה‪ ,‬וְ יִּ שָּׂ שכָּׂר ּוזְ בֻּלּון‪ .‬כד בְ נֵּי ָּׂרחֵּ ל‪ ,‬יוֹסֵּ ף ּובִּ ְני ִָּּׂמן‪ .‬כה ּובְ נֵּי בִּ לְ הָּׂ ה ִּשפְ חַ ת‬
‫ָּׂ‬
‫ַי ֲעקֹב ְראּובֵּ ן; וְ ִּש ְמעוֹן וְ לֵּוִּ י וִּ‬
‫ָּׂרחֵּ ל‪ָּׂ ,‬דן וְ נַפְ ָּׂתלִּ י‪ .‬כו ּובְ נֵּי זִּ לְ פָּׂ ה ִּשפְ חַ ת לֵָּאה‪ָּׂ ,‬גד וְ אָּׂ שֵּ ר; אֵּ לֶה בְ נֵּי ַי ֲעקֹב‪ ,‬אֲ ֶשר יֻּלַד‪-‬ל ֹו בְ פַ ַדן אֲ ָּׂרם‪ .‬כז‬
‫ַארבַ ע‪ִּ --‬הוא חֶ בְ רוֹן‪ ,‬אֲ ֶשר‪-‬גָּׂר‪ָּׂ -‬שם ַאבְ ָּׂרהָּׂ ם וְ יִּ ְצחָּׂ ק‪ .‬כח‬
‫וַ ָּׂיבֹא ַי ֲעקֹב אֶ ל‪-‬יִּ ְצחָּׂ ק ָאבִּ יו‪ ,‬מַ ְמ ֵּרא ִּק ְריַת הָּׂ ְ‬
‫‪12‬‬
‫ּושבַ ע י ִָּּׂמים;‬
‫מנִּים שָּׂ נָּׂה‪ .‬כט וַ יִּ גְ וַ ע יִּ ְצחָּׂ ק וַ יָּׂמָּׂ ת וַ יֵָּאסֶ ף אֶ ל‪-‬עַ מָּׂ יו‪ ,‬זָּׂ ֵּקן ְ‬
‫ּוש ֹ‬
‫וַ יִּ ְהיּו‪ ,‬יְ מֵּ י יִּ ְצחָּׂ ק‪ְ --‬מַאת שָּׂ נָּׂה‪ְ ,‬‬
‫וַ יִּ ְקבְ רּו אֹתוֹ‪ ,‬עֵּ שָּׂ ו וְ ַי ֲעקֹב בָּׂ נָּׂיו‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫בס"ד‬
‫פרק ב' – רחל אימנו‬
‫הסיפור המקראי‬
‫רחל‪ ,‬היא אחת מארבע האמהות של עם ישראל‪ .‬רעייתו העיקרית והאהובה של יעקב ואם יוסף‬
‫ובנימין‪ ,‬סיפורה מופיע בתורה בספר בראשית‪ ,‬פרקים כ"ט‪-‬ל"ה‪.‬‬
‫רחל הייתה רועה את צאן אביה‪ ,‬לבן הארמי‪ ,‬ובאחת מהפעמים שבה רעתה את הצאן פגשה את‬
‫יעקב אבינו שבאותו הזמן ברח מאחיו‪ ,‬עשו‪ .‬בסיפור המקראי מסופר כי יעקב עזר לרחל להשקות‬
‫את צאנה וזאת לאחר שהצליח בכוח על‪-‬אנושי להזיז אבן כבדה מפי הבאר‪ .‬לאחר מכן התנהלה‬
‫בין השניים שיחה בה הם גילו שהם קרובי משפחה‪ ,‬השניים התרגשו מאוד עד כדי כך שיעקב בכה‬
‫ואף נשק לה‪ .‬רחל סיפרה לאביה לבן על המפגש והוא הזמין את יעקב לשהות בביתו‪.‬‬
‫לאחר חודש שהייה בבית לבן‪ ,‬יעקב מבקש ממנו לשאת את רחל ביתו לאישה‪ .‬לבן מסכים לכך‬
‫בתנאי שיעקב יעבוד אצלו ברעיית צאנו במשך ‪ 7‬שנים‪ .‬בתום ‪ 7‬שנים התקיימה החתונה‪ ,‬נערך‬
‫משתה גדול והשמחה הייתה רבה‪ .‬אך בלי ידיעת יעקב טמן לו לבן מלכודת‪ ,‬הוא השקה אותו‬
‫לשוכרה ובלי ששם לב החליף את בתו הצעירה רחל בבתו הבכירה לאה‪ .‬הגמרא טוענת שרחל‪,‬‬
‫מתוך הקרבה עצומה‪ ,‬שיתפה פעולה עם אביה ואחותה ומסרה לה את ה"סימנים" אותם נתן לה‬
‫יעקב כדי לזהותה בוודאות‪.‬‬
‫כאשר יעקב התעורר בבוקר הוא גילה את כל אשר אירע‪ .‬הוא לא הבין כל כך מה שקרה והוא שאל‬
‫את לבן למה הוא רימה אותו‪ ,‬לבן הסביר לו שנהג בדרך זו משום שאצלם לא נהוג שהבת הצעירה‬
‫מתחתנת לפני הבת הבכירה‪ ,‬יעקב נדרש לעבוד ‪ 7‬שנים נוספות אשר לאחריהן ישא לאישה את‬
‫אהבת חייו‪ ,‬רחל‪ ,‬הוא הסכים ובאמת לאחר ‪ 7‬שנים נוספות הוא נשא אותה לאישה‪.‬‬
‫בסיפור המקראי מצוין בפירוש שיעקב אהב את רחל יותר מאשר אהב את לאה‪ ,‬ונראה כי בשל כך‬
‫זכתה לאה ללדת יותר ילדים "וַ י ְַרא יְ הוָּׂה כִּ י‪ְ -‬שנּוָאה לֵָּאה‪ ,‬וַיִּ פְ ַתח אֶ ת‪ַ -‬ר ְחמָּׂ ּה; וְ ָּׂרחֵּ ל‪ ,‬ע ֲָּׂק ָּׂרה"‬
‫(בראשית‪ ,‬כט'‪ ,‬לא')‪ .‬בעקבות כך נתנה רחל ליעקב את בלהה שפחתה כפילגש‪ ,‬כדי שתלד לה‬
‫ילדים ובכך היה לה נצר מיעקב‪ .‬בלהה יולדת את דן ונפתלי‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫לאחר שנים רבות של עקרות‪ ,‬ייאוש‪ ,‬ואף רצון להתאבד "הָּׂ בָּׂ ה‪-‬לִּ י בָּׂ נִּ ים‪ ,‬וְ ִּאם‪ַ-‬איִּ ן מֵּ תָּׂ ה ָאנֹכִּ י"‬
‫(בראשית ל'‪ ,‬א)‪ ,‬ענה ה' לתפילתה והיא זכתה ללדת את בנה הראשון יוסף‪ .‬השם יוסף מציין את‬
‫ֹלהים אֶ ת‪-‬חֶ ְרפָּׂ ִּתי‪.‬וַ ִּת ְק ָּׂרא‬
‫כבודה שהּושב ואת הציפייה לבן נוסף‪" :‬וַ ַתהַ ר‪ ,‬וַ ֵּתלֶד בֵּ ן; וַ תֹאמֶ ר‪ָ ,‬אסַ ף אֱ ִּ‬
‫אֶ ת‪ְ -‬שמ ֹו יוֹסֵּ ף‪ ,‬לֵּאמֹר‪ :‬יֹסֵּ ף ה' לִּ י בֵּ ן ַאחֵּ ר" (בראשית‪ ,‬ל'‪ ,‬כג'‪-‬כד')‪.‬‬
‫לאחר עשרים שנה בחרן מחליט יעקב לשוב לארץ כנען‪ .‬הוא ומשפחתו יוצאים בלילה וזאת כדי‬
‫שלבן לא ישים לב בחסרונם‪ .‬רחל מחליטה לגנוב לאביה את התרפים (פסלים ששימשו לחיזוי‬
‫העתיד‪ /‬סימלו את אבות המשפחה)‪ .‬הסיבה ללקיחת התרפים אינה ברורה יש אומרים כי היא‬
‫לקחה אותם כדי שאביה יפסיק לעבוד עבודה זרה ויש אומרים כי העברת התרפים מהחם לחתנו‬
‫משמעותה הייתה העברת זכויות מסוימות‪ .‬לבן רדף אחרי יעקב ומשפחתו והאשים את יעקב‬
‫בגנבת התרפים‪ .‬לבן ערך חיפוש בציוד‪ ,‬אך לא מצא את התרפים‪ .‬רחל מצדה התישבה על‬
‫התרפים כדי שלא ימצא אותם וכשאביה הגיע אליה היא התנצלה בפניו שהיא לא יכולה לקום‬
‫בגלל אורח נשים‪ .‬יעקב לא ידע כלל על מעשיה של רחל וקילל "עִּ ם אֲ שֶ ר ִּת ְמצָּׂ א אֶ ת‪-‬אֱ ֹלהֶ יָך‪ֹ ,‬לא‬
‫יִּ ְחיֶה" (בראשית לא'‪ ,‬לב')‪.‬‬
‫רחל מתה בדרך לאפרת בשעת לידת בנימין בנה השני‪ ,‬הפרשנים מסבירים כי קללת יעקב‬
‫שהתרחשה זמן לא רב לפני כן היא שגרמה למותה המוקדם‪ .‬בנשמת אפה האחרונה קראה רחל‬
‫לרך הנולד בן‪-‬אוני‪ ,‬אולם יעקב‪ ,‬בצערו‪ ,‬שינה את שמו לבנימין‪ .‬רחל נפטרה בי"א בחשוון והייתה‬
