תורת הקורא פרשת בא תשע``ד

‫גליון זה יו"ל ע"י מערכת טעמי תורה‪.‬‬
‫תודה לכל העוזרים והמסייעים שגליון זה יראה אור‪.‬‬
‫© כל הזכויות שמורות‪ ,‬ניתן לצלם ולהדפיס כמות שהוא ללא שינוי‪.‬‬
‫גליון מס' ‪42‬‬
‫פרשת בא‬
‫הערות‪ ,‬הארות‪ ,‬ביקורת‪ ,‬שאלות‪ ,‬רעיונות‪ ,‬וכן תרומות לצורך‬
‫המשך פיתוח הגליונות‪ ,‬יתקבלו בברכה במערכת‪.‬‬
‫כמו"כ אפשר לשלוח בקשה לקבלת הגליונות במייל‪.‬‬
‫מייל‪ [email protected] :‬פקס‪153775150494 :‬‬
‫ה"א תשע"ד‬
‫‪XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW‬‬
‫י' א'‪ :‬אֶ ל־פּ ְַר ֑ע ֹה ‪ -‬הרי"ש בשווא נח‪ ,‬ויש להזהר שלא להבליע את‬
‫העי"ן ולקרוא פַּר ֹהא‪ .‬וכן בכל מקום בו מנוקד שווא נח לפני אות‬
‫גרונית‪ ,‬יש להזהר שלא תבלע האות הגרונית‪ .‬ולהלן רשימת‬
‫המילים בפרשה שיש להזהר בהן בזה‪ :‬הִתְ ַע ַלּלְתִּ י‪ .‬ל ְִרא ֹת‪ַ .‬הנִּשְׁ אֶ ֶרת‪.‬‬
‫ִבּנְע ֵָרינוּ‪ .‬הִשְׁ אִ יר‪ .‬וּ ְבעֵשֶׂ ב‪ .‬וּלְאַהֲר ֹן‪ .‬נִשְׁ אַר‪ַ .‬ויְהִי‪ְ .‬ויִשְׁ אֲ לוּ‪ .‬וּ ְבעֵינֵי‪.‬‬
‫ִכּסְאוֹ‪ .‬יִ ְמעַט‪ .‬שִׁ ְבעַת‪ִ .‬צבְאוֹתֵ יכֶם‪ .‬וּבְאֶ ז ְַרח‪ .‬מִשְׁ אֲ ר ֹתָ ם‪ַ .‬ויִּשְׁ אֲ לוּ‪.‬‬
‫ַויַּשְׁ אִ לוּם‪ַ .‬ויִּסְעוּ‪ִ .‬צבְאוֹת‪ִ .‬צבְא ֹתָ ם‪ .‬יִשְׁ אָלְ‪.,‬‬
‫ִהכ ַ ְ֤בּדְ תִּ י ‪ -‬הדלי"ת בשווא נח‪ ,‬ולא בשווא נעב‪ ,‬למרות הקושי‬
‫להגותה בשווא נח‪ ,‬ויש להזהר שלא להבליעה בתי"ו שישמע כאילו‬
‫קרא ִה ְכבַּתִּ י‪ ,‬אלא יש להקפיד שישמע שקרא דלי"ת ותי"ו‪ .‬ואם אינו‬
‫יכול לקרוא בשווא נח בלי להבליע את הדלי"ת‪ ,‬עדיף לקוראה‬
‫בשווא נע מאשר להבליעה‪ .‬וכן הוא להלן י"ג ה'‪ְ :‬ו ָעבַדְ תָּ ‪ .‬ולהלן י"ג‬
‫ח'‪ְ :‬ו ִהגַּדְ תָּ ‪.‬‬
‫י' י'‪ :‬יְ ִ֨הי ֵכ֤ן י ְ ֙יָ ִע ָמּ ֶ֔כם ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעמים כראוי‪ ,‬ולא‬
‫להטעים י ִ ְ֤הי ֵכ ֙ן י ְ ָי֣ ִע ָמּ ֶ֔כם‪.‬‬
‫י' י"א‪ַ :‬וי ְָג ֶ֣רשׁ ‪ -‬הטעם מלעיל בגימ"ל‪.‬‬
‫‪ 8‬מ ֵ ֵ֖את ‪ -‬יש להזהר שלא להבליע את האל"ף ולקרוא מֵת‪ .‬וכן להלן‪.‬‬
‫‪ 8‬י' י"ב‪ְ :‬ו ַ ֖יעַל ‪ -‬הוי"ו בשווא נע‪ ,‬ואין לקרוא ַויַּעַל בפתח הוי"ו‪.‬‬
‫‪ 8‬וְי ֹא ַכל ֙ ‪ -‬הוי"ו בשווא נע‪ ,‬ואין לקרוא וַי ֹאכַל בפתח הוי"ו כבפסוק‬
‫ט"ו‪.‬‬
‫י' י"ד‪ ֥= :‬א ִי ֽ ְהיֶה־כֵּ ֽן ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם הנכון‪,‬‬
‫ולא להטעים <א־י ִ ְה ֶי ֥ה כֵּ ֽן‪.‬‬
‫י' ט"ז‪ֽ :‬וּלְאַה ֲ֑ר ֹן ‪ -‬הוי"ו במתג‪ ,‬והלמ"ד שאחריו בשווא נחה‪.‬‬
‫‪ 8‬י' י"ז‪ְ :‬ועַתָּ֗ ה ‪ -‬יש להקפיד על הגייה נכונה של העי"ן‪ ,‬שלא ישמע‬
‫שקורא ְואַתָּ ה באל"ף‪.‬‬
‫י' ב'‪ :‬וִ ֽידַ ע ֶ ְ֖תּם ‪ -‬העי"ן בשווא נח‪ ,‬ואין להבליעה ולקרוא וִידַ תֶּם‪,‬‬
‫וכמו"כ אין לקרוא וִי ַדעַתֶּ ם בפתח העי"ן‪ .‬וכן הוא בעי"ן שלהלן‬
‫פסוק י"ז‪ְ :‬ו ַהע ְִ֖תּירוּ‪ .‬ולהלן פסוק י"ח‪ַ :‬ויֶּע ַ ְ֖תּר‪ .‬ולהלן י"ב כ"ב‪:‬‬
‫ְו ִה ַגּע ֶ ְ֤תּם‪ .‬ולהלן י"ב ל"ז‪ֵ :‬מ ַֽר ְעמ ֵ ְ֖סס‪.‬‬
‫ַ ֖רק אֶ ת־ה ָ ַ֥מּוֶת הַזֶּ ֽה ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם הנכון‪,‬‬
‫ולא להחליף את המרכא והטפחא ולהטעים ַ ֥רק אֶת־ה ָ ַ֖מּוֶת ַה ֶזּ ֽה‪.‬‬
‫י' ג'‪ :‬אֶ ל־פּ ְַרע ֹ֒ה ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף‪ ,‬ולא‬
‫להשמיט את המקף ולהטעים ֶ ֣אל פּ ְַרע ֹ֒ה‪.‬‬
‫ִשּׁ ֶמר ‪ -‬הטעם מלעיל בשי"ן‪ ,‬והמ"ם בסגול‪ .‬ויתכן שאם‬
‫‪ 8‬י' כ"ח‪ :‬ה ָ ֣‬
‫שּׁ ֵ ֣מר מלרע נחשב לשינוי משמעות‪ ,‬עיין הערהו‪.‬‬
‫קרא ִה ָ‬
‫י' ד'‪ִ :‬הנְ ִ֨ני ‪ -‬יש אומרים שהנו"ן הראשונה בשווא נע‪ ,‬ויש אומרים‬
‫שהיא בשווא נחג‪.‬‬
‫ה ענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה כ"ב‪.‬‬
‫אֶ ת־כָּל־ ָה ֵ֔עץ ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף‪ ,‬ולא‬
