הבניית שיקול הדעת השיפוטי

‫שירות בתי הסוהר‬
‫עבירות ועונשים בישראל‬
‫תיאוריה ויישום‬
‫צוהר לבית‬
‫הסוהר | גיליון ‪16‬‬
‫עבירות ועונשים‬
‫בישראל‬
‫תיאוריה ויישום‬
‫צוהר לבית הסוהר | גיליון ‪16‬‬
‫‪1‬‬
‫לוגו אוניברסיטת בר‪-‬אילן ב‪ 2-‬שורות‬
‫עורך ראשי‪ :‬פרופ' משה אדד‪ ,‬פרופסור אמריטוס במחלקה לקרימינולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת גן‪.‬‬
‫עורכים‪ :‬פרופ' אורי תימור‪ ,‬מרצה וחוקר במחלקות לקרימינולוגיה במכללת אשקלון‬
‫ובאוניברסיטת בר‪-‬אילן; סג"ד יצחק גורלוב‪ ,‬ראש ענף קשרי חוץ הסברה‪ ,‬שירות בתי הסוהר‪.‬‬
‫עורכות משנה‪ :‬עדי סון‪ ,‬המחלקה לקרימינולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫ר‪/‬כ עינת חסון‪ ,‬רת"ח הסברה‪ ,‬שירות בתי הסוהר‪.‬‬
‫חברי המערכת המייעצת‪:‬‬
‫פרופ' ישראל קים‬
‫פרופ' רות קנאי‬
‫פרופ' גיורא רהב‬
‫פרופ' נתי רונאל‬
‫פרופ' אפרת שהם‬
‫פרופ' שלמה גיורא שוהם‬
‫פרופ' מלי שחורי‬
‫פרופ' מנחם אמיר‬
‫פרופ' שרה בן‪-‬דוד‬
‫פרופ' יוסי גליקסון‬
‫פרופ' אורי ינאי‬
‫פרופ' בן ציון כהן‬
‫פרופ' לסלי סבה‬
‫פרופ' גדעון פישמן‬
‫שופטי המאמרים‪:‬‬
‫ד"ר הילה אביאלי‬
‫ד"ר מלכה אלק‬
‫ד"ר רותם אפודי‬
‫פרופ' שרה בן דוד‬
‫ד"ר משה בן סימון‬
‫גונדר (מיל') אייל גובר‬
‫ד"ר אילי גולדברג‬
‫ד"ר נתנאל דגן‬
‫ד"ר מוטי ירושלמי‬
‫פרופ' אמנון לזר‬
‫ד"ר אפרת נווה‬
‫פרופ' לסלי סבה‬
‫פרופ' פטר סילפן‬
‫השופט בדימוס הרן פיינשטיין‬
‫ד"ר רונית פלד‪-‬לסקוב‬
‫פרופ' גיורא רהב‬
‫פרופ' נתי רונאל‬
‫הוצאה לאור‪ :‬שירות בתי הסוהר‪ ,‬מחלקת דוברות‪ ,‬ענף קשרי חוץ והסברה‬
‫ת"ד ‪ ,81‬רמלה ‪ • 72100‬טל' ‪ • 08-9776306‬פקס' ‪08-9193812‬‬
‫‪ips.gov.il‬‬
‫הפקה‪ :‬לשכת הפרסום הממשלתית‬
‫כל הזכויות שמורות ©‬
‫חשון תשע"ה‪ ,‬אוקטובר ‪2014‬‬
‫תוכן העניינים‬
‫פתיחה ‪ -‬נציב בתי הסוהר‬
‫רב גונדר אהרון פרנקו ‪5.......................................................................................................................‬‬
‫דבר העורך הראשי‬
‫פרופ' משה אדד ‪6................................................................................................................................‬‬
‫דבר המערכת‬
‫פרופ' אורי תימור וסג"ד יצחק גורלוב ‪8...............................................................................................‬‬
‫מאמרים‬
‫הבניית שיקול הדעת השיפוטי‪ :‬השפעת תיקון מס' ‪ 113‬לחוק העונשין‬
‫על אורכי המאסר הנגזרים על מורשעים‬
‫קתרין בן‪-‬צבי‪ ,‬תומר כרמל‪ ,‬קרן ויינשל‪-‬מרגל וענבל גלאון ‪12.....................................................................‬‬
‫יושבים ומחכים‪ :‬גורמים המעכבים שחרור מוקדם של אסירים‬
‫אורי תימור ומעיין נגר ‪26..........................................................................................................................‬‬
‫דילמות בניהול בתי סוהר‬
‫אילי גולדברג ‪47........................................................................................................................................‬‬
‫זוגיות במבחן‪ :‬יחסי משפחה‪-‬עבודה בקרב סוהרי שב"ס‬
‫נינה סולימן‪ ,‬אליאב ברמן ונטע עמית‪64...................................................................................................‬‬
‫סמים בקרב אסירים בישראל‪ :‬שימוש‪ ,‬התמכרות וטיפול‬
‫דרור ולק‪ ,‬קתרין בן צבי‪ ,‬פבל ספיבק וענת קון ‪79....................................................................................‬‬
‫פרויקט שלהב"ת ‪ -‬הערכת תכנית לשיקום אסירים נפגעי סמים‬
‫מורן בניסטי ונתי רונאל ‪97.......................................................................................................................‬‬
‫סיפורי חיים של גברים מכים‪ :‬הבנייתם של סגנון חיים ומשמעות חיים‬
‫אפרת ויגננסקי ואורי תימור‪113..................................................................................................................‬‬
‫טראומטיזציה מכלי שני‪ :‬השפעות העבודה הטיפולית על מטפלות בעברייני מין‪,‬‬
‫מטפלות בקורבנות תקיפה מינית ומטפלות בכלל‬
‫יעל אידיסיס ונטשה זסלבסקי ‪135..............................................................................................................‬‬
‫האיון כפתח חטאת רובץ‪ :‬הסכנות הפוטנציאליות שבריק הקיומי‬
‫משה אדד‪ ,‬אפרת ויגננסקי וחנה חימי ‪148..................................................................................................‬‬
‫מדור‪ :‬מגמות בענישה ובשיקום‬
‫מגמות חדשות במשפט הפלילי האנגלי‪ :‬צדק מאחה‪ ,‬הבניית שיקול הדעת‬
‫בגזירת עונשים בקהילה ואימוץ פיקוח אלקטרוני (בעקבות חקיקת‬
‫ה‪)Crime and Courts Act 2013-‬‬
‫נתנאל דגן‪163............................................................................................................................................‬‬
‫פתיחה ‪ -‬נציב בתי הסוהר‬
‫הטיפול בבני אדם‪ ,‬מתחומי העיסוק העיקריים של שירות בתי הסוהר‪ ,‬מחייב אותנו‬
‫לבחון את מעשינו בקפידה כל העת מתוך רגישות ומתוך הבנה ברורה של השפעתם‬
‫של אלו על העתיד‪ :‬השפעה על האסיר עצמו והשפעה על החברה כולה‪.‬‬
‫האקדמיה משמשת לנו כלי לבחינה זו והיא מקור נוסף שעליו אנו מבססים את‬
‫קבלת ההחלטות ומתווים את דרכנו הארגונית‪ .‬אולם התרומה הדדית‪ :‬מתקני שב"ס‬
‫הם זירות התרחשות המשמשות את אנשי המחקר‪ ,‬ובלעדיהם ההנחות‪ ,‬ההשערות‬
‫וההמלצות יישארו בגדר תיאוריה בלבד‪ .‬אסופת המאמרים "צוהר לבית הסוהר"‬
‫ממחישה יותר מכל את הנחיצות בשיתוף פעולה הדוק‪ .‬מגוון התחומים הנסקר‬
‫במאמרים שכתבו אנשי מחקר לצד כותבים מתוך הארגון ופורשיו‪ ,‬משקף את העניין‬
‫האקדמי בבתי הסוהר‪ ,‬עניין המשרת בסופו של דבר את אנשי השטח המנהלים אותם‪.‬‬
‫בשנים האחרונות השכיל שב"ס לטייב את תחום הלמידה הארגונית‪ .‬הרחבנו והעמקנו‬
‫את התחקירים והם מעניקים לנו תובנות חדשות בניתוח אירועים בשגרה ובחירום;‬
‫סיכומים ִעתיים נעשו חלק משגרת יומנו‪ ,‬והנתונים המוצגים בהם מדגימים לנו‬
‫באופן ברור את המציאות שעמה אנו מתמודדים‪ .‬כל שנותר לנו הוא לתרגם את‬
‫העובדות לתובנות ולמעשים‪ .‬בזכות השאיפה הארגונית למצוינות והגדרתנו כארגון‬
‫לומד ‪ -‬נתפתח‪ ,‬נתקדם ונהיה מוכנים לאתגרים הבאים‪.‬‬
‫מאמרה של גנ"מ בדימוס ד"ר אילי גולדברג‪ ,‬דילמות בניהול בתי סוהר‪ ,‬פותח‬
‫צוהר לנושא שעד כה היה נחלתם של העוסקים בתחום בלבד‪ .‬המאמר ממחיש‬
‫את המורכבות של היחסים בין הסגל לאסירים‪ ,‬משרטט את הקו המפריד והשזור‬
‫בין שיקום לביטחון ומדגיש את הצורך במשמעת וסדר אל מול ראיית האדם‪ ,‬צרכי‬
‫הפרט והאינטרסים האישיים של המנהל‪" .‬האתגר המרכזי בניהול בית הכלא הוא‬
‫השמירה על ערך כבוד האדם וזכויותיו"‪ ,‬כתבה ד"ר גולדברג במאמרה‪ ,‬ובתוך כך‬
‫חידדה את הצורך בעיסוק האינטנסיבי של הארגון בתחום הערכים‪ ,‬כפי שאכן נעשה‬
‫בשנתיים האחרונות‪.‬‬
‫אסיים בנימה אישית‪ .‬זהו פרסומו השלישי והאחרון של "צוהר לבית סוהר" שעליו‬
‫אהיה חתום כנציב שב"ס‪ .‬אני גאה בתוצרים ובהשפעה האקדמית של המאמרים‬
‫שפורסמו בו לאורך השנים‪ .‬אני מודה באופן אישי לעורך הראשי‪ ,‬מורי ורבי פרופ'‬
‫משה אדד‪ ,‬לצוות העורכים שבראשם פרופ' אורי תימור‪ ,‬לקצינות ההסברה ולכל‬
‫הכותבים‪ ,‬אנשי האקדמיה ואנשי שב"ס שהיו שותפים לעשייה‪ .‬אני סמוך ובטוח‬
‫כי גם בעתיד תמשיכו לחתור להעמקת הידע מתוך בחינה אובייקטיבית שתלווה‬
‫נאמנה את הארגון ואת העוסקים בתחום‪.‬‬
‫קריאה נעימה‪,‬‬
‫אהרון פרנקו‪ ,‬רב גונדר‬
‫נציב בתי הסוהר‬
‫‪5‬‬
‫דבר העורך הראשי‬
‫האדם ‪ -‬אייכה?‬
‫בשלושים שנות המחקר האחרונות התברר‪ ,‬כי מדע הקרימינולוגיה תרם להבנת האדם‬
‫כקונפיגורציה של פוטנציאל ביולוגי‪ ,‬הבנָ יה אישיותית והיטמעויות נורמטיביות ותרבותיות‪.‬‬
‫המחקרים הרב‪-‬תחומיים והבין‪-‬תחומיים‪ ,‬וכן אלו הסינתטיים וההוליסטיים‪ ,‬קידמו אותנו‬
‫לראות באדם ברייה ייחודית השייכת לעולם המורכב ונטמעת בו‪.‬‬
‫משחר ילדותו עוסק האדם בשפיטה מוסרית ובפעילויות מוסריות‪ .‬יש בו היכולת להגשמת‬
‫אנושיות‪ ,‬אלא שהוא זקוק לסביבה מתאימה כדי להתפתח‪ .‬רבים עוקפים את אנושיותם ואף‬
‫מכחישים אותה בדרך לא מודעת כאשר הם חווים צורך לשלוט על זולתם‪ ,‬למשל‪ ,‬או נוהגים‬
‫ברכבם בכביש‪ .‬הם דוהרים שם‪ ,‬ובלי משים גורמים לתאונות שהיה אפשר למונען ולחיכוכים‬
‫שמכסה על אנושיותם המודחקת‪.‬‬
‫מיותרים עם זולתם‪ .‬בתוך כך הם מפגינים התנהגות אלימה ְ‬
‫הטמעת ההכרה בזכויות האדם היתה ברוכה ועדיין היא כזו‪ ,‬בתנאי שהחברה דואגת לבטחונו‬
‫של כל פרט בתוכה‪ .‬הפשיעה האלימה הגואה מצמצמת את בטחונו של האדם ואף מאיימת‬
‫על קיומו‪ .‬הוא זקוק להגנה‪ ,‬אלא שהחברה מתעלמת מתפקידה החשוב במניעת עבריינות‬
‫או לפחות צמצומה‪.‬‬
‫החברה הפסיקה לראות בפרט אדם הומני הזקוק ליחס שיעצים את אנושיותו‪ .‬החברה רואה‬
‫באדם אובייקט החייב ליצור‪ ,‬ובתוך כך לתרום לחברה‪ .‬ככל שהוא יוצר יותר הוא חשוב יותר‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬האדם הרצוי לעולם המודרני ולחברה הוא האדם היצרן והיוצר גם יחד‪ .‬הילד הרך‬
‫והילד המתבגר אינם זוכים ליחס ראוי‪ ,‬שכן החברה לא רואה בהם מספיק יצרנים‪ .‬הוא הדין‬
‫לגבי העולם הנשי המקופח‪ ,‬וכן לגבי אוכלוסיות הסובלות מחולי ומנכויות למיניהן‪.‬‬
‫האדם המודרני אינו מוצא עצמו בהוויה המודרנית והאקסיסטנציאלית‪ .‬הוא חווה ריק קיומי‪,‬‬
‫וזקוק לערכים של תרבות ורוח‪ ,‬לצדק‪ ,‬לרחמים ולחסד‪ .‬האדם הוא מהות מורכבת (בראשית‪,‬‬
‫ב ז)‪ ,‬פרי יצירה של העולם החומרי וכן יצירה אנושית רוחנית‪ .‬האדם הוא אובייקט פתוח‬
‫לתועלת סביבתו וגם סובייקט עם יכולות חבויות ואישיות‪ ,‬עד כדי כך שהאלוקים בכבודו‬
‫ובעצמו מחפש אותו‪" :‬ויתחבאו האדם ואשתו מפני א' אלוקים בתוך עץ הגן‪ .‬ויקרא ה'‬
‫אלוקים אל האדם ויאמר לו אייכה" (בראשית‪ ,‬ג ח‪-‬ט)‪ .‬אלוקים היודע‪-‬כל יודע היכן נמצאים‬
‫האדם ואשתו‪ ,‬ועם זה הוא מחפש אותם ושואל "אייכה?"‪ .‬הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‬
‫כותב בספרו "האדם ועולמו" (ספריית אלינר‪ ,‬תשנ"ח‪ ,‬עמ' ‪ )291‬שזו שאלת הנצח לאדם‪:‬‬
‫מי אתה ומה אתה‪ ,‬האדם? היכן אתה בעולם? מה מעמדך ומה עמדתך בעולם? השאלות‬
‫הנשאלות הן גם השאלות המופנות אל עולמנו ואל חברתנו‪.‬‬
‫הקרימינולוגיה‪ ,‬העוסקת במדע האדם‪ ,‬מתמקדת בכל אלה‪ ,‬ובאמצעות הויקטימולוגיה‬
‫נחקרים הפתרונות הראויים להשיב לאדם את הווייתו האמיתית‪ .‬הקרימינולוגיה‪ ,‬כמדע‬
‫מולטידיסיפלינרי‪ ,‬מתמקדת באדם הן כיצור אנושי בתוך החברה הן כסובייקט‪ .‬היא מנסה‬
‫ואף מצליחה להעמיק בהבנת האדם ובהתנהגותו‪ ,‬בחיפוש דרכים להכוונתו ובמניעת‬
‫התנהגות לא קונפורמית‪.‬‬
‫חשוב לבחון את האפשרות למקד את בתי הכלא ביצירת תנאים לרסוציאליזציה‪ ,‬שיביאו‬
‫את האסירים לידי בחירה מחדש בעתידם‪ .‬בתי הסוהר ייעשו מעין בתי אולפנה לבניית‬
‫‪6‬‬
‫עצמיותם מחדש של האסירים‪ ,‬הם ילוו בתהליכי חינוך (=שינוי)‪ ,‬ובתוך כך ילמדו לקיחת‬
‫אחריות ומחויבות מהן‪.‬‬
‫בעקבות הזמן האבוד‬
‫אסיר עלול לחטוא בזילות בכל הקשור בחשיבותו של הזמן‪ .‬אסיר חוטא בהרס של גבולות‬
‫הזמן‪ .‬בהיעדר משמעות לזמן תתהווה רגרסיה באישיותו ובכל מחויבויותיו של האסיר ‪ -‬אם‬
‫כלפי עצמו‪ ,‬אם כלפי החברה‪ .‬מתן משמעות לזמן יוליד באדם מחויבויות כלפי עצמו וכלפי‬
‫החברה‪ .‬האדם יחוש דחף להגשים מחויבויות ומשמעויות שיעצימו את ה"אני" שבו‪.‬‬
‫היה זה הנציב הראשון של שב"ס‪ ,‬ד"ר צבי חרמון‪ ,‬שכאיש טיפול‪ ,‬קצין מבחן במקצועו‪,‬‬
‫העניק לשיקום האסירים עדיפות גבוהה בסדרי העדיפויות של שב"ס‪ .‬שב"ס המשיך וממשיך‬
‫לפעול ברוחו של ד"ר חרמון‪ .‬הוא אמור לגייס מומחים מתחומי הקרימינולוגיה‪ ,‬שיוכלו לתרום‬
‫לשינויים באסירים ולהעצמתם החיובית עד אשר יתהווה בהם "היש החיובי" שיאפשר את‬
‫הגשמת הרסוציאליזציה הברוכה‪.‬‬
‫שיקומם של אסירים דורש הדרכה מאנשים מיומנים אשר יאפשרו לאסירים לראות בעצמם‬
‫אנשים היכולים להשתנות ולהגשים את שאיפותיהם‪ .‬האסיר חייב ללמוד לראות את עצמו‬
‫באור חדש‪ ,‬שיאפשר לו להתגבר על אכזבות ועל כשלונות ולהאמין בקיומה של משמעות‬
‫שאותה יוכל להקנות לעצמו‪.‬‬
‫בעקבות הזמן בעל המשמעות‬
‫ראוי ורצוי להעניק משמעות לכל זמן‪ .‬בהיעדר משמעות לזמן‪ ,‬נוצרת ריקנות‪ .‬הריקנות מביאה‬
‫לידי תסכול‪ ,‬והאדם יוכל בתסכולו להידרדר לאלימות‪ ,‬לסמים‪ ,‬להיגרר לשתלטנות על האחר‬
‫וכדומה‪ .‬האדם הוא יצור לומד‪ ,‬ויש להניעו להיות מוכן ללמוד ובתוך כך להשתנות‪ .‬האדם‬
‫הוא יצור בורר ובוחר‪ ,‬אם לטוב אם לרע‪ ,‬ובסיועם של חיזוקים הוא יונע להגשים את הלמידה‪.‬‬
‫שירות בתי הסוהר חייב ליטול על עצמו את התפקיד החשוב בהבאתו של האסיר לידי מוכנות‬
‫להשתלב בתהליך הלמידה וההשתנות‪ .‬הזמן העומד לרשותו של האסיר ייעשה בעל משמעות‬
‫בהכוונת הגורמים המטפלים בשירות בית הסוהר‪ .‬האסיר ילמד לדעת שיש לו ברירות‪ ,‬וכמעט‬
‫בכל תנאי‪ .‬כמעט כל מצב מאפשר לאדם בחירות‪ :‬בחירות של עניינים שאפשר לשנותם‬
‫ובחירות הקשורות להתייחסותו לאותם עניינים‪ .‬האדם קובע כיצד לקבל עניינים העומדים‬
‫לפניו‪ .‬אסור לו לתת לעבר להכניע אותו‪ .‬אדם הלומד כי הברירות עומדות בפניו‪ ,‬מעניק לעצמו‬
‫דרגות חופש שיאפשרו לו להשתנות ולהגשים את החזון שיצר לעצמו‪ .‬הזמן העומד לרשותו‬
‫ייעשה בעל משמעות וימלא אותו בכוחות נפש מבחינה רוחנית ומבחינה נפשית כאחד‪.‬‬
‫המטפלים בבית הסוהר חייבים להאמין שטמונים בהם כוחות נפש וכוחות רוח‪ .‬כוחות‬
‫הנפש קיימים וחזקים יותר משנדמה לנו‪ ,‬וכוחות הרוח בריאים תמיד‪ .‬לא האושר הוא יעדו‬
‫העיקרי של האדם‪ ,‬כי אם חיפוש משמעות להווייתו ומציאתה‪.‬‬
‫אנו עדים לתהליך חשוב הנעשה על ידי שירות בתי הסוהר‪ :‬הפיכת בתי הסוהר לבתי חינוך‪-‬‬
‫מחדש‪ .‬תחזקנה ידי שירות בתי הסוהר בדרכו‪.‬‬
‫פרופ' משה אדד‬
‫‪7‬‬
‫דבר המערכת‬
‫אנו שמחים לחנוך את גיליון מספר ‪ 16‬של "צוהר לבית הסוהר"‪ .‬למערכת גיליון זה‬
‫הצטרף עורך חדש‪ ,‬סג"ד יצחק גורלוב‪ .‬המערכת מברכת אותו לרגל הצטרפותו‬
‫ומאחלת לו הצלחה‪ .‬בגיליון זה מספר תחומים הנוגעים בענישה ובטיפול בעבריינים‬
‫בארץ‪ .‬המאמרים הראשונים עניינם מדיניות הענישה של מערכת המשפט ויכולתה‬
‫לקצר את עונשי המאסר שהיא מטילה‪ .‬המאמרים השלישי והרביעי עוסקים בהיבטים‬
‫של הפעילות הניהולית‪ ,‬הבטחונית והטיפולית‪-‬שיקומית בבתי הסוהר ובהשפעתם‬
‫על אנשי שב"ס‪ .‬במאמרים החמישי והשישי נדונים השימוש בסמים בקרב אסירים‬
‫והטיפול המשקם‪ ,‬והמאמר השביעי עוסק בעולמם ובתפיסותיהם של אסירים אלימים‬
‫משוחררים‪ .‬במאמר השמיני ‪ -‬המחיר הנפשי הכבד שמשלמות מטפלות בעברייני‬
‫מין בשל תעסוקתן‪ .‬המאמר התשיעי מרחיב על תופעות האלימות הקשות בחברה‪,‬‬
‫על הסיבות להיווצרותה ועל הדרכים למניעתה‪.‬‬
‫אנו חונכים מדור חדש‪ ,‬מגמות חדשות בשפיטה‪ ,‬בענישה ובשיקום‪ ,‬שיעסוק‬
‫בחידושים בתחומים אלה וייכתב על ידי עו"ד ד"ר נתנאל דגן‪ .‬אנו מקווים שתמצאו‬
‫בו עניין‪ .‬בהקשר זה נשמח אם ַתפנו אלינו בקשות למאמרים אקדמיים בנושאים‬
‫ספציפיים שיש לכם עניין מיוחד בהם‪ .‬אנו ננסה לאתר חוקרים וכותבים מתאימים‬
‫לצורך זה‪.‬‬
‫להלן עיקרי הדברים במאמרים בגיליון הנוכחי‪:‬‬
‫מאמרם של קתרין בן‪-‬צבי‪ ,‬תומר כרמל‪ ,‬קרן ויינשל‪-‬מרגל וענבל גלאון‪ ,‬השפעת חוק‬
‫הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה על אורכי המאסר הנגזרים (תיקון ‪113‬‬
‫לחוק העונשין)‪ ,‬מסכם מחקר שהושוו בו גזרי דין של עונשי מאסר בפועל משנת‬
‫‪ 2011‬עם גזרי דין משנת ‪ ,2013‬כדי להעריך אם הוחמרה הענישה מאז נכנס החוק‬
‫לתוקף‪ .‬כמו כן נבחן אם בשנים אלה פחתה השונות בין גזרי הדין באישומים דומים‪.‬‬
‫ממצאי המחקר מלמדים כי לא היתה החמרה בענישה בשנת ‪ ,2013‬וכי הענישה‬
‫בשנה זו היתה אחידה יותר מהענישה בשנת ‪.2011‬‬
‫מאמרם של אורי תימור ומעיין נגר‪ ,‬יושבים ומחכים‪ :‬גורמים המעכבים שחרור‬
‫מוקדם של אסירים‪ ,‬עומד על הסיבות לדחיות הרבות בשחרור המוקדם של אסירים‪,‬‬
‫על ממדי השחרור המוקדם ועל ממדי הדחיות בהחלטות על שחרור כזה‪ .‬מהמאמר‬
‫עולה שכשליש מהדיונים בבקשות של אסירים לשחרור מוקדם נדחה למועד מאוחר‬
‫יותר‪ ,‬וחלקן לא מגיע כלל להחלטה בטרם השחרור המלא של האסירים‪ .‬כן מלמד‬
‫המאמר שהעיכובים נובעים ברובם מעמדותיהם או מאופי פעילותם של הגופים‬
‫שפועלים בתיאום עם הוועדות‪ .‬גורם מעכב בולט הוא העומס הרב המוטל על ועדות‬
‫השחרורים‪ .‬המאמר מסתיים בהמלצות‪ ,‬שקבלתן עשויה לדעת הכותבים להביא‬
‫ליישום טוב ונכון יותר של החוק לשחרור מוקדם של אסירים‪.‬‬
‫מאמרה של אילי גולדברג‪ ,‬דילמות בניהול בית סוהר‪ ,‬דן במאפייניו הייחודיים של‬
‫בית הסוהר‪ ,‬בדילמות ובאתגרים הייחודיים הכרוכים בניהולו‪ ,‬ובהשפעתו של מנהל‬
‫‪8‬‬
‫בית הסוהר על החיים בכלא‪ .‬במאמר מושם דגש במהותו של בית סוהר כארגון‬
‫אזרחי לנוכח תהליך המיליטריזציה שעבר בשנים האחרונות‪ ,‬ומוצגות החשיבות של‬
‫הערכים ההומניים שנדרשים ממנהל בית הסוהר והחשיבות של הגישה השיקומית‬
‫להשגת יעדים חברתיים‪ ,‬כגון צמצום נזקי פשיעה ומניעת חזרה למאסר‪.‬‬
‫מאמרם של נינה סולימן‪ ,‬אליאב ברמן ונטע עמית‪ ,‬זוגיות במבחן‪ :‬יחסי משפחה‪-‬‬
‫עבודה בקרב סוהרי שב"ס‪ ,‬עוסק בסוהרים ובעמדותיהם כלפי הדילמות הנובעות‬
‫מהקשר בין עבודה בשב"ס לחיי המשפחה‪ :‬עד כמה הם מתייחסים להשפעת עבודתם‬
‫על חיי המשפחה והפנאי שלהם‪ ,‬ותפיסתם את ההשפעה של חיי המשפחה והפנאי‬
‫על עבודתם‪ .‬תוצאות המחקר תומכות בהשערות המחקר‪ ,‬שעל פיהן יחסי משפחה‪-‬‬
‫עבודה בקרב סוהרי שב"ס נתפסים יחסים קונפליקטואליים וכיוון הקונפליקט הוא‬
‫השפעת העבודה על המשפחה (יותר מאשר להיפך)‪ .‬כמו כן נמצא כי לא תמיד‬
‫עובדי הארגון מודעים לאפשרויות של שב"ס לסייע למשפחתם‪ .‬קיים קשר שלילי‬
‫בין התפיסה שהארגון מסייע למשפחה לבין קיומו של קונפליקט משפחה‪-‬עבודה‪.‬‬
‫בדיון מוצגת פרשנות אפשרית לממצאים והמלצות למחקרי המשך‪.‬‬
‫מאמרם של דרור ולק‪ ,‬קתרין בן צבי‪ ,‬פבל ספיבק וענת קון‪ ,‬סמים בקרב אסירים‬
‫בישראל‪ :‬שימוש‪ ,‬התמכרות וטיפול‪ ,‬מציג תוצאות של סקר שנעשה בנושא זה‬
‫ב‪ ,2012-‬שהשתתפו בו וולונטרית ‪ 52%‬מכלל האסירים הפליליים תושבי ישראל‪.‬‬
‫הסקר מלמד ששיעור המכורים היה ‪ ,36.2%‬ו‪ 15.6%-‬נוספים היו צרכני סמים שאינם‬
‫מכורים‪ .‬אסירים בעלי השכלה יסודית נמצאו מכורים בשיעור של יותר מפי שניים‬
‫מאסירים בעלי השכלה תיכונית ועל‪-‬תיכונית‪ .‬סוגי הסמים השכיחים היו סמים‬
‫מבוססי קנביס‪ ,‬אקסטזי וקוקאין לסוגיו‪ .‬שכיחות השימוש בסמים וההתמכרות להם‬
‫בקרב האסירות דומה לשכיחות השימוש בקרב האסירים‪ .‬כ‪ 60-‬אחוזים מהמכורים‬
‫הביעו רצון לקבל טיפול גמילה‪ .‬בפועל‪ ,‬כאלף אסירים מקבלים טיפול גמילה מדי‬
‫שנה באמצעות מחלקות ופרויקטים עם מאפיינים של קהילה טיפולית‪ .‬בהשוואה‬
‫לסקרים שנעשו ב‪ 2000-‬וב‪ ,2007-‬שיעור המכורים נמוך ב‪ 40-‬אחוזים בערך‪ .‬ירידה‬
‫זו משקפת העמקה של הפעילות לאיתור סמים ולסיכול החדרתם‪ ,‬הפרדה קפדנית‬
‫בין מכורים ללא‪-‬מכורים והרחבה של פעילות ההסברה והטיפול‪ .‬הקשר השלילי‬
‫בין השכלה להתמכרות מדגיש את חשיבותן של רכישת השכלה ורכישת הכשרה‬
‫מקצועית במאסר‪ ,‬לא רק כמפתח לחזרה מוצלחת לקהילה‪ ,‬אלא גם בבלימת‬
‫השימוש בסמים וההתמכרות להם‪.‬‬
‫מאמרם של מורן בניסטי ונתי רונאל‪ ,‬פרויקט שלהב"ת‪ :‬הערכת תכנית לשיקום‬
‫אסירים נפגעי סמים‪ ,‬עוסק בפרויקט חינוכי‪ ,‬שיקומי ופרו‪-‬חברתי‪ ,‬המבוסס על‬
‫עקרונות של קרימינולוגיה חיובית והפועל בבית הסוהר "חרמון" כחמש‪-‬עשרה‬
‫שנים‪ .‬שיאו של הפרויקט הוא בפגישות של האסירים המשתתפים בו עם כיתות‬
‫של תלמידי תיכון‪ ,‬שבהן הם מעבירים מסרים המיועדים להשפיע על התלמידים‬
‫להימנע משימוש בסמים‪ .‬המסרים מבוססים על סיפוריהם האישיים של האסירים‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫חקירת הפרויקט מלמדת כי אלמנטים ספציפיים הביאו לידי שינויים ערכיים‪,‬‬
‫תפיסתיים‪ ,‬רוחניים‪ ,‬מוטיבציוניים ואחרים בקרב האסירים אשר לקחו בו חלק‪.‬‬
‫דרכי הטיפול והשיקום שמאפיינות את הפרויקט‪ ,‬יש בכוחן לסייע לתהליכי שיקום‬
‫של אסירים מכורים‪-‬נקיים‪.‬‬
‫מאמרם של אפרת ויגננסקי ואורי תימור‪ ,‬סיפורי חיים של גברים מכים‪ :‬הבנייתם‬
‫של סגנון חיים ומשמעות חיים‪ ,‬בוחן את סיפורי חייהם של גברים שעברו עבירות‬
‫אלימות כלפי בנות זוגם וריצו בגינן עונשי מאסר‪ .‬במחקר רואיינו תשעה גברים‬
‫הנמצאים בהוסטל בישראל לצורך שיקום‪ .‬מטרת המחקר היתה להבין את התהליך‬
‫הפסיכולוגי שגרם להתנהגותם האלימה של המשתתפים כלפי בת זוגם‪ .‬ניתוח נרטיבי‬
‫של סיפורי החיים שלהם לימד על תחושות סובייקטיביות של נחיתות‪ ,‬חוסר ערך‬
‫והיעדר בחירה בילדות‪ ,‬תחושת כאוס וחוסר משמעות קיומית‪ .‬כדי להימנע מתחושות‬
‫אלו בבגרותם‪ ,‬בחרו המשתתפים סגנון חיים הכולל שימוש בכוח ובאלימות‪ ,‬ואלו‬
‫העניקו להם תחושה של שליטה ומשמעות‪ .‬הדיון בממצאים מסתמך על התיאוריה‬
‫האינדיבידואלית של אדלר וממשיכיו‪ ,‬וכן על האוריינטציה האקזיסטנציאליסטית‪ .‬לפי‬
‫גישות אלה‪ ,‬משתתפי המחקר‪ ,‬שנעדרו תחושת "יש קיומי" חיובי‪ ,‬פיתחו סגנון חיים‬
‫שלילי שאפשר להם תחושות של ביטחון‪ ,‬ערך ומשמעות‪.‬‬
‫מאמרן של יעל אידיסיס ונטשה זסלבסקי‪ ,‬טראומטיזציה מכלי שני‪ :‬השפעות‬
‫העבודה הטיפולית על מטפלות בעברייני מין‪ ,‬מטפלות בקורבנות תקיפה‬
‫מינית ומטפלות בכלל‪ ,‬בחן את התהליך החווייתי השלילי שעוברות מטפלות‬
‫בעברייני מין בעקבות טיפול אמפתי בסובלים מטראומה‪ .‬ממצאי המחקר מלמדים‬
‫על הבדל מובהק הן ברמת הביטויים של סימפטומים טראומטיים והן ברמת‬
‫הבקיעים באמונות היסוד בין קבוצת המטפלות בתוקפים וקבוצת המטפלות‬
‫בקורבנות של עבירות מין לבין קבוצת הביקורת ‪ -‬מטפלות באוכלוסיות רגילות‪.‬‬
‫מלווה הוא‬
‫מבין משתני הרקע שנבדקו‪ ,‬רק הימצאות המטפלת בטיפול אישי ַ‬
‫משתנה ממתן בכל מדדי טראומטיזציה מכלי שני‪ .‬משתני רקע שנמצא שהם‬
‫מגבירים התפתחות של טראומטיזציה מכלי שני הם הדרכה‪ ,‬ותק‪ ,‬רמת השכלה‪,‬‬
‫מספר שעות עבודה ומספר מטופלים‪ .‬במאמר מוצעות דרכי התערבות להפחתת‬
‫המועדות להתפתחות טראומטיזציה מכלי שני בקרב מטפלות בכלל ובקרב אלו‬
‫שמועדות לכך בפרט‪.‬‬
‫מאמרם של משה אדד‪ ,‬אפרת ויגננסקי וחנה חימי‪ ,‬האיון כפתח חטאת רובץ‪:‬‬
‫הסכנות הפוטנציאליות שבריק הקיומי‪ ,‬בוחן את התהוותה של התנהגות אלימה‪,‬‬
‫עד כדי ביצוע מעשי רצח‪ ,‬מנקודת מבט אקזיסטנציאליסטית‪ ,‬וזאת תוך שימת דגש‬
‫בחשיבות התפתחותו של "יש קיומי" חיובי באדם‪ ,‬כפועל יוצא של חינוך לגבולות‬
‫והעצמת ה"אני" ויכולותיו על ידי סוכני החברות‪ .‬בהיעדרו של "יש קיומי" חיובי‬
‫מתהווים תחושת ריק וחוסר משמעות‪ ,‬ונוצר "יש קיומי" שלילי שבאמצעותו האדם‬
‫מעצים את עצמו על ידי התנהגותו השלילית‪ .‬תחושת הריק הקיומי עלולה להביא‬
‫את האדם לידי מסקנה כי אין בו ערך וכי חייו אינם בעלי משמעות‪ ,‬והוא עלול לוותר‬
‫עליהם‪ .‬מסקנות המאמר הן חשיבות החינוך לגבולות שיהוו מצפן לאדם ויכוונוהו‬
‫‪10‬‬
‫לדרך הישר‪ ,‬גבולות הניתנים תוך העצמת ה"אני"‪ ,‬עידוד תחושת ה"יש" שבו וחיזוקה‪.‬‬
‫חיים בעלי משמעות מביאים את האדם לתכלית ולתובנה‪ ,‬כי אפשר להתמודד עם‬
‫מטלות או קשיים בדרכים חיוביות‪.‬‬
‫במדור מגמות בענישה ובשיקום מנתח נתנאל דגן מגמות חדשות במשפט הפלילי‬
‫ובחקיקה באנגליה‪ .‬הוא מתמקד בתיאור תמציתי של שלוש מגמות עיקריות‪)1( :‬‬
‫אימוץ הליכי צדק מאחה לבגירים כחלק מההליך הפלילי הפורמלי; (‪ )2‬הבניית‬
‫שיקול הדעת השיפוטי בעת גזירת עונשים בקהילה וקביעת מסגרת ביישומו; (‪)3‬‬
‫אימוץ פיקוח אלקטרוני כחלק מצו פיקוח בקהילה או כחלק מצו שיפוטי לעונש‬
‫על תנאי שמטיל השופט‪ .‬המאמר מתאר תיקונים אלו ומציע מבט משווה ראשוני‬
‫לעומת המשפט הישראלי‪.‬‬
‫אנו מנצלים הזדמנות זו להודות לסג"ד ניקול אנגלנדר על התרומה המסורה‪ ,‬האיכותית‬
‫והנמרצת כעורכת "צוהר לבית הסוהר ‪ -‬עבירות ועונשים בישראל"‪ ,‬ומאחלים לה‬
‫הצלחה רבה בתפקידה בהמשך‪ .‬אנו מברכים את ר‪/‬כ עינת חסון‪ ,‬ראש תחום הסברה‬
‫בשב"ס‪ ,‬על הצטרפותה לצוות ההפקה של כתב העת‪.‬‬
‫קריאה מעשירה ומהנה‪,‬‬
‫פרופ' אורי תימור‬
‫סג"ד יצחק גורלוב‬
‫‪11‬‬
‫הבניית שיקול‬
‫הדעת השיפוטי‬
‫השפעת תיקון מס' ‪ 113‬לחוק העונשין‬
‫על אורכי המאסר הנגזרים על מורשעים‬
‫קתרין בן‪-‬צבי‪ ,1‬תומר כרמל‪ ,2‬קרן ויינשל‪-‬מרגל‪ 3‬וענבל גלאון‬
‫‪4‬‬
‫ב‪ 2-‬בינואר ‪ 2012‬אושר בכנסת חוק העונשין (תיקון מס' ‪ ,)113‬תשע"ב‪,2012 -‬‬
‫שעניינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה‪ .‬התיקון לחוק מכיל שלושה שלבים‬
‫מנחים לבית המשפט בעת גזירת דינו של נאשם‪ :‬בשלב הראשון על בית המשפט‬
‫לקבוע מהו מתחם הענישה ההולם‪ ,‬לפי נתונים הקשורים לעבירות שנעברו‪ .‬בשלב‬
‫השני‪ ,‬קובע החוק‪ ,‬רשאי בית המשפט לחרוג מהמתחם שקבע לקּולה (במקרה של‬
‫סיכוי לשיקום) או לחומרה (במקרה שצריך להגן על שלום הציבור)‪ .‬בשלב השלישי‪,‬‬
‫על בית המשפט לקבוע את העונש המתאים לנאשם בתוך המתחם לפי מאפייני‬
‫העבריין ועל בסיס נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה‪ .‬מטרת החוק המוצהרת‬
‫היא להביא להאחדה בענישה באישומים דומים‪ ,‬אולם משפטנים וחוקרים רבים‬
‫סברו‪ ,‬כי לצד ההאחדה עלול החוק להוביל להחמרה בענישה‪.‬‬
‫מחקר זה בדק גזרי דין הכוללים עונשי מאסר בפועל שנגזרו בשנת ‪ 2011‬אל מול‬
‫גזרי הדין שנגזרו בשנת ‪ ,2013‬ובאמצעות שיטת ‪propensity score matching‬‬
‫הותאמו זה לזה ‪ 4,843‬תיקים דומים בכל אחת מהשנים כדי לבדוק אם הוחמרה‬
‫הענישה‪ .‬בנוסף נבדק אם פחתה השונות בין גזרי הדין באישומים דומים‪ .‬ממצאי‬
‫המחקר מלמדים‪ ,‬כי לא היתה החמרה בענישה בשנת ‪ ,2013‬ואילו הענישה בשנת‬
‫‪ 2013‬היתה אחידה יותר לעומת שנת ‪ .2011‬במחקר עתידי נבקש לבחון את האופן‬
‫שבו מצמצם ההליך התלת‪-‬שלבי את השונות בגזירת הדין באמצעות ניתוח כמותני‬
‫וניתוח איכותני של נימוקים לגזרי דין‪.‬‬
‫‪1‬ר"כ קתרין בן‪-‬צבי ‪ -‬קצינה במחלקת המחקר והאסטרטגיה של שירות בתי הסוהר וסטודנטית לתואר שלישי במכון‬
‫לקרימינולוגיה‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪.‬‬
‫‪2‬ר"כ תומר כרמל ‪ -‬קצין במחלקת המחקר והאסטרטגיה של שירות בתי הסוהר וסטודנט לתואר שלישי בבית הספר‬
‫לפסיכולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫‪3‬ד"ר למשפטים קרן ויינשל‪-‬מרגל ‪ -‬ראש מחלקת המחקר של הרשות השופטת‪.‬‬
‫‪4‬ענבל גלאון‪ - LLM ,‬חוקרת במחלקת המחקר של הרשות השופטת‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫הבניית שיקול הדעת השיפוטי‬
‫מבוא‬
‫הבניית שיקול הדעת השיפוטי‬
‫בענישה בישראל‬
‫שיקול הדעת השיפוטי בענישה לא הובנה בחוק‬
‫שנים רבות‪ ,‬אלא נותר לשיקול דעתו הרחב של‬
‫השופט‪ ,‬שהונחה באמצעות פסיקה של בית המשפט‬
‫העליון‪ .‬בביקורת הציבורית נטען שהדבר נוגד את‬
‫עיקרון החוקיות‪ ,‬המחייב שהענישה והקריטריונים‬
‫המנחים לענישה ייקבעו בחקיקה ראשית (דו"ח ועדת‬
‫גולדברג ‪ -‬משרד המשפטים‪ ;1997 ,‬קנאי‪.)1999 ,‬‬
‫קנאי טענה‪ ,‬כי אי ההסדרה פוגעת בעיקרון השוויון‬
‫משום שהיא מאפשרת שונות גדולה בין פסיקותיהם‬
‫של שופטים לגבי נאשמים שביצעו עבירות דומות‬
‫בנסיבות דומות‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬פורסמו מסקנותיה של ועדת גולדברג‬
‫בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר‬
‫גולדברג‪ .‬המסקנות כוללות שתי המלצות עיקריות‪:‬‬
‫הראשונה נוגעת לצורך לקבוע את "עיקרון ההלימה"‬
‫בין חומרת העבירה ונסיבותיה לבין סוג העונש ומידתו‬
‫כעקרון מנחה בענישה‪ .‬ההמלצה השנייה היתה למנות‬
‫ועדת מומחים שתקבע לכל עבירה "עונשי מוצא"‪ ,‬כלומר‬
‫רף ענישה הולם למקרה השכיח של העבירה‪ .‬הוועדה‬
‫סברה‪ ,‬כי עונשי המקסימום הקבועים בחוק אינם נותנים‬
‫מענה מספק בהבניית דרכם של בתי המשפט בבואם‬
‫לקבוע עונש הולם לכל סוגי העבירות‪.‬‬
‫בעקבות דו"ח ועדת גולדברג פורסמה בשנת ‪2006‬‬
‫הצעת חוק ממשלתית‪ 5‬המאמצת את המלצותיה של‬
‫הוועדה לקבוע את עיקרון ההלימה כעיקרון מנחה‬
‫בעת גזירת דינו של נאשם‪ ,‬וכן למנות ועדת מומחים‬
‫לקביעת עונשי מוצא‪ .‬הצעת החוק עוררה ביקורת‬
‫ציבורית רבה‪ ,‬בעיקר בשל עונשי המוצא‪ ,‬בטענה שהם‬
‫עלולים לצמצם את שיקול דעתו של בית המשפט‬
‫יתר על המידה (קובו‪ .)2012 ,‬בנוסף‪ ,‬הועלה החשש‬
‫שאם יתקבלו עונשי המוצא וייושמו‪ ,‬הם יביאו להחמרה‬
‫בענישה ולעלייה במספר האסירים במדינת ישראל‬
‫(גזל‪-‬איל ולזר‪ ;2011 ,‬הסנגוריה הציבורית הארצית‪,‬‬
‫‪ ;2009‬סנג'רו‪ .)2006 ,‬בעקבות הביקורת התקיימו‬
‫דיונים בוועדת חוק‪ ,‬חוקה ומשפט בכנסת‪ ,‬והוחלט‬
‫שההצעה של ועדת גולדברג לקביעת עונשי מוצא לא‬
‫תאומץ (לרנאו ושרון‪ .)2012 ,‬במקומה נקבעה בחוק‬
‫הבניה לתהליך של קביעת העונש‪.‬‬
‫ב‪ 2-‬בינואר ‪ 2012‬אושר בכנסת חוק העונשין (תיקון‬
‫מס' ‪ ,)113‬תשע"ב‪ ,2012-‬שעניינו הבניית שיקול‬
‫הדעת השיפוטי בענישה‪ ,‬והוא נכנס לתוקפו ביולי‬
‫‪ .2012‬התיקון נועד "לכוון את שיקול דעתו של השופט‬
‫בגזירת הדין‪ ,‬ולצמצם את פערי הענישה מקום‬
‫שאינם מוצדקים"‪ .‬כדי להשיג יעד זה הוגדר תהליך‬
‫קביעת העונש בעת גזירת הדין ונקבעו פרמטרים‬
‫להתייחסות השופט‪ ,‬אך חומרת העונש נשארה‬
‫לשיקול דעתו בלבד‪ .‬הבניה זו צפויה להביא לצמצום‬
‫פערים ולהאחדה בענישה באישומים דומים‪ ,‬ובו בזמן‬
‫לאפשר התייחסות מיוחדת במקרים פרטניים (ואקי‬
‫ורבין‪ .)Robinson, 2011 ;2013 ,‬בתיקון נקבע‪ ,‬כי‬
‫כדי להבנות את שיקול הדעת‪ ,‬העיקרון המנחה בעת‬
‫כתיבת גזר דין הוא אכן עיקרון ההלימה ‪" -‬יחס הולם‬
‫בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ובין סוג ומידת‬
‫העונש המוטל עליו" (סעיף ‪40‬ב לתיקון)‪.‬‬
‫התיקון לחוק מונה שלושה שלבים מנחים לבית‬
‫המשפט בעת גזירת דינו של נאשם‪ .‬בשלב הראשון‬
‫מוטל על בית המשפט לקבוע מהו מתחם הענישה‬
‫ההולם ולנמק את קביעתו‪ .‬על בית המשפט לקבוע‬
‫מהו מתחם העונש ההולם את העבירה שנעברה על‬
‫פי הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה‪ ,‬מידת‬
‫הפגיעה בו‪ ,‬מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות הקשורות‬
‫בביצוע העבירה‪ .‬נסיבות אלו יכולות להשפיע לקולה‬
‫או לחומרה‪ .‬לדוגמה‪" :‬חלקו היחסי של הנאשם בביצוע‬
‫העבירה" (סעיף ‪ 40‬ט‪ 2‬לתיקון); "יכולתו של הנאשם‬
‫להבין את אשר הוא עושה‪ ,‬את הפסול במעשהו או את‬
‫משמעות מעשהו‪ ,‬לרבות לגבי גילו" (רק לקולה‪ ,‬סעיף‬
‫‪ 40‬ט‪ 6‬לתיקון); "הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של‬
‫הנאשם או של יחסו עם נפגע העבירה" (רק לחומרה‪,‬‬
‫סעיף ‪ 40‬ט‪ 11‬לתיקון)‪ .‬מתחם הענישה אינו נקבע‬
‫בהכרח באופן קשיח על פי הסעיף בחוק המתאר את‬
‫העבירה‪ ,‬אלא על פי נסיבות הפגיעה (קנאי‪.)2013 ,‬‬
‫‪5‬הצעת חוק העונשין (תיקון מס' ‪( )92‬הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה)‪ ,‬תשס"ו‪ ,2006-‬ה"ח הממשלה ‪.446‬‬
‫‪13‬‬
‫בשלב השני‪ ,‬קובע החוק‪ ,‬רשאי בית המשפט לחרוג‬
‫מהמתחם שקבע לקולה או לחומרה‪ .‬על פי החוק‪,‬‬
‫אפשר להפחית את עונשו של הנאשם מתחת לעונש‬
‫המינימלי שנקבע במתחם העונש ההולם כאשר הנאשם‬
‫משוקם או יש לו סיכוי של ממש להשתקם (סעיף ‪40‬‬
‫ד')‪ .‬מנגד‪ ,‬אפשר לקבוע כי עונשו של הנאשם יחרוג‬
‫מהעונש המקסימלי שנקבע במתחם העונש ההולם‬
‫משיקולי הגנה על שלום הציבור‪ ,‬כגון מסוכנות גבוהה‬
‫של הנאשם לחזור לפשיעה (סעיף ‪ 40‬ה')‪.‬‬
‫בשלב השלישי‪ ,‬על בית המשפט לקבוע מהו העונש‬
‫המתאים לנאשם בתוך המתחם‪ .‬באותה שעה רשאי‬
‫בית המשפט להתחשב בנסיבות שאינן קשורות‬
‫בביצוע העבירה‪ ,‬כגון שיקולים של הרתעת הנאשם‬
‫(סעיף ‪ 40‬ו') והרתעת הרבים (סעיף ‪ 40‬ז')‪ ,‬עברו‬
‫הפלילי של הנאשם‪ ,‬נטילת אחריות של הנאשם על‬
‫מעשיו‪ ,‬נסיבות חיים קשות והזמן שחלף מביצוע‬
‫העבירה (סעיף ‪ 40‬יא')‪.‬‬
‫ההחמרה הצפויה בעקבות החוק‬
‫לאחר חקיקת החוק‪ ,‬ועל אף שעונשי המוצא שהוצעו‬
‫בהצעת החוק הראשונית לא התקבלו‪ ,‬עדיין יש‬
‫החוששים כי התיקון יביא להחמרה ברמת הענישה‬
‫בישראל‪ .‬נטען‪ ,‬כי הקביעה עצמה שעיקרון ההלימה‪,‬‬
‫הנובע מתיאוריית הגמול‪ ,‬הוא עיקרון מנחה‪ ,‬תביא‬
‫להחמרה בענישה‪ ,‬שכן לפי הכלל "מידה כנגד מידה"‬
‫עלולה להינקט ענישה חמורה בגין עבירה חמורה‬
‫(גזל‪-‬איל ולזר‪ ;2011 ,‬סבה וויינריב‪.)2011 ,‬‬
‫קביעה של מתחם הענישה ההולם (שלב ראשון) בלי‬
‫להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם‬
‫(שלבים שני ושלישי)‪ ,‬סביר שתגרום להחמרה‬
‫בענישה‪ ,‬משום שהתמקדות בעבירה מביאה לידי‬
‫החמרה בענישה‪ ,‬ואילו התמקדות בעבריין מביאה‬
‫לידי הקלה בענישה (גזל‪-‬איל ולזר‪ .)2011 ,‬הטענה‬
‫באשר להחמרת הענישה הוצגה במחקר קנדי‪ .‬במחקר‬
‫הושוו תגובותיהן של שתי קבוצות שחולקו רנדומלית‬
‫ונחשפו לעונש שהושת על נאשם בגין תקיפה‪ .‬הקבוצה‬
‫הראשונה נחשפה לפרטי העבירה מהתקשורת‪ ,‬ואילו‬
‫הקבוצה השנייה קיבלה תקציר מתיק בית המשפט‪.‬‬
‫בתום קריאת החומר נשאלו חברי שתי הקבוצות‬
‫‪14‬‬
‫לדעתם על חומרת העונש שנגזר על הנאשם‪63% .‬‬
‫מחברי הקבוצה שניזונו מהתקשורת סברו שהעונש קל‬
‫מדי‪ .‬לעומתם סברו מחצית מחברי הקבוצה השנייה‬
‫שהעונש חמור מדי (‪Roberts, Stalans, Indermaur,‬‬
‫‪ .)& Hough, 2002‬ההנחה היא שחשיפה למאפייני‬
‫העבריין מטה לקולה את תפיסת החומרה של העונש‬
‫הראוי‪ .‬מסקנה זו קיבלה חיזוק בבדיקה מדגמית של‬
‫‪ 50‬תיקי בית משפט (גזל‪-‬אייל וליזר‪ ,2011 ,‬הערת‬
‫שוליים ‪ ,)64‬אשר מלמדת כי במרבית המקרים‪,‬‬
‫כאשר אוזכרו פרטים הקשורים לעבריין כגון גיל‪ ,‬מצב‬
‫משפחתי ומצב בריאותי‪ ,‬הם אוזכרו לקולה‪ .‬לעומת‬
‫זאת אזכורים של מאפייני העבירה והנזק היו ברובם‬
‫לחומרה‪ .‬מכאן שהגדרת מתחם הענישה הנוגע בשלב‬
‫הראשון למאפייני העבירה בלבד‪ ,‬עלול להביא לידי‬
‫החמרת הענישה‪.‬‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬מדוע שהמתחם‪ ,‬אף אם יהיה מחמיר‪,‬‬
‫יביא בהכרח לידי תוצאת ענישה חמורה? שהרי‬
‫בסופו של דבר שוקל בית המשפט הן את מאפייני‬
‫העבריין הן את הסיבות המקלות לביצוע העבירה‪.‬‬
‫ייתכן שהסיבה נעוצה בתהליך המחשבתי המכונה‬
‫"עיגון והתאמה" ( ‪,)anchoring and adjustment‬‬
‫שהגדירו טברסקי וקהנמן (‪Tversky & Kahnemam,‬‬
‫‪ .)1974‬בקצרה‪ ,‬התהליך המחשבתי מתבצע באופן‬
‫הזה‪ :‬כאשר אנשים מתבקשים להעריך דבר‪-‬מה‪ ,‬הם‬
‫נוטים להתחיל בערך מסוים ולעדכן אותו כדי להגיע‬
‫לתשובה הסופית‪ .‬נקודת הפתיחה עשויה להיגזר‬
‫מהגדרת בעיה או מעיבוד חלקי של המידע‪.‬‬
‫חוקרים רבים נשענו על ממצאם של טברסקי וקהנמן‬
‫(‪ )Tversky & Kahnemam, 1974‬והוכיחו את תקפותו‪.‬‬
‫כך לדוגמה מצאו נורתקראפט וניל (& ‪Northcraft‬‬
‫‪ ,)Neale, 1987‬כי כאשר נדרשו אנשים להעריך מחירו‬
‫של נכס‪ ,‬הם הושפעו מאוד מעלות הנכסים הממוצעת‬
‫בסביבה‪ ,‬כפי שנמסרה להם על ידי החוקרים‪ ,‬על‬
‫אף שהכירו את הסביבה‪ .‬משתנה עלות הנכס‬
‫תופעל בניסוי‪ ,‬וככל שעלו מחירי הנכסים בסביבה‪,‬‬
‫כך הוערך יותר שווי הנכס‪ .‬לפיכך אפשר להסיק‪ ,‬כי‬
‫מתחם העונש ההולם שנקבע בשלב ראשון על ידי‬
‫השופט נעשה העוגן‪ ,‬ואילו העונש שיושת לבסוף‬
‫על הנאשם מושפע מהמתחם ומותאם לו‪ .‬אף אם‬
‫הבניית שיקול הדעת השיפוטי‬
‫תתקיים הטיה לקולה בשל מאפייני העבריין‪ ,‬היא‬
‫תהיה קלה יותר מההשפעה של אותם מאפיינים‬
‫ללא מתחם ענישה‪.‬‬
‫הבניית שיקול הדעת השיפוטי‬
‫בענישה ‪ -‬מבט השוואתי‬
‫הבניה של שיקול הדעת השיפוטי בענישה נבחנה‬
‫ויושמה בדרכים מגוונות בכל מיני מדינות‪ .‬רבות‬
‫מצורות ההבניה אינן דומות לתיקון החוק בישראל‪.‬‬
‫סקירה זו נועדה להבין את ההשפעה של הבניית‬
‫הענישה על אורכי המאסר הנגזרים‪ .‬הסקירה של‬
‫הבניית הענישה תתרכז בארה"ב ובוויילס שבאנגליה‪.‬‬
‫ארצות הברית‬
‫לאחר פרק זמן ארוך שהתקיים בו דיון ציבורי על חוסר‬
‫האחידות בענישה בין ערכאות והרכבים למיניהם‪ ,‬בוצעה‬
‫בשנת ‪ 1985‬רפורמה בתחום הענישה הפדרלית‪.‬‬
‫השינוי העיקרי שנעשה בעקבות הרפורמה הוא הקמת‬
‫נציבות הענישה של ארה"ב ‪United States Sentencing‬‬
‫(‪ Commission )USSC‬לאחר חקיקת ‪Sentencing Reform‬‬
‫‪ .)1984( Act‬הנציבות‪ ,‬שהיא גוף עצמאי תחת הרשות‬
‫השופטת‪ ,‬הוקמה כדי לקבוע נהלי ענישה והנחיות‬
‫ענישה ( ‪ ,)sentencing guidelines‬לייעץ בפיתוח‬
‫מדיניות ענישה ולשמש גוף מחקרי המפתח כלים‬
‫למדידת האפקטיביות של אמצעי הענישה ומפיץ‬
‫מידע על פשיעה ועל ענישה פדרלית‪.‬‬
‫עיקר פועלה של הנציבות הוא כתיבה והפצה של‬
‫הנחיות לענישה‪ ,‬והן הוצגו לראשונה בפני הקונגרס‬
‫ב‪ .1987-‬הנחיות הענישה נקבעו לפי מטרות שהוגדרו‬
‫בחוק‪ :‬ענישה ההולמת את חומרת העבירה‪ ,‬הפחתת‬
‫השונות בעונשים בעבירות דומות‪ ,‬הרתעה‪ ,‬שלום‬
‫הציבור ושיקום (‪Sentencing Reform Act, 28 USC,‬‬
‫‪ .)Part III, Ch. 58, 1984‬התוצר הסופי של ההנחיות‬
‫הוא מטריצה בת ‪ 258‬ריבועים‪ :‬על הציר המאוזן‬
‫מופיעות שש דרגות של ההיסטוריה הפלילית של‬
‫העבריין‪ ,‬שנקבעו מתוך התחשבות בפרמטרים כגון‬
‫גילו‪ ,‬מצבו הנפשי והרגשי וחלקו בביצוע העבירה; ועל‬
‫הציר המאונך מופיעות ‪ 43‬דרגות העבירה המוגדרות‬
‫לפי הנסיבות שמאפיינות כל עבירה שנעברה‪ ,‬כגון סוג‬
‫העבירה‪ ,‬סוג הנזק שנגרם וחומרתו‪ .‬השילוב בין שני‬
‫הצירים מוביל למשבצת המגדירה טווח של ענישה‪.‬‬
‫למרות שהנחיות השפיטה נועדו לצמצם את השרירותיות‬
‫שבקביעת העונש על ידי שופט (הרי סביר ששני שופטים‬
‫יגזרו עונש אחר באותו מקרה‪ ,‬על בסיס דעותיהם‬
‫ותפיסותיהם את תפקיד הענישה וניסיונם המשפטי)‪,‬‬
‫ההוגנות שבשימוש בהנחיות קשיחות מוטלת למעשה‬
‫בספק‪ .‬נטען שעצם הצמצום של שיקול הדעת לעסוק‬
‫במקרים שונים זה מזה אך קשורים לאותו סעיף עבירה‬
‫פוגע בהוגנות התהליך (‪ .)Tonry, 1996‬בנוסף‪ ,‬אפשר‬
‫לטעון שהשימוש בהנחיות ענישה נוקשות משנה את‬
‫מעמד גזר הדין ממעמד דרמטי‪ ,‬שבו השופט מגלם‬
‫את סמכות המדינה על הנאשם‪ ,‬למעמד ביורוקרטי‬
‫שאינו נהיר לקהל שאינו משפטן‪ .‬כך עלול השימוש‬
‫בהנחיות הענישה לערער את תפיסת הצדק בעיני‬
‫הציבור (‪.)Stith & Cabranes, 1998‬‬
‫הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה עשויה להשפיע‬
‫על שיעורי הכליאה בדרכים מגוונות‪ .‬למשל‪ ,‬נמצא‬
‫שיישום הנחיות הענישה הוא כלי יעיל לבקרה על‬
‫שיעורי הכליאה בבתי הסוהר (‪ .)Marvell, 1995‬עם‬
‫זה לא נמצא שהוא בפני עצמו מעלה את שיעור‬
‫הכליאה ( & ‪Marvell & Moody, 1996; Stemen‬‬
‫‪.)Rengifo, 2011‬‬
‫בשנת ‪ 2004‬פרסמה הנציבות דו"ח הבוחן את השפעת‬
‫החוק בתום חמש‪-‬עשרה שנים של הבניית הענישה‬
‫(‪ .)Hofer, Loeffler, Blackwell, & Valentino, 2004‬על‬
‫פי הדו"ח‪ ,‬שיעור הכליאה למאה אלף אזרחים‪ ,‬שהיה‬
‫קבוע חמישים שנה לפני החוק‪ ,‬עלה בשיעור של פי‬
‫ארבעה בערך עד שנת ‪( 2002‬השנה שעד אליה נוגע‬
‫הדו"ח)‪ .‬עוד מלמד הדו"ח‪ ,‬כי לאחר יישום של הנחיות‬
‫הענישה התארכו המאסרים שנגזרו על מורשעים ביותר‬
‫מפי שניים‪ .‬בשנת ‪ 1986‬עמד אורך המאסר הממוצע‬
‫על ‪ 26‬חודשים‪ ,‬ואילו בשנת ‪ 1992‬עמד עונש המאסר‬
‫הממוצע על ‪ 59‬חודשים‪ .‬מ‪ 1992-‬ועד ‪ 2002‬התקצר‬
‫מעט אורך המאסר הממוצע‪ ,‬אולם גם בשנת ‪2002‬‬
‫היה העונש הממוצע כפול מזה שנגזר לפני הבניית‬
‫הענישה (שם‪.)2004 ,‬‬
‫מגמת ההחמרה באורכי המאסר נעוצה בעיקר בהחמרת‬
‫הענישה בגין עבירות סמים‪ .‬בד בבד עם חוק הבניית‬
‫‪15‬‬
‫הענישה‪ ,‬נחקק בשנת ‪ 1986‬חוק המלחמה בסמים‬
‫( ‪ .)ADAA: Anti-Drug Abuse Act, 1986‬הנחיות‬
‫הענישה החמירו את הענישה‪ ,‬והמאסר התארך ב‪25%-‬‬
‫בממוצע‪ ,‬מעבר להחמרה הנעוצה בחוק למלחמה‬
‫בסמים (מתוך ‪ 73‬חודשי מאסר בממוצע‪ 18 ,‬חודשים‬
‫מיוחסים להנחיות הענישה) (‪.)Hofer et al., 2004‬‬
‫בישראל‪ ,‬הצעת החוק המקורית משנת ‪( 2006‬ראו‬
‫הערה ‪ 5‬לעיל) כללה עונשי מוצא‪ ,‬בדומה לחוק‬
‫האמריקאי‪ .‬הצעת חוק זו‪ ,‬צפוי שהיתה משפיעה‬
‫על חומרת הענישה בדומה לשינוי בחוק האמריקאי‪.‬‬
‫התיקון לחוק שהתקבל בסופו של דבר שמר רק על‬
‫הבניית התהליך של קביעת העונש‪ ,‬ולא על ההגדרה‬
‫של עונשי המוצא‪ .‬ייתכן שההחמרה בעונשים במערכת‬
‫המשפט האמריקאית נובעת מהגדרת עונשי המוצא‬
‫בלבד‪ ,‬ולא מהבניית התהליך של קביעת העונש‪ .‬מכאן‪,‬‬
‫שהשפעת התיקון בחוק הישראלי על חומרת הענישה‬
‫עשויה להיות דומה להשפעתו של החוק האמריקאי‪,‬‬
‫אלא שהיא איננה מחויבת המציאות‪.‬‬
‫אנגליה‬
‫בווילס שבאנגליה‪ ,‬כמו בארה"ב‪ ,‬סברו שיש לבצע‬
‫רפורמה בתחום הענישה‪ .‬בשנת ‪ 1990‬פורסם‬
‫המסמך ‪,Crime Justice and Protecting the Public‬‬
‫ששימש בסיס לחוק ה‪,Criminal Justice Act 1991-‬‬
‫אשר הבהיר את מטרות הענישה והכתיב‪ ,‬כי הענישה‬
‫צריכה להלום את חומרת העבירה‪ ,‬ואילו התחשבות‬
‫במאפיינים אחרים צריכה להיות מינורית בלבד‪ .‬חוק‬
‫זה‪ ,‬שלא כמו החוק האמריקאי שכלל טבלת עונשים‬
‫מפורטת‪ ,‬הביא לידי הקמה של מועצת ענישה שניסחה‬
‫סל הנחיות כלליות לגזירת העונש‪ ,‬שמעמדן היה מייעץ‬
‫ולא מחייב (סבה וויינריב‪ .)2011 ,‬בשנת ‪ 2003‬נחקק‬
‫חוק השיפוט הפלילי ‪Criminal Justice Act 2003‬‬
‫במסגרת רפורמה בענישה‪ .‬בחוק נקבעו מטרות‬
‫ענישה מנחות בעת גזירת דינו של נאשם‪ :‬גמול על‬
‫מעשים שנעשו בניגוד לחוק‪ ,‬הפחתת פשיעה‪ ,‬שיקום‬
‫הנאשם‪ ,‬שמירה על שלום הציבור ופיצוי של נפגעי‬
‫העבירה‪ .‬לא נקבעה היררכיה במטרות הענישה ולא‬
‫נקבע מנגנון שיאזן ביניהם‪ ,‬ועל בית המשפט הוטל‬
‫לנמק את גזר דינו בכתב בהתייחס למטרות הענישה‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫במסגרת החוק הוקמו שני גופים סטטוטוריים הקובעים‬
‫הנחיות ענישה‪ ,‬אך היתה להם סמכות ייעוץ בלבד‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2009‬חוקק חוק ‪Coroners and Justice Act‬‬
‫שביטל את מועצת הענישה שהיתה קיימת לטובת‬
‫מועצת ענישה חדשה‪ ,‬וזו קבעה הנחיות ענישה‬
‫המחייבות את בתי המשפט בקביעת גזר דין‪.‬‬
‫מחקרים בחנו את ההשפעה של הנחיות הענישה‬
‫על שיעורי הכליאה‪ .‬הם נערכו על ההנחיות שניסחה‬
‫מועצת הענישה שבוטלה (טרם התפרסמו מחקרים‬
‫שבחנו את השפעת החקיקה האנגלית החדשה)‪.‬‬
‫נמצא‪ ,‬כי שיעור הכליאה באנגליה בשנת ‪ 1993‬עמד‬
‫על ‪ 90‬אסירים למאה אלף תושבים‪ ,‬ואילו בשנת‬
‫‪ 2005‬הוא עלה ל‪ 142-‬אסירים למאה אלף תושבים‪.‬‬
‫כך נעשתה אנגליה המדינה עם שיעור הכליאה הגבוה‬
‫ביותר במערב אירופה (‪.)Newburn, 2007‬‬
‫העלייה בשיעורי הכליאה היא מדד בעייתי‪ ,‬שכן‬
‫עשויות להיות לה שלוש סיבות עיקריות‪ :‬האחת‪,‬‬
‫עלייה במספר העבירות והעבריינים; השנייה‪ ,‬עלייה‬
‫בחומרת העבירות; והשלישית‪ ,‬החמרה בענישה‪ .‬שתי‬
‫הסיבות הראשונות נמצאו לא נכונות בבריטניה‪ .‬יתרה‬
‫מזו‪ ,‬בבריטניה פוחתים שיעורי הפשיעה‪ ,‬בד בבד‬
‫עם עלייה בשיעורי האסירים‪ .‬על כן הסיבה המרכזית‬
‫לעלייה בשיעורי הכליאה נעוצה ככל הנראה בהחמרת‬
‫הענישה (‪ .)Hough, Jacobson, & Millie, 2003‬לא‬
‫רק שיעורי הכליאה עלו‪ ,‬גם העונשים הוחמרו‪ .‬כך‬
‫למשל בשנים ‪ 2004-1994‬עלה מספר האסירים‬
‫שמאסרם ארוך יותר מארבע שנים ב‪ ,107%-‬היינו‬
‫הכפיל את עצמו‪ .‬אוכלוסייה זו היא ‪ 46%‬מסך הגידול‬
‫באוכלוסיית האסירים (ראו טבלה מס' ‪ ,1‬עמוד ‪,444‬‬
‫אצל ‪.)Newburn, 2007‬‬
‫כאמור‪ ,‬התיקון לחוק הישראלי אינו דומה לחוק‬
‫האמריקאי הנוקשה‪ ,‬הכולל טבלה ובה מוגדרים‬
‫טווח לכל עבירה ומאפייני עבריין‪ ,‬אלא הוא דומה‬
‫במאפייניו לחוק האנגלי הישן‪ ,‬משנת ‪ ,1991‬המתווה‬
‫הנחיות לגזירת העונש‪ .‬יש שוני בין החקיקה מעבר‬
‫לים לבין תיקון ‪ 113‬בחוק העונשין הישראלי‪ ,‬אך יש‬
‫יסוד סביר להניח‪ ,‬כי השפעת החוק הישראלי תהיה‬
‫דומה להשפעתם של חוקים אלו בארה"ב ובאנגליה‪.‬‬
‫המחקר הנוכחי נועד לבחון הנחה זו‪.‬‬
‫הבניית שיקול הדעת השיפוטי‬
‫השערות המחקר‬
‫למחקר זה שתי השערות מרכזיות‪:‬‬
‫‪ .1‬תיקון החוק מנחה את השופט להתייחס בשלב‬
‫הראשון לנתוני העבירה בנסיבותיה כדי לקבוע את‬
‫מתחם העונש‪ ,‬ורק לאחר מכן להתייחס למאפייני‬
‫הנאשם‪ .‬ההפרדה בין מאפייני הנאשם לעונש‬
‫הראוי בגין העבירה כבר בשלב הראשון‪ ,‬עלולה‬
‫לגרום למתחם ענישה גבוה יותר מלכתחילה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬התייחסות למאפייני הנאשם מטה את‬
‫העונש לקולה (גזל‪-‬אייל וליזר‪Roberts ;2011 ,‬‬
‫‪ ,)et al., 2002‬ומתחם הענישה צפוי לשמש עוגן‬
‫(‪ ,)anchor‬כזה שימזער את ההטיה להקל בעונש‬
‫לעומת גזירת עונש ללא תחימת הענישה מראש‪.‬‬
‫אשר על כן השערתנו היא‪ ,‬כי הענישה צפויה‬
‫להיות מחמירה יותר בעקבות החלת התיקון‬
‫לחוק לעומת התקופה המקבילה שלפני החלתו‪.‬‬
‫‪ .2‬מטרתו המוצהרת של התיקון לחוק היא לשפר את‬
‫ההלימה בין העונש לעבירה‪ ,‬ובכך לתרום לאחידות‬
‫ולשוויון בין נאשמים דומים שביצעו עבירות דומות‬
‫(קנאי‪ .)1993 ,‬לפיכך השערתנו היא‪ ,‬כי השונות‬
‫בענישה צפויה להיות קטנה יותר לאחר ההחלה של‬
‫תיקון החוק לעומת התקופה המקבילה שלפני החלתו‪.‬‬
‫שיטה‬
‫פקודת המאסר שמוסר בית המשפט לשירות בתי‬
‫הסוהר כוללת את סעיפי העבירה שבהם נמצא הנאשם‬
‫אשם‪ ,‬וכן את העונש שנגזר עליו‪ .‬במחקר זה נותחו כל‬
‫פקודות המאסר שהתקבלו בשנת ‪( 2011‬לפני החלת‬
‫התיקון לחוק) ובשנת ‪( 2013‬לאחר החלת התיקון‬
‫לחוק)‪ ,‬כפי שנרשמו במאגרי המידע של שירות בתי‬
‫הסוהר‪ .‬התיקון לחוק התקבל בינואר ‪ 2012‬ונכנס‬
‫לתוקפו ביולי ‪ .2012‬כדי לעקוף את זמן ההיערכות‬
‫וההטמעה של התיקון לחוק‪ ,‬לא השתמשנו בפקודות‬
‫מאסר שהתקבלו בשנת ‪ .2012‬קובץ הנתונים שנעשה‬
‫בו שימוש במחקר זה נוגע לאסירים פליליים בלבד‪,‬‬
‫ולא כלל אסירים שנשפטו על שהייה בלתי חוקית‬
‫ותיקי נוער‪ ,‬שלגביהם הוחרג התיקון לחוק‪.‬‬
‫יחידת הניתוח היא פקודת בית המשפט לאסיר‪ .‬בתיקים‬
‫שבהם הורשעו מספר נאשמים‪ ,‬כל נאשם נחשב יחידת‬
‫ניתוח בפני עצמה‪ .‬סעיף העבירה החמור ביותר בתיק‬
‫הוגדר כעבירה ראשית‪ .‬חומרת העבירה נקבעה על‬
‫פי העונש המקסימלי הקבוע בחוק לסעיף הספציפי‬
‫שבו הורשע הנאשם‪ .‬מלבד סעיף העבירה הראשי‪ ,‬וכדי‬
‫להתייחס לכל העבירות שבהן הורשע אסיר ולמשקלן‪,‬‬
‫הוגדר משקל התיק כולו לפי סך העונש המקסימלי‬
‫של כל הסעיפים בתיק שבהם הורשע האסיר‪.‬‬
‫כדי לבדוק אם היתה החמרה בענישה‪ ,‬השתמשנו‬
‫בשיטה "השוואת ציוני היתכנות" ‪Propensity( PSM‬‬
‫‪ .)Score Matching‬השיטה פותחה על ידי רוזנבאום‬
‫ורובין (‪ )Rosenbaum & Rubin, 1983‬ונועדה לזהות‬
‫את רמת ההיתכנות של הנבדקים להשתתף בקבוצת‬
‫טיפול כלשהי ולמצוא תאֹום סטטיסטי מקבוצת‬
‫הביקורת‪ .‬נעזרנו בשיטת ה‪ PSM-‬כדי לאתר תיקים‬
‫דומים במאפייניהם לפני החלת החוק ולאחריה‪.‬‬
‫בשלב הראשון נבחרו ‪ 20‬סעיפי עבירה ראשיים המכסים‬
‫כ‪ 75%-‬מכלל העבירות הראשיות (רשימת העבירות‬
‫מצורפת בנספח)‪ .‬בשלב השני בּודד כל סעיף עבירה‪,‬‬
‫ורק לו בוצעה "השוואת ציוני ההיתכנות" אשר כללה‬
‫את שבעת המשתנים האלה‪:‬‬
‫‪ .1‬ענישה מרבית לסעיף בחוק‪.‬‬
‫‪ .2‬ענישה מרבית בתיק כולו (סך העונשים לכל סעיף)‪.‬‬
‫‪ .3‬מספר המאסר‪.‬‬
‫‪ .4‬גיל הנאשם בעת המעצר שהוביל למאסר‪.‬‬
‫‪ .5‬מין‪.‬‬
‫‪ .6‬לאום (יהודי‪/‬אחר)‪.‬‬
‫‪ .7‬אזרחות (ישראלית‪/‬אחרת)‪.‬‬
‫לאחר מכן השווינו את אורך המאסר הממוצע שנגזר‬
‫בשנת ‪ 2011‬לאורך המאסר הממוצע ב‪ 2013-‬בכל‬
‫סוג עבירה‪.‬‬
‫ממצאים‬
‫בחינת ההחמרה בענישה‬
‫ההחמרה בענישה נמדדה באמצעות השוואה של‬
‫אורך המאסר הממוצע בשנת ‪ 2011‬לאורך המאסר‬
‫הממוצע בשנת ‪ .2013‬כדי להשוות קבוצות דומות‬
‫ככל האפשר‪ ,‬תחילה הפרדנו בין כל סעיפי העבירות‬
‫‪17‬‬
‫והתאמנו לכל תיק משנת ‪ 2011‬תיק משנת ‪2013‬‬
‫(ראו טבלה ‪ ,.1‬שכיחות הקבוצות לפני ‪ PSM‬ואחריו)‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬מספר האסירים משנת ‪ 2011‬שסעיף‬
‫העבירה הראשי שלהם היה מספר ‪( 7‬החזקת‬
‫סמים מסוכנים) עמד על ‪ ,662‬ואילו בשנת ‪2013‬‬
‫עמד מספרם באותו סעיף על ‪ .484‬בשתי קבוצות‬
‫אלו נמצאו ‪ 930‬אסירים (‪ 465‬אסירים מכל שנה)‬
‫שמאפייניהם דומים מבחינת שבעת המשתנים‬
‫שתוארו בפרק השיטה‪.‬‬
‫לאחר ה‪ PSM-‬אוחדו כל הקבצים לקובץ אחד שכלל‬
‫‪ 9,686‬מורשעים‪ 4,843 ,‬בכל שנת ניתוח‪ .‬אורך המאסר‬
‫הממוצע בשנת ‪ 2011‬עמד על ‪ 529.9‬ימים‪ ,‬ואילו‬
‫אורך המאסר הממוצע בשנת ‪ 2013‬עמד על ‪509.9‬‬
‫ימים (טבלה ‪ .2‬התפלגות אורכי המאסר)‪.‬‬
‫טבלה ‪ .1‬שכיחות הקבוצות לפני ‪ PSM‬ואחריו‬
‫מספר הסעיף‪ 6‬סעיף החוק‬
‫לפני ‪PSM‬‬
‫אחרי ‪PSM‬‬
‫‪2011‬‬
‫‪2013‬‬
‫‪7‬‬
‫החזקת סמים מסוכנים‬
‫‪662‬‬
‫‪484‬‬
‫‪ 465‬כל קבוצה‬
‫‪382‬‬
‫תקיפה בתנאים מחמירים‬
‫‪652‬‬
‫‪546‬‬
‫‪ 501‬כל קבוצה‬
‫‪192‬‬
‫איומים‬
‫‪632‬‬
‫‪567‬‬
‫‪ 511‬כל קבוצה‬
‫‪413‬‬
‫החזקת נכס חשוד כגנוב‬
‫‪596‬‬
‫‪561‬‬
‫‪ 507‬כל קבוצה‬
‫‪406‬‬
‫כניסה למגורים‪/‬תפילה לבצע עבירה‬
‫‪489‬‬
‫‪479‬‬
‫‪ 437‬כל קבוצה‬
‫‪13‬‬
‫יצוא יבוא מסחר הספקה סמים מסוכנים‬
‫‪435‬‬
‫‪374‬‬
‫‪ 328‬כל קבוצה‬
‫‪275‬‬
‫הפרעה לשוטר במילוי תפקיד‬
‫‪385‬‬
‫‪316‬‬
‫‪ 289‬כל קבוצה‬
‫‪335‬‬
‫חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין‬
‫‪312‬‬
‫‪235‬‬
‫‪ 221‬כל קבוצה‬
‫‪67‬‬
‫נהיגה בזמן פסילה‬
‫‪318‬‬
‫‪366‬‬
‫‪ 265‬כל קבוצה‬
‫‪186‬‬
‫החזקת סכין למטרה לא כשרה‬
‫‪287‬‬
‫‪181‬‬
‫‪ 166‬כל קבוצה‬
‫‪144‬‬
‫החזקת חלק אבזר תחמושת של כלי נשק‬
‫‪267‬‬
‫‪170‬‬
‫‪ 161‬כל קבוצה‬
‫‪384‬‬
‫גניבה‬
‫‪231‬‬
‫‪243‬‬
‫‪ 188‬כל קבוצה‬
‫‪402‬‬
‫שוד‬
‫‪212‬‬
‫‪198‬‬
‫‪ 167‬כל קבוצה‬
‫‪407‬‬
‫פריצה לבניין שאינו דירה או בית תפילה‬
‫‪185‬‬
‫‪174‬‬
‫‪ 147‬כל קבוצה‬
‫‪420‬‬
‫שימוש במסמך מזויף‬
‫‪187‬‬
‫‪139‬‬
‫‪ 94‬כל קבוצה‬
‫‪10‬‬
‫נהיגת רכב מנועי ללא רישיון‬
‫‪160‬‬
‫‪148‬‬
‫‪ 107‬כל קבוצה‬
‫‪345‬‬
‫אינוס בכוח‬
‫‪150‬‬
‫‪106‬‬
‫‪ 94‬כל קבוצה‬
‫‪499‬‬
‫קשר לפשע‬
‫‪125‬‬
‫‪93‬‬
‫‪ 79‬כל קבוצה‬
‫‪2‬‬
‫נהיגת רכב ללא רישיון‬
‫‪87‬‬
‫‪84‬‬
‫‪ 53‬כל קבוצה‬
‫‪329‬‬
‫חבלה מכוונת מחמירה של חסר ישע‬
‫‪93‬‬
‫‪86‬‬
‫‪ 63‬כל קבוצה‬
‫‪6‬מרבית סעיפי החוק כוללים תת‪-‬סעיפים‪ ,‬כפי שניתן לראות בנספח‪ .‬לכל תת‪-‬סעיף עונש מקסימלי אחר‪ ,‬שבא לידי ביטוי‬
‫באמצעות הכנסת המשתנה "עונש מקסימלי" לרגרסיה‪ ,‬לצורך בחירת תיקים דומים‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫הבניית שיקול הדעת השיפוטי‬
‫טבלה ‪ .2‬התפלגות אורכי המאסר‬
‫שנת ‪2011‬‬
‫שנת ‪2013‬‬
‫אורך המאסר בממוצע‬
‫‪529.9‬‬
‫‪509.9‬‬
‫סטיית תקן‬
‫‪631.5‬‬
‫‪589.2‬‬
‫‪Skewness‬‬
‫‪4.2‬‬
‫‪4.1‬‬
‫טבלה ‪ .4‬רגרסיה לינארית‪ ,‬לוג אורך המאסר‪,‬‬
‫מאפייני תיק ומאפייני עבריין‬
‫‪2011‬‬
‫‪2013‬‬
‫ענישה מרבית לסעיף בחוק ***‪7.8‬‬
‫***‪7.8‬‬
‫ענישה מרבית בתיק כולו‬
‫***‪20.4‬‬
‫***‪20.3‬‬
‫מספר המאסר‬
‫***‪15.2‬‬
‫***‪11.4‬‬
‫גיל בעת המעצר‬
‫מכיוון שההתפלגות של אורכי המאסר אינה נורמלית‪,‬‬
‫וכפי שאפשר ללמוד מגודל הצידוד (‪ )Skewness‬הערך‬
‫גדול מ‪ ,2-‬אי אפשר להשתמש במבחן ‪ T‬המניח‬
‫התפלגות נורמלית של המשתנים‪ .‬כדי לנרמל את‬
‫ההתפלגות ביצענו טרנספורמציה לוגריתמית על‬
‫אורכי המאסר‪ ,‬ולאחר מכן בדקנו את הממוצעים‬
‫באמצעות מבחן ‪( T‬טבלה ‪ .3‬התפלגות לוגריתמית‬
‫של אורכי המאסר)‪ .‬לא נמצאו הבדלים מובהקים‬
‫באורכי המאסר בין שנת ‪ 2011‬לשנת ‪.2013‬‬
‫טבלה ‪ .3‬התפלגות לוגריתמית של אורכי המאסר‬
‫שנת שנת‬
‫‪2013 2011‬‬
‫מבחן ‪T‬‬
‫לוג ממוצע‬
‫של אורך המאסר‬
‫‪5.74‬‬
‫‪5.76‬‬
‫‪T=-0.63‬‬
‫סטיית תקן‬
‫‪1.1‬‬
‫‪1.1‬‬
‫‪Df=9,684‬‬
‫‪Skewness‬‬
‫‪-0.85 -0.91‬‬
‫בחינה של האחדת ענישה‬
‫האחדה משמעה הקטנה של שונות הענישה בין‬
‫נאשמים עם נסיבות דומות שביצעו עבירות דומות‪.‬‬
‫השונות בכל תקופה‪ ,‬לפני החלת החוק ואחריה‪,‬‬
‫נמדדה באמצעות שונות השאריות ממודל רגרסיה על‬
‫לוג אורך המאסר שכלל את המשתנים הבלתי תלויים‬
‫האלה‪ :‬ענישה מרבית לסעיף בחוק‪ ,‬ענישה מרבית‬
‫בתיק כולו‪ ,‬מספר המאסר וגיל במעצר (טבלה ‪.4‬‬
‫רגרסיה לינארית)‪ .‬מודל הרגרסיה הותאם לכל אחת‬
‫מהתקופות בנפרד‪ ,‬תוך שימוש בקבוצות שנבחרו‬
‫בשיטת ‪ PSM‬שתוארה לעיל‪.‬‬
‫קבוע‬
‫סטיית תקן שארית (‪)residual‬‬
‫‪0.7‬‬
‫‪0.9‬‬
‫***‪92.2‬‬
‫***‪99.9‬‬
‫‪0.98‬‬
‫‪0.91‬‬
‫כדי להשוות בין שונות השאריות נעשה שימוש במבחן‬
‫‪ .F‬שונות גזרי הדין לאחר החלת החוק נמצאה קטנה‬
‫יותר מהשונות לפני החלת החוק‪:‬‬
‫[‪.]F(4838, 4838)=1.13, p<0.001‬‬
‫דיון ומסקנות‬
‫במחקר זה בדקנו אם תיקון ‪ 113‬לחוק העונשין‪,‬‬
‫תשע"ב‪ ,2012-‬משפיע על גזרי הדין של נאשמים‬
‫מורשעים אשר הושת עליהם מאסר בפועל‪ .‬החוק‬
‫מנחה את השופטים להגדיר תחילה מתחם ענישה‬
‫לפי חומרת העבירה בלבד‪ ,‬ורק לאחר מכן להחליט‬
‫על גזר הדין למורשע בתוך המתחם‪ .‬בהתבסס על‬
‫מחקרים שמצאו החמרה בענישה בעקבות החלת‬
‫חוקים דומים בארצות הברית (‪)Hofer et al., 2004‬‬
‫ובאנגליה (‪ ,)Newburn, 2007‬שיערנו שהענישה‬
‫בישראל תוחמר בעקבות החלת התיקון לחוק‪.‬‬
‫השערה זו התחזקה גם בשל המבנה הרב‪-‬שלבי של‬
‫גזירת הדין שמתווה התיקון‪ :‬קביעת מתחם הענישה‬
‫בשלב הראשון לפי נסיבות העבירה‪ ,‬וקביעת העונש‬
‫בתוך המתחם בשלב אחרון‪ ,‬על פי נסיבות הנאשם‪.‬‬
‫ההתמקדות בחומרת העבירה כרוכה בהתייחסות‬
‫מחמירה לענישה‪ ,‬ואילו בחינת נסיבותיו של הנאשם‬
‫צפויה לגרום להתייחסות מקלה (גזל‪-‬אייל ולזר‪,2011 ,‬‬
‫הערת שוליים ‪ .)Roberts et al., 2002 ;64‬לפיכך‬
‫שיערנו‪ ,‬כי קביעת מתחם הענישה בשלב הראשון על‬
‫פי חומרת המעשה בלבד תשמש עוגן מחמיר ברוב‬
‫‪19‬‬
‫המקרים‪ .‬לפי השערת המחקר השנייה‪ ,‬תהליך רב‪-‬‬
‫שלבי המתועד בפסק הדין יביא לידי אחידות גדולה‬
‫יותר בענישה באישומים דומים‪.‬‬
‫ממצאי המחקר מלמדים‪ ,‬כי רמת הענישה לא הוחמרה‬
‫בעקבות התיקון‪ ,‬וכי השונות בענישה בגין אישומים‬
‫דומים אכן פחתה לאחר החלת התיקון לחוק לעומת‬
‫השונות לפני החלתו‪ .‬הסבר אפשרי לממצא על אודות‬
‫אי ההחמרה ברמת הענישה הוא שבניגוד להנחיות‬
‫הענישה במדינות אחרות‪ ,‬התיקון בישראל מותיר בידי‬
‫השופט לא רק את גזירת הענישה הסופית‪ ,‬אלא גם את‬
‫קביעת מתחם הענישה ‪ -‬העוגן להחלטה‪ .‬בארצות הברית‬
‫למשל מוגדר מתחם הענישה על ידי ועדת הענישה‪,‬‬
‫וממנו מחליט השופט לקולה או לחומרה‪ .‬מתחם זה‪,‬‬
‫שהיה גבוה מלכתחילה‪ ,‬היווה עוגן שהשפיע על תהליך‬
‫ההחלטה של השופט‪ .‬זו כנראה הסיבה להחמרה בענישה‪.‬‬
‫לעומת זאת התיקון לחוק במדינת ישראל לא קבע עונשי‬
‫מוצא‪ ,‬אלא הותיר את עונשי המקסימום שהיו מצויים‬
‫טרם התיקון לחוק‪ .‬לפיכך השופט‪ ,‬בבואו להגדיר את‬
‫מתחם הענישה‪ ,‬יכול לקבוע את מיקום העוגן לאישום‬
‫לפי שיקול דעתו בלבד‪ ,‬וסביר שיחליט על עוגן שהוא‬
‫מלכתחילה דומה לענישה שלדעתו מתאימה לכתב‬
‫האישום‪ .‬כלומר ייתכן שבישראל אין הפרדה מהותית‬
‫בין שלב העיגון לבין ההחלטה עצמה‪ ,‬ועל כן אין החמרה‬
‫ברמת הענישה‪.‬‬
‫הדיון בממצא על אודות הפחתת השונות בענישה‬
‫בעקבות התיקון פשוט יותר‪ .‬כאמור‪ ,‬קביעה מושכלת‬
‫ומוצהרת של מתחם העונש ההולם צפויה להשפיע‬
‫על אחידות הענישה‪ ,‬משום שהיא מחייבת את השופט‬
‫לנמק חריגה מנקודת ההתייחסות הזאת‪ .‬כלומר‬
‫הצורך לנמק חריגה מהמתחם מקשה על השופט‬
‫לחרוג‪ ,‬ובזאת מעודד אחידות‪ .‬בנוסף‪ ,‬התיקון לחוק‬
‫[סעיף ‪40‬ג(א)] מחייב את השופט להתייחס ל"מדיניות‬
‫הענישה הנהוגה" בכל מקרה‪ .‬כלי מרכזי לבחינה של‬
‫מדיניות הענישה הוא ככל הנראה המאגר המשפטי‬
‫"נבו" ("‪ - 90%‬בחרו בנבו"‪ .)2014 ,‬מאגר זה‪ ,‬שנכנס‬
‫לשימוש בשנת ‪ ,2010‬מספק את ממוצע הענישה‬
‫והתפלגות הענישה שנפסקה בזמן מוגדר בעבר‬
‫לכל סעיף בחוקי העונשין‪ ,‬תוך התייחסות לפרטי‬
‫הנאשם‪ .‬אם כן‪ ,‬שופט שייעזר במערכת מעין "נבו"‬
‫‪20‬‬
‫כדי לקבוע את מתחם הענישה לא צפוי להחמיר‬
‫בענישה‪ ,‬אלא יכוון לאחידות רבה יותר‪ ,‬כפי שאכן‬
‫מצאנו במחקר זה‪.‬‬
‫ממצאי המחקר מוגבלים בכמה היבטים‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫מאז החל התיקון לחוק חלף פרק זמן קצר בלבד‪.‬‬
‫ייתכן ששינויים בתפיסות שיפוטיות אורכים זמן רב‬
‫יותר מהזמן שחלף מהחלת התיקון‪ .‬בעיה זו מחמירה‬
‫אם מביאים בחשבון שמרבית הנאשמים מסיימים‬
‫את ההליך הפלילי נגדם בהסדרי טיעון‪ ,‬הכוללים‬
‫הסכמות בנוגע לעונש (כ‪ 55%-‬מהמורשעים שאינם‬
‫שב"חים בבתי משפט השלום ו‪-‬כ‪ 34%-‬בבתי המשפט‬
‫המחוזיים מגיעים להסדרי טיעון לעונש‪ ,‬על פי גזל‪-‬‬
‫אייל‪ ,‬גלון ווינשל‪-‬מרגל‪ .)2012 ,‬הסדרי טיעון נסמכים‬
‫על תפיסות הפרקליטים משני הצדדים את חומרת‬
‫העונש הצפויה‪ ,‬ולכן השפעה של שינויים בחקיקה על‬
‫חומרת הענישה בהסדרי טיעון צפויה להופיע לאחר‬
‫ההשפעה על השופטים‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬הפסיקה בעליון‬
‫(ע"פ ‪ 8641/12‬סעד נ' מדינת ישראל) טרם הגדירה‬
‫באופן מוחלט את המתחם ההולם וממילא טרם קבעה‬
‫הלכות מחייבות‪ .‬סביר כי רק לאחר שייקבעו הלכות‬
‫מחייבות תורגש מלוא עוצמתו של התיקון לחוק‪ .‬מכאן‬
‫שייתכן שהחמרה בשפיטה תבוא לידי ביטוי רק כעבור‬
‫מספר שנים‪ .‬למרות מגבלה זו‪ ,‬המחקר הנוכחי מלמד‬
‫על שינויים שכבר התרחשו בגזירת עונשי מאסר‪ ,‬ולכן‬
‫סביר שגם אם הטמעת התיקון לחוק והשפעותיו‬
‫לא באו לידי ביטוי במלוא עוצמתן‪ ,‬השפעה חלקית‬
‫כבר יש‪ .‬עצם הדבר שנמצאה הקלה בלתי מובהקת‬
‫בענישה‪ ,‬מעיד שלא היתה מגמת החמרה‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬יש הטוענים כי ביטוי ההחמרה בענישה לא‬
‫יגרור בהכרח עלייה בעונש המאסר הממוצע‪ ,‬שכן‬
‫ייתכן שיותר נאשמים יורשעו ויישלחו למאסר קצר‬
‫במקום חלופות מאסר בעבר‪ .‬על פי נתוני המחקר‬
‫הנוכחי‪ ,‬מספר הנאסרים (להוציא שוהים בלתי חוקיים)‬
‫בשנת ‪ 2013‬לא גדל לעומת שנת ‪ ,2011‬כפי שהיה‬
‫צפוי נוכח טענה זו‪ ,‬כלומר ממצאיו אינם תומכים בה‪.‬‬
‫שלישית‪ ,‬מחקר המתבסס על נתונים של צווי מאסר‬
‫בלבד מוגבל מבחינה מבנית‪ .‬בצווי המאסר מצוי‬
‫מידע על אודות הענישה הסופית‪ ,‬אך לא קיים מידע‬
‫כמותי על אודות מתחם הענישה שקבעו השופטים‪,‬‬
‫הבניית שיקול הדעת השיפוטי‬
‫ולכן אי אפשר לבחון לעומק את ההסברים החלופיים‬
‫לממצאים שלנו‪ .‬כמו כן אין ביכולתנו לבחון מה משפיע‬
‫על קביעת המתחם לעומת הענישה הסופית ומה‬
‫היחס בין המתחם הנקבע לבין הענישה הסופית‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬בצווי המאסר אין מידע על אודות כל הנסיבות‬
‫המנויות בתיקון‪ ,‬שאותן חייב שופט או רשאי לשקול‬
‫בעת גזירת הדין‪ ,‬כגון הנזק שנגרם מביצוע העבירה‬
‫או מידע על אודות נפגע העבירה‪ .‬כאמור‪ ,‬גם אין‬
‫מידע על אודות קיומו של הסדר טיעון לעונש ‪ -‬גורם‬
‫שצפוי להשפיע מאוד על גזירת הדין‪.‬‬
‫רביעית‪ ,‬כדי לבחון יותר לעומק את השפעת התיקון על‬
‫תהליך קבלת ההחלטות בעת קביעת מתחם העונש‬
‫ההולם וגזירת הדין‪ ,‬נדרש מחקר איכותני מלווה שעיקרו‬
‫ניתוח טקסט של ההנמקות השיפוטיות בגזרי דין‪.‬‬
‫כדי להתמודד עם מגבלות אלו אנו עורכים בימים אלו‬
‫מחקר המשך באמצעות ניתוח כמותני ואיכותני של‬
‫מדגם אקראי של גזרי דין שנגזרו בכל בתי המשפט‬
‫המחוזיים מאז החלת התיקון‪.‬‬
‫מקורות‬
‫‪ - 90%‬בחרו בנבו (‪ .)2014‬נלקח ב‪ 22-‬במאי ‪2014‬‬
‫מ‪www.nevo.co.il-‬‬
‫גזל‪-‬אייל‪ ,‬א'‪ ,‬גלון‪ ,‬ע' ווינשל‪-‬מרגל‪ ,‬ק' (‪ .)2012‬שיעורי‬
‫הרשעה וזיכוי בהליכים פליליים‪ .‬המרכז לחקר פשיעה‪,‬‬
‫משפט וחברה ומחלקת מחקר של הרשות השופטת‪.‬‬
‫אוחזר ב‪ 1-‬במרס ‪ 2014‬מתוך ‪http://elyon1.court.gov.‬‬
‫‪il/heb/Research%20Division/doc%5CResearch1.pdf‬‬
‫גזל‪-‬אייל‪ ,‬א' ולזר‪ ,‬ר' (‪ .)2011‬ההשלכות הצפויות לעונשי‬
‫המוצא‪ .‬חוקים‪ ,‬ג'‪.97-41 ,‬‬
‫הסניגוריה הציבורית הארצית (‪ .)2009‬עמדת הסניגוריה‬
‫הציבורית בנוגע להצעת חוק העונשין (תיקון ‪ -‬הבניית‬
‫שיקול הדעת השיפוטי בענישה)‪ ,‬תשס"ו‪ .2006-‬אוחזר‬
‫ב‪ 1-‬במרס ‪ 2014‬מתוך ‪/http://index.justice.gov.il/Units‬‬
‫‪SanegoriaZiborit/News/Documents/havnaia171209.pdf.‬‬
‫ואקי‪ ,‬י' ורבין‪ ,‬י' (‪ .)2013‬הבניית שיקול הדעת השיפוטי‬
‫בענישה‪ :‬תמונת מצב והרהורים על העתיד לבוא‪.‬‬
‫הפרקליט‪ ,‬נב'‪.471-413 ,‬‬
‫לרנאו‪ ,‬ח' ושרון‪ ,‬י' (‪ .)2012‬שמונה הכרעות ערכיות‬
‫בחקיקת חוק הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה‪.‬‬
‫הסניגור‪.21-15 ,)14(183 ,‬‬
‫משרד המשפטים (‪ .)1997‬דין וחשבון הוועדה לבחינת‬
‫דרכי ההבנייה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין‪.‬‬
‫משרד המשפטים‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫סבה‪ ,‬ל' וויינריב‪ ,‬א' (‪ .)2011‬רמות ענישה בחיפוש אחר‬
‫תיאוריה‪ .‬חוקים‪ ,‬ג'‪.154-99 ,‬‬
‫סנג'רו‪ ,‬ב' (‪ .)2006‬מי מעוניין במאסרים מרובים‬
‫וממושכים יותר? על הצעת חוק העונשין (תיקון‪ :‬הבניית‬
‫שיקול הדעת השיפוטי בענישה)‪ ,‬תשס"ה‪ .2005-‬עלי‬
‫משפט‪ ,‬ה'‪.273-247 ,‬‬
‫קובו‪ ,‬ע' (‪ .)2012‬פירוש לתיקון מס' ‪ 113‬לחוק העונשין‬
‫בעניין הבניית שיקול הדעת בענישה‪ .‬הסניגור‪,)4(183 ,‬‬
‫‪.113-5‬‬
‫קנאי‪ ,‬ר' (‪ .)1999‬הבניית שיקול הדעת של השופט‬
‫בקביעת העונש‪ :‬בעקבות דו"ח ועדת גולדברג‪ .‬מחקרי‬
‫משפט‪ ,‬טו‪.152-147 ,‬‬
‫קנאי‪ ,‬ר' (‪ .)2013‬לקראת יישום ראוי של תיקון ‪- 113‬‬
‫הערות ראשוניות‪ .‬הסניגור‪.10-5 ,196 ,‬‬
‫‪Englich, B., Mussweiler, T., & Strack, F. (2006).‬‬
‫‪Playing dice with criminal sentences: The influence‬‬
‫‪of irrelevant anchors on experts’ judicial decision‬‬
‫‪making. Personality & Social Psychology Bulletin,‬‬
‫‪32(2), 188-200.‬‬
‫‪Hofer, P. J., Loeffler, C., Blackwell, K., & Valentino,‬‬
‫‪P. (2004). Fifteen years of guidelines sentencing:‬‬
‫‪An assessment of how well the federal criminal‬‬
‫‪justice system is achieving the goals of sentencing‬‬
‫‪reform. Washington D.C: United States Sentencing‬‬
‫‪Commission.‬‬
‫‪Hough, M., Jacobson, J., & Millie, A. (2003). The‬‬
‫‪decision to imprison: Sentencing and the prison‬‬
‫‪population. London : Prison Reform Trust.‬‬
‫‪Marvell, T. B. (1995). Sentencing guidelines and‬‬
‫‪prison population growth. The Journal of Criminal‬‬
‫‪Law & Criminology, 85(3), 696-709.‬‬
‫‪Marvell, T. B., & Moody, C. E. (1996). Determinate‬‬
‫‪sentencing and abolishing parole: The long-term‬‬
‫‪impacts on prisons and crime. Criminology, 34,‬‬
‫‪107-128.‬‬
‫‪Newburn, T. (2007). “Tough on crime”: Penal‬‬
‫‪policy in England and Wales. Crime and Justice,‬‬
‫‏‪36(1), 425-470.‬‬
‫‪Northcraft, G. B., & Neale, M. A. (1987). Experts,‬‬
‫‪21‬‬
Tonry, M. (1996). Sentencing Matters. New York,
NY: Oxford University Press.
Tversky, A., & Kahneman, D. (1974). Judgment
under uncertainty: Heuristics and biases. Science,
185(4157), 1124-1131.‫‏‬
‫חקיקה ישראלית‬
‫) (הבניית שיקול‬92 '‫הצעת חוק העונשין (תיקון מס‬
‫ ה"ח‬.)2006-‫הדעת השיפוטי בענישה) (תשס"ו‬
.446 ‫הממשלה‬
‫ ס"ח‬,2012-‫ תשע"ב‬,)113 '‫חוק העונשין (תיקון מס‬
‫ ונכנס‬2012 ‫ בינואר‬10-‫ התיקון פורסם ברשומות ב‬.102
.2012 ‫ ביולי‬10-‫לתוקף ב‬
‫חקיקה אנגלית‬
Criminal Justice Act 1991. C. 53 (England and
Wales). Retrieved from http://www.legislation.gov.
uk/ukpga/1991/53/enacted.
Criminal Justice Act 2003. C. 44 (England and
Wales). Retrieved from http://www.legislation.gov.
uk/ukpga/2003/44/contents/enacted.
amateurs, and real estate: An anchoring-andadjustment perspective on property pricing
decisions. Organizational Behavior and Human
Decision Processes, 39 (1), 84-97.‫‏‬
Roberts, J. V., Stalans, L. J., Indermaur, D., &
Hough, M. (2002). Penal populism and public
opinion: Lessons from five countries. Oxford,
New-York: Oxford University Press.
Robinson P. H., (2011). "Comments on [Israeli]
Proposal for Structuring Judicial Discretion in
Sentencing". Hukim: Israeli Journal of Legislation,
3, 5-22.
Rosenbaum, P. R., & Rubin, D. B. (1983). The central
role of the propensity score in observational studies
for causal effects. Biometrika, 70(1), 41-55.
Stemen, D., & Rengifo, A. F. (2011). Policies
and imprisonment: The impact of structured
sentencing and determinate sentencing on state
incarceration rates, 1978-2004. Justice Quarterly,
28(1), 174-201.
