Torat Hakore, Hebrew, Ba`alei Keriah
Transcription
Torat Hakore, Hebrew, Ba`alei Keriah
גליון זה יו"ל ע"י מערכת טעמי תורה. תודה לכל העוזרים והמסייעים שגליון זה יראה אור. © כל הזכויות שמורות ,ניתן לצלם ולהדפיס כמות שהוא ללא שינוי. גליון מס' 49 פרשת ויקהל הערות ,הארות ,ביקורת ,שאלות ,רעיונות ,וכן תרומות לצורך המשך פיתוח הגליונות ,יתקבלו בברכה במערכת. כמו"כ אפשר לשלוח בקשה לקבלת הגליונות במייל. מייל [email protected] :פקס153775150494 : ה"א תשע"ד XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW ִיאב -יש אומרים שהאל"ף הראשונה בקמץ קטןה, ל"ה ל"ד :ו ָ ֽ ְא ֳהל ָ ֥ וי"א שהיא בקמץ גדול*ג .וכן להלן. ל"ה א'ַ :ויַּק ֵ ְ֣הל -הקו"ף בשווא נח ,ויש להזהר שלא להבליע את הה"א ולקרוא ַויַּקֵל .וכן בכל מקום בו מנוקד שווא נח לפני אות גרונית ,יש להזהר שלא תבלע האות הגרוניתא .ולהלן רשימת המילים בפרשה שיש להזהר בהן בזהַ :ק ְלעֵיְ .בּ ַצלְאֵ ל .וּלְהוֹר ֹת. ַויְהִיִ .לפְאַתִ .ל ְמ ֻקצְע ֹתַ .צלְעוֹ .שִׁ ְבעָהַ .צלְע ֹתָ יו. ל"ה ל"הָ :ח ְכמַת־ ֵ֗לב -החי"ת בקמץ קטן. כָּל־מ ְֶל֣אכֶת ח ָ ָ֣רשׁ | וְח ֹשֵׁ ֒ב -יש לנגן את שני המונחים כראוי ,ואין להשמיט את המונח השני ולהטעים כָּל־ ְמלֶאכֶת־ח ָ ָ֣רשׁ במקף. ל"ה ה'ֵ :מֽאִ תְּ ֶכ֤ם -התי"ו בדגש ,והשווא נע. ל"ו א'ֶ :אֽת־ ָכּל־מ ֶ ְ֖לאכֶת -יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף, ולא להשמיט את המקף ולהטעים אֶת־כָּ ֥ל ְמ ֶל֖אכֶת. ַם־לב -יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף, ל"ה י'ְ :וכָל־ ֲחכ ֵ ֖ ַם־ל֖ב. ולא להשמיט את המקף ולהטעים וְכָ ֥ל ֲחכ ֵ ל"ו ב' :אֲ ֶ ֣שׁר נְשָׂ ֣אוֹ ל ִ֔בּוֹ -יש לנגן את ב' המונחים כראוי ,ואין להשמיט את המונח הראשון ולהטעים ֲאשֶׁר־נְשׂ ָ֣אוֹ ל ִ֔בּוֹ במקףו. שׁר צ ָ ִ֖וּה -יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם הנכון ,ולא כָּל־אֲ ֶ ֥ להטעים ֥כּ ֹל ֲאשֶׁר־צ ִָוּ֖ה. ְלק ְָר ָ ֥בה -הקו"ף בקמץ קטן. ל"ה י"אֶ :אֽת־אָה ֳ֖לוֹ -יש אומרים שהאל"ף בקמץ קטןב .ויש אומרים שהאל"ף בקמץ גדולג. ָל־ה ֲח ָכ ִ֔מים -יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף ,ולא ל"ו ד' :כּ ַ ֣ להשמיט את המקף ולהטעים ָכּ֣ל ַה ֲח ָכ ִ֔מים. ל"ה י"ג :וְאֶ ת־כָּל־כּ ֵָל֑יו -יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף, ת־כּ֣ל כּ ֵָל֑יו .