בעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה

‫בעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‪.‬‬
‫שיטת הרמב"ם והגאונים‪-‬‬‫הנה מפורסם ומרגלא בפומא דאנשי‪ ,‬כי הרמב"ם ע"ה אוסר לנגן ולשמוע כל כלי שיר‬
‫בזמן הזה מפני החרבן‪ .‬ועיקר הטענה לפי שהוא ז"ל כתב בהלכות תעניות פרק ה הלכה‬
‫יד‪:‬‬
‫"וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור‬
‫לשמוח בהן ואסור לשמען מפני החורבן‪ ,‬ואפילו שירה בפה על היין אסורה‬
‫שנאמר בשיר לא ישתו יין‪( ,‬ישעיהו כ"ד)‪ .‬וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי‬
‫תושבחות או שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן על היין"‪.‬‬
‫לשון כזו חמורה המראה שמפני החרבן נאסר לשמוע כל כלי שיר‪ .‬ולכאורה צ"ע שפתח‬
‫בהלכה זו באיסור‪ ,‬וסיים במנהג מקילים‪.‬‬
‫וע"ז יצאתי לדון ראשית‪ :‬א'‪ .‬היכן כתוב בגמ' שאסור לשמע שירים מפני החרבן‪ ,‬כי‬
‫לכאורה לא נמצא לזה מקור‪ ,‬ב'‪ .‬גם הפסוק שהביא "בשיר לא ישתו" הוא רק משבטלה‬
‫סנהדרין ‪-‬וסנהדרין בטלה קודם החרבן‪ .‬ג'‪ .‬ומכיוון שכך‪ ,‬יש לחקור כיוון שלא נמצא בגמ'‬
‫הלשון "מפני החרבן"‪ ,‬מהו החרבן שמדבר עליו הרמב"ם ומה מטרת הגזירה‪.‬‬
‫שנית‪ :‬מה הרמב"ם אסר לנגן‪ ,‬האם רק שירי חול בכלי כטעם גזירת חז"ל שמא יבאו‬
‫לומר דברי נבלה בשיר‪ ,‬אבל שירי קודש כשמטרתם לעבודת ה' שרי‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫במאמר זה הוכחתי שהמושג חרבן אינו מתייחס רק למשמעות הצער כמו ביטול עבודת‬
‫המקדש‪ ,‬אלא גם להשלכות שלו כמו היחלשות ההנהגה הכופה את החוטאים ע"י‬
‫שוטרים‪ ,‬כפי שקרה בעקבות ביטול הסנהדרין ‪ 04‬שנה עוד קודם חרבן המקדש‪ .‬ולכן‬
‫כשחז"ל ראו שהציבור מגיע לידי ניבול פה במשתה היין ואין אימת סנהדרין עליהם‪,‬‬
‫אסרו את שירי החול במשתאות הרשות‪ .‬אולם עדיין הותר להשאיר תוף אחד גדול עבור‬
‫הקצב של השיר הוא הנקרא "אירוס"‪ .‬אך בעקבות הצרות הגדולות שהגיעו בזמן‬
‫שאספסיאנוס עלה על א"י כשנתיים קודם החרבן‪ ,‬גזרו גם עליו‪.‬‬
‫ומכיוון שהסיבה לכל זה הייתה משום שהגיעו לידי נבלה בשיר‪ ,‬גזרו רק בשירי חול שיש‬
‫בהם חשש שיגיעו לידי מילות לא ראויות‪ ,‬אבל בשירי קדש לא הייתה גזירה מעולם‪ .‬וכל‬
‫דברי הרמב"ם בהלכה הנ"ל אינה אלא בשירי חול‪ ,‬וכמו שסיים "וכבר נהגו כל ישראל‬
‫לומר דברי תושבחות או שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן על היין" ‪-‬דבריו ממש כלשון‬
‫הגאונים שיזכרו במאמר‪ ,‬והיינו אפ' עם תוף האירוס‪ ,‬ואפ' על היין מותר‪ .‬ועל אחת כמה‬
‫וכמה שמותר לנגן שלא על היין שירי קודש לעבודת ה' ולמצוה תחשב לו‪ .‬וכפי שכתב‬
‫להדיא בנו ר' אברהם בספרו המספיק לעובדי ה'‪ ,‬וכן כתב ר' דוד המימוני דור שביעי‬
‫להרמב"ם‪ ,‬וראשונים רבים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫‪2‬‬
‫פרק א'‪ .‬מקורות חז"ל לאיסור נגינה‪.‬‬
‫(לצורך העניין סידרתי את המקורות לפי סדר זמנם לענ"ד)‪.‬‬
‫שלב א'‬
‫באיכה רבה (פתיחתא כ"ג) איתא‪:‬‬
‫"אמר רבי‪ ,‬שמונה עשרה שנה היתה בת קול יוצאת בפלטין של נבוכדנצר ואומרת עבדא בישא זיל חרב ביתה דמרך דבניה‬
‫לא שמעין ליה‪ ,‬וישחו כל בנות השיר‪ ,‬שעלה וביטל השיר מבית המשתה‪ ,‬הה"ד (ישעיה כ"ד) בשיר לא ישתו יין"‪ .‬וכן הביא‬
‫רש"י קהלת פרק יב‪.‬‬
‫(א"כ רואים שביטול השיר מבית המשתה מיוחס כבר לבית ראשון‪ ,‬אך משנבנה הבית חזר ההיתר עד‬
‫הגזירה שבשלהי בית שני כפי שרואים בשיר בספר בן סירא‪:‬‬
‫כחותם על כיס זהב‬
‫כומז אודם על ניב זהב‬
‫כרביד זהב ובו נופך וספיר‬
‫מלואות פז וחותם ברקת‬
‫שיר‪-‬א‪-‬ל על משתה היין‬
‫משפט שיר על משתה היין‪.‬‬
‫כך נאים דברים יפים על משתה היין‬
‫קול מזמור על נועם תירוש‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫בן סירא ממשיך בשבח השירה ואומר‪" :‬חליל ונבל יעריבו שיר‪ ,‬ומשניהם ‪ -‬לשון ברה" )‪.‬‬
‫משנה סוטה פ"ט ‪-‬י"א‪.‬‬
‫"משבטלה סנהדרין בטלה השיר מבית המשתאות שנאמר (ישעיה כ"ד) בשיר לא ישתו יין" וגו'‪:‬‬
‫זמן ביטול הסנהדרין מבואר בבלי שבת טו ע"א שארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין‬
‫‪3‬‬
‫וישבה לה בחנות‪ .‬כלומר ‪ 03‬לספירה‪( .‬החרבן היה בשנת ‪ 03‬לספירה שהוא שנת שע"ט לשטרות)‪.‬‬
‫ובפירוש המשנה לרמב"ם שם כתב‪" - ,‬אמר ה' "זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם"‪ ,‬שכשיבטלו הסנהדרין והם‬
‫הזקנים שעליהם אמר הכתוב תתן לך בכל שעריך‪ ,‬יבטלו גם הנגינות"‪( .‬ובספר המצוות מ"ע קע"ו משמע שמצווה זו‬
‫נוהגת עם ב"ד הגדול שבירושלים‪ .‬וכן מתבאר מהירושלמי דלקמן‪ ,‬שכתב "וכי מה היתה סנהדרין גדולה‬
‫מועלת")‪.‬‬
‫ודברי הרמב"ם הנ"ל בפהמ"ש הם מפורשים בבבלי סוטה מח ע"א ‪"-‬וממאי דמשבטלה סנהדרי כתיב? אמר רב‬
‫הונא בריה דרב יהושע‪ ,‬דאמר קרא‪( :‬איכה ה) זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם!‬
‫ובתלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ט [דף כג טור א] הלכה יב' ביאר את הטעם שבטלו הנגינות‪:‬‬
‫"אבא בר‬
‫רב ירמיה אמר‪ ,‬זקינים משער שבתו וגו' ‪-‬אמר רב חסדא בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהן ולא היו אומרים דברי נבלה‬
‫בשיר אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהן הן אומרי' דברי נבלה בשיר"‪.‬‬
‫שלב ב' (‪ 86‬לספירה)‬
‫‪4‬‬
‫משנה סוטה ט משנה ט"ו‪" :‬בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס"‪( .‬ופולמוס של אספסיינוס‬
‫‪5‬‬
‫הוא כשנתיים קודם החרבן‪ .‬כשהוא עלה על רוב א"י חוץ מירושלים בשנים ‪.86-80‬‬
‫‪ 1‬דברי בן סירא‪ ,‬הספרים החיצונים‪ ,‬מהדורת א' כהנא‪ ,‬רמת גן תש"ך‪ ,‬לב‪ ,‬ד‪-‬ו‪.‬‬
‫‪ 2‬שם מ‪ ,‬כא ‪-‬מתוך מאמרו של ד"ר אברהם שפיר בתוך‪ :‬הגיגי גבעה‪ ,‬ו' תשנ"ח‪ ,‬עמ' ‪.03-15‬‬
‫‪ 3‬אמנם בראש השנה דף לא ע"א‪-‬ע"ב מתבאר שגלתה סנהדרין… מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים‪ ,‬ומירושלים ליבנה‪,‬‬
‫ומיבנה לאושא‪ ,‬ומאושה ליבנה‪ ,‬ומיבנה לאושה‪ ,‬ומאושא לשפרעם‪ ,‬ומשפרעם לבית‪-‬שערים‪ ,‬ומבית‪-‬שערים לציפורי‪ ,‬ומציפורי‬
‫לטבריא‪ .‬ושנת ביטול הסנהדרין לגמרי מוערך כשנת ‪ 521‬לספירה‪ .‬כ‪ 011‬שנה לאחר חרבן בית שני‪( .‬ועד המאה השמינית‬
‫נותרו שרידים שלה)‪ .‬אולם מדברי הירושלמי דלקמן שמזכיר ר' חסדא את ביטול הסנהדרין משמע שהיה הרבה קודם לכן ואף‬
‫סמוך ממש לחרבן‪ ,‬כלומר אע"פ שלא בטל לגמרי מ"מ כוחו נחלש כבר עם החרבן‪( .‬ע"ע יסוד המשנה ועריכתה להר מרגליות‬
‫עמ' ל"ו הערה ט"ו)‪ .‬וכ"כ הרמב"ם הלכות סנהדרין פרק יד הלכה יג‪" :‬ארבעים שנה קודם חרבן בית שני בטלו דיני נפשות‬
‫מישראל אף על פי שהיה המקדש קיים‪ ,‬מפני שגלו הסנהדרין ולא היו שם במקומן במקדש"‪ .‬ודלא כחכם אחד שטעה בזה‪.‬‬
‫‪ 4‬בבלי גיטין ז ע"א "א"ל ריש גלותא לרב הונא‪ :‬כלילא מנא לן דאסור? א"ל‪ :‬מדרבנן‪ ,‬דתנן‪ :‬בפולמוס של אספסיינוס גזרו על‬
‫עטרות חתנים ועל האירוס‪ .‬אדהכי קם רב הונא לאפנויי‪ ,‬א"ל רב חסדא‪ ,‬קרא כתיב‪( :‬יחזקאל כ"א( כה אמר ה' אלהים הסר‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫ובפירוש המשנה לרמב"ם כתב‪:‬‬
‫‪0‬‬
‫"פולמוס"‪ ,‬הוא זמן אותו האדם ועת שלטונו‪ .‬ו"אירוס"‪ ,‬הוא כעין עגול חלול קושרין עור‬
‫על אחד משני צדיו ומכין עליו והוא ממיני כלי הזמר ושמו אצלינו במערב "אלטאר"‪.‬‬
‫ובפירוש המשנה במסכת כלים פרק טו משנה ו כתב‪:‬‬
‫"ואירוס‪ ,‬כלי עגול דומה לכברה ועליו קלף מצדו האחד‬
‫ומקישין עליו ביד ושמו הידוע אצלינו "אלטאר"‪ ,‬ופעמים מספידים את המתים בכלי הזה‪ ,‬וזה אצלינו הרבה"‪.‬‬
‫ויש להבין מה נתחדש בפולמוס זה איסור באירוס יותר משאר הכלים שגזרו בהם ‪ 06‬שנה קודם?‬
‫וכן מדוע הרמב"ם כתב שלשה פעמים את המילה "אצלינו" לגבי כלי שחז"ל אסרוהו אצלינו‪ .‬ואיהי"ת‬
‫יתבאר בהמשך‪.‬‬
‫ובחגיגה דף טו ע"ב‪" :‬אחר" (אחר הוא אלישע בן אבויה רבו של ר' מאיר שהיה בדור השלישי של‬