Stith, K., & Cabranes, J. A. (1998). Fear of
judging: Sentencing guidelines in the federal
courts. Chicago, IL: University of Chicago Press.‫‏‬
‫ רשימת סעיפי החוק שהוכנסו לניתוח‬:‫נספח‬
‫ענישה מרבית מקור החוק‬
)‫(חודשים‬
‫מלל הסעיף‬
1936 ‫פקודת הסמים המסוכנים‬
120
‫החזקת סמים מסוכנים‬
1936 ‫פקודת הסמים המסוכנים‬
120
‫מסחר בסמים מסוכנים‬
‫פקודת הסמים המסוכנים [נוסח‬
1973-‫חדש] תשל"ג‬
120
‫החזקה ושימוש בסמים מסוכנים‬
‫פקודת הסמים המסוכנים [נוסח‬
1973-‫חדש] תשל"ג‬
36
‫החזקה סמים מסוכנים לצריכה‬
‫עצמית‬
‫פקודת הסמים המסוכנים [נוסח‬
1973-‫חדש] תשל"ג‬
240
‫החזקת סמים מסוכנים שלא‬
‫לצריכה עצמית‬
‫פקודת הסמים המסוכנים [נוסח‬
1973-‫חדש] תשל"ג‬
60
‫החזקת סמים לצריכה עצמית בבית‬
‫ספר‬
1977-‫ תשל"ז‬,‫חוק העונשין‬
72
1977-‫ תשל"ז‬,‫חוק העונשין‬
36
‫סעיף תת סעיף‬
‫ראשי‬
)‫ (א‬7
7
‫תקיפה בתנאים מחמירים‬
382
382
‫איומים‬
192
192
22
‫הבניית שיקול הדעת השיפוטי‬
‫סעיף תת סעיף‬
‫ראשי‬
‫‪413‬‬
‫מלל הסעיף‬
‫ענישה מרבית מקור החוק‬
‫(חודשים)‬
‫‪413‬‬
‫החזקת נכס חשוד כגנוב‬
‫‪6‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪( 413‬ח)‬
‫גונב מזייף או משתמש במרמה‬
‫במסמך רכב‬
‫‪60‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(413‬ב)‬
‫גניבת רכב‬
‫‪84‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪( 413‬ג)‬
‫שבל"ר* ונטישה באותו מקום‬
‫‪36‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫שבל"ר* ונטישה במקום אחר‬
‫‪60‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪413‬ד (א)‬
‫גניבה מרכב‬
‫‪36‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪413‬ד (ב)‬
‫פירוק חלקים מרכב‬
‫‪60‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪413‬ד (ג)‬
‫פירוק רכב גנוב‬
‫‪84‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪( 413‬ה)‬
‫חבלה במזיד ברכב‬
‫‪60‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪( 413‬ו)‬
‫פריצה לרכב‬
‫‪36‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫פריצה לרכב בכוונה לגנוב‬
‫‪84‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(413‬ז)‬
‫החזקת כלי פריצה לרכב‬
‫‪36‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(413‬ח)‬
‫גניבה או זיוף מסמכי רכב‬
‫‪60‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(413‬ט)‬
‫זיוף סימני זיהוי של רכב‬
‫‪84‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(413‬י)‬
‫קבלת רכב או חלקי רכב גנובים‬
‫‪84‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(413‬יא)‬
‫מסחר ברכב או בחלקי רכב גנובים‬
‫‪120‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪( 406‬א)‬
‫כניסה למגורים‪/‬תפילה לבצע עבירה‬
‫‪60‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪( 406‬ב)‬
‫התפרצות למגורים‪/‬תפילה לבצע עבירה‬
‫‪84‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪13‬‬
‫‪13‬‬
‫יצוא יבוא מסחר הספקה של סמים‬
‫מסוכנים‬
‫‪240‬‬
‫פקודת הסמים המסוכנים [נוסח‬
‫חדש] תשל"ג‪1973-‬‬
‫‪275‬‬
‫‪275‬‬
‫הפרעת שוטר במילוי תפקידו‬
‫‪36‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪335‬‬
‫‪)1( 335‬‬
‫חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין‬
‫‪168‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪)2( 335‬‬
‫חבלה או פציעה ע"י שניים או יותר‬
‫‪168‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪168‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫פציעה כשהעבריין מזוין‬
‫‪72‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫חבלה ע"י שניים או יותר‬
‫‪168‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫פציעה ע"י שניים או יותר‬
‫‪72‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫פציעת בן זוג‬
‫‪72‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪( 335‬א)(‪ )1‬חבלה חמורה כלפי בן משפחה‬
‫‪120‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫נהיגה בזמן פסילה‬
‫‪36‬‬
‫פקודת התעבורה [נוסח חדש]‬
‫תשכ"א‪1961-‬‬
‫‪406‬‬
‫‪(335‬א) (‪ )1‬חבלה כשהעבריין מזוין‬
‫‪( 335‬א)‬
‫(‪)1‬‬
‫‪)1(335‬‬
‫‪67‬‬
‫‪67‬‬
‫‪23‬‬
‫סעיף תת סעיף‬
‫ראשי‬
‫מלל הסעיף‬
‫‪186‬‬
‫‪186‬‬
‫החזקת סכין למטרה לא כשרה‬
‫‪60‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪144‬‬
‫‪(144‬א)‬
‫החזקת חלק אבזר תחמושת של‬
‫כלי נשק‬
‫‪36‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫החזקת נשק שלא כדין‬
‫‪84‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫נשיאת נשק שלא כדין‬
‫‪120‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(144‬ב)(‪ )2‬ייצור יבוא ויצוא נשק בלי רשות‬
‫‪180‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(144‬ב)(‪ )3‬מכירה‪/‬מסירת נשק ללא מורשה בזדון‬
‫‪(144‬ב)‬
‫‪180‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(402‬ב)‬
‫שוד‬
‫‪168‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(402‬ב)‬
‫שוד מזוין‬
‫‪240‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(407‬א)‬
‫פריצה לבניין שאינו דירה או בית תפילה‬
‫‪60‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(407‬ב)‬
‫פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה‬
‫‪84‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪420‬‬
‫‪420‬‬
‫שימוש במסמך מזויף‬
‫‪12‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר‬
‫‪36‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪10‬‬
‫‪10‬‬
‫נהיגת רכב מנועי ללא רישיון‬
‫‪36‬‬
‫פקודת התעבורה [נוסח חדש]‬
‫תשכ"א‪1961-‬‬
‫‪345‬‬
‫‪345‬‬
‫אינוס בכוח‬
‫‪168‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪192‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪192‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(345‬א)(‪ )2‬בעילה במרמה‬
‫‪192‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(345‬א)(‪ )4‬בעילת קטינה מתחת לגיל ‪14‬‬
‫‪192‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(345‬א)(‪ )4‬בעילת אישה ‪ -‬מצב המונע הסכמה חופשית‬
‫‪192‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫בעילת אישה ‪ -‬ניצול מצב המונע התנגדות‬
‫‪192‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫בעילת אישה תוך ניצול מצב נפשי ואחר‬
‫‪192‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪( 345‬א)(‪ )5‬בעילת אישה ‪ -‬ניצול מחלת נפש‪/‬‬
‫ליקוי שכלי‬
‫‪192‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪( 345‬ב)(‪ )1‬בעילת קטינה מתחת ל‪ - 16-‬ניצול‬
‫מחלת נפש‬
‫‪240‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫בעילת קטינה מתחת ל‪ 16-‬בכוח‬
‫‪240‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫בעילת קטינה מתחת ל‪ 16-‬במרמה‬
‫‪240‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫בעילת קטינה מתחת ל‪ 16-‬תוך ניצולה‬
‫‪240‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(345‬ב)(‪ )2‬בעילה באיומים‬
‫‪240‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(345‬ב)(‪ )3‬בעילה שגרמה לחבלה גופנית‬
‫‪240‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(345‬ב)(‪ )4‬בעילה בהתעללות‬
‫‪240‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪(345‬ב) (‪ )1‬בעילה ע"י קבוצת אנשים‬
‫‪240‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪402‬‬
‫‪407‬‬
‫‪(345‬א)(‪ )1‬בעילה בכוח‬
‫בעילה שלא בהסכמה חופשית‬
‫‪24‬‬
‫ענישה מרבית מקור החוק‬
‫(חודשים)‬
‫הבניית שיקול הדעת השיפוטי‬
‫סעיף תת סעיף‬
‫ראשי‬
‫‪499‬‬
‫‪)1( 499‬‬
‫קשר לפשע‬
‫‪84‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫נהיגת רכב ללא רישיון‬
‫‪36‬‬
‫פקודת התעבורה [נוסח חדש]‬
‫תשכ"א‪1961-‬‬
‫חבלה מכוונת מחמירה של חסר ישע‬
‫‪240‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫פציעה או חבלה זדונית שלא כדין‬
‫‪240‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪)2( 329‬‬
‫ניסיון השחתת גוף‬
‫‪240‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪)3( 329‬‬
‫גרימת פיצוץ חומר נפץ‬
‫‪240‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪1977-‬‬
‫‪2‬‬
‫‪329‬‬
‫מלל הסעיף‬
‫ענישה מרבית מקור החוק‬
‫(חודשים)‬
‫‪)1( 329‬‬
‫*שימוש ברכב ללא רשות‬
‫‪25‬‬
‫זוגיות בצל הסורגים‬
‫יושבים ומחכים‬
‫גורמים המעכבים שחרור מוקדם‬
‫של אסירים‬
‫[אורי תימור‪ 1‬ומעיין נגר‪]2‬‬
‫המאמר עוסק בגורמים המעכבים שחרור מוקדם של אסירים‪ .‬הוא עומד על ממדי‬
‫השחרור המוקדם וממדי הדחיות של ההחלטות על שחרור כזה‪ .‬הוא מזכיר את‬
‫הגופים התורמים לעיכובים ומסביר את הסיבות להם‪ .‬המאמר מלמד שכשליש‬
‫מהדיונים בבקשות אסירים לשחרור מוקדם נדחה למועד מאוחר יותר‪ ,‬וחלקן כלל‬
‫לא מגיעות לידי החלטה בטרם השחרור המלא של האסיר‪ .‬עוד עולה מהמאמר‪,‬‬
‫שהעיכובים נובעים מעמדותיהם או מאופי פעילותם של הגופים למיניהם שפועלים‬
‫בתיאום עם הוועדות‪ :‬עמדות של הפרקליטות והמשטרה באשר לסיכונים שבשחרור‬
‫המוקדם או באשר לסיכויי השיקום של אסיר המופיע בפני הוועדה וקצב פעילותן‬
‫של הוועדות הבין‪-‬משרדיות המעבירות לוועדות השחרורים חוות דעת על התאמתם‬
‫של אסירים לשחרור מוקדם‪ .‬עיכובים נוספים נובעים ממדיניות הרשות לשיקום‬
‫האסיר‪ ,‬שאינה בונה תכניות שיקום לאסירים מקטגוריות מסוימות‪ ,‬וכן מהיעדר‬
‫פיקוח שלה על גופי השיקום הפרטיים‪ .‬כן נוצרים עיכובים בשל מרכיבים בפעילות‬
‫של שירות בתי הסוהר‪ ,‬כגון אי שיבוץ אסירים מסוימים בתכניות שיקום למרות שיש‬
‫להם לכאורה פוטנציאל לשחרור מוקדם‪ ,‬וכן אי שיבוץ עצורים לתקופות ארוכות‬
‫בתכניות שיקום‪ .‬לעתים נגרמים עיכובים בשל רישומים לקויים של התנהגותם‬
‫ותפקודם של אסירים בכלא‪ .‬עיכובים נוצרים גם בגלל העומס הרב המוטל על ועדות‬
‫השחרורים‪ .‬המאמר מסתיים בהמלצות שקבלתן עשויה לדעת הכותבים להביא לידי‬
‫יישום טוב ונכון יותר של החוק לשחרור מוקדם של אסירים‪.‬‬
‫‪1‬אורי תימור ‪ -‬פרופסור לקרימינולוגיה במכללה האקדמית אשקלון ובאוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫‪2‬מעיין נגר ‪ -‬לומדת לתואר שלישי במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫יושבים ומחכים‬
‫מבוא‬
‫"שחרור מוקדם הוא שלב ראשון בניהול השינוי‬
‫בקריירת הפשע של עבריינים‪ .‬היכולת שלנו לשלוח‬
‫אדם למאסר מחייבת אותנו גם להציב בפניו‬
‫בחלוף שני שלישים דלת יציאה‪ ,‬שדרך המעבר‬
‫בה הוא צריך להשתקם‪ .‬אני חושבת שזה כלי‬
‫שיפוטי‪ ,‬שלא עושים בו די שימוש" (אמי פלמור‪,‬‬
‫מנכ"לית משרד המשפטים‪ ,‬מתוך דבריה בפני‬
‫הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין ב‪10-‬‬
‫במרס‪.)2014 ,‬‬
‫הקדמה‬
‫בעשר השנים שבין ‪ 2004‬ל‪ 2013-‬פנו לוועדות‬
‫השחרורים ‪ 60,041‬אסירים בסך הכול‪ .‬כשליש מתוכם‬
‫שוחרר בשחרור מוקדם (‪ 21,264‬אסירים ‪.)35.4% -‬‬
‫מאמר זה נועד לעמוד על ממדי השחרור המוקדם של‬
‫אסירים ועל ממדי הדחיות של החלטות על שחרור‬
‫מוקדם‪ ,‬וכן לתאר את הגורמים המעכבים שחרור‬
‫מוקדם של אסירים הראויים לו על פי חוק שחרור‬
‫על תנאי ממאסר‪ .‬מדובר באסירים שאינם מסכנים‬
‫את שלום הציבור ויש להם פוטנציאל שיקומי רב‪.‬‬
‫בכוונתנו להסביר את הסיבות לעיכובים ולהציע דרכים‬
‫לצמצומם ואף לביטולם‪ ,‬ובכך לקדם את השחרור‬
‫המוקדם מבתי הכלא של יותר אסירים הראויים לו‬
‫ולעשותו במועד הראוי‪.‬‬
‫על פי חוק שחרור על תנאי ממאסר‪ ,‬תשס"א‪,2001-‬‬
‫" אסיר‪ ,‬למעט אסיר עולם‪ ,‬הנושא עונש מאסר‬
‫לתקופה העולה על שישה חודשים‪ ,‬שנשא לפחות‬
‫שני שלישים מתקופת המאסר שעליו לשאת‪,‬‬
‫רשאית ועדת שחרורים‪ ,‬לבקשתו‪ ,‬לשחררו על תנאי‬
‫מנשיאת יתרת תקופת המאסר; ואולם לא תשחרר‬
‫ועדת השחרורים אסיר כאמור‪ ,‬אלא אם כן שוכנעה‬
‫כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את‬
‫שלום הציבור" (סעיף ‪.)3‬‬
‫המאמר מתבסס על מחקר משולב‪ ,‬איכותני וכמותי‪,‬‬
‫ומנצל מגוון כלים כגון ריאיונות‪ ,‬תצפיות‪ ,‬ניתוח‬
‫טקסטים כתובים וניתוח נתונים הנוגעים להחלטות‬
‫של ועדות השחרורים‪.‬‬
‫מוסד השחרור המוקדם ומטרותיו‬
‫השחרור המוקדם של אסירים הונהג בארץ על ידי‬
‫הבריטים בשנת ‪ ,1946‬לפני הקמת המדינה‪ ,‬בפקודת‬
‫בתי הסוהר שהקנתה לאסירים זכות להשתחרר לאחר‬
‫שריצו שני שלישים מתקופת מאסרם (‪The Palestine‬‬
‫‪ .)Gazette, 5.2.1946, pp. 69-77‬בשנת ‪ 1954‬בוטל‬
‫השחרור האוטומטי על פי הפקודה המנדטורית‬
‫והוקמה ועדת שחרורים בהרכב של שלושה‪ :‬שופט‬
‫בית משפט מחוזי‪ ,‬נציג שב"ס ורופא או מחנך [ס' ‪38‬‬
‫לחוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה)‪ ,‬תשי"ד‪.]1954-‬‬
‫בשנת ‪ 2001‬חוקק חוק שחרור על תנאי ממאסר‬
‫(תשס"א‪ ,)2001-‬אשר הסדיר את השחרור המוקדם‬
‫בחוק נפרד ומיוחד לו‪.3‬‬
‫ועדת השחרורים בישראל היא גוף מעין שיפוטי (שרון‪,‬‬
‫‪ ,)2003‬המוסמך לדון בעניין שחרורם המוקדם של‬
‫אסירים לאחר שריצו לפחות שני שלישים מתקופת‬
‫מאסרם‪ .‬הוועדה פועלת בתוקף סמכויות סטטוטוריות‬
‫שהוענקו לה בחוק‪ .‬החוק מגדיר את תפקידיה‪ ,‬את‬
‫סמכויותיה ואת שיקוליה (דגן‪ .)2010 ,‬ועדות השחרורים‬
‫אינן כפופות לרשות שלטונית‪ ,‬וחבריה הם בלתי‬
‫תלויים ומחליטים לפי שיקול דעתם האובייקטיבי‬
‫(שרון‪.)2003 ,‬‬
‫ועדת השחרורים מורכבת מארבעה חברים‪ ,‬מהם‬
‫שלושה בעלי זכות הצבעה‪ .‬בראש הוועדה מכהן‬
‫שופט (לרוב בדימוס)‪ ,‬ולצדו שני חברים בעלי ניסיון‬
‫בתחומים מקצועיים רלוונטיים‪ :‬קרימינולוגיה‪ ,‬עבודה‬
‫סוציאלית‪ ,‬פסיכולוגיה או חינוך (חוק שחרור על תנאי‬
‫ממאסר‪ ,‬תשס"א‪ .)2001-‬בכל ועדת שחרורים חבר‬
‫גם קצין שירות בתי הסוהר‪ ,‬הרשאי להשתתף בדיוניה‪,‬‬
‫אולם אין לו זכות הצבעה‪ .‬למעשה אין הרכב קבוע של‬
‫‪3‬במשך כחמישה חודשים בתחילת שנת ‪ 2001‬היה אפשר לשחרר אסירים כבר לאחר מחצית תקופת מאסרם‪ .‬ב‪13-‬‬
‫בפברואר ‪ 2001‬קיבלה הכנסת את הצעת החוק לשחרור מוקדם של אסירים (תיקוני חקיקה)‪ ,‬שאפשרה את שחרורם‬
‫המוקדם לאחר ריצוי של מחצית מתקופת המאסר‪ .‬חוק זה בוטל ב‪ 11-‬ביוני ‪ ,2001‬עם קבלת החוק לשחרור על תנאי‬
‫ממאסר‪ ,‬תשס"א‪.2001-‬‬
‫‪27‬‬
‫ועדת שחרורים‪ .‬חברי הוועדה משתנים בכל ישיבה‪,‬‬
‫וכך קורה שדיון אשר נדחה או מתמשך‪ ,‬אינו מתקיים‬
‫לרוב בפני אותו הרכב שדן בעניינו מלכתחילה‪ ,‬אף‬
‫אם הוא מתקיים בפני אותו יושב ראש (שרון‪.)2003 ,‬‬
‫ביסוד החוק לשחרור על תנאי ממאסר שתי מטרות‬
‫עיקריות‪ :‬הגנה על שלום הציבור באמצעות שחרור‬
‫מבוקר ומפוקח של אסירים שהתנהגותם בכלא טובה‬
‫ושאינם מסכנים את שלום הציבור‪ ,‬ושיקום אסירים‬
‫בעלי פוטנציאל שיקומי רב (דגן‪ ,‬תימור ורונאל‪.)2013 ,‬‬
‫שתי מטרות אלה מצוינות שוב ושוב בפסיקה‪ .‬כך‬
‫למשל כתב השופט מ' חשין‪:‬‬
‫"מקובלנו זה שנים רבות‪ ,‬כי על שניים אלה תיתן‬
‫ועדת השחרורים את דעתה‪ :‬על תקנת הכלל ועל‬
‫תקנת הפרט‪ .‬על הסכנה הצפויה לציבור אם ישוחרר‬
‫האסיר מכלאו‪ ,‬מזה‪ ,‬ועל סיכויי שיקומו של האסיר‪,‬‬
‫מזה‪ .‬שניים אלה חד הם‪ ,‬ואותם נתונים ושיקולים יזינו‬
‫אותם" (בג"צ ‪ ,4681/97‬היועץ המשפטי לממשלה‬
‫נ' ועדת השחרורים ‪ -‬גוש צפון)‪.‬‬
‫דגן ואחרים (‪ )2013‬טוענים‪ ,‬כי חוק שחרור על תנאי‬
‫ממאסר (תשס"א‪ )2001-‬אינו מגדיר במפורש את‬
‫תכליותיו של השחרור על תנאי‪ ,‬אך אפשר ללמוד‬
‫עליהן מהשיקולים האמורים לכוון את חברי הוועדה‪,‬‬
‫כפי שהם מופיעים בסעיפי החוק‪ .‬ראשית‪ ,‬מהחוק‬
‫עולות התכליות הקלסיות המיוחסות להליך בדרך‬
‫כלל‪ :‬סיוע לאסיר להשתקם (בהסתמך על חוֹות‬
‫דעת שיקומיות‪ ,‬השתלבות בעבודה‪ ,‬גמילה מסמים‬
‫ועוד) והגנה על שלום הציבור (בהסתמך על חוֹות‬
‫דעת המעידות על רמת מסוכנות ונתונים על אודות‬
‫האסיר והעבירה‪ ,‬באמצעות קביעת תנאי השחרור‬
‫ועוד)‪ .‬שנית‪ ,‬החוק שואף לעודד את האסיר להתנהגות‬
‫טובה בתקופת המאסר‪.‬‬
‫השחרור המוקדם עולה בקנה אחד עם המטרות‬
‫התועלתניות של הענישה‪ ,‬דהיינו הרתעה אישית‪,‬‬
‫מניעה ושיקום (‪ .)Petersilia, 2003‬שלוש מטרות‬
‫אלה לא נועדו להתאים את חומרת העונש לחומרת‬
‫העבירה‪ ,‬שלא כמו המטרה התגמולית‪ ,‬שעל פיה‬
‫מוטל על המורשע עונש בהתאם לנזק שגרם ולמידת‬
‫האשמה שלו (‪ .)Von Hirsch, 1985‬לפיכך אפשר לייחס‬
‫למטרות התועלתניות כוונות עתידיות‪ ,‬ובכלל זה צפי‬
‫למסוכנות עתידית (‪ ,)Sapir, 2008‬צמצום הפגיעה‬
‫בחברה ושיפור החיים בה‪ .‬מעשי העבריינות בעבר‬
‫משמשים נקודת מוצא לתגובה הולמת שתבטיח‬
‫הסתברות גבוהה להתנהגות בלתי עבריינית בעתיד‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬ההרתעה אמורה לצמצם את מעשי הפשיעה‬
‫של העבריין ולעודד עבריינים פוטנציאלים אחרים‬
‫להימנע מעבירות דומות בשל החשש מהסבל הצפוי‬
‫להם אם לא יעשו כן‪ .‬המניעה מתבטאת בנטרול יכולתו‬
‫של העבריין לפגוע בחברה‪ ,‬בדרך כלל תוך הרחקתו‬
‫מהחברה והחזקתו בבית סוהר לתקופה מסוימת‪.‬‬
‫השיקום מתמקד בטיפול באסיר ונועד לגרום לשינוי‬
‫תפיסותיו והתנהגותו ולחזרתו לחברה כשומר חוק‬
‫(גייגר ותימור‪.)2009 ,‬‬
‫המטרה התגמולית‪ ,‬שנעשתה ב‪ 50-‬השנים האחרונות‬
‫המטרה העיקרית בענישה בארצות רבות בעולם‬
‫(‪ ,)Flanders, 2010; Travis & Petersilia, 2001‬אינה‬
‫עולה בקנה אחד עם שחרור מוקדם‪ ,‬שכן העונש‬
‫על פי תפיסה זו הוא הגמול הראוי על מעשה‬
‫העבירה‪ .‬קיצורו של עונש המאסר משמעו גמול‬
‫עונשי מצומצם שאינו מתאים לחומרת העבירה‬
‫(למשל ‪ .4)Singer, 1979‬עם אישור הכנסת לתיקון‬
‫‪ 113‬לחוק העונשין‪" ,‬הבניית שיקול הדעת השיפוטי‬
‫בענישה"‪ ,‬נקבע שהעיקרון המנחה בענישה הוא‬
‫"הלימה"‪ ,‬ולפי לשון החוק‪" ,‬קיומו של יחס הולם בין‬
‫חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו‬
‫של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו"‪.‬‬
‫עיקרון ההלימה‪ ,‬שהוגדר עיקרון מרכזי בהנחיית‬
‫שיקול הדעת השיפוטי בענישה‪ ,‬נתפס אמנם כביטוי‬
‫של מטרת הגמול בענישה‪ ,‬אך אפשר לייחס לו גם‬
‫ביטוי של מידתיות בענישה (לרנאו ושרון‪.)2012 ,‬‬
‫הליכי שחרור מוקדם של אסירים מתנהלים היום‬
‫‪4‬למרות ההנחה ששחרור מוקדם אינו עולה בקנה אחד עם מטרת התגמול‪ ,‬ניתן במקרים מסוימים להצדיק שחרור מוקדם גם‬
‫על בסיס תגמולי‪ ,‬אם בשל שינויים חברתיים שחלו במהלך תקופת המאסר בתפיסת העבירה והגמול ההולם אותה‪ ,‬אם בשל‬
‫שינוי אישיותי חיובי מובהק שחל באסיר במהלך שנים ארוכות בכלא או באסיר קטין שאישיותו התגבשה במהלך המאסר‪ ,‬ואם‬
‫בשל סבל חריג של אסיר שאינו עולה בקנה אחד עם הגמול הראוי על עבירתו (ראו דגן‪ ,2014 ,‬עמ' ‪.)150-149‬‬
‫‪28‬‬
‫יושבים ומחכים‬
‫במרבית המדינות המפותחות‪ .‬בחלקן הם הליכים‬
‫אוטומטיים בעבור אסירים שחומרת העבירות שביצעו‬
‫אינה גבוהה‪ .‬באנגליה למשל זכאים אסירים כאלה‬
‫לשחרור אוטומטי לאחר ריצוי מחצית תקופת המאסר‬
‫שהוטלה עליהם (‪ .)Padfield & Maruna, 2006‬ב‪50-‬‬
‫השנים האחרונות היו תנודות קיצוניות במדיניות‬
‫השחרור המוקדם‪ .‬במדינות רבות בארצות הברית‬
‫למשל היתה בין שנות ה‪ 80-‬של המאה הקודמת‬
‫לעשור הראשון של המאה הנוכחית ירידה ניכרת‬
‫בשחרור המוקדם‪ ,‬ובד בבד חלה עלייה חריפה של‬
‫כ‪ 700%-‬במספר האסירים‪ .‬בשנים האחרונות‪ ,‬בעיקר‬
‫בשל העלויות הגבוהות‪ ,‬חזרו מדינות בארצות הברית‬
‫למדיניות של שחרור מוקדם‪ ,‬ובו בזמן אימצו מדיניות‬
‫שיפוטית שאפשרה לקצר את תקופות המאסר של‬
‫אסירים (‪.)Klingele, 2010‬‬
‫הצדקות לשחרור מוקדם‬
‫לשחרור מוקדם של אסירים ראויים לכך יש מספר‬
‫הצדקות‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬
‫צמצום ההשפעות השליליות של השהות בכלא‪:‬‬
‫השהות במאסר נמצאה במחקרים רבים גורם‬
‫קרימינוגני‪ ,‬כלומר היא מחזקת בקרב אסירים הן את‬
‫התפיסות העברייניות הן את התנהגותם העבריינית‬
‫(;‪Gendreau, Little, & Goggin, 1996; Jonson, 2010‬‬
‫;‪Nagin, Cullen, & Jonson, 2009; Tonry, 2011‬‬
‫‪.)Wood, 2007‬‬
‫רמת המועדות של אסירים בארץ ששוחררו בשחרור‬
‫מוקדם נמצאה נמוכה ב‪ 15%-‬מרמת המועדות של‬
‫אסירים בארץ ששוחררו רק בתום תקופת מאסרם‬
‫(בן צבי וולק‪ .)2011 ,‬ממצאי המחקרים שצוינו כאן‬
‫מלמדים‪ ,‬כי מבחינה קרימינוגנית ראוי להימנע ככל‬
‫האפשר מענישת יתר במאסר‪ ,‬וכן ראוי לקצר ככל‬
‫האפשר את משך השהות בכלא‪.‬‬
‫קידום מוטיבציות להתנהגויות חיוביות בקרב‬
‫אסירים‪ :‬ניתן לראות בשחרור המוקדם מניע‬
‫להתנהגות טובה בקרב אסירים (ראו חסין‪.)1984 ,‬‬
‫כך הוא משמש כלי ניהולי מרכזי בידי שירות בתי‬
‫הסוהר ומקל את ניהול האסירים‪ .‬אמר על כך היועץ‬
‫המשפטי של שב"ס‪" :‬בשל השחרור המוקדם לאסיר‬
‫יש הנעה להתנהגות טובה‪ .‬הוא יודע שההתנהגות‬
‫הטובה תשפיע על האפשרות שלו לקבל שחרור‬
‫מוקדם בעתיד‪ ,‬וזה דוחף אותו‪ ...‬ועדת השחרורים‬
‫עוזרת בעניין הזה‪ .‬היא מובילה לשיתוף פעולה‬
‫ומגדילה את ההנעה של אסירים להתנהגות טובה"‬
‫(צוטט אצל יצחק‪.)2008 ,‬‬
‫למעשה נועד השחרור המוקדם בתחילת דרכו ליצור‬
‫מוטיבציה להתנהגות טובה‪ .‬השימוש הראשון בו‬
‫מיוחס לקפטן הסקוטי מקונוקי ( ‪,)Maconochie‬‬
‫שפיקד בשנים ‪ 1844-1840‬על מחנה עונשין של‬
‫עבריינים אנגלים שהוגלו לנופולק שבאוסטרליה‪ .‬הוא‬
‫זכה לשיתוף פעולה מצד האסירים הודות לשיפורים‬
‫הדרגתיים בתנאי מאסרם עד לשחרורם המוקדם‬
‫(‪.)White, 1976‬‬
‫יצירת מוטיבציה בקרב אסירים להשתתף‬
‫בתכניות שיקום‪ :‬חוק שחרור על תנאי ממאסר‬
‫(תשס"א‪ )2001-‬קובע ש"בבואה (של ועדת השחרור)‬
‫להחליט‪ ,‬אם ראוי אסיר לשחרור על תנאי תשקול‬
‫הוועדה (בין השאר) את סיכויי שיקומו ואת התנהגותו‬
‫בכלא‪ .‬לשם כך תביא הוועדה בחשבון בין השאר גילוי‬
‫יחס חיובי מצד האסיר לעבודה ולצעדים שננקטו‬
‫(מצד האסיר) לשם שיקומו" (סעיף ‪6 ,9‬ב)‪ .‬אסירים‬
‫המעוניינים בשחרור מוקדם מגלים תכופות מוטיבציה‬
‫להשתתף בתכניות שיקום בכלא מתוך הנחה שלדבר‬
‫יהיה השפעה חיובית על ועדת השחרורים וישתפרו‬
‫סיכוייהם לזכות בשחרור מוקדם (ראו דגן‪,2014 ,‬‬
‫עמ' ‪ ;44‬דיאמנט‪.)2008 ,‬‬
‫אפשרות לרצף טיפולי וצמצום עבריינות חוזרת‪:‬‬
‫השחרור המוקדם יוצר מסגרת של פיקוח מוסכם על‬
‫אסירים משוחררים‪ ,‬וכך מבטיח מעבר הדרגתי וזהיר‬
‫מהכלא לקהילה ומונע במידה רבה הידרדרות מיידית‬
‫לעבריינות‪ .‬בישראל מופקדת הרשות לשיקום האסיר‬
‫על בניית תכניות שיקום בפיקוח לאסירים משוחררים‪.5‬‬
‫‪5‬לתיאור פעילותה של הרשות לשיקום האסיר‪ ,‬ראו אמיר‪ ,‬הורוביץ ושגיב‪.2005 ,‬‬
‫‪29‬‬
‫בתקופת הפיקוח חייב האסיר המשוחרר לעמוד בכל תנאי‬
‫התכנית שקבעה ועדת השחרורים‪ .‬אי עמידה בתנאים‬
‫אמורה להביא להחזרת עניינו לטיפולה של ועדת השחרורים‬
‫ותכופות גם להחזרתו לכלא (חוק שחרור על תנאי ממאסר‪,‬‬
‫תשס"א‪ ,2001-‬סעיפים ‪ .)21 ,20‬בתקופת הפיקוח נדרש‬
‫האסיר המשוחרר על פי רוב לעבוד במסגרת תעסוקתית‬
‫מתאימה ומבוקרת‪ ,‬להגיע לפגישות טיפוליות ולהישאר‬
‫בביתו בשעות הלילה‪ .‬כך גוברים הסיכויים שהוא יתרחק‬
‫מהשפעות עברייניות ויאמץ לעצמו דרך חיים נורמטיבית‬
‫(אמיר‪ ,‬דיאמנט וקרנות‪.)2012 ,‬‬
‫כפי שצוין‪ ,‬הסיכוי היחסי של אסירים ששוחררו‬
‫בשחרור מוקדם לחזור למאסר נמוך ב‪ 15%-‬מהסיכוי‬
‫של אסירים המשתחררים בתום ריצוי מלא של‬
‫עונשם (בן צבי וולק‪ .)2011 ,‬בשני סקרים שנעשו‬
‫על יעילות הפיקוח לאחר השחרור המוקדם נמצא‬
‫ש‪ 75%-‬מהאסירים בפיקוח תפקדו ברמה בינונית‬
‫ומעלה בתעסוקה‪ ,‬בגמילה מסמים ובשיתוף פעולה‬
‫עם המפקחים והמטפלים בהם‪ ,‬ורק ‪ 16%‬מכלל‬
‫האסירים בפיקוח הוחזרו לכלא בשל הפרות של תנאי‬
‫הפיקוח (אמיר ועמיתים‪ ;2012 ,‬ביאלר ופלד לסקוב‪,‬‬
‫‪ .)2011‬במחקר הערכה שנעשה על מיזם הפיקוח‬
‫האלקטרוני בקרב אסירים משוחררים בישראל (שהם‪,‬‬
‫יהושע ואפודי‪ ,)2013 ,‬שכלל קבוצת ניסוי שהורכבה‬
‫מאסירים ששוחררו בוועדות שחרורים‪ ,‬נמצא כי רמת‬
‫המועדות בקרב משתתפי המיזם בתום ארבע שנים‬
‫היתה ‪ 15%‬בלבד‪ ,‬לעומת ‪ 42‬אחוזי מועדות בקרב‬
‫האסירים המשוחררים בקבוצת הביקורת‪ ,‬שהורכבה‬
‫מאסירים שלא השתחררו בשחרור מוקדם‪ .‬לפיכך‬
‫אפשר לראות בשחרור המוקדם הליך המבטיח את‬
‫המשך הטיפול באסיר בתנאי פיקוח גם לאחר שיצא‬
‫מהכלא‪ .‬כך משתפרים סיכוייהם של אסירים משוחררים‬
‫להשתקם ולהשתלב בחברה‪.‬‬
‫חיסכון כלכלי‪ :‬השחרור המוקדם של אסירים חוסך‬
‫למדינה סכומי כסף גבוהים על אחזקה בבית סוהר‬
‫של אסירים הראויים לשחרור (פלמור‪ .)2010 ,‬בדיקה‬
‫של עלות העיכובים בהחלטות של ועדות השחרורים‬
‫בדבר שחרורם המוקדם של אסירים (שם) מלמדת‪,‬‬
‫‪6‬לפי עלות של ‪ 250‬ש"ח ליום כליאה‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫כי די היה ששחרורו של כל אסיר מ‪ 1,941-‬האסירים‬
‫ששוחררו שחרור מוקדם בשנת ‪ 2010‬יתעכב בעשרה‬
‫ימים בממוצע כדי שיוצאו לריק ‪ 19,410‬ימי כליאה‬
‫בשנה המוערכים ב‪.6₪ 4,852,500-‬‬
‫במחקר של שטנר ואיסר (‪ )2008‬נבדקה הכדאיות‬
‫הכלכלית של שיקום אסירים ברשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫לשם כך חושבו העלויות של פעילות הרשות וחושבה‬
‫התועלת המושגת עקב הפחתת מספר האסירים‬
‫וצמצום פעילות הפשיעה שמבצעים אסירים משוחררים‪.‬‬
‫נמצא בין השאר‪ ,‬כי ההשקעה הממוצעת בשיקומו של‬
‫אסיר משוחרר אחד במסגרת הרשות לשיקום האסיר‬
‫היא ‪ 7,354‬שקלים‪ ,‬ואילו עלות הכליאה הממוצעת‬
‫השנתית של אסיר אחד עמדה על ‪ 81,409‬שקלים‪.‬‬
‫מכך הסיקו החוקרים‪ ,‬כי התועלת הכלכלית הנובעת‬
‫מפעילותה של הרשות לשיקום האסיר עולה לאין‬
‫שיעור על העלויות הכרוכות בהפעלתה‪.‬‬
‫הצדקה חוקית‪ :‬אסירים זכאים לבקש שחרור מוקדם‬
‫בתום שני שלישים מתקופת מאסרם‪ .‬על פי האמור‬
‫בסעיפי חוק שחרור על תנאי ממאסר‪ ,‬תשס"א‪,2001-‬‬
‫חלקם ראויים לשחרור מוקדם‪ .‬ניתן לראות במניעת‬
‫שחרורם של אסירים הראויים לכך משום פגיעה‬
‫בתכלית החוק‪ ,‬הקובע כי אסירים הראויים לשחרור‬
‫ ישוחררו‪ .‬בהחלטות רבות של ועדות שחרורים צוין‬‫בנוסח כלשהו שהאסירים שבקשתם לשחרור מוקדם‬
‫נדונה בפניהם אכן ראויים לשחרור‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בהחלטת‬
‫ועדת השחרורים במקום מושבה בבית הסוהר "אשל"‬
‫ב‪ 19-‬בנובמבר ‪ ,2013‬בנוגע לבקשה לשחרור מוקדם‬
‫של האסיר אושר מלכה‪ ,‬כתב יושב ראש הוועדה‪,‬‬
‫השופט בדימוס חנן האפרתי‪" :‬החלטנו להיעתר‬
‫לבקשה ולשחרר את האסיר כיוון ש‪ :‬א‪ .‬במהלך תקופת‬
‫מאסרו באה לעולם הנאותות המתבקשת כיוון ש‪ :‬א‪.‬‬
‫לא נצברו לחובתו חמ"נים שליליים‪ ...‬ובדיקות השתן‬
‫שלו נמצאו נקיות‪ ...‬ב‪ .‬לאסיר יש תכנית שיקום‪."...‬‬
‫החלטות למיניהן של בית המשפט המחוזי‪ ,‬בשבתו‬
‫כבית משפט לעניינים מנהליים בעקבות עתירות של‬
‫אסירים‪ ,‬מבטלות החלטות של ועדות שחרורים שלא‬
‫לשחרר אסירים ומחייבות לשחררם‪ .‬כך הן מבטאות‬
‫יושבים ומחכים‬
‫את התפיסה שחלק מהאסירים העותרים ראויים‬
‫לשחרור מוקדם‪.‬‬
‫מטרות המחקר‬
‫א‪ .‬לעמוד על ממדי השחרור המוקדם של אסירים‪ ,‬על‬
‫ממדי הסירובים לבקשות לשחרור מוקדם ועל ממדי‬
‫הדחיות של הדיונים בוועדות השחרורים‪ ,‬שגורמות‬
‫תכופות לקיצור תקופות השחרור המוקדם ואף לאי‬
‫שחרור מוקדם (חלק כמותי)‪.‬‬
‫ב‪ .‬לזהות את הגורמים המעכבים שחרור מוקדם של‬
‫אסירים הראויים לשחרור על פי חוק שחרור על תנאי‬
‫ממאסר‪ ,‬לבחון את הסיבות לעיכובים ולהציע דרכים‬
‫לצמצומם ואף לביטולם‪ .‬כך אולי יקודם שחרורם‬
‫המוקדם של מרב האסירים הראויים לשחרור מבתי‬
‫הכלא וייעשה במועד הראוי (חלק איכותני)‪.‬‬
‫שיטה‬
‫המאמר מתבסס על מחקר משולב‪ ,‬איכותני וכמותי‬
‫(‪ .)mixed methods‬המתודה העיקרית היא איכותנית‪.‬‬
‫תכליתה להכיר ולהבין את הסיבות לדחיות דיונים‬
‫על שחרור מוקדם‪ ,‬והיא משלבת אפיון כמותי‪ .‬זאת‬
‫לשם בירור ממדי השחרור המוקדם וממדי הדחיות‬
‫של החלטות הוועדות על שחרור מוקדם (למשל‬
‫שקדי‪ ,2011 ,‬עמ' ‪Creswell, 2003; Johnson ;137‬‬
‫‪.)& Onwuegbuzie, 2004‬‬
‫רכיב כמותי‬
‫איסוף נתונים‪ :‬המחקר התבסס על נתונים של‬
‫החלטות שחרור (שחרור מוקדם‪ ,‬אי שחרור מוקדם‬
‫ושחרור ממאסר בטרם התקבלה החלטה) בשנים‬
‫‪ .2013-2004‬הנתונים נאספו משב"ס לפי שנים ולפי‬
‫מספר מאסרים‪ .‬בנוסף נאספו דיווחים חודשיים על‬
‫החלטות של ועדות שחרורים שפרסמה מזכירות‬
‫ועדות השחרורים לגבי שנים ‪.2013-2010‬‬
‫ניתוחים סטטיסטיים‪ :‬ניתוחים בוצעו בתכנת ‪SPSS‬‬
‫גרסה ‪ .)SPSS IBM, New york, U.S.A ( 21.0‬כדי‬
‫לבחון הבדלים בין קבוצות במשתנים כמותיים‬
‫בעלי התפלגות נורמלית נעשה שימוש בניתוח‬
‫שונות חד‪-‬כיווני רב‪-‬משתני (‪.)One-way MANOVA‬‬
‫כאשר המשתנה התלוי התפלג א‪-‬נורמלית נעשה‬
‫שימוש בניתוחים א‪-‬פרמטריים ‪Kruskal-Wallis‬‬
‫ו‪.Mann-Whitney-‬‬
‫רכיב איכותני‬
‫משתתפים‪ :‬שמונה שופטים בדימוס שהם ראשי‬
‫ועדות שחרורים‪ ,‬עשרה נציגי ציבור בוועדות שחרורים‬
‫ושני בעלי תפקידים רלוונטיים בכל אחד מהגופים‬
‫האלה‪ :‬שירות בתי הסוהר‪ ,‬הרשות לשיקום האסיר‪,‬‬
‫הפרקליטות‪ ,‬המשטרה והוועדות הבין‪-‬משרדיות‬
‫המגישות חוות דעת לוועדות השחרורים‪.‬‬
‫הליך‪ :‬הריאיונות עם השופטים ועם נציגי הציבור‬
‫נעשו בהפסקות הדיונים בוועדות השחרורים בשלושה‬
‫בתי כלא‪" :‬אשל"‪" ,‬מעשיהו" ו"איילון"‪ .‬הריאיונות עם‬
‫בעלי התפקידים האחרים נעשו בכמה מקומות לאחר‬
‫תיאום בין החוקרים למשתתפים‪ .‬הריאיונות ארכו‬
‫בממוצע ‪ 30‬דקות‪.‬‬
‫כלי מחקר‪:‬‬
‫א‪ .‬ריאיונות עומק חצי מובנים‪ .‬כל המרואיינים התבקשו‬
‫בריאיונות להציע הצעות לשיפור התפקוד המשולב‬
‫של הגופים האמורים לסייע להליכי השחרור‬
‫המוקדם‪.‬‬
‫ב‪ .‬תצפיות משתתפות ב‪ 24-‬ישיבות של ועדות שחרורים‬
‫בשלושה בתי כלא‪" :‬אשל"‪" ,‬מעשיהו" ו"איילון"‪.‬‬
‫ג‪ .‬נותחו כ‪ 20-‬החלטות שיפוטיות של בית המשפט‬
‫העליון‪ ,‬כ‪ 50-‬החלטות של בית המשפט המחוזי‬
‫בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים שעוסקות‬
‫בשחרור מוקדם של אסירים וכן כ‪ 300-‬החלטות‬
‫מעין שיפוטיות של ועדות שחרורים‪.‬‬
‫ממצאים‬
‫ממצאים סטטיסטיים‬
‫הממצאים הסטטיסטיים נוגעים לממדי השחרור המוקדם‬
‫ולממדים של דחיות הדיונים בבקשות לשחרור מוקדם‪.‬‬
‫בעשר השנים שבין ‪ 2004‬ל‪ 2013-‬פנו לוועדות השחרור‬
‫‪ 60,041‬אסירים בבקשות לשחרורם המוקדם‪ .‬מהם‬
‫‪31‬‬
‫טבלה ‪ :1‬פירוט של השחרורים המוקדמים לפי שנים בין ‪ 2004‬ל‪2013-‬‬
‫קיבלו שחרור מוקדם‬
‫לא קיבלו שחרור‬
‫מוקדם‬
‫השתחררו בטרם‬
‫נתקבלה החלטה‬
‫השנה‬
‫מספר‬
‫אחוזים‬
‫מספר‬
‫אחוזים‬
‫מספר‬
‫אחוזים‬
‫סך הכול‬
‫‪2004‬‬
‫‪2,252‬‬
‫‪36.4%‬‬
‫‪2,764‬‬
‫‪44.6%‬‬
‫‪1,176‬‬
‫‪19.0%‬‬
‫‪6,192‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2,104‬‬
‫‪38.4%‬‬
‫‪2,597‬‬
‫‪47.3%‬‬
‫‪784‬‬
‫‪14.3%‬‬
‫‪5,485‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2,213‬‬
‫‪38.9%‬‬
‫‪2,649‬‬
‫‪46.6%‬‬
‫‪825‬‬
‫‪14.5%‬‬
‫‪5,687‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2,300‬‬
‫‪38.1%‬‬
‫‪2,680‬‬
‫‪44.4%‬‬
‫‪1,051‬‬
‫‪17.4%‬‬
‫‪6,031‬‬
‫‪2008‬‬
‫‪2,208‬‬
‫‪36.4%‬‬
‫‪2,682‬‬
‫‪44.2%‬‬
‫‪1,175‬‬
‫‪19.4%‬‬
‫‪6,065‬‬
‫‪2009‬‬
‫‪2,014‬‬
‫‪33.6%‬‬
‫‪2,764‬‬
‫‪46.1%‬‬
‫‪1,212‬‬
‫‪20.2%‬‬
‫‪5,990‬‬
‫‪2010‬‬
‫‪2,242‬‬
‫‪35.4%‬‬
‫‪2,932‬‬
‫‪46.2%‬‬
‫‪1,168‬‬
‫‪18.4%‬‬
‫‪6,342‬‬
‫‪2011‬‬
‫‪2,029‬‬
‫‪34.0%‬‬
‫‪2,731‬‬
‫‪45.8%‬‬
‫‪1,208‬‬
‫‪20.2%‬‬
‫‪5,968‬‬
‫‪2012‬‬
‫‪1,952‬‬
‫‪32.9%‬‬
‫‪2,800‬‬
‫‪47.1%‬‬
‫‪1,188‬‬
‫‪20.0%‬‬
‫‪5,940‬‬
‫‪2013‬‬
‫‪1,950‬‬
‫‪30.8%‬‬
‫‪3,042‬‬
‫‪48.0%‬‬
‫‪1,349‬‬
‫‪21.3%‬‬
‫‪6,341‬‬
‫שוחררו בשחרור מוקדם ‪ 21,264‬אסירים (‪.)35.4%‬‬
‫השאר‪ 64.6% ,‬מסך כל האסירים בשנים אלה (‪38,777‬‬
‫במספר)‪ ,‬לא קיבלו שחרור מוקדם‪ .‬מתוכם לא שוחררו‬
‫בשחרור מוקדם ‪ 27,641‬אסירים (‪ ,)46%‬ו‪11,136-‬‬
‫האסירים האחרים (‪ )18.6%‬נדחו לדיונים נוספים‪ 7‬אך‬
‫השתחררו בטרם נתקבלה החלטה (מחלקת המחקר‬
‫של שב"ס‪ ,‬מאי ‪.)2014‬‬
‫מתרשימים ‪ 1‬ו‪ 2-‬ומטבלה ‪ 1‬אפשר להסיק שבעשר‬
‫השנים שבין ‪ 2004‬ל‪ 2013-‬חלה ירידה מתונה של‬
‫כ‪ 7%-‬ברמת השחרור המוקדם‪ ,‬חלה עלייה קלה של‬
‫‪ 3%‬ברמת חוסר ההיענות לבקשות לשחרור מוקדם‪,‬‬
‫וחלה עלייה מתונה של כ‪ 5%-‬ברמת הדחיות של דיונים‬
‫בבקשות שחרור של אסירים שההחלטה לגביהן לא‬
‫נתקבלה עד לשחרורם המלא‪.‬‬
‫החלטות לגבי שחרור ורמת דחיות של דיונים‬
‫נתונים המייצגים החלטות על שחרור‪ ,‬על אי שחרור‬
‫ועל דחיית דיונים בשנים ‪ 2010‬עד ‪ 2013‬באחוזים לפי‬
‫חודשי השנה נאספו מהמזכירות של ועדות השחרורים‬
‫(בשנת ‪ 2013‬חסרים נתונים של חודשים פברואר‬
‫ודצמבר‪ ,‬ובשנת ‪ 2012‬חסרים נתונים של חודשים ינואר‬
‫עד מאי וספטמבר)‪ .‬כדי לבחון את ההבדלים בין השנים‬
‫באחוזי השחרור‪ ,‬באחוזי אי שחרור ובאחוזי הדיונים‬
‫שנדחו‪ ,‬נעשה ניתוח שונות רב‪-‬משתני חד‪-‬כיווני (‪One‬‬
‫‪ .)way MANOVA‬השנה היא משתנה בלתי תלוי‪ ,‬ואחוז‬
‫השחרורים‪ ,‬אחוז אי השחרורים ואחוז הדיונים שנדחו הם‬
‫משתנים תלויים‪ .‬הניתוח לימד על תוצאות מובהקות‪:‬‬
‫‪.F(6,64)=4.82, Wilks' Λ=.47, Partial µ2=.31, p<.001‬‬
‫ממוצעים וסטיות תקן מוצגים בטבלה ‪ .2‬נעשו ניתוחי‬
‫המשך מסוג ‪ Scheffe‬כדי לבדוק את מקור ההבדלים‪.‬‬
‫הניתוחים מלמדים‪ ,‬כי הן באחוזי השחרורים והן‬
‫באחוזי הדחייה של בקשות לשחרור היה הבדל מובהק‬
‫בין שנת ‪ 2010‬לבין שנת ‪ ,2013‬ובאחוזים של דחיית‬
‫דיונים היה הבדל מובהק בין שנת ‪ 2010‬לבין השנים‬
‫‪ 2012 ,2011‬ו‪ .2013-‬נראה שבשנים אלו חלו ירידות‬
‫של כ‪ 4%-‬בשחרור האסירים ושל כ‪ 6%-‬בדחייה של‬
‫‪8‬‬
‫‪7‬חלק מהאסירים שדיוניהם נדחו שוחררו בישיבות של ועדות השחרורים שהתקיימו אחר כך והם נכללים במספר האסירים ששוחררו‬
‫שחרור מוקדם‪ .‬השאר ויתרו על הופעות נוספות בפני הוועדות או השתחררו בתום תקופות מאסרם‪.‬‬
‫‪8‬חלק מהנתונים לשנת ‪ 2010‬הושלמו על פי דו"חות סופיים שפרסמה מזכירות ועדות השחרורים‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫יושבים ומחכים‬
‫תרשים מס' ‪ :1‬שיעורים של שחרור מוקדם‪ ,‬של אי שחרור מוקדם ושל דחיות החלטות‬
‫עד לשחרור המלא של האסיר בשנים ‪2013-2004‬‬
‫‪20.0%‬‬
‫‪20.2%‬‬
‫‪18.4%‬‬
‫‪20.2%‬‬
‫‪19.4%‬‬
‫‪17.4%‬‬
‫‪14.5%‬‬
‫‪14.3%‬‬
‫‪19.0%‬‬
‫‪47.1%‬‬
‫‪45.8%‬‬
‫‪46.2%‬‬
‫‪46.2%‬‬
‫‪44.2%‬‬
‫‪44.5%‬‬
‫‪46.6%‬‬
‫‪47.3%‬‬
‫‪44.6%‬‬
‫‪32.9%‬‬
‫‪34.0%‬‬
‫‪35.4%‬‬
‫‪33.6%‬‬
‫‪36.4%‬‬
‫‪38.1%‬‬
‫‪38.9%‬‬
‫‪38.4%‬‬
‫‪36.4%‬‬
‫‪2012‬‬
‫‪2011‬‬
‫‪2010‬‬
‫‪2009‬‬
‫‪2008‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪90%‬‬
‫‪80%‬‬
‫‪70%‬‬
‫‪60%‬‬
‫‪50%‬‬
‫‪40%‬‬
‫‪30%‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪10%‬‬
‫השתחרר בטרם התקבלה החלטה‬
‫סירוב לשחרור מוקדם‬
‫בקשות לשחרור‪ ,‬וחלה עלייה של כ‪ 10%-‬בתיקים שנדחו‪.‬‬
‫התמונה הכללית מלמדת שכמחצית מהדיונים‬
‫בבקשות אסירים לשחרור מוקדם נדחית לישיבות‬
‫עתידיות‪ .‬על פי נתונים של שירות בתי הסוהר (ראו‬
‫טבלה ‪ ,)1‬כמחצית מהדחיות (‪ 18.5‬בממוצע) אינן‬
‫נדונות כלל והתיקים אינם נסגרים בהחלטה כלשהי‬
‫מפני שהאסירים מסיימים את מאסרם‪.‬‬
‫‪2004‬‬
‫‪0%‬‬
‫החלטה על שחרור מוקדם‬
‫רמות שחרור מוקדם על פי מספר מאסרים‬
‫על פי מחקרם של בן צבי וולק (‪ )2011‬על מועדות של‬
‫אסירים פליליים בישראל‪ ,‬אסירים ששוחררו ממאסרם הרביעי‬
‫ומעלה חוזרים למאסר פי ‪ 2.1‬יותר מאסירים ששוחררו‬
‫ממאסרם הראשון‪ .‬האם ההחלטות של ועדות השחרורים‬
‫עולות בקנה אחד עם ממצא זה? האם הוועדות נוטות יותר‬
‫להחליט על שחרור מוקדם של אסירים במאסר ראשון?‬
‫טבלה ‪ :2‬ממוצעים וסטיות תקן של אחוז החלטות שחרור‪ ,‬אי שחרור ודחיות דיונים‬
‫בתיקים שנדונו בוועדות שחרורים בין השנים ‪ 2010‬ל‪2013-‬‬
‫‪2010‬‬
‫‪2011‬‬
‫‪2012‬‬
‫‪2013‬‬
‫סטטיסטי‬
‫ממוצע אחוז‬
‫שחרורים‬
‫‪21.0±2.3‬‬
‫‪19.4±3.7‬‬
‫‪17.4±0.4‬‬
‫‪17.6±2.3‬‬
‫‪F(3,33)=4.26, Partial‬‬
‫‪µ2=.28, p<.05‬‬
‫ממוצע אחוז‬
‫אי שחרורים‬
‫‪38.8±5.3‬‬
‫‪33.9±3.5‬‬
‫‪34.7±1.5‬‬
‫‪32.9±2.9‬‬
‫‪F(3,33)=4.90, Partial‬‬
‫‪µ2=.31, p<.01‬‬
‫ממוצע אחוז‬
‫תיקים שנדחו‬
‫‪40.2±4.9‬‬
‫‪46.8±4.8‬‬
‫‪47.9±1.7‬‬
‫‪49.5±3.3‬‬
‫‪F(3,33)=10.68, Partial‬‬
‫‪µ2=.49, p<.001‬‬
‫הערה לטבלה‪ :‬סך כל האחוזים מסתכם ב‪ .100-‬בניתוח של מספר התיקים שנדונו בוועדות בכל חודש לא נכללו בקשות‬
‫לשינוי תנאים‪ ,‬מעקבים‪ ,‬בקשות למינוי סנגור‪ ,‬שחרורים רפואיים והפקעות‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫טבלה ‪ :3‬ממוצעים וסטיות תקן של אחוזי שחרור מוקדם ואחוזי אי שחרור מוקדם‬
‫על פי מספר מאסרים‪ .‬הנתונים משנים ‪2013-2004‬‬
‫מאסר ראשון‬
‫מאסר שני‬
‫מאסר שלישי‬
‫מאסר רביעי‬
‫ומעלה‬
‫ממוצע אחוז שחרורים‬
‫‪57.5±2.9‬‬
‫‪41.7±5.7‬‬
‫‪29.2±5.2‬‬
‫‪16.5±2.2‬‬
‫ממוצע אחוז אי שחרורים‬
‫‪28.3±1.1‬‬
‫‪41.8±5.4‬‬
‫‪51.9±5.4‬‬
‫‪60.9±3.8‬‬
‫הערה לטבלה‪ :‬האחוזים אינם מסתכמים ב‪ 100-‬היות שישנם אסירים שהשתחררו בטרם נדונה בקשתם בוועדת שחרורים‪.‬‬
‫כדי לבחון טענה זו נאספו נתונים על אחוז השחרורים‬
‫המוקדמים ועל אחוז האי שחרורים במאסרים ראשון‪,‬‬
‫שני‪ ,‬שלישי ורביעי ומעלה בשנים ‪ .2013-2004‬עקב‬
‫התפלגות לא סימטרית של משתנים אלו בין הקבוצות‬
‫בוצעו ניתוחי ‪ .Kruskal-Wallis‬מהניתוח עלתה תוצאה‬
‫מובהקת לאחוז שחרורים‪ ,χ2(3)=35.633, p<.001 ,‬ולאחוז‬
‫אי שחרורים‪ .χ2(3)=34.231, p<.001 ,‬נעשו ניתוחי המשך‬
‫מסוג ‪ Mann-Whitney‬כדי למצוא את מקור ההבדלים‬
‫בין הקבוצות (עם תקנון ‪ Bonferroni‬להשוואות מרובות‪,‬‬
‫‪ .)α=.008‬הבדלים מובהקים נמצאו בין כל הקבוצות‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬מספר השחרורים ירד ומספר האי שחרורים עלה‬
‫עם העלייה במספר המאסרים‪ .‬ממוצעים וסטיות תקן‬
‫של אחוז השחרורים ואחוז האי שחרורים לפי מספר‬
‫מאסרים מופיעים בטבלה ‪.3‬‬
‫טבלה מס' ‪ 3‬ותרשים מס' ‪ 2‬מלמדים שיותר ממחצית‬
‫האסירים במאסר ראשון משתחררים בשחרור מוקדם‪.‬‬
‫תרשים מס' ‪ :2‬שיעור התיקים עם החלטה על שחרור מוקדם מתוך כלל התיקים‬
‫שנדונו בשנים ‪ 2012-2004‬לפי מספר המאסרים‬
‫‪80%‬‬
‫‪80%‬‬
‫‪80%‬‬
‫‪75%‬‬
‫‪75%‬‬
‫‪75%‬‬
‫‪70%‬‬
‫‪70%‬‬
‫‪70%‬‬
‫‪65%‬‬
‫‪65%‬‬
‫‪65%‬‬
‫‪60%‬‬
‫‪60%‬‬
‫‪60%‬‬
‫‪55%‬‬
‫‪55%‬‬
‫‪55%‬‬
‫‪50%‬‬
‫‪50%‬‬
‫‪50%‬‬
‫‪45%‬‬
‫‪45%‬‬
‫‪45%‬‬
‫‪40%‬‬
‫‪40%‬‬
‫‪40%‬‬
‫‪35%‬‬
‫‪35%‬‬
‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬
‫‪30%‬‬
‫‪30%‬‬
‫‪25%‬‬
‫‪25%‬‬
‫‪25%‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪15%‬‬
‫‪15%‬‬
‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪2012‬‬
‫‪2012‬‬
‫‪2012‬‬
‫‪34‬‬
‫‪2011‬‬
‫‪2011‬‬
‫‪2011‬‬
‫‪2010‬‬
‫‪2010‬‬
‫‪2010‬‬
‫‪2009‬‬
‫‪2009‬‬
‫‪2009‬‬
‫‪2008‬‬
‫‪2008‬‬
‫‪2008‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2004‬‬
‫‪2004‬‬
‫‪2004‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪0%‬‬
‫יושבים ומחכים‬
‫נתון זה יציב לאורך עשר שנות הבדיקה‪ .‬אשר לשאר‬
‫האסירים‪ ,‬ככל שמספר המאסרים שלהם גבוה יותר‪,‬‬
‫כן פוחתים סיכוייהם לשחרור מוקדם‪ .‬במאסר השני‬
‫משתחררים בשחרור מוקדם פחות ממחצית האסירים‪,‬‬
‫בשלישי ‪ -‬כשליש‪ ,‬וברביעי ומעלה ‪ -‬פחות מרבע‪.‬‬
‫עוד מלמד התרשים‪ ,‬שבעשר השנים האחרונות חלה‬
‫עלייה הדרגתית באחוזי השחרור המוקדם של אסירים‬
‫היושבים בכלא בפעם השנייה ומעלה‪.‬‬
‫ממצאים איכותניים‬
‫מטרת המחקר השנייה היתה לזהות גורמים המעכבים‬
‫שחרור מוקדם של אסירים והסיבות לעיכובים בפעילות‬
‫של ועדות השחרורים‪.‬‬
‫השפעות על החלטות של ועדות‬
‫שחרורים‬
‫ועדת השחרורים נחשפת למידע רב ומורכב ונדרשת‬
‫למגוון רחב של שיקולים‪ .‬לשם ביצוע עבודתה היא‬
‫מקבלת לידיה נתונים רבים ומורכבים (ראו פירוט‬
‫חוק שחרור על תנאי ממאסר‪ ,2001 ,‬וכן ‪Paparozzi‬‬
‫‪ .)& Caplan, 2009‬החוק מפרט‪ ,‬כי על הוועדה לקבל‬
‫מידע בדבר אופי העבירה שבגינה מרצה האסיר את‬
‫מאסרו‪ ,‬אורך המאסר ונסיבות ביצוע העבירה‪ ,‬הרשעות‬
‫קודמות ומאסרים קודמים‪ ,‬החלטות קודמות של‬
‫ועדות שחרורים וביטול שחרור על תנאי קודם‪ ,‬הקלות‬
‫בעונש ועוד‪ .‬כמו כן מקבלת הוועדה חוות דעת של‬
‫גורמי הכלא‪ ,‬ובכלל זה מנהל הכלא‪ ,‬עובד סוציאלי‪,‬‬
‫רופא וגורמי מודיעין וביטחון (שרון‪ ,)2003 ,‬שמהן‬
‫אפשר ללמוד על התנהגותו של האסיר בעת המאסר‪,‬‬
‫על מעורבות פלילית בבית הכלא‪ ,‬על השתתפות‬
‫בשיקום ובטיפול ועוד‪ .‬במקרים רבים נדרשות חוות‬
‫דעת של גורמים מקצועיים בדבר אלימות במשפחה‪,‬‬
‫עבריינות מין‪ ,‬גילוי עריות או בתחום בריאות הנפש‪.‬‬
‫בנוסף מקבלת ועדת השחרורים לידיה חוות דעת‬
‫של הרשות לשיקום האסיר בעניין אפשרות שיקומו‬
‫של האסיר לאחר שחרורו‪.‬‬
‫ועדות השחרורים מושפעות מזרמים ומהלכי רוח‪ ,‬ובין‬
‫השאר נתונות להשפעות תחיקתיות‪ .‬על פי הספרות‬
‫בתחום‪ ,‬לחקיקתם ולהטמעתם של חוקים היתה‬
‫השפעה על השינויים אשר חלו בהחלטותיהן של‬
‫ועדות השחרורים (אפודי‪ .)92014 ,‬השפעה ראשונה‬
‫מיוחסת לחוק זכויות נפגעי עבירה‪ ,‬תשס"א‪,2001-‬‬
‫אשר הוביל ככל הנראה לשינוי מהותי בשיח המשפטי‬
‫ משיח אשר עיקרו שיקום העבריין לשיח שעיקרו‬‫קורבנות העבירה‪ .‬חוק אחר אשר תרם כפי הנראה‬
‫למגמת השינוי הוא חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע‬
‫עבירות מין‪ ,‬תשס"ו‪ ,2006-‬אשר מטרתו המוצהרת‬
‫כוונה למבצעי עבירות מין בלבד‪ ,‬אולם ניתן לשער‬
‫כי החדיר לשיח הציבורי את מושג המסוכנות‪ ,‬ומתוך‬
‫כך השפיע על תפיסת המסוכנות של כלל האסירים‬
‫ומבצעי העבירות‪ .‬שני חוקים חדשים אלה הגבירו‬
‫את המודעות למצבי קורבנות של אזרחים תמימים‬
‫ולסיכונים הצפויים מאסירים משוחררים (שם)‪.‬‬
‫גורמים המעכבים שחרור מוקדם‬
‫הגורמים המעכבים שחרור מוקדם רבים ומגוונים‪.‬‬
‫הם נובעים בדרך כלל מאופי הפעילות של הגופים‬
‫שיש להם תפקיד מוגדר בתהליך השחרור‪ .‬נציג כאן‬
‫את הגורמים המעכבים העיקריים ואת המסגרות‬
‫הנוגעות להם‪.‬‬
‫‪ .1‬התנגדות של נציגי היועץ המשפטי לממשלה‬
‫נציגי היועץ המשפטי לממשלה (הפרקליטות) המופיעים‬
‫בפני הוועדות מתנגדים לעתים קרובות לשחרור מוקדם‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬כאשר ועדה מחליטה לשחרר אסיר בניגוד‬
‫לעמדתם‪ ,‬מבקשים בדרך כלל נציגי הפרקליטות לעכב‬
‫את השחרור שבעה ימים כדי לשקול הגשת עתירה‬
‫לבית המשפט המנהלי נגד החלטת הוועדה‪ .‬מתקבל‬
‫הרושם שהפרקליטות מתייחסת לחוק אחרת מחברי‬
‫הוועדה‪ .‬מבחינתה‪ ,‬השחרור המוקדם הוא פריבילגיה‬
‫לאסירים מעטים ויוצאי דופן שהשתקמו לחלוטין בכלא‬
‫ושמסוכנותם אפסית‪ .‬אפשר לראות בהתנגדותה ביטוי‬
‫‪9‬אנו מודים לד"ר רותם אפודי על תרומתה הרבה למאמר זה‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫לתפיסה תגמולית‪ ,‬שאינה תואמת את רוח החוק‬
‫ואת ניסוחיו‪ ,‬העולים בחלקם בקנה אחד עם תפיסה‬
‫שיקומית‪ ,‬ואינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה בנושא‬
‫זה‪ .‬הנה ציטוט מדבריה של נשיאת בית המשפט‬
‫העליון‪ ,‬השופטת דורית בייניש ברע"ב ‪,10412/07‬‬
‫נג'מי נ' ועדת שחרורים מיוחדת‪" :‬תכליתו הכללית של‬
‫חוק שחרור על תנאי‪( ...‬היא) לאזן בין שיקולי ענישה‬
‫מובהקים‪ ,‬לרבות שיקולי הרתעה והלימה‪ ,‬לבין שיקולים‬
‫שיקומיים לסוגיהם"‪ .‬כתוצאה מהתנגדות הפרקליטות‬
‫מתעכב שחרורם של אסירים רבים שהוועדות החליטו‬
‫לשחררם‪ ,‬גם אם בסופו של דבר הפרקליטות אינה‬
‫מגישה עתירה כלל‪.‬‬
‫מדברי שופטים בבית המשפט המחוזי במספר עתירות‬
‫של הפרקליטות נגד החלטות של ועדות שחרורים‬
‫לשחרר אסירים משתמע‪ ,‬שלדעתם ההתנגדות של‬
‫הפרקליטות לשחרור מוגזמת‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בדיון בעתירה‬
‫של היועץ המשפטי לממשלה נגד החלטת ועדת‬
‫השחרורים‪ ,‬עת"א ‪ ,15945-12-11‬לשחרר אסיר‬
‫למרות מסוכנותו‪ ,‬כתב השופט רון שפירא‪:‬‬
‫"רמת השכנוע כי שחרורו המוקדם של אסיר לא‬
‫יסכן את שלום הציבור בדרך כלל לא תהיה ואף לא‬
‫יכולה להיות ברמת ודאות של ‪ 100%‬או קרוב לכך‪,‬‬
‫כפי שטוען העותר‪ ...‬כאשר מדובר באסירים המרצים‬
‫מאסרים בגין עבירות שבבסיסן דפוס עברייני מובהק‪,‬‬
‫נראה כי קיים קושי לקבוע‪ ,‬כי בכל מקרה לא קיים‬
‫סיכון משחרורם המוקדם‪ ...‬אין מדובר בוודאות‬
‫מוחלטת‪ ...‬אלא ברמת מסוכנות שוועדת השחרורים‬
‫סבורה כי ניתן לאיין בתכנית פיקוח נאותה על האסיר‬
‫המשוחרר‪ .‬נראה כי כל פירוש אחר משמעו בפועל‪ ,‬כי‬
‫אין מקום כלל לשחרר שחרור מוקדם ברישיון אסירים‬
‫שהרשעותיהם מעידות על דפוס עברייני"‪.‬‬
‫יצוין‪ ,‬כי יש סבירות שהשופט‪ ,‬בעת שהטיל את עונש‬
‫המאסר‪ ,‬כבר שקלל את האפשרות שהמורשע ישתחרר‬
‫בעתיד בשחרור מוקדם (דגן‪ ,‬בדפוס)‪.‬‬
‫בהנחיות פרקליט המדינה (הנחיה מס' ‪ ,12.1‬עדכון‬
‫אחרון ‪ -‬ינואר ‪ )2003‬מצוינים השיקולים שעל פיהם‬
‫תיקבע עמדתו של בא כוח היועץ המשפטי לממשלה‬
‫‪10‬ראו גם ציטוט מנכ"לית משרד המשפטים בראש המאמר‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫בוועדת השחרורים‪ .‬בין השאר מצוין שם‪" :‬שיקומו‬
‫של האסיר או צעדים שהוא עושה לקראת שיקום‪,‬‬
‫עשויים להוות שיקול לשחרורו המוקדם‪ .‬יחס חיובי‬
‫שמגלה האסיר לפעולות שיקומיות שננקטו לגביו‪,‬‬
‫גמילה משימוש בסמים מסוכנים ונתונים נוספים‬
‫עשויים אף הם להילקח בחשבון‪ ,‬בהיעדרה של‬
‫אינדיקציה למסוכנותו לציבור אם ישוחרר"‪ .‬בשל‬
‫הנחיה זו‪ ,‬שעולה בקנה אחד עם החוק‪ ,‬היה אפשר‬
‫לצפות לגישה מאוזנת יותר של הפרקליטות באשר‬
‫לשחרור המוקדם‪ ,‬שתעלה בקנה אחד עם רוח החוק‬
‫ועם הפסיקה‪ ,‬ולּפחות התנגדות לשחרור המוקדם‪.10‬‬
‫‪ .2‬התנגדויות של משטרת ישראל‬
‫בדומה לפרקליטות‪ ,‬נראה כי עמדת משטרת ישראל‬
‫נוטה תכופות להיות שלילית באשר לשחרורם המוקדם‬
‫של אסירים מבתי הכלא‪ .‬את התייחסות המשטרה‬
‫מגישים נציגי הפרקליטות בטופס חוות דעת‪ ,‬ולרוב‬
‫יש לה מבנה סטנדרטי וקבוע‪ ,‬בהתאם לסוגי העבירות‬
‫של האסיר‪ .‬למשל‪ ,‬לגבי אסיר השפוט בגין עבירות‬
‫רכוש‪ ,‬יציין הטקסט‪" :‬עבירות רכוש מהוות נתח נכבד‬
‫מהפשיעה ומאופיינות בפגיעה ברכושו ובפרטיותו של‬
‫האזרח‪ ,‬ומשפיעות באופן ישיר על איכות חייהם של‬
‫התושבים הנורמטיביים ומכאן מסוכנותו"‪ .‬מניתוח‬
‫מדוקדק של הכתוב אפשר להתרשם‪ ,‬כי חוות הדעת‬
‫נוגעת בעיקר לסוג העבירה ולסיכונים הנובעים ממנה‪,‬‬
‫ולא לתכונות הספציפיות של האסיר ולסיכוייו לחדול‬
‫מפשיעה‪.‬‬
‫אפשר להסביר התנגדות זו על רקע ההגדרות החוקיות‬
‫של תפקידי המשטרה‪ .‬בפקודת המשטרה [נוסח חדש]‪,‬‬
‫תשל"א‪ ,1971-‬מצוינים תפקידי המשטרה כדלהלן‪:‬‬
‫"משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילויין‪,‬‬
‫בתפיסת עבריינים ובהעמדתם לדין‪ ,‬בשמירתם הבטוחה‬
‫של אסירים ובקיום הסדר הציבורי וביטחון הנפש‬
‫והרכוש" (סעיף ‪ .)3‬אין בהגדרות האלה התייחסות‬
‫לתפקיד שיקומי כלשהו‪ ,‬גם אם השיקום יתרום‬
‫בסופו של דבר לצמצום העבריינות (ראו ‪Petersilia,‬‬
‫‪ .)2004‬אם כן‪ ,‬מטרות המשטרה הן מניעה מראש של‬
‫יושבים ומחכים‬
‫העבריינות‪ ,‬איתור עבריינים והבאתם לדין‪ ,‬ובמקרים‬
‫שייענשו במאסר‪ ,‬הבטחת ריצוי העונש‪.11‬‬
‫‪ .3‬עיכובים בקבלת חוות דעת של ועדות בין‪-‬‬
‫משרדיות‬
‫בדיונים רבים בבקשות לשחרור מוקדם של אסירים‬
‫לא מובאות בפני חברי ועדות השחרורים חוות הדעת‬
‫הנדרשות על פי החוק כתנאי לקבלת החלטות על‬
‫ידי הוועדות‪ .‬חוות הדעת נמסרות מוועדת אלימות‬
‫במשפחה (אלמ"ב)‪ ,‬מוועדת גילוי עריות (וג"ע)‬
‫וממחלקת בריאות הנפש (מב"ן)‪ .‬לגבי אסירים‬
‫השפוטים בגין עבירות אלימות במשפחה ועבירות מין‪,‬‬
‫וכן לגבי אסירים החולים במחלת נפש או הסובלים‬
‫מהפרעה נפשית‪ ,‬קובעים סעיפים ‪ 11‬ו‪ 12-‬לחוק‬
‫שחרור על תנאי ממאסר (תשס"א‪ ,)2001-‬כי ועדת‬
‫השחרורים לא תחליט באשר לשחרורם המוקדם‪ ,‬אלא‬
‫לאחר שהוגשה לה חוות דעת המעריכה את מידת‬
‫מסוכנותם‪ .‬בין שהסיבה לעיכובים נעוצה בתפקודן‬
‫של ועדות מקצועיות אלה ובין שהיא קשורה לתפקוד‬
‫המזכירויות של ועדות השחרורים‪ ,‬נאלצות הוועדות‬
‫לדחות את הדיונים למועדים עתידיים ולקוות שעד‬
‫אז יגיעו חוות הדעת ליעדן‪.‬‬
‫הסנגוריה הציבורית מתייחסת לבעיה זו בדו"ח שלה‬
‫לשנים ‪ 2011-2010‬כדלהלן‪" :‬אחת הסיבות המרכזיות‬
‫למצב הקשה היא עיכובים תדירים‪ ,‬שהפכו לעניין‬
‫שבשגרה‪ ,‬בהגשת חוות דעת מקצועיות של גורמים‬
‫האמורים לפי חוק שחרור על‪-‬תנאי ממאסר להגיש‬
‫חוות דעת לוועדת השחרורים‪ ,‬וביניהם ועדות אלימות‬
‫במשפחה וגילוי עריות‪ ,‬מחלקת בריאות הנפש (מב"ן)‪"...‬‬
‫(הסנגוריה הציבורית‪ .)2012 ,‬באשר להשפעתם של‬
‫גורמים אלה על דחיית הדיונים בוועדות השחרורים‬
‫ציין דו"ח פלמור (‪ ,)2010‬כי מבדיקה מדגמית של‬
‫העילות לדחיית הדיונים בוועדות השחרורים נמצא‪,‬‬
‫כי ‪ 28%‬מהדחיות התרחשו בשל היעדר חוֹות דעת‬
‫של ועדת אלימות במשפחה ושל מב"ן (‪ 15%‬ו‪13%-‬‬
‫בהתאמה)‪.‬‬
‫בית המשפט המחוזי התייחס לסוגיה זו בהחלטתו‬
‫בעתירה שהגישה הסנגוריה הציבורית‪ ,‬עת"א‬
‫‪ ,54210-05-10‬בעניינו של אסיר שוועדת שחרורים‬
‫סירבה לדון בשחרורו המוקדם משום שלא הגיעה לידיה‬
‫חוות דעת של ועדת אלימות במשפחה‪ .‬בהחלטתו אמר‬
‫בית המשפט בהרכב בראשותו של השופט א' טל‪:‬‬
‫"‪...‬ועדת אלמ"ב מכשילה את עבודתה של ועדת‬
‫השחרורים‪ ,‬אשר מצווה על פי החוק לקבל את חוות‬
‫דעתה במקרים כמו המקרה של העותר‪ ,‬בכך שהיא‬
‫לא מגישה חוות דעת לקראת הדיון בוועדה ואף לא‬
‫שבעה שבועות קודם לדיון‪ ,‬כפי שנקבע בנהלי העבודה‬
‫של ועדת השחרורים"‪.‬‬
‫‪ .4‬אופי הפעילות של הרשות לשיקום האסיר‬
‫חוק שחרור על תנאי [תשס"א‪ ,2001-‬סעיף ‪])8( 9‬‬
‫קובע‪ ,‬כי בשיקוליה של ועדת השחרורים עליה‬
‫להתייחס גם לחוות דעתה של הרשות לשיקום האסיר‬
‫ולקיומה או לאי קיומה של תכניתה לשקם את האסיר‪,‬‬
‫וכאשר הוכנה תכנית כזו‪ ,‬עליה להעריך את יעילותה‬
‫הפוטנציאלית‪.‬‬
‫א‪ .‬הימנעות מלהכין תכניות שיקום‬
‫במקרים רבים נמנעת הרשות לשיקום האסיר מלהכין‬
‫תכנית שיקום לאסירים בקטגוריות מסוימות‪ ,‬ובתוך‬
‫כך גורמת לעיכובים בשחרורים מוקדמים‪ .‬קטגוריה‬
‫אחת כזו היא של אסירים שיתרת מאסרם פחותה‬
‫מחצי שנה‪ .‬בשל הזמן הקצר שאינו מאפשר לכאורה‬
‫שיקום בעל משמעות‪ ,‬נמנע תכופות שחרורם של‬
‫אסירים כאלה‪ .‬התייחסות לבעיה זו ישנה למשל‬
‫בפרוטוקול של ועדת השחרורים בכלא "אשל"‪ ,‬שדנה‬
‫ב‪ 29-‬במאי‪ ,2014 ,‬בבקשתו של האסיר ס' חובייב‬
‫לשחרור מוקדם‪ .‬יושב ראש הוועדה‪ ,‬השופט אברהם‬
‫שיינפלד‪ ,‬ציין בהחלטה שהאסיר לא התקבל לתכנית‬
‫שיקום של רש"א (הרשות לשיקום האסיר) בשל תקופת‬
‫שליש קצרה מדי‪ .‬הוועדה דחתה בשל כך את שחרורו‬
‫המוקדם של האסיר‪ ,‬עד שיוצגו בפניה תכנית תעסוקה‬
‫ופיקוח אלטרנטיבי שיניחו את דעתה‪.‬‬
‫‪ 11‬תפקיד אחרון זה מבוצע על ידי שירות בתי הסוהר ולא על ידי המשטרה‪ .‬סעיף ‪ 76‬בפקודת בתי הסוהר קובע ש"שירות בתי‬
‫‬
‫הסוהר יעסוק בניהול בתי הסוהר‪ ,‬בהבטחת אסירים ובכל הכרוך בכך" (פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש]‪ ,‬תשל"ב‪.)1971-‬‬
‫‪37‬‬
‫קיימת הנחה שכדי שתכניות לשיקום אסירים יהיו‬
‫יעילות‪ ,‬הן מחייבות פרקי זמן ממושכים דיים שיאפשרו‬
‫שינוי בדרכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות (אילון‪,‬‬
‫‪ ;2011‬אמיר ועמיתים‪ ,2012 ,‬עמ' ‪ .)43‬תכניות‬
‫קצרות נמצאו במחקרים מסוימים בעבר יעילות פחות‪,‬‬
‫ועל כן היתה נטייה בארצות כגון אנגליה לא לשלב‬
‫אסירים לתקופות קצרות בתכניות שיקום‪ ,‬וכן לא‬
‫לשלב אסירים משוחררים בתכניות כאלה (‪Graffam,‬‬
‫‪Shinkfield, Lavelle, & McPherson, 2004; Webster,‬‬
‫‪ .)Hedderman, Turnbull, & May, 2001‬במחקרי הערכה‬
‫שנעשו כעבור זמן נמצא שתכניות שיקום קצרות‬
‫טווח הביאו לידי תוצאות חיוביות מסוימות בין שהן‬
‫הופעלו בכלא ובין שהופעלו לאחר השחרור (‪Clancy‬‬
‫& ‪et al., 2006; Lewis, Maguire, Raynor, Vanstone,‬‬
‫‪ .)Vennard, 2007‬בתכניות המוצלחות יותר המשיכו‬
‫האסירים המשוחררים להשתתף מרצונם גם לאחר‬
‫שתמה תקופת הפיקוח הרשמית‪.‬‬
‫בקטגוריות אחרות של אסירים שהרשות לשיקום‬
‫האסיר אינה מכינה בעבורן תכניות שיקום בפיקוח‬
‫נכללים אסירים משוללי חופשות ואסירים המתגוררים‬
‫ביישובים שאין בהם או בסביבתם רכזי שיקום (מרכז‬
‫המחקר והמידע של הכנסת‪ .)2011 ,‬הרשות מסבירה‬
‫מדיניות זו במחסור במשאבים כספיים‪ ,‬שמונע ממנה‬
‫להעסיק די מפקחים ורכזי שיקום שיענו על צרכי‬
‫השיקום בפיקוח של כל האסירים הראויים לשחרור‪.‬‬
‫עקב כך מתמעטים מאוד סיכוייהם של אסירים אלה‬
‫לזכות בשחרור מוקדם (ברינגר‪ 6 ,‬באפריל ‪;2012‬‬
‫סוצ'יו‪ ,‬אוגוסט ‪ ,2013‬עמ' ‪ .)63-58‬יש אמנם אסירים‬
‫בעלי אמצעים כספיים מספיקים‪ ,‬הפונים למשקמים‬
‫פרטיים שיכינו להם תכניות שיקום בפיקוח‪ ,‬אלא‬
‫שבידי אסירים רבים אין אמצעים כאלה ושחרורם‬
‫נמנע בשל כך (אמיר ועמיתים‪.)2012 ,‬‬
‫ב‪ .‬חוסר פיקוח על גופי שיקום פרטיים‬
‫במקרים שבהם נמנעת הרשות לשיקום האסיר‬
‫מלהכין תכנית שיקום לאסיר או שאסיר מעדיף גוף‬
‫שיקום פרטי‪ ,‬הוא רשאי לפנות לגוף כזה‪ .‬הרשות‬
‫לשיקום האסיר אינה מפקחת על גופי שיקום פרטיים‪,‬‬
‫ואין גוף אחר שמפקח על פעילותם (מרכז המחקר‬
‫והמידע של הכנסת‪ .)2011 ,‬על פי עדויות של‬
‫‪38‬‬
‫אסירים משוחררים‪ ,‬בין גופי השיקום הפרטיים יש‬
‫כאלה שאינם מבצעים במלואן את תכניות השיקום‬
‫שהגישו לוועדות השחרורים‪ ,‬או שאינם מדווחים‬
‫לוועדות על אסיר משוחרר שאינו עומד בתנאים‬
‫(גלובס‪ 21 ,‬בינואר ‪ ;2011‬סוצ'יו‪ ,‬אוגוסט ‪ .)2013‬עקב‬
‫כך דוחות ועדות שחרורים תכניות שיקום פרטיות‬
‫רבות‪ ,‬ואסירים הראויים לשחרור מוקדם אינם זוכים‬
‫לו‪ .‬מבקר המדינה‪ ,‬אשר התייחס לסוגיית המטפלים‬
‫הפרטיים בדו"ח האחרון שלו‪ ,‬ציין‪:‬‬
‫"מעורבות המטפלים הפרטיים כשירות מקביל לשירות‬
‫הציבורי מעלה חשש שאסירים שרש"א אינה מכינה‬
‫להם תכנית שיקום‪ ,‬ושידם אינה משגת רכישת שירות‬
‫ממטפל פרטי‪ ,‬יפחתו סיכוייהם לשחרור מוקדם‪ .‬כמו‬
‫כן מעלה מעורבות זו את הצורך ביצירת מנגנוני פיקוח‬
‫ובקרה על איכות תכניות השיקום‪ ,‬יישומן ועמידת‬
‫האסירים בהן" (דו"ח ביקורת‪.)2014 ,‬‬
‫‪ .5‬עיכובים הנובעים מפעילות שב"ס‬
‫א‪ .‬דיווח לקוי על אודות התנהגות האסיר‬
‫דיווח בלתי ברור‪ ,‬בלתי מלא או בלתי מעודכן על‬
‫התנהגותו של האסיר בכלא‪ ,‬עשוי להביא לידי דחיית‬
‫הדיון בשחרורו עד לתיקון הדיווח‪ .‬במחקרים רבים נמצא‬
‫שלהתנהגות האסיר בבית הסוהר ההשפעה החשובה‬
‫ביותר על החלטות ועדות השחרורים‪ .‬השפעה פחותה‬
‫מזו יש לחומרת העבירה ולהיסטוריה העבריינית (למשל‬
‫‪ .)Caplan, 2007; Carroll & Burke, 1990‬כאשר טופס‬
‫הדיווח על האסיר שמגיש שירות בתי הסוהר לוועדת‬
‫השחרורים אינו ברור דיו‪ ,‬או חסרים בו ובתיק של האסיר‬
‫פרטים חשובים‪ ,‬מתקשה הוועדה להגיע לידי החלטה‬
‫נכונה ומבוססת‪ ,‬ולכן נוטה לדחות את הדיון‪.‬‬
‫מספר חוקרים הדגישו את החשיבות של ארגון המידע‬
‫בתיקי האסירים‪ .‬לדבריהם‪ ,‬לעתים מה שחסר בתיק‬
‫חשוב יותר ממה שנמצא בו (;‪Hannah-Moffat, 2004‬‬
‫‪ .)Padfield, 2002‬כך קרה למשל בעתירה של יוסף מיידני‬
‫נ' ועדת השחרורים ואח'‪ ,‬השופטים אברהם טל‪ ,‬אהרון‬
‫מקובר וזהבה בוסתן‪ .‬בעתירה זו יוחסה לאסיר עבירה‬
‫שלא ברור מי ביצע אותה‪ .‬ב"כ של העותר הציגה את‬
‫החלטת המשיב‪ ,‬הלא היא ועדת השחרורים‪ ,‬שלא לשחרר‬
‫את העותר‪ ,‬והנימוק היחיד היה שהוא אינו עומד בסף‬
‫יושבים ומחכים‬
‫התנהגות טובה‪ .‬זאת למדה ועדת השחרורים מדו"ח‬
‫המשמעת שנרשם לעותר בגין הימצאות זבל ולכלוך‬
‫מתחת לחלון תאו‪ ,‬ואשר בגינו נשללו ממנו טובות הנאה‬
‫של קנייה בקנטינה וצפייה בטלוויזיה‪ .‬לטענת העותר‪,‬‬
‫לא הוא זרק את הזבל‪ ,‬והעונש שהוטל עליו הוטל גם על‬
‫יושבי התא האחרים כעונש קבוצתי‪ ,‬משום שהסוהרים‬
‫לא ידעו מי זרק את הזבל‪ .‬בהחלטתם לקבל את העתירה‬
‫ולשחרר את האסיר אמרו השופטים‪:‬‬
‫"אין מחלוקת כי אין בהתנהגותו של העותר בין כותלי‬
‫בית הסוהר לכשעצמה‪ ,‬בהיעדר חמ"ן שלילי‪ ,‬כדי‬
‫שלא לשחרר את העותר על תנאי‪ ,‬ומאחר שהמשיב‬
‫לא התייחס בהחלטתו לנימוקים אחרים‪ ,‬אין לנו‬
‫אלא לקבל את העתירה‪( ,‬ואנו) ומורים על שחרורו‬
‫של העותר על תנאי" [עת"א (מרכז) ‪,21426-04-13‬‬
‫יוסף מיידני נ' ועדת השחרורים ואח']‪.‬‬
‫בשולי הדיון במעצור זה יצוין‪ ,‬שדרישת החוק מוועדת‬
‫השחרורים לשקול בשיקוליה גם את התנהגות האסיר‬
‫בכלא (סעיף ‪ ,)9‬עשויה לשמש בידי שב"ס אמצעי‬
‫לתכלית משמעתית (דגן‪ ,2014 ,‬עמ' ‪ .)6‬הקושי לנהל‬
‫את אוכלוסיית האסירים בבית הסוהר גורם לשלטונות‬
‫הכלא להשתמש בכלים מגוונים כדי לעודד התנהגות‬
‫חיובית ולצמצם ככל האפשר ביצוע עבירות משמעת‪.‬‬
‫אחד הכלים המשמשים להרתעת אסירים מביצוע‬
‫עבירות משמעת הוא פתיחת תיקים על עבירות‬
‫כאלה‪ ,‬שעשויה למנוע את שחרורם המוקדם‪ .‬אמר‬
‫על כך היועץ המשפטי של שב"ס‪:‬‬
‫"השחרור המוקדם משמש כלי ניהולי מרכזי בידי‬
‫שירות בתי הסוהר‪ ...‬לאסיר יש הנעה להתנהגות‬
‫טובה‪ .‬הוא יודע שההתנהגות הטובה תשפיע על‬
‫האפשרות שלו לקבל שחרור מוקדם בעתיד‪ ,‬וזה‬
‫דוחף אותו‪ ...‬ועדת השחרורים עוזרת בעניין הזה‪.‬‬
‫היא מובילה לשיתוף פעולה ומגדילה את ההנעה‬
‫של אסירים להתנהגות טובה" (היועץ המשפטי של‬
‫שב"ס‪ ,‬צוטט אצל יצחק‪.)2008 ,‬‬
‫לנוכח השימוש בעבירות משמעת לטובת ניהול‬
‫בית הסוהר‪ ,‬עולות השאלות האלה‪ :‬עד כמה צריכה‬
‫ועדת השחרורים להתחשב בעבירות המשמעת‬
‫לצורך החלטה על שחרור מוקדם של האסיר? אילו‬
‫עבירות משמעת אמורות להשפיע על החלטות‬
‫הוועדה? אין לשאלות אלה תשובה חד‪-‬משמעית‬
‫הן בחקיקה והן בפסיקה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הרחקה מתכניות שיקום או מאגפים שיקומיים‬
‫ועדות השחרורים בוחנות אם האסיר מתאים לשחרור‬
‫גם בהתבסס על תכניות שיקום שעבר בכלא ועל‬
‫הצלחתו בהן [בהתבסס על סעיף ‪( 6‬ב) בחוק שחרור‬
‫על תנאי ממאסר‪ ,‬תשס"א‪ .]2001-‬הוועדה עשויה‬
‫לייחס לאי השתתפות של האסיר בתכנית שיקום‬
‫חוסר מוטיבציה להשתקם‪ ,‬ולפיכך גם מסוכנות‬
‫לציבור בהמשך‪ ,‬וכל זאת מפני שבעיות תפקודיות‬
‫והתנהגותיות שלו לא טופלו‪ .‬אסירים רבים אינם‬
‫משובצים בתכניות שיקום בשל חוסר מוטיבציה או‬
‫מאסרים קצרים מדי להשתלבות אפקטיבית בתכנית‬
‫שיקום‪ .‬אסירים אחרים מביעים רצון להשתתף בתכניות‬
‫כאלה‪ ,‬ומסיבות כלשהן אינם משולבים בהן ולפיכך‬
‫אינם משוחררים בשחרור מוקדם‪.‬‬
‫בית המשפט המחוזי בנצרת התייחס לסוגיה זו‬
‫בהחלטתו בעת"א ‪ ,32395-11-11‬בדארנה נ'‬
‫משטרת ישראל‪ .‬השופטים קבעו‪" :‬העותר לא נשא‬
‫בנטל המוטל עליו להוכיח כי אינו מסוכן לציבור כל‬
‫עוד לא קיבל טיפול‪ .‬העותר‪ ...‬הביע נכונות לעבור‬
‫טיפול‪ ,‬דא עקא שעד היום לא נמצאה כל אפשרות‬
‫להענקת טיפול כאמור בין כתלי הכלא"‪ .‬השופטים‬
‫סיימו את החלטתם בהבעת תקווה שהאסיר יעבור‬
‫תכנית שיקום ואז יהיה ראוי לשחרור‪.‬‬
‫אשר לאסירים שאינם דוברי עברית‪ ,‬אי הבנת השפה‬
‫מקשה את שיבוצם בתכניות שיקום ולפיכך פוגעת‬
‫בסיכוייהם להשתחרר בשחרור מוקדם‪ .‬במספר‬
‫עתירות שהגישו אסירים כאלה בעקבות דחיית‬
‫בקשותיהם לשחרור מוקדם‪ ,‬עתירות שנתקבלו על‬
‫ידי שופטים מבית המשפט המחוזי‪ ,‬הורו השופטים‬
‫לשב"ס לשלב את העותרים בתכניות שיקום או בטיפול‬
‫פרטני‪ .‬לדוגמה‪ ,‬שופט בית המשפט המחוזי מרכז‪,‬‬
‫אברהם טל‪ ,‬כתב‪:‬‬
‫"‪...‬אני מקבל את העתירה ומורה למשיב לשלב את‬
‫העותר תוך ‪ 30‬יום ממתן החלטה זו בטיפול פרטני‬
‫לסובלים מהתמכרות לאלכוהול‪ ,‬ולאחר מכן בטיפול‬
‫פרטני לעברייני מין על ידי עו"ס דובר רוסית או‬
‫באמצעות מתורגמן‪ ,‬וזאת אם לא ניתן יהיה לשלבו‬
‫בקבוצות טיפוליות בשל היעדר שליטה מספקת‬
‫‪39‬‬
‫בעברית" (עת"א ‪ ,39706-05-10‬אנדריי זדונסקי נ'‬
‫שירות בתי הסוהר)‪.‬‬
‫ג‪ .‬מגבלה הנובעת מאורך המאסר‬
‫עצורים רבים "עד תום ההליכים" שוהים בבתי סוהר‬
‫זמן ממושך‪ ,‬יותר מחצי שנה‪ .‬בשל מעמדם כעצורים‬
‫הם אינם משובצים בתכניות שיקום ותקופת מעצרם‬
‫אינה מנוצלת למניעת עבריינותם בעתיד‪ .‬לא אחת קורה‬
‫שתקופות המאסר שנקבעו להם בעקבות הרשעותיהם‬
‫קצרות מדי למתן טיפול בעל משמעות בבעיותיהם‪,‬‬
‫והאסירים אינם זוכים לו‪ .‬עקב כך עלולים האסירים‬
‫להפסיד גם את השחרור המוקדם ולהשתחרר רק‬
‫בתום תקופת מאסרם‪ ,‬בלי שבעיותיהם התפקודיות‬
‫טופלו בבית הסוהר‪ .‬במקרים מסוימים מותנית הכניסה‬
‫לתכנית טיפול בוויתור על השחרור המוקדם‪ ,‬משום‬
‫שתקופת הטיפול הנדרשת בתכנית ארוכה מתקופת‬
‫המאסר הצפויה לאסיר עד תום שני השלישים‪ .‬במקרים‬
‫כאלה עלול האסיר להיקלע למלכוד‪ :‬הוא רוצה להשתחרר‬
‫מהכלא מוקדם ככל האפשר (ראו למשל ‪)Toch, 1992‬‬
‫ולכן יוותר על תכנית השיקום‪ ,‬אלא שאז‪ ,‬בהיעדר תכנית‬
‫שיקום‪ ,‬עשויה ועדת השחרורים לא לשחררו‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫ועדת השחרורים ב"מעשיהו"‪ ,‬בראשות השופט בדימוס‬
‫צבי הרטל‪ ,‬דנה ב‪ 12-‬בספטמבר ‪ 2011‬בבקשת השחרור‬
‫המוקדם של האסיר ליאור ג'‪ .‬השופט ציין בהחלטה‪:‬‬
‫"על פי החומר שהוצג בפנינו‪ ...‬עולה‪ ,‬כי האסיר הביע‬
‫רצון כן להשתלב בתכנית שיקומית בכלא‪ .‬כאשר‬
‫העמידו בפניו את הברירה לוותר על שליש ממאסרו‬
‫ולעבור את התכנית שהוצעה לו (הוא סירב)‪ .‬אני‬
‫מוכרח לציין‪ ,‬כי למרות הוותק שלי בוועדות שחרורים‪,‬‬
‫לא ידעתי כי תנאי כזה עומד בפני האסיר הרוצה‬
‫להשתקם בתקופת מאסרו בכלא‪ .‬גם אינני מכיר‬
‫אסיר שיהיה מוכן לוותר על השליש על מנת לעבור‬
‫טיפול מעין זה"‪.‬‬
‫‪ .6‬עיכובים הנובעים מעומס בעבודה‬
‫חוות הדעת הרבות שוועדת השחרורים אמורה לקבל‬
‫והשיקולים הרבים שלהם היא נדרשת מלמדים על‬
‫העבודה המאומצת של חבריה ועל העומס בעבודה‬
‫(אפודי‪ .)2014 ,‬העומס מנטלי בחלקו ונובע מריבוי‬
‫שעות דיון‪ ,‬מריבוי החלטות ברצף ומריבוי מידע שיש‬
‫לעבדו (‪ .)Danziger, Levav, & Avnaim Pessoa, 2011‬כל‬
‫‪40‬‬
‫אלה גורמים לעייפות המשפיעה על קבלת ההחלטות‬
‫בוועדות‪ .‬לפי וינשל‪-‬מרגל ושפרד (& ‪Weinshall-Margel‬‬
‫‪ ,)Shapard, 2011‬גם לסדר ההופעה של האסירים בפני‬
‫הוועדה יש השפעה על טיב החלטותיה‪ .‬החלק הראשון‬
‫של היום שמור לאסירים המיוצגים על ידי עורכי דין‪,‬‬
‫ובחלקו השני מופיעים אסירים שאינם מיוצגים‪ .‬אלה‬
‫האחרונים מקבלים דיון קצר יותר ורמת השחרורים‬
‫שלהם נמוכה יותר ‪ 37% -‬לעומת ‪ 67%‬אצל אסירים‬
‫המיוצגים על ידי עורכי דין‪ .‬בשנת ‪ 2010‬פרסם משרד‬
‫המשפטים דו"ח בדיקה על אודות התנהלות דיוניהן‬
‫של ועדות השחרורים (פלמור‪ .)2010 ,‬בין השאר צוין‪:‬‬
‫"מצוקת ניהול ההליכים בוועדות השחרורים ידועה לכל‬
‫המשתתפים בתהליך ‪ -‬שופטים‪ ,‬שירות בתי הסוהר‪,‬‬
‫סנגורים ופרקליטים‪ ,‬הרשות לשיקום האסיר‪ ,‬מב"ן‬
‫ואחרים"‪ .‬הדו"ח דן גם בעיכובים הרבים החלים בדיונים‬
‫על שחרור אסירים ובנוהל של דחייה חוזרת ונשנית של‬
‫דיונים‪ .‬על פי הדו"ח‪ ,‬קרוב ל‪ 50%-‬מהדיונים בבקשות‬
‫לשחרור על תנאי מסתיימים בהחלטה לדחות את הדיון‬
‫למועד אחר‪ .‬לדחיות אלה יש תוצאות רבות‪ ,‬ובכלל זה‬
‫השפעות כלכליות עקב בזבוז משאבים על ימי כליאה‬
‫מיותרים‪ ,‬ענישת יתר ואפקטיביות נמוכה של תכניות‬
‫השיקום בתקופת השחרור המוקדם‪.‬‬
‫ישנן דחיות חוזרות ונשנות של החלטות בבקשות‬
‫לשחרור מוקדם בשל סיבות שאינן תלויות בוועדה‪,‬‬
‫רובן צוינו לעיל‪ ,‬ובהן עומס רב של תיקים‪ ,‬חוסר‬
‫בחוות דעת מטעם ועדת אלימות במשפחה‪ ,‬ועדת‬
‫גילוי עריות או מחלקת בריאות הנפש‪ ,‬רישום לקוי‬
‫של פרטי מידע בטופס ‪ 903‬המרכז את המידע על‬
‫האסיר לדיון בוועדה‪ ,‬הופעת אסיר בפני הוועדה‬
‫ללא ייצוג של סנגור למרות חיוניות הדבר‪ ,‬הופעת‬
‫אסיר לדיון בוועדה לאחר תום שני שלישים מתקופת‬
‫מאסרו ועוד (למשל פלמור‪ .)2010 ,‬על מציאות‬
‫זו של דחיות החלטות בוועדות השחרורים מתחו‬
‫שופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביקורת‬
‫קשה‪ .‬בדיון בעתירה של האסיר דמיטרי סטופק‬
‫נגד ועדת השחרורים‪ ,‬שבה ָק ַבל האסיר על העומס‬
‫הקשה בוועדה שלדבריו הביא לידי דחיית הדיון‬
‫בעניינו זמן רב עד שהחלה תקופת השליש האחרון‬
‫של מאסרו‪ ,‬אמרו השופטים‪:‬‬
‫יושבים ומחכים‬
‫" בעתירה זו נחשפה בפנינו תמונה עגומה של‬
‫הטיפול בעניינם של אסירים הזכאים על פי דין להיות‬
‫מובאים בפני ועדת שחרורים‪ ,‬אולם זכותם זו נמצאת‬
‫מקופחת או כמעט מאויינת‪ ...‬מצב אשר בו אסירים‬
‫אינם מובאים בפני ועדות שחרורים במועד אפקטיבי‬
‫לדיון‪ ,‬כאמור‪ ,‬מהווה מצב שאין להשלים עמו‪ ...‬שכן‬
‫מהווה הוא פגיעה קשה ביותר באחת מזכויות היסוד‬
‫של כל אסיר באשר הוא אסיר" (עע"א ‪ ,5500/09‬ד'‬
‫סטופק נ' ועדת השחרורים)‪.‬‬
‫בעקבות הדחיות הרבות בדיונים‪ ,‬נדחה שחרורם‬
‫של אסירים הראויים לשחרור עד אשר הם סיימו‬
‫שני שלישים ממאסרם‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בדו"ח של מזכירות‬
‫ועדות השחרורים בהנהלת בתי המשפט‪ ,‬הנוגע‬
‫לחודש אפריל ‪ ,2014‬מצוין שבחודש זה נדחו החלטות‬
‫בוועדות השחרורים באשר לבקשות לשחרור מוקדם‬
‫של כשליש מהאסירים הפונים (‪ 464‬אסירים מתוך‬
‫‪( )1,363‬מזכירות ועדות השחרורים‪ ,‬מאי ‪.)2014‬‬
‫דיון‬
‫העיכובים בשחרור המוקדם שפורטו לעיל גורמים‬
‫ששליש בערך מהאסירים המשתחררים בשחרור‬
‫מוקדם משתחררים רק בשליש השלישי של מאסרם‪,‬‬
‫ולא בתום שני שלישים מתקופת מאסרם‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫בקשות השחרור של ‪ 18.6%‬מהאסירים לא מסתיימות‬
‫בהחלטה כלשהי משום שהוועדות לא משלימות את‬
‫הדיונים בהן (מחלקת המחקר של שב"ס‪ ,‬מאי ‪.)2014‬‬
‫ממצאים אלה אפשר להבין בכמה אופנים‪.‬‬
‫מדינת ישראל מחזיקה בבתי הסוהר אסירים רבים‬
‫שראוי היה לשחררם ומוציאה בגינם מיליוני שקלים‪.‬‬
‫לדברי השר לביטחון פנים‪ ,‬יצחק אהרונוביץ'‪ ,‬בשנת‬
‫‪ 2010‬עמדה העלות היומית לאסיר על ‪ 250‬שקלים‬
‫ליום (אשכנזי‪ ;31.10.2010 ,‬פלמור‪ .)2010 ,‬על פי‬
‫עלות זו‪ ,‬ההוצאה המיותרת על כל יום שבו מוחזקים‬
‫כ‪ 1,900-‬האסירים שדיוניהם נדחו בשנת ‪2013‬‬
‫(מזכירות ועדות השחרורים‪ )2014-2010 ,‬היתה‬
‫באותה השנה כ‪ 475,000-‬שקלים‪.‬‬
‫מלבד המחיר הכלכלי הכבד שמשלמת המדינה על‬
‫אחזקה מיותרת של אסירים ראויים לשחרור‪ ,‬עשויה‬
‫אחזקתם לגרום לחיזוק ההשפעות הקרימינוגניות‬
‫של הכלא עליהם (למשל ‪Nagin et al., 2009; Tonry,‬‬
‫‪ .)2011‬במקום להתחיל תכנית שיקום מחוץ לכלא‪,‬‬
‫להסתגל ולהיקלט בחברה הנורמטיבית‪ ,‬נותרים‬
‫אסירים ראויים לשחרור בכלא בחברתם ובהשפעתם‬
‫הבלעדית של עבריינים‪ .‬השפעה עבריינית מתמשכת‬
‫זו בתוך מציאות בלתי הומנית בכלא והרסנית מבחינה‬
‫פסיכולוגית‪ ,‬מקטינה את הסבירות לשיקום בעתיד‬
‫(למשל ‪.)Gendreau, Goggin, & Cullen, 1999‬‬
‫דחיות חוזרות ונשנות של הדיונים בשחרור אסירים‬
‫ראויים לשחרור על פי חוק‪ ,‬בשל סיבות כגון תפקוד‬
‫בלתי יעיל של הגופים האמורים לסייע לוועדות‬
‫השחרורים להגיע לידי החלטות נכונות‪ ,‬עשויות לעורר‬
‫תגובות התנהגותיות שליליות בקרב אסירים ראויים‬
‫לשחרור ולהקשות את אחזקתם בכלא‪ .‬במחקרים‬
‫אחדים נמצא שביטול פריבילגיות של אסירים‪ ,‬ובכלל‬
‫זה האפשרות לשחרור מוקדם‪ ,‬הביאו לעלייה ניכרת‬
‫בשיעור עבירות המשמעת (למשל ‪Memory, Guo,‬‬
‫‪ .)Parker, & Sutton, 1999‬דחיות של דיונים בשחרור‬
‫מוקדם עלולות גם לפגוע במוטיבציה של אסירים‬
‫להשתתף בתכניות שיקום‪ .‬האסירים לא מקבלים‬
‫תגמולים חיוביים בעד תפקודם‪ ,‬ותכופות חשים‬
‫מרומים על ידי שלטונות בתי הסוהר‪ ,‬שנתנו להם‬
‫להבין שהתנהגות טובה והשתתפות בתכניות שיקום‬
‫יזכו אותם בטובות הנאה כגון המלצות לשחרור מוקדם‬
‫(למשל דגן‪ ,2014 ,‬עמ' ‪ .)Polinsky, 2013 ;69‬שופטים‬
‫מציינים לא פעם בפסקי דין שהתנהגות חיובית של‬
‫אסירים בכלא אמורה לתרום לקידום החלטות על‬
‫שחרורם [למשל בעת"א (מרכז) ‪25719-04-12‬‬
‫אמר השופט אברהם טל‪" ,‬הוועדה לא התעלמה‬
‫מתפקודו החיובי של העותר בין כתלי בית הסוהר"]‪.‬‬
‫זהו פועל יוצא של האמור בחוק שחרור על תנאי‬
‫ממאסר (תשס"א‪ ,)2001-‬סעיף ‪6 9‬א)‪ ,‬הקובע‬
‫שבבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על תנאי‪,‬‬
‫תביא הוועדה בחשבון בין השאר "התנהגות טובה‬
‫של האסיר במהלך תקופת המאסר"‪.‬‬
‫דחיית שחרורם של אסירים ראויים לשחרור עלולה‬
‫לפגוע מאוד בסיכויי שיקומם כאשר היא מעכבת‪,‬‬
‫ולעתים אף מונעת‪ ,‬יצירת רצף טיפולי בין הטיפול‬
‫‪41‬‬
‫השיקומי שקיבל האסיר בכלא לבין תכנית השיקום‬
‫שבה הוא אמור ליטול חלק מחוץ לכותלי בית הסוהר‬
‫(למשל דיאמנט‪ .)2008 ,‬דחיית השחרור המוקדם‬
‫מקצרת את תקופת השחרור על תנאי‪ ,‬ולעתים קרובות‬
‫היא קצרה מלאפשר בנייה של תכנית שיקום בעלת‬
‫משמעות‪ .‬כפי שצוין לעיל‪ ,‬הרשות לשיקום האסיר‬
‫נמנעת מלהכין תכניות שיקום לאסירים משוחררים‬
‫שיתרת מאסרם קצרה‪.‬‬
‫השחרור המוקדם הוא למעשה האמצעי היחיד בידי‬
‫החברה לחייב אסירים להמשיך טיפול שיקומי לאחר‬
‫השחרור וכך לשפר את סיכוייהם לפרוש מהפשע‪.‬‬
‫צמצום השימוש בכלי זה‪ ,‬בגלל דחיות חוזרות ונשנות‬
‫של החלטות על שחרור אסירים ראויים לשחרור למשל‪,‬‬
‫פירושו הקטנת הסיכויים להשתקם ולפרוש מהפשע‪.‬‬
‫אסירים המשתחררים עם תום תקופת המאסר שלהם‬
‫עשויים אמנם לפנות מרצונם לרשות לשיקום האסיר‬
‫ולבקש להשתלב בתכנית שיקום‪ ,‬אך רק חלקם הקטן‬
‫עושה זאת (למשל אילון‪ .)2011 ,‬בדו"ח מבקר המדינה‬
‫‪64‬ג‪ ,‬קובע המבקר‪:‬‬
‫"למרות הידע והניסיון הנצברים בדבר ההכרח ברצף‬
‫טיפולי‪-‬שיקומי גם לאחר השחרור מבית הסוהר‪,‬‬
‫מרבית האסירים המשוחררים אינם מטופלים כראוי‬
‫עם יציאתם לחברה‪ ,‬ותהליך השיקום נפסק‪ .‬מצב‬
‫זה לעתים מוריד לטמיון את הפעולות והמשאבים‬
‫שהושקעו בתכניות השיקום של האסירים בבית‬
‫הסוהר‪ ,‬ופוגע במאמצים לצמצם את מספר האסירים‬
‫המשוחררים החוזרים למעגל הפשיעה" (מבקר‬
‫המדינה‪.)2014 ,‬‬
‫על פי הפסיקה‪ ,‬תכליתו הכללית של חוק שחרור על‬
‫תנאי היא "לאזן בין שיקולי ענישה מובהקים‪ ,‬לרבות‬
‫שיקולי הרתעה והלימה‪ ,‬ובין שיקולים שיקומיים לסוגיהם‬
‫השונים" (דברי נשיאת בית המשפט העליון‪ ,‬השופטת‬
‫בייניש‪ ,‬ברע"ב ‪ ,10412/07‬נג'מי נ' ועדת שחרורים‬
‫מיוחדת‪ ,‬בס' ‪ .)14‬אסירים העומדים בדרישות החוק‬
‫ראויים לשחרור‪ .‬דחיית שחרורם בגלל סיבות חיצוניות‬
‫שאינן קשורות לאסירים היא פגיעה בתכלית החוק‪,‬‬
‫ויש בה גם משום התעלמות מהשיקולים השיקומיים‬
‫שבבסיסו‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫המלצות‬
‫לשחרורם המוקדם של אסירים מבתי הכלא ישנן‬
‫מטרות והצדקות רבות‪ ,‬בהן הצדקות כלכליות כגון‬
‫חיסכון המושג באמצעות ביטול עלויות כליאה מיותרות‪,‬‬
‫הצדקות שיקומיות וטיפוליות‪ ,‬הצדקות תועלתניות‬
‫המקדמות ניהול יעיל יותר של מתקני הכליאה‪ ,‬ואף‬
‫הצדקות הומניות‪ .‬ככל שיוסרו מעצורים רבים יותר‪,‬‬
‫כן יגדל אחוז האסירים שישתחררו בשחרור מוקדם‬
‫והראויים לו על פי חוק‪ ,‬יצטמצמו הנזקים של השפעת‬
‫שמוצאים‬
‫ָ‬
‫השהות בבתי הסוהר וייחסכו כספי מדינה‬
‫ללא צורך על אחזקת אסירים‪.‬‬
‫להלן מספר המלצות קונקרטיות שנובעות מהממצאים‬
‫ושהעלו המרואיינים‪ ,‬העשויות להביא לידי יישום טוב‬
‫יותר של החוק לשחרור על תנאי ממאסר ולייעל את‬
‫הטיפול בעניינו בוועדות השחרורים‪.‬‬
‫הפרקליטות‬
‫ראוי שהפרקליטות תצמצם מאוד את הבקשות לעיכוב‬
‫הביצוע של החלטות על שחרור מוקדם ותגיש עתירות‬
‫רק כאשר ברור שהוועדה שגתה באופן קיצוני ולא סביר‪.‬‬
‫ראוי שהפרקליטות לא תראה בדיון בוועדה מעין‬
‫ערכאת ערעור‪ ,‬ותראה בגזרי הדין שהוטלו על ידי בתי‬
‫המשפט עונשים המתחשבים בסבירות שהאסירים‬
‫ישתחררו שחרור מוקדם‪.‬‬
‫ראוי לקבוע בחקיקה הגדרות ברורות באשר למסוכנות‬
‫של אסיר מצד אחד ובאשר לסיכויי השיקום שלו מצד‬
‫אחר‪ .‬כך יהיה קל יותר לשופטים ולנציגי הציבור‬
‫להחליט החלטה מבוססת יותר באשר לשחרורו‬
‫המוקדם‪ .‬אם ייקבע בחקיקה מה מסכן את שלום‬
‫הציבור ומה לא מסכנו‪ ,‬וכן ייקבע מה הם סיכויים‬
‫טובים לשיקום ולהיפך‪ ,‬סביר שיצטמצם הפער בין‬
‫עמדות הפרקליטות לבין אלה של הוועדה לבין אלה‬
‫של הסנגוריה‪.‬‬
‫המשטרה‬
‫ראוי שהמשטרה‪ ,‬בהתייחסותה לבקשות לשחרור‬
‫מוקדם‪ ,‬תתחשב יותר בצורך לשקם אסירים הראויים‬
‫לשחרור ולקדם את שילובם בחברה כשומרי חוק‪.‬‬
‫יושבים ומחכים‬
‫הוועדות הבין‪-‬משרדיות‬
‫ראוי שבכל ועדה בין‪-‬משרדית ‪ -‬אלמ"ב (אלימות‬
‫במשפחה)‪ ,‬וג"ע (ועדת גילוי עריות) ומב"ן (מחלקת‬
‫בריאות הנפש) ‪ -‬יהיה נציג מתאם שתפקידו להבטיח‬
‫שחוֹות הדעת הנדרשות מהוועדה יגיעו בזמן לכל‬
‫הישיבות הרלוונטיות של ועדות השחרורים‪.‬‬
‫הרשות לשיקום האסיר‬
‫רצוי שהרשות לשיקום האסיר תפעיל תכניות קצרות‬
‫מועד כגון אלה שנמצאו יעילות במדינות אחרות‪ ,‬ובו‬
‫בזמן תאפשר למשתתפים בהן להמשיך לקבל טיפול‬
‫שיקומי גם בתום תקופת השליש‪.‬‬
‫רצוי שהרשות ְתמנה רכזי שיקום לאסירים משוחררים‬
‫בפריסה ארצית‪ ,‬שמספרם יאפשר לפקח על האסירים‬
‫בכל רחבי הארץ‪.‬‬
‫ראוי לקדם חקיקה שתתנה פעילות של גופי שיקום‬
‫פרטיים בבתי סוהר בפיקוח של הרשות לשיקום‬
‫האסיר‪ ,‬והרשות לשיקום האסיר תקים גוף מפקח‬
‫על גופי השיקום הפרטיים‪.‬‬
‫שירות בתי הסוהר‬
‫ראוי למנות בכל מחוז איש מקצוע (קרימינולוג‪,‬‬
‫פסיכולוג‪ ,‬עו"ס בכיר) שישמש נציג מרכז ומתאם‬
‫מטעם שב"ס‪ .‬הנציג יבדוק את כל טפסי המידע של כל‬
‫אסיר (כיום טופס ‪ )903‬ויעדכן אותם לקראת ישיבות‬
‫של ועדות השחרורים‪ ,‬עד אשר יספקו תמונה עדכנית‬
‫ונאמנה על תפקודם והתנהגותם של האסירים בעת‬
‫שהותם בבית הסוהר‪.‬‬
‫ראוי ששב"ס יפתח תכניות שיקום קצרות מועד‬
‫לאסירים שתקופת המאסר שלהם קצרה‪.‬‬
‫ראוי ששב"ס יפתח תכניות שיקום מיוחדות לאסירים‬
‫שאינם דוברי עברית בבתי סוהר מסוימים וירכז בהם‬
‫אסירים כאלה‪.‬‬
‫רצוי לשלב עצורים לתקופות ארוכות בתכניות‬
‫שיקום‪.‬‬
‫ועדות השחרורים‬
‫אנו סבורים שמזכירויות הוועדות צריכות להיערך‬
‫מראש לקראת הדיונים הצפויים‪ .‬עליהן לזמן אסירים‬
‫ולקבוע דיונים בענייניהם רק לאחר שכל המסמכים‬
‫הנדרשים לכל דיון ייבדקו‪ ,‬יאושרו ויימצאו בתיקיהם‬
‫של האסירים‪.‬‬
‫חשוב להביא לידיעתם של חברי ועדות השחרורים‬
‫מידע הקשור בתכניות לשיקום אסירים וביעילותן‪ ,‬וכן‬
‫מידע על השפעות בתי הכלא על האסירים‪.‬‬
‫ההחלטה שקיבל לאחרונה משרד המשפטים‪ ,‬להעביר‬
‫את כל הפעילות של ועדות השחרורים למינהל בתי‬
‫המשפט ולאחריותו‪ ,‬מעוררת תקווה שהבעיות שגורמות‬
‫היום לעיכובים בשחרור המוקדם יטופלו כראוי ויקבלו‬
‫פתרונות הולמים‪ .‬כך ייושם החוק לשחרור מוקדם‬
‫של אסירים באופן מיטבי‪.‬‬
‫מקורות‬
‫אילון‪ ,‬ח' (‪ .)2011‬הרשות לשיקום האסיר‪ :‬סיכום שנת‬
‫עבודה ‪ .2010‬ירושלים‪ :‬הרשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫אמיר‪ ,‬מ'‪ ,‬דיאמנט‪ ,‬א' וקרנות‪ ,‬פ' (‪ .)2012‬תעסוקה‬
‫לאסירים משוחררים‪ :‬מחקר מערך ‪ .2011 -‬ירושלים‪:‬‬
‫הרשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫אמיר‪ ,‬מ'‪ ,‬הורוויץ‪ ,‬מ' ושגיב‪ ,‬ב' (‪ .)2005‬שיקום האסיר‬
‫המשוחרר בקהילה‪ .‬ירושלים‪ :‬הרשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫אפודי‪ ,‬ר' (‪ .)2014‬שחרור מוקדם של אסירים בוועדות‬
‫שחרורים‪ :‬היבטים של שיקום‪ ,‬ענישה ופיקוח‪ .‬חיבור לשם‬
‫קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה‪ .‬האוניברסיטה‬
‫העברית‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫אשכנזי‪ ,‬א' (‪ 31 ,2010‬אוקטובר)‪ .‬כמה עולה שנת‬
‫אסיר בכלא? ‪ 93,975‬שקל‪ .‬מעריב‪.7 ,‬‬
‫ביאלר‪ ,‬ג' ופלד לסקוב‪ ,‬ר' (‪ .)2011‬פיקוח ותעסוקה‬
‫ תרומתם של הפיקוח והתעסוקה לשיקומם של‬‫אסירים משוחררים בישראל‪ .‬צוהר לבית הסוהר‪,14 ,‬‬
‫‪.113-87‬‬
‫בן צבי‪ ,‬ק' וולק‪ ,‬ד' (‪ .)2011‬חוזרים למאסר‪ :‬רצידיביזם‬
‫של אסירים פליליים משוחררי ‪ 2004‬בישראל‪ .‬צוהר‬
‫לבית הסוהר‪.28-10 ,14 ,‬‬
‫ברינגר‪ ,‬ג' (‪ 6 ,2012‬באפריל)‪ .‬מלחמת השחרור‪ .‬מקור‬
‫ראשון‪.2-1 ,‬‬
‫גייגר‪ ,‬ב' ותימור‪ ,‬א' (‪ .)2009‬ההצדקות הפילוסופיות‬
‫והמוסריות להענשת עבריינים‪ .‬בתוך ש' ג' שוהם וא'‬
‫תימור (עורכים)‪ ,‬סוגיות בתורת הענישה בישראל (עמ'‬
‫‪ .)46-23‬קרית ביאליק‪ :‬הוצאת אח‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫גלובס (‪ 21 ,2011‬בינואר)‪ .‬אסיר‪ ,‬רוצה להשתחרר?‬
‫שלם אלפי שקלים בשנה לתוכנית שיקום‪ .‬נדלה ב‪25-‬‬
‫יוני‪ ,2014 ,‬מתוך ‪/http://www.globes.co.il/news‬‬
‫סוצ'יו‪ ,‬א' (אוגוסט ‪ .)2013‬חוק וסדר בע"מ‪ :‬ההפרטה‬
‫של אכיפת החוק בישראל‪ .‬תל אביב‪ :‬האגודה לזכויות‬
‫האזרח‪.‬‬
‫‪article.aspx?did=1000612434‬‬
‫פלמור‪ ,‬א' (‪ .)2010‬דו"ח ועדות השחרורים‪ .‬ירושלים‪:‬‬
‫משרד המשפטים‪.‬‬
‫דגן‪ ,‬נ' (‪ .)2010‬הליך קבלת ההחלטות בוועדות שחרור‬
‫אסירים בישראל‪ .‬חיבור לשם קבלת התואר מוסמך‬
‫במשפטים‪ .‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת גן‪.‬‬
‫דגן‪ ,‬נ' (‪ .)2014‬שחרור מוקדם ממאסר‪ :‬הסמכות‬
‫המשחררת ושיקול דעתה בעיצוב העונש‪ .‬חיבור לשם‬
‫קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה‪ .‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪,‬‬
‫רמת גן (בדפוס)‪.‬‬
‫דגן‪ ,‬נ' (בדפוס)‪ .‬קריאה הרמונית של רצף הענישה‬
‫בישראל (עם החוק להבניית שיקול הדעת השיפוטי‬
‫בענישה ובעקבותיו)‪ .‬מחקרי משפט‪ ,‬ל'‪.‬‬
‫דגן‪ ,‬נ'‪ ,‬תימור‪ ,‬א' ורונאל‪ ,‬נ' (‪ .)2013‬מתיר אסורים‪:‬‬
‫מטרות חוק שחרור על תנאי ממאסר בעיני ראשי ועדות‬
‫השחרורים ושיקול הדעת ביישומו‪ .‬צוהר לבית הסוהר‪,‬‬
‫‪.81-62 ,15‬‬
‫דיאמנט‪ ,‬א' (‪ .)2008‬הרשות לשיקום האסיר ‪ -‬הלכה‬
‫למעשה‪ .‬בתוך ח' מהל‪ ,‬מ' חובב ומ' גולן‪( ,‬עורכים)‪,‬‬
‫התמכרויות‪ ,‬אלימות ועבירות מין‪ :‬טיפול לאור החוק‬
‫(עמ' ‪ .)418-402‬ירושלים‪ :‬הוצאת כרמל‪.‬‬
‫הסנגוריה הציבורית (מאי ‪ .)2012‬דוח פעילות‬
‫‪ .2011-2010‬תל‪-‬אביב‪ :‬משרד המשפטים‪.‬‬
‫חסין‪ ,‬י' (‪ .)1984‬ניבוי קליני לעומת ניבוי סטטיסטי‪:‬‬
‫המקרה של ועדות החנינה האישית וועדות השחרורים‬
‫לאסירים בישראל‪ .1978 ,‬עבריינות וסטייה חברתית‪,‬‬
‫י"ב‪.85-65 ,‬‬
‫יצחק‪ ,‬י' (‪ .)2008‬השער אל החופש‪ .‬רואים שב"ס‪,21 ,‬‬
‫‪.35-33‬‬
‫לרנאו‪ ,‬ח' ושרון‪ ,‬י' (‪ .)2012‬שמונה הכרעות ערכיות‬
‫בחקיקת חוק הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה‪.‬‬
‫הסניגור‪.21-14 ,183 ,‬‬
‫מבקר המדינה (‪ .)2014‬דוח שנתי ‪64‬ג‪ :‬היבטים בשיקום‬
‫אסירים‪ .‬ירושלים‪ :‬משרד מבקר המדינה‪.‬‬
‫מזכירות ועדות השחרורים (פרסומיה בשנים ‪ 2010‬עד‬
‫‪ .)2014‬ירושלים‪ :‬הנהלת בתי המשפט‪.‬‬
‫מחלקת המחקר של שב"ס (מאי ‪ .)2014‬נתונים לגבי‬
‫השחרור המוקדם בשנים ‪ .2013-2004‬רמלה‪ :‬דוברות‬
‫שב"ס‪.‬‬
‫מרכז המחקר והמידע של הכנסת (‪ .)2011‬נתונים‬
‫בנושא שיקום אסירים‪ .‬ירושלים‪ :‬הכנסת‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫פלמור‪ ,‬א' (‪ .)10.3.2014‬מדבריה בפני הפורום הפלילי‬
‫הארצי בלשכת עורכי הדין‪ .‬נדלה ב‪ 20-‬במאי‪,2014 ,‬‬
‫מתוך ‪www.posta.co.il/index.php/widgetkit/‬‬
‫פרקליט המדינה (‪ .)1.1.2003‬הנחיה מס' ‪- 12.1‬‬
‫השיקולים שלפיהם תקבע עמדת בא כוח היועץ‬
‫המשפטי לממשלה בוועדת השחרורים (עדכון אחרון)‪.‬‬
‫ירושלים‪.‬‬
‫שהם‪ ,‬א'‪ ,‬יהושע‪ ,‬ש' ואפודי‪ ,‬ר' (‪ .)2013‬מחקר הערכה‬
‫תלת שלבי של מיזם הפיקוח האלקטרוני בקרב‬
‫אסירים משוחררים ברישיון ברשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫אשקלון‪ :‬מכון שא"מ‪ ,‬המכללה האקדמית אשקלון‪.‬‬
‫שוהם‪ ,‬ש' ג' ותימור‪ ,‬א' (‪ .)2009‬סוגיות בתורת הענישה‬
‫בישראל‪ .‬קרית ביאליק‪ :‬אח‪.‬‬
‫שטנר‪ ,‬ה' ואיסר‪ ,‬א' (‪ .)2008‬ניתוח כדאיות כלכלית‬
‫של הרשות לשיקום האסיר‪ .‬חיפה‪ :‬החוג לכלכלה‪,‬‬
‫אוניברסיטת חיפה‪.‬‬
‫שירות בתי הסוהר ‪ -‬יחידת המחקר (מאי ‪.)2014‬‬
‫נתונים לגבי שיחרור אסירים בשנים ‪.2013-2004‬‬
‫רמלה‪ :‬שב"ס‪.‬‬
‫שער‪ ,‬ר' (‪ .)2003‬טיפול בסביבה מענישה‪ :‬חוויותיהם‬
‫של אסירים מתהליך הטיפול והגמילה מסמים בתוך‬
‫בית הסוהר‪ .‬עבודה לשם קבלת תואר מוסמך‪ .‬בית‬
‫הספר לעבודה סוציאלית‪ ,‬האוניברסיטה העברית‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫שקדי‪ ,‬א' (‪ .)2003‬מילים המנסות לגעת‪ :‬מחקר איכותני‬
‫ תיאוריה ויישום‪ .‬תל אביב‪ :‬רמות‪.‬‬‫שקדי‪ ,‬א' (‪ .)2011‬המשמעות מאחורי המילים‪ .‬תל‪-‬‬
‫אביב‪ :‬רמות‪.‬‬
‫שרון‪ ,‬א' (‪ .)2003‬שחרור מוקדם ממאסר‪ .‬קריית אונו‪:‬‬
‫שריגים‪-‬ליאון‪ ,‬נבו הוצאה לאור‪.‬‬
‫‪Caplan, J. (2007). What factors affect parole: A‬‬
‫‪review of empirical research. Federal Probation,‬‬
‫‪71(1), 16-19.‬‬
‫‪Carroll, J. S., & Burke, P. A. (1990). Evaluation and‬‬
‫‪predictionin expert parole decitions. Criminal‬‬
‫‪Justice and Behavior, 17(3), 315-332.‬‬
‫יושבים ומחכים‬
Lewis, S., Maguire, M., Raynor, P., Vanstone,
M., & Vennard, J. (2007). What works in
resettlement? Findings from seven pathfinders
for short-term prisoners in England and Wales.
Criminology and Criminal Justice, 7, 33-53.
Clancy, A., Hudson, K., Maguire, M., Peake, R.,
Raynor, P., Vanstone, M., & Kynch, J. (2006).
Getting out and staying out: Results of the
prisoner resettlement pathfinders. Bristol: Policy
Press.
Memory, J., Guo, G., Parker, K., & Sutton, T.
(1999). Comparing disciplinary infraction rates
of North Carolina fair sentencing and structured
sentencing inmates: A natural experiment. The
Prison Journal, 79(1), 45-71.
Creswell, J. W. (2003). Research design:
Qualitative, quantitative, and mixed approaches.
Thousand Oaks, CA: Sage.
Nagin, D. S., Cullen, F. T., & Jonson, C. L. (2009).
Imprisonment and reoffending. Crime and Justice,
38(1), 115-200.
Padfield, N. (2002). Beyond the tariff. Cullompton,
UK: Willan Publishing.
Padfield, N., & Maruna, S. (2006). The revolving
door at the prison gate: Exploring the dramatic
increase in recalls to prison. Criminology and
Criminal Justice, 6(3), 329-352.
Paparozzi, M. A., & Caplan, J. M. (2009). A profile
of paroling authorities in America: The strange
bedfellows of politics and professionalism. The
Prison Journal, 89, 401-425.
Petersilia, J. (2003). When prisoners come home:
Parole and Prisoner Reentry. New York: Oxford
University Press.
Petersilia, J. (2004). What works in prisoner
reentry: Reviewing and questioning the evidence.
Federal Probation, 68(2), 4-8.
Polinsky, M. (2013). Deterrence and the
optimality of rewarding prisoners for good
behavior. Stanford, CA: Stanford Law School.
Sapir, Y. (2008). Against prevention? A response
to Harcourt's against prediction on actuarial
and clinical predictions and the faults of
incapacitation. Law & Social Inquiry, 33, 253-264.
Singer, R. G. (1979). Just deserts: Sentencing
based on equality and desert. Cambridge, MA:
Ballinger.
The Palestine Gazette. (1946, February 5).
Prisons Ordinance, 3.
45
Danziger, S., Levav, J., & Avnaim Pessoa, J.
(2011). Extraneous factors in judicial decisions.
Proceedings of the Natlonal Academy of Science
of the USA, 108, 6889-6892.
Flanders, C. (2010). Retribution and reform.
Maryland Law Review, 70(1), 87-140.
Gendreau, P., Goggin, C., & Cullen, F. (1999).
The effects of prison sentences on recidivism
(User Report No. 24). Ontario, CA: Department
of the Solicitor General Canada.
Gendreau, P., Little, T., & Goggin, C. (1996). A
meta-analysis of the predictors of adult offender
recidivism: What works? Criminology 34(4),
575-607.
Graffam, J., Shinkfield, A., Lavelle, B., &
McPherson, W. (2004). Variables affecting
successful reintegration as perceived by
offenders and professionals. Journal of Offender
Rehabilitation, 40(1-2), 147-171.
Hannah-Moffat, K. (2004). Losing ground: Gendered
knowledges, parol risk, and responsibility. Social
Politics: International Studies in Gender, State
and Society, 11(3), 363-385.
Johnson, R. B., & Onwuegbuzie, A. J. (2004).
Mixed methods research: A research paradigm
whose time has come. Educational Researcher,
33(7), 14-26.
Jonson, C. L. (2010). The impact of imprisonment
on reoffending: A meta-analysis (Unpublished
doctoral dissertation). University of Cincinnati,
Cincinnati, OH.
Klingele, C. (2010). Changing the sentence
without hiding the truth: Judical sentence
modification as a promiasing method of early
release. William & Mary Law Review, 52, 465-534.
‫חקיקה ישראלית‬
.2001-‫ תשס"א‬,‫חוק שחרור על תנאי ממאסר‬
,]‫ לחוק לתיקון דיני העונשין [דרכי ענישה‬38 '‫ס‬
.1954-‫תשי"ד‬
.2001-‫ תשס"א‬,‫חוק זכויות נפגעי עבירה‬
,‫חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין‬
.2006-‫תשס"ו‬
.1971-‫ תשל"ב‬,]‫פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש‬
.1971-‫ תשל"א‬,]‫פקודת המשטרה [נוסח חדש‬
- 2012-‫ תשע"ב‬,)113 '‫חוק העונשין (תיקון מס‬
.‫הבניית שיקול הדעת בענישה‬
‫פסיקה ישראלית‬
‫ היועץ המשפטי לממשלה נ' ועדת‬,4681/97 ‫בג"צ‬
.)1997( 684 ,679 )4(‫ פ"ד נא‬,‫ גוש צפון‬- ‫השחרורים‬
.‫ ד' סטופק נ' ועדת השחרורים‬,5500/09 ‫עע"א‬
‫ הסנגוריה הציבורית נ' ועדת‬,54210-05-10 ‫עת"א‬
.‫השחרורים‬
‫ אנדריי זדונסקי נ' שירות בתי‬,39706-05-10 ‫עת"א‬
.‫הסוהר‬
/‫ בדארנה נ' משטרת ישראל‬,32395-11-11 ‫עת"א‬
.'‫שירות בתי הסוהר ואח‬
.‫ מדינת ישראל נ' עויס‬,15945-12-11 ‫עת"א‬
‫ איתן רולנד אביבי נ' ועדת‬,25719-04-12 ‫עת"א‬
.'‫השחרורים ואח‬
.‫ יוסף מיידני נ' ועדת השחרורים‬,21426-04-13 ‫עת"א‬
.‫ נג'מי נ' ועדת שחרורים מיוחדת‬,10412/07 ‫רע"ב‬
‫החלטות ועדות שחרורים‬
Toch, H. (1992). Mosaic of despair: Human
breakdowns in prison. Washington, DC:
American Psychological Association.
Tonry, M. (2011). Less imprisonment is no doubt
a good thing: More policing is not. Criminology
& Public Policy, 10(1), 137-152.
Travis, J., & Petersilia, J. (2001) Re-entry
reconsidered: A new look at an old question.
Crime & Delinquency, 47(3), 291-313.
Von Hirsch, A. (1985). Past or future crimes:
Deservedness and dangerousness in the
sentencing of criminals. New Brunswick, NJ:
Rotgers University Press.
Von Hirsch, A., Ashworth, A., &, Roberts, J. V.
(Eds.) (1998). Principled Sentencing. Edinburgh:
Edinburgh University Press.
Webster, R., Hedderman, C., Turnbull, P., & May,
T. (2001). Building bridges to employment for
prisoners. London: Home Office, Research Study
226.
Weinshall-Margel, K., & Shapard, J. (2011).
Overlooked factors in the analysis of parole
decisions. Proceeding of the National Academy
of Science of the U.S.A, 108(42), E833.
White, S. (1976). Alexander Maconochie and the
development of parole. Journal of Criminal Law
and Criminology, 67(1), 72-88.
Wood, P. B. (2007). Exploring the positive
punishment effect among incarcerated adult
offenders. American Journal of Criminal Justice,
31(2), 8-22.