‫להשמיט את המקף ולהטעים אֶת־ ָכּ֣ל ָה ֵ֔עץ‪.‬‬
‫ו‬
‫י"ח פעמים מופיעה מילת "השמר" בתנ"ך‪ ,‬וכולן מוטעמות מלעיל והמ"ם בסגול‪,‬‬
‫ירא‬
‫שׁ ֵ֜קט אַל־תִּ ָ֗‬
‫שּׁ ֵ֨מר ְו ַה ְ‬
‫פרט לפעם אחת שמוטעמת מלרע והמ"ם בצירי‪ ,‬והוא ִה ָ‬
‫שּׁמֶר לְ‪) F‬כגון בבראשית כ"ד ו'‪,‬‬
‫)ישעיה ז' ד'(‪ .‬וברוב המקומות כתוב הצירוף ִה ָ‬
‫ל"א כ"ד‪ ,‬ל"א כ"ט‪ .‬סה"כ י"ב פעמים(‪ ,‬וע"כ ניתן היה לומר שהוא ראוי להיות‬
‫מוטעם מלרע‪ ,‬כמו שמוטעם בישעיה‪ ,‬ומה שמוטעם בדרך כלל מלעיל‪ ,‬הוא משום‬
‫נסוג אחור‪.‬‬
‫אך באמת ברור שאין זה משום נסוג אחור‪ ,‬אלא משפט המילה להיות‬
‫מוטעמת מלעיל‪ ,‬שהרי גם כאשר לא יתכן נסוג אחור הטעם מלעיל‪ ,‬כמו ה ָ ִ֧שּׁ ֶמר‬
‫ִמפָּנָ ֛יו )שמות כ"ג כ"א(‪ ,‬שלא יתכן נסוג אחור משום שמילת ִמ ָפנָיו אינה מוטעמת‬
‫בראשה‪ ,‬וכמו ִה ָ֕שּׁמֶר ֵמע ֲ֖ב ֹר )מלכים ב' ו' ט'(‪ ,‬שלא יתכן נסוג אחור משום שמילת‬
‫שׁמֶר מוטעמת בטעם מפסיק )והרב מלבי"ם שגה בזה‪ ,‬שכתב בישעיה שם שהוא‬
‫ִה ָ‬
‫מלרע כדינו‪ ,‬ובשאר המקומות הוא מלעיל משום נסוג אחור שמילת לך באה‬
‫אחריו‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬ולא שם לבו שיש פעמים שמוטעם מלעיל אף כשלא יתכן שנסוג‬
‫אחור(‪.‬‬
‫ונחלקו המפרשים בפירוש מילת השמר שבישעיה‪ .‬רבינו סעדיה גאון פירש‬
‫שהוא מלשון שמירה‪ ,‬כשאר השמר שבמקרא‪ ,‬אך דונש בתשובתיו לרס"ג )תשובה‬
‫קכ"א( השיג עליו‪ ,‬שאיך יאמר אל תירא אחר שאמר השמר‪ ,‬והוא כמו לומר תירא‬
‫ואח"כ אל תירא‪ ,‬אלא הוא מלשון שמרים‪ ,‬כלומר שקוט על שמריך‪ ,‬והראיה‪,‬‬
‫שהמילה מלרע והמ"ם בצירי‪ ,‬שלא כדרך המקרא‪.‬‬
‫והאבן עזרא בשפת יתר )סימן צ"ג( כתב על דברי דונש שאין ראיה לדבריו‬
‫מזה שהמילה מלרע‪ ,‬כי מנהג הנפעל להיות פעם מלעיל ופעם מלרע‪ ,‬ואין משפט‬
‫לשון הקודש לעשות הפרש בטעמים אלא בשמות‪ ,‬ודברי דונש רחוקים מאד‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫אך בפירושו )בראשית כ"ד ו'( כתב וז"ל‪ :‬כל השמר מלעיל מלשון שמירה‪ ,‬ואשר‬
‫מלרע לשון שמרים‪ ,‬כמו השמר והשקט‪ ,‬כטעם שקט הוא על שמריו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ונראה‬
‫שחזר בו ממה שכתב בשפת יתר‪.‬‬
‫ורד"ק )ישעיה ז' ד'‪ .‬שרשים שרש שמר( פירש ג"כ כדונש שבמלרע הוא‬
‫מלשון שמרים‪ ,‬אך הביא שרס"ג פירש שהוא מלשון שמירה‪ ,‬וכן תרגם יונתן‪,‬‬
‫שהלא בכל מקום תרגם "אסתמר"‪ ,‬ולא חילק בין מלעיל למלרע‪.‬‬
‫י' ו'‪ :‬בָתֶּ֜ י‪ ,,‬וּב ֵ ָ֣תּי‪ ,‬וּב ֵ ָ֣תּי ‪ -‬התי"ו בדגש קל‪ ,‬ולא בדגש חזקד‪ .‬וכן הוא‬
‫בשאר ההטיות של מילה זו‪.‬‬
‫וּב ֵ ָ֣תּי כָל־ ִמצ ְַרי ִ֒ם ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם הנכון‪,‬‬
‫ולא להטעים וּבָתֵּ י־ ָכ֣ל ִמצ ְַרי ִ֒ם‪.‬‬
‫עַל־ ָ ֣האֲ דָ ָ֔מה ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף‪ ,‬ולא‬
‫להשמיט את המקף ולהטעים ַ ֣על ָה ֲאדָ ָ֔מה‪.‬‬
‫י' ז'‪ :‬עַד־ ָמתַ ֙י יִ ְה ֶ֨יה ֶז֥ה ָל ֙נ ֙וּ ‪ -‬מוטעם בפשטא קדמא מרכא פשטא‪,‬‬
‫ואין להחליף בין הטעמים‪.‬‬
‫י' ט'‪ִ :‬כּ֥י חַג־י ָ ְ֖י ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם הנכון‪ ,‬ולא‬
‫להטעים כִּי־ ַח֥ג י ְ ָי֖‪.‬‬
‫א מחמת קלות האות הגרונית במבטא‪ ,‬כאשר יש לפניה אות המנוקדת בשווא נח‪,‬‬
‫יש נטיה חזקה להשמיט את האות הגרונית מהמבטא‪ ,‬ולנקד את האות שלפניה‬
‫שׁמְעוֹן‪ַ ,‬ויִּנַג‬
‫בניקוד שלה במקום בשווא נח‪ ,‬כגון ַמלַ‪ 5‬במקום ַמ ְלאַ‪ ,5‬שִׁמוֹן במקום ִ‬
‫במקום ַויִּנְהַג‪ .‬וזה מצוי עשרות מקומות בכל פרשה‪ ,‬וצריך זהירות רבה מאד ע"מ‬
‫לא להיכשל בזה‪.‬‬
‫ב ולא יתכן כלל שיבוא כאן שווא נע‪ ,‬שהרי אין שווא נע בא לפני דגש‪ .‬וכל הטעם‬
‫שהתי"ו דגושה‪ ,‬משום שהדלי"ת שלפניה בשווא נח‪.‬‬
‫ג ענין זה מבואר בגליון פרשת וארא הערה י"א‪.‬‬