‫התנאים)‪ .‬מאי ‪ -‬זמר יווני לא פסק מפומיה‪ -- .‬וכתב רש"י שם "זמר יווני לא פסק מביתו ‪ -‬והיה לו להניח‬
‫‪6‬‬
‫בשביל חורבן הבית‪ ,‬דכתיב בשיר לא ישתו יין" (ישעיהו כד)‪.‬‬
‫בסוטה מ"ח ע"א‪ :‬אמר ר' יוחנן‪ :‬כל השותה בארבעה מיני זמר ‪ -‬מביא חמש פורעניות לעולם‪ ,‬שנאמר‪( :‬ישעיהו ה)‬
‫הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם‪ ,‬והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו‪ ,‬מה‬
‫כתיב אחריו? (ישעיהו ה)‬
‫לכן גלה עמי מבלי דעת ‪ -‬שגורמין גלות לעולם‪ ,‬וכבודו מתי רעב ‪ -‬שמביאין רעב לעולם‪ ,‬והמונו‬
‫צחה צמא ‪ -‬שגורמין לתורה שתשתכח מלומדיה‪( ,‬ישעיהו ה)‬
‫ואין איש אלא הקדוש ב"ה‪ ,‬שנאמר‪( :‬שמות טו) ה' איש מלחמה‪ ,‬ועיני גבוהים תשפלנה ‪ -‬שגורמין שפלות של ישראל‪ ,‬ומה‬
‫כתיב אחריו? לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה‪( .‬ר' יוחנן נפטר בשנת‬
‫תק"ץ לשטרות ‪ -‬כ‪ 223‬שנה אחר החרבן‪ .‬ואם הוא חי ‪ 533‬שנה א"כ הוא מכיל את כל התקופה מלפני‬
‫החרבן עד ר' הונא)‪.‬‬
‫והערה למחשבה‪ :‬האם יש הו"א שר' יוחנן דיבר בשירי קדש בכלי‪ ,‬ועליהם יאמר‪" :‬את פועל ה' לא‬
‫יביטו"?‬
‫וישח אדם וישפל איש ‪ -‬שגורמין שפלות לשונאו של הקב"ה‪,‬‬
‫שלב נוסף‪( ,‬כ‪ 223‬לספירה)‬
‫בסוטה מ"ח ע"א‪" :‬אמר רב‪ :‬אודנא דשמעא זמרא תעקר"‪( .‬רב אמר את זה בערך שנת תק"ל ‪203 -223-‬‬
‫לספירה שאז ירד לבבל‪ .‬כמאה וחמישים שנה אחר החרבן‪ .‬בימי רבי‪ .‬וכ‪ 83-03‬שנה אח"כ ר' חסדא שבר‬
‫את הטנבורא כדלקמן)‪.‬‬
‫שלב נוסף כ(‪ 203‬שנה לספירה)‪.‬‬
‫בסוטה מ"ח ע"א‪ :‬אמר רב הונא‪ :‬זמרא דנגדי ודבקרי [מושכי ספינות ורועי בקר]‪ -‬שרי‪ ,‬דגרדאי [אורגי בגדים]‪-‬‬
‫אסיר‪ .‬רב הונא בטיל זמרא‪ ,‬קם מאה אווזי בזוזא ומאה סאה חיטי בזוזא ולא איבעי‪ .‬אתא רב חסדא זלזיל ביה‪ ,‬איבעאי‬
‫אווזא בזוזא ולא משתכח‪.‬‬
‫שאלה למחשבה‪ :‬אם נאסר כבר בבתי המשתה משחרב סנהדרין ואפ' בפה‪ ,‬איזה זמר ביטל ר' הונא שיר‬
‫קודש? אם שיר חול ‪-‬האם רק בבית המשתה או גם בבית? עוד‪ ,‬כשרב חסדא זלזל‪ ,‬מה הוא התיר‪ ,‬שירי‬
‫חול בפה או אף בכלי? בבית המשתה‪ ,‬או רק בביתו? ואיהי"ת יתבאר לקמן בדברי הגאונים‪.‬‬
‫(אבל לומר שנאסרו שירי קדש וחול בכלי מפני החרבן בבית המשתה ושירי קדש בפה הותרו‪ ,‬א"כ נמצא‬
‫שר' הונא אסר שירי קדש בפה וזה לא הגיוני‪ .‬ובפרט שדעת הגאונים דלקמן אינה כן)‪.‬‬
‫המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפיל‪ ,‬וכי מה ענין מצנפת אצל עטרה? אלא לומר לך‪ :‬בזמן‬
‫שמצנפת בראש כ"ג ‪ -‬עטרה בראש כל אדם‪ ,‬נסתלקה מצנפת מראש כ"ג ‪ -‬נסתלקה עטרה מראש כל אדם‪ .‬אדהכי אתא רב‬
‫הונא‪ ,‬אשכחינהו דהוי יתבי‪ ,‬א"ל‪ :‬האלהים! מדרבנן‪ ,‬אלא חסדא שמך וחסדאין מילך"‪.‬‬
‫‪ 5‬ופולמוס של טיטוס לעניין עטרות כלה‪ ,‬כתב בית הבחירה למאירי מסכת סוטה דף מז עמוד א והוא שבא אחר אספסיינוס נ"ב‬
‫שנה"‪.‬‬
‫‪ 6‬גם מרש"י רואים שרק זמר יווני היה לו להניח מפני החרבן אבל לא שירי קדש‪.‬‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫‪5‬‬
‫שלב קרוב להנ"ל באותה תקופה כ ‪ 233 -213‬לספירה‬
‫בבבלי סוטה מט ע"ב בהקשר למשנה "ועל האירוס‪ .‬כשמסבירה הגמ' ‪-‬מאי אירוס? א"ר אלעזר‪ :‬טבלא דחד‬
‫‪7‬‬
‫פומא‪( .‬תוף גדול)‪- .‬מספרת הגמ' מעשה שהיה (כ‪ 563‬עד‪ 233‬שנה אחר החרבן ‪" ).‬רבה בר רב הונא עבד‬
‫ליה לבריה טנבורא‪( ,‬תוף גדול דומה לצליל האירוס)‪ ,‬אתא אבוה תבריה (שברו)‪ ,‬אמר ליה‪ :‬מיחלף בטבלא דחד‬
‫פומא‪( ,‬כלומר באירוס) זיל עביד ליה אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא" (כלומר שיתופף על כלי בית)‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ומדברי רש"י והמאירי מתבאר שגזרו דווקא בכלי מסויים שעושה קול מסויים‪.‬‬
‫שאלה למחשבה‪ :‬אם נאמר שמשחרב המקדש בטלו כל מיני הכלי זמר אף לצורך מצווה‪ ,‬האיך עלה בדעתו‬
‫של רבה בר ר' הונא לבנות תוף לבנו? ולאיזה צורך עשאו? ואם לצורך מצווה או הלווית המת מותר לנגן‬
‫בו‪ ,‬למה סבו ‪-‬ר' הונא שברו? ועוד מדוע לא ראינו התייחסות של הרמב"ם לכלי "האירוס"?‬
‫שלב נוסף כ ‪ 033‬לספירה‪.‬‬
‫בבלי גיטין ז ע"א "שלחו ליה למר עוקבא‪ :‬זמרא מנא לן דאסיר? שרטט וכתב להו‪( :‬הושע ט') אל תשמח ישראל אל‬
‫גיל כעמים‪ .‬ולישלח להו מהכא‪( :‬ישעיהו כ"ד) בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו! אי מההוא‪ ,‬ה"א ה"מ זמרא דמנא‪ ,‬אבל‬
‫דפומא שרי‪ ,‬קמ"ל‪.‬‬
‫מר עוקבא ‪ -‬אמורא בבלי בדור הראשון ‪ -‬השני‪ .‬היה ראש הגולה אחרי רב הונא ריש גלותא הנ"ל‪ ,‬כ‪033‬‬
‫שנה אחר הספירה‪ .‬והיה מרבותיו של ר' חסדא‪"( .‬אגרת רב שרירא גאון")‪ ,‬ומתאים מאד שישאלו את‬
‫תלמידו של ר' הונא שאסר זמר בפה ‪-‬מר עוקבא‪- ,‬מנא לן שזמר בפה אסור‪.‬‬
‫ובתלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק ג [דף עג טור ג‪]:‬‬
‫(ישן וקם) בזימרין ישראל אל תשמח כעמים אל גיל"‪( .‬ושינה מלשון הפסוק כדי שלא ישרטט)‪.‬‬
‫ויש לחקור באיזה שירים היה ישן וקם ריש גלותא‪ ,‬בשירי קודש‪ ,‬חול‪ ,‬או ח"ו פריצות? בכלי או בפה?‬
‫ולכאורה מסתבר שכשמר עוקבא אסר בעקבות רבו את השירה בפה א"כ ע"ז הוכיח את ריש גלותא‪ .‬אלא‬
‫שיקשה והלא ר' חסדא זלזיל ביה‪ .‬וא"ת שהיה ריש גלותא ישן בכלי שיר של קדש וע"ז הוכיחו שמשחרב‬
‫הבית נאסר לשמוע כלי נגינה אפ' בשירי קדש‪ ,‬מדוע הביא לו הפסוק אל תשמח אל גיל‪ ,‬היה לו להביא את‬
‫הפסוק של המשנה בשיר לא ישתו יין‪ .‬וא"ת הו"א דווקא על היין‪ ,‬א"כ שירי קודש הותרו שלא על היין?‬
‫אלא תאמר שאסור שירי קדש אף שלא על היין אלא שהעדיף להביא לו את הפסוק אל תשמח אל גיל‬
‫כעמים שמשמע אף שלא על היין‪ .‬והלא פסוק זה פרשוהו הגאונים בשירי חול והיינו אל תשמח‪"-‬כעמים"‬
‫הינו בשירי חול! ומחמת זה תוס' נדחק שמדובר שהיה ריש גלותא מתענג ביותר‪ .‬והנראה פשוט יותר‬
‫שהיה קאים ודמיך בזימרין" היינו זמר חול בכלי והתיר משום שלא היה בבית המשתה‪ .‬ור' חסדא הלא‬
‫זילזל בשירי חול בבית המשתה שלא על היין‪ ,‬אבל מר עוקבא כתלמידו של ר' הונא שלח לו להחמיר בזה‬
‫כשיטת רבו‪ .‬ואפשר שרצה לומר לו שמה שר' חסדא זלזיל הוא רק בשירי חול בפה ולא בכלי‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫"מר עוקבה מישלח כתב לריש גלותא דהוה דמיך וקאים‬
‫שלב נוסף כ‪ 023‬לספירה‪.‬‬
‫‪ 7‬רב הונא היה לראש ישיבת סורא תחת רב (שנת ד'י"ד‪ 352 ,‬לספירה לערך)‪ .‬רב הונא כיהן בתפקידו ‪ 04‬שנה פטירתו‬
‫של רב הונא ד'נ"ז לבה"ע‪,‬שהם ‪ 230‬לספירה‪ 836 .‬למניין שטרות‪ .‬ורב חסדא נפטר בגיל ‪ 32‬בשנת תר"כ לשטרות (ד'ס"ט‬
‫לבה"ע‪ 033 ,‬לספירה)‪.‬‬
‫‪ 8‬רש"י מסכת סוטה דף מט עמוד ב "מיחלף בטבלא דחד פומא ‪ -‬זוג של עינבל שעושים בבית משתאות דומה לו בקול ואתי‬
‫למעבד ההוא דגזור עליה‪ .‬כלומר לרש"י מדובר בכלי וצליל מסויים‪ .‬גם בבית הבחירה למאירי מסכת סוטה דף מז עמוד א‬
‫משמע כלי וזמר מסויים שכתב‪"-‬והיו עושין בו שיר גדול כבבתי החתנים"‪.‬ובבית הבחירה למאירי מסכת גיטין דף ז עמוד א‬
‫כתב "האירוס והוא תוף המקשקש ומשמיע קול גדול והמייה יתירה"‪.‬‬
‫תקופת חתימת התלמוד‪.‬‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫בסוטה מ"ח ע"א‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫אמר רב יוסף‪ :‬זמרי גברי ועני נשי ‪ -‬פריצותא‪ ,‬זמרי נשי ועני גברי ‪ -‬כאש בנעורת‪ .‬למאי נפקא מינה?‬
‫לבטולי הא מקמי הא‪( .‬ר' יוסף מלך בפומפדיתא בשנת תרל"א לאחר פטירת רבה כ‪ 213‬שנה לחרבן)‪.‬‬
‫שלב נוסף כ ‪ 053- 033-‬לספירה‬
‫בסוטה מ"ח ע"א‪ :‬אמר רבא‪ :‬זמרא בביתא חורבא בסיפא‪ ,‬שנאמר‪( :‬צפניה ב) קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה‪.‬‬
‫מאי כי ארזה ערה? אמר ר' יצחק‪ :‬בית המסובך בארזים עיר הוא? אלא אפי' בית המסובך בארזים מתרועע‪.‬‬
‫ָרבָא (‪ ,)263-012‬היה אמורא בבלי בולט מהדור הרביעי (סוף המאה הרביעית לספירה)‪ .‬ואני סבור‬