‫ בספטמבר‬12 ,"‫ כלא "מעשיהו‬,‫ועדת שחרורים‬
‫ האסיר‬,‫ השופט בדימוס צבי הרטל‬- ‫ יושב ראש‬,2011
.‫ ג' ליאור‬,2013 ‫ בנובמבר‬19 ,"‫ כלא "אשל‬,‫ועדת שחרורים‬
'‫ א‬- ‫ האסיר‬,‫ השופט בדימוס חנן אפרתי‬- ‫יושב ראש‬
.‫מלכה‬
‫ יושב‬,2014 ,‫ במאי‬1 ,"‫ כלא "אשל‬,‫ועדת שחרורים‬
'‫ ס‬- ‫ האסיר‬,‫ השופט בדימוס אברהם שיינפלד‬- ‫ראש‬
.‫חובייב‬
46
‫דילמות‬
‫בניהול בתי סוהר‬
‫[אילי גולדברג‪]1‬‬
‫בית סוהר הוא ארגון ייחודי שניהולו קשור בעמדת המדינה כלפי בתי הסוהר וכלפי‬
‫האסירים‪ ,‬בעמדת שירות בתי הסוהר כלפי הדרכים להשיג סדר ומשמעת בכלא‪,‬‬
‫ובעיקר באופן ההתנהלות של מנהל בית הסוהר‪ .‬מאמר זה דן במאפייניו הייחודיים‬
‫של בית הסוהר‪ ,‬בדילמות ובאתגרים הכרוכים בניהולו‪ ,‬וכן בהשפעתו של מנהל בית‬
‫סוהר על החיים בכלא‪ .‬כמו כן מתואר המצב בבתי הסוהר בישראל‪.‬‬
‫במאמר מושם דגש על מהותו של בית סוהר כארגון אזרחי לנוכח תהליך‬
‫המיליטריזציה שעבר בשנים האחרונות‪ .‬כן מוצגות החשיבות של הערכים ההומניים‬
‫שנדרשים ממנהל בית הסוהר והחשיבות של הגישה השיקומית להשגת יעדים‬
‫חברתיים כגון צמצום של נזקי פשיעה ומניעת חזרה למאסר‪.‬‬
‫‪1‬אילי גולדברג ‪ -‬ד"ר בקרימינולוגיה‪ ,‬שירתה בשירות בתי הסוהר ושימשה בין השאר מפקדת כלא הנוער "אופק" וכלא "מגן"‪.‬‬
‫מרצה לקרימינולוגיה במכללה האקדמית בית ברל‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫מבוא‬
‫בית סוהר הוא ארגון מורכב ביותר‪ ,‬בעיקר משום‬
‫שכלואים בו בני אדם על פי חוק ובניגוד לרצונם‪.‬‬
‫הכליאה היא מצד אחד פעולה אלימה של החברה‬
‫באמצעות מוסדותיה‪ ,‬ומצד שני משמשת אכסניה‬
‫לעבריינים ומספקת את צרכיהם‪ .‬לעתים תקופות‬
‫המאסר ארוכות‪ ,‬וחלק מהאסירים רואים בכלא את‬
‫ביתם (עינת‪.)2005 ,‬‬
‫בבית הסוהר עוברים האסירים תהליכים פסיכולוגיים‬
‫שמשפיעים על התנהגותם‪ ,‬ובהם התכלאות (פריסוניזציה)‬
‫(‪ ,)Clemmer, 1958‬התמכרות לחוויית המאסר‬
‫(גולדברג‪ )2013 ,‬והשפעות חברתיות‪ ,‬משפחתיות‬
‫ופיזיות שמתכנסות לנזק נלווה המכונה "העונש השקוף"‬
‫(‪ .)Travis, 2002‬הקשר המורכב בין האסירים לבין‬
‫הכלא מתבטא בין השאר בשיעור גבוה של החוזרים‬
‫למאסר (רצידיביסטים) (בן צבי וולק‪Austin, ;2011 ,‬‬
‫;‪2010; Howerton, Burnett, Byng, & Cambell, 2009‬‬
‫;‪Padfield & Maruna, 2006; Wartna et al., 2010‬‬
‫‪.)Wong, 2011‬‬
‫הגישה הפוסט מודרנית‪ ,‬שמיוצגת בתפיסת יחסי‬
‫הכוח של פוקו (‪ ,)Foucault, 1980, 1983‬קובעת שבכל‬
‫אינטראקציה חברתית קיימים שני סוגים של כוח‪.‬‬
‫הראשון מכוון מלמעלה למטה ומדגיש את שליטתם‬
‫של בעלי הכוח על הכנועים והנשלטים‪ ,‬והשני מכוון‬
‫מלמטה למעלה ומדגיש את מאמצי ההתנגדות של‬
‫הכנועים לכאורה וחסרי כל כוח‪ .‬במקום שיש בו כוח‬
‫יש התנגדות ויש מאבק מתמיד על הגדרות מחדש של‬
‫הכוח‪ .‬פוטנציאל ההתנגדות הוא עדות לאוטונומיה של‬
‫כל אחד מהפרטים במערכות יחסים אלו‪ .‬ההתנגדות‬
‫מלמטה למעלה היא לעתים גלויה ולעתים סמויה‪,‬‬
‫ומתבטאת במשא ומתן‪ ,‬בדיאלוג ובמחאה‪.‬‬
‫בית הסוהר מופעל בעיקר באמצעות שליטה של‬
‫אנשי הסגל באסירים‪ ,‬וזאת באמצעות כללים‪ ,‬חוקים‬
‫ומנגנוני שליטה‪ ,‬בגיבוי המדינה‪ .‬לעומת זאת האסירים‬
‫מבססים את כוחם באמצעות פיקוח חברתי ומערכת‬
‫כללים וחוקים בלתי פורמליים שנקראת ״קוד האסיר״‪.‬‬
‫זו מגדירה את תת‪-‬תרבות האסירים ומשמרת אותה‬
‫כ״תרבות שכנגד״ (עינת‪Bowker, 1977; 2005 ,‬‬
‫‪ .)Clemmer,1958‬מדובר בנקודת השקה של מערכת‬
‫‪48‬‬
‫חברתית נורמטיבית עם מערכת חברתית שהיא בו‬
‫בזמן תת‪-‬תרבות עבריינית‪ ,‬תת‪-‬תרבות של מכורים‬
‫ותת‪-‬תרבות של אסירים (גולדברג‪.)2013 ,‬‬
‫מנהל בית הסוהר הוא אחת הדמויות החשובות‬
‫ביותר בכלא‪ ,‬שכן הוא מממש את מדיניות שירות‬
‫בתי הסוהר ואחראי לניהול החיים של האסירים‪ .‬הוא‬
‫מייצג ומבטא את כוחו של הריבון‪ ,‬מיישם אותו‪ ,‬וכן‬
‫מתמודד עם כוח ההתנגדות של האסירים שמתבטא‬
‫בהפרות סדר‪ ,‬באירועים שליליים ובמחאות (‪Coyle,‬‬
‫‪.)2002; Steiner, 2008‬‬
‫בבית סוהר מתנהל דיאלוג מתמיד של כוח בין‬
‫הסגל לבין האסירים‪ ,‬ומנהל הכלא מפעיל את‬
‫המתקן‪ .‬היעד‬
‫סמכותו לאכיפת הניהול התקין של ִ‬
‫העיקרי של כל מנהל בית סוהר הוא שמירה על סדר‬
‫ומשמעת בכלא (‪.)Coyle, 2002; Steiner, 2008‬‬
‫התנהגות אסירים קשורה ב"כאבי המאסר" (‪Sykes,‬‬
‫‪ ,)1965‬במאפיינים אישיותיים שהאסיר מגיע איתם אל‬
‫המאסר (‪ )Thomas & Peterson, 1977‬ובפרקטיקות‬
‫של ניהול האסירים (‪Bottoms, 1999; Camp, Gaes,‬‬
‫;‪Langan, & Saylor, 2003; Colvin, 1992; Dilulio, 1987‬‬
‫‪.)Useem & Kimball, 1989; Useem & Reising, 1999‬‬
‫מעט נכתב על ניהול בתי הסוהר‪ ,‬משום שהם מוסדות‬
‫סגורים‪ ,‬רחוקים מעיני הציבור‪ ,‬ואין מודעות לייחודיותם‬
‫(‪Caeti, Hemmens, Cullen, & Burton, 2003; Coyle,‬‬
‫‪ .)2002; Steiner, 2008‬בישראל לא נמצאה ספרות‬
‫מחקרית על סוגיית ניהול בתי הסוהר‪ .‬מאמר זה‬
‫יעסוק בייחודיותו של בית סוהר כמערכת חברתית‪,‬‬
‫בניהול בתי הסוהר בכלל ובישראל בפרט‪ ,‬בדילמות‬
‫הקשורות בניהול המתקן ובתפקידו של המנהל‪.‬‬
‫הייחודיות של בית הסוהר‬
‫כמוסד סגור‬
‫המערכת החברתית בכלא משמשת מראה חברתית‬
‫לערכים של החברה ולשינויים שחלו בה במרוצת‬
‫השנים (תימור‪ .)2009 ,‬מורכבות בית הסוהר וייחודיותו‬
‫בחברה מתבטאות בתפיסה שהוא מנותק מהחברה‬
‫ומנתק ממנה את הכלואים (גופמן‪ .)1973 ,‬תפיסה‬
‫אחרת רואה בו מערכת דינמית‪ ,‬מורכבת ופתוחה‪,‬‬
‫דילמות בניהול בתי סוהר‬
‫שמקיימת אינטראקציה מתמדת עם הסביבה ועם‬
‫גורמים חברתיים (ארגוני זכויות אדם‪ ,‬תקשורת‪,‬‬
‫מערכת המשפט‪ ,‬משפחות האסירים‪ ,‬אנשי מקצוע‪,‬‬
‫אנשי אקדמיה וכדומה)‪ ,‬המשפיעים על המתרחש‬
‫בכלא והמביאים לידי שינויים בו‪ .‬בארה"ב לדוגמה‬
‫הקשחה בענישה הביאה לידי עלייה דרמטית במספר‬
‫הכלואים‪ .‬נוצרה צפיפות שגרמה לאלימות רבה‪ ,‬הוקמו‬
‫בתי כלא פרטיים‪ ,‬וכך נעשו בתי הכלא עסק רווחי‪.‬‬
‫עקב כך חל שינוי בגישה הניהולית (‪.)Coyle, 2002‬‬
‫לעומת מוסדות סגורים (כוללניים) אחרים‪ ,‬לכלא‬
‫מאפיינים ייחודים אשר משפיעים על התנהלותו‪:‬‬
‫‪ .1‬בבית הכלא מוחזקים בני אדם בניגוד לרצונם‪,‬‬
‫ואספקת צרכיהם תלויה בסגל‪ .‬האסירים אינם‬
‫יכולים לעזוב כרצונם‪ ,‬חייהם מנוהלים על ידי הסגל‪,‬‬
‫הם עוברים תהליכי השפלה שמביאים לידי אובדן‬
‫זהות ובידוד מהחברה הכללית וחווים את "המתת‬
‫האני" (עינת‪ .)2009 ,‬אנשי הסגל שמחזיקים ַבכוח‬
‫עלולים לנצלו לרעה ולפגוע באיכות חייהם של‬
‫האסירים‪ ,‬בזכויותיהם ובכבודם‪.‬‬
‫‪ .2‬השיח בכלא בנוי מדיאלוג מתמיד של כוח‪.‬‬
‫סביבת החיים בכלא‪ ,‬מעצם טבעה ושלא כמו‬
‫בארגונים אחרים‪ ,‬היא אלימה‪ ,‬גברית‪ ,‬עשירה בסמים‬
‫ואנטגוניסטית לנורמות החברה הכללית ולערכיה‬
‫(עינת‪ .)Crewe, 2006 ;2005 ,‬חוקרים מתחום מדעי‬
‫החברה טוענים שבית הכלא מכיל אלמנט ברור של‬
‫רוע ואכזריות מכוונת (עינת‪ .)2009 ,‬האדם חווה בכלא‬
‫כפייה וכוח שמודגשים בסביבה הפיזית באמצעות‬
‫הסורגים‪ ,‬המנעולים‪ ,‬האזיקים‪ ,‬הפקודות‪ ,‬העמידה‬
‫בזמנים‪ ,‬הספירה האנושית וכדומה‪ .‬האסיר מחויב‬
‫ללבוש בגדים אחידים‪ ,‬נאסר עליו להשתמש בסממנים‬
‫אישיים חריגים‪ ,‬וכל הפרה של הכללים גוררת סנקציה‬
‫כגון בידוד פיזי‪ ,‬איזוק ושלילת פריבילגיות (גופמן‪,‬‬
‫‪ .)1973‬הכלא מתנהל כעולם חברתי שבו אלימות‪,‬‬
‫משחקי כוח והשפלה הם אמצעי השליטה‪ .‬חולשה‬
‫מביאה לידי הגברת הפער בין הכוח שמפגין הסגל‬
‫לבין הכוח שמפגין האסיר‪ ,‬ומלכתחילה ידו של האסיר‬
‫על התחתונה (‪.)Coyle, 2002‬‬
‫‪ .3‬למנהל הכלא אוטונומיה רבה בניהול בית הכלא‪.‬‬
‫הוא הדמות המרכזית האחראית על המתרחש‬
‫‬
‫‬
‫בכלא‪ .‬יש לו סמכות ואמצעי פיקוח‪ ,‬ובכלל זה‬
‫הסמכות להעניש את הכפופים לו ולהטיל עליהם‬
‫סנקציות‪ .‬הוא הדמות החזקה בתחום גיאוגרפי‬
‫סגור שרוחש פעילות אינטנסיבית גלויה וסמויה‪,‬‬
‫שטומנת בחובה סיכונים להתפרצות מהומות או‬
‫לפגיעה אחרת בסדר היום‪ .‬כוחו עולה כאשר בית‬
‫הסוהר מתנהל כארגון צבאי ותפקיד המנהל מוגדר‬
‫מפקד‪ ,‬שכן מתקיימת תקשורת קווית‪ ,‬מלמעלה‬
‫למטה‪ ,‬כמעט ללא יכולת תגובה מצד הכפופים‪.‬‬
‫המנהל נמצא אמנם בפיקוח מתמיד של הממונים‬
‫עליו ומחויב לכללים ולחוקים ברורים‪ ,‬אך המערכת‬
‫הסגורה והשליטה שלו בה מחזקות ומעצימות את‬
‫האוטונומיה שלו‪.‬‬
‫מקור נוסף לכוחו של המנהל הוא מודעותם‬
‫של האסירים להשפעתו על איכות חייהם בכלא‬
‫(הוא שופט על עבירות משמעת‪ ,‬מאשר טובות‬
‫הנאה‪ ,‬מאשר שיבוץ בעבודה וכדומה)‪ .‬האסירים‬
‫לעתים נרתעים מתלונות‪ ,‬מאמצים התנהגויות‬
‫סתגלניות ונמנעים מבקשת עזרה מגורמים מחוץ‬
‫לכלא מחשש להתנכלות של הסגל בתוך הכלא‪.‬‬
‫התנהגות כזו מחזקת את התלות של האסירים‬
‫במנהל בית הסוהר ומכאן שהיא מחזקת את כוחו‪,‬‬
‫והחלשים נעשים חלשים יותר‪.‬‬
‫כוחו של המנהל נובע גם מהיחסים הגלויים‬
‫ומהיחסים הסמויים בינו לבין האסירים‪ .‬מדובר‬
‫ביחסים דו‪-‬סטריים של כוח שניזונים מתחבולנות‪,‬‬
‫מחתרנות ומתכסיסנות‪ .‬מנהל הכלא שואף להשיג‬
‫שליטה מוחלטת על המתרחש בכלא ולמנוע‬
‫הפרות סדר ובריחות‪ ,‬שכן הפרות סדר בכלא‬
‫עלולות לפגוע בקידומו (‪ .)Coyle, 2002‬הוא נמצא‬
‫במלכוד‪ ,‬שכן מצד אחד יש עליו פיקוח אינטנסיבי‬
‫שלעתים נעשה למערכת לחצים כבדה‪ ,‬ומצד שני‬
‫הוא מחויב לתת פתרונות למצבים בין‪-‬אישיים‬
‫קשים שהארגון לא מספק להם מענה‪ .‬לעתים הוא‬
‫נדרש לשמש מעין הורה לאסיר‪ ,‬דבר שמחייב אותו‬
‫לאנושיות ולהפעלת רגשות שעשויים להשפיע על‬
‫קבלת ההחלטות שלו‪ .‬בהכרח נוצרת אמביוולנטיות‬
‫שנפגשים בה מבנה המוסד הסגור‪ ,‬דרישותיו‬
‫ומאפייני האוכלוסייה שבו עם האישיות של מנהל‬
‫‪49‬‬
‫בית הסוהר‪ ,‬תוך ניגוד אינטרסים אפשרי‪ .‬המנהל‬
‫עלול להתנתק רגשית מהאסירים‪ ,‬דבר שישפיע‬
‫על דרך ניהולו בכיוון של הקשחה וחוסר רגישות‬
‫כלפיהם‪.‬‬
‫‪ .4‬התמודדות עם תת‪-‬תרבות שמורכבת מאסירים‬
‫שרובם עבריינים מכורים‪ .‬מאפיין ייחודי נוסף‬
‫ורב משמעות הוא הרכב האוכלוסייה בכלא‪.‬‬
‫מדובר באוכלוסייה בעייתית‪ ,‬בעיקר משום שאינה‬
‫מתייחסת לגבולות שנקבעו בחוק‪ ,‬חיה על פי‬
‫נורמות של תת‪-‬תרבות עבריינית‪ ,‬אינה משתפת‬
‫פעולה ועוינת את הממסד ואת סגל בית הסוהר‬
‫כמייצג הממסד‪ .‬לרוב האסירים הפרעות אישיות‪,‬‬
‫הפרעות התנהגות והפרעות נפשיות (אישיות אנטי‬
‫סוציאלית‪ ,‬אישיות גבולית‪ ,‬אישיות תלותית‪ ,‬מחלת‬
‫נפש וכדומה) (אדד‪ ;1989 ,‬שוהם‪ ,‬אדד ורהב‪,‬‬
‫‪ ,)Pallone & Hennessy, 1992 ;1987‬ובמקרים רבים‬
‫הם חושבים על בריחה‪ ,‬התאבדות או הפרת סדר‬
‫מסוג אחר‪ .‬אוכלוסייה זו חיה בתוך "ריק קיומי"‪.‬‬
‫חבריה אינם מוצאים משמעות ומטרה לחייהם‬
‫ומחפשים רוב הזמן הקלה למצוקות פנימיות‬
‫(חימי‪ .)2008 ,‬יתרה מזו‪ ,‬מדובר באוכלוסייה‬
‫הטרוגנית שלקבוצות רבות בתוכה יש סולידריות‬
‫עבריינית (כנופיות על פי אזורי מגורים‪ ,‬על פי מוצא‬
‫אתני וכדומה)‪ .‬הדבר מחייב אסטרטגיה ניהולית‬
‫מתאימה להשגת שליטה ושמירה על הסדר‪ .‬נמצא‬
‫שלאסטרטגיה ולפרקטיקה של ניהול בית הסוהר‬
‫יש השפעה מובהקת על רמת האירועים בתוכו‬
‫(‪ .)Steiner, 2008‬בנוסף‪ ,‬אוכלוסיית האסירים‬
‫מתחלפת ללא הרף‪ .‬בין בתי הסוהר ובין האגפים‬
‫מתרחשת לעתים ניידות אסירים גבוהה כחלק‬
‫מאסטרטגיה של שליטה ומניעת אירועים שליליים‪.‬‬
‫עקב כך האסיר חי בחוסר ודאות ובתחושה של‬
‫ארעיות וחוסר שליטה בחיים‪ ,‬שמעמיקה את‬
‫המתחים האישיים‪.‬‬
‫האסירים מגיעים למאסר עם נורמות של התנהגות‬
‫עבריינית‪ ,‬ממשיכים בדפוס התנהגות זה בכלא‬
‫ומושפעים מהחסכים הקשורים במבנה הסגור של‬
‫הכלא‪ .‬הם נאבקים על טובין‪ ,‬על מרחב מחיה ועל‬
‫מצרכים (סיגריות‪ ,‬אוכל‪ ,‬סמים וכדומה)‪ ,‬הם מנהלים‬
‫‪50‬‬
‫מלחמת קיום ‪ -‬מלחמת הישרדות שבה מתקיימים‬
‫כללי העולם התחתון ‪ -‬לצד מאבק בהנהלת הכלא‬
‫שמנסה לשלוט בהם‪ .‬בנוסף‪ ,‬לרבים מהם בעיית‬
‫התמכרות המשפיעה על אורח החיים שלהם בכלא‬
‫ועל דרכי הסתגלותם למאסר (גולדברג‪.)2003 ,‬‬
‫הייחודיות באחזקת עבריינים בכלא מתעצמת לנוכח‬
‫המגע הישיר בין סגל בית סוהר‪ ,‬ובכלל זה המנהל‪,‬‬
‫לבין האסירים‪ ,‬עד כי לעתים דבקה בסגל התנהגות‬
‫האסירים‪ .‬בלי שהתכוון לכך מאמץ סגל בית הסוהר‬
‫התנהגות שעלולה להוביל אותו להתנהלות עבריינית‬
‫ולפגיעה בטוהר המידות‪..." .‬ישנם סוהרים‪ ,‬מאלה‬
‫המופקדים על שמירת האסירים ואכיפת החוק‪ ,‬הסדר‬
‫והמשמעת בין כותלי בית הסוהר‪ ,‬אשר סטו מנורמות‬
‫התנהגות מחייבות ואף עברו עבירות פליליות‪ ,‬הן בבית‬
‫הסוהר והן מחוצה לו" (ירושלמי‪ ,2013 ,‬עמ' ‪.)124‬‬
‫לסיכום‪ ,‬מאפייניו הייחודיים של בית הסוהר כמוסד‬
‫סגור מתבטאים בכליאת בני אדם בניגוד לרצונם‬
‫לפרקי זמן ממושכים‪ .‬האסירים תלויים באנשי הסגל‬
‫כמעט בכל תחומי החיים‪ .‬התקשורת בכלא בנויה‬
‫על שיח של כוח ושליטה בסביבה רוויה בחשדנות‬
‫ובחוסר אמון‪ ,‬במיוחד כשהאסירים מתנהלים על פי‬
‫קודים של עבריינים ואינם מצייתים לחוקים ולכללים‪.‬‬
‫"למנהל הכלא מוקנות על ידי החוק סמכויות נרחבות‬
‫שבאמצעותן הוא יכול להשפיע השפעה משמעותית‬
‫על אורחות החיים‪ ,‬על סדר היום ועל תנאי החיים של‬
‫האסירים ואנשי הסגל‪ ,‬ולמעשה יש לו השפעה עצומה‬
‫על כל המתרחש במתקן" (ירושלמי‪ ,2013 ,‬עמ' ‪.)13‬‬
‫בשל ייחודיותו של בית הסוהר ומרכזיותו של מנהל‬
‫בית הסוהר בתפעולו‪ ,‬עולות דילמות ניהול רבות‬
‫ומורכבות שבחינתן מתבקשת‪.‬‬
‫מודלים בניהול בית סוהר‬
‫בית סוהר מתנהל בשני צירים מרכזיים‪ ,‬האחד של‬
‫אנשי הסגל והאחר של האסירים‪ .‬שתי האוכלוסיות‬
‫מנוגדות בתפיסותיהן וביעדיהן ועוינות זו את זו‪,‬‬
‫וסגנון הניהול קשור במישרין לאופי הדיאלוג ביניהן‪.‬‬
‫ניהול על פי עקרונות הצדק וההיגיון יְזכה את המפקד‬
‫בשיתוף פעולה של האסירים‪ ,‬בתמיכה וברמה גבוהה‬
‫של משמעת בכלא‪ ,‬ולעומתו ניהול חסר הגינות ונעדר‬
‫דילמות בניהול בתי סוהר‬
‫צדק יביא לידי תסיסה‪ ,‬התנגדויות והפרות סדר‬
‫(‪.)Steiner, 2008‬‬
‫מחקר על בית כלא לנשים בארץ מתאר מערכת יחסים‬
‫קורקטית בין האסירות לסגל‪ .‬האסירות מכירות ברצונם‬
‫של אנשי הסגל לשמור על מציאות רגועה בכלא‪,‬‬
‫למנוע מצבים קשים‪ ,‬להימנע מאלימות ולבסס יחסים‬
‫שמושתתים על שיתוף פעולה אינטרסנטי‪ .‬הן מבינות‬
‫שאנשי הסגל רוצים "להעביר את המשמרת בשלום"‬
‫(עינת‪ ,2005 ,‬עמ' ‪ ,)123‬ומתרחשת "נורמליזציה"‬
‫של יחסים (עינת‪.)2005 ,‬‬
‫‪ )1987( Dilulip‬מציג מספר מודלים של ניהול בתי סוהר‪:‬‬
‫‪ .1‬מודל השליטה (‪ )control model‬מדגיש באותה‬
‫מידה את ציות האסירים‪ ,‬עבודה וחינוך‪ .‬על פי מודל‬
‫זה‪ ,‬לאסירים מוטיבציה קבועה לסטות מכללים‪,‬‬
‫דבר שמחייב שליטה מתוך כוח ישיר או עקיף‪.‬‬
‫‪ .2‬מודל ההסכמה (‪ )consensual model‬נשען על‬
‫משמעת בלתי פורמלית ומיון אסירים‪ ,‬ומתבסס‬
‫על זכות האסירים להתלונן ולהביע מחאה בדרכים‬
‫מקובלות‪.‬‬
‫‪ .3‬מודל האחריות (‪ )model responsibility‬מדגיש‬
‫תהליכים שמספקים לאסירים אחריות מרבית‬
‫על פעולותיהם‪.‬‬
‫מודלים נוספים‪:‬‬
‫מודל השליטה האדמיניסטרטיבית (‪administrative‬‬
‫‪ :)control model‬שליטה מוחלטת (‪)coercive solution‬‬
‫וציות של האסירים מושגים באמצעות השלטה של פחד‬
‫ושל מערכת סנקציות קשה‪ .‬חוסר סדר הוא תוצאה של‬
‫ניהול חלש ולא עקיב‪ ,‬של התעלמות הסגל מביטחונו‬
‫ושל תפיסת אסירים את תנאי הכליאה בלתי הוגנים‬
‫(‪.)Hirschi, 1969; Kornhauser, 1978‬‬
‫המודל המשולב‪ :‬משלב את מאפייני האסירים (מיון‬
‫אסירים) עם מאפייני הסביבה (סיווג ביטחוני) עם‬
‫דרכי הניהול‪ .‬מודל זה מתבסס על פתרון נורמטיבי‬
‫לבעיות של סדר על ידי לגיטימציה שנותנים האסירים‬
‫לניהול‪ .‬זו מושגת באמצעות הסכמה ערכית‪ ,‬אישור‬
‫חברתי‪ ,‬עקיבות והגינות ביישום הכללים‪ ,‬ואלה‬
‫משפיעים על ציות האסירים‪ .‬האסירים תופסים את‬
‫הסגל הוגן‪ ,‬צודק ומוסרי‪ ,‬והם מעורבים בפרויקטים‬
‫ומקבלים תמריצים (‪.)Bottoms, 1999‬‬
‫מחקרים מלמדים שמודל השליטה ומודל השליטה‬
‫האדמיניסטרטיבית הביאו להפרות סדר קולקטיביות‬
‫(‪Carrabine, 2005; Spark & Bottoms, 1995; Sparks,‬‬
‫‪ ,)Bottoms, & Hay, 1996‬וכי בבתי סוהר ברמת ביטחון‬
‫גבוהה יש יותר אירועים שליליים מבתי סוהר אחרים‬
‫(‪Camp et al., 2003; Jiang & Winfree, 2006; Steiner,‬‬
‫‪ .)2009; Steiner & Wooldredge, 2008‬במחקר שנעשה‬
‫בבתי סוהר לנשים בבריטניה מצאו החוקרים שבבתי‬
‫כלא שבהם רמת המשמעת גבוהה והענישה מחמירה‪,‬‬
‫היו יותר הפרות סדר לעומת בתי כלא שאופיינו‬
‫במערכות מקבילות מרוככות יותר‪ .‬החוקרות הסיקו‬
‫שהתנהגות תוקפנית נובעת בעיקר מתגובה לאווירת‬
‫המשמעת בכלא ואינה תולדה של התת‪-‬תרבות של‬
‫האסירות (‪.)Mandaraka-Sheppard, 1986‬‬
‫דילמות בניהול בית סוהר‬
‫ייחודיות בית סוהר כמוסד סגור‪ ,‬מורכבות ניהולו‬
‫והמודלים של הניהול‪ ,‬מעמידים את ארגוני הכליאה‬
‫בכלל ואת מנהלי בתי הסוהר בפרט בפני אתגרים‬
‫ודילמות הקשורים באופן התנהלותו של בית הסוהר‪.‬‬
‫כליאת האדם שוללת את חירותו ואת שליטתו‬
‫בפעולות רבות‪ ,‬והוא תלוי באנשי הסגל במישורי‬
‫חיים רבים (‪ .)Coyle, 2002‬לכן האתגר המרכזי‬
‫בניהול בית הכלא הוא השמירה על ערך כבוד‬
‫האדם וזכויותיו‪ .‬מאחר שקשה למדוד עד כמה ערך‬
‫זה ממומש (שם)‪ ,‬חשוב שמנהל בית סוהר יהיה‬
‫במהותו אדם ערכי והומני‪.‬‬
‫בגישה הומנית וערכית טמונה עמדה מוסרית אשר‬
‫מתווה דרך‪ ,‬תודעה עצמית גבוהה‪ ,‬תבונה‪ ,‬רגישות‬
‫ואהבת הזולת‪ .‬בן אדם ערכי מטבעו רואה באחר יצור‬
‫ריבוני המכונן את עולמו והאחראי לגורלו‪ ,‬מייחס לו‬
‫ערך עצמי בלתי מותנה ושווה לזולת‪ ,‬וחותר לביסוסו‬
‫של סדר חברתי צודק והומני‪ ,‬אשר מחויב לקדושת‬
‫חיי האדם ולאהבת הבריות‪ ,‬לשוויון ולסולידריות‪,‬‬
‫לפיתוח רוח האדם ולהרחבת חירותו‪ ,‬לצדק חברתי‬
‫ולדמוקרטיה נאורה ופלורליסטית‪ .‬אדם ערכי יודע‬
‫שהמציאות האובייקטיבית אינה שלו בלבד‪ ,‬אלא‬
‫גם של הזולת‪ .‬הוא דורש מעצמו להיות ישר‬
‫ומקיים ביקורת קשה כלפי עצמו ואחר כך כלפי‬
‫‪51‬‬
‫הזולת (אלוני‪ .)1998 ,‬מנהל ערכי יפעל מתוך גישה‬
‫הומניסטית שמייחסת חשיבות לאדם כפרט אוטונומי‬
‫ואשר מדגישה ערכים אנושיים‪ .‬כמו כן חייב מנהל‬
‫בית סוהר להיות בעל השכלה בתחומים הקשורים‬
‫באדם ובאישיותו‪ ,‬בפסיכולוגיה‪ ,‬בסוציולוגיה חברתית‪,‬‬
‫בחינוך ובדרכים להשגת שינוי בהתנהגות האנושית‪.‬‬
‫איתור אנשים מתאימים לתפקיד מנהל בית סוהר‬
‫והערכת ערכיותם הם משימות קשות ומורכבות‪ ,‬שכן‬
‫לעתים קיים פער בין הייצוג החיצוני של האדם לבין‬
‫רמת ערכיותו‪ .‬בני אדם לומדים לעטות את המצג‬
‫הנדרש בחברה להשגת מטרותיהם האישיות‪ ,‬אך‬
‫מתחת לפני השטח טמונות עמדותיהם האמיתיות‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬בעידן הפוסט מודרני‪ ,‬שבו האדם פועל‬
‫מתוך תחרותיות‪ ,‬חתירה למצוינות ושאיפה לקידום‪,‬‬
‫הוא עלול להעדיף את צרכיו האישיים על פני צרכי‬
‫בית הסוהר‪ .‬המוביליות הגבוהה בין תפקידים קשורה‬
‫לעתים בקשרים בינאישיים‪ ,‬בנפוטיזם ובאינטרסים‪,‬‬
‫וכל אלה קשורים במינוי מנהלים שאינם מתאימים‬
‫לתפקיד רגיש כזה‪ .‬לכן אחד האתגרים של ארגון בתי‬
‫הסוהר הוא מינוי מנהלים‪.‬‬
‫הדילמה הראשונה שעומדת בפני מנהל בית סוהר‬
‫היא הגדרה של תפקידו‪ ,‬מנהל או מפקד‪ ,‬ושל תפיסתו‬
‫את התפקיד‪ .‬בשלושת העשורים האחרונים חלה‬
‫עלייה דרמטית במספר הכלואים וחלו עליות במספר‬
‫האירועים השליליים בבתי הסוהר ובחומרתם‪ .‬מגמה‬
‫זו הביאה לידי חיזוק הגישה המיליטריסטית במדינות‬
‫המערב‪ ,‬לשינוי ביעדים שהוצבו לפני מנהלי בתי‬
‫הסוהר (‪ )Coyle, 2002‬ולמינוי יוצאי צבא למנהלים‬
‫בבתי הסוהר (ירושלמי‪ ;2013 ,‬תימור‪Caeti ;2011 ,‬‬
‫‪ .)et al., 2003‬יש מדינות שבהן בתי הסוהר פועלים‬
‫במתכונת צבאית וראש המוסד מוגדר מפקד‪ ,‬ויש‬
‫מדינות שבהן פועלים בתי הסוהר כארגונים אזרחיים‬
‫וראש המוסד מוגדר מנהל (‪.)Coyle, 2002‬‬
‫"מפקד" הוא "שם כולל לכל אחד מהממונים על‬
‫יחידה של חיילים או על עוצבה" (אבן שושן‪,1990 ,‬‬
‫עמ' ‪ .)749‬תפקידו הוא להביא ניצחון לארגון שנמצא‬
‫באחד משני מצבים‪ :‬במצב לחימה‪ ,‬אז עליו להשיג‬
‫ניצחון‪ ,‬או במצב של הכנות ללחימה‪ ,‬ואז עליו לעסוק‬
‫בבניין הכוח ובתחזוקתו השוטפת‪ .‬מפקד פועל‬
‫‪52‬‬
‫על פי דפוס התנהגות תגובתי‪ ,‬מוכן ליום פקודה‪.‬‬
‫הוא אוטוריטטיבי‪ ,‬ריכוזי‪ ,‬מבקש אישורים לפעולה‬
‫ממפקדיו‪ ,‬פועל על פי פקודות ִמבצע‪ ,‬ועליו להגיע‬
‫להכרעה (כץ‪.)2008 ,‬‬
‫כאשר בית סוהר מתנהל כמחנה צבאי‪ ,‬ההיררכיה‬
‫הצבאית מעמיקה את המרחק בין האסירים לסגל‬
‫ובית הסוהר מתנהל כמו במלחמה‪ .‬המפקד יודע‬
‫יותר מאחרים ומנוסה מהם‪ .‬הוא נותן פקודות‪ ,‬והארגון‬
‫מתנהל בשפה צבאית‪ ,‬חד כיוונית‪ ,‬שמחייבת הן את‬
‫האסירים הן את הסגל‪ ,‬והוא מתחלף לעתים קרובות‬
‫כמו בצבא‪ .‬האסירים הופכים לאויב‪ ,‬והחזקתם במשמורת‬
‫חוקית היא משימה מבצעית‪ .‬כל יום הופך למבצע‬
‫ממוקד בסדר ומשמעת‪ ,‬ושאר המשימות‪ ,‬כגון טיפול‪,‬‬
‫חינוך‪ ,‬שיקום ותחזוקה‪ ,‬נעשות משניות‪.‬‬
‫"מנהל" הוא "מי שעומד בראש מוסד או עסק וכדומה"‬
‫(אבן שושן‪ ,1990 ,‬עמ' ‪ .)711‬ניהולו מבוסס על אספקת‬
‫תפוקה ללקוחות‪ .‬המנהל ממונה לתקופות ארוכות‬
‫ומשתמש בכישוריו‪ ,‬ביכולותיו ובסמכות שמעניק‬
‫לו הארגון כדי להשיג את יעדי הארגון‪ .‬משימותיו‬
‫מבוססות על מתן שירות ופיתוח יכולות חדשות‬
‫לטובת הארגון (כץ‪.)2008 ,‬‬
‫כאשר בית הסוהר מתנהל כארגון אזרחי‪ ,‬המנהל‬
‫פועל על פי דפוס חשיבה רוחבי‪ ,‬מתמקד במערכות‬
‫הארגון‪ ,‬בדינמיקה של שינויים‪ ,‬בדינמיקה של יחסי‬
‫גומלין חיצוניים ופנימיים ומתמודד עם דילמות‪ .‬הוא‬
‫נדרש לניהול פרואקטיבי‪ ,‬נוסף על גישה אוטוריטטיבית‬
‫מעצבת ומאצילת סמכויות‪ .‬הוא נעזר בחזון וביעדים‬
‫ארוכי טווח‪ ,‬וכן בדפוסי תקשורת ארגונית רב‪-‬גונית‪,‬‬
‫רוחבית ומותאמת לאוכלוסייה‪ .‬משימתו העיקרית‬
‫היא לנהל את חיי האסירים‪ ,‬והסדר והמשמעת הם‬
‫חלק מהמשימות‪ .‬הדילמה נובעת מהפער שנוצר‬
‫בין היות בית הסוהר מוסד אזרחי במהותו‪ ,‬שכן‬
‫הוא מחזיק בני אדם שהפרו את חוקי המדינה‬
‫ופגעו באזרחים‪ ,‬לבין ניהולו כמסגרת צבאית‪,‬‬
‫כאשר הסוהרים מתפקדים כלוחמים והמשימות‬
‫רובן מבצעיות‪.‬‬
‫כאשר הכלא מתנהל כארגון צבאי‪ ,‬מתעורר קונפליקט‬
‫אצל המפקד שבסיסו הוא דילמה אנושית וחברתית‪.‬‬
‫מצד אחד מדובר בניהול מערך אזרחי מובהק שדורש‬
‫דילמות בניהול בתי סוהר‬
‫אחזקה הומנית ומתן מענה לצרכים האנושיים של‬
‫האסירים‪ ,‬ואולי אף גישה שיקומית כדי להביא לידי‬
‫שינוי בהתנהגות‪ ,‬ומצד שני הוא מונחה על ידי הארגון‬
‫לפעול ולהתנהג באוריינטציה צבאית‪ ,‬והוא נמדד‬
‫במונחים של יעדים מבצעיים‪ ,‬משימות ייעודיות‬
‫ומספר הפרות הסדר‪ .‬לעתים הוא אף רואה באסיר‬
‫אויב‪ .‬בתוך כך מתחזקת הגישה הענישתית‪ ,‬ובכל אסיר‬
‫נראה פוטנציאל בריחה‪ .‬מאחר שכיום ניהול מוצלח‬
‫של בית סוהר נמדד במספר הבריחות והפרות הסדר‪,‬‬
‫התפיסה הצבאית מובילה לניהול טכנוקרטי הבנוי‬
‫על פקודות ומשימות מבצעיות ועל צמצום יוזמות‬
‫חדשות ויצירתיות‪ .‬מאחר שבתי הכלא הם ארגונים‬
‫היררכיים‪ ,‬והכפופים ‪ -‬אסירים ואנשי סגל ‪ -‬מופעלים‬
‫על ידי ראש המערכת שמשפיע על ניהול הארגון‬
‫(‪ ,)Coyle, 2002‬חשוב לתת לראש הארגון מרחב‬
‫תמרון רחב‪ ,‬שיאפשר יוזמות והגעה לסדר ומשמעת‬
‫בדרכים לא צבאיות ולא כוחניות‪.‬‬
‫הדילמה השנייה היא ניהול על פי הגישה השיקומית‬
‫או על פי הגישה הענישתית‪ .‬שנים ארוכות מתנהל‬
‫דיון אם בית סוהר הוא מוסד שנועד להעניש או מוסד‬
‫שנועד לשקם‪ .‬הגישה הענישתית מתמקדת בעיקר‬
‫באחזקת האסירים ובהרחקתם מהחברה‪ ,‬ואילו‬
‫הגישה השיקומית מתמקדת בניצול תקופת המאסר‬
‫לשיקום ומכוונת לתוכניות טיפול המיועדות לשפר‬
‫את תפקודם של האסירים ולמנוע את חזרתם למאסר‬
‫(‪ .)Hepburn & Albonetti, 1980‬מחקרים מלמדים על‬
‫יעילות הטיפול בבתי סוהר שמתבטאת בהורדת רמת‬
‫המועדות (וייסבורד‪ ,‬שוהם‪ ,‬אריאל‪ ,‬מנספייזר וגדעון‪,‬‬
‫‪ ;2010‬שגיא‪ ;2007 ,‬תימור‪Aos, Miller, ;2011 ,2006 ,‬‬
‫‪& Dark, 2006; Pearson & Lipton, 1999; Wilson,‬‬
‫‪ .)Bouffard, & Mackenzie, 2005‬הגישה הענישתית‬
‫רואה בתקופת המאסר אחזקה בלבד שמשמשת‬
‫"תקופת קיפאון התנהגותי" (‪Oleson, 2002; Zamble‬‬
‫‪ .)& Porporino, 1990‬בחירת הגישה קשורה בעיקר‬
‫במדיניות הארגון‪ ,‬וזו מתגבשת על סמך גורמים כגון‬
‫תנאי עבודה‪ ,‬יחס הממונים והעמדות של מנהל בית‬
‫הסוהר המושפעות מניסיונו המקצועי (‪Van Voorhis,‬‬
‫‪.)Cullen, Link, & Wolfe, 1991‬‬
‫הקונפליקט בין הגישות מהותי לניהול בית הסוהר‬
‫ולמנהל הכלא‪ .‬המנהל עלול להימצא בקונפליקט‬
‫תפקידי שנוצר בין גישתו המקצועית כאיש המאמין‬
‫בטיפול לבין דרישות הביטחון‪ .‬מנהל המאמין‬
‫בגישה השיקומית והנדרש לפעול על פי הגישה‬
‫הענישתית‪ ,‬מתמודד עם תסכול עמוק המשפיע‬
‫על תפקודו ועל רמת השחיקה שלו‪ .‬את הקונפליקט‬
‫התפקידי הקיצוני ביותר חווים מנהלים בבתי סוהר‬
‫ברמת ביטחון מזערית‪ ,‬שכן היעדים שלהם הם בדרך‬
‫כלל הן טיפוליים הן ביטחוניים‪ .‬קונפליקט זה מאפיין‬
‫בעיקר סגל מתחום הטיפול (‪Coyle, 2002; Cullen,‬‬
‫& ‪Latessa, Burton, & Lombardo, 1993; Hepburn‬‬
‫‪.)Albonetti, 1980‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬נמצא שאמונה בשיקום היא מנבא מובהק‬
‫לשביעות רצונו של מנהל בית סוהר מהתפקיד‪,‬‬
‫וקונפליקט תפקידי מגביר את השחיקה ואת חוסר‬
‫שביעות רצונו בעבודה (‪ .)Caeti et al., 2003‬יצוין‪ ,‬כי‬
‫כדי שבתי הסוהר יצליחו בשיקום‪ ,‬נדרש קשר הדוק בין‬
‫שלושה גורמים‪ :‬מחקר‪ ,‬אנשי הטיפול בכלא והנהלת‬
‫הכלא (כרמל ואפשטיין‪ .)2011 ,‬הדילמה מתעצמת‬
‫כאשר הארגון מוביל גישה ענישתית וכוחנית‪ ,‬ואילו‬
‫מנהל בית הסוהר תומך בגישה השיקומית‪.‬‬
‫הדילמה השלישית של מנהל בית הכלא קשורה‬
‫בדרך שבה הוא משיג סדר ומשמעת בכלא‪.‬‬
‫התנהגות אסירים היא ביסודה תוצאה של ניהול בית‬
‫הסוהר (‪Camp et al., 2003; Colvin, 1992; Dilulio,‬‬
‫‪1987; Useem & Kimball, 1989; Useem & Reisig,‬‬
‫‪ .)1998‬כל מנהל בית סוהר שואף לסדר ולמשמעת‪,‬‬
‫שכן זהו מבחנו בעיני האסירים‪ ,‬בעיני הציבור ובעיני‬
‫הממונים‪ .‬הדרך להשיג סדר בבית סוהר היא מרכיב‬
‫חשוב בניהולו‪ ,‬והיא משקפת את תפקודו של המנהל‪.‬‬
‫ניהול סדר בבית סוהר כולל ניהול של השגרה היומית‪:‬‬
‫מתן ארוחות בזמן‪ ,‬ביטחון אישי לאסיר‪ ,‬מעורבות‬
‫האסירים בעבודה‪ ,‬חינוך ותוכניות שיקום (‪Bottoms,‬‬
‫‪ .)1999; Sparks et al., 1996‬חוסר סדר מתבטא‬
‫במצבים ובאירועים שמפריעים לשגרה‪ ,‬כגון מרידות‪,‬‬
‫התאבדויות‪ ,‬בריחות‪ ,‬רצח‪ ,‬תקיפות של אסירים או‬
‫של סגל‪ ,‬התפרעויות (‪ ,)Useem & Piehl, 2006‬רעש‪,‬‬
‫התנגדויות‪ ,‬אלימות ואונס (‪ .)Reising, 1998‬הכלא‬
‫מתנהל כקהילה שיש בה סדר פנימי שבנוי על הסכם‬
‫‪53‬‬
‫בלתי כתוב בין המשתתפים ( ; ‪Bottoms, 1999‬‬
‫‪ ,)Byrne, Hummer, & Taxman, 2008‬אלא שלעתים‪,‬‬
‫מנקודת מבט אקזיסטנציאליסטית‪ ,‬אסירים מפרים‬
‫את הסדר כדי להשיג תחושת ערך עצמי ומשמעות‬
‫קיומית ולמשוך תשומת לב (חימי‪ .)2008 ,‬מצד אחר‪,‬‬
‫אסירים מרגישים לעתים בטוחים יותר בכלא מאשר‬
‫מחוצה לו‪ .‬הם מרגישים שייכות ומעורבות עד כדי‬
‫התמכרות לחוויית המאסר‪ ,‬שמספקת לחלקם הקלה‬
‫לעומת חייהם בחוץ (גולדברג‪.)2013 ,‬‬
‫נשאלות השאלות עד כמה מודע מנהל בית סוהר‬
‫להשפעת דרך הניהול שלו על השגת סדר ומשמעת‪,‬‬
‫על פי איזה מודל הוא מנהל את האסירים ואת‬
‫הסגל‪ ,‬אם הוא מבין את צורכי האסירים ואת דרכי‬
‫התנהלותם באינטראקציה עם הממסד ואם הוא‬
‫מסוגל לפעול בדרך שמביאה לידי שיתוף פעולה‪.‬‬
‫נמצא קשר בין סגנון הניהול של בית סוהר לבין רמת‬
‫הפרות הסדר והמשמעת בכלא (;‪Camp et al., 2003‬‬
‫‪ .)Useem & Reisin, 1998‬רמת הסטייה של האסירים‬
‫מכללי בית הכלא קשורה במאפייני האסירים (מיון)‪,‬‬
‫במאפייני הסביבה (סיווג ביטחוני של בית הסוהר)‬
‫ובמאפייני הניהול (‪Bottoms, 1999; Camp et al.,‬‬
‫;‪2003; Goodstein & Wright, 1989; Lahm, 2008‬‬
‫;‪Steiner & Wooldredge, 2008; Wooldredge, 1991‬‬
‫‪ .)Wooldredge & Steiner, 2009‬גורם נוסף שמשפיע‬
‫על השגת סדר ומשמעת בכלא קשור לדרך שבה‬
‫מתבצעים הפיקוח על האסירים‪ ,‬התגובה המיידית‬
‫להפרות סדר‪ ,‬הלגיטימציה שיש לסגל בעיני האסירים‬
‫והיכולת של הסגל להשיג ציות (;‪Bottoms, 1999‬‬
‫‪.)Dilulio, 1987‬‬
‫ככל שסגנון הניהול בנוי על הסכמה ועל מערכות‬
‫יחסים המושתתות על צדק והגינות‪ ,‬כך יתנהל בית‬
‫הסוהר עם פחות בעיות משמעת (‪.)Steiner, 2008‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬סביבה חברתית מקבלת ותומכת מאפשרת‬
‫לאסירים תחושת מעורבות‪ ,‬ומכאן שיתוף פעולה‬
‫ורצון להשתקם (גולדברג‪.)2009 ,‬‬
‫הדילמה הרביעית בתפקוד מנהל בית סוהר קשורה‬
‫ביעדיו האישיים של המנהל לעומת יעדי בית הסוהר‪.‬‬
‫בניהול אסירים יש סיכונים רבים שעלולים להשפיע‬
‫על קידום מנהל הכלא במערך הארגוני‪ .‬לעתים יבחר‬
‫‪54‬‬
‫המנהל לא לבצע שינויים או ליזום יוזמות חדשות‬
‫שעלולים ליצור התנגדויות‪ ,‬וזאת כדי לא לסכן את‬
‫קידומו (‪ .)Coyle, 2002‬לדוגמה‪ ,‬בבית סוהר לנוער‬
‫חשוב לאפשר לנוער לנוע במרחבים חינוכיים וטיפוליים‬
‫כדי לשקמו‪ .‬יש מצבים שבהם יעדיף מנהל בבית‬
‫סוהר לנוער לסגור את האסירים הקטינים רוב שעות‬
‫היום ולהגביל את החיכוך ביניהם‪ ,‬וזאת כדי למנוע‬
‫אירועים שליליים שיגרמו לממונים‪ ,‬לציבור‪ ,‬למשפחות‬
‫או לתקשורת להתקומם ולסכן את קידומו‪.‬‬
‫הכלא כמוסד סגור מביא את מנהלו להתמודד עם‬
‫דילמות ערכיות (מאפייניו הערכיים של מנהל הכלא)‪,‬‬
‫עם דילמות אידיאולוגיות ומקצועיות (ענישה מול‬
‫שיקום) ועם דילמות ניהוליות (סגנון ניהול‪ ,‬דרכים‬
‫להשגת סדר)‪ .‬מתוך כך נדרש מנהל בית סוהר‬
‫לתכונות מתאימות‪.‬‬
‫תפקיד מנהל בית סוהר ותכונותיו‬
‫בית סוהר משקף כאמור תהליכים חברתיים‪ ,‬ואלה‬
‫משפיעים על סביבת העבודה של מנהל בית הכלא‬
‫ועל תפקידיו‪ .‬לעתים קיים ניגוד בין תפיסתו של מנהל‬
‫בית הסוהר את תפקידו לבין תפיסתן של הקהילה‪,‬‬
‫של משפחות האסירים ושל קבוצות עניין אחרות‬
‫(תקשורת‪ ,‬בתי המשפט‪ ,‬ארגוני זכויות‪ ,‬איגודים‬
‫מקצועיים ועוד)‪ .‬קבוצות למיניהן מפעילות לחץ על‬
‫הנהלות בתי הסוהר כדי לקדם אינטרסים בסביבה‬
‫פוליטית מורכבת‪.‬‬
‫בשנים האחרונות השתנו המשימות המרכזיות‬
‫של מנהל בית הסוהר‪ ,‬ועקב כך השתנו התכונות‬
‫הנדרשות ממנו (‪ .)Ruddell & Norris, 2008‬במחקר‬
‫שבדק משימות של מנהלים של בתי סוהר במדינות‬
‫באירופה נמצא שהמשימה המרכזית שלהם היא‬
‫להשיג ביטחון ואבטחה של הקהילה‪ ,‬הסגל והאסירים‪.‬‬
‫הושוו משימות של מנהלים וחשיבותן בשנת ‪1988‬‬
‫לעומת שנת ‪ .2008‬המשימה הראשונה והחשובה‬
‫ביותר בשנת ‪ 1988‬היתה "ניהול המשאב האנושי"‪,‬‬
‫קרי הסגל‪ .‬המשימה "ניהול תהליכי ביטחון" דורגה‬
‫שישית בחשיבותה‪ .‬בשנת ‪ 2008‬דורגה ראשונה‬
‫בחשיבותה המשימה "ניהול תהליכי ביטחון"‪" .‬ניהול‬
‫המשאב האנושי" דורגה במקום השני‪ ,‬ובמקום השלישי‬
‫דילמות בניהול בתי סוהר‬
‫הופיעה משימה שלא היתה קיימת בשנת ‪" ,1988‬ניהול‬
‫מצבי קיצון"‪ .‬משימת "הטיפול באסיר" דורגה בשנת‬
‫‪ 2008‬במקום החמישי בקטגוריה "סביבה מוסדית‬
‫בריאה" (‪ .)Ruddell & Norris, 2008‬השינוי נובע ככל‬
‫הנראה מעלייה במספר הכלואים‪ ,‬מעלייה במספר‬
‫האירועים השליליים בבתי הכלא ובחומרתם ומעלייה‬
‫בשיעור הטרוריסטים הכלואים (;‪Caeti et al., 2003‬‬
‫‪ .)Ruddell & Norris, 2008‬שינוי זה השפיע על מאפייני‬
‫התפקיד של מנהל בית הסוהר ועשוי להסביר את‬
‫המעבר לגישה מיליטריסטית‪.‬‬
‫מורכבותו של בית הסוהר כמוסד והשינויים שעבר הארגון‬
‫מדגישים את החשיבות שיש למאפייניו של מנהל בית‬
‫הסוהר ואת השפעתו הרבה על חיי האסירים‪ .‬החברה‬
‫המערבית הפוסט מודרנית מקדשת מצוינות‪ ,‬תחרותיות‬
‫והישגיות‪ ,‬וחיה בעידן של חוסר ודאות והשתנות מהירה‬
‫ומתמדת‪ .‬בשל ייחודיותו של בית הסוהר והדילמות‬
‫הקשורות בניהולו‪ ,‬נדרש מנהל בית הסוהר לתכונות‬
‫שמתאימות למשימות של אחזקת בני אדם תוך סיכון‬
‫גבוה לאירועי קיצון והפרות סדר‪.‬‬
‫מנהל בית סוהר צריך להיות איש הומני בעל ערכים‪,‬‬
‫בעל יכולת אמפטית גבוהה‪ ,‬יושר והגינות‪ .‬מנהל‬
‫כזה‪ ,‬סביר להניח שיקבל החלטות ויתמודד עם‬
‫הדילמות הייחודיות על בסיס ערכי‪ ,‬ויוכל לשמור‬
‫על גבולות הכוח שיש בידיו‪ .‬עליו להיות שומר חוק‪,‬‬
‫לייצג את המדינה ואת הממסד ולראות בתפקידו‬
‫שליחות‪ .‬ראוי שיראה בשיקום אסירים הן את טובת‬
‫החברה הן את טובת האסיר‪.‬‬
‫מנהל כלא‪ ,‬כעובד במערכת אכיפת החוק‪ ,‬כשליח‬
‫של המדינה וכמי שמייצר סביבה שבה אנשי הסגל‬
‫פועלים ברמה אתית גבוהה‪ ,‬נדרש ליושרה ולרמת‬
‫מוסר גבוהה (‪ .)Roberts, 2013‬עליו לשמש דוגמה‬
‫אישית‪ ,‬שכן זו הדרך האפקטיבית ביותר ליישום‬
‫יושרה‪ ,‬להשגת משמעת ולמניעת התנהגות לא‬
‫מקובלת‪ .‬עליו להיות מצד אחד איש מקצוע בתחום‬
‫הסוהרות‪ ,‬להבין בפסיכולוגיה‪ ,‬בקרימינולוגיה‬
‫ובהתנהגות האנושית‪ ,‬ומצד שני עליו להיות בעל‬
‫יכולת מבצעית להפעלת כוחות מגוונים בתוך הכלא‪.‬‬
‫עליו להכיר את טבע העבריין ולהכיר מודלים לניהול‬
‫אסירים‪ .‬עליו להכיר את תחום הטיפול והחינוך כדי‬
‫לכוון לבניית תוכניות טיפול מתאימות בתיאום‬
‫עם הסגל‪ ,‬עם אנשי אקדמיה ועם אנשי מקצוע‬
‫בתחום העבריינות והסטייה‪ .‬עליו לראות בצמצום‬
‫המועדות (רצידיביזם) יעד חברתי חשוב‪ .‬למנהל‬
‫נדרשת מודעות עצמית ברמה גבוהה‪ ,‬בעיקר‬
‫לחולשותיו‪ ,‬עליו לרסן עצמו בעת לחץ ולפעול‬
‫תוך שליטה עצמית‪ ,‬להימנע משיפוטיות ולדעת‬
‫לקבוע גבולות ברורים בינו לבין האסירים‪ .‬המנהל‬
‫צריך לדעת איך להימנע מאפליה‪ ,‬לעמוד בלחצים‬
‫ובפיתויים ולהיות בעל יכולת גבוהה בפתרון בעיות‬
‫(‪ .)Roberts, 2013‬הדינמיות של החיים בכלא מזמנת‬
‫לו מצבים שמחייבים יישום פרוצדורות מיוחדות או‬
‫אסטרטגיות של פתרונות מהירים‪ .‬מנהל בבית סוהר‬
‫חייב להבין שבעיות לא פתורות נוטות להחמיר‪,‬‬
‫ובמהרה נעשות חסרות שליטה‪ .‬עליו להיות בעל‬
‫אינטליגנציה רגשית גבוהה‪ ,‬יכולת להכיל את‬
‫האחר ולקיים מערכות יחסים בינאישיות במציאות‬
‫מורכבת‪ .‬עליו להיות בעל יכולת לקיים תקשורת‬
‫בין אישית אפקטיבית (‪ .)Roberts, 2013‬נחוצות‬
‫לו תקשורת חיובית‪ ,‬יכולת להקשיב ואמפטיה‪ ,‬כל‬
‫זה עם הפגנת סמכות ברורה‪.‬‬
‫מנהל בית סוהר צריך להיות מיומן בארבעה תחומים‪:‬‬
‫ניהול כללי‪ ,‬ניהול אירועים‪ ,‬ניהול ציבורי וניהול בית‬
‫סוהר‪ .‬עליו להפגין התנהגויות המזוהות עם היעדים‬
‫של ארגון בתי הסוהר (‪ .)Bryans, 2000‬מיקומו של‬
‫בית סוהר כ"חצר האחורית" של החברה הרחק‬
‫מעיני הציבור ורמת האוטונומיה הגבוהה שיש‬
‫למנהל הכלא‪ ,‬מטילים עליו אחריות רבה‪ ,‬שיישומה‬
‫משפיע על חיי האסירים ועל שגרת היום בכלא‪.‬‬
‫ניהול בתי סוהר בישראל‬
‫כבוד האדם וחירותו הוא לב ִלבה של מדינת ישראל‬
‫ושל שיטת המשפט שלה (קמיר‪ .)2007 ,‬בבית הסוהר‬
‫יש משנה תוקף לערך זה בשל ייחודיותו באחזקת בני‬
‫אדם בניגוד לרצונם (‪ .)Coyle, 2002‬במדינת ישראל‬
‫יש לאסירים זכויות אזרחיות ואמצעי הגנה משפטיים‪.‬‬
‫שירות בתי הסוהר בישראל אופיין בימיו הראשונים‬
‫באוריינטציה אזרחית ובגישה שיקומית‪ .‬הנציב הראשון‪,‬‬
‫ד"ר צבי חרמון‪ ,‬היה עובד סוציאלי עם גישה ליברלית‪,‬‬
‫‪55‬‬
‫למרות שהארגון היה כפוף מראשיתו למשרד לביטחון‬
‫פנים (בעבר למשרד המשטרה)‪ .‬לאחר המרד בכלא‬
‫"שטה" ובריחת אסירים בשנת ‪ ,1958‬הוחלט שנציב‬
‫בתי הסוהר בישראל יהיה בעל רקע ביטחוני‪ ,‬דבר שהביא‬
‫לשינוי באוריינטציה (תימור‪.)2009 ,‬‬
‫רוב הנציבים בשירות בתי הסוהר בישראל הגיעו‬
‫מהמשטרה או מהצבא‪ ,‬ללא השכלה ספציפית בתחום‬
‫המאסר וללא ידע פרקטי בניהול בתי סוהר (תימור‪,‬‬
‫‪ .)2009‬כניסת האסירים הביטחוניים משנת ‪1967‬‬
‫חיזקה והעמיקה את תפיסת הביטחון כמרכיב מרכזי‬
‫והשפיעה על ניהול האסירים הפליליים‪ .‬האוריינטציה‬
‫הצבאית התחזקה בשנת ‪ ,2007‬כאשר נקבע שמנהל‬
‫בית סוהר ייקרא "מפקד"‪ ,‬הסוהרים ייקראו "לוחמים"‬
‫ואנשי מטה ובעלי תפקידים אחרים יכונו "תומכי לחימה"‪.‬‬
‫לפיכך הוגדרו האסירים‪ ,‬בלי לקרוא להם בשם המפורש‪,‬‬
‫"אויב"‪ ,‬או בדרך מעודנת יותר‪" ,‬יריב"‪.‬‬
‫שירות בתי הסוהר התחזק כארגון צבאי‪ .‬השתנתה‬
‫השפה הארגונית והשתנו ההדגשים בניהול בתי‬
‫הסוהר‪ ,‬משיקום וטיפול לאחזקה נאותה ושמירה‬
‫על הסדר והמשמעת‪ .‬תהליך המיליטריזציה שעבר‬
‫הארגון הסית את עיקר משאביו ועיקר תשומת הלב‬
‫הארגונית להתמודדות עם מצבי חירום‪ ,‬מצבי קיצון‬
‫ומניעת בריחות‪ .‬המשמורת החוקית מופיעה בחוק‬
‫כיעד ראשון במסר הארגוני‪ ,‬והטיפול והשיקום הם יעד‬
‫משני (פקודת שירות בתי הסוהר‪ .)1971 ,‬תהליך זה‬
‫השפיע על יחס הסוהר לאסיר ועל המשקל שמייחס‬
‫הארגון כולו למרכיבי הביטחון לעומת מרכיבי הטיפול‬
‫(תימור‪ .)2011 ,‬המערכת הצבאית בבתי הכלא משדרת‬
‫לאסיר כוחניות‪ ,‬שכן כל סוהר מצויד באמצעי ריסון‬
‫כגון אזיקים‪ָ ,‬לה‪ ,‬לעתים שוקר חשמלי וגז פלפל‪ .‬כל‬
‫אסיר הוא פוטנציאל לבריחה ומקור לחשד ולחוסר‬
‫אמון‪ .‬האסיר נמצא כל הזמן בפיקוח אנושי של סוהר‬
‫או במעקב על ידי מצלמות‪ .‬הדבר מעמיק את השליטה‬
‫של בית הכלא באסירים‪ ,‬בדומה לארגונים מקבילים‬
‫בארה"ב ובאירופה (‪.)Coyle, 2002‬‬
‫בכל הנוגע לאסירים הפליליים מנסה שירות בתי הסוהר‬
‫בישראל להימנע מדימוי של "אפסנאות של אנשים"‪.‬‬
‫לפיכך פותחו טכניקות העשרה של סדר היום של‬
‫האסירים והוכנסו תכנים של חינוך ותעסוקה‪ .‬כל זאת‬
‫‪56‬‬
‫בעיקר כדי להקל את ניהול הכלא ולהביא לידי צמצום‬
‫בהפרות סדר ומשמעת (שגיא‪.)2007 ,‬‬
‫בבתי הכלא בישראל מערך חינוך רחב המספק‬
‫השכלה ברמות מגוונות‪ .‬מלבד זאת ישנן התערבויות‬
‫חינוכיות והתערבויות חברתיות אחרות‪ :‬עובדים‬
‫סוציאליים‪ ,‬פסיכולוגים וקרימינולוגים מספקים טיפול‬
‫ומתערבים בשעת משבר‪ ,‬עם דגש במניעת אובדנות‪.‬‬
‫כמו כן ניתן טיפול ברמת האגף‪ ,‬ואף קיים בית סוהר‬
‫שכולו מכוון לטיפול ולחינוך‪ .‬אלא שמכלול זה מספק‬
‫טיפול לשיעור קטן ביותר של אסירים‪ ,‬ומספק בעיקר‬
‫איכות חיים טובה יותר לאסיר ושקט וסדר לארגון‪.‬‬
‫בבתי כלא בישראל שמתקיים בהם תהליך טיפולי‬
‫על פי עקרונות ההתערבות היעילה‪ ,‬רמת החזרה‬
‫למאסר נמוכה (בן צבי וולק‪ ;2011 ,‬שגיא‪;2007 ,‬‬
‫תימור‪.)2011 ,‬‬
‫לשירות בתי הסוהר במדינת ישראל אין מדיניות‬
‫ברורה‪ ,‬נכונה‪ ,‬יעילה וארוכת טווח שקבועה בחוק‪,‬‬
‫ולכן היא ננקטת לפי התפיסה של נציב בתי הסוהר‬
‫ומשתנה עם חילופי הנציבים (תימור‪ .)2009 ,‬לא נקבעו‬
‫הסכמות על אופיו וערכיו של שירות בתי הסוהר‪ ,‬הנדרש‬
‫לתת מענה דחוף בשל אילוצי זמן ותקציב‪ .‬כליאתם של‬
‫אסירים ביטחוניים רבים דחקה הצדה תכנון עקרוני ארוך‬
‫טווח וחשיבה על ערכי הלִ בה בשאלות הנוגעות למהות‬
‫העשייה בתחום המאסר הפלילי (שגיא‪ .)2007 ,‬הדבר‬
‫מציב את מנהל בית הסוהר בקונפליקט‪ ,‬שכן כל כמה‬
‫שנים הוא נדרש להתאים עצמו למדיניות של הנציב‬
‫המכהן‪ ,‬ובד בבד עליו להיות נאמן לאמונתו‪ ,‬לעמדותיו‬
‫ולסגנונו האישי‪.‬‬
‫בישראל חווה מנהל בית סוהר מסר כפול‪ :‬מצד אחד‪,‬‬
‫המשימה הביטחונית גוברת על כל השיקולים של‬
‫טיפול ושיקום‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬הארגון מדגיש את הייעוד‬
‫החברתי‪ .‬מנהל בית סוהר עשוי להחליט לפתח את‬
‫תחום הטיפול והשיקום‪ ,‬אלא שהוא עלול לגלות שהסגל‬
‫הביטחוני חסר תשתית ערכית‪ ,‬חינוכית ומקצועית‬
‫(שגיא‪ .)2007 ,‬מנהל שמתעדף את תחום השיקום‬
‫והטיפול בשל אידיאולוגיה וערכים‪ ,‬עלול להתקשות‬
‫בכך הן בשל היעדר ידע מספק והן בשל קשיים‬
‫ארגוניים‪ .‬רוב האסירים הפליליים בישראל משוחררים‬
‫מהכלא בלי לעבור תהליך טיפולי בעל משמעות ובלי‬
‫דילמות בניהול בתי סוהר‬
‫ליווי תמיכתי וטיפולי של הרשויות מחוץ לכלא (דו"ח‬
‫הרשות לשיקום האסיר‪.)2011 ,‬‬
‫לסיכום‪ ,‬שירות בתי הסוהר במדינת ישראל עבר‬
‫תהליכי מיליטריזציה‪ ,‬כפי שעברו מדינות דמוקרטיות‬
‫אחרות באירופה ובארצות הברית‪ .‬מתקיימת פעילות‬
‫חינוכית וטיפולית בתוך בתי הסוהר בישראל‪ ,‬אלא‬
‫שהיא נחשבת משימת משנה ולכן מיועדת לאסירים‬
‫מעטים‪ .‬מנהלי בתי הסוהר‪ ,‬אשר רובם באו מארגונים‬
‫ביטחוניים אחרים (משטרה צבאית‪ ,‬משטרה)‪ ,‬אינם‬
‫בקיאים בתהליכים של טיפול ושיקום‪ ,‬ולכן מכוונים‬
‫בעיקר למניעת אירועים שליליים ולאחזקה נאותה‪,‬‬
‫וחלקם אף מאמינים שהחינוך והטיפול נועדו לספק‬
‫שקט וסדר בכלא ולא יתרמו לשיקום‪.‬‬
‫דיון‬
‫בית הסוהר הוא ארגון דינמי המשתנה בהתאם‬
‫לממשל ולנורמות החברה שבה הוא נמצא (‪Coyle,‬‬
‫‪ .)2002‬בשל מבנהו הייחודי כמוסד סגור המרחיק‬
‫אזרחים מהחברה‪ ,‬יש נטייה להתעלם ממנו‪ ,‬אלא אם‬
‫כן מתעוררות בעיות הקשורות בניהול‪ ,‬כגון בריחות‬
‫ומהומות‪.‬‬
‫שני גורמים משפיעים על אופי הניהול של בתי הסוהר‪:‬‬
‫המדיניות החברתית הנהוגה במדינה ובחברה ומנהל‬
‫בית הסוהר וסגנון ניהולו‪.‬‬
‫בית הסוהר הוא ארגון אזרחי שייעודו הרחקת אזרחים‬
‫מהחברה לתקופות קצובות‪ ,‬אשר בסופן הם חוזרים‬
‫לחברה‪ .‬בעולם המערבי יש מדינות שבהן ניהול בתי‬
‫הסוהר כפוף למשרד לביטחון פנים‪ ,‬ושיעורי הכליאה‬
‫בהן גבוהים ביותר‪ .‬הדבר מבטא את הגישה הענישתית‪.‬‬
‫במדינות אחרות (אוסטרליה‪ ,‬שווייץ‪ ,‬גרמניה‪ ,‬אנגליה)‬
‫בתי הסוהר כפופים למשרד המשפטים או למשרד‬
‫הפנים (מלטה)‪ ,‬ובהן מושם הדגש בטיפול ושיקום‬
‫(‪ .)Coyle, 2002‬בישראל הכפיפות המיניסטריאלית‬
‫היא למשרד לביטחון פנים‪ ,‬והדגש מושם באכיפה‪,‬‬
‫באחזקה‪ ,‬במשמורת חוקית ובמניעת בריחות‪.‬‬
‫בבתי סוהר שמתנהלים כארגון אזרחי‪ ,‬המשימה‬
‫"מניעה של בריחות והפרות סדר" מבוצעת על‬
‫ידי יחידות מבצעיות שהן חלק מסגל בית הסוהר‪.‬‬
‫כאשר מנהל הכלא בא מתחום מדעי ההתנהגות‬
‫עם ניסיון בתפקידים מגוונים בבתי סוהר‪ ,‬חלוקת‬
‫המשאבים תאוזן בין השקעה בביטחון לבין השקעה‬
‫בטיפול באסירים ובשינוי התנהגותם‪ .‬כאשר הוא בא‬
‫מהתחומים צבא ומשטרה‪ ,‬עיקר תשומת הלב תופנה‬
‫לביטחון ולאבטחה (‪.)Coyle, 2002‬‬
‫ארגון האומות המאוחדות יוצא נגד המגמה הרווחת‬
‫בעולם לבסס את ניהול בית הסוהר כארגון צבאי‪,‬‬
‫ועומד על החשיבות שסגל בית הסוהר יהיה אזרחי‪,‬‬
‫וראוי שיהיה כפוף למשרד המשפטים ולא למשרד‬
‫לביטחון פנים (‪.)Coyle, 2002‬‬
‫כדאי לדון באפשרות להכפיף את שירות בתי הסוהר‬
‫במדינת ישראל למשרד המשפטים ולמסד אותו כארגון‬
‫אזרחי שיעדיו חברתיים‪ .‬עצם העברת האחריות‬
‫המיניסטריאלית לא מביאה לידי שינוי בתוך בתי‬
‫הסוהר‪ ,‬שכן שר המשפטים עדיין יכול למנות אנשי‬
‫צבא או אנשי משטרה לניהול בתי הסוהר ולשמר‬
‫את המבנה הקיים‪ .‬נדרש שינוי תפיסתי אשר יעוגן‬
‫בחוק תוך קביעת יעדים‪ .‬יש מדינות שהעבירו את‬
‫האחריות על בתי הסוהר לידי משרד המשפטים‪,‬‬
‫אך ניהול בתי הסוהר לא השתנה‪ .‬במדינות אחרות‬
‫נעשה שינוי מהותי בניהול בתי הסוהר עקב שינוי‬
‫התפיסה‪ ,‬שינוי הגישה לאסיר והתמקדות בטיפול‬
‫ובשיקום (פולין) (‪.)Coyle, 2002‬‬
‫הבחירה בין הגישה השיקומית לבין הגישה הענישתית‬
‫משפיעה על כל מרכיבי המדיניות של ניהול בתי הסוהר‬
‫במדינה‪ .‬מישל פוקו (‪ )Faucalt, 1977‬רואה בשילוב‬
‫בין דרכי ענישה והטלת משמעת לבין שיקום שילוב‬
‫פונקציונלי‪ ,‬שכן לשיטתו הפיכת הגברים העבריינים‬
‫לאנשים עובדים ושומרי חוק והפיכת הנשים העברייניות‬
‫לאוכלוסייה מתפקדת הן חלק מהמטרות המרכזיות‬
‫של הענישה‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬נמצא שהמאסר אינו מרתיע (‪Ritchie,‬‬
‫‪ ,)2011‬ואנשי מקצוע מציעים חלופות למאסר (‪Crow,‬‬
‫‪ .)2006; Narco, 2000‬בכל זאת החברה עדיין זקוקה‬
‫לבתי הכלא כדי להרחיק את העבריינים ולצמצם את‬
‫הנזק שלהם כלפיה‪ .‬לכן חשוב למצוא את האיזון‬
‫הנכון בין הכליאה עצמה לבין מרכיבים של טיפול‬
‫ושיקום שמתקיימים בה‪.‬‬
‫עבריינים ככלל לא מגיעים לטיפול בקהילה‪ ,‬אלא‬
‫‪57‬‬
‫אם הם נשלחים לטיפול על ידי גורמי החוק‪ ,‬וגם אז‬
‫שיתוף הפעולה שלהם מוגבל‪ .‬כאשר אסירים נסחפים‬
‫למעגל הקרימינוגני (‪Zamble, Porporino, & Kalotay,‬‬
‫‪ ,)1984‬כדי להוציאם ממנו אפשר להשתמש במאסר‬
‫כבפלטפורמה לשינוי‪ .‬גישה חיובית להעמקת הטיפול‬
‫בכלא מספקת הזדמנות לצמצם את המועדות (אלישע‪,‬‬
‫רונאל ואידיסיס‪.)2011 ,‬‬
‫ראוי שמדינת ישראל תקבע בחוק מדיניות ברורה‬
‫ועקרונות יסוד לניהול בתי הסוהר‪ .‬כמדינה מערבית‬
‫נאורה‪ ,‬הרואה בעברייניה אזרחים בעלי זכויות ושמה‬
‫בלבת המפה‬
‫את הערך "כבוד האדם וחירותו" ִ‬
‫הערכית והמשפטית‪ ,‬עליה לאמץ בבירור את הגישה‬
‫השיקומית בבתי הסוהר ולהגדירה‪ .‬מדיניות קבועה‬
‫תצמצם את היכולת של הנציב הממונה לפעול על‬
‫פי עמדותיו ודעותיו ותימנע טלטלה של הארגון כולו‬
‫(אסירים וסוהרים) בכל חילופי נציב‪ .‬מדיניות ברורה‬
‫ועקיבה עשויה להביא לידי בניית תוכניות טיפול‬
‫לאורך זמן‪ ,‬שיתמסדו על בסיס הישגיהן ולא ייקטעו‬
‫עם החלפת נציב או מנהל בית סוהר‪ .‬בשל הסיכונים‬
‫בהתפתחות אירועים של הפרות סדר בבתי הסוהר‪,‬‬
‫יש מקום לטפח יחידת משנה המספקת שירות‬
‫ביטחוני והבנויה על מרכיב פיקודי‪ ,‬אך זאת בתוך‬
‫המסגרת הניהולית‪ .‬כאמור‪ ,‬ניהול נכון ימנע הפרות‬
‫סדר (‪.)Steiner, 2008‬‬
‫השנים האחרונות הוכיחו שהגישה הענישתית לא‬
‫הצליחה‪ .‬בארה"ב לדוגמה‪ ,‬בשלושת העשורים‬
‫האחרונים שלטה גישה זו‪ ,‬שהביאה לידי עלייה‬
‫דרמטית במספר הכלואים (כשלושה מיליון)‪ .‬עקב‬
‫כך השתנה סדר העדיפויות במשימותיו של מנהל‬
‫בית הסוהר‪ ,‬והמשימה המרכזית‪ ,‬ביטחון ואבטחה‪,‬‬
‫הביאה לידי מינויים של יוצאי צבא למנהלים של בתי‬
‫סוהר‪ .‬בכך הועמקה התפיסה הביטחונית‪-‬ענישתית‪,‬‬
‫הרואה באסיר אויב‪.‬‬
‫הדרך לשינוי טמונה בהעמקת הגישה השיקומית‬
‫באמצעות חינוך‪ ,‬טיפול‪ ,‬רה סוציאליזציה וקשרים‬
‫בינאישיים‪ .‬בקליפורניה לדוגמה‪ ,‬שהיתה בה‬
‫העלייה הגבוהה ביותר במספר האסירים ובמספר‬
‫האירועים השליליים בכלא‪ ,‬נעשה שימוש בעת‬
‫האחרונה באסטרטגיה חדשה שנקראת "היערכות‬
‫‪58‬‬
‫מחדש"‪ ,‬אשר מחזירה את הגישה השיקומית‬
‫לשמש בסיס להתמודדות עם עבריינות ופשיעה‬
‫ולצמצם את שיעור הכליאה (‪ .)Kaplan, 2012‬יש‬
‫דיווחים על ירידה במספר האסירים בארה"ב בכלל‬
‫ובקליפורניה בפרט ( ‪Bureau of Justice Statistics‬‬
‫‪ .)Bulletin, 2010‬השיקום חזר להיות גורם בעל‬
‫משמעות בניהול בתי הכלא ( & ‪Heseltine, Sarre,‬‬
‫‪ ,)Day, 2011‬הוגדלו התקציבים של תוכניות השיקום‬
‫בבתי הכלא (‪ ,)Scott-Hoyward, 2009‬וירדו באופן‬
‫ניכר הפשיעה והעלויות הישירות והעקיפות שלה‬
‫( ‪Andrews & Bonta, 2010; Drake, Aos, & Miller,‬‬
‫‪ .)2009‬מכאן שאימוץ גישה שיקומית בבתי הכלא‬
‫מביא הן לידי הפחתה במספר האירועים השליליים‬
‫בכלא הן לידי צמצום נזקי הפשיעה‪.‬‬
‫לצד ההשפעה המכרעת של מדיניות חברתית ברורה‬
‫באשר לבתי הסוהר‪ ,‬יש למנהל בית הסוהר השפעה‬
‫ניכרת על השגת יעדים חברתיים בבית הסוהר‪.‬‬
‫בהיעדר מדיניות ברורה‪ ,‬שיקומית או ענישתית‪ ,‬נמצא‬
‫מנהל בית הכלא בקונפליקט תפקידי וברמת שחיקה‬
‫גבוהה‪ .‬למנהל הכלא יש כאמור אוטונומיה גבוהה‬
‫בכל הקשור לניהול בית הכלא שבתחום סמכותו‬
‫ואחריותו‪ ,‬ורמת האירועים בבית הסוהר קשורה‬
‫במובהק לתפקודו (‪ .)Steiner, 2008‬לכן חשוב שמנהלי‬
‫כלא יהיו מודעים לכוחם ויאמצו דרכי פעולה שנמצאו‬
‫כדרכים אפקטיביות להשגת היעדים‪.‬‬
‫כפי שהם מופיעים בספרות‪ ,‬מספר גורמים מכוונים‬
‫את מנהל בית הסוהר לניהול נכון‪.‬‬
‫א‪ .‬הקרימינולוגיה החיובית מלמדת שאווירה אנושית‬
‫ומכבדת בכלא יוצרת מוכנות אצל אסירים להתנהג‬
‫בהתאם לכללים ולחוקים הנדרשים מהם‪ .‬כאשר‬
‫הפרט חווה את חופש הבחירה באמצעות חשיפתו‬
‫לאלטרנטיבות חיוביות‪ ,‬הוא יכול לבחור בשינוי מתוך‬
‫רצון חופשי אותנטי (‪ .)Ronel & Elisha, 2010‬על‬
‫ידי כך יכול האסיר להביא לידי שינוי ממשי במצבו‬
‫(אלישע ואחרים‪.)2011 ,‬‬
‫ב‪ .‬אופן הניהול של בית הסוהר נמצא גורם מובהק‬
‫הקשור בניהול טוב ובקיום סדר היום ללא אירועים‬
‫שליליים‪ .‬המודל אפקטיבי ביותר הוא "המודל‬
‫המשולב"‪ ,‬שמשלב בין דרכי הניהול של בית הסוהר‪,‬‬
‫דילמות בניהול בתי סוהר‬
‫רמת הסיווג הביטחוני שלו ומיון נכון של אסירים‬
‫(‪ .)Steiner, 2008‬דרך הניהול וסגנונו מכוונים‬
‫לאווירה של הסכמה ולגיטימציה של האסירים‪,‬‬
‫הקפדה על הגינות‪ ,‬שקיפות ועקיבות‪ .‬כל מנהל‬
‫ראוי שיהיה מסוגל ליצור אווירה של הקשבה וקבלת‬
‫האסיר כאדם בעל זכויות‪.‬‬
‫ג‪ .‬הספרות המחקרית מלמדת על הצלחה בטיפול‬
‫בכלא‪ ,‬בתנאי שהוא מתנהל על פי עקרונות‬
‫הטיפול האפקטיבי (;‪Cullen & Gendreau, 2001‬‬
‫& ‪Lipsey, Wilsen, & Cothern, 2000; Milkmen‬‬
‫& ‪Wanberg, 2007; Pearson, Lipton, Cleland,‬‬
‫‪Yee, 2002; Walker, McGoren, Poey, & Otis,‬‬
‫‪ .)2004‬כאשר הוא ממשיך בקהילה‪ ,‬הוא מביא‬
‫לידי ירידה ניכרת בחזרה למאסר (‪Inciardi, Martin,‬‬
‫‪.)& Butzin, 2004‬‬
‫ניהול טוב של בית כלא כולל שמירה על זכויות האסיר‬
‫כאדם‪ ,‬שמירה על כבודו ושלמותו‪ ,‬הפיזית והנפשית‪,‬‬
‫סיפוק צרכיו ומתן ביטחון אישי‪ .‬יש לאפשר לאסיר‬
‫לקיים קשר עם משפחתו‪ ,‬עם חבריו ועם העולם‬
‫החיצון‪ .‬ניהול טוב של בית הסוהר פותח בפני האסיר‬
‫הזדמנויות למעורבות בתוכניות חברתיות ובפעילות‬
‫חברתית‪ ,‬גישה לנציגות משפטית‪ ,‬וכן מאפשר סיפוק‬
‫צרכיהן של אוכלוסיות ייחודיות בכלא (‪.)Coyle, 2002‬‬
‫בהולנד למשל כדי לשפר את הניהול בבתי הסוהר‬
‫קבע שירות בתי הסוהר שהמנהלים יעברו קורס ניהול‬
‫עם מנהלים בתחומי המשפט ויושפעו מעקרונות‬
‫הומניים וחוקיים (‪.)Coyle, 2002‬‬
‫כאשר מנהל כלא המחויב לגישה השיקומית מפעיל‬
‫סמכות מקצועית בתחומים חינוך ושיקום‪ ,‬הוא יכוון‬
‫צעדיו על פי עקרונות הטיפול האפקטיבי באמצעות‬
‫כלים מבוססי עובדות (תוכניות טיפול‪ ,‬מחקרים‬
‫וכדומה) כדי לצמצם מועדות‪ .‬בדרך זו יחוזקו ויתוגברו‬
‫הגורמים המקצועיים‪ ,‬ואז ייווצר איזון נכון בין שיקום‬
‫לענישה‪ .‬בתי הסוהר יתנהלו מתוך תפיסה הוליסטית‪,‬‬
‫וכל מרחבי הכלא יהיו חלק מהקהילה (תימור‪;2011 ,‬‬
‫‪.)Gideon, Shoham, & Weisburd, 2010‬‬
‫סיווג בתי הסוהר לרמות ביטחון ומיון אסירים לפי‬
‫הפרופיל העברייני שלהם ישמשו פלטפורמה לניהול‬
‫וכלי בידי המנהל להשגת יעדיו‪ .‬יש אסירים שנדרשת‬
‫החזקתם בנפרד או שאי אפשר לשקמם מסיבות‬
‫כאלו או אחרות‪ ,‬ויש אסירים שרמת מסוכנותם‬
‫גבוהה ונדרשת החזקתם במרחבים מתאימים‪.‬‬
‫ראשי הארגון יקבעו מנגנון מחמיר למינוי מנהלים‬
‫של בתי הסוהר שיכלול ועדה למינוי מנהלי בתי סוהר‪,‬‬
‫שבין חבריה נציגים מחוץ לארגון בתי הסוהר‪ ,‬כדי‬
‫שהמינוי יעמוד בקריטריונים מחמירים‪ .‬לתפקיד ימונו‬
‫מי שיזוהו כבעלי ערכים וגישה הומנית לאנשים‪ .‬הם‬
‫יידרשו להשכלה מתאימה‪ ,‬הכוללת תחומים ממדעי‬
‫ההתנהגות מצד אחד וניהול מצד אחר‪ ,‬ויוכלו לתת‬
‫מענה גם להיבט הביטחוני בבתי הסוהר‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬במצב זה הן החברה הן מקבלי ההחלטות‬
‫והן מנהל הכלא משפיעים על דרך ניהולו של בית‬
‫הסוהר ועל היחס לאסיר‪.‬‬
‫סיכום‬
‫בתי הסוהר הם חלק אינטגרלי מהחברה ומשקפים‬
‫את ערכיה‪ .‬חברה שמבינה את ייחודיותו של מוסד זה‬
‫תקדם תהליכים שיביאו את בתי הסוהר לפעול ברוח‬
‫ערכיה‪ .‬עליה להכיר בכוח שיש לה לכלוא אזרחים ולהבין‬
‫שכוח זה ניתן לבני אדם אשר משמשים מוציאים לפועל‬
‫של הכליאה ועלולים להשתמש בו לרעה‪.‬‬
‫קביעת מדיניות ברורה המכוונת לשמירה על ערכים‬
‫ומינוי מקצועי ושקוף של מנהל בית הסוהר‪ ,‬עשויים‬
‫להביא לניצול תקופת המאסר לצרכי טיפול ושיקום‬
‫ולהפיכתה לתחנה בעלת משמעות בחייו של העבריין‪.‬‬
‫כך תינתן לו הזדמנות לשינוי‪ .‬כמו כן עשויה המדיניות‬
‫להביא לצמצום אמיתי של נזקי הפשיעה באמצעות‬
‫צמצום החזרה למאסר‪.‬‬
‫על מנהל להבין שהוא אינו עובד בסביבה מבודדת‪.‬‬
‫עליו לפעול מתוך אחריותיות (‪ )accountability‬ולראות‬
‫בטיפול באסיר משימה חברתית‪ .‬הוא משמש נציג‬
‫המדינה המיישם את כוחה ונציג החברה שמטפל‬
‫באסיר כדי לאפשר לה חיים בטוחים יותר‪.‬‬
‫מאחר שזהו תחום חשוב שכלל לא נחקר בישראל‬
‫ומעט מאוד נחקר בעולם‪ ,‬ראוי לבצע מחקרים ולהעמיק‬
‫את ההבנות והמידע באשר לניהול בתי הסוהר בכלל‬
‫ותפקיד מנהל בית הסוהר בפרט‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫מקורות‬
‫אבן שושן‪ ,‬א' (‪ .)1990‬מנהל‪ .‬בתוך המילון החדש (כרך‬
‫‪ ,2‬עמ' ‪ .)711‬ירושלים‪ :‬הוצאת קריית ספר בע"מ‪.‬‬
‫אבן שושן‪ ,‬א' (‪ .)1990‬מפקד‪ .‬בתוך המילון החדש (כרך‬
‫‪ ,2‬עמ' ‪ .)749‬ירושלים‪ :‬הוצאת קריית ספר בע"מ‪.‬‬
‫אדד‪ ,‬מ' (‪ .)1989‬העבריין בהתהוותו‪ .‬רמת גן‪ :‬אור עם‪.‬‬
‫אלוני‪ ,‬נ' (‪ .)1998‬להיות אדם‪ :‬דרכים בחינוך הומניסטי‪.‬‬
‫תל‪-‬אביב‪ :‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪.‬‬
‫אלישע‪ ,‬א'‪ ,‬רונאל‪ ,‬נ' ואידיסיס‪ ,‬י' (‪ .)2011‬חומות של‬
‫תקווה‪ .‬צוהר לבית הסוהר‪.57-29 ,14 ,‬‬
‫כץ‪ ,‬מ' (‪ .)2008‬מפקד אל מול מנהל‪ .‬מערכות‪,418 ,‬‬
‫‪.47-42‬‬
‫כרמל‪ ,‬כ' ואפשטיין‪ ,‬ר' (‪ .)2011‬התערבות טיפולית‬
‫מבוססת נתונים בסביבה ארגונית‪ .‬צוהר לבית הסוהר‪,‬‬
‫‪.186-172 ,14‬‬
‫פקודת שירות בתי הסוהר (נוסח חדש)‪ ,‬תשל"ב‪.1971-‬‬
‫נדלה ב‪ 18-‬באפריל ‪ ,2013‬מתוך‪http://www.nevo. :‬‬
‫‪co.il/law_html/law01/056_002.htm‬‬
‫בן צבי‪ ,‬ק' וולק‪ ,‬ד' (‪ .)2011‬חוזרים למאסר‪ .‬צוהר לבית‬
‫הסוהר‪.28-10 ,14 ,‬‬
‫קמיר‪ ,‬א' (‪ .)2007‬מדוע עדיף (שוויון) כבוד האדם על‬
‫שוויון החירות? המשפט‪.44-33 ,23 ,‬‬
‫גולדברג‪ ,‬א' (‪ .)2003‬הסתגלות למאסר ומועדות‪ .‬חיבור‬
‫לשם קבלת דוקטורט‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬רמת גן‪.‬‬
‫רוזנפרל‪ ,‬ש' (‪ .)1990‬הקשר בין סוג התפקיד‪ ,‬ותק‬
‫בתפקיד ודירוג ביטחוני של בית הסוהר לבין עמדותיהם‬
‫של סוהרים לגבי אסירים‪ ,‬עבריינות ופשיעה‪ .‬חיבור לשם‬
‫קבלת דוקטורט‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫גולדברג‪ ,‬א' (‪ .)2009‬בית סוהר לנוער "אופק"‪ :‬הסביבה‬
‫החברתית בכלא על פי תפיסת האסירים בין השנים‬
‫‪ .2005-2001‬צוהר לבית הסוהר‪.49-34 ,12 ,‬‬
‫שגיא‪ ,‬ד' (‪ .)2007‬בין הצהרה למחויבות‪ .‬צוהר לבית‬
‫הסוהר‪.14-6 ,11 ,‬‬
‫גולדברג‪ ,‬א' (‪ .)2013‬התמכרות‪ ,‬הסתגלות למאסר‬
‫ומועדות בקרב אסירים בישראל‪ .‬צבא הגנה לישראל‪:‬‬
‫מרכז המחקר‪ ,‬המכללה לביטחון לאומי‪.‬‬
‫שוהם‪ ,‬ג' ש'‪ ,‬אדד‪ ,‬מ' ורהב‪ ,‬ג' (‪ .)1987‬קרימינולוגיה‪.‬‬
‫ירושלים ותל אביב‪ :‬הוצאת שוקן‪.‬‬
‫גופמן‪ ,‬י' (‪ .)1973‬מאפיינים של מוסדות כוללניים‪ .‬בתוך‬
‫מ' ליסק (עורך)‪ ,‬סוגיות בסוציולוגיה (עמ' ‪ .)303-264‬תל‬
‫אביב‪ :‬עם עובד‪.‬‬
‫תימור‪ ,‬א' (‪ .)2006‬שיקום עבריינים בישיבות ובקיבוצים‬
‫ הבניית תפישת עולם בלתי עבריינית והקניית דפוסי‬‫התנהגות נורמטיביים‪ .‬מגמות‪ ,‬מד(‪.530-507 ,)3‬‬
‫דו"ח הרשות לשיקום האסיר‪ :‬סיכום שנת עבודה ‪2010‬‬
‫(אוקטובר‪ .)2011 ,‬נדלה מאתר הרשות לשיקום האסיר‬
‫נדלה ב‪ 15-‬ביולי‪ ,2013 ,‬מתוך ‪http://www.pra.‬‬
‫תימור‪ ,‬א' (‪ .)2009‬התפתחות בתי הסוהר בישראל‪.‬‬
‫בתוך ש' ג' שוהם וא' תימור (עורכים)‪ ,‬סוגיות בתורת‬
‫הענישה (‪ .)359-311‬קריית ביאליק‪ :‬אח‪.‬‬
‫‪co.il /image /users /180409 /ftp /my_files /%D7%A1‬‬
‫‪%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%202010.‬‬
‫‪pdf?id=9278558‬‬
‫תימור‪ ,‬א' (‪ .)2011‬לשקם את השיקום‪ .‬צוהר לבית סוהר‪,‬‬
‫‪.85-72 ,14‬‬
‫וייסבורד‪ ,‬ד'‪ ,‬שהם‪ ,‬א'‪ ,‬אריאל‪ ,‬ב'‪ ,‬מנספייזר‪ ,‬מ' וגדעון‪,‬‬
‫ל' (‪ .)2010‬מחקר מעקב בקרב אסירים משוחררים‬
‫נפגעי סמים בוגרי פרויקט כלא השרון‪ .‬מגמות‪ ,‬מז(‪,)2‬‬
‫‪.253-236‬‬
‫חימי‪ ,‬ח' (‪ .)2008‬מה בין משמעות החיים‪ ,‬הוויית מוסד‬
‫טוטאלי ל"חשיבה קורבנית"‪ .‬בתוך י' קים‪ ,‬י' בר זוהר ול' עדן‬
‫(עורכים)‪ ,‬קורבנות אכיפת חוק‪ ,‬מין וחברה (עמ' ‪.)466-451‬‬
‫הוצאת מסדה‪.‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬מ' (‪" .)2013‬מעשיהו"‪ ,‬מעשה ומעשיות‪,‬‬
‫‪ .1952-2011‬ירושלים‪ :‬הוצאת כרמל‪.‬‬
‫עינת‪ ,‬ת' (‪ .)2005‬שפה אסורה‪ :‬החיים והמילים בין‬
‫כותלי הכלא‪ .‬תל אביב וירושלים‪ :‬שוקן‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫עינת‪ ,‬ת' ועינת‪ ,‬ע' (‪ .)2009‬קולות מהכלא‪ ,‬אנתולוגיה‬
‫של יצירות אסירים‪ .‬ירושלים‪ :‬הוצאת כרמל‪.‬‬
‫‪Andrews, D. A., & Bonta, J. (2010). Rehabilitating‬‬
‫‪criminal justice policy and practice. Psychology,‬‬
‫‪Public Policy and Low, 16, 39-55.‬‬
‫‪Aos, S., Miller, M., & Dark, E. (2006). Evidence‬‬
‫‪based adult corrections programs: What works‬‬
‫‪and what does not. Olympia WA: Washington‬‬
‫‪State Institution for Public Policy.‬‬
‫‪Austin, B. (2010). 2010 Annual recidivism‬‬
‫‪report. State of Connecticut Office of Policy and‬‬
‫‪Management Criminal Justice Policy and Planning‬‬
‫‪Division. Retrieved July 16, 2013, from http://‬‬
‫_ _‪w w w.ct.gov / bopp / lib / bopp / 2010_0215‬‬
‫‪recidivismstudy.pdf‬‬
‫דילמות בניהול בתי סוהר‬
Crow, I. (2006). Resettling prisoners: A review.
London: University of Sheffield and NOMS.
Retrieved February 20, 2013, from http://www.
caction.org /rrt_new /professionals /articles /
CROW-RESETTLING%20PRISONERS.pdf
Bottoms, A. E. (1999). Interpersonal violence and
social order in prison. In M. Tonry, & J. Petersilia
(Eds.), Crime and Justice: A Review of Research
(Vol. 26, pp. 205-282). Chicago, IL: University of
Chicago Press.
Cullen, F. T., & Gendreau, P. (2001). From noting
works to what works: Changing professional
ideology in the 21st century. Prison Journal,
81(3), 313-338.
Bowker, L. H.(1977). Prison subcultures.
Lexington Ma: Lexington Books.
Cullen, F. T., Latessa, E. J., Burton, Jr. V. S., &
Lombardo, L. X. (1993). The correctional
orientation of prison wardens: Is the rehabilitative
ideal supported? Criminology, 31(1), 69-92.
Drake, E. K., Aos, S. M., & Miller, M. G. (2009).
Evidence - based public policy options to reduce
crime and criminal justice costs: Implications in
Washington state. Victims and Offenders, 4,
170-196.
Bureau of Justice Statistics Bulletin. (2010).
Correction of population in the United State
2009. U.S. Department of Justice, December,
2010, NCJ 231681. Retrieved May 15, 2013,
from ht t p : / / b j s .g o v / co nt e nt / p u b / p r e s s /
cor re c ti ons 0 9 pr.c fm
Dilulio, J. (1987). Governing prison: A comparative
study of correctional management. New York,
NY: The Free Press.
Byrne, J., Hummer, D., & Taxman, F. S. (2008).
The culture of prison violence. Boston, MA: Allyn
and Bacon.
Foucault, M. (1977). Discipline and punish.
London: Penguin.
Caeti, T. J., Hemmens, C., Cullen, F. T., & Burton,
Jr. V. S. (2003). Management of correctional
facilities. The Prison Journal, 83(4), 383-405.
Foucault, M. (1980). Power/Knowledge. New
York: Pantheon.
Foucault, M. (1983). The subject and power. In H.
L. Dreyfus & R. Rabinow (Eds), Michael Foucault:
Beyond structuralism and hermeneutics (2nd ed.)
(pp. 208-216). Chicago: University of Chicago
Press.
Gideon. L., Shoham, E., & Weisburd, D. L. (2010).
Changing prison into a therapeutic milieu: Evidence
from the Israeli national rehabilitation center for
prisoners. The Prison Journal, 90(2), 79-202.
Goodstein, L., & Wright, K. (1989). Inmate
adjustment to prison. In L. Goodstein, & D. L.
MacKenzie (Eds), The American prison: Issues
in research and policy (pp. 229-252). New York,
NY: Plenum Press.
Hepburn, J., & Alboneti, C. (1980). Role conflict in
correctional institutions: An empirical examination
of the treatment - custody dilemma among
correctional staff. Criminology, 17, 445-459.
61
Bryans, S. (2000). Governing prison: An analysis
of who is governing prison and the competences
to govern effectively. The Howard Journal of
Criminal Justice, 39(1), 14-29.
Camp, S., Gaes, G. G., Langan, N., & Saylor,
W. (2003). The influence of prison on inmates
misconduct: A multilevel investigation. Justice
Quarterly, 20(3), 501-533.
Carrabine, E. (2005). Prison riots, social order and
the problem of legitimacy. The British Journal of
Criminology, 45(4), 896-913.
Clemmer, D. (1958). The prison community. New
York, NY: Rinehart & Company.
Coyle, A. (2002). Managing prison in time of
change. United Kingdom: International Center
of Prison Studies.
Colvin, M. (1992). The penitentiary in crisis: From
accommodation to riot in New Mexico. Albany:
SUNY Press.
Crewe, B. (2006). Prison drug dealing and the
ethnographic lens. The Howard Journal of
Criminal Justice, 45, 347-368.
Nacro (2000). The forgotten majority: The
resettlement of short term prisoners. London:
Nacro - National Association for the Care and
Resettlement of Offenders.
Heseltine, K., Sarre, R., & Day, A. (2011). Prison
based correctional offenders rehabilitation
program: The 2009 national picture in Australia.
Canberra, ACT: Criminology Research Council.
Oleson, J. C. (2002). The punitive coma.
California Law Review, 90, 829-901.
Hirschi, T. (1969). Causes of delinquency.
Berkeley, CA: University of California Press.
Padfield, N., & Maruna, S. (2006). The revolving
door at the gate: Exploring the dramatic increase
in recalls prison. Criminology & Criminal Justice,
6, 329-352.
Howerton, A., Burnett, R., Byng, R., & Cambell, J.
(2009). The consolation of going back to prison:
What 'revolving door' prisoners think of their
prospects. Journal of Offender Rehabilitation,
48, 439-461.
Pallone, N. J. & Hennessy, J. J. (1992). Criminal
behavior: A process psychology analysis. New
Burswick, New Jersey: Transaction Publishers,
Rutgers - The State University.
Inciardi, J. A., Martin, S. S., & Butzin, C. A. (2004).
Five-year outcomes of therapeutic community
treatment of drug-involved offenders after release
from prison. Crime & Delinquency, 50(1), 88-107.
Pearson, F. S., & Lipton, D. S. (1999). A meta analytic review of the effectiveness of correction
- based treatment for drug abuse. The Prison
Journal, 79(4), 384-410.
Jiang, S., & Winfree, L. T. (2006). Social support,
gender and inmate adjustment to prison life:
Insights from a national sample. The Prison
Journal, 86(1), 32-55.
Pearson, F. S., Lipton, D., Cleland, C., & Yee,
D. (2002). The effects of behavioral-cognitivebehavioral programs on recidivism. Crime and
Delinquency, 48(3), 476-496.
Kaplan, T. (2012). California prison realignment
to put low-level offenders on street. Retrieved
February 7, 2013, from MercuryNews.com:
http: / / w w w.mercur ynews.com / ci-stories /
ci_18974489?nclick_check=1
Raddell, R., & Norris, T. (2008). The chancing
role of warden: A focus on safety and security.
Correctional Today Magazine, 70(5), 36-39.
Retrieved July 16, 2013, from http://www.aca.
org/fileupload/177/ahaidar/Ruddell.pdf
Reisig, M. (1998). Rates of disorder in higher
custody state prisons: A comparative analysis of
managerial practices. Crime and Delinquency,
44(2), 229-244.
Ritchie, D. (2011). Does imprisonment deter?
A review of the evidence. Sentencing Advisory
Council. Retrieved January 1, 2013, from https://
sentencingcouncil.vic.gov.au/sites/sentencingcouncil.
vic.gov.au /files /does_imprisonment_deter_a_
review_of_the_evidence.pdf
Roberts, C. (2013). Leadership styles in correctional
facilities. eHow. Retrieved Mach 5, 2014, from
http://www.ehow.com/list_7714740_leadershipstyles-correctional-facilities.html
Kornhauser, T. (1978). Social sources of
delinquency: An appraisal of analytical models.
Chicago, IL: University of Chicago Press.
Lahm, K. (2008). Inmate on Inmate assault:
A multilevel examination of prison violence.
Criminal Justice and Behavior, 35(1), 120-137.
Lipsey, M. W., Wilson, D. B., & Cothern, L.
(2000). Effective intervention for serious juvenile
offenders. Juvenile Justice Bulletin. Retrieved
May 8, 2014, from https://ncjrfss.gov/pdffiles1/
ojjdp/181201.pdf
Mandaraka-Sheppard, A. (1986). The dynamics
of aggression in woman's prison in England (1st
ed.). UK: Gower Publishing.
Milkman, H., & Wanberg, K. (2007). Behavioral
treatment. A review and discussion for corrections
professionals. NIC Accession number 021657.
Retrieved July 16, 2013, from National Institutes of
correction, U.S. Department of Justice: www.nicic.org.
62
‫דילמות בניהול בתי סוהר‬
Useem, B., & Reisig, M. (1999). Collective action
in prison: Protests, disturbances, and riots.
Criminology, 37(4), 72-102.
Van Voorhis, P., Cullen, F. T., Link, B. G., & Wolfe,
N. T. (1991). The impact of race and gender on
correctional officers' orientation to integrate
environment. Journal of Research in Crime and
Delinquency, 28, 472-500.
Walker, D., McGoren, S., Poey, E., & Otis, K. (2004).
Treatment effectiveness for male adolescent sexual
offenders: Meta analysis and review. Journal of
Child sexual abuse, 13(3), 281-293.
Wartna, B. S. J., Tollenenaar, N., Blom, M., Alma,
S., Essers, A. A. M., & Bregman, I. M. (2010).
Recidivism report 1997-2007. Trends in the
reconviction rate of Dutch offenders. Ministry
of Security and Justice/WODC. Fact sheet 20106a. Retrieved May 8, 2014, from file:///C:/
Do cument s%20and%20Set tings / O w ner /
My%20Documents/Downloads/Factsheet%20
2010-6a%20_tcm45-357792.pdf
Wooldredge, J., & Steiner, B. (2009). Comparing
methods for examining a link between prison
crowding and inmates violence. Justice Quarterly,
26(4), 795.
Wong, T. (2011). 2010 recidivism update. State of
Hawaii, FY 2007 cohort. Hawaii State Department
of Health. Retrieved May 8, 2014, from http://
icis.hawaii.gov/wp-content/uploads/2013/07/
Recidivism-Update-2010.pdf
Wilson, D. B., Bouffard, L. A., & Mackenzie, D. L.
(2005). A quantitative review of group - oriented
cognitive-behavioral structured programs for
offenders. Criminal Justice and Behavior, 32(2),
172-204.
Zamble, E., & Porporino, F. J. (1990). Coping,
imprisonment, and rehabilitation. Criminal Justice
and Behavior, 17(1), 53-70.
Zamble, E., Porporino, F. J., & Kalotay, J. (1984).
An analysis of coping behavior in prison inmates.
Programs branch user report no. 1984-77.
Ottawa: Ministry of the Solicitor General of
Canada.
63
Ronel, N. (2009). The criminal spin. In K.
Jaishankar (Ed), International perspective on
crime and justice (pp.126-154). Newcastle upon
Tyne, UK: Cambridge Scholars Publication.
Ronel, N., & Elisha, E. (2010). In different
perspective: Introduction positive criminology.
International Journal of Offender Therapy and
Comparative Criminology, 55(2), 305-325.
Scott-Hayward, C. S. (2009). The fiscal crisis in
corrections: Rethinking policies and practices.
New York, NY: VERA Institute of Justice.
Sparks, J. R., & Bottoms, A. E. (1995). Legitimacy
and order in prisons. The British Journal of
Sociology, 46(1), 45-62.
Sparks, J. R., Bottoms, A. E., & Hay, W. (1996).
Prisons and the problem of order. Oxford: UK
Oxford University Press.
Steiner, B. (2008). Maintaining prison order:
Understanding of inmate misconduct within and
across Ohio correctional institutions. Doctorate of
Philosophy (Ph.D.). Ohio: University of Cincinnati.
Steiner, B. (2009). Assessing static and dynamic
influence on inmates violence levels. Crime and
Delinquency, 55(1), 134-161.
Steiner, B., & Wooldredge, J. (2008). Rethinking
the link between institutional crowding and inmate
misconduct. The Prison Journal, 89, 205-233.
Sykes, G. M. (1965). The society of captive. New
York: Social Science Research Council.
Thomas, C. W., & Peterson, D. M. (1977). Prison
organization and inmate subculture. Indianapolis,
IN: Bobbs Merrill.
Travis, J. (2002). Invisible punishment: An
instrument of social exclusion. In M. Aaver, & M.
Chesney-Lind (Eds.), Invisible punishment, (pp. 1516). NY: New York Press.
Useem, B., & Kimball, P. (1989). State of siege:
U.S. prison riots, 1971-1986. New York, NY:
Oxford University Press.
Useem, B., & Piehl, A. M. (2006). Prison buildup
and disorder. Punishment and Society, 8(1), 87-115.