‫ד ענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה ט"ו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫נִ ְה ָ֔יתָ ה ‪ -‬הה"א בשווא נח‪ ,‬ואין להבליע את הה"א ולקרוא נִי ָתָ ה‪ ,‬וכן‬
‫אין לקוראה נִ ִהי ָתָ ה בחיריק‪ ,‬אלא יש לבטאה כהוגן בשווא נח‪ ,‬והוא‬
‫נהגה כמו מפיק ה"א בסוף תיבה )כגון במילים‪ִ :‬עמָּהּ‪ ,‬א ֹתָ הּ‪ ,‬וכדו'(ז‪.‬‬
‫וכן הוא להלן י"ב ד' במילת ִמה ְ֣י ֹת‪ .‬ולהלן י"ב ל"ט בה"א השניה‬
‫במילת ְלהִתְ ַמ ְה ֵ֔מ ַהּ )ועיין מש"כ שם(‪ .‬וכן בשאר מקומות שהה"א‬
‫מנוקדת בשווא בלבד‪ ,‬כגון י ִ ְהי ֶה ִבּהְיוֹת וכדומה‪ ,‬יש לקרוא באופן‬
‫זה‪.‬‬
‫‪ 8‬בּ ְַר ְגלֵי ֶ֔כם ‪ -‬הלמ"ד בצירי‪ ,‬והוא לשון רבים‪ .‬ויש להזהר שלא‬
‫ישמע שקורא בּ ְַרגְ ְלכֶם הלמ"ד בשווא נע‪ ,‬שהוא שינוי משמעות‬
‫ללשון יחיד‪.‬‬
‫י"ב י"ב‪ְ :‬ועַד־ ְבּה ָ ֵ֑מה ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף‪ ,‬ולא‬
‫להשמיט את המקף ולהטעים ו ַ ְ֣עד ְבּה ָ ֵ֑מה‪.‬‬
‫י"ב י"ג‪ :‬אֲ ֶ ֣שׁר אַ ֶ ֣תּם שָׁ֔ ם ‪ -‬יש לנגן את ב' המונחים כראוי‪ ,‬ואין‬
‫שׁם במקףיב‪ .‬וכן‬
‫להשמיט את המונח הראשון ולהטעים ֲאשֶׁר־א ֶ ַ֣תּם ֔ ָ‬
‫ֵאָכ֣ל ְלכָל־ ֶ֔נפֶשׁ‪.‬‬
‫הוא להלן פסוק ט"ז‪ :‬אֲ ֶ ֣שׁר י ֵ‬
‫י"א ז'‪ ֤= :‬א יֶ ֽח ֱַרץ־ ֶ֙כּ ֶל ֙ב ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם‬
‫הנכון‪ ,‬ולא להטעים <א־יֶח ַ ֱ֤רץ ֶ֙כּ ֶלב֙‪.‬‬
‫ְועַד־ ְבּה ָ ֵ֑מה ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף‪ ,‬ולא להשמיט‬
‫את המקף ולהטעים ו ַ ְ֣עד ְבּה ָ ֵ֑מה‪.‬‬
‫י"א ח'‪ָ :‬בּח ֳִרי־ ָאֽף ‪ -‬יש אומרים שהבי"ת בקמץ קטןח‪ ,‬וי"א שהבי"ת‬
‫בקמץ גדולט‪.‬‬
‫אשׁ ֹן עַד־י֥ וֹם‬
‫‪ 8‬י"ב ט"ו‪ְ :‬ונִכ ְְר ֞תָ ה ה ֶ ַ֤נּפֶשׁ ַההִו ֙א ִמיִּשְׂ ָראֵ֔ ל מִיּ֥ וֹם ה ִָר ֖‬
‫הַשְּׁ בִעִ ֽי ‪ -‬יש להקפיד להטעים היטב את הזקף המפסיק שבתיבת‬
‫שּׁ ִבעִי קאי על תחילת הפסוק )כִּי‬
‫ִמיִּשׂ ְָראֵל‪ ,‬כי מִיּוֹם ה ִָראשׁ ֹן עַד יוֹם ַה ְ‬
‫כָּל אֹכֵל ָחמֵץ(‪ .‬וכן הוא להלן בפסוק י"ט‪.‬‬
‫י"ב כ"א‪ִ :‬מֽשְׁ ֗כוּ ‪ -‬המ"ם במתג‪ ,‬והשי"ן בשווא נחיג‪.‬‬
‫י"ב ט'‪ִ :‬כּ֣י אִ ם־ ְצלִי־אֵ֔ שׁ ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם‬
‫הנכון‪ ,‬ולא להטעים כִּי־ ִ ֣אם ְצלִי־ ֵ֔אשׁ‪.‬‬
‫ִמּנּוּ עַד־ ֖בּ ֹקֶר בּ ֵ ָ֥אשׁ תִּ שְׂ ֽר ֹפוּ ‪ -‬יש להקפיד להטעים‬
‫‪ 8‬י"ב י'‪ְ :‬והַנּ ָ ֹ֥תר מ ֶ ֛‬
‫היטב את הטפחא המפסיק שבתיבות עַד בֹּקֶר‪ ,‬שהוא ניגון מפסיק‬
‫יותר מהתבירי שבתיבת ִממֶּנּוּ‪ ,‬שאם לא יפסיק כראוי ישמע שזמן‬
‫שריפת הנותר הוא עד הבוקר‪ ,‬בעוד שפירושו שאת הנותר עד‬
‫הבוקר יש לשרוף‪.‬‬
‫ֵיתוֹ ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם‬
‫י"ב כ"ב‪֥ ִ :‬אישׁ מִפֶּ ֽתַ ח־בּ ֖‬
‫ֵיתוֹ‪.‬‬
‫הנכון‪ ,‬ולא להטעים ִאישׁ־מִפֶּ ֥תַ ח בּ ֖‬
‫י"ב ל"א‪֤ :‬קוּמוּ צְּא ֙וּ ‪ -‬מילת קומו מוטעמת במהפך‪ ,‬ולא ביתיביד‪.‬‬
‫‪ 8‬י"ב ל"ז‪ֵ :‬מ ַר ְעמ ֵ ְ֖סס ‪ -‬העי"ן בשווא נח‪ ,‬והמ"ם בשווא נע‪ .‬ויתכן‬
‫שאם קרא ַר ַע ְמסֵס העי"ן בפתח‪ ,‬והמ"ם בשווא נח‪ ,‬נחשב לשינוי‬
‫משמעותטו‪.‬‬
‫י"ב י"א‪ְ :‬ו ָככָה֮ ‪ -‬הטעם מלעיל בכ"ף הראשונהיא‪.‬‬
‫הטעם מלעיל‪ ,‬ואם הוא מלרע על דרך הזרות‪ ,‬היה לבעל המסורה להעיד עליו‬
‫ולמסור א' מלעיל וא' מלרע כמו במקרים דומים במקרא‪.‬‬
‫וכן בלוית חן העתיק דברי רב פעלים הנ"ל‪ ,‬והסכים להם‪.‬‬
‫וכן בעין הקורא ליהב"י הנקדן סימן שתי זרקאות להורות שהמילה מלעיל‪.‬‬
‫וכך הכריע מנחת שי למעשה )כמו שמשמע מתוך דבריו‪ ,‬וכן נראה בדיבור‬
‫המתחיל שסימן שתי זרקאות(‪.‬‬
‫ונראה שבכתר ארם צובה היה מסומן ג"כ שתי זרקאות‪ ,‬שכתב במאורות נתן‬
‫שהוא מלעיל‪ ,‬ולא כתב שאין הכרע כמו שכתב במדבר י"א ח' על תיבת שָׁט ֩וּ‪,‬‬
