תיאוריה ויישום - שירות בתי הסוהר

‫עבירות ועונשים‬
‫בישראל‬
‫תיאוריה ויישום‬
‫צוהר לבית הסוהר | גיליון ‪14‬‬
‫עורך ראשי‪ :‬פרופ' משה אדד‪ ,‬פרופסור אמריטוס במחלקה לקרימינולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת גן‬
‫עורכים‪ :‬ד"ר אורי תימור‪ ,‬מרצה וחוקר במחלקות לקרימינולוגיה במכללת אשקלון ובאוניברסיטת בר‪-‬אילן;‬
‫ר‪/‬כ ניקול אנגלנדר‪ ,‬קצינת הסברה ארצית‪ ,‬שירות בתי הסוהר‬
‫עורכת משנה‪ :‬לני מאור‪ ,‬המחלקה לקרימינולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‬
‫חברי המערכת המייעצת‪:‬‬
‫פרופ' מנחם אמיר‬
‫פרופ' שרה בן‪-‬דוד‬
‫פרופ' יוסי גליקסון‬
‫פרופ' אורי ינאי‬
‫פרופ' בן ציון כהן‬
‫פרופ' רות קנאי‬
‫פרופ' לסלי סבה‬
‫פרופ' גיורא רהב‬
‫פרופ' גדעון פישמן‬
‫פרופ' שלמה גיורא שוהם‬
‫פרופ' ישראל קים‬
‫הוצאה לאור‪ :‬שירות בתי הסוהר‪ ,‬מחלקת תקשורת והסברה‬
‫ת"ד ‪ ,81‬רמלה ‪ • 72100‬טל' ‪ • 08-9776883‬פקס ‪ips.gov.il • 08-9193811‬‬
‫הפקה‪ :‬לשכת הפרסום הממשלתית‬
‫כל הזכויות שמורות ©‬
‫אב תשע"א‪ ,‬אוגוסט ‪2011‬‬
‫‪2‬‬
‫תוכן העניינים‬
‫מכתב למערכת ������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������� ‪9‬‬
‫מאמרים‬
‫חוזרים למאסר ‪ -‬רצידיביזם של אסירים פליליים משוחררי ‪ 2004‬בישראל‬
‫קתרין בן צבי ודרור ולק���������������������������������������������������������������������������������������������������������������������� ‪10‬‬
‫חומות של תקווה ‪ -‬קבלה חברתית ושינוי דרך החיים של עברייני מין כלואים‬
‫אתי אלישע‪ ,‬נתי רונאל ויעל אידיסיס��������������������������������������������������������������������������������������������������� ‪29‬‬
‫נוירוטיסיזם‪ ,‬פסיכוטיסיזם ואקסטרוברטיות כמבחינים בין‪ ‬סוגי עבריינות של נשים‬
‫גלי פרי‪ ,‬מלי שחורי ומשה אדד ����������������������������������������������������������������������������������������������������������� ‪58‬‬
‫לשקם את השיקום ‪ -‬הפיכת בתי הסוהר בישראל למוסדות משקמים סגורים‬
‫אורי תימור ����������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������� ‪72‬‬
‫בין מפקחים למפוקחים ‪ -‬מיזם הפיקוח האלקטרוני בקרב אסירים משוחררים ברשות לשיקום האסיר‬
‫אפרת שהם‪ ,‬שירלי יהושע‪ ,‬רותם אפודי ואבי דיאמנט ������������������������������������������������������������������������� ‪86‬‬
‫פיקוח ותעסוקה ‪ -‬תרומתם של הפיקוח והתעסוקה לשיקומם של אסירים משוחררים בישראל‬
‫גדעון ביאלר ורונית פלד ��������������������������������������������������������������������������������������������������������������������� ‪113‬‬
‫תוכנית גמילה מסמים ‪ -‬תוכנית מהשטח‪ :‬פרויקט טיפול אקזיסטנציאליסטי במתמכרים לאופיאטים‬
‫שלמה גיורא שוהם ����������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������� ‪131‬‬
‫קורבנות או מתנגדות? פשע‪ ,‬סמים וזנות אצל נשים כהתנגדות למצוקה‪ ,‬להתעללות ולאטימות‬
‫של המערכת המשפטית‬
‫ברנדה גייגר���������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������� ‪136‬‬
‫חינוך וענישה ‪ -‬הילכו יחדיו? מטרות הענישה במשפט הפלילי‪ ,‬השלכותיה הפסיכולוגיות ומעמדו‬
‫של החינוך ככלי לפיתוח המחויבות של היחיד לפעול בהתאם לנורמות‬
‫משה אדד������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������� ‪149‬‬
‫התערבות טיפולית מבוססת נתונים בסביבה ארגונית ‪ - Evidence Based Practice -‬דרך טובה‬
‫שיפור הטיפול‪ ,‬אך קשה ליישום‪ .‬מה אפשר לעשות?‬
‫תומר כרמל ורוברט אפשטיין ������������������������������������������������������������������������������������������������������������� ‪172‬‬
‫“אני בטחוניסטית“ ‪ -‬זהות נשים הממלאות תפקידי ביטחון בשב“ס‬
‫אורית אפל ����������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������� ‪187‬‬
‫להעניש או לא להעניש ‪ -‬עמדות סטודנטים כלפי ענישת עבריינים‬
‫מירב לאלו ותומר עינת����������������������������������������������������������������������������������������������������������������������� ‪199‬‬
‫ביקורת ספרים‬
‫מיניות בונה‪ ,‬מיניות סוטה ומטפלים בתווך ‪ -‬ביקורת על הספר “טיפול בעברייני מין בישראל“‪.‬‬
‫מלי שחורי‪ ,‬שרה בן דוד ומאיר חובב (עורכים)‪ ,‬תמי עשת סבג ועוזיאל לויה (עורכי משנה)‬
‫יהושע וייס������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������ ‪214‬‬
‫תקצירי המאמרים באנגלית��������������������������������������������������������������������������������������������������������������� ‪229‬‬
‫‪3‬‬
‫דבר העורך הראשי‬
‫אסון השריפה בכרמל (‪ ,)2010‬שהיה מלווה באובדן עצום של נפשות אחינו‬
‫ואחיותינו עליהם השלום‪ ,‬הותיר אותנו כואבים ואבלים‪ .‬כל שליחי המצווה שבאו‬
‫להציל נפשות וחיים שבטבע מהשריפה הקשה הגיעו לכרמל עם ה“אני“ האנושי‪,‬‬
‫ההומאני והאצילי שלהם‪ .‬אנשים אלו‪ ,‬כשאר אחיהם שבאו להציל‪ ,‬הגיעו לשם עם‬
‫התודעה המוסרית של מחויבות ושל אחריות לאחר‪ .‬האהבה לאחר‪-‬לגר‪ ,‬ליתום‪,‬‬
‫לאלוקים ולכל יצירי הבריאה ‪ -‬היא חלק בלתי נפרד מההוויה האנושית שעליה חונכו‬
‫אחינו ואחיותינו אלו‪ ,‬שנשרפו חיים‪ ,‬ומורשתם מופנמת בכולנו‪ .‬לזכרם של קדושים‬
‫אלו מוקדש גיליון זה של “צוהר לבית הסוהר“ לשנת תשע“א ‪ -‬באמצעות המחקרים‬
‫המדעיים המופיעים בו‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬המחויבות הבסיסית של כל אחד מאתנו היא לקיים חיים‪ ,‬להציל חיים ולהעצים‬
‫חיים לכל מי שחווה אובדן‪ .‬ההיענות של המתנדבים לבוא ולסייע תוך כדי סיכון‬
‫חייהם מזכירה לי את המילה התנ“כית “הנני“‪ ,‬שנאמרה על ידי אברהם אבינו‬
‫עליו השלום כאשר נדרש להקריב את בנו‪ .‬גם כאן קיימו אחינו ואחיותינו מחויבות‬
‫מוסרית ללא הסתייגות‪ .‬הם באו להעניק סיוע בכיבוי השריפה והיו מחויבים למען‬
‫האחרים שהיו נתונים בצרה‪.‬‬
‫יהא זכרם ברוך ותוסיף דרכם להאיר את דרכנו‪.‬‬
‫חשוב שנזכור את “האחריות האינסופית“ ‪ -‬כמטבע לשונו של לוינס עמנואל (‪)1991‬‬
‫ המופנמת ברבים מאזרחי ישראל ה ָקשובים לצו ליבם‪ ,‬צו המנחה אותם לומר‬‫“הנני“ (הנה אני) בכל עת שבה הם נדרשים להגשים את הטוב‪ .‬סוהרי ישראל‪ ,‬חיילי‬
‫ישראל ושוטרינו התברכו בכך‪ .‬מי ייתן וצו זה‪ ,‬המופנם בנו והמונחל לנו כמסורת‬
‫עוד מימי אבותינו‪ ,‬ישכון בנו לנצח‪ ,‬ויבוא לישראל גואל‪ ,‬במהרה בימינו‪.‬‬
‫גיליון זה (מספר ‪ ,)14‬המקפל בתוכו מאמרים מחקריים והגותיים בתחום עיסוקנו‪,‬‬
‫מוכר ומוערך על ידי הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת בר‪-‬אילן ברמת‪-‬גן‪,‬‬
‫אשר העניקה לו את הדירוג האקדמי (‪ .)B+‬הוא כולל מדור העוסק בנעשה ב“שדה“‬
‫השירות בבתי הסוהר השונים בארץ‪ .‬יש בשילוב זה כדי לאפשר לגיליון “צוהר לבית‬
‫הסוהר“ להיות כתב עת המשלב את ה“גוף“ עם ה“נפש“‪ ,‬ובכך לשמש בבואה‬
‫נאמנה לנעשה בשירות בתי הסוהר‪.‬‬
‫בברכות ובהוקרה לכל העוסקים במלאכת המחשבת החשובה הזו‪,‬‬
‫פרופ' משה אדד‬
‫‪4‬‬
‫דבר העורכים‬
‫גיליון ‪ 14‬של "צוהר לבית הסוהר ‪ -‬עבירות ועונשים בישראל‪ :‬תיאוריה ויישום" יוצא‬
‫עדיין תחת הרושם הקשה של אסון השריפה בכרמל שנספו בו ‪ 43‬איש‪ ,‬מהם ‪38‬‬
‫צוערים בבית הספר לקצינים בשירות בתי הסוהר‪ .‬עד לאסון זה התרגלנו לדבר על‬
‫שב"ס בשנותיו הראשונות במונחים של לפני המרד בכלא "שאטה" בשנת ‪1958‬‬
‫שבו נרצחו שני סוהרים ואחרי המרד‪ .‬האסון שהתרחש בכ"ה בכסלו תשע"א‪2 ,‬‬
‫בדצמבר ‪ ,2010‬הוסיף לנו לצערנו נקודת ציון חדשה‪ ,‬מזעזעת ונוראה ‪ -‬מותם של‬
‫‪ 38‬צוערים מטובי בניה של משפחת שב"ס בשריפה על הכרמל‪ .‬אסון זה ייחקק‬
‫בזיכרון של שב"ס במונחים של לפני השריפה ואחריה‪ .‬העורך הראשי‪ ,‬פרופ' משה‬
‫אדד‪ ,‬מתייחס לאסון זה בדברי הפתיחה שלו‪.‬‬
‫גיליון מספר ‪ 14‬מכיל התייחסות תיאורטית ומחקרית למגוון נושאים‪ ,‬החל במידע‬
‫סטטיסטי על מועדות של אסירים שהשתחררו בנקודת זמן אחת‪ ,‬דרך תוכניות‬
‫לשיקום אסירים בתוך בתי הסוהר וכלה בתוכניות לפיקוח על אסירים ושיקומם‬
‫לאחר שחרורם מהכלא‪ .‬כמו כן מכיל הגיליון מאמר שעניינו אפיוני אישיות של נשים‬
‫עברייניות‪ ,‬מאמר שעניינו פשיעת נשים כמחאה על גורלן ומאמר שעניינו תחושת‬
‫הזהות של נשים העובדות בשב"ס‪ .‬מאמר אחר מתמקד בבעיות פילוסופיות‪,‬‬
‫מוסריות ופרקטיות בחינוך למניעת עבריינות‪ ,‬ומאמר נוסף עוסק בצורך לבסס‬
‫טיפול על נתונים תוך שיתוף פעולה בין המטפלים לחוקרים ולמנהלים‪.‬‬
‫מגוון הנושאים משקף את העושר הרב בתיאוריה ובמחקר בתחומי העבריינות‬
‫והענישה בארץ כיום וכן את היעדרם (בינתיים) של כתבי עת נוספים בעברית‬
‫שעומדים לרשות הקרימינולוגים על גוניהם השונים באקדמיה‪ ,‬בשירות בתי הסוהר‬
‫ובמשטרה‪ ,‬אשר בהם יוכלו לפרסם מחקרים תיאורטיים ומחקרים אמפיריים פרי‬
‫עטם (ראו בעניין זה את מכתבו של פרופ' מנחם אמיר)‪.‬‬
‫תוכנם של המאמרים השונים מוצג להלן על קצה המזלג‪:‬‬
‫מאמרם של קתרין בן צבי ודרור ולק "רצידיביזם של אסירים פליליים משוחררי‬
‫‪ 2004‬בישראל" מתבסס על מחקר שנערך ביחידת המחקר של שב"ס‪ .‬הוא‬
‫מציג לראשונה נתונים על רמות הרצידיביזם בקרב אסירים שביצעו עבירות‬
‫מסוגים שונים ושוחררו בשנת ‪ .2004‬רמת הרצידיביזם הכללית של אסירים‬
‫אלה היתה ‪.43.5%‬‬
‫מאמרם של אתי אלישע‪ ,‬נתי רונאל ויעל אידיסיס "חומות של תקווה‪ :‬קבלה חברתית‬
‫ושינוי דרך חיים אצל עברייני מין כלואים" הוא מחקר איכותני שזיהה תהליכים של‬
‫שינוי ושיקום אצל עברייני מין כלואים‪ .‬רוב המשתתפים דיווחו על שינויים חיוביים שחלו‬
‫אצלם במאסר הנוכחי ויוחסו לתמיכה הרחבה שקיבלו מסביבתם בכלא ומחוצה לו‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ממצאי המחקר תומכים בגישת הקרימינולוגיה החיובית‪ ,‬הגורסת כי ניתן להשיג שינויים‬
‫חיוביים גם בתנאי לחץ שליליים ובנסיבות כגון מאסר‪.‬‬
‫מאמרם של גלי פרי‪ ,‬מלי שחורי ומשה אדד "נוירוטיסיזם‪ ,‬פסיכוטיסיזם‬
‫ואקסטרוברטיות כמבחינים בין‪ ‬סוגי עבריינות של נשים" עוסק בהבדלים סוציו‪-‬‬
‫דמוגרפים ואישיותיים בקרב ‪ 60‬אסירות ‪ 23 -‬מתוכן אלימות‪ 24 ,‬עברייניות סמים‬
‫ו‪ 13-‬עברייניות הונאה‪ .‬הן נבדקו על פי המודל של אייסנק לאקסטרוברטיות‪,‬‬
‫לנוירוטיסיזם ולפסיכוטיסיזם‪ .‬הנוירוטיסיזם נמצא כמאפיין אישיותי משמעותי בקרב‬
‫הנבדקות וקשור בעיקר במשתנים של קורבנות כגון התעללות בילדות המדגישים‬
‫טראומה מוקדמת‪ .‬הממצאים נדונו לשם בניית תוכניות התערבות וטיפול‪.‬‬
‫מאמרו של אורי תימור "לשקם את השיקום בבתי הסוהר ‪ -‬הפיכת בתי הסוהר‬
‫למוסדות משקמים סגורים בישראל" מתאר כיצד תוכניות מתוכננות היטב‬
‫ומבוססות ידע הצליחו להפחית מועדות בקרב אסירים‪ ,‬ובעיקר בקרב מכורים‬
‫לסמים קשים ועברייני מין‪ .‬בישראל זכו להצלחה תוכניות שהפכו בית סוהר שלם‬
‫למרכז לטיפול בעברייני סמים או ייעדו אגף שלם לטיפול בעברייני אלימות‪ .‬על סמך‬
‫הניסיון בעולם והניסיון בארץ מציע כותב המאמר להרחיב את המגמה ולהפוך בתי‬
‫סוהר שלמים למוסדות טיפול סגורים שיתמחו באוכלוסיות אסירים ספציפיות ויביאו‬
‫לצמצום ברצידיביזם של האסירים‪.‬‬
‫מאמרם של אפרת שהם‪ ,‬שירלי יהושע‪ ,‬רותם אפודי ואבי דיאמנט "בין מפקחים‬
‫למפוקחים ‪ -‬מיזם הפיקוח האלקטרוני בקרב אסירים משוחררים ברשות לשיקום‬
‫האסיר" עוסק בהשפעה של שחרור אסירים ברישיון בתנאי פיקוח אלקטרוני‬
‫על שיעור הרצידיביזם שלהם‪ .‬הכותבים מצאו בין השאר שכל האסירים כמעט‬
‫שהשתתפו בתוכנית בשנים ‪ 2007‬עד ‪ 2009‬לא חזרו לעבריינות בתקופת הפיקוח‪.‬‬
‫עוד נמצא שככל שטיב הקשר בין אסירים אלה לבני משפחותיהם היה טוב יותר וככל‬
‫שהתמדתם בעבודה היתה רבה יותר כך הם הפרו פחות את תנאי הפיקוח‪.‬‬
‫מאמרם של גדעון ביאלר ורונית פלד עוסק ב"תרומת הפיקוח והתעסוקה לשיקומם‬
‫של אסירים משוחררים בישראל"‪ .‬מטרת המחקר היתה לבדוק את הקשר בין ניסיון‬
‫תעסוקתי‪ ,‬פיקוח בקהילה וקיומו של מעסיק‪-‬ידיד ובין התמדה בתעסוקה בקרב אסירים‬
‫משוחררים‪ .‬שלושת המשתנים האלה (ומשתנים נוספים) נמצאו קשורים במובהק‬
‫להתמדה בתעסוקה‪ .‬ממצאי המחקר מלמדים שלתוכניות בקהילה יש פוטנציאל‬
‫שיקומי תוך הסתייעות בפיקוח ובמעסיקים‪-‬ידידים ועל כן ראוי לשקול להרחיבן‪.‬‬
‫מאמרו של שלמה גיורא שוהם "תוכנית מהשטח ‪ -‬פרויקט טיפול‬
‫אקזיסטנציאליסטי למתמכרים לסמים" מתאר את תוכניתו המיוחדת של פרופ'‬
‫שוהם לטיפול באסירים משוחררים מכורים לסמים קשים‪ .‬השיטה הטיפולית שלו‬
‫‪6‬‬
‫מתמקדת קודם כל במתן עזרה למטופל המתמודד עם סטיגמה כפולה של מכור‬
‫לסמים ואסיר משוחרר‪ .‬בהמשך מתבססת התוכנית על פילוסופיית הדיאלוג של‬
‫סרן קירקגור‪ ,‬גבריאל מרסל ומרטין בובר‪ .‬הכלי החשוב ביותר בטיפול שמציע‬
‫שוהם הוא הטיפול הקבוצתי‪ .‬ההצלחה בשיטה זו מגיעה עד כה ל‪ - 40%-‬שיא‬
‫עולמי בטיפול במתמכרים לאופיאטים‪.‬‬
‫מאמרה של ברנדה גייגר "פשיעת נשים‪ :‬קורבנות סבילות או נשים המתמודדות‬
‫עם גורלן?"‬
‫מתאר ממצאי מחקר איכותני שנערך בקרב תשע נשים מזרחיות‪ ,‬אנאלפביתיות‪,‬‬
‫הנתונות הן במצוקה כלכלית וחברתית והן להתעללות קשה מצד בני משפחותיהן‬
‫וסביבתן החברתית‪ .‬העבריינות שלהן מייצגת את התנגדותן למצבן ונועדה‬
‫להשפיע על גורלן‪.‬‬
‫מאמרו של משה אדד‪" ,‬חינוך וענישה ‪ -‬הילכו יחדיו?" עוסק במה שמשתמע‬
‫מכותרתו‪ .‬בדברי הפתיחה שלו כותב אדד שהאוריינטציה להפר חוק טבועה בנו‬
‫כנראה מראשית הווייתנו‪ .‬מקורות שונים ביהדות מלמדים על נטיותינו לעבור על‬
‫החוקים אך גם להימנע מלעבור עבירות‪ .‬המחבר מציג אמצעים שונים העומדים‬
‫לרשות האדם כדי להימנע מלעבור עבירות‪ .‬אחד מהם מיוצג על ידי לוינס עמנואל‬
‫שסבר שלכל אדם יש אחריות כלפי ה"אתה" שקדם לו‪ .‬ה"אתה" שנברא על ידי‬
‫האל מקיים עמו מפגש של אחריות מחייבת‪ ,‬ולא מפגש פורמלי המבוסס על‬
‫סימטריה שרירותית‪.‬‬
‫מאמרם של תומר כרמל ורוברט אפשטיין "טיפול מבוסס נתונים (‪Evidence‬‬
‫‪ )Based Practice‬בסביבה ארגונית ‪ -‬דרך טובה לשיפור הטיפול‪ ,‬אך קשה‬
‫ליישום‪ .‬מה אפשר לעשות?" עוסק בפערים בין גישה ותיקה ורווחת ביותר ‪-‬‬
‫הגישה האינטואיטיבית‪-‬מסורתית ‪ -‬ובין גישת הטיפול מבוסס העובדות (‪Evidence‬‬
‫‪ )Based Practice‬החדשה יותר‪ .‬במאמר עומדים המחברים על נקודות החוזק‬
‫והחולשה של כל אחת מהגישות המנוגדות לכאורה ומציגים גישה נוספת שניסתה‬
‫לגשר על הפער בין שתי הגישות ‪ -‬גישת תכנון הטיפול השיטתי (‪Systematic‬‬
‫‪.)Planned Practice, Rosen, 1993‬‬
‫מאמרה של אורית אפל "אני ביטחוניסטית מההתחלה ‪ -‬זהות נשים העוסקות‬
‫בתפקידי ביטחון בשב"ס" עוסק בתחושת זהותן של נשים העובדות בבתי סוהר‪,‬‬
‫במסגרת תעסוקתית שנחשבת גברית במהותה‪ .‬המחברת בוחנת את הנושא‬
‫בטכניקה איכותנית‪ ,‬באמצעות ראיונות עם תשע נשים העוסקות בתפקידי ביטחון‬
‫בבתי סוהר שונים‪ .‬הממצאים מעלים למודעות את הפערים הקיימים בין מערכת‬
‫הציפיות המקובלות מאישה ובין מערכת הציפיות המקובלות מהתפקיד‪ .‬כמו כן‬
‫הם מלמדים על כושר הסתגלות גבוה של נשים בעלות תודעה מגדרית גמישה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫מאמרם של מירב לאלו ותומר עינת "להעניש או לא להעניש ‪ -‬עמדות סטודנטים‬
‫כלפי ענישת עבריינים" בוחן את עמדותיהם של סטודנטים הלומדים מקצועות‬
‫הקשורים בטיפול בעבריינים ובפיקוח עליהם ‪ -‬קרימינולוגיה ומשפטים ‪ -‬לעומת‬
‫עמדותיהם של סטודנטים הלומדים מקצועות אחרים‪ .‬במחקר נמצא שלראשונים‬
‫"עמדות עונשיות" פחות חמורות מאשר עמדותיהם של האחרונים‪ .‬לממצא זה‬
‫עשויה להיות משמעות בעתיד‪ ,‬כשסטודנטים אלה ימלאו תפקידי מפתח במערכת‬
‫אכיפת החוק וייטו למדיניות השמה דגש על תהליכים של שיקום‪ ,‬טיפול‪ ,‬פיוס‬
‫וגישור ובד בבד ימעיטו בחשיבותן של מטרות הגמול והענישה‪.‬‬
‫הערה לסיום ובטרם קריאה‪ :‬לשירות בתי הסוהר מונה זה לא מכבר נציב חדש‪ ,‬רב‬
‫גונדר אהרון פרנקו‪ .‬מערכת "צוהר לבית הסוהר" מברכת אותו ומקווה להמשיך‬
‫לפתוח חלון לנעשה בתוך בתי הכלא ומחוצה לו תוך העמקת הדיון בפשיעה‪,‬‬
‫בענישה ובשיקום‪.‬‬
‫ד"ר אורי תימור‬
‫ר‪/‬כ ניקול אנגלנדר‬
‫‪8‬‬
‫מכתב לעורך הראשי‬
‫לכבוד פרופ' משה אדד‪ ,‬העורך הראשי של "צוהר לבית הסוהר"‬
‫בארץ לא קיימים עדיין כתב עת או חוברת שניתן לפרסם בהם מחקרים עיוניים‬
‫ואמפיריים בנושאים פשיעה‪ ,‬טיפול בעבריינים ובאסירים משוחררים ושיקומם‪ .‬והנה‪,‬‬
‫כותרת המשנה של "צוהר לבית הסוהר" ‪ -‬עבירות ועונשים בישראל תיאוריה ויישום‬
‫ מעידה שהחוברת עוסקת בנושאים אלה ואף נותנת במה לעובדים ולחוקרים "מן‬‫השטח"‪ .‬נזכור שאקדמאים מחפשים ביטוי ופרסום לעבודותיהם בחוץ‪ ,‬פעילות‬
‫שמהווה‪ ,‬בטעות לדעתי‪ ,‬תנאי להתקדמות בקריירה המדעית‪ .‬ברבעון "מגמות"‬
‫מתפרסמים לפעמים מחקרים בתחום הקרימינולוגיה והפנומנולוגיה‪ ,‬וכן בכתב‬
‫העת "מפגש" המפרסם בעיקר מאמרים על הנעשה בתחום הטיפול בנוער‬
‫"בעייתי" ובמי שכבר הוגדרו עבריינים‪.‬‬
‫שם כתב העת "צוהר לבית הסוהר" מטעה‪ ,‬שהרי תכניו מקיפים נושאים מתוך‬
‫תחומי עיסוקינו כמרצים וכחוקרים בקרימינולוגיה ובפנולוגיה‪ .‬לצערי הירחון‬
‫המיועד‪" ,‬קרימינולוגיה ישראלית"‪ ,‬נמצא עדיין בשלבי תכנון‪ ,‬ו"צוהר לבית הסוהר"‬
‫נותר האמצעי העיקרי והבלעדי כמעט לפרסום עניינינו‪.‬‬
‫במת הפרסום הזו חיונית‪ .‬הירחון "‪ "Probation Federal‬היה בזמנו בית למדענים‬
‫ולעובדים בתחומי הפנולוגיה‪ ,‬ואף אני בתחילת דרכי האקדמית פרסמתי בו מאמר‬
‫תיאורטי יישומי‪ .‬הירחון הבריטי "‪ "Howard Journal‬פעיל עדיין‪ ,‬מפורסם ומפרסם‬
‫חומר מצוין ‪ -‬תיאורטי‪ ,‬מחקרי ויישומי ‪ -‬בתחומים קרימינולוגיה ופנולוגיה‪.‬‬
‫אני מציע ש"צוהר לבית הסוהר" יוותר על הנייר האיכותי והיקר ואגב כך יוכל‬
‫לפרסם חומר רב יותר ולהציע במה גם ל"מבט מן השדה"‪ ,‬כלומר לביטוי מחשבות‬
‫והצעות של העובדים בשטח ‪ -‬שוטרים‪ ,‬סוהרים‪ ,‬קציני מבחן ומטפלים אחרים‬
‫העוסקים במי שהוגדרו סוטים‪ ,‬עבריינים ואסירים‪.‬‬
‫הרחבתי במה שהחל בביטוי הערכה ל"צוהר לבית הסוהר"‪ .‬ראוי לשקול‬
‫את הצעותי‪.‬‬
‫בברכה והמשך עבודה מכובדת ותורמת‪,‬‬
‫פרופסור (אמריטוס) מנחם אמיר‬
‫‪9‬‬
‫חוזרים למאסר‬
‫רצידיביזם של אסירים פליליים‬
‫משוחררי ‪ 2004‬בישראל‬
‫[קתרין בן צבי‪ 1‬ודרור ולק‪]3 2‬‬
‫הדוח הנוכחי מספק נתונים על שיעור הרצידיביזם של ‪ 5,958‬האסירים הפליליים‬
‫תושבי מדינת ישראל שהשתחררו מבתי הכלא בארץ בשנת ‪ .2004‬רצידיביזם הוגדר‬
‫כחזרתם של שפוטים משוחררים למאסר חדש כשפוטים במהלך חמש שנים מיום‬
‫שחרורם‪ ,‬וקצב הרצידיביזם נמדד על פי שיעור השפוטים שחזרו למאסר בשנה‬
‫הראשונה לשחרורם מתוך כלל השפוטים שחזרו למאסר בתום חמש שנים‪.‬‬
‫שיעור הרצידיביזם של כלל האסירים הוא ‪ 43.5%‬וקצב הרצידיביזם הוא ‪.36.5%‬‬
‫גברים חוזרים למאסר פי ‪ 1.25‬יותר מנשים וקצב החזרה למאסר של נשים מהיר‬
‫מזה של גברים‪ .‬שיעור הרצידיביזם הגבוה ביותר (‪ )70.5%‬נמצא אצל צעירים עד‬
‫גיל ‪ ,18‬אשר חוזרים למאסר עד פי ‪ 3.40‬לעומת שאר קבוצות הגיל‪ .‬אסירים לא‬
‫נשואים חוזרים למאסר פי ‪ 1.40‬יותר מנשואים ובקצב מהיר יותר‪ .‬שיעור החזרה‬
‫למאסר של יהודים ומוסלמים דומה (‪ )43.3%‬וגם הקצב דומה‪ ,‬בעוד ששיעור‬
‫החזרה למאסר של נוצרים גבוה יותר (‪.)48.9%‬‬
‫אסירים שריצו את מלוא תקופת המאסר חזרו למאסר פי ‪ 1.45‬יותר מאשר אסירים‬
‫שעונשם קוצר על ידי ועדות השחרורים‪ .‬שיעור הרצידיביזם של אסירים ששוחררו‬
‫ממאסרים קצרים נמוך‪ ,‬והוא עולה בהדרגתיות עד לשיא של ‪ 50.1%‬במאסרים‬
‫שאורכם שנה עד שנתיים‪ .‬במאסרים ארוכים יותר יורד שיעור החזרה למאסר‬
‫בהדרגתיות‪ .‬אסירים ששוחררו ממאסרם הרביעי ומעלה חוזרים למאסר פי ‪ 2.1‬יותר‬
‫מאסירים ששוחררו ממאסרם הראשון‪ .‬שיעור הרצידיביזם הגבוה ביותר (‪)57.4%‬‬
‫נמדד בעבירות רכוש‪ ,‬ושיעור הרצידיביזם הנמוך ביותר נמדד בעבירות כלכליות‬
‫(‪ )9.2%‬ובעבירות מין (‪.)19.3%‬‬
‫מטרתו העיקרית של דוח זה היא למסור לראשונה מידע תיאורי על קוהורטה מלאה‬
‫של אסירים משוחררים בישראל‪ .‬בעתיד נפרסם ניתוחים מורכבים ומתקדמים יותר‬
‫שיבחנו את קשרי הגומלין בין מאפייני האסירים ואת חשיבותם היחסית בהסבר‬
‫שיעור הרצידיביזם והקצב שלו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪10‬‬
‫ר"כ קתרין בן צבי ‪ -‬בעלת תואר שני בקרימינולוגיה‪ ,‬קצינת מחקר ביחידת המחקר בשירות בתי הסוהר‪.‬‬
‫גנ"מ דרור ולק ‪ -‬בעל תואר שלישי בפסיכולוגיה‪ ,‬ראש יחידת המחקר בשירות בתי הסוהר‪.‬‬
‫המחברים מודים לראש אגף האסיר גונדר איל גובר על העידוד לפרסום הדוח ולקצין מחקר ר"כ תומר כרמל על חלקו‬
‫החשוב בפיתוח המתודולוגיה למדידת רצידיביזם‪.‬‬
‫חוזרים למאסר‬
‫מבוא‬
‫אחת המטרות המרכזיות של ענישה פלילית היא‬
‫הרתעת העבריין מלבצע עבירה חוזרת‪ .‬חשיבות‬
‫ההרתעה היא תולדה של ההשפעה הרבה שיש‬
‫לעבירה הפלילית על הקורבן ‪ -‬אדם‪ ,‬ארגון או חברה‬
‫(‪ .)Maxfield & Babbie, 2008‬העבריינים פוגעים‬
‫בקורבנות פיזית‪ ,‬נפשית וכלכלית‪ ,‬אך הם פוגעים‬
‫גם בחברה ‪ -‬כלכלית ונפשית‪ .‬מק‪-‬קוליסטר‪ ,‬פרנץ'‬
‫ופנג (‪ )McCollister, French & Fang, 2010‬אמדו את‬
‫הנזק הכלכלי הנגרם לחברה בשל עבירות שונות‪.‬‬
‫אומדן עלות הפגיעה הורכב מכמה פרמטרים‪:‬‬
‫נזקים כלכליים לקורבן (אובדן ימי עבודה‪ ,‬הוצאות‬
‫רפואיות ונזק לרכוש)‪ ,‬השלכות כלכליות של מוות‬
‫באירוע‪ ,‬הטיפול הנפשי והעלויות של מערכת אכיפת‬
‫החוק‪ .‬שוקללו גם עלויות הפיצויים שנפסקו בבית‬
‫משפט לטובת הקורבן‪ ,‬המהווים אומדן כלכלי לכאב‬
‫ולסבל שנגרמו לו‪ .‬בסוף התהליך הוצמד תג מחיר‬
‫לכל עבירה‪ .‬כך לדוגמה נאמד הנזק הכלכלי הנגרם‬
‫מרצח ב‪ 1.4-‬מיליון דולר‪ ,‬תקיפה מינית נאמדה‬
‫ב‪ 25-‬אלף דולר וגניבת רכב נאמדה בשמונת אלפים‬
‫דולר‪ .‬לא ייפלא אפוא כי מדידת הרצידיביזם‪ ,‬קרי‬
‫חזרתם של עבריינים לאורח חיים עברייני‪ ,‬עומדת‬
‫בבסיסו של המחקר הקרימינולוגי‪.‬‬
‫מקור המונח "רצידיביזם" הוא בביטוי הלטיני‬
‫‪ recidere‬שמשמעו "ליפול שוב"‪ .‬כמושג‬
‫קרימינולוגי מתאר הרצידיביזם פעילות עבריינית‬
‫של עבריין לאחר שהורשע או נאסר (‪.)Payne, 2007‬‬
‫שיעור הרצידיביזם היה לשם נרדף ליעילותן של‬
‫מערכות אכיפת החוק (‪)Maxfield & Babbie, 2008‬‬
‫ולכלי להערכתן של תוכניות שיקום‪ ,‬ומחקרים‬
‫המודדים אותו הם ליבת המחקר הקרימינולוגי‬
‫(‪ .)Maltz, 1984‬עם זאת קיימות גישות פנולוגיות‬
‫אחרות המבקשות להפחית ממרכזיותו של‬
‫הרצידיביזם‪ .‬כך למשל מפחיתה גישת הפנולוגיה‬
‫החדשה את הציפיות מהשיקום ומהאפקטיביות‬
‫של תוכניות טיפול באסירים וקוראת להתמקד‬
‫בניהול אסירים ובאקטואריזציה של הכליאה‬
‫(‪.)Feeley & Simon, 1992‬‬
‫רצידיביזם משמעו שיעור העבריינים מתוך כלל‬
‫העבריינים בקוהורטה נמדדת המבצעים עבירה‬
‫חוזרת בפרק זמן נתון (‪.)Maxfield & Babbie, 2008‬‬
‫כיוון שאי אפשר למדוד את כל העבירות החוזרות‬
‫של עבריינים‪ ,‬נעשה שימוש באינדיקציות שונות‬
‫המופיעות בספרות אשר נועדו להשיג תוצאה‬
‫קרובה לאמת‪ .‬ארבע ההגדרות האופרטיביות‬
‫השכיחות ביותר לרצידיביזם הן מעצר חדש‪,‬‬
‫כתב אישום חדש‪ ,‬הרשעה חדשה או מאסר חדש‬
‫(‪ .)Lyman & LoBuglio, 2006‬כל אחד ממדדים‬
‫אלו לוקה בהכללת יתר (מכליל אנשים שלא היו‬
‫צריכים להיחשב רצידיביסטים) ובהכללת‬
‫חסר (לא מכליל אנשים שהיו צריכים להיחשב‬
‫רצידיביסטים) ובכל מדד צפוי שיעור רצידיביזם‬
‫אחר‪ .‬להלן יוצגו ארבעת המדדים בסדר יורד של‬
‫שיעור הרצידיביזם הצפוי‪:‬‬
‫‪1.1‬מעצר חדש (‪ :)re-arrest‬הסיכון בהכללת יתר‬
‫הוא הכללת מעצרים שאינם מבשילים לכתב‬
‫אישום‪ .‬הסיכון בהכללת חסר הוא היעדר אכיפה‬
‫של עבירות שאינן מדווחות או שאינן מפוענחות‬
‫ומשום כך אינן נכללות במדידה‪.‬‬
‫‪2.2‬כתב אישום חדש (‪ :)re-arraignment‬הסיכון‬
‫בהכללת יתר הוא הכללת כתבי אישום שהוגשו‬
‫בהיעדר אשמה‪ ,‬ואילו הסיכון בהכללת חסר הוא‬
‫אי‪-‬הכללה של כתבי אישום שלא הוגשו בשל‬
‫הקושי לעמוד בנטל ההוכחות הדרושות להרשעה‪,‬‬
‫לעתים מסיבות טכניות‪.‬‬
‫‪3.3‬הרשעה חדשה (‪ :)re-conviction‬הסיכון‬
‫בהכללת יתר הוא הכללת הרשעות שמקורן‬
‫בטעות שיפוטית‪ ,‬כלומר בהיעדר אשמה‪ .‬הסיכון‬
‫בהכללת חסר הוא זיכוי מפאת סיבות שאינן‬
‫חוסר אשמה‪ .‬מדד זה זוכה לשימוש רב כיוון שהוא‬
‫מתייחס לפרק הזמן הראשון שבו יש לגיטימציה‬
‫מוסרית להתייחס אל האסיר המשוחרר כאל‬
‫עבריין‪ .‬חסרונו של מדד זה כמדד המגדיר אדם‬
‫כעבריין חוזר הוא חוסר הסימטריה בין נקודת‬
‫המוצא ‪ -‬מאסר בפועל ‪ -‬ובין נקודת המדידה ‪-‬‬
‫הרשעה חדשה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪4.4‬מאסר חדש (‪ :)re-incarceration‬הסיכון בהכללת‬
‫יתר הוא מדידה של חזרה למאסר בהיעדר אשמה‬
‫או בגין הפרות מנהליות כגון אי‪-‬עמידה בתנאי‬
‫השחרור‪ ,‬שאינן מעידות בהכרח על אורח חיים‬
‫עברייני‪ .‬הסיכון בהכללת חסר הוא היעדר מדידה‬
‫של הרשעות המסתיימות בגזרי דין שאינם‬
‫מאסר‪ ,‬כגון קנס או מאסר על תנאי‪ .‬מחקרים‬
‫רבים משתמשים במדד זה למדידת רצידיביזם‬
‫בשל הנוחות לאסוף נתונים וכן בשל הסימטריה‬
‫בין נקודת המוצא לנקודת המדידה המאפשרת‬
‫להגדיר אדם כעבריין חוזר‪ .‬מדד זה הומלץ לשימוש‬
‫גם על ידי המועצה למדיניות אכיפת החוק‬
‫& ‪Criminal Justice Policy Councill (Maxfield‬‬
‫‪ .)Babbie, 2008‬שימוש במדד המאסר החדש‬
‫יוביל למדידה של אחוז הרצידיביזם הנמוך ביותר‬
‫מבין כל המדדים‪ ,‬כפי שהודגם במחקר אמריקני‬
‫שעקב אחר אסירים משוחררים‪ :‬מבין האסירים‬
‫שהשתחררו מבתי הסוהר בשנת ‪ 1994‬נעצרו‬
‫‪ 67.5%‬בשלוש השנים שלאחר השחרור‪47.3% .‬‬
‫הורשעו בטווח זמן זה ו‪ 39.2%-‬נאסרו בעקבות‬
‫הרשעתם (‪.)Bureau of Justice Statistics, n.d.‬‬
‫ממצאים אלה מדגימים הן את הפער בין שיטות‬
‫המדידה השונות והן את הקושי להשוות בין‬
‫מחקרים המודדים רצידיביזם בשיטות שונות‪.‬‬
‫רצידיביזם‪ :‬מדד לכישלון או מדד‬
‫להצלחה‬
‫מהות הרצידיביזם היא בפשטות מדד לכישלון‪ ,‬שכן‬
‫המושג מבטא את חזרתו של העבריין שריצה את‬
‫עונשו למעגל הפשיעה‪ .‬אולם הייתכן שהצד השני‬
‫של המטבע‪ ,‬אי‪-‬חזרה למאסר‪ ,‬הוא מדד להצלחה?‬
‫הייתכן שעבריין ששוחרר ולא נלכד ברשת של‬
‫אכיפת החוק בפרק הזמן הנמדד השתקם? ושמא‬
‫יש לכך הסברים נוספים? נראה כי בעוד שמעצר‪,‬‬
‫הרשעה ומאסר הם אינדיקציה ברורה לכישלון‪,‬‬
‫היעדרם אינה אינדיקציה ברורה להצלחה‪ .‬ההנחה‬
‫ההסתברותית המובלעת במדידת הרצידיביזם‬
‫היא כי אדם המתמיד באורח חיים עברייני סופו‬
‫‪12‬‬
‫שיילכד ברשתה של מערכת אכיפת החוק‪ ,‬ועל כן‬
‫היעדרם של רישומים פליליים חדשים מלמד על‬
‫אורח חיים נורמטיבי‪ .‬עם זאת יש לבחון הנחה זו‬
‫בביקורתיות‪ ,‬שהרי אפשר ששיעור הרצידיביזם‬
‫הוא גם תוצר של יעילותה של מערכת האכיפה‪,‬‬
‫ולפיכך ייתכן שבמערכת אכיפה יעילה יימדד‬
‫שיעור רצידיביזם גבוה לעומת מערכת אכיפה לא‬
‫יעילה‪ .‬לכך אין קשר לרמת הפעילות העבריינית של‬
‫האסירים המשוחררים‪.‬‬
‫פרק הזמן למדידת רצידיביזם‬
‫מהו פרק הזמן המומלץ למעקב אחר אסיר‬
‫משוחרר? האם מדידה בפרק זמן ארוך יותר‬
‫תספק שיעור רצידיביזם אמין יותר? נמצא שפרק‬
‫הזמן החולף עד החזרה לפשיעה נגזר מאופיה‬
‫של העבירה ומאופיו של העבריין‪ .‬בעוד שלעבריין‬
‫אחד נדרשות שנים רבות על מנת לחזור לפשע‪,‬‬
‫לאחר נדרשים ימים ספורים בלבד (‪.)Payne, 2007‬‬
‫על כן פרק הזמן האפקטיבי למעקב אחר אסיר‬
‫משוחרר צריך לאזן בין לכידה של הרוב המכריע של‬
‫העבריינים שחוזרים לפשיעה ובין הרלוונטיות של‬
‫המחקר וישימותו למעצבי המדיניות‪.‬‬
‫במחקרים רבים מסתפקים החוקרים במדידה‬
‫כעבור שנה אחת‪ ,‬בעיקר בשל העלות הגבוהה של‬
‫מחקרים ארוכי טווח ועניינם של מזמיני המחקר‬
‫לקבל ממצאים בפרק זמן קצר יחסית‪ .‬הוועדה‬
‫לסטנדרטים ויעדים באכיפת החוק בארצות הברית ‪-‬‬
‫‪National Advisory Commission on Criminal‬‬
‫‪ - Justice Standards and Goals‬המליצה ב‪1973-‬‬
‫על טווח מדידה של שלוש שנים (‪.)Maltz, 1984‬‬
‫כעבור עשרים שנה כמעט‪ ,‬ב‪ ,1991-‬סברה המועצה‬
‫למדיניות אכיפת החוק ‪Criminal Justice Policy -‬‬
‫‪ - Council‬כי שלושה פרקי זמן משרתים את המטרה‬
‫באותה מידה‪ :‬שנה‪ ,‬שנתיים ושלוש שנים‪ .‬עם זאת‬
‫נראה שמדידת רצידיביזם סמוך מדי למועד השחרור‬
‫אינה מהימנה‪ .‬כך למשל מדד אייזנברג (‪Eisenberg,‬‬
‫‪ )1999‬רצידיביזם של אסירים משוחררים שקיבלו‬
‫טיפול גמילה מסמים‪ .‬שיעור הרצידיביזם היה ‪,14%‬‬
‫חוזרים למאסר‬
‫‪ 37%‬ו‪ 42%-‬בחלוף שנה‪ ,‬שנתיים ושלוש שנים‬
‫בהתאמה‪ .‬הפער הגדול בשיעור הרצידיביזם בין‬
‫השנה הראשונה לשנייה מדגים את הקושי במדידת‬
‫רצידיביזם בחלוף פרק זמן קצר ממועד השחרור‪.‬‬
‫במחקרים אחרים נמצא‪ ,‬כי הסיכוי של אדם בעל עבר‬
‫פלילי שלא ביצע עבירה שבע שנים לחזור לפשיעה‬
‫דומה לסיכויו של אדם ללא עבר פלילי (‪Kurlychek,‬‬
‫‪ .)Brame & Bushway, 2007‬במילים אחרות‪ ,‬מי שלא‬
‫נתפס בפרק הזמן הזה חזקה עליו שאורח חייו אינו‬
‫עברייני‪ .‬פרק זמן מקובל נוסף למדידת רצידיביזם‬
‫הוא חמש שנים‪ ,‬שככל הנראה מהווה ממוצע בין‬
‫המדידה השכיחה של שלוש שנים ובין מדידת שבע‬
‫השנים הנחשבת לבעלת דיוק גבוה‪ .‬בדוח זה ייעשה‬
‫שימוש במדידה שנעשתה לאחר חמש שנים‪.‬‬
‫מחקר הרצידיביזם‬
‫בשל מרכזיותו של הרצידיביזם במחקר הקרימינולוגי‬
‫ומיצובו כמדד העיקרי לכישלון שיקומו של האסיר‬
‫המשוחרר התפתחה ספרות ענפה שתכליתה לזהות‬
‫את המשתנים הקשורים למדד זה‪ .‬הספרות המחקרית‬
‫על רצידיביזם מדגישה שני סוגי גורמים העשויים‬
‫להשפיע על סיכויי חזרתו של אסיר לעבריינות ולבית‬
‫הסוהר‪ :‬גורמים סטטיים וגורמים דינמיים‪.‬‬
‫גורמים סטטיים הם גורמים קבועים שאינם ניתנים‬
‫לשינוי‪ ,‬כגון מין‪ ,‬גיל‪ ,‬ארץ מוצא והיסטוריה עבריינית‬
‫(למשל מספר עבירות‪ ,‬גיל במאסר ראשון)‪ .‬הגורמים‬
‫הסטטיים קלים יחסית לאיתור ועשויים לשפוך אור‬
‫על מגמות חברתיות רחבות‪ .‬הגורמים הסטטיים אף‬
‫מאפשרים לנו לזהות את האוכלוסיות שכדאי להשקיע‬
‫בהן משאבים כדי להשפיע על סיכוייהן להימנע‬
‫מלחזור להתנהגות עבריינית‪ .‬זיהוי של אוכלוסיה‬
‫קטנה יחסית בעלת שיעור רצידיביזם גבוה במיוחד‬
‫עשוי להשפיע על ניתוב המשאבים לשיקום קבוצה‬
‫זו‪ .‬מידע שיטתי ומהימן על שיעורי רצידיביזם עשוי‬
‫להיות כלי עזר משמעותי בידי מקבלי החלטות בכל‬
‫הרבדים של אכיפת החוק‪ ,‬ובייחוד בשלב הכליאה‬
‫שבו יכולים האסירים לקבל טיפול אינטנסיבי שעשוי‬
‫לצמצם את סיכוייהם לחזור לעולם העברייני‪.‬‬
‫לעומת זאת גורמים דינמיים עשויים להשתנות עם‬
‫הזמן‪ .‬עם גורמים אלה נמנים מאפיינים קרימינוגניים‬
‫שונים (אמונות באשר לעצמי ובאשר לחברה‪ ,‬דפוסי‬
‫התנהגות אנטי‪-‬סוציאלית‪ ,‬התמכרות לחומרים‬
‫מסוכנים)‪ ,‬תעסוקה והשכלה (& ‪Gendreau, Little‬‬
‫‪ .)Goggin, 1996‬כאשר בודקים את האפקטיביות‬
‫של תוכניות הטיפול והשיקום יש לבחון את הגורמים‬
‫הדינמיים משום שתוכניות אלו נועדו להשפיע על‬
‫גורמים הניתנים לשינוי‪ .‬גורמים אלה הם מעבר‬
‫לעניינו של הדוח הנוכחי‪.‬‬
‫דוח זה ינתח את שיעורי הרצידיביזם של‬
‫משוחררי שנת ‪ .2004‬יוצגו בו שיעורי רצידיביזם‬
‫לפי משתנים סטטיים משני סוגים‪ :‬מאפיינים‬
‫סוציו‪-‬דמוגרפיים של האסירים ומאפייני העבירה‬
‫והמאסר‪ .‬מטרתו העיקרית של הדוח היא למסור‬
‫לראשונה מידע תיאורי על קוהורטה מלאה של‬
‫אסירים משוחררים בישראל לפי מאפייניהם‬
‫השונים‪ .‬בדוח זה לא יוצגו ניתוחים מורכבים‬
‫הבודקים קשרים בין המאפיינים השונים ולא‬
‫תיבחן השפעתם היחסית של המאפיינים על‬
‫שיעור הרצידיביזם‪ .‬ניתוחים מתקדמים אלה יהיו‬
‫במוקד של דוחות ומאמרים עתידיים‪.‬‬
‫שיטת המחקר‬
‫נבדקים‬
‫קובץ העבודה כלל אסירים שפוטים פליליים שריצו‬
‫את מאסרם בבתי הסוהר של שב"ס והשתחררו‬
‫במהלך ‪ .2004‬הקובץ כלל גם עובדי שירות שריצו‬
‫את עונשם כחלופת מאסר‪ .‬ב‪ 2004-‬השתחררו‬
‫בסך הכול ‪ 9,568‬אסירים פליליים‪ .‬בשלב הראשון‬
‫נופו תושבים שאינם תושבי ישראל‪ ,‬שהיוו ‪3,438‬‬
‫אסירים (מתוכם ‪ 3,252‬תושבי יהודה ושומרון‪,‬‬
‫‪ 161‬תושבי חבל עזה ו‪ 25-‬תושבי מדינות אחרות)‪.‬‬
‫בשלב השני נופו מהקובץ אסירים ששוחררו מבתי‬
‫הכלא בשל בעיות רפואיות קשות‪ ,‬אסירים שנפטרו‬
‫במהלך המאסר ואסירים ששוחררו בצו בית משפט‪.‬‬
‫בקבוצה זו היו ‪ 172‬אסירים‪ .‬לבסוף נותרו ‪5,958‬‬
‫אסירים שהם הקוהורטה הנחקרת‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫מדידת רצידיביזם‬
‫החוקרים בדקו אם כל אחד מ‪ 5,958-‬האסירים‬
‫ששוחררו חזר למאסר בבתי הכלא של שב"ס במעמד‬
‫של שפוט בחמש השנים שחלפו מיום שחרורו‪ .‬החזרה‬
‫למאסר נבדקה כעבור חמישה פרקי זמן‪ :‬בחלוף‬
‫‪ 365‬ימים (שנה) מיום השחרור‪ ,‬בחלוף ‪ 730‬ימים‬
‫(שנתיים)‪ ,‬בחלוף ‪ 1,095‬ימים (שלוש שנים)‪ ,‬בחלוף‬
‫‪ 1,460‬ימים (ארבע שנים) ובחלוף ‪ 1,825‬ימים (חמש‬
‫שנים) מיום השחרור‪ .‬החזרה הראשונה של האסיר‬
‫המשוחרר למאסר כשפוט (כולל מאסר שהומר‬
‫בעבודות שירות) נמדדה כרצידיביזם‪ .‬חזרתו לחזקת‬
‫שב"ס כעצור לא נמדדה כרצידיביזם‪.‬‬
‫בפרק הממצאים ידּווחו שני היבטים של הרצידיביזם‪:‬‬
‫‪1.1‬שיעור הרצידיביזם‪ :‬שיעור החוזרים למאסר מתוך‬
‫כלל המשוחררים בתום חמש שנים‪ .‬יושווה שיעור‬
‫הרצידיביזם של הקטגוריות מאפייני האסיר‪ ,‬העבירה‬
‫והמאסר (למשל גברים לעומת נשים)‪ ,‬וגודל האפקט‬
‫ידווח באמצעות שיעור הסיכון היחסי (‪)Relative Risk‬‬
‫ הפער בשיעור הרצידיביזם בין הקטגוריות השונות‬‫של המאפיין ‪ RR=P1/P2 -‬ובאמצעות ‪.Cohen's d‬‬
‫‪2.2‬קצב הרצידיביזם‪ :‬שיעור החוזרים למאסר בשנה‬
‫הראשונה לשחרורם מתוך כלל החוזרים למאסר‬
‫בתום חמש שנים‪.‬‬
‫הגברים בתום חמש שנים מיום שחרורם הוא ‪43.5%‬‬
‫ושיעור הרצידיביזם של הנשים הוא ‪( 34.8%‬ראו לוח ‪.)1‬‬
‫פער הרצידיביזם בין הקבוצות הוא ‪ .8.7%‬אם כן‪,‬‬
‫הסיכון היחסי של גברים לחזור למאסר גבוה פי‬
‫‪ 1.25‬מזה של הנשים (‪.)d = 0.18‬‬
‫לוח ‪ :1‬רצידיביזם לפי מין‬
‫מין‬
‫מספר‬
‫האסירים‬
‫שיעור‬
‫האסירים‬
‫אחוז‬
‫הרצידיביזם‬
‫כעבור חמש‬
‫שנים ממועד‬
‫השחרור‬
‫גברים‬
‫‪5,846‬‬
‫‪98.1‬‬
‫‪43.5‬‬
‫נשים‬
‫‪112‬‬
‫‪1.9‬‬
‫‪34.8‬‬
‫סה"כ‬
‫‪5,958‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪43.3‬‬
‫קצב הרצידיביזם‬
‫קצב החזרה למאסר של נשים גבוה מזה של גברים‪.‬‬
‫בשנה הראשונה שבות למאסר מחצית כמעט מכלל‬
‫הנשים הרצידיביסטיות‪ .‬לעומתן קצת יותר משליש‬
‫מהגברים הרצידיביסטים שבים למאסר בשנה‬
‫הראשונה שלאחר השחרור (ראו תרשים ‪.)1‬‬
‫ממצאים‬
‫מבין ‪ 5,958‬האסירים ששוחררו מבתי הסוהר ב‪2004-‬‬
‫שבו למאסר ‪ 2,582‬אסירים בתום חמש שנים מיום‬
‫השחרור‪ .‬מכאן ששיעור הרצידיביזם הכללי של‬
‫משוחררי ‪ 2004‬הוא ‪ .43.3%‬קצת יותר משליש (‪)36%‬‬
‫מהאסירים ששוחררו ב‪ 2004-‬ושבו למאסר בתום חמש‬
‫שנים חזרו למאסר בתום השנה הראשונה לשחרורם‪.‬‬
‫רצידיביזם לפי מאפיינים‬
‫סוציו‪-‬דמוגרפיים‬
‫רצידיביזם לפי מין‬
‫שיעור הרצידיביזם‬
‫האסירות המשוחררות מהוות פחות מ‪ 2%-‬מכלל‬
‫המשוחררים בשנת ‪ .2004‬שיעור הרצידיביזם של‬
‫‪14‬‬
‫תרשים ‪ :1‬קצב רצידיביזם לפי מין‬
‫רצידיביזם לפי גיל‬
‫גילי האסירים בעת שחרורם מהכלא קובצו ל‪12-‬‬
‫ֵ‬
‫קטגוריות‪ .‬לוח ‪ 2‬מראה כי האסירים בגילים ‪ 39-21‬הם‬
‫קרוב לשני שלישים מהמשוחררים (‪ ,)63.6%‬וממוצע‬
‫גילם של כלל האסירים המשוחררים הוא ‪ 34.4‬שנים‬
‫(‪ .)SD =10.5‬האסיר המשוחרר הצעיר ביותר הוא בן‬
‫‪ ,14.3‬והאסיר המבוגר ביותר הוא בן ‪.81.5‬‬
‫חוזרים למאסר‬
‫לוח ‪ :2‬רצידיביזם לפי קבוצת גיל ביום השחרור‬
‫שיעור האסירים‬
‫עד ‪18‬‬
‫‪88‬‬
‫‪1.5‬‬
‫אחוז הרצידיביזם כעבור חמש‬
‫שנים ממועד השחרור‬
‫‪70.5‬‬
‫‪20-18‬‬
‫‪346‬‬
‫‪5.8‬‬
‫‪58.4‬‬
‫‪24-21‬‬
‫‪856‬‬
‫‪14.4‬‬
‫‪52.6‬‬
‫‪29-25‬‬
‫‪1,057‬‬
‫‪17.7‬‬
‫‪41.4‬‬
‫‪34-30‬‬
‫‪991‬‬
‫‪16.7‬‬
‫‪42.9‬‬
‫‪39-35‬‬
‫‪879‬‬
‫‪14.8‬‬
‫‪44.3‬‬
‫‪44-40‬‬
‫‪756‬‬
‫‪12.7‬‬
‫‪41.4‬‬
‫‪49-45‬‬
‫‪506‬‬
‫‪8.5‬‬
‫‪36.4‬‬
‫‪54-50‬‬
‫‪267‬‬
‫‪4.5‬‬
‫‪28.1‬‬
‫‪59-55‬‬
‫‪105‬‬
‫‪1.8‬‬
‫‪20.0‬‬
‫‪64-60‬‬
‫‪62‬‬
‫‪1.0‬‬
‫‪21.0‬‬
‫‪ 65‬ויותר‬
‫‪37‬‬
‫‪0.6‬‬
‫‪21.6‬‬
‫סה“כ‬
‫‪*5,950‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪43.4‬‬
‫קבוצת גיל*‬
‫מספר האסירים‬
‫* לשמונה אסירים חסר תאריך הלידה בקובץ הנתונים‪.‬‬
‫שיעור הרצידיביזם‬
‫מלוח ‪ 2‬עולה בבירור‪ ,‬כי ככל שהאסיר צעיר יותר‬
‫בעת שחרורו מהמאסר כך שיעור הרצידיביזם גבוה‬
‫יותר (‪ .)Spearman's rs = -.14‬שיעור הרצידיביזם‬
‫של צעירים שבעת שחרורם מהמאסר האחרון‬
‫טרם מלאו להם ‪ 18‬הוא כ‪ ,70%-‬בעוד ששיעור‬
‫הרצידיביזם של המשוחררים בגיל ‪ 50‬ומעלה נמוך‬
‫מ‪ .30%-‬למעשה הסיכון היחסי של צעירים בקבוצת‬
‫הגיל עד ‪ 18‬לחזור למאסר גבוה פי ‪ 1.2‬מזה של‬
‫קבוצת הגיל ‪ )d = 0.25( 20-18‬ופי ‪ 3.4‬מזה של‬
‫קבוצת הגיל ‪.)d = 1.12( 64-60‬‬
‫‪ 42% .18‬מהרצידיביסטים חזרו למאסר כבר‬
‫בתום השנה הראשונה לשחרורם‪ .‬בקבוצה זו‬
‫שיעור החזרה למאסר בתום חמש שנים הוא‬
‫הגבוה ביותר‬
‫‪2.2‬קצב נמוך‪ :‬קצב החזרה למאסר הנמוך‬
‫ביותר נרשם בקבוצת הגיל ‪ .59-55‬בקבוצה‬
‫זו חזרו למאסר בתום השנה הראשונה ‪28%‬‬
‫מהאסירים הרצידיביסטים‪.‬‬
‫‪3.3‬קצב ממוצע‪ :‬קבוצת הגיל ‪ 39-35‬מייצגת את קצב‬
‫החזרה למאסר הממוצע ‪ .36% -‬קצב זה מאפיין‬
‫גם את שאר קבוצות הגיל שאינן מוצגות בגרף‪.‬‬
‫קצב הרצידיביזם‬
‫קצב החזרה למאסר ברוב קבוצות הגיל דומה‬
‫לקצב הממוצע של החזרה למאסר של כל משוחררי‬
‫‪ - 2004‬קצת יותר משליש (‪ )36%‬בשנה הראשונה‪.‬‬
‫עם זאת ישנם שלושה דפוסי קצב בקבוצות הגיל‬
‫השונות‪ :‬גבוה‪ ,‬ממוצע ונמוך‪ .‬בתרשים ‪ 2‬מוצגים‬
‫דפוסים אלה בשלוש קבוצות גיל‪.‬‬
‫‪1.1‬קצב גבוה‪ :‬קצב החזרה למאסר הגבוה ביותר‬
‫נמצא בקבוצת הגיל הצעירה ביותר ‪ -‬עד גיל‬
‫תרשים ‪ :2‬קצב רצידיביזם לפי קבוצות גיל מייצגות‬
‫‪15‬‬
‫לוח ‪ :3‬רצידיביזם לפי מצב משפחתי‬
‫מצב משפחתי*‬
‫מספר האסירים‬
‫שיעור האסירים‬
‫אחוז הרצידיביזם כעבור חמש‬
‫שנים ממועד השחרור‬
‫נשוי‬
‫‪2,296‬‬
‫‪39.8‬‬
‫‪35‬‬
‫רווק‬
‫‪2,519‬‬
‫‪43.7‬‬
‫‪50‬‬
‫גרוש‬
‫‪919‬‬
‫‪15.9‬‬
‫‪49‬‬
‫אלמן‬
‫‪37‬‬
‫‪0.6‬‬
‫‪51‬‬
‫סה“כ‬
‫‪*5,771‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪44‬‬
‫* ל‪ 187-‬אסירים חסר נתון של מצב משפחתי‪.‬‬
‫תרשים ‪ :3‬קצב רצידיביזם לפי מצב משפחתי‬
‫רצידיביזם לפי מצב משפחתי‬
‫פילוח האסירים המשוחררים לפי מצבם המשפחתי‬
‫במועד כניסתם למאסר האחרון מלמד שיותר‬
‫מ‪ 60%-‬אינם נשואים‪ ,‬כלומר רווקים‪ ,‬גרושים או‬
‫אלמנים (ראו לוח ‪.)3‬‬
‫שיעור הרצידיביזם‬
‫כמחצית מהאסירים הרווקים‪ ,‬הגרושים והאלמנים‬
‫חוזרים למאסר בתום חמש שנים לעומת כשליש‬
‫מהאסירים הנשואים‪ .‬כלומר הסיכון היחסי של‬
‫הלא נשואים לחזור למאסר גבוה פי ‪ 1.4‬מזה של‬
‫הנשואים (‪( )d = 0.31‬ראו לוח ‪.)3‬‬
‫קצב הרצידיביזם‬
‫קצב החזרה למאסר של הרצידיביסטים הנשואים‬
‫ כ‪ 30%-‬בשנה הראשונה ‪ -‬הוא הנמוך ביותר מבין‬‫הקבוצות‪ .‬קצב החזרה למאסר של הרצידיביסטים‬
‫האלמנים הוא הגבוה ביותר ‪ -‬כ‪ .50%-‬קצב החזרה‬
‫למאסר של הגרושים דומה מאוד לקצב החזרה‬
‫‪16‬‬
‫למאסר הממוצע של כלל האסירים‪ ,‬כ‪,37%-‬‬
‫וקצב החזרה למאסר של הרווקים גבוה קצת יותר‬
‫מהקצב הכללי ‪ -‬כ‪( 40%-‬ראו תרשים ‪.)3‬‬
‫רצידיביזם לפי דת‪-‬לאום‬
‫קרוב ל‪ 60%-‬מהאסירים ששוחררו בשנת‬
‫‪ 2004‬הם יהודים‪ ,‬קצת יותר משליש הם‬
‫מוסלמים והשאר הם בעיקר נוצרים או דרוזים‬
‫(ראו לוח ‪.)4‬‬
‫שיעור הרצידיביזם‬
‫אין הבדל בשיעור הרצידיביזם בין אסירים‬
‫משוחררים‬
‫לאסירים‬
‫יהודים‬
‫משוחררים‬
‫מוסלמים ‪ -‬שיעורו ‪ .43.3%‬הנוצרים חוזרים למאסר‬
‫בשיעור הגבוה ביותר ‪ -‬קרוב ל‪ - 50%-‬והדרוזים‬
‫חוזרים למאסר בשיעור הנמוך ביותר ‪ -‬כ‪.35%-‬‬
‫הסיכון היחסי של יהודים ומוסלמים לחזור למאסר‬
‫נמוך פי ‪ 1.13‬מזה של הנוצרים (‪ ,)d = 0.12‬אך‬
‫גבוה פי ‪ 1.25‬מזה של הדרוזים (‪.)d = 0.16‬‬
‫חוזרים למאסר‬
‫לוח ‪ :4‬רצידיביזם לפי דת‪-‬לאום‬
‫לאום‬
‫מספר האסירים‬
‫שיעור האסירים‬
‫אחוז הרצידיביזם כעבור חמש‬
‫שנים ממועד השחרור‬
‫יהודי‬
‫‪3,497‬‬
‫‪58.7‬‬
‫‪43.3‬‬
‫מוסלמי‬
‫‪2,154‬‬
‫‪36.2‬‬
‫‪43.3‬‬
‫נוצרי‬
‫‪182‬‬
‫‪3.1‬‬
‫‪48.9‬‬
‫דרוזי‬
‫‪72‬‬
‫‪1.2‬‬
‫‪34.7‬‬
‫אחר*‬
‫‪53‬‬
‫‪0.8‬‬
‫‪38.5‬‬
‫סה“כ אסירים‬
‫‪*5,958‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪43.3‬‬
‫* אסירים מדתות אחרות‪ ,‬חסרי דת או אסירים שדתם אינה ידועה‪.‬‬
‫קצב הרצידיביזם‬
‫קצב החזרה למאסר של הרצידיביסטים היהודים ושל‬
‫הרצידיביסטים המוסלמים הוא קצת יותר משליש‪.‬‬
‫קצב החזרה למאסר של הנוצרים גבוה יותר‪ :‬יותר‬
‫ממחצית מהאסירים הרצידיביסטים חוזרים למאסר‬
‫כבר בתום השנה הראשונה‪ .‬גם קצב החזרה למאסר‬
‫של הדרוזים גבוה יחסית ‪( 44% -‬ראו תרשים מס' ‪.)4‬‬
‫קצב הרצידיביזם‬
‫קצב החזרה למאסר של הרצידיביסטים היהודים ושל‬
‫הרצידיביסטים המוסלמים הוא קצת יותר משליש‪.‬‬
‫קצב החזרה למאסר של הנוצרים גבוה יותר‪ :‬יותר‬
‫ממחצית מהאסירים הרצידיביסטים חוזרים למאסר‬
‫כבר בתום השנה הראשונה‪ .‬גם קצב החזרה למאסר‬
‫של הדרוזים גבוה יחסית ‪( 44% -‬ראו תרשים מס' ‪.)4‬‬
‫רצידיביזם לפי מאפייני‬
‫העבירה והמאסר‬
‫רצידיביזם לפי אופן השחרור‬
‫על פי חוק שחרור על תנאי ממאסר‪ ,‬תשס"א‪,2001-‬‬
‫דנה ועדת השחרורים ‪ -‬המהווה ערכאה שיפוטית‬
‫בראשות שופט ‪ -‬בעניינם של אסירים השפוטים‬
‫למאסר של יותר מחצי שנה לאחר שריצו כשני שלישים‬
‫ממאסרם‪ .‬בסמכות הוועדה להחליט על קיצור‬
‫העונש בשליש או בפחות מכך‪ .‬השיקולים המנחים‬
‫את הוועדה בבואה לדחות בקשה לקיצור מאסר או‬
‫להמליץ על קיצורו הם מסוכנות האסיר‪ ,‬התנהגותו‬
‫תרשים ‪ :4‬קצב רצידיביזם לפי דת‪-‬לאום‬
‫במהלך המאסר וסיכויי שיקומו בקהילה‪ .‬על פי רוב‬
‫מתנה הוועדה את השחרור המוקדם בהמשך טיפול‬
‫או בפיקוח בקהילה‪ 27.0% .‬מהאסירים ששוחררו‬
‫ב‪ 2004-‬זכו לקיצור עונשם בוועדות השחרורים‪.‬‬
‫שיעור הרצידיביזם‬
‫שיעור הרצידיביזם של אסירים שעונשם קוצר בוועדת‬
‫השחרורים הוא ‪ ,33.1%‬ואילו שיעור הרצידיביזם של‬
‫אסירים שריצו מאסר מלא הוא ‪( 48.1%‬ראו לוח ‪.)5‬‬
‫אם כן‪ ,‬הסיכון היחסי של אסירים המשתחררים בתום‬
‫ריצוי מלא של עונשם לחזור למאסר גבוה פי ‪ 1.45‬מזה‬
‫של אסירים שעונשם קוצר (‪.)d = 0.31‬‬
‫קצב הרצידיביזם‬
‫קצב החזרה למאסר של אסירים ששוחררו שחרור‬
‫מוקדם דומה מאוד לקצב החזרה למאסר של אסירים‬
‫ששוחררו לאחר ריצוי של מאסר מלא‪ :‬קצת יותר‬
‫משליש מכלל הרצידיביסטים (ראו תרשים ‪.)5‬‬
‫‪17‬‬
‫רצידיביזם לפי אורכי המאסרים‬
‫בלוח ‪ 6‬מוצגים שיעורי הרצידיביזם לפי אורך המאסר‬
‫שריצה בפועל כל אחד מהאסירים במאסרו האחרון‬
‫עד שחרורו בשנת ‪ .2004‬האורך החציוני של המאסר‬
‫בפועל הוא ‪ 9.5‬חודשים (האורך החציוני של המאסר‬
‫שנגזר בבית המשפט הוא ‪ 12‬חודשים)‪ .‬אורכי המאסר‬
‫בפועל קובצו לשמונה קטגוריות‪ .‬הקטגוריה של אורך‬
‫המאסר בפועל השכיחה ביותר היא "שנה עד שנתיים"‬
‫ובה ‪ 23.6%‬מכלל האסירים המשוחררים‪ .‬הקטגוריה‬
‫של אורך המאסר בפועל השנייה בשכיחותה היא "חצי‬
‫שנה עד שנת מאסר" ובה ‪ 22.7%‬מכלל האסירים‬
‫המשוחררים‪.‬‬
‫שכיחות הרצידיביזם‬
‫שיעור הרצידיביזם בקטגוריה של אורך מאסר "עד‬
‫שלושה חודשים" נמוך (‪ ,)34.0%‬ובקטגוריות העוקבות‬
‫הוא עולה עד שהוא מגיע לשיאו בקטגוריה "יותר‬
‫משנה עד שנתיים" (‪ .)50.1%‬בקטגוריות הבאות יורד‬
‫שיעור הרצידיביזם בהדרגתיות‪ .‬שיעורו הנמוך ביותר‬
‫הוא בקטגוריה "עשר שנים ומעלה" (‪ .)23.5%‬הסיכון‬
‫היחסי של אסירים בקטגוריה "יותר משנה עד שנתיים"‬
‫לחזור למאסר גבוה פי ‪ 1.5‬מזה של אסירים בקטגוריה‬
‫"עד שלושה חודשים" (‪ )d = 0.33‬ופי ‪ 2.1‬מזה של‬
‫אסירים בקטגוריה "עשר שנים ומעלה" (‪.)d = 0.55‬‬
‫קצב הרצידיביזם‬
‫קצב הרצידיביזם בתום שנה ממועד השחרור דומה‬
‫ברוב הקטגוריות של אורכי המאסרים‪ :‬כ‪ 36%-‬מכלל‬
‫הרצידיביסטים‪ .‬קצב נמוך קצת יותר נמצא בקטגוריות‬
‫"עד שלושה חודשים"‪" ,‬שנתיים עד שלוש שנים" ו"שלוש‬
‫שנים עד חמש שנים"‪ .‬קצב הרצידיביזם הגבוה ביותר‬
‫נרשם בקטגוריה "שלושה עד שישה חודשים"‪.40% :‬‬
‫לוח ‪ :5‬רצידיביזם לפי אופן השחרור‬
‫אחוז‬
‫שיעור הרצידיביזם‬
‫אופן השחרור מספר‬
‫כעבור חמש‬
‫האסירים האסירים שנים ממועד‬
‫השחרור‬
‫‪33.1‬‬
‫‪27.8‬‬
‫שחרור מוקדם ‪1,659‬‬
‫‪48.1‬‬
‫‪66.4‬‬
‫‪3,955‬‬
‫מאסר מלא‬
‫‪37.6‬‬
‫‪5.8‬‬
‫‪344‬‬
‫סיבה אחרת*‬
‫‪43‬‬
‫‪100.0‬‬
‫סה“כ אסירים ‪5,958‬‬
‫* הקלה בעונש או שחרור על ידי נציב במאסרים קצרים‬
‫מחצי שנה‪.‬‬
‫תרשים ‪ :5‬קצב רצידיביזם לפי אופן השחרור‬
‫לוח ‪ :6‬רצידיביזם לפי אורכי מאסרים‬
‫‪18‬‬
‫קטגוריות של אורכי מאסרים‬
‫מספר‬
‫האסירים‬
‫שיעור‬
‫האסירים‬
‫אחוז הרצידיביזם כעבור חמש שנים‬
‫ממועד השחרור‬
‫עד שלושה חודשים‬
‫יותר משלושה חודשים ועד שישה חודשים‬
‫יותר משישה חודשים ועד ‪ 12‬חודשים‬
‫יותר משנה ועד שנתיים‬
‫יותר משנתיים ועד שלוש שנים‬
‫יותר משלוש שנים ועד חמש שנים‬
‫יותר מחמש שנים ועד עשר שנים‬
‫יותר מעשר שנים‬
‫סה“כ אסירים‬
‫‪1,253‬‬
‫‪901‬‬
‫‪1,352‬‬
‫‪1,405‬‬
‫‪521‬‬
‫‪341‬‬
‫‪168‬‬
‫‪17‬‬
‫‪*5,958‬‬
‫‪21.0‬‬
‫‪15.2‬‬
‫‪22.7‬‬
‫‪23.6‬‬
‫‪8.7‬‬
‫‪5.7‬‬
‫‪2.8‬‬
‫‪0.3‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪34.0‬‬
‫‪39.3‬‬
‫‪47.0‬‬
‫‪50.1‬‬
‫‪49.5‬‬
‫‪42.5‬‬
‫‪33.3‬‬
‫‪23.5‬‬
‫‪43.3‬‬
‫חוזרים למאסר‬
‫לוח ‪ :7‬רצידיביזם לפי מספר המאסרים הקודמים‬
‫מספר המאסרים‬
‫מספר האסירים‬
‫שיעור האסירים‬
‫אחוז הרצידיביזם כעבור חמש‬
‫שנים ממועד השחרור‬
‫‪1‬‬
‫‪2,787‬‬
‫‪46.8‬‬
‫‪30.0‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1,169‬‬
‫‪19.6‬‬
‫‪47.1‬‬
‫‪3‬‬
‫‪623‬‬
‫‪10.5‬‬
‫‪50.7‬‬
‫‪ 4‬או יותר‬
‫‪1,379‬‬
‫‪23.1‬‬
‫‪63.7‬‬
‫סה“כ אסירים‬
‫‪*5,958‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪43.3‬‬
‫רצידיביזם לפי מספר מאסרים קודמים‬
‫בלוח ‪ 7‬מוצגים שיעורי הרצידיביזם לפי מספר‬
‫המאסרים של האסירים במאסרם האחרון שממנו‬
‫השתחררו בשנת ‪ .2004‬המאסרים מוינו לארבע‬
‫קטגוריות‪ :‬מאסר ראשון‪ ,‬מאסר שני‪ ,‬מאסר שלישי‬
‫ומאסר רביעי ומעלה‪ .‬קרוב למחצית מהאסירים‬
‫המשוחררים (‪ )46.7%‬שוחררו ממאסרם הראשון‪,‬‬
‫כחמישית שוחררו ממאסרם השני‪ ,‬כעשירית‬
‫ממאסרם השלישי וכמעט רבע מהאסירים שוחררו‬
‫ממאסרם הרביעי ומעלה‪ .‬מתוך הקטגוריה‬
‫האחרונה ‪ 30%‬בערך שוחררו ממאסרם הרביעי‪,‬‬
‫‪ 20%‬בערך ממאסרם החמישי ו‪ 15%-‬בערך שוחררו‬
‫ממאסרם השישי‪ 35% .‬האסירים האחרים בקבוצה‬
‫זו מתפלגים עד למאסר ה‪.17-‬‬
‫שכיחות הרצידיביזם‬
‫שיעור הרצידיביזם של אסירים במאסרם הראשון‬
‫נמוך יחסית‪ .‬ככל שעולה מספר המאסרים עולה‬
‫גם שיעור הרצידיביזם (‪.)Spearman's rs = .14‬‬
‫הסיכון היחסי של אסירים שמשתחררים ממאסרם‬
‫הראשון לחזור למאסר נמוך פי ‪ 1.6‬מזה של אסירים‬
‫המשתחררים ממאסרם השני (‪ )d = 0.22‬ופי ‪2.1‬‬
‫מזה של אסירים המשתחררים ממאסרם הרביעי‬
‫ומעלה (‪.)d = 0.39‬‬
‫קצב הרצידיביזם‬
‫קצב החזרה למאסר של רצידיביסטים ששוחררו‬
‫בתום מאסרם הראשון דומה מאוד לקצב החזרה‬
‫למאסר של רצידיביסטים ששוחררו בתום מאסרם‬
‫השני וקצת יותר נמוך מהקצב הממוצע של כלל‬
‫האסירים הרצידיביסטים (‪ 32%‬לעומת ‪ 36%‬בשנה‬
‫הראשונה)‪ .‬קצב החזרה למאסר של רצידיביסטים‬
‫ששוחררו ממאסרם השלישי דומה לקצב הממוצע‪,‬‬
‫ואילו קצב החזרה למאסר הגבוה ביותר‪,42% ,‬‬
‫הוא של רצידיביסטים ששוחררו ממאסרם הרביעי‬
‫ומעלה (ראו תרשים ‪.)6‬‬
‫תרשים ‪ :6‬קצב רצידיביזם לפי מספר מאסרים קודמים‬
‫רצידיביזם לפי קטגוריית העבירה‬
‫במערכת המידע של שב"ס נרשמות עד ארבע‬
‫עבירות שבגינן הורשע האסיר‪ .‬כל אחת מהעבירות‬
‫סווגה לקטגוריה לפי המיון המקובל של שב"ס‬
‫ומשטרת ישראל (ראו נספח א')‪ .‬אסיר הוגדר‬
‫בקטגוריית עבירה מסוימת אם אחת לפחות‬
‫מתוך העבירות הרשומות לו שייכת לאותה‬
‫קטגוריה‪ .‬לפי שיטת מיון זו יכול אסיר להשתייך‬
‫לקטגוריית עבירה אחת‪ ,‬לשתי קטגוריות‪ ,‬לשלוש‬
‫ואף לארבע קטגוריות עבירה‪ .‬הנתונים מלמדים‬
‫כי יותר ממחצית האסירים (‪ )52.2%‬ביצעו עבירה‬
‫או עבירות מקטגוריה אחת‪ ,‬כשליש מהאסירים‬
‫(‪ )30.5%‬ביצעו עבירות משתי קטגוריות‪14.4% ,‬‬
‫‪19‬‬
‫ביצעו עבירות משלוש קטגוריות ו‪ 2.9%-‬מהאסירים‬
‫ביצעו עבירות מארבע קטגוריות שונות‪.‬‬
‫שכיחות הרצידיביזם‬
‫לאסירים בקטגוריה של עבירות רכוש היה שיעור‬
‫הרצידיביזם הגבוה ביותר ‪ .57.4% -‬לעומתם לאסירים‬
‫בקטגוריה של העבירות הכלכליות היה שיעור‬
‫הרצידיביזם הנמוך ביותר ‪ .9.2% -‬בתרשים ‪ 7‬מוצגים‬
‫שיעורי הרצידיביזם של קטגוריות העבירה השונות‬
‫בסדר יורד‪.‬‬
‫אסיר שעבר עבירות מקטגוריות שונות ייוצג כאמור‬
‫בכל אחת מקטגוריות העבירות שלו‪ .‬כך למשל לאסיר‬
‫שהורשע בגין עבירת אלימות ובגין עבירת רכוש יהיה‬
‫ייצוג הן בקטגוריית אלימות והן בקטגוריית רכוש‪ .‬בשל‬
‫חפיפה זו לא מדווחים כאן גודלי אפקט‪.‬‬
‫חשוב לציין שהמדרג של שיעור הרצידיביזם בקטגוריות‬
‫העבירה השונות נשמר גם כאשר בוחנים רק את שיעור‬
‫הרצידיביזם של אסירים שביצעו עבירות מקטגוריה‬
‫אחת בלבד‪ .‬כך למשל שיעור הרצידיביזם בעבירות‬
‫רכוש (‪ )n = 445‬הוא ‪ ,58.7%‬שיעורו בעבירות סמים‬
‫(‪ )n = 702‬הוא ‪ 42.6%‬ושיעורו בעבירות אלימות‬
‫(‪ )n = 685‬הוא ‪.37.1%‬‬
‫שנה מהשחרור בעבירות מוסר (‪ ,)50.0%‬בעבירות‬
‫רכוש (‪ )43.5%‬ובעבירות מרמה (‪.)39.0%‬‬
‫‪2.2‬קצב נמוך‪ :‬קצבי החזרה הנמוכים ביותר נמדדו‬
‫בתום שנה מהשחרור בעבירות כלכליות (‪)23.9%‬‬
‫ובעבירות מין (‪.)25.9%‬‬
‫‪3.3‬קצב ממוצע‪ :‬בשאר העבירות נמדד קצב חזרה‬
‫למאסר הדומה לקצב הממוצע של החזרה‬
‫למאסר (של כלל האסירים)‪ .‬כך למשל בעבירות‬
‫סמים נמדד קצב חזרה למאסר של ‪,35.8%‬‬
‫הדומה ביותר לקצב הממוצע‪.‬‬
‫רצידיביזם לפי צירוף‬
‫עבירות מקטגוריות שונות‬
‫כמחצית מהאסירים עברו כאמור עבירות מקטגוריות‬
‫שונות‪ ,‬ולפיכך ברור שאין די בהצגת הממצאים לפי‬
‫עבירה אחת‪ .‬בנספח ב' מפורט שיעור הרצידיביזם‬
‫לפי צירופים של עבירות מקטגוריות שונות‪ .‬בחקירה‬
‫ראשונית נראה‪ ,‬כי שיעור הרצידיביזם של אסירים‬
‫שעברו עבירות מכמה קטגוריות גבוה יותר משיעורו‬
‫אצל עבריינים שעברו עבירות מקטגוריה אחת‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬שיעור הרצידיביזם של עברייני אלימות‬
‫בלבד הוא ‪ ,37.1%‬שיעורו אצל עברייני אלימות‬
‫ועברייני רכוש הוא ‪ ,50.0%‬ואילו שיעורו אצל עברייני‬
‫אלימות‪ ,‬עברייני רכוש ועברייני סמים הוא ‪.61.7%‬‬
‫אולם כאשר בודקים את מספר העבירות שבגינן‬
‫הורשעו האסירים עולה תמונה מורכבת יותר‪ .‬למשל‪,‬‬
‫שיעור הרצידיביזם של אסירים שעברו שתי עבירות‬
‫רכוש (‪ )64.3%‬גבוה מזה של אסירים שעברו עבירת‬
‫רכוש אחת ועבירת אלימות אחת‪ .‬כלומר‪ ,‬צירוף‬
‫תרשים ‪ :7‬רצידיביזם לפי קטגוריית העבירה‬
‫קצב הרצידיביזם‬
‫קצב החזרה למאסר שונה מאוד בין קטגוריות‬
‫העבירות‪ .‬למען הפשטות נחלקו לשלושה דפוסים‬
‫עיקריים‪ .‬כל דפוס של קצב החזרה למאסר מיוצג‬
‫בתרשים ‪ 8‬על ידי קטגוריית עבירה אחת‪.‬‬
‫‪1.1‬קצב גבוה‪ :‬קצבי החזרה הגבוהים ביותר נמדדו בתום‬
‫‪20‬‬
‫תרשים ‪ :8‬קצב רצידיביזם לפי‬
‫קטגוריות מייצגות של סוג עבירה‬
‫חוזרים למאסר‬
‫העבירות מתקשר לרצידיביזם נמוך יותר דווקא‪.‬‬
‫ניתוח מעמיק של הקשרים בין קטגוריית העבירה‬
‫למספר העבירות הוא מעבר לעניינו של דוח זה‪.‬‬
‫אזכור ממצאים אלה נועד רק להדגים את מורכבות‬
‫הנושא שיידון בהרחבה בעתיד‪.‬‬
‫דיון‬
‫מדידת רצידיביזם‪ ,‬קרי חזרתם של עבריינים‬
‫לאורח חיים עברייני‪ ,‬עומדת בבסיסו של המחקר‬
‫הקרימינולוגי בשל המשמעויות הכלכליות‬
‫והנפשיות הדרמטיות של הפשיעה על החברה‪.‬‬
‫לחזרה לפשיעה יש הגדרות אופרציונליות אחדות‪.‬‬
‫בדוח הנוכחי נחשב רצידיביסט לאסיר ששוחרר‬
‫ממאסר כשפוט וחזר למאסר כשפוט בתקופה‬
‫של חמש שנים‪ .‬אוכלוסיית המחקר כללה את כל‬
‫האסירים תושבי ישראל ששוחררו בשנת ‪,2004‬‬
‫ובסך הכול ‪ 5,958‬אסירים‪ .‬בדוח דווח על שיעור‬
‫הרצידיביזם כעבור חמש שנים ועל קצב הרצידיביזם‬
‫שנמדד כשיעור החוזרים למאסר בשנה הראשונה‬
‫לשחרורם מכלל החוזרים למאסר בתום חמש‬
‫שנים‪ .‬בניתוח נכללו גורמים סטטיים משני סוגים‪:‬‬
‫מאפיינים סוציו‪-‬דמוגרפיים של האסירים ומאפייני‬
‫העבירה והמאסר‪ .‬חשיבותו של דוח זה‪ ,‬הנושא‬
‫אופי תיאורי בלבד‪ ,‬היא בהיותו הפרסום הראשון‬
‫שמפורט בו מידע בסיסי על שיעור הרצידיביזם‬
‫בישראל בפילוחים מגוונים‪.‬‬
‫שיעור הרצידיביזם חמש שנים לאחר מועד‬
‫השחרור של כלל האסירים הנכללים בניתוח זה‬
‫היה ‪ .43.3%‬קצת יותר משליש מהם שבו למאסר‬
‫במהלך השנה הראשונה לשחרורם‪ .‬נתונים אלה‬
‫מאפשרים לערוך השוואה בפעם הראשונה עם‬
‫המתחולל במדינות אחרות‪ .‬באוסטרליה למשל‬
‫שיעור החזרה למאסר הוא ‪ 38%‬בתום שנתיים‬
‫מהשחרור (‪ .)Payne, 2007‬באירלנד שבים למאסר‬
‫‪ 39.2%‬מהאסירים בתום שנתיים מהשחרור‪,‬‬
‫‪ 45.1%‬שבים למאסר בתום שלוש שנים ו‪49.2%-‬‬
‫שבים למאסר בתום ארבע שנים ‪O'D onnell,‬‬
‫)‪ 39.1% .)Baumer & Hughes, 2008‬מהאסירים‬
‫בארצות הברית שבים למאסר שלוש שנים לאחר‬
‫שחרורם (‪.)Bureau of Justice Statistics, n.d.‬‬
‫שיעור הרצידיביזם גבוה במיוחד אצל אסירים‬
‫שגילם נמוך מ‪ 18-‬והוא הולך ופוחת בקבוצות‬
‫הגיל המבוגרות יותר‪ .‬קצב החזרה למאסר בשנה‬
‫הראשונה בקרב האסירים הצעירים מהיר אף הוא‬
‫מהקצב של האסירים המבוגרים יותר‪ .‬נתונים‬
‫אלה עולים בקנה אחד עם ספרות המחקר (למשל‬
‫‪ )Payne, 2007‬ומעלים את הצורך להתמקד‬
‫בטיפול באסירים הצעירים‪.‬‬
‫סיכוייהם של אסירים שאינם נשואים לחזור‬
‫למאסר גדולים מסיכוייהם של אסירים נשואים וגם‬
‫קצב חזרתם למאסר מהיר יותר‪ .‬ממצאי הספרות‬
‫בעניין זה מעורבים (למשל ‪Giordano, Cernkovich‬‬
‫‪ & Rudolph, 2002‬לעומת & ‪Sampson, Laub‬‬
‫‪ .)Wimer, 2006‬נראה כי בשנים האחרונות מתגבשת‬
‫ההבנה כי אף שנישואין או זוגיות כשלעצמם אינם‬
‫גורם ממתן פשיעה‪ ,‬יחסים זוגיים יציבים ובריאים‬
‫ממלאים תפקיד במיתון הפעילות העבריינית‬
‫(‪ .)Laub, 2006‬ניתן לתרגם הבנה זו לפעילות‬
‫טיפולית בבתי הסוהר הן בקרב אסירים נשואים‬
‫העשויים לרכוש כלים לשיפור יחסי הזוגיות שלהם‬
‫לאחר שחרורם והן בקרב אסירים לא נשואים אשר‬
‫עשויים לסגל לעצמם כלים שיסייעו להם ליצור‬
‫קשר זוגי אפקטיבי‪.‬‬
‫לא נמצא הבדל בשיעור הרצידיביזם ובקצב שלו‬
‫אצל אסירים יהודים לעומת אסירים מוסלמים‪.‬‬
‫ממצא זה מעניין נוכח הממצאים על שיעור‬
‫הרצידיביזם של קבוצות אתניות בארצות הברית‪:‬‬
‫בעוד ששיעור המאסרים החוזרים בתום שלוש‬
‫שנים ממועד שחרורם של אסירים היספנים‬
‫ואסירים לבנים היה זהה כמעט (‪ 35.3%‬ו‪35.8%-‬‬
‫בהתאמה)‪ ,‬שיעור המאסרים החוזרים של שחורים‬
‫היה גבוה יותר ‪Bureau of Justice ( 44.5% -‬‬
‫‪ .)Statistics, n.d.‬גם ניתוח רב‪-‬משתני מלמד על‬
‫דמיון רב בין לבנים להיספנים לעומת שחורים‬
‫מבחינת שיעור המאסרים החוזרים ( ‪McGovern,‬‬
‫‪ .)Demuth & Jacoby, 2009‬דמיון זה בין קבוצת‬
‫הרוב לקבוצת המיעוט מכתיב ניתוח עמוק יותר‬
‫של המנגנונים שבבסיס התופעה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫סיכוייהם של אסירים המרצים את מלוא עונשם‬
‫לחזור למאסר גדולים מסיכוייהם של אלה שעונשם‬
‫קוצר בוועדת השחרורים‪ .‬אפשר שהפיקוח על‬
‫האסירים הנלווה לשחרור המוקדם משפיע לטובה‬
‫על שיעורי הרצידיביזם שלהם‪ ,‬אך אפשר גם‬
‫שהאסירים שזוכים לקיצור עונשם הם מלכתחילה‬
‫קבוצה נבחרת‪ ,‬בעלת פוטנציאל שיקומי גבוה יותר‬
‫מאשר אלה שנדחים בוועדה‪ .‬מחקר מבוקר עשוי‬
‫לשפוך אור על ממצא זה‪.‬‬
‫שיעור הרצידיביזם נמוך בקרב אסירים המשתחררים‬
‫ממאסרים קצרים ‪ -‬עד שלושה חודשים ‪ -‬והוא גדל‬
‫ככל שהמאסר ארוך יותר‪ .‬שיאו במאסרים שאורכם‬
‫שנה עד שנתיים‪ .‬מנקודה זו פוחת שיעור הרצידיביזם‪.‬‬
‫כדי להבין טוב יותר ממצאים אלה יש להביא בחשבון‬
‫את סוג העבירה ואת גיל האסיר המשוחרר‪.‬‬
‫שיעור הרצידיביזם וקצב החזרה למאסר הגבוהים‬
‫ביותר נמדדו בעבירות רכוש‪ ,‬ושיעור הרצידיביזם‬
‫וקצב החזרה הנמוכים ביותר נמדדו בעבירות‬
‫כלכליות ובעבירות מין‪ .‬ממצאים אלה מקבילים‬
‫לממצאים אמריקניים אשר לפיהם שיעור‬
‫הרצידיביזם של משוחררים ממאסר בגין עבירות‬
‫רכוש בתום שלוש שנים ממועד השחרור היה הגבוה‬
‫ביותר ‪ ,45.0% -‬ושיעור הרצידיביזם של משוחררים‬
‫ממאסר בגין עבירות מין היה הנמוך ביותר ‪19.6% -‬‬
‫(‪ .)Bureau of Justice Statistics, n.d.‬בעת ניתוח‬
‫מעמיק של הנתונים חשוב לבחון השפעה אפשרית‬
‫של מאפיינים נוספים של העבירות‪ ,‬כגון חומרתן‬
‫וצירוף של עבירות מסוגים שונים‪.‬‬
‫דוח זה הוא כאמור תיאורי בלבד ונועד לספק‬
‫תשתית שעליה נפרסם בעתיד ניתוחים מורכבים‬
‫ומתקדמים יותר‪ .‬אלה יבחנו את קשרי הגומלין‬
‫בין מאפייני האסירים ויאפשרו לקבוע עד‬
‫כמה מסבירים המאפיינים השונים את שיעור‬
‫הרצידיביזם והקצב שלו‪ .‬כמו כן אנו מאמינים‬
‫שמאפיינים דינמיים של האסירים עשויים‬
‫לתרום להבנת השינויים שהם עוברים במהלך‬
‫מאסרם‪ ,‬ונובע מכך גם הסבר של שיעור‬
‫הרצידיביזם‪ .‬מאפיינים מסוג זה ננסה לבחון‬
‫בעבודות בעתיד‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫הכנסת‪ ,‬חוק שחרור על תנאי ממאסר‪,‬‬
‫תשס"א‪ 2001-‬נתקבל בכנסת ביום כ' בסיוון‬
‫תשס"א‪ 11 ,2001 ,‬ביוני‪.‬‬
‫‪Bureau of Justice Statistics: Data Analysis Tools‬‬‫‪Prisoner Recidivism (n.d.). Retrieved March‬‬
‫‪28, 2011, from http://bjs.ojp.usdoj.gov/index.‬‬
‫‪cfm?ty=datool&surl=/recidivism/index.cfm‬‬
‫‪Eisenberg, M. (1999). Three year recidivism‬‬
‫‪tracking of offenders participating in substance‬‬
‫‪abuse treatment programs. Austin, TX: Criminal‬‬
‫‪Justice Policy Council.‬‬
‫‪Feeley, M. M. & Simon, J. (1992). The new‬‬
‫‪penology: Notes on the emerging strategy of‬‬
‫‪communication and its implications. Criminology,‬‬
‫‪39(4), 449-474.‬‬
‫‪Gendreau, P., Little, T. & Goggin, C.‬‬
‫‪(1996). A meta-analysis of the predictors‬‬
‫!‪of adult offender recidivism: What works‬‬
‫‪Criminology, 34(4), 575-608.‬‬
‫‪Giordano, P. C., Cernkovich, S. A. & Rudolph, J.‬‬
‫‪L. (2002). Gender, crime, and desistance: Toward‬‬
‫‪a theory of cognitive transformation. American‬‬
‫‪Journal of Sociology, 107(4), 990-1064.‬‬
‫‪Kurlychek, M. C., Brame, R. & Bushway, S. D.‬‬
‫‪(2007). Enduring risk? Old criminal records and‬‬
‫‪short-term prediction of criminal involvment.‬‬
‫‪Crime and Delinquency, 53(1), 64-100.‬‬
‫‪Laub, J. H. (2006). Edwin H. Sutherland‬‬
‫‪and the Michael-Adler report: Searching for‬‬
‫‪the soul of criminology seventy years later.‬‬
‫‪Criminology, 44(2), 235-257.‬‬
‫‪Lyman, M. & LoBuglio, S. (2006). "Whys" and‬‬
‫‪"Hows" of measuring jail recidivism. Paper‬‬
‫‪submitted for Jail Reentry Roundtable, Urban‬‬
‫‪Institute. Retrieved March 28, 2011, from‬‬
‫_‪http://www.urban.org/UploadedPDF/Lyman‬‬
‫‪Lobuglio_Recidivism.pdf‬‬
‫‪Maltz, M. D. (1984). Recidivism. Orlando, FL:‬‬
‫‪Academic Press.‬‬
‫חוזרים למאסר‬
309-327.
O'Donnell, I., Baumer, E. P. & Hughes, N. (2008).
Recidivism in the Republic of Ireland. Criminology
and Criminal Justice, 8(2), 123-146.
Payne, J. (2007). Recidivism in Australia: Findings
and future research. Canberra, Australia:
Australian Institude of Criminology (research
and public policy series no. 80).
Sampson, R. J., Laub, J. H. & Wimer, C. (2006).
Does marriage reduce crime? A counterfactual
approach to within-individual causal effects.
Criminology, 44(3), 465-508.
Maxfield, M. G. & Babbie, E. (2008). Rresearch
methods for criminal justice and criminology. (5th
ed.). Belmont, CA: Thomson.
McCollister, K., French, M. T. & Fang, H. (2010).
The costs of crime to society: New crime-specific
estimets for policy and program evaluation. Drug
and Alcohol Dependence, 108(1), 98-109.
McGovern, V., Demuth, S. & Jacoby, J. E. (2009).
Racial and ethnic recidivism risks: A comparison
of postincarceration rearrest, reconviction,
and reincarceration among white, black, and
hispanic releasees. The Prison Journal, 89(3),
‫ כמקובל בשירות בתי הסוהר ובמשטרת ישראל‬,‫ מיון עבירות לקטגוריות‬:'‫נספח א‬
‎.‫הקטגוריות ממוינות לפי סדר יורד של שיעור הרצידיביזם והעבירות לפי סדר א"ב‬
23
*‫העבירה‬
‫קטגוריות העבירה‬
‫גניבה ושימוש ברכב ללא רשות‬
‫ עובד ציבור‬- ‫גניבה‬
‫ עובדים וסוכנים‬- ‫גניבה‬
‫גניבות אחרות‬
‫גניבות מתוך רכב או התפרצות לרכב‬
‫גניבת חלקי רכב‬
‫גרימת נזק לרכוש בזדון או ברשלנות‬
‫החזקת כלי פריצה‬
‫החזקת רכוש גנוב‬
‫מזוין בנשק בכוונה לפרוץ‬
‫הצתה או שריפה‬
‫עסק או למוסדות‬-‫התפרצות לבתי‬
‫התפרצות לבית או לדירה‬
‫סחיטה‬
‫עבירות רכוש‬
‫קבלת רכוש גנוב‬
‫שוטטות למטרות גניבה‬
‫עבירות רכוש‬
‫שוד‬
‫שוד בנסיבות חמורות‬
‫עבירות שוד‬
‫אחזקת סמים שלא לצריכה עצמית‬
‫ ייצור והפקה של סמים‬,‫גידול‬
‫ יבואם או יצואם‬,‫סחר בסמים‬
‫שימוש בסמים מסוכנים‬
‫עבירות סמים‬
‫קטגוריות העבירה‬
‫העבירה*‬
‫עבירות על הסדר הציבורי‬
‫הכשלה או העלבה של עובד ציבור‬
‫הסגת גבול‬
‫עבירות על הסדר הציבורי ‪ -‬אחר‬
‫התנהגות פסולה במקום ציבורי‬
‫התקהלות או התאגדות‬
‫משחקים אסורים והימורים‬
‫עבירות על הסדר הציבורי‬
‫עבירות כלפי הדת‬
‫עבירות כלפי המשפט‬
‫עבירות כלפי שירות הביטחון‬
‫קטטות או הפרעות במקום ציבורי‬
‫שוחד‬
‫‪24‬‬
‫עבירות אלימות‬
‫איומים‬
‫הקמת מחסום (ישן**)‬
‫השלכת בקבוק תבערה (ישן**)‬
‫גרימת חבלה גופנית חמורה‬
‫חטיפה‪/‬כפייה‪/‬מאסר שווא‬
‫עבירות כלפי גוף האדם‬
‫רשלנות ופחזנות כללית‬
‫תקיפה למעט תקיפה של עובד ציבור‬
‫תקיפה והכשלה של שוטר או חייל‬
‫תקיפה לשם גניבה‬
‫תקיפת עובד ציבור בתפקיד‬
‫תקיפת שוטר בנסיבות חמורות‬
‫תקיפת שוטרים‬
‫עבירות רישוי ותעבורה‬
‫רישוי מלאכות‪/‬תעשיות‪/‬עסקים‬
‫עבירות רישוי‬
‫עבירות תעבורה‬
‫שאר עבירות רישוי‬
‫עבירות מרמה‬
‫זיוף של כסף ובולים‬
‫זיוף מסמכים והפצתם‬
‫מרמה ועושק‬
‫משיכת צ'ק ללא כיסוי‬
‫עבירות מרמה‬
‫שאר עבירות המרמה‬
‫עבירות על בטחון המדינה‬
‫בגידה וריגול‬
‫בטחון המדינה ‪ -‬אחר‬
‫הצתה על רקע לאומני (ישן**)‬
‫חוזרים למאסר‬
‫קטגוריות העבירה‬
‫העבירה*‬
‫השלכת בקבוק תבערה ‪ -‬ביטחון (ישן**)‬
‫חוקי חירום‬
‫מסירת סודות רשמיים‬
‫ניסיון לרצח ‪ -‬פעולות איבה‬
‫עבירות על בטחון המדינה‬
‫עבירות אמצעי לחימה‬
‫רצח על ידי פעולות איבה‬
‫תמיכה בטרור‬
‫עבירות כלפי חיי‪-‬אדם‬
‫גרימת מוות ברשלנות‬
‫גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים‬
‫הריגה‬
‫עבירות כלפי חיי אדם ‪ -‬אחר‬
‫ניסיון לרצח‬
‫עבירות כלפי חיי אדם‬
‫רצח‬
‫שידול לרצח‬
‫עבירות מין‬
‫אונס בכוח או באיומים‬
‫בעילה שלא כחוק‬
‫מעשה מגונה בכוח‬
‫מעשה מגונה בפומבי‬
‫מעשה מגונה שלא בכוח‬
‫ניסיון לעבירת מין‬
‫עבירות בלתי טבעיות‬
‫עבירות מין‬
‫עבירות מין אחרות‬
‫עבירות מוסר‬
‫הבאת אדם למעשה סדום (ישן**)‬
‫ניהול או החזקה של בית‪-‬בושת‬
‫ניצול קטינים לזנות‬
‫סחר בבני אדם לעיסוק בזנות‬
‫סרסרות לזנות‬
‫שוטטות למטרות זנות‬
‫שידול למעשה זנות‬
‫עבירות כלכליות‬
‫עבירות כלכליות‬
‫עבירות פיסקליות‬
‫עבירות פיקוח כלכלי‬
‫שאר העבירות הכלכליות‬
‫* צוינו העבירות שבגינן נכלאו האסירים שבקובץ העבודה‪.‬‬
‫** סעיף שאינו בתוקף‪ ,‬אך היה בתוקף בעת שהאסיר נשפט בגין העבירה‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫נספח ב'‪ :‬רצידיביזם לפי צירוף עבירות מקטגוריות שונות‬
‫צירופים של קטגוריות העבירה‬
‫מספר האסירים‬
‫בקטגוריה‬
‫שיעור הרצידיביזם‬
‫בחלוף חמש שנים‬
‫מיום השחרור‬
‫עבירות רכוש‬
‫רכוש ‪ +‬סמים ‪ +‬סדר ציבורי‬
‫‪85‬‬
‫‪69.4‬‬
‫רכוש ‪ +‬סדר ציבורי‬
‫‪181‬‬
‫‪66.9‬‬
‫רכוש ‪ +‬רישוי ותעבורה‬
‫‪36‬‬
‫‪66.7‬‬
‫רכוש ‪ +‬רישוי ותעבורה ‪ +‬אלימות‬
‫‪36‬‬
‫‪63.9‬‬
‫רכוש ‪ +‬סדר ציבורי ‪ +‬אלימות‬
‫‪161‬‬
‫‪62.1‬‬
‫רכוש ‪ +‬סמים‬
‫‪182‬‬
‫‪62.1‬‬
‫רכוש ‪ +‬סמים ‪ +‬אלימות‬
‫‪81‬‬
‫‪61.7‬‬
‫רכוש בלבד‬
‫‪445‬‬
‫‪58.7‬‬
‫רכוש ‪ +‬סמים ‪ +‬סדר ציבורי ‪ +‬אלימות‬
‫‪40‬‬
‫‪57.5‬‬
‫רכוש ‪ +‬מרמה ‪ +‬סדר ציבורי‬
‫‪20‬‬
‫‪55.0‬‬
‫רכוש ‪ +‬אלימות‬
‫‪340‬‬
‫‪50.0‬‬
‫רכוש ‪ +‬בטחון המדינה‬
‫‪32‬‬
‫‪43.8‬‬
‫רכוש ‪ +‬מרמה‬
‫‪33‬‬
‫‪42.4‬‬
‫רכוש ‪ +‬שוד ‪ +‬אלימות‬
‫‪20‬‬
‫‪40.0‬‬
‫רכוש ‪ +‬בטחון המדינה ‪ +‬אלימות‬
‫‪24‬‬
‫‪33.3‬‬
‫עבירות שוד‬
‫שוד בלבד‬
‫‪42‬‬
‫‪42.9‬‬
‫שוד ‪ +‬רכוש ‪ +‬אלימות‬
‫‪20‬‬
‫‪40.0‬‬
‫שוד ‪ +‬בטחון המדינה‬
‫‪20‬‬
‫‪40.0‬‬
‫עבירות סמים‬
‫‪26‬‬
‫סמים ‪ +‬רכוש ‪ +‬סדר ציבורי‬
‫‪85‬‬
‫‪69.4‬‬
‫סמים ‪ +‬רכוש‬
‫‪182‬‬
‫‪62.1‬‬
‫סמים ‪ +‬רכוש ‪ +‬אלימות‬
‫‪81‬‬
‫‪61.7‬‬
‫סמים ‪ +‬רכוש ‪ +‬אלימות ‪ +‬סדר ציבורי‬
‫‪40‬‬
‫‪57.5‬‬
‫סמים ‪ +‬סדר ציבורי‬
‫‪95‬‬
‫‪55.8‬‬
‫סמים ‪ +‬אלימות ‪ +‬סדר ציבורי‬
‫‪72‬‬
‫‪55.6‬‬
‫חוזרים למאסר‬
‫מספר האסירים‬
‫בקטגוריה‬
‫שיעור הרצידיביזם‬
‫בחלוף חמש שנים‬
‫מיום השחרור‬
‫סמים ‪ +‬אלימות‬
‫‪116‬‬
‫‪53.5‬‬
‫סמים בלבד‬
‫‪702‬‬
‫‪42.6‬‬
‫סמים ‪ +‬רישוי ותעבורה‬
‫‪31‬‬
‫‪38.7‬‬
‫סמים ‪ +‬בטחון המדינה‬
‫‪57‬‬
‫‪33.3‬‬
‫צירופים של קטגוריות העבירה‬
‫עבירות על הסדר הציבורי‬
‫סדר ציבורי ‪ +‬רכוש ‪ +‬סמים‬
‫‪85‬‬
‫‪69.4‬‬
‫סדר ציבורי ‪ +‬רכוש‬
‫‪181‬‬
‫‪66.9‬‬
‫סדר ציבורי ‪ +‬רכוש ‪ +‬אלימות‬
‫‪161‬‬
‫‪62.1‬‬
‫סדר ציבורי ‪ +‬רכוש ‪ +‬סמים ‪ +‬אלימות‬
‫‪40‬‬
‫‪57.5‬‬
‫סדר ציבורי ‪ +‬סמים‬
‫‪95‬‬
‫‪55.8‬‬
‫סדר ציבורי ‪ +‬סמים ‪ +‬אלימות‬
‫‪72‬‬
‫‪55.6‬‬
‫סדר ציבורי ‪ +‬רכוש ‪ +‬מרמה‬
‫‪20‬‬
‫‪55.0‬‬
‫סדר ציבורי ‪ +‬אלימות‬
‫‪267‬‬
‫‪46.4‬‬
‫סדר ציבורי בלבד‬
‫‪318‬‬
‫‪20.8‬‬
‫עבירות אלימות‬
‫אלימות ‪ +‬רכוש ‪ +‬רישוי ותעבורה‬
‫‪36‬‬
‫‪63.9‬‬
‫אלימות ‪ +‬רכוש ‪ +‬סדר ציבורי‬
‫‪161‬‬
‫‪62.1‬‬
‫אלימות ‪ +‬רכוש ‪ +‬סמים‬
‫‪81‬‬
‫‪61.7‬‬
‫אלימות ‪ +‬רכוש ‪ +‬סמים ‪ +‬סדר ציבורי‬
‫‪40‬‬
‫‪57.5‬‬
‫אלימות ‪ +‬סמים ‪ +‬סדר ציבורי‬
‫‪72‬‬
‫‪55.6‬‬
‫אלימות ‪ +‬סמים‬
‫‪116‬‬
‫‪53.5‬‬
‫אלימות ‪ +‬רכוש‬
‫‪340‬‬
‫‪50.0‬‬
‫אלימות ‪ +‬סדר ציבורי‬
‫‪267‬‬
‫‪46.4‬‬
‫אלימות ‪ +‬רכוש ‪ +‬שוד‬
‫‪20‬‬
‫‪40.0‬‬
‫אלימות ‪ +‬בטחון המדינה‬
‫‪32‬‬
‫‪34.4‬‬
‫‪27‬‬
‫מספר האסירים‬
‫בקטגוריה‬
‫שיעור הרצידיביזם‬
‫בחלוף חמש שנים‬
‫מיום השחרור‬
‫אלימות בלבד‬
‫‪685‬‬
‫‪37.1‬‬
‫אלימות ‪ +‬רכוש ‪ +‬בטחון המדינה‬
‫‪24‬‬
‫‪33.3‬‬
‫אלימות ‪ +‬מין‬
‫‪50‬‬
‫‪22.0‬‬
‫צירופים של קטגוריות העבירה‬
‫עבירות רישוי ותעבורה‬
‫רישוי ותעבורה ‪ +‬רכוש‬
‫‪36‬‬
‫‪66.7‬‬
‫רישוי ותעבורה ‪ +‬אלימות ‪ +‬רכוש‬
‫‪36‬‬
‫‪63.9‬‬
‫רישוי ותעבורה בלבד‬
‫‪220‬‬
‫‪40.0‬‬
‫רישוי ותעבורה ‪ +‬סמים‬
‫‪31‬‬
‫‪38.7‬‬
‫רישוי ותעבורה ‪ +‬חיי אדם‬
‫‪25‬‬
‫‪4.0‬‬
‫עבירות מרמה‬
‫מרמה ‪ +‬רכוש ‪ +‬סדר ציבורי‬
‫‪20‬‬
‫‪55.0‬‬
‫מרמה ‪ +‬רכוש‬
‫‪33‬‬
‫‪42.4‬‬
‫מרמה בלבד‬
‫‪26‬‬
‫‪19.2‬‬
‫עבירות בטחון המדינה‬
‫בטחון המדינה ‪ +‬רכוש‬
‫‪32‬‬
‫‪43.8‬‬
‫בטחון המדינה ‪ +‬שוד‬
‫‪20‬‬
‫‪40.0‬‬
‫בטחון המדינה בלבד‬
‫‪58‬‬
‫‪34.5‬‬
‫בטחון המדינה ‪ +‬אלימות‬
‫‪32‬‬
‫‪34.4‬‬
‫בטחון המדינה ‪ +‬אלימות ‪ +‬רכוש‬
‫‪24‬‬
‫‪33.3‬‬
‫עבירות כלפי חיי אדם‬
‫חיי אדם בלבד‬
‫חיי אדם ‪ +‬רישוי ותעבורה‬
‫‪43‬‬
‫‪14.0‬‬
‫‪25‬‬
‫‪4.0‬‬
‫עבירות מין‬
‫מין ‪ +‬אלימות‬
‫מין בלבד‬
‫‪50‬‬
‫‪22.0‬‬
‫‪119‬‬
‫‪10.9‬‬
‫עבירות כלפי המוסר‬
‫לא נמצאו צירופי עבירות עם ‪ 20‬אסירים או יותר‬
‫עבירות כלכליות‬
‫עבירות כלכליות בלבד‬
‫‪28‬‬
‫‪110‬‬
‫‪9.1‬‬
‫חומות של תקווה‬
‫קבלה חברתית ושינוי דרך החיים‬
‫של עברייני מין כלואים‬
‫[אתי אלישע‪ ,1‬נתי רונאל‪ 2‬ויעל אידיסיס‪]3‬‬
‫במחקר איכותני שמתבסס על הגישה של קרימינולוגיה חיובית זוהו תהליכים של‬
‫שינוי ושיקום אצל עברייני מין כלואים‪ .‬במחקר השתתפו ‪ 38‬גברים אסירים משני‬
‫בתי כלא בישראל‪" ,‬מעשיהו" ו"איילון"‪ ,‬שהורשעו בביצוע עבירות מין שונות‪.‬‬
‫האסירים רואיינו בראיונות עומק חצי‪-‬פתוחים‪ .‬תחילה אפשרו הממצאים לסווג‬
‫את עברייני המין שהשתתפו במחקר לשלושה טיפוסים עיקריים המשקפים את‬
‫דרגות החומרה של התופעה בסדר עולה‪ :‬הנסיבתיים‪ ,‬הנצלנים והתוקפנים מינים‪/‬‬
‫טורפים מיניים‪ .‬רוב המשתתפים דיווחו על שינויים חיוביים שהם חווים במהלך‬
‫מאסרם הנוכחי‪ ,‬בתארם את הנרטיבים האישיים שלהם במונחים של "לפני"‬
‫ו"אחרי"‪ .‬שינויים אלו יוחסו‪ ,‬לפי דיווחיהם‪ ,‬לתמיכה הרחבה שקיבלו מגורמים‬
‫שונים בסביבתם ‪ -‬בתוך הכלא ומחוצה לו ‪ -‬אשר יחסיהם עם האסירים ביטאו‬
‫קבלה חברתית ואנושית שלהם‪ .‬אלה הם בעיקר בת‪-‬זוג‪ ,‬הורים‪ ,‬ילדים‪ ,‬גורמי טיפול‪,‬‬
‫דת או רוחניות‪ .‬בבחינה של התכונות והאיכויות של גורמי תמיכה אלו נמצא שהם‬
‫מתאפיינים ביישום של מנגנון הביוש הרה‪-‬אינטגרטיבי‪ ,‬המבחין בין התנהגותו של‬
‫העבריין לזהותו האישית‪ .‬ממצאי המחקר מחזקים את גישת הקרימינולוגיה החיובית‪,‬‬
‫הגורסת כי ניתן להשיג שינויים חיוביים אצל עבריינים גם בנסיבות ובתנאי לחץ‬
‫שליליים‪ ,‬כגון מאסר‪ ,‬באמצעות חשיפתם לחזקות אנושיות ולחזקות חברתיות כגון‬
‫קבלה חברתית‪ .‬תרומתו של המחקר מתבטאת בחיזוק ובהעשרה של הידע הקיים‬
‫בתחום עבריינות מין וביישומיו בתחומים אבחון‪ ,‬טיפול ושיקום‪.‬‬
‫מבוא‬
‫עברייני מין הם קבוצה של עבריינים אשר מעוררת‬
‫לרוב רגשות עזים של דחייה‪ ,‬סלידה‪ ,‬רצון להחזיר‬
‫להם כגמולם ואף יותר מכך‪ .‬אולם ברור שגם‬
‫קבוצה עבריינית זו זכאית לשיקום אנושי ‪ -‬לרווחת‬
‫העבריינים ולרווחת החברה כולה‪ .‬עד כה שלטה‬
‫‪1‬‬
‫‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫בכיפת השיקום של עברייני המין גישה המכונה‬
‫"קרימינולוגיה שלילית"‪ .‬המחקר הנוכחי מציע‬
‫גישה אחרת‪ ,‬חדשה במובן מסוים‪ ,‬והיא גישת‬
‫"הקרימינולוגיה החיובית"‪ .‬מטרת המחקר היא‬
‫לבחון מאפיינים וגורמים בשיקום של אסירים‬
‫עברייני מין מתוך הפרספקטיבה החדשה של‬
‫ד"ר אתי אלישע ‪ -‬מרצה בחוג לקרימינולוגיה של המכללה האקדמית אשקלון ובמגמה לקרימינולוגיה ואכיפת החוק‬
‫במכללה האקדמית בית‪-‬ברל‪.‬‬
‫ד"ר נתי רונאל ‪ -‬מרצה בחוג לקרימינולוגיה של אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫ד"ר יעל אידיסיס ‪ -‬מרצה בחוג לקרימינולוגיה של אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫הקרימינולוגיה החיובית‪ ,‬שמחקר זה הוא הראשון‬
‫מסוגו שמתבסס עליה‪.‬‬
‫קרימינולוגיה חיובית היא גישה המתייחסת‬
‫להתנסויות ולהשפעות חיוביות שאליהן נחשף הפרט‬
‫בסביבתו‪ ,‬המרחיקות אותו מסטייה ומעבריינות‬
‫(‪ .)Ronel & Elisha, 2010‬קרימינולוגיה חיובית‬
‫מאגדת תיאוריות‪ ,‬גישות ומודלים קיימים מנקודת‬
‫מבט חיובית ‪ -‬כגון חזקות אישיות (גורמי הגנה‬
‫וחוסן‪ ,‬ערכים‪ ,‬אמונה‪ ,‬מוסריות‪ ,‬רגשות ועמדות‬
‫חיוביים כגון תקווה ואופטימיות) ‪ -‬והתערבויות‬
‫פורמאליות ובלתי פורמאליות המדגישות חזקות‬
‫אנושיות וחזקות חברתיות (למשל‪ ,‬חמלה‪ ,‬אהבה‪,‬‬
‫סליחה‪ ,‬ביוש רה‪-‬אינטגרטיבי‪ ,‬קבלה חברתית‪,‬‬
‫טּוב אנושי‪ ,‬אלטרואיזם)‪ .‬הקרימינולוגיה החיובית‬
‫מדגישה את חשיבותן של התנסויות חיוביות בעיני‬
‫המתנסה ורואה בקיומם של גורמי סיכון בחיי הפרט‬
‫פוטנציאל לגדילה וצמיחה‪ ,‬ולאו דווקא לפגיעּות‬
‫והרס (‪Antonovsky, 1987; Ronel & Haimoff-Ayali,‬‬
‫‪ .)2009‬הקרימינולוגיה החיובית לא נועדה להחליף‬
‫את הגישות המסורתיות הקיימות אלא להציג פן‬
‫נוסף‪ ,‬של השגת איזון והצגת תמונה שלמה יותר‬
‫על אודות ההוויה העבריינית‪ ,‬על שלבי התפתחותה‪,‬‬
‫עצירתה ונסיגתה‪ .‬ייעודה של גישה זו הוא להעשיר‬
‫את הידע הקיים ולפתח תוכניות התערבות‪,‬‬
‫מניעה‪ ,‬טיפול ושיקום יעילות יותר לפרטים‬
‫בסיכון‪ ,‬לעבריינים ולאסירים‪-‬משוחררים‪ ,‬שיוכלו‬
‫לסייע לצמצום הרצידיביזם בקרבם ולהשתלבותם‬
‫התקינה בחברה‪.‬‬
‫תיאוריה מרכזית המבטאת את גישת הקרימינולוגיה‬
‫החיובית היא הביוש הרה‪-‬אינטגרטיבי‪ ,‬שהוצגה‬
‫על ידי בריית'ווייט (‪.)Braithwaite,1989; 2000‬‬
‫התיאוריה מבוססת על אבחנה ברורה בין זהותו‬
‫האישית של הפרט‪-‬העבריין ובין מעשיו השליליים‪.‬‬
‫ביוש רה‪-‬אינטגרטיבי המיושם חלקית בפרקטיקת‬
‫השיקום מושתת על הרעיון שהתערבויות שיקומיות‬
‫הן יעילות ביותר כאשר הן כוללות תהליך של‬
‫ביוש באמצעות גינוי העבירה (‪ )shaming‬לצד‬
‫שילוב מחדש של העבריין בקהילה הנורמטיבית‬
‫‪30‬‬
‫(‪ .)Lane, Turner, Fain & Sehgal, 2007‬גישה זו‬
‫מבוססת על קבלה חברתית (‪Bogdan & Taylor,‬‬
‫‪ )1987‬של העבריין‪ ,‬במקום על נידויו והרחקתו‬
‫מהחברה הכללית‪ .‬הקרימינולוגיה החיובית מרחיבה‬
‫הבנה זו וטוענת‪ ,‬כי באמצעות שימוש בחזקות‬
‫אנושיות ובחזקות חברתיות הכוללות מרכיבים של‬
‫קבלה הדדית ‪ -‬כגון סליחה‪ ,‬אלטרואיזם והכרת טובה‬
‫ ניתן לסייע בתהליך שיקומם של פרטים המבקשים‬‫להשתנות ולהשתלב מחדש בקהילה‪ .‬מדובר‬
‫במאפיינים דומים לאלו המודגשים בתוכניות שיקום‬
‫דתיות (‪ ,)Clear & Sumter, 2002‬בתוכניות רוחניות‬
‫כגון קבוצות שנים‪-‬עשר הצעדים (‪Ronel, 1998,‬‬
‫‪ ,)2000; Wallace, 1996‬בגישות הומאניסטיות‬
‫(‪ )Rogers, 1975‬ובגישת הפסיכולוגיה החיובית‬
‫העכשווית (& ‪Gable & Haidt, 2005; Peterson‬‬
‫‪.)Park, 2003; Seligman, 2002‬‬
‫עברייני מין‪ :‬הגדרות ומאפיינים‬
‫עבריינות מין כוללת טווח רחב של התנהגויות מיניות‬
‫סוטות ולא מקובלות מבחינה חברתית‪ ,‬החל בנגיעות‬
‫וליטופים מיניים לא רצויים וכלה בתקיפה מינית‬
‫המלווה ברמות שונות של אלימות פיזית והשפלת‬
‫הקורבן‪ .‬עבירות מין מבוצעות בקורבנות שונים‬
‫במשתנים של גיל‪ ,‬מין ומידת היכרות עם הקורבן‪,‬‬
‫וכפועל יוצא כוללות הגדרות שונות בהתאם למאפייני‬
‫העבירה ולגיל הקורבן‪ ,‬כגון הטרדה מינית של ילדים‬
‫(‪ ,)child molestation‬התעללות מינית בילדים‬
‫(‪ ,)child sexual abuse‬גילוי עריות (‪ ,)incest‬מעשים‬
‫מגונים (‪ ,)indecent assault‬הטרדה מינית (‪sexual‬‬
‫‪ ,)harassment‬תקיפה מינית (‪ )sexual assault‬או‬
‫אונס )‪ .(Marshall & Serran, 2000) (rape‬לפיכך‬
‫עברייני מין הם אוכלוסיה הטרוגנית למדי‪ ,‬והם‬
‫נבדלים ביניהם במונחים של בחירת הקורבן‪ ,‬עבר‬
‫פלילי‪ ,‬מאפיינים אישיים‪ ,‬דפוסי עוררות מינית‪ ,‬תפקוד‬
‫חברתי וסיכוי לרצידיביזם (‪.)Grubin, 1998‬‬
‫מחקרים שנעשו על קבוצות שונות של עברייני מין‬
‫(פדופילים‪ ,‬מגלי עריות‪ ,‬אנסים) הצליחו לזהות‬
‫אצלם מספר מאפיינים התפתחותיים משותפים‪,‬‬
‫חומות של תקווה‬
‫המקושרים עם בעיותיהם ועבירותיהם‪ .‬הכוונה‬
‫לחשיפה לחוויות שליליות בבית ו‪/‬או בסביבת‬
‫המגורים‪ ,‬כגון הזנחה‪ ,‬חסכים רגשיים‪ ,‬דחייה הורית‬
‫וחברתית‪ ,‬היעדר גבולות ופיקוח‪ ,‬אלימות פיזית וניצול‬
‫או התעללות מינית (‪Grubin, 1998; Sawle & Kear-‬‬
‫‪ .)Colwell, 2001‬אירועי החיים השכיחים בעברם של‬
‫עברייני מין שהשתתפו במחקרה של ריאן (‪Ryan,‬‬
‫‪ )1997‬היו מוות או אובדן של אדם משמעותי‪ ,‬דחייה‪,‬‬
‫התעללות פיזית‪ ,‬מינית או רגשית‪ ,‬הורות דלה‪ ,‬מודל‬
‫הורי לקוי והתנהגות סוטה במשפחה‪ .‬ככלל‪ ,‬עברייני‬
‫מין משתמשים במין כדי לענות על צרכים לא‪-‬מיניים‬
‫בדרך הרסנית‪ ,‬ממספר מניעים‪ :‬כעס מוכלל‪ ,‬נקמנות‬
‫וניצול הזדמנויות‪ ,‬או כדי לחוש רצויים (& ‪Knight‬‬
‫‪.)Prentky, 1990; McGuire, 2000‬‬
‫מבחינת מאפייניהם האישיים‪ ,‬לעברייני מין רבים‬
‫דפוסי התקשרות לא בטוחים‪ ,‬כישורים חברתיים‬
‫ואינטימיים ירודים‪ ,‬תחושה של בדידות רגשית‬
‫וחברתית‪ ,‬הערכה עצמית נמוכה (‪Bumby & Hansen,‬‬
‫;‪1997; Finkelhor, 1984; Marshall & Serran, 2000‬‬
‫‪ ;)Ward, Hudson, Marshall & Seigert, 1995‬פנטזיות‬
‫מיניות סוטות‪ ,‬דומיננטיות של רגשות שליליים וקושי‬
‫להתמודד עם מצבי דחק (‪Looman, 1995; Proulx,‬‬
‫‪ ;)McKibben & Lusignan, 1996‬תפיסות קוגניטיביות‬
‫מעוותות שנועדו להצדיק או למזער את עבירותיהם‬
‫ כגון הכחשה ומינימיזציה ‪ -‬לצד תפיסות שליליות‬‫כלפי נשים וילדים‪ ,‬תפיסות פרו‪-‬עברייניות כלליות‬
‫נוספות (‪Marshall, Ward, Hudson & Johnston,‬‬
‫‪ ;)1997; Tierney & McCabe, 2001‬וחוסר באמפתיה‪,‬‬
‫בעיקר כלפי קורבנותיהם (‪Fernandez, Marshall,‬‬
‫‪.)Lightbody & O'Sullivan, 1999‬‬
‫רצידיביזם‬
‫רצידיביזם (מועדות) הוא דפוס התנהגותי של‬
‫עבריינים מורשעים אשר שוחררו מהכלא לקהילה‬
‫ושבים לבצע עבירות‪ .‬שיעור העבריינים שחוזרים‬
‫ומבצעים עבירות בפרק זמן מסוים מוגדר כשיעור‬
‫רצידיביזם (‪ .)recidivism rate‬בשנים האחרונות‬
‫בדקו מחקרים רבים את שיעורי הרצידיביזם בקרב‬
‫עבריינים שונים‪ .‬מחקרים אלה מסייעים לגורמים‬
‫שונים במערכת אכיפת החוק (בתי משפט‪ ,‬בתי‬
‫סוהר‪ ,‬קציני מבחן) להעריך את מידת המסוכנות‬
‫של העבריינים ומתוך כך להחליט על הצורך לפקח‬
‫עליהם בעתיד (‪.)Beech, Fisher, & Thornton, 2003‬‬
‫ככלל‪ ,‬מחקרי מעקב קצרים שנמשכו עד חמש‬
‫שנים ובדקו רצידיביזם בקרב עברייני מין משוחררים‬
‫לימדו על שיעורי רצידיביזם של עשרה אחוזים עד‬
‫חמישה‪-‬עשר אחוזים (‪Falshaw, Bates, Patel,‬‬
‫‪ ,)Corbett & Friendship, 2003‬אולם מחקרי מעקב‬
‫ארוכים יותר (למעלה מחמש‪-‬עשרה שנים) לימדו‬
‫על שיעורים גבוהים בהרבה ‪ -‬עשרים וארבעה‬
‫אחוזים עד עשרים ושמונה אחוזים (& ‪Harris‬‬
‫‪Hanson, 2004; Prentky, Lee, Knight & Cerce,‬‬
‫‪ .)1997‬שיעור הרצידיביזם אצל עברייני מין בישראל‬
‫דומה לזה‪ ,‬ולפי הערכות של גורמים בשב"ס‪ 4‬הוא‬
‫שלושים אחוזים בערך‪.‬‬
‫עוד נמצא‪ ,‬כי שיעורי הרצידיביזם בקרב עברייני המין‬
‫משתנים משמעותית בהתאם לעבירותיהם המיניות‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬שיעורי הרצידיביזם המדווחים ביחס לעברייני‬
‫גילוי עריות (‪)Hanson, Steffy & Gauthier, 1993‬‬
‫ולמתעללים מינית בילדים היו הנמוכים ביותר‪:‬‬
‫שבעה אחוזים וארבעה‪-‬עשר אחוזים בהתאמה‬
‫(‪ .)Hanson & Bussiere, 1998‬שיעורי הרצידיביזם‬
‫המדווחים ביחס לאנסים גבוהים יותר‪ :‬בין עשרה‬
‫אחוזים לעשרים ושמונה אחוזים‪ ,‬בהתאם למחקרים‬
‫שונים (‪ .)Doren, 1998; Lievore, 2004‬אולם ישנם‬
‫מחקרים אחרים עם מסקנות הפוכות (למשל‪Hall, ,‬‬
‫‪ .)1990‬קווינסי ועמיתיו (‪Quinsey, Rice & Harris,‬‬
‫‪ )1995‬ציינו בהקשר זה‪ ,‬כי הסיכוי לרצידיביזם‬
‫מיני בקרב אנסים היה גבוה אם לאסירים היה עבר‬
‫פלילי מגוון (בעבירות מיניות ולא‪-‬מיניות) ועניין מיני‬
‫סוטה (למשל‪ ,‬פנטזיות סדיסטיות)‪ .‬אולם גם כאן‬
‫שיעורי הרצידיביזם נעים על טווח רחב‪ .‬מכל מקום‪,‬‬
‫מחקרי מעקב ארוכים (עשרים וחמש שנים ומעלה)‬
‫‪ 4‬סיכום ראיונות של ד“ר אורי תימור וד“ר אפרת שהם עם קרן רביב‪-‬גלבוע וליאת פרי‪-‬לרר‪ ,‬עובדות סוציאליות האחראיות‬
‫על פרויקט הטיפול הייעודי בעברייני מין באגף ‪ 4‬שבכלא "מעשיהו"‪ 2 ,‬ביולי‪.2007 ,‬‬
‫‪31‬‬
‫מלמדים על שיעורי רצידיביזם גבוהים משמעותית‪,‬‬
‫עד פי שניים (‪ .)Prentky et al., 1997‬השונּות‬
‫בשיעורי הרצידיביזם המדווחים מקושרת למספר‬
‫גורמים‪ )1( :‬הגדרות שונות שניתנו לרצידיביזם; (‪)2‬‬
‫תקופות מעקב שונות; ו‪ )3(-‬הגדרות שונות שניתנו‬
‫לעבירות המין במחקרים השונים (‪.)Doren, 1998‬‬
‫לסיכום נושא הרצידיביזם‪ ,‬שיעורו בקרב עברייני‬
‫המין לסוגיהם בתקופות מעקב ארוכות הוא‬
‫שלושים אחוזים בממוצע‪ .‬זאת בהשוואה לממוצע‬
‫של שישים אחוזים בקרב עבריינים אחרים (‪Maruna,‬‬
‫‪ .)Immarigeon & LeBel, 2004‬מכאן ששיעור‬
‫הרצידיביזם נמוך יחסית‪.‬‬
‫טיפול בעברייני מין בקהילה ובכלא‬
‫בדומה למודלים הטיפוליים המיועדים למכורים‬
‫(‪ ,)Beech et al, 2003; Grubin, 1998‬התפיסה‬
‫המקובלת היא שלא ניתן למנוע לחלוטין את‬
‫המסוכנות של עברייני מין אלא רק להפחיתה על‬
‫ידי פיקוח תמידי עליהם‪ .‬בד בבד קיימת הבנה‪ ,‬כי‬
‫הדרך המתאימה להתמודד עם עברייני מין לשם‬
‫הגנה על הציבור משלבת ענישה עם טיפול ייחודי‪.‬‬
‫הטיפול מותאם לאוכלוסייה זו ועשוי להפחית‬
‫רצידיביזם בקרבם‪ .‬ממצאי מחקרים מלמדים‪ ,‬כי‬
‫רבים מעברייני המין הבגירים החלו את פגיעותיהם‬
‫המיניות בגיל צעיר‪ ,‬וכי ללא טיפול עלולה לחול‬
‫הסלמה בתדירות עבירותיהם ובחומרתן (‪Doern,‬‬
‫‪.)1998; McGurie, 2000‬‬
‫הטיפול בעברייני מין כולל כיום מרכיבים‬
‫קוגניטיביים‪-‬התנהגותיים או פרמקולוגיים‪ ,‬או‬
‫שילובם (‪Marshall, 1999; Rosler & Witztum,‬‬
‫‪ .)2000‬באשר לעברייני מין כלואים‪ ,‬הטיפול השכיח‬
‫ביותר בהם בכלא הוא טיפול קבוצתי בגישה‬
‫קוגניטיבית‪-‬התנהגותית‪ .‬טיפול זה מיושם במדינות‬
‫מערביות שונות‪ ,‬ובהן אנגליה‪ ,‬סקוטלנד‪ ,‬קנדה‪,‬‬
‫ארה"ב‪ ,‬אוסטרליה‪ ,‬ניו‪-‬זילנד‪ ,‬צ'כיה‪ ,‬גרמניה‪ ,‬הולנד‬
‫(‪ )Mann & Beech, 2003; Stalans, 2004‬ולאחרונה‬
‫גם ישראל (שחורי‪ ,‬בן‪-‬דוד ואידיסיס‪ .)2008 ,‬הטיפול‬
‫הקוגניטיבי‪-‬התנהגותי כולל עיבוד של מגוון נושאים‬
‫שזוהו כבעייתיים אצל עברייני מין לצד רכישת‬
‫‪32‬‬
‫מיומנויות שונות וכישורי חיים (‪.)Marshall, 1999‬‬
‫בשנים האחרונות משולבים מרכיבים אלה במודל‬
‫טיפול כוללני שנועד למנוע מעידה (‪RP - Relapse‬‬
‫‪ )Prevention) (Marshall et al., 2005‬ומבוסס על‬
‫עבודתם של מרלט וגורדון (‪Marlatt & Gordon,‬‬
‫‪ )1985‬עם מכורים‪ .‬תוכניות טיפול אלו נחשבות‬
‫לתוכניות מבוססות‪-‬חזקות בשל הדגש המושם‬
‫בהן על פיתוח של חזקות וכישורים חברתיים ובין‪-‬‬
‫אישיים‪ ,‬המסייעים לעברייני המין לאמץ סגנון חיים‬
‫פרו‪-‬סוציאלי ואף להכחיד את הצורך שלהם בקשרים‬
‫מיניים סוטים‪ .‬ההנחה היא שפרטים שעובדים על‬
‫שינויים חיוביים בחייהם יצליחו לשמר את התוצאות‬
‫החיוביות לאורך זמן לעומת אלו שעובדים על‬
‫הימנעות בלבד (‪.)Moulden & Marshall, 2005‬‬
‫מספר מחקרים מעידים על השפעתן החיובית של‬
‫תוכניות אלו בהפחתת רצידיביזם אצל עבריני מין‬
‫משוחררים (‪Marshall & Serran, 2000; Marshall‬‬
‫‪ ,)et al., 2005‬וכן על שביעות רצון וסיפוק שחשו‬
‫עברייני מין משוחררים שטופלו בקהילה בתוכניות‬
‫אלו (‪.)Levenson & Prescott, 2009‬‬
‫הטיפול בעברייני מין בקהילה בישראל נעשה‬
‫במסגרות של שירות המבחן למבוגרים ולנוער שבהן‬
‫מטופלים עברייני מין שרמת המסוכנות שלהם‬
‫הוערכה כנמוכה‪ ,‬יש להם פוטנציאל שיקומי והם‬
‫נמצאים לרוב בשלב של טרום‪-‬מאסר‪ ,‬או שמסגרות‬
‫אלו משמשות חלופה למאסר‪ .‬בנוסף קיימות‬
‫מסגרות לטיפול בילדים מתחת לגיל האחריות‬
‫הפלילית (שתים‪-‬עשרה)‪ ,‬שפגעו מינית באחרים‪.‬‬
‫רוב הטיפולים במסגרות אלו הם קבוצתיים ופועלים‬
‫על פי הגישה הקוגניטיבית‪-‬התנהגותית‪ .‬לעתים לצד‬
‫הטיפול הקבוצתי ניתן טיפול תרופתי‪-‬הורמונאלי‬
‫המיועד להפחית את הדחפים המיניים (שחורי‬
‫ועמיתותיה‪.)2008 ,‬‬
‫בנובמבר ‪ 2005‬נפתח מרכז יום ראשון מסוגו‬
‫בארץ לטיפול בעברייני מין בקהילה‪ .‬השהות במרכז‬
‫משמשת חלופה למאסר או תנאי לשחרור ממאסר‬
‫לאחר ריצוי של שני שלישים מתקופת המאסר‪.‬‬
‫מדובר בפרויקט ניסיוני שממומן ברובו על ידי‬
‫המוסד לביטוח לאומי ולווה במחקר הערכה (בין‬
‫חומות של תקווה‬
‫השנים ‪ 2005‬ל‪ )2008-‬לבחינת יעילותו‪ .‬ממצאי‬
‫המחקר מלמדים שתוכנית הטיפול יעילה בהפחתת‬
‫המסוכנות של עברייני מין וסייעה להשתלבותם‬
‫התקינה בקהילה (אידיסיס ושחורי‪.)2009 ,‬‬
‫באשר לטיפול בעברייני מין בבתי הכלא בישראל‪ ,‬עד‬
‫לאחרונה הגוף היחיד שטיפל טיפול ייעודי בעברייני‬
‫מין כלואים היה היחידה לפסיכיאטריה משפטית‬
‫של בית‪-‬חולים "באר יעקב"‪ ,‬הממוקמת בכלא‬
‫"מג"ן"‪ 5‬שבמתחם איילון‪ .‬הטיפול הועבר בהנחיית‬
‫קרימינולוגים קליניים מהיחידה‪ .‬אולם בשל היעדר‬
‫משאבים‪ ,‬רק חלק קטן מעברייני המין הכלואים‬
‫נכללים בטיפול זה‪ ,‬ורבים אחרים נותרים ללא מענה‬
‫טיפולי (שחורי ועמיתותיה‪.)2008 ,‬‬
‫בעקבות שינויי חקיקה במדינות מערביות שונות‪,‬‬
‫כגון בריטניה וארה"ב באמצע שנות ה‪ 90-‬של המאה‬
‫העשרים‪ ,‬חוקק בישראל בשנת ‪ 2006‬החוק לפיקוח‬
‫על עברייני מין (החוק להגנת הציבור מפני עברייני מין‪,‬‬
‫תשס"ו‪ .)2006-‬החוק נועד להגן על הציבור הרחב מפני‬
‫עבירות מין‪ ,‬וייחודו בסמכות שניתנה למדינה לעקוב‬
‫אחר אסירים שהורשעו בעבירות מין ולפקח עליהם‬
‫גם לאחר שסיימו לרצות את מאסרם‪ .‬במקור נועד‬
‫החוק לשלב ענישה‪ ,‬שיקום ופיקוח‪ ,‬אולם לעת עתה‬
‫מיושמים רק הפרקים העוסקים בהערכת המסוכנות‬
‫של עברייני מין‪ ,‬פיקוח עליהם ומעקב אחריהם‪ ,‬ועדיין‬
‫אינו מחייב הקצאת משאבים לטיפול בהם ולשיקומם‪.‬‬
‫החוק במתכונתו הנוכחית מחייב בפיקוח וביידוע‬
‫בהתאם למידת המסוכנות המיוחסת לעבריין‪ .‬הוא‬
‫חל על עברייני מין שהורשעו בביצוע עבירה המוגדרת‬
‫כעבירת מין (פדופיליה‪ ,‬אונס‪ ,‬תקיפה מינית) ואובחנו‬
‫ברמת מסוכנות בינונית או גבוהה (שהם‪.)2008 ,‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‬
‫‪7‬‬
‫‬
‫‪8‬‬
‫‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫עקב כך וכחלק מההיערכות האסטרטגית החדשה‬
‫ביחס לעברייני מין‪ ,‬החל בשב"ס פרויקט ניסיוני‬
‫(פיילוט) ששינה במידה רבה את התפיסה ששלטה‬
‫בארגון באשר לאסירים עברייני מין‪ .‬כמאה ועשרים‬
‫אסירים עברייני מין רוכזו בשנת ‪ 2007‬באגף נפרד‬
‫(אגף ‪ )4‬בכלא "מעשיהו"‪ ,‬ושנים‪-‬עשר אסירים מתוכם‬
‫החלו להשתתף בתוכנית טיפול ייעודית לעברייני מין‬
‫במסגרת האגף‪ .‬בשנה זו היו כלואים בשב"ס כאלף‬
‫ומאתיים עברייני מין‪ ,‬ומכאן שרק מיעוטם השתתפו‬
‫בפרויקט זה‪ .‬לדברי גורמים בשב"ס‪ ,6‬הסיבה לכך‬
‫היתה חוסר בתקנים למטפלים בעברייני מין וחוסר‬
‫במטפלים שהוכשרו לטפל בעברייני מין‪ .‬עם זאת‬
‫ישנם בשב"ס פרויקטים טיפוליים נוספים המיועדים‬
‫לעברייני מין בגירים‪ ,‬והם מתקיימים בכלא "מג"ן"‬
‫ובמב"ן‪ .7‬הטיפולים הקבוצתיים לעברייני מין‬
‫במב"ן‪ ,8‬שמשתתפים בהם אסירים מבתי כלא‬
‫ומאגפים שונים במתחם איילון ("איילון"‪" ,‬ניצן"‪,‬‬
‫טעוני הגנה‪ ,‬מר"ש‪ ,)9‬כוללים מרכיבים של מניעת‬
‫מעידה (‪ .)relapse prevention‬במב"ן מבוצעות גם‬
‫הערכות מסוכנּות לכלל עברייני המין בשב"ס‪ ,‬החל‬
‫בשלב שהאסיר זכאי לצאת לחופשות (לאחר שריצה‬
‫בה ֲערכות הניתנות‬
‫רבע מתקופת מאסרו) וכלה ַ‬
‫לפני הופעה בפני ועדת שחרורים‪.‬‬
‫הקבוצה הראשונה של הפרויקט הטיפולי‪-‬ייעודי‬
‫בכלא "מעשיהו" החלה לפעול ב‪ 1-‬ביולי ‪2007‬‬
‫בהדרכתן ובהנחייתן של עובדות סוציאליות וקצינת‬
‫חינוך‪ .10‬מאחר שמדובר בפרויקט ניסיוני‪-‬ראשוני‬
‫שמרכיביו לא הוגדרו בבירור‪ ,‬ניתן לומר רק שהוא‬
‫כולל עיבוד מרכיבים קוגניטיביים‪-‬התנהגותיים‬
‫ופסיכו‪-‬חינוכיים כמפורט לעיל‪ .‬עברייני המין שטופלו‬
‫מג“ן ‪ -‬מרכז גוף ונפש‪ .‬בית כלא עם אוריינטציה טיפולית‪ ,‬מיועד לאסירים חולים בנפשם‪.‬‬
‫סיכום פגישת עבודה של ד“ר אורי תימור‪ ,‬ד“ר אפרת שהם ועורכת המחקר עם יוסי בק‪ ,‬ראש מינהל טו“ש בשב“ס‪,‬‬
‫בעניין מחקר מעקב אחרי עברייני מין בשב“ס‪ 15 ,‬באוקטובר ‪.2007‬‬
‫מב“ן ‪ -‬מרכז בריאות נפש‪ ,‬חטיבה לפסיכיאטריה משפטית הממוקמת בכלא "מג“ן"‪ .‬החטיבה כוללת שתי מחלקות‬
‫פסיכיאטריות (מחלקה פתוחה ומחלקה סגורה) ושירות אמבולטורי ארצי‪ ,‬הכולל מעקב פסיכיאטרי‪ ,‬הערכות‬
‫מסוכנות וטיפול קבוצתי‪-‬ייעודי בעברייני מין‪.‬‬
‫סיכום פגישה של ד“ר אפרת שהם וד“ר אורי תימור עם מרב בוקשיצקי‪ ,‬קרימינולוגית ראשית במב“ן‪ 6 ,‬בספטמבר‪.2007 ,‬‬
‫מר“ש ‪ -‬מרכז רפואי‪ ,‬מיועד לטיפול באסירים חולים בגופם (סיעודיים‪ ,‬קשישים‪ ,‬נכים או מוגבלים פיזית)‪.‬‬
‫סיכום ראיונות של ד“ר אפרת שהם וד“ר אורי תימור עם קרן רביב‪-‬גלבוע וליאת פרי‪-‬לרר‪ ,‬עובדות סוציאליות‬
‫האחראיות על הפרויקט הייעודי לטיפול בעברייני מין באגף ‪ 4‬בכלא "מעשיהו"‪ 2 ,‬ביולי ‪.2007‬‬
‫‪33‬‬
‫הם קבוצה הטרוגנית למדי מבחינת מאפייניהם‬
‫האישיים ומאפייני העבירות המיניות שביצעו‪ .‬ככלל‪,‬‬
‫ההגדרה של שב"ס לעבריין מין היא הגדרה רחבה‪,‬‬
‫המתייחסת לאסיר שהורשע בעבירת מין מכל סוג‬
‫שהוא למעט סחר בנשים‪.‬‬
‫מטרת המחקר‬
‫מחקרים עדכניים שמתבססים על פרספקטיבה‬
‫קרימינולוגית חיובית מדגישים את חשיבותן‬
‫ותרומתן של חזקות חיוביות בסיוע לתהליכים‬
‫של טיפול‪ ,‬שיקום ושילוב מחדש של עבריינים‬
‫ואסירים לשעבר בקהילה (‪Biernacki, 1986; Harris‬‬
‫‪& Maruna, 2006; Maruna, 2002; O'Connor,‬‬
‫‪.)Duncan & Quillard, 2006; Ronel, 1998‬‬
‫מדובר בחזקות אישיות המצויות אצל הפרט‬
‫המבקש לשנות את דרך חייו הקודמת (למשל‪,‬‬
‫לקחת אחריות אישית‪ ,‬להקנות תפיסות ורגשות‬
‫חיוביים‪ ,‬למצוא משמעות חיים חדשה) ובסביבתו‬
‫(תמיכה חברתית‪ ,‬התערבויות פורמאליות ובלתי‬
‫פורמאליות‪ ,‬טוב אנושי‪ ,‬אלטרואיזם)‪ .‬מחקרים‬
‫אלו ואחרים מלמדים על הערך התרפויטי הטמון‬
‫בהדגשת חזקות אנושיות וחזקות סביבתיות כדי‬
‫להשיג רווחה נפשית‪ ,‬צמיחה ושינוי עקב חשיפה‬
‫למשברים ולמצבי סיכון שונים (כהן‪Ai & ;2008 ,‬‬
‫‪Park., 2005; Frazier, Tashiro, Berman, Steger‬‬
‫‪& Long, 2004; Ronel, 2006; Laufer & Solomon,‬‬
‫‪ .)2006‬אולם אין בנמצא מחקרים על עברייני מין‬
‫כלואים ששינויים חיוביים אצלם נבחנו כבר במהלך‬
‫מאסרם‪ ,‬שלא בהקשר של השתתפותם בתוכנית‬
‫טיפולית מסוימת‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בעוד שמחקרים רבים‬
‫מדגישים את השפעותיו השליליות של המאסר על‬
‫חיי האסירים (למשל‪Karmel, 1969; Haney, 2001; ,‬‬
‫‪ ,)Wilson & van Olphen, 2005‬הרי שלא ידוע על‬
‫ניסיון לבדוק אם עברייני מין כלואים עשויים לתפוס‬
‫את מאסרם כאירוע משברי שהוביל אותם להחליט‬
‫על שינוי ותיקון של דרך חייהם‪.‬‬
‫מטרת המחקר היתה לנסות לזהות היבטים שונים‬
‫(אישי‪ ,‬משפחתי‪ ,‬זוגי‪ ,‬טיפולי‪ ,‬דתי‪ ,‬רוחני) של‬
‫חזקות אישיות וחזקות סביבתיות ‪ -‬בעבר ובהווה‬
‫‪34‬‬
