גלעד ברעלי ם יטגנשטיין על אובייקטיביות וכללי ו

‫‪1‬‬
‫גלעד ברעלי‬
‫ויטגנשטיי על אובייקטיביות וכללי‬
‫א כיצד יוכל כלל להורותני מה עלי לעשות בנקודה זו? כל מה שאעשה‪ ,‬על פי פירוש‬
‫]‪ [Deutung‬כלשהו‪ ,‬מתיישב ע הכלל‪) .‬ויטגנשטיי‪' ,‬חקירות' ‪(198‬‬
‫‪1‬‬
‫הפרדוקס שלנו היה זה‪ :‬הכלל אינו יכול לקבוע שו פעולה‪ ,‬שהרי כל אופ פעולה נית‬
‫להביא לידי התאמה ע הכלל‪) .‬ש‪(201 ,‬‬
‫יש מעט טקסטי בתולדות הפילוסופיה‪ ,‬באורכו של סעי' פרדוקס הכללי של ויטגנשטיי )'חקירות'‪,‬‬
‫סעי' ‪ ,(201‬שנדונו כמותו‪ .‬ספרי רבי ועשרות )א לא מאות( מאמרי הוקדשו לו‪ .‬אחד מהספרי‬
‫הוא ספרו של קריפקי 'ויטגנשטיי על כללי ושפה פרטית'‪ 2,‬ויש מעט ספרי פרשנות על ויטגנשטיי‬
‫שנדונו ברותחי כמו ספרו של קריפקי‪ .‬ג בדברי אחלוק בנקודות מכריעות על פרשנותו‪ .‬ע זאת נדמה‬
‫לי שזכותו הגדולה של קריפקי היא שזיהה בפרדוקס טיעו חזק ומרכזי לטענה ויטגנשטיינית יסודית‬
‫וחשובה‪ 3.‬בהבהרת הטענה וטיעו הפרדוקס התומ בה עדיי יש‪ ,‬נדמה לי‪ ,‬כמה נקודות – פילוסופיות‬
‫וטקסטואליות – שדורשות עיו והבהרה‪ ,‬והזדמנות זו בשנת החמישי למותו של ויטגנשטיי ראויה‬
‫‪4‬‬
‫במיוחד‪.‬‬
‫הטענה הכללית שאטע לה היא שפרדוקס הכללי של ויטגנשטיי מכוו להראות‪ ,‬מצד אחד‪,‬‬
‫שמושגי המשמעות והכוונה למשמעות מסוימת מתבטאי באופ קריטריאלי בשימוש‪ ,‬בנוהג ובאופני‬
‫יישו‪ ,‬ומ הצד השני )וזה לא פחות חשוב( שהתבטאות זו אינה רדוקטיבית‪ ,‬כלומר ששימוש‪ ,‬נוהג‬
‫ויישו נתפסי באות מושגי משמעות וכוונה שבה ה מתבטאי‪ .‬עמדה כללית זו היא קו היכר‬
‫מובהק של פילוסופיית הרוח והלשו של ויטגנשטיי‪ ,‬שהתנגד למגמות רדוקטיביות‪ ,‬החותרות להסביר‬
‫וא' לכונ את המושגי האינטנציונליי בחתירה אל "מתחת לסלע התשתית האינטנציונלי"‪ 5.‬מבחינה‬
‫זו פרדוקס הכללי והלקח הנלמד ממנו מהווי שביל נוס' בתל הרחב של פילוסופיית הרוח של‬
‫ויטגנשטיי‪ .‬במגמה כללית זו )שנמצאת ברקע נקודות א‪,‬ב להל( אינני בא לחדש‪ ,‬והיא נטענה על ידי‬
‫רבי )בייחוד מקדואל ובעקבותיו(‪ .‬ע זאת‪ ,‬כשמדובר בפרטי‪ ,‬בכמה נקודות חשובות נדמה לי‬
‫שקריאתי את סעיפי הפרדוקס שונה‪ ,‬במיוחד בנוגע למושגי השימוש והפירוש המשמשי בטיעו‬
‫הפרדוקס‪ ,‬ולמוב המסקנה העיקרית שלו – שיש הבנה שאינה פירוש‪ .‬אציי כמה נקודות שאטע לה‬
‫ביתר פירוט בהמש‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫בוננות )‪ (insight‬יסוד של ויטגנשטיי היא שמושגי המשמעות והכוונה צריכי להתבאר במונחי‬