‫שכשדיבר בזה‪ ,‬זה היה בסביבות תר"ס לשטרות כלומר כ‪ 83‬שנה אחרי ר' חסדא‪ .‬כ‪ 213‬שנה אחר‬
‫החרבן‪.‬‬
‫שלב כ‪ 523‬לספירה‬
‫עוד שם בסוטה מ"ח ע"א על דברי רבא‪:‬‬
‫אמר רב אשי‪(- :‬סוף תקופת האמוראים סמוך לחתימת התלמוד)‪.‬‬
‫שמע מינה‪ ,‬כי מתחיל חורבא בסיפא מתחיל‪ ,‬שנאמר‪ :‬חרב בסף‪ .‬ואיבעית אימא‪ ,‬מהכא‪( :‬ישעיהו כד) ושאיה יוכת שער‪.‬‬
‫אמר מר בר רב אשי‪ :‬לדידי חזי ליה‪ ,‬ומנגח כי תורא‪.‬‬
‫ע"כ המקורות התלמודיים לעניין נגינה הנצרכים לעניינינו‪ .‬כדי להגיע להלכה נביא את הסדר‪ ,‬תש'‬
‫הגאונים רי"ף ורמב"ם‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פרק ב'‪ .‬מקורות הגאונים והרי"ף בפירוש הסוגיות‬
‫והריני מבארם לפענ"ד בתוך דבריהם בסוגריים עגולות‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫תשובות הגאונים ‪ -‬הרכבי סימן ס'‬
‫" והא דשלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסיר וכו'‪ .‬הכין חזינא כי מנהג כל ישראל בבתי משתאות סתם וכל שכן בית‬
‫חתן וכלה שמשמחין בקולות שלשמחה‬
‫(כלומר כלי נגינה‪ ,‬וכן לקמן כתב "בקול נגינות")‪.‬‬
‫ואומ' דברי שירות‬
‫ותושבחות לפני הקב" ה וזוכרין אותותיו וחסדיו עם ישראל מקדם וקיווי גלוי מלכותו והבטחותיו הטובים ובשורות נחמות‬
‫שבישרו הנביאים את ישראל ופיוטין הרבה על אילו הדברים וכיוצא בהן בקול נגינות ובבתי חתנים וכלות שמחות וזכר חופות‬
‫וברכות להצליחם ולהכשירם ואין אדם בעולם מישראל נמנע מכל אלה‪ .‬אבל זמרא דאסר מר עוקבא (כשיטת רבו ‪-‬ר'‬
‫הונא ואפ' בפומא) דברים שאינן כסדר הזה אלא נגינות (נגינות הם בכלי כנ"ל‪ ,‬וכפי שממשיך "שלא מבעיא‬
‫במנא")‪ .‬שלאהבת אדם לחברו ולשבח יפה ביפיו ולקלס גבור בגבורתו וכיוצא בזאת כגון שלישמעאלים הללו שנקראין‬
‫אשעאר אלגזל לא מיבעיא במנא דאסיר (דמשבטלה סנהדרין אסרו ‪ -‬זמן הרבה לפני מר עוקבא) אלא אפילו‬
‫בפומא בלחוד אסיר‪( .‬כפי שיבאר מיד שזה מה שחידש ר' הונא)‪ .‬ובעיקר דבר זה (נגינות חולין בכלי)‪ .‬שנינו‬
‫משבטלה סנדרי בטל שיר מבית המשתאות שנ' בשיר לא ישתו יין וגו'‪ .‬ואמרינן עלה ממאי דבסנדרי כתי'? אמר רב הונא‬
‫בריה דרב יהושע אמ' קרא זקנים משער שבתו וגו'‪ .‬ודאמרינן רב הונא אסר זמארא רב חסדא זלזיל ביה‪ ,‬לא על שירות‬
‫שלישראל אמרו (כי שירי ישראל היינו שירי קודש לא נאסרו מעולם אפ' בכלי) אלא על דברי הגוים (כאן‬
‫השתמש במילה "דברי" היינו שירת חולין בפה ‪-‬שאין בהם נבלה ופריצות‪ .‬לעומת המילה "נגינות"‬
‫כדלעיל‪ ,‬לומר ששירת חולין אף בפה אסורה)‪ .‬ואמרינן‪ ,‬אמ' רב הונא זמר ניגדי ובקרי שרי זמר גילדאיי אסיר וזה‬
‫הזמר שאומ' מושכי הספינות שהן ניגדי וזמר רועי בקר דאינון בקרי‪ ,‬אינון אינן משירות שלישראל ואע"פ כן התירו רב הונא‬
‫(אפ' שהוא אסר שירה בפה)‬
‫שחקר וראה כי לא היו בו דברי גידופין ולא דברים מכוערין ויש בו עזרה ומסעד למושכין‬
‫ולרועין אבל זמר שלבורסיים חקר כי היו בו דברים מכוערין ואסרו‪( .‬כלומר לשיטת הגאון‪ ,‬הזמר שר' חסדא זלזל בו‬
‫הוא זמר של חולין בבית המשתה ובפה דווקא ושלא על היין כי בכלי זמר חולין בבית המשתה כבר אסרו‬
‫חז"ל קודם ‪-‬משבטלה סנהדרין!)‪.‬‬
‫‪ 9‬תשובה זו מיוחסת לר' האי גאון וכן נראה מדברי ר' שמואל בן עלי גאון‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫‪8‬‬
‫ומה שהזכרתם בשאלה (השאלה הייתה מצפון אפריקה מקאבס‪ ,‬והיו נוהגים לרקוד נשים בחתונות לקול‬
‫תופים‪ .‬השווה עוד "מנהגי ישראל" שפרבר ח"ז עמ' שד"ם) שהנשים משחקות בתופים ומחולות אם במושב‬
‫שלאנשים אין דבר קשה מזה‪ .‬ולא בתופים ובמחולות אלא אפילו בפומא מכוער הדבר ואסור דאמ' רב יוסף משרן גברי‬
‫ועניאן נשי פריצותא משרן נשי ועאנו גברי כאש בנעורת‪( ...‬כלומר הגאון לא מתייחס לאיסור נגינה בכלי בחתונה‬
‫דשרי אף בתוף‪ ,‬אבל מצד הפריצות נאסר‪ .‬ומכאן מתבאר יותר בין היתר ‪-‬שכל השמחות והחתונות‬
‫שמדבר עליהם קודם ‪-‬הם נגינות בכלי ואפ' בתוף ‪-‬ולא עלה על דעתו שצריך לתופף בקפיזא כנ"ל)‪.‬‬
‫תשובה דומה נמצא עוד בתשובות הגאונים החדשות ‪ -‬עמנואל (אופק) סימן נד‪:‬‬
‫ולענין זמרא במנא ודאי איסורא והוא דתנן (סוטה מח‪ ,‬א) משבטלה סנהדרי בטל שיר מבית המשתאות שנ' (ישעיה כד‪,‬‬
‫ט) בשיר לא ישתו יין‪ ,‬ואמרי' ממאי דבסנהדרי תלי דאמ' רב הונא בריה דרב יהושע דאמ' קרא (איכה ה‪ ,‬יד) זקנים משער‬
‫שבתו בחורים מנגינתם‪( .‬גיטין ז‪ ,‬א)‪ ,‬שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנן לן דאסור? שרטט וכת' להו אל תשמח ישראל אל‬
‫גיל בעמים‪ .‬ואמרי' ונשלח לי הם הכי גם כן בשיר לא ישתו יין‪ ,‬אי מהתם הוה אמינא זמרא דמנא אבל דפומא שרי קמ"ל‪.‬‬
‫וא"ר‬
‫(סוטה מח‪ ,‬א)‬
‫יוחנן כל השותה בארבע מיני זמר מביא [חמש‪ ...‬אית בהו שבחן של ישראל ובשורת] משיח וקווי‬
‫ישועה וקביליא דאומות העולם וסידרא דצרות דשרינ' בה ובקשות שפיר דמי ומנהג כל ישראל למימרן‪ ,‬ודזוד מיניה (וחוץ‬
‫ממנו) כמה נאה להימנע ממנו‪ .‬אבל האי דטייעית (לשון ערבית) דאית ביה פריצותא ראוי למונעו (גם כאן הגאון‬
‫אוסר שירי חולין בפה כפי שמסתמך לקמן מדברי ר' הונא‪ .‬אבל שירי חול בכלי אסרו חז"ל ‪-‬משבטלה‬
‫סנהדרין‪ ,‬ושירי קדש בפה‪ ,‬לא נאסרו מעולם)‪ .‬דהא אמ' רב הונא זמרא דניגדי ודבקרי שרי זמרא דגלדאי אסור‬
‫(סוטה מח‪ ,‬א) ופי' ניגדי מושכי ספינות‪ ,‬ומנהגם עדיין דמשרו להון חד וענו בתרי‪ ,‬ובקרי ‪-‬רועי בקר‪ ,‬וגלדאי הם הבורסיים‬
‫הדשין בבורסקי יש להן זמר כמה שאומ' הידד בשעה שדשין בגת‪ .‬ואנחנא לא ידענא מאי טעמ' שרא רב הונא האי ואסר‬
‫האי‪ ,‬אלא כך דומה שבדק את זה שהיה בימיו וראה בו דברי פריצות‪ ,‬ובדק את זה ולא ראה בו דברי פריצות‪ .‬וכל דבר שיש‬
‫בו פריצות מוטב למנוע ממנו כדאמ' רב יוסף משרו גברי ועניין נשי פריצותא משראן נשי וענו גברי כאש בנעורת למאי נפקא‬
‫מינא לבטולי הני מקמי הני‪ .‬ומי שידו פשוטה לגזור וגזירתו מתקיימת עושה בזאת לפי צורך שעה דהא רב הונא אסר זמרא‬
‫פריצות) ורב [חסדא] בתריה זלזיל בה‪.‬‬
‫(זמרת חולין שאין בה דברי‬
‫ובעבור הקש הזה שמקישין (בשירי חול שהותרו לפי ר' חסדא)‬
‫בשרביט של עץ וקורין אותו איקאע אל קציב‪ ,‬אינו‬
‫דומה למיני זמר‪ ,‬לפי שאין לו קול נעים זימרא לא כנבל וכינור ולא כעוגב ואבוב ולא אפי' כקול מחול ותוף וחליל וכל שכן‬
‫כצלצל‪ ,‬אלא קול גרידא הוא ואינו עשוי אלא כמו מדה ומשקל שלא להאריך בנעימה יתר מדאי ולא לקצר יתר מדאי‪ .‬ומי‬
‫שאומ' הרי יש בו‪( ,‬כלומר יש בו קול נעים)‬
‫לא דמי לחשבון שעל נימי כנור ונבל שאוחזין נימ' ומניחין נימ' כדי להשתנות‬
‫הקול‪ .‬ואפי' שיש בזה שיקול בזה אין ראיה לאסרו בחול"‪( .‬מהמילים לאסרו בחול מתבאר כנ"ל ששירי חול נאסרו‪,‬‬
‫אבל שירי קדש לא נאסרו מעולם ולא היה עליהם דיון כלל ואפ' בכלי)‪.‬‬
‫ויש עוד תשובות המופיעים באוצר הגאונים לגיטין ז' וסוטה מ"ח‪.‬‬
‫ומסקנה העולה מדברי הגאונים ‪ .)5‬שמשבטלה סנהדרין הוא שם כולל מפני החרבן (והיינו בטלה הסמכות‬
‫שכפתה שלא ישירו דברי נבלה בשיר)‪ ,‬כמש"כ "ובעיקר דבר זה שנינו" וכו‪ .)2 .‬מה שנאסר בשמיעה‬
‫משבטלה סנהדרין וכדאמרינן אודנא דשמעה זמרא תעקר‪ ,‬וכן השותה במיני זמר וכו' ‪-‬הם שירי חול‬
‫במשתה היין בכלי כדין המשנה משבטלה סנהדרין בטל השיר‪ -‬היינו שיר חול בכלי‪ .)0 .‬ור' הונא הוסיף‬
‫לאסור זמרא בבית המשתה בפה אף שלא על היין‪( ,‬שזה יותר ממה שגזרו משבטלה סנהדרין שזה היה‬
‫בכלי)‪ .‬ואף בביתו אסר (כן מתבאר מרש"י והמאירי)‪ ,‬אבל לשיר בפה נגינות שירי חול לצורך זירוז‬
‫העבודה שרי‪ .‬ור' חסדא שזלזל ביה היינו שהתיר שירה של חולין בפה רק שלא על היין (כי היין עלול‬
‫לגרום שיגיעו לידי נבלה בשיר אף בלא כלים)‪ .)5 .‬נגינות של מצווה מותר ואף לא נאסר מעולם‪ .‬ומנהג‬
‫כל ישראל שמותר בהם גם עם תופים כהאירוס ואף על היין‪.‬‬
‫ובזה יתבאר שמה שאסר מר עוקבא לריש גלותא הוא שהיה מתענג בשירי חול בכלי בביתו‪ ,‬וע"ז אמר לו‬
‫שרק לצורך זירוז עבודה שרי ולא להתענגות יתירה‪.‬‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫‪0‬‬