‫בת ‪ 63‬במותה‪ .‬רחל היא האם היחידה שלא קבורה במערת המכפלה‪ ,‬מקום קבורתה שנוי‬
‫במחלוקת‪ ,‬רוב הפרשנים טוענים כי היא קבורה בקבר רחל באזור בית לחם של היום‪ ,‬וחלק אחר‬
‫של הפרשנים טוען על פי אזכור מקום קברה בספרי הנביאים כי היא קבורה בנחלת שבט בנימין‬
‫שמצפון לירושלים‪ ,‬באזור בנימין של היום‪.‬‬
‫הנביא ירמיהו מייחס לרחל אמנו דרגת סמל לאומי כאם מרכזית‪ ,‬הפורשת כפיה על כל בני‬
‫רּורים – ָּׂרחֵּ ל‪ְ ,‬מבַ ָּׂכה עַ ל‪-‬בָּׂ נֶיהָּׂ ; מֵּ אֲ נָּׂה לְ ִּהנָּׂחֵּ ם‬
‫ישראל‪" :‬כֹה ָאמַ ר ה'‪ ,‬קוֹל בְ ָּׂרמָּׂ ה נ ְִּשמָּׂ ע ְנ ִּהי בְ כִּ י תַ ְמ ִּ‬
‫עַ ל‪-‬בָּׂ נֶיהָּׂ ‪ ,‬כִּ י אֵּ ינֶנּו" (ירמיהו ל"א‪ ,‬יד)‪ .‬סיפור האהבה הנדיר והמופלא של רחל ויעקב‪ ,‬כמיהתה‬
‫העזה של רחל לפרי בטן ומותה הטראגי הופכים את דמותה לדמות בעלת כוח ועוצמה‪ .‬בעקבות‬
‫כך הפך קברה למוקד משיכה לנשים עקרות‪ ,‬נשים המתקשות ללדת ונשים המבקשות למצוא את‬
‫בחיר לבן‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫בס"ד‬
‫דמותה של רחל במדרש‬
‫כפי שכבר ראינו דמותה של רחל היא דמות מורכבת ומעניינת‪ ,‬בשל כך היא מופיעה גם במדרשים‬
‫רבים המציגים את אופייה ואת אישיותה מזוויות שונות‪:‬‬
‫ רמאות אביה והקשר לארץ ישראל‬‫המדרש מספר שרחל ידעה על רמאות אביה‪ ,‬ואף על פי כן היא ויתרה לאחותה ונתנה לה את‬
‫הסימנים כדי שיעקב יחשוב שזו היא וכדי למנוע את בושת אחותה‪ .‬לאחר שנים רבות בעת יציאת‬
‫ישראל לגלות‪ ,‬הם עברו ליד קברה של רחל והיא מצידה הזכירה לאל את ויתורה לאחותה‪,‬‬
‫בעקבות כך הבטיח לה ה' שכמו שיצאו ישראל לגלות הם גם יחזרו לישראל‪ .‬בהקשר לכך מופיע‬
‫מדרש נוסף שמייחס כוונה לכך שיעקב קבר את רחל בדרך מישראל לגלות בשביל שתתפלל בעד‬
‫עם ישראל‪ ,‬מכאן אנו לומדים על כוחה ותפילתה החזקה של רחל‪.‬‬
‫יעקב נותן את ההסבר רק לעת פטירתו‪ ,‬כאשר הוא מבקש מיוסף‪ ,‬בנו מרחל‪ ,‬לשאת את גופתו‬
‫לקבורה במערת המכפלה‪ .‬יעקב המגלה חשיבות רבה לקבורה במערת המכפלה‪ ,‬חושש שיוסף‬
‫יתרעם על שלא קבר את רחל שם‪ ,‬והוא מסביר ליוסף שזו הייתה הוראה מהקב"ה‪" :‬דע לך שעל‬
‫פי הדיבור קברתיה שם‪ ,‬שתהא לעזרה לבניה‪ ".‬באותו מעמד ניבא יעקב על הגלות‪" :‬כשיגלה‬
‫אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים שנאמר‬
‫קול ברמה נשמע וגו'"‬
‫הקב"ה ציווה את יעקב לקבור את רחל בית לחם‪ ,‬כדי שתוכל לעזור לבניה הגולים‪ .‬רחל‪" ,‬עקרת‬
‫הבית"‪ ,‬מוכנה לעשות הכול כדי למען ילדיה‪ ,‬גם תמורת ויתור על טובתה העצמית‪ .‬זהו טבעה של‬
‫האם‪ ,‬אושרם של הילדים הוא אושרה האמיתי‪ .‬ולכן ברור שאם היו שואלים לדעתה‪ ,‬היא הייתה‬
‫מוותרת על הקבורה לצד בעלה‪ ,‬כדי שיוכלו בניה לבוא ולבכות לה בעברם בבית לחם‪ ,‬בצאתם‬
‫מהארץ בדרך לגלות‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫ בקשת רחל לבנים‬‫בסיפור המקראי מתוארת בקשתה של רחל מיעקב לבנים "הָּׂ בָּׂ ה‪-‬לִּ י בָּׂ נִּים‪ ,‬וְ ִּאם‪ַ-‬איִּ ן – מֵּ תָּׂ ה ָאנֹכִּ י"‪,‬‬
‫תגובתו של יעקב היתה כעס‪ ,‬טענתו היתה כי אין ביכולתו להביא לה בנים‪ ,‬אלא רק אלוקים הוא‬
‫זה שיכול לעזור‪ .‬המדרש מספר שנולדו לה בנים כיוון שבקשה אותם מהאל‪.‬‬
‫ צניעות ושתיקה‬‫מתן הסימנים של רחל לאחותה מלמד אותנו על צניעותה‪ ,‬צניעות זו מופיעה גם אצל שאול המלך‬
‫שהיה מצאצאיה של רחל‪ .‬השתיקה שבה בחרה עברה לבנימין בנה‪ ,‬שידע על מכירת יוסף ושתק‪,‬‬
‫ולאסתר המלכה שלא גילתה את מוצאה היהודי‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫בס"ד‬
‫הקשרים תרבותיים לדמותה של רחל‬
‫‪-‬ברכת הזקנים‬
‫ֹאמרּו ָּׂכל‪-‬הָּׂ עָּׂ ם אֲ שֶ ר‪-‬בַ שַ עַ ר‪,‬‬
‫במעמד החתונה של בועז לרות אומרים הזקנים הסובבים אותו ‪" :‬וַ י ְ‬
‫וְ הַ זְ ֵּקנִּ ים עֵּ ִּדים; יִּ ֵּתן יְ הוָּׂ ה אֶ ת‪-‬הָּׂ ִּאשָּׂ ה הַ בָּׂ ָאה אֶ ל‪-‬בֵּ יתֶ ָך‪ ,‬כְ ָּׂרחֵּ ל ּוכְ לֵָּאה אֲ שֶ ר בָּׂ נּו ְש ֵּתיהֶ ם אֶ ת‪-‬בֵּ ית‬
‫ּוק ָּׂרא‪-‬שֵּ ם בְ בֵּ ית לָּׂחֶ ם" ( רות פרק ד‪ ,‬י"א )‪.‬‬
‫יִּ ְש ָּׂראֵּ ל‪ ,‬וַ עֲשֵּ ה‪-‬חַ יִּל בְ אֶ פְ ָּׂרתָּׂ ה‪ְ ,‬‬
‫ניתן ללמוד מכך שגם לאח מספר רב של שנים עדין זוכרים את רחל ולומדים עליה‪ ,‬ואף בחתונה‬
‫מברכים את הכלה שתזכה להיות צדקנית כמו רחל‪.‬‬
‫‪ -‬ברכת הבנות‬
‫נוסח הברכה‪" :‬ישימך ה' כשרה‪ ,‬רבקה‪ ,‬רחל ולאה‪ ,‬יברכך ה' וישמרך‪ ,‬יאר ה' פניו אליך ויחונך‪,‬‬
‫ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום "‪.‬‬
‫ככל הנראה ברכה זו הושפעה מנוסח ברכת הזקנים לבועז כפי שהזכרנו למעלה‪ .‬ברכת הבנות היא‬
‫ברכה אותה נוהגים ההורים לברך את בנותיהם בערב שבת לפני הארוחה‪ .‬ברכה זו נבחרה כיוון‬
‫שכל ההורים רוצים שבנותיהם יהיו כאמהות האומה‪ .‬בנוסף אמהות האומה הן הדוגמא הכי‬
‫טובה להתנהגות טובה בחיי הנישואים למרות הקשיים הרבים שכל אחת מהן עברה‪ .‬לכן כל‬