‫השימוש והיישו שבה ה מתבטאי‪ ,‬ושאות ה קובעי‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫מושגי השימוש והיישו אינ מושגי "גולמיי" רזי‪ ,‬שהפנייה אליה בביאור מושג‬
‫המשמעות היא במגמה של רדוקציה התנהגותנית‪ ,‬אלא ההפ – מושגי השימוש הנדוני ה‬
‫עשירי ורוויי משמעות עד כדי אופקי המושגי והמשמעויות המגולמי בה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫פרדוקס הכללי מהווה נדב יסודי בטיעו לעמדה זו‪ ,‬והוא מראה שהעמדה המומלצת )בסיפא‬
‫של ב( אינה רק אפשרית‪ ,‬אלא מחויבת‪ ,‬מתו כ שהחלופה הנשללת )ברישא של ב( אינה‬
‫אפשרית ולמעשה אינה קוהרנטית‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫מושג הפירוש המשמש בטיעו הפרדוקס אינו המרה של ביטוי בביטוי אחר )מה שאקרא "פירוש‬
‫המרתי"(‪ ,‬אלא אופ שימוש בפועל בביטוי‪ ,‬או מסלול יישו ממשי שלו )מה שאקרא "פירוש‬
‫ממש"(‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ה‪.‬‬
‫כשוויטגנשטיי טוע שמשמעות אינה נקבעת על ידי פירוש‪ ,‬ושחייבת להיות הבנה שאינה פירוש‬
‫הוא מדבר ג‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬על פירוש ממש ולא רק על פירוש המרתי‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫התפיסה שוויטגנשטיי שולל היא תפיסה של "ראייה מבחו‪ ,"-‬שבה הבנה היא מצב שבו אנו‬
‫תופסי כביכול עמדה "מבחו‪) "-‬מחו‪ -‬למושגי ההבנה הנדוני(‪ ,‬כשפרושי בפנינו פירושי‬
‫אפשריי‪ ,‬אופני שימוש או מסלולי יישו שוני‪ ,‬שמה אנו בוחרי כביכול את העדי' או‬
‫המכוו‪ .‬זהו בעיניו מיתוס מסוכ‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫מבחינה זו ג האמירה שהבנה היא ידיעה של אופ שימוש עלולה להטעות‪ ,‬שכ היא עלולה‬
‫להתפרש לאור המיתוס הנ"ל‪ ,‬כאילו אופ שימוש נודע "מבחו‪ ,"-‬כאחד מכמה אופני שימוש‬
‫אפשריי‪ ,‬וכאילו הידיעה הנדונה היא הידיעה איזה מביניה הוא המכוו והרצוי‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫התפיסה הריאליסטית )או האנטי אנטי‪,‬ריאליסטית( של שימוש ופעולה המוצעת כא‪,‬‬
‫ושפרדוקס הכללי מהווה טיעו יסודי לה‪ ,‬אומרת שפעולה ושימוש נתפסי תמיד באופ‬
‫מסוי שהוא עצמו רווי משמעות ומושגיות‪ .‬בכ היא מקרבת את עמדת ויטגנשטיי כא‬
‫לתפיסת המוב של פרגה ולמעמדה בתורת האובייקטיביות שלו‪.‬‬
‫אובייקטיביות ‪ ,‬הרקע הפרגיאני‬
‫מושג האובייקטיביות‪ ,‬כפי שנראה בהמש‪ ,‬הוא מרכזי להבנת פרדוקס הכללי והלקח הנלמד‬
‫ממנו‪ .‬מבחינות רבות‪ ,‬ובכלל המגמה הכללית של ויטגנשטיי לגבי האובייקטיביות של המושגי‬