‫וכן מתבאר שבאירוס נאסר בשירי החול (מה שלא אסרו משבטלה סנהדרין)‪ ,‬ולכן לא דנו בו הגאונים‬
‫והראשונים כיוון שממילא הוא נאסר עם שאר כלי השיר של חולין‪.‬‬
‫ולכן מובן מדוע לא הייתה התיחסות ישירה לסוגיית תוף האירוס והטנבורא כי האירוס נאסר רק בשירי‬
‫חול וממילא אין צריך לכתבו כי הוא נכלל עם שאר הכלים‪.‬‬
‫כעת נבא לפסק הרי"ף מסכת ברכות דף כא עמוד ב‬
‫תחילת הסוגייא פותח הרי"ף בהלכה בשם ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי אסור לו לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז‬
‫וכו' בהקשר לזה הוא ממשיך " גרסינן בגיטין בפרק קמא שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסור שרטט וכתב להו אל‬
‫תשמח ישראל אל גיל כעמי ם ולישלח להו בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו? אי מההיא הוה אמינא זמרא במנא הוא‬
‫דאסיר אבל זמרא בפומא מותר קמ"ל דאסיר"‪.‬‬
‫ואח"כ מביא קטע על נושא "כלילא" (כתר לכלה) וחוזר שוב לעניין הנגינה‪:‬‬
‫" וגרסינן בסוף סוטה אמר רב אודנא דשמע זמרא תעקר אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר "קול ישורר בחלון‬
‫חורב בסף"‪ .‬אמר רב יוסף זמרן גברי ועניין נשי פריצותא זמרן נשי ועניין גברי כאש בנעורת למאי נפקא מינה לבטולי הא‬
‫מקמי הא‪ ,‬אמר ר' יוחנן כל השותה יין בארבעה מיני זמר מביא חמש פורעניות לעולם שנאמר "הוי משכימי בבקר שכר‬
‫ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם וגו' מה כתיב בתריה לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו‬
‫מתי רעב והמונו צחה צמא" וגו'‪.‬‬
‫ועל הנ"ל מסיים הרי"ף‪:‬‬
‫"פירש גאון הא דאמרינן זמרא בפומא אסיר ה"מ כגון נגינות של אהבת אדם לחבירו ולשבח‬
‫יפה ביפיו כגון שהישמעאלים קורים להם אשעא"ר אבל דברי שירות ותשבחות וזכרון חסדיו של הקב"ה אין אדם מישראל‬
‫נמנע מזאת ומנהג כל ישראל לאמרן בבתי חתנים ובבתי משתאות בקול נגינות ובקול שמחה ולא ראינו מי שמיחה בזאת"‪.‬‬
‫רואים שמסקנת הרי"ף ממש כשיטת הגאונים הנ"ל שכל האיסור הוא שירת חולין בבית המשתה על כלי‬
‫נגינה‪ ,‬ואח"כ נאסרה שירת חולין בבית המשתה אף בפה על היין כר' הונא וכמר עוקבא תלמידו‪ ,‬אבל‬
‫נגינות של קודש לא נאסרו‪ ,‬והמנהג לאמרן בכלי שיר אף על היין‪.‬‬
‫פרק ג' דעת הרמב"ם‬
‫נפתח תחילה בפירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק א משנה טז שם מדבר באפן כללי לעניין סוגי‬
‫הדיבורים‪" :‬ואני אומר‪ ,‬כי הדיבור יתחלק לפי חיוב תורתנו לחמשה חלקים‪ :‬מצווה‪ ,‬ואסור‪ ,‬ומאוס‪ ,‬ואהוב‪ ,‬ומותר‪ .‬וכו'‪..‬‬
‫וכתב שם שמקור לאסור את הדיבור האסור והמאוס (מאוס‪-‬כלומר סתם דברי חולין)‪" ,‬הרי אין צריך לדברים‬
‫ולא לציווי‪ ,‬שראוי לשתוק ממנו לגמרי‪ .‬וכו'‬
‫וכעת ניגש רבנו לעניין תחביר השירים‪:‬‬
‫"ודע‪ ,‬כי השירים המחוברים‪ ,‬באיזו לשון שיהיו‪ ,‬אמנם יבחנו בענייניהם‪ ,‬והם נוהגים מנהג הדיבור‪ ,‬אשר כבר חילקנוהו‪.‬‬
‫ואמנם בארתי זה‪ ,‬אף על פי שהוא מבואר‪ ,‬לפי שראיתי זקנים ואנשי מעלה מאומתינו‪ ,‬שכאשר יהיו במשתה יין‪ ,‬בחתונה או‬
‫בזולתה‪( ,‬אין הו"א של שיר במשתה יין של חולין בלא כלי ע"פ מה שידוע מההיסטוריה של ספרד באותה‬
‫תקופה‪ 10,‬ושאותם אנשים ששרים דברי חולין הקפידו שלא לשיר אותם בכלי כפי שהמציאות ידועה‪...‬‬
‫אלא שהרמב"ם מדבר כאן על תוכן השיר)‪ .‬וירצה אחד לשיר שיר ערבי‪ ,‬אפילו היה ענין זה השיר בשבח הגבורה או‬
‫הנדיבות ‪ -‬וזה מן החלק האהוב ‪ -‬או בשבח היין‪ ,‬יגנו זה בכל אופן מן הגינוי‪ ,‬ואין מותר אצלם לשומעו‪ .‬ואם ישיר המשורר‬
‫‪ 10‬וכפי שרואים מתש' הגאונים לקאבס‪ ,‬וכן מעצם השאלה שנשלחה אליו מהעיר חלב ‪-‬כדלקמן בתש' תרכ"ד‪ .‬וכן בספר הכוזרי‬
‫מאמר ב אות ס"ד כתב "המוסיקא מלאכה נכבדת אצל בני אדם"‪ ,‬ד"ר אברהם שפיר במאמרו הנפלא על מוזיקה והלכה כותב‬
‫בפרק "המוסיקה כבסיס למדעים"‪ .‬שבימי הביניים סברו‪ ,‬שארבעה מדעים מהווים הכנה של הסטודנט ללימודי הפילוסופיה‬
‫והתיאולוגיה‪ ,‬אלו נקראו בלטינית קוודריוייום (‪ :)Quadrivium‬חשבון [ארתמטיקה]‪ ,‬חכמת התשבורת [גיאומטריה]‪ ,‬תכונה‬
‫[אסטרונומיה‪-‬אסטרולוגיה]‪ ,‬ומוסיקה‪ .‬דונש בן לברט מוסיף בספרו "פירוש לספר יצירה"‪" :‬וזהו מדע המוסיקה‪ ,‬והוא הנכבד‬
‫ביותר בארבעת המדעים המדויקים והאחרון בכולם" [בתרגום מערבית]‪ .‬כלומר‪ ,‬דונש בן לברט רואה בחכמת המוסיקה‪ ,‬לאו‬
‫דווקא הליטורגיה‪ ,‬אחד מיסודות המדע האנושי בימיו‪ .‬ורבי יוסף עקנין מארם צובה [חלב]‪ ,‬תלמידו המובהק של רמב"ם‪,‬‬
‫שלמענו חיבר את ספרו הגדול "מורה הנבוכים" כתב ספר בערבית "טב אלנופוס" [מרפא הנפשות]‪ .‬בפרק כ"ז בספרו הוא‬
‫מטעים שהוראת המוסיקה חשובה ביותר ללימודי המדעים‪ ,‬ומזכיר שני סוגי מוסיקה‪ :‬המוסיקה המעשית והמוסיקה התיאורטית‪.‬‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫‪6‬‬
‫שיר מן השירים העבריים ‪ -‬לא יגונה זה‪ ,‬ולא יחשב חמור‪ ,‬עם היות בזה הדיבור מה שהוזהר ממנו‪ ,‬או המאוס‪ .‬וזו סכלות‬
‫גמורה‪ ,‬לפי שהדיבור לא יאסר ויותר‪ ,‬ויאהב וימאס‪ ,‬ויצווה באמירתו‪ ,‬לפי לשונו ‪-‬אלא לפי עניינו‪ .‬שאם יהיה ענין זה השיר‬
‫מעלה ‪ -‬צריך לאומרו‪ ,‬באיזו לשון שיהיה; ואם יהיה עניינו פחיתות ‪ -‬צריך להניחו‪ ,‬באיזו לשון שיהיה‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שיש‬
‫אצלי בזה תוספת‪ ,‬שאם יהיו שני שירים שלהם‬
‫ענין אחד‪ ,‬לעורר כח התאוה (השפלה)‬
‫ולשבחו ולשמח הנפש בו‪ ,‬והיא‬
‫פחיתות‪ ,‬וזה מחלק הדיבור המאוס‪ ,‬לפי שהוא יעורר ויזרז למידה פחותה‪ ,‬כמו שיתבאר מדברינו בפרק הרביעי‪( ,‬כנראה‬
‫כוונתו לפרק רביעי משנה כ"ג "שלא יניח אדם דבריו אלא במקומם המועיל") ויהיה אחד משני השירים עברי‪,‬‬
‫והאחר ערבי או בלשון אחרת ‪ -‬תהיה שמיעת העברי והדיבור בו יותר מאוסה אצל התורה‪ ,‬למעלת הלשון‪ ,‬ושהיא אין ראוי‬
‫להשתמש בה אלא למעלות‪ ,‬וכל שכן אם יצורף לזה שימוש בפסוק מן התורה או משיר השירים לזאת הכוונה‪ ,‬שאז יצא‬
‫מחלק המאוס לחלק האסור‪ ,‬המוזהר ממנו‪ ,‬הואיל והתורה אסרה שיעשו מילות הנבואה מיני זמר בפחיתויות ובדברים‬
‫המגונים"‪.‬‬
‫נמצאנו למדים מפירוש המשנה שמותר וצריך לשיר על היין בבית המשתה שירי מעלה וקדושה‪( ,‬כלשונו‬
‫"צריך לאמרו") ואף בשבח מידות טובות כמו הגבורה והנדיבות‪ ,‬בין בלשון עברי או ערבי (או אנגלי‪.)11‬‬
‫אבל שירי חול ומכש"כ שירים המעוררים את כח התאווה והמישוש השפל אסור‪ .‬וכן מותר לשיר פסוקים‬
‫של תורה ומילות הנבואה לשבח את ה' ולהדבק בו‪ ,‬אבל אסור כלל ועיקר להשתמש בפסוקים לכוונה‬
‫מגונה ח"ו שמלבד איסור שירי נבלה‪ ,‬עוד משתמשים בזה בפסוקים‪( .‬לדוגמא מי ששר בחתונה "כשם‬
‫שאני רוקד כנגדיך ואיני יכול ליגע בך" בכוונה שפלה)‪ .‬נמצא מכאן ששירי קדש על היין שרי אף בבית‬
‫המשתה‪.‬‬
‫וכן מותר לנגן את הפתיחה של השיר שאין בה מילים כמש"כ בפהמ"ש ערכין ב' ג'‪" :‬ומחלק"‪ ,‬הוא הזמר שמזמר המזמר בחליל על דרך הדבר הנאמר לפני‬
‫שיתחיל המנגן לנגן‪ ,‬אשר כנגדו בזמר הכנור "אלתושיח"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫אמנם מכאן לא ברור דיו אם רבנו דבר בכלי או בפה משום שלא נחת כאן אלא לעניין חלקי הדיבור‬
‫וסוגיו‪ .‬אבל מדברי תשובתו יתברר הדבר בלא ספק‪ .‬אלא שהיה נחוץ לנו כאן להביא דבריו כדי להשלים‬
‫את התמונה הכללית להשקפת רבינו על השירים ותוכנם‪.‬‬
‫נתבונן בתשובת הרמב"ם‪ :‬מהדורת בלאו ס' רכ"ד‪.‬‬
‫ראשית צריך לשים לב שהשאלה היא על שירי פריצות בערבית עם כלי נגינה‪( .‬המתרגם העיר שהשאלה‬
‫מקוצרת ביותר‪ ,‬חסרים בה למשל הדברים המצוטטים בסוף התשובה)‪ .‬והשאלה מארם צובא‪ .‬המותר‬
‫לשמוע שירה עם שירי האזור הערביים וזמר‪ .‬וע"ז רבנו עונה‪:‬‬
‫התשובה‪ :‬ידוע‪ ,‬שעצם הזמר והניגונים ("של חול" כדלקמן) כלם אסורים‪ ,‬אפילו אין אומרים עליהם מלים כלל‪ ,‬לאומרם‬