‫ההורים מייחלים שגם בנותיהן ילמדו מהן וימשיכו את דרכן‪.‬‬
‫ "ברחל בתך הקטנה "‬‫רש"י מפרש את דבריו של יעקב ללבן‪" ,‬ברחל בתך הקטנה"‪ ,‬כך‪:‬‬
‫כל הסימנים הללו למה? לפי שיודע בו שהוא רמאי‪ ,‬אמר לו‪" :‬אעבדך ברחל"‪ .‬ושמא תאמר‪ :‬רחל‬
‫אחרת מן השוק? תלמוד לומר" ‪:‬בתך"‪ .‬ושמא תאמר‪ :‬אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל?‬
‫תלמוד לומר‪" :‬הקטנה"‪ .‬ואף על פי כן לא הועיל לו‪ ,‬שהרי רימהו‪ .‬מכאן נובע הביטוי "ברחל בתך‬
‫הקטנה" בימינו‪ ,‬שמשמעותו פירוט מדוקדק שאינו מותיר מקום לספק!‬
‫‪18‬‬
‫בס"ד‬
‫תמונות‬
‫יעקב רועה את צאנו של לבן ופוגש ברחל‪.‬‬
‫קבר רחל‬
‫‪19‬‬
‫בס"ד‬
‫רחל בשירה‬
‫ בחרתי‬.‫שירים רבים נכתבו על רחל ועל תקופתה על ידי משוררים שונים מנקודות מבט שונות‬
‫ בנוסף מאוד התחברתי‬.‫בשיר הנ"ל כיוון שהשיר מספר את סיפורה בקצרה ומראה את כוחה הרב‬
.‫ למילים ולביצוע‬,‫ללחן‬
‫ יעקב שוואקי‬-‫מאמא רחל‬
''With the rising sun,
on her wedding day,
she raised her eyes, to the heavens,
and she thanked Hashem, for the man of truth,
with whom she would build a nation.
But with nightfall came,
Destiny betrayed,
The veil concealing another,
Yet a sisters shame, not her shattered dreams,
Took hold of her heart, and her senses.
Chorus: Mama Rochel, cry for us again,
Wont you shed a tear for your dear children,
If you raise your sweet voice now as then, the day will come,
Mama Rochel cry for us again,
Wont you shed a tear for your dear children
Bizechuseich Veshovu Vanin Ligvulom.
21
In a roadside grave,
she was laid to rest,
in solitude forever,
but her voice gave hope, to the broken hearts,
of her daughters and sons, bound for exile.
When her plaintive cry,
gained devine consent,
a challenge to her maker,
Can the mercy of, mere flesh and blood,
Run deeper then yours, our creator.
Chorus: Mama Rochel cry...
Now your voice is still,
as you heed the call,
Of M'ni Koleich Mibechi,
It's our father's will, he who made us all,
and dare we ask of you, to defy him.
Yet a frightened child,
Numb from pain and grief,
Remains forlorn and uncertain,
clinging to the faith, that it can be heard,
as it cries out to its mother...
21
‫מאמע‪,‬מאמע‪ ,‬וויין נאכאמאל‪,‬‬
‫טיירען זולסטו גייסן א זאל‪,‬‬
‫בעטען פיין באסערפער אין הימל‪ ,‬בקול רם‪.‬‬
‫מאמע‪ ,‬מאמע‪ ,‬וויין נאכאמל‪,‬‬
‫טיירען זולסטו גייסן א זאל‪,‬‬
‫בזכותך‪-‬ושבו בנים לגבולם‪.‬‬
‫רחל אימנו שאי קולך‪,‬‬
‫שוב שפכי כמים דמעתך‪,‬‬
‫בכי נא על בנים אשר גלו ועל סבלם‪.‬‬
‫רחל אימנו שאי קולך‪,‬‬
‫שוב שפכי דמעה לפני קונך‪,‬‬
‫בזכותך ושבו בנים לגבולם‪.‬‬
‫''‪Chorus: Mama Rochel cry...‬‬
‫מאמא רחל יעקב שוואקי תרגום‪:‬‬
‫עם השמש העולה‬
‫ביום חתונתה‬
‫היא הרימה את עיניה אל השמיים‬
‫והיא הודתה לה' שכן הוא איש של אמת‬
‫עם מי היא הייתה בשביל לבנות אומה‬
‫אבל עם רדת הלילה הגיע‬
‫הגורל בגד‬
‫הצעיף מסתיר אחרת‬
‫אך עם בושת אחיותיה לא התנפצו חלומותיה‬
‫אחזה את ליבה וחושיה‬
‫‪22‬‬
‫פזמון‪ :‬אמא רחל‪ ,‬תבכי בעבורנו שוב‬
‫ותזילי דמעה‪ ,‬עבור ילדייך היקרים‬
‫אם את מרימה את קולך המתוק עכשיו כמו אז היום יבוא‬
‫אמא רחל‪ ,‬תבכי בעבורנו שוב‬
‫כמו שאת רגילה להזיל דמעה בעבור ילדייך היקרים‬
‫בזכותך‪ -‬ושבו בנים לגבולם‬
‫בקבר בצד הדרך‬
‫היא הובאה למנוחות‬
‫בבדידות לנצח‬
‫אך קולה הפיח תקווה בלבבות השבורים‬
‫של בנותיה ובניה‪ -‬בדרכם לגלות‬
‫כשעגמומיותה זעקה‬
‫השיגה הסכמה‬
‫אתגר לבוראה‬
‫רחמי עלינו‪ ,‬רק בשר ודם‬
‫הפעילי את קולך העמוק לבוראנו‬
‫פזמון‪ :‬אמא רחל‪ ,‬תבכי‪...‬‬
‫עכשיו קולך נשאר‬
‫כשאת מחכה להיענות לקריאה‬
‫של מנעי קולך מבכי‬
‫זה אבא שלנו‪ ,‬הוא שיצר את כולנו‬
‫ואנו מבקשים מכם להמרות את פיו‪.‬‬
‫כמו ילד מפוחד‬
‫מכאב וצער‬
‫‪23‬‬
‫נותר אבוד ולא בטוח‬
‫נאחזים באמונה כי היא יכולה להשמע‬
‫כפי שהוא זועק לאמאו‬
‫פזמון‪( :‬אידיש)‬
‫אמא אמא תבכי שוב‬
‫כי את הולכת לחגוג את בואו‬
‫כשתקראי להשם בקול רם‬
‫אמא אמא תבכי שוב‬
‫בשביל בניך היקרים‬
‫בזכותך‪ -‬ושבו בנים לגבולם‪.‬‬
‫פזמון‪( :‬עברית)‬
‫רחל אימנו שאי קולך‬
‫שוב שפכי כמים דמעתך‬
‫בכי נא על בנים אשר גלו ועל סבלם‬
‫רחל אימנו שאי קולך‬
‫שוב שפכי דמעה לפני קונך‬
‫בזכותך ושבו בנים לגבולם‪.‬‬
‫פזמון‪ :‬אמא רחל תבכי‪...‬‬
‫הסבר‪ :‬השיר מתאר בקצרה את סיפורה של רחל אמנו‪ .‬בנוסף השיר מראה את כוחה הרב ואת‬
‫העוצמה הרבה שיש לרחל לגרום לה' להקשיב לתפילותיהם של עם ישראל בעיקר בזמן הגלות‪.‬‬
‫בשיר אנו רואים את בקשת העם שרחל תזעק ותתפלל בעבורם‪ ,‬ובזכותה ישובו בנים לגבולם‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫בס"ד‬
‫פרק ג'‪ -‬לאה אימנו‬