וכן להלן ל"ה ט"ז. ולא להשמיט את המקף ולהטעים ְו ֶא ָ ֵ ֖את כָּל־מ ְֶל֣אכֶת ה ַ֑קּ ֹדֶ שׁ -יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם הנכון ,ולא להטעים אֶת־ ָ ֖כּל מ ְֶל֣אכֶת ה ַ֑קּ ֹדֶ שׁ. ל"ה כ"א :וּ ְלכָל־ע ֲ֣ב ֹדָ ֔תוֹ -יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף, ולא להשמיט את המקף ולהטעים וּל ְָכ֣ל עֲב ֹ֔דָתוֹ. ְהוֹתֽר -יש להקפיד לנגן את הטעם סוף פסוק כראוי ,ולא ל"ו ז' :ו ֵ ֖הוֹתֽרז. להוסיף טעם נוסף לפניו ולהטעים ְו ֵ ל"ה כ"ב֣ ָ :חח ָו ֶ֜נזֶם -יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי ,ולא להשמיט את המונח ולהטעים חָח־ ָו ֶ֜נז ֶם. יעה -היו"ד רפה ובשווא נח ,וכן להלן ,וכן במילת ל"ו ט'ַ :הי ְִר ָ ֣ ַהי ְִריע ֹתַ ,בּי ְִריעָהח. ל"ה כ"ד :תְּ ֤רוּ ַמת -הטעם מלעיל ברי"שד. ָהֽאַ ַ֗חת -ככלל ,המילה אַחַת מנוקדת בפתח פתח – אַחַת ,ובטעמים סגול אתנחתא וסוף פסוק ,מנוקדת בסגול קמץ – ֶאחָת .ויש מקומות שהיא מנוקדת בסגול קמץ גם בזקףט ,ושנים מהם בפרשה :ל"ו י"א, ל"ז ג'. ל"ה כ"טְ :בּיַד־מ ֶ ֹ֑שׁה -יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף, ולא להשמיט את המקף ולהטעים ְבּ ַי֣ד מ ֶ ֹ֑שׁה. ל"ה ל"בֽ ַ :מחֲשָׁ ֑ב ֹת -החי"ת בחטף פתח ,ואין לקרוא ַמ ְחשָׁב ֹת בשווא נח. ל"ו י"א :לֻ ֽל ְ֣א ֹת -הלמ"ד מנוקדות בשורוק )לוּלְא ֹת( ,אלא שבכתיב התורה נכתב כאן בכתיב חסר ללא וי"ו ,ולכן השווא בלמ"ד הוא נע, ככל שווא הבא לאחר תנועה גדולהי. ל"ה ל"גְ :למ ַ֖1את -האל"ף לא נשמעת ,ונקרא ְלמַ5ת. א מחמת קלות האות הגרונית במבטא ,כאשר יש לפניה אות המנוקדת בשווא נח, יש נטיה חזקה להשמיט את האות הגרונית מהמבטא ,ולנקד את האות שלפניה שׁמְעוֹןַ ,ויִּנַג בניקוד שלה במקום בשווא נח ,כגון ַמלַ 6במקום ַמ ְלאַ ,6שִׁמוֹן במקום ִ במקום ַויִּנְהַג .וזה מצוי פעמים רבות בכל פרשה ,וצריך זהירות רבה מאד ע"מ לא להיכשל בזה. וכבר הזהיר על זה ביסוד ושורש העבודה )שער שלישי פרק שני( ,והאריך שם להראות לעין כל את גודל קלקולי התיבות וחסרון האותיות במי שאינו נזהר לקרוא כראוי .