‫)אמנם יתכן שהסתמך בזה רק על המסורה המוסרת ב'‪ ,‬ובמקום השני )נחמיה ה'‬
‫י"ג( הוא מלעיל‪ ,‬ומזה הסיק כן(‪.‬‬
‫ולמעשה גם במסורה שבידנו נמסר ב'‪ ,‬וכן ישנם כתבי יד המטעימים בשתי‬
‫זרקאות )כ"י א"ד א"ז א"ח א"י(‪ ,‬וא"כ אין ספק בזה שהמילה מלעיל‪.‬‬
‫והעולה מכ"ז‪ ,‬שהקורא השמר מלרע במקום מלעיל‪ ,‬לדונש ורד"ק ואב"ע‬
‫בפירושו יש בזה שינוי משמעות‪ ,‬ולרס"ג ואב"ע בשפת יתר אין בזה שינוי‬
‫משמעות‪ ,‬וכן נראה מתרגום יונתן‪.‬‬
‫ז ענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה כ"ה‪.‬‬
‫ח הכלל הוא שאותיות השימוש ב' ו' כ' ל' מנוקדות בשווא‪ ,‬כגון בְּרוּ ַח וְרוּ ַח כְּרוּ ַח‬
‫לְחֹשֶׁ‪) 5‬פרט ללפני אותיות בומ"פ שוי"ו השימוש מנוקדת בשורק כגון וּ ִבנְיָמִין‬
‫וּפ ְַרע ֹה‪ ,‬או כשהם מיודעות שאז מנוקדות בפתח כגון לַדָּ בָר ַבּגָּדוֹל(‪.‬‬
‫אך כאשר המילה עצמה מתחילה בשווא נע‪ ,‬או בשווא מורכב )חטף פתח‪,‬‬
‫חטף קמץ‪ ,‬חטף סגול( שדינו ג"כ כשווא נע‪ ,‬אזי ישתנה ניקוד אות השימוש‪ ,‬שהרי‬
‫אין מילה יכולה להתחיל בשני שוואים‪ .‬והכלל בזה שלפני שווא מורכב‪ ,‬אות‬
‫השימוש תנוקד כניקוד הבא עם השווא שאחריה‪ ,‬כגון במילים ֱא ֶמת ֲאנִי ֳאנִיוֹת‪,‬‬
‫ינוקדו בהם אותיות השימוש ֶבּ ֱא ֶמת ֶו ֱא ֶמת ַו ֲאנִי ָו ֳאנִיוֹת ָכּ ֳאנִיוֹת )כללים אלו‬
‫מפורשים ברד"ק )מכלול ל"ט((‪.‬‬
‫וממילא כאשר בא אחר אות השימוש חטף קמץ קטן‪ ,‬אות השימוש תנוקד‬
‫בקמץ‪ ,‬והסברא הפשוטה אומרת שהקמץ שבאות השימוש הוא קמץ קטן‪ ,‬שהרי כל‬
‫הטעם שהיא מנוקדת בקמץ הוא משום החטף קמץ קטן שאחריה‪ ,‬ואם היא מנוקדת‬
‫בקמץ גדול‪ ,‬אין קשר בינו לבין הח"ק קטן שאחריו‪ ,‬ואין סיבה שאות השימוש‬
‫תנוקד בקמץ גדול משום שאחריה בא חטף קמץ קטן‪.‬‬
‫יב ענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה ל'‪.‬‬
‫יג בלוית חן כתב )שער שני פרק ראשון( שכשיבוא מתג בחיריק‪ ,‬יהיה השווא‬
‫שאחריו נע‪ ,‬כגון מִ ֽשׁ ְ֗כוּ וּק ְ֨חוּ‪ .‬והעתיק דבריו בערוגת הבשם פרק ג'‪.‬‬
‫אך המנחת שי הביא )מאמר המאריך תירוץ חקירה ג'( שמדברי הבחור לא‬
‫משמע כן‪ ,‬שהביא )טוב טעם פרק ז'( את שהמתג שבמילת משכו הוא מתג כבד‪,‬‬
‫והביאו יחד עם דוגמאות נוספות שבהם השווא נח ללא ספק‪ ,‬ומשמע שדעתו‬
‫שהשווא בזה נח‪.‬‬
‫וכתב שם המנחת שי שכן משמע גם מדברי רד"ק‪ ,‬משום שהביא )מכלול ט"ז‬
‫ע"ב( שתיבת משכו בגעיא‪ ,‬ולא הוסיף שהוא בשווא נע או בח"פ‪ ,‬כמו שהוסיף‬
‫במקרים דומים )אמנם‪ ,‬ראיה זו אינה מוכרחת‪ ,‬שהלא גם על לִ ֽ ְקחִי־נָא )מלכים א'‬
‫י"ז י"א( לא הביא רד"ק שהיא בשווא נע‪ ,‬אע"פ שהיא בשווא נע‪ ,‬אך יתכן שלא‬
‫כתב משום שא"א לסמנה בח"פ להורות על נעות השווא‪ ,‬שהלא אחריה אות‬
‫גרונית‪ ,‬וממילא לא נכון לסמן את השווא נע בח"פ כמבואר במאמר החטפים(‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬כיון שבכל כתבי היד שבדקנו השי"ן מנוקדת בשווא‪ ,‬ולא בח"פ‪,‬‬
‫ניתן להסיק שהשווא בודאי נח‪ ,‬שהלא כאשר יש שווא נע שאינו בא ע"פ הכללים‬
‫הרגילים‪ ,‬הוא מסומן ע"י הרבה מהסופרים בח"פ‪ ,‬וכאשר בכל הספרים הוא בשווא‬
‫בלבד‪ ,‬אין ספק שהשווא נח‪.‬‬
‫ט שהרי כתבו המדקדקים )רד"ק מיכה ב' י"ב ותהילים פ"ו ב'‪ ,‬ועוד מדקדקים(‬
‫שקמץ עם מתג הוא קמץ גדול‪ ,‬ואף כשנראה שע"פ משפט הלשון הוא אמור להנקד‬
‫בקמץ קטן‪ .‬וכן יש שכתבו שכל קמץ קטן חייב לבוא אחריו שווא נח או דגש‪ ,‬וא"כ‬
‫קמץ הבא לפני חטף קמץ הוא בהכרח קמץ גדול‪ .‬וכך היא מסורת הספרדים שכל‬
‫קמץ שאין אחריו שווא נח או דגש‪ ,‬הוא נהגה כקמץ גדול‪.‬‬
‫י בניגון הטעמים המקובל יש נטיה להטעים את התביר בניגון מפסיק יותר‬
‫מהטפחא‪ ,‬אך באמת הטעם טפחא הוא מפסיק יותר מהתביר‪ ,‬ויש להקפיד על הניגון‬
‫המתאים בכל מקום של צירוף הטעמים תביר וטפחא‪ ,‬כי בהרבה מקומות זה משנה‬