‫ של עברייני מין כלואים ולבחון את השפעתם‬‫על חייהם‪ .‬אחת ההשלכות של השפעה זו עשויה‬
‫להיות תפיסת מאסרם כהזדמנות לשינוי‪ .‬בכך חורג‬
‫מחקר זה מגישות קרימינולוגיות מסורתיות הנוטות‬
‫להתמקד בכשלים ובליקויים‪ ,‬ומדגיש היבטים חיוביים‬
‫הקשורים לשינוי‪ ,‬לשיקום ולחדילה מפשיעה‪ .‬נראה‬
‫כי יש מקום לגישה שונה כזאת דווקא על רקע היחס‬
‫השלילי וחוסר הסובלנות החברתית והמשפטית‬
‫העכשוויים כלפי עברייני מין‪ ,‬המתבטאים בין השאר‬
‫בהחמרת החקיקה נגדם במדינות שונות ובכללן‬
‫ישראל (שהם‪.)Robbers, 2009 ;2008 ,‬‬
‫שיטה‬
‫המחקר התבסס על עקרונות המחקר האיכותני‬
‫ובחלקו שילב אסטרטגיה פנומנולוגית‪-‬פרשנית‪.‬‬
‫הפרדיגמה האיכותנית חותרת לתאר ולשקף ככל‬
‫שניתן את החוויה הסובייקטיבית של המרואיין‬
‫(‪ .)Bogdan & Taylor, 1975‬הפנומנולוג נוטה לצמצם‬
‫את חוויית המרואיינים למשמעות מרכזית או‬
‫למהות החוויה‪ ,‬כפי שהיא נתפסת בעיניהם (‪Seidel‬‬
‫‪.)& Kelle, 1995‬‬
‫משתתפים‬
‫במחקר השתתפו שלושים ושמונה גברים אסירים‬
‫מכלא "מעשיהו" (‪ )N=22‬ומכלא "איילון" (‪)N=16‬‬
‫בישראל שהורשעו בביצוע עבירות מין שונות‪ .‬שיטת‬
‫הדגימה התבססה על הסכמת האסירים להתראיין‬
‫לצורך המחקר ועל התאמה של מאפייניהם האישיים‬
‫לדרישות המחקר‪ .‬עבירות המין שבהן הורשעו‬
‫משתתפי המחקר היו בדרגות חומרה שונות ובוצעו‬
‫נגד קורבנות מגילים וממינים שונים‪ ,‬המייצגים‬
‫היבטים שונים של התופעה‪ .‬גילם הממוצע של‬
‫המשתתפים בעת ביצוע הראיונות היה ארבעים‬
‫ושתיים שנים (הטווח נע בין עשרים לשבעים ושש‬
‫שנים)‪ .‬עשרים וחמישה מתוכם הם ילידי ישראל‪,‬‬
‫שלושים ושלושה הם יהודים‪ ,‬מקצתם ערבים‬
‫(‪ ,)N=4‬ומרואיין אחד הוא מעורב (אימו נוצרייה‬
‫ואביו יהודי)‪.‬‬
‫משתתפי המחקר הם קבוצה הטרוגנית למדי‬
‫חומות של תקווה‬
‫מהבחינות של מצב משפחתי‪ ,‬השכלה ותעסוקה‪.‬‬
‫רובם ניהלו אורח חיים נורמטיבי‪ ,‬לכאורה לפחות‪,‬‬
‫חמישה משתתפים דיווחו שניהלו אורח חיים עברייני‬
‫במובהק‪ ,‬שכלל ביצוע של מגוון עבירות (רכוש‪,‬‬
‫סמים‪ ,‬אלימות)‪ ,‬ושלושה מרואיינים ביצעו עבירות‬
‫באופן מזדמן‪ .‬שבעה משתתפים ריצו עונשי מאסר‬
‫קודמים‪ :‬חמישה מהם בגלל עבירות מין (שניים‬
‫מתוכם הורשעו במקביל בביצוע עבירות מסוג רכוש‬
‫וסמים) ושניים בגלל עבירות לא מיניות (כלכליות‪,‬‬
‫רכוש‪ ,‬אלימות)‪ .‬שבעה משתתפים אחרים דיווחו‬
‫על רישום פלילי קודם‪ ,‬אצל ארבעה מהם בגלל‬
‫עבירות לא מיניות (רכוש‪ ,‬אלימות במשפחה‪,‬‬
‫סמים) ואצל השלושה הנותרים בגלל עבירות מין‪.‬‬
‫חמישה‪-‬עשר משתתפים דיווחו שהם נשואים‪ ,‬לרוב‬
‫עם ילדים‪ ,‬והשאר רווקים ללא ילדים (‪ )N=12‬או‬
‫גרושים (‪ ,)N=11‬לרוב עם ילדים (חלקם התגרשו‬
‫במהלך מאסרם הנוכחי)‪ .‬עשרים משתתפים דיווחו‬
‫שיש להם השכלה תיכונית‪ ,‬מרואיין אחד הצהיר‬
‫שהוא בעל תואר שלישי (‪ ,)PhD‬והשאר דיווחו על‬
‫השכלה יסודית (‪ ,)N=7‬על‪-‬תיכונית (‪ )N=6‬ותואר‬
‫שני (‪ .)N=4‬שהייתם בכלא נעה בטווח של ארבעה‬
‫חודשים עד עשרים וארבע שנים (‪.)M=5‬‬
‫בשלושים ושניים מקרים הקורבנות היו ממין נקבה‬
‫(קטינות או בגירות)‪ ,‬ובשאר המקרים הקורבנות היו‬
‫ממין זכר (לרוב ילדים ובמקרה אחד בגיר) (‪,)N=4‬‬
‫או ילדים משני המינים (‪ .)N=2‬עשרים ושלושה‬
‫משתתפים הורשעו בעבירות מסוג מעשה מגונה‬
‫ואינוס קטינות (ההגדרה המשפטית ל"קטין" בישראל‬
‫היא מי שלא מלאו לו ‪ 18‬שנים)‪ .‬רוב מעשי האונס‬
‫האלו התאפיינו בהחדרת אצבעות לאיבר מינן של‬
‫הילדות הקורבנות‪ ,‬ורק מיעוטם כללו חדירה מלאה‪.‬‬
‫תשעה משתתפים הורשעו בביצוע מעשי אונס‬
‫בקטינות ו‪/‬או בבגירות (יחידני או קבוצתי)‪ ,‬שכללו‬
‫חדירה מלאה תוך שימוש באלימות פיזית קשה‪.‬‬
‫לעשרים משתתפים היה קורבן יחיד‪ ,‬לשישה‪-‬עשר‬
‫משתתפים היו שנים עד חמישה קורבנות (במקביל‬
‫או בזה אחר זה)‪ ,‬ולמשתתף אחד היו עשרה קורבנות‬
‫(כל הקורבנות היו קטינות)‪ .‬למשתתף נוסף שהורשע‬
‫באחזקת חומר פדופילי ובהפצתו באמצעות המחשב‬
‫לא היו קורבנות ישירים‪ .‬בשישה‪-‬עשר מקרים מידת‬
‫ההיכרות של משתתפי המחקר עם קורבנותיהם‬
‫(מהמשפחה הקרובה או המורחבת‪ ,‬מהשכונה‬
‫או מהעבודה) היתה בינונית‪ ,‬באחד‪-‬עשר מקרים‬
‫מידת ההיכרות היתה גבוהה‪ ,‬ובאחד‪-‬עשר המקרים‬
‫הנותרים לא היתה היכרות קודמת עם הקורבן (קורבן‬
‫זר ואקראי)‪ .‬עונשי המאסר שנגזרו על המשתתפים‬
‫נעו בטווח של תשעה חודשים עד שלושים ואחת‬
‫שנים (‪ M=9‬שנים)‪.‬‬
‫כלי המחקר‬
‫הנתונים נאספו באמצעות ראיון עומק חצי‪-‬מובנה‬
‫שהתבסס על מדריך ראיון‪ .‬הראיון הקיף מספר‬
‫תחומי תוכן שנגזרו ממטרות המחקר‪ ,‬כגון חוויות‬
‫ילדות של המשתתפים‪ ,‬תיאור העבירות ונסיבותיהן‪,‬‬
‫ועמדות עכשוויות ביחס לעצמם‪ ,‬לעבירות שביצעו‪,‬‬
‫לקורבנותיהם ולמאסר‪.‬‬
‫הליך‬
‫לאחר שהתקבל האישור מוועדת המחקרים של‬
‫שב"ס לביצוע המחקר‪ ,‬החל שלב הראיונות‪ .‬הראיונות‬
‫התבצעו בשנים ‪ ,2009-2008‬כראיון אחד בשבוע‪,‬‬
‫והתקיימו בחדר נפרד שהוקצה לשם כך באגף הסגל‬
‫או בתוך אגפי הכלא‪ .‬במהלך כל הראיונות שהתה‬
‫המראיינת ביחידּות עם המרואיינים‪ ,‬תוך שמירה על‬
‫כללי הביטחון הנדרשים‪ .‬הראיונות נמשכו שלוש שעות‬
‫בממוצע והתנהלו באופן סדיר וברציפות‪.‬‬
‫בתחילת כל ראיון הציגה עצמה המראיינת בפני‬
‫המרואיין וסיפקה לו הסבר קצר על אודות המחקר‪.‬‬
‫לאחר מכן התבקש המרואיין לחתום על "טופס‬
‫הסכמה מדעת" ולמלא שאלון פרטים אישיים‪ .‬הראיון‬
‫עצמו נפתח בהצגת שאלה פתוחה‪ :‬המרואיין התבקש‬
‫לספר על עצמו בהרחבה‪ ,‬החל בילדותו ועד היום‬
‫("ספר לי את סיפור חייך")‪ .‬ככלל‪ ,‬משתתפי המחקר‬
‫דיברו באופן שוטף על עצמם ועל חוויותיהם‪ ,‬וכמעט‬
‫לא היה צורך לדובבם‪ .‬לקראת סיום הראיונות ואם לא‬
‫ענו על נושאים אלו קודם לכן‪ ,‬נשאלו המשתתפים‬
‫שאלות נוספות שנתבעו ישירות ממטרות המחקר‪,‬‬
‫כמפורט במדריך הראיון‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫קידוד הנתונים‬
‫הנתונים קודדו באמצעות ניתוח תוכן איכותני‪,‬‬
‫המכוון לזיהוי דפוסים ומשמעויות מתוך טקסטים‪,‬‬
‫קיבוצם לאשכולות של משמעות וארגונם לקטגוריות‬
‫ולתמות כלליות (‪Bogdan & Taylor, 1975; Creswell,‬‬
‫‪ .)1998‬תהליך הבניית הקטגוריות במחקר הנוכחי‬
‫התבצע באמצעות השוואה בין חלקי המידע השונים‬
‫כפי שזוהו בראיונות עם משתתפי המחקר‪ ,‬כדי‬
‫למצוא נקודות דמיון‪ ,‬הבדלים וקשרים‪.‬‬
‫ממצאים‬
‫פרק הממצאים מחולק לשני חלקים‪ .‬בחלק הראשון‬
‫יוצג סיווג של עברייני המין במחקר (‪ .)N=38‬מאחר‬
‫שמשתתפי המחקר הורשעו בעבירות מין שונות‬
‫שבוצעו בקורבנות שונים (ילדים או ילדות‪ ,‬קטינות‪,‬‬
‫בגירות)‪ ,‬יש מקום לסווגם על בסיס מאפיינים כלליים‬
‫משותפים הקשורים למאפייניהם האישיים ולמאפיינים‬
‫של העבירות שביצעו‪ .‬סיווג זה מאפשר הבחנה טובה‬
‫יותר בין עברייני המין במחקר וקבלת תמונה טובה‬
‫יותר על אודותיהם‪ .‬בחלק השני יוצגו ממצאים שניתן‬
‫לראותם כהיבטים של קרימינולוגיה חיובית‪ .‬הכוונה‬
‫לתהליכי שינוי ושיקום‪ ,‬שרוב המשתתפים דיווחו‬
‫שהם חווים במאסרם הנוכחי‪ ,‬ולגורמים שמסייעים‬
‫להם בכך‪ .‬כמקובל במחקר איכותני‪ ,‬פרק הממצאים‬
‫מלווה בציטוטים ישירים מפי המשתתפים (בשמות‬
‫בדויים)‪ ,‬לשם הדגמה ותיקוף הממצאים‪.‬‬
‫סיווג של עברייני המין במחקר‬
‫הסיווג להלן מתייחס לשלושה טיפוסים עיקריים‬
‫של עברייני מין שזוהו במחקר הנוכחי‪ :‬הנסיבתיים‪,‬‬
‫הנצלנים והתוקפנים מיניים‪/‬טורפים מיניים‪.‬‬
‫הסיווג משקף דרגות חומרה שונות של התופעה‬
‫בסדר עולה (עלייה במספר העבירות והקורבנות‪,‬‬
‫שימוש מוגבר באלימות פיזית) ומבוסס על‬
‫מאפיינים אישיים של המשתתפים (מאפייני רקע‪,‬‬
‫חוויות ילדות) ומאפיינים של עבירותיהם המיניות‬
‫(מידת ההיכרות עם הקורבן‪ ,‬אופן ביצוע העבירה‪,‬‬
‫מניע)‪ .‬לעתים היתה שונות מסוימת בין מאפייני‬
‫המשתתפים בקטגוריות השונות‪ ,‬אולם המשותף‬
‫‪36‬‬
‫להם הוא מאפייני העבירות והמניע לביצוען‪ ,‬כפי‬
‫שהשתקפו מהראיונות עמם‪ .‬עוד יצוין‪ ,‬כי מאחר‬
‫שסוגים שונים של עבירות מין זוכים להתייחסות‬
‫שונה מהבחינות המשפטית‪ ,‬התיאורטית והמחקרית‬
‫על בסיס גיל הקורבנות‪ ,‬נערכה בתוך הקטגוריות‬
‫הראשיות הפרדה תת‪-‬קטגוריאלית בין משתתפים‬
‫שפגעו מינית בבגירות (מעל גיל שמונה‪-‬עשרה)‬
‫ו‪/‬או בקטינות (גילאי שתים‪-‬עשרה עד שבע‪-‬עשרה)‬
‫לעומת אלו שפגעו מינית בילדים או בילדות (מתחת‬
‫לגיל שתים‪-‬עשרה)‪.‬‬
‫הנסיבתיים‬
‫עבירות המין של הנסיבתיים (‪ )N=13‬התאפיינו‬
‫בניצול של מעמדם‪ ,‬שליטתם ומרותם הפסיכולוגית‬
‫על קורבנותיהם‪ .‬הניצול נבע מכוח תפקידם‪,‬‬
‫ניסיונם וגילם הרם (אב‪ ,‬סב‪ ,‬מדריך‪ ,‬מורה‪ ,‬מטפל‪,‬‬
‫מאהב)‪ .‬עבירותיהם התאפיינו בעיקר בליטופים‬
‫ובמגעים מיניים (בעיקר כשהקורבנות היו ילדים)‪ ,‬או‬
‫בקיום יחסי מין "בהסכמה" עם בגירות או קטינות‬
‫שיחסיהם עמן הוגדרו לרוב כ"יחסי מרות"‪ .‬מידת‬
‫האלימות הפיזית שננקטה בעת ביצוע העבירות‬
‫היתה מזערית‪ ,‬אם בכלל‪ .‬לעבירות קדמה היכרות‬
‫ממושכת עם הקורבנות‪ ,‬שאותה ניצלו העבריינים‬
‫כדי להשיג ריגוש מיני‪-‬פסיכולוגי‪ .‬הנסיבות לקיום‬
‫העבירות היו גורמים מצביים‪-‬חיצוניים שעוררו את‬
‫המרואיינים לבצע את עבירותיהם‪ ,‬כגון ניצול קרבתם‬
‫וזמינותם ה"טבעית" של קורבנותיהם (משפחה‬
‫גרעינית‪ ,‬סביבת עבודה או סביבת מגורים) לצד‬
‫קיומם של לחצים שונים שחוו באותה תקופה‬
‫(עימותים עם בת‪-‬הזוג‪ ,‬חוסר בסיפוק מיני‪ ,‬מוות‬
‫במשפחה‪ ,‬אבטלה‪ ,‬לחצים כלכליים ומשפחתיים)‪.‬‬
‫משתתפים אלו הסבירו את מעשי העבירות על‬
‫רקע של טשטוש גבולות שנוצר ביחסיהם עם‬
‫קורבנותיהם‪ .‬בתחילת הקשר עם הקורבנות הביעו‬
‫כלפיהן המרואיינים אמפתיה ועניין רב‪ ,‬ובחלוף‬
‫הזמן הקשר נשא אופי מיני בעיקרו‪ .‬המרואיינים‬
‫העידו על צורך נרקיסיסטי לריגושים ולמילוי של‬
‫חסכים רגשיים מתמשכים של אהבה והערצה‪.‬‬
‫חומות של תקווה‬
‫מבחינת מאפייני הרקע המשפחתי שלהם‪ ,‬נמצא‬
‫כי רובם גדלו במשפחות נורמטיביות‪ ,‬אולם הם‬
‫סיפרו על אווירה חסרת גבולות שנבעה בעיקר‬
‫מפינוק יתר של האם ו‪/‬או הזנחה וחוסר בפיקוח‬
‫הורי‪ .‬מתיאוריהם עולה‪ ,‬כי בבגרותם ניהלו אורח‬
‫חיים נורמטיבי או נורמטיבי לכאורה‪ ,‬שכלל זוגיות‪,‬‬
‫עבודה סדירה והקמת משפחה‪.‬‬
‫ערן למשל הורשע בביצוע מעשים מגונים ובבעילה‬
‫של שתי קטינות בהסכמה ‪ -‬חניכותיו לשעבר‬
‫בקיבוץ שבו עבד בזמנו כמדריך נוער‪ .‬ערן תיאר את‬
‫הסיפוק וההנאה הרגשית שחש בשל תשומת הלב‬
‫שהקורבנות גילו כלפיו‪ ,‬לצד התרופפות הגבולות‬
‫ביחסיהם‪ ,‬שאותה יזם וטיפח לטובתו האישית‪:‬‬
‫"הרגשתי שהן מכרכרות סביבי‪ ,‬מחמיאות לי כל‬
‫הזמן‪ .‬ולא רק שלא עצרתי את זה אלא אפילו עודדתי‬
‫את זה‪ ,‬את התחרות ביניהן‪ .‬היתה תחרות מאוד‬
‫ברורה על תשומת הלב שלי‪ .‬אותה בעיה של חוסר‬
‫גבולות המשיכה גם איתן‪ .‬למשל‪ ,‬אם המועדון נסגר‬
‫בעשר‪ ,‬המשכתי עד אחת עשרה‪ ...‬הקשר עם שתי‬
‫הנערות התהדק‪ .‬היום אני לא חושב שזה היה מקרי‪,‬‬
‫כאילו תמרנתי את זה ‪ -‬שיעשו לי מסאז'ים‪ ,‬כל מיני‬
‫מניפולציות‪( ."...‬ערן)‬
‫ערן ציין בהמשך‪ ,‬כי העדפתו המינית הבסיסית היא‬
‫לנשים בגירות‪ .‬לדבריו‪ ,‬הקשר המיני עם חניכותיו‬
‫הקטינות בעיקר החניף לאגו שלו‪:‬‬
‫"הרגשתי מאוד מוחמא‪ .‬אני רוצה להגיד שמעולם לא‬
‫היתה לי בעיה עם בנות המין השני‪ ,‬תמיד נמשכתי‬
‫לנשים ולא לנערות‪ .‬אני חושב שמה שמשך אותי‬
‫פה זה הקטע הרגשי‪ ,‬הרצון להיות במרכז כל הזמן‪,‬‬
‫הרצון להיות מחוזר"‪( .‬ערן)‬
‫בדומה לו הורשע אורן בביצוע מעשים מגונים בקטינה‬
‫ בתו החורגת מאשתו השנייה‪ ,‬שהתגרשה ממנו‬‫בעקבות גילוי מעשיו‪ .‬אורן הודה כי ההתעניינות בה‬
‫והאכפתיות שהפגין כלפיה היו בבחינת מניפולציה‬
‫רגשית שבה נקט כדי להשיג את קרבתה הפיזית‪.‬‬
‫גם הוא תיאר את עבירותיו על רקע של טשטוש‬
‫גבולות ‪ -‬פיזיים ורגשיים ‪ -‬שהוא עצמו יזם‪:‬‬
‫"חלק מזה זה התכנון והפיתוי‪ :‬התחלתי להתעניין‬
‫בה יותר‪ ,‬לקחת אותה מבית הספר וחזור‪ ,‬הייתי‬
‫יותר נגיש אליה‪ .‬המחשבות היו‪ :‬מה יקרה אם אני‬
‫אגע בה? מה אם היא תלך לספר לאימא שלה?‬
‫ואם נגעתי בה פעם אחת והיא לא אמרה לי 'לא'‪,‬‬
‫עד איזה גבול אגיע?‪ ...‬מה שגרם לי להמשיך‪ ,‬זה‬
‫שחשבתי שזה סוד‪ .‬לא חשבתי על הנזק העתידי‬
‫שאני גורם לה"‪( .‬אורן)‬
‫באשר למשתתפי המחקר שפגעו מינית בילדים‪,‬‬
‫לרוב מתוך המשפחה‪ ,‬המשתנה העיקרי שהבדיל‬
‫ביניהם לקודמיהם בקטגוריה זו ‪ -‬מי שפגעו מינית‬
‫בקטינות ו‪/‬או בבגירות ‪ -‬הוא טראומה מינית שחוו‬
‫בילדותם והסתירו מסביבתם‪ .‬השפעותיה השליליות‬
‫של הטראומה התבטאו ביתר שאת בעתות דחק‬
‫שעמן לא הצליחו להתמודד‪ .‬משתתפים אלו‬
‫הסבירו את עבירותיהם על רקע קשר רגשי "מיוחד"‬
‫שהתפתח בינם לבין קורבנותיהם‪ .‬קשר זה תואר‬
‫על ידם במונחים של אהבה‪ ,‬אכפתיות ודאגה שהם‬
‫טיפחו כלפי הילדים או הילדות שהיו נתונים תחת‬
‫חסותם ו‪/‬או מרותם‪ ,‬ושאותו הם ניצלו לטובתם‬
‫והפכוהו לפוגעני‪ ,‬כפי שהם עצמם הודו בדיעבד‪.‬‬
‫חיים למשל‪ ,‬שהורשע בביצוע מעשים מגונים‬
‫ובאינוס נכדתו‪ ,‬סיפר כי גדל במשפחה נורמטיבית‪,‬‬
‫עם אב שנעדר רוב הזמן מהבית לרגל עבודתו‪ .‬בד‬
‫בבד תיאר חוויה של ניצול מיני מצד דודו בגיל ילדות‬
‫מוקדם‪ .‬לדבריו‪ ,‬המגעים המיניים עם דודו עוררו בו‬
‫רגשות מעורבים‪:‬‬
‫"הוא היה האח הגדול של אבי והוא היה בא הרבה‬
‫אומר‬
‫אצלנו‪ .‬הוא היה נשוי אבל לא היו לו ילדים‪ַ .‬‬
‫רק שהקשרים התהדקו מאוד והפכתי להיות קורבן‬
‫ל‪ ...‬לדודי זה‪ .‬קורבן‪ ,‬הייתי אומר‪ ,‬אובייקט מיני שלו‪,‬‬
‫וזה מגיל מאוד צעיר‪ .‬לראשונה כשהוא פגע בי‪ ,‬זה‬
‫‪37‬‬
‫היה בגיל חמש וחצי‪ .‬בהתחלה הוא פשוט ניחם אותי‪,‬‬
‫חיבק אותי ונתן לי יחס אבהי כפי שפירשתי אותו‪...‬‬
‫לאט‪-‬לאט הגענו למצב שהוא היה מלטף אותי‪,‬‬
‫מפשיט אותי‪ ,‬והגענו למצב של מין אוראלי‪ ...‬אני יכול‬
‫לומר שהיו לי תחושות מעורבות מאוד‪ :‬מצד אחד‬
‫נעם לי הקשר המיוחד הזה‪ ,‬וראיתי את עצמי יקיר‬
‫הילדים שם‪ ,‬מיוחד‪ ,‬אבל מאידך יותר ויותר חשתי‬
‫שהדברים לא בסדר‪ ,‬למרות שהייתי קטן"‪( .‬חיים)‬
‫בהמשך תיאר חיים במונחים דומים את הקשר בינו‬
‫ובין נכדתו ‪ -‬הקורבן‪:‬‬
‫"קשר מיוחד ומעוות התפתח עם הנכדה הקטנה‬
‫כשהגיעה לגיל ‪ ...6-5‬הנכדה היתה מאוד קשורה‬
‫ותלויה בי ורצתה חום ממני‪ ,‬ונכון שרציתי להעניק‬
‫לה חום אבהי וסבאי‪ ,‬אבל יותר ויותר התחלתי‬
‫להרגיש את הנטיות המיניות המתלוות לזה‪ .‬שנאתי‬
‫את זה מאוד וראיתי שאני נחלש בכוח ההתנגדות‬
‫לזה‪ ...‬רחצתי אותה‪ ,‬ליטפתי אותה ונגעתי לה‬
‫באיבר המין"‪( .‬חיים)‬
‫אוריאל‪ ,‬שהורשע באינוס אחותו הקטינה‪ ,‬לא חווה‬
‫לדבריו ניצול מיני בילדותו‪ ,‬אולם סיפר על גדילה‬
‫באווירה חסרת גבולות ‪ -‬מיניים ולא מיניים ‪ -‬שמקורה‬
‫בעיקר בהתנהגותה המופרעת של אימו מכל הבחינות‬
‫כמעט ‪ -‬דתית‪ ,‬מוסרית ומינית‪ .‬אביו‪ ,‬שנתפס בעיניו‬
‫כחלש ונעדר רגשית ופיזית מחיי המשפחה‪ ,‬לא‬
‫הצליח לדברי אוריאל להגן על ילדיו מפני השפעותיה‬
‫המזיקות של האם‪ .‬בנוסף‪ ,‬אימו אילצה אותו ואת‬
‫אחיו לגנוב מחנויות כבר מגיל צעיר‪:‬‬
‫"הפסקנו ללכת לבית ספר‪ .‬אימא היתה רבה על‬
‫זה שהיא רוצה שנישאר בבית‪ .‬לא יודע למה‪ ,‬היא‬
‫לא היתה מחנכת אותנו ללכת לבית ספר‪ .‬היתה‬
‫אומרת‪' :‬הם חולים‪ .'...‬היא היתה צוחקת על‬
‫העובדה שהולכים לבית כנסת‪ .‬הלכנו לבית הספר‪,‬‬
‫אבל היינו מבריזים והיינו בבית או שהולכים לקניון‬
‫עם אימא‪ ,‬והיא התחילה לגנוב עם אחותה בקניונים‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫היא היתה שולחת אותנו לגנוב‪ ,‬היא היתה מראה‬
‫לנו פריטים לגנוב והיתה בורחת ומסתכלת מהצד‪...‬‬
‫ואם לא הייתי רוצה לגנוב‪ ,‬היא היתה מרביצה לנו"‪.‬‬
‫(אוריאל)‬
‫בהמשך נחשפו אוריאל ואחותו‪ ,‬הקורבן‪ ,‬גם‬
‫להתנהגות פרוצה מבחינה מינית של האם‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫כל אלו גרמו להתרופפות הגבולות ביחסיו עם‬
‫אחותו‪ ,‬שעמה נהג לישון באותה מיטה בידיעת אימו‪.‬‬
‫אחותו היתה בת שתים‪-‬עשרה והוא היה בן עשרים‬
‫ואחת כשפגע בה מינית‪ .‬הוא אף הודה בקיום יחסי‬
‫מין מלאים עמה‪ .‬בדומה לקודמיו בקטגוריה זו‪,‬‬
‫אוריאל תיאר את הקשר בינו לבין אחותו במונחים‬
‫של אהבה שגבולותיה היטשטשו‪ .‬במקרה שלו ‪ -‬על‬
‫רקע האווירה חסרת הגבולות שבה גדלו‪:‬‬
‫"באמת אהבתי אותה‪ .‬תמיד הייתי שמה בשבילה‬
‫והגנתי עליה מפני אימא‪ ,‬ומבחינתי לא הרגשתי‬
‫שאני עושה משהו לא בסדר‪ .‬הכול היה פרוץ‪ ,‬ככה‬
‫גדלתי‪ ...‬מצד אחד‪ ,‬אני מבין שאין המשכיות‪ ,‬זו‬
‫אחותי‪ ,‬אבל לא הבנתי שאני עושה משהו לא בסדר‪.‬‬
‫אבל גם מצד שני‪ ,‬כאילו‪ ,‬מה אתה עושה?! מאוד‪-‬‬
‫מאוד אהבתי אותה‪ ,‬הייתי מחובר אליה כל השנים"‪.‬‬
‫(אוריאל)‬
‫הנצלנים‬
‫המשתתפים בקטגוריה זו (‪ )N=16‬יזמו ותכננו‬
‫מראש ובמכוון את קרבתם הפיזית לקורבנותיהם‬
‫כדי לפגוע בהם ולנצלם מינית‪ .‬רוב הקורבנות נבחרו‬
‫באקראי ולא היו מוכרות להם לפני כן‪ ,‬או שהכירו‬
‫אותן היכרות שטחית‪ .‬הם הביעו מידה נמוכה‪ ,‬אם‬
‫בכלל‪ ,‬של עניין ואמפתיה כלפיהן‪ .‬לרוב התאפיינו‬
‫עבירותיהם בליטופים מיניים או בקיום יחסי מין‬
‫מלאים‪ ,‬תוך שימוש מועט עד בינוני באלימות פיזית‪.‬‬
‫שיטת הפעולה שלהם כללה הפעלת מניפולציות‬
‫שונות ומשונות שנועדו להטעות את קורבנותיהם‪,‬‬
‫כגון פיתוי‪ ,‬התחזות לאדם אחר או התרועעות‪/‬עיסוק‬
‫בסביבת מגורים‪/‬עבודה‪ ,‬המאפשרת נגישות גבוהה‬
‫חומות של תקווה‬
‫לקורבנות פוטנציאליים‪ .‬נראה כי ְממד ההונאה‬
‫והניצול העלה את הריגוש הפסיכולוגי‪-‬מיני שלהם‬
‫ושימש טריגר נוסף לביצוע העבירות‪.‬‬
‫רוב המרואיינים ביצעו את עבירותיהם המיניות‬
‫באופן סדרתי ובמספר קורבנות רב‪ ,‬וחלקם אף‬
‫ריצו עונשי מאסר קודמים בגלל עבירות מין דומות‪.‬‬
‫גם משתתפים אלו הסבירו את עבירותיהם על רקע‬
‫הקושי שלהם להתמודד עם לחצים שונים שחוו‬
‫באותה תקופה‪ ,‬שלוו ברגשות שליליים רבים (חרדה‪,‬‬
‫דיכאון‪ ,‬כעס‪ ,‬נקמה)‪ .‬את אותם רגשות השליכו על‬
‫קורבנותיהם‪ ,‬שנתפסו בעיניהם כנוחים לתמרון‬
‫וניצול בשל גילם ותמימותם היחסית‪.‬‬
‫מבחינת הרקע המשפחתי‪ ,‬נמצא שרובם ‪ -‬ובעיקר‬
‫אלו שפגעו מינית בילדים ו‪/‬או בילדות ‪ -‬נחשפו למגוון‬
‫חוויות שליליות בילדותם‪ ,‬ובהן חשיפה למודל הורי‬
‫זוגי בעייתי (למשל‪ ,‬בוגדנות‪ ,‬מריבות תכופות על‬
‫רקע חוסר התאמה זוגית ו‪/‬או מצב כלכלי)‪ ,‬הזנחה‪,‬‬
‫חסכים רגשיים וחומריים‪ ,‬אלימות פיזית ו‪/‬או ניצול‬
‫מיני‪ .‬רובם ניהלו בבגרותם אורח חיים נורמטיבי‬
‫לכאורה (שירות צבאי מלא‪ ,‬עבודה סדירה‪ ,‬הקמת‬
‫משפחה) או על גבול העבריינות‪ .‬מדבריהם ניכר‬
‫שהם נטו להשתמש בשקרים ובמניפולציות בחיי‬
‫הזוגיות שלהם ו‪/‬או בעבודתם (למשל‪ ,‬ניהלו קשרים‬
‫מיניים רבים מחוץ לנישואין‪ ,‬חיבלו תחבולות‬
‫בעבודה)‪ ,‬ולמעשה ניהלו אורח חיים צדדי‪ ,‬סודי‬
‫ונסתר ‪ -‬בנוסף על אורח החיים הגלוי ‪ -‬שבו ביצעו‬
‫את עבירותיהם המיניות‪ .‬משתתפים רווקים דיווחו‬
‫על ניהול קשרים מיניים‪/‬רומנטיים קצרים‪ ,‬שטחיים‬
‫ולרוב לא יציבים עם נשים רבות‪.‬‬
‫דוד למשל הורשע בביצוע סדרה של מעשים מגונים‬
‫בקטינות‪ .‬הוא עקב אחריהן כשנכנסו לחדרי מדרגות‪,‬‬
‫ושם נגע באיבריהן האינטימיים לאחר שהציג את עצמו‬
‫בפניהן כמדריך קרב מגע‪ .‬דוד סיפר על היותו עד‬
‫לעימותים רבים בין הוריו בילדותו‪ ,‬שבעיקרם האשימה‬
‫האם את האב בבוגדנות ‪ -‬מה שהסתבר כנכון (דוד‬
‫עצמו תפס את אביו במיטה עם אישה אחרת)‪:‬‬
‫"היחסים עם ההורים שלי‪ ...‬תמיד אבא שלי היה‬
‫אומר לי‪' :‬אימא שלך תמיד מתווכחת אתי'‪ ,‬ואחר‬
‫כך אימא שלי היתה מתלוננת עליו שהוא בוגד בה‪.‬‬
‫ואני הייתי ניטראלי‪ ,‬כל צד שהייתי שומע אותו הייתי‬
‫מצדיק אותו לידו‪ .‬ואני זוכר שתמיד אמרתי להם‪:‬‬
‫'תפסיקו להתווכח! מה‪ ,‬אתם ילדים קטנים? השכנים‬
‫ישמעו'‪ .‬הכעסים שלי היו יותר על אבא שלי‪ ,‬ותמיד‬
‫הצדקתי את אימא שלי בוויכוחים שלהם ביחד‪ .‬תמיד‬
‫הלכתי לכיוון שלה כי אחרי שראיתי מה שראיתי‪,‬‬
‫ידעתי שהחשדות שלה נכונים"‪( .‬דוד)‬
‫בהמשך הודה דוד שחש סיפוק מיני מעצם ההצלחה‬
‫לבצע את זממו במרמה‪ .‬הפחד להיתפס אף העלה‬
‫את ריגושו‪:‬‬
‫"הסיפוק המיני שלי היה בעצם פורקן של הפנטזיה‬
‫שלי‪ :‬נגיעה במרמה‪ ,‬מציג את עצמי כמדריך קרב מגע‬
‫כדי למשוך את הצד השני שלא יחשוד למה אני נוגע‬
‫בו ‪ -‬מה שמאפשר לי נגיעות והצד השני יחשוב שזה‬
‫נגיעות מתוך תמימות‪ .‬וזה מה שגרם לי לסיפוק מיני‪,‬‬
‫מתוך זה שאני מרמה את הצד השני‪ .‬ולא ראיתי בזה‬
‫משהו רע‪ ...‬חלק מהאדרנלין היה הפחד להיתפס‪ ,‬זה‬
‫היה חלק מה‪ ...‬בעיה"‪( .‬דוד)‬
‫אברם הורשע בקיום יחסי מין במרמה עם בגירה‬
‫תוך התחזות לאחר‪ .‬הוא פגש צעירה ברחוב‪ ,‬ולאחר‬
‫שהציג עצמו כאסטרולוג‪-‬מיסטיקן פיתה אותה לבוא‬
‫לדירתו באמתלה שיגלה לה את עתידה‪ .‬אברם סיפר‬
‫על גדילה באווירה משפחתית בעייתית שמקורה‬
‫באלימותו הפיזית של האב‪:‬‬
‫"אבא שלי היה מכה את אימא שלי‪ ,‬היה שיכור‪ ...‬הוא‬
‫היה אלים גם כלפינו‪ ,‬הוא היה עצבני‪ ...‬גם כלפיי‪ ,‬הוא‬
‫היה מכה אותי‪( ...‬דומע)‪ .‬קשה לי לדבר על זה‪ ,‬אני‬
‫מצטער‪ ,‬סבלתי מזה הרבה‪ ...‬זה היה סדרתי‪ ,‬המכות‬
‫שלו‪ .‬הוא היה שיכור כל הזמן‪ ,‬הייתי הולך אליו לבית‬
‫קפה ואומר לו‪' :‬תפסיק לשתות'‪ ...‬הוא לא היה רע‪.‬‬
‫הוא היה מכה כשהוא היה שיכור‪ .‬הוא היה כמו תינוק‪,‬‬
‫היה שובר דברים בבית‪( ."...‬אברם)‬
‫‪39‬‬
‫בהמשך הודה אברם כי נהג להציג את עצמו‬
‫כאסטרולוג‪-‬מיסטיקן בפני צעירות שפגש באקראי‬
‫ברחוב או בים‪ ,‬ופיתה אותן לבוא לדירתו‪ ,‬לכאורה‬
‫כדי שיגלה להן את עתידן‪ .‬שם ביקש מהן להתפשט‬
‫וביצע בהן מעשים מגונים‪ .‬עם חלקן קיים יחסי מין‬
‫מלאים‪ .‬הוא נטה למזער ולהצדיק את עבירותיו‬
‫בטענה שהן לא נעשו בכפייה‪ ,‬אולם בד בבד הודה‬
‫מממד ההונאה שבעבירותיו‪:‬‬
‫שהוא נהנה ְ‬
‫"הייתי מביא את הבחורות אלי הביתה ‪ -‬כולן‬
‫בוגרות ‪ -‬אומר להן שאני יכול לדעת עליהן דרך‬
‫הפנים‪ .‬הייתי נוגע בהן סתם כדי לחרמן אותן‪.‬‬
‫ָ‬
‫זה היה שקר כמובן‪ ...‬הייתי נוגע בהן‪ ,‬הייתי אומר‬
‫להן‪' :‬את מעבירה לי מסרים'‪ ...‬הייתי מנחש סתם‪,‬‬
‫לפעמים הייתי קולע‪ ...‬יש כאלה שרצו לזרום אתי‬
‫למיטה ויש כאלה דרך שכנוע‪ ,‬אבל שום דבר לא‬
‫היה בכפייה‪ ,‬שום דבר לא היה בכוח‪ ...‬רימיתי‬
‫אותן כי רציתי לשכב איתן דרך האסטרולוגיה‪.‬‬
‫אני אומר לך את האמת‪ ...‬זה היה חוויה בשבילי‪,‬‬
‫לכבוש אותן‪ .‬נהניתי מזה שאני כובש אותן‪ .‬נהניתי‬
‫מזה שאני כובש אותן ברמאות‪ ,‬האתגר שבזה‪."...‬‬
‫(אברם)‬
‫בדומה לכך‪ ,‬משתתפים שפגעו מינית בילדים‬
‫ו‪/‬או בילדות‪ ,‬שהמשותף להם הוא חשיפה לניצול‬
‫מיני בילדותם‪ ,‬הודו שהם יזמו במכוון קרבה‬
‫לקורבנות פוטנציאליים מסביבתם הקרובה או‬
‫הרחוקה (משפחה מורחבת‪ ,‬סביבת מגורים או‬
‫סביבת עבודה)‪ .‬הרקע לכך הוא משיכה פדופילית‬
‫ רגשית ומינית ‪ -‬שחשו כלפי הקורבנות ושימוש‬‫במניפולציות שונות‪ .‬דוגמאות‪:‬‬
‫"הגירוי התחיל לפני המפגש הזה‪ .‬זאת אומרת‪,‬‬
‫כשהייתי עולה אליהם הביתה‪ ,‬נכנס‪ ,‬יושב עם‬
‫החברים שלי‪ ,‬היא היתה בבית מסתובבת וכל פעם‬
‫הסתכלתי עליה בצורה של גירוי מיני‪ ...‬כנראה‬
‫שמה שמשך אותי בה זה איך שהיא התחילה‬
‫להתפתח‪ ,‬התחילה לגדול טיפה"‪( .‬נסים)‬
‫‪40‬‬
‫"הצעתי לה ממתקים והיא באה לשם וזה קרה‪ ...‬זה‬
‫לא קרה‪ ,‬זה לא מקריות‪ ,‬זו פגיעה‪ .‬כשהן היו רואות‬
‫אותי‪ ,‬הן היו רצות אלי‪ .‬אהבו אותי‪ ,‬היו מחבקות‬
‫אותי‪ ,‬יושבות עלי‪ ...‬מדובר בנגיעות בלבד באיבר‬
‫המין‪ ,‬מעל לבגדים‪ .‬זה נמשך מספר שניות מועט‪.‬‬
‫אחרי זה הייתי חושב על זה‪ ,‬וגם הרגשתי רע מאוד‪.‬‬
‫הבנתי שזה דבר חמור מאוד‪ ,‬לא דברים שצריך‬
‫לעשות‪ .‬המצפון הציק לי ו‪ ...‬וגם פחדתי‪ ,‬פחדתי‬
‫שיתלוננו נגדי‪( ."...‬עופר)‬
‫התוקפנים המיניים והטורפים המיניים‬
‫המשתתפים בקטגוריה זו (‪ )N= 9‬הורשעו בביצוע‬
‫מעשי אונס ‪ -‬יחידני או קבוצתי ‪ -‬של קורבנות‬
‫בגירות ו‪/‬או קטינות‪ ,‬רובן ממין נקבה ובמקרה‬
‫אחד ממין זכר‪ .‬רוב הקורבנות היו אקראיים וזרים‬
‫(למשל‪ ,‬טרמפיסטים‪ ,‬נשים שפגשו ברחוב או‬
‫בדייט)‪ ,‬או היו מוכרים להם באופן שטחי בלבד‪.‬‬
‫מעשי האונס היו מתוכננים מראש ובוצעו בסביבה‬
‫מבודדת‪ ,‬שאפשרה תקיפה "בטוחה"‪ ,‬ללא סכנה של‬
‫היתפסות מיידית‪ ,‬תוך שימוש באלימות פיזית קשה‬
‫ובאיומים לשם הכנעת קורבנותיהם והשפלתם‪.‬‬
‫הם לא הביעו כל עניין בקורבנותיהם או אמפתיה‬
‫כלפיהם‪ ,‬וראו בהם אובייקטים שנועדו לספק את‬
‫צורכיהם המיניים והפסיכולוגיים המיידיים (שליטה‪,‬‬
‫השפלה‪ ,‬פורקן מיני מיידי)‪ .‬בחלק מהמקרים‬
‫לוו מעשי האונס בעבירות נוספות בקורבן‪ ,‬כגון‬
‫שוד וגניבה‪ .‬בקטגוריה זו לא נעשתה חלוקה תת‪-‬‬
‫קטגוריאלית משום שאף אחד מהמשתתפים לא‬
‫הורשע באונס של ילדים או ילדות‪.‬‬
‫רוב המשתתפים בקטגוריה זו סיפרו על חשיפה‬
‫למגוון חוויות שליליות בילדותם‪ ,‬בבית ובסביבת‬
‫מגוריהם גם יחד‪ :‬הזנחה‪ ,‬דחייה הורית וחברתית‪,‬‬
‫אלימות‪ ,‬היעדר גבולות ופיקוח הוריים ו‪/‬או גדילה‬
‫בשכונת פשע‪ .‬בנוסף‪ ,‬לרובם היו קשיי לימוד ו‪/‬או‬
‫הפרעות התנהגות מגיל צעיר‪ ,‬שהובילו לפליטתם‬
‫ממסגרות חינוכיות ולאימוץ סגנון חיים עברייני‬
‫מגיל צעיר‪ ,‬שהסלים עם הזמן‪ .‬התנהגותם זו‬
‫המשיכה גם בבגרותם‪ ,‬ועבירותיהם המיניות היו‬
‫חומות של תקווה‬
‫חלק מאורח חייהם האלים והעברייני‪ .‬הדרך שבה‬
‫בחרו את קורבנותיהם האקראיים שיקפה את‬
‫התנהלותם האלימה‪ ,‬הטורפנית והנקמנית באופן‬
‫כללי‪ .‬הממצאים נתמכים בממצאי מחקרים קודמים‬
‫שנעשו בקרב אנסים שאובחנו כאנטי‪-‬סוציאליים‬
‫(‪ .)Kalichman, 1991; McGuire, 2000‬משתתפים‬
‫אלו הסבירו את עבירותיהם על רקע רצונם להתיק‬
‫את רגשות הזעם‪ ,‬הכעס‪ ,‬התסכול והנקם שלהם‬
‫ולפרוק אותם על קורבנותיהם‪ ,‬ולהשיג באמצעות‬
‫מעשי האונס תחושות של שליטה והעצמה שחסרו‬
‫בחיי היומיום שלהם‪.‬‬
‫באשר להבחנה בין "התוקפנים מיניים" ל"טורפים‬
‫מיניים" (‪ ,)sexual predators‬נראה כי האחרונים‬
‫הם גרסה קיצונית יותר של "התוקפנים"‪ .‬ההבדלים‬
‫העיקריים ביניהם הם חשיפתם של "הטורפים‬
‫המיניים" למגוון רב יותר של חוויות שליליות וגיל‬
‫צעיר יותר שבו התחילו לבצע את העבירות שהובילו‬
‫להגדרתם כעבריינים סדרתיים (ביצעו מספר רב‬
‫של עבירות ולפיכך פגעו במספר קורבנות רב‬
‫יותר)‪ .‬נראה כי אצל אלה ואלה‪ ,‬היתפסותם מנעה‬
‫מהם לפגוע בקורבנות נוספים‪.‬‬
‫יעקב למשל‪ ,‬שהורשע באינוס קטינה ‪ -‬מכרה‬
‫מהשכונה ‪ -‬סיפר כי גדל במשפחה נורמטיבית‪,‬‬
‫אולם ילדותו נצבעה בצבעים שליליים וקודרים בשל‬
‫יחסו הדוחה והאלים של אביו כלפיו‪:‬‬
‫"אם שואלים אותי מה הילדות שלי‪ ,‬זה אלימות‪ ,‬כעס‪,‬‬
‫בגידות‪ ,‬כאב‪ .‬אנחנו חיינו בסדר עד שאבא התחיל‬
‫לשתות‪ ,‬התחיל להשתכר‪ .‬בהתחלה היה צועק ופתאום‬
‫התחיל לשבור דברים בבית‪ ...‬הוא לא נגע באימא שלי‬
‫או באחותי‪ ,‬אבל אותי הוא לא אהב‪ ...‬הוא לא ממש‬
‫אהב אותי‪ ,‬הוא אפילו אמר לי את זה"‪( .‬יעקב)‬
‫נוסף לאלימות ולדחייה מבית‪ ,‬יעקב סיפר שחש‬
‫דחוי ולא מקובל חברתית על ידי בני גילו‪ .‬עד‬
‫מהרה הוא אימץ תפיסה מוכללת של העולם‬
‫כמקום עוין‪ ,‬רע ומכאיב‪ ,‬לצד רגשות קיפוח‪ ,‬זעם‬
‫ורצון לנקום ולפגוע חזרה באחרים‪:‬‬
‫"קשה להבין אבל ככה יצא לי‪ ,‬כמו נאחס כזה‪ :‬בא‬
‫הביתה ‪ -‬מרביצים לי‪ ,‬גם בבית הספר שונאים‬
‫אותי‪ ...‬ומפה העולם שלי נפל ומפה התחלתי‬
‫לשנוא‪ ,‬להיות רע‪ ,‬להציק לאחרים‪ .‬בגיל שמונה‬
‫כבר לא הייתי ילד נורמאלי‪ .‬הרגשתי שאני בודד‪,‬‬
‫לבד‪ ,‬שונא את כל העולם‪ ,‬ממש את כולם‪ :‬אבא‪,‬‬
‫אימא‪ ...‬הייתי בא לאימא ואומר לה שאבא מסתובב‬
‫עם נשים אחרות‪ ,‬ולו הייתי אומר על אימא‪ .‬הייתי‬
‫מסכסך ביניהם בכוונה‪( ."...‬יעקב)‬
‫בהמשך תיאר יעקב את רגשות הזעם והנקם‬
‫שהתעוררו בו לאחר שקורבנו דחתה את חיזוריו‬
‫המיניים‪ ,‬מה שעורר אותו לפעול בדרך הידועה‬
‫והמוכרת לו להשגת סיפוקיו המיידיים ‪ -‬כוח‪:‬‬
‫"באותו זמן הרגשתי כעוס‪ ,‬פגוע ודחוי‪ ...‬רציתי‬
‫להעניש אותה‪ .‬לא זוכר בדיוק מה עבר לי בראש‪,‬‬
‫אבל מה שכן עבר לי זה שאני רוצה לקיים יחסי מין‬
‫וזהו‪ .‬לא זוכר את עצמי חושב ממש‪ ,‬זה פשוט הרגל‬
‫שלי ממקודם‪ ,‬שאני לא משאיר שום דבר לא פתור‪.‬‬
‫איך אני פותר? באותו זמן הייתי מגורה מינית ורציתי‬
‫לעשות את זה בלי להתחשב במה שהיא רוצה‪ .‬חוץ‬
‫מזה אני נמשך לזה‪ ,‬לעשות את זה בכוח"‪( .‬יעקב)‬
‫משתתפים נוספים בקטגוריה זו דיווחו על חשיפה‬
‫לחוויות שליליות דומות לצד דחייה חברתית‬
‫שמקורה בקשיים לימודיים ובהפרעות התנהגות‬
‫שאפיינו אותם מגיל צעיר‪ .‬אלה הובילו לפליטתם‬
‫ממערכת החינוך‪ ,‬ומשם קצרה היתה הדרך לפיתוח‬
‫אורח חיים עברייני באמצעות התחברות לקבוצות‬
‫שוליים‪ .‬דוגמאות‪:‬‬
‫"הייתי ילד שלא אוהב ללמוד בבית ספר‪ ,‬מופרע‬
‫כזה‪ ,‬שכל הזמן מקבל מכות ונותן מכות‪ .‬לא אהבתי‬
‫את בית הספר‪ .‬המורות בבית הספר היו נותנות‬
‫מכות למי שלא כותב והייתי בורח מבית הספר‬
‫תמיד‪ ,‬כי לא אהבתי ללמוד ולא אהבתי לחטוף‬
‫מכות‪ .‬כשגדלתי וברחתי מבית הספר‪ ,‬גם אבא‬
‫‪41‬‬
‫היה מחטיף לי מכות למה ברחתי מבית הספר"‪.‬‬
‫(עאבד)‬
‫"כיתה א' סיימתי‪ ,‬אבל הייתי צריך להתאמץ יותר‬
‫מכולם בכל מה שקשור לקריאה‪ ,‬הבנה‪ .‬היה לי‬
‫גם קשה לשבת‪ ,‬אז אתה נהיה לא כל כך מקובל‬
‫בחברה‪ .‬וגם המורים לא מצליחים להתמודד אתך‪,‬‬
‫ואתה מתחיל להיות דחוי‪ ,‬לא כל כך מקובל‪ ,‬לא‬
‫מצליח‪ ,‬ואז בעצם מוותרים עליך‪ .‬ואז אתה אומר‪:‬‬
‫לא‪ ,‬אל תוותרו עלי‪ ,‬אני אעשה נזק אם תוותרו עלי‪.‬‬
‫והייתי באמת עושה נזק‪ ,‬גם מציק לילדים‪ .‬די לא‬
‫אהבו אותי שמה‪( ...‬מגחך)‪ .‬עשיתי נזק לבית ספר‪,‬‬
‫גנבתי כסף למורה למשל‪ ...‬בחוויה שלי כילד‪ ,‬לא‬
‫הייתי מקובל לא בבית ולא בחברה‪ .‬כילד זה היה זמן‬
‫יותר מדי מוקדם להתבגר"‪( .‬יאן)‬
‫"לצערי הרב נחשפתי לחוויות לא נעימות מגיל צעיר‪.‬‬
‫נחשפתי לחוויות מיניות מגיל צעיר‪ .‬היה לי גם ניסיון‬
‫לאונס שהצלחתי לברוח‪ ,‬על ידי חבורה של ילדים‪...‬‬
‫נחשפתי להתעללות של‪ ...‬ששמה זה היה פחות‬
‫חשוב המין‪ ,‬זה היה יותר להשפיל כמה שיותר‪ :‬קבוצת‬
‫ילדים‪ ,‬נערים שהכרתי‪ ,‬שהסתובבתי אתם תקופה‪,‬‬
‫זרקו אותי לאיזה מרתף‪ ...‬ישבתי שמה מפוחד‪ ,‬ואחרי‬
‫שהוציאו אותי משמה השתינו עלי‪ ,‬נתנו לי לאכול‬
‫את הרוק שלהם‪ ,‬גרמו לי לאכול את הצואה שלהם‪,‬‬
‫הרביצו לי תוך כדי גם מכות"‪( .‬יאן)‬
‫חלק מהמשתתפים נחשפו גם לתכנים מיניים ואלימים‬
‫בסביבתם‪ ,‬שביססו אצלם דפוסי חשיבה והתנהגות‬
‫סוטים‪ ,‬אשר התבטאו בהמשך גם בעבירותיהם‬
‫המיניות‪ .‬איגור למשל‪ ,‬שהורשע בארבעה מעשי אונס‬
‫של נשים‪ ,‬סיפר על צפייה בסרטים פורנוגראפיים‬
‫מגיל צעיר מאוד‪ ,‬שהשפיעו על דפוסי התקשרות לא‬
‫הולמים שיצר עם נשים בסביבתו‪:‬‬
‫סלאח‪ ,‬איגור ויאן‪ ,‬שהורשעו (בנפרד) בביצוע מעשי‬
‫אונס סדרתיים‪ ,‬אימצו מגיל צעיר סגנון חיים עברייני‬
‫שהלך והסלים עם השנים וכלל ביצוע של מגוון‬
‫עבירות‪ .‬הם אף הודו כי עבירותיהם המיניות לא‬
‫נבעו מחסכים מיניים אלא היוו חלק מאורח החיים‬
‫העברייני‪ ,‬האלים והנקמני שלהם באותה תקופה‪.‬‬
‫להלן ציטוטים מדבריהם המדגימים זאת‪:‬‬
‫"מגיל שמונה התחלתי לראות סרטים ולהיות חרמן‪.‬‬
‫הייתי הולך לסרטים עם החבר'ה‪ ,‬היינו מעשנים‬
‫גם סיגריות‪ .‬גם החבר'ה האחרים היו מנסים לגעת‬
‫בבנות‪ .‬לא הרגשתי שאני עושה משהו רע בכלל‪.‬‬
‫חשבתי שככה צריך להיות‪ ,‬ככה חשבתי‪ .‬לא תיארתי‬
‫לעצמי שאני עושה איזשהו נזק‪ .‬ככה החינוך שלי‪,‬‬
‫ככה גם הבנתי מהציבור ‪ -‬שיש כאלה שמתביישות‪,‬‬
‫אבל אחר כך נותנות‪ .‬בכלל לא חשבתי שזה אונס‬
‫או מעשים מגונים‪ .‬חשבתי שזה בסדר‪ ,‬שזה חלק‬
‫מהחיים"‪( .‬איגור)‬
‫"מקרי האונס היו מתוכננים‪ .‬היינו אומרים לעצמנו‪:‬‬
‫'בוא ניקח אחת שתיראה כמו שצריך'‪ .‬זה לא היה‬
‫בשביל להתפרק מינית‪ ,‬כי שנינו היינו נשואים‬
‫והיינו הולכים לפעמים לזונות‪ .‬אני גם היום לא יודע‬
‫להסביר את זה‪ .‬חשבתי על זה הרבה‪ ,‬הצטערתי‪.‬‬
‫כל כך הרבה שנים אני חוזר אחורה ואומר‪ :‬בשביל‬
‫מה?! זה לא שווה‪( ."...‬סלאח)‬
‫יאן סיפר על חוויות ילדות שכללו אלימות פיזית‬
‫ודחייה הורית וחברתית‪ .‬הוא נהג לברוח מהבית‬
‫ולשוטט ברחובות מגיל צעיר‪ ,‬שם נחשף לאלימות‬
‫‪42‬‬
‫ולהשפלה נוספות‪ ,‬לרוב מצד ילדים חסרי בית‬
‫כמוהו‪ .‬חוויות אלו תורגמו בהמשך לרצון לנקום‬
‫באחרים באופן דומה‪ .‬הדבר התבטא במעשי האונס‬
‫האלימים שביצע‪:‬‬
‫"חלק מהקורבנות הכרתי‪ ,‬חלק לא‪ .‬הן היו מגילים‬
‫שונים‪ ...‬אם זה בגן‪ ,‬באוטובוס‪ ,‬בחנות‪ .‬הזדמנויות‪,‬‬
‫את יודעת ‪ -‬בים‪ ,‬במסעדה‪ ,‬בכל מקום‪ .‬היתה לי‬
‫שיטה לבקש טלפון בשביל להכיר‪ ,‬ככה הייתי‬
‫מתקשר מדי פעם ומקיים יחסי מין בהסכמה‪ .‬תוך‬
‫כדי גם הייתי עושה את זה לא בהסכמה‪ ...‬אלה‬
‫חומות של תקווה‬
‫שאנסתי יותר התאימו‪ ,‬יותר נוח‪ ,‬פחות עבודה‪,‬‬
‫פחות מסוכן‪ .‬לא חשבתי שיתלוננו‪ .‬לא יכולתי לאנוס‬
‫כל אישה‪ ,‬רק מי שהרגשתי שהיא חלשה‪ ,‬שאני יכול‬
‫להתגבר עליה"‪( .‬איגור)‬
‫"רציתי להרגיש כמו גבר‪ ,‬להגיע לפורקן ולהשפיל‪.‬‬
‫רציתי לעשות את הכול ביחד‪ ,‬את כל התסכולים‬
‫והכול כאילו לשים בחוויה אחת‪ .‬זה הלך וגבר פשוט‬
‫עם הזמן‪ .‬לא ידעתי דרכים אחרות לפרוק את זה"‪.‬‬
‫(יאן)‬
‫מתיאורים אלו נראה כי המשתתפים עונים להגדרה‬
‫של "טורפים מיניים" (‪ ,)sexual predators‬הנחשבים‬
‫לבעלי מסוכנות ציבורית גבוהה ביותר‪ .‬הגדרה של‬
‫"טורף מיני" מתייחסת לעבריין מין סדרתי שעבירותיו‬
‫המיניות מאופיינות בשימוש רב בכוח ובאלימות‬
‫בקורבנות אקראיים רבים (‪.)Doren, 1998‬‬
‫נראה כי הדרך שבה ביצעו משתתפי המחקר את‬
‫עבירותיהם המיניות שיקפה את התנהלותם הכללית‬
‫בחיים וכן את הפגיעה בהם בעבר (חסכים רגשיים‪,‬‬
‫ניצול מיני‪ ,‬מניפולטיביות‪ ,‬דחייה‪ ,‬השפלה‪ ,‬אלימות)‪.‬‬
‫פעמים רבות שיקף גיל קורבנותיהם את גילם‬
‫המנטאלי‪ ,‬כאשר אלו שפגעו בקטינות או בילדים‪/‬‬
‫ילדות אופיינו בהתפתחות רגשית ואישיותית נמוכה‪,‬‬
‫שתאמה לזו של קורבנותיהם‪ .‬מול קורבנותיהם‬
‫התמימים וחסרי הניסיון יחסית הם חשו בנוח‬
‫יותר ובשליטה‪ ,‬כלומר הקורבנות נתפסו בעיניהם‬
‫כנוחים לשליטה ולתמרון (‪Bumby & Hansen,‬‬
‫‪ .)1997‬חוסר בשלות זה מקושר עם קשיים ובעיות‬
‫נוספות שהפגינו בבגרותם‪ :‬כישורים חברתיים ובין‪-‬‬
‫אישיים נמוכים‪ ,‬בדידות רגשית וחברתית‪ ,‬ליקויים‬
‫באינטימיות וקושי להתמודד עם גורמי לחץ שונים‬
‫(‪Marshall, Barbaree & Fernandez, 1995; Ward‬‬
‫‪ ,)et al., 1995‬בעיקר כאלה שנבעו מחיי נישואיהם‬
‫(מחויבות‪ ,‬אחריות)‪.‬‬
‫מאפיין בולט נוסף אצל עברייני המין במחקר הוא‬
‫תהליך הסחרור שאפיין אותם (‪ )Ronel, 2009‬והתבטא‬
‫בהסלמה שחלה בעבירותיהם המיניות במהלך הזמן‬
‫לצד עלייה בתעוזה שהן הצריכו‪ .‬אצל "הנסיבתיים"‬
‫ההסלמה התבטאה בטשטוש הגבולות הפיזיים‬
‫והרגשיים שהם יצרו בקשריהם עם קורבנותיהם‬
‫במשך הזמן‪ .‬אצל "הנצלנים" ואצל "התוקפנים‬
‫מיניים והטורפים מיניים" הסחרור התבטא בעלייה‬
‫במספר העבירות ובמספר הקורבנות‪ ,‬בשימוש‬
‫מוגבר באלימות פיזית בעת ביצוע העבירות ובעלייה‬
‫או ירידה בגיל קורבנותיהם‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬נמצא שככל שמצבור חוויותיהם השליליות‬
‫היה רב יותר‪ ,‬גם עבירותיהם המיניות והלא מיניות‬
‫היו חמורות יותר והחלו בגיל צעיר יותר (שמונה‬
‫עד עשר שנים)‪ .‬נראה כי המשתנה המשמעותי‬
‫שהבדיל בין אלו שביצעו עבירות חמורות יותר לבין‬
‫האחרים הוא דפוס הקשר המוקדם שלהם עם‬
‫הוריהם‪ ,‬ובעיקר עם אביהם‪ .‬אלו שחוו קשר תקין‬
‫עם שני הוריהם או עם אחד מהם לפחות‪ ,‬הצליחו‬
‫להתגבר ‪ -‬רוב הזמן לפחות ‪ -‬על חוויות שליליות‬
‫אחרות בחייהם‪ .‬אלו שהקשר שלהם עם שני הוריהם‬
‫היה בעייתי ‪ -‬על רקע אלימותם הפיזית ו‪/‬או הזנחה‬
‫ודחייה קשה ‪ -‬הושפעו קשה יותר מחוויות שליליות‬
‫אחרות בחייהם ואף נטו להעצימן בהתנהגותם‬
‫השלילית (‪.)Sawle & Kear-Colwell, 2001‬‬
‫בדומה למחקרים קודמים שציינו זאת (‪Bradford,‬‬
‫‪Bllomber & Bourget, 1988; Marshall, Barbaree‬‬
‫‪ ,)& Butt, 1988‬נמצא כי עבירותיהם המיניות של‬
‫רוב המשתתפים שקורבנותיהם היו ילדות או ילדים‬
‫התאפיינו בליטופים מיניים‪ ,‬אף שרובם הצהירו על‬
‫העדפה מינית דומה לזו של בגירים הטרוסקסואלים‪.‬‬
‫משתתפים אלו‪ ,‬שרובם נישאו והקימו משפחות‪,‬‬
‫סיפרו על קשרים רומנטיים‪-‬מיניים שהיו להם עם‬
‫שותפות בגירות‪ ,‬ואת נסיגתם לקורבנותיהם הצעירים‬
‫הסבירו בקושי שלהם לעמוד בלחצים שונים שחוו‬
‫באותה תקופה‪ .‬תיאורים אלו מתיישבים עם הגדרתם‬
‫כ"פדופילים נסגנים" (‪ .)Groth, 1978‬משתתפים‬
‫אחדים אופיינו ברמת התפתחות רגשית ואישיותית‬
‫נמוכה מאוד וניהלו אורח חיים לא עצמאי בתחומים‬
‫שונים בחייהם ‪ -‬החברתי‪ ,‬המקצועי ובחיי הזוגיות‪.‬‬
‫קשריהם המיניים היו בעיקר עם ילדים או ילדות‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫תיאוריהם מתיישבים עם הגדרתם כ"קבעוניים"‬
‫(‪ .)Groth, 1978‬אלה וגם אלה חשו בשליטה רבה יותר‬
‫מול קורבנותיהם הצעירים ותפסו אותם כאובייקטים‬
‫נוחים לניצול בשל תמימותם היחסית‪ .‬נראה כי‬
‫באמצעות המגע המיני עמם ביקשו המרואיינים‬
‫למלא חסכים רגשיים של אהבה‪ ,‬נחמה וחום‪ ,‬ו‪/‬או‬
‫להשיג תחושת שליטה מסוימת בחייהם המעורערים‪.‬‬
‫ייתכן אף שהלחצים שחוו בתקופה שבה ביצעו את‬
‫העבירות עוררו אצלם רגשות שליליים רבים שהחלישו‬
‫את הבלמים הפנימיים‪-‬מוסריים שלהם‪ ,‬שלרוב‬
‫הצליחו לשלוט בהם‪.‬‬
‫יחסי קבלה‪ :‬קבלה חברתית‬
‫וקבלה עצמית‬
‫רוב משתתפי המחקר דיווחו על תהליך של שינוי‬
‫אישי וחברתי שהם חווים במהלך מאסרם הנוכחי‪.‬‬
‫רובם הביעו חרטה ביחס לעבירותיהם‪ ,‬בתארם‬
‫את הנרטיבים האישיים שלהם במונחים של "לפני"‬
‫ו"אחרי"‪ .‬כלומר‪ ,‬הם ביקשו להעביר מסר שמעשיהם‬
‫השליליים בעבר אינם מאפיינים אותם יותר‪ ,‬וכי הם‬
‫חשים בושה ואשמה עקב כך‪ .‬השינוי נרקם לאחר‬
‫תקופת משבר שחוו בעקבות מאסרם הנוכחי‪,‬‬
‫שעורר אותם לחשבון נפש עצמי ולרצון לשנות את‬
‫דרכם‪ .‬תהליך זה כלל הכרה בחומרה של מעשיהם‬
‫והשלכותיהם ‪ -‬תחילה על חייהם וחיי הקרובים להם‬
‫(אובדן החופש‪ ,‬קשיי הכליאה‪ ,‬מחלה של בת‪-‬זוג‪/‬‬
‫הורה‪ ,‬ניתוק מהמשפחה)‪ ,‬וכעבור זמן גם על חיי‬
‫קורבנותיהם‪.‬‬
‫עם זאת ניכר מדברי המשתתפים שתהליך השינוי‬
‫לא נבע רק מתוכם אלא נתמך ואף ניעור באמצעות‬
‫חשיפתם לחזקות חיוביות‪ ,‬בדמותם של גורמי‬
‫תמיכה שונים בסביבתם ‪ -‬בעיקר בת‪-‬זוג‪ ,‬הורים‪,‬‬
‫ילדים‪ ,‬דת‪/‬רוחניות וטיפול או מטפלים‪ .‬יחסיהם של‬
‫גורמים אלה עם עברייני המין ביטאו קבלה חברתית‬
‫ואנושית של המרואיינים‪ .‬בחינה של התכונות‬
‫והאיכויות של יחסים אלו מלמדת‪ ,‬כי הם מאופיינים‬
‫בקבלה אנושית של עברייני המין מצד אחד ובדחייה‬
‫מהעבר מצד שני‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫ָ‬
‫של מעשיהם השליליים‬
‫לא מדובר בקבלה ללא תנאי אלא בקבלה המותנית‬
‫‪44‬‬
‫במחויבות אמיתית לעשיית שינוי והמציבה גבולות‬
‫להתנהגותם‪ .‬המסר שמועבר להם באמצעות יחסי‬
‫הקבלה הללו הוא שיש בהם טוב למרות מעשיהם‬
‫השליליים בעבר‪ ,‬ושניתנת להם האפשרות לשנות‬
‫את דרכם‪ .‬המרכיבים דומים לאלו המודגשים‬
‫במנגנון הביוש הרה‪-‬אינטגרטיבי (‪Braithwaite,‬‬
‫‪.)1989, 2000‬‬
‫בקטגוריות הבאות יפורטו יחסי הקבלה האלו‪ ,‬למן‬
‫גורמי התמיכה הקרובים ביותר למרואיינים מבחינה‬
‫אישית ומבחינה רגשית‪ .‬אין לראות בכך אמירה‬
‫על מידת חשיבותם או השפעתם של גורמים אלו‬
‫על משתתפי המחקר‪ ,‬משום שכפי שניתן יהיה‬
‫להיווכח‪ ,‬השפעתם היתה שונה אצל המשתתפים‬
‫השונים ולא היתה זו השפעה של גורם תמיכה אחד‬
‫אלא של גורמים שונים במקביל‪.‬‬
‫קבלה של בת‪-‬הזוג‬
‫משתתפים רבים במחקר שהיו נשואים לפני מאסרם‬
‫הנוכחי ובת‪-‬זוגם בחרה להישאר עמם גם לאחר‬
‫שמעשיהם התגלו‪ ,‬ראו בה גורם תמיכה וקבלה‬
‫משמעותי בחייהם‪ .‬אחדים אף ציינו שהיא גורם‬
‫התמיכה העיקרי שעוזר להם לשרוד ‪ -‬רגשית ופיזית‬
‫ את מאסרם הנוכחי‪ .‬לעומת זה בעבר הם התייחסו‬‫לנוכחותה בחייהם כמובנת מאליה‪ .‬מסיפוריהם‬
‫עולה‪ ,‬כי רובם ניהלו בעבר מעין "חיים כפולים"‪,‬‬
‫שכללו קשרים מיניים עם נשים אחרות לצד סודות‬
‫ושקרים נוספים בחייהם‪ ,‬חלקם באשר לעבירותיהם‬
‫המיניות‪ .‬השינוי ביחסם לבת‪-‬זוגם החל עקב הבעת‬
‫נכונותה להישאר לצדם למרות מעשיהם‪ .‬או‪-‬אז הם‬
‫החלו להוקיר אותה‪ .‬גם משתתפים אחרים‪ ,‬שפיתחו‬
‫קשר רומנטי עם בת‪-‬זוג חדשה במהלך מאסרם‬
‫הנוכחי‪ ,‬תפסו אותה כגורם תמיכה משמעותי‬
‫בחייהם‪ .‬זאת בשל בחירתה להיות בת‪-‬זוגם למרות‬
‫עברם הבעייתי ואמונתה ביכולתם להשתקם‪ .‬אלה‬
‫וגם אלה הביעו הבנה שנוכחותה של בת הזוג‬
‫בחייהם מותנית בשינוי שהם צריכים לעבור‪ ,‬מה‬
‫שלרוב היווה בשבילם דחיפה ראשונית להתחיל את‬
‫תהליכי השינוי‪ ,‬השיקום והטיפול‪.‬‬
‫בעת הראיונות עמם‪ ,‬משתתפים אחדים בלבד‬
‫חומות של תקווה‬
‫המשיכו להתייחס לנוכחותה של בת‪-‬זוגם בחייהם‬
‫כמובנת מאליה‪ .‬אלו אינם נכללים בקטגוריה זו‪,‬‬
‫משום שיחסיהם אומנם כוללים קבלה‪ ,‬אולם נעדרים‬
‫את מרכיב ההתניה (גבולות) המוביל לשינוי‪.‬‬
‫בני‪ ,‬שהורשע בבעילת קטינה בהסכמה ‪ -‬בת של‬
‫שכנים‪ ,‬שעמה קיים רומן ממושך ‪ -‬סיפר שלאחר‬
‫מעצרו ניסה להתאבד‪ .‬לדבריו‪ ,‬בזכות תמיכתם של בני‬
‫משפחתו‪ ,‬ובעיקר אשתו שנשארה אתו והביעה נכונות‬
‫לעזור בשיקומו‪ ,‬הוא שרד את תקופת מעצרו‪:‬‬
‫"זה היה ניסיון ההתאבדות הראשון והאחרון שלי‪ ,‬לא‬
‫היו אחר כך עוד מחשבות בכיוון‪ .‬אותו לילה זה היה‬
‫הכי‪ ...‬ואז התחלתי לקבל פידבקים מהמשפחה‪:‬‬
‫'תשמור על עצמך‪ ,‬יהיה בסדר ואל תעשה משהו‬
‫שיפגע בך'‪ .‬ואשתי‪' :‬אין לי כוונות להתגרש ממך‬
‫ואנחנו נחיה ביחד ואתה תשתקם'‪ ...‬אני המון‬
‫בשיחות טלפוניות עם הילד והאישה‪ ,‬בקשר טוב‬
‫עם המשפחה‪ ,‬חופשות‪ ,‬ואני רואה שיש מאחורי‬
‫משפחה שהיא באמת‪-‬באמת תומכת ועוזרת‪,‬‬
‫למרות הכעס"‪( .‬בני)‬
‫בהמשך שיבח בני והילל את אשתו‪ ,‬וכן הפגין‬
‫מודעות לפגיעה שפגע בה במעשיו‪:‬‬
‫"אשתי ‪ -‬אשת חיל מי ימצא‪ ...‬אני לא יכול להגדיר איזו‬
‫אישה היא‪ ...‬הקושי בכל המאסר הזה‪ ,‬זה שפגעתי‬
‫בדבר הכי יקר לי‪ .‬למרות שהייתי צמוד לאבא‪-‬אימא‬
‫והאחים‪ ,‬הקושי שלי זה שפגעתי בה"‪( .‬בני)‬
‫דוד‪ ,‬שהורשע בביצוע סדרת מעשים מגונים בקטינות‬
‫וזהו לו מאסרו השישי‪ ,‬הודה אף הוא שהשינוי אצלו‬
‫התחיל בעקבות הסכמתה של אשתו לקבלו על אף‬
‫גילוי שקריו ובגידותיו הממושכים‪:‬‬
‫"לא האמנתי שאשתי תקבל אותי ‪ -‬מי ירצה להיות‬
‫עם עבריין מין?! פחדתי לספר לה‪ ,‬והיא גילתה את‬
‫זה רק במאסר האחרון‪ .‬זה התפוצץ לה בפנים‪ ,‬כמו‬
‫לעוד הרבה אנשים סביבנו‪ .‬היא חודשיים לא יכלה‬
‫להסתובב בחוץ מרוב בושה‪( ."...‬דוד)‬
‫דוד הודה שהחיים אפופי הסודות והשקרים שחי בעבר‬
‫לא אפשרו לו לכונן קשרים ממשיים וכנים עם איש‪,‬‬
‫ובכללם אשתו‪ .‬כיום‪ ,‬לאחר שסודותיו נחשפו ואשתו‬
‫קיבלה אותו למרות זאת‪ ,‬הוא חש שהוא מסוגל לקיים‬
‫עמה קשר אמיתי שמבוסס על כנות ופתיחות‪:‬‬
‫"אני במקום אחר היום‪ ,‬היום טוב לי עם אשתי‪ .‬אף‬
‫פעם לא היה לי ככה‪ ,‬הכול פתוח בינינו‪ ,‬גם במין‪.‬‬
‫לא כמו שהייתי סגור ִאתה פעם‪ .‬כל המערכת שלי‬
‫ִאתה היה שקר אחד גדול‪ ,‬וגם הייתי עושה עבירות‬
‫מין והיא לא ידעה‪ ,‬אז הכול היה פסאדה אחת גדולה‪,‬‬
‫שקר גדול‪ .‬והיום‪ ,‬שכל‪-‬כולי אני פתוח והיא יודעת‬
‫הכול עלי ועדיין מקבלת אותי ‪ -‬אני מרגיש כל כך‬
‫כיף שאין שום דבר שאני מסתיר ממנה‪ .‬זה אני‬
‫שהיא אוהבת‪ ,‬ואני במקום אחר"‪( .‬דוד)‬
‫קבלה משפחתית‬
‫תמיכה משפחתית רחבה ‪ -‬בעיקר מצד הורים‪,‬‬
‫אחים ואחיות ו‪/‬או ילדים ‪ -‬היתה מקור נוסף לקבלה‬
‫חברתית של משתתפי המחקר‪ .‬חלקם ניהלו מערכת‬
‫יחסים סבירה עם בני המשפחה ובעיקר עם הוריהם‬
‫עוד קודם למאסרם‪ ,‬ואצל אחרים היחסים היו‬
‫בעייתיים‪ ,‬אולם השתפרו דווקא בעקבות מאסרם‪.‬‬
‫אלה וגם אלה סיפרו כי התמיכה המשפחתית היא‬
‫גורם משמעותי מאוד‪ ,‬שמסייע להם להתמודד‬
‫עם מאסרם ותורם לתהליך השינוי שלהם‪ .‬גם כאן‬
‫מתבטאת התמיכה בקבלתם האנושית למרות‬
‫מעשיהם השליליים בעבר לצד הבעת כעס ודרישה‬
‫לשינוי דרכם‪.‬‬
‫עאדל למשל הורשע בביצוע שני מעשי אונס‬
‫קבוצתיים ונישא במהלך מאסרו לבת‪-‬זוג שמאמינה‬
‫בו‪ .‬הוא סיפר כי תמיכתה לצד התמיכה של בני‬
‫משפחתו מסייעים מאוד לשיקומו‪:‬‬
‫"גם התמיכה של ההורים מאוד עזרה לי‪ .‬הם לא‬
‫תמכו במה שעשיתי‪ ,‬אבל למרות מה שעשיתי הם‬
‫לא ויתרו עלי‪ .‬אבא שלי לקח מאוד קשה את העניין‪.‬‬
‫באותו יום שזה נודע לו‪ ,‬אחרי שחזר הביתה מהעורך‬
‫‪45‬‬
‫דין‪ ,‬הוא קיבל התקף לב‪ ,‬היה מאושפז חודש במצב‬
‫קשה"‪( .‬עאדל)‬
‫הכוח‪ .‬עיקר הכוח זה הילדים‪ ,‬שהם באים לבקר‪...‬‬
‫והאחים‪ ,‬אימא שלי‪ ,‬המשפחה שמסביב"‪( .‬פנחס)‬
‫אצל יעקב‪ ,‬שהורשע באינוס קטינה‪ ,‬השינוי ביחסיו‬
‫עם הוריו‪ ,‬ובעיקר עם אביו ‪ -‬שאותו חווה מגיל צעיר‬
‫כ ָאב עוין‪ ,‬אלים ודוחה ‪ -‬החל בעקבות התגייסותם‬
‫לטובתו מיד עם מעצרו‪ .‬השינוי לווה בלקיחת אחריות‬
‫של אביו‪ ,‬שהבין שהתנהגותו תרמה להידרדרות בנו‪,‬‬
‫ובתחושת חרטה שלו‪ .‬אם בעבר היה יעקב מרוכז‬
‫בעיקר בכעסו על הוריו‪ ,‬הרי שכיום הוא מסוגל‬
‫לראות בהם את הטוב‪:‬‬
‫לפי דבריהם‪ ,‬משתתפים אחדים אינם זוכים‬
‫לתמיכה משפחתית‪ ,‬בין שיחסיהם המשפחתיים‬
‫היו בעייתיים מלכתחילה וכללו מרכיבים של‬
‫הזנחה ונטישה שנמשכו גם לאחר מאסרם ובין‬
‫שהוריהם אינם יכולים לסייע להם משום שהם‬
‫חולים או נפטרו‪ .‬עם זאת סיפרו חלקם שהם‬
‫נתמכים ב"אחרים משמעותיים" המשמשים תחליף‬
‫למשפחה‪ ,‬כגון רב‪ ,‬עובד רווחה‪ ,‬מטפל ו‪/‬או חבר‪/‬ה‪.‬‬
‫יחסי הקרבה החיוביים כוללים מרכיבים של קבלה‬
‫חברתית אנושית לצד אמונה‪ ,‬עידוד ומתן סיוע‬
‫בתהליך השינוי והשיקום‪.‬‬
‫"אני לא הרגשתי מה זה אבא וגם על אימא כעסתי‬
‫כל הזמן‪ ...‬אני הסתכלתי וקלטתי שגם אבא שלי‬
‫השתנה‪ .‬גיליתי גם שעשו בשבילי דברים בבית‪,‬‬
‫למשל אספו בשבילי כסף וקנו לי פלאפון עם מצלמה‬
‫וצילמו בשבילי תמונות של המשפחה‪ .‬פתאום אני‬
‫רואה שמשקיעים בי‪ .‬כל זה היה גם לפני זה‪ ,‬אבל לא‬
‫ראיתי את זה"‪( .‬יעקב)‬
‫משתתפים אחרים‪ ,‬שנשותיהם התגרשו מהם‬
‫בעקבות מאסרם הנוכחי‪ ,‬מצאו תמיכה ביחסיהם‬
‫עם ילדיהם‪ .‬מדבריהם עולה‪ ,‬כי הקשר עם ילדיהם‬
‫מסייע להם להתמודד עם המאסר ועם תהליך‬
‫שיקומם ומאפשר להם למצוא ולהפגין צדדים‬
‫חיוביים בעצמם‪ .‬דוגמאות‪:‬‬
‫"אני קשור לילד הזה מאוד‪-‬מאוד חזק‪ ,‬מדבר ִאתו כל‬
‫יום בטלפון‪ .‬הוא בא לבקר אותי פה עם המשפחה‬
‫שלי‪ ...‬אני מדבר עם הילד דרך הגן ואני מודה לגננת‬
‫אלף תודות שהיא נותנת לי לדבר עם הילד ועל הטיפול‬
‫שהיא נותנת לילד‪ ,‬הטיפול שהם נותנים לי עצמי בזה‬
‫שהם נותנים לי לדבר עם הילד‪ .‬זה הדברים שנותנים‬
‫לי חמש דקות של שמחה ביום"‪( .‬שלמה)‬
‫"הדבר היחיד שמחזיק אותי קודם כל זה הילדים שלי‪,‬‬
‫שהם לא ויתרו עלי אחרי דבר כזה‪ ,‬אז לפחות הם‪...‬‬
‫מצד אחד זכרו לי קצת שהייתי‪ ...‬זה הכוח‪ ,‬זה עיקר‬
‫‪46‬‬
‫קבלה דתית‪-‬רוחנית‬
‫מספר משתתפים סיפרו שהדת‪ ,‬בעיקר באמצעות‬
‫הפן הרוחני שבה‪ ,‬היא מקור תמיכה משמעותי‬
‫המסייע להם בתהליך שיקומם‪ .‬המשמעות‬
‫הרוחנית החדשה שמצאו בדת מסייעת להם‬
‫להתגבר על קשייהם השונים ואף מאפשרת להם‬
‫לראות במאסרם הזדמנות לשינוי של דרך חייהם‬
‫("ניסיון"‪" ,‬תיקון")‪ .‬נראה כי באמצעות לימוד‬
‫וקיום ערכי הדת הם חווים עצמם כאנשים חיוביים‬
‫ומוסריים‪ ,‬מה שמסייע לשיקום דימויים העצמי‪.‬‬
‫בנוסף מעניקה להם הדת מסגרת חברתית תומכת‬
‫("חברותא")‪ ,‬שמקבלת אותם ללא ביקורת ושפיטה‬
‫ומגנה עליהם‪.‬‬
‫שמואל ומאיר למשל‪ ,‬שניהם חרדים חוזרים‪-‬בתשובה‬
‫שהורשעו (בנפרד) בביצוע מעשים מגונים בילדות‪,‬‬
‫הסבירו את עבירותיהם על רקע של "התרופפות‬
‫מוסרית" שחלה אצלם בשל לחצים שונים שחוו באותה‬
‫תקופה (עימותים עם בת‪-‬הזוג‪ ,‬מוות במשפחה‪,‬‬
‫קשיים כלכליים)‪ .‬כך הם תיארו את הסתייעותם בערכי‬
‫הדת להבניית גבולות חיצוניים ופנימיים‪:‬‬
‫"האדם צריך להפנים עם עצמו ולהחליט שהוא‬
‫באמת עושה שינוי ‪ -‬במחשבה‪ ,‬בהתנהגות‪ ,‬בכול‪.‬‬
‫חומות של תקווה‬
‫צריך לעבוד על זה‪ ,‬זה לוקח זמן‪ ,‬לא מספיק רק‬
‫ללמוד‪ .‬אני למשל‪ ,‬אחרי שאני לומד פה‪ ,‬אני קורא‬
‫ספרי מוסר דתיים‪ ,‬כי כמו שסיפרתי‪ ,‬גדלתי מפונק‬
‫ובלי הרבה גבולות‪ ,‬וזה טוב בשבילי לקבל גבולות‬
‫ותכלית"‪( .‬שמואל)‬
‫"בתקופה ההיא הייתי מאוד ב'נפילה'‪ ,‬וידוע שאדם‬
‫תחת השפעה של סם‪ ,‬מסטול כל היום‪ ,‬זה מערפל‬
‫את החושים‪ ...‬וכמו שאני יודע שמנעתי את עצמי‬
‫מסמים‪ ,‬אני אמנע את עצמי מקטינים‪ .‬נמנעתי‬
‫מהסמים בעזרת הדת‪ ...‬אני יודע כבר מה התכלית‬
‫של כל הסאטלה הזו‪ ,‬אפשר להגיע לזה גם באמצעות‬
‫רוחניות‪ ,‬בלי מגע‪ .‬התחזקתי פה בדת"‪( .‬מאיר)‬
‫ליאור‪ ,‬שהיה חילוני והורשע בקיום יחסי מין עם‬
‫מספר נשים בגירות תוך ניצול יחסי מרות (חניכות‬
‫בסדנאות רוחניות שהעביר בזמנו)‪ ,‬סיפר כי החליט‬
‫לחזור בתשובה כבר במהלך משפטו‪ ,‬כאמצעי‬
‫להתמודד עם השבר שחל בחייו בעקבות מאסרו‪:‬‬
‫"הטראומה זה אובדן מוחלט של הכול‪ ,‬התרסקות‬
‫מוחלטת ‪ -‬כלכלית‪ ,‬חברתית‪ ,‬משפחתית‪ .‬אתה‬
‫מוצא את עצמך לבד ואתך הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא‪ .‬זהו‪.‬‬
‫אני לא יודע איך אנשים בלי אמונה יכולים לשרוד‬
‫דבר כזה‪ ,‬אז זה מאוד עוזר‪ .‬בשנה שהייתי בירושלים‪,‬‬
‫במכון מאיר‪ ,‬זה מאוד עזר לי‪ .‬גם הקשר שלי עם‬
‫הבת נמצא בתהליך שיקום"‪( .‬ליאור)‬
‫משתתפים נוספים מרקע חילוני סיפרו על אמונה‬
‫רוחנית שהתפתחה אצלם במהלך מאסרם הנוכחי‪,‬‬
‫אשר מעניקה משמעות חדשה לסבלם (המאסר)‬
‫ועוזרת להם בתהליך השיקום‪ .‬דוגמאות‪:‬‬
‫"אני חילוני‪ ,‬אבל יש לי את האמונה שמישהו משגיח‬
‫עלינו מלמעלה‪ .‬זה לא שהגעתי לפה ושמתי כיפה‬
‫על הראש ‪ -‬להראות לשופטת ולבכות לה‪ .‬לא‪ .‬זה‬
‫אמונה שתמיד היתה בתוכי‪ ...‬אומנם אין לי הוכחות‬
‫שיש בורא עולם‪ ,‬שיש כוח גדול מאיתנו‪ ,‬אבל אני‬
‫מאמין שלא סתם אני פה‪ .‬לא באתי ואמרתי‪ :‬המציאו‬
‫את זה‪ ,‬תפרו לי תיק‪ .‬היה משהו‪ ,‬וזה קרה מאיזושהי‬
‫סיבה‪ .‬יש משהו‪ ,‬יש מישהו שמניע את זה‪( ."...‬גבי)‬
‫"קשה לי‪ .‬לפעמים יש ימים שאני בדאון‪ ,‬אבל גם‬
‫האמונה באל‪ ,‬בדת‪ ,‬מחזיקה אותי ‪ -‬שאין ייאוש ואנחנו‬
‫פה בתיקונים‪ .‬אני עושה את התיקון שלי‪ ,‬בעזרת‬
‫השם‪ ...‬הבעיה הזאת ‪ -‬שאלוהים יעזור לי שאצא מזה‬
‫ זה הכול‪ .‬עושה הרבה תפילות גם"‪( .‬עופר)‬‫קבלה טיפולית‬
‫כמחצית ממשתתפי המחקר סיפרו שהם טופלו או‬
‫מטופלים בטיפול קבוצתי לעברייני מין בכלא‪ .‬חלקם‬
‫עברו גם טיפול פרטני אצל קרימינולוג קליני בכלא‪,‬‬
‫ואחדים סיפרו שהם מקבלים טיפול תרופתי להפחתת‬
‫דחפיהם המיניים‪ .‬לדבריהם‪ ,‬הטיפולים לסוגיהם‬
‫עוזרים להם להתמודד עם בעיותיהם ומשמשים מקור‬
‫תמיכה משמעותי בתהליך השינוי והשיקום שלהם‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬אלו שהשתתפו בטיפולים קבוצתיים ו‪/‬או‬
‫בטיפולים פרטניים דיווחו שהטיפול מסייע להם לעבד‬
‫את בעיותיהם השונות‪ ,‬לזהות רגשות‪ ,‬לפתח כישורים‬
‫חברתיים ובין‪-‬אישיים‪ ,‬לרכוש אסטרטגיות להתמודדות‬
‫יעילה עם מצבי דחק שונים ולהבנות גבולות פנימיים‬
‫וחיצוניים ("תמרורי אזהרה") שיסייעו להם להימנע‬
‫בעתיד ממעידות‪ .‬לפי דיווחיהם‪ ,‬השינויים שחלו‬
‫אצלם התבטאו בהבנת הבעיות השונות שהובילו‬
‫אותם לביצוע העבירות ובלקיחת אחריות מלאה עליהן‬
‫לצד שיפור יחסיהם עם קרוביהם ‪ -‬בני משפחה ואף‬
‫אסירים אחרים בכלא‪ .‬דוגמאות‪:‬‬
‫"הטיפול באיזשהו אופן העיר אותי‪ .‬הוא נתן לי‬
‫להגיע לתובנות ולחדד לי דברים במוח‪ .‬כמו‬
‫למשל‪ ,‬המסוכנות שהיתה בי‪ ,‬עד כמה מה‬
‫שעשיתי היה מזעזע‪ ,‬כמה זה היה נורא‪ ,‬איזה מן‬
‫אדם אני אם אני עושה דברים כאלה‪ ...‬המון‪-‬המון‬
‫דברים‪ .‬עכשיו הייתי מגדיר את עצמי אז כאדם‬
‫חולה‪ ,‬כי זה משהו שהוא פשוט לא מציאותי‪ ,‬לא‬
‫טבעי"‪( .‬אלעד)‬
‫‪47‬‬
‫"השיחות האלה גרמו להרבה תובנות חדשות‪ .‬אני‬
‫אישית קיבלתי החלטות מאוד‪ ...‬לא להתקרב בכלל‬
‫לתחום הזה יותר‪ .‬לעשות עוד מעגל ועוד גדר כדי‬
‫לא לעשות את המעשים האלה‪ .‬לא לתת לעצמי את‬
‫המחשבה שאם אני דפוק אז מותר לי להתרפק על‬
‫קורבנות או לעשות את זה על חשבונן‪ .‬אני צריך‬
‫להתגבר על הקשיים שלי בעצמי"‪( .‬מנשה)‬
‫כזכור‪ ,‬משתתפים רבים ‪ -‬בעיקר כאלה שפגעו‬
‫מינית בילדים או בילדות ‪ -‬דיווחו על חוויה של ניצול‬
‫מיני בילדותם‪ ,‬שאותה הסתירו מסביבתם במשך‬
‫רוב שנות חייהם‪ .‬חלקם סיפרו שבזכות הטיפול‬
‫הם הצליחו לחשוף‪ ,‬לראשונה בחייהם‪ ,‬חוויות אלו‪.‬‬
‫החשיפה התאפשרה הודות לתחושת הביטחון‬
‫וההגנה שהעניקו להם מטפליהם לצד חשיפתם‬
‫לסיפורים דומים של מטופלים אחרים בקבוצה‪,‬‬
‫ושאל להם לחוש‬
‫שגרמו להם להבין ש"הם לא לבד" ֶ‬
‫אשמה ובושה על כך‪.‬‬
‫יורם למשל‪ ,‬שהורשע בביצוע מעשים מגונים בשני‬
‫נכדיו (בן ובת)‪ ,‬סיפר שבטיפול הפרטני שעבר‬
‫בכלא הוא הצליח לדבר לראשונה על האונס שחווה‬
‫בילדותו בידי שכן מבוגר‪ .‬לתחושתו‪ ,‬אם הוא היה‬
‫חושף זאת בזמנו וגם מקבל טיפול מתאים‪ ,‬ייתכן‬
‫שהתובנות שהיה מפתח היו מונעות ממנו לבצע‬
‫את עבירותיו‪:‬‬
‫"אולי‪-‬אולי אם הייתי מספר בילדּות אחרי שקרה מה‬
‫שקרה והיו מטפלים בי ועוזרים לי‪ ,‬אז הייתי מודע‬
‫מראש לבעיה ומראש לא הייתי מתקרב אליה‪ .‬כי‬
‫כשאני עשיתי את מה שעשיתי‪ ,‬לא הייתי מודע בכלל‬
‫למה שאני עושה‪ .‬אז במרוקו לא היתה מודעות‪ ,‬לא‬
‫היה מי שיטפל ‪ -‬להפך‪ :‬אם היית מספר שבא שכן‬
‫והרביץ לך‪ ,‬אז היו מאשימים אותך למה עברת‬
‫דרכו‪( ."...‬יורם)‬
‫קבלה עצמית‬
‫בנוסף על השבר שחל בעולמם בעקבות מאסרם‬
‫הנוכחי‪ ,‬סיפרו משתתפי המחקר כי נאלצו להתמודד‬
‫‪48‬‬
‫עם תחושות של תיוג שלילי‪ ,‬נידוי ודחייה חברתית קשה‬
‫בשל האופי של עבירותיהם המיניות‪ .‬רובם הצליחו‬
‫להתגבר על כך בזכות התמיכה והסיוע שקיבלו‬
‫כאמור מגורמים שונים בסביבתם‪ ,‬אשר אפשרו להם‬
‫להאמין בעצמם ולהתחיל לקבל את עצמם מחדש‪,‬‬
‫על צדדיהם השונים והמורכבים‪ .‬גם כאן נראה‬
‫שתהליך הקבלה העצמית המחודשת שלהם כולל‬
‫מרכיבים דומים לאלו של הקבלה החברתית שלהם‪,‬‬
‫והוא מתאפיין ביישום עצמי של מגנון הביוש הרה‪-‬‬
‫אינטגרטיבי‪ :‬מצד אחד הם לומדים לקבל ולאהוב‬
‫את עצמם מחדש (באמצעות חמלה וסליחה עצמית‬
‫ביחס למעשיהם השליליים בעבר)‪ ,‬ומצד שני הם‬
‫מכירים בחובתם לשנות את דרכם ולהמשיך להילחם‬
‫בבעיותיהם ובנטיותיהם השליליות‪.‬‬
‫רוב המשתתפים העידו על עצמם שהם אנשים‬
‫טובים ביסודם‪ ,‬אשר מעדו ועשו "מעשים רעים"‪.‬‬
‫נראה שהתפיסה נועדה להגן על תחושת הערך‬
‫העצמי שלהם בעיני עצמם ובעיני אחרים‪ ,‬והיא‬
‫מאפשרת להם להאמין ביכולתם לתקן‪ ,‬לשנות‬
‫ולהשתקם‪ .‬ייתכן גם כי מאחר שרובם ניהלו אורח‬
‫חיים נורמטיבי טרם מאסרם (לכאורה לפחות)‪,‬‬
‫השבר הכללי שחל בעולמם עקב מאסרם היה עלול‬
‫למוטט אותם אלמלא אמונה זו‪ .‬דוגמאות‪:‬‬
‫"באופן אישי אני יכול להעיד על עצמי שאני אדם‬
‫טוב‪ ,‬אבל בתוכי יש משהו כמו ֵשד‪ .‬אני יודע‬
‫שזה דבר אסור מה שעשיתי‪ ,‬וזה תמיד יחלחל בי‬
‫שעשיתי משהו אסור ושפגעתי בילדות האלה‪ .‬בגלל‬
‫זה גם באתי לטיפול‪ ,‬בשביל קודם כל לדעת על‬
‫עצמי דברים שלא ידעתי עד היום‪ .‬למשל שהייתי‬
‫מניפולטיבי‪ ,‬אחד שמשקר כל הזמן" (נסים)‬
‫"אני בנאדם טוב‪ ,‬לא בנאדם רע‪ ,‬אני רק צריך‬
‫לטפל בעצמי שלא לחזור למעשים שעשיתי‪.‬‬
‫נגרמו לי בושות‪ ,‬שזה הדבר הכי קשה‪ .‬הכי קשה‬
‫זה בושות ופרסומים בעיתונות ו'גמרו' עלי עם‬
‫זה‪ ...‬אבל אני בנאדם אופטימי מטבעי‪ ,‬ככה‬
‫נולדתי‪ ,‬אסור להתייאש‪ .‬ולכן יש לי קושי עם‬
‫חומות של תקווה‬
‫ימי ראשון האלה‪ .‬כשאני יוצא לקבוצה אני חוזר‬
‫בדפרסיה חבל‪-‬על‪-‬הזמן‪ ,‬כי זה דברים קשים‪...‬‬
‫אבל אני אומר לעצמי שאני חייב להוציא הכול‬
‫כדי לשנות"‪( .‬עופר)‬
‫תהליך השינוי של דוד‪ ,‬שהורשע בביצוע מעשים‬
‫מגונים בקטינות‪ ,‬התחיל כאמור בעקבות תמיכתה‬
‫של אשתו‪ .‬לדבריו‪ ,‬קבלתו מאפשרת לו להתחיל‬
‫לקבל את עצמו מחדש‪ ,‬וכיום הוא מסוגל להכיר‬
‫בקיומם של צדדים מנוגדים באישיותו ולרצות‬
‫לשנותם‪ .‬עם זה הודה דוד שמדובר בתהליך מורכב‬
‫וקשה‪ ,‬שדורש הרבה אמונה וסליחה עצמית לצד‬
‫תרגול עצמי מתמשך‪:‬‬
‫"בהבנה ובתובנה הגעתי למסקנה שאומנם יש את‬
‫דוד הרחמן והטוב שאוהב לעזור לאנשים וזה‪ ,‬אבל‬
‫יש גם את דוד עם הצד האפל הזה‪ ,‬על כל העבירות‬
‫שביצע‪ .‬ואם אני לא אסלח לעצמי‪ ,‬אף אחד לא‬
‫יסלח לי‪ ...‬היום יש לי התמודדות מאוד קשה של‬
‫לבנות את עצמי‪ ,‬האמון של עצמי מול עצמי מחדש‬
‫ואחר כך עם אחרים‪ .‬זה בשבילי מלחמה מתמדת‬
‫עם עצמי‪ ,‬אבל אני יודע שבסוף אגיע למצב של‪...‬‬
‫איך לא ראיתי את כל זה לפני זה‪ ,‬אני אומר לעצמי‪,‬‬
‫ואז באה האכזבה מעצמי‪ .‬ואז באה המחשבה שאני‬
‫צריך לתקן"‪( .‬דוד)‬
‫לסיכום‪ ,‬נמצא כי גורמי התמיכה השונים שמסייעים‬
‫למשתתפי המחקר להתמודד עם מאסרם‬
‫ולהשתקם‪ ,‬מתאפיינים במרכיבים דומים של קבלה‬
‫חברתית ואנושית‪ ,‬שמצד אחד מגבירים את יכולתם‬
‫ליצור קשרים עם אחרים ומצד שני מאפשרים להם‬
‫ללמוד לקבל ביקורת והתניות חיצוניות‪ .‬השינוי‬
‫אצלם התבטא‪ ,‬לדבריהם‪ ,‬בלקיחת אחריות על‬
‫מעשיהם ועל חייהם וכן במוכנות לשנות את דרך‬
‫חייהם הקודמת‪ ,‬לטובתם ולטובת אלו שתומכים‪,‬‬
‫מאמינים ומעודדים אותם בתקופת חייהם הקשה‪.‬‬
‫עם זאת נמצאו במחקר הבדלים בין עברייני המין‬
‫מהקטגוריות השונות‪ ,‬בהתייחס לשלב שבו ניעור‬
‫השינוי ולקצב התקדמותו‪ .‬אצל מרואיינים בעלי רקע‬
‫נורמטיבי יחסית ונעדרים עבר פלילי‪ ,‬התהליך היה‬
‫מהיר יותר ("הנסיבתיים")‪ .‬אצל עברייני מין שנחשפו‬
‫למגוון רב של חוויות שליליות ולהפרעות התנהגות‬
‫מגיל צעיר‪ ,‬התהליך היה ארוך‪ ,‬קשה ונפתל יותר (רוב‬
‫"הנצלנים" ו"התוקפנים מיניים והטורפים מיניים")‪.‬‬
‫אצלם‪ ,‬ובעיקר אצל אלו שנכללו תחת ההגדרה של‬
‫"טורפים מיניים"‪ ,‬ההתעוררות הרגשית וההכרה‬
‫בהשלכות מעשיהם החלו רק בחלוף שנות מאסר‬
‫רבות‪ ,‬אשר במהלכן הם המשיכו בהתנהגותם‬
‫המתנגדת והאלימה שהובילה להענשתם החוזרת‬
‫ונשנית‪ .‬בסופו של דבר הם הותשו והחלו להכיר‬
‫בכך שבהתנהגותם הם פוגעים בראש ובראשונה‬
‫בעצמם‪ .‬לפיכך נראה שמדובר בתהליך מאוחר של‬
‫הבשלה והתבגרות‪ ,‬כפי הנראה משום שכבר מגיל‬
‫צעיר הם רכשו הרגלים שליליים רבים אשר עיכבו‬
‫את התקדמותם‪.‬‬
‫רוב משתתפי המחקר הביעו עמדות ורגשות‬
‫חיוביים ביחס לעצמם ולאחרים (תקווה‪ ,‬אמונה‪,‬‬
‫אופטימיות) וכן ביחס ליכולתם להשתקם ולהשתלב‬
‫בחיי הקהילה לאחר שחרורם מהכלא‪ .‬הם הביעו‬
‫גם רצון וכוונה להמשיך להיתמך בגורמים שסייעו‬
‫להם להשתקם במאסרם הנוכחי‪ .‬חלקם הודו כי‬
‫יזדקקו לפיקוח עתידי גם לאחר שחרורם מהכלא‪.‬‬
‫מדבריהם ניכר‪ ,‬כי הפיקוח הפורמאלי (קציני מבחן‬
‫או קציני פיקוח) והפיקוח הלא פורמאלי (בת‪-‬זוג‪,‬‬
‫משפחה‪ ,‬טיפול) העתידיים יעזרו להם לשמר‬
‫ולחזק את השינויים החיוביים בטווח הרחוק‪ ,‬וגם‬
‫ימנעו מהם למעוד‪ .‬בכך ניתן לראות ביטוי נוסף‬
‫לקבלה החברתית ההדדית שלהם‪ :‬מצד אחד הם‬
‫מכירים בסיכון ובמסוכנות שעדיין קיימים בהם‬
‫ומצד שני הם מוכנים לעשות את הנדרש כדי להגן‬
‫על החברה מפניהם‪.‬‬
‫דיון‬
‫על בסיס מאפיינים משותפים וייחודים אשר‬
‫זוהו בראיונות עם משתתפי המחקר והקשורים‬
‫למאפייניהם האישיים ולמאפייני העבירה‪ ,‬סווגו‬
‫‪49‬‬
‫משתתפי המחקר לשלושה טיפוסים עיקריים‪:‬‬
‫נסיבתיים‪ ,‬נצלנים ותוקפנים מיניים‪/‬טורפים‬
‫מיניים‪ .‬הטיפוסים משקפים דרגות חומרה שונות‬
‫של מאפייני העבירות בסדר עולה‪ .‬בעוד שאצל‬
‫"הנסיבתיים" העבירות בוצעו בעיקר על רקע‬
‫קיומן של נסיבות חיצוניות‪ ,‬הרי שאצל "הנצלנים"‪,‬‬
‫ובעיקר אצל "התוקפנים מיניים והטורפים מיניים"‪,‬‬
‫העבירות בוצעו על רקע של נסיבות ומצבים שהם‬
‫יצרו במכוון כדי לנצל מינית אחרים ולפגוע בהם‪.‬‬
‫לצד המאפיינים הייחודיים שהודגמו בקטגוריות‬
‫השונות דלעיל‪ ,‬זוהו אצל המשתתפים מספר‬
‫מאפיינים משותפים‪ .‬ראשית‪ ,‬הדרך שבה ביצעו‬
‫את עבירותיהם המיניות שיקפה את התנהלותם‬
‫הכללית בחיים וכן את היפגעותם בעבר (חסכים‬
‫רגשיים‪ ,‬ניצול מיני‪ ,‬מניפולטיביות‪ ,‬דחייה‪ ,‬השפלה‪,‬‬
‫אלימות)‪ .‬זוהו אצלם מאפיינים נוספים התואמים‬
‫ממצאים של מחקרים קודמים‪ :‬ליקויים בכישורים‬
‫חברתיים ובין‪-‬אישיים‪ ,‬ליקויים ביכולת לאינטימיות‪,‬‬
‫בדידות רגשית וחברתית וקושי להתמודד עם גורמי‬
‫לחץ שונים (‪Finkelhor, 1984; Marshall & Serran,‬‬
‫‪ .)2000; Ward et al., 1995‬המניעים המשותפים‬
‫שזוהו ביחס לעבירותיהם הם ניצול הזדמנויות‪,‬‬
‫כעס מוכלל‪ ,‬נקמנות‪ ,‬שליטה ושימוש במין כאמצעי‬
‫להפחתת חרדות (;‪Bumby & Hansen, 1997‬‬
‫;‪Kalichman, 1991; Knight & Prentky, 1990‬‬
‫‪.)McGuire, 2000‬‬
‫מאפיין בולט נוסף שזוהה אצל המשתתפים‬
‫בקטגוריות השונות הוא תהליך של "סחרור‬
‫עברייני" (‪ ,)criminal spin‬שהתבטא בהסלמה‬
‫שחלה במשך הזמן בעבירות שביצעו‪ ,‬לצד עלייה‬
‫בתעוזה‪ ,‬שכפי הנראה שימשה להגברת הריגוש‬
‫המיני‪-‬פסיכולוגי שלהם‪ .‬החמרה זו התבטאה‬
‫אצל משתתפי המחקר בעלייה במספר העבירות‬
‫והקורבנות‪ ,‬בעלייה או ירידה בגיל הקורבנות‬
‫ובשימוש באלימות פיזית קשה יותר‪ .‬סחרור זה‬
‫כולל מרכיבים של ריכוז עצמי גבוה לצד תפיסות‬
‫מסוג "מגיע לי" ו"מותר לי"‪ ,‬הקשורים פנומנולוגית‬
‫לסחרור עברייני (‪ )Ronel, 2009‬והנחשבים לחלק‬
‫מעיוותי החשיבה שלהם‪ ,‬שנועדו להצדיק את‬
‫‪50‬‬
‫עבירותיהם (‪Tierney & McCabe, 2001; Marshall‬‬
‫‪.)et al., 1997‬‬
‫ממצא נוסף מלמד שככל שהמשתתפים נחשפו‬
‫בעברם לחוויות שליליות יותר ונעדרו גורמי תמיכה‪,‬‬
‫כך הם החלו לבצע מגוון עבירות ‪ -‬מיניות ולא מיניות‬
‫ בגיל מוקדם יותר‪ .‬עברייני מין שנחשפו ‪ -‬לצד‬‫החוויות השליליות ‪ -‬גם לחוויות חיוביות‪ ,‬בדמות‬
‫אדם או מסגרת תומכת (בני משפחה‪ ,‬לימודים‪/‬בית‬
‫ספר‪ ,‬דת)‪ ,‬התנהגותם העבריינית המינית החלה‬
‫בגיל מאוחר יותר והיתה חמורה פחות‪ .‬הם גם‬
‫ניהלו אורח חיים נורמטיבי יותר בבגרותם‪ .‬ממצא‬
‫זה תומך בגישה של יכולת הסתגלות (‪Fraser,‬‬
‫‪ ,)1997; Masten & Coatsworth, 1998‬שלפיה גורמי‬
‫הגנה משמעותיים בחייו של פרט הנמצא בסיכון‬
‫עשויים למתן ואף למנוע את הידרדרותו לסטייה או‬
‫לעבריינות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬ממצא זה מלמד על החשיבות‬
‫של התמיכה החברתית בסיוע להתמודדות עם מצבי‬
‫סיכון שונים והתגברות עליהם‪ ,‬שאותה מדגישה‬
‫הקרימינולוגיה החיובית (‪.)Ronel & Elisha, 2010‬‬
‫הממצא המרכזי והחיובי במחקר הוא שגם חוויה‬
‫קשה וטראומטית‪ ,‬כגון מאסר‪ ,‬עשויה להוביל‬
‫לשינויים חיוביים אצל עברייני מין לסוגיהם‪ ,‬כולל‬
‫תפיסת מאסרם כהזדמנות לשינוי של דרך חייהם‪.‬‬
‫תקופת משבר ראשונית עוררה אותם לחשבון נפש‬
‫עצמי‪ ,‬להכרה בהשלכות מעשיהם על חייהם‪ ,‬על חיי‬
‫קרוביהם ועל קורבנותיהם‪ ,‬וללקיחת אחריות אישית‬
‫ורצון לטפל בבעיותיהם‪ .‬אולם בדומה למחקרים‬
‫קודמים שציינו זאת (למשל‪Farrall, 2002; Warr, ,‬‬
‫‪ ,)1998‬הרצון בשינוי לא נבע רק מתוכם אלא נתמך‬
‫ ולעתים אף ניעור ‪ -‬בתמיכה פורמאלית ובתמיכה‬‫בלתי פורמאלית שקיבלו מאחרים משמעותיים‬
‫בחייהם ‪ -‬בתוך הכלא ומחוצה לו ‪ -‬שביטאו את‬
‫קבלתם החברתית‪ .‬אלה הם בעיקר בת‪-‬זוג‪ ,‬הורים‪,‬‬
‫ילדים‪ ,‬מסגרת דתית‪/‬רוחנית‪ ,‬טיפול או מטפלים‪,‬‬
‫אשר מאמינים‪ ,‬מעודדים ומאפשרים להם לעשות‬
‫את השינוי ואף להתחיל לקבל את זהותם החדשה‪,‬‬
‫המשוקמת‪ ,‬הנחשבת חיונית לעבריינים המבקשים‬
‫להשתקם (‪ .)Harris & Maruna, 2006‬חלקם אף‬
‫הביעו רצון לפצות את קרוביהם ולהיטיב עם אחרים‬
‫חומות של תקווה‬
‫כביטוי לרצונם להפגין את צדדיהם החיוביים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬למרות הנסיבות השליליות‪ ,‬נראה שהטוב‬
‫יכול להתגבר על הרע (‪ .)Ronel, 2006‬ממצאים‬
‫אלו תואמים ממצאים של מחקרים קודמים‪ ,‬שנעשו‬
‫בקרב אסירים ואסירים‪-‬משוחררים‪ ,‬אשר דיווחו‬
‫על שינויים חיוביים אצלם עקב חשיפתם לחזקות‬
‫אנושיות חיוביות בדמותם של גורמי תמיכה‬
‫שונים (פריד‪Maruna, 2001; Maruna, ;2008 ,‬‬
‫‪ .)et al., 2004‬ממצא זה מחזק גם גישות אחרות‬
‫המתבססות על הקרימינולוגיה החיובית‪ ,‬כגון‬
‫צמיחה פוסט‪-‬טראומטית והגישה הסלוטוגנית (‪Ai‬‬
‫‪& Park, 2005; Antonovsky, 1987; Pargament,‬‬
‫‪Smith, Koenig & Perez, 1998; Peterson & Park,‬‬
‫‪ ,)2003; Laufer & Solomon, 2006‬שלפיהן פרטים‬
‫שחוו משברים וטראומות עשויים לחוות שינויים‬
‫חיוביים ואף לצמוח מהם‪.‬‬
‫למרות שגורמי התמיכה השונים נתפסו בעיני‬
‫המשתתפים כחשובים ותורמים לשיקומם‪ ,‬זוהו שני‬
‫גורמים עיקריים שהשפעתם היתה חזקה ביותר‪:‬‬
‫תמיכה של בת‪-‬זוגם או הוריהם (בהתאם למצב‬
‫המשפחתי)‪ ,‬וטיפול‪ .‬משתתפים שטופלו או היו‬
‫מטופלים בכלא בעת ביצוע הראיונות (כמחצית‬
‫המשתתפים) אף הצהירו‪ ,‬כי אלמלא הטיפול השינוי‬
‫אצלם לא היה עמוק ויסודי‪ .‬ממצאים אלו מספקים‬
‫חיזוק נוסף לתיאוריות ההתקשרות (‪Bowlby,‬‬
‫‪ )1969, 1988‬והפיקוח החברתי (‪,)Hirschi, 1969‬‬
‫שלפיהן יחסים חיוביים עם אחרים משמעותיים‬
‫תוקעים יתדות של קונפורמיות ומחויבות לערכים‬
‫ולנורמות חברתיות ומסייעים לפתח מרכז אישיותי‬
‫והתנהגותי נורמטיבי (‪.)Timor, 2001‬‬
‫גורמי התמיכה השונים מבטאים במחקר קבלה‬
‫חברתית ואנושית של עברייני המין‪ ,‬המתאפיינת‬
‫ביישום של מנגנון הביוש הרה‪-‬אינטגרטיבי‪,‬‬
‫המבחין בין אישיותו של הפרט‪-‬העבריין להתנהגותו‬
‫(‪ .)Braithwaite, 2000‬אין מדובר בקבלה ללא‬
‫תנאי אלא בקבלה המותנית בעשיית שינוי יסודי‬
‫ומעמיק‪ ,‬שיש בו ביטוי להצבת גבולות להתנהגותם‬
‫ מה שהיה חסר קודם לכן בחייהם‪ .‬הדבר דומה‬‫לעקרונות החינוכיים המשמשים בעבודה עם נוער‬
‫בסיכון‪ :‬אהבה יחד עם הצבת גבולות (‪Braithwaite,‬‬
‫‪ .)1989‬אולם היישום של מנגנון זה אינו מוביל‬
‫תמיד לשינוי חיובי‪ ,‬כפי שהעידו חלק מהמשתתפים‬
‫שנחשפו בעבר לחזקות חיוביות דומות (למשל‪,‬‬
‫טיפול שהוצע להם)‪ .‬הרי הן לא הובילו לשינויים‬
‫חיוביים אצלם‪ .‬ניתן לייחס זאת לקשרים הבעייתיים‬
‫שלהם‪ ,‬שמנעו מהם להאמין באחרים ומנעו מהם‬
‫להאמין שהטוב אפשרי בשבילם‪ .‬השינוי אצלם החל‪,‬‬
‫אם בכלל‪ ,‬רק לאחר שנות מאסר רבות‪ ,‬שבמהלכן‬
‫הבינו שבהתנהגותם השלילית הם פוגעים בעיקר‬
‫בעצמם‪ ,‬ומתוך כך החליטו לשקול אלטרנטיבות‬
‫שונות‪ .‬כך או כך‪ ,‬נראה כי ענישה או הצבת גבולות‬
‫לבדם אינם מספיקים לעשיית שינוי‪ .‬עליהם להיות‬
‫מלווים באמפתיה ובקבלה אנושית המגבירים את‬
‫יכולת ההכלה והקבלה ההדדית‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬משתתפי המחקר הביעו עמדות ורגשות‬
‫חיוביים ביחס לעצמם ולאחרים‪ ,‬הציבו לעצמם‬
‫מטרות נורמטיביות לעתיד (משפחה‪ ,‬עבודה‪,‬‬
‫לימודים) והפגינו רצון להמשיך להיתמך ‪ -‬גם לאחר‬
‫שחרורם מהכלא ‪ -‬באותם גורמים שסייעו לשיקומם‬
‫במשך מאסרם‪ .‬זאת כדי לשמר את השינויים‬
‫החיוביים שחלו אצלם ולהימנע ממעידה‪ ,‬לטובת‬
‫עצמם ולטובת החברה כולה‪ .‬ניתן לראות בכך ביטוי‬
‫נוסף לקבלה חברתית הדדית שלהם‪ ,‬הכוללת מצד‬
‫אחד הכרה בסיכון ובמסוכנות שעדיין קיימים בהם‬
‫ומצד שני מוכנות לעשות את הנדרש כדי להגן על‬
‫אחרים מפניהם‪ .‬כלומר‪ ,‬יש בכך הכרה במגבלות‬
‫שלהם לצד רצון להיעזר בגורמים חיצוניים‪ ,‬משום‬
‫שלבד הם לא יכולים לעשות את השינוי הנדרש‪.‬‬
‫תפיסה דומה לזו קיימת אצל מכורים בשלבי‬
‫החלמה (רונאל‪ .)2000 ,‬ממצאים אלו תואמים‬
‫ממצאים של מחקרים קודמים‪ ,‬שמצאו שעבריינים‬
‫ואסירים משוחררים ששוקמו בקהילה חשו הכרת‬
‫טובה בעקבות סיוע פורמאלי וסיוע לא פורמאלי‬
‫שקיבלו מסביבתם (;‪Harris & Maruna, 2006‬‬
‫‪ .)Maruna, 2001; Walling, 2003‬הסיוע נתפס‬
‫בעיניהם כהיבט חיובי של קבלה חברתית (‪Bogdan‬‬
‫‪.)& Taylor, 1987‬‬
‫מבחינה פנומנולוגית‪ ,‬ממצאים אלו הם ביטוי‬
‫‪51‬‬
‫לחוויית הבחירה אצל משתתפי המחקר ‪ -‬בחירה‬
‫בשינוי דרך החיים‪ ,‬על אף ולמרות נסיבות חייהם‬
‫השליליות‪ .‬תחילה הם נזקקו להצבת גבולות‬
‫חיצוניים ולאכיפת החוק כדי לעצור את הסחרור‬
‫העברייני (‪ ,)Ronel, 2009‬כפי שמציעות גישות‬
‫קרימינולוגיות מסורתיות‪ .‬אולם הכאוס הפנימי‬
‫(‪ )Timor, 2001‬לא נפתר בכך והשינוי הפנימי לא‬
‫היה מתאפשר אלמלא קיבלו סיוע חיצוני‪ .‬לכאן‬
‫נכנסות גישות שיקומיות המדגישות פיתוח של‬
‫כישורים ויכולות בין‪-‬אישיות ומועברות בגישה‬
‫חיובית‪ .‬גישות אלו מאפשרות לעבריינים סביבה‬
‫תומכת ומגֵ נה‪ ,‬שבה הם יכולים להכיר ולהודות‬
‫במגבלותיהם ומתוך כך גם לרצות להשתנות‪.‬‬
‫על פי תפיסת הקרימינולוגיה החיובית ( ‪Ronel‬‬
‫‪ ,)& Elisha, 2010‬רק כאשר הפרט חווה את‬
‫חופש הבחירה באמצעות חשיפתו לאלטרנטיבות‬
‫אחרות‪ ,‬חיוביות‪ ,‬הוא יכול לבחור בשינוי מתוך‬
‫רצון חופשי אותנטי‪.‬‬
‫ממצאי המחקר מעשירים את הידע הקיים‪ ,‬הנגזר‬
‫מתיאוריות שיקומיות כגון חדילה מפשיעה (‪Maruna,‬‬
‫‪ )2001; Sampson & Laub, 1993‬וצדק מאחה‬
‫(‪ ,)Pepinsky & Quinney, 1991‬שהבסיס התיאורטי‬
‫שלהן מצוי בגישת הביוש הרה‪-‬אינטגרטיבי של‬
‫בריית'ווייט (‪ .)Braithwaite,1989, 2000‬גישות‬
‫אלו‪ ,‬המבוססות על עקרונות הומאניים המכירים‬
‫במורכבות ההתנהגות האנושית וביכולתו של הפרט‬
‫להשתנות (‪ ,)Morrison, 2002‬מדגישות את חשיבותן‬
‫של חזקות אנושיות ‪ -‬במקום ביוש‪ ,‬הרחקה ונידוי ‪-‬‬
‫בסיוע ובעידוד של תהליכים של שינוי ושיקום אישי‬
‫וחברתי אצל עבריינים (‪Barak, 2005; Bernburg,‬‬
‫‪Krohn & Rivera, 2006; Braithwaite, 1989; Harris‬‬
‫‪.)& Maruna, 2006‬‬
‫החידוש הוא בממצא אשר לפיו ניתן לשקם עבריינים‬
‫בכלא‪ ,‬כולל כאלו הנחשבים לקשים ול"עמידים"‪ ,‬גם‬
‫אם מדובר בתהליך ארוך‪ ,‬קשה ופתלתל‪ .‬השיקום‬
‫מתאפשר באמצעות חשיפתם למסרים חיוביים‬
‫מתמשכים אשר עשויים לסדוק את סגירותם‬
‫ולהפחית את ריכוזם העצמי מצד אחד‪ ,‬ולהגביר את‬
‫מידת הרגישות והאכפתיות שלהם לאחרים מצד‬
‫‪52‬‬
‫שני‪ .‬לפיכך המסקנה העיקרית היא שניתן לפתח‬
‫חזקות אישיות אצל עבריינים באמצעות חשיפתם‬
‫לחזקות סביבתיות (למשל‪ ,‬קבלה חברתית‪ ,‬אהבה‪,‬‬
‫סליחה‪ ,‬עידוד‪ ,‬תמיכה‪ ,‬אמונה) בד בבד עם מתן‬
‫הזדמנויות לעשיית שינוי (למשל‪ ,‬טיפול‪ ,‬השכלה‪,‬‬
‫דת)‪ .‬אלה יסייעו להם לפתח התנהגות וזהות פרו‪-‬‬
‫סוציאליים (‪ .)Ross & Hilborn, 2008‬מסקנה נוספת‬
‫היא שרוב העבריינים זקוקים לתמיכה חיצונית‬
‫רחבה כדי להשתקם‪ .‬לפיכך החברה‪ ,‬ובעיקר אלו‬
‫העוסקים בתחום (מטפלים וגורמים רלבנטיים‬
‫אחרים כגון רשויות החוק והשיקום)‪ ,‬צריכים לתמוך‬
‫בתהליך השינוי שלהם‪ ,‬שאיננו קל לעבריינים ככלל‬
‫ובעיקר לא לאלו שנתפסים מבחינה חברתית‬
‫כדחויים ביותר‪ ,‬כגון עברייני מין‪.‬‬
‫לממצאי המחקר עשויות להיות השלכות מעשיות‬
‫באשר לטיפול בעברייני מין כלואים‪ .‬ככלל‪,‬‬
‫הממצאים מעלים עדויות בדבר השפעתן החיובית‬
‫של תוכניות הטיפול המיועדות לעברייני מין‬
‫בכלא‪ ,‬כפי שהן מיושמות כיום בשב"ס בישראל‪.‬‬
‫עם זאת חלק מהמשתתפים שטופלו בכלא‬
‫השמיעו ביקורת על הגישה השלילית והמעמתת‬
‫של מטפליהם‪ .‬ביקורת זו נתמכת בקריאתם של‬
‫חוקרים וקלינאים המטפלים בעברייני מין לנקוט‬
‫גישה חיובית כלפי מטופליהם (חום‪ ,‬קבלה‪,‬‬
‫אמפתיה‪ ,‬כבוד‪ ,‬הומור‪ ,‬עידוד ומתן תגמול)‪,‬‬
‫במקום גישה מבוססת עימות או גישה מענישה‬
‫בלבד ( ‪Marshall et al., 2002; Marshall et al.,‬‬
‫‪2005; Moulden & Marshall, 2005; Wormith et‬‬
‫‪ .)al., 2007‬ממצאי המחקר תומכים במגמה זו‪,‬‬
‫המודגשת בקרימינולוגיה החיובית‪.‬‬
‫מגבלתו המרכזית של מחקר איכותני זה היא‬
‫שמעצם טיבו לא ניתן להכליל את הממצאים‪.‬‬
‫לפיכך מומלץ לערוך מחקרים דומים על מדגמים‬
‫גדולים יותר של עברייני מין ועבריינים אחרים‬
‫ולבחון את תקפות הממצאים‪ .‬משתתפי המחקר‬
‫דיווחו שהשינויים שחלו אצלם נשמרו גם לאחר‬
‫שחרורם מהכלא‪ .‬מומלץ אפוא לערוך מחקר עוקב‬
‫לבדיקת שימורם של השינויים החיוביים שנעשו‬
‫בקרב משתתפי המחקר‪.‬‬
‫חומות של תקווה‬
‫מקורות‬
Crime and Delinquency, 43(1), 67-88.
Biernacki, P. (1986). Pathways from heroin
addiction: Recovery without treatment.
Philadelphia, PA: Temple University Press.
Bogdan, R. & Taylor, S. J. (1975). Introduction
to qualitative research method - A
phenomenological approach to the social
sciences. New York: John Wiley & Sons.
Bogdan, R. & Taylor, S. J. (1987). Toward a
sociology of acceptance: The other side of the
study of deviance. Social Policy, 18(2), 34-39.
Bowlby, J. (1969). Attachment and loss:
Attachment. New York: Basic Books.
Bowlby, J. (1988). A secure base: Parent- child
attachment and healthy human development.
New York: Basic Books.
Bradford, J. M. W., Bloomberg, D. & Bourget,
D. (1988). The heterogeneity/ homogeneity of
pedophilia. Psychiatric Journal of the University
of Ottawa, 13, 217-226.
53
‫ מרכז יום לטיפול‬.)2009( '‫ מ‬,‫ י' ושחורי‬,‫אידיסיס‬
:‫ ירושלים‬.‫ דו"ח מחקר‬- ‫בעברייני מין בקהילה‬
‫ מינהל המחקר והתכנון‬,‫המוסד לביטוח לאומי‬
.‫והאגף לפיתוח שירותים‬
‫ השפעות‬- "‫ "כוחה של שתיקה‬.)2008( '‫ נ‬,‫פריד‬
‫ חיבור לשם קבלת‬.‫תוכנית ויפאסנה על אסירים‬
.‫אילן‬-‫ אוניברסיטת בר‬:‫גן‬-‫ רמת‬.‫תואר מוסמך‬
- ‫ תפיסת ההתמכרות כמחלה‬.)2000( '‫ נ‬,‫רונאל‬
,)1(‫ כ‬,‫ חברה ורווחה‬.‫מטאפורה בשירות ההחלמה‬
.98-83
‫ הפיקוח על עברייני‬.)2008( .)‫ א' (עורכת‬,‫שהם‬
‫ ענישה או טיפול? המכללה האקדמית‬:‫מין בישראל‬
.‫ פרלשטיין גינוסר‬:‫אשקלון‬
.)2008( '‫ י‬,‫ ש' ואידיסיס‬,‫דוד‬-‫ בן‬,'‫ מ‬,‫שחורי‬
,‫ פיקוח‬,‫ חקיקה‬:‫עבריינות מין בעולם ובישראל‬
‫ מ' חובב ומ' גולן‬,‫ בתוך ח' מהל‬.‫טיפול ושיקום‬
‫ טיפול‬:‫ אלימות ועבירות מין‬,‫ התמכרויות‬,)‫(עורכים‬
.‫ כרמל‬:‫ ירושלים‬.)443-421( ‫לאור החוק‬
Ai, A. L. & Park, C. L. (2005). Possibilities of the
Braithwaite, J. (1989). Crime, shame and
reintegration. Cambridge, MA: Cambridge
University Press.
positive following violence and trauma: Informing
Braithwaite, J. (2000). Democracy, community
and problem solving. In G. Burford, & J.
Hudson (Eds.), Family group conferencing: New
directions in community-centered child and
family practice. New York: Adline de Gruyther.
Retrieved on November 21, 2009, from http://
www.iirp.org./library/vt/vt_brai.html
Antonovsky, A. (1987). Understanding the
Bumby, K. M. & Hansen, D. J. (1997). Intimacy
deficits, fear of intimacy, and loneliness
among sexual offenders. Criminal Justice and
Behavior, 24(3), 315-331.
Criminology, 9(2), 131-152.
Clear, T. R. & Sumter, M. T. (2002). Prisoners,
prison and religion: Religion and adjustment to
prison. Journal of Offender Rehabilitation, 35,
127-159.
339-352.
Creswell, J. W. (1998). Qualitative inquiry
test of labeling theory. Journal of Research in
the coming decade of research. Journal of
Interpersonal Violence, 20(2), 242-250.
mystery of health: How people manage stress
and stay well. San Francisco: Jossey-Bass.
Barak, G. (2005). A reciprocal approach
to
peacemaking
criminology:
Between
adversarialism and mutualism. Theoretical
Beech, A .R., Fisher, D. & Thornton, D. (2003).
Risk assessment of sex offenders. Professional
Psychology: Research and Practice, 34(4),
Bernburg, J. G., Krohn, M. D. & Rivera, C. J.
(2006). Official labeling, criminal mbeddedness,
and subsequent delinquency: A longitudinal
Grubin, D. (1998). Sex offending against
children: Understanding the risk. Research,
Development and Statistics Directorate,
Crown Copyright: London
Hall, G. C. N. (1990). Prediction of sexual
aggression. Clinical Psychology Review, 10,
229-245.
Hanson, R. K. & Bussiere, M. T. (1998).
Predicting relapse: A meta-analysis of
sexual offender recidivism studies. Journal
of Consulting and Clinical Psychology, 66(2),
348-362.
and research design: Choosing among five
traditions. London: Sage.
Doren, D. M. (1998). Recidivism base rates,
predictions of sex offender recidivism, and the
“sexual predator“ commitment laws. Behavioral
Sciences and the Law, 16, 97-114.
Falshaw, L., Bates, A., Patel, V., Corbett, C. &
Friendship, C. (2003). Assessing reconviction,
reoffending and recidivism in a sample of UK
sexual offenders. Legal and Criminological
Psychology, 8(2), 207-215.
Haney, C. (2001). The psychological impact
of incarceration: Implications for post-prison
adjustment. University of California, Santa Cruz.
Farrall, S. (2002). Rethinking what works
with offenders: Probation, social context and
desistance from crime. Cullompton: Willian
Publishing.
Hanson, R. K., Steffy, R. A. & Gauthier,
R. (1993). Long-term recidivism of child
molesters. Journal of Consulting and Clinical
Psychology, 61, 646-652.
Fernandez, Y. M., Marshall, W. L., Lightbody,
S. & O'Sullivan, C. (1999). The child molester
empathy measure. Sexual Abuse: A Journal of
Research and Treatment, 11, 17-31.
Harris, J. R. & Hanson, R. K. (2004). Sex offender
recidivism: A sample question. Public Safety
and Emergency Preparedness, Canada.
Finkelhor, D. (1984). Child sexual abuse: New
theory and research. New York: Free Press.
Harris, N. & Maruna, S. (2006). Shame, shaming
and restorative justice: A critical appraisal.
In D. Sullivan & L. Tiff (Eds.), Handbook of
restorative justice. Routledge: New York
Hirschi, T. (1969). The causes of delinquency.
Berkeley: University of California Press.
Kalichman, C. S. (1991). Psychopathology and
personality characteristics of criminal sexual
offenders as a function of victim age. Archives
of Sexual Behavior, 20, 187-196.
Karmel, M. (1969). Total institutions and selfmortification. Journal of Health and Social
Behavior, 10(2), 134-141.
Knight, R. A. & Prentky, R. A. (1990). Classifying
sexual offenders: The development and
corroboration of taxonomic models. In W. L.
Marshall, D. R. Laws & H. E. Barbaree (Eds.),
Fraser, M. W. (1997). The ecology of childhood:
A multisystems perspective. In M.W. Fraser
(Ed.), Risk and resilience in childhood: An
ecological perspective (pp. 1-9). Washington,
DC: NASW Press.
Frazier, P., Tashiro, T., Berman, M., Steger, M. &
Long, J. (2004). Correlates of levels and patterns
of positive life changes following sexual assault.
Journal of Consulting and Clinical Psychology,
72, 19-30.
Gable, S. L. & Haidt, J. (2005). What (and why)
is positive psychology? Review of General
Psychology, 9(2), 103-110.
Groth, A. N. (1978). Patterns of sexual assaults
against children and adolescents. In A. Burgess,
A. N. Groth, L. Holstrom & S. Sgroi (Eds.),
Sexual assault of children and adolescents (pp.
3-24). Lexington Books: Lexington, MA.
54
‫חומות של תקווה‬
Research and Treatment, 7, 113-127.
Marshall, W. L. & Serran, G. A. (2000). Current
issues in the assessment and treatment of
sexual offenders. Clinical Psychology and
Psychotherapy, 7, 85-96.
Marshall, W. L., Serran, G., Moulden, H., Mulloy,
R., Fernandez, Y. M., Mann, R. et al (2002).
Therapist features in sexual offender treatment:
Their reliable identification and influence on
behavior change. Clinical Psychology and
Psychotherapy, 9, 395-405.
Marshall, W. L., Ward, T., Hudson, S. M., &
Johnston, L. (1997). Cognitive distortions in
sex offenders: An integrative review. Clinical
Psychology Review, 17(5), 479-507.
Marshall, W. L., Ward, T., Mann, R. E.,
Moulden, H., Fernandez, Y. M., Serran, G.
et al (2005). Working positively with sexual
offenders: Maximizing the effectiveness of
treatment. Journal of Interpersonal Violence,
20(9), 1096-1114.
Maruna, S. (2001). Making good: How
ex-convicts reform and rebuild their lives.
Washington, DC: APA Books.
Maruna, S. (2002). Making good: How exconvicts reform and rebuild their lives.
Theoretical Criminology, 6(2), 227-234.
Maruna, S., Immarigeon, R. & LeBel, T. P. (2004).
Ex-offender reintegration: Theory and practice.
In S. Maruna & R. Immarigeon (Eds.), After
crime and punishment: Pathways to offender
reintegration (pp. 3-26). UK: William Publishing.
Masten, A. S. & Coatsworth, J. D. (1998).
The development of competence in favorable
and unfavorable environments: Lessons from
research on successful children. American
Psychologist, 53(2), 205-220.
McGuire, T. J. (2000). Correctional institution
based sex offender treatment: A lapse
55
Handbook of sexual assault: Issues, theories,
and treatment of the offender (pp. 23-52). New
York: Plenum.
Lane, J., Turner, S., Fain, T. & Sehgal, A. (2007).
Implementing “corrections of lace“ ideas: The
perspective of clients and staff. Criminal Justice
and Behavior, 34(1), 76-95.
Laufer, A. & Solomon, Z. (2006). Posttraumatic
symptoms and posttraumatic growth among
Israeli youth exposed to terror incidents. Journal of
Social and Clinical Psychology, 25(4), 429-447.
Levenson, J. S. & Prescott, D. S. (2009).
Treatment experiences of civilly committed
sex offenders: A consumer satisfaction survey.
Sexual Abuse: A Journal of Research and
Treatment, 21(1), 6-20.
Lievore, D. (2004). Recidivism of sexual assault
offenders: Rates, risk factors and treatment
efficacy. The Australian Institute of Criminology.
Looman, J. (1995). Sexual fantasies of child
molesters. Canadian Journal of Behavioral
Science, 27, 321-332.
Mann, R. E. & Beech, A. R. (2003). Evaluation of
a National prison-based treatment program for
sexual offenders in England and Wales. Journal
of Interpersonal Violence, 18(7), 744-759.
Marlatt, G. A. & Gordon, J. R. (1985). Relapse
prevention. Guildford Press: New York.
Marshall, W. L. (1999). Current status of North
American assessment and treatment programs
for sexual offenders. Journal of Interpersonal
Violence, 14(3), 221-239.
Marshall, W. L., Barbaree, H. E. & Butt, J.
(1988). Sexual offenders against male children:
Sexual preferences. Behavior Research and
Therapy, 26, 383-391.
Marshall, W. L., Barbaree, H. E. & Fernandez,
M. (1995). Some aspects of social competence
in sexual offenders. Sexual Abuse: A Journal of
Journal of Interpersonal Violence, 10, 85-105.
Robbers, M. L. (2009). Lifers on the outside:
Sex offenders and disintegrative shaming.
International Journal of Offender Therapy and
Comparative Criminology, 53(1), 5-28.
behavior study. Behavioral Sciences and the
Law, 18, 57-71.
Ronel, N. (1998). Narcotics Anonymous:
Understanding a bridge of recovery. Journal of
Offender Rehabilitation, 27(1/2), 179-197.
Morrison, B. (2002). Restorative justice
and school violence: Building theory and
practice. Published at the International
Institute for Restorative Practices website.
Retrieved on November, 18, 2009, from
http://www.restorativepractices.org.
Ronel, N. (2000). From self-help to professional
care: An enhanced application of the 12-step
program. The Journal of Applied Behavioral
Science, 36(1), 108-122.
Moulden, H. M. & Marshall, W. L. (2005). Hope in
the treatment of sexual offenders: The potential
application of hope theory. Psychology, Crime &
Low, 11(3), 329-342.
Ronel, N. (2006). When good overcomes bad:
The impact of volunteers on those they help.
Human Relations, 59(8), 1,133-1,153.
O'Connor, T. P., Duncan, J. & Quillard, F. (2006).
Criminology and religion: The shape of an
authentic dialogue. Criminology & Public Policy,
5(3), 559-570.
Ronel, N. (2009). The criminal spin. In K.
Jaishankar (Ed.), International perspectives on
crime and justice (pp. 126-154). Newcastle
upon Tyne, UK: Cambridge Scholars
Publishing.
Ronel, N. & Elisha, E. (2010). In a different
perspective: Introducing positive criminology.
International Journal of Offender Therapy
and
Comparative
Criminology.
DOI:
10.1177/0306624X09357772.
Ronel, N. & Haimoff-Ayali, R. (2009). The family
experience of adolescents with an addicted
parent. International Journal of Offender
Therapy and Comparative Criminology. DOI:
10.1177/0306624X09332314.
Rosler,
A.
&
Witztum,
E.
(2000).
Pharmacotherapy of paraphilias in the next
millennium. Behavioral Sciences and the Law,
18, 43-56.
Ross, R. R. & Hilborn, J. (2008). Rehabilitating
rehabilitation: Neurocriminology for treatment
of antisocial behavior. Ottawa, Canada:
Cognitive Center of Canada.
Ryan, G. (1997). Sexually abusive youth:
Pargament, K. I., Smith, B. W., Koenig, H. G. &
Perez, L. (1998). Patterns of positive and negative
religious coping with major life stressors. Journal
for Scientific Study of Religion, 37, 710-724.
Pepinsky, H. E., & Quinney, R. (Eds.). (1991).
Criminology as peacemaking. USA: Indiana
University Press.
Peterson, C. & Park, N. (2003). Positive
psychology as the evenhanded positive
psychologist views it. Psychological Inquiry,
14, 141-146.
Prentky, R. A., Lee, A. F. S., Knight, R. A. &
Cerce, D. (1997). Recidivism rates among
child molesters and rapists: A methodological
analysis. Law and human behavior, 21(6),
635-659.
Proulx, F., McKivven, A. & Lusignan, R. (1996).
Relationship between affective components
and sexual behaviors in sexual aggressors.
Sexual Abuse: A Journal of Research and
Treatment, 8, 279-298.
Quinsey, V. L., Rice, M. E., Harris, G. T. (1995).
Actuarial prediction of sexual recidivism.
56
‫חומות של תקווה‬
Morgenstern & S. T. Walters (Eds.), Treating
substance abuse: Theory and technique (pp.
9-30). New York: Guilford.
Walling, J. (2003). Indebtedness, gratitude,
and community: A study of recipients'
interpretations of caregiving. Retrieved on
May 2009 from http://www.metanexus.net/
conference2003/pdf/WOLPaper_Walling_
Joan.pdf
Ward, T., Hudson, S. M., Marshall, W. L.
& Seigert, R. (1995). Attachment style and
intimacy deficits in sex offenders. Journal of
Research and Treatment, 7, 317-756.
Warr, M. (1998). Life-course transitions and
desistance from crime. Criminology, 36,
183-215.
Wilson, D. & van Olphen, J. (2005). Challenging
the health impacts of incarceration: The role for
community health workers. Californian Journal
of Health Promotion, 3(2), 38-48.
Wormith, J. S., Althouse, R., Simpson, M.,
Reitzel, L. R., Fagan, T.J. & Morgan, R. D.
(2007). The rehabilitation and reintegration
of offenders. Criminal Justice and Behavior,
34(7), 879-892.
Defining the population. In G. Ryan & S. Lane
(Eds.), Juvenile sexual offending: Causes,
consequences and correction (pp. 3-9). San
Francisco: Jossey-Bass.
Sampson, R. J. & Laub, J. (1993). Crime in
the making: Pathways and turning points
through life. Cambridge, MA: Harvard
University Press.
Sawle, G. A. & Kear-Colwell, J. (2001).
Adult attachment style and pedophilia: A
developmental perspective. International
Journal of Offender Therapy and Comparative
Criminology, 45(1), 32-50.
Seidel, J. & Kelle, U. (1995). Different functions
of coding in the analysis of textual data. In U.
Kelle (Ed.), Computer-aided qualitative data
analysis (pp. 52-61). London: Sage.
Seligman, M. E. P. (2002). Positive psychology,
positive prevention, and positive therapy. In C.
R. Snyder & S. J. Lopez (Eds.), Handbook
of positive psychology (pp. 3-9). New York:
Oxford University Press.
Stalans, L. J. (2004). Adult sex offenders on
community supervision: A review of recent
assessment strategies and treatment. Criminal
Justice and Behavior, 31(5), 564-608.
Tierney, D. W. & McCabe, M. P. (2001). The
assessment of denial, cognitive distortion,
and victim empathy among pedophilic sex
offenders: An evaluation of the utility of selfreport measures. Trauma, Violence & Abuse,
2(3), 259-270.
Timor, U. (2001). “Balagan” - Delinquency
as a result of the lack of a center of norm
and consciousness. International Journal
of Offender Therapy and Comparative
Criminology, 45(6), 730-748.
Wallace, J. (1996). Theory of twelvestep-oriented-treatment. In F. Rotgers, J.