‫ז"ל (סוטה מ"ח א') אודנא דשמעא זמרא תעקר‪ .‬וכבר באר התלמוד (גיטין ז' א' ופרשוהו הגאונים הנ"ל ‪-‬בשירי‬
‫חול) שאין הבדל בין שמיעת הזמר או ניגון על מיתרים או השמעת הנעימות בלא [מלים]‪( .‬וא"כ אסור שירה "בפה‬
‫ובכלי" בשירי חול)‪ .‬אלא כל מה שמביא לידי שמחת הנפש והתרגשותה‪( ,‬הוא) אסור‪ ,‬כמו שאמרו‪ ,‬וסמכו דבריהם‬
‫אל איסור הנביא‪( ,‬שאמר) (הושע ט' א') אל תשמח ישראל אל גיל כעמים‪ .‬וטעם זה (הדבר) ברור מאד‪ ,‬לפי שכוח תאוה‬
‫זה צריך לכובשו ולמונעו ולמשוך ברסנו‪ ,‬ולא שיפעל ויחיה מתו (עי' מורה נבוכים ח"א פ"ה‪ .‬ושים לב שאין רבנו‬
‫מזכיר שטעם הדבר ברור "משום שמשבטלה סנהדרין בטל השיר"‪ ,‬אלא סיבה של מידות והנהגה)‪ .‬ואין‬
‫משגיחים באחד היוצא מן הכלל שמעטים כמותו‪ ,‬אשר (זה הניגון של שמחת הנפש והתרגשותה בענייני חול‬
‫כמבואר בפהמ"ש וכדלקמן) מביאו לידי שמירת הנפש ומהירות התפעלות להשגת מושכל או כניעה לדברים האלהיים‪,‬‬
‫לפי שדיני התורה לא נכתבו אלא לפי הרוב והרגיל‪ ,‬שדברו חכמים בהווה (עי' למשל שבת פ"ו מ"ו ומ"ט)‪ .‬וכבר בארו‬
‫לנו הנביאים זאת ואמרו בגנות השימוש בכלי השיר על דרך הפולחן ע"י שמיעתם‪ ,‬וזה אומרם (עמוס ו' ה') "הפורטים על‬
‫פי הנבל כדוד חשבו להם כלי שיר"‪.‬‬
‫(כאשר מתבוננים בנביא אפשר לראות שמדובר בגנותם של האנשים שנותנים פורקן ליצריהם על ידי‬
‫הניגון בכלי שיר והגעה לשמחה יתירה‪ ,‬וחושבים שמותר להם כאילו מעשיהם כדוד המלך ע"ה‪ .‬אבל שירי‬
‫‪ 11‬כמש"כ בשו"ת הרי"ף סימן רפא "ש" ץ שמוציא מפיו דברים שאינם הגונים כגון שהוציא מפיו דבר נבלה ומרנן בשירי‬
‫ישמעאל מסלקין אותו"‪ .‬היינו שירי עגבים‪ ,‬וזה ברור ודלא כח"א שטעה בזה‪.‬‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫‪3‬‬
‫קודש למטרת הכניעה וכיסופים לה' מאן דכר שמיה?! אדרבא הנביא מזכיר את שבח הנגינה ‪-‬כדוד המלך‪.‬‬
‫ועל הנביאים נאמר "וְִל ְפנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְ ָחלִיל וְכִּנֹור וְ ֵהמָה ִמ ְתנַ ְבאִים" (שמואל א‪,‬י‪ .),‬ורבנו כתב מפורש‬
‫שדברי הנביא "אל תשמח ישראל" הוא בשירי פורקן של חולין‪.)12‬‬
‫וכבר בארנו בפרוש אבות (פ"א מי"ז‪ -‬מה שהבאתי לעיל שמדבר במשתה היין ועל כלי נגינה)‪ .‬שאין הבדל בין‬
‫הדיבורים העבריים לדיבורים הערביים‪ ,‬ואין זה אסור או מותר אלא לפי העניין הכלול באותם הדיבורים‪ .‬ואליבא דאמת אסור‬
‫לשמוע דבר טפשות‪ ,‬אפילו נאמר שלא בשירה‪( ,‬כמבואר שם מחלק הדיבור המאוס)‪ .‬ואם מנגנים אותו (את הזמר‬
‫הפרוץ) על כלים‪ ,‬יש כאן שלשה איסורים‪.5 ,‬איסור שמיעת דבר טפשות ‪ .2‬ונבלות הפה (שהוא מחלק דיבור האסור)‪.‬‬
‫‪ .0‬איסור שמיעת שירה‪ ,‬ר"ל זמרא בפומא‪( ,‬בבית המשתה דווקא שמקורו מדברי רב הונא ומר עוקבא הנ"ל‬
‫בגיטין ז' ע"א) ‪ .5‬ואיסור שמיעת כלי מיתרים‪( .‬שמקורו משבטלה סנהדרין בטל השיר הנ"ל בסוטה ט' י"א‬
‫והוא בשירי חולין משום שהיו אומרים דברי נבלה בשיר ור' הונא גזר בכלי‪-‬אף שלא בבית המשתה)‪ .‬ואם‬
‫זה במקום שתיית יין‪ ,‬יש איסור רביעי‪ ,‬והוא אומרו יתעלה "והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם"‪( .‬ישעי' ה' י"ב ‪-‬‬
‫המדבר בשירי חול‪ .‬ועי' מורה נבוכים ח"ג פ"ח)‪ .1 .‬ואם המזמרת אשה‪ ,‬יש שם איסור חמישי‪ ,‬לאומרם (ברכות‬
‫כ"ד א') ז"ל קול באשה ערוה‪ ,‬ומכל שכן אם היא מזמרת‪( .‬וכבר) התבארה האמת במופת‪ ,‬והיא‪ ,‬שהכוונה בנו‪ ,‬שנהיה גוי‬
‫קדוש ולא יהיה לנו מעשה ולא דיבור אלא בשלמות או במה שמביא אל השלמות‪ ,‬ולא שנעורר הכחות המונעים מן כל טוב‪,‬‬
‫הנ"ל) שבו‪ ,‬מה שיש בו מספיק‪,‬‬
‫ולא שנפקיר (עצמנו) בהוללות ושחוק‪ .‬וכבר בארנו בזה הענין במורה בחלק האחרון (פ"ח‬
‫בדברים (שהם) מופתיים לאנשי מעלה‪( .‬כלומר כל האיסור של השירה הוא אך ורק בשירי חול על היין ושירים‬
‫המביאים לידי הפקרות הוללות וצחוק‪ ,‬ומכש"כ שירי עגבים ומכש"כ ע"י אשה‪ ,‬אבל שירי קודש מאן דכר‬
‫שמיה‪ ,‬אין הרמבם מדבר בהם כלל!)‪.‬‬
‫ומה שאמרו הגאונים ז"ל (ת' ר' משה הגאון בתה"ג אסף א' סי' כ"א ות' רה"ג בתה"ג הרכבי סי' ס'‪ ,‬שערי‬
‫תשובה סי' קנ"ב וגנזי קדם (עמ' ‪ )16‬ובתה"ג אסף ח"א עמ' מ"ה תשובה כ"א בשם ר' משה גאון שש"ץ‬
‫ששר שירים בערבית פסול לעדות היינו דווקא בשירי עגבים‪ .‬ושם ח"ב עמ' ‪ 531‬ס' קצ"ג מופיעה תשובת‬
‫הגאונים הנ"ל)‪ .‬הוא זמר דברי שירות ותושבחות‪ ,‬כמו שכתב בעל ההלכות ז"ל‪( .‬הרי"ף לברכות דף כ"ה ב' בשם‬
‫גאון ‪ -‬הרי"ף בברכות הנ"ל)‪ .‬אבל חס ושלום להזכיר שירי החול בהם (במשתה היין)‪ ,‬לא נשמעה זאת בישראל לא‬
‫מן גאון ולא מן הדיוט‪ .‬והתימה על אומרכם "במעמד כשרים"‪ ,‬והכשרים לפי דעתי אינם מצויים במקומות שתית משקה‬
‫משכר‪ .‬וכבר בארנו גם בזה במורה (שם פ"ח)‪ ,‬מה שיש בו מספיק‪ .‬ומכל שכן אם יוסיפו על זה (על שירי חול בפה‬
‫במשתה היין) ע"י שמיעת כלי שיר‪ .‬ושלום‪ .‬וכתב משה‪.‬‬
‫‪--‬ברור א"כ לחלוטין בלי צל של ספק כי רבנו לא אסר ולא עלתה על דעתו לאסור מעולם שמיעת כלי‬‫נגינה אם הם שירי קדש כפי שברור שהוא מסתמך על דברי הרי"ף והגאונים הנ"ל‪ .‬וכל התשובה הזאת‬
‫האוסרת שמיעת "עצם הזמר והניגונים כולם אסורים" הם כפי שביאר שזה בשירת חולין בכלי‪ ,‬או בפה‬
‫על היין‪ .‬ומה שכתבו הגאונים ש"מנהג כל ישראל"‪ ,‬הוא אפ' בבית המשתה על היין‪ ,‬ובלבד שיהיו שירי‬
‫קדש‪.‬‬
‫(ומה שהקשה הטור‪ ,‬שתשובה זו סותרת את דברי הרמב"ם ביד החזקה שכתב שם ששירה בפה אסורה‬
‫רק על היין‪ ,‬וכאן אסר אף שלא על היין‪ ,‬זו אינה קושיה כלל כי כאן מדבר בשירי חולין ופריצות המביאים‬
‫לידי התרגשות ושמחה יתירה של חולין‪ ,‬משא"כ בהלכה מדבר על שירת חולין בלבד שלא נאסרה אלא על‬
‫היין)‪.‬‬
‫‪ 12‬וא" ת שהמשנה אסרה משבטלה סנהדרין שירי קודש בכלי משום "בשיר לא ישתו יין" א"כ מה חידש ר' הונא בשירי חולין?!‬
‫הלא זה פשיטא‪ ,‬וא"ת שהמשנה אסרה שירי קדש בכלי ור' הונא ומר עוקבא אסרו אף שירי קדש בפה‪ .‬הלא מפורש בתש'‬
‫הגאונים לא כך "אבל זמרא דאסר מר עוקבא דברים שאינן כסדר הזה אלא נגינות שלאהבת אדם לחברו ולשבח יפה‬
‫ביפיו ולקלס גבור בגבורתו וכיוצא בזאת כגון שלישמעאלים הללו שנקראין אשעאר אלגזל וכו' אלא ודאי המשנה אסרה‬
‫רק שירי חול בכלי ור' הונא אסר אף בפה רק בשירי חול כמבואר לעיל בתש' הגאונים‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫‪53‬‬
‫ואם נפשך לומר שבכל נגינה בכלי יש בה משום התפקרות הנפש‪ ,‬מה היה במשנה ביכורים ג' ג' "החליל‬
‫מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלם"‪ .‬ומה היה בשמחת בית השואבה‪ .‬ומה הוא מה שביאר להדיא‬
‫בפהמ"ש באבות הנ"ל שאם יהיה עניין זה השיר מעלה ‪" -‬צריך לאומרו‪ ,‬באיזו לשון שיהיה"‪ .‬אלא ודאי‬
‫שרבינו מבדיל בין ניגוני חול לקודש‪.‬‬
‫וכן בתשובות רפואיות להרמב"ם הוצאת פר' זיסמן מונטנר ח"ד עמ' ‪ .518‬מציע הרמב"ם למלך "לישון עם‬
‫זמר כלי מיתר וינמיך קולו בהדרגה ויחליש מיתריו וישיר בלחישה עד שירדם (המלך)‪ ,‬ואז יחדל‪ ,‬כך אומרים הרופאים כי‬
‫‪14‬‬
‫השינה הבאה באפן זה מקנה לו לאדם מידות טובות‪ 13,‬וע"י הסדר כלי הדם היא מתקנת את הגוף"‪.‬‬
‫וכן הרמב"ם בשמונה פרקים פרק ה' מציע להתרפא בנגינה‪ ,‬לכוונה שיבריא גופו ויוכל לעבוד את ה'‪ .‬וזה‬
‫לשונו "וכן אם התעוררה עליו מרה שחורה‪ ,‬יסירה בשמיעת שירים ומיני נגינות‪ ,‬ובטיול בגנות ובבניינים נאים‪ ,‬ובישיבה‬
‫עם צורות נאות‪ ,‬וכיוצא בזה ממה שירחיב הנפש‪ ,‬ויסיר דאגת המרה השחורה ממנה‪ .‬ותהיה הכוונה בכל זה ‪ -‬שיבריא גופו‪,‬‬
‫ותכלית בריאות גופו ‪ -‬שידע‪ .‬וכו' עד שישיג וידע מה' מה שאפשר לדעתו" כלומר ברור שנגינה יש בה עבודת ה'‬
‫והבאה לידי "מידות טובות" כמבואר בת' הרפואיות הנ"ל‪ .‬ומה שכתב בתשובה רכ"ד הנ"ל "אלא כל מה‬
‫שמביא לידי שמחת הנפש והתרגשותה‪ ,‬הוא אסור" היינו התרגשות התאווה שלא לעבודת ה' הגורמת‬
‫להתגברות התאוות החשוכות וליבוי היצרים האפלים‪ .‬וכן משמע קצת בפירוש המשנה ברכות פרק ט‬