‫את פירוש הענין‪.‬‬
‫יא הטעם זרקא הוא מהטעמים שאינם מורים על מיקום ההטעמה‪ ,‬כיון שהוא תמיד‬
‫מסומן בסוף התיבה‪ ,‬ולכן ממקום סימון הטעם אין ללמוד כאן שהוא מלרע‪.‬‬
‫ורד"ק הביא בשרשים )שרש כה( שבמסורה נמסר כאן "לית כותיה מלרע"‪,‬‬
‫והעתיק דבריו במכלל יופי כאן‪.‬‬
‫אך במנחת שי הביא בשם ר' משה פרובינצלו שכתב שהיא מלעיל‪ ,‬שבמסורה‬
‫אצלנו נמסר עליו ב'‪ ,‬וחברו הוא בנחמיה ה' י"ג‪ ,‬ושם הטעם מלעיל‪ ,‬וממילא משמע‬
‫שגם כאן הוא מלעיל‪ ,‬וכן מצא בספרים ישנים שסימנו זרקא גם בכ"ף הראשונה‬
‫להורות שהטעם מלעיל )ואע"פ שאין דרך כתבי היד לסמן ב' זרקאות‪ ,‬במקומות‬
‫שעלולים לטעות סימנו ב' זרקאות(‪.‬‬
‫וכן כתב רב פעלים שמוכח מהמסורה שהטעם מלעיל‪ ,‬וכן הוא גם ע"פ חוקי‬
‫הדקדוק‪ ,‬שהלא המילה היא כך‪ ,‬והה"א נוספת‪ ,‬והכלל הוא שכשתבוא ה"א נוספת‬
‫יד מחמת שאין ניקוד תחת הקו"ף‪ ,‬יש הטועים לחשוב שהוא יתיב‪ ,‬אך ברור שהוא‬
‫מהפך‪ ,‬שכן מוכח מהמסורה המוסרת על י"א מקומות שבא יתיב ואחריו פשטא‪ ,‬וזה‬
‫אינו א' מהם‪.‬‬
‫וכן מוכח גם מהדגש שבצד"י‪ ,‬שהלא דגש חזק לעולם אינו בא אחר טעם‬
‫מפסיק‪.‬‬
‫ויש המספרים על גדולים שהורו לקרוא ביתיב‪ ,‬אך ברור שזו טעות‬
‫שהשתרבבה מחמת שלא ניכר מספיק שהוא מהפך‪ ,‬משום שאין ניקוד תחת הקו"ף‪,‬‬
‫ולכן טעו לומר שהוא ביתיב‪ ,‬אך ברור ופשוט ללא ספק שאין נכון להטעים ביתיב‪.‬‬
‫טו ה' פעמים כתובה מילה זו בתורה‪ ,‬ובכל המקומות העי"ן מנוקדת בשווא‪ ,‬כמו‬
‫כאן‪ ,‬חוץ מבשמות א' י"א שהעי"ן מנוקדת בפתח‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫הה"א במתג – בדפוסים‪ :‬מק"ג‪ ,‬רא"פ‪ ,‬רוו"ה‪ ,‬לטריס‪ ,‬גינצבורג‪,‬‬
‫קסוטו‪ ,‬קורן‪.‬‬
‫כג‬
‫וראה הערה ‪.‬‬
‫י"ב ל"ח‪ְ :‬וגַם־ ֵ ֥ע ֶרב ַ ֖רב ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם‬
‫הנכון‪ ,‬ולא להטעים וְגַ ֥ם ע ֵֶרב־ ַ ֖רב‪.‬‬
‫י"ב ל"ט‪ִ :‬כּ֣י =֣ א ח ֵ ָ֑מץ ‪ -‬יש לנגן את ב' המונחים כראוי‪ ,‬ואין‬
‫להשמיט את המונח הראשון ולהטעים כִּי־<֣ א ח ֵ ָ֑מץטז‪.‬‬
‫שׂה תָ ִ ֛מים ‪֧ ֶ ) /‬שׂה תָ ִמ֛ים(‬
‫י"ב ה'‪֥ ֶ :‬‬
‫תיבת שה במרכא – בכתבי היד‪ :‬טא"ס ט"ב ט"ג ט"ד ט"ו‪ ,‬ס"א ס"ב‬
‫ס"ג ס"ד ס"ה ס"ו ס"ח ס"ט ס"י סי"א סי"ב סי"ג סי"ד סט"ו סט"ז‬
‫סי"ז‪ ,‬א"א א"ב א"ג א"ד א"ה א"ו א"ח א"ט א"י‪ ~ .‬ובדפוסים‪:‬‬
‫רוו"ה‪ ,‬לטריס‪ ,‬גינצבורג‪ ,‬קסוטו‪ ,‬קורן‪ ,‬ברויאר‪ ~ .‬וכן הוא בעין‬
‫הקורא‪ ,‬וכן מוכח מהמסורהכד ומדברי בן אשר‪ ,‬רד"ק‪ ,‬ר' משה‬
‫הנקדן‪ ,‬ובשאר ספרי הראשונים העוסקים בכללי הטעמיםכה‪.‬‬
‫תיבת שה בדרגא – בכתב יד‪ :‬ס"ז‪ ~ .‬ובדפוסים‪ :‬מק"ג‪ ,‬רא"פ‪.‬‬
‫ְלהִתְ ַמ ְה ֵ֔מ ַהּ ‪ -‬הה"א השניה בשווא נח‪ ,‬והוא נהגה כמו מפיק ה"א‬
‫בסוף תיבה‪ ,‬והה"א השלישית בפתח גנובה ומפיק ה"א‪ ,‬דהיינו שיש‬
‫לקרוא את הפתח לפני הה"א‪ ,‬ואת הה"א עצמה יש להגות בשווא‬
‫נחיז‪.‬‬
‫י"ב מ"ט‪ :‬בְּתוֹכְכֶ ֽם ‪ -‬הכ"ף בשווא נע‪ .‬ואע"פ שיש ספרים המנקדים‬
‫בְּתוֹ ֲככֶם בחטף פתח‪ ,‬אין להגותו כפתח‪ ,‬אלא כשווא נע פשוטיח‪.‬‬
‫י"ג ה'‪ָ :‬ל֣תֶ ת ‪ -‬הטעם מלעיל בלמ"דיט‪.‬‬
‫י"ג ט"ז‪ :‬עַל־ ָי֣דְ ָ֔כה ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף‪ ,‬ולא‬
‫להשמיט את המקף ולהטעים ַ ֣על י ָדְ ָ֔כה‪.‬‬
‫י"ב ז'‪ :‬ו ְָנ֥תְ נ֛ וּ ‪) /‬וְנָ ֽתְ ֛נוּ(‬
‫הה"א במרכא – בדפוס‪ :‬ברויאר‪.‬‬
‫הה"א במתג – בדפוסים‪ :‬מק"ג‪ ,‬רא"פ‪ ,‬רוו"ה‪ ,‬לטריס‪ ,‬גינצבורג‪,‬‬
‫קסוטו‪ ,‬קורן‪.‬‬
‫*כג‬
‫וראה הערה ‪.‬‬
‫‪ Q‬חילופי נוסחאות ‪R‬‬
‫י' י"א‪ְ :‬לכֽוּ־ ָנ֤א ‪) /‬ל ְ֨כוּ ָנ֤א(‬
‫תיבת לכו במקף – בכתבי היד‪ :‬טא"ס ט"ב ט"ג ט"ד ט"ה‪ ,‬ס"א ס"ב‬
‫ס"גכ ס"ד ס"ז ס"י סט"ז‪ ,‬א"ב א"ג א"ו א"ח א"י‪ ~ .‬ובדפוסים‪:‬‬
‫רוו"ה‪ ,‬גינצבורגכא‪ ,‬קסוטו‪ ,‬קורן‪ ,‬ברויאר‪ ~ .‬וכן נמסר בספר‬