57
‫שפיות ואי שפיות בראי הפסיקה בארץ‬
‫נוירוטיסיזם‪ ,‬פסיכוטיסיזם‬
‫ואקסטרוברטיות‬
‫כמבחינים בין סוגי עבריינות של נשים‬
‫[גלי פרי‪ ,1‬מלי שחורי‪ 2‬ומשה אדד‪]3‬‬
‫במחקר הנוכחי נבחנו הבדלים סוציו‪-‬דמוגרפים ואישיותיים בקרב אסירות בישראל‬
‫על פי סוג העבירה שביצעו‪ .‬השתתפו במחקר ‪ 60‬אסירות מכלא "נוה תרצה"‪,‬‬
‫בהן ‪ 23‬נשים שהורשעו בגין עבירות אלימות‪ 24 ,‬נשים שהורשעו בגין עבירות‬
‫הקשורות בסמים ו‪ 13-‬נשים שהורשעו בגין עבירות הונאה‪ .‬ההבדלים האישיותיים‬
‫בין הקבוצות נבחנו על פי מודל תלת ממדי לאישיות שפותח על ידי אייסנק‪:‬‬
‫אקסטרוברטיות (‪ ,)Extraversion‬נוירוטיסיזם (‪ )Neuroticism‬ופסיכוטיסיזם‬
‫(‪ .)Psychoticism‬הממצאים תמכו במודל המחקר‪ ,‬בעיקר באשר לעברייניות סמים‬
‫ולעברייניות מרמה והונאה‪ .‬ממצאי המחקר מלמדים שנוירוטיסיזם הוא מאפיין‬
‫אישיותי משמעותי הקשור בעיקר במשתני קורבן כגון התעללות בילדות‪ ,‬המבטאים‬
‫את החשיבות ואת ההשפעה של טראומה מוקדמת על מעורבות בהתנהגות‬
‫עבריינית‪ .‬לממצאים יש חשיבות בזיהוי של מאפיינים וצרכים ייחודיים של אסירות‬
‫שהורשעו בעבירות שונות‪ ,‬לצורך בניית תוכניות התערבות וטיפול‪.‬‬
‫מבוא‬
‫הסטטיסטיקה הפלילית הרשמית מלמדת על‬
‫שכיחות נמוכה של פשיעה בקרב נשים לעומת‬
‫פשיעה בקרב גברים (;‪Chernoff & Simon, 2000‬‬
‫‪ .)Corbett, 2007‬בעולם המערבי נע חלקן של‬
‫האסירות בין ‪ 2%‬ל‪International Center for( 8%-‬‬
‫‪ ,)Prison Studies, 2010‬ואילו בישראל האסירות‬
‫הן כ‪ 2.2%-‬מכלל האסירים (נתוני שירות בתי‬
‫הסוהר‪ ,‬מאי ‪ .)2010‬עם זאת בעשורים האחרונים‬
‫חלה עלייה באחוזי הפשיעה של נשים (‪Belenko,‬‬
‫‪Usdansky & Foster, 1998; Chernoff & Simon‬‬
‫‪ )2000; Covington, 2001; Small, 2000‬ובמספר‬
‫הנשים הכלואות (‪.)Harrison & Beck, 2003‬‬
‫מרבית התיאוריות המסורתיות העוסקות‬
‫בעבריינות ובסיבות לה דנו בעבריינות בקרב גברים‬
‫(‪Belknap, 2001; Bloom, Owen & Covington,‬‬
‫‪2004; Gilligan, 1982; Heidensohn, 1995; Hirschi,‬‬
‫‪ .)1969‬בעשורים האחרונים גוברת ההתעניינות של‬
‫המחקר הקרימינולוגי בפשיעת נשים‪ ,‬וההתייחסות‬
‫אליה היא כאל קבוצה ייחודית המובחנת מזו של‬
‫הגברים (‪Morash & Schram, 2002; Morton,‬‬
‫‪.)2003; Pollock, 1999, 2002; Roberts, 2002‬‬
‫‪ 1‬גלי פרי ‪ -‬דוקטורנטית במכון לקרימינולוגיה‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪.‬‬
‫‪ 2‬ד"ר מלי שחורי ‪ -‬מרצה בכירה‪ ,‬קרימינולוגית שיקומית ומטפלת זוגית ומשפחתית‪ .‬מרצה במרכז האוניברסיטאי אריאל‬
‫ובאוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫‪ 3‬פרופ' משה אדד ‪ -‬פרופ' אמריטוס באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬ראש אקדמי במכללת צפת ובעל פרס ישראל בחקר‬
‫הקרימינולוגיה (‪.)2010‬‬
‫‪58‬‬
‫נוירוטיסיזם‪ ,‬פסיכוטיסיזם ואקסטרוברטיות‬
‫ההתייחסות אל נשים כאל קבוצה ייחודית נתמכה‬
‫בממצאי מחקרים המלמדים על הבדלי מגדר‬
‫מבחינת מדדי פשיעה כגון שכיחות העבריינות‬
‫הכוללת‪ ,‬מספר מעצרים וסוגי עבירות (‪D'Unger,‬‬
‫‪Land & McCall, 2002; Hindelang, 1972; Wilson‬‬
‫‪ ,)& Herrnstein, 1985‬וכן מבחינת משתנים‬
‫סוציו‪-‬דמוגרפים‪ .‬לאסירות מעמד סוציו‪-‬אקונומי‬
‫נמוך יותר מאשר לאסירים‪ ,‬רובן חוו התעללות‬
‫מינית‪ ,‬פיזית או נפשית‪ ,‬מרביתן השתמשו בסמים‬
‫ו‪/‬או באלכוהול והן סובלות יותר מהפרעות נפשיות‬
‫מאשר גברים (חן ועינת‪Belknap, 2001; ;2009 ,‬‬
‫& ‪Bloom, Owen & Covington, 2004; Cox, Banks‬‬
‫‪Stone, 2000; Langan & Pelissier, 2001; Maden,‬‬
‫‪Swinton & Gunn, 1994; Simmons, Lehmann,‬‬
‫‪.)Cobb & Fowler, 2005‬‬
‫במחקר הנוכחי נעשה ניסיון לבחון הבדלים סוציו‪-‬‬
‫אקונומיים ואישיותיים בקרב נשים אסירות בישראל‬
‫על פי סוג העבירה שהורשעו בה‪ :‬עבירות אלימות‪,‬‬
‫עבירות הונאה ומרמה ועבירות הקשורות בשימוש‬
‫בסמים‪ .‬חלוקה זו‪ ,‬המתבססת על הבחנה על פי‬
‫סוג העבירה‪ ,‬נשענה על ספרות מחקרית המדגישה‬
‫את חשיבות ההבחנה בין סוגי עבריינות בכלל ובין‬
‫סוגי עבריינות בקרב נשים בפרט‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬וורן‬
‫ורוזנבאום (‪ )Warren & Rosenbaum, 1986‬הגדירו‬
‫קטגוריות לפי משך הפעילות הפלילית ושכיחותה‬
‫והבחינו בין נשים שביצעו עבירות הקשורות‬
‫לאלימות‪ ,‬להונאה‪ ,‬לרכוש ולסדר ציבורי‪ .‬אחרים‬
‫הדגישו את הייחודיות של נשים שעברו עבירות‬
‫הקשורות בשימוש בסמים (לדוגמה‪ ,‬חן ועינת‪,‬‬
‫‪Staton, Leukefeld & Webster, 2003; ;2009‬‬
‫‪.)Dowen & Blanchette, 2002‬‬
‫מחקרים שהתמקדו בבחינת אלימות בקרב נשים‬
‫בוגרות בדקו בעיקר אלימות בין בני זוג ואלימות‬
‫במערכות יחסים אינטימיות (לדוגמה‪Holtzworth- ,‬‬
‫‪ .)Munroe, 2005; Kimberly & Allen, 2008‬בחלק‬
‫מהמחקרים נמצא קשר בין תוקפנות לפשיעה‬
‫אלימה (& ‪Pulkkinen, Virtanen, Klinteberg‬‬
‫‪ ,)Magnusson, 2000‬בין אימפולסיביות להתנהגות‬
‫אנטי‪-‬סוציאלית (‪Komarovskaya, Loper & Warren,‬‬
‫‪ )2007‬ובין אקסטרוברטיות ונוירוטיסיזם לאלימות‬
‫(‪Eysenck, 1967, 1970 1973, 1977; Farrington,‬‬
‫‪.)Ttofi & Coid, 2009; Wood & Newton, 2003‬‬
‫ההתייחסות לנשים שעברו עבירה הקשורה בשימוש‬
‫בסמים כאל קבוצה נפרדת מוסברת בעיקר‬
‫באמצעות הקשר המובהק ‪ -‬שנמצא במחקרים‬
‫רבים ‪ -‬בין חוויות טראומטיות בילדות‪ ,‬כגון חשיפה‬
‫להתעללות מינית או לשימוש בחומרים ממכרים‬
‫בקרב בני משפחה‪ ,‬ובין עבריינות הקשורה בסמים‬
‫בקרב נשים בוגרות (חן ועינת‪Langan & ;2009 ,‬‬
‫;‪Pelssier, 2001; Miller, Downs & Testa, 1993‬‬
‫‪Westermeyer & Boedicker, 2000; Widom,‬‬
‫‪ .)Schuck & White, 2006‬עוד נמצא‪ ,‬כי מבחינה‬
‫אישיותית לעבירות הקשורות בסמים יש דפוס ייחודי‪.‬‬
‫נמצא קשר חיובי בין נוירוטיסיזם ואינטרוברטיות‬
‫לשימוש בסמים (בורגנסקי‪.)1994 ,‬‬
‫שלא כמו נשים שעברו עבירות הקשורות באלימות‬
‫או בסמים‪ ,‬נשים שעברו עבירות הקשורות בהונאה‬
‫ובמרמה זכו לדיון מחקרי מועט ביותר (‪Goldstraw,‬‬
‫‪ .)Smith & Sakurai, 2005‬מחקרים שבדקו גברים‬
‫עברייני הונאה מצאו שהם נבדלים מפושעים‬
‫“רגילים“ בכל הקריטריונים‪ :‬הם מבוגרים יחסית‪,‬‬
‫רמת השכלתם גבוהה ויש להם היסטוריה של‬
‫תעסוקה יציבה (‪Goldstraw, Smith & Sakurai,‬‬
‫‪ .)2005; Wheeler, Mann & Sarat, 1988‬עברייני‬
‫הונאה ביצעו את העבירה הראשונה שלהם בגיל‬
‫מאוחר יחסית‪ ,‬עברו על החוק בשכיחות נמוכה יותר‬
‫מעבריינים אחרים (‪Weisburd, Chayet & Waring,‬‬
‫‪ )1990‬ומספר המעצרים שלהם היה נמוך יחסית‬
‫(‪ .)Benson & Moore, 1992‬במחקרים היחידים‬
‫שבדקו נשים שהורשעו בעבירות הונאה (‪Daly,‬‬
‫‪ )1992, 1994‬תוארו הנשים כשייכות למעמד סוציו‪-‬‬
‫אקונומי גבוה יחסית‪ ,‬ללא עבר קורבני בדרך כלל‪,‬‬
‫ללא מעורבות בפעילות עבריינית וללא היסטוריה‬
‫של שימוש בחומרים ממכרים‪ .‬ככל הידוע‪ ,‬על אף‬
‫ההתייחסות אל עברייניות הונאה כאל קבוצה נבדלת‪,‬‬
‫לא נחקרו המאפיינים האישיותיים של קבוצה זו‪.‬‬
‫ההבדלים האישיותיים בין הקבוצות נבחנו במחקר‬
‫הנוכחי על פי מודל תלת ממדי לאישיות שפותח‬
‫‪59‬‬
‫על ידי אייסנק ‪ -‬אקסטרוברטיות (‪,)Extraversion‬‬
‫ופסיכוטיסיזם‬
‫(‪)Neuroticism‬‬
‫נוירוטיסיזם‬
‫(‪ ,)Psychoticism‬באמצעות שאלון המשמש כלי‬
‫מרכזי וידוע בחקר העבריינות (‪Eysenck Personality‬‬
‫‪( )Questionnaire Revised‬שוהם‪ ,‬רהב ואדד‪;2004 ,‬‬
‫‪ .)Eysenck, 1970, 1973, 1977, 1994‬שלושת‬
‫ממדי האישיות שנבחרו הוצגו על ידי התיאוריה‬
‫הפסיכו‪-‬ביולוגית של אייסנק כמדדים המשפיעים על‬
‫נטייתו של הפרט להיות מעורב בפעילות עבריינית‬
‫(‪.)Eysenck, 1967, 1970, 1973, 1977‬‬
‫התיאוריה הפסיכו‪-‬ביולוגית מניחה‪ ,‬כי רתיעה‬
‫מביצוע פשעים היא תגובה מותנית‪ ,‬ואילו המצפון‬
‫מתפתח בשל תהליכי התניה (שוהם‪ ,‬רהב ואדד‪,‬‬
‫‪ .)2004‬על פי אייסנק‪ ,‬בני אדם נבדלים זה מזה‬
‫בכושרם להיות מותנים‪ ,‬כתלות במיקומם על רצף‬
‫של שלושה ממדים‪ :‬אקסטרוברטיות (רצף בין‬
‫מוחצנות למופנמות)‪ ,‬נוירוטיסיזם (נטייה מתמשכת‬
‫לחוות מצבים רגשיים שליליים) ופסיכוטיסיזם‬
‫(היעדרם של תחושת חרדה‪ ,‬מצפון‪ ,‬רגישות‪ ,‬פחד‬
‫או אינתרופטיה)‪ .‬כל אחד מהמאפיינים האלו משפיע‬
‫על אישיותו של האדם ועל נטייתו לעבריינות‪.‬‬
‫ממד האקסטרוברטיות נחשב לאחד הממדים‬
‫המרכזיים המאפיינים את האישיות‪ .‬בהתבססו על‬
‫ניתוח גורמים תיאר אייסנק (‪Eysenck & Eysenck,‬‬
‫‪ )1985‬את האקסטרוברט כ"טיפוס אישיות"‬
‫חברותי‪ ,‬אוהב מסיבות וחברים‪ ,‬אסרטיבי‪ ,‬תר‬
‫אחר ריגושים‪ ,‬אוהב שינויים‪ ,‬חופשי מדאגות‪ ,‬אוהב‬
‫לנוע ולעשות דברים ומי שרגשותיו אינם מבוקרים‪.‬‬
‫לעומתו האינטרוברט הוא "טיפוס אישיות" שקט‪,‬‬
‫מתבודד‪ ,‬מאופק‪ ,‬אינטרוספקטיבי‪ ,‬מתייחס לענייני‬
‫היום יום בכובד ראש‪ ,‬מייחס ערך רב לאמות מידה‬
‫מוסריות‪ ,‬אוהב אורח חיים מסודר ושומר את‬
‫רגשותיו בבקרה‪ .‬בעוד שהאקסטרוברט מפנה את‬
‫האנרגיות שלו כלפי החברה‪ ,‬האינטרוברט מפנה‬
‫את האנרגיות שלו כלפי עצמו‪ .‬אדם לא בהכרח‬
‫משתייך לאחד הקטבים‪ ,‬ויש שימצאו עצמם‬
‫בעמדת ביניים בממד האקסטרוברטיות‪.‬‬
‫אייסנק הוסיף לממד האקסטרוברטיות ממד של‬
‫נוירוטיסיזם גבוה או נמוך‪ ,‬המוגדר כנטייה מתמשכת‬
‫‪60‬‬
‫לחוות מצבים רגשיים שליליים‪ .‬לפיכך נוצרים‬
‫ארבעה סוגי אופי‪ :‬בעל האופי הפלגמטי הוא אדם‬
‫אינטרוברט יציב בנפשו‪ ,‬מהורהר‪ ,‬שולט בעצמו‪,‬‬
‫אמין ורגוע‪ .‬לעומתו האינטרוברט הנוירוטי הוא לא‬
‫חברותי‪ ,‬חרד ונוקשה‪ .‬אייסנק הגדירו כ“מלנכולי“‪.‬‬
‫האקסטרוברט היציב נפשית‪ ,‬האופטימי‪ ,‬הוא אדם‬
‫קליל‪ ,‬מלא חיים וחברותי‪ .‬האקסטרוברט הנוירוטי‬
‫הוא אדם מהיר ֵחמה‪ ,‬אגרסיבי ואימפולסיבי‬
‫(‪.)Eysenck, 1967, 1970, 1973, 1977, 1994‬‬
‫הממד השלישי‪ ,‬פסיכוטיסיזם‪ ,‬מציין היעדר‬
‫תחושת חרדה‪ ,‬חוסר מצפון וחוסר רגישות‪ ,‬פחד‬
‫או אינתרופטיה‪ .‬פסיכוטיסיזם גבוה מעלה את‬
‫הסיכוי לעבריינות ויכול להסביר תופעות של פשיעה‬
‫קשה שהנוירוטיסיזם לא יכול להסבירן (& ‪Eysenck‬‬
‫‪.)Eysenck, 1976‬‬
‫מאז שנות ה‪ 70-‬נערכו מחקרים רבים שהשתמשו‬
‫בכלי שחיבר אייסנק וסיפקו תמיכה להנחות המודל‬
‫שהציע‪ .‬ככלל נמצא‪ ,‬כי מדד הפסיכוטיסיזם ומדד‬
‫הנוירוטיסיזם מבחינים היטב בין עבריינים ללא‪-‬‬
‫עבריינים ובין רמות שונות של עבריינות‪ .‬ברוב‬
‫המחקרים נמצא‪ ,‬כי מרכיב האקסטרוברטיות‬
‫הבחין בין עבריינים ללא‪-‬עבריינים‪ ,‬אך לא‬
‫הבחין בין רמות עבריינות (אדד‪Dam, ;1989 ,‬‬
‫‪Janssens & De Bruyn, 2005; Knust & Stewart,‬‬
‫& ‪2002; Gudjonsson Einarsson, Bragason‬‬
‫‪.)Sigurdsson, 2006‬‬
‫מחקרים שעסקו בקשר בין מדדי האישיות של‬
‫אייסנק לעבריינות הדגישו את חשיבותו של מרכיב‬
‫הפסיכוטיסיזם כמנבא מרכזי לעבריינות (‪Levin‬‬
‫‪& Jackson, 2004; Mak., Heaven & Rummery,‬‬
‫& ‪2003; Gudjonsson, Einarsson, Bragason‬‬
‫‪ .)Sigurdsson, 2006‬לצד זאת מחקרים שבדקו את‬
‫מדדי האישיות של אייסנק בקרב נשים הבליטו את‬
‫הקשר בין נוירוטיסיזם לגורמים הקשורים לפשיעה‬
‫ולקורבנות‪ .‬כך נמצא קשר בין מצוקות בילדות‪ ,‬כגון‬
‫התעללות פיזית‪ ,‬נפשית או מינית‪ ,‬הזנחה רגשית‬
‫או פיזית ובין נוירוטיסיזם בבגרות (‪.)Roy, 2002‬‬
‫כן נמצא קשר בין נוירוטיסיזם לנטייה משפחתית‬
‫לדיכאון (‪.)Katz & McGuffin, 2009‬‬
‫נוירוטיסיזם‪ ,‬פסיכוטיסיזם ואקסטרוברטיות‬
‫ככל הידוע‪ ,‬מודל זה לא נבחן בקרב נשים אסירות‬
‫ולא נעשה ניסיון לקשר בינו לבין סוגי עבירות שבוצעו‬
‫על ידי נשים‪ ,‬כפי שנבדק במחקר הנוכחי‪.‬‬
‫מלבד בחינת המודל הפסיכו‪-‬ביולוגי בדק המחקר‬
‫הנוכחי משתנים שנמצאו במחקרים שונים כמבחינים‬
‫בין סוגי עבריינות ומדדיה‪ :‬הבדלים במדדי הפשיעה‬
‫(גיל בעת תחילת הפשיעה‪ ,‬מספר מעצרים והמשך‬
‫פשיעה בבגרות) והבדלים במאפיינים סוציו‪-‬‬
‫דמוגרפים [רקע משפחתי‪ ,‬בעיות התנהגות בילדות‪,‬‬
‫גיל הבגרות המינית (גיל בעת הווסת הראשון)‪,‬‬
‫סביבת בית הספר בגיל ההתבגרות המינית ומגעים‬
‫עם בני קבוצת שווים עבריינים] (‪Aalsma & Lapsley,‬‬
‫‪2001; Ehrensaft, Moffitt & Caspi, 2004; Krueger‬‬
‫‪ .)et al., 1994; Silverthorn & Frick, 1999‬ממצאי‬
‫המחקרים האלו תמכו בקשר שבין מדדים אלה‬
‫לרמת העבריינות והראו שניתן לסווג את הנבדקות‬
‫לשתי קטגוריות עיקריות (נתיבים לפשיעה)‪ :‬קבוצת‬
‫עבריינות נמוכה וקבוצת עבריינות כרונית‪ .‬נערות‬
‫שסווגו לקבוצה הראשונה התאפיינו בגיל בגרות‬
‫מינית מוקדם יחסית ובמעורבות בפעילות עבריינית‬
‫בשנות התיכון‪ .‬פעילות זו שככה ברבות הימים‪ .‬בנות‬
‫שסווגו לקבוצה השנייה התאפיינו בבעיות התנהגות‬
‫חמורות שראשיתן בגיל הילדות ושיאן בשנות התיכון‬
‫ובבגרות‪ .‬בנות קבוצה זו היו מעורבות בפשיעה‬
‫רבה יחסית בגיל השיא (סביבות גיל ‪ ,)17‬ובמשך‬
‫חייהן הבוגרים ניהלו קריירה עבריינית‪.‬‬
‫השערות המחקר‬
‫‪1.1‬אסירות שביצעו עבירות הקשורות בסמים‬
‫יתאפיינו ברמה נמוכה יחסית של אקסטרוברטיות‬
‫וברמה גבוהה יחסית של נוירוטיסיזם לעומת‬
‫אסירות מהקבוצות האחרות‪ .‬הן גם יתאפיינו‬
‫בבעיות בילדות ‪ -‬במשפחת המוצא‪ ,‬בפשיעה‬
‫מגיל צעיר ובמעצרים מרובים‪.‬‬
‫‪ 2.2‬אסירות שביצעו עבירות אלימות יתאפיינו ברמה‬
‫גבוהה יחסית של אקסטרוברטיות‪ ,‬ברמה גבוהה‬
‫יחסית של נוירוטיסיזם וברמה גבוהה יחסית של‬
‫פסיכוטיסיזם לעומת אסירות מהקבוצות האחרות‪.‬‬
‫גם אסירות אלו יתאפיינו בבעיות בילדות כנזכר לעיל‪.‬‬
‫‪3.3‬אסירות שביצעו עבירות הונאה יתאפיינו בבעיות‬
‫מעטות בילדות‪ ,‬בפשיעה מגיל מאוחר יחסית‬
‫ובמעצרים מעטים‪ ,‬והפרופיל האישיותי שלהן‬
‫יהיה נבדל מזה של הקבוצות האחרות‪.‬‬
‫שיטה‬
‫אוכלוסיית המחקר‬
‫במחקר השתתפו ‪ 60‬אסירות פליליות ששהו בכלא‬
‫"נוה תרצה" בחודשים יוני‪-‬ספטמבר ‪ .2005‬הנבדקות‬
‫חולקו לשלוש קבוצות על פי סוג העבירה שביצעו‪:‬‬
‫עבירות כלפי חיי אדם וגופו (להלן עבירות אלימות)‪,‬‬
‫עבירות סמים ועבירות הונאה ומרמה‪ .‬האסירות מוינו‬
‫לקבוצות לפי סוג העבירה על פי סעיפי האישום ועל‬
‫פי מידע שנמסר מגורמים מוסמכים‪.‬‬
‫הקבוצה הראשונה כללה ‪ 23‬נשים שריצו את עונשן‬
‫בגין עבירות אלימות (גיל ממוצע‪ ,35.83 :‬סטיית‬
‫תקן‪ .)10.19 :‬מתוכן ‪ 21‬נשים הורשעו בגין אלימות‬
‫כלפי בן משפחה‪ ,‬בן זוג או אדם שעמו היו להן יחסים‬
‫אינטימיים‪ .‬רק שתי נשים הורשעו באלימות נגד אדם‬
‫שלא היו להן קשרים אינטימיים או משפחתיים עמו‪.‬‬
‫הקבוצה השנייה כללה ‪ 24‬נשים שריצו את עונשן‬
‫בגין עבירות הקשורות בסחר בסמים ובשימוש בהם‬
‫(גיל ממוצע‪ ,31.33 :‬סטיית תקן‪ .)8.90 :‬כל הנשים‬
‫בקבוצה זו הגדירו עצמן כמכורות לסמים‪ .‬הקבוצה‬
‫השלישית כללה ‪ 13‬נשים שריצו את עונשן בגין עבירות‬
‫הונאה (גיל ממוצע‪ ,46.46 :‬סטיית תקן‪.)7.77 :‬‬
‫כאשר נבחנו ההבדלים הדמוגרפים בין הקבוצות‬
‫נמצא הבדל מובהק במצבן המשפחתי של הנבדקות‬
‫[‪ .]χ2(2)=11.22, p<.01‬בעוד שרוב הנבדקות‬
‫בקבוצות האלימות והסמים היו רווקות (‪39.1%‬‬
‫ו‪ 65.2%-‬בהתאמה)‪ ,‬רוב הנבדקות בקבוצת ההונאה‬
‫היו פרודות או גרושות (‪ .)53.8%‬לא נמצאו הבדלים‬
‫מובהקים מבחינת אחוז הנבדקות שהיו אימהות‪,‬‬
‫אך אחוז האימהות בקבוצת ההונאה היה גבוה‬
‫יותר (‪ )76.9%‬מאחוז האימהות בקבוצת האלימות‬
‫(‪ )68.2%‬ובקבוצת הסמים (‪ .)41.7%‬ממצא מובהק‬
‫נוסף מלמד על הבדלים ברמת ההשכלה של הנבדקות‬
‫[‪ .]χ2(2)=17.5, p<.001‬רוב הנבדקות בקבוצת‬
‫ההונאה היו משכילות יותר (ל‪ 83.3%-‬מהן היתה‬
‫‪61‬‬
‫השכלה על תיכונית) מהנבדקות בקבוצת האלימות‬
‫ובקבוצת הסמים (‪ 13.6%‬ו‪ 16.7%-‬בהתאמה)‪.‬‬
‫הבדלים נוספים שנמצאו במשתנים סוציו‪-‬דמוגרפים‬
‫של הקבוצות מפורטים בהמשך‪.‬‬
‫כלים‬
‫שאלון פרטים סוציו‪-‬דמוגרפים‪ :‬שאלון מפורט חובר‬
‫לצורכי המחקר וכלל שאלות על פרטים אישיים כגון‬
‫גיל‪ ,‬מצב משפחתי‪ ,‬מספר ילדים‪ ,‬השכלה וכדומה‪.‬‬
‫כמו כן כלל השאלון שאלות על עברה של הנבדקת‬
‫ועל משפחת המוצא‪ .‬הנבדקות נשאלו אם גדלו בבית‬
‫ההורים‪ ,‬מה היה המצב הכלכלי בבית ההורים ואם‬
‫סבלו בילדות מהתעללות פיזית‪ ,‬מינית או נפשית‪.‬‬
‫בשאלון זה נכללו גם שאלות שהתייחסו למדדי פשיעה‪:‬‬
‫הגיל שבו ביצעה האסירה את העבירה הראשונה (לפי‬
‫דיווח עצמי)‪ ,‬גיל האסירה בעת מעצרה הראשון‪,‬‬
‫הסיבה למאסר הנוכחי‪ ,‬עבר פלילי‪.‬‬
‫שאלון אישיות של אייסנק (‪ :)EPQ-R‬החוקרים‬
‫השתמשו בשאלון למדידת אישיות שנכתב ותוקף בידי‬
‫אייסנק (‪ .)Eysenck, 1975‬השאלון כולל ‪ 100‬היגדים‬
‫שעליהם יש להשיב “נכון“ או “לא נכון“‪ .‬התשובות‬
‫מעניקות לנבחן ציונים בארבעה סולמות‪ ,‬כאשר הציון‬
‫בכל סולם הוא סכום התשובות‪ .‬מהימנות המבחן‬
‫נבדקה על ‪ 257‬נבדקים‪ ,‬תוך נטרול משתנים כגון גיל‬
‫ומין‪ ,‬ונעה בין ‪ 0.80‬ל‪.0.90-‬‬
‫להלן פירוט הסולמות‪:‬‬
‫נוירוטיסיזם‪ :‬סולם הנוירוטיסיזם בודק את מידת‬
‫הנוירוטיות של הפרט וכולל ‪ 25‬פריטים‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫“האם לעתים קרובות את מודאגת בגלל דברים‬
‫שלא היית צריכה לעשות או לומר?" מהימנות‬
‫(אלפא של קרונבך) הסולם שהתקבלה במחקר‬
‫הנוכחי היא ‪.α=.87‬‬
‫אקסטרוברטיות‪-‬אינטרוברטיות‪ :‬סולם האקסטרוברטיות‬
‫אינטרוברטיות בודק עד כמה הפרט הוא אינטרוברט‬‫או אקסטרוברט וכולל ‪ 23‬פריטים‪ .‬לדוגמה‪" ,‬האם יש לך‬
‫תחביבים רבים ומגוונים?" מהימנות (אלפא של קרונבך)‬
‫הסולם שהתקבלה במחקר הנוכחי היא‪.α=.73 :‬‬
‫פסיכוטיסיזם‪ :‬סולם הפסיכוטיסיזם בודק את מידת‬
‫‪62‬‬
‫הפסיכוטיות של הפרט וכולל ‪ 31‬פריטים‪ .‬לדוגמה‪“ ,‬האם‬
‫את נהנית לפגוע באנשים שאת אוהבת?" מהימנות‬
‫הסולם שהתקבלה במחקר הנוכחי היא‪.α=.62 :‬‬
‫סולם שקר‪ :‬סולם השקריות בודק את מידת נטייתו‬
‫של הפרט לשקר וכולל ‪ 21‬פריטים‪ .‬לדוגמה‪“ ,‬האם‬
‫קרה שהתפארת במשהו שידעת שבעצם נעשה‬
‫על ידי מישהו אחר?" מהימנות הפריט שהתקבלה‬
‫במחקר הנוכחי היא‪.α=.82 :‬‬
‫הליך‬
‫השאלונים הועברו למשתתפות בתוך בית הסוהר‬
‫לאחר תיאום עם רשויות הכלא‪ .‬הם נמסרו לכל‬
‫אסירה באופן פרטני‪ ,‬במקום שקט המאפשר פרטיות‬
‫ואנונימיות‪ .‬הראיון החל בשיחה שתכליתה הבהרה‬
‫כללית של מטרת המחקר‪ ,‬כאשר לכל נבדקת הובהר‬
‫כי השאלונים הם אנונימיים וישמשו לצורכי מחקר‬
‫בלבד‪ .‬הוסבר לנבדקות שהן לא חייבות להשתתף‬
‫במחקר‪ ,‬וכל אסירה שהסכימה ליטול חלק במחקר‬
‫חתמה על כתב הסכמה‪.‬‬
‫השאלונים מולאו בסדר הבא‪ :‬שאלון פרטים סוציו‪-‬‬
‫דמוגרפים ואחריו שאלון האישיות של אייסנק‪ .‬במחקר‬
‫השתתפו ‪ 65‬אסירות‪ ,‬אך חמישה שאלונים נפסלו‬
‫עקב מילוי חלקי של השאלון‪ .‬לפיכך נותחו נתונים של‬
‫‪ 60‬אסירות בלבד שמילאו את כל השאלונים‪.‬‬
‫ממצאים‬
‫בחלק הראשון של פרק הממצאים מתוארים‬
‫משתני הרקע האישי והמשפחתי של קבוצות‬
‫המחקר‪ ,‬תוך התייחסות לרקע פלילי ולהבדלים‬
‫בין הקבוצות‪ .‬לאחר מכן מוצגים ממצאי‬
‫המחקר במדדי האישיות שנבדקו (נוירוטיסיזם‪,‬‬
‫אקסטרוברטיות ופסיכוטיסיזם)‪.‬‬
‫הבדלים במשתנים סוציו‪-‬דמוגרפים בין הקבוצות‬
‫כדי להשוות בין המשתנים הסוציו‪-‬דמוגרפים של‬
‫הקבוצות נערכו ניתוחי חי בריבוע‪ ,‬ניתוחי שונות ומבחני‬
‫שפה‪ .‬לוח ‪ 1‬מציג תוצאות ניתוחי חי בריבוע של הבדלים‬
‫בין נתונים של משפחת המוצא של קבוצות המחקר‪.‬‬
‫נוירוטיסיזם‪ ,‬פסיכוטיסיזם ואקסטרוברטיות‬
‫לוח ‪ :1‬נתונים על משפחת המוצא של הנבדקות והבדלים בין קבוצות המחקר‬
‫אלימות‬
‫‪N‬‬
‫שהות בילדות‬
‫מצב כלכלי במשפחת המוצא‬
‫מעורבות פלילית במשפחה‬
‫סמים ואלכוהול במשפחה‬
‫מחלות נפש במשפחה‬
‫סמים‬
‫‪%‬‬
‫‪N‬‬
‫‪%‬‬
‫הבדל‬
‫הונאה‬
‫‪N‬‬
‫‪X2‬‬
‫‪%‬‬
‫בית ההורים‬
‫אחר‬
‫טוב‬
‫לא טוב‬
‫כן‬
‫לא‬
‫כן‬
‫לא‬
‫כן‬
‫לא‬
‫‪19‬‬
‫‪4‬‬
‫‪19‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪18‬‬
‫‪6‬‬
‫‪17‬‬
‫‪3‬‬
‫‪20‬‬
‫‪82.6‬‬
‫‪17.4‬‬
‫‪82.6‬‬
‫‪17.4‬‬
‫‪21.7‬‬
‫‪78.3‬‬
‫‪26.1‬‬
‫‪73.9‬‬
‫‪13.0‬‬
‫‪87.0‬‬
‫‪11‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪9‬‬
‫‪9‬‬
‫‪15‬‬
‫‪11‬‬
‫‪13‬‬
‫‪4‬‬
‫‪20‬‬
‫‪45.8‬‬
‫‪54.2‬‬
‫‪60.9‬‬
‫‪39.1‬‬
‫‪37.5‬‬
‫‪62.5‬‬
‫‪45.8‬‬
‫‪54.2‬‬
‫‪16.7‬‬
‫‪83.3‬‬
‫‪10‬‬
‫‪3‬‬
‫‪12‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪12‬‬
‫‬‫‪13‬‬
‫‬‫‪13‬‬
‫‪76.9‬‬
‫‪23.1‬‬
‫‪92.3‬‬
‫‪7.7‬‬
‫‪7.7‬‬
‫‪92.3‬‬
‫‬‫‪100‬‬
‫‬‫‪100‬‬
‫כן‬
‫‪7‬‬
‫‪30.4‬‬
‫‪13‬‬
‫‪56.5‬‬
‫‪2‬‬
‫‪15.4‬‬
‫לא‬
‫‪16‬‬
‫‪69.6‬‬
‫‪10‬‬
‫‪43.5‬‬
‫‪11‬‬
‫‪84.6‬‬
‫התעללות‬
‫* ‪p<.05‬‬
‫מלוח ‪ 1‬עולה‪ ,‬כי עברייניות שהורשעו בגין עבירות‬
‫הקשורות בסמים שהו בילדותן מחוץ לבית (אצל קרובי‬
‫משפחה אחרים‪ ,‬במוסדות‪ ,‬במשפחה אומנת והיו קורבן‬
‫להתעללות בילדות במידה רבה יותר מהעברייניות‬
‫בקבוצות האחרות‪ .‬נוסף על כך שלא כמו עברייניות‬
‫סמים ועברייניות אלימות‪ ,‬עברייניות הונאה לא נחשפו‬
‫לשימוש בסמים ובאלכוהול במשפחה הקרובה‪.‬‬
‫‪*7.80‬‬
‫‪5.28‬‬
‫‪4.14‬‬
‫‪*8.67‬‬
‫‪2.3‬‬
‫‪*6.65‬‬
‫מדדי פשיעה‬
‫כדי להשוות את רמת הפשיעה בין הקבוצות נבדקו‬
‫מדדי הפשיעה‪ :‬הגיל שבו בוצעה העבירה הראשונה‬
‫(לפי דיווח עצמי)‪ ,‬גיל בעת המעצר הראשון ומספר‬
‫המעצרים הכולל (לפי נתוני התיק האישי)‪ .‬לוח‬
‫‪ 2‬מציג ממוצעים וסטיות תקן של מדדי פשיעה‬
‫בקבוצות השונות‪.‬‬
‫לוח ‪ :2‬ממוצעים‪ ,‬סטיות תקן והבדלים בפשיעה בין הקבוצות‬
‫אלימות (‪)1‬‬
‫סמים (‪)2‬‬
‫הונאה (‪)3‬‬
‫‪MSE‬‬
‫‪SD‬‬
‫‪M‬‬
‫‪SD‬‬
‫‪M‬‬
‫‪SD‬‬
‫‪M‬‬
‫‪12.04‬‬
‫‪29.29‬‬
‫‪7.88‬‬
‫‪20.57‬‬
‫‪12.07‬‬
‫‪35.82‬‬
‫גיל בעת‬
‫המעצר ‪10.83‬‬
‫הראשון‬
‫‪31.00‬‬
‫‪7.99‬‬
‫‪23.33‬‬
‫‪13.04‬‬
‫‪1013.09 38.54‬‬
‫‪0.42‬‬
‫‪1.22‬‬
‫‪2.00‬‬
‫‪2.63‬‬
‫‪1.22‬‬
‫גיל בעת‬
‫ביצוע העבירה‬
‫הראשונה‬
‫מספר מעצרים‬
‫‪947.18‬‬
‫‪2.00‬‬
‫‪11.66‬‬
‫הבדל ‪F‬‬
‫(‪)η 2‬‬
‫***‪F(2,54)=8.84‬‬
‫)‪(.27‬‬
‫‪3>2‬‬
‫***‪F(2,57)=9.49‬‬
‫)‪(.25‬‬
‫‪3>2‬‬
‫**‪F(2,57)=5.85‬‬
‫)‪(.17‬‬
‫‪2>1‬‬
‫עבור “גיל בעת ביצוע העבירה הראשונה“ חושבו ‪ 2,54‬דרגות חופש בגלל חוסר בנתונים‪.‬‬
‫** ‪p<.01‬‬
‫*** ‪p<.001‬‬
‫‪F(6,102)=3.88, p<.01, η2=.21, Hotelling's T=.52‬‬
‫‪63‬‬
‫בבחינת ההבדלים בין הקבוצות נמצאו הבדלים‬
‫מובהקים בין קבוצת הסמים ובין שתי הקבוצות‬
‫האחרות [‪ .]F(2,60)=9.30, p<.001‬האסירות בקבוצה‬
‫של עברייניות הסמים נטו לשקר פחות (ממוצע‪,8.08 :‬‬
‫סטיית תקן‪ )3.94 :‬מאשר האסירות בקבוצת האלימות‬
‫ובקבוצת ההונאה (ממוצע‪ ,12.96 :‬סטיית תקן‪;3.57 :‬‬
‫ממוצע‪ ,11.69 :‬סטיית תקן‪ ,4.70 :‬בהתאמה)‪.‬‬
‫עיון בלוח ‪ 2‬מלמד‪ ,‬כי קיימים הבדלים בדפוסי‬
‫העבריינות של האסירות מהקבוצות השונות‪ .‬ככלל‪,‬‬
‫אסירות מקבוצת הסמים התחילו את הקריירה‬
‫העבריינית שלהן בגיל צעיר יותר והיו להן מעצרים‬
‫רבים יותר מאשר לאסירות בקבוצות האחרות‪.‬‬
‫מבחן שפה (‪ )Scheffe‬הראה‪ ,‬כי בקרב עברייניות‬
‫ההונאה הן העבירה הראשונה והן המעצר הראשון‬
‫התרחשו בגיל מבוגר יותר מאשר בקבוצת הסמים‪,‬‬
‫ומספר המעצרים בקבוצת הסמים היה גבוה יותר‬
‫מאשר בקבוצת האלימות‪.‬‬
‫קשרים בין משתני המחקר‬
‫כדי לבחון את הקשרים בין משתני המחקר‬
‫נערכה סדרה של ניתוחי פירסון‪ .‬בבחינת הקשר‬
‫בין משתני האישיות ‪ -‬נוירוטיסיזם‪ ,‬פסיכוטיסיזם‬
‫ואקסטרוברטיזם ‪ -‬ובין מדדי הפשיעה נמצאו שני‬
‫מתאמים‪ :‬מתאם חיובי בין מדד הנוירוטיסיזם לגיל‬
‫הפשיעה הראשונה (‪ )r =.29, p<.05‬ובינו לבין מספר‬
‫המעצרים (‪ .)r =.28, p<.05‬ככל שהפשיעה החלה‬
‫בגיל צעיר יותר וככל שהאסירה נעצרה פעמים‬
‫רבות יותר‪ ,‬כך מדד הנוירוטיסיזם היה גבוה יותר‪.‬‬
‫לא נמצאו קשרים בין מדד הנוירוטיסיזם ובין מדדי‬
‫פשיעה אחרים‪ ,‬או בין מדד הפסיכוטיסיזם ומדד‬
‫האקסטרברטיות ובין מדדי הפשיעה האחרים‪ .‬עוד‬
‫נמצא‪ ,‬כי ככלל‪ ,‬וללא קשר לסוג העבירה‪ ,‬המתאם‬
‫בין מדד הנוירוטיסיזם למדד האקסטרוברטיות שלילי‬
‫(‪ )r =-.408, p<.01‬והמתאם בין מדד הפסיכוטיסיזם‬
‫למדד הנוירוטיסיזם חיובי (‪.)r =.451, p<.01‬‬
‫בבחינת הקשרים בין משתני האישיות בקרב כל‬
‫נוירוטיסיזם‪ ,‬אקסטרוברטיות ופסיכוטיסיזם‬
‫כדי לבחון את ההשערה בדבר ההבדלים‬
‫בין הקבוצות במדדים שבדקו נוירוטיסיזם‪,‬‬
‫אקסטרוברטיות ופסיכוטיסיזם נערך ניתוח שונות‪.‬‬
‫בלוח ‪ 3‬מוצגים ממוצעים‪ ,‬סטיות תקן ותוצאות‬
‫של ניתוח השונות בקבוצות השונות‪.‬‬
‫מלוח ‪ 3‬עולה‪ ,‬כי עברייניות סמים התאפיינו ברמת‬
‫נוירוטיסיזם וברמת פסיכוטיסיזם גבוהות יותר מאלה‬
‫של עברייניות אלימות והונאה (‪ .)Scheffe‬לא נמצאו‬
‫הבדלים ברמת האקסטרוברטיות בין הקבוצות‪.‬‬
‫סולם שקר‬
‫כאמור‪ ,‬מלבד מדדי האישיות של אייסנק בוחן השאלון‬
‫מדד שקר המאפשר לבדוק נטייה לשקר בשל רצייה‬
‫חברתית או נטייה אישיותית‪.‬‬
‫לוח ‪ :3‬ממוצעים‪ ,‬סטיות תקן והבדלים בנוירוטיסיזם‪ ,‬אקסטרוברטיות ופסיכוטיסיזם‬
‫אלימות‬
‫סמים‬
‫‪SD‬‬
‫‪M‬‬
‫‪SD‬‬
‫‪M‬‬
‫‪SD‬‬
‫‪M‬‬
‫נוירוטיסיזם‬
‫‪3.88‬‬
‫‪15.61‬‬
‫‪5.61‬‬
‫‪19.30‬‬
‫‪5.30‬‬
‫‪12.92‬‬
‫‪131.30‬‬
‫‪**5.24‬‬
‫(‪).16‬‬
‫אקסטרוברטיות‬
‫‪3.82‬‬
‫‪14.91‬‬
‫‪3.87‬‬
‫‪14.52‬‬
‫‪3.17‬‬
‫‪15.92‬‬
‫‪17.16‬‬
‫‪1.26‬‬
‫(‪).05‬‬
‫פסיכוטיסיזם‬
‫‪2.60‬‬
‫‪7.35‬‬
‫‪2.42‬‬
‫‪10.35‬‬
‫‪4.48‬‬
‫‪7.61‬‬
‫‪30.43‬‬
‫‪*3.39‬‬
‫(‪).11‬‬
‫* ‪p<.05‬‬
‫** ‪p<.01‬‬
‫‪F(6,104)=2.43, p<.05, η2=.13, Hotelling's T=.29‬‬
‫‪64‬‬
‫הונאה‬
‫‪MSE‬‬
‫הבדל )‪F(2,54‬‬
‫)‪(η2‬‬
‫נוירוטיסיזם‪ ,‬פסיכוטיסיזם ואקסטרוברטיות‬
‫קבוצה נמצא מתאם שלילי בין מדד הנוירוטיסיזם‬
‫למדד האקסטרוברטיות רק בשתי קבוצות‪ :‬נשים‬
‫שעברו עבירות הקשורות בסמים (‪r =-.420,‬‬
‫‪ )p<.05‬ונשים שעברו עבירות הונאה ומרמה‬
‫(‪ .)r =-.590, p<.05‬כמו כן נמצא מתאם שלילי‬
‫בין מדד הפסיכוטיסיזם לסולם השקר (‪r =-.505,‬‬
‫‪.)p<.001‬‬
‫דיון‬
‫מטרתו העיקרית של המחקר הנוכחי היתה לבחון‬
‫את ההבדלים בין אסירות שנשפטו בגין עבירות‬
‫סמים‪ ,‬עבירות אלימות ועבירות הונאה מבחינת‬
‫שלושה משתני אישיות‪ :‬נוירוטיסיזם‪ ,‬פסיכוטיסיזם‬
‫ואקסטרוברטיות‪ .‬כמו כן נבחנו ההבדלים בין הקבוצות‬
‫מבחינת הרקע האישי‪ .‬נמצאה הבחנה ברורה בעיקר‬
‫בין קבוצת עברייניות הסמים ובין הקבוצות האחרות‪.‬‬
‫עברייניות שהורשעו בגין עבירות הקשורות בסמים‬
‫הובחנו משאר העברייניות הן במדדים סוציו‪-‬דמוגרפים‬
‫והן במדדים אישיותיים‪ .‬הן סבלו מהתעללות בילדותן‬
‫וגרו מחוץ לבית ההורים במידה רבה יותר מהאחרות‪,‬‬
‫התחילו את הקריירה העבריינית בגיל צעיר יותר‪,‬‬
‫נעצרו בגיל מוקדם יותר ואף נעצרו פעמים רבות יותר‬
‫לעומת הקבוצות האחרות‪ .‬הממצאים עולים בקנה‬
‫אחד עם ממצאי מחקרים שבדקו עברייניֹות סמים‬
‫(חן ועינת‪Brems, Johnson & Freemon, ;2009 ,‬‬
‫‪ .)2004; Langan & Pelssier, 2001‬היעדר הדמיון‬
‫לשאר קבוצות המחקר רק מחזק את ההנחה שמדובר‬
‫בקבוצה מובחנת‪.‬‬
‫דפוס זה של מובחנות נמצא גם כשנבחנו ההבדלים‬
‫במאפיינים אישיותיים‪ ,‬בעיקר מבחינת נוירוטיסיזם‬
‫ופסיכוטיסיזם‪ .‬נשים מקבוצת הסמים אופיינו ברמות‬
‫גבוהות יותר של נוירוטיסיזם ופסיכוטיסיזם מאשר‬
‫נשים בקבוצות האחרות‪ ,‬נטו יותר מהן לסבול ממצבים‬
‫רגשיים שליליים‪ ,‬מהיעדר תחושות של חרדה ופחד‪,‬‬
‫מחוסר רגישות לזולת ומאי יכולת לאינטרופתיה‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫הספרות חסרה מחקרים משווים בין קבוצות של סוגי‬
‫עברייניות‪ ,‬אולם מחקרים שבדקו אוכלוסיות דומות‬
‫הציבו את מאפייני האישיות שתוארו לעיל כמאפיינים‬
‫מרכזיים בקרב משתמשים בסמים (בורגנסקי‪;1994 ,‬‬
‫‪Anderson, Tapert, Moadab, Crowley & Brown,‬‬
‫‪2007; Cuomo, Sarchiapone, Di Giannantonio,‬‬
‫‪Mancini & Roy; Narayan, Shams, Jain & Gupta,‬‬
‫‪ )1997‬וכמבחינים מרכזיים בין רמות עבריינות וסוגי‬
‫עבריינות ‪ -‬יותר מאשר מדד האקסטרוברטיות (אדד‪,‬‬
‫‪Dam, Janssens & De Bruyn, 2005; Knust & ;1989‬‬
‫& ‪Stewart, 2002; Gudjonsson, Einarsson, Bragason‬‬
‫‪ .)Sigurdsson, 2006‬גם במחקר הנוכחי נמצא שלמדד‬
‫זה משקל נמוך בהבחנה בין סוגי נשים עברייניות‪.‬‬
‫המתאמים שנמצאו בין משתני המחקר תומכים‬
‫גם הם בקשר ‪ -‬שעליו מעידה הספרות ‪ -‬בין‬
‫התעללות בילדות לעבריינות (‪Dembo, Dertke‬‬
‫;‪& LaVoie, 1987; Downs, Miller & Testa, 1992‬‬
‫‪Miller, 1990; Miller, Downs & Testa, 1993; Ter‬‬
‫‪ .)Laak et al., 2003‬הממצא אפיין בעיקר נשים‬
‫מקבוצת הסמים‪ .‬ניתן להניח כי ההתנסויות הקשות‬
‫במשפחת המוצא הובילו לרמות הגבוהות של‬
‫נוירוטיסיזם‪ .‬עוד בשנות ה‪ 50-‬טען סטוט (‪Stoot,‬‬
‫‪ )1950‬לקשר בין טראומה ובין עבריינות כאמצעי‬
‫עקיפה לאותם תכנים טראומטיים מאיימים‪ .‬קשר‬
‫זה נמצא גם במחקרים מאוחרים יותר (שפירא‪-‬‬
‫מזוז‪Allen & Lauterbach, 2007; Cox, ;1998 ,‬‬
‫‪MacPherson, Enns & McWilliams, 2004; Roy,‬‬
‫‪ ,)2002‬שבהם צוין כי הדחקת חוויות של התעללות‬
‫בילדות הובילה לנוירוטיסיזם‪ ,‬שמצא פורקן בדפוסי‬
‫עבריינות‪ .‬הקבוצה של עברייניות הסמים נבדלה‬
‫מהקבוצות האחרות גם במדד השקר ‪ -‬האסירות‬
‫בקבוצה זו נטו לשקר פחות‪ .‬ייתכן שקיים קשר בין‬
‫נטייה זו לנטייתן של אסירות אלו לא לחוש תחושת‬
‫חרדה ופחד‪ ,‬ובינה לבין חוסר יכולתן היחסי לחוש‬
‫את הזולת ואת רגשותיו‪ .‬עם זאת יש מקום לבחון‬
‫את הנושא במחקרים עתידיים‪.‬‬
‫שלא כמשוער‪ ,‬קבוצת עברייניות האלימות לא‬
‫נבדלה מהקבוצות האחרות במדדי המחקר‪ .‬הסבר‬
‫אפשרי לחוסר המובחנות של קבוצת האלימות הוא‬
‫אופיה המיוחד של הקבוצה‪ :‬שלא כמו עברייני האלימות‬
‫ה“מסורתיים“ המתוארים בספרות המחקרית‪,‬‬
‫המפגינים התנהגות אלימה מילדות ובמשך כל חייהם‬
‫(לדוגמה‪Blokland, Nagin & Nieuwbeerta, 2005; ,‬‬
‫‪65‬‬
‫‪Ezell, 2007; Piquero, 2000; Porter, Birt & Boer,‬‬
‫‪ ,)2001‬הרי שרוב עברייניות האלימות ששהו בכלא‬
‫"נוה תרצה" בתקופת המחקר נשפטו בגין עבירת‬
‫אלימות אחת וחד פעמית ‪ -‬רצח או סיוע לרצח‪ ,‬וברוב‬
‫המקרים היה זה בן משפחה או בן זוג‪ .‬מכאן שייתכן כי‬
‫מדגם עברייניות האלימות במחקר הנוכחי לא מתאים‬
‫להגדרה הקלאסית לאלימות ולכן לא שימש מדגם‬
‫מייצג‪ ,‬ודווקא המדגם של עברייניות הסמים עולה‬
‫בקנה אחד עם תיאור העבריינות ה“קלאסית“‪.‬‬
‫מגמה ברורה (אם כי לא מובהקת סטטיסטית) מאירה‬
‫באור אחר את קבוצת עברייניות ההונאה‪ ,‬בעיקר‬
‫מהבחינה הסוציו‪-‬דמוגרפית ומבחינת מדדי הפשיעה‪.‬‬
‫הנשים בקבוצה זו עברו עבירה ראשונה בגיל מאוחר‬
‫יחסית‪ ,‬נעצרו בפעם הראשונה בגיל מבוגר לעומת‬
‫העברייניות בקבוצות האחרות ונעצרו פחות פעמים‬
‫מהן‪ .‬עברייניות בקבוצה זו גדלו בילדותן בבית הוריהן‬
‫ולא נחשפו לשימוש בסמים ובאלכוהול במשפחת‬
‫המוצא‪ .‬מרביתן לא חוו התעללות בילדותן‪ ,‬לא הפגינו‬
‫בעיות בילדות (כגון בריחה מהבית‪ ,‬שיטוט ברחובות‪,‬‬
‫פגיעה בבעלי חיים וכדומה) ולא ניהלו קשרים חברתיים‬
‫עם בני קבוצת שווים עבריינית‪ .‬מלבד זאת הן אופיינו‬
‫ברמת אקסטרוברטיות גבוהה לעומת שאר הנבדקות‪.‬‬
‫הממצאים באשר לקבוצת עברייניות ההונאה‬
‫תומכים בהשערה המייחסת לקבוצה זו ייחודיות‪.‬‬
‫עם זאת יש להתייחס לממצאים בזהירות‪ ,‬שכן‬
‫במחקר הנוכחי רק ‪ 13‬נשים היוו את קבוצת‬
‫עברייניות ההונאה‪ .‬מיעוטן של עברייניות ההונאה ‪-‬‬
‫בישראל ובעולם ‪ -‬לעומת עברייניות אחרות מתבטא‬
‫גם בלקונה של נושא זה בספרות המחקרית‪ ,‬המקשה‬
‫לשרטט את הפרופיל הייחודי של עבריינית ההונאה‪.‬‬
‫ככל הידוע ומסקירת הספרות‪ ,‬אין בנמצא מחקרים‬
‫שהתייחסו למאפיינים או לפרופיל של נשים עברייניות‬
‫הונאה‪ .‬אולם אין להתעלם מכך שהאימפולסיביות‬
‫והחברתיות המאפיינות את האקסטרוברט על פי‬
‫אייסנק (‪)Eysenck, 1967, 1970, 1973, 1977‬‬
‫נקשרות אינטואיטיבית כמעט לעבירות הונאה‬
‫ומרמה‪ .‬ועוד זאת‪ :‬ייתכן שניתן למצוא חיזוק לממצאים‬
‫המכוונים לעברייניות הונאה דווקא במחקרים שבדקו‬
‫‪66‬‬
‫מאפיינים של עברייני הונאה גברים‪ .‬בדומה לממצאי‬
‫המחקר הנוכחי‪ ,‬במחקרים אלה נמצא כי עברייני‬
‫הונאה נבדלו מעבריינים “רגילים“‪ :‬השכלתם גבוהה‬
‫יחסית‪ ,‬יש להם היסטוריה של תעסוקה קבועה והם‬
‫מבוגרים יותר מעבריינים אחרים (& ‪Wheeler, Mann‬‬
‫‪ .)Sarat, 1988‬מבחינת מדדי פשיעה‪ ,‬עברייני הונאה‬
‫החלו לפשוע בגיל מאוחר יותר‪ ,‬תדירות עבירותיהם‬
‫נמוכה לעומת עבריינים אחרים (‪Weisburd, Chayet‬‬
‫‪ )& Waring, 1990‬ומספר מעצריהם נמוך לעומת‬
‫מספר המעצרים של עבריינים אחרים (& ‪Benson‬‬
‫‪.)Moore, 1992‬‬
‫לסיכום‪ ,‬הקשר בין סוג העבירה למשתנים סוציו‪-‬‬
‫דמוגרפים‪ ,‬למדדי פשיעה ולמשתני אישיות נבדק‬
‫במחקר הנוכחי לראשונה בקרב נשים בוגרות אסירות‪.‬‬
‫הממצאים מלמדים על נוירוטיסיזם ופסיכוטיסיזם‬
‫כמשתני אישיות מרכזיים המבחינים בין סוגי העבירות‪.‬‬
‫נוירוטיסיזם‪ ,‬הנקשר למשתנים סוציו‪-‬דמוגרפים כגון‬
‫התעללות בילדות‪ ,‬מבטא את ההשפעה של הטראומה‬
‫על מעורבות בהתנהגות עבריינית‪ .‬כן מספק המודל‬
‫המוצג פרופיל מובחן לשתיים מקבוצות המחקר ‪-‬‬
‫עברייניות סמים ועברייניות הונאה ומרמה‪.‬‬
‫בחינה משולבת זו של מאפיינים סוציו‪-‬דמוגרפים‬
‫ומאפיינים אישיותיים בעיסוק בפשיעת נשים‬
‫מלמדת על המורכבות שבניסיון לסווג עבריינות‬
‫לקטגוריות‪ .‬ממצאי המחקר הנוכחי מעלים את‬
‫הצורך במחקרי המשך שישתמשו במודל ויפתחו‬
‫אותו‪ .‬יש מקום להעמיק את המחקר ולגבותו‬
‫במחקרים איכותניים‪ ,‬הן מבחינת טיב העבירות‬
‫(סוגי עבירות‪ ,‬אופיין וכדומה) והן מבחינת‬
‫ההיסטוריה של הנשים‪ ,‬חוויותיהן בילדות ובגיל‬
‫הנעורים והשפעות על טיב העבירות בבגרות‪.‬‬
‫יש מקום לבחון לעומק מאפייני אישיות נוספים‬
‫כדי לאפשר הבנה טובה יותר של עבריינות נשים‪.‬‬
‫להבחנה בין סוגי אוכלוסיות המופנות לטיפול יש‬
‫חשיבות ניכרת בבניית תוכניות התערבות וטיפול‪.‬‬
‫מחקרים העוסקים בשיקום מדגישים כי עבריינים‬
‫יפיקו את מרב התועלת מתוכניות שישקפו את‬
‫הצרכים הייחודיים של האוכלוסייה המופנית אליהם‬
‫נוירוטיסיזם‪ ,‬פסיכוטיסיזם ואקסטרוברטיות‬
‫(& ‪Birgden, 2004; Chambers, Ward, Eccleston‬‬
‫‪.)Brown, 2009‬‬
‫למחקר הנוכחי מספר מגבלות‪ .‬מגבלה אחת קשורה‬
‫בגודל המדגם‪ .‬היקפה המצומצם של אוכלוסיית‬
‫האסירות בישראל הכתיבה קבוצות קטנות‪ ,‬בעיקר‬
‫בקרב עברייניות ההונאה והאלימות‪ .‬יש בכך כדי‬
‫לפגום ביכולת ההכללה של ממצאי המחקר על‬
‫כלל אוכלוסיית הנשים העברייניות‪ .‬שתי סוגיות‬
‫מתודולוגיות נוספות‪ ,‬המאפיינות את כלל המחקרים‬
‫המתנהלים בין כתליו של מוסד טוטאלי כבית סוהר‪,‬‬
‫רלוונטיות גם למחקר הנוכחי‪ .‬ראשית‪ ,‬המשתתפות‬
‫במחקר היו אסירות שמילאו את השאלונים בעת‬
‫שהותן בבית הכלא‪ .‬על אף שהשאלונים מולאו‬
‫בפרטיות והובטח לאסירות שהממצאים ישמשו‬
‫לצרכי מחקר בלבד‪ ,‬יש להביא בחשבון שהחשש‬
‫מהעברת מידע לסגל או לאסירים אחרים עלול ליצור‬
‫הטיה‪ :‬נטייה לקונסרבטיביות יתר ולרצייה חברתית‪.‬‬
‫נתון מעניין שעלה מסולם השקר שנבדק במחקר‬
‫הנוכחי מחזק הנחה זו‪ :‬אסירות בקבוצת עברייניות‬
‫הסמים נטו לשקר פחות מאשר אסירות בשתי‬
‫הקבוצות האחרות‪ .‬נטייה זו עשויה להיות קשורה‬
‫לכך שנשים בקבוצה זו‪ ,‬שעברו מסלול של עבריינות‬
‫"קלאסית" מרובת מעצרים ומאסרים‪ ,‬רואות עצמן‬
‫בבירור כמכורות וכעברייניות ונעדר מהן הצורך‬
‫לשקר ולהסתיר את האמת על חייהן ונטייתן‪ .‬לעומתן‬
‫נשים בקבוצות האחרות חשות עדיין צורך ליפות‬
‫את המציאות‪ .‬ממצא זה מחזק אמנם את אמינות‬
‫הממצאים באשר לקבוצה זו‪ ,‬אך עלול לייצג נטייה‬
‫חזקה יותר של קבוצת האלימות וקבוצת ההונאה‬
‫לרצייה חברתית‪ ,‬שהביאה את האסירות להציג תמונת‬
‫מצב חיובית יותר‪ .‬הסבר זה טעון כמובן בדיקה נוספת‬
‫במחקרי המשך‪ .‬ועוד זאת‪ ,‬עצם השהייה בכלא‪ ,‬בעיקר‬
‫לאורך שנים‪ ,‬יש בה כדי לשנות את תפיסותיו ואישיותו‬
‫של האדם‪ .‬ההימצאות במוסד טוטאלי עם תהליכי‬
‫שיקום ועם טיפול פסיכולוגי הניתן לחלק מהאסירות‪,‬‬
‫יוצרת נסיבות שבהן אישיותה של הנבדקת בעת‬
‫עריכת המחקר אינה בהכרח קוהרנטית לחלוטין‬
‫לאישיותה בעת ביצוע העבירה‪ .‬ביצוע מחקר בין כתלי‬
‫הכלא הוא בבחינת רע הכרחי‪ ,‬ויש לתת את הדעת‬
‫לבעיות הקשורות לסיטואציה הייחודית שהנבדקים‬
‫נתונים בה‪.‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫אדד‪ ,‬מ' (‪ .)1989‬העבריין בהתהוותו‪ .‬תל אביב‪ :‬אור עם‪.‬‬
‫אדד‪ ,‬מ' ולסלוי‪ ,‬א' (‪ .)1989‬אקסטרוברטיות‪ ,‬שפיטה‬
‫לא מוסרית‪ ,‬נוירוטיסיזם והתנהגות עבריינית‪.‬‬
‫עבריינות וסטיה חברתית‪ ,‬י“ז‪.73-63 ,‬‬
‫בורגנסקי‪ ,‬א' (‪ .)1994‬מקוד שליטה‪ ,‬דמוי עצמי‪,‬‬
‫נוירוטיסיזם ואקסטרוברטיות בקרב מתמכרים לסמים‬
‫בישראל‪ .‬עבודת מ‪.‬א‪ ,.‬המחלקה לקרימינולוגיה‪,‬‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫חן‪ ,‬ג' ועינת‪ ,‬ת' (‪ .)2008‬דפוסי פשיעה והתמכרות‬
‫לסמים בקרב אסירות‪ .‬צוהר לבית הסוהר‪,‬‬
‫‪.61-50 ,12‬‬
‫שוהם‪ ,‬ש' ג'‪ ,‬אדד‪ ,‬מ' ורהב‪ ,‬ג' (‪ .)2004‬קרימינולוגיה‪.‬‬
‫ירושלים‪ :‬שוקן‪.‬‬
‫שפירא‪-‬מזוז‪ ,‬א' (‪ .)1998‬נוירוטיסיזם ודימוי עצמי‬
‫בקרב נערות חסות עברייניות שהיו קורבן להתעללות‬
‫בילדות‪ .‬עבודת מ‪.‬א‪ ,.‬המחלקה לקרימינולוגיה‪,‬‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫‪Aalsma, M. C. & Lapsley, D. K. (2001). A typology‬‬
‫‪of adolescent delinquency: Sex differences and‬‬
‫‪implications for treatment. Criminal Behavior‬‬
‫‪and Mental Health, 11, 173-191.‬‬
‫‪Allen, B. & Lauterbach, D. (2007). Personality‬‬
‫‪characteristics of adult survivors of childhood‬‬
‫‪trauma. Journal of Traumatic Stress 20,‬‬
‫‪587-595.‬‬
‫‪Anderson, K.G., Tapert, S. F., Moadab, I.,‬‬
‫‪Crowley, T. J. & Brown, S.A. (2007). Personality‬‬
‫‪risk profile for conduct disorder and substance‬‬
‫‪use disorders in youth. Addictive Behaviors,‬‬
‫‪32, 2,377-2,382.‬‬
‫‪Belenko, S., Usdansky, M. & Foster, S. E.‬‬
‫‪(1998). Substance abuse and the prison‬‬
‫‪population: A three year study by Columbia‬‬
‫‪67‬‬
Corbett, C. (2007). Vehicle-related crime and
the gender gap. Psychology, Crime and Law,
13, 254-263.
University reveals widespread substance abuse
among offender populations. Corrections
Today, 60, 82-91.
Cox, B. J., MacPherson, P. S. R., Enns, M. W. &
McWilliams, L. A. (2004). Neuroticism and selfcriticism associated with posttraumatic stress
disorder in a nationally representative sample.
Behavior Research and Therapy, 42, 105-114.
Belknap, J. (2001). The invisible woman:
Gender, crime and justice. Belmont, CA.:
Wadsworth.
Cox, J. F., Banks, S. & Stone, J. L. (2000).
Counting the mentally ill in jails and prisons.
Psychiatric Services, 51, 533-534.
Cuomo, C., Sarchiapone, M., Di Giannantonio,
M., Mancini, M. & Roy, A. (2008). Aggression,
Impulsivity, Personality Traits, and Childhood
Trauma of Prisoners with Substance Abuse and
Addiction. The American Journal of Drug and
Alcohol Abuse, 34, 339-345.
Daly, K. (1992). Women's pathways to felony
court: Feminist theories of lawbreaking
and problems of representation. Southern
California Review of Law and Women's
Studies, 2, 11-52.
Daly, K. (1994). Gender, crime, and punishment.
New Haven: Yale University Press.
Dam, C. V., Janssens, J. M. A. M. & De Bruyn, E.
E. J. (2005). PEN, Big Five, juvenile delinquency
and criminal recidivism. Personality & Individual
Differences, 39(1), 7-19.
DeHart , D. D. (2008). Pathways to prison:
Impact of victimization in the lives of incarcerated
women. Violence Against Women, 14, 1,3621,381.
Dembo, R., Dertke, M., LaVoie, L. (1987).
Physical abuse, sexual victimization and illicit
drug use: A structural analysis among high
risk adolescents. Journal of Adolescence,
10, 13-33.
Dowden, C. & Blanchette, K. (2002). An
evaluation of the effectiveness of substance
Benson, M. L. & Moore, E. (1992). Are white collar
and common offenders the same? An empirical
and theoretical critique of a recently proposed
general theory of crime. Journal of Research in
crime and Delinquency, 29, 251-272.
Birgden, A. (2004). Therapeutic jurisprudence
and sex offenders: A Psycho-legal approach
to protection. Sexual Abuse: A journal of
Research and Treatment, 13, 351-363.
Blokland, A. A. J., Nagin, D. S. & Nieuwbeerta, P.
(2005). Life span offending trajectories of a Dutch
conviction cohort. Criminology, 43, 919-955.
Bloom, B., Owen, B. & Covington, S. (2004).
Women offenders and the gendered effects
of public policy. Review of Policy Research,
21, 31-48.
Bradley, R. B. & Davino, K. M. (2002). Women's
perceptions of the prison environment: When
prison is “the safest place I've ever been“.
Psychology of Women Quarterly, 26, 351-359.
Brems, C., Johnson, M. E. & Freemon, M.
(2004). Childhood abuse history and substance
use among men and women receiving
detoxification services. The American Journal
of Drug and Alcohol Abuse, 30, 799-821.
Chambers, J. C., Ward, T., Eccleston, L.
& Brown, M. (2009). The Pathways Model
of Assault: A qualitative analysis of the
assault offender and offence. The Journal of
Interpersonal Violence, 24, 1,423-1,449.
Chernoff, N. W. & Simon, R. J. (2000).
Women and crime the world Over. Gender
Issues 18, 5-20.
68
‫ פסיכוטיסיזם ואקסטרוברטיות‬,‫נוירוטיסיזם‬
offense-specific criminal career lengths of
a sample of serious offenders. Crime and
Delinquency, 53, 3-37.
abuse programming for female offenders.
International Journal of Offender Therapy and
Comparative Criminology, 4, 220-230
Farrington, D. P., Trofi, M. M. & Coid, J. W.
(2009). Development of adolescence-limited,
late-onset, and persistent offenders from age
8 to age 48. Aggressive Behavior, 35, 150-163.
Downs, W. R., Miller, B. A., Testa, M., (1992).
Long-term effects of parent-to-child violence for
women. Journal of Interpersonal Violence, 7,
365-382.
Fugère, R., D'Élia, A. & Philippe, R. (1995).
Considerations on the dynamics of fraud
and shoplifting in adult female offenders. The
Canadian Journal of Psychiatry, 40, 150-153.
Gilligan, C. (1982). In a different voice.
Cambridge, MA: Harvard University Press.
D'Unger, A.V., Land, K. C. & McCall, P. L. (2002).
Sex differences in age patterns of delinquent/
criminal careers: results from Poisson latent
class analyses of the Philadelphia cohort
study. Journal of Quantitative Criminology, 18,
349-376.
Goldstraw, J., Smith, R. G. & Sakurai, Y.
(2005). Gender and serious fraud in Australia
and New Zealand, Trends and Issues in
Criminal Justice, No. 292. Australian Institute
of Criminology, Canberra.
Ehrensaft, M. K., Moffit, T. E. & Caspi, A. (2004).
Clinically abusive relationship in an unselected
birth cohort: men and women's participation
and developmental antecedents. Journal of
Abnormal Psychology, 113, 258-271.
Gudjonsson, G. H., Einarsson, E., Bragason,
O. O. & Sigurdsson, J. F. (2006). Personality
predictors of self-reported offending in
Icelandic students. Psychology, Crime and
Law, 12, 383-393.
Eysenck, H. J. (1967). The biological basis of
personality. Springfield, IL: Charles C. Thomas.
Harrison, P. M. & Beck, A. J. (2003). Prisoners
in 2002. Washington, DC.: U.S. Department of
Justice Programs, Bureau of Justice Statistics.
Eysenck, H. J. (1973). The inequality of man.
London: Temple and Smith.
Heaven, P. C. L., Newbury, K. & Wilson,
V. (2004). The Eysenck psychoticism
dimension and delinquent behaviors among
non-criminals: changes across the lifespan?
Personality and Individual Differences, 36,
1,817-1,826.
Heidensohn, F. M. (1995). Women and
crime (2nd Edition). New York: New York
University Press.
Hindelang, M. J. (1972). The relationship of selfreported delinquency to scales of the CPI and
MMPI. Journal of Criminal Law, Criminology and
Police Sciences, 63, 75-81.
69
Eysenck, H. J. (1970). The structure of
human personality (3rd edition). London:
Methuen and Co.
Eysenck, H. J. (1977). Crime and personality.
London: Routledge and Kegan Paul.
Eysenck, H. J. (1994). Personality: Biological
foundations. In: P. A. Vernon (Ed.), The
neuropsychology of individual differences (151199). New York: Academic Press.
Eysenck, H. J. & Eysenck, M. (1985).
Personality and individual differences. New
York: Plenum Press.
Eysenck, H. J. & Eysenck, S. B. G.
(1975). Manual of the Eysenck Personality
Questionnaire. London: Hodder and Stoughton.
Ezell, M. E. (2007). Examining the overall and
or primary scales? Legal and Criminological
Psychology, 9, 135-152.
Maden, A., Swinton, M. & Gunn, J. (1994). A
criminology and psychiatric survey of women
serving a prison sentence. British Journal of
Criminology, 34, 172-191.
Mak, A. S., Heaven, P. C. L. & Rummery,
A. (2003). The role of group identity and
personality domains as indicators of self
reported delinquency. Psychology, Crime and
Law, 9, 9-18.
Miller, B. A., (1990). The interrelationships
between alcohol and drugs and family
violence. NIDA Research Monograph 103,
177-207.
Miller, B. A., Downs, W. R. & Testa, M. (1993).
Interrelationships
between
victimization
experiences and women's alcohol/drug use.
Journal of Studies of Alcohol, 11, 109-117.
Morash, M. & Schram, P. (2002). The
prison experience. Prospect Heights, IL:
Waveland Press.
Morton, J. (2003). Working with women
offenders. East Peoria, IL: Versa Press.
Narayan, R., Shams, G. K., Jain, R. & Gupta, B.
S. (1997). Personality characteristics of persons
addicted to heroin. The Journal of Psychology,
131, 125-128.
Piquero, A. R. (2000). Assessing the relationships
between gender, chronicity, seriousness, and
offense skewness in criminal offending. Journal
of Criminal Justice, 28, 103-115.
Pollock, J. (1999). Criminal women. Cincinnati,
OH: Anderson Publishing.
Hirschi, T. (1969). Causes of delinquency.
Berkeley and Los Angeles: University of
California Press.
Holtzworth-Munroe, A. (2005). Female
perpetration of physical aggression against an
intimate partner: A controversial new topic of
study. Violence and Victims, 20, 253-261.
International Center for Prison Studies
(2010). Retrieved November 21, 2010, from
www.prisonstudies.org.
Katz, R. & McGuffin, P. (2009). Neuroticism in
familial depression. Psychological Medicine,
17(1), 155-161.
Kimberly, F. & Allen, K. R. (2008). Women's
experience of rage: A critical feminist analysis.
Journal of Marital and Family Therapy, 34, 58-75.
Knust, S. & Stewart, A. L. (2002). Risktaking behavior and criminal offending: An
investigation of sensation seeking and Eysenck
personality
questionnaire.
International
Journal of Offender Therapy and Comparative
Criminology, 46, 586-603.
Komarovskaya, I., Loper, A. B. & Warren, J.
(2007). The role of impulsivity in antisocial and
violent behavior and personality disorders
among incarcerated women. Criminal Justice
and Behavior, 34, 1,499-1,515.
Krueger, R. F., Schmutte, P. S., Caspi, A.,
Moffit, T. E., Campbell, K. & Silva, P.A. (1994).
Personality traits are linked to crime among
men and women: evidence from a birth
cohort. Journal of Abnormal Psychology, 103,
328-338.
Pollock, J. (2002). Women, prison, and crime.
Ontario, Canada: Wadsworth Publishing.
Langan, N. P. & Pelissier, B. M. M. (2001).
Gender differences among prisoners in drug
treatment. Journal of Substance Abuse, 13,
291-302.
Porter, S., Birt, A. R. & Boer, D. P. (2001).
Investigation of the criminal and conditional
Levin, S. Z. and Jackson, C. J. (2004).
Eysenck's theory of crime revisited: factors
70
‫ פסיכוטיסיזם ואקסטרוברטיות‬,‫נוירוטיסיזם‬
mental health: Problems and service utilization
among incarcerated women. International
Journal of Offender Therapy and Comparative
Criminology, 47, 224- 239.
Stoot, D. H. (1950). Delinquency and human
nature. Dunfermline: Carnegien United
Kingdom Trust.
Ter Laak, J., De Goede, M., Aleva, L., Brugman,
G., Van Leuven, M. & Hussmann, J. (2003).
Incarcerated adolescence girls: Personality,
social
competence,
and
delinquency.
Adolescence, 38, 251-265.
Weisburd, D., Chayet, E. F. & Waring, E. J. (1990).
White collar crime and criminal careers: Some
preliminary findings. Crime and Delinquency, 36,
342-355.
Westermeyer, M. D. & Boedicker, A. E.
(2000). Course, severity and treatment of
substance abuse among women versus
men. American Journal of Drug and Alcohol
Abuse, 26, 523-535.
Wheeler, S., Mann, K. & Sarat, A. (1988).
Sitting in judgment. New Haven, CT: Yale
University Press.
Widom, C. S., Schuck, A. M. & White, H.
R. (2006). An examination of pathway from
childhood victimization to violence: The role of
early aggression and problematic alcohol use.
Violence and Victims, 21, 675-678.
Wilson, J. & Herrnstein, R. J. (1985). Crime and
human nature. NY: Touchstone.
Wood, J. & Newton, A. K. (2003). The role of
personality and blame attribution in prisoners'
experiences of anger. Personality and Individual
Differences, 34, 1,453-1,465.
Zara, G. & Farrington, D. P. (2009). Childhood
and adolescent predictors of late onset criminal
careers. Journal of Youth and Adolescence, 38,
287-301.
71
release profiles of canadian federal offenders
as a function of psychopathy and age. Law and
Human Behavior, 25, 647-661.
Pulkkinen, L., Lyyra, , A. L. & Kokko, K. (2009).
Life success of males on non-offenders,
adolescence-limited, persistent, and adultonset antisocial pathways: follow-up from age 8
to 42. Aggressive Behavior, 35, 117-135.
Pulkkinen, L., Virtanen, T., Klinteberg, B. &
Magnusson, D. (2000). Child behaviour and adult
personality: comparisons between criminality
groups in Finland and Sweden. Criminal
Behaviour and Mental Health, 10, 155-169.
Roberts, A. (2002). Comparative analysis of
battered women in the community with battered
women in prison for killing their intimate partners.
In A. Roberts (Ed.), Handbook of domestic
violence intervention strategies: Polices,
programs and legal remedies (pp. 49-63). New
York: Oxford University Press.
Roy, A. (2002). Childhood trauma and
neuroticism as an adult: possible implication
for the development of the common psychiatric
disorders and suicidal behavior. Psychological
Medicine, 32, 1,471-1,475.
Silverthorn, P. & Frick, P. J. (1999). Developmental
pathways to antisocial behavior: the delayedonset pathway in girls. Development and
Psychopathology, 11, 101-126.
Simmons, C. A., Lehmann, P., Cobb, N. &
Fowler, C. R. (2005). Personality profiles of
women and men arrested for domestic violence:
an analysis of similarities and differences. Journal
of Offender Rehabilitation, 41, 63-81.
Small, K. (2000). Female crime in the United
States, 1963-1998: An update. Gender Issues,
18, 75-90.
Staton, M., Leukefeld, C. & Webster, J. M.
(2003). Women substance use, health, and
‫לשקם את השיקום‬
‫הפיכת בתי הסוהר בישראל‬
‫למוסדות משקמים סגורים‬
‫[אורי תימור‪]1‬‬
‫בעשרים השנים האחרונות התפתחו תוכניות שיקום מסוימות שהצליחו לצמצם‬
‫מועדות של אסירים בעשרות אחוזים‪ ,‬למרות התפיסה שהתפשטה בשליש האחרון‬
‫של המאה העשרים‪ ,‬שלא ניתן לשקם עבריינים בבתי סוהר‪ .‬מרכיבים אפקטיביים‬
‫בולטים בתוכניות אלה הם שימוש בטכניקות טיפוליות קוגניטיביות התנהגותיות‬
‫והמשך הטיפול השיקומי בקהילה לאחר השחרור‪ .‬ניתוח של תוכניות שיקום רבות‬
‫מלמד שתוכניות המתוכננות היטב והמבוססות על מחקר וידע הצליחו להפחית‬
‫מועדות בקרב עבריינים מכורים לסמים ובקרב עברייני מין‪ .‬בישראל זכו להצלחה‬
‫יחסית מספר תוכניות‪ :‬תוכנית שהפכה בית סוהר שלם למרכז טיפול באסירים‬
‫מכורים לסמים‪ ,‬תוכנית באגף מיוחד לטיפול בגברים שנאסרו בגין אלימות‬
‫משפחתית ותוכנית השיקום הדתי של אסירים‪ ,‬המתבצעת באגפים מיוחדים בכלא‬
‫ונמשכת לאחר השחרור במוסדות דתיים חיצוניים‪ .‬על סמך הניסיון שהצטבר בארץ‬
‫בתוכניות אלה מוצע להרחיב את המגמה של טיפול שיקומי באסירים מסוגים‬
‫ספציפיים באגפים מיוחדים שייועדו לכך‪ .‬לצד התוכניות הקיימות יש מקום לפתוח‬
‫אגפי טיפול שיקומי שייועדו לעברייני תנועה מועדים‪ ,‬לעברייני אלימות כללית‬
‫ולעברייני רכוש‪ .‬צעד משמעותי נוסף עשוי להיות הפיכת בתי סוהר שלמים למוסדות‬
‫טיפוליים סגורים שיתמחו בשיקום של אוכלוסיות אסירים ספציפיות‪ .‬ככל שייפתחו‬
‫אגפים ובתי סוהר שיקומיים רבים יותר המיועדים לאוכלוסיות אסירים ספציפיות‪ ,‬כן‬
‫עשויה להצטמצם המועדות העבריינית בקרב כלל האסירים‪.‬‬
‫מבוא‬
‫בקונגרס הראשון של האו“ם שעסק במניעת‬
‫פשיעה ובטיפול בעבריינים והתקיים בז'נבה בין‬
‫התאריכים ‪ 22‬באוגוסט ‪ 1955‬ל‪ 3-‬בספטמבר‬
‫‪ ,1955‬נשא דברים הנציב הראשון של שב“ס‬
‫ישראל‪ ,‬ד“ר צבי חרמון‪ .‬הוא הציג בפני נציגי‬
‫חברות האו“ם את החידוש המרנין שבהקמת‬
‫בית הסוהר “מעשיהו“‪ ,‬המנוהל בעיקרו על‬
‫ידי האסירים שחיים בו‪ ,‬ו“שוכן בתוך כרם‬
‫זיתים ומורכב מצריפים המפוזרים בשטח רחב‬
‫כשמסביבם ערוגות פרחים“‪ .‬יש לקוות שהוספת‬
‫אגפים ייעודיים רבים לטיפול באוכלוסיות‬
‫עבריינים ספציפיות‪ ,‬ובהמשך הפיכת מרבית בתי‬
‫הסוהר בארץ למסגרות ייעודיות לטיפול באסירים‬
‫שונים‪ ,‬יהוו גם הן חידוש מרנין ומבורך שאפשר‬
‫יהיה להתפאר בו‪.‬‬
‫‪ 1‬ד“ר אורי תימור הוא מרצה במחלקות לקרימינולוגיה במכללה האקדמית אשקלון ובאוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫לשקם את השיקום‬
‫הכלא כמסגרת אנטי שיקומית‬
‫הקמת בית הסוהר המודרני הראשון בפילדלפיה‬
‫בסוף המאה ה‪ 18-‬הפיחה בקרב אוכפי חוק‬
‫באמריקה ובאירופה את התקווה שהכלי החדש‬
‫יאפשר להתמודד באופן יעיל יותר עם העבריינות‬
‫החמורה (‪ .)De Tocqueville, 2002‬מקימי בתי‬
‫הסוהר החדשים הניחו שהמוסד החדש הזה ירתיע‬
‫עבריינים בכוח‪ ,‬ירחיק מהחברה עבריינים בפועל‬
‫ויחנכם מחדש להתנהגות נורמטיבית (‪Dumm,‬‬
‫‪ .)1987‬במרבית שנות המאה העשרים נתפס הכלא‬
‫כמסגרת מתאימה לטיפול באסירים ובבעיותיהם‬
‫הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות ולהכשרתם לחזור‬
‫לחברה (למשל‪ .)Welch, 2004 ,‬עד מחצית שנות‬
‫ה‪ 70-‬של המאה העשרים היתה מקובלת ההנחה‬
‫שבית הסוהר הוא אכן מוסד יעיל להתמודדות‬
‫עם העבריינות הקשה (לדוגמה‪.)Palmer, 1975 ,‬‬
‫בארץ המשיכה תפיסה זו לשלוט עשרים שנים‬
‫נוספות‪ .‬הטיפול באסיר הופיע ברשימת היעדים‬
‫העיקריים של שירות בתי הסוהר בארץ עד שנת‬
‫‪“ :1997‬במגמה לסייע לו להשתקם ולהשתלב‬
‫בחברה בתום תקופת המאסר“ (שירות בתי‬
‫הסוהר‪.)1995 ,‬‬
‫בשליש האחרון של מאה זו התפשטה בארצות‬
‫המערב ההכרה שבית הסוהר אינו מוסד מתאים‬
‫לשיקום עבריינים‪ .‬למעשה כבר בשנת ‪,1970‬‬
‫ארבע שנים לפני קביעתו “‪ “nothing works‬של‬
‫רוברט מרטינסון (‪ ,)Martinson, 1974‬טען רמזי‬
‫קלארק‪ ,‬שהיה התובע הכללי בארה“ב‪“ :‬בתי הסוהר‬
‫הם בתי חרושת לפשע“ (‪ .)Clark, 1970‬אחריו‬
‫התפרסמו מחקרים רבים המוכיחים טענה זו בדרך‬
‫זו או אחרת (לדוגמה‪Gendreau, P., Goggin & ,‬‬
‫‪Cullen, 1993; Allen, 1981; Gendreau et al,‬‬
‫‪ .)1999; Hallett, 2002‬אחד ההסברים הבולטים‬
‫לטענה זו מתחום הסוציולוגיה הוא שבבית הסוהר‬
‫מתחברים האסירים עם אסירים אחרים ונחשפים‬
‫להשפעותיהם העברייניות‪ .‬בד בבד הם מפסיקים‬
‫להיות חשופים להשפעותיהם של אנשים שומרי‬
‫חוק (ראו למשל ‪.)Andrews, 1980‬‬
‫בישראל קבעה ועדת קנת בשנת ‪ 1981‬שבית‬
‫הסוהר אינו מוסד מתאים לשיקום עבריינים‪ ,‬אך‬
‫עם זה אין לראות בו מוסד בטחוני בלבד‪ .‬המאסר‪,‬‬
‫על פי דוח הוועדה‪ ,‬הוא “מושג משפטי המבטא את‬
‫סופו של תהליך האוכף את החוק‪ ,‬שמטרתו לחנך‬
‫לאזרחות טובה ולערכים המושתתים על יסודות‬
‫המוסר והצדק‪ ,‬המקובלים על רוב בני החברה“‬
‫(קנת ואחרים‪ .)8 :1981 ,‬מטרות שירות בתי‬
‫הסוהר מבחינת שיקום אסירים נוסחו מחדש ברוח‬
‫הגישה הממעיטה בחשיבות השיקום של אסירים‬
‫רק בשנת ‪“ .1998‬המשפט האסטרטגי“ שנוסח אז‬
‫קבע‪ ,‬שתמצית תפקידו של שירות בתי הסוהר הוא‬
‫“החזקת אסירים ועצורים במשמרת בטוחה ונאותה‪,‬‬
‫תוך שמירה על כבודם‪ ,‬מילוי צרכיהם הבסיסיים‬
‫והקניית כלים מתקנים לכל האסירים המתאימים‬
‫לכך‪ ,‬על‪ ‬מנת לשפר את יכולתם להיקלט בחברה‬
‫עם שחרורם“ (שירות בתי הסוהר‪ .)1999 ,‬לפיכך‬
‫צומצמה המטרה הספציפית הקודמת‪ ,‬שהופיעה‬
‫בפתיח של כל דו“ח שנתי של שב“ס מאז הקמתו‬
‫ועד שנת ‪“ :1998‬טיפול באסיר במטרה לסייע‬
‫לו להשתקם ולהשתלב בחברה בתום תקופת‬
‫המאסר“ (ראה למשל שירות בתי הסוהר‪.)1995 ,‬‬
‫מאז לא מדובר עוד במטרה כללית ‪ -‬לספק טיפול‬
‫שיקומי לכל האסירים ‪ -‬אלא לספק טיפול שיקומי‬
‫רק למתאימים לכך‪ ,‬ואין הגדרה של מי מתאים‬
‫לכך‪ .‬צומצמה גם מטרתו הסופית של הטיפול‪ .‬לא‬
‫עוד “להשתקם ולהשתלב בחברה בתום תקופת‬
‫המאסר“‪ ,‬אלא רק “לשפר את יכולתם להיקלט‬
‫בחברה“‪ .‬המשמעות היא ששירות בתי הסוהר אינו‬
‫מאמין באפשרות לשקם את כל האסירים‪ ,‬אם משום‬
‫שלא ניתן כלל לשקמם במסגרתו אלא רק לשפר‬
‫את יכולתם להיקלט בחברה ואם משום ששיפור‬
‫יכולת זו מתאפשר רק עם חלק מהאסירים‪.‬‬
‫עלייה במספר האסירים‬
‫במהלך השנים חלה עלייה הדרגתית במספר‬
‫האסירים הפליליים בישראל ובשיעורם לכל ‪100,000‬‬
‫תושבים במדינה‪ ,‬כמתואר בטבלה מספר ‪.1‬‬
‫‪73‬‬
‫טבלה מס' ‪ :1‬מספר האסירים הפליליים במדינת ישראל‬
‫ושיעורם לכל ‪ 100,000‬תושבי המדינה בשנים נבחרות‬
‫שנה‬
‫מספר אסירים‬
‫שיעור אסירים ל‪ 100,000-‬תושבים‬
‫‪1957‬‬
‫כ‪1,000-‬‬
‫כ‪( 50-‬בשנות החמישים של המאה העשרים)‬
‫‪1987‬‬
‫כ‪4,500-‬‬
‫כ‪( 100-‬בשנות השמונים של המאה העשרים)‬
‫‪1997‬‬
‫כ‪5,700-‬‬
‫כ‪( 115-‬בשנות התשעים של המאה העשרים)‬
‫‪2007‬‬
‫כ‪11,800-‬‬
‫כ‪( 130-‬בעשור הראשון של שנות האלפיים)‬
‫הטבלה מלמדת שבתוך ‪ 50‬שנים חלה עלייה של‬
‫‪ 1,180%‬במספר האסירים במדינה (שירות בתי‬
‫הסוהר ‪2003 ,1995‬א‪ ;2008 ,‬תימור‪ ,)2009 ,‬וכן‬
‫ששיעורם לכל ‪ 100,000‬תושבים עלה ב‪ 50-‬השנים‬
‫האחרונות מ‪ 50-‬אסירים בשנות החמישים של‬
‫המאה העשרים ל‪ 130-‬אסירים בעשור הראשון של‬
‫המאה העשרים ואחת‪.2‬‬
‫רמת המועדות של אסירים בארץ על פי הרשות‬
‫לשיקום האסיר היא ‪( 65%‬וילנר‪ ,)2009 ,‬כלומר‬
‫שישה אסירים משוחררים לפחות מכל עשרה‬
‫יבצעו עבירות שבגינן יישלחו למאסר שוב‪ .‬נובע‬
‫מכך שאופיו הנוכחי של בית הסוהר אינו משקם‬
‫את רוב השוהים בו‪ ,‬אינו מרתיע אותם מעבריינות‬
‫חוזרת ואולי אף מעודדם לכך‪ .‬נוסף על כך אחזקת‬
‫האסירים האלה מטילה נטל כבד על כלכלת המדינה‪.‬‬
‫עלות האחזקה של אסיר פלילי בבית הסוהר גבוהה‬
‫ומסתכמת בשנה ב‪ 94,250-‬שקלים‪ ,‬בדומה לעלות‬
‫האחזקה של אסיר בכלא בארצות הברית (שירות‬
‫בתי הסוהר‪2011 ,‬א)‪.4 3‬‬
‫בעשרים השנים האחרונות התעורר בארצות הברית‬
‫ובמדינות מערביות נוספות עניין מחודש בשיקום‬
‫עבריינים‪ ,‬לאחר שהצטברו הוכחות מחקריות באשר‬
‫ליכולתן של תוכניות שיקום המבוססות על מחקר‬
‫וידע לצמצם משמעותית מועדות של עבריינים‬
‫(לדוגמה‪Gendreau & Andrews, 1990; McGuire ,‬‬
‫‪.)& Priestley, 1995; McGuire, 1998; Hollin, 1999‬‬
‫לפי מחקרים אלה‪ ,‬תוכניות השיקום המוצלחות‬
‫מצמצמות את המועדות ב‪ 5%-‬עד ‪ .35%‬בישראל‬
‫התפתחה תוכנית שיקום לאסירים באגפים תורניים‬
‫בכלא‪ ,‬והיא נמשכת בחלק מהמקרים גם לאחר‬
‫שחרורם מהכלא‪ .‬תוכנית זו נמצאה יעילה אף יותר‬
‫מהתוכניות שצוינו קודם‪ ,‬שכן היא מצמצמת את‬
‫רמת המועדות של המטופלים בה ב‪ 44%-‬עד ‪59%‬‬
‫(תימור‪.)2006 ,‬‬
‫מממצאי המחקרים שנזכרו ניתן ללמוד על‬
‫המרכיבים האפקטיביים יותר בתוכניות לשיקום‬
‫עבריינים‪ .‬הולין לדוגמה (‪ )Hollin, 1999‬מציין את‬
‫המרכיבים הבאים‪:‬‬
‫‪1.1‬מיון העבריינים כדי לבחור את המתאימים‬
‫לתוכנית הספציפית‪.‬‬
‫‪2.2‬ביסוס התוכניות על מוטיבציה גבוהה ועל שיתוף‬
‫פעולה של המטופלים‪.‬‬
‫‪3.3‬העדפה לטיפול התנהגותי מובנה‪.‬‬
‫‪4.4‬הכללה של מרכיבים קוגניטיביים והתמקדות‬
‫בעמדות ובאמונות ‪ -‬תוכניות כאלו הן המצליחות‬
‫ביותר‪ ,‬אף על פי שהן התנהגותיות מטבען‪.‬‬
‫‪ 2‬מספר התושבים במדינת ישראל בשנים הנבחרות מבוסס על נתונים של מכון ירושלים לחקר ישראל‪ .2009 ,‬מספר‬
‫האסירים בשנים הנבחרות מבוסס על דוחות נבחרים שנתיים של שב"ס לשנים אלו (ראו מקורות קודמים)‪.‬‬
‫‪ 3‬לדברי השר לבטחון פנים י' אהרונוביץ‪ ,‬בישיבת ממשלה מיום ‪ 31‬באוקטובר ‪ ,2010‬עלות האחזקה של אסיר בשנה בארה"ב‬
‫היא ‪ 22,600‬דולר‪ ,‬בישראל ‪ 26,000 -‬דולר‪ ,‬באנגליה ‪ 65,000 -‬דולר‪ ,‬בקנדה ‪ 80,000 -‬דולר ובאוסטרליה ‪ 90,600 -‬דולר‪.‬‬
‫‪ 4‬עלויות נוספות לדוגמה‪ :‬טיפול אינטנסיבי באסיר משוחרר בהוסטל של הרשות לשיקום האסיר מסתכם בשנה ב‪48,000-‬‬
‫שקלים (הרשות לשיקום האסיר‪ ;)2010 ,‬עלות האחזקה של מטופל במוסד סגור ‪ -‬ציבורי או פרטי ‪ -‬מסתכמת ב‪8,000-‬‬
‫שקלים בשנה (מבקר המדינה‪.)2009 ,‬‬
‫‪74‬‬
‫לשקם את השיקום‬
‫‪5.5‬תוכניות בקהילה יעילות יותר מתוכניות בכלא‪.‬‬
‫‪6.6‬צוות מאומן והגון‪ ,‬המעורה בכל הצדדים של תוכנית‬
‫הטיפול ‪ -‬מרכיב זה תורם ליעילות התוכנית‪.‬‬
‫מקקנזי (בתוך ‪ )Sherman et al, 1997‬מסכמת‬
‫את הדרישות מתוכנית יעילה לצמצום מועדות של‬
‫עבריינים כדלהלן‪:‬‬
‫‪1.1‬עליה להיות מתוכננת ומכוונת לבעיות הפתירות‬
‫הספציפיות של העבריינים‪.‬‬
‫‪2.2‬עליה להיות מיושמת בדרך שמתאימה למטופלים‬
‫ולנצל טכניקות טיפול שהוכחו כאפקטיביות‪.‬‬
‫‪3.3‬עליה להשתמש בטכניקות קוגניטיביות‬
‫התנהגותיות‪.‬‬
‫התנאי הבולט המוצג כאן לתוכנית שיקום יעילה ‪-‬‬
‫וחוקרים רבים תומכים בו ‪ -‬הוא שימוש בטכניקות‬
‫קוגניטיביות התנהגותיות (ראה למשל ‪Wilson,‬‬
‫‪ .)Bouffard & Mackenzie, 2005‬תנאי חשוב נוסף‬
‫הוא המשך הטיפול באסיר והפיקוח עליו לאחר‬
‫שחרורו (לדוגמה‪Travis, 2000; Seiter & Cadela, ,‬‬
‫‪.)2003; Gideon, 2009‬‬
‫יעילות הטיפולים בעבריינים‬
‫מחקרים רבים התמקדו בתוצאות של טיפול שיקומי‬
‫של עבריינים בבתי הסוהר ובמוסדות סגורים או‬
‫פתוחים בקהילה‪ .‬חלק ממחקרים אלה מלמד‪,‬‬
‫כי ניתן לטפל בהצלחה בעבריינים בתוך מוסדות‬
‫כאלה ולצמצם את עבריינותם במובהק‪ .‬מחקרים‬
‫אלה עוסקים בטיפול בעבריינים מסוגים שונים‪,‬‬
‫כולל עבריינים מכורים לסמים‪ ,‬עברייני מין‪ ,‬עברייני‬
‫אלימות במשפחה ועבריינים מסוגים נוספים‪.‬‬
‫במחקר‪-‬על בדקו פירסון וליפטון (& ‪Pearson‬‬
‫‪ )Lipton, 1999‬מחקרים רבים שעסקו בטיפול‬
‫בעבריינים מכורים לסמים ששהו בכלא בשנים‬
‫‪ .1996-1968‬הם מצאו שהטיפול השיקומי בקהילה‬
‫יעיל יחסית‪ :‬אצל אסירים מכורים לסמים שהשתתפו‬
‫בתוכנית ‪ 12‬הצעדים או בתוכנית לטיפול קוגניטיבי‬
‫התנהגותי הופחת השימוש בסמים‪.‬‬
‫אינסיארדי ואחרים (‪ )Inciardi et al, 1997‬ערכו‬
‫במשך שנה וחצי מחקר הערכה של תוכנית תלת‬
‫שלבית לטיפול בעבריינים מכורים לסמים‪ .‬בשלב‬
‫הראשון השתתפו האסירים בקהילה טיפולית‬
‫בכלא‪ ,‬בשלב השני ‪ -‬לאחר שחרורם ‪ -‬הם המשיכו‬
‫להשתתף בקהילה טיפולית ושולבו בעבודה‪,‬‬
‫ובשלב השלישי הם נותרו בהשגחה של שירות‬
‫המבחן‪ .‬רמת המועדות והחזרה לסמים של‬
‫משתתפי התוכנית היתה נמוכה במובהק מרמת‬
‫המועדות והחזרה לסמים של אסירים משוחררים‬
‫שלא השתתפו בקבוצות טיפוליות אלה (ראו גם‬
‫‪.)Gideon, 2009‬‬
‫מחקרי מעקב אחרים שבדקו השפעות שיש‬
‫לתוכניות טיפול קהילתיות על אסירים מכורים‬
‫לסמים שהשתתפו בהן הגיעו אף הם לתוצאות‬
‫דומות (לדוגמה‪Wexler et al, 1999; Knight, ,‬‬
‫‪Simpson & Hiller, 1999; Pearson & Lipton,‬‬
‫‪ .)1999‬מחקרים שבחנו את ההשפעה של תוכניות‬
‫טיפול שונות על מכורים לסמים במסגרות‬
‫קהילתיות ובמסגרות פרטיות מחוץ לכלא לימדו‬
‫על השפעות חיוביות‪ ,‬על ירידה בשימוש בסמים‬
‫ועל ירידה בהתנהגות העבריינית ובמספר‬
‫המאסרים החוזרים (למשל‪Gossop, Duncan ,‬‬
‫‪& Rolfe, 1999; Dynia & Sung, 2000; Godley,‬‬
‫‪.)Godley, Dennis, Funk & Passetti, 2002‬‬
‫במחקר‪-‬על (‪ )meta-research‬שהתבסס על עשרים‬
‫וארבע תוכניות בדקו בבקוק‪ ,‬גרין ורובי (‪Babcock,‬‬
‫‪ )Green & Robie, 2004‬את ההשפעה של תוכניות‬
‫טיפול שונות על יחסם של עבריינים אלימים כלפי‬
‫משפחתם ובעיקר בדקו את ההבדל בין טיפול‬
‫מסוג ‪ 5Duluth‬ובין טיפול קוגניטיבי התנהגותי‪.‬‬
‫ההשתתפות במרבית התוכניות שנבדקו היתה‬
‫בהוראת בתי המשפט שבהם נשפטו הגברים‬
‫האלימים‪ .‬החוקרים הגיעו למסקנה שאין הבדל‬
‫מובהק מבחינת ההשפעה של שני סוגי הטיפול‪,‬‬
‫ולשני סוגי הטיפול יש רק השפעה מועטה שאינה‬
‫‪ 5‬תוכנית טיפול בגברים אלימים‪ ,‬המתבססת על ההנחה שאלימותם כלפי נשים נובעת מהרגשת העליונות שיש להם‬
‫כלפי נשים‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫מובהקת על רמת האלימות‪ .‬לפיכך הם מציעים‬
‫לבנות תוכניות טיפול לסוגים ספציפיים של אלימות‬
‫במשפחה‪ .‬במחקרי הערכה נוספים נמצאו ממצאים‬
‫דומים‪ :‬לתוכניות הקיימות לטיפול בגברים אלימים‬
‫נגד בנות זוגם וכן נגד בני בית נוספים אין השפעה‬
‫מיטיבה (לדוגמה‪Feder & Dugan, 2002; Aos, ,‬‬
‫‪.)Miller & Dark, 2006‬‬
‫מחקר מקיף שהתבסס על ממצאים של ‪ 291‬תוכניות‬
‫טיפול בעברייני מין שפעלו ‪ 35‬שנים (& ‪Aos, Miller‬‬
‫‪ )Dark, 2006‬מלמד‪ ,‬כי תוכניות טיפול קוגניטיביות‬
‫התנהגותיות שפעלו בבתי כלא הביאו להפחתה של‬
‫‪ 14.9%‬בשיעור המועדות של האסירים המשוחררים‪.‬‬
‫כאשר תוכניות כאלה הופעלו בקהילה‪ ,‬הן אף הביאו‬
‫להפחתה גדולה יותר‪ .‬תוכניות בשיטות אחרות לא‬
‫הביאו להפחתה מובהקת במועדות‪.‬‬
‫מחקר מקיף נוסף נערך במתכונת של מחקר‪-‬על‬
‫(‪ )meta-analysis‬והתמקד בשישים ותשעה מחקרים‬
‫שעסקו בתוכניות טיפול ‪ -‬בכלא ומחוצה לו ‪ -‬אשר‬
‫יועדו לעברייני מין בלבד (‪Losel & Schmucker,‬‬
‫‪ .)2005‬במחקר נמצא שפרט לתוכניות לטיפול‬
‫אורגני (סירוס פיזי או טיפול הורמונאלי)‪ ,‬תוכניות‬
‫שהתבססו על גישות קוגניטיביות התנהגותיות‬
‫היו היעילות ביותר והביאו לירידה הגדולה ביותר‬
‫במועדות‪.‬‬
‫חוקרים במחקרים עדכניים נוספים הגיעו לתוצאות‬
‫דומות (לדוגמה‪Olver, Wong & Nicholaichuk, ,‬‬
‫‪ .)2008; Brown, 2005; MacGarth et al, 2003‬גם‬
‫חוקרים שבחנו את תוצאות הטיפול על פי מודל‬
‫ה‪ 6SOTP-‬הגיעו לממצאים דומים‪ ,‬לפיהם הטיפול‬
‫הקוגניטיבי התנהגותי מובנה מביא לירידה מובהקת‬
‫במועדות (למשל‪Donato & Shanahan, 1999; ,‬‬
‫‪.)Duwe & Goldman, 2009‬‬
‫יש תוכניות לצמצום עבריינות חוזרת שאינן‬
‫מתמקדות בסוג עבריינות ספציפי‪ .‬ישנן תוכניות‬
‫כלליות המנסות להשפיע בו בזמן על עבריינים‬
‫מסוגים שונים‪ ,‬כגון עברייני רכוש ועברייני אלימות‬
‫כללית‪ ,‬ולאו דווקא על עברייני אלימות במשפחה‪.‬‬
‫על פי מחקרי‪-‬העל העכשוויים‪ ,‬התוכניות היעילות‬
‫לתכלית זו הן התוכניות הקוגניטיביות התנהגותיות‪,‬‬
‫המדריכות את האסירים להתמודד עם חשיבה‬
‫בלתי רציונאלית ועם תפיסות המובילות להתנהגות‬
‫אנטי חברתית (למשל‪.)Aos, Miller & Dark, 2006 ,‬‬
‫הן נועדו לעזור לאסירים לאמץ חשיבה רציונאלית‪,‬‬
‫לספק להם הזדמנויות לתרגל פיתרון בעיות ולרכוש‬
‫מיומנויות חברתיות לגיטימיות‪ .7‬תוכניות כאלה‬
‫מביאות לירידה ממוצעת של ‪ 8.2%‬במועדות של‬
‫אסירים בסוגי ההתנהגות העבריינית השונים‪.‬‬
‫לתוצאות דומות הגיעו חוקרים נוספים‪ ,‬כגון‬
‫וילסון ואחרים (‪Wilson, Bouffard & Mackenzie,‬‬
‫‪ ,)2005‬שסקרו ‪ 31‬דיווחים על ‪ 20‬תוכניות מובנות‬
‫לטיפול קוגניטיבי התנהגותי בעבריינים‪ .‬התוכניות‬
‫נוהלו בפרקטיקה מדעית והיו מתועדות היטב‪.‬‬
‫החוקרים מצאו שתוכניות קוגניטיביות התנהגותיות‬
‫מובנות יעילות בהפחתת מועדות בקרב עבריינים‬
‫מורשעים‪ .‬בכל התוכניות שנבחנו דווח על תוצאות‬
‫חיוביות‪ ,‬ובעיקר דווחו תוצאות חיוביות בטיפול‬
‫קוגניטיבי מוסרי (‪)moral reconation therapy‬‬
‫ובתוכניות קוגניטיביות מבנות מחדש (‪cognitive-‬‬
‫‪.)restructuring‬‬
‫ב‪ 1997-‬הוגש לקונגרס בארצות הברית דו“ח‬
‫שכתבו קרימינולוגים מהשורה הראשונה בארצות‬
‫הברית (‪ .)Sherman et al, 1997‬הדו“ח מעריך את‬
‫היעילות של מכלול התוכניות לשיקום עבריינים‬
‫ובכללן שיקום אסירים‪ .‬הוא מפריד בין תוכניות‬
‫שהוכחו כיעילות בהפחתת מועדות (‪)what works‬‬
‫לתוכניות שנמצאו כבלתי יעילות (‪what doesn't‬‬
‫‪ 6‬מודל טיפולי נפוץ בגישה הקוגניטיבית התנהגותית‪ .‬הפגישות הטיפוליות במסגרתו נמשכות כשנה וחצי‪.‬‬
‫‪ 7‬תוכניות טיפול קוגניטיביות התנהגותיות כוללות שיטות התערבות מגוונות‪ ,‬אשר המכנה המשותף שלהן הוא שימת דגש על‬
‫שינוי בתפיסה ובעקבותיה שינוי בהתנהגות‪ ,‬תוך הדגמת תוצאות של ההתנהגות החדשה‪ .‬השיטה הקוגניטיבית התנהגותית‬
‫מניחה שהחשיבה משפיעה על ההתנהגות ושאנו יכולים לפקח על חשיבה זו ועקב כך גם על התנהגותנו‪ .‬מטרת הטיפול‬
‫הקוגניטיבי התנהגותי היא לעזור למטופלים להיות מודעים לתהליכים המחשבתיים הבעייתיים שמובילים אותם להתנהגויות‬
‫הלקויות‪ ,‬ולשנות תהליכים אלה בדרך חיובית (ראו ‪.)Dobson & Khatri, 2000‬‬
‫‪76‬‬
‫לשקם את השיקום‬
‫‪ )work‬לתוכניות שנראות מבטיחות (‪what's‬‬
‫‪ .)promising‬על פי הדו“ח‪ ,‬התוכניות שנמצאו‬
‫יעילות הן אלה‪:‬‬
‫‪ .1‬קהילות טיפוליות בכלא למניעת שימוש בסמים‪.‬‬
‫‪ .2‬שיטות טיפוליות קוגניטיביות התנהגותיות‬
‫מובנות וממוקדות לפיתוח מיומנויות חברתיות‪,‬‬
‫השכלתיות ותעסוקתיות‪.‬‬
‫באופן כללי ממליץ הדו“ח לפתח תוכניות שיש‬
‫בהן קשר משמעותי בין המטפלים למטופלים‪.‬‬
‫הדו“ח אינו ממליץ לטפל בעבריינים קשים ומועדים‬
‫הממשיכים לעבור עבירות קשות למרות ניסיונות‬
‫השיקום השונים אלא לכלוא אותם בבתי סוהר לאורך‬
‫זמן כדי למנוע מהם להמשיך לפגוע בחברה‪.‬‬
‫סוגים עיקריים של טיפול שיקומי‬
‫בבתי סוהר בישראל‬
‫טיפול שיקומי באסירים מכורים לסמים‬
‫עקב הערכות ששיעור גבוה של אסירים משתמש‬
‫בסמים (למשל‪ ,‬ירושלמי‪ ,)1994 ,‬פתח שירות בתי‬
‫הסוהר בשנות התשעים של המאה שעברה תוכניות‬
‫לטיפול באסירים מכורים לסמים קשים המתנהלות‬
‫באגפים מיוחדים בתוך בתי סוהר שונים (שמיד‬
‫ועמרם‪ .)1996 ,‬התוכניות הופעלו באגפי נ“ס (נקי‬
‫מסמים) ובאגפי מג“ש (מרכז גמילה ושיקום)‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1994‬הוקם מרכז גמילה ושיקום ארצי לאסירים‬
‫המשתמשים בסמים בכלא “השרון“ (ויסבורד‬
‫ואחרים‪ .)2002 ,‬למעשה הוסב הכלא כולו למרכז‬
‫ארצי של גמילה וטיפול באסירים מכורים לסמים‪.‬‬
‫תוכניות השיקום השונות שהופעלו בכלא זה ‪ -‬טיפול‬
‫פרטני‪ ,‬טיפול קבוצתי‪ ,‬קבוצות פסיכודרמה ותוכנית‬
‫‪ 12‬הצעדים ‪ -‬עברו בחינה‪ ,‬התאמה והרחבה‪ .‬בחלק‬
‫מהאגפים ניתן גם טיפול אינטנסיבי יותר בדומה‬
‫לטיפול הניתן בקהילות טיפוליות (שם)‪ .‬רמת‬
‫המועדות הכללית של בוגרי תוכניות הגמילה השונות‬
‫בכלא “השרון“ בארבע שנות קיומה היתה ‪,839.9%‬‬
‫לעומת רמת המועדות של כלל האסירים בבתי‬
‫הסוהר באותה תקופה‪ ,‬שהוערכה על ידי הרשות‬
‫לשיקום האסיר ב‪( 69%-‬וילנר וביאלר‪.)2005 ,‬‬
‫ב‪ 1997-‬נסגרה התוכנית בכלא “השרון“ בשל שיקולים‬
‫ארגוניים של שב“ס והועברה לכלא “חרמון“‪ ,‬שנועד‬
‫מלכתחילה לשמש בית סוהר שיקומי‪ .‬תוכנית הטיפול‬
‫למכורים לסמים נפתחה בכלא “חרמון“ ב‪ .1998-‬בין‬
‫השנים ‪ 2000‬ל‪ 2001-‬נחקרה יעילותה של התוכנית‬
‫לעומת תוכניות אחרות מכמה בחינות‪ :‬ההשפעה‬
‫שיש לריכוז הפעילות הטיפולית במקום אחד ותרומת‬
‫התוכנית להפחתת השימוש בסמים‪ ,‬להפחתת‬
‫העבריינות ולשיקום האסיר המשוחרר בקהילה (סנטו‬
‫ורהב‪ .)2008 ,‬המדגם כלל ‪ 146‬אסירים מטופלים‪,‬‬
‫וקבוצת הביקורת כללה ‪ 62‬אסירים מכלא “צלמון“‬
‫שלא השתתפו בתוכנית טיפול‪ .‬סדר היום של‬
‫האסירים בתוכנית כלל פעילויות שונות כגון חינוך‪,‬‬
‫תעסוקה ותחזוקה‪ ,‬והותיר לטיפול שעתיים בלבד‬
‫בממוצע‪ .‬מידת ההצלחה של התוכנית נקבעה על פי‬
‫חמישה מדדים‪ .‬על פי כל המדדים היתה לתוכנית‬
‫השפעה חיובית על המטופלים לעומת האסירים‬
‫בקבוצת הביקורת שלא טופלו‪ .‬בשלושת החודשים‬
‫האחרונים של התוכנית נמנעו משימוש בסמים‬
‫אסירים רבים יותר מקרב האסירים שטופלו לעומת‬
‫האסירים שלא טופלו‪ ,‬יותר אסירים מקרב המטופלים‬
‫לעומת אסירים שלא טופלו עבדו לאחר שחרורם‬
‫מבית הסוהר‪ ,‬ואסירים רבים יותר בקבוצת האסירים‬
‫שטופלו לעומת אלה שלא טופלו שיתפו פעולה עם‬
‫גורמי הפיקוח בקהילה‪ .‬כמו כן נמצא מדד הצלחה‬
‫גבוה יותר אצל האסירים המטופלים מאשר אצל‬
‫האסירים בקבוצת הביקורת‪.‬‬
‫בדומה לתוכניות טיפול באסירים מכורים לסמים‬
‫שהתקיימו בבתי סוהר שונים מחוץ לישראל‪ ,‬גם‬
‫כאן היתה לתוכניות הצלחה ברורה‪ ,‬למרות הבעיות‬
‫שליוו אותן בבתי הסוהר בארץ‪ .‬בעיות אלו כללו‬
‫חשיפה מוגבלת לתוכנית ‪ -‬שעתיים ביום (ראו סנטו‬
‫ורהב‪ ,)2008 ,‬פיקוח חיצוני נוקשה של הסוהרים‬
‫בחלק מהאגפים והיעדר תרגול מיומנויות אישיות‬
‫וחברתיות ‪ -‬כפי שנדרש מקהילה טיפולית (ויסבורד‬
‫ואחרים‪.)2002 ,‬‬
‫‪ 8‬אחוז זה מתייחס למאסרים חוזרים של מטופלים ארבע שנים לאחר שסיימו את התוכנית‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫טיפול שיקומי באסירים‬
‫שהורשעו באלימות במשפחה‬
‫ב‪ 2002-‬נפתחה בכלא “חרמון“ מחלקה ובה ‪40‬‬
‫מקומות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי באסירים‬
‫שנידונו למאסר בגין אלימות במשפחה‪ .‬המחלקה‬
‫נקראה “בית התקווה“ (שירות בתי הסוהר‪2003 ,‬ב)‪.‬‬
‫המודל הקוגניטיבי התנהגותי שאומץ במחלקה‬
‫כשיטת טיפול כלל הכרת מעגל האלימות והבנתו‪,‬‬
‫זיהוי עיוותים קוגניטיביים ורגשיים‪ ,‬הגמשת עמדות‬
‫והרחבת הרפרטואר הרגשי‪ ,‬פיתוח מיומנויות שליטה‪,‬‬
‫פיתוח מיומנות זוגית והורית‪ ,‬פיתוח מיומנויות‬
‫לפיתרון בעיות ונטילת אחריות‪ .‬למרות מספרם‬
‫הקטן של האסירים במחלקה‪ ,‬תוצאות הטיפול היו‬
‫חיוביות יחסית (שירות בתי הסוהר‪ .)2009 ,‬מתוך‬
‫‪ 102‬האסירים שסיימו את הטיפול בתוכנית בין‬
‫השנים ‪ 2001‬ל‪ 92004-‬והשתחררו מבית הסוהר‪24 ,‬‬
‫חזרו למאסר‪ ,‬דהיינו ‪ .23.5%‬רמת מועדות זו נמוכה‬
‫ב‪ 46%-‬מרמת המועדות של כלל האסירים הפליליים‬
‫בארץ ששוחררו בשנת ‪ ,2004‬שהיא ‪( 43.5%‬בן צבי‬
‫וולק‪ .)2011 ,‬היא גם נמוכה בהרבה מרמת המועדות‬
‫של האסירים שנכלאו בגין אלימות כללית ושוחררו‬
‫בשנת ‪ ,2004‬שהיא ‪( 46%‬שם)‪.‬‬
‫הנתונים מלמדים שלתוכנית לשיקום אסירים‬
‫שנכלאו בגין אלימות במשפחה‪ ,‬בנוסח תוכנית “בית‬
‫התקווה“ המתקיימת באגף מיוחד בכלא שיקומי ‪-‬‬
‫כלא “חרמון“‪ ,‬יש פוטנציאל שיקומי ניכר‪ .‬מסקנה‬
‫זו אינה עולה בקנה אחד עם ממצאים של מחקרי‬
‫הערכה של תוכניות מוכרות בעולם לטיפול בגברים‬
‫שהורשעו בגין אלימות במשפחה ואשר פורטו‬
‫קודם‪ .‬לפי מחקרים אלה‪ ,‬תוכניות טיפול בגברים‬
‫שהורשעו באלימות במשפחה אינן מפחיתות‬
‫משמעותית את רמת האלימות של המטופלים‪.‬‬
‫מסתבר שתוכנית “בית התקווה“ ייחודית מבחינת‬
‫תוצאותיה החיוביות‪ .‬מאחר שבבתי הסוהר בארץ‬
‫יש כיום כ‪ 2,500-‬אסירים שנכלאו בגין אלימות‬
‫במשפחה (שירות בתי הסוהר‪2011 ,‬ג)‪ ,‬מתבקש‬
‫מאליו לפתוח תוכניות נוספות כאלה בהקדם‪ ,‬כפי‬
‫שכבר נעשה בכלא “רימונים“ ובכלא “כרמל“‪.‬‬
‫טיפול שיקומי באסירים‬
‫שהורשעו בעבירות מין‬
‫בשנת ‪ 2010‬היו בבתי הסוהר ‪ 1,135‬אסירים שנדונו‬
‫למאסר בגין עבירות מין (שב“ס‪2011 ,‬ב)‪ .‬בעשר‬
‫השנים האחרונות ניתן טיפול קבוצתי אחד בשבוע‬
‫לעשרות עברייני מין באגף מב“ן שבתוך כלא “מגן“‬
‫(אלישע‪ .)2010 ,‬כבר בשנת ‪ 2007‬נפתח בכלא‬
‫“מעשיהו“ אגף מיוחד לעברייני מין ונקלטו בו ‪115‬‬
‫אסירים‪ ,‬חלקם נבחרו לטיפול קבוצתי לעברייני מין‬
‫בתוך האגף‪ .‬ב‪ 2008-‬סיימו את התוכנית הטיפולית‬
‫‪ 37‬אסירים‪ .‬פרק הזמן שעבר מאז שסיים את‬
‫הטיפול מחזור המטופלים הראשון קצר מכדי‬
‫להסיק מסקנות על השפעת הטיפול‪ .‬בינתיים‬
‫הורחב הטיפול בעברייני מין לאגפים מיוחדים‬
‫נוספים בכלא “רימונים“ ובכלא “חרמון“‪.‬‬
‫טיפול שיקומי באסירים‬
‫שהורשעו בעבירות שונות‬
‫בבתי הסוהר בארץ מתקיימות פעילויות שיקומיות‬
‫מקומיות מטעם מערכת העבודה הסוציאלית‪,‬‬
‫מטעם מערכת החינוך וכן מטעם ההכשרה‬
‫המקצועית‪ .‬לפעילויות אלה יש השפעות שיקומיות‬
‫מסוימות על האסירים‪.‬‬
‫בתחום העבודה הסוציאלית מתקיימות בבתי סוהר‬
‫רבים ‪ -‬לצד הפעילות הפרטנית לאסירים עם בעיות‬
‫ספציפיות ‪ -‬פעילויות מקומיות בהיקף מצומצם‬
‫לעבריינים מסוגים שונים‪ ,‬כגון עברייני תעבורה‪,‬‬
‫עברייני אלימות במשפחה‪ ,‬עברייני מין‪ ,‬עברייני‬
‫אלימות משפחתית ועבריינים מכורים לאלכוהול‬
‫ולסמים‪ .‬קשה להעריך מחקרית את השפעתן של‬
‫פעילויות אלה‪ .‬במחקר אחד על תוכנית מרוכזת‬
‫לגמילה מסמים (ויסבורד ואחרים‪ )2010 ,‬נמצא‬
‫‪ 9‬אין התייחסות לשנים ‪ 2005‬ואילך מכיוון שבמדידת מועדות נהוג לבחון חמש שנות שחרור לפחות‪ ,‬ונתונים אלה‬
‫נתקבלו בסוף שנת ‪( 2009‬שירות בתי הסוהר‪ 3 ,‬בנובמבר ‪.)2009‬‬
‫‪78‬‬
‫לשקם את השיקום‬
‫שלטיפולים מסוגים שונים הניתנים לעברייני סמים‬
‫במתקני כליאה רגילים יש השפעה חיובית מסוימת‪.10‬‬
‫בתחום החינוך נמצא כי הפעילות הנרחבת להקניית‬
‫מיומנויות יסוד של קריאה וכתיבה תורמת לשיפור‬
‫הדימוי העצמי של אסירים המשתתפים בפעילויות‬
‫אלה (תימור ואופנהיים‪ .)2007 ,‬שיפור כזה עשוי‬
‫לתרום לגיבוש דימוי עצמי בלתי עברייני ואולי אף‬
‫לחדילת העבריינות‪.‬‬
‫טיפול שיקומי כללי‬
‫הכשרה מקצועית‬
‫להכשרה המקצועית ולתעסוקה במפעלים בתוך הכלא‬
‫יש השפעה חיובית על רמת המועדות של אסירים‪.‬‬
‫על כך מעידים הנתונים הסטטיסטיים של שירות בתי‬
‫הסוהר‪ .‬שב“ס בדק לדוגמה את אחוזי החזרה למאסר‬
‫של אסירים שעברו קורסים להכשרה מקצועית בכלא‬
‫או הועסקו במפעלים בתוך בתי הסוהר בשנים ‪2000‬‬
‫עד ‪ .2005‬בשנים אלה סיימו הכשרה מקצועית בבתי‬
‫הסוהר ‪ 1,131‬אסירים‪ ,‬ו‪ 10,038-‬אסירים עבדו במפעלי‬
‫תעסוקה בתוך בתי הכלא (קפלנסקי‪ .)2007 ,‬אחוזי‬
‫החזרה לכלא של אסירים משתי הקבוצות האלה היו‬
‫‪ .20.4%‬אחוזי החזרה לכלא של כל האסירים הפליליים‬
‫ששוחררו בשנים אלה הוא ‪( 42%‬שם)‪.11‬‬
‫שיקום דתי‬
‫בבתי הסוהר הפליליים בארץ מתקיימת פעילות‬
‫דתית חינוכית שיקומית ענפה משני סוגים‪ :‬אגפים‬
‫תורניים (לש“ם) ומדרשות תורניות (שק“ד)‪.‬‬
‫בחמישה בתי סוהר ישנם שני סוגי הפעילות ובשאר‬
‫יש רק מדרשות‪ .‬המדרשות פועלות בתוך האגפים‬
‫התורניים או במכלולים דתיים לצד מרכזי החינוך‪.‬‬
‫בסך הכול משתתפים בפעילות בשתי מסגרות אלה‬
‫כ‪ 1,200-‬אסירים (ויזנר‪.)2011 ,‬‬
‫כ‪ 50-‬אסירים מבין כל האסירים המשתחררים‬
‫מאגפי לש“ם וממדרשות שק“ד ממשיכים מדי שנה‬
‫ללמוד במסגרות דתיות אם בהוסטלים מיוחדים‬
‫לצורך זה‪ ,‬אם בישיבות ואם בקהילות באופן פרטי‬
‫ובפיקוח‪ .‬מתוך ‪ 53‬האסירים שהשתחררו בשנת‬
‫‪ 2010‬והמשיכו את השיקום הדתי במסגרות אלה‬
‫נאסרו מחדש חמישה בשל הפרה של תנאי השחרור‬
‫המוקדם או בשל עבירות חדשות (כהן‪.)2011 ,‬‬
‫במחקרים שנערכו בשני העשורים האחרונים של‬
‫המאה העשרים נמצאה רמת מועדות נמוכה‪,‬‬
‫כ‪ ,10%-‬בקרב אסירים משוחררים שהמשיכו לשהות‬
‫לאורך זמן במסגרות חינוכיות דתיות לאחר שחרורם‬
‫(לדוגמה‪ ,‬תימור‪.)2006 ,‬‬
‫השפעה כוללת של הפעילות השיקומית‬
‫ייתכן שלפעילות השיקומית הכוללת בבתי הסוהר‬
‫היתה השפעה חיובית על מועדות של אסירים ששהו‬
‫במאסר בארבע‪-‬עשרה השנים שבין ‪ 1995‬ל‪.2008-‬‬
‫בשנים אלה ירדה רמת המועדות בהדרגתיות ב‪14%-‬‬
‫בערך‪ ,‬מ‪ 70.7%-‬בשנת ‪ 1995‬ל‪ 56.8%-‬בשנת ‪2008‬‬
‫(ראו וילנר וביאלר‪ ;2005 ,‬וילנר‪.)2009 ,‬‬
‫הנתונים על מועדות אסירים בישראל מלמדים‬
‫על התקדמות מסוימת בטיפול השיקומי בבתי‬
‫הסוהר בארץ‪ .‬אמנם יש עדיין דוגמאות לצעדים‬
‫רגרסיביים בשב“ס‪ ,‬כגון ביטול רמת הביטחון‬
‫המזערית בבתי סוהר בעלי אוריינטציה שיקומית‬
‫כ“חרמון“ ו“מעשיהו“ (הכנסת‪ 2 ,‬במרס ‪)2010‬‬
‫או הכנסת עצורים שזכויותיהם מוגבלות לתוך‬
‫בתי סוהר (שירות בתי הסוהר‪ ,)2002 ,‬אך מצד‬
‫אחר מתפתחת נטייה שלא להסתפק עוד בטיפול‬
‫נקודתי מקומי בבעיות שונות של אסירים‪ .‬ישנן‬
‫מספר תוכניות לטיפול שיקומי מרוכז ומקצועי‬
‫בקבוצות ספציפיות של אסירים‪ ,‬כגון עברייני סמים‪,‬‬
‫‪ 10‬על פי הממצאים רמות החזרה למאסר ומספר המאסרים החוזרים בקרב אלה שנטלו חלק בטיפולי גמילה מסמים‬
‫בבתי סוהר במסגרות מקומיות נקודתיות היו נמוכים יותר מאשר רמות החזרה למאסר ומספרי המאסרים החוזרים‬
‫בקרב אלה שלא שנטלו חלק בטיפולי גמילה מסמים‪ .‬היות שהשוואה זו לא עמדה במוקד המחקר‪ ,‬לא צוין במאמר אם‬
‫הבדלים אלה מובהקים‪.‬‬
‫‪ 11‬נתונים אלה מעוררים מספר שאלות בעניין ההגדרה של “הועסקו במפעלים“ וכן בעניין פרק הזמן שעבר בין מועד השחרור‬
‫למדידת המועדות‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫עברייני אלימות במשפחה ועברייני מין‪ .‬מחקרים‬
‫מציינים את הפוטנציאל השיקומי הגבוה יותר של‬
‫תוכניות מקצועיות מקיפות‪ ,‬שמאפשרות להתמקד‬
‫באוכלוסיית עבריינים ספציפית תוך הפעלה של‬
‫מסגרת טיפולית מקיפה ואינטנסיבית (ויסבורד‬
‫ואחרים‪Lipton, 1995; Inciardi, 1996; ;2010 ,‬‬
‫‪ .)Visher & Weisburd, 1998‬כפי שפורט לעיל‪ ,‬יש‬
‫תוכניות כאלה בבתי הסוהר “חרמון“‪“ ,‬רימונים“‪,‬‬
‫“מעשיהו“ ו“כרמל“‪ .‬בשתי התוכניות המקיפות‬
‫ובעלות הוותק ‪ -‬תוכנית בית התקווה להפחתת‬
‫אלימות משפחתית והתוכנית לגמילה מסמים ‪-‬‬
‫ניתן כבר לעמוד על מדדי המועדות של האסירים‬
‫שמסיימים אותן‪ .‬בשתיהן נמצאו במחקרים רמות‬
‫מועדות נמוכות יחסית לתוכניות מצומצמות יותר‬
‫שהתקיימו בבתי סוהר בארץ ואף יחסית לתוכניות‬
‫מקבילות שהתקיימו בארצות אחרות‪.‬‬
‫התוכניות החדשות שצוינו כאן לטיפול בעבריינים‬
‫ולשיקומם שונות בתכלית מתוכניות הטיפול‬
‫והשיקום שאפיינו את מחצית המאה הקודמת‬
‫ושרובן נמצאו בלתי יעילות (‪.)Lipton et al, 1975‬‬
‫הן מבוססות על ידע ועל הוכחות מדעיות ליעילותן‪.‬‬
‫הן ממוקדות בבעיות אמיתיות של המטופלים‬
‫המשתתפים בתוכניות הספציפיות‪ .‬הן קשורות‬
‫הן לתיאוריות והן ליישומן‪ ,‬ויעילותן נבחנת תוך כדי‬
‫יישומן (למשל‪Visher & Wiesburd, 1998; Latessa, ,‬‬
‫& ‪Cullen & Gendreau, 2002; Friedmann, Taxman‬‬
‫‪.)Henderson, 2007‬‬
‫טיפול שיקומי מיטבי במספר‬
‫אסירים רב ככל האפשר‬
‫על סמך התוצאות של המחקרים שנזכרו לעיל‬
‫ועל סמך הניסיון בשיקום אסירים בארץ ובארצות‬
‫אחרות‪ ,‬אני מציע להרחיב את שתי החלופות‬
‫לטיפול שיקומי באסירים‪.‬‬
‫א‪ .‬יש להרחיב את המגמה המתפתחת בשב“ס של‬
‫טיפול שיקומי מקצועי באסירים מסוגים ספציפיים‬
‫באגפים שיועדו לכך‪ .‬נוסף על כך יש לפתוח אגפים‬
‫טיפוליים מיוחדים לאסירים מכורים לסמים‪ ,‬לעברייני‬
‫מין ולעברייני אלימות במשפחה‪.‬‬
‫לפי מגמה זו אמור כל אסיר המוכן להשתתף‬
‫בתוכנית שיקום‪ 12‬להיות משובץ ‪ -‬על פי סוג‬
‫עבריינותו וסוג בעיותיו ‪ -‬באגף ייעודי שיתמחה‬
‫בטיפול בבעיותיו‪ .‬לצד אגפים אלה יש מקום לפתוח‬
‫אגפים טיפוליים ייעודיים לאסירים עם בעיות‬
‫אחרות‪ ,‬כגון אגפים לאסירים אלימים כללית‪ ,‬אגפים‬
‫לעברייני תנועה מועדים ואגפים לעברייני רכוש‪.‬‬
‫ככל שמגמה זו תתפתח יותר היא תביא להרחבת‬
‫הטיפול השיקומי‪ ,‬לשיפורו ולהתמקצעותו‪ ,‬וכמו כן‬
‫יוכנו האסירים טוב יותר לחזרה לחברה כשומרי‬
‫חוק‪ .‬המרכיב השיקומי בבתי הסוהר יתחזק‪ ,‬וחלק‬
‫ניכר מהפעילות באגפים יתמקד בשיקום אסירים‬
‫מסוגים שונים‪ .‬שלטונות בתי הסוהר‪ 13‬ימשיכו למלא‬
‫את התפקידים הבטחוניים הנדרשים‪.‬‬
‫ב‪ .‬אפשר להתקדם צעד נוסף ולהביא לשינוי תפקודי‬
‫דראסטי של בתי סוהר שלמים שיהיו מוסדות טיפוליים‬
‫שיקומיים סגורים המתמחים באוכלוסיות אסירים‬
‫ספציפיות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אפשר להפוך כלא מסוים למוסד‬
‫סגור לטיפול באסירים מכורים לסמים‪ ,‬כפי שהיה‬
‫כלא “השרון“ בין השנים ‪ 1994‬ל‪ ,1997-‬ובמידה‬
‫מוגבלת יותר כלא “חרמון“‪ ,‬המתמקד מ‪ 1998-‬ועד‬
‫היום בסוגים נוספים של טיפול שיקומי‪.‬‬
‫בהפיכת בתי כלא שלמים למסגרות המתמחות‬
‫בטיפול בסוגים ספציפיים של עבריינים יש תועלת‬
‫מעבר לתועלת שיש בייעוד אגפים לסוגים ספציפיים‬
‫של עבריינים‪ .‬באגפים שונים של כלא ייעודי כזה‬
‫ניתן לפתח מגוון תוכניות דיפרנציאליות המתאימות‬
‫לצרכים של אסירים הנמצאים בשלבי טיפול שונים‪,‬‬
‫או לצרכים של קבוצות אסירים בעלות מאפיינים‬
‫‪ 12‬ניתן ליצור מוטיבציה לשינוי גם בקרב אנשים שאינם מעוניינים בשינוי מלכתחילה (ראו ;‪Hemphill & Hart, 2003‬‬
‫‪.)McMurran, 2003‬‬
‫‪ 13‬בבית הסוהר "מעשיהו"‪ ,‬שהיה עד שנת ‪ 2008‬כלא שיקומי‪ ,‬חלה נסיגה דווקא באופיו השיקומי‪ .‬כאשר שונתה רמת‬
‫הביטחון שלו מקלה לבינונית נפתחו בו אגפי עצורים ואגפים סגורים לאסירים פליליים‪ ,‬והוכנסו אליו אסירים רבים שלא‬
‫עברו טיפול שיקומי משמעותי‪ .‬לפיכך הוא חדל להיות בית סוהר נקי מסמים‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫לשקם את השיקום‬
‫אישיותיים והתנהגותיים שונים וצרכים טיפוליים‬
‫שונים (לדוגמה‪ ,‬וייסבורד ואחרים‪ .)2010 ,‬בכלא כזה‬
‫הם יהיו מנותקים לחלוטין מהשפעות של אוכלוסיות‬
‫אסירים אחרות‪ ,‬מאלימות‪ ,‬מסמים ומאספקטים‬
‫נוגדי שיקום נוספים המאפיינים בתי כלא בלתי‬
‫שיקומיים (לדוגמה‪ .)Inciardi et al, 1997 ,‬נמצא כי‬
‫רמות המועדות של אסירים המטופלים בכלא כזה‬
‫נמוכות יותר מאלה של אסירים המטופלים בבתי כלא‬
‫רגילים (לדוגמה‪ ,‬וייסבורד ואחרים‪Genders ;2010 ,‬‬
‫‪.)& Player, 1995; Marshal, 1997‬‬
‫לפי דילוליו (‪ ,)Dilulio, 1991‬תכופות יש לסוהרים‬
‫עניין בשיקומם של אסירים‪ ,‬כך שבכלא ייעודי אפשר‬
‫להסתייע בסוהרים כתומכי שיקום‪ .‬במחקרים שונים‬
‫שבדקו את עמדותיהם של סוהרים כלפי אסירים‬
‫נמצא שהם אמנם ייחסו חשיבות עיקרית לשמירה‬
‫על הסדר בכלא‪ ,‬אך בעדיפות שנייה דירגו את‬
‫הטיפול באסירים ושיקומם (לדוגמה‪Cullen, et al, ,‬‬
‫‪ .)1993‬עמדותיהם כלפי אוכלוסיות מיוחדות היו אף‬
‫חיוביות יותר‪ .14‬לדוגמה‪ ,‬בתוכנית לגמילה מסמים‬
‫שפעלה בכלא “השרון“ נמצא שיחסם של הסוהרים‬
‫לטיפול היה חיובי ואפילו תומך (וייסבורד‪ ,‬שהם‬
‫וגדעון‪.)2002 ,‬‬
‫המחקרים שהוצגו כאן ועסקו באגפים ובבתי סוהר‬
‫שיקומיים ייחודיים מלמדים על פוטנציאל שיקומי‬
‫ניכר של תוכניות לשיקום אסירים המתנהלות בנפרד‬
‫מאגפי בתי הסוהר הכלליים‪ .‬ניתן לצפות לירידה‬
‫ניכרת ברמת המועדות של אסירים שייטלו חלק‬
‫בתוכניות טיפול אלו‪ .‬ככל שיוקמו אגפים ובתי סוהר‬
‫רבים יותר כגון אלו‪ ,‬כן עשויה להצטמצם המועדות‬
‫בקרב כלל האסירים‪.‬‬
‫לא התייחסתי כאן לסוגיות נוספות הקשורות‬
‫להפיכת בתי סוהר למסגרות טיפוליות שיקומיות‪,‬‬
‫כגון הקניית הכשרה מקצועית מיוחדת לצוותים‬
‫אינטרדיסציפלינאריים של עובדים סוציאליים‪ ,‬קציני‬
‫חינוך‪ ,‬קרימינולוגים‪ ,‬פסיכולוגים ופסיכיאטרים‬
‫שיפעילו את התוכניות המיוחדות באגפים ובבתי‬
‫הסוהר השיקומיים‪ ,‬וכגון ההשתלמות הנוספת‬
‫והמיוחדת שרצוי לשתף בה סוהרים ובעלי תפקידים‬
‫מנהליים באגפים ובבתי הסוהר השיקומיים‪ .‬גם לא‬
‫התייחסתי לבעיות הקשורות למוטיבציה של אסירים‬
‫להשתתף בתוכניות שיקום‪ ,‬ולא לעלות הגבוהה‬
‫הכרוכה בהפיכת אגפים ובתי סוהר לשיקומיים‪.‬‬
‫בצדדים אלה ונוספים יש לדון במאמרים אחרים‪.‬‬
‫מקורות‬
‫אהרונוביץ‪ ,‬י' (‪ 31 ,2011‬אוקטובר)‪ .‬על עלות‬
‫אחזקת אסירים בארצות שונות בעולם‪ .‬כלכליסט‪.‬‬
‫מוסף כלכלי של ידיעות אחרונות‪.‬‬
‫אלישע‪ ,‬א' (‪ .)2010‬חלון הזדמנויות? בחינת גורמים‬
‫חיוביים בקרב אסירים עברייני מין‪ ,‬והשפעתם על‬
‫תפישת המאסר כהזדמנות לשינוי ותיקון דרך חיים‪.‬‬
‫חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה‪.‬‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫בן צבי‪ ,‬ק' וולק‪ ,‬ד' (‪ .)2011‬רצידיביזם של אסירים‬
‫פליליים משוחררי ‪ 2004‬בישראל‪ .‬צוהר לבית‬
‫הסוהר‪.14 ,‬‬
‫הכנסת (‪ 2 ,2010‬מרס)‪ .‬דברי גונדר אייל גובר‪,‬‬
‫ראש אגף האסיר בשב“ס‪ ,‬בישיבה של ועדת הפנים‬
‫והגנת הסביבה‪ .‬ירושלים‪.‬‬
‫הרשות לשיקום האסיר (‪ .)2005‬דו“ח סיכום לשנת‬
‫‪ .2004‬ירושלים‪ :‬הרשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫הרשות לשיקום האסיר (‪ .)2010‬שיקום מול כליאה‬
‫ היבטים כלכליים‪ .‬ירושלים‪ :‬רש“א‪.‬‬‫ויזנר‪ ,‬י' (‪ 22 ,2011‬פברואר)‪ .‬הרב הראשי של שירות‬
‫בתי הסוהר‪ .‬ריאיון אישי‪ .‬רמלה‪.‬‬
‫וילנר‪ ,‬י' (‪ .)2009‬הרשות לשיקום האסיר‪ :‬דוח סיכום‬
‫לשנת ‪ .2008‬ירושלים‪ :‬הרשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫וילנר‪ ,‬י' וביאלר‪ ,‬ג' (‪ .)2005‬הרשות לשיקום‬
‫האסיר‪ :‬דו“ח סיכום לשנת ‪ .2004‬ירושלים‪ :‬הרשות‬
‫לשיקום האסיר‪.‬‬
‫‪ 14‬למשל‪ ,‬יחסם לאסירות בכלא נשים‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫ויסבורד‪ ,‬ד'‪ ,‬שהם‪ ,‬א'‪ ,‬אריאל‪ ,‬ב'‪ ,‬מנספייזר‪ ,‬מ'‬
‫וגדעון‪ ,‬ל' (‪ .)2010‬מחקר מעקב בקרב אסירים‬
‫משוחררים נפגעי סמים בוגרי פרויקט כלא השרון‪.‬‬
‫מגמות‪ ,‬מז(‪.253-236 ,)2‬‬
‫ויסבורד‪ ,‬ד'‪ ,‬שהם‪ ,‬א'‪ ,‬גדעון‪ ,‬ל' ובר‪-‬המבורגר‪ ,‬ר'‬
‫(‪ .)2002‬מחקר מעקב בקרב אסירים משוחררים‬
‫בוגרי מרכז השיקום הארצי בכלא השרון בין השנים‬
‫‪ .1997-1994‬ירושלים‪ :‬הרשות למלחמה בסמים‬
‫ובאלכוהול‪.‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬מ'‪ ,‬שגיא‪ ,‬א'‪ ,‬חכימי‪ ,‬ע'‪ ,‬הולצמן‪ ,‬א' ורהב‪,‬‬
‫ג' (‪ .)1994‬שימוש בסמים בבתי הסוהר ‪ -‬היקף‪,‬‬
‫מאפיינים ועמדות‪ .‬ירושלים‪ :‬שב“ס‪.‬‬
‫כהן‪ ,‬א' (‪ 15 ,2011‬פברואר)‪ .‬רכז השיקום הדתי‬
‫ברשות לשיקום האסיר‪ .‬ריאיון אישי‪ .‬ירושלים‪.‬‬
‫מבקר המדינה (‪ .)2009‬דו“ח שנתי ‪ ,2008‬הליכי‬
‫הפרטה וסדרי בקרה במעונות לאנשים עם פיגור‬
‫שכלי‪ .‬ירושלים‪ :‬משרד מבקר המדינה‪.‬‬
‫שירות בתי הסוהר‪ .)2008( ,‬דו“ח שנתי‪.2007 ,‬‬
‫רמלה‪ :‬דוברות שב“ס‪.‬‬
‫שירות בתי הסוהר‪ .)2009( ,‬בוגרי “בית התקווה“‬
‫בין השנים ‪ 2001‬ועד ‪ .2007‬רמלה‪ :‬יחידת המחקר‬
‫של שב“ס‪.‬‬
‫שירות בתי הסוהר‪2011( ,‬א)‪ .‬עלות אחזקת‬
‫אסיר בשב“ס‪ .‬אוחזר ב‪ 28-‬בינואר ‪ 2011‬מתוך‬
‫‪http://www.ips.gov.il /Shabas/QUESTIONS‬‏‪.‬‬
‫שירות בתי הסוהר‪2011( ,‬ב)‪ .‬עברייני מין‬
‫בבתי הסוהר‪ .‬אוחזר ב‪ 28-‬בינואר ‪ 2011‬מתוך‬
‫‪.http://www.ips.gov.il/Shabas/QUESTIONS‬‬
‫שירות בתי הסוהר‪2011( ,‬ג)‪ .‬עברייני אלימות‬
‫במשפחה בבתי הסוהר‪ .‬אוחזר ב‪ 28-‬בינואר ‪2011‬‬
‫מתוך ‪http://w w w.asimon.co.il/Ar ticlePage.‬‬
‫‪.aspx%3FA‬‬
‫מכון ירושלים לחקר ישראל (‪ .)2009‬אוכלוסיית‬
‫ישראל ‪ -‬לוח ג‪ .1/‬ירושלים‪.‬‬
‫שמיד‪ ,‬ה' ועמרם‪ ,‬י' (‪ .)1996‬הערכת הטיפול‬
‫בנפגעי סמים במסגרת מרכזי גמילה ושיקום של‬
‫שרות בתי הסוהר‪ .‬ירושלים‪ :‬בית הספר לעבודה‬
‫סוציאלית‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪.‬‬
‫קנת‪ ,‬מ'‪ ,‬ליבאי‪ ,‬ד' ושפירא‪ ,‬ר' (‪ .)1981‬ועדת‬
‫החקירה לבדיקת המצב בבתי הסוהר ‪ -‬דו“ח ראשון‪.‬‬
‫תל אביב‪.‬‬
‫תימור‪ ,‬א' (‪ .)2006‬שיקום עבריינים בישיבות‬
‫ובקיבוצים ‪ -‬הבניית תפישת עולם בלתי עבריינית‬
‫והקניית דפוסי התנהגות נורמטיביים‪ .‬מגמות‪,‬‬
‫מד(‪.530-507 ,)3‬‬
‫סנטו‪ ,‬י' ורהב‪ ,‬ג' (‪ .)2008‬מסיימי תכניות השיקום‬
‫והגמילה בבית סוהר חרמון‪ .‬תל אביב‪ :‬מכון אדם‪.‬‬
‫קפלנסקי‪ ,‬א' (‪ .)2007‬הפעלת מערך הכשרה‬
‫מקצועית לאסירים בשירות בתי הסוהר‪ .‬צוהר לבית‬
‫הסוהר‪.98-92 ,11 ,‬‬
‫שירות בתי הסוהר‪ .)1995( ,‬דו“ח שנתי ‪.1994‬‬
‫ירושלים‪ :‬מחלקת תכנון וארגון בשב“ס‪.‬‬
‫שירות בתי הסוהר‪ .)1999( ,‬דו“ח שנתי ‪.1998‬‬
‫ירושלים‪ :‬דוברות שב“ס‪.‬‬
‫שירות בתי הסוהר‪ .)2002( ,‬פקודת נציבות‬
‫‪ :04.30.00‬קליטת עצורים‪ ,‬אחזקה ושחרור‪ .‬רמלה‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫מחלקת אל‪-‬אלימות במשפחה‪ .‬צוהר לבית הסוהר‪,‬‬
‫‪.97-90 ,7‬‬
‫תימור‪ ,‬א' (‪ .)2009‬התפתחות בתי הסוהר בישראל‪.‬‬
‫בתוך שוהם ש' ג' ותימור א' (עורכים)‪ ,‬סוגיות‬
‫בתורת הענישה בישראל (עמ' ‪ .)359-311‬קרית‬
‫ביאליק‪ :‬אח‪.‬‬
‫תימור‪ ,‬א' ואופנהיים‪ ,‬מ' (‪ .)2007‬מאסר‪ ,‬חינוך‬
‫ודימוי עצמי ‪ -‬השפעת הלימודים במרכזי החינוך‬
‫בבתי הסוהר על דימוי עצמי של אסירים‪ .‬צוהר לבית‬
‫הסוהר‪.81-70 ,11 ,‬‬
‫שירות בתי הסוהר‪2003( ,‬א)‪ .‬דו“ח שנתי‪.2002 ,‬‬
‫ירושלים‪ :‬דוברות שב“ס‪.‬‬
‫‪Allen, F. (1981). The decline of the rehabilitative‬‬
‫‪ideal: Penal policy and social purpose. New‬‬
‫‪Haven: Yale University Press.‬‬
‫שירות בתי הסוהר‪2003( ,‬ב)‪ .‬בית התקווה ‪-‬‬
‫‪Andrews, D. A. (1980). Some experimental‬‬
‫לשקם את השיקום‬
sex offender recidivism: Evidence from
Minnesota. Sexual Abuse, 21(3), 279-307.
Dynia, P. & Sung, H. E. (2000). The safety
and effectiveness of diverting felony drug
offenders to residential treatment as measured
by recidivism. Criminal Justice Policy Review,
11(4), 299-311.
Feder, L. & Dugan, L. (2002). A test of the
efficacy of court-mandated counseling for
domestic violence offenders: The Broward
experiment. Justice Quarterly,19(2), 343-375.
Friedmann, P. D., Taxman, F. S. & Henderson.
C. H. (2007). Evidence-based treatment
practices for drug-involved adults in the
criminal justice. Journal of Substance Abuse
Treatment, 32(3), 267-277.
Genders, E. & Player, E.‫( ‏‬1995). Grendon: A
study of a therapeutic prison. Oxford: Oxford
University Press.
Gendreau, P. & Andrews, D. A. (1990). What
the Meta-Analyses of the Offender Treatment
Litrature Tells us about “What Works“. Canadian
Journal of Criminology, 32: 173-184.
Gendreau, P., Goggin, C. & Cullen, F. T. (1993).
The effects of prison sentences on recidivism.
Ottawa: Solicitor General Canada.
Gendreau, P., Goggin, C. & Cullen, F. (1999).
The effects of prison sentences on recidivism.
A report to the corrections research and
development and Aboriginal policy branch,
solicitor general of Canada. Ottawa, Ontario:
Public Works & Government Services Canada.
Gideon, L. (2009). What shall I do now? Released
offenders' expectations for supervision upon
release. International Journal of Offender
Therapy and Comparative Criminology, 53(1),
43-56.
Godley, M. D., Godley, S. H., Dennis, M. L., Funk,
R. & Passetti, L. (2002). Preliminary outcomes
from the assertive continuing care experiment
83
investigations of the principles of differential
association through deliberate manipulations
of the structure of service systems. American
Sociological Review, 45, 448-462.
Aos, S., Miller, M. & Dark, E. (2006). Evidence
based adult corrections programs: What works
and what does not. Olympia WA: Washington
State Institute for Public Policy.
Babcock, J. C., Green, C. E., Robie, C. (2004). Does
batterers' treatment work: A meta-analytic
review of domestic violence treatment. Clinical
Psychology Review, 23(8), 1,023-1,053.
Brown, S. (2005). Treating sex offenders:
An introduction to sex offender treatment
programmes. Portland, OR: Willan.
Clark, R. (1970). Crime in America. New York:
Simon & Schuster.
Cullen, F. T., Latessa, E. J., Burton, V. S. &
Lombardo, L. X. (1993). The correctional
orientation of prison wardens: Is the
rehabilitation ideal supported? Criminology,
31(1), 69-92.
De Tocqueville, A. (2002). Democracy in
America. Washington DC: Regnery.
Dilulio, J. J. (1991). No escape: The future of
American corrections. New York: Basic Books.
Dobson, S. & Khatri, N. (2000). Cognitive
Therapy: Looking backward, looking forward.
Journal of Clinical Psychology, 56, 907-923.
Donato, R. & Shanahan, M. (1999). The
economics of implementing intensive in-prison
sex-offender treatment programs (SOTP).
Trends and issues in crime and criminal justice.
Canberra: Australian Institute of Criminology.
Dumm, T. L. (1987). Friendly persuasion:
Quakers liberal toleration and the birth of the
prison. Political Theory, 13(3), 387-407.
Duwe, G. & Goldman, R. A. (2009). The
impact of prison-based treatment on
Effectiveness of correctional Treatment A survey of treatment evaluation studies.
Westport, CT: Praeger Publishers.
Losel, F. & Schmucker, M. (2005). The
effectiveness of treatment for sexual offenders:
A comprehensive meta-analysis. Journal of
Experimental Criminology, 1(1), 117-146.
Marshal, P. (1997). Reconviction study of HMP
Grendon Therapeutic community. London:
Home Office and Statistics Directorate.
Martinson, R. (1974). What Works? - Questions
and Answers About Prison Reform, The Public
Interest, 35, 22-54.
McGrath, R. J., Cumming, G., Livingston, J. A.
& Hoke, S. E. (2003). Outcome of a treatment
program for adult sex offenders: From prison to
community. Journal of Interpersonal Violence,
18(1), 3-17.
McGuire, J. (1998). Alternative to Custodial
Sentences: Effectiveness and Potential for
Development. Memorandum of Evidence
to the Home Affairs Committee, House of
Commons, UK.
McGuire, J. & Priestley, P. (1995). Reviewing
“What Works“: Past, Present and Future. In
J. McGuire (Ed.), “What Works“: Redusing
Reoffending: Guide Lines from Research and
Practice. Chichester, John Wiley and Sons;
3-34.
McMurran, M. (2003). Motivation to change:
Selection or treatment need. In M. McMurran
(Ed.), Motivating offenders to change: A guide
to enhancing engagement in therapy, (pp-314). Hoboken, NJ: John Wiley & Sons.
Olver, M. E., Wong, S. C. P. & Nicholaichuk,
T. P. (2008). Outcome evaluation of a highintensity inpatient sex offender treatment
program. Journal of Interpersonal Violence,
24(3), 522-536.
for adolescents discharged from residential
treatment. 23(1), 21-32.
Gossop, M., Duncan J. M. & Rolfe, S. A. (1999).
Treatment retention and 1 year outcomes for
residential programmes in England. Drug and
Alcohol Dependence, 57(2), 89-98.
Hallett, M. (2002). Race, crime and for-profit
imprisonment. Punishment & Society, 4(3),
369-393.
Hemphill, J. F. & Hart, S. D. (2003). Motivating
the unmotivated: Psychopathy Treatment and
change. In M. McMurran (Ed.), Motivating
offenders to change: A guide to enhancing
engagement in therapy, (pp-193-220).
Hoboken, NJ: John Wiley & Sons.
Hollin, C. R. (1999). Treatment Programs for
Offenders. International Journal of Law and
Psychiatry, 22: 361-372.
Inciardi, J. A. (1996). A correctional based
continuum of effective drug abuse treatment.
Washington, D.C.: National Institute of Justice.
Inciardi, J. A., Martin, S. S., Butzin, C. A.,
Hooper, R. M. & Harrison, L. D. (1997). An
effective model of prison-based treatment
for drug-involved offenders. Journal of Drug
Issues, 27(2), 261-268.
Knight, K., Simpson, D. D. & Hiller, M. L. (1999).
Three-year reincarceration outcomes for inprison therapeutic community treatment in
Texas. The Prison Journal, 79(3), 337-351.
Latessa, E. J., Cullen, F. T. & Gendreau, P. (2002).
Beyond correctional quackery - professionalism
and the possibility of effective Treatment. Federal
Probation, September, 43-49.
Lipton, D. (1995). The effectiveness of
treatment for drug abusers under criminal
justice supervision. Washington, D.C.: National
Institute of Justice.
Lipton, D., Martinson, R. & Wilks, J. (1975).
84
‫לשקם את השיקום‬
Palmer, T. (1975). Martinson revisited. Journal
of research in crime and delinquency, 12,
133-152.
Pearson, F. S. & Lipton, D. S. (1999). A
meta-analytic review of the effectiveness of
corrections-based treatments for drug abuse.
The Prison Journal, 79(4), 384-410.
Seiter, R. P. & Cadela, K. R. (2003). Prisoner
reentry: What works? What does not
work? And what is promising? Crime and
Delinquency, 49(3), 360-388.
Sherman, L. W., Gottfredson, D., MacKenzie,
D., Eck, J., Peter Reuter, P. & Bushway, S.
(1997). Preventing crime: What works, what
doesn't, what's promising. A report to the
United States congress. Washington DC:
Department of Criminology and Criminal
Justice, University of Maryland.
Travis, J. (2000). But they all come back:
Rethinking prisoner reentry. Washington:
National Institute of Justice.
Visher, C. A. & Weisburd, D. (1998). Identifying
what works: Recent trends in crime prevention
strategies. Crime, Law and Social Change, 28,
223-242.
Welch, M. (2004). Corrections: A critical
approach. New York: McGraw-Hill.
Wexler, H. K., Melnick, G., Lowe, L. & Peters,
J. (1999). Three-year reincarceration outcomes
for Amity in-prison therapeutic community and
aftercare in California. The Prison Journal,
79(3), 321-336.
Wilson, D. B., Bouffard, L. A. & Mackenzie,
D. L. (2005). A quantitative review of grouporiented, cognitive-behavioral structured
programs for offenders. Criminal Justice and
Behavior, 32(2), 172-204.