‫זוגיות במבחן‬
‫יחסי משפחה‪-‬עבודה‬
‫בקרב סוהרי שב"ס‬
‫[נינה סולימן‪ ,1‬אליאב ברמן‪ ,2‬נטע עמית ]‬
‫‪4 3‬‬
‫מחקר זה עוסק בעמדות הסוהרים כלפי הקשר עבודה‪-‬משפחה‪ :‬עד כמה הם‬
‫מתייחסים להשפעת עבודתם על חיי המשפחה והפנאי שלהם‪ ,‬ותפיסתם את‬
‫ההשפעה של חיי המשפחה והפנאי על עבודתם‪ .‬לצורך המחקר הועבר שאלון‬
‫ל‪ 114-‬סוהרי ביטחון מארבעה מתקני כליאה במרכז הארץ‪ .‬רוב השאלות התבססו‬
‫על שאלון שהועבר במחקר שנעשה בארה"ב על ידי למברט ועמיתיו‬
‫(‪ .)Lambert, Hogan, & Barton, 2004‬חלקו כלל פריטים שנבחרו מתוך‬
‫שאלונים שהועברו בישראל וחלקו חובר על ידי עורכי המחקר‪ .‬תוצאות המחקר‬
‫תומכות בהשערות המחקר‪ :‬יחסי משפחה‪-‬עבודה בקרב סוהרי שב"ס הם‬
‫קונפליקטואלים‪ ,‬וכיוּון הקונפליקט הוא השפעת העבודה על המשפחה (יותר‬
‫מהשפעת המשפחה על העבודה)‪ .‬כמו כן נמצא‪ ,‬כי לא תמיד מודעים העובדים‬
‫לאפשרויות של הארגון לסייע למשפחתם‪ .‬קיים קשר שלילי בין רמת הסיוע‬
‫למשפחה שמייחסים העובדים לארגון לבין קיומו של קונפליקט משפחה‪-‬עבודה‪.‬‬
‫בדיון מוצגות פרשנות אפשרית לממצאים והמלצות למחקרי המשך‪.‬‬
‫‪1‬סג"ד נינה סולימן ‪ -‬פסיכולוגית מומחית בפסיכולוגיה קלינית‪ ,‬לומדת לתואר שלישי בקרימינולוגיה‪ ,‬שימשה ראש ענף מדעי‬
‫ההתנהגות בשירות בתי הסוהר‪.‬‬
‫‪2‬ר"כ אליאב ברמן ‪ -‬פסיכולוג‪ ,‬שימש ראש צוות מחקר בענף מדעי ההתנהגות בשירות בתי הסוהר‪.‬‬
‫‪3‬נטע עמית ‪ -‬בעלת תואר שני בפסיכולוגיה‪.‬‬
‫‪4‬המחברים מודים לאנשי מחלקת מחקר ואסטרטגיה בשב"ס‪ ,‬דרור ולק‪ ,‬תומר כרמל וקתרין בן‪-‬צבי‪ ,‬שקראו חלקים מהמאמר‬
‫וסייעו בייעוץ סטטיסטי‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫זוגיות במבחן‬
‫מבוא‬
‫הסגל במתקן הכליאה הוא אחד המשאבים החשובים‬
‫ביותר לתפקוד הארגון ולעמידתו במשימותיו‪ .‬הבנה זו‬
‫צברה תאוצה בשנים האחרונות (‪Lambert, Hogan,‬‬
‫‪ ,)& Allen, 2006‬והתפתחה ספרות מחקרית ענפה‬
‫הנוגעת לשביעות רצון העובדים בתחום הכליאה‪,‬‬
‫עמדותיהם וגורמים המסייעים לסוהר למלא את‬
‫תפקידו באופן מיטבי או מאיימים על יכולתו זו‬
‫(& ‪Hogan, Lambert, & Griffin, 2013; Stinchcomb‬‬
‫‪ .)Leip, 2013‬המחקר הנוכחי נועד לבחון את יחסי‬
‫משפחה‪-‬עבודה בקרב סוהרי שב"ס‪ .‬סקר אקלים‬
‫ארגוני שנעשה ב‪( 2012-‬סולימן וברמן‪ ,2012 ,‬פרסום‬
‫פנימי) מלמד‪ ,‬כי סוהרים חשים שמשפחתם נפגעת‬
‫משירותם בשב"ס‪ .‬לפיכך עלה הצורך לבחון אם‬
‫בשב"ס ישנו קונפליקט ביחסי משפחה‪-‬עבודה‪ ,‬מה‬
‫היקפו וממה הוא נובע‪.‬‬
‫במחקרים שנעשו בעולם על מקצועות למיניהם (כגון‬
‫אנשי מכירות ורופאים) נמצא‪ ,‬כי הקונפליקט בין‬
‫העבודה לבין המשפחה גורם ללחץ אצל העובדים‪,‬‬
‫וההתגברות עליו היא אחד האתגרים העומדים לפני‬
‫המנהלים בעידן המודרני (;‪Akram & Hassaan, 2013‬‬
‫‪Boles, Johnson, & Hair, 1997; Duxbury & Higgins,‬‬
‫;‪1991; Greenhaus, Bedeian, & Mossholder, 1987‬‬
‫‪Greenhaus & Kopleman, 1981; Higgins & Duxbury,‬‬
‫‪ .)1992; Jones & Butler, 1980‬במחקר זה נבחן הקשר‬
‫בין עבודה למשפחה כפי שהוא נתפס על ידי סוהרי‬
‫הביטחון בבתי הכלא בישראל‪.‬‬
‫יחסי משפחה‪-‬עבודה ‪-‬‬
‫גורם לחץ בעבודה‬
‫לחץ בעבודה (‪ )Job stress‬הוגדר בספרות העוסקת‬
‫בכליאה באופן הבא‪" :‬תחושות של קושי‪ ,‬מתח‪ ,‬חרדה‪,‬‬
‫תסכול‪ ,‬דאגה‪ ,‬תשישות רגשית וחוסר שקט‪ ,‬המיוחסות‬
‫לעבודה" (‪ .)Lambert, 2004, p. 210‬מחקרים על הסגל‬
‫בבתי הסוהר‪ ,‬אשר בדקו לחץ בעבודה‪ ,‬מלמדים שהסגל‬
‫במערכות הכליאה בכלל וסוהרי הביטחון בפרט חווים‬
‫לחץ ברמות גבוהות (;‪Armstrong & Griffin, 2004‬‬
‫& ‪Blau, Light, & Chamlin, 1986; Ghaddar, Mateo,‬‬
‫‪.)Sanchez, 2008; Lambert et al., 2009‬‬
‫ללחץ זה תוצאות שליליות‪ .‬שאופלי ופיטרס (‪Schaufeli‬‬
‫‪ )& Peeters, 2000‬מצאו ארבעה סוגים עיקריים של‬
‫השפעות של הלחץ שמייצרת עבודת הסוהר‪ .1 :‬שינוי‬
‫התנהגותי שעיקרו היעדרויות מהעבודה והתפטרות;‬
‫‪ .2‬השפעות בריאותיות המתבטאות במחלות לב‪,‬‬
‫בלחץ דם גבוה ובבעיות נפשיות; ‪ .3‬עמדות שליליות‬
‫כלפי מקום העבודה‪ ,‬היעדר סיפוק וחוסר הזדהות עם‬
‫העבודה; ‪ .4‬שחיקה‪ .‬בנוסף‪ ,‬במחקרי עמדות נמצא‬
‫קשר שלילי בין לחץ רגשי שקשור לעבודה לבין שביעות‬
‫רצון מהעבודה בקרב סוהרים (;‪Blau et al., 1986‬‬
‫‪Grossi, Keil, & Vito, 1996; Van Voorhis, Cullen,‬‬
‫‪.)Link, & Wolfe, 1991; Walters, 1996‬‬
‫מחקרים שבדקו מה הם גורמי הלחץ הפוטנציאליים‬
‫מצאו גורמים כגון רמת הסיכון בתפקיד (‪Cullen,‬‬
‫‪Link, Wolfe, & Frank, 1985; Finn, 1999; Grossi‬‬
‫‪ ,)& Berg, 1991; Lombardo, 1981‬הגדרת תפקיד‬
‫לא ברורה המביאה לידי קונפליקט תפקידי ועמימות‬
‫בתפקיד (‪Hepburn & Albonetti, 1980; Lindquist‬‬
‫;‪& Whitehead, 1986; Van Voorhis et al., 1991‬‬
‫‪ ,)Whitehead & Lindquist, 1986‬וכן אי שיתוף בקבלת‬
‫החלטות בארגון (;‪Lambert, Hogan, & Barton, 2004‬‬
‫‪.)Stohr, Lovrich, & Wilson, 1994‬‬
‫דאודן וטלייר (‪ ,)Dowden & Tellier, 2004‬הראשונים‬
‫שביצעו מטה‪-‬אנליזה על מנבאי לחץ בקרב סוהרים‪,‬‬
‫בחנו עשרים מחקרים‪ .‬התוצאות מלמדות‪ ,‬כי עמדות‬
‫העובדים כלפי העבודה בכלא וכלפי הארגון בכלל‬
‫(כגון תחושת שותפות בקבלת החלטות‪ ,‬שביעות‬
‫רצון בעבודה‪ ,‬מחויבות וכוונת התפטרות)‪ ,‬וכן בעיות‬
‫וקשיים ספציפיים (כגון עמימות התפקיד‪ ,‬קונפליקט‬
‫בתפקיד ותפיסת המסוכנות בעבודה)‪ ,‬הם המנבאים‬
‫החזקים ביותר ללחץ בעבודה בקרב סוהרים‪.‬‬
‫לימים מצאו הוגן ועמיתיה (‪Hogan, Lambert, Jenkins,‬‬
‫‪ ,)& Wambold, 2006‬כי מלבד גורמים שהוזכרו‪,‬‬
‫כגון עמימות התפקיד‪ ,‬קונפליקט תפקידי ותפיסת‬
‫המסוכנות בעבודה‪ ,‬הקונפליקט עבודה‪-‬משפחה (עד‬
‫כמה מפריעה העבודה בעיני הסוהר לחיי המשפחה)‬
‫גורם ללחץ בעבודת הסוהר‪ .‬קונפליקט זה הוא עניינו‬
‫של המחקר הנוכחי‪.‬‬
‫אפשר לתאר קונפליקט משפחה‪-‬עבודה במונחים‬
‫‪65‬‬
‫של התנגשות בין דרישות‪ ,‬ציפיות ולחצים תפקידיים‬
‫של מערכת אחת לבין אלו של מערכת אחרת (נייזברג‪-‬‬
‫ורד‪ .)2003 ,‬כאשר שני מוקדים בעלי משמעות בחיי‬
‫העובד‪ ,‬העבודה והמשפחה‪ ,‬לא עולים בקנה אחד‪,‬‬
‫הדבר יוצר קונפליקט שגורם להשפעה שלילית הן‬
‫על סביבת העבודה הן על המשפחה (‪Greenhaus‬‬
‫‪.)& Beutell, 1985‬‬
‫קיימים שני סוגים של קונפליקט בין המשפחה לבין‬
‫העבודה (‪.)Netermeyer, Boles, & McMurrian, 1996‬‬
‫קונפליקט ‪ family on work‬נוגע להשפעת המשפחה‬
‫על העבודה‪ .‬הוא מתקיים כאשר אירועים ומשברים‬
‫במשפחה משפיעים על ביצועים והתנהגות בעבודה‪,‬‬
‫למשל פרידה מבת זוג המקבלת ביטוי בעבודת הסוהר‪.‬‬
‫הסוג השני הוא השפעת העבודה על המשפחה ‪-‬‬
‫‪ - work on family‬העבודה משפיעה באופן שלילי על‬
‫המשפחה או על חיי החברה של העובד‪.‬‬
‫נציין שלושה היבטים של השפעת העבודה על‬
‫המשפחה (‪Greenhaus & Beutell, 1985; Netermeyer‬‬
‫‪ :)et al., 1996‬קונפליקט המבוסס על זמן (‪time‬‬
‫‪ ,)based‬קונפליקט המבוסס על מתח ( ‪strain‬‬
‫‪ ,)based‬וקונפליקט המבוסס על התנהגות (‪behavior‬‬
‫‪ .)based‬קונפליקט המבוסס על זמן מתרחש כאשר‬
‫הזמן המוקדש לעבודה או לוח הזמנים של העבודה‬
‫מפריע לזמן המוקדש למשפחה ולחברים‪ .‬קונפליקט‬
‫המבוסס על מתח מתרחש כאשר מתחים מהעבודה‬
‫משפיעים באופן שלילי על חיי המשפחה והחברה של‬
‫העובד‪ .‬דרישות התפקיד עלולות לגרום מתח‪ ,‬עייפות‪,‬‬
‫עצבנות‪ ,‬דיכאון וחרדה‪ .‬רגשות שליליים אלו מלווים‬
‫את העובד בביתו ועלולים ליצור קונפליקטים בבית‪.‬‬
‫ההיבט השלישי של הקונפליקט עבודה‪-‬משפחה קשור‬
‫בהתנהגות‪ .‬במקרה זה התפקידים וההתנהגויות‬
‫בבית ובעבודה אינם עולים בקנה אחד‪ ,‬והדבר עלול‬
‫לגרום לקונפליקטים בבית‪ .‬לדוגמה‪ ,‬לעתים מצופה‬
‫מסוהרים להתנהגות שאינה מתאימה לחיי המשפחה‬
‫והחברה‪ ,‬כגון נוקשות‪.‬‬
‫עדות מחקרית להיבטים אלו נמצאת במחקרם של‬
‫מייג'ור‪ ,‬קליין וארהרט (‪Major, Klein, & Erhrhart,‬‬
‫‪ ,)2002‬אשר מצאו קשר בין הזמן שהעובד שהה‬
‫בעבודה לבין קונפליקט ‪ .work on family‬במטה‪-‬‬
‫‪66‬‬
‫אנליזה שעניינה השפעות של שעות עבודה מרובות‬
‫(& ‪Albertsen, Rafnsdóttir, Grimsmo, Tómasson,‬‬
‫‪ )Kauppinen, 2008‬נמצא שלאלה השפעה שלילית‬
‫על הרווחה הנפשית של הילדים ועל שביעות רצון‬
‫בנישואין‪.‬‬
‫נבדקו הגורמים המשפיעים על קיומו של קונפליקט‬
‫עבודה‪-‬משפחה‪ .‬נעשתה מטה‪-‬אנליזה (‪)Byron, 2005‬‬
‫שבחנה יותר מ‪ 60-‬מחקרים שעניינם קונפליקט בין‬
‫משפחה לבין עבודה במגוון מקצועות‪ .‬נמצא‪ ,‬כי‬
‫גורמים בעבודה היו קשורים באופן הדוק יותר להשפעה‬
‫של העבודה על המשפחה ממאפיינים אישיים‪ ,‬כגון‬
‫מגדר ומצב משפחתי‪ .‬האחרונים היו קשורים פחות‬
‫להשפעה של העבודה על המשפחה ושל המשפחה‬
‫על העבודה‪ .‬תוצאות המטה‪-‬האנליזה מלמדות‪ ,‬כי‬
‫משתנים דמוגרפים בפני עצמם‪ ,‬כגון מגדר ומצב‬
‫משפחתי‪ ,‬הם מנבאים חלשים לקונפליקט עבודה‪-‬‬
‫משפחה‪ ,‬וכי הניבוי העיקרי מסתמך על גורמים‬
‫הקשורים בעבודה עצמה‪.‬‬
‫עד כה נבחן הקונפליקט משפחה‪-‬עבודה בהקשר‬
‫של סוהרים רק במחקרים מעטים‪.‬טריפלט‪ ,‬מולינגס‬
‫וסקארבורו ( ‪Tripplett, Mullings, & Scarborough,‬‬
‫‪ )1999‬בדקו את ההשפעה של קונפליקט מבוסס‬
‫התנהגות על סוהרים בדרום ארה"ב‪ .‬הם מצאו‬
‫כי קונפליקט מסוג זה תורם תרומה ניכרת ללחץ‬
‫בעבודה‪ ,‬במיוחד אצל נשים‪ .‬למברט‪ ,‬הוגן וברטון‬
‫(‪ )Lambert, Hogan, & Barton, 2003‬מצאו‪ ,‬כי בקרב‬
‫סוהרים במערב התיכון של ארה"ב‪ ,‬הקונפליקט‬
‫משפחה‪-‬עבודה המבוסס על זמן הפחית באופן ניכר‬
‫שביעות רצון מהעבודה‪ ,‬גם לאחר שליטה במשתנים‬
‫כגון קונפליקט תפקידי‪ ,‬עמימות בתפקיד‪ ,‬מסוכנות‬
‫ומאפיינים אישיים‪ .‬במחקר שנעשה כעבור זמן בחנו‬
‫חוקרים אלו (‪ )Lambert et al., 2004‬אם ישנם סוגים‬
‫של קונפליקט משפחה‪-‬עבודה בקרב סוהרים ואם‬
‫לכל אחד מסוגי הקונפליקט יש השפעה אחרת‪.‬‬
‫ממצאי המחקר מלמדים‪ ,‬כי הקונפליקט משפחה‪-‬‬
‫עבודה אכן גורם לחץ ניכר בעבודה אצל סוהרים‪ ,‬וכי‬
‫עובדים רבים יותר מושפעים מקונפליקט ‪work on‬‬
‫‪ family‬מאשר להיפך‪ .‬נמצא ששלושת ההיבטים של‬
‫הקונפליקט ‪ work on family‬משפיעים על העובדים‪.‬‬
‫זוגיות במבחן‬
‫ההשפעה הרבה ביותר נמצאה לקונפליקט מבוסס‬
‫מתח‪ ,‬ולאחריו לקונפליקט מבוסס זמן‪ .‬אשר להיבט‬
‫ההתנהגותי‪ ,‬נמצא שאצל חלק מהעובדים העבודה‬
‫משפיעה באופן שלילי על חיי המשפחה‪ ,‬שכן היא הביאה‬
‫לידי ויכוחים וקונפליקטים מזיקים אחרים בבית‪ .‬אם‬
‫כן‪ ,‬ענייני עבודה גורמים לבעיות בבית‪ ,‬ואלו פוגעות‬
‫באיכות החיים של העובד (שם‪.)2004 ,‬‬
‫היות שעבודת הסוהר נעשית במשמרות‪ ,‬מחקרים‬
‫על השפעות העבודה במשמרות עשויים לסייע אף‬
‫הם להבנה של הקשר משפחה‪-‬עבודה בקרב סוהרים‪.‬‬
‫מחקרם של ואן אמלסוורט ועמיתיו (‪Van Amelsvoort,‬‬
‫‪ )Jansen, Swaen, Van Der Brandt, & Kant, 2004‬בחן‬
‫את השפעתה של עבודת משמרות על לחץ ורווחה‬
‫נפשית‪ ,‬ובהם קונפליקט משפחה‪-‬עבודה‪ .‬נמצא‬
‫שלעבודה במשמרות ולעבודה בשעות הלילה יש השפעה‬
‫שלילית על הבריאות ועל הרווחה הנפשית (מחלות‬
‫לב‪ ,‬השמנה‪ ,‬בעיות שינה‪ ,‬צורך מוגבר בהתאוששות‬
‫מהעבודה‪ ,‬עייפות‪ ,‬תאונות ורווחה נפשית)‪.‬‬
‫השעות שהפרט נוכח במרחב המוגדר על ידי המוסד‬
‫או פועל לטובתו במרחבים אחרים‪ .‬תפיסה זו תומכת‬
‫בדרישה לנוכחות ממושכת בעבודה ולזמינות גבוהה‪.‬‬
‫במחקר של מרכז מדעי ההתנהגות בצה"ל (עירן‪-‬‬
‫יונה‪ )2005 ,‬ציינו בני הזוג של המשרתים בצבא‪,‬‬
‫כי שעות העבודה המרובות‪ ,‬המצריכות היעדרות‬
‫מהבית‪ ,‬חופשות מעטות וזמינות מלאה לצבא‪,‬‬
‫מאפיינות את השירות בצבא יותר מעבודה בכל ארגון‬
‫אחר‪ .‬שעות העבודה נמנו עם החסרונות המרכזיים‬
‫בשירות של בן הזוג או בת הזוג הן מבחינת בני‬
‫הזוג הן מבחינת המשפחה‪ .‬בני הזוג ובנות הזוג‬
‫רואים בשעות העבודה ובהיעדרות מהבית גורם‬
‫הפוגע בחיי המשפחה‪ ,‬בילדים ובזוגיות‪ .‬עוד מלמד‬
‫המחקר‪ ,‬כי התמיכה של בן‪-‬הזוג והמשפחה היתה‬
‫כמעט מובנת מאליה מבחינת הצבא‪ ,‬והמערכת‬
‫אינה ערוכה לשום מצב פחות ממחויבות טוטלית‬
‫של כל התא המשפחתי‪ .‬תחום זה רלוונטי למחקר‬
‫שיבדוק את תפיסת העובדים לגבי התחשבות הארגון‬
‫בצרכיו המשפחתיים‪.‬‬
‫המרכז לחקר ארגונים וניהול המשאב האנושי‬
‫באוניברסיטת חיפה בדק את מדיניות הארגון הנוגעת‬
‫למשפחה בקרב ‪ 277‬עובדים מכמה ארגונים‪ .‬ממצאי‬
‫המחקר מלמדים שלהטבות לעובדים ולסיוע בטיפול‬
‫בילדים‪ ,‬הן מבחינה כספית הן בדרך של הסדרי‬
‫תעסוקה גמישים‪ ,‬יש חשיבות רבה לעובדים המבקשים‬
‫לאזן בין עבודתם לחיי המשפחה‪ ,‬אך אין להם ביטוי‬
‫מספק בארגונים‪ .‬עם זה מצפה הארגון כי עובדיו‬
‫ימשיכו להשקיע בו ממיטב זמנם‪ .‬הדבר מקשה‬
‫עליהם מאוד לאזן בין עבודתם לחייהם הפרטיים ופוגע‬
‫באמון של העובדים בארגונים ובמנהלים (פטרר‪-‬אלון‪,‬‬
‫הרפז‪ ,‬צפריר ומשולם‪.)2009 ,‬‬
‫לשירות בתי הסוהר מאפיינים דומים לאלה של‬
‫צה"ל במובן של היותו ארגון ביטחוני אשר העובדים‬
‫בו משרתים שנים רבות והעבודה בו מצריכה שעות‬
‫רבות‪ .‬עקב כך יובאו כאן ממצאי מחקרים על משפחה‬
‫ועבודה בצה"ל‪.‬‬
‫על פי מנור‪ ,‬עמרם‪-‬כץ‪ ,‬לרר ומכאני (‪ ,)2006‬המחויבות‬
‫והנאמנות לארגון (צה"ל) נמדדות בין השאר במספר‬
‫קונפליקט משפחה‪-‬עבודה בשב"ס‬
‫קונפליקט משפחה‪-‬עבודה בישראל‬
‫טרם נערך מחקר בשב"ס לבחינת הקונפליקט בין‬
‫העבודה למשפחה‪ .‬עם זה‪ ,‬סקר אקלים ארגוני‬
‫(סולימן וברמן‪ ,2012 ,‬פרסום פנים ארגוני) מלמד‪,‬‬
‫שרבים מהמשיבים סבורים‪ ,‬כי משפחתם נפגעת‬
‫בגלל שירותם בשב"ס ברמה בינונית (‪ )33%‬או גבוהה‬
‫(‪ .)25%‬כמו כן סוהרים שדיווחו על שינוי בתפקיד או‬
‫ביחידת השירות דיווחו על מתח ולחץ רבים יותר‪,‬‬
‫שחיקה ופגיעה במשפחה‪ ,‬ועל פחות שביעות רצון‬
‫כללית לעומת סוהרים שלא דיווחו על שינוי כזה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬עובדי המשמרות דיווחו על רמות נמוכות‬
‫יותר של שביעות רצון מהעבודה לעומת עובדי היום‪.‬‬
‫לסיכום המבוא‪ ,‬לפי ממצאי מחקרים קודמים‬
‫שנעשו בארץ ובחו"ל‪ ,‬נראה כי יחסי משפחה‪-‬עבודה‬
‫משפיעים על עמדות העובדים כלפי הארגון‪ .‬כדי‬
‫לאפשר לארגון להתערב ולנקוט פעולות שיצמצמו‬
‫את הקונפליקט לרווחת הארגון ועובדיו‪ ,‬חשוב לעמוד‬
‫על הגורמים הארגוניים המשפיעים על קונפליקט‬
‫משפחה‪-‬עבודה בשב"ס‪ .‬בדומה למחקרם של ‪Lambert‬‬
‫‪67‬‬
‫ועמיתיו (‪ ,)2004‬מחקר זה הוא אקספלורטיבי‪ .‬הוא‬
‫נועד לבחון את הקונפליקט בין העבודה למשפחה‬
‫באופן ראשוני בקרב סוהרי שב"ס‪ ,‬תחום שלא‬
‫נחקר עד כה‪ .‬לשם כך בחרנו לשחזר את הממצאים‬
‫שהתקבלו במחקרם של ‪ Lambert‬ועמיתיו ולבחון‬
‫אותם בהקשר הישראלי‪.‬‬
‫השערות המחקר‬
‫‪ .1‬בדומה למחקרם של ‪ Lambert‬ועמיתיו (‪,)2004‬‬
‫בהקשר הישראלי ייתפסו יחסי משפחה‪-‬עבודה‬
‫בקרב סוהרי שב"ס כיחסים קונפליקטואליים‪.‬‬
‫‪ .2‬הקונפליקט יהיה בעיקר השפעת העבודה על חיי‬
‫המשפחה‪ ,‬ולא להיפך‪.‬‬
‫‪ .3‬יימצא קשר שלילי בין תפיסת העובד את התמיכה‬
‫הארגונית במשפחה לבין קונפליקט משפחה‪-‬עבודה‪.‬‬
‫בדומה למחקרם של ‪ Lambert‬ועמיתיו (‪,)2004‬‬
‫גם אנחנו נבחן משתנים נוספים כגון מגדר‪ ,‬מצב‬
‫משפחתי‪ ,‬זמן נסיעה מהבית למקום העבודה (על‬
‫פי דיווח אישי) וותק בעבודה‪.‬‬
‫שיטה‬
‫מהלך‬
‫המחקר בוצע בשנת ‪ .2012‬השאלון הועבר לסוהרי‬
‫משמרת מארבעה בתי סוהר פליליים‪" :‬איילון"‪" ,‬נוה‬
‫תרצה"‪" ,‬גבעון" ו"מעשיהו"‪ .‬אחת החוקרות הגיעה‬
‫באופן מדגמי לאחת משלוש משמרות הביטחון‬
‫הפועלות בכל אחד מארבעת בתי הסוהר והעבירה‬
‫את השאלונים לסוהרים שנכחו באותה המשמרת‪.‬‬
‫משתתפים‬
‫המשתתפים במחקר היו סוהרי משמרת מארבעת בתי‬
‫הסוהר‪ .‬בסך הכול השתתפו במחקר ‪ 114‬סוהרים‪.‬‬
‫מתוכם ‪ 86%‬גברים ו‪ 14%-‬נשים‪ 3% .‬מהמשיבים היו‬
‫מתחת לגיל ‪ 61% ,20‬בגילים ‪ 23% ,30-21‬בגילים‬
‫‪ 9% ,40-31‬בגילים ‪ 50-41‬ו‪ 4%-‬בגיל ‪ 51‬ויותר‪.‬‬
‫‪ 59%‬היו נשואים‪ 37% ,‬רווקים ו‪ 4%-‬גרושים‪ .‬ל‪50%-‬‬
‫מהמשיבים היו ילדים‪ .‬מבחינת התפלגות הוותק‬
‫של המשתתפים בארגון‪ ,‬ל‪ 30%-‬היה ותק של פחות‬
‫‪68‬‬
‫משלוש שנים‪ ,‬ל‪ 50%-‬היה ותק של ‪ 10-3‬שנים ול‪20%-‬‬
‫היה ותק של ‪ 10‬שנים בארגון ויותר‪.‬‬
‫כלים‬
‫קונפליקט משפחה‪-‬עבודה נמדד בשאלון שכלל ‪21‬‬
‫פריטים (ראה נספח)‪ .‬המשיבים התבקשו לדרג את‬
‫הסכמתם עם הפריטים בסולם ליקרט מ‪"( 1-‬מאוד‬
‫לא מסכים") ועד ‪"( 5‬מסכים בהחלט")‪ 14 .‬הפריטים‬
‫הראשונים נלקחו מתוך המחקר של למברט ועמיתיו‬
‫(‪ ,)Lambert at el., 2004‬והם משקפים מגוון נושאים‬
‫בתחום קונפליקט משפחה‪-‬עבודה‪ .‬הפריטים תורגמו‬
‫על ידי אחת החוקרות ולאחר מכן הועברו לבחינתם של‬
‫שני החוקרים הנוספים בנפרד‪ .‬ניתוח אלפא‪-‬קרונבך‬
‫לבחינת מהימנות בין הפריטים עמד על ‪.0.88‬‬
‫ניתוח גורמים במחקרם של למברט ועמיתיו (‪Lambert‬‬
‫‪ ,)at el., 2004‬לימד‪ ,‬כי הפריטים מתחלקים לארבעה‪,‬‬
‫לפי הממדים של קונפליקט משפחה‪-‬עבודה‪ .‬שלושת‬
‫הגורמים הראשונים נוגעים להשפעת העבודה על‬
‫המשפחה‪ .‬הגורם הראשון הוא "קונפליקט עבודה‪-‬‬
‫משפחה מבוסס עומס" (‪strain based family on‬‬
‫‪ ,)work conflict‬והוא נוגע לעומס הרגשי שחש העובד‬
‫בשל הצורך להיות בעבודה במקום עם המשפחה‪.‬‬
‫גורם זה נבדק בפריטים ‪ 9 ,3 ,2 ,1‬ו‪ 12-‬בשאלון‪.‬‬
‫בדיקת מהימנות אלפא‪-‬קרונבך של גורם זה היתה‬
‫‪ 0.7( 0.6‬במחקרם של ‪ Lambert‬ועמיתיו)‪ .‬הגורם‬
‫השני מייצג "קונפליקט עבודה‪-‬משפחה מבוסס זמן"‬
‫(‪ ,)time based family on work conflict‬והוא נוגע‬
‫לקושי של העובד לשלב בין לוח הזמנים בעבודה ללוח‬
‫הזמנים הפרטי‪ .‬גורם זה זוהה בפריטים ‪ 6 ,4‬ו‪13-‬‬
‫בשאלון‪ .‬בדיקת מהימנות אלפא‪-‬קרונבך עמדה על‬
‫‪ 0.71( 0.59‬במחקרם של ‪ Lambert‬ועמיתיו)‪ .‬הגורם‬
‫השלישי מודד את הפגיעה הנגרמת למשפחה בגלל‬
‫העבודה (לדוגמה‪" ,‬לעתים קרובות אני מתווכח עם‬
‫בת זוגי‪/‬חברי משפחתי על עבודתי")‪ ,‬והוא עשוי לשקף‬
‫קונפליקט המבוסס על התנהגות‪ .‬גורם זה נקרא‬
‫"פגיעה הנגרמת מקונפליקט עבודה‪-‬משפחה" (‪harm‬‬
‫‪ )from work on family conflict‬ואותר בפריטים ‪,7 ,5‬‬
‫‪ 11‬ו‪ .14-‬בדיקת מהימנות אלפא‪-‬קרונבך עמדה על‬
‫‪( 0.86‬במחקרם של ‪ Lambert‬ועמיתיו ‪ .)0.73 -‬הגורם‬
‫זוגיות במבחן‬
‫הרביעי מודד את השפעת המשפחה על העבודה‬
‫(לדוגמה‪" ,‬חיי החברה שלי מפריעים לעבודתי")‬
‫ונקרא "קונפליקט משפחה על עבודה" (‪family on‬‬
‫‪ .)work conflict‬הוא נבדק בפריטים ‪ 8‬ו‪ .10-‬בדיקת‬
‫מהימנות אלפא‪-‬קרונבך עמדה על ‪( 0.73‬במחקרם‬
‫של ‪ Lambert‬ועמיתיו עמדה על ‪.)0.77‬‬
‫כדי לבחון כיצד תופסים העובדים את תמיכת הארגון‬
‫ביחסי עבודה‪-‬משפחה‪ ,‬וכן כדי לבחון את הנושא‬
‫בהקשר של ישראל‪ ,‬נוספו לשאלון שבע שאלות‪.‬‬
‫שאלות אלו בודקות עולמות תוכן למיניהם ואינן‬
‫סולם בפני עצמו‪.‬‬
‫פריטים ‪ 19-16‬בשאלון נלקחו ממחקר שנעשה על‬
‫ידי המרכז לחקר ארגונים באוניברסיטת חיפה אשר‬
‫עסק בהטבות לעובדים ובהסדרי תעסוקה גמישים‬
‫(פטרר‪-‬אלון ועמיתים‪ .)2009 ,‬המחקר בדק תפיסות‬
‫של עובדים בארגונים לגבי הטבות לעובדים והסדרי‬
‫תעסוקה גמישים (לאו דווקא בהקשר של יחסי משפחה‪-‬‬
‫עבודה)‪ .‬מתוך שאלון זה נבחרו ארבעה פריטים‬
‫בעלי זיקה ישירה ליחסי משפחה‪-‬עבודה (לחוקרים‬
‫היכרות עם הארגון)‪ .‬פריט ‪ 16‬עוסק בהתחשבות‬
‫המפקדים (מנהלים במקור) בצרכים המשפחתיים‬
‫של העובדים‪ .‬פריטים ‪ 17‬ו‪ 18-‬עוסקים בדרישות‬
‫המצופות מהעובדים‪ .‬פריט ‪ 19‬בוחן את תפיסת‬
‫העובד לגבי עמידת הארגון במחויבות כלפי העובדים‪.‬‬
‫פריטים ‪ 20 ,15‬ו‪ 21-‬נכתבו על ידי החוקרים המשמשים‬
‫פסיכולוגים בשב"ס‪ .‬הכתיבה כללה בנייה‪ ,‬העברה‬
‫וניתוח של סקרי האקלים הארגוני בשירות בתי הסוהר‬
‫בשנים ‪ .2012-2009‬לחוקרים היכרות עם התכנים‬
‫העולים מתוכם והעשויים לתרום לשאלת המחקר‬
‫הנוכחי‪ .‬פריט ‪ 15‬מודד את ההשפעה של עבודה עם‬
‫אסירים על חיי משפחה ("אני מרגיש שהעבודה מול‬
‫האסירים משפיעה לרעה על יחסיי עם בני משפחתי")‪,‬‬
‫והוא נוסף לשאלון כדי לבחון אם קיים קשר בין העבודה‬
‫עם אסירים ליחסי משפחה‪-‬עבודה‪ .‬פריט ‪ 20‬בוחן את‬
‫תפיסת העובד לגבי תרומת הארגון למשפחתו‪ .‬בכל‬
‫הפריטים האלו נתבקשו הסוהרים לדרג את הסכמתם‬
‫עם ההיגדים בסולם שבין ‪ 1‬ל‪ .5-‬פריט ‪ 21‬הוא שאלה‬
‫פתוחה‪ ,‬ובה התבקש הסוהר לפרט באופן חופשי באיזה‬
‫אופן מסייע הארגון למשפחתו‪ ,‬אם בכלל‪.‬‬
‫כדי לבדוק אם מאפיינים אישיים משפיעים על‬
‫קונפליקט משפחה‪-‬עבודה לסוגיו‪ ,‬כפי שנמצא‬
‫במחקרם של למברט ועמיתיו (‪Lambert at el.,‬‬
‫‪ ,)2004‬הסוהרים נתבקשו להשיב על שאלון דמוגרפי‬
‫קצר שבדק את המשתנים מין‪ ,‬גיל‪ ,‬מצב משפחתי‪,‬‬
‫דתיות‪ ,‬אתניות וותק בארגון‪ .‬כמו כן הם נשאלו על‬
‫מרחק היחידה מביתם ("כמה זמן בממוצע לוקח‬
‫לך להגיע הביתה מהיחידה?") כדי לבחון אם לזמן‬
‫הנסיעה יש השפעה על הקונפליקט‪.‬‬
‫ממצאים‬
‫אופן ניתוח הנתונים‬
‫בניתוח הממצאים חושבו ממוצעים וסטיות תקן לפריטי‬
‫השאלון‪ .‬בנוסף נבדקו מתאמי פירסון בין הפריטים‬
‫מהסולם של ‪ Lambert‬ועמיתיו (‪ )2004‬לבין הפריטים‬
‫שהוסיפו החוקרים‪ .‬כדי לבחון את ההשערה שהקונפליקט‬
‫יהיה בעיקר השפעת העבודה על המשפחה‪ ,‬נעשה מבחן‬
‫‪ t‬מזווג‪ .‬בניתוח הבדלים בין קבוצות על פי המשתנים‬
‫הדמוגרפים נעשו ניתוחי שונות ‪Oneway ANOVA‬‬
‫ומבחני ‪ .t‬בנספח מופיעים הממוצעים וסטיות התקן‬
‫של המשתנים הדמוגרפים על פי הגורמים למיניהם‪.‬‬
‫בשל הניתוחים הרבים בוצע תקנון להשוואות מרובות‬
‫באמצעות ניתוח ‪.)Benjamini & Hochberg, 1995( FDR‬‬
‫כדי להשוות את הנתונים למדגם של ‪ Lambert‬ועמיתיו‪,‬‬
‫ממוצעי הפריטים בכל גורם סוכמו ונעשו מבחני ‪t‬‬
‫להשוואה של שני מדגמים שאינם זהים בגודלם ובשונות‬
‫שלהם (‪.)Welch's t test‬‬
‫ניתוח פריטי השאלון‬
‫רשימת הפריטים בשאלון‪ ,‬הממוצעים וסטיות‬
‫התקן של הפריטים והתפלגות התשובות‪ ,‬מופיעים‬
‫בטבלה מס' ‪ .1‬אפשר לראות שיותר ממחצית (‪)57%‬‬
‫מהעובדים מסכימים מאוד עם ההיגד שמצופה מהם‬
‫להציב את עבודתם לפני משפחתם כשהדבר נדרש‬
‫(פריט ‪ ,)17‬ו‪ 66%-‬מסכימים מאוד עם ההיגד שכדי‬
‫להיחשב עובדים ראויים עליהם להיות זמינים בכל‬
‫עת (פריט ‪ .)18‬כרבע (‪ )28%‬מהעובדים מסכימים‬
‫מאוד עם ההיגד שהעבודה עם אסירים משפיעה לרעה‬
‫‪69‬‬
‫על יחסיהם עם בני משפחתם (פריט ‪ .)15‬בפריטים‬
‫‪ 19‬ו‪ 20-‬נשאלו הסוהרים על תרומת הארגון ליחסי‬
‫משפחה‪-‬עבודה‪ .‬מרבית המשיבים (‪ )45%‬מסכימים או‬
‫מסכימים מאוד עם ההיגד ששב"ס תורם למשפחתם‪,‬‬
‫ואילו ‪ 27%‬אינם מסכימים או אינם מסכימים כלל‬
‫עם ההיגד‪ .‬שליש (‪ )33%‬הסכימו מאוד עם ההיגד‬
‫ששב"ס עומד במחויבותו כלפי העובדים בכל הנוגע‬
‫למתן הטבות ידידותיות למשפחה‪.‬‬
‫‪ 60%‬מהמשיבים לא ענו על השאלה בפרק הפירוט‬
‫החופשי‪ .‬רבע בערך (‪ )23%‬העירו כי הארגון לא תורם‬
‫למשפחתם כלל‪ .‬חלקם ציינו שהארגון מעמיד את צרכיו‬
‫לפני צרכי העובד ומשפחתו (‪ ,)14%‬שהעבודה בארגון‬
‫פוגעת במשפחה בדגש על עבודת משמרות (‪,)4%‬‬
‫או שהארגון תורם למשפחה באופן חלקי ולא מספק‬
‫(‪ .)5%‬לעומת זאת ציינו ‪ 15%‬מהמשיבים‪ ,‬כי הארגון‬
‫מסייע למשפחתם בדרכים מגוונות‪ :‬משכורת הוגנת‪/‬‬
‫משתלמת (‪ ,)6%‬תנאי רווחה (‪ ,)3%‬נופש תקציבי‬
‫ופעילויות פנאי למשפחה (‪ )4%‬והתחשבות וסיוע‬
‫בעתות משבר ומצוקה (‪ 2% .)2%‬מהמשיבים טענו‪,‬‬
‫כי אינם יכולים לענות על השאלה מאחר שמעולם לא‬
‫נזקקו לסיוע מהארגון‪.‬‬
‫טבלה מס' ‪ :1‬ממוצעי התשובות‪ ,‬סטיות תקן ושכיחויות‬
‫ממוצע‬
‫וס"ת‬
‫‪70‬‬
‫לא‬
‫מאוד לא‬
‫מסכים‪/‬לא בטוח‬
‫מסכים‬
‫מסכים‪/‬‬
‫מסכים‬
‫בהחלט‬
‫‪ .1‬יש איזון טוב בין העבודה שלי לבין זמן המשפחה (פריט הפוך)‬
‫‪)1.1( 2.9‬‬
‫‪41%‬‬
‫‪29%‬‬
‫‪30%‬‬
‫‪ .2‬עבודתי מרחיקה אותי מהמשפחה יותר מדי‬
‫‪)1.2( 3.1‬‬
‫‪29%‬‬
‫‪29%‬‬
‫‪42%‬‬
‫‪ .3‬אני מרגיש שיש לי יותר דברים לעשות ממה שאני יכול להתמודד‬
‫עמם‬
‫‪)1.0( 3.2‬‬
‫‪25%‬‬
‫‪37%‬‬
‫‪38%‬‬
‫‪ .4‬הזמן החופשי שלי מהעבודה לא ממש חופף ללוח הזמנים של‬
‫חברי משפחה אחרים ו‪/‬או הצרכים החברתיים שלי‬
‫‪)1.1( 3.5‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪24%‬‬
‫‪56%‬‬
‫‪ .5‬העבודה עושה אותי עייף או עצבני מכדי ליהנות מחיי המשפחה‬
‫ו‪/‬או חיי החברה שלי‬
‫‪)1.1( 3.6‬‬
‫‪15%‬‬
‫‪26%‬‬
‫‪59%‬‬
‫‪ .6‬לעתים קרובות אני נדרש לעבוד שעות נוספות כאשר איני מעוניין ‪)1.3( 3.6‬‬
‫בכך‬
‫‪27%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪61%‬‬
‫‪ .7‬לעתים קרובות אני מתווכח עם בת זוגי‪/‬בני משפחתי על עבודתי‬
‫‪)1.3( 3.0‬‬
‫‪42%‬‬
‫‪15%‬‬
‫‪43%‬‬
‫‪ .8‬חיי המשפחה שלי מפריעים לעבודתי‬
‫‪)1.2( 2.2‬‬
‫‪65%‬‬
‫‪21%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪ .9‬אני מרגיש שעליי לעבוד פחות ולבלות יותר בבית‬
‫‪)1.2( 3.2‬‬
‫‪28%‬‬
‫‪27%‬‬
‫‪45%‬‬
‫‪ .10‬חיי החברה שלי מפריעים לעבודתי‬
‫‪)1.1( 2.2‬‬
‫‪71%‬‬
‫‪16%‬‬
‫‪13%‬‬
‫‪ .11‬לעתים קרובות אני מביא הביתה בעיות מהעבודה‬
‫‪)1.3( 2.9‬‬
‫‪40%‬‬
‫‪23%‬‬
‫‪37%‬‬
‫‪ .12‬הלוואי והיה לי יותר זמן לעשות דברים בחיי האישיים‬
‫‪)1.2( 3.5‬‬
‫‪26%‬‬
‫‪16%‬‬
‫‪58%‬‬
‫‪ .13‬חוסר הוודאות הכרוך בלוח הזמנים של עבודתי מפריע לחיי‬
‫המשפחה ו‪/‬או לחיי החברה שלי‬
‫‪)1.2( 3.4‬‬
‫‪23%‬‬
‫‪26%‬‬
‫‪51%‬‬
‫‪ .14‬שמתי לב שעבודתי השפיעה באופן שלילי על החיים שלי בבית‬
‫‪)1.2( 2.8‬‬
‫‪44%‬‬
‫‪27%‬‬
‫‪29%‬‬
‫זוגיות במבחן‬
‫ממוצע‬
‫וס"ת‬
‫לא‬
‫מאוד לא‬
‫מסכים‪/‬לא בטוח‬
‫מסכים‬
‫מסכים‪/‬‬
‫מסכים‬
‫בהחלט‬
‫‪ .15‬אני מרגיש שהעבודה מול האסירים משפיעה לרעה על יחסיי עם‬
‫בני משפחתי‬
‫‪)1.3( 2.7‬‬
‫‪50%‬‬
‫‪22%‬‬
‫‪28%‬‬
‫‪ .16‬המפקדים מתחשבים בצרכים הפרטיים של העובדים כאשר‬
‫מדובר בנסיבות משפחתיות (פריט הפוך)‬
‫‪)1.3( 2.8‬‬
‫‪50%‬‬
‫‪23%‬‬
‫‪27%‬‬
‫‪ .17‬כאשר נדרש‪ ,‬מצופה מהעובדים להציב את עבודתם לפני חייהם‬
‫האישיים‬
‫‪)1.2( 3.5‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪23%‬‬
‫‪57%‬‬
‫‪ .18‬כדי להיחשב ראויים‪ ,‬עובדים צריכים להיות זמינים בכל עת‬
‫‪)1.1( 3.8‬‬
‫‪13%‬‬
‫‪21%‬‬
‫‪66%‬‬
‫‪ .19‬שב"ס עומד במחויבותו כלפי העובדים בכל הנוגע למתן הטבות‬
‫ידידותיות למשפחה (פריט הפוך)‬
‫‪)1.2( 3.0‬‬
‫‪38%‬‬
‫‪29%‬‬
‫‪33%‬‬
‫‪ .20‬ארגון שב"ס תורם למשפחתי (פריט הפוך)‬
‫‪)1.2( 3.3‬‬
‫‪27%‬‬
‫‪28%‬‬
‫‪45%‬‬
‫‪ .21‬באיזה אופן אתה מרגיש כי הארגון מסייע למשפחתך?‬
‫הערה‪ :‬פריטים ‪ 19 ,16 ,1‬ו‪ 20-‬הם שאלות הפוכות‪ ,‬והציון שונה כדי שיהיה אפשר להשוותו לשאר הפריטים‪.‬‬
‫השפעת העבודה על המשפחה‬
‫ולהיפך‬
‫כאמור‪ ,‬שלושה גורמים קשורים להשפעת העבודה‬
‫על המשפחה‪ :‬קונפליקט עבודה‪-‬משפחה מבוסס‬
‫עומס‪ ,‬קונפליקט עבודה‪-‬משפחה מבוסס זמן‬
‫ופגיעה הנגרמת מקונפליקט עבודה‪-‬משפחה‪ .‬הגורם‬
‫הרביעי‪ ,‬קונפליקט משפחה‪-‬עבודה‪ ,‬בוחן את השפעת‬
‫המשפחה על העבודה‪ .‬לשם אישוש ההשערה השנייה‪,‬‬
‫שכיוון הקונפליקט יהיה בעיקר השפעת העבודה על‬
‫המשפחה‪ ,‬הושווה קונפליקט משפחה‪-‬עבודה עם כל‬
‫אחד משלושת הגורמים האחרים באמצעות מבחן ‪t‬‬
‫מזווג‪ .‬נמצא‪ ,‬כי הממוצע של קונפליקט משפחה‪-‬‬
‫עבודה נמוך במובהק (‪ )p<.0001‬מזה של כל אחד‬
‫משלושת הגורמים האחרים‪.‬‬
‫תמיכה ארגונית וקונפליקט‬
‫משפחה‪-‬עבודה‬
‫משתנה חדש המורכב מפריטים ‪"( 16‬המפקדים‬
‫מתחשבים בצרכים הקשורים לחייהם הפרטיים‬
‫של העובדים כאשר מדובר בנסיבות משפחתיות")‪,‬‬
‫‪"( 19‬שב"ס עומד במחויבותו כלפי העובדים בכל‬
‫הנוגע למתן הטבות ידידותיות למשפחה") ו‪20-‬‬
‫("ארגון שב"ס תורם למשפחתי")‪ .‬בדיקת מהימנות‬
‫אלפא‪-‬קרונבך היתה ‪ .0.65‬נמצא קשר שלילי בין‬
‫משתנה זה לבין הממוצע הכללי של השאלון (‪n=114,‬‬
‫‪ .)p<.001, r=-.384‬בחינת הקשר בין משתנה זה‬
‫לגורמים הקשורים להשפעת העבודה על המשפחה‬
‫מלמדת שהקשר החזק ביותר הוא עם "קונפליקט‬
‫עבודה‪-‬משפחה מבוסס עומס" (‪n=114, p<.001,‬‬
‫‪ ,)r=-.437‬אחריו "קונפליקט עבודה‪-‬משפחה מבוסס‬
‫זמן" (‪ ,)n=114, p<.001, r=-.327‬ולבסוף "פגיעה‬
‫הנגרמת מקונפליקט עבודה‪-‬משפחה" ( ‪n=114,‬‬
‫‪ .)p=.002, r=-.281‬לא נמצא קשר בין משתנה זה‬
‫לבין "קונפליקט משפחה על עבודה"‪.‬‬
‫כדי לבחון את הקשר בין תפיסת העובד את התמיכה‬
‫הארגונית לבין קונפליקט משפחה‪-‬עבודה‪ ,‬יצרנו‬
‫‪71‬‬
‫השפעת המשתנים הדמוגרפים‬
‫כדי לבדוק את השפעת המשתנים הדמוגרפים על‬
‫קונפליקט משפחה‪-‬עבודה‪ ,‬נעשו מבחני ‪ t‬למדגמים‬
‫בלתי תלויים למשתנים מין‪ ,‬מצב משפחתי (רווק‪/‬‬
‫נשוי)‪ ,‬ילדים (יש‪/‬אין) ואתניות (יהודי‪/‬לא יהודי)‪ ,‬ונעשו‬
‫ניתוחי שונות ‪ Oneway ANOVA‬למשתנים גיל‪ ,‬ותק‪,‬‬
‫דתיות ומרחק נסיעה מהיחידה הן לממוצע הכללי של‬
‫השאלון והן לכל אחד מארבעת הגורמים הקשורים‬
‫להשפעת העבודה על המשפחה‪ .‬לאחר תיקון להשוואות‬
‫מרובות מסוג ‪ ,FDR‬לא נמצאו הבדלים מובהקים בין‬
‫המשתנים הדמוגרפים‪.‬‬
‫למרות שלא נמצא קשר בין ארבעת הגורמים לבין‬
‫המשתנים הדמוגרפים‪ ,‬נמצאו קשרים בין מספר‬
‫משתנים לבין פריטים ספציפיים בשאלון‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫נמצא קשר חיובי בין גיל לבין פריטים מס' ‪" - 9‬אני‬
‫מרגיש שעליי לעבוד פחות ולבלות יותר בבית" (‪p=.02,‬‬
‫‪ - )r=.22‬ומס' ‪" - 20‬ארגון שב"ס תורם למשפחתי"‬
‫(‪ .)p=.02, r=.22‬נראה‪ ,‬כי ככל שהמשיב היה מבוגר‬
‫יותר הוא העריך יותר את תרומת הארגון למשפחתו‪,‬‬
‫וכן חש שעליו לעבוד פחות ולבלות יותר עם משפחתו‪.‬‬
‫כמו כן נמצא קשר שלילי בין זמן ההגעה של הסוהר‬
‫לביתו לבין פריט ‪ 16‬שעניינו התחשבות המפקדים‬
‫בנסיבות משפחתיות (‪ .)p=.05, r=.21‬כלומר ככל‬
‫שלסוהר נדרש זמן רב יותר להגיע לביתו‪ ,‬הוא חש כי‬
‫המפקדים אינם מתחשבים בצרכיו הפרטיים‪ .‬אמנם‬
‫קשרים אלו אינם חזקים מאוד‪ ,‬אך יש בהם כדי ללמד‬
‫על עמדות הסוהרים‪.‬‬
‫השוואה למדגם האמריקאי‬
‫כאמור‪ ,‬כדי להשוות את הממצאים לתוצאות‬
‫שהתקבלו במחקר של ‪ Lambert‬ושותפיו (‪,)2004‬‬
‫נעשו מבחני ‪ t‬למדגמים בלתי תלויים שאינם זהים‬
‫בגודלם ובשונותם (‪ )Welch's t test‬לכל אחד מארבעת‬
‫הגורמים (נתוני הגלם התקבלו מ‪ Lambert-‬ושותפיו‬
‫עקב פנייתנו‪ .)5‬בגורמים "קונפליקט עבודה‪-‬משפחה‬
‫מבוסס זמן"‪" ,‬פגיעה הנגרמת מקונפליקט עבודה‪-‬‬
‫משפחה" ו"קונפליקט משפחה‪-‬עבודה"‪ ,‬נמצאו‬
‫הבדלים מובהקים בין ציוני הסכום‪ ,‬וציון הסכום‬
‫במדגם הישראלי היה גבוה מציון הסכום של סוהרי‬
‫הביטחון במדגם האמריקאי (ראה טבלה מס' ‪.)2‬‬
‫דיון‬
‫ממצאי המחקר מלמדים‪ ,‬כי הקשר בין המשפחה‬
‫לעבודה מעסיק את הסוהרים‪ .‬מומלץ להכניסו לסדר‬
‫יומו של הארגון‪ ,‬לברר אילו מרכיבים בעבודה משפיעים‬
‫על חיי המשפחה ולהיפך‪ ,‬לאתר את נקודות התורפה‬
‫בקשר הזה ולפתח כלים כדי לשפרו‪.‬‬
‫בהתאם להשערה מס' ‪ ,1‬נמצא כי יחסי משפחה‪-‬עבודה‬
‫מעסיקים את הסוהרים במדגם‪ .‬בהתאם להשערה‬
‫טבלה מס' ‪ :2‬ציונים וסטיות תקן של הגורמים הקשורים להשפעת העבודה על המשפחה‬
‫בקרב סוהרי הביטחון במדגם הישראלי ובמדגם האמריקאי‬
‫גורם‬
‫ציון הסכום וס"ת ציון הסכום וס"ת‬
‫במדגם הישראלי במדגם האמריקאי‬
‫הפרש הציונים‬
‫הממוצעים‬
‫קונפליקט עבודה‪-‬משפחה מבוסס עומס‬
‫‪)3.63( 15.7‬‬
‫‪)3.31( 14.88‬‬
‫‪0.82‬‬
‫קונפליקט עבודה‪-‬משפחה מבוסס זמן‬
‫‪)2.82( 10.39‬‬
‫‪)2.32( 8.58‬‬
‫‪**1.81‬‬
‫פגיעה הנגרמת מקונפליקט עבודה‪-‬משפחה‬
‫‪)4.12( 11.95‬‬
‫‪)2.66( 8.92‬‬
‫‪**3.03‬‬
‫קונפליקט משפחה‪-‬עבודה‬
‫‪)1.97( 4.33‬‬
‫‪)1.43( 3.72‬‬
‫‪*0.61‬‬
‫‪*p<.01 **p<.05‬‬
‫‪5‬תודה לפרופ' אריק למברט על שיתוף הפעולה‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫זוגיות במבחן‬
‫מס' ‪ 2‬ובדומה למדגם האמריקאי‪ ,‬נמצאה השפעה‬
‫גדולה יותר לעבודה על המשפחה מאשר השפעת‬
‫המשפחה על העבודה‪ .‬מרבית המשיבים לא הסכימו‬
‫עם ההיגדים שחייהם האישיים משפיעים על ביצועיהם‬
‫בעבודה‪ .‬ההסבר שמציעים למברט ועמיתיו (‪Lambert‬‬
‫‪ ,)at el., 2004‬הוא היעדר מודעות אצל הסוהרים‬
‫להשפעה כזאת‪ ,‬ולחילופין חוסר נכונות להודות‬
‫כי חייהם האישיים משפיעים על עבודתם‪ .‬במחקר‬
‫אחר שנעשה בארה"ב על ידי הוגן ושותפיה (‪Hogan,‬‬
‫‪ ,)Lambert, Jenkins, & Wambold, 2006‬על גורמים‬
‫המשפיעים על מחויבות לעבודה של סוהרי ביטחון‪,‬‬
‫נמצא כי לעמימות בתפקיד‪ ,‬לקונפליקט תפקידי‬
‫ולקונפליקט בין דרישות העבודה לצרכי המשפחה‬
‫(עד כמה מפריעה העבודה לחיי המשפחה) היה‬
‫אפקט מובהק ושלילי‪ ,‬הרבה יותר מההשפעה של‬
‫דרישות המשפחה על העבודה‪ .‬אם כן‪ ,‬לפחות ברמה‬
‫ההצהרתית או המודעת‪ ,‬נראה כי מבחינת הסוהרים‬
‫העבודה משפיעה על משפחתם יותר מאשר ההיפך‪,‬‬
‫ולהשפעה זו עשויות להיות תוצאות שליליות‪.‬‬
‫אפשר להסיק‪ ,‬כי לקונפליקט משפחה‪-‬עבודה בקרב‬
‫עובדי שב"ס תורמים בעיקר תנאי העבודה‪ ,‬אילוצי‬
‫זמן הפוגעים באיזון בין המשימות הרבות המוטלות‬
‫על הסוהר ומדיניות ארגונית של זמינות תמידית‬
‫של העובדים‪ .‬בדומה למתואר בספרות על ארגונים‬
‫ביטחוניים בישראל (מנור ועמיתיו‪ ;2006 ,‬עירן‪-‬יונה‪,‬‬
‫‪ ,)2005‬אחוז גבוה מהמשיבים (‪ 60%‬ויותר) מסכימים‬
‫עם היגדים שעניינם דרישת הארגון לזמינות גבוהה‬
‫של העובד‪ ,‬גם על חשבון חייהם האישיים‪ ,‬ונכונות‬
‫לעבוד שעות נוספות‪ .‬נראה כי מציאות זו מעצימה‬
‫את התחושה שהעבודה משפיעה לרעה על האפשרות‬
‫לנצל ביעילות את הזמן עם המשפחה ובכך מעצימה‬
‫גם את הקונפליקט‪.‬‬
‫הסוהר‬
‫ַ‬
‫לא נמצא קשר בין זמן הנסיעה מהבית לבית‬
‫לבין רמות הקונפליקט‪ .‬אפשר להניח שהסוהרים‬
‫רואים בהצבתם ביחידות למיניהן חלק מתנאי השירות‬
‫שאליהם התחייבו בארגון ואשר הסכימו לקבלם עם‬
‫כניסתם לארגון‪ ,‬ולפיכך לא מייחסים לזמן הנסיעה‬
‫הממושך לעבודה ובחזרה ממנה השפעה על היחסים‬
‫בין העבודה למשפחה‪ .‬עם זה‪ ,‬הקשר השלילי שנמצא‬
‫בין משתנה זה לבין עמדות הסוהרים כלפי רמת‬
‫ההתחשבות של המפקדים‪ ,‬עשוי להעיד שככל שגדל‬
‫הסוהר ליחידתו‪ ,‬כך הוא חש שמפקדיו‬
‫ֵ‬
‫המרחק בין בית‬
‫מתחשבים בו פחות‪ ,‬שכן הוא מצפה להתחשבות‬
‫רבה יותר עקב הצבתו רחוק מביתו‪.‬‬
‫בדומה למחקרם של ‪ Lambert‬ועמיתיו (‪,)2004‬‬
‫במחקר זה לא נמצא הבדל מובהק במגדר‪ ,‬שלא‬
‫כמו מחקרים אחרים שמצאו רמות גבוהות יותר של‬
‫קונפליקט משפחה‪-‬עבודה בקרב נשים לעומת גברים‬
‫(& ‪Gross, Larson, Urban, & Zupan, 1994; Gupta‬‬
‫‪Beehr, 1979; Huczynski & Fitzpatrick, 1989; Leigh,‬‬
‫‪ .)1991‬בדומה לטענה של ‪ Lambert‬ועמיתיו במחקרם‪,‬‬
‫ייתכן שאפקט מסוג זה לא נמצא במחקר הנוכחי בשל‬
‫שיעורן הנמוך יחסית של נשים בקרב המשתתפים‪,‬‬
‫או משום שרוב הנשים העובדות בתפקידי ביטחון‬
‫צעירות יחסית וללא ילדים‪ .‬אפשר גם שבתחום זה‬
‫אין הבדלים בין גברים לנשים בקרב עובדי כליאה‪.‬‬
‫מחקרי המשך יצטרכו לבחון זאת‪ .‬כמו כן‪ ,‬שלא כמו‬
‫ממצאים שהתקבלו במחקרם של ‪ Lambert‬ועמיתיו‪,‬‬
‫שם נמצא שעובדים צעירים דיווחו יותר מאחרים על‬
‫קונפליקט משפחה‪-‬עבודה וכן נמצא קשר שלילי בין‬
‫ותק בעבודה ל"קונפליקט עבודה‪-‬משפחה מבוסס‬
‫זמן"‪ ,‬במחקר הנוכחי לא נמצא קשר בין ותק וגיל‬
‫לקונפליקט משפחה‪-‬עבודה‪.‬‬
‫הסוהרים בישראל דיווחו על רמה גבוהה יותר של‬
‫קונפליקט משפחה‪-‬עבודה מעמיתיהם בארצות‬
‫הברית‪ .‬הדבר בולט במיוחד בגורמים "פגיעה‬
‫הנגרמת מקונפליקט עבודה‪-‬משפחה" ו"קונפליקט‬
‫עבודה‪-‬משפחה מבוסס זמן"‪ .‬הסבר אפשרי לשוני‬
‫בין המדגמים הוא הבדל בתנאי השירות (כגון מבנה‬
‫המשמרות) ואופי הארגונים בשתי המדינות‪ .‬ייתכן כי‬
‫מאפייני העבודה בארגון כגון שב"ס‪ ,‬שבדומה לצה"ל‬
‫מוגדר ארגון ביטחוני עם ציפייה לזמינות גבוהה של‬
‫העובד‪ ,‬מייצרים רמות גבוהות של קונפליקט עבודה‪-‬‬
‫משפחה בקרב הסוהרים‪ .‬הדבר מתיישב עם ממצאי‬
‫מחקרים שנעשו בצה"ל (מנור ועמיתיו‪ ;2006 ,‬עירן‪-‬‬
‫יונה‪ .)2005 ,‬ביטוי לכך קיים בממוצעים הגבוהים‬
‫שנמצאו בפריטים בשאלון העוסקים בדרישת הארגון‬
‫לזמינות העובד ולנכונותו לעבוד שעות נוספות‪ ,‬כלומר‬
‫‪73‬‬
‫"ניכוס" זמנו של העובד על ידי הארגון‪ .‬ייתכן שתרבות‬
‫ארגונית מעין זו‪ ,‬שקיימת בארגונים כגון צה"ל ושב"ס‪,‬‬
‫לא מתקיימת במתקני הכליאה בארה"ב‪ .‬עם זה‪ ,‬היות‬
‫שמדובר במחקר חלוצי בתחום‪ ,‬השוואה בין מדינות‬
‫היא עדיין מוקדמת‪.‬‬
‫לא רק הזמן המוקדש לעבודה משפיע על קונפליקט‬
‫משפחה‪-‬עבודה‪ .‬גם יחס הארגון למשפחות תורם‬
‫לו‪ .‬רק כ‪ 15%-‬ממשתתפי המחקר ציינו דרכים‬
‫שבהן תורם הארגון או מסייע למשפחתם‪ :‬משכורת‬
‫הוגנת‪/‬משתלמת‪ ,‬תנאי רווחה‪ ,‬נופש ופעילויות פנאי‬
‫למשפחה והתחשבות בעתות משבר ומצוקה‪ .‬תשובה‬
‫חלקית לבעיה זו עשויה להיות העלאת המודעות‬
‫לשירותים ולהטבות שנותן הארגון למשפחה‪ ,‬וכן‬
‫בירור הצרכים המשפחתיים שלהם לא ניתן מענה‬
‫בארגון כדי לשנות את הקיים‪ .‬עצם הדבר ש‪23%-‬‬
‫מהמשיבים טענו כי הארגון כלל אינו תורם למשפחתם‬
‫והאחרים לא השיבו על השאלה‪ ,‬עשוי ללמד על‬
‫תפיסתם השלילית את יחס הארגון למשפחה ועל‬
‫היעדר מודעות מספקת של שב"ס לסיוע שהוא אמור‬
‫להעניק‪ .‬ערוץ אפשרי לשינוי מצב זה הוא בחינה‬
‫של המדיניות הנוכחית והכנסת שינויים שיטו אותה‬
‫לכיוון ידידותי למשפחה למען שיפור של תחושות‬
‫העובדים ושל יחסם לארגון‪.‬‬
‫מדיניות ידידותית למשפחות העובדים מאופיינת‬
‫בהגמשה מסוימת של שעות העבודה‪ ,‬בהתחשבות‬
‫רבה יותר בעובדים בעניינים כגון ימי חופשה וימי‬
‫מחלה‪ ,‬באישור חופשות מיוחדות כאשר הילדים‬
‫חולים ועוד (‪ .)Marshal & Barnett, 1996‬מחקר של‬
‫הופמן‪ ,‬קולברטסון וקסטרו (& ‪Huffman, Culbertson,‬‬
‫‪ )Castro, 2008‬בחן כיצד תפיסות של סביבה ידידותית‬
‫למשפחה קשורות לבריאות גופנית‪ ,‬לאמונות לגבי‬
‫חוללות עצמית (‪ )self efficacy‬ולכוונות להישאר‬
‫בשירות הצבאי‪ .‬שאלונים ונתוני ביצועים מ‪230-‬‬
‫חיילים אמריקאים לימדו‪ ,‬כי תפיסה של סביבה‬
‫ידידותית למשפחה היתה קשורה באופן חיובי לכוונות‬
‫להישאר בצבא מעבר להתחייבות‪ .‬בנוסף‪ ,‬תפיסות של‬
‫סביבה ידידותית למשפחה היו קשורות באופן חיובי‬
‫לתפיסות של חוללות עצמית‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬מחקר‬
‫אחר הראה כי מדיניות ידידותית למשפחה השפיעה‬
‫‪74‬‬
‫לטובה על שביעות הרצון מהעבודה ועל צמצום‬
‫קונפליקט משפחה‪-‬עבודה בקרב עובדים פדרליים‬
‫בארה"ב (‪.)Saltzstein, Ting, & Saltzstein, 2001‬‬
‫מובן כי מדיניות ידידותית למשפחה צריכה להתחשב‬
‫במשימותיו המרכזיות של הארגון ובמגבלותיו‪ ,‬ויש‬
‫לבצע התאמות הנחוצות לארגון‪ .‬בשירות בתי הסוהר‬
‫נעשות פעולות לתמיכה במשפחה‪ ,‬אך ייתכן שלא כל‬
‫הסוהרים מודעים להן די הצורך‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬בחינת‬
‫הקשר בין יחסם של הסוהרים לארגון כאל ארגון ידידותי‬
‫למשפחה לבין קונפליקט משפחה‪-‬עבודה‪ ,‬לימדה על‬
‫קשר שלילי מובהק‪ .‬לפיכך נראה‪ ,‬כי עידוד מדיניות‬
‫ידידותית למשפחה על ידי המפקדים בבית הסוהר‬
‫ועל ידי הארגון בכלל‪ ,‬וכן העברה אקטיבית של המידע‬
‫על שירותי התמיכה של הארגון במשפחה‪ ,‬עשויים‬
‫להפחית את עוצמת הקונפליקט‪ .‬בימים שבהם האיזון‬
‫בין החיים הפרטיים לחיי העבודה מעסיק את עולם‬
‫המחקר ואת העולם התעסוקתי גם יחד‪ ,‬נראה כי יש‬
‫מקום להפנות לכך תשומת לב ארגונית‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬נראה כי קיים קונפליקט משפחה‪-‬עבודה‬
‫בקרב סוהרי שב"ס‪ ,‬וכי הוא נובע בעיקר מהשפעת‬
‫העבודה על המשפחה (‪ .)work on family‬בחינה של‬
‫תבנית העבודה של הסוהרים והכנסת שיפורים בה‬
‫עשויות להפחית את הקונפליקט בין העבודה למשפחה‬
‫וממילא לתרום לשביעות הרצון של העובדים‪ .‬שינוי‬
‫נהלים שייעודו מתן מענה מיטבי לצרכים משפחתיים‬
‫עשוי לצמצם את הקונפליקט בין צרכי הארגון לצרכים‬
‫של משפחות העובדים‪ .‬הגברת המודעות למהלכים‬
‫שנוקט הארגון לטובת המשפחה והתחשבות בזמנו‬
‫של העובד ובבעיותיו המיוחדות עשויות לקדם הן את‬
‫תפוקות הארגון הן את רווחת עובדיו‪.‬‬
‫בעיות מתודולוגיות‬
‫וסוגיות למחקר המשך‬
‫למספר סוגיות מתודולוגיות עשויה להיות השפעה על‬
‫תוצאות המחקר‪ :‬באשר לממצא של כיוון הקונפליקט‪,‬‬
‫השפעת העבודה על המשפחה ולא להיפך‪ ,‬ייתכן‬
‫שאפשר לקשר זאת לחשש של הסוהרים להודות‪ ,‬כי‬
‫תפקודם בעבודה מושפע מגורמים חיצוניים‪ ,‬במיוחד‬
‫משום שהמחקר בוצע במקום העבודה עצמו‪ .‬אמנם‬
‫זוגיות במבחן‬
‫ממצא זה עקיב עם ממצאים במחקרים אחרים והעביר‬
‫אותו גורם אזרחי‪ ,‬אלא שגישה מתודולוגית הבודקת את‬
‫הסוהר מחוץ למקום עבודתו עשויה להניב תוצאות‬
‫"חופשיות" יותר‪ .‬בנוסף‪ ,‬רק שני פריטים בשאלון‬
‫נגעו לקונפליקט השפעת המשפחה על העבודה‪.‬‬
‫בחינה מעמיקה יותר תדרוש הרחבת הכלי‪ .‬כמו כן‬
‫המחקר לא בדק את אופי ההשפעה אלא רק את‬
‫עצם קיומו של קונפליקט‪ .‬עניין נוסף הוא המחקר‬
‫הבין תרבותי‪ .‬השוואה של תוצאות השאלון עם מחקר‬
‫שנעשה לפני כשמונה שנים בארה"ב עשויה להיות‬
‫לא מדויקת דיה‪ .‬ייתכן שבזמן שחלף חלו תמורות גם‬
‫באוכלוסיית המחקר המקורית‪ .‬ברם‪ ,‬עצם הבחינה‬
‫של הבעיה במדינות ובתרבויות מגוונות עשוי להיות‬
‫כר פורה למחקרי השוואה המשכיים‪.‬‬
‫במחקר המשך אפשר לבדוק לעומק את משמעות‬
‫הקונפליקט‪ ,‬העשויה לשפוך אור על השפעותיו הן‬
‫בהיבט המשפחתי הן בהיבט התעסוקתי (באילו‬
‫אופנים משפיעה העבודה על המשפחה ולהיפך)‪.‬‬
‫אפשר גם להרחיב את המחקר ולבדוק את השפעת‬
‫המשפחה על העבודה‪.‬‬
‫מקורות‬
‫מנור‪ ,‬ד'‪ ,‬עמרם‪-‬כץ‪ ,‬ש'‪ ,‬לרר‪ ,‬ז' ומכאני‪ ,‬א' (‪.)2006‬‬
‫להיקרע בין מחויבויות‪ :‬פולחן הסבל ומשפחתיות בקרב‬
‫קצינים וקצינות בקבע‪ .‬מסמך פנימי צבאי‪ .‬מרכז מדעי‬
‫ההתנהגות‪ ,‬צה"ל‪.76-1 ,‬‬
‫נייזברג‪-‬בורד‪ ,‬י' (‪ .)2003‬בריאות נפשית כפונקציה‬
‫של לחץ‪ ,‬קונפליקט עבודה‪-‬בית‪ ,‬סגנונות התמודדות‬
‫ותמיכה חברתית בקרב עובדי ענף ההייטק‪ .‬עבודת‬
‫גמר המוגשת כמילוי חלק מהדרישות לקבלת התואר‬
‫מוסמך במחלקה לפסיכולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן‪,‬‬
‫רמת גן‪.‬‬
‫סולימן‪ ,‬נ' וברמן‪ ,‬א' (‪ .)2012‬סקר אקלים ארגוני ‪,2010‬‬
‫‪ .2011‬מסמך פנימי‪ ,‬ענף מדעי ההתנהגות‪ ,‬שירות בתי‬
‫הסוהר‪.‬‬
‫עירן‪-‬יונה‪ ,‬מ' (‪ .)2005‬הקריירה מעיני המשפחה‪:‬‬
‫השירות הצבאי כפי שהוא משתקף מעיניהם של בני‬
‫ובנות הזוג של משרתי הקבע‪ .‬בין הזירות‪.102-92 ,3 ,‬‬
‫פטרר‪-‬אלון‪ ,‬ו'‪ ,‬הרפז‪ ,‬י'‪ ,‬צפריר‪ ,‬ש' ומשולם‪ ,‬א' (‪.)2009‬‬
‫הטבות לעובדים והסדרי תעסוקה גמישים ‪ -‬הפער‬
‫בין הרצוי למצוי‪ .‬המרכז לחקר ארגונים וניהול המשאב‬
‫האנושי‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‪.‬‬
‫‪Akram, A., & Hassaan, M. (2013). Impact of work‬‬
‫‪life conflict on job satisfaction. Interdisciplinary‬‬
‫‪Journal of Contemporary Research In Business,‬‬
‫‪5(8), 434-448.‬‬
‫‪Albertsen, K., Rafnsdóttir, G. L., Grimsmo, A.,‬‬
‫‪Tómasson, K., & Kauppinen, K. (2008). Workhours‬‬
‫‪and worklife balance. SJWEH Suppl, 5, 14-21.‬‬
‫‪Armstrong, G. S., & Griffin, M. L. (2004). Does‬‬
‫‪the job matter? Comparing correlates of stress‬‬
‫‪among treatment and correctional staff in‬‬
‫‪prison. Journal of Criminal Justice, 32, 572-577.‬‬
‫‪Benjamini, Y., & Hochberg, Y. (1995). Controlling‬‬
‫‪the false discovery rate: A practical and powerful‬‬
‫‪approach to multiple testing. Journal of the Royal‬‬
‫‪Statistical Society, 57(1), 289-300.‬‬
‫‪Blau, J., Light, S., & Chamlin, M. (1986).‬‬
‫‪Individual and contextual effects on stress and‬‬
‫‪job satisfaction: A study of prison staff. Work‬‬
‫‪and Occupations, 13, 131-156.‬‬
‫‪Boles, J., Johnson, M., & Hair, J. (1997). Role stress,‬‬
‫‪work-family conflict, and emotional exhaustion:‬‬
‫‪Inter-relationships and effects on some work‬‬‫‪related consequences. Journal of Personal Selling‬‬
‫‪and Sales Management, 17, 17-28.‬‬
‫‪Byron, K. (2005). A meta-analytic review of work‬‬‫‪family conflict and its antecedents. Journal of‬‬
‫‪Vocational Behavior, 67, 169-198.‬‬
‫‪Cullen, F., Link, B., Wolfe, N. T., & Frank, J.‬‬
‫‪(1985). The social dimensions of correctional‬‬
‫‪officer stress. Justice Quarterly, 2, 505-533.‬‬
‫‪Dowden, C., & Tellier, C. (2004). Predicting work‬‬‫‪related stress in correctional officers: A meta‬‬‫‪analysis. Journal of Criminal Justice, 32, 31-47.‬‬
‫‪Duxbury, L., & Higgins, C. (1991). Gender‬‬
‫‪differences in work-family conflict. Journal of‬‬
‫‪Applied Psychology, 76, 60-74.‬‬
‫‪Finn, P. (1999). Correctional officer stress: A‬‬
‫‪cause for concern and additional help. Federal‬‬
‫‪Probation, 62(2), 65-74.‬‬
‫‪75‬‬
Hogan, N. L., Lambert, E. G., Jenkins, M., &
Wambold, S. (2006). The impact of occupational
stressors on correctional staff organizational
commitment. Journal of Contemporary Criminal
Justice, 22(1), 44-62.
Huczynski, A., & Fitzpatrick, M. (1989).
Managing employee absence for a competitive
edge. London, UK: Pitman Publishing.
Huffman, A. H., Cullbertson, S. S., & Castro, C. A.
(2008). Family-friendly environments and U.S
Army soldier performance and work outcomes.
Military Psychology, 20, 253-270.
Johns, G. (1978). Attitudinal and nonattitudinal
predictors of two forms of absence from work.
Organizational Behavior and Human Performance,
22, 431-444.
Jones, A., & Butler, M. (1980). A role transition
approach to the stresses of organizationally
induced family role disruption. Journal of Marriage
and the Family, 42, 367-376.
Lambert, E. G. (2004). The impact of job
characteristics on correctional staff members.
The Prison Journal, 84(2), 208-227.
Lambert, E. G., Hogan, N. L., & Barton, S. M.
(2003). The impact of work-family conflict on
correctional staff job satisfaction. American
Journal of Criminal Justice, 27, 35-51.
Lambert, E. G., Hogan, N. L., & Barton, S. M.
(2004). The nature of work-family conflict among
correctional staff: An exploratory examination.
Criminal Justice Review, 29, 145-172.
Lambert, E. G., Hogan, N. L., & Allen, R. I.
(2006). Correlates of correctional officer job
stress. American Journal of Criminal Justice,
30(2), 227-246.
Lambert, E. G., Hogan, N. L., Moore, B., Tucker,
K., Jenkins, M., Stevenson, M., & Jiang, S. (2009).
The impact of the work environment on prison
staff: The issue of consideration, structure, job
variety, and training. American Journal of Criminal
Justice, 34, 166-180.
Ghaddar, A., Mateo, I., & Sanchez, P. (2008).
Occupational stress and mental health among
correctional officers: A cross-sectional study.
Journal of Occupational Health, 50, 8-92.
Greenhaus, J., Bedeian, A., & Mossholder, K.
(1987). Work experiences, job performance,
and feeling of personal and family well-being.
Journal of Vocational Behavior, 31, 200-215.
Greenhaus, J., & Beutell, N. (1985). Sources of
conflict between work and family roles. Academy
of Management Review, 10, 76-88.
Greenhaus, J., & Kopelman, R. (1981). Conflict
between work and nonwork roles: Implications
for the career planning process. Human Resource
Planning, 4, 1-10.
Gross, G., Larson, S., Urban, G., & Zupan, L.
(1994). Gender differences in occupational stress
among correctional officers. American Journal of
Criminal Justice, 18, 219-234.
Grossi, E., & Berg, B. (1991). Stress and job
satisfaction among correctional officers: An
unexpected finding. International Journal of
Offender Therapy and Comparative Criminology,
35, 73-81.
Grossi, E., Keil, T., & Vito, G. (1996). Surviving "the
joint": Mitigating factors of correctional officer
stress. Journal of Crime and Justice, 19, 103-120.
Gupta, N., & Beehr, T. (1979). Job stress and
employee behaviors. Organizational Behavior and
Human Performance, 23, 373-387.
Hepburn, J., & Albonetti, C. (1980). Role conflict in
correctional institutions: An empirical examination
of the treatment - custody dilemma among
correctional staff. Criminology, 17, 445-459.
Higgins, C., & Duxbury, L. (1992). Work-family
conflict: A comparison of dual-career and
traditional-career men. Journal of Organizational
Behavior, 13, 389-411.
Hogan, N. L., Lambert, E. G., & Griffin,
M. L. (2013). Loyalty, love and investment: The
impact of job outcomes on the organizational
commitment of correctional staff. Criminal
Justice and Behavior, 40(4), 355-375.
76
‫זוגיות במבחן‬
Tripplett, R., Mullings, J., & Scarborough, K. (1999).
Examining the effect of work-home conflict on
work-related stress among correctional officers.
Journal of Criminal Justice, 27, 371-384.
Van Amelsvoort, L., Jansen, N. W. H., Swaen,
G. M. H., Van Der Brandt, P., & Kant, L. J.
(2004). Direction of shift rotation among threeshift workers in relation to psychological health
and work-family conflict. Scand J Work Environ
Health, 30(2), 149-156.
Van Voorhis, P., Cullen, F., Link, B., & Wolfe,
N. T. (1991). The impact of race and gender
on correctional officers' orientation to the
integrated environment. Journal of Research in
Crime and Delinquency, 28, 371-384.
Walters, S. (1996). The determinants of job
satisfaction among Canadian and American
correctional officers. Journal of Crime and Justice,
2, 145-158.
Whitehead, J., & Lindquist, C. (1986).
Correctional officer burnout: A path model.
Journal of Research in Crime and Delinquency,
23, 23-42.
Leigh, J. (1991). Employee and job attributes as
predictors of absenteeism in a national sample of
workers: The importance of health and dangerous
working conditions. Social Science and Medicine,
33, 127-137.
Lindquist, C., & Whitehead, J. (1986). Burnout,
job stress, and job satisfaction among southern
correctional officers: Perceptions and casual
factors. Journal of Offender Counseling, Service
and Rehabilitation, 10(4), 5-26.
Lombardo, L. (1981). Guards imprisoned:
Correctional officers at work. New York: Elsevier.
Major, V. S., Klein, K. J., & Ehrhart, M. G. (2002).
Work time, work interference with family, and
psychological distress. Journal of Applied
Psychology, 87(3), 427-436.
Marshal, N. L., & Barnett, R. C. (1996). Familyfriendly workplaces, work-family interface, and
worker health. In G. P. Keita, & J. J. Hurrell (Eds.),
Job stress in a changing workforce: Investigating
gender, diversity, and family issues (pp. 253264). Washington, DC: American Psychological
Association.
Netermeyer, R., Boles, J., & McMurrian, R.
(1996). Development and validation of workfamily conflict and family-work conflict scales.
Journal of Applied Psychology, 81, 400-410.
Saltzstein, A. L., Ting, Y., & Saltzstein, G. H. (2001).
Work-family balance and job satisfaction: The
impact of family-friendly policies on attitudes
of federal government employees. Public
Administration Review, 6(4), 452-467.
Schaufeli, W. B., & Peeters, M. C. W. (2000). Job
Stress and burnout among correctional officers:
A literature review. International Journal of Stress
Management, 7(1), 19-48.
Stinchcomb, J. B., & Leip, L. A. (2013). Expanding
the literature on job satisfaction in correction.
Criminal Justice and Behavior, 40(11), 1209-1227.
Stohr, M., Lovrich, N., & Wilson, G. (1994). Staff
stress in contemporary jails: Assessing problem
severity and type of progressive personnel practices.
Journal of Criminal Justice, 22, 313-327.
77
‫נספח‪ :‬ממוצעים וסטיות תקן על פי כל אחד מהגורמים‬
‫ועל פי משתנים דמוגרפים‬
‫מגדר‬
‫גברים‬
‫נשים‬
‫גיל‬
‫מצב‬
‫משפחתי‬
‫ילדים‬
‫לאום‬
‫דתיות‬
‫ותק‬
‫בשב"ס‬
‫‪15‬‬
‫‪)0.7( 2.17 )1.02( 2.9 )0.86( 3.62 )0.78( 2.87‬‬
‫עד ‪30‬‬
‫‪70‬‬
‫‪)0.66( 2.99 )0.82( 2.06 )0.98( 2.88 )0.89( 3.39 )0.69( 3.08‬‬
‫‪40-31‬‬
‫‪25‬‬
‫‪)0.8( 3.31‬‬
‫‪ 41‬ויותר‬
‫‪14‬‬
‫‪)0.78( 3.08 )1.25( 2.18 )1.17( 2.91 )1.16( 3.57 )0.78( 3.13‬‬
‫רווקים‬
‫‪40‬‬
‫‪)0.6( 2.98‬‬
‫‪)0.92( 3.2‬‬
‫‪)0.63( 2.91 )0.72( 2.05 )0.92( 2.76‬‬
‫נשואים**‬
‫‪64‬‬
‫‪)0.9( 3.63 )0.78( 3.22‬‬
‫‪)0.75( 3.16 )1.09( 2.18 )1.09( 3.14‬‬
‫אין‬
‫‪55‬‬
‫‪)0.92( 3.3 )0.61( 3.05‬‬
‫‪)0.57( 2.95 )0.69( 2.06 )3.16( 2.77‬‬
‫יש‬
‫‪55‬‬
‫‪)0.81( 3.17 )1.14( 2.17 )1.14( 3.16 )0.94( 3.62 )0.82( 3.22‬‬
‫יהודים‬
‫‪82‬‬
‫‪)0.73( 3.03 )0.97( 2.09 )1.06( 2.88 )0.96( 3.49 )0.72( 3.17‬‬
‫אינם יהודים‬
‫‪26‬‬
‫‪)0.9( 3.37 )0.77( 3.04‬‬
‫‪)0.63( 3.14 )0.88( 2.13 )0.93( 3.17‬‬
‫חילוני‬
‫‪49‬‬
‫‪)0.75( 2.97 )0.92( 2.06 )1.06( 2.86 )0.98( 3.43 )0.76( 3.04‬‬
‫‪)1.1( 2.24 )1.13( 3.23 )0.96( 3.64‬‬
‫‪)0.7( 2.09 )0.93( 3.11 )0.78( 3.66 )0.64( 3.18‬‬
‫מסורתי‬
‫‪39‬‬
‫דתי‪/‬חרדי‬
‫‪17‬‬
‫‪)1.15( 3.2 )0.84( 3.29‬‬
‫פחות משלוש‬
‫שנים‬
‫‪32‬‬
‫‪)0.71( 2.78 )0.74( 2.05 )1.01( 2.63 )0.97( 3.11 )0.66( 2.82‬‬
‫‪ 10-3‬שנים‬
‫‪53‬‬
‫‪)0.64( 3.14 )0.93( 2.07 )1.00( 3.1 )0.86( 3.62 )0.61( 3.23‬‬
‫‪)0.55( 3.15‬‬
‫‪ 10‬ויותר‬
‫‪)0.96( 3.1 )1.47( 2.35 )1.28( 3.00‬‬
‫‪21‬‬
‫‪)1.24( 2.4 )1.14( 3.24 )1.01( 3.71 )0.98( 3.35‬‬
‫‪24‬‬
‫‪)0.57( 2.94 )0.86( 2.06 )0.99( 2.74 )0.88( 3.49 )0.56( 3.03‬‬
‫‪34‬‬
‫‪)0.83( 3.22 )1.14( 2.38 )1.17( 3.25 )0.99( 3.64 )0.76( 3.19‬‬
‫שעתיים עד ארבע‬
‫שעות‬
‫‪33‬‬
‫‪)0.71( 2.96 )0.83( 1.91 )1.00( 2.82 )0.97( 3.35 )0.77( 3.19‬‬
‫יותר מארבע‬
‫שעות‬
‫‪18‬‬
‫‪)0.62( 3.13‬‬
‫‪)0.8( 3.09‬‬
‫‪)0.8( 2.06 )0.86( 3.00 )0.91( 3.33‬‬
‫‪)0.83( 3.3‬‬
‫‪)0.71( 3.08 )0.99( 2.17 )1.03( 2.99 )0.94( 3.46 )0.73( 3.14‬‬
‫* בשל תשובות שלא מולאו‪ ,‬המספרים אינם מסתכמים ב‪.114-‬‬
‫** במדגם היו ארבעה עובדים גרושים שלא מוזכרים כאן‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫‪)0.76( 2.97‬‬
‫‪)0.79( 3.26‬‬
‫זמן נסיעה עד שעה‬
‫מהבית‬
‫שעה עד שעתיים‬
‫ממוצע‬
‫כללי‬
‫קונפליקט ממוצע כללי‬
‫פגיעה‬
‫‪ *N=114‬קונפליקט קונפליקט‬
‫משפחה‪-‬‬
‫הנגרמת‬
‫עבודה‪-‬‬
‫עבודה‪-‬‬
‫משפחה מקונפליקט עבודה‬
‫משפחה‬
‫מבוסס מבוסס זמן עבודה‪-‬‬
‫משפחה‬
‫עומס‬
‫‪)0.7( 3.07 )0.98( 2.11 )1.04( 2.98 )0.95( 3.44 )0.71( 3.17‬‬
‫‪95‬‬
‫סמים בקרב אסירים‬
‫בישראל‪ :‬שימוש‪,‬‬
‫התמכרות וטיפול‬
‫[דרור ולק‪ ,1‬קתרין בן צבי‪ ,2‬פבל ספיבק‪ ,3‬ענת קון ]‬
‫‪5 4‬‬
‫בבתי הכלא בישראל כלואים אסירים רבים בעלי רקע של שימוש בסמים והתמכרות להם‪ .‬כדי לעמוד‬
‫על היקף התופעה ומאפייניה נעשה מדי כמה שנים סקר על ידי שירות בתי הסוהר‪ .‬לשאלון הסקר‬
‫שנעשה ב‪ 2012-‬ענו באופן וולונטרי ‪ 5,452‬אסירים ב‪ 27-‬בתי סוהר‪ ,‬שהם ‪ 52%‬מכלל האסירים‬
‫הפליליים תושבי ישראל‪ ,‬שפוטים ועצורים‪ ,‬שהיו כלואים באותה עת במתקני שב"ס‪ .‬מאפייני הרקע‬
‫של המשיבים לשאלון ושל כלל האסירים היו דומים‪ .‬השאלונים הופקו בשלוש שפות‪ :‬עברית‪ ,‬ערבית‬
‫ורוסית‪ .‬מן הסקר עלה ששיעור המכורים היה ‪ ,36.2%‬ו‪ 15.6%-‬נוספים היו צרכני סמים שאינם‬
‫מכורים‪ .‬אסירים בעלי השכלה יסודית נמצאו מכורים בשיעור של יותר מפי שניים מאסירים בעלי‬
‫השכלה תיכונית ועל‪-‬תיכונית‪ .‬בקבוצת הגיל ‪ 49-40‬נמצאו מכורים בשיעור הגבוה ביותר מבין קבוצות‬
‫הגיל‪ .‬אסירים לא‪-‬נשואים נמצאו מכורים יותר מנשואים‪ .‬סוגי הסמים השכיחים היו סמים מבוססי‬
‫קנביס‪ ,‬אקסטזי וקוקאין לסוגיו‪ 9.5% .‬מהאסירים דיווחו על שימוש בסמים בבית הסוהר‪11.8% .‬‬
‫מהאסירים התנסו בהם לראשונה בכלא‪ .‬שכיחות השימוש בסמים וההתמכרות להם בקרב האסירות‬
‫דומה לשכיחות השימוש בקרב האסירים‪ ,‬אך השפעתם של רמת ההשכלה והמצב המשפחתי בולטת‬
‫אצלן יותר‪ .‬כ‪ 60-‬אחוזים מהמכורים הביעו רצון לקבל טיפול גמילה‪ .‬בפועל‪ ,‬כאלף אסירים מקבלים‬
‫טיפול גמילה מדי שנה באמצעות מחלקות ופרויקטים עם מאפיינים של קהילה טיפולית‪ .‬בהשוואה‬
‫לסקרים שנעשו ב‪ 2000-‬וב‪ ,2007-‬שיעור המכורים נמוך ב‪ 40-‬אחוזים‪ .‬כן ירדו שיעור המשתמשים‬
‫בסמים בבית הסוהר ושיעור האסירים שהתנסו בסמים לראשונה בכלא‪ .‬ירידה זו משקפת העמקת‬
‫הפעילות לאיתור סמים ולסיכול החדרתם‪ ,‬הפרדה קפדנית בין מכורים ללא‪-‬מכורים והרחבת פעילות‬
‫ההסברה והטיפול‪ .‬הקשר השלילי בין השכלה להתמכרות מדגיש את חשיבותן של רכישת השכלה‬
‫ורכישת הכשרה מקצועית במאסר‪ ,‬לא רק כמפתח לחזרה מוצלחת לקהילה‪ ,‬אלא גם בבלימה של‬
‫השימוש בסמים וההתמכרות להם‪.‬‬
‫‪1‬גונדר‪-‬משנה דרור ולק ‪ -‬ראש מחלקת מחקר ואסטרטגיה במנהל תכנון בשירות בתי הסוהר‪ ,‬בעל תואר שלישי בפסיכולוגיה‪.‬‬
‫‪2‬רב‪-‬כלאי קתרין בן צבי ‪ -‬קצינה במחלקת מחקר ואסטרטגיה במנהל תכנון בשירות בתי הסוהר‪ ,‬בעלת תואר שני בקרימינולוגיה‪.‬‬
‫‪3‬סגן‪-‬גונדר פבל ספיבק ‪ -‬ראש ענף נרקולוגיה במערך הרפואה בשירות בתי הסוהר‪ ,‬בעל תואר שלישי ברפואה‪.‬‬
‫‪4‬סגן‪-‬גונדר ענת קון ‪ -‬ראש ענף אבחון ומיון בחטיבת כליאה‪ ,‬לשעבר רכזת ארצית לטיפול בהתמכרויות בחטיבת תקון בשירות בתי‬
‫הסוהר‪ ,‬בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית‪.‬‬
‫‪5‬רוב תודות לקציני החינוך האגפיים‪ ,‬למנהלי האגפים ולנרקולוגים על הפצת השאלונים בבתי הסוהר‪ .‬תודה לרב‪-‬כלאי תומר כרמל‬
‫ממחלקת מחקר ואסטרטגיה על הייעוץ בניתוחים הסטטיסטיים‪ .‬הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול סייעה במימון הסקר‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫מבוא‬
‫על פי דוח הסמים העולמי של ארגון האומות המאוחדות‪,‬‬
‫היקף השימוש העולמי בסמים לא‪-‬חוקיים בקרב בגירים‬
‫התייצב בחמש השנים האחרונות ועומד על ‪3.4%‬‬
‫עד ‪ 6.6%‬מהאוכלוסייה (‪13%-10% .)UNODC, 2012‬‬
‫מכלל המשתמשים מוגדרים "משתמשים בעייתיים"‪,‬‬
‫קרי מכורים או בעלי הפרעות הקשורות לסמים‪.‬‬
‫אחד מתוך מאה מקרי מוות בקרב מבוגרים מיוחס‬
‫לשימוש בסמים לא‪-‬חוקיים‪ .‬בישראל התייצב בשנים‬
‫האחרונות שיעור המשתמשים בסם לא‪-‬חוקי כלשהו‪,‬‬
‫ובסקר האחרון עמד שיעורם על ‪ 611.4%‬מהאוכלוסייה‬
‫הבוגרת (בר המבורגר‪ ,‬אזרחי‪ ,‬רוזינר וניראל‪.)2009 ,‬‬
‫ככלל‪ ,‬יש קשר חזק בין צריכת סמים‪ ,‬עבריינות‬
‫וכליאה‪ :‬הצורך בסם מוביל את המשתמש להשיגו‬
‫באמצעות פעילות לא‪-‬חוקית‪ ,‬וכך הוא נחשף יותר‬
‫למשתמשים ולמכורים בבית הסוהר‪ .‬במדינות רבות‬
‫בעולם נרשמה בעשורים האחרונים ירידה מתמדת‬
‫בהיקף הפשיעה‪ ,‬ואילו היקף השימוש בסמים בקרב‬
‫עבריינים ואסירים גדל ונעשה בעיה מרכזית של רשויות‬
‫האכיפה‪ ,‬של מערכי הבריאות ושל החברה בכלל‬
‫(‪.)Springer, McNeece, & Mayfield Arnold, 2009‬‬
‫שימוש בסמים והתמכרות להם‬
‫בקרב אסירים‬
‫מחקר מקיף‪ ,‬שסיכם עשר שנות ניטור נתונים באירופה‪,‬‬
‫לימד כי אין באירופה פרוטוקול מוסכם של איסוף‬
‫מידע על שימוש בסמים בכלא (‪Carpentier, Royuela,‬‬
‫‪ .)Noor, & Hedrich, 2012‬המרכז האירופי לניטור‬
‫סמים והתמכרות לסמים‪ ,‬ה‪European( EMCDDA-‬‬
‫‪,)Monitoring Centre for Drugs and Drug Addiction‬‬
‫אוסף בשיטתיות נתונים על שכיחות השימוש בסמים‬
‫במערכות הכליאה במדינות אירופה‪ ,‬ואולם יש שוני‬
‫רב בין המדינות בהגדרות של השימוש וההתמכרות‪,‬‬
‫בשיטות איסוף הנתונים‪ ,‬בהיקף הסקר ובמידה שהוא‬
‫מייצג את אוכלוסיית האסירים‪ .‬ברוב מדינות אירופה‬
‫נאספים הנתונים במחקרי רוחב (‪)cross-sectional‬‬
‫ברמה הארצית‪ ,‬ומעטים מהם נעשו יותר מפעם‬
‫אחת‪ .‬הנתונים נאספים בחתכי אוכלוסיות ובמדגמים‬
‫בכפוף למגוון הגדרות‪ :‬יש שנאסף מידע על אודות‬
‫השימוש בזמן המאסר ויש שהמידע נוגע לשימוש‬
‫בסמים לפני המאסר‪ .‬ברוב המקרים נמדד השימוש‬
‫בסמים באמצעות דיווח עצמי בשאלונים או בריאיון‬
‫קליני‪ ,‬אך רק במקצת המקרים נעשה שימוש בתקנים‬
‫מקובלים כגון ‪.)Carpentier et al., 2012( DSM-IV‬‬
‫גם היקף המדגם ואסטרטגיית הדגימה שונים מאוד‬
‫ממדינה למדינה‪ .‬במקרים מעטים נסקרת כל אוכלוסיית‬
‫האסירים בכל בתי הכלא במדינה‪ ,‬במקרים אחרים‬
‫נלקח מדגם מתוך כלל האסירים בכל בתי הכלא‪,‬‬
‫ובאחרים נעשה מדגם בשני שלבים‪ :‬תחילה דוגמים‬
‫כמה בתי כלא‪ ,‬ולאחר מכן דוגמים כמה אסירים בכל‬
‫אחד מבתי הכלא שנדגמו‪ .‬רמת הייצוגיות של הסקרים‬
‫אף היא נושא מורכב‪ .‬מוסדות הענישה שנדגמים לא‬
‫בהכרח מייצגים נאמנה את מערכת הכליאה בכללה‪.‬‬
‫כמו כן במקצת המחקרים מובאים בחשבון רק אסירים‬
‫שפוטים‪ ,‬ובאחרים כלולים גם עצורים‪ .‬אף שרוב‬
‫המחקרים כוללים את אוכלוסיית האסירות‪ ,‬על פי‬
‫רוב המידע המדווח לא מציג את ההבדלים המגדריים‬
‫(‪.)Carpentier et al., 2012‬‬
‫הנתונים מאירופה מלמדים על הבדלים ניכרים בין‬
‫מדינות היבשת מבחינת שיעור השימוש בסמים בקרב‬
‫אסירים‪ .‬על פי נתוני ‪ ,2004-1999‬שיעור האסירים‬
‫שאי‪-‬פעם השתמשו בסמים גבוה לעומת שיעור‬
‫המשתמשים באוכלוסייה הכללית‪ .‬בין ‪ 8%‬ל‪73%-‬‬
‫מהאסירים נמצאו מכורים או משתמשים קבועים‬
‫טרם כליאתם‪ ,‬ו‪ 8%-‬עד ‪ 51%‬מהאסירים השתמשו‬
‫בסמים בכלא‪ .‬מקצת המשתמשים בכלא (‪ 10%‬עד‬
‫‪ )42%‬דיווחו על שימוש קבוע בכלא‪ ,‬ואחרים דיווחו‬
‫על שימוש מזדמן‪ .‬המשתמשים המזדמנים השתמשו‬
‫לרוב בקנביס (‪ .)EMCDDA, 2006‬דוח משנת ‪2012‬‬
‫מלמד על נתונים דומים (‪ .)EMCDDA, 2012a‬כך‬
‫לדוגמה ‪ 22%‬מהאסירים בסקוטלנד דיווחו על‬
‫שימוש בסמים בחודש האחרון בכלא ו‪ 45%-‬דיווחו כי‬
‫‪6‬ייתכן שהשיעור הגבוה יחסית בישראל נובע מההבדלים בקבוצות הגיל לדגימה‪ .‬בישראל נדגמו בני ‪ 40-18‬וברוב המדינות‬
‫נדגמו בני ‪.65-15‬‬
‫‪80‬‬
‫סמים בקרב אסירים בישראל‪ :‬שימוש‪ ,‬התמכרות וטיפול‬
‫השתמשו אי‪-‬פעם בסמים בכלא (‪.)EMCDDA, 2012b‬‬
‫בסקר שנעשה בפורטוגל דיווחו ‪ 12%‬מהאסירים‬
‫על שימוש בסמים בחודש האחרון (‪Carpentier et‬‬
‫‪ .)al., 2012‬במחקר שנעשה בצרפת (‪Lukasiewicz‬‬
‫‪ )et al., 2007‬נדגמו ‪ 998‬אסירים מ‪ 23-‬בתי כלא‪.‬‬
‫התברר‪ ,‬כי יותר משליש מהאסירים היו מכורים או‬
‫השתמשו לרעה בסמים או באלכוהול בשנה שקדמה‬
‫למחקר‪ .‬במחקר זה התברר‪ ,‬כי קנביס הוא החומר‬
‫השכיח ביותר ולאחריו אלכוהול‪.‬‬
‫שכיחות השימוש בסמים בקרב אסירים גבוהה משכיחות‬
‫השימוש באוכלוסייה הכללית גם בארצות הברית‪,‬‬
‫בקנדה ובאוסטרליה‪ .‬בקנדה‪ ,‬שבה נהוגה שיטת אבחון‬
‫דומה לזו הנהוגה באירופה‪ ,‬כ‪ 70%-‬מהאסירים אובחנו‬
‫משתמשים לרעה בחומר ממכר (ובכלל זה שימוש‬
‫לרעה באלכוהול)‪ .‬בארצות הברית ‪ 65%‬מהאסירים‬
‫מתאימים להגדרות ‪ DSM-IV‬הנוגעות לשימוש לרעה‬
‫בחומר ממכר או להתמכרות לו‪ .‬באוסטרליה דיווחו‬
‫‪ 66%‬מהאסירים הנכנסים לכלא על שימוש בסמים‬
‫ב‪ 12-‬החודשים טרם כניסתם לכלא ( ‪EMCDDA,‬‬
‫‪ .)2012a‬במחקר השוואתי נבדקה שכיחות השימוש‬
‫בסמים ובאלכוהול בשני בתי כלא בבריטניה (אחד‬
‫מהם כלא לנוער) ובבית כלא במינסוטה שבארצות‬
‫הברית (‪ .)Jones & Hoffmann, 2006‬הממצאים‬
‫מלמדים ששיעור ההתמכרות לסמים בקרב האסירים‬
‫הבוגרים בלבד עומד על ‪ 23%‬בארצות הברית לעומת‬
‫‪ 11%‬באנגליה‪ .‬ב‪ 2002-‬נעשה סקר על מדגם מייצג של‬
‫אסירים בבתי כלא מקומיים (‪ )jails‬בארצות הברית‪.‬‬
‫במחקר השתתפו ‪ 6,982‬אסירים ואסירות מ‪ 417-‬בתי‬
‫כלא‪ .‬התברר כי ‪ 53.5%‬מהאסירים אופיינו משתמשים‬
‫בסמים או מכורים להם (‪ 35.8%‬מכורים) לעומת ‪3.0%‬‬
‫מהאוכלוסייה הכללית (‪Bureau of Justice Statistics,‬‬
‫‪ .)2005‬ב‪ 2004-‬נעשה מחקר על מדגם מייצג של‬
‫אסירים בבתי כלא מדינתיים ובבתי כלא פדרליים‪.‬‬
‫בסקר נכללו ‪ 312‬בתי סוהר ורואיינו יותר מ‪18,000-‬‬
‫אסירים‪ .‬הממצאים הנוגעים לבתי הסוהר המדינתיים‬
‫היו דומים מאוד לאלו שעלו בסקר של בתי הכלא‬
‫המקומיים‪ .‬לעומת זאת בבתי הסוהר הפדרליים נמצאו‬
‫שיעורים נמוכים יותר של שימוש בסמים והתמכרות‬
‫(‪.)Bureau of Justice Statistics, 2006‬‬
‫פייזל‪ ,‬ביינס ודול (‪ )Fazel, Bains, & Doll, 2006‬הציגו‬
‫את שכיחות השימוש בסמים וההתמכרות להם בקרב‬
‫אסירים עם כניסתם למאסר‪ .‬הם איתרו ‪ 13‬מחקרים‬
‫(תשעה מארצות הברית והשאר מאירלנד‪ ,‬מאנגליה‬
‫ומניו‪-‬זילנד) שכללו ‪ 7,563‬אסירים ושעמדו בקריטריונים‬
‫מחמירים של איכות שיטת הדגימה והמדד להתמכרות‬
‫ולשימוש לרעה בסמים‪ .‬הממצאים לימדו על הטרוגניות‬
‫ניכרת בין המחקרים‪ ,‬שלמעשה סיכלה את האפשרות‬
‫הטכנית לשלב את המחקרים למחקר‪-‬על‪ .‬כך למשל‬
‫נמצא ששיעור המכורים והמשתמשים בסמים בקרב‬
‫אסירים היה בין ‪ 10.0%‬ל‪ ,48.0%-‬ובקרב אסירות בין‬
‫‪ 30.3%‬ל‪.60.4%-‬‬
‫שימוש בסמים והתמכרות להם‬
‫בקרב אסירים בישראל‬
‫בעשור הקודם נעשו בשב"ס שני סקרים‪ ,‬ב‪2000-‬‬
‫וב‪ ,2007-‬על אודות ההיקף והאופי של השימוש‬
‫בסמים ובאלכוהול בקרב האסירים הפליליים בבתי‬
‫הסוהר בישראל‪ .‬בסקר משנת ‪ 2000‬השתתפו ‪1,612‬‬
‫אסירים‪ ,‬והוא לימד כי ‪ 58%‬מהאסירים היו מכורים‬
‫לסמים‪ 15% ,‬השתמשו בסמים במאסר ו‪23%-‬‬
‫התחילו להשתמש בסמים במהלך המאסר (ספיבק‪,‬‬
‫‪ .)2000‬בשנת ‪ 2007‬בוצע סקר נוסף בהשתתפות‬
‫‪ 3,351‬אסירים‪ ,‬וממנו הסתמנה מגמת ירידה בצריכת‬
‫סמים ובהתמכרות להם‪ .‬נמצא כי ‪ 47%‬מהאסירים‬
‫היו מכורים לסמים‪ 11% ,‬השתמשו בסמים במאסר‬
‫ו‪ 14%-‬התחילו להשתמש בסמים במהלך המאסר‬
‫(ספיבק וקון‪.)2008 ,‬‬
‫משתני רקע‬
‫בסעיף זה נציג ממצאים על אודות שימוש בסמים‬
‫והתמכרות להם על פי משתני רקע והתנהגויות‬
‫ייחודיות המדווחים באופן שכיח בסקרי סמים‬
‫הנוגעים לאסירים‪.‬‬
‫השכלה‪ :‬נתונים שנאספו בקרב אסירים ממדינות‬
‫באירופה‪ ,‬שנכנסו למסגרת טיפולית בכלא‪ ,‬מלמדים‬
‫שבאופן כללי אסירים אלו משתייכים למעמד חברתי‬
‫נמוך‪ :‬לרובם השכלה נמוכה ורבים סובלים מאבטלה‬
‫וממגורים לא יציבים (‪ .)EMCDDA, 2012a‬במחקר‬
‫‪81‬‬
‫שנעשה בצרפת (‪ )Lukasiewicz et al., 2007‬התברר‬
‫שההשכלה של ‪ 50.4%‬מהאסירים שאובחנו מכורים‬
‫לסמים או משתמשים ב‪ 12-‬החודשים שקדמו למחקר‬
‫היתה נמוכה מהשכלה תיכונית (לעומת ‪ 45.8%‬בכלל‬
‫המדגם)‪ 47.1% .‬היו בעלי השכלה תיכונית (לעומת‬
‫‪ 46.9%‬בכלל המדגם)‪ ,‬ול‪ 2.5%-‬היתה השכלה‬
‫אוניברסיטאית (לעומת ‪ 7.3%‬בכלל המדגם)‪ .‬ניתוח של‬
‫מאפייני ההשכלה של אסירים בכל מערכות הכליאה‬
‫בארצות הברית (‪)Bureau of Justice Statistics, 2003‬‬
‫רומז אף הוא על חשיבות מאפיין ההשכלה בפשיעה‬
‫בכלל ובעבריינות סמים בפרט‪ .‬נמצא שקרוב למחצית‬
‫מעברייני הסמים (סחר או שימוש) לא סיימו בית‬
‫ספר תיכון (לעומת ‪ 4.7%‬באוכלוסייה הכללית)‪ ,‬זאת‬
‫לעומת בוגרי תיכון ששיעורם בקרב עברייני הסמים‬
‫דומה לשיעורם באוכלוסייה (כ‪.)30%-‬‬
‫גיל‪ :‬בסקר אמריקני על בתי כלא מדינתיים ובתי‬
‫כלא פדרליים הוצגו נתונים על משתמשים בסמים‬
‫ומכורים (‪ .)Bureau of Justice Statistics, 2006‬הסקר‬
‫מלמד‪ ,‬כי שיא השימוש או ההתמכרות היו בקרב‬
‫קבוצת הצעירים עד גיל ‪ ,)59.8%( 24‬וקיימת ירידה‬
‫מתמדת ככל שקבוצת הגיל מבוגרת יותר‪ ,‬עד לשיעור‬
‫של ‪ 18.3%‬בקרב בני ‪ 55‬ויותר‪.‬‬
‫מצב משפחתי‪ :‬במחקר הצרפתי הנזכר לעיל‬
‫(‪ )Lukasiewicz et al., 2007‬נמצא ש‪ 25.5%-‬מהאסירים‬
‫שאובחנו מכורים לסמים או משתמשים ב‪ 12-‬החודשים‬
‫שקדמו למחקר היו נשואים (לעומת ‪ 36.0%‬בכלל‬
‫המדגם) ו‪ 62.2%-‬היו רווקים (לעומת ‪ 41.2%‬בכלל‬
‫המדגם)‪ .‬בסקר שנעשה בקרב מדגם מייצג של יותר‬
‫מארבעים אלף אמריקנים נמצא שהסיכוי של גרושים‬
‫ואלמנים להתמכר לסמים במשך החיים גדול פי ‪1.9‬‬
‫מהסיכוי של נשואים‪ .‬ב‪ 12-‬החודשים שקדמו לסקר‬
‫הגיע הפער לפי ‪Compton, Thomas, Stinson, &( 3.6‬‬
‫‪ .)Grant, 2007‬בסקר זה‪ ,‬וכן בסקרי בריאות אחרים‬
‫(למשל ‪ ,)Verbrugge, 1979‬נשמר המדרג‪ :‬בעלי‬
‫הבריאות הטובה ביותר הם נשואים‪ ,‬לאחריהם רווקים‪,‬‬
‫ובעלי הבריאות הגרועה ביותר הם גרושים ואלמנים‪.‬‬
‫מגדר‪ :‬בסקר האמריקני על בתי כלא מדינתיים ובתי‬
‫כלא פדרליים נמצא שנשים היו מכורות לסמים יותר‬
‫מגברים (‪ 60.2%‬לעומת ‪ ,)53.0%‬ואילו באוכלוסייה‬
‫‪82‬‬
‫הכללית המגמה היתה הפוכה‪ :‬גברים השתמשו‬
‫בסמים והיו מכורים להם בהיקף כפול מנשים‬
‫(‪ .)Bureau of Justice Statistics, 2006‬בסקר שבדק‬
‫אסירים שפוטים בוויילס שבאנגליה נמצא שיעור גבוה‬
‫מעט של נשים מכורות לעומת גברים מכורים‪34% :‬‬
‫ו‪ 32%-‬בהתאמה‪ .‬בקרב עצורים היו ההבדלים גדולים‬
‫יותר‪ 47% :‬ו‪ 40%-‬בהתאמה (& ‪Singleton, Farrell,‬‬
‫‪.)Meltzer, 2003‬‬
‫סוגי סמים‪ :‬מהסקר האמריקני על בתי כלא מדינתיים‬
‫ובתי כלא פדרליים עלה שסוגי הסמים הנפוצים בשימוש‬
‫על ידי אסירים בבתי הכלא המדינתיים הם מריחואנה‬
‫או חשיש (‪ ,)77.6%‬לאחריהם קוקאין וקראק (‪,)46.8%‬‬
‫סמי הזיה (‪ ,)32.9%‬סמים ממריצים (‪ )28.6%‬ואופיאטים‬
‫וסמים מרגיעים (כ‪Bureau of Justice Statistics,( )20%-‬‬
‫‪ .)2006‬הנתונים נגעו לשימוש אי‪-‬פעם‪ .‬באנגליה וויילס‬
‫האופיאטים הם סוג הסם השכיח ביותר לאחר הקנביס‬
‫והם תופסים את מקומו של הקוקאין (מצוטט ב‪Prison-‬‬
‫‪.)Reform Trust, 2013‬‬
‫תחילת השימוש בסמים‪ :‬בסקירה של נתונים‬
‫ומחקרים על בתי כלא ואסירים באנגליה וויילס צוין‪,‬‬
‫כי ‪ 19%‬מתוך האסירים שדיווחו על שימוש בהרואין‬
‫אי‪-‬פעם השתמשו בסם הזה בפעם הראשונה בכלא‪.‬‬
‫משמעות הממצא היא שכ‪ 8%-‬מכלל האסירים במדגם‬
‫התחילו להשתמש בהרואין בכלא (מצוטט ב‪Prison-‬‬
‫‪ .)Reform Trust, 2013‬בסקר מקיף שנעשה בוויילס‬
‫רואיינו כ‪ 3,000-‬אסירים מ‪ 131-‬מתקני כליאה‪26.4% .‬‬
‫מהמשתמשים אי‪-‬פעם בהרואין החלו להשתמש בסם‬
‫זה בכלא‪ 9.3% ,‬מהמשתמשים אי‪-‬פעם בקוקאין או‬
‫בקראק החלו להשתמש בסמים אלו בכלא‪ ,‬ו‪6.4%-‬‬
‫מהמשתמשים אי‪-‬פעם במריחואנה החלו להשתמש‬
‫בסם זה בכלא (‪.)Boys et al., 2002‬‬
‫טיפול גמילה מסמים בכלא‬
‫כשני שלישים מהאסירים שאופיינו מכורים או‬
‫משתמשים לרעה בסמים ובאלכוהול בסקר‬
‫האמריקני על בתי כלא מדינתיים ובתי כלא פדרליים‬
‫השתתפו אי‪-‬פעם בחייהם בטיפול גמילה‪47% .‬‬
‫השתתפו בתוכנית בפיקוח של מערכות אכיפת‬
‫החוק‪ ,‬ו‪ 19%-‬מהאסירים השתתפו בתוכנית גמילה‬
‫סמים בקרב אסירים בישראל‪ :‬שימוש‪ ,‬התמכרות וטיפול‬
‫במהלך שהותם בכלא (‪Bureau of Justice Statistics,‬‬
‫‪ .)2006‬הדוח האירופי מציין‪ ,‬כי פרופיל המטופלים‬
‫בכלא היה דומה למדי לפרופיל המטופלים בקהילה‬
‫( ‪.)EMCDDA, 2012a‬‬
‫שב"ס מטפל במכורים לסמים ועוסק במניעה‬
‫ובהסברה‪ ,‬ומתבסס על הנחת היסוד שכליאה היא‬
‫הזדמנות לפעול לשינוי דפוסי ההתנהגות‪ .‬שב"ס‬
‫מפעיל שתי תוכניות טיפול פסיכו‪-‬סוציאליות לגמילה‪,‬‬
‫מחלקה ופרויקט‪ ,‬זאת מלבד מתן תחליפי סם‬
‫לאסירים שאינם מתאימים לטיפול פסיכו‪-‬סוציאלי‪.‬‬
‫בשתי התוכניות עוברים המכורים תהליך טיפולי‬
‫אינטנסיבי בעל מאפיינים של קהילה טיפולית‪,‬‬
‫אלא שבמחלקות יש גם ִתקנון עשיר של כוח אדם‬
‫ומבנה נפרד ומותאם‪ .‬צוות רב‪-‬מקצועי‪ ,‬הכולל עובד‬
‫סוציאלי‪ ,‬קצין חינוך‪ ,‬רופא נרקולוג ומדריך נגמלים‪,‬‬
‫מפעיל את שתי התוכניות‪.‬‬
‫בשב"ס פועלות תשע מחלקות טיפוליות לגמילה‬
‫מסמים המתוקננות ל‪ 306-‬אסירים‪ ,‬ומופעלים עשרה‬
‫פרויקטים המתוקננים ל‪ 170-‬אסירים‪ .‬המחלקות‬
‫פועלות במרכז טיפולי ארצי בכלא "חרמון" בצפון‬
‫הארץ ובארבעה בתי סוהר נוספים‪ .‬בכלא "חרמון"‬
‫פועלות חמש מחלקות והטיפול נעשה על פי‬
‫התפיסה של רצף טיפולי‪ ,‬החל בתהליך הקליטה‬
‫והמיון‪ ,‬דרך המחלקה הטיפולית וכלה באגף בוגרים‬
‫ושיקום‪ ,‬שם רוכש המטופל כלים לחזרה הדרגתית‬
‫לקהילה‪ .‬אסירים המעוניינים להיגמל אבל אינם‬
‫עומדים בקריטריונים של השתלבות במחלקה‪,‬‬
‫יכולים להשתתף בפרויקט המופעל בעשרה בתי‬
‫סוהר‪ .‬במהלך ‪ 2012‬טופלו במחלקות ‪ 701‬אסירים‪,‬‬
‫ובפרויקטים השתתפו ‪ 323‬אסירים‪.‬‬
‫במאמר זה נציג מקצת מממצאיו של סקר סמים‬
‫ואלכוהול שנעשה בשירות בתי הסוהר בשנת‬
‫‪ .2012‬המאמר יתמקד בממצאים הנוגעים לשימוש‬
‫בסמים ולהתמכרות להם‪ ,‬וכן לטיפולי הגמילה‪,‬‬
‫תוך התייחסות לממצאים מסקרים קודמים שנעשו‬
‫בשנים ‪ 2000‬ו‪.2007-‬‬
‫שיטה‬
‫אוכלוסייה‬
‫שאלוני הסקר הופצו ב‪ 27-‬בתי סוהר מתוך ‪ 30‬בתי‬
‫סוהר בשב"ס‪ .‬לשאלונים השיבו באופן וולונטרי ‪5,452‬‬
‫אסירים‪ ,‬שהם ‪ 52%‬מכלל אוכלוסיית האסירים הפליליים‬
‫(שפוטים ועצורים) תושבי ישראל‪ ,‬שהיו כלואים בבתי‬
‫הכלא של שב"ס באותה עת (להלן אוכלוסיית היעד)‪.‬‬
‫אסירים ביטחוניים ומסתננים מאפריקה המוחזקים‬
‫במשמורת שב"ס לא נכללו בסקר‪ .‬השאלונים התקבלו‬
‫באוקטובר ‪.2012‬‬
‫ייצוגיות אוכלוסיית היעד‪ :‬כדי להימנע מפגיעה‬
‫אפשרית בפרטיות הנבדקים מיעטנו בשאלות הנוגעות‬
‫למאפיינים אישיים של המשיבים לסקר‪ ,‬ולכן קשה לבסס‬
‫ייצוגיות בשיטה הקלסית‪ .‬השוואה בכמה מאפיינים‬
‫בין המדגם לאוכלוסיית היעד מלמדת‪ ,‬כי המשיבים‬
‫על הסקר משקפים נאמנה את אוכלוסיית היעד‪:‬‬
‫התפלגות המעמד המשפטי במדגם ובאוכלוסיית‬
‫היעד דומה מאוד‪ :‬שיעור השפוטים והעצורים הוא‬
‫‪ 70.5%‬ו‪ 29.5%-‬לעומת ‪ 71.2%‬ו‪ 28.8%-‬בהתאמה‪.‬‬
‫ממוצע הגיל במדגם ובאוכלוסיית היעד כמעט זהה‪:‬‬
‫‪ 35.3‬שנים ו‪ 35.1-‬שנים בהתאמה‪ .‬התפלגות המעמד‬
‫המשפחתי במדגם ובאוכלוסיית היעד דומה למדי‪:‬‬
‫רווקים ‪ 44.8% -‬לעומת ‪ ;52.5%‬נשואים ‪36.9% -‬‬
‫לעומת ‪ ;32.5%‬גרושים‪/‬פרודים ‪ 16.3% -‬לעומת‬
‫‪ ;13.8%‬ואלמנים ‪ 2.0% -‬לעומת ‪ ,1.2%‬הכול בהתאמה‪.‬‬
‫כלים‬
‫בשאלון הסקר היו ‪ 45‬שאלות שהתחלקו לארבעה‬
‫שאלונים‪ :‬שאלון התמכרות לאלכוהול; שאלון התמכרות‬
‫לסמים; שאלון להערכה עצמית של רמת ההתמכרות;‬
‫שאלון פרטים אישיים‪ .‬השאלון תורגם לערבית ולרוסית‪,‬‬
‫והשאלונים המתורגמים תורגמו שוב לעברית (תרגום‬
‫כפול)‪ .‬בעקבות התרגום החוזר שופרו התרגומים‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬במאמר הנוכחי נציג ניתוחים הנוגעים לשאלון‬
‫הסמים בלבד‪.‬‬
‫א‪ .‬שאלון התמכרות לסמים‪ :‬כדי לקבוע את דפוסי‬
‫השימוש בסמים בקרב האסירים נעשה שימוש‬
‫בשאלון שבו ‪ 13‬שאלות‪ .‬בסקרים הקודמים שנעשו‬
‫‪83‬‬
‫בשב"ס (שנים ‪ 2000‬ו‪ )2007-‬נעשה שימוש בגרסה‬
‫קצרה יותר של השאלון‪ ,‬שבה ‪ 10‬שאלות מתוך ‪13‬‬
‫שבשאלון הנוכחי‪ .‬שיעור המכורים לפי הגרסה החדשה‬
‫של השאלון עמד על ‪ ,36.2%‬ולפי הגרסה הישנה‬
‫ ‪ .33.9%‬הפער הקטן יחסית בין שיטות המדידה‬‫והמתאם הגבוה ביניהן (‪ )r=0.91‬מאפשרים לבחור‬
‫באחת מהשיטות‪ ,‬ולפיכך בדוח הזה נעשה שימוש‬
‫רק במדד המבוסס על הגרסה החדשה של השאלון‪.‬‬
‫לתריסר השאלות הראשונות מענה דיכוטומי (כן‪/‬‬
‫לא)‪ ,‬ובשאלה האחרונה על אודות תדירות השימוש‬
‫בסוגי סמים יש ארבע אפשרויות (בחודש האחרון‪,‬‬
‫בשנה האחרונה‪ ,‬אי‪-‬פעם‪ ,‬אף פעם לא)‪ 7‬לגבי עשרה‬
‫סוגי סמים (ראו נספח)‪ .‬ניתוח מהימנות פנימית של‬
‫פריטי השאלון הניב ‪ .α=0.94‬על פי הניקוד בשאלון‬
‫זה סווגו המשיבים לשלוש קטגוריות‪:‬‬
‫(‪ )1‬מעולם לא צרך סמים‪ :‬משיבים בקטגוריה‬
‫זו הם מי שלא הוגדרו צרכנים או מכורים‪ .‬משיבים‬
‫אלו ענו בשלילה על תריסר השאלות‪ ,‬ובנוסף ענו‬
‫בכל הסעיפים הנוגעים לתדירות השימוש בסוגי‬
‫הסמים למיניהם שהם אף פעם לא השתמשו‪.‬‬
‫(‪ )2‬צרכן סמים שאינו מכור‪ :‬משיבים בקטגוריה‬
‫זו הם מי שענו בחיוב על שאלה אחת לפחות‬
‫מהשאלות הנוגעות לשימוש בסמים או להתנסות‬
‫בהם ‪ -‬שאלות ‪ - 6 ,3 ,2 ,1‬או מי שסימן בשאלה ‪13‬‬
‫את התשובות "בחודש האחרון"‪" ,‬בשנה האחרונה"‬
‫או "אי‪-‬פעם" באחד הסעיפים לפחות‪.‬‬
‫(‪ )3‬מכור לסמים‪ :‬משיבים בקטגוריה זו הם מי‬
‫שענו בחיוב על אחת לפחות מהשאלות האלה‪:‬‬
‫‪ .12 ,11 ,10 ,9 ,8 ,5 ,4‬קריטריון זה להתמכרות‬
‫מחמיר אף יותר מזה של ‪American( DSM-IV‬‬
‫‪ .)Psychiatric Association - APA, 1994‬על פי‬
‫‪ ,DSM-IV‬מכור ייחשב מי שסובל משלושה מתוך‬
‫ארבעת התסמינים האלה או מכולם‪ :‬סבילות לסם‬
‫(הצורך להגדיל את כמות הסם כדי להשיג אותו‬
‫אפקט); "קריז"; אי‪-‬שליטה בכמות הסם הנצרכת;‬
‫וכישלון בהפחתת השימוש בו‪ .‬בשאלון הסקר כללנו‬
‫את תסמיני הסבילות וה"קריז"‪ ,‬והוספנו שאלות על‬
‫ניסיונות גמילה ושימוש בתחליפי סם‪ .‬די היה בפריט‬
‫אחד מבין השבעה כדי לאפיין את האסיר כמכור‪.‬‬
‫ב‪ .‬שאלון פרטים אישיים‪ :‬שאלות הנוגעות למאפייני‬
‫המשיב‪ :‬מצבו המשפטי (עצור או שפוט)‪ ,‬גילו‪ ,‬מספר‬
‫שנות הלימודים ומצבו המשפחתי‪ .‬פרטים אישיים‬
‫נוספים לא נשאלו ביודעין‪ ,‬כדי לא לפגוע בפרטיות‬
‫המשיבים ולבסס את אמונם על אודות אנונימיות‬
‫השאלון‪.‬‬
‫הליך‬
‫להעברת הסקר קדם פיילוט ביולי ‪ ,2012‬שבו הועבר‬
‫השאלון בשני אגפים בשני בתי סוהר‪ .‬בספטמבר‬
‫‪ 2012‬התקיימו הדרכות על מבנה השאלון ועל הליך‬
‫הביצוע של הסקר לצוותים שהופקדו על העברת‬
‫השאלון‪ .‬אלה היו קציני החינוך האגפיים‪ ,‬מנהלי‬
‫האגפים והנרקולוגים‪ .‬הצוותים הונחו לפרסם את‬
‫דבר הסקר באגפים באמצעות כרזה שנתלתה על‬
‫לוח המודעות ובשיחות עם האסירים‪ .‬שאלוני הסקר‬
‫מולאו באוקטובר ‪ .2012‬הצוותים חילקו לאסירים‬
‫את שאלוני הסקר במועדון האגף בקבוצות של לא‬
‫יותר מ‪ 15-‬אסירים‪ .‬לאסירים הוסבר‪ ,‬כי מילוי הסקר‬
‫יסייע לפתח תחומי טיפול באסירים מכורים בשב"ס‪,‬‬
‫והודגש בפניהם כי השאלונים אנונימיים ולא יתאפשר‬
‫לזהות פרטים אישיים של האסירים המשתתפים‪ .‬בכל‬
‫שלב יכלו האסירים לחדול ממילוי השאלון‪ ,‬ומכאן‬
‫שהמענה לסקר היה וולונטרי לחלוטין‪ .‬בתום המילוי‬
‫הכניס מנהל האגף את השאלונים למעטפה סגורה‬
‫עם טופס שסיכם את היקף המילוי‪ֶ ,‬והעבירה ליחידת‬
‫המחקר של שב"ס‪.‬‬
‫ניתוח הנתונים‬
‫התפלגות קטגוריות ההתמכרות לסמים נותחה לפי‬
‫המאפיינים האלה של האסירים‪ :‬מעמד משפטי‪ ,‬רמת‬
‫השכלה‪ ,‬קבוצת גיל ומצב משפחתי‪ .‬לשם פשטות‬
‫ההשוואה נערכו המבחנים הסטטיסטיים רק בין שתי‬
‫‪7‬הדיווח על תדירות השימוש בסוגי הסמים למיניהם נוגע גם לזמן מחוץ לכלא‪ ,‬ולכן אי‪-‬אפשר להסיק ממנו על היקף השימוש‬
‫במהלך המאסר‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫סמים בקרב אסירים בישראל‪ :‬שימוש‪ ,‬התמכרות וטיפול‬
‫הקטגוריות "מכור" ו"לא מכור"‪ .‬קטגוריית הביניים‬
‫"צרכן סמים שאינו מכור" נכללה בקטגוריה "לא מכור"‪.‬‬
‫ההשוואה נעשתה באמצעות מבחן ‪( χ2‬חי בריבוע)‪,‬‬
‫והבדל מובהק נחשב כאשר ‪ .p<0.05‬עוצמת ההבדלים‬
‫נמדדה באמצעות הסטטיסטי ‪( r‬מתאם פירסון)‪ ,‬וגודל‬
‫האפקט מדווח כך‪ :‬פחות מ‪ - 0.1-‬מזערי‪ ,‬מ‪- 0.1-‬‬
‫נמוך‪ ,‬מ‪ - 0.3-‬בינוני‪ ,‬מ‪ - 0.5-‬גבוה (‪.)Cohen, 1992‬‬
‫ממצאים‬
‫בלוח ‪ 1‬מופיעה התפלגות של קטגוריות ההתמכרות‬
‫לסמים‪ .‬שיעור האסירים המכורים לסמים היה ‪.36.2%‬‬
‫לוח ‪ :1‬התפלגות של קטגוריות‬
‫ההתמכרות לסמים‬
‫מעולם לא צרך סמים‬
‫צרכן סמים שאינו מכור‬
‫מכור לסמים‬
‫סה"כ*‬
‫מספר‬
‫אסירים‬
‫‪2,476‬‬
‫‪805‬‬
‫‪1,859‬‬
‫‪5,140‬‬
‫אחוז‬
‫‪48.2‬‬
‫‪15.6‬‬
‫‪36.2‬‬
‫‪100.0‬‬
‫*‪ 312‬מהמשיבים לשאלונים לא ענו על פריטי שאלון שאפשרו‬
‫לקבוע את קטגוריית ההתמכרות לסמים‪.‬‬
‫מעמד משפטי‬
‫בלוח ‪ 2‬מופיעה התפלגות ההתמכרות לסמים לפי‬
‫המעמד המשפטי של האסיר‪ .‬שיעור המכורים בקרב‬
‫העצורים היה גבוה משיעור המכורים בקרב השפוטים‪.‬‬
‫במבחן ‪ χ2‬נמצא הבדל זה מובהק סטטיסטית וגודל‬
‫האפקט מזערי‪.‬‬
‫לוח ‪ :2‬התפלגות של קטגוריות ההתמכרות‬
‫לסמים לפי מעמד משפטי (באחוזים)*‬
‫מעולם לא צרך סמים‬
‫צרכן סמים שאינו מכור‬
‫מכור לסמים‬
‫רמת השכלה‬
‫בלוח ‪ 3‬מופיעה התפלגות ההתמכרות לסמים לפי‬
‫רמת ההשכלה של האסיר‪ .‬שיעור המכורים הגבוה‬
‫ביותר היה בקרב אסירים בעלי השכלה יסודית‪/‬חט"ב‪,‬‬
‫והשיעור הנמוך ביותר היה בקרב אסירים בעלי השכלה‬
‫על‪-‬תיכונית‪ .‬במבחן ‪ χ2‬נמצאו ההבדלים בין רמות‬
‫ההשכלה מובהקים סטטיסטית‪ ,‬וגודל האפקט קטן‬
‫בהשוואה בין כל רמות ההשכלה‪.‬‬
‫לוח ‪ :3‬התפלגות של קטגוריות ההתמכרות‬
‫לסמים לפי רמת השכלה (באחוזים)*‬
‫מעולם לא צרך סמים‬
‫יסודית‪ /‬תיכונית על‪-‬‬
‫חט"ב ‪ n=3,240‬תיכונית‬
‫‪n=499‬‬
‫‪n=972‬‬
‫‪65.3‬‬
‫‪48.3‬‬
‫‪41.7‬‬
‫צרכן סמים שאינו מכור ‪10.9‬‬
‫‪17.4‬‬
‫‪14.9‬‬
‫‪47.4‬‬
‫‪34.3‬‬
‫‪19.8‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪100.0‬‬
‫מכור לסמים‬
‫*נתוני השכלה התקבלו מ‪ 86%-‬מהאסירים שענו על השאלון‪.‬‬
‫קבוצת גיל‬
‫בלוח ‪ 4‬מופיעה התפלגות ההתמכרות לסמים לפי‬
‫גיל האסיר‪ .‬שיעור המכורים הגבוה ביותר היה בקרב‬
‫אסירים בני ‪ ,49-40‬והשיעור הנמוך ביותר בקרב‬
‫האסירים בני ‪ .60+‬במבחן ‪ χ2‬נמצאו הבדלים מובהקים‬
‫סטטיסטית ובגודל אפקט קטן בין קבוצת הגיל ‪60+‬‬
‫לבין שאר קבוצות הגיל (מלבד קבוצת הצעירים ביותר)‬
‫והבדלים מובהקים סטטיסטית ובגודל אפקט מזערי‬
‫בין קבוצת הגיל ‪ 29-18‬לבין קבוצת הגיל ‪.49-40‬‬
‫שפוט‬
‫עצור‬
‫‪n=2,868 n=1,199‬‬
‫‪50.6‬‬
‫‪44.0‬‬
‫‪15.1‬‬
‫‪18.0‬‬
‫‪34.3‬‬
‫‪38.0‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪100.0‬‬
‫*נתוני מעמד משפטי התקבלו מ‪ 75%-‬מהאסירים שענו על‬
‫השאלון‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫לוח ‪ :4‬התפלגות של קטגוריות ההתמכרות לסמים לפי קבוצת גיל (באחוזים)*‬
‫‪39-30‬‬
‫‪n=1,337‬‬
‫‪49-40‬‬
‫‪n=948‬‬
‫‪59-50‬‬
‫‪n=474‬‬
‫‪60+‬‬
‫‪n=190‬‬
‫‪29-18‬‬
‫פחות מ‪18-‬‬
‫‪n=1,808‬‬
‫‪n=43‬‬
‫מעולם לא צרך סמים‬
‫‪39.1‬‬
‫‪47.7‬‬
‫‪49.0‬‬
‫‪44.6‬‬
‫‪53.3‬‬
‫‪68.6‬‬
‫צרכן סמים שאינו מכור‬
‫‪34.1‬‬
‫‪18.4‬‬
‫‪14.2‬‬
‫‪14.5‬‬
‫‪9.6‬‬
‫‪14.0‬‬
‫מכור לסמים‬
‫‪26.8‬‬
‫‪33.9‬‬
‫‪36.8‬‬
‫‪40.9‬‬
‫‪37.1‬‬
‫‪17.4‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪100.0‬‬
‫* נתוני גיל התקבלו מ‪ 88%-‬מהאסירים שענו על השאלון‪.‬‬
‫מצב משפחתי‬
‫בלוח ‪ 5‬מופיעה התפלגות ההתמכרות לסמים לפי‬
‫המצב המשפחתי של המשיבים‪ .‬שיעור המכורים‬
‫הגבוה ביותר היה בקרב אסירים גרושים או פרודים‪,‬‬
‫והשיעור הנמוך ביותר נמצא בקרב אסירים נשואים‪.‬‬
‫במבחן ‪ χ2‬נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית‬
‫ובגודל אפקט קטן בין אסירים נשואים לגרושים‪/‬‬
‫פרודים‪ .‬הבדלים מובהקים סטטיסטית ובגודל‬
‫אפקט מזערי נמצאו בין אסירים רווקים לנשואים‬
‫ולגרושים‪/‬פרודים‪.‬‬
‫סוגי סמים‬
‫האסירים נשאלו אם השתמשו בסוגי סמים למיניהם ובאיזו‬
‫תדירות‪ .‬תדירות השימוש נחלקה לארבע אפשרויות‪:‬‬
‫בחודש האחרון‪ ,‬בשנה האחרונה‪ ,‬אי‪-‬פעם ואף פעם לא‪.‬‬
‫כיוון שהדיווח בשאלון כולל שימוש בכלא ומחוצה לו ואינו‬
‫מבדיל ביניהם‪ ,‬הוא עשוי להביא לידי פרשנות מוטעית‬
‫על אודות השימוש בסמים בכלא‪ .‬לפיכך העדפנו לדווח‬
‫על שכיחות השימוש אי‪-‬פעם‪ .‬בלוח ‪ 6‬מצוינת שכיחות‬
‫השימוש בסוגי סמים למיניהם אי‪-‬פעם לכלל האסירים‬
‫ולאסירים המכורים ולצרכנים‪ .‬סוגי הסמים מוצגים בלוח‬
‫לפי סדר יורד של שכיחות השימוש בקרב כלל האסירים‪.‬‬
‫יצוין‪ ,‬כי אסיר היה יכול לסמן כמה סוגי סמים‪.‬‬
‫לוח ‪ :5‬התפלגות של קטגוריות ההתמכרות לסמים לפי מצב משפחתי (באחוזים)*‬
‫רווק‬
‫‪n=2,098‬‬
‫נשוי‬
‫‪n=1,730‬‬
‫גרוש‪/‬פרוד‬
‫‪n=765‬‬
‫אלמן‬
‫‪n=93‬‬
‫מעולם לא צרך סמים‬
‫‪44.0‬‬
‫‪57.9‬‬
‫‪41.8‬‬
‫‪50.5‬‬
‫צרכן סמים שאינו מכור‬
‫‪17.7‬‬
‫‪12.7‬‬
‫‪15.5‬‬
‫‪15.4‬‬
‫מכור לסמים‬
‫‪38.3‬‬
‫‪29.4‬‬
‫‪42.7‬‬
‫‪34.1‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪100.0‬‬
‫* נתוני מצב משפחתי התקבלו מ‪ 86%-‬מהאסירים שענו על השאלון‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫סמים בקרב אסירים בישראל‪ :‬שימוש‪ ,‬התמכרות וטיפול‬
‫לוח ‪ :6‬אחוז השימוש בסוגי סמים בקרב כלל האסירים ובקרב המכורים וצרכני הסמים‬
‫שימוש אי‪-‬פעם על ידי‬
‫כלל האסירים‬
‫שימוש אי‪-‬פעם על ידי‬
‫מכורים וצרכנים‬
‫סוג סם‬
‫‪.1‬‬
‫מריחואנה‪/‬גראס או חשיש‬
‫‪44.2‬‬
‫‪92.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫אקסטזי‬
‫‪30.9‬‬
‫‪66.3‬‬
‫‪.3‬‬
‫קראק‪ ,‬קוקאין (קריסטל)‬
‫‪28.8‬‬
‫‪61.4‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪" ,LSD‬בולים"‪ ,‬פטריות‪ ,‬קקטוס‬
‫‪24.8‬‬
‫‪53.6‬‬
‫‪.5‬‬
‫אופיום‪ ,‬הרואין (קוק פרסי)‬
‫‪23.1‬‬
‫‪49.9‬‬
‫‪.6‬‬
‫כדורי הרגעה (וליום‪ ,‬היפנודורם‪ ,‬קלונקס)‬
‫‪22.9‬‬
‫‪49.8‬‬
‫‪.7‬‬
‫סמי מרץ‪ :‬אמפטמינים‪ ,‬ספידים‬
‫‪20.6‬‬
‫‪45.0‬‬
‫‪.8‬‬
‫אדולן‪ ,‬מתדון‪ ,‬סובוטקס‬
‫‪17.2‬‬
‫‪37.4‬‬
‫‪.9‬‬
‫גז צחוק‪ ,‬גז מזגנים‪ ,‬דבקים‪ ,‬מדללים‬
‫‪15.6‬‬
‫‪34.0‬‬
‫‪10.5‬‬
‫‪23.6‬‬
‫‪ ,PCP .10‬קטמין‪,‬‬
‫‪GHB‬‬
‫הלוח מלמד שסוגי הסמים השכיחים שבהם השתמשו‬
‫הן כלל האסירים הן המכורים והצרכנים היו סמים‬
‫מבוססי קנביס וכן אקסטזי וקוקאין לסוגיו‪78.4% .‬‬
‫מהמכורים ומהצרכנים השתמשו אי‪-‬פעם בשני‬
‫סוגים של סמים או יותר‪ ,‬ו‪ 9.6%-‬השתמשו אי‪-‬פעם‬
‫בכל עשרת סוגי הסמים שהופיעו בשאלון‪ .‬ניתוח‬
‫הפרופילים של סוגי הסמים לימד על צירופים‬
‫מגוונים של סמים‪ ,‬בלי שהיה אפשר להציע צירוף‬
‫ששכיחותו בולטת‪.‬‬
‫היו מובהקים סטטיסטית בגודל אפקט מזערי‪ .‬לא‬
‫נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין המשיבים‬
‫לפי קבוצות הגיל מלבד הבדלים בין קבוצת הגיל ‪60+‬‬
‫(‪ )4.5%‬לבין קבוצת הצעירים ביותר (‪ )14.3%‬וקבוצת‬
‫הגיל ‪ .)10.1%( 29-18‬גודל האפקט של הבדלים‬
‫אלו היה קטן ומזערי‪ ,‬בהתאמה‪ .‬אסירים נשואים‬
‫משתמשים בסמים בכלא (‪ )6.0%‬פחות מאסירים‬
‫רווקים (‪ ,)10.3%‬מגרושים (‪ )9.2%‬או מאלמנים‬
‫(‪ .)12.2%‬ההבדלים בין הנשואים לקבוצות האחרות‬
‫נמצאו מובהקים סטטיסטית עם גודל אפקט מזערי‪.‬‬
‫‪ 9.5%‬מהאסירים (‪ 25.0%‬מן המכורים) דיווחו שהם‬
‫משתמשים בסמים בכלא‪ .‬עצורים השתמשו בהם‬
‫באופן מובהק סטטיסטית יותר משפוטים עם גודל‬
‫אפקט מזערי (‪ 11.0%‬לעומת ‪ 7.2%‬בהתאמה)‪.‬‬
‫יותר אסירים בעלי השכלה נמוכה השתמשו בסמים‬
‫בכלא לעומת אסירים אחרים (‪ 8.0% ,11.4%‬ו‪4.5%-‬‬
‫לבעלי השכלה יסודית‪/‬חט"ב‪ ,‬תיכונית ועל‪-‬תיכונית‪,‬‬
‫בהתאמה)‪ .‬ההבדלים בין בעלי השכלה יסודית‪/‬חט"ב‬
‫לעל‪-‬תיכונית היו מובהקים סטטיסטית עם גודל‬
‫אפקט קטן‪ ,‬וההבדלים בין בעלי השכלה יסודית‪/‬‬
‫חט"ב לתיכונית ובין השכלה תיכונית לעל‪-‬תיכונית‬
‫שימוש ראשון בסמים בכלא‬
‫שימוש בסמים במאסר‬
‫‪ 11.8%‬מכלל האסירים דיווחו‪ ,‬כי הפעם הראשונה‬
‫שהם השתמשו בסמים היתה בכלא‪ .‬המשמעות‬
‫היא שקרוב לרבע (‪ )22.8%‬מאלו שדיווחו שאי‪-‬פעם‬
‫השתמשו בסמים (‪ )51.8%‬התנסו בהם בפעם‬
‫הראשונה בכלא‪ .‬לא נמצאו הבדלים מובהקים‬
‫סטטיסטית בין עצורים לשפוטים ובין קבוצות הגיל‪.‬‬
‫יותר אסירים בעלי השכלה נמוכה השתמשו בסמים‬
‫בכלא מאסירים אחרים (‪ 9.4% ,16.3%‬ו‪6.9%-‬‬
‫לבעלי השכלה יסודית‪/‬חט"ב‪ ,‬תיכונית ועל‪-‬תיכונית‪,‬‬
‫בהתאמה)‪ .‬הבדלים אלו היו מובהקים סטטיסטית‬
‫‪87‬‬
‫עם גודל אפקט קטן בין בעלי השכלה על‪-‬תיכונית‬
‫ליסודית‪/‬חט"ב ותיכונית‪ ,‬ועם גודל אפקט מזערי בין‬
‫בעלי השכלה יסודית‪/‬חט"ב לתיכונית‪ .‬לא נמצאו‬
‫הבדלים מובהקים סטטיסטית בין הקטגוריות של‬
‫המעמד המשפחתי‪ ,‬מלבד הבדל בגודל אפקט מזערי‬
‫בין רווקים (‪ )12.1%‬לנשואים (‪.)9.1%‬‬
‫טיפול גמילה מסמים‬
‫‪ 69.4%‬מהמכורים שהשיבו לסקר השתתפו אי‪-‬‬
‫פעם בטיפול גמילה בקהילה או בבית הסוהר‪.‬‬
‫‪ 18.3%‬השתתפו בתוכנית בקהילה בלבד‪23.6% ,‬‬
‫השתתפו בתוכנית בכלא בלבד‪ ,‬ו‪ 27.5%-‬השתתפו‬
‫בתוכניות הן בקהילה הן בכלא‪ 61.7% .‬מהאסירים‬
‫המכורים מעוניינים בטיפול גמילה מסמים‪ .‬נמצאו‬
‫הבדלים מובהקים סטטיסטית ובגודל אפקט מזערי‬
‫בין עצורים (‪ )66.4%‬לשפוטים (‪ .)59.5%‬שיעורי‬
‫המעוניינים בטיפול היו ‪ 71.6%‬בקרב בעלי השכלה‬
‫יסודית‪/‬חט"ב‪ 59.6% ,‬בקרב בעלי השכלה תיכונית‬
‫ו‪ 53.9%-‬בקרב בעלי השכלה על‪-‬תיכונית‪ .‬הבדלים‬
‫מובהקים סטטיסטית עם גודל אפקט קטן נמצאו בין‬
‫בעלי השכלה יסודית‪/‬חט"ב לבין האחרים‪ .‬לא נמצאו‬
‫הבדלים של ממש בין המשיבים לפי מצב משפחתי‬
‫או גיל‪ ,‬מלבד בין קבוצת הגיל ‪ )67.3%( 49-40‬לבין‬
‫קבוצת הגיל ‪ ,)46.7%( 60+‬שההבדל ביניהן נמצא‬
‫מובהק סטטיסטית ובגודל אפקט קטן‪.‬‬
‫אוכלוסיות מיוחדות‬
‫האוכלוסיות המיוחדות בקרב האסירים הפליליים‬
‫בשב"ס הן נערים ונשים‪ .‬שיעור המענה של הנערים‬
‫בבית הסוהר "אופק" היה כ‪ 20%-‬ונמוך גם במספרים‬
‫מוחלטים‪ ,‬ולכן ניתוח הנתונים של אוכלוסייה זו לא‬
‫התאפשר‪ .‬שיעור המענה בבית הסוהר היחיד לנשים‬
‫"נווה תרצה" תאם את שיעור המענה של כלל אוכלוסיית‬
‫היעד ועמד על ‪ 43%‬מכלל האסירות בבית הסוהר‪.‬‬
‫‪ 44.6%‬מהאסירות מעולם לא צרכו סמים‪ 18.1% ,‬היו‬
‫צרכניות שאינן מכורות ו‪ 37.3%-‬היו מכורות לסמים‪.‬‬
‫שיעורים אלה דומים מאוד לאלה שנמצאו בקרב כלל‬
‫האסירים שהשתתפו בסקר‪.‬‬
‫מעמד משפטי‪ 43.5% :‬מהאסירות העצורות ו‪33.3%-‬‬
‫‪88‬‬
‫מהשפוטות היו מכורות לסמים‪ .‬ההבדל גדול יותר‬
‫מההבדל בקרב הגברים (ראו לוח ‪.)2‬‬
‫רמת השכלה‪ 45.5% :‬מבעלות השכלה יסודית‪/‬‬
‫חט"ב‪ 46.3% ,‬מבעלות השכלה תיכונית ו‪5.9%-‬‬
‫מבעלות השכלה על‪-‬תיכונית (אסירה אחת) היו‬
‫מכורות לסמים‪ .‬הבדל זה בין רמות ההשכלה בולט‬
‫אף יותר מזה שבקרב הגברים (ראו לוח ‪.)3‬‬
‫קבוצת גיל‪ :‬בשל מיעוט האסירות שהשיבו לשאלונים‬
‫השתמשנו בשתי קבוצות גיל בלבד‪ :‬בנות ‪ 29-18‬ובנות‬
‫‪ 42.2% .59-30‬מבנות ‪ 29-18‬ו‪ 32.4%-‬מבנות ‪59-30‬‬
‫היו מכורות לסמים‪ .‬נראה ששיא ההתמכרות אצל‬
‫הנשים הוא בגיל צעיר יותר לעומת הגברים (ראו לוח ‪.)4‬‬
‫מצב משפחתי‪ 15.8% :‬מבין הנשואות ו‪43.8%-‬‬
‫מבין הלא‪-‬נשואות היו מכורות לסמים‪ .‬הבדל זה‬
‫בין הקבוצות בולט הרבה יותר משבקרב הגברים‬
‫(ראו לוח ‪.)5‬‬
‫‪ 6.0%‬מהאסירות (‪ 16.7%‬מן המכורות) דיווחו שהן‬
‫משתמשות בסמים בבית הסוהר‪ 3.7% .‬מהאסירות‬
‫(שהן ‪ 6.7%‬מאלו שדיווחו שאי‪-‬פעם השתמשו בסמים)‬
‫התנסו בהם בפעם הראשונה בכלא‪ 80.0% .‬מהאסירות‬
‫המכורות מעוניינות בטיפול גמילה‪ .‬ממצאים אלו‬
‫מעידים על היקף מצומצם יותר של התנהגויות‬
‫הקשורות לשימוש בסמים בכלא בקרב האסירות לעומת‬
‫האסירים ועל מוטיבציה גבוהה יותר לטיפול גמילה‪.‬‬
‫ניתוח רב‪-‬משתני להערכת‬
‫התנהגויות סיכון‬
‫הערכת ההסתברות להתנהגויות הסיכון ‪ -‬ובכלל‬
‫זה התמכרות‪ ,‬שימוש בסמים בכלא ושימוש בסמים‬
‫בפעם הראשונה בכלא‪ ,‬על פי מאפייני הרקע מעמד‬
‫משפטי‪ ,‬רמת השכלה‪ ,‬קבוצת גיל ומצב משפחתי‪,‬‬
‫חושבה באמצעות ניתוחי רגרסיה לוגיסטית‪ .‬לצורך‬
‫פשטות הניתוח הפכנו את כל המשתנים המנבאים‬
‫לדיכוטומיים‪ :‬רמת השכלה יסודית‪/‬חט"ב לעומת‬
‫השכלה תיכונית ועל‪-‬תיכונית‪ ,‬נשוי לעומת לא‪-‬נשוי‬
‫(רווק‪ ,‬גרוש‪/‬פרוד ואלמן)‪ ,‬בן ‪ 49-40‬לעומת שאר‬
‫קבוצות הגיל‪ .‬ההתאמה של שלושת המודלים לנתונים‬
‫על פי מבחן ‪ Hosmer and Lemeshow‬נמצאה טובה‬
‫(‪ .)p>0.05‬תוצאות הניתוחים מופיעות בלוח ‪.7‬‬
‫סמים בקרב אסירים בישראל‪ :‬שימוש‪ ,‬התמכרות וטיפול‬
‫לוח ‪ :7‬יחס הסיכויים (‪ )Odd Ratio‬של אסיר להיות מכור לסמים‪ ,‬להשתמש בסמים בכלא‬
‫ולהשתמש בסמים בפעם הראשונה בכלא על פי מאפייני רקע‬
‫מכור לסמים‬
‫משתמש בסמים‬
‫בכלא‬
‫השתמש בפעם‬
‫הראשונה בכלא‬
‫מאפיין‬
‫עצור (לעומת שפוט)‬
‫‪*1.19‬‬
‫‪***1.69‬‬
‫‪*1.26‬‬
‫השכלה יסודית (לעומת השכלה גבוהה יותר)‬
‫‪***1.94‬‬
‫‪***1.69‬‬
‫‪***2.15‬‬
‫בן ‪( 49-40‬לעומת שאר קבוצות הגיל)‬
‫‪***1.49‬‬
‫‪1.25‬‬
‫‪1.24‬‬
‫לא נשוי (לעומת נשוי)‬
‫‪***1.72‬‬
‫‪***2.05‬‬
‫‪***1.64‬‬
‫‪***p<0.05‬‬
‫כדי להמחיש את המשמעות של הניתוחים הרב‪-‬‬
‫משתניים חישבנו את הסיכויים להתנהגות סיכון אצל‬
‫אסיר עם המאפיינים האלה‪ :‬עצור‪ ,‬בעל השכלה יסודית‪/‬‬
‫חט"ב‪ ,‬לא נשוי ובן ‪ .49-40‬נמצא שההסתברות של‬
‫אסיר כזה להיות מכור גבוהה פי ‪ 5.9‬מזו של אסיר‬
‫ללא המאפיינים האלה‪ .‬ההסתברות שהוא ישתמש‬
‫בסמים בכלא גבוהה פי ‪ 7.3‬מההסתברות של אסיר‬
‫ללא המאפיינים האלה‪ ,‬וההסתברות שלו להשתמש‬
‫בסמים בפעם הראשונה בכלא גבוהה פי ‪ 5.5‬מזו‬
‫של אסיר ללא המאפיינים האלה‪ .‬ניכר שלגורמים‬
‫השכלה ומצב משפחתי השפעה חזקה ועקיבה על‬
‫כל התנהגויות הסיכון שנבדקו‪.‬‬
‫השוואה לסקרים קודמים‬
‫מאז שנת ‪ 2000‬נעשו שלושה סקרים להערכת היקף‬
‫השימוש בסמים ובאלכוהול בקרב האסירים בשב"ס‪:‬‬
‫‪*p<0.001‬‬
‫ב‪ ,2000-‬ב‪ 2007-‬והסקר הנוכחי ב‪ .2012-‬הסקרים‬
‫האלו‪ ,‬שנעשו במתכונת דומה‪ ,‬מאפשרים לבדוק‬
‫מגמות בדפוסי השימוש בסמים ובאלכוהול בקרב‬
‫האסירים‪ .‬הסקר הנוכחי מכסה נתח גדול יותר של‬
‫אסירים לעומת הסקרים הקודמים ‪ -‬יותר ממחצית‬
‫מאוכלוסיית היעד לעומת שליש בערך ‪ -‬כנראה בשל‬
‫היערכות והסברה טובות יותר לפני הסקר והדרכה‬
‫במהלכו‪ .‬לפיכך רב הסיכוי שהוא מייצג את המציאות‬
‫טוב יותר מהסקרים הקודמים‪ .‬בלוח ‪ 8‬מרוכזים נתונים‬
‫המאפשרים להשוות בין הסקרים‪ .‬שיעור המכורים‬
‫לסמים פחת עם השנים בארבעים אחוזים בערך‪,‬‬
‫שיעור המשתמשים בסמים במהלך המאסר קטן‬
‫בשליש‪ ,‬ושיעור האסירים שהתחילו להשתמש בסמים‬
‫במאסר ירד כמעט בחצי‪ .‬בקרב הנשים נרשמו יציבות‬
‫בשיעור המכורות לסמים לעומת הסקר הקודם וירידה‬
‫דרמטית לעומת סקר ‪.2000‬‬
‫לוח ‪ :8‬השוואת משתנים בין שלושת הסקרים‬
‫סקר ‪2000‬‬
‫סקר ‪2007‬‬
‫סקר ‪2012‬‬
‫משתנה‬
‫מספר משיבים‬
‫‪1,612‬‬
‫‪3,351‬‬
‫‪5,452‬‬
‫שיעור משיבים‬
‫‪32.4%‬‬
‫‪35.3%‬‬
‫‪52.0%‬‬
‫מכורים לסמים‬
‫‪57.9%‬‬
‫‪47.2%‬‬
‫‪36.2%‬‬
‫משתמשים במהלך המאסר‬
‫‪14.8%‬‬
‫‪11.0%‬‬
‫‪9.5%‬‬
‫התחילו להשתמש בסמים במהלך המאסר‬
‫‪23.0%‬‬
‫‪14.0%‬‬
‫‪11.8%‬‬
‫נשים מכורות לסמים‬
‫‪61.0%‬‬
‫‪36.4%‬‬
‫‪37.3%‬‬
‫‪89‬‬
‫דיון‬
‫לסקר הנוכחי נענו יותר ממחצית האסירים הפליליים‬
‫תושבי ישראל שהוגדרו אוכלוסיית היעד‪ .‬בשעת מילוי‬
‫הסקר ואיסוף הנתונים נשמרה בקפדנות זכותם‬
‫של האסירים לא לענות על הסקר ולפרוש‪ .‬לפיכך‬
‫שיעור המשיבים (‪ )52%‬מרשים למדי ודומה לאחוז‬
‫המשיבים שנצפה באוכלוסייה הכללית ‪ 62% -‬בסקר‬
‫הסמים האחרון (בר המבורגר ואחרים‪ .)2009 ,‬שיעור‬
‫המשיבים הגבוה יחסית וכן הדמיון הרב בהתפלגות‬
‫של מאפייני הרקע מגבירים את הביטחון שהעונים‬
‫לסקר מייצגים את אוכלוסיית היעד ברמה המניחה‬
‫את הדעת‪.‬‬
‫מגמות לאורך הסקרים‬
‫כשליש מהאסירים נמצאו בסקר האחרון מכורים‬
‫לסמים‪ .‬על פי שלושת הסקרים שנעשו בין ‪2000‬‬
‫ל‪ ,2012-‬נתון זה מבטא ירידה מתמדת בשיעור‬
‫המכורים בקרב האסירים בישראל‪ .‬הממצא ששיעור‬
‫המכורים גבוה יותר בקרב עצורים לעומת שפוטים‪,‬‬
‫ועצם הדבר שמאז הסקר הקודם נוספו עצורים רבים‬
‫למערך הכליאה של שב"ס עקב העברתם מאחריות‬
‫משטרת ישראל‪ ,‬אף מעצימים את משמעות הירידה‬
‫בשיעור המכורים‪ .‬נתוני המחקרים האפידמיולוגיים‬
‫שנעשו בקרב האוכלוסייה הישראלית הכללית בשנים‬
‫‪ 2005 ,2001‬ו‪( 2009-‬בר המבורגר ואחרים‪ ;2009 ,‬בר‬
‫המבורגר‪ ,‬אזרחי‪ ,‬רוזינר‪ ,‬ושטיינברג‪ )2005 ,‬מעידים על‬
‫יציבות בהיקף המשתמשים בסמים‪ ,‬וכך הם מבליטים‬
‫את הממצא שבסקר הנוכחי אף יותר‪ .‬הניסיון לאתר‬
‫את השינוי בפרופיל האסירים דרך מאפייני העבירה‬
‫שבגינה הם כלואים צלח חלקית‪ .‬אמנם משנת‬
‫‪ 2000‬ועד ‪ 2012‬מסתמנת ירידה בשיעור האסירים‬
‫השפוטים בגין עבירות סמים (מ‪ 20%-‬מכלל האסירים‬
‫ל‪ )12%-‬ועבירות רכוש (מ‪ 19%-‬ל‪ )15%-‬המזוהות‬
‫עם התמכרות לסמים‪ ,‬אולם דומה ששינויים אלה‬
‫אינם יכולים להסביר במלואה את הירידה הדרמטית‬
‫בשיעור המכורים‪.‬‬
‫כעשרה אחוזים מהאסירים משתמשים בסמים בבית‬
‫הסוהר‪ .‬גם ממצא זה מבטא ירידה מתמדת על פי‬
‫הסקרים‪ .‬אמנם עדיין מדובר בהיקף לא מבוטל‪ ,‬אשר‬
‫‪90‬‬
‫בניפוח זהיר לגודל אוכלוסיית היעד מלמד על קרוב‬
‫לאלף משתמשים בקרב כלל אוכלוסיית האסירים‬
‫הפליליים‪ ,‬אולם לעומת נתונים של ארגוני כליאה‬
‫אחרים בעולם‪ ,‬היקף השימוש בסמים בשב"ס נמוך‬
‫יחסית‪ .‬כך למשל כרבע מהאסירים באנגליה וויילס‬
‫השתמשו בסמים בחודש האחרון שקדם למחקר‬
‫ו‪ 16%-‬השתמשו בשבוע האחרון (מצוטט ב‪Prison-‬‬
‫‪ .)Reform Trust, 2013‬אפשר שהשכיחות הנמוכה‬
‫יחסית בישראל קשורה לפעילות נמרצת ואפקטיבית‬
‫של שב"ס באיתור סמים בין החומות ובסיכול החדרתם‬
‫מן החוץ‪ .‬סקירת פעילותה של היחידה המרכזית‬
‫בשב"ס‪ ,‬יחידת "דרור"‪ ,‬האמונה על לחימה בפשיעת‬
‫אסירים‪ ,‬וכן סקירת הפעילות של היחידות המחוזיות‬
‫ושל יחידת "נחשון" המופקדת על ליווי אסירים לבתי‬
‫המשפט‪ ,‬מלמדות על גידול בהיקף הפעילות ובהיקף‬
‫תפיסות הסמים‪ .‬הקשחת התנאים ליציאת אסירים‬
‫לחופשה והתנייתה בניקיון מסמים ובהשתתפות‬
‫בתוכנית טיפול‪ ,‬האיצה את הירידה בהיקף החופשות‬
‫ותרמה אף היא לצמצום בזמינות הסמים‪ .‬פעילות‬
‫התקון הנרחבת שמתבטאת במגוון תוכניות גמילה‬
‫ובפעולות מניעה והסברה‪ ,‬תורמת את חלקה לשיעור‬
‫המתון של המשתמשים בסמים במאסר‪.‬‬
‫שלושת הסקרים מלמדים על ירידה חדה בשיעור‬
‫האסירים שהחלו להשתמש בסמים בכלא‪ .‬שיעורם‬
‫בסקר הנוכחי הוא ‪ ,11%‬פחות מרבע מהמכורים‬
‫ומהצרכנים שאינם מכורים‪ .‬אפשר שהסיבה לירידה‬
‫היא מדיניות של הפרדת אוכלוסיות ומדרוג אגפים‪,‬‬
‫שהשתכללה בשנים האחרונות‪ .‬לפי מדיניות זו‪,‬‬
‫לאסירים בכל אגף פרופיל הומוגני למדי מבחינת‬
‫רמת ההסתגלות שלהם לחיי הכלא ומבחינת מאפייני‬
‫ההתמכרות‪ .‬באופן זה מופנים אסירים חדשים לאגפים‬
‫המתאימים למאפייניהם‪ ,‬והם מועברים לאגפים‬
‫אחרים לפי ההתקדמות או הנסיגה בהתנהגותם‪.‬‬
‫במסגרת מדיניות זו נפתחו אגפי נ"ס (נקיים מסמים)‪,‬‬
‫שאליהם מגיעים אסירים לא מכורים שלא שהו קודם‬
‫לכן באגפים עם מכורים‪ .‬באופן כזה פוחתת מאוד‬
‫החשיפה של אסירים לא מכורים ולא משתמשים‬
‫לסמים‪ ,‬וקטן הסיכוי שהם יתחילו להשתמש בסמים‬
‫במהלך המאסר‪.‬‬
‫סמים בקרב אסירים בישראל‪ :‬שימוש‪ ,‬התמכרות וטיפול‬
‫התמכרות וגורמי רקע‬
‫השכלת האסיר נמצאה גורם הרקע הבולט ביותר‬
‫הקשור להתמכרות לסמים‪ .‬ממצאים ממחקרים‬
‫שנעשו בקהילה מלמדים על מגמה דומה‪ ,‬גם אם לא‬
‫בעוצמה שנצפתה בסקר הנוכחי‪ .‬כך למשל בסקר נרחב‬
‫שנעשה בקרב מדגם מייצג של יותר מארבעים אלף‬
‫אמריקנים בקהילה‪ ,‬נמצא שהסיכוי להיות מכור לסמים‬
‫גדול בקרב בעלי השכלה יסודית פי ‪ 1.3‬מסיכוייהם‬
‫של בוגרי קולג' וגדול פי ‪ 1.1‬מסיכוייהם של בוגרי‬
‫תיכון (‪ .)Compton et al., 2007‬הבולטות של גורם‬
‫ההשכלה בהקשר של פשיעה ומאסר (‪MacKenzie,‬‬
‫‪ )2006, p. 70‬הוא השגריר הטוב ביותר של תוכניות‬
‫ההשכלה בכלא‪ .‬אכן‪ ,‬יש מחלוקת ארוכת שנים בין‬
‫מי שמעודדים את פיתוח ההשכלה בין כותלי בית‬
‫הסוהר לבין הממעטים בחשיבותה (‪Ubah & Robinson,‬‬
‫‪ .)2003‬המצדדים בה מסבירים שההשכלה שרוכש‬
‫האסיר מפתחת את השיפוט הערכי שלו ומאפשרת‬
‫לו לקבל החלטות רציונליות ומוסריות בכלא ומחוצה‬
‫לו (‪ .)Tootoonchi, 1993‬אחרים טוענים שההשכלה‬
‫וההכשרה המקצועית מספקות לאסיר המשוחרר‬
‫הזדמנות טובה יותר להשתלב בעבודה ובשוק הכלכלי‬
‫(‪ .)Vacca, 2004‬כך או כך‪ ,‬בשנת ‪ 2013‬הקנה מערך‬
‫ההשכלה של שב"ס קורס השכלה ל‪ 2,400-‬אסירים‬
‫בקירוב וקורס הכשרה מקצועית ל‪ 1,800-‬אסירים‬
‫בקירוב‪ .‬הקשר השלילי בין השכלה להתמכרות ממצב‬
‫את ההשכלה וההכשרה המקצועית בבתי הסוהר‬
‫כמפתח ליציאתו של האסיר המשוחרר ממעגל‬
‫הפשיעה (דוידסקו וולק‪.)2011 ,‬‬
‫מאפיין רקע שבלט בקשר שלו להתמכרות לסמים‬
‫ולשימוש בהם הוא המצב המשפחתי של האסיר‪.‬‬
‫שיעור המכורים לסמים‪ ,‬שיעור המשתמשים בכלא‬
‫ושיעור המשתמשים בפעם הראשונה במאסר היה‬
‫גבוה יותר בקרב הלא‪-‬נשואים לעומת הנשואים‪ ,‬ומבין‬
‫הלא‪-‬נשואים הוא היה גבוה ביותר בקרב הגרושים‬
‫והפרודים‪ .‬אצל נשים בלט הפער הרבה יותר‪ .‬שיעור‬
‫המכורות לסמים בקרב הלא‪-‬נשואות היה גדול פי‬
‫שלושה לעומת הנשואות‪ .‬גם בקהילה נמצא למצב‬
‫המשפחתי אפקט דומה (למשל‪ ,‬בר המבורגר ואחרים‪,‬‬
‫‪ .)Compton et al., 2007 ;2009‬חשיבותו של המצב‬
‫המשפחתי מעלה את סוגיית המשקל של הנסיבות‬
‫החברתיות בתחלואה נפשית בכלל ובהתנהגות‬
‫התמכרותית בפרט‪ .‬מחקרים מראים‪ ,‬כי תמיכה‬
‫חברתית בכלל ונישואין בפרט עשויים להיות בלם‬
‫(‪ )buffer‬להוצאה לפועל של תחלואה נפשית (‪Cohen‬‬
‫‪ .)& Wills, 1985‬כך למשל נמצא במחקר‪-‬תאומים‬
‫שהבדלים גנטיים הסבירו ‪ 60%‬מהשונות באלכוהוליזם‬
‫בקרב הנבדקים הלא‪-‬נשואים ורק ‪ 31%‬מהשונות‬
‫בקרב הנבדקים הנשואים (‪Heath, Jardine, & Martin,‬‬
‫‪ .)1989‬כלומר הנישואין מיתנו את ביטוין של נטיות‬
‫גנטיות להתמכרות‪ .‬נוסף על כך נראה שהטראומה‬
‫הכרוכה פעמים רבות בפירוק התא המשפחתי עשויה‬
‫להחריף את התחלואה הנפשית ולהסביר את שכיחותה‬
‫הגבוהה של ההתמכרות בקרב הגרושים והפרודים‬
‫לעומת שכיחותה בקרב הרווקים‪.‬‬
‫הממצא ששיעור המכורים לסמים בקרב האסירים‬
‫כמעט שווה לשיעור האסירות המכורות חורג‬
‫מהממצא האמריקני (‪Bureau of Justice Statistics,‬‬
‫‪ )2006‬ומהממצא הבריטי (‪,)Singleton et al., 2003‬‬
‫שעל פיהם שיעור האסירות המכורות לסמים או‬
‫לאלכוהול גבוה משיעור האסירים‪ .‬השיעור הגבוה‬
‫של התמכרויות בקרב אסירות בעולם משויך לרמת‬
‫התחלואה הפסיכיאטרית הגבוהה שלהן‪ .‬כך למשל‬
‫נמצא ששיעור הנשים בבתי כלא מקומיים בארצות‬
‫הברית (‪ )jails‬הלוקות בתחלואה פסיכיאטרית חמורה‬
‫הוא פי שניים משיעור הגברים (‪ 31.0%‬לעומת ‪,14.5%‬‬
‫‪Steadman, Osher, Clark Robbins, Case, & Samuels,‬‬
‫‪ .)2009‬אחוז האסירות מכלל האסירים בישראל הוא‬
‫מהנמוכים בעולם‪ 1.6% :‬לעומת ‪ 4.5%‬באנגליה ו‪9.0%-‬‬
‫בארצות הברית (‪International Centre for Prison‬‬
‫‪ )Studies‬ומבטא ככל הנראה תפיסה אידאולוגית‬
‫של מערכת המשפט ושל החברה בכללה‪ ,‬הרואה‬
‫בכליאת נשים מוצא אחרון‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הנשים‬
‫המגיעות לכלא הישראלי מאופיינות בשיעור גבוה של‬
‫תחלואה פסיכיאטרית (‪ 23.9%‬לעומת ‪ 6.5%‬בקרב‬
‫האסירים הגברים)‪ .‬דווקא משום כך מעניין ששיעור‬
‫ההתמכרות שלהן דומה לזה של האסירים הגברים‪,‬‬
‫והיקף ההתנהגויות הקשורות לשימוש בסמים‪ ,‬כגון‬
‫שימוש בסמים בכלא‪ ,‬אף נמוך משל הגברים‪ .‬נראה‬
‫‪91‬‬
‫שמקורות ההתמכרות של גברים אסירים ונשים‬
‫אסירות שונים אלה מאלה‪ ,‬וכך גם המאפיינים הנלווים‬
‫להם‪ .‬אצל נשים משמשת ההתמכרות לשיכוך כאבי‬
‫הטראומה וחוסר האונים הנלווה לה‪ .‬כך למשל נמצא‬
‫שהתמכרות של אסירות קשורה לבן זוג מכור‪ ,‬לאבחונן‬
‫כדיכאוניות ולרקע של התעללות בילדּות (& ‪Langan‬‬
‫‪ .)Pelissier, 2001‬גם ההדגשים בצרכים של אסירות‬
‫מכורות שונים מאלה של האסירים‪ .‬בולט אצלן‬
‫למשל הצורך בהדרכה הורית ובהכשרה מקצועית‬
‫(‪ .)McClellan, Farabee, & Crouch, 1997‬ואכן‪ ,‬בשנים‬
‫האחרונות הולכת וגוברת הקריאה להתאים מגדרית‬
‫את הטיפול באסירות בכלל ובאסירות מכורות בפרט‬
‫(‪ .)Pelissier & Jones, 2005‬נקודת המוצא של הטיפול‬
‫במכורים גברים היא התעמתות ישירה עם בעיית‬
‫ההתמכרות תוך שיקוף המחיר שהמכור משלם עליה‪,‬‬
‫אלא שגישה זו עלולה להיות הרסנית כשהיא מיושמת‬
‫בקרב נשים‪ .‬הטיפול בנשים מכורות צריך להתבסס‬
‫על העצמה והשבת השליטה על חייהן באמצעות‬
‫כישורי תקשורת והכשרה מקצועית‪ ,‬אשר למעשה‬
‫פועלים לכיול מחדש של המערכות החברתיות שלהן‬
‫(‪.)Wald, Harvey, & Hibbard, 1995‬‬
‫מדרג סוגי הסמים שצרכו האסירים בחייהם מזכיר‬
‫מאוד את המדרג שנמצא בסקר שנעשה בבתי כלא‬
‫מדינתיים בארצות הברית (‪Bureau of Justice Statistics,‬‬
‫‪ .)2006‬כמו שם גם בישראל‪ ,‬הסם השכיח באופן‬
‫בולט הוא הקנביס לתוצריו‪ ,‬ואחריו סמי הזיה וקוקאין‬
‫לסוגיו‪ .‬הממצא הבולט בסקר הנוכחי הוא שמלבד‬
‫הקנביס‪ ,‬המאופיין בהיקף רחב של שימוש בלבדי‪,‬‬
‫הרוב המכריע של האסירים המשתמשים והמכורים‬
‫אינו משתמש בסם מסוים אלא לוקח מכל הבא ליד‪.‬‬
‫עניין זה צריך לאותת לגורמי האכיפה לאתר מגוון רחב‬
‫של סמים‪ ,‬ולכוון את גורמי הטיפול לתפיסה רחבה‬
‫של תופעת ההתמכרות שאינה תלויה בסם ספציפי‪.‬‬
‫טיפול גמילה מסמים‬
‫בסקר נמצא שכ‪ 60-‬אחוזים מהאסירים המכורים‬
‫מעוניינים בטיפול גמילה‪ ,‬ומכאן שמכסת אלף‬
‫האסירים המקבלים טיפול מדי שנה עונה על כמחצית‬
‫מן הצורך (על פי ניפוח נתוני המדגם לאוכלוסיית‬
‫‪92‬‬
‫היעד‪ ,‬יש בשב"ס כ‪ 3,500-‬מכורים)‪ .‬חשוב לציין‬
‫שהבעת עניין של אסיר בטיפול אינה מעידה תמיד‬
‫על התאמה לטיפול‪ ,‬ולכן הערכה זו של הפער בין‬
‫הצרכים למענים בפועל היא הערכת‪-‬יתר‪ .‬גם כך‪,‬‬
‫הפער הטיפולי שנמצא בסקר הנוכחי קטן מהפער‬
‫שנמצא בוויילס שבאנגליה‪ ,‬שם כשני שלישים מהזקוקים‬
‫אינם מקבלים טיפול (מצוטט ב‪Prison Reform -‬‬
‫‪ ,)Trust, 2013‬ומהפער הקיים במערכת הכליאה‬
‫המדינתית בארצות הברית‪ ,‬שם כשלושה רבעים‬
‫מהזקוקים אינם מקבלים טיפול (‪Belenko & Peugh,‬‬
‫‪ .)2005‬רבים הקשיים לשלב מכורים בטיפול גמילה‪,‬‬
‫ובמסגרת כליאה הם אף רבים יותר‪ .‬כך למשל לא‬
‫בכל המקרים מתבססת הבחירה במשתתפי התוכנית‬
‫על שיקולים מקצועיים‪-‬טיפוליים בלבד‪ ,‬זאת בשל‬
‫התנאים הנוספים להצטרפות לתוכנית כגון יתרת‬
‫מאסר מינימלית ואישור של גורמי המודיעין‪ .‬גם‬
‫התגייסות האסירים לטיפול לא תמיד נובעת ממניעים‬
‫טהורים‪ ,‬אלא מהגמול הישיר ומהגמול העקיף שיזכו‬
‫להם עקב השתתפות בתוכנית (למשל‪ ,‬תנאי מחיה‬
‫משופרים והגדלת הסיכוי לשחרור מוקדם)‪ .‬באופן‬
‫בסיסי יותר‪ ,‬קשה לשלב את תוכנית הדגל של הטיפול‬
‫בהתמכרויות ‪ -‬הקהילה הטיפולית המבוססת על‬
‫תמיכת הקבוצה ותגמול וענישה בתוך הקבוצה ‪ -‬עם‬
‫מסגרת כליאה המחייבת מנגנונים פורמליים של‬
‫ענישה (‪ .)Farabee et al., 1999‬לא ייפלא ששילובן‬
‫של תוכניות גמילה במסגרת כופה עורר לאורך השנים‬
‫התנגדות מקצועית‪ ,‬אולם ממצאים משכנעים של‬
‫מחקרי הערכה מלמדים שתוכניות אלה אפקטיביות‬
‫בהפחתת רצידיביזם והנשירה מהן קטנה לעומת‬
‫תוכניות דומות בקהילה (למשל & ‪Wexler, Falkin,‬‬
‫‪ .)Lipton, 1990‬לפיכך נראה שחשוב לשלב מכורים‬
‫רבים ככל האפשר בתוכניות גמילה בכלא תוך מאמץ‬
‫לממש את מרב רכיביהן המקצועיים‪-‬טיפוליים‪.‬‬
‫מגבלות הסקר וסקרים בעתיד‬
‫דיווח עצמי על התנהגויות אסורות נתון מטבעו‬
‫לאפשרות של דיווח חסר‪ .‬הטיה מסוג זה עשויה‬
‫להיות חריפה יותר בקרב אוכלוסייה עבריינית‬
‫(‪ )Harrison, 1997‬ובתוך מסגרת כופה וטוטלית כגון‬
‫סמים בקרב אסירים בישראל‪ :‬שימוש‪ ,‬התמכרות וטיפול‬
‫בית סוהר‪ .‬הטיית המענה עשויה להיות בשתי רמות‪:‬‬
‫הימנעות סלקטיבית של אסירים מכורים ומשתמשים‬
‫מלהשתתף בסקר ומענה לא מהימן על השאלות‬
‫בשאלון בקרב אלה שבחרו למלאו‪ .‬בסקר זה עשינו‬
‫כל מאמץ להפיג את החששות של האסירים מפני‬
‫פגיעה באנונימיות שלהם‪ ,‬ולכן השאלון לא כלל‬
‫מספר זיהוי של האסיר‪ ,‬שהיה עשוי לאפשר למזג‬
‫את הנתונים עם נתוני מערכת עשירים‪ ,‬וכן נמנענו‬
‫מלכלול משתני רקע למיניהם‪ .‬לפיכך נותרנו עם שאלון‬
‫סקר דל יחסית במשתנים שהיו עשויים לשפוך אור‬
‫על הגורמים הקשורים להתמכרות לסמים ולשימוש‬
‫בהם‪ .‬זהירות זו שנקטנו הניבה סקר שמיטיב לסרטט‬
‫את המציאות של היקף השימוש וסוגי הסמים‪ ,‬אולם‬
‫הוא מוגבל למדי מבחינת ההבנה המעמיקה של גורמי‬
‫הרקע הקשורים לכך‪ .‬בהיעדר מגוון משתנים‪ ,‬אנו גם‬
‫מתקשים להבין במלואן את המגמות שזוהו בשלושת‬
‫הסקרים שנעשו משנת ‪ .2000‬מחקר מעמיק שבחן‬
‫את ההיסטוריה הרגשית‪ ,‬הפלילית וההתמכרותית‬
‫של האסיר ושל משפחת המוצא שלו‪ ,‬נעשה לאחרונה‬
‫בקרב מדגם אסירים בשב"ס‪ ,‬והוא עשוי להשלים את‬
‫התמונה החסרה שעלתה מהסקר הנוכחי (& ‪Chen‬‬
‫‪ .)Gueta, 2014‬ייתכן שבסקרים בעתיד כדאי לאתר‬
‫אסירים שיהיו מוכנים למלא שאלון מעמיק יותר ואף‬
‫להתראיין‪ ,‬וכך להעשיר את ההבנה של הממצאים‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬בעקבות חיזוק הקשר המחקרי עם הרשות‬
‫הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול‪ ,‬ודרכה עם‬
‫ארגון ‪ EMCDDA‬של האיחוד האירופי‪ ,‬כדאי לעשות‬
‫בסקרים הבאים התאמות שיאפשרו לבנות בסיס‬
‫נתונים כלל‪-‬אירופי עם פרוטוקול אחיד‪.‬‬
‫מקורות‬
‫בר המבורגר‪ ,‬ר'‪ ,‬אזרחי‪ ,‬י'‪ ,‬רוזינר‪ ,‬א' וניראל‪ ,‬ר' (‪.)2009‬‬
‫השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב תושבי מדינת‬
‫ישראל ‪ :2009‬מחקר אפידמיולוגי ‪ .VII‬ירושלים‪ :‬הרשות‬
‫הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול‪.‬‬
‫בר המבורגר‪ ,‬ר'‪ ,‬אזרחי‪ ,‬י'‪ ,‬רוזינר‪ ,‬א' ושטיינברג‪ ,‬ד'‬
‫(‪ .)2005‬השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב‬
‫תושבי מדינת ישראל ‪ :2005‬מחקר אפידמיולוגי ‪.VI‬‬
‫ירושלים‪ :‬הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול‪.‬‬
‫דוידסקו‪ ,‬ע' וולק‪ ,‬ד' (‪ .)2011‬תעסוקת אסירים‬
‫ככלי שיקומי‪ .‬יחידת המחקר‪ ,‬שירות בתי‪-‬הסוהר‪.‬‬
‫פרסום מס' ‪ .LR-01-2011‬אוחזר ב‪ 16-‬ביוני‪,2014 ,‬‬
‫‪http://www.shabas.gov.il/Items/08596/‬‬
‫מתוך‬
‫‪skiratsafrut2011.pdf‬‬
‫ספיבק‪ ,‬פ' (‪ .)2000‬סקר אנונימי להערכת היקף השימוש‬
‫בסמים ואלכוהול בקרב אסירים‪/‬עצורים בשב"ס‪ .‬רמלה‪:‬‬
‫שירות בתי הסוהר‪.‬‬
‫ספיבק‪ ,‬פ' וקון‪ ,‬ע' (‪ .)2008‬סקר אפידמיולוגי להערכת‬
‫היקף השימוש בסמים ואלכוהול בקרב עצורים‪/‬אסירים‬
‫פליליים בשב"ס‪ .‬רמלה‪ :‬שירות בתי הסוהר‪.‬‬
‫‪American Psychiatric Association - APA (1994).‬‬
‫‪Diagnostic and Statistical Manual of Mental‬‬
‫‪Disorders - DSM IV (4th ed.). Washington DC:‬‬
‫‪American Psychiatric Association.‬‬
‫‪Belenko, S., & Peugh, J. (2005). Estimating drug‬‬
‫‪treatment needs among state prison inmates.‬‬
‫‪Drug and Alcohol Dependence, 77, 269-281.‬‬
‫‪Boys, A., Farrell, M., Bebbington, P., Brugha,‬‬
‫‪T., Coid, J., Jenkins, R., Lewis, G., Marsden, J.,‬‬
‫‪Meltzer, H., Singleton, N., & Taylor, C. (2002).‬‬
‫‪Drug use and initiation in prison: Results from‬‬
‫‪a national prison survey in England and Wales.‬‬
‫‪Addiction, 97(12), 1551-1560.‬‬
‫‪Bureau of Justice Statistics (BJS). (2003).‬‬
‫‪Education and correctional populations. NCJ‬‬
‫‪195670. Retrieved June 16, 2014, from http://‬‬
‫‪www.bjs.gov/content/pub/pdf/ecp.pdf‬‬
‫‪Bureau of Justice Statistics (BJS). (2005). Drug use‬‬
‫‪and dependence, state and federal prisoners, 2004.‬‬
‫‪NCJ 213530. Retrieved June 16, 2014, from http://‬‬
‫‪www.bjs.gov/content/pub/pdf/dudsfp04.pdf‬‬
‫‪Bureau of Justice Statistics (BJS). (2006).‬‬
‫‪Substance dependence, abuse, and treatment of‬‬
‫‪jail inmates, 2002. NCJ 209588. Retrieved June‬‬
‫‪16, 2014, from http://www.bjs.gov/content/‬‬
‫‪pub/pdf/sdatji02.pdf‬‬
‫‪Carpentier, C., Royuela, L., Noor, A., & Hedrich,‬‬
‫‪D. (2012). Ten years of monitoring illicit drug‬‬
‫‪use in prison populations in Europe: Issues and‬‬
‫‪challenges. The Howard Journal of Criminal‬‬
‫‪Justice, 51(1), 37-66.‬‬
‫‪93‬‬
Lukasiewicz, M., Falissard, B., Michel, L., Neveu,
X., Reynaud, M., & Gasquet, I. (2007). Prevalence
and factors associated with alcohol and drugrelated disorders in prison: A French national
study. Substance Abuse Treatment, Prevention,
and Policy, 2, 1-10.