‫לאה היא אחת מארבע האמהות של עם ישראל‪ ,‬אחותה הבכורה של רחל ואשתו של יעקב אבינו‪.‬‬
‫סיפורה מופיע בספר בראשית בפרקים כ"ט ול'‪.‬‬
‫סיפורה מתחיל כאשר לבן אביה מחליף את אחותה רחל בה ובמקום להשיא את רחל ליעקב הוא‬
‫משיא אותה ליעקב וזאת בתואנה שאצלם במשפחה אין נוהגים שהבת הצעירה מתחתנת לפני‬
‫הבכירה‪ .‬לאה מצידה משתפת פעולה עם אביה‪ ,‬יש הטוענים שעשתה זאת כיוון שלא רצתה‬
‫להתחתן עם עשו‪ -‬אח יעקב‪ ,‬שגם הוא היה בכור‪ ,‬מדרך פעולתה של לאה אנו למדים כי המטרה‬
‫הייתה מאוד חשובה לה אפילו יותר מהדרך‪ ,‬תכונה זו אנו מוצאים אצל ילדיה בעיקר אצל יהודה‪.‬‬
‫לאה נישאה ליעקב וילדה לו ששה בנים ובת אחת‪ :‬ראובן‪ ,‬שמעון‪ ,‬לוי‪ ,‬יהודה‪ ,‬יששכר‪ ,‬זבולון‬
‫ודינה‪ ,‬בנוסף נולדו ליעקב עוד שני בנים גד ואשר מזלפה שהייתה שפחתה של לאה‪ .‬על אף הלידות‬
‫הרבות בסיפור המקראי מתואר כי לאה הייתה דווקא האישה השנואה מבין השתים וכי יעקב‬
‫אהב את רחל יותר ממנה‪( ,‬אלו המלמדים זכות על יעקב טוענים כי שנאה זו לא הייתה אמיתית‬
‫אלא רק יחסית לרחל)‪.‬‬
‫בסיפור רואים שלאחר כל לידה לאה מקווה שאולי הפעם יעקב יאהב אותה יותר‪ ,‬בשמות‬
‫שמעניקה לילדיה מתואר מחד צערה על יחסו של יעקב אליה ומאידך את שמחתה על הולדתם‪.‬‬
‫העדפת יעקב את רחל ובניה על פני לאה ובניה‪ ,‬באה לידי ביטוי בעיקר בהפלייתו של יוסף על שאר‬
‫אחיו‪ ,‬שגרמה לקנאה גדולה ובסופו של דבר למכירתו של יוסף לעבד‪.‬‬
‫מותה של לאה לא מוזכר בתורה‪ ,‬לפני מותו ביקש יעקב להיקבר במערת המכפלה אשר בה‬
‫קבורים אבותיו‪ .‬באופן כמעט ולא מובן מבקש יעקב בסוף ימיו להיקבר עם לאה ולא עם רחל‪,‬‬
‫וזאת אולי בשל החשיבות שייחס לה סוף סוף בסוף ימיו‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫בס"ד‬
‫לאה במדרש‬
‫ עיני לאה הרכות‬‫"ועיני לאה רכות" (בראשית‪ ,‬כ"ט‪ ,‬י"ז)‪ ,‬הסיפור המקראי מתאר לנו שעיניה לאה היו רכות לעומת‬
‫יופייה של רחל אחותה‪ .‬המדרש מספר שעיני לאה היו רכות כיוון שהייתה בוכה הרבה וזאת בגלל‬
‫שהייתה אמורה להתחתן עם עשו‪ ,‬אלוקים שמע את בכייה ובסוף היא התחתנה עם יעקב‪.‬‬
‫ פרשת הדודאים‬‫בעקבות פרשת הדודאים‪ ,‬בה לכאורה לקחה לאה מראובן בנה את הדודאים (צמח שמיוחסת לו‬
‫היכולת לשיפור פריון) כדי לקנות את יחסיה עם יעקב‪ ,‬חלק מהמדרשים מיחסים לה על כך‬
‫תכונות של "יצאנית" כיוון שיצאה לקראת יעקב וקראה לו לבוא אליה‪ .‬ואילו מדרשים אחרים‬
‫משבחים אותה על כך ומפרשים את יציאתה של לאה לכיוון חיובי יותר‪ .‬מדרשים אלו מדגישים‬
‫את כוח השכנוע של לאה ואת רצונה לצאת אל מפגשים לא נעימים מתוך הביטחון במטרתם‬
‫הצודקת‪ ,‬תכונה זו ניתן לראות גם אצל דינה ביתה שיצאה להיפגש עם בנות שכם ולהשיבן למוטב‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫בס"ד‬
‫תמונות‬
‫ציון לאה במערת המכפלה‬
‫קבר לאה‬
‫‪27‬‬
‫בס"ד‬
‫לאה בשירה‬
‫שירים רבים נכתבו על לאה ועל תקופתה על ידי משוררים שונים מנקודות מבט שונות‪ .‬בחרתי‬
‫בשיר זה כיוון שהוא מספר את הסיפור מנקודת מבטו של יעקב‪ .‬בנוסף אהבתי את המילים והלחן‪.‬‬
‫אני אוהב אותך לאה ‪ /‬צביקה פיק‬
‫את אותו הבוקר לא אשכח‬
‫כשטמנת ראשך בתוך הכר‬
‫אור השמש על האוהל נח‬
‫וראשי הלום שיכר‪.‬‬
‫כשלחשתי באוזנך את שמה‬
‫את ידי אספת ביד קרה‬
‫ודמעה אחת חמה‬
‫אל כפות ידי נשרה‪.‬‬
‫הנה ימים רבים חלפו‬
‫ושתי ידי עייפו‬
‫ועינייך מה יפו‬
‫כעיני רחל‪.‬‬
‫אני אוהב אותך לאה‬
‫אוהב אותך גאה‬
‫אם אשכח אותך לאה‬
‫שמי לא ישראל‪.‬‬
‫אל ימר ליבך על אחותך‬
‫הן בנייך לצידך יושבים‬
‫אל תפני אישה את מבטך‬
‫כל חלומותיי קרובים‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫מה בקשתך אמרי לאה‬
‫שבע השנים חלפו מזמן‬
‫ונותרה רק עוד שעה‬
‫טרם ייסגר הגן‪.‬‬
‫הנה ימים רבים חלפו‪...‬‬
‫הסבר‪ :‬השיר נכתב מנקודת מבטו של יעקב‪ .‬יעקב רואה את מצבה האמיתי של לאה‪ ,‬ולכן מנסה‬
‫לפצות את לאה להעניק לה מאהבתו "ועינייך מה יפו כעיני רחל \ אני אוהב אותך לאה \ אוהב‬
‫אותך גאה \ אם אשכח אותך לאה \ שמי לא ישראל"‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫פרק ד' תחרות ושותפות‬
‫‪29‬‬
‫רחל ולאה היו שתי אחיות‪ ,‬שתיהן היו נשואות ליעקב אבינו ושתיהן נחשבות לאמהות של עם‬
‫ישראל‪ .‬אמנם לרחל ולאה יש המון במשותף אך הן היו מאוד שונות אחת מהשנייה‪ .‬לכל אחת‬
‫היה עולם פנימי אחר וכל אחת יצגה גישה אחרת‪ .‬בין רחל ולאה היו יחסי תחרות ושותפות‪.‬‬
‫יחסי תחרות‬
‫* התחרות המרכזית שעולה מתוך הסיפור המקראי של רחל ולאה היא התחרות על לבו של יעקב‪.‬‬
‫במהלך הסיפור אנו רואים כמה כל אחת מהאמהות רצתה לזכות בתשומת לבו ובאהדתו של‬
‫יעקב‪ .‬לרחל אמנו היה יתרון על פני אחותה כיוון שיעקב אהב אותה ורצה להתחתן אתה‪,‬וגם היא‬
‫מאוד אהבה אותו‪ ,‬ניתן לראות שהקשר ביניהם היה הדדי‪ .‬למרות זאת היא לא הייתה אשתו‬
‫הראשונה אלא לאה‪ ,‬שהייתה גם הראשונה ללדת לו ילדים ואמם של רוב ילדיו‪.‬‬