85
‫בין מפקחים למפוקחים‬
‫מיזם הפיקוח האלקטרוני בקרב אסירים‬
‫משוחררים ברשות לשיקום האסיר‬
‫[אפרת שהם‪ ,1‬שירלי יהושע‪ ,2‬רותם אפודי‪ 3‬ואבי דיאמנט‪]4‬‬
‫מחקר זה נועד לתאר את המאפיינים של אוכלוסיית האסירים אשר שוחררו ברישיון‬
‫בתנאי של פיקוח אלקטרוני במסגרת הרשות לשיקום האסיר בין השנים ‪ 2007‬ל‪.2009-‬‬
‫כמו כן בדק המחקר את הצלחת התוכנית מבחינת הפרות של תנאי הפיקוח ובחן את‬
‫החלטות המפקחים כלפי הפרות אלה‪ .‬במחקר השתתפו ‪ 155‬אסירים ברישיון‪ ,‬אשר‬
‫היו בפיקוח אלקטרוני במסגרת הרשות לשיקום האסיר ממחצית שנת ‪ 2007‬ועד‬
‫מחצית שנת ‪ .2009‬כל המשתתפים היו גברים מעל גיל ‪ ,21‬אשר שוחררו בתנאי של‬
‫עמידה בפיקוח אלקטרוני שישה חודשים לפחות‪ .‬כדי לתאר את מאפייניה של קבוצת‬
‫המחקר נעשה שימוש בשאלון “מאפייני אסירים משוחררים“‪ ,‬המבוסס על תיקי‬
‫האסירים המשוחררים ברשות לשיקום האסיר ואשר הותאם למאפייניה הייחודיים של‬
‫קבוצת המשתתפים‪ .‬בניתוח סטטיסטי של הנתונים נמצא קשר מובהק בין מאפיינים‬
‫כגון טיב הקשר של המפוקח עם משפחתו הגרעינית והתמדה בתעסוקה ובין‬
‫מעורבותו בהפרות של תנאי הפיקוח ויכולתו לשמור על התנהגות נורמטיבית‪ .‬נמצא כי‬
‫גם תדירות ההגעה לרכז הפיקוח קשורה למספר ההפרות של התנאים‪ .‬עוד נמצא‪ ,‬כי‬
‫כמעט כל האסירים ברישיון שהשתתפו בתוכנית לא חזרו לעבריינות בתקופת הפיקוח‪,‬‬
‫אך עם זאת כמעט רבע מהאסירים המשוחררים בתוכנית הפיקוח האלקטרוני הפרו‬
‫את תנאי הפיקוח פעמיים או יותר‪ .‬נמצא גם כי המשתנה העיקרי המסביר את החלטת‬
‫המפקחים אם להחמיר את תנאי הפיקוח או לבקש לבטלם הוא משתנה אובייקטיבי של‬
‫מספר הפרות התנאים‪ .‬בנוסף על התרומה התיאורטית של מחקר זה עשויות להיות לו‬
‫השלכות יישומיות חשובות ביותר‪ ,‬שכן הבנה מעמיקה של תוכנית הפיקוח האלקטרוני‬
‫ומאפייניה תוכל לשמש בסיס לבניית קווים מנחים לתוכנית‪ ,‬וכן תתרום להפעלתה‬
‫ביעילות תוך צמצום הפרות התנאים בתקופת הרישיון‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪86‬‬
‫פרופ' אפרת שהם ‪ -‬סגנית ראש המחלקה לקרימינולוגיה של המכללה האקדמית אשקלון‪.‬‬
‫ד"ר שירלי יהושע ‪ -‬מרצה בחוג לקרימינולוגיה של המכללה האקדמית אשקלון‪.‬‬
‫רותם אפודי ‪ -‬ראש תחום מחקר ברשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫אבי דיאמנט ‪ -‬מפקח ארצי ברשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫בין מפקחים למפוקחים‬
‫מבוא‬
‫תוכנית הפיקוח האלקטרוני המשמשת חלופת‬
‫מאסר פועלת בשנים האחרונות במדינות מערביות‬
‫רבות וזוכה שם להצלחה רבה (‪Gable & Gable,‬‬
‫‪ .)2005‬שיקום בפיקוח אלקטרוני בישראל‪ ,‬המיועד‬
‫לאסירים משוחררים הנמצאים בפיקוח‪ ,‬הוא תוכנית‬
‫חדשה יחסית אשר החלה לפעול כפיילוט ברשות‬
‫לשיקום האסיר לפני כארבע שנים‪ .‬המאמר הנוכחי‬
‫מציג מחקר הערכה מקיף של מיזם הפיקוח‬
‫האלקטרוני הפועל במסגרת הרשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫המיזם נערך בקרב אסירים משוחררים ברישיון‪.‬‬
‫חלקו הראשון של המחקר בוחן שלוש מטרות‬
‫עיקריות קצרות טווח שמאמר זה מתמקד בהן‪:‬‬
‫א‪ .‬תיאור המאפיינים הסוציו‪-‬לגאליים של אוכלוסיית‬
‫האסירים המשוחררים ברישיון‪ ,‬שלקחו חלק‬
‫בתוכנית הפיקוח האלקטרוני ברשות לשיקום‬
‫האסיר בין השנים ‪ 2007‬ל‪.2009-‬‬
‫ב‪ .‬בחינה של הצלחת תוכנית הפיקוח האלקטרוני‬
‫במדדים של עבריינות חוזרת והפרות של‬
‫תנאי הפיקוח‪.‬‬
‫ג‪ .‬בחינת ההחלטות הפורמאליות המתקבלות על‬
‫ידי המפקחים כלפי הפרות של תנאי הפיקוח‪.‬‬
‫בחלקו השני של מחקר ההערכה המקיף ייבחנו‬
‫שתי מטרות ארוכות טווח‪ .‬האחת‪ ,‬שילובם מחדש‬
‫של מסיימי תוכנית הפיקוח האלקטרוני בחברה‬
‫מבחינת השתלבותם במקום עבודה והיעדר‬
‫מעורבות בפעילות עבריינית לאחר תום תקופת‬
‫הפיקוח‪ .‬המטרה השנייה היא בחינת העלות של‬
‫תוכנית הפיקוח האלקטרוני כחלופה למאסר מול‬
‫התועלת המופקת מהשתתפותם של אסירים‬
‫משוחררים בתוכנית זו‪.‬‬
‫בעשור האחרון של המאה העשרים התפתח זרם‬
‫חדש במערכת הענישה בעולם המערבי המכונה‬
‫“הפנולוגיה החדשה“ או “הפנולוגיה המנהלתית“‪.‬‬
‫שלא כמו הפנולוגיה המסורתית‪ ,‬אשר התמקדה‬
‫בעבריין היחיד ודנה במידת אחריותו למעשה‬
‫ובאופן הטיפול בו או בענישתו (‪Simon & Feeley,‬‬
‫‪ ,)1995‬הפנולוגיה החדשה עוסקת בחישובי‬
‫הסתברויות שנועדו לאמוד מועדות ומסוכנות של‬
‫עבריינים ולנהלם ביעילות על בסיס חישובים של‬
‫עלות‪-‬תועלת (‪ .)Ajsenstadt & Barak, 2008‬השיח‬
‫החדש‪ ,‬המתמקד בניהול עבריינים במקום בניסיון‬
‫לשנותם או לשקמם‪ ,‬הוליד את המטרה התועלתנית‬
‫להגביל ולשלול את כושרם של האסירים כדי לסייע‬
‫להפחתה זמנית בשיעורי הפשיעה (לקריאה‬
‫על מאפייניה של מטרה זאת ראו‪ :‬שהם‪ ,‬שביט‪,‬‬
‫קאבאליון ועינת‪.)2009 ,‬‬
‫אחת הדרכים המרכזיות שהוצעו בעולם כדי לפקח‬
‫על אוכלוסיות של עבריינים ולהגבילם היא תוכנית‬
‫הפיקוח האלקטרוני הפועלת בקרב אוכלוסיות‬
‫שונות של אסירים משוחררים‪ .‬היתרונות העיקריים‬
‫המיוחסים לתוכניות כגון הפיקוח האלקטרוני אינם‬
‫בהכרח שיקומו של היחיד אלא צמצום העלויות‬
‫המסים תוך מתן‬
‫הכרוכות בענישתו‪ ,‬הפחתת נטל ִ‬
‫אפשרות לעבריין לעבוד למחייתו‪ ,‬הפחתת הצפיפות‬
‫בכלא ומתן אפשרויות לעבריין למלא את חובותיו‬
‫האישיות והאזרחיות (לתיאור העלויות השונות של‬
‫החזקת מפוקח בפיקוח אלקטרוני ראו‪Albrecht, :‬‬
‫‪2005; Bonta, Rooney & Wallace-Capretta,‬‬
‫‪ ;1999‬למדד הפחתת העומס בבתי הכלא ראו‪:‬‬
‫‪ ;Somander, 1996‬למדד מספר ההפרות בתקופת‬
‫הפיקוח ולמדד החזרה לפשע בתקופת הפיקוח‬
‫ואחריה ראו‪Finn & Muirhead-Steves, 2002; :‬‬
‫‪.)Gable & Gable, 2005; NAO, 2006‬‬
‫מאמר זה מתמקד בהערכת תוכנית פיילוט של‬
‫פיקוח אלקטרוני‪ ,‬המופעלת ברשות לשיקום האסיר‪,‬‬
‫באמצעות שני מדדים‪ :‬אי עמידה בתנאי הפיקוח‬
‫האלקטרוני ושיעורי הרצידיביזם במהלך תוכנית‬
‫הפיקוח‪ .‬בספרות המחקרית מוזכרים מספר‬
‫משתנים העשויים להשפיע על ההצלחה של תוכנית‬
‫הפיקוח האלקטרוני במדדים של הפרות של תנאי‬
‫הפיקוח וחזרה לפשע‪ .‬סקירת ספרות זו מלמדת‪,‬‬
‫כי אוכלוסיית היעד המתאימה ביותר להשתלבות‬
‫בתוכניות פיקוח היא זו של אסירים משוחררים אשר‬
‫ריצו חלק מתקופת מאסרם‪ .‬אוכלוסייה זו נתפסת‬
‫כיציבה יותר ובעלת נכונות גבוהה יותר לשיקום‬
‫‪87‬‬
‫לעומת אוכלוסיות אחרות של עבריינים‪ ,‬עצורים‬
‫או אחרים (סגל ווגשל‪ .)2004 ,‬המשתנים שנמצאו‬
‫כמנבאים את מידת הצלחתה של התוכנית הם גיל‬
‫המפוקח‪ ,‬מצבו המשפחתי (‪ )O`Tool, 2004‬ורמת‬
‫הסיכון של העבריין (‪ .)Bonrta et al, 1999‬המחקרים‬
‫מלמדים על קשר חיובי בין שיעורי המועדות וכישלון‬
‫בתוכנית ובין משתנים כגון עבר פלילי‪ ,‬מעצר בגיל‬
‫צעיר‪ ,‬היעדר תעסוקה‪ ,‬התמכרות לסמים‪ ,‬מגורים‬
‫מחוץ לבית ועוד (שם)‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬מחקר זה נועד לזהות את מאפייניה הסוציו‪-‬‬
‫לגאליים של האוכלוסייה אשר השתתפה בתוכנית‬
‫הפיילוט של הפיקוח האלקטרוני בין השנים ‪2007‬‬
‫ל‪ ,2009-‬ולבחון את הקשר בין מאפיינים אלה ובין‬
‫יכולתו של המפוקח לעמוד בתנאי הפיקוח מצד אחד‬
‫ובין התגובות הפורמאליות להפרות של תנאי הפיקוח‬
‫מצד שני‪ .‬התגובות הפורמאליות להפרה של תנאי‬
‫הפיקוח ייבחנו באמצעות שני הליכים פורמאליים‬
‫העומדים לרשותם של המפקחים בתוכנית‪ :‬אזהרות‬
‫הנרשמות בתיקו של המפוקח אך אינן מוציאות אותו‬
‫מהתוכנית‪ ,‬ודיווח לוועדת השחרורים שבעטיו נבחנת‬
‫מחדש השתתפותו של המפוקח בתוכנית הפיקוח‬
‫האלקטרוני‪ .‬לרכזי הפיקוח האלקטרוני ברשות‬
‫לשיקום האסיר ‪ -‬המפקחים על מכלול תוכנית‬
‫השיקום ‪ -‬יש שיקול דעת לגבי מספר ההפרות ואופי‬
‫ההפרות שבגללן יקבל האסיר אזהרה או יימסר‬
‫עליו דיווח לוועדת השחרורים‪ .‬בסמכותה של ועדת‬
‫השחרורים להחליט אם לסיים את השתתפותו של‬
‫המפוקח בתוכנית הפיקוח האלקטרוני ולהחזירו‬
‫לבית הסוהר אם לאו‪.‬‬
‫זיהוי של אוכלוסיית המשתתפים בתוכנית הפיקוח‬
‫האלקטרוני‪ ,‬הקשר בין מאפייניהם הסוציו‪-‬לגאליים‬
‫של המפוקחים ובין הפרות של תנאי הפיקוח‬
‫והתגובה של המפקחים להפרות אלו‪ ,‬יאפשרו‬
‫לרשות לשיקום האסיר להתוות קריטריונים ברורים‬
‫לקבלת אסירים משוחררים לתוכנית זאת מצד אחד‬
‫ולעגן נהלים פורמאליים ברורים לתגובה על הפרות‬
‫של תנאי הפיקוח מצד שני‪ .‬מחקר ההערכה יאפשר‬
‫לרשות לשיקום האסיר לבחון את פעילותה במסגרת‬
‫‪88‬‬
‫מדיניות מבוססת עובדות‪ ,‬המאפשרת לתכנן‬
‫פרקטיקת התערבות כדי לצמצם התנהגות עבריינית‬
‫על בסיס ידע מחקרי מוקפד (לקריאה על מדיניות‬
‫מבוססת עובדות ומערכת אכיפת החוק ראו‪Lipsey, :‬‬
‫‪.)Ptrie, Weisburd & Gottferdson, 2006‬‬
‫הפעלת תוכנית הפיקוח‬
‫האלקטרוני בעולם‬
‫סקירת הספרות בתחום מלמדת‪ ,‬כי מדינות רבות‬
‫בעולם מיישמות את תוכנית הפיקוח האלקטרוני‬
‫כחלופה למאסר או למעצר‪ .‬בעת יישומה כחלופת‬
‫מעצר משתתפים בה עצירים משוחררים בערבות‬
‫הנמצאים בשלבי חקירה בטרם הסתיים ההליך‬
‫המשפטי‪ ,‬או אסירים משוחררים על תנאי הנמצאים‬
‫בשלבי סיום של ריצוי עונשם (סגל ווגשל‪.)2004 ,‬‬
‫כדי להמחיש את השונות של תוכניות הפיקוח‬
‫האלקטרוני המופעלות בעולם המערבי‪ ,‬יוצג להלן‬
‫תיאור קצר של תוכניות פיקוח אלקטרוני הפועלות‬
‫בשני העשורים האחרונים בארה“ב‪ ,‬בצרפת‪ ,‬בקנדה‪,‬‬
‫באוסטרליה ובאנגליה‪.‬‬
‫ארה“ב היא המדינה הראשונה בעולם שהחל בה‬
‫השימוש בתוכנית פיקוח אלקטרוני‪ .‬זה היה בסוף‬
‫שנות השישים‪ .‬התוכנית נוסתה לראשונה בקרב‬
‫משוחררים על תנאי וחולי נפש‪ .‬שתי התוכניות נכשלו‬
‫מכיוון שלתוכנית הוכנסו עבריינים עם רקע של‬
‫עבירות אלימות קשות או מחלות נפש‪ ,‬והדבר גרם‬
‫להפרות רבות של תנאי הפיקוח‪ .‬גם הטכנולוגיה‬
‫הייתה מסורבלת ובעייתית בתחילת הדרך (סגל ווגשל‪,‬‬
‫‪ .)2004‬כיום הטכנולוגיה מתוחכמת יותר‪ ,‬ולאחרונה‬
‫הוחל ליישם בארה“ב תוכנית חדשנית‪ ,‬הכוללת‬
‫שימוש באמצעי מעקב של מערכת ‪ .GPS‬הרציונל‬
‫של תוכנית הפיקוח האלקטרוני בארה“ב היה כפול‪:‬‬
‫צמצום הצפיפות הרבה ששררה בבתי הכלא (עקב‬
‫החמרת מדיניות הענישה) וחיזוק של חלק מתוכניות‬
‫השיבה לקהילה‪ ,‬המאמינות בכוחם של הטיפול‬
‫הפסיכו סוציאלי והשיקום בקהילה להפחית את‬
‫שיעורי העבריינות‪ .‬הקריטריונים לבחירה באוכלוסיית‬
‫היעד שונים ממקום למקום‪ ,‬ואולם למשתנים כגון‬
‫בין מפקחים למפוקחים‬
‫עבר פלילי או רמת מסוכנות ‪ -‬כפי שנראה בהמשך‬
‫ יש משקל רב‪ .‬כעשרים אחוזים מכלל סוגי הפיקוח‬‫בקהילה בארה“ב מתבצעים כיום עם פיקוח אלקטרוני‪,‬‬
‫והציוד הטכני מסופק על ידי עשרים חברות פרטיות‬
‫ויותר (‪.)Gable & Gable, 2005‬‬
‫בצרפת נעשתה הערכה ניסויית של שיטת הפיקוח‬
‫האלקטרוני בין השנים ‪ 2000‬ל‪ .2002-‬במחקר‬
‫השתתפו מאה שבעים וחמישה מפוקחים‪ .‬רוב‬
‫המפוקחים שבמדגם קיבלו תקופת מאסר קצרה‬
‫ פחות משנה אחת‪ .‬לשמונים וארבעה אחוזים‬‫מהם לא היה עבר פלילי‪ .‬ממצאי המחקר בצרפת‬
‫מלמדים שהמאפיינים הדמוגרפיים ‪ -‬מין‪ ,‬גיל‪,‬‬
‫לאום‪ ,‬מצב משפחתי‪ ,‬תעסוקה ורמת השכלה ‪ -‬של‬
‫המפוקחים בתוכנית הפיקוח האלקטרוני היו דומים‬
‫יותר לאלה של עבריינים שנשפטו לעבודות שירות‬
‫בקהילה מאשר לאלה של עבריינים שנשפטו למאסר‬
‫בפועל (‪.)Levy, 2005‬‬
‫בדומה לנעשה בארה“ב ובצרפת‪ ,‬התוכנית מופעלת‬
‫בארצות אירופיות כגון אנגליה‪ ,‬גרמניה‪ ,‬בלגיה‪,‬‬
‫שוודיה‪ ,‬שוויץ והולנד‪ .‬היא מופעלת גם באוסטרליה‪,‬‬
‫בניו‪-‬זילנד‪ ,‬בסינגפור ובקנדה (‪.)Hucklesby, 2009‬‬
‫רוב המדינות המיישמות את תוכנית הפיקוח‬
‫האלקטרוני ברחבי העולם נוקטות בשיטת פיקוח‬
‫דומה‪ ,‬כאשר אופן שילובה של התוכנית במערכת‬
‫הסנקציות במדינה נקבע בהתאם למערכות‬
‫המשפט והאכיפה המקומיות (להרחבת התיאור‬
‫של התוכניות השונות ראה‪ :‬סגל ווגשל‪.)2004 ,‬‬
‫באוסטרליה למשל קיימים שני תחומי שיפוט‪ :‬האחד‬
‫מתייחס למעצרים והאחר למאסר‪ .‬לשניהם ישנה‬
‫סמכות חוקית להטיל מעצר בית עם פיקוח אלקטרוני‬
‫כחלופה למעצר או למאסר‪ .‬הפיקוח האלקטרוני‬
‫מותנה בהסכמת המפוקח‪ ,‬ותקופת הפיקוח לא‬
‫עולה על שישה חודשים‪ .‬תוכנית הפיקוח האלקטרוני‬
‫באוסטרליה מיושמת כדי לחזק את הפיקוח על‬
‫מעצרי בית‪ .‬בנוסף‪ ,‬החקיקה באוסטרליה מאפשרת‬
‫להשתמש בפיקוח אלקטרוני כבשחרור מוקדם‬
‫ממאסר‪ ,‬וזאת על בסיס מערכת החוק והמשפט‬
‫הפלילי אשר כבר הייתה קיימת במדינה ולא‬
‫הצריכה שינויים ואדפטציות כדי להתאימה לפיקוח‬
‫האלקטרוני (‪ .)Black & Smith, 2003‬הקריטריונים‬
‫לשחרור מוקדם בפיקוח אלקטרוני באוסטרליה‬
‫כוללים ריצוי תקופת מאסר של פחות משנים‪-‬עשר‬
‫חודשים‪ ,‬ריצוי שליש מהמאסר‪ ,‬וכן אי התאמתם של‬
‫האסירים לשחרור על תנאי‪.‬‬
‫הפיקוח האלקטרוני בקנדה הוא חלופת מאסר‬
‫המשולבת בקהילה‪ .‬התוכנית מופעלת בארבעה‬
‫מחוזות שונים בקנדה‪ ,‬והגורם האחראי לה אינו זהה‬
‫בכל המחוזות‪ .‬בחלק מהמחוזות מופעלת תוכנית‬
‫הפיקוח האלקטרוני באמצעות שירותי התקון‪ ,‬כאשר‬
‫קציני המבחן הם אלו שבוחרים את המפוקחים‬
‫המתאימים מבתי הסוהר האזוריים‪ .‬במחוז אחר‬
‫מופעלת התוכנית על ידי החלטה שיפוטית שאינה‬
‫מצריכה כלל חוות דעת של קציני מבחן‪ .‬לפי בונטה‬
‫ועמיתיו (‪ ,)Bonta et al, 1999‬גם אוכלוסיית היעד‬
‫שונה בין המחוזות השונים‪ .‬במחוז אחד נבחרים‬
‫מפוקחים שהוערכו כבעלי רמת מסוכנות נמוכה‪,‬‬
‫ואילו במחוז אחר נבחרים מפוקחים המתאפיינים‬
‫ברמת מסוכנות גבוהה לעומת עבריינים אחרים‪.‬‬
‫גם הבקרה על המפוקחים שונה בין המחוזות‪.‬‬
‫בחלקם היא נעשית ישירות על ידי קציני מבחן‬
‫משירותי התקון‪ ,‬ובאחרים היא נעשית על ידי חברות‬
‫פרטיות המעסיקות עובדים סוציאליים כקציני‬
‫מבחן‪ .‬השוואה בין התוכניות במחוזות השונים‬
‫מלמדת שהמפוקחים העדיפו פיקוח של קצין מבחן‬
‫מהסקטור הפרטי על זה של התקון (שם)‪.‬‬
‫גם באנגליה תופסת התוכנית מקום מרכזי יותר‬
‫בסקטור הפרטי ונתונה לתחרות של השוק החופשי‪.‬‬
‫באנגליה השימוש בפיקוח אלקטרוני כחלופה‬
‫למעצר ולמאסר הוא הגדול ביותר מבין מדינות‬
‫אירופה (‪ .)Albrecht, 2005‬בשנים ‪2005-2004‬‬
‫השתתפו בתוכנית הפיקוח האלקטרוני באנגליה‬
‫ובווילס כ‪ 53,000-‬מפוקחים‪ .‬באנגליה מופעלת‬
‫התוכנית באחריות משרד הפנים הבריטי‪ ,‬כאשר‬
‫שירות המבחן מסייע להתאים את מקום מגוריו של‬
‫המפוקח לפיקוח האלקטרוני ואחראי על שינויים‬
‫בהרגליו האישיים‪ .‬למשל‪ ,‬אנשי שירות המבחן מגיעים‬
‫‪89‬‬
‫לביקורי בית תכופים אצל המפוקחים לשם בקרה‬
‫על שימוש בסמים ובאלכוהול‪ .‬בנוסף‪ ,‬אנשי קשר‬
‫אחראים לבדיקה של מקום התעסוקה של המפוקח‬
‫ולטיפול בו‪ .‬ההבדל המשמעותי בין אנגליה לשאר‬
‫המדינות בהפעלת התוכנית הוא שספקי השירות‬
‫הם האחראים על ענידת הצמיד למפוקח ועל ציותו‬
‫למשטר הפיקוח שנקבע לו‪ .‬מדובר בשלושה גופים‬
‫פרטיים (בחלוקה לפי אזורים גיאוגרפיים) אשר‬
‫קיבלו סמכויות בחקיקה‪ .‬במקרה של הפרה חמורה‬
‫או הפרות חוזרות של תנאי הפיקוח‪ ,‬גופים אלה‬
‫מגישים ישירות לבית המשפט בקשה לקיים דיון על‬
‫ביטול תוכנית הפיקוח האלקטרוני לאותו מפוקח‬
‫שהפר את משטר הפיקוח‪ .‬ספקי השירות נדרשים‬
‫לבקר בכל מקום שיש בו פיקוח פעם אחת בחודש‬
‫לפחות כדי לוודא שהציוד תקין ושהמפוקח לא ביצע‬
‫חריגה שהמערכת לא זיהתה (‪.)NAO, 2006‬‬
‫אף על פי שבכל המדינות התוכנית מיושמת בעיקר‬
‫על אסירים משוחררים על תנאי‪ ,‬עצירים עד תום‬
‫ההליכים ואסירים בתקופת מבחן‪ ,‬קיימת שונות‬
‫רבה בקריטריונים למיון האוכלוסייה המתאימה‬
‫לפיקוח אלקטרוני (לתיאור מפורט יותר של תוכניות‬
‫הפיקוח במדינות המערב ראו‪ :‬שהם‪ ,‬יהושע‪ ,‬אפודי‬
‫ודיאמנט‪ .)2010 ,‬קראו (‪ )Crowe, 2002‬לדוגמה‬
‫מסכמת קריטריונים הקיימים במדינות שונות‬
‫בארה“ב שנועדו להתאים עבריינים לתוכנית הפיקוח‬
‫האלקטרוני‪ .‬בין הקריטריונים‪ :‬מוכנות ומוטיבציה‬
‫לציית למשטר הפיקוח‪ ,‬קיומם של צרכים רפואיים‪,‬‬
‫היותו של המפוקח מטפל עיקרי בבני משפחה‬
‫וציפייה סבירה לבטחון החברה‪ .‬הקריטריונים‬
‫כוללים גם את היעדרם של המאפיינים הבאים‪:‬‬
‫עבר פלילי משמעותי‪ ,‬עבירות מין ועבירות אלימות‪,‬‬
‫התנהגות לא ראויה בכלא‪ ,‬כישלון בתוכניות תקון‬
‫קודמות‪ ,‬התמכרות לסמים‪ ,‬קיומה של מחלת‬
‫נפש המגבילה את יכולתו של העבריין לשלוט‬
‫בהתנהגותו ועוד‪ .‬עם זאת משמשים הקריטריונים‬
‫כהנחיה בלבד‪ ,‬וההחלטה אם לצרף מי מהעבריינים‬
‫לתוכנית הפיקוח האלקטרוני נעשית בכל מקרה‬
‫לגופו (סגל ווגשל‪ .)2004 ,‬השיקול העיקרי והמנחה‬
‫‪90‬‬
‫בתוכניות השונות המתוארות במחקרה של קראו‬
‫הוא מידת האיום של העבריין על החברה‪ .‬עבריינים‬
‫שיש להם עבר פלילי עשיר או כאלה שביצעו עבירות‬
‫מין ועבירות אלימות‪ ,‬מכורים לסמים או עבריינים‬
‫שנכשלו בתוכניות תקון אחרות‪ ,‬נתפסים כלא‬
‫מתאימים להשתתף בתוכניות הפיקוח האלקטרוני‬
‫הפועלות בארה“ב‪ .‬מחקרים אחרים (לתיאור‬
‫מפורט של הקריטריונים להצטרפות לתוכניות‬
‫פיקוח אלקטרוני בעולם ראו‪Haverkamp, Mayer :‬‬
‫‪)& Levy, 2004; Renzema & Mayo-Wilson, 2005‬‬
‫מתארים קריטריונים נוספים‪ ,‬ובהם קיומו של מקום‬
‫מגורים קבוע עם קו טלפון זמין בביתו של המפוקח‪,‬‬
‫הסכמה של בני הבית הבגירים שתופעל בביתם‬
‫תוכנית פיקוח אלקטרוני‪ ,‬תקינּות של בריאותו‬
‫הפיסית ובריאותו הנפשית של המפוקח‪ ,‬העסקת‬
‫המפוקח בתקופת הפיקוח עשרים שעות בשבוע‬
‫לפחות ותקופת פיקוח שלא תעלה על שנה‪.‬‬
‫על אף שתיאורטית משקפת תוכנית הפיקוח‬
‫האלקטרוני ויתור מסוים על השיקום ומציבה את‬
‫ההגבלה ואת שלילת הכושר כמטרות עיקריות‪,‬‬
‫בכל המדינות שבהן פועלות תוכניות כאלה‪,‬‬
‫תעסוקת המפוקח וטיפול פסיכו סוציאלי הם‬
‫תנאים הכרחיים להשתתפותו בתוכנית‪ .‬ברוב‬
‫המדינות מוטל ניהול הפרויקט על שירות המבחן‬
‫ועל שירותי התקון‪ ,‬שהם סוכנויות המהוות גורם‬
‫שיקומי מובהק‪ .‬תוכנית הפיקוח האלקטרוני היא‬
‫חלק מהמגמה הרווחת כיום בעולם המערבי‬
‫ובישראל לשלב אוכלוסיות ייחודיות (כגון אסירים)‬
‫בקהילה‪ ,‬ולהחזיר את האחריות עליהם למשפחה‬
‫ולחברה‪ .‬שיטת הפיקוח האלקטרוני מחזירה את‬
‫האסירים לקהילה ומאפשרת להם לקיים אורח חיים‬
‫נורמטיבי תוך פיתוח מיומנויות חיים נדרשות כגון‬
‫תעסוקה‪ .‬הכול נעשה בתנאים מגבילים ובמשטר‬
‫פיקוח הדוק‪ ,‬אשר אמור לצמצם את חזרתם לסגנון‬
‫חיים עברייני (לקריאה על שילוב אסירים משוחררים‬
‫במסגרות נורמטיביות שונות ראו‪Hollin, 2004; :‬‬
‫;‪McGuire, 2002; Petersilia, 2004; Uggen, 2000‬‬
‫‪.)Zhang, Roberts & Callanan, 2006‬‬
‫בין מפקחים למפוקחים‬
‫ואף על פי כן השיקול המנחה לגבי המיון‬
‫ומידת התאמתו של העבריין לתוכנית הפיקוח‬
‫האלקטרוני הוא בכל המדינות רמת מסוכנותו‬
‫לבטחון הציבור‪ .‬על כן השאלה המרכזית שבה‬
‫עוסק גם מאמר זה היא כיצד ניתן לצמצם את‬
‫הסיכון בעת הפרות של תנאי הפיקוח האלקטרוני‬
‫( ;‪Gable & Gable, 2005; Hucklesby, 2009‬‬
‫‪.)Renzema & Mayo-Willson, 2005‬‬
‫המודל הישראלי‪ :‬שילוב של‬
‫פיקוח וטיפול‬
‫בינואר ‪ 2006‬השיק המשרד לביטחון פנים בישראל‬
‫תוכנית לפיקוח על עצורים ועל אסירים משוחררים‬
‫ברישיון‪ .‬על פי התוכנית‪ ,‬פיקוח אלקטרוני על מעצר‬
‫או על מאסר בית הוא חלופה לכליאה‪ ,‬המאפשרת‬
‫לפקח באמצעים אלקטרוניים על שהייתו של‬
‫המפוקח בבית או במתחם מוגדר‪ .‬הפיקוח מאפשר‬
‫להתריע בזמן אמת על יציאות של המפוקח ממתחם‬
‫הפיקוח שלא על פי התנאים שנקבעו במסגרת‬
‫ההחלטה לשחררו ממעצר או ממאסר‪.‬‬
‫על פי פרסומיו של המשרד לביטחון פנים (משרד‬
‫לביטחון פנים‪ )2006 ,‬לתוכנית הפיקוח האלקטרוני‬
‫מספר יעדים‪ .‬להלן עיקרם‪ )1( :‬צמצום המחסור‬
‫הגובר והולך במקומות כליאה ובמקומות מעצר‬
‫בישראל; (‪ )2‬שיפור בעיית הצפיפות בבתי הסוהר‬
‫ובבתי מעצר‪ ,‬ומכאן גם שיפור בתנאי המחיה‬
‫הירודים הקיימים בחלקם; (‪ )3‬חיסכון תקציבי‬
‫ניכר‪ :‬ההערכה היא שעלות הפיקוח על עציר או‬
‫אסיר נמוכה פי שניים מעלות החזקתם במאסר או‬
‫במעצר; (‪ )4‬מניעה‪ ,‬או לפחות צמצום משמעותי‪,‬‬
‫של נזקי המעצר או המאסר‪ .‬הפיקוח האלקטרוני‬
‫מאפשר למפוקח להימצא יחד עם בני המשפחה‬
‫והקהילה‪ ,‬לנהל אורח חיים שגרתי יחסית ואף‬
‫לנקוט פעילות אפקטיבית יותר לשיקומו‪ .‬לפיכך‬
‫עשויה התוכנית לסייע בהפחתת הרצידיביזם‪.‬‬
‫במחצית השנייה של שנת ‪ 2009‬החליטה ועדת‬
‫המדע והטכנולוגיה בכנסת להסדיר את ההסמכה‬
‫של שירות בתי הסוהר לניהול מיזם הפיקוח‬
‫האלקטרוני במסגרת הוראת שעה‪ ,‬שכן הכנסת‬
‫ביקשה לפקח על התנהלות התוכנית בעתיד‪.‬‬
‫חוק הפיקוח האלקטרוני על משוחררים בערובה‬
‫ועל משוחררים ממאסר על תנאי (הוראת שעה)‬
‫(תשס“ט‪ )2009-‬התקבל בכנסת ביום ט“ז בתמוז‬
‫תשס“ט‪ 8 ,‬ביולי ‪ ,2009‬ופורסם ברשומות ביום כ“ד‬
‫בתמוז תשס“ט‪ 16 ,‬ביולי ‪ .2009‬הוחלט‪ ,‬כי תוקף‬
‫החוק יימשך שמונה‪-‬עשר חודשים מיום תחילתו‪.‬‬
‫עם זאת רשאי השר לביטחון פנים להאריך את‬
‫תוקף החוק לתקופה נוספת שלא תעלה על שנים‪-‬‬
‫עשר חודשים‪ ,‬באישור ועדת המדע והטכנולוגיה‬
‫של הכנסת‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬לקראת סוף שנת ‪ 2006‬החלה הרשות‬
‫לשיקום האסיר להפעיל תוכנית פיקוח אלקטרוני‬
‫לאסירים משוחררים ברישיון (לתיאור פעילותה של‬
‫הרשות לשיקום האסיר ראו‪ :‬אמיר‪ ,‬הורוביץ ושגיב‪,‬‬
‫‪ .)2005‬יועצי הרשות לשיקום האסיר בבתי הכלא‬
‫ורכזי הפיקוח האלקטרוני הם אלו שבודקים אם‬
‫אסיר העומד לפני שחרור ברישיון מתאים למסגרת‬
‫המיזם של הפיקוח האלקטרוני‪ ,‬והם אלו שממליצים‬
‫לוועדת השחרורים על הצורך להכלילו בתוכנית‬
‫ו‪/‬או על התאמתו אליה‪ .‬רוב האסירים הנמצאים‬
‫בפיקוח אלקטרוני משתתפים בסוגים שונים של‬
‫טיפול פסיכו‪-‬סוציאלי או בפיקוח תעסוקתי‪ ,‬וחלקם‬
‫ממשיכים בהליך הטיפולי גם לאחר תקופת הפיקוח‬
‫האלקטרוני (אפודי‪.)2010 ,‬‬
‫אוכלוסיית האסירים המשוחררים המשתתפים‬
‫בתוכנית הפיקוח האלקטרוני כוללת אסירים שסיימו‬
‫לרצות שני שלישים מתקופת מאסרם אולם לא ניתן‬
‫לשחררם ללא פיקוח מוגבר‪ .‬אוכלוסייה זו מורכבת‬
‫משלוש קבוצות‪( :‬א) אסירים חלשים או נגררים אשר‬
‫זקוקים לפיקוח הדוק בתקופה הקריטית שלאחר‬
‫השחרור כדי למנוע מהם קשר עם עבריינים‪ .‬ללא‬
‫הפיקוח האלקטרוני אסירים אלה לא היו מתאימים‬
‫לשחרור מוקדם; (ב) אסירים אשר ביצעו עבירות‬
‫חמורות אבל השתתפו בתוכניות טיפול בתקופת‬
‫מאסרם; (ג) אסירים אשר השתתפו קודם לכן‬
‫בתוכנית פיקוח טיפולית‪ ,‬וזאת ההזדמנות להקשיח‬
‫‪91‬‬
‫את תנאי הפיקוח‪[ .‬הואיל ומדובר במיזם ניסיוני‪,‬‬
‫תיאור הקריטריונים להשתתפות בתוכנית התבסס‬
‫על קובץ נהלים של הרשות לשיקום האסיר בנושא‬
‫פיקוח אלקטרוני (דיאמנט‪ ,)2006 ,‬המתווה קווים‬
‫מנחים לבחירת אוכלוסיות אסירים לתוכנית זו‪].‬‬
‫ההגדרה הכללית המשותפת לשלוש הקבוצות‬
‫שמתוכן נבחרים המפוקחים לתוכנית הפיקוח‬
‫האלקטרוני מספקת לרכזי הפיקוח האלקטרוני‬
‫טווח רחב של שיקול דעת בבואם להמליץ בפני‬
‫ועדת השחרורים על האסירים המתאימים לתוכנית‪.‬‬
‫במשרד לביטחון פנים ובפרקליטות הוחלט עקרונית‬
‫שתוכנית הפיקוח האלקטרוני אינה מיועדת לעברייני‬
‫מין‪ ,‬לעבריינים עם רקע של אלימות במשפחה‬
‫ולסוחרי סמים‪ ,‬עקב יכולתם לבצע עבירות ממקום‬
‫הפיקוח ‪ -‬קרי מביתם‪ ,‬וכן עקב רמת מסוכנותם‬
‫הגבוהה (לקריאה על משתנים המנבאים חזרה‬
‫לפשע ראו‪ :‬עבודתה של גולדשטיין‪-‬טולדנו‪.)2003 ,‬‬
‫משך תקופת הפיקוח על אסירים משוחררים‬
‫ברישיון נקבע על ידי ועדת השחרורים שליד שירות‬
‫בתי הסוהר‪ ,‬ואילו הרשות לשיקום האסיר משמשת‬
‫כאמור גורם ממליץ באשר להשתתפותם של‬
‫האסירים בתוכנית הפיקוח האלקטרוני‪ ,‬ובמידת‬
‫הצורך להוצאתם ממנה‪.‬‬
‫תוכניות שיקום בכלל ותוכניות שיקום המיועדות‬
‫לאסירים משוחררים בפרט נבדלות זו מזו בין‬
‫השאר באופיים של הקריטריונים לבחירת האסירים‬
‫המשוחררים‪ .‬כללית ניתן להבחין בין שתי תפיסות‬
‫תיאורטיות אשר על פיהן ממוינים אסירים‬
‫משוחררים לתוכניות טיפול ולתוכניות פיקוח‬
‫(לקריאה על מיון אסירים ראו‪ :‬סתר‪ :)1999 ,‬מיון‬
‫המבוסס על קריטריונים מובנים ונוקשים אשר‬
‫נקבעו מראש‪ ,‬כפי שניתן למצוא במערכות אכיפה‬
‫המתבססות על המודל התגמולי בענישה‪ ,‬המכונה‬
‫“מודל הצדק“‪ ,‬ומיון המבוסס על שיקול דעת רחב‬
‫של הצוות המטפל‪ ,‬הבודק את התאמתו של כל‬
‫אסיר לאופיה ולמטרותיה של התוכנית הספציפית‪.‬‬
‫מיון זה משקף את מטרות הטיפול והשיקום‬
‫בענישה הפלילית ומבוסס על מודל המכונה‬
‫‪92‬‬
‫“המודל הרפואי“ (להרחבה ודיון על ההבדלים בין‬
‫שני המודלים ראו‪ :‬גייגר ותימור‪ .)2009 ,‬בין שני‬
‫מודלים אלו קיים מודל ביניים (לתיאור אפשרות‬
‫זאת ראו‪ :‬וייסבורד‪ ,‬שהם‪ ,‬ברק‪ ,‬מנספייזר וגדעון‪,‬‬
‫‪ ,)2005‬המתאר תהליך מובנה אך דינאמי של מיון‪,‬‬
‫המבוסס על מספר מאפיינים שנקבעו מראש‪ ,‬וכן‬
‫על התאמתו של תהליך המיון למאפייניה המשתנים‬
‫של התוכנית הנמצאת בפעולה‪.‬‬
‫הבחירה בשלוש הקבוצות אשר נכללות במסגרת‬
‫תוכנית הפיקוח האלקטרוני ברשות לשיקום האסיר‬
‫נועדה מצד אחד להפחית את הצפיפות הקיימת‬
‫בבתי הכלא‪ ,‬ומצד שני לאפשר לאסירים ‪ -‬אשר ללא‬
‫תוכנית הפיקוח האלקטרוני לא היה ניתן לשחררם‬
‫בתום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרם ‪ -‬לחזור‬
‫לקהילה‪.‬‬
‫תוכנית הפיקוח האלקטרוני בישראל נשענת על‬
‫חוק הסדר הפלילי (סמכויות אכיפה ‪ -‬מעצרים‪,‬‬
‫‪ )1996‬ומשמשת‪ ,‬כאמור‪ ,‬תחליף למאסר במתקני‬
‫כליאה‪ .‬תוכנית זו מאפשרת להשתמש באמצעים‬
‫אלקטרוניים כדי לפקח על משתתפי התוכנית בביתם‬
‫או במקום מוגדר אחר‪ .‬המערכת האלקטרונית‬
‫מאפשרת לוודא שהמפוקח נמצא בביתו במועדים‬
‫שעליו לשהות שם‪ .‬כמו כן היא מתריעה בזמן אמת‬
‫על יציאות לא מאושרת מתחום הפיקוח‪ ,‬החורגות‬
‫מהתנאים שנקבעו‪ .‬שחרור אסיר למסגרת של‬
‫תוכנית הפיקוח האלקטרוני משמעותו שהאסיר‬
‫נמצא בתנאי פיקוח נוקשים‪ .‬הפיקוח כולל הצמדת‬
‫צמיד אלקטרוני עם משדר לרגלו של המפוקח‪,‬‬
‫המשדר אותות למקלט הנמצא בבית המפוקח‪ ,‬וזה‬
‫משדר למרכז בקרה ‪ -‬באמצעות הטלפון ‪ -‬התרעות‬
‫בזמן אמת על הפרות של תנאי הפיקוח (המקלט‬
‫מזהה הפסקות בשידור או איתות אחר)‪ .‬המרכז‬
‫מבצע בקרה תמידית על נוכחות המפוקח במקום‬
‫הפיקוח‪ ,‬ועם קבלת התרעה על הפרת תנאי כלשהו‬
‫של המפוקח‪ ,‬מגיעים גורמי האכיפה לביתו‪ .‬שיטה‬
‫זו מאפשרת להתאים לכל מפוקח משטר פיקוח‬
‫ייחודי ואישי‪ ,‬התואם את מאפייניו‪ ,‬העבירה שביצע‬
‫וצרכיו השיקומיים‪ .‬לפיכך מתאפשר למפוקח ‪ -‬אם‬
‫בין מפקחים למפוקחים‬
‫הדבר הותר לו ‪ -‬לצאת לעבודה‪ ,‬לטיפולים רפואיים‬
‫או למקומות אחרים (אפודי‪.)2010 ,‬‬
‫משתנים חוץ לגאליים ופערים‬
‫בענישה הפלילית‬
‫את טווח שיקול הדעת העומד מאחורי המלצתם‬
‫של רכזי הפיקוח האלקטרוני לקבל מועמד לתוכנית‬
‫הפיקוח האלקטרוני וכן את הקשר בין משתנים‬
‫חוץ לגאליים שונים ובין ההחלטות הפורמאליות‬
‫המתקבלות במהלך תוכנית הפיקוח‪ ,‬יש לבחון על‬
‫רקע התבססותו של “מודל הצדק“ בענישה הפלילית‬
‫(קנאי‪ ;1993 ,‬שהם ואחרים‪ .)2009 ,‬מודל זה מכוון‬
‫לצמצום שיקול הדעת בהחלטות המתקבלות‬
‫בהליך הפלילי (לדיון בחסרונות וביתרונות של‬
‫קווים מנחים בענישה הפלילית ראו‪ :‬בן‪-‬דוד‪ ,‬פישמן‬
‫וצדוק‪ ;2006 ,‬סנג'רו‪Stith & Cabanes, ;2006 ,‬‬
‫‪ .)1998; Ulmer & Kramer, 1996‬מיתון שיקול‬
‫הדעת העומד מאחורי החלטות שונות המתקבלות‬
‫במסגרת ההליך הפלילי נועד לצמצם את הפערים‬
‫הקיימים בענישה הפלילית ולהגביר את האחידות‪,‬‬
‫העקביות והשוויוניות של החלטות אלה (לתיאור‬
‫מחקרים הבוחנים את הקשר בין משתנים חוץ‬
‫לגאליים כגון גזע ובין השתייכות אתנית והחלטות‬
‫שיפוטיות ראו‪ :‬להב‪Bernnan, 2008; ;2002 ,‬‬
‫‪Hawkins, 1995; Steffenmeier & Demith, 2000,‬‬
‫‪ .2006; Waiker, Spohn & Delone, 2000‬לקריאה‬
‫על אי אחידות בענישה ומגדר ראו‪ :‬ספרן של בוגוש‬
‫ודון יחיא‪ ,1999 ,‬בנושא אפליית נשים במערכת‬
‫המשפט בישראל)‪.‬‬
‫שיקול דעת נרחב של המפקחים מעצב לא רק‬
‫את אופיה של האוכלוסייה המשתתפת בתוכניות‬
‫אלו אלא גם משליך על האופן שבו מתקבלות‬
‫החלטות יום יום על ידי המטפלים והמפקחים‬
‫בתקופת הפיקוח‪ .‬שהם (‪ )2010‬מסבירה‪ ,‬כי דווקא‬
‫הבחירה במיון ובפיקוח המבוססים על הגדרות‬
‫קליניות טיפוליות מאפשרת פתרונות בלתי קצובים‬
‫של הרחקה והגבלה‪ ,‬וכן תלות מעטה במגבלות‬
‫ביורוקרטיות ופרוצדוראליות שנועדו בין השאר‬
‫לאזן בין ההגנה על זכויות האזרח של העבריין ובין‬
‫זכותה של החברה להגנה‪ ,‬לביטחון ולסדר‪ .‬ככל‬
‫שמידת המסוכנות המיוחסת לעבריין גבוהה יותר‪,‬‬
‫כך גוברת הנטייה להפעיל פתרונות אינדיווידואליים‪,‬‬
‫בלתי קצובים‪ ,‬של הרחקה ופיקוח (שם)‪.‬‬
‫הרחבת שיקול הדעת בשלבים השונים של ההליך‬
‫הפלילי‪ ,‬מתחילתו ועד סופו‪ ,‬עשויה להביא לעלייה‬
‫בחלקה של הענישה הבלתי אחידה‪ ,‬ויש אף אומרים‬
‫לאפליה ולאי שוויוניות בפעולותיה של מערכת‬
‫אכיפת החוק והתקון שהרשות לשיקום אסיר היא‬
‫אחד ממרכיביה (לדוגמה ראו‪ :‬להב‪ ;2002 ,‬פירסט‬
‫ואגמון‪-‬גונן‪ ;2007 ,‬רטנר ופישמן‪ ;2004 ,‬שהם‬
‫ואבולעפיה ‪ .)2010‬אחד המאפיינים החוץ לגאליים‬
‫הקשורים אמפירית לפערים בהחלטות שיפוטיות‬
‫בישראל הוא שיוכו האתני של המורשע בדין‪ .‬מרבית‬
‫המחקרים שנעשו עד כה בישראל מלמדים על‬
‫קיומם של פערים בהליכים השונים של המערכת‬
‫המשפטית‪ ,‬כמעט תמיד לרעת הערבים‪ .‬ממצאי‬
‫מחקרם המקיף של רטנר ופישמן (‪ )2004‬לדוגמה‬
‫מלמדים‪ ,‬כי גם כאשר מפקחים על המשתנים‬
‫הלגאליים הקשורים באופי העבירה‪ ,‬בעבר הפלילי‬
‫ובגיל הנאשם‪ ,‬ישנם הבדלים מובהקים בין יהודים‬
‫לערבים מבחינת ההסתברויות להרשעה ולקבלת‬
‫עונש מאסר‪.‬‬
‫המחקר הנוכחי מאפשר לבחון בין השאר אם‬
‫בתקופת השחרור ברישיון מהכלא עלולים מאפיינים‬
‫חוץ לגאליים שונים‪ ,‬כגון שיוכו האתני של מפוקח‪,‬‬
‫לגרור סוג שונה של תגובות פורמאליות להפרה של‬
‫תנאי הפיקוח‪.‬‬
‫שיטה‬
‫אוכלוסיית המשתתפים במחקר כוללת את כל‬
‫האסירים ברישיון (אסירים אשר שוחררו בשחרור‬
‫מוקדם על תנאי) שהשתתפו במיזם הפיקוח‬
‫האלקטרוני ממחצית שנת ‪ 2007‬ועד מחצית שנת‬
‫‪ 24( 2009‬חודשים)‪ .‬כל המשתתפים הם גברים‬
‫מעל גיל ‪ ,21‬אשר הופיעו בפני ועדת השחרורים‬
‫שליד שירות בתי הסוהר ושוחררו בתנאים של פיקוח‬
‫‪93‬‬
‫אלקטרוני במסגרת הרשות לשיקום האסיר למשך‬
‫שישה חודשים לפחות‪ .‬סה“כ השתתפו במחקר‬
‫‪ 155‬אסירים ברישיון‪.‬‬
‫כדי לתאר אוכלוסייה זו נעזרו החוקרים בשאלון‬
‫“מאפייני אסירים משוחררים“ (וייסבורד ואחרים‪,‬‬
‫‪ ,)2005‬המבוסס על תיקי האסירים המשוחררים‬
‫ברשות לשיקום האסיר ואשר הותאם למאפיינים‬
‫הייחודיים של המשתתפים‪ .‬השאלון תוקף בשני‬
‫שלבים‪ :‬בשלב הראשון הוא הופץ בין עובדי הרשות‬
‫לשיקום האסיר והם התבקשו להוסיף שאלות‬
‫רלוונטיות ולהסיר שאלות שאינן רלוונטיות‪ .‬בתום‬
‫שלב זה הוכן שאלון הכולל חמישה פרקים‪ :‬פרק‬
‫המתאר מאפיינים סוציו‪-‬דמוגראפיים של אסיר‬
‫ברישיון; פרק המתאר מאפיינים לגאליים של אסיר‬
‫ברישיון; פרק המתאר משתנים שהוגדרו על ידי‬
‫עורכי המחקר כמשתנים מעכבי שיקום וכמשתנים‬
‫תומכי שיקום‪ .‬הגורמים המעכבים והגורמים‬
‫התומכים נחלקים לשתי קטגוריות‪ :‬גורמים אישיים‬
‫וגורמים סביבתיים‪ .‬לתוך הגורמים האישיים‬
‫הוכנסו משתנים כגון שימוש בסמים‪/‬אלכוהול‪,‬‬
‫חוסר התמדה בתעסוקה וחוסר מוטיבציה לשתף‬
‫פעולה‪ .‬גורמים סביבתיים כוללים חוסר בתמיכה‬
‫משפחתית‪ ,‬עבריינות במשפחת המוצא וסביבה‬
‫חברתית שלילית ו‪/‬או עבריינית; הפרק הרביעי‬
‫בשאלון מתאר את התנהגות האסיר בתקופת‬
‫הפיקוח; והפרק החמישי מתאר את תגובות‬
‫המפקחים להפרות של תנאי הפיקוח בתקופת‬
‫המחקר‪ .‬בסוף השאלון נתבקשו רכזי הפיקוח‬
‫האלקטרוני ברשות לשיקום האסיר לתאר ‪-‬‬
‫באמצעות שאלה פתוחה ‪ -‬את חוות דעתם על‬
‫כל אסיר בתקופת הפיקוח האלקטרוני ואת מידת‬
‫המוטיבציה שלו ליצור שינוי בסגנון חייו הקודם‪.‬‬
‫בשלב השני חולק השאלון בין הרכזים המחוזיים‬
‫בשלושת המחוזות העיקריים של הרשות לשיקום‬
‫האסיר‪ :‬צפון‪ ,‬דרום ומרכז (מחוז ירושלים לא נכלל‬
‫הואיל ובתקופה האמורה היה בו מפוקח אחד‬
‫בלבד)‪ .‬הם התבקשו למלא את השאלון מתוך התיק‬
‫האישי של כל אחד מהאסירים ברישיון שהיו בפיקוח‬
‫‪94‬‬
‫אלקטרוני בשנים ‪ .2009-2007‬לאחר שהשאלונים‬
‫נאספו הוספו להם ‪ -‬בהתאם להערות הרכזים ‪-‬‬
‫שאלות הבוחנות את מאפייניה של תוכנית הפיקוח‬
‫האלקטרוני‪ .‬שאלונים אלו הופצו שוב ומולאו על ידי‬
‫אותם רכזים‪ .‬סה“כ מולאו כאמור ‪ 155‬שאלונים‪.‬‬
‫הנתונים שנאספו באמצעות השאלונים נותחו‬
‫באמצעות מספר מבחנים פרמטריים ומבחנים‬
‫א‪-‬פרמטריים‪ ,‬אשר נועדו למצוא קשר בין מאפייניו‬
‫הסוציו‪-‬לגאליים של האסיר ברישיון ובין התנהגותו‬
‫במשך תקופת הפיקוח האלקטרוני וכן בינם לבין‬
‫תגובותיהם של רכזי הפיקוח כלפי הפרות של‬
‫תנאי הפיקוח‪.‬‬
‫ממצאים‬
‫בחלקו הראשון של פרק הממצאים יתוארו‬
‫המאפיינים האישיים והלגאליים של כלל האסירים‬
‫ברישיון שהשתתפו במיזם הפיקוח האלקטרוני‬
‫בשנים ‪ .2009-2007‬לוח ‪ 1‬מתאר את מאפייניהם‬
‫הסוציו‪-‬דמוגראפיים והלגאליים של כלל המפוקחים‬
‫שהשתתפו במיזם הפיקוח האלקטרוני במשך יותר‬
‫משלושה חודשים בשנים הנזכרות לעיל‪.‬‬
‫גילם הממוצע של המשתתפים במיזם הפיקוח‬
‫האלקטרוני הוא ‪ ,(SD=10.37( 34‬והם בעלי עשר‬
‫שנות לימוד בממוצע‪ 67% .‬מהמשתתפים הם‬
‫יהודים‪ ,‬והשאר מוסלמים‪ 76% .‬מהם נולדו בישראל‬
‫ואילו הנותרים (‪ )24%‬עולים מחבר העמים לשעבר‪.‬‬
‫‪ 44%‬ממשתתפי מיזם הפיקוח האלקטרוני רווקים‪,‬‬
‫‪ 37%‬נשואים ו‪ 19%-‬גרושים‪ ,‬פרודים או אלמנים‪.‬‬
‫רוב המשתתפים עובדים בעבודת כפיים (‪)63.2%‬‬
‫או חסרי מקצוע (‪ .)25.8%‬רק ל‪ 6.5%-‬יש הכשרה‬
‫מקצועית ו‪ 4.5%-‬אינם עובדים כלל‪ ,‬גם בתקופת‬
‫הפיקוח‪ .‬רוב המפוקחים נמצאים באזור הצפון‬
‫(‪ ,)40%‬והשאר נמצאים באזור המרכז ובאזור הדרום‬
‫בחלוקה שווה‪.‬‬
‫בין מפקחים למפוקחים‬
‫לוח ‪ :1‬מדגם האסירים המשוחררים ברישיון והנמצאים בפיקוח אלקטרוני‬
‫בשנים ‪ ,2009-2007‬באחוזים (‪)N=155‬‬
‫מאפייני המפוקחים‬
‫‪%‬‬
‫לאום‬
‫מאפיינים לגאליים‬
‫של המפוקחים‬
‫‪%‬‬
‫סוג בית כלא‬
‫יהודי‬
‫‪67.7‬‬
‫מרבי‬
‫‪49.0‬‬
‫ערבי‬
‫‪32.3‬‬
‫בינוני‬
‫‪32.9‬‬
‫מזערי‬
‫‪16.2‬‬
‫ילידי ישראל‬
‫‪76.1‬‬
‫אין מידע‬
‫‪1.9‬‬
‫עולים‬
‫‪23.9‬‬
‫מספר מאסרים כולל‬
‫ארץ לידה‬
‫מאסר אחד‬
‫‪51.6‬‬
‫מצב משפחתי‬
‫רווק‬
‫‪43.9‬‬
‫שני מאסרים‬
‫‪21.9‬‬
‫נשוי‬
‫‪37.4‬‬
‫שלושה מאסרים או יותר‬
‫‪26.5‬‬
‫גרוש‪/‬פרוד‪/‬אלמן‬
‫‪18.7‬‬
‫הסיבה למאסר הנוכחי*‬
‫חיי אדם‬
‫‪17.4‬‬
‫מקצוע‬
‫עבודת כפיים‬
‫‪63.2‬‬
‫גוף‬
‫‪21.3‬‬
‫בעל הכשרה מקצועית‬
‫‪6.5‬‬
‫רכוש‬
‫‪29.0‬‬
‫ללא מקצוע‬
‫‪25.8‬‬
‫הונאה‬
‫‪24.5‬‬
‫מובטל‬
‫‪4.5‬‬
‫סמים‬
‫‪26.5‬‬
‫אזור מגורים‬
‫מרכז‬
‫‪29.0‬‬
‫צפון‬
‫‪40.0‬‬
‫דרום‬
‫‪31.0‬‬
‫שירות צבאי‬
‫מלא‬
‫‪9.0‬‬
‫חלקי‬
‫‪21.9‬‬
‫לא שירת (כולל ערבים)‬
‫‪56.2‬‬
‫אין מידע‬
‫‪12.9‬‬
‫* תיתכן יותר מסיבת מאסר אחת למפוקח‬
‫‪95‬‬
‫לוח ‪ 1‬מלמד‪ ,‬כי כ‪ 50%-‬מהמפוקחים הנמצאים‬
‫בפיקוח אלקטרוני השתחררו מכלא בדרגת ביטחון‬
‫מרבית‪ 34% ,‬השתחררו מכלא בדרגת ביטחון בינונית‬
‫ו‪ 16%-‬השתחררו מכלא בדרגת ביטחון מזערית‬
‫(הכוונה לכלא "מעשיהו"‪ ,‬שבתקופת המעקב הפך‬
‫לכלא בדרגת ביטחון בינונית)‪ .‬תקופת המאסר‬
‫האחרונה היא ‪ 53.66‬חודשים בממוצע‪ ,‬ואולם סטיית‬
‫התקן גדולה מאוד יחסית (‪ .)49.51‬גיל המעצר‬
‫הראשון של אסירים משוחררים אלו הוא ‪ 19‬בממוצע‬
‫(‪ .)SD=6.02‬מחצית מהמפוקחים התנסו במאסרם‬
‫הראשון (‪ 22% ,)51%‬התנסו במאסר השני‪ ,‬והשאר‬
‫בשלושה מאסרים או יותר‪ .‬קצת יותר ממחצית‬
‫המפוקחים (‪ )57%‬מוגדרים בתיקי הרשות לשיקום‬
‫האסיר כ"לא משתמשים בסמים" ו‪ 40%-‬מוגדרים‬
‫כ"משתמשים בסמים"‪ .‬על ‪ 3%‬הנותרים לא היה‬
‫ניתן ללמוד מהתיקים‪ .‬הגיל הממוצע שבו התחילו‬
‫המפוקחים להשתמש בסמים הוא ‪ 18.5‬שנים‬
‫(‪ .)SD=6.10‬מתוך המפוקחים שהוגדרו כנפגעי‬
‫סמים‪ ,‬רק ‪ 20%‬השתתפו בתוכנית טיפול בכלא‪.‬‬
‫‪ 70%‬לא השתתפו ועל ‪ 10%‬הנותרים אין נתונים‪.‬‬
‫עוד ניתן ללמוד מלוח ‪ ,1‬כי רק ‪ 17%‬מהמפוקחים‬
‫נאסרו במאסר האחרון בגלל עבירות של חיי אדם‪.‬‬
‫‪ 21%‬נאסרו בגין עבירות גוף‪ 30% ,‬בגין עבירות‬
‫רכוש‪ 26% ,‬בגין עבירות סמים ו‪ 25%-‬נאסרו‬
‫בגלל עבירות הונאה (חלק מהאסירים עברו‬
‫מספר עבירות)‪.‬‬
‫לוח ‪ 2‬מתאר את עמידתם של המפוקחים בתנאי‬
‫הפיקוח בתקופה האמורה ואת תגובותיהם‬
‫הפורמאליות של רכזי הפיקוח להפרות של‬
‫תנאי הפיקוח‪.‬‬
‫לוח ‪ :2‬עמידתם של המפוקחים בתנאים של תוכנית הפיקוח האלקטרוני‪ ,‬באחוזים (‪)N=155‬‬
‫הפרות של תנאי‬
‫הפיקוח‬
‫‪%‬‬
‫החלטת המפקחים‬
‫ללא הפרות‬
‫‪60.0‬‬
‫חוות דעת המטפל‬
‫אחת לשבועיים‬
‫‪10.3‬‬
‫הפרה אחת‬
‫‪16.8‬‬
‫שלילית‬
‫‪31.0‬‬
‫אחת לחודש‬
‫‪62.6‬‬
‫שתי הפרות או‬
‫יותר‬
‫‪23.2‬‬
‫חיובית‬
‫‪31.6‬‬
‫אחת לחודשיים‬
‫‪23.9‬‬
‫סוג ההפרות*‬
‫ללא התייחסות או התייחסות‬
‫ספקנית‬
‫‪37.4‬‬
‫אין מידע‬
‫‪3.2‬‬
‫התנהגות המפוקח‬
‫בתקופת הפיקוח‬
‫‪%‬‬
‫תדירות הגעה‬
‫למרכז‬
‫איחור‬
‫‪19.4‬‬
‫אזהרות המפוקח‬
‫יציאה‬
‫‪17.4‬‬
‫ללא אזהרות‬
‫‪69.7‬‬
‫לומדים‬
‫‪8.4‬‬
‫אחר‬
‫‪10.3‬‬
‫אזהרה אחת‬
‫‪12.9‬‬
‫לא לומדים‬
‫‪84.5‬‬
‫עבירות פליליות‬
‫שתי אזהרות או יותר‬
‫‪17.4‬‬
‫אין מידע‬
‫‪7.1‬‬
‫לימודים בתקופת‬
‫הפיקוח‬
‫טיפול קבוצתי‬
‫נמצאים בטיפול‬
‫‪96‬‬
‫‪%‬‬
‫‪29.7‬‬
‫ללא עבירות‬
‫‪89.7‬‬
‫דיווחים לוועדת שחרורים‬
‫עבירה אחת או‬
‫יותר‬
‫‪10.3‬‬
‫ללא דיווחים‬
‫‪77.4‬‬
‫דיווח אחד‬
‫‪14.2‬‬
‫סוג העבירות‬
‫בין מפקחים למפוקחים‬
‫לוח ‪ :2‬עמידתם של המפוקחים בתנאים של תוכנית הפיקוח האלקטרוני‪ ,‬באחוזים (‪)N=155‬‬
‫התנהגות המפוקח‬
‫בתקופת הפיקוח‬
‫‪%‬‬
‫הפרות של תנאי‬
‫הפיקוח‬
‫‪%‬‬
‫החלטת המפקחים‬
‫‪%‬‬
‫לא נמצאים בטיפול‬
‫‪67.1‬‬
‫חיי אדם‬
‫‪6.3‬‬
‫שני דיווחים או יותר‬
‫‪8.4‬‬
‫אין מידע‬
‫‪3.2‬‬
‫גוף‬
‫‪18.8‬‬
‫הפקעת רישיון שחרור (מתוך‬
‫חוות דעת של רכזי פיקוח)‬
‫רכוש‬
‫‪18.8‬‬
‫לא הופקע‬
‫‪90.3‬‬
‫נבדקים‬
‫‪43.9‬‬
‫הונאה‬
‫‪6.3‬‬
‫הופקע‬
‫‪7.7‬‬
‫לא נבדקים‬
‫‪54.2‬‬
‫סמים‬
‫‪18.8‬‬
‫טרם הוחלט‬
‫‪2.0‬‬
‫אין מידע‬
‫‪1.9‬‬
‫אחר‬
‫‪31.0‬‬
‫ליווי גורמים נוספים בקהילה‬
‫בדיקות שתן‬
‫קיים‬
‫‪83.9‬‬
‫פיקוח תעסוקתי‬
‫נמצאים בפיקוח‬
‫‪55.5‬‬
‫לא קיים‬
‫‪14.8‬‬
‫לא נמצאים בפיקוח‬
‫‪40.6‬‬
‫אין מידע‬
‫‪1.3‬‬
‫אין מידע‬
‫‪3.9‬‬
‫מוטיבציה לשינוי‬
‫גבוהה‬
‫‪41.3‬‬
‫נמוכה‬
‫‪27.7‬‬
‫התייחסות ספקנית‬
‫או ללא התייחסות‬
‫‪30.9‬‬
‫* ייתכן יותר מסוג הפרה אחד למפוקח‬
‫עמידה בתנאים של תוכנית הפיקוח‬
‫תקופת הפיקוח האלקטרוני של אסירים שהשתתפו‬
‫במחקר נמשכה ‪ 9.79‬חודשים בממוצע‪ ,‬ואולם‬
‫ישנה שונות רבה בקרב המפוקחים (‪.)SD=6.66‬‬
‫חוץ משישה מפוקחים‪ ,‬כל המפוקחים נמצאו‬
‫במסגרת של טיפול פרטני בתקופת המחקר‪.‬‬
‫תדירות ההגעה השכיחה ביותר לרכז היא פעם‬
‫אחת בחודש (‪ ,)63%‬ואחריה פעם אחת בחודשיים‬
‫(‪ .)24%‬עשרה אחוז מהמפוקחים מגיעים לרכז‬
‫של הרשות לשיקום האסיר בתדירות של פעם‬
‫אחת בשבועיים‪ .‬כשני שלישים מהמפוקחים‬
‫אינם משתתפים בטיפול קבוצתי (‪ ,)67%‬מחצית‬
‫מהמפוקחים (‪ )55%‬מצויים בפיקוח תעסוקתי‪,‬‬
‫ומחציתם כמעט (‪ )44%‬מחויבים בבדיקות שתן‬
‫תקופתיות‪ .‬רק ‪ 8.4%‬מהאסירים ברישיון לומדים‬
‫בתקופת הפיקוח האלקטרוני‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬האסירים המשתתפים בתוכנית הפיקוח‬
‫האלקטרוני מתחייבים לעמוד בשורה ארוכה של‬
‫תנאי פיקוח קפדניים‪ ,‬אשר הפרתם עלולה להביא‬
‫לפקיעתה של השתתפותם בתוכנית‪ ,‬לשלילת‬
‫‪97‬‬
‫שחרורם המותנה ולהחזרתם לכלא‪ .‬הואיל ובתחילת‬
‫דרכו של המיזם הפרות רבות של תנאי הפיקוח היו‬
‫קשורות בבעיות טכנולוגיות של תקשורת‪ ,‬נתוני‬
‫ההפרות המובאים להלן מתייחסים רק להפרות‬
‫שהוגדרו כ"הפרות אמיתיות של תנאי הפיקוח"‬
‫(כלומר‪ ,‬יציאה מהאזור המותר‪ ,‬איחור בשעת החזרה‬
‫למעצר הבית‪ ,‬הסרת הצמיד האלקטרוני או מעורבות‬
‫בפעילות עבריינית)‪.‬‬
‫בקרב ‪ 60%‬מהמפוקחים לא נרשמו הפרות של תנאי‬
‫הפיקוח‪ 16.8% .‬הפרו תנאים אלו פעם אחת‪ ,‬ו‪23.2%-‬‬
‫הפרו את תנאי הפיקוח פעמיים או יותר‪ .‬עיקר ההפרות‬
‫היו יציאה מהתחום המותר לשהייה (‪ )82.6%‬ואיחור‬
‫בשעת החזרה למעצר הבית (‪ .)80.6%‬עשרה אחוזים‬
‫בלבד מהמפוקחים היו מעורבים בעבירות פליליות‬
‫בתקופת הפיקוח האלקטרוני‪ .‬מדובר בעבירות גוף‪,‬‬
‫רכוש‪ ,‬סמים והונאה‪ .‬כשני שלישים מהמפוקחים לא‬
‫הוזהרו כלל (‪ 13% ,)70%‬קיבלו אזהרה אחת ו‪17%-‬‬
‫קיבלו שתי אזהרות או יותר‪ .‬על ‪ 23%‬מהמפוקחים‬
‫נמסרו דיווחים לוועדת השחרורים‪.‬‬
‫חוֹות הדעת שמילאו רכזי הפיקוח מלמדות‪ ,‬כי לגבי‬
‫‪ 41%‬מהמפוקחים דיווחו הרכזים על מוטיבציה ליצירת‬
‫שינוי בדפוסי החשיבה והפעילות בתקופת הפיקוח‪.‬‬
‫כ‪ 28%-‬לא גילו מוטיבציה לשינוי‪ ,‬ובאשר ל‪31%-‬‬
‫הנותרים קשה היה להעריך מהי נכונותם לשינוי‪.‬‬
‫עוד נלמד מתוך חוות הדעת‪ ,‬כי לשליש בערך‬
‫מהמפוקחים ניתנה פרוגנוזה חיובית‪ ,‬לשליש ניתנה‬
‫פרוגנוזה שלילית ולשליש הנותר ניתנה חוות דעת‬
‫ספקנית או שלא ניתנה התייחסות לצפוי בעתיד‪.‬‬
‫קשר מובהק נמצא בין הערכת תפקודו של המפוקח‬
‫בעתיד ובין מידת המוטיבציה לשינוי שיוחסה לו‪,‬‬
‫‪.x² (4)=134.39, p<0.01‬‬
‫לוח ‪ 3‬מלמד‪ ,‬כי כמחצית המפוקחים מתגוררים‬
‫בתקופת הפיקוח האלקטרוני עם משפחת המוצא‬
‫שלהם‪ .‬שלושים אחוזים מתגוררים עם משפחתם‬
‫הגרעינית והשאר בשכירות‪.‬‬
‫על פי דיווחים של רכזי השיקום של הרשות לשיקום‬
‫האסיר‪ ,‬רק לשליש בערך מהאסירים יש קשר קרוב‬
‫ותומך עם משפחתם הגרעינית (לא כולל רווקים)‪.‬‬
‫שליש כמעט (‪ )27.7%‬מקיימים לפי דיווחים אלו קשר‬
‫קרוב ותומך עם משפחת המוצא‪ .‬למשפחת המוצא‬
‫של ‪ 41%‬מהנבדקים יש רקע עברייני‪ ,‬ולשליש בערך‬
‫(‪ )33%‬יש בעיות של חוסר יציבות בתעסוקה‪.‬‬
‫בקרב יותר ממחצית המפוקחים (‪ )62%‬נמצאו‬
‫גורמים אישיים שהוגדרו על ידי עורכי המחקר כמעכבי‬
‫שיקום‪ ,‬ובקרב ‪ 44%‬מהם נמצאו גורמים סביבתיים‬
‫המוגדרים כמעכבי שיקום‪.‬‬
‫לוח ‪ :3‬גורמים אישיים וגורמים סביבתיים מעכבי שיקום‪ ,‬באחוזים (‪)N=155‬‬
‫גורמים אישיים‬
‫‪%‬‬
‫מדד מקובץ של משתנים מעכבים‬
‫מדד מקובץ של משתנים מעכבים‬
‫לא קיימים‬
‫‪33.5‬‬
‫לא קיימים‬
‫‪51.6‬‬
‫קיימים‬
‫‪61.9‬‬
‫קיימים‬
‫‪43.9‬‬
‫אין מידע‬
‫‪4.6‬‬
‫אין מידע‬
‫‪4.5‬‬
‫שימוש בחומרים פסיכו‪-‬אקטיביים‬
‫מגורים בתקופת הפיקוח‬
‫אין שימוש‬
‫‪57.4‬‬
‫עם משפחת המוצא‬
‫‪50.3‬‬
‫קיים שימוש‬
‫‪39.4‬‬
‫עם משפחה גרעינית‬
‫‪31.0‬‬
‫אין מידע‬
‫‪3.2‬‬
‫דירה שכורה‬
‫‪11.6‬‬
‫אחר‬
‫‪6.5‬‬
‫לא קיימת‬
‫‪63.2‬‬
‫אין מידע‬
‫‪0.6‬‬
‫קיימת‬
‫‪32.9‬‬
‫טיב הקשר עם משפחת המוצא‬
‫חוסר התמדה בתעסוקה‬
‫‪98‬‬
‫גורמים סביבתיים‬
‫‪%‬‬
‫בין מפקחים למפוקחים‬
‫לוח ‪ :3‬גורמים אישיים וגורמים סביבתיים מעכבי שיקום‪ ,‬באחוזים (‪)N=155‬‬
‫גורמים אישיים‬
‫‪%‬‬
‫גורמים סביבתיים‬
‫‪%‬‬
‫אין מידע‬
‫‪3.9‬‬
‫קרוב ותומך‬
‫‪27.7‬‬
‫תקין‬
‫‪30.3‬‬
‫חלקי‬
‫‪39.4‬‬
‫אין מידע‬
‫‪2.6‬‬
‫טיב הקשר עם המשפחה הגרעינית‬
‫(לא כולל מפוקחים רווקים)‬
‫קרוב ותומך‬
‫‪31.0‬‬
‫תקין‬
‫‪27.6‬‬
‫חלקי‬
‫‪37.9‬‬
‫אין מידע‬
‫‪3.5‬‬
‫עבריינות במשפחת המוצא‬
‫לא קיימת*‬
‫‪51.6‬‬
‫קיימת‬
‫‪40.6‬‬
‫* לגבי ‪ 7.8%‬אין מידע אם קיימת התנהגות עבריינית במשפחת המוצא‪.‬‬
‫מאפיינים סוציו‪-‬לגאליים והפרות‬
‫של תנאי הפיקוח‬
‫חלקו השני של פרק הממצאים בוחן אילו‬
‫משתנים יכולים להסביר את מעורבותם של‬
‫המפוקחים בהפרות של תנאי הפיקוח‪ .‬לוח ‪-4‬א‬
‫מתאר את הקשר בין המשתנים השונים שנבדקו‬
‫במחקר ובין הפרות של תנאי הפיקוח בקרב‬
‫משתתפי המחקר ‪.5‬‬
‫כדי לבחון את הקשר בין הפרות של תנאי הפיקוח‬
‫ובין משתנים שונים נבנה משתנה דיכוטומי‪ ,‬שערכיו‬
‫הם היעדר הפרות של תנאי הפיקוח או הפרה אחת‬
‫במשך כל תקופת הפיקוח‪ ,‬וכן שתי הפרות או יותר‬
‫בתקופת הפיקוח האלקטרוני‪.‬‬
‫לוח ‪-4‬א מלמד‪ ,‬כי קיים קשר מובהק בין מספר‬
‫ההפרות של תנאי הפיקוח ובין טיב הקשר של‬
‫המפוקח עם משפחתו הגרעינית‪x² (2)=10.52, ,‬‬
‫‪ .p<0.01‬כמעט כל האסירים ברישיון שיש להם‬
‫קשר המוגדר על ידי מפקחי הרשות כקשר קרוב‬
‫ותומך‪ ,‬לא הפרו את תנאי הפיקוח (‪ .)93%‬לעומתם‬
‫‪ 35%‬מהמפוקחים אשר מקיימים קשר חלקי ורופף‬
‫בלבד עם משפחתם הגרעינית הפרו את תנאי‬
‫הפיקוח‪ .‬קשר מובהק נמצא כצפוי גם בין התמדתו‬
‫של האסיר בתעסוקה ובין מעורבותו בהפרות של‬
‫תנאי הפיקוח‪ .x² (1) = 8.17, p<0.05 ,‬כצפוי‪ ,‬רק‬
‫‪ 16%‬מקרב המפוקחים אשר התמידו בתעסוקה‬
‫הפרו את תנאי הפיקוח‪ ,‬לעומת ‪ 37%‬מקרב‬
‫המפוקחים שהתקשו להתמיד בתעסוקה‪.‬‬
‫הבדל מובהק בהפרה של תנאי הפיקוח נמצא גם‬
‫בקשר לתדירות ההגעה לרכז הפיקוח של הרשות‬
‫לשיקום האסיר‪ .x² (1)= 5.77, p<0.01 ,‬אחוז‬
‫ההפרות בקרב מפוקחים שהגיעו לרכז בתדירות‬
‫של פעם אחת בחודשיים (‪ )38%‬היה כפול מאחוז‬
‫ההפרות של מפוקחים שהגיעו לרכז פעם אחת‬
‫בשבועיים או פעם אחת בחודש (‪.)18%‬‬
‫‪ 5‬הפרות של תנאי הפיקוח עשויות להיות קשורות בין השאר למשך תקופת הפיקוח‪ .‬כדי לבחון הטיה אפשרית זאת נבדק‬
‫הקשר בין מספר ההפרות של תנאי הפיקוח ובין משך תקופת הפיקוח האלקטרוני‪ .‬לא נמצא קשר מובהק בין משך‬
‫התקופה ובין המעורבות בהפרות של תנאי הפיקוח‪.‬‬
‫‪99‬‬
‫לא נמצאו הבדלים מובהקים בין מספר ההפרות של‬
‫תנאי הפיקוח ובין המצב המשפחתי של המפוקחים‪,‬‬
‫הלאום‪ ,‬אופיו של מתקן הכליאה שמתוכו שוחררו‬
‫המפוקחים או אופי העבירה האחרונה שבגינה‬
‫נשלח המפוקח למאסר‪ ,‬להוציא עבירות רכוש‪.‬‬
‫באלה נמצא הבדל מובהק‪.x² (1)=3.63, p<0.05 ,‬‬
‫בקרב אסירים ברישיון שנשפטו ונאסרו בגין עבירות‬
‫רכוש נמצא שיעור הפרות גדול יותר (‪ )34%‬לעומת‬
‫אסירים שלא נשפטו על עבירות רכוש (‪.)19%‬‬
‫קשר מובהק נמצא גם בין רקע עברייני במשפחתו‬
‫המורחבת של המפוקח ובין מעורבותו בהפרות‬
‫של תנאי הפיקוח‪,x² (1)=10.52, p<0.01 :‬‬
‫‪.x² (2)= 9.60, p<0.01‬‬
‫הואיל ונמצא כי ההתפלגות של תקופת המאסר‬
‫האחרון אינה התפלגות נורמאלית‪ ,‬השתמשנו‬
‫במבחן ‪ Mann-Whitney‬כדי להשוות בין שתי‬
‫הקבוצות‪ .‬קיים הבדל מובהק בהתפלגות של‬
‫תקופת המאסר האחרונה בין אסירים שלא הפרו‬
‫את תנאי הפיקוח או הפרו אותם פעם אחת ובין‬
‫קבוצת האסירים שהפרו את תנאי הפיקוח פעמיים‬
‫או יותר‪U=1,484, n1=112, n2=35, p=0.03 :‬‬
‫‪.Mann Whitney‬‬
‫הבדל מובהק בין מפוקחים שלא הפרו את תנאי‬
‫הפיקוח ובין אלו שהפרו אותם פעמיים לפחות נמצא‬
‫גם בגיל הממוצע של המפוקחים‪t(146)=1.80, ,‬‬
‫‪.p>0.5, Cohen's d=0.3‬‬
‫לוח ‪-4‬א‪ :‬שכיחויות באחוזים וקשר בין הפרות של תנאי הפיקוח ובין משתנים דמוגראפיים‪,‬‬
‫לגאליים ומעכבי‪/‬תומכי שיקום (‪)N=155‬‬
‫שתי‬
‫‪1-0‬‬
‫הפרות הפרות‬
‫משתנים‬
‫דמוגרפיים באחוזים ויותר‬
‫באחוזים‬
‫לאום‬
‫‪0.31‬‬
‫סוג בית‬
‫כלא‬
‫‪0.76‬‬
‫יהודי‬
‫‪78.1‬‬
‫‪21.9‬‬
‫מרבי‬
‫‪73.7‬‬
‫‪26.3‬‬
‫ערבי‬
‫‪74.0‬‬
‫‪26.0‬‬
‫בינוני‬
‫‪80.4‬‬
‫‪19.6‬‬
‫מזערי‬
‫‪76.0‬‬
‫‪24.0‬‬
‫ארץ לידה‬
‫‪1.33‬‬
‫ישראל‬
‫‪74.6‬‬
‫‪25.4‬‬
‫הסיבה‬
‫למאסר‬
‫הנוכחי***‬
‫עולים‬
‫‪83.8‬‬
‫‪16.2‬‬
‫משתנים‬
‫מעכבי‪/‬‬
‫תומכי‬
‫שיקום‬
‫מגורים‬
‫בתקופת‬
‫הפיקוח‬
‫עם‬
‫משפחת‬
‫המוצא‬
‫עם‬
‫משפחה‬
‫גרעינית‬
‫דירה‬
‫שכורה‪/‬‬
‫אחר‬
‫טיב‬
‫הקשר עם‬
‫משפחת‬
‫המוצא‬
‫קרוב‬
‫ותומך‬
‫‪86.0‬‬
‫‪14.0‬‬
‫‪80.9‬‬
‫‪19.1‬‬
‫‪70.5‬‬
‫‪29.5‬‬
‫חיי אדם‬
‫‪74.1‬‬
‫‪25.9‬‬
‫‪0.13‬‬
‫גוף‬
‫‪69.7‬‬
‫‪30.3‬‬
‫‪1.17‬‬
‫תקין‬
‫רווק‬
‫‪80.9‬‬
‫‪19.1‬‬
‫רכוש‬
‫‪66.7‬‬
‫‪33.3‬‬
‫‪*3.63‬‬
‫חלקי‬
‫נשוי‬
‫‪77.6‬‬
‫‪22.4‬‬
‫הונאה‬
‫‪73.7‬‬
‫‪26.3‬‬
‫‪0.27‬‬
‫גרוש‪/‬פרוד‪/‬‬
‫אלמן‬
‫‪65.5‬‬
‫‪34.5‬‬
‫סמים‬
‫‪82.9‬‬
‫‪17.1‬‬
‫‪1.18‬‬
‫תדירות‬
‫הגעה לרכז‬
‫אחת‬
‫לשבועיים‬
‫או אחת‬
‫לחודש‬
‫מצב‬
‫משפחתי‬
‫‪2.72‬‬
‫מקצוע‬
‫עבודת‬
‫כפיים‬
‫‪100‬‬
‫‪X2‬‬
‫שתי‬
‫‪1-0‬‬
‫הפרות הפרות‬
‫משתנים‬
‫לגאליים באחוזים ויותר‬
‫באחוזים‬
‫‪X2‬‬
‫‪0.29‬‬
‫‪77.6‬‬
‫‪22.4‬‬
‫מספר‬
‫מאסרים‬
‫כולל‬
‫מאסר‬
‫אחד‬
‫‪1.22‬‬
‫‪80.0‬‬
‫‪20.0‬‬
‫אחת‬
‫לחודשיים‬
‫ליווי‬
‫גורמים‬
‫נוספים‬
‫בקהילה‬
‫שתי‬
‫‪1-0‬‬
‫הפרות הפרות‬
‫באחוזים ויותר‬
‫באחוזים‬
‫‪X2‬‬
‫‪2.23‬‬
‫‪82.1‬‬
‫‪17.9‬‬
‫‪70.8‬‬
‫‪29.2‬‬
‫‪75.0‬‬
‫‪25.0‬‬
‫‪3.86‬‬
‫‪**5.77‬‬
‫‪81.4‬‬
‫‪18.6‬‬
‫‪62.2‬‬
‫‪37.8‬‬
‫‪*3.08‬‬
‫בין מפקחים למפוקחים‬
‫לוח ‪-4‬א‪ :‬שכיחויות באחוזים וקשר בין הפרות של תנאי הפיקוח ובין משתנים דמוגראפיים‪,‬‬
‫לגאליים ומעכבי‪/‬תומכי שיקום (‪)N=155‬‬
‫שתי‬
‫‪1-0‬‬
‫הפרות הפרות‬
‫משתנים‬
‫דמוגרפיים באחוזים ויותר‬
‫באחוזים‬
‫בעל‬
‫‪30.0‬‬
‫‪70.0‬‬
‫הכשרה‬
‫מקצועית‬
‫ללא‬
‫‪23.4‬‬
‫‪76.6‬‬
‫מקצוע‪/‬‬
‫מובטל‬
‫אזור‬
‫מגורים‬
‫‪X2‬‬
‫שתי‬
‫‪1-0‬‬
‫הפרות הפרות‬
‫משתנים‬
‫לגאליים באחוזים ויותר‬
‫באחוזים‬
‫‪X2‬‬
‫משתנים‬
‫מעכבי‪/‬‬
‫תומכי‬
‫שיקום‬
‫שני‬
‫מאסרים‬
‫‪70.6‬‬
‫‪29.4‬‬
‫קיים‬
‫‪74.6‬‬
‫‪25.4‬‬
‫שלושה‬
‫מאסרים‬
‫או יותר‬
‫‪75.6‬‬
‫‪24.4‬‬
‫לא קיים‬
‫‪91.3‬‬
‫‪8.7‬‬
‫חוסר‬
‫התמדה‬
‫בתעסוקה‬
‫‪**9.6‬‬
‫מרכז‬
‫‪60.9‬‬
‫‪39.1‬‬
‫לא קיימת‬
‫צפון‬
‫‪85.5‬‬
‫‪14.5‬‬
‫קיימת‬
‫דרום‬
‫‪80.9‬‬
‫‪19.1‬‬
‫עבריינות‬
‫במשפחת‬
‫המוצא‬
‫שירות‬
‫צבאי‬
‫שתי‬
‫‪1-0‬‬
‫הפרות הפרות‬
‫באחוזים ויותר‬
‫באחוזים‬
‫‪1.54‬‬
‫‪X2‬‬
‫‪**8.17‬‬
‫‪83.7‬‬
‫‪16.3‬‬
‫‪62.7‬‬
‫‪37.3‬‬
‫‪*3.13‬‬
‫לא קיימת‬
‫‪85.0‬‬
‫‪15.0‬‬
‫מלא‬
‫‪64.3‬‬
‫‪35.7‬‬
‫קיימת‬
‫‪73.0‬‬
‫‪27.0‬‬
‫חלקי‬
‫‪76.5‬‬
‫‪23.5‬‬
‫טיב‬
‫הקשר עם‬
‫המשפחה‬
‫הגרעינית‬
‫(לא כולל‬
‫רווקים)‬
‫לא שירת‬
‫(כולל‬
‫ערבים)‬
‫‪79.3‬‬
‫‪20.7‬‬
‫קרוב‬
‫ותומך‬
‫‪**10.5‬‬
‫‪93.0‬‬
‫‪7.0‬‬
‫תקין‬
‫‪81.8‬‬
‫‪18.2‬‬
‫חלקי‬
‫‪65.1‬‬
‫‪34.9‬‬
‫*‪P<0.05‬‬
‫**‪P<0.01‬‬
‫*** תיתכן יותר מסיבת מאסר אחת למפוקח‪.‬‬
‫לוח ‪-4‬ב‪ :‬ממוצעים וסטיות תקן של משתנים דמוגראפיים לגאליים רציפים והקשר בינם לבין‬
‫הפרות של תנאי הפיקוח (‪)N=155‬‬
‫משתנים רציפים‬
‫ללא הפרה‬
‫או הפרה אחת‬
‫שתי הפרות או יותר‬
‫‪t‬‬
‫‪df‬‬
‫‪Cohen's‬‬
‫‪d‬‬
‫גיל המפוקח‬
‫‪)10.05( 33.11‬‬
‫‪)11.13( 36.81‬‬
‫‪1.80‬‬
‫‪146‬‬
‫‪0.35‬‬
‫מספר ילדים‬
‫‪)1.63( 1.17‬‬
‫‪)1.70( 1.62‬‬
‫‪1.69‬‬
‫‪148‬‬
‫‪0.27‬‬
‫מספר שנות לימוד‬
‫‪)1.94( 10.18‬‬
‫‪)2.02( 9.64‬‬
‫‪1.28‬‬
‫‪134‬‬
‫‪0.27‬‬
‫גיל מעצר ראשון‬
‫‪)5.88( 19.14‬‬
‫‪)6.64( 19.74‬‬
‫‪0.42‬‬
‫‪109‬‬
‫‪0.09‬‬
‫חציון (וטווח בין‬
‫רבעוני)‬
‫חציון (וטווח בין‬
‫רבעוני)‬
‫‪)32( 36‬‬
‫‪)38( 48‬‬
‫תקופת המאסר האחרון‬
‫בחודשים‬
‫‪101‬‬
‫לוח ‪ :5‬ניתוח רב משתני של מעורבות בהפרות של תנאי הפיקוח‬
‫באמצעות ניתוח רגרסיה לוגיסטית (הבדלים מובהקים בלבד)‬
‫)‪Odds Ratio (95% CI‬‬
‫‪PValue‬‬
‫בעיות בתעסוקה (בסיס = ללא בעיות)‬
‫(‪4.9 )1.6,15.6‬‬
‫‪0.006‬‬
‫רקע עברייני במשפחה (בסיס = ללא רקע עברייני)‬
‫(‪4.3 )1.3,13.8‬‬
‫‪0.015‬‬
‫אזור מגורים (בסיס = מרכז)‬
‫צפון‬
‫(‪0.18 )0.05,0.65‬‬
‫‪0.01‬‬
‫דרום‬
‫(‪0.2 )0.22,3.5‬‬
‫‪0.016‬‬
‫גיל‬
‫(‪0.73 )0.05,1.1‬‬
‫‪0.035‬‬
‫מספר מאסרים כולל‬
‫(‪0.63 )0.4,0.98‬‬
‫‪0.04‬‬
‫לוח ‪ 5‬מתאר תוצאות של ניתוח רב משתני של‬
‫הפרות של תנאי הפיקוח בקרב כלל המפוקחים‪.‬‬
‫כדי לזהות מה מבדיל בין מפוקחים שעמדו‬
‫בתנאי הפיקוח בתקופת המחקר ובין מפוקחים‬
‫שהפרו תנאים אלו‪ ,‬בחרנו להכניס למודל‬
‫הרגרסיה הלוגיסטית את המשתנים הבאים‪ :‬גיל‬
‫המפוקח‪ ,‬השתייכות אתנית‪ ,‬אזור מגורים‪ ,‬מצב‬
‫משפחתי‪ ,‬מספר מאסרים כולל‪ ,‬תקופת המאסר‬
‫האחרון‪ ,‬התמכרות לסמים‪ ,‬בעיות בתעסוקה‪,‬‬
‫רקע עברייני במשפחה‪ ,‬גורמים מעכבים אישיים‪,‬‬
‫גורמים מעכבים סביבתיים ומקום מגורים‬
‫בתקופת הפיקוח‪.‬‬
‫לוח ‪ 5‬מלמד‪ ,‬כי לאסירים המתקשים לעבוד‬
‫ולהתמיד בתעסוקה יש סיכוי גבוה פי ‪ 4.9‬להפר‬
‫את תנאי הפיקוח לפחות פעמיים או יותר‪ .‬כאשר‬
‫לאסיר המשוחרר יש בן משפחה אחד או יותר‬
‫עם רקע עברייני‪ ,‬יש לו סיכוי גבוה פי ‪ 4.3‬להפר‬
‫את תנאי הפיקוח פעמיים או יותר לעומת אסירים‬
‫‪102‬‬
‫ללא רקע עברייני במשפחה‪ .‬בקרב מפוקחים‬
‫מבוגרים נמצא סיכון גבוה יותר (פי ‪ )1.1‬להפרה‬
‫של תנאי הפיקוח לעומת מפוקחים צעירים‪.‬‬
‫וד נמצא‪ ,‬כי ככל שהמפוקח ריצה מאסרים רבים‬
‫יותר‪ ,‬כך קטן הסיכון (פי ‪ֶ )0.63‬שיפר את תנאי‬
‫הפיקוח פעמיים או יותר‪ .‬גם מקום המגורים‬
‫מעלה את הסיכוי להפרה של תנאי הפיקוח‪.‬‬
‫הסיכוי גדול יותר בקרב מפוקחים הגרים‬
‫באזור המרכז‪.‬‬
‫תגובות פורמאליות של רכזי‬
‫הפיקוח להפרות של תנאי הפיקוח‬
‫לאחר שנבחנו קשרים אפשריים בין מאפיינים‬
‫סוציו‪-‬לגאליים של המפוקחים ובין הפרות של‬
‫תנאי הפיקוח‪ ,‬נבחנה תגובתם הפורמאלית‬
‫של המפקחים להפרות‪ .‬לשם כך יוצגו בחלקו‬
‫השלישי של פרק הממצאים ההחלטות השונות‬
‫המתקבלות במהלך תקופת הפיקוח‪ :‬החלטות‬
‫בין מפקחים למפוקחים‬
‫להזהיר את המפוקח או להעביר דיווח לוועדת‬
‫השחרורים‪ ,‬כדי שזו תדון בין השאר בהפקעה‬
‫של רישיון השחרור על תנאי של המפוקח‪.‬‬
‫בחלק זה של פרק הממצאים יוצג גם הקשר בין‬
‫החלטות אלו ובין המאפיינים הסוציו‪-‬לגאליים של‬
‫המפוקחים‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬כל הפרת תנאי נבחנת על ידי המפקחים‬
‫ועשויה להוליך לאחת משתי תגובות פורמאליות‬
‫שלהם‪ :‬התגובה הראשונה היא אזהרה של‬
‫המפוקח באמצעות זימונו וכתיבת אזהרה‬
‫בתיקו‪ .‬תגובה זו מאפיינת הפרה ראשונה בדרך‬
‫כלל או הפרה שאינה נתפסת כחמורה‪ .‬התגובה‬
‫השנייה והחמורה יותר היא העברת דיווח לוועדת‬
‫השחרורים‪ ,‬כולל המלצה אשר עשויה להיות‬
‫אזהרת האסיר על ידי הוועדה‪ ,‬החמרה של‬
‫תנאי הפיקוח או ביטול השחרור ברישיון והשבת‬
‫המפוקח לכלא‪.‬‬
‫ממצאי ראיונות עם רכזי הפיקוח האלקטרוני (‪2‬‬
‫במאי ‪ )2010‬בנושא האזהרות מלמדים‪ ,‬כי לא כל‬
‫הפרה של תנאי הפיקוח מובילה בהכרח לבקשה‬
‫להפקעת רישיון מוועדת השחרורים‪ .‬ראשית‬
‫נבחנת חומרת ההפרות ותדירותן‪ .‬שנית נבדק‬
‫מכלול תפקודו של המפוקח‪ :‬תפקודו בעבודה‪,‬‬
‫הגעתו לטיפול פרטני ומידת השתתפותו בטיפול‪,‬‬
‫תוצאות של בדיקות שתן וכדומה‪.‬‬
‫קיימים מספר שלבים לפני הדיווח לוועדת‬
‫השחרורים ודיון בהפקעת השחרור ברישיון של‬
‫המפוקח‪ .‬יש לזמן את המפוקח‪ ,‬להתריע בפניו‬
‫על הכוונה להפקיע את שחרורו ברישיון‪ ,‬וכן לשתף‬
‫את המטפל שלו במידע‪ .‬ניתן גם לבקש מהוועדה‬
‫להזהירו‪ .‬בעוד שמתן אזהרה יכול להישאר בין‬
‫המפקח למפוקח‪ ,‬דיווח לוועדת השחרורים מחייב‬
‫את המפקח לצרף המלצה באשר להקשחה של‬
‫תנאי הפיקוח‪ ,‬הארכת תקופת הרישיון או הפקעתה‬
‫כליל‪ .‬ממצאי הראיונות עם רכזי הפיקוח מלמדים‪,‬‬
‫כי אין קווים מנחים להעברת הדיווחים‪ ,‬וההחלטה‬
‫לדווח לוועדת השחרורים היא תוצאה של מכלול‬
‫תפקודו של המפוקח ושיקול דעתו של המפקח‪.‬‬
‫כדי לבחון את ההחלטה “להזהיר את המפוקח“‪,‬‬
‫נבנה מדד אזהרות דיכוטומי (הדומה למדד‬
‫ההפרות) המורכב מהערכים “ללא אזהרות או‬
‫אזהרה אחת“‪ ,‬וכן “שתי אזהרות ויותר“‪ .‬למרות‬
‫שנמצא קשר מובהק‪x² (1)=32.34, p<0.001 ,‬‬
‫‪ ,PHI=0.72‬בין מדד ההפרות למדד האזהרות‪,‬‬
‫הצגה גראפית של הקשר מראה שהמפקח מפעיל‬
‫שיקול דעת נרחב באשר להחלטה אם לתת אזהרה‬
‫למפוקח ומתי‪ 28% .‬מקרב המפוקחים שהפרו‬
‫את תנאי הפיקוח פעמיים או יותר קיבלו אזהרה‬
‫אחת בלבד או לא הוזהרו כלל‪ .‬קשר מובהק נמצא‬
‫גם בין מדד ההפרות ובין ההחלטה אם לדווח או‬
‫לא לדווח לוועדת השחרורים על הפרה של תנאי‬
‫הפיקוח‪ .x² (1)=7.39, p<0.01, PHI=0.35 ,‬לגבי‬
‫‪ 30%‬מהמפוקחים שהפרו את תנאי הפיקוח‬
‫פעמיים או יותר החליטו רכזי הפיקוח לא לדווח‬
‫לוועדת השחרורים‪.‬‬
‫נמצא קשר מובהק בין ההחלטה להזהיר את המפוקח‬
‫ובין ההחלטה לדווח עליו לוועדת השחרורים‪,‬‬
‫‪ .x² (1)=20.44, p<0.001, PHI=0.57‬בכל‬
‫המקרים כמעט (‪ )86%‬שבהם ניתנו לאסירים‬
‫שתי אזהרות או יותר הועבר גם דיווח לוועדת‬
‫השחרורים‪ ,‬הכולל המלצה לדיון בהפקעת הרישיון‬
‫או המלצה להחמרה של תנאי הרישיון‪ .‬לוח ‪ 6‬מציג‬
‫רק את הקשרים המובהקים שנמצאו בין תגובות‬
‫פורמאליות להפרות של תנאי הפיקוח (אזהרות‬
‫ודיווחים לוועדת השחרורים) ובין מאפיינים‬
‫סוציו‪-‬לגאליים של המפוקחים‪ .‬לא נמצאו קשרים‬
‫מובהקים בין שאר המשתנים שנבדקו (המופיעים‬
‫גם בלוח ‪ )4‬ובין מדד האזהרות או בינם לבין‬
‫ההחלטה לדווח לוועדת השחרורים על הפרות‬
‫של תנאי הפיקוח‪.‬‬
‫‪103‬‬
‫לוח ‪ - 6‬קשרים מובהקים בין משתנים דמוגראפיים‪ ,‬לגאליים ומעכבי‪/‬תומכי שיקום‬
‫ובין תגובות פורמאליות (אזהרות ודיווחים) להפרות של תנאי פיקוח‬
‫מאפיינים‬
‫‪1-0‬‬
‫אזהרות‬
‫באחוזים‬
‫שתי‬
‫אזהרות‬
‫ויותר‬
‫באחוזים‬
‫לאום‬
‫‪X²‬‬
‫מאפיינים‬
‫‪**6.96‬‬
‫לאום‬
‫אפס‬
‫דיווחים‬
‫באחוזים‬
‫דיווח‬
‫אחד‬
‫ויותר‬
‫באחוזים‬
‫‪*4.42‬‬
‫יהודי‬
‫‪66.7‬‬
‫‪33.3‬‬
‫יהודי‬
‫‪53.3‬‬
‫‪46.7‬‬
‫ערבי‬
‫‪29.4‬‬
‫‪70.6‬‬
‫ערבי‬
‫‪23.5‬‬
‫‪76.5‬‬
‫עבריינות‬
‫במשפחת‬
‫המוצא‬
‫‪*4.77‬‬
‫‪*5.43‬‬
‫מצב משפחתי‬
‫לא קיימת‬
‫‪71.0‬‬
‫‪29.0‬‬
‫רווק‬
‫‪60.0‬‬
‫‪40.0‬‬
‫קיימת‬
‫‪41.7‬‬
‫‪58.3‬‬
‫נשוי‬
‫‪45.0‬‬
‫‪55.0‬‬
‫גרוש‪/‬פרוד‪/‬אלמן‬
‫‪23.5‬‬
‫‪76.5‬‬
‫סוג הפרה‬
‫‪ -‬יציאה‬
‫‪*4.8‬‬
‫לא קיימת‬
‫‪68.6‬‬
‫‪31.4‬‬
‫גורמים מעכבים‬
‫אישיים‬
‫קיימת‬
‫‪40.7‬‬
‫‪59.3‬‬
‫‪**6.74‬‬
‫לא קיימים‬
‫‪68.4‬‬
‫‪31.6‬‬
‫קיימים‬
‫‪32.5‬‬
‫‪67.5‬‬
‫טיב הקשר עם‬
‫המשפחה הגרעינית‬
‫‪*4.91‬‬
‫קרוב ותומך‬
‫‪66.7‬‬
‫‪33.3‬‬
‫תקין‬
‫‪50.0‬‬
‫‪50.0‬‬
‫חלקי‬
‫‪26.1‬‬
‫‪73.9‬‬
‫סוג הפרה ‪ -‬יציאה‬
‫‪*4.65‬‬
‫לא קיימת‬
‫‪57.1‬‬
‫‪42.9‬‬
‫קיימת‬
‫‪29.6‬‬
‫‪70.4‬‬
‫פרוגנוזה‬
‫*‪P<0.05‬‬
‫**‪P<0.01‬‬
‫‪104‬‬
‫‪X²‬‬
‫‪*5.66‬‬
‫חיובית‬
‫‪53.8‬‬
‫‪46.2‬‬
‫שלילית‬
‫‪30.0‬‬
‫‪70.0‬‬
‫אין התייחסות לעתיד‬
‫‪63.2‬‬
‫‪36.8‬‬
‫בין מפקחים למפוקחים‬
‫בנוסף על הקשרים המובהקים שנמצאו בין‬
‫משתנים דמוגרפיים‪ ,‬לגאליים ומעכבי‪/‬תומכי שיקום‬
‫ובין תגובות פורמאליות (אזהרות ודיווחים) להפרות‬
‫של תנאי הפיקוח (ראה לוח ‪ ,)6‬נמצאו שני משתנים‬
‫מובהקים אשר לגביהם בוצע מבחן ‪ :t‬נמצא קשר‬
‫מובהק בין גיל האסיר בעת מעצרו הראשון למספר‬
‫האזהרות שניתנו לו‪t(49)=2.16, p=0.042, ,‬‬
‫‪ .Cohen's d=0.71‬בקרב מפוקחים שנעצרו‬
‫לראשונה בגיל מאוחר יחסית נמצא מספר רב יותר‬
‫של הפרות של תנאי הפיקוח‪ .‬קשר מובהק נמצא‬
‫גם בין מספר שנות הלימוד של המפוקח למספר‬
‫האזהרות שקיבל‪t(49)=2.27, p=0.028, Cohen's ,‬‬
‫‪ .d=0.64‬בקרב מפוקחים בעלי שנות לימוד רבות‬
‫יותר נמצאו פחות אזהרות‪.‬‬
‫עקב מחקרים שנעשו בישראל ושעניינם אי אחידות‬
‫של ענישה על בסיס השתייכות אתנית (לדוגמה‪,‬‬
‫ראו‪ :‬רטנר ופישמן‪ ,)2004 ,‬ביקשנו לבחון אם‬
‫המגמה קיימת גם בבסיס ההחלטות הפורמאליות‬
‫המתקבלות בתהליך הפיקוח האלקטרוני‪.‬‬
‫בניתוח הראשוני נמצא קשר מובהק בין ההשתייכות‬
‫האתנית של המפוקח ובין מספר האזהרות הממוצע‪,‬‬
‫‪ .t(60)=2.06, p=0.043, Cohen's d=0.48‬מספר‬
‫האזהרות הממוצע שניתן למפוקחים ערבים‬
‫(‪ )M=3.24, SD=4.5‬גדול בהרבה מזה הניתן‬
‫למפוקחים יהודים (‪ .)M=1.56, SD=1.99‬לפיכך‬
‫נבחנה בנפרד כל קבוצה אתנית‪ .‬בשתי הקבוצות‬
‫קיימת קורלציה חיובית מובהקת בין מספר ההפרות‬
‫למספר האזהרות‪ ,‬ואולם אצל הערבים נמצאה‬
‫קורלציה חזקה יותר‪ .‬כדי לבחון אם למפקחים יש‬
‫נטייה מובהקת לתת אזהרות למפוקחים ערבים‪,‬‬
‫נערך ניתוח שונות אנקובה חד‪-‬כיווני בין השתייכות‬
‫אתנית לאזהרות‪ ,‬כאשר מספר הפרות התנאים‬
‫שימש משתנה מתווך‪ .‬בניתוח זה נמצא‪ ,‬כי למרות‬
‫שקיים קשר מובהק בין מספר ההפרות למספר‬
‫האזהרות‪ ,F(1,58)=18.069, p=0.000 ,‬לא קיימת‬
‫אינטראקציה בין השתייכות אתנית למספר ההפרות‬
‫[‪.]F(1,58)=0.165, p=0.686‬‬
‫ניתוח זה מלמד‪ ,‬כי לא קיים הבדל מובהק בין מספר‬
‫ההפרות שניתן למפוקחים יהודים ובין מספר‬
‫ההפרות שניתן למפוקחים ערבים‪F(1,58)=0.148, ,‬‬
‫‪ ,p=0.702‬מרכז הפיקוח‪ .‬כפי שניתן לראות בלוח‬
‫‪ ,6‬מספר משתנים עשויים להסביר במובהק את‬
‫ההחלטות להזהיר את המפוקח על הפרה של תנאי‬
‫הפיקוח או לא להזהירו‪ ,‬וכן אם בעקבות אזהרות‬
‫אלו לדווח לוועדת השחרורים על הפרות של תנאי‬
‫הפיקוח או לא‪.‬‬
‫הבדל מובהק נמצא בין מספר האזהרות הממוצע‬
‫שקיבלו מפוקחים עם רקע עברייני במשפחה ובין‬
‫מפוקחים ללא רקע כזה‪t(53)=1.78, p<0.05, ,‬‬
‫‪ .Cohen's d=0.46‬ממוצע האזהרות בקרב מפוקחים‬
‫שבמשפחתם יש רקע עברייני (‪M=2.92, SD=4.04,‬‬
‫‪ )n=24‬גדול במובהק מממוצע האזהרות שמקבלים‬
‫מפוקחים ממשפחות נורמטיביות (‪M=1.45,‬‬
‫‪.)SD=1.91, n=31‬‬
‫כדי לבחון אם ההבדל שנמצא בין שתי הקבוצות‬
‫קשור ברמת ההפרות של תנאי הפיקוח בכל קבוצה‪,‬‬
‫נעשה גם כאן ניתוח שונות אנקובה חד‪-‬כיווני‪ ,‬תוך‬
‫פיקוח על מספר ההפרות של תנאי התוכנית‪.‬‬
‫מסתבר שבאשר לעבר פלילי במשפחת המוצא של‬
‫המפוקח‪ ,‬אין הבדל מובהק במספר האזהרות בין‬
‫מפוקחים עם רקע משפחתי עברייני למפוקחים עם‬
‫רקע נורמטיבי‪ .F(1,52)=0.696, p<0.05 ,‬גם כאן‬
‫נראה שההבדל בין שתי הקבוצות אינו קשור ברקע‬
‫המשפחתי של המפוקחים אלא במספר ההפרות‬
‫של תנאי הפיקוח‪.‬‬
‫מאפייני המפוקח‬
‫ודיווחים לוועדת השחרורים‬
‫פרק זה בוחן אם יש קשר בין מאפיינים חוץ לגאליים‬
‫ובין ההחלטה של רכז הפיקוח לדווח על הפרה של‬
‫תנאי הפיקוח לוועדת השחרורים‪.‬‬
‫הבדל מובהק במספר הדיווחים הממוצע לוועדת‬
‫השחרורים נמצא באשר למצבו המשפחתי של‬
‫המפוקח‪ :F(2,59)=3.56, p<0.05 ,‬רווק (‪M=0.52,‬‬
‫‪ ,)SD=0.77, n=25‬נשוי (‪M=0.95, SD=1.28,‬‬
‫‪ ,)n=20‬גרוש‪/‬אלמן‪/‬פרוד (‪M=1.41, SD=1.18,‬‬
‫‪105‬‬
‫‪ .)n=17‬מספר הדיווחים הממוצע הגבוה ביותר‬
‫נמצא בקבוצת הגרושים‪/‬אלמנים‪/‬פרודים‪ .‬בניתוח‬
‫המשך מסוג ‪ Bonferroni‬נמצא הבדל מובהק בין‬
‫קבוצת הרווקים לקבוצת הגרושים‪/‬אלמנים‪/‬פרודים‬
‫(‪.)p=0.035‬‬
‫גם במקרה זה נבדק אם ההבדלים המובהקים‬
‫במספר הדיווחים שהועברו לוועדת השחרורים‬
‫מקורם במצבו המשפחתי של המפוקח‪ ,‬או שמא‬
‫קיים הבדל מובהק בין מספר ההפרות של שלוש‬
‫הקבוצות‪ .‬לשם כך נערך ניתוח שונות אנקובה‬
‫חד‪-‬כיווני תוך פיקוח על מספר ההפרות‪ .‬ניתוח זה‬
‫מלמד‪ ,‬כי על אף קיומו של קשר מובהק בין מספר‬
‫ההפרות למספר הדיווחים‪F(1,58)=34.23, ,‬‬
‫‪ ,p<0.01, n2=0.37‬כאשר מפקחים על מספר‬
‫ההפרות הממוצע עדיין קיים הבדל מובהק במספר‬
‫הדיווחים בין מפוקחים נשואים למפוקחים רווקים‬
‫ומפוקחים גרושים‪/‬אלמנים‪/‬פרודים‪F(1,58)=4.18, ,‬‬
‫‪.p<0.05, n2=0.13‬‬
‫כאשר נבדק הקשר בין השתייכות אתנית ובין ממוצע‬
‫הדיווחים לוועדת השחרורים נמצא‪ ,‬כי ממוצע‬
‫הדיווחים לוועדה גבוה יותר בקרב מפוקחים ערבים‬
‫(‪ )M=1.24, SD=1.25, n=17‬לעומת מפוקחים‬
‫יהודים (‪ .)M=0.78, SD=1.04, n=45‬עם זה‬
‫ניתוח הממצאים מלמד‪ ,‬כי לא קיים הבדל מובהק‬
‫בין יהודים לערבים במספר הדיווחים הממוצע‪,‬‬
‫‪.t(60)=1.46, p>0.1, Cohen's d=0.4‬‬
‫הפקעה של רשיון השחרור על תנאי‬
‫למרות שבמחקר זה לא נבחן תהליך קבלת‬
‫ההחלטות של ועדת השחרורים באשר להפקעת‬
‫הרישיון של אסירים המפוקחים במיזם הפיקוח‬
‫האלקטרוני‪ ,‬עיון בתיקי המפוקחים מלמד‪ ,‬כי על‬
‫‪ 22%‬מתוך ‪ 155‬האסירים המשוחררים שהיו נתונים‬
‫בפיקוח אלקטרוני בשנים ‪ 2009-2007‬הועברו‬
‫דיווחים לוועדת השחרורים (ראו לוח ‪ .)2‬ועדה זו‪,‬‬
‫הפועלת כערכאה שיפוטית‪ ,‬החליטה עקב דיווחים‬
‫אלו להפקיע את רשיונם של אחד‪-‬עשר (‪ )8%‬אסירים‬
‫משוחררים ברישיון והביאה להחזרתם לכלא‪ .‬נתון זה‪,‬‬
‫‪106‬‬
‫המתאר את שיעורי הנשירה של מפוקחים מתוכנית‬
‫הפיקוח האלקטרוני‪ ,‬עשוי לבטא גם את טווח שיקול‬
‫הדעת העומד לרשותה של ועדת השחרורים באשר‬
‫למפוקחים שעניינם הוחזר אליה לדיון בהמלצתם של‬
‫רכזי הפיקוח האלקטרוני‪.‬‬
‫דיון‬
‫בדומה למדינות מערביות שונות‪ ,‬תוכנית הפיקוח‬
‫האלקטרוני הפועלת במסגרת הרשות לשיקום‬
‫האסיר בישראל שמה דגש רב על השתתפות של‬
‫המפוקחים במסגרות של תעסוקה וטיפול‪ .‬שלא‬
‫כמו בחלק ניכר ממדינות אלו‪ ,‬התוכנית הישראלית‬
‫מיועדת לאוכלוסיית אסירים משוחררים שאינה‬
‫מתאימה לשחרור מוקדם ללא תנאי הפיקוח‬
‫המוגברים הקיימים בתוכנית (לקריאה על השוואת‬
‫מאפיינים של תוכניות פיקוח אלקטרוני בקרב‬
‫אסירים משוחררים ראו‪ :‬סגל ווגשל‪Gable &; 2004 ,‬‬
‫‪.)Gable, 2005, Renzema & Mayo-Willson, 2005‬‬
‫מדד מקובל למדידת הצלחתה של תוכנית הפיקוח‬
‫האלקטרוני הוא שיעור האסירים המשוחררים‬
‫המצליחים לסיים את תוכנית הפיקוח (& ‪Finn‬‬
‫;‪Muirhead-Steves, 2002; Gable & Gable, 2005‬‬
‫‪ .)NAO, 2006‬בישראל החליטה ועדת השחרורים‬
‫להפקיע את רישיונם של ‪ 11‬מפוקחים בלבד‪ ,‬שהם‬
‫‪ 8%‬מכלל המפוקחים במדגם (‪ 155‬אסירים ברישיון‬
‫בשנים ‪ .)2009-2007‬ממצאים אלו דומים מאוד‬
‫לממצאים שנמצאו במחקרי הערכה שהתקיימו‬
‫בקנדה (‪ )Boneta, et al, 1999‬ובצרפת (‪Levy,‬‬
‫‪ )2005‬בתקופת זמן דומה לזו שבמחקר הנוכחי או‬
‫קצרה ממנה‪ ,‬וזאת אף על פי שאוכלוסיית האסירים‬
‫המשוחררים הישראלית מוגדרת ברמת סיכון גבוהה‬
‫הרבה יותר מזו שנמצאת בפיקוח בצרפת ובחלק‬
‫מהמחוזות בקנדה‪ .‬על אף תנאי הפתיחה הקשים‬
‫של האוכלוסייה הנמצאת בפיקוח אלקטרוני בישראל‪,‬‬
‫ממצאים אלו טובים בהרבה מאלו שנמצאו במחקרי‬
‫הערכה דומים באנגליה למשל‪ ,‬שבהם שיעור החזרה‬
‫לכלא עקב הפרה של תנאי הפיקוח האלקטרוני הוא‬
‫‪ 25%‬בערך (‪.)Boneta, et al, 1999‬‬
‫בין מפקחים למפוקחים‬
‫בעוד שבמדינות כגון ארה“ב‪ ,‬צרפת ואנגליה מיועדות‬
‫תוכניות הפיקוח האלקטרוני לאסירים משוחררים‬
‫הנחשבים לאוכלוסייה פחות מסוכנת (לתיאור מאפייני‬
‫האוכלוסיות השונות הנמצאות בפיקוח אלקטרוני‬
‫ראו‪ - Albrecht, 2006 :‬באירופה‪Gable & Gable, ,‬‬
‫‪ - 2005‬בארה“ב)‪ ,‬הרי שהתוכנית הישראלית מיועדת‬
‫לאסירים חלשים או נגררים אשר זקוקים לפיקוח‬
‫הדוק בתקופה הקריטית שלאחר השחרור ואשר‬
‫ללא הפיקוח האלקטרוני לא היו מתאימים לשחרור‬
‫מוקדם‪ .‬שלא כמו בחלק מהמדינות האירופיות‪,‬‬
‫המיזם הישראלי מאפשר לשחרר בשחרור מוקדם‬
‫(בתום שני שלישים מתקופת המאסר) גם אסירים‬
‫אשר עקב עברם הפלילי או כשלונם בתוכניות טיפול‬
‫קודמות מיוחסת להם רמת סיכון גבוהה יותר של‬
‫חזרה לעבריינות‪ ,‬והכנסתם לתוכנית שיקום בקהילה‬
‫מתאפשרת באמצעות הקשחה של תנאי הפיקוח‬
‫תוך שימוש באיזוק האלקטרוני‪.‬‬
‫ניתוח של תיקי האסירים המשוחררים שהשתתפו‬
‫בתוכנית הפיקוח האלקטרוני מלמד‪ ,‬כי ניתן לאפיין‬
‫את אוכלוסיית המחקר כאוכלוסייה שהיתה לה‬
‫מעורבות גבוהה יחסית בעבירות פליליות בטרם‬
‫נכנסה לתוכנית הפיקוח‪ .‬מחצית המשתתפים‬
‫במיזם השתחררו ממתקני כליאה ברמת ביטחון‬
‫מרבית‪ .‬מתקנים אלה מיועדים לאוכלוסיות בעלות‬
‫סיכון גבוה לבריחה‪ ,‬והאסירים מאופיינים בתקופות‬
‫מאסר ארוכות ובבעיות התנהגותיות שונות בתקופת‬
‫הכליאה‪ .‬שלא כמו בחלק מהמודלים הפועלים‬
‫במדינות המערב (לתיאור התוכניות הפועלות במערב‬
‫ראו‪ :‬סגל ווגשל‪ ,)2004 ,‬המשתתפים במיזם הישראלי‬
‫מגיעים לתוכנית הפיקוח האלקטרוני אחרי תקופות‬
‫מאסר ארוכות יחסית‪ .‬תקופת המאסר האחרונה היא‬
‫‪ 53.66‬חודשים בממוצע‪ ,‬אולם סטיית התקן גדולה‬
‫מאוד יחסית (‪ .)49.51‬אסירים משוחררים אלו גם‬
‫התחילו את פעילותם העבריינית בגיל צעיר יחסית‬
‫(גיל המעצר הראשון של אסירים משוחררים אלו הוא‬
‫‪ 19‬בממוצע ‪ .)SD=6.02 -‬משתנה זה נמצא בספרות‬
‫כמנבא חזק של הפעילות העבריינית בהמשך (לקשר‬
‫בין הגיל שהחלה בו הפעילות העבריינית ובין דפוסי‬
‫עבריינות בבגרות ראו‪ :‬גדעון‪.)O`Tool, 2004 ;2002 ,‬‬
‫מחצית המפוקחים במיזם הפיקוח האלקטרוני ריצו‬
‫שני עונשי מאסר או יותר‪ ,‬וכ‪ 40%-‬מתוכם מוגדרים‬
‫כנפגעי סמים‪ .‬יותר ממחציתם נאסרו בגלל עבירות‬
‫גוף וסמים‪.‬‬
‫על רקע מאפייניהם הקשים של האסירים המשתתפים‬
‫בתוכנית הפיקוח האלקטרוני‪ ,‬בולט מספרן הנמוך‬
‫של ההפרות של תנאי הפיקוח‪ ,‬ובמיוחד בולטת‬
‫מעורבותם המעטה של האסירים בהתנהגות פלילית‬
‫בתקופת הפיקוח האלקטרוני‪ .‬ממצאי המחקר‬
‫מראים‪ ,‬כי ‪ 16.8%‬מהאסירים הפרו את תנאי‬
‫הפיקוח פעם אחת בתקופת המחקר‪ ,‬ו‪ 23.2%-‬הפרו‬
‫את תנאי הפיקוח פעמיים או יותר‪ .‬עשרה אחוזים‬
‫בלבד מהמפוקחים היו מעורבים בעבירות פליליות‬
‫בתקופת הפיקוח האלקטרוני [מחקרם של וויסבורד‬
‫ואחרים (‪ )2005‬מראה‪ ,‬כי שיעורי החזרה לעבריינות‬
‫בקרב אסירים ברישיון במהלך השנה הראשונה‬
‫שלאחר השחרור ברישיון הם ‪ .)24%‬בתוכנית זו‬
‫נמצא‪ ,‬כי על אף העבר הפלילי‪ ,‬העשיר לעתים‪,‬‬
‫של משתתפי המיזם‪ ,‬ועל אף שמעצרם הראשון‬
‫היה בגיל צעיר יחסית‪ ,‬רק מיעוטם חזרו לפעילות‬
‫עבריינית בתקופת הפיקוח‪ .‬אחוזי מועדות נמוכים‬
‫אלו בתקופת תוכנית הפיקוח ניתנים להסבר בעיקר‬
‫באמצעות קשר קרוב ותומך עם המשפחה הגרעינית‬
‫והתמדה בתעסוקה (‪Zhang, Roberts & Callanan,‬‬
‫‪ .)2006; Travis & Peresilia, 2004‬כפי שנמצא‬
‫במחקרי הערכה אחרים (לדוגמה‪Dodgeson et al, ,‬‬
‫‪ ,)2001‬גם ממצאי מחקר זה מעידים שכדי לצמצם‬
‫את מספר ההפרות של תנאי הפיקוח יש להעניק‬
‫תשומת לב רבה להשתלבותו של האסיר המשוחרר‬
‫בעבודה ובמערכת היחסים שלו עם בני משפחתו‬
‫הקרובים‪.‬‬
‫בעוד שבספרות המחקרית העולמית העוסקת‬
‫בהערכה של תוכניות הפיקוח האלקטרוני נמצא‬
‫שככל שהמפוקח מבוגר יותר‪ ,‬בעל עבר פלילי‬
‫מצומצם יותר ובעל משפחה‪ ,‬גדלים סיכוייו לסיים‬
‫את תוכנית הפיקוח בהצלחה (;‪Bonrta et al., 1999‬‬
‫‪ ,)Crowe, 2002‬הפרופיל של המפוקח הישראלי‬
‫‪107‬‬
‫המסיים בהצלחה את התוכנית הוא של אסיר צעיר‬
‫יותר‪ ,‬אשר במקרים רבים גם אינו נשוי‪ .‬לפיכך‬
‫לעומת הציפייה התיאורטית להתמתנות בעשייה‬
‫הא‪-‬סוציאלית ולהסתברות גבוהה יותר לסיים‬
‫התוכנית בהצלחה ככל שעולה גילו של העבריין‬
‫(לקשר בין גיל לעבריינות ראו‪,)O`Tool, 2004 :‬‬
‫ממצאי מחקר זה מראים‪ ,‬כי דווקא בקרב המפוקחים‬
‫המבוגרים יותר שהשתתפו בתוכנית הפיקוח‬
‫האלקטרוני קיים סיכוי גבוה יותר להפרות חוזרות‬
‫של תנאי הפיקוח‪ .‬ממצא נוסף שאינו מתיישב עם‬
‫הספרות הפנולוגית קשור להשפעותיו השליליות‬
‫של עונש המאסר על החזרה לחיים נורמטיביים‬
‫(לדוגמה‪ ,‬ראו‪ :‬וויסבורד ואחרים‪Boneta, ;2005 ,‬‬
‫‪ .)et al., 1999‬על אף הציפייה למתאם חיובי בין‬
‫מספר המאסרים ובין מספר ההפרות של תנאי‬
‫הפיקוח‪ ,‬במחקר הנוכחי נמצא כי עלייה במספר‬
‫המאסרים הקודמים מקטינה סטטיסטית את‬
‫הסיכוי למעורבות רבה יותר בהפרות של תנאי‬
‫הפיקוח האלקטרוני‪.‬‬
‫אף על פי שהספרות הפנולוגית הבוחנת החלטות‬
‫שיפוטיות מראה ששופטים מרבים להתייחס‬
‫בהחלטותיהם למשתנים של רקע נורמטיבי ולקיומו‬
‫של עבר פלילי (לדוגמה‪ ,‬ראו‪ :‬פירסט ואגמון‪-‬גונן‪,‬‬
‫‪ ;2007‬שהם ואבולעפיה‪ ,)2010 ,‬הרי שבמחקר‬
‫הנוכחי משתנים כגון מספר מאסרים קודם‪,‬‬
‫תקופת המאסר האחרונה ושימוש בסמים אינם‬
‫מסבירים במובהק את הסיכוי להפרה של תנאי‬
‫הפיקוח‪ .‬נמצא כי חוסר היכולת להתמודד עם‬
‫דרישות התעסוקה ורקע עברייני במשפחה מעלים‬
‫סטטיסטית ובמובהק את הסיכוי שהאסיר יפר את‬
‫תנאי הפיקוח‪.‬‬
‫כאמור בפתיח של מאמר זה‪ ,‬מרבית המחקרים‬
‫שנעשו עד כה בישראל בנושא של פערים בענישה‬
‫וחוסר אחידות בענישה התמקדו בעיקר במשתנים‬
‫כגון השתייכות אתנית ומגדר (בוגוש ודון יחיא‪,‬‬
‫‪ ;1999‬רטנר ופישמן‪ .)2004 ,‬הואיל ואוכלוסיית‬
‫המפוקחים מורכבת כולה מגברים‪ ,‬בחרנו לבדוק‬
‫אם להשתייכותו האתנית של המפוקח בתוכנית‬
‫‪108‬‬
‫הפיקוח האלקטרוני יש קשר להחלטות המתקבלות‬
‫לאחר שהפר את תנאי הפיקוח‪ .‬מחקרם המקיף של‬
‫רטנר ופישמן (‪ )2004‬לדוגמה מלמד שגם כאשר‬
‫מפקחים על המשתנים הלגאליים הקשורים באופי‬
‫העבירה‪ ,‬בעבר הפלילי של הנאשם ובגילו‪ ,‬ישנם‬
‫הבדלים מובהקים בין יהודים לערבים מבחינת‬
‫הסתברות ההרשעה ומבחינת ההסתברות לקבל‬
‫עונש של מאסר‪ .‬ואכן‪ ,‬גם במחקר זה נמצאה על‬
‫פניו נטייה חזקה יותר להזהיר אסירים ברישיון‬
‫ערבים ולדווח על הפרות של תנאי הפיקוח שלהם‬
‫לעומת מפוקחים יהודים‪ .‬אולם מסתבר שכאשר‬
‫מפקחים על עמידתם של המפוקחים בתוכנית‪,‬‬
‫קרי על מספר ההפרות של תנאי הפיקוח‪ ,‬אין הבדל‬
‫סטטיסטי מובהק בין ההחלטות המתקבלות באשר‬
‫למפוקחים ערבים ובין ההחלטות המתקבלות‬
‫באשר למפוקחים יהודים‪.‬‬
‫על אף הרמה הגבוהה של שיקול הדעת המתאפשרת‬
‫לרכזי הפיקוח האלקטרוני וחרף ההנחה התיאורטית‬
‫שרמה גבוהה של שיקול דעת עלולה ליצור אפליה‬
‫גם על בסיס השתייכות אתנית של המפוקח‪ ,‬כאשר‬
‫מספר ההפרות של תנאי הפיקוח פוקחו סטטיסטית‪,‬‬
‫לא נמצא קשר מובהק בין השתייכות אתנית ובין‬
‫ההחלטה להזהיר את המפוקח או לדווח לוועדת‬
‫השחרורים על שהפר את תנאי הרישיון‪ ,‬וזאת לצורך‬
‫החמרה של תנאי הפיקוח או הפקעה של השחרור‬
‫ברישיון והחזרת המפוקח לכלא‪ .‬ממצאי המחקר‬
‫הנוכחי מלמדים‪ ,‬כי המשתנה העיקרי שמסביר את‬
‫ההחלטה אם לבקש להחמיר את תנאי הפיקוח או‬
‫לבקש לבטלם הוא משתנה אובייקטיבי‪ ,‬קרי מספר‬
‫ההפרות‪ .‬עם זה לא נמצא מתאם מלא בין מספר‬
‫ההפרות של תנאי הפיקוח למספר האזהרות או‬
‫הדיווחים‪ ,‬ונראה כי כל מקרה נשקל לגופו‪.‬‬
‫לא נמצא קשר מובהק בין רוב המשתנים הלגאליים‬
‫שנבחנו ‪ -‬כגון עברו הפלילי של המפוקח‪ ,‬סוג העבירה‬
‫שבגינה נאסר במאסר האחרון‪ ,‬משך המאסר או‬
‫מספר המאסרים הקודמים ‪ -‬ובין ההחלטה לתת‬
‫למפוקח אזהרה בגין הפרה של תנאי הפיקוח‪.‬‬
‫הממצאים מלמדים‪ ,‬כי ההחלטה לדווח לוועדת‬
‫בין מפקחים למפוקחים‬
‫השחרורים על הפרה של תנאי הפיקוח קשורה‬
‫בחוזקה לקיומם של משתנים אישיים מעכבים‪,‬‬
‫כגון חוסר התמדה בתעסוקה ושימוש בסמים‪,‬‬
‫וכן קשורה להתרשמותו של הרכז (הפרוגנוזה)‬
‫מהמפוקח‪ .‬גם מצבו המשפחתי של המפוקח‬
‫וטיב הקשר שלו עם משפחתו הגרעינית נמצאו‬
‫קשורים במובהק להחלטה של רכזי הפיקוח‬
‫האלקטרוני לבקש החמרה בתנאי הפיקוח‪ ,‬לבטל‬
‫את השתתפות המפוקח בתוכנית או שמא לתת לו‬
‫הזדמנות נוספת ולהסתפק באזהרה בלבד‪.‬‬
‫הנתונים מלמדים‪ ,‬כי תוכנית הפיקוח האלקטרוני‪,‬‬
‫במתכונתה הישראלית‪ ,‬מפגישה בין שתי גישות‪,‬‬
‫בטחונית וטיפולית‪ ,‬שכל אחת מהן מתייחסת‬
‫באופן שונה לטווח שיקול הדעת הנתפס כראוי‬
‫ומתאים‪ .‬שהם (‪ )2010‬טוענת‪ ,‬כי בעוד שהגישה‬
‫הטיפולית‪ ,‬הנשענת על הגדרות קליניות‪ ,‬מייצרת‬
‫טווח רחב מאוד של שיקול דעת ובעקבותיו‬
‫פעילות אינדיווידואלית בלתי אחידה המכוונת לתת‬
‫מענה לצרכיו של המטופל היחיד‪ ,‬הרי שהגישה‬
‫הבטחונית‪ ,‬המבוססת על הגדרות חוקיות‪ ,‬שואפת‬
‫לצמצם את טווח שיקול הדעת ולהבנות את תהליך‬
‫קבלת ההחלטות באמצעות קווים מנחים והחלטות‬
‫מנדטוריות‪ .‬על פניו נראה‪ ,‬כי רכזי השיקום ורכזי‬
‫הפיקוח האלקטרוני ברשות לשיקום האסיר פועלים‬
‫באופן שמייצר תהליך דינאמי‪ ,‬המוכתב מצד אחד‬
‫על ידי כללים בטחוניים מנחים ומצד שני מאפשר‬
‫התייחסות פרטנית באוריינטציה שיקומית לכל אחד‬
‫מהאסירים הנמצאים במיזם הפיקוח האלקטרוני‪.‬‬
‫מאפייניה של תוכנית הפיקוח האלקטרוני בקרב‬
‫אסירים משוחררים ברישיון ברשות לשיקום האסיר‬
‫משקפים את הניסיון לאזן בין הצורך להגן על‬
‫הציבור הרחב ובין הניסיון לשקם אסירים באמצעות‬
‫החזרתם לקהילה כדי שינהלו חיי משפחה שגרתיים‬
‫וחיי עבודה‪ .‬עם זה בשלב זה של מחקר המעקב לא‬
‫ניתן לקבוע אם התוכנית תסייע לצמצום המעורבות‬
‫של משתתפי המיזם בעשייה העבריינית בתום‬
‫תקופת הפיקוח האלקטרוני‪.‬‬
‫ממצאי המחקר מלמדים על קיומן של מספר‬
‫השלכות יישומיות אשר עשויות לסייע בשיפור דרכי‬
‫ההפעלה של התוכנית‪ :‬נמצא קשר מובהק בין‬
‫מספר ההפרות של תנאי הפיקוח ובין טיב הקשר‬
‫של המפוקח עם בני משפחתו‪ .‬נראה שקשר בעייתי‬
‫בין המפוקח לבני משפחתו עלול לסכן את מצבו עד‬
‫כדי חזרה להתנהגות עבריינית‪ .‬מכאן שכדאי לרשות‬
‫לשיקום האסיר לשקול תוכניות שיקום חלופיות‪,‬‬
‫שבהן האסיר מרוחק מבני משפחתו‪ ,‬כגון במסגרות‬
‫של הוסטלים‪.‬‬
‫ממצא נוסף שעולה מהמחקר עשוי לשפר את‬
‫הצלחת התוכנית‪ .‬מסתבר שמפוקחים המגיעים‬
‫לרכז הפיקוח האלקטרוני בתדירות נמוכה יחסית‬
‫מפרים את תנאי הפיקוח פי שניים ממפוקחים‬
‫שמגיעים לרכז בתדירות גבוהה יותר‪ .‬נראה כי‬
‫הפיקוח ההדוק על המפוקח והקשר האינטנסיבי‬
‫שלו עם הרכז מסייעים לשמירה על יציבות‬
‫וליצירת גבולות בפיקוח האלקטרוני‪ .‬לפיכך‬
‫מומלץ לקבוע תדירות הגעה תכופה יותר לרכז‬
‫הפיקוח האלקטרוני‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬הממצאים מרמזים על הבדלים בדפוסי‬
‫העבודה של רכזי הפיקוח האלקטרוני ברשות‬
‫לשיקום האסיר‪ .‬מצד אחד‪ ,‬שיקול דעת רחב מאפשר‬
‫להפעיל פתרונות אינדיווידואליים נחוצים של פיקוח‪,‬‬
‫ומצד שני עלול הדבר לגרום לחוסר אחידות ולאי‪-‬‬
‫שוויוניות בקבלת ההחלטות‪ .‬על כן מומלץ לעגן‬
‫נהלים ברורים לעבודת הרכזים‪ ,‬אשר במסגרתם‬
‫יתאפשרו להם התייחסות אינדיווידואלית והפעלת‬
‫שיקול דעת במידה ראויה‪.‬‬
‫מקורות‬
‫אמיר‪ ,‬מ'‪ ,‬הורוביץ‪ ,‬מ' ושגיב‪ ,‬ב' (‪ .)2005‬שיקום האסיר‬
‫המשוחרר בקהילה‪ .‬ירושלים‪ :‬המכון לקרימינולוגיה‬
‫באוניברסיטה העברית והרשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫אפודי‪ ,‬ר' (‪ .)2010‬תוכנית שיקום בפיקוח אלקטרוני‪.‬‬
‫ירושלים‪ :‬הרשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫בוגוש‪ ,‬ר' ודון יחיא‪ ,‬ר' (‪ .)1999‬מגדר ומשפט‪:‬‬
‫אפליית נשים בבתי המשפט בישראל‪ .‬ירושלים‪:‬‬
‫מכון ירושלים לחקר ישראל‪.‬‬
‫‪109‬‬
‫בן דוד‪ ,‬ל'‪ ,‬פישמן‪ ,‬א' וצדוק‪ ,‬ד' (‪ .)2006‬הבניית‬
‫שיקול הדעת השיפוטי בענישה‪ .‬ירושלים‪ :‬הכנסת‬
‫ מרכז מחקר ומידע‪.‬‬‫גדעון‪ ,‬ל' (‪ .)2002‬תוכניות גמילה ושיקום בבית‪-‬‬
‫הסוהר ומערכות תמיכה בקהילה‪ :‬תרומתן‬
‫להפחתת המועדות והשימוש בסמים של אסירים‬
‫משוחררים‪ .‬עבודה לשם קבלת תואר דוקטור‪.‬‬
‫ירושלים‪ :‬האוניברסיטה העברית‪.‬‬
‫גולדשטיין‪-‬טולדאנו‪ ,‬ר' (‪ .)2003‬גורמים המנבאים‬
‫מועדות בקרב עברייני רכוש ועבריינים אלימים‬
‫בישראל‪ .1980-1999 :‬עבודה לשם קבלת תואר‬
‫מוסמך‪ .‬חיפה‪ :‬אוניברסיטת חיפה‪.‬‬
‫גייגר‪ ,‬ב' ותימור‪ ,‬א' (‪ .)2009‬ההצדקות הפילוסופיות‬
‫והמוסריות להענשת עבריינים‪ .‬בתוך‪ :‬ש“ג שהם וא'‬
‫תימור (עורכים)‪ ,‬סוגיות בתורת הענישה בישראל‬
‫(עמ' ‪ .)46-23‬קריית ביאליק‪ :‬הוצאת אח‪.‬‬
‫דיאמנט‪ ,‬א' (‪ .)2006‬קובץ נהלים ‪ -‬טיפול הרשות‬
‫לשיקום האסיר בנושא פיקוח אלקטרוני‪ .‬ירושלים‪:‬‬
‫הרשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫וויסבורד‪ ,‬ד'‪ ,‬שהם‪ ,‬א'‪ ,‬ברק‪ ,‬א'‪ ,‬מנספייזר‪ ,‬מ'‬
‫וגדעון‪ ,‬ל' (‪ .)2005‬חזרה לעבריינות בקרב אסירים‬
‫משוחררים בוגרי מרכז השקום הארצי בכלא השרון‬
‫‪ .1994-1997‬ירושלים‪ :‬הרשות למלחמה בסמים‬
‫והרשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ‪ -‬מעצרים)‪,‬‬
‫התשנ“ו‪.1996-‬‬
‫חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה‬
‫ומשוחררים על‪-‬תנאי ממאסר (הוראת שעה)‪,‬‬
‫התשס“ט‪.2009-‬‬
‫להב‪ ,‬ד' (‪ .)2002‬יחס המערכת המשפטית‬
‫בישראל לקבוצות שונות באוכלוסיה‪ .‬ירושלים‪:‬‬
‫הכנסת ‪ -‬מרכז מחקר ומידע‪.‬‬
‫משרד לביטחון פנים (‪ .)2006‬מדיניות‬
‫השר לביטחון פנים למשטרת ישראל בשנת‬
‫‪ .2006‬ירושלים‪.‬‬
‫סגל‪ ,‬ר' ווגשל‪ ,‬ה' (‪ .)2004‬פיקוח אלקטרוני‬
‫‪110‬‬
‫בעולם‪ .‬ירושלים‪ :‬המשרד לביטחון פנים – היחידה‬
‫לשירותי מידע‪.‬‬
‫סנג'רו‪ ,‬ב' (‪ .)2006‬מי מעוניין במאסרים מרובים‬
‫וממושכים יותר? על הצעת חוק העונשין‬
‫(תיקון‪ :‬הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה)‪,‬‬
‫תשס“ה‪ .2005-‬עלי המשפט‪ ,‬ה‪.273-247 ,‬‬
‫סתר‪ ,‬ד' (‪ .)1999‬אבחון ומיון אסירים בשירות בתי‬
‫הסוהר בישראל‪ .‬רמת גן‪ :‬המשרד לביטחון פנים‪.‬‬
‫פירסט‪ ,‬ע' ואגמון‪-‬גונן‪ ,‬מ' (‪ .)2007‬המכונית שווה‬
‫יותר?! הענישה בעבירות אלימות נגד בנות זוג‪.‬‬
‫בתוך ד' ברק‪-‬ארז‪ ,‬ש' יניסקו‪-‬רביד‪ ,‬י' ביטון וד'‬
‫פוגץ (עורכות)‪ ,‬עיונים במשפט‪ ,‬מגדר ופמיניזם‬
‫(עמ' ‪ .)582-545‬קריית אונו‪ :‬שריגים‪-‬ליאון‪ ,‬נבו‬
‫הוצאה לאור והקריה האקדמית‪.‬‬
‫קנאי‪ ,‬ר' (‪ .)1993‬היחס בין מטרות הענישה ושיקולי‬
‫הענישה לשיקול הדעת של השופט בקביעת העונש‪.‬‬
‫מחקרי המשפט‪ ,‬י‪.95-39 ,‬‬
‫רטנר‪ ,‬א' ופישמן‪ ,‬ג' (‪ .)2004‬צדק לכול? יהודים‬
‫וערבים במערכת המשפט בישראל‪ .‬בתוך ל' עדן‪,‬‬
‫א' שדמי וי' קים (עורכים)‪ ,‬רודפי צדק‪ :‬מחקרים‬
‫בפשיעה ואכיפת חוק בישראל (עמ' ‪ .)110-85‬תל‬
‫אביב‪ :‬צ'ריקובר ומכללת בית ברל‪.‬‬
‫שהם‪ ,‬א' (‪ .)2010‬הצד האפל של השמש‪ .‬באר‬
‫שבע‪ :‬אוניברסיטת בן‪-‬גוריון בנגב‪.‬‬
‫שהם‪ ,‬א' ואבולעפיה‪ ,‬י' (‪ .)2010‬החלטות שיפוטיות‬
‫בעבירות אלימות בין בני זוג בבתי משפט שלום‬
‫בישראל‪ .‬מגמות‪ ,‬מ“ז‪.129-103 ,‬‬
‫שהם‪ ,‬א'‪ ,‬יהושע‪ ,‬ש'‪ ,‬אפודי‪ ,‬ר' ודיאמנט‪ ,‬א'‬
‫(‪ .)2010‬שיקום באזיקים אלקטרוניים ‪ -‬מחקר‬
‫הערכה של תוכנית הפיקוח האלקטרוני בקרב‬
‫אסירים ברישיון בישראל‪ .‬דו“ח שלב ראשון‬
‫מוגש לרשות לשיקום האסיר‪ .‬ירושלים‪ :‬הרשות‬
‫לשיקום האסיר‪.‬‬
‫שוהם‪ ,‬ש' ג'‪ ,‬שביט‪ ,‬ג'‪ ,‬קאבאליון‪ ,‬ג' ועינת‪ ,‬ת'‬
‫(‪ .)2009‬על עבירות ועונשים‪ :‬מבוא לפנולוגיה‪.‬‬
‫קריית ביאליק‪ :‬הוצאת אח‪.‬‬
‫בין מפקחים למפוקחים‬
Haverkamp, R., Mayer, M. & Levy, R. (2004).
Electronic monitoring in Europe. European
Journal of Crime, Criminal Law, and Criminal
Justice, 12, 36-45.
Hawkins, P. F. (Ed.). (1995). Ethnicity, race
and crime: Perspectives across time and
place. Albany: State University of New York.
Hollin, C. (2001). To treat or not to treat? An
historical perspective. In C. Hollin, (Ed.), The
essential handbook of offender assessment
and treatment (pp.3-15). New York: Wiley.
Hucklesby, A. (2009). Report of the 6th
electronic monitoring conference. Leeds:
Center for Criminal Justice Studies.
Levy, R. (2005). Electronic monitoring in
France: Present situation and perspectives.
In C. Emsley (Ed.), The persistent prison:
Problems, images and alternatives (pp. 173195). London: Francis Boutle Publishers.
Lipsey, M., Ptrie, C., Weisburd, D. &
Gottfredson, D. (2006). Improving evaluation
of anti-crime programs: Summary of a
National research council report. Journal of
Experimental Criminology, 2, 271-307.
McGuire, J. (2002). Criminal sanctions
versus psychologically based interventions
with offenders: A comparative empirical
analysis. Psychology, Crime and Law, 8,
183-208.
NAO (2006). The electronic monitoring for
adult offender. London: The Stationery Office.
O`Tool, M. (2004). Study of factors affecting
recidivism of offenders on electronic
monitoring. The Journal of Offender
Monitoring. Winter/Spring, 5-21.
Petersilia, J. (2004). What works in prisoner
reentry-reviewing and questioning the
evidence. Federal Probation, 68, 4-8.
Raine, J. W. & Wilson, M. J. (1997). Beyond
111
Albrecht, H. (2005). Electronic monitoring in
Europe. A summary and assessment of recent
developments in the legal framework and
the implementation of electronic monitoring.
Retrieved March 6, 2007, from http://www.
iuscrim.mpg.de/forsch/onlinepub/albrecht.pdf.
Ajzenstadt, M. & Barak, A. (2008). Terrorism
and risk management: The Israeli case.
Punishment & Society, 10, 355-374.
Black, M. & Smith, R. G. (2003). Electronic
monitoring in the criminal justice system.
Trends & Issues in Crime and Criminal
Justice, 254,1-6.
Bonta, J., Rooney, J. & Wallace-Capretta,
S. (1999). Electronic monitoring in Canada.
Ottawa: Public Works and Government
Services Canada.
Brennan, P. K. (2008). Race/Ethnicity and
sentencing outcomes among drug offenders
in North Carolina. Journal of Contemporary
Criminal Justice. 24, 371-398.
Crowe, A. H. (2002). Offender supervision
with electronic technology: A user's guide
Lexington. Kentucky: American Probation and
Parole Association.
Dodgson, K., Goodwin, P., Howard, P.,
Llewellyn-Thomas, S., Mortimer, E. & Russell,
N. (2001). Electronic monitoring of released
prisoners: An evaluation of the home detention
curfew scheme (Home Office Research Study
No. 222). London: Home Office Research
Development and Statistics Directorate.
Finn, M. A. & Muirhead-Steves, S. (2002).
The effectiveness of electronic monitoring
with violent male parolees. Justice Quarterly,
19, 293-312.
Gable, R. K. & Gable, R.S. (2005). Electronic
monitoring: Positive intervention strategies.
Federal Probation, 69, 1-7.
Walkr, D., Spohn, C. & Delone, M. (2000).
Color of Justice: Race, ethnicity and crime.
Boltimor, CA: Wadsworth Publication.
Zhang, S. X., Roberts, R. & Callanan, V. J.
(2006). Preventing parolees from returning
to prison through community-based
reintegration. Crime and Delinquency,
5294, 551-571.
managerialism in criminal justice. Howard
Journal of Criminal Justice, 36, 80-95.
Renzema, M., & Mayo-Wilson, E. (2005).
Can electronic monitoring reduce crime for
moderate to high-risk offenders? Journal of
Experimental Criminology, 1, 215-237.
Simon, J. & Feeley, M. M. (1995). True crime:
The new penology and public discourse on
crime. In T. G. Blomberg, & S. Cohen (Eds.),
Punishment and social control (pp. 147-180).
New York: Aldine de Gruyter.
Somander, L. (1996). The second year
of intensive supervision with electronic
monitoring. Norrkoping, Sweden: Swedish
Prison and Probation Administration.
Steffenmeier, D. & Demith, S. (2006). Does
gender modify the effect of race/ethnicity on
criminal sentencing? Journal of Quantitative
Criminology, 22, 241-265.
Steffenmeier, D. & Demith, S. (2000).
Ethnicity and sentencing outcomes in
U.S. federal courts. American Sociological
Review, 65, 705-729.
Stith, K. & Cabanes, J. A. (1998). Fear
of Judging: Sentencing guidelines in the
federal courts. Chicago: The University of
Chicago Press.
Travis, J. & Petrsilia, J. (2004). Reentry
reconsidered: A new look at an old question.
In G. Cole, M. Gretz. & A. Bunger (Eds.),
The criminal justice system (pp. 415-434).
Belmont, CA: Wadsworth.
Uggen, C. (2000). Work as a turning point in
the life course of criminals: A duration modal
of age, employment and recidivism. American
Sociological Review, 67, 529-546.
Ulmer, J. T., Kramer, J. H. (1996). Court
communities under sentencing guidelines:
Dilemmas of formal rationality and sentencing
disparity. Criminology, 34, 383-408.