‫האינטנציונליי שמעסיקי אותנו כא‪ ,‬הפילוסופיה של ויטגנשטיי היא בעיני המש‪ ,‬עידו ואולי‬
‫הקצנה מסוימת של מגמות יסודיות בפילוסופיה של פרגה‪ .‬אפתח אפוא בהערות קצרות לגבי כמה מקווי‬
‫היסוד של תפיסת האובייקטיביות של פרגה‪ .‬לא אוכל להרחיב ולבסס כא את דברי בהפניות ובציטוטי‬
‫ואי לי אלא להפנות את המעונייני לפרקי הרלוונטיי בספרי על פרגה‪ 6.‬אסתפק כא בהצגה לא‬
‫מבוססת ולא מנומקת‪.‬‬
‫יש התופסי אובייקטיביות בזיקה למושג האובייקט‪ ,‬ולכ רואי כאובייקטיבי רק את מה שיש‬
‫לו מעמד של אובייקט‪ .‬א זה אינו המוב הראשוני של אובייקטיביות אצל פרגה‪ .‬למרות שג אצלו יש‬
‫קשר בי מושג האובייקטיביות ואובייקטי‪ ,‬זהו קשר סבו ועקי' ואינו מבטא את המוב הראשוני של‬
‫המושג‪ .‬אובייקטיביות אצל פרגה‪ ,‬ג במוב שבו היא עומדת בניגוד לסובייקטיביות‪ ,‬מאפיינת בראש‬
‫ובראשונה את מושגי האמת והידיעה‪ ,‬ולפיכ היא בראש ובראשונה תכונה של טענות או מחשבות‪.‬‬
‫האובייקטיביות של דברי כמו אובייקטי‪ ,‬פונקציות ומובני גזורה ממעמד בכינונה ובהסברה של‬
‫האובייקטיביות של אמיתות של טענות‪ .‬וזו‪ ,‬האובייקטיביות של טענות‪ ,‬כרוכה באפשרות הצדקת;‬
‫אובייקטיביות היא למעשה מושג קורלטיבי לניתנות להצדקה‪ .‬והצדקה‪ ,‬אצל פרגה‪ ,‬או שהיא ביסוס לוגי‬
‫היסקי‪ ,‬או שהיא ביסוס אפיסטמי על יסוד אופני ההינתנות של מושאי הטענה‪ ,‬כלומר מובניה‪.‬‬
‫מרכיב מכריע בתפיסת הפ האפיסטמי של תפיסה זו הוא שהצדקת טענה וביסוס‬
‫האובייקטיביות שלה אינ ניתני בהכרח במושגי משהו בסיסי יותר מהמוב של הטענה ‪ ,‬אי כא‬
‫תהלי רדוקטיבי ‪ ,‬אלא ה ניתני במונחי חשיפת המובני של מרכיבי הטענה‪ .‬מרכיב מכריע לא פחות‬
‫הוא שתפיסת מובני אלה וחשיפת כרוכות בהבנת השפה ונעשות במסגרתה‪ .‬מובני אלה יכולי‬
‫להיחש' ולהיות נתוני רק ליצור לשוני; האפשרות לתפוס מובני והאילוצי הגודרי אותה ה‬
‫לשוניי )לפחות לגבינו‪ ,‬בני אד(‪ 7.‬על יסוד שני מרכיבי אלה מוצב מושג המוב ואופני ההינתנות של‬
‫דברי בלב תורת האובייקטיביות וההצדקה של פרגה‪ ,‬ובלוגיקה שלו‪ .‬אלמנט זה‪ ,‬ביסוס‬
‫האובייקטיביות של טענה במונחי של חשיפת אופני ההינתנות של משמעויות מרכיביה‪ ,‬כמו ג‬
‫‪3‬‬
‫התפיסה הלשונית של אופ הינתנות‪ ,‬נמצאי‪ ,‬כפי שנראה‪ ,‬ג בלב התפיסה של ויטגנשטיי )בעיקר‬
‫"המאוחר"(‪ .‬ואי זה עניי של מה‪,‬בכ‪ ,‬שכ תפיסת המשמעות של ויטגנשטיי מוצגת כרגיל כמנוגדת‬
‫לתפיסת המוב של פרגה‪ .‬א יש ממש בדברי שלעיל‪ ,‬אופ הצגה זה שגוי ולפחות דורש תיקו‪ .‬בזאת‬