‫בין לאה לבין רחל הייתה תחרות על לבו של יעקב שהתבטאה בין השאר ברצון ללדת ילדים‪,‬‬
‫כל אחת מהן רצתה ילדים ומשפחה‪ .‬אך לאה זכתה במהרה לילדים‪ ,‬ורחל לעומתה הייתה עקרה‪.‬‬
‫מעניין לראות כמה ערגה הייתה מצד לאה לקבל תשומת לב מיעקב‪ ,‬את זאת ניתן לראות דרך‬
‫השמות שנתנה לילדיה‪:‬‬
‫ָאמ ָּׂרה‪ ,‬כִּ י‪ָּׂ -‬רָאה יְ הוָּׂה בְ עָּׂ נְיִּ י‪--‬כִּ י עַ ָּׂתה‪ ,‬יֶאֱ הָּׂ בַ נִּי‬
‫ "וַ ַתהַ ר לֵָּאה וַ ֵּת ֶלד בֵּ ן‪ ,‬וַ ִּת ְק ָּׂרא ְשמ ֹו ְראּובֵּ ן‪ :‬כִּ י ְ‬‫ישי" (בראשית‪ ,‬כט'‪,‬לב')‬
‫ִּא ִּ‬
‫ "וַ ַתהַ ר עוֹד‪ ,‬וַ ֵּתלֶד בֵּ ן‪ ,‬וַ תֹאמֶ ר כִּ י‪-‬שָּׂ מַ ע יְ הוָּׂ ה כִּ י‪ְ -‬שנּוָאה ָאנֹכִּ י‪ ,‬וַ יִּ ֶתן‪-‬לִּ י גַם‪-‬אֶ ת‪-‬זֶ ה; וַ ִּת ְק ָּׂרא ְשמוֹ‪,‬‬‫ִּש ְמעוֹן" (בראשית כט'‪ ,‬לג')‬
‫‪-‬‬
‫ישי אֵּ לַי‪ ,‬כִּ י‪ָּׂ -‬יל ְַד ִּתי ל ֹו ְשֹלשָּׂ ה בָּׂ נִּים; עַ ל‪-‬כֵּן ָּׂק ָּׂרא‪-‬‬
‫ " וַ ַתהַ ר עוֹד‪ ,‬וַ ֵּתלֶד בֵּ ן‪ ,‬וַ תֹאמֶ ר עַ ָּׂתה הַ פַ עַ ם יִּ לָּׂוֶ ה ִּא ִּ‬‫‪-‬‬
‫ְשמוֹ‪ ,‬לֵּוִּ י" (בראשית כט'‪ ,‬לד')‬
‫הּודה; וַ ַת ֲעמֹד‪ִּ ,‬מל ֶֶדת‪.‬‬
‫ "וַ ַתהַ ר עוֹד וַ ֵּתלֶד בֵּ ן‪ ,‬וַ תֹאמֶ ר הַ פַ עַ ם או ֶֹדה אֶ ת‪-‬יְ הוָּׂ ה‪--‬עַ ל‪-‬כֵּן ָּׂק ְרָאה ְשמוֹ‪ ,‬יְ ָּׂ‬‫(בראשית‪ ,‬כט'‪ ,‬לה')‬
‫בהמשך ילדה לאה ילדים נוספים וגם שם ניתן לראות את הרצון של לאה לקבל אהבה מיעקב‪:‬‬
‫ֹלהים ְשכָּׂ ִּרי‪ ,‬אֲ שֶ ר‪-‬‬
‫ישי‪ .‬וַ תֹאמֶ ר לֵָּאה‪ ,‬נָּׂתַ ן אֱ ִּ‬
‫ֹלהים‪ ,‬אֶ ל‪-‬לֵָּאה; וַ ַתהַ ר וַ ֵּתלֶד לְ ַי ֲעקֹב‪ ,‬בֵּ ן חֲ ִּמ ִּ‬
‫ וַיִּ ְשמַ ע אֱ ִּ‬‫ישי; וַ ִּת ְק ָּׂרא ְשמוֹ‪ ,‬יִּ שָּׂ שכָּׂר‪( .‬בראשית‪ ,‬ל'‪ ,‬יז'‪ -‬יח')‬
‫נָּׂתַ ִּתי ִּשפְ חָּׂ ִּתי‪ ,‬לְ ִּא ִּ‬
‫בס"ד‬
‫‪31‬‬
‫ֹלהים א ִֹּתי זֵּ בֶ ד טוֹב‪--‬הַ פַ עַ ם יִּ זְ בְ ֵּלנִּי‬
‫ "וַ ַתהַ ר עוֹד ֵּלָאה‪ ,‬וַ ֵּתלֶד בֵּ ן‪ִּ -‬ש ִּשי לְ ַי ֲעקֹב‪ .‬וַ תֹאמֶ ר לֵָּאה‪ ,‬זְ בָּׂ ַדנִּי אֱ ִּ‬‫ישי‪ ,‬כִּ י‪ָּׂ -‬יל ְַד ִּתי ל ֹו ִּששָּׂ ה בָּׂ נִּ ים; וַ ִּת ְק ָּׂרא אֶ ת‪ְ -‬שמוֹ‪ ,‬זְ בֻּלּון"‪( .‬בראשית‪ ,‬ל'‪ ,‬יט‪ -‬כ')‬
‫ִּא ִּ‬
‫מפסוקים אלו עולה כי כל פעם שלאה יולדת היא חושבת שאולי עכשיו יעקב יאהב אותה יותר‪ .‬גם‬
‫בסיפור דודאי ראובן ניתן לראות את יחסי הקנאה והתחרות בין השתיים‪" :‬וַ ֵּילְֶך ְראּובֵּ ן בִּ ימֵּ י‬
‫דּוד ִּאים בַ שָּׂ ֶדה‪ ,‬וַ יָּׂבֵּ א אֹתָּׂ ם‪ ,‬אֶ ל‪-‬לֵָּאה ִּאמוֹ; וַ תֹאמֶ ר ָּׂרחֵּ ל‪ ,‬אֶ ל‪-‬לֵָּאה‪ְ ,‬תנִּי‪ָּׂ -‬נא לִּ י‪,‬‬
‫ְקצִּ יר‪ִּ -‬ח ִּטים‪ ,‬וַיִּ ְמצָּׂ א ָּׂ‬
‫דּודאֵּ י בְ נִּ י; וַ תֹאמֶ ר ָּׂרחֵּ ל‪ָּׂ ,‬לכֵּן‬
‫ישי‪ ,‬וְ ל ַָּׂקחַ ת‪ ,‬גַם אֶ ת‪ָּׂ -‬‬
‫דּודאֵּ י בְ נְֵּך‪ .‬וַ תֹאמֶ ר לָּּׂה‪ ,‬הַ ְמעַ ט ַק ְח ֵּתְך אֶ ת‪ִּ -‬א ִּ‬
‫ִּמ ָּׂ‬
‫דּודאֵּ י בְ נְֵּך‪( .‬בראשית ל'‪ ,‬יד'‪ -‬טו')‪.‬‬
‫יִּ ְשכַב עִּ מָּׂ ְך הַ לַיְ לָּׂה‪ַ ,‬תחַ ת‪ָּׂ ,‬‬
‫צמח הדודאים היה ידוע כצמח בעל סגולה לפריון‪ .‬בסיפור‪ ,‬ראובן מביא לאמו דודאים שמצא‬
‫בשדה‪ ,‬יש הטוענים שראובן מצא את הדודאים בכוונה תחילה כדי להביאם לאמו שעצרה מלדת‪.‬‬
‫רחל שמעה על כך ובקשה מלאה את הדודאים‪ ,‬וכך לאה ענתה לה ‪":‬המעט קחתך את אישי‬
‫ולקחת גם את דודאי בני?" כלומר לא מספיק שלקחת את לבו של בעלי את גם רוצה לקחת לי‬
‫את הדודאים שיש בהם סגולה לפריון‪ ,‬זוהי זעקת קנאה ונקמה כאחת‪ .‬לאה התקנאה ברחל על‬
‫אהבתו של יעקב ואילו רחל התקנאה בלאה על אשר התברכה בבנים‪.‬‬
‫* גם מסיפור השפחות ניתן לראות את הקנאה והתחרות בין רחל ללאה‪ .‬לכל אחת מהן הייתה‬
‫שפחה‪ ,‬שפחתה של רחל הייתה בלהה ושפחתה של לאה הייתה זלפה‪ .‬אחרי זמן מה כשרחל נואשה‬
‫מניסיונות להרות היא נתנה ליעקב את שפחתה בלהה כדי שתלד לו ילדים ובכך יהיה לה סוג של‬
‫המשכיות‪ .‬כשראתה לאה שרחל נתנה ליעקב את שפחתה אף היא נתנה לו את זלפה‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫‪31‬‬
‫יחסי שותפות‬
‫עד עכשיו ראינו כי עיקר היחסים בין רחל ללאה היו בנויים על יחסי קנאה ותחרות‪ ,‬אך ניתן‬
‫לראות שקיים גם יחס של שותפות ביניהן‪.‬‬
‫המדרש מספר כי בשעה שבה חרב ירושלים באו אבות האומה לפני הקב"ה לבקש רחמים על העם‪.‬‬
‫המדרש מספר על אברהם ועל יצחק‪ ,‬על יעקב ועל משה‪ ,‬אשר כל אחד בא בבכייה ובתחנונים לפני‬
‫הקב"ה‪ .‬אברהם ויצחק מספרים על מסירותם לשם ה' במעשה העקידה‪ .‬יעקב ומשה מספרים על‬
‫מסירותם לגידולו ולקיומו של העם‪ ,‬אך בקשתם נדחית על הסף‪ .‬אין בכל זכויותיהם כדי לכפר על‬
‫חטאו של העם ולהביא לגאולתו‪ .‬ואז מספר המדרש‪:‬‬
‫"באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה‪ ,‬ואמרה‪ :‬ריבונו של עולם! גלוי לפניך שיעקב עבדך‬
‫אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים‪ .‬וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי‬