MacKenzie, D. L. (2006). What works in corrections:
Reducing the criminal activities of offenders and
delinquents. Cambridge: Cambridge University Press.
McClellan, D. S., Farabee, D., & Crouch, B. M. (1997).
Early victimization, drug use, and criminality: A
comparison of male and female prisoners. Criminal
Justice and Behavior, 24, 455-476.
Pelissier, B., & Jones, N. (2005). A review of
gender differences among substance abusers.
Crime & Delinquency, 51, 343-372.
Prison Reform Trust (2013). Bromley briefings
prison factfile. Retrieved June 16, 2014, from
http://www.prisonreformtrust.org.uk/Portals/0/
Documents/Factfile%20autumn%202013.pdf
Singleton, N., Farrell, M., & Meltzer, H. (2003).
Substance misuse among prisoners in England
and Wales. International Review of Psychiatry,
15, 150-152.
Springer, D. W., McNeece, C. A., & Mayfield
Arnold, E. (2009). Substance abuse treatment for
criminal offenders. Washington DC: American
Psychological Association.
Steadman, H. J., Osher, F. C., Clark Robbins,
P., Case, B., & Samuels, S. (2009). Prevalence
of serious mental illness among jail inmates.
Psychiatric Services, 60, 761-765.
The European Monitoring Centre for Drugs and
Drug Addiction (EMCDDA). (2006). Studies of
drug users in prison. Retrieved June 16, 2014, from
http://stats06.emcdda.europa.eu/en/page019en.html
The European Monitoring Centre for Drugs and
Drug Addiction (EMCDDA). (2012a). Prisons and
drugs in Europe: The problem and responses.
Retrieved June 16, 2014, from http://www.emcdda.
europa.eu/attachements.cfm/att_191812_EN_
TDSI12002ENC.pdf
Chen, G., & Gueta, K. (2014). Gender differences
in childhood abuse and intergenerational
transmission of crime and drug addiction.
Manuscript submitted for publication.
Cohen, J. (1992). A power primer. Psychological
Bulletin, 112, 155-159.
Cohen, S., & Wills, T. A. (1985). Stress, social
support, and the buffering hypothesis. Psychological
Bulletin, 98, 310-357.
Compton, W. M., Thomas, Y. F., Stinson, F. S.,
& Grant, B. F. (2007). Prevalence, correlates,
disability, and comorbidity of DSM-IV drug abuse
and dependence in the United States. Archives of
General Psychiatry, 64, 566-576.
Farabee, D., Prendergast, M., Cartier, J., Wexler,
H., Knight, K., & Anglin, M. D. (1999). Barriers to
implementing effective correctional drug treatment
programs. The Prison Journal, 79, 150-162.
Fazel, S., Bains, P., & Doll, H. (2006). Substance
abuse and dependence in prisoners: A systematic
review. Addiction, 101, 181-191.
Harrison, L. (1997). The validity of self-reported drug
use in survey research: An overview and critique of
research methods. In L. Harrison & A. Hughes (Eds.),
The validity of self-reported drug use: Improving the
accuracy of survey estimates (pp. 17-36). Rockville,
MD: US Department of Health and Human Services.
NIDA Research Monograph 167.
Heath, A. C., Jardine, R., & Martin, N. G. (1989).
Interactive effects of genotype and social environment
on alcohol consumption in female twins. Journal
of Studies on Alcohol and Drugs, 50, 38-47.
International Centre for Prison Studies: World prison
brief. Retrieved June 16, 2014, from http://www.
prisonstudies.org/info/worldbrief/
Jones, G. Y., & Hoffmann, N. G. (2006). Alcohol
dependence: International policy implications for
prison populations. Substance Abuse Treatment,
Prevention, and Policy, 1, 33-38.
Langan, N. P., & Pelissier, B. M. M. (2001). Gender
differences among prisoners in drug treatment.
Journal of Substance Abuse, 13, 291-301.
94
‫ התמכרות וטיפול‬,‫ שימוש‬:‫סמים בקרב אסירים בישראל‬
Vacca, J. S. (2004), Educated prisoners are
less likely to return to prison. The Journal of
Correctional Education, 55, 297-305.
Verbrugge, L. M. (1979). Marital status and health.
Journal of Marriage and Family, 41, 267-285.
Wald, R., Harvey, S. M., & Hibbard, J. (1995). A
treatment model for women substance users.
Substance Use & Misuse, 30, 881-888.
Wexler, H. K., Falkin, G. P., & Lipton, D. S. (1990).
Outcome evaluation of a prison therapeutic
community for substance abuse treatment.
Criminal Justice and Behavior, 17(1), 71-92.
The European Monitoring Centre for Drugs
and Drug Addiction (EMCDDA). (2012b). Table
DUP-3. Prevalence of drug use within prison
among prisoners, 2000-2010. Retrieved June
16, 2014, from www.emcdda.europa.eu/
stats12/duptab3
Tootoonchi, A. (1993). College education in
prisons: The inmates perspectives. Federal
Probation, 34, 34-40.
Ubah, C. A., & Robinson, R. L. (2003). A
grounded look at the debate over prison-based
education: Optimistic theory versus pessimistic
worldview. The Prison Journal, 83, 115-129.
UNODC. (2012). World Drug Report 2012.
United Nations publication, Sales No. E.12.XI.1.
Retrieved June 16, 2014, from http://www.
unodc.org / documents / data-and-analysis /
WDR2012/WDR_2012_web_small.pdf
‫ התפלגות פריטי השאלון‬:‫נספח‬
‫אחוז‬
‫המשיבים‬
‫בחיוב‬
95
‫מספר נוסח השאלה‬
‫שאלה‬
42.6
?‫האם השתמשת בסמים בעבר‬
.1
11.8
?‫האם הפעם הראשונה שהשתמשת בסמים היתה בבית הסוהר‬
.2
25.9
?‫פעם היתה לך בדיקת שתן חיובית (מלוכלכת) לסם‬-‫האם אי‬
.3
23.9
?‫פעם "קריז" לאחר הפסקת השימוש בסמים‬-‫האם היה לך אי‬
.4
25.8
‫ האם אתה צורך (או צרכת) יותר חומר כדי להגיע‬,‫בהשוואה לתחילת השימוש‬
?‫לאותה השפעה‬
.5
9.5
?‫האם אתה משתמש בסמים כיום‬
.6
19.3
?‫האם אתה חושב שיש לך בעיית סמים‬
.7
17.0
?‫האם השתתפת בתוכניות גמילה מסמים מחוץ לשב"ס‬
.8
17.8
?‫האם השתתפת בתוכניות גמילה מסמים בשב"ס‬
.9
20.0
?‫פעם חזרת להשתמש בסמים לאחר גמילה‬-‫האם אי‬
.10
13.4
?‫ באנאלטרקסון או טופלת בהם‬,‫ בסובוטקס‬,‫ במתדון‬,‫האם השתמשת באדולן‬
.11
22.7
?‫האם אתה מעוניין בטיפול גמילה מסמים‬
.12
‫בחודש‬
‫האחרון‬
‫בשנה‬
‫האחרונה‬
‫אי‪-‬פעם‬
‫אף פעם לא‬
‫‪.13‬‬
‫האם השתמשת בסמים הבאים?‬
‫‪ .13.1‬מריחואנה‪/‬גראס או חשיש‬
‫‪4.4‬‬
‫‪13.9‬‬
‫‪25.9‬‬
‫‪55.8‬‬
‫‪ .13.2‬קראק‪ ,‬קוקאין (קריסטל)‬
‫‪2.9‬‬
‫‪9.9‬‬
‫‪16.1‬‬
‫‪71.2‬‬
‫‪ .13.3‬אופיום‪ ,‬הרואין (קוק פרסי)‬
‫‪2.7‬‬
‫‪7.6‬‬
‫‪12.8‬‬
‫‪76.9‬‬
‫‪ .13.4‬סמי מרץ‪ :‬אמפטמינים‪ ,‬ספידים‬
‫‪2.7‬‬
‫‪5.9‬‬
‫‪12.0‬‬
‫‪79.4‬‬
‫‪ .13.5‬אקסטזי‬
‫‪2.9‬‬
‫‪8.5‬‬
‫‪19.6‬‬
‫‪69.1‬‬
‫‪( LSD .13.6‬אל‪.‬אס‪.‬די)‪" ,‬בולים"‪ ,‬פטריות‪ ,‬קקטוס‬
‫‪2.6‬‬
‫‪6.1‬‬
‫‪16.1‬‬
‫‪75.2‬‬
‫‪ .13.7‬כדורי הרגעה (וליום‪ ,‬היפנודורם‪ ,‬קלונקס)‬
‫‪4.3‬‬
‫‪6.9‬‬
‫‪11.7‬‬
‫‪77.1‬‬
‫‪1.9‬‬
‫‪3.2‬‬
‫‪5.4‬‬
‫‪89.5‬‬
‫‪ .13.9‬אדולן‪ ,‬מתדון‪ ,‬סובוטקס‬
‫‪4.6‬‬
‫‪4.9‬‬
‫‪7.7‬‬
‫‪82.8‬‬
‫‪ .13.10‬גז צחוק‪ ,‬גז מזגנים‪ ,‬דבקים‪ ,‬מדללים‬
‫‪1.9‬‬
‫‪4.0‬‬
‫‪9.7‬‬
‫‪84.4‬‬
‫‪ ,PCP .13.8‬קטמין‪,‬‬
‫‪96‬‬
‫‪GHB‬‬
‫מניעת עישון בבתי הכלא בישראל‬
‫פרויקט שלהב"ת‬
‫הערכת תכנית לשיקום אסירים‬
‫‪1‬‬
‫נפגעי סמים‬
‫[מורן בניסטי‪ 2‬ונתי רונאל‪]3‬‬
‫המחקר הנוכחי עוסק בפרויקט "שלהב"ת" הפועל בבית הסוהר "חרמון" זה‬
‫כחמש‪-‬עשרה שנים‪ .‬זהו פרויקט חינוכי‪ ,‬שיקומי ופרו‪-‬חברתי‪ ,‬שראשי התיבות של‬
‫שמו נגזרו מ"שירות למניעת הסמים בבתי ספר תיכוניים"‪ .‬פרויקט "שלהב"ת"‬
‫מבוסס על עקרונות של קרימינולוגיה חיובית‪ ,‬המדגישים אלמנטים חיוביים באדם‬
‫ומעודדים צמיחה אישית מתוך משבר‪ .‬הפרויקט חושף את האסירים המשתתפים‬
‫בו לטוב לב‪ ,‬לקבלה חברתית‪ ,‬להליכי צדק מאחה‪ ,‬לביוש משלב ולחינוך‪ ,‬ומכּוון‬
‫להקנות להם דימוי עצמי חיובי יותר‪ .‬שיאו של הפרויקט מתבטא בפגישות של‬
‫האסירים המשתתפים בו עם כיתות של תלמידי תיכון‪ ,‬שבהן הם מעבירים מסרים‬
‫המיועדים להשפיע על התלמידים להימנע משימוש בסמים‪ .‬המסרים מבוססים על‬
‫סיפוריהם האישיים של האסירים‪ .‬המחקר מלמד‪ ,‬כי אלמנטים ספציפיים בפרויקט‬
‫"שלהב"ת" הביאו לידי שינויים ערכיים‪ ,‬תפיסתיים‪ ,‬רוחניים‪ ,‬מוטיבציוניים ועוד‬
‫בקרב האסירים אשר לקחו בו חלק‪ .‬למסקנות המחקר השפעות מעשיות בעלות‬
‫משמעות‪ .‬במחקר מוצגות דרכי טיפול ושיקום שיש בכוחן לסייע לתהליכי שיקום‬
‫של אסירים מכורים‪-‬נקיים‪ .‬יש מקום לשקול בכובד ראש שילוב פרויקטים מסוג זה‬
‫במערכת המטפלת באסירים‪.‬‬
‫‪1‬החוקרת הראשונה ברשימת המחברים מודה למערכת שירות בתי הסוהר‪ ,‬ובעיקר לתחום הטיפול והשיקום‪ ,‬מערך המחקר‬
‫וצוות פרויקט "שלהב"ת" בשנים ‪ ,2012-2010‬אשר ליוו ועודדו אותה‪ ,‬תמכו בה ואפשרו את עבודתה לכל אורך הדרך‪.‬‬
‫תודה מיוחדת לראש תחום טיפול ושיקום בבית הסוהר "חרמון"‪ ,‬ליאת גלילה‪ ,‬לקצינת החינוך בכלא "חרמון"‪ ,‬אביגיל‬
‫אופיר‪ ,‬ולרכזת חינוך לא פורמלי ופרויקטים ייחודיים בשנת ‪ ,2012‬ר‪/‬כ אורלי אנקונינה‪.‬‬
‫‪2‬מורן בניסטי ‪ -‬בעלת תואר שני בקרימינולוגיה חברתית שיקומית ועוסקת בשיקום אסירים משוחררים‪.‬‬
‫‪3‬נתי רונאל ‪ -‬פרופ' לקרימינולוגיה וראש המחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫מבוא‬
‫פרויקט "שלהב"ת"‪ ,‬שהוקם בשנת ‪ ,1996‬משלב‬
‫אסירים נגמלים בתכניות מניעה של שימוש לרעה‬
‫בסמים ובאלכוהול הקיימות והמופעלות במערכת‬
‫החינוך בארץ‪" .‬שלהב"ת" היא תכנית הסברתית‪-‬‬
‫מניעתית אשר פותחה על ידי שירות בתי הסוהר‬
‫ועוצבה בשיתוף עם השירות הפסיכולוגי‪-‬ייעוצי‬
‫(שפ"י) של משרד החינוך והרשות למלחמה בסמים‬
‫(אנקונינה ווירצר‪.)2002 ,‬‬
‫האסירים שנבחרים להשתתף בפרויקט מקבלים‬
‫הכשרה בין כותלי הכלא מקציני חינוך‪ ,‬מעובדות‬
‫סוציאליות וממרצים מן החוץ במשך חודשיים עד‬
‫שלושה חודשים‪ .‬ההכשרה כוללת בניית הסיפור‬
‫האישי‪ ,‬לימוד נושא הסמים על היבטיו‪ ,‬הכרת גיל‬
‫ההתבגרות ומאפייניו‪ ,‬הכרה של תכניות המניעה‬
‫בבתי ספר‪ ,‬עבודה קבוצתית‪-‬תמיכתית‪ ,‬דיונים על‬
‫דילמות וסוגיות הקשורות בפרויקט ותרגול קטעים‬
‫דרמטיים‪ .‬האסירים שמשתתפים בתכנית יוצאים‬
‫מבית הסוהר ומעבירים את מסריהם בכיתות י'‬
‫ו‪-‬י"א בבתי הספר בליווי אנשי שירות בתי הסוהר‪ .‬בד‬
‫בבד מנוהלת בבית הסוהר קבוצת תמיכה לאותם‬
‫אסירים‪ ,‬שנועדה לעזור להם לעבד רגשות ותכנים‬
‫שעלו במפגשים עם התלמידים‪ .‬בקבוצת התמיכה‬
‫מושם דגש במניעת תהליך של העצמת הריכוז בעצמי‬
‫אצל האסירים בשעת העברת המסרים לתלמידים‪.‬‬
‫הדבר נועד למנוע מהם לחזור לסם‪ .‬בעבור כל יום‬
‫שבו יוצא האסיר למפגש "שלהב"ת" הוא זכאי לתשלום‬
‫בסך ‪ ,₪ 120‬שמיועדים בין השאר לרכישת ארוחת‬
‫צהרים בחוץ (אנקונינה ווירצר‪.)2002 ,‬‬
‫הרציונל של הפרויקט הוא כי בני נוער הם קבוצת סיכון‬
‫מבחינת השימוש לרעה בסמים‪ .‬בשל גילם הם מחפשים‬
‫ריגושים‪ ,‬סקרנים‪ ,‬קשה להם לדחות סיפוקים‪ ,‬לעתים‬
‫נותנים פירוש מוטעה לרעיון המימוש העצמי‪ ,‬בעלי‬
‫צורך חזק במרד אישי וחברתי אל מול עולם המבוגרים‬
‫ועוד‪ .‬בזכות ההכשרה המורכבת שעוברים האסירים‬
‫ובזכות סיפוריהם האישיים הדרמטיים והמשכנעים‪,‬‬
‫הפיתוי של בני נוער למרוד באמצעות סמים או‬
‫אלכוהול עשוי להצטמצם‪ .‬השיעורים שמעבירים‬
‫האסירים מותאמים לאוכלוסיה הצעירה‪ .‬השיעורים‬
‫‪98‬‬
‫בנויים באופן שבתחילתם יש קטע מומחז‪ ,‬אחריו‬
‫מסופר סיפורו האישי של האסיר (מפיו)‪ ,‬ולבסוף‬
‫מתנהל דיון כיתתי‪ .‬מדובר בפעילות חינוכית בלתי‬
‫פורמלית ובהעברת מסרים חיוביים ממקור ראשון‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הפרויקט מאפשר לאסירים להעביר מסרים‬
‫בנתיבים רגשיים וקוגניטיביים תוך ניצול העניין הרב‬
‫שמגלים בני הנוער בסיפורים האישיים‪ .‬האסיר שוזר‬
‫בהם באופן אמין‪ ,‬אישי ובלתי אמצעי את המחיר הכבד‬
‫שהיה עליו לשלם בגין הכישלון והאובדן (אנקונינה‬
‫ווירצר‪.)2002 ,‬‬
‫התכנית והאמצעים הננקטים בה מבוססים על ערכים‬
‫של נתינה מהעצמי למען האחר‪ .‬היחשפות אגב מגע‬
‫בלתי אמצעי עם התלמידים‪ ,‬מוכנות לענות על שאלות‬
‫נוקבות ולמידת דרכי התמודדות עמן‪ ,‬אינן עניין של‬
‫מה בכך לאסיר הנגמל‪ .‬בתכנית זו מודגשת הנתינה‬
‫לזולת דרך ההנחיות למניעת התפשטות של השימוש‬
‫בסמים‪ .‬מטרת‪-‬העל של הפרויקט היא מניעה‪ :‬שיפור‬
‫ההתמודדות עם בעיית הסמים על ידי מתן דוגמה‬
‫אישית‪ .‬מטרה נוספת היא תרומה לתהליך הטיפולי‪-‬‬
‫חינוכי שעובר האסיר‪ :‬תחושה של החזרת "חוב"‬
‫לחברה (מקום חיובי‪ ,‬מעניק‪ ,‬משקם) והתגבשות‬
‫של דימוי עצמי חיובי ‪ -‬של מרצה (האסיר יוצא לבית‬
‫הספר בלבוש אזרחי‪ ,‬לא במדי שב"ס)‪ ,‬דבר המחזק‬
‫את תודעתו למרכיב החיובי של החזרת חוב לחברה‬
‫שבה פגע בעבר‪ .‬בנוסף‪ ,‬חלק מהאסירים המשתתפים‬
‫בפרויקט פעילים בקבוצות התמיכה של "נרקומנים‬
‫אנונימיים" (‪ .)N.A.‬ההנחה היא שככל שאדם מספר‬
‫את סיפורו לאנשים רבים יותר ומספר פעמים רב יותר‪,‬‬
‫מתחזק תהליך הגמילה‪ .‬נעשה כאן שימוש בסיפור‬
‫הנרטיבי ככלי טיפולי (אנקונינה ווירצר‪.)2002 ,‬‬
‫דימוי עצמי‪ ,‬התנהגות ופשע‬
‫דימוי עצמי הוא עמדה אחת של אדם מתוך עמדות‬
‫רבות שלו כלפי מושאים מגוונים‪ .‬כמו שאר העמדות‪,‬‬
‫הוא מתאפיין ביציבות אך ניתן לשינוי‪ ,‬וכאשר קיים‬
‫פער בין המציאות לבין התפיסה העצמית‪ ,‬עשויים‬
‫להיווצר שינויים בעמדה ובדימוי העצמי‪ .‬מאחר‬
‫שלמידה של האדם על רגשותיו ועמדותיו כלפי עצמו‬
‫כרוכה בקבלת אינפורמציה שלעתים אינה נוחה‬
‫פרויקט שלהב"ת‬
‫לו ואף מחייבת שינוי עמדות‪ ,‬הרי שאחד התנאים‬
‫הבסיסיים בלמידה הוא ביטחון עצמי רב ודימוי‬
‫עצמי חיובי (;‪Baron, Branscombe, & Byrne, 2009‬‬
‫‪ .)Rosenberg, 1965; Taylor, 1989‬דימוי עצמי נלמד‬
‫ונרכש במרוצת השנים מינקות‪ .‬בתיאוריות ובכמה‬
‫מחקרים שימש דימוי עצמי מדד לרמת ההסתגלות‬
‫למציאות מהבחינות יכולת תפקוד וחשיבה יעילה‪,‬‬
‫יכולת להתמודד עם בעיות ויצירת יחסים בריאים עם‬
‫פרטים אחרים (לדוגמה‪Chang, 2008; Coleman, ,‬‬
‫‪ .)1980; Fitts, 1973; Rosenberg, 1965‬על פי תיאוריות‬
‫ומחקרים אלה‪ ,‬ליחס חיובי של האדם כלפי עצמו‬
‫חשיבות מכרעת באשר לתפקודו ולגמישות אופיו‬
‫בחיי החברה (‪Chang & Sanna, 2003; McCullough‬‬
‫‪ .)& Snyder, 2000; Sheldon & King, 2001‬נמצא‬
‫כי בעלי דימוי עצמי חיובי נוטים להסתגל למציאות‬
‫בקלות יותר מאחרים ומאופיינים ברגשות חיוביים‬
‫כלפי עצמם וכלפי סביבתם‪ .‬אדם בעל דימוי עצמי‬
‫ברור‪ ,‬יציב וחיובי‪ ,‬מתנהג בדרך כלל בדרכים בריאות‪,‬‬
‫בטוחות‪ ,‬בונות ויעילות (‪.)Fitts, 1971‬‬
‫מחקרים רבים קושרים דימוי עצמי שלילי להתנהגות‬
‫עבריינית (לדוגמה‪ ,‬בורגנסקי‪ ;1995 ,‬שטרן‪-‬זמל‪;2003 ,‬‬
‫‪ .)Bracken, 1996; Fox, 1973‬רקלס ודיניץ (‪Reckless‬‬
‫‪ )& Dinitz, 1972‬ראו בדימוי העצמי משתנה תלוי‪,‬‬
‫וציינו כי לסוטים יש נטייה לפתח דימוי עצמי שלילי‪.‬‬
‫במחקרם הם מקשרים דימוי עצמי חיובי לבלימה‬
‫ממשית של התנהגות עבריינית‪ .‬מהאמור אפשר להבין‪,‬‬
‫כי העבריין שונה מאדם נורמטיבי בדימויו העצמי השלילי‬
‫ובהיותו לא בטוח בעצמו וקונפליקטואלי‪ .‬העבריין‬
‫רואה עצמו כפי שהחברה רואה אותו ‪ -‬אדם בלתי‬
‫רצוי‪ .‬לכן הוא אינו אוהב‪ ,‬אינו מעריך ואינו מכבד את‬
‫עצמו‪ .‬בנוסף‪ ,‬דימוים העצמי של עבריינים מבולבל‬
‫בדרך כלל ונמצא בקונפליקט מתמיד עם הסביבה‬
‫ועם עצמם‪ .‬הבנת הדימוי העצמי של עבריינים על‬
‫פי מחקרים אלו תורמת להבנת התנהגותם‪ .‬הרבה‬
‫מהתנהגותם האנטי‪-‬חברתית הוא ביטוי ישיר של‬
‫הדעות השליליות שיש להם על עצמם‪ .‬אם כך‪ ,‬ניתן‬
‫להניח ששינוי חיובי בהתנהגותם יחול רק אחרי שינוי‬
‫חיובי בדימוי העצמי שלהם (‪Burke, 2004; Cooley,‬‬
‫‪.)1964; Fitts, 1971; Lundgren, 2004‬‬
‫מודלים של עבריינות‬
‫אדד‪ ,‬ויגננסקי וחימי (‪ )2008‬מסבירים‪ ,‬כי תחושת‬
‫השתייכות בילדות מייצרת באדם "יש קיומי" באמצעות‬
‫תהליכי הפנמה והזדהות‪ .‬במרוצת חייו ימשיך "היש‬
‫הקיומי" להתגבש באדם‪ ,‬שיחווה עצמו הוויה ממשית‬
‫ובעלת משמעות‪ .‬לפי אדד ועמיתיו‪ ,‬אם לא התפתחה‬
‫תחושה נורמטיבית ובריאה של "יש קיומי"‪ ,‬עלול‬
‫האדם לראות בעצמו אדם שלילי‪ ,‬לא לגבש עצמיות‬
‫או לחוות "ריק קיומי" (מושג שאול מהתיאוריה של‬
‫פרנקל‪ ,‬שלפיו הכוח המניע את האדם בחייו הוא מתן‬
‫משמעות לחייו‪ .‬אדד‪ ;1989 ,‬פרנקל‪ .)1970 ,‬אדד‬
‫ועמיתיו מניחים שהפעילות העבריינית האקטיבית‬
‫ממלאת לעתים את הריק הקיומי‪ ,‬מספקת מענה‬
‫לשאלת פשר החיים ותורמת לדימוי העצמי הפגום‬
‫(אדד ואחרים‪.)2008 ,‬‬
‫תימור (‪ )2001‬מציע ש"הריק הפנימי" הוא חוסר‬
‫במרכז תודעתי‪-‬אידיאי בהיותו תוצאה של סוציאליזציה‬
‫לקויה‪ ,‬שהות במסגרות נורמטיביות לא עקיבות‬
‫וחוסר במחויבות חברתית כלשהי‪ .‬תימור נשען על‬
‫רעיונותיו של ג'יימס (‪ ,)James, 1961‬אשר טען כי‬
‫בני אדם פועלים בהשראת מרכז תודעתי‪-‬אידיאי‬
‫דינמי‪ ,‬המניע התנהגות ומספק אוריינטציה להשקפת‬
‫עולם בסיסית‪ .‬מרכז זה מכוון את ההתנהגות‪ ,‬שולט‬
‫בה ומשפיע על תפיסות כלפי העצמי‪ .‬אנשים שלא‬
‫גיבשו מרכז תודעתי‪-‬אידיאי נמצאים במצב אנומי‪ .‬לפי‬
‫תימור‪ ,‬מציאות כזו עשויה לגרום לאדם לחפש מרכז‬
‫תודעתי חדש‪ ,‬לצמצם תחומי עניין ולסגת לפסיביות‪,‬‬
‫או להישאר באנומיה ולהידרדר לפשיעה‪.‬‬
‫מודל נוסף הרואה בעבריינות עניין סובייקטיבי המכוון‬
‫על ידי כוחות פנימיים הוא זה של רונאל (‪Ronel,‬‬
‫‪ .)2009‬זהו מודל פנומנולוגי של "סחרור עברייני"‪,‬‬
‫אשר מתייחס להחמרה (הדרגתית או מהירה) של‬
‫התנהגות שנחשבת עבריינית תוך הפחתה ניכרת של‬
‫תחושת השליטה‪ .‬תהליך דומיננטי מכוון את האדם‬
‫לשרשרת של התנהגויות (או הימנעויות)‪ ,‬קוגניציות‬
‫ורגשות שפועלים יחד להגברת התהליך ולשימורו‪.‬‬
‫הסחרור עשוי להיות אינדיבידואלי או חברתי‪ ,‬ובד בבד‬
‫אקוטי (אירוע יחיד) או כרוני (מתמשך)‪ .‬המוטיבציה‬
‫ההתחלתית מבוססת בדרך כלל על מטרות אישיות‬
‫‪99‬‬
‫וריכוז עצמי שהולכים וגוברים עם הסחרור‪ .‬רגשות‬
‫וקוגניציות מתגייסים למען המטרה‪ ,‬סכמות קוגניטיביות‬
‫מצטמצמות‪ ,‬וכל פעולה אפשרית נשקלת ביחס לעצמי‪.‬‬
‫הדרך להפסקת תהליך הסחרור היא קטיעתו על ידי‬
‫התערבות חיצונית‪ ,‬עם עדיפות לגישה אינטגרטיבית‪,‬‬
‫שכוללת אכיפת חוק ומרכיבים טיפוליים‪.‬‬
‫ב"סחרור עברייני" עשויים להתקיים שני מצבים‬
‫הכרתיים‪ :‬תחושה של "אני יכול" או תחושה של "אני‬
‫חייב"‪ ,‬ולעתים שניהם יחד‪ .‬לאחר ביצוע עבירה עולות‬
‫באדם תחושות של "אני יכול"‪ ,‬אשר ממוקדות בביצוע‬
‫ההתנהגות העבריינית תוך התעלמות מגבולות פנימיים‬
‫(כגון ערכי מוסר) או חיצוניים (פחד מעונש)‪ .‬מצב זה‬
‫עלול להוביל לסחרור התנהגותי או להחריף סחרור קיים‪.‬‬
‫במצב ההכרתי "אני חייב" אדם יחפש ביטחון הישרדותי‬
‫ויתעלם מתוצאות פעולותיו כגון פגיעה בזולת או מחיר‬
‫שיהיה עליו לשלם‪ .‬במצב הכרתי זה התחושות הן של‬
‫מלכוד נפשי וצורך הישרדותי (בין שהוא מציאותי ובין‬
‫שהוא תפיסתי‪ ,‬בעיני האדם)‪ ,‬אשר גוברים על ערכי‬
‫מוסר או נורמות חברתיות (‪.)Ronel, 2009‬‬
‫המחקר הנוכחי מלמד‪ ,‬כי דרך יעילה ביותר לעשות‬
‫"סדר בבלגן"‪ ,‬כלומר לבנות מרכז אידיאי מחודש‪,‬‬
‫המבוסס על ערכים של נתינה לזולת‪ ,‬קבלה וכבוד‬
‫הדדי‪ ,‬וכן לקטוע את "הסחרור העברייני"‪ ,‬היא שימוש‬
‫בעקרונות של קרימינולוגיה חיובית‪.‬‬
‫קרימינולוגיה חיובית‬
‫ופעילות פרו‪-‬חברתית‬
‫"קרימינולוגיה חיובית" (‪ )Ronel & Elisha, 2010‬היא‬
‫מושג המתמקד בתכונות‪ ,‬בתהליכים ובהשפעות‬
‫שהיחיד רואה בהם דבר חיובי ויש בכוחם להניא בני‬
‫אדם מבחירה בדרך חיים עבריינית‪ .‬אליבא דרונאל‬
‫ואלישע‪ ,‬מרכיבים בין‪-‬אישיים מסוימים מדגישים את‬
‫האלמנטים החיוביים באדם ומעודדים צמיחה אישית‬
‫מתוך משבר‪ ,‬וכן מונעים הידרדרות לפשיעה או‬
‫להתמכרויות‪ .‬מרכיבים אלה מסייעים לשנות דרך חיים‬
‫עבריינית ומכוונים לשיקום והחלמה‪ .‬עם המרכיבים‬
‫שמציינים רונאל ואלישע נמנית קבלה חברתית‪ .‬שימוש‬
‫באלמנטים חיוביים‪ ,‬כגון קבלה הדדית‪ ,‬סלחנות‪,‬‬
‫אלטרואיזם‪ ,‬הוקרת תודה והערכה‪ ,‬במקום האשמה‪,‬‬
‫‪100‬‬
‫ניכור ונידוי‪ ,‬יסייעו לקדם את תהליכי השיקום של פרטים‬
‫הרוצים להשתנות ולשוב ולהשתלב בקהילה (‪Bogdan‬‬
‫‪.)& Taylor, 1987; Braithwaite, 1989; Maruna, 2006‬‬
‫בולט בתהליכים אלה הביוש המשלב (‪Reintegrative‬‬
‫‪ ,)Shaming‬המגנה את ההתנהגות השלילית‪ ,‬אך בו‬
‫בזמן מעביר מסר של חמלה ונכונות לקבלה למרות‬
‫העבירה (‪.)Braithwaite, 1989‬‬
‫מרכיב נוסף וספציפי בקרימינולוגיה החיובית הוא‬
‫חינוך והקניית ידע לאסירים‪ .‬בעשורים האחרונים‬
‫מיושמים בבתי כלא בארץ ובעולם סוגי שיקום‬
‫תעסוקתי למיניהם‪ :‬רוחני‪ ,‬דתי וחינוכי‪ ,‬קבוצות טיפול‬
‫ועוד (‪O’Connor, Duncan, & Quillard, 2006; Ronel,‬‬
‫‪ .)1998‬תכניות חינוך רבות מבוססות על ההנחה‪ ,‬כי‬
‫אפשר להשיג רמת שיקום מסוימת גם דרך האדם עצמו‬
‫(‪.)Ubah & Robinson, 2003; Wormith et al., 2007‬‬
‫מרכיב אחר בקרימינולוגיה החיובית‪ ,‬שבו מתמקד‬
‫המחקר הנוכחי‪ ,‬הוא חשיפה לטוב לב‪ ,‬העוזרת לפרטים‬
‫בסיכון להימנע מעבריינות‪ .‬נמצא כי היחשפות לערכים‬
‫אנושיים חיוביים כגון טוב לב ואלטרואיזם‪ ,‬מעוררת‬
‫שינויים בקבלה העצמית והכרה ביכולת להשתנות‬
‫(אוזן‪ ;2008 ,‬פריד‪Gartner & Riessman, ;2008 ,‬‬
‫‪ .)1977; Ronel, 2006‬למעשה מדובר בהתנהגות‬
‫פרו‪-‬חברתית‪.‬‬
‫התנהגות פרו‪-‬חברתית‬
‫התנהגות פרו‪-‬חברתית מביאה לידי הפנמה של נורמות‬
‫וערכים של שינוי ושיקום‪ ,‬תורמת לתחושת הרווחה‬
‫(‪ )well-being‬של העוסקים בה‪ ,‬וכן מעניקה תחושות‬
‫של הישג‪ ,‬משמעות עצמית וכיוון בחיים‪ .‬באמצעות‬
‫כל אלה היא משפרת דימוי והערכה עצמיים (‪Post,‬‬
‫‪2005; Rachlin, 2002; Williams, Lindsey, Kurtz,‬‬
‫‪ .)& Jarvis, 2001‬נמצא כי בטיפולים הנשענים על‬
‫מודלים פרו‪-‬חברתיים התפתחו מערכות יחסים‬
‫המבוססות על כנות ואמפתיה‪ ,‬היתה התמדה רבה‬
‫יותר בטיפול‪ ,‬נצפתה אופטימיות רבה יותר באשר‬
‫ליכולת להשתנות‪ ,‬זוהו בחינה ביקורתית ודחייה של‬
‫עקרונות וערכים הקשורים בהתנהגות עבריינית או‬
‫אנטי‪-‬חברתית ועוד (;‪Benson, Clary, & Scales, 2007‬‬
‫‪.)Cherry, 2005; Wink & Dillon, 2002‬‬
‫פרויקט שלהב"ת‬
‫עדות מחקרית מלמדת‪ ,‬כי מעצם הנתינה מתרחשת‬
‫קבלה (& ‪Krause, 2009; Penner, Dovidio, Piliavin,‬‬
‫‪ .)Schroeder, 2005; Post, 2007‬אוזן (‪ )2008‬ראיינה‬
‫נערים עבריינים שהיו שותפים לפרויקט התנדבותי‬
‫ודיווחו על תפיסה חיובית של ההתנדבות‪ ,‬תוך הדגשה‬
‫של עשיית "טוב" לאחר והחשיבות שיש לה הן לתורם‬
‫הן לנתרם‪ .‬אוזן עצמה מדווחת על השינוי המוטיבציוני‬
‫בנערים‪ ,‬ואלה הדגישו את הסיפוק הרב שחשו לאחר‬
‫הפעילות ההתנדבותית‪ .‬הם זכו לתמורה במתכונת‬
‫של תחושה פנימית טובה‪ ,‬גאווה‪ ,‬תפיסת עצמי‬
‫חיובית ותחושה של "נתינה מעניקה" כפי שתיאר‬
‫אדד (‪ .)1989‬הם חוו תהליכי העצמה תוך הרגשת‬
‫הערכה‪ ,‬שייכות ואהבה מצד הסביבה‪ .‬לדבריהם‪,‬‬
‫הדבר חשף את ה"טוב" שבהם (אוזן‪.)2008 ,‬‬
‫פעילות פרו‪-‬חברתית‬
‫ודימוי עצמי‬
‫יש שיטות שיקום שמתמקדות בשיפור הדימוי העצמי‬
‫הנמוך של אסירים דרך פעילות פרו‪-‬חברתית‪ .‬מתן‬
‫עזרה לזולת הוא מעשה חיובי המביא לידי הקלה‬
‫מסוימת ברגש השלילי שאדם חש כלפי עצמו‪ .‬בזכות‬
‫העזרה שמעניק האדם לזולתו הוא חש חיזוק חיובי‬
‫ועשוי לשפר את דימויו העצמי (‪Piliavin, Dovidio,‬‬
‫‪ .)Gaertner, & Clark, 1981; Timor, 2001‬רקלס‬
‫ודיניץ (‪ )Reckless & Dinitz, 1972‬מסבירים‪ ,‬כי הבנת‬
‫ההתנהגות הנורמטיבית טמונה בגורמים נפשיים‬
‫עצמיים בתוך האדם‪ ,‬ובמיוחד דימוי עצמי חיובי‪,‬‬
‫הערכה עצמית ותפיסה עצמית כללית חיובית‪ ,‬אשר‬
‫מכוונים את האדם לפעול לפי תפיסה זו‪ .‬כך נמנעת‬
‫ממנו דרך חיים עבריינית‪ .‬את התיאוריה שלהם כינו‬
‫שני החוקרים "תיאוריית הבלימה"‪ ,‬במשמעות של‬
‫דימוי עצמי חיובי כאמצעי ממשי למניעת עבריינות‪.‬‬
‫פרויקט התנדבותי עם מאפיינים פרו‪-‬חברתיים עשוי‬
‫לבלום התנהגות עבריינית‪ .‬יש לו השפעות חיוביות הן‬
‫על המתנדב הן על מקבל העזרה‪ .‬פרויקט "שלהב"ת"‬
‫משלב פעילות פרו‪-‬חברתית התורמת לחברה‪ .‬המחקר‬
‫הנוכחי בוחן את השפעת ההשתתפות בפרויקט זה‬
‫על אסירים אשר לקחו בו חלק ואת טיבה ומאפייניה‬
‫של אותה השפעה‪.‬‬
‫מטרת המחקר‬
‫במחקר נבחן אם השתתפות בפרויקט "שלהב"ת"‬
‫משפיעה על תפיסותיהם של אסירים מכורים‪-‬נקיים‬
‫כלפי עצמם‪ ,‬כלפי הזולת וכלפי פעילות פרו‪-‬חברתית‪,‬‬
‫וזאת דרך החוויות הסובייקטיביות של האסירים במהלך‬
‫כל הפרויקט‪ ,‬ובכלל זה פעילויות ההכשרה‪ ,‬התמיכה‬
‫ההדדית והעברת המסרים בבתי הספר‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫נבדק אם קיים קשר בין הפעילות הפרו‪-‬חברתית‬
‫של המשתתפים לבין תהליכי השיקום וההחלמה‬
‫שלהם‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מה טיבו בעיני המשתתפים‪ .‬כמו כן‬
‫נבחנו שינויים תפיסתיים‪ ,‬הנוגעים למושג הנתינה‬
‫ולמושג הקבלה‪ ,‬שחלו במשתתפים עקב ההשתתפות‬
‫בפרויקט‪ .‬העדויות של המשתתפים‪ ,‬תוך התחשבות‬
‫בהקשרים תרבותיים וערכיים‪ ,‬אפשרו לקבל תמונה‬
‫מלאה של השינויים הערכיים וההתנהגותיים שחלו‬
‫במשתתפים מהתקופה שלפני תחילת ההכשרה‬
‫בפרויקט "שלהב"ת"‪ ,‬במהלך הפרויקט ולאחריו‪ ,‬כפי‬
‫ששינויים אלה נתפסים בעיני האסירים‪.‬‬
‫שיטת המחקר‬
‫משתתפים‬
‫שמונה אסירים ואסירים לשעבר אשר השתתפו‬
‫בפרויקט "שלהב"ת"‪ ,‬כל אחד בזמן אחר‪ ,‬בחמש‬
‫עשרה שנות קיומו‪ ,‬סיפרו על חוויותיהם ועל התובנות‬
‫שלהם מהפרויקט‪ .‬המשתתפים בגילים ‪ ,50-21‬שישה‬
‫מהם נשואים ואבות לילדים‪ ,‬לכולם רקע של שימוש‬
‫התמכרותי בחומרים ממכרים ובעת הריאיונות הצהירו‬
‫שהם נקיים מסמים חצי שנה לפחות‪ .‬כל המרואיינים‬
‫הביעו רצון לשמור על אורח חיים נורמטיבי‪ ,‬נעדר עיסוק‬
‫בפלילים‪ ,‬וכן שאיפה לשמור על גוף נקי מחומרים‬
‫ממכרים‪ .‬כל המשתתפים דיווחו על פעילות פרו‪-‬‬
‫חברתית ועל הכוונה להמשיך לשלבה באורח חייהם‪.‬‬
‫חמישה אסירים רואיינו באזור שבו התנהל הפרויקט‬
‫(אגף החינוך בבית הכלא "חרמון")‪ ,‬והריאיונות עם‬
‫שלושת האסירים המשוחררים נעשו בבתיהם ברחבי‬
‫הארץ‪ .‬המשתתפים במחקר אותרו בסיועו של אגף‬
‫חינוך‪ ,‬טיפול ושיקום במסגרת החינוך הלא פורמלי‬
‫ופרויקטים מיוחדים בשירות בתי הסוהר‪.‬‬
‫‪101‬‬
‫כלי המחקר‬
‫כלי המחקר היה ריאיון פנומנולוגי‪ ,‬שנועד לברר כיצד‬
‫נתפסים ונחווים אירועים למיניהם בחיי האדם (כהן‪,‬‬
‫‪ ;1995‬שקדי‪ .)2003 ,‬המחקר הנוכחי תר בין השאר‬
‫אחר שינויים תודעתיים והתנהגותיים שחלו במרואיינים‬
‫מאז הצטרפו לפרויקט "שלהב"ת"‪ .‬ההנחה היא‬
‫שחלק מהשינויים אינם מודעים ונוצרו עקב התנהגות‬
‫פרו‪-‬חברתית‪ .‬בנוסף‪ ,‬המחקר בחן כיצד שינויים אלה‬
‫קשורים בתהליכי ההחלמה והשיקום של המשתתפים‪.‬‬
‫לשם כך נבחר ריאיון פנומנולוגי חצי מובנה‪ ,‬אשר‬
‫ִאפשר לחוקרת לקבל תמונה עשירה ככל הניתן של‬
‫עולמו הפנימי של כל מרואיין‪.‬‬
‫המחקר קיבל אישור מוועדת אתיקה ומוועדת מחקר‬
‫מטעם שירות בתי הסוהר‪ ,‬אשר אפשרה לעשותו בין‬
‫כותלי הכלא‪.‬‬
‫בניתוח הנתונים במחקר זה היו ארבעה שלבים‪:‬‬
‫ניתוח ראשוני‪ ,‬ניתוח ממפה‪ ,‬ניתוח ממוקד וניתוח‬
‫תיאורטי (שקדי‪ .)2003 ,‬שלב הניתוח הראשוני כלל‬
‫קטגוריזציה ראשונית של מונחים ותופעות ובדיקה‬
‫קפדנית של הנתונים‪ .‬הניתוח הממפה בשלב השני נועד‬
‫למיין את הקטגוריות הקיימות לפי התאמות ביניהן‪.‬‬
‫אחריו נעשה הניתוח הממוקד‪ ,‬אשר כלל התמקדות‬
‫בקטגוריות המרכזיות ובתתי הקטגוריות המצטרפות‬
‫לתיאור ממוקד‪ ,‬עשיר ובעל משמעות‪ ,‬המבוסס על‬
‫הניתוח הממפה‪ .‬השלב הרביעי‪ ,‬הניתוח התיאורטי‪,‬‬
‫נועד להבנות תיאורים והסברים מושגיים‪-‬תיאורטיים‬
‫של התופעה הנחקרת‪ .‬ההסבר התיאורטי שהתגבש‬
‫מבוסס על הנתונים שנאספו ועל ספרות מחקרית‬
‫העוסקת בתחום‪.‬‬
‫שני מנחים מומחים ליוו את הניתוח על כל שלביו‬
‫ותרמו מהידע שלהם לכל תמה ולתת‪-‬תמות שלה‪.‬‬
‫כל שלב משלבי הניתוח לווה בדיונים משותפים‬
‫על התוכן‪ ,‬הכוונות וההטיות האפשריות‪ .‬הדיונים‬
‫המשותפים סיפקו לחוקרת נקודות מבט מגוונות‬
‫ואפשרות לבדוק בדיקה קפדנית ומקיפה הטיות‬
‫אישיות ודרכי חשיבה סובייקטיביות‪ .‬היות שמהות‬
‫המחקר האיכותני‪-‬קונסטרוקטיביסטי היא חקר‬
‫החוויה הסובייקטיבית‪ ,‬אי אפשר להסיק או להכליל‬
‫ממחקר זה באופן גורף על אוכלוסיות אחרות‪ ,‬אך‬
‫‪102‬‬
‫בהחלט אפשר ללמוד ממנו על אוכלוסיות דומות של‬
‫מכורים נקיים אשר עוברים תהליכים של שיקום וגמילה‪.‬‬
‫קביעת מהימנות במחקר הנוכחי נעשתה על ידי הצגה‬
‫גלויה ושקיפות מלאה של התפיסות והדעות שעלו‬
‫מהמחקר מתחילת התהליך ועד סופו‪ .‬שקיפות זו‬
‫מאפשרת לקוראים חיצוניים להתייחס למחקר ולבחון‬
‫אותו לפי ההקשר המושגי הייחודי לו‪ .‬המחקר הנוכחי‬
‫מלווה בציטוטים מדברי המשתתפים‪ ,‬אשר מקלים‬
‫את זיהוי התמות ומבססים את הדיון שלאחריו על‬
‫קרקע עובדתית‪.‬‬
‫ממצאים‬
‫הממצאים מוצגים דרך ארבע תמות מרכזיות שגובשו‬
‫לפי דברי המרואיינים תוך שימור שפתם וחוויותיהם‪.‬‬
‫התמה הראשונה היא "שינויים בחוויית העצמי"‪ ,‬ובכלל‬
‫זה שינויים חברתיים‪-‬סביבתיים‪ ,‬שינויים רגשיים‪ ,‬מעבר‬
‫מדימוי עצמי שלילי לחיובי ותחושת "אני יכול" חיובית‬
‫ תחושת הישג ועמידה במטרה‪ .‬התמה השנייה היא‬‫"שינויים בתפיסת העולם"‪ ,‬ובכלל זה מתן משמעות‬
‫לחיים‪ ,‬שינוי בתפיסת המושג "קבלה"‪ ,‬שינוי בתפיסת‬
‫המושג "נתינה"‪ ,‬מעבר מנטייה לחשיבה דיכוטומית‬
‫ומדפוסי התנהגות דיכוטומיים לאמונה בשינוי הדרגתי‪,‬‬
‫שינוי בתפיסת האחר וכוונותיו וכן שינוי בתפיסה של‬
‫בעיית ההתמכרות‪ .‬התמה השלישית‪" ,‬בין חוסר‬
‫שליטה לשליטה עצמית"‪ ,‬רואה בהתמכרות תהליך‬
‫של סחרור ונוגעת לחתירה לשליטה קוגניטיבית‪,‬‬
‫לשינויים התנהגותיים ולרכישת שליטה התנהגותית‪.‬‬
‫התמה הרביעית היא "היבטים של תהליך ההחלמה"‪,‬‬
‫ובכלל זה הכניסה לתכנית כמוצא ממצב של שפל‬
‫וחוסר אונים‪ ,‬קשיים בתהליך ההחלמה ומודעות‬
‫לאפשרות הבחירה‪.‬‬
‫שינויים בחוויית העצמי‬
‫שינויים חברתיים‪-‬סביבתיים‬
‫תעסוקה ומערכת משפחתית תומכת הן שני מרכיבים‬
‫עיקריים בשיקום אסירים‪ ,‬ובפרט בעבור מכורים‬
‫נקיים (‪ .)Best, 2010‬המרואיינים העידו‪ ,‬כי בהשפעת‬
‫הפרויקט חל שינוי רב‪-‬משמעות בסדרי העדיפויות‬
‫פרויקט שלהב"ת‬
‫שלהם‪ ,‬ובמקום העיסוק המתמיד בהשגת סמים‬
‫ואלכוהול והשימוש בהם הם מעדיפים לבלות בחיק‬
‫המשפחה‪ ,‬לעבוד ולנהל חיים נטולי פלילים‪ .‬הם הבינו‬
‫שמשפחה ותעסוקה הן מרכיבים חיוניים הן לתמיכה‬
‫בגמילה הפיסית והחברתית מעולם הסמים והפשע‬
‫והן לתחזוקתה‪.‬‬
‫מדברי המרואיינים עולה‪ ,‬כי לאחר הצטרפותם לפרויקט‬
‫בחרו ביוזמתם להחליף רשתות חברתיות פליליות‬
‫שאליהן היו קשורים בעבר ולהתחבר עם אנשים חסרי‬
‫עבר פלילי‪ ,‬ובתוך כך לחזק את הקשרים הבינאישיים‬
‫עם בני משפחה למשל‪ .‬ראייה בזולת אובייקט‬
‫פונקציונלי מאפיינת מכורים ומשפיעה על יחסם‬
‫לסביבתם ועל בחירת המערכות החברתיות שבהן הם‬
‫משתתפים (רונאל‪Brisgone, 2008; Cherry, ;1993 ,‬‬
‫‪ .)2005; Daley, 1988‬בנוסף‪ ,‬המשתתפים בפרויקט‬
‫הביעו רצון להמשיך בפעילות חברתית תורמת גם‬
‫לאחר השחרור מהכלא וסיום הפרויקט‪ ,‬פעילות שלא‬
‫עסקו בה כלל לפני ההצטרפות ל"שלהב"ת"‪ ,‬וזאת‬
‫מתוך שאיפה לתרום לחברה ולעצמם‪ .‬זאת לדבריהם‬
‫עקב ההרגשה החיובית שמקנה להם עצם הנתינה‪,‬‬
‫תרומתה לשימור השיקום שעברו ותוצאות הגמילה‪.‬‬
‫"אני היום יושב עם עצמי וחושב על להעביר מסרים גם‬
‫בחוץ‪ 40% ...‬בשבילם‪ ,‬ו‪ 60%-‬בשבילי‪ .‬כאילו להציל גם‬
‫את החיים שלי‪ ,‬דרך לעזור‪ ,‬דרך המסר שאני מעביר‪,‬‬
‫כי כל הזמן‪ ,‬אם אני מדבר על הדברים האלה‪ ,‬על מה‬
‫שאני עברתי‪ ,‬אז אני בחיים לא אחזור לזה‪ .‬אני יודע‪,‬‬
‫ואני בטוח עם עצמי" (נחום)‪.‬‬
‫שינויים רגשיים‬
‫המרואיינים מעידים‪ ,‬כי לפני ההשתתפות בפרויקט‬
‫ניהלו חיים שהיו במידה רבה נטולי רגש‪ .‬הם מתארים‬
‫פחד מרגשות‪ ,‬שמהם נמנעו באמצעות מנגנוני הגנה‬
‫(הכחשה‪ ,‬הדחקה)‪ ,‬וכן שימוש בסמים ובאלכוהול‪.‬‬
‫הם מתארים את הקושי הרב בטיפול הרגשי לאחר‬
‫ההשתלבות בפרויקט‪ ,‬וכיצד בהווה הם נותנים‬
‫לגיטימציה לרגשות ולומדים להסיר חסימות רגשיות‪,‬‬
‫לזהות רגשות וללמוד להתמודד איתם‪:‬‬
‫"רגשות‪ ,‬תמיד פחדתי מהם‪ ...‬לא הייתי יודע בכלל‬
‫מה זה רגש‪ ,‬לא הייתי יודע לקרוא לרגש בשם‪ ,‬אז‬
‫כל דבר היה מפחיד אותי בזה‪ .‬ובאמת‪ ,‬שם‪ ,‬למדתי‬
‫על הרגשות שלי הרבה‪ .‬למדתי איך לאכול אותם‬
‫גם" (אהרון)‪.‬‬
‫מדימוי עצמי שלילי ‪ -‬לחיובי‬
‫המשתתפים בפרויקט "שלהב"ת" דיווחו על שינוי‬
‫בדימוי העצמי שלהם‪ .‬הם נוטים לתאר עצמם חסרי‬
‫ביטחון בתקופה שלפני הפרויקט‪ ,‬בעלי דימוי עצמי‬
‫נמוך והערכה עצמית שלילית לעומת פרטים אחרים‬
‫בחברה‪ .‬הם מדווחים על שיפור בדימוי העצמי לאחר‬
‫ההצטרפות לפרויקט‪ ,‬שנובע לדבריהם מהשפעה‬
‫של מספר גורמים‪ :‬יחסו של הצוות המטפל‪ ,‬תגובות‬
‫מהסביבה‪ ,‬התפתחותה של תחושת שייכות ועלייה‬
‫בביטחון העצמי‪.‬‬
‫ליחסו החיובי של הצוות המטפל אל המשתתפים‬
‫בפרויקט‪ ,‬לאחר שבעבר קיבלו מהסביבה בעיקר‬
‫יחס שלילי‪ ,‬נתגלתה חשיבות קריטית בעבורם‪.‬‬
‫ההשתתפות בפרויקט‪ ,‬הכוללת תהליכי גמילה‪,‬‬
‫הכשרה מעשית‪ ,‬תהליכי שיתוף ותמיכה הדדית‬
‫וכן בניית הסיפור האישי‪ ,‬העמיסה קשיים רבים על‬
‫המשתתפים‪ .‬לצוות המטפל היתה השפעה מרכזית‬
‫על תפיסת המשתתף את הפרויקט‪ ,‬את עצמו‪ ,‬את‬
‫יחס הסביבה אליו (האמון של הצוות המטפל למשל)‬
‫ואת התמודדותו עם הקשיים שנערמו עליו פיסית‬
‫ונפשית‪ .‬השפעה חיובית זו של הצוות המטפל ניכרת‬
‫בדברי המרואיינים‪ ,‬במיוחד בניסוחים חוזרים ונשנים‬
‫כגון "לא ויתרו עליי" ו"מאמינים בי"‪ ,‬למרות המשברים‬
‫שעברו וההתנגדויות שהפגינו‪ .‬הם חזרו ותיארו את‬
‫רצונם בעבר לפרוש מהפרויקט עקב הקשיים ואת‬
‫התעקשות הצוות ויחסו אשר שינו את כוונתם זו‪:‬‬
‫"‪...‬מאמינים בך‪ ,‬ושלהב"ת בחרו אותי ולא ויתרו לי‪ ,‬גם‬
‫כשלא רציתי באמצע הפרויקט‪ ,‬קמתי ורציתי ללכת‪...‬‬
‫המטפלת אמרה‪' ,‬אני לא מוותרת לך'‪ ,‬האמינו בי ואז‬
‫האמנתי גם בעצמי" (יונתן)‪.‬‬
‫תגובות חיוביות מהסביבה הן שינוי גדול לעומת מה‬
‫שחוו המרואיינים בחייהם בעבר‪ ,‬והוא יצר אצלם תפיסות‬
‫חיוביות כלפי עצמם‪ .‬משובים חיוביים שקיבלו מצוותי‬
‫בתי הספר‪ ,‬מהאסירים האחרים ומהצוות הטיפולי‪,‬‬
‫היה בהם כדי לבנות ולשפר את הדימוי העצמי שלהם‪.‬‬
‫‪103‬‬
‫"חוויה לשבת עם מורים‪ ,‬לשתות איתם קפה‪ ,‬שואלים‬
‫אותי שאלות‪ ...‬בשבילי זה לא מובן מאליו‪ ...‬זה דברים‬
‫חדשים שאף פעם לא קיבלתי אותם‪ .‬וזה מרגש אותי‬
‫לפעמים עד דמעות‪ ,‬וזה מה שנותן לי כוח‪ .‬המון‪,‬‬
‫המון כוח‪ ...‬מגיעים לשם‪ ,‬נכנסים לחדר המורים‪ ,‬זאת‬
‫חוויה שאני לא האמנתי שאני אעשה אי פעם" (גל)‪.‬‬
‫מדבריהם אפשר להבין‪ ,‬כי לא חוו שייכות אמיתית‬
‫לקבוצות נורמטיביות כלשהן בחייהם‪ ,‬כגון משפחה‬
‫מתפקדת או כיתה מסודרת‪ .‬עקב כך מתארים‬
‫המשתתפים את החיים שלפני התכנית במילים‬
‫כגון "הרס"‪" ,‬בדידות" ו"בריחה"‪ .‬חלקם רואים‬
‫בהצטרפותם לפרויקט "שלהב"ת" פועל יוצא של‬
‫החיפוש אחר שייכות‪ .‬לדבריהם‪ ,‬בזכות הפרויקט‬
‫הם מרגישים שייכים לחברה חיובית ונורמטיבית‪,‬‬
‫והדבר מסייע להם לגבש דימוי עצמי ותפיסה עצמית‬
‫חיוביים‪ .‬תחושה זו מסייעת לגבש תפיסות חיוביות‬
‫על היכולות והמסוגלות שלהם ומעודדת מוטיבציה‬
‫להמשיך את הנתינה‪.‬‬
‫"אני בא ויושב עם מורים‪ ,‬שאני בא ממקום כזה של‬
‫הסברה‪ ,‬ואני לא במקום של אחד שהורס‪ ,‬ואני רגיל רק‬
‫להרוס‪ ,‬הבנת? להרוס‪ ,‬וסמים‪ ,‬ואלימות‪ ,‬ופתאום אני‬
‫רואה את עצמי במקום כזה‪ ,‬זה מחזק אותי‪ ...‬ופתאום‬
‫מורות שואלות שאלות‪ ,‬והמפקחת‪ ...‬את יודעת‪ ,‬נותנים‬
‫לך הרגשה שאת במעמד טוב כזה‪ ,‬שאתה משלהם‪...‬‬
‫לא‪ ...‬לא מעמד שאני מכיר" (אהרון)‪.‬‬
‫לדברי המרואיינים‪ ,‬תחושת הביטחון העצמי שלהם‬
‫השתפרה מאוד בעקבות ההשתתפות בפרויקט‪ .‬הם‬
‫מעידים על תחושות של מסוגלות ויעילות אשר תרמו‬
‫לחיזוק ולשיפור של הדימוי העצמי וסייעו להם לבנות‬
‫אמון וביטחון בעצמי‪ .‬את השיפור שחוו בביטחון העצמי‬
‫מייחסים המשתתפים לאלמנטים פרו‪-‬חברתיים של‬
‫הפרויקט‪ ,‬כגון הדרבון התמידי לשיתוף רגשי הדדי מצד‬
‫חברי הפרויקט‪ ,‬עזרה הדדית וקבלה הדדית‪.‬‬
‫"זה מאוד יכול לעזור לי לביטחון העצמי‪ ,‬לשתף יותר‪,‬‬
‫להוריד את הלחץ הזה‪ ...‬לאט‪ ,‬לאט אני מוצא את‬
‫עצמי עם ביטחון‪ ...‬שלהב"ת נתן לי המון ביטחון עצמי‪,‬‬
‫שחרר ממני את כל החבלים‪ ,‬האזיקים שהייתי כבול‬
‫בהם‪ ,‬כל מיני מסכות שהייתי שם אותם‪ ...‬שחרר‬
‫ממני הכול" (שרון)‪.‬‬
‫‪104‬‬
‫"אני יכול" חיובי ‪ -‬תחושת הישג ועמידה במטרה‬
‫גורם עיקרי לדימוי עצמי נמוך בקרב אסירים הוא דימוי‬
‫חברתי עצמי נמוך ושלילי‪ ,‬שנובע מתדמיתם המוסרית‬
‫והתפקודית ובעיקר מפעילותם העבריינית (‪Fitts,‬‬
‫‪ .)1971‬מחקרים מלמדים שתכניות שיקום המביאות‬
‫לידי שיפור בתפקוד אסירים‪ ,‬עשויות לתרום לשיפור‬
‫ניכר בדימוי העצמי שלהם (למשל‪ ,‬תימור ואופנהיים‪,‬‬
‫‪ .)2007‬השפעות חשובות של פעולות הנתינה מעצמי‬
‫בפרויקט "שלהב"ת" הן תחושת הערך העצמי והמסוגלות‬
‫להעניק מעצמי‪ .‬רוב המשתתפים מעידים‪ ,‬כי זו היתה‬
‫להם חוויה ראשונה של תחושת מסוגלות‪ ,‬והיא עומדת‬
‫בניגוד מוחלט לתפיסתם את עצמם ואת יכולותיהם‬
‫לפני ההשתתפות בפרויקט‪ ,‬המתוארת כתפיסה עצמית‬
‫שלילית מלווה בייאוש‪.‬‬
‫"הנתינה מחזקת אותי‪ ...‬וואלה‪ ,‬אני שווה משהו‪...‬‬
‫לפני זה לא האמנתי ‪ -‬לא בעצמי‪ ,‬ולא בפרויקט‬
‫ולא בכלום‪ .‬כל מסר חוויתי דברים שונים‪ ,‬וכל פעם‬
‫התחזקתי עוד ועוד" (יונתן)‪.‬‬
‫שינויים בתפיסת העולם‬
‫שינויים מהותיים בתפיסות‪ ,‬בעמדות‪ ,‬בדעות וברגשות‬
‫הם קריטיים לתהליך ההחלמה מהתמכרות‪ .‬ההנחה‬
‫היא כי שינויים פנימיים‪ ,‬אשר מתרחשים ברמות‬
‫הקוגניטיבית והרגשית‪ ,‬יביאו בהכרח לידי שינויים חיצוניים‬
‫ברמה ההתנהגותית (;‪Humphreys & Kaskutas, 1995‬‬
‫‪Ronel, Frid, & Timor, 2011; Ronel & Humphreys,‬‬
‫‪ .)2000‬כמה מהשינויים הבולטים שעליהם מעידים‬
‫האסירים הם בתפיסת המושגים "קבלה" ו"נתינה"‪,‬‬
‫וכן שינויים בתפיסת הזולת‪.‬‬
‫שינוי בתפיסת המושג "קבלה"‬
‫האסירים שלקחו חלק בפרויקט "שלהב"ת" מעידים‪,‬‬
‫כי לפני ההשתתפות בפרויקט לא הבינו את משמעות‬
‫הק בלה של העצמי והאחר‪ ,‬והם התנהלו לפי‬
‫ַ‬
‫סטריאוטיפים קיצוניים לגבי עצמם‪ ,‬לגבי הרקע שלהם‪,‬‬
‫לגבי בעלי סמכות שפגשו בחייהם ועוד‪ .‬לדבריהם‪,‬‬
‫באמצעות כלים שהעמיד לרשותם הפרויקט‪ ,‬למדו‬
‫לקבל את עצמם (קבלה פנימית)‪ ,‬את האחר ואת‬
‫הסביבה (קבלה חיצונית)‪ .‬על קבלת הזולת באופן‬
‫פרויקט שלהב"ת‬
‫כללי וכשווה ערך לעצמי אפשר ללמוד מדברי אהרון‪:‬‬
‫"בשלהב"ת למדתי לקבל את האחר איך שהוא‪,‬‬
‫לא משנה מי הוא‪ ,‬מה הוא‪ ...‬אף פעם לא היתה לי‬
‫קבלה כזאת‪ ,‬אני תמיד חשבתי שאני הראשון בעולם‪.‬‬
‫ובעצם זה לא אני שחשבתי‪ ,‬זה בעצם הסם שנותן‬
‫את התחושה הזאת"‪.‬‬
‫דברי האסירים מלמדים על קבלה משפחתית‪ ,‬שהיתה‬
‫רעועה או לא היתה קיימת בחיים שלפני המאסר‬
‫ולפני ההשתלבות בפרויקט‪ .‬לטענתם‪ ,‬אחד מיעדיהם‬
‫החשובים היתה לגבש משפחתיות קרובה ובריאה‬
‫יותר עם בני משפחה‪ .‬לקבלה משפחתית חשיבות‬
‫רבה‪ ,‬כיוון שהמשפחה יכולה להיות מקור רב עוצמה‬
‫לתמיכה רגשית וחברתית‪.‬‬
‫"ביקור משפחה ראשון אחרי שהייתי בשלהב"ת‪ ...‬שם‬
‫התחיל הקשר לאט לאט להיות יותר טוב מאיך שהיה‬
‫והתחלתי לדבר איתם‪ .‬היום‪ ,‬הקשר עם המשפחה‬
‫שלי זה טוב מאוד‪ .‬אני מקבל מהם חום‪ ,‬דחיפה‬
‫לקדימה‪ ...‬היום מרגישים אותי‪ ,‬אוהבים אותי‪ ,‬אני‬
‫מרגיש את החום של אימא‪ ,‬שלא הרגשתי אותו כל‬
‫החיים שלי" (נחום)‪.‬‬
‫שינוי בתפיסת המושג "נתינה"‬
‫כפי שהעידו המשתתפים בפרויקט על השינוי ביכולת‬
‫הקבלה שלהם את עצמם ואת האחר‪ ,‬כך גם העידו‬
‫על שינוי רב‪-‬משמעות במושג הנתינה מעצמם לאחר‬
‫ולסביבה‪ .‬את חייהם בעבר‪ ,‬לפני הצטרפותם לפרויקט‪,‬‬
‫הם מתארים נטולי נתינה‪ ,‬עם ציפייה לקבל מאחרים‬
‫אך בלי כוונה לתרום להם‪.‬‬
‫"לפני שלהב"ת‪ ,‬בחיים לא חשבתי שאני אתן לאנשים‪...‬‬
‫היום‪ ...‬אני חושב הפוך גם בגלל השלהב"ת‪ ,‬אני יכול‬
‫לתת ולעזור ואני יכול לעשות הכול" (נחום)‪.‬‬
‫המרואיינים תיארו גם תחושות של בושה ואשמה בקשר‬
‫להתנהלותם הפלילית בעבר‪ ,‬כשעיסוקם היה פשע‪,‬‬
‫הרס וגרימת נזק לחברה‪ .‬הם נטו לראות בנתינתם‬
‫בהווה ובהשתתפותם בפרויקט מעין תיקון לעוולות‬
‫שהמיטו על החברה בחייהם כפושעים וכמכורים‬
‫לסמים ולאלכוהול‪.‬‬
‫"כל החיים עשיתי רק נזק‪ ,‬רק פגעתי‪ ...‬אז זה נותן לי‬
‫קצת סיפוק‪ .‬קצת לתת לחברה‪ .‬זה מה שממלא אותי‪.‬‬
‫הנתינה לחברה‪ ...‬ההתרגשות הזאת‪ ...‬זה הנאה לתת‬
‫למישהו אחר‪ .‬זה סיפוק אדיר בשבילי" (גל)‪.‬‬
‫רובד נוסף שעלה מדברי האסירים קשור ל"נתינה‬
‫מעניקה"‪ ,‬מושג שהגה משה אדד (‪ ,)1989‬אשר‬
‫קשור בתהליכי מעבר מהתרכזות האדם בעצמו‬
‫להתרכזותו באחר ובסביבה‪ .‬מעבר זה מתאפשר עקב‬
‫נתינה מהעצמי‪ ,‬שמולידה הענקה לעצמי במובנים‬
‫חברתיים‪ ,‬רגשיים והתפתחותיים‪ .‬המשתתפים‬
‫בפרויקט "שלהב"ת" תיארו תמורה פנימית רבה‬
‫בשל הנתינה מעצמם‪ .‬לדבריהם‪ ,‬הנתינה "מילאה"‬
‫אצלם צרכים רגשיים וחברתיים‪ ,‬ועקב כך היו להם‬
‫הכוח והמוטיבציה להמשיך בדרך הגמילה‪ .‬חלק‬
‫מהמרואיינים תיארו את חוויית "הנתינה המעניקה"‬
‫במילים כגון "נותן כוח להמשיך"‪" ,‬ממלא" או "מחזק"‪.‬‬
‫שינוי בתפיסת האחר ובכוונותיו‬
‫האסירים המשתתפים בפרויקט מדווחים על שינוי‬
‫שחל בתפיסתם את האחרים בסביבתם הקרובה‬
‫ובסביבתם הרחוקה‪ .‬לדבריהם‪ ,‬לפני ההשתתפות‬
‫בפרויקט הם ראו באחר נצלן או בעל כוונות ניצול‪.‬‬
‫לאחר ההשתתפות בפרויקט הם רואים באחרים‬
‫תכונות של הענקה ומי שרוצים באמת בטובת הזולת‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬נראה כי פיתחו יכולת אמפתיה לזולת שכן‬
‫הם מסוגלים לראות את הצד של האחר‪ ,‬להתעניין‬
‫בו ולהבינו‪.‬‬
‫"הראש החולה שלי היה אומר לי תמיד 'רוצים לנצל‬
‫אותך'‪ ...‬אבל אחרי שאת באמת מרגישה את הנתינה‪,‬‬
‫אז באמת את מרגישה דברים אחרים‪ ...‬אני תמיד‬
‫הייתי שונא אותם‪ ...‬מדים כחולים‪ ,‬לא הייתי יכול‬
‫לראות אותם‪ ...‬בשלהב"ת למדתי לקבל את האחר‬
‫איך שהוא" (אהרון)‪.‬‬
‫בין חוסר שליטה לשליטה עצמית‬
‫ההתמכרות כתהליך של סחרור‬
‫רבים מהמכורים הנקיים המשתתפים בפרויקט‬
‫"שלהבת" מתארים את תהליכי ההתמכרות שלהם‬
‫כאובדן שליטה שלהם ושל הסביבה (בעיקר המשפחה)‪,‬‬
‫ומציינים שהיה באפשרותם לראות זאת רק לאחר‬
‫הגמילה והתהליכים שעברו בפרויקט "שלהב"ת"‪.‬‬
‫‪105‬‬
‫המרואיינים מתארים תהליך של הידרדרות והחמרה‬
‫מבחינת ההתמכרות לסמים והפשעים שביצעו‬
‫במרוצת השנים‪.‬‬
‫התמודדות עם עיוותי חשיבה‬
‫המרואיינים דיווחו שבפרויקט למדו לזהות ולהבין את‬
‫המקורות של מחשבות ועיוותים קוגניטיביים הקשורים‬
‫בעולם הפשע וההתמכרות‪ ,‬וכן למדו להתמודד עמם‬
‫באמצעות שינויים של אותן תבניות חשיבה שליליות‬
‫והפיכתן לחיוביות תוך התרכזות בנתינה מעצמם‬
‫לסביבה‪ .‬הם למדו לזהות עיוותי חשיבה (בין השאר‬
‫דרך הסתייעות רבה בשיתוף רגשי ומחשבתי עם‬
‫אחרים)‪ ,‬להציע אפשרויות לשנותם ולפתח דפוסי‬
‫חשיבה חדשים לפי הצעות והתנהגויות שעליהן עבדו‬
‫בקבוצות הטיפול והתמיכה בפרויקט‪.‬‬
‫מדברי המשתתפים עולה‪ ,‬כי בחייהם בעולם‬
‫העברייני וההתמכרותי אימצו מוכנית דפוסים של‬
‫חשיבה והתנהגות בלא מחשבה או שיקולים אישיים‬
‫וחברתיים‪ .‬על רקע זה הדגישו את דפוסי החשיבה‬
‫ודפוסי ההתנהגות החדשים שפיתחו ואימצו‪:‬‬
‫"מה שקיבלתי משלהב"ת ומהמחלקה‪ ,‬כל המחשבות‬
‫שלי שהיו ושעדיין יש לי לפעמים מחשבות שליליות‪,‬‬
‫כל הראש שלי התהפך והתחלתי לקחת את זה‬
‫בקלות" (נחום)‪.‬‬
‫"חלק מהאופי המכור‪ ,‬זה או שחור או לבן‪ ,‬אין אפור‪,‬‬
‫אין אמצע‪ ...‬המוח שלי פועל בצורה אחרת‪ ,‬את זה‬
‫כבר הבנתי הרבה פעמים‪ ...‬אפשר לשנות‪ ,‬לאט‪ ,‬לאט‪,‬‬
‫בהדרגתיות‪ .‬אני מאמין בשינוי‪ ,‬אני מאמין שאפשר‬
‫לשנות כל דבר רע שיש בי‪ ,‬לגמד אותו‪ .‬אי אפשר‬
‫להעלים אותו לגמרי" (ספי)‪.‬‬
‫שינויים התנהגותיים ‪ -‬שליטה התנהגותית‬
‫פרויקט "שלהב"ת" מציע למשתתפים בו שינויים‬
‫קוגניטיביים ורגשיים ורכישת כלים התנהגותיים לזיהוי‬
‫קוגניציות ורגשות הקשורים בעולם ההתמכרות או‬
‫הפשע והתמודדות עמם‪ .‬מדברי המרואיינים עולה‪,‬‬
‫כי לחלקם אפשרה התכנית פיתוח ראשוני וחדש‬
‫של שליטה התנהגותית עצמית‪ .‬הפרויקט מעניק‬
‫כלים להתמודדות עם רגשות‪ ,‬אשר מבוססים על‬
‫‪106‬‬
‫עקרונות מתוך תכנית שנים‪-‬עשר הצעדים כגון‬
‫שיתוף וכנות‪ .‬לפי עדות המרואיינים‪ ,‬הכלים בעלי‬
‫עוצמה בכל הקשור לשינויים התנהגותיים‪ ,‬ואלה‬
‫מובילים לשינויים רגשיים‪.‬‬
‫"כנות‪ .‬כשאני אומר את הדברים בכנות‪ ,‬אני‪ ...‬לא‬
‫מרגיש חרא עם עצמי‪ .‬אני מרגיש טוב‪ ...‬לעומת העבר‪,‬‬
‫הייתי כל הזמן צריך לעשות סילוף למציאות‪ ,‬כל הזמן‬
‫להשתמש במושגים שהם שקריים‪ ,‬ולחפש אינטרס‪.‬‬
‫והפרויקט‪ ...‬שם לי משהו שהוא יכול להיות פשוט‪...‬‬
‫להיות כן‪ ...‬ברמה האישית זה עוזר" (יונתן)‪.‬‬
‫שינויים התנהגותיים נוספים המתבטאים בפרויקט‬
‫קשורים בהצבת גבולות תוך שימוש בחיזוקים חיוביים‬
‫או ב"תוצאות" שמשמען עונשים‪:‬‬
‫"בשלהב"ת‪ ,‬אתה אזרח לכל דבר שיוצא בחוץ‪ ,‬אין‬
‫סוהרים אין כלום‪ ,‬גבולות פנימיים שלי‪ ,‬אני יכול ללכת‪,‬‬
‫לעשות מה שאני רוצה‪ ...‬אני יודע שיש לי גבולות‪,‬‬
‫יש לי קו אדום וזה נותן לי להרגיש טוב‪ ,‬זה נותן לי‬
‫להבין שהיום אני יכול להציב לעצמי גבולות‪ ,‬אני יכול‬
‫לעשות את זה‪ ,‬ואני יכול להיות אזרח כמו כל אחד‬
‫אחר‪ ...‬בפרויקט שלהב"ת התחלתי מזה‪ ,‬מהבסיס‪.‬‬
‫התחלתי להציב לעצמי לאט‪ ,‬לאט גבולות‪ ...‬אם לא‬
‫הייתי מחזיר את הכיסא למקום‪ ,‬הייתי מקבל תוצאה‬
‫ואני יודע שאם בחוץ אני לא אציב לעצמי גבול‪ ,‬אני‬
‫אשלם תוצאה הרבה יותר חמורה‪ ...‬פה למעשה‬
‫התחלתי להציב לעצמי גבולות" (גל)‪.‬‬
‫הצבת גבולות התנהגותיים כדי להשיג שליטה נוגעת‬
‫למגוון תחומי התנהגות‪ .‬בפרויקט אין הפרדה בין‬
‫גבולות הקשורים בהתנהגות עבריינית לבין גבולות‬
‫הקשורים בהתמכרויות‪ .‬אהרון מסביר‪:‬‬
‫"באמצע הטיפול כשהגעתי‪ ,‬היה לי שם קטע של‬
‫אלימות‪ ...‬היתה לי נפילה מבחינת ההתנהגות‪ ,‬כאילו‪...‬‬
‫החזירו אותי להתחלה‪ ,‬עוד הפעם‪ ...‬קיבלתי את‬
‫המודעות של ההתנהגות שלי וכל מה שאני עושה‪...‬‬
‫נפילה מבחינת ההתנהגות אני מבחינתי‪ ,‬זה כמו‬
‫שימוש בסמים"‪.‬‬
‫פרויקט שלהב"ת‬
‫דיון כללי ומסקנות‬
‫הריאיונות מלמדים‪ ,‬כי המשתתפים עברו שינויים‬
‫בעלי משמעות עקב השתתפותם בפרויקט‪ ,‬כגון‬
‫נכונות לתת לאחר המאפיינת את הפרויקט‪ .‬אלמנט‬
‫הנתינה ניכר בשני צירים‪ :‬הציר הראשון מתרכז בנתינה‬
‫מהסביבה (הצוות המטפל) למשתתף‪ .‬נתינה מסוג‬
‫זה הביאה לידי שינויים בקרב המשתתפים בפרויקט‬
‫הן בתפיסת העצמי הן בתפיסת הזולת‪ .‬יש בכוחה‬
‫כדי לקטוע תהליכי "סחרור עברייני" שאותם מתאר‬
‫רונאל (‪ .)Ronel, 2009‬הציר השני מתרכז בנתינה‬
‫מהמשתתף לסביבה (לחברי קבוצתו בפרויקט ולילדים‬
‫בבתי הספר התיכוניים)‪ ,‬ובכוחה לסייע בגיבוש מרכז‬
‫תודעתי‪-‬אידיאי‪ ,‬אשר מביא לידי עשיית "סדר בבלגן"‬
‫וארגון העולם הפנימי והעולם החיצוני באופן הגיוני‬
‫ובלתי מאיים (‪.)Timor, 2001‬‬
‫הציר הראשון‪ :‬נתינה מהסביבה‬
‫למשתתפי הפרויקט‬
‫דברי המרואיינים במחקר מלמדים על הערכה רבה‬
‫ועמוקה שהם חשים כלפי הצוות המטפל ומשמשים‬
‫עדות לשינוי בנכונותם לתת מהעצמי עקב הנתינה‬
‫של הצוות ובהשפעתה‪ .‬המשתתפים מעידים‪ ,‬כי עקב‬
‫הצטרפותם לפרויקט "שלהב"ת" חלו בהם מספר‬
‫שינויים כלליים‪ :‬רמת הדחק שלהם ירדה‪ ,‬הם דיווחו‬
‫על תחושת שייכות ועל מוטיבציה גבוהה להשתקם‬
‫ולתחזק את השיקום לאורך זמן‪ ,‬הם הפגינו ירידה‬
‫בריכוז בעצמי‪ ,‬דאגה רבה יותר לחברי הקבוצה והאמינו‬
‫בעצמם וביכולות שלהם‪.‬‬
‫ניתן לחלק את השינויים המתוארים לשני תחומים‬
‫עיקריים‪ :‬שינויים שחלו בתפיסת העצמי שלהם‬
‫ושינויים בתפיסת הזולת‪ .‬באשר לעצמם‪ ,‬המשתתפים‬
‫מעידים כי לראשונה בחייהם גיבשו אמון ביכולותיהם‬
‫ובמסוגלותם‪ ,‬וכן החלו לראות עצמם באור חיובי‬
‫מבחינה אישית וחברתית‪ .‬הם הסבירו שלאורך חייהם‬
‫עד להשתתפות בפרויקט לא קיבלו משובים חיוביים‬
‫ובונים מסביבתם‪ ,‬ולעתים אף קיבלו משובים שליליים‪,‬‬
‫מה שגרם להם לגבש דימוי עצמי שלילי‪.‬‬
‫אשר לשינוי בתפיסת הזולת‪ ,‬מוסדות כליאה הם מוסדות‬
‫טוטליים שמתקיימים בהם קודים חברתיים האוסרים‬
‫קשרים רגשיים או חבריים בין האסירים לסגל‪ ,‬אשר נחשב‬
‫אויב שבכוונתו להרע לשוהים במוסד (גופמן‪.)1961 ,‬‬
‫לדברי המרואיינים‪ ,‬לפני ההשתתפות בפרויקט עוררו‬
‫בהם עובדי ממסד ועובדי מערכת אכיפת החוק סלידה‬
‫ואפילו שנאה‪ ,‬והדבר תרם לכישלונות שיקומיים בעברם‪.‬‬
‫באמצעות פרויקט "שלהב"ת" נזדמנה למשתתפים‬
‫האפשרות להכיר צד אחר‪ ,‬רך ואנושי של הצוות‪ ,‬אשר‬
‫גילה נכונות בלתי מסויגת להשקיע בטיפול בהם‪ .‬אנשי‬
‫הצוות הזמינו אותם לתת מעצמם‪ ,‬התייחסו לקשייהם‬
‫ולמצוקותיהם‪ ,‬עודדו אותם באופן תמידי ותמכו בהם‬
‫בשעות קשות‪ .‬המשתתפים הודו‪ ,‬כי הצוות שימש להם‬
‫מודל לקבלה‪ ,‬לנתינה‪ ,‬לתמיכה‪ ,‬לפרגון ולהתנהגות‬
‫מתקנת‪ .‬מתוך הניסיון והלמידה היומיומית במצבים‬
‫מגוונים‪ ,‬תוך כדי אינטראקציה עם הצוות‪ ,‬למדו‬
‫המשתתפים להפחית את השימוש בהגנות‪ ,‬לראות‬
‫באנשי הצוות בראש ובראשונה בני אדם חיוביים‪ ,‬ולהבין‬
‫כי כוונותיהם חיוביות‪ .‬לפי עדותם‪ ,‬הנתינה התמידית‬
‫וחוסר השיפוט של הצוות המטפל הביאו אותם לשנות‬
‫את תפיסותיהם כלפי זולתם‪.‬‬
‫ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם ממצאי מחקרים‬
‫שעסקו בחשיפה לפעילות התנדבותית או פרו‪-‬חברתית‬
‫והשפעתה על פיתוח מוטיבציה אישית לעסוק בפעילות‬
‫כזו (‪Haski-Leventhal, 2008; Haski-Leventhal, Ronel,‬‬
‫‪ .)York, & Ben-David, 2006; Ronel, 2006‬עקב‬
‫החשיפה לפעילויות פרו‪-‬חברתיות וההשתתפות בהן‬
‫הבינו המשתתפים שתמורה לא חייבת להיות חומרית‬
‫אלא עשויה להיות רוחנית וחברתית‪ .‬בנוסף‪ ,‬בתפיסת‬
‫עולמם חלו שינויים מהותיים‪ ,‬וחל מעבר מתפיסת‬
‫עולם הישרדותית ומרוכזת בעצמי לתפיסת עולם‬
‫חיובית ורחבה יותר‪ .‬עקב כך נוצרו בקרב המשתתפים‬
‫מטרות חדשות‪ :‬מוטיבציה להשתקם‪ ,‬להיגמל ולתחזק‬
‫גמילה מהתמכרות‪ ,‬וכן לתרום לאחרים ולסייע להם‬
‫לצאת ממצוקתם‪.‬‬
‫המשתתפים מעידים‪ ,‬כי הצוות עודד אותם להמשיך‬
‫למרות הקשיים‪ .‬העידוד מתבטא בהבעת אמון‬
‫במשתתפים וביכולתם להחלים ולשקם את חייהם‬
‫באמצעות הפרויקט‪ .‬אמון זה מהסביבה האנושית‬
‫הקרובה יצר אצלם חוויה חדשה‪ .‬בנוסף‪ ,‬חוויות של‬
‫הצלחה בפרויקט‪ ,‬כגון העברת מסר לתלמידים‪ ,‬חיזקו‬
‫‪107‬‬
‫בהם את האמונה בעצמם‪ ,‬וכן את אמונתם בצוות‬
‫הטיפולי‪ .‬הדבר סייע גם לשיקום קשרים עם עולמות‬
‫חברתיים מחוץ לכלא‪ ,‬וכן לבניית קשרים חדשים‪,‬‬
‫למשל עם חברי הקבוצה או עם בנות הזוג שלהם‪.‬‬
‫נתינה מהסביבה ‪ -‬התערבות חיצונית להפסקת‬
‫"סחרור עברייני"‬
‫המשתתפים בפרויקט "שלהב"ת" מעידים‪ ,‬כי חוויות‬
‫הקבלה והנתינה הפחיתו אצלם אלמנטים שליליים‬
‫המאפיינים "סחרור עברייני"‪ ,‬כגון ריכוז עצמי והחרפה‬
‫והחמרה של העבירות וההתמכרות‪ .‬הירידה באלמנטים‬
‫השליליים לוותה בשיפור באלמנטים החיוביים ובחיזוקם‪,‬‬
‫כגון שליטה התנהגותית ומחשבתית‪ .‬מדבריהם אפשר‬
‫להבין‪ ,‬כי "הסחרור העברייני" שחוו בחייהם בעבר‪,‬‬
‫נוסף על חוויה של חוסר קבלה מהסביבה‪ ,‬צמצמו‬
‫את ראייתם עד כי ראו את עצמם בלבד‪ .‬תפיסתם‬
‫הלכה ונהייתה צרה וריכוזם העצמי גבר‪ .‬לעומת זה‪,‬‬
‫חוויית הנתינה והחברותא הקבוצתית ב"שלהב"ת"‬
‫הביאו לידי הרחבת התפיסה עד לראיית הזולת‪,‬‬
‫לתחושות אמפתיה כלפיו ולהרחבת הבחירה החופשית‬
‫והעצמאית‪ .‬בכוח הנתינה היה כדי לקטוע את הסחרור‬
‫ואף לחולל שינויים תפיסתיים והתנהגותיים חיוביים‪.‬‬
‫ההתרכזות הקיצונית של משתתפי פרויקט "שלהב"ת"‬
‫בהשגת הסם בעברם מדגימה את מוטיב ה"אני יכול"‬
‫של הסחרור (‪ .)Ronel, 2009‬תחושת "אני יכול" זו גוברת‬
‫בדרך כלל על ערכי מוסר ועל פחד מהיתפסות בשעת‬
‫מעשה‪ .‬נראה כי בהיותם בתנאי כלא‪ ,‬חוו המשתתפים‬
‫בלימה של מוטיב ה"אני יכול"‪ ,‬אך לא בהכרח בלימה‬
‫של מוטיב ה"אני חייב"‪ .‬בתהליכי הגמילה וההסתגלות‬
‫לפרויקט ולמטלותיו נערמו על המשתתפים קשיים‬
‫רבים‪ ,‬כיוון שתהליכים אלה דרשו מהם לעבור מעין‬
‫מטמורפוזה פנימית‪ ,‬וזו נתמכה ותוחזקה על ידי‬
‫הצוות‪ ,‬שלדבריהם "לא ויתר"‪ .‬המשתתפים עמדו‬
‫בקשיים רבים לדבריהם‪ ,‬בעיקר בזכות קבלה של‬
‫תמיכה ועידוד מהצוות ואמונתו ביכולותיהם‪ .‬בזכות‬
‫תמיכה זו התגלו לפניהם אלטרנטיבות פעולה‪ ,‬ותחושת‬
‫ה"חוב" לעולם העבריינות והפשע פחתה‪ .‬כיוון שכך‬
‫הם היו יכולים לעבור שינויים מהותיים בתפיסות‬
‫שלהם‪ ,‬בעיקר בכל הקשור לזולת‪ .‬ראייתם התרחבה‬
‫‪108‬‬
‫מעבר לעצמי בלבד‪ ,‬ופחתו המוטיבים הנרטיביים‬
‫של "אני יכול" או "אני חייב"‪ .‬בנוסף‪ ,‬העשייה הפרו‪-‬‬
‫חברתית בפרויקט "שלהב"ת" נעשתה אלטרנטיבה‬
‫לפעילות העבריינית‪ .‬העשייה הפרו‪-‬חברתית יעילה‬
‫בשני מישורים‪ :‬בהפחתת מוטיב "אני חייב" ובחיזוק‬
‫אלטרנטיבות לפעילות עבריינית הנובעת ממוטיב זה‪.‬‬
‫לדברי המשתתפים‪ ,‬הקבלה מהסביבה הגבירה אצלם‬
‫את המוטיבציה לתת לאחר‪ .‬נתינתם מעצמם מתבטאת‬
‫בפרויקט בעזרה הדדית בכל זמן תוך התחשבות בזולת‬
‫והפגנת אמפתיה כלפיו‪ ,‬ושיאה בנתינה לתלמידי‬
‫התיכון באמצעות העברת המסרים‪ .‬הנתינה מהסביבה‬
‫(הסגל) מעודדת נתינה מהמשתתפים ומביאה לידי‬
‫חיזוק של תהליכי השינוי‪ .‬תהליך זה‪ ,‬התואם את‬
‫עקרונות הקרימינולוגיה החיובית‪ ,‬מאפשר לקטוע‬
‫את "הסחרור העברייני"‪.‬‬
‫לפי עקרונות התיאוריה "תרפיית העוזר"‪ ,‬מגיש העזרה‬
‫מתוגמל מעצם הפעולה של מתן העזרה (‪Gartner‬‬
‫‪ .)& Riessman, 1977‬לפי בייטסון (‪,)Bateson, 1971‬‬
‫החלמה ושיקום הם בגדר המרה של תפיסת עולם‬
‫המבוססת על ריכוז עצמי וראייה בזולת אובייקט‬
‫או אמצעי‪ ,‬בתפיסת עולם המבוססת על יחסים‬
‫"משלימים"‪ ,‬הכוללים אחריות אישית‪ ,‬אמון באחר‪,‬‬
‫קבלתו כפי שהוא והפרדתו מהעצמי (האחר לא‬
‫מאיים על העצמי ואינו מעוניין בניצולו)‪ .‬בהקשר של‬
‫הפסקת "הסחרור העברייני" אפשר להניח‪ ,‬כי הנתינה‬
‫מהעצמי הביאה לידי התפתחות של "אני יכול" חדש‬
‫או "משופר"‪ .‬הנתינה של הצוות‪ ,‬בד בבד עם התנסות‬
‫של המשתתפים בנתינה מעצמם‪ ,‬הביאה להכרה‬
‫חדשה ביכולותיהם ובמסוגלותם ויצרה אלטרנטיבות‬
‫פעולה חדשות‪ .‬היבטים חיוביים בעצמי משפרים‬
‫את התפיסות העצמיות והופכים אותן לחיוביות‪,‬‬
‫וכן מחזקים את האמונה העצמית בכוחות פנימיים‬
‫ואת החוסן האישי (‪.)Peterson, 2006; Ronel, 2009‬‬
‫הציר השני‪ :‬נתינה מהעצמי‬
‫כדרך לעשות "סדר בבלגן"‬
‫בעולמם של המשתתפים בפרויקט "שלהב"ת"‬
‫התגבשו ערכים חיוביים בעלי משמעות ונוצר מרכז‬
‫תודעתי חדש השולל שימוש בסמים‪ .‬הרבה מזה בזכות‬
‫פרויקט שלהב"ת‬
‫הקבלה והנתינה שהתרחשו באמצעות הפעילות‬
‫הפרו‪-‬חברתית‪.‬‬
‫ניתן להבין‪ ,‬כי בעברם של המשתתפים בפרויקט‬
‫"שלהב"ת" לא התגבש אצלם מרכז ערכי‪ ,‬וזאת‬
‫לדבריהם בגלל ילדות עשוקה‪ ,‬הזנחה סביבתית או‬
‫נורמות חברתיות עברייניות‪ .‬ממצאים אלה עולים בקנה‬
‫אחד עם מחקרו של תימור (‪ ,)2001‬העוסק בין השאר‬
‫בעולמם של אסירים פליליים‪ .‬משתתפי "שלהב"ת"‬
‫מסבירים את הגמילה והשיקום‪ ,‬וכן את תחזוקתם‪,‬‬
‫בהיותם תוצאה של רכישה וגיבוש של ערכים חדשים‬
‫בעלי משמעות בעבורם‪ .‬הגיבוש התרחש לדבריהם‬
‫בזכות תהליכים וחוויות של קבלה ונתינה שחוו‬
‫בפרויקט‪ ,‬עם דגש בפעילות הפרו‪-‬חברתית שביצעו‬
‫ובתמורה הנפשית הגדולה שקיבלו מפעילות זו‪ .‬אפשר‬
‫להציע‪ ,‬כי פעילות פרו‪-‬חברתית מסייעת בגיבוש ערכים‬
‫מוסריים עד ליצירת מרכז "תודעתי‪-‬אידיאי"‪ ,‬כפי שכינה‬
‫אותו ג'יימס (‪ .)James, 1961‬מכיוון שערכים בעלי‬
‫משמעות אלה משפיעים על תפיסות עולם ותפיסת‬
‫העצמי ומכוונים התנהגות‪ ,‬חוו המשתתפים שינויים‬
‫מהותיים בתחומים המנטלי והתפיסתי‪ ,‬שהביאו לידי‬
‫שינויים התנהגותיים‪.‬‬
‫מדימוי עצמי שלילי לדימוי עצמי‬
‫חיובי‬
‫מלבד השינויים שחלו במשתתפי המחקר עקב תהליכי‬
‫הקבלה והנתינה‪ ,‬ממצא רב‪-‬משמעות שעולה מהמחקר‬
‫הוא השינוי החיובי שחוו המשתתפים בדימוי העצמי‬
‫שלהם‪ .‬כאשר משתקמים מתמודדים עם בלבול עקב‬
‫שינויים התנהגותיים רדיקליים‪ ,‬הם שואפים לשמר‬
‫תחושה עקיבה וקוהרנטית לגבי מי שהם ומנסים להגן‬
‫על העצמי שלהם ולשמר את הסכמות הקוגניטיביות‬
‫והרגשיות שהם מכירים (;‪Caspi & Moffit, 1995‬‬
‫‪ .)Lofland, 1969; Maruna, 2006‬הם מתארים בעברם‬
‫פער גדול מאוד בין "עצמי ריאלי" ל"עצמי אידיאלי"‬
‫(למשל‪ ,‬בר‪-‬אל‪ ,)Rogers, 1951 ;1996 ,‬פער אשר‬
‫יצר אצלם דימוי עצמי שלילי‪ .‬המחקר הנוכחי מלמד‪,‬‬
‫כי ההשתתפות בפרויקט שינתה אצל המשתתפים‬
‫תפיסות שהיו להם לגבי עצמם ולגבי העולם‪ ,‬והדבר‬
‫תרם לשינויים בעלי משמעות בדימוי העצמי שלהם‪.‬‬
‫המשתתפים מתארים שביבי שאיפות ל"עצמי אידיאלי"‬
‫גם בתקופות הקשות והעוצמתיות של ההתמכרות‪.‬‬
‫שביבים אלה חוזקו והועצמו בתקופת הפרויקט‪,‬‬
‫במיוחד על ידי מרכיב הנתינה שבו ועל ידי הצוות‪,‬‬
‫אשר הדגיש אלמנט זה והיווה דוגמה ומופת לערכי‬
‫הנתינה בעיני המשתתפים‪.‬‬
‫מלבד נתינה הדדית בין חברי הפרויקט‪ ,‬הנתינה מהעצמי‬
‫התבטאה כאמור במסרים שהעבירו המשתתפים‬
‫לתלמידי התיכון‪ .‬המשתתפים תיארו בפירוט את הקשיים‬
‫הרבים הכרוכים בהעברת המסרים‪ ,‬וההתגברות עליהם‬
‫תרמה לחיזוקים חיוביים אשר סייעו להתפתחות שינויים‬
‫תפיסתיים שתרמו לדימוי עצמי חיובי‪ .‬הפרויקט צמצם‬
‫את הפער הנתפס בין "אני ריאלי" ל"אני אידיאלי"‪,‬‬
‫והראה לאלה שהרגישו קודם לפרויקט חסרי אונים‬
‫ושליליים‪ ,‬שיש בהם גרעין של טוב‪ ,‬שביכולתם להועיל‬
‫ולהציע עשייה חיובית‪ ,‬שיש להם מה לתרום מעצמם‬
‫ושיש להם מהות חיובית ומשמעות בעלת ערך בעולם‬
‫שבו הם חיים‪ .‬כדבריהם על השינוי התפיסתי החיובי‬
‫שחוו‪" :‬מחזק"‪" ,‬ממלא"‪" ,‬אני יכול" חיובי‪.‬‬
‫המשתתפים בפרויקט מתארים משובים חיוביים‬
‫שהגיעו אליהם עקב נתינתם לסביבה‪ .‬הסגל הטיפולי‬
‫בבית הכלא‪ ,‬החברים לקבוצה‪ ,‬ובמיוחד תלמידי‬
‫התיכון והסגל בבתי הספר שאליהם הגיעו כדי‬
‫להעביר את המסרים‪ ,‬כולם העניקו להם תחושות‬
‫חיוביות לגבי עצמם‪ ,‬חיזקו את אמונם בעצמם‪,‬‬
‫ולמעשה סייעו בגיבוש דימוי עצמי חיובי ויציב‪ .‬כל‬
‫המשתתפים תיארו את הישיבה בחדרי המורים‬
‫חוויה מתגמלת בפני עצמה‪ ,‬כיוון שמעולם לא העלו‬
‫בדעתם שיגיעו למעמד של מחנך או מדריך‪ .‬היחס‬
‫המכבד שהפגינו כלפיהם המסגרות המוסדיות‬
‫מתואר חדש ומפתיע בעבורם‪ ,‬ועם זאת אמין‬
‫ומשכנע דיו כדי שיאמינו בשינוי שעברו ויפנימו את‬
‫תפקיד ההדרכה והסמכות‪ .‬המשובים החיוביים‬
‫שניתנו להם לאחר העברות המסרים בבתי הספר‬
‫הגיעו גם מהתלמידים עצמם‪ ,‬שגילו התעניינות‪,‬‬
‫שאלו שאלות ואף חלקו עמם (‪ )Sharing‬סיפורים‬
‫אישיים‪ .‬המשתתפים מעידים על תחושת סיפוק‬
‫ואמון אמיתי בזכות להעניק עזרה לזולת‪.‬‬
‫כל אלה סייעו לתחושה הכללית של המשתתפים שהם‬
‫‪109‬‬
‫חלק מהחברה וכבר לא בשוליה‪ ,‬כפי שהרגישו רוב‬
‫חייהם‪ .‬קבלה חברתית היא עקרון מפתח ב"קרימינולוגיה‬
‫החיובית"‪ ,‬כיוון שקבלה הדדית‪ ,‬סלחנות‪ ,‬הוקרת‬
‫תודה והערכה‪ ,‬מסייעות בקידום תהליכי השיקום‬
‫של פרטים הרוצים להשתנות ולהשתלב בקהילה‬
‫(;‪Bogdan & Taylor, 1987; Braithwaite, 1989‬‬
‫‪ .)Maruna, 2006‬קבלה מהסביבה הטיפולית‪ ,‬וכן‬
‫האפשרות שיצר הפרויקט לתת מהעצמי לחברי‬
‫הקבוצה ולחברה בכלל‪ ,‬חיזקו אצל המשתתפים‬
‫את האמונה במסוגלותם וביכולותיהם לתת מעצמם‬
‫ויצרו שינוי אמיתי ורב‪-‬משמעות באמונות ובתפיסות‬
‫שלהם כלפי עצמם‪.‬‬
‫רשימת מקורות‬
‫אדד‪ ,‬מ' (‪ .)1989‬קרימינולוגיה‪ ,‬העבריין בהתהוותו‪ .‬תל‬
‫אביב‪ :‬אור עם‪.‬‬
‫אדד מ'‪ ,‬ויגננסקי‪ ,‬א' וחימי‪ ,‬ח' (‪ .)2008‬היש‪ ,‬האין‪ ,‬הריק‬
‫הקיומי וההתנהגות‪ .‬בתוך ד'‪ ,‬יגיל‪ ,‬א'‪ ,‬כרמי‪ ,‬מ'‪ ,‬זכי‬
‫וע'‪ ,‬לבני (עורכים)‪ ,‬סוגיות בפסיכולוגיה‪ ,‬משפט ואתיקה‬
‫בישראל ‪ -‬אבחון טיפול ושיפוט (עמ' ‪ .)357-335‬חיפה‪:‬‬
‫אוניברסיטת חיפה‪.‬‬
‫אוזן‪ ,‬ת' (‪ .)2008‬ההתהוות העבריינית וההתנדבות‬
‫בסיפורי חיים של נער בסיכון‪ .‬חיבור לשם קבלת התואר‬
‫מוסמך‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת גן‪.‬‬
‫אנקונינה‪ ,‬א'‪ ,‬ווירצר‪ ,‬צ' (‪ .)2002‬פרויקט שלהב"ת‪ ,‬שירות‬
‫למניעת הסמים בבתי ספר תיכוניים‪ .‬רמלה‪ :‬מינהל טיפול‬
‫ושיקום האסיר‪ ,‬מחלקת חינוך‪ ,‬טיפול ושיקום בשירות‬
‫בתי הסוהר‪.‬‬
‫בורגנסקי‪ ,‬א' (‪ .)1995‬מיקוד שליטה‪ ,‬דימוי עצמי‪,‬‬
‫נוירוטיות ואקסטרוברטיות בקרב מתמכרים לסמים‬
‫בישראל‪ .‬חיבור לשם קבלת התואר מוסמך‪ ,‬אוניברסיטת‬
‫בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת גן‪.‬‬
‫גופמן‪ ,‬א' (‪ .)1961‬על מאפייני המוסדות הטוטליים‪ .‬תל‪-‬‬
‫אביב‪ :‬רסלינג‪.‬‬
‫כהן‪ ,‬א' (‪ .)1995‬הדף המפוכח‪ .‬חיפה‪ :‬אמציה‪.‬‬
‫פריד‪ ,‬נ' (‪ .)2008‬כוחה של שתיקה‪ :‬השפעות תכנית‬
‫"ויפסנה" על אסירים‪ .‬חיבור לשם קבלת התואר מוסמך‪,‬‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת גן‪.‬‬
‫פרנקל‪ ,‬ו' (‪ .)1970‬האדם מחפש משמעות‪ .‬תל אביב‪:‬‬
‫דביר‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫שטרן‪-‬זמל‪ ,‬ע' (‪ .)2003‬דימוי עצמי‪ ,‬אשמה ובושה בקרב‬
‫אוכלוסיות עברייניות שהיו קורבנות להתעללות בילדותם‪.‬‬
‫חיבור לשם קבלת התואר מוסמך‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪,‬‬
‫רמת גן‪.‬‬
‫שקדי‪ ,‬א' (‪ .)2003‬מילים המנסות לגעת‪ .‬תל אביב‪:‬‬
‫הוצאת רמות‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫תימור‪ ,‬א' ואופנהיים‪ ,‬מ' (‪ .)2007‬מאסר‪ ,‬חינוך ודימוי עצמי‪:‬‬
‫השפעת לימודים במרכזי חינוך בבתי סוהר על דימוים‬
‫העצמי של האסירים‪ .‬צוהר לבית הסוהר‪.80-70 ,11 ,‬‬
‫‪Baron, R. A., Branscombe, N. R., & Byrne, D.‬‬
‫‪(2009). Social Psychology. Boston, MA: Pearson/‬‬
‫‪Allyn and Bacon.‬‬
‫‪Bateson, G. (1971). The cybernetics of 'self': A‬‬
‫‪theory of alcoholism. Psychiatry, 34(1), 1-18.‬‬
‫‪Best, D. (2010). Mapping routes to recovery: The‬‬
‫‪role of recovery groups and communities. In R.‬‬
‫‪Yates, & M. S. Malloch (eds.), Tackling addiction:‬‬
‫‪Pathways to recovery (pp. 32-43). London:‬‬
‫‪Jessica Kingsley Publishers.‬‬
‫‪Bogdan, R., & Taylor, S. (1987). Toward a‬‬
‫‪sociology of acceptance: The other side of the‬‬
‫‪study of deviance. Social Policy, 18, 34-39.‬‬
‫‪Bracken, B. A. (1996). Handbook of self‬‬‫‪concept: Developmental, social, and clinical‬‬
‫‪considerations. New York: Wiley, Ltd.‬‬
‫‪Braithwaite, J. (1989). Crime, shame and‬‬
‫‪reintegration. Cambridge, MA: Cambridge‬‬
‫‪University Press.‬‬
‫‪Brisgone, R. E. (2008). Varieties of Behavior‬‬
‫‪across and within persons in drug using street‬‬
‫‪prostitutes: A qualitative longitudinal study.‬‬
‫‪Doctoral dissertation, Rutgers, the State‬‬
‫‪University of New Jersey.‬‬
‫‪Burke, P. J. (2004). Identities and social structure:‬‬
‫‪The 2003 Cooley-Mead award address. Social‬‬
‫‪Psychology Quarterly, 67, 5-15.‬‬
‫‪Caspi, A., & Moffit, T. E. (1995). The continuity‬‬
‫‪of maladaptive behavior: From description to‬‬
‫‪understanding in the study of antisocial behavior.‬‬
‫‪In D. Cicchetti, & D. J. Cohen (Eds.), Developmental‬‬
‫‪psychopathology: Risk, disorder and adaptation,‬‬
‫‪Vol. 2 (pp. 472-511). New York: Wiley.‬‬
‫פרויקט שלהב"ת‬
James, W. (1961). The varieties of religious
experience: A study in human nature. New York:
Collier.
Krause, N. (2009). Church-based volunteering,
providing informal support at church, and selfrated health in late life. Journal of Aging and
Health, 21, 63-84.
Lofland, J. (1969). Deviance and identity.
Englewood Cliffs, NJ: Prentice Hall.
Lundgren, D. C. (2004). Social feedback and
self-appraisals: Current status of the MeadCooley hypothesis. Symbolic Interaction, 27,
267-286
Maruna, S. (2006). Making good: How
ex-convicts reform and rebuild their lives.
Theoretical Criminology, 6, 227-234.
McCullough, M. E., & Snyder, C. R. (2000).
Classical sources of human strength: Revisiting
an old home and building a new one. Journal of
Social and Clinical Psychology, 19, 1-10.
O’Connor, T. P., Duncan, J., & Quillard, F.
(2006). Criminology and religion: The shape of
an authentic dialogue. Criminology and Public
Policy, 5, 559-570.
Peterson, C. (2006). A primer in positive
psychology. New York: Oxford University Press.
Piliavin, J. A., Dovidio, J. F., Gaertner, S. L., &
Clark, R. D. (1981). Emergency intervention. New
York: Academic.
Post, S. G. (2005). Altruism, happiness, and
health: It’s good to be good. International
Journal of Behavioral Medicine, 12, 66-77.
Rachlin, H. (2002). Altruism and selfishness.
Behavioral and Brain Sciences, 25, 239-296.
Reckless, W. C., & Dinitz, S. (1972). The
prevention of juvenile delinquency. Ohio: Ohio
State University Press.
Rogers, C. (1951). Client centered therapy.
Boston: Houghton Mifflin
Ronel, N. (1998). Narcotics anonymous:
Understanding a bridge of recovery. Journal of
Offender Rehabilitation, 27, 179-197.
111
Chang, E. C. (2008). Introduction to self criticism
and self enhancement: Views from ancient
Greece to the modern world. In E. C. Chang,
(Ed.), Self-criticism and self-enhancement:
Theory, research, and clinical implications (pp.
3-15). Washington DC: American Psychological
Association.
Chang, E. C., & Sanna, L. J. (Eds.). (2003). Virtue,
vice, and personality: The complexity of behavior.
Washington, DC: American Psychological
Association.
Cherry, S. (2005). Transforming behaviour Pro-social modeling in practice. Devon: Willan
Publishing.
Coleman, J. C. (1980). The nature of adolescence.
London: Methun.
Cooley, C. H. (1964). Human nature and the
social order. New York: Schocken Books.
Daley, D. C. (1988). Relapse: Conceptual,
research, and clinical perspectives. Binghamton,
NY: Haworth.
Fitts, W. H. (1971). The self concept and self
actualization. Nashville: Dade Wallace Center.
Fitts, W. H. (1973). Therapist self concept and
client self concept change. Nashville: Dade
Wallace Center.