‫איני מתעל ואיני מקל ראש בהבדלי החשובי שביניה‪.‬‬
‫משמעות ושימוש‬
‫הרעיו היסודי של תפיסת המשמעות של ויטגנשטיי מבוטא לעתי בסיסמה שמשמעות היא‬
‫שימוש או שהמשמעות של ביטוי היא השימוש שעושי בו‪ .‬ממש כ ויטגנשטיי‪ ,‬למיטב ידיעתי‪ ,‬מעול‬
‫לא התבטא‪ .‬א יש לו אמירות רבות שמתקרבות לזה )ראה למשל ‪ PG‬עמ' ‪' ,60‬חקירות' ‪ .(43‬במקומות‬
‫רבי ויטגנשטיי אומר ששימוש קובע משמעות; ההבדל בי הטענה שמשמעות היא שימוש לבי זו‬
‫ששימוש קובע משמעות צרי עיו‪ ,‬א בדר כלל באמירות אלה "קובע" מתקרב ל"מכונ"; השימוש‬
‫אינו סת שיטת זיהוי של משהו שנתו באופ בלתי תלוי‪ .‬יהא טיבו המדויק של היחס בי שימוש‬
‫למשמעות מה שיהא‪ ,‬עמדה כללית ברוח זאת היא מרכזית בעיוניו של ויטגנשטיי משנות השלושי‬
‫ואיל‪ .‬תפיסה זו מעוררת שאלות רבות וקשות כמו‪ ,‬מהו בדיוק היק' השימוש שמדובר בו‪ :‬הא שימוש‬
‫סרקסטי‪ ,‬הבדלי "טו" וגינוני נימוס לשוני כלולי בו? הא הבדלי שימוש בי מילי סינונימיות כמו‬
‫"גבר" ו"איש" )"איש‪*/‬גבר לאוהלי ישראל"( רלוונטיי להבדלי משמעות? הא שימושי מטאפוריי‬
‫וחריגות אידיולקטיות כלולי במושג השימוש הנדו? הא מקרי שבה יש בשימוש משו פנייה‬
‫למילה עצמה בצורה שלא מאפשרת המרתה במילה סינונימית )"לזאת יקרא אישה כי מאיש‪*/‬גבר‬
‫לוקחה זאת"( ייחשבו כהבדלי שימוש הקובעי הבדלי משמעות? לא נוכל לנגוע כא אלא במקצת של‬
‫שאלות אלה‪ 8.‬אעיר באופ כללי‪ ,‬שלדעתי בחלק ניכר מבעיות אלה עיקר הקושי נעו‪ -‬בבלבול מסוי בי‬
‫שני היבטי של מושג השימוש של ויטגנשטיי‪ ,‬שלעתי לא הבחי ביניה בחדות בעצמו‪ :‬שימוש כאורח‬
‫דיבור )‪ (usage, Gebrauch‬שהוא מושג פני‪,‬לשוני‪ ,‬ושימוש ממש כפעילות בעול ) ;‪use, application‬‬
‫‪ .(Verwendung, Anwendung‬ההתנודדות בי שני היבטי אלה )אשר ויטגנשטיי ביטא בהמשלת האחד‬
‫למהל במשחק שחמט‪ ,‬ובהמשלת השני לפעילות ע כלי‪,‬עבודה( והנטייה ההולכת וגוברת של‬
‫ויטגנשטיי‪ ,‬החל מאמצע שנות השלושי ועד ל'חקירות'‪ ,‬להבי משמעות בזיקה להיבט השני של מושג‬
‫השימוש‪ ,‬ה פרשה מאלפת שלא אוכל להידרש לה כא‪ 9.‬אתרכז כא בשאלה מרכזית אחת‪ ,‬אשר נוגעת‬
‫ברמה כללית ביותר בטיבו של מושג השימוש שמדובר בו )בעיקר ב'חקירות'(‪.‬‬
‫באורח כללי ברור שיש קשר בי משמעותו של ביטוי לאופ השימוש בו‪ :‬בכיוו אחד הקשר‬
‫מתבטא למשל בכ שאני משתמש בביטוי במשמעות מסוימת )זו ולא אחרת(; זוהי תפיסת השכל הישר‬
‫של תופעה יומיומית המוכרת לכל דובר‪ .‬לא אחת אנו חשי צור להסביר באיזה מוב של ביטוי או‬