וציין לדבריו בבאור הלכה )סימן ס"א ,ד"ה ידגיש(. יא ל"ו כ"זֽ :וּ ְלי ְַרכּ ֵ ְ֥תי -הוי"ו במתג ,והלמ"ד שאחריו בשווא נח . ה שמזה שהה"א מנוקדת בחטף קמץ ,ולא בחטף פתח ,מוכח שהאל"ף בקמץ קטן, ולכן נוקדה הה"א בחטף קמץ קטן ,בדומה לתנועה הסמוכה לה. ו ענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה ל'. ז מכיון שהסוף פסוק בא כאן מיד אחר האתנחתא ,ללא טעם נוסף ביניהם ,וע"י זה נוצר קצת מחסור בנגינה ,יש נטיה להוסיף טעם נוסף לפני הסוף פסוק )ובפרט כאשר הוא בא בסיום עליה ,שאז נגינת סיום העליה גורמת לנטית יתר להוסיף טעם לפני הסוף פסוק( ,ויש להזהר שלא לעשות כן. ב וכך מסתבר ע"פ חוקי הלשון ,שהלא חולם שמתבטל והופך לקמץ )כגון הכ"ף שבמילה כּ ֹתֶ ל שכאשר מתארכת המילה מתבטל החולם והופך לקמץ -כָּתְ לֵיהֶם(, הקמץ הוא קמץ קטן .וכאן היה חולם במקור במילה אֹהֶל ,וא"כ כשהתבטל החולם והפך לקמץ ,בפשטות הוא קמץ קטן .וכן נראה שסבר בעל לשון למודים )הובא במנחת שי תהילים פ"ו ב'(. ח עיין במאמר על השווא שאחר ה"א הידיעה. וכאן בכל הספרים אין מתג בה"א ,וממילא מוכח שהיו"ד שאחריה בשווא נח. ג שהרי כתבו המדקדקים )רד"ק מיכה ב' י"ב ותהילים פ"ו ב' ,ועוד מדקדקים( שקמץ עם מתג הוא קמץ גדול ,ואף כשנראה שע"פ משפט הלשון הוא אמור להנקד בקמץ קטן .וכן יש שכתבו שכל קמץ קטן חייב לבוא אחריו שווא נח או דגש ,וא"כ קמץ הבא לפני חטף קמץ הוא בהכרח קמץ גדול .וכך היא מסורת הספרדים שכל קמץ שאין אחריו שווא נח או דגש ,הוא נהגה כקמץ גדול. י ועיין מה שכתב בענין זה במנחת שי לעיל כ"ו ד' ,ובבראשית ל"א ל"ט ,ובמאמר המאריך )סוף תירוץ חקירה ב'(. ד משום נסוג אחור .וענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה ט"ז. יא ענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה כ"ג. ט ועיין מה שכתב בזה רד"ק במכלול )קפ"ה ע"ב(. 1 שלפניה ושלאחריה בתכיפה אחת ,והקב"ה יודע הכרעותיח .אך לא נהגו כן ,אלא נהגו להפסיק כהטעמיםיט. ל"ו כ"חִ :ל ְמ ֻקצ ְ֖ע ֹת -הצד"י בשווא נח. ָתיִם -הכ"ף רפה. ַבּיּ ְַרכ ָ ֽ ל"ז כ"ד :כּ ִָכּ֛ר -הכ"ף השניה בקמץכ. ָתיִם -יש להקפיד לנגן את הטעם סוף פסוק כראוי ,ולא ַבּיּ ְַרכ ָ ֽ להוסיף טעם נוסף לפניו ולהטעים ַבּ ַיּ ְ֖רכָתָ ֽי ִם*ז. 8ל"ו כ"ט :תַ מִּים֙ -התי"ו בפתח והמ"ם בדגש .והקורא תָ מִים בקמץ גדול ורפהיב ,משנה משמעות .כמו"כ למבדילים בין הגיית תי"ו רפה לדגושה ,יש להקפיד שלא ישמע שקורא ַסמִּים בסמ"ךיג. ל"ו ל"ד :בּ ִָ֖תּים -התי"ו בדגש קל ,ולא בדגש חזקיד .