Fox, L. M. (1973). A further look at the self
concepts of juvenile delinquents. Doctoral
dissertation, University of North California, CA.
Gartner, A., & Riessman, F. (1977). Self-help in
the human services. San Francisco: Jossey-Bass
Publishers.
Haski-Leventhal, D., Ronel, N., York, A. S., &
Ben-David, B. M. (2006). Youth volunteering
for youth: Who are they serving? How are they
being served? Children and Youth Services
Review, 30, 834-846.
Humphreys, K., & Kaskutas, L. A. (1995). World
views of alcoholics anonymous, women for
sobriety, and adult children of alcoholics/al anon
mutual help groups. Addiction Research, 3(3),
231-243.
Williams, N. R., Lindsey, E. W., Kurtz, P. D., &
Jarvis, S. (2001). From trauma to resiliency:
Lessons from former runaway and homeless
youth. Journal of Youth Studies, 4, 233-253.
Wormith, J. S., Althouse, R., Simpson, M., Reitzel,
L. R., Fagan, T. J., & Morgan, R. D. (2007). The
rehabilitation and reintegration of offenders.
Criminal Justice and Behavior, 34, 879-892.
Ronel, N. (2006). When good overcomes bad:
The impact of volunteers on those they help.
Human Relations, 59, 1133-1153.
Ronel, N. (2009). The criminal spin: Towards an
alternative criminological theory. In K. Jaishankar
(Ed.), International perspectives on crime and
justice (pp. 142-161). Newcastle: Cambridge
Scholars.
Ronel, N., & Elisha, E. (2010). A different
perspective: Introducing positive criminology.
International Journal of Offender Therapy and
Comparative Criminology. Retrieved January
26, 2010, from http://ijo.sagepub.com/content/
early /2010 / 01/26 / 0306624X09357772.full.
pdf+html
Ronel, N., Frid, N., & Timor, U. (2011). The
practice of positive criminology: A Vipassana
course in prison. International Journal
of Offender Therapy and Comparative
Criminology, 57(2), 133-153.
Ronel, N., & Humphreys, K. (2000). Worldview
transformation of Narcotics Anonymous
members in Israel. International Journal of SelfHelp and Self-Care, 1(1), 117-131.
Rosenberg, M. (1965). Society and the adolescent
self image. New Jersey: Princeton University Press.
Sheldon, K. M., & King, L. A. (2001). Why positive
psychology is necessary. American Psychologist,
56, 216-217.
Taylor, S. E. (1989). Positive illusions: Creative
self-deception and the healthy mind. New York:
Basic Books.
Timor, U. (2001). 'Balagan' - Delinquency as a
result of lack of center of norms and conscious.
International Journal of Offender Therapy and
Comparative Criminology, 45, 730-748.
Ubah, C. B. A., & Robinson, R. L. (2003). A
grounded look at the debate over prison-based
education: Optimistic theory versus pessimistic
worldview. The Prison Journal, 83, 115-12.
112
‫סיפורי חיים‬
‫של גברים מכים‬
‫הבנייתם של סגנון חיים ומשמעות חיים‬
‫‪1‬‬
‫[אפרת ויגננסקי‪ 2‬ואורי תימור‪]3‬‬
‫מחקר איכותני זה בוחן את סיפורי חייהם של גברים שעברו עבירות אלימות כלפי‬
‫בנות זוגם וריצו בגינן עונשי מאסר‪ .‬במחקר זה רואיינו תשעה גברים (‪)N=9‬‬
‫הנמצאים בהוסטל בישראל לצורך שיקום‪ .‬מטרת המחקר היתה להבין את התהליך‬
‫הפסיכולוגי שגרם להתנהגותם האלימה של המשתתפים כלפי בת זוגם‪ .‬ניתוח‬
‫נרטיבי של סיפורי החיים לימד על שתי תמות מרכזיות אשר חולקו לתת‪-‬תמות‪.‬‬
‫התמה הראשונה ייצגה את תקופת הילדות והתייחסה לתפיסת הזהות העצמית‬
‫של המרואיין כילד ולאופן שבו תפס את הוריו בתקופה זו‪ .‬התמה השנייה ייצגה‬
‫את השקפת העולם של המרואיינים כלפי אלימות בכלל וכלפי אלימות זוגית‬
‫בפרט‪ .‬הממצאים לימדו על תחושות סובייקטיביות של נחיתות‪ ,‬חוסר ערך והיעדר‬
‫בחירה בילדות‪ ,‬תחושת כאוס וחוסר משמעות קיומית‪ .‬כדי להימנע מתחושות‬
‫אלו בבגרותם‪ ,‬בחרו המשתתפים סגנון חיים הכולל שימוש בכוח ובאלימות‪ ,‬ואלו‬
‫העניקו להם תחושה של שליטה ומשמעות‪ .‬הדיון בממצאים מסתמך על התיאוריה‬
‫האינדיבידואלית של אדלר וממשיכיו‪ ,‬וכן על האוריינטציה האקזיסטנציאליסטית‪.‬‬
‫לפי גישות אלה‪ ,‬משתתפי המחקר‪ ,‬שנעדרו תחושת "יש קיומי" חיובי‪ ,‬פיתחו סגנון‬
‫חיים שלילי שאפשר להם תחושות של ביטחון‪ ,‬ערך ומשמעות‪.‬‬
‫‪1‬המחברים מודים לגב' איילת גינדי‪ ,‬מנהלת הוסטל "מפתחות" של הרשות לשיקום האסיר‪ ,‬לצוות המטפלים ולמטופלים על‬
‫עזרתם במחקר זה‪.‬‬
‫‪2‬ד"ר אפרת ויגננסקי ‪ -‬החוג למדעי ההתנהגות‪ ,‬מכללת צפת‪.‬‬
‫‪3‬פרופ' אורי תימור ‪ -‬המחלקות לקרימינולוגיה‪ ,‬המכללה האקדמית אשקלון ואוניברסיטת בר אילן‪.‬‬
‫‪113‬‬
‫מבוא‬
‫אלימות במשפחה נחשבת בעיה חברתית ומשפטית‬
‫במדינות רבות ובהן ישראל (‪Elisha, Idisis, Timor,‬‬
‫‪ .)& Addad, 2010‬בשנת ‪ 2011‬נרצחו בישראל ‪17‬‬
‫נשים בידי בני זוגן‪ .‬מספר האסירים שריצו עונשי‬
‫מאסר בגין אלימות במשפחה היה בנובמבר ‪2011‬‬
‫‪ ,1,925‬מתוכם שני שלישים בגין אלימות זוגית (מרכז‬
‫המחקר והמידע של הכנסת‪ .)2011 ,‬בעקבות נתונים‬
‫כגון אלו‪ ,‬כינו סטראוס‪ ,‬גלס וסטיינמץ ( ‪Straus,‬‬
‫‪ )Gelles, & Steinmetz, 1980‬את הרישיון לנישואים‬
‫"רישיון להכות"‪.‬‬
‫התעללות בנשים מיוחסת בדרך כלל לאלימות של‬
‫גבר כלפי אישה שעמה הוא מצוי בקשר אינטימי‬
‫(‪ .)Dutton, 2001‬ההתעללות כוללת כל קשר או‬
‫מגע לא רצוי בין בני הזוג‪ ,‬שנועדו לגרום כאב או נזק‬
‫לזולת‪ ,‬לאיים עליו או לשלוט בו‪ .‬אלימות עשויה להיות‬
‫דחיפה‪ ,‬ניעור‪ ,‬גרירה‪ ,‬הכאה ואף גרימת נזק פיזי‪ ,‬איום‬
‫ברצח או ביצועו (‪.)Geffner & Rosenbaum, 2001‬‬
‫הסברים תיאורטיים ניתנו לדינמיקה העומדת מאחורי‬
‫התפתחותה של אלימות גברים כלפי בנות זוגם‪ .‬על‬
‫פי פרויד (‪ ,)1968‬המקור למתח המוביל לתוקפנות‬
‫הוא קיומם של יצר המין ויצר המוות‪ .‬כשאדם מפנה‬
‫תוקפנותו כלפי אישתו‪ ,‬הוא נרגע והתנהגותו התוקפנית‬
‫מתמעטת‪ .‬פסיכואנליטיקאים מתקופתו של פרויד‬
‫ולאחריה טענו‪ ,‬כי מדובר בליקוי בתפקוד האגו‪ .‬האגו‬
‫אמור לפקח על כעסים ולראות את המציאות כפי‬
‫שהיא נחווית על ידי האחר‪ .‬לאדם תוקפן יש אגו חלש‪.‬‬
‫הסבר אחר מתייחס ללמידה חברתית בין‪-‬דורית‪ ,‬ולפיו‬
‫אלימות נלמדת בתהליך הסוציאליזציה במשפחה‪.‬‬
‫במשפחות רבות בעלות דפוסי התנהגות אלימים‬
‫לומדים הבנים להפגין אלימות כלפי נשים‪ ,‬והבנות‬
‫לומדות כניעה מאימהותיהן‪ .‬ילדיהן מחקים התנהגות‬
‫אלימה‪ .‬הם לומדים מהמודלים שסביבם שאלימות‬
‫היא לגיטימית וזוכה לתגמול‪ ,‬ולכן מאמצים אותה‬
‫(‪ .)Bandura, 1973, 1979‬הגישה הפמיניסטית (‪Azam‬‬
‫‪ )Ali & Naylor, 2013‬גורסת‪ ,‬כי המקור לאלימות בין‬
‫גברים לנשים הוא הסטטוס הנמוך של האישה בחברה‬
‫הפטריארכלית שבה אנו חיים‪ .‬האלימות היא אמצעי‬
‫שליטה של גברים בנשים בחברה בכלל ובמשפחה‬
‫‪114‬‬
‫בפרט‪ .‬הסבר אחר מציעה תיאוריית תסכול‪-‬תוקפנות‬
‫(‪,)Dollard, Doob, Miller, Mowrer, & Sears, 1939‬‬
‫המסבירה כי התנהגות תוקפנית היא פועל יוצא של‬
‫תסכול‪ ,‬אשר התוקפן רואה בו איום על האגו שלו‪.‬‬
‫חוקרים אלה ואחרים מצאו‪ ,‬כי גם כשאין תסכול עלול‬
‫האורגניזם לחפש גירוי חליפי כדי להמשיך ולנהוג‬
‫באלימות כלפי אובייקט כלשהו (גל‪.)2003 ,‬‬
‫מחקר זה נוגע לאלימותם של גברים מכים ובוחן את‬
‫תופעת האלימות הזוגית מנקודת מבטם הסובייקטיבית‬
‫של גברים אלימים‪ ,‬ומטרתו לעמוד על התהליך‬
‫הפסיכולוגי שדרכו הם מעצבים לעצמם סגנון חיים‬
‫ומשמעות חיים המובילים לאלימות‪.‬‬
‫מחקרים על אלימות גברים‬
‫כלפי בנות זוגם‬
‫האלימות של גברים כלפי בנות זוגם נבחנה‬
‫במחקרים אמפיריים רבים שבדקו גורמים מגוונים‬
‫הקשורים באלימות זו (‪Holtzworth-Munroe, Bates,‬‬
‫‪ .)Smutzler, & Sandin, 1997‬במחקרים נדונו‬
‫הגורמים הבאים‪ :‬תכונות אישיות ופתולוגיה (‪Barnett‬‬
‫‪& Hamberger, 1992 ; Hastings & Hamberger,‬‬
‫‪ ,)1988‬התקשרות לקויה (‪Bowlby, 1988; Dutton,‬‬
‫‪,)Saunders, Starzomski, & Bartholomew, 1994‬‬
‫כעס ועוינות (‪,)Maiuro, Cahn, & Vitaliano, 1986‬‬
‫מיומנויות חברתיות לקויות ( ‪Dutton & Browning,‬‬
‫‪ ,)1988 ; Holtzworth-Munroe, 1992‬עמדות‬
‫תומכות אלימות (‪ ,)Stith, 1990‬עמדות כלפי‬
‫תפקידי מין בחברה ( ‪Crossman, Stith, & Bender,‬‬
‫‪1990 ; Hotaling & Sugarman, 1986 ; Neidig,‬‬
‫‪Friedman, & Collins, 1986; Rosenbaum & O'Leary,‬‬
‫‪ ,)1981‬ייחוס אשמה לאישה או לגורמים חיצוניים‬
‫(;‪Cantos, Neidig, & O'Leary, 1993; Dutton, 1986‬‬
‫‪ ,)Holtzworth-Munroe & Hutchinson, 1993‬שאיפה‬
‫לכוח ולשליטה (‪Dutton & Strachan, 1987; Straus,‬‬
‫‪ ,)1990‬תחושת חוסר אונים המופחתת באמצעות‬
‫כוח ושליטה (‪ ,)Arias & O'Leary, 1988‬חוסר איזון‬
‫במשאבים או היעדר שביעות רצון מחלוקתם‬
‫( ;‪Babcock, Waltz, Jacobson, & Gottman, 1993‬‬
‫‪)Holtzworth-Munroe et al., 1997; Straus, 1990‬‬
‫סיפורי חיים של גברים מכים‬
‫וגורמי לחץ ומתח שבהתקיים תנאים מסוימים‬
‫יביאו לידי אלימות ( ‪Holtzworth-Munroe et al.,‬‬
‫‪.)1997; Mueller, 1983; Straus, 1990‬‬
‫גורם נוסף בעל משמעות הנדון בספרות המחקרית‬
‫בעניין זה הוא "העברה בין‪-‬דורית של אלימות במשפחת‬
‫המוצא"‪ .‬מחקרים מלמדים על קשר בין התעללות‬
‫או חשיפה להתעללות בילדות לבין התנהגות זוגית‬
‫אלימה בבגרות (‪Neller, Denney, Pietz, & Thomlinson,‬‬
‫‪ .)2005; Skuja & Halford, 2004‬ילדים שנחשפו‬
‫בילדותם לאלימות חווים טראומה שהשפעותיה‬
‫קשורות לוויסות רגשי ולשליטה בדחפים ובכעסים‬
‫בבגרות (‪ ,)Neller et al., 2005‬ואף קודם לכן‪ ,‬בגיל‬
‫ההתבגרות (‪.)O'Keeffe, Brockopp, & Chew, 1986‬‬
‫ילדים שהיו קורבנות אלימות תופסים את העולם‬
‫באופן מעוות‪ ,‬ולפיכך לא מפרשים נכון רמזים‬
‫חברתיים‪ .‬הפרשנות המוטעית מביאה אותם לידי‬
‫מסקנה כי כוונת הזולת כלפיהם עוינת‪ ,‬והם מגיבים‬
‫בעוינות‪ ,‬בכעס ובאלימות (‪Dodge, Bates, & Pettit,‬‬
‫‪ .)1990‬אנשים שחוו התעללות בילדותם עברו תהליך‬
‫התקשרות פחות בטוח‪ .‬קשה להם לבטוח בזולת‪,‬‬
‫הם חשים דחייה ונטישה‪ ,‬ועושים הכול כדי לא‬
‫לחוש עזובים‪ .‬כמו כן הם מפגינים פחות אמפתיה‬
‫לסבלו של הזולת ולרגשותיו (‪Holtzworth-Munroe‬‬
‫‪.)& Stuart, 1994‬‬
‫הרציונל התיאורטי להעברה בין‪-‬דורית של אלימות‬
‫נשען בין השאר על תיאוריית הלמידה החברתית של‬
‫בנדורה (‪ ,)Bandura, 1973, 1979‬שלפיה התנהגות‬
‫נלמדת על ידי צפייה במודל וחיקויו‪ .‬לתהליך החיקוי‬
‫משמעות יתרה כשההורה האלים הוא בן מינו של‬
‫הילד (‪ ,)Kalmuss, 1984‬והחיקוי ניכר יותר בקרב‬
‫בנים (‪ .)Foo & Margolin, 1995‬ילדים הנחשפים‬
‫לאלימות במשפחתם מפתחים אמונה שאלימות כלפי‬
‫אישה היא דפוס התנהגות נורמטיבי‪ ,‬ועלולים לנהוג‬
‫כך כלפי בנות זוגם בעתיד (‪Pournaghash-Tehrani,‬‬
‫‪ .)2011‬לפי ווקר (‪ ,)Walker, 2000‬לגבר מכה היה‬
‫בילדותו אב נוקשה וקפדן ואם לא עקיבה‪ .‬האם היתה‬
‫רחמנית ומגוננת מפני האב האלים‪ ,‬וניסתה להקנות‬
‫לילד ערכים ומשמעת‪ .‬האם הרגיעה ותיעלה כעסים‬
‫בבית כדי שהילד לא ייפגע‪ ,‬ובכך לימדה אותו כי כדי‬
‫להירגע דרוש גורם חיצוני שיקל את המתח הרגשי‪.‬‬
‫בבגרותו מתרגם הילד כל רגש שלילי‪ ,‬כגון צער‪ ,‬כאב‬
‫ופגיעה‪ ,‬לכעס‪ ,‬ומצפה שהאישה תספק לו סביבה‬
‫נוחה ומרגיעה‪ ,‬כפי שהתרגל בילדותו‪ .‬כשהדבר לא‬
‫מתרחש‪ ,‬הכעס הלא מתועל הופך להתעללות באישה‬
‫(למחקרים נוספים ראו‪Ballif-Spanvill, Clayton, :‬‬
‫;‪& Hendrix, 2007; Jin, Eagle, & Yoshioka, 2007‬‬
‫‪Kinsfogel & Grych, 2004; Milletich, Kelley, Doane,‬‬
‫& ‪& Pearson, 2010; Skuja & Halford, 2004; White‬‬
‫‪.)Widom, 2003‬‬
‫ישנם מחקרים המלמדים על קשר לא ברור בין חשיפה‬
‫לאלימות במשפחת המוצא לבין אלימות בין‪-‬זוגית‬
‫עתידית (‪ )O'Keefe, 1998‬או בינה לבין קשר זוגי‬
‫חלש עד מתון (‪ .)Stith et al., 2000‬לפי סטראוס‪,‬‬
‫גלס וסטיינמץ (‪ ,(Straus et al., 1980‬ישנם אנשים‬
‫שגדלו במשפחות מוצא ללא אלימות ומתנהגים‬
‫באלימות כלפי בנות זוגם וילדיהם‪ ,‬וישנם אנשים‬
‫שחוו אלימות בילדותם ואינם נוהגים בבגרותם‬
‫באלימות כלפי בת הזוג או הילדים‪ .‬מחקר אחר‬
‫(‪ )Ballif-Spanvill et al., 2007‬מלמד‪ ,‬כי בהתמודדות‬
‫עם קונפליקטים הקשורים בתחושת איום או קנאה‪,‬‬
‫לא נמצא הבדל בין משתתפים שנחשפו בילדותם‬
‫לאלימות לבין אלו שלא נחשפו‪ .‬גם במחקרם של‬
‫סטטס ופירוג‪-‬גוד (‪)Stets & Pirog-Good, 1987‬‬
‫לא נמצאו תימוכין להעברה בין‪-‬דורית של אלימות‬
‫זוגית‪ .‬כלומר נמצא שחשיפה לאלימות בילדות אינה‬
‫קשורה מהותית להתנהגות אלימה בעתיד‪ .‬מחקרם‬
‫של פאו ומרגולין (‪ )Foo & Margolin, 1995‬מלמד‪,‬‬
‫כי להעברה בין‪-‬דורית של אלימות זוגית יש משמעות‬
‫רבה כשהחשיפה היא ספציפית לאלימות בין ההורים‬
‫(אלימות זוגית)‪ ,‬ולא כך כאשר האלימות במשפחת‬
‫המוצא מופנית כלפי הילד‪ .‬כמו כן נמצא‪ ,‬כי עם‬
‫הזמן מאבדת משפחת המוצא מכוחה כמנבאת‬
‫אלימות זוגית‪ .‬למשל‪ ,‬לפי מחקרם של מאלון‪ ,‬טיירי‬
‫ואולרי (‪ ,)Malone, Tyree, & O'Leary, 1989‬לאלימות‬
‫במשפחת המוצא יש משמעות במיוחד אצל גברים‬
‫סמוך לנישואיהם‪ .‬הקשר נעשה מינורי בתקופות‬
‫מאוחרות יותר‪ .‬מכאן‪ ,‬שלאלימות במשפחת המוצא‬
‫משמעות רבה והיא יכולה להיות קשורה לאלימות‬
‫‪115‬‬
‫זוגית עתידית‪ ,‬אך היא אינה גורם הכרחי או בלעדי‬
‫לה (‪.)Cappell & Heiner, 1990‬‬
‫מהסקירה המחקרית לעיל אפשר להסיק‪ ,‬כי ישנם‬
‫מגוון משתנים הנמצאים בקורלציה עם אלימות של‬
‫גברים כלפי בנות זוגם‪ .‬עם זה הם אינם מספקים‬
‫הסבר לתהליך ההתהוות של האלימות‪ .‬המחקרים‬
‫מעלים גורמי סיכון רבים ומגוונים‪ ,‬אך חלקם מביאים‬
‫נתונים סותרים ולא חד‪-‬משמעיים באשר לנחיצותם‬
‫או לבלעדיותם בהתהוות של האלימות הזוגית‬
‫(‪ .)Holtzworth-Munroe et al., 1997‬לפיכך בחרנו‬
‫במחקר זה להיעזר במתודולוגיה איכותנית נרטיבית‪,‬‬
‫ולבחון את תהליך ההתהוות של האלימות כלפי בת‬
‫הזוג באמצעות סיפורי חייהם של גברים מכים‪.‬‬
‫סיפורי חיים ‪ -‬גישה נרטיבית‬
‫הזרם הנרטיבי בפסיכולוגיה נועד לאפיין את האדם‬
‫המבנים והמבטאים את‬
‫דרך סיפורים שהוא מייצר‪ַ ,‬‬
‫זהותו‪ .‬הדגש במחקר הנרטיבי הוא בסיפור החיים‬
‫שמספר האדם‪ ,‬המבטא את תפיסתו הסובייקטיבית‬
‫כלפי עצמו‪ ,‬כלפי דמויות הסובבות אותו וכלפי‬
‫מאורעות בחייו (ליבליך‪ ,‬זילבר ותובל‪-‬משיח‪.)1995 ,‬‬
‫המחקר הנרטיבי עוסק בניתוח סיפורים כדי להבין‬
‫את האחר‪ ,‬להציגו ולרדת לעומקן של תופעות‬
‫אנושיות (מונק‪ ,‬בר‪-‬זוהר‪ ,‬גדרון‪ ,‬קינן ושוחט‪.)2002 ,‬‬
‫דרך סיפור סיפורים מארגנים אנשים ידע ומעבירים‬
‫מסרים ומשמעויות באופן גלוי ובאופן סמוי (‪Bruner,‬‬
‫‪ .)1986‬הסיפור כולל אמירות על עצמנו‪ ,‬על יחסנו‬
‫לאחרים‪ ,‬השקפתנו על העולם והמיקום שלנו בתוכו‬
‫(‪ .)Bruner, 2001‬החוקר מנסה לאתר בסיפור תבניות‬
‫בעלות משמעות ובהסתמך עליהן להבין את חשיבתו‬
‫והתנהגותו של האדם (‪.)Widdershoven, 1993‬‬
‫אוקס וקאפס (‪ )Ochs & Capps, 1996‬סברו‪ ,‬כי‬
‫דרך בחינת סיפורים אישיים אפשר לזהות ולהבין‬
‫את מרכיבי הזהות האישית של המספר‪ .‬סיפורים‬
‫אישיים מתבססים על חוויות ומעצבים חוויות‪ .‬כלומר‬
‫הסיפור והאדם הם בלתי נפרדים‪ ,‬ולפיכך אפשר‬
‫ללמוד על המספר דרך סיפורו‪ .‬הסיפור מביע את‬
‫התייחסותו לאירועים בחייו ואת תחושותיו כלפיהם‪.‬‬
‫עם זה אלו ייצוגים חלקיים של עולמו‪ ,‬מכיוון שזהו‬
‫‪116‬‬
‫העולם כפי שהאדם חווה אותו‪ ,‬אלו גרסאות של‬
‫המציאות‪ .‬הסיפור כולל את ה"אני" בעבר‪ ,‬בהווה‬
‫ובעתיד ומורכב מפנים מגוונות של אותו "אני"‬
‫(צבר‪-‬בן יהושע ודרגיש‪.)2001 ,‬‬
‫מחקרים איכותניים על אלימות‬
‫גברים כלפי בנות זוגם‬
‫אלימות גברים כלפי בנות זוגם נחקרה במחקרים‬
‫איכותניים קודמים‪ .‬סטיט ואחרים (‪)Stith et al., 2011‬‬
‫בחנו זוגות שחיו במערכת יחסים אלימה ומצאו‬
‫שהמערכות הזוגיות שלהם כוללות גורמים רבים‬
‫של פגיעות ולחץ‪ ,‬וההסתגלות אליהם גורמת לכשל‬
‫בניהול קונפליקטים‪ .‬במחקרם של דילמון ותימור‬
‫(‪ )Dilmon & Timor, 2013‬נבחנו נרטיבים של גברים‬
‫אשר רצחו את בנות זוגם‪ .‬ממצאי המחקר מלמדים‪,‬‬
‫כי המרואיינים רואים בעצמם בני אדם חיוביים‪ ,‬ואילו‬
‫את בת זוגם הם רואים באופן שלילי‪ .‬עוד נמצא‪ ,‬כי‬
‫הנימוקים של המרואיינים לרציחות של בנות זוגם‬
‫הם התגרות האישה‪ ,‬הגנה עצמית וטעות‪ .‬נימוקים‬
‫אלו מביעים‪ ,‬לדעת החוקרים‪ ,‬שימוש במנגנונים של‬
‫הכחשה‪ ,‬הצדקה ותירוצים לרצח‪ .‬מסקנות המחקר‬
‫הן כי המרואיינים יצרו נרטיב המתאים למטרותיהם‬
‫והפכו את היוצרות‪ :‬הם תוארו באופן מחמיא והקורבן‬
‫תואר באופן שלילי‪ .‬כך נעשה העבריין לקורבן בסיפור‪,‬‬
‫והקורבן נעשתה עבריינית (שם‪.)2013 ,‬‬
‫גורמים נוספים לאלימות שהפגינו מרואיינים כלפי בת‬
‫זוגם הם אובדן שליטה הנובע מתכונות אישיות (אדם‬
‫שאינו שולט בכעסו ‪ -‬תכונה שהיא בין‪-‬דורית ולפיכך‬
‫מעבר לשליטתו)‪ ,‬תנאי מחיה מלחיצים (אלכוהוליזם‪,‬‬
‫קונפליקטים זוגיים‪ ,‬אבטלה) וכן מצבים העשויים להגביר‬
‫או להחליש את הסיכוי לאובדן שליטה ולהתפרצות‬
‫אלימה (כגון נוכחות הילדים בחדר) (& ‪Eisikovits‬‬
‫‪ .)Winstok, 2002‬החוקרים מסבירים זאת באמצעות‬
‫גישתם של סייקס ומצא (‪)Sykes & Matza, 1957‬‬
‫ושל סקוט ולימן (‪ ,)Scott & Lyman, 1968‬שאמרו‬
‫כי העבריין מפחית מהאשמה שלו או מכחישה על‬
‫ידי תירוצים‪ .‬שימוש בהכחשת האשמה ובתירוצים‬
‫להצדקת אלימות על ידי גברים מופיע במחקרים‬
‫איכותניים נוספים ( ‪Elisha et al., 2010; Presser,‬‬
‫סיפורי חיים של גברים מכים‬
‫‪ .)2004‬כמו כן גברים מכים מדווחים בסיפוריהם על‬
‫ילדות הכוללת נטישה‪ ,‬הזנחה‪ ,‬דחייה‪ ,‬עוינות‪ ,‬היעדר‬
‫השגחה והתעללות‪ .‬הם מתארים את הוריהם כאנשים‬
‫אגוצנטריים‪ ,‬עסוקים בעבודתם‪ ,‬ביקורתיים מאוד או‬
‫מעדיפים אח אחר על פניהם‪ .‬בעקבות חוויות אלו‬
‫מילדותם פיתחו המרואיינים תחושות של אפליה‬
‫ונחיתות‪ ,‬וציפו מבת זוגם לפצות על תחושות אלו‪.‬‬
‫כשבת הזוג לא עשתה כן לתפיסתם‪ ,‬הם התאכזבו‬
‫והגיבו באלימות‪ .‬כמו כן דיווחו הגברים על היעדר‬
‫תמיכה חברתית‪ ,‬משפחתית או מערכתית (רשויות)‬
‫בהם ובמצוקותיהם‪ .‬היעדר התמיכה החמיר את‬
‫מצבם הנפשי והפיזי והעצים את תחושתם השלילית‪.‬‬
‫התסכול והדאגה הותקו אל האישה‪ ,‬שנעשתה "אשמה"‬
‫במצבם‪ .‬בנוסף‪ ,‬לגברים אלו היה צורך חזק בשליטה‬
‫לצד תלות בבת הזוג‪ ,‬התנהגות המאפיינת אהבה‬
‫פתולוגית (‪.)Elisha et al., 2010‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בני אדם מפרשים באופן סובייקטיבי את‬
‫אירועי חייהם‪ .‬לפיכך הנחנו במחקר זה‪ ,‬כי הפרשנות‬
‫הסובייקטיבית תשפיע על עיצובם של סגנון חייו‬
‫ומשמעות חייו של האדם‪ ,‬ובהתאם לכך יתגבשו‬
‫בחירותיו והתנהגותו האלימה‪.‬‬
‫סגנון חיים‬
‫לפי אדלר (‪ ,)Adler, 1937‬סגנון חיים מתפתח בילדות‪.‬‬
‫הילד הקטן חש נחות ומוצא עצמו במצבים שעמם אינו‬
‫יודע להתמודד‪ .‬עם הזמן‪ ,‬באמצעות ניסוי ותעייה‪ ,‬הוא‬
‫מפתח לעצמו דרך אישית להתמודד עם סיטואציות‬
‫בעולם‪ .‬בהתאם לפרשנותו של הילד ולהתנסויות חייו‬
‫הוא יפתח סגנון חיים ייחודי‪ ,‬סובייקטיבי‪ ,‬כדי לקדם‬
‫את עצמו ואת מטרותיו‪ .‬סגנון החיים הוא אישי ומשקף‬
‫את תפיסותיו‪ ,‬מחשבותיו ותחושותיו הסובייקטיביות‬
‫של הפרט‪ .‬בעזרת סגנון חייו מנסה הפרט להשיג‬
‫תחושת עליונות‪ ,‬חשיבות וערך‪ .‬פרשנותו של האדם‬
‫לעולם‪ ,‬לעצמו ולסובב אותו‪ ,‬מעצבת את משמעות‬
‫חייו‪ .‬על פי אדלר‪ ,‬סגנון החיים של האדם אינו מושפע‬
‫מעובדות אובייקטיביות אלא מפרשנותו הסובייקטיבית‬
‫לעובדות אלו (‪.)Ansbacher & Ansbacher, 1956‬‬
‫תיאורטיקנים למיניהם (;‪Ashby & Kottman, 2000‬‬
‫‪Kefir, 1981 ; Kefir & Corsini, 1974 ; Kutchins,‬‬
‫‪ )Curlette, & Kern, 1997‬סברו‪ ,‬כי אירועי חיים‬
‫הנתפסים אצל האדם טראומטיים גורמים לו לפתח‬
‫במהלך חייו אסטרטגיות מגוונות כדי להימנע ממצבים‬
‫המעוררים תחושות דומות של חוסר אונים‪ .‬בד בבד‬
‫ינסה האדם ככל יכולתו להביא את עצמו למצבים‬
‫המעניקים לו תחושות של יכולת וביטחון אישי‪ .‬כדי‬
‫להבין את אישיותו ומדוע בחר להתנהל באופן מסוים‬
‫בחייו‪ ,‬עלינו לגלות מאלו מצבים מעוניין האדם להימנע‬
‫ובאלו מצבים הוא חש ביטחון‪ .‬קוטשינס ואחרים‬
‫(‪ )Kutchins et al., 1997‬הביאו את דבריו של ‪,Pew‬‬
‫שסבר כי הדרך היעילה לבחון זאת היא ללמוד מהן‬
‫מטרותיו של האדם‪ ,‬במיוחד אלו הקשורות לאופן שבו‬
‫הוא מתקשר ומתנהל עם אחרים‪.‬‬
‫כל אחד שואף להתגבר על קשיים ולהגשים את‬
‫מטרותיו‪ .‬כל אדם רוצה לצמוח מתוך הקושי והנחיתות‬
‫ולהגיע לתחושת ערך‪ ,‬שייכות ומשמעות (‪Kutchins‬‬
‫‪ .)et al., 1997‬מש לה זו‪ ,‬להרגיש בעל משמעות‪,‬‬
‫שייך‪ ,‬חשוב ובעל ערך‪ ,‬קיימת גם אצל העבריין‪ .‬גם‬
‫הוא מעוניין לצמוח מתוך החוסר‪ ,‬הקושי והנחיתות‬
‫ולהגיע לתחושת ערך‪ ,‬שייכות ומשמעות‪ .‬מה שמבדיל‬
‫את העבריין מן האדם הנורמטיבי אינו מטרותיו או‬
‫המוטיבציה להשיגן אלא הדרך וסגנון החיים שבהם‬
‫בחר‪ .‬עבריין מתחיל בהתנהגות העבריינית כשהוא‬
‫נתקל בקושי ואינו מסוגל או אינו יודע להתמודד עמו‬
‫בדרך אחרת‪ .‬הוא מחפש דרך קלה לצאת ממצוקתו‪.‬‬
‫התנהגותו משקפת תחושת נחיתות עמוקה‪.‬‬
‫עבריינות לפי אדלר (& ‪Adler, 1937 ; Ansbacher‬‬
‫‪ )Ansbacher, 1956‬היא תולדה של עמדת האדם לחיים‬
‫ופרשנותו לקורות אותו‪ ,‬לעולם ולאחרים הסובבים אותו‪.‬‬
‫העבריין בחר בדרך שלילית כדי להגשים את מטרותיו‪,‬‬
‫והוא מאמין כי רק היא תגרום לתחושות עליונות‪,‬‬
‫משמעות וערך‪ .‬העבריין לא למד להשיג את מטרותיו‬
‫בדרך חיובית ובאמצעות שיתוף פעולה עם הסביבה‪,‬‬
‫ולפיכך הוא פועל באמצעים שליליים כגון כוח ואלימות‬
‫כדי לצאת מתחושת הנחיתות ולהתגבר על פחדים‪,‬‬
‫קשיים‪ ,‬קונפליקטים וחוסר אונים‪ .‬שורשי התנהגות זו‬
‫טמונים בעמדותיו לחיים שהתפתחו בילדות‪ ,‬ביחסיו‬
‫עם הוריו‪ ,‬אחיו וסביבתו‪ ,‬וכדי לסייע לו ליצור שינוי‬
‫בחייו יש להתחקות אחר שורשים אלו‪.‬‬
‫‪117‬‬
‫לפי אדלר‪ ,‬אם יישאל‪ ,‬העבריין יספק תמיד תירוצים‬
‫והצדקות חיצוניות לבחירתו בדרך העבריינית‪ .‬בכך‬
‫הוא מנציח את עמדתו לחיים ודבק בה‪ ,‬כי "לא היתה‬
‫לו ברירה"‪ .‬עבריינים מבקשים להיות חלק מן הכלל‪,‬‬
‫אך הם חווים חוסר ערך עצמי ומאמינים כי אי אפשר‬
‫להתמודד עם קשיים בחיים בדרך יעילה וחיובית‪.‬‬
‫העבריין איבד את תקוותו להתמודד באופן תקין‬
‫ונורמטיבי עם בעיות ומשימות בחיים‪ ,‬והתנהגותו‬
‫אינה יעילה‪ .‬הוא לא רואה אופציה להגשמת מטרותיו‬
‫זולת עבריינות‪ .‬רק באמצעות התנהגות עבריינית הוא‬
‫מגיע לתחושת עליונות (‪.)Adler, 1937‬‬
‫משמעות חיים‬
‫המונח "‪ "Existence‬משמעו הזדמנות לשנות דברים‬
‫לטובה‪ ,‬לחוות מה שבעל ערך ולהימנע ממה שיכול‬
‫לפגוע ולהכאיב‪ .‬משמעות אישית קשורה לממד הרוח‬
‫של האדם ותלויה ביכולתו להתמודד עם אתגרי החיים‬
‫ועם עצמו (‪ ,)Langle, 2005‬לקבל החלטות ולהקנות‬
‫משמעות לחייו (‪ .)Farrall, 2005‬אדם שאינו משתף‬
‫פעולה‪ ,‬שאינו אמפתי לזולתו‪ ,‬אינו תורם וחיוני לסביבה‪,‬‬
‫חייו אינם בעלי משמעות והוא לא מצליח להטביע את‬
‫חותמו (‪ .)Adler, 1937‬אדם שמצא משמעות חיים יכול‬
‫לחוש תחושת מלאות‪ ,‬תחושת יכולת‪ ,‬ערך וקיומיות‪.‬‬
‫תחושה של "יש"‪ .‬כשתחושה זו חסרה‪ ,‬האדם עשוי‬
‫למלאה באופנים אחרים‪ ,‬חלקם לא חיוביים‪.‬‬
‫ויקטור פרנקל (‪)Frankl, 1967, 1969, 1978, 1984‬‬
‫סבר‪ ,‬כי מציאת משמעות חיים מחייבת עמדה כלפי‬
‫העולם‪ .‬עמדה זו היא פנומנולוגית ומובילה להתנהגות‪.‬‬
‫ההתנהגות היא תוצר של חוויותיו הסובייקטיביות‬
‫של האדם‪ ,‬והשאיפה למשמעות היא הכוח המניע‬
‫של האדם‪ .‬משמעות זו אינה מורכבת מהחוויות‬
‫האובייקטיביות אלא ממה שעושים עמן‪ .‬לפיכך יכול‬
‫אדם לחוות סבל או קושי‪ ,‬אך אם יש משמעות בחייו‬
‫הוא יוכל להתעלות מעבר להם ולהתמודד איתם‬
‫ביעילות‪ .‬לפי פרנקל (‪ ,)Frankl, 1984‬אנשים שאינם‬
‫מצליחים למלא את חייהם במשמעות חווים "ריק‬
‫קיומי" (‪ ,)Existential vacuum‬שיכול לבוא לידי ביטוי‬
‫בשעמום‪ ,‬אפתיה והיעדר מטרות‪ .‬פרנקל דיבר על‬
‫נוירוזה נואוגנית המאופיינת בשאיפה לעונג וכוח‬
‫‪118‬‬
‫ובתחושת ‪ Well being‬נמוכה וחוסר שביעות רצון‬
‫מהחיים‪ .‬צ'טאן (‪ )Chetan, 2009‬הציע במחקרו מודל‬
‫שלפיו "הריק הקיומי" מתפתח לנוירוזה נואוגנית‬
‫ויכול לבוא לידי ביטוי באחד או יותר מהסימפטומים‬
‫הבאים‪ )1 :‬עיסוק יתר בכסף כמקור כוח; ‪ )2‬עלייה‬
‫באגרסיביות; ‪ )3‬עיסוק יתר במין; ‪ )4‬ירידה בשביעות‬
‫הרצון מהחיים‪.‬‬
‫אדד (‪ )Addad, 1987a, 1987b‬בחן במחקרו נוירוטיות‬
‫ומשמעות חיים בקרב עבריינים ולא עבריינים‪ .‬ממצאי‬
‫המחקר מלמדים‪ ,‬כי ככל שהנוירוטיות הפסיכוגנית‬
‫עולה‪ ,‬האדם מאבד את מטרות חייו ולהיפך‪ ,‬ככל‬
‫שהאדם מאבד את מטרות חייו‪ ,‬עולה הנוירוטיות‪.‬‬
‫כלומר היעדרה של משמעות חיים קשור לנוירוטיות‬
‫גבוהה‪ .‬עוד מלמד המחקר‪ ,‬כי אצל חלק מן העבריינים‬
‫נמצאה משמעות חיים גבוהה ונוירוטיות נמוכה‪.‬‬
‫על פי הסברו של אדד‪ ,‬אצל עבריינים אלו מילאה‬
‫העבריינות את "הריק הקיומי"‪ ,‬כלומר החליפה את‬
‫היעדר משמעות החיים וסיפקה להם תחושות של‬
‫עוצמה‪ ,‬מלאות ושליטה‪ .‬אם כן‪ ,‬בהיעדר תחושת‬
‫‪ ,)Langle, 2005( EXIST‬או כשהעולם נחווה כאוטי‬
‫(‪ ,)Timor, 2001‬אדם עלול לפנות לדרך שלילית כדי‬
‫למלא עצמו‪ ,‬להתחזק‪ ,‬להעצים עצמו ולהרגיש חשוב‬
‫ובעל משמעות‪.‬‬
‫אדד‪ ,‬ויגננסקי וחימי (‪ )2008‬התייחסו במאמרם‬
‫למושג "יש קיומי"‪" .‬היש הקיומי" מתהווה בשלבי‬
‫התפתחות הנמשכים שנים רבות‪ .‬הוא מתעצם‬
‫והולך עד להתגבשותו בשלהי גיל ההתבגרות‪.‬‬
‫התפתחותו עשויה להימשך לכל אורך החיים‪.‬‬
‫בתהליך ההתפתחות מעורב היחיד בהוויה שמסביבו‪,‬‬
‫ולעתים הוא נחסם או מוגבל ואינו יכול להגשים‬
‫את יצריו ודחפיו‪ .‬הוא לומד כי הגבולות שמציבה‬
‫החברה מחייבים אותו‪ .‬הגבולות והמחסומים‬
‫שמציבה הסביבה מתוך תמיכה‪ ,‬חום ועדנה‪,‬‬
‫מסייעים לפרט המתפתח לחוות תחושת "יש"‪ .‬זו‬
‫נדרשת ממנו כדי להתגבר על המחסומים ולהשיג‬
‫את מטרותיו בדרך לגיטימית ההולמת את דרישות‬
‫הסביבה‪ .‬מכלול החוויות שעובר הילד מעניק לו‬
‫תחושה של "יש" ‪ -‬תחושת יכולת המעצימה אותו‪.‬‬
‫הגבולות אמנם מגבילים‪ ,‬אבל הם מולידים באדם‬
‫סיפורי חיים של גברים מכים‬
‫תחושות של יכולת ושל ניווט‪ ,‬ובתוך כך לומד הילד‬
‫לחוות את האחר ולהתחייב אליו (שם‪.)2008 ,‬‬
‫הילד מתרגל להתנהגויות מסוימות המאפשרות לו‬
‫להשתייך למשפחה ולסביבה‪" .‬היש הקיומי" שלו‬
‫מאפשר לו לראות בעצמו דמות אמיתית ומחייבת‪.‬‬
‫תהליכי ההפנמה וההזדהות יוצרים אצלו את "היש‬
‫הקיומי"‪ ,‬המעניק לו תחושה של הוויה‪.‬‬
‫קאמי (‪ )1978‬דיבר על תחושת האבסורד‪ .‬האבסורד‬
‫מבטא תחושה או רגש חמקני‪ ,‬אשר ככל הרגשות אינו‬
‫מתמצה בהגדרה שכלתנית‪ .‬האבסורד הוא עימות‬
‫בין מודעות לבין אי‪-‬רציונליות העולם לבין הרצון‬
‫בבהירות‪ .‬תחושת האבסורד מבטאת משבר קיומי‬
‫והיעדר "יש" חיובי‪ ,‬הגורם להרגשת ריקנות פנימית‪,‬‬
‫לניכור ולראייה בעולם מקום זר ועוין (שגיא‪.)2000 ,‬‬
‫אלו החסרים "יש קיומי" הם חסרי תחושה למחויבות‪,‬‬
‫לגבול ולמגבלה‪ ,‬ומשום כך מצבם הרגשי קשה‪ .‬הם‬
‫תלושים מהיכולת לחוות מחויבות למציאות ולאחרים‬
‫משמעותיים בסביבתם‪ .‬בהיעדר יכולת להתקיים‬
‫על בסיס של תחושת "יש"‪ ,‬מנסה האדם לחוות "יש‬
‫קיומי" על בסיס "יש שלילי"‪ .‬אדם כזה מסגל לעצמו‬
‫התנהגות שלילית‪ ,‬שבאמצעותה הוא חווה את תגובות‬
‫הדחייה של הסביבה‪ ,‬המעניקה לו תחושות של עוצמה‬
‫שלילית‪ ,‬הרגשה של "אני רע"‪ ,‬וכך יוצרת עוצמתו אין‬
‫אונים לסביבה‪ .‬אדם שהתנהגותו שלילית שולט על‬
‫סביבתו באמצעות רוע מעלליו‪ .‬הוא מרגיש חזק ויכול‬
‫לעשות יותר ככל שהוא מצליח להגשים את הרוע‪.‬‬
‫בהמשך יחווה האדם יכולת ועוצמה כשהוא יתעלל‬
‫בבני משפחתו או באחרים החלשים ממנו או יתאכזר‬
‫אליהם (אדד‪ ,‬ויגננסקי‪ ,‬חימי‪.)2008 ,‬‬
‫לסיכום‪ ,‬היעדר תחושת קיום חיובית יוליד באדם נוקשות‪.‬‬
‫הוא יפתח מוסריות נוקשה‪ ,‬שתאלץ אותו לקבל את‬
‫איסורי החברה כאיסורים חיצוניים בלבד‪ ,‬שהוא מוכרח‬
‫להגשימם ולקיימם כל עוד האיום מול עיניו‪ .‬בד בבד‬
‫תדחוף אותו תחושת הקיום השלילית לחוות את קיומו‬
‫באמצעות התנהגות שלילית‪ .‬ההתנהגות השלילית‬
‫תופנם ותוליד בו את הצורך להמשיך להתנהג באופן‬
‫שלילי‪ ,‬ללא אחריות מוסרית כלפי עצמו או כלפי העולם‬
‫(ל‪ individual existence-‬מבחינה סוציולוגית ראו ‪Eliade,‬‬
‫‪.)1961; James, 1968; Shils, 1975‬‬
‫מטרת המחקר‬
‫מחקרים קודמים שנזכרו לעיל ואשר בחנו אלימות זוגית‬
‫באמצעות סיפורי חיים התמקדו ביחסם של הגברים‬
‫לדינמיקה הזוגית ובהסברים שלהם לאלימותם‪ .‬הגישה‬
‫המרכזית שבה נעזרו החוקרים היתה של סייקס ומצא‬
‫(‪ )Sykes & Matza, 1957‬ושל סקוט ולימן (‪Scott & Lyman,‬‬
‫‪ ,)1968‬אשר התייחסה לנטרול אחריות ולהכחשת אשמה‪.‬‬
‫במחקר זה הנחנו‪ ,‬כי סיפורי חייהם של הגברים‬
‫המרואיינים ישקפו את פרשנותם הסובייקטיבית‬
‫הנובעת מתפיסת עולמם ואת מקורה‪ .‬מטרת המחקר‬
‫היתה לבחון את התהליך הפסיכולוגי אשר השפיע על‬
‫עיצובם של סגנון חייו ומשמעות חייו של המרואיין‪,‬‬
‫ואשר גרם לו לבחור בהתנהגות אלימה‪ .‬בהתאם לכך‬
‫הועלו שאלות המחקר הבאות‪:‬‬
‫א‪ .‬כיצד התגבשה תפיסת העולם של המשתתפים‬
‫כלפי עצמם‪ ,‬כלפי העולם וכלפי האנשים‬
‫המשמעותיים הסובבים אותם?‬
‫ב‪ .‬איזה סגנון חיים פיתחו המשתתפים ובאיזו דרך‬
‫הם מתמודדים עם משימות ומטרות בחיים?‬
‫ג‪ .‬מה הם תפקידיהן של העבריינות והאלימות בחייהם‬
‫של המרואיינים?‬
‫שיטה‬
‫משתתפים‬
‫רואיינו תשעה גברים שהיו בעת הריאיון עמם בטיפול‬
‫בהוסטל "מפתחות" לגברים מכים בישראל‪ .‬כל הגברים‬
‫שרואיינו הורשעו במגוון עבירות של אלימות כלפי בנות‬
‫זוגם (אלימות פיזית‪ ,‬רגשית‪ ,‬מילולית‪ ,‬מינית)‪ .‬ההוסטל‬
‫מיועד לגברים אלימים אשר ריצו מאסר בגין עבירות‬
‫של אלימות במשפחה והם נקיים מסמים ומאלכוהול‪.‬‬
‫גברים אלו הם אסירים משוחררים ששליש ממאסרם‬
‫נוכה בשל התנהגות טובה בכלא‪ ,‬והם שוחררו לצורך‬
‫הטיפול בהוסטל‪ .‬ההוסטל נועד לעזור להם לפתח‬
‫מיומנויות תפקוד משפחתיות ובלתי אלימות‪ .‬התהליך‬
‫הטיפולי בהוסטל נמשך תשעה עד שנים‪-‬עשר חודשים‪,‬‬
‫ובמקרים חריגים‪ ,‬באישורה של ועדת שחרורים‪ ,‬פרק‬
‫זמן ארוך יותר‪ .‬אדם הפורש מהטיפול בטרם זמן ייאלץ‬
‫לשוב לכלא כדי לרצות את מאסרו עד תום‪.‬‬
‫‪119‬‬
‫גילם של המשתתפים נע בין ‪ 24‬לבין ‪ 49‬שנים (בממוצע‬
‫‪ .)37‬כל הגברים הם ישראלים‪ ,‬מתוכם חמישה ממוצא‬
‫יהודי וארבעה ממוצא ערבי‪ .‬תקופת שהותם בהוסטל‬
‫היתה בין חודשיים לארבעה‪-‬עשר חודשים‪.‬‬
‫החוקרים קיבלו את אישור הרשות לשיקום האסיר‪,‬‬
‫והמרואיינים נבחרו למחקר על בסיס הסכמתם‬
‫להשתתף בו‪ .‬מתאמת מטעם החוקרים העובדת‬
‫בהוסטל סיפרה לגברים על המחקר על פי הדרכת‬
‫החוקרים‪ ,‬והמעוניינים להשתתף הוזמנו לריאיונות‪ .‬הם‬
‫הוחתמו על טופס "הסכמה מדעת" לאחר שהובהר‬
‫להם כי שמם ופרטיהם המזהים לא ייחשפו‪ ,‬וכי תוכן‬
‫הריאיונות הוא לצרכי מחקר בלבד‪ .‬המשתתפים לא‬
‫קיבלו תמורה בעד השתתפותם‪.‬‬
‫כלים‬
‫במחקר זה נעשה שימוש בריאיון עומק ( ‪in depth‬‬
‫‪ ,)interview‬שבו התבקש כל משתתף לתאר את‬
‫סיפור חייו כפי שהוא תופס אותו‪ .‬הריאיון הפנומנולוגי‬
‫הוא במחקרים רבים כלי יעיל להבנה מעמיקה של‬
‫עולמו וחוויותיו של המרואיין (‪Thompson, Locander,‬‬
‫‪ .)& Pollio, 1989‬מטרת המחקר הפנומנולוגי היא‬
‫לגלות ולהבין את החוויה החיה (‪,)Lived experience‬‬
‫כלומר את המשמעות הסובייקטיבית של הדמויות‬
‫הפועלות‪ .‬לכל משתתף יש היגיון פנימי משלו‪,‬‬
‫והחוקר מנסה להשתתף בעולמו ולהבין היגיון‬
‫זה‪ .‬המשמעויות הן סובייקטיביות לכל משתתף‬
‫אך גם משותפות לאחרים‪ .‬החוקר מנסה לארגן‬
‫את המשמעות הסובייקטיבית באופן שיטתי (בנד‪-‬‬
‫וינטרשטיין‪ .)2008 ,‬במחקר כזה אין אנו תרים‬
‫אחר נתונים אובייקטיביים אלא מנסים לבחון‬
‫את ההוויה הפנומנולוגית של המשתתף ועולמו‬
‫(‪.)Giorgy, 1985‬‬
‫הליך‬
‫הריאיונות נערכו בהוסטל בישראל‪ .‬הליך המחקר‬
‫הוסבר למרואיינים‪ ,‬הם חתמו על הסכמה מדעת‬
‫והובטחה להם סודיות לגבי פרטיהם האישיים‪ .‬כל‬
‫מרואיין נפגש עם המראיינת והפגישות נמשכו שעתיים‬
‫וחצי עד שלוש שעות וחצי‪ .‬הריאיון לא הוקלט בשל‬
‫‪120‬‬
‫רגישות המרואיינים לעניין‪ ,‬אך המראיינת כתבה את‬
‫כולו כלשונו‪ ,‬מילה במילה‪.‬‬
‫הריאיונות התקיימו בעברית‪ .‬כל מרואיין התבקש לספר‬
‫את סיפור חייו ללא הכוונה או הפרעה‪ .‬כשסיים המרואיין‬
‫את סיפורו התבקש לשוב ולתאר את עצמו‪ ,‬את אביו‬
‫ואת אימו‪ ,‬כפי שחווה אותם בילדותו‪ .‬בתום הריאיון‬
‫נאמרו למרואיין מספר משפטי חיזוק ותודה‪.‬‬
‫הריאיונות התקיימו במשך שמונה חודשים בשנים‬
‫‪ .2011-2010‬משנסתיימו כל תשעת הריאיונות עובד‬
‫החומר במספר שלבים (שקדי‪ .)2011 ,‬שלב א'‪:‬‬
‫הריאיון שנכתב מילה במילה על ידי המראיינת הועבר‬
‫למעבד תמלילים במחשב‪ .‬שלב ב'‪ :‬כל ריאיון נקרא‬
‫מספר פעמים וחולק ליחידות משמעות‪ .‬כל קטע‬
‫נתונים בעל מכנה משותף היווה קטגוריה‪ .‬שלב ג'‪:‬‬
‫לאחר קריאה נוספת של הריאיונות‪ ,‬של הקטגוריות‬
‫הראשוניות ושל המשתנים המופיעים בהן‪ ,‬נמצאו‬
‫מספר משתנים המאפיינים את כל הריאיונות‪ ,‬ומהם‬
‫נבנו שתי תמות מרכזיות אשר יכולות לאפיין את כל‬
‫משתתפי המחקר‪ ,‬והן חולקו בהמשך לתת‪-‬תמות‪.‬‬
‫תוקף ומהימנות‬
‫כדי לוודא תוקף ומהימנות ננקטו הצעדים הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬תוקף‪ .‬טיוטת הממצאים נמסרה לחוקר מומחה‬
‫בתחום המחקר האיכותני ובתחום הקרימינולוגיה‪.‬‬
‫הערותיו הובאו בחשבון בשעת כתיבת העותק‬
‫הסופי של המאמר (שקדי‪.)2011 ,‬‬
‫‪ .2‬מהימנות‪ .‬כדי לאפשר לקוראים להתרשם מהנאמר‬
‫בריאיונות ולהסכים או לא להסכים עם מסקנות‬
‫החוקרים‪ ,‬שולבו בממצאי המחקר ציטוטים‬
‫מדברי המרואיינים בעניינים מגוונים (שקדי‪,‬‬
‫‪ .)2011‬הציטוטים משקפים דברים שאמרו גם‬
‫מרואיינים אחרים‪.‬‬
‫ממצאים‬
‫המרואיינים סיפרו את סיפורם מילדותם ועד למצבם‬
‫בשעת קיום הריאיון‪ .‬אצל כל המרואיינים התגבשו‬
‫עמדות ותפיסות לפי פרשנותם האישית לאירועי‬
‫חייהם ובהתאם לכך הם התנהלו‪.‬‬
‫סיפורי חיים של גברים מכים‬
‫סיפורי החיים מלמדים על שתי תמות מרכזיות‪,‬‬
‫שתיהן מתחלקות לתת‪-‬תמות‪ .‬התמה הראשונה‬
‫נוגעת לילדות‪:‬‬
‫‪ .1‬תפיסת העצמי ‪ -‬ילד חסר אונים ונטול בחירה‬
‫מול המציאות והאחרים‪.‬‬
‫‪ .2‬תפיסת האחרים ‪ -‬ההורים והדינמיקה המשפחתית‬
‫במשפחת המוצא של המרואיינים‪.‬‬
‫התמה השנייה נוגעת לתפיסות ולעמדות בבגרות‪.‬‬
‫היא מתמקדת בהשפעות של תחושת חוסר האונים‬
‫והחוויות בילדות על ההתבגרות והבגרות‪ .‬תפיסה‬
‫זו מובילה בהמשך לעמדה חיובית כלפי אלימות‬
‫וכוח‪ ,‬המקנים תחושה חיובית והמחלצים את האדם‬
‫מחוסר האונים הראשוני שחווה בהיותו ילד‪ .‬גם תמה‬
‫זו מתחלקת לשניים‪:‬‬
‫‪ .1‬עמדות וערכים כלפי אלימות ועבריינות ‪ -‬תפיסת‬
‫העולם של המרואיין וסגנון החיים שסיגל לעצמו כדי‬
‫להתמודד עם האתגרים בחייו‪ .‬תמה זו נובעת מהתמה‬
‫הקודמת של הילדות‪ .‬המרואיינים בוחרים להתעצם‬
‫ולהרגיש בעלי ערך‪ ,‬חשובים‪ ,‬משמעותיים ושייכים‪,‬‬
‫ולא עוד להיות חלשים‪ ,‬פגיעים וחסרי אונים כפי‬
‫שחשו בילדותם‪ .‬זאת הם עושים באמצעות פעילות‬
‫עבריינית ואלימה‪ ,‬ובייחוד אלימות כלפי האישה‪.‬‬
‫‪ .2‬עמדות והסברים לאלימות זוגית ‪ -‬תיאור הדינמיקה‬
‫הזוגית האלימה וההסברים שמציעים המרואיינים‬
‫להתנהגותם האלימה כלפי בת זוגם‪ .‬ההסברים‬
‫מתחלקים לשלושה‪ :‬האשמת הקורבן‪ ,‬הפעלת כוח‬
‫ושליטה והעברה בין‪-‬דורית ולמידה ממשפחת המוצא‪.‬‬
‫תמה ראשונה‪ :‬הילדות‬
‫תפיסת העצמי‬
‫גורל או בחירה‪ :‬כל המרואיינים החלו לספר את סיפור‬
‫חייהם בתארם את עצמם ואת חייהם כילדים‪ .‬דמות‬
‫העצמי כילד עלתה פעמים נוספות בריאיונות‪ .‬לרוב‬
‫תיאר המרואיין את עצמו ילד חיובי או נורמטיבי‪ ,‬עד‬
‫לנקודה שבה נסיבות חיצוניות (משפחתיות בדרך כלל)‬
‫גרמו לו לשנות כיוון התנהגותי לשלילה‪ .‬המרואיינים‬
‫רואים בנסיבות עובדות אובייקטיביות ורואים בעצמם‬
‫סובייקט ששימש משתנה תלוי באותן נסיבות‪ .‬בחוויה‬
‫הסובייקטיבית שלהם לא היתה להם ברירה‪ .‬מצבים‪,‬‬
‫אנשים או אירועים גרמו לתפנית אשר בעקבותיה חל‬
‫בהתנהגותם שינוי לשלילה‪.‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫"כילד הייתי לומד‪ .‬הייתי מוצלח עד כיתה י"א‪ .‬עבדתי‪,‬‬
‫עזרתי בפרנסת המשפחה‪ ...‬ילד טוב‪ .‬רציתי להצליח‪,‬‬
‫אך בגלל שקיבלתי מכות‪ ,‬לא היה לי חשק ללמוד"‬
‫(מרואיין ‪.)1‬‬
‫"הייתי מוצלח בבית הספר‪ .‬עד כיתה ח' לומד טוב‪.‬‬
‫הגעתי לגיל שמבין את החיים וגיליתי שההורים לא‬
‫התעניינו בי ואז זלזלתי" (מרואיין ‪.)2‬‬
‫מרואיין ‪ 8‬מתאר עצמו "ילד חולה‪ ,‬רזה‪ ,‬שובב וביישן"‪,‬‬
‫שטופל בעיקר על ידי סבתו‪ .‬להוריו לא היה פנאי להשגיח‬
‫עליו והוא השתעמם לבדו‪" .‬אבא שותה‪ ,‬אימא בעבודה‪,‬‬
‫לא היתה להם שליטה עליי‪ "...‬חוסר ההשגחה לדעתו‬
‫גרם לו להתדרדר‪" :‬מגיל ‪ 10-9‬הבאתי חברים ועושים‬
‫בלגן‪ ...‬ההורים כמעט לא הגיבו‪ ,‬הבינו שמשעמם לי‪,‬‬
‫אין לי אחים‪ ...‬הבלגן היה בגלל שעבדה (האם) בגן‬
‫עד שעה שש‪-‬שבע‪ ,‬היתה בתפקיד מנהלת‪ ...‬אך לי‪,‬‬
‫לא היה לה זמן ומרגיש הרבה חופש"‪.‬‬
‫מרואיין ‪ 9‬הוא הבן הבכור והמוערך במשפחה‪ .‬הוא‬
‫מתאר עצמו ילד "טוב‪ ,‬בוגר‪ ,‬אחראי‪ .‬ילד מחונן‪ .‬בא‬
‫לי בקלות הלימודים"‪ ,‬אך לדבריו‪" ,‬לא היתה לי ילדות‬
‫והושרשו בי דברים לכיוון השלילי"‪.‬‬
‫תחושת נחיתות‪ ,‬חוסר אונים‪ ,‬חוסר משמעות וסבל‪:‬‬
‫המרואיינים מתארים את חוויותיהם בילדות בתחושות‬
‫של חוסר אונים או חולשה (מרואיין ‪" :7‬ילד מושפל‪,‬‬
‫נבגד‪ ,‬נטוש וחסר אונים")‪ ,‬חיים חסרי משמעות (מרואיין‬
‫‪" :1‬הרגשתי שחיי לא משמעותיים‪ ,‬הרגשתי חלש‪,‬‬
‫פחד") והיעדר קשב לרצונותיהם האישיים (מרואיין‬
‫‪" :2‬הרגשתי חלש‪ ,‬אפס‪ ,‬דעתי כלום")‪.‬‬
‫אצל חלקם מדובר גם בחיים של בלגן‪ ,‬סבל או בדידות‪.‬‬
‫מרואיין ‪ 2‬למשל מתאר חיים קשים‪" :‬עברתי הרבה‬
‫סבל"‪ ,‬הוא אומר ומסכם את תחושותיו כילד‪" :‬כשהייתי‬
‫קטן קראו לי 'החירש'‪ .‬הייתי במחשבות על החיים‪,‬‬
‫מה אני אהיה‪ ,‬ראיתי ילד עם אופניים וחושב למה‬
‫יש לו גם אני רוצה‪ .‬אין מי שישמע אותך‪ .‬ידעתי שחיי‬
‫קשים‪ .‬הלכתי למכולת‪ ,‬הולך המון זמן‪ ,‬יושב שם עם‬
‫המחשבות‪ ,‬לא רוצה ללכת הביתה‪ .‬לברוח‪ .‬כי בבית‬
‫בלגן וסבל‪ .‬רציתי לנוח‪ ,‬להתאוורר‪"...‬‬
‫‪121‬‬
‫בריאיונות עלה גם עניין העזובה שבעקבותיה חלה‬
‫תפנית בהתנהגותם של המרואיינים‪ .‬מרואיין ‪ 8‬למשל‬
‫מתאר את העזובה שחש בילדותו והיעדר תשומת לב‬
‫והשגחה מהוריו‪" :‬אבא שותה‪ ,‬אימא עסוקה בעבודה‪,‬‬
‫לא היתה להם שליטה עליי"‪.‬‬
‫תפיסת האחרים ‪ -‬דמויות ההורים והדינמיקה‬
‫המשפחתית‬
‫ההורים הם סוכן הסוציאליזציה בעל המשמעות‬
‫הראשון של הילד‪ .‬תפיסת ההורה והדינמיקה עמו היא‬
‫בעיני הילד "הקרקע המכינה" (אדד‪.)2005 ,1981 ,‬‬
‫היא משפיעה על הילד‪ ,‬ובהתאם לכך יתמודד עם‬
‫אירועים עתידיים‪.‬‬
‫דמות האב‪ :‬שישה מבין המרואיינים (‪ )N=1-6‬תופסים‬
‫את האב דמות סמכותית‪ ,‬בעלת עוצמה וכוח‪ .‬דמות‬
‫שעל פיה יישק דבר‪ .‬דמות דומיננטית‪ ,‬מפרנסת‪,‬‬
‫חזקה‪ .‬המרואיינים מתארים את האב גם כדמות‬
‫מתעללת או מפלה את המרואיין לרעה‪.‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫"אחראי‪ .‬קם לעבודה‪ ...‬אבל כשהוציא עצבים שלו‬
‫עליי‪ .‬עליי לא על אחים שלי‪ ,‬אני בעל הבעיות‪ .‬לא‬
‫בעיות‪ ,‬אני הבכור‪ ,‬פעם רצה לכוון ‪ M16‬שלו לחסל‬
‫אותי‪( "...‬מרואיין ‪.)5‬‬
‫"אבא מרים משקולות ומאמן‪ .‬לא הסתכלתי עליו‬
‫טוב‪ .‬אפליות‪ .‬לי לא אבא טוב‪ ,‬לאחים כן‪ .‬קונה להם‬
‫יותר יקר‪ .‬לקחו לי הכול‪ .‬עזרתי לו‪ ...‬כילד הרגשתי‬
‫עבד אליו‪ .‬אני לא מרגיש כלפיו כלום‪( "...‬מרואיין ‪.)4‬‬
‫"אבא היה אכזרי בשבילי‪ .‬מכות על כל טעות‪ .‬אלף‬
‫פעם לא לדבר רק להרים ידיים‪ .‬כל מה שאומר אסור‪,‬‬
‫הייתי עושה פרינציפ" (מרואיין ‪.)6‬‬
‫האב מתואר על ידי שמונה מן המרואיינים (‪N=1-6,‬‬
‫‪ )8-9‬דמות המצפה מהילד לדברים שאינו יכול לעמוד‬
‫בהם‪ .‬לא תמיד הציפיות מובנות לילד‪ .‬דמות האב היא‬
‫בעיקר כזו שקשה להשביע את רצונה‪ ,‬אמביוולנטית‪,‬‬
‫מפלה‪ ,‬בדרך כלל לא קשובה לרחשי ליבו ולרצונו‬
‫של הילד‪ ,‬ומגבירה בילד את תחושות הפחד‪ ,‬חוסר‬
‫האונים וחוסר הבחירה‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬מרואיין ‪ 5‬מתאר את חוסר האונים שלו כילד‬
‫מול דרישות האב‪" :‬כל מה שאני עושה לא היה מתאים"‪.‬‬
‫ציפו ממנו להיות רופא‪ ,‬ואילו הוא רצה לנגן בגיטרה‬
‫‪122‬‬
‫("אני אעשה מה שהם רוצים‪ ,‬תהיה דוקטור‪ ,‬תהיה‬
‫רופא‪ ,‬משהו אחר לא טוב‪ .)"...‬הוא מסכם ואומר‪" :‬אני‬
‫קיבלתי הכול אבל הייתי לבד‪"...‬‬
‫רק שניים מן המרואיינים מתארים את אביהם אדם‬
‫פחות דומיננטי ובעל משמעות בבית‪ .‬מרואיין ‪:7‬‬
‫"קטן‪ ,‬צנום‪ ,‬שקט‪ ,‬פחדן‪ .‬היה מפחד מאימא שלי‪...‬‬
‫לא היתה אלימות בבית"‪ .‬בשביל מרואיין ‪ 9‬אביו הוא‬
‫"האיש שחי בבית‪ .‬פחות משמעותי‪ .‬אימא קובעת‬
‫הכול‪ .‬לא עבד‪ ,‬לא עשה שום דבר‪ .‬נכה"‪.‬‬
‫דמות האם‪ :‬שישה מבין המרואיינים (‪N=1, 2, 4, 6,‬‬
‫‪ (8, 9‬מתארים את האם טובת לב‪ ,‬מסורה למשפחה‪,‬‬
‫דואגת לילדיה ומגנה עליהם ככל יכולתה‪ .‬בעבור‬
‫ארבעה מהמרואיינים (‪ )N=1-4‬דמות האם נתפסת‬
‫חלשה‪ ,‬חסרת אונים ונתונה בדרך כלל לשליטתו‬
‫ולאלימותו של האב‪.‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫"לא עבדה‪ .‬היתה בבית‪ .‬הכול בנאמנות‪ .‬עושה אוכל‪,‬‬
‫כביסה‪ ,‬יושבת איתנו‪ .‬כשלא הרגשתי טוב ישנה לידי‪.‬‬
‫סבלה הרבה אלימות‪ .‬לא היה לה כוח להתלונן וגם לי‬
‫לא היה כוח להתלונן‪ .‬אולי זה כבוד‪ ,‬אולי פחד‪ ,‬יותר‬
‫מפחד‪ ...‬גידלה שמונה ילדים‪ .‬הלוואי לכל אחד אימא‬
‫כזו‪ .‬אהבתי אותה‪ ,‬סבלנית‪ .‬יש לה כבוד לכל אחד‪.‬‬
‫לא מדברת‪ ,‬ביישנית‪ ...‬קיבלתי ממנה את האהבה"‬
‫(מרואיין ‪.)1‬‬
‫"אישה טובה‪ ,‬אוהבת ודואגת‪ .‬אין לה ברירה‪ .‬היא‬
‫סופגת מה שקורה‪ .‬היא מעבירה‪ ,‬ממשיכה לחיות‬
‫עם מה שקורה‪ .‬דאגה לי‪ ,‬מתעניינת בי‪ .‬מביאה לי‬
‫אוכל‪ .‬מדברת איתי על דברים שעשיתי‪ ,‬אבל זלזלתי‬
‫בה‪ ,‬לא אכפת לי" (מרואיין ‪.)2‬‬
‫בארבעת המקרים שהיתה קיימת בהם אלימות זוגית‪,‬‬
‫הבן רצה להגן על האם‪ ,‬לעתים בחוסר הצלחה‪.‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫"לא רציתי ללמוד‪ ,‬מחשבות על אלימות‪ .‬חשבתי על‬
‫אימא‪ ,‬הולך לבית הספר ועושה בעיות כדי ללכת‬
‫הביתה לאימא‪ .‬לא מתרחק מאימי‪ ,‬רוצה להיות‬
‫לצדה‪ .‬פוחד שאבא ירביץ לה‪ ...‬הסכמתי לעזוב‬
‫את בית הספר וללכת לחקלאות רק כדי לשמור על‬
‫אימא" (מרואיין ‪.)1‬‬
‫"ממתי שאני זוכר את עצמי‪ ,‬גיל ‪ ,6‬שאבא היה אלים‬
‫סיפורי חיים של גברים מכים‬
‫לאימא‪ .‬לא אחי ולא אחותי יכלו לעזור‪ ,‬אני מגן‪ ,‬עוטף‬
‫מהמכות שלו" (מרואיין ‪.)3‬‬
‫אצל מרואיינים ‪ 8‬ו‪ 9-‬מצטיירת האם דמות אקטיבית‪.‬‬
‫אצל מרואיין ‪ 8‬היא מתוארת אישה עובדת שלא תמיד‬
‫פנויה לילד בגלל עבודתה‪" :‬אימא שלי היתה עובדת‬
‫כמטפלת‪ .‬סיימה אוניברסיטה חינוך‪ ...‬אימא הכי יפה‪...‬‬
‫היתה לוקחת אותי לגן כשהיתה בעבודה‪ ...‬דואגת‬
‫כמה שיכולה‪ .‬אימא ניסתה לשמור על המשפחה‬
‫אפילו אחרי העבודה‪ ,‬עבדה בבית תופרת שמלות‬
‫מיוחדות‪ ...‬אך לי לא היה לה זמן"‪.‬‬
‫מרואיין ‪ 9‬רואה עצמו הילד הנבחר בעיני אימו‪ ,‬אך‬
‫באימו רואה דמות עצבנית ושתלטנית‪" :‬הילד הנבחר‬
‫מכל האחים‪ ,‬טיפחה אותי‪ ...‬דומיננטית‪ ,‬עצבנית‪,‬‬
‫שתלטנית‪ .‬גרה במטבח ונהייתה חולנית מזה"‪.‬‬
‫מרואיינים ‪ 3‬ו‪ 5-‬תופסים את דמות האם באופן‬
‫אמביוולנטי‪ ,‬טובה‪-‬רעה‪ .‬צעקנית ומכה (מרואיין ‪)5‬‬
‫ומנצלת מינית (מרואיין ‪ ,)3‬אך עדיין קשה לוותר על‬
‫הגנתה או אהבתה‪ .‬הבן כביכול מנמק בעבורה את‬
‫יחסה אליו‪.‬‬
‫"צעקנית‪ .‬כל הזמן מקללת‪ .‬הכי הרבה הרביצה‬
‫לי אימא‪ .‬התעייפה בשבילנו מלהביא לנו אוכל‪ .‬לא‬
‫מלומדת‪ ,‬זה כאב לי והתביישתי בבית הספר‪ ,‬אבל‬
‫אהבתי אותה‪( "...‬מרואיין ‪.)5‬‬
‫כלומר האם מכה וצועקת‪ ,‬אך זאת משום שהתעייפה‬
‫מהטיפול בילדיה‪ ,‬והילד עדיין אוהב אותה‪.‬‬
‫"לא מסופקת מינית‪ .‬גם טובה גם רעה‪ .‬עזרה לי‪,‬‬
‫שמרה‪ .‬באיזשהו מקום הגנה‪ .‬אישה מאוד יפה‪ .‬בתור‬
‫ילד לא הבנתי‪ ...‬לא ראיתי אימא‪ ,‬ראיתי מפלצת‪...‬‬
‫סבלתי מאימא‪ .‬מה שהוא (האב) עשה לה‪ ,‬היא עשתה‬
‫לי" (מרואיין ‪.)3‬‬
‫האם מתעללת בבנה‪ ,‬והוא רואה בה צד טוב וצד‬
‫מפלצתי‪ .‬מנסה לנמק זאת באופן שמה שעשה לה‬
‫האב‪ ,‬היא עושה לו כילד‪.‬‬
‫שני המרואיינים אינם מביעים שנאה כלפי האם או כעס‬
‫ברור‪ ,‬אלא חוסר הבנה ואולי תסכול ופחד‪ .‬מרואיין ‪3‬‬
‫מסכם את דבריו על אימו בחוסר האונים שלו כילד‬
‫לעמוד מול התנהגותה‪" :‬לא הבנתי למה לא הרגתי‬
‫אותה‪ ,‬אבל ילד לא יכול להרוג את אימא שלו"‪.‬‬
‫גם מרואיין ‪ 7‬אמביוולנטי לגבי אימו‪ .‬מצד אחד רואה‬
‫בה אם נוטשת‪ ,‬שכן שלחה אותו לפנימייה‪ ,‬ומצד אחר‬
‫אוהב אותה בכל מחיר‪" :‬ענקית‪ .‬הר אדם‪ ...‬אישה בריאה‬
‫מאוד‪ .‬לא אלימה‪ .‬אהבה אותי‪ .‬הרגשתי נטישה שלקחה‬
‫לפנימייה‪ ,‬אבל אהבתי אותה בכל מחיר"‪.‬‬
‫לסיכום ממצאי התמה הראשונה‪ ,‬חוויית הילדות‬
‫של המרואיינים רוויה תחושות של חוסר אונים‪,‬‬
‫חוסר בחירה וסבל‪ .‬הם תופסים עצמם פסיביים‬
‫וחסרי אונים‪ ,‬והמבוגרים המשמעותיים (ההורים)‬
‫לא פנויים בשבילם‪ .‬לעתים נתפס ההורה בעל‬
‫הכוח‪ ,‬הבחירה והשליטה‪ ,‬אך אינו זמין או אינו קשוב‬
‫לבנו‪ .‬לעתים נתפס ההורה פסיבי וחלש‪ ,‬ולעתים‬
‫הוא נתפס אינטרסנט ומעורר פחד‪ .‬לעתים ההורה‬
‫אמביוולנטי או נעדר‪ .‬הילד חווה עצמו חסר אונים‬
‫מול המציאות הקשה וללא הגנה אמיתית‪ ,‬ללא מקום‬
‫ושייכות ברורים‪ .‬האווירה בבתים הצטיירה כאוטית‪,‬‬
‫מבולגנת ולא יציבה‪.‬‬
‫תמה שנייה ‪ -‬הבגרות‬
‫כדי להתנהל בעולם הנתפס מקום לא בטוח ולעתים‬
‫אף מסוכן‪ ,‬המרואיינים עיצבו לעצמם תפיסת עולם‬
‫המצדדת באלימות כמקור להעצמה‪ ,‬לקיום ולמשמעות‪,‬‬
‫וזו נעשתה סגנון חייהם בבגרות‪.‬‬
‫עבריינות ואלימות ‪ -‬עמדות וערכים כלליים‬
‫המרואיינים תיארו את התנהגותם האלימה ואת‬
‫עמדותיהם כלפי אלימות בכלל וכלפי אלימות המופנית‬
‫לבת הזוג בפרט‪ .‬חמישה מבין משתתפי המחקר‬
‫(‪ )N=3, 4, 5, 8, 9‬מבין משתתפי המחקר עברו‬
‫עבירות אלימות ועבירות אחרות שאינן קשורות לתחום‬
‫המשפחה מלבד העבירות כלפי בת הזוג‪ .‬לדבריהם‪,‬‬
‫האלימות היא התנהגות שכיחה‪ ,‬הישרדותית‪ ,‬שבכוחה‬
‫לאפשר תחושת עליונות ושליטה‪ ,‬והיא מפיגה פחד‬
‫ופגיעות‪ .‬האלימות היא בשבילם דרך חיים ותפיסת‬
‫עולם‪ .‬היא מאפשרת לשרוד למרות המכשולים‪.‬‬
‫לנושא האלימות בחייהם הקדישו המרואיינים חלק‬
‫ניכר מסיפוריהם‪.‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫מדבריו של מרואיין ‪" :4‬אם יש מכות בין אחרים‪,‬‬
‫אני אלבה אותם שיכו יותר‪ .‬כשיש מדורה אני מביא‬
‫‪123‬‬
‫דלק‪ ...‬רציתי לשחק אותה חזק על חלשים‪ .‬וגם על‬
‫חזקים‪ .‬הכי חשוב לצאת מנצח‪ ...‬חשוב לי לשלוט‪,‬‬
‫זה מראה כוח‪ .‬תמיד אשדר ביטחון‪ ,‬גם במצב לא‬
‫טוב אני אראה עצמי חזק‪ ,‬לא חלש‪ ...‬דקרתי חמישה‬
‫אנשים ביום‪ .‬דם עושה לי את זה‪ .‬לראות דם זה טוב‪.‬‬
‫יותר מדיי אנשים דקרתי"‪.‬‬
‫מדבריו של מרואיין ‪" :3‬בגיל ‪ 19‬נקמתי ‪ -‬עשיתי להם‬
‫מה שעשו לי‪ .‬אם הייתי נרגז הייתי מוציא דם מהידיים‪,‬‬
‫לא נתתי מקום‪ .‬מי שישב מולי בלעתי אותו‪ .‬הייתי רע‬
‫בחיים‪ .‬כל מה שהיה לי נפגע‪ ...‬עשיתי המון דברים‬
‫בעולם העברייני‪ .‬צריך לדרוך‪ ,‬צריך שיהיה לך המון‬
‫כוח‪ .‬בגיל ‪ 11‬מי שלא מצא חן בעיניי ‪ -‬דקרתי‪ ...‬חבר‬
‫זה אינטרס‪ .‬אמרתי שאני זאב בודד‪ ,‬לא צריך חברים‪.‬‬
‫מי שמתקרב ‪ -‬ייפגע‪ .‬למה? כי לבד אפשר לשרוד‬
‫יותר טוב‪ ...‬כדי לשרוד צריך לקחת בכוח‪ ...‬עבריינות‬
‫נותנת כוח‪ ,‬שליטה‪ ,‬שיפחדו ממני‪ ...‬לא יכולתי לדבר‬
‫עם אף אחד‪ ,‬אין אמפתיה לאף אחד"‪.‬‬
‫מרואיין ‪" :9‬אני חושב שכל החיים הייתי אלים‪ .‬כשאני‬
‫מזולזל או מעירים לי‪ ,‬מערערים לי את המקום שאני‬
‫רגיל אליו‪ ,‬של השולט והידען‪ .‬זה מעורר תגובות שאני‬
‫לא יודע להתמודד ומתעוררת אלימות"‪.‬‬
‫מרואיין ‪" :2‬רציתי להוכיח שאני גבר‪ ,‬לא חלש‪ ...‬מוכיח‬
‫באלימות שאני נוכח‪ ,‬נמצא‪ .‬אני כאן"‪.‬‬
‫אלימות כלפי בת הזוג‬
‫מעשי האלימות כלפי בת הזוג מתוארים בכל הריאיונות‪.‬‬
‫מעשים אלו כוללים אלימות פיזית‪ ,‬רגשית ומילולית‪.‬‬
‫אירועים לדוגמה‪:‬‬
‫"תפסתי אותה וגררתי אותה כמו כלב מהעורף‪,‬‬
‫נתתי לה בעיטה וקיללתי אותה 'זונה' וגם את אימא‬
‫שלה‪( "...‬מרואיין ‪.)4‬‬
‫"עוד לא דיברה כבר הורדתי לה כאפה‪ ...‬המשכתי‬
‫להכות‪ ,‬בעטתי בה‪ ,‬הבאתי מקלות‪ ,‬כבל התנעה‬
‫והכאתי עד שצרחה‪( "...‬מרואיין ‪.)2‬‬
‫מרואיין ‪ 3‬מתאר אלימות מינית‪" :‬יחסי מין בכפייה‬
‫ואלימות"‪.‬‬
‫את הסיבות לאלימות כלפי בת הזוג אפשר לחלק‬
‫לשלושה גורמים מרכזיים‪ ,‬כפי שהן מתוארות בדברי‬
‫המרואיינים‪:‬‬
‫‪124‬‬
‫‪ .1‬האשמת הקורבן‪ :‬השלכת הסיבות על האישה‪,‬‬
‫שבדבריה או במעשיה גרמה לתוצאה האלימה‪.‬‬
‫‪ .2‬הפגנת כוח ושליטה‪ :‬נטרול התחושות האישיות‬
‫של חוסר אונים ונחיתות אצל הגבר באמצעות‬
‫הפגנת כוח ושליטה על בת הזוג‪ ,‬הנתפסת חלשה‪.‬‬
‫‪ .3‬למידה והעברה בין‪-‬דורית ממשפחת המוצא‪:‬‬
‫יחסם של ההורים למרואיין בהיותו ילד הביא אותו‬
‫להיות אלים בבגרות כלפי בת זוגו‪.‬‬
‫כל המרואיינים מסבירים את התנהגותם בגורם של‬
‫כוח ושליטה‪ .‬חלקם מוסיפים אחד מההסברים‬
‫האחרים או שניהם‪.‬‬
‫דוגמאות להאשמת הקורבן‪:‬‬
‫מרואיין ‪" :1‬נכנסתי לאלימות אחרי לידת הילדים‪...‬‬
‫לא היה כסף לבילויים‪ ,‬אישתי אמרה לי לעזוב את‬
‫העבודה‪ .‬ראיתי שלא אכפת לה והרבצתי לה‪ ...‬אישתי‬
‫היא אחות‪ .‬רוצה שאני אפרנס אותה‪ .‬אומרת ‪ -‬לא‬
‫צריכה לפרנס‪ ,‬אתה הגבר"‪.‬‬
‫לדברי מרואיין ‪ ,7‬ההקנטות של אישתו גרמו לו לחוש‬
‫מושפל ולכן לנהוג בה באלימות‪" :‬הגענו למצב שכבר‬
‫חאלס‪ ,‬המשכורת לא מספיקה‪ .‬עבדתי עוד עבודה‬
‫בגינון‪ ,‬והיא היתה מקניטה אותי כל הזמן‪ ,‬מה אני‬
‫צריכה אותך‪ ,‬התייפייפה כאילו יש מחזרים אחריה‪...‬‬
‫המצב החל להיות עכור‪ .‬שונאת את הילדים שלי‪,‬‬
‫הרגשתי מושפל‪ ...‬היה לי בתיק שלושה סכינים‪ ,‬לא‬
‫מכוון אליה‪ .‬הכנסתי אותה למחסן‪ ,‬שברתי לה עין ויד‬
‫אחת‪ .‬דקרתי אותה שלוש דקירות ברגליים ובישבן‪.‬‬
‫סכין קצבים‪."...‬‬
‫תחושות של זלזול וחוסר מקום ניכרות גם מדבריו‬
‫של מרואיין ‪" :9‬היינו באירוע‪ ,‬לא הרגשתי נוח‪ ,‬לא‬
‫נותנים לי מקום‪ .‬מזלזלים בי‪ ,‬הכעיס אותי ואמרתי‬
‫לה‪ .‬היא זלזלה והתווכחנו והתפרצתי"‪.‬‬
‫מרואיין ‪ 8‬מספר על אישתו‪" :‬לא הכינה מה שאני אוהב‬
‫ואמרה לא קנית מה שאני אוהבת‪ ...‬היא מרימה את‬
‫הקול ואני הייתי שובר משהו‪ ,‬הייתי דוחף אותה‪ ,‬הייתי‬
‫מאיים והיתה עונה‪ ,‬אז אמרתי‪ ,‬עוד מילה אני אעשה‬
‫כך וכך‪ ,‬וכנראה הייתי מפחיד והזמינה משטרה‪ ,‬אבל‬
‫כל פעם התחרטה"‪.‬‬
‫בגידה של האישה היא נימוק הן לפגיעה שחש הגבר הן‬
‫לאלימותו‪ .‬מרואיין ‪ 6‬מספר‪..." :‬היו חשדות שבוגדת בי‪,‬‬
‫סיפורי חיים של גברים מכים‬
‫ופעם כשחזרתי מצאתי בן אדם בבית‪ ,‬אמרה שקרוב‬
‫משפחה לה וזה לא נכון‪ .‬ושם לא הייתי מדבר‪ .‬סופג‪.‬‬
‫אין לי מילים‪ .‬פחדתי מפיצוץ לגירושים‪ .‬דחסתי את‬
‫זה‪ ...‬שמה לב שעליתי עליה‪ ,‬איימתי עליה איומים‪.‬‬
‫אני אראה לך‪ ,‬אני אוכיח לך‪ ,‬ניצלת אותי‪ ,‬לא תעשי‬
‫מה שאת רוצה‪."...‬‬
‫דוגמאות להתנהגות אלימה למען השגת כוח‬
‫ושליטה‪" :‬לא רציתי להרגיש חלש‪ ,‬רציתי להראות‬
‫לחברים ואחר כך לאישתי שאני חזק‪ .‬אבל אני אלים‬
‫מחולשה" (מרואיין ‪.)1‬‬
‫"עבדתי לפי שעון‪ ,‬מתי מותר לה ללכת להוריה‪.‬‬
‫באיזה שעה‪ .‬שלטתי בה‪ ,‬זה נתן לי כוח‪ .‬המילה שלי‬
‫חשובה‪ .‬לא הקשיבו לי ואני עם המכות השגתי כוח‪,‬‬
‫על ידי כך שהשפלתי אותה‪ ...‬היא חלשה ולא יכולה‬
‫להגיב‪ .‬ראיתי אישה חלשה שלא מגיבה‪ ,‬השפלתי‬
‫אותה" (מרואיין ‪.)2‬‬
‫"כל יומיים רבים‪ ,‬בוחר מריבה‪ ,‬עמדת כוח‪ ,‬לא רוצה‬
‫שמישהו ישבור לי את המילה" (מרואיין ‪.)5‬‬
‫דוגמאות להעברה בין‪-‬דורית והשפעה של משפחת‬
‫המוצא‪ :‬המרואיינים מציינים כי ילדותם וההתייחסות‬
‫כלפיהם במשפחת המוצא היא המקור להתנהגותם‬
‫האלימה כלפי בנות זוגם‪.‬‬
‫"האלימות שלי החלה בילדות כשזלזלתי בבית הספר‬
‫ורבתי עם הילדים‪ .‬היתה אלימות בבית‪ ,‬הרביצו‬
‫לי‪ ,‬וגם אבי הרביץ לאימא‪ .‬רבים וצועקים לידי‪ .‬כל‬
‫טעות קיבלתי מכות‪ ...‬מאז שהייתי קטן לקחתי שמי‬
‫שטועה מקבל מכות‪ .‬חשבתי שזה נכון כי כך חינכו‬
‫אותי" (מרואיין ‪.)2‬‬
‫"בעבר היתה אינטראקציה רק של ניצול‪ ,‬ואני נוקם‬
‫ופוגע כמו שפגעו בי‪ ...‬בחרתי נשים שהיו דומות‬
‫לאימי‪ ,‬אותו מראה‪ ...‬כל הנשים חטפו מכות‪ ...‬ראיתי‬
‫מולי את הוריי" (מרואיין ‪.)3‬‬
‫"הכול מהבית‪ .‬ילד טיפש עד שמלמדים זה הרבה‬
‫זמן‪ .‬זה לא בבית הספר" (מרואיין ‪.)4‬‬
‫לסיכום ממצאי התמה השנייה‪ ,‬המרואיינים רואים‬
‫בעולם מקום מסוכן‪ ,‬לא ברור או עוין‪ ,‬וכדי לשרוד בו‬
‫ולא להרגיש חלשים או חסרי אונים‪ ,‬עליהם לפתח‬
‫סגנון חיים כוחני ואלים‪ .‬לתפיסתם‪ ,‬סגנון כזה הוא‬
‫האפשרות היחידה להתמודד עם סכנות וקשיים‬
‫ולהרגיש קיימים‪ ,‬חשובים ובעלי ערך ויכולת‪ .‬עמדה‬
‫זו ממשיכה להוביל אותם גם בזוגיות‪ .‬התפיסה‬
‫שכוח ואלימות הם השפה המועדפת‪ ,‬גורמת להם‬
‫להנחית ולהשפיל את האישה וכן ולפגוע בה תוך‬
‫מציאת צידוקים למעשיהם‪ ,‬שלפיהם הם נטולי‬
‫ברירה והתנהגותם היא תולדה של אירועי ילדותם‬
‫או של מעשי האישה‪.‬‬
‫דיון‬
‫המחקר הנוכחי בחן את סיפורי החיים של גברים‬
‫שעברו עבירות אלימות כלפי בנות זוגם‪ .‬מטרת‬
‫המחקר היתה ללמוד מתוך סיפוריהם על התהליך‬
‫הפסיכולוגי שבאמצעותו התפתחה זהותם האישית‬
‫של המרואיינים והתהווה סגנון חייהם‪.‬‬
‫הממצאים מלמדים‪ ,‬כי סיפורי החיים של הגברים‬
‫במחקר התמקדו בשתי תקופות‪ ,‬ובהתאם לכך חולקו‬
‫לשתי תמות מרכזיות‪ :‬התמה הראשונה נוגעת לילדות‬
‫והתמה השנייה נוגעת לבגרות‪.‬‬
‫תמה ראשונה‪ :‬הילדות‬
‫סיפור החיים מייצג רגע נתון מתוך תהליך התהוות‬
‫דינמי של הזהות האישית המתפתחת בהתאם להקשר‬
‫שבו הוא מסופר (‪Lieblich, Tuval-Mashiach, & Zilber,‬‬
‫‪ .)1998‬על פי אריקסון (‪ ,)Erikson, 1968‬הזהות‬
‫ממלאת תפקיד אינטגרטיבי בחיי האדם‪ .‬סיפורי חיים‬
‫מביאים מגוון אספקטים של ה‪ .self-‬מקאדמס‪ ,‬ג'סלסון‬
‫וליבליך (‪)McAdams, Josselson, & Lieblich, 2006‬‬
‫מדברים על "‪ ,"narrative identity‬שמשמעו שהסיפור‬
‫המסופר כולל הבניה של אנשים ומשמעותם בעבור‬
‫המספר‪ .‬הזהות הנרטיבית של המספר‪ ,‬לפי חוקרים‬
‫אלו‪ ,‬היא הסיפור שבו הוא חי‪.‬‬
‫התמה הראשונה נגעה כאמור לילדות‪ ,‬וכללה את בניית‬
‫הזהות העצמית של המרואיין ותפיסתו את האחרים‬
‫המשמעותיים בחייו‪ ,‬קרי ההורים‪ .‬המרואיינים כולם‬
‫תיארו את עצמם ילדים בעלי נקודת מוצא נחותה‪ .‬כילד‪,‬‬
‫המרואיין חווה עצמו חסר אונים וחלש‪ .‬המשתתפים‬
‫במחקר חוו רגשי נחיתות עמוקים‪ .‬הם תפסו את חייהם‬
‫חיי סבל ובלגן‪ .‬קשה להם להתנהל בעולם הנתפס‬
‫‪125‬‬
‫בעיניהם מקור לסבל או לסכנה‪ .‬חלקם רוצים לברוח‪,‬‬
‫למצוא מקום שקט ושליו יותר‪ ,‬שבו יהיו בעלי כוח ויוכלו‬
‫לשלוט בחייהם ולהשיג את מטרותיהם‪ .‬תפיסת העולם‬
‫כעולם מבולגן וכאוטי בקרב עבריינים וכן חוויות של‬
‫דחייה או עוינות בקרב גברים מכים נמצאו גם במחקרים‬
‫קודמים (‪.)Elisha et al., 2010; Timor, 2001‬‬
‫תחושות אלו של המרואיינים סוללות לדעתנו את‬
‫הדרך לגיבושו של "יש קיומי" שלילי‪ ,‬ועקב כך מתהווה‬
‫סגנון חיים שלילי‪.‬‬
‫סגנון חיים‬
‫לפי אדלר (& ‪Adler & Deutsch, 1959; Ansbacher‬‬
‫‪ ,)Ansbacher, 1956‬עמדת המוצא האוניברסלית שלנו‬
‫היא רגש נחיתות‪ .‬חוויית הנחיתות היא סובייקטיבית‬
‫ותלויה בפרשנות האישית של האדם לאירועים שחווה‪.‬‬
‫בהתאם לכך הוא בוחר כיצד להתנהל בחייו וכיצד להשיג‬
‫את מטרותיו‪ .‬לפי חוויותיו והתנסויותיו בילדותו מפתח‬
‫האדם סגנון חיים‪ ,‬כלומר דרך התנהלות בעולם שתקדם‬
‫אותו לעבר יעדיו‪ .‬המטרה האוניברסלית היא למצוא‬
‫תחושת עליונות וחשיבות‪ ,‬לאמור שייכות‪ ,‬משמעות‬
‫וערך (‪.)Adler, 1937; Hoffman, 1994‬‬
‫בהסתמך על גישתו של אדלר‪ ,‬אנו סוברים כי‬
‫המשתתפים במחקר זה גיבשו סגנון חיים אלים בגלל‬
‫האוריינטציה והאינטרפרטציה שלהם לחוויות ילדותם‪.‬‬
‫כל מרואיין חווה עצמו באופן סובייקטיבי חלש וחסר‬
‫אונים‪ ,‬והסובבים אותו מבחינתו הסובייקטיבית לא‬
‫היו באמת קשובים לרגשותיו ולרצונותיו‪ .‬מצב כזה‬
‫של חולשה וחוסר אונים הוא קשה‪ ,‬והחיים בו בלתי‬
‫נסבלים‪ .‬לתפיסתו של המרואיין‪ ,‬כדי לשרוד הוא חייב‬
‫לגבש לו דרך‪ ,‬סגנון חיים‪ ,‬שבאמצעותו לא יחווה שוב‬
‫תחושות שליליות ובלתי נסבלות אלה‪.‬‬
‫מצב הנתפס טראומטי הוא בלתי נסבל‪ ,‬והאדם‬
‫מנסה ככל יכולתו להימנע ממנו תוך פיתוח מיומנויות‬
‫להגן על עצמו כדי לא להגיע למצבים שבהם ירגיש‬
‫חסר אונים (‪ .)Kefir, 1981‬האדם מפתח כל מיני‬
‫אסטרטגיות כדי להימצא במקומות שיסבו לו תחושת‬
‫יכולת וביטחון (& ‪Ashby & Kottman, 2000; Kefir‬‬
‫‪ )Corsini, 1974‬וכן תחושות של שייכות ומשמעות‬
‫(‪.)Kutchins et al., 1997‬‬
‫‪126‬‬
‫"יש קיומי" חיובי מול "יש קיומי"‬
‫שלילי‬
‫מלבד חוסר האונים חוו המשתתפים במחקר חוסר‬
‫משמעות‪ ,‬ריק‪ ,‬תחושות של "אני לא קיים"‪" ,‬אני‬
‫כלום"‪" ,‬אני אפס" ותחושה של תלישות‪ .‬הרצונות‪,‬‬
‫השאיפות והתחושות שלהם אינם נשמעים‪ ,‬וזאת‬
‫דווקא על ידי הדמויות שאמורות להעצים ולהכיל‬
‫אותם ‪ -‬ההורים‪ .‬במקום זה נחוות דמויות אלו לא‬
‫קשובות או לא פנויות אל הילד‪ ,‬לעתים בשל מצוקתן‬
‫הן‪ .‬מבחינת המרואיינים העולם הוא מקור לסבל‪,‬‬
‫והסובב אותם הוא בלגן‪.‬‬
‫הקושי לחיות בתחושה של מי שהוא "שום דבר" גורם‬
‫לאדם להרגיש ריקנות פנימית‪ .‬הרגשה זו עלולה להביא‬
‫לידי ניכור‪ ,‬כלומר להיעדר "יש קיומי" חיובי ולתפיסת‬
‫העולם כמקום זר ועוין (שגיא‪.)2000 ,‬‬
‫על פי אדד‪ ,‬ויגננסקי וחימי (‪ ,)2008‬בילדותו אמור‬
‫להתפתח אצל האדם "יש קיומי"‪ .‬אם יחווה עידוד‬
‫מסביבתו הקרובה‪ ,‬אם יחוזק בו הערך העצמי ובו‬
‫בזמן יספוג מהסביבה כללים וגבולות‪ ,‬יפתח הילד‬
‫"יש קיומי" חיובי ויתנהל בעולם מתוך תחושה שהוא‬
‫מישהו בעל ערך וינהל קשרים עם הזולת מתוך‬
‫אמפתיה וגבולות‪.‬‬
‫בהיעדר היכולת להתקיים ללא תחושת "יש"‪,‬‬
‫מנסה האדם לחוות תחושת "יש קיומי" על בסיס‬
‫"יש שלילי"‪ .‬הוא מסגל לעצמו התנהגות שלילית‪,‬‬
‫שבאמצעותה הוא חווה את תגובות הדחייה של‬
‫הסביבה‪ ,‬המעניקה לו תחושה של עוצמה שלילית‪.‬‬
‫לפיכך משתתפי המחקר לדעתנו‪ ,‬אשר תפסו את‬
‫הוריהם (או אחד מהם) לא פנויים ולעתים פוגעניים‬
‫ונוטשים ואת עולמם מקור לסבל ולבלגן‪ ,‬מנסים‬
‫למצוא דרך לחוות את עצמם משמעותיים יותר‪,‬‬
‫כדי שקולם יישמע ושהעולם ייחווה מסודר והיגיוני‪.‬‬
‫כך הם ירגישו בטוחים ויוכלו להתמודד עם משימות‬
‫החיים‪ .‬פרשנות זו לעצמם‪ ,‬לעולם ולסובבים אותם‬
‫גרמה למשתתפי המחקר לגבש "יש קיומי" שלילי‪,‬‬
‫ולעצב בבגרות סגנון חיים אלים וכוחני כלפי בת‬
‫זוגם ולעתים גם כלפי אחרים‪.‬‬
‫סיפורי חיים של גברים מכים‬
‫תמה שנייה ‪ -‬הבגרות‬
‫הממצאים מלמדים‪ ,‬כי המשתתפים במחקר פיתחו‬
‫תפיסת עולם שלפיה אלימות היא אמצעי להישרדות‪,‬‬
‫לניצחון‪ ,‬לכוח‪ ,‬לנקמה ולשליטה‪ .‬לדבריהם‪ ,‬האלימות‬
‫מעניקה כוח‪ ,‬עוזרת לשרוד‪ ,‬מחלצת מתחושת‬
‫חוסר אונים ומביאה לידי תחושה של "אני קיים"‪.‬‬
‫המרואיינים הפכו את האלימות לסגנון חיים‪ ,‬כלומר‬
‫לדרכם בעולם‪ .‬זאת דרכם הסובייקטיבית להרגיש‬
‫חזקים ולהתגבר על קשיים שמזמנים להם החיים‪.‬‬
‫יש להם שתי אפשרויות‪ :‬להיות חלש וחסר אונים‬
‫ולכן נטול בחירה ותחושת "יש"‪ ,‬או להיות אלים‬
‫וחזק וכך לשרוד‪ ,‬להתקיים ולהישמע‪ .‬הם בוחרים‬
‫בדרך השנייה‪ .‬לפי התיאוריה האדלריאנית (& ‪Ashby‬‬
‫‪Kottman, 2000; Kefir & Corsini, 1974; Kutchins et‬‬
‫‪ )al., 1997‬נוכל לומר‪ ,‬כי המשתתפים בחרו להימנע‬
‫מהתחושות חוסר אונים‪ ,‬חוסר בחירה והיעדר‬
‫משמעות‪ ,‬שהן בלתי נסבלות בעבורם‪ ,‬באמצעות כוח‬
‫ושליטה בסביבה בכלל ובבת זוגם בפרט‪ .‬העבריין‪,‬‬
‫לפי אדלר (‪ ,)Adler, 1937‬משתמש באמצעים יעילים‬
‫לתפיסתו כדי להשיג את מטרותיו ולחוות משמעות‪.‬‬
‫בהסתמך על הגישה האקזיסטנציאליסטית נוכל‬
‫לומר‪ ,‬כי המשתתפים פיתחו "יש קיומי" שלילי‬
‫והעצימו עצמם באמצעות מעשי אלימות שליליים‬
‫(אדד‪ ,‬ויגננסקי וחימי‪.)2008 ,‬‬
‫המרואיינים סיפקו נימוקים מגוונים באשר לגורמים‬
‫שהביאום לנהוג באלימות כלפי בת הזוג‪ .‬הצדקות‬
‫ותירוצים בקרב עבריינים הוזכרו בתיאוריות רבות‬
‫(למשל‪Scott & Lyman, 1968; Sykes & Matza, ,‬‬
‫‪ ,)1957‬ובכלל זה אדלר (‪.)Adler, 1937‬‬
‫הנימוק המרכזי שהעלו משתתפי מחקר זה בעקיפין‬
‫הוא הצורך שלהם בשליטה‪ .‬נימוק זה מופיע גם‬
‫במחקרים קודמים (למשל‪Dutton & Strachan, 1987; ,‬‬
‫‪ .)Eisikovits & Winstok, 2002; Elisha et al., 2010‬כפי‬
‫שהוסבר לעיל‪ ,‬אנשים כגון המרואיינים במחקר זה‪,‬‬
‫שחוו תחושת נחיתות עמוקה ואינם מכירים בערך‬
‫עצמם‪ ,‬מתגברים על הנחיתות בדרכים מוטעות‪ ,‬שכן‬
‫נראה להם שרק כך יחוו תחושות של ערך ושייכות‬
‫לעולם‪ .‬אדם שמפעיל כוח ואלימות כדי להתמודד עם‬
‫סיטואציות בלתי נסבלות לתפיסתו‪ ,‬אשר גורמות לו‬
‫להרגיש נחיתות וחולשה‪ ,‬בהגיעו לאינטראקציה זוגית‪,‬‬
‫שבה הוא מרגיש באופן סובייקטיבי בעמדת נחיתות‬
‫או חולשה (בדומה לתחושות שחש בילדותו)‪ ,‬ישיג‬
‫תחושת ביטחון באמצעות שליטה על בת זוגו והפגנה‬
‫של כוח ואלימות‪ .‬הוא יתמודד עם הסיטואציה בהתאם‬
‫לתפיסת העולם שפיתח‪ ,‬ומבחינתו הדרך היחידה‬
‫להתמודד עם סיטואציה המעוררת קונפליקט או עם‬
‫מצב הנתפס מאיים על עצמיותו וערכו‪ ,‬היא לנסות‬
‫לשלוט בו‪ ,‬ושליטה אפשרית‪ ,‬לפי האוריינטציה שלו‪,‬‬
‫רק באמצעות הפגנת אלימות וכוח‪.‬‬
‫המשתתפים במחקר העלו שני נימוקים נוספים‬
‫לאלימותם‪ .‬האחד היה למידה והעברה בין‪-‬דורית‬
‫ממשפחת המוצא (מוזכר למשל במחקרים הבאים‪:‬‬
‫‪ )Neller et al., 2005; Skuja & Halford, 2004‬והשני‬
‫היה נטרול אחריות אישית והטלת האחריות על האישה‪,‬‬
‫שמעשיה או דבריה גרמו לאלימותו של הגבר (מוזכר‬
‫למשל אצל ‪.)Dutton, 1986; Elisha et al., 2010‬‬
‫הנימוק הראשון‪ ,‬אלימות בין‪-‬דורית ולמידת האלימות‬
‫במשפחת המוצא‪ ,‬נתמך על ידי תיאוריית הלמידה‬
‫החברתית של בנדורה (‪.)Bandura, 1973, 1979‬‬
‫קשר זה אושש במחקרים קודמים (‪Ballif-Spanvill‬‬
‫‪et al., 2007; Foo & Margolin, 1995; Jin et al.,‬‬
‫;‪2007; Kalmuss, 1984; Kinsfogel & Grych, 2004‬‬
‫;‪Pournaghash-Tehrani, 2011; Skuja & Halford, 2004‬‬
‫‪ .)Walker, 2009; White & Widom, 2003‬בספרות‬
‫קיימים גם מחקרים שלא מצאו קשר הכרחי בין‬
‫אלימות בילדות לבין אלימות בבגרות (‪Ballif-Spanvill‬‬
‫‪et al., 2007; O'Keefe, 1998; Stets & Pirog-Good,‬‬
‫‪ .)1987; Stith et al., 2000; Straus et al., 1980‬גם‬
‫במחקר הנוכחי דיווחו רק חלק מן המרואיינים על‬
‫אלימות כלפיהם בילדותם או כלפי אימהותיהם‪ .‬לפיכך‬
‫ייתכן שאלימות במשפחת המוצא היא גורם מאיץ או‬
‫מסייע להתפתחות אלימות במקרים מסוימים‪ ,‬אך‬
‫אינה גורם הכרחי להתהוות אלימות זוגית בבגרות‬
‫(‪.)Cappell & Heiner, 1990‬‬
‫אדלר (;‪Adler, 1937, 1939; Adler & Deutsch, 1959‬‬
‫‪ )Ansbacher & Ansbacher, 1956‬סבר‪ ,‬כי לא החוויה‬
‫עצמה מביאה לידי בחירה בסגנון חיים מסוים אלא‬
‫האופן שבו מפרשים את החוויה כילדים והאופן שבו‬
‫‪127‬‬
‫בוחרים להתמודד איתה‪ .‬ישנם אנשים‪ ,‬כגון המרואיינים‬
‫במחקר זה‪ ,‬שבוחרים לפרש את תחושת חוסר האונים‬
‫שחוו בילדותם באופן שלא מאפשר להם להתמודד‬
‫עמה בדרך יעילה וחיובית אלא דרך התעצמות על ידי‬
‫אלימות‪ .‬חלק מהמרואיינים שהשתתפו במחקר זה‬
‫חוו אלימות במשפחת המוצא ואחרים לא‪ ,‬אך כולם‬
‫נהגו באלימות כלפי בנות זוגם‪ .‬לפיכך הגורם המרכזי‬
‫לדעתנו להתנהגות האלימה אינו החוויה האובייקטיבית‬
‫עצמה אלא פרשנותו הסובייקטיבית של האדם לחוויה‬
‫והדרך שבה הוא בחר להתמודד איתה‪.‬‬
‫הנימוק השני‪ ,‬התקת האלימות והשלכתה על האישה‪,‬‬
‫קיבל עיגון תיאורטי אצל סייקס ומצא (‪Sykes & Matza,‬‬
‫‪ )1957‬ואצל סקוט ולימן (‪ .)Scott & Lyman, 1968‬לפי‬
‫התיאוריה שלהם‪ ,‬הגבר האלים מצדיק את אלימותו‬
‫כלפי בת זוגו במעשיה או בדבריה של האישה‪ ,‬שלא‬
‫הותירו לו ברירה אלא לפעול נגדה באלימות‪ .‬כך‬
‫מצטיירת האישה באופן שלילי‪ ,‬ואילו הגבר המכה‬
‫מצטייר באופן חיובי (;‪Eisikovits & Winstok, 2002‬‬
‫‪ .)Dilmon & Timor, 2013; Presser, 2004‬כפי שציינו‪,‬‬
‫את השימוש בתירוצים ובהצדקות הזכיר גם אדלר‬
‫(‪ ,)Adler, 1937‬שאמר כי העבריין יספק תמיד תירוצים‬
‫והצדקות חיצוניות כדי להסביר מה גרם לו לפנות לדרך‬
‫העבריינית‪ .‬הוא מנציח את עמדתו לחיים ודבק בה‪ ,‬כי‬
‫"לא היתה לו ברירה"‪ .‬אשר לשתי התובנות האחרונות‬
‫נוכל לומר‪ ,‬כי מסיפורי המרואיינים ניכר שעוד בילדותם‬
‫לא קיבלו אחריות על בחירותיהם אלא נטו להתיק‬
‫ולהשליך את התנהגותם על גורם חיצוני (אדם או‬
‫סיטואציה)‪ :‬תחילה האחריות להתדרדרותם הלימודית‬
‫(התלויה בהתנהגות ההורה או המצב בבית) ואחר כך‬
‫האחריות לפגיעה בבת הזוג (התלויה בהתנהגותה או‬
‫במעשיה)‪ .‬לפיכך ניתן לשער‪ ,‬כי המשתתפים חסרו‬
‫בתהליך הלמידה שלהם חינוך לקבלת אחריות אישית‬
‫ולהפנמת גבולות מעבר לציות חיצוני‪.‬‬
‫מסקנות המחקר‪ ,‬השפעותיו‬
‫ותרומתו להבנת התופעה‬
‫בספרו "האדם המורד" אמר אלבר קאמי (‪,)1971‬‬
‫כי "כשאין אדם מאמין במשהו‪ ,‬אם אין לך דבר בעל‬
‫משמעות‪ ,‬ואם אין בכוחנו להחזיק בערך כלשהו‪,‬‬
‫‪128‬‬
‫הרי שהכול אפשר ודבר אין לו חשיבות" (עמ' ‪.)8‬‬
‫לפי פרנקל (‪ ,)Frankl, 1984‬משמעות החיים שונה‬
‫מאדם לאדם‪ ,‬ולכל אדם ישנה משמעות ייחודית‪.‬‬
‫מה שבולמים את האדם ובונים אצלו גבול פנימי‬
‫הם משמעות וערכים‪ .‬בובר (‪)Buber, 1965, 1970‬‬
‫אמר‪ ,‬כי כדי שהוויית האדם תהא בעלת משמעות‪,‬‬
‫צריכה להתקיים זיקה של "אני‪-‬אתה" (‪ ,)I-YOU‬כלומר‬
‫דו‪-‬שיח המתאפיין בהדדיות ובנוכחות של ה"אני"‬
‫וה"אתה"‪ .‬כשמתקיימת זיקה זו‪ ,‬יכול האדם לחיות על‬
‫פי ממד הרוח ולהתקדם להגשמת ייעודו כאדם‪ .‬חיים‬
‫ללא "אתה" (‪ ,I-IT‬כפי שכינה זאת בובר) אפשריים‬
‫ואף נחוצים‪ ,‬אך כשהם בלבדיים הם גורמים לאדם‬
‫לוותר על עצמיותו וייחודיותו‪ .‬חיים על פי ממד הרוח‬
‫פירושם היכולת לבחור‪ ,‬להחליט‪ ,‬להכריע ולהיות‬
‫חלק מן ההוויה‪ .‬חיים כאלה מולידים אחריות‪ .‬אדם‬
‫החי חיים שיש בהם דו‪-‬שיח הדדי יוכל לחוש "קיים"‪.‬‬
‫בהיעדר דו‪-‬שיח הדדי ייחוו החיים מנוכרים והזולת‬
‫ייתפס אובייקט‪.‬‬
‫מתוך עיון מעמיק בסיפורי החיים של המשתתפים‬
‫במחקר זה אנו סוברים‪ ,‬כי הם תפסו את יחסיהם עם‬
‫הוריהם בילדותם יחסים אינסטרומנטליים‪ ,‬מנוכרים‬
‫ואינטרסנטיים‪ ,‬המתאימים במשמעותם ליחסי ‪,I-IT‬‬
‫יחסים ללא הדדיות או משמעות אמיתית בעבור‬
‫הילד‪ ,‬יחסים שאינם מעצימים‪ ,‬ואשר הילד‪ ,‬גם אם‬
‫באופן סובייקטיבי‪ ,‬אינו מרגיש שקולו נשמע‪ ,‬שהוא‬
‫קיים ושיש לו ערך אמיתי וייחודי‪.‬‬
‫בהתאם לתחושותיהם ולראייתם הסובייקטיבית‬
‫את עצמם‪ ,‬את האחרים ואת היחסים עמם‪ ,‬בחרו‬
‫המרואיינים את דרכם בעולם‪ .‬הם לא מאמינים‬
‫בערכם וביכולותיהם‪ ,‬ולא למדו לפתח שיח הדדי עם‬
‫הזולת‪ ,‬שיח המכבד את הזולת ואת גבולותיו ולא רק‬
‫משתמש בו‪ .‬הם לא רואים בזולת‪ ,‬ובכלל זה בנות‬
‫זוגם‪ ,‬אינדיבידואל נפרד‪ ,‬בעל צרכים ורצונות משלו‪,‬‬
‫והם מגיבים באלימות לכל איום על האגו שלהם‪.‬‬
‫כל דבר המסכן את השליטה על הטריטוריה שלהם‬
‫ראוי להשמדה (קוסמן‪ .)2013 ,‬הסימן המובהק‪,‬‬
‫לדעת בובר (בובר‪ ,)Buber, 1970 ;1959 ,‬ליחסי‬
‫"אני‪-‬אתה" תקינים‪ ,‬הוא היכולת לקבל אחריות על‬
‫העצמי ועל האחר‪ .‬אדם שאינו חש בעל ערך עצמי‪,‬‬
‫סיפורי חיים של גברים מכים‬
‫מגשים עצמו באמצעים שליליים ואינו מקבל אחריות‬
‫עליהם או על יחסיו עם הזולת‪ .‬לפי פרנקל (‪Frankl,‬‬
‫‪ ,)1984‬בהיעדר משמעות חיים אמיתית‪ ,‬האדם‬
‫חווה ריק קיומי ( ‪ )Existential vacuum‬ומתקשה‬
‫להתמודד עם מצוקה או סבל‪ ,‬ואז כדברי קאמי‬
‫(‪" ,)1971‬הכול אפשר"‪.‬‬
‫אמנם מחקרנו כלל משתתפים מעטים ואנו ממליצים‬
‫להרחיבו בעתיד‪ ,‬אולם עקב ממצאיו נציע משמעויות‬
‫טיפוליות אפשריות‪ .‬תכלית הטיפול היא לפתח "אני"‬
‫נבדל ושלם‪ ,‬כדי שיוכל ליצור קשר עם "אני" נבדל‬
‫ושלם אחר‪ .‬בשפתו של בובר (‪ ,)Buber, 1970‬לקיים‬
‫ביניהם יחסי "אני‪-‬אתה"‪ .‬הטיפול נועד לאפשר קשר‬
‫כזה‪ ,‬תחילה באמצעות הקשר בין המטפל למטופל‪,‬‬
‫ובהמשך הרחבת הקשר למשפחה ולמעגל החברתי‬
‫של האדם‪.‬‬
‫כפי שציינו‪ ,‬הגברים במחקר זה ובמחקרים קודמים‬
‫שהוזכרו במאמר הנוכחי לא ראו עצמם בני אדם‬
‫בוחרים האחראים למעשיהם‪ ,‬אלא סובייקטים שהם‬
‫משתנה התלוי בדבר זה או אחר‪ .‬גברים אלה חוו‬
‫רגש נחיתות עמוק בילדותם‪ ,‬שהביאם לחוש תסכול‬
‫וייאוש‪ .‬רגש נחיתות עמוק מותיר את הילד ללא אמונה‬
‫אמיתית בעצמו וביכולותיו‪ .‬הוא משוכנע שאינו יכול‬
‫לעמוד מול המציאות וחותר ל"הכול או לא כלום"‪.‬‬
‫מצב זה עלול להביא לידי פיתוח של סגנון חיים שלילי‬
‫המערב כוח ואלימות‪ ,‬אשר באמצעותו מחזיר הילד‬
‫לעצמו את תחושת השליטה והחשיבות (האפשרות‬
‫האחרת ‪ -‬מצב נסגני של הרס עצמי) (אדד‪.)2003 ,‬‬
‫העצמת יכולתו האישית של האדם ומציאת תחומי‬
‫כוח יעילים‪ ,‬ובכלל זה פתרונות נואוגניים (כגון‬
‫התנדבות ועזרה לזולת) כהמלצת פרנקל (‪Addad,‬‬
‫‪ ,)1987; Frankl, 1967‬עשויים לעצב אצלו בהדרגה‬
‫סגנון חיים חיובי יותר‪ ,‬שבאמצעותו יחווה תחושות‬
‫של ערך ומשמעות‪.‬‬
‫המטרה היא להביא את העבריין לשיתוף פעולה לשם‬
‫העצמת עצמיותו‪ ,‬כדי שיוכל לחוש שייכות והגשמה‬
‫ערכית ולנהל את יחסיו עם בת זוגו ועם האחרים‬
‫בסביבתו בדרך הדדית‪ ,‬מכבדת ואמפתית‪ .‬שינוי‬
‫חשיבתי והתנהגותי זה יתאפשר אם נוכל לגרום‬
‫לאדם האלים להכיר בבחירה שלו בהתנהגותו‪ .‬עליו‬
‫להבין כי במגוון האופציות להתמודד עם סיטואציה‬
‫קונפליקטואלית או מאיימת ישנן אופציות יעילות‬
‫וחיוביות‪ ,‬ולא רק הפגנת כוח ואלימות‪ .‬כלומר‬
‫אפשר להגשים את מטרתו של האדם להרגיש‬
‫חשוב ובעל ערך גם בדרכים לא פוגעניות‪ .‬לפיכך‬
‫אנו ממליצים על טיפול ברוח התיאוריה של אדלר‬
‫וממשיכיו ( ‪Adler, 1937, 1939; Adler & Deutsch,‬‬
‫‪ ,)1959; Ansbacher & Ansbacher, 1956‬אשר לפיה‬
‫המטופל‪ ,‬בעזרת המטפל‪ ,‬מנסה להבין את סגנון‬
‫חייו באמצעות סיפור חייו וזיכרונות ילדותו‪ .‬מתוך‬
‫סגנון החיים יכול האדם ללמוד מהי הדרך שעל פיה‬
‫התנהל עד כה‪ ,‬דרך שגיבש מילדותו לפי פרשנותו‬
‫הסובייקטיבית לאירועי חייו ושאינה בהכרח יעילה‬
‫לו בבגרותו‪ .‬בהמשך ילמד על דרכים אפשריות‬
‫יעילות יותר‪ ,‬כדי שיוכל להעצים את עצמו‪ ,‬לפתח‬
‫"יש קיומי" חיובי ולהגשים את מטרותיו בדרך‬
‫בעלת משמעות‪.‬‬
‫ממחקר זה אפשר להסיק על הפוטנציאל לצמצם‬
‫את תופעת האלימות כלפי נשים בחברתנו‪ .‬מסיפורי‬
‫החיים שסיפרו המרואיינים נוכל להסיק‪ ,‬כי חינוך‬
‫ילדים בדרך מעודדת ומעצימה‪ ,‬המפתחת בהם‬
‫משמעות מצד אחד וגבולות פנימיים שיולידו בהם‬
‫כבוד ואמפתיה לזולת מצד שני‪ ,‬יוכל להבנות אצלם‬
‫תחושות של שייכות וערך ולקדם גיבוש של "יש קיומי"‬
‫וסגנון חיים חיוביים‪.‬‬
‫סיכום‬
‫העבריין בחר במשמעות חיים שגויה‪ ,‬ובאמצעות‬
‫סיפור חייו אנו מבינים כיצד היא נבנתה‪ .‬העבריינות או‬
‫האלימות אינן עומדות בפני עצמן‪ ,‬אלא הן סימפטום‬
‫של גישתו לחיים (‪.)Ansbacher & Ansbacher, 1956‬‬
‫במחקר זה הראינו כיצד צמחה אוריינטציה זו לחיים‪,‬‬
‫מהיכן התפתח סגנון החיים ואילו מטרות השיג‬
‫האדם באמצעותו‪.‬‬
‫מחקרים כמותיים קודמים הראו משתנים הקשורים‬
‫קשר קורלטיבי לאלימות גברים‪ .‬מחקרים איכותניים‬
‫קודמים הוסיפו עליהם בתארם את אירועי האלימות‬
‫ואת הלך החשיבה וההסברים שהעניקו הגברים‬
‫‪129‬‬
‫לאלימותם‪ .‬המחקר הנוכחי תורם לדעתנו להבנת‬
‫התהליך הפסיכולוגי ולהתפתחות תפיסת העולם שגרמו‬
‫לגברים אלימים כלפי נשותיהם לפתח אינטרפרטציה‬
‫מסוימת להתנסויות בחייהם‪ ,‬וזו גרמה להם לבחור‬
‫בסגנון חיים שלילי‪ .‬לא כל אדם שחווה אירועים‬
‫אובייקטיבים דומים יְ פתח אוריינטציה דומה‪ ,‬ולכן‬
‫תגובותיו עשויות להיות אחרות‪ .‬הדגש מושם באופן‬
‫שבו מספר האדם את סיפורו‪ ,‬מפרש את אירועי חייו‪,‬‬
‫ובהתאם להם בוחר סגנון חיים להתנהל בו‪.‬‬
‫מחקרנו כלל תשעה מרואיינים בסך הכול ומסקנותינו‬
‫מתייחסות אליהם בלבד‪ .‬לפיכך אנו ממליצים על מחקר‬
‫איכותני המשכי‪ ,‬שידגים באיזה אופן אפשר לטפל‬
‫בגברים מכים ובאוכלוסיות פתולוגיות אחרות באמצעות‬
‫טיפול בזיכרונות ילדות ובתפיסות הסובייקטיביות‬
‫שלהם‪ .‬כמו כן אנו מציעים לבחון את התהוות סגנון‬
‫החיים ואת נושא משמעות החיים בקרב אוכלוסיות‬
‫עברייניות או פתולוגיות נוספות באמצעות סיפורי‬
‫חיים וניתוחם על פי התיאוריה של אדלר‪ ,‬תיאוריות‬
‫אקזיסטנציאליסטיות שהוזכרו במאמר זה ובאמצעות‬
‫גישות נוספות‪.‬‬
‫רשימת מקורות‬
‫אדד‪ ,‬מ' (‪ .)1981‬השפעת התיוג בתהליך ההתהוות‬
‫העצמית‪ .‬עבריינות וסטייה חברתית‪ ,‬ט'‪.88-77 ,‬‬
‫אדד‪ ,‬מ' (‪ .)2003‬נגטיביזם בגיל ההתבגרות‪ .‬בתוך מ'‬
‫אדד וי' וולף (עורכים)‪ ,‬עבריינות וסטייה חברתית (עמ'‬
‫‪ .)60-41‬רמת גן‪ :‬הוצאת אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫אדד‪ ,‬מ' (‪ .)2005‬ג'נה ‪ -‬האיש והסופר שבחר להיות‬
‫עבריין‪ .‬נפש‪.32-18 ,22-21 ,‬‬
‫אדד‪ ,‬מ'‪ ,‬ויגננסקי‪ ,‬א' וחימי‪ ,‬ח' (‪ .)2008‬היש‪ ,‬האין‪,‬‬
‫הריק הקיומי וההתנהגות‪ .‬בתוך ד' יגיל‪ ,‬א' כרמי‪ ,‬מ' זכי‬
‫וע' לבני (עורכים)‪ ,‬סוגיות בפסיכולוגיה‪ ,‬משפט ואתיקה‬
‫בישראל ‪ -‬אבחון טיפול ושיפוט (עמ' ‪ .)357-335‬חיפה‪:‬‬
‫אוניברסיטת חיפה‪.‬‬
‫בובר‪ ,‬מ' (‪ .)1959‬בסוד שיח ‪ -‬על האדם ועמידתו נוכח‬
‫ההוויה‪ .‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪.‬‬
‫בנד‪-‬וינטרשטיין‪ ,‬ט' (‪ .)2008‬כמו יונה פצועה‪ :‬סיפורי‬
‫חיים של נשים מוכות זקנות‪ .‬ירושלים‪ :‬אשל‪.‬‬
‫‪130‬‬
‫גל‪ ,‬נ' (‪ .)2003‬אלימות נגד נשים‪ .‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ‬
‫המאוחד‪.‬‬
‫ליבליך‪ ,‬ע'‪ ,‬זילבר‪ ,‬ת' ותובל‪-‬משיח‪ ,‬ר' (‪ .)1995‬מחפשים‬
‫ומוצאים‪ :‬הכללה והבחנה בסיפורי חיים‪ .‬פסיכולוגיה‪,‬‬
‫ה(‪.95-84 ,)1‬‬
‫מונק‪ ,‬מ'‪ ,‬בר‪-‬זוהר‪ ,‬י'‪ ,‬גדרון‪ ,‬א'‪ ,‬קינן‪ ,‬ע' ושוחט‪ ,‬נ'‬
‫(‪ .)2002‬מסרים סמויים וגלויים בטקסט נרטיבי‪ .‬תל‬
‫אביב‪ :‬מכון מופת‪.‬‬
‫מרכז המחקר והמידע של הכנסת (‪ .)2011‬אלימות כלפי‬
‫נשים‪ :‬ריכוז נתונים לשנת ‪ .2011‬ירושלים‪ :‬הכנסת‪.‬‬
‫פרויד‪ ,‬ז' (‪ .)1968‬כתבי זיגמונד פרויד‪ .‬תל אביב‪ :‬דביר‪.‬‬
‫צבר‪-‬בן יהושע‪ ,‬נ' ודרגיש‪ ,‬ר' (‪ .)2001‬מחקרי סיפר‪.‬‬
‫בתוך נ' צבר‪-‬בן יהושע (עורכת)‪ ,‬מסורות וזרמים במחקר‬
‫האיכותי (עמ' ‪ .)194-167‬אור יהודה‪ :‬כנרת‪-‬זמורה‪-‬ביתן‪.‬‬
‫צמח‪ ,‬ע' (‪ .)1999‬זהות עצמית כיצירת אמנות‪ .‬בתוך א'‬
‫כשר (עורך)‪ ,‬משמעות החיים (עמ' ‪ .)188-184‬תל אביב‪:‬‬
‫הקיבוץ המאוחד ועמותת יהורז‪.‬‬
‫קאמי‪ ,‬א' (‪ .)1971‬האדם המורד‪ .‬תל אביב‪ :‬עם עובד‪.‬‬
‫קאמי‪ ,‬א' (‪ .)1978‬המיתוס של סיזיפוס‪ .‬תל אביב‪ :‬עם‬
‫עובד‪.‬‬
‫קוסמן‪ ,‬א' (‪ .)2013‬מבוא למשנת בובר‪ .‬בתוך מ' בובר‪,‬‬
‫אני אתה (עמ' ‪ .)231-160‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪.‬‬
‫שגיא‪ ,‬א' (‪ .)2000‬אלבר קאמי והפילוסופיה של האבסורד‪.‬‬
‫ירושלים‪ :‬משרד הביטחון‪ ,‬האוניברסיטה המשודרת‪.‬‬
‫שקדי‪ ,‬א' (‪ .)2011‬המשמעות מאחורי המילים‪:‬‬
‫מתודולוגיות במחקר איכותני ‪ -‬הלכה למעשה‪ .‬תל אביב‪:‬‬
‫רמות‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪.‬‬
‫‪Addad, M. (1987a). Psychogenic neuroticism‬‬
‫‪and noogenic self-strengthening. International‬‬
‫‪Forum for Logotherapy, 10, 52-59.‬‬
‫‪Addad, M. (1987b). Neuroticism, extraversion‬‬
‫‪and meaning of life: A comparative study of‬‬
‫& ‪criminals and non-criminals. Personality‬‬
‫‪Individual Differences, 8(6), 879-883.‬‬
‫‪Adler, A. (1937). What life should mean to you.‬‬
‫‪Boston: Little, Brown & company.‬‬
‫‪Adler, A. (1939). Guiding human misfits: A‬‬
‫‪practical application of individual psychology.‬‬
‫‪London: Faber and Faber.‬‬
‫‪Adler, K. A., & Deutsch, D. (1959). Essays in‬‬
‫‪individual psychology. New York: Grove Press, inc.‬‬
‫סיפורי חיים של גברים מכים‬
Bruner, J. (1986). Actual minds, possible worlds.