112
‫פיקוח ותעסוקה‬
‫תרומתם של הפיקוח והתעסוקה‬
‫לשיקומם של אסירים משוחררים בישראל‬
‫[גדעון ביאלר‪ 1‬ורונית פלד‪]3 2‬‬
‫מטרת המחקר היתה לבדוק את הקשר בין ניסיון תעסוקתי‪ ,‬פיקוח בקהילה‬
‫ותעסוקה אצל מעסיק‪-‬ידיד ובין התמדה בתעסוקה בקרב אסירים משוחררים‪.‬‬
‫אוכלוסיית המחקר כללה ‪ 131‬אסירים משוחררים מירושלים רבתי‪ ,‬שטופלו באותה‬
‫שנה בתחום התעסוקה‪ .‬במחקר נמצא כי שלושת המשתנים היו קשורים במובהק‬
‫להתמדה בתעסוקה‪ .‬עוד נמצא‪ ,‬כי מספר שנות המאסר וטיב הקשר עם הרשות‬
‫לשיקום האסיר גם הם קשורים במובהק להתמדה בתעסוקה‪ .‬על אף מגבלותיו‪,‬‬
‫מחקר זה תורם לזיהוי הגורמים העשויים לקדם שיקומם של אסירים משוחררים‬
‫בישראל‪ .‬ממצאיו מרמזים שלתוכניות בקהילה המסתייעות בפיקוח ובמעסיקים‪-‬‬
‫ידידים יש פוטנציאל שיקומי‪ ,‬ועל כן ראוי לשקול להרחיבן‪.‬‬
‫מבוא‬
‫מדי שנה משתחררים מבתי הכלא בישראל כ‪7,000-‬‬
‫אסירים פליליים הצפויים להיתקל בקשיים הן במישור‬
‫האישי (בעיות של פרנסה‪ ,‬מגורים‪ ,‬משפחה וכדומה)‬
‫והן במישור החברתי (דימוי שלילי‪ ,‬הפגנת סלידה‬
‫כלפיהם ועוד)‪ .‬הדרך לשיקום ארוכה ורצופת קשיים‪,‬‬
‫וסיכויי ההצלחה תלויים בגורמים רבים‪ .‬חלקם תלויים‬
‫באסיר עצמו‪ ,‬כגון כישוריו‪ ,‬רמת המוטיבציה לו‪,‬‬
‫מצבו הנפשי וכדומה‪ ,‬וחלקם הם גורמים סביבתיים‬
‫הכוללים בין השאר את נכונותה של החברה לקבלו‬
‫ולעזור לו‪ ,‬את מסגרות הטיפול והשיקום שמוצעות‬
‫לו ואת מידת הפיקוח שלהן (אמיר‪ ,‬הורוביץ ושגיב‪,‬‬
‫‪Nelson et al., 1999; Seiter & Kadela, 2003; ;2005‬‬
‫‪.)Travis, 2000‬‬
‫המונח "שיקום" מתייחס לתהליך שבו חולים‬
‫ועבריינים הנמצאים במסגרות שונות חוזרים לתפקד‬
‫באופן חוקי‪ ,‬נורמטיבי ובריא‪ .‬בספרות הפנולוגית‬
‫נעשה שימוש במושגים כגון ‪( Dessistance‬הימנעות‬
‫מפשיעה)‪ ,‬שכולל מניעה משנית ומניעה שלישונית‬
‫לאחר מאסר‪ - Re-entry ,‬כניסה מחדש לחברה‬
‫ולחיים הנורמטיביים לפחות של שמירת החוק‪,‬‬
‫ו‪ .Resettlement-‬מושגים אלה מתייחסים לתהליכי‬
‫המעבר מהכלא לקהילה (אמיר‪ ,‬הורוביץ ושגיב‪,‬‬
‫‪.)Ward & Maruna, 2007 ;2005‬‬
‫שירותי שיקום מבטאים מדיניות של חברה שחשה‬
‫אחראית לפרטים החלשים החיים בקרבה (שביט‪,‬‬
‫‪ .)1989‬תפיסת השיקום של האסיר והעבריין כחלק‬
‫מהותי משלטון החוק ומדרכי אכיפתו עשויה להבטיח‬
‫הרמוניה בין ענישה לשיקום‪ .‬שיקום של האסיר והעבריין‬
‫אפשרי רק כאשר תפיסת העולם מכירה ביכולתו של‬
‫‪ 1‬גדעון ביאלר ‪ -‬אחראי על פעילות הרשות לשיקום האסיר באזור המרכז‪.‬‬
‫‪ 2‬ד"ר רונית פלד לסקוב ‪ -‬מרצה בחוג לקרימינולוגיה‪ ,‬מכללת אשקלון‪.‬‬
‫‪ 3‬הכותבים מודים לגב' אירית יפתח‪-‬שרצקי ולמר אריאל אבקסיס מהרשות לשיקום האסיר על הסיוע במחקר‪.‬‬
‫‪113‬‬
‫האדם לשנות את דרכו‪ ,‬בחובתו ובזכותו לכך ובחובת‬
‫החברה לחפש את הדרכים הראויות למניעת פשע‬
‫ולשיקום הפושע (הופמן‪ .)2003 ,‬כלומר יש להתייחס‬
‫לפשע ככישלונו של היחיד‪ ,‬אך גם להביא בחשבון את‬
‫אחריותה של החברה לגורמים שהביאו לפשע ואת‬
‫חובתה לתקן את מדיניותה החברתית ולהבטיח דרכי‬
‫מניעה ושיקום‪ ,‬כולל העמדת אמצעים למטרות אלו‪.‬‬
‫הרשות לשיקום האסיר בישראל הוקמה עקב חוק‬
‫הרשות לשיקום האסיר (תשמ"ג‪ )1983-‬ועוסקת‬
‫במתן תוכנית שיקום לאסיר המשוחרר כדי להחזירו‬
‫לחברה הנורמטיבית (שביט‪ .)1989 ,‬הרשות לשיקום‬
‫האסיר רואה בשיקום חלק מההווי של שלטון החוק‬
‫המשלים את תהליך הענישה באפשרו לנענש‬
‫להשתקם והדוחה את ענישתו לעד (הופמן‪.)2003 ,‬‬
‫רשות זו היא הגוף הממלכתי שהוסמך לסייע לאסירים‬
‫משוחררים להשתקם‪ .‬מדי שנה פונה אליה כשליש‬
‫מהאסירים המשתחררים‪ .‬רובם מחויבים על פי חוק‬
‫לקבל טיפול סמכותי עם התניה שיפוטית‪.‬‬
‫תוכניות השיקום נקבעות כחצי שנה לפני מועד‬
‫השחרור של האסיר‪ .‬הרשות היא הגוף המתווך בין‬
‫משרדי ממשלה לרשויות מקומיות ולגופים אחרים‬
‫בכל הקשור לענייני השיקום (אמיר‪ ,‬הורוביץ ושגיב‪,‬‬
‫‪ .)2005‬עם פעילויותיה המגוונות נמנים יצירת מודעות‬
‫חברתית לחשיבות השיקום‪ ,‬סיוע למשפחת האסיר‬
‫בעת המאסר ואחריו‪ ,‬פיתוח פרויקטים למען האסיר‬
‫ומשפחתו‪ ,‬שיקום אסירים בקהילה ובמסגרות חוץ‬
‫קהילתיות‪ ,‬קיום תוכניות שיקום בפיקוח הכוללות ליווי‬
‫בקהילה עד שנה מיום השחרור וליווי תעסוקתי‪ .‬הליווי‬
‫הוא באחריותם של יועצי תעסוקה אשר תפקידם‬
‫למצוא מקום עבודה מתאים לצרכי האסיר‪ ,‬לשלבו‬
‫במערך התעסוקה וללוותו בעבודה‪ .‬הליווי כולל פיקוח‬
‫וסיוע בפתרון בעיות הקשורות לעבודה‪.‬‬
‫מחקרים שונים שנעשו בקרב אסירים משוחררים‬
‫מלמדים‪ ,‬כי תעסוקה קבועה היא גורם חשוב בתהליך‬
‫השיקומי ובהשתלבותו של האסיר בחיים הנורמטיביים‬
‫(‪Bahr, Harris, Fisher & Armstrong, 2010; Graffam,‬‬
‫‪Shinkfield & Hardcastle, 2008; Graffam, Shinkfield,‬‬
‫‪Mihailides & Lavelle, 2005; Laub & Sampson,‬‬
‫‪114‬‬
‫‪ .)2001; Zhang, Roberts & Callanan, 2006‬היו אף‬
‫מי שהציעו שתעסוקת האסיר המשוחרר תשמש אחד‬
‫המדדים להצלחה בשיקום‪ .‬רהב וסנטו (‪ )2008‬למשל‬
‫הציעו למדוד את הצלחת השיקום על פי קריטריונים‬
‫כגון התנקות מסמים‪ ,‬שיתוף פעולה עם הגורמים‬
‫המטפלים‪ ,‬הימנעות מעבירות‪ ,‬אי חזרה לכלא‬
‫ותעסוקה בקהילה‪.‬‬
‫עבודה זו עוסקת בגורמים התורמים להתמדה של‬
‫אסיר משוחרר בתעסוקה‪ ,‬הנתפסת כאמור כחלק‬
‫משמעותי בשיקומו וכמדד להצלחתו‪ .‬להלן ייבדק‬
‫הקשר בין ניסיונו התעסוקתי של האסיר‪ ,‬הפיקוח‬
‫עליו בקהילה וקיומו של מעסיק‪-‬ידיד ובין ההתמדה‬
‫בתעסוקה כדי למצוא את הדרך הטובה ביותר‬
‫לסייע לאסיר המשוחרר בתהליך השיקומי‪ .‬מחקרים‬
‫שיטתיים המתמקדים בסוגיה זו לא נערכו עד עתה‪,‬‬
‫בפרט כאלו הבודקים את תרומתו של מעסיק‪-‬‬
‫ידיד להתמדה בתעסוקה‪ .‬יודגש שאף כי המחקר‬
‫המדווח פה תיאורי ביסודו ועל כן איננו שיטתי‪ ,‬ניתן‬
‫יהיה להיעזר בממצאיו כדי לפתח מערכי מחקר‬
‫שיטתיים בעתיד‪.‬‬
‫שיקום אסירים בקהילה‬
‫מאז החל השימוש במאסר כעונש‪ ,‬גורמים שונים‬
‫בחברה ניסו למצוא דרכים להקל על אסירים‬
‫משוחררים לחזור לחברה הנורמטיבית (‪.)Reentry‬‬
‫תחילה הושם הדגש על הענקת הכשרה מקצועית‬
‫לאסירים בתוך הכלא עם הקניית ערכי מוסר שונים‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬מתוך אמונה ששיקום אינו מתאפשר‬
‫בתוך מוסד טוטליטארי‪ ,‬ובהתבסס על מחקרים‬
‫שתוצאותיהם העידו על כישלון גורף בהפעלת‬
‫תוכניות שיקום בין כותלי הכלא (‪,)Martinson, 1974‬‬
‫יושם רעיון חדשני של טיפול ושיקום בקהילה לאחר‬
‫השחרור מהכלא‪.‬‬
‫בשנות ה‪ 90-‬החלה לחלחל ההבנה שלא מן הראוי‬
‫הוא לבסס יעילות של טיפול על רצידיביזם בלבד‬
‫אלא יש לבדוק מהם יעדיהן של שיטות הטיפול‬
‫השונות ולבחון באיזו מידה הם הושגו (‪Uggen,‬‬
‫‪ .)2002‬היו שסברו שהצלחת השיקום מחייבת ליצור‬
‫פיקוח ותעסוקה‬
‫תחילה רצון לשיקום אמיתי אצל האסיר המשוחרר‬
‫בעזרת טיפול סוציאלי‪-‬פסיכולוגי‪ ,‬כאשר השלב‬
‫הקריטי ביותר למתן טיפול מסוג זה הוא החודשים‬
‫הראשונים לשחרורו‪ ,‬שבהם זקוק האסיר למרב‬
‫הסיוע והתמיכה הנפשית כדי למנוע רצידיביזם‬
‫(;‪Prendergast, Farabee, Cartier & Henkin, 2002‬‬
‫‪ .)Uggen, 2002‬אחרים סברו שעם שחרורם ניתן‬
‫לכפות על אסירים טיפול ‪ -‬ובאופן אינטנסיבי על‬
‫מכורים ‪ -‬מה שיגביר את המוטיבציה הפנימית‬
‫שלהם לשינוי כעבור זמן (‪.)Uggen, 2002‬‬
‫במהלך שני העשורים האחרונים פותחו תיאוריות‬
‫ותוכניות שונות העוסקות בטיפול בעבריינים‬
‫ובשיקומם (לסקירה נרחבת ראה‪McGuire :‬‬
‫‪ .)2004‬תוכניות אלה הותאמו לכלא ולתנאים‬
‫מחוצה לו והתנגדו לגישה ש“שום דבר לא עוזר“‬
‫(למשל‪ ,‬הקבוצה הקנדית ו“המשקמים החדשים“‬
‫ ראה‪ .)Ward & Maruna, 2007 :‬בתוכנית “תקון‬‫בקהילה“ (‪ )Community Correction‬לדוגמה‬
‫הושם דגש על הצורך לתאם בין מסגרות טיפוליות‬
‫שונות בקהילה כדי שניתן יהיה לפתור בעיות‬
‫בתחום הפשיעה‪ .‬דוגמה נוספת היא “מערכת‬
‫תקון המבוססת על הוכחות“ (‪Evidence-Based‬‬
‫‪ )Correction‬שהושפעה מהקבוצה הקנדית‪.‬‬
‫לגרסתה טיפול יעיל ניתן להעניק לאחר תכנון‪,‬‬
‫הפעלה והערכה של תוכניות טיפול באמצעות כלים‬
‫מדעיים מתאימים (‪ .)Travis, 2002‬כחלק מאותה‬
‫תפיסה פיתחו חוקרים באוניברסיטת מרילנד הליך‬
‫דו‪-‬שלבי ( ‪Maryland Scale of Scientific Method -‬‬
‫‪ )MSSM‬כדי להעריך מה משפיע על מניעת פשע‬
‫(;‪Mackenzie, 2000; Seiter & Kadela, 2003‬‬
‫‪.)Sherman et al., 1997‬‬
‫שתי התפתחויות חשובות מתרחשות כיום בתחום‬
‫של שיקום אסירים בקהילה‪ :‬האחת בתחום המדיניות‬
‫המניעתית‪-‬שיפוטית והשנייה בתחום האידיאולוגיה‬
‫והתיאוריה הפנולוגית‪ .‬אמיר‪ ,‬הורוביץ ושגיב (‪)2005‬‬
‫טוענים במאמרם‪ ,‬כי במקומות רבים בעולם חלה‬
‫החרפה בענישה מאחר שנגזרים מאסרים רבים‬
‫יותר לתקופות ארוכות יותר‪ ,‬ובמקביל נעשה שימוש‬
‫נרחב יותר במוסדות תקון בקהילה‪ .‬לטענתם‪,‬‬
‫פירוש הדבר הוא שיש יותר אסירים משוחררים‪,‬‬
‫יותר משפחות שנפגעות ממאסר של בן משפחתם‬
‫ויותר קהילות הנפגעות מעצם הדבר שרבים‬
‫מחברי הקהילה הם עבריינים המרצים את עונשם‬
‫במסגרתה‪ .‬משמע נוצר צורך בנכונות יתר מצד‬
‫הקהילה לייצר שירותים ומשאבים לטיפול בעבריינים‪,‬‬
‫במשפחותיהם ובמגזרים מיוחדים בקבוצה זו של‬
‫אסירים משוחררים (נשים‪ ,‬מיעוטים‪ ,‬מכורים לסמים‬
‫ועוד) (& ‪Lynch & Sabol, 2001, 2004; Seiter‬‬
‫‪ ,)Kadela, 2003‬מכיוון שכפי שהזהיר טרביס (‪Travis,‬‬
‫‪“ ,)2000‬הם כולם חוזרים“‪ .‬כאן החלה ההזדקקות‬
‫למכשירי מדידה של סיכון אקטוארי (‪,)Actuarial Risk‬‬
‫שמשרתים את “הפנולוגיה החדשה“ (אמיר‪ ,‬הורוביץ‬
‫ושגיב‪ ;2005 ,‬לתיאור נרחב אודות הפנולוגיה החדשה‬
‫ראו‪ :‬שוהם‪ ,‬שביט‪ ,‬קאבליון ועינת‪Feeley & ;2009 ,‬‬
‫‪.)Simon, 1992‬‬
‫על רקע השינוי שחל באידיאולוגיה ובתיאוריה‬
‫הפנולוגית צמחו מודלים שונים‪ ,‬ובהם המודל‬
‫השיקומי (‪)Risk-Need-Responsivity - RNR‬‬
‫ומאוחר יותר מודל “החיים הטובים“ (‪The Good‬‬
‫‪ .)Lives Model - GLM‬המודל האחרון מציע‬
‫להתרכז בצרכי העבריין ובחיפוש אחר דרכים‬
‫לגיטימיות לסיפוק צרכיו‪ ,‬דבר שיוביל בסופו של‬
‫דבר להפחתת הרצידיביזם (לסקירה נרחבת ראה‪:‬‬
‫‪ .)Ward & Maruna, 2007‬ברוח דומה‪ ,‬לדעת אמיר‪,‬‬
‫הורוביץ ושגיב (‪ ,)2005‬ייעודו האמיתי של השיקום‬
‫לא צריך להיות הפחתת הרצידיביזם אלא זיהוי‬
‫צרכים של קבוצות ויחידים‪ ,‬משום שמי שצרכיו לא‬
‫ייענו‪ ,‬שיקומו ייכשל‪.‬‬
‫שיקום האסיר במדינת ישראל‬
‫עד שנת ‪ ,1983‬טרם קבלת חוק שיקום האסיר‪,‬‬
‫חלק קטן מהאסירים המשוחררים טופל על ידי‬
‫משרד העבודה והרווחה על פי חוק שירות מבחן‬
‫למבוגרים‪ .‬הטיפול ברווחתם של כלל האסירים‬
‫המשוחררים הופקד בידי אגודות וולונטאריות‪ ,‬שלא‬
‫יכלו להתמודד עם מספרם הגדול‪ .‬עם פרסום חוק‬
‫‪115‬‬
‫הרשות לשיקום האסיר (תשמ“ג‪ )1983-‬צבר הנושא‬
‫של שיקום האסיר תאוצה וזכה להתייחסות מסודרת‬
‫ומקיפה יותר‪ .‬החוק קבע‪ ,‬כי אסיר יכול לפנות‬
‫וולונטארית לרשות לשיקום האסיר עד שנה מיום‬
‫שחרורו ממאסר בשביל לקבל טיפול פסיכולוגי‪-‬‬
‫סוציאלי (חוק הרשות לשיקום האסיר‪ ,‬תשמ“ג)‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2001‬חל שינוי ממעלה שנייה בטיפול באסיר‬
‫המשוחרר‪ .‬זה היה שינוי תפיסתי עקב חקיקת חוק‬
‫שחרור על תנאי ממאסר (תשס“א‪ .)2001-‬החוק‬
‫קבע‪ ,‬כי הטיפול שיינתן לאסיר המשוחרר לא יהיה‬
‫עוד וולונטארי כי אם טיפול סמכותי בפיקוח ועל‬
‫פי חוק‪ .‬נחתם חוזה מחייב עם האסיר המשוחרר‪,‬‬
‫והוא משמש כלי בקרה על תפקודו בקהילה‪ .‬שינוי‬
‫תפיסתי זה של תפקיד הרשות לשיקום האסיר‬
‫הוביל למהפך בתפקודה‪ .‬הרשות חויבה לבצע שינוי‬
‫מערכתי ומקצועי‪.‬‬
‫תעסוקה‬
‫מציאת עבודה היא בדרך כלל הקושי העיקרי‬
‫שנתקלים בו אסירים משוחררים מאחר שיש‬
‫להם כישורי עבודה דלים וניסיון תעסוקתי מועט‬
‫(‪ .)Seiter & Kadela, 2003‬אסירים נתקלים בבעיות‬
‫אובייקטיביות שונות שמקשות עליהם למצוא עבודה‬
‫טובה המתאימה לגילם בזמן השחרור‪ .‬בעיות‬
‫כאלה הן דעות קדומות‪ ,‬פליטתם של האסירים‬
‫משוק העבודה בפרק הזמן שבו שהו במאסר‬
‫והתמכרותם לסמים‪ .‬תקופת השחרור היא תקופה‬
‫מלחיצה‪ ,‬שמקשה עליהם להימנע מלצרוך סמים‬
‫או אלכוהול‪ ,‬ומוטל עליהם למצוא עבודה (שם)‪ .‬גם‬
‫המצב האובייקטיבי של שוק התעסוקה משפיע על‬
‫היקלטותם התעסוקתית (‪ .)Uggen, 2002‬לפיכך‬
‫אסירים משוחררים רבים עשויים למצוא עצמם‬
‫מובטלים ומתקשים להימנע מלחזור לפשע‪.‬‬
‫מחקרים רבים מלמדים על קשר ברור בין אבטלה‬
‫לפשע (;‪Ainsworth-Darnell & Roscigno, 2001‬‬
‫‪Bellair et al., 2003; Chiricos, 1987; Cohen,‬‬
‫‪ .)Felson & Land, 1980‬ווטס‪ ,‬בסנט והיל (‪Watts,‬‬
‫‪ )Bessant & Hil, 2008‬מציעים להתייחס בזהירות‬
‫להנחה שקיים קשר סיבתי ישיר בין אבטלה לפשע‪,‬‬
‫‪116‬‬
‫אף כי מחקרים הראו שמצב תעסוקתי במגזרי‬
‫אוכלוסיה שונים (עניים‪ ,‬מיעוטים‪ ,‬מהגרים וכדומה)‬
‫קשור להיקף הפשיעה ולדפוסיה (כגון עבירות רכוש‬
‫או עבירות אלימות) גם אם הקשר הוא לא קשר‬
‫סיבתי ישיר (‪Bagguley & Mann, 1992; Dickinson,‬‬
‫‪.)1994; Farrington et al., 1986‬‬
‫חשיבות התעסוקה הודגמה במחקרם של תימור‬
‫ושוהם (‪ )2005‬על שיקום אסירים משוחררים‬
‫בקיבוצים‪ .‬במחקר נמצא כי השתלבות בשגרת‬
‫העבודה בקיבוץ היתה המנבא הטוב ביותר‬
‫להשתלבות האסירים בחיי הקיבוץ‪ .‬ברוח דומה‪,‬‬
‫לאוב וסמפסון (‪ )Laub & Sampson, 2001‬מציינים‪,‬‬
‫כי הכשרה תעסוקתית‪ ,‬מציאת עבודה‪ ,‬התמדה בה‬
‫וקידום הם סימנים המעידים על נכונות להשתקם‪.‬‬
‫במחקר שערך וובסטר (‪ )Webster, 2001‬נמצא‬
‫שיש חשיבות רבה לקיומה של מסגרת תעסוקתית‬
‫מיידית לאסיר שעבד טרם מאסרו‪ .‬נוסף על כך‬
‫מקום העבודה מספק הזדמנות לקשירת יחסים‬
‫חברתיים עם עמיתים לגיטימיים וקונפורמיים‪.‬‬
‫סייטר וקדלה (‪ )Seiter & Kadela, 2003‬מדגישים‬
‫את הצורך לבנות תוכניות בכלא שיכינו את האסיר‬
‫לקראת שחרורו במיוחד במישור התעסוקתי‪ .‬נמצא‬
‫שאסיר משוחרר שקיבל בכלא טיפול נפשי וטיפול‬
‫לגמילה מסמים‪ ,‬עבר הכשרה תעסוקתית‪ ,‬עבד‬
‫בכלא ורכש מיומנויות להשגת עבודה ולהתמדה‬
‫בה‪ ,‬גדלים סיכוייו להשתקם לאחר שחרורו מהכלא‬
‫(‪.)Bushway, 2003; Martin, 1999; Vexler, 1999‬‬
‫במחקר שערכו אנדרסון ושומכר (& ‪Anderson‬‬
‫‪ )Shumacker, 1991‬הושוו שתי קבוצות של אסירים‬
‫משוחררים בפיקוח‪ .‬קבוצה אחת השתתפה‬
‫בתוכניות להכשרה מקצועית והשכלתית שנערכו‬
‫בכלא והקבוצה האחרת לא‪ .‬לאחר מעקב של‬
‫שנה נמצא‪ ,‬כי רוב האסירים שהשתתפו בתוכניות‬
‫להכשרה מקצועית לא חזרו לכלא‪ .‬בשל כך המליצו‬
‫החוקרים להקנות לאסירים כישורי עבודה עוד בזמן‬
‫המאסר וכן אחריו‪.‬‬
‫פיקוח בקהילה‬
‫כהן (‪ )Cohen, 1985‬מגדיר פיקוח חברתי כסך‬
‫פיקוח ותעסוקה‬
‫כל הדרכים המאורגנות שבאמצעותן מגיבה‬
‫חברה להתנהגויות ולאנשים הנתפסים כסוטים‪,‬‬
‫כבעייתיים‪ ,‬כמדאיגים או כמאיימים‪ .‬תגובה זו‬
‫עשויה ללבוש צורה של סנקציות פליליות ‪ -‬ענישה‪,‬‬
‫טיפול‪ ,‬מניעה ושיקום‪ ,‬ועשויה להתבטא בדרכים‬
‫בלתי פורמאליות‪ ,‬כגון בידוד‪ ,‬לעג‪ ,‬הרחקה‬
‫וכדומה‪ .‬תפקידם של מנגנוני הפיקוח הוא לצמצם‬
‫או להכחיד את אותן התנהגויות המוגדרות כבלתי‬
‫רצויות‪ ,‬כמזיקות או כמאיימות‪.‬‬
‫הפיקוח הפורמאלי בארץ על עבריינים כולל מסגרות‬
‫ענישה עם אוריינטציה שיקומית (צו מבחן‪ ,‬של“צ‬
‫וכדומה) בדרגות פיקוח שונות‪ .‬פיקוח פורמאלי על‬
‫אסירים משוחררים אף הוא מופעל במסגרות שונות‬
‫בקהילה‪ .‬הנפוצה בהן היא תוכנית “קשר מחייב“‬
‫המופעלת על ידי יועצי השיקום מטעם הרשות‬
‫לשיקום האסיר ורכזיה ומטעם יחידות הרווחה‬
‫שעובדים בהן רכזי השיקום‪.‬‬
‫הפעלת תוכנית “קשר מחייב“ החלה באופן לא‬
‫רשמי בשנת ‪ 1998‬בכלא “השרון“ ובאופן רשמי‬
‫בשנת ‪ ,2001‬עם חקיקת “חוק שחרור על תנאי‬
‫ממאסר“ (תשס“א‪ .)2001-‬התוכנית מכוונת‬
‫לאסירים שמאסרם האחרון אינו מאסרם הראשון‪.‬‬
‫ועדת השליש מוכנה להפחית שליש ממאסרו של‬
‫אסיר שהתחייב על ידי חתימה על חוזה לקבל‬
‫את הסדרי השיקום שיתוכננו עמו‪ ,‬ויש מי שיפקח‬
‫על כך‪ .‬אומנם גם לפני שהופעלה תוכנית “קשר‬
‫מחייב“ הופנו חלק מהאסירים המשוחררים‬
‫למסגרת טיפולית כלשהי (מרכז יום‪ ,‬יחידה לנפגעי‬
‫סמים ועוד)‪ ,‬אך בהיעדר חוזה מחייב רבים מהם‬
‫לא הגיעו לטיפול למרות הבטחותיהם‪ ,‬ותוך זמן‬
‫קצר חזרו להשתמש בסמים ולכלא (אמיר‪ ,‬הורוביץ‬
‫ושגיב‪.)2005 ,‬‬
‫ההנחה הבסיסית של הסדר זה היא ששהות ממושכת‬
‫בבית הכלא מזיקה לאסיר ולמשפחתו‪ .‬השירותים‬
‫הטיפוליים והמשקמים בקהילה יכולים להקטין את‬
‫הסיכוי למועדות ולתרום לשיקום האסיר בסביבת‬
‫משפחתו‪ .‬הפיקוח הנלווה לחוזה אמור למנוע‬
‫עבריינות נוספת באמצעות טיפול שיקומי‪ .‬הטיפול‬
‫השיקומי יינתן על ידי גורם טיפולי סמכותי אשר יעניק‬
‫תשומת לב‪ ,‬יפגין אכפתיות ויסייע למטופל לרכוש‬
‫מיומנויות שיאפשרו לו לתפקד באופן נורמטיבי‪,‬‬
‫ומצד אחר יעמיד גבולות שיאלצו את המטופל לקיים‬
‫את התנאים שעליהם התחייב בתוכנית השיקום‪,‬‬
‫לרבות התמדה בתעסוקה‪ .‬תוכנית השיקום בפיקוח‬
‫מאפשרת לאסירים המשתחררים מבית הכלא‬
‫להשתלב בהדרגתיות בביתם ובמשפחתם‪ .‬ההנחה‬
‫היא שהטיפול המוצמד לפיקוח מחזק את הנכונות‬
‫לשינוי חיובי בתפקודו החברתי של המטופל ומצמצם‬
‫את הסיכון למועדות ופשיעה‪.‬‬
‫תוכניות פיקוח בקהילה נועדו ליצור גם מערכת‬
‫פיקוח בלתי פורמאלית על ידי פיתוח קשרים‬
‫נורמטיביים (‪,)Sutherland & Cressy, 1979‬‬
‫מעורבות בפעילות נורמטיבית‪ ,‬מחויבות לנורמות‬
‫ולחוק ואמונות תומכות בהם (‪ .)Hirshi, 1969‬באשר‬
‫לקידום קשרים נורמטיביים‪ ,‬תיאוריית ההתחברות‬
‫הדיפרנציאלית של סאתרלנד מסבירה מדוע אנשים‬
‫נמנעים מלבצע פשעים כאשר הם קשורים לאחרים‬
‫משמעותיים נורמטיביים‪ .‬יועצים‪ ,‬מטפלים‪ ,‬רכזי‬
‫השיקום ואנשים במקום העבודה מייצגים את‬
‫העולם הנורמטיבי ונתפסים עם הזמן כ“אחרים‬
‫משמעותיים“‪ .‬בדרך זו הם מסייעים במניעת‬
‫פשיעה (ליאור‪ .)2002 ,‬נוסף על כך התיאוריה של‬
‫הירשי היא רציונאלית ביסודה‪ .‬על פיה כל פרט מּונע‬
‫על ידי שיקולים של רווח והפסד (& ‪Gottfredson‬‬
‫‪ ,)Hirschi, 1990‬כלומר ככל שהפרט מפתח קשרים‬
‫חברתיים‪ ,‬מעורב בסביבתו החברתית ומחויב אליה‪,‬‬
‫כך יהיה לו יותר מה להפסיד אם לא יתנהג על פי‬
‫הנורמות החברתיות‪.‬‬
‫ממצאים שונים מעידים על הצורך בפיקוח בקהילה‬
‫וחשיבותו כאשר הוא כולל כאמור טיפול‪ .‬ליאור‬
‫(‪ )2002‬עמד על תרומתה של תמיכת הקהילה‬
‫להפחתת מועדות‪ .‬בראיונות שערך עם אסירים‬
‫משוחררים בלט הצורך שלהם בפיקוח‪ .‬חלק‬
‫מהמרואיינים טענו‪ ,‬כי יש לכרוך חבל סביב צווארם‬
‫היות שכך יעמדו לנגד עיניהם הדברים שהם עלולים‬
‫להפסיד‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬במחקר שערכו בשנת ‪1999‬‬
‫פרבל ועמיתיו (‪Farbel, Prendergast, Cartier,‬‬
‫‪ )Wexler, Knight & Anglin, 1999‬נמצא‪ ,‬כי הטיפול‬
‫‪117‬‬
‫באסיר והכנתו לשיקום בתוך הכלא וטיפול שיקומי‬
‫בקהילה בהמשך הם גורם המחזק את רצונו של‬
‫האסיר לשינוי חיובי ולאורח חיים נורמטיבי‪ ,‬גם‬
‫אם תהליך השיקום החל במוטיבציה חיצונית‪,‬‬
‫כגון שחרור על תנאי או עזרה חומרית בלבד‪.‬‬
‫הסתבר‪ ,‬כי במהלך הטיפול וההשתתפות בתוכניות‬
‫השיקום נוצרת אצל האסיר נכונות פנימית לשינוי‬
‫שמתחזקת עם הזמן ומביאה לשינויים חיוביים‬
‫בתהליך השיקום‪.‬‬
‫מעסיק‪-‬ידיד‬
‫בספרות ניתן למצוא התייחסות לחששם הכבד של‬
‫מעסיקים להעסיק אסירים משוחררים (& ‪Albright‬‬
‫;‪Denq, 1996; Fletcher, 2001; Hoffman, 2002‬‬
‫‪.)Western, Kling & Weiman, 2001; Holzer, 1996‬‬
‫בשל חשש זה פיתחה הרשות לשיקום האסיר תוכנית‬
‫העסקה ייחודית בשם “מעסיק‪-‬ידיד“‪ ,‬שנועדה ליצור‬
‫התאמה מקסימאלית בין האסיר למעסיק‪ .‬מעסיק‪-‬‬
‫ידיד מוגדר כאדם המוכן להעסיק אסירים משוחררים‬
‫ולסייע להם להשתלב בעבודה‪ ,‬כאשר הוא מסכים‬
‫לנוכחותם של אנשי טיפול מהרשות לשיקום האסיר‬
‫במקום העבודה‪ .‬יש לו הבנה ורגישות לצורכי האסיר‬
‫המשוחרר‪ ,‬והוא עוזר לו הן בתחום התעסוקתי‪-‬כלכלי‬
‫והן בתחום הרגשי‪-‬סוציאלי‪ .‬תוכנית מעסיק‪-‬ידיד‬
‫מתמקדת במציאת המעסיק המתאים‪ ,‬בהכשרת‬
‫האסיר המשוחרר לעבודה ובמתן סיוע לשניהם גם‬
‫יחד‪ .‬יודגש‪ ,‬כי אנשי הרשות לשיקום האסיר מקפידים‬
‫לחשוף בפני המעסיק את בעיות האסיר ‪ -‬כגון הערכה‬
‫עצמית נמוכה‪ ,‬תחושת כישלון‪ ,‬השכלה נמוכה ובעיות‬
‫משפחתיות ‪ -‬כדי לוודא שהוא יתייחס אליהן‪.‬‬
‫ניתן לאמוד את הפוטנציאל השיקומי של תוכנית‬
‫מעסיק‪-‬ידיד באמצעות תיאוריות שונות כגון‬
‫תיאוריית ההתחברות הדיפרנציאלית של סת'רלנד‬
‫וקרייסי (‪ )Sutherland & Cressey, 1979‬או‬
‫תיאוריית הפיקוח של הירשי (‪.)Hirschi, 1969‬‬
‫מעסיק‪-‬ידיד כדמות נורמטיבית‪ ,‬שעם הזמן עשויה‬
‫להיתפס כדמות משמעותית בחיי האסיר‪ ,‬יש בה‬
‫כדי לתרום לפיקוח הבלתי פורמאלי על האסיר‬
‫המשוחרר בזכות קידום קשרים נורמטיביים‪,‬‬
‫‪118‬‬
‫מעורבות בפעילות נורמטיבית‪ ,‬מחויבות והתהוות‬
‫של אמונות תומכות בנורמות ובחוק‪.‬‬
‫ישנן תיאוריות סוציולוגיות נוספות שבאמצעותן ניתן‬
‫לעמוד על הפוטנציאל השיקומי של התוכנית‪ .‬על פי‬
‫קלאורד ואוהלין (‪ ,)Cloward & Ohlin, 1960‬ככל שיהיו‬
‫הזדמנויות רבות יותר להצליח בדרכים לגיטימיות‪ ,‬כך‬
‫יצטמצמו הניסיונות להצליח בדרכים בלתי לגיטימיות‪.‬‬
‫היות שהמעסיק מעניק לאסיר הזדמנות להצליח‬
‫בדרכים לגיטימיות‪ ,‬אין לאחרון צורך בדרך כלל למצוא‬
‫פיתרון עברייני לבעיותיו‪ .‬התוכנית פותחת בפני‬
‫האסיר המשוחרר הזדמנות להשתלב במסגרת של‬
‫תעסוקה שאינה עבריינית‪ ,‬ולפיכך מגבירה את הסיכוי‬
‫שהזדמנות זאת תסייע לו ליצור תפנית בחייו ולהינתק‬
‫ממעגל התעסוקה ומהמעגל החברתי העברייניים‬
‫(‪ .)Sampson & Laub, 1993‬על פי תיאוריית הבושה‬
‫הראינטגרטיבית של ברייסוויט (‪,)Braitwaite, 1989‬‬
‫החברה מוכנה לסלוח לעבריינים המביעים חרטה‬
‫כנה על מעשיהם העברייניים ומוכנה לקלוט אותם‬
‫לשורותיה מחדש‪ .‬אגב כך נוצרת אצל עבריינים אלה‬
‫מחויבות שלא לחזור לעבריינות‪ .‬הקליטה במקום‬
‫העבודה היא דוגמה טובה לתהליך זה ולמחויבות זו‪.‬‬
‫אסיר המשתקם במקום העבודה מתקבל בהסכמת‬
‫המעסיק‪-‬ידיד לאחר שהצהיר והתחייב לא לבצע‬
‫עבירות‪ .‬ההזדמנות הניתנת לו להיקלט במקום עבודה‬
‫לגיטימי תוך התעלמות מסוימת מעברו‪ ,‬מחייבת‬
‫אותו לגמול למעסיק באמצעות תפקוד חיובי ופעילות‬
‫חוקית‪ .‬מודל נוסף שעשוי להסביר את יכולתה של‬
‫התוכנית לשמש מסגרת משקמת הוא מודל “החיים‬
‫הטובים“ (‪ )The Good Lives Model - GLM‬של‬
‫וורד ובראון (‪ .)Ward & Brown, 2004‬המודל מציע‬
‫כאמור להתרכז בצרכיו של העבריין ובחיפוש אחר‬
‫דרכים לגיטימיות לספקם (מעסיק‪-‬ידיד מספק בראש‬
‫ובראשונה את צרכיו הכלכליים של האסיר)‪ .‬בסופו של‬
‫דבר ייתכן שיופחת הסיכון שהאסיר המשוחרר יחזור‬
‫לפעילות עבריינית‪.‬‬
‫מאחר שפרויקט מעסיק‪-‬ידיד הוא פרויקט חדש נעשו‬
‫עליו מחקרי הערכה מעטים‪ .‬במחקר של עובדיה‪-‬יוסף‬
‫שנערך בין השנים ‪ 1993‬ל‪ 1995-‬נמצא‪ ,‬כי מתוך ‪152‬‬
‫אסירים משוחררים שפנו לתוכניות שיקום תעסוקתי‬
‫פיקוח ותעסוקה‬
‫ולוו על ידי מעסיקים‪-‬ידידים ‪ 50%‬התמידו בעבודה‬
‫בשנתיים שהמעקב בוצע בהן‪ .‬התוצאות של סקר‬
‫ראשוני זה השפיעו על הגברת המודעות למושג מעסיק‪-‬‬
‫ידיד ולחשיבותו‪ ,‬ותוכנית זו נקלטה בתודעתם של‬
‫ארגונים טיפוליים‪-‬תעסוקתיים‪ .‬משנת ‪ 1995‬יש בכל‬
‫משרד של שירות התעסוקה בארץ נציג שמסייע לאסיר‬
‫המשוחרר למצוא עבודה (עובדיה‪-‬יוסף‪.)1996 ,‬‬
‫כאמור‪ ,‬מטרת המחקר היתה לבדוק את הקשר‬
‫בין ניסיון תעסוקתי‪ ,‬פיקוח בקהילה ותעסוקה אצל‬
‫מעסיק‪-‬ידיד ובין התמדה בתעסוקה בקרב אסירים‬
‫משוחררים‪ .‬לפי סקירת הספרות הנזכרת לעיל‪ ,‬יש‬
‫מקום לשער את ההשערות הבאות‪.‬‬
‫והמאסר האחרון נמשך בממוצע ‪ 2.85‬שנים‪ .‬הזמן‬
‫שעבר משחרורו של האסיר מהכלא ועד שפנה לשירות‬
‫התעסוקה נע בין חודש ל‪ 102-‬חודשים‪ ,‬ובממוצע ‪16.4‬‬
‫חודשים עם סטיית תקן של ‪ 14.7‬חודשים‪ .‬המדגם כלל‬
‫קבוצת מטופלים בפיקוח במסגרת תוכנית “קשר‬
‫מחייב“ וקבוצת מטופלים שלא היתה בפיקוח‪ .‬הנתונים‬
‫על עשרה מהאסירים המשוחררים חלקיים מאחר‬
‫שעקבותיהם נעלמו לאחר שפנו לשירות התעסוקה‬
‫ולא היה ניתן לאתרם כדי להשלים את המידע החסר‪.‬‬
‫טבלה מספר ‪ 1‬מציגה את מאפייני המדגם ‪ -‬אסירים‬
‫שהיו תחת פיקוח ואלו שלא‪.‬‬
‫טבלה מספר ‪ :1‬מאפייני המדגם הכללי‬
‫השערות המחקר‬
‫•יש קשר חיובי בין הניסיון התעסוקתי של האסיר‬
‫המשוחרר ובין סיכוייו להתמיד בתעסוקה‬
‫במסגרת קהילתית‪.‬‬
‫•יש הבדל ברמת ההתמדה בתעסוקה של אסירים‬
‫הנמצאים במעקב פיקוח בקהילה לעומת אסירים‬
‫שאינם בפיקוח‪.‬‬
‫•יש הבדל ברמת ההתמדה בתעסוקה של אסירים‬
‫משוחררים המועסקים אצל מעסיק‪-‬ידיד לעומת‬
‫רמת ההתמדה בתעסוקה של אסירים המועסקים‬
‫אצל מי שאינו מעסיק‪-‬ידיד‪.‬‬
‫•פיקוח קהילתי הוא משתנה התורם לקשר בין‬
‫מעסיק‪-‬ידיד ובין התמדה בתעסוקה‪.‬‬
‫שיטה‬
‫קבוצת המחקר‬
‫המחקר נערך על ‪ 131‬אסירים משוחררים מירושלים‬
‫רבתי שפנו לשירות התעסוקה בירושלים בשנת ‪.2005‬‬
‫כל המשתתפים היו גברים בגילאים ‪ 17‬עד ‪ .59‬הגיל‬
‫הממוצע היה ‪ 33.48‬וסטיית התקן היתה ‪ 8.99‬שנים‪.‬‬
‫כמחצית מן המשתתפים היו רווקים‪ ,‬כרבע נשואים‬
‫וכרבע גרושים (ראה טבלה מספר ‪ .)1‬מספר הילדים‬
‫היה בממוצע ‪ 1.13‬וההשכלה הכללית נעה בין ‪ 0‬ל‪22-‬‬
‫שנים (ההשכלה הממוצעת היתה ‪ 9.82‬שנים וסטיית‬
‫התקן ‪ 2.85‬שנים)‪ .‬מספר המאסרים של המשתתפים‬
‫נע בין מאסר אחד לתשעה מאסרים (‪ 2.61‬בממוצע)‬
‫‪ .1‬מצב משפחתי‬
‫‪ 23%‬נשוי‬
‫‪ 23%‬גרוש‬
‫‪ 54%‬רווק‬
‫‪ .2‬דת‬
‫‪ 49%‬יהודי חילוני‬
‫‪ 27%‬מוסלמי‬
‫‪ 24%‬יהודי דתי‬
‫‪ .3‬ארץ לידה‬
‫‪ 84%‬ישראל‬
‫‪ 11%‬חבר העמים‬
‫‪ 3%‬מערב אירופה‬
‫‪ 1%‬אתיופיה‬
‫‪ 1%‬אסיה‪/‬אפריקה‬
‫‪ .4‬שירות צבאי‬
‫‪ 70%‬לא שירת‬
‫‪ 17%‬שירות מלא‬
‫‪ 13%‬שירות חלקי‬
‫‪ .5‬שימוש בסמים‬
‫‪ 58%‬השתמשו בסמים‬
‫‪ 42%‬לא השתמשו בסמים‬
‫‪ .6‬רמת העבריינות‬
‫‪ 38%‬בינונית‬
‫‪ 25%‬קלה‬
‫‪ 16%‬כבדה‬
‫‪ 15%‬קלה מאוד‬
‫‪ 6%‬כבדה מאוד‬
‫‪ .7‬מהות הקשר עם‬
‫יועץ התעסוקה‬
‫‪ 41%‬קשר לא רציף‬
‫‪ 33%‬קשר רציף‬
‫‪ 16%‬לא ניתן לאיתור‬
‫‪ 10%‬במעצר‪/‬בכלא‬
‫‪ .8‬הכשרה מקצועית‬
‫‪ 59%‬חסרי הכשרה‬
‫מקצועית‬
‫‪ 41%‬בעלי השכלה‬
‫מקצועית‬
‫מספרם הכולל של האסירים המשוחררים‪.131 :‬‬
‫‪119‬‬
‫כלים‬
‫שאלון פרטים אישיים‬
‫נבנה שאלון ובו ‪ 24‬שאלות על ניסיונו התעסוקתי‬
‫של האסיר המשוחרר‪ ,‬השכלתו המקצועית‪ ,‬קיומו‬
‫של פיקוח או היעדרו‪ ,‬תעסוקה אצל מעסיק‪-‬‬
‫ידיד ומספר חודשי העבודה לאחר השחרור‪.‬‬
‫השאלון כלל גם שאלות סוציו‪-‬דמוגרפיות על‬
‫משתתפי המחקר ‪ -‬גיל‪ ,‬מצב משפחתי‪ ,‬דת‪,‬‬
‫מוצא‪ ,‬השכלה‪ ,‬שירות צבאי ‪ -‬וכן שאלות על‬
‫שני מאסריו האחרונים‪ ,‬מספר המאסרים‪ ,‬מועד‬
‫השחרור ורמת העבריינות (זו נקבעה על פי‬
‫מספר המאסרים ושנות המאסר)‪ .‬ככל שעלה‬
‫האסיר במדרג המאסרים ואורכם הוגדרה לו רמת‬
‫עבריינות גבוהה יותר (לדוגמה‪ ,‬אסיר שריצה‬
‫מאסר אחד במשך שנה הוגדרה לו רמת עבריינות‬
‫קלה)‪ .‬נוסף על כך נשאל האסיר שאלות באשר‬
‫לשימוש בסמים ובאשר למהות הקשר שלו עם‬
‫הרשות לשיקום האסיר (קשר רציף‪ ,‬קשר לא‬
‫רציף‪ ,‬לא ניתן לאיתור‪ ,‬נמצא במעצר‪/‬בכלא)‪ .‬טיב‬
‫הקשר עם יועץ התעסוקה נקבע על פי כללים‬
‫אלה‪ :‬אסיר שיצר קשר עם יועץ התעסוקה פעם‬
‫אחת בשבועיים‪-‬שלושה הוגדר ברמה של “קשר‬
‫לא רציף“; אסיר שיצר קשר פעם אחת בשבוע‬
‫הוגדר ברמה של “קשר רציף“; אסיר שפנה ליועץ‬
‫וכעבור זמן נעלמו עקבותיו הוגדר כ“לא ניתן‬
‫לאיתור“; ואסיר שחזר למעצר או לכלא לאחר‬
‫שפנה ליועץ קיבל את ההגדרה “במעצר‪/‬בכלא“‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬לאחר שפנו האסירים המשוחררים לשירות‬
‫התעסוקה (בקשה ראשונית שעשויה להסתכם‬
‫בפנייה ובראיון טלפוני בלבד)‪ ,‬לא ניתן היה לאתר‬
‫‪ 16%‬מהם ו‪ 10%-‬חזרו למאסר‪ .‬לפיכך הנתונים‬
‫שנאספו על עשרה אסירים משוחררים חלקיים‪.‬‬
‫יצירת קשר עם יועץ תעסוקה עשויה להיות במסגרת‬
‫תוכנית הפיקוח “קשר מחייב“ המחייבת את האסיר‬
‫בתעסוקה ועל כן הוא פונה ליועץ‪ ,‬או שפנייתו‬
‫וולונטארית והוא מבקש עזרה במציאת תעסוקה‪.‬‬
‫התשובות לשאלון מבוססות על מידע שנמסר‬
‫מטופס אינטק קיים‪.‬‬
‫‪120‬‬
‫ניסיון תעסוקתי‬
‫ניסיון תעסוקתי של אסיר משוחרר כלל ניסיון‬
‫תעסוקתי לפני הכלא‪ ,‬בתוך הכלא ובמסגרות‬
‫מכשירות לתעסוקה לאחר השחרור‪ .‬רמת הניסיון‬
‫התעסוקתי נעה ברצף מ“כלל לא“ עד “הרבה מאוד“‬
‫ונקבעה על פי מספר מקומות העבודה שהאסיר‬
‫עבד בהם (הן כשכיר הן כעצמאי) ועל פי מידת‬
‫המקצועיות שנדרשה‪ .‬עבודה ברמת מקצועיות‬
‫גבוהה דורגה גבוה יותר ברצף‪ .‬לעבודה בכלא‬
‫ולעבודה מחוצה לו ניתן משקל דומה‪.‬‬
‫מעסיק‪-‬ידיד בקהילה‬
‫כל אסיר התבקש לסמן אחד משני המשפטים‬
‫הבאים כדי לבדוק אם הוא מועסק אצל‬
‫מעסיק‪-‬ידיד‪:‬‬
‫‪ .1‬מועסק אצל מעסיק‪-‬ידיד (שמו של המעסיק‪-‬ידיד‬
‫מופיע במאגר הנתונים הפעיל של מעסיקים‪-‬ידידים‬
‫הנמצא ברשות לשיקום האסיר)‪.‬‬
‫‪ .2‬מועסק אצל מעסיק אחר‪.‬‬
‫הפניה לתעסוקה אצל מעסיק‪-‬ידיד נקבעת על בסיס‬
‫התרשמותו של יועץ התעסוקה מהאסיר והחלטתו‬
‫שהאסיר מתאים למסגרת העבודה המוצעת‪.‬‬
‫טבלה מספר ‪ 2‬מפרטת את מאפייני הקבוצות על‬
‫פי תעסוקה אצל מעסיק‪-‬ידיד או אצל מעסיק אחר‪.‬‬
‫הטבלה מלמדת כי לשתי הקבוצות מאפיינים‬
‫דומים‪ .‬נערכו מבחני ‪ t‬למדגמים בלתי תלויים והושוו‬
‫המשתנים הכמותיים ‪ -‬ובהם גיל‪ ,‬חודשי שחרור‬
‫וניסיון תעסוקתי ‪ -‬של אסירים מקבוצת המועסקים‬
‫אצל מעסיק‪-‬ידיד לאלה של קבוצת האסירים שאינם‬
‫מועסקים אצל מעסיק‪-‬ידיד‪ .‬מקדמי המובהקות‬
‫של המבחנים ההיקשיים המתאימים (‪ )t‬למדגמים‬
‫בלתי תלויים הם זניחים ‪ .t(119) > 0.05‬למשתנים‬
‫האיכותיים ‪ -‬מצב משפחתי‪ ,‬דת‪ ,‬ארץ לידה‪ ,‬שירות‬
‫צבאי‪ ,‬רמת עבריינות והכשרה מקצועית ‪ -‬נערכו‬
‫מבחני חי בריבוע‪ ,‬ולא נמצאו הבדלים מובהקים בין‬
‫הקבוצות (‪χ2=0.57, χ2=3.22, χ2=4.92, χ2=0.05,‬‬
‫‪χ2=2.13, χ2=0.003, df=2, df=2, df=3, df=2,‬‬
‫‪ ,df=4, df=1, >0.05‬בהתאמה)‪.‬‬
‫פיקוח ותעסוקה‬
‫טבלה מספר ‪ :2‬מאפייני הקבוצות על פי מעסיק‪-‬ידיד‬
‫עם מעסיק‪-‬ידיד (‪)n=39‬‬
‫בלי מעסיק‪-‬ידיד (‪)n=82‬‬
‫‪( 34.1‬ס“ת ‪)9.54‬‬
‫‪( 31.43‬ס“ת ‪)7.08‬‬
‫‪ 25.6%‬נשוי‬
‫‪ 23.1%‬גרוש‬
‫‪ 51.3%‬רווק‬
‫‪ 25.6 %‬נשוי‬
‫‪ 19.5%‬גרוש‬
‫‪ 54.9%‬רווק‬
‫דת‬
‫‪ 46.2%‬יהודי חילוני‬
‫‪ 38.5%‬מוסלמי‬
‫‪ 15.4%‬יהודי דתי‬
‫‪ 46.3%‬יהודי חילוני‬
‫‪ 25.6%‬מוסלמי‬
‫‪ 28%‬יהודי דתי‬
‫ארץ לידה‬
‫‪ 76.9%‬ישראל‬
‫‪ 20.5%‬חבר העמים‬
‫‪ 2.6%‬מערב אירופה‬
‫‪ 0%‬אתיופיה‬
‫‪ 87.7%‬ישראל‬
‫‪ 7.4%‬חבר העמים‬
‫‪ 3.7%‬מערב אירופה‬
‫‪ 1.2%‬אתיופיה‬
‫שירות צבאי‬
‫‪ 71.8%‬לא שירת‬
‫‪ 15.4%‬שירות מלא‬
‫‪ 12.8%‬שירות חלקי‬
‫‪ 69.5%‬לא שירת‬
‫‪ 17.1%‬שירות מלא‬
‫‪ 13.4%‬שירות חלקי‬
‫‪ 41%‬בינונית‬
‫‪ 17.9%‬קלה‬
‫‪ 17.9%‬כבדה‬
‫‪ 17.9%‬קלה מאוד‬
‫‪ 5.1%‬כבדה מאוד‬
‫‪ 34.6%‬בינונית‬
‫‪ 27.2%‬קלה‬
‫‪ 14.8%‬כבדה‬
‫‪ 16%‬קלה מאוד‬
‫‪ 7.4%‬כבדה מאוד‬
‫‪ 56.4%‬חסרי הכשרה מקצועית‬
‫‪ 43.6%‬בעלי השכלה מקצועית‬
‫‪ 57.5%‬חסרי הכשרה מקצועית‬
‫‪ 42.5%‬בעלי השכלה מקצועית‬
‫חודשי שחרור‬
‫‪( 13.54‬ס“ת ‪)9.25‬‬
‫‪( 17.83‬ס“ת ‪)18.15‬‬
‫ניסיון תעסוקתי‬
‫‪( 3.07‬ס“ת ‪)0.93‬‬
‫‪( 2.97‬ס“ת ‪)1.04‬‬
‫גיל ממוצע‬
‫מצב משפחתי‬
‫רמת העבריינות‬
‫הכשרה מקצועית‬
‫הימצאות בתוכנית שיקום בפיקוח בקהילה‬
‫על ידי הרשות לשיקום האסיר‬
‫אסיר שנמצא בפיקוח הוא אסיר שהשתחרר לאחר‬
‫ריצוי של שני שלישים ממאסרו בהמלצת ועדת‬
‫השחרורים‪ ,‬אשר קבעה כי עליו להימצא בתוכנית‬
‫שיקום בפיקוח הרשות לשיקום האסיר‪ .‬אסירים‬
‫שאינם בפיקוח הם כאלה שוועדת השחרורים‬
‫המליצה על שחרורם המוקדם ללא התניה של‬
‫פיקוח או אסירים ששוחררו בתום מאסר מלא‪.‬‬
‫אסירים אלו יכולים לפנות וולונטארית לרשות‬
‫לשיקום האסיר‪ ,‬וזו מפנה אותם למסגרות טיפולית‬
‫(הוסטלים‪ ,‬מרכז יום‪ ,‬יחידה לנפגעי סמים ועוד)‬
‫ולמסגרות תעסוקתיות מתאימות‪ .‬משתנה זה‬
‫נבדק על פי אחד משני הקריטריונים הבאים‪:‬‬
‫‪1.1‬האסיר נמצא בתוכנית השיקום והפיקוח‬
‫בקהילה מטעם הרשות לשיקום האסיר ("קשר‬
‫מחייב") ועמד בהתחייבויותיו עד לסיום‬
‫התהליך הטיפולי‪.‬‬
‫‪2.2‬האסיר נמצא באופן וולונטארי בתוכנית שיקום‬
‫ללא פיקוח בקהילה (ללא "קשר מחייב")‪.‬‬
‫טבלה מספר ‪ 3‬מפרטת את מאפייני הקבוצות על‬
‫פי קיומו של פיקוח או היעדרו‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫טבלה מספר ‪ :3‬מאפייני הקבוצות על פי פיקוח‬
‫עם פיקוח (‪)=70n‬‬
‫בלי פיקוח (‪)=51n‬‬
‫‪( 32.59‬ס“ת ‪)8.77‬‬
‫‪( 34.04‬ס“ת ‪)8.98‬‬
‫‪ 31.4%‬נשוי‬
‫‪ 17.1%‬גרוש‬
‫‪ 51.4%‬רווק‬
‫‪ 17.6 %‬נשוי‬
‫‪ 25.5%‬גרוש‬
‫‪ 56.9%‬רווק‬
‫‪ 40%‬יהודי חילוני‬
‫‪ 38.6‬מוסלמי‬
‫‪ 21.4%‬יהודי דתי‬
‫‪ 54.9%‬יהודי חילוני‬
‫‪ 17.6%‬מוסלמי‬
‫‪ 27.5%‬יהודי דתי‬
‫ארץ לידה‬
‫‪ 81.2%‬ישראל‬
‫‪ 11.6%‬חבר העמים‬
‫‪ 5.8%‬מערב אירופה‬
‫‪ 0.4%‬אתיופיה‬
‫‪ 1%‬אסיה‪/‬אפריקה‬
‫‪ 88.2 %‬ישראל‬
‫‪ 11.8%‬חבר העמים‬
‫‪ 0%‬מערב אירופה‬
‫‪ 0%‬אתיופיה‬
‫‪ 0%‬אסיה‪/‬אפריקה‬
‫שירות צבאי‬
‫‪ 70%‬לא שירת‬
‫‪ 17.1%‬שירות מלא‬
‫‪ 12.9%‬שירות חלקי‬
‫‪ 70.6 %‬לא שירת‬
‫‪ 15.7%‬שירות מלא‬
‫‪ 13.7%‬שירות חלקי‬
‫‪ 35.7%‬בינונית‬
‫‪ 27.1%‬קלה‬
‫‪ 14.3%‬כבדה‬
‫‪ 15.7%‬קלה מאוד‬
‫‪ 7.1%‬כבדה מאוד‬
‫‪ 38%‬בינונית‬
‫‪ 20%‬קלה‬
‫‪ 18%‬כבדה‬
‫‪ 18%‬קלה מאוד‬
‫‪ 6%‬כבדה מאוד‬
‫‪ 52.9%‬חסרי הכשרה מקצועית‬
‫‪ 47.1%‬בעלי השכלה מקצועית‬
‫‪ 63.3 %‬חסרי הכשרה מקצועית‬
‫‪ 36.7%‬בעלי השכלה מקצועית‬
‫‪( 13.81‬ס“ת ‪)12.18‬‬
‫‪( 18.51‬ס“ת ‪)15.49‬‬
‫‪( 3.15‬ס“ת ‪)1.00‬‬
‫‪( 2.82‬ס“ת ‪)0.96‬‬
‫גיל‬
‫מצב משפחתי‬
‫דת‬
‫רמת העבריינות‬
‫הכשרה מקצועית‬
‫חודשי שחרור‬
‫ניסיון תעסוקתי‬
‫הטבלה מלמדת כי לשתי הקבוצות מאפיינים‬
‫דומים‪ .‬כדי לאמת התרשמות זאת נערכו מבחנים‬
‫סטטיסטיים מתאימים‪ .‬נערכו מבחני ‪ t‬למדגמים‬
‫בלתי תלויים והושוו המשתנים הכמותיים ‪ -‬ובהם‬
‫גיל‪ ,‬חודשי שחרור וניסיון תעסוקתי ‪ -‬של חברי‬
‫הקבוצה שנמצאים בפיקוח לאלה של חברי הקבוצה‬
‫שאינם נמצאים בפיקוח‪ .‬מקדמי המובהקות של‬
‫המבחנים ההיקשיים המתאימים (‪ )t‬למדגמים‬
‫בלתי תלויים הם זניחים ‪ .t(119) > 0.05‬למשתנים‬
‫האיכותיים ‪ -‬מצב משפחתי‪ ,‬ארץ לידה‪ ,‬שירות‬
‫צבאי‪ ,‬רמת עבריינות והכשרה מקצועית ‪ -‬נערכו‬
‫‪122‬‬
‫מבחני חי בריבוע‪ ,‬ולא נמצאו הבדלים מובהקים בין‬
‫הקבוצות (=‪χ2=3.73, χ2=3.81, χ2=0.05, χ2=1.4, χ2‬‬
‫‪ ,1.32, df=2, df=3, df=4, df=1, >0.05‬בהתאמה)‪.‬‬
‫אשר למשתנה הדת‪ ,‬בקבוצה שנמצאת בפיקוח‬
‫נמצא אחוז גבוה יותר במובהק של מוסלמים מאשר‬
‫בקבוצה ללא פיקוח (‪.)χ2=6.25, df=2, <0.05‬‬
‫התמדת האסיר המשוחרר בתעסוקה קבועה‬
‫התמדה בתעסוקה נמדדה על ידי חלוקה של מספר‬
‫חודשי העבודה של האסיר המשוחרר (על פי הנתון‬
‫שמולא בטופס) במספר חודשי השחרור (על פי‬
‫פיקוח ותעסוקה‬
‫הנתון שמולא בטופס) והכפלתם במאה‪ ,‬כך שרמת‬
‫ההתמדה נעה בטווח של ‪ 0%‬עד ‪.100%‬‬
‫הליך המחקר‬
‫הנתונים‪ ,‬המהווים בסיס למחקר הנוכחי‪ ,‬נלקחו‬
‫ממאגר נתונים שנאסף בשנת ‪ 2005‬על ידי יועצי‬
‫תעסוקה בירושלים ובסביבתה‪ .‬הנתונים נאספו‬
‫במועד אחד (נבדקו ב‪ 1-‬ביולי ‪ ,)2006‬אך הם‬
‫מבוססים על מעקב שניהלו יועצי התעסוקה על‬
‫האסירים מרגע שפנו לשירות התעסוקה‪ .‬טופס מאגר‬
‫נתונים של אסירים משוחררים המחפשים תעסוקה‬
‫משרת את יועצי התעסוקה ברשות לשיקום האסיר‬
‫בשנים האחרונות ומכיל את כל הנתונים הדרושים‬
‫לשילוב האסיר במקום עבודה מתאים‪ .‬המאגר מכיל‬
‫נתונים על השכלתו המקצועית של האסיר וניסיונו‬
‫התעסוקתי‪ ,‬תעסוקה אצל מעסיק‪-‬ידיד או לא וטיב‬
‫הקשר בין האסיר לרשות לשיקום האסיר‪ .‬נוסף‬
‫על כך מכיל המאגר נתונים על משתנים כגון דת‪,‬‬
‫ארץ לידה‪ ,‬השכלה‪ ,‬שירות צבאי‪ ,‬מספר מאסרים‬
‫וכדומה‪.‬‬
‫השימוש בנתונים שנמסרו התאפשר מאחר‬
‫שהאסירים שמילאו את טופס מאגר הנתונים חתמו‬
‫על ויתור על סודיות‪ .‬על פי טופס מאגר הנתונים‬
‫של כל אסיר משוחרר מילאו החוקרים ‪ -‬בשיתוף‬
‫עם יועצי התעסוקה ‪ -‬שאלון פרטים אישיים של‬
‫הנחקרים‪ .‬השאלון כלל כאמור ‪ 24‬שאלות לאיסוף‬
‫מידע על אודות האסיר המשוחרר‪.‬‬
‫ממצאים‬
‫התמדה בתעסוקה‬
‫ההתמדה בתעסוקה נעה בטווח של ‪ 0‬עד ‪100‬‬
‫אחוזים ומתייחסת לפרק הזמן שחלף מאז פנה‬
‫האסיר המשוחרר לרשות לשיקום האסיר ועד‬
‫למועד המילוי של הטופס ב‪ 1-‬ביולי ‪ .2006‬הרמה‬
‫הממוצעת של ההתמדה בתעסוקה היא ‪64.47%‬‬
‫וסטיית התקן היא ‪.33.86‬‬
‫לרוב האסירים היה ניסיון תעסוקתי מועט עד בינוני‬
‫(‪ .)64.3%‬הקשר בין רמת הניסיון התעסוקתי לרמת‬
‫ההתמדה בתעסוקה נמדד באמצעות קורלציית‬
‫ספירמן‪ .‬נמצא קשר חיובי מובהק‪ ,‬כלומר ככל שנרכש‬
‫ניסיון תעסוקתי רב יותר ההתמדה בתעסוקה היתה‬
‫ממושכת יותר (‪.)Sr=0.217, P<05‬‬
‫קצת יותר ממחצית האסירים (‪ )57.7%‬היו בפיקוח‪.‬‬
‫ההבדל ברמת ההתמדה בתעסוקה בין אסירים‬
‫שהיו בפיקוח ובין אלו שלא נבדק באמצעות מבחן ‪t‬‬
‫לקבוצות בלתי תלויות‪ .‬נמצא שקיים הבדל מובהק‬
‫ברמת ההתמדה בעבודה בין אלו שהיו בפיקוח‬
‫ובין אלו שלא‪ ,t(123)=-5.10, P<.01 ,‬אלא שרמת‬
‫ההתמדה של אסירים בפיקוח גבוהה במובהק מזו‬
‫של אסירים ללא פיקוח (‪ 76.68%‬וסטיית תקן של‬
‫‪ 27.88‬לעומת ‪ 46.62%‬וסטיית תקן של ‪,34.76‬‬
‫בהתאמה)‪ .‬כלומר הסיכוי להתמיד בתעסוקה גבוה‬
‫יותר משמעותית כאשר קיים פיקוח‪.‬‬
‫רוב האסירים (‪ )67.5%‬לא היו מועסקים אצל‬
‫מעסיק‪-‬ידיד‪ .‬ההבדל ברמת ההתמדה בתעסוקה‬
‫בין אסירים המועסקים אצל מעסיק‪-‬ידיד ובין אלו‬
‫שלא נבדק באמצעות מבחן ‪ t‬לקבוצות בלתי‬
‫תלויות‪ .‬נמצא שקיים הבדל מובהק ברמת ההתמדה‬
‫בעבודה בין אסירים המועסקים אצל מעסיק‪-‬ידיד‬
‫ובין אלו שלא‪ .t(123)=-5.175, P<.01 :‬רמת‬
‫ההתמדה של אסירים העובדים אצל מעסיק‪-‬ידיד‬
‫גבוהה במובהק מזו של אסירים שלא מועסקים אצל‬
‫מעסיק‪-‬ידיד (‪ 83.61%‬וסטיית תקן ‪ 24.92‬לעומת‬
‫‪ 55.68%‬וסטיית תקן ‪ ,34.27‬בהתאמה)‪.‬‬
‫נוסף על כך נבדק ההבדל בין התמדה בעבודה‬
‫עם מעסיק‪-‬ידיד ובין התמדה בעבודה עם מעסיק‬
‫אחר‪ ,‬בפיקוח וללא פיקוח‪ .‬נמצא שהעבודה‬
‫אצל מעסיק‪-‬ידיד מגדילה את סיכויי ההתמדה‬
‫בעבודה הן כאשר האסיר בפיקוח והן שהוא ללא‬
‫פיקוח‪ .‬כאשר האסיר מועסק ללא פיקוח הפער‬
‫ברמת ההתמדה בין מעסיק‪-‬ידיד למעסיק אחר‬
‫נוטה להיות מובהק (‪ 70.78%‬וסטיית תקן ‪33.75‬‬
‫לעומת ‪ 42.29%‬וסטיית תקן ‪ ,33.74‬בהתאמה)‪.‬‬
‫כאשר יש פיקוח הפער מבחינת רמת ההתמדה‬
‫בין מעסיק‪-‬ידיד למעסיק אחר הוא פער מובהק‪:‬‬
‫‪ .t(75)=-2.733, P<.01‬רמת ההתמדה של אסירים‬
‫העובדים אצל מעסיק‪-‬ידיד גבוהה במובהק מזו‬
‫של אלו שלא מועסקים אצל מעסיק‪-‬ידיד (‪85.81%‬‬
‫‪123‬‬
‫וסטיית תקן ‪ 23.00‬לעומת ‪ 69.07%‬וסטיית תקן‬
‫‪ ,29.52‬בהתאמה)‪ .‬המדגם של אסירים המועסקים‬
‫אצל מעסיק‪-‬ידיד בהיעדר פיקוח קטן‪ ,‬ולכן למרות‬
‫הפער הגדול בממוצעים‪ ,‬ההבדל בין התמדה‬
‫בתעסוקה אצל מעסיק‪-‬ידיד ובין התמדה בתעסוקה‬
‫אצל מעסיק אחר נוטה להיות מובהק‪ ,‬אך אינו כזה‪.‬‬
‫כלומר הפיקוח אינו ממתן את הקשר בין קיומו של‬
‫מעסיק‪-‬ידיד ובין התמדה בתעסוקה‪ .‬הקשר בין‬
‫מעסיק‪-‬ידיד להתמדה בתעסוקה הוא קשר חזק‪.‬‬
‫במחקר התגלו ממצאים מעניינים נוספים אשר לא‬
‫זכו להתייחסות בהשערות המחקר‪ .‬הקשר בין טיב‬
‫הקשר של האסיר המשוחרר עם הרשות לשיקום‬
‫האסיר ובין ההתמדה בעבודה נבדק באמצעות‬
‫קורלציית ספירמן ונמצא כקשר חיובי מובהק‪.‬‬
‫ככל שהקשר עם האסיר המשוחרר חלש יותר כך‬
‫יורדת רמת ההתמדה בתעסוקה (‪Sr=0.463,‬‬
‫‪ .)P<.01‬המידע הקיים על שירותם הצבאי של‬
‫האסירים ומשך מאסרם האחרון הוביל לבדיקה‬
‫של ההבדלים ברמת ההתמדה בתעסוקה לפי‬
‫שירות צבאי ומשך מאסר‪ .‬הבדיקה באשר לשירות‬
‫הצבאי בוצעה באמצעות ניתוח שונות חד‪-‬כיווני‪.‬‬
‫נמצא שאין הבדלים מובהקים בהתמדה בעבודה‬
‫בין סוגי השירות הצבאי (מלא‪ ,‬חלקי‪ ,‬לא שירת)‪,‬‬
‫אך בחינה של ממוצעי ההתמדה (‪70.37 ,72.07‬‬
‫ו‪ ,61.13-‬בהתאמה) מלמדת שככל ששירותו הצבאי‬
‫של האסיר היה ארוך יותר כך גדלו סיכוייו להתמיד‬
‫בעבודה‪ .‬באשר למשך המאסר האחרון נמצא קשר‬
‫חיובי מובהק בינו לבין התמדה בעבודה‪ .‬הבדיקה‬
‫בוצעה באמצעות קורלציית פירסון‪ .‬כלומר ככל‬
‫שהמאסר האחרון היה ארוך יותר נכונותו של‬
‫האסיר המשוחרר להתמיד בעבודה היתה רבה יותר‬
‫משמעותית (‪.)r=0.207, P<.05‬‬
‫באמצעות רגרסיה ליניארית בדקו החוקרים באיזו‬
‫מידה מושפעת רמת ההתמדה בתעסוקה מכל‬
‫הגורמים השונים יחד‪ :‬ניסיון תעסוקתי‪ ,‬השכלה‬
‫מקצועית‪ ,‬פיקוח‪ ,‬תעסוקה אצל מעסיק‪-‬ידיד‪,‬‬
‫מספר ילדים‪ ,‬שירות צבאי‪ ,‬שימוש בסמים‪ ,‬שנות‬
‫מאסר‪ ,‬רמת עבריינות והשכלה כללית‪ .‬נמצא שרמת‬
‫‪124‬‬
‫ההתמדה בתעסוקה מושפעת במובהק מפיקוח‬
‫בקהילה‪ ,‬מתעסוקה אצל מעסיק‪-‬ידיד ומשנות‬
‫מאסר‪ .‬כלומר אסיר שנמצא בפיקוח בקהילה‪,‬‬
‫עובד אצל מעסיק‪-‬ידיד והיה במאסר זמן ארוך יותר‪,‬‬
‫סיכוייו להתמיד בעבודה גדולים יותר (ראה טבלה‬
‫מספר ‪.)4‬‬
‫טבלה מספר ‪ :4‬השפעה של גורמים שונים‬
‫על רמת ההתמדה בתעסוקה‬
‫משתנה‬
‫‪Beta‬‬
‫‪t‬‬
‫‪sig‬‬
‫ניסיון תעסוקתי‬
‫‪.158‬‬
‫‪1.710‬‬
‫‪.090‬‬
‫פיקוח (השתתפות‬
‫ב“קשר מחייב“ ‪-‬‬
‫תוכנית טיפולית‬
‫שיקומית)‬
‫‪.274‬‬
‫‪3.022‬‬
‫‪.003‬‬
‫מעסיק‪-‬ידיד‬
‫‪.322‬‬
‫‪3.653‬‬
‫‪.000‬‬
‫השכלה מקצועית‬
‫‪-.057‬‬
‫‪-.641‬‬
‫‪.523‬‬
‫מספר ילדים‬
‫‪-.008‬‬
‫‪-.092‬‬
‫‪.927‬‬
‫שירות צבאי‬
‫‪.039‬‬
‫‪.397‬‬
‫‪.692‬‬
‫שימוש בסם‬
‫‪-.037‬‬
‫‪-.447‬‬
‫‪.656‬‬
‫שנות מאסר‬
‫‪.192‬‬
‫‪2.082‬‬
‫‪.040‬‬
‫רמת עבריינות‬
‫‪-.061‬‬
‫‪-.646‬‬
‫‪.520‬‬
‫השכלה כללית‬
‫‪.099‬‬
‫‪1.089‬‬
‫‪.279‬‬
‫דיון ומסקנות‬
‫במחקר זה נבדקו ‪ 131‬אסירים משוחררים תושבי‬
‫ירושלים רבתי אשר פנו במהלך שנת ‪ 2005‬ליועצי‬
‫תעסוקה מטעם הרשות לשיקום האסיר בירושלים‪.‬‬
‫המחקר בדק את רמת התמדתם בעבודה‪ .‬נבדק‬
‫הקשר בין ניסיון תעסוקתי‪ ,‬ליווי בתוכנית פיקוח‬
‫בקהילה (“קשר מחייב“) ותמיכה של מעסיק‪-‬ידיד‬
‫ובין התמדה בתעסוקה‪ .‬נמצא ששלושת המשתנים‬
‫פיקוח ותעסוקה‬
‫קשורים במובהק להתמדה בתעסוקה‪ .‬נבדקו‬
‫משתנים נוספים ‪ -‬גיל‪ ,‬ארץ מוצא‪ ,‬השכלה כללית‪,‬‬
‫השכלה מקצועית‪ ,‬מוצא‪ ,‬שירות צבאי‪ ,‬מספר שנות‬
‫מאסר‪ ,‬התמכרות לסמים‪ ,‬סוג הקשר עם הרשות‪,‬‬
‫רמת העבריינות ופרק הזמן שחלף מהשחרור ‪ -‬אשר‬
‫בין שניים מהם ובין התמדה בתעסוקה נמצא קשר‬
‫מובהק‪ :‬מספר שנות מאסר וטיב הקשר עם הרשות‬
‫לשיקום האסיר‪.‬‬
‫אשר לקשר בין ניסיונו התעסוקתי של האסיר‬
‫המשוחרר ובין סיכוייו להתמיד בתעסוקה במסגרת‬
‫קהילתית‪ ,‬ממצאי המחקר מלמדים שניסיון‬
‫תעסוקתי סייע לאסיר להתמיד בעבודה לאחר‬
‫שחרורו מהכלא‪ .‬ממצא זה עולה בקנה אחד עם‬
‫ממצאים של מחקרים רבים‪ ,‬המלמדים שרמת‬
‫המועדות של אסירים משוחררים שהשתתפו‬
‫בתוכניות להכשרה מקצועית לעבודה ולחינוך בתוך‬
‫הכלא נמוכה ב‪ 20%-‬עד ‪ 60%‬מרמת המועדות‬
‫של אסירים משוחררים שלא נטלו חלק בתוכניות‬
‫כאלה (לדוגמה‪ .)Bushway, 2003 ,‬כאן ראוי להזכיר‬
‫את עבודתם של סייטר וקדלה (‪Seiter & Kadela,‬‬
‫‪ ,)2003‬שהעריכו את תוקף ממצאיהם של חמישה‬
‫מחקרים שבדקו את היעילות של תוכניות שיקומיות‬
‫המתקיימות בכלא בתחום התעסוקה (;‪Finn, 1999‬‬
‫‪Saylor & Gaes, 1992, 1997; Turner & Petersilla,‬‬
‫‪ .)1996‬תוקף הממצאים הוערך על בסיס סולם‬
‫הדירוג המדעי של מרילנד (‪Maryland Scale of‬‬
‫‪ ),Scientific Method - MSSM‬כאשר שלושה מתוך‬
‫חמשת המחקרים דורגו גבוה בסולם מבחינת‬
‫תוקפם‪ .‬החוקרים הסיקו שהכשרה תעסוקתית‬
‫ותוכניות הכנה לשחרור במישור התעסוקתי יעילות‬
‫בהפחתת רצידיביזם ומשפרות את המוכנות‬
‫לעבודה של אסירים משוחררים‪.‬‬
‫עוד נמצא‪ ,‬כי יש הבדל מובהק ברמת ההתמדה‬
‫בתעסוקה בין אסירים משוחררים הנמצאים‬
‫בפיקוח בקהילה ובין אלו שאינם בפיקוח‪ ,‬כלומר‬
‫הסיכוי שאסיר משוחרר יתמיד בעבודה גבוה יותר‬
‫כאשר הוא נמצא בפיקוח‪ .‬תוכנית הפיקוח לאחר‬
‫השחרור נחשבת לכלי טיפולי חשוב ברשות לשיקום‬
‫האסיר‪ .‬היא מעוגנת כאמור בחוק השחרורים על‬
‫תנאי‪ ,2001 ,‬שהעניק לרשות מנדט לטפל באסירים‬
‫משוחררים ולדווח על תפקודו של כל אסיר משוחרר‬
‫לוועדת השחרורים בשירות בתי הסוהר‪ .‬תוכניות‬
‫שיקום בפיקוח מאפשרות לאסיר להישאר בטיפול‬
‫פרק זמן ארוך‪.‬‬
‫במחקרם של אמיר‪ ,‬שגיב והורוביץ (‪ ,)2005‬שעסק‬
‫בפעילותה של הרשות לשיקום האסיר בקהילה‪ ,‬דווח‬
‫על ‪ 185‬אסירים משוחררים שהביעו עמדה חיובית‬
‫כלפי תוכנית הפיקוח‪ .‬האסירים ציינו שהתוכנית‬
‫מהווה המשך לתהליך השיקומי שהחלו בו בתוך‬
‫בתי הסוהר‪ ,‬והיא פועלת כמסגרת מחייבת שלא‬
‫היו מגיעים אליה כלל‪ ,‬או שהיו נושרים ממנה‪ ,‬לולא‬
‫נדרשו לחתום על חוזה הדדי עם הרשות לשיקום‬
‫האסיר‪ .‬גם רכזים ויועצים מטעם הרשות לשיקום‬
‫האסיר ומנהלים של יחידות רווחה תומכים בתוכנית‪,‬‬
‫מכיוון שהיא מציבה גבולות ברורים‪ ,‬נבנית עם‬
‫האסיר יחד ומקיימת התחייבות הדדית‪.‬‬
‫ההשערה המחקרית השלישית שנבדקה היתה‬
‫שיימצא הבדל ברמת ההתמדה בתעסוקה של‬
‫האסיר המשוחרר המועסק אצל מעסיק‪-‬ידיד לעומת‬
‫רמת ההתמדה בתעסוקה אצל אסיר המועסק אצל‬
‫מעסיק אחר‪ .‬ממצאי המחקר מלמדים שקיים הבדל‬
‫מובהק ברמת ההתמדה בעבודה לפי סוג המעסיק‪.‬‬
‫כלומר כאשר האסירים עובדים אצל מעסיק‪-‬ידיד‬
‫רמת התמדתם בעבודה גבוהה יותר משמעותית‪.‬‬
‫יש להביא בחשבון שרק משתתפים מעטים הועסקו‬
‫אצל מעסיק‪-‬ידיד והדבר עלול לפגום בתוקף‬
‫הסטטיסטי של הממצא‪.‬‬
‫מתיאורו של הופמן (‪ ,)Hoffmann, 2002‬שהיה‬
‫המנכ“ל הראשון של הרשות לשיקום האסיר‪ ,‬ניתן‬
‫להתרשם שמעסיק‪-‬ידיד משמש מדריך התומך‬
‫באסיר המשוחרר‪ ,‬מחזק את ביטחונו העצמי ואת‬
‫איכויותיו ומשמש מנוף לשיקומו ברמות הרגשית‪,‬‬
‫הנפשית והכלכלית‪ .‬מקום העבודה מהווה לאסיר‬
‫המשוחרר מקור לחיבור נורמטיבי‪-‬כלכלי‪ ,‬להעלאת‬
‫ההערכה העצמית‪ ,‬לחיזוק הדימוי העצמי ומעל‬
‫הכול ‪ -‬להסרת התיוג “אסיר לשעבר“‪ .‬במחקר‬
‫‪125‬‬
‫שבדק את יחסם של מעסיקים כלפי העסקת‬
‫אסירים משוחררים נמצא‪ ,‬כי רוב המעסיקים‪-‬ידידים‬
‫סברו שיש לסייע לאסירים המשוחררים לפתוח דף‬
‫חדש‪ ,‬והם ראו בהם עובדים רגילים‪ .‬לעומתם אלו‬
‫שסירבו להעסיק אסירים משוחררים חששו מקשיים‬
‫בהשתלבותם בעבודה‪ ,‬מחוסר התמדה בעבודה‪,‬‬
‫מהתנהגות אלימה‪ ,‬מאי השתלבותם במסגרת‬
‫התעסוקתית ומהקושי שלהם לקבל מרות (עובדיה‪-‬‬
‫יוסף‪Albright & Denq, 1996; Fletcher, ;1996 ,‬‬
‫‪.)2001‬‬
‫המקום התעסוקתי שאליו מצטרף האסיר‬
‫מספק מסגרת קולטת‪ ,‬מפקחת ותומכת‪ .‬היות‬
‫שלמסגרת זו אוריינטציה של קונפורמיות לנורמות‬
‫הלגיטימיות‪ ,‬היא משמשת מעין מחסום בפני‬
‫כוחות קרימינולוגיים‪ .‬ככל שבסביבה החברתית יש‬
‫כוחות רבים יותר המגנים על הפרט‪ ,‬כך פוחתת‬
‫ההסתברות שהאסיר יחזור להתנהגות העבריינית‬
‫(‪.)Agnew, 1999‬‬
‫ההשערה המחקרית הרביעית שנבדקה היתה‬
‫שפיקוח קהילתי יימצא כמשתנה התורם לקשר בין‬
‫מעסיק‪-‬ידיד להתמדה בתעסוקה‪ .‬הבדיקה בוצעה‬
‫באמצעות בחינת ההבדל בין התמדה בעבודה אצל‬
‫מעסיק‪-‬ידיד ובין התמדה בעבודה אצל מעסיק אחר‪,‬‬
‫בקרב אסירים הנמצאים בפיקוח ובקרב אסירים ללא‬
‫פיקוח‪ .‬נמצא שגם כאשר יש פיקוח וגם בהיעדרו‪,‬‬
‫תעסוקה אצל מעסיק‪-‬ידיד מגדילה את סיכוייו של‬
‫האסיר להתמיד בעבודה‪ .‬כאשר יש פיקוח יש פער‬
‫מובהק ברמת ההתמדה של אסיר המועסק אצל‬
‫מעסיק‪-‬ידיד לעומת אסיר המועסק אצל מעסיק‬
‫אחר‪ .‬כאשר אין פיקוח הפער ברמת ההתמדה בין‬
‫מעסיק‪-‬ידיד למעסיק אחר נוטה להיות מובהק‪.‬‬
‫במחקר הנוכחי התגלו ממצאים מעניינים אשר לא‬
‫זכו להתייחסות בהשערות המחקר‪ ,‬אך מן הראוי‬
‫לערוך עליהם מחקר מקיף בעתיד‪ .‬למשל‪ ,‬בבדיקת‬
‫הקשר בין משך המאסר האחרון להתמדה בעבודה‬
‫נמצא שככל שמאסר זה היה ארוך יותר נכונותו‬
‫של האסיר המשוחרר להתמיד בעבודה היתה‬
‫רבה יותר‪ .‬ניתן אולי להסביר זאת על ידי מיצוי של‬
‫‪126‬‬
‫המאסרים והסבל שחווה האסיר בעת שהותו בבית‬
‫הכלא‪ .‬אמיר‪ ,‬הורוביץ ושגיב (‪ ,)2005‬אשר בדקו‬
‫את המאפיינים של משתקמים המתמידים בטיפול‪,‬‬
‫מזכירים משתקמים שהגיעו לדרגות גבוהות של‬
‫סבל נפשי וחברתי ולכן פנו לטיפול‪ .‬יצוין שממצא‬
‫זה מנוגד לזה של שהם ועמיתיה‪ .‬במחקרם נמצא‬
‫שככל שהאסיר שהה בכלא “השרון“ פרק זמן‬
‫ממושך יותר כך גברו סיכוייו לחזור למאסר לאחר‬
‫שחרורו (שהם‪ ,‬גדעון ווייסבורד‪.)2008 ,‬‬
‫במידה רבה אפשר לסייג את ממצאי מחקרנו ולומר‬
‫שכל מערך מחקר שהוא תיאורי ביסודו מגביל את‬
‫התוקף הפנימי של ממצאיו‪ .‬עם זאת נעשה ניסיון‬
‫לשפר מעט בעיה זו באמצעות מבחנים סטטיסטיים‬
‫שהשוו בין הקבוצות‪ .‬מגבלה נוספת בשיטת המחקר‪,‬‬
‫שמערערת אף היא את תוקפו הפנימי‪ ,‬היא היותו‬
‫מבוסס על מדידה בנקודת זמן אחת (ראה‪ :‬דירוג‬
‫מחקר מסוג זה על פי ‪Maryland Scale of Scientific‬‬
‫‪ ,Method - MSSM‬בתוך‪.)Seiter & Kadela, 2003 :‬‬
‫חולשה נוספת קשורה לתוקפו החיצוני של המחקר‪:‬‬
‫אוכלוסיית המחקר כללה מדגם ייחודי של אסירים‬
‫משוחררים שפנו לשירות התעסוקה ובכך הביעו‬
‫למעשה את רצונם להשתקם‪.‬‬
‫על אף מגבלותיו של מערך המחקר שהתבקש כאן ‪-‬‬
‫מחקר קורלטיבי ‪ -‬אנו מוצאים כי ממצאיו מאתגרים‬
‫ומכתיבים לערוך מחקר עתידי במספר כיוונים‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬יש מקום להוסיף ולתקף את ממצאי‬
‫המחקר‪ ,‬ובראש ובראשונה מומלץ לערוך מחקר‬
‫שיתבסס על מערך דמוי ניסוי‪ .‬שנית‪ ,‬מאחר שבמחקר‬
‫זה לא הועברו לאסירים המשוחררים שאלונים ולא‬
‫נתקבלה נקודת מבטם הסובייקטיבית (ראה הצעה‬
‫של ‪ ,)Graffam, Shinkfield & Hardcastle, 2008‬מן‬
‫הראוי לערוך מחקר נוסף‪ ,‬מקיף יותר‪ ,‬ולהתייחס‬
‫למשתנים כגון “מה עזר לאסירים המשוחררים“‬
‫או “מה מנע מהם להשתקם“‪“ ,‬מה מידת שביעות‬
‫הרצון שלהם מהעבודה“ ו“מהן תחושותיהם כלפי‬
‫מעסיקיהם‪ ,‬משפחותיהם והחברה בכלל“‪ .‬כמו‬
‫כן במחקר כזה יש להתייחס למידת נכונותו של‬
‫האסיר להשקיע בעבודה‪ ,‬לציפיותיו לקידום מקצועי‬
‫פיקוח ותעסוקה‬
‫(במידה שישנן)‪ ,‬לקשיים שבהם הוא נתקל בעבודתו‬
‫ולהצעותיו להתמודדות עמם ולפתרונם‪ .‬נוסף על‬
‫כך ראוי לבדוק את הסיבות להפסקת תעסוקה ואת‬
‫השפעת התיוג החברתי על האסיר המשוחרר ועל‬
‫המעסיק‪ ,‬לבדוק מה מניע מעסיק לשלב אסירים‬
‫משוחררים בעבודה‪ ,‬וכן לברר אם תגמול כספי‬
‫הניתן למעסיקים הקולטים אסירים משוחררים‬
‫יגדיל את מספר המעסיקים ויעודדם להעסיק‬
‫אסירים לשעבר‪.‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫אמיר‪ ,‬מ'‪ ,‬הורוביץ‪ ,‬מ' ושגיב‪ ,‬ב' (‪ .)2005‬שיקום‬
‫האסיר המשוחרר בקהילה‪ ,‬באמצעות יועצי ורכזי‬
‫השיקום של הרשות לשיקום האסיר והעמותות‬
‫לשיקום האסיר‪ .‬ירושלים‪ :‬המכון לקרימינולוגיה‪,‬‬
‫האוניברסיטה העברית‪.‬‬
‫הופמן‪ ,‬א' (‪“ .)2003‬וילכו שניהם יחדיו“‪ :‬שבט‬
‫ומשענת‪ .‬בתוך‪ :‬מ'‪ ,‬חובב‪ ,‬ל'‪ ,‬סבה ומ'‪ ,‬אמיר‬
‫(עורכים)‪ .‬מגמות בקרימינולוגיה‪ :‬תאוריה‪ ,‬מדיניות‬
‫ויישום (עמ' ‪ .)31-25‬ירושלים‪ :‬המכון לקרימינולוגיה‪,‬‬
‫האוניברסיטה העברית‪.‬‬
‫הכנסת‪ ,‬חוק הרשות לשיקום האסיר‪,‬‬
‫תשמ“ג‪ .1983-‬נתקבל בכנסת ביום י“ז באדר‬
‫תשמ“ג‪ 2 ,1983 ,‬מרס‪.‬‬
‫הכנסת‪ ,‬חוק שחרור על תנאי ממאסר‪,‬‬
‫תשס“א‪ .2001-‬נתקבל בכנסת ביום ב' בסיוון‬
‫תשס“א‪ 11 ,2001 ,‬יוני‪.‬‬
‫ליאור‪ ,‬ג' (‪ .)2002‬תוכניות גמילה ושיקום בבית‬
‫הסוהר ומערכות תמיכה בקהילה‪ :‬תרומתם‬
‫להפחתת המועדות והשימוש בסמים של אסירים‬
‫משוחררים‪ .‬חיבור לשם קבלת תואר דוקטור‬
‫באוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫עובדיה‪-‬יוסף‪ ,‬ד' (‪ .)1996‬ליווי תעסוקתי לאסירים‬
‫משוחררים ‪ -‬המוסד לביטוח לאומי ‪ -‬מנהל המחקר‬
‫והתכנון ‪ -‬מפעלים מיוחדים‪ ,‬אייר תשנ“ו‪ ,‬מאי ‪1996‬‬
‫ מס' ‪ .58‬ירושלים‪.‬‬‫רהב‪ ,‬ג' וסנטו‪ ,‬י' (‪ .)2008‬טיפול באסירים במסגרת‬
‫קהילה טיפולית‪ .‬הכנס השנתי של האגודה‬
‫הקרימינולוגית‪ ,‬מכללת אשקלון‪.‬‬
‫שביט‪ ,‬ג' (‪ .)1989‬עבריינות‪ ,‬ענישה ושיקום‪ :‬שיקום‬
‫אסירים בקהילה‪ .‬עיונים בקרימינולוגיה‪.33-16 ,4 ,‬‬
‫שהם‪ ,‬א'‪ ,‬גדעון‪ ,‬ל' ווייסבורד‪ ,‬ד' (‪ .)2008‬מיזם‬
‫שיקום אסירים נפגעי סמים בכלא השרון‪ :‬האם‬
‫מיסוד המיזם תורם להנמכת הסיכון למועדות?‬
‫חברה ורווחה‪ ,‬כ“ח‪.58-37 ,‬‬
‫שהם‪ ,‬ש' ג'‪ ,‬שביט‪ ,‬ג'‪ ,‬קאבליון‪ ,‬ג' ועינת‪ ,‬ת'‬
‫(‪ .)2009‬עבירות ועונשים‪ :‬מבוא לפנולוגיה‪ .‬קריית‬
‫ביאליק‪ :‬הוצאת אח‪.‬‬
‫תימור‪ ,‬א' ושהם‪ ,‬א' (‪ .)2005‬שיקום אסירים‬
‫בקיבוצים‪ .‬ירושלים‪ :‬הרשות לשיקום האסיר‪.‬‬
‫‪Agnew, R. (1999). General Strain Theory‬‬
‫‪of Community Differences in Crime Rates.‬‬
‫‪Journal of Research in Crime and Delinquency,‬‬
‫‪36, 123-155.‬‬
‫‪Ainsworth-Darnell, J. & Roscigno, V. (2001).‬‬
‫‪‘Stratification, School-Work Linkages and‬‬
‫‪Vocational Education'. Paper presented at‬‬
‫‪Annual Meeting of the American Sociological‬‬
‫‪Association, Anaheim, CA.‬‬
‫‪Albright, S. & Denq, F. (1996). Employer attitudes‬‬
‫‪toward hiring ex-offenders [Electronic version].‬‬
‫‪Prison Journal, 76(2), 118-137.‬‬
‫‪Anderson, D. & Schumacker, B. (1991). Release‬‬
‫‪Characteristics and parole success, Offender‬‬
‫‪Rehabilitation, 17, 133-145.‬‬
‫‪Bagguley, P. & Mann, K. (1992). Idle Thieving‬‬
‫‪Bastards? Scholarly Representations of the‬‬
‫‪Underclass. Work, Employment and Society, 6,‬‬
‫‪26-112.‬‬
‫‪Bahr, S. J., Harris, L., Fisher, J. K. & Armstrong,‬‬
‫‪A. H. (2010). Successful Reentry: What‬‬
‫‪Differentiates Successful and Unsuccessful‬‬
‫‪Parolees? International Journal of Offender‬‬
‫‪Therapy and Comparative Criminology, 54,‬‬
‫‪667-692.‬‬
‫‪127‬‬
corrections and its implications. Criminology,
30, 449-479.
Finn, P. (1999). Job placement for offenders:
A promising approach to reducing recidivism
and correctional costs. National Institute of
Justice Journal, 6, 1-35.
Fletcher, D. (2001). Ex-offenders, the labour
market and the new public administration.
Public Administration, 79(4), 871-891.
Gottfredson, M. R. & Hirschi, T. (1990). A
General Theory of Crime, Stanford: Stanford
Uni. Press.
Graffam, J., Shinkfield, A. J. & Hardcastle,
L. (2008). The Percieved Employability of
Ex-Prisoners and Offenders. International
Journal of offender Therapy and Comparative
Criminology, 52(6), 673-685.
Graffam, J., Shinkfield, A. J., Mihailides, S.
& Lavelle, B. (2005). Creating a pathway
to reintegration: The Correctional Services
Employment Pilot Program (CSEPP). Final
report to Department of Justice. Melbourne,
Victoria, Australia: Deakin University.
Bellair, P., Roscigno, V. & McNulty, T. (2003).
Linking Local Labour Market Opportunity
to Violent Adolescent Delinquency. Journal
of Research in Crime and Delinquency, 40,
6-33.
Braithwaite, J. (1989). Crime, shame
and reintegration. New York: New York
Cambridge.
Bushway, S. (2003). Reentry and Prison
Programs. Paper Presented at the Urban
Institute's Reentry Roundtable, May, 2003.
Chiricos, T. (1987). ‘Rates of Crime and
Unemployment: An Analysis of Aggregate
Research Evidence'. Social Problems, 34,
187-212.
Cloward, R. & Ohlin, L. (1960). Delinquency
and opportunity: A theory of delinquent gangs,
Glencoe, Free Press.
Cohen, L., Felson, M. & Land, K. (1980).
Poverty Crime Rates in the United States: A
Macro-Dynamic Analysis, 1947-1977, with ExAnte Forecasts for the Mid-1980's. American
Journal of Sociology, 86, 90-118.
Hirschi, T. (1969). The Causes of Delinquency.
California: University of California Press.
Cohen, S. (1985). Visions of social control.
Oxford: Polity Press.
Hoffmann, A. (2002). Philosophy and
Programs, Selected Articles. Jerusalem:
Prisoner Rehabilitation Authority.
Dickinson, D. (1994). Crime and
Unemployment. Department of Applied
Economics. Cambridge: Cambridge University.
Holzer, H. (1996). What employers want: Job
prospects for less-educated workers. New
York: Russell Sage Foundation.
Farabel, D., Prendergast, M., Cartier, J.,
Wexler, H., Knight, K. & Anglin, M. D. (1999).
Barriers to Implementing Effective Correctional
Drug Treatment Programs. The Prison 79(1),
150-162.
Horowitz, M. (2002). Rehabilitation of Prisoners
in Israel. A Lecture delivered at the conference
on Offender Rehabilitation in the 21st Century.
Hong Kong, China.
Laub, J. & Sampson, R. (2001). Understanding
Desistance from Crime. In M., Tonry & N.,
Morris (Eds.). Crime and Justice (pp. 1-70).
Chicago: University of Chicago Press.
Farrington, D., Gallagher, B., Morley, L.,
Ledger, R. & West, D. (1986). Unemployment,
School Leaving and Crime. British Journal of
Sociology, 26, 35-51.
Feeley, M. M. & Simon, J. (1992). The New
Penology: Notes on the emerging strategy of
128
‫פיקוח ותעסוקה‬
Corrections
(2), 32-43.
Management
Quarterly,
1
Seiter, R. P. & Kadela, K. R. (2003). Prisoner
Reentry: What works, what doesn't, and what
is promising. Crime and Delinquency, 49(3),
360-388.
Sherman, L. W., Gottfredson, D., Mackenzie,
D. L., Eck, J., Reuter, P. & Toby, J. (1997).
Social Disorganization and Stake in
Conformity. Criminal Law: Criminology and
Police Sciences, 48, 12-17.
Sutherland, E. & Cressey, D. (1979) Criminology.
Philadelphia: Lippincott.
Travis, J. (2000). But They All Come Back:
Rethinking Prisoner Reentry, Research in Brief
- Sentencing and Corrections: Issues for the
21st century. Washington, DC: US Department
of Justice, National Institute of Justice.
Travis, J. (2002). Invisible Punishment: An
Instrument of Social Exclusion. In M., Mauer &
M., Cheney-Lind (Eds.). Invisible Punishment:
the Collateral. Consequences of prisoner Reentry. New York: The New press.
Turner, S. & Petersilia, J. (1996). Work release
in Washington: Effects on recidivism and
corrections costs. The Prison Journal, 76(2),
138-164.
Uggen, C. (2002). Stigma, Role Transition and
the Civic Reintegration of Convicted Felons.
In S. Maruna & R. Immarigeon. After Crime
and Punishment: Ex-Offender Reintegration
and Desistance from Crime. Albany, NY: State
University of New York Press.
Vexler, H. K. (1999). Three year reincarceration
outcomes for amity in prison therapeutic
community and after care in California. The
Prison, 79(1), 321-325.
Ward, T. & Brown, M. (2004). The Good Lives
Model and conceptual issues in offender
129
Lynch, J. & Sabol, N. (2001). Prisoner Reentry in Perspective. Washington, D.C: Urban
Institute, Policy Report.
Lynch, J. & Sabol, N. (2004). “Assessing the
Effects of Mass Incarceration on Informal
Social Control in Communities.“ Criminology
and Public Policy, 3, 267-294.
Mackenzie, D. L. (2000). Evidence-based
corrections: Identifying what works. Crime and
Delinquency, 46 (4), 457-471.
Martin, S. (1999). Three year outcomes of
therapeutic - community treatment for drug
involved offenders in Delaware: From Prison to
Work Release to after-care. The Prison, 79(1),
294-320.
Martinson, R. (1974). “What Works? Questions and Answers about Prison Reform“.
Public Interest, 35, 22-35.
McGuire, J. (2004). Understanding Psychology
and Crime: Perspectives on Theory and Action.
Maidenhead: Open University Press.
Nelson, M. et al. (1999). The First Months Out:
Post Incarceration Experiences in New York
City . New York: Vera Institute of Justice.
Prendergast, M. L., Farabee, D., Cartier, J. &
Henkin, S. (2002). Voluntary treatment within a
prison setting. Criminal Justice and Behavior,
29(1), 5-26.
Sampson, J. R. & Laub, J. H. (1993). Crime
in the making: Pathways and Turning Points
through Life. Boston: Harvard Uni. Press:
139-178.
Saylor, W. G. & Gaes, G. G. (1992). The postrelease employment project: Prison work has
measurable effects on post-release success.
Federal Prisons Journal, 2(4), 33-36.
Saylor, W. G. & Gaes, G. G. (1997). Training
inmates through industrial work participation
and vocational apprenticeship instruction.
rehabilitation. Psychology, Crime and Law, 10,
243-257.
Ward, T. & Maruna, S. (2007). Rehabilitation.
New York: Routledge.
Watts, R., Bessant, J. & Hil, R. (2008).
International
Criminology.
A
critical
introduction. New York: Routledge.
Webster, R. (2001). Building Bridges to
employment for prisoners. Home Office
research study 226. London: Home Office.
Western, B., Kling J. R. & Weiman, D. F.
(2001). The labour market consequences of
incarceration. Crime and Delinquency, 47(3),
410-427.
Young, D. (2002). Engaging the Community in
Offender Re-entry. Washington, D.C.: National
Criminal Justice Reference Services (NCJRS).
Zhang, S. X., Roberts, R. E. L. & Callanan,
V. J. (2006). Preventing parolees from
returning to prison through community-based
reintegration. Crime and Delinquency, 52(4),
551-571.
130
‫תוכנית גמילה מסמים‬
‫תוכנית מהשטח‪ :‬פרויקט טיפול‬
‫אקזיסטנציאליסטי במתמכרים לאופיאטים‬
‫[שלמה גיורא שוהם‪]1‬‬
‫להלן אוסף של ציטוטים מהמאמר המתארים את שיטת הטיפול המתנהלת במרכז‬
‫לשיקום מכורים ברחוב רוטשילד בתל‪-‬אביב‪.‬‬
‫"ניתן לכנות את שיטת הטיפול הקבוצתי שלנו 'הקומה השלישית'‪ .‬הקומה הראשונה‬
‫היא סילוק רעלים ביו‪-‬פיזיולוגי והקומה השנייה כרוכה בשיטות נטרול או חיסון‬
‫הנמצאות מחוץ למסגרת עבודה זו‪ .‬הקומה השלישית עניינה קודם כל מתן עזרה‬
‫למטופל בהתמודדותו עם סטיגמה של מכור לסמים ואסיר"‪.‬‬
‫"השיטה הטיפולית שלנו מבוססת על פילוסופיית הדיאלוג של סרן קירקגור‪ ,‬גבריאל‬
‫מרסל ומרטין בובר‪ .‬בפילוסופיה זו קיום ה'אני' הוא חלקי‪ ,‬וכך גם קיום ה'אתה'‪.‬‬
‫הזיקה בין האני לאתה היא היחידה האונטולוגית של הקיום‪ .‬האני‪-‬לז הוא הפסקת‬
‫הקיום האונטולוגי בשל המחיצה‪ ,‬החומה או התהום המפרידים בין 'אני' ל'אתה'"‪.‬‬
‫"מתברר שגם אחרי סילוק הרעלים הביו‪-‬פיזיולוגי‪ ,‬הצטרפותו לקבוצת הטיפול וקבלת‬
‫הטיפול הפסיכותרפי‪ ,‬עדיין מוגבלות יכולותיו של המטופל שלנו‪ .‬יש לו 'אישיות חור‬
‫שחור' והסכנה היא שישוב להשתמש בסם ולא יהיה מסוגל לקיים מערכת יחסים‬
‫אותנטית או דיאלוג שיספקו את שני הצדדים ‪ -‬אותו מצד אחד ואת חבריו‪ ,‬בני‬
‫משפחתו‪ ,‬עמיתיו‪ ,‬הממונים עליו או העובדים תחתיו מצד שני"‪.‬‬
‫"הכלי החשוב ביותר שבאמצעותו נחדור מבעד לשריון הסוליפסיזם של המטופל‬
‫וניגע דרך שכבות בדידותו בעצמי הפנימי שלו היא הטיפול הקבוצתי‪ .‬ההתמקדות‬
‫של ‪ 20-15‬איש המרוכזים אך ורק במטופל בעודו מספר את סיפור חייו היא זרז מיוטי‬
‫מדהים שיגרום למטופל להיפתח ולגלות את השלד המיתוגני שלו‪ ,‬שהוא מבנהו‬
‫הפנימי שעליו תתבסס ותיבנה תוכנית הטיפול"‪.‬‬
‫"מיסודות השיטה שלנו‪ :‬קיום דיאלוג עם המטופל בתנאיו הוא‪' ,‬כניסה' לבעיות‬
‫ההתמכרות של המטופל בדרך שהוא רואה אותן ומציאת שלד מיתוגני שעליו תיבנה‬
‫תוכנית הטיפול תוך קיום דיאלוג עם המטופל בגובה עיניו כדי שיבין שבדרך זאת עליו‬
‫להתייחס אל בני משפחתו וחבריו"‪.‬‬
‫"שיטת טיפול זו הגיעה עד כה להצלחה של ‪ 40%‬אצל מתמכרים לאופיאטים‪.‬‬
‫זהו שיא עולמי"‪.‬‬
‫‪ 1‬פרופסור אמריטוס שלמה גיורא שוהם הוא מבכירי הקרימינולוגים והוגי הדעות בארץ‪ .‬בעל שם בינלאומי ובעל פרס ישראל‪.‬‬
‫‪131‬‬
‫תיאור של שיטת הטיפול‬
‫שיטת הטיפול שלנו היא השיטה המתאימה ביותר‬
‫לראשיתו של התהליך הטיפולי ‪ -‬אבחון המטופל‬
‫וביסוס הפתיחות שלו לקבלת הטיפול‪ .‬קבוצה של‬
‫עד ‪ 20‬איש‪ ,‬המורכבת מפסיכולוגים ומסטודנטים‬
‫המעוניינים ללמוד את רזי השיטה וכן ממכורים שיהיו‬
‫הקהילה הטיפולית‪ ,‬תשב במעגל‪ .‬על הפסיכולוג‬
‫שמנהל את הפגישה להכיר הן את שיטות הטיפול והן‬
‫את תורת האישיות שבבסיס הטיפול‪ .‬עליו להסביר‬
‫לקבוצה מה ההיבטים התיאורטיים והיישומיים של‬
‫הטיפול המוצע‪.‬‬
‫בפגישה הראשונה יתייחס המטפל קודם כל אל‬
‫אישיות המטופל‪ ,‬אל יחסי האובייקט שלו‪ ,‬אל‬
‫הטראומות ואל הקבעונות שלו‪ ,‬ויקבע את מיקומו‬
‫על רצף האישיות המאחד‪-‬מפריד לפי תורת האישיות‬
‫של שוהם‪ .‬לשם כך עליו לקיים ראיון מעמיק עם‬
‫המטופל‪ .‬המטופל יידרש לענות גם על שאלות של‬
‫המשתתפים האחרים בקבוצה‪ .‬פרק הזמן המומלץ‬
‫לכל פגישה הוא שעתיים‪ .‬אם הפגישה תימשך מעבר‬
‫לכך יאבדו המשתתפים את הריכוז‪ .‬שעתיים הן פרק‬
‫זמן שדי בו כדי לאבחן את המטופל ולהתחיל בתהליך‬
‫הטיפולי‪ .‬בבואנו להחליט מה יהיה אורך הטיפול נביא‬
‫בחשבון את תהליך האבחון ואת הטיפול הקבוצתי‪.‬‬
‫בשיטות הטיפול המומלצות אנו מתכוונים להשיג את‬
‫התוצאות הבאות‪:‬‬
‫‪.‬אקבוצה שהיא קהילה טיפולית לצורך עניין מסוים‬
‫תתמקד במטופל‪ .‬חברי הקבוצה יתייחסו לאישיותו‬
‫ולתהליכים הפנימיים שלו‪ .‬כך יתחיל הדיאלוג בין‬
‫המטופל לקבוצה‪ .‬דיאלוג זה מאפשר קבלה הדדית‬
‫של שני הצדדים ‪ -‬המטופל והקבוצה ‪ -‬ללא שיפוט‬
‫ערכי מוטה‪.‬‬
‫‪.‬בתגובה של כל אחד מחברי הקבוצה אל המטופל‬
‫תושפע מהעצמי הפנימי שלהם‪ ,‬אך הדיאלוג‬
‫שיקיימו עם המטופל‪ ,‬אם הוא אותנטי באופיו‪,‬‬
‫עשוי לחולל במטופל תהליך שיעזור לו לגלות את‬
‫כוחותיו ולהבין את מהותם הפנימית הן מבחינה‬
‫יצירתית והן מבחינה הרסנית‪.‬‬
‫‪.‬גהמסגרת הקבוצתית מעוררת מתח קונפליקטואלי‬
‫‪132‬‬
‫בין המטופל לקהילה הטיפולית‪ ,‬והוא ייושב בדיאלוג‬
‫הטיפולי שייעודו קבלה של המטופלים על חברי‬
‫הקבוצה בלי תנאי ובלי שיפוט ערכי‪.‬‬
‫יש לקוות שהדבר יוביל לקרבה הדדית‪ ,‬לפתיחות‬
‫ולאינטנסיביות במערכת היחסים‪ .‬כדי להתחיל‬
‫בתהליך הטיפולי יש ליצור דינאמיקה קבוצתית‪.‬‬
‫אין להסתפק בפחות מדיאלוג בוברי‪ .‬את הדיאלוג‬
‫יש לקיים ב"מגרשו" של המטופל‪ ,‬בתנאיו הוא‪ ,‬אך‬
‫בשלבים הראשונים של התהליך הטיפולי אין יודעים‬
‫עדיין מהו "המגרש" של המטופל‪ .‬הוא יתברר‬
‫באמצעות ניסוי וטעייה‪ ,‬עד שתתפתח התקשורת‬
‫(או לא תתפתח‪ ,‬כפי שקורה לא פעם)‪ .‬אפילו‬
‫לדיאלוג הראשוני אין ערבויות שכן מעורבים בו‬
‫גורמים רבים מדי שאינם בשליטה של חברי הקבוצה‬
‫הטיפולית‪ ,‬אך עצם הקונפליקט עשוי לסייע ליצירת‬
‫קרבה דיאלקטית ראשונית בין המטופל לקבוצה‪.‬‬
‫המרפא האקזיסטנציאליסטי אינו אוכף את מרותו‬
‫ואת כוחו על המטופל‪ .‬התהליך הטיפולי מתחיל‬
‫בגילוי‪ .‬היחשפותו הדיאלוגית של המרפא לסבלו של‬
‫המטופל מפוררת את חומות הסוליפסיזם המפריד‬
‫של המטופל והופכת את גישת האני‪-‬לז שלו אל‬
‫המטופל לפתיחות אני‪-‬אתה‪ .‬רק בשלב זה יכול‬
‫להתחיל התהליך הטיפולי‪.‬‬
‫סבלו של המטופל המועבר אל המטפל מאפשר‬
‫לאחרון להיכנס ל"מגרש" של המטופל כפי שהגדירו‬
‫המטופל נוכח נסיונו‪ .‬כך מתחיל הדיאלוג הטיפולי‬
‫שעם הזמן עשוי להפוך את המטפל למרפא אותנטי‪.‬‬
‫אז יוכל המטפל להעניק את הטיפול בתהליך מיוטי‪-‬‬
‫מיילדי שבו מובל המטופל ברכּות ובאופן לא ישיר‬
‫בדרך אל השיקום‪ ,‬כדי שיוכל לחוש שגילה בכוחות‬
‫עצמו מוצא ממצבו‪ ,‬אלא שבו בזמן פועל המרפא‬
‫כמיילדת ומעורר את תהליך הריפוי‪.‬‬
‫התהליך המיוטי עשוי לעזור למטופל להשקיט את‬
‫נפשו המסוכסכת ולבחור בדרכים ובאמצעים למרי‬
‫האותנטי שלו‪ .‬הדבר מכוון בעיקר למטופלים רבים‬
‫שחוסר החלטיותם‪ ,‬תסיסתם הפנימית והעימות‬
‫בנפשם הם מקצת התסמינים של הקושי המנטלי‬
‫שלהם‪ .‬אך מאחר שכל אדם הוא ייחודי מבחינה‬
‫תוכנית גמילה מסמים‬
‫אקזיסטנציאלית והמרפא המיוטי לא יכול לדעת עד‬
‫כמה מורכבת אישיותו של המטופל ולאילו מצבים‬
‫קשים נקלע‪ ,‬הפילוסופיה הטיפולית שלנו אינה‬
‫מאפשרת למטפל לאכוף את הסטנדרטים ואת‬
‫מערכת היחסים שלו על המטופל‪ .‬לכן על המטופל‬
‫להכניס את המטפל אל עולמו הפנימי‪ .‬ניתן לתאר‬
‫את התהליך כדלהלן‪:‬‬
‫"למרות שהמטופל לא היה מודע לעולמו הפנימי‪,‬‬
‫שבחלקו הודחק‪ ,‬הוכחש או אינו מוכר לו‪ ,‬עדיין הוא‬
‫האדם הקרוב ביותר לעולם זה‪ .‬לכן‪ ,‬באופן פרדוקסלי‪,‬‬
‫הופך המטופל למדריך המיוטי של המרפא‪ ,‬והוא‬
‫מוליך אותו במבוך הנפתל של מוחו‪ .‬על המרפא‬
‫מוטל לפרש את הרמזים שהמטפל מספק לו‪ ,‬אך לא‬
‫לאכוף אותם עליו‪ .‬בכל צעד וצעד מוטל על המטופל‬
‫לבחור בפירוש הנראה לו כהולם ביותר‪ .‬כך הופך כל‬
‫צעד בתהליך הטיפולי לשלב נוסף במודעות העצמית‪.‬‬
‫הטיפול כרוך בגילוי אפיקים חדשים שנחשפו בכוחות‬
‫המשותפים של המטופל והמרפא המיוטי‪ ,‬אפיקים‬
‫חדשים שייחקרו ויובנו בידי המטופל שאיבד ‪ -‬חלקית‬
‫או לחלוטין ‪ -‬את אחיזתו בהם‪".‬‬
‫הטיפול כולל שיטות טיפול כלליות ושיטות טיפול‬
‫ייחודיות‪ .‬השיטות הכלליות הן וריאציות של קבוצות‬
‫הטיפול "אלכוהוליסטים אנונימיים" ו"צורכי סמים‬
‫אנונימיים"‪ .‬שיטות אלו מתבססות על הרעיון‬
‫שאלכוהוליסט או מכור לסמים שנגמלו יספקו את‬
‫הטיפול ביעילות רבה יותר מכל מטפל או איש מקצוע‬
‫אחר שלא התנסה בהתמכרות לחומר כלשהו‪ .‬הדבר‬
‫מתבסס כמובן על ההנחה שמכור לשעבר ייטיב יותר‬
‫לייעץ לאדם הלכוד עדיין בהתמכרותו כיצד להתמודד‬
‫עם תסמיני הגמילה ועם המשברים בבית מאשר‬
‫מטפל שמעולם לא היה מכור לחומר כלשהו‪.‬‬
‫על המטופל להפגין רצון ומוכנות לעבור טיפול‪.‬‬
‫בשיטת הטיפול הדיאלוגית‪-‬אקזיסטנציאלית שלנו‬
‫אין מקום ליסודות של כפייה‪ .‬השיטה נועדה לעזור‬
‫למטופלים לגלות את העצמי הפנימי האותנטי‬
‫שלהם ולעזור להם להתמודד עם הקשיים האישיים‬
‫שלהם ועם חוסר יכולתם היחסי להגיע לאינטראקציה‬
‫מתגמלת עם חבריהם‪ ,‬עם ילדיהם‪ ,‬עם המשפחה‬
‫המורחבת‪ ,‬עם עמיתים ועם מעבידים‪ .‬המטופלים‬
‫לומדים כיצד להזדהות עם חברי הקבוצה ועם‬
‫הבעיות המציקות להם‪ .‬יכולת זו אבדה להם בשנות‬
‫ההתמכרות‪ ,‬כשכל מעייניהם היו נתונים לקבלת‬
‫מנת הסם הבאה‪ .‬אימון של הזדהות עם האחר אינו‬
‫קל‪ ,‬ולא פעם מעורר כעסים‪ ,‬חרדות‪ ,‬ייאוש וטינה‪ ,‬אך‬
‫גישות שליליות אלה הן לא פעם דיאלקטיות בטיבן‬
‫ועשויות להוביל לקבלה רגשית הדדית‪.‬‬
‫ניתן לכנות את שיטת הטיפול הקבוצתי שלנו‬
‫"הקומה השלישית"‪ .‬הקומה הראשונה היא סילוק‬
‫רעלים ביו‪-‬פיזיולוגי והקומה השנייה כרוכה בשיטות‬
‫נטרול או חיסון הנמצאות מחוץ למסגרת עבודה זו‪.‬‬
‫הקומה השלישית עניינה קודם כל מתן עזרה למטופל‬
‫בהתמודדותו עם סטיגמה של מכור לסמים ואסיר‪.‬‬
‫מטפל שהוא מכור‪-‬אסיר‪-‬לשעבר ומצליח להתמודד‬
‫בהצלחה עם הסטיגמה שהודבקה לו יעזור למטופל‬
‫להתמודד עם התגים המבזים שהודבקו לו‪ .‬המטפל‬
‫יודע היטב מנסיונו שיכולת המטופל להתמודד עם‬
‫הסטיגמה שלו מיד אחרי שחרורו מהכלא או אחרי‬
‫סילוק הרעלים מגופו תהיה המפתח לשיקומו‪ ,‬או‬
‫שייכנע ויחזור לסמים‪.‬‬
‫מערכות יחסים עם חברים מכורים או לא מכורים‬
‫ומערכת היחסים של המטופל עם ילדיו חשובות‬
‫אף הן‪ ,‬שכן בתקופת ההתמכרות המטופל מעוגן‬
‫אך ורק בשאלה "מתי‪ ,‬היכן וכיצד אקבל את המנה‬
‫הבאה"‪ .‬מערכת יחסיו עם חבריו‪ ,‬ילדיו‪ ,‬בני משפחתו‬
‫האחרים‪ ,‬עמיתיו לעבודה ומעסיקיו מצויה הרחק‬
‫מחוץ לטווח התעניינותו‪.‬‬
‫עמדתי כבר על התבססותה של השיטה הטיפולית‬
‫שלנו על פילוסופיית הדיאלוג של סרן קירקגור‪ ,‬גבריאל‬
‫מרסל ומרטין בובר‪ .‬בפילוסופיה זו קיום ה"אני" הוא‬
‫חלקי‪ ,‬וכך גם קיום ה"אתה"‪ .‬הזיקה בין האני לאתה‬
‫היא היחידה האונטולוגית של הקיום‪ .‬האני‪-‬לז הוא‬
‫הפסקת הקיום האונטולוגי בשל המחיצה‪ ,‬החומה או‬
‫התהום המפרידים בין "אני" ל"אתה"‪ .‬בענייננו הסמים‬
‫הם המקימים חומה זו‪ .‬אנו טוענים שהתמכרות‪,‬‬
‫בעיקר לסמים ולאלכוהול‪ ,‬מונעת מהמכור לחולל‬
‫דיאלוג עם סביבת האובייקטים שלו או עם בני האדם‬
‫‪133‬‬
‫בסביבתו‪ .‬המכור מפתח מערכת יחסים סימביוטית‬
‫עם החומרים הכימיים שלהם התמכר ועקב כך‬
‫הוא תלוי בהם פסיכולוגית‪ .‬לכן כל "דיאלוג" שיקיים‬
‫המכור לסם יתקיים עם הסם שאליו התמכר‪ .‬דיאלוג‬
‫אני‪-‬אתה הוא מפגש אותנטי פתוח בין שווים‪ ,‬ואילו‬
‫הדיאלוג עם הסמים הוא השעבוד הבזוי ביותר הניתן‬
‫לתיאור‪ .‬למכור לסם יש אולי אשליות‪ ,‬הזיות וחזיונות‬
‫שבהם הוא "מיטיב" לשמוע את המוזיקה‪ ,‬מעריך‬
‫יצירות של אמנות פלסטית וביצועיו במיטה יוצאים‬
‫מגדר הרגיל‪ ,‬אך קיומם בפועל וירטואלי בגלל הסם‪.‬‬
‫מבחינה רגשית הוא מעין משקיף מהצד על קשרי‬
‫האוננות שלו עם גופו‪ ,‬ומבחינה מנטלית הוא קרוב‬
‫לסוליפסיזם‪ .‬מאחר שבשנות התמכרותו התמקד‬
‫המכור במטרה אחת ויחידה ‪ -‬סיפוק הרגלו התובעני‬
‫ הוא מאבד את היכולת לקיים מערכת יחסים עם‬‫אובייקט או עם אחרים על רקע שאינו קשור לסם‪.‬‬
‫עליו לרכוש מחדש מיומנויות אינטראקציה עם‬
‫הסביבה כדי שיוכל ליצור דיאלוג שאינו מבוסס על‬
‫השגת הסם‪ .‬אין זה שונה בהרבה מאותו גולש סקי‬
‫ששבר את רגלו כשגלש במורד ההר ועליו ללמוד‬
‫מחדש להשתמש ברגלו השבורה אחרי שהתאחתה‬
‫העצם שנשברה‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬המיומנות תירכש כדי‬
‫לקיים דיאלוג לשמו ולא כאמצעי להשיג סמים‪ ,‬כסף‪,‬‬
‫שליטה או סקס‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬מתברר שגם אחרי סילוק הרעלים הביו‪-‬‬
‫פיזיולוגי‪ ,‬הצטרפותו לקבוצת הטיפול וקבלת הטיפול‬
‫הפסיכותרפי‪ ,‬עדיין מוגבלות יכולותיו של המטופל‬
‫שלנו‪ .‬יש לו "אישיות חור שחור" והסכנה היא שישוב‬
‫להשתמש בסם ולא יהיה מסוגל לקיים מערכת‬
‫יחסים אותנטית או דיאלוג שיספקו את שני הצדדים‬
‫ אותו מצד אחד ואת חבריו‪ ,‬בני משפחתו‪ ,‬עמיתיו‪,‬‬‫הממונים עליו או העובדים תחתיו מצד שני‪ .‬השיטה‬
‫שלנו נועדה לנסות "לרפא" את המטופל מאי יכולתו‬
‫לקיים מערכת יחסים‪.‬‬
‫הכלי החשוב ביותר שבאמצעותו נחדור מבעד‬
‫לשריון הבדידות של המטופל וניגע דרך שכבות‬
‫היבדלותו בעצמי הפנימי שלו הוא הטיפול הקבוצתי‪.‬‬
‫ההתמקדות של ‪ 20-15‬איש המרוכזים אך ורק‬
‫‪134‬‬
‫במטופל בעודו מספר את סיפור חייו היא זרז מיוטי‬
‫מדהים שיגרום למטופל להיפתח ולגלות את השלד‬
‫המיתוגני שלו‪ ,‬שהוא מבנהו הפנימי שעליו תתבסס‬
‫ותיבנה תוכנית הטיפול‪ .‬להכוונה זו של האנרגיה‬
‫המנטלית הממוקדת במטופל מתלווה "מחיקה"‬
‫של האגו של כל חברי הקבוצה (עד כמה שהדבר‬
‫אפשרי) כדי שהמטופל ירגיש שהוא נמצא במרכז‬
‫תשומת הלב של חברי הקבוצה בטיפול המוקדש‬
‫לו בלבד‪ .‬תרגיל זה נועד לעורר את המטופל באופן‬
‫מיוטי וללמדו שהקבוצה כולה מוכנה לקיים אתו‬
‫אינטראקציה ב"מגרשו" הוא‪ ,‬ולהגיע אתו לדיאלוג‬
‫שלא על בסיס מניע נסתר כלשהו‪ .‬מטופל שעבר‬
‫התניה לאינטראקציה שהתקיימה בשנות התמכרותו‬
‫אך ורק עם הסם‪ ,‬עם הדרכים והאמצעים להשגתו‬
‫ועם הסיפוק שיגיע אליו מעולם לא התנסה בדיאלוג‬
‫לשמו ולא האמין שהדבר אפשרי‪ .‬בה במידה לא‬
‫הצליח לקיים עם חבריו‪ ,‬עם בני משפחתו ועם‬
‫עמיתיו דיאלוג לשמו בתנאיהם‪ .‬תהליכי הטיפול נועדו‬
‫קודם כל להוכיח למטופל שאפשר לקיים דיאלוג אני‪-‬‬
‫אתה ולהדגים בפניו דיאלוג מסוג זה‪.‬‬
‫באופן מיתו‪-‬אמפירי אפשר לבסס זאת על האגדה‬
‫של תרנגול ההודו‪ ,‬המיוחסת לרבי נחמן מברצלב‪.‬‬
‫"אומרים"‪ ,‬כך מסופר באגדה‪ ,‬ש"פעם השתגע נסיך‬
‫והאמין שהוא תרנגול הודו‪ .‬הוא השתופף ונכנס‬
‫במערומיו אל תחת לשולחן‪ ,‬ניקר את הפירורים‬
‫ושאריות האוכל וקרא כתרנגול הודו‪ .‬המלך הזמין את‬
‫מיטב רופאי הממלכה‪ ,‬אך איש מהם לא הצליח לרפא‬
‫את בנו‪ .‬משאפסה התקווה הודיע אחד החכמים‬
‫שירפא את הנסיך‪ .‬גם הוא התפשט והשתופף עם‬
‫הנסיך מתחת לשולחן‪ .‬הנסיך שאל את החכם מה‬
‫הוא עושה מתחת לשולחן‪ ,‬והחכם ענה לו שגם הוא‬
‫תרנגול הודו‪ .‬אחר כך הוא ביקש שיביאו לו כמה פרטי‬
‫לבוש ושכנע את הנסיך שהוא ראה כבר תרנגולי הודו‬
‫לבושים‪ .‬אחר כך הוא סיפר לנסיך שאפשר לאכול מן‬
‫השולחן ולא רק מתחתיו ועם זאת להישאר תרנגול הודו‪.‬‬
‫הוא המשיך בתהליך זה עד שהנסיך נרפא"‪ .‬מקרה זה‬
‫ממחיש את טיעוננו שפסיכותרפיה באמצעות דיאלוג‬
‫מובילה למערכת יחסים עם המטופל בתנאיו הוא‪.‬‬
‫תוכנית גמילה מסמים‬
‫בעשותו כן "נכנס" המטפל לשיגעון (להתמכרות)‬
‫של המטופל בעולמו הוא‪ ,‬ומרגע שנתקבל שם הוא‬
‫יכול להוציאו משם החוצה‪.‬‬
‫עוגן מיתו‪-‬אמפירי זה מדגיש במידת מה את יסודות‬
‫השיטה שלנו‪ :‬קיום דיאלוג עם המטופל בתנאיו הוא‪,‬‬
‫"כניסה" לבעיות ההתמכרות של המטופל בדרך‬
‫שהוא רואה אותן ומציאת שלד מיתוגני שעליו תיבנה‬
‫תוכנית הטיפול תוך קיום דיאלוג עם המטופל בגובה‬
‫עיניו כדי שיבין שבדרך זאת עליו להתייחס אל בני‬
‫משפחתו וחבריו‪ .‬זיהוי השלד המיתוגני הוא שלב‬
‫חשוב ביותר בהצלחת תהליך הטיפול שכן משלב זה‬
‫לומד המטפל איזו תוכנית טיפולית תתאים למטופל‬
‫המסוים‪ .‬שלד מיתוגני הוא המיתוגן הבולט ביותר של‬
‫כמיהה והתנסות המאפיין את המטופל המסוים‪ .‬כמו‬
‫כן יְלמד השלד המיתוגני על המאמצים היצירתיים‬
‫ההולמים ביותר שיש ליישם כדי "למלא" את "החור‬
‫השחור" באישיות המטופל‪ ,‬במקום מנות הסם‬
‫הכוזבות והגדלות בהתמדה הנדרשות למילוי התהום‬
‫המעמיקה באישיותו של המכור לסם‪.‬‬
‫שיטת טיפול זו הגיעה עד כה להצלחה של ‪ 40%‬אצל‬
‫מתמכרים לאופיאטים‪ .‬זהו שיא עולמי‪.‬‬
‫‪135‬‬
‫קורבנות או מתנגדות?‬
‫פשע‪ ,‬סמים וזנות אצל נשים כהתנגדות למצוקה‪,‬‬
‫להתעללות ולאטימות של המערכת המשפטית‬
‫[ברנדה גייגר‪]1‬‬
‫נשים עברייניות‪ ,‬רובן יוצאות עדות המזרח‪ ,‬עניות ומחוסרות השכלה‪ ,‬מתוארות‬
‫לעתים קרובות כקורבן פסיבי הנדחף לעולם הפשע‪ ,‬הזנות והסמים עקב‬
‫התעללות וטראומות ילדות‪ .‬מחקר איכותני זה מאמץ גישה ביקורתית פוסט‬
‫מודרנית המנתחת את יחסי הכוחות ברמת המיקרו ובוחן את מאבקן של שמונה‬
‫נשים עברייניות לשינוי גורלן‪ .‬נשים אלו שברו את שתיקתן וסיפרו את סיפור חייהן‪.‬‬
‫באמצעות שימוש במושגים מנחים כגון שליטה‪ ,‬יוזמה והתנגדות‪ ,‬וכן באמצעות‬
‫ציטוטים רבים הלקוחים מהנרטיבים של הנשים העברייניות‪ ,‬מראה החוקרת‬
‫שהשימוש בסמים ובזנות הוא דרכן לבטא את התנגדותן‪ .‬פעולות ההתנגדות של‬
‫הנשים חושפות מצוקה חברתית וכלכלית‪ ,‬התעללות קשה מצד בני משפחה‬
‫ואטימות של המערכת הפלילית‪.‬‬
‫מבוא‬
‫מרבית האסירות הכלואות בבית הסוהר היחיד‬
‫לנשים בישראל‪" ,‬נווה תרצה"‪ ,‬הן ממוצא מזרחי‪.‬‬
‫רובן חסרות השכלה ושרויות במצוקה כלכלית‬
‫וחברתית קשה‪ .‬רוב הנשים בכלא הן בגילאים ‪40-‬‬
‫‪ ,22‬ורובן (‪ 60%‬עד ‪ )70%‬אימהות לילדים (שב"ס‪,‬‬
‫‪ .)2010‬נשים אלו חיו לפני המאסר בתנאים של‬
‫מחסור ול‪ 70%-‬מהן אין דיור קבוע (שם)‪.‬‬
‫ממצאים מלמדים‪ ,‬כי ‪ 90-85‬אחוזים מהאסירות חוו‬
‫התעללות ‪ -‬פיזית‪ ,‬רגשית ואף מינית ‪ -‬קשה בידי‬
‫קרוב משפחה או מכר (בן דוד‪ ,‬אלק וסילפן‪;2002 ,‬‬
‫גור‪ ;2004 ,2002 ,‬גייגר ופישר‪.)2006 ,2003 ,‬‬
‫כ‪ 80%-‬מהאסירות מכורות לסמים קשים (חן ועינת‪,‬‬
‫‪ ;2009‬גור‪ .)2004 ,2002 ,‬צוין כי עבריינות‪ ,‬סמים‪,‬‬
‫זנות ואף שיגעון הם סימפטומים המאפיינים "לחץ‬
‫פוסט טראומטי מורכב" (‪Herman, 1992 Complex‬‬
‫‪ ,)PTSD‬שהתהווה עקב התעללות ממושכת (בן‬
‫דוד‪ ,‬אלק וסילפן‪ ;2002 ,‬גור‪.)2004 ,2002 ,‬‬
‫המחקר נועד לנפץ את המיתוס‪ ,‬שהאסירות הן‬
‫קורבן פסיבי הנדחף לפשע‪ ,‬לזנות ולסמים ללא‬
‫בחירה או תכלית‪ ,‬ולחשוף אירועים נקודתיים במסלול‬
‫בשוליּותן‪ ,‬במצוקות‬
‫ִ‬
‫חייהן שבהם נאבקו נשים אלו‬
‫כלכליות וחברתיות בלתי נסבלות ובהתעללות קשה‬
‫במשפחה ומחוץ לה‪ .‬מחקר איכותני זה מאמץ גישה‬
‫ביקורתית‪ ,‬פוסט מודרנית‪ ,‬המושתתת על תפיסת‬
‫יחסי הכוח של פוקו (‪,)Foucault, 1983, 1980‬‬
‫הקובעת שבכל אינטראקציה חברתית קיימים שני‬
‫סוגים של כוח‪ .‬הסוג הראשון מכוון מלמעלה למטה‬
‫ומדגיש את שליטתם של בעלי הכוח על הכנועים‬
‫והנשלטים‪ .‬הסוג השני הוא ברמת המיקרו‪ .‬הוא‬
‫‪ 1‬ד"ר ברנדה גייגר ‪ -‬מרצה בכירה במכללה אקדמית גליל מערבי ובמכללה האקדמית צפת‪.‬‬
‫‪136‬‬
‫קורבנות או מתנגדות‬
‫מכוון מלמטה כלפי מעלה ומדגיש את מאמצי‬
‫התנגדותם של הכנועים לכאורה וחסרי כל כוח‬
‫(‪.)Foucault, 1983‬‬
‫מודל יחסי הכוח שכיוונו מלמעלה למטה חושף‬
‫את הידע המאפשר לבעלי הכוח לשלוט בפרט‬
‫ולפקח עליו באמצעות שיח ושימוש במושגים‬
‫המעצבים את תודעתו ואת תפיסת המציאות‬
‫שלו‪ .‬בחברה המודרנית כוח וידע משולבים זה בזה‬
‫בנחרצות‪ :‬שיח הידע מייצר כוח והכוח מייצר ידע‪.‬‬
‫עם השיח מופיעות פרקטיקות שונות היוצרות‬
‫מציאות והמאפשרות לבעל הכוח לפקח על הפרט‬
‫(‪.)Foucault, 1980‬‬
‫השיח הפטריארכאלי‪ ,‬הנשלט על ידי גברים‪,‬‬
‫יוצר הבדלים מגדריים המספקים יתרון לגברים‬
‫והמצביעים על נחיתותה של האישה‪ .‬שיח זה מדכא‬
‫את גופה של האישה ואת מיניותה כדי להפכה‬
‫לממושמעת וכנועה‪ .‬על פי פוקו (‪ ,)1983‬אין‬
‫לאישה מהות או זהות‪ .‬מגדר הוא קטגוריה חברתית‪.‬‬
‫קיימים רק נרטיבים שונים של נשיות‪.‬‬
‫בפרספקטיבה של הכוח המכוון מלמעלה למטה‪,‬‬
‫התרבות והמסורת המזרחית הפטריארכאלית‬
‫והמשפחה המורחבת שולטות בגופן ובנפשן‬
‫של נשים ומדכאות אותם‪ .‬הכבוד כלפי המסורת‬
‫והלגיטימציה שלה מאפשרים להכתיב את‬
‫האמיתות המקובלות על מקומה של האישה‬
‫בחברה‪ ,‬תפקידה וההתנהגות הראויה לה‪ .‬אישה‬
‫מזרחית נושאת את כבוד המשפחה וצריכה להיות‬
‫צנועה (אבו בקר‪ ;2001 ,‬חסן‪ ;2000 ,‬קרסל‪,‬‬
‫‪ .)1981‬השגחה והתבוננות קפדנית ובלתי פוסקת‬
‫של המשפחה המורחבת והקהילה מעמידות את‬
‫הנשים תחת פיקוח מתמיד (‪.)Mitchell, 1990‬‬
‫תמורת התנהגות הולמת צפויות להינתן להן‬
‫תמיכה וסולידאריות מהמשפחה המורחבת‬
‫המזרחית הדוגלת באוריינטציה קולקטיבית (אבו‬
‫בקר‪ ;2001 ,‬חסן‪Florian, Mikulincer & ;2000 ,‬‬
‫‪ .)Weller, 1993; Pines & Zaidma, 2003‬כל סטייה‬
‫מהציפיות הנורמטיביות של "בת טובה" תתקבל‬
‫ב"אפס סובלנות" (‪ .)Mitchell, 1990‬התוויות של‬
‫"רעה"‪" ,‬רשעית" ו"שרמוטה" ‪" -‬זונה" בערבית ‪-‬‬
‫נועדו לגנות‪ ,‬לתייג‪ ,‬לנדות ואף לחסל חברתית או‬
‫פיזית כל אישה החורגת מציפיות אלו (אבו בקר‪,‬‬
‫‪ ;2001‬חסן‪ ;2000 ,‬קרסל‪.)1981 ,‬‬
‫נשים העוסקות בפשע‪ ,‬בזנות ובסמים אינן נשים‬
‫פמיניסטיות או משוחררות‪ ,‬בדומה לנשים נוספות‬
‫בארץ שהן ממוצא מזרחי‪ ,‬עניות וחסרות השכלה‬
‫(‪ .)Motzafi-Haller, 2001; Nagar-Ron, 2000‬הן‬
‫מאמצות את האידיאולוגיה של "כוח הגבר" ומקבלות‬
‫כנתון את סמכותו ושליטתו במשפחה כאב או כבן‬
‫זוג‪ ,‬גם אם גבר זה הוא אלכוהוליסט‪ ,‬מובטל ומתעלל‬
‫בהן שנים רבות‪ .‬בדומה לרוב הנשים העניות בעולם‪,‬‬
‫הן חושבות שמקומה של האישה הוא בבית ומהותה‬
‫לטפל בילדים ובמשפחה‪ ,‬בדיוק במסגרת שבה הן‬
‫הפכו לקורבנות שליטה (& ‪Belknap, 2001; Gilbert‬‬
‫‪.)Scher, 1999; Morris, 1987; Pleck, 1987‬‬
‫בראשית דרכן אימצו פמיניסטיות אשכנזיות רבות‬
‫בארץ מודל של כוח ועוצמה "מלמעלה למטה"‬
‫כאשר גינו את הנשים המזרחיות בשל הפסיביות‪,‬‬
‫הכניעה וחוסר המודעות הפוליטית שלהן (דאהן‬
‫כלב‪Dahan-Kaleb, Motzafi- ;2010 ,2001 ,1998 ,‬‬
‫השוליּות‬
‫ִ‬
‫‪.)Haller, 2001; Nagar-Ron, 2000‬‬
‫המשולשת של נשים ממוצא מזרחי כבנות מיעוט‬
‫אתני‪ ,‬עניות וחסרות השכלה‪ ,‬הופכת אותן למטרה‬
‫זמינה לאפליה‪ ,‬להתעללות ולשליטה פוליטית‬
‫וחברתית (‪.)Motzafi-Haller, 2001‬‬
‫המערכת הפלילית מייחסת במובהק מושגים של‬
‫פסיביות וחוסר ישע לנשים עברייניות בכלל ולנשים‬
‫ממוצא מזרחי בפרט‪ .‬רבות מהאסירות בישראל‪,‬‬
‫כמו אסירות רבות בעולם כולו‪ ,‬היו קורבנות לגילוי‬
‫עריות‪ ,‬לאונס ולהתעללות פיזית ונפשית זמן רב‬
‫לפני היותן עברייניות‪ .‬בריחה מהבית או מהפנימייה‬
‫(‪Browne & Finkehor, 1986; Widom & Kuhn,‬‬
‫‪ )1996‬ועיסוק בזנות ובסמים הם מסימני ההיכר‬
‫למצוקתן (גור‪ ;2004 ,‬נווה‪Chesney-Lind ;2007 ,‬‬
‫‪.)& Pasko, 2004‬‬
‫על אף הקשר המובהק בין התעללות בילדות‬
‫לעיסוק בפשע‪ ,‬בסמים ובזנות‪ ,‬ניתן לטעון כי אפיון‬
‫‪137‬‬
‫הקשר על ידי תוויות פסיכיאטריות ושיח פסיכו‪-‬‬
‫פתולוגי וטיפולי הוא חד צדדי ופשטני מדי‪ .‬שיח זה‬
‫מגלם מכניזם נוסף של כוח‪ ,‬שליטה ודיכוי של נשים‬
‫ממוצא מזרחי אשר מתעלם מהמצוקה הכלכלית‪,‬‬
‫התעסוקתית והחברתית שעמה מתמודדות נשים‬
‫אלו‪ .‬באמצעות הקטגוריות הפרעת אישיות גבולית‬
‫(‪ ,)Crowell, Waters, Kring & Riso 1993‬הפרעה‬
‫אנטי‪-‬חברתית ופסיכופטית (‪Farley & Barkan,‬‬
‫‪ ,)1998; Scott, 1985, 1999‬הפרעות פוסט‪-‬‬
‫טראומטיות (בן דוד‪ ,‬אלק וסילפן‪ ;2002 ,‬גור‪,‬‬
‫‪ ,)Farley & Barkan, 1998 ;2004‬הפרעות אישיות‬
‫דו‪-‬קוטבית ותסמונת בעיות בהתנהגות (‪Dembo,‬‬
‫‪ ,)Borden & Manning, 1995‬השיח הפסיכיאטרי‬
‫קובע ומכתיב אמיתות וקנה מידה להתנהגות‬
‫פלילית‪ .‬בכך הוא למעשה משתיק את קולן של‬
‫נשים העוסקות בפשע‪ ,‬בזנות ובסמים ומונע מהן‬
‫להציג את זווית ראייתן‪ .‬התוויות האלו מעוותות את‬
‫הבנתנו ומגבילות את ראייתנו מאחר שהן שוללות‬
‫את האפשרות שנשים אלו פועלות כסובייקט‬
‫אקטיבי המתנגד לכוח ולשליטה בהן (‪Chesney-‬‬
‫‪ .)Lind & Pasko, 2004; Geiger, 2006‬השיח‬
‫הפלילי‪-‬משפטי מצטרף אף הוא לדיכוי ולענישה‬
‫של נשים העוסקות בפשע ובזנות‪ ,‬לא בהכרח‬
‫משום פשיעתן אלא משום חריגתן הבוטה מהדמות‬
‫הסטריאוטיפית של האישה הטובה‪ ,‬אשר במהותה‬
‫היא אימא המגדלת את ילדיה‪ .‬העונש האולטימטיבי‬
‫הנגזר על אותן נשים הוא איבוד של זכויות ההורות‬
‫והמשמורת על הילדים‪ ,‬יחד עם הקביעה הקטגורית‬
‫כי הן אינן ראויות לגדל את ילדיהן (;‪Belknap, 2001‬‬
‫‪.)Nagel & Hagen, 1983‬‬
‫חוקרות רבות התנגדו לשיח הפסיכיאטרי ולקשר‬
‫הסיבתי בין קורבנות עבריינות לזנות (& ‪Baskin‬‬
‫‪ .)Sommers, 1993; Geiger, 2010‬הן הדגישו כי‬
‫היסטוריית ההתעללות אינה פוסלת כושר החלטה‬
‫ופעולה אלא יוצרת אקולוגיה של נשים המקבלות‬
‫החלטות והפועלות ליישומן (& ‪Chesney-Lind‬‬
‫‪ .)Pasko, 2004, 30‬למרות הטענה של צ'סני לינד‬
‫ופסקו (‪ ,)2004‬נדירים הם המחקרים המאפשרים‬
‫‪138‬‬
‫לראות במעורבותן בפשע‪ ,‬בזנות‪ ,‬בסמים ואף‬
‫בשיגעון פעולה רצונית ויזומה של נשים העוברות‬
‫על החוק והנלחמות בשליטה ובדיכוי‪ .‬כדי לראות‬
‫בנשים אלה כוח פועל המתנגד למסגרות המדכאות‬
‫מתוך רצון אינהרנטי קיים‪ ,‬יש לצאת מהשיח‬
‫הפסיכיאטרי‪-‬משפטי‪-‬ממסדי מגמתי‪ ,‬אשר מספק‬
‫תבניות דיכוטומיות של שולט‪-‬נשלט‪ ,‬רודן‪-‬משועבד‪,‬‬
‫ולבחון את כינונו של שיח מורכב הנשען על‬
‫אקטיביות נשית יזומה‪.‬‬
‫מודל הכוח המכוון מלמטה למעלה ברמת הפרט‬
‫מאפשר תפנית כזו‪ .‬פוקו (‪ )1983‬מסביר כי בכל‬
‫מערכת עם יחסי כוח יש מקום להתנגדות‪ .‬גם‬
‫כאשר הכוח והשליטה הם חד כיווניים ונמצאים‬
‫בידי אחד הצדדים‪ ,‬והצד השני נראה לכאורה כנוע‬
‫ומשועבד למערכת המשפחתית והחברתית‪ ,‬אין‬
‫הוא חסר אוטונומיה לחלוטין‪ .‬פוקו (‪ )1983‬מוסיף‬
‫ומדגיש כי "בכל מקום בו יש כוח מופיעה גם‬
‫התנגדות" (עמ' ‪ .)13‬מערכת אינטראקציה חברית‬
‫היא דינמיקה של מאבקים על הגדרות מחדש של‬
‫כוח‪ .‬פוטנציאל ההתנגדות הוא עדות לאוטונומיה‬
‫של כל אחד מהפרטים במערכות יחסים אלו‬
‫(‪.)Foucault, 1983‬‬
‫במסגרות נורמטיביות‪ ,‬אסטרטגיות של התנגדות‬
‫שכיוונן מלמטה למעלה הן לעתים גלויות ולעתים‬
‫סמויות ומתבטאות בדיאלוג‪ ,‬במשא ומתן ובמחאה‬
‫(‪ .)Dwyer, 1978; Rosen, 1984‬כנגד זה‪ ,‬כאשר‬
‫יחסי הכוח בין הסובייקטים באינטראקציה הם בלתי‬
‫מאוזנים והופכים לרודנות ולדיכוי של אינדיבידואל‬
‫אחד בידי האחר‪ ,‬התנגדות הסובייקט‪ ,‬שלכאורה‬
‫היה כנוע‪ ,‬תפרוץ את הגבולות הנורמטיביים‬
‫ותתבטא בתחומים פשע‪ ,‬זנות‪ ,‬סטייה ושיגעון‬
‫(‪ .)Geiger, 2002‬צ'מברלין (‪ )1975‬עמדה על‬
‫השיגעון כאסטרטגיית התנגדות של נשים רבות‬
‫אשר חוו דיכוי במשפחה או מחוצה לה‪ .‬לטענתה‪,‬‬
‫השיגעון סימל עבורן את סירובן לבצע פקודה או‬
‫תפקיד סטריאוטיפי הנגזר מהתפיסה החברתית של‬
‫הנשיות הרצויה‪ .‬בחירה בשיגעון היא בחירה בדרך‬
‫שאינה פלילית‪ ,‬על אף היותה בלתי מקובלת מבחינה‬
‫קורבנות או מתנגדות‬
‫חברתית‪ ,‬ועל אף היותה לעתים בלתי יעילה או בלתי‬
‫מוצלחת מבחינה אישית (‪.)Chamberlin, 1975, 42‬‬
‫כותבת המאמר מדגישה‪ ,‬כמו חוקרות רבות אחרות‪,‬‬
‫שהדיכוטומיה בין אסטרטגיות התנגדות בתחום‬
‫הפוליטי ובין צורות התנגדות בתחומים הסוציו‪-‬‬
‫כלכלי והפסיכולוגי מאבדת כל משמעות כאשר‬
‫מדובר באקולוגיה של אסירות אשר עסקו בפשע‬
‫ובזנות וצרכו סמים (‪Belknap, 2001; Chesney-‬‬
‫‪ .)Lind & Pasko, 2004‬נשים אלו ממשיכות לפעול‬
‫כאינדיבידואלים הקובעים את גורלם באקולוגיה של‬
‫שוליּות כלכלית וחברתית‪ ,‬אפליה עדתית ויחסי‬
‫עוני‪ִ ,‬‬
‫דיכוי והתעללות (& ‪Belknap, 2001; Chesney-Lind‬‬
‫‪.)Pasko, 2004; Scott, 1985, 1999‬‬
‫שיטת מחקר‬
‫מדגם‬
‫המחקר הנוכחי מתבסס על סיפור חייהן של שמונה‬
‫אסירות ממוצא מזרחי אשר עסקו בממוצע ‪15‬‬
‫שנים בפשע‪ ,‬בזנות ובסמים‪ .‬בעת המחקר התגוררו‬
‫נשים אלה באחד ההוסטלים של הרשות לשיקום‬
‫האסיר במרכז הארץ‪ .‬חלקן שהו שם על פי צו בית‬
‫המשפט לאחר שהופחת עונשן בשליש‪ ,‬וחלקן‬
‫המשיכו להתגורר בהוסטל גם לאחר סיום תקופת‬
‫השליש‪ .‬המרואיינות היו בנות ‪ 30‬ומעלה ובעלות‬
‫היסטוריה של התעללות מצד הורים‪ ,‬בעל או בן זוג‪.‬‬
‫כולן היו אימהות לילדים‪ ,‬אך לעתים קרובות איבדו‬
‫את זכות ההורות ואת המשמורת על ילדיהן‪.‬‬
‫הליך המחקר‬
‫נבחרה שיטת מחקר איכותנית‪ ,‬דרך נרטיבים‬
‫אישיים וראיונות פרטניים‪ .‬ברונר (‪ )1971‬טוען‪ ,‬כי‬
‫הנרטיב בראיון האישי הוא שיטת המחקר היעילה‬
‫ביותר משום שביכולתו לספק למרואיינת מרחב‬
‫ניכר לספר במילותיה על חוויותיה האישיות ולהעביר‬
‫לחוקר את תפיסת עולמה‪.‬‬
‫כל ראיון התחיל כשיחה בלתי פורמאלית‪ ,‬כאשר‬
‫השאלה הראשונה היתה “איך הגעת להוסטל?“‬
‫השיחה הפכה לראיון חצי מובנה וממוקד בנושאים‬
‫אשר נכללו בשאלון‪ .‬המרואיינות נשאלו על מעורבותן‬
‫בפשע‪ ,‬על ילדותן‪ ,‬על קשריהן עם הוריהן ועל יכולתן‬
‫לשמור על קשר עם ילדיהן במשך כליאתן ואחריה‪.‬‬
‫שאלות אחרות התייחסו ליחסי הילדים עם אימן‬
‫הכלואה‪ ,‬לתמיכת הממסד שניתנה להן‪ ,‬לצורות‬
‫ההישרדות שלהן‪ ,‬להתנגדותן לאלימות המופעלת‬
‫כלפיהן על ידי בני משפחתן והממסד וכן לתפיסתן‬
‫את העתיד‪.‬‬
‫כדי לאפשר למרואיינות להתנסח בחופשיות‪ ,‬כל‬
‫השאלות בשאלון היו פתוחות ולא מכוונות‪ ,‬ללא סדר‬
‫קבוע‪ .‬לכל מראיינת ניתנה גמישות מרבית לעבור‬
‫מסגנון של ראיון לא פורמלי (שיחה) לראיון ממוקד‬
‫ומעמיק באמצעות שימוש במשפטים ובשאלות כגון‬
‫“תני לי דוגמה“‪“ ,‬למה את מתכוונת?“ “מה בדיוק‬
‫קרה?“ משפטים אלה מיקדו את המרואיינת לנושאים‬
‫החשובים בעיני החוקרת‪ .‬תוך כדי ביצוע הראיונות‬
‫ביקשה החוקרת מהמרואיינת להבהיר את עמדותיה‪,‬‬
‫מחשבותיה ורגשותיה‪ .‬למרות שלא הקפידה על‬
‫הסדר של שאילת השאלות‪ ,‬המראיינת הקפידה לקבל‬
‫תשובות לכל מאגר שאלותיה במהלך הראיון‪.‬‬
‫כל ראיון נמשך בין שעה לשעה וחצי והתנהל באחד‬
‫מחדרי ההוסטל‪ .‬בתחילת המפגש הוסברה למרואיינת‬
‫מטרת המחקר והובטח לה שתוכן הראיון יישאר חסוי‬
‫ואנונימי ‪ -‬כל פריט או שם מזהה יושמט מהראיון ושמות‬
‫יוחלפו בשמות בדויים‪ .‬כל אחת מהמרואיינות הסכימה‬
‫שדבריה יוקלטו‪ .‬האמון בין המרואיינת למראיינת נבנה‬
‫תוך כדי הדגשה שאין המראיינת מטפלת או עובדת‬
‫סוציאלית‪ ,‬והיא אך ורק מעוניינת לשמוע את סיפור‬
‫חייה של המרואיינת (;‪Baron & Harnagel, 1997‬‬
‫‪.)Hagan & McCarthy, 1992‬‬
‫אופן ניתוח הנתונים‬
‫מיד לאחר ההקלטה תומלל הראיון‪ .‬ניתוח התוכן‬
‫של הראיונות נעשה על פי השיטה האינדוקטיבית‪,‬‬
‫אשר חשפה את הדומה והשונה באסטרטגיות‬
‫ההתנגדות המופיעות בסיפורן של המרואיינות‬
‫(‪ .)Strauss, 1987‬כל טענה אינדוקטיבית על דפוסי‬
‫ההתנגדות המרכזיים נתמכה בציטוטים ישירים‬
‫‪139‬‬
‫מהראיונות (‪ .)Lincoln & Guba, 1985‬ציטוטים‬
‫אלה מאפשרים לקורא להבין את הנרטיב כפי שהוא‬
‫סופר‪ ,‬באופן סובייקטיבי ובמילותיה של המרואיינת‪,‬‬
‫וכן מאפשרים לו לבדוק בעצמו את תוקף הפענוח‬
‫שמציעה החוקרת (‪.)Patton, 2000‬‬
‫מכיוון שבמחקר איכותני זה הושם דגש אך ורק‬
‫על פענוח המשמעות הסובייקטיבית אשר נתנה‬
‫המרואיינת לאירועים משמעותיים בחייה ועל האמת‬
‫כפי שהיא משתקפת בעיניה (‪Denzin, 1989; Holsti,‬‬
‫‪ ,)1969‬שאלות לגבי תוקף‪ ,‬נאמנות ואובייקטיביות‬
‫של הראיונות אינן רלוונטית (‪.)Brunner 2004‬‬
‫ממצאים‬
‫המיתוס של הגבר המאצ'ו‪ ,‬המצפה לכבוד ולצייתנות‬
‫מן הסובבים אותו בזמן שהוא מספק את צרכיהם‬
‫של אשתו הכנועה ושל ילדיו‪ ,‬עדיין מקובל בשכבות‬
‫מסוימות ומשפיע על מצבן של נשים מזרחיות רבות‬
‫בארץ‪ .‬עקב גלי העלייה משנות ה‪ 50-‬ואילך איבדו‬
‫אבות מזרחיים רבים את סמכותם (‪Motzafi-Haller,‬‬
‫‪ )2001‬בהיותם מובטלים או שלא הרוויחו די הצורך‬
‫כדי לספק את צרכי משפחותיהם‪ .‬במקרים כאלה‬
‫היתה זו האישה שיצאה לעבוד ‪ -‬בעבודות חסרות‬
‫מעמד‪ ,‬כפועלת שחורה ‪ -‬ופרנסה את המשפחה‪.‬‬
‫למרות זאת המשיך הבעל להחזיק בסטטוס של‬
‫“הגבר של המשפחה“ השולט בעניינים והמצפה‬
‫לצייתנות מכל הסובבים אותו‪ .‬במקרים לא מעטים‬
‫הפעיל הגבר המתוסכל אלימות פיזית‪ ,‬רגשית ומינית‬
‫לאחר שחש שאיבד את כוחו ואת שליטתו על אשתו‬
‫וילדיו (טנא‪ ;1985 ,‬גור‪.)Foucault, 1977 ;2004 ,‬‬
‫בנרטיבים של המרואיינות מופיעה המשפחה‬
‫כמדכאת וכמתעללת‪ ,‬והגבר המאצ'ו‪ ,‬המתוסכל‪,‬‬
‫המצפה לכבוד ולצייתנות‪ ,‬לא מהסס להשתמש‬
‫באלימות פיזית‪ ,‬רגשית ומינית כאשר הוא חש שהוא‬
‫מאבד את כוחו ואת שליטתו במשפחה‪ .‬כאשר‬
‫סיפרו על ילדותן נזכרו המרואיינות בחוויות קשות‬
‫של התעללות רגשית‪ ,‬פיזית ומינית‪ .‬אושרת‪ ,‬ממוצא‬
‫טוניסאי‪ ,‬סיפרה על אביה‪:‬‬
‫“הוא עבד בבנייה בדרום הארץ והיה חוזר בסוף‬
‫‪140‬‬
‫שבוע הביתה‪ .‬כשהוא היה בבית הוא היה שותה‬
‫ומכה את אימא‪ .‬ראיתי הרבה דם‪ .‬היתה כל כך‬
‫הרבה אלימות‪ .‬המשטרה כל הזמן באה אלינו‪.‬‬
‫כשהייתי בת שבע המשפחה התפרקה‪ .‬אבא שלי‬
‫דקר את אימא ושרף את הבית‪ .‬לקחו את אימא‬
‫למקלט ואותי הם שמו באומנה“‪.‬‬
‫דינה‪ ,‬בת ‪ ,36‬אם לארבעה ילדים אשר הורשעה‬
‫בסחר בסמים ובניסיון לרצח‪ ,‬ניסתה להיזכר אם‬
‫היה למישהו במשפחתה עבר פלילי‪“ :‬לא‪ ,‬כלום!‬
‫לא היו סמים‪ ,‬לא אלכוהול‪ ,‬לא הימורים!“ כעבור‬
‫רגע השתהתה ושאלה את המראיינת‪“ :‬האם אונס‬
‫זה פשע?“ אביה נהג לאנוס את אימה‪ ,‬את אחיה‬
‫ואותה‪ .‬דינה מספרת על ההתעללות המינית‬
‫שחוותה על בשרה‪:‬‬
‫“אבי הכריח אותי ואחי‪ ,‬בנו החורג‪ ,‬לראות אותו אונס‬
‫את אימא שלי‪ .‬הוא גם אנס את אחי‪ .‬וכשהגעתי לגיל‬
‫‪ 14‬הוא גם אנס אותי“‪.‬‬
‫מעבר לקטעי הקורבנות‪ ,‬סיפורי החיים של‬
‫המרואיינות חושפים נקודות של עוצמה‪ ,‬כוח‬
‫והתנגדות לדמויות אשר שלטו בחייהן‪ .‬האם‪ ,‬האב‬
‫ואף האחים לא יכלו למנוע מהנשים האלה להיאבק‬
‫על רצונן‪ .‬מאמצי ההתנגדות של דינה בלטו החל‬
‫באימה והאשימה‬
‫בגיל ההתבגרות‪ ,‬כאשר נאבקה ִ‬
‫אותה בשתיקה נוכח מעשי בעלה‪ .‬דינה לחצה על‬
‫אימה והמריצה אותה להגיב או להתלונן על בעלה‪,‬‬
‫ולשם כך אתגרה אותה במילים הבאות‪“ :‬אם לא‬
‫תגיבי ותתלונני למשטרה זה סימן שאת אוהבת את‬
‫זה!“ לא רק חּולשת אימה קוממה את דינה אלא‬
‫חוסר הצדק אשר נבע מעסקת הטיעון שהושגה‬
‫בתביעה נגד אביה האנס‪ .‬כך תיארה דינה‪:‬‬
‫“העלילה נחשפה‪ .‬הוא הודה באשמה והסכים לעסקת‬
‫טיעון‪ ,‬בה הוא קיבל חודש מאסר‪ .‬הסכים להתגרש‬
‫ונאלץ להשאיר את הדירה לאימא‪ .‬כולם היו מרוצים!‬
‫הם קיבלו את העסקה; אף אחד לא ערער!“‬
‫קורבנות או מתנגדות‬
‫אודט‪ ,‬בת ‪ ,38‬ילידת מרוקו‪ ,‬גרושה ואם לשני‬
‫ילדים‪ ,‬נזכרת באחיה שהיה מבצע בה מעשים‬
‫מגונים במשך שנים‪ .‬אודט לא התלוננה כי פחדה‬
‫שתגרום להרס המשפחה‪ .‬אסטרטגיית ההתנגדות‬
‫שלה היתה בריחה מהבית כדי לשמור על “אחדות‬
‫המשפחה“ בת שנים‪-‬עשר הילדים‪ .‬היא הסכימה‬
‫לחזור לביתה בסופו של דבר בתנאי שתישלח‬
‫לפנימייה‪ .‬כך סיפרה‪:‬‬
‫“מגיל עשר האח שלי היה מתעסק איתי ונוגע‬
‫בי‪ .‬לא אמרתי להורים‪ .‬פחדתי! פחדתי מן הבלגן‬
‫בבית‪ .‬אנחנו שנים‪-‬עשר אחים ואחיות‪ .‬אחרי‬
‫שברחתי מן הבית ביקשתי ללכת לפנימייה‬
‫בגלל מה שקרה‪ .‬כאשר הייתי חוזרת בחגים זה‬
‫היה ממשיך“‪.‬‬
‫אושרת‪ ,‬שהוזכרה קודם לכן‪ ,‬הגיעה לאומנה לאחר‬
‫שאביה שרף את הבית‪ .‬היא נאנסה על ידי האב‬
‫האומן‪ .‬אושרת לא שתקה והתלוננה בפני בתו‬
‫הגדולה‪ .‬כתוצאה מכך היא הועברה למוסד‪ .‬שם‬
‫היא מרדה באמצעות סמים ובריחות תכופות מן‬
‫המוסד‪ .‬אושרת מספרת‪:‬‬
‫“האימא האומנת נפצעה קשה בתאונת דרכים‪.‬‬
‫לקחו אותה לבית לווינשטיין שהוא בית שיקומי‬
‫לנפגעי תאונות דרכים‪ .‬הייתי בת עשר או אחת‪-‬‬
‫עשרה‪ .‬היו שני חדרים‪ .‬הייתי ישנה באותה מיטה‬
‫עם האימא האומנת‪ .‬פחדתי לישון לבד‪ .‬כשהייתי‬
‫לבד האבא האומן שלי קרא לי ואמר לי‪‘ :‬בואי‪ ,‬תני‬
‫נשיקה לאבא שלך!' רציתי לנשק אותו על הלחי‪ ,‬אבל‬
‫הוא רצה נשיקה על השפתיים והוא אנס אותי‪ .‬אז‬
‫אמרתי לבת שלו מה קרה‪ .‬מה אמרתי לה ‪ -‬אני לא‬
‫זוכרת‪ .‬הם העבירו אותי למוסד בכרמל‪ .‬הבנות שם‬
‫היו כולן מופרעות‪ .‬ברחתי“‪.‬‬
‫חווה‪ ,‬זונה מגיל ‪ ,14‬מעידה בסיפורה האישי על‬
‫הניכור של בחורה צעירה המתמודדת לבד עם‬
‫הרודנות של אם חסרת כל רגש כלפיה‪:‬‬
‫“אני רוצה להגיד לך משהו‪ .‬אימא שלי אף פעם לא‬
‫קראה לי בשם שלי‪ .‬היא רק קראה לי ‘שרמוטה'‪.‬‬
‫כשהיא היתה רואה אותי ברחוב‪ ,‬היא היתה צועקת‪:‬‬
‫‘שרמוטה בואי הנה!' אז אמרתי ‘אני שרמוטה וכך‬
‫יהיה! את לא תוכלי לעצור אותי'“‪.‬‬
‫החלטתה של חווה להיות זונה ולחסל את נורמת‬
‫הכבוד של “הבחורה הטובה“ היא מחאה ונקמה‬
‫אולטימטיבית באמה‪ ,‬שלא חדלה להתעלל בה‬
‫רגשית ולכנותה “זונה“ בקביעות‪ .‬עבור חווה הזנות‬
‫היא גם דרך להתמודד עם עוני ומצוקה כלכלית‪.‬‬
‫בתוך כך היא משלה את עצמה שהיא זוכה לחיבה‬
‫ולדאגה מהגבר שאנס אותה בתחילת דרכה כזונה‪.‬‬
‫במילותיה של חווה‪:‬‬
‫“לאבא היה חבר‪ ,‬גבר שהיה בא לשתות איתו בבית‬
‫קפה שפתח מתחת לבית‪ .‬הוא הראה לי כסף כמו‬
‫שמראים סוכריות לילד‪ .‬הוא הראה לי כסף ורצתי‬
‫אחריו‪ .‬אני זוכרת‪ ,‬הלכנו לבית של הסבתא שלו‪.‬‬
‫שם הוא אנס אותי‪ ...‬זה נמשך הרבה שנים‪ .‬הוא‬
‫היה מראה לי כסף ולוקח אותי לבית‪ .‬רציתי את‬
‫הכסף‪ .‬זה היה מרגש אותי‪ .‬אימא שלי אף פעם לא‬
‫נתנה לי כסף! הלכתי לכיתה א' עם נעליים קרועות!‬
‫כשביקשתי נעליים היא אמרה ‘לא!' אז תמיד חזרתי‬
‫אליו כשרציתי כסף‪ .‬הוא היה יושב בבית קפה‬
‫ושותה‪ .‬הייתי הולכת איתו‪ ...‬נמשכתי אליו‪ .‬הוא היה‬
‫בשבילי דמות של אבא‪ .‬סך הכול הוא דאג לי‪ .‬לא היה‬
‫אכפת לי שהוא אנס אותי“‪.‬‬
‫כשנודע לאימה על עיסוקי הזנות של בתה‪ ,‬היא‬
‫החלה לבכות‪ ,‬לצעוק ולהכות את עצמה ליד‬
‫השכנים כדי לגנות את התנהגות בתה ולשמור על‬
‫כבוד המשפחה‪ .‬השערורייה הסתיימה כשהאם‬
‫החליטה לעבור להתגורר ביפו‪ .‬חווה לא עברה עם‬
‫המשפחה והמשיכה לעבוד בזנות‪ .‬סירובה להצטרף‬
‫למשפחה במקום מגוריה החדש והחלטתה לגור‬
‫ברחוב הם אופני התנגדות נוספים להתעללות‬
‫שחוותה מאימה‪ .‬חווה מספרת‪:‬‬
‫‪141‬‬
‫“הייתי ישנה אצל בחור אחד חודשיים ואחר כך‬
‫בורחת והולכת לבחור אחר עד שהגעתי לסרסורים‪.‬‬
‫התעסקתי רק עם ערבים‪ .‬לא ידעתי אז שהם‬
‫ערבים‪ .‬הייתי יפה וגבוהה עם שיער ארוך‪ .‬כולם‬
‫נלחמו להיות איתי“‪.‬‬
‫בוני‪ ,‬שנדונה למאסר של חמש‪-‬עשרה שנים‪ ,‬קיבלה‬
‫מכות מאביה ומבעלה‪ .‬לאחר שבעלה נפטר היא‬
‫נאנסה על ידי חברו ועקב כך הרתה וילדה בן‪ .‬הסחר‬
‫בסמים היה דרכה להילחם באופן מכובד בעוני‬
‫ובמצוקה שאפפו אותה‪ .‬בוני מספרת איך התחילה‬
‫לעסוק בסחר בסמים‪:‬‬
‫“הבעל של חברה שלי היה סוחר סמים‪ .‬הייתי‬
‫מקנאת ברמת חיים שלהם‪ .‬נדמה היה לי‪ ,‬כל כך‬
‫קל לעשות כסף עם הסמים‪ .‬תוך שנתיים קניתי‬
‫אוטו‪ ,‬מערכת וידאו לבן שלי והפכתי להיות סוחרת‬
‫עצמאית‪ .‬ב‪ 1986-‬נעצרתי כשבבעלותי חמישים‬
‫גרם קוקאין“‪.‬‬
‫שיגעון וסמים הם אסטרטגיות התנגדות נוספות‬
‫שהמרואיינות אימצו כדי להילחם בהתעללות‬
‫ובדיכוי‪ .‬אוסי מספרת איך השתגעה והגיעה לבית‬
‫חולים לחולי נפש כדי להימלט מאחיה אשר ניסה‬
‫להפוך אותה לשפחה מינית‪:‬‬
‫“אני אגיד לך משהו‪ .‬אחי הוא היום בן שלושים‪ .‬הוא‬
‫נהג לתת לי מכות חזקות‪ .‬איזה מכות הוא נתן‬
‫לי!! הוא נותן לי אגרוף בבטן כשהיה לי וסת‪ .‬איזה‬
‫אגרופים‪ .‬לא היה אכפת לו שהוא הורס את הגוף‬
‫שלי‪ .‬אישה עם וסת יותר חלשה‪ .‬לא היה אכפת‬
‫לו! הוא היה אומר לי‪‘ :‬אסור לך ללבוש מכנסיים‪.‬‬
‫אסור לך לשים איפור‪ .‬אסור לך להיות עם חבר!' מי‬
‫אני? אני כלב? הזבל שלו??? אני לא רוצה שאף‬
‫אחד ירגיש מה שהרגשתי‪ .‬ואיזה קללות! הוא היה‬
‫גם אומר‪‘ :‬כשתעלו באוטובוס‪ ,‬אני מאחל לך ולחבר‬
‫שלך שתתפוצצו עם האוטובוס'‪ .‬הוא גם התעלל בי‬
‫מינית‪ ...‬די! אני לא רוצה לדבר על זה“‪.‬‬
‫‪142‬‬
‫עבור מרואיינות אשר לא היססו לחתוך את גופן עד‬
‫שהתמלא צלקות‪ ,‬הסם שימש לעתים נתיב מילוט‬
‫מהסבל שחוו‪ ,‬שהיה מגולם בגופן ובזיכרונותיהן‪.‬‬
‫מרואיינות סיפרו שלא היססו לחתוך את גופן עד‬
‫שהתמלא צלקות‪ .‬ללוסי לא היה קשה להשיג סמים‪.‬‬
‫הרופא נהג לרשום עבורה מרשמים לכדורי הרגעה‪.‬‬
‫לעומתה חווה לא ידעה מה טיבו של הסם כתרופת‬
‫הרגעה עד שצפתה בבת דודתה המכורה לאופיום‪.‬‬
‫היא רצתה את הסם כדי להרגיש שלווה ולהפסיק‬
‫את המחשבות על חייה האומללים ואת הרגשות‬
‫השליליים‪ .‬במילותיה של חווה‪:‬‬
‫“אמרתי לבת דודה‪‘ ,‬אני רואה אותך יושבת ולא‬
‫דואגת על כלום‪ .‬אני גם רוצה לנסות‪ .‬אני רוצה להיות‬
‫כמוך‪ ,‬להקפיא את הרגשות בתוכי‪ ,‬לא להרגיש‪ ,‬לא‬
‫לשמוע‪ ,‬לא להקשיב'“‪.‬‬
‫אושרת נזכרת בפעם הראשונה שהשתמשה בסמים‬
‫ומציינת את התועלות שהפיקה מהם כעבור זמן‪:‬‬
‫“התחלתי להשתמש בסמים כשהייתי בת ‪ .11‬אחרי‬
‫שהזרקתי‪ ,‬בזריקה הראשונה כבר הפסקתי להרגיש‪.‬‬
‫הלכתי לאיבוד! אין סם שלא ניסיתי! סמים היו הדרך‬
‫היחידה למנוע שיגעון‪ .‬לפעמים אני מרגישה שזה‬
‫דבר טוב שמצאתי את הסם‪ .‬עם כל הטראומות‬
‫שהיו בתוכי‪ ,‬הייתי שורפת את הבית או מתאבדת‬
‫אם לא הייתי משתמשת בסמים‪ .‬בלי סמים הייתי‬
‫משתגעת לגמרי“‪.‬‬
‫כפי שניתן לצפות‪ ,‬גינוי ואף נידוי הם גורלה של‬
‫אישה המעזה לפרוץ את הגבולות הנורמטיביים‬
‫הנכפים עליה על ידי המסורת‪ .‬סטייה מהדרך‬
‫המקובלת ועיסוק בפשע‪ ,‬בזנות או בסמים הם כתם‬
‫על כבוד המשפחה‪ .‬הדחייה והגינוי אוטומטיים‪ .‬על‬
‫אישה הסוטה מהנורמה של “הבחורה הטובה“‬
‫ובוחרת בדרך של פשע‪ ,‬סמים או זנות‪ ,‬מכריזים‬
‫בני המשפחה כעל מתה‪ .‬נאסר עליה לראות את‬
‫ילדיה והמגע עמה נמנע מכל בני המשפחה‪ .‬קארלה‬
‫קורבנות או מתנגדות‬
‫מוחה על אי‪-‬הצדק והאכזריות של היחס הזה כשהיא‬
‫מספרת איך הוריה מחקו אותה מהמשפחה ומנעו‬
‫ממנה את הקשר עם בתה‪ .‬במילותיה‪:‬‬
‫לקחת ממנה את בתה‪ ,‬אך ללא הצלחה רבה‪.‬‬
‫היא טענה‪:‬‬
‫“הרגשתי שרימו אותי‪ ,‬הם גנבו את הבת שלי!“‬
‫“הבת שלי היתה צעירה מדי כדי לצלצל‪ .‬הורי‬
‫מעולם לא באו לבקר אותי בבית הסוהר‪ .‬ההורים‬
‫והסבתא התחרפנו כשמישהו ציין את שמי‪ .‬אף אחד‬
‫בא לבקר‪ .‬שום מכתב‪ ,‬שום ביקור‪ .‬המגע היחידי‬
‫היה כשצלצלתי להורים“‪.‬‬
‫חווה‪ ,‬שילדה את בתה בגיל ‪ 16‬כשעסקה בזנות‬
‫ולא ידעה מי האבא‪ ,‬שנאה את אימה שקיבלה לידיה‬
‫את המשמורת על בתה כדי לקבל את דמי אבטחת‬
‫ההכנסה‪ ,‬ולא חדלה לדבר בגנותה של חווה באוזני‬
‫בתה‪ .‬כך סיפרה חוה‪:‬‬
‫“אימא שלי שמה כל כך הרבה שנאה בליבה של‬
‫הבת שלי‪ .‬כשהיתה בערך בת ‪ 4‬או ‪ ,5‬וקצת מבינה‪,‬‬
‫היא היתה אומרת לה‪‘ :‬את יודעת מי זה אבא שלך?‬
‫הוא ערבי או יהודי? אין לך אבא!' היא גם היתה‬
‫אומרת לה ‘אימא שלך היא זונה! אימא שלך מתה!‬
‫אין לך אימא!'“‬
‫מהראיונות עולה שהמרואיינות מרדו בנציגי‬
‫המערכת הפלילית ובאנשי הרווחה‪ ,‬אשר באכזריות‬
‫רבה ניסו לדכא את רצונן לראות את ילדיהן‪ .‬הם‬
‫החליטו להפריד בין המרואיינות לילדיהן בגלל‬
‫הקביעה שנשים העוסקות בפשע ובזנות הן נשים‬
‫סוטות ואינן ראויות לגדל את ילדיהן‪ .‬אודט הביעה‬
‫כעס ומחאה נגד אי‪-‬הצדק של בית המשפט‪ ,‬אשר‬
‫החליט למסור את תינוקה לאימוץ‪ .‬כך אמרה‪:‬‬
‫“ערערתי פעמיים‪ ,‬אבל השופט אמר שאני לא‬
‫מסוגלת להיות אימא‪ .‬הוא לא נתן לי לשמור‬
‫על התינוק‪ .‬עד היום אני ממורמרת שאין לי את‬
‫הילד איתי“‪.‬‬
‫בדומה לכך‪ ,‬דינה התנגדה להחלטת בית המשפט‬
‫מאבקן של המרואיינות הגיע לשיאו כשהן נלחמו‬
‫באנשי הרווחה אשר ניסו להפרידן מילדיהן‪ .‬במאבק‬
‫למען הזכות לדעת היכן נמצאת אחת משתי בנותיה‪,‬‬
‫שפכה איריס דלק על גופה והגיעה לאנשי הרווחה‬
‫כשהיא מאיימת להצית את גופה עם המצת שבידה‪.‬‬
‫במילים שלה‪:‬‬
‫“התאומות היו באותה משפחה אומנת‪ .‬פעם הלכתי‬
‫לבקר אותן וראיתי רק ילדה אחת שם‪ .‬הם לקחו את‬
‫הילדה השנייה‪ .‬הם לקחו אותה ולא טרחו להודיע לי‪.‬‬
‫הלכתי לרווחה ושפכתי דלק על כל גופי‪ .‬הגעתי עם‬
‫מצית ואמרתי להם‪‘ :‬אני רוצה לדעת איפה הילדה‬
‫שלי'‪ .‬רק אז הם אמרו לי“‪.‬‬
‫גם דינה החליטה להילחם מלחמת חורמה‪ ,‬מאחר‬
‫שבקשתה להתקשר לבתה מהטלפון של העובדת‬
‫הסוציאלית נדחתה‪ .‬כשנמאס לה להתחנן‪ ,‬שברה‬
‫דלת זכוכית‪ .‬כך תיארה‪:‬‬
‫“נכנסתי באטרף! שברתי את הדלת זכוכית של‬
‫החדר של העובדת סוציאלית וחתכתי את כל היד‬
‫שלי‪ .‬היה דם בכל מקום‪ .‬עשו לי ‪ 100‬תפרים‪ .‬מאז‬
‫הם מאפשרים לי לראות את הבת שלי כל שבוע“‪.‬‬
‫ניתן להתייחס לזעם ולהתקוממות של דינה כאל‬
‫תגובות נורמטיביות של אם הנלחמת באי‪-‬צדק‬
‫ובעובדת סוציאלית חסרת כל רגש ואמפתיה‪ ,‬אך‬
‫הפסיכיאטר בבית הסוהר לא אימץ עמדה זו אלא‬
‫קבע כי איבוד השליטה של דינה הוא התקף פסיכוטי‪.‬‬
‫דינה התנגדה לקטגוריזציה הזו וטענה‪“ :‬אולי עשיתי‬
‫דברים פסיכוטיים‪ ,‬אבל אני לא פסיכוטית“‪.‬‬
‫קטלוג התנהגותה של דינה בתחום הפתולוגי גרר‬
‫טיפול תרופתי כפוי‪ .‬היה עליה להסכים לתנאי‬
‫‪143‬‬
‫זה כדי לראות את בתה‪ .‬טיפול מסוג זה מאפשר‬
‫ל“מומחים“ למיניהם להתעלם מהצורך החשוב‬
‫ביותר לאסירות ‪ -‬להיות בקשר עם ילדיהן‪.‬‬
‫דינה נלחמה עוד פעם אחת באנשי הרווחה‬
‫כשפנייתה לקבל חופשה ל‪ 24-‬שעות לא אושרה‪.‬‬
‫בקשתה ללוות את בתה ביום הראשון לבית הספר‬
‫נדחתה בנימוק שמהלך כזה אינו תרפויטי‪ .‬דינה‬
‫התנגדה להפרת זכויותיה כהורה וערערה בעזרת‬
‫ארגון הדואג לזכויות האסיר‪ .‬היא ניצחה‪.‬‬
‫הזעם‪ ,‬הכעס והטינה של דינה על אי‪-‬הצדק של‬
‫המערכת הפלילית הגיעו לשיאם כשהחליטה‬
‫לנקום באביה‪ ,‬אשר הסתובב חופשי למרות כל‬
‫הפשעים שביצע בה ובאימה‪ .‬דינה החליטה לקחת‬
‫את החוק לידיה חמש‪-‬עשרה שנה לאחר שחוותה‬
‫גילוי עריות‪ .‬באחת מחופשות ה‪ 24-‬שעות שקיבלה‬
‫מבית הסוהר טלפנה לאביה וביקשה להיפגש עמו‬
‫כשהיא מחביאה חומר נפץ בתיקה‪ .‬חומר הנפץ‬
‫לא התפוצץ וניסיונה לפוצץ את אביה נכשל‪ .‬היא‬
‫נעצרה והורשעה בהחזקת חומר נפץ ובניסיון לרצח‪.‬‬
‫בדרכה חזרה לבית הסוהר ניסתה להתאבד‪.‬‬
‫דיון מסקנות‬
‫מחקר איכותני זה אימץ את הגישה הפוסט מודרנית‬
‫ביקורתית‪ ,‬וכן את המושגים המנחים של עוצמה‪ ,‬כוח‬
‫והתנגדות כדי לנתח את סיפורי חייהן של שמונה‬
‫אסירות אשר עסקו בזנות‪ ,‬בפשע ובסמים‪ .‬באמצעות‬
‫שיחות לא פורמליות וראיונות עומק חצי מובנים‬
‫ניתנה למרואיינות ההזדמנות לספר על מאבקן נגד‬
‫התעללות חמורה ואי‪-‬צדק שהיה מנת חלקן לכל אורך‬
‫חייהן‪ ,‬וכן לספר על אסטרטגיות ההתנגדות שבהן‬
‫נקטו כדי לקבוע את גורלן‪.‬‬
‫מומחים בפסיכיאטריה ונציגי המערכת הפלילית‬
‫מתייגים לעתים קרובות את עיסוקן של נשים בפשע‪,‬‬
‫בזנות ובסמים בתחום הפתולוגי ומקשרים אותו‬
‫לטראומות מורכבות בילדותן‪ .‬הם נוטים להתעלם ‪-‬‬
‫במכוון או שלא במכוון ‪ -‬מסדרה של בעיות חברתיות‬
‫וכלכליות שעמן מתמודדות נשים אלה‪ ,‬דוגמת עוני‬
‫ומצוקה כלכלית‪ ,‬אפליה עדתית וגזענות‪ ,‬חסך תרבותי‬
‫‪144‬‬
‫וסקסיזם‪ ,‬דיכוי ושליטה‪ .‬בעיות אלה נותרות ללא‬
‫מענה בזירה הפוליטית והחברתית‪ ,‬כשה“מומחים“‬
‫ממשיכים לאגור ולהפיץ מידע פסיכיאטרי ומשפטי‬
‫בעל גוון מגמתי על אודות הנשים הכלואות‪ .‬אלה‬
‫נתפסות כקורבנות אשר נדחפות לפשע‪ ,‬לזנות‬
‫ולסמים‪ ,‬וכאלה אינן ראויות להיות אימהות‪.‬‬
‫ניתוח של יחסי הכוח המתחיל מלמטה‪ ,‬ברמה‬
‫האינדיבידואלית‪ִ ,‬אפשר לחוקרת לחשוף אירועי‬
‫התנגדות במסלולי חייהן של המרואיינות‪ ,‬ולשבור את‬
‫המיתוס על נשים עניות ממוצא מזרחי שהן קורבנות‬
‫פסיביים שאינם מסוגלים לפעול ולקבוע את גורלם‪.‬‬
‫ממצאי המחקר הנוכחי מראים שהנשים שרואיינו‬
‫פעלו ונלחמו בהתעללות‪ ,‬באלימות ובאי הצדק כדי‬
‫לקבוע את גורלן‪.‬‬
‫פוקו (‪ )1983‬ודורקהיים ‪ -‬מאה שנים לפניו‬
‫(‪ - )1897/1938‬מדגישים את תפקידן המרכזי של‬
‫הפשיעה והסטייה ביחס לשינוי חברתי‪ .‬דורקהיים טען‬
‫שפשע וסטייה הם אותות לשינוי חברתי‪ .‬הם שותלים‬
‫את זרעי הרפורמות ונותנים דחיפה לשינוי ולעשיית‬
‫צדק חברתי‪ .‬לדבריו‪ ,‬סטייה היא מחאה המלמדת על‬
‫שינויים חברתיים אשר חייבים להתחולל לקראת כינונו‬
‫של עתיד מוסרי יותר (עמ' ‪.)71‬‬
‫סיפור חייהן של המרואיינות מלמד שהעיסוק בפשע‪,‬‬
‫בזנות ובסמים הוא ביטוי של המוצא האחרון‪:‬‬
‫התנגדות למצוקות קשות ‪ -‬חברתית וכללית ‪-‬‬
‫ולהתעללות חמורה ‪ -‬פיזית‪ ,‬נפשית ומינית ‪ -‬שביצעו‬
‫בני המשפחה‪ .‬להתעללות ניתן להוסיף חוסר צדק של‬
‫המערכת הפלילית ושל שירותי הרווחה ודיכוי שנמשך‬
‫שנים באמצעות טיפול תרופתי ואשפוז פסיכיאטרי‬
‫בכפייה‪ .‬שור (‪ )1984‬וסטול (‪ )1974‬מדגישים‪,‬‬
‫במידה רבה של צדק‪ ,‬כי פיתרון תרופתי ‪ -‬כימי ‪-‬‬
‫מסוג זה הוא פיתרון א‪-‬פוליטי‪ ,‬ממסדי‪ ,‬שה“מומחים“‬
‫משתמשים בו כדי להעלים בצורה אפקטיבית מאוד‬
‫בעיות חברתיות וכלכליות שעמן מתמודדות נשים‬
‫עניות בכלל ואסירות בפרט‪ .‬עם בעיות אלה נמנים‬
‫עוני‪ ,‬חוסר כישורי תעסוקה ופרידה כפויה מהילדים‬
‫(‪.)Stoll, 1974; Schur, 1984‬‬
‫החוקרת הגיעה לידי מסקנה שהתנהגותן ה“סוטה“‬
‫קורבנות או מתנגדות‬
‫ועיסוקן של המרואיינות בפשע‪ ,‬בזנות ובסמים‪,‬‬
‫מלמדים על התעללות ומחסור‪ .‬מדובר בנושאים‬
‫חברתיים מרכזיים שעד כה התעלמו מהם‪ ,‬כי הנשים‬
‫שסבלו מהם הושתקו‪ ,‬גונו ונדונו ליחס של סוטות‬
‫פתולוגיות‪ .‬ניתן להתייחס לעיסוק של נשים בפשע‪,‬‬
‫בזנות ובסמים כאל מחאה אוונגרדית (‪,)avant-garde‬‬
‫הדורשת לחולל שינויים נורמטיביים ורפורמות‬
‫חברתיות וכלכליות‪.‬‬
‫הפענוח הסובייקטיבי של הנרטיבים של המרואיינות‬
‫מאפשר לדחות את התפיסה המעוותת ואת‬
‫הפרשנות של טראומות ילדות ופסיכו‪-‬פתולוגיה‬
‫המסבירה מדוע נשים עוסקות בפשע ובזנות‪ .‬בד‬
‫בבד הפענוח הסובייקטיבי מפנה את תשומת ליבנו‬
‫מתחומי הפסיכיאטריה והטיפול לאסטרטגיות‬
‫של התנגדות‪ .‬הפרשנות העולה מהממצאים היא‬
‫של נשים אשר התנהגותן הסוטה והעבריינית היא‬
‫אסטרטגיה שנבחרה מתוך רצון חופשי ומכוון בעת‬
‫מאבקן בהתעללות ובאי‪-‬צדק חברתי‪ .‬פירוק השיח‬
‫הפסיכיאטרי‪ ,‬הטיפולי והמשפטי של מומחים‬
‫השוללים כל יוזמה ותכלית מנשים העוסקות‬
‫בפשע‪ ,‬בזנות ובסמים‪ ,‬מאפשר לצפות במאבקים‬
‫ובאסטרטגיות של התנגדות שבהם נקטו נשים אלו‪.‬‬
‫פרשנות חדשנית זו מאפשרת תפנית בפרספקטיבה‪,‬‬
‫כך שהקורא יכול להתעמת עם הבעיות החברתיות‪,‬‬
‫הפוליטיות והכלכליות וכן עם אי‪-‬הצדק שאיתם‬
‫מתמודדות נשים עברייניות כדי לשנות את גורלן‪.‬‬
‫שימוש במונחים מנחים של התנגדות‪ ,‬מאבקים‪,‬‬
‫עוצמה וכוח‪ ,‬מאפשר לפענח את העיסוק בזנות‪,‬‬
‫בפשע ובסמים כמאבק רצוני נגד שליטה וכוח‪ .‬ניתוח‬
‫של סיפורי החיים של המרואיינות כמאבק פעיל‬
‫למען קביעת גורלן‪ ,‬משחרר אותן ואותנו מהתפיסה‬
‫הרווחת של היותן קורבנות חסרות אונים (‪Rorty,‬‬
‫‪.)1976; Bruner, 2004‬‬
‫לכל אותם אנשים שאיבדו תקווה באשר ליכולת לעודד‬
‫שינוי ומטילים ספק בפרשנות זו‪ ,‬אזכיר את אמירתו‬
‫של ברונר (‪“ :)2004‬סיפור המסופר יהיה מובן יותר‬
‫וברור יותר אם וכאשר יסופר בדרכים אחרות ושונות"‬
‫(‪.)Bruner, 2004: 709‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫אילון‪ ,‬ע' וצימרין‪ ,‬ח' (‪ .)1990‬ילדות כואבת מבט שני‬
‫על ילדים מוכים‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬הוצאת הקיבוץ הארצי‬
‫השומר הצעיר‪.‬‬
‫בו‪-‬בקר‪ ,‬ח' (‪ .)2001‬מדיניות החינוך והרווחה‬
‫החברתית והחינוכית בקרב האוכלוסייה הערבית‬
‫בישראל‪ :‬האם שוויון מחייב שילוב‪ .‬מכון ון ליר‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫בן‪-‬דוד‪ ,‬ש'; אלק‪ ,‬מ' וסילפן‪ ,‬פ' (‪ .)2002‬אסירות‬
‫בישראל‪ :‬טראומה ופשיעה‪ .‬עבריינות וסטייה חברתית‬
‫ תיאוריה ויישום‪ .126-107 ,‬רמת‪-‬גן‪ :‬אוניברסיטת‬‫בר אילן‪.‬‬
‫גור‪ ,‬ע' (‪ .)2002‬פרופיל האישה העבריינית‪ :‬מאפיינים‬
‫ייחודים ודרכי שיקום מותאמות‪( .‬גרסה אלקטרונית)‪.‬‬
‫מכון אנימה‪ ,‬אוחזר ב‪ 14.11.2009-‬מתוך‬
‫‪http://www.anima-clinic.com/contents_page.‬‬
‫‪asp?lang=1&aid=88‬‬
‫גור‪ ,‬ע׳ (‪ .)2004‬גילוי עריות כגורם מרכזי בהידרדרות‬
‫של נשים ונערות לזנות‪ ,‬סמים ופשע‪ .‬בתוך צ' זליגמן‬
‫וז' סולומון (עורכות)‪ .‬הסוד ושברו‪ :‬גילוי עריות‬
‫מאפיינים ודרכי טיפול (‪ .)482-457‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ‬
‫המאוחד‪.‬‬
‫דהאן‪-‬כלב‪ ,‬ה' (‪ .)1998‬פמיניזם מזרחי וגלובליזציה‪,‬‬
‫אוחזר ב‪ 21.10.2010-‬מתוך ‪http://www.ha-keshet.‬‬
‫‪org.il/.../feminism_mizrahi+globalization.htm‬‬
‫דהאן‪-‬כלב‪ ,‬ה' (‪ .)2010‬פמיניזם בין מזרחיות‬
‫לאשכנזיות‪ .‬בתוך‪ :‬ד' יזרעאלי‪ ,‬א' פרידמן‪ ,‬ה' דהאן‪-‬‬
‫כלב‪ ,‬ח' הרצוג‪ ,‬מ' חסן‪ ,‬ח' נווה וס' פוגל‪-‬ביז'אוי‬
‫(עורכות)‪ .‬מין מגדר פוליטיקה‪ .‬תל אביב‪ :‬קו אדום‪,‬‬
‫הקיבוץ המאוחד‪.‬‬
‫חן‪ ,‬ג׳ ועינת‪ ,‬ת' (‪ .)2009‬דפוסי פשיעה‬
‫והתמכרות לסמים בקרב אסירות‪ .‬צוהר לבית‬
‫הסוהר ‪.61-50 ,12‬‬
‫טנא‪ ,‬ד' (‪ .)1985‬התייחסות למין ולמיניות במעון‬
‫טיפולי לנערות במצוקה‪ .‬עבריינות וסטייה חברתית‪,‬‬
‫יג'‪.78-65 ,‬‬
‫‪145‬‬
Psychiatric oppression. In D. E. Smith & S. J.