וכן להלן. כָּל־כֵּלֶ ֽי ָה -יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף ,ולא להשמיט את המקף ולהטעים כָּ ֥ ל כֵּלֶ ֽיהָ. ל"ח ד' :כּ ְַרכּ ֻ֛בּוֹ -הבי"ת בדגש. 8ל"ח ח'ְ :בּ ַמ ְרא ֹ ֙ת ה ַ֣צּ ֹב ְ֔א ֹת -הבי"ת בשווא ,ואין לקרוא ַבּ ַמ ְרא ֹת בפתחכא. ל"ח כ' :וְ ֽכָל־ ַהיְתֵ ֞ד ֹת -היו"ד רפה ובשווא נח*ח. ֵיהם ז ָ ָ֑הב -יש להקפיד להטעים יהם ַוחֲשֻׁ ק ֶ ֖ ל"ו ל"חְ :וצ ָ ִ֧פּה ָראשֵׁ ֶ ֛ שׁ ֵקיהֶם ,שהוא ניגון מפסיק היטב את הטפחא המפסיק שבתיבת ַו ֲח ֻ שׁיהֶם ,שאם לא יפסיק כראוי ישמע יותר מהתבירטו שבתיבת ָרא ֵ שציפה רק את החשוקים בזהב ,בעוד שפירושו שציפה בזהב את ראשיהם ואת חשקיהם. Qחילופי נוסחאות R ל"ה כ' :ו ֵ ַ֥יּצ ְ֛אוּ ַ ) /ו ֵיּֽצ ְ֛אוּ( היו"ד במרכא – בדפוס :ברויאר. היו"ד במתג – בדפוסים :מק"ג ,רא"פ ,רוו"ה ,גינצבורג ,קסוטו, קורן. וראה הערהכב. ל"ז ח' :כְּרוּב־אֶ ָ ֤חד ִמ ָקּצָה֙ ִמ ֶ֔זּה -יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם הנכון ,ולא להטעים כּ ְ֤רוּב ֶא ָח ֙ד ִמקּ ָָצ֣ה ִמ ֶ֔זּה. וּכְרוּב־אֶ ָ ֥חד ִמקּ ָ ָ֖צה ִמ ֶזּ֑ה -יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם הנכון ,ולא להטעים וּכ ְ֥רוּב א ָ ֶ֖חד ִמקּ ָָצ֣ה ִמ ֶזּ֑ה. 8ל"ז ט'ַ :ויִּהְי֣ וּ -הוי"ו בפתח ולא בשווא. אַר ָגּ ָ֔מן( ֶת־ה ְ ת־ה ְ ל"ה כ"ה :וְאֶ ָ ֽאַר ָגּ ָ֔מן ְ ) /וא ָ ֣ הה"א ללא מונח – בכתבי היד :ט"ב ט"ג ט"ד ט"ה ט"ח ,ס"א ס"ג ס"ה ס"ו ס"ז ס"ט סי"אכג סי"ג סט"ז ,א"ד א"ה א"ז א"ט~ . ובדפוסים :קסוטו ,ברויאר. הה"א במונח – בכתבי היד :ס"ב ס"ד ס"ח ס"י סי"ב סי"ד סט"ו סי"ז ,א"א א"ג א"ו א"י ~ .ובדפוסים :מק"ג ,רא"פ ,רוו"ה ,לטריס, גינצבורג ,קורן. ְל ַ֗מ ְעלָה -העי"ן בשווא נח ,ואין להבליעה ולקרוא ְל ַמלָה ,וכמו"כ אין לקרוא ְל ַמ ַעלָה בפתח העי"ן. ֽס ֹכ ְִכ֤ים -הכ"ף בשווא נע .ואע"פ שיש ספרים המנקדים ס ֹ ֲככִים בחטף פתח ,אין להגותו כפתח ,אלא כשווא נע פשוטטז. אַרבּ ָ ָ֣עה ְג ִב ִ ֑עים מְשֻׁ֨ קּ ֔ ִָדים ַכּפְתּ ֶ ֹ֖רי ָה וּפ ְָר ֶחֽי ָה -פסוק ל"ז כ' :וּ ַבמְּנ ָ ֹ֖רה ְ יז זה הוא מן המקראות שאין להם הכרע .