‫מילה אנו משתמשי בהקשר מסוי‪ .‬אני יכול למשל להסביר את המשפט הקוד בכ שב"ביטוי"‬
‫התכוונתי למשמעות של "יצור לשוני" ולא לזו של "הבעה חיצונית של מצב פנימי"‪ .‬בתפיסת השכל‬
‫הישר‪ ,‬השימוש נשע‪ ,‬כביכול‪ ,‬על מושג משמעות ברור יחסית‪ ,‬או מניח אותו‪ .‬בכיוו האחר‪ ,‬שהוא‬
‫פילוסופי ותיאורטי יותר‪ ,‬הקשר בי משמעות לשימוש הוא‪ ,‬שמצד אחד משמעות מתבטאת בשימוש‪ ,‬ומ‬
‫הצד האחר משמעות קובעת אופ שימוש‪ .‬זו כבר אינה עמדת השכל הישר ואינה סת הצבעה על עובדה‬
‫יומיומית מוכרת‪ ,‬אלא טענה פילוסופית מורכבת על מושג המשמעות ועל קשר מושגי שבינו לבי מושגי‬
‫השימוש והפרקטיקה‪ .‬ע זאת אי היא כמוב קביעה שרירותית‪ ,‬והיא נשענת על אינטואיציות בסיסיות‬
‫ואיתנות על מושגי המשמעות‪ ,‬השימוש והקשר ביניה‪.‬‬
‫בדר כלל ייחסו חשיבות פילוסופית מיוחדת לכיוו השני‪ ,‬התיאורטי‪ ,‬וא' נתנו לו פירוש בעל‬
‫מגמה רדוקטיביסטית )אצל רבי‪ ,‬בכיוו התנהגותני(‪ ,‬שמנסה להעמיד את מושגי המשמעות על היבטי‬
‫‪4‬‬
‫של הפרקטיקה והשימוש בפועל‪ .‬שכ‪ ,‬התיזה הוויטגנשטיינית‪ ,‬כ סברו‪ ,‬אמורה להיות מסבירה‪ ,‬וככזו‬
‫עליה להעמיד את הנסתר והלא‪,‬ברור על הגלוי והברור; מושג השימוש נראה יותר גלוי‪ ,‬נגיש ונשלט‬
‫ֲמדה כזה‪ .‬ההדגשה של כיוו זה‬
‫ממושג המשמעות‪ ,‬מה שמעניק חשיבות פילוסופית והסברית לכיוו ַהע ָ‬
‫בולטת אצל פילוסופי רבי‪ ,‬ג מחו‪ -‬למעגל הוויטגנשטייני כמו רייל‪ ,‬דאמט‪ ,‬קוויי ודיוידסו‪ .‬זהו‬
‫אולי הכיוו השליט בתורות משמעות פילוסופיות בתקופה שלאחר ה'טרקטטוס'‪ .‬יתרונה הבולט של‬
‫תפיסה זו נחשב בכ שהיא מעניקה למושג המשמעות ממד שהוא נגיש‪ ,‬גלוי ואובייקטיבי‪ .‬יש בה משו‬
‫דחייה )וביקורת( על שלוש חלופות עיקריות‪ ,‬ידועות וחשובות בתולדות הפילוסופיה‪ :‬תפיסה‬
‫פסיכולוגיסטית‪ ,‬הגורסת משמעות כאירוע או אובייקט נפשי; עמדות קרטזיאניות‪ ,‬שבה משמעות‬
‫ותפיסת משמעות מוגדרות בתו מסגרת מנטליסטית "אוטונומית"; עמדות אפלטוניסטיות )שיוחסו‪,‬‬
‫בטעות‪ ,‬בעיקר לפרגה( שבה משמעות היא מעי אובייקט אפלטוני‪ ,‬שהקשר בינו לבי תפיסתו‪ ,‬החלתו‬
‫והשימוש בו בפועל נשאר מסתורי ולא נית להסבר‪ .‬החלופה הוויטגנשטיינית הנדונה מדגישה שהקשר‬
‫בי משמעות לשימוש‪ ,‬זה שמשמעות מתבטאת בפרקטיקה הלשונית ובשימוש בפועל‪ ,‬אינו בחזקת‬
‫תופעה נלווית לייחוס משמעות‪ ,‬תופעה הדורשת הסבר‪ ,‬אלא מרכיב מכונ של עצ מושג המשמעות‪.‬‬
‫אמרתי שבכיוו זה‪ ,‬התיאורטי‪ ,‬משמעות לא רק מתבטאת בשימוש אלא ג קובעת שימוש או‬