David (Eds). Women Look at Psychiatryy. (p.
42). Vancouver: Press Gang Publishers.
‫ חוויית האמהות‬:‫ אמהות ממרחק‬.)2007( ‫ א׳‬,‫נווה‬
‫ בית‬,‫ עבודת דוקטורט‬.‫של אסירות כחקר מקרה‬
.‫אביב‬-‫ אוניברסיטת תל‬,‫הספר לעבודה סוציאלית‬
Chesney-Lind, M. & Rodriguez, N. (1983).
Women under the lock and key. Prison
Journal, 53, 47-65.
‫ ילדים כקורבנות‬.)2001( '‫ציונית י' וקדמן י‬
‫ המועצה הלאומית‬:‫ ירושלים‬.‫התעללות במשפחה‬
.‫לשלום הילד‬
Chesney-Lind, M. and Paskom L. (2004). The
Female Offender: Girls, Women and Crime.
London: SAGE Publications.
‫ הפוליטיקה של הכבוד‬.)2000( '‫ מ‬,‫סחן‬
‫ המדינה ורצח נשים בשל כבוד‬,‫הפטריארכיה‬
-‫ ה' דהאן‬,‫ א' פרידמן‬,‫ ד' יזרעאלי‬:‫ בתוך‬.‫המדינה‬
.‫ריזאור‬-‫ ס' פוגל‬,‫ ח' נוה‬,‫ מ' חסן‬,‫ ח' הרצוג‬,‫כלב‬
:‫ תל אביב‬.)305-267( ‫ מגדר ופוליטיקה‬,‫מין‬
.‫הקיבוץ המאוחד‬
Crowell, J., Waters, E., Kring, A. & Riso,
L. (1993). The psychosocial etiologies of
personality disorders: what is the answer like?
Journal of Personality Disorders, 7(supp.),
118-128.
Dahan-Kalev, H. (2001). Tensions In Israeli
Feminism: The Mizrahi - Ashkenazi Rift.
Women's Studies International Forum,
24, 1-16.
Dembo, R., Borden, P., & Manning, D.
(1995). Gender difference in service needs
among youths entering a juvenile assessment
center: A replication study. Paper presented
at the annual meeting of the society of social
problems. Washington DC.
Denzin, N. K. (1989). Interpretive
Interactionism. Newbury Park, CA: Sage
Durkheim, E. (1938). The rules of the
sociological method (G. E. Catlin, Ed., Sarah
A. Soloway & John H. Meueller, Trans.).
Chicago: University of Chicago Press.
(originally published 1897).
Dwyer, K. (1978). Images and self images:
Male and female in Morocco. New York
Columbia Unversity Press.
Farley, M. & Barkan, H. (1998). Prostitution,
violence and postraumatic stress disorder.
Women & Health, 27, 37-49
Florian, V., Mikulincer, M. & Weller, A. (1993).
Does culture affect perceived family dynamics?
‫ רצח‬:‫ הריגת הבת‬/ ‫ הריגת האחות‬.)1981( '‫ ג‬,‫קרסל‬
.98-69 ,'‫ ל‬,‫ המזרח החדש‬.‫לשם כבוד השפחה‬
‫ אוחזר‬.‫ אסירות בנווה תרצה‬.)2010( ‫שב“ס‬
‫ מתוך‬4.10.2010-‫ב‬
http://www.ips.gov.il/.../09559D92-1B3C-4E6B95DA-068BD67A83D1,frameless.htm
Baron, S. & Hartnagel, T. (1997). Attributions,
affect, and crime: Street youths' reactions to
unemployment. Criminology, 35, 409-434.
Bruner, J. (2004). Life as narrative. Social
Research, 71(3), 691-711.
Hagan, J. & McCarthy, B. (1992). Streetlife
and Delinquency. British Journal of Sociology,
43, 533-561.
Belknap, J. (2001). The invisible woman:
Gender, crime and justice (2nd ed.). Belmont,
CA: Wadsworth.
Baskin, D. & Sommers, I. (1993). Female
initiation into violent street crime. Justice
Quaterly, 10, 559-581.
Browne, A. & Finkelhor, D.(1986). Impact
of child sexual abuse: A review of research.
Psychological Bulletin, 99, 66-77.
Bruner, J. (2004). Life as narrative. Social
Research 71(3), 691-711.
Chamberlin, J. (1975). Women oppression and
146
‫קורבנות או מתנגדות‬
Offense patterns and criminal court sanctions. In
M. Tonry. & N. Morris (Eds.), Crime and Justice:
An annual review of research. 4, pps 91-144.
Chicago: University of Chicago Press.
Nagar-Ron, S. (2000). From Exclusion to
Inclusion: A Narrative Analysis of Life Stories of
Mizrahi Feminists in Israel. Master's thesis, Beer
Sheva, Israel, Ben Gurion University.
Patton, M. Q. (2002). Qualitative research and
evaluation mehtods. (3rd ed.). Thousand Oak,
Ca.: Sage Publication.
Pines, A., M. & Zaidma, N. (2003). Gender,
culture, and social support: A male-female,
Israeli Jewish-Arab comparison. Sex Roles: A
Journal of Research, 49(11-12), 571-587.
Pleck, E. (1987). Domestic tyranny: The making
of American social policy against family violence
from colonial times to the present. Oxford:
Oxford University Press.
Rein, N. (1979). Daughters of Rachel: Women in
Israel. New York: Penguin.
Rorty,
R.
(1982).
Consequences
of
Pragmatism. Minneapolis: University of
Minnesota Press,. Chapter 11, “Method, Social
Science, and Social Hope,“ pp. 191-210.
Rorty, A. (1976). A literary postscript: characters,
person selves, individuals. In O. Rorty (Ed.),
The identity of persons. Berkeley: California
university press.
Rosen, L. (1984). Bargaining with reality: The
social construction of social relations in a Muslim
Community. Chicago: University of Chicago
Press.
Schur, E. M. (1984). Labeling women deviant:
Gender, stigma and social control. New York:
McGraw-Hill.
Scott, J. (1985). The weapon of the weak:
Everyday forms of resistance. New Haven: Yale
University Press.
147
A comparison of Arab and Jewish adolescents
in Israel. Journal of Comparative Family Studies.
24, 189-201.
Foucault, M. (1983). The subject and power.
Afterword. In H. L. Dreyfus & P. Rabinow (Eds.),
Michael Foucault: Beyond structuralism and
hermeneutics, (2nd ed.) (pp. 208-216). Chicago:
University of Chicago Press.
Foucault, M. (1980). Power/Knowledge. New
York: Pantheon.
Geiger, B. (2002). From Deviance to Creation:
Women's Answer to Subjugation. Humanity
and Society, 26(3), 214-227.
Gilbert, L. A. & Scher, M. (1999). Gender and
sex in counseling and psychotherapy. Boston:
Allyn & Bacon.
Hagan, J. & McCarthy, B. (1992). Streetlife and
delinquency. British Journal of Sociology, 43,
533-561.
Herman, J. L. (1992). Complex PTSD: A
syndrome in survivors of prolonged and
repeated trauma. Journal of Traumatic Stress,
5, 377-391.
Holsti, O. (1969). Content analysis for social
science and humanistic reading. MA: Addison
Wesley.
Lincoln, Y. S. & Guba, E.G. (1985). Naturalist
Inquiry. Newbury Park, Ca.: Sage.
Mitchell, T. (1990). Every day metaphor of power
. Theory and Society 19, 545-577.
Morris, A. (1987). Women, Crime, and Criminal
Justice. Oxford: Basil Blackwell.
Motzafi-Haller, P. (Spring 2001). Scholarship,
Identity, and Power: Mizrahi Women in Israel.
Signs, 26(3), 697-717.
Mohanty, C. (1988). Under the Western Eyes:
Feminist Scholarship and Colonial Discourse.
Feminist Review 30, 65-88
Nagel, I. & Hagen, J. (1983). Gender and crime:
Scott, C. (1999). Juvenile Violence. Psychiatric
Clinics of North America, 22, 71-85.
Shoham, S. G. & Rahav, G. (1968). Social
stigma and prostitution. British Journal of
Criminology, 74-82.
Strauss, A. (1987). Qualitative analysis for
social scientists. Cambridge: Cambridge
University Press.
Widom, C. S. & Ammes, A. (1995).
Criminal consequences of childhood sexual
victimization. Child abuse and Neglect, 18,
303-310.
Widom, C. S. & Kuhns, J. B. (1996).
Childhood victimization and subsequent
risk of promiscuity, prostitution and teen
pregnancy: A prospective study. American
Journal of Public Health, 86, 1,607-1,610.
148
‫חינוך וענישה ‪ -‬הילכו יחדיו?‬
‫‪1‬‬
‫מטרות הענישה במשפט הפלילי‪ ,‬השלכותיה‬
‫הפסיכולוגיות ומעמדו של החינוך ככלי לפיתוח‬
‫המחויבות של היחיד לפעול בהתאם לנורמות‬
‫[פרופ' משה אדד‪]2‬‬
‫“יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם“ (תהילים ק“ד‪ ,‬ל“ה)‪ .‬היתה זו עצתה‬
‫של ברוריה לבעלה‪ ,‬רבי מאיר‪ ,‬שרצה לקלל את הבריונים שהיו בשכונתו ושהיו‬
‫מצערים אותו‪ .‬הוא רצה להתפלל שימותו‪ ,‬והיא בחוכמתה הציעה לו שיתפלל‬
‫לביטול החטאים ולא לביטול החוטאים‪.‬‬
‫במאמר זה תוצע אוריינטציה נוספת לזו של ברוריה הדגולה והצדקת‪.‬‬
‫הדיון שלהלן על עונש וענישה מציג זווית ראייה אחרת של נושא כאוב וחשוב זה‪,‬‬
‫בתקווה לפתח פתרונות מועילים יותר‪ ,‬שיהוו דדוקציה מהנכתב במאמר זה ויובאו‬
‫במאמר שישלים את זה שלפנינו‪.‬‬
‫הקדמה‬
‫הנטייה להעניש את מפרי החוק מופנמת בנו כנראה‬
‫מראשית הווייתנו כבני אדם‪ .‬בספר בראשית (פרק ג'‬
‫פסוקים י"א‪-‬כ') מעניש אלוקים את אדם‪ ,‬את חווה‬
‫אימנו ואת הנחש על כי הפרו את הוראתו ואף מגרש‬
‫אותם מגן עדן‪ .‬האם העונש האלוקי תרם לשינוי של‬
‫דרכו היצרית של האדם?‬
‫זה לא מכבר חווינו חוויה קשה ביותר (‪ ,)2010‬לאחר‬
‫שהתברר לנו שהנשיא השמיני של מדינת ישראל חטא‬
‫בחטאים קשים של ניצול מיני ושל אונס של בנות‬
‫חסותו באופן המשפיל והשפל ביותר‪ .‬נשיא ישראל‪,‬‬
‫שהיה ברום הפסגה החברתית‪ ,‬ייצרו התגבר עליו‬
‫והוא הגיע לשפל המדרגה‪ .‬במסכת נדרין (ח‪ ,‬ע"א)‬
‫נאמר‪" ,‬נשבעין לקיים את המצווה"‪ .‬דוד המלך אמר‬
‫בספר תהילים (קיט‪ ,‬קו)‪" :‬נשבעתי ואקיימה לשמֹור‬
‫משפטי ִצד ֶקך"‪ ,‬ואברהם אבינו לפניו אמר למלך‬
‫ֵ‬
‫סדום‪ ,‬בשובו משדה הקרב‪" :‬הרימותי ידי אל ה' אל‬
‫עליון‪ ...‬אם מחוט ועד שרוך נעל‪ ,‬ואם אקח מכל אשר‬
‫לך" (בראשית‪ ,‬יד כב‪-‬כג)‪ .‬אין ספק שאברהם אבינו‬
‫היה איש עשיר‪ ,‬ועם זה חשש מיצר הרכושנות שיכשילו‬
‫ויגרום לו לקחת או לרצות לקחת מרכושו של המלך‬
‫ רכוש שהוא עצמו הציל מידי אויבי המלך‪ .‬אילו היה‬‫הנשיא קצב נוהג כאבותיו‪ ,‬והיה מודע לייצרו ומתחייב‬
‫לפני עצמו ולפני אלוקיו ‪ -‬ואף נשבע ‪ -‬שלא ייכנע‬
‫לעולם לעבירה זאת ולייצרו זה‪ ,‬ייתכן שהיה ניצל‪ .‬בני‬
‫אדם החפצים להיות צדיקים וישרים‪ ,‬ראוי שיׁשביעו‬
‫את יצרם לבל יגשימו חטא‪ ,‬ואף יימנעו מהרהורים‬
‫המכוונים אותם לחטוא‪ .‬תהליך של נויטראליזציה‬
‫נועד למנוע כל אפשרות להגשים את החטא‪.‬‬
‫לוינס עמנואל סבר בשנת ‪ 2004‬שכל אדם נברא‬
‫בצלם אלוקים ומייצג את הנוכחות האלוקית עלי‬
‫אדמות‪ .‬ה"אחר" (שגם הוא ה"אתה") איננו אובייקט‬
‫‪ 1‬מאמר משלים למאמר “השלכות פסיכולוגיות של הענישה“‪ .‬פורסם בספרם של שוהם ותימור (‪ ,)2009‬סוגיות בתורת‬
‫הענישה בישראל (עמ' ‪ .)154-123‬קריית ביאליק‪ :‬הוצאת אח‪.‬‬
‫‪ 2‬פרופ' אמריטוס באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬ראש אקדמי במכללת צפת ובעל פרס ישראל בחקר הקרימינולוגיה (‪.)2010‬‬
‫‪149‬‬
‫שה"אני" צופה בו‪ .‬ה"אתה" מקיים עם ה"אני" מפגש‬
‫מחייב המבוסס על האחריות היסודית והבסיסית‬
‫שיש בין השניים ולא מפגש פורמאלי המבוסס‬
‫על סימטריה שרירותית‪ .‬ל"אני" יש אחריות כלפי‬
‫ה"אחר" שקדם לו‪ :‬האב קודם לבנו‪ ,‬האם קודמת‬
‫לבנה‪ .‬הבן הוא המשכיות של הוריו שנבראו בצלם‬
‫אלוקים‪ .‬האחווה בין בני אדם חייבת להיווצר אם‬
‫הם אכן מוכנים לקבל את המציאות שהם יצירי‬
‫האלוקים ומייצגים כל אחד מאתנו עלי אדמות‪,‬‬
‫והאחדות של המין האנושי מתחייבת מאותה אחווה‬
‫(שם‪ ,‬עמ' ‪.)31‬‬
‫אדם שחטא ומוכן להיות מודע לצלם האלוקים‬
‫הטבוע בו ושהוא חלק ממנו‪ ,‬ייתכן שיבחר לנתב‬
‫את עצמו לדרך הישר‪ .‬התהליך שבאמצעותו בוחר‬
‫האדם בדרך הנורמטיבית הוא תהליך קשה‪ .‬בדרך‬
‫כלל האדם אינו מוכן להשתנות‪ ,‬ובוודאי שהוא‬
‫מתנגד לחינוך מחדש על ידי גורמים חיצוניים‪ .‬בחלק‬
‫מהשפות האירופיות משתמשים במילה היוונית‬
‫‪( CARACTERE‬הטבעה של צורת התנהגות) כדי‬
‫לתאר אדם שאינו מוכן להשקיע אנרגיה נפשית‬
‫ולהשתנות‪ .‬האדם מעדיף את הרגליו השליליים‬
‫במקום לנכס לעצמו הרגלים חיוביים‪ .‬האדם‪ ,‬ובייחוד‬
‫העבריין‪ ,‬מפחד לסמוך על עצמו ועל יכולתו לשאת‬
‫באחריות‪ ,‬ולכן הוא מעדיף להיות מונחה על ידי‬
‫יצריו‪ .‬אילו היינו יכולים לזכות באמונו של ה"אחר" ‪-‬‬
‫של העבריין ‪ -‬היינו נתפסים על ידו כחלק מהווייתו‪,‬‬
‫ואז ייתכן שהיינו יכולים להביאו לידי שינוי‪.‬‬
‫במאמר זה ארחיב את הדיון על מטרות הענישה‬
‫במשפט הפלילי ואעסוק בשאלה אם הענישה‬
‫בחברה המודרנית אכן משיגה את יעדיה‪ .‬בתוך‬
‫כך אתייחס להשלכות הפסיכולוגיות של הענישה‬
‫ולמעמדו של החינוך ככלי לפיתוח וקידום של‬
‫מחויבות היחיד לפעול ולנהוג בהתאם לנורמות‬
‫המקובלות בקהילה ובחברה‪.‬‬
‫בהזדמנויות רבות נאמר‪ ,‬כי גזירת דינו של נאשם היא‬
‫אחת המלאכות הקשות המוטלת על בית המשפט‪.‬‬
‫בבואו לגזור דינו של נאשם‪ ,‬נדרש בית המשפט‬
‫לשיקולי ענישה שונים ומנוגדים זה לזה‪ :‬גמילה‪,‬‬
‫‪150‬‬
‫הרתעה‪ ,‬שיקום ומניעה‪ .‬משני עברי המתרס קיימים‬
‫שני אינטרסים‪ ,‬הציבורי והאישי‪ ,‬שלכל אחד מהם‬
‫משקל רב‪ .‬יצירת איזון ביניהם היא מלאכת מחשבת‬
‫עדינה ומורכבת‪ ,‬המשתנה בהתאם לנסיבות מעניין‬
‫לעניין‪ ,‬הן נוכח נסיבות המעשה והן נוכח נסיבותיו‬
‫האישיות של הנאשם‪ .‬מצד אחד עומדים לנגד‬
‫עיניו של בית המשפט חומרת העבירה והאינטרס‬
‫המחייב ענישה מרתיעה שתעביר את המסר לעבריין‬
‫הספציפי ולעבריינים פוטנציאלים‪ ,‬ומצד שני עומד‬
‫מולו אדם שמעד‪ ,‬נכשל והכשיל‪ .‬על בית המשפט‬
‫מוטל להכריע בין שני האינטרסים המנוגדים‪.‬‬
‫הטלת עונש על עבריין היא פעולה מחושבת ושקולה‪,‬‬
‫אשר נעשית על ידי המדינה ומטעמה‪ ,‬ומערבת את‬
‫שלוש הרשויות‪ :‬הרשות המחוקקת ‪ -‬כנסת ישראל ‪-‬‬
‫מגדירה את המעשים והמחדלים הנחשבים לעבירה‬
‫בת ענישה בחוק העונשין תשל"ז‪ 1977-‬ובמספר‬
‫חוקים אחרים‪ ,‬תוך קביעת רף ענישה מקסימאלי‬
‫ולעתים רף ענישה מינימאלי לכל עבירה‪ .‬הרשות‬
‫המבצעת אחראית על הליכי החקירה וההעמדה לדין‪,‬‬
‫והרשות השופטת אחראית על קביעת האשם ועל‬
‫גזירת העונש‪.‬‬
‫למרות שהשהייה במאסר מתוארת כחוויה קשה‬
‫(‪ ,)Sykes, 1965‬באופן פרדוקסאלי כ‪ 70%-‬מהאסירים‬
‫חוזרים למאסר (‪ .)Bondeson, 1989‬על פי נתונים‬
‫של שירות בתי הסוהר‪ ,‬במרס ‪ 2008‬היו כלואים‬
‫בישראל ‪ 13,720‬אסירים פליליים‪ .‬כ‪ 35.5%-‬נשפטו‬
‫לראשונה ו‪ 64.5%-‬הנותרים חוו מאסר שני ומעלה‬
‫ונחשבו לעבריינים רצידיביסטים‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬מסתבר‬
‫שאחוז ניכר מהאסירים המשוחררים ממשיכים‬
‫בפעילותם העבריינית לאחר שחרורם מהמאסר‪,‬‬
‫ונראה שעונשי המאסר מועילים רק מעט בהפחתת‬
‫הפשיעה (עיין גם חסין‪.)Greenberg, 1979 ;1989 ,‬‬
‫בתי הסוהר הם כורח של מציאות חברתית‪ ,‬הנובע‬
‫מהצורך להרחיק את האזרחים המזיקים‪ .‬עם זאת‬
‫מדובר בהוצאה כספית גבוהה אשר ממדיה גדלים‬
‫והולכים‪ ,‬ולא מסתמנת מגמת צמצום משמעותי‬
‫בהיקפה‪ .‬הלכה למעשה‪ ,‬המאסר בולם את‬
‫העבריינות כל עוד העבריין שוהה בכלא‪ .‬לעתים תורם‬
‫חינוך וענישה ‪ -‬הילכו יחדיו?‬
‫עונש המאסר להגברת הפעילות העבריינית ‪ -‬בעיקר‬
‫אצל צעירים (חסין‪ .)1989 ,‬עם זה בית הסוהר הוא‬
‫עדיין הדרך המקובלת להתמודד עם עבריינים‪ .‬הדבר‬
‫מחדד את השאלות באשר לאפקטיביות של הענישה‬
‫והשלכותיה הפסיכולוגיות‪.‬‬
‫במאמרו על "הענישה הפלילית" מציין טננבאום‬
‫(‪ ,)2003‬כי "הענישה הפלילית היא מערכת שנועדה‬
‫לתכלית ספציפית מוגדרת‪ ,‬שהיא הפחתת הפשיעה‬
‫ככל האפשר‪ .‬העונש דרוש כדי שהאוכלוסייה הלא‬
‫עבריינית תוכל לחיות בשלווה ובביטחון מרביים‪.‬‬
‫השאלה המרכזית הינה אם וכיצד תוכל הענישה‬
‫לשמש כלי בסיכול עבריינות‪ .‬גישה זו היא מורשתה‬
‫של הגישה הקלאסית מן המאה השמונה עשרה‪,‬‬
‫והיא למעשה הגישה הדומיננטית כיום במערכת‬
‫המשפט על כל מרכיביה‪ ".‬השאלות הן אם במאה‬
‫ה‪ 21-‬עדיין לא נס ֵלחה של הגישה הקלאסית‪ ,‬וכיצד‬
‫ניתן לפעול לצמצום העבריינות בעידן שבו בכל עשור‬
‫מוכפלים מקרי העבריינות ביחס לקצב הגדילה של‬
‫האוכלוסייה‪ .‬נראה כי ראוי להקדיש את הדיון להיבטים‬
‫הפסיכולוגיים של הענישה ולרלוונטיות שלה‪.‬‬
‫הענישה היא אמצעי שלילי לצמצום הפשיעה‬
‫ולהבטחת ביטחון לאזרחים‪ .‬חברה מענישה היא‬
‫חברה שמודה בריש גלי שהיא נכשלה בחינוך אזרחיה‬
‫לשמור על החוק‪ .‬זוהי חברה שאינה מרגישה בטוחה‪.‬‬
‫היא גורמת לאזרחיה לחוות פחד ולהגיב בקיצוניות‪.‬‬
‫בני אדם שנפגעו מזולתם‪ ,‬שבטחונם מתערער‬
‫בחברה שאינה מגנה עליהם‪ ,‬חווים מתיחות נפשית‬
‫המובילה אותם להתנהגות א‪-‬סוציאלית ומפתחים‬
‫דפוסי חיים של הרס גבולות‪ ,‬של פשיעה ושל‬
‫תוקפנות‪ .‬חברה שאינה מצליחה לגרום לאזרחיה‬
‫להפנים את חוקיה נוקטת אמצעי ענישה מתוך‬
‫תקווה להשיב את הביטחון האזרחי על כנו‪ ,‬כי‬
‫רק כאשר הפרט או החברה חופשיים מפחד הם‬
‫מרגישים בטוחים וחווים את עצמם כבני חורין‪.‬‬
‫חברה המבקשת להבטיח את בטחון אזרחיה עושה‬
‫זאת באמצעות צמצום יכולתם של הפושעים לממש‬
‫את זממם‪ .‬החשיבה ההיסטורית והקונפורמית של‬
‫החברה המערבית גרמה לה לייסד לעצמה מערכת‬
‫ענישה שנועדה לצמצם תופעות של עבריינות‪ ,‬אם‬
‫בדרך של הרתעה מפני עונש ואם בדרך של הרחקה‬
‫פיזית מהחברה (מעצר או מאסר)‪.‬‬
‫בספרות מקובל לחלק את העבריינים לארבע‬
‫קבוצות (חסין‪Heffernan, 1972; Cavan, ;1987 ,‬‬
‫‪" :)1962‬עבריינים מקצועיים"‪" ,‬עבריינים מּועדים"‪,‬‬
‫"עבריינים מסוכנים" ו"לא עבריינים"‪.‬‬
‫"עבריינים מקצועיים" מאופיינים באורח חיים של‬
‫פשע המתבסס על פילוסופיה עבריינית‪ .‬הם פועלים‬
‫באופן לוגי ונתונים לסיטואציות חברתיות שמעודדות‬
‫עבריינות‪ .‬הם נתפסים כ"מומחים" בתחומם‪,‬‬
‫מתפרנסים ממעשי עבריינות ונוטים להתמחות‬
‫בסוג אחד של עבירות‪.‬‬
‫ל"עבריינים מועדים" יש נטייה כרונית להתנהגות‬
‫עבריינית שמובילה למספר מאסרים רב בשיטת‬
‫הדלת המסתובבת‪ .‬עבריינותם מתמשכת‬
‫ואינטנסיבית (חסין‪ .)1987 ,‬הם נקראים גם‬
‫"עבריינים כרוניים" (‪" ,)Cavan,1962‬עבריינים‬
‫הרגליים" (‪ )Kramer ,1982‬ו"עבריינים מכורים"‬
‫(‪ ,)Haffernan, 1972‬ומתאימים לתוכניות שיקום‬
‫(‪.)Greenwood, 1980‬‬
‫"עבריינים מסוכנים" מבצעים עבירות חמורות‬
‫הפוגעות באחר (חסין‪ .)1987 ,‬המסוכנות שלהם‬
‫נקבעת על פי מידת הנזק שגרמו לאדם אחר או‬
‫לציבור (‪ ,)Foud & Youn, 1982‬על פי התנהגות‬
‫מאיימת חוזרת‪ ,‬או על פי ביצוע של אחת מארבע‬
‫העבירות החמורות‪ :‬רצח‪ ,‬אונס‪ ,‬תקיפה ושוד‬
‫(‪ .)Conrad, 1982‬חלק מהגדרות המסוכנּות‬
‫קשורות לאלימות שביטויה אקספרסיבי (לעומת‬
‫ביטוי אינסטרומנטלי אצל העבריין המקצועי‬
‫ואצל העבריין המועד)‪ ,‬ולכן קשה יותר לזהותם‬
‫(‪.)Radzinowicz & Hood, 1981‬‬
‫ה"לא עבריינים" מבצעים עבירות באופן מזדמן וחד‬
‫פעמי כתוצאה מצירוף מקרים‪ ,‬ואין להם קריירה‬
‫עבריינית (‪ .)Cavan, 1962‬מדובר בהפרות חוק חד‬
‫פעמיות הנעות בין עבירות קלות לעבירות קשות‬
‫מאוד‪ .‬בדרך כלל מנהל עבריין כזה אורח חיים‬
‫מאורגן בתוך המערכת החברתית המקובלת‪ ,‬אינו‬
‫‪151‬‬
‫מתחבר עם עבריינים אחרים ואינו מכיר נורמות‬
‫התנהגות עברייניות‪.‬‬
‫כל קבוצת אסירים מסתגלת למאסר בדרכה‬
‫הייחודית‪ ,‬אשר קשורה הן לחזרה לפשע והן לחזרה‬
‫למאסר (גולדברג‪ .)2003 ,‬לא נמצאו הבדלים במספר‬
‫המאסרים החוזרים בין אסירים שפנו לטיפול ובין אלה‬
‫שלא פנו לטיפול (ביאלר ובר סיני‪ ,)2003 ,‬ונמצא‬
‫שיעור גבוה של מאסרים חוזרים בקרב אלה שקיבלו‬
‫טיפול אינטנסיבי במהלך מאסרם (חובב‪.)1963 ,‬‬
‫עם זאת תנאי הכרחי לצמצום הרצידיביזם הוא טיפול‬
‫באסירים‪ .‬אלא שראוי לבסס את הטיפול על תוכניות‬
‫מתאימות‪ ,‬שיתנו מענה לבעיה האמיתית ויסייעו‬
‫בהכנת האסיר לחיים שמחוץ לכלא‪ .‬אמנם החברה‬
‫חייבת להגן על עצמה ולדאוג לבטחונה‪ ,‬אך עליה גם‬
‫להיות פתוחה להגשמת רעיונות באשר לטיפולים‬
‫הנכונים לצד הסנקציות העונשיות‪ .‬כך אולי יצומצם‬
‫"פנומן הפשע"‪ .‬הפושע זקוק להכנה אינטנסיבית‬
‫שתנסה להביאו לפתח אוריינטציה חברתית חדשה‪,‬‬
‫שאותה יסכים אולי לאמץ לעצמו‪.‬‬
‫מודעּות עצמית ואחריות האדם‬
‫האדם הוא יצור אנושי המודע לקיומו‪ ,‬ומכאן שהוא‬
‫יכול לקבל אחריות על עצמו ועל זולתו‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫כאשר האדם מסוגל לקבל אחריות על עצמו ועל‬
‫האחרים‪ ,‬תפקודו ופעילויותיו תורמים להגשמה‬
‫עצמית במובן של מתן ביטוי ממשי ליכולותיו‬
‫(קוגניטיביות ורגשיות) ולחשיבותן למען ה"אחרים‬
‫המשמעותיים" בסביבתו‪ .‬ניתן לומר‪ ,‬כי כל פרט‬
‫נע על רצף שבין תחושת נוכחות ותחושת קיום‬
‫משמעותיות כלפי עצמו וכלפי סביבתו ובין תחושת‬
‫נוכחות ותחושת קיום מצומצמות עד היעדר‬
‫תחושות אלו‪ .‬תחושות אלו משמעותיות וחיובית‬
‫ביסודן‪ ,‬והן מולידות סובלנות וגמישות של הפרט‬
‫כלפי עצמו וכלפי אחרים‪ .‬הן מאפשרות לו לחיות‬
‫חיים של אחריות מתוך בחירה‪ .‬לעומת זה היעדרן‬
‫של חוויית קיום ותחושת נוכחות חיובית תורם‬
‫להתפתחות של תחושת נוכחות ותחושת קיום‬
‫שליליות‪ ,‬שיש בהן כדי לבסס נוקשות ואף לתרום‬
‫‪152‬‬
‫לעתים להתפתחות מוסרית כפייתית ונוקשה‪,‬‬
‫שתאלץ את הפרט לקבל את האיסורים של החברה‬
‫כאיסורים חיצוניים‪ .‬הפרט מוכרח לקבל חוקים‬
‫אלה‪ .‬הוא יזדקק לאישורים חברתיים בלתי פוסקים‬
‫כדי להוסיף לשמור עליהם‪ ,‬ויוכל לפעול רק מתוך‬
‫ציות חיצוני‪.‬‬
‫תחושת קיום ותחושת נוכחות שליליות ישפיעו על‬
‫הפרט במובן זה שישאף לחוות את קיומו באמצעות‬
‫ההתנהגות השלילית‪ .‬זו תפנים בו את ההוויה‬
‫השלילית‪ ,‬והאחרונה תוליד בו את הצורך להוסיף‬
‫ולהתנהג באופן שלילי וללא אחריות מוסרית כלפי‬
‫עצמו וכלפי כולי עלמא‪ .‬סביר להניח שהורדת סף‬
‫גיל האחריות הפלילית תסייע לחברה להעצים את‬
‫ההתנהגות החיובית של אותם ילדים שיפנימו את‬
‫חובת ההתנהגות הנורמטיבית‪.‬‬
‫ז'אן ז'נה‪ ,‬גנב שהיה לסופר ולפילוסוף הפשע (אדד‪,‬‬
‫‪ ,)1989‬גרס שלהיות פושע איננו חטא‪ .‬לתפיסתו‪,‬‬
‫הגרוע מכל הוא לעשות דבר באופן בלתי מושלם‪,‬‬
‫ולכן קבע שהדבר הבזוי ביותר הוא זה שנעשה באופן‬
‫חלקי‪ .‬על כן בחר ז'אן ז'נה להיות הגנב המושלם‪,‬‬
‫ובמילותיו שלו‪" :‬אני מוכן להתייהר שהייתי גנב‬
‫מוכשר‪ .‬מעולם לא נתפסתי בשעת מעשה 'על‬
‫חם'‪ .‬אך אינני מייחס חשיבות רבה לעצם הדבר‬
‫שידעתי לגנוב באופן מושלם כתועלתי הארצית‪ .‬מה‬
‫שביקשתי מעל לכל הוא לחיות את תודעת הגניבה‬
‫שאת שירה אני כותב" (שוהם ורהב‪.)1983 ,‬‬
‫ז'אן ז'נה (‪ )1985‬מבהיר בדרכו הקיצונית את‬
‫משמעות האינטראקציה בין המסרים החברתיים‬
‫ובין תגובותיו של היחיד אליהם‪ .‬ככלל‪ ,‬בני אדם‬
‫מעורבים זה בחייו של זה ומפנימים זה את ערכיו של‬
‫זה‪ ,‬וכך נוצר פרט שהוא בבואה של סביבתו‪ .‬בימינו‬
‫הפרט נוטה לפתח בבואה המייצגת חוסר מודעות‬
‫לעצמה‪ ,‬לאמור חוסר אחריות לעצמה ולסביבתה‪.‬‬
‫הפרט נעשה תועלתני (אינטרסנטי)‪ ,‬דהיינו הוא‬
‫מצוי בתוך עצמו ולא מודע לעצמו‪ .‬אין הוא חווה את‬
‫עצמו כמחובר לתרבותו‪ ,‬לדתו‪ ,‬לקהילתו‪ ,‬למסורת‬
‫אבותיו‪ ,‬לנורמות ולחוקים של החברה‪ .‬הוא מחפש‬
‫את עצמו ללא מפה מכוונת‪ ,‬והוא תר אחר האשליה‬
‫חינוך וענישה ‪ -‬הילכו יחדיו?‬
‫של רכוש‪ ,‬שתחזק את בטחונו ותעניק לו את מקומו‬
‫בחברה‪ .‬חוסר המודעות וחוסר המחויבות של הפרט‬
‫כלפי עצמו הופכים אותו לאדם שמשתמט מאחריות‬
‫ הן כלפי עצמו הן כלפי זולתו‪ .‬מודעותו של הפרט‬‫לעצמו ולסביבתו מפעילה את האגו והופכת אותו‬
‫לדינאמי‪ ,‬מקום שממנו הוא מוכן לשאת באחריות‬
‫כלפי עצמו וכלפי אחרים‪.‬‬
‫מידת המודעות העצמית של אדם שיש לו "אני‬
‫פסיבי" מצומצמת‪ .‬הוא אינו מוכן לקבל על עצמו‬
‫אחריות‪ ,‬כי הוא עדיין חי דרך מערכות הדחף‪ ,‬היצרים‬
‫והצרכים הבסיסיים‪ .‬בספרה "תקינות ופאתולוגיה‬
‫בילדות ‪ -‬הערכות על ההתפתחות" מציינת אנה‬
‫פרויד (‪ ,)1992‬כי "עקרון העונג‪ ,‬בצורתו המקורית‪,‬‬
‫וגם בשינוי צורתו שלאחר מכן ‪ -‬עקרון הממשות ‪-‬‬
‫שניהם חוקים פנימיים‪ :‬כל אחד מהם חל בתקופות‬
‫מסוימות‪ ,‬בתחומים מסוימים ובעניינים מסוימים‪...‬‬
‫עקרון העונג הוא החוק העליון‪ ...‬עקרון הממשות‬
‫הוא שקובע בכל עיסוקיו ב'אני' התקינים בהמשך‬
‫הילדות ובבגרות‪ .‬העקרונות הם בגדר קונספציות‬
‫פסיכולוגיות‪ ,‬שכוונתן לאפיין צורות שונות של‬
‫תפקוד הנפש‪ .‬מלכתחילה הם לא נועדו לחריצת‬
‫משפט מוסרית או חברתית‪ .‬אבל המשתמע מהם‬
‫מבחינת ההתפתחות החברתית והמוסרית ברור‬
‫כל כך‪ ,‬שאי אפשר להתעלם מזה‪ .‬תפקוד לפי עקרון‬
‫העונג פירושו שאדם מקבל בתור תכלית מכרעת‬
‫סיפוק מיידי של צרכים ושל יצרים‪ ,‬בלי הבחנה‬
‫ובלי שים לב לתנאים החיצוניים‪ .‬לפיכך כמוהו‬
‫כהתעלמות מן הכללים שקבעה הסביבה‪ .‬תפקוד‬
‫לפי עקרון הממשות מגביל את הסיפוק‪ ,‬משנה את‬
‫צורתו ודוחה אותו למען הבטיחות‪ :‬כלומר‪ ,‬יש מקום‬
‫להימנעות מתוצאות שליליות שעלולות לעלות מתוך‬
‫התנגשויות עם הסביבה"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אדם המרגיש חיוני רק באמצעות הגשמה‬
‫של דחפיו‪ ,‬צרכיו ויצריו‪ ,‬איבד את ההכוונה הנפשית‬
‫וההכוונה הרוחנית המוסרית‪ .‬אנה פרויד (‪)1992‬‬
‫מציינת‪ ,‬כי "עקרון העונג קשור קשר אמיץ‬
‫בהתנהגות בלתי חברתית‪ ,‬אנטי חברתית ובלתי‬
‫אחראית‪ ,‬כשם שעקרון הממשות חיוני להתאמה‬
‫החברתית ולהתפתחות גישות של כיבוד החוק‪ .‬ואף‬
‫על פי כן אין להסיק מכאן שיש איזה יחס פשוט בין‬
‫עקרון הממשות לבין החיברות"‪ .‬המודעות העצמית‬
‫היא תוצר התפתחותי ותלויה גם בגיל הכרונולוגי‬
‫של האדם‪ .‬ככל שעצמיותו של האדם מגובשת יותר‪,‬‬
‫כך מודעותו אליה ברורה יותר‪ .‬מכאן שה"אני" שלו‬
‫יהיה דינאמי‪ ,‬והוא יהיה מוכן לשאת באחריות כלפי‬
‫עצמו וכלפי סביבתו‪.‬‬
‫האדם צריך להתחנך לרצות בהוויית עצמו‪ .‬רצייה‬
‫זו תעצים אותו ותניע אותו להגשים את אחריותו‪.‬‬
‫השאיפה של האדם ‪ -‬המונחלת לו באמצעות החברה‬
‫הקרובה אליו ובהמשך על ידי כל הגורמים האחרים‬
‫שיש להם משמעות מבחינתו ‪ -‬להגשים את הוויית‬
‫עצמו‪ ,‬תהפוך אותו לבעל "אני דינאמי"‪ ,‬שיוכל לנטרל‬
‫את דחפי ה"סתמי" או לעשות להם סובלימציה‪.‬‬
‫אמנם תהליך החיברות של היחיד תלוי במידה רבה‬
‫בהתקדמותו מעקרון העונג לעקרון הממשות‪ ,‬אבל‬
‫התקדמות זו תלויה בתפקודי ה"אני"‪ :‬עליו להתפתח‬
‫מעבר לשלבים הראשוניים כדי שתיתכן התקדמות‬
‫כזו‪ .‬ככל שגדלה סובלנותו של היחיד כלפי תסכולו‪,‬‬
‫כך משמעותית יותר התרומה לתהליך החיברות‪.‬‬
‫כאשר יכולת זו מצומצמת או נעדרת‪ ,‬יהיה בכך‬
‫כדי לשמש בסיס רחב להתפתחות התנהגות אנטי‬
‫חברתית שתוצאותיה הן פעילות עבריינית‪ .‬עלינו‬
‫להביא בחשבון גם מצבים שבהם תסכולו של האדם‬
‫נובע מגורם פנימי המעצים בו רגש נחיתות עמוק‬
‫לעומת סביבתו החשובה לו‪.‬‬
‫פרט שמסוגל לנהוג ולפעול בהתאם לכללי המוסר‬
‫של סביבתו החברתית‪ ,‬שאותם הפנים עד שהיו‬
‫לחלק מהווייתו העצמית‪ ,‬יאופיין ב"אני הדינאמי"‪.‬‬
‫ה"אני הדינאמי" יקנה לו את האומץ להגשים את‬
‫היכולות החיוביות שהוענקו לו על ידי מערכות‬
‫המוסר והתרבות‪ .‬אותו פרט לרוב לא יברח מאחריות‬
‫אלא ינהג על פי צו מצפונו‪.‬‬
‫חוסר מודעות הוא עניין אישי פרטי וגם חברתי‪.‬‬
‫מודעות מחייבת השקעה אנרגטית בנקיטת עמדה‪,‬‬
‫וכן השקעה בפעולה כדי להגשים את האחריות‪.‬‬
‫הפרט חוסך באנרגיות הנפשיות שלו‪ .‬הוא בורח‬
‫‪153‬‬
‫מהמפגש עם האחריות באמצעות מנגנונים של‬
‫הכחשה (‪ ,)denial‬בידוד (‪ ,)isolation‬השלכה‬
‫(‪ ,)projection‬התעלמות‪ ,‬אדישות או עקיפה‬
‫(‪( )avoidance‬שינפלד‪ ,‬תשמ"ג)‪ .‬לפיכך ניתן‬
‫לסרטט את הרצף המתחיל בידיעה‪ ,‬עובר דרך‬
‫מודעות‪ ,‬אחריות אישית ואחריות כלפי החברה‪,‬‬
‫ומסתיים בהתנהגות על פי כללי המוסר‪.‬‬
‫משמעות המונח "ידיעה" שונה בימינו ממשמעותו‬
‫בתקופת התנ"ך‪" .‬לדעת" במובן התנ"כי פירושו‬
‫לאהוב‪ .‬הקשר האטימולוגי בין ידיעה לאהבה בתנ"ך‬
‫חזק מאוד‪ .‬האדם היודע והמערכת החברתית היודעת‬
‫במובן התנ"כי היו מביאים לעתים קרובות לשינוי‬
‫התנהגות והיו מחוללים אחריות‪ .‬האחריות היתה‬
‫מובילה לפעולה מונעת וממזערת את הנזק‪ .‬בימינו‪,‬‬
‫כאשר לעתים מציאות קשה ביותר מוטחת בפנינו‪ ,‬הכול‬
‫יודעים אך אינם מודעים‪ .‬היעדר מודעות או צמצומה‪,‬‬
‫יש בהם כדי לנטרל את האחריות של המדינה‪.‬‬
‫בעלי השררה בדרגות הגבוהות ביותר בישראל‬
‫אינם לוקחים אחריות על חוסר מודעות שהפגינו‪.‬‬
‫הם מקימים ועדות‪ ,‬וברוב המקרים מסקנותיהן‬
‫הכתובות מתיישנות בתוך מגירות‪ .‬בשל מודעותו‬
‫המזערית של הציבור‪ ,‬הוא אינו דורש מהממונים‬
‫על בטחונו לשאת באחריות‪ .‬לפיכך הבעיות‬
‫ה"אמיתיות" אינן מטופלות אלא חוזרות ונשנות‪,‬‬
‫ואנו מוצאים עצמנו בחברה מוכת פשע או מוכה‬
‫במפגעים אחרים שהיה ניתן למנוע אותם‪.‬‬
‫כפי שציינתי‪ ,‬האחריות מולידה את מחויבות האדם‬
‫כלפי עצמו וכלפי אחרים‪ ,‬בתנאי שהוא מוכן נפשית‬
‫ְלקבלה‪ .‬האדם מסוגל להפעיל מנגנונים נפשיים‬
‫שיצמצמו את אחריותו‪ :‬הוא מתבדל‪ ,‬הוא מתעלם‪,‬‬
‫הוא משליך את האחריות על אחרים‪ ,‬הוא תופס‬
‫את המציאות כראות עיניו או ממעיט בערכה‪ ,‬הוא‬
‫מערפל אותה‪ ,‬מזניח אותּה ולבסוף נוטש אותה‪.‬‬
‫אבל הבעיה מוסיפה להתקיים‪ .‬הבה נחשוב על‬
‫עבודתו של מבקר המדינה ועל היעדר היישום של‬
‫הערותיו החשובות‪.‬‬
‫אדם אחראי חייב לנקוט עמדה כלפי עצמו וכלפי‬
‫האירועים שמתרחשים סביבו‪ ,‬כי מודעותו מחייבת‬
‫‪154‬‬
‫אותו לשאת באחריות‪ .‬הוא הדין בחברה שאליה אנו‬
‫משתייכים‪ .‬יש מחויבויות שחייבים להגשימן‪ ,‬כי רק‬
‫כך תתהווה הוויה אחראית שתעניק ביטחון לכולנו‪.‬‬
‫העונש והחוק‬
‫כמו במערכות חוקים אחרות‪ ,‬גם החוק הישראלי‬
‫אינו מציין את מטרות הענישה‪ .‬מדינות אחדות‪,‬‬
‫ובהן שוודיה‪ ,‬פינלנד ויוגוסלביה (בזק‪ ;1979 ,‬שוהם‬
‫ושביט‪ )1990 ,‬מציינות‪ ,‬כי העונש נועד להביא לידי‬
‫שיקומו של העבריין וכן ללמד את האדם שעליו‬
‫לציית לחוקי החברה‪.‬‬
‫העונש נועד להרתיע‪ ,‬כלומר לבלום את האדם לבל‬
‫יחטא או יפשע‪ .‬מורא העונש מופיע כבר בתנ"ך‪.‬‬
‫משה רבנו‪ ,‬בפרשת יתרו‪ ,‬מדגיש את חשיבות‬
‫היראה‪" :‬ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור‬
‫נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על‪-‬‬
‫פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ‪ ,‬טז)‪ .‬במעמד הר‬
‫סיני ירא העם לשמוע את קול ה' (דברים‪ ,‬פרשת‬
‫ואתחנן)‪ .‬משה רבנו הצטער על כך‪ ,‬שכן הוא ציפה‬
‫שיראת העם תתהווה מתוך אהבה (רש"י‪ ,‬שם)‪.‬‬
‫מוסיף ה"כלי יקר" (ר' שלמה אפרים מלונטשיץ)‬
‫בפירושו לתורה‪ ,‬כי משה רבנו "נצטער על שלא‬
‫עבדו [ישראל את ה'] מאהבה‪ ,‬כי כל אוהב מתדבק‬
‫אל אהובו‪ ,‬והירא מתרחק ממנו‪ ,‬ומשה נצטער על‬
‫מה שאמרו [בני] ישראל‪' ,‬קרב אתה ושמע'‪ ,‬והם‬
‫יעמדו מרחוק‪ ,‬כי הריחוק מורה על יראה"‪.‬‬
‫היראה מתוך פחד ‪ -‬ולחילופין מתוך אהבה ‪ -‬יש בה‬
‫כדי להביא את האדם לבלום את פזיזותו ולפעול‬
‫כהלכה‪ ,‬אם מתוך רגש חובה ואם מתוך תבונה‪.‬‬
‫בורא האדם מקבל את היראה מתוך פחד שהפגינו‬
‫בני ישראל כדרך לגיטימית שיכולה לנתב אותם‬
‫להתנהגות מוסרית ראויה‪ .‬לפיכך מקבל אלוקים את‬
‫בקשת העם‪..." :‬ויאמר ה' אלי שמעתי את קול דברי‬
‫העם הזה אשר דברו אליך היטיבו כל אשר דברו‪.‬‬
‫מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמֹר‬
‫מצֹותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם‬
‫ַ‬
‫את כל‬
‫לעולם‪ .‬לך אמֹר להם שובו לכם לאהליכם‪ .‬ואתה פה‬
‫עמֹד עמדי‪( "...‬דברים ה‪ ,‬כה‪-‬כח)‪ .‬ה"ספרי" מציין‬
‫חינוך וענישה ‪ -‬הילכו יחדיו?‬
‫בעניין זה‪ ,‬כי בני ישראל קיבלו שכר על שהפנימו‬
‫את היראה מפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ולכן הוא העמיד‬
‫להם נביאים שילוו אותם‪.‬‬
‫לעניין זה יש חשיבות לדיוננו‪ ,‬שכן הנורמה שמחיל‬
‫המחוקק ומחייב בה את אזרחי המדינה אמורה‬
‫לגרום לאחרונים לשמור על החוק ולקיימו‪ .‬ככל‬
‫ש"הכוח הפנימי" שנובע מהנורמה חזק יותר‪ ,‬כך‬
‫גדלה הסבירות שהפרטים בחברה לא יפרו את‬
‫הנורמה אלא יקפידו לקיימה‪ .‬מצד אחד יש בכוחה‬
‫של הסנקציה כדי להרתיע את האזרחים‪ ,‬להשפיע‬
‫עליהם לקבל את הנורמה ולמנוע מהם להפר את‬
‫האיסור ‪ -‬מכאן אפשר להסיק שככל שהסנקציה‬
‫מחמירה יותר ומוצמדת להפרה‪ ,‬כן גדלים הסיכויים‬
‫שתופנם‪ .‬מצד שני חשוב מאוד ש"הכוח הפנימי"‬
‫שנובע מהנורמה יתהווה מתוך קבלה פנימית‪,‬‬
‫המתפתחת מאמונה‪ ,‬מאהבה ומרצון להגשים את‬
‫הטוב‪ ,‬שכן אז ההפנמה תיטה להיות עמוקה יותר‬
‫והאדם ישמור מכל משמר שלא להפר את הנורמה‪.‬‬
‫ברור ש"הכוח הפנימי" הנובע מהנורמה יהיה חזק‬
‫ביותר אם יסוד האהבה ויסוד היראה‪ ,‬שניהם יחד‪,‬‬
‫ישפיעו על האדם‪ .‬הרב קוק זצ"ל‪ ,‬ב"עולת ראיה"‬
‫(חלק א‪ ,‬ע') ציין‪ ,‬כי "אהבת ה' צריכה להיות נצרפת‬
‫באש היראה העליונה"‪ ,‬לאמור על האהבה והיראה‬
‫להיות משולבות זו בזו‪ ,‬וכך הן יעניקו לנורמה כוח‬
‫עליון‪ .‬כאמור‪ ,‬פחד במינון סביר מפני אי עמידה‬
‫בציפיות ובדרישות של הפרט משמש מחסום חיובי‬
‫להתנהגות שלילית ואסורה‪ .‬הוא יכול להחזיר את‬
‫האדם אל הדרך הנאותה במקרה שהוא מתאווה‬
‫לחרוג מהמותר ומסייע לו לשמר חיים קונפורמיים‪.‬‬
‫הפילוסוף האנגלי הידוע הובס (‪Hobbes, 1651,‬‬
‫‪ )chap. 28, p. 166‬הוא שהעניק לפחד ולתבונה‬
‫תפקיד חשוב ביותר ‪ -‬עוד במאה ה‪ - 17-‬כדי להרתיע‬
‫את האדם מלהפר את הנורמות‪ ,‬ואף להביאו לידי‬
‫מוכנות לוותר על דרגות חופש ולהעניקן לריבון‬
‫(= הלווייתן)‪ ,‬כדי שזה ישמור על בטחונו ועל רכושו‪.‬‬
‫חוקרים אחדים (‪Eysenck, 1953, 1976; Eysenck‬‬
‫‪)& Eysenck, 1969; Eysenck & Eysenck, 1985‬‬
‫העניקו לפחד תפקיד חשוב כבלם שנועד לנטרל‬
‫התנהגות שלילית‪ .‬אדם המתאווה להתנהגות‬
‫אסורה מעורר את פעולתה של מערכת העצבים‬
‫האוטונומית‪ .‬באמצעות תגובה כימית נוצרת‬
‫תחושה של פחד שבולמת את שאיפתו לממש את‬
‫ההתנהגות האסורה‪.‬‬
‫הבורא יצר בנו יצרים להיטיב ולהרע באמצעותם‪,‬‬
‫ובד בבד העניק לנו מערכת עצבית הכוללת את‬
‫קליפת המוח ואת המוח כדי לבלום ולנתב את‬
‫התנהגותנו‪ .‬לפי מחקריו של אייסנק (‪,1977 ,1985‬‬
‫‪ ,)1976‬בני האדם נבדלים זה מזה בין השאר‬
‫במהירות ההולכה החשמלית של מערכת העצבים‬
‫האוטונומית‪ ,‬וכן בקצב הפעילות החשמלית של‬
‫קליפת המוח‪ .‬לזו יש תפקיד חשוב בניתוב של‬
‫התנהגות האדם‪ .‬אייסנק טען‪ ,‬כי יש קשר בין‬
‫אקסטרוברטיות ואינטרוברטיות ובין רמת הפעילות‬
‫של המוח‪ .‬מנגנוני הבקרה והפיקוח מופעלים על‬
‫ידי קליפת המוח‪ ,‬וככל שזו פעילה יותר כך מתייעל‬
‫הפיקוח‪ .‬האקסטרוברטים‪ ,‬שיש להם רמה נמוכה‬
‫יותר של פעילות מוחית‪ ,‬זקוקים לגירויים חיצוניים‬
‫חזקים כדי להגיע לרמה האופטימאלית של עוררות‬
‫מוחית‪ .‬לעומתם לאינטרוברטים‪ ,‬שיש להם רמה‬
‫גבוהה יחסית של פעילות מוחית‪ ,‬מספיקים‬
‫גירויים חלשים כדי להגיע לרמה האופטימאלית של‬
‫עוררות מוחית‪.‬‬
‫מהאמור לעיל עולה‪ ,‬שהאקסטרוברטים מגיבים‬
‫לגירויים חיצוניים עוד בטרם התעוררה תחושת‬
‫הפחד שמתפקידה לבלום את ההתנהגות האסורה‬
‫ולמנוע אותה‪ .‬לעומתם האינטרוברטים‪ ,‬בעודם‬
‫מהרהרים בביצוע המעשה האסור‪ ,‬נבלמים‬
‫מלפעול בשל תחושת הפחד שמעוררות בהם‬
‫המוליכות החשמלית המהירה של מערכת העצבים‬
‫האוטונומית ופעילותה הדינאמית של המוליכות‬
‫החשמלית בקליפת המוח‪ .‬מדברי אייסנק עולה‬
‫בבירור שתהליכי ההתניה החברתית צריכים‬
‫להתקיים באוכלוסיות אקסטרוברטיות באופן שונה‬
‫מאשר באוכלוסיות אינטרוברטיות‪ .‬האקסטרוברט‬
‫יזדקק להתניה חברתית דינאמית ונקודתית יותר‬
‫כדי להתחייב להתנהגות ראויה‪ .‬האינטרוברט יזדקק‬
‫‪155‬‬
‫להתניה פשוטה או לרמיזה בלבד כדי לנהוג בהתאם‬
‫לדרישות החברה‪.‬‬
‫אכן צדק המלך שלמה כאשר הציע לנו "חנֹך לנער‬
‫על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב‪,‬‬
‫ו)‪ .‬ואולי כיוון שלמה המלך לכך שיש לחנך את‬
‫הנער על פי אופיו‪ ,‬על פי נטיותיו המוחצנות או‬
‫המופנמות ועל פי דרכו לקלוט את המסרים של‬
‫עולם המבוגרים?‬
‫ילדים‪ ,‬ובייחוד המוחצנים שבהם‪ ,‬מתקשים באופן‬
‫כללי להישמע להוראות המבוגרים‪ .‬הילד זקוק‬
‫לחוות את ההוראה פעמים רבות בטרם יוכל לציית‬
‫לה‪ .‬מכאן שעלינו להפגין סבלנות כלפיו‪ ,‬ואל לנו‬
‫לצפות שהילד ייענה לבקשתנו מיד‪ .‬יש שבקשתנו‬
‫מהילד בפומבי‪ ,‬דהיינו מול קהל שומעים‪ ,‬העליבה‬
‫אותו‪ ,‬ועליו להתעשת ולהתאזן כדי להיענות‬
‫לבקשתנו או לדרישתנו‪ .‬בעת התנהלות מול ילדים‬
‫יש להמעיט ככל האפשר באיומי עונש ובאזהרות‬
‫מראש‪ .‬התועלת בכך מועטה והנזק עלול להיות‬
‫רב‪ .‬העונש כשלעצמו אינו יעיל‪ .‬חשוב יותר להפנים‬
‫בילד הרגלים של התנהגות נאותה ולחזק את דימויו‬
‫העצמי החיובי כדי להביאו לבחור בהתנהגות חיובית‬
‫ולא בהתנהגות שלילית‪.‬‬
‫בנטהם (‪ )Honderich, 1971‬האמין בכוחה של‬
‫ההרתעה להפחיד את האדם ולמנוע ממנו לחרוג‬
‫מהמותר‪ ,‬אף שמחקרו אינו תומך בכך באופן‬
‫כללי‪ .‬הפחד מרתיע את האדם הישר והקונפורמי‪,‬‬
‫לא משום אימת העונש אלא משום אימתה של‬
‫התחושה האישית הפנימית היונקת מהמצפון‬
‫ומפני יחסם של אחרים שדעתם נחשבת בעיניו‪.‬‬
‫לצד העונשים החמורים שהיא מטילה על העבריין‪,‬‬
‫חברה המתייחסת בשלילה אל החוטא והמבקשת‬
‫להקיאו מתוכה יכולה לסייע בצמצום תופעות‬
‫הפשע‪ .‬בזאת מוכיחה החברה לעבריין שלנורמה יש‬
‫כוח חזק ושהיא לא תסבול הפרות של הנורמה‪.‬‬
‫הגירויים השונים‪ ,‬היוצרים את תחושת הפחד‬
‫הנלמדת מהסביבה‪ ,‬מתהווים בתהליכי התניה‬
‫הקשורים בתרבות‪ ,‬במסורת ובדת‪ .‬תחושת הפחד‬
‫המתלווה לחינוכו של ילד בגיל הרך מאפשרת לו‬
‫‪156‬‬
‫ללמוד התנהגויות מותרות והתנהגויות אסורות‪.‬‬
‫מגיל שלוש עד גיל שבע ואף עד גיל תשע בונה הילד‬
‫את "האני העליון"‪ .‬זהו אותו חלק של האגו המכיל‬
‫את המכניזם המצוי באדם והמבדיל בין צודק לבלתי‬
‫צודק ובין טוב לרע‪ .‬למעשה מהווה "האני העליון"‬
‫את מצפונו של הפרט (שינפלד‪ ,‬תשמ"ג)‪ .‬הבסיס‬
‫לחלק זה של האישיות הוא תפיסת הילד את הוריו‪,‬‬
‫כלומר האופן שבו הוא מפרש את התנהגותם ותוך‬
‫כדי כך מפנים את הדרישות השונות אשר משמשות‬
‫לו מדריך להתנהגות‪.‬‬
‫אנה פרויד (‪ )1977‬מדגישה‪ ,‬כי "האני העליון"‬
‫מודע בעיקרו‪ ,‬ולפיכך אפשר להגיע אליו במישרין‬
‫על ידי תפיסה אנדו פסיכית‪ .‬ואף על פי כן כאשר‬
‫מתקיימים יחסים הרמוניים בין "האני העליון" לבין‬
‫ה"אני"‪ ,‬תמונת "האני העליון" נוטה להיטשטש‪ .‬עם‬
‫זה ראוי להדגיש‪ ,‬כי "לאני העליון" יש יסודות רבים‬
‫בלתי מודעים שימצאו ביטוי לעתים בהתנהגויות‬
‫היחיד‪ .‬כוחו וגמישותו של "האני העליון" תלויים‬
‫בראש ובראשונה באישיות ההורים ובחינוך שנתנו‬
‫לילד‪ ,‬וכן בכל האחרים המשמעותיים שאליהם‬
‫נחשף הילד‪.‬‬
‫האם בני האדם מסוגלים להחזיר לעצמם יכולת‬
‫שאבדה להם‪ ,‬או לפתח ולהעצים יכולת קיימת‬
‫של ניווט עצמי‪ ,‬אחריות ומסוגלות לשמור על‬
‫התנהגות יציבה?‬
‫פטרי (‪ )Petrie, 1967‬עונה בשלילה על שאלה‬
‫זו‪ .‬הניסויים שערכה מלמדים ש‪ 20%-‬מהנערים‬
‫העבריינים שנבדקו מתאפיינים במה שהיא מכנה‬
‫"אפקט הניגוד המודגש"‪ ,‬לאמור הם נשלטים בידי‬
‫גירויים מהסביבה ואין להם מייצב פיזיולוגי פנימי‬
‫שעוזר להם לנווט את עצמם‪ .‬בשל הליקוי הפיזיולוגי‬
‫הם אימפולסיביים‪ ,‬שכן הם נשלטים על ידי גריות‪.‬‬
‫האימפולסיביות היא לא תולדה של חולשת האגו‬
‫שלהם או של דחפים יצריים עוצמתיים‪ ,‬אלא שחסר‬
‫להם מנגנון פיזיולוגי תקין שמאפשר להם לעבד את‬
‫הגירויים החיצוניים‪ .‬התנהגותם של עבריינים אלו‬
‫אינה יציבה‪ ,‬והפחד אינו מתעורר בהם ואינו מנווט‬
‫אותם‪ .‬היעדרו של מנגנון שליטה זה פוגם ביכולתם‬
‫חינוך וענישה ‪ -‬הילכו יחדיו?‬
‫לקחת אחריות על מעשיהם‪ .‬העונש לא יהיה אמצעי‬
‫יעיל לאוכלוסיות אלו‪ .‬הוא לא ירתיע את העבריינים‬
‫ולא יצמצם את התנהגותם העבריינית‪.‬‬
‫בדיוננו על תפקידו של הפחד כגורם הרתעה‬
‫המונע מהאדם לחטוא‪ ,‬חשוב שנזכור שבאוכלוסיות‬
‫מסוימות תחושת הפחד מדרבנת את האדם‬
‫לפעול‪ ,‬והוא מנטרל אותה באמצעות הסתכנות‬
‫בהתנהגות חריגה‪.‬‬
‫תחושת הפחד מערערת את ההומיאוסטזיס‬
‫(‪ - homeostasis‬איזון) שאליו שואף האדם‪ .‬יש שהוא‬
‫נסוג מהגירוי או מהדרישה המעוררים בו פחד‪ ,‬אך‬
‫יש ותחושת הפחד מעוררת בו תגובה שונה דווקא‪.‬‬
‫נוכל להיווכח בזאת בעולמו של הילד הקטן‪ ,‬המבקש‬
‫מהוריו או מדמויות מעצימות אחרות‪ ,‬כגון סבא‪,‬‬
‫סבתא ודודים‪ ,‬לשמוע סיפורים מפחידים‪ .‬באמצעות‬
‫גורמי פחד אחרים הוא מתמודד עם פחדיו האישיים‪.‬‬
‫לא פלא הוא אפוא שהסיפורים המפחידים (כיפה‬
‫אדומה‪ ,‬סיפורי האחים גרים‪ ,‬פינוקיו ועוד) ממשיכים‬
‫להתקיים בפולקלור העמים זה מאות שנים‪ .‬הילד‬
‫נמשך אל הגירוי המפחיד ורואה בו אתגר שלשמו‬
‫עליו לגייס את כוחותיו ולהיעזר בסביבה‪ .‬אם יוכל לו‬
‫הוא ירגיש חזק יותר ובעל יכולת‪.‬‬
‫עד כאן תיארתי את התהליך הנורמאלי‪ ,‬אך יש‬
‫ובעולמם של בני אדם אחרים יימצאו מי שיראו‬
‫בסיכון ובהסתכנות אתגר מפחיד‪ ,‬שאם יתגברו‬
‫עליו יחוו עצמם חזקים ובעלי יכולת‪ .‬כאלה הם‬
‫"העבריינים המקצועיים"‪ .‬הם רואים במאסר חלק‬
‫מסגנון חיים עברייני ומעין סיכון מקצועי‪ .‬הם‬
‫חיים בצל החוק‪ ,‬ופעילותם העבריינית היא אמצעי‬
‫להתמודד עם הקשיים בחברה הנורמטיבית‪.‬‬
‫העבריינות מסייעת להם לעקוף חרדות ולספק‬
‫צרכים פסיכולוגיים (‪ ,)Stott, 1950‬וכן מעלה את‬
‫בטחונם העצמי באמצעות הקניית תחושה של‬
‫כוח (אדד‪ .)1989 ,‬עבריינים אלה חיים בתוך רשת‬
‫חברתית שמרבית חבריה עבריינים התלויים זה בזה‪.‬‬
‫התלות השיתופית משמשת בסיס מקשר למערכות‬
‫היחסים הדיספונקציונאליות בין העבריינים‪ ,‬הבנויות‬
‫על קודים התנהגותיים נוקשים של העולם התחתון‪.‬‬
‫החזקים שולטים תוך ניצול החלשים‪ .‬הם מקיימים‬
‫מערכת חברתית סגורה ששואבת אליה את העבריין‬
‫ומקשה עליו לפרוש מעולמם‪ .‬בעת המאסר‬
‫ממשיכה ההתנהגות העבריינית‪ .‬היא מספקת‬
‫צרכים פסיכולוגיים ולכן אסירים אלה מוטרדים‬
‫פחות מהחיים במאסר (‪ .)Solsar,1978‬עבריינים‬
‫אלה נחושים להישאר במעגל העבריינות גם כשברור‬
‫להם שהם עומדים להיענש (קול‪.)1995 ,‬‬
‫התופעה הזאת אמנם שכיחה מאוד בעולמם‬
‫של עבריינים‪ ,‬אך היא מצויה גם בעולמם של‬
‫הקונפורמים‪ ,‬במיוחד אצל אלו ש"משמעות החיים"‬
‫(‪ )meaning of life‬שלהם נמוכה (פראנקל‪.)1982 ,‬‬
‫הם חסרי ביטחון ואינם מוצאים משמעות לחיים‪.‬‬
‫הריק הקיומי‪ ,‬במונחיו של פראנקל‪ ,‬מתבטא‬
‫בעיקר בשעמום‪ ,‬ודוחף אותם להשביעו באמצעות‬
‫הסתכנות‪ .‬זו עשויה ללבוש צורה של נהיגה במהירות‬
‫מופרזת‪ ,‬הימורים‪ ,‬מרוץ מכוניות‪ ,‬בגידה בבן‪/‬בת‬
‫זוג‪ ,‬התנסות חריגה ואסורה בתחום היושר הכלכלי‬
‫ועוד‪ .‬ואולם תחושת הריק הפנימית אינה ניתנת‬
‫להשבעה‪ ,‬והיא דוחפת אותם להמשיך בהתנהגותם‬
‫הלא אחראית (שוהם ואדד‪.)2004 ,‬‬
‫תחום נוסף שראוי לדון בו נוגע לאותם בני אדם‬
‫הסובלים מ"חולשת אני"‪ ,‬לאמור "אני לא מובנה‬
‫כהלכה"‪ .‬ה"אני" הוא מובנה כאשר האדם‪ ,‬בהיותו‬
‫ילד‪ ,‬זכה לתהליכי התפתחות שאפשרו לו מצד אחד‬
‫לחוות תחושות מעצימות של אהבה‪ ,‬חום ושובע‪,‬‬
‫ומצד שני הפנימו בו הרגלים והתניות בתחומי‬
‫חיים שונים‪ ,‬כגון ניקיון‪ ,‬סדר ומשמעת‪ ,‬שהעצימו‬
‫אותו וחייבו אותו לשמור על גבולות וכללים‪ .‬ה"אני"‬
‫המובנה מאפשר לילד בגיל הרך ‪ -‬וכן בהמשך‬
‫חייו ‪ -‬לבלום את הדחפים האסורים ולנווט עצמו‬
‫להתנהגות מותרת‪ .‬כאשר אדם חי עם "אני לא‬
‫מובנה"‪ ,‬לאמור "אני חלש"‪ ,‬הוא לא יכול לעמוד‬
‫מול לחצי ה"סתמי" ומול גירויי הסביבה‪ .‬הוא יחפש‬
‫להגשים תחושות של עונג ולא יוכל לדחות סיפוקים‪,‬‬
‫ובוודאי שלא במקרים שבהם אין בסביבה שוטר‬
‫שאולי יצליח להרתיעו‪.‬‬
‫מצבם של אנשים שאובחנו על ידי פרופ' פרנקנשטיין‬
‫‪157‬‬
‫(‪ )1947 ,1952 ,1955 ,1958 ,1969‬כ"עזובי נפש"‬
‫חמור יותר‪ .‬ה"עזוב" חי בשלום עם דחפיו‪ .‬הוא לא‬
‫סובל מקונפליקטים פנימיים וממתיחויות פנימיות‬
‫הנובעים מהתנגשויות בין "האני העליון" ובין דחפיו‬
‫להגשים עונג‪ .‬ה"אני" שלו אינו משמש שדה קרב‬
‫לקונפליקטים אלו‪ .‬רמת המעורבות הנפשית של‬
‫ה"אני" של ה"עזוב נפש" נמוכה‪ .‬קיימת בו "חולשת‬
‫אני"‪ ,‬ובהיעדר עולם פנימי קונפליקטואלי הוא פועל‬
‫באופן פסיבי‪ ,‬עצמאי ומנותק מהמסרים החברתיים‬
‫והסביבתיים‪ .‬ה"עזוב נפש" עובר עבירות בלי לחוש‬
‫רגשות אשם או התנגדות נפשית פנימית למעשיו‪,‬‬
‫ולכן אינו סובל מחרדה פנימית‪ .‬יש מקום להניח‬
‫שהפסיכוטיסיזם (עיקרה של פסיכוטיות במונחיו‬
‫של אייסנק‪ )1977 ,‬שלו הוא קשיחות‪ ,‬אכזריות‪,‬‬
‫התעלמות מרגשות‪ ,‬תוקפנות‪ ,‬איבה וחוסר‬
‫התחשבות באחר‪ ,‬והוא מתבטא בנכונות גבוהה‬
‫להסתכן‪ .‬לכן ה"עזוב נפש" אינו חש כאב כאשר‬
‫הוא פוגע באחרים או ברכושם‪ .‬ה"עזוב נפש" מודע‬
‫למעשיו‪ .‬הוא יודע שהתנהגותו מנוגדת לחוק‪ ,‬הוא‬
‫מתנגש ביודעין בנורמות החברתיות ואף נהנה מכך‪.‬‬
‫הנורמה לא מפריעה לו והוא לא מחפש לשנות את‬
‫חוקי החברה‪ .‬הוא מבקש רק להתנגש ולהתעמת‪,‬‬
‫לכבוש ולנתץ‪ ,‬ללא שמץ של תחושה רגשית‬
‫שתבלום את התנהגותו השלילית‪ .‬ה"עזוב בנפשו"‬
‫אינו מנסה להשתלב בחברה‪ .‬הוא שונא את כולם‬
‫ואינו מנסה להשתלב אלא משלים עם הימצאותו‬
‫מחוץ לקבוצה הנורמטיבית ואף בוחר להיות‬
‫"אאוטסיידר" (‪ .)outsider‬התנהגותו העבריינית של‬
‫ה"עזוב בנפשו" אינה מתוכננת מראש‪ .‬הוא מבצע‬
‫אותה כאשר ההזדמנות נקרית בדרכו ובו בזמן‬
‫מספקת צורך רגשי מיידי‪.‬‬
‫"העזובה הנפשית"‪ ,‬לפי פרנקנשטיין‪ ,‬מתפתחת‬
‫בגיל הרך בשל הזנחה נפשית של הילד‪ .‬הזנחה זו‬
‫היא תוצר של מיעוט במגע‪ ,‬בחיבוקים‪ ,‬בליטופים‬
‫ובמתן חום מההורים‪ ,‬ובעיקר מהאם‪ .‬הסיבות‬
‫להזנחה נעוצות בחוסר מודעות של ההורים באשר‬
‫לצורך הנפשי בחיבוק ובליטוף ההוריים הקבועים‬
‫בגיל הרך‪ .‬החסך הרגשי מתעצם בעת מחסור‬
‫‪158‬‬
‫כלכלי‪ ,‬הדורש מההורים‪ ,‬ובעיקר מהאם‪ ,‬להתמקד‬
‫בעיסוקים חיוניים אחרים‪ .‬הדחק של ההורים‪ ,‬נוסף‬
‫על היעדר מודעות הורית באשר לסיפוק הצרכים‬
‫הנפשיים והפיזיים הנחוצים להתפתחות התקינה‬
‫של התינוק‪ ,‬הולידו את "העזובה הנפשית"‪ ,‬וכפועל‬
‫יוצא ממנה ‪ -‬את ההתנהגות השלילית‪ ,‬הבלתי‬
‫מסתגלת והמתנגדת לציפיות ולדרישות‪.‬‬
‫שונה הוא מצבו של הסוציופת (פסיכופת‪ ,‬אנטי‬
‫סוציאלי ודי‪-‬סוציאלי ‪ -‬כל אלה הם מושגים מעולם‬
‫התוכן האבחנתי לפי ה‪ .)ICD 10-‬לסוציופת יש נטייה‬
‫בסיסית להפר את החוק ולא לשמור על נורמות‬
‫מוסריות וחברתיות‪ .‬תהליך ההזדהות הלקוי שלו‬
‫בילדותו מנע ממנו לבנות לעצמו "מייצב פנימי"‪,‬‬
‫ו"האני הפסיבי" שלו מאפשר לדחפיו להשתלט על‬
‫התנהגותו‪ .‬כל גירוי מעורר אותו לפעולה‪ .‬הסוציופת‬
‫לא מטמיע את חוקי החברה והנורמות המחייבות‬
‫שלה ומשוכנע שיש לשנות את החוקים ולהתאימם‬
‫אליו‪ .‬הוא לא יכול ליצור קשרים אמיתיים עם‬
‫זולתו ומתקשה להבחין בין מציאות לדמיון‪ .‬אולי‬
‫משום כך הוא מרבה לשקר‪ ,‬ונראה שהוא מאמין‬
‫בשקריו‪ .‬הסוציופת יודע להבחין בין מותר לאסור‬
‫ומסגל לעצמו התנהגות עבריינית מתוך כוונה‬
‫פלילית ומתוך ידיעה ברורה שמעשהו מנוגד לחוק‪.‬‬
‫הסוציופת מציב בעיה קשה לחברה‪ ,‬שכן זו אינה‬
‫יודעת כיצד לטפל בו ונותרת חסרת אונים‪ .‬אבל‬
‫יותר מזה‪ :‬לסוציופת אין עניין ורצון בטיפול‪ ,‬והוא‬
‫אינו מגיב בחרדה ובחשש למרות ולסמכות‪ .‬בעת‬
‫ההתנהלות מולו‪ ,‬ידם של החברה ושל החוק תמיד‬
‫על התחתונה‪.‬‬
‫לחזרה לפשע יש הסבר נוסף והוא "המעגל‬
‫הקרימינוגני" (‪ .)Zamble et al, 1984‬הוא מתבטא‬
‫בעמדות ובהתנהגות אנטי חברתית הממשיכות גם‬
‫בעת המאסר‪ ,‬ושם הן ניכרות בתכנון עבירות לאחר‬
‫השחרור (‪ .)Barak-Glantz, 1983‬סגנון חיים זה‬
‫מאפיין "עבריינים מקצועיים"‪ .‬אסירים אלה נשלחים‬
‫למאסר בשל פעילות עבריינית‪ .‬בעת מאסרם לא חל‬
‫שינוי במצבם‪ ,‬ועל כן עם שחרורם עדיין חסרה להם‬
‫היכולת להתמודד עם הבעיות שמחוץ לכלא‪ .‬הם‬
‫חינוך וענישה ‪ -‬הילכו יחדיו?‬
‫חוזרים לפעילות עבריינית‪ ,‬כבעבר‪ ,‬ומכאן קצרה‬
‫הדרך עד לחזרה למאסר‪.‬‬
‫גם "עבריינים מסוכנים" משתחררים ללא שינוי‬
‫במצבם‪ .‬בשל התמכרותם לעבירה ובגלל דחפיהם‬
‫הם ישובו לבצע עבירות ויחזרו למאסר‪ .‬יתרה מזו‪,‬‬
‫בית האסורים מהווה לא רק תחנה בחייו של מי‬
‫שמחזיק בתפיסה עבריינית אלא גם מקום של למידה‬
‫עבריינית‪ .‬השוהים בכלא רוכשים שיטות נוספות‬
‫ומרחיבים את מגוון העבירות שאותן הם מבצעים‬
‫לאחר שחרורם מהכלא‪ .‬ממצא זה תומך בדיווח של‬
‫חסין (‪ ,)1987‬הטוען שאסירים משוחררים מגבירים‬
‫את פעילותם העבריינית‪ ,‬את מגוון העבירות ואת‬
‫חומרתן מיד לאחר שחרורם‪.‬‬
‫החזרה למאסר קשורה לבעיית התמכרות‪:‬‬
‫התמכרות לסגנון חיים עברייני אצל "עבריינים‬
‫מקצועיים"‪ ,‬התמכרות לחוויית המאסר אצל‬
‫"עבריינים מועדים" והתמכרות לסוג עבירה מסוים‬
‫או להתנהגות מסוימת אצל "עבריינים מסוכנים"‪.‬‬
‫החזרה למאסר מתוארת במעגלים של חוויה‪ ,‬של‬
‫בריחה מהתמודדות ושל קרימינוגניות‪ ,‬והיציאה‬
‫ממעגלים אלה אינה קלה‪.‬‬
‫חקר ההתנהגות העבריינית בכלל וחקר התנהגות‬
‫האסירים בפרט חשובים להבנת ההתנהגות הסוטה‬
‫שיעדה למצוא דרכים לצמצומה‪ .‬באופן פרדוקסאלי‬
‫ולמרות הטוטליות של מבנה החיים בבית הסוהר‪,‬‬
‫המאסר מטיב עם חלק גדול מהאסירים עקב הצבת‬
‫גבולות וארגון סדר יום המשפיע על ארגון פנימי טוב‬
‫יותר‪ ,‬ולמעשה מספק חלק מהצרכים האישיותיים‬
‫של רוב האסירים (‪.)Toch, 1992‬‬
‫הפחד והחרדה‪ ,‬העבריינות‬
‫והאשם‬
‫הפחד הבסיסי הוא כאמור מתת אל‪ .‬כתחושה‬
‫מולדת ואוניברסאלית‪ ,‬הפחד מופיע כבר בינקות‪.‬‬
‫הוא מתבטא אצל התינוק ברתע או באי‪-‬שקט‬
‫כאשר הוא מרגיש חסר ביטחון‪ ,‬כתגובה לגירוי כגון‬
‫רעש פתאומי וחזק וכן כאשר התינוק חש שאין לו‬
‫משען בטוח‪.‬‬
‫מקור הפחד הוא בסביבת האדם‪ .‬הוא נועד להזהיר‬
‫את האדם ולאלץ אותו לנקוט אמצעי זהירות כדי‬
‫להגן על עצמו‪ .‬האדם המפחד מנמק את פחדיו‬
‫מתוך ההתנסות והחוויה הסובייקטיבית‪ .‬הפחד‬
‫ניתן לנטרול‪ .‬לפי מיי (‪ ,)1985‬הפחד הוא איום שולי‬
‫על הווייתו של האדם‪ .‬האדם יכול להחצין את הפחד‪,‬‬
‫ואז להתבונן בו בדמיונו‪ .‬אם ירצה‪ ,‬האדם יכול לחקור‬
‫את הפחד כמו את שאר רגשותיו‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬
‫הפחד אינו איום קיומי מתמשך אלא איום זמני‪.‬‬
‫הפחד עלול להיהפך לחרדה‪ ,‬שהיא לא רציונאלית‪.‬‬
‫האדם אינו חפץ בה ואינו מוצא דרך להשתלט עליה‪.‬‬
‫החרדה מציקה לו‪ ,‬מערערת אותו ואינה נותנת לו‬
‫מנוח‪ .‬היא משתלטת עליו וכופה עליו להיכנע לה‬
‫ולעשות מעשה שאין הוא מעוניין לעשותו‪.‬‬
‫צולינגר (‪ ,1976‬עמ' ‪ )207-196‬מדגים איך הפחד‬
‫הופך לחרדה בתהליך לא מודע‪ :‬הילד חווה פחד‬
‫ואיומים בשל התנהגות שאינה תואמת את ציפיות‬
‫הסביבה (מציצת אצבע‪ ,‬הרטבה ועוד) ועלול לעבור‬
‫תהליך של הדחקה‪ .‬הילד אמנם ישכח את הפחד‬
‫עצמו ויפסיק למצוץ אצבע ‪ -‬ההפחדה היתה‬
‫יעילה לכאורה ‪ -‬אך כעבור זמן הוא עלול לפתח‬
‫חרדות משדים ומרוחות הרודפים אותו בחלומותיו‬
‫והמסתתרים מתחת למיטתו‪ .‬אנו נתקשה להבין את‬
‫תחושותיו‪ ,‬הקשורות למעשה להדחקת עברו‪.‬‬
‫פחד שהודחק ‪ -‬נשכח לכאורה‪ ,‬אך יוצר חרדה‪ ,‬ובאופן‬
‫לא מודע תתהווה עקב כך אי‪-‬יציבות נפשית‪ .‬אירועים‬
‫טראומטיים המתרחשים בגיל הרך‪ ,‬כאשר ה"אני"‬
‫של הילד עדיין לא מובנה ולא מגובש‪ ,‬גוררים את‬
‫הילד לתהליכים נפשיים לא מודעים של התעלמות‪,‬‬
‫הכחשה והדחקה כדרכים להגן על עצמו‪ .‬ההדחקה‬
‫היא הגרועה מכל הדרכים שבהן מנסה הילד להתגבר‬
‫על קשיים‪ .‬היא מלווה בהשקעת כוחות הנטמנת יחד‬
‫עם המידע הטראומטי‪ ,‬וכך נמחק הזיכרון מתודעתו‬
‫של הילד והוא אינו שולט בו עוד‪ .‬חיים רגשיים לא‬
‫יציבים עלולים לשוב ולערער את הילד‪ ,‬ואז האירועים‬
‫שהודחקו שבים ולוחצים עליו בלי שתהיה לו היכולת‬
‫להשתלט על תחושות אלו‪.‬‬
‫בגיל מבוגר יותר חש הילד או הפרט חרדה‪,‬‬
‫‪159‬‬
‫שבמהותה אין היא רציונאלית ואינה נוחה לו‪ .‬הוא‬
‫מנסה לברוח מהאי‪-‬שקט באמצעות הגנות שונות‬
‫(רציונאליזציה‪ ,‬הכחשה ועוד) או באמצעות פעולות‬
‫המובילות לגירויים חווייתיים ייחודיים‪ .‬לעתים הוא‬
‫מוצא עצמו במעגל העבריינות‪ ,‬ולעתים‪ ,‬בשל‬
‫"חולשת אני" בדרגה גבוהה‪ ,‬הוא מפתח הפרעה‬
‫נפשית (נוירוזה)‪ .‬אנה פרויד (‪ )1977‬סוברת‬
‫שהדחקה של דחפים גניטאליים (הדחקה כמנגנון‬
‫נפשי שאחראי לסילוקם של דחפים‪ ,‬רגשות‪ ,‬זכרונות‬
‫ומחשבות ומאפשר שליטה והתנתקות מעולמות‬
‫תוכן מאיימים רגשית) הכרוכים במושא של תסביך‬
‫אדיפוס (מושג שטבע פרויד לציון השלב שבו האם‬
‫נעשית מושא לאהבת הילד המקנא באביו ורואה בו‬
‫מתחרה‪ .‬פרויד‪ )1988 ,‬עלולה לגרום להתפתחות‬
‫של נוירוזה מסוג היסטריה‪ .‬הדחקה של רצונות‬
‫אנאליים וסדיסטיים עלולה להביא לידי התפתחות‬
‫נוירוזה מסוג אובססיה‪ ,‬הדחקת נטיות אוראליות‬
‫עלולה לפתח מלנכוליה‪ ,‬ואילו הדחקה הקשורה‬
‫ב"תסביך הסירוס" עלולה לפתח פוביה‪.‬‬
‫במחקרים שנערכו בקרב בני נוער עבריינים ולא‬
‫עבריינים‪ ,‬וכן בקרב אוכלוסיות עברייניות בוגרות‬
‫ובאוכלוסיות לא עברייניות מקבילות‪ ,‬נמצא‬
‫שהמשתנה של חרדה אישיותית אכן גורם לאי‪-‬‬
‫יציבות התנהגותית‪ ,‬והוא יכול לנבא את ההתנהגות‬
‫העבריינית‪ .‬ככל שעוצמת החרדה האישיותית‬
‫(הנוירוטיסיזם) גבוהה יותר‪ ,‬כך גדלה הנטייה‬
‫למעורבות בפעילות עבריינית (אדד‪ .)1989 ,‬נראה‬
‫שעוצמת הנוירוטיסיזם‪ ,‬יש בה כדי להפחית מכוחה‬
‫של האחריות האישית של הפרט‪ ,‬ולפיכך היא גורמת‬
‫לו לברוח מעצמו אל זרועות ההרפתקה העבריינית‪,‬‬
‫המשככת את החרדה שלו לזמן מה‪ .‬כאשר החרדה‬
‫שבה‪ ,‬נשנית גם הבריחה אל עבר ההרפתקה‬
‫העבריינית‪ ,‬וחוזר חלילה‪.‬‬
‫מיי (‪ )1985‬מתאר את החרדה כאיום פנימי ונפשי‬
‫על קיומו של האדם‪ .‬החרדה נחווית כמציאות‬
‫חונקת‪ .‬היא פוגעת בלב לבה של ההערכה העצמית‬
‫של האדם ומערערת את קיומו‪ .‬זו הסיבה שקשה‬
‫לנו כל כך לשאתה‪ .‬האדם החרד היה מעדיף יותר‬
‫‪160‬‬
‫לחוות סבל גופני מאשר סבל של חרדה‪ .‬החרדה‬
‫היא אונטולוגית‪ .‬ניתן לברוח ממנה באמצעות‬
‫פעולות עברייניות‪ ,‬וניתן לברוח ממנה באמצעות‬
‫המחלה (הנוירוזה)‪ .‬החרדה מעניקה תחושה של‬
‫איום‪ ,‬של מצוקה ושל אימה‪ .‬זהו האיום המכאיב‬
‫ביותר שיצור אנושי יכול לשאת‪ ,‬כתב מיי‪ ,‬שכן הוא‬
‫מאיים על אובדן הקיום עצמו‪ .‬לדעתו‪ ,‬החרדה תמיד‬
‫כוללת מאבק פנימי ותחושה של הרס הביטחון‬
‫האונטולוגי של האדם‪ .‬האדם מאבד מדרגות החופש‬
‫שלו ומשתעבד לכוח פנימי שהוא אינו יכול לו‪ .‬איבוד‬
‫דרגות החופש עלול להוביל את האדם לנוירוזה‪,‬‬
‫המשמשת לו פיתרון קיומי‪ ,‬דהיינו פיתרון שמאפשר‬
‫לו להתקיים מול מכלול התביעות שמופנות אליו‪.‬‬
‫ויתור על החופש יכול להיות עניין של בחירה‪ ,‬אלא‬
‫שבמצבי חרדה הנובעים מגורמים בלתי מודעים‬
‫הוא כורח המציאות‪ ,‬וגם אם יגּונה הוא בלתי נמנע‪.‬‬
‫ויתור מתוך בחירה על התנהגות הוא שיוצר את‬
‫תחושת האשמה‪ ,‬ולפיכך במקרים קיצוניים האדם‬
‫מאשים את עצמו‪ .‬תחושת האשמה נוצרת בכל‬
‫פעם שהאדם נאלץ לוותר על התנהגות הנתפסת‬
‫על ידו כעדיפה משום שחסר לו האומץ או היכולת‬
‫למימוש אותה התנהגות‪ .‬תחושת האשם היא אפוא‬
‫תולדה של ויתור ‪ -‬רצוני או כפוי ‪ -‬הנובע מתוך הרגל‬
‫או מתוך דומיננטיות של הפסיביות בהוויה הקיומית‪,‬‬
‫והיא תתבטא בהתנהגות חלופית‪.‬‬
‫נשים מוכות למשל חוות עצמן כאשמות‪ ,‬שכן הן‬
‫לא בחרו בחלופה של התנגדות ושל בריחה מהמצב‬
‫שאליו נקלעו ולא זעקו לחברה שתציל אותן‪ .‬בדומה‬
‫לכך‪ ,‬נערות ונערים שנוצלו מינית בגיל צעיר חווים‬
‫תחושת אשם המחלחלת להווייתם‪ ,‬משום שהם לא‬
‫נקטו דרכי התנהגות חלופיות אלא המשיכו לסבול‬
‫את ניצולם‪.‬‬
‫טיפול מתאים‪ ,‬שיחזק את העצמיות של האדם‬
‫המנוצל‪ ,‬עשוי לתרום לשיקומו‪ ,‬שכן בעזרתו יצליח‬
‫הפרט להיגאל מסבלו הפיזי והנפשי ולהשתחרר‬
‫מתחושת האשם‪ .‬כך ירגיש שהוא הצליח להגשים‬
‫את החלופה ההתנהגותית המחזירה לו את השליטה‬
‫בדרגות החופש שלו שהן מתת אלוקים‪ .‬כאשר האדם‬
‫חינוך וענישה ‪ -‬הילכו יחדיו?‬
‫מצליח להגשים את החלופה ההתנהגותית החיובית‪,‬‬
‫הוא יחוש גאולה ויחווה תחושה של חזרה לעצמו‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬העבריינות מצד אחד והחולי הנוירוטי מצד שני‬
‫הם שני מסלולים המדכאים את הווייתו האונטולוגית‬
‫של האדם ומונעים ממנו להגשים את "החופש להיות"‬
‫הנחוץ לקיומו של הפרט‪ .‬האדם לומד להכחיש חלקים‬
‫מהווייתו בחפשו אחר מנוחה נפשית‪.‬‬
‫כפי שטוען מיי (‪ ,)1985‬לעתים אנו "שוכחים‬
‫להיות" או "שוכחים" חלק מיכולותינו‪ .‬אנו מכחישים‬
‫שגם העבריין יכול להגשים מסלולים של התנהגויות‬
‫חלופיות‪ ,‬ורובן היו יכולות לאפשר לו לשוב‬
‫ולהשתלב בעולם הקונפורמי‪ .‬פעם גנב לא תמיד‬
‫חייב להיות גנב‪ .‬מי שנוצל מינית לא חייב לראות‬
‫בכך גזירה משמים‪ .‬החלופה קיימת תמיד‪ .‬לעתים‬
‫יש להתאמץ כדי לגלותה‪ ,‬אך היא שם‪ .‬כל אדם חייב‬
‫לגלות את החלקים החבויים בו‪ ,‬וכך ייפתחו לפניו‬
‫אפיקים חדשים‪ .‬אסור לו לאדם ‪ -‬וכן לעבריין ולחולה‬
‫הנוירוזה ‪ -‬לגנוז את האפשרויות הטמונות בו‪ .‬אדם‬
‫שאינו מחפש חלופות שבעזרתן יוכל להגשים את‬
‫הווייתו חוטא לעצמו ומונע מעצמו דרכים שיש בהן‬
‫כדי להביאו לפרוח ולהיות הוא עצמו‪ .‬העבריינות‬
‫היא סגנון פעולה‪ ,‬סגנון חיים או בחירה‪ ,‬אך אין‬
‫היא גזירת החיים אלא גזירה של אדם שאינו מוכן‬
‫להשקיע כדי לגלות את כל מרכיבי הווייתו‪ .‬יש‬
‫להיזהר לבל יהפוך האדם את סבלו ‪ -‬בעיקר בגיל‬
‫צעיר ‪ -‬למרכיב שידכא את עצמיותו וימנע ממנו‬
‫את האמונה ביכולתו לחפש בתוך עצמו את אותם‬
‫חלקים שישמשו לו אשנב לעולם‪.‬‬
‫הענישה‬
‫הענישה היא אמצעי שנוקטת החברה כדי לבלום‬
‫או לשנות התנהגות שאינה לרוחה‪ .‬הענישה היא‬
‫חיזוק שלילי הניתן מהחברה לאדם המפר את‬
‫כלליה הנורמטיביים‪ ,‬בתקווה לגרום לו לעמוד בהם‬
‫ובתנאי שהוא מסוגל לבחור בחופשיות בין חלופות‬
‫של התנהגות‪.‬‬
‫בעולמם של ילדים‪ ,‬הנמצאים בשלבי התפתחות‪,‬‬
‫חשוב שההשגרות החינוכיות יהיו חיוביות‪ .‬השגרות‬
‫הן מסרים מהסביבה לילד‪ .‬הן מופנמות ומכתיבות‬
‫לפרט כיצד להתנהג‪ ,‬ולעתים אף כיצד לחוש‪ .‬לא‬
‫תמיד ההשגרות מותאמות ליכולתנו או לפוטנציות‬
‫שלנו‪ .‬כל השגרה שלילית נקלטת על ידי המערכת‬
‫הלימבית ומותירה בילד תחושה של איום על קיומו‬
‫(שוהם ואדד‪ .)2004 ,‬כאשר הילד מרגיש מאוים‪,‬‬
‫התחושה השלילית הפנימית הזו מולידה אי‪-‬שקט‬
‫(ילדים במצבים מערערים אלו זקוקים לסביבה‬
‫יציבה‪ ,‬חמה ואוהבת‪ ,‬שתנטרל את האיום)‪.‬‬
‫ההשגרות שאנו מעבירים להם יהיו כולן על דרך‬
‫החיזוק החיובי‪ ,‬כך שהילדים יתעצמו ויפנימו שהם‬
‫טובים‪ ,‬אהובים ורצויים‪ ,‬ושהם יכולים להפנים‬
‫ולסגל לעצמם התנהגויות חיוביות‪ .‬חשוב להבין‬
‫את מצוקת הילד‪ ,‬המערערת את איזונו‪ .‬הכרתי‬
‫ילד שסבל מכאבי אוזניים‪ ,‬וכאשר הם הופיעו הוא‬
‫השתולל בלי שהבין את הבעיה עקב גילו הצעיר‪ .‬גם‬
‫הסביבה לא הבינה את התנהגותו החריגה‪.‬‬
‫ילדים שואפים להשתייך לעולמם של הסובבים אותם‬
‫והאוהבים אותם‪ .‬באמצעות חיזוק חיובי יכולים‬
‫המבוגרים להקל עליהם את ההסתגלות לעולמם‪,‬‬
‫כך שיגדלו להיות אנשים יציבים ואופטימיים‪ .‬ילד‬
‫הגדל בסביבה יציבה יקלוט את דרישותיה ויפנים‬
‫אותן‪ ,‬ולפיכך תיווצר אצלו הבנה פנימית ‪ -‬שתתורגם‬
‫בהמשך למשמעת פנימית ‪ -‬שההשתייכות שהוא‬
‫נזקק לה תוגשם כאשר הוא יקיים את ההרגלים ואת‬
‫החוקים שקבעה הסביבה‪.‬‬
‫הורים המקיימים את הכללים ואת הנורמות שהם‬
‫מקנים לילדיהם יקלו על ילדיהם להפנים כללים‬
‫אלו‪ .‬אפשר להתרשם מאמיתות הדברים במשפחות‬
‫שומרות מצוות‪ ,‬שבזכות עקרון השוויון ההתנהגותי‬
‫מצליחות לחנך את ילדיהן לשמור מצוות כבר‬
‫בגיל הרך‪ .‬ככל שהורים משגרים לילדיהם השגרות‬
‫חיוביות‪ ,‬כך יצליחו להביאם להתנהגות חיובית‪.‬‬
‫מובן שאפשר להשתמש באמצעי עזר המציינים‬
‫לילד שהוא חייב לשנות התנהגות שלילית‪ .‬לשם כך‬
‫יש שמשתמשים במילת אזהרה‪ ,‬בתוכחה הנאמרת‬
‫בנועם‪ ,‬במבט של אי‪-‬שביעות רצון או בשיחת‬
‫מוסר‪ ,‬ויש שנעזרים בסיפור שיש בו מוסר השכל‬
‫‪161‬‬
‫או בהדגמה‪ .‬הכול נעשה כדי להפנים בתודעתו של‬
‫הילד את החשיבות לקיים הרגל או מנהג מסוים‪.‬‬
‫הורים ומחנכים הנוקטים אמצעי ענישה מחלישים‬
‫את הילד‪ ,‬מאכזבים אותו ומחדירים בו תחושה של‬
‫פיחות עצמי ואף פחדים וחרדות‪ .‬הם מכאיבים לו‬
‫וגורמים לו להיות עוין‪ ,‬ובסופו של דבר רק מחמירים‬
‫את מצבו ואינם מתקנים את הליכותיו‪ .‬אין להעניש‬
‫ילדים‪ ,‬ואסור להורים להרגיל את עצמם להתנהגות‬
‫שלילית זו‪ ,‬המעניקה להם פיצוי לכעסם אך גורמת‬
‫לילד נזק רב‪ .‬הורה או מורה מעניש מאבד את אמונו‬
‫של הילד‪ ,‬וחבל שכך‪ .‬עם זה הורה ומורה יכולים‬
‫לפעול כך שבילד תתעורר חרטה‪ ,‬והוא יחפוץ‬
‫לשנות את התנהגותו‪ .‬תוכחת מוסר שאינה מאיינת‬
‫את הילד כי אם מסבה את תשומת לבו לכך שילד‬
‫נבון וחכם כמותו היה צריך לנהוג אחרת‪ ,‬תעורר את‬
‫מצפונו‪ ,‬ויש מקום להניח שהוא יתאמץ לשנות את‬
‫התנהגותו‪ .‬לא כך הדבר כאשר התוכחה ההורית‬
‫מעליבה את הילד ומבטלת את קיומו‪ .‬הילד הנפגע‬
‫ירצה לנקום‪ ,‬למרוד ולהתעקש‪ ,‬או שיפתח אדישות‬
‫לתוכחה מצד ההורה או המורה‪.‬‬
‫העונש בעולמם של מבוגרים נינק ונשאב משורשים‬
‫עמוקים של התרבות והדת‪ .‬ישנם אנשים הנזקקים‬
‫לעונש כדי לחוות הזדככות‪ ,‬לנקות את מצפונם‬
‫ולעמוד לפני אלוהיהם‪ .‬ישנן דתות (הנצרות‪,‬‬
‫האסלאם השיעי והבודהיזם) הממליצות להיטהר‬
‫בדרך הנזירות או בדרך הייסורים וההענשה העצמית‪.‬‬
‫דרך זו אינה מומלצת על פי היהדות‪ ,‬שאף מצווה‬
‫על המתנזר להביא קורבן חטאת כדי לכפר על‬
‫החלטתו להיות נזיר‪ .‬לפי החשיבה הדתית היהודית‪,‬‬
‫אם מצפונו של אדם מציק לו עליו למצוא חלופה‬
‫התנהגותית שתאפשר לו לתת תשובה למצוקתו‬
‫באמצעות מעשים חיוביים ותיקון המעוות‪( .‬ישנו‬
‫רק יום אחד בשנה‪ ,‬יום הכיפורים‪ ,‬שבו מצּווה‬
‫היהודי לצמצם את נוחותו הגופנית באמצעות‬
‫צום וסיגופים אחרים‪ ,‬כגון הימנעות מקיום יחסי‬
‫אישות‪ ,‬מנעילת נעלי עור ומרחיצת הגוף‪ ,‬והכול כדי‬
‫להתנתק באותו יום מצורכי הגוף ולהתמקד ברוח‬
‫ובקשר שבין האדם לאביו שבשמים‪).‬‬
‫‪162‬‬
‫השאיפה לעונש‬
‫בהתאם לגישה הפסיכואנליטית (פרויד‪;1977 ,‬‬
‫אדד‪ ,)1989 ,‬בעלי המצפון המחמיר והנוקשה‬
‫יתנהגו שלא במודע באופן שיגרום להם להיענש‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬הם יבצעו עבירות ויותירו עקבות‬
‫למעשיהם כדי להיתפס ולהיענש‪ ,‬וכך להשתחרר‬
‫ממצפונם המעיק‪ ,‬המשגר להם תחושה ש"הם לא‬
‫בסדר"‪ .‬נוצר אפוא מעגל קסמים‪ :‬החברה מענישה‬
‫את העבריין מהסוג הזה וכך מגבירה את המּועדות‬
‫(רצידיביזם) שלו‪ .‬נשאלת השאלה אם ניתן לצמצם‬
‫נטייה לרצידיביזם באמצעות התערבות מקצועית או‬
‫הדרכת הורים בשלבי התפתחות שונים‪.‬‬
‫הנחות היסוד של בנטהם (‪ )1748-1832‬ושל דה‪-‬‬
‫בקריה (‪( )1794-1735‬בזק‪ )1979 ,‬היא כי יש‬
‫בכוחו של העונש להרתיע את האדם מלהגשים‬
‫פשע‪ .‬בנטהם טען שיש להבחין בין מניעה מיוחדת‪,‬‬
‫המכוונת להרתעת הנאשם עצמו‪ ,‬ובין מניעה‬
‫כללית‪ ,‬המכוונת כלפי החברה בכללותה‪ .‬הרתעת‬
‫הנאשם מלחזור לסורו מתאפשרת בשלוש דרכים‪:‬‬
‫א) שלילה פיזית של האפשרות לפשוע באמצעות‬
‫מאסר‪ .‬ב) עקירת הרצון לחטוא על ידי חינוך ושכנוע‪.‬‬
‫ג) הפחדה על ידי איום בעונש‪ .‬ההצדקה העיקרית‬
‫במתן עונש הוא לדעתו של בנטהם ההרתעה‬
‫הכללית‪ .‬העיקרון המנחה בקביעה של מידת העונש‬
‫הוא שההפסד שייגרם על ידי העונש ‪ -‬הסבל לנענש ‪-‬‬
‫יהיה שקול כנגד הפיתוי שבעבירה‪ .‬טעותו הבסיסית‬
‫של בנטהם נעוצה בהנחתו כי האדם פועל כיצור‬
‫רציונאלי‪ ,‬המחשב את הפסד העבירה כנגד שכרה‪.‬‬
‫בקרייה (‪ )Beccaria, 1764‬הציע כי מידת העונש‬
‫תיקבע לא רק על פי חומרת העבירה אלא גם על פי‬
‫מידת הנזק הממשי שנגרם‪ .‬הוא תבע להקפיד על‬
‫כך שהעונשים יהיו מתונים‪ ,‬ושבכל מקרה לא יוטל‬
‫אלא העונש המזערי ההכרחי‪ .‬לטענתו‪ ,‬כוח ההרתעה‬
‫של עונשים יגדל וילך ככל שיישמרו שלושה תנאים‬
‫אלו‪ :‬א) ודאות העונש ‪ -‬ככל שיידע העבריין שסיכוייו‬
‫להתגלות רבים יותר‪ ,‬כן יירתע מביצוע העבירה; ב)‬
‫הקפדה על יחס הולם בין חומרת העבירה לחומרת‬
‫העונש; ג) מיידיות ופומביות של העונש‪ .‬בקרייה‬
‫חינוך וענישה ‪ -‬הילכו יחדיו?‬
‫הדגיש‪ ,‬כי העבריינות לא תיעקר בדרכי ענישה‬
‫בלבד‪ .‬יש לדאוג לשיטה כלכלית שתמנע אבטלה‬
‫ובטלה ותבטיח רמת מחיה הוגנת‪ .‬יש לאפשר חינוך‬
‫והשכלה לכל‪ ,‬ועם זה לדאוג לכוח משטרתי יעיל‪ ,‬וכן‬
‫לשילובם של כל האמצעים האלו יחד‪ .‬רק כך יהיה‬
‫אפשר לצמצם את שיעור העבריינות‪.‬‬
‫העלייה בהיקף הפעילות העבריינית ונתוני‬
‫הרצידיביזם הגבוהים‪ ,‬העומדים כאמור על כ‪70-‬‬
‫אחוזים‪ ,‬מעידים כי שיטות הענישה הקיימות אינן‬
‫מרתיעות דיין כדי לצמצם ביצוע עבירות או כדי‬
‫להימנע מהן‪ .‬בדרך כלל העבריין יסתכן ויגשים‬
‫את עבריינותו מתוך ציפייה לרווח שבצדה‪ .‬העונש‪,‬‬
‫המרחיק אותו מהחברה לתקופות ארוכות או‬
‫לתקופות קצרות‪ ,‬מסייע לחברה להגן על עצמה‬
‫מפניו במשך שהותו בבית הסוהר‪ .‬במידה מסוימת‪,‬‬
‫כאשר החברה שולחת את האזרח העבריין למאסר‬
‫היא משתחררת מהאחריות שיש לה כלפיו‪ ,‬וכל זה‬
‫במחיר כלכלי גבוה‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬אם תחליט החברה להטיל על העבריין קנס‬
‫כספי ומאסר כאחד‪ ,‬העונש יהיה יעיל יותר‪ .‬העבריין‬
‫יהיה חייב לעבוד בכלא כדי לשלם את הקנס הכספי‪,‬‬
‫ולא יהיה הבדל בין עבריינים בעלי אמצעים ובין‬
‫אלו שאמצעיהם הכספיים מוגבלים‪ .‬מובן שאפשר‬
‫להטיל קנסות כספיים על פי החלטת השופטים‪,‬‬
‫בלי קשר לעונשי מאסר‪ .‬קנס כספי הפוגע ברכושו‬
‫של העבריין מצמצם את דרגות החופש שלו‪.‬‬
‫ככל שהעבריין ממוקד יותר בעצמו‪ ,‬הקנס יפגע‬
‫בו במידה רבה יותר‪ .‬לכן ראוי שהשופטים יביאו‬
‫בחשבון את יעילותו של הקנס הכספי‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬
‫בקנס יהיה משום חיסכון לקופה הציבורית‪ ,‬שנטל‬
‫המאסר מעיק עליה מבחינה כלכלית‪.‬‬
‫עלינו לגרום למבצע העבירות להיות מודע ליכולתו‬
‫לבחור בין התנהגויות שונות‪ ,‬אף שלא נפעל כך‬
‫מול פסיכופתים כי לא תהיה בכך תועלת‪ .‬העבריין‬
‫ה"רגיל" יכול ללמוד שבאפשרותו לבחור בין ריב‬
‫עם אשתו ועם ילדיו בעת הביקור המשפחתי‬
‫בבית הסוהר ובין משחק דמקה או שח עמם‪.‬‬
‫היכולת לבחור עשויה להובילו לבחור ללמוד מקצוע‬
‫בהיותו בין כותלי הכלא‪ ,‬ואולי אף לרצות להשתקם‬
‫בתוכניות השיקום‪.‬‬
‫הבחירה החופשית‪ ,‬אף שמחירה בצדה‪ ,‬מאפשרת‬
‫לאדם לשקול את החלופות העומדות לפניו ולבחור‬
‫לעצמו התנהגות‪ .‬על פי היהדות‪ ,‬האדם מצווה‬
‫ללמוד לבחור את דרכו מתוך מודעות עצמית‪,‬‬
‫ותמיד פתוחה לפניו הדרך לשוב ולהתחבט ולהחליט‬
‫אחרת‪ .‬ריבוי התשובות לשאלותיו של האדם הוא‬
‫ברכה‪ ,‬אם מודעותו מובילה אותו לגבש את עצמיותו‬
‫בתחומי החיים השונים‪ ,‬כך שיוכל תמיד להתייצב‬
‫מול מצפונו ובהתאם לו להחליט את החלטותיו‪.‬‬
‫לבחירה החופשית של האדם כפרט‪ ,‬וכן לזו של‬
‫הכלל‪ ,‬יש תולדה טבעית‪ .‬הבחירה החופשית‬
‫בעולמנו מועלית על נס‪ .‬היא מובילה למשל את‬
‫התעשייה לסוגיה להגדיל את הייצור עוד ועוד‪ ,‬אף‬
‫שעמו גדל זיהום הסביבה עד כדי סיכון של בעלי‬
‫החיים ובני האדם‪ .‬רק בשנים האחרונות החלה‬
‫להתעורר מודעות עצמית ומודעות חברתית לנזקים‬
‫הסביבתיים החמורים שגרמה הבחירה החופשית‪,‬‬
‫וכן מודעות לצורך לפעול כדי להגן על עולם הצומח‬
‫ועולם החי‪ ,‬ובכלל זה בני האדם‪ ,‬גם במחיר של‬
‫צמצום הבחירה החופשית הבלתי מוגבלת‪.‬‬
‫האדם הנבון‪ ,‬שיש לו הוויה עצמית מגובשת‪ ,‬יהיה‬
‫מסוגל לבחון את המציאות על שלושת ממדי הזמן‬
‫שלה‪ :‬עבר‪ ,‬הווה ועתיד‪ .‬העבר מעניק לו את הניסיון‬
‫האישי וההיסטורי‪ ,‬ובכללו הניסיון הקולקטיבי‪ .‬גם‬
‫לזמן העתיד חשיבות רבה‪ ,‬שכן האדם אמור לכוון‬
‫את עצמו אליו ולהגשים בו את משמעות חייו‪.‬‬
‫האדם המודע לעצמו מייצג הוויה בוחרת החייבת‬
‫להיעשות מתוך אחריות‪ .‬בחירותיו אינן חד‪-‬פעמיות‬
‫כי אם מתמשכות‪ ,‬בזכות היותו אדם מודע וחושב‪.‬‬
‫האדם חייב לתת משמעות גם להווה‪ ,‬כי רק כך הוא‬
‫חווה את עצמו באופן שיוכל להעניק לו עומק של‬
‫"אני קיים" ויחייב אותו לפתח אחריות‪.‬‬
‫ייתכן שאחד הכלים לקידום היבטים אלה הוא‬
‫סדנאות למודעות עצמית המיועדות לבני נוער‪,‬‬
‫וכן סדנאות מיוחדות לבני נוער עבריינים בפרט‬
‫וסדנאות לאסירים בכלל‪ .‬למפגש של האדם עם‬
‫‪163‬‬
‫עצמו בסדנאות אלה יש פוטנציאל לפתח אצל אותו‬
‫אדם כיווני חשיבה חלופיים לאלו המשפיעים עליו‪,‬‬
‫לעתים אף שלא במודע‪ .‬המודעות העצמית תוכל‬
‫להביא את הפרט לפתח אחריות כלפי עצמו וכלפי‬
‫אחרים‪ ,‬וכך לגאול את עצמו ממסלול העבריינות‪,‬‬
‫שהוא פעמים רבות דרך מילוט מעצמו‪ .‬המודעות‬
‫העצמית מולידה את הקשר של האדם לעצמו‪,‬‬
‫ואז מתחיל להתקיים דיאלוג בינו לבין עצמו‪,‬‬
‫העשוי להוביל להתנסות ראשונה בהוויה העצמית‬
‫שתוליד מחויבות כלשהי‪ .‬הדרך אל האחריות‬
‫האישית נפתחת לפניו‪ ,‬וממנה היא ממשיכה אט‪-‬‬
‫אט אל האחריות כלפי אחרים‪ .‬אופק חדש נפתח‬
‫לפני האדם‪ ,‬שאולי יהיה בו עתיד מבטיח יותר‪.‬‬
‫המודעות לעצמו ולמציאות תביא את האדם לבחור‬
‫בחלופה ההתנהגותית הרצויה ותחסוך ממנו את‬
‫תחושת האשמה המלווה אותו כאשר הוא אינו בוחר‬
‫בהתנהגות הראויה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬נערים ונערות שנוצלו מינית על ידי הוריהם‬
‫או על ידי בני משפחה אחרים חווים אשמה‬
‫(‪Hartmann, 1939, 1950; Hartman & Burgess,‬‬
‫;‪1989; Hartman, Kris & Loewenstein, 1949‬‬
‫‪ ,)Kaufman, 1989; Lewis, 1992‬בין השאר משום‬
‫שלא בחרו בחלופה של התנגדות או של שיתוף‬
‫אחרים בסודם‪ ,‬דבר שהיה משחרר אותם מהדרך‬
‫הפסיבית שהעדיפו ללכת בה כששמרו את הפגיעה‬
‫בהם בסוד‪ .‬הם מרגישים שהחלטתם היתה שגויה‬
‫ושהם כשלו בבחירת הדרך‪ ,‬אם מתוך פחד אם‬
‫מתוך נוחות‪.‬‬
‫הדת הנוצרית והדת היהודית מחדירות בלב האדם‬
‫את הצורך לבחון את עצמו שמא יש בו אשם כלשהו‪.‬‬
‫היהודי שומר המצוות נדרש להרהר הרהורי וידוי‬
‫פעמיים ביום (בתפילת שחרית ובתפילת מנחה‬
‫על פי כמה מהמנהגים) כדי לבחון את התנהגותו‬
‫ולברור דרכי התנהגות טובות יותר‪ .‬הדת הנוצרית‬
‫אימצה את וידוי האדם לפני הכומר בכנסייה‬
‫כאמצעי לשחרור מתחושת האשם ולהתחייבות‬
‫להתנהגות ראויה יותר‪ .‬תחושת האשם מעוררת‬
‫אפוא את האדם לפעולה‪ .‬היא עשויה להניא אותו‬
‫‪164‬‬
‫מלבצע פשע‪ ,‬לשקם את התנהגותו ולחדש את‬
‫קבלת האחריות כלפי עצמו וכלפי אחרים‪.‬‬
‫הבושה‬
‫חז"ל טוענים שבני ישראל ביישנים הם ואף רואים‬
‫בכך תכונה חיובית‪" :‬שלושה סימנים יש באומה זו‪:‬‬
‫הרחמנים‪ ,‬והביישנין וגומלי חסדים" (יבמות עט‪,‬‬
‫ע"א)‪.‬‬
‫מה זאת ביישנות (‪ ?)shame‬ביישנות היא הביטוי‬
‫ההתנהגותי של הבושה‪ ,‬שהיא תחושה שלילית‬
‫המתעוררת באדם וכרוכה באי נעימות מפני הזולת‪.‬‬
‫בספרות הפסיכו‪-‬קרימינולוגית‪ ,‬במובן הקרימינולוגי‪,‬‬
‫ביישנות היא תגובת הפרט למעשה לא נורמטיבי‬
‫שעשה‪ .‬ביישנות היא תחושה לא נעימה המצמצמת‬
‫את האדם‪ .‬האדם חווה את עצמו כלא ראוי‪ ,‬מושפל‬
‫ומוקצה מחמת מיאוס בעיני עצמו ובעיני האחרים‬
‫שיש להם משמעות לגביו‪.‬‬
‫האם לכך התכוונו חז"ל? לעניות דעתי משמעות‬
‫הביישנות בעיניהם היא שונה‪ .‬לדידם הביישן הוא‬
‫אדם המכיר את מקומו‪ ,‬מודע לעצמו ולגבולותיו‪,‬‬
‫מכבד כל אדם ומוצא לו ערך‪ .‬אני מתייחס כאן לאותו‬
‫מונח מילולי במשמעות שונה‪ .‬הביישן בהקשר שאנו‬
‫דנים בו‪ ,‬לאמור בספרות הפסיכו‪-‬קרימינולוגית‪ ,‬הוא‬
‫פרט המרגיש שעשה מעשה רע‪ ,‬המפחית אותו בעיני‬
‫עצמו ובעיני סביבתו‪ .‬הוא שואף לברוח ולהסתתר‬
‫וסובל מחרדה ומחוסר יציבות רגשית‪ .‬אדם זה הפר‬
‫קוד מוסרי‪ ,‬ולפי הפירוש הסובייקטיבי שהוא נותן‬
‫למעשהו הוא עשה דבר לא ראוי‪ .‬הוא מבולבל ולא יציב‪.‬‬
‫רמת החרדה שלו גבוהה‪ ,‬והוא עלול להגיב לסביבה‬
‫ולהתנהג באופן שלילי ואף להפר נורמות חברתיות‪.‬‬
‫"אני חלש"‪ ,‬המלווה בנטייה גבוהה לנוירוטיות‪ ,‬יתבטא‬
‫בהתנהגות אימפולסיבית תוקפנית ואף בהתנהגות‬
‫הרסנית (‪Miller, 1985; Kaufman, 1989; Berkovitz,‬‬
‫‪.)1993; Tanguey, 1992‬‬
‫כאשר שופטים דנים בעונשו של אדם כזה‪,‬‬
‫חשוב שקציני המבחן‪ ,‬בסיועם של קרימינולוגים‬
‫ופסיכולוגים‪ ,‬יעבירו לנבדקים שאלונים לבדיקת‬
‫מאפייני האישיות (דימוי עצמי) של הפרט על‬
‫חינוך וענישה ‪ -‬הילכו יחדיו?‬
‫מרכיביהם השונים‪ :‬עוצמת הנוירוטיסיזם ושיפוט‬
‫מוסרי‪ .‬את ממצאי השאלונים חשוב להציג לפני‬
‫השופטים כדי שישמשו בסיס לקבלת החלטותיהם‬
‫השיפוטיות‪ .‬מכיוון שהרצייה החברתית היא לשקם‬
‫את הנבדקים‪ ,‬חשוב שהשופטים ידאגו בין השאר‬
‫להנחות את הנוגעים בדבר להעניק לנאשמים טיפול‬
‫מתאים (שוהם ואדד‪.)2004 ,‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬התמכרותם של האסירים לסגנון חיים‬
‫עברייני ולשהות בכלא הופכת לרשת סבוכה‬
‫שמספקת צרכים פסיכולוגיים וקושרת את חיי‬
‫האסירים עם הכלא ועם ההתנהגות העבריינית‪,‬‬
‫ובכך נוצר המעגל של הסתגלות למאסר וחזרה‬
‫אליו‪ .‬מכאן שבעת בניית תוכניות לצמצום החזרה‬
‫למאסר יש להתייחס לבעיית ההתמכרות בנוסף על‬
‫העניינים האחרים‪.‬‬
‫אור חדש עשוי להציף אותנו כאשר נצליח‪ ,‬הודות‬
‫לטיפול‪ ,‬לגלות את היכולות החבויות באדם ולהבין‬
‫את התנהגותו בכלל ואת התנהגות העבריין בפרט‪.‬‬
‫כששאלתי פעם עבריין שישב בכלא אם הוא מרוצה‬
‫מהמפגשים השבועיים עם הסטודנטית המתנדבת‬
‫הבאה לבקרו‪ ,‬השיב‪" :‬אתה יודע‪ ,‬הודות לה גיליתי‬
‫שגם אני בן אדם כמוה‪ .‬אנחנו יכולים לדבר ולהחליף‬
‫דעות ומחשבות‪ ,‬ואולי פעם גם אני אלמד"‪.‬‬
‫נשיא כי יחטא‪ ...‬כי יפשע‪...‬‬
‫שמירת החוק חשובה לקיומה של החברה‪ ,‬והיא‬
‫מאפשרת תחושת ביטחון לפרט החי בתוכה‪.‬‬
‫ואולם האדם לחופש נולד‪ ,‬ושמירת החוקים הרבים‬
‫שהחברה מטילה על אזרחיה כרוכה בוויתורים רבים‬
‫ובצמצום דרגות החופש‪.‬‬
‫אדם שמלאו לו שמונה‪-‬עשרה שנים ובריאותו תקינה‬
‫נדרש להתגייס לצה"ל ‪ -‬חובה הכרוכה בוויתורים‬
‫רבים‪ .‬אילו למד אותו פרט בשנות לימודיו בבית‬
‫הספר על החשיבות של שירותו הצבאי ומילוי‬
‫כל תפקיד שיוטל עליו לשם הגנה על מולדתו‪,‬‬
‫אילו הקפידה החברה לשדר לו כל אותה עת את‬
‫הוקרתה ואת אהבתה והיתה משחררת אותו לפרק‬
‫זמן של חמש שנים מתום שירותו מתשלום מסים‪,‬‬
‫שכר לימוד בבתי האולפנה ועוד מיני הטבות ‪ -‬אילו‬
‫עשתה המדינה כל זאת‪ ,‬היא היתה מגדילה את‬
‫המוטיבציה שלו לשרת בצה"ל‪ .‬גם לא היינו נקלעים‬
‫למצב שבו כמחצית מבני השמונה‪-‬עשרה הראויים‬
‫לשרת בצבא מוצאים דרכי מילוט ואינם משרתים את‬
‫מולדתם באופן ראוי‪ .‬בנוסף‪ ,‬אילו העניקה החברה‬
‫לכל המשרתים במילואים הטבה כספית‪ ,‬כגון פטור‬
‫ממס בשיעור של עשרה אחוזים‪ ,‬היא היתה מגדילה‬
‫את המוטיבציה לשרת במילואים‪ .‬מוטיבציה זו‬
‫היתה מקבלת חיזוק נוסף בזכות ֶעמדתם החיובית‬
‫של מעסיקים‪ ,‬מוסדות להשכלה גבוהה ועוד כלפי‬
‫השירות במילואים‪.‬‬
‫העידוד הוא אמצעי רב כוח להעצמת המוטיבציה‬
‫של אדם לתרום ולפעול למען זולתו ולמען החברה‬
‫שהוא חי בה‪ .‬תרומת האדם לחברה וחיזוקו‬
‫באמצעותה יש בהם כדי לגרום לפרט לראות עצמו‬
‫חלק בלתי נפרד מהחברה‪ .‬כך תגדל מוכנותו‬
‫להפנים את ערכיה ולשמור עליהם‪ .‬התחושה של‬
‫"האני הטוב" (‪ )good me‬מעצימה את האדם‬
‫ודוחפת אותו לרצות להתנהג באופן חיובי‪.‬‬
‫על מנהיגי הציבור לראות בעצמם אנשים המחויבים‬
‫לציבור ועליהם להטות אוזן קשבת לצרכיו‪ .‬מנהיג‬
‫ציבור הקשוב לעם גורם לעם להיות קשוב לו‪,‬‬
‫ודברים שייצאו מפיו ומלבו ייכנסו ללב האנשים‬
‫(ראה ברכות‪ ,‬ו עמוד א)‪ .‬כאשר התחושה הכללית‬
‫של הפרטים בחברה היא שהמנהיג (או המנהיגות)‬
‫מזלזל בו ומנצל אותו‪ ,‬האגו הקולקטיבי שלהם נחלש‬
‫והם אינם מרגישים מחויבים עוד לנורמות שקבעה‬
‫החברה‪ .‬כאשר הפרט מעורב בענייני החברה‪ ,‬מרגיש‬
‫שיש לו אוזן קשבת ואף זוכה לתגמול עקיף וישיר‬
‫בגין תרומתו לחברה‪ ,‬יש בכך כדי לחזקו בשמירה‬
‫על חוקי החברה‪.‬‬
‫סוף דבר‬
‫אכיפת אמצעי ענישה כלפי אדם החי בתוך חברה‬
‫והמפר את חוקיה היא דרכה של החברה להגן‬
‫על עצמה ולהעניק לחבריה את הזכות לחיות‬
‫בביטחון‪ .‬אבל גם העבריין‪ ,‬שהתנהגותו מערערת‬
‫‪165‬‬
‫את ביטחונם של בני החברה‪ ,‬זכאי לחיות בביטחון‪.‬‬
‫כולנו‪ ,‬העבריינים והנורמטיבים‪ ,‬חיים באותה‬
‫סביבה‪ .‬חשוב שנביט אלה בעיניהם של אלה‬
‫ונתוודע אלה לאלה מתוך הסתמכות על הבסיס‬
‫המשותף לכולנו‪ ,‬ונחפש ‪ -‬ואולי נמצא ‪ -‬חוויה של‬
‫שיתוף שנוכל לחלוק בינינו‪.‬‬
‫אסירים שחזרו בתשובה‪ ,‬וכן עבריינים שחזרו‬
‫בתשובה והשתחררו מהכלא‪ ,‬חולקים בסיס‬
‫משותף עם עמיתיהם שומרי המצוות הקונפורמיים‬
‫ האמונה באותו אלוקים וקיום מצוות‪ .‬כמו כן‬‫עבריינים שהצליחו לחזור בתשובה הם בעיני‬
‫חבריהם הקונפורמיים בעלי עוצמת רוח בדרגה‬
‫גבוהה‪ ,‬ועוצמת ה"אני" שלהם מתחזקת‪ .‬לפיכך‬
‫גדל ערכם בעיני עצמם ובעיני אחרים‪ .‬החוויה‬
‫הדתית מאחדת את כולם‪ .‬הנה נמצא המכנה‬
‫המשותף והמאחד‪.‬‬
‫קורה שחוויות של ניכור‪ ,‬בדידות‪ ,‬אגואיזם‬
‫ונרקיסיזם תוקפות מי מאתנו‪ ,‬מפרידות בינינו‬
‫ומונעות מאתנו אחדות‪ ,‬ואף מובילות כמה מאתנו‬
‫להתנהגות שלילית‪ .‬אסור לאדם לחוות עצמו כאילו‬
‫הוא והאנשים שסביבו איבדו את עולמם המשותף‪,‬‬
‫כאילו אין תקווה ואין ברירות‪ .‬חשוב להפנים כי‬
‫העולם מזמן לאדם אפשרויות רבות‪ ,‬והאדם חייב‬
‫ללמוד להושיט את ידו ולקבל ממה שמוצע לו‪.‬‬
‫האדם יכול לשוב ולמצוא את זולתו בהצטרפו‬
‫לאגודות התנדבות‪ .‬הנתינה מעניקה לאדם קרבה‬
‫לאחר וידידות עמו‪ .‬אגודות חסד של ביקור חולים‪,‬‬
‫סיוע לנכים ולילדים טעוני טיפוח או פגועים‪ ,‬ארגוני‬
‫התנדבות למען הקשיש‪ ,‬למען האסיר ולמען צה"ל‪,‬‬
‫וכן למען שאר צורכי הקהילה או המשפחה ‪-‬‬
‫ביכולתם של כל אלה לחבר בינינו‪.‬‬
‫בתוך המשפחה קורה לא אחת שמתקיימים קשרים‬
‫טכניים‪ ,‬נטולי חום‪ .‬אפשר לשנות את המצב הזה‬
‫בעזרת מעורבות אישית מקרבת ומאחדת‪ .‬זאת‬
‫ועוד‪ ,‬בני האדם חייבים לשוב ולהתחבר אל הטבע‪.‬‬
‫האדם טעה כאשר החשיב עצמו כאדון ושליט‬
‫של הטבע‪ .‬בכך איבד את חיבורו לטבע‪ .‬לימדתי‬
‫אסיר להתחבר לציפור שקיננה על אדן חלונו‪,‬‬
‫והוא הפסיק להתלונן על בדידותו‪ .‬אכן‪ ,‬לאדם יש‬
‫‪166‬‬
‫תמיד אפשרות בחירה‪ .‬הבחירה להתחבר לציפור‬
‫ולעקוב אחריה ואחרי בקיעת אפרוחיה גרמה לו‬
‫להיות שותף בנפלאות הבריאה‪ .‬החיבור אל הטבע‬
‫מחזק את האדם‪ ,‬מעניק לו ממד של תקווה ויכול‬
‫לחבר בין בני אדם‪.‬‬
‫אם גוזרים על עבריינים להתנתק מהחברה‪,‬‬
‫חשוב להקים בתי סוהר בתוך הטבע הפתוח‪,‬‬
‫מוקפים בחומה ‪ -‬מעין ערי מקלט‪ .‬באמצעות‬
‫החי והצומח ילמדו בהם האסירים להשתקם‬
‫ולהתחבר אל העולם שבו יצטרכו לחיות לאחר‬
‫שחרורם מהכלא‪.‬‬
‫אם חפצים אנו בחיברות מחדש (רסוציאליזציה)‪,‬‬
‫ואם אכן רוצים אנו לצמצם ככל האפשר את‬
‫תופעות הפשע‪ ,‬חובה עלינו למצוא דרכים‬
‫חינוכיות וטיפוליות כדי לאפשר לאדם לראות את‬
‫שלל האפשרויות העומדות לפניו ואת הדרכים‬
‫להגשמתן‪ ,‬וכן להעניק לו הזדמנות לבחור מה‬
‫שמתאים לו‪ .‬וכך‪ ,‬עם חבריו ועם קהילתו הוא ישוב‬
‫לקחת חלק בחייהם שהם למעשה חייו‪.‬‬
‫יש ובני אדם חווים סובייקטיבית שהעולם עוין‬
‫אותם והם עוינים אותו‪ .‬הם פועלים נגדו ופוגעים‬
‫בו ומרגישים נפגעים ממנו‪ .‬מתקיים אפקט של‬
‫ראי‪ .‬קשיי התקשורת המתהווים בין בני אדם אלה‬
‫לאחרים הנורמטיביים מאיימים עליהם וגוררים‬
‫אותם לתחושות של מועקה ושל דחק‪ ,‬ואלה‬
‫מביאות אותם להגיב באופן לא נורמטיבי‪.‬‬
‫הדיאלוג הנורמטיבי מעוכב וקשה במיוחד בין‬
‫בני אדם שאינם חווים תחושות חיוביות כלפי‬
‫זולתם‪ ,‬וכן בין בני אדם שאינם רואים עצמם על‬
‫אותו רצף‪ ,‬גם אם הם ממוקמים בנקודה שונה‬
‫על אותו הרצף‪:‬‬
‫לפיכך בין המטפל לעבריין יש קשיי תקשורת‪,‬‬
‫כי האוריינטציה שלהם שונה‪ .‬קשיי התקשורת‬
‫מונעים התהוות של זיקה הדדית ביניהם‪ .‬בהיעדר‬
‫זיקה שבה כל פרט במשוואה של "אני ואתה" חווה‬
‫‏‪A‬‬
‫‪B‬‬
‫‪C‬‬
‫‪D‬‬
‫בן‬
‫אב‬
‫סב‬
‫מורה‪/‬רב‪/‬כומר‪/‬וקאדי‬
‫חינוך וענישה ‪ -‬הילכו יחדיו?‬
‫את יכולתו להעניק לאחר ולקבל ממנו‪ ,‬נמנעת‬
‫האפשרות להשפיע ולשנות התנהגות‪ .‬בהיעדר‬
‫תחושת זיקה בין בני השיח ("אני ואתה")‪ ,‬נמנעת‬
‫האפשרות לקיים מפגש חינוכי שמהותו יצירת‬
‫שינוי‪ .‬הדיאלוג בין הורה‪/‬מורה‪/‬שוטר‪/‬סוהר‪/‬שופט‬
‫ובין האחר (בן‪/‬תלמיד‪/‬אסיר) הופך לחמקמק‪,‬‬
‫ואף עלול למנוע את האפשרות ליצור זיקה בין בני‬
‫הדיאדה (אני ‪ -‬אתה)‪ ,‬האמורה להיות מסוגלת‬
‫להשתנות ולשנות‪.‬‬
‫עלינו לחשוב כיצד אפשר לשנות התנהגות ומתי‬
‫העונש אינו מומלץ כדי להשיג את המטרה‪ .‬חשוב‬
‫ללמד את העבריין (את האחר) להיות מוכן לדבר‬
‫עם עצמו‪ ,‬כי בדרך זו הוא ילמד לדבר גם עם‬
‫זולתו‪ .‬כל דיאלוג חשוב‪ ,‬כולל הדיאלוג עם עצמו‪.‬‬
‫עלינו לדחוף את הפרט (תלמיד‪ ,‬עבריין) להסכים‬
‫להרהר ולחשוב‪ ,‬כי בכך נביאו להתחבט ואולי‬
‫לבחור ולהחליט‪ .‬השיח של אדם עם עצמו מתנהל‬
‫לרוב ברווחה נפשית מסוימת‪ ,‬בסבלנות ובכבוד‬
‫כלפי עצמו‪ ,‬והוא יוכל להעניק לאדם כאמור את‬
‫האומץ לשוחח עם האחר‪ .‬לעתים אף ראוי להביא‬
‫את הפרט לידי הבטחה ‪ -‬ואף לידי שבועה ‪ -‬לעצמו‬
‫שיעמוד מול הדחף‪/‬היצר שלו ויכניעו‪.‬‬
‫לרוב העבריינים ישנם קשיי תקשורת עם בני‬
‫האדם הנורמטיביים‪ .‬לעתים נדמה לעבריין שהשיח‬
‫עם העולם הנורמטיבי הוא מעין מצב של אלם או‬
‫מתנהל בקווים מקבילים‪ :‬שיח של שומעים‪ ,‬אך לא‬
‫מקשיבים‪ ,‬שיח בטרמינולוגיה שאינה נקלטת על‬
‫ידי האחר ולכן לא מובנת לו‪.‬‬
‫נראה לי שהממד המשותף לכל בני האדם הוא‬
‫ממד הרוח‪ ,‬ולכן לא פעם החילותי מפגש על ידי‬
‫השמעת שיר התואם לתרבותו של אותו אחר‪.‬‬
‫השירה הביאה אותנו לעתים להימשך אליה ולשיר‬
‫יחד‪ ,‬וכך ליצור רצף שאני והוא היינו בו יחד‪.‬‬
‫הישות הרוחנית‪ ,‬השואבת את עצמה מרוח עליון‬
‫("ורוח קדשך אל תקח ממנו" ‪ -‬מתוך תפילת‬
‫"שמע קולנו")‪ ,‬משותפת לכולנו ומשתפת את‬
‫כולנו‪ .‬סביר להניח שבעזרתה יוכל הדיאלוג ("אני –‬
‫אתה") להתחיל להיווצר‪ .‬הדיאלוג הזה אינו מפחיד‬
‫את האחר (לאנג‪" ,‬האני החצוי") אלא חולק לו‬
‫כבוד‪ .‬הדיאלוג מאפשר לנו להתקרב לאחר בלי‬
‫לאיים עליו ובלי להאהיל עליו‪ .‬הוא מחבר אותנו‬
‫לאחר ואף מאפשר לנו להיות אמפאתיים כלפיו‪ .‬אז‬
‫יכולה להיווצר זרימה אנרגטית חיובית בין האחד‬
‫לאחר ("אני ‪ -‬אתה")‪ ,‬שאולי תוכל להגשים דיאדה‬
‫חיובית עם השפעה הדדית ולקיים זיקה בין ה"אני"‬
‫לבין ה"אתה"‪.‬‬
‫הדיאלוג כדרך של תקשורת ‪ -‬כאשר היא אפשרית ‪-‬‬
‫ייצור חוויה העשויה להיות חיובית‪ ,‬ולפעמים יעמיק‬
‫את הקשר של אותה דיאדה ("אני ‪ -‬אתה") ואף‬
‫ייצור השתנות חיובית‪ .‬הדיאדה‪ ,‬במצב של דיאלוג‪,‬‬
‫עשויה להעניק תחושה של חשיבות וכבוד‪ ,‬ויכולה‬
‫להוליד מוכנות לשיח שילווה בהשתנות‪ .‬הדיאלוג‬
‫עשוי ליצור תחושת השתייכות שתוליד מחויבות‪,‬‬
‫ואולי אף יוביל להשתנות שבחלקה תופיע מאליה‬
‫כביכול‪ .‬ההוויה הנוצרת בין שניים מעניקה לכל‬
‫אחד מהם תחושה שהוא יותר מאחד‪ ,‬כך שכל‬
‫פרט בדיאדה מרגיש את עצמיותו צומחת‪ ,‬גדלה‬
‫ומתרחבת‪ ,‬ולפיכך הוא מקבל כוח להשתנות‪.‬‬
‫בדיאדה עשויה להתגלות האנושיּות המוענקת‬
‫גנטית לאדם‪ ,‬ואשר ללא סביבה מתאימה היא‬
‫נשארת עמומה ואינה יכולה להתבטא ולהגשים‬
‫את עצמה‪.‬‬
‫בובר (‪ ,1913‬מתוך אלוני‪ )2003 ,‬מזהיר אותנו שלא‬
‫לקיים דיאלוג עם האחר בדרך אינסטרומנטאלית‪.‬‬
‫חשוב שנקיים עם הזולת דיאדה שתגשים אנושיות‬
‫והתמסרות אמיתיות‪ ,‬המלוות בפתיחות‪ ,‬בעדנה‬
‫ובגילוי לב חיובי המתבטא בנועם‪ .‬רק כך תתהווה‬
‫תחושת הדדיות חיובית‪ .‬הזיקה בין ה"אני" לבין‬
‫ה"אתה"‪ ,‬כהבנתי את דברי בובר‪ ,‬היא תחושה של‬
‫שניים שמקבלים זה את זה וזורמים זה עם זה‪ .‬כל‬
‫נתינה של האחד לאחר מעניקה לנותן תחושה של‬
‫קבלה‪ .‬בעבר קראתי לזה "נתינה מעניקה" (אדד‪,‬‬
‫‪ .)1989‬האדם בהגותו של בובר חי ביסודו בזיקה‬
‫לעצמו ולזולתו‪ .‬הזיקה מחייבת אותו‪ ,‬ולכן נראה‬
‫לי שאם היא חלק ממנו‪ ,‬הוא יימשך אליה וישאף‬
‫להוסיף לקיימה‪ .‬האדם זקוק להתייחסות כפולה‬
‫‪167‬‬
‫ של עצמו לעצמו ושל זולתו אליו ‪ -‬ויש לאפשר‬‫לו להתייחס אל עצמו ואל האחרים‪ .‬הדיאדה‬
‫הדיאלוגית מאפשרת לו להגשים זאת‪ ,‬ולכן נראה‬
‫לו שהיא הוויה שיש בה כדי ליצור שינוי בעצמו‪ ,‬ומי‬
‫ייתן שהשינוי יהיה חיובי‪.‬‬
‫חז"ל דיברו על החברותא‪ ,‬הדיאדה הלומדת יחדיו‬
‫ כל אחד מקבל ומעניק לזולתו‪ .‬הם אף הזהירו‬‫אותנו וטענו‪ :‬חברותא או מתותא (מוות רוחני‬
‫ואולי נפשי ושמא גם פיזי)‪ .‬הם הוסיפו‪" :‬חרב על‬
‫הבדים" (ירמיהו כ‪ ,‬לו)‪ ,‬לאמור‪ :‬חרב על הלומדים‬
‫תוך התבודדות‪ .‬לכן הם דרשו‪ :‬אל תקרא בדים‬
‫אלא מתבודדים‪ .‬חז"ל הסתמכו על דברי שלמה‬
‫המלך בספר משלי (כז‪ ,‬יז)‪" ,‬ברזל בברזל יחד"‪,‬‬
‫לומר לך‪ ,‬מה ברזל זה מחדד את חבירו‪ ,‬אף שני‬
‫תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה‪ .‬הוסיף‬
‫שם (תענית‪ ,‬ז עמוד א)‪ :‬רבה בהבחנה‪ ,‬למה נמשלו‬
‫דברי תורה כאש‪ ,‬שנאמר (ירמיהו כג‪ ,‬כט)‪" :‬הלא‬
‫כה דברי כאש נאום ה'"‪ .‬לומר לך‪ ,‬מה אש אינו דולק‬
‫יחידי‪ ,‬אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי‪" .‬דברי‬
‫תורה נמשלו כאש"‪ ,‬לומר לך‪ ,‬מה עץ קטן מדליק‬
‫את הגדול אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים‬
‫את הגדולים‪ ,‬כפי שאמר רבי חנינא (תענית‪ ,‬ז‪,‬‬
‫א)‪" :‬הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי‪,‬‬
‫ומתלמידי יותר מכולן"‪.‬‬
‫החברותא מקיימת דיאלוג בונה‪ ,‬יוצר‪ ,‬מעשיר‪,‬‬
‫מעורר‪ ,‬מחייה ודינאמי תמיד‪ .‬הדיאלוג בחברותא‬
‫עשוי ליצור כידוע לנו את השלם‪ .‬רבי אלעזר בן‬
‫ערך היה מבכירי (ומבחירי) תלמידיו של רבי‬
‫יוחנן בן זכאי‪ .‬הוא היה תלמידו המוערך והמועדף‬
‫(עיין בבלי‪ ,‬מסכת שבת‪ ,‬קמז‪ ,‬ע"א)‪ .‬ואכן מסופר‬
‫שאחרי פטירתו של מורו הגדול הוא התאבל עליו‬
‫מאוד‪ ,‬פרש מהחכמים האחרים ומצא לעצמו‬
‫מקום נעים לשהות בו‪ .‬פרישה זו בודדה אותו‬
‫והוא שכח את תלמודו‪ .‬סיפור זה ממחיש שאכן‬
‫הדיאדה יוצרת את השלם‪ .‬הדיאלוג מחייה את‬
‫האדם‪ ,‬בונה אותו ומרחיב את עצמיותו‪ .‬האדם‬
‫אינו שלם ואינו יכול להגיע לשלמות בלעדי האחר‬
‫שעמו הוא יכול לנהל דיאלוג‪.‬‬
‫‪168‬‬
‫עניין זה חשוב ביותר בבואנו ליצור תהליך של‬
‫טיפול באחר או של חינוכו‪ .‬ב"הריק ללא שובע"‬
‫(שוהם ואדד‪ )2004 ,‬הוכחה האוריינטציה חדורת‬
‫ההומניזם‪ .‬גישה זו רואה במטופל אדם בעל‬
‫פנימיות ייחודית ולגיטימית‪ ,‬החווה עצמו בדיאדה‬
‫עם המטפל והמקיים עמו דיאלוג‪ .‬הדיאלוג מאפשר‬
‫תהליך של השתנות ומוליד במטופל את היכולת‬
‫להגשים את הרה‪-‬סוציאליזציה בכיוון נורמטיבי‪.‬‬
‫על פי סאליבן (‪ ,)1968‬הנטייה המוקדמת‬
‫להתמסרות‪ ,‬ולדעתי גם לעבריינות‪ ,‬קשורה בשיבוש‬
‫שחל בתקשורת הבין אישית‪ .‬אדם החווה את עצמו‬
‫כחסר עצמיות אותנטית אקזיסטנציאלית‪ ,‬החי‬
‫בבדידותו המאכלת אותו‪ ,‬יוכל להתעצם על ידי‬
‫טיפול שמתקיים בו דיאלוג בינו לבין מטפלו‪ ,‬ובכך‬
‫יתאפשר לו לשוב ולהתחבר עם אחרים היכולים‬
‫להיות משמעותיים בעיניו‪.‬‬
‫הדיאדה‪ ,‬באמצעות הדיאלוג הבונה והמשלים‪,‬‬
‫יש בה כדי להרחיק את העבריין או את המתמכר‬
‫בפוטנציה מהאדישות המדכדכת שמקורה‬
‫בהתנתקות מהעולם‪ .‬אפשר להרחיקו מסגנון‬
‫חיים של פאסיביות‪ ,‬של אדישות‪ ,‬ולמנוע ממנו‬
‫תחושה של "ריק קיומי"‪ .‬הענשה של אותו אדם לא‬
‫תוביל לרה‪-‬סוציאליזציה‪ .‬העונש מספק רק הפוגה‬
‫מההטרדה שפרט זה גורם לחברה ולסובבים‬
‫אותו‪ .‬כחברה הומאנית חשוב לנו לאמץ את הדרך‬
‫שתוביל לדיאלוג חיובי עמו‪ ,‬דיאלוג שיעניק לפרט‬
‫החוטא תקווה בהחדירו בו "יש קיומי" במקום‬
‫"הריק הקיומי" הקיים בו‪.‬‬
‫מקורות‬
‫אדד‪ ,‬מ' (‪ .)1989‬העבריין בהתהוותו‪ .‬תל אביב‪:‬‬
‫אור‪-‬עם‪.‬‬
‫אלוני‪ ,‬א' (‪ .)2008‬דיאלוגים מעצימים בחינוך‬
‫ההומאניסטי‪ .‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪.‬‬
‫אלוני‪ ,‬א' (‪ .)2003‬להיות אדם‪ :‬דרכים בחינוך‬
‫ההומאניסטי‪ .‬ת"א‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪.‬‬
‫בזק‪ ,‬י' (‪ .)1981‬הענישה הפלילית‪ :‬דרכיה‬
‫חינוך וענישה ‪ -‬הילכו יחדיו?‬
‫ועקרונותיה‪ .‬תל אביב‪ ,‬ירושלים‪ :‬דביר‪.‬‬
‫אביב‪ :‬דביר‪.‬‬
‫ביאלר‪ ,‬ג' ובר סיני‪ ,‬נ' (‪ .)2003‬משוחררי מעשיהו‬
‫‪ :1997-1996‬תמונת מצב‪ ,‬רצידיביזם וטיפול‬
‫בקהילה‪ .‬צוהר לבית הסוהר‪ ,‬עמ' ‪.57-42‬‬
‫פרויד‪ ,‬א' (‪ .)1992‬תקינות ופאתולוגיה בילדות‪.‬‬
‫תל אביב‪ :‬דביר‪.‬‬
‫בובר‪ ,‬מ' מ' (תשמ"ד)‪ .‬על חינוך האופי‪ .‬בתוך‪:‬‬
‫מ' מ' בובר‪ .‬תעודה ויעוד‪ :‬כרך ב'‪ :‬עם ועולם‪-‬‬
‫מאמרים על ענייני השעה (עמ' ‪.)377-366‬‬
‫ירושלים‪ :‬הספריה הציונית‪.‬‬
‫גולדברג‪ ,‬א' (‪ .)2003‬הסתגלות למאסר ורצידיביזם‪.‬‬
‫עבודת דוקטורט‪ ,‬המחלקה לקרימינולוגיה‪,‬‬
‫אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬רמת גן‪.‬‬
‫ז'נה‪ ,‬ז' (‪ .)1985‬המדונה של הפרחים‪ .‬תל‪-‬אביב‪:‬‬
‫הקיבוץ הארצי השומר הצעיר‪.‬‬
‫חובב‪ ,‬מ' (‪ .)1963‬מעקב אחר ‪ 101‬אסירים‬
‫ששוחררו מבית סוהר תל מונד בשנת ‪ .1958‬עלון‬
‫האגודה הישראלית לקרימינולוגיה‪.13-12 ,26 ,‬‬
‫חסין‪ ,‬י' (תשמ"ט ‪ .)1989‬גיל תחילת העבריינות‬
‫ודפוסי קריירה עבריינית‪ .‬עבריינות וסטייה‬
‫חברתית‪ ,‬י"ז‪.61-61 ,‬‬
‫חסין‪ ,‬י' (תשמ"ז ‪ .)1987‬העבריין המועד‪ ,‬העבריין‬
‫המסוכן והעבריין בעל הקריירה הפלילית‪ .‬עבריינות‬
‫וסטייה חברתית‪.18-5 ,21 ,‬‬
‫טננבאום‪ ,‬א' (‪ .)2003‬הענישה הפלילית‪ .‬בתוך‪:‬‬
‫אדד מ' ווולף י' (עורכים)‪ ,‬עבריינות וסטייה‬
‫חברתית ‪ -‬תיאוריה ויישום (‪ .)213-173‬רמת גן‪:‬‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫פרויד‪ ,‬א' (‪ .)1977‬האני ומנגנוני ההגנה‪ .‬תל‬
‫אביב‪ :‬דביר‪.‬‬
‫פרויד‪ ,‬ז' (‪ .)1988‬מבוא לפסיכואנליזה‪ .‬תל‬
‫אביב‪ :‬דביר‪.‬‬
‫פרנקנשטיין‪ ,‬ק' (‪ .)1969‬נוער בשולי החברה‪:‬‬
‫צורותיה של עבריינות הצעירים‪ .‬תל אביב‪ :‬אחיאסף‪.‬‬
‫פרנקנשטיין‪ ,‬ק' (‪ .)1958‬טיפוס חדש של עבריינות‬
‫נוער‪ .‬מגמות‪ ,‬ט(‪.249-237 ,)4‬‬
‫פרנקנשטיין‪ ,‬ק' (‪ .)1955‬לבעיית המיון של צורות‬
‫ההתנהגות האסוציאלית אצל הילדים‪ .‬מגמות‪,‬‬
‫ו(‪.207-187,)3‬‬
‫פרנקנשטיין‪ ,‬ק' (‪ .)1952‬על החרדה אצל הילד‪.‬‬
‫מגמות‪ ,‬ג(‪.401-380 ,)4‬‬
‫פרנקנשטיין‪ ,‬ק' (‪ .)1947‬עזובת הנוער‪ .‬ירושלים‪:‬‬
‫מוסד סאלד‪.‬‬
‫צולינגר‪ ,‬ה' (‪ .)1976‬ילדים מקשים‪ .‬תל אביב‪:‬‬
‫ספריית פועלים‪.‬‬
‫קול‪ ,‬א' (‪ .)1995‬עבריינים‪ .‬בתוך‪ :‬סקוט‪ ,‬ג'‪ ,‬מרק‪,‬‬
‫ג'‪ ,‬ווליאמס‪ ,‬ג' ובק‪ ,‬א' ט' (עורכים)‪ .‬תרפיה‬
‫קוגניטיבית עקרונות והדגמות (עמ' ‪.)270-243‬‬
‫קריית ביאליק‪ :‬אח‪.‬‬
‫שוהם ש' ג' ואדד‪ ,‬מ' (‪ .)2004‬ריק ללא שובע‪ .‬תל‬
‫אביב‪ :‬בבל (ידיעות אחרונות)‪.‬‬
‫לוי‪ ,‬ז' (תשנ"ז)‪ .‬האחר והאחרות‪ ,‬עיונים‬
‫בפילוסופיה של עמנואל לוינס‪ .‬ירושלים‪:‬‬
‫הוצאת מאגנס‪.‬‬
‫שוהם ש' ג' ורהב‪ ,‬ג' (‪ .)1983‬אות קין ‪ -‬סטיגמה של‬
‫פשע וסטייה חברתית‪ .‬תל אביב‪ ,‬ירושלים‪ :‬שוקן‪.‬‬
‫לוינס‪ ,‬ע' (‪ .)2004‬הומאניזם של האדם האחר‪.‬‬
‫ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪.‬‬
‫שוהם ש' ג' ושביט‪ ,‬ג' (‪ .)1990‬עבירות ועונשים‪.‬‬
‫תל אביב‪ :‬עם עובד‪.‬‬
‫לונטשיץ‪ ,‬ש' א' (‪ .)1998‬כלי יקר השלם‪.‬‬
‫ירושלים‪ :‬חורב‪.‬‬
‫שינפלד‪ .‬י' ד' (תשמ"ג)‪ .‬פסיכיאטריה‪ .‬ירושלים‪:‬‬
‫הוצאת האוניברסיטה העברית‬
‫מיי‪ ,‬ר' (‪ .)1985‬גילוי ההוויה‪ :‬על הפסיכולוגיה‬
‫האקסיסטנציאלית‪ .‬תל אביב‪ :‬רשפים‪.‬‬
‫‪ .)1996( ICD 10‬הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי‬
‫ארגון הבריאות העולמי‪ ,‬בעריכת ארגון הפסיכיאטריה‬
‫בישראל ומשרד הבריאות‪ .‬תל אביב‪ :‬דיונון‪.‬‬
‫פראנקל‪ ,‬ו' (‪ .)1982‬האדם מחפש משמעות‪ .‬תל‬
‫‪169‬‬
& E. Bittner (Eds). Criminology Review
Yearbook Yearbook (pp. 586-620). Beverly
Hills, California: Sage Publications.