‫החילופים בשם בן אשר ובן נפתליכב‪ ~ .‬וכן הוא בעין הקורא‪.‬‬
‫תיבת לכו במונח – בכתבי היד‪ :‬ס"ה ס"ח ס"ט סי"א סי"ב סי"ג‬
‫סי"ד סט"ו‪ ,‬א"א א"ד א"ה א"ז א"ט‪ ~ .‬ובדפוסים‪ :‬מק"ג‪ ,‬רא"פ‪,‬‬
‫לטריס‪.‬‬
‫י"ב ט"ו‪ :‬שְּׂ ֖א ֹר ‪) /‬שׂ ְ֖א ֹר(‬
‫השי"ן דגושה – בכתבי היד‪ :‬ט"ב ט"ג ט"ד ט"ה ט"ו‪ ,‬ס"ב ס"ג ס"ד‬
‫ס"י סי"א סי"ד סט"ז סי"ז‪ ,‬א"ג א"ה א"י‪ ~ .‬ובדפוסים‪ :‬רוו"ה‪,‬‬
‫גינצבורגכו‪ ,‬קורן‪ ,‬ברויאר‪ ~ .‬וכן הוא בעין הקוראכז‪.‬‬
‫השי"ן רפה – בכתבי היד‪ :‬טא"סכח‪ ,‬ס"ה ס"ו ס"ז ס"ח ס"ט סי"ב‬
‫סי"ג‪ ,‬א"א א"ו א"ז א"ט‪ ~ .‬ובדפוסים‪ :‬מק"ג‪ ,‬רא"פ‪ ,‬לטריס‪ ,‬קסוטו‪.‬‬
‫כג ישנו כלל מוסכם בכל המדקדקים )בן אשר‪ ,‬דקדוקי הטעמים סעיף ‪ .20‬רבינו‬
‫תם‪ ,‬שיר אלוקים לי מגן על כללי הטעמים‪ .‬רד"ק‪ ,‬עט סופר ל"א ע"ב‪ .‬טעמי‬
‫המקרא המיוחס לר' יהודה בן בלעם‪ ,‬פרק לדבר על י"ב טעם‪ ,‬שער התביר‪ .‬ר'‬
‫משה הנקדן‪ ,‬דרכי הנקוד והנגינות‪ ,‬שער הנגינות‪ ,‬טעם תביר‪ .‬ובעוד מדקדקים(‪.‬‬
‫שכאשר בא תביר ללא טעם משרת לפניו‪ ,‬ויש עמו בתיבתו מקום הראוי למתג‪,‬‬
‫ובין מקום המתג לתביר יש שווא בלבד‪ ,‬יבוא מרכא במקום המתג‪.‬‬
‫ובכתבי היד אכן מוטעם מרכא במקומות אלו‪ ,‬ככלל זה‪ ,‬אך מחמת הדמיון‬
‫הרב שיש בכתבי היד בין מרכא למתג )ששניהם קו קצר נוטה מעט‪ ,‬וההבדל‬
‫ביניהם בכתבי היד כמעט ואינו מורגש(‪ ,‬טעו רוב המדפיסים‪ ,‬והדפיסו במקומות‬
‫אלו במתג במקום במרכא )ובדפוסים ההבדל בין המתג למרכא ניכר‪ ,‬שמתג הוא קו‬
‫ישר‪ ,‬ומרכא הוא קו מעוגל נוטה לשמאל(‪.‬‬
‫ואף רוו"ה שהביא לכלל זה בספרו משפטי הטעמים )דף כ"ו ע"ב(‪ ,‬עכ"ז‬
‫בחומשיו הדפיס במתג ולא במרכא‪ ,‬כמקובל בדפוסים שלפניו‪.‬‬
‫ולענין מעשה‪ ,‬כיון שכלל זה מוסכם ללא שום חולק‪ ,‬ואף בכתבי היד כך‬
‫הטעימו‪ ,‬וההטעמה במתג מקורה בטעות בלבד‪ ,‬יש לקרוא במרכא ולא במתג )וכן‬
‫הדפיס בתנ"ך ברויאר בכל התנ"ך(‪.‬‬
‫י"א ו'‪ :‬ו ָ ְ֥הי ָ ְ֛תה ‪) /‬וְהָ ֽי ְָת֛ה(‬
‫הה"א במרכא – בדפוס‪ :‬ברויאר‪.‬‬
‫וכתב האבן עזרא )בראשית מ"ז י"א‪ ,‬שמות א' ז'‪ ,‬י"א‪ ,‬י"ב ל"ז( שהיו שני‬
‫מקומות שנקראו רעמסס‪ ,‬מקום מגורי ישראל הוא ַר ְע ְמסֵס העי"ן בשווא‪ ,‬והוא שם‬
‫ור ַע ְמסֵס בפתח העי"ן הוא שם עיר שאותה בנו בני ישראל‪ ,‬ואינה מקום‬
‫מחוז‪ַ ,‬‬
‫מגוריהם‪ .‬ולפ"ז לכאורה הקורא ַר ַע ְמסֵס בפתח העי"ן במקום בשווא‪ ,‬או להיפך‪,‬‬
‫«««‬
‫שינה משמעות‪.‬‬
‫אך בתרגום יונתן מתורגם בכל המקומות "פילוסין"‪ ,‬ומשמע שהוא אותו‬
‫מקום‪ ,‬ולפ"ז אם שינה וקרא בשווא במקום בפתח או להיפך‪ ,‬לא שינה משמעות‬
‫)ואע"פ שאם קרא רעואל במקום דעואל וכדומה‪ ,‬צריך לחזור אע"פ שאותו אדם‬
‫נקרא פעם כך ופעם כך‪ ,‬מ"מ כאן הוא שינוי קל בלבד בניקוד‪ ,‬ואם אינו משנה‬
‫משמעות‪ ,‬יתכן שא"צ לחזור על שינוי קל כזה(‪ ,‬וצ"ע בזה‪.‬‬
‫טז ענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה י"ט‪.‬‬
‫כד זה הכלל במשרת התביר‪ :‬אם יש בין המשרת לתביר שתי תנועות ומעלה‪,‬‬
‫משרתו יהיה דרגא‪ ,‬כגון‪ַ :‬וי ָ ְ֧ב ֶר‪ 5‬א ָֹת֛ם )בראשית א' כ"ב(‪ .‬ואם יש פחות משתי‬
‫תנועות ביניהם‪ ,‬המשרת יהיה מרכא‪ ,‬כגון‪ַ :‬ויּ ִֵתּ֥ן א ֹ ָת֛ם )בראשית א' י"ז(‪) .‬ושווא נע‬
‫נחשב כתנועה גבי כלל זה‪ ,‬כגון‪ַ :‬ויִּק ָ ְ֧רא ֶאת־שׁ ְ֛מוֹ )בראשית ה' כ"ט((‪.‬‬
‫ויש לכלל זה י"ג יוצאים מן הכלל שנמנו במסורה )בפרשת משפטים(‪ ,‬שבהם‬
‫מטעם דרגא אע"פ שיש רק הברה אחת בין המשרת לתביר‪.‬‬
‫ובפסוק זה יש רק הברה אחת בין מקום המשרת לתביר‪ ,‬וכיון שאינו נמנה‬
‫ביוצאים מן הכלל‪ ,‬מוכח שהוא מוטעם במרכא ולא בדרגא‪.‬‬
‫יז במדקדקים מובאות ב' דרכים בזה‪ ,‬יש שכתבו שהפתח נהגה תחת אות אל"ף‬
‫שאינה כתובה‪ ,‬ונקרא כאילו כתוב אֱלוֹאַהּ‪ ,‬שִׂיאַחְ‪ָ ,‬רקִיאַעְ‪ ,‬ויש שכתבו שהפתח‬