‫אופני שימוש‪ .‬אפיו זה בא לענות לפ הנורמטיבי של מושג המשמעות‪ ,‬שעלול להיטשטש בתפיסה‬
‫המדגישה רק את העובדה שמשמעות מתבטאת בשימוש‪ .‬באופ גס למדי‪ ,‬לומר שמשמעות קובעת‬
‫שימוש פירושו‪ ,‬שבהינת מצב ענייני מסוי בעול‪ ,‬המשמעות של ביטוי קובעת אילו שימושי בו‬
‫נכוני ואילו לא נכוני‪ .‬לדוגמה‪ ,‬א ניצב לפני כלב‪ ,‬המשמעויות של "כלב" ו"חמור" קובעות שלומר‬
‫"הנה כלב" זה נכו‪ ,‬ו"הנה חמור" זה לא נכו; המשמעות של "לשבת" קובעת א פעולה מסוימת‬
‫בתנאי מסוימי היא ציות להוראה "שב!" וכיו"ב‪ .‬המרכיב הנורמטיבי במושג המשמעות נראה מכריע‬
‫ורבי סברו שקשה לראות אי הוא נית לשילוב קוהרנטי בתפיסה הרואה משמעות כמה שמתבטא‬
‫בשימוש‪ :‬א המשמעות היא‪ ,‬ללא שיור‪ ,‬מה שמתבטא במעשה ובשימוש בפועל‪ ,‬מניי המרכיב‬
‫הנורמטיבי‪ ,‬אשר מאפשר‪ ,‬וא' מחייב‪ ,‬לומר ששימושי מסוימי אינ נכוני? זאת ועוד‪ .‬א' ללא קשר‬
‫לשאלת השילוב‪ ,‬עצ המרכיב הנורמטיבי נראה מוקשה בהנחה‪ ,‬המובנת מאליה‪ ,‬שמשמעות היא דבר‬
‫שאנו יודעי ותופסי‪ .‬שהרי עולה כא מיד שאלה‪ ,‬שהטרידה את ויטגנשטיי שוב ושוב‪ :‬כיצד זה‬
‫אפשרי? הרי משמעות של ביטוי היא דבר שאני יודע ותופס ברגע מסוי‪ ,‬א השימוש בו הוא סדרה‬
‫)אינסופית( של מקרי ופעולות אשר פרושה בזמ ועל פני מצבי משתני‪ .‬הא בתופסי משמעות‬
‫מסוימת אני תופס באחת את כל השימוש? את כל הסדרה הזו? ויטגנשטיי מציג שאלה זאת בחדות‬
‫במקומות רבי )למשל‪ ,‬ב'חקירות' ‪ ;197‬וראה ג ‪.(138,139‬‬
‫רבי הוטרדו משאלה זו עד כדי כ שסברו )וא' ייחסו סברה זו לוויטגנשטיי( שאי מנוס‬
‫מלוותר על ההנחה שמשמעות נתפסת באחת‪ :‬המשמעות של ביטוי הולכת ונבנית בהחלתו ובשימוש בו‬
‫ממקרה למקרה‪ .‬כל מקרה כזה הוא בבחינת "קפיצה בחשיכה"‪ ,‬שאינה נשלטת ואינה מונחית על ידי‬
‫איזה כלל או מושג כולל של המשמעות של הביטוי‪ .‬עמדה זו מסתכנת בביטול המרכיב הנורמטיבי של‬
‫מושג המשמעות‪ ,‬וכדי "להצילו" נדרשי רעיונות וירטואוזיי למדי של בנייה דינמית של הנורמטיביות‬
‫‪10‬‬
‫לתו הדינמיות של הפרקטיקה בפועל‪.‬‬
‫רעיונות כאלה מילאו תפקיד חשוב במחשבתו של ויטגנשטיי בתקופות שונות‪ ,‬ויש לה הד ג‬
‫בעמדתו הבוגרת בנוסח הסופי של ה'חקירות' מ‪) 1946,‬שכידוע לא היה סופי בעיני ויטגנשטיי(‪ ,‬א‬
‫ביסודו של דבר אני חושב שעמדתו ב'חקירות' היא אחרת‪ .‬נחזור לכ ביתר פירוט עוד בהמש‪ ,‬א כא‬
‫יצוי בקיצור שעמדת ויטגנשטיי היא שבהבנת ביטוי אני‪ ,‬כדובר שפה‪ ,‬אמנ תופס באחת את אופ‬