Barak-Glantz, I. L.(1983). Patterns of
Greenwood, W. P. (1980). Career Criminal
Prosecution: Potential objective. Journal of
Criminal Law and Criminology, 71, 85-88.
test of prisonization. Sociological Focus,
Hartman, C. R. & Burgess, A. W. (1989). Sexual
abuse of children. In: D. Cicchetti & V. Carlson
(Eds.). Child maltreatment (pp. 97-120).
Cambridge: Cambridge University Press.
punishments. Indianapolis: Bobbs-Merrill.
Hartman, H. (1950). Psychoanalysis and
development psychology. The Psychoanalytic
Study of the Child, 5(2), 7-17.
Hartman, H., Kris, E. & Loewenstein, R.
(1949). Notes on the theory of aggression.
The Psychoanalytic Study of the Child, 3,
9-36.
Hartmann, H. (1939). Comments on the
psychoanalytic theory of the ego. The
Psychoanalytic Study of the Child, 5, 74-96.
Heffernan, E.(1972). Making it in Prison:
The Square, the cool, and the Life. New
York: Wiley.
Hobbes,
T.
London: Dent.
(1651/1949).
Leviathan.
Honderich, T. (1971).Punishment: The supposed
justification. Harmondsworth: Penguin.
Kaufman, G. (1989). The psychology of
shame: Theory and treatment of shamebased syndromes. New York: Springer.
Kramer, C. R.(1982). From habitual offenders
to career criminals. Law and Human Behavior,
6, 273-293.
prisoner Barak-Glantz, I. L.(1983). Patterns
of prisoner Misconduct: Toward a behavioral
16,2, 129-149.
Beccaria,
C.
(1764).
On
crime
and
Berkovitz, L. (1993). Aggression: Its causes,
consequences
and
control.
New
York:
McGraw Hill.
Bondeson, U. V. (1989). Psychological and
social harm at the institutions. Prisoners in
Prison Societies (pp 155). New Brunswick,
U.S.A: Transaction Publishers.
Cavan, R. S. (1972). Criminology. (3rd ed.).
New York: Thomas Y. Crowell
Conrad, P. J. (1982). The Quandary of
dangerousness: Toward the resolution of
a persisting dilemma. British Journal of
Criminology, 22, 255-267.
Eysenck, H. J. (1977). Crime and personality.
London: Routledge & Kegan Paul.
Eysenck, H. J. (1976). The Learning Theory
Model: A new approach. Behavior Research
and Theory, 14, 251-267.
Eysenck, H. J. (1953) Uses and abuses of
psychology. London: Penguin Books.
Eysenck, H. J. & Eysenck, M. W. (1985).
Personality and individual differences: A
natural science approach. New York and
London: Plenum Press.
Lewis, M. (1992). Shame: The exposed self.
New York: The Free Press.
Eysenck, H. J. & Eysenck, S. B. G. (1969).
Personality structure and measurement.
London: Routledge & Kegan Paul.
Miller, S. (1985). The shame experience.
Hillsdale, N.J.: Erlbaum.
Foud, J. & Young, W. (1981). Dangerousness
and criminal justice. London: Heinemann.
Petrie, A. (1967). Individuality in pain
and suffering. Chicago: University of
Greenberg, D. F. (1979). Delinquency and the
age structure of society. In: S. L. Mesinger
170
?‫ הילכו יחדיו‬- ‫חינוך וענישה‬
Chicago Press.
Radzinowicz, Sir L. & Hood, R.(1981).
Dangerousness and Criminal justice. The
Criminal Law Review, November, 756-761.
Slosar, J. (1978). Prisonization, Frienship,
and Leadership. Lexington, Massachusetts:
Heath Lexington Books.
Stott, D. H. (1950). Delinquency and Human
Nature. Dunfermline, Fife: The Carnegie
United Kingdom Trust.
Sykes, G. M. (1965). The society of captive.
New York: Social Science Research Councill.
Tanguey, J. P. (1992). Situational determinants
of shame and guilt in young adulthood.
Personality and Social Psychology Bulletin,
18, 199-206.
Toch, H. (1992). Living in prison, The ecology
of survial. Washington, DC: American
Psychology Association.
Zamble, E., Porporino, F. & Kalotay, J. (1984).
An Analysis of Coping Behavior in Prison
inmates. Ottawa: Ministry of the Solicitor
General of Canada.eneral of Canada.
171
‫התערבות טיפולית מבוססת‬
‫ארגונית‬
‫בסביבה‬
‫נתונים‬
‫ דרך טובה לשיפור‬‫‏‪Evidence Based Practice‬‬
‫הטיפול‪ ,‬אך קשה ליישום‪ .‬מה אפשר לעשות?‬
‫[תומר כרמל‪ 1‬ורוברט אפשטיין‪]2‬‬
‫יותר ממאה שנים מתפתחות גישות ושיטות שונות לטיפול נפשי בכלל ולשיקום אסירים‬
‫בפרט‪ .‬הגישה הוותיקה והרווחת ביותר היא הגישה האינטואיטיבית‪-‬מסורתית‪ ,‬לפיה‬
‫הטיפול מתבסס על תיאוריות ותיקות‪ ,‬על מסורות מקצועיות ועל יכולותיו הגמישות‬
‫של המטפל‪ .‬גישה טיפולית אחרת‪ ,‬שהתפתחה בשישים השנים האחרונות בכל אחת‬
‫מהדיסציפלינות הקליניות במקביל‪ ,‬היא גישת הטיפול מבוסס העובדות (‪Evidence‬‬
‫‪ .)Based Practice, Sackett et al., 1996‬על פי גישה זו המטפל מבסס את הטיפול‬
‫על מידע שאסף בזהירות ובדקדקנות על יעילות שיטת הטיפול בהתאם למחקרים‬
‫עדכניים‪ .‬במאמר זה נעמוד על חוזקותיה וחולשותיה של כל אחת מהגישות המנוגדות‬
‫לכאורה‪ .‬באמצעות גישה נוספת ‪ -‬תכנון הטיפול השיטתי (‪Systematic Planned‬‬
‫‪ - )Practice, Rosen, 1993‬נעשה ניסיון לגשר על הפער בין שתי הגישות ולשפרן‪.‬‬
‫בגישה זו מוגדר תהליך שבו בוחן המטפל את המצב הקליני של המטופל באופן מושכל‬
‫ומדוקדק ואף מתאפשר לו לשקול את הידע הרלוונטי שנצבר בתחום בכל מקרה לגופו‪.‬‬
‫הניסיונות לגשר בין הגישות לא צלחו עד היום או יושמו חלקית בלבד‪ .‬הסיבות לכישלון‬
‫החוזר ונשנה ביישום המודלים בארגונים טיפוליים הן כנראה חוסר איזון והיעדר שיתוף‬
‫פעולה בין שלושה גורמים‪ :‬המטפלים‪ ,‬החוקרים והמנהלים‪ .‬אנו מציעים כיוון אפשרי‬
‫ליישום בר‪-‬השגה של טיפול מבוסס נתונים‪ .‬היישום מושתת על תקשורת אפקטיבית בין‬
‫שלושת הגורמים ועל מחויבות משותפת לפיתרון הבעיות הקליניות שעומדות על הפרק‪.‬‬
‫מבוא‬
‫העולם המערבי במאה ה‪ 20-‬צפה בהתפתחותן‬
‫המהירה והאינטנסיבית של תיאוריות על הנפש‬
‫האנושית ושל שיטות רבות ומגוונות שנועדו להשפיע‬
‫על ההתנהגות האנושית‪ .‬הגישות הטיפוליות‬
‫נובעות מגישות פילוסופיות שעקרונותיהן שאובים‬
‫עוד מערכי זכויות הפרט והרווחה החברתית של‬
‫תנועת ההשכלה‪ .‬על פי גישות אלה נובעים הסבל‬
‫הנפשי וההתנהגות הפוגענית מחסכים בצרכיו‬
‫של המטופל‪ ,‬ולפיכך יש להפנות את תשומת הלב‬
‫לחסכים אלה ולתקנם‪ .‬הגישה שלפיה יש להבין את‬
‫אופי הטיפול‪ ,‬לתכנן התערבות טיפולית וליישמה‬
‫התפצלה ב‪ 60-‬השנים האחרונות למספר כיוונים‬
‫נפרדים ואף מנוגדים מבחינת תפיסת העולם‪:‬‬
‫‪ 1‬ר‪/‬כ תומר כרמל הוא קצין מחקר ביחידת המחקר של שב"ס ופסיכולוג קוגניטיבי‪.‬‬
‫‪ 2‬ר‪/‬כ ד"ר רוברט אפשטיין הוא פסיכולוג מחוז מרכז‪ ,‬שב"ס‪.‬‬
‫‪172‬‬
‫התערבות טיפולית מבוססת נתונים בסביבה ארגונית‬
‫סובייקטיביות מול אובייקטיביות‪ ,‬הרמנויטיקה מול‬
‫אוניברסאליות‪ ,‬השיטה הכמותית מול האיכותנית‬
‫ואידיאוגרפיות מול נומותטיות (‪.)Messer, 2004‬‬
‫הגישה הוותיקה ביותר והמקובלת ביותר היום‬
‫בארץ בתחום הטיפול הנפשי והעבודה הסוציאלית‬
‫היא הגישה המסורתית‪-‬אינטואיטיבית‪.‬‬
‫גישות מסורתיות‪-‬אינטואיטיביות‬
‫על פי הגישה המסורתית‪-‬אינטואיטיבית נשענת‬
‫הפרקטיקה על שיטות טיפול שהיו שימושיות בעבר‬
‫ונתמכות במסורות מקצועיות‪ ,‬בניסיון טיפולי‬
‫ובהעדפה אישית‪ .‬שיטות טיפול אלה נגזרו מתיאוריות‬
‫ותיקות מקובלות בתחום המסבירות את היווצרות‬
‫הבעיות שמהן סובל המטופל‪ .‬הכשרתו של המטפל‬
‫המתמחה בשיטות הטיפול האלו כוללת צפייה‬
‫במטפלים מנוסים יותר והכוונה על ידם (‪Drabick‬‬
‫‪ .)& Goldfried, 2000‬על פי תפיסת עולם טיפולית‬
‫זו ייתכן שיהיו לאותו מצב קליני מספר פיתרונות‬
‫טיפוליים אפשריים‪ ,‬והבחירה ביניהם תלויה‬
‫באינטואיציות הטיפוליות של המטפל ובניסיונו הקליני‬
‫באשר לסבירות של הצלחת הטיפול‪ .‬על אף שעל פי‬
‫גישה זו ההתבוננות הפנימית של המטפל היא כלי‬
‫מרכזי להבנה של המצב הטיפולי והמהלך הטיפולי‬
‫הנדרש‪ ,‬לא נדרש ממנו להגדיר מצב זה פורמלית‬
‫או להגדיר את היעדים הטיפוליים במוצהר‪ .‬בשלבים‬
‫שונים בטיפול ייתכן שיצופו בעיות שונות והמטפל‬
‫ייאלץ לשנות את הטיפול בהתאם‪ .‬מלבד זאת אין‬
‫מצפים מהמטפל לזהות מטרות סופיות של הטיפול‬
‫שיש לשאוף אליהן בפרק זמן קצר‪ .‬ובר ודאונינג‬
‫(‪ )Weber & Downing, 2009‬תיארו את הטיפול‬
‫המסורתי‪-‬אינטואיטיבי כ"גישת המטפל‪-‬האומן"‪ ,‬שעל‬
‫פיה "פסיכותרפיה טובה נעשתה 'על הדרך' לא פחות‬
‫מאשר על פי תכנון‪ ,‬וברור שאין תיאוריה אחת טובה‬
‫מאחרת‪ ,‬לפחות על פי המחקר העדכני"‪ .‬אין בכך כדי‬
‫לטעון שהמטפל לא מזהה ומגדיר את מטרות הטיפול‬
‫ואת האופן שבו ינסה להשיגן‪ ,‬אלא שעל פי גישה זו‬
‫ניסוח המטרות והתוויית הטיפול אינם מוצהרים‪,‬‬
‫מתועדים או נמצאים בהכרח במעקב פורמלי‪.‬‬
‫חוזקה של הגישה המסורתית‪-‬אינטואיטיבית הוא‬
‫בגמישות הרבה שיש למטפל ביישום העקרונות‬
‫הטיפוליים‪ .‬מאחר שגישה זו נשענת על עקרונות‬
‫טיפוליים כלליים למדי שמתאימים לקשת רחבה‬
‫של מצבים קליניים ועקב האופי האינטואיטיבי‬
‫והאישי של טיפול מסוג כזה‪ ,‬למטפל יש שיקול‬
‫דעת נרחב באשר לאופן שבו תותאם ההתערבות‬
‫הטיפולית שבחר ‪ -‬ללא קושי ובלי שהטיפול יאבד‬
‫מיעילותו‪ .‬שיטה גמישה כזו מאפשרת גם להשתמש‬
‫בניואנסים רבים ומורכבים ביותר בהגדרת המצב‬
‫הקליני ולהתאים את הטיפול בפשטות לניואנסים‬
‫אלה‪ .‬התכונה האהובה ביותר אולי על המצדדים‬
‫בגישה המסורתית‪-‬אינטואיטיבית היא שבהיותה‬
‫תלויה בפרטי המקרה הספציפי‪ ,‬גישה זו מכריחה‬
‫את המטפל להיות קשוב ביותר למטופל‪ ,‬למצבו‬
‫ולצרכיו‪ .‬כלומר גישה זו מבססת את הטיפול על‬
‫הקשבה מוחלטת למטופל ועל תגובה לתכנים שהוא‬
‫מעלה‪ .‬תכונה זו תואמת היטב לערכים הטיפוליים‬
‫של הדיסציפלינות הקליניות ואף מעוגנת בקודים‬
‫אתיים מקצועיים‪ .‬אופיה האינטואיטיבי של הגישה‬
‫מאפשר להשתמש בניסיון הקליני של המטפל‬
‫בקלות ‪ -‬הניסיון הקליני הוא שקובע את אופי הטיפול‬
‫ ואף מאפשר למטפל למידה גמישה ואינטואיטיבית‬‫של המקרה והסקת מסקנות שקופה כמעט ונטולת‬
‫מאמץ באשר למקרים דומים בעתיד‪.‬‬
‫באותה מידה ניתן לטעון שדווקא הגמישות היתרה‬
‫והאינטואיטיביות היא חולשתן המרכזית של גישות‬
‫אלה‪ .‬הפורמולציה הקלינית אינה בהכרח מתועדת‪,‬‬
‫והיא מורכבת מניסוחים תיאורטיים עמומים וכלליים‬
‫מדי לעתים קרובות ומהאינטואיציה הסובייקטיבית‬
‫של המטפל (‪ .)Dawes, 1994‬פורמולציה גמישה‬
‫ועמומה כזאת מקשה את המעקב אחר תוצאות‬
‫הטיפול ודורשת משאבים רבים‪ .‬מטרת הטיפול‬
‫אינה מוגדרת היטב‪ ,‬ולכן קשה למטפל להגדיר‬
‫מתווה טיפולי חד וברור ולעקוב אחר ההתקדמות‬
‫למען הצלחה טיפולית‪ ,‬או לזהות מדוע הטיפול‬
‫אינו מתקדם (‪ .)Rosen, 1993‬לקושי לבחון את‬
‫התקדמות הטיפול תוך כדי הטיפול ואחריו השפעה‬
‫‪173‬‬
‫שלילית על הצלחת הטיפול (‪Lambert, Whipple,‬‬
‫‪.)Smart, Vermeersch, Nielsen & Hawkins, 2001‬‬
‫כפי שנראה בהמשך‪ ,‬אותה א‪-‬פורמליות היא אבן נגף‬
‫בבחינה שיטתית של יעילות ההתערבות הטיפולית‬
‫גם ברמה הדיסציפלינארית והארגונית ולא רק‬
‫ברמה של הסקת מסקנות מקומית ואישית‪ .‬הכשל‬
‫בבדיקת היעילות הטיפולית וההישענות על בחינה‬
‫בדיעבד של המטפל מה היו ההצלחות והכישלונות‬
‫בתהליך הטיפולי יוצרים קושי משמעותי להסיק‬
‫מסקנות באופן מושכל ומשאירים את המטפל עם‬
‫הניסיון הבלתי מנוסח והאינטואיטיבי שלו בלבד‪ .‬גם‬
‫השערות שהמטפל מנסח לעצמו עקב הטיפול אינן‬
‫ניתנות לבדיקה ישירה ולכן עשויות להיות נכונות רק‬
‫בדיעבד (‪.)Nickerson, 1998‬‬
‫חולשתה העיקרית של הגישה המסורתית‪-‬‬
‫אינטואיטיבית נובעת גם מהקושי להעשיר מטפלים‬
‫אחרים בניסיון הקליני המצטבר‪ .‬מאחר שהניסיון‬
‫אינטואיטיבי וא‪-‬פורמלי קשה מאוד לנסחו‪ .‬בעוד‬
‫שעמיתים של המטפל שנמצאים בסביבתו המיידית‬
‫יכולים לצפות בטיפול ובמהלכו‪ ,‬מטפלים שאינם‬
‫בסביבתו המיידית לא יזכו להתרשמות בלתי‪-‬‬
‫אמצעית‪ ,‬או לפחות להתרשמות ממקור ראשון‪ ,‬ולכן‬
‫יתקשו מאוד להסיק בעצמם מסקנות טיפוליות‪.‬‬
‫מכאן נובע שגישה זו מאפשרת דיפוזיה אטית ביותר‬
‫של ידע שימושי מאיש מקצוע אחד לאחר ומקשה‬
‫את היישום של שינויים בשיטות הטיפול‪ .‬הטמעת‬
‫שיטות טיפול חדשות ושיפור השיטות הקיימות‬
‫דורשים לימוד על ידי תצפית‪ ,‬שהיא תהליך יקר‪,‬‬
‫קשה וארוך‪.‬‬
‫גישת ההתבססות על נתונים‬
‫גישה מתחרה לגישה המסורתית‪-‬אינטואיטיבית‬
‫החלה להתפתח לפני כשישים שנים ופרצה ממש‬
‫בשני העשורים האחרונים‪ .‬על פי גישה זו עוסק‬
‫המטפל ב"שימוש מושכל‪ ,‬מוצהר ובררני בעדויות‬
‫הטובות ביותר כדי לקבל החלטות לגבי הטיפול‬
‫של כל אחד מהפציינטים" (‪Sackett, Rosenberg,‬‬
‫‪ .)Gray, Haynes & Richardson, 1996‬אף שהגדרה‬
‫‪174‬‬
‫זו מקובלת מאוד בשיח התיאורטי העוסק בגישה‬
‫זו‪ ,‬היא משאירה מקום רב לפרשנות (לסקירה‬
‫נוספת‪ .)Jenick, 2006 :‬על פניה נראית ההגדרה‬
‫אלמנטרית לכל מקצוע‪ ,‬ובעיקר למקצועות‬
‫טיפוליים‪ ,‬ובכל זאת משתמשים רובם הגדול של‬
‫המטפלים ברוב המקרים בניסיון הקליני האישי‬
‫שלהם בלבד ומתעלמים מהעדויות המבוססות‬
‫במחקר שקיימות משכבר בבואם למלא את צרכיו‬
‫של המטופל‪ .‬ההתבססות על הניסיון האישי של‬
‫המטפל מקובלת אפילו כאשר ישנו בנמצא טיפול‬
‫שהוכח מחקרית כיעיל יותר משיטות טיפול אחרות‬
‫(למשל‪Meehl, 1954; Grove, Zald, Lebow, Snitz ,‬‬
‫‪.)& Nelson, 2000‬‬
‫גישת הטיפול מבוסס הנתונים התפתחה בסדרה‬
‫של צעדים מקבילים בתחומים קליניים שונים‬
‫(למשל‪ ,‬רפואה‪ ,‬פסיכותרפיה‪ ,‬עבודה סוציאלית‬
‫ותקון) שלא היו מתואמים‪ .‬השיח הדליל יחסית בין‬
‫הדיסציפלינות גרם להשפעה הדדית חלקית ואטית‬
‫של ההתפתחויות בתחומים אלו‪ ,‬ובכל זאת היו קווים‬
‫דומים להתפתחות העצמאית למחצה של הגישה‬
‫בדיסציפלינות השונות‪ .‬כבר בשנת ‪ 1949‬הוצג‬
‫בוועידת בולדר מודל "המטפל‪-‬המדען" בפסיכולוגיה‬
‫הקלינית‪ .‬על פי מודל זה כוללת הכשרתם של‬
‫הפסיכולוגים הקליניים הן פרקטיקות טיפוליות והן‬
‫מתודולוגיות מחקריות‪ ,‬כדי שאותם פסיכולוגים‬
‫יוכלו להחיל ממצאים מדעיים בפרקטיקה הקלינית‬
‫שלהם ולהשתמש בתוצאות הקליניות שלהם‬
‫להעשרת המחקר‪ .‬מודל זה אומץ על ידי מוסדות‬
‫הלימוד האמריקנים כבר באותה שנה ומאוחר יותר‬
‫גם על ידי המוסדות הבריטיים‪.‬‬
‫הדיון הראשון באפקטיביות של הפסיכותרפיה‬
‫נפתח במאמרו של אייסנק (‪,)Eysenck, 1952‬‬
‫שנמנה עם הראשונים שבדקו עד כמה פסיכותרפיה‬
‫יעילה כשיטת טיפול‪ .‬שאלה דומה על האפקטיביות‬
‫של שיקום אסירים הועלתה במאמרו המפורסם של‬
‫מרטינסון (‪ ,)Martinson, 1974‬שדיווח על סקר של‬
‫‪ 231‬תוכניות תקון והסיק שחינוך ופסיכותרפיה‬
‫לא יכולים להקטין משמעותית את הנטייה החזקה‬
‫התערבות טיפולית מבוססת נתונים בסביבה ארגונית‬
‫של עבריינים להתמיד בהתנהגות העבריינית‬
‫שלהם‪ .‬מרטינסון טען שייתכן שחוסר היעילות‬
‫נובע מאיכות המחקר ולא מבעיה עקרונית בניסיון‬
‫השיקום (‪ .Martinson, 1974‬לדיון נוסף בדבריו‬
‫של מרטינסון ראה ‪ .)Farabee, 2002‬תחילה תמך‬
‫מרטינסון בגישה הפסימית‪ ,‬אבל כעבור זמן הסתייג‬
‫ממנה‪ .‬למרות הסתייגותם של מרטינסון ושל עמיתיו‬
‫(‪Lipton, Martinson & Wilks, 1975; Martinson,‬‬
‫‪ )1979‬מהמסקנה ש"כלום לא עובד" נשלט השיח‬
‫הציבורי לאחר פרסום הסקר על ידי ניהיליזם‬
‫טיפולי‪ .‬הדוח של מאי (‪ )May, 1979‬בבריטניה הציג‬
‫תמונה עגומה הדומה לתמונה שהציג מרטינסון‪,‬‬
‫ועל פיה יעילות השיקום של האסיר נמוכה‪ .‬מאי‬
‫קרא ל"כליאה הומאנית" בלבד‪ ,‬בלי לנסות לשקם‬
‫את האסיר‪ .‬בשל דוח מאי ודוח ליפטון שמרטינסון‬
‫התבסס עליו‪ ,‬וכן בשל דעות פוליטיות רווחות‬
‫בתקופה העוקבת‪ ,‬התקבעה התפיסה שעל‬
‫החברה להיות קשוחה מבחינת הטיפול בפושעים‬
‫ונזנחו גישות טיפוליות יותר שעל פיהן ההתנהגות‬
‫הפלילית ניתנת לטיפול‪.‬‬
‫מתוך אותה פסימיות צמח מחקר ענפי שהדגים‬
‫שהתמונה הפסימית אינה נכונה‪ .‬חוקרים אחרים‬
‫טענו שבדיקה מעמיקה יותר של הנתונים שעליהם‬
‫התבסס מרטינסון מלמדת שהנתונים תומכים‬
‫דווקא בתוצאות החיוביות של חלק משמעותי‬
‫מהתוכניות הנסקרות (‪Palmer, 1995; Bonta‬‬
‫‪ .)& Andrews, 2007‬חוקרים אלה ציינו שיותר‬
‫ממחצית מהמחקרים שסקר מרטינסון הדגימו‬
‫למעשה תוצאות חיוביות‪ ,‬גם אם איכות המחקרים‬
‫שסקר לא היתה מיטבית‪ .‬העלייה של ממשלת‬
‫לייבור אנטי‪-‬אידיאולוגית בבריטניה של שנות‬
‫התשעים והתפוצה של יועצים מקצועיים ויועצים‬
‫ארגוניים ללא כוונות רווח שעסקו במחקר בתחום‬
‫הובילו לאימוץ פרקטיקות מבוססות נתונים ברמת‬
‫המדיניות (‪ .)Solesbury, 2001‬בארצות הברית‬
‫היתה למעקב הממשלתי אחר יעילות שיטות הטיפול‬
‫והיישום שלהן היסטוריה ארוכה (‪.)Spring, 2007‬‬
‫בד בבד התפתח בקנדה תחום האינפורמטיקה של‬
‫הבריאות כדיסציפלינה עצמאית‪ .‬תחום זה תרם‬
‫רבות לפיתוח מודלים לטיפול‪ ,‬עצי החלטה לטיפול‬
‫ודיאגנוזה‪ ,‬כתיבת מדריכים‪ ,‬סקירות שיטתיות של‬
‫המחקר ותיעוד אלקטרוני של מידע רפואי‪ .‬כלים‬
‫אלה יעזרו בהמשך בתהליכי קבלת החלטות קליניות‬
‫(‪.)Spring, 2007‬‬
‫העלייה במספר גישות הטיפול מבוססות העדויות‬
‫הביאה להתפתחותם של מספר גופים מרכזיים‪.‬‬
‫"קבוצת קוכראן" (‪)Cochrane Collaboration, n.d.‬‬
‫בבריטניה ייצרה יותר מ‪ 4,000-‬סקירות שיטתיות‬
‫שבחנו את יעילות הטיפולים בתחום הבריאות‪.‬‬
‫סקירות אלה מהוות בסיס חשוב לעבודתו של המכון‬
‫הלאומי למצוינות קלינית (‪National Institute of‬‬
‫‪ ,)Clinical Excellence‬גוף ממשלתי שנועד להטמיע‬
‫שיטות טיפול יעילות על ידי כתיבת מדריכים‬
‫קליניים המבוססים על השיטות הקליניות היעילות‬
‫ביותר והפצתם‪ .‬בדומה לקבוצת קוכראן הבריטית‬
‫הוקמה בארצות הברית קבוצת קמפבל (‪Campbell‬‬
‫‪ ,)Collaboration, n.d.‬שעוסקת גם היא בסקירה‬
‫שיטתית של מחקר בתחומים חברתיים‪ :‬חינוך‪ ,‬חוק‬
‫וצדק‪ ,‬פשיעה ורווחה סוציאלית‪ .‬קבוצה זו אף פרסמה‬
‫דוחות רבים שגרמו לשינוי מדיניות‪ ,‬ובהם סקירות‬
‫על ההשפעה שיש לגורמים שונים על הפשיעה‪ ,‬כגון‬
‫טלוויזיה במעגל סגור‪ ,‬תאורת רחוב‪ ,‬פיקוח אלקטרוני‪,‬‬
‫צדק מאחה‪ ,‬עבודות שירות‪ ,‬תוכניות חינוך להורים‪,‬‬
‫תוכניות להקניית כישורים לילדים‪ ,‬טיפול קוגניטיבי‪-‬‬
‫התנהגותי ואורך תקופת המאסר‪ .‬בתחום הטיפול‬
‫הפסיכולוגי אימצה האגודה הפסיכולוגית האמריקנית‬
‫(‪ )APA, 2005‬מדיניות באשר לפרקטיקה מבוססת‬
‫נתונים‪ ,‬שלפיה על המטפלים להשתמש בטיפול‬
‫במחקר הטוב ביותר שבנמצא‪ .‬כנספח לנייר‬
‫המדיניות הזה פרסמה האגודה רשימה מעודכנת של‬
‫"טיפולים מבוססים אמפירית"‪.‬‬
‫ההתפתחות של גישת הטיפול מבוסס הנתונים‬
‫כגישה דומיננטית הובילה לתפיסה ששימוש‬
‫בשיטות מחקר התנהגותי הכרחי להתקדמות‪.‬‬
‫מספר חוקרים וגופי מחקר טוענים להיררכיה‬
‫של איכות של נתונים‪ ,‬שאמורה להשפיע על‬
‫‪175‬‬
‫רמת הביטחון של המטפל באמיתות הנתונים‬
‫ובהסתמכות עליהם‪ .‬בראש ההיררכיה נמצאים‬
‫נתונים שנאספו במחקרים המבוקרים והמקיפים‬
‫ביותר‪ ,‬כגון סקירות שיטתיות ומטה‪-‬אנליזות של‬
‫מבחנים שנעשה בהם שימוש בקבוצת ביקורת‬
‫שנבחרה באקראי (‪randomized controlled‬‬
‫‪ ,)trials‬אחריהם נתונים ממחקרים המבוססים‬
‫על השוואה עם קבוצת ביקורת כלשהי ומחקרים‬
‫אקספרימנטאליים‪-‬למחצה (‪quasi-experimental‬‬
‫‪ ,trials‬מחקרי קוהורטות למשל)‪ ,‬ולבסוף נתונים‬
‫שנאספו במחקרי מקרה (‪ )case studies‬וממאמרי‬
‫דעה של מומחים (‪Oxford Centre for Evidence‬‬
‫‪.)Based Medicine, 2011; Sackette et al., 1997‬‬
‫עקב ההתפתחויות המתודולוגיות האלו התחיל‬
‫להיבחן ‪ -‬מלבד בחינת המובהקות הסטטיסטית‬
‫של תוצאות המחקרים ‪ -‬גודל האפקט כנתון‬
‫מרכזי בקבלת החלטות טיפוליות‪ ,‬במיוחד ברמות‬
‫הגבוהות יותר של קביעת מדיניות (& ‪Gendreau‬‬
‫‪.)Smith, 2007‬‬
‫על פי ההגדרה הנזכרת לעיל‪ ,‬לפרקטיקה מבוססת‬
‫הנתונים מטרה אחת מרכזית‪ :‬שימוש בכלים‬
‫ובשיטות נתמכי מחקר בתהליך הטיפולי‪ .‬הגדרה זו‬
‫ישירה וברורה לכאורה ואינה מהפכנית במיוחד ‪-‬‬
‫הרי כל מטפל ירצה להשתמש בשיטות הטיפוליות‬
‫הטובות ביותר למטופליו‪ ,‬והכרת המחקר והשיח‬
‫המקצועי העכשווי היא חלק מקובל מהמקצועיות‬
‫של המטפל גם היום‪ .‬אבל בחינה מדוקדקת יותר של‬
‫ההגדרה מלמדת שהיא עוטפת מספר מטרות משנה‬
‫שבלעדיהן לא ניתן ליישם את המטרה המרכזית‪.‬‬
‫כדי להשתמש במחקר המדעי על המטפל לבצע‬
‫פעולות נוספות (‪ )1 :)Sackett et al., 1997‬לנסח‬
‫את הסוגיה הקלינית כשאלות שניתן לבחון בזיקה‬
‫למחקר בתחום; ‪ )2‬לחפש מידע רלוונטי; ‪ )3‬לבדוק‬
‫את הישימות של מסקנות המחקר למטופל; ‪)4‬‬
‫לבחון את טיבו של המידע שנאסף‪ .‬מטפל המורגל‬
‫בגישה המסורתית‪-‬אינטואיטיבית יראה בגישה זו‬
‫במבט ראשון גישה מסורבלת ביותר וקשה ליישום‪,‬‬
‫והיא אכן דורשת מהמטפל להשקיע מאמץ נוסף‬
‫‪176‬‬
‫בהתעדכנות מקצועית ובחיפוש פעיל אחר מידע‪.‬‬
‫למעשה ברוב המקרים המטפל כבר יהיה בקיא‬
‫בחומר המחקרי הרלוונטי שכן לא תהיה זו הפעם‬
‫הראשונה שבה ייתקל באותה סוגיה טיפולית ולכן‬
‫לא יידרש לסקור את הספרות‪ .‬התעדכנות עתית‬
‫בקבוצה עשויה להשלים את רוב הפערים בידע‬
‫המחקרי של המטפלים ברוב המקרים הקליניים‬
‫שאיתם הם מתמודדים בכל יום‪ .‬מלבד איסוף‬
‫מידע על האפשרויות הטיפוליות מתמקדת גישת‬
‫ההתבססות על נתונים בטיפול בתופעה הקלינית‬
‫או בחתירה למטרה טיפולית‪ ,‬ולאו דווקא במצבו‬
‫הייחודי של המטופל‪ .‬שינוי זה במוקד הטיפול‬
‫המ ָשגת הטיפול מהווה הן את חוזקה הרב‬
‫ובדרך ְ‬
‫ביותר של גישה זו והן את חולשתה‪ ,‬וכן את הקושי‬
‫של מטפלים רבים לקבלה (‪Gibbs & Gambrill,‬‬
‫‪ .)2002‬ההתמקדות במטרה ‪ -‬או בבעיה קלינית ‪-‬‬
‫מאפשרת הן לזהות סוגיות שניתן לטפל בהן‪ ,‬הן‬
‫למצוא שפה משותפת עם מטפלים אחרים ועם‬
‫המחקר האמפירי בתחום והן להתאים את הטיפול‬
‫למטופל‪.‬‬
‫כדי ליישם גישה זו צריך בסיס מידע יציב ורחב‪.‬‬
‫היום כבר ניתן למצוא בסיס מחקרי מספק‬
‫שמדגים השפעות חיוביות ברורות של התערבויות‬
‫מסוימות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬במספר מחקרים מובחרים‬
‫מבחינת הדקדקנות המתודולוגית והיציבות של‬
‫גודל האפקטים המתוארים בהם‪ ,‬כגון המטה‪-‬‬
‫אנליזה של לוסל ושמאקר (‪Losel & Schmucker,‬‬
‫‪ ,)2005‬נבדקה האפקטיביות של טיפול בעברייני‬
‫מין‪ .‬החוקרים השתמשו ב‪ 69-‬מחקרים מבוקרים‬
‫כדי להשוות בין יותר מ‪ 9,000-‬עברייני מין מטופלים‬
‫ובין ‪ 12,000‬עבריינים שלא טופלו‪ ,‬ומצאו שלטיפול‬
‫הקוגניטיבי‪-‬התנהגותי יש תועלת ברורה לאוכלוסייה‬
‫זו‪ .‬וילסון ועמיתיו (‪ )Wilson et al., 2005‬מצאו‬
‫שבשישה מחקרים מבוקרים שונים (‪)n=14,118‬‬
‫טיפול קוגניטיבי‪-‬התנהגותי סטנדרטי המבוסס על‬
‫התפתחות מוסרית הוביל לאפקט בגודל ‪0.36‬‬
‫מעבר לקבוצות שונות של עבריינים‪ .‬ניתן לתרגם‬
‫את האפקט הזה לירידה של ‪ 16%‬ברצידיביזם של‬
‫התערבות טיפולית מבוססת נתונים בסביבה ארגונית‬
‫עבריינים מטופלים (‪ 42%‬במחקר זה) לעומת‬
‫עבריינים שלא טופלו (‪ 58%‬במחקר זה)‪ .‬כבר‬
‫ב‪ 1990-‬נערכה מטה‪-‬אנליזה של ‪ 46‬מחקרים‪.‬‬
‫נמצא שטיפולים שהתמקדו בפיתוח כישורי חשיבה‬
‫השפיעו פי ‪ 2.5‬יותר מטיפולים אחרים (& ‪Izzo‬‬
‫‪.)Ross, 1990‬‬
‫האימוץ של פרקטיקה מבוססת נתונים לא כרוך‬
‫בהכרח ביישום ישיר של תוכנית הטיפול הסטנדרטית‬
‫על אוכלוסייה שלמה ללא סייג‪ .‬אנדרוז ובונטה‬
‫(‪ )Andrews & Bonta, 2003‬טענו שהאינטנסיביות‬
‫של ההתערבות ואופיה חייבים להתאים למטופל‬
‫לפי שלושה גורמים‪ :‬רמת המסוכנות הסטטית‬
‫שלו (לדוגמה‪ ,‬גיל‪ ,‬משך הקריירה העבריינית והגיוון‬
‫שלה)‪ ,‬הצרכים הקרימינוגניים והמאפיינים הדינמיים‬
‫של העבריין (לדוגמה‪ ,‬עמדות אנטי‪-‬סוציאליות‬
‫ויכולת לפתור בעיות) וכן התכונות הייחודיות של‬
‫העבריין שישפיעו על אופן תגובתו לטיפול (לדוגמה‪,‬‬
‫סגנון למידה‪ ,‬פסיכופתיות ומוטיבציה)‪ .‬מחקר זה‬
‫לימד שכאשר שלושת הגורמים מובאים בחשבון‬
‫בתכנון הטיפול וביישומו גודל האפקט הוא ‪,0.26‬‬
‫בעוד שהתייחסות לגורם יחיד מובילה לגודל אפקט‬
‫זניח ‪ -‬האפקט צונח ל‪.0.02-‬‬
‫הדיון בטיפול שאמור להיות מסופק לאסיר על ידי‬
‫ארגון הכליאה חייב להתייחס גם לוויכוח המתמשך‬
‫על מטרות הכליאה‪ ,‬זכויות האסיר וחובות המדינה‬
‫(‪ .)Lewis, 2005‬עדיין קיימות מחלוקות באשר לזכותו‬
‫של האסיר לקבל עזרה בשיקומו‪ ,‬באשר לקשר בין‬
‫כליאה לשיקום ובאשר לחובתו של האסיר להשתלב‬
‫בתוכנית שיקומית מתאימה [הדיון בכפייה של‬
‫התהליך השיקומי נובע מעוינותם הרבה של רבים‬
‫מהאסירים כלפי כל סוג של טיפול (‪Bright, 2003‬‬
‫‪ )in Lewis, 2005‬ומנשירתם של רבים מאוד מהם‬
‫מתוכניות הטיפול הוולונטריות (‪Home Office,‬‬
‫‪ .])2004‬סוגיות אלה צריכות להיפתר בדיון חברתי‬
‫רחב שעניינו הצורך לשקם את האסיר ולא כחלק‬
‫מבחירת תוכניות השיקום עצמן‪.‬‬
‫העדויות המצטברות על התוצאות החיוביות של‬
‫התערבויות מסוימות עשויות להצדיק את הדרישה‬
‫שרק טיפול שיעילותו מעוגנת בנתונים יהיה בשימוש‪.‬‬
‫דרישה זו לא מיושמת למעשה‪ .‬אליס ועמיתיו (‪Ellis,‬‬
‫‪ )Mulligan, Rowe & Sackett, 1995‬בדקו עד כמה‬
‫רווח השימוש בטיפולים מבוססי נתונים ועד כמה‬
‫דרשו מקבלי ההחלטות במחלקה בבית החולים‬
‫שבו עבדו ביסוס אמפירי‪ .‬הם מצאו שליותר מ‪50%-‬‬
‫מההחלטות הרפואיות היה ביסוס במחקרים‬
‫שנעשה בהם שימוש בקבוצת ביקורת שנבחרה‬
‫אקראית‪ .‬תוצאותיהם של מחקרים אלו נחשבות‬
‫תקפות במיוחד‪ .‬אותו מחקר מוגבל כמובן לתחום‬
‫הרפואה‪ ,‬אבל ניתן להסיק ממנו מסקנה מעניינת‪:‬‬
‫החלטה שלעתים קרובות נראית אינטואיטיבית‬
‫עשויה להתבסס על הפנמה של ידע מקצועי שיטתי‬
‫ומתוקף‪ ,‬אף כי באופן לא מושכל‪.‬‬
‫אפשר לטעון שבעצם הדרישה ליישם שיטות‬
‫מבוססות אמפירית בשיטתיות ובדקדקנות אנחנו‬
‫קוראים להשתמש בספרות ה"תיאורטית"‪ ,‬שאינה‬
‫תואמת את הבעיות שנתקלים בהן "בשטח"‪ .‬אפשר‬
‫לחשוב למשל שהמסקנה הלוגית של גישת הטיפול‬
‫מבוסס הנתונים היא יישום נוקשה של מדריכים‬
‫(‪ ,)manuals‬מהלך שמגביל את חקירת תכונותיהם‬
‫של המטופל והמטפל‪ ,‬את הנטיות התיאורטיות‬
‫שלהם ואת התהליכים שהם עוברים תוך כדי טיפול‪.‬‬
‫הגבלות אלו עלולות לפגוע בטיפול (‪Western,‬‬
‫‪ .)Novotny & Thompson-Brenner, 2005‬יתרה‬
‫מזו‪ ,‬נטען שהמחקר נותן לרוב מענה לאוכלוסיות‬
‫הומוגניות יחסית וקיצוניות יחסית‪ ,‬ולכן אי אפשר‬
‫להחיל גישה זו על מטופלים שסובלים מתחלואה‬
‫כפולה (מצב שכיח למדי בשדה הטיפולי) או על‬
‫מטופלים שמצבם תת‪-‬קליני‪ .‬השאיפה להשתמש‬
‫בשיטות מחקר דקדקניות ומבוקרות מכוונת את‬
‫המחקר להשתמש במדריכי טיפול מפורטים ביותר‬
‫וליישמם באופן נוקשה ומוחלט‪ ,‬כדי שניתן יהיה‬
‫לקבוע שהטיפול המתואר במחקר הוא המשפיע‬
‫על המשתתפים במחקר ולא גורמים אחרים שאינם‬
‫מבוקרים (‪ .)Wachtel, 2010‬טיפול באופן כזה‪ ,‬כפי‬
‫שמתאר ווצ'טל‪ ,‬יהיה קשה ליישום בעולם האמיתי‪.‬‬
‫תפיסה "קריקטורית" זו של גישת הטיפול מבוסס‬
‫‪177‬‬
‫הנתונים לא תואמת את העדויות הרבות שמלמדות‬
‫ש"גמישות המטפל בשינוי אסטרטגיות‪ ,‬התאמה‬
‫לייצוגים של המטופל‪ ,‬סובלנות ויצירתיות קשורות‬
‫לשיפור" (‪.)Beutler, Castonguay & Follette, 2006‬‬
‫מחקר היעילות הקלינית‪ ,‬טוענים בוטלר ועמיתיו‪,‬‬
‫אינו אלא בחינה של עקרונות טיפוליים כלליים‬
‫בסיטואציה מלאכותית בלבד‪ ,‬בחינה שאינה מספקת‬
‫על פי עקרונות גישת הטיפול מבוסס הנתונים‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬רוב הבעיות בעולם האמיתי מורכבות ולכן‬
‫אי אפשר לדרוש טיפול סטנדרטי (‪.)Zeldow, 2009‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬רוב הבעיות שנתקלים בהן בטיפול ורוב‬
‫השינויים שנוצרים תוך כדי ההתערבות הטיפולית‬
‫אינם ניתנים להגדרה או למדידה באופן סטנדרטי‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬השילוב בין קבלת החלטות קלינית‬
‫אינטואיטיבית ובין ידע מחקרי רלוונטי אינו פשוט‬
‫כלל ועיקר‪ .‬נבחן כעת גישה נוספת‪ ,‬שמשלבת‬
‫עקרונות משתי הגישות המנוגדות לכאורה‪.‬‬
‫גישת התכנון השיטתי‬
‫כפי שראינו‪ ,‬טיפול על פי הגישה מבוססת העובדות‬
‫דורש ניסוח ברור של הבעיה הקלינית כדי שהמטפל‬
‫יוכל להשתמש במחקר אמפירי רלוונטי‪ .‬אהרון‬
‫רוזן (‪ )1993‬הציג גישה שונה במקצת‪ ,‬ששמה‬
‫את הדגש בתיעוד של הבעיה ובבנייה שיטתית של‬
‫התערבות טיפולית‪ .‬גישה זו ‪ -‬גישת התכנון השיטתי‬
‫ דורשת מספר פעולות מהמטפל בבואו לתכנן‬‫את ההתערבות הקלינית‪ )1 :‬הגדרה מתועדת‬
‫של הבעיה שיש לתת עליה את הדעת‪ .‬הגדרה כזו‬
‫תאפשר בחינה מושכלת של הצורך בטיפול ובחירת‬
‫מטרות נכונה ותוכל להוות בסיס לביקורת וללמידה;‬
‫‪ )2‬הגדרה של מטרות הטיפול ‪ -‬מטרת העל ומטרות‬
‫המשנה בדרך להשגת מטרת העל‪ .‬הגדרה כזו‬
‫תאפשר למטפל לזהות מתווה לטיפול ולבחון את‬
‫ההתקדמות בטיפול; ‪ )3‬בחינת הדרכים למימוש‬
‫המטרות שנבחרו‪ .‬בחינה מושכלת כזו תאפשר‬
‫להשתמש בכל הידע הזמין על בעיות קליניות דומות‬
‫ועל המטרות שנבחרו ותאפשר לתעד במדויק ככל‬
‫הניתן את תהליך קבלת ההחלטות‪ .‬בעת תכנון‬
‫‪178‬‬
‫הטיפול גישה זו שמה את הדגש בתיעוד מדויק‬
‫ובהצהרת כוונות מושכלת‪ ,‬שיטתית ומתועדת‪.‬‬
‫בעוד שניסוחו של רוזן לגישת התכנון השיטתי אינו‬
‫מתייחס ישירות לגישת הטיפול מבוסס הנתונים‬
‫(‪ ,)Rosen, 1993; Rosen, 2003‬הגישה הראשונה‬
‫עשויה להשתלב בנקל בגישה השנייה‪ ,‬ואף נראה‬
‫שלכך הכוונה‪ .‬הרי לאחר שהוגדרו הבעיות‬
‫הקליניות ומטרות הטיפול‪ ,‬אך טבעי יהיה למטפל‬
‫לאסוף את החומר המחקרי הרלוונטי שהולם‬
‫את מטרותיו הטיפוליות‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬עקרונותיה‬
‫של גישה זו שאובים במידה רבה ממודל המטפל‬
‫המדען (‪ ,)Scientific practitioner‬שעל פיו המטפל‬
‫משתמש במתודולוגיה מדעית כדי לקבל החלטות‬
‫קליניות‪ .‬על פי מודל זה בונה המטפל היפותזה‬
‫טיפולית ייחודית שנועדה להסביר את בעיותיו של‬
‫המטופל והיא הבסיס לטיפול‪ .‬הנחת המודל היא‬
‫שהמטפלים ימשיכו לתרום לתחום המחקר‪ ,‬כלומר‬
‫מדובר בתהליך סימביוטי בין המחקר לטיפול‪.‬‬
‫גישה זו מועילה מאוד לתכנון הטיפול ולטיפול‬
‫עצמו‪ .‬תכונתה החשובה ביותר היא היכולת לבחון‬
‫את הציפיות מהטיפול באופן ברור ומושכל ולתאם‬
‫ציפיות ביעילות בין המטפל למטופל‪ .‬אותו תיעוד‬
‫פורמלי ושיטתי של תכנון הטיפול עשוי להיות‬
‫אמצעי ראשון במעלה לביקורת עצמית של המטפל‬
‫ולהערכת יעילות הטיפול‪ .‬למרות חששם הרב‬
‫של אנשי טיפול מביקורת מסוג זה (‪Johnston,‬‬
‫;‪Crombie, Davies, Alder & Millard, 2000‬‬
‫‪ ,)Chambers, Bowyers & Campbell, 1996‬היכולת‬
‫לבחון באופן מדויק‪ ,‬מושכל ומוצהר את התפתחות‬
‫הטיפול ואת ההתאמה למטרותיו משפרת במובהק‬
‫את איכות הטיפול (‪Lambert, Whipple, Hawkins,‬‬
‫‪ ;Vermeersch, Nielsen & Smart, 2003‬נבו‪.)1989 ,‬‬
‫שימוש נכון בגישה זו ישפר לאין ערוך את היכולת של‬
‫המטפל ללמוד מניסיונו ומטעויות העבר (‪McIntyre‬‬
‫‪ .)& Popper, 1983‬בחינה של התקדמות הטיפול‬
‫חשובה לא רק בסיום הטיפול‪ ,‬כדי להסיק מסקנות‬
‫בדיעבד על קבלת ההחלטות בטיפול ועל יעילותו‪,‬‬
‫אלא גם כאמצעי גמיש ואפקטיבי לבחינה מחדש‬
‫התערבות טיפולית מבוססת נתונים בסביבה ארגונית‬
‫של המתווה הטיפולי תוך כדי טיפול (‪Lambert,‬‬
‫& ‪Whipple, Smart, Vermeeersch, Nielsen‬‬
‫‪ .)Hawkins, 2001‬נוסף על ההשלכות החיוביות של‬
‫התיעוד השיטתי על הטיפול הפרטני‪ ,‬לתיעוד כזה‬
‫עשויה להיות השפעה מצטברת‪ ,‬שנובעת מהיכולת‬
‫של המטפל לבחון הצלחות וכישלונות טיפוליים‬
‫לאורך זמן ולהסיק מהם מסקנות‪ .‬מבחינה זו‬
‫מאפשרת גישת התכנון השיטתי רפלקציה קלינית‬
‫רחבת היקף ומעמיקה‪ ,‬הסקת מסקנות מהימנה‬
‫ואף עדכון של תמונת המצב הנגזרת מהמחקר‬
‫האמפירי שנסקר לצורך תכנון הטיפול‪.‬‬
‫אם התמונה הקלינית שונה מהותית ועקבית‬
‫מהתמונה המתקבלת מהמחקר האמפירי‪ ,‬גישה‬
‫זו מאפשרת להתחקות אחר הסיבות לכך ולהציע‬
‫סוגיות מחקריות חדשות שיתנו מענה טוב יותר‬
‫לצרכים הקליניים המקומיים‪ .‬אמנם השימוש במידע‬
‫המצטבר עשוי להפוך לפלטפורמה טובה לשיח דו‪-‬‬
‫כיווני בין המטפל לחוקר האמפירי בתחום‪ ,‬אלא‬
‫ששימוש שיטתי במידע המצטבר לצורך מחקר מוטל‬
‫על המטפל ומושתת על המשאבים שנמצאים בידיו‬
‫בלבד (‪Rosen, 1993; Rosen, 2003; Bellamy,‬‬
‫‪.)Bledsoe & Traube, 2006‬‬
‫בעיות ביישום‬
‫של טיפול מבוסס נתונים‬
‫בעבר נעשו ניסיונות להנגיש את המידע למטפלים‬
‫בעזרת מדריכים ואמצעים אחרים שבהם סוכם‬
‫הידע המחקרי הנצבר (‪Rosen, 2003; Savaya,‬‬
‫‪ .)Moreno, Lipschitz & Arset, 1999‬אמצעים אלו‬
‫נמצאו יעילים באבחון (‪Dawes, Faust & Meehl,‬‬
‫‪)1989; Grove & Meehl, 1996; Grove et al., 2000‬‬
‫ובטיפול (‪,)McColl, Smith White & Field, 1998‬‬
‫אך הניסיונות לא עלו יפה (‪Bellamy, Bledsoe‬‬
‫‪ )& Traube, 2006‬והמטפלים הפגינו חשדנות‬
‫וספקנות (‪Addis, Wade & Hatgis, 1999; Addis‬‬
‫‪ .)& Krasnow, 2000‬את כשלון הטמעתה המהירה‬
‫והיעילה של גישת הטיפול מבוסס העובדות ניתן‬
‫לתלות בגורמים רבים‪ .‬הקושי הגדול ביותר בהטמעת‬
‫גישה זו ובהנגשת תוצרי מחקרים למטפלים בשטח‬
‫הוא מחסום הידע‪ .‬חלק ניכר מהמטפלים אינו מכיר‬
‫את הגישה די הצורך כדי להשתמש בה‪ ,‬כדי להצליח‬
‫למצוא חומר מתאים באופן אפקטיבי או כדי‬
‫לקרוא מאמרים באופן יעיל וביקורתי דיו (‪Mullen‬‬
‫‪ .)& Bacon, 2004; Gibbs & Gambrill, 2002‬סיבה‬
‫מרכזית לכך היא שהלימודים בתחומי העבודה‬
‫הסוציאלית והפסיכולוגיה הקלינית אינם מכשירים‬
‫את הסטודנטים להשתמש בגישה זו (‪Howard,‬‬
‫‪ .)McMillen & Pollio, 2003; Gotham, 2006‬נוסף‬
‫על היעדרה המשמעותי של הכשרה לטיפול על פי‬
‫הגישות מבוססות הנתונים‪ ,‬המטפלים בשירות‬
‫הציבורי נושאים בעומס רב ומתמודדים עם חוסר‬
‫במשאבים הכרחיים‪ ,‬ולכן אינם מסוגלים להשתמש‬
‫בספרות העדכנית ולחפש מחקרים רלוונטיים‬
‫שמתווים שיטות טיפול (;‪Mullen & Bacon, 2004‬‬
‫‪ .)Gibbs & Gambrill, 2002‬לחלק מהמטפלים אף‬
‫אין גישה למחשבים ולאינטרנט‪ ,‬ולפיכך נמנעת‬
‫מהם הגישה למאגרי המידע המקצועי הנדרשת‬
‫לחיפוש המידע העדכני ביותר (‪.)Barratt, 2003‬‬
‫אופן הביצוע של המחקר מקשה גם הוא את יישומן‬
‫של גישות טיפוליות אלה‪ .‬בשל הקושי לפרסם‬
‫כשלונות ובשל התלות של חוקרים אקדמאים‬
‫בפרסום לשם קידומם המקצועי‪ ,‬לחוקרים יש‬
‫אינטרס מובהק להשיג במחקריהם תוצאות‬
‫חיוביות‪ .‬כדי להעצים את יכולת המחקר לזהות‬
‫השפעה על מטופלים וכדי לאפשר הכללה של‬
‫תוצאות המחקר על מטופלים אחרים‪ ,‬על החוקרים‬
‫להיצמד להגדרות ברורות של אוכלוסיית המטופלים‬
‫שלשמה נבחן הטיפול‪ .‬באמצעות הגדרה צרה של‬
‫אוכלוסיית היעד של הטיפול מקטין החוקר הן‬
‫את השונות בין המטופלים והן את השפעתם של‬
‫גורמים נלווים שאינם נבדקים במחקר ישירות‪.‬‬
‫מכך נובע שמחקרים רבים‪ ,‬אולי אף רובם הגדול‪,‬‬
‫מתמקד באוכלוסיות מטופלים מצומצמות למדי‬
‫והומוגניות‪ ,‬המאופיינות בהגדרה קלינית אחת‪.‬‬
‫מאחר שאוכלוסיית המטופלים לא עומדת לעתים‬
‫קרובות בקריטריונים של אוכלוסיות המחקר שכן‬
‫‪179‬‬
‫היא כוללת מגוון בעיות לטיפול‪ ,‬השימוש בתוצאות‬
‫המחקר למטופל זה או אחר אינו ברור מאליו לעתים‬
‫קרובות (‪Gibbs & Gambrill, 2002; Mullen & Bacon,‬‬
‫‪ .)2004‬מלבד זאת‪ ,‬התאמת המחקר לאוכלוסיות‬
‫מגוונות יותר תפגע ביכולת ההכללה התיאורטית‬
‫שלו (‪ .)Landry, Amara & Lamari, 2001‬נוסף על‬
‫קושי זה‪ ,‬בשל הצורך להיצמד להגדרות ברורות‬
‫וחד‪-‬משמעיות ככל האפשר של אוכלוסיית היעד‬
‫לטיפול‪ ,‬החוקרים נוטים לבחון הגדרות קליניות‬
‫ברורות יחסית‪ ,‬כגון הפרעות פסיכיאטריות ומצבים‬
‫קליניים אחרים המוגדרים והמוסכמים על קהילת‬
‫המטפלים‪ .‬התמקדות זו באוכלוסייה מצומצמת‬
‫יחסית של מטופלים משמעה היעדר מוחלט כמעט‬
‫של מידע על טיפול יעיל בבעיות קלות יותר שאינן‬
‫מוגדרות היטב (‪.)Hunsley, 2008‬‬
‫הבעייתיות בהתמקדות של חוקרים בתחומים‬
‫קליניים מסוימים אינה מוגבלת לאוכלוסיות‬
‫טיפוליות אלא מאפיינת גם טיפולים קצרי טווח‪:‬‬
‫הצורך לפרסם מספר רב ככל הניתן של מחקרים‬
‫והקושי להשיג מימון למחקרים ארוכי טווח מכתיבים‬
‫לחוקרים עיסוק בטיפולים קצרי טווח בעיקר‬
‫(‪ .)Mullen & Bacon, 2004‬טיפולים כאלה מקשים‬
‫בסופו של דבר על המטפל ִלצפות את השפעתם‬
‫של תהליכים ארוכים ואת ההשפעה השיורית זמן רב‬
‫לאחר תום הטיפול‪ .‬אין להסיק מהנאמר שמחקרים‬
‫ארוכי טווח אינם בנמצא אלא שמחקרים מסוג זה‬
‫אינם רווחים‪.‬‬
‫חששם של מטפלים רבים מגישות מבוססות‬
‫נתונים ומגישות מושכלות יותר‪ ,‬כגון גישת התכנון‬
‫השיטתי‪ ,‬נובע לעתים קרובות מהתנגשות בלתי‬
‫נמנעת בין גישות אלה ובין התפיסות המקובלות‬
‫במקצוע (‪Gibbs & Gambrill, 2002; Bellamy et‬‬
‫‪ .)al., 2006‬התנגשות זו מקשה כמובן על קהילת‬
‫המטפלים לקבל את הגישות החדשות ואת השיטות‬
‫הטיפוליות שנובעות מהן‪ .‬גישות אלה נוגדות את‬
‫התפיסות המקובלות זה שנים רבות על מטפלים‬
‫בקהילה ואשר משמשות אותם בטיפול‪ ,‬ולכן‬
‫קשה למטפלים רבים לקבלן (‪Addis & Krasnow,‬‬
‫‪ .)2000‬סיבה נוספת להתנגדות העזה של מטפלים‬
‫להשתמש בשיטות שתואמות את גישת הטיפול‬
‫מבוסס הנתונים היא חששם ששימוש בפרוטוקולים‬
‫טיפוליים שמוגדרים בקשיחות יותר מאשר הטיפול‬
‫האינטואיטיבי‪-‬מסורתי יפגעו הן בקשר בינם ובין‬
‫המטופלים‪ ,‬הן ביכולתם להתאים את הטיפול‬
‫לצרכי המטופלים והן ביצירתיות המקצועית‬
‫שלהם (& ‪Addis, Wade & Hatgis, 1999; Gibbs‬‬
‫‪ .)Gambrill, 2002‬החשש מפגיעה בבסיס החשוב‬
‫ביותר של הטיפול הנפשי ‪ -‬הקשר הטיפולי ‪-‬‬
‫מקשה מאוד על מטפלים להתנסות בשיטות‬
‫טיפול חדשות ולהתרחק משיטות מוכרות‪ .‬לעתים‬
‫קרובות מדי התמודדו מנהלים עם התנגדות זו על‬
‫ידי הטלת מרות‪ ,‬דבר שיצר עוינות רבה ביחסיהם‬
‫של החוקרים והמטפלים (‪ .)Addis, 2000‬יריבות‬
‫מקצועית זו מתגלית בסיטואציות שונות ויוצרת‬
‫למעשה נתק בין קהילת המטפלים ובין קהילת‬
‫המחקר ( ‪Addis, Wade & Hatgis, 1999; Gibbs‬‬
‫‪& Gambrill, 2002; Anderson, Cosby, Swan,‬‬
‫‪.3)Moore & Broekhoven, 1999‬‬
‫יישום דינמי של גישת ההסתמכות‬
‫על עובדות ‪ -‬תיאור מקרה‬
‫כדי להתמודד עם הקשיים ביישום של גישת הטיפול‬
‫מבוסס הנתונים‪ ,‬עלינו ללמוד קודם כל כיצד ניתן‬
‫לגשר על הקרע בין המטפלים לחוקרים‪ .‬בחרנו‬
‫להציג את תהליך התפתחותה של ההתייחסות‬
‫לאובדנות בבתי‪-‬הסוהר‪ .‬ההתמקדות בפעילות‬
‫הטיפולית בעניין זה היתה משמעותית בשנתיים‬
‫האחרונות‪ .‬גם לפני שהחלה ההתמקדות בעניין זה‬
‫היה הטיפול באסירים אובדניים רווח וממוסד‪ .‬עד‬
‫לפני כשנתיים התאפיין הטיפול באובדנות בבתי‬
‫‪ 3‬הדים לעוינות זו ניתן למצוא היום בהתפטרותם של כל חברי ועדת הפסיכולוגים הקליניים‪ ,‬בהתנגדותם החריפה ליושב‪-‬‬
‫ראש מועצת הפסיכולוגים המכהן וליוזמות שלו (אבן‪ ,)2011 ,‬וכן במאבק על מבנה תוכנית הלימודים לתואר ראשון‬
‫בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית (חסון‪.)2010 ,‬‬
‫‪180‬‬
‫התערבות טיפולית מבוססת נתונים בסביבה ארגונית‬
‫הסוהר בתגובה לניסיון אובדני או לאיום בניסיון‬
‫כזה בלבד‪ .‬לאחר רצף של התאבדויות מתוקשרות‬
‫שאירעו בזמן קצר עלה ביתר שאת הצורך לפתח‬
‫יכולת טובה יותר לזהות את האסירים בסיכון‬
‫ולהתערב במניעה ביעילות‪ .‬צורך זה עלה לא רק‬
‫בקרב אנשי המקצוע בשירות בתי הסוהר אלא גם‬
‫ברמת הניהול הגבוהה ביותר‪ .‬לפיכך הציב הדרג‬
‫הניהולי המקצועי מטרה ברורה לשפר את הטיפול‬
‫באסירים אובדניים‪ .‬הגדרת מטרות לטיפול וייזום‬
‫המחקר על ידי הדרג הניהולי הם הבסיס לתהליך‬
‫שתיארנו‪ .‬עקב הוראה זו התמקד הארגון בשתי‬
‫פעולות שהתנהלו במקביל לאיסוף מידע פורמלי‬
‫כדי לשפר את היכולת הטיפולית שלו‪ .‬הפעולה‬
‫העיקרית היתה איסוף מידע שנאגר בארגון אצל‬
‫מטפלים ואנשי שטח אחרים וטרם הוטמע כידע‬
‫ארגוני‪ .‬איסוף מידע זה התבטא בקיום דיונים‬
‫פתוחים בהשתתפותם של אנשי טיפול‪ ,‬אנשי מטה‬
‫ואנשי ביטחון‪ ,‬ובהקמת צוותי עבודה מקומיים רב‪-‬‬
‫תחומיים שנועדו לזהות גורמים רלוונטיים ואמצעים‬
‫שנעשה בהם שימוש להתערבות ברמה המקומית‪.‬‬
‫הפעולה השנייה התמקדה באיסוף מידע מחקרי‬
‫אקדמי ומידע על אופן הזיהוי של המסוכנות והטיפול‬
‫בה בארגוני כליאה ותקון בעולם‪ .‬שתי הפעולות‬
‫הובילו לשינוי משמעותי במדיניות המערכת‬
‫כלפי זיהוי אסירים במצוקה וטיפול בהם‪ :‬הוראות‬
‫הארגון באשר לטיפול באסירים במצוקה עודכנו‬
‫בהתאם למסקנות הבדיקה‪ ,‬ובין השאר פותח כלי‬
‫דיאגנוסטי שבודק מאפיינים אישיים ומאפיינים‬
‫היסטוריים שנמצאו רלוונטיים בספרות המקצועית‬
‫או שתואמים את תצפיות הצוותים הרב‪-‬תחומיים‪.‬‬
‫בד בבד עם הטמעת השאלון הדיאגנוסטי החלה‬
‫מחלקת המחקר לאסוף נתונים כדי לבחון את‬
‫יעילותו של כלי זה‪ .‬התוצאות של בדיקת היעילות‬
‫נאספות ויפורסמו בהמשך‪.‬‬
‫השילוב בין יוזמות טיפוליות מקומיות למחקר‬
‫פורמלי כלל‪-‬ארגוני מאפשר ליצור כלי דיאגנוסטי‬
‫שמצד אחד תואם למידע המקצועי של המטפלים‬
‫ומצד שני מוכיח יעילות‪ .‬דו‪-‬שיח כזה בין המחקר‬
‫לטיפול מאפשר חקירה מהירה יחסית של הסוגיות‬
‫הקליניות ושיתוף פעולה מפרה והדדי בין המטפלים‬
‫שאספו את המידע ובין החוקרים שמנתחים אותו‪.‬‬
‫בדיקה זו מאפשרת לייעל את תהליך המיון של‬
‫אסירים אובדניים ואת הטיפול בהם לאורך הזמן‪.‬‬
‫מספר מרכיבים ארגוניים תורמים להצלחת‬
‫ההטמעה של כלים ואמצעים שנבדקו מחקרית‬
‫ביוזמה זו‪ .‬המרכיב החשוב ביותר הוא מחויבות‬
‫ההנהלה להשתמש בגישה מבוססת נתונים‪.‬‬
‫מחויבות זו ניכרת הן בדרישות מהמטפלים לאסוף‬
‫מידע וליישמו‪ ,‬הן בהשקעת משאבים ארגוניים‬
‫נרחבים לשם כך והן בייזום מחקר פורמלי ומסודר‬
‫שבו נבדקת האפקטיביות של הפעולות המיושמות‪.‬‬
‫דרישות ההנהלה מבטאות הגדרה ברורה של‬
‫הסוגיה הטיפולית שיש להתמקד בה‪ ,‬הגדרה‬
‫שתאפשר לבחון את הבעיה באופן כללי וסטנדרטי‬
‫ולהסיק מסקנות לעתיד‪ .‬מצד אחר על ההנהלה‬
‫לאפשר לגורמים המקצועיים לעצב את הפיתרונות‬
‫המקצועיים על פי הבנתם ועל פי המידע שנצבר‪.‬‬
‫התערבותם של גורמים בהנהלה שאינם מטפלים‬
‫פרטי הטיפול עשויה להשפיע לרעה על‬
‫ֵ‬
‫בעיצוב של‬
‫האפקטיביות של המהלך כולו‪ .‬אספקט חשוב נוסף‬
‫בתהליך שהצגנו הוא קיומו של ידע טיפולי מקומי‬
‫נרחב יחסית אצל המטפלים ורצון לחלוק ידע זה‪.‬‬
‫לשיתוף פעולה ולדו‪-‬שיח מקצועי ויעיל בין ההנהלה‬
‫למטפלים יש תפקיד מכריע בשמירה על שיפור‬
‫מתמשך של ההתמודדות עם הסוגיה והם משמרים‬
‫את היוזמה בקרב המטפלים‪ .‬עמוד התווך השלישי‬
‫שמאפשר יישום של הגישה מבוססת הנתונים הוא‬
‫קיומו של גוף מחקר פנים‪-‬ארגוני שמתמקד במחקר‬
‫יישומי‪ ,‬מכיר את השטח‪ ,‬מקיים דו‪-‬שיח רציף איתו‬
‫ומזדהה עם מטרותיו‪ .‬היותו של הדרג החוקר חלק‬
‫אורגני מהארגון מאפשר לקיים דו‪-‬שיח יעיל ומהיר‬
‫יותר בין המחקר לטיפול‪ .‬במקרה דנן היה אפשר‬
‫לזהות בקלות רבה יחסית פריטי מידע חדשים‬
‫שמציעים המטפלים (לדוגמה‪ ,‬היסטוריה של סיווגים‬
‫ממאסרים קודמים‪ ,‬עלייה לארץ בזמן האחרון או‬
‫קיומו של רקע משברי טרם המאסר)‪ ,‬לאסוף אותם‬
‫‪181‬‬
‫מכל המטפלים בארגון בעבור אוכלוסייה טיפולית‬
‫רחבה ולאורך זמן‪ ,‬ולבחון עד כמה משפר שימוש‬
‫במידע זה את יעילות הסיווג והטיפול‪ .‬מלבד‬
‫הוספת נתונים שעשויים להיות רלוונטיים ובחינת‬
‫הרלוונטיות שלהם ִאפשר המחקר ששולב בתהליך‬
‫קבלת ההחלטות הניהולית ובתהליך הטיפולי‬
‫לבחון במדוקדק תפיסות מקובלות בספרות באשר‬
‫לגורמים המשפיעים על אובדנות בבתי סוהר‪ .‬עם‬
‫גורמים אלה נמנים פרק הזמן המצטבר בבית‬
‫הסוהר‪ ,‬הסטטוס המשפטי של האסיר (שפוט או‬
‫עצור העומד בפני הליך משפטי מאיים)‪ ,‬השתייכותו‬
‫למיעוט אתני או תרבותי וכדומה‪.‬‬
‫חשוב שכל חברי ההנהלה של ארגון טיפולי ימשיכו‬
‫להתייחס בעתיד הן למשוב המטפלים באשר ליעילות‬
‫הכלים ולאמצעי שיפורם והן לנתוני היעילות הנובעים‬
‫מהמחקר‪ .‬התייחסות לגורמים רלוונטיים חדשים‬
‫והתעלמות מנתונים לא רלוונטיים תאפשר לשפר‬
‫את הטיפול בבעיות שונות‪ ,‬ובהן בעיית האובדנות‬
‫בבתי הסוהר‪ .‬שימוש בכלים דיאגנוסטיים מבוססים‬
‫ובהתערבויות טיפוליות שנמצאו יעילות במחקר‬
‫תקף מאפשר למטפלים להסביר את החלטותיהם‬
‫בקלות רבה יותר‪ ,‬ולפיכך לקבל החלטות עם גיבוי‬
‫מלא של הארגון‪.‬‬
‫יישום משופר של גישת‬
‫ההתבססות על נתונים‬
‫כפי שראינו‪ ,‬לגישה מבוססת הנתונים יתרונות‬
‫רבים‪ ,‬ובהם שיפור מתמיד של הביצועים הטיפוליים‬
‫לאורך זמן והתמקדות בשיטות ובגורמים רלוונטיים‪.‬‬
‫לעומת זאת לגישה זו מכשלות יישומיות רבות‪ .‬שתי‬
‫המכשלות הגדולות ביותר הן העומס הרב שנוצר על‬
‫המטפלים במימוש שיטה זו והתחושה שמתגבשת‬
‫אצלם לעתים קרובות ששיטות הטיפול קשיחות מדי‬
‫ואינן מתאימות למטופל ולצרכיו‪ .‬כדי למנוע עומס‬
‫זה על הארגון כולו לעסוק קודם כל ביישום הגישה‬
‫מבוססת הנתונים ולא להסתפק בהגדרה המנהלית‬
‫שקובעת שיש לטפל בהתאם לגישה זו‪ .‬ההנהלה‪,‬‬
‫כגורם האמון על קביעת מדיניות בארגון‪ ,‬אמונה‬
‫‪182‬‬
‫גם על קביעת יעדים מדידים להצלחת הטיפול‪ .‬כדי‬
‫שקביעת יעדים זו תהיה ישימה ותותאם למציאות‬
‫בשטח‪ ,‬על ההנהלה לגבש יעדים אלה על ידי דו‪-‬שיח‬
‫עם המטפלים ובהתאם לתפיסתם המקצועית‪.‬‬
‫לשם כך יש לאפשר לגורמים בהנהלה האמונים‬
‫על הפן המקצועי לקבוע את המדיניות הארגונית‬
‫בענייני מומחיותם‪.‬‬
‫כדי להפחית את העומס מהמטפלים בשטח על‬
‫ההנהלה לסווג את הסוגיות הטיפוליות על פי‬
‫הדרישות למידע המגיעות מהמטפלים‪ .‬על ההנהלה‬
‫להוביל את יישום הגישה על ידי בניית שיטות טיפול‪,‬‬
‫להמציא כלי עזר לכל סוגיה קלינית שמעלים‬
‫המטפלים באמצעות ידע שנצבר מחוץ לארגון‬
‫ובתוכו‪ ,‬וכן ליזום מחקר יישומי לבחינת היעילות‬
‫של שיטות אלה‪ .‬על החוקרים להיות מכוונים לענות‬
‫על צרכי המטפלים וההנהלה‪ .‬מצד אחד עליהם‬
‫להבין את הסוגיות הטיפוליות ככל שניתן ומצד‬
‫שני עליהם להיות בעלי כישורים מחקריים נאותים‬
‫כדי שלמסקנותיהם יהיה התוקף הנדרש‪ .‬בבואם‬
‫לאסוף מידע מהמטפלים בשטח עליהם להבטיח‬
‫שאיסוף המידע אינו פוגע בעבודת המטפלים ואינו‬
‫מעמיס עליהם יתר על המידה‪ .‬לשם כך יש להקפיד‬
‫שאיסוף המידע יועיל למטפלים ולא ישמש רק כלי‬
‫לאיסוף מידע למחקר‪ .‬כאשר הדבר מתאפשר יש‬
‫להעדיף שליפת נתונים מהמחשב על פני דליית‬
‫מידע מהמטפלים‪ .‬יש לתת את הדעת גם לפגיעה‬
‫בסודיות המידע של המטופלים‪ .‬על פי תקנות‬
‫האתיקה המקצועית וחוקי המדינה‪ ,‬אין לחשוף‬
‫מידע על מטופל ללא הסכמתו או כאשר יש במניעה‬
‫של הפצת המידע פגיעה בטיפול או סכנה ממשית‬
‫למטופל (חוק העובדים הסוציאליים‪ ,‬תשנ"ו; חוק‬
‫הפסיכולוגים‪ ,‬תשל"ז)‪ .‬כדי לעמוד בעקרון הסודיות‬
‫המקצועית ובו בזמן לערב את גורמי המחקר בתהליך‬
‫הטיפולי יש לנתק הרמטית את החוקרים ממידע‬
‫מזהה על המטופלים‪ ,‬אך רצוי לאפשר להם גישה‬
‫חופשית ככל הניתן לנתונים האנונימיים‪ .‬ניתוק כזה‬
‫יאפשר שמירה מוחלטת על פרטיותו של המטופל‬
‫ולא יפר את הסודיות הנדרשת מהמטפלים‪ .‬שימוש‬
‫התערבות טיפולית מבוססת נתונים בסביבה ארגונית‬
‫במאגרים ממוחשבים של מידע טיפולי מקל מאוד‬
‫את הגישה למידע הנדרש‪ ,‬ואף סביר שיקל מאוד‬
‫את איסוף המידע ואת התקשורת בין המטפל‬
‫לחוקר‪ .‬ההפרדה בין המטפל לחוקר תורמת לא‬
‫רק לשמירת הסודיות אלא מאפשרת ניתוק בין‬
‫הגורם המיישם וקובעי המדיניות ובין החוקר‪.‬‬
‫מאחר שהחוקר הוא גורם עצמאי שאינו אמון על‬
‫יישום הטיפול‪ ,‬הוא מסוגל לבחון את יעילות הטיפול‬
‫במקצועיות ולהיות חף מלחצים ביצועיים‪ .‬שימוש‬
‫במבנה סטנדרטי לתכנון הטיפול ולתיעודו יאפשר‬
‫לחוקר לאסוף מידע ביעילות‪ .‬אותו מבנה ישפר‬
‫את יעילות הטיפול‪ ,‬ובעיצוב נכון אף עשוי לקצר‬
‫את הזמן שמשקיע המטפל בטיפול ולהפחית את‬
‫העומס מהמטפלים‪.‬‬
‫כדי ליישם שיטות טיפול ואבחון מבוססות נתונים‬
‫בהצלחה ולאורך זמן יש להקפיד על תקשורת יעילה‬
‫וטובה בין המטפלים לחוקרים ובין אלה להנהלה‪.‬‬
‫תקשורת זו צריכה להתבטא בהבנת הצרכים‬
‫הטיפוליים העולים מהשטח‪ ,‬בהגדרת המטרות‬
‫הטיפוליות על ידי ההנהלה‪ ,‬בייזום המחקר לצורך‬
‫בחינת יעילות הטיפול ובשאיבת נתונים מהשטח‬
‫לטובת המחקר באופן שיפגע מעט ככל הניתן‬
‫בשגרת יומם של המטפלים וההנהלה וידרוש‬
‫משאבים מועטים ככל הניתן לתחזוקת הקשר‪ .‬על‬
‫ההנהלה להתחייב להתייעלות מתמשכת‪ .‬עליה‬
‫להיות קשובה לידע המצטבר בארגון‪ ,‬הן מבחינת‬
‫ניסיון מקצועי והן מבחינת מחקר שיטתי‪ ,‬ועליה‬
‫ְלסגל אורך רוח ולאפשר לגורמים המקצועיים ‪-‬‬
‫המטפלים והחוקרים ‪ -‬למצות את יכולותיהם לשם‬
‫שיפור היעילות הקלינית‪ .‬הטמעה של שיטות טיפול‬
‫חדשות ובחינתן דורשת הכשרה אינטנסיבית‪,‬‬
‫בקרת יישום ועבודת מחקר מתמשכת‪ .‬דרישות‬
‫אלה מחייבות השקעה לא מבוטלת של משאבים‬
‫ארגוניים‪ .‬על ההנהלה להפוך משאבים אלה‬
‫לזמינים מתוך הבנה שבטווח הארוך הגברה של‬
‫יעילות הטיפול תפחית את המשאבים הנדרשים‬
‫לטיפול ולשיקום‪.‬‬
‫מכל אלה נובע שעבודה מתמשכת על פי הגישה‬
‫מבוססת הנתונים אינה מצב של ברירת מחדל אלא‬
‫דורשת משאבים ובעיקר תשומת לב רבה למחויבות‬
‫של כל הגורמים המעורבים‪ .‬כדי להשיג את יתרונותיה‬
‫הגדולים של גישה זו יש להמשיך ולהקדיש תשומת‬
‫לב מספקת ליישומה‪ .‬אופיה של גישה זו מאפשר‬
‫ליישמה בשלבים‪ ,‬תוך התמקדות בסוגיה מסוימת‬
‫או בתחום מוגדר להטמעה‪ ,‬כדי להפחית את דרישת‬
‫המשאבים ואת הדרישה לתשומת לב של ההנהלה‪.‬‬
‫למרות שיישומה של גישת טיפול המבוססת על‬
‫נתונים הוא שברירי מטיבו‪ ,‬תוצרי הגישה ‪ -‬שיטות‬
‫טיפול שיעילותן מוכחת ‪ -‬משפרים את הסיכוי‬
‫להצלחה טיפולית ומאפשרים תמורה טובה יותר‬
‫למשאבים שהושקעו‪.‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫אבן‪ ,‬ד' (‪ 6‬בפברואר ‪ .)2011‬הפסיכולוגים‬
‫הקליניים יוזמים חלופה למועצת משרד‬
‫הבריאות‪ .‬הארץ‪ .‬אוחזר ב‪ 3-‬אפריל ‪ 2011‬מתוך‬
‫‪http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1213546.html‬‬
‫חסון‪ ,‬נ' (‪ 18‬בנובמבר ‪ .)2010‬פרויד מתהפך‬
‫בקברו‪ :‬האוניברסיטה העברית הפסיקה ללמד את‬
‫תורת הפסיכואנליזה‪ .‬הארץ‪ .‬אוחזר ב‪ 3-‬אפריל‬
‫‪ 2011‬מתוך‬
‫‪http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1199269.html‬‬
‫נבו‪ ,‬ד' (‪ .)1989‬הערכה המביאה תועלת‪ .‬ירושלים‪:‬‬
‫מכון הנרייטה סולד‪.‬‬
‫‪Addis, M. E. (2002). Methods for disseminating‬‬
‫‪research products and increasing evidence‬‬‫‪based practice: Promises, obstacles and‬‬
‫‪future directions. Clinical Psychology: Science‬‬
‫‪& Practice, 9(4), 367-378.‬‬
‫‪Addis, M. E. & Krasnow, A. D. (2000). A‬‬
‫'‪national survey of practicing psychologists‬‬
‫‪attitudes toward psychotherapy treatment‬‬
‫‪manuals. Journal of Consulting and Clinical‬‬
‫‪Psychology, 68(2), 331-339.‬‬
‫‪Addis, M. E., Wade, W. A. & Hatgis, C. (1999).‬‬
‫‪Barriers to dissemination of evidence-based‬‬
‫‪183‬‬
Cochrane Collaboration (n.d.). Retrieved April
3, 2011, from http://www.cochrane.org/.
Dawes, R. M. (1994). House of cards:
Psychology and psychotherapy built on myth.
New York: The Free Press.
Dawes, R. M., Faust, D. & Meehl, P. E. (1989).
Clinical versus actuarial judgement. Science,
243(4899), 1,668-1,674.
Ellis, J., Mulligan, I., Rowe, J. & Sackett, D. L.
(1995). Inpatient general medicine is evidence
based. Lancet, 346(8972), 407-410.
Eysenck, H. J. (1952) The Effects of
Psychotherapy: An Evaluation. J. Consulting
Psychology, 16, 319.
Farabee, D. (2002). Reexamining Martinson's
critique: a cautionary note for evaluators.
Crime & Deliquency, 48, 189-192.
Gendreau, P. & Smith, P. (2007). Influencing
the “people who count“: Some perspectives
on the reporting of meta-analytic results for
prediction and treatment outcomes with
offenders. Criminal Justice and Behavior 34,
1,536-1,559.
Gibbs, L. & Gambrill, E. (2002). EvidenceBased Practice: Counterarguments to
Objections. Research on Social Work Practice,
12(3), 452-476.
Gotham, H. J. (2006). Advancing the
implementation of evidence-based practices
into clinical practice: How do we get there from
here? Professional Psychology: Research and
Practice, 37, 606-613.
Grove, W. M. & Meehl, P. E. (1996).
Comparative efficiency of informal (subjective,
impressionistic) and formal (mechanical,
algorithmic) prediction procedures: The
clinical-statistical controversy. Psychology,
Public Policy & Law, 2, 293-323.
Grove, W. M., Zald., D. H., Lebow, B. S.,
practices: Addressing practitioners' concerns
about
manual-based
psychotherapies.
Clinical Psychology: Science and Practice,
6(4), 430-441.
Anderson, M., Cosby, J., Swan, B., Moore, H.
& Broekhoven, M. (1999). The use of research
in local health service agencies. Social Science
& Medicine, 49, 1,007-1,019.
APA Presidential Task Force on Evidence Based
Practice (2006). Evidence based practice in
psychology. American Psychologist, 61(4),
271-285.
Barratt, M. (2003). Organizational support
for evidence-based practice within child and
family social work: A collaborative study. Child
& Family Social Work, 8, 143-150.
Bellamy, J. L., Bledsoe, S. E. & Traube, D.
E. (2006). The current state of evidencebased practice in social work: A review of
the literature and qualitative analysis of expert
interviews. Journal of Evidence Based Social
Work, 3(1), 23-48.
Beutler, L. E., Castonguay, L. G. & Follette,
W. C. (2006). Therapeutic factors in dysphoric
disorders. Journal of Clinical Psychology, 62,
639-647.
Bonta, J. & Andrews, D. A. (2007). Risk-needresponsivity model for offender assessment
and rehabilitation. Ottawa: Public Safety
Canada. Retrieved April 3, 2011, from http://
www.publicsafety.gc.ca/res/cor/rep/risk_
need_200706-eng.aspx.
Campbell Collaboration (n.d.). Retrieved
April
3,
2011,
from
http://www.
campbellcollaboration.org/.
Chambers, R., Bowyers, S. & Campbell,
I. (1996). Investigation into the attitudes of
general practitioners in Staffordshire to medical
audit. Quality in Health Care, 5, 13-19.
184
‫התערבות טיפולית מבוססת נתונים בסביבה ארגונית‬
with feedback on patient progress during
psychotherapy: Are outcomes enhanced?
Psychotherpy Research, 11(1), 49-68.
Landry, R., Amara, N. & Lamari, M. (2001).
Climbing the ladder of research utilization.
Science Communication, 22(4), 396-422.
Lewis, S. (2005). Rehabilitation: Headline or
footnote in the new penal policy? Probation
Journal, 52(2), 119-135.
Lipton, D., S. , Martinson, R. M., & Wilks,
J. (1975). The effectiveness of correctional
treatment: A survey of treatment evaluation
studies. New York: Praeger.
Losel, F. & Schmucker, M. (2005). The
effectiveness of treatment for sexual offenders:
A comprehensive meta-analysis. Journal of
Experimental Criminology, 1, 117-146.
Martinson, R. (1974). What works? - Questions
and answers about prison reform. Public
Interest, 24, 22-53.
Martinson, R. (1979). New findings, new views:
A note of caution regarding sentencing and
reform. Hoftra Law Review, 7, 243-258.
May Committee (1979). Report of the
Committee of Inquiry into the United Kingdom
Prison Services. London: HMSO.
McColl, A., Smith, H., White, P. & Field, J.
(1998). General practitioners' perceptions
of the route to evidence based medicine: A
questionnaire survey. British Medical Journal,
316, 361-365.
McIntyre, N. & Popper, K. (1983). The critical
attitude in medicine: The need for a new ethics.
British Medical Journal, 287, 1,919-1,923.
Meehl, P. E. (1954). Clinical vs. statistical
prediction: A theoretical analysis and a review
of the evidence. Minneapolis: University of
Minnesota Press.
Mullen, E. J. & Bacon, W. (2004). A survey
185
Snitz, B. E. & Nelson, C. (2000). Clinical
versus mechanical prediction: A metaanalysis.
Psychological
Assessment,
12, 19-30.
Home Office (2004). National Probation Service
Accreditation Programmes Performance
Report 2002-03. London: Home Office.
Howard, M. O., McMillen, C. J. & Pollion, D.
E. (2003). Teaching evidence-based practice:
Towards a new paradigm for social work
education. Research on Social Work Practice,
13(2), 234-259.
Hunsley, J. (2007). Addressing key challenges
in evidence-based practice in psychology.
Professional Psychology: Research & Practice,
38(2), 113-121.
Izzo, R. L. & Ross, R. R. (1990). Meta-analysis
of rehabilitation programmes for juvenile
offenders. Criminal Justice and Behaviour, 17,
134-142.
Jenick, M. (2006) Evidence-based medicine:
Fifteen years later. Golem the good, the bad
and the ugly in need of review? Medical
Science Monitor, 12(11), RA241-251.
Johnston, G., Crombie, I. K., Davies, H. T. O.,
Alder, E. M. & Millard, A. (2000). Reviewing
audit barriers and facilitating factors for
effective clinical audit. Quality in Health Care,
9, 23-36.
Lambert, M. J., Whipple, J. L., Hawkins, E. J.,
Vermeersch, D. A., Nielsen, S. L. & Smart, D.
W. (2003). Is it time for clinicians to routinely
track patient outcome? A meta-analysis.
Clinical Psychology: Science and Practice, 10,
288-301.
Lambert, M. J., Whipple, J. L., Smart, D. W.,
Vermeersch, D. A., Nielsen, S. L. & Hawkins,
E. J. ( 2001). The effects of providing therapists
Practice: Working Paper 1.
Spring, B. (2007). Evidence-based practice in
clinical psychology: What it is, why it matters;
what you need to know. Journal of Clinical
Psychology, 63, 611631-.
Watchtel, P. (2010). Beyond “ESTs“:
Problematic assumptions in the pursuit of
evidence based practice. Psychoanalytic
Psychology 27, 251-272.
Weber, B. J. & Downing D. L. (2009).
Object-relations and Self-Psychology: A
user-friendly primer. Indianapolis: University
of Indianapolis Press.
Westen, D., Novotny, C. M. & ThompsonBrenner, H. (2005). EBP EST: Reply to CritsChristoph et al. (2005) and Weisz et al. (2005).
Psychological Bulletin, 131, 427-433.
Wilson, D. B., Bouffard, L. A. & Mackenzie, D.
(2005). A Quantitative Review of Structured,
Group-Oriented,
Cognitive-Behavioral
Programs for Offenders. Criminal Justice and
Behaviour, 32, 172-204.
Zeldow, P. B. (2009). In defense of clinical
judgment, credentialed clinicians, and reflective
practice. Psychotherapy Theory, Research,
Practice, Training, 46, 1-10.
of practitioner adoption and implementation
of practice guidelines and evidence-based
treatments. In: A. R., Roberts, K., Yeager
(Eds.). Evidence-Based Practice Manual:
Research and Outcome Measures in Health
and Human Services. New York, NY: Oxford
University Press.
Nickerson, R. S. (1998). Confirmation bias:
A ubiquitous phenomenon in many guises.
Review of General Psychology, 2(2), 175-220.
OCEBM Table of Evidence Working Group.
“The Oxford 2011 Table of Evidence“. Oxford Centre for Evidence-Based Medicine.
Retrieved April 3, 2011, from http://www.
cebm.net/index.aspx?o=5653
Palmer, J. H. (1995). The effectiveness issue
today: An overview. Federal Probation, 46,
3-10.
Rosen, A. (1993). Systematic planned practice.
Social Service Review, 3, 84-100.
Rosen, A. (2003). Evidence-based social work
practice: Challenges and promise. Social Work
Research, 27(4), 197-208.
Sackett, D. L., Richardson, W. S., Rosenberg,
W. & Haynes, R. B. (1997). Evidence-based
medicine: How to practice and teach. New
York: Churchill Livingston.
Sackett, D. L., Rosenberg, W. M. C., Gray, J. A.
M., Haynes, R. B. & Richardson, W. S. (1996).
Evidence based medicine: What it is and what it
isn't. British Medical Journal, 312, 7172-.
Savaya, R., Moreno, N., Lipschitz, O. & Arset,
N. (1999). The application of a model of
systematic planned practice to participatory
community work. Community Development
Journal, 34(3), 240-251.
Solesbury, W. (2001). Evidence based policy:
Whence it came and where it's going. ESRC
UK Centre for Evidence Based Policy and
186
‫בטחוניסטית"‬
‫"אני‬
‫זהות נשים הממלאות‬
‫תפקידי ביטחון בשב"ס‬
‫[אורית אפל‪]1‬‬
‫מאמר זה בחן מה מייחד נשים שבחרו בקריירת ביטחון בשירות בתי הסוהר‪,‬‬
‫בסביבת עבודה גברית‪ ,‬עם רמת סיכון גבוהה והתמודדות עם אלימות וקושי‪.‬‬
‫נראה כי התפיסה הרווחת אפילו כיום היא שהעבודה בבית הסוהר תואמת את‬
‫המגדר הגברי (‪ .)Briton, 2003; Greer, 2008‬נשות הארגון מתמודדות עם פער‬
‫בין תפיסת התפקיד כתפקיד גברי לזהותן הנשית‪ ,‬והפער מאתגר את תהליך‬
‫הגיבוש של הזהות המקצועית‪ .‬המחקר נערך באופן איכותני וכלל ראיונות עם‬
‫נשים העובדות בתפקידי ביטחון בשב“ס‪ .‬הניתוח לימד על עיסוקן במספר‬
‫נושאים מרכזיים‪ :‬משפחת המוצא‪ ,‬המדים כסמל לחוזק ויציבות ובעיקר הצורך‬
‫לגשר על הפער בין הזהויות‪ .‬בדיון מוצגים שני דפוסי ההתמודדות המרכזיים עם‬
‫מתח הקיים בין זהות התפקיד הגברית לזהות המגדרית הנשית‪ .‬סגנון התמודדות‬
‫אחד הוא הפנמה של זהות התפקיד הגברית‪ .‬סגנון התמודדות אחר הוא החצנה‬
‫של זהות נשית מגדרית‪ .‬מחקרי המשך יוכלו לבחון סוגיות של קונפליקטים בין‬
‫זהויות של גברים אשר בחרו בקריירת ביטחון בשב“ס‪ .‬בחינה כזאת תסייע להבין‬
‫אם האתגרים הכרוכים בתפקיד משותפים לשני המינים ונובעים ממהותו של‬
‫העיסוק או משתנים על פי המגדר‪.‬‬
‫מבוא‬
‫בחורף ‪ ,2010-2009‬לקראת הוצאת החוברת‬
‫"שירות נשים בשב"ס"‪ ,‬נערכה בארגון בחינה‬
‫איכותנית ראשונית שנועדה להגדיר את זהותן של‬
‫נשים הממלאות תפקידי ביטחון בשב"ס‪ .‬המטרה‬
‫היתה לבחון מה מייחד את הנשים אשר בחרו לעבוד‬
‫במקום עבודה המאופיין ברוב גברי‪ ,‬בתפקיד שיש בו‬
‫סיכון‪ ,‬שמערב התמודדות עם אלימות‪ ,‬וכמובן מה‬
‫מיוחד בעיניהן בשירות הבטחוני‪ .‬מאמר זה מנסה‬
‫להתמודד עם שאלות אלו‪.‬‬
‫נשים בתפקידי ביטחון‬
‫בארגוני כליאה בארץ ובעולם‬
‫נשים החלו לעבוד בארגוני כליאה כחלק מתהליך‬
‫כולל של שילובן בעולם העבודה‪ .‬התהליך החל‬
‫בתחילת שנות ה‪ ,70-‬בד בבד עם עליית התנועה‬
‫הפמיניסטית אשר נאבקה בתפיסת העולם המציבה‬
‫את הגבר במרכז ואת האישה בשוליים‪ .‬תהליך זה‬
‫הביא עמו תמורות רבות לצד עיסוק רב במקומן‬
‫של נשים ובתפקידן המגדרי בחברה (‪.)Jurik, 1985‬‬
‫נשים השתלבו בתפקידים שונים בבתי כלא בארץ‬
‫‪ 1‬כלאי אורית אפל היא ראש צוות אבחון ומיון סגל‪ ,‬מערך מדעי ההתנהגות‪ ,‬שירות בתי הסוהר‪.‬‬
‫‪187‬‬
‫ובעולם בהדרגתיות שלא מנעה את ההתנגדות‬
‫הסמויה או הגלויה של סגל הגברים להשתלבותן‪,‬‬
‫בעיקר בשל החשש שהן לא יוכלו להתמודד עם‬
‫מצבי אלימות ומצבי חירום‪ .‬חשש זה נבע מאמונות‬
‫בסיסיות שלנשים יכולות פיזיות מעטות יותר משל‬
‫גברים‪ ,‬חולשה מנטלית ונטייה למעורבות רגשית‬
‫רבה‪ .‬הגדרת התפקיד כללה נתונים פיזיים ובהם‬
‫גובה‪ ,‬משקל וכוח (‪ .)Samaha, 2006‬כל אלו יצרו‬
‫מציאות שבה שירתו בבתי כלא לגברים סוהרים‬
‫וקצינים גברים בלבד‪ .‬אם בתחילת שנות השמונים‬
‫עבדו במתקני הכליאה לגברים בארצות הברית‬
‫נשים באחוזים בודדים (לא כולל תפקידים של חינוך‬
‫וטיפול)‪ ,‬הרי הן היוו שליש מכוח האדם הבטחוני‬
‫שעבד במתקנים אלו בשנת ‪.2001‬‬
‫כיום מועסקות נשים בארץ ובעולם בכל מגוון‬
‫התפקידים הקיים בבתי הסוהר‪ .‬על נשים חלות‪ ,‬כמו‬
‫על גברים‪ ,‬מספר הגבלות הקשורות בעבודה עם‬
‫אסירים מהמין השני‪ ,‬כגון איסור לבצע חיפוש גופני‬
‫(להוציא מקרי חירום)‪ .‬לנשים יש לגיטימציה חברתית‬
‫רבה יותר לעבוד בתוך בית הסוהר‪ ,‬אולם אפשר‬
‫עדיין להבחין בפיצול מגדרי‪ :‬מרבית הנשים ממלאות‬
‫תפקידים הנחשבים נשיים‪ ,‬כגון הוראה‪ ,‬טיפול‬
‫והדרכה‪ ,‬ומיעוטן ממלאות תפקידי ביטחון הנחשבים‬
‫גבריים‪ .‬סקר שנעשה לאחרונה על נשים המשרתות‬
‫בשב"ס מלמד כי כ‪ 60%-‬מהן ממלאות תפקידי מטה‪,‬‬
‫תפקידי טיפול ועובדות בהוראה ובהדרכה וכ‪40%-‬‬
‫מהן ממלאות תפקידי ביטחון ("אישה בתוך הכלאים‬
‫‪ -‬על נשים בשירות בתי הסוהר"‪.)2010 ,‬‬
‫מבט מגדרי ‪ -‬תפיסת התפקיד‬
‫מחקרים שנערכו בשנים האחרונות (;‪Britton, 2003‬‬
‫‪ )Greer, 2008‬בחנו את הקונפליקט המגדרי בסביבת‬
‫בתי הסוהר בארצות הברית‪ .‬נמצא כי נשים שנכנסו‬
‫לתפקידי ביטחון בכלל ולתפקידי פיקוד בפרט‬
‫תרמו לתחילתו של שינוי ארגוני ולעיצובה מחדש‬
‫של התרבות הארגונית של ארגוני הכליאה‪ .‬אולם על‬
‫אף ‪ 20‬השנים שחלפו מאז החלו נשים לעבוד בבתי‬
‫סוהר ושילובן בתפקידי קצונה וביטחון‪ ,‬התפיסה‬
‫‪188‬‬
‫הרווחת היא עדיין שהעבודה בבית הסוהר היא‬
‫גברית בעיקרה ודורשת כוח פיזי‪ ,‬אגרסיביות ונוקשות‬
‫(‪ .)Britton, 2003‬כדי להבין את הסיבות לתפיסות‬
‫המקובלות באשר לתפקידי ביטחון בבית הסוהר‪ ,‬ידון‬
‫מאמר זה בהיבט המגדרי‪.‬‬
‫התפיסה החברתית של ההבדלים בין גברים לנשים‬
‫עוזרת להבין את מיקום הנשים בארגון ואת מערכת‬
‫הציפיות מהן‪ .‬מערכת ציפיות זו וההבדלים הנצפים‬
‫בהתנהגותם של נשים וגברים אינם תהליך או‬
‫תופעה טבעית אלא תוצר של תהליכים חברתיים‬
‫המתרחשים בחברה בכלל ובתוך הארגון בפרט (כגון‬
‫תרבות ארגונית‪ ,‬סמלים ודימויים) (‪.)Acker, 1990‬‬
‫החוקרים ‪ )2000( Eagly et al.‬טוענים‪ ,‬כי תפקידי‬
‫מגדר אלו משפיעים על ההתנהגות לא רק בגלל‬
‫הציפיות החברתיות אלא גם משום שלרוב האנשים‬
‫תפיסות פנימיות מובחנות שהן תוצאה של תהליך‬
‫הסוציאליזציה בבגרות ובילדות‪ .‬בתהליכי סוציאליזציה‬
‫אלו מפנימים בנים ובנות סטריאוטיפים המתאימים‬
‫למינם‪ ,‬ובהמשך התפתחותם חושפים התנהגויות‬
‫התואמות את תפקידם המיני (‪Hennig & Jardin,‬‬
‫‪ .)1977‬סטריאוטיפים מגדריים אלה משמעותם‬
‫תבניות חשיבה שגורות המייחסות לגבר או לאישה‬
‫אפיונים‪ ,‬תכונות אישיות והתנהגויות טיפוסיות בשל‬
‫מינם הביולוגי‪ ,‬בלי לבחון אותן רציונלית ואובייקטיבית‪.‬‬
‫כלומר למרות שגברים ונשים יכולים להיות בעלי‬
‫מאפיינים ותכונות הנחשבים נשיים וגבריים כאחד‪,‬‬
‫תכונות הנתפסות כגבריות על פי הסטריאוטיפים‬
‫החברתיים הן לדוגמה אסרטיביות‪ ,‬שאפתנות‪,‬‬
‫תחרותיות ואקטיביות‪ .‬תכונות הנתפסות כנשיות הן‬
‫לדוגמה עדינות‪ ,‬רגישות‪ ,‬רכות וכניעות‪ .‬דיפרנציאליות‬
‫זו של תכונות עשויה ליצור ציפיות חברתיות מסוימות‬
‫באשר לאסטרטגיות ההתמודדות הייחודיות לנשים‬
‫ולגברים (‪ .)Carli, 1999; Johnson, 1976‬לפיכך‬
‫מצופה מגברים להשתמש באסטרטגיות "קשות"‬
‫המאופיינות באגרסיביות ובישירות‪ ,‬בעוד שמנשים‬
‫מצופה להשתמש באסטרטגיות "רכות" כגון‬
‫תלותיות‪ ,‬קשרים אישיים ואסטרטגיות עקיפות‬
‫(‪.)Johnson, 1976‬‬
‫“אני בטחוניסטית“‬
‫מעניין לבחון את תהליך הכניסה של נשים לתפקידי‬
‫ביטחון הנחשבים גבריים על רקע מקומן של הנשים‬
‫בכוח העבודה האזרחי העכשווי‪ .‬נראה כי נשים רבות‬
‫עובדות במשרות חלקיות‪ ,‬במקצועות הנחשבים‬
‫נשיים (כגון מזכירות‪ ,‬עבודה סוציאלית והוראה)‬
‫ובכאלה שמתאימים מבחינת שעות העבודה‬
‫לתפקידי המשפחה (פוגל‪-‬ביז'אוי‪ .)2003 ,‬הנורמות‬
‫החברתיות מגדירות עדיין את הנשים כנשים וכרעיות‬
‫שהן האחראיות העיקריות לניהול משק הבית גם‬
‫כאשר הן עובדות מחוץ לבית (‪Etzion & Bailyn,‬‬
‫‪ ,)1994‬והציפייה מנשים היא להיות מעורבות יותר‬
‫מגברים בהתנהגויות "רכות" של סיוע‪ ,‬עזרה ו"טיפול‬
‫אימהי" (קרק וויסמל‪-‬מנור‪ ;2010 ,‬יזרעאלי‪.)1999 ,‬‬
‫לצד הנורמות החברתיות הברורות והסטריאוטיפים‬
‫המגדירים למעשה את תחומי עיסוקה של האישה‬
‫בחברה‪ ,‬מעניינות הנסיבות או התהליכים המביאים‬
‫נשים בישראל לבחור כיום באופן אקטיבי עבודה‬
‫בתפקיד בטחוני‪ ,‬בסביבה גברית ומצ'ואיסטית‪,‬‬
‫וכן מעניין אופן ההתמודדות שלהן עם מציאות‬
‫תעסוקתית ארגונית זו‪ .‬כדי להשיב על שאלות‬
‫אלו ולאפשר הבנה עמוקה של העולמות האישיים‬
‫הנחשפים בראיונות שהתקיימו במחקר‪ ,‬יעסוק‬
‫המאמר במושגי הזהות‪.‬‬
‫זהות עצמית וזהות ארגונית‬
‫זהות (‪ )identity‬עצמית היא סך כל המרכיבים‬
‫הייחודיים המבחינים אדם אחד ממשנהו (‪Erikson,‬‬
‫‪ .)1968; Brewer, 1991‬על פי אריקסון (‪Erikson,‬‬
‫‪ ,)1968‬גיבוש זהות הוא המשימה המרכזית של‬
‫האדם בחייו‪ ,‬ומשמעו שהאדם השיג תחושת יציבות‬
‫המספקת משמעות לחייו‪ .‬זהו תהליך מורכב של‬
‫בחירת חלופות הטומן בחובו קשיים ואתגרים רבים‪.‬‬
‫אריקסון רואה בגיבוש הזהות תוצר של תהליך‬
‫פנימי‪ ,‬אך גם תוצר של יחסי גומלין עם הסביבה‪.‬‬
‫בלי תמיכה חברתית ועזרה מהחברה בגיבוש הזהות‪,‬‬
‫עלול האדם להגיע למצבים כרוניים של בלבול וחוסר‬
‫אונים‪ .‬שלא כמו הזהות העצמית‪ ,‬זהות חברתית‬
‫מוגדרת כהשתייכותו של היחיד ליחידות חברתיות‬
‫מובחנות אשר מבטלות את מאפייניו האישיים‪ .‬זהויות‬
‫חברתיות אלו כוללות קטגוריות כגון גזע‪ ,‬מגדר‪,‬‬
‫תפקידים מקצועיים‪ ,‬שיוך ארגוני ועוד (‪Ashforth,‬‬
‫‪ .)2001; Brewer, 1991‬זהות ארגונית היא תוצר של‬
‫תהליך יצירה‪ ,‬החלפה‪ ,‬שימור או חיזוק של הבניות של‬
‫זהויות אשר בסופו מתפתחת תחושה של קוהרנטיות‬
‫וייחודיות (‪.)Sveningsson & Alvesson, 2003‬‬
‫זהות ארגונית‪/‬מקצועית חשובה לאנשים ולעתים‬
‫קרובות משפיעה על תחושת הזהות האישית‬
‫יותר מאשר קריטריונים אישיים כגון מוצא אתני‪,‬‬
‫מגדר וגזע (‪ .)Hogg & Terry, 2001‬לפי תיאוריות‬
‫העוסקות בזהות חברתית (;‪Tajfel & Turner, 1979‬‬
‫‪ ,)Turner, 1985‬אנשים מאמצים זהויות על בסיס של‬
‫העדפה קבוצתית כדי להפחית חוסר ודאות ולהעלות‬
‫את הביטחון העצמי (‪ .)Hogg & Terry, 2001‬פראט‬
‫(‪ )Pratt, 1998‬מדגיש במאמרו כי הזדהות עם קבוצה‬
‫חברתית עונה על צרכיו האישיים של היחיד‪ ,‬הכוללים‬
‫צורך בביטחון‪ ,‬שיוך קבוצתי‪ ,‬האדרה עצמית ותחושה‬
‫של משמעות‪.‬‬
‫אשר לקשר בין הזהות המגדרית לזהות המקצועית‪,‬‬
‫מעניין לבחון נשים שבחרו בתפקידים המזוהים‬
‫בחברה כגבריים‪ .‬ייתכן שההעדפה לעבוד‬
‫בתפקיד הנתפס כגברי קשורה לתפיסתן של‬
‫נשים הממלאות תפקידי ביטחון בשב"ס את‬
‫אסטרטגיות ההתמודדות ה"נשיות"‪ ,‬ה"רכות" כלא‬
‫אפקטיביות באופן מספק‪ ,‬ולפיכך כשהן משתמשות‬
‫באסטרטגיות "קשות"‪" ,‬גבריות"‪ ,‬הן חשות בעלות‬
‫יכולת ומסוגלות לבטא את עצמן‪ .‬לחילופין ייתכן‬
‫כי נראה שהנשים משתמשות באסטרטגיות "רכות"‬
‫ככלי התמודדות מרכזי‪ ,‬תוך שהן מבטאות שיטות‬
‫יעילות אחרות להתמודדות הבטחונית‪.‬‬
‫מחקרים רבים בדקו את מידת ההזדהות של היחיד עם‬
‫הארגון כמכלול (‪Ashforth & Saks, 1996; Smidts,‬‬
‫‪.)A., Pruyn, A. T. H. & Van Riel, C. B. M., 2001‬‬
‫הזדהות ארגונית הוגדרה כ"התקשרות פסיכולוגית‬
‫אשר מתרחשת כאשר חברי הארגון מאמצים את‬
‫מאפייני הארגון כמאפיינים אישיים שלהם" (‪Dutton,‬‬
‫‪ .)Dukerich & Harquail, 1994‬נמצא שהזדהות‬
‫‪189‬‬
‫ארגונית משפיעה על גורמים ארגוניים חשובים‬
‫ומשמעותיים כגון תוצרים ארגוניים‪ ,‬שיתוף פעולה‬
‫ומאמץ‪ ,‬כוונה להישאר במקום העבודה והתנהגות‬
‫אזרחית ארגונית (‪Bergami & Bagozzi,( )OCB‬‬
‫‪ .)2000‬ארחיב להלן על הפער העלול להיווצר בין‬
‫זהות ארגונית לזהות אישית‪.‬‬
‫להיטמע‪ ,‬להרגיש שייכות ולחוש קבלה במקומות‬
‫עבודה המוגדרים מסורתית כגבריים‪ .‬נמצא שקושי‬
‫זה היה דומיננטי אצל נשים בלי קשר לרמת הביצוע‬
‫שלהן בעבודה או למידת המוכנות שלהן להיכנס‬
‫לתפקיד ולארגון‪.‬‬
‫במחקר זה אבחן את מאפייניהן וזהותן של נשים אשר‬
‫בחרו לעבוד בעולם תעסוקתי גברי‪ ,‬בתפקידי ביטחון‬
‫בבתי כלא לגברים‪.‬‬
‫כשאדם מתחיל לעבוד במקום עבודה‪/‬ארגון‪ ,‬נפתח‬
‫דיאלוג מתמשך בינו לבין עצמו‪ .‬האדם שואל את‬
‫עצמו "מי אני?" לצד זה עומדת לנגד עיניו האמירה‬
‫הארגונית "אלה אנחנו"‪ .‬האינדיבידואל והקונטקסט‬
‫החברתי שלו הם דינמיים ומשתנים‪ ,‬וכך גם היחסים‬
‫ביניהם (‪.)Kreiner, Hollensbe & Sheep, 2006‬‬
‫מחקרים רבים עסקו בדיאלוג בין זהויותיו של היחיד‪.‬‬
‫לדוגמה‪ )2000( Pratt & Foreman ,‬הציעו תיאוריה‬
‫המתמקדת בתהליכי הבניה של זהות המתרחשים‬
‫אצל היחיד‪ .‬תיאוריה זו מציעה ארבע אסטרטגיות‬
‫לניהול מספר זהויות‪ .1 :‬מידור ‪ -‬חלוקה למספר‬
‫זהויות בלי לחפש סינרגיה ביניהן‪ .2 .‬מחיקה ‪ -‬שחרור‬
‫של זהות מסוימת‪ .3 .‬תכלול ‪ -‬אינטגרציה של מספר‬
‫זהויות לזהות אחת מובחנת וחדשה‪ .4 .‬קיבוץ ‪-‬‬
‫שמירה של כל הזהויות תוך יצירת קשרים ביניהן‪.‬‬
‫מחקר נוסף העוסק בזהות תעסוקתית מתייחס‬
‫לזהויות "מאיימות" ( ‪.)threatened identities‬‬
‫‪ )2006( Kreiner et. Al‬בחנו כיצד מתמודד היחיד‬
‫עם המתח הטמון בין זהותו האישית והייחודית לו‬
‫ובין זהותו התעסוקתית כעובד בארגון‪ .‬התמודדות זו‬
‫מנסה לגשר על הפער בין רצונו לשמר זהות ייחודית‬
‫אינדיבידואלית ובין רצונו להשתייך לזהות רחבה‬
‫וכוללת יותר כגון חברה‪ .‬השגת איזון אופטימלי בין‬
‫הזהויות מפחיתה מתחים וקונפליקטים ומסייעת‬
‫להעלות תחושות של שביעות רצון ורווחה נפשית‬
‫(‪.)Brewer, 2003‬‬
‫רק מחקרים מעטים בחנו את תהליך הכניסה של‬
‫נשים לעולם תעסוקתי הנשלט ברובו על ידי גברים‬
‫)‪.(Moore and Hebrew, 1999; Dierdorff, 2006‬‬
‫‪ )1996( Holder‬הראה במחקרו כי נשים התקשו‬
‫שיטה‬
‫שיח בין זהויות‪ :‬זהות ארגונית‬
‫גברית וזהות אישית נשית‬
‫‪190‬‬
‫המחקר הנוכחי משתמש בשיטת מחקר איכותנית‪-‬‬
‫נרטיבית המאפשרת לחקור את המציאות כפי‬
‫שנחוותה סובייקטיבית‪ .‬גישה זו מוכוונת לגילוי‬
‫היפותזות ולא לאישושן‪ ,‬ועל כן היא לא כוללת שאלות‬
‫מחקר ממוקדות אלא מניחה למרואיינים לספר את‬
‫סיפורם באופן אותנטי ועשיר (‪Lieblich, Tuval-‬‬
‫‪ .)Mashiach & Zilber, 1998‬באמצעות שיטה זו‬
‫אפשר לבחון את התופעה הנחקרת ולהכירה באופן‬
‫מיטבי‪ .‬השימוש בגישה מחקרית זו נבחר בשל מיעוט‬
‫החומר המחקרי בתחום ובשל הרצון לבחון את עיסוקן‬
‫של נשים בתפקידי ביטחון בעולם הכליאה מנקודת‬
‫מבטן הן‪.‬‬
‫ההנחה בבסיס שיטת המחקר האיכותנית היא‬
‫שהסיפור או הנרטיב הוא אמצעי שדרכו מארגנים‬
‫אנשים את זהותם (‪ ,)Bruner, 1990‬כלומר הסיפור‬
‫האישי מחקה את המציאות ומציג את המציאות‬
‫הפנימית ‪ -‬הזהות ‪ -‬לעולם החיצון‪ .‬כיוון שהמושג‬
‫הנחקר במאמר זה הוא זהות ככלל וזהות מגדרית‬
‫בפרט‪ ,‬היה נכון לברר את מושג הזהות של הנשים‬
‫הנחקרות דרך סיפור חייהן הייחודי‪ ,‬המאפשר טווח‬
‫רחב של תגובות אישיות וחשיפה של חוויות בלעדיות‪.‬‬
‫המשתתפות‬
‫המדגם כלל תשע נשים העובדות בתפקידי ביטחון‬
‫(קצונה‪/‬בד"א) בבתי סוהר שונים בשירות בתי‬
‫הסוהר‪ .‬טווח הגילים נע בין ‪ 25‬ל‪ 35-‬למעט אישה‬
‫אחת שגילה ‪ .40‬חמש נשים מתוך התשע רווקות‪,‬‬
‫שתיים חד הוריות ושתיים נשואות לבן זוג העובד גם‬
‫הוא בשב"ס‪ .‬לשתיים מהנשים שרואיינו יש ילדים‪,‬‬
‫“אני בטחוניסטית“‬
‫אחת היתה אז בחודשי הריון מתקדמים ולרובן (שש‬
‫מרואיינות) לא היו ילדים‪ .‬כל הנשים שהשתתפו‬
‫במחקר שירתו בצה"ל‪ .‬מרביתן שירתו במג"ב‪,‬‬
‫במשטרה הצבאית ובשב"ס (חיילות חובה)‪.‬‬
‫הליך המחקר‬
‫בשלב הראשון פנתה גונדר משנה ציפי וירצר‪ ,‬ראש‬
‫מחלקת פיתוח ותכנון מש"א‪ ,‬אל קציני מש"א ביחידות‬
‫כדי לאתר את הנשים המתאימות לצרכי המחקר‬
‫ולתאם עמן מועד לראיון‪ .‬הראיונות‪ 2‬התקיימו לרוב‬
‫במשרדים של מחלקת פיתוח ותכנון מש"א‪ ,‬למעט‬
‫שניים מהם שהתקיימו בבית הסוהר בגלל קשיי‬
‫תיאום‪ .‬רוב הראיונות נמשכו שעה עד שעה וחצי‪,‬‬
‫כולם הוקלטו ותומללו‪ ,‬וכן תועדו בכתב אירועים‬
‫בלתי מילוליים כגון צחוק‪ ,‬שתיקה ושינוי בטון הדיבור‪.‬‬
‫בתחילת הראיון הוסבר למרואיינות שהראיון הוא חלק‬
‫מפרויקט שבמסגרתו תופק חוברת שתסקור את‬
‫שירות הנשים בארגון‪ .‬כל הנשים שהשתתפו במחקר‬
‫ידעו שפרטיהן האישיים יישארו חסויים ולא יימסרו‬
‫לאיש בלי הסכמתן‪.‬‬
‫הראיון החל בשאלה כללית‪" :‬ספרי לי את סיפור‬
‫חייך"‪ .‬במהלכו לא נשאלו שאלות מּובנות‪.‬‬
‫שיטת הניתוח‬
‫ניתוח הראיונות התבסס על גישת "התיאוריה‬
‫המעוגנת בשדה" (‪ ,)Grounded Theory‬אשר על‬
‫פיה לכל האנשים בעלי נסיבות חיים משותפות יש‬
‫גם דפוסים פסיכולוגיים משותפים המתבטאים‬
‫במודע או שלא במודע (‪ .)Charmaz, 1995‬על פי‬
‫גישה זו אפשר לאתר בקרב הדפוסים הפסיכולוגים‬
‫השונים תמה מרכזית אשר תסביר את התופעה‬
‫שאותה מעוניינים לבחון‪ .‬ניתוח הראיונות נעשה‬
‫בשיטת ניתוח התוכן‪ ,‬המתבססת על שכיחות של‬
‫נושאים מסוימים בדברי המרואיין ועל אופן הופעתם‪,‬‬
‫ואחר כך איתור הנושאים המרכזיים (תמות) בראיונות‬
‫של המרואיינים האחרים במחקר‪ .‬בשלב האחרון של‬
‫הניתוח נעשה ניסיון להבנות מודל תיאורטי אפשרי‬
‫הנגזר מהתמות המרכזיות שעלו בראיונות ולשלב בו‬
‫מרכיבים מהספרות הרלוונטית‪.‬‬
‫תוצאות‬
‫על אף סיפורי החיים השונים והשוני של אישה אחת‬
‫מרעותה‪ ,‬העלה הניתוח הנרטיבי הממוקד מספר‬
‫תמות מרכזיות אשר היו שזורות בסיפורים בעקביות‪.‬‬
‫מקום רב בראיונות תפס העיסוק בזהות הנשית‬
‫ובזהות המקצוע‪ ,‬כלומר עד כמה מאפשרת הזהות‬
‫המקצועית של הסוהרת בשב"ס לבטא זהות נשית או‬
‫לא מאפשרת לבטאה‪ .‬תמות נוספות עסקו בקבלת‬
‫ההחלטה להתגייס לשב"ס ובלבישת המדים והן‬
‫יתוארו להלן‪.‬‬
‫‪ .1‬משפחת המוצא כגורם‬
‫משפיע על בחירת המקצוע‬
‫ההחלטה להתגייס לשב"ס התקבלה אצל רוב הנשים‬
‫שהשתתפו במחקר באופן אקטיבי ושקול (שמונה‬
‫נשים מתוך תשע)‪ .‬הנשים ממלאות תפקידי ביטחון‬
‫בשב"ס לאחר שבחרו בשיקול דעת אופק מקצועי‬
‫עתידי‪ .‬שלא כמו הגיוס לצה"ל‪ ,‬הגיוס לשב"ס נעשה‬
‫עקב בחירה הן בקריירה לחיים והן בהצטרפות לארגון‬
‫שיש בו הפרדה ברורה בין היותו מקום עבודה ובין חייו‬
‫הפרטיים של העובד‪ .‬הנשים הדגישו שהן הצטרפו‬
‫לשב"ס לא כברירת מחדל אלא מתוך מודעות ורצון‬
‫לשרת בארגון ובתפקידי ביטחון דווקא‪ .‬כפי שציינה‬
‫אחת המשתתפות‪" ,‬שב"ס הוא ההישג הכי גדול שלי‪.‬‬
‫זה המקצוע שאני בחרתי בו"‪.‬‬
‫כמחצית מהנשים ציינו כי אחד הגורמים הדומיננטיים‬
‫שהשפיעו על בחירתן לעבוד בשב"ס הוא אביהן שהוא‬
‫איש קבע‪ .‬מתוך הראיונות‪:‬‬
‫"את לבישת המדים קיבלתי בירושה מאבא שלי‪ .‬אבא‬
‫שלי היה בקבע"‪.‬‬
‫"גדלתי בבית מאוד מפנק וערכי‪ .‬המדים לא היו זרים‬
‫לי‪ .‬אבא איש צבא"‪.‬‬
‫‪ 2‬הראיונות נערכו על ידי גונדר משנה ציפי וירצר‪ ,‬רב‪-‬כלאי אלה לביא וכלאי אורית אפל‪.‬‬
‫‪191‬‬
‫"לא יודעת‪ ,‬לי תמיד היתה משיכה לנושא הזה‪ .‬אולי‬
‫בגלל אבא‪ ,‬אולי בגלל הרצון להידמות לאבא"‪.‬‬
‫"כל המשפחה עובדת בשב"ס‪ .‬אוכלים‪ ,‬שותים‬
‫ומדברים שב"ס‪ .‬שולחן שבת=שולחן שב"ס"‪.‬‬
‫גם נשים שלא קיבלו את "האווירה הבטחונית" בבית‬
‫מתארות את דמות האב כדומיננטית ומשמעותית‪.‬‬
‫מרבית הנשים תיארו עצמן ככאלה שתמיד היו דינמיות‪,‬‬
‫בעלות מרץ ובוגרות‪ .‬ההשתלבות בתפקיד בטחוני‬
‫בשב"ס היתה בשבילן אך טבעית‪ .‬מתוך הראיונות‪:‬‬
‫"אחרי השחרור החלטתי לעשות משהו‪ .‬תמיד‬
‫אמרתי אני אלבש מדים‪ ...‬לעבוד בעבודה מעניינת‬
‫שיש לך אפשרות להשפיע ולתרום‪ ...‬תמיד הייתי‬
‫נורא בולטת ובוגרת"‪.‬‬
‫"תמיד גדלתי ככה בראש של צבא‪ .‬היינו עושים עם‬
‫אבא תורנות בבסיס‪ ...‬תמיד היה משהו שקרץ לי‪.‬‬
‫ותמיד הייתי פייטרית"‪.‬‬
‫‪ .2‬המדים כסמל לחוזק וליציבות‬
‫רבות דובר במהלך המחקר על המדים‪ :‬הרצון ללבוש‬
‫מדים‪ ,‬להיראות בהם‪ ,‬לעבוד בארגון שאנשיו לובשים‬
‫מדים על כל המשתמע מכך ואולי אף להפנים את‬
‫המדים כסמל לחוזק‪ ,‬לביטחון וליציבות‪ .‬הפנמה‬
‫של סמלים אלו יש בה כדי לסייע בהתמודדות עם‬
‫קשיים רבים בתפקיד סוהרת ביטחון או קצינה‬
‫ובחיים בכלל‪.‬‬
‫אחת ממשתתפות המחקר הסבירה‪" :‬המדים נותנים‬
‫לך כוח‪ .‬דרגות ‪ -‬לא דרגות‪ ,‬את מרגישה משויכת‪ ,‬את‬
‫מרגישה שיש לך בסיס‪ ,‬שאת בעבודה מסודרת‪ .‬אני‬
‫גם בחיים שלי ככה‪ .‬רוב הזמן את על מדים‪ .‬זה הופך‬
‫להיות חלק ממך‪ .‬החוזק‪ ,‬העוצמה‪ ".‬ולדברי מרואיינת‬
‫אחרת‪" :‬זה מחזק‪ ,‬זה נותן תחושה של שליטה‪ ,‬של‬
‫'צריכים אותי'‪ ,‬להבדיל מעבודות אחרות"‪.‬‬
‫ייתכן שהמדים מסמלים כוח ויכולת השפעה‬
‫המהווים תכונות ומאפיינים המזוהים בחברה עם‬
‫גברים‪ ,‬ומכאן אפשר להסיק על קיומו של רצון‬
‫להידמות לדמות הגברית‪ .‬אולם אפשר גם להביא‬
‫בחשבון את הנאמר לעיל בקשר לדמות האב‪ ,‬ולהסיק‬
‫כי אין בכך שאיפה למודל גברי כי אם שאיפה אנושית‬
‫התפתחותית בסיסית‪.‬‬
‫‪192‬‬
‫מעבר להפנמת המדים‪ ,‬ההשתייכות עצמה לארגון‬
‫שב"ס נתפסת כעבודה בטוחה ומסודרת המעניקה‬
‫"גב כלכלי"‪ ,‬והדבר מהווה שיקול מרכזי לבחירה בו‬
‫כמקום עבודה "לחיים"‪ .‬כדברי אחת המרואיינות‬
‫במחקר‪" :‬אני אדם שאוהב מסגרות‪ ,‬חשוב לי‬
‫סדר היום‪ ...‬אני צריכה גב כלכלי"‪ .‬מעבר לשאיפה‬
‫לעצמאות כלכלית‪ ,‬אפשר לראות בתמה זו אמירה‬
‫המדגישה את הצורך לצאת מהתבנית החברתית‬
‫הקובעת כי הגבר הוא המפרנס‪ ,‬המעגנת את המרחב‬
‫הציבורי לגברים ואת המרחב האישי‪-‬משפחתי לנשים‬
‫(‪ ,)Etzion & Bailyn, 1994‬כך שהעצמאות הכלכלית‬
‫היא משאב לצמיחה ולהעצמה של האישה‪.‬‬
‫‪" .3‬שיח בין זהויות" ‪ -‬קשיים‬
‫ודרכי התמודדות‬
‫העיסוק בזהות הנשית ובזהות הגברית של התפקיד‬
‫מתבטאים בשני מישורים‪ :‬בעבודת הנשים מול‬
‫האסירים ובעבודתן עם סגל שרובו גברים‪.‬‬
‫א‪ .‬דילמות סביב זהות נשית בעבודה עם אסירים‬
‫לנשים לא היתה העדפה ברורה וחד משמעית באשר‬
‫לעבודה עם אסירים או אסירות‪ ,‬אך הקושי הייחודי‬
‫בעבודה עם כל אחת מהאוכלוסיות היה ברור‪ .‬העבודה‬
‫עם אסירות מתוארת כעבודה המעוררת רגש רב‪,‬‬
‫בעיקר בשל ההזדהות עם המקום האימהי והחשיפה‬
‫לתיאורי המקרים‪" .‬קשה לי כאישה אל מול אסירות‪.‬‬
‫אני יותר מחוברת רגשית"‪ ,‬אמרה אחת הסוהרות‪.‬‬
‫העבודה עם אסירים גברים מתוארת כנוקשה יותר‪,‬‬
‫כוחנית וקשוחה‪ .‬מתוך הראיונות במחקר‪" :‬כשעבדתי‬
‫באגפים פליליים הייתי נורא דומיננטית‪ .‬אני אתן את‬
‫'המכה הראשונה'‪ ,‬שכל האסירים יידעו שאני אדם‬
‫שלא מוותר בקלות"‪.‬‬
‫לא אחת תיארו הנשים יחס מכבד הניתן להן‬
‫מהאסירים‪ ,‬מה שלא עלה בתארן את העבודה‬
‫עם אסירות‪ .‬מהראיונות‪" :‬אני חושבת שסוהרת‪,‬‬
‫האסירים מכבדים יותר‪ .‬יש לה גישה שיודעת להרגיע‪,‬‬
‫איך להגיד ‪ -‬להשרות רוגע ולתת להם את הפן של‬
‫אימא מטפלת"‪ .‬כאמור‪ ,‬מאפיינים המזוהים בחברה‬
‫כנשיים מקבלים חשיבות ומעצימים את ההשפעות‬
‫“אני בטחוניסטית“‬
‫החיוביות שיש לנשים הממלאות תפקידי ביטחון‪.‬‬
‫נוכחות נשים בתפקידים אלו נתפסת בדרך כלל‬
‫כמרגיעה‪ ,‬ממתנת ומונעת התפרצויות של אסירים‬
‫("אישה בתוך הכלאים ‪ -‬על נשים בשירות בתי‬
‫הסוהר"‪.)2010 ,‬‬
‫ההתמודדות היומיומית הלא פשוטה עם אסירים‬
‫מעוררת קשיים רגשיים שהובילו נשים רבות‬
‫לאמץ "ניתוק טוטלי" בין הרגש לשכל ובין העבודה‬
‫לבית‪ .‬חלק מהמשתתפות במחקר אף תיארו זאת‬
‫כ"מסכה" שהן משתמשות בה כשהן נכנסות לבית‬
‫הסוהר‪ .‬כדברי אחת מהן‪" :‬בשנים הראשונות לקחתי‬
‫מאוד את העבודה הביתה‪ ...‬מאז החלטתי שזה לא‬
‫משפיע עלי‪ .‬אני משתדלת לעשות הפרדה‪ ...‬זה לקח‬
‫לי זמן"‪ .‬ומשתתפת אחרת‪" :‬כשאנחנו מגיעות לפה‬
‫אנחנו שמות מסכה‪ .‬מסכה של חסינות שתהיה לנו‬
‫בחוץ‪ .‬פה אין את הקטע של הריגוש‪ ,‬פה זה להמשיך‬
‫לדבר‪ ,‬לפקד‪ ,‬להמשיך לדבר כמו שאת‪ .‬מסכה"‪.‬‬
‫ההתמודדות עם העומס הרגשי באמצעות מנגנוני‬
‫הגנה אינה משויכת בעיקרה להתנהלות גברית או‬
‫נשית אלא מהווה מנגנון אוניברסלי‪ ,‬אולם נראה כי‬
‫ב"מסכה" המשמשת חלק מהנשים יש מאפיינים‬
‫המוגדרים סטריאוטיפית כגבריים‪ ,‬כגון התנהלות‬
‫קשוחה‪ ,‬מחוספסת‪ ,‬אסרטיבית‪ .‬נשים אשר בחרו‬
‫להתמודד עם הקושי דרך "חספוס" ואימוץ מאפיינים‬
‫הנחשבים גבריים חוו חוויה חיובית אשר גרמה להן‬
‫לחוש בעלות כוח רב יותר ובעלות תחושת מסוגלות‬
‫וביטחון גבוהים יותר במסגרת תפקידן‪ .‬הטמעה זו‬
‫של מאפיינים גבריים אצל חלק מהנשים נעשתה‬
‫בטבעיות‪ ,‬אך אצל חלקן נשארה הדילמה באשר‬
‫לזהותן הנשית בעבודה‪" :‬זה קשה כי זה עדיין שגרה‬
‫של אישה שלא אמורה להיות אישה עדינה עם כל‬
‫המאפיינים הנשיים"‪.‬‬
‫ב‪ .‬דילמה סביב זהות נשית‬
‫בעבודה עם סגל שרובו גברים‬
‫מרבית ההתמודדויות והדילמות של הנשים תוארו‬
‫בעבודתן עם סגל שרובו גברים‪ .‬מרבית הנשים תיארו‬
‫קשיים רבים במשמרתן הראשונה‪ ,‬קשיי השתלבות‬
‫ותחושה חזקה של בדידות‪ .‬לא אחת תיארו חוסר‬
‫שוויון וקושי לסמוך זה על זה בעבודה בצוות בגלל‬
‫פער הגילים ביניהן לסוהרים‪" :‬יצא לי פעם אחת‬
‫להתווכח עם סוהר‪ .‬הוא אמר לי 'למה מי את בכלל‬
‫שתתני לי הוראות?' אני חושבת שזה היה יותר‬
‫האגו הגברי‪ ...‬יש פה אנשים שיכולים להיות אבא‬
‫שלי מבחינת גיל‪ ."...‬מעבר לפער הגילים מתבטא‬
‫חוסר השוויון בעיני הגברים בכך שאישה היא‬
‫המפקדת שלהם‪.‬‬
‫הקושי של הסגל הגברי לקבל אישה שמסוגלת למלא‬
‫את תפקידה "כמו גבר" הוא עניין מרכזי נוסף שתואר‬
‫על ידי מרבית הנשים שהשתתפו במחקר‪" :‬יורדים‬
‫לך לחיים בגלל שאני צעירה‪ ,‬אישה בתפקיד ביטחון"‪.‬‬
‫וגם‪" :‬תמיד יש כאלו שיגידו‪ :‬היא אישה‪ ,‬מה היא יכולה‬
‫לעשות‪ .‬צריך להוכיח את עצמך‪ ...‬צריך לדעת להציב‬
‫את הגבולות חד וחלק"‪ .‬וגם‪" :‬הרבה אנשים עדיין‬
‫חושבים שאישה זה מטבח‪ .‬הוכחתי להם מה אישה‬
‫כן יכולה‪ .‬אני מאוד פמיניסטית‪ .‬כשהתחילו לקרוא לי‬
‫'אישה' זה דחף אותי להוכיח להם‪ ,‬גם היום"‪ .‬אמירות‬
‫אלו של הנשים מבטאות את יחסי הכוחות בין הגברים‬
‫לנשים בארגון וכן את תחושת הנשים שהן נחותות‬
‫וחלשות יותר ועל כן מרגע שנכנסו לתפקיד מוטל‬
‫עליהן להוכיח שהן מסוגלות למלא אותו‪.‬‬
‫הקושי להטמיע את שילובן של נשים בארגון מתבטא‬
‫באופן סמלי גם בשפה ובביטויים השגורים בפי‬
‫הסוהרים‪ .‬סיפורה של אחת המרואיינות ממחיש‬
‫היטב את הדילמה ואת העיסוק בשאלת הזהות‬
‫הנשית‪" :‬תמיד כשמגיעים לקחת אזיקים הם‬
‫מחפשים‪ :‬תגידי‪ ,‬מי זה הסמל משמר? ראית את‬
‫הסמל משמר? אני אומרת להם 'זאת אני'‪ .‬לא‪ ,‬אבל‬
‫אנחנו צריכים לקחת אזיקים‪ ...‬לא מכירים את העניין‬
‫הזה שיש סמלת משמר‪ ,‬כי היום גם אומרים סמל‬
‫משמר‪ .‬בקשר ‪ -‬גם סמל‪ .‬לא אומרים סמלת משמר‪,‬‬
‫בכל העניינים זה סמל משמר‪ .‬ביקורת ‪ -‬סמל משמר‪.‬‬
‫אין את הסלש הזה עם ת'‪ .‬כי המערכת שלנו לא‬
‫רגילה לזה‪ .‬ברגע שאני עונה 'הי‪ ,‬מה העניינים‪ ,‬מה‬
‫קורה?' מדברים איתי בלשון נקבה‪ .‬וגם אם יהיה‬
‫איתי עוד מישהו בחדר יגידו לו 'אחי‪ ,‬בוא תביא לי‬
‫את האזיקים'‪ .‬הם לא מכירים בזה שזאתי בחורה‪.‬‬
‫בהתחלה זה נורא עצבן‪ .‬כאילו‪ ,‬איפה אני? פה!‬
‫תתייחסו! אני סמלת משמר! אני לא איזה עציץ‬
‫‪193‬‬
‫שמונח‪ .‬אבל אחר כך התרגלתי והבנתי‪ .‬זה לא מרוע‪.‬‬
‫הם פשוט לא רגילים לזה"‪.‬‬
‫השימוש בשפה המגדירה את התפקיד במינוח‬
‫גברי אינו נחלתו הבלעדית של שב"ס אלא משקף‬
‫את תרבות השפה בכלל (לדוגמה‪ ,‬ראש ממשלה‪,‬‬
‫מנכ"ל‪ ,‬ראש אגף)‪ ,‬המעגנת את ההבניה החברתית‬
‫שעמדות של כוח וסמכות מזוהות עם גבריות (ששון‬
‫לוי‪.)2006 ,‬‬
‫דיון‬
‫לעבודה יש מקום מרכזי בחייו של האדם‪ .‬היא משפיעה‬
‫על הסטטוס שלו ועל מיקומו בחברה ומהווה מקום‬
‫שמתקיימים בו מרבית קשריו החברתיים (גל ‪;2004‬‬
‫‪ .)Harpaz, 1990‬בלוסטיין (‪)Blustein, 2006, 2008‬‬
‫טען‪ ,‬כי העבודה עשויה לשמש שלוש מטרות מרכזיות‪:‬‬
‫‪ .1‬הישרדות ‪ -‬באמצעותה מספק האדם לעצמו‬
‫ולמשפחתו אוכל‪ ,‬קורת גג ובגדים; ‪ .2‬הגדרה עצמית ‪-‬‬
‫באמצעותה חווה האדם אותנטיות ומוטיבציה לעסוק‬
‫בתחום מסוים ואף חווה את עולם העבודה ככלי‬
‫לעיצוב זהותו; ‪ .3‬שייכות ‪ -‬העבודה עשויה לשמש‬
‫מקור לתמיכה חברתית ולפיתוח רשת חברתית‪ .‬דרך‬
‫מקום עבודתו מושפע האדם מהתרבות הארגונית‪,‬‬
‫מסביבת העבודה הפיזית והאנושית‪ ,‬ולעתים הוא‬
‫אף מעצב את חייו לפיה (‪ ,)Blustein, 2006‬כל שכן‬
‫כאשר הוא עוסק בתחום הביטחון בשב"ס ‪ -‬עבודה‬
‫אינטנסיבית מאוד שיש בה כדי להשפיע על עיצוב‬
‫הזהות ועל תפיסת האני של העובד‪.‬‬
‫מתוך תפיסה זו גובשו התמות המרכזיות שעלו‬
‫במחקר‪ .‬הן עוצבו למודל אינטגרטיבי‪ ,‬המציע לראות‬
‫בעיסוק בהפנמה ובהחצנה של התנהגויות נשיות או‬
‫גבריות תהליך של הזדהות והסתגלות עצמית‪.‬‬
‫התמה המרכזית שהיה אפשר להבחין בה בינות‬
‫הסיפורים האישיים היתה כאמור העיסוק בזהות‬
‫הנשית וההתמודדות עם הפער בין הזהות הנשית של‬
‫הפרט לזהות המקצועית הגברית של התפקיד‪ .‬ביתר‬
‫פירוט‪ ,‬הנושאים המרכזיים שעלו מתוך הראיונות הם‬
‫אתגרים וקשיים בתפקיד לצד אסטרטגיות התמודדות‬
‫שונות‪ .‬אמנם שאלת המחקר הכללית היתה זהותה של‬
‫‪194‬‬
‫האישה הממלאת תפקידי ביטחון בשב"ס‪ ,‬אולם לאחר‬
‫בחינת התמות המרכזיות בחרתי להתמקד בשאלה‬
‫עד כמה מאפשר השימוש באסטרטגיות התמודדות‬
‫הנחשבות גבריות לבטא את הזהות הנשית בתפקידי‬
‫הביטחון השונים בבתי הסוהר‪.‬‬
‫על בסיס ניתוח התמות המרכזיות זוהו שני דפוסים‬
‫מרכזיים של ההתמודדות עם המתח הקיים בין זהות‬
‫התפקיד הגברית לזהות המגדרית הנשית‪ .‬החלוקה‬
‫ל"גברי" ול"נשי" נגזרת כאמור מהראייה החברתית‬
‫תרבותית‪ ,‬כשההנחה הבסיסית היא שבכל אחד‬
‫ואחת יש מכלול של תכונות הנחשבות גבריות‬
‫ותכונות הנחשבות נשיות‪ .‬החברה היא המעצבת את‬
‫הנורמות ואת הציפיות מתכונות המאפיינות תפקיד‬
‫גברי או זהות מגדרית נשית‪.‬‬
‫סגנון ההתמודדות הראשון הוא הפנמה של זהות‬
‫תפקיד גברית‪ .‬בשביל חלק מהנשים שינוי כזה‬
‫בהתנהגות הוא אדפטיבי ואינו מעורר שאלות‪ .‬להיפך‪,‬‬
‫הן מרגישות שהוא חלק טבעי ממי שהן‪ .‬המפגש‬
‫עם הזהות המקצועית הנתפסת כגברית ִאפשר‬
‫להן לבטא התנהגויות שייתכן שלא היו מתבטאות‬
‫כלפי חוץ במסגרת חברתית אחרת‪ ,‬אשר מקובלות‬
‫הסכמה המגדרית‪ .‬חלק‬
‫ֵ‬
‫בה דרכי התנהגות על פי‬
‫מהנשים האלו אף דיברו על עלייה בביטחון העצמי‬
‫ובתחושת המסוגלות‪.‬‬
‫בשביל חלק אחר מהנשים המפגש עם זהות מקצועית‬
‫גברית ועם מערכת של ציפיות ונורמות ארגוניות‬
‫המדגישות את יתרונותיהן של התכונות המגדריות‬
‫הגבריות מעורר מתח וחוסר נחת‪ .‬הן מוצאות עצמן‪,‬‬
‫גם אם לא במודע‪ ,‬עסוקות בדילמה של מידת ההחצנה‬
‫של זהותן הנשית‪ ,‬הכוללת הן סממנים חיצוניים כגון‬
‫תכשיטים‪ ,‬איפור וכדומה והן התנהגויות הנתפסות‬
‫נשיות כגון הפגנת רגישות ועדינות‪ .‬זהו סגנון‬
‫ההתמודדות השני ‪ -‬החצנה של זהות נשית מגדרית‪.‬‬
‫כדברי אחת המשתתפות במחקר‪" :‬הציפורניים זה‬
‫הדבר היחידי שגורם לי להרגיש נשית בעבודה‪ .‬יש‬
‫נשים שמרשות לעצמן‪ ,‬בגלל המדים‪ ,‬להיות יותר‬
‫מוזנחות‪ .‬אני עשיתי ציפורניים בגלל העבודה‪ .‬כשאני‬
‫פותחת את הדלתות אני רואה את הציפורניים ואומרת‬
‫“אני בטחוניסטית“‬
‫הכול בסדר‪ ,‬לא איבדנו את השפיות‪ ...‬העבודה הזו‬
‫מצטיירת כעבודה של גברים יותר מאשר של נשים"‪.‬‬
‫ניכר שנשים אלו מטמיעות את הזהות הנשית‬
‫המגדרית ומזדהות עם המאפיינים הנשיים המקובלים‬
‫בחברה‪ .‬התחושות שהן מדברות עליהן הן הזדקקותן‬
‫הרבה להבליט את נשיותן על ידי סממנים חיצוניים‪,‬‬
‫מעין מנגנון הגנה השומר עליהן מפני טשטוש תחושת‬
‫הזהות הנשית הנובעת מלבישת המדים‪ ,‬והנובעת‬
‫אף יותר מהציפיות להתנהגות ההולמת את תפקידן‬
‫הגברי כגון אקטיביות‪ ,‬קשיחות וכוחניות‪.‬‬
‫דרכי ההתמודדות השונות הובילו לרוב להתנהגות‬
‫מחוספסת‪ ,‬קשוחה ונוקשה יותר מזו שהמשתתפות‬
‫רגילות לה בחייהן האישיים‪ .‬אחת המשתתפות‬
‫תמצתה זאת‪" :‬כשאת שמה את המדים זה לא משנה‬
‫את האופי‪ ,‬אבל זה נראה הרבה יותר רציני‪ .‬את אותו‬
‫בן אדם‪ ,‬את לא משתנה‪ .‬בעבודה את לומדת להיות‬
‫יותר קשוחה‪ ,‬לא לחייך"‪ .‬המרואיינת הוסיפה‪" :‬פעם‬
‫לא דיברתי ככה‪ ,‬אני כבר לא נשית מדי‪ .‬יש נשים‬
‫שלעתים מגזימות עם התכשיטים כדי להיות נשיות‬
‫יותר‪ .‬המדים הופכים אותך גברית"‪.‬‬
‫על אף שמאמר זה עניינו גיבוש זהות בעולם‬
‫התעסוקתי‪ ,‬נראה כי דרך תיאוריית הגיבוש העצמי של‬
‫וויניקוט (‪ )Winnicott, 1965‬אפשר להבין לעומק את‬
‫משמעות התהליך שעוברות שתי הדמויות המרכזיות‬
‫המוצגות בו (הפנמה של זהות תפקיד גברית לצד‬
‫החצנה של זהות נשית מגדרית)‪ .‬את התהליך של‬
‫גיבוש זהות קוהרנטית ויציבה המביאה את האדם‬
‫ל"שקט הנפשי" ולמידה של ביטחון פנימי ותחושה‬
‫של משמעות תיאר וויניקוט במונחים של "עצמי‬
‫אמיתי" ו"עצמי שקרי"‪ .‬אלה מתגבשים בתהליך‬
‫מורכב של היזון חוזר מהחברה הסובבת את האדם‪,‬‬
‫המצריך כוחות ואורך רוח כדי להשיג את תחושת‬
‫המשמעות הייחודית לו‪ .‬מנגנוני ההגנה שיש לאדם‬
‫הם הקובעים במידה מסוימת מה יתקשר באופן‬
‫אינטגרטיבי לעצמי ויהווה את "העצמי האמיתי" שלו‬
‫ומה יישאר מחוצה לו‪.‬‬
‫רמת "העצמי השקרי" משמעותה עד כמה פועל‬
‫האדם בדרכים המנותקות מתחושת העצמי שלו‬
‫ואינו חופשי להיות הוא עצמו (;‪Havens, 1985‬‬
‫‪ .)Winnicott, 1965‬כלומר לעתים "ישתמש" האדם‬
‫רק בחלק מתכונותיו ומאפייניו משום שנדמה לו‬
‫שהחצנה של התכונות והמאפיינים האחרים לא‬
‫מתאימה לציפיות החברתיות ממנו‪ .‬על כן אפשר‬
‫לומר כי מידת השימוש של האדם ב"אני השקרי" שלו‬
‫תתחזק לפי הלחצים החברתיים המופעלים עליו‪,‬‬
‫דהיינו ככל שישתמש יותר במנגנון זה‪ ,‬כך יהיה מסוגל‬
‫פחות לפתח תחושת עצמי יציבה ואמיתית‪ .‬עובד‬
‫עם "עצמי שקרי" דומיננטי ייטמע בארגון תוך שהוא‬
‫מקפיד להיענות לדרישות החברתיות גם אם הן לא‬
‫תואמות את "העצמי האמיתי" שלו‪ .‬הוא ייצר מערך‬
‫יחסים שקרי ואף עשוי לבחור לעצמו דמות הזדהות‬
‫מרכזית שאליה ישאף להידמות‪ .‬תפיסת העצמי‬
‫המזויף מסייעת לעובד לבטא תפיסות עצמי שאינן‬
‫מוצאות ביטוי הסתגלותי בעולמו‪ ,‬אולם לא ידוע אם‬
‫יוכל להחזיק בתפיסות אלו לאורך זמן‪.‬‬
‫אפשר ללמוד מתהליך זה על אופי הקונפליקט בין‬
‫זהות התפקיד הגברית לזהות המגדרית הנשית אצל‬
‫סוהרת או קצינה הממלאת תפקיד בטחוני בשב"ס‪.‬‬
‫אצל חלק מהנשים נתפסו אסטרטגיות ההתמודדות‬
‫המאופיינות כגבריות כהתנהגויות אשר מאפשרות‬
‫להן להסתגל ולהיטמע בארגון ובתפקיד באופן מיטבי‪.‬‬
‫כאן נשאלת השאלה עד כמה נתפסת ההתנהלות‬
‫הגברית בעיני נשים אלו כ"עצמי שקרי"‪ .‬כפי שהוסבר‬
‫קודם לכן‪ ,‬למרות שגברים ונשים יכולים להחזיק‬
‫במאפיינים ובתכונות הנחשבים נשיים וגבריים כאחד‪,‬‬
‫הדיפרנציאליות המגדרית של התכונות עלולה להביא‬
‫לציפיות חברתיות מסוימות באשר לאסטרטגיות‬
‫ההתמודדות הלגיטימיות המצופות מנשים ומגברים‪.‬‬
‫שימוש בדרכי התמודדות הנתפסות כגבריות לא‬
‫יעורר מתח אצל חלק מהנשים אלא יאפשר להן‬
‫להחצין התנהגויות או תכונות קיימות‪ .‬אולם כפי‬
‫שעלה מחלק מהראיונות‪ ,‬חלק אחר מהנשים לא‬
‫יתפסו התנהגויות אלו כטבעיות וישתמשו בהן רק כדי‬
‫להסתגל למקום העבודה ולדרישות התפקיד‪ .‬נשים‬
‫אלו‪ ,‬גם אם כלפי חוץ ייראו מסתגלות‪ ,‬כלפי פנים‬
‫הן עלולות לחוש מתח רב וחרדה הנובעים מתחושת‬
‫‪195‬‬
‫זיוף‪ .‬על פי וויניקוט‪ ,‬התחושה כי היא לא "היא עצמה"‬
‫מאיימת על האישה‪ ,‬והיא תתמודד עם מתח תמידי‬
‫כל עוד תישאר בתפקיד עם זהות הנחשבת גברית‪.‬‬
‫כפי שאפשר להבין‪ ,‬מנקודת מבט של תיאוריות‬
‫מגדריות מודרניות השאלה כאן היא עד כמה‬
‫תופסת האישה תפקודים המאפיינים איש ביטחון‬
‫בשב"ס ככאלו שלא מתאימים לה‪ .‬הראיונות שנערכו‬
‫במחקר מלמדים‪ ,‬כי חלק מהנשים אשר חוות קשיי‬
‫הסתגלות בתפקידן תופסות חלק מהתפקודים‬
‫בשב"ס כתפקודים גבריים ורואות בהם מרכיבים‬
‫זרים לאישיותן‪ .‬חלק אחר מהנשים לא רואות בעבודתן‬
‫תפקיד גברי דווקא ולכן יכולות להזדהות עמו‪ .‬אפשר‬
‫אף לומר כי נשים אלו רואות בעבודתן בתפקידי‬
‫ביטחון בשב"ס המשך טבעי לתהליך ההתפתחות‬
‫שלהן ולגיבוש זהותן האישית והמקצועית‪.‬‬
‫ברואאר‪ ,‬אשר בחן במחקרו את השפעתן של‬
‫זהויות המאיימות על תחושת הזהות הקוהרנטית‬
‫של היחיד (‪ ,)Brewer, 2003‬טען כאמור כי השגת‬
‫איזון אופטימלי בין הזהויות מפחיתה מתחים‬
‫וקונפליקטים ומסייעת להעלות תחושות של שביעות‬
‫רצון ורווחה נפשית‪ .‬מציאת האיזון אכן משתמעת‬
‫כפיתרון מסתגל המאפשר לעובד לבטא עצמו ובד‬
‫בבד להיטמע בארגון‪ .‬עם זה נראה כי האתגר הוא‬
‫גם של הארגון‪ .‬עליו מוטל לאפשר שונּות בין עובדיו‬
‫ולהניח להם להחצין עד כמה שאפשר את "העצמי‬
‫האמיתי" שלהם‪.‬‬
‫סיכום‬
‫מחקר ראשוני זה בוחן את עולמן ואת עיסוקן של‬
‫נשים במערכת בטחונית גברית‪ .‬במחקר נבחן קיומו‬
‫של מכנה משותף מהותי לנשים הממלאות תפקידי‬
‫שמ ֵעבר לסיפורי החיים השונים‬
‫ביטחון בשב"ס‪ .‬נראה ֵ‬
‫ולהבדלים הבינאישיים שעלו במחקר זה‪ ,‬אפשר‬
‫לראות באופני ההסתגלות של נשים לתפקידי ביטחון‬
‫בשב"ס דרכי התמודדות עם המתח הפוטנציאלי‬
‫שעשוי להתקיים אצל נשים הממלאות תפקידים אשר‬
‫נתפסים מבחינה חברתית כגבריים‪.‬‬
‫מחקר זה זיהה מכנה משותף לדילמות ולקונפליקטים‬
‫‪196‬‬
‫בין הזהות המקצועית הגברית הכוללת מערכת של‬
‫נורמות וציפיות ארגוניות מסוימות ובין הזהות הנשית‬
‫הכוללת נורמות התנהגות וציפיות חברתיות אחרות‪.‬‬
‫אני מציעה לבחון את הפער בין זהויות אלו דרך שתי‬
‫דמויות מרכזיות אשר מייצגות שני סגנונות מרכזיים‬
‫של התמודדות עם קונפליקט זהויות המאפיין אישה‬
‫העובדת במקום הנתפס כ"גברי מובהק"‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫נראה שלחלק מהנשים זה היה מעבר טבעי והמשך‬
‫של תהליך התפתחותי אשר תפיסתן המגדרית עולה‬
‫בקנה אחד איתו‪ .‬לנשים אלו יש ככל הנראה תפיסה‬
‫מגדרית רחבה וגמישה אשר מאפשרת להן להיטמע‬
‫בארגון הנתפס כבעל מאפיינים גבריים‪ .‬אצל חלק‬
‫אחר של הנשים נוצר מתח הסתגלותי אשר מתבטא‬
‫בחוויית פער בין תפיסתן המגדרית של עצמן ושל‬
‫הסביבה ובין האופן שבו הן נתפסות על ידי סביבת‬
‫הארגון הגברית‪.‬‬
‫יש במאמר זה כדי להעלות למודעות הנשים‬
‫אשר בוחרות למלא תפקידי ביטחון בשב"ס את‬
‫הדינמיקה הקיימת בין מערכת הציפיות המקובלות‬
‫בחברה מאישה ובין מערכת הציפיות המקובלות‬
‫מהתפקיד‪ .‬מודעות זו חשובה להעצמה של פיתוח‬
‫התכונות והמאפיינים שיתרמו לתפקוד יעיל ומקדם‬
‫(לעובדת ולסביבתה) במקום להדגיש את התכונות‬
‫והמאפיינים המקובלים סטריאוטיפית‪ .‬לחילופין‬
‫מדגיש מאמר זה את כושר ההסתגלות הגבוה של‬
‫נשים בעלות תפיסה מגדרית גמישה‪ ,‬אשר אינן‬
‫שבויות בדיכוטומיה הקיימת בין תפקידים הנחשבים‬
‫גבריים לתפקידים הנחשבים נשיים‪.‬‬
‫יש מקום להעמיק ולבסס את מסקנות המחקר‬
‫במחקרי המשך אמפיריים אשר יבחנו בין השאר את‬
‫"נקודת המבט הגברית" של סוהרי הביטחון והקצינים‪.‬‬
‫רק לאחר בחינה זו יהיה אפשר למפות את ייחודיות‬
‫התפקיד הן מבחינת הנשים והן מבחינת הגברים‬
‫ולהבין אם קשיי התפקיד משותפים לשני המינים‬
‫ונובעים ממהותו או שהם ייחודיים לנשים או לגברים‬
‫הממלאים תפקידי ביטחון‪.‬‬
‫עבודה זו מהווה פתח למחקרים עתידיים שישוו את‬
‫ממצאי המחקר לממצאים בגופים בטחוניים אחרים‬
‫בארץ ובגופי כליאה שונים בעולם‪.‬‬
“‫“אני בטחוניסטית‬
conceptual, Historical, and Public Policy
Perspective. American Psychology, 63, 228-240.