USA: Harvard University Press.
Bruner, J. (2001). Self making and world making.
In J. Brockmeier, & D. Carbough (Eds.), Narrative
& Identity studies in autobiography self & culture
(pp. 25-38). Amsterdam; Philadelphia: John
Benjamins Publishing.
Buber, M. (1965). Between man and man. New
York: Macmillan.
Buber, M. (1970). I and thou. New York: Scribner.
Cantos, A. L., Neidig, P. H., & O'Leary, K. D.
(1993). Men and women's attributions of
blame for domestic violence. Journal of Family
Violence, 8, 289-303.
Cappell, C., & Heiner, R. B. (1990). The
intergenerational transmission of family
aggression. Journal of Family Violence, 5, 135152.
Chetan, A. J. (2009). An empirical validation
of Victor Frankl's logotherapeutic model.
Dissertation, University of Missouri: Kansas City.
Crossman, R. K., Stith, S. M., & Bender, M. M.
(1990). Sex role egalitarianism and marital
violence. Sex Roles, 22(5/6), 293-303.
Dilmon, R., & Timor, U. (2013). The narrative of
men who murder their partners: How reliable
is it? International Journal of Offender Therapy
& Comparative Criminology (Accepted for
publication).
Dodge, K. A., Bates, J. E., & Pettit, G. S. (1990).
Mechanisms in the cycle of violence. Science,
250, 1678-1683.
131
Ansbacher, H. L., & Ansbacher, R. R. (1956).
Individual psychology of Alfred Adler. New York:
Harper Toorchbooks.
Arias, I., & O'Leary, K. D. (1988). Cognitivebehavioral treatment of physical aggression
in marriage. In N. Epstein, S. E. Schlesinger, &
W. Dryden (Eds.), Cognitive-behavioral therapy
with families (pp. 118-150). New York: Brunner/
Mazael.
Ashby, J. S., & Kottman, T. (2000). The
relationships between personality priorities and
affect, depression, self-efficacy, and fear of
intimacy. The Journal of Individual Psychology,
56(2), 172-183.
Azam Ali, P., & Naylor, P. B. (2013). Intimate partner
violence: A narrative review of the feminist, social
and ecological explanations for its causation.
Aggression & Violent Behavior, 18, 611-619.
Babcock, J. C., Waltz, J., Jacobson, N. S., &
Gottman, J. M. (1993). Power and violence:
The relation between communication patterns,
power discrepancies, and domestic violence.
Journal of Consulting and Clinical Psychology,
61(1), 40-50.
Ballif-Spanvill, B., Clayton, C., & Hendrix, S.
(2007). Witness and nonwitness children's
violent and peaceful behavior in different types
of simulated conflict with peers. American
Journal of Orthopsychiatry, 77(2), 206-215.
Bandura, A. (1973). Aggression: A social learning
analysis. Englewood Cliffs, NJ: Prentia Hall.
Dollard, J. D., Doob, L., Miller, N., Mowrer, O., &
Sears, R. (1939). Frustration & aggression. New
Haven: Yale university press.
Bandura, A. (1979). The social learning
perspective: Mechanisms of aggression. In H.
Toch (Ed.), Psychology of crime and criminal
justice (pp. 298-333). New York: Holt, Rihehart
and Winston.
Dutton, D. G. (1986). Wife assaulter's
explanations for assault: The neutralization of
self-punishment. Canadian Journal of Behavioral
Science, 18(4), 381-390.
Barnett, O., & Hamberger, L. (1992). The
assessment of martially violent men on the
California Psychological Inventory. Violence and
Victims, 7, 15-28.
Dutton, D. G. (2001). The domestice assault
of women psychological & criminal justice
perspectives. Vancouver: UBC Press.
Bowlby, J. (1988). A secure base: Parent-child
attachment and healthy human development.
New York: Basic Book.
Foo, L., & Margolin, G. (1995). A multivariate
investigation of dating aggression. Journal of
Family Violence, 10(4), 351-377.
Frankl, V. (1967). Psychotherapy and existentialism:
Selected paper on Logotherapy. New York: A
Touchstone Book Published by Simon & Schuster.
Frankl, V. (1969). The will to meaning:
Foundations and application of Logotherapy.
New York: The World Publishing Company.
Frankl, V. (1978). The unheard cry for meaning:
Psychotherapy and humanism. New York: Bantam.
Frankl, V. (1984). Man's search for meaning. New
York: Washington Square Press.
Geffner, R. A., & Rosenbaum, A. (2001). Domestic
violence offenders: Treatment and intervention
standards. In R. A. Geffner, & A. Rosenbaum
(Eds.), Domestic violence offenders - current
interventions research and implications for
policies and standards (pp. 1-10). NY: The
Haworth Maltreatment & Trauma Press.
Giorgy, A. (1985). Phenomenology
psychological
research.
Pittsburgh,
Duquesne University Press.
and
PA:
Hastings, J., & Hamberger, K. (1988). Personality
characteristics of spouse abusers: A controlled
comparison. Violence and Victims, 3, 31-48.
Hoffman, E. (1994). The drive for self: Alfred
Adler and the foundings of individual psychology.
New York: Addison-Wesley Publishing Company.
Holtzworth-Munroe, A. (1992). Social skill
deficits in martially violent men: Interpreting
the data using a social information processing
model. Clinical Psychology Review, 12, 605-617.
Holtzworth-Munroe, A., Bates, L., Smutzler, N., &
Sandin, E. (1997). A brief review of the research
on husband violence. Aggression & Violent
Behavior, 2(1), 65-99.
Holtzworth-Munroe, A., & Hutchinson, G. (1993).
Attributing negative intent to wife behavior: The
attributions of martially violent versus nonviolent
men. Journal of Abnormal Psychology, 102(2),
206-211.
Dutton, D. G., & Browning, J. (1988). Concern
for power, fear of intimacy, and aversive stimuli
for wife assault. In G. Hotaling, D. Finkelhor, J. T.
Kirkpatrick, & M. A. Straus (Eds.), Family abuse
and its consequences: New directions in research
(pp. 113-121). Newbury Park: Sage.
Dutton, D. G., Saunders, K., Starzomski, A., &
Bartholomew, K. (1994). Intimacy-anger and
insecure attachment as precursors of abuse in
intimate relationships. Journal of Applied Social
Psychology, 24, 1367-1387.
Dutton, D. G., & Starzomski, A. (1994).
Psychological differences between court-referred
and self-referred wife assaulters. Criminal Justice
and Behavior, 21, 203-222.
Dutton, D. G., & Strachan, C. E. (1987).
Motivational needs for power and spousespecific assertiveness in assaultive and
nonassaultive men. Violence and Victims,
2(3), 145-156.
Eisikovits, Z., & Winstok, Z. (2002). Reconstructing
intimate violence: The structure and content of
recollections of violent events. Qualtative Health
Research, 12(5), 685-699.
Eliade, M. (1961). The sacred and the profane.
New York: Harper.
Elisha, E., Idisis, Y., Timor, U., & Addad, M.
(2010). Typology of intimate partner homicide:
Personal, interpersonal, and environmental
characteristics of men who murdered their
female intimate partner. International Journal of
Offender Therapy & Comparative Criminology,
54(4), 494-516.
Erikson, E. H. (1968). Identity: Youth and crisis.
New York: Norton.
Farrall, S. (2005). On the existential aspects of
desistance from crime. Symbolic Interaction,
28(3), 367-386.
Farrington, K. (1986). The application of stress
theory to study of family violence: Principles,
problems, and prospects. Journal of Family
Violence, 1, 131-147.
132
‫סיפורי חיים של גברים מכים‬
Maiuro, R., Cahn, T., & Vitaliano, P. (1986).
Assertiveness deficits and hostility in
domestically violent men. Violence and
Victims, 1, 279-289.
Holtzworth-Munroe, A., & Stuart, G. L. (1994).
Typologies of male batterers: Three subtypes
and the differences among them. Psychological
Bulletin, 116(3), 476-497.
Malone, J., Tyree, A., & O'Leary, K. D. (1989).
Generalization and containment: Different
effects of past aggression for wives and
husbands. Journal of Marriage and the Family,
51(3), 687-697.
Hotaling, G., & Sugarman, D. (1986). An analysis
of risk markers in husband to wife violence:
The current state of knowledge. Violence and
Victims, 1, 101-124.
McAdams, D. P., Josselson, R., & Lieblich, A.
(2006). Introduction. In D. P. McAdams, R.
Josselson, & A. Lieblich (Eds.), Identity and story:
Creating self in narrative (pp. 3-11).Washington:
United Book Press.
Milletich, R. J., Kelley, M., Doane, A. N., &
Pearson, M. R. (2010). Exposure to interparental
violence and childhood physical and emotional
abuse as related to physical aggression in
undergraduate dating relationships. Journal of
Family Violence, 25, 627-637.
Mueller, C. W. (1983). Environmental stressors
and aggressive behavior. In R. G. Green, & E.
Domnerstein (Eds.), Aggression: Theoretical
and empirical reviews (pp. 51-76). New York:
Academic Press.
Neidig, P. H., Friedman, D. H., & Collins, B.
(1986). Attitudinal characteristics of males who
have engaged in spouse abuse. Journal of Family,
1(3), 223-233.
Neller, D. J., Denney, R. L., Pietz, C. A., &
Thomlinson, R. P. (2005). Testing the trauma
model of violence. Journal of Family Violence,
20(3), 151-159.
133
James, W. (1968). The self. In C. Gordon, & K.
Gergen, (Eds.), The self in social interaction (pp.
41-50). New York: John Wiley.
Jin, X., Eagle, M., & Yoshioka, M. (2007). Early
exposure to violence in the family of origin and
positive attitudes towards marital violence:
Chines immigrant male batterers vs. control.
Journal of Family Violence, 22, 211-222.
Kalmuss, D. (1984). The intergenerational
transmission of marital aggression. Journal of
Marriage and the Family, February, 11-19.
Kefir, N. (1981). Impasse /priority therapy In R.
Corsini (Ed.), Handbook of innovative psychotherapies (pp. 401-415). New York: John Wiley.
Kefir, N., & Corsini, R. (1974). Dispositional
sets: A contribution to typology. Individual
Psychology, 30(2), 163-178.
Kinsfogel, K. M., & Grych, J. H. (2004).
Interparental conflict and adolescent dating
relationships: Integrating cognitive, emotional,
and peer influences. Journal of Family
Psychology, 18(3), 505-515.
Ochs, E., & Capps, L. (1996). Narrating the self.
Annual Review of Anthropology, 25, 19-43.
Kutchins, C. B., Curlette, W. L., & Kern, R. M.
(1997). To what extent is there a relationship
between personality priorities and lifestyle
themes? Individual Psychology, 53(4), 373-387.
O'Keefe, M. (1998). Factors mediating the link
between witnessing interparental violence and
dating violence. Journal of Family Violence,
13(1), 39-57.
Lieblich, A., Tuval-Mashiach, R., & Zilber, T.
(1998). Narrative research: Reading, analysis,
and interpretation. London & New York: Sage
Publications.
O'Keeffe, N. K., Brockopp, K., & Chew, E. (1986).
Teen dating violence. Social Work, NovemberDecember, 465-468.
Langle, A. (2005). The search for meaning in
life and the existential fundamental motivations.
Existential Analysis, 16(1), 2-14.
Straus, M. A. (1990). Social stress and marital
violence in a national sample of American
families. In Straus, M. A., & Gelles, R. J. (Eds.),
Physical violence in American families: Risk
factors and adaptations to violence in 8,145
families (pp. 181-189). New Brunswick, NJ:
Transaction Publishers.
Straus, M. A., Gelles, R. J., & Steinmetz, S.
(1980). Behind closed doors. Garden City, NJ:
Anchor Books.
Sykes, G., & Matza, D. (1957). Techniques of
neutralization. American Sociological Review,
22, 644-670.
Thompson, C., Locander, W., & Pollio, H.
(1989). Putting consumer experience back into
consumer research: The philosophy and method
of existential-phenomenology. Journal of
Consumer Research, 6, 133-146.
Timor, U. (2001). Balagan: Delinquency as
a result of the lack of a center of norms
and consciousness. International Journal of
Offender Therapy & Comparative Criminology,
45(6), 730-748.
Walker, L. E. (2009). The battered women
syndrome (3rd ed). USA: Springer pub.
White, H. R., & Widom, C. S. (2003). Intimate
partner violence among abused and neglected
children in young adulthood: The mediating
effects of early aggression, antisocial personality,
hostility and alcohol problems. Aggressive
Behavior, 29, 332-345.
Widdershoven, G. A. M. (1993). The story of lifeHermeneutic perspectives on the relationship
between narrative and life history. In R. Josselson,
& A. Lieblich (Eds.), The narrative study of lives
(pp. 1-20). Newbury Park: Sage.
Pournaghash-Tehrani, S. (2011). The role
of beliefs, attitudes and adverse childhood
experiences in predicting men's reactions
towards their spouses' violence. Journal of
Family Violence, 26, 93-99.
Presser, L. (2004). Violent offenders, moral selves:
Constructing identities and accounts in the
research interview. Social Problems, 51(1), 82-101.
Rosenbaum, A., & O'Leary, K. D. (1981).
Children: The unintended victims of marital
violence. American Journal of Orthopsychiatry,
51, 692-699.
Scott, M. B., & Lyman, S. M. (1968). Accounts.
American Sociological Review, 33, 46-62.
Shils, E. (1975). Center and periphery. Chicago:
University of Chicago Press.
Skuja, K., & Halford, K. (2004). Repeating the
errors of our parents? Parental violence in
men's family of origin and conflict management
in dating couples. Journal of Interpersonal
Violence, 19, 623-638.
Stets, J. E., & Pirog-Good, M. (1987). Violence
in dating relationships. Social Psychology
Quarterly, 50 (3), 237-246.
Stith, S. M. (1990). Police response to domestic
violence: The influence of individual and familial
factors. Violence and Victims, 5, 37-49.
Stith, S. M., Amanor-Boadu, Y., Miller, M. S.,
Menhusen, E., Morgan, C., & Few-Demo, A.
(2011). Vulnerabilities, stressors, and adaptations
in situationally violent relationships. Family
Relations, 60(1), 73-89.
Stith, S. M., Rosen, K. H., Middleton, K. A.,
Busch, A. L., Lundeberg, K., & Carlton, R. P.
(2000). The intergenerational transmission
of spouse abuse: A meta-analysis. Journal of
Marriage & the Family, 62(3), 640-652.
134
‫טראומטיזציה מכלי שני‬
‫השפעות העבודה הטיפולית על מטפלות‬
‫בעברייני מין‪ ,‬מטפלות בקורבנות תקיפה‬
‫מינית ומטפלות בכלל‬
‫[יעל אידיסיס‪ 1‬ונטשה זסלבסקי‪]2‬‬
‫המחקר בחן את התופעה טראומטיזציה מכלי שני (‪)Vicarious traumatization‬‬
‫בקרב מטפלות בעברייני מין‪ ,‬מטפלות בקורבנות תקיפה מינית ובקרב קבוצת‬
‫ביקורת ‪ -‬מטפלות באוכלוסיות רגילות‪ .‬ממצאי המחקר מלמדים על הבדל מובהק‬
‫הן ברמת הביטויים של סימפטומים טראומטיים והן ברמת הבקיעים באמונות‬
‫היסוד בין שתי הקבוצות הראשונות לבין קבוצת הביקורת‪ .‬מבין משתני הרקע‬
‫שנבדקו‪ ,‬רק הימצאות בטיפול אישי הוא משתנה ממתן לכל מדדי הטראומטיזציה‬
‫מכלי שני‪ .‬משתני רקע הקשורים להתפתחות של טראומטיזציה מכלי שני הם‬
‫הדרכה‪ ,‬ותק‪ ,‬רמת השכלה‪ ,‬מספר שעות עבודה ומספר מטופלים‪ .‬במאמר מוצעות‬
‫דרכים להפחתת המועדות להתפתחות טראומטיזציה מכלי שני בקרב מטפלות‬
‫בכלל ובקרב אלו שמועדות לכך בפרט‪.‬‬
‫‪1‬ד"ר יעל אידיסיס ‪ -‬קרימינולוגית קלינית‪ ,‬מרצה בכירה במחלקה לקרימינולוגיה שבאוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬מנהלת קלינית‬
‫בעמותת 'שלום בניך' לטיפול בפוגעים מינית במגזר החרדי‪.‬‬
‫‪2‬נטשה זסלבסקי ‪ -‬קרימינולוגית קלינית במרכז יום לטיפול בעברייני מין בקהילה‪.‬‬
‫‪135‬‬
‫מבוא‬
‫העבודה הטיפולית עם אוכלוסיות מגוונות חושפת‬
‫את המטפלים לחוויות‪ ,‬לאירועים ולסיפורי חיים‬
‫אישיים של מטופליהם‪ .‬חשיפה זו עשויה לעורר בקרב‬
‫המטפלים מגוון תגובות‪ .‬כאשר העבודה הטיפולית‬
‫מערבת תכנים הקשורים לטראומה‪ ,‬החשיפה עשויה‬
‫לגרום שינויים מהותיים במישורים קוגניטיביים‪ ,‬רגשיים‪,‬‬
‫התנהגותיים ופיזיים בקרב המטפלים‪ ,‬שינויים הדומים‬
‫לאלה שחווים המטופלים (‪Neumann & Gamble,‬‬
‫;‪1995; Palm, Polusny, & Follette, 2004; Pross, 2006‬‬
‫‪Trippany, White, Kress, & Wilcoxon, 2004; Zimering,‬‬
‫‪ .)Munroe, & Gulliver, 2003‬אלו תגובות נורמליות‬
‫לחשיפה לחומרים טראומטיים ולא מצבים פתולוגיים‬
‫(‪.)Sabin-Farrel & Turpin, 2003‬‬
‫תופעות כגון דחק טראומטי שניוני ( ‪secondary‬‬
‫‪ ,)traumatic stress‬עייפות מחמלה (‪compassion‬‬
‫‪,)Figley, 1995; Steed & Bicknell, 2001( )fatigue‬‬
‫שחיקה (‪,)Bell, Kulkarni, & Dalton, 2003( )burnout‬‬
‫העברה נגדית (‪Trippany( )counter-transference‬‬
‫‪ )et al., 2004‬וטראומטיזציה מכלי שני (‪vicarious‬‬
‫‪McCann & Pearlman, 1990a; Pearlman( )trauma‬‬
‫‪ )& Saakwitne, 1995‬נדונו בהקשר של היחשפות‬
‫לטראומה שלא ממקור ראשון‪ .‬מבין התופעות הנזכרות‪,‬‬
‫המחקר הנוכחי מתמקד בטראומטיזציה מכלי שני‬
‫בקרב מטפלות‪ .‬נעשה ניסיון לבחון את ההשפעה של‬
‫היחשפות המטפלות לטראומה לא רק דרך קורבנות‬
‫הטראומה‪ ,‬אלא גם דרך חשיפה לסיפוריהם של מחוללי‬
‫הטראומה‪ ,‬התוקפים‪.‬‬
‫טראומטיזציה מכלי שני מוגדרת "תהליך שבמהלכו‬
‫עוברת החוויה הפנימית של המטפל שינוי שלילי‪ ,‬עקב‬
‫מעורבות אמפתית עם החומרים שמעלים מטופלים‬
‫הסובלים מטראומה" (‪Pearlman & Saakwitne, 1995,‬‬
‫‪" .)p. 393‬מעורבות אמפתית זו כוללת חשיפה‬
‫והקשבה לתיאורים מחרידים‪ ,‬היותם של מטפלים‬
‫עדים לאכזריות של אנשים האחד כלפי השני והיותם‬
‫של מטפלים עדים ומשתתפים בגילום מחדש של‬
‫אירועים אלה" (‪.)Pearlman & Mac Ian, 1995, p. 2‬‬
‫טראומטיזציה מכלי שני היא תהליך שמתפתח עם‬
‫הזמן‪ ,‬אך הסימפטומים שלה עשויים להופיע לפתע‬
‫‪136‬‬
‫(‪ )Sabin-Farrel & Turpin, 2003‬והיא אינה נובעת‬
‫מתגובה למטופל מסוים ( ‪.)Cunningham, 1999‬‬
‫לטראומטיזציה מכלי שני יש אפקט מצטבר‪ .‬השפעתה‬
‫מתפשטת מעבר לגבולות של הפגישות הטיפוליות‬
‫ומגיעה גם לעולמו האישי של המטפל (‪Moulden‬‬
‫‪ .)& Firestone, 2007‬מחקרים בתחום מלמדים‪ ,‬כי‬
‫תופעה זו גורמת לשינויים קיצוניים באופן שהמטפל‬
‫חווה את עצמו‪ ,‬את האחרים ואת העולם (‪McCann‬‬
‫‪.)& Pearlman, 1990a‬‬
‫התיאוריה "התפתחות קונסטרוקטיביסטית של‬
‫העצמי" (‪)McCann & Pearlman, 1990b( )CSDT‬‬
‫תורמת להבנת השפעותיה של טראומה על התפתחותו‬
‫הפסיכולוגית של הפרט ועל הסתגלותו‪ .‬ההנחה‬
‫הבסיסית של תיאוריה זו היא שבני אדם בונים את‬
‫המציאות שלהם באמצעות סכמות קוגניטיביות‪,‬‬
‫שדרכן מקבלת אותה מציאות פירושים סובייקטיביים‪.‬‬
‫על פי התיאוריה‪ ,‬שינויים במרכיבים של סכמות‬
‫קוגניטיביות בקרב מטפלים העובדים עם קורבנות‬
‫טראומה והמפתחים טראומטיזציה מכלי שני נגרמים‬
‫מיחסי גומלין בין החשיפה לתכנים אלה לבין מאפיינים‬
‫קוגניטיביים של המטפל‪ .‬שינויים אלה עלולים לפגוע‬
‫במספר מרכיבים של העצמי ושל תפיסת העצמי‬
‫(‪McCann & Pearlman, 1990b; Pearlman & Saakwitne,‬‬
‫‪ ,)1995‬כגון יכולות של העצמי‪ ,‬משאבי האגו‪ ,‬צרכים‬
‫פסיכולוגיים וסכמות קוגניטיביות בזיכרון ובתפיסה‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬רוב הספרות המקצועית העוסקת בטראומטיזציה‬
‫מכלי שני מתייחסת לאנשי המקצועות הטיפוליים‬
‫אשר עובדים עם מי שעברו טראומה והיו קורבנות‪ .‬כך‬
‫למשל במחקר שנערך בקרב ‪ 188‬מטפלים בטראומה‬
‫נמצאו בקיעים חמורים באמונות בנוגע לעצמי ולזולת‪,‬‬
‫וכן תסמינים מדאיגים שנבעו מהעבודה הקלינית עם‬
‫ניצולות טראומה (‪ .)Perelman & Mac Ian, 1995‬בסקר‬
‫ארצי של ‪ 1,000‬תרפיסטיות שביצעו בריידי ועמיתיו‬
‫(‪)Brady, Guy, Poelstra, & Fletcher-Brokaw, 1999‬‬
‫נמצא‪ ,‬כי אלו מביניהן שנחשפו לדיווחים ולחומרים‬
‫הקשורים להתעללות מינית ברמות גבוהות דיווחו‬
‫הרבה יותר מאחרות על סימפטומים של טראומה‪,‬‬
‫אף שלא נמצא שיבוש מהותי בסכמות הקוגניטיביות‬
‫שלהן‪ .‬עוד נמצא‪ ,‬כי לעומת תרפיסטיות אחרות‪,‬‬
‫טראומטיזציה מכלי שני‬
‫בקרב תרפיסטיות שנחשפו למטופלים רבים ששרדו‬
‫טראומה מינית הפגיעה ברווחה הנפשית היתה גדולה‬
‫יותר‪ .‬במחקר אחר‪ ,‬שנועד להעריך את ההשפעות‬
‫אצל יועצים שעבדו עם ניצולי אלימות מינית נמצא‪,‬‬
‫כי יועצים שהיו אחראים על אחוז גבוה של מטופלים‬
‫דיווחו על בקיעים באמונות (במיוחד בנוגע לטוב לבם‬
‫של אנשים אחרים) ועל סימפטומים רבים של הפרעת‬
‫לחץ פוסט טראומטית ושל טראומטיזציה מכלי שני‬
‫יותר מיועצים אחרים‪ .‬ממצאים אלו לא היו קשורים‬
‫להיסטוריה של קורבנּות בקרב היועצים (‪Schauben‬‬
‫‪ .)& Frazier, 1995‬ג'נקינס ובאיירד (‪Jenkins & Baird,‬‬
‫‪ )2002‬מצאו‪ ,‬כי טראומטיזציה מכלי שני בולטת בקרב‬
‫אנשי מקצוע העובדים עם נפגעים של תקיפה מינית‬
‫וגילוי עריות יותר משבקרב מטפלים שאינם עוסקים‬
‫בתחום הפגיעות המיניות‪.‬‬
‫לעומת ריבוי מחקרים העוסקים במטפלים העובדים‬
‫עם נפגעי טראומה‪ ,‬מעטים המחקרים אשר בדקו‬
‫תופעה זו בקרב מטפלים בתוקפים‪ ,‬מחוללי הטראומה‬
‫(‪.)Ennis & Horne, 2003; Moulden & Firestone, 2007‬‬
‫במחקרים אחדים ( & ‪Farrenkopf, 1992; Polson‬‬
‫‪McCullom, 1995; Steed & Bicknell, 2001; Way,‬‬
‫‪)VanDeusen, Martin, Applegate, & Jandle, 2004‬‬
‫נמצא‪ ,‬כי מטפלים בקורבנות ומטפלים בתוקפים‬
‫חווים השפעות זהות של טראומטיזציה מכלי שני‪.‬‬
‫עם זה‪ ,‬מטפלים בעברייני מין עשויים לחוות תגובות‬
‫שונות מאלו שחווים מטפלים העובדים עם קורבנות‪.‬‬
‫הראשונים צריכים להתמודד עם תגובות רגשיות חזקות‬
‫כגון כעס‪ ,‬גועל וחרדה ולשמור על מקצועיות ויחס‬
‫אמפתי בשעה שהמטופל מתאר את עבירותיו ואת‬
‫הפנטזיות הסוטות (‪Polson & McCullom, 1995; Way‬‬
‫‪ .)et al., 2004‬ועוד זאת‪ ,‬חשיפה לתיאורים של ניצול‬
‫ותקיפה עשויה להעלות סוגיות קשות אצל מטפלים‬
‫שחוו בעצמם התעללות פיסית‪ ,‬נפשית ומינית‪ .‬כבר‬
‫לפני שני עשורים‪ ,‬במחקר שנעשה על ידי פארנקופף‬
‫(‪ )Farrenkopf, 1992‬על השפעות של עבודה טיפולית‬
‫על מטפלים בעברייני מין‪ ,‬נמצא כי יותר ממחצית‬
‫הנבדקים (‪ )54%‬דיווחו על הפחתה ניכרת בציפיות‬
‫לשינוי ולהצלחה בתהליך הטיפולי‪ .‬כמו כן נמצא‪ ,‬כי‬
‫השקפותיהם של המטפלים על העולם נעשו ציניות‬
‫ופסימיות יותר וליברליות או "תמימות" פחות‪ ,‬דבר‬
‫שהביא בין השאר לשינויים בעולמם הרגשי‪42% .‬‬
‫מהנבדקים דיווחו על קשיחות וקהות רגשית ועל קושי‬
‫לבטא הומור וסובלנות כלפי אחרים‪ .‬בנוסף‪29% ,‬‬
‫מהנחקרים דיווחו כי הם מרגישים דריכות וחשדנות‬
‫כלפי האחרים וצורך מוגבר להגן על עצמם ועל‬
‫משפחותיהם‪ .‬תרפיסטים משפחתיים שהשתתפו‬
‫במחקר זה דיווחו על תחושות פחד ואף על סיוטי‬
‫לילה‪ .‬כמו כן נמצא‪ ,‬כי גברים מטפלים נטו להזדהות‬
‫עם הפוגעים ולחוות "אשמה קולקטיבית"‪ ,‬ולעומתם‬
‫נשים מטפלות חוו תחושה מוגברת של פגיעות ואיום‪,‬‬
‫פרנויה ודריכות בחיי היום יום שלהן‪.‬‬
‫פארנקופף (‪ )Farrenkopf, 1992‬מציע תיאוריה המאפשרת‬
‫להבין את חווייתם הייחודית של מטפלים בפוגעים‬
‫מינית‪ ,‬אשר גם מדגישה את ההשפעה המצטברת של‬
‫טראומטיזציה מכלי שני‪ .‬לפי תיאוריה זו קיימים ארבעה‬
‫שלבי השפעה על המטפלים‪ :‬בשלב הראשון‪ ,‬הנקרא‬
‫"הלם"‪ ,‬המטפל חווה הלם‪ ,‬פחד‪ ,‬תחושה מוגברת של‬
‫איום ופגיעות‪ .‬פארנקופף סבור‪ ,‬כי שלב זה הוא קריטי‬
‫למטפלים חדשים בתחום‪ ,‬מאחר שבלי התמודדות‬
‫מקצועית ואישית יעילה עם תופעה זו‪ ,‬מטפלים‬
‫אלו עלולים לפתח רמות גבוהות של טראומטיזציה‬
‫מכלי שני ואף לעזוב את התחום‪ .‬השלב השני‪ ,‬אשר‬
‫נקרא "שליחות"‪ ,‬מאופיין מצד אחד בהסתגלות של‬
‫המטפלים לעבודה עם הפוגעים‪ ,‬בהבעת רצון לעזור‬
‫ובהתחייבות לעבודתם‪ ,‬ומצד אחר בדיכוי רגשותיהם‬
‫השליליים כלפי מטופליהם והימנעות מביטויים‪ .‬עקב‬
‫כך בשלב השלישי‪ ,‬הנקרא "כעס"‪ ,‬מטפלים נוקטים‬
‫גישה מעמתת וחסרת סבלנות כלפי דפוסים פוגעניים‬
‫של מטופליהם‪ .‬בשלב הרביעי‪ ,‬הנקרא "בליה רגשית"‪,‬‬
‫מטפלים מרגישים מדוכאים וחסרי תועלת‪ .‬למרות‬
‫שתיאוריה זו לא נבדקה מספיק ברמה אמפירית‪,‬‬
‫מחקרים אשר נערכו בקרב מטפלים בפוגעים מינית‬
‫מלמדים‪ ,‬כי מטפלים חדשים בתחום הם הקבוצה‬
‫הפגיעה ביותר להשפעותיה של טראומטיזציה מכלי‬
‫שני (‪Neumann & Gamble, 1995; Shelby, Stoddart,‬‬
‫‪.)& Taylor, 2001‬‬
‫כאמור‪ ,‬בעבודה זו נבחנה טראומטיזציה מכלי שני‬
‫בקרב מטפלות בעברייני מין ובקרב מטפלות בקורבנות‬
‫‪137‬‬
‫שיטה‬
‫של עבירות מין בישראל‪ ,‬וזאת תוך השוואה למטפלות‬
‫שאינן עובדות עם אוכלוסיות אלה‪ .‬נעשה ניסיון לבחון‬
‫אם קיימים בקרב שתי אוכלוסיות אלה סממנים של‬
‫טראומטיזציה מכלי שני ואם קיימים הבדלים בביטויי‬
‫התופעה בקרב שתי קבוצות המטפלות כפונקציה‬
‫של סוג המטופלים‪ .‬בנוסף‪ ,‬נעשה ניסיון לבחון אם‬
‫משתני רקע של המטפלות קשורים להתפתחות של‬
‫טראומטיזציה מכלי שני‪ ,‬כלומר אם הם משמשים‬
‫גורמים ממתנים או גורמים מגבירים‪.‬‬
‫שּוער כי בקרב שתי קבוצות הניסוי‪ ,‬זו של המטפלות‬
‫בעברייני מין וזו של המטפלות בקורבנותיהם‪ ,‬יימצאו‬
‫ביטויים לטראומטיזציה מכלי שני‪ .‬עוד שוער‪ ,‬כי לשתי‬
‫קבוצות אלה יהיו סממני טראומטיזציה מכלי שני‬
‫רבים יותר לעומת קבוצת הביקורת‪ ,‬שכללה מטפלות‬
‫פסיכולוגיות במגוון אוכלוסיות‪ ,‬כאלה אשר אינן‬
‫מטפלות בעברייני מין או בקורבנות של תקיפה מינית‪.‬‬
‫משתתפות‬
‫במחקר השתתפו ‪ 80‬נשים‪ 30 .‬מהן עוסקות בטיפול‬
‫קבוצתי ובטיפול פרטני בעברייני מין במוסדות כגון‬
‫שירות בתי הסוהר‪ ,‬שירות המבחן ומרכז יום טיפולי‬
‫לעברייני מין (הגיל הממוצע ‪ 36.7‬עם סטיית תקן‬
‫‪ 25 .)9.22‬מהנשים מטפלות בעבודה פרטנית ובעבודה‬
‫קבוצתית בקורבנות של תקיפה מינית ושל אלימות‬
‫ועובדות במוסדות כגון מרכז לנפגעות גילוי עריות‬
‫ומרכז לנפגעות תקיפה מינית או במסגרות פרטיות‬
‫(הגיל הממוצע ‪ 41.56‬עם סטיית תקן ‪25 .)10.21‬‬
‫הנשים האחרות הן מטפלות פסיכולוגיות העובדות‬
‫עם מגוון אוכלוסיות (הגיל הממוצע ‪ 37.64‬עם סטיית‬
‫תקן ‪ .)8.22‬האחרונות אינן עובדות עם עברייני מין או‬
‫עם קורבנות תקיפה מינית ושימשו קבוצת השוואה‬
‫לוח ‪ :1‬משתני רקע רציפים של המשתתפות‬
‫מטפלות בפוגעים‬
‫מינית‪N=30 ,‬‬
‫משתני רקע רציפים‬
‫מטפלות בנפגעים מטפלות באוכלוסיה‬
‫רגילה‪N=25 ,‬‬
‫מינית‪N=25 ,‬‬
‫ס"ת‬
‫ממוצע‬
‫ס"ת‬
‫ממוצע‬
‫ס"ת‬
‫ממוצע‬
‫גיל‬
‫‪36.67‬‬
‫‪9.22‬‬
‫‪41.56‬‬
‫‪10.21‬‬
‫‪37.64‬‬
‫‪8.22‬‬
‫מספר שעות עבודה בשבוע‬
‫‪35.23‬‬
‫‪13.723‬‬
‫‪28.68‬‬
‫‪12.301‬‬
‫‪33.46‬‬
‫‪12.887‬‬
‫מספר שעות טיפול בשבוע‬
‫‪12.13‬‬
‫‪8.733‬‬
‫‪14.04‬‬
‫‪6.281‬‬
‫‪20.32‬‬
‫‪13.009‬‬
‫מספר מטופלים בשבוע‬
‫(במועד המחקר)‬
‫ותק בשנים‬
‫‪10.07‬‬
‫‪9.508‬‬
‫‪13.12‬‬
‫‪6.220‬‬
‫‪12.52‬‬
‫‪7.853‬‬
‫‪9.100‬‬
‫‪6.955‬‬
‫‪13.520‬‬
‫‪9.047‬‬
‫‪11.260‬‬
‫‪10.326‬‬
‫לוח ‪ :2‬משתני רקע קטגוריאליים של המשתתפות‬
‫משתני רקע קטגוריאליים‬
‫‪138‬‬
‫מטפלות בפוגעים‬
‫מינית‪N=30 ,‬‬
‫אחוזים‬
‫‪N‬‬
‫מטפלות בנפגעים מטפלות באוכלוסיה‬
‫רגילה‪N=25 ,‬‬
‫מינית‪N=25 ,‬‬
‫אחוזים‬
‫‪N‬‬
‫אחוזים‬
‫‪N‬‬
‫רמת השכלה‪ :‬תואר ראשון‬
‫תארים שני ושלישי‬
‫‪30‬‬
‫‪9‬‬
‫‪20‬‬
‫‪5‬‬
‫‪28‬‬
‫‪7‬‬
‫‪70‬‬
‫‪21‬‬
‫‪80‬‬
‫‪20‬‬
‫‪72‬‬
‫‪18‬‬
‫קבלת הדרכה במקום העבודה‬
‫‪83.33‬‬
‫‪25‬‬
‫‪98‬‬
‫‪24‬‬
‫‪84‬‬
‫‪21‬‬
‫הימצאות בטיפול אישי‬
‫‪23.33‬‬
‫‪7‬‬
‫‪40‬‬
‫‪10‬‬
‫‪24‬‬
‫‪6‬‬
‫טראומטיזציה מכלי שני‬
‫לשתי הקבוצות הראשונות‪ .‬המדגם היה מדגם נוחות‪.‬‬
‫החוקרות פנו למטפלות על בסיס היכרות אישית או‬
‫באמצעות אנשים שסייעו להן לפנות אליהן ישירות‪.‬‬
‫כן פנו למנהלי מרכזים ולמדריכים במקומות העבודה‬
‫של משתתפות פוטנציאליות‪ ,‬ודרכם הועברה הבקשה‬
‫להשתתפות במחקר‪ .‬משתני רקע רציפים ומשתני‬
‫רקע קטגוריאליים של המשתתפות מוצגים בלוחות‬
‫‪ 1‬ו‪ ,2-‬בהתאמה‪.‬‬
‫לא נמצאו הבדלים במשתני הרקע בין הקבוצות‪,‬‬
‫למעט במדד "מספר שעות טיפול" שבו נמצאה‬
‫שונות מובהקת בין שלוש הקבוצות [‪F(2,77)=5.175,‬‬
‫‪ .]p<.01‬בניתוח שונות לשלוש הקבוצות (המתואר‬
‫בלוח ‪ )3‬שימש מדד זה גורם מפקח‪ .‬בנוסף‪ ,‬ניתוח‬
‫רגרסיה לא לימד על קשר כלשהו בין משתני הרקע‪.‬‬
‫כלים והליך‬
‫כל משתתפת התבקשה למלא מספר שאלונים‪.‬‬
‫‪ .1‬שאלון פרטים אישיים הכולל מדדים של גיל‪,‬‬
‫השכלה‪ ,‬משך העיסוק ורמת האינטנסיביות בעיסוק‬
‫עם המטופלים הרלוונטיים‪ ,‬עיסוקים מקצועיים נוספים‬
‫ושאלות בנוגע להדרכה במקום העבודה ולהיותה של‬
‫המטפלת עצמה בטיפול‪.‬‬
‫‪ .2‬שאלון )‪TSI (Traumatic Stress Institute‬‬
‫‪ Belief Scale‬שפותח על ידי פרלמן (‪Pearlman,‬‬
‫‪ )2003‬במסגרת תיאוריית ‪ .CSDT‬השאלון מודד בקיעים‬
‫בסכמות קוגניטיביות ומעריך את הבקיעים בצרכים‬
‫הפסיכולוגיים שנמצאו רגישים במיוחד אצל אנשים‬
‫שמפתחים טראומטיזציה משנית‪ .‬נעשה שימוש בגרסה‬
‫של השאלון הכוללת ‪ 84‬פריטים‪ ,‬המרכיבים עשרה‬
‫תת‪-‬סולמות של בקיעים בחמש סכמות קוגניטיביות‪:‬‬
‫ביטחון (מוגנות)‪ ,‬אמון‪ ,‬אינטימיות‪ ,‬הערכה ושליטה‪.‬‬
‫בכל סכמה נבדק היחס כלפי עצמי וכלפי אחרים‪:‬‬
‫מוגנות ‪ -‬עצמית‪ :‬הצורך לחוש בטוח ומוגן מפני פגיעה‬
‫מעצמי או מאחרים; מוגנות ‪ -‬אחרים‪ :‬הצורך לחוש‬
‫שאחרים משמעותיים מוגנים מפני פגיעה מעצמי;‬
‫אמון ‪ -‬עצמי‪ :‬הצורך להאמין בעצמי בנוגע לשיפוטים‬
‫ולתפיסות שלי; אמון ‪ -‬אחרים‪ :‬הצורך להיתלות באחרים‬
‫או לסמוך עליהם; אינטימיות ‪ -‬עצמית‪ :‬הצורך לחוש‬
‫מחובר לחוויות שלי; אינטימיות ‪ -‬אחרים‪ :‬הצורך לחוש‬
‫מחובר לאחרים; הערכה ‪ -‬עצמית‪ :‬הצורך להרגיש‬
‫שווה ערך ומכובד; הערכה ‪ -‬אחרים‪ :‬הצורך להערכה‬
‫ולכבוד מצד אחרים; שליטה ‪ -‬עצמית‪ :‬הצורך לנהל‬
‫את התחושות ואת ההתנהגויות שלי; שליטה ‪ -‬אחרים‪:‬‬
‫הצורך לנהל סיטואציות בינאישיות‪.‬‬
‫המשתתפות התבקשו לדרג על סולם בן ‪ 6‬דרגות‪,‬‬
‫מ‪( 1-‬כלל לא מסכים) ועד ‪( 6‬מסכים מאוד)‪ ,‬את‬
‫הסכמתן עם משפטים כגון "את לא יכולה לסמוך‬
‫על אף אחד"‪ .‬מתאם אלפא קרונבך לשאלון זה הוא‬
‫‪ ,98‬והוא משקף עקיבות פנימית גבוהה‪ .‬ציון קרונבך‬
‫לתת‪-‬סולמות המרכיבים שאלון זה נע בטווח שבין‬
‫‪ 0.77‬לבין ‪.0.91‬‬
‫‪ .3‬שאלון סימפטומים טראומטיים ‪Trauma‬‬
‫(‪ Symptom Inventory )Briere, 1995‬שנועד להעריך‬
‫סימפטומטולוגיה טראומטית כרונית ואקוטית‪ .‬הוא‬
‫בודק בין השאר סימפטומים שהם תוצאות של אונס‪,‬‬
‫התעללות מצד בן זוג‪ ,‬פגיעות פיזיות‪ ,‬פגיעות קרב‬
‫ואסונות טבע‪ ,‬וכן סימפטומים שהם השפעות של‬
‫התעללות בילדות או אירועים טראומטיים מוקדמים‪.‬‬
‫מלבד סימפטומים הקשורים ל‪ PTSD-‬ול‪,Acute Stress-‬‬
‫השאלון בודק סימפטומים הקשורים בקשיים תוך‬
‫אישיים ובין אישיים שמאפיינים בדרך כלל טראומה‬
‫פסיכולוגית כרונית‪ .‬השאלון כולל ‪ 100‬פריטים ומורכב‬
‫מעשרה סולמות קליניים‪ :‬עוררות חרדתית ‪ -‬סולם‬
‫המודד סימפטומים של חרדה‪ ,‬במיוחד כאלה הקשורים‬
‫לעוררות יתר פוסט‪-‬טראומטית (כגון קופצנות ומתח);‬
‫דיכאון ‪ -‬סולם המודד סימפטומטולוגיה במונחים של‬
‫מצב רוח (לדוגמה‪ ,‬עצבות) ועיוותי חשיבה דפרסיביים;‬
‫כעס ועצבנות ‪ -‬סולם המודד דיווח עצמי של כעס או‬
‫עצבנות‪ ,‬וכן קוגניציות והתנהגות הקשורות בכעס;‬
‫התנסויות חודרניות ‪ -‬מודד סימפטומים חודרניים‬
‫הקשורים בלחץ פוסט‪-‬טראומטי כגון פלשבקים‪ ,‬סיוטי‬
‫לילה ומחשבות חודרניות; הימנעות הגנתית ‪ -‬מודד‬
‫הימנעות פוסט‪-‬טראומטית‪ ,‬הן קוגניטיבית (לדוגמה‪,‬‬
‫הרחקת מחשבות או זיכרונות כואבים מהתודעה)‬
‫והן התנהגותית (הימנעות מאירועים המזכירים את‬
‫האירוע הטראומטי); דיסוציאציה ‪ -‬סולם המודד‬
‫סימפטומטולוגיה דיסוציאטיבית כגון דפרסונליזציה‪,‬‬
‫דה‪-‬ריאליזציה‪ ,‬חוויות של הימצאות מחוץ לגוף וערפול‬
‫‪139‬‬
‫פסיכוטי; מצוקה בתחום המיני ‪ -‬מודד דיווח עצמי‬
‫של מצוקה מינית כגון חוסר הנאה מינית‪ ,‬בעיות‬
‫בתפקוד המיני ומחשבות ותחושות מיניות לא‬
‫רצויות; התנהגות מינית דיס‪-‬פונקציונלית ‪ -‬סולם‬
‫המודד התנהגות מינית שהיא דיס‪-‬פונקציונלית‪ ,‬אם‬
‫בשל האיכות שלה או הפוטנציאל לפגיעה עצמית‬
‫ואם בשל שימוש במיניות כדי לממש מטרות שאינן‬
‫מיניות; בעיות במישור העצמי ‪ -‬מודד בעיות כגון‬
‫בלבול בזהות‪ ,‬הפרעות אחרות בעצמי והיעדר תמיכה‬
‫עצמית; שימוש בהתנהגויות מפחיתות מתח ‪ -‬מודד‬
‫את הנטייה לפנות לטכניקות חיצוניות של צמצום‬
‫מתח או מצוקה‪ ,‬כגון פגיעה עצמית‪ ,‬התפרצויות כעס‪,‬‬
‫התנהגות מניפולטיבית ואיומי התאבדות‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬השאלון כולל שלושה סולמות תוקף‪ :‬נטייה‬
‫להגנתיות‪ ,‬חריגות ורמת עקיבות‪ .‬כל משתתפת‬
‫התבקשה לדרג כל פריט לפי תדירות הופעתו בששת‬
‫החודשים האחרונים על פני סולם שנע מ‪( 0-‬אף פעם)‬
‫ל‪( 3-‬לעתים קרובות)‪ .‬על פי בריאר (‪,)Briere, 1995‬‬
‫נמצא במחקרים שנערכו בקרב אוכלוסיות מגוונות ‪-‬‬
‫כללית‪ ,‬קלינית‪ ,‬צבאית ואוניברסיטאית ‪ -‬כי המהימנות‬
‫הפנימית לסולמות הקליניים על פי מדד אלפא נעה‬
‫מ‪ 0.84-‬ועד ‪ .0.87‬במחקר אשר כלל ‪ 449‬נבדקים‬
‫ונערך בקרב אוכלוסיה כללית‪ ,‬שאלון ‪ TSI‬ניבא ‪PTSD‬‬
‫(כפי שהוגדר על ידי כלים אחרים) ביותר מ‪90%-‬‬
‫מהמקרים‪.‬‬
‫ממצאים‬
‫בשלב הראשון נבחנו ההשערות בנוגע לרמת‬
‫הטראומטיזציה המשנית בשלוש הקבוצות‪ :‬מטפלות‬
‫בעברייני מין‪ ,‬מטפלות בנפגעי תקיפה מינית ומטפלות‬
‫באוכלוסיה רגילה‪ .‬בלוח ‪ 3‬מוצגים ממוצעים‪ ,‬סטיות‬
‫תקן ותוצאות ניתוח שונות רב משתני (‪)MANOVA‬‬
‫של מדדי סימפטומים טראומטיים בקרב שלוש‬
‫הקבוצות‪.‬‬
‫ניתוח השונות בלוח ‪ 3‬נמצא מובהק‪ .‬המדדים של רוב‬
‫לוח ‪ :3‬ממוצעים‪ ,‬סטיות תקן ותוצאות ניתוח שונות רב משתני (ערכי ‪ F‬ומובהקותם)‬
‫של מדדי סימפטומים טראומטיים בקרב שלוש הקבוצות‬
‫מדדי סימפטומים‬
‫טראומטיים‬
‫עוררות חרדתית‬
‫דיכאון‬
‫כעס‪/‬עצבנות‬
‫סימפטומים חודרניים‬
‫הימנעות הגנתית‬
‫סימפטומים‬
‫דיסוציאטיביים‬
‫קשיים בתחום המיני‬
‫התנהגות מינית בעייתית‬
‫בעיות במישור העצמי‬
‫שימוש בהתנהגויות‬
‫מפחיתות מתח‬
‫(‪F )2,77‬‬
‫הבדל‬
‫מטפלות בפוגעים מטפלות בנפגעים מטפלות באוכלוסיה‬
‫רגילה‪N=25 ,‬‬
‫מינית‪N=25 ,‬‬
‫מינית‪N=30 ,‬‬
‫ממוצע (ס"ת)‬
‫ממוצע (ס"ת)‬
‫ממוצע (ס"ת)‬
‫‪)5.05( 9.70‬‬
‫‪)4.43( 7.90‬‬
‫‪)5.17( 12.00‬‬
‫‪)4.46( 7.33‬‬
‫‪)4.61( 6.93‬‬
‫‪)3.88( 6.17‬‬
‫‪)5.34( 8.92‬‬
‫‪)6.32( 8.72‬‬
‫‪)5.03( 10.52‬‬
‫‪)4.43( 6.24‬‬
‫‪)4.84( 5.92‬‬
‫‪)5.42( 6.16‬‬
‫‪)4( 6.12‬‬
‫‪)4.5( 5.80‬‬
‫‪)5.03( 8.16‬‬
‫‪)4.32( 4.32‬‬
‫‪)4.38( 4.40‬‬
‫‪)3.09( 3.36‬‬
‫**‪4.810‬‬
‫*‪3.568‬‬
‫**‪5.801‬‬
‫***‪4.584‬‬
‫‪2.885‬‬
‫**‪5.098‬‬
‫‪1,2>3‬‬
‫‪)3.34( 4.20‬‬
‫‪)2.87( 2.40‬‬
‫‪)4.9( 9.37‬‬
‫‪)2.15( 3.94‬‬
‫‪)3.82( 4.80‬‬
‫‪)3.42( 2.36‬‬
‫‪)5.87( 8.60‬‬
‫‪)3.30( 3.20‬‬
‫‪)2.54( 1.84‬‬
‫‪)2.06( 0.92‬‬
‫‪)5.03( 5.64‬‬
‫‪)2.37( 2.12‬‬
‫***‪7.193‬‬
‫*‪3.267‬‬
‫*‪5.621‬‬
‫*‪5.476‬‬
‫‪1,2>3‬‬
‫‪1,2>3‬‬
‫‪1,2>3‬‬
‫‪--‬‬‫‪1,2>3‬‬
‫‪1,2>3‬‬
‫‪1,2>3‬‬
‫‪1,2>3‬‬
‫‪1,2<3‬‬
‫‪*p<.05 **p<.01 ***p<.001‬‬
‫‪F(2,77)=1.951, p<.05, Wilks Lambda=0.507‬‬
‫‪140‬‬
‫טראומטיזציה מכלי שני‬
‫הסימפטומים הטראומטיים נמצאו גבוהים יותר בקרב‬
‫מטפלות בפוגעים ובנפגעים מתקיפה מינית מבקרב‬
‫מטפלות באוכלוסיה רגילה (למעט ב"הימנעות הגנתית"‬
‫שבה לא נמצא הבדל מובהק)‪ .‬לא נמצאו הבדלים בין‬
‫קבוצת המטפלות בפוגעים לבין קבוצת המטפלות‬
‫בנפגעים‪ .‬הציונים הממוצעים של הסימפטומים‬
‫הטראומטיים בקרב שלוש הקבוצות נמצאים בטווח‬
‫הנורמה‪ ,‬כפי שהוגדר לאוכלוסיה של נשים רגילות‬
‫בארה"ב‪ .‬לפיכך השערת המחקר בנושא זה אוששה‪.‬‬
‫בלוח ‪ 4‬מוצגים ממוצעים‪ ,‬סטיות תקן ותוצאות ניתוח‬
‫שונות רב משתני (‪ )MANOVA‬של מדדי אמונות יסוד‬
‫בקרב שלוש הקבוצות‪.‬‬
‫אמנם ניתוח השונות בלוח ‪ 4‬נמצא מובהק‪ ,‬אך‬
‫הבדל מובהק בין הקבוצות נמצא רק במדד "מוגנות‬
‫ אחרים"‪ .‬ציונן של מטפלות בפוגעים מינית במדד‬‫זה נמצא גבוה במובהק מציוניהן של מטפלות בשתי‬
‫הקבוצות האחרות‪ :‬כ‪ 50%-‬מהמטפלות בפוגעים‬
‫מינית קיבלו ציון "גבוה מאוד" לעומת כ‪ 32%-‬בלבד‬
‫מן המטפלות האחרות‪ .‬לא נמצא הבדל בציון הכולל‬
‫בין הקבוצות כשמדד זה נמצא ברמת הנורמה‪ ,‬ואף‬
‫לא נמצאו הבדלים בשאר מדדי האמונות‪.‬‬
‫מלבד בקיעים בתחום "מוגנות ‪ -‬אחרים" נמצא‪ ,‬כי ‪46%‬‬
‫מהמטפלות בפוגעים סובלות מבקיעים קוגניטיביים‬
‫בתחום "שליטה ‪ -‬עצמית" ברמה גבוהה מאוד (זאת‬
‫לעומת ‪ 24%‬בקבוצת המטפלות בנפגעי תקיפה מינית‬
‫ו‪ 16%-‬בקבוצת המטפלות באוכלוסיות רגילות)‪ .‬עוד‬
‫נמצא‪ ,‬כי ‪ 30%‬מהמטפלות בפוגעים מינית סובלות‬
‫מבקיעים ב"הערכה ‪ -‬עצמית" ברמה גבוהה מאוד‬
‫(לעומת ‪ 12%‬מהמטפלות בנפגעי תקיפה מינית‬
‫ו‪ 16%-‬מהמטפלות באוכלוסיות רגילות)‪.‬‬
‫בשלב השני נבחנה ההשערה בדבר הקשר בין משתני‬
‫הרקע של המשתתפות לבין המדדים של טראומטיזציה‬
‫משנית‪ .‬ניתוח רגרסיה לימד‪ ,‬כי טווח השונות המוסברת‬
‫לסימפטומים טראומטיים על ידי משתני הרקע נע‬
‫בין ‪ 22%‬לבין ‪ .30%‬מבין כל המשתנים שנכללו‬
‫במודל נמצאה תרומה ייחודית ל"הימצאות בטיפול‬
‫לוח ‪ :4‬ממוצעים‪ ,‬סטיות תקן ותוצאות ניתוח שונות רב משתני (ערכי ‪ F‬ומובהקותם)‬
‫של מדדי אמונות יסוד בקרב שלוש הקבוצות‬
‫מדדי אמונות היסוד‬
‫מוגנות ‪ -‬עצמית‬
‫מוגנות ‪ -‬אחרים‬
‫אמון ‪ -‬עצמי‬
‫אמון ‪ -‬אחרים‬
‫הערכה ‪ -‬עצמית‬
‫הערכה ‪ -‬אחרים‬
‫אינטימיות ‪ -‬עצמית‬
‫אינטימיות ‪ -‬אחרים‬
‫שליטה ‪ -‬עצמית‬
‫שליטה ‪ -‬אחרים‬
‫ציון כולל של המדדים‬
‫בשאלון אמונות יסוד‬
‫מטפלות בפוגעים מטפלות בנפגעים מטפלות באוכלוסיה‬
‫רגילה‪N=25 ,‬‬
‫מינית‪N=25 ,‬‬
‫מינית‪N=30 ,‬‬
‫ממוצע (ס"ת)‬
‫ממוצע (ס"ת)‬
‫ממוצע (ס"ת)‬
‫‪)9.27( 27.00‬‬
‫‪)4.65( 20.57‬‬
‫‪)5.92( 15.20‬‬
‫‪)6.45( 17.33‬‬
‫‪)6.65( 18.73‬‬
‫‪)5.79( 18.60‬‬
‫‪)5.56( 16.43‬‬
‫‪)6.05( 19.10‬‬
‫‪)7.35( 23.10‬‬
‫‪)4.67( 16.07‬‬
‫‪)9.41( 208‬‬
‫‪)8.79( 26.92‬‬
‫‪)4.67( 24.18‬‬
‫‪)4.28( 15.68‬‬
‫‪)5.77( 16.72‬‬
‫‪)7.71( 16.92‬‬
‫‪)4.62( 18.04‬‬
‫‪)7.27( 17.60‬‬
‫‪)6.23( 18.76‬‬
‫‪)7.22( 21.76‬‬
‫‪)5.10( 14.64‬‬
‫‪)10.31( 199.92‬‬
‫‪)7.58( 25.60‬‬
‫‪)3.98( 17.92‬‬
‫‪)4.88( 17.24‬‬
‫‪)5.77( 16.88‬‬
‫‪)6.14 19.40‬‬
‫‪)5.28( 17.36‬‬
‫‪)4.81( 19.32‬‬
‫‪)6.30( 18.80‬‬
‫‪)5.93( 20.96‬‬
‫‪)3.67( 32.15‬‬
‫‪)10.31( 204.12‬‬
‫(‪F )2,77‬‬
‫הבדל‬
‫‪0.898‬‬
‫*‪3.861‬‬
‫‪0.363‬‬
‫‪0.211‬‬
‫‪0.777‬‬
‫‪0.754‬‬
‫‪0.592‬‬
‫‪0.597‬‬
‫‪1.796‬‬
‫‪0.869‬‬
‫‪0.176‬‬
‫‪--‬‬‫‪1>2,3‬‬
‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬
‫‪* p<.05‬‬
‫‪F (2,77)=1.888, p<.05, Wilks Lambda=0.609‬‬
‫‪141‬‬
‫אישי"‪ .‬משתנה זה הוא גורם חוסן‪ ,‬כלומר מטפלות‬
‫הנמצאות בטיפול אישי סובלות פחות מסימפטומים‬
‫טראומטיים לעומת מטפלות שאינן נמצאות בטיפול‬
‫אישי (‪ β=-.22, p<.05‬עד ‪.)β=-.44, p<.001‬‬
‫מטפלות ותיקות נמצאו סובלות מ"עוררות חרדתית"‪,‬‬
‫מ"הימנעות הגנתית"‪ ,‬מ"התנהגות מינית בעייתית"‬
‫ומ"שימוש בהתנהגויות מפחיתות מתח" יותר‬
‫ממטפלות אחרות (‪ β=.33, p<.05‬עד ‪.)β=.43, p<.001‬‬
‫בדומה‪ ,‬מטפלות העובדות שעות רבות נמצאו סובלות‬
‫יותר מאחרות מ"עוררות חרדתית" ומ"כעס‪/‬עצבנות"‬
‫(‪ β=.28, p<.05‬עד ‪ .)β=.30, p<.01‬מטפלות שלהן‬
‫מטופלים רבים סובלות מ"סימפטומים דיסוציאטיביים"‬
‫יותר מאחרות (‪ ,)β=.31, p<.05‬ומטפלות צעירות‬
‫נמצאו סובלות יותר מאחרות מ"התנהגות מינית‬
‫בעייתית" ומ"דיכאון" (‪ β=-.33, p<05‬עד ‪β=-.41,‬‬
‫‪ .)p<.05‬מטפלות בעלות תואר ראשון נמצאו סובלות‬
‫מ"הימנעות הגנתית" יותר ממטפלות בעלות תואר‬
‫שני ומעלה (‪.)β=-.29, p<.05‬‬
‫ניתוח רגרסיה נוסף נועד לבחון קיום קשר בין משתני‬
‫הרקע לבין מדדים של אמונות יסוד‪ .‬טווח השונות‬
‫המוסברת למדדים של אמונות היסוד על ידי משתני‬
‫הרקע נע בין ‪ 10%‬לבין ‪ .37%‬המשתנה "הימצאות‬
‫בטיפול אישי" הוא גורם חוסן ל"אמון ‪ -‬עצמי"‪,‬‬
‫"הערכה ‪ -‬עצמית"‪" ,‬אינטימיות ‪ -‬עצמית"‪" ,‬שליטה‬
‫ עצמית" ו"שליטה ‪ -‬אחרים" (‪ β=-.23, p<.05‬עד‬‫‪ .)β=-.34, p<.01‬כלומר מטפלות הנמצאות בטיפול‬
‫אישי סובלות מרמה נמוכה יותר של בקיעים באמונות‬
‫היסוד לעומת אחרות‪ .‬ממצאים אלו תומכים בהשערת‬
‫המחקר‪ .‬לעומת זה‪ ,‬קבלת הדרכה במקום העבודה‬
‫נמצאה קשורה ברמה גבוהה של בקיעים ב"מוגנות‬
‫ עצמית"‪" ,‬הערכה ‪ -‬עצמית"‪" ,‬שליטה ‪ -‬עצמית"‪,‬‬‫"אמון ‪ -‬אחרים"‪" ,‬הערכה ‪ -‬אחרים" ו"אינטימיות ‪-‬‬
‫אחרים" (‪ β=.23, p<.05‬עד ‪ .)β=.37, p<.001‬ממצא‬
‫זה אינו עולה בקנה אחד עם השערת המחקר‪.‬‬
‫מטפלות בעלות תואר ראשון נמצאו סובלות מרמה‬
‫גבוהה של בקיעים באמונות היסוד בתחומים "שליטה‬
‫ עצמית"‪" ,‬אמון ‪ -‬אחרים" ו"שליטה ‪ -‬אחרים" יותר‬‫ממטפלות בעלות תואר שני ומעלה (‪β=-.24, p<.05‬‬
‫עד ‪ .)β=-.28, p<.05‬נמצא כי מטפלות שיש להן‬
‫‪142‬‬
‫מטופלים רבים סובלות יותר מאחרות מרמה גבוהה‬
‫של בקיעים באמונות היסוד "הערכה ‪ -‬עצמית"‬
‫ו"אינטימיות ‪ -‬אחרים" (‪ β=.24, p<.05‬עד ‪β=.34,‬‬
‫‪ .)p<.01‬מטפלות צעירות סובלות מרמה גבוהה‬
‫של בקיעים בתחום "אינטימיות ‪ -‬עצמית" לעומת‬
‫מטפלות אחרות (‪.)β=-.35, p<.05‬‬
‫משתני הרקע לא מסבירים במובהק את הבקיעים‬
‫במדד "מוגנות ‪ -‬אחרים"‪ .‬בנוסף‪" ,‬הימצאות בטיפול‬
‫אישי"‪" ,‬הדרכה" ו"השכלה" נמצאו מסבירים ‪ 29%‬מן‬
‫השונות במדד הכולל של אמונות היסוד‪.‬‬
‫דיון‬
‫ממצאי המחקר המרכזיים מלמדים על היעדר הבדלים‬
‫ברמת הטראומטיזציה מכלי שני בין קבוצת המטפלות‬
‫בפוגעים מינית לבין קבוצת המטפלות בנפגעים‬
‫מינית‪ ,‬מה שעולה בקנה אחד עם ממצאי מחקרם‬
‫של וואי ועמיתיו (‪ .)Way et al., 2004‬עם זה נמצא‬
‫הבדל מובהק הן ברמת הביטויים של סימפטומים‬
‫טראומטיים והן ברמת הבקיעים באמונות היסוד‬
‫של שתי קבוצות אלו לעומת קבוצת המטפלות‬
‫באוכלוסיות רגילות‪ .‬בשתי הקבוצות הראשונות מדדי‬
‫הסימפטומים הטראומטיים גבוהים יותר מאלו של‬
‫הקבוצה השלישית‪.‬‬
‫ביטויי הסימפטומים הטראומטיים בשלוש הקבוצות‬
‫לא חרגו מרמת הנורמה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬ממצא זה עולה‬
‫בקנה אחד עם ממצאי מחקרם של סטיד וביקנל (‪Steed‬‬
‫‪ ,)& Bicknell, 2001‬אשר לפיו בקרב מטפלים בפוגעים‬
‫מינית לא נמצאו רמות קליניות של סימפטומים כגון‬
‫עוררות יתר‪ ,‬סימפטומים חודרניים וסימפטומים‬
‫הימנעותיים‪ .‬מצד אחר‪ ,‬ממצא זה מנוגד לממצאי‬
‫המחקר של קורניל ומאירס (‪,)Cornille & Meyers, 1999‬‬
‫אשר לפיו בקרב כ‪ 37%-‬מהמטפלים בילדים נפגעי‬
‫התעללות נמצאו סימפטומים הימנעותיים וחודרניים‬
‫ברמה קלינית‪ ,‬ולממצאי מחקרם של וואי ועמיתיו (‪Way‬‬
‫‪ ,)et al., 2004‬שמלמדים כי רוב המטפלים בפוגעים‬
‫מינית ורוב המטפלים בנפגעי תקיפה מינית סובלים‬
‫מסימפטומים אלו ברמה קלינית‪.‬‬
‫ייתכן כי הנורמות אשר הוגדרו למדדי טראומטיזציה‬
‫טראומטיזציה מכלי שני‬
‫מכלי שני והמתייחסות לאוכלוסיית נשים בארה"ב‪ ,‬לא‬
‫תואמות את הנורמות למדדים אלו בישראל‪ .‬אפשר‬
‫שמטפלות מישראל מחוסנות יותר בשל חשיפה‬
‫מתמדת לאירועים טראומטיים שפוקדים את המדינה‬
‫לעומת אוכלוסיית ארה"ב‪ ,‬שבה אירועים טראומטיים‬
‫מסוג זה מתרחשים פחות‪ .‬הסבר נוסף עשוי להיות‬
‫קשור לרמת ההיענות הנמוכה להשתתפות במחקר‬
‫(כ‪ 25%-‬בלבד בקרב קבוצת המטפלות בנפגעי‬
‫תקיפה מינית)‪ .‬ייתכן כי מטפלות שסירבו למלא‬
‫את השאלונים שונות מאלו שהשיבו‪ ,‬והן בעלות‬
‫רגישות מוגברת לטראומה ורמה גבוהה יותר של‬
‫טראומטיזציה מכלי שני‪.‬‬
‫גם ממוצעי המדדים אשר בדקו בקיעים באמונות‬
‫יסוד של המטפלות נמצאו בטווח הנורמה‪ ,‬למעט‬
‫מדד "מוגנות ‪ -‬אחרים" המעריך את רמת החומרה‬
‫של בקיעים בתחום דאגה כלפי אחרים משמעותיים‪.‬‬
‫מדד זה נמצא ברמה גבוהה מאוד בקבוצת המטפלות‬
‫בפוגעים מינית לעומת שתי קבוצות המטפלות‬
‫האחרות‪ .‬זאת בדומה למחקרים שהתייחסו לחוויית‬
‫הפגיעות סביב תחושת מוגנות וביטחון בנוגע‬
‫לאחרים משמעותיים (‪Farrenkopf, 1992; McCann‬‬
‫‪.)& Pearlman, 1990a; Pearlman & Saakvitne, 1995‬‬
‫עוד נמצא‪ ,‬כי המטפלות בפוגעים סובלות מבקיעים‬
‫קוגניטיביים בתחום "שליטה ‪ -‬עצמית" יותר משתי‬
‫קבוצות המטפלות האחרות‪ .‬מטפלים כאלה מתמודדים‬
‫לעתים קרובות עם קשת רחבה של רגשות קשים‬
‫וסותרים הנוגעים למטופליהם‪ ,‬ורגשות אלה עלולים‬
‫לעורר אצלם תחושות של אשמה ואי נוחות על רקע‬
‫תפיסתם את עצמם הן מבחינה מקצועית הן כאדם‬
‫אמפתי‪ ,‬עוזר ותומך (‪.)Mitchell & Melikian, 1995‬‬
‫התעוררות של משאלות סדיסטיות כלפי המטופל‬
‫עלולה להגביר את הצורך של המטפל לשלוט על‬
‫רגשות והתנהגות תוקפניים‪.‬‬
‫בקיעים ב"הערכה ‪ -‬עצמית" נמצאו בקרב המטפלות‬
‫בפוגעים מינית ברמה גבוהה יותר מהקבוצות האחרות‪.‬‬
‫אפשר להבינם הן על רקע המוטיבציה הנמוכה של‬
‫המטופלים לשינוי‪ ,‬מטופלים אשר מּונעים בדרך כלל‬
‫על ידי צורך ברווח משני‪ ,‬והן על רקע ציפיות המטפלים‬
‫כי בקרב המטופלים יחול שינוי‪ .‬כל זאת בזמן קצוב‬
‫המוגבל לא פעם בהתניה שיפוטית‪ .‬הדבר עלול להוביל‬
‫לרגשות של חוסר אונים ואשמה ולעורר שאלות בנוגע‬
‫למסוגלות העצמית של המטפל (‪.)Farrenkopf, 1992‬‬
‫ועוד זאת‪ ,‬המטפלים בפוגעים מינית נדרשים פעמים‬
‫רבות לקבל החלטות בסוגיות הכרוכות באחריות‬
‫גדולה‪ .‬לזאת מצטרף החשש שהפוגע ישוב ויבצע‬
‫עבירה מינית‪ .‬השפעות של מציאות זו משתקפות‬
‫בממצאי מחקרו של אלרבי (‪ ,)Ellerby, 1997‬שמלמד כי‬
‫מטפלים שנודע להם כי מטופליהם חזרו ופגעו הגיבו‬
‫בכעס‪ ,‬בדיכאון‪ ,‬בחוסר מסוגלות עצמית ובאשמה‪.‬‬
‫אפשר להסביר בקיעים ב"הערכה ‪ -‬עצמית" של‬
‫מטפלים בעברייני מין גם בתחושת דחייה מתכני‬
‫העבודה שאליהם הם נחשפים‪ .‬לאלה מתווסף יחס‬
‫שלילי שאנשי מקצוע אחרים מגלים כלפי מטפלים‬
‫בפוגעים מינית‪ .‬במחקר שצוין לעיל נמצא‪ ,‬כי ‪70%‬‬
‫מהמטפלים בפוגעים מינית דיווחו על תחושות של‬
‫אי נוחות ועל צורך תמידי להצדיק את עבודתם לאחר‬
‫שנשאלו עליה‪ .‬קרוב ל‪ 90%-‬מהמטפלים דיווחו על‬
‫תגובות שליליות ועוינות מהסביבה כלפיהם כשתיארו‬
‫את סוג עבודתם‪.‬‬
‫השפעת משתנים ממתנים‪/‬‬
‫מגבירים‬
‫מבין משתני הרקע‪ ,‬רק ל"הימצאות בטיפול אישי"‬
‫נמצאה תרומה ייחודית הן לכל המדדים של סימפטומים‬
‫טראומטיים והן לרוב המדדים של אמונות היסוד‪.‬‬
‫מטפלות אשר לא נמצאות בטיפול אישי סובלות מרמה‬
‫גבוהה יותר של טראומטיזציה מכלי שני ממטפלות‬
‫שנמצאות בטיפול אישי‪ .‬ממצא זה תומך בתיאוריה‬
‫הקונסטרוקטיביסטית של התפתחות העצמי‪ ,‬אשר‬
‫לפיה התפתחותה של טראומטיזציה מכלי שני עשויה‬
‫להיות פונקציה של הצרכים הפסיכולוגיים הלא‬
‫מסופקים והלא מזוהים של המטפל‪ .‬מטפל שאינו‬
‫מודע לצרכיו הפסיכולוגיים‪ ,‬יתקשה להתמודד עם‬
‫ההשפעות של עבודה רגשית טיפולית כה תובענית‬
‫ובד בבד לספק טיפול יעיל ומקצועי למטופליו‪ .‬במצב‬
‫של היעדר מודעות‪ ,‬מטפל עלול להיכשל בהצבת‬
‫גבולות רגשיים בין מקום עבודתו לבין חייו הפרטיים‪.‬‬
‫הדבר עשוי לבוא לידי ביטוי בביצוע של משימות‬
‫‪143‬‬
‫הקשורות לעבודתו בביתו‪ ,‬בטיפול במטופלים רבים‬
‫ברצף וללא הפסקות ובשעות עבודה מרובות על‬
‫חשבון זמן המנוחה וחיי החברה שלו (& ‪Pearlman‬‬
‫‪.)Saakvitne, 1995‬‬
‫באופן מפתיע‪ ,‬נמצא קשר חיובי בין "קבלת הדרכה‬
‫במקום העבודה" לבין חלק מהמדדים של אמונות היסוד‪.‬‬
‫ממצא זה אינו עולה בקנה אחד עם ממצאי מחקרים‬
‫שנעשו בתחום‪ ,‬ולפיהם הדרכה או התייעצות‪ ,‬יש בהן‬
‫כדי לצמצם ולמתן התפתחות של טראומטיזציה מכלי‬
‫שני (‪Bell et al., 2003; Cunningham, 1999; Pearlman‬‬
‫‪ .)& Mac Ian, 1995; Rich, 1997‬ייתכן שההדרכה שעליה‬
‫דיווחו המטפלות לא ענתה על צרכיהן האישיים או‬
‫אינה מתקיימת באופן סדיר וקבוע‪ .‬במחקר הנוכחי‬
‫לא נבדק טיב ההדרכה במקום העבודה‪ ,‬ונושא זה‬
‫ראוי שייבחן לעומק במחקר המשך‪.‬‬
‫עוד נמצא‪ ,‬כי מטפלות בעלות השכלה נמוכה סובלות‬
‫יותר מסימפטומים של "הימנעות הגנתית" ומבקיעים‬
‫באמונות היסוד ממטפלות בעלות השכלה גבוהה‪.‬‬
‫ממצא זה נתמך במחקרים רבים (ראה לדוגמה‪Bell :‬‬
‫‪.)et al., 2003; Trippany, Kress, & Wilcoxon, 2004‬‬
‫השכלה גבוהה מספקת בסיס תיאורטי מעמיק והכנה‬
‫רחבה יותר להתמודדות עם עבודה קלינית (‪Pearlman‬‬
‫‪.)& Saakvitne, 1995‬‬
‫נמצא כי מטפלות צעירות סובלות מסימפטומים‬
‫רבים יותר של "דיכאון"‪" ,‬התנהגות מינית בעייתית"‬
‫ו"שימוש בהתנהגויות מפחיתות מתח"‪ ,‬והן בעלות‬
‫רמה גבוהה יותר של בקיעים בתחום "אינטימיות ‪-‬‬
‫עצמית" ממטפלות מבוגרות‪ .‬נמצאה רמה גבוהה‬
‫של סימפטומים טראומטיים של "עוררות חרדתית"‪,‬‬
‫"סימפטומים חודרניים"‪" ,‬הימנעות הגנתית"‪,‬‬
‫"התנהגות מינית בעייתית" ו"שימוש בהתנהגויות‬
‫מפחיתות מתח" אצל מטפלות עם ותק רב לעומת‬
‫מטפלות אחרות‪ .‬ממצאים אלו תומכים בממצאי‬
‫מחקרים אחרים בתחום ( ‪Neumann & Gamble,‬‬
‫‪ .)1995; Shelby et al., 2001‬ועוד זאת‪ ,‬על פי מק‪-‬קן‬
‫ופרלמן (‪ ,)McCann & Pearlman, 1990a‬לטראומטיזציה‬
‫מכלי שני יש השפעה מצטברת‪ ,‬וכל חשיפה נוספת‬
‫של המטפלים לתכנים טראומטיים מעלה את הסיכון‬
‫שיפתחו תגובות טראומטיות‪ .‬הדבר עשוי להסביר‬
‫‪144‬‬
‫את הממצאים הקשורים למשתנה הוותק‪ .‬משתנים‬
‫נוספים אשר נמצאו קשורים להשפעה מצטברת‬
‫של טראומטיזציה מכלי שני הם מספר המטופלים‬
‫ומספר שעות העבודה השבועיות במקום העבודה‪.‬‬
‫היבטים מתודולוגיים‬
‫ומגבלות המחקר‬
‫במחקר הנוכחי השתתפו רק נשים‪ ,‬משום שבעת‬
‫ביצועו לא היו גברים רבים שטיפלו בעברייני מין‪ .‬אלא‬
‫שגם אם כולם היו מוכנים ליטול חלק במחקר‪ ,‬לא היה‬
‫אפשר להגיע למספר מספק מבחינה סטטיסטית‪.‬‬
‫מגבלה נוספת היא מספר המשתתפות בפועל‬
‫שהיה נמוך מהמתוכנן‪ ,‬מאחר שרמת ההיענות‬
‫להשתתף במחקר היתה נמוכה‪ .‬הדבר בלט במיוחד‬
‫בקרב קבוצת המטפלות בנפגעי תקיפה מינית‪ .‬רק‬
‫כ‪ 25%-‬מהשאלונים המיועדים לקבוצת משיבות‬
‫זו מולאו והוחזרו‪ .‬ייתכן שההיענות הנמוכה למילוי‬
‫השאלונים קשורה לחשש מאופי הנושא הנחקר‪ .‬למרות‬
‫שממצאי המחקר לא מלמדים על רמה גבוהה של‬
‫טראומטיזציה מכלי שני בקרב קבוצה זו של משיבות‪,‬‬
‫ייתכן שמטפלות שסירבו למלא את השאלונים הן דווקא‬
‫אלה שרגישותן מוגברת ורמת הטראומטיזציה שלהן‬
‫גבוהה יותר‪ .‬סוגיה נוספת קשורה להיעדר שאלות על‬
‫אירועים טראומטיים בחיי המשתתפות‪ ,‬כאלה שייתכן‬
‫שתרמו להופעתם של סימפטומים טראומטיים (ראה‬
‫לדוגמה‪Richardson, 2001; Sabin-Farrell & Turpin, :‬‬
‫‪ .)2003; Way et al., 2004‬עם זה‪ ,‬ולמרות המספר‬
‫המצומצם של המשתתפות‪ ,‬עדיין נמצאו הבדלים‬
‫ניכרים בין הקבוצות‪ ,‬מה שמעיד ככל הנראה על‬
‫הבדלים בין קבוצתיים‪ ,‬כלומר הבדלים שמקורם‬
‫בסוג המטופלים ולא באישיות המטפל‪.‬‬
‫מחקר זה מתאפיין בחידוש בעל משמעות לפי שלא‬
‫בוצע מחקר השוואתי כזה בנושא טראומטיזציה מכלי‬
‫שני בארץ‪ .‬כמחקר המשך למחקר הנוכחי מומלץ‬
‫לבחון לעומק את טיב הקשר בין משתנים ממתנים‬
‫לבין התפתחותה של טראומטיזציה מכלי שני‪ ,‬כגון‬
‫סוג ההדרכה במקום העבודה והשכלה‪ .‬כמו כן כדי‬
‫לצמצם את ההשפעות של תופעה זו‪ ,‬מומלץ לבחון‬
‫את השפעתם של ממדים הקשורים למאפיינים אישיים‬
‫טראומטיזציה מכלי שני‬
‫של המטפלים (כגון היסטוריה אישית טראומטית של‬
‫המטפלים‪ ,‬שימוש בטכניקות התמודדות אישיות‬
‫ותפיסה עצמית)‪ ,‬השפעתם של מדדים ארגוניים‬
‫(כגון תנאי שכר ותגמולים אחרים‪ ,‬האווירה במקום‬
‫העבודה עצמו ותנאי אבטחה) והשפעה של מדדים‬
‫ברמה רחבה יותר (כגון מודעות חברתית לעבריינות‬
‫מין וחשיבות הטיפול בפוגעים מינית)‪.‬‬
‫תרומת המחקר‬
‫והשפעות יישומיות‬
‫התופעה טראומטיזציה מכלי שני כמעט לא נבדקה‬
‫עד כה בישראל‪ ,‬למרות המסגרות הרבות העוסקות‬
‫בטיפול בפוגעים מינית ובטיפול בנפגעי תקיפה מינית‪.‬‬
‫ממצאי המחקר מלמדים שהמטפלות בפוגעים מינית‬
‫והמטפלות בנפגעי תקיפה מינית סובלות באותה‬
‫רמה מטראומטיזציה מכלי שני‪ ,‬ולכל קבוצה יש‬
‫ביטויים ייחודיים הקשורים למאפיינים של אוכלוסיית‬
‫המטופלים‪ .‬רוב הממצאים של מדדי טראומטיזציה‬
‫מכלי שני לא היו ברמה קלינית‪ ,‬ונראה כי השפעותיה‬
‫העיקריות של טראומטיזציה מכלי שני ניכרות בשינויים‬
‫בסכמות של אמונות היסוד בקרב מטפלות‪ ,‬במיוחד‬
‫בסכמה הנוגעת לדאגה כלפי אחרים משמעותיים אצל‬
‫מטפלות בפוגעים מינית ולנטייתן לדריכות וגוננות יתר‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬ממצאי המחקר מלמדים כי למספר משתני‬
‫רקע יש השפעה ממתנת על טראומטיזציה מכלי שני‪.‬‬
‫ממצאים אלו מאפשרים לאתר את קבוצות הסיכון‬
‫הפגיעות יותר להתפתחותה של טראומטיזציה מכלי‬
‫שני‪ ,‬וכן מאפשרים לגבש המלצות שייתכן שיסייעו‬
‫לצמצם ולמתן תופעה זו ונזקיה בקרב אוכלוסיה זו‬
‫של מטפלות‪.‬‬
‫לנוכח ממצאי המחקר‪ ,‬המלמדים כי "הימצאות‬
‫בטיפול אישי" היא משתנה מנבא למניעת התפתחותה‬
‫של טראומטיזציה מכלי שני‪ ,‬רצוי שמטפלות ייעזרו‬
‫במסגרות מקצועיות שבהן תתאפשר להן בחינה‬
‫מעמיקה של סוגיות אישיות העולות בטיפול‪ .‬עם זה‪,‬‬
‫על אלה האמונים על מקומות עבודה החושפים את‬
‫המטפלים לתכנים טראומטיים‪ ,‬מוטלת האחריות‬
‫לספק למטפלים מסגרת הדרכה מקצועית‪ ,‬מכילה‬
‫ותומכת‪ ,‬עקיבה ומסודרת‪ .‬במסגרת כזאת‪ ,‬בדומה‬
‫לתהליך המתרחש בטיפול אישי‪ ,‬מטפלים יוכלו‬
‫לבחון תהליכים של העברה והעברה נגדית‪ ,‬לבחון‬
‫את נקודות ההשקה בין תכנים העולים בטיפול לבין‬
‫הצרכים הפסיכולוגיים האישיים להם‪ ,‬ולקבל לגיטימציה‬
‫לטווח הרחב של התחושות והתגובות שלהם כלפי‬
‫מטופליהם‪ ,‬המשותפות גם למטפלים אחרים בתחום‪,‬‬
‫תוך נרמול של תחושות אלה‪ .‬המלצות אלו נוגעות‬
‫לכלל המטפלים‪ ,‬כל שכן לאלה הנמצאים בקבוצת‬
‫סיכון‪ ,‬שעל פי המחקר הנוכחי כוללת מטפלים צעירים‬
‫או מטפלים חדשים בתחום‪ ,‬וכן מטפלים בעלי ותק‬
‫רב‪ .‬אלה זקוקים במיוחד לתמיכה מקצועית ורגשית‬
‫עקב פגיעותם המוגברת לטראומטיזציה מכלי שני‪.‬‬
‫במחקרם של אניס והורן (‪ ,)Ennis & Horne, 2003‬אשר‬
‫בחנו ניבוי של מצוקה פסיכולוגית בקרב מטפלים‬
‫בעברייני מין‪ ,‬נמצא כי תמיכת עמיתים היא משתנה‬
‫מנבא מובהק לרמות נמוכות של מצוקה פסיכולוגית‬
‫ולרמות נמוכות של סימפטומים הקשורים לפוסט‬
‫טראומה‪ .‬לפיכך ייתכן שהדרכת עמיתים או פגישות‬
‫שאינן בהכרח פורמליות בין עמיתים למקצוע ישמשו‬
‫גורם חוסן להתפתחות של טראומטיזציה מכלי שני‪.‬‬
‫אמצעי נוסף העולה ממחקר זה והעשוי לעזור למתן‬
‫טראומטיזציה מכלי שני בקרב מטפלות הוא רמת‬
‫ההשכלה‪ .‬הכשרת מטפלים צריכה להיות ברמה‬
‫שתאפשר למטפל התמודדות יעילה בשדה הקליני‪.‬‬
‫אמצעים נוספים שעליהם מלמד המחקר‪ ,‬שעשויים‬
‫לעזור למטפלים לצמצם את פגיעותם לטראומטיזציה‬
‫מכלי שני‪ ,‬הם בקרה על מספר המטופלים הנמצאים‬
‫בטיפול ומספר שעות העבודה השבועיות שבהן‬
‫עוסק המטפל בעבודה הטיפולית‪ .‬נציין‪ ,‬כי מטפלים‬
‫העובדים במקומות ציבוריים לא תמיד יכולים לשלוט‬
‫במספר המטופלים שלהם‪ ,‬שלא כמו מטפלים‬
‫העובדים בתחום פרטי‪ .‬עם זה ייתכן שהמודעות‬
‫להשפעותיה של עבודה בתחום הכרוך בטראומה‬
‫תגרום למוסדות עצמם להפחית את העומס המוטל‬
‫על כתפי המטפלים‪.‬‬
‫‪145‬‬
Figley, C. R. (1995). Compassion fatigue as secondary
stress disorder: An overview. In C. R. Figley (Ed.),
Compassion fatigue: Coping with secondary
traumatic stress disorder in those who treat the
traumatized (pp. 1-20). New York: Brunner/Mazel.
Jackson, K. E., Holman, C., Barnard, T., & Paradis, C.
(1997). Working with sex offenders: The impact on
clinicians. In S. B. Edmunds (Ed.), Impact: Working
with sexual abusers (pp. 61-73). Brandon, Vermont:
Safer Society Press.
‫מקורות‬
'‫ מ‬,‫ ז' ווייסנברג‬,‫ סולומון‬,'‫ מיקולינסר מ‬,'‫ מ‬,‫ויסמן‬
‫ טראומטיזציה משנית בקרב נשות לוחמים‬.)1993(
,‫ פסיכולוגיה‬.‫ טיפולוגיה משפחתית‬:‫טראומטיים‬-‫פוסט‬
.179-166 ,‫ג‬
:‫ המטפל בסכנה‬.)1995( '‫ ק‬,‫ ל' וסאקויטן‬,‫פרלמן‬
‫ בתוך צ' זליגמן וז' סולומון‬.‫שני‬-‫טראומטיזציה מכלי‬
430- '‫ (עמ‬.‫ סוגיות בגילוי עריות‬:‫ הסוד ושברו‬,)‫(עורכות‬
,‫מרכז אדלר‬/‫ הוצאת הקיבוץ המאוחד‬:‫ תל אביב‬.)393
.‫אוניברסיטת תל אביב‬
Jenkins, S. R., & Baird, S. (2002). Secondary traumatic
stress and vicarious trauma: A validational study.
Journal of Traumatic Stress, 15, 423- 432.
Bell, H., Kulkarni, S., & Dalton, L. (2003). Organizational
prevention of vicarious trauma. The Journal of
Contemporary Human Services, 84, 463-470.
McCann, I. L., & Pearlman, L. A. (1990a). Vicarious
traumatization: A framework for understanding
the psychological effect of working with victims.
Journal of Traumatic Stress, 3, 131-149.
Brady, J. L., Guy, J. D., Poelstra, P. L., & FletcherBrokaw, B. (1999). Vicarious traumatization,
spirituality and treatment of sexual abuse survivors:
A national survey of women psychotherapists.
Professional Psychological Research and Practice,
30, 386-393.
McCann, I. L., & Pearlman, L. A. (1990b). Psychological
trauma and the adult survivor: Constructivist self
development theory. New York: Brunner/Mazel.
Mitchell,C.,& Melikian,K. (1995). The treatment
of male sexual offenders: Countertransference
reactions. Journal of Child Sexual Abuse, 4, 87-93.
Moulden, H. M., & Firestone, P. (2007). Vicarious
Traumatization: The impact on therapist who
work with sexual offenders. Trauma, Violence &
Abuse, 8, 67-83.
Neumann, D. A ., & Gamble, S. J. (1995).
Issues in the professional development of
psychotherapists: Countertransference and
vicarious traumatization in the new trauma
therapist. Psychotherapy: Theory, Research,
Practice, Training, 32, 341-347.
Palm, K., Polusny, M. A., & Follette, V. M. (2004).
Vicarious traumatization: Potential hazards and
interventions for disaster and trauma workers.
Prehospital and Disaster Medicine, 19, 73-78.
Pearlman, L. A. (2003). Trauma and attachment
belief scale. Los Angeles: Western Psychological
Services.
Briere, J. (1995). Trauma symptom inventory.
Odessa: Psychological Assessment Resources.
Cornille, T. A., & Meyers, T. W. (1999). Secondary
traumatic stress among child protective service
workers: Prevalence, severity and predictive factors.
Traumatology, 5, 1-17.
Cunningham, M. (1999). The impact of sexual
abuse treatment on the social work clinician. Child
and Adolescent Social Work Journal, 16, 277-290.
Ellerby, L. A. (1997). Impact on clinicians: Stressors
and providers of sex-offender treatment. In S.
B. Edmunds (Ed.), Impact: Working with sexual
abusers (pp. 51- 60). Brandon, Vermont: Safer
society Press.
Ennis, L., & Horne, S. (2003). Predicting psychological
distress in sex offender therapists. Sexual Abuse:
A Journal of Research and Treatment, 15, 149-157.
Farrenkopf, T. (1992). What happens to therapists
who work with sex offenders? Journal of Offender
Rehabilitation, 18, 217-223.
146
‫טראומטיזציה מכלי שני‬
Trippany, V. E., White Kress, W., & Wilcoxon, S.
A. (2004). Preventing vicarious trauma: What
counselors should know when working with
trauma survivors. Journal of Counseling and
Development, 82, 1-10.
Way, I., VanDeusen, K. M., Martin, G., Applegate,
B., & Jandle, D. (2004). Vicarious trauma: A
comparison of clinicians who treat survivors of
sexual abuse and sexual offenders. Journal of
Interpersonal Violence, 19, 49-71.
Zimering, R., Munroe, J., & Gulliver, S. B. (2003).
Secondary traumatization in mental health care
providers. Psychiatric Times, 20, 1-4.
Pearlman, L. A., & Mac Ian, P. S. (1995). Vicarious
traumatization: An empirical study of the effects
of trauma work on trauma therapists. Professional
Psychology: Research and Practice, 26, 558-565.
Pearlman, L. A., & Saakvitne, K. W. (1995). Trauma
and the therapist: Countertransference and vicarious
traumatization in psychotherapy with in survivors.
New York: Norton.
Polson, M., & McCullom, E. (1995). Therapist
caring in the treatment of sexual abuse offenders:
Perspectives from a Qualitative case study of one
sexual abuse treatment program. Journal of Child
Sexual Abuse, 4, 21-43.
Pross, C. (2006). Burnout, vicarious traumatization
and its prevention. Torture Volume, 16, 1-9.
Rich, K. D. (1997). Vicarious traumatization: A
preliminary study. In S. B. Edmunds (Ed.), Impact:
Working with sexual abusers (pp. 75-88). Brandon,
Vermont: Safer Society Press.
Richardson, J. I. (2001). Guidebook of vicarious
trauma: Recommended solutions for anti-violence
workers. Ottawa: Health Canada.
Sabin-Farrell, R., & Turpin, G. (2003). Vicarious
traumatization: Implications for the mental health
of health workers. Clinical Psychology Review,
23, 449-480.
Schauben, L. J. & Frazier, P. A. (1995). Vicarious
trauma, the effects on female counselors of
working with sexual violence survivors. Psychology
of Women Quarterly, 19, 49-64.
Shelby, R. A., Stoddart, R. M., & Taylor, K. L.
(2001). Factors contributing to levels of burnout
among sex offender treatment providers. Journal
of Interpersonal Violence, 16, 1205-1217.