‫נהגה תחת האות שנמשכת במבטא מהתנועה הקודמת‪ ,‬ונקרא כאילו כתוב אֱלוֹוַּהּ‪,‬‬
‫שִׂייַחְ‪ָ ,‬רקִייַעְ‪.‬‬
‫למעשה נראה יותר לומר שאין זו מחלוקת‪ ,‬אלא כל אחד מהמדקדקים כתב‬
‫ותיאר באופן שונה את דרך הקריאה‪ ,‬אך זו דרך קריאה אחת‪ ,‬שניתן לתארה בב'‬
‫אופנים‪ ,‬ועיקרה שאין הפתח נהגה תחת האות עצמה‪ ,‬אלא לפניה‪.‬‬
‫ויש הרבה שקוראים בטעות את הפתח תחת הה"א‪ ,‬וזה אינו נכון כלל‪.‬‬
‫כה הכלל והיוצאים מן הכלל )שהובאו בהערה לעיל( נמנו גם בספרי הראשונים‬
‫העוסקים בכללי הטעמים‪ ,‬כגון בדקדוקי הטעמים לבן אשר )סעיף ‪ ,(19‬ובדרכי‬
‫הניקוד והנגינות לר' משה הנקדן )שער הנגינות‪ ,‬טעם תביר(‪ .‬ובטעמי המקרא‬
‫המיוחס לר' יהודה בן בלעם‪ ,‬ועוד‪ .‬וגם בהם לא נמנה פסוק זה ביוצאים מן הכלל‪.‬‬
‫ורד"ק בהביאו כלל זה )עט סופר ל' ע"ב( הביא כמה דוגמאות שבהם המשרת‬
‫הוא מרכא כיון שאין ביניהם ב' הברות‪ ,‬וביניהם הביא להדיא דוגמא זו של שה‬
‫תמים שהיא מוטעמת במרכא כיון שאין ביניהם ב' הברות‪.‬‬
‫יח כמבואר בארוכה במאמר החטפים שחטף פתח זה הוא ניקוד מושאל הבא לסמן‬
‫על שווא נע‪ ,‬ואינו חטף פתח ממש‪.‬‬
‫יט ענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה ט"ז‪.‬‬
‫כ נראה שיש סימני מחיקה של קדמא‪ ,‬ובמקומו נוסף מקף אחר המחיקה‪.‬‬
‫כא כן הוא בנוסח הפנים‪ ,‬ובגליון ציין שיש נוסח אחר שלבן אשר בקדמא‪.‬‬
‫כו ומסר עליו‪ :‬ביריחו )שם של ספר ידוע( שְּׂא ֹר השי"ן דגוש‪.‬‬
‫כב כן נמסר בחילופי מישאל‪ .‬ובספר המסורה של גינצבורג הביא ב' נוסחאות של‬
‫חילופים‪ ,‬באחד הוא חילוף בין בן אשר לבן נפתלי‪ ,‬וב"א מטעים במקף וב"נ‬
‫בקדמא‪ ,‬ובנוסח השני הוא הסכמה ביניהם להטעים במקף‪.‬‬
‫כז בעין הקורא כתב שהשי"ן דגשה בכל ספרי ספרד‪ ,‬וכן קומו סְּעו‪ ,‬קומו צְּאו‪.‬‬
‫וכתב רוו"ה הטעם לזה‪ ,‬שאותיות השריקה )זסצר"ש( מבליעות את השווא‪ ,‬ובפרט‬
‫כשאחריהן באה אות גרונית‪ ,‬ולכן הן דגושות כדי לההבירן היטב‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫י"ב כ"ב‪ :‬בּ ָ ַ֣דּם אֲ שֶׁ ר־ ַבּסּ ַ֒ף ‪) /‬בּ ָ ַ֣דּם ֲאשֶׁר־ ַבּ ָסּ ֒ף(‬
‫הסמ"ך בפתח – בכתבי היד‪ :‬ט"ב ט"ג ט"ה‪ ,‬ס"א ס"ב ס"ג ס"ד ס"ה‬
‫ס"ו ס"ז ס"ח ס"ט ס"י סי"א סי"ג סי"ד סט"ו סי"ז‪ ,‬א"ב א"ד א"ו‬
‫א"ז א"ח א"י‪ ~ .‬ובדפוסים‪ :‬מק"ג‪ ,‬רא"פ‪ ,‬רוו"ה‪ ,‬גינצבורג‪ ,‬קסוטו‪,‬‬
‫קורן‪ ,‬ברויאר‪ ~ .‬וכן מוכח מהמסורהכט‪.‬‬
‫הסמ"ך בקמץ – בכתבי היד‪ :‬סי"ב סט"זל‪ ,‬א"א*ל א"ג א"ה*ל א"ט‪~ .‬‬
‫ובדפוס‪ :‬לטריסלא‪.‬‬
‫‪ Q‬הפטרת פרשת בא ‪R‬‬
‫למנהג האשכנזים והספרדים‪ :‬ירמיה מ"ו י"ג‪ ,‬הַדָּ בָר ֲאשֶׁר ִדּבֶּר י ְי ָ‬
‫ֶאל י ְִר ְמי ָהוּ ַהנָּבִיא‪ ,‬עד סוף פסוק כ"ח‪ְ ,‬ונַקֵּה <א ֲאנ ַ ֶקּ ָךּ‪.‬‬
‫למנהג התימנים‪ :‬ישעיה י"ט א'‪ַ ,‬משָּׂא ִמצ ְָרי ִם‪ ,‬עד סוף פסוק כ"ה‪,‬‬
‫וּ ַמ ֲעשֵׂה י ָ ַדי אַשּׁוּר ְונַ ֲחלָתִ י יִשׂ ְָראֵל‪.‬‬
‫שׁי‪ ,‬עד פרק‬
‫למנהג האיטליינים‪ :‬ישעיה י"ח ז'‪ָ ,‬בּעֵת ַההִיא יוּבַל ַ‬
‫י"ט סוף פסוק כ"ה‪ ,‬וּ ַמ ֲעשֵׂה י ָ ַדי אַשּׁוּר ְונַ ֲח ָל ִתי יִשׂ ְָראֵל‪.‬‬
‫י"ב ל"ז‪ :‬ל ַ ְ֥בד ‪) /‬לְבָ ֥ד(‬
‫הבי"ת בפתח – בכתבי היד‪ :‬טא"ס טא"ק ט"ב ט"ג ט"ד ט"ה‪ ,‬ס"א‬
‫ס"ב ס"ג ס"ד ס"ה ס"ו ס"ח ס"ט ס"י סי"א סי"ב סי"ג סי"ד סט"ו‬
‫סט"ז סי"ז‪ ,‬א"א א"ב א"ג א"ה א"ו א"ז א"ח א"ט א"י‪ ~ .‬ובדפוסים‪:‬‬
‫מק"ג‪ ,‬רא"פ‪ ,‬רוו"ה‪ ,‬לטריס‪ ,‬גינצבורג‪ ,‬קסוטו‪ ,‬קורן‪ ,‬ברויאר‪.‬‬
‫עיין מאור עינים‬
‫לב‬
‫הבי"ת בקמץ – בכתב יד‪ :‬ס"ז‪ ~ .‬וכן כתב במכלל יופי ‪.‬‬
‫למנהג האשכנזים‪:‬‬
‫מ"ו י"ג‪ :‬אֲ ֶ ֣שׁר דִּ ֶ ֣בּר יְ ָ֔י ‪ -‬יש לנגן את ב' המונחים כראוי‪ ,‬ואין‬
‫להשמיט את המונח הראשון ולהטעים ֲאשֶׁר־דּ ֶ ִ֣בּר י ְ ָ֔י במקף*יב‪.‬‬
‫ֶאֽל־י ְִר ְמ ָי֖הוּ ‪ -‬המ"ם בשווא נע‪ ,‬ולא בחיריק‪.‬‬