‫לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי‪ .‬והוקשה עלי הדבר עד מאד‪ ,‬כי נודעה לי העצה‪,‬‬
‫והודעתי לבעלי‪ ,‬ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני‪ .‬ולאחר כן‬
‫ניחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה; ולערב חלפו (=החליפו)‬
‫אחותי לבעלי בשבילי‪ ,‬ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל;‬
‫ולא עוד‪ ,‬אלא שנכנסתי תחת המיטה שהיה שוכב עם אחותי‪ ,‬והיה מדבר עמה‪ ,‬והיא שותקת‪ ,‬ואני‬
‫משיבתו על כל דבר ודבר‪ ,‬כדי שלא יכיר לקול אחותי; וגמלתי חסד עמה‪ ,‬ולא קינאתי בה ולא‬
‫הוצאתיה לחרפה"‪.‬‬
‫לאחר שרחל מספרת את סיפורה המזעזע‪ ,‬היא פונה אל הקב"ה בתביעה שלא קל להבינה‪" :‬ומה‬
‫אני – שאני בשר ודם‪ ,‬עפר ואפר – לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה; ואתה מלך‬
‫חי וקיים‪ ,‬רחמן‪ ,‬מפני מה קינאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש‪ ,‬והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו‬
‫אויבים בם כרצונם?"‪ .‬ואכן‪" ,‬מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר‪ :‬בשבילך‪ ,‬רחל‪ ,‬אני‬
‫מחזיר את ישראל למקומן"‪.‬‬
‫בשעת מצוקתה הגדולה של לאה ביצעה רחל את מעשה ההקרבה העצמית הנשגב מכול בכך‬
‫שוויתרה על בעלה המיועד כדי למנוע מלאה חוויה של השפלה‪ ,‬כאשר אביה הנוכל הסתיר את‬
‫לאה בצעיף והשיא אותה ליעקב במקום רחל‪ ,‬רחל לא זו בלבד שנשארה שותקת‪ ,‬אלא היא אף‬
‫סייעה לאחותה בתרמית‪ ,‬היא עשתה זאת פשוט כדי שאחותה לא תהיה נבוכה‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫מן הצד השני ניתן לראות כי גם ללאה היה יחס של אכפתיות כלפי אחותה‪ ,‬גם היא דאגה לה‬
‫והייתה רגישה כלפיה‪ ,‬על אף שחוותה את הכאב של היות אשתו "שנואה" של יעקב‪ ,‬שנחמתה‬
‫היחידה הייתה ללדת את ילדיו‪ ,‬הפגינה כלפי רחל רגשות עזים של אחווה ורגישות בכך שהתפללה‬
‫עבורה כי תלד ילד‪ .‬כשהייתה בהריונה עם ילדה השביעי‪ ,‬התפללה לאה שהעובר יהיה ממין נקבה‪,‬‬
‫כך שגם רחל תזכה בחלקה בשבטי ישראל‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בסיפורן של רחל ולאה נראה במבט ראשוני כי בין השתיים קיים רק יחס של תחרות‬
‫וקנאה כיוון ששתיהן התחרו על לבו של יעקב וכל אחת רצתה שהוא יאהב אותה יותר‪ .‬על אף‬
‫שלרחל היה יתרון יחסי על לאה אחותה‪ ,‬לאה לא ויתרה וניסתה להשיג את אהבתו של יעקב‬
‫בדרכים שונות‪ .‬לדוגמא‪ :‬שמות הילדים‪ ,‬סיפור הדודאים וכו'‪ .‬אך במבט מעמיק יותר ניתן לראות‬
‫שבין השתים לא הייתה רק תחרות‪ ,‬אלא גם יחסי שותפות ואהבה גדולה האחת כלפי השנייה‪ .‬כל‬
‫אחת דאגה לאחותה בדרך שלה‪ .‬לדוגמא‪ :‬רחל נתנה ללאה את הסימנים כדי שלא תושפל‪ ,‬במעשה‬
‫זה רחל עשתה צעד אמיץ שכן לא פשוט לנערה לוותר על האהבה שחיכתה לה שבע שנים‪ .‬גם‬
‫מסיפור לאה ניתן לראות כי היא אכפתית ורגישה כלפי אחותה‪ ,‬לדוגמא‪ :‬כאשר רחל הייתה עקרה‬
‫לא חדלה לאה להתפלל בעבורה שגם היא תזכה ללדת ילדים‪ ,‬שיהיו חלק משבטי ישראל‪.‬‬
‫בס"ד‬
‫פרק ה'‪ -‬השוואה בין סיפור רחל ולאה לסיפור חנה ופנינה‪.‬‬
‫את סיפור רחל ולאה (בראשית כ"ט‪-‬ל"א) ניתן להשוות לסיפור חנה ופנינה (שמואל א' א'‪-‬ב')‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫אלקנה בעל שתי נשים‪ ,‬חנה העקרה ופנינה בעלת הילדים‪ .‬גם יעקב אבינו הוא בעל לשתי נשים‪,‬‬
‫רחל ולאה‪ ,‬רחל עקרה ולאה פורייה‪ .‬בשני הסיפורים קיים אותו מצב‪ ,‬אך ההתמודדויות‬
‫שונות‪.‬‬
‫סיפור הולדת שמואל‬
‫סיפור יעקב‬
‫אהבת הבעל לאישה העקרה‪ -‬בשני הסיפורים יש ביטויי אהבה של הגבר לאישה העקרה‬
‫"וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך"‬
‫"ולחנה יתן מנה אחת אפיים כי את חנה‬
‫(ברא' כ"ט‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫אהב וה' סגר רחמה" (שמ"א א‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫"ויאהב יעקב את רחל"‪( ...‬ברא' כ"ט‪ ,‬יח)‪.‬‬
‫"ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו‬
‫כימים אחדים באהבתו אותה" (ברא' כ"ט‪,‬‬
‫כ)‪.‬‬
‫"ויבא גם אל רחל‪ ,‬ויאהב גם את רחל‬
‫מלאה" (ברא' כ"ט‪ ,‬ל)‪.‬‬
‫העקרות ‪ -‬לגבר שתי נשים אחת עקרה והשנייה פוריה‪.‬‬
‫"וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה‬
‫"‪...‬ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים"‬
‫ורחל עקרה" (ברא' כ"ט‪ ,‬לא)‪.‬‬
‫"‪...‬וה' סגר רחמה‪( "...‬שמ"א א'‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫"‪...‬כי סגר ה' בעד רחמה" (שמ"א א'‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫היחס בין הנשים‪ -‬היחס בין הנשים הוא מתיחות‪ ,‬תחרות וקנאה‬
‫‪34‬‬
‫"ותאמר רחל נפתולי אלקים נפתלתי עם‬
‫"וכיעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה כי‬
‫אחותי גם יכולתי" (ברא' ל'‪ ,‬ח)‪.‬‬