‫משנה ו "קלות ראש‪ ,‬היפך כובד ראש שקדם‪ ,‬וענינו שלא ישתקע בשעשוע ושחוק וזמר"‪ .‬ואם כל זמר אסור‪ ,‬האיך‬
‫ישתקע בו?!‬
‫אלא ודאי הוא כמו שבארנו שכל האיסור הוא בשירת חולין‪ ,‬ושמצווה לנגן בכלי שירי קודש לרפואה וכל‬
‫‪15‬‬
‫מה שירגש אותו ברגש כניעה או שמחה לעבודת ה' וכן לצורך שמחת מצוה‪.‬‬
‫וכ"כ בנו של רבנו הרמב"ם ‪-‬ר' אברהם החסיד בספרו המספיק לעובדי ה' מהדורת הרב ניסים דנה עמ'‬
‫‪ 550‬על המטרה בהתכוננות לתפלה‪ ,‬שע"י רוח נשברה ולב נדכה הוא היותר ראוי להיענות‪ .‬וזה לשונו‪:‬‬
‫" ומשום כך חוייב לשבחו יתעלה בכלי הנגינה והלחנים וכו' אם הוא יוצא ממנו בזיכוך הלב ע"י שהוא פונה לעברו יתעלה "אז‬
‫תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני" וכו'‪" ,‬דע איפה דבר זה ונהג על פיו וכו" עכת"ל‪.‬‬
‫ואם היה אסור לנגן בכלי שיר תמיד מחרבן הבית מה זה עלתה על דעתו כך לנגן בכלי לפני התפילה?!‬
‫ח"ו להעלות על הדעת שר' אברהם יתיר זאת‪ ,‬ואפ' אם חולק על אביו ‪-‬דרכו תמיד להסביר מדוע‪ ,‬ומכש"כ‬
‫כאן שלהחושבים שאסור‪ ,‬הוא חולק על חז"ל?! אלא ודאי הוא כמו שאמרנו‪ .‬וכ"כ עוד ר' אברהם‬
‫בהמספיק הוצאת פלדהיים עמ' ‪ 03‬וכן בעמ' ‪ 205‬שהשלימות הרוחנית תלויה במצב הרוח ומזכיר לעניין‬
‫זה את הנגינה‪ .‬ושם בעמ' ‪ 250‬בהקשר לחוש השמע כתב‪" :‬יש להמנע משמיעת דברים המעוררים את היצה"ר כגון‬
‫‪ 13‬ראה מאמרו של רס"ג בהאמונות והדעות על סוגי הניגון ותועלתם‪ .‬גם רבי שם טוב בן יוסף פלקירא (ספר המבקש‪ ,‬וורשא‬
‫תרפ"ד‪,‬עמ' קכג‪-‬קכו‪ .‬ספרד (‪ ))5231-5221‬סוקר בספרו את החכמות השונות ומזכיר את המוסיקה כחכמה השלוש עשרה‪.‬‬
‫לדעתו‪ ,‬מחברים חכמים את המוסיקה‪ ,‬מפני שהניגון גורם לאנשים להתנחם על מעשיהם הרעים‪ ,‬מחזק את לב האנשים ביוצאם‬
‫לקרב‪ ,‬ומקל על החולים את סבלם‪ .‬כלי הנגינה המשובח ביותר בעיניו הוא הכינור‪.‬‬
‫‪ 14‬ושם בעמ' ‪ 516- 511‬מתנצל הרמב"ם שמציע להשתמש ביין ונגינה האסורים לפי דת ישמעאל‪ ,‬מפני שמחובתו להציע מה‬
‫שהרפואה מציעה‪ .‬במילים אחרות הרמב"ם לא היה מציע דבר איסור באופן גורף‪ ,‬והראייה ששם בח"א במאמר הנהגת‬
‫הבריאות עמ'‪ 13‬כותב על היין "והיין למי שיוכל לקחת אותו" כלומר לא לבעלי האסלם‪ .‬כלומר במקום איסור הוא מייד מסייג‬
‫דבריו‪ .‬ולכן לקמן שכתב לשמע נגינה לא סייג "למי שמותר" כי נגינה כזו לא נאסרה מעולם אצל חז"ל‪ .‬אך להבדיל ‪-‬אצל‬
‫המוסלמים היא נאסרה‪.‬‬
‫‪ 15‬וכן מתבאר מבית הבחירה למאירי מסכת גיטין דף ז עמוד א‬
‫" כל מיני זמר העשויין לשמחת הוללות ושלא לכוין בהם לשבח הבורא יתברך או לצד מצוה אלא דרך קלות ראש ותענוג במיני‬
‫מאכל ומשתה אסור לשמעו ולהשתעשע בו בין שנעשה הזמר בכלי בין שירה על פה וכל שכן במקום שהנשים מצויות שם‬
‫והדבר בא לידי הרגל עבירה ומכל מקום כל שיש בו שבח ותהלה לשם כגון מיני פיוטים ומזמורים מותר אף בבית חתנים‬
‫ומשתאות וכן הדין לשמח חתן וכלה שכל שאין בו צד פריצות מותר ואין לו לדיין באלו אלא מה שעיניו רואות לפי מקומם‬
‫ושעתם ואף המקראות מלמדים שלא נאמר אלא דרך פריצות והוא שאמר כעמים כלומר כמנהג העמים וכן בשיר לא ישתו יין‬
‫שכל אלו דרך פריצות וקלות ראש ובמסכת סוטה מ"ח א' נראה כן בהדיא כמו שביארנו שם"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫הרי שהבין כנ"ל בפשיטות שכל האיסור בכלי היה רק בנגינת חולין‪ ,‬ומעולם לא גזרו בשירי קדש‪ .‬ואם ידע שהרמב"ם אוסר‬
‫היה לו לכתוב כדרכו "וגדולי המחברים אוסרים בשירי קדש"‪.‬‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫שירי אהבים ושירים בשבח היין"‬
‫‪55‬‬
‫וכו' כלומר בזה האיסור‪ ,‬אבל אין איסור בשמיעת שירי שבח לה' אדרבא‬
‫מצווה היא‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬חסיד בן בנו של חסיד ר' דוד המיימוני דור שביעי להרמב"ם בספרו "מורה הפרישות ומדריך‬
‫הפשיטות" הוצאת "טוב" עמ' ‪ 82‬כתב לגבי ההדרכה הנכונה בהשתמשות בחוש השמיעה‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬
‫"דרכ ו האמצעית שיאזין ללחנים שקולים ושירים קצובים המגדילים את חיבת הלב לאהובו עד כדי כך שיהיה בלתי מוכשר‬
‫לפנות לזולתו‪ ,‬ובמיוחד אם היו הלחנים מלווים במילים הרומזות לעניין הזה ומעוררות את הכוונה הזאת‪( .‬כלומר נגינת‬
‫השתפכות הנפש אף בלא מילים‪ ,‬ומכש"כ עם מילות קדש) ולפיכך החסידים ובני הנביאים היו לוקחים להם מיני‬
‫כלי זמר כדי לעורר הנשמה במקצבים יפים ושונים המביאים את הנשמה לידי געגועים ליסודה המעולה ומקורה המפואר‬
‫ומזכירים לנשמה את עולמה הנחמד כמו שנא' ולפניהם נבל ותוף וחליל‪ .‬ואזי תשוט בים הסמוך למושב היתרונות האושר‬
‫החיים והחדווה"‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫וממשיך בעניין זה הרבה‪ ,‬ומסיים בעמ' ‪: 81‬‬
‫"וכוונת הכלים הללו היא גילוי כבוד הנשמה‬
‫והבאתה לאט לאט אל היופי המוחלט בעולמה הנאור והבאתה אל מקורה האלהי ע"י טבע הניגונים‪ .‬והאומנות הזאת‬
‫מרפאת הנשמות ברפואה רוחנית נאורה ומעוררת בה את התשוקה לשוב לקונה וכו' ומדליקה בלבבות האהובים את אש‬
‫האהבה ע"י הזכרת ה' ‪-‬ידיד הנפשות והחזרה על שם המלך הקדוש‪ .‬וכו'‪ .‬וממשיך‪:‬‬
‫"וזה ברור וגלוי לא יכחישנו אלא כסיל‬
‫קשה ערף אשר אין לו הבנה לא בתורה ורמזיה ולא בנפשו ומקורה‪ .‬וישתדל להמעיט להאזין אל שאר תענוגי השמיעה ‪-‬‬
‫פרט למה שהוא מתאים לתכליתו ועוזר אותו לנטות אחרי אהובו"‪.‬‬
‫נדמה לי שאחרי מלים אלו אין עוד מה להוסיף למי שחושב שחז"ל אסרו לדעת הרמב"ם כלי זמר בשירי‬
‫‪16‬‬
‫קודש‪...‬‬
‫רק נשאר לבאר מדוע לא הוזכר איסור הניגון באירוס בדברי הגאונים הריף והרמב"ם?‬
‫והנה ראשית יש לחקור למה נאסר האירוס ‪ 06‬שנה אחר ביטול הסנהדרין אם ממילא נאסר קודם לכן‬
‫השיר בבית המשתה?‬
‫ולפי מה שלמדנו מדברי הגאונים עולה בפשיטות שלא גזרו משבטלה סנהדרין על כל הכלים בבית‬
‫המשתה של חולין והשאירו להם את תוף האירוס‪ ,‬ואח"כ נאסר בבית משתה של חול גם אירוס ‪-‬והוא‬
‫מותר בשירי קודש‪ ,‬אבל אז יקשה א"כ מדוע שבר ר' הונא את הטנבורא לנכדו? אא"כ נאמר ששברו מפני‬
‫שרצה לנגן בשירי חול שלא על היין‪ ,‬שר' הונא הוא זה שהוסיף והרחיב את הגזירה מחוץ לבית המשתה‪,‬‬
‫ורבא לא עשה כאביו‪ .‬או שעשה את הטנבורא קודם הרחבת הגזירה עד שבא ר' הונא אביו ושבר‬
‫הטנבורא‪ .‬וכל זה בשירי חול‪ .‬וכן נראה מדברי הגאונים הנ"ל שהתירו "אקעא אל קציב"‪-‬שאינו משמיע‬
‫צליל נגינה‪ ,‬ועכ"פ כתבו ש"יש שיקול בזה בשירי חול"‪.‬‬
‫וא"ת שגם אירוס נאסר אף בשירי קדש‪ .‬וההו"א של רבא שעשה לבנו טנבורא כי אינו דומה לו ממש‪,‬‬
‫וא"כ יקשה מדוע לא הובא דין זה להלכה ברי"ף וברמב"ם? וא"ת שאדרבא מפני שנאסרו כל השירים וגם‬
‫שירי קדש בכלי‪ ,‬לכן לא הביאו דממילא נאסר‪ ...‬הלא הרמב"ם כתב בפירוש המשנה במסכת כלים פרק טו‬
‫"ואירוס‪ ,‬כלי עגול דומה לכברה ועליו קלף מצדו האחד ומקישין עליו ביד ושמו הידוע אצלינו "אלטאר"‪,‬‬
‫ופעמים מספידים את המתים בכלי הזה‪ ,‬וזה אצלינו הרבה"‪ .‬וברור שאין הרמב"ם קורא "אצלינו" לעכו"ם‬
‫ח"ו‪ ,‬אלא ודאי מעיד רבנו שבעם ישראל מנגנים באירוס‪ .‬ורואים מזה‪ ,‬וכן ממה שהשמיט רבינו דין‬
‫‪ 16‬וכ"כ עוד לפני הרמב"ם ‪-‬ריה"ל בספר הכוזרי מאמר ב אות נ "וכמו שהתחנונים צריכים מחשבה וכונה כן השמחה במצותו‬
‫ובתורתו צריכים מחשבה וכונה‪ ,‬שתשמח במצוה עצמה מאהבתך המצוה בה ותכיר מה שהטיב לך בה‪ ,‬וכאילו אתה בא‬
‫באכסנייתו קרוא אל שלחנו וטובו‪ ,‬ותודה על זה במצפון ובגלוי‪ ,‬ואם תעבור בך השמחה אל הנגון והרקוד היא עבודה ודבקה‬
‫בענין האלהי"‪.‬‬
‫רבי יצחק בן חיים בן אברהם הכהן (נולד לערך בשנת ‪ ,5580‬חיבר ספר בשם "עץ חיים") מסביר שהמוסיקה היא המכינה את‬
‫שכלו של האדם ומסייעת לו להגשים את המטרות הנעלות‪ .‬שירת הלויים במקדש נועדה כדי להכין את שכלם אל העיון‪ .‬מטרת‬
‫השירה להביא את המאזין לפעולה שכלית‪ ,‬בתנאי שהמאזין משתחרר מן הצד הגשמי‪ .‬עבודת הבורא זקוקה לשמחה‬
‫ולהתלהבות‪ .‬גם רבי אליהו מזרחי (ראש רבני קושטא בשו"ת הראם שאלה נז) רואה במוסיקה מדע חשוב‪ :‬וכותב "שלא ילמדו‬