‫אצּר ‪ -‬ברי"ש אחר הדלי"ת‪ ,‬ולא בנו"ן‪ .‬והטעם מלרע‬
‫נְבוּכַדְ ֶר ַ ֣‬
‫בצד"י‪.‬‬
‫י"ב מ"א‪֥ ָ :‬יצ ְ֛אוּ ‪ָ ) /‬י ֽצ ְ֛אוּ(‬
‫הה"א במרכא – בדפוס‪ :‬ברויאר‪.‬‬
‫הה"א במתג – בדפוסים‪ :‬מק"ג‪ ,‬רא"פ‪ ,‬רוו"ה‪ ,‬לטריס‪ ,‬גינצבורג‪,‬‬
‫קסוטו‪ ,‬קורן‪.‬‬
‫*כג‬
‫וראה הערה ‪.‬‬
‫ְריִם֙ ‪ְ ,‬ב ִמג ְ֔דּוֹל ‪ -‬הביתי"ן רפותלג‪.‬‬
‫מ"ו י"ד‪ְ :‬ב ִמצ ַ ֙‬
‫מ"ו ט"ז‪ :‬מֽוֹלַדְ תֵּ֔ נוּ ‪ -‬הדלי"ת בשווא נח‪ ,‬ולא בשווא נע*ב‪ ,‬למרות‬
‫הקושי להגותה בשווא נח‪ ,‬ויש להזהר שלא להבליעה בתי"ו שישמע‬
‫כאילו קרא מוֹלַתֵּ נוּ‪ ,‬אלא יש להקפיד שישמע שקרא דלי"ת ותי"ו‪.‬‬
‫ואם אינו יכול לקרוא בשווא נח בלי להבליע את הדלי"ת‪ ,‬עדיף‬
‫לקוראה בשווא נע מאשר להבליעה‪.‬‬
‫‪XâW XâW XâW‬‬
‫כח וכתב ייבין )כתר אר"צ ניקודו וטעמיו עמ' ‪ (57‬שמסתבר שהיה דגש בכתר‬
‫אר"צ‪ ,‬אלא שלא היה ניכר כראוי‪ ,‬שהרי בשאר כתבי היד ההולכים בדרכו הוא‬
‫דגוש‪ .‬ואכן ברויאר הדפיס בדגש ע"פ כתבי היד הקרובים לכתר‪.‬‬
‫כט בספר המסורה הקדום אכלה ואכלה‪ ,‬סעיף ‪ ,21‬מובאת רשימת מסורה של מילים‬
‫המנוקדות רק פעם אחת במקרא בקמץ‪ ,‬וביניהם נמנה תיבת ַבּסָּף בפסוק ולקחתם‬
‫אגודת וגו'‪ ,‬תניינא דפסוק‪ .‬כלומר שתיבת בסף השניה בפסוק היא היחידה במקרא‬
‫המנוקדת בקמץ‪ ,‬ובשאר המקומות המילה מנוקדת בפתח‪.‬‬
‫עוד נמסר במסורה‪ ,‬שכל סף הסף בסף פתח אף באתנחתא וסוף פסוק )כגון‪:‬‬
‫שופטים י"ט כ"ז‪ ,‬מלכים ב' כ"ה י"ח‪ ,‬ירמיה ל"ה ד'‪ ,‬נ"ב כ"ד‪ ,‬אסתר ו' ב'(‪ ,‬פרט‬
‫למִן הַדָּ ם ֲאשֶׁר ַבּסָּף שהוא קמוץ באתנחתא‪ .‬והביא רד"ק מסורה זו )מכלול קפ"ב‬
‫ע"ב(‪.‬‬
‫מ"ו י"ח‪ :‬וּ ְככ ְַר ֶ ֖מל ‪ -‬יש אומרים שהכ"ף הראשונה בשווא נע‪ ,‬ויש‬
‫אומרים שהיא בשווא נח*ג‪ .‬וכן הוא בנו"ן שלהלן כ"ה‪ִ :‬הנְ ִנ֤י‪ .‬ולהלן‬
‫כ"ז‪ִ :‬הנְ ִנ֤י‪.‬‬
‫‪ 8‬מ"ו כ"ג‪ :‬כּ ְָר ֤תוּ ‪ -‬הכ"ף בקמץ גדול‪ ,‬והרי"ש בשווא נעלד‪.‬‬
‫‪ 8‬מ"ו כ"ח‪ :‬הִדַּ ח ִ ְ֣תּי‪ - ,‬הדלי"ת דגושה‪ ,‬והוא לשון הסרה‪ .‬ויש‬
‫להקפיד על הדגש‪ ,‬כי הקורא ִהי ַדחְתִּ י‪ F‬בדלי"ת רפה משנה משמעות‬
‫ללשון שטיפה‪.‬‬
‫ל ובמסורה שם נמסר עליו‪ :‬לית קמץ‪ .‬כלומר שאין עוד במקרא תיבת בסף‬
‫המנוקדת בקמץ שלא באתנחתא או סוף פסוק‪.‬‬
‫לג‬
‫לא ובגליון כתוב עליו‪ :‬קמץ בסגולתא‪.‬‬
‫ענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה ג'‪.‬‬
‫לד כתב רד"ק )כאן‪ ,‬ובשרשים שרש כרת( שיש מחלוקת בקריאת מילה זו‪ ,‬יש‬
‫שקוראים את הכ"ף בקמץ קטן‪ ,‬והוא לשון ציווי‪ ,‬ויש הקוראים בקמץ גדול‪ ,‬והוא‬
‫פועל עבר‪ ,‬שכן דרך הנבואה לעתיד לדבר בלשון עבר‪.‬‬
‫וכתב רד"ק שבקצת ספרים מדויקים הכ"ף במתג‪ ,‬וממילא מוכח שהוא בקמץ‬
‫גדול‪ .‬וזו הקריאה הנכונה‪.‬‬
‫ובאמת בכתב יד הנביאים מקהיר הכ"ף במתג‪ ,‬ומוכח שהקמץ הוא קמץ גדול‪.‬‬
‫לב והוכיח כן מהמסורה שבמק"ג בשמות כ"ו ט' )והביאה גם רד"ק במכלול קפ"ג‬
‫ע"א(‪ ,‬שמוסרת שכל "לבד" בספר שמות ותרי עשר בקמץ‪ ,‬ובשאר התנ"ך בפתח‬
‫)כשאינו באס"פ( חוץ ממקום אחד קמוץ‪ .‬ומשמע שגם כאן קמוץ‪.‬‬
‫אך רוו"ה כבר כתב על דבריו שבעין הקורא כתב בפרשת תרומה "כל לבד‬
‫דמשכנא קמץ"‪ ,‬וזהו נוסח המסורה הנכון‪ ,‬וממילא אין הוכחה מהמסורה לכאן‪.‬‬
‫ברכת מזלא טבא וגדיא יאה‬
‫מתוך רגשי שמחה וששון נשגר בזאת מלא הטנא ברכות לאחינו היקר‪ ,‬ברוך פעלים וכשרון‪ ,‬איש חי ורב‬
‫המעשים‪ ,‬גריס באורייתא תדירא‪ ,‬ופועל ללא לאות להגדיל תורה ולהאדירה‪ ,‬איש חסד לכלל ולפרט‬
‫ָמ ְר ֳד ַכי‬
‫שליט"א‬
‫הרב‬
‫לרגל נישואיו עב"ג בשעטו"מ‬
‫יהי רצון שיזכה להקים בית נאמן בישראל‪ ,‬שיהיה לבנין עדי עד‪ ,‬ויזכה לרוב שלו' ושלוה‪ ,‬מתוך שמחה והרחבה‪,‬‬
‫בריות גופא ונהורא מעליא‪ ,‬עד ביאת ינון‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫‪4‬‬