‫סגר ה' בעד רחמה" (שמ"א א'‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫"ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל‬
‫"וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה בבית ה' כן‬
‫באחותה‪( "...‬ברא' ל'‪ ,‬א)‪.‬‬
‫תכעיסנה ותבכה ולא תאכל" (שמ"א‪ ,‬א'‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫"ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך‪,‬‬
‫ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת‬
‫גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך‬
‫הלילה תחת דודאי בנך" (ברא' ל'‪ ,‬יד‪-‬טו)‪.‬‬
‫התייחסות הבעל לעקרות‪ -‬בשני הסיפורים התייחסות ישירה של הבעל לעניין העקרות של אשתו‬
‫האהובה‬
‫"ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלקים‬
‫"ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי‬
‫אנכי אשר מנע ממך פרי בטן" (ברא' ל'‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלא אנכי‬
‫טוב לך מעשרה בנים" (שמ"א א'‪ ,‬ח)‪.‬‬
‫פקידת העקרות‪ -‬לבסוף ה' פוקד גם את רחל וגם את חנה‬
‫"ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים‬
‫"‪...‬וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ה'"‬
‫ויפתח את רחמה" (ברא' ל'‪ ,‬כב)‪.‬‬
‫(שמ"א א'‪ ,‬יט)‬
‫"כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים‬
‫ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם ה'"‬
‫(שמ"א‬
‫‪35‬‬
‫ב'‪,‬‬
‫כא‬
‫בס"ד‬
‫נקודות השוואה נוספות‪:‬‬
‫‪ .4‬העקרה עושה כל מה שביכולתה כדי שתיזכה שיהיה לה ילד (בראשית ל'‪ ,‬א ואילך; שמואל‬
‫א‪ ,‬א'; ואילך)‪.‬‬
‫‪ .5‬בני העקרה בשני הסיפורים יהיו דמויות דומיננטיות בתולדות ישראל ושיזכירו אותם יותר‬
‫(יוסף ובנימין‪ ,‬ושמואל)‪.‬‬
‫‪ .3‬למרות שיעקוב ורחל ניפגשו בפעם הראשונה ליד הבאר רחל מתאהבת "וישק יעקב לרחל‬
‫וישא את קולו ויבך" (בראשית כ"ט‪ ,‬א)‪ ,‬לאחר שרחל מתגלית כעקרה‪ ,‬יעקב אינו מבטא‬
‫יחס של אהבה כלפיה‪ .‬בניגוד לכך אלקנה מבטא אהבתו לחנה למרות עקרותה‪ ,‬בתחילה‬
‫בצורה ממש קטנה "ולחנה יתן מנה אחת אפיים כי את חנה אהב וה' סגר רחמה" (שמואל‬
‫א א'‪ ,‬ה)‪ ,‬ואחר כך בצורה יותר גדולה "חנה למה תבכי‪ ...‬הלא אנכי טוב לך" (שמואל א‪,‬‬
‫א')‪ .‬אלקנה מנסה לנחם אותה‪ ,‬ומסיר ממנה את הפחד שאמור להיות לאישה עקרה בפני‬
‫בעלה ( שלא יאהב אותה בגלל שהיא עקרה)‪.‬‬
‫‪ .4‬מוטיב ה"בגד" משמש כמוטיב מנחה בשני הסיפורים‪ .‬בסיפור הולדת שמואל ה"מעיל"‬
‫מלווה את שמואל מלידתו "ומעיל קטון תעשה לו אמו" (שמואל א‪ ,‬ב'‪ ,‬יט)‪ .‬גם לאחר מותו‬
‫כשבעלת האוב מעלה את שמואל נאמר שם‪..." :‬איש זקן עולה והוא עוטה מעיל‪"...‬‬
‫(שמואל א כ"ח‪ ,‬יד) בסיפורי יעקב‪ :‬ליוסף בן רחל‪ ,‬עושה יעקב "כתונת פסים" (בראשית‬
‫ל"ז‪ ,‬ג) ובגד זה הוא אחד הגורמים החיצוניים לכל האירועים בסיפורי יוסף ואחיו‪.‬‬
‫ה"בגד" ממשיך ומוביל את העלילה כשאשת פוטיפר תופסת את יוסף "כבגדו" "ותתפסהו‬
‫בבגדו לאמר שכבה עמי" (בראשית ל"ט‪ ,‬יב)‪.‬‬
‫השוואה בין הנשים האהובות לשנואות‬
‫לאה לעומת פנינה‪ ,‬ורחל לעומת חנה‪ .‬לאה מגלה יתר עדינות מפנינה‪ ,‬אין היא יורדת לחייה של‬
‫רחל אלא מעידה על עצמה "כי שמע ה' כ' שנואה אנכי‪( "...‬בראשית כ"ט‪ ,‬לג)‪ ,‬ועם זאת תמיד‬
‫מקווה שיעקב יאהב אותה‪.‬‬
‫חנה מגלה יתר עדינות מרחל‪ .‬רחל בשיא כאבה פונה ליעקב ומתפרצת בצערה "הבה לי‬
‫בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל'‪ ,‬א)‪ .‬יעקב‪ ,‬כששמע טענה זו‪ ,‬אינו מרגיע את רחל‪ ,‬אינו‬
‫מתפלל על עקרותה של אשתו אין הוא נותן תחושה של השתתפות בצער (כמו אלקנה)‪ .‬להיפך‪,‬‬
‫‪36‬‬
‫יעקב מאשים את רחל "התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן"‪( ,‬בראשית ל'‪ ,‬ב)‪ ,‬ודווקא‬
‫"ממך" ולא ממני‪.‬‬
‫המילה "אנכי" משמשת כמילה מנחה המחייבת את הקורא לערוך השוואה בין יעקב‬
‫ואלקנה‪ .‬רחל זעקה "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי"‪ ,‬יעקב משיב "התחת אלקים אנכי אשר‬
‫מנע ממך פרי בטן"‪" ,‬בעוד שהמילה "אנכי" שבפי יעקב מבטאת התנערות מאחריות (כשיעקוב‬
‫כועס על רחל) הרי שבפיו של אלקנה המילה "אנכי" מביעה הבנה והשתתפות בצער‪ .‬אלקנה‬
‫בנסותו לדבר על ליבה המר והעצוב‪ ,‬נוקט באורח מהופך בשתי מילים שהם מרכזיות בשיחת‬
‫יעקב ורחל "הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים"‪.‬‬
‫רחל אמרה "הבה לי בנים"‪ ,‬בעקבות כך יעקב טוען שהאלוקים הוא זה אשר מנע ממנה‬
‫"פרי בטן"‪ ,‬לעומתו שותק אלקנה בעניין מקור הרעה ומציע את עצמו לחנה ואלקנה אומר‬
‫שהוא אוהב את רחל כתחליף לבנים‪.‬‬
‫חנה ורחל לא השלימו עם מצוקתן‪ .‬רחל לא פנתה לעזרת ה'‪ ,‬למרות שיעקב רמז לה‬
‫בדבריו לעשות כן‪ .‬ואילו חנה התפללה אליו‪ ,‬למרות ההצעה להשלים עם זה שהיא עקרה‬
‫(אלקנה אמר לה)‪ .‬גם ההתמודדויות שונות לגמרי‪ .‬רחל רוצה בנים כי היא מקנאה באחותה‪,‬‬
‫ואילו חנה רוצה בן‪.‬‬