‫השימוש בו א אי זאת אומרת שאני משווה ברוחי את כל המצבי שבה השימוש הזה מתגלה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫כשאומרי שאני תופס את כל השימוש או את כל הסדרה‪ ,‬המילה "כל" עלולה להטעות כאילו סדרת כל‬
‫המצבי הללו נמצאת חבויה ומקופלת בתו תפיסת השימוש ואחר כ היא איכשהו נפרשת בזמ‪ .‬א זו‬
‫תמונה מוטעית; ברור שאי זה כ‪.‬‬
‫הבעיות המתעוררות בכיוו הפילוסופי‪,‬תיאורטי‪ ,‬שבו אנו אומרי שמשמעות קובעת שימוש‪ ,‬על‬
‫הפ הנורמטיבי שיש בכ‪ ,‬ה קשות וחשובות‪ .‬א הכיוו הראשו שצוי לעיל בדבר הקשר בי משמעות‬
‫לשימוש‪ ,‬הכיוו של השכל הישר‪ ,‬שלפיו אנו אומרי שאנו משתמשי בביטוי במשמעות מסוימת או‬
‫במוב מסוי‪ ,‬חשוב לא פחות‪ .‬כיוו זה מבטא ג הוא את עמדתו האנטי‪,‬רדוקטיביסטית של‬
‫ויטגנשטיי‪ :‬שימוש במילי‪ ,‬במוב שבו הוא מבטא את משמעות‪ ,‬הוא מושג עשיר‪ ,‬הפרוש עד לאופק‬
‫המשמעויות שהוא מבטא; אי הוא מושג התנהגותני רזה שנית לתיאור מנותק ובלתי תלוי במשמעויות‬
‫הללו‪ .‬האמירה‪ ,‬שבשימוש מסוי בביטוי או ביישומו המסוי אנו מתכווני לשימוש במשמעות‬
‫מסוימת‪ ,‬טוענת את השימוש הזה במטע משמעויות עשיר באופ שאינו מאפשר לראות בשימוש מושג‬
‫"גולמי" או "רזה"‪ .‬מבחינה זו הטענה שמשמעות מתבטאת בשימוש אינה מבטאת עמדה רדוקטיבית‬
‫המעמידה מושג אפל ומסתורי על מה שברור וגלוי‪ ,‬אלא היא עמדה המאירה ומבארת את הגלוי‪.‬‬
‫טענה זו נראית לי אחת הטענות היסודיות‪ ,‬ואולי הטענה היסודית‪ ,‬בכלל משנתו של ויטגנשטיי‪.‬‬
‫היא מבטאת את עמדתו בשאלות ספציפיות בתחומי שוני ולגבי מושגי שוני‪ ,‬והיא מבטאת את‬
‫עמדתו לגבי טיבה של הפעילות הפילוסופית בכלל‪ .‬לא אוכל להידרש כא לדיו מדוקדק בה ובאופ שבו‬
‫היא מתבטאת בשטחי שוני בהגותו‪ .‬עיקר ענייני הוא לטעו‪ ,‬שבה נעו‪ -‬עיקר משמעותו של "פרדוקס‬
‫הכללי"‪ .‬הטענה היא שהפרדוקס אינו בא לומר )כפי שטועני רבי( שמשמעות וכוונת משמעות ה לא‬
‫אובייקטיביות‪ ,‬אלא ממש ההפ – ששימוש‪ ,‬פרקטיקה ויישו של כלל או ביטוי ה אובייקטיביי בכ‬
‫שה עצמ רווי משמעות‪ .‬מטרת הפרדוקס והלקח הנלמד ממנו ה להג על מושגי השימוש והמעשה‬
‫ולהאיר היבט מרכזי שלה‪ ,‬דהיינו המטע המושגי הגלו בה‪ ,‬שמאפשר לראות בשימוש או ביישו‬
‫של ביטוי או כלל קריטריו למשמעותו ולהבנתו )וראה 'חקירות'‪ ,‬סו' ‪ .(146‬לקח זה מושג בטיעו‬
‫הפרדוקס בכ שהוא מראה שהתפיסה החלופית – תפיסה רזה וגולמית של מושגי השימוש‪ ,‬הנוהג‬
‫והיישו – אינה קוהרנטית‪ :‬היא מציגה את הקשר בי משמעות וכוונות משמעות לבי פעולה‪ ,‬שימוש‬
‫ונוהג בצורה שהופכת אותו לבלתי מוב ובלתי אפשרי‪ .‬על כ ברצוני להרחיב קצת את הדיבור‪.‬‬