‫את הקראים משום לימוד שבעולם‪ ,‬לא מקרא‪ ,‬לא משנה ולא מספר תשבורת [גיאומטריה] ולא תכונה ולא מוסיקה"‪ .‬מוסיקה‬
‫מוזכרת יחד עם מקצועות התורה החשובים ‪ -‬מקרא ומשנה ‪ -‬ויחד עם המדעים הבסיסים‪ ,‬גיאומטריה ואסטרונומיה‪.‬‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫‪52‬‬
‫האירוס ביד החזקה ‪-‬כמה אפשרויות‪ :‬האחת ‪-‬או שאין הלכה כר' הונא שאסר טנבורא‪ ,‬אלא כרבא דעבד‬
‫לבריה טנבורא משום שר' חסדא זלזל ביה‪ .‬וכל התופים מותרים בשירי חולין שלא על היין ומכש"כ שירי‬
‫קדש שהם למצווה יחד עם כל כלי השיר כמבואר בתש' הגאונים הנ"ל‪ .‬ואפשרות שנייה היא‪ ,‬שכל כלי‬
‫שיר של חולין נאסרו מפני החרבן‪ ,‬אבל עדיין השאירו את האירוס‪ .‬ואח"כ בפולמוס של אספסיאנוס‬
‫הוסיפו לאסור את האירוס בשירת חולין שלא על היין‪ .‬וא"צ לכתבו בהלכה כי הלא נאסר אפ' שירת חולין‬
‫בפה על היין‪ .‬ואפשרות שלישית‪ ,‬שאסרו תחילה את כל הכלים בשירת חולין‪ ,‬ואח"כ גזרו על האירוס אף‬
‫בשמחת מצווה כי הוא "תוף המקשקש ומשמיע קול גדול והמייה יתירה" כמש"כ רש"י והמאירי לעיל‪ .‬אך‬
‫כבר נהגו כל ישראל להקל אף בזה "בקולות של שמחה" של בתי חתנים וכו' כמש"כ הגאונים‪.‬‬
‫אך העיקר הוא כפי דעת הגאונים הנ"ל שכל האיסור היה רק בשירי חול‪.‬‬
‫ומעתה יתבאר לשון רבנו הרמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה יד כמין חומר‪.‬‬
‫"וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן ואסור‬
‫לשמען מפני החורבן‪ ,‬ואפילו שירה בפה על היין אסורה שנאמר (ישעיהו כ"ד) בשיר לא ישתו יין‪,‬‬
‫וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות או שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן על היין" עכ"ל‪.‬‬
‫"וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר" משבטלה סנהדרין גזרו על שירי חולין בכלי בבית המשתה על היין‪.‬‬
‫כמבואר בסוטה ובגיטין ובירושלמי הנ"ל‪ ,‬כי בטלה הסמכות שיכולה לכפות כדי שלא יבואו לידי‬
‫מילות נבלה בשיר‪.‬‬
‫"וכל מיני זמר"‪ .‬זמר של חולין כדברי ר' יוחנן השותה בד' מיני זמר וכו' ולאו דווקא ד' אלו‪ ,‬וכולל‬
‫בקרבו את האירוס והטנבורא הנ"ל‪.‬‬
‫"וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן" בשירת חולין‪( .‬ומכש"כ שירת עגבים המביאה לידי‬
‫התרגשות הנפש לכוחותיה השפלים‪ ,‬אלא שרבנו לא עוסק בה כאן כלל)‪ .‬ולאפוקי "מהקש‬
‫שמקישים עליו" ‪"-‬איקעא אל קציב" שהביאו בתש' הגאונים הנ"ל שאינו משמיע קול שיר שמותר‬
‫אף בשירי חולין שלא על היין ושאין בהם ניבול פה‪ .‬אבל בשאר כלים כמו טנבורא המשמיעה צליל‬
‫של כלי היינו של האירוס הנ"ל ‪-‬אסור (ובהם יצטרך לתופף בכלי בית כמו "פח" ה"תנאכה"‬
‫כמנהג התימנים‪ .)17‬אבל דיסקים וקלטות של שירי חול אסור לשמוע בבית המשתה שהם בכלל‬
‫משמיעי קול ופשוט‪ .‬וכן הבין בפשיטות מהר"י אבוהב במנורת המאור (פרק ב ‪ -‬תפילה הלכות‬
‫תשעה באב עמוד ‪" )053‬ואסור לנגן בסעודה של רשות בכל מיני זמר‪ .‬כדגרסי' במ' ברכות אודנא‬
‫דשמעא זמר תעקר"‪.‬‬
‫"ואסור לשמען מפני החורבן"‪ .‬אף אם המנגן גוי‪ ,‬מפני החורבן שגזרו גם על משמיעי קול של שיר של‬
‫חולין‪ .‬וכ"ז מפני החרבן‪ .18‬המוגדר כנ"ל לא מפני הצער‪( ,‬כי לזה נעשו תקנות אחרות כעטרות‬
‫חתנים ואפר בראשם) אלא שביטול הסנהדרין הוא חלק מן החורבן‪ .‬וכל זה דווקא בשירת חולין‪,‬‬
‫במשתה היין‪ ,‬ובכלי‪.‬‬
‫‪ 17‬ומה שנהגו בתימן שלא לנגן אף בשירי קדש אינו משום החרבן אלא שהיו מקומות שבהם השילטון אסר לנגן‪ .‬וכן היו‬
‫מקומות בתימן שתקנו שלא לנגן כמש"כ בש"ע המקוצר עיני יצחק (רצאבי) מועדים ג' עמ' ק"נ בשם מהר"י קורח בהקדמתו‬
‫לפירושו על דיואן השירים הנקרא משכיל על נגינות שאיסור נגינה בכלי "אינו מן הדין אלא תקנת קדמונינו" (באותם‬
‫מקומות)‪.‬ע"כ‪ .‬וא"כ רואים שגם הגאון זצ"ל הנ"ל הבין שהרמב"ם לא אסר כלי נגינת קדש ואינו אלא מנהג תימן (באותם‬
‫מקומות)‪.‬‬
‫‪ 18‬הרב יצחק שילת באגרות הרמב"ם עמ' תכח מסביר שהירידה הרוחנית של תוכן השיר בעקבות החרבן‪ ,‬היא שגרמה לחז"ל‬
‫לאסור את הנגינה המזוייפת הריקה מתוכן רוחני ולכן זה נקרא "מפני החרבן"‪ .‬וע"ע במאמרו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ'‬
‫"הגזירות על הזמרה מאז חורבן המקדש" שסובר שעיקר האיסור הוא רק ב"שמחה יתירה"‪ .‬ולענ"ד שמחה יתירה נאסרה מהא‬
‫דכתיב אז ימלא שחוק פינו"‪ ,‬ולא משום "אל תשמח ישראל"‪ ,‬אלא מה שרבנו אסר הוא שירת חולין כנ"ל‪.‬‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫‪50‬‬
‫"ואפילו שירה בפה על היין אסורה שנאמר (ישעיהו כ"ד) בשיר לא ישתו יין" היינו למרות‬
‫שבמקור ‪-‬נאסר רק שירת חולין בכלי במשתה היין‪ ,‬באו ר' הונא ומר עוקבא ואסרו שירת חולין‬
‫אף בפה במשתה היין‪ ,‬ובכלי אף שלא במשתה‪ .‬אבל שירי חולין בפה שלא על היין ר' חסדא זלזל‬
‫ביה ולכן זה מותר‪( .‬והכל לפי העניין כמש"כ בתש' הגאונים והמאירי)‪ .‬ומכש"כ שירי חולין (שאין‬
‫בהם ניבול פה) לצורך זירוז עבודה שמותרים‪ .‬והביא רבינו פסוק זה ולא הפסוק "אל תשמח‬
‫ישראל" כדי להדגיש שעל היין בלבד נאסר אף בפה‪( .‬וכ"כ הב"ח וכל כוונתו שם בס' תק"ס הוא‬
‫על שירי חול כנ"ל)‪.‬‬
‫"וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות" היינו בפה‪.‬‬
‫"או שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן" "שיר" כאן הוא בכלי‪- .‬היות שדבריו בנויים על לשון‬
‫הגאונים והרי"ף‪ .‬והיות ובתש' הגאון כתב "בקולות שלשמחה ואומ' דברי שירות ותושבחות לפני‬
‫הקב"ה וכו' בקול נגינות"‪( .‬וכן לשון הרא"ש ברכות פ"ה סימן א) ולשון הרי"ף "דברי שירות‬
‫ותשבחות וזכרון חסדיו של הקב"ה" ובודאי שרק קיצר מלשון הגאון כי הרי ציטט אותו לא כדי‬
‫לחלוק עליו‪ .‬וכן דברי רבנו בתשובה "זמר דברי שירות ותושבחות‪ ,‬כמו שכתב בעל ההלכות ז"ל"‪.‬‬
‫א"כ גם דברי רבנו ביד החזקה "שיר של הודאות" הוא קיצור מה שציטט בעצמו מהרי"ף את‬
‫המילה "זמר" וא"כ היינו עם כלי‪ 19.‬וכוונת רבנו שיר של הודיות היינו בכלי‪ ,‬לפי שסתם שיר הוא‬
‫בכלי דאל"כ מדוע לעיל סייג את דבריו "ואפ' שירה בפה"‪ ...‬וכן מי שאומר שקולות של שמחה‬
‫הם רק בפה טועה הוא‪ ,‬לפי שאדרבא כך לשון הפסוק בירמיה ל"ג פסוק י' י"א שלעתיד בגאולה‬
‫ובניין ירושלם ‪"-‬עוד ישמע וכו' קול ששון וקול שמחה"‪ ,‬ומוסכם הרי לכל הדעות שכשיבנה‬
‫המקדש ינגנו בכלים‪ ...‬וכל הפלפול והלחץ הזה שאני צריך להסביר כל דבר שוב הוא כדי להסביר‬
‫את לשון רבנו‪ ,‬שהיא מטעה למי שאינו בקיא במקורות‪ ,‬ובמושגי הלשון‪ ,‬אבל עצם העניין פשוט ‪-‬‬
‫שכל מה שנאסר מפני החרבן אינו משום צער החרבן‪ ,‬אלא מטעם שלא יבאו לידי נבלה בשיר וזה‬
‫‪20‬‬
‫רק בשירת חולין בכלי או בפה על היין‪.‬‬
‫"על היין" וודאי אין כוונתו שתיית יין מוגזמת כפי שהבאתי לעיל בתשובתו מהמורה נבוכים על דבריו‬
‫הקשים בגנות היין‪ ,‬וכוונתו מעט יין המשמח‪ 21.‬וע"ז התכוון "וכבר נהגו" היינו אף על היין‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫ואף בסעודת הרשות בשירי קדש‪.‬‬
‫‪‬‬
‫נמצא להלכה‬
‫‪ .5‬שכל שירי הקדש מותרים בכל הכלים ואפ' בסעודת הרשות ואף על היין כשכוונתו בכל צד ואופן‬
‫של עבודת ה' ‪-‬הן בכוונה לרפואה‪ ,‬או כוונה לשמחה של מצב רוח טוב לעבודת ה' ולהרחיק‬
‫דאגות‪ .‬חיזוק וקירוב רחוקים‪ ,‬ומכש"כ שמחת מצווה‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה לכוונת הכנעה‬
‫ודבקות ‪-‬שאין לך דבר גדול מזה‪.‬‬
‫‪ .2‬כל שירי החול בכלי (עם מילות חול‪ ,‬וכמובן בלא ניבול פה) נאסרו על היין‪,‬‬
‫‪ 19‬וא"ת דברי שירות הם בלי נעימה‪ ,‬ושיר של הודיות הם עם נעימה בפה‪ ,‬יקשה הלא כל ישראל אומרים שבח בפה בקידוש על‬
‫היין ומה זה "וכבר נהגו"?! ומדברי רבינו בפהמ"ש ובתשובתו התבאר להדיא כהגאונים‪.‬‬
‫ולא תאמר שחזר בו רבנו מהתשובה‪ ,‬כי התשובה נכתבה אחר שכתב את היד החזקה כי הזכיר בה את ספרו מורה הנבוכים‪.‬‬