‫מסקנות מההשואה‪:‬‬
‫מהשואה זו ניתן לראות שהסיטואציות שאיתן מתמודות הדמויות דומות שתהין עקרות‬
‫שרוצות בנים ולעומתן האישה השניה של בעלה (לאה ופנינה) יולדות‪ ,‬אך יחס הדמויות אליהן‬
‫שונה‪ .‬למשל‪ :‬בסיפור חנה ופנינה אלקנה דואג לחנה ומשתתף בצערה‪ .‬לעומת זאת בסיפור‬
‫רחל ולאה יעקה מתנער מהאחראיות ולא מראה אכפתיות‪ .‬גם יחס בין הנשים שונה בכל‬
‫סיטואציה ‪ .‬פנינה מקניטה את חנה ואילו לאה מתפללת בעבור רחל‪ .‬חנה מתפללת לאלוקים‬
‫לבן ואילו רחל פונה ליעקב לפרי בטן‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫בס"ד‬
‫פרק ו'‬
‫שיר שכתבתי מנקודת המבט של רחל ויעקב‬
‫כשרעית את הצאן וראיתי את עינייך‬
‫רציתי שלחיי יהיה גם חלק בחייך‬
‫ניגשת לאבי ובידך בקשה‬
‫תן לי את ביתך רחל להיות לי לאישה‬
‫שבע שנים אחכה להתעטף בהינומה‬
‫אך לא ציפתי שבבוא היום תחכה לי מזימה‬
‫בלב כבד אאלץ לקבל את הבשורה‬
‫למענך אעשה הכל אחותי הבכורה‬
‫רחל אהובתי ככל שהזמן עובר‬
‫אני לך מחכה ואוהב אותך יותר‬
‫שבע שנים חלפו הגיע המועד‬
‫שבו אני איתך מתחת לחופה עומד‬
‫אחרי שבלילה לקחתי את ידך‬
‫מגלה שזה לא את אבל לא מבין איך‬
‫אחרי שבע שנים שלך רכשתי אהבה‬
‫כגודל הציפייה כך גודל האכזבה‬
‫‪38‬‬
‫בס"ד‬
‫סיכום ומסקנות‬
‫מעבודתי למדתי המון דברים חדשים‪ ,‬על רחל ולאה כדמויות אינדיבידואליות ועל מערכת‬
‫היחסים שביניהן‪ .‬רחל‪ -‬דמות רגישה ואכפתית שרואה את הנתינה לזולת כערך עליון‪ ,‬ומוכנה‬
‫לוותר על אהבתה למען שאחותה לא תבויש‪ .‬בנוסף ניתן לראות את הכוח הרב שהיה לתפילות של‬
‫רחל‪ .‬לאה שממבט ראשון נראית כדמות משנית מתגלה גם היא כדמות רגישה ואכפתית שדואגת‬
‫לאחותה ומתפללת למענה‪ .‬בנוסף ניתן לראות את הכוח הרב שיש לתפילותיה כשזכתה להתחתן‬
‫עם יעקב במקום עם עשו אחיו הבכור כפי שהיה צריך לקרות‪ .‬למרות שניתן היה לחשוב‬
‫שבסיטואציה כזו תהיה בין האחיות בעיקר תחרות וקנאה‪ ,‬הייתה ביניהם גם שותפות רבה‪ .‬כל‬
‫אחת עשתה כל מה שביכולתה כדי לעזור לאחותה בעת צרה‪.‬‬
‫ניתן לראות את חשיבותן גם בהקשרים תרבותיים‪ :‬תמונות של מקום קבורתן‪ ,‬שירים שנכתבו על‬
‫הדמויות שמדגישים את חשיבותן של רחל ולאה בחיינו ואת הכוח שאנו מעניקים להן‪ .‬את סיפור‬
‫זה ניתן להשוות לסיפור חנה ופנינה‪ .‬קיימים קווי דמיון ושוני רבים בין שני הסיפורים‪ .‬בשני‬
‫הסיפורים יש בעל הנשוי לשתי נשים שהאחת עקרה והשנייה בעלת בנים‪ .‬בכל סיפור ניתן לראות‬
‫את ההתמודדות השונה של הנשים ושל בעליהם ואת מערכת היחסים המשולשת שנוצרת‬
‫מסיטואציה מיוחדת זו‪.‬‬
‫מעבודתי למדתי דברים רבים שישמשו אותי בחיי היום יום בסיטואציות ומצבים שונים‪ .‬למשל‪:‬‬
‫כיצד לוותר על דבר שכל כך חשוב לי למען טובת הזולת; נחישות‪ ,‬רצון והתמדה חשובים להשגת‬
‫המטרה שלך וכד'‪.‬‬
‫מהעבודה השכלתי רבות ואני מקווה שמסקנות וערכים אלו ילוו אותי בעתיד‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫בס"ד‬
‫רפלקציה‬
‫בעבודת החקר שלי על הקשרים בין רחל ולאה‪ ,‬עברתי תהליך משמעותי בו למדתי המון דברים‬
‫חדשים מעבר לפשט התנ"ך‪ .‬למדתי על הדמויות של רחל ולאה ועל הקשרים ביניהן‪ .‬בנוסף למדתי‬
‫גם ערכים רבים שניתן לקחת וליישם בחיי היומיום שלנו‪ ,‬לדוגמא‪ :‬כיצד לוותר על דבר שכל כך‬
‫חשוב לי למען טובת הזולת; נחישות‪ ,‬רצון והתמדה חשובים להשגת המטרה שלך וכד' (כמו‬
‫שכתבתי בסיכום)‪ .‬בזכות העבודה הבנתי את החשבות של ערכים אלו והם יעזרו לי להתמודד‬
‫בסיטואציות שונות בעתיד‪.‬‬
‫נהניתי בתהליך כתיבת העבודה וגם נהניתי ללמוד דברים חדשים ומעניינים‪ .‬אמנם‪ ,‬התחלנו‬
‫מוקדם את תהליך הלמידה‪ ,‬אך לצערי הרגשתי שבסוף היה לי המון לחץ‪ .‬נושא זה מאוד עניין‬
‫אותי ולכן השקעתי בו זמן רב‪.‬‬
‫מקווה שנהניתם מהעבודה!‬
‫‪41‬‬
‫בס"ד‬
‫ביביליוגרפיה‬
‫‪ .1‬ספר התנ"ך‪-‬ספר בראשית‬
‫‪ .2‬בראשית פרק כז פסוק לה‬
‫‪ .6‬ספר בראשית כט פסוק כה‬
‫‪ .4‬בראשית כט לא‪ ,‬בראשית כט לג לאה‬
‫‪ .5‬רמב"ן בראשית כט לא‬
‫לאה‬
‫‪ .3‬מדרש תנחומא ויצא ד‬
‫לאה‬
‫‪ .7‬יאיר איכר‪-‬מתפרסם לראשונה באתר דעת * תשכ"ה * ‪2005‬‬
‫‪ .8‬רחל‪ -‬ויקיפדיה‬
‫‪ .9‬מתוך ספר תלפיות ט תשנ"ז חזוניאל טויטו עמוד ‪47-57‬‬
‫‪ .10‬סיפור הולדת שמואל על רקע סיפור יעקב ונשותיו‪ -‬חזוניאל טויטו‬
‫‪ .11‬דודאי בנך‪ -‬סגולה להריון ופרי בטן‪/http://dudaei-bnech.co.il :‬‬
‫‪ .12‬מאמע רחל ‪ -‬יעקב שוואקי‪ .‬באתר חסידיסק‪:‬‬
‫‪http://www.chasidisk.com/song.asp?song_id=1485‬‬
‫‪ .16‬תמונה של קבר לאה מויקיפדיה‪:‬‬
‫‪http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%90%D7%94‬‬
‫‪ .14‬אני אוהב אותך לאה‪ -‬שירונט‪:‬‬
‫‪http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=843&w‬‬
‫‪rkid=384‬‬
‫‪ .15‬ברכת הבנים והבנות | שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם‪:‬‬
‫‪/http://rhr.org.il/heb/index.php/2012/01/5090‬‬
‫‪41‬‬
42