וע"כ יש מי שכתב שאע"פ שאין לקורא לשנות מניגון הטעמים ,מ"מ לא יעשה עצמו מכריע, ולא יעשה הפסק במילה גְ ִבעִים ,אלא יקרא תיבה זו עם התיבה יח כ"כ בשערי אפרים )שער ג' סעיף ט"ו ,ובפתחי שערים סקי"ג(. יט כן כתב הגר"ש דבליצקי באם למקרא )בראשית ל"ד ז'( ,שלא נהגו כן כי סמכו בזה על הריטב"א ביומא )דף נ"ב( שס"ל שהספק הוא לולא היו לנו טעמים ,אך אחר הטעמים נתברר ספיקו ע"י פיסוק הטעמים. ובאמת דברי השערי אפרים בזה צריכים באור ,שהלא פיסוק הטעמים נקבע ע"י הניגון בלבד ,ולא ע"י הפסקת הקריאה ,וזו מטרת הטעמים ,להפסיק הענין ע"י הניגון ללא צורך בשהייה ,וא"כ ,אף אם לא נתברר ספיקו ,כיצד יועיל בזה שלא ישהה לענין שלא יכריע ,והלא הפיסוק נקבע ע"י הניגון ולא ע"י השהייה בפועל. יב לקוראים בהגיה המבחינה בין קמץ לפתח ,אם לא ידגישו את האות ,אע"פ שעשו שלא כדין ,לא שינו משמעות ,כיון שהמשמעות ניכרת גם ללא הדגש ע"י הפתח. אך לקוראים בהגיה שאינה מבחינה בין קמץ לפתח ,שאצלם כל הבידול בין המשמעים הוא ע"י דגשות ורפיון האות ,אם לא ידגישו יש לחשוש בזה לשינוי משמעות. כ ועיין במה שנכתב בזה בפרשת תרומה במדור חילופי נוסחאות. יג שהגיית התי"ו הרפה דומה להגיית הסמ"ך ,ואם יקראנה ממש כסמ"ך ,שינה משמעות .ומי שאינו יודע להגות את התי"ו כהוגן ,אלא כסמ"ך ,יתכן שעדיף להדגישה בדגש קל מאשר לקוראה כסמ"ך. כא בפתח משמעו שהמראות צובאות ,בעוד שפירושו במראות של הנשים הצובאות. כב ישנו כלל מוסכם בכל המדקדקים )בן אשר ,דקדוקי הטעמים סעיף .20רבינו תם ,שיר אלוקים לי מגן על כללי הטעמים .רד"ק ,עט סופר ל"א ע"ב .טעמי המקרא המיוחס לר' יהודה בן בלעם ,פרק לדבר על י"ב טעם ,שער התביר .ר' משה הנקדן ,דרכי הנקוד והנגינות ,שער הנגינות ,טעם תביר .ובעוד מדקדקים(. שכאשר בא תביר ללא טעם משרת לפניו ,ויש עמו בתיבתו מקום הראוי למתג, ובין מקום המתג לתביר יש שווא בלבד ,יבוא מרכא במקום המתג. ובכתבי היד אכן מוטעם מרכא במקומות אלו ,ככלל זה ,אך מחמת הדמיון הרב שיש בכתבי היד בין מרכא למתג )ששניהם קו קצר נוטה מעט ,וההבדל ביניהם בכתבי היד כמעט ואינו מורגש( ,טעו רוב המדפיסים ,והדפיסו במקומות אלו במתג במקום במרכא )ובדפוסים ההבדל בין המתג למרכא ניכר ,שמתג הוא קו ישר ,ומרכא הוא קו מעוגל נוטה לשמאל(. ואף רוו"ה שהביא לכלל זה בספרו משפטי הטעמים )דף כ"ו ע"ב( ,עכ"ז בחומשיו הדפיס במתג ולא במרכא ,כמקובל בדפוסים שלפניו. ולענין מעשה ,כיון שכלל זה מוסכם ללא שום חולק ,ואף בכתבי היד כך הטעימו ,וההטעמה במתג מקורה בטעות בלבד ,פשוט שיש לקרוא