‫‪ 20‬ומה שנוהגים בירושלים חלק מהחסידים שלא לנגן בחתונה תקנה זו מאוחרת ונתקנה ע"י רבי מאיר אוירבך כזכר לחורבן‬
‫בעקבות מגיפה‪( ,‬ויעויין מאמרו של הרב טוביה פריינד בקובץ בא"י סה עמ' קה ובהערות שע"ז בגליונות הבאים) ולא שייך‬
‫לעניין תקנת חז"ל‪ .‬ואין היתר אלא בתופים שבהם התירו מפני שהרעש הגדול שהם מקימים משקיט את שירת הנשים‪ .‬ואם‬
‫מפני החרבן היה להם לאסור תופים כמו האירוס‪ ,‬ונדמה לי שתופים של היום גדולים מהאירוס‪.‬‬
‫‪ 21‬ובזה יתורץ קושיית המהר"ל ספר נצח ישראל פרק כ"ג שתמה איך ישירו לה' מתוך שכרות‪.‬‬
‫‪ 22‬כמש"כ ב ערוך השולחן אורח חיים הלכות תשעה באב סימן תקס סעיף ז וז"ל "וכתב רבינו הב"י בסעיף ג' דכבר נהגו כל‬
‫ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות וזכרון חסדיו של הקב"ה על היין עכ"ל כלומר דבכה"ג אפילו בסעודת רשות‬
‫מותר‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫‪55‬‬
‫‪ .0‬לשיר בפה שירי חול בבית המשתה על היין אסור‪ ,‬אבל שלא על היין מותר‪( .‬ושומר נפשו ירחק‪,‬‬
‫והכל לפי העניין)‪.‬‬
‫‪ .5‬לשיר בפה שירי חול שאין בהם ניבול פה לצורך זירוז עבודה‪ ,‬שלא על היין ‪-‬מותר‪( .‬ואני‬
‫מסתפק שכשר' חסדא הקל אם הקל אף בכלי בשירי חול בביתו‪ ,‬וכן השומע שירי חול בכלי‬
‫לזירוז עבודה שלא ישתעמם‪.)23‬‬
‫ומש"כ ה טור אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקס בשם הרמב"ם לאסור "בכל עניין"‬
‫נבאר את לשונו‪:‬‬
‫"ומלשון הרמב"ם ז"ל משמע דבכלי אסור לשמוע בכל ענין (היינו בכלי בין על היין ובין שלא על‬
‫היין)‪ .‬ובפה דוקא על היין‪( .‬פשוט)‪ .‬אבל הוא ביאר בתשובת שאלה דאפי' בפה אסור אף בלא‬
‫משתה" (תירצתי זה כבר לעיל ‪-‬מייד אחר תשובת הרמב"ם‪ -‬שרבנו בתשובה דיבר בשירי ניבול פה‪,‬‬
‫ואגב הזכיר את כל הדרגות גם שירי חול‪ .‬אך ביד החזקה דיבר רק בשירי חול שאין בהם ניבול פה)‪.‬‬
‫דעת הגאון מר"ן הרשל"צ רבי עובדיה יוסף שליט"א‪:‬‬
‫רבים סבורים בטעות כי דעת הרב שליט"א לאסור כל שמיעת שירה חוץ ממקום מצוה כסעודת חתן וכלה‬
‫כי דעתו בדעת הרמב"ם ומר"ן הש"ע לאסור‪ ,‬ורק מכיוון שיש מקילים בדעת הרמב"ם ‪-‬יש לעשות ס"ס‬
‫דשמא דעת הרמב"ם להקל בשירי קדש בכלי שיר‪ ,‬ושמא קלטת או רדיו אינו בכלל הגזירה‪ .‬כמבואר‬
‫בחלק הראשון של ספרו יחווה דעת ס' מ"ה‪ .‬וכן בח"ו ס' ל"ד‪ .‬והמעיין יראה שכל הענין בהיתר שמיעת‬
‫שירי קדש מהרדיו הוא רק ‪-‬סתם‪ -‬שלא לצורך מצוה‪ ,‬אך לצורך מצווה שרי לכתחילה‪ .‬כפי שיראה כל‬
‫מעיין בספרו חזון עובדיה (‪-‬ארבע תעניות עמ' תל"ג)‪ .‬שם הביא ככותרת את לשון הרמב"ם‪ ,‬ובהערות‬
‫כתב בפשיטות שמותר כל נגינה לצורך מצווה כלומר שזו דעת הרמב"ם‪ .‬ושמא תאמר שצורך מצווה‬
‫נקרא רק שמחת חתן וכלה או ברית או בר מצווה או פדיון הבן‪ ,‬אבל נגינה לחזק עצמו ביום חול רגיל‬
‫אינה מותרת? צא ולמד ממש"כ בטהרת הבית ח"ב עמ' ק"ע שאישה יכולה לנגן אף בכינור אף בפני‬
‫גברים (כשאינם משתפים פעולה עמה דאל"ה הוי "זמרי נשי ועני גברי" ואסור)‪ .‬ואף במסיבת הורים בגן‬
‫ילדים כדי לעודד את ההורים שירשמו את בניהם לגן דתי‪ 24.‬אמור מעתה על אחת כמה וכמה אדם השומע‬
‫או מנגן שירי קדש כדי להתחזק ולשמוח בעבודת ה'‪ .‬ועל אחת כמה וכמה שירי הכנעה ודבקות וכיסופין‪,‬‬
‫שאין לך דבר גדול מזה בעבודת ה'‪.‬‬
‫וכתב בספר השם "לר' אלעזר מגרמיזא" (עמוד ר"ב‪ ,‬וכמדומה שמקורו ממדרש אותיות דר' עקיבא)‬
‫"כל מי שמנגן בעולם הזה זוכה ומנגן לעולם הבא"‬
‫‪ 23‬כי מדברי מר עוקבא לריש גלותא דהוי דמיך בזמרא‪ ,‬אפשר לומר כתוס' ששם דווקא אסור שהיה מתענג ביותר‪ ,‬ואפשר‬
‫שבכל מקרה אסר‪ ,‬ומאידך אפשר שגם בזה זלזל ר' חסדא‪ .‬ומאידך יש צד לאסור לפי מה שלמדנו על אחר שלא פסק זמר יווני‬
‫מביתו ורש"י כתב שהיה לו להניחו מפני החרבן‪ .‬ומאידך ‪-‬אפשר ששם מדובר בזמר של ע"ז שהיה מצוי בזמנם‪ .‬וכן יש‬
‫להסתפק בלשון רבנו "אסור לשמח בהן ואסור לשמען" האם אסור דוקא למטרת "שמחה" או "אסור לשמען" אף לצורך זירוז‬
‫עבודה‪ ,‬ושמא "אסור לשמען" חוזר על שירת שמחת חולין אפ' מנגן גוי‪ ,‬אבל שירה קלאסית להפיג השעמום שרי‪ ,‬וצ"ע‪ .‬אבל‬
‫מה שברור שנעימות בלא מילים כדי להרגיע או לחזק עצמו‪ ,‬שרי שזה בכלל צורך מצווה ויה"ר שכל מעשינו יהיו לש"ש‪.‬‬
‫‪ 24‬ראה עוד שו"ת שרידי אש חלק ב סימן לט עמוד תס (וויינברג) לעניין נגינה בבהכנ"ס לשמחת בת מצווה לחיזוק הנערות‪.‬‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫‪51‬‬
‫קובץ נושאים קשורים‬
‫ימי בין המצרים‪:‬‬
‫בימי בין המיצרים ישנם האוסרים לשמוע מוסיקה כלל וכלל‪ ,‬אולם אין לכך אין שום מקור תלמודי‪ ,‬וזה‬
‫מנהג חדש‪ .‬כי אם זו מוסיקה שנאסרה מפני החורבן כשירי חולין‪ ,‬היא אסורה בכל השנה‪ ,‬ואם זו מוסיקה‬
‫המותרת בכל השנה‪ ,‬היא מותרת אף בימים אלה‪ ,‬ואין סיבה שמי שצריך לצאת מעצבותו לצורך עבודת ה'‬
‫שלא ישמע שירים‪ ,‬ואין סיבה שמי ששר שירי רגש לעבודת ה' שלא ישיר‪ .‬ובכל אופן המנהג להחמיר‪ .‬אך‬
‫למרות המנהג לאסור‪ ,‬יש להקל בשמחת מצוה כגון מילה‪ ,‬או פדיון הבן‪ ,‬או סיום מסכתא‪ ,‬או בר מצוה‪,‬‬
‫לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה‪ ,‬שכל שהיא שמחת מצוה יש להקל בדבר‪ .‬שו"ת יחווה דעת חלק ו‬
‫סימן לד‪( .‬ולפי מה שהגדרנו לעיל מטה"ב מהי שמחת מצווה יש להתיר אף בשירי דביקות וירא"ש‪,‬‬
‫דעת הרמב"ם והגאונים לעניין שמיעת כלי זמר ושירה בזמן הזה‬
‫‪58‬‬
‫ומכש"כ שירי התעוררות על החרבן כמו "על זה היה דוה לבנו" או "ציון חמדתי" או אם אשכחך" או‬
‫"נחמו נחמו עמי" וכו')‪.‬‬
‫שאלה‪ ,‬אם ת"ח יכול לנגן לרבים‪:‬‬
‫בשו"ת חוות יאיר סימן רה נשאל‪ " :‬צורבא מרבנן חריף ובקי ומתמיד יודע נגן בכמה מיני כלי זמר שאל‬
‫אם הרשות בידו לנגן בכ ינור לפני חתן וכלה הן בהליכתן לחופה או במשתה של מצוה חתונה או נימא‬
‫דאסור לו לבזות עצמו מפני כבוד תורתו ומ"ש חכם שמחל על כבודו כבודו מחול י"ל העדר כבוד דקימה‬
‫והידור שאני מש"כ בזיון ?(וכ"כ הרמב"ם והריב"ש בתשובה ס"ס ר"ך וכתבו רמ"א בהג"ה קטנה ס"ס‬
‫רמ"ג)? והאריך שם‪ ,‬ומסקנתו ‪" :‬שבמצות שבין ישראל למקום ב"ה כ"ש מצוה שהזמן גורם הן על כל‬
‫ישראל הן המפורסם לפי שעה ליחיד בציבור אין בו משום ביזוי כבוד זקנה ותורה וכל הנוהג קלות בעצמו‬
‫לצורך גבוה ומצות ה' אף שאינה מצות עשה ממש רק ג"ח שילפינן מוהלכת בדרכיו ה"ז משובח ותע"ב‪.‬‬
‫ע"כ‪.‬‬
‫תיקון כלי נגינה בחול המועד‪:‬‬
‫שאלה בחול המועד של סוכות ויהי כנגן המנגן בכלי שיר ונפסקה לו נימא אי רשאי לתקן על ידי קשירה‬
‫וכה"ג בחול המועד או לא‪:‬‬
‫בשו"ת שבות יעקב חלק א סימן כה העלה "וזמר וכל כלי שיר במועד שרי אף גם לתקן נימא א' או שתים‬
‫ואם אפשר לשנות קצת ישנה"‪ .‬וכ"כ להתיר לנגן בחוה"מ בשו"ת פעולת צדיק חלק א סימן קסז‪.‬‬
‫נגינה בשמחת מצווה בתוך שנת אבל‪:‬‬
‫בשו"ת חיים שאל חלק א סימן כא העלה להתיר לבעל להביא כלי נגינה בלברית בתוך שנת אבל של‬
‫אשתו‪ ,‬וז"ל‪" :‬וגדולה מזו ראיתי בשו"ת זקן אהרן סי' רי"ג שהתיר לאבל תוך י"ב חדש לנגן בכלי זמר‬
‫בפורים לאחרי' שהוא מלאכתו והוא יום שמחה שלו ע"ש באורך ורואה אני שהדברים ק"ו בנ"ד ליולדת‬
‫שהיא שמחתה להקריב אשה פרי בטנה למולות דודאי שרי‪ .‬ותו דהכא אבי הבן אינו חייב בזה והוא שליט‬
‫להביא כלי זמר כמנהג ביום שמחתו והרי התור' פטרה לאשה מכבוד אב ואם הן בעודנו חי משום דרשות‬
‫בעלה עליה ואף כי אחרי מותו מחויבת לעשות רצון בעלה"‪.‬‬
‫אם מותר לנגן בבהכנ"ס‪.‬‬
‫בשו"ת חתם סופר חלק ה ‪ -‬השמטות סימן קצב כתב "כי אפי' אם הותר לשמחת חתן וכלה לשמח לב‬
‫עגומי הגלות אבל במקדש מעט אין נכון להראות שמחה לפני' כעין שמחת ציון כי אין שמחה ואין שחוק‬
‫לפני' ית"ש עד יושב בשמים ישחק כמבואר פ"ק דע"ז‪ .‬עכ"ל‪ .‬וזכורני שראיתי באחד הספרים על שלוחי‬
‫העליה במרוקו (מטעם המושבים‪ ,‬כמדומה יהודה ברניקר) שתיאר את חיי יהודי האטלס ובין היתר כתב‬
‫"שלא מנגנים בבהנ"ס בכלי שיר"‪ .‬אולם דעת פוסקים רבים להתיר‪.‬‬