Brewer, M. B. (1991). The social self: On being the
same and different at the same time. Personality
and Social Psychology Bulletin, 17, 475-482.
Brewer, M. B. (2003). Optimal distinctiveness,
social identity, and the self. In M. R. Leary & J. P.
Tangney (Eds.), Handbook of self and identity (pp.
480-491), New York: Guilford Press.‫‏‬
‫ על‬- ‫ אישה בתוך הכלאים‬.)2010( ‫שירות בתי הסוהר‬
.‫ דוברות שב“ס‬:‫ רמלה‬.‫נשים בשירות בתי הסוהר‬
:‫ בתוך‬,‫ המגדור בעולם העבודה‬.)1999( '‫ ד‬,‫יזרעאלי‬
.‫ מין מיגדר פוליטיקה‬.)‫ א' פרידמן (עורכות‬,‫ד' יזרעאלי‬
.‫ הוצאת הקיבוץ המאוחד‬:‫תל אביב‬
Britton, D. (2003). At work in the Iron Cage: The
Prison as Gendered Organization. NY: New York
University Press.
‫ המפרנסת השנייה בעידן‬.)2003( '‫ ס‬,‫ביז'אוי‬-‫פוגל‬
‫ כתב עת סוציאליסטי לענייני‬:‫ חברה‬.‫הגלובליזציה‬
.13-11 ,8 ,‫ כלכלה פוליטיקה ותרבות‬,‫חברה‬
Bruner, J. S. (1990). Acts of meaning. Cambridge,
MA: Harvard University Press.
‫ התנהגות אזרחית‬.)2010( '‫ ר‬,‫מנור‬-‫ ר' וויסמל‬,‫קרק‬
,‫ סינדרום החייל(ת) הטוב(ה) בישראל‬:‫ארגונית‬
.31-3 ,)1(‫ מ“ז‬,‫מגמות‬
Carli, L. L. (1999). Gender, interpersonal power
and social influence. Journal of Social Issues,
55, 81-99.
‫ גבריות ונשיות‬:‫ זהויות במדים‬.)2006( '‫ א‬,‫ששון לוי‬
.‫ הוצאת מגנס‬:‫ ירושלים‬.‫בצבא הישראלי‬
Charmaz, K. (1995). The body, identity, and
self: Adapting to impairment. The Sociological
Quarterly, 36, 657-680.
Acker, J. (1990). Hierarchies, Jobs, bodies: A
theory of gendered organizations. Gender and
Society 4(2), 139-158.
Dierdorff, E. (2006). Group differences and
measurement equivalence: implications for
command climate survey research and practice.
Military Psychology, 18, 19-37.
Ashforth, B. E. (2001). Role transition in
organizational life: An identity-based perspective.
Mahwah, NJ: Erlbaum
Dutton, J. E., Dukerich J. M. & Harquail, C. V.
(1994). Organizational images and member
identification. Administrative Science Quarterly,
39, 239-263.
Eagly, A. H., Wood, W. & Diekman, A. (2000).
Social role theory of sex differences and
similarities: A current appraisal. In T. Eckes &
H. M. Treautner (Eds.). The development social
psychology of gender (pp. 123-174). Mahwah,
NJ: Lawrence Erlbaum.
197
‫ביבליוגרפיה‬
:‫ ירושלים‬.‫ ביטחון סוציאלי בישראל‬.)2004( '‫ ג‬,‫גל‬
.‫הוצאת מאגנס‬
Ashforth, B. E. & Saks, A. M. (1996). Socialization
tactics: Longitudinal effects on newcomer
adjustment. Academy of Management Journal,
39, 149-178.
Bergami, M. & Bagozzi, R. P. (2000). Selfcategorization, affective commitment and
group self-esteem as distinct aspect of social
identity in the organization. British Journal of
Psychology, 39, 555-577.
Erikson, E. H. (1968). Identity: Youth and crisis.
New York: Norton.
Blustein, D. L. (2006). The psychology
of working: A new perspective for career
development, counseling, and public policy.
Mahwah, NJ: Erlbaum.
Etzion, D. & Bailyn, L. (1994). Patterns of adjustment
to the career/family conflict of technically trained
Blustein, D. L. (2008). The role of work in
Psychological Health and Well-Being: A
Pratt, M. G. (1998). To be or not to be? Central
questions in organizational identification. In
D. A. Whetten & P.C. Godfrey (Eds.), Identity
in organizations: Building theory through
conversations, 171-207. Thousand Oaks,
CA: Sage.
Pratt, M. G. & Foreman, P. O. (2000). Classifying
managerial responses to multiple organizational
identities. Academy of Management Review,
25, 18-42.
Samaha, J. (2006). Criminal Justice, (7th edition),
Belmont, CA: Thompson
Smidts, A., Pruyn, A. T. H. & Van Riel, C. B. M.
(2001). The impact of employee communication
and perceived external prestige on organizational
identification. Academy of Management Journal,
44(5), 1,051-1,062.
Sveningsson, S. & Alvesson, M. (2003). Managing
managerial identities: Organizational fragmentation,
discourse and identity struggle. Human Relations,
56, 1,163-1,193.
Tajfel, H. & Turner, J. C. (1979). An integrative
theory of intergroup conflict. In W. G. S. Worchel
(Ed.), The social psychology of intergroup relations
(pp. 33-47). Monterey, CA: Brooks/Cole.
Turner, J. C. (1985). Social categorization and
the self-concept: A social cognitive theory of
group behavior. In E. J. Lawler (Ed.), Advances in
group processes (Vol. 2, pp.77-122). Greenwich,
CT: JAI Press.
Winnicott, D. W. (1965). The maturational
process and the facilitating environment. New
York: International Universities Press.
women in the United State and Israel. Journal of
Applied Social Psychology, 24(17), 1,520-1,549.
Greer, Kimberly (2008). When women hold the
keys: Gender, Leadership, and Correctional Policy.
MTC Institute. UT.
Harpaz, I. (1990). The meaning of work in Israel - Its
nature and consequences. New York: Praeger.
Havens, L. (1985). A theoretical basis for the
concepts of self and authentic self. Journal of
the American Psychoanalytic Association, 34,
363-378.
Hennig, M. & Jardim, A. (1977). The managerial
woman. New York: Anchor Press/Doubleday.
Hogg, M. A. & Terry, D. J. (2001). Social identity
theory and organizational processes. In M. A.
Hogg & D. J. Terry (Eds.), Social identity processes
in organizational contexts (pp. 1-12). Philadelphia:
Psychology Press.
Holder, T. (1996). Women in nontraditional
occupations:
information-seeking
during
socialization. Human Communication Research,
31, 295-309.
Johnson, P. (1976). Women and Power: Toward
a theory of effectiveness. Journal of Social Issues,
32, 99-110.
Jurik, N. C. (1985). An Officer and a Lady. Social
Problem, 32, 375-388.
Kreiner, G. E, Hollensbe, E. C. & Sheep, M. L.
(2006). Where is the “me“ among the “we“?
Identity work and the search for optimal balance.
Academy of Management, 49, 1,031-1,057.
Lieblich, A., Tuval-Mashiach, R. & Zilber, T.
(1998). Narrative research reading, analysis and
interpretation. (Applied social research methods
series, 47). Thousand Oaks, CA: Sage.
Moore, D. & Hebrew, U. (1999). Gender traits
and identities in a “masculine“ organization: the
Israeli police force. Journal of Social Psychology,
139, 49-68.
198
‫להעניש או לא להעניש‬
‫עמדות סטודנטים כלפי ענישת עבריינים‬
‫[מירב לאלו‪ 1‬ותומר עינת‪]3 2‬‬
‫עמדות הציבור ממלאות תפקיד חשוב ולעתים פסקני בעיצוב מדיניות הענישה‬
‫במדינות דמוקרטיות רבות‪ .‬ההכרה במרכזיותן ובחשיבותן של העמדות הציבוריות כלפי‬
‫מדיניות הענישה והשפעותיהן האפשריות על עיצובה מחדש‪ ,‬הובילו חוקרים ונציגים‬
‫רבים של מערכות אכיפת חוק בעולם המערבי להשתמש שימוש נרחב בסקרי עמדות‬
‫בתחום זה בחמשת העשורים האחרונים‪.‬‬
‫עניינו של מחקר זה הוא ניתוח עמדותיהם של סטודנטים למשפטים ולקרימינולוגיה‪,‬‬
‫הנמצאים לקראת סיום הכשרתם המקצועית ויציאה לשוק העבודה‪ ,‬כלפי ענישת‬
‫עבריינים‪ ,‬ולהשוות בין עמדותיהם לעמדות של סטודנטים מתחום מחקרי חוץ‪-‬משפטי‬
‫ הנדסה ביו רפואית‪ .‬האחרונים מייצגים את הציבור המשכיל והרחב‪ ,‬אשר חסר לו‬‫הידע האובייקטיבי בתחומים עבריינות‪ ,‬משפט וענישת עבריינים‪.‬‬
‫להלן ממצאי המחקר המרכזיים‪( :‬א) סטודנטים וסטודנטיות לקרימינולוגיה ולמשפטים‬
‫מחזיקים בעמדות ענישה ברמות נמוכות באופן מובהק לעומת סטודנטים וסטודנטיות‬
‫ללימודי הנדסה ביו רפואית; (ב) לא קיים הבדל סטטיסטי מובהק בין העמדות‬
‫של סטודנטים וסטודנטיות למשפטים ובין העמדות של סטודנטים וסטודנטיות‬
‫לקרימינולוגיה מבחינת רמת ההענשה הממוצעת; (ג) לא נמצאו קשרים סטטיסטיים בין‬
‫“רמת דתיות“ ובין “עמדה עונשית“‪.‬‬
‫מבוא‬
‫עמדות הציבור ממלאות תפקיד חשוב‪ ,‬ולעתים‬
‫פסקני‪ ,‬בעיצוב מדיניות הענישה במדינות‬
‫דמוקרטיות רבות‪ .‬פוליטיקאים ואנשי חוק ומשפט‬
‫נוטים לצטט את דעת הציבור הן כעדות לתמיכה‬
‫במדיניות ענישה או במדיניות אכיפה שאותה הם‬
‫מנסים לקדם והן כדי ליצור דה‪-‬לגיטימציה של‬
‫מערכות אכיפת חוק קיימות (& ‪Darley, Carlsmith‬‬
‫‪.)Robinson, 2000‬‬
‫אימוץ של מדיניות ענישה קשה וחד‪-‬משמעית‬
‫(‪ ,)Decisive‬הכוללת בין השאר עונשים ארוכים יותר‬
‫לעבריינים אלימים או לעבריינים שהורשעו בדין יותר‬
‫משלוש פעמים‪ ,‬הוצדק בשם רצון הציבור לשמור‬
‫על שלומו ובשם חששו מהפשיעה הגואה ומפגיעתה‬
‫‪ 1‬מירב לאלו היא תלמידת תואר שני בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫‪ 2‬ד“ר תומר עינת הוא חבר סגל במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ .‬תחומי העניין המקצועיים שלו הם ענישה ומדיניות‬
‫ענישה‪ ,‬בתי כלא‪ ,‬אסירים ואסירות‪ ,‬חלופות למאסר ותפיסות חומרה‪.‬‬
‫‪ 3‬הכותבים מודים לגב' מעין נגר מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר‪-‬אילן על הייעוץ והסיוע הסטטיסטי‪.‬‬
‫‪199‬‬
‫בסדר החברתי (‪Oswald, Klug, Hupfeld & Gabriel,‬‬
‫‪.)2002; Hensley, Koscheski & Tewksbury, 2007‬‬
‫לחילופין‪ ,‬אימוץ של מדיניות טיפולית‪-‬שיקומית‬
‫והפעלת תוכניות טיפול וחינוך לאסירים לשם סיוע‬
‫לשילובם המוצלח בחברה הכללית‪ ,‬הוצדקו בין‬
‫השאר בשם ההתייחסות הציבורית אל ההתנהגות‬
‫העבריינית ו‪/‬או האנטי‪-‬חברתית כאל סימפטום של‬
‫פתולוגיה אישית ו‪/‬או חברתית (‪Applegate, Cullen‬‬
‫‪.)& Fisher, 1997‬‬
‫ההכרה במרכזיותן ובחשיבותן של העמדות‬
‫הציבוריות כלפי מדיניות הענישה והשפעותיהן‬
‫האפשריות על עיצובה מחדש‪ ,‬הובילו חוקרים ונציגים‬
‫של מערכות אכיפת חוק רבות בעולם המערבי‬
‫להשתמש שימוש נרחב בסקרי עמדות בתחום זה‬
‫בחמשת העשורים האחרונים (& ‪Applegate, Cullen‬‬
‫‪ .)Fisher, 1997; Roberts & Stalans, 1998‬במסגרת‬
‫זו נערכו סקרים שהתמקדו בניתוח עמדות הציבור‬
‫הן כלפי ענישה פלילית‪ ,‬מטרותיה ושביעות הרצון‬
‫מיישומה (;‪Applegate, Cullen & Fisher, 2002‬‬
‫‪ )Sandys & MaGarrell, 1995‬והן כלפי שימוש‬
‫בעונשים ייחודיים (& ‪Oswald, Klug, Hupfeld‬‬
‫‪ .)Gabriel, 2004‬כן נערכו סקרים שבדקו עמדות של‬
‫תלמידי קולג' כלפי מערכת אכיפת החוק ותפקודה‬
‫(‪ ,)Farnworth et al. 1988‬סקרים אחרים בדקו את‬
‫הקשר בין עמדות בתחום הענישה ובין משתנים‬
‫סוציו‪-‬דמוגרפים שונים (מין‪ ,‬מצב משפחתי‪ ,‬רמת‬
‫השכלה‪ ,‬מספר ילדים‪ ,‬גיל‪ ,‬דת‪ ,‬רמת דתיות;‬
‫‪,)Applegate, Cullen, Fisher & Vander Van, 2000‬‬
‫וסקרים נוספים בדקו את הקשר בין עמדות בתחום‬
‫הענישה ובין חוויה של קורבנות אישית (‪Khun,‬‬
‫‪)1993; Cullen, Clark, Cullen & Mathers, 1985‬‬
‫או ביקור בבית כלא (& ‪Hamm, 1989; Sandys‬‬
‫‪.)McGarrel, 1994‬‬
‫למרות תשומת הלב המחקרית הרבה שהוקדשה‬
‫לניתוח סקרי דעת קהל בתחום הענישה הפלילית‪,‬‬
‫שני תחומי מחקר לקו בחוסר מחקרי רב‪ ,‬הן בעולם‬
‫המערבי והן בישראל‪( :‬א) עמדותיהם של סטודנטים‬
‫למשפטים ולקרימינולוגיה‪ ,‬הנמצאים לקראת סיום‬
‫‪200‬‬
‫הכשרתם המקצועית ויציאתם לשוק העבודה‪,‬‬
‫כלפי ענישת עבריינים; (ב) השוואה בין עמדותיהם‬
‫של סטודנטים אלה כלפי ענישת עבריינים ובין‬
‫עמדותיהם של סטודנטים מתחום מחקרי חוץ‪-‬‬
‫משפטי כלפי ענישת עבריינים‪.‬‬
‫עניינו של מחקר זה הוא למלא את החוסר המחקרי‬
‫הנזכר לעיל ולהרחיב את הבנתנו באשר לעמדות‬
‫של נציגים עתידיים של מערכת אכיפת החוק‬
‫בפרט ולעמדות הציבור הרחב בכלל כלפי מערכת‬
‫הענישה‪ .‬בתוך כך הובא בחשבון קיומו של קשר בין‬
‫עמדות להתנהגות (‪Baron, Byrne & Branscombe,‬‬
‫‪ .)2006; Fazio & Zanna, 1981‬לפיכך שאלות‬
‫המחקר הספציפי הן אלה‪( :‬א) מהן עמדותיהם‬
‫של סטודנטים למשפטים כלפי ענישת עבריינים?‬
‫(ב) מהן עמדותיהם של סטודנטים לקרימינולוגיה‬
‫כלפי ענישת עבריינים? (ג) מהן עמדותיהם של‬
‫סטודנטים חסרי ידע מקצועי אובייקטיבי בתחום‬
‫הענישה (סטודנטים להנדסה ביו רפואית) כלפי‬
‫ענישת עבריינים? (ד) האם יימצא הבדל בין‬
‫עמדותיהם של חברי שלוש קבוצות המחקר‬
‫כלפי ענישת עבריינים? (ה) עד כמה משפיע סוג‬
‫ההשכלה על עמדת הענישה של סטודנטים למדעי‬
‫משפטים‪ ,‬לקרימינולוגיה ולהנדסה ביו רפואית?‬
‫עמדות ציבוריות‬
‫כלפי ענישת עבריינים‬
‫רפרטואר העמדות הציבוריות כלפי סוגים שונים‬
‫של מדיניות ענישה של עבריינים וההכרה בצורך‬
‫להעריך את מידת ההתאמה בין סוג הענישה‬
‫לתמיכה הניתנת לו מציבור או מקהל‪-‬יעד מסוים‬
‫בתוך הציבור‪ ,‬הובילו חוקרים רבים לערוך מספר‬
‫לא מבוטל של מחקרים בתחום זה (;‪Herzog, 2006‬‬
‫& ‪Herzog, 2008; Levi & Jones, 1985; O'Connell‬‬
‫‪.)Whelan, 1996; Sellin & Wolfgang, 1964‬‬
‫קבוצת מחקרים אחת התמקדה בבחינת הקשר בין‬
‫עמדות הציבור כלפי מדיניות הענישה ובין מגדר‬
‫(‪.)Kuhn, 1993; Sandys & MaGarrell, 1995‬‬
‫למרות מורכבות הנושא נמצא שנשים נוטות לתמוך‬
‫להעניש או לא להעניש‬
‫פחות בהענשה ולתמוך יותר במניעה מוקדמת‬
‫של עבריינות ובשיקום עבריינים לעומת גברים‬
‫(‪ .)Applegate, Cullen & Fisher, 2002‬ממצא זה‬
‫רלוונטי גם באשר לעמדות כלפי שימוש בעונש מוות‪:‬‬
‫נשים נוטות להתנגד לעונש זה יותר מגברים (‪39%‬‬
‫לעומת ‪ 25%‬בהתאמה; ‪ .)Bohn, 1990‬בנוסף‪ ,‬נמצא‬
‫שלשילוב בין משתני מגדר לגיל יש תוצאות חד‪-‬‬
‫משמעיות‪ :‬גברים צעירים תומכים פחות בענישת‬
‫עבריינים מאשר גברים מבוגרים‪ ,‬ואילו נשים צעירות‬
‫תומכות פחות בענישת עבריינים מאשר נשים‬
‫מבוגרות (‪.)Kuhn, 1993‬‬
‫קבוצת מחקרים שנייה לימדה על קיומו של קשר‬
‫מתאמי מובהק ומשמעותי (סיגניפיקנטי) בין עמדות‬
‫הציבור כלפי מדיניות הענישה ובין רמת ההשכלה‪.‬‬
‫במחקרים אלה נמצא שככל שרמת ההשכלה‬
‫עולה כך נוטה הציבור להפגין עמדות שיקומית‬
‫יותר כלפי מדיניות הענישה (& ‪Applegate, Cullen‬‬
‫‪ .)Fisher, 2002; Kuhn, 1993‬לחילופין‪ ,‬ככל שרמת‬
‫ההשכלה נמוכה כך נוטה הציבור לתמוך בענישה‬
‫מחמירה כלפי עבריינים (& ‪Costelloe, Chiricos‬‬
‫‪ .)Gertz, 2009‬נחשפו ממצאים דומים המלמדים‬
‫על הקשר בין רמת השכלה ספציפית בתחום‬
‫הענישה ובין עמדות הציבור כלפי השימוש בעונש‬
‫מוות ובינה לבין נטיית הציבור לתמוך בענישת‬
‫עבריינים אלימים‪ .‬ככל שרמת ההשכלה הספציפית‬
‫בתחום הענישה עלתה כך גדלה התנגדות הציבור‬
‫לשימוש בעונש מוות או לכליאת עבריינים אלימים‬
‫(‪.)Sandys & Marla, 1995‬‬
‫קבוצת מחקרים שלישית בחנה את הקשר בין עמדות‬
‫הציבור כלפי ענישת עבריינים ובין אמונה דתית‬
‫(;‪Applegate, Cullen, Fisher & Vander Van, 2000‬‬
‫‪ .)Cullen, Fisher & Applegate, 2000‬מחקרים אלו‬
‫לימדו שיש סבירות גבוהה יותר למצוא עמדות ענישה‬
‫מחמירות בקרב אלו שהגדירו עצמם דתיים לעומת אלו‬
‫שהגדירו עצמם אתיאיסטים‪ .‬לא נמצא הבדל מובהק‬
‫בעמדות כלפי הענשת עבריינים בין נחקרים משלוש‬
‫הדתות המונותיאיסטיות הגדולות ‪ -‬קרי יהדות‪ ,‬נצרות‬
‫ואסלאם‪ .‬ממצא מעניין בהקשר זה הוא מציאת קשר‬
‫בין עמדות הציבור כלפי ענישת עבריינים ובין היבטים‬
‫פונדמנטליסטים באמונה הדתית‪ .4‬מרבית החוקרים‬
‫בתחום זה מצאו קשר מתאמי בין משתנים אלו‪:‬‬
‫תפיסות דתיות פונדמנטליסטיות מובילות לתמיכה‬
‫רבה יותר בהענשת עבריינים ולתמיכה במטרות‬
‫הגמול והנקם‪ ,‬ואילו תפיסות דתיות סלחניות‬
‫יותר מובילות לעמדות שיקומיות וטיפוליות כלפי‬
‫עבריינים )“‪(“Hate the sin but love the sinner‬‬
‫)‪.(Bobo & Johnson, 2004‬‬
‫קבוצת מחקרים נוספת בחנה את הקשר בין היות‬
‫הפרט קורבן לפשע ובין עמדותיו בתחום הענישה‪.‬‬
‫קוהן (‪ )Kuhn, 1993‬מצא שאנשים שלא נפלו קורבן‬
‫לפשע נטו יותר לתמוך בענישת פושעים מאשר‬
‫יחידים שנפלו קורבן לעבריינות‪ .‬מגמה דומה נמצאה‬
‫אצל סמית (‪ ,)1983‬שבדק את המוטיבציה של יחידים‬
‫שנפלו קורבן לעבירת שוד להשתמש בעונש מוות‬
‫לעומת יחידים שלא נפלו קורבן לעבירה זו‪ .‬לראשונים‬
‫היתה מוטיבציה נמוכה יחסית להשתמש בעונש זה‬
‫לעומת האחרונים‪ .‬שלא כמו ממצאים מחקריים אלו‪,‬‬
‫אפלגייט‪ ,‬קאלן ופישר (‪Applegate, Cullen & Fisher,‬‬
‫‪ )2002‬טענו שיחידים (בעיקר נשים) שנפלו קורבן‬
‫לפשע נוטים לתמוך יותר בענישת עבריינים ולתמוך‬
‫פחות בשיקומם מאשר יחידים שלא נפלו קורבן‬
‫למעשה עבריינות‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬קבוצת מחקרים חמישית ניתחה את‬
‫עמדותיהם של נציגי סוכנויות שונות לאכיפת חוק‬
‫כלפי ענישת עבריינים (‪Sandys & McGarrell,‬‬
‫‪.)1994; Hensley, Koscheski & Tewksbury, 2007‬‬
‫החוקרים ‪ )1992( Ortet-Fabrifat & Perez‬בחנו את‬
‫עמדותיהם של אנשי מקצוע (‪ )practitioners‬שעובדים‬
‫במסגרות כליאה שונות כלפי מטרות הענישה‪,‬‬
‫ומצאו שמרביתם רואים בשיקום את מטרת הענישה‬
‫המרכזית‪)2007( Kjelsberg, Skogloud & Rustad .‬‬
‫מצאו שעובדי בתי סוהר מחזיקים בעמדות מחמירות‬
‫יותר של הענשה של עבריינים ואסירים מאשר יחידים‬
‫שאינם עובדים במערכת אכיפת החוק‪.‬‬
‫‪ 4‬פונדמנטליזם דתי הוגדר על ידי החוקרים כתפיסת האל כמעניש וכסמכותני וצייתנות מלאה לחוקיו המוסריים‪.‬‬
‫‪201‬‬
‫שיטת המחקר‬
‫אוכלוסיית המחקר‬
‫המדגם כלל ‪ 125‬סטודנטים וסטודנטיות משלוש‬
‫מחלקות הנמצאים בשנת לימודיהם האחרונה‬
‫לתואר הראשון‪ 42 .‬מהם לומדים במחלקה‬
‫לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר‪-‬אילן (‪33.6%‬‬
‫מאוכלוסיית המחקר)‪ 42 ,5‬סטודנטים וסטודנטיות‬
‫מהמדגם לומדים במחלקה למשפטים במכללת‬
‫שערי משפט (‪ 33.6%‬מאוכלוסיית המחקר)‪ ,‬ו‪41-‬‬
‫סטודנטים וסטודנטיות לומדים במחלקה להנדסה‬
‫ביו רפואית באוניברסיטת תל‪-‬אביב (‪32.8%‬‬
‫מאוכלוסיית המחקר)‪ .‬כל המשיבים הם אזרחי‬
‫מדינת ישראל וטווח הגילאים הוא ‪60% .33-20‬‬
‫מהם (‪ )N=75‬בטווח הגילאים ‪M=25,( 25-22‬‬
‫‪.)Sd=2.11141‬‬
‫‪ 51‬סטודנטים (‪ 40.8%‬מאוכלוסיית המדגם) הם‬
‫גברים ו‪ 59.2%( 74-‬מאוכלוסיית המחקר) הם‬
‫נשים‪ .‬במסגרת התפלגות מגדרית זו‪ 18 ,‬סטודנטים‬
‫ו‪ 24-‬סטודנטיות היו תלמידי קרימינולוגיה (‪42.9%‬‬
‫ו‪ 57.1%-‬בהתאמה)‪ 16 ,‬סטודנטים ו‪ 26-‬סטודנטיות‬
‫היו תלמידי משפטים (‪ 38.1%‬ו‪ 61.9%-‬בהתאמה)‪,‬‬
‫ו‪ 30-‬סטודנטים ו‪ 11-‬סטודנטיות היו תלמידי הנדסה‬
‫ביו רפואית (‪ 73.2%‬ו‪ 26.8%-‬בהתאמה)‪.‬‬
‫‪ 87.2%‬מהמשיבים‪/‬ות (‪ )N=109‬הם רווקים‪/‬ות‬
‫ול‪ 98.4%-‬מאוכלוסיית המחקר (‪ )N=123‬אין‬
‫ילדים‪ 95.2% .‬מהנחקרים‪/‬ות (‪ )N=119‬הם‬
‫יהודים‪/‬ות‪ 71.2% .‬מהם (‪ )N=89‬הגדירו עצמם‬
‫חילונים‪/‬ות‪ )N=46( 12.8% ,‬הגדירו עצמם‬
‫מסורתיים‪/‬ות ו‪ 16.1%-‬מהם (‪ )N=20‬העידו על‬
‫היותם דתיים‪/‬ות‪ 46.4% .‬מהמשיבים‪/‬ות (‪)N=58‬‬
‫ביקרו במתקן כליאה אזרחי לפחות פעם אחת‪,‬‬
‫‪ 16%‬מהם (‪ )N=9‬סטודנטים‪/‬ות להנדסה ביו‬
‫רפואית‪ )N=11( 19% ,‬סטודנטים‪/‬ות למשפטים‬
‫ו‪ )N=38( 65%-‬סטודנטים‪/‬ות לקרימינולוגיה‪.‬‬
‫‪ )N=89( 71.2%‬מאוכלוסיית המחקר דיווחו שלמיטב‬
‫ידיעתם והבנתם מעולם לא נפלו קורבן לפשע‪28.8% .‬‬
‫מהמשיבים‪/‬ות (‪ )N=35‬דיווחו שנפלו קורבן לפשע‪.‬‬
‫‪ 74.3%‬מהם (‪ )N=26‬נפלו קורבן לעבירת רכוש‪8.6% ,‬‬
‫(‪ )N=3‬נפלו קורבן לעבירת אלימות‪)N=2( 5.7% ,‬‬
‫נפלו קורבן לעבירת איום‪ ,‬ומספר זהה של משתתפי‬
‫המחקר נפל קורבן להטרדה מינית ולוונדליזם‪.‬‬
‫הנתונים נאספו בחודשים אפריל‪-‬יוני ‪2009‬‬
‫באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬באוניברסיטת תל‪-‬אביב‬
‫ובמכללת שערי משפט בשעות הלימודים‪.‬‬
‫כלי המחקר‬
‫במחקר זה נעשה שימוש בשאלון עמדות סגור של‬
‫וואנג ות'רסטון (‪ )Wang & Thurstone, 1967‬נוכח‬
‫התמקדותו בבחינת עמדות כלפי ענישת עבריינים‪,‬‬
‫יכולתו להציב עמדות אלו מול נושא המחקר‬
‫ומסוגלותו לבדוק מתאמים ו‪/‬או השפעות בין עמדות‬
‫כלפי ענישת עבריינים ובין מגוון משתני מחקר ובין‬
‫האחרונים לבין עצמם (‪.)Roberts & Stalans, 1998‬‬
‫שאלון העמדות (‪ )Wang & Thurstone, 1967‬כולל‬
‫‪ 34‬פריטים העוסקים במטרות הענישה הפלילית‪,‬‬
‫בנחיצות השימוש בה ובצידוקה‪ .‬בכל פריט יכולים‬
‫המשיבים לבחור ולסמן תשובה אחת בלבד מתוך‬
‫חמש (מסכים‪ ,‬לא מסכים‪ ,‬נמנע‪ ,‬אין לי דעה לגבי‬
‫פריט זה‪ ,‬לא ברורה לי עמדתי ביחס לפריט זה)‪ .‬טרם‬
‫מילוי השאלון ביקשו החוקרים ממשתתפי המחקר‬
‫לבחור באפשרות “נמנע“ רק כאשר הם חשים שאינם‬
‫מסוגלים להכריע לגבי הפריט‪.‬‬
‫כל פריט בשאלון העמדות מקבל ערך מספרי נתון‬
‫מראש המשמש לחישוב הציון של כל נבדק‪/‬ת‪ .‬הערך‬
‫המספרי אינו גלוי למשיבי השאלון כדי למנוע הסחת‬
‫דעת מתוכן הפריט ו‪/‬או שינוי של התשובה‪ .‬הציון‬
‫הסופי של השאלון של כל נבדק‪/‬ת הוא החציון של‬
‫ערכי הפריטים שעמם הסכימו הנבדקים‪ .‬ציון גבוה‬
‫מלמד על עמדה חיובית כלפי ענישת עבריינים ואילו‬
‫ציון נמוך מלמד על עמדה שלילית כלפי ענישת‬
‫עבריינים (‪.)Shaw & Wright, 1967‬‬
‫שאלון העמדות של וואנג ות'רסטון (& ‪Wang‬‬
‫‪ )Thurstone, 1967‬נמצא בעל תוקף מבנה ומידת‬
‫מהימנות של ‪.)Zalency & Kirsch, 1989( 0.76-0.69‬‬
‫‪ 5‬כל הסטודנטים לקרימינולוגיה שלקחו חלק במחקר זה אינם לומדים משפטים כחוג לימודים שני‪.‬‬
‫‪202‬‬
‫להעניש או לא להעניש‬
‫מהימנות השאלון במחקר הנוכחי היא ‪.0.68‬‬
‫בנוסף נעשה שימוש בשאלון לדיווח עצמי‪ .‬שאלון זה‬
‫כלל שאלות סוציו‪-‬דמוגרפיות (מין‪ ,‬מצב משפחתי‪,‬‬
‫מספר ילדים‪ ,‬גיל‪ ,‬דת‪ ,‬רמת דתיות‪ ,‬תחום לימודים)‪,‬‬
‫שאלות בתחום הקורבנות (האם נפלת קורבן‬
‫למעשה עברייני? אם כן‪ ,‬מאיזה סוג?)‪ ,‬ושאלות‬
‫בתחום הענישה (מי לדעתך צריך להיות בראש סדר‬
‫העדיפויות כאשר קובעים את עונשו של עבריין ואת‬
‫מטרות העונש שלו?)‪.‬‬
‫הליך המחקר‬
‫המחקר בוצע בארבעה שלבים‪ :‬בשלב הראשון נדגמו‬
‫אקראית שלושה מוסדות אקדמאים המוכרים על ידי‬
‫המועצה להשכלה גבוהה‪ ,‬אשר בהם נלמדים לתואר‬
‫ראשון המקצועות קרימינולוגיה‪ ,6‬משפטים‪ 7‬והנדסה‬
‫ביו רפואית‪ .8‬בשלב השני קיבלו החוקרים‪ ,‬בהסכמת‬
‫הגופים האקדמאים‪ ,‬רשימות של התלמידים הלומדים‬
‫בשלוש המחלקות הרלוונטיות בשנת לימודיהם‬
‫האחרונה לתואר הראשון‪ .‬מסך כל התלמידים‬
‫הרלוונטיים ולאחר פסילה של סטודנטים הלומדים‬
‫במקביל בשתי מחלקות שנציגיהן לקחו חלק במחקר‪,9‬‬
‫נדגמו אקראית ‪ 132‬סטודנטים וסטודנטיות‪ .‬בשלב‬
‫השלישי של המחקר‪ ,‬אשר החל כשלושה שבועות‬
‫לאחר תום השלב השני ונמשך כחודש‪ ,‬פגשו החוקרים‬
‫את ‪ 132‬הסטודנטים והסטודנטיות שנדגמו בשלושת‬
‫מוסדות הלימוד‪ ,‬הסבירו להם את מטרות המחקר‬
‫ונהליו והעבירו להם שאלוני עמדות כלפי ענישת‬
‫עבריינים ושאלון דיווח עצמי‪ .‬שבעה סטודנטים בחרו‬
‫לא לקחת חלק במחקר‪ .‬לפיכך מנתה אוכלוסיית‬
‫המחקר הסופית ‪ 125‬סטודנטים וסטודנטיות‪.‬‬
‫משתנים‬
‫משתנה המחקר התלוי במחקר זה הוא “עמדה‬
‫כלפי ענישת פושעים“ (כפי שהוגדרה אופרציונאלית‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‬
‫בפריטי השאלון של ‪.)Wange & Thurstone, 1967‬‬
‫ציון גבוה במשתנה זה מעיד על נבדק‪/‬ת בעל‪/‬ת‬
‫עמדה מתגמלת כלפי עבריינים (‪Favorable attitude‬‬
‫‪ .)toward the punishment of criminals‬במשתנה‬
‫זה נעשה שימוש במחקרים נוספים והוא נמצא‬
‫מהימן ותקף (‪Durbin & Micklin, 1973; Zalensy‬‬
‫‪.)& Kirsch, 1989‬‬
‫משתני המחקר הבלתי תלויים במחקר זה הם “תחום‬
‫הלימוד של המשיב‪/‬ה“ (קרי קרימינולוגיה‪ ,‬משפטים‪,‬‬
‫הנדסה ביו רפואית) ועשרה נתונים דמוגרפים ואישיים‬
‫(מין‪ ,‬גיל‪ ,‬מצב משפחתי‪ ,‬מספר ילדים‪ ,‬רמת דתיות‪,‬‬
‫ביקור במתקן כליאה אזרחי‪ ,‬היות הפרט קורבן לפשע‪,‬‬
‫סוג הפשע שהפרט נפגע ממנו וסדר העדיפויות‬
‫האישי של המשיב‪/‬ה מבחינת התחשבות בחברה‪,‬‬
‫בקורבן או בעבריין לשם קביעת עונשו)‪.‬‬
‫המחקר מתבסס על שתי הנחות מקדמיות‪( :‬א)‬
‫סוג הידע האובייקטיבי העיקרי בתחום הענישה‪,‬‬
‫שנחשפים אליו סטודנטים וסטודנטיות לקרימינולוגיה‬
‫וסטודנטים וסטודנטיות למשפטים‪ ,‬הוא אקדמי (ספרי‬
‫לימוד‪ ,‬מאמרים אקדמיים והרצאות מומחים); (ב)‬
‫סוג הידע בתחום הענישה‪ ,‬שנחשפים אליו סטודנטים‬
‫וסטודנטיות להנדסה ביו רפואית שלימודיהם אינם‬
‫קשורים אליו בשום אופן‪ ,‬אינו אקדמי‪.‬‬
‫ניתוח הנתונים‬
‫הנתונים עובדו ונותחו בתוכנת ‪ .SPSS‬ציון הענישה‬
‫של כל משתתף במחקר הוא חיבור של הניקוד שניתן‬
‫לכל הפריטים שעמם הסכים‪ ,‬והוא חּושב בהתאם‬
‫להוראות של מחברי השאלון המקורי‪.‬‬
‫בחינת ההבדלים בין עמדות הענישה של קבוצת‬
‫הסטודנטים לקרימינולוגיה לאלו של קבוצת‬
‫המשפטנים לאלו של הסטודנטים למדעי ההנדסה‬
‫הביו רפואית נעשתה על ידי מבחן ‪ t‬למדגמים‬
‫בלתי תלויים ועל ידי מבחן שונות חד‪-‬כיווני חד‪-‬‬
‫לימודי הקרימינולוגיה לתואר ראשון מתקיימים באוניברסיטה אחת ובשש מכללות (‪.)www.che.org.il‬‬
‫לימודי המשפטים לתואר ראשון מתקיימים בארבע אוניברסיטאות ובשש מכללות (‪.)www.che.org.il‬‬
‫לימודי ההנדסה הביו רפואית לתואר ראשון מתקיימים בשלוש אוניברסיטאות ובחמש מכללות (‪.)www.che.org.il‬‬
‫בסך הכול נפסלו חמישה תלמידים אשר לומדים במחלקה לקרימינולוגיה ובמקביל במחלקה למשפטים‪ ,‬אם בלימודי תואר‬
‫ראשון ואם במספר קורסי בחירה‪.‬‬
‫‪203‬‬
‫משתני (‪ ,)One Way ANOVA‬תוך התייחסות‬
‫לקשרים בין המשתנים הסוציו‪-‬דמוגרפים “מין“‬
‫ו“רמת דתיות“ ובין המשתנה התלוי “ציון ענישה“‪.‬‬
‫הבדלי הממוצעים של עמדות הענישה של שלוש‬
‫הקבוצות נבחנו על ידי ניתוח שונות חד‪-‬כיווני חד‪-‬‬
‫משתני (‪ ,)One-Way ANOVA‬תוך התייחסות‬
‫לקשרים בין שני זוגות של משתני מחקר‪“ :‬תחום‬
‫לימודים“ ו“גיל“ ו“תחום לימודים“ ו“וציון ענישה“‪.‬‬
‫בנוסף נבחנה השפעתם של המשתנים “ביקור של‬
‫הנבדק‪/‬ת במתקן כליאה“ (כן‪/‬לא)‪“ ,‬היות הנבדק‪/‬ת‬
‫קורבן לפשע“ (כן‪/‬לא) ו“תחום לימודים“ (“לומד‪/‬ת‬
‫הנדסה ביו רפואית“ ‪ -‬כן‪/‬לא‪“ ,‬לומד‪/‬ת משפטים“ ‪-‬‬
‫כן‪/‬לא ו“לומד‪/‬ת קרימינולוגיה“ כן‪/‬לא) על ניבוי ציוני‬
‫הענישה באמצעות ניתוח רגרסיה בו‪-‬זמנית מרובה‬
‫(‪.)Simultaneous Multiple Regression‬‬
‫ממצאים‬
‫בדיקות מקדימות לבחינת ההשערות‬
‫כדי לבדוק מה ההבדלים בין קבוצות המחקר ביחס‬
‫לגילאי הנבדקים נערך ניתוח שונות חד‪-‬כיווני חד‪-‬משתני‬
‫(‪ ,)One-Way ANOVA‬שבו נכלל “תחום הלימודים“‬
‫כמשתנה בלתי תלוי ו“גיל הנבדקים“ כמשתנה תלוי‪.‬‬
‫לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות מבחינת‬
‫גילאי הנבדקים [‪.]F(2.122)=0.816, p>0.05‬‬
‫קיומה של תלות בין “מין הנבדקים“ ובין “תחום‬
‫הלימודים“ (קרימינולוגיה‪ ,‬משפטים והנדסה ביו רפואית)‬
‫נבחנה על ידי מבחן ‪ χ²‬לאי תלות‪ .‬ממצאי המבחן לימדו‬
‫על היעדרה של תלות מובהקת בין הקבוצות מבחינת‬
‫מין הנבדקים [‪.]χ²(2)=0.973, p>0.05‬‬
‫קיומה של תלות בין “תחום הלימודים“ של הנבדקים‬
‫ובין “רמת דתיותם“ (חילוני‪ ,‬מסורתי ודתי) נבחנה‬
‫על ידי מבחן ‪ χ²‬לאי תלות‪.‬‬
‫ממצאי המבחן לימדו על קיומה של תלות מובהקת‬
‫[‪ ]χ²(4)=11.45, p<.05‬בין משתנים אלו‪ .‬תלות זו‬
‫מעידה שהתפלגות רמת הדתיות בקבוצות המחקר‬
‫היתה שונה‪ .‬לפיכך נערכה בדיקה נוספת‪ ,‬שהתמקדה‬
‫בקיום אפשרי של הבדלים בין נבדקים דתיים לנבדקים‬
‫מסורתיים וחילוניים מבחינת עמדתם כלפי ענישת‬
‫עבריינים‪ .‬בדיקה זו נערכה באמצעות מבחן שונות‬
‫חד‪-‬כיווני חד‪-‬משתני (‪ .)One-Way ANOVA‬מממצאי‬
‫הניתוח עלה שלא קיימים הבדלים מובהקים בין‬
‫הקבוצות [‪.]F(2,122)=0.487, p>0.05‬‬
‫באמצעות מבחן ‪ t‬למדגמים בלתי תלויים נבחנו‬
‫בהמשך ההבדלים בין גברים לנשים מבחינת‬
‫עמדתם כלפי ענישה‪ .‬נמצאו הבדלים מובהקים בין‬
‫קבוצת הגברים לקבוצת הנשים ביחס לציוני הענישה‬
‫[(‪ :]t) 123=2.253, p<0.05‬נמצא כי לנבדקים‬
‫הגברים עמדת ענישה מחמירה יותר (‪M=1.61,‬‬
‫‪ )Sd=0.493‬מאשר לנשים (‪.)M=1.41, Sd=0.494‬‬
‫בחינת השערות המחקר‬
‫כדי לבדוק הבדלים בציוני הענישה על פי תחומי‬
‫הלימוד של הנבדקים (קרימינולוגיה‪ ,‬משפטים והנדסה‬
‫ביו רפואית) נערך ניתוח שונות חד‪-‬כיווני חד‪-‬משתני‬
‫(‪ ,)One-Way ANOVA‬שבו הוגדרו תחומי הלימוד‬
‫כמשתנה בלתי תלוי וציוני הענישה כמשתנה תלוי‪.‬‬
‫נמצא שקיימים הבדלים מובהקים בין הקבוצות‬
‫[‪ .]F(2,122)=5.109, p<.01, Eta²=.077‬כדי לבדוק‬
‫מה מקור ההבדלים בוצע ניתוח פוסט הוק מסוג‬
‫‪ ,Tukey HSD‬שהראה שממוצע ציוני הענישה של‬
‫לוח מספר ‪ :1‬התפלגות רמת הדתיות של משתתפי המחקר לפי תחום לימוד‬
‫תחום לימודים‬
‫‪204‬‬
‫חילוני‬
‫דתי‬
‫מסורתי‬
‫‪N‬‬
‫אחוזים‬
‫‪N‬‬
‫אחוזים‬
‫‪N‬‬
‫אחוזים‬
‫קרימינולוגיה‬
‫‪32‬‬
‫‪76.2‬‬
‫‪5‬‬
‫‪11.9‬‬
‫‪5‬‬
‫‪11.9‬‬
‫משפטים‬
‫‪24‬‬
‫‪57.1‬‬
‫‪5‬‬
‫‪11.9‬‬
‫‪13‬‬
‫‪31‬‬
‫הנדסה ביו רפואית‬
‫‪33‬‬
‫‪80.5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪14.6‬‬
‫‪2‬‬
‫‪4.9‬‬
‫להעניש או לא להעניש‬
‫הסטודנטים להנדסה ביו רפואית גבוה במובהק‬
‫(‪ )M=58.24, Sd=2.34‬מזה של האחרים‪ ,‬אם כי‬
‫הוא חלש מממוצע ציוני הענישה של הסטודנטים‬
‫לקרימינולוגיה (‪ )M=48.92, Sd=2.31‬ושל‬
‫הסטודנטים למשפטים (‪ .)M=49.3, Sd=2.31‬לא‬
‫נמצאו הבדלים מובהקים בין ממוצע ציוני הענישה‬
‫של קבוצת הלומדים קרימינולוגיה לממוצע ציוני‬
‫הענישה של קבוצת הלומדים משפטים‪.‬‬
‫כדי לבחון את ההשפעה של משתנים נוספים על‬
‫ניבוי ציוני הענישה מלבד “תחום לימודים“‪ ,‬בוצע‬
‫בו בזמן ניתוח רגרסיה מרובה (‪Simultaneous‬‬
‫‪ )Multiple Regression‬שכלל שלושה משתנים‬
‫מנבאים‪ :‬ביקור של הנבדק‪/‬ת במתקן כליאה‬
‫(כן‪/‬לא)‪ ,‬היות הנבדק‪/‬ת קורבן לפשע (כן‪/‬לא)‬
‫ותחום לימודיו‪/‬ה (הנדסה ביו רפואית‪ ,‬משפטים‬
‫או קרימינולוגיה)‪ .‬ניתוח הרגרסיה היה מובהק‬
‫[‪ ,]R²=.08, F(4,120)=2.617, p<.05‬ומשתנים‬
‫אלו הסבירו ‪ 8%‬מהשונות בציוני הענישה במדגם‪.‬‬
‫לוח מספר ‪ 2‬מלמד שלמשתנים “לומד‪/‬ת קרימינולוגיה“‬
‫(‪ )β=-.331, t=-2.72‬ו“לומד‪/‬ת משפטים“ (‪β=-.277,‬‬
‫‪ )t=-2.64‬השפעה מובהקת על ציון הענישה‪ .‬הלומדים‬
‫במקצועות אלה מאופיינים בציוני ענישה נמוכים יותר‪.‬‬
‫לא נמצאה השפעה מובהקת של המשתנים “ביקור‬
‫במתקן כליאה“ ו“היות הנבדק‪/‬ת קורבן לפשע“ על‬
‫ציוני הענישה‪.‬‬
‫לוח מספר ‪ 3‬מתייחס למוקד שיקולי הענישה של‬
‫משתתפי המחקר‪ .‬מהלוח ניתן ללמוד שמרבית‬
‫הסטודנטים‪/‬ות הלומדים הנדסה ביו רפואית‬
‫ומשפטים רואים ב“חברה“ את המוקד בשיקולי‬
‫הענישה‪ ,‬ואילו הסטודנטים‪/‬ות לקרימינולוגיה נחלקו‬
‫באופן שווה כמעט (‪ 40.5%‬ו‪ )38.1%-‬בין ה“חברה“‬
‫ל“קורבן העבירה“ (בהתאמה) כמוקד שיקולי‬
‫הענישה‪ .‬ממצאים אלו מובהקים מבחינה סטטיסטית‬
‫(‪.)χ²(4)=20.08, p<.001‬‬
‫לוח מספר ‪ :2‬ניבוי ציון ענישה על ידי המשתנים‪“ :‬ביקור במתקן כליאה“‪,‬‬
‫“קורבן לפשע“ ו“תחום לימודים“‬
‫‪β‬‬
‫ערך ‪t‬‬
‫‪R²‬‬
‫ביקור במתקן כליאה‬
‫‪+.07‬‬
‫‪.618‬‬
‫‪*.08‬‬
‫קורבן לפשע‬
‫‪-.011‬‬
‫‪-.127‬‬
‫לומד קרימינולוגיה‬
‫‪-.331‬‬
‫‪*-2.72‬‬
‫‪-.277‬‬
‫‪*-2.64‬‬
‫משתנה‬
‫לומד משפטים‬
‫*‪R2=.08, F(4,120)=2.617, p<.05‬‬
‫לוח מספר ‪ :3‬מוקד שיקולי הענישה לפי תחום לימודים‬
‫המוקד בשיקולי‬
‫הענישה‬
‫סטודנטים להנדסה‬
‫ביו רפואית‬
‫סטודנטים‬
‫לקרימינולוגיה‬
‫סטודנטים‬
‫למשפטים‬
‫כלל המחקר‬
‫אחוזים*‬
‫‪N‬‬
‫אחוזים*‬
‫‪N‬‬
‫אחוזים*‬
‫‪N‬‬
‫אחוזים*‬
‫‪N‬‬
‫חברה‬
‫‪85.4‬‬
‫‪35‬‬
‫‪71.4‬‬
‫‪30‬‬
‫‪40.5‬‬
‫‪17‬‬
‫‪65.6‬‬
‫‪82‬‬
‫קורבן העבירה‬
‫‪12.2‬‬
‫‪5‬‬
‫‪16.7‬‬
‫‪7‬‬
‫‪38.1‬‬
‫‪16‬‬
‫‪22.4‬‬
‫‪28‬‬
‫עבריין מורשע‬
‫‪2.4‬‬
‫‪1‬‬
‫‪11.9‬‬
‫‪5‬‬
‫‪21.4‬‬
‫‪9‬‬
‫‪12‬‬
‫‪15‬‬
‫סה“כ‬
‫‪100‬‬
‫‪41‬‬
‫‪100‬‬
‫‪42‬‬
‫‪100‬‬
‫‪42‬‬
‫‪100‬‬
‫‪125‬‬
‫* האחוזים מתייחסים לחלקם של הסטודנטים המשיבים מסך כל הסטודנטים באותו תחום לימוד‪.‬‬
‫‪205‬‬
‫סיכום ומסקנות‬
‫מחקר זה הציג את עמדתם של סטודנטים‬
‫וסטודנטיות כלפי ענישת עבריינים‪ .‬הסטודנטים‬
‫נחלקו ללימודי קרימינולוגיה‪ ,‬ללימודי משפטים‬
‫וללימודי הנדסה ביו רפואית‪ ,‬וכולם נמצאים בשנת‬
‫לימודיהם האחרונה‪ .‬במחקר נותח הקשר האפשרי‬
‫בין עמדות הסטודנטים ובין תחום הלימוד האקדמי‬
‫הייחודי להם‪.‬‬
‫אחד מממצאי המחקר המרכזיים מלמד על הבדל‬
‫מובהק בין עמדות של סטודנטים וסטודנטיות‬
‫לקרימינולוגיה וסטודנטים וסטודנטיות למשפטים‬
‫כלפי ענישת עבריינים ובין עמדותיהם של‬
‫סטודנטים וסטודנטיות ללימודי הנדסה ביו רפואית‬
‫כלפי ענישה זו‪ .‬חברי שתי הקבוצות הראשונות‬
‫מחזיקים ברמות נמוכות של עמדות ענישה‪ ,‬ואילו‬
‫חברי הקבוצה השלישית (אשר ייצגה במחקר זה את‬
‫הציבור הרחב המשכיל‪ ,‬אך חסר הידע האובייקטיבי‬
‫בתחומים עבריינות‪ ,‬משפט וענישה) מחזיקים‬
‫בעמדות ענישה ברמות גבוהות‪ .‬נמצא כי למשתנה‬
‫“תחום לימודים“ ההשפעה הרבה ביותר על עמדות‬
‫כלפי ענישת עבריינים גם לאחר ניתוחי רגרסיה של‬
‫הקשר בין עמדות אלו למשתנים “ביקור במתקן‬
‫כליאה“ ו“נפילה כקורבן לעבירה“‪.‬‬
‫הממצא שאוכלוסייה משכילה אך חסרת ידע‬
‫מקצועי בתחומים ענישה ומשפט מחזיקה בעמדות‬
‫ענישה חמורות לעומת אוכלוסייה בעלת ידע‬
‫מקצועי אובייקטיבי רלוונטי בתחומים אלו‪ ,‬מתיישב‬
‫עם ממצאים של מחקרים מקבילים שבדקו עמדות‪-‬‬
‫ציבור בתחום של ענישת עבריינים (‪Cullen, Fisher‬‬
‫& ‪& Applegate, 2000; Oswald, Klug, Hupfeld‬‬
‫‪ .)Gabriel, 2002‬כפי שלימדו המחקרים השונים‪,‬‬
‫לפי עמדות אלה יש להעניש עבריינים משום שעברו‬
‫על החוק והם ראויים לעונש‪ ,‬וכן משום שהחברה‬
‫דורשת הגנה מפניהם ומפני עבירותיהם ומפני‬
‫שהציבור מקווה להפחית את שיעור הפשיעה עקב‬
‫שיקומם של חלק מהעבריינים (‪.)Sebba, 1996‬‬
‫את מטרות הענישה האלו‪ ,‬שהן חלק אינטגראלי‬
‫ממדיניות הגמול‪-‬צדק (‪Von-Hirsch & Ashworth,‬‬
‫‪206‬‬
‫‪ )1992‬ונתמכות על ידי פילוסופיית ה“חוק וסדר“‬
‫(‪ ,)Law & Order; ibid.‬אפשר להשיג על ידי הטלת‬
‫עונשים דומים על מי שעברו עבירות דומות‪ ,‬עם‬
‫הבטחה שחומרת העונשים תהיה פרופורציונאלית‬
‫לחומרת העבירה ולנזקים שנגרמו בעטיה (‪Kannai,‬‬
‫‪ .)1996‬בד בבד הממצא שסטודנטים וסטודנטיות‬
‫מתחומי אכיפת החוק (קרי קרימינולוגיה ומשפטים)‬
‫מחזיקים בעמדות ענישה ברמה נמוכה מתיישב‬
‫עם מרבית מגמות הענישה במדינות העולם‬
‫המערבי (פרט לארה“ב)‪ ,‬המתמקדות בדרכי‬
‫ענישה חדשניות‪ ,‬מגוונות‪ ,‬שאינן מערבות כליאה‬
‫ושיקומיות (למשל‪ ,‬שירות לתועלת הציבור‪ ,‬עבודות‬
‫שירות‪ ,‬טיפול במסגרות קהילתיות לעבריינים‬
‫אלימים ולמכורים לסמים‪ ,‬שימוש בניטור אלקטרוני‬
‫ובפיקוח הדוק בקהילה ועוד)‪ ,‬המתמקדות בשינוי‬
‫התנהגותם של עבריינים באמצעות טיפול‪ ,‬תרפיה‬
‫ופיקוח הדוק (;‪MacKenzie, 2001; Nellis, 2004‬‬
‫‪.)Tata, 2001‬‬
‫את הפער בין עמדותיהם כלפי ענישה של‬
‫סטודנטים וסטודנטיות לקרימינולוגיה ולמשפטים‬
‫שלקחו חלק במחקר זה ובין עמדותיהם כלפי‬
‫ענישה של סטודנטים וסטודנטיות להנדסה ביו‬
‫רפואית‪ ,‬וכן את הפער בין עמדותיהם של נציגים‬
‫משתי הקבוצות הראשונות כלפי סדר העדיפות‬
‫בענישה ובין עמדותיהם של הסטודנטים להנדסה‬
‫ביו רפואית‪ ,‬אפשר להסביר על ידי תחום הלימודים‬
‫של המשיבים והידע האובייקטיבי שרכשו במסגרת‬
‫לימודיהם האקדמאיים‪ .‬חוקרים שונים סוברים‬
‫שלידע אקדמי‪-‬מקצועי בתחומי המשפט והחוק‪,‬‬
‫ולחילופין לאמונות ולאינטואיציה בקרב הדיוטות‬
‫בתחומים אלה‪ ,‬השפעה משמעותית על עיצוב‬
‫העמדה כלפי ענישה (‪Hensley, Miller, Tewksbury‬‬
‫‪ .)& Koscheski, 2003‬לפי לסברה זו‪ ,‬סטודנטים‬
‫וסטודנטיות בעלי ידע תיאורטי ומחקרי בתחום‬
‫ההתנהגות העבריינית‪ ,‬גורמיה ודרכי ההתמודדות‬
‫עמה‪ ,‬המכירים במורכבותה של התופעה ובחוסר‬
‫הצלחתן (היחסית) הכללית של מניפולציות ענישה‬
‫רבות ומגוונות שנועדו לצמצמה (קל וחומר למגרה)‪,‬‬
‫להעניש או לא להעניש‬
‫מחזיקים בעמדות ענישה ברמות נמוכות יחסית‪,‬‬
‫ואילו סטודנטים וסטודנטיות חסרי ידע אובייקטיבי‬
‫בנושאים אלה‪ ,‬המשיבים על בסיס אינטואיטיבי‬
‫ו‪/‬או על בסיס של חוויות סובייקטיביות בתחום זה‪,‬‬
‫מחזיקים בעמדות ענישה ברמה גבוהה יחסית‪.‬‬
‫ראוי לציין שמסקנה אפשרית זו מניחה א‪-‬פריורית‬
‫שמקור הידע המרכזי (או הבלבדי) האובייקטיבי של‬
‫סטודנטים הוא תחום הלימוד ותכני הלימוד בתואר‬
‫הראשון‪ .‬הנחה זו‪ ,‬אף שהיא הגיונית ונתמכת כאמור‬
‫על ידי מספר מחקרים בין‪-‬לאומיים (‪Hensley,‬‬
‫‪Miller, Tewksbury & Koscheski, 2003; Oswald,‬‬
‫‪ ,)Klug, Hupfeld & Gabriel, 2002‬אינה בהכרח‬
‫היחידה‪ .‬ייתכנו הנחות נכונות אחרות אשר יובילו‬
‫למסקנות תיאורטיות ויישומיות נוספות‪ .‬ויותר מכך‪:‬‬
‫שלא כמו תלמידי הקרימינולוגיה והמשפטים‪ ,‬אשר‬
‫התאפיינו ברוב נשי (‪ 57.1%‬ו‪ 61.9%-‬בהתאמה‬
‫מקבוצות תלמידים אלו)‪ ,‬תלמידי ההנדסה הביו‬
‫רפואית התאפיינו ברוב גברי (‪ 73.2%‬מקבוצת‬
‫תלמידים זו)‪ .‬לפיכך ייתכן שהפערים הסטטיסטיים‬
‫המובהקים שנמצאו בין קבוצות הקרימינולוגיה‬
‫והמשפטים לקבוצת ההנדסה הביו רפואית ביחס‬
‫לעמדות הענישה אינם קשורים בהכרח לתחום‬
‫הלימודים אלא להתפלגות המגדרית (;‪Bohn, 1990‬‬
‫‪.)Kuhn, 1993; Sandys & MaGarrell, 1995‬‬
‫ממצא מחקרי מרכזי נוסף הוא היעדרו של הבדל‬
‫סטטיסטי מובהק בין עמדותיהם של הסטודנטים‬
‫והסטודנטיות למשפטים‪ ,‬אשר מחזיקים ברמות‬
‫ענישה נמוכות בממוצע‪ ,‬ובין עמדותיהם של‬
‫הסטודנטים והסטודנטיות לקרימינולוגיה‪ .‬הממצא‬
‫שלפיו שני סוגי האוכלוסיות הנזכרות מחזיקים‬
‫בעמדות ענישה דומות ונמוכות יחסית לא מתיישב‬
‫עם ממצאי מחקר מקביל ויחיד שנערך בארה“ב‪,‬‬
‫אשר מצא עמדות כלפי ענישה ברמה גבוהה בקרב‬
‫קבוצת משפטנים לעומת קבוצת קרימינולוגים‬
‫(‪Hensley, Miller, Tewksbury & Koscheski,‬‬
‫‪ .)2003‬הסבר אפשרי להיעדר הפער הסטטיסטי‬
‫בין עמדות הענישה הנמוכות יחסית של תלמידי‬
‫הקרימינולוגיה ובין עמדות הענישה הנמוכות‬
‫יחסית של תלמידי המשפטים‪ ,‬הוא חשיפתן של‬
‫שתי אוכלוסיות אלו לתכני לימוד פנולוגיים דומים‬
‫מבחינת היקף ומבחינת תוכן במסגרות הלימוד‬
‫הרלוונטיות‪ .‬שלא כמו תוכניות לימוד בפקולטות‬
‫רבות ללימודי משפט בארה“ב‪ ,‬הלוקות בחוסר‬
‫מחקרי ותיאורטי רב בתחומי הפנולוגיה‬
‫והענישה לעומת תכנים מקבילים הנלמדים‬
‫בפקולטות ללימודי קרימינולוגיה ואכיפת החוק‬
‫(‪,)Hensley et al., 2003) (Criminal Justice‬‬
‫בישראל משולבים תחומי לימוד אלה‪ ,‬גם אם‬
‫בצמצום מה‪ ,‬בפקולטות ללימודי משפט בכלל‬
‫ובפקולטה ללימודי משפט בשערי משפט בפרט‪.‬‬
‫זאת ככל הנראה מתוך הבנה אקדמית ומעשית‬
‫שדרכי ההתמודדות עם תופעת העבריינות‬
‫מורכבות‪ ,‬אקלקטיות ורב‪-‬ממדיות‪ ,‬ומחייבות‬
‫הכשרה כלשהי בתחום הקרימינולוגיה‪.‬‬
‫ממצא מחקרי נוסף הראוי לאזכור מתייחס להיעדרם‬
‫של קשרים סטטיסטיים בין המשתנה “רמת דתיות‬
‫למשתנה “עמדה עונשית“‪ .‬ממצא זה אינו מתיישב‬
‫עם ממצאים של מחקרים אחרים בתחום‪ ,‬שמצאו‬
‫שנחקרים התופסים עצמם כבעלי רמת דתיות‬
‫גבוהה (סימנו עצמם “דתיים“ במשתנה “רמת‬
‫דתיות“) מחזיקים בעמדות ענישה מחמירות‬
‫יותר מאשר משיבים התופסים עצמם כחילונים‬
‫(;‪Applegate, Cullen, Fisher & Vander Ven, 2000‬‬
‫‪.)Applegate, Cullen & Fisher, 2002; Kuhn, 1993‬‬
‫אפשר שסתירה זו קשורה בגודלו הקטן יחסית‬
‫של המדגם הנוכחי (‪ )N=125‬ו‪/‬או בחלוקה הלא‬
‫סימטרית של משתתפיו הן מבחינת שייכות דתית‬
‫(‪ 119‬יהודים ‪ )95.2% -‬והן מבחינת רמת הדתיות‬
‫(‪ 89‬נחקרים יהודים ‪ 74.8% -‬מכלל הנחקרים‬
‫היהודים ‪ -‬הגדירו עצמם כחילוניים)‪ .‬בד בבד ייתכן‬
‫שהנחקרים משלוש קבוצות המחקר (שמרביתם‬
‫יהודים כאמור) מחזיקים בעמדות ענישה נמוכות‬
‫יחסית משום עמדתה הסלחנית‪-‬שיקומית‪-‬טיפולית‬
‫של היהדות כלפי ענישת פושעים (מלמד‪.)1988 ,‬‬
‫עמדה זו מתבטאת בבירור בדבריהם של המהר“ם‬
‫מלובין והרמב“ם בהתאמה‪:‬‬
‫‪207‬‬
‫“אף ברשע גמור יש איסור לשנאתו“ (מרגניתא‬
‫טבא‪ ,‬סימן י“ז‪“ ;)110 :‬העבריין הנענש הינו‬
‫מפושעי ישראל ובכל זאת הוא נכנס בכלל ישראל‬
‫ומצווה לאהבו ולרחם עליו ולנהג עימו בכל שציווה‬
‫ה' יתברך איש לחברו מין האהבה והאחוה“ (פרק‬
‫“חלק“ סנהדרין)‪.‬‬
‫נעיר באופן כללי ובזהירות האקדמית המתבקשת‪,‬‬
‫כי ייתכן שממצאי מחקר זה מלמדים על חלק‬
‫מכיווניה העתידיים של מדיניות הענישה הפלילית‬
‫בישראל‪ .‬כידוע‪ ,‬מדינת ישראל מאופיינת במערכת‬
‫ענישה מורכבת שנועדה הן לתגמל‪ ,‬הן להרתיע‪,‬‬
‫הן לפצות והן לשקם ( ‪Einat, 2001; Gur-Arye,‬‬
‫‪ ,)2001; Sebba, 1996‬ואשר מאפשרת לשופטים‬
‫שיקול דעת נרחב בקביעת גזר הדין (‪Kannai,‬‬
‫‪ .)2006‬לפיכך‪ ,‬ובהתחשב בעמדות הענישה הלא‬
‫מחמירות יחסית שהביעו הסטודנטים ללימודי‬
‫המשפט (אשר חלקם יאיישו בעתיד את משרות‬
‫הסנגוריה‪ ,‬התביעה והשיפוט בבתי המשפט‬
‫הפליליים בישראל) וכן ביכולתם של סקרי עמדות‬
‫לקשור בין עמדות ובין דפוסי התנהגות עתידיים‬
‫( ‪Von Hirsh and Ashworth, 1992; Baron et‬‬
‫‪ ,)al., 2006‬ייתכן שמדיניות הענישה העתידית‬
‫בישראל תתמקד יותר בתהליכים של שיקום‪,‬‬
‫טיפול‪ ,‬פיוס וגישור מאשר בחשיבותן של מטרות‬
‫הגמול והענישה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬ממצאים אלה עשויים לשקף חלק מכיווני‬
‫ההתמודדות העתידיים של כלל סוכנויות אכיפת‬
‫החוק בישראל עם אוכלוסיית העבריינים‪ .‬עמדות‬
‫הענישה הלא מחמירות יחסית של הסטודנטים‬
‫והסטודנטיות לקרימינולוגיה (שחלקם יאיישו‬
‫בעתיד את משרות הטיפול והפיקוח במערכת‬
‫אכיפת החוק) והנחתם המקצועית‪-‬אובייקטיבית‬
‫שקביעת עונש מחייבת התחשבות מקדמית‬
‫בטובת החברה‪ ,‬עשויות להעיד על אכזבתם‬
‫ממטרות הגמול‪ ,‬ההקשחה בענישה ( ‪Hard-‬‬
‫‪ )on crime‬וההרתעה בענישה‪ ,‬וכן על יחסם‬
‫אל מטרות השיקום והשילוב מחדש ( ‪)reentry‬‬
‫ואל הדאגה לעבריינים במסגרת הקהילה‬
‫‪208‬‬
‫לאחר ריצוי עונשם ( ‪ )aftercare‬כאל מטרות‬
‫מרכזיות ואטרקטיביות‪ .‬לפיכך ייתכן שדור‬
‫העתיד של הקרימינולוגים והמשפטנים בישראל‬
‫יתרום לפיתוחן ולאימוצן של חלופות ענישה‬
‫חדשניות‪ ,‬התומכות בשימוש נרחב בהליכים‬
‫של גישור‪ ,‬פיוס וצדק מאחה (‪,)Christie, 1993‬‬
‫בהרחבה של שיטות ענישה קיימות המעודדות‬
‫דה‪-‬סטיגמטיזציה ודה‪-‬אינסטיטיואליזציה של‬
‫עבריינים (‪ )Becker, 2000‬וכן תומכות בשילוב‬
‫מחדש של עבריינים ושל אסירים לשעבר בחברה‬
‫הנורמטיבית (‪.)Maruna, 2001‬‬
‫לצד האמור לעיל‪ ,‬אין להתעלם מההבדלים‬
‫המהותיים‪ ,‬אם כי החלשים‪ ,‬הקיימים בין עמדות‬
‫הענישה המקלות יחסית של הסטודנטים‬
‫והסטודנטיות למשפטים ולקרימינולוגיה ובין‬
‫עמדותיהם המחמירות יחסית של הסטודנטים‬
‫והסטודנטיות ללימודי הנדסה ביו רפואית‪.‬‬
‫ייתכן שההבדלים משקפים פערים אידיאולוגיים‬
‫עמוקים בין עמדותיהם של נציגי מערכת אכיפת‬
‫החוק בהווה ובעתיד ובין אלו של הציבור הרחב‬
‫כלפי אידיאולוגיית הענישה בישראל‪ .‬מצב‬
‫דברים זה‪ ,‬שייתכן ויונצח ואף יחמיר בעתיד עם‬
‫השתלבותו של דור הסטודנטים והסטודנטיות‬
‫למשפטים ולקרימינולוגיה בשוק העבודה‪ ,‬עשוי‬
‫להוביל לערעור האמון הציבורי במערכת אכיפת‬
‫החוק ובנציגיה‪ .‬לחילופין‪ ,‬כדי למנוע משבר‬
‫אמון בין הציבור הרחב ובין מערכת אכיפת‬
‫החוק ונציגיה‪ ,‬ייתכן שנציגי המשפט ואכיפת‬
‫החוק העתידיים יאמצו מדיניות ענישה מחמירה‪,‬‬
‫אשר באופן אבסורדי תהיה מנוגדת לתפיסת‬
‫עולמם המקצועית‪.‬‬
‫מגבלות המחקר‬
‫מגבלות מחקר זה קשורות במספרם המצומצם‬
‫יחסית של משתני המחקר שנבדקו‪ ,‬באופיין הכללי‬
‫של שאלות המחקר המתייחסות לעבריינים גברים‬
‫בלבד ובגודל המדגם‪.‬‬
‫אשר למגבלה הראשונה‪ ,‬נראה שהקשר שנמצא בין‬
‫להעניש או לא להעניש‬
‫“תחום לימודים“ ובין “עמדה עונשית“ חלש (אם כי‬
‫מובהק) מבחינה סטטיסטית‪ ,‬וכי קיימים גורמים‬
‫נוספים שלא הובאו בחשבון במחקר זה (למשל‪ ,‬חלוקה‬
‫מגדרית לא שוויונית בין משתתפי המחקר בשלוש‬
‫הקבוצות‪ 10‬או תפיסות פוליטיות וערכיות‪ )11‬ועשויים‬
‫להסביר את השונות בעמדות הנבדקים כלפי ענישת‬
‫פושעים‪ .‬ראוי שמחקרים עתידיים בתחום יתמקדו‬
‫באיתור משתנים אלו ובבחינת השפעתם על עמדות‬
‫כלפי ענישה בציבור‪ .‬בנוסף‪ ,‬ראוי שמחקרים עתידיים‬
‫יבחנו את עמדות הענישה של חברי קבוצות המדגם‬
‫כלפי נשים עברייניות וינתחו את קיומם של קשרים‬
‫סטטיסטיים בין מין העבריין לעמדת הענישה‪.‬‬
‫אשר למגבלה השנייה‪ ,‬עמדת הענישה של המשיבים‬
‫נבחנה על סמך תשובותיהם לשאלות כלליות בנושא‬
‫ענישת גברים עבריינים‪ .‬מאחר שנחקרים הנשאלים‬
‫שאלות כלליות בתחום הענישה נוטים להחזיק‬
‫בעמדות ענישה מחמירות יותר כלפי עבריינים‬
‫לעומת נחקרים הנשאלים על ענישת עבריין ספציפי‬
‫שביצע עבירה מוגדרת (‪Applegate, Cullen and‬‬
‫‪ ,)Fisher, 1997, Roberts & Stalans, 1998‬ייתכן‬
‫שהנטייה להעניש שנמצאה בקרב הסטודנטים‬
‫להנדסה ביו רפואית (ואולי אף בקרב הסטודנטים‬
‫למשפטים ולקרימינולוגיה) גבוהה יותר מהנטייה‬
‫שהיתה נמצאת לו היו הנחקרים נשאלים על ענישת‬
‫עבריינים ספציפיים‪ .‬לפיכך ראוי שמחקרים עתידיים‬
‫בתחום זה ישתמשו בין השאר במתודולוגיות‬
‫איכותניות‪ ,‬שבאמצעותן יהיה ניתן לשאול שאלות על‬
‫עבריין ספציפי שביצע עבירה מוגדרת ו‪/‬או להתייחס‬
‫להסברים מילוליים באשר לסוגי העונשים הראויים‬
‫במקרים ייחודיים‪.‬‬
‫ואשר למגבלה השלישית‪ :‬מחקר זה כלל ‪125‬‬
‫סטודנטיות וסטודנטים בלבד משלושה מוסדות‬
‫לימוד מתוך חמישה‪-‬עשר מוסדות רלוונטיים‪ .‬לפיכך‬
‫משמעות ההבדלים בעמדות הנחקרים כלפי ענישת‬
‫עבריינים (אשר כנזכר לעיל נמצאו מובהקים מבחינה‬
‫סטטיסטית) אינה ברורה ברמה המעשית‪ ,‬ויכולת‬
‫ההכללה של ממצאי המחקר על עמדותיהם של‬
‫כלל הסטודנטים במקצועות הלימוד הרלוונטיים‬
‫מוגבלת‪ .‬לפיכך אין ודאות שממצאים אלה אכן‬
‫מבטאים את עמדותיהם‪ .‬עורכי המחקר סוברים שיש‬
‫מקום לערוך מחקר השוואתי עתידי בקרב מדגמים‬
‫רלוונטיים גדולים בהרבה‪ ,‬שבו ייבחנו עמדותיהם‬
‫של סטודנטיות וסטודנטים מתחומי מדע שונים‬
‫וממדינות אחרות בעולם כלפי ענישת עבריינים‪ ,‬והן‬
‫ינותחו תוך התייחסות להיבטים פוליטיים‪ ,‬השכלתיים‪,‬‬
‫תקשורתיים‪ ,‬כלכליים וציבוריים‪.‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫המועצה להשכלה גבוהה (‪ 2011‬מוסדות‬
‫להשכלה גבוהה‪ .‬אוחזר ב‪ 1-‬מרס ‪ 2011‬מאתר‬
‫המועצה להשכלה גבוהה‪http://www.che.org.il/ :‬‬
‫‪.colleges/default.aspx‬‬
‫מלמד‪ ,‬א' (‪ .)1988‬ענישה או שיקום? חיפה‪:‬‬
‫הוצאת תמר‪.‬‬
‫‪Applegate, K. A., Cullen, T. F. & Fisher, S. B.‬‬
‫‪(1997). Public support for correctional treatment:‬‬
‫‪the continuing appeal of the rehabilitative ideal.‬‬
‫‪The Prison Journal, 77 (3): 237-258.‬‬
‫‪Applegate, K. A., Cullen, T. F. & Fisher, S.‬‬
‫‪B. (2002). Public views toward crime and‬‬
‫?‪correctional policies. Is there a gender gap‬‬
‫‪Journal of Criminal Justice, 30 (2): 89-100.‬‬
‫‪Applegate, K. A., Cullen, T. F., Fisher, S. B.‬‬
‫‪& Vander Ven, T. (2000). Forgiveness and‬‬
‫‪Fundamentalism: Reconsidering the Relationship‬‬
‫‪between Correctional Attitudes and Religion.‬‬
‫‪Criminology, 38 (3): 719-754.‬‬
‫‪Baron, R. A., Bryne, D. & Branscombe, N. R.‬‬
‫‪ 10‬כך למשל נמצא (‪ )Applegate, Cullen & Fisher, 2002‬שנשים נוטות להיות פחות מענישות מאשר גברים והן יותר‬
‫תומכות במניעה מוקדמת של עבריינות ובשיקום מאשר גברים‪.‬‬
‫‪ 11‬כך למשל מצאו ‪ )Nakhaie & Brym (1999‬שלתפיסות פוליטיות של פרופסורים קנדיים השפעה משמעותית על עמדותיהם‬
‫‬
‫בנושא ענישת עבריינים‪.‬‬
‫‪209‬‬
on criminal justice. Journal of Criminal Justice
Education, 9, 39-57.
(2006). Social Psychology. Boston: Pearson,
Allyn & Bacon.
Fazio, R. H. and Zanna, M.P. (1981). Direct
experience and attitude-behavior consistency.
In L. Berkowitz, (Ed.), Advances in experimental
social Psychology. Vol. 14 (pp. 166-202). New
York: Academic Press.
Becker, H. (2000). What sociology should look
like. Contemporary Sociology, 29: 333-336.
Gur-Arye, M. (1991). The justification of
punishment: A comment on retribution and
deterrence. Israel Law Review, 25: 452-459.
Hamm, M. S. (1989). Legislator ideology
and capital punishment: The special case for
Indiana. Justice Quarterly, 6: 219-232.
Hensley, C. Koscheski, M. & Tewksbury, R.
(2007). Examining criminology major's and
non-majors' attitudes toward inmate programs,
services and amenities. Criminal Justice
Studies, 20 (3): 217-230.
Bobo, D. L. & Johonson, D. (2004). A Taste for
Punishment: Black and White American's Views
on the Death Penalty and the War on Drugs.
Du Bois Review: Social Science Research on
Race, 1 (1): 151-180.
Bohn, D. K. (1990). Domestic violence and
pregnancy: Implications for practice. Journal of
Nurse-Midwifery, 35: 86-98.
Christie, N. (1993). Crime control as industry:
Towards GULAGS Western style? London:
Routledge.
Costelloe, T. M., Chiricos, T. & Gertz, M. (2009).
Punitive Attitudes toward Criminals. Punishment
and Society, 11 (1): 25-49.
Hensley, C., Miller, A., Tewksbury, R. &
Koscheski, M. (2003). Students attitudes
toward inmate privileges. American Journal of
Criminal Justice, 27 (2): 249-262.
Cullen, A. T., Clark, G. A., Cullen, J. B. &
Mathers, R. A. (1985). Attribution, salience, and
attitudes toward criminal sanctioning. Criminal
Justice and Behavior, 12: 305-331.
Herzog, S. (2006). Public perceptions of crime
seriousness: A comparison of social divisions in
Israel. Israel Law Review, 39 (1): 57-80.
Cullen, T. F., Fisher, S. B. & Applegate, K. B.
(2000). Public Opinion about Punishment and
Corrections. In: M. Tonry (ed.), Crime and
Justice - A Review of Research, 27: 1-79.
Chicago: The University of Chicago.
Herzog, S. (2008). An attitudinal explanation of
biases by criminal justice agents: An empirical
testing of defensive attribution theory. Crime
and Delinquency, 54 (3): 457-481.
Kannay, R. (1996). The judge's discretion in
sentencing: Israel's basic laws and Supreme
Court decisions. Israel Law Review, 30 (2-3):
276-315.
Kjelsberg, E., Skogloud, H. T. & Rustad,
A. B. (2007). Attitudes towards prisoners,
as reported by prison inmates, prison
employees and college students. BMC
Public Health, 7: 71-82.
Kuhn, A. (1993). Attitudes towards punishment.
Darley, M. J., Carlsmith, M. K. & Robinson,
H. P. (2000). Incapacitation and Just Desserts
as Motives for Punishment. Law and Human
Behavior, 24 (6): 659-683.
Durbin, M. & Micklin, M. (1973). Differential
effects of syntactic variation in an experimental
situation. Linguistics, 11 (115): 5-14.
Einat, T. (2001). The discretion used by Israeli
Criminal Justice Agencies in regard to the use
of the criminal fine. Unpublished dissertation.
Jerusalem: The Hebrew University.
Farnworth et al. (1988). College students views
210
‫להעניש או לא להעניש‬
Criminal Justice, and Public Opinion. In: M.
Tonry (ed.), The Handbook of Crime and
Punishment (pp. 31-57). New York: Oxford
University Press.
Sandys, M. & McGarrell, F. E. (1995). Attitudes
toward capital punishment: Preference for the
penalty or mere acceptance. Journal of Research
in Crime and Delinquency, 32 (2): 191-213.
Sandys, M. & McGarrell, F. E. (1994). Attitudes
toward capital punishment among Indiana
legislators: Diminished support in light of
alternative sentencing options. Justice
Quarterly, 11 (4): 651-677.
Sebba, L. (1996). Sanctioning policy in Israel - a
historical overview. Israel Law Review, 29: 260.
Sellin, T. & Wolfgang, M. (1964). The
Measurement of Delinquency. New
York: Wiley.
Shaw, E. M. & Wright, M. J. (1967). Scales
for measurement of attitudes. New York:
McGraw-Hill.
Tata, C. (2001). Introduction to Sentencing and
Society: So What Does ‘Society' Mean? In: C.
Tata & N. Hutton (eds.) (2001). Sentencing and
Society: International Perspectives (pp. 2-39).
Farnham, Surrey (UK): Ashgate Publishing.
Von Hircsch, A. & Ashworth, A. (1992). Not Just
deserts: A response to Braithwaite and Pettit.
Oxford Journal of Legal Studies, 12 (1): 83-98.
Wang, C. K. A. & Thurstone, L. L. (1967).
Attitude toward punishment of criminals. In:
M. E. Shaw & J. M. Wright (eds.), Scales for
the measurement of attitudes. New York:
McGraw Hill.
Zalency, M. D. & Kirsch, M. P. (1989). The
effect of similarity on performance ratings
and interrater agreement. Human Relations,
42 (1): 81-96.
211
In: A. Alvazzi Del Frate., U. Zverkic, & J. J.
M. En Van Dijk (eds.), Understanding crime,
Experiences of crime and crime control (pp.
271-292). Rome: United Nations Interregional
Crime and Justice Research Institute.
Levi, M. & Jones, S. (1985). Public and police
perceptions of crime seriousness in England
and Wales. British Journal of Criminology, 25
(3): 234-250.
MacKenzie, D. (2001). Corrections and
sentencing in the 21ct century: Evidencebased corrections and sentencing. The Prison
Journal, 81 (3): 299-312.
Maruna, S. (2001). Making good: How
ex-convicts reform and rebuild their lives.
Washington, DC: American Psychological
Association Books.
Nakhaie, M. R. & Brym, R. J. (1999). The
political attitude of Canadian professors.
Canada Journal of Sociology, 24 (3): 329-353.
Nellis, M. (2004). Electronic monitoring and
the community supervision of offenders. In:
A. Bottoms., S. Rex & G. Robinson (eds.),
Alternatives to imprisonment (pp. 224-247).
Cullompton, Devon: Willan Publishing.pp.
O'Connell, M. & Whelan, A. (1996). Taking
wrongs seriously: Public perceptions of crime
seriousness. British Journal of Criminology, 36
(2): 299-318.
Ortet-Fabregat, G. & Perez, J. (1992). An
assessment of the attitudes towards crime
among professionals in the criminal justice
system. The British Journal of Criminology, 32
(2): 193-207.
Oswald, M. E., Hupfeld, J., Klug, S. C. &
Gabriel, U. (2002). Lay-perspective on criminal
deviance, goals of punishment and punitivity.
Social Justice Research, 15 (2): 85-98.
Roberts, V. J & Stalans, J. L. (1998). Crime,
‫נספח א'‪ :‬שאלון עמדות בנושא ענישת עבריינים‬
‫שלום‪ ,‬במסגרת מחקר שאני עורכת על עמדות כלפי ענישת פושעים‪ ,‬אודה לך אם תוכל‪/‬י להשיב על‬
‫שאלון קצר זה‪.‬‬
‫לפניך ‪ 34‬הצהרות המבטאות גישות שונות כלפי ענישת פושעים‪ .‬סמן‪/‬י ליד כל משפט אם את‪/‬ה מסכים‪/‬ה‬
‫או לא מסכים‪/‬ה עם הטענה המובעת בו‪ .‬במקרה שאת‪/‬ה מתקשה לקבוע את דעתך‪ ,‬בחר‪/‬י את אופציית‬
‫הנמנע‪ ,‬אך השתדל‪/‬י להימנע מבחירה זו ככל הניתן‪.‬‬
‫לא מדובר במבחן ‪ -‬אין תשובות נכונות ולא נכונות‪ .‬זו רק בחינה של עמדותיך האישיות בנושא‪.‬‬
‫‪212‬‬
‫‪1‬‬
‫אדם צריך להיות במאסר רק בשל ביצוע עבירות חמורות‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪2‬‬
‫זה נורא שחברה גורמת למישהו מחבריה לסבול‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪3‬‬
‫חיי כלא קשים ימנעו מאנשים לבצע פשעים בעתיד‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪4‬‬
‫יש פושעים שלא מפיקים תועלת מענישתם‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪5‬‬
‫מרבית בתי הכלא מהווים בתי ספר לפשיעה‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪6‬‬
‫לא צריך להתחשב בשיקולים של נוחות האסירים‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪7‬‬
‫פושע יחזור למוטב רק לאחר שיחווה חיי כלא קשים‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪8‬‬
‫ענישה מכל סוג שהוא לא תצליח להפחית פשיעה‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪9‬‬
‫השפעת הכלא על השוהים בו מתמצה בהשחתתם המוסרית‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪10‬‬
‫רק פושעים מועדים לביצוע עבירות נוספות צריכים להיענש‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪11‬‬
‫יש להשתמש בענישה גופנית כלפי כלל הפושעים‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪12‬‬
‫אין לי כל דעה לגבי דרכי ההתמודדות עם פשיעה‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪13‬‬
‫ענישת פושעים היא בושה לחברה המתיימרת‬
‫להציג את עצמה כמתורבתת‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪14‬‬
‫בידוד גורם לאסירים לחזור לדרך המוטב‪/‬לאורח חיים נורמטיבי‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪15‬‬
‫אם החברה תחוס על פושעים מסוימים‪ ,‬הדבר ישתלם לה‬
‫בטווח הרחוק‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪16‬‬
‫רק טיפול אנושי יכול לרפא פשיעה‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪17‬‬
‫מאסר קשה רק הופך את הפושע ליותר מתוסכל וממורמר על החברה‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪18‬‬
‫אין להביע כל רחמנות או ותרנות לאסיר שהורשע בדין‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪19‬‬
‫הרבה פושעים קטנים הופכים לעבריינים מסוכנים אחרי‬
‫תקופת מאסרם‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪20‬‬
‫הכישלון בהענשת פושעים מעודד התנהגות עבריינית‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪21‬‬
‫רק על ידי ענישה ברוטאלית ואכזרית ניתן לרפא פשיעה‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫להעניש או לא להעניש‬
‫‪22‬‬
‫ככל שאדם נענש בחומרה רבה יותר הוא הופך לפושע רציני יותר‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪23‬‬
‫פושעים צריכים תחילה להיענש ורק אחר כך לעבור שיקום‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪24‬‬
‫הדרך היחידה להרתיע אדם מלפשוע היא לגרום לו לסבול‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪25‬‬
‫ענישה היא בזבוז של חיי אדם‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪26‬‬
‫שהייה בכלא תמנע מהרבה פושעים לבצע עבירות בעתיד‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪27‬‬
‫אסירים בכלא צריכים להיות אזוקים‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪28‬‬
‫בתגובה החברתית למעשה עבירה יש להתחשב באדם שביצע אותה‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪29‬‬
‫אפילו בפושע הכי מרושע אין לפגוע כחלק מהתגובה‬
‫החברתית למעשיו‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪30‬‬
‫זה הוגן שהחברה מענישה את אלו שפושעים נגדה‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪31‬‬
‫טיפול אנושי נותן לפושע השראה להיות טוב‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫‪32‬‬
‫יש צורך בסוג מסוים של ענישה בהתמודדות עם פושעים‪.‬‬
‫מסכים‬
‫לא מסכים‬
‫נמנע‬
‫מין‪ :‬ז ‪ /‬נ‬
‫תחום לימוד עיקרי _________________‬
‫מצב משפחתי‪ :‬רווק‪/‬ה‪ ,‬נשוי‪/‬אה‪ ,‬גרוש‪/‬ה‪ ,‬אלמן‪/‬ה‪ ,‬אחר‪.‬‬
‫מס' ילדים‪_______:‬‬
‫גיל‪____________:‬‬
‫דת‪ :‬יהודי‪/‬ה‪ ,‬מוסלמי‪/‬ה‪ ,‬נוצרי‪/‬ה‪ ,‬אתיאיסט‪ ,‬אחר‪.‬‬
‫רמת דתיות‪ :‬חילוני ‪ /‬דתי ‪ /‬מסורתי‪.‬‬
‫האם ביקרת אי פעם במתקן כליאה אזרחי (כלומר לא צבאי)? כן ‪ /‬לא‬
‫האם נפלת בעברך קורבן לפשע? כן ‪ /‬לא‬
‫אם כן‪ ,‬מאיזה סוג? ____________________‬
‫מי לדעתך צריך להיות בראש סדר העדיפויות כאשר קובעים את עונשו‬
‫של עבריין ואת מטרות העונש שלו? העבריין ‪ /‬הקורבן ‪ /‬החברה‪.‬‬
‫תודה על שיתוף הפעולה‪.‬‬
‫‪213‬‬
‫מיניות בונה‪ ,‬מיניות סוטה‬
‫ומטפלים בתווך‬
‫ביקורת על הספר "טיפול בעברייני מין בישראל"‪.‬‬
‫עורכים‪ :‬מלי שחורי‪ ,‬שרה בן דוד‪ ,‬מאיר חובב‪.‬‬
‫עורכי משנה‪ :‬תמי עשת סבג ועוזיאל לויה‬
‫[יהושע וייס‪]1‬‬
‫"עולם ‪ -‬חסד ָיִבּנה" (תהילים פ"ט‪ .)3 ,‬חכמינו פירשו‬
‫את המילה "חסד" כמיניות‪ ,‬וכוונת הפסוק היא‬
‫שהעולם נבנה מתוך מיניות‪ .‬פירוש זה כמו רבים‬
‫אחרים מדגיש את מרכזיות המיניות בחיי בני‬
‫האדם‪ ,‬בשיח הדתי‪ ,‬הפסיכולוגי והיומיומי‪ .‬הגישות‬
‫הפסיכולוגיות‪ ,‬הפסיכואנליטיות והאבולוציוניות רואות‬
‫במיניות את המוקד המרכזי בחיינו‪ ,‬אם בהיותה מקור‬
‫האנרגיה הנפשית‪ ,‬מקור המוטיבציה‪ ,‬היצירתיות‬
‫וההתחברות לאחר‪ ,‬ואם בהיותה המטרה שלשמה‬
‫אנו חיים ‪ -‬הזדווגות והולדת צאצאים אשר יעבירו את‬
‫הגנים שלנו לדורות הבאים‪ .‬מיניות היא חלק מחיינו‬
‫הטבעיים והבריאים‪ .‬היא מעוררת סקרנות ומהווה‬
‫מקור לפריחה‪ ,‬ליצירה ולאהבה‪ .‬לצידה של המיניות‬
‫הטבעית והבונה ניצבת המיניות הסוטה‪ .‬אם נשאל‬
‫שוב מהמקורות היהודיים נמצא כי "אין אפוטרופוס‬
‫לעריות"‪ ,‬היינו אין מי שמחוסן מהאפשרות למעוד‬
‫בתחום המיניות האסורה‪ .‬ואכן‪ ,‬עבריינות מין נפוצה‬
‫בכל רבדי החברה‪ .‬המיניות הסוטה והפוגעת קיימת‬
‫אצל גברים‪ ,‬נערים ונשים‪.‬‬
‫הטיפול בעברייני מין דורש תעצומות נפש‪ :‬המטפל‬
‫צריך להתגבר על רתיעה וגועל ואף להתמודד עם‬
‫סבך רגשות מורכב‪ ,‬המלמד כי מיניות אסורה אינה‬
‫נחלתם של עבריינים בלבד‪ .‬הטיפול בעברייני מין‬
‫מתאים רק למטפלים המסורים ביותר‪ ,‬אלו שאינם‬
‫נרתעים מהעיסוק בבעיות הנפשיות והחברתיות‬
‫הקשות ביותר‪ ,‬אך ההצלחה אינה מובטחת ולעתים‬
‫קרובות אין הסביבה מוקירה את העבודה החיונית‪.‬‬
‫הספר "טיפול בעברייני מין בישראל" נועד להציג‬
‫את העבודה המרתקת והמאתגרת של מי שמטפל‬
‫בעברייני מין‪ .‬זהו ספר חובה לעוסקים בתחום זה‬
‫ולכל מי שמעוניין להתמחות בו‪ .‬הוא מכיל לקט‬
‫מאמרים מהמובילים בישראל בתחום‪ ,‬מדגים את‬
‫המחקר ואת שיטות האבחון והטיפול העדכניות ביותר‬
‫ומעורר שיח על שאלות עקרוניות בשלב האבחון‪,‬‬
‫בשלב הסיווג ובשלב הטיפול‪ .‬בפרק ההקדמה‬
‫לספר מציין פרופ' סילפן‪ ,‬כי "זהו ספר ראשון מסוגו‬
‫שפורסם בעברית והמאגד בתוכו מאמרים מהיבטים‬
‫שונים‪ ,‬רב מערכתיים ורב מקצועיים‪ ,‬המציבים את‬
‫התשתית להמשך העבודה ולראשיתו של דו‪-‬שיח‬
‫בנושאים מקצועיים ואתיים השנויים במחלוקת"‪.‬‬
‫הספר אינו הראשון בישראל שעניינו טיפול בעברייני‬
‫מין‪ .‬זמן קצר קודם לכן פרסמה פרופ' אפרת שוהם‬
‫את הספר "הפיקוח על עברייני מין בישראל ‪ -‬ענישה‬
‫או טיפול"‪ .‬ייחודיותו של הספר הנוכחי היא בדגש‬
‫הטיפולי ובמאמרים המתארים בפירוט רב את‬
‫הטיפול במסגרות מגוונות‪.‬‬
‫הספר כולל ארבעה שערים‪ .‬בשער הראשון ארבעה‬
‫פרקים שעניינם אבחון והערכה של מסוכנות של‬
‫עברייני מין‪ .‬שני הפרקים הראשונים של דיויד כהן‬
‫הם מהטובים בספר‪ .‬דיויד‪ ,‬מורה ועמית‪ ,‬מתאר את‬
‫הכלים העיקריים המשמשים להערכת הסיכון של‬
‫עברייני מין בוגרים ואת שילובם בתהליך הטיפולי‪.‬‬
‫‪ 1‬ד"ר יהושע וייס‪ ,‬סג"ד‪ ,‬רע"ן אבחון ומיון‪ ,‬מרצה במכללה האקדמית אשקלון ובתוכנית ההכשרה למטפלים בעברייני מין‬
‫באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫‪214‬‬
‫מיניות בונה‪ ,‬מיניות סוטה ומטפלים בתווך‬
‫עניינו של הפרק השני הוא פסיכופתיה ועבריינות‬
‫מין‪ .‬בפרק זה ניתנת התייחסות לדרכי האבחון‬
‫המקובלות בפסיכופתיה ומוצג הקשר בין מאפייני‬
‫אישיות פסיכופתית למסוכנות מינית‪ .‬העברה‬
‫והעברה נגדית בעת הערכה של עברייני מין ובעת‬
‫הטיפול בהם הן עניינו של הפרק השלישי‪ ,‬אשר מכיל‬
‫סקירה מקיפה של הנושא והתייחסות מרתקת לשלל‬
‫התחושות שעמן מתמודדים המטפלים בעברייני מין‪.‬‬
‫הפרק הרביעי מוצג דרך עיניו של עורך דין מטעם‬
‫הסנגוריה הציבורית אשר מציע ראייה ביקורתית‬
‫להערכות מסוכנות‪ .‬באופן מפתיע הוא מעודד גישה‬
‫סטטיסטית‪-‬אקטוארית אשר אינה מתייחסת למאפייני‬
‫האישיות הייחודיים לעבריין כי אם להשתייכותו‬
‫לקבוצת סיכון‪ .‬גישה כזו מפתיעה לכאורה כאשר היא‬
‫מגיעה מטעם הסנגור‪ ,‬והדבר מלמד אולי על הקושי‬
‫הרב שבהתמודדות עם ההטיות שיש בהערכת‬
‫עברייני מין‪.‬‬
‫בשער השני‪ ,‬טיפול בעברייני מין בראייה מערכתית‪,‬‬
‫חמישה פרקים המתארים הליכי טיפול במסגרות‬
‫המובילות בישראל‪ .‬שלושה פרקים מתארים את‬
‫הטיפול הניתן לעברייני מין בישראל בשלוש מסגרות‪:‬‬
‫במרכז לבריאות הנפש (מב"ן) השייך למרכז בריאות‬
‫הנפש של באר יעקב ופועל בתוך חומות הכלא‪,‬‬
‫במסגרת שירות מבחן למבוגרים ובמסגרת מרכז‬
‫יום בקהילה‪ .‬בכל אחד מהפרקים האלו מתואר‬
‫התהליך הטיפולי העדכני ביותר הניתן לעברייני מין‬
‫וניתנת התייחסות למפגשים הטיפוליים ולשיקום של‬
‫עברייני מין‪ .‬בכל פרק מודגש הייחוד של המסגרת‬
‫שבה ניתן הטיפול‪ .‬הפרק השלישי מוקדש לתיאור‬
‫הטיפול בעברייני מין במרכז יום בקהילה‪ .‬זהו מרכז‬
‫יחיד מסוגו בארץ‪ ,‬אשר נפתח בשנת ‪ 2005‬ומשמש‬
‫מסגרת לתוכניות טיפוליות‪-‬מניעתיות לעברייני מין‪.‬‬
‫שני הפרקים האחרים בשער זה מציגים גישה חדשה‪,‬‬
‫מסקרנת וחשובה‪ :‬מעורבותם של בני משפחה‬
‫ובנות זוג בטיפול בעברייני מין‪ .‬הפרקים מתארים‬
‫את הנעשה בארץ בתחום זה‪ .‬פרק אחד מתייחס‬
‫למעורבות של בני המשפחה בטיפול המתקיים‬
‫במרכז יום לטיפול בקהילה‪ ,‬והפרק האחר מתאר‬
‫התערבות טיפולית עם בנות זוג של עברייני מין‬
‫בשירות המבחן למבוגרים‪ .‬למעשה מתוארת‬
‫קבוצת תמיכה של בנות זוג שהוקמה לראשונה‬
‫בארץ‪ ,‬והתוכנית הוגדרה כתוכנית נסיונית‪ .‬הפרק‬
‫מסכם את הפעילות שהתקיימה בקבוצה ומעלה‬
‫לדיון סוגיות בנושא‪ .‬אציין כי הספרות המחקרית‬
‫והספרות הקלינית מלמדות על החשיבות שבשילוב‬
‫בני משפחה בהליך הטיפולי‪.‬‬
‫השער השלישי‪ ,‬הטרוגניות וטיפול בקרב עברייני מין‪,‬‬
‫מכיל ארבעה פרקים שעניינם אוכלוסיות ייחודיות‬
‫של עברייני מין ומאפייניהן השונים‪ .‬בפרק הראשון‬
‫מוצג הקושי לאבחן אוכלוסיות חריגות ולטפל בהן‪,‬‬
‫ובהן עבריינים בעלי פיגור שכלי וכאלה הסובלים‬
‫ממחלות נפש‪ .‬כן מוצגים מטרות הטיפול‪ ,‬עקרונותיו‬
‫וטכניקות הטיפול המותאמות לצרכים המיוחדים של‬
‫אוכלוסיות אלו‪ .‬בפרק השני מוצגים ממצאי מחקר‬
‫שנערך במסגרת מב"ן על חולים סכיזופרנים עברייני‬
‫מין‪ .‬החוקרים דנים בהרחבה בממצאי המחקר‬
‫שתמציתם היא שחולי סכיזופרניה עברייני מין הם‬
‫קבוצה עם מאפיינים ייחודיים‪ ,‬והמסקנה המרתקת‬
‫היא שרמת המסוכנות של חולי סכיזופרניה ללא‬
‫סטיות מיניות אשר ביצעו עבירות מין נמוכה יחסית‪.‬‬
‫פרק זה תורם לכל מי שעוסק בניהול של אוכלוסיות‬
‫אלו‪ ,‬באבחונן ובטיפול בהן‪ ,‬וגם אם לא ניתן להגיע‬
‫למסקנות גורפות על סמך מחקר אחד‪ ,‬הוא בהחלט‬
‫מעורר מחשבה‪ .‬הפרק השלישי מתאר טיפול קבוצתי‬
‫בעברייני מין אקסהיביציוניסטים בשירות מבחן‬
‫למבוגרים‪ .‬מאפייני הקבוצה ושלבי הטיפול מתוארים‬
‫בהרחבה‪ .‬משולבים קטעים מתוך שיחות קבוצתיות‪,‬‬
‫תובנות של מנחי הקבוצה על החומר שמביאים‬
‫המשתתפים והסברים באשר לבחירת ההתערבויות‬
‫שלהם‪ .‬את השער השלישי חותם פרק שעניינו נשים‬
‫עברייניות מין‪ .‬הפרק דן בסיבות להיעדר התייחסות‬
‫לנושא‪ ,‬תוך שימת דגש על הכחשת התופעה‪ .‬כן‬
‫מוצגת סקירה מקיפה של הידע הקיים על נשים‬
‫פוגעות מינית‪ .‬מתוארים האפיונים והטיפולוגיות‬
‫ומתואר הטיפול המוצע כיום לנשים עברייניות מין‪.‬‬
‫השער הרביעי‪ ,‬חקיקה בישראל‪ ,‬כולל את החוקים‬
‫‪215‬‬
‫הרלוונטיים לנושא הספר ‪ -‬עברייני מין והטיפול בהם‬
‫ ובהם החוק למניעת העסקה של עברייני מין‪ ,‬החוק‬‫להגנה על הציבור ועוד‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬הספר מקיף את מרב התוכניות הטיפוליות‬
‫המרכזיות והמשמעותיות בישראל לעברייני מין‪ .‬הוא‬
‫מהווה במה מצוינת לדו‪-‬שיח בין מטפלים המגיעים‬
‫ממגוון דיסציפלינות‪ :‬קרימינולוגים קליניים‪ ,‬עובדים‬
‫סוציאליים‪ ,‬פסיכיאטרים ואפילו פסיכולוג אחד ועורך‬
‫דין אחד ממגוון מסגרות‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬מה חסר בספר? חסרה התייחסות‬
‫מעמיקה יותר לטיפול התרופתי בעברייני מין‪ ,‬ולצערי‬
‫חסר מאמר של אנשי הטיפול בשירות בתי הסוהר‬
‫שלהם יש ניסיון מצטבר חשוב‪ .‬כדי להרחיב את‬
‫היריעה חשוב לעודד כתיבה מקצועית של קציני שב"ס‬
‫אשר מקצועיותם רבה כמו ההצלחות הטיפוליות‪.‬‬
‫למרות הנושאים החסרים הללו‪ ,‬להערכתי הספר‬
‫מעולה והוא חובה לכל מי שעוסק בתחום‪.‬‬
‫‪216‬‬
217
To Punish or Not to Punish
– That is the Question
Students' Attitudes toward the
Punishment of Offenders
[‫‏‬Tomer Einat1 & Merav Lallo2]
Public attitudes toward the punishment
of offenders play an important role in the
construction and conception of punitive policies
in many Western democracies.
Acknowledgment of the significant relationship
between public attitudes and punitive policies
and the possible effect of the former on the
reconstruction of the latter, have led numerous
scholars to extensively employ public surveys
with regard to this subject matter, during the
last five decades.
The objectives of this study are twofold:
(a) to analyze the punitive attitudes of law
and criminology students (in their last
year of undergraduate studies); (b) to compare
law and criminology students' punitive
stances to penal standpoints of Bio-medic
engineering undergraduates, in their last
year of studies.
Main research findings: (a) Criminology and
law students hold significantly lower punitive
viewpoints as compared to Bio-medical
engineering students; (b) no significant
statistical variation was found between the
punitive attitudes of criminology students
and those of law students; (c) no statistical
relationships were found between 'levels of
religiosity' and punitive attitudes.
1
Tomer Einat (Ph.D.) is a member of the Department of Criminology in Bar Ilan University. His research expertise includes
penology, prisons, male and female prisoners, alternatives to incarceration and seriousness perceptions.
2
Merav Lallo is a graduate student at the School of Education in Bar Ilan University
218
The Identity of Women
Working in Security
Roles in the Israeli
Prison Service
[‫‏‬Orit Appel1]
The article examines the identity of women
working in security roles in the Israeli Prison
Service. Furthermore, it explores their
uniqueness as females who have chosen a
workplace that is male-dominated, surrounded
by violence and exposed to constant risk.
The prevalent belief is that working in a
correctional facility suits the male gender
stereotype (Britton, 2003; Greer, 2008). Hence,
the disparity between perception of the male
role and personal female identity gives rise to
difficulty in consolidating a feeling of identity
that is both stable and coherent.
The current study uses a qualitative research
method and includes in-depth interviews
with women working in security roles in the
IPS. The analysis posits a number of central
1
219
issues: The origin of the family, the uniform as
a symbol of stability and security, and mainly,
the need to bridge the gap between female
gender identity and professional identity.
Presented in the discussion are two dominant
patterns of coping with the tension that exists
between these gender role identities. The first
coping pattern is the assimilation of the male
role identity. The second coping pattern is the
externalization of female identity.
Further researches will enable an examination of
the “male point of view” of security personnel
with regard to issues of inter-identity conflict.
This examination will help in the understanding of
whether the challenges arising from these roles
stem from the actual role itself or are genderunique for males and females in security roles.
Orit Appel is a personnel diagnosis and selection team leader - Behavioral Science Branch, Israel Prison Service.
Evidence Based Practice in
Organizational Settings
Good idea, difficult implementation.
What can be done?
[‫‏‬Tomer Carmel1 & Robert Epstein2]
In the current article we suggest that the
dominant approach to the treatment and
rehabilitation of prisoners has largely been
based on the intuitive/traditions-based
approach, therapy being founded on widely
accepted theories, on professional traditions
and on the flexible skills of the therapist. An
alternative approach, which has developed in
parallel in various clinical disciplines over the
last 60 years, is known as Evidence Based
Practice (Sackett et al., 1996). This approach
requires the therapist to plan treatment in
accordance with research findings regarding
efficacy of the highest quality available, to
decide on the best treatment for the patient in
question. Furthermore, implementation is to be
carried out aimed at continuously assessing
its effectiveness in the local setting. In the
current article, the strengths and weaknesses
of each approach are reviewed. A method to
bridge the two opposing approaches, known
as Systematic Planning Practice (Rosen,
1993), defines a process of methodology for
inspecting the specific needs of the given aims
and objectives in the local setting, while allowing
for a connection between them and the general
knowledge in the field. We suggest that despite
the existence of effective methodologies for
defining the unique needs of the organization
and the application of high quality research
findings, efforts at implementation have largely
failed, the main reason for this continuing failure
being ineffective communication between
clinicians, researchers and managers, which is
partially the result of the different goals involved.
With regard to this continuing problem, we
suggest an attainable solution that is based
on better communication and a more clearly
defined commitment to resolving real world
clinical dilemmas.
1
Mjr. Tomer Carmel, Research Officer in the research unit of Israel Prison Service, and a cognitive psychologist.
Mjr. Robert Epstein, DClinPsy, Psychologist, Central District, Israel Prison Service.
2
220
Education and
Punishment - ‫‏‬Do they go
hand in hand?
The goals of punishment in criminal law, its
psychological circumstances and the place of
education as a tool to develop the individual's
commitment to normative behavior
[‫‏‬Moshe Addad1]
“Let sinners cease out of the earth, and let
the wicked be no more”
(Psalms 104, 35).
That was Bruria's advice to her husband,
Rabbi Meir, when he wanted to curse the
hoodlums in his neighborhood, who caused
him much grief. He wished to pray for their
death but she, in her wisdom, suggested that
1
221
he pray for the extinction of the sins, rather
than the sinners.
Further study on the nature of penalty and
punishment leads to a different view of this
painful but meaningful issue, the aim being
the development of more effective solutions,
which may be deduced from this article and
which will be presented in another article,
complementing the current one.
Moshe Addad, Head of Academic Division, Zefat College. Prof. Emeritus, Bar Ilan University
Female Offenders:
Victims or
Resistant Agency?
[‫‏‬Brenda Geiger1]
Mizrahi2 female offenders have been described
as passive victims propelled into crime,
prostitution, and drug abuse as a result of
traumatic childhood and life course experiences.
This qualitative study adopts a postmodern
critical orientation and Foucault's bottomup microsocial analysis of power to examine
the trajectories of resistance of eight female
offenders who break the silence to tell their
life story. Analysis of narratives, informal
conversations and more focused in-depth
1
2
interviews with these women allow the
deconstruction of the stereotype of the passive
and helpless female offender. Using the sensitizing
concepts of control, agency and resistant efforts
and letting the data speak for itself, this research
reconstructs female offending as hidden scripts
of resistance against intolerable socioeconomic
deprivation and extreme forms of abuse.
Key words: Female offenders, Resistance
strategies, Deconstruction of female passivity
Ph.D. Western Galilee Academic College & Zefat Academic College. [email protected]
Mizrahi women refers to Arab and Sephardic Jewish women originating from Islamic countries, generally located in North
Africa and the Middle East.
222
Program from the Field
- Existential Therapy
Project for Drug Addicts
[‫‏‬Shlomo Giora Shoham1]
Our group therapy method can be called the
"Third floor", where the "First floor" is a biophysiological detoxification and the "Second
floor" involves elimination or immunization
methods which lie outside this framework.
The "Third floor" is engaged primarily in assisting
the patient in dealing with the stigma of being a
drug addict and a convict.
Our therapeutic method is based on the
dialogue philosophy of Soren Kierkegaard,
Gabriel Marcel, and Martin Buber. This
philosophy views the existence of the "self" as
partial, as it does the "thou." Only the affinity
between the "self" and the "thou," represents
the ontological unit of existence. The "I-It" is the
elimination of ontological existence due to the
barrier, the wall or the void which separate the
"self" and the "thou."
It is apparent that even after the removal of the
bio-physiological toxins, joining our group therapy
and receiving psychotherapy, our patient still
has limited abilities. He possesses a "black hole
personality", and there exists the fear that he will
return to the use of drugs, and by doing so, will
not be able to sustain an authentic relationship
1
223
or a constructive dialogue with friends, family,
colleagues, superiors or subordinates.
The power of group therapy is the most
significant tool at our disposal, allowing us to
penetrate the patient's armor of solipsism and
reach the inner self that lies buried under his
layers of solitude. The razor sharp concentration
of 15-20 people focusing on the patient when
he tells his life story is a stupendous maieutic
catalyst which will cause him to open up and
discover his mitogenic skeleton, which is the
internal structure of the patient and upon which
the treatment program will be based.
Some fundamental elements of our method
are: The desire to hold a dialogue with the
patient on his terms; an examination of his
addiction problems from his perspective;
finding a mitogenic skeleton upon which the
treatment program will be built, while having an
open, equal dialogue with the patient, aimed at
demonstrating to him the way in which to treat
his friends and family.
To date, the success rate of this treatment
method in dealing with opiate addicts is
approaching 40%, which is a world record.
Professor Emeritus Shlomo Giora Shoham has been awarded the Israel Prize for 2003, for his contribution to the study of
criminology. He is a widely published author on crime, deviance, philosophy, religion, psychology, and the human personality.
Supervision
and Employment
Contribution of Supervision and Employment
towards the Rehabilitation of
Ex-inmates in Israel
[Gidon Bialer1 and Ronit Peled Laskov2]
The purpose of the study was to test whether
work experience, community supervision,
and the presence of a 'friendly employer'
are related to working persistence among
ex-inmates. The sample consisted of 131
ex-inmates from Jerusalem who applied for
and were offered help in finding work. These
three variables were found to be significantly
related to working persistence. In addition,
years in prison and the level of connectedness
1
2
to the Prisoner Rehabilitation Authority were
also found to be significant factors in working
persistence. The contribution of this study is in
identifying the variables that may influence the
rehabilitation of ex-inmates in Israel. Its findings
indicate that there may be rehabilitative
potential in community programs, with
the assistance of supervision and 'friendly
employers' - and consequently, expanding
them should be considered.
Gidon Bialer, central district director, Prisoner Rehabilitation Authority
Dr. Ronit Peled Laskov, lecturer, Department of Criminology, Ashkelon College
224
Electronic Monitoring
Project among
Ex-Prisoners
at the Israeli Prisoner Rehabilitation Authority
[‫‏‬Efrat Shohan1, Shirley Yehosha2, Rotem Efodi3 and Avi Diamont4]
In late 2006, the Prisoner Rehabilitation Authority
began to operate an electronic monitoring (EM)
program for prisoners released on license (i.e.,
prisoners who have been granted conditional early
release). The objective of this study is to examine
the influence of socio-legal characteristics such
as ethnic affiliation, family status, and criminal
past on the rate of infractions among ex-prisoners
in the EM Program. In addition, it focuses on
the nature of the formal decisions made by
supervisors regarding such infractions, and their
correlation with the socio-legal characteristics of
the participants. This study is aimed to examine
the encounter between the broad discretionary
powers on the part of the Prisoner Rehabilitation
Authority and the security regulations existing
within the framework of the EM program for
released prisoners in Israel.
The research population included all prisoners
on license who took part in the EM project
from mid-2007 until mid-2009, a period of
24 months. Our data showed that for 60%
of those being monitored there were no
recorded infractions, 16.8% violated the terms
once, and 23.2% committed two or more
violations. Only 10% of those being monitored
was involved in criminal offenses during the
EM period.
In spite of the fact that EM coordinators have
extensive discretionary power, which is likely to
lead to discrimination attributable to variables
such as ethnicity, our research demonstrates
that the most efficient variable for explaining the
decision of whether to toughen monitoring terms
or to request their cancellation is an objective one
- the number of infractions.
1
Efrat Shohan, Ph.D., Criminologist. Associate Professor, Criminology Department, Ashkelon Academic College.
[email protected]
2
Shirley Yehosha, Ph.D., Lecturer, Clinical Criminologist, Ashkelon Academic College / Bar-Ilan University. [email protected]
3
Rotem Efodi. Head of Research Department. Prisoner Rehabilitation Authority. [email protected]
4
Avi Diamont, National Supervisor, Prisoner Rehabilitation Authority. [email protected]
225
Rehabilitating
Rehabilitation
in the Prisons
Transforming Prisons into
Closed Rehabilitating Institutions
[‫‏‬Uri Timor1]
Despite the predominant views of the last
third of the twentieth century to the effect that
prison is not a place where prisoners can be
rehabilitated, certain rehabilitative programs have
been developed in the past 20 years that have
succeeded in decreasing prisoner recidivism
by dozens of percentage points. Conspicuous
among the effective components of these
programs is the use of cognitive and behavioral
treatment techniques, as is the continuation
of rehabilitative treatment in the community,
after the prisoner's release. An analysis of a
large number of rehabilitation programs clearly
demonstrates that programs that are carefully
planned and research- and evidence-based
have succeeded in lessening recidivism in drugaddicted criminals and sex offenders. In Israel
there was a relatively successful program that
transformed an entire prison into a treatment
facility for drug-addicted prisoners, another
in a special ward for treating men arrested for
1
domestic violence, and yet another for religious
rehabilitation carried out in special wards in
the prisons and following release, in external
religious institutions. Based on the experience
accumulated from such programs in Israel,
herewith is a proposal to expand the trend
of giving rehabilitative care to specific types
of prisoners, in specially designated wards.
Alongside the existing programs, it is also
worthwhile to establish rehabilitative wards for
additional categories of criminals: wards for the
rehabilitation of recidivist criminals in the areas of
traffic, general violence, and property. Another
significant step would be the transformation of
entire prisons into closed treatment institutions
specializing in the rehabilitation of specific
prisoner populations. The more rehabilitative
prisons and prison wards for specific prisoner
populations there are, the greater the chances
that recidivism among the general prisoner
population will decline.
Dr. Uri Timor is a lecturer in the Criminology Department at the Academic College of Ashkelon and at Bar-Ilan University.
226
‫ ‏‬euroticism,
N
Psychoticism and
Extraversion among
Female Inmates
[‫‏‬Gali Perry1, Mally Shechory2 & Moshe Addad3]
The current study was conducted on 60 Israeli
female inmates. Our aim was to examine
the differences among women convicted for
drug, violence and fraud offenses by sociodemographic variables and personality
traits. Personality differences among groups
were studied using the three dimensions
model developed by Eysenck: Extraversion,
Neuroticism and Psychoticism. Results support
research hypotheses, especially regarding
1
women convicted for drug and fraud offences.
Findings also point to Neuroticism as a significant
personality trait related to victimization, and
emphasize the importance of childhood trauma
in the development of criminal behavior. Findings
are discussed with regard to the importance of
identifying specific characteristics and needs of
female prisoners convicted for different offences,
in order to meet their requirements in terms of
intervention and treatment programs.
Gali Perry, Ph.D. student at the Criminology Institute, the Hebrew University. Researcher at the Israeli Prime Minister's Office.
Dr. Mally Shechory, Senior Lecturer, Dept. of Criminology, Ari'el University Center and Bar-Ilan University. Family therapist.
3
Moshe Addad, Head of Academic Division, Zefat College. Prof. Emeritus, Bar Ilan University
2
227
‫‏‬Walls of Redemption:
Social Acceptance and Positive Life Changes
among Imprisoned Sex Offenders1
[‫‏‬Ety Elisha2, Natti Ronel & Yael Idisis3]
The purpose of this qualitative research was to
identify positive changes experienced by sex
offenders during incarceration. The participants
were 38 imprisoned male sex offenders who
underwent individual in-depth interviews.
Initially, the findings enabled classification
of the participants into three main types –
circumstantial, exploiters, and aggressor/sexual
predators – differentiated by the number of
assaults and victims and the extent of violence
used. In addition, most participants reported
that they experienced positive changes,
associated with broad support received
from various sources, particularly spouses,
parents, therapists, and religious or spiritual
figures. These supporters expressed their
personal and social acceptance of the prisoners,
which included features of reintegrative
shaming. The research findings suggest that
positive changes can be achieved under
harsh conditions such as imprisonment by
means of exposure to human strengths, thus
supporting the positive criminology approach.
In addition to their theoretical contribution,
the findings have practical implications for
rehabilitation practice.
1
This article is based on a dissertation submitted by Dr. Ety Elisha in December 2009, under the supervision of Dr. Natti Ronel and
Dr. Yael Idisis, as partial fulfillment of the requirements for her PhD degree in the Department of Criminology of Bar-Ilan University,
Ramat Gan, Israel
2
Ety Elisha is currently at the Department of Criminology, Ashkelon Academic College, Academic College of Emek Yezreel and
also at Beit Berl College
3
Dr. Natti Ronel and Dr. Yael Idisis, the Department of Criminology, Bar-Ilan University
228
‫ ‏‬ecidivism of Israeli
R
Inmates Released in 2004
[‫‏‬Kathrine Ben Zvi1 and Dror Walk2]
We examined the recidivism rate of 5,958
criminal Israeli inmates who were released
during 2004. For the purpose of this report,
recidivism is defined as the proportion of
released inmates re-imprisoned within 5 years
of the time of release. Pace of recidivism
is defined as the proportion of inmates reimprisoned in the first year, out of all inmates
re-imprisoned during the said 5 year period.
Overall recidivism is 43.5% and pace of
recidivism is 36.5%. Male inmates recidivate
1.25 times more than females, although the
recidivism pace of females is higher. Juveniles
(age 14-18) demonstrate the highest recidivism
(70.5%), and return to prison up to 3.4 times
more than adult groups. Unmarried inmates
are 1.4 more prone to recidivate than married
ones, and also demonstrate a higher recidivism
pace. The overall pattern of recidivism is
similar in both Jews and Muslims (43.3%),
1
while Christians tend to recidivate slightly
more (48.9%).
Inmates who served their full sentence are 1.45
times more prone to recidivate than parolees.
Recidivism for short-term imprisonments is
relatively low, peaking for terms of 1-2 years
(50.1%), and gradually declining for longer
terms. Inmates with 3 or more prior terms of
imprisonment recidivate 2.1 times more than
those with no prior term. Inmates imprisoned
for property crimes demonstrated the highest
recidivism (57.4%), while fiscal offenders
recidivated the least (9.2%). Sex offenders
demonstrated relatively low recidivism (19.3%).
The primary goal of this report is to provide,
for the first time, information about recidivism
of a full cohort of released inmates in Israel. In
the future, more advanced analyses, which will
investigate the significance of different factors,
will be published.
Major Kathrine Ben Zvi, MA of Criminology. Research Officer in the Research Unit, Israel Prison Service
Colonel Dror Walk, Ph.D. of Psychology. Head of the Research Unit, Israel Prison Service
2
229
Index
‫ ‏‬ecidivism of Israeli Inmates Released in 2004
R
Kathrine Ben Zvi1 and Dror Walk................................................................................................. 229
‫ ‏‬alls of Redemption: Social Acceptance and Positive Life Changes among
W
Imprisoned Sex Offenders
Ety Elisha, Natti Ronel & Yael Idisis . ........................................................................................... 228
‫ ‏‬euroticism, Psychoticism and Extraversion among Female Inmates
N
Gali Perry, Mally Shechory & Moshe Addad................................................................................ 227
Rehabilitating Rehabilitation in the Prisons
Uri Timor .................................................................................................................................... 226
Electronic Monitoring Project among Ex-Prisoners
Efrat Shohan1, Shirley Yehosha, Rotem Efodi and Avi Diamont................................................... 225
Supervision and Employment
Gidon Bialer and Ronit Peled Laskov.......................................................................................... 224
Program from the Field - Existential Therapy Project for Drug Addicts
Shlomo Giora Shoham................................................................................................................ 223
Female Offenders: Victims or Resistant Agency?
Brenda Geiger............................................................................................................................. 222
Education and Punishment - ‫‏‬Do they go hand in hand?
Moshe Addad............................................................................................................................. 221
Evidence Based Practice in Organizational Settings
Tomer Carmel & Robert Epstein.................................................................................................. 220
The Identity of Women Working in Security Roles in the Israeli Prison Service
Orit Appel.................................................................................................................................... 219
To Punish or Not to Punish – That is the Question
‫‏‬Tomer Einat & Merav Lallo........................................................................................................... 218
230
Editor in Chief: Moshe Addad
Editors: Uri Timor, Nicole Englander Elmaleh
Advisory Board: Menachem Amir, Sarah Ben-David,
Ben-Zion Cohen, Gideon Fishman, Yossi Glickson,
Israel Kim, Ruth Kannai, Giora Rahav, Leslie Sebba,
Shlomo Giora Shoham, Uri Yanai
Assistant Editor: Lenny Maor
Production: Israel Government Advertising Agency
231
Crimes and
Penalties in Israel
Theory and Application
Glimpse into Prison | Issue No. 14
Published By Israel Prison Service
August 2011
232