במרכא ולא במתג )וכן הדפיס בתנ"ך ברויאר בכל התנ"ך(. יד ענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה ט"ו. טו בניגון הטעמים המקובל יש נטיה להטעים את התביר בניגון מפסיק יותר מהטפחא ,אך באמת הטעם טפחא הוא מפסיק יותר מהתביר ,ויש להקפיד על הניגון המתאים בכל מקום של צירוף הטעמים תביר וטפחא ,כי בהרבה מקומות זה משנה ומשבש את פירוש הענין. טז כמבואר בארוכה במאמר החטפים שחטף פתח זה הוא ניקוד מושאל הבא לסמן על שווא נע ,ואינו חטף פתח ממש. יז ביומא נ"ב איתא :איסי בן יהודה אומר חמש מקראות בתורה אין להן הכרע, שאת ,משוקדים ,מחר ,ארור ,וקם .ו"משוקדים" הוא פסוק זה )ולעיל כ"ה ל"ד מופיע פסוק זהה ,וגם לו אין הכרע ,ומכיון שהם זהים ,נמנו כפסוק אחד(. שׁקָּדִ ים אַר ָבּעָה ְג ִבעִיםְ ,מ ֻ והיינו ,שאין הכרע האם הפיסוק הוא :וּ ַבמְּנ ָֹרה ְ ַכּפְתּ ֶֹרי ָה וּפ ְָרחֶיהָ .ופירושו שהיו במנורה ארבעה גביעים ,והיו בה גם כפתורים שׁקָּדִ יםַ ,כּפְתּ ֶֹרי ָה אַר ָבּעָה גְ ִבעִים ְמ ֻ ופרחים משוקדים .או שהפיסוק הוא :וּ ַבמְּנ ָֹרה ְ וּפ ְָרחֶיהָ .ופירושו שהיו במנורה ארבעה גביעים משוקדים ,והיו בה גם כפתורים ופרחים. כג נראה שיש סימני מחיקה של מונח. 2 ל"ז ח' :כְּרוּב־אֶ ָ ֤חד ) /כּ ְ֨רוּב א ָ ֶ֤חד( במקף – בכתבי היד :ט"ב ט"ג ט"ד ט"ו ,ס"א ס"ג ס"ד ס"ח ס"ט ס"י סי"א סי"ב סי"ג סי"ד ,א"ב א"י ~ .ובדפוסים :רוו"ה ,קסוטו, קורן ,ברויאר ~ .וכן הוא בעין הקורא. בקדמא – בכתבי היד :ט"ה ט"ח ,ס"ה ס"ז סט"ז סי"ז ,א"א א"ג א"ד א"ה א"ו א"ז א"ט ~ .ובדפוסים :מק"ג ,רא"פ ,לטריס ,גינצבורג. ֽישׁ־אישׁ ִמ ְמּלַאכ ְ֖תּוֹ ִ ) /א֥ישׁ ִא֛ישׁ( ל"ו ד'ִ :א ִ֥ במקף מרכא – בכתבי היד :ט"ב ט"ג ט"ד ט"ה ט"ו ט"ח ,ס"א ס"ב ס"ג ס"ד ס"ה ס"ו ס"ז ס"ט ס"י סי"א סי"ב סי"ד סט"ו סי"ז ,א"ג א"ד א"ה א"ו א"ט א"י ~ .ובדפוסים :מק"ג ,רא"פ ,לטריס, גינצבורגכד ,קסוטו ,ברויאר ~ .וכן הוא בעין הקורא בשם מקצת הספרים. כה במרכא תביר – בכתבי היד :סי"ג סט"ז ~ .ובדפוסים :רוו"ה, קורן ~ .וכן הוא בעין הקורא בשם רוב הספרים. כד כן הוא בנוסח הפנים ,ובגליון כתב שבספרים אחרים מוטעם ֥איש ֛איש. כה אמנם ,הוא מטעים דרגא תביר ,משום שדרכו שמשרת התביר תמיד יהיה דרגא, ולא ישרתו המרכא ,אף כאשר אין תנועה ביניהם )ובענין הכלל המקובל בזה ,עיין בגליון פרשת שמות הערה נ"ב(. 3