Steed, L., & Bicknell, J. (2001). Trauma and the
therapist: The experience of therapists working
with the perpetrators of sexual abuse. (Electronic
version). Australasian Journal of Disaster
and Trauma Studies. Retrieved June 5, 2003,
from: http://www.massey.ac.nz/%7Etrauma/
issues/2001-1/steed.htm
147
‫האיון כפתח‬
‫חטאת רובץ‬
‫הסכנות הפוטנציאליות שבריק הקיומי‬
‫[פרופ' משה אדד‪ ,1‬ד"ר אפרת ויגננסקי‪ 2‬וד"ר חנה חימי‪]3‬‬
‫את הדינמיקה המביאה לידי התפתחותה של אלימות בקרב צעירים ובני נוער אפשר‬
‫להסביר באמצעות תיאוריות מגוונות‪ .‬מאמר זה בוחן את התהוותה של התנהגות‬
‫אלימה‪ ,‬עד כדי ביצוע מעשי רצח‪ ,‬מנקודת מבט אקזיסטנציאליסטית‪ ,‬תוך שימת‬
‫דגש בחשיבות התפתחותו של "יש קיומי" חיובי באדם‪ ,‬שהוא פועל יוצא של חינוך‬
‫החברות למיניהם‪.‬‬
‫הע ָצמה של ה"אני" ושל יכולות האדם על ידי סוכני ִ‬
‫לגבולות ושל ֲ‬
‫בהיעדרו של "יש קיומי" מתהווים תחושת ריק‪ ,‬חוסר משמעות ו"יש קיומי" שלילי‪,‬‬
‫והאדם מעצים עצמו על ידי התנהגות שלילית‪ .‬כמו כן עשויה תחושת "הריק‬
‫הקיומי" להביא את האדם לידי מסקנה כי אין בו ערך וכי חייו אינם בעלי משמעות‪,‬‬
‫והוא עלול לוותר עליהם‪ .‬מסקנות המאמר מלמדות על חשיבות החינוך ויצירת‬
‫גבולות שיהוו מצפן לאדם ויכוונוהו לדרך הישר‪ ,‬גבולות הנבנים מתוך העצמת‬
‫ה"אני" ועידוד וחיזוק של תחושת ה"יש"‪ .‬חיים בעלי משמעות מסייעים לאדם לייצר‬
‫תכלית ולהגיע לתובנה שאפשר להתמודד עם מטלות או קשיים בדרכים חיוביות‪.‬‬
‫‪1‬פרופ' משה אדד ‪ -‬פרופ' אמריטוס‪ ,‬המחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬חבר סגל במרכז האקדמי פרס‪ ,‬החוג‬
‫למשפטים‪ ,‬רחובות‪.‬‬
‫‪2‬ד"ר אפרת ויגננסקי ‪ -‬החוג למדעי ההתנהגות‪ ,‬מכללת צפת‪.‬‬
‫‪3‬ד"ר חנה חימי ‪ -‬ראש החוג לקרימינולוגיה במכללת בית ברל‪.‬‬
‫‪148‬‬
‫האיון כפתח חטאת רובץ‬
‫תנו לנו משהו להרוס‪:‬‬
‫כותרת של פרח‪ ,‬פינה שקטה‪,‬‬
‫חבר חביב‪ ,‬פקיד ציבור‪,‬‬
‫תא של טלפון‪,‬‬
‫עיתונאי‪ ,‬סופר‪,‬‬
‫תומך של קבוצה מתחרה‪,‬‬
‫עמוד תאורה‪ ,‬כיסוי של קבר‪ ,‬ספסל‪,‬‬
‫תנו לנו משהו להשחית‪:‬‬
‫קיר גבס‪ ,‬המונה ליזה‪.‬‬
‫מגן בוץ‪ ,‬אבן מצבה‪.‬‬
‫תנו לנו מישהי לאנוס‪:‬‬
‫נערה בישנית‪,‬‬
‫ערוגת פרחים‪ ,‬את עצמנו‪.‬‬
‫אל תבוזו לנו‪ ,‬אנו אנשי בשורה ונביאים‪.‬‬
‫תנו לנו משהו שבוער‪ ,‬תוקף‪,‬‬
‫חותך‪ ,‬מרסק‪ ,‬מזהם‬
‫ומעניק לנו תחושת קיום‪.‬‬
‫תנו לנו אלה או אקדח‬
‫תנו לנו מזרק או סוזוקי‬
‫רחמו עלינו‪.‬‬
‫(פרימו לוי‪" .1984 ,‬הארץ"‪ 7 ,‬בספטמבר ‪)2007‬‬
‫מבוא‬
‫בשנים האחרונות עלתה שכיחותה של האלימות‬
‫בחברה‪ ,‬הן בעוצמתה הן בהיקפה‪ ,‬עד כי היא נעשתה‬
‫חלק בלתי נפרד ממערכת ההתנהגות היומיומית‬
‫(אדד‪ ;1993 ,‬גוטליב‪ .)2002 ,‬התופעה‪ ,‬התופסת‬
‫מקום רב בחברה הישראלית‪ ,‬אינה פוסחת על בני‬
‫הנוער‪ .‬כשני אחוזים וחצי מבני הנוער בארץ בגילים‬
‫‪ 17-12‬נחשדים מדי שנה בעבירות על החוק‪ .‬כ‪8%-‬‬
‫מהתיקים הפליליים בארץ משויכים מדי שנה לבני‬
‫נוער אלה‪ .‬מרבית תיקי הנוער נפתחים בגין עבירות‬
‫רכוש‪ ,‬ובשנים האחרונות נרשמה עלייה באחוז התיקים‬
‫הנפתחים בגלל עבירות אלימות ועבירות סמים (חביב‪,‬‬
‫בן רבי‪ ,‬ברנע ולוי‪ .)1999 ,‬לפי נתוני מדור הנוער‬
‫של משטרת ישראל‪ ,‬בשנת ‪ 2000‬נפתחו ‪32,640‬‬
‫תיקים פליליים לעומת ‪ 31,684‬בשנה שקדמה לה‬
‫(המנחם‪ .)2004 ,‬ה‪ Juvenile Justice Digest-‬מצא‪,‬‬
‫כי בשנת ‪ 2006‬היו ‪ 30%‬מהרוצחים מתחת לגיל ‪21‬‬
‫ו‪ 10%-‬היו מתחת לגיל ‪ .18‬בקנדה‪ ,‬בין השנים ‪2000‬‬
‫ל‪ ,2009-‬הורשעו ברצח ‪ 59‬נערים בשנה בממוצע‬
‫(‪.)Woodworth, Agar, & Coupland, 2013‬‬
‫נעמוד על חשיבות המחקר על עבריינותם של בני‬
‫נוער בכלל ועל מעורבותם בפשעים חמורים בפרט‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬בני הנוער מעורבים בעבירות חמורות בשכיחות‬
‫גבוהה; שנית‪ ,‬מערכת המשפט מתמודדת עם האתגר‬
‫לדון נער צעיר המבצע עבירה מהחמורות בספר‬
‫החוקים; שלישית‪ ,‬הבנת התפתחותה של התופעה‬
‫תתרום ללמידת הדרכים לצמצומה (& ‪Shumaker‬‬
‫‪.)Prinz, 2000‬‬
‫במחקרים למיניהם נבדקה תופעה זו של צעירים ובני‬
‫נוער שביצעו מעשי רצח (‪Farrington, Loeber, & Berg,‬‬
‫& ‪2012; Heide, 2003; Horowitz, 2000; Shumaker‬‬
‫‪ .)McKee, 2001‬ביילי (‪ )Bailey, 1996‬סקרה מחקרים‬
‫שבהם מגוון הסברים תיאורטיים להתפתחות של‬
‫רצח הנעשה בידי בני נוער‪ .‬ההסבר הפסיכודינמי‬
‫נוגע לרגש אשמה אדיפלי ולאגו לא מפותח‪ .‬הסבר‬
‫אחר נוגע להתקשרות לא בטוחה בינקות הנובעת‬
‫מדמויות הוריות לא עקיבות או דוחות‪ ,‬הגורמות‬
‫לילד לחוש חסר ביטחון והמולידות כעס המביא‬
‫בהמשך להתפרצות של אלימות‪ .‬הסברים אחרים‬
‫מלמדים על גורמים הקשורים ברקע של הנערים‪,‬‬
‫ובכלל זה התעללות חמורה‪ ,‬חשיפה חוזרת ונשנית‬
‫לאלימות במשפחת המוצא וכן התחברות של בני‬
‫נוער לכנופיות (‪ .)Kelly & Totten, 2002‬במחקרה‬
‫של ביילי (שם) השתתפו ‪ 20‬צעירים בגילים ‪.18-11‬‬
‫נתוני המחקר מלמדים‪ ,‬כי נערים רוצחים הגיעו‬
‫מרקע משפחתי שאופיין בחוסר יציבות‪ ,‬למשל אב‬
‫מתעלל עם היסטוריה של שימוש באלכוהול‪ ,‬פתולוגיה‬
‫נפשית ואלימות‪ ,‬וכן ֵאם דפרסיבית המתקשה לגדל‬
‫את ילדיה‪.‬‬
‫במחקרים נמצאו מאפיינים נוספים הקשורים לרצח‬
‫שנעשה על ידי בני נוער‪ ,‬ובהם בעיות נוירולוגיות‬
‫(‪ ,)Lewis, Pincus, & Bard, 1988‬הפרעות התנהגות‬
‫(‪ ,)Myers & Kemph, 1990‬בעיות פסיכיאטריות למיניהן‬
‫( ‪ )Cornell, Benedek, & Benedek, 1987‬ושימוש‬
‫‪149‬‬
‫בסמים ובאלכוהול ( ‪Labelle, Bradford, Bourget,‬‬
‫‪ .)Jones, & Carmichael, 1991‬משתנים אלו נקשרים‬
‫בהתפתחותה של עבריינות אלימה‪ ,‬ואף במקרי רצח‬
‫המבוצעים על ידי צעירים ובני נוער המגיעים לכאורה‬
‫מסביבה וממשפחה נורמטיביות‪.‬‬
‫מאמר זה בוחן את התהוותה של עבריינות חמורה‪,‬‬
‫ובכללה אלימות ורצח‪ ,‬מנקודת מבט אחרת‪ ,‬ונועד‬
‫להוסיף פן להתפתחות של תופעה מדאיגה זו‪ ,‬של‬
‫עבריינות בקרב צעירים ובני נוער בכלל‪ ,‬ובקרב אלו‬
‫המגיעים מסביבה חברתית ומשפחתית נורמטיבית‬
‫בפרט‪.‬‬
‫התהוותו של "היש הקיומי"‬
‫"היש הקיומי" מתהווה בגיל הרך‪ ,‬ושלבי ההתפתחות‬
‫שלו נמשכים שנים רבות‪ .‬הוא מתעצם והולך עד‬
‫להתגבשותו בשלהי גיל ההתבגרות‪ ,‬אך התפתחותו‬
‫עשויה להימשך לכל אורך החיים‪ .‬לפי אריקסון‬
‫(‪ ,)Erikson, 1959, 1968‬גיבוש הזהות העצמית הוא‬
‫אחת המטלות המרכזיות בגיל ההתבגרות‪ ,‬והוא‬
‫מושג בתהליכים של משבר ומחויבות‪ .‬המחויבות‪,‬‬
‫אומר מרסיה (‪ ,)Marcia, 1967‬נוגעת לרמה האישית‬
‫שהיחיד משקיע בפעולותיו‪ ,‬בעבודותיו‪ ,‬וכן באמונות‬
‫שהוא יוצר לעצמו (ראו גם אדד‪.)2002 ,‬‬
‫כדי להיות חלק מן החברה‪ ,‬על הנער להפנים את‬
‫גבולותיה ואת כלליה ולהגשים את רצונותיו על‬
‫פיהם‪ .‬הגבולות שמציבות מערכות החברה למיניהן‬
‫(משפחה‪ ,‬מערכת החינוך‪ ,‬החוק ועוד) אמנם‬
‫יוצרים מגבלה‪ ,‬אך גם משמשים מצפן המכוון את‬
‫הנער ומדריכו לדרך הישר‪ .‬לפיכך גבולות ברורים‪,‬‬
‫המוצבים מתוך הכלה ותמיכה‪ ,‬מסייעים לילד לחוות‬
‫מסגרת בטוחה המאפשרת לו לפתח תחושת "יש"‪.‬‬
‫ילד אשר יקבל הדרכה והכוונה תוך מתן עידוד של‬
‫יכולותיו‪ ,‬יוכל לפתח את ה"אני" שלו בכיוון חיובי‬
‫ויאמץ סגנון חיים נורמטיבי‪ .‬הגבולות מגבילים‪ ,‬אך‬
‫הם מולידים באדם יכולת לנווט את עצמו‪ ,‬לחוות‬
‫את הזולת ולהתחייב לו‪ .‬הילד ִמתרגל להתנהגויות‬
‫המאפשרות לו להרגיש שייך למשפחתו ולחברה‬
‫הסובבת אותו‪" .‬היש הקיומי" שלו מאפשר לו לחוות‬
‫עצמו כממשות אמיתית ומחייבת ומעניק לו תחושה‬
‫‪150‬‬
‫של הוויה‪ .‬ככל שה"יש" מתגבש‪ ,‬נוצרת עצמיות‬
‫המעצימה את הילד כאדם‪.‬‬
‫המוטיבציה הבסיסית של האדם מבוססת‪ ,‬לפי‬
‫הלוגותרפיה (& ‪Crumbaugh, 1988; Crumbaugh‬‬
‫‪ ,)Maholick, 1964‬על הרצון של כולנו להיות מישהו‪,‬‬
‫לפתח את זהותנו שתהיה בעלת משמעות‪ ,‬ואז יהיו‬
‫גם חיינו ערכיים ובעלי משמעות‪" .‬הריק הקיומי"‬
‫(‪ )existential vacuum‬מביא את האדם לידי תחושת‬
‫ריקנות‪ ,‬המובעת לעתים בשעמום‪ .‬קירקגור (‪)1998‬‬
‫התייחס אל השעמום כגורם משחית‪ ,‬שורש כל רע‪.‬‬
‫פרנקל (‪ )Frankl, 1984‬מצטט את ניטשה (‪,)Nietzche‬‬
‫ולפיו כל מי שיש לו "למה"‪ ,‬למענו יחיה‪ ,‬ויידע‬
‫להתמודד כמעט עם כל "איך"‪ .‬כשהנער אינו מוצא‬
‫את ה"למה" לחייו‪ ,‬הוא מפסיק לחפש את ה"איך"‪.‬‬
‫בהיעדר מטרות שבאמצעותן יכול הנער לבנות את‬
‫זהותו‪ ,‬הוא מתקשה להרגיש שהוא "מישהו" ותחושת‬
‫ה"יש" שלו ירודה‪.‬‬
‫האדם הוא יצור בוחר‪ ,‬ולפיכך כשהוא חווה ריק‬
‫והיעדר "יש קיומי"‪ ,‬הוא יכול לבחור להעצים עצמו‬
‫ולמלא את הריק שבו בדרך שלילית‪ .‬לאדם הנעדר‬
‫"יש קיומי" חסרות תחושות של מחויבות‪ ,‬של גבול‬
‫או של מגבלה‪ .‬הוא תלוש מהיכולת לחוות מחויבות‬
‫למציאות ולאחרים המשמעותיים בסביבתו‪.‬‬
‫אחד המקרים המדגימים התהוות שלילית כזו מתואר‬
‫בתפ"ח (ת"א‪-‬יפו) ‪ ,1005/01‬מ"י נ' חורב וחיימוביץ‬
‫(דינים‪-‬מחוזי ‪ .)2006‬ב‪ 4-‬בדצמבר ‪ 1996‬נרצח אסף‬
‫שטיירמן בן ה‪ 18-‬בידי רעי חורב וסיגלית חיימוביץ‪,‬‬
‫תושבי כפר‪-‬סבא‪ ,‬בנים למשפחות נורמטיביות‪ ,‬אשר‬
‫היו בני ‪ 17.5‬בעת קרות האירוע‪ .‬מסכת האירועים‪,‬‬
‫כפי שנפרסה בהכרעת הדין (השופטים עמית‪ ,‬משל‬
‫וברוש)‪ ,‬נפתחה בביקור של חורב בביתה של חיימוביץ‪,‬‬
‫שם שהתה גם חברתם ליהי גלוזמן‪ .‬במהלך הביקור‬
‫עישנו השלושה גראס‪ .‬באותה העת עבר בחור זר‬
‫בשביל הסמוך לביתה של סיגלית וקרא לעבר חורב‬
‫"יא פחדן‪ ."...‬עקב הקריאה הציעה חיימוביץ' לחורב‬
‫ולגלוזמן לרצוח את הזר‪ .‬חורב נענה להצעה‪ .‬השניים‬
‫נטלו פגיון מאוסף הפגיונות של חורב וזוג כפפות‪,‬‬
‫וירדו לכיוון החורשה הסמוכה כדי לרצוח את הזר‪.‬‬
‫הזר (אסף שטיירמן) התקרב‪ ,‬וחורב שזיהה בו את‬
‫האיון כפתח חטאת רובץ‬
‫אסף שטיירמן שכנעו להיכנס עמו לחורשה‪ .‬שטיירמן‬
‫הלך בעקבותיו‪ ,‬ומשנכנס לחורשה החל חורב לדקור‬
‫אותו וחיימוביץ' הלמה בו פעמים רבות‪ ,‬תוך שהם‬
‫מתעלמים מתחנוניו של שטיירמן לחוס על חייו‪ .‬משלא‬
‫הצליחו להמיתו‪ ,‬ביקש חורב מחיימוביץ' אבן כבדה‬
‫והלם בו עד למותו‪ .‬במהלך ההתרחשויות ביקשה‬
‫גלוזמן מהשניים להרפות משטיירמן‪ ,‬ומאחר שלא‬
‫הקשיבו לה‪ ,‬נסה מן המקום‪.‬‬
‫ארבע שנים שמרו חורב וחברותיו על המעשה בסוד‪.‬‬
‫הפרשה נפתרה רק בשנת ‪ ,2000‬עת התלוננה סנדרין‪,‬‬
‫אשתו של חורב‪ ,‬על אלימותו כלפיה‪ .‬בעדותה סיפרה‪,‬‬
‫כי חורב קרא לעצמו "מלאך המוות" והתוודה בפניה‬
‫על כי הרג אדם‪ .‬כששאלה אותו לפשר הדבר‪ ,‬השיב‪:‬‬
‫"סתם‪ ,‬בן אדם שחצה את דרכי בזמן הלא נכון"‪.‬‬
‫אשר לקשריה עם חורב‪ ,‬העידה חיימוביץ'‪" :‬אהבנו‬
‫להגיע למקומות שאף אחד לא מסתובב בהם‪ ,‬ולהיכנס‬
‫לאיפה שאסור להיכנס" (עמ' ‪ 32‬לפסק הדין)‪ .‬חורב‬
‫העיד‪ ,‬כי כשראה את שטיירמן מן המרפסת לא זיהה‬
‫אותו‪ ,‬וקריאתו של שטיירמן גרמה לו להרגיש מתוסכל‪:‬‬
‫"הרגשתי כעס‪ ,‬הרגשתי תחושה של עצבים‪ ...‬מי הוא‬
‫בכלל" (עמ' ‪ 41‬לפסק הדין)‪ .‬את הצעתה של סיגלית‪,‬‬
‫להרוג את אסף‪ ,‬לקח לדבריו בנונשלנטיות‪ .‬כשנשאל‬
‫לפשר העניין‪ ,‬השיב‪" :‬כדרך אגב"‪" ,‬ברמה של זלזול‬
‫בבן אדם עצמו"‪ .‬לסיבה שבעטיה הגיע לביתה של‬
‫סיגלית עם פגיונות‪ ,‬אמר‪..." :‬מתוך כוונה להשוויץ‪,‬‬
‫מתוך שטות‪ ,‬מתוך דאווין‪ ."...‬כשנשאל בעת השחזור‬
‫למה עשה את המעשה‪ ,‬השיב‪:‬‬
‫"‪...‬תוך שנאה אנושית חזקה מאוד‪ ,‬מאוד חזקה‪ ,‬ומתוך‬
‫שנאה עצמית‪ ...‬היה בי את כל הכעס והזעם והרצון‬
‫לרצוח בן אדם אחר‪ ...‬הייתי מדוכא‪ ,‬לא עבדתי‪ ,‬לא‬
‫עשיתי כלום‪ ...‬חזרתי משהות בחו"ל‪ ...‬עם היעדר‬
‫ידיעה מוחלט של מה אני עושה בחיי‪ ,‬ואיפה אני‬
‫נמצא‪ ,‬בפני אלו דרכים‪ .‬ואת הכעס הזה שחשתי‬
‫כלפי עצמי‪ ,‬הפגנתי כלפי כל האנשים האחרים‪"...‬‬
‫[תפ"ח (ת"א‪-‬יפו) ‪ 1005/01‬מ"י נ' חורב וחיימוביץ‬
‫(נבו ‪ -‬מאגר משפטי‪ ,‬עמ' ‪.])59-58‬‬
‫לשאלה‪ ,‬למה אסף? ענה‪" :‬במקרה הוא עבר שם‪ .‬זה‬
‫היה יכול להיות כל אדם אחר"‪.‬‬
‫הסביבה מלמדת את הילד להביע את עצמו בתבניות‬
‫של תרבות‪ ,‬של מסורת ואף של דת‪ .‬היא מלמדת‬
‫אותו להביע את עצמו באופן מילולי‪ ,‬בכתב‪ ,‬ואף‬
‫באופן לא ורבלי (לא מילולי)‪ .‬לצד אלה קיימים כללים‪,‬‬
‫מחסומים‪ ,‬הדרכות והנחיות‪ ,‬והילד לומד לנתב את‬
‫עצמו על פיהם‪ .‬מכלול החוויות וההתנסויות מעניק‬
‫לו תחושות של "יש"‪ ,‬של יכולת המעצימה אותו‪ .‬יש‬
‫ביכולתו לבלום ולנתב את עצמו‪ .‬הגבולות מגבילים‬
‫לכאורה‪ ,‬אך כאמור מולידים בילד תחושות של יכולת‬
‫ושל ניווט‪ ,‬ובתוך כך החברה מלמדת אותו לחוות את‬
‫האחר ולהתחייב לו‪.‬‬
‫הילד ִמ תרגל להתנהגויות מסוימות‪ ,‬לנימוסים‪,‬‬
‫להליכות ולתבניות‪ ,‬והמכלול מאפשר לו להשתייך‬
‫למשפחה ולחברה הסובבת אותו‪" .‬היש הקיומי" שלו‬
‫מאפשר לו לראות בעצמו ממשות אמיתית ומחייבת‪.‬‬
‫תהליכי ההפנמה‪ ,‬ובהמשך ההזדהות‪ ,‬יוצרים אצלו‬
‫את "היש הקיומי" אשר מעניק לו תחושה של הוויה‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬ככל שיתגבש "היש הקיומי"‪ ,‬תיווצר העצמיות‬
‫המגובשת והמעצימה את האדם‪.‬‬
‫לוינס (‪ )1986‬לימד‪ ,‬כי החברה מחדירה בנו‪ ,‬עוד‬
‫בראשית הדרך‪ ,‬את האחר ( ‪ )Autre‬ואת הצורך‬
‫להתחשב בו‪ ,‬להתייחס אליו ולשאת באחריות כלפיו‪.‬‬
‫יש צו (‪ )Ordre‬המוטל על האדם ביחס לאחר‪ ,‬ובו‬
‫גלומה הקדשתו (‪ )Ordonner‬של "האני" לאחר‪ .‬ייחודו‬
‫של "האני" טמון בהקדשה שלו למען האחר‪ ,‬הנפרד‬
‫מן האינטרס (‪ ,)Inter-esse‬מן העניין‪ ,‬מן ההיצמדות‬
‫ל"היות" ( ‪ )Esse‬ומן ה‪ .Essendi -‬האחר‪ ,‬ובמיוחד‬
‫"האחר המשמעותי"‪ ,‬הופכים לעיקר החשוב לאדם‪,‬‬
‫ולו הוא מחויב‪.‬‬
‫לוינס (‪ )1986‬יונק את חשיבתו מן היהדות‪" :‬עזוב תעזוב‬
‫עמו" (שמות‪ ,‬כג ה); "ואהבת את הגר" (דברים‪ ,‬י יט);‬
‫"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא‪ ,‬יט יח); ועוד‪ .‬נוכל לומר‪,‬‬
‫כי אהבת האלוקים ואהבת האחר והאלוקים שבו הם‬
‫תכלית האדם‪ .‬לדידו של לוינס (שם)‪ ,‬זכות הבכורה‬
‫כלפי האחר ניטעת בלבו ובמחשבתו של הפרט‪ .‬האל‬
‫הטרנסנדנטלי‪ ,‬שאין לו גוף ואף לא דמות הגוף‪ ,‬הופך‬
‫גם הוא לחלק מהווייתו של האדם ומ"היש" החווייתי‬
‫שבאדם‪ ,‬שבשל כך נעשה עשיר יותר‪.‬‬
‫לדברי לוינס (‪ ,)1986‬בכל מפגש של שניים מתקיימים‬
‫שלושה (‪ ,)Le Tiers‬לאמור נמצא עמם האלוקים‪ .‬אם‬
‫‪151‬‬
‫תרצו‪ ,‬בכל מפגש בין אדם לאחר נמצא המצפון‬
‫האישי והחברתי‪" .‬השלישי" (‪ )Tiers‬משמש בלם‪,‬‬
‫מכוון‪ ,‬מנחה להתנהגותו של האדם‪.‬‬
‫רעי חורב גדל כנראה ללא גבולות והרגלים מחייבים‪,‬‬
‫ללא הפנמה של הפועל "צריך" בתודעתו‪ .‬הוא לא‬
‫פיתח יכולת בלימה פנימית‪ .‬המערכת הקונאטיבית‬
‫(הדחפים‪ ,‬היצרים‪ ,‬הצרכים) הפעילה את "האני" שלו‬
‫שהיה כלא היה‪ .‬הוא נשלט ושלט באמצעות דחפיו‬
‫ויצריו‪ .‬במושגיו של אייסנק (אדד‪Eysenck, ;1989 ,‬‬
‫‪ ,)1969‬היינו מאבחנים אותו כבעל פסיכוטיסיזם גבוה‪.‬‬
‫הוא לא הרגיש מחויבות לאחר‪ ,‬חמלה או אמפתיה‬
‫כלפיו‪ .‬בנוסף‪ ,‬על פי עדותו‪ ,‬הרגיש כי אין מטרה או‬
‫תכלית לחייו‪ .‬רעי חורב היה נטול הוויית משמעות‬
‫לחיים‪ ,‬תחושת קיומיות או מלאות בחייו‪.‬‬
‫האיון ו"היש הקיומי" השלילי‬
‫מאחר שאי אפשר להתקיים בהיעדר תחושת "יש"‪,‬‬
‫כדי שאדם יוכל לחוות "יש קיומי" הוא יוצר במקומו‬
‫"יש שלילי"‪ .‬הפרט‪ ,‬הזקוק לתחושת "יש"‪ ,‬מסגל‬
‫לעצמו התנהגות שלילית‪ ,‬ובאמצעותה הוא חווה את‬
‫תגובות הדחייה של הסביבה‪ ,‬המעניקות לו תחושות‬
‫של עוצמה שלילית‪ ,‬הרגשה של "אני רע"‪ .‬עוצמתו‬
‫יוצרת אין אונים לסביבה‪ .‬הילד‪ ,‬הנער‪ ,‬שהתנהגותו‬
‫שלילית‪ ,‬שולט על סביבתו באמצעות רוע מעלליו‪.‬‬
‫הוא מרגיש חזק יותר ובעל יכולות ככל שהוא מצליח‬
‫להגשים את הרוע‪ :‬להתאכזר לילדים חלשים‪ ,‬לרצוח‬
‫חתולים‪ ,‬לחלל מצבות של חיילים בבתי הקברות‬
‫וכיוצא באלה‪ .‬ההתעצמות בדרך ההתנהגות השלילית‬
‫אף גוררת ילדים ונערים להתאגד בחבורות של "כת‬
‫השטן" ודומות להן‪.‬‬
‫סונג הוי צ'ו‪ ,‬סטודנט דרום קוריאני מצטיין‪ ,‬החליט‬
‫לנקום בחבריו הסטודנטים מפאת יחסם כלפיו‪.‬‬
‫ב‪ ,2007-‬משלא הרגיש עוד טעם לחייו‪ ,‬טבח ‪ 32‬אנשים‬
‫באוניברסיטת וירג'יניה טק בארה"ב‪ ,‬ולאחר מכן ירה‬
‫לעצמו בראש‪ .‬צ'ו נודע בשם "סימן שאלה"‪ ,‬מאחר‬
‫שכשנדרש לרשום את שמו היה רושם סימן שאלה‪ .‬הוא‬
‫נהג לשמוע שיר ("‪ "Shine‬של להקת קולקטיב סול)‪,‬‬
‫וחלק ממילותיו אף רשם על קיר חדרו‪" :‬למד אותי‬
‫לדבר‪ ,‬למד אותי לחלוק‪ ,‬למד אותי לאן עליי ללכת"‪.‬‬
‫‪152‬‬
‫בסרט ששלח לרשת ה‪ NBC-‬כשעתיים לאחר אירוע‬
‫הירי‪ ,‬דיבר בזעם‪ ,‬בתסכול ובקנאה‪ .‬הוא רצה לקבוע‬
‫את הטון‪ ,‬שישמעו מה יש לו לומר‪" .‬זהו הסוף‪ .‬זה‬
‫המקום שבו הכול מסתיים‪ .‬זהו סוף הדרך‪ ,"...‬אמר‬
‫(אזולאי‪.)20.4.07 ,‬‬
‫מקרים אחרים שהתרחשו בארה"ב מחזקים את‬
‫המחשבה כי התנהגות שלילית מתפתחת מתוך‬
‫היעדר "יש קיומי" חיובי ומתוך מוטיבציה להתעצם‬
‫ולמלא את הריק בדרך שלילית‪.‬‬
‫ב‪ 1999-‬אירע בתיכון קולומביין בקולורדו שבארה"ב‬
‫הרצח המפורסם בידי האריס וקליבולד‪ .‬השניים רצו‬
‫לנקום בחברה שדחתה אותם‪ ,‬ולפיכך פתחו במסע‬
‫ירי בבית ספרם‪ .‬בקלטת שבה תיעדו את עצמם אמרו‪:‬‬
‫"נכון שיהיה כיף לזכות סוף‪-‬סוף בכבוד שמגיע לנו?"‬
‫(ארונסון‪ ,2005 ,‬עמ' ‪.)75‬‬
‫בשנת ‪ 2012‬נכנס אדם לאנזה לבית הספר שבו למד‬
‫בעבר ורצח ‪ 27‬ילדים ומורים‪ .‬מוקדם יותר רצח את‬
‫אימו שהיתה מורה בבית ספר זה‪ .‬מקורביו טענו‬
‫שהוא הרגיש שאימו מעדיפה את תלמידיה על פניו‪.‬‬
‫הוא תואר אדם אינטליגנט אך חסר מנוחה‪.‬‬
‫בישראל אנו עדים להתרחשותם של אלימות ורצח‬
‫הנעשים בידי צעירים ובני נוער‪ ,‬כאשר לתוקף‬
‫ולקורבן אין עבר משותף‪ ,‬לעתים לאחר ויכוח שולי‬
‫וסתמי‪ .‬במקרים רבים הרוצחים הם נערים מבתים‬
‫נורמטיביים‪ ,‬ללא רקע של פשיעה‪ ,‬בעיות כלכליות‬
‫או בעיות משפחתיות חריגות‪ .‬עם המקרים האלה‬
‫נמנים הרצח של עורכת הדין ענת פלינר לעיני ילדיה‬
‫(ב‪ )2006-‬בידי נער שרצה לבצע שוד (טען לליקוי‬
‫שכלי‪ ,‬אך טענתו לא נתקבלה) והלינץ' בשכונת תל‬
‫ברוך שבתל אביב‪ ,‬שבו הוכה למוות אריק קרפ (ב‪-‬‬
‫‪ )2009‬בידי צעירים‪ ,‬אחד מהם קטין‪ .‬בית המשפט‬
‫תיאר את הרצח "תמונה של אקסטזת אלימות‬
‫מבעיתה" [(תפ"ח (ת"א‪-‬יפו) ‪ 1057-09‬מ"י נ' ר'‬
‫ע' (קטין) ואח'‪ ,‬עמ' ‪ 1‬בגזר הדין]‪ .‬הקטין בן ה‪17-‬‬
‫שהשתתף במעשה גדל בבית נורמטיבי‪ ,‬מבוסס‬
‫מבחינה כלכלית‪ ,‬והיה תלמיד חרוץ‪ .‬התנהגות‬
‫הנאשמים תוארה אכזרית ומחוסרת מצפון‪.‬‬
‫לדברי נצ"מ ד"ר בן‪-‬ברוך‪ ,‬בשנת ‪ 2000‬נפתחו כ‪500-‬‬
‫תיקים נגד בני נוער בגין החזקת נשק קר‪ .‬עם מקרי‬
‫האיון כפתח חטאת רובץ‬
‫הדקירות בנשק קר שאירעו בשנים ‪ 2001-1999‬נמנו‬
‫המקרים האלה (אשר‪:)2000 ,‬‬
‫ב‪ 15-‬בפברואר ‪ 1999‬נדקר בן ‪ 14‬בידי חברו בגלל‬
‫ויכוח על שטחי מכירה של בייגלה‪.‬‬
‫ב‪ 26-‬ביוני ‪ 1999‬דקרה בת ‪ 16‬מהדרום בן ‪15‬‬
‫שקילל אותה‪.‬‬
‫ב‪ 19-‬בדצמבר ‪ 2000‬נדקרו בני ‪ 17‬בקטטה בין‬
‫תלמידים‪.‬‬
‫ב‪ 1-‬בינואר ‪ 2001‬נדקר בן ‪ 13‬על ידי בן ‪ 16‬במהלך‬
‫תגרה‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1994‬באחד המקרים המפורסמים בארץ‪,‬‬
‫נרצח דרק רוט בידי ארבל אלוני ומשה בן איבגי‬
‫(תפ"ח ‪ 45/94‬מ"י נ' ארבל אלוני ומשה בן איבגי)‪.‬‬
‫אלוני ובן איבגי‪ ,‬נערים מהרצליה‪ ,‬היו בני ‪ 14.5‬שנים‬
‫כשירו בנהג המונית דרק רוט שהסיעם למחוז חפצם‪.‬‬
‫ַלמעשה לא קדם עימות בינם לבין המנוח‪ ,‬ולא נמצא‬
‫מניע כלשהו‪ .‬אלוני הוא בן שני למשפחה בת חמישה‬
‫ילדים מהמעמד הבינוני‪-‬גבוה‪ .‬האם מורה והאב עורך‬
‫דין‪ .‬בן איבגי הוא בן שני למשפחה שבה ההורים נפרדו‬
‫והאם עזבה את הבית‪ .‬הם נפגשו בבית הספר ונעשו‬
‫חברים בלב ובנפש‪ .‬הם נהגו ללא רישיון‪ ,‬עשו מעשי‬
‫ונדליזם‪ ,‬גנבו ממכולת‪ ,‬וכל מעשיהם לוו בהרס‪ .‬הם‬
‫יצרו לעצמם בועה והאמינו שיוכלו לעשות הכול בלי‬
‫להיתפס‪ .‬כשנעצרו לאחר שהתפארו בפני חבריהם‬
‫על אודות הרצח שביצעו‪ ,‬התקשר אלוני לחבריו‬
‫ואיים עליהם‪ .‬ד"ר יסעור‪ ,‬שלימד את בן איבגי ואלוני‬
‫בהתנדבות לקראת הבגרויות‪ ,‬הסביר כך את מעשה‬
‫הרצח של השניים (ריאיון לצומת השרון‪ 16 ,‬ביוני‪,‬‬
‫‪" :)2000‬היה להם צורך לעשות משהו עם עצמם‪ .‬מעבר‬
‫לזה היה הרצון להרוג‪ ,‬פשוט כדי לצאת מהשעמום‬
‫שהיה בהם או מתוך רצון בריגושים"‪.‬‬
‫לדעתנו הם רצחו כדי לחוות עוצמה חזקה של "יש‬
‫קיומי" שלילי‪ .‬בשש יריות רצחו את דרק רוט‪ ,‬ונראה‬
‫שהם העבירו את האקדח מיד ליד‪ .‬כל מניע שיינתן‬
‫ייראה לנו תירוץ‪ .‬נערים אלה חיפשו להעצים את‬
‫"היש הקיומי" השלילי על ידי הגשמת הרע המוחלט‪,‬‬
‫הלא הוא רצח‪ .‬ההתעצמות ב"דרך הביבים" נעשתה‬
‫חלק מהווייתם השלילית‪ .‬הם השתעבדו לה‪ ,‬עד כי‬
‫רק באמצעותה הם חווים את קיומם‪.‬‬
‫בן איבגי ואלוני החלו בקריירה השלילית שלהם בגיל ‪10‬‬
‫שנים‪ .‬מאז התעצם אוסף העבירות שצברו והעבירות‬
‫החמירו‪ .‬הם הנפיקו לעצמם כרטיסי ביקור עם הכותרת‬
‫"כנופיות פשע בע"מ"‪ .‬הרעב שלהם לחוות שליטה‬
‫וכבוד גרר אותם לתכנן מעשים שליליים‪ .‬היו להם‬
‫דמיונות של הכנעת הזולת‪ ,‬פגיעה בו‪ ,‬פציעתו ואף‬
‫רציחתו‪ .‬היעדר מנגנון של בלימה פנימית גרר אותם‬
‫לחוות עצמם אומניפוטנטים (כל יכולים)‪ ,‬כל יודעים‬
‫ומוגנים מפני כישלון או מעידה‪ .‬מכניזם ההכחשה‬
‫השתלט עליהם‪.‬‬
‫נערים אלה איבדו את הנתיב שהיה עשוי להובילם‬
‫להיות הם עצמם‪ .‬הסביבה לא סייעה להם בראשית‬
‫התפתחותם‪ ,‬ואף לא בהמשך‪ ,‬לחוות את הגבולות ואת‬
‫המגבלות שיִבנו את עצמיותם‪ .‬התחושה המצטברת‬
‫באדם באשר ליכולתו לבלום ולנתב את עצמו מחזקת‬
‫אותו ומפתחת בו את "היש הקיומי" החיובי‪ .‬האדם‬
‫נעשה הוא עצמו כאשר הוא מרגיש שהוא יכול‬
‫לשאת אחריות על עצמו‪ ,‬ובהמשך לקחת אחריות‬
‫על אחרים‪ .‬תחושת הקיום החיובית של האדם תוליד‬
‫בו את הגמישות שתאפשר לו לבנות חיים לפי עקרון‬
‫המציאות‪ ,‬חיים שתהיה בהם אחריות מתוך בחירה‪.‬‬
‫התגובה להיעדר תחושת קיום חיובית היא נוקשות‪.‬‬
‫האדם יפתח מוסריות כפייתית‪ ,‬נוקשה‪ ,‬שתאלץ אותו‬
‫לקבל את איסורי החברה בגדר איסורים חיצוניים‪,‬‬
‫שהוא מוכרח להגשימם ולקיימם כל עוד האיום מול‬
‫עיניו‪ .‬מצד אחר תדחוף אותו תחושת קיום שלילית‬
‫לחוות את קיומו באמצעות התנהגות שלילית‪ .‬זו תחזק‬
‫ותקדם הפנמה של ההתהוות השלילית‪ ,‬ובתוך כך‬
‫תוליד בו את הצורך להוסיף ולהתנהג באופן שלילי‪ ,‬ללא‬
‫לקיחת אחריות מוסרית כלפי עצמו או כלפי העולם‪.‬‬
‫לחיות בלי להיות‬
‫הסביבה משלחת לנו השגרות מחייבות המופנמות בנו‬
‫והמכתיבות לנו כיצד להיות‪ ,‬כיצד להתנהג ולעתים‬
‫אף כיצד לחוש‪ .‬השגרות אלו לעתים אינן מותאמות‬
‫ליכולותינו ואף לא לפוטנציות הטמונות בנו‪ .‬הסביבה‬
‫מתייחסת אלינו באופן כוללני‪ ,‬באמצעות תבניות‬
‫ברורות ולעתים נוקשות‪ ,‬ורק לעתים רחוקות היא‬
‫מתייחסת ליחיד ומפגינה רגישות לייחודיות הפרט‪.‬‬
‫‪153‬‬
‫לוינס (‪ )1986‬ציין שאיש לא יוכל למות במקום מישהו‬
‫אחר‪ .‬כל איש מת את המוות שלו‪ .‬ברוח זו‪ ,‬כל איש‬
‫זקוק לחיות את החיים האמיתיים שלו‪ .‬הקושי הוא‬
‫לחיות את החיים כשהסביבה אינה מעניקה את‬
‫סיועה בכך‪ .‬הסביבה אינה מודעת מספיק לצורך‬
‫של האדם בידה המושטת לעברו‪ ,‬יד אשר תאפשר‬
‫לו לגלות את יכולותיו ובאמצעותן לבנות לעצמו‬
‫"יש קיומי" חיובי‪.‬‬
‫הילד‪ ,‬הנער‪ ,‬האדם‪ ,‬החווה את אכזבת הסביבה ממנו‪,‬‬
‫חווה אין אונים קשה מנשוא‪ .‬הוא לא מצליח להשתייך‬
‫ולשייך את עצמו לסביבתו‪ ,‬ועצם ההוויה וחיותו בתוך‬
‫סביבתו מעניקות לו תחושות שליליות וקשות של‬
‫אכזבה‪ .‬סביבתו (בדומה לתיאור של משפחת חורב)‪,‬‬
‫אף אם היא אוהבת אותו ותומכת בו‪ ,‬יוצרת אצלו‬
‫תחושה סובייקטיבית‪ ,‬שהיא לא מודעת לה‪ ,‬שהוא‬
‫מאכזב אותה‪ .‬האדם יכול להרגיש‪ ,‬אף בלי שהסביבה‬
‫תשגר לו השגרות שליליות‪ ,‬שהוא אכזבה לסביבה‬
‫האוהבת אותו‪ ,‬וברוב המקרים נמצא שגם הוא אוהב‬
‫אותה‪ .‬מצב טרגי זה מרוקן את האדם מתחושת "יש‬
‫קיומי" חיובית‪ .‬קשה לו! לעתים הוא מרגיש צורך‬
‫לברוח מסביבתו‪ ,‬ויש שהוא נעשה נגטיביסטי לסביבה‬
‫האוהבת אותו‪ .‬חייו וחיי סביבתו הקרובה נעשים‬
‫קשים‪ .‬הסתגלותו לסביבתו שלילית‪ ,‬ולעתים הוא אף‬
‫מתנגש בה‪ .‬הכול מתקשים להבין את המצב ונכשלים‬
‫בשינויו‪ .‬בכל מפגש עם אוהביו חש אותו פרט מצוקה‬
‫נפשית של "לא שווה"‪ ,‬של "מאכזב"‪ ,‬של "לא להיות"‪.‬‬
‫מצב נפשי קשה זה עלול במקרים חריגים להביא לידי‬
‫התנהגות קיצונית של רצח מתוך אין אונים של הוויה‪.‬‬
‫ה"היות" אינו יכול להתקיים‪ ,‬אינו יכול להגשים את‬
‫עצמו‪ .‬ה"היות" נמחק ונשחק כשהוא מול המציאות‬
‫שהופנמה בהווייתו של האדם ואינה יכולה להגשים‬
‫את עצמה מפני מוגבלותו של הפרט‪.‬‬
‫ב‪ ,1998-‬במדינת אורגון שבארה"ב‪ ,‬רצח קיפלנד‬
‫קיפ בן ה‪ 15-‬את הוריו האהובים עליו והאוהבים אותו‬
‫בביתם שבשנגרלה‪ .‬בהמשך דהר ברכב המשפחתי‬
‫לבית הספר התיכון שבו למד‪ ,‬תיכון ת'ורסטון‪ ,‬ירה‬
‫בחבריו ורצח ‪ 25‬תלמידים מבני כיתתו‪.‬‬
‫קיפ גדל בעיירה פסטורלית‪ ,‬בין תושבים תומכים‬
‫ומוקירים‪ ,‬במשפחה מכובדת‪ ,‬מכבדת ואוהבת‪ ,‬עם‬
‫‪154‬‬
‫הורים מסורים אשר השקיעו את כל מרצם בבנם‪ .‬לקיפ‬
‫היתה אחות מוצלחת‪ ,‬מצליחה ואוהבת‪ .‬יכולותיו של‬
‫קיפ בכל התחומים האינטלקטואלים והמוטוריים היו‬
‫מוגבלות‪ .‬הוריו המשכילים היו בטוחים שאם ישקיעו‬
‫עצמם בקידום בנם‪ ,‬הוא יסגור פערים ואף יצליח‪.‬‬
‫בסובלנות ובסבלנות‪ ,‬באהבה ובחום‪ ,‬הם העניקו‬
‫לקיפ את עצמם‪ .‬הם אהבו אותו וניסו לקדמו‪ ,‬אלא‬
‫שהכול לא צלח‪ .‬הוא חש עצמו אכזבה להוריו‪ ,‬לעצמו‬
‫ולכל סביבתו‪.‬‬
‫הווייתם של הוריו הטובים‪ ,‬לפי סברתנו‪ ,‬חנקה‬
‫את "היותו" של קיפ‪ .‬בעיית קיומו היתה ממוקדת‬
‫בתחושה הבסיסית של "לא להיות"‪ ,‬ובכל זאת הוא‬
‫חי‪" .‬להיות" או "לא להיות" היו הברירה ההווייתית‬
‫והקיומית שלו‪ .‬כל עוד הוריו קיימים‪ ,‬הרי שנוכחותם‬
‫היתה הווקטור שהוביל לתחושת ה"לא להיות" שלו‪.‬‬
‫הוא רצח אותם תוך כדי זעקות והכרזות כגון "אימא‪ ,‬אני‬
‫אוהב אותך!"‪" .‬היותם" של הוריו הוא הווקטור המוביל‬
‫ל"אי הוויתו" שלו‪ .‬הוא רצח "כדי להיות" והתחנן בפני‬
‫השוטר שתפס אותו שיהרוג אותו‪ .‬האמביוולנטיות‬
‫הפרדוקסלית‪ ,‬המלווה בחוסר בגרות רגשית‪ ,‬הותירה‬
‫אותו באין אונים מוחלט‪ .‬הסובייקטיביות של קיפ לא‬
‫היתה מסוגלת לקבל את האחר המשמעותי‪ ,‬את‬
‫הוריו‪ ,‬את מוריו‪ ,‬את חבריו‪ ,‬כי כולם בהווייתם איינו‬
‫אותו‪ ,‬ובלא שהתכוונו לכך הפכו אותו לקיים עם‬
‫"יש" מאכזב‪ ,‬עם "יש" לא ראוי‪ ,‬והרי הוא כלא קיים‪.‬‬
‫העצמי‪ ,‬האחר וההתנהגות‬
‫בהתבסס על האידיאולוגיה של לוינס (‪ ,)1986‬נדגיש‬
‫כי הסובייקטיביות החיובית נתפסת במסוגלות‬
‫לקבל את האחר על כל הייחודיות והשונות שבו‪.‬‬
‫חייב האדם לפתח עוצמות נפש שיאפשרו לו לקבל‬
‫את האחר‪ ,‬גם כאשר תפיסת האחר כמעט ואינה‬
‫אפשרית בשל מוגבלויותיו ויכולותיו של הפרט‬
‫לקלוט ולהבין את האחר‪ .‬מודעותו של הפרט‪,‬‬
‫הגורמת לו לפתח אחריות כלפי האחר‪ ,‬תגרום לו‬
‫גם לכבד את האחר ולקבלו‪ .‬האחריות כלפי האחר‪,‬‬
‫לפי לוינס (שם)‪ ,‬אין לה גבולות ואין לה קץ‪ ,‬והיא‬
‫מעבר לבחירה החופשית‪.‬‬
‫העצמי לומד את קיומו של האחר בדרך הגילוי‪ .‬בשבוע‬
‫האיון כפתח חטאת רובץ‬
‫השישי לחיי התינוק הוא מחייך לאחר המשמעותי‪,‬‬
‫וכך מעיד שהוא מבחין בו‪ .‬לאחד הוא מחייך‪ ,‬ולאחר‬
‫הלא משמעותי לו אין הוא מחייך‪ .‬מודעות זו לאחר‬
‫הולכת ומתחזקת‪ ,‬ובחודשים הבאים עוזרת לרך הנולד‬
‫להכיר את גופו ואת עצמו ולפתח את מודעותו אליהם‪.‬‬
‫התהליך אטי ומתפתח בשנים הראשונות לחיים‪.‬‬
‫תהליכי ההרגלה‪ ,‬ההתניה והלמידה מביאים את הילד‪,‬‬
‫בסיועם של חיזוקים והנחיות חיוביות של הסביבה‪,‬‬
‫לתת לאחר ולקבלו‪ .‬קבלת הסביבה את העצמי‪,‬‬
‫חיזוקו והעצמתו‪ ,‬יגרמו לעצמי לחוות את האחר‬
‫בחיוב ותיווצר דיאדה חיובית ומעצימה‪.‬‬
‫מיקומן האנטומי של עיני האדם גורם לו שיראה את‬
‫האחר ויתמקד בו עוד בטרם יוכל לראות את עצמו‪.‬‬
‫האחר יכול להיקלט על ידי העצמי במגוון אופנים‪.‬‬
‫העצמי‪ ,‬החווה "יש קיומי" חיובי הודות להשגרות‬
‫איחודיות של חום‪ ,‬אהבה‪ ,‬שובע‪ ,‬הגנה ויחס של‬
‫כבוד‪ ,‬יבנה דיאדה חיובית עם האחר‪ .‬הוא יחווה‬
‫את עצמו חלק אינטגרלי ממשפחתו‪ ,‬ובהמשך חלק‬
‫אינטגרלי ממעגלי החברה שאליהם ישתייך‪" .‬כמים‬
‫לפנים הפנים כן לב האדם לאדם"‪ ,‬אמר שלמה‬
‫המלך בספר משלי (משלי‪ ,‬כז יט)‪ .‬אמנם כל אחר‬
‫נמצא ביחס אסימטרי עם העצמי‪ ,‬אך בל נשכח‬
‫שגם בין יד ימין ליד שמאל יש יחס אסימטרי‪ ,‬ואין‬
‫הדבר מונע תפקוד מתואם בין שתי הידיים הודות‬
‫לתפעול הרצוני של הפרט‪.‬‬
‫לא כך הוא כאשר העצמי חווה את עצמו מיותר או‬
‫אף רע‪ ,‬או כשהוא נמצא בתחרות מאיימת או במרוץ‬
‫לקראת החובה הלא כתובה "לתפוס מקום בצמרת"‪,‬‬
‫או כשהוא נדחף להשיג את ערכו החברתי באמצעות‬
‫רכישת מוצרים‪ .‬ההישגיות עלולה להיות מוזנת‬
‫מדחפים לשליטה ואף מצרכים נפשיים הניזונים לעתים‬
‫מהאתיקה הפרוטסטנטית‪ ,‬שבעבורה הצלחה היא‬
‫עדות לאהבת האלוקים‪ .‬בעולם התעשייתי והתחרותי‪,‬‬
‫הדחף להעפיל לקדקוד הפירמידה מקבל הכרה‬
‫חברתית ותגמול הדוניסטי‪ ,‬ויש בו כדי לראות באחר‬
‫גורם מפריע ומי שיש להילחם בו‪ .‬האחר המצמצם‬
‫את העצמי‪ ,‬עלול ליצור בעצמי תחושת איום ולהוליד‬
‫בו רגשות של עוינות כלפי האחר‪ ,‬העלולים להביא‬
‫לידי מלחמה באחר‪ ,‬שחיקתו‪ ,‬ולעתים אף הכחדתו‪.‬‬
‫הצורך של האדם לקבל יחס של כבוד הוא חיוני‬
‫לעצמי‪ ,‬והחברה צריכה להנחיל השגרה זו לכל אחד‬
‫מחבריה‪ ,‬כדי שיפנימו את האחריות להגשמת כבוד‬
‫זה כלפי כל אחר‪ .‬הפנמה זו‪ ,‬של אחריות כלפי כל‬
‫אחר‪ ,‬תצמצם את הצורך של הפרט בהגשמת כבוד‬
‫אין סופי לעצמו‪ .‬הגבול והמגבלה שיתהוו בו יאפשרו‬
‫לו לבנות עצמיות הומנית כלפי האחר‪.‬‬
‫על פי משנתו של לוינס (‪ ,)1986‬תהליך זה של הדדיות‬
‫בין העצמי לאחר עשוי להגשים את האידיאל הדתי‬
‫של התקרבות אל האל‪ .‬בחשיבה החיובית של האחד‬
‫למען האחר‪ ,‬ה"אני" נוטל על עצמו את האחריות‬
‫כלפי האחר תוך שבירת האדישות (‪.)indifference‬‬
‫אחריות זו אי אפשר לקחת ממנו‪ ,‬והוא נוטל אותה‬
‫בלא תלות בשיתוף שנמצא בין בני האדם‪ .‬היחס הזה‬
‫לאחר‪ ,‬על אף שונותו מהעצמי‪ ,‬הוא שמאפשר לאדם‬
‫להתקרב לבורא‪ .‬האחר הוא יצירת האל‪ .‬התקרבות‬
‫אליו ואחריותו של הפרט כלפי האחר‪ ,‬הן שמאפשרות‬
‫את ההתקרבות אל האל‪ .‬בעבור לוינס (‪ ,)1986‬הציווי‬
‫"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא‪ ,‬יט יח)‪ ,‬משמעו כמו‬
‫נשמטה ממנו המילה "כי"‪" :‬ואהבת לרעך (כי הוא)‬
‫כמוך"‪ ,‬כלומר שניכם יצירת האל יתברך‪ ,‬ולא כפי‬
‫דגשו של בובר‪ ,‬שמפרש "ואהבת לרעך כמוך" ‪ -‬כשם‬
‫שאתה אוהב את עצמך‪ ,‬אהוב את זולתך‪.‬‬
‫לפי לוינס (‪ ,)1986‬אם תרצה תוכל לפתח יכולת‬
‫לחוות את עצמך עם כל אחד‪ .‬האפשרות להגשים‬
‫זאת תלויה לסברתנו במוכנותו של העצמי להגשים‬
‫פיתוחה של אינטרופתיה שהיא חלק מהווייתו‪.‬‬
‫ההתנהגות תהיה לעתים קרובות משתנה התלוי‬
‫בתחושות העצמי‪:‬‬
‫‪ )1‬עצמי החווה את עצמו איחודי עם האחר‪ ,‬משתייך‬
‫לכלל וחלק חיובי של השלם‪ ,‬יתאים את התנהגותו‬
‫לזו של הכלל (משפחה‪ ,‬כיתה‪ ,‬חברה וכדומה) שאליו‬
‫הוא משתייך‪ .‬התנהגותו‪ ,‬עם כל ייחודיותה‪ ,‬תשתלב‬
‫עם ציפיות הכלל ולעתים תתיישב עמן‪.‬‬
‫‪ )2‬עצמי החווה את עצמו שלילי‪ ,‬רע‪ ,‬שונה מאחיו‪,‬‬
‫מחברי כיתתו ומכלל האחרים‪ ,‬יחפש להגשים את‬
‫ייחודיותו בחריגותו השלילית‪ .‬הגשמה של השלילה‬
‫והרוע תיעשה דרך להעצמת עצמיותו‪ .‬לדוגמה‪ ,‬ז'אן‬
‫ג'נה‪ ,‬הסופר והגנב‪ ,‬אימץ לעצמו באופן מודע זהות של‬
‫‪155‬‬
‫סוטה‪ ,‬עבריין‪ ,‬הומוסקסואל ו"האחר הרע"‪ .‬ז'אן ג'נה‬
‫חש שהגשמת הרוע תעניק לו את ייחודיותו ותאפשר‬
‫לו להשליך על החברה את האשם בבחירתו להיות‬
‫האיש המגשים את הרוע‪ .‬הסובבים אותו רואים בו איש‬
‫רע‪ ,‬והוא מגשים את ההתנהגות הזאת‪ .‬כך הוא זוכה‬
‫לסטטוס עם דרגות חופש שאין לאחרים‪.‬‬
‫עצמיות שלילית דוחפת לעתים את הפרט להודות‬
‫באשמה‪ ,‬גם כאשר הוא לא ביצע את המעשה האסור‪,‬‬
‫אם כדי להעצים את עצמיותו השלילית ואם כדי‬
‫להשתחרר על ידי ההודאה מתחושת האשם‪ .‬זו נוצרת‬
‫בו בשל החינוך המוסרי הקונפורמי שקיבל בילדותו‬
‫והופנם בו באופן חלקי ולא מוחלט‪ .‬ייתכן שהעבריין‬
‫ירצה לשוב להיות חלק מהחברה‪ ,‬אלא שזו לא רוצה בו‪,‬‬
‫ובדרכים מגוונות ולעתים עקיפות היא שבה ומקיאה‬
‫אותו מתוכה‪ .‬כך נעשית הדרך השלילית אלטרנטיבה‬
‫התנהגותית מועדפת‪.‬‬
‫ג'נה למשל בנה לעצמו עולם ערכים מקוטב לזה של‬
‫החברה‪ ,‬ובאמצעותו הוא שלל את העולם הקונפורמי‪.‬‬
‫ככל שהתנהגות תהא רעה יותר‪ ,‬מלוכלכת יותר‬
‫ומעוותת יותר‪ ,‬היא תתקדש ותתגדל בעיניו‪ .‬הרוע‬
‫לדידו קיים ביסודו של כל אדם וביסודה של כל החברה‬
‫האנושית‪ .‬לסברתו‪ ,‬העולם האנושי מסואב מעצם‬
‫מהותו‪ .‬התאווה‪ ,‬היצרים‪ ,‬הדחפים‪ ,‬הם הכוחות‬
‫המניעים את האדם‪ ,‬והחברה הקונפורמית בצביעותה‬
‫מכסה את האמת הזאת בלבוש חיצוני מטעה כדי‬
‫להיראות נאורה‪.‬‬
‫העצמיות השלילית חייבת ליצור תחושה של אותנטיות‬
‫חיובית אצל העבריין‪ .‬כך היא מעצימה אותו ומאפשרת‬
‫לו להתמיד בהתנהגותו השלילית‪ .‬ג'נה הקדיש את‬
‫פשעיו לאנשים שאהב‪ .‬הוא אהב לעשות ריטואל פולחני‬
‫שטני של מאגיה שחורה‪ .‬ככל שהעבריין יחווה את‬
‫עצמו שחור ושטני יותר‪ ,‬הוא יהיה חזק ועצום יותר‪.‬‬
‫מבחינתו‪ ,‬אסור לעבריין להיות "משתנה תלוי" במה‬
‫שרוצה החברה הקונפורמית‪ .‬במחזותיו מושיב ג'נה‬
‫את החברה על ספסל הנאשמים ומייחס לה את‬
‫התהוותו של העבריין (‪.)Genet, 1957, 1963‬‬
‫‪ )3‬מצב נוסף מיוצג על ידי רעי חורב וסיגלית‬
‫חיימוביץ'‪ ,‬הרוצחים של אסף שטיירמן ז"ל (‪,)1996‬‬
‫וכן על ידי משה בן איבגי וארבל אלוני‪ ,‬הרוצחים של‬
‫‪156‬‬
‫נהג המונית דרק רוט ז"ל (‪ .)1994‬ארבעת הצעירים‬
‫האלה מייצגים נערים מתבגרים הנעדרים "יש‬
‫קיומי" שיעניק להם תחושה של עצמיות מגובשת‬
‫ומחייבת לאחריות ולהתנהגות קונפורמית‪ .‬היעדר‬
‫"היש הקיומי" מערער את ההומיאוסטזיס של‬
‫האדם‪ .‬לפיכך הוא מבולבל וקשה לו לחוות עצמיות‬
‫אקזיסטנציאלית‪ .‬המשפט "להיות או לא להיות"‬
‫מקבל דגש הדורש פעולה‪" :‬לא להיות" יביא לידי‬
‫התאבדות‪" .‬להיות" יביא לידי התנהגות שתגרור‬
‫בעקבותיה "יש"‪ ,‬ואם הוא על דרך השלילה‪ ,‬הוא‬
‫יכוון להגשמת מעשים חריגים ושליליים שיותירו‬
‫תחושה קונקרטית מלווה בחוויות‪.‬‬
‫משה בן איבגי חווה בגיל ‪ 9‬טראומת פרידה קשה‪.‬‬
‫האם נפרדה מבעלה והודיעה זאת לבנה בשיחת‬
‫טלפון‪ .‬לפי עדותה‪ ,‬היא לא היתה בשלה להיות אם‪.‬‬
‫כשנפרדו ההורים‪ ,‬נותר בן איבגי עם אחיו הקטן ועם‬
‫אביו הנכה‪ ,‬שתסכוליו מעזיבת אשתו ומנכותו מנעו‬
‫אותו מתפקוד ראוי של אב לילדיו‪ .‬בן איבגי הילד נעשה‪,‬‬
‫לדברי מורתו‪ ,‬מנהיג שלילי בכיתתו‪ ,‬וכשחבר לארבל‬
‫אלוני‪ ,‬המצב הלך והחמיר‪ ,‬והקשר ההרסני הגשים‬
‫והעצים את "היש הקיומי" השלילי‪ .‬הם בנו לעצמם‬
‫את התחושה האומניפוטנטית של "יש קיומי" כל יכול‪,‬‬
‫בלתי פגיע‪ ,‬המסוגל להגשים כל נבלה ולצאת תמיד‬
‫בשלום‪ .‬הם תכננו להרוג חבר‪ ,‬התעללו במורתם‪,‬‬
‫ניסו להצית מכונית‪ ,‬רצחו חתולים‪ ,‬שדדו והרסו את‬
‫הקיוסק שליד בית ספרם‪ ,‬וידם היתה נטויה להגשמת‬
‫חבלות אין סוף‪.‬‬
‫כשהפרט אינו יכול להגשים "יש קיומי" חיובי‪ ,‬תיסלל‬
‫בפניו הדרך לחוות "יש" בדרך ההגשמה השלילית‪,‬‬
‫העלולה להסתיים במעשי רצח‪ .‬רש"י למשל הזכיר‪,‬‬
‫כי הבור שאליו הושלך יוסף בן יעקב על ידי אחיו‪,‬‬
‫"והבור ריק אין בו מים" (בראשית‪ ,‬לז כד)‪ ,‬מים‬
‫אין בו‪ ,‬אבל נחשים ועקרבים‪ ,‬המסמלים מידות‬
‫מגונות‪ ,‬יש בו‪.‬‬
‫המערכת הקונאטיבית‪ ,‬הדחפים‪ ,‬הצרכים‪ ,‬היצרים‬
‫והתאוות מלווים את האדם ככוחות אנרגיה הדוחפים‬
‫אותו להגשים בשכיחות גבוהה את ה"יש" השלילי‪.‬‬
‫"היש הקיומי" על בסיס השלילה מעניק לפרט תחושות‬
‫של יכולת ושל שליטה על הסביבה‪ ,‬מלבד תחושה‬
‫האיון כפתח חטאת רובץ‬
‫פנימית של אומניפוטנציה המשתלטת על הפרט‬
‫והמאשרת לו שאכן כך הדבר‪ .‬ההתנהגות השלילית‬
‫נעשית שכיחה יותר‪ ,‬וברוב הפעמים הולכת ומחמירה‬
‫עד שהיא נעשית מפלצתית‪.‬‬
‫(‪ )4‬המצב הרביעי הוא זה הממוקד ב"ריק הקיומי"‪.‬‬
‫לא מעט אנשים חווים את עצמם במציאות אחרת‬
‫מכפי שהיו רוצים‪ ,‬ולא כפי שהיו יכולים להגשים את‬
‫עצמם‪ .‬הרבה מבני האדם אינם מצליחים להבנות‬
‫לעצמם ממד לעתיד שתהיה בו תמונה ברורה‬
‫ומגובשת שתכוונם למטרות חיים‪ .‬הם אינם חווים‬
‫אינטואיטיבית את הנתיבים העתידיים של חייהם‪.‬‬
‫התמרורים המנתבים להגשמות חיוניות ורוחניות‬
‫אינם קיימים אצלם‪ .‬שאיפותיהם למשמעות חיים‬
‫עמומות‪ ,‬ואין להם היכולת לאתר את ההזדמנויות‬
‫הנקרות בדרכם‪ .‬במידת מה הם "עיוורי נפש"‬
‫ו"עיוורי רוח"‪ .‬חינוך של הכחשה ושל הדחקה מונע‬
‫אותם מלהיענות לממד רוחם המורדם ולצורכיהם‬
‫הטרנסנדטליים‪ ,‬הזועקים בזעקה אילמת מתוכם בלי‬
‫שיוכלו להניע את האדם לפעול בכיוון של הגשמתם‪.‬‬
‫רבים מבני האדם משתלבים בתוך רוטינת החיים‪,‬‬
‫והשאלות הפנימיות בעלות המשמעות‪ ,‬ובהן "מי‬
‫אני?"‪" ,‬לאן אני?"‪" ,‬מה תכליתי?"‪" ,‬בשביל מי‬
‫ובשביל מה אני עמל או חותר?" נותרות עמומות וללא‬
‫מענה‪ .‬אין אנו מלמדים את תלמידנו על ממד הרוח‬
‫ועל הדרכים לגלות את מאגר המשאבים האנושיים‬
‫הסגוליים שבו‪ ,‬שבאמצעותם יוכלו למצוא משמעויות‬
‫ומטרות חיים‪ .‬האדם לומד מסביבתו ללבוש מסיכות‬
‫ולייצג את עצמו באמצעותן‪ ,‬וכך הוא לומד להשתלב‬
‫בתוך החברה‪ ,‬המסוגלת לבלוע אותו ולעתים למחוק‬
‫אותו‪ ,‬ותחושתו היא תחושת איון‪ .‬הוא שוכח להסתכל‬
‫מתחת למסכה‪ ,‬וכך מונע את עצמו מלגלות את עצמו‪.‬‬
‫תפיסתו הפנימית והחברתית חוסמת מהאדם את‬
‫היכולת לגלות את עצמיותו האמיתית ואת האפשרות‬
‫להוציא מן הכוח אל הפועל את הפוטנציות הטמונות‬
‫בו‪ .‬תחושת האיון שלו משתלטת עליו ומגשימה את‬
‫עצמה (‪ ,)Self fulfilling prophecy‬אף שהיא ברוב‬
‫המקרים מיוצגת על ידי השגרות סביבה שקריות‬
‫ומוטעות (‪Rosenthal & Jacobson, 1968; Rubovitz‬‬
‫‪.)& Mear, 1971‬‬
‫הסביבה משגרת השגרות לאדם‪ ,‬שאותן הוא מפנים‬
‫בעצמו ומשייכן אליו‪ .‬הוא יכול לחוות את עצמו על‬
‫פי השגרות סביבתו כלפיו‪ .‬הוא זקוק לחוסן אישי‬
‫ראשוני רב כדי להיות מסוגל להגן על עצמו מפני‬
‫השגרות שליליות העלולות לאיין אותו‪ .‬ואכן‪ ,‬יחסי‬
‫הגומלין בין האדם לסביבתו‪ ,‬הם המולידים בו את‬
‫תחושות עצמיותו הסובייקטיבית‪ ,‬אם חיובית אם‬
‫שלילית‪ .‬השגרות הוריות‪ ,‬בינקות ובילדות‪ ,‬לעצמאות‪,‬‬
‫לאי תלות‪ ,‬לפעילות ולתחרותיות‪ ,‬יעודדו את הילדים‬
‫לחוות את עצמם ילדים דינמיים ומוכנים להגשים‬
‫יכולת‪ .‬הם יחוו עצמיות מגשימה‪ ,‬והם ירצו להמשיך‬
‫בדרך זו כל עוד יעודדו ויחזקו אותם בכיוון זה‪ .‬סביבה‬
‫המשגרת השגרות לחיזוק העצמי והמטפחת עצמיות‬
‫חיובית‪ ,‬יהיה בה כדי להוליד חוסן אישי עם ממד של‬
‫עתיד חיובי‪.‬‬
‫האדם חווה את עצמיותו באופן סובייקטיבי אך‬
‫מרגיש כאילו זאת המציאות‪ .‬בו בזמן הוא חווה את‬
‫עצמיותו הנשאפת‪ ,‬האידיאלית‪ .‬ככל שהפער בין שתי‬
‫התחושות‪ ,‬ההוויה והנשאפת‪ ,‬יהיה מצומצם‪ ,‬תחושתו‬
‫תהיה טובה יותר‪ .‬כאשר הפער התחושתי גדול‪ ,‬עלול‬
‫הוא להרגיש חסר אונים מול המציאות או ייאוש מפני‬
‫הבאות‪ ,‬וממד העתיד שלו יהיה שלילי (‪.)Rogers, 1951‬‬
‫אדם החווה פער תחושתי כזה‪ ,‬עלול לחוות אין אונים‬
‫מול המציאות‪ ,‬ולעתים יתנגש בה ואף יסטה לכיוון‬
‫התנהגותי שלילי או עברייני‪.‬‬
‫תחושת העצמי‪ ,‬אם חיובית אם שלילית‪ ,‬מעניקה לפרט‬
‫הרגשה של "יש קיומי" חיובי‪" ,‬יש קיומי" שלילי או‬
‫אף "ריק קיומי"‪ ,‬ומשפיעה על כיוון התנהגותו‪" .‬הריק‬
‫הקיומי" יכול להיות מלווה בייאוש הנובע מהרגשת אין‬
‫אונים בשל יכולותיו המוגבלות של הפרט‪ ,‬החסימה‬
‫הרגשית המונעת אותו לראות מעבר לאופק‪ ,‬תחושתו‬
‫הסובייקטיבית של הפרט המנּוע מלחשוב אחרת‬
‫ולראות אחרת‪ ,‬תחושה של התאבנות מחשבתית‬
‫והיעדר תקווה‪.‬‬
‫האדם שוכח או מעדיף לשכוח שלכל בעיה יש יותר‬
‫מפתרון אחד‪ ,‬יותר מאלטרנטיבה אחת‪ .‬בזמנו התלוננה‬
‫סטודנטית שהיא אינה מצליחה בשום דבר מפני‬
‫שהיא שמנה‪ .‬אחרי שיחה עמה היא הגיעה למסקנה‬
‫שהיא אכן זכאית לראות בעצמה שמנה ולפעול בכל‬
‫‪157‬‬
‫עניין כשמנה‪ ,‬אך עומדת בפניה גם האפשרות לראות‬
‫בעצמה אדם נבון וחושב ולפעול כאדם כזה‪ ,‬בלי קשר‬
‫להיותה אדם ששוקל ‪ 87‬ק"ג‪.‬‬
‫יש שהאדם לא מצליח להתאזן בתוך עצמו‪ .‬אי השקט‬
‫הזה מושלך על הסביבה ומחמיר את מצבו‪ ,‬והוא‬
‫נותר ללא תכלית‪ ,‬ללא מטרה ואף ללא תקווה‪ .‬ידוע‬
‫שמערכות היחסים בין האדם לבין עצמו ובינו לבין‬
‫סביבתו עשויות להיות קונפליקטואליות‪ ,‬דיאלקטיות‪,‬‬
‫עם דיאלוג של תרשים או ללא דיאלוג‪ ,‬והאדם עלול‬
‫לחוות חרדה‪ .‬הדיאלוג בין האדם לזולתו‪ ,‬אליבא דבובר‪,‬‬
‫גובל בנס (שוהם ואדד‪ .)2004 ,‬חשוב שהאדם יהיה‬
‫מוכן להתייחס אל עצמו ואל העולם בדרך נוספת‪,‬‬
‫ואולי אחרת מזו שהורגל בה‪ ,‬כדי שאולי תיווצר‬
‫אוריינטציה אלטרנטיבית שתפתח בפניו אופק‬
‫חדש‪ ,‬ויימצאו לו דרכים חדשות להגשמת מטרות‬
‫או להתרת סבכיו‪.‬‬
‫האוריינטציה האגוצנטרית‪ ,‬המכוונת על ידי העולם‬
‫המערבי‪ ,‬אינה מטיבה עם האדם‪ .‬האדם עלול לכוון‬
‫את עצמו לחיים בתוך קונכייה‪ ,‬להיות מרוכז בעצמו‬
‫ולברוח מקשרים עם האחרים ומאחריות כלפיהם‪.‬‬
‫הדאגה לאחר‪ ,‬יש בה כדי לשייך את האדם אל האחר‪.‬‬
‫יש בקשר הזה כדי ליצור מתח קונפליקטואלי‪ ,‬שאם‬
‫ילמד להתגבר עליו‪ ,‬ייצא האדם מחוזק‪.‬‬
‫האדם המודרני שוחרר מכבלים רבים‪ ,‬ובתוך כך השיל‬
‫מעצמו גם כבלים החיוניים להווייתו הקיומית‪ :‬תרבות‪,‬‬
‫דת‪ ,‬מסורת ועוד‪ .‬המשפחה ובית הספר שחררו את‬
‫עצמם במידת מה מחובת ההנחלה של החינוך‪ .‬רבים‬
‫מאיתנו חיים חיי אילוזיה של חופש מהאחריות כלפי‬
‫האחר‪ ,‬כלפי החברה ואף כלפי עצמם‪ .‬ההדוניזם‬
‫משתלט על האדם‪ ,‬ועמו מתהווים תהליכים ההורסים‬
‫את האדם‪ ,‬מדרדרים אותו‪ ,‬ומכוונים אותו להשתחרר‬
‫מחובות‪ ,‬ממצוות‪ ,‬ממחויבויות ומאחריות‪ .‬מחלחל‬
‫באדם הציווי ההרסני של גדול המצּווה ולא עושה‪,‬‬
‫נוצרת הוויה של אין גבול‪ ,‬והאדם אינו חווה "יש קיומי"‬
‫אמיתי‪ .‬בריק ההווייתי והקיומי המתהווה בו הוא‬
‫מחפש את "הנחשים והעקרבים" ואת ההסתכנות‬
‫כדי להרגיש קיים‪.‬‬
‫החופש הרב שיש לנו גרם לנו לאבד עוגנים של‬
‫מסורת‪ ,‬של דת‪ ,‬של מוסר ושל ערכים‪ ,‬ודרדר אותנו‬
‫‪158‬‬
‫לאי ביטחון ולחרדות המצעידות אותנו לנוירוזות‬
‫נואוגניות‪ .‬הנוירוזה היא ביטוי לזעקה קיומית פנימית‬
‫על חוסר המשמעות שחווה האדם‪ ,‬בלי שהוא יכול‬
‫להבחין במצבו בבירור‪ .‬הנהירה אחרי חוויות של עונג‬
‫על ידי הגשמת הרעב לצרכים‪ ,‬לתאוות ולדחפים‪,‬‬
‫אין בה כדי להרחיב את האופק הרוחני של האדם‪,‬‬
‫הזועק בזעקה אילמת להגשמה‪ .‬ההשתעבדות לנועם‬
‫ולנוחות‪ ,‬אין בה כדי לספק תשובה לרעב ולרוחניות‬
‫(‪.)Frankl, 1984‬‬
‫לוקאס (‪ )1988‬הדגישה‪ ,‬כי בעשרות השנים האחרונות‬
‫שחרר עולמנו המערבי את האדם שחרור דרמטי‬
‫מכבלים שהנחו אותו בתחום המין‪ ,‬והתוצאה היא‬
‫קטסטרופה‪ :‬האדם סובל מחוסר ביטחון מוחלט‬
‫בתחום חיוני זה‪ .‬שפע של גירויים מיניים מקדם את‬
‫האמונה שאון מיני ואורגזמה הם הכרחיים‪ ,‬ומשהוסר‬
‫המחסום‪ ,‬נפתח הפתח לאי תפקוד מיני‪ .‬צרכים‬
‫טבעיים מודגשים באופן מלאכותי על חשבון החיבה‬
‫והדאגה האנושית‪ ,‬והתוצאה היא היעדר סיפוק‪ ,‬אי‬
‫יכולת לאהוב ואפילו תחושות של גועל כלפי הזולת‬
‫וכלפי העולם‪.‬‬
‫בעולם שאין בו ציוויים מחייבים‪ ,‬גדלים ילדים‬
‫ונערים רבים ללא הדרכה‪ ,‬ללא מופת מנחה וכמעט‬
‫ללא הגבלות‪ .‬התולדה היא דמורליזציה‪ ,‬תוקפנות‬
‫ואלימות כלפי עצמם וכלפי זולתם‪ .‬כולנו סובלים‬
‫מאובדן שליטה עצמית‪ ,‬משפחתית וחברתית‪.‬‬
‫מצב של "ריק קיומי" מוביל להתנהגות מסתכנת‪,‬‬
‫לתוקפנות‪ ,‬לייאוש ולדיכאון‪" .‬הריק הקיומי"‪ ,‬אבדן‬
‫משמעות הקיום‪ ,‬מערער את ביטחונו של האדם‪.‬‬
‫אבדן הביטחון הוא מנת חלקם של רבים‪ ,‬גם של מי‬
‫שזכו לשפע חומרי‪ ,‬שאינו נותן טעם ומטרה לקיומם‪.‬‬
‫לוקאס (‪ )1988‬הדגישה‪ ,‬כי האושר לא יושג באמצעות‬
‫אורגזמה יומית‪ ,‬טיפולי מין יקרים‪ ,‬סמים ואלכוהול‪.‬‬
‫הגל האחרון של אושר בא בדרך של אלימות‪ ,‬פשעים‬
‫חסרי טעם ומשחקי כוח פוליטיים‪ ,‬והכול הבל ורעות‬
‫רוח‪ ,‬והאדם נותר בשממה של דיכאונו‪.‬‬
‫חלק מהאנשים הסובלים מ"ריק קיומי" יפתחו חוסר‬
‫והספק יכרסם‬
‫ֵ‬
‫אמון כלפי עצמם או כלפי סביבתם‪,‬‬
‫בהם‪ .‬הדבר עלול להובילם לנסיגה פנימית לתוך‬
‫עצמם‪ .‬חלק אחר מהאנשים הסובלים מ"ריק קיומי"‬
‫האיון כפתח חטאת רובץ‬
‫עלולים לפתח אכזבה מהחיים‪ ,‬ייאוש או אף להתאבד‪.‬‬
‫הראשונים הם חסרי משמעות חיים‪ ,‬והאחרונים הם‬
‫אלו שהיתה להם משמעות חיים פירמידלית‪ ,‬והם‬
‫איבדו אותה‪ .‬למשל‪ :‬איש משפחה המשקיע את כל‬
‫חייו במשפחתו ורואה בה את תכלית חייו‪ ,‬והנה קרה‬
‫שהמשפחה התפזרה והוא מרגיש אבוד; או איש כספים‬
‫שכל תכליתו היא בהעצמתו הכלכלית‪ ,‬ובשל גורם‬
‫כלשהו הוא פושט רגל ומוצא את עצמו בפתח פי‬
‫התהום‪ .‬אדם שהתחנך על בסיס החובה‪ ,‬האחריות‬
‫והסדר‪ ,‬יוכל לשקם את עצמו‪ .‬הוא ייטול לעצמו את‬
‫זכותו להגשים את דרגות החופש שנותרו לו למען‬
‫גיבושן של החלטות אחראיות שיצעידו אותו להגשים‬
‫מטרות ותכליות בעלות משמעות‪ .‬אדם הלומד לחפש‬
‫את ציוני הדרך שלו בתוכו‪ ,‬יהיה מסוגל למצוא את דרכו‬
‫ולשקם את הווייתו‪ .‬ממעמקי נפשו ידלה האדם את‬
‫הערכים ואת המשמעות שיתוו שוב את דרכו באופן‬
‫מחייב ואחראי‪ ,‬כלפי עצמו וכלפי זולתו‪.‬‬
‫סוף דבר‬
‫לא מספיקות המחשבות הטובות והכוונות הטובות‬
‫החברות (הורים‪ ,‬מורים ומערכות חברתיות‬
‫של סוכני ִ‬
‫אחרות)‪ .‬חשוב לבחון בנייתם של עקרונות יסוד‬
‫בחינוך‪ ,‬להקפיד להפנימם ולנהוג על פיהם‪ ,‬על אף‬
‫שהחופש לשוב ולהתחבט בהם ילווה אותנו תמיד‪.‬‬
‫אם יּותר לנו‪ ,‬נציע עקרונות יסוד למחשבה‪:‬‬
‫‪ .1‬כבוד הדדי‪ .‬כבד את הילד או את הנער‪ ,‬וכך ילמד‬
‫הוא לכבד אותך ואת האחרים‪ .‬כל אדם באשר הוא‬
‫אדם זכאי ליחס של כבוד‪ .‬איננו שווים אלה לאלה‪,‬‬
‫וטוב שאנו אחרים ולכל אחד מאתנו ייחודיות משלו‪.‬‬
‫עם זה‪ ,‬כולנו שווים בעניין אחד‪ :‬בזכות לקבל יחס‬
‫של כבוד‪.‬‬
‫‪ .2‬תחושת ערך‪ .‬כל אדם רוצה להרגיש חשוב‪,‬‬
‫אבל כל אדם חווה את החשיבות באופן סובייקטיבי‪.‬‬
‫עלינו להעניק לאחר את החשיבות שהוא מצפה‬
‫לה‪ .‬אדם המרגיש חשוב בסביבתו‪ ,‬יפגין התנהגות‬
‫אחראית‪ .‬כאשר הסביבה משדרת לילד שיש לו‬
‫היכולת להגשים עצמו‪ ,‬הוא ירגיש בעל ערך ובעל‬
‫מוטיבציה להתקדם‪.‬‬
‫‪ .3‬בחירה חופשית‪ .‬האדם הוא יצור בוחר‪ ,‬ומשום‬
‫כך עלינו לאפשר לילדינו ולתלמידינו לבחור בין‬
‫אלטרנטיבות התנהגות‪ .‬המבוגרים יכולים להציע‬
‫את האלטרנטיבות ולהכשיר את הילד והתלמיד כדי‬
‫שיהיה מסוגל לבחור ביניהן‪ .‬ואידך זיל גמור‪ ,‬תן לאדם‬
‫(לילד) לבחור‪.‬‬
‫‪ .4‬אקלים סביבתי‪ .‬האווירה שבה גדל הילד חייבת‬
‫להיות חיובית‪ .‬הוא חייב לחוות סביבה תומכת שאוהבת‬
‫אותו כפי שהוא‪ ,‬בכל הווייתו העכשווית‪ .‬אוריינטציה‬
‫אישית חיובית תגרום לאדם לפרש את העולם באופן‬
‫חיובי‪ ,‬והתנאי לבניית אוריינטציה כזו הוא קיומה של‬
‫סביבה תומכת‪ .‬פיתוח ‪ good me‬ובד בבד ‪good‬‬
‫‪ ,environment‬יבטיח את התנהגותו החיובית ואת‬
‫תחושתו הטובה של הילד‪ .‬עליו להרגיש שהוא אינו‬
‫צריך להיות תואם של האחרים‪ ,‬אף אם הוא נדרש‬
‫להתאים את עצמו לתנאי המקום ולתנאי הזמן‪.‬‬
‫‪ .5‬עידוד ואהבה‪ .‬כל אדם זקוק לליטוף פיזי ונפשי‪.‬‬
‫הילד זקוק לעידוד בהתאם לצרכיו הסובייקטיביים‪.‬‬
‫נזכור ש"כמים לפנים הפנים כן לב האדם לאדם"‬
‫(משלי‪ ,‬כז יט) ‪ -‬עצה זו של שלמה המלך תהיה לנו‬
‫לעזר‪ .‬בעולם שמעניק עידוד וליטוף‪ ,‬נמצא כולנו את‬
‫עצמנו מחוזקים‪.‬‬
‫‪ .6‬פינוק‪ .‬פינוק על פי אדלר (‪ ,)Adler, 1937‬פירושו‬
‫לעשות בעבור הילד מה שהוא מסוגל לעשות בעצמו‪.‬‬
‫פינוק מצמצם ומעכב את התפתחות העצמיות‪.‬‬
‫יש לאפשר לילד ליזום ולהתנסות בעצמו‪ .‬מחובתנו‬
‫להעניק לו את הכלים שיסייעו לו להתמודד עם‬
‫המטלות בעצמו‪.‬‬
‫‪ .7‬חוקים ונורמות‪ .‬חלק ניכר מחיינו מבוסס על‬
‫כללים‪ .‬בהיעדרם‪ ,‬איש את אחיו בלעו‪ .‬כלומר האדם‬
‫מאבד כיוון ואינו יודע כיצד לנהוג‪ .‬חוקים ונורמות‬
‫משמשים לאדם מצפן המורה לו לאן לפנות‪ ,‬איך‬
‫לנהוג ומה יהיו התוצאות אם לא יעשה כן‪.‬‬
‫‪ .8‬תוכחה‪ .‬התוכחה חיובית כשהיא מכוונת לתיקון‬
‫ומולידה באדם תחושה של הגשמה‪ .‬התוכחה חשובה‪,‬‬
‫כל עוד היא נאמרת מתוך כבוד ואינה יוצרת באדם‬
‫תחושה שמזלזלים בו‪ .‬לכן עדיפה תוכחה הנאמרת‬
‫ביחידות ובכבוד‪ ,‬ורצוי שתיאמר בעת שהאדם מוכן‬
‫להקשיב‪.‬‬
‫‪ .9‬רגשי אשם‪ .‬אין צדיק בארץ אשר לא יחטא‪ .‬לרגשי‬
‫‪159‬‬
‫אשם יש לעתים קרובות תוצאות שליליות‪ .‬אין ברגש‬
‫האשם מקור לבניית האדם‪.‬‬
‫‪ .10‬אין אדם מושלם‪ .‬כולנו נבראנו חסרים ולא‬
‫מושלמים‪ .‬מצווים אנו ללמוד כיצד להשלים את‬
‫עצמנו‪ .‬רגש הנחיתות המפעם בנו הוא במהותו חיובי‪.‬‬
‫‪ .11‬עקיבות‪ .‬תהליך החינוך והשגרת הנורמות צריכים‬
‫להיות עקיבים כדי שהילד יוכל להפנים את הנורמות‬
‫ויקל עליו לנהוג כשורה‪.‬‬
‫‪ .12‬תמורות‪ .‬התפתחות האדם נעשית בשלבים‪.‬‬
‫כל שלב מתפתח בעקבות קודמו‪ ,‬ולכל שלב אפיונים‬
‫ומטלות משלו‪ .‬בבואנו לחנך‪ ,‬עלינו להתייחס לשלב‬
‫ההתפתחותי של הילד‪ .‬המחנכים צריכים להכיר את‬
‫השלבים ולאפשר לילד למצות את התפתחותו בכל‬
‫שלב בדרך מיטבית‪ .‬הילד‪ ,‬הנמצא עד גיל ‪ 8-7‬שנים‬
‫בשלב ההטרונומי‪ ,‬נוטה להיות ממושמע פחות או‬
‫יותר‪ ,‬והוא מוכן לקבל את דעת הוריו ומוריו‪ .‬בגיל‬
‫‪ 10-8‬שנים מתפתח השלב הסוציונומי‪ ,‬והילד מושפע‬
‫במיוחד מסביבתו החברתית‪ .‬בגיל ‪ 18-12‬שנים נוטה‬
‫הנער ל"פיזור האני"‪ ,‬ועוברות שנים עד אשר הוא‬
‫יפתח זהות ויגבשה ואכן יהיה אוטונומי‪.‬‬
‫‪ .13‬התנצלות‪ .‬הזכות לשגות מוענקת לכולנו ושגיאות‬
‫הן חלק מהווייתנו‪ .‬חכם לומד משגיאות עצמו ונבון‬
‫לומד גם משגיאות זולתו‪ .‬אדם צריך לדעת‪ ,‬כי שגיאה‬
‫ניתנת לתיקון‪ .‬כולנו טועים‪ ,‬אך חשוב כי נדע להתנצל‬
‫בפני ילדינו ותלמידינו מתוך כוונה אמיתית‪ .‬דברים‬
‫היוצאים מן הלב מגיעים אל הלב ומביאים לידי שינויים‬
‫התנהגותיים חיוביים‪.‬‬
‫‪ .14‬פחד‪ .‬אנו נולדים עם היכולת לפחד‪ .‬הפחד‬
‫ביסודו הוא מנגנון הגנה‪ .‬בזכותם של הפחד ושל‬
‫ההבנה אנו מסוגלים להגן על עצמנו‪ .‬רוב סוגי‬
‫הפחדים שלנו נלמדים במהלך חיינו‪ .‬מותר לפחד‪,‬‬
‫אך כדאי ללמד את הנער לפתח דרכים (טכניקות)‬
‫להתגבר על פחדיו‪ .‬ככל שילמד לנטרל את פחדיו‪,‬‬
‫הוא ישתחרר מאלו שאינם מועילים לו ויותיר את‬
‫אלו המגנים עליו‪.‬‬
‫‪ .15‬משמעות‪ .‬חייב אדם להזכיר לעצמו שבשבילו‬
‫נברא העולם‪ .‬עליו למצוא "משמעויות לרגע" וכן‬
‫"משמעות לטווח ארוך"‪ .‬בכל יום עליו לבחון כיצד‬
‫יגשים את עצמו‪ .‬חיי משמעות מולידים אחריות‬
‫‪160‬‬
‫ומסוגלות לשאת סבל ומעניקים את הטעם לחיות‪,‬‬
‫כלומר הם חיים איכותיים‪.‬‬
‫‪ .16‬אקונומיות‪ .‬לאדם קשה להשתנות‪ ,‬אך חשוב‬
‫שיפתח מסוגלות לחשוב אחרת‪ ,‬לבחון דרך נוספת‪,‬‬
‫להיות פתוח לעצמו ולעולם‪ .‬רק כך יוכל האדם לסגל‬
‫לעצמו דרכים חדשות שישרתו אותו ביעילות יתרה‪.‬‬
‫האקונומיות (החיסכון) באנרגיה נפשית עלולה לגרום‬
‫לאדם להפסיד את ההזדמנות ליצור שינוי ולפתח‬
‫לעצמו שער חדש‪.‬‬
‫לסיכום‪" ,‬הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח‬
‫חטאת רובץ‪( "...‬בראשית‪ ,‬ד ז)‪ .‬כלומר הבחירה ניתנה‬
‫לאדם‪ .‬אם ייטיב לפתח בקרבו את "היש הקיומי"‪,‬‬
‫דרכו תהא בעלת משמעות וחיובית‪ ,‬ואילו אם לאו‪,‬‬
‫לפתח חטאת רובץ‪ ,‬כלומר הדרך השלילית‪ ,‬הנובעת‬
‫מהיעדרו של "יש קיומי"‪ ,‬תרבץ לפתחו‪.‬‬
‫כדי ליצור שינוי‪ ,‬נדרשת התגייסותו של "הכפר כולו"‪,‬‬
‫כלומר נדרש שינוי חברתי‪ .‬חברה שאינה מדגישה את‬
‫ממד הרוח‪ ,‬שאינה מחנכת לגבולות‪ ,‬עלולה לגלות‬
‫שילדיה מסתובבים ברחובות ורוצחים מתוך שעמום‬
‫ומתוך חוסר אכפתיות‪.‬‬
‫ארונסון (‪ )2005‬כתב בספרו‪:‬‬
‫"‪...‬אנחנו מוכרחים ללמוד לשים לב איש לרעהו‪,‬‬
‫להקשיב היטב ולמצוא את הדרך הטובה ביותר‬
‫לתקשר עם האנשים‪ ...‬תשומת הלב מובילה אותנו‬
‫ללמוד לראות את הדברים מבעד לעיניים של אנשים‬
‫אחרים ‪ -‬לראות את העולם כפי שהם רואים אותו‪.‬‬
‫באופן בלתי נמנע‪ ,‬פרספקטיבה כזו יוצרת אהדה‪,‬‬
‫חמלה והבנה" (עמ' ‪.)123‬‬
‫כדי לגרום לנער להיות אמפתי לזולתו‪ ,‬על סביבתו‬
‫להקשיב לו ולנסות לחוות את עולמו ברגישות ובהבנה‪,‬‬
‫ולצד זאת לקיים פיקוח נאות ולסמן גבולות‪ .‬מי ייתן‬
‫ועקרונות חינוך אלו יהיו לרצון בפני הורים ומורים‪,‬‬
‫ובזכותם נחיה בעולם בעל משמעות וחיובי יותר‪.‬‬
‫האיון כפתח חטאת רובץ‬
Chalier, C. (1994). Elevations: The height of
the good in Rosenzweig and Levinas. Chicago:
University of Chicago Press.
Cornell, D. G., Benedek, E. P., & Benedek, D. M.
(1987). Characteristics of adolescent charged
with homicide: Review of 72 cases. Behavioral
Sciences & the Law, 5, 11-23.
Crumbaugh, J. C. (1988). Everything to gain.
California: Institute of Logotherapy Press.
Crumbaugh, J. C., & Maholick, L. T. (1964).
An experimental study in existentialism: The
psychometrie approach to Frankl’s concept
of noogenie neurosis. Journal of Clinical
Psychology, 20, 200-207.
Duval, S., & Wicklund, R. A. (1972). A theory of
objective self awareness. New York: Academic
Press.
‫ ידיעות‬.‫ כדור בלב של אמריקה‬.)20.4.2007( '‫ א‬,‫אזולאי‬
.23-20 ,‫אחרונות‬
‫ על אלימות‬- ‫ לא נשאר את מי לשנוא‬.)2005( '‫ א‬,‫ארונסון‬
.‫ מודן‬:‫ בן שמן‬.‫בבתי ספר‬
‫ היבטים‬- ‫ אלימות ילדים ונוער‬.)2002( '‫ ד‬,‫גוטליב‬
.166-159 ,27 ,‫ רפואה ומשפט‬.‫פסיכולוגיים וחברתיים‬
‫ עבודה סוציאלית‬,‫ לוגותרפיה למטפל‬.)1999( '‫ ד‬,‫גוטמן‬
.‫ הוצאת דיונון‬:‫ תל אביב‬.‫משמעותית‬
Erikson, E. H. (1959). Identity and the life
cycle: Selected papers, psychological issues
monographic series I., No. 1. New York:
International Universities Press.
‫ האם ללא‬- ‫ידי בני נוער‬-‫ רצח על‬.)2004( '‫ א‬,‫המנחם‬
‫ רודפי‬,)‫ א' שדמי וי' קים (עורכים‬,‫מניע? בתוך ל' עדן‬
'‫ מחקרים בפשיעה ואכיפת חוק בישראל (עמ‬- ‫הצדק‬
.‫ צ'ריקובר‬:‫ תל אביב‬.)485-473
Erikson, E. H. (1968). Identity, youth and crisis.
New York: Nortou.
‫ דו"ח‬.)1999( '‫ ג‬,‫ נ' ולוי‬,‫ ברנע‬,'‫ ד‬,‫ בן רבי‬,'‫ ג‬,‫חביב‬
‫ מיפוי‬:‫ הטיפול המשטרתי בקטינים ובבני נוער‬- ‫מחקר‬
‫ משטרה‬.‫פעולות המשטרה וקשריה עם גורמים חיצוניים‬
.142-123 ,3 ,‫וחברה‬
Eysenck, H. J., & Eysenck, S. B. G. (1969).
Personality structure and measurement. London:
Routledge and Kegan Paul.
Farrington, D. P., Loeber, R., & Berg, M. T. (2012).
Young men who kill: A prospective longitudinal
examination from childhood. Homicide Studies,
16, 99-128.
‫ שיחות עם‬,‫ אתיקה והאינסופי‬.)1986( '‫ ע‬,‫לוינס‬
,‫ הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס‬:‫ ירושלים‬.‫פיליפ נמו‬
.‫האוניברסיטה העברית‬
‫ הוצאת‬:‫ תל אביב‬.‫ חיים משמעותיים‬.)1988( '‫ א‬,‫לוקאס‬
.‫ביתן‬-‫זמורה‬
Frankl, V. (1984). Man's search for meaning.
New York: Washington Squar Press.
,‫ מאגנס‬:‫ ירושלים‬.]‫או [כרך א‬-‫ או‬.)1998( '‫ ס‬,‫קירקגור‬
.‫האוניברסיטה העברית‬
Genet, J. (1957). The balcony. London: Faber and
Faber.
‫ טיפול‬- ‫ ריק ללא שובע‬.)2004( '‫ מ‬,‫ ש' ג' ואדד‬,‫שוהם‬
:‫ תל אביב‬.‫אקזיסטנציאליסטי בהתמכרות לסמים‬
.‫הוצאת בבל ידיעות אחרונות‬
Genet, J. (1963). The screens. London: Faber and
Faber.
Heide, K. M. (2003). Youth homicide: A review
of the literature and blueprint for action.
International Journal of Offender Therapy and
Comparative Criminology, 47, 6-36.
161
‫מקורות‬
‫ תל‬.‫ העבריין בהתהוותו‬:‫ קרימינולוגיה‬.)1989( '‫ מ‬,‫אדד‬
.‫ הוצאת אור עם‬:‫אביב‬
‫ מפגש לעבודה‬.‫אלימות‬-‫ החינוך לאי‬.)1993( '‫ מ‬,‫אדד‬
.27-9 ,4 ,‫חינוכית סוציאלית‬
‫ בתוך‬.‫ נגטיביזם בגיל ההתבגרות‬.)2002( '‫ מ‬,‫אדד‬
‫ עבריינות וסטייה חברתית‬,)‫מ' אדד וי' וולף (עורכים‬
‫ הוצאת‬:‫ רמת גן‬.)59-41 '‫ תיאוריה ויישום (עמ‬.‫אילן‬-‫אוניברסיטת בר‬
Adler, A. (1937). What life should mean to you.
Boston: Little, Brown & Company.
Bailey, S. (1996). Adolescents who murder.
Journal of Adolescence, 19, 19-39.
Woodworth, M., Agar, A. D., & Coupland, R. B.
A. (2013). Characteristics of Canadian youthperpetrated homicides. Criminal Justice &
Behavior, 40(9), 1009-1026.
Horowitz, M. A. (2000). Kids who kill: A critique
of how the American legal system deals with
juveniles who commit homicide. Law and
Contemporary Problems, 63(3), 133-177.
‫פסקי דין‬
Kelly, K., & Totten, M. (2002). When children kill:
A social psychological study of youth homicide.
Peterborough, Ontario, Canada: Broadview
Press.
‫יפו) מ"י נ' ארבל אלוני ומשה‬-‫אביב‬-‫ (תל‬45/94 ‫תפ"ח‬
.‫ לא פורסם‬.‫איבגי‬-‫בן‬
‫יפו) מ"י נ' רעי בן גדי‬-‫אביב‬-‫ (תל‬1005/01 ‫תפ"ח‬
2006 ‫מחוזי‬-‫ דינים‬.'‫חורב וסיגלית בת נמרוד חיימוביץ‬
.)‫(הכרעת הדין‬
‫יפו) מ"י נ' רעי בן גדי‬-‫אביב‬-‫ (תל‬1005/01 ‫תפ"ח‬
‫ מאגר‬- ‫ נבו‬.'‫חורב וסיגלית בת נמרוד חיימוביץ‬
.)‫משפטי (גזר הדין‬
,)‫יפו) מ"י נ' ר' ע' (קטין‬-‫אביב‬-‫ (תל‬1057-09 ‫תפ"ח‬
2011 ‫מחוזי‬-‫ דינים‬.‫ג'מיל עדס ועבדל רחמן עדס‬
.)‫(גזר דין‬
Labelle, A., Bradford, J. M., Bourget, D., Jones, B.,
& Carmichael, M. (1991). Adolescent murderers.
Canadian Journal of Psychiatry, 36, 583-587.
Lewis, D. O., Pincus, J. H., & Bard, B. (1988).
Neuropsychiatric psycho-educational and family
characteristics of 14 juveniles condemned to
death in the United States. American Journal of
Psychiatry, 145, 584-589.
Marcia, J. E. (1967). Ego identity status:
Relationship to change in self esteem, “general
maladjustment” and authoritarianism. Journal of
Personality, 35, 118-133.
Myers, W. C., & Kemph, J. P. (1990). DSM-III-R
classification of homicidal youth - help or
hindrance? Journal of Clinical Psychiatry, 51,
239-242.
Rogers, C. R. (1951). Client-centered therapy.
Boston: Houghton Mifflin.
Rosenthal, R., & Jacobson, I. (1968). Pygmalion
in the classroom. New York: Holt, Rinehart and
Winston.
Rubovitz, P. C., & Mear, M. L. (1971). Pygmalion
revised: Toward an explanation on the RosenthalJackson findings. Journal of Personality and
Social Psychology, 19, 197-206.
Shumaker, D. M., & McKee, G. R. (2001).
Characteristics of homicidal and violent
juveniles. Violence & Victims, 16(4), 401-409.
Shumaker, D. M., & Prinz, R. J. (2000). Children
who murder: A review. Clinical Child and Family
Psychology Review, 3(2), 97-115.
162
‫מדור‪ :‬מגמות בענישה ובשיקום‬
‫מגמות חדשות‬
‫במשפט הפלילי האנגלי‬
‫צדק מאחה‪ ,‬הבניית שיקול הדעת בגזירת עונשים‬
‫בקהילה ואימוץ פיקוח אלקטרוני‬
‫(בעקבות חקיקת ה‪)Crime and Courts Act 2013-‬‬
‫[נתנאל דגן‪]1‬‬
‫המאמר מנתח מגמות חדשות במשפט הפלילי האנגלי‪ .‬הוא מתאר בתמציתיות‬
‫שלוש מגמות עיקריות שמביאה עמה חקיקת ה‪:Crime and Courts Act 2013-‬‬
‫(‪ )1‬אימוץ הליכים של צדק מאחה לבגירים כחלק מההליך הפלילי הפורמלי;‬
‫(‪ַ )2‬ה ְבנָ יָ ה של שיקול הדעת השיפוטי בעת גזירת עונשים בקהילה; (‪ )3‬אימוץ‬
‫פיקוח אלקטרוני כחלק מצו שיפוטי לפיקוח בקהילה או לעונש על תנאי‪ .‬המאמר‬
‫מתאר תיקונים אלו ומציע מבט משווה ראשוני למשפט הישראלי‪.‬‬
‫‪1‬נתנאל דגן ‪ -‬ד"ר למשפטים‪ ,‬הפקולטה למשפטים‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ .‬תודה לד"ר הדר דנציג‪-‬רוזנברג על הערותיה‬
‫לטיוטת הרשימה‪.‬‬
‫‪163‬‬
‫מבוא‬
‫המשפט האנגלי עובר בעשור האחרון שינויים רבים‬
‫בדיני הענישה והתקון (ראו למשל ‪ .)Roberts, 2012‬גם‬
‫מודל הענישה הישראלי מצוי כעת בלִ בה של רפורמה‬
‫הממוקדת בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה‬
‫ועומדת בראשית גיבושה בפסיקת בתי המשפט‬
‫(ואקי ורבין‪ ,‬תשע"ג; קנאי‪ .)2013 ,‬שלב מעבר זה‬
‫בדין הישראלי הוא הזדמנות ראויה לבחון מגמות‬
‫מקבילות בדיני הענישה במשפט המשווה‪ .‬הדברים‬
‫אמורים בפרט ביחס לדרכי ענישה בקהילה שהספרות‬
‫הישראלית בעניינן אינה רבה והטמעת חוק העונשין‬
‫(תיקון מס' ‪ ,)113‬תשע"ב‪ ,2012-‬ס"ח ‪( 2330‬להלן‪:‬‬
‫תיקון ‪ ,)113‬בעניינן טרם הושלמה‪.‬‬
‫ברשימה זו אתמקד בסקירת מגמות חדשות במשפט‬
‫האנגלי (והוולשי) עם חקיקתו של תיקון ל‪Crime and-‬‬
‫‪( Courts Act 2013‬להלן‪ :‬התיקון החדש)‪ .‬למגמות‬
‫אלה חשיבות הן לשם הערכת היבטים פנולוגיים‬
‫עדכניים במשפט האנגלי והן בשל הזיקה המסורתית‬
‫בין המשפט האנגלי למשפט הישראלי‪ .‬ברשימה זו‬
‫לא אסקור באופן ממצה את מכלול הוראות החוק‪,‬‬
‫הפסיקה והספרות הרלוונטית‪ ,‬ואף לא אציע ניתוח‬
‫משווה ממצה בין המשפט האנגלי לזה הישראלי‪.‬‬
‫לרשימה זו אפוא יעד צנוע‪ :‬להציג את עיקרי התיקון‬
‫החדש והמגמות החדשות הכלולות בו‪ ,‬לתאר את‬
‫השיח שמתעורר בעקבות התיקון החדש ולהציע‬
‫ִמתווה ראשוני לדיון ביחס למשפט הישראלי‪.‬‬
‫מבנה הרשימה יהיה כזה‪ :‬בשלב הראשון אסקור‬
‫שלוש מגמות עיקריות הכלולות בתיקון החדש ביחס‬
‫למשפט האנגלי‪ )1( :‬מגמת עלייה בשיקולים של‬
‫צדק מאחה וקביעה של הליך זה בחוק; (‪ )2‬מגמת‬
‫הבנָ יָ ה של הליכי ענישה בקהילה משיקולי גמול; (‪)3‬‬
‫מגמה של הגברת הפיקוח האלקטרוני בקהילה כחלק‬
‫מההליך השיפוטי משיקולי מניעה והרתעה אישית‪.‬‬
‫בשלב השני אציע השוואה ראשונית של המגמות‬
‫שנדונו למצב המשפטי הקיים בישראל‪.‬‬
‫צדק מאחה‬
‫בשלהי שנת ‪ 2013‬נכנס לתוקפו התיקון החדש‪.‬‬
‫במוקד התיקון עומדת ההתפתחות החשובה ביותר‬
‫‪164‬‬
‫בנושא הצדק המאחה במשפט האנגלי מאז יישומו‬
‫לראשונה על עברייני נוער לפני יותר מעשור (‪)1999‬‬
‫(‪ .)Prison Reform Trust, 2013‬התיקון החדש מאפשר‬
‫לשופט‪ ,‬לאחר שהרשיע את הנאשם‪ ,‬לעכב את הטלת‬
‫העונש לתקופה של עד חצי שנה לצורך קיומו של‬
‫הליך צדק מאחה‪ .‬בסיומו של ההליך המאחה ועל‬
‫בסיסו יגזור השופט את דינו של הנאשם‪ .‬לשם קיומו‬
‫של הליך מאחה מחייב החוק הסכמה של הנאשם‬
‫לצעדים הנדרשים במסגרת ההליך‪ .‬כאשר נאשם‬
‫מפר את תנאי ההליך ולא משתף פעולה כנדרש‬
‫עם המפקח על ההליך‪ ,‬הוא שב לעמוד בפני בית‬
‫המשפט לגזירת דינו‪ .‬בפירוט‪ :‬במוקד התיקון החדש‬
‫עומדת חקיקת סעיף (‪ .IZA(1)-(3‬סעיף זה מעניק‬
‫לשופט באופן תקדימי סמכות להפנות את הנאשם‬
‫להליכי צדק מאחה‪ ,‬בתנאי שהנאשם ונפגע העבירה‬
‫מסכימים לכך‪ .‬סעיף (‪ IZA(2‬לתיקון החדש מגדיר‬
‫צדק מאחה כהליך הכולל את המאפיינים הבאים‪)1( :‬‬
‫הפוגע ונפגע העבירה‪ ,‬או נפגעים נוספים‪ ,‬משתתפים‬
‫בהליך; (‪ )2‬ההליך מיועד למקסם את מודעות הפוגע‬
‫להשפעת העבירה על הנפגע; (‪ )3‬ההליך מספק‬
‫לנפגע הזדמנות להביע בעל פה בפני הפוגע את‬
‫שחווה בעקבות העבירה ואופן השפעתה עליו‪ ,‬או‬
‫להביע את רגשותיו כלפיו באמצעי אחר‪.‬‬
‫בדברי ההסבר לתיקון החדש הורחב על תוכן הפגישה‬
‫שמתקיימת במסגרת הצדק המאחה‪ .‬צוין כי הפגישה‬
‫עשויה להיות פנים אל פנים בין הפוגע לנפגע כדי לדון‬
‫בעבירה או כדי לתת הזדמנות לנפגע להסביר לפוגע‬
‫את השפעת העבירה עליו ולחפש הסבר למעשה או‬
‫התנצלות מהפוגע‪ .‬כל זאת בהליך מוסכם שנועד‬
‫לתקן את התוצאות של מעשי העבירה‪ .‬ההליך המאחה‬
‫יכול להסתיים במסגרת מוסכמת‪ ,‬הכוללת צעדים‬
‫שנוקט הנאשם לשם תיקון של תוצאות מעשיו או‬
‫לשם פיצוי הנפגע‪ .‬למשל‪ ,‬עבודה של הפוגע בשביל‬
‫הנפגע ללא תשלום‪ ,‬מתן צדקה‪ ,‬תיקון פיזי של נזק‬
‫שגרם‪ ,‬או עדכון הנפגע באשר להתקדמותו הטיפולית‬
‫או באשר למציאת עבודה כחלק מהליכי שיקומו‬
‫(‪ .)Explanatory notes, 2013, s. 505-510‬לבסוף‪,‬‬
‫משרד המשפטים האנגלי הדגיש‪ ,‬כי השתתפות בהליך‬
‫המאחה אינה משפיעה אוטומטית על העונש אלא‬
‫מגמות חדשות במשפט הפלילי האנגלי‬
‫מוסיפה שיקול לגזירת הדין‪ .‬השופט רשאי להתחשב‬
‫בהליך מאחה בעת גזירת הדין‪ ,‬אך העונש שייגזר ימשיך‬
‫לשקף בעיקר את חומרת העבירה ( ‪UK Ministry of‬‬
‫‪ .)Justice, 2013a, 2013b‬בעניין זה נטען‪ ,‬כי התיקון‬
‫בנושא הצדק המאחה דורש תיקון מקביל בהנחיות‬
‫לענישה באנגליה ( ‪ .)sentencing guidelines‬הדבר‬
‫נועד להבטיח שבתי המשפט יתנו אמון בהליכים‬
‫של צדק מאחה ויסתייעו בהם במקרים המתאימים‬
‫כחלק בלתי נפרד מהליך קבלת ההחלטות השיפוטי‬
‫בענישה (‪ .)Criminal Justice Alliance, 2013‬דברי‬
‫ההסבר לחוק אינם מפרטים במדויק את המודל‬
‫היישומי‪ ,‬ועם זה ההתרשמות היא כי ננקטת גישה‬
‫מצמצמת‪ .‬ההליך מיועד בעיקר לפוגע‪ ,‬לנפגע ולמגשר‪,‬‬
‫ולמקום הקהילה ומעורבותה בהליך אין ביטוי מובחן‬
‫(בדומה למודל ה‪ victim offender meditation -‬של‬
‫הצדק המאחה) (השוו‪ :‬גל ודנציג‪-‬רוזנברג‪ ,‬תשע"ג)‪.‬‬
‫תת‪-‬שר המשפטים האנגלי לעניין מערכת אכיפת‬
‫החוק‪ ,‬דמיאן גרין‪ ,‬הסביר כי החוק נועד לתת לנפגעי‬
‫העבירה הזדמנות להביט בעיניו של העבריין‪ ,‬וכמו כן‬
‫לתת לעבריין הזדמנות לעמוד בפני נפגעי העבירה‬
‫ולראות את השפעות הפגיעה‪ .‬בנוסף‪ ,‬באמצעות‬
‫שימוש בהליך מאחה‪ ,‬ההליך הפלילי לא יתמקד רק‬
‫בגזר הדין אלא יספק לנפגעי העבירה כלים להמשיך‬
‫בחייהם (‪.)UK Ministry of Justice, 2013b‬‬
‫במבט כולל‪ ,‬דומה כי התיקון החדש משקף שינוי‬
‫מגמה‪ .‬במסגרתו נתפסים איחוי וקידום הצרכים של‬
‫הפוגע והנפגע כתכלית חשובה של המשפט הפלילי‪.‬‬
‫במקום לראות בהליכים מאחים עניין שבשוליו של‬
‫ההליך הפלילי (קטינים; עבירות שנתפסות כקלות)‪,‬‬
‫נותן התיקון החדש להליכים מאחים מקום ממשי‬
‫כחלק אינטגרלי מההליך הפלילי (השוו‪ :‬גל ודנציג‪-‬‬
‫רוזנברג‪ ,‬תשע"ג; ‪ .)Daly, 2013‬בנוסף‪ ,‬ההכרה‬
‫הפורמלית בהליכי צדק מאחה במסגרת התיקון‬
‫החדש משקפת הפנמה של השפעתם החיובית‬
‫של הליכים מאחים על הפוגעים‪ ,‬על נפגעי העבירה‬
‫וחברי הקהילה וכן על הפחתת המסוכנות של פוגעים‬
‫המשתתפים בהם (‪.)UK Ministry of Justice, 2013b‬‬
‫בנוסף‪ ,‬התיקון מקנה שיקול דעת בענישה (גם אם‬
‫לא במישרין) לגורמי מקצוע שאינם שופטים‪ ,‬ובכך‬
‫משקף ריבוי דעות וקולות לאורך הרצף העונשי‪ ,‬גם‬
‫בשלב גזר הדין‪.‬‬
‫הבניית שיקול הדעת‬
‫בגזירת עונשים בקהילה‬
‫מגמה נוספת בתיקון החדש היא הבניה והחמרה‬
‫של גזירת עונשים בקהילה‪ .‬התיקון החדש הוסיף‬
‫לראשונה דרישה מהשופט כי יכלול רכיב או רכיבים‬
‫עונשיים (‪ )punitive elements‬בגזירת דין הכוללת‬
‫עונשים בקהילה (ובכך תיקן את סעיף ‪177‬‬
‫ל‪( )Criminal Justice Act 2003, c. 44-‬להלן‪CJA :‬‬
‫‪ .)2003‬לתיקון החדש משמעות מעשית רבה והוא‬
‫אמור להשפיע על כ‪ 40,000-‬עבריינים מדי שנה‪.‬‬
‫כיום המגמה באנגליה היא להעדיף עונשים בקהילה‬
‫לעומת מאסרים קצרים‪ .‬עונשים בקהילה נמצאו‬
‫אפקטיביים יותר מבחינה כלכלית‪ ,‬וכן מהבחינות‬
‫שילוב העבריין בקהילה‪ ,‬טיפול ושיקום ואף שיעור‬
‫הרצידיביזם‪ .‬ערב התיקון‪ ,‬בשנת ‪ ,2012‬הוטלו‬
‫באנגליה יותר מ‪ 130,000-‬עונשים בקהילה‪ ,‬כאשר‬
‫רק שני שלישים מתוכם כללו רכיב עונשי כגון מעצר‬
‫בית או עבודה ללא תשלום‪ ,‬הדומים לעבודות שירות‬
‫בישראל (‪.)Howard League, 2013‬‬
‫לפי התיקון החדש‪ ,‬כאשר שופט גוזר את דינו של נאשם‬
‫ומטיל עליו צו לענישה בקהילה‪ ,‬הוא חייב לכלול בצו‬
‫לפחות רכיב עונשי אחד‪ ,‬להטיל קנס או שניהם גם‬
‫יחד (סעיף ‪ 2A‬לתיקון החדש)‪ .‬החוק מסייג חובה‬
‫זו במקרים מיוחדים הקשורים לעבירה או לעבריין‪,‬‬
‫שבהם לא יהיה מוצדק להטיל רכיב עונשי או קנס‬
‫בשל העבירה‪ ,‬ובהם אפשר לחרוג מהוראה זו‪ .‬דברי‬
‫ההסבר לתיקון החדש מבארים‪ ,‬כי החוק אינו מפרט‬
‫מה ייחשב רכיב עונשי‪ ,‬והוא מותיר זאת לשיקול‬
‫דעתו של השופט לפי נסיבות העניין (‪Explanatory‬‬
‫‪ .)notes, 2013, s. 501‬בהקשר זה הדגיש דוח משרד‬
‫המשפטים האנגלי (‪UK Ministry of Justice, 2012,‬‬
‫‪ ,)p. 7‬כי הציפייה היא ככלל שהרכיב העונשי יכלול‬
‫הגבלות על חירותו של נאשם‪ .‬הגבלות אלו אמורות‬
‫לשקף סנקציה שבעיני החברה יש לה אופי עונשי‪.‬‬
‫כך למשל נטען‪ ,‬כי מעצרי בית‪ ,‬איסור להימצא‬
‫‪165‬‬
‫במקומות מסוימים ועבודות שירות הם רכיב עונשי‬
‫ראוי‪ .‬לבסוף‪ ,‬יצוין כי הטלת רכיב עונשי במסגרת‬
‫גזירת עונש וההגבלות על חירות הנאשם הכלולות‬
‫בה אמורות להיות מידתיות לחומרת העבירה [מכוח‬
‫סעיף ‪ )b()2(148‬ל‪.]CJA 2003-‬‬
‫בבסיס מגמת ההבניה עומדת הדרישה לענישה‬
‫מידתית המשקפת שיקולי גמול‪ .‬שר המשפטים‬
‫האנגלי‪ ,‬כריס גריילינג טען‪ ,‬כי הציבור רואה בעונשים‬
‫בקהילה התחמקות של העבריין מעונש "אמיתי"‬
‫ועונש קל מדי ( ‪ .)slapped on the wrist‬לדעתו‪,‬‬
‫חלופות למאסר‪ ,‬ובכלל זה ההיבט השיקומי הגלום‬
‫בהן‪ ,‬צריכות לשמור על אמון הציבור במערכת‬
‫אכיפת החוק ולהביא לידי כך שנפגעי עבירה יחושו‬
‫כי הצדק נעשה (‪UK Ministry of Justice, 2012, p.‬‬
‫‪ .)2‬תת‪-‬שר המשפטים האנגלי לעניין בתי סוהר‪,‬‬
‫ג'רמי רייט‪ ,‬הוסיף וציין בהקשר זה (צוטט אצל‬
‫‪:)Restorative Justice Council, 2013‬‬
‫‪"H a r d - w o r k i n g t a x p ay e r s e x p e c t t h o s e‬‬
‫‪convicted of committing crime to be punished‬‬
‫‪accordingly… Victims must be confident that‬‬
‫‪offenders will pay a price for their crimes,‬‬
‫‪which is why we are toughening up community‬‬
‫‪sentences… Offenders should not leave court‬‬
‫‪feeling like they have got off the hook after‬‬
‫‪receiving a community sentence" (para 2).‬‬
‫עם זה‪ ,‬מגמת ההבניה המשתקפת בתיקון החדש‬
‫נתקלה בביקורת מכמה כיוונים על השפעתה‬
‫הצפויה על שיקול הדעת של השופט ועל מדיניות‬
‫הענישה הראויה‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬הובעה ביקורת על צמצום‪-‬יתר בהפעלת‬
‫שיקול הדעת של השופט במקרים שבהם נדרשים‬
‫אמצעים שיקומיים בלבד המתאימים יותר לנסיבות‬
‫העבריין ולדרך שיקומו הראויה‪ .‬כך למשל נטען‪ ,‬כי‬
‫הדבר מצמצם יותר מדי את שיקול הדעת של השופט‪.‬‬
‫זה האחרון צריך להישאר גמיש לשם עיצוב עונש‬
‫אינדיבידואלי המתאים לנסיבות הנאשם‪:‬‬
‫‪"Ministers are wrong to force magistrates and‬‬
‫‪judges to impose something punitive even in‬‬
‫‪cases where measures such as drug treatment‬‬
‫‪166‬‬
‫‪is more appropriate... The Government should‬‬
‫‪be taking steps to encourage sentencing‬‬
‫‪choices, rather than restricting them in an‬‬
‫‪attempt to look tough… The government is‬‬
‫‪taking away the discretion of sentencers to‬‬
‫‪choose the most appropriate combination‬‬
‫‪of requirements to suit the needs of the‬‬
‫‪individual. It is essential that the courts have‬‬
‫‪the capacit y to design a sentence which‬‬
‫‪is appropriate to the individual and their‬‬
‫‪offence. Government should be taking steps‬‬
‫‪to encourage those sentencing choices, rather‬‬
‫‪than restrict them, and should focus efforts‬‬
‫‪on ensuring that sentencers can confidently‬‬
‫"‪access all the requirements available to them‬‬
‫‪(Howard League, 2013, p. 2).‬‬
‫שנית‪ ,‬הובעה ביקורת על האבחנה המושגית בין‬
‫רכיב עונשי לרכיב שיקומי במסגרת העונש המוטל‪.‬‬
‫נטען כי החובה להטיל רכיב עונשי יוצרת אבחנה‬
‫מושגית בלתי יעילה בין רכיב "עונשי" לרכיב "שיקומי"‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬כך נטען‪ ,‬כל עונש המוטל בידי השופט הוא‬
‫סנקציה עונשית שהנאשם מחויב לציית לה (‪Prison‬‬
‫‪ .)Reform Trust, 2013, p. 2‬עוד נטען‪ ,‬כי החוק אינו‬
‫נותן מקום מספק לחוסר ההתאמה של אוכלוסיות‬
‫עברייניות של מכורים לסמים‪ ,‬אוכלוסיות בעלות‬
‫קשיי למידה או קשיים נפשיים לרכיבים עונשיים‪,‬‬
‫והדבר עשוי להפחית את סיכויי ההצלחה של המהלך‬
‫השיקומי שלהן‪ .‬לכן ההכרח לקבוע רכיב עונשי יעלה‬
‫את שיעור הרצידיביזם במקום להפחיתו ( ‪Prison‬‬
‫‪.)Reform Trust, 2013‬‬
‫שלישית נטען‪ ,‬כי החוק הקיים כבר מאפשר לשופט‬
‫ליצור עונש המשלב רכיבים עונשיים ורכיבים שיקומיים‬
‫על פי נסיבות המקרה‪ .‬לשיקול דעתו עומדים ‪12‬‬
‫רכיבים במסגרת ענישה בקהילה הנותנים מענה‬
‫לכל מקרה ומקרה‪ .‬לפיכך התיקון החדש אינו מציע‬
‫חידוש של ממש (‪.)Howard League, 2013‬‬
‫רביעית‪ ,‬הובעה ביקורת על הלשון הרחבה הגלומה‬
‫בחריג "מקרים מיוחדים" שבו לא יחול החיוב לכלול‬
‫רכיב עונשי‪ .‬נטען כי חריג זה אינו מספק מענה לשופט‪,‬‬
‫מגמות חדשות במשפט הפלילי האנגלי‬
‫הנדרש לקבל החלטות על בסיס קריטריונים ברורים‬
‫ומוגדרים (‪.)Howard League, 2013‬‬
‫חמישית‪ ,‬הובעה ביקורת על הרטוריקה של מציעי‬
‫החוק ועל מה שנתפס החמרה שאמורה לרצות את‬
‫דעת הקהל‪ .‬נטען כי לציבור הרחב יש ידע מועט על‬
‫האפקטיביות של העונשים‪ ,‬וכי התקשורת האנגלית‬
‫מעודדת עמדות שלפיהן עונשי מאסר משקפים "יד‬
‫קשה" ועונשים בקהילה משקפים "יד רכה"‪ .‬ועוד זאת‪,‬‬
‫על פי הממצאים האמפיריים אסירים רבים מעדיפים‬
‫עונשי מאסר קצרים על פני עונשים בקהילה‪ ,‬אשר‬
‫נתפסים על ידם מאתגרים וקשים לביצוע (‪Howard‬‬
‫‪.)League, 2013, p. 2‬‬
‫פיקוח אלקטרוני במסגרת גזירת‬
‫עונשים בקהילה‬
‫התיקון החדש כולל תיקון באשר לפיקוח אלקטרוני‬
‫בקהילה‪ .‬הוא מאפשר לשופט להטיל דרישה לפיקוח‬
‫אלקטרוני כחלק מצו פיקוח בקהילה או כחלק‬
‫מצו שיפוטי לעונש על תנאי (באמצעות תיקון של‬
‫סעיפים ‪ 170‬ו‪ 190-‬ל‪ .)CJA 2003-‬התיקון החדש‬
‫לחוק מוסיף רשמית אפשרות של פיקוח אלקטרוני‬
‫לרשימת הדרישות המרכזיות המוטלות במסגרת צו‬
‫פיקוח בקהילה או בעונש מותנה (להרחבה ראו בדברי‬
‫ההסבר לתיקון‪Explanatory notes, 2013, s. 514- :‬‬
‫‪ .)515‬תיקון זה משקף הכרה‪ ,‬כי פיקוח אלקטרוני‬
‫הוא אמצעי יעיל במיוחד לתכליות של הרתעה‬
‫אישית ומניעה (‪.)UK Ministry of Justice, 2013b‬‬
‫אולם גם ביחס לתיקון זה הובעה ביקורת‪ ,‬ומשני‬
‫סוגים‪ .‬הובע החשש כי הרחבת הפיקוח האלקטרוני‬
‫תפגע בזכויות יסוד של נאשמים‪ .‬חשוב מכך‪ ,‬נטען‬
‫כי הפיקוח האלקטרוני בא על חשבון פיקוח‪ ,‬טיפול‬
‫אנושי‪ ,‬תמיכה סוציאלית בעבריינים וקשר בלתי‬
‫אמצעי עמם מצד גורמי הטיפול‪ ,‬כל אלה נדרשים‬
‫לשיקומם המוצלח של העבריינים בקהילה (‪Prison‬‬
‫‪ .)Reform Trust, 2013‬טענה זו משתלבת באסכולה‬
‫הביקורתית כלפי הפיקוח האלקטרוני ואמצעים דומים‪.‬‬
‫אסכולה זו ביקרה את המעבר ממודל הפיקוח הקלסי‬
‫של שיטת המבחן למודל ניהול מסוכנות אקטוארי‬
‫המאופיין בריבוי אמצעי פיקוח טכנולוגיים‪ .‬שיטת‬
‫המבחן ביקשה מסורתית לשנות את התנהגות‬
‫העבריין באמצעות פגישה בין‪-‬אישית בין המפקח‬
‫למפוקח‪ ,‬ואילו פיקוח אלקטרוני מבקש להרחיב את‬
‫טווח הפיקוח והשליטה מעבר לתחומי ההשפעה‬
‫הבין‪-‬אישית לצורך הרחקתו של העבריין מהמרחב‬
‫(‪ .)spatial exclusion‬הרחקה כזו יוצרת מרחבים של‬
‫פיקוח הממוקדים בתיוג הסובייקט המפוקח‪ ,‬נרמול‬
‫פעולותיו ושליטה על תנועתו (‪ .)ban-opticon‬זאת‬
‫על חשבון שינוי שיקומי‪-‬מתקן והשבתו למוטב של‬
‫העבריין ( ‪.)Simon, 2013, p. 79‬‬
‫סיכום‬
‫ברשימה קצרה זו נסקרו מספר מגמות עונשיות‬
‫עכשוויות בדיני הענישה במשפט האנגלי‪ .‬המגמות‬
‫בתיקון החדש משקפות דינמיות בנוגע לתכליות‬
‫הענישה ולדרכים הראויות ליישומה‪ .‬בגזירת הדין‪,‬‬
‫הממוקדת מסורתית בגמול ובהרתעה‪ ,‬עלה משקלה‬
‫של המגמה השיקומית באמצעות התחזקות מעמדם‬
‫של הליכי צדק מאחה‪ ,‬שמזוהים לרוב עם שיקולי‬
‫שיקום ומשמשים חלופה לצדק העונשי (השוו‪:‬‬
‫גל ודנציג‪-‬רוזנברג‪ ,‬תשע"ג; ‪ .)Daly, 2013‬בד בבד‬
‫חלחלה מגמה של החמרה והבניה ‪ -‬מגמה המזוהה‬
‫מסורתית עם שיקולי גמול (השוו‪Ashworth 2010, :‬‬
‫‪ - )pp. 340-345‬אל גזירת העונשים בקהילה‪ ,‬שלרוב‬
‫מזוהים עם שיקולי שיקום‪.‬‬
‫במבט משווה לישראל‪ ,‬כמה סוגיות הקשורות לגזירת‬
‫הדין בעקבות תיקון ‪ 113‬לחוק העונשין טרם קיבלו‬
‫את צורתן הסופית בפסיקה מנחה (קנאי‪.)2013 ,‬‬
‫דומה כי הדברים אמורים בפרט ביחס לדרכי ענישה‬
‫בקהילה‪ .‬הניסיון האנגלי עשוי לשקף חלק מהמתחים‬
‫המתעוררים בין התכלית הגמולית לתכלית השיקומית‬
‫בגזירת עונשים בקהילה‪ .‬הוא עשוי גם לתרום לדיון‬
‫על האתגרים העומדים בפני המחוקק ובתי המשפט‬
‫בישראל באשר ליישום דרכי ענישה‪ ,‬שיקום ופיקוח‬
‫בקהילה ואופן הבנייתם ביחס לעיקרון ההלימה מצד‬
‫אחד ושיקולי שיקום מצד אחר‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬ועל בסיס השוואה למשפט הישראלי‪ ,‬אעיר‬
‫‪167‬‬
‫שלוש הערות ראשוניות הטעונות פיתוח והעמקה‬
‫נוספים‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬באשר להליכי צדק מאחה‪ ,‬החקיקה‬
‫הישראלית מכירה בהליכים אלה בנוגע לקטינים‬
‫וקובעת במקרה המתאים הליך חלופי להעמדה‬
‫לדין‪ .‬חוק הנוער (שפיטה‪ ,‬ענישה ודרכי טיפול)‬
‫(תיקון מס' ‪ ,)16‬תשע"ב‪( 2011-‬ס"ח תשע"ב מס'‬
‫‪ ,2325‬מיום ‪( )6.12.2011‬להלן‪ :‬חוק הנוער)‪ ,‬שעבר‬
‫בכנסת בשלהי שנת ‪ ,2011‬קובע "הליך חלופי" ביחס‬
‫לקטינים‪ .‬דברי ההסבר להצעת החוק מבארים‪ ,‬כי‬
‫ההליך החלופי נועד ל"איחוי מיטבי של הפגיעות שגרם‬
‫המעשה הפלילי‪ ,‬על מכלול השלכותיו האנושיות"‬
‫(ה"ח הכנסת תשס"ח מס' ‪ ,247‬עמ' ‪ .)400‬ואכן‪,‬‬
‫התיקון משקף את המגמה להפנות תיקים מתאימים‬
‫להליכי צדק מאחה (דנציג‪-‬רוזנברג וגל‪ .)2012 ,‬באופן‬
‫מעשי‪ ,‬במסגרת תיקון מס' ‪ 16‬לחוק הנוער‪ ,‬קצין‬
‫המבחן צריך לשקול את התאמתו של קטין‪ ,‬שקיים‬
‫יסוד להעמידו לדין‪ ,‬להליך חלופי‪ .‬השלמת הליך כזה‬
‫אמורה לשמש שיקול מרכזי ומכריע בכל החלטה‬
‫בדבר המשך ההליך הפלילי בעניינו של הקטין‪ .‬סעיף‬
‫‪12‬א(א) לחוק הנוער קובע‪ ,‬כי ההליך החלופי נועד בין‬
‫השאר "להביא לפעולה שתבטא את קבלת האחריות‬
‫של הקטין למעשה הפלילי‪ ,‬לרבות באמצעות תיקון‬
‫כלפי נפגע העבירה‪ ,‬הקהילה או החברה"‪ .‬סעיף‬
‫‪12‬א(ד) לחוק הנוער מוסיף וקובע‪ ,‬כי לשם ניהול‬
‫ההליך החלופי אמורים להתקיים מספר תנאים‪ :‬על‬
‫הקטין להסכים בכתב להשתתף בהליך החלופי;‬
‫קצין המבחן צריך למסור לו את המידע הדרוש‬
‫בדבר מהות ההליך‪ ,‬ובכלל זה משמעות הסכמתו‬
‫להשתתף בהליך וההשפעות הצפויות מההליך על‬
‫מצבו המשפטי‪ ,‬בשפה ובאופן המובנים לו בהתחשב‬
‫בגילו ובבגרותו; על הקטין להכיר במעורבותו באירוע‬
‫המיוחס לו‪ .‬לאחר סיום ההליך החלופי מועברת‬
‫המלצת קצין המבחן בעניינו של הקטין למשטרה‪.‬‬
‫החלטה זו‪ ,‬קובע סעיף ‪(12‬ג) לחוק הנוער‪" ,‬תהיה‬
‫שיקול מרכזי ומכריע בכל החלטה לגבי המשך ההליך‬
‫הפלילי בעניינו של הקטין‪ ,‬ואם טרם הועמד לדין‪ ,‬לא‬
‫יוחלט על העמדתו לדין‪ ,‬אלא אם כן מוצדק לעשות כן‬
‫מנימוקים מיוחדים שיירשמו"‪ .‬יודגש‪ ,‬כי בניגוד לכך‬
‫‪168‬‬
‫ובכל הנוגע לבגירים‪ ,‬הליכי צדק מאחה מתקיימים‬
‫כיום בישראל ללא הסדרה חוקית פורמלית (דנציג‪-‬‬
‫רוזנברג וגל‪ .)2012 ,‬בנוסף‪ ,‬תיקון מס' ‪ 66‬לחוק‬
‫סדר הדין הפלילי‪ ,‬תשמ"ב‪( 1982-‬להלן‪ :‬חוק סדר‬
‫הדין הפלילי)‪ ,‬מאפשר לתובע במקרים המתאימים‬
‫לקיים הליך של סגירת תיק מותנה‪ .‬לפי הוראות סעיף‬
‫‪67‬א‪-‬ג לחוק סדר הדין הפלילי‪ ,‬התובע רשאי לסגור‬
‫תיק חקירה נגד חשוד בעילה של "סגירה בהסדר"‬
‫לאחר שהחשוד הסכים להודות בעובדות העבירה‬
‫המיוחסת לו וקיים את התנאים שנקבעו בהסדר‪,‬‬
‫וזאת כנגד התחייבות התובע להימנע מהגשת כתב‬
‫אישום‪ .‬הסדר זה נועד לעבירות קלות או כאלו שנעברו‬
‫בנסיבות קלות‪ ,‬והוא חל על נעדרי עבר פלילי‪ .‬בין‬
‫תנאי ההסדר עשויים להיות פיצוי של נפגע העבירה‪,‬‬
‫כתיבת מכתב התנצלות לנפגע‪ ,‬השבת חפץ בעין‬
‫לנפגע העבירה ונקיטת אמצעים לתיקון הנזק שנגרם‬
‫עקב העבירה לשם השבת המצב לקדמותו‪ .‬תנאים‬
‫אלו עולים בקנה אחד עם תכליות מאחות‪.‬‬
‫התיקון החדש בחוק האנגלי והחשיבות שעולה בו‬
‫להליכי צדק מאחה משתלבים במגמה עולמית של‬
‫הרחבת השימוש בצדק מאחה במקרים המתאימים‬
‫גם לבגירים‪ ,‬ואף בעבירות שאינן קלות בהכרח‬
‫(‪ .)Shapland, 2014‬ההצלחה האמפירית של הליכי צדק‬
‫מאחה בהפחתת רצידיביזם ובמתן מענה לצרכיהם‬
‫של הפוגע‪ ,‬הנפגע והקהילה ובהפחתת רצון הנפגע‬
‫לנקמה (‪Strang, Sherman, Mayo-Wilson, Woods,‬‬
‫‪ ,)& Ariel, 2013‬מקבלת בהדרגה מקום במשפט‬
‫האנגלי‪ ,‬ולאחרונה אף במשפט האמריקני‪ ,‬במסגרת‬
‫הוראות חוק המאפשרות לדחות את ניהול ההליך‬
‫הפלילי משיקולי רה‪-‬אינטגרציה ורסטורציה של נפגע‬
‫העבירה והקהילה (‪Model penal code, 2013, s.‬‬
‫‪ .)6.02A‬מגמות אלו עשויות להיות שיקול בשאלת‬
‫מעמדם של הליכי צדק מאחה לבגירים בישראל‪ ,‬ובכך‬
‫להביא לידי העצמת יישומם של ההליכים הקיימים‬
‫בפרקטיקה לבגירים כחלק אינטגרלי מההליך הפלילי‬
‫בישראל (לפרויקט פיילוט של צדק מאחה לבגירים‬
‫בישראל ראו‪ :‬משרד המשפטים‪.)2012 ,‬‬
‫שנית‪ ,‬ביחס להבניית עונשים בקהילה‪ ,‬מתגלה‬
‫מתח בחקיקה האנגלית בין הרצון ליישם שיקול דעת‬
‫מגמות חדשות במשפט הפלילי האנגלי‬
‫אישי‪-‬אינדיבידואלי בעונש מניעתי‪-‬שיקומי בעיקרו לבין‬
‫הרצון לשמור על מסגרת גמולית (השוו‪Ashworth, :‬‬
‫‪ .)2010‬שינויי החקיקה בתיקון החדש משקפים את‬
‫המתח הקיים בנוגע לעונשים בקהילה האמורים‬
‫לשמש חלופה לעונשי מאסר (‪ ,)McIvor, 2010‬אך‬
‫זהותם העונשית מטושטשת ואינה מוגדרת בבירור‬
‫על פני הרצף ענישה‪-‬שיקום (& ‪Robinson, McNeill,‬‬
‫‪ .)Maruna, 2013‬בהשוואה לישראל‪ ,‬ישראל השלימה‬
‫בשנת ‪ 2012‬הליכי חקיקה המבנים את שיקול הדעת‬
‫השיפוטי בענישה במסגרת תיקון ‪ 113‬לחוק העונשין‪.‬‬
‫במסגרת תיקון זה נקבע בין השאר‪ ,‬כי העיקרון‬
‫המנחה בענישה יהיה עיקרון ההלימה‪ ,‬המשקף‬
‫גמול‪ .‬לצורך גזירת הדין השופט קובע תחילה מתחם‬
‫של עונש הולם על בסיס חומרת העבירה בנסיבות‬
‫ביצועה‪ ,‬ובתוך כך הוא מתחשב בעיקרון המנחה‪,‬‬
‫בערך המוגן שנפגע ובמדיניות הענישה‪ .‬אין הגבלה‬
‫על סוגי העונשים הכלולים במתחם העונש ההולם‪,‬‬
‫והוא יכול לכלול עונשים בקהילה כגון צו מבחן‪ ,‬צו‬
‫שירות לתועלת הציבור‪ ,‬התחייבות להימנע מעבירות‬
‫ומאסר בעבודות שירות (ואקי ורבין‪ ,‬תשע"ג)‪ .‬אחר‬
‫כך נבחנת אפשרות לחריגה ממתחם העונש ההולם‬
‫לקולה ‪ -‬משיקולי שיקום‪ ,‬ולחומרה ‪ -‬משיקולי הגנה‬
‫על שלום הציבור‪ .‬בהקשר לכך‪ ,‬סעיף ‪40‬ד(א) לחוק‬
‫העונשין מאפשר לשופט לחרוג מהמתחם ההולם‬
‫ולקבוע את עונשו של הנאשם משיקולי שיקום‪ ,‬אם‬
‫מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש‬
‫שישתקם באמצעות גזירת עונש בקהילה במקום‬
‫מאסר (ואקי ורבין‪ ,‬תשע"ג)‪ .‬לבסוף‪ ,‬בית המשפט‬
‫אמור לגזור את העונש המתאים לנאשם בתוך המתחם‬
‫ההולם על בסיס נסיבות הקשורות בנאשם‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫תיקון ‪ 113‬טרם הוטמע בפסיקה‪ .‬עם זה‪ ,‬התיקון‬
‫האנגלי עשוי ללמד על אופן התמודדות אחד עם‬
‫עונשים בקהילה במסגרת מדיניות גמולית‪ .‬שילוב‬
‫של רכיב עונשי ורכיב משקם יוצק תוכן גמולי לתוך‬
‫עונש שהוא שיקומי בעיקרו‪ ,‬ובמקרים המתאימים‬
‫לכך מאפשר שילוב של עונשים בקהילה במסגרת‬
‫קביעת עונש מידתי ההולם את חומרת העבירה‬
‫בנסיבותיה‪.‬‬
‫שלישית‪ ,‬באשר להטלת פיקוח אלקטרוני שיפוטי‬
‫במסגרת גזירת עונש מותנה או צו פיקוח בקהילה‬
‫כפי שנקבע בתיקון החדש‪ ,‬המשפט הישראלי עומד‬
‫בפני שינויים מהותיים הנוגעים לפיקוח אלקטרוני‬
‫על עצורים ואסירים משוחררים על תנאי (עם‬
‫התייחסות להבדלים בין שני סוגי האוכלוסיות)‪.‬‬
‫הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר‬
‫משוחרר על תנאי (תיקוני חקיקה)‪ ,‬תשע"ד‪,2014-‬‬
‫נועדה להסדיר את מעמדו המשפטי של הפיקוח‬
‫האלקטרוני‪ ,‬את המנגנון ליישומו‪ ,‬וכן להבנות את‬
‫שיקול הדעת השיפוטי בנוגע לעצורים או למשוחררים‬
‫על תנאי‪ .‬החוק המוצע בישראל‪ ,‬שלא כמו התיקון‬
‫החדש לחוק האנגלי‪ ,‬אינו עוסק בפיקוח אלקטרוני‬
‫כעונש פורמלי אלא כאמצעי מניעתי לעצורים‪,‬‬
‫כחלופת מעצר פוגענית פחות בשל חזקת החפות‬
‫הקנויה להם וצמצום נזקי המעצר‪ ,‬וכן כאמצעי‬
‫פיקוח על אסירים משוחררים על תנאי (אסירים‬
‫שאפשר לתת בהם אמון שיקפידו על תנאי השחרור‪,‬‬
‫והפיקוח האלקטרוני מסיר את החשש מפני מסוכנות‬
‫עתידית)‪ .‬בכך מסייע הפיקוח האלקטרוני בהליכי‬
‫השיקום ובהשתלבות האסירים בקהילה‪ ,‬תורם‬
‫לחיסכון במקומות כליאה ולריווח בהם‪ ,‬וכן תורם‬
‫לחיסכון תקציבי‪ .‬הצעת החוק משקפת אפוא הכרה‬
‫פורמלית חוקית בחשיבותו של הפיקוח האלקטרוני‬
‫בשילוב עם תוכנית טיפול ושיקום‪ ,‬וכן משקפת את‬
‫תרומתם להפחתת הרצידיביזם של משוחררים‬
‫על תנאי (לניסיון הישראלי החיובי בעניין זה ראו‪:‬‬
‫‪ .)Shoham, Yehosha-Stern, & Efodi, in print‬היא‬
‫משתלבת במגמה הכללית של עלייה באמצעי‬
‫הפיקוח האלקטרוניים במערך הפלילי והדגשה של‬
‫ניהול מסוכנות אפקטיבי לעומת שיקום במובנו‬
‫המסורתי (‪.)Simon, 2013‬‬
‫‪169‬‬
Prison Reform Trust (2013). Crime and courts
bill - schedule 15. Retrieved April 22, 2014, from:
www.prisonreformtrust.org.uk / PressPolicy /
News/ItemId/175/vw/1.
Restorative justice council (2013). Crime and
courts act 2013 comes into effect. Retrieved April
22, 2014, from: http://www.restorativejustice.
org.uk/news/crime_and_courts_2013/
Roberts, J. V. (2012). Structured sentencing:
Lessons from England and Wales for common
law jurisdictions. Punishment & Society, 14, 267288.‫‏‬
Robinson, G., McNeill, F., & Maruna, S.
(2013). Punishment in society: The improbable
persistence of probation and other community
sanctions and measures. In J. Simon, & R. Sparks
(eds.), The SAGE handbook of punishment
and society (pp. 321-340). London: SAGE
Publications.
Shapland, J. (2014). Implications of growth
challenges for restorative justice. International
Review of Victimology, 20, 111-127.‫‏‬
Shoham, E., Yehosha-Stern, S., & Efodi, R. (in
print). Recidivism among licensed-released
prisoners who participated in the EM program in
Israel. International Journal of Offender Therapy
and Comparative Criminology, 1-17.
Simon, J. (2013). Punishment in Society: The
improbable persistence of probation and other
community sanctions and measures. In J. Simon
& R. Sparks (eds.), The SAGE handbook of
punishment and society (pp. 60-89). London:
SAGE Publications.
Strang, H., Sherman, L. W., Mayo-Wilson, E.,
Woods, D., & Ariel, B. (2013). Restorative Justice
Conferencing (RJC) using face-to-face meetings
of: A systematic review. Oslo, Norway: Campbell
Systematic Reviews.
‫מקורות‬
‫ צדק מאחה‬.)‫ ה' (תשע"ג‬,‫רוזנברג‬-‫ ט' ודנציג‬,‫גל‬
,‫ משפטים‬.‫ שני פנים למשפט הפלילי‬:‫וצדק עונשי‬
.234-183 ,‫מג‬
‫ צדק‬:‫ נייר עמדה‬.)2012( '‫ ט‬,‫ ה' וגל‬,‫רוזנברג‬-‫דנציג‬
‫ כנס הסדרת מערכות יישוב סכסוכים‬.‫מאחה ונגזרותיו‬
22-‫ נדלה ב‬.‫ רמת גן‬:‫אילן‬-‫ אוניברסיטת בר‬.‫בישראל‬
www.biu.ac.il/interdis/pconfl/ :‫ מתוך‬,2014 ‫באפריל‬
doc/zedek%20meache.pdf
‫ הבניית שיקול הדעת‬.)‫ י' (תשע"ג‬,‫ י' ורבין‬,‫ואקי‬
‫ תמונת מצב והרהורים על העתיד‬:‫השיפוטי בענישה‬
.417-413 ,‫ נב‬,‫ הפרקליט‬.‫לבוא‬
‫ הפעלת פרויקט של הטיה‬.)2012( ‫משרד המשפטים‬
,2014 ‫ באפריל‬22-‫ נדלה ב‬.‫מהליך פלילי לבגירים‬
index.justice.gov.il/Pubilcations/Articles/ :‫מתוך‬
Pages/HatayaMehalichPlili.aspx
113 ‫ לקראת יישום ראוי של תיקון‬.)2013( '‫ ר‬,‫קנאי‬
.10-4 ,196 ,‫ הסניגור‬.‫ הערות ראשוניות‬American law institute (2013). Model penal code:
Sentencing, tentative draft no. 4 (September 25,
2013).
Ashworth, A. (2010). Sentencing and criminal
justice. Cambridge: Cambridge University Press.
Criminal Justice Alliance (2013). Crime and
courts bill briefing second reading. UK: House of
Commons.
Daly, K. (2013). The Punishment Debate in
Restorative Justice. In J. Simon, & R. Sparks (eds.),
The SAGE handbook of punishment and society
(pp. 356-375). London: SAGE Publications.
Howard League for Penal Reform (2013). Crime
and courts bill report stage and third reading in
the house of commons. London.
McIvor, G. (2010). Paying back: 30 years of
unpaid work by offenders in Scotland. European
Journal of Probation, 2, 41-61.‫‏‬
170
‫מגמות חדשות במשפט הפלילי האנגלי‬
‫חקיקה ישראלית‬
‫הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר‬
.2014-‫ תשע"ד‬,)‫תנאי (תיקוני חקיקה‬-‫משוחרר על‬
)‫ ענישה ודרכי טיפול‬,‫הצעת חוק הנוער (שפיטה‬
.2008-‫ תשס"ח‬,)‫) (הליך חלופי‬16 '‫(תיקון מס‬
'‫ ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס‬,‫חוק הנוער (שפיטה‬
.2011-‫ תשע"ב‬,)16
1982-‫ תשמ"ב‬,‫חוק סדר הדין הפלילי‬
.2012-‫ תשע"ב‬,)113 '‫חוק העונשין (תיקון מס‬
‫חקיקה אנגלית‬
Crime and Courts Act 2013, c. 22.
Crime and Courts Act 2013, Explanatory notes
(April 25, 2013).
Criminal Justice Act 2003, c. 44.
‫ שירות בתי הסוהר‬:‫צילום‬
171
UK Ministry of Justice (2012). Punishment
and reform: Effective community sentences
- government response. Retrieved April 22,
2014, from: https://www.gov.uk/government/
uploads /system /uploads /attachment_data /
file/228560/8469.pdf
UK Ministry of Justice (2013a). Restorative justice
action plan for the criminal justice system.
Retrieved April 22, 2014, from: www.justice.gov.
uk.
UK Ministry of Justice (2013b). New victims’
funding for restorative justice. Retrieved April 22,
2014, from: https://www.gov.uk/government/
news /new-victims-funding-for-restorativejustice.
New Trends in English
Criminal Law: Restorative
Justice, Structuring
Discretion in Community
Sentencing and Adoption
of Electronic Monitoring
Netanel Dagan24
This brief essay presents three main trends in the
as enacted by the recent Crime and Courts Act,
2013: (1) Community orders: punitive elements;
(2) Deferring the passage of sentence to allow
for restorative justice; (3) Electronic monitoring
of offenders. A preliminary discussion, regarding
Israeli law, is suggested.
Netanel Dagan holds a PhD from the Faculty of Law, Bar-Ilan University, Ramat Gan.
24
172
The Potential Risks of the
Existential Emptiness
Moshe Addad21, Efrat Vignanski22 & Hana Himi23
The dynamics leading to the emergence of juvenile
Likewise, the sense of existential vacuum may lead
violence can be explained by a variety of theories.
the person to conclude that he has no worth and
This article examines the emergence of violent
that his life is not meaningful, and he may give
behavior, including in extreme cases murder, from
up on life. The article’s conclusions indicate the
an existentialist viewpoint, while emphasizing the
importance of teaching boundaries that will act
importance of nurturing a positive “existential
as a moral compass for a person and direct him
being” in a person by teaching boundaries and
towards the right path, boundaries that are set
empowering the “self” and its potential through
while empowering the “self” and encouraging
different socialization agents. In the absence of
and strengthening his inner sense of “being.” A
a positive “existential being,” we witness a sense
meaningful life provides a person with purpose
of vacuum, lack of meaning and the creation of
and helps him understand that it is possible to
a negative “existential being” through which a
deal with problems or difficulties in different,
person empowers himself by his negative behavior.
positive ways.
21
Moshe Addad - Professor Emeritus, Department of Criminology, Bar-Ilan University and lecturer at Peres Academic College,
Law School, Rehovot.
22
Efrat Vignansky, Ph.d - Department of Behavioral Sciences, Zefat College, Zefat.
23
Hana Himi, Ph.d, social worker, criminologist and psychotherapist, Head of the Criminology and Criminal Justice Department
in Bet Berl College and lecturer at Natanya Academic College.
173
Vicarious Traumatization
among Therapists who
Work with Sex Offenders,
Sexual Assault Victims
and among Therapists
in General
Yael Idisis19 & Natasha Zaslavsky20
In a study that examined the phenomenon of
and victim therapist groups compared to those in
vicarious traumatization, research participants
the control group. Background variables found to
included 30 female clinicians who work with sex
increase the development of secondary trauma
offenders, 25 female therapists who work with
include: having supervision, seniority, education
sexual assault victims and a control group of 25
level, number of client hours per week and number
female therapists who work with clients with various
of clients; being in therapy, on the other hand,
problems but who are not sex offenders or sexual
was found to moderate the impact of all vicarious
assault victims. Participants completed a personal
traumatization variables Both younger and more
background questionnaire, the Trauma Symptom
senior therapists are at risk of vicarious trauma.
Inventory and the TSI Belief Scale. Study findings
This paper proposes interventions that may reduce
point to clear differences in trauma symptom levels
secondary trauma for therapists in general and for
and in the core beliefs held by offender therapist
those clinicians examined in this study in particular.
19
Dr. Yael Idisis - Criminology Department, Bar- Ilan University
Natasha Zaslavsky, M. A. - Day center for treatment of adult sex offenders
20
174
Life Stories of Batterers Construction of Life Style
and Life Meaning
Efrat Vignansky17 & Uri Timor18
This qualitative study examines the life stories of men
and intimate partner violence in particular. From the
who committed violent crimes against their intimate
findings, a subjective feeling of inferiority and lack
partners, for which they have served prison sentences.
of worth and choice during childhood, a feeling of
For the study, nine men (N=9) were interviewed at
chaos, and absence of existential meaning emerged.
a rehabilitation hostel in Israel. The study aim was
In order to avoid these feelings in adulthood, the
to understand the psychological process that had
participants chose a life style that includes the use
brought the participants to behave violently towards
of force and violence, which granted them a sense
their partners. Narrative analysis of the life stories
of control and meaning. Discussion of the findings
resulted in two main themes, which were divided
is based on the individualist theory of Adler and his
into sub-themes. The first theme represented the
followers, and is also based on the existentialist
childhood period, and was related to how the
orientation. According to these approaches the
interviewee perceived his personal identity as a child,
study participants, who lacked a sense of positive
and to the way in which he perceived his parents
“existential being,” developed a negative life style
during this period. The second theme represented
that enabled them to feel a sense of security, value
the interviewee’s world view of violence in general,
and meaning.
Dr. Efrat Vignansky, Department of Behavioral Sciences, Safed College, Safed.
Prof. Uri Timor, Department of Criminology, Ashkelon Academic College, Ashkelon, and Bar Ilan University, Ramat Gan.
17
18
175
The ‘Shalhevet’ Project an Educational Program
Aimed to Prevent
Substance Abuse
Moran Benisty15 & Natti Ronel16
Rehabilitation programs operating in correction
found to assist in internalizing rehabilitation and
facilities have been found to make a great
change-related norms and values, as well as grants
contribution to psychological and social processes
a sense of achievement. The present study deals
that prisoners go through. The vast literature on
with pro-social activity as it is conducted in the
the matter shows that these programs improve
“Shalhevet” project and presents the prisoners’
one’s self image and belief in one’s abilities, as
perceptions of changes they have gone through
well as contribute to intellectual, personal and
during their participation in the project.
social development. These programs see eye
The study shows that the reciprocal giving and
to eye with “positive criminology”, a term that
receiving prisoners have learned in the project,
represents a positive rehabilitative point of view
contributed immensely to their rehabilitation and
focusing on positive elements and processes
recovery processes; Thus, being a vital element
within a person, and their contribution to his
when it comes to rehabilitation and recovery from
or her rehabilitation journeys both theoretically
a life of crime and addiction, as well as maintaining
and practically. Pro-social activity has also been
a drug and crime-free lifestyle.
Moran Benisty, M.A, Rehabilitative Criminologist at “New Beginning - Treatment Center for Delinquent Populations”.
Natti Ronel, Professor, head of the department of criminology, Bar-Ilan University, a researcher and a lecturer.
15
16
176
Drug Abuse, Addiction and
Treatment among Israeli
Prisoners
Dror Walk11, Kathrine Ben Zvi12, Pavel Spivak13
& Anat Cohn14
Many of the prisoners incarcerated in Israel Prison
9.5% reported using drugs in prison and 11.8%
Service (IPS) facilities have a background of drug
reported starting using drugs while incarcerated.
abuse and addiction. In order to monitor this
Prevalence of drug abuse and addiction among
phenomenon, the IPS carries-out a drug and alcohol
women prisoners was found to be similar to that
survey every few years. A total of 5,452 prisoners
of male prisoners. However, education level and
in 27 facilities voluntarily responded to the 2012
marital status had a larger effect on the addiction
survey. These respondents represent 52% of all
rates of female prisoners in comparison to those
remand and sentenced Israel residents prisoners
of male prisoners. Sixty percent of the addicted
incarcerated in Israeli prison facilities. The survey
prisoners showed interest in participating in a drug
questionnaire was distributed in three languages:
addiction treatment. When compared to previous
Hebrew, Arabic, and Russian. Findings show that
surveys carried-out by the IPS in 2000 and 2007,
36.2% of the respondents were found to be drug
the prevalence of addicted prisoners was forty
addicts, and more 15.6% were drug abusers. The
percent lower. This decline reflects the intensive
addiction rates of prisoners who have not completed
efforts to seize drugs in prison and to foil drug
high school were more than double that of high
trafficking, strict separation between users and
school graduates and post-secondary graduates.
non-users from the first stage of incarceration,
The 40-49 age group members had the highest
and the expansion of rehabilitation programs. The
addiction rate among the age groups, and the
negative relationship between education levels and
addiction rates among unmarried prisoners were
addiction emphasizes the importance of education
higher than those who were married. The most
and vocational programs in prison, not only for
prevalent drugs used were marijuana or hashish,
successful re-entry, but also as a buffer against
ecstasy, and cocaine. Among the respondents,
drug abuse and addiction.
11
Colonel Dror Walk, Ph.D. in Psychology, Head of Research and Strategy Department, Israel Prison Service.
Major Kathrine Ben Zvi, MA in Criminology, Officer in Research and Strategy Department, Israel Prison Service.
13
Lieutenant Colonel Pavel Spivak, MD, Head of Narcology Branch, Israel Prison Service.
14
Lieutenant Colonel Anat Cohn, MA in Social Work, Head of Diagnosis and Classification Branch, formerly Coordinator of
Substance Abuse Rehabilitation, Israel Prison Service.
12
177
The Relationship between
Family Life and Work
among Israeli Prison Guards
Nina Suliman8, Eliav Berman9 & Neta Amit10
This paper examines the attitudes of prison
and work is perceived as conflictual by Israeli
guards in the Israel Prison Service towards the
prison guards and the influence is mainly in the
relationship between work and family life: The
direction of work on family. It was also found
influence of work on their family life and leisure
that the prison guards aren’t always aware of
and the influence of family life on work. 114
the possibilities to help their family available to
questionnaires were administered to Israeli prison
them by the organization. There is a negative
guards in 4 prisons. The questionnaire was based
relationship between perceiving the organization
mainly on a study administered in the US (Lambert
as helpful towards the family and the degree of
et al., 2004) and partly on questions added by
family-work conflict. Possible interpretations for
the researchers. The findings support the study’s
the findings and recommendations for future
hypotheses: The relationship between family life
studies are discussed.
Lieutanant Colonel Nina Suliman - Clinical Psychologist, Former Head of behavioral science branch, IPS.
Major Eliav Berman - Psychologist, head of research team, IPS.
10
Neta Amit - a psychology practitioner at the of behavioral science branch, IPS.
8
9
178
Dilemmas in Prison
Management
Ili Goldberg7
Prison is a unique institution. Management of
paper uses the Israel Prison Service as an illustrative
one is influenced by the combination of several
example. It emphasizes the prison as a civilian
factors that include the attitude of the state
institution, despite the militarization process that
towards the prison and its inmates; the approach
has taken place in the prison systems worldwide
of the Prison Service; and the managing style of
over the last three decades. This paper highlights
individual wardens.
the humanitarian and ethical values that a warden
This paper deals with the unique challenges in
is expected to abide by, and the importance of
the management of prisons. It also addresses
the rehabilitation approach of the prison system
the importance of the warden and his role and
policy to their inmates as a tool to the reduction
influence on the life of the inmates and staff. The
of criminality and recidivism.
7
Dr. Ili Goldberg is a criminologist. She was the manager of some prisons including the Youth prison “Ofek”, and is now a
lecturer in the Beit Berl Academic College.
179
Factors Delaying Early
Release of Prisoners
Uri Timor5 & Ma’ayan Nagar6
This article deals with factors that delay the early
opinions as to the suitability of prisoners for early
release of prisoners. It addresses the dimensions
release. Additional delays result from the policy of
of early release and of what delays decisions
the Prisoner Rehabilitation Authority, which does
regarding such releases. It notes the various
not prepare plans for the rehabilitation of certain
entities contributing to delays and explains the
groups of prisoners, and from the Authority’s lack
reasons behind the delays. The article shows that
of supervision of private rehabilitation entities.
about one third of the deliberations on prisoner
Delays also occur due to certain elements of the
requests for early release are put off to later dates,
activity of the Prison Service, such as non-placement
and that decisions are never made on some of
of certain prisoners and long-term detainees in
these before the full release of the prisoners. The
rehabilitation programs, despite the fact that they
article also shows that the delays are the result
may be potential candidates for early release. On
of the attitudes or the modi operandi of the
occasion there are also delays because of flawed
various entities coordinating with the early release
records concerning the behavior and functioning
commissions: the attitudes of the State Attorney’s
of prisoners in the prison facility. Another delaying
Office and the police regarding the risks that release
factor is the heavy load borne by the release boards.
would entail or the chances for rehabilitation of
The article concludes with recommendations which,
every prisoner appearing before the commission,
if adopted, the authors believe are likely to effect
and the degree of efficiency of the inter-office
an improved implementation of the Law regarding
committees forwarding to the commissions their
Early Release of Prisoners.
5
Professor Uri Timor is a is a lecturer and a researcher on criminology at the Ashkelon Academic College and Bar Ilan University.
Maayan Nagar is a Ph.D. student at the Criminology Department, Bar-Ilan University, Ramat-Gan.
6
180
The Effect of the
Structuring Judicial
Discretion in Sentencing
Law on the Length
of Sentences
Kathrine Ben-Zvi1, Tomer Carmel2,
Keren Weinshall-Margel3 & Inbal Galon4
On 2/1/2012 an amendment to the penal code
and policy-makers claimed that the unification
concerning the structuring of sentencing was ratified
of sentencing can also increase the severity of
by the Knesset. According to the amendment, the
punishment overall.
court should consider the proper sentence using
The current study tested active prison sentences
three consecutive stages: at first, the court should
that were given during 2011 (before the enactment
decide upon an appropriate punishment interval,
of the new amendment), and compared them with
based on the evidence concerning the criminal
prison sentences given during 2013 (after the new
acts committed. Then, in the second stage the
amendment came into effect). Using propensity
court is allowed to deviate from the set interval
score matching, 4,843 cases from each year were
according to the potential for rehabilitation and
matched. The results show that sentencing in 2013
the assessed risk to public security. Only then,
was similar in severity to 2011, while sentencing
the court should consider the final punishment,
variability indeed decreased between 2011 and
concerning various characteristics of the defendant
2013. In a future study we will explore the way
and his circumstances. The declared purpose of
the tri-stage process contributes to sentence
the new law is to decrease variability in sentences
uniformity by analyzing the sentence rationale
for similar criminal acts, but many researchers
described in the rulings.
1
Kathrine Ben-Zvi, Major, Officer in the Research and Strategy Unit, IPS and a PhD student in the Institute of Criminology,
Hebrew University
2
Tomer Carmel, Major, Officer in the Research and Strategy Unit, IPS and a PhD student in the School of Psychology, Tel Aviv University.
3
Keren Weinshall-Margel, Phd. director of the Israeli Courts Research Division.
4
Inbal Galon, LLM. researcher in the Israeli Courts Research Division
181
Index
The Effect of the Structuring Judicial Discretion in Sentencing Law
on the Length of Sentences
Kathrine Ben-Zvi, Tomer Carmel, Keren Weinshall-Margel & Inbal Galon...................................... 183
Factors Delaying Early Release of Prisoners
Uri Timor & Ma’ayan Nagar.......................................................................................................... 182
Dilemmas in Prison Management
Ili Goldberg.................................................................................................................................. 181
The Relationship between Family Life and Work among Israeli Prison Guards
Nina Suliman, Eliav Berman & Neta Amit...................................................................................... 180
Drug Abuse, Addiction and Treatment among Israeli Prisoners
Dror Walk, Kathrine Ben Zvi, Pavel Spivak & Anat Cohn............................................................... 179
The ‘Shalhevet’ Project - an Educational Program Aimed at Preventing Substance Abuse
Moran Benisty & Natti Ronel........................................................................................................ 178
Life Stories of Batterers - Construction of Life Style and Life Meaning
Efrat Vignansky & Uri Timor......................................................................................................... 177
Vicarious Traumatization among Therapists who Work with Sex Offenders,
Sexual Assault Victims and among Therapists in General
Yael Idisis & Natasha Zaslavsky..................................................................................................... 176
The Potential Risks of the Existential Emptiness
Moshe Addad, Efrat Vignanski & Hana Himi................................................................................ 175
New Trends in English Criminal Law: Restorative Justice, Structuring Discretion
in Community Sentencing and Adoption of Electronic Monitoring
Netanel Dagan..............................................................................................................................174
182
Editor in Chief: Moshe Addad
Editors: Uri Timor, Yitzhak Goralov
Advisory Board: Menachem Amir, Sarah Ben-David,
Ben-Zion Cohen, Gideon Fishman, Yossi Glickson,
Israel Kim, Ruth Kannai, Giora Rahav, Leslie Sebba, Mally Shechory,
Shlomo Giora Shoham, Uri Yanai, Efrat Shoham, Natti Ronel
Assistant Editors: Adi Sonn, Einat Hasson
Production: Israel Government Advertising Agency
PUBLISHE: ISRAEL PRISON SERVICE, DEPARTMENT OF MEDIA AND PUBLIC
INFORMATION • POB 81 RAMLA 72100 • TEL: 08-9776306 FAX: 08-9193812
ips.gov.il
PRODUCTION: LAPAM
ALL RIGHTS RESERVED ©
183
OCTOBER 2014
Crimes and
Penalties in Israel
Theory and Application
Glimpse into Prison | Issue No. 16
Published by Israel Prison Service
October 2014
‫ שורות‬2-‫אילן ב‬-‫לוגו אוניברסיטת בר‬
1
184
Prison Service
Crimes and Penalties in Israel
Theory and Application
Glimpse into Prison | Issue No. 16