‫הפרדוקס ‪ ,‬על פי קריפקי‬
‫ב'חקירות' הקטע המוקדש לבעיית המילוי אחר כלל והמוביל לניסוח הפרדוקס בסעי' ‪201‬‬
‫מתחיל בסעי' ‪ .143‬סעיפי שבה מופיעי ניסוחי קרובי לניסוח הפרדוקס ה‪ ,‬לדוגמה‪,146 ,145 ,‬‬
‫‪ 186‬ובמיוחד ‪ .198‬ענייני שוני הקשורי קשר הדוק בפרדוקס ובטיבו של הקשר הקריטריאלי בי‬
‫משמעות לשימוש מופיעי בכתביו של ויטגנשטיי החל מראשית שנות השלושי )כבר ב‪ PG,‬וב‪.(BB,‬‬
‫אחד הניסוחי הברורי המתקרב לניסוח הפרדוקס נמצא בסעיפי ‪ 3,2‬של ‪ RFM‬מסו' שנות‬
‫השלושי‪.‬‬
‫כמו רבי‪ ,‬ג אני מוצא תועלת בהצגת נושאי מרכזיי הקשורי בהבנת הפרדוקס‬
‫בהתייחסות‪ ,‬לעתי ביקורתית‪ ,‬לאופ שבו הציג אותו קריפקי‪ .‬כפי שאמרנו‪ ,‬כיוו אחד של הקשר בי‬
‫משמעות לשימוש מתבטא בתופעה הרגילה והמוכרת שאנו משתמשי בביטוי במשמעות מסוימת או‬
‫במוב מסוי‪ .‬זהו הכיוו שבו מתרכז האופ שבו מציג קריפקי את הפרדוקס ומשמעותו‪ :‬את השאלה‬
‫המרכזית של ויטגשנטיי הוא מציג לא כשאלה‪ ,‬מהי משמעותו של ביטוי מסוי? או‪ ,‬אי אנו יכולי‬
‫לדעת את משמעותו של ביטוי מסוי? אלא‪ ,‬מה פירוש להתכוו למשמעות מסוימת? הא כוונה כזו‬
‫ניתנת לביסוס אובייקטיבי )שהוא לפי קריפקי ביסוס עובדתי‪ ,‬ועוד נחזור לכ(?‬
‫‪6‬‬
‫בניסוח גס‪ ,‬הטענה של קריפקי‪ ,‬בש ויטגנשטיי‪ ,‬היא שמשמעות אינה מושג עובדתי‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫הטענה ששימוש בביטוי בנסיבות מסוימות הוא במשמעות מסוימת היא טענה שאי עובדה שמבססת‬
‫אותה באופ אובייקטיבי )קריפקי ‪ .(21 ,13 / 250 ,245‬למשל‪ ,‬נניח שסקו היא פונקציה שנותנת את‬
‫סכומ של שני מספרי א א' אחד מה אינו גדול מ‪ 56,‬ונותנת ‪ 7‬בכל מקרה אחר‪ .‬נניח ג )למרות‬
‫שהנחה זו אינה מהותית לטיעו( שבלימודי בעבר מעול לא נתקלתי בחישוב הסכו של מספרי‬
‫גדולי מ‪ .56,‬הטענה כעת היא שאי עובדה שמבססת את זה שבשימושי בעבר ב"‪ "+‬התכוונתי‬
‫לפונקציית הסכו דווקא‪ ,‬ולא לפונקציה סקו‪:‬‬
‫כאשר אני מגיב בדר זו ולא אחרת לבעיה כמו ‪ ,68+57‬לא יכולה להיות לי הצדקה לתגובה זו‬
‫ולא לאחרת‪ .‬מאחר שאי מענה לספק המניח שהתכוונתי בעבר לסקו‪ ,‬אי על אודותי עובדה‬
‫כלשהי שמבחינה בי זה שהתכוונתי לסכו ולא לסקו‪ .‬למעשה אי עובדה על אודותי שמבחינה‬
‫בי זה שהתכוונתי לאיזושהי פונקציה ב'פלוס' לבי זה שלא התכוונתי לכלו‪(21 / 250) .‬‬
‫יצוי מיד שאי זו טענה טריוויאלית כפי שעלול אולי להיראות‪ .‬ראשית‪ ,‬קריפקי אינו מפקפק‪ ,‬לפחות‬
‫בשלב ראשוני של הצגת הבעיה‪ ,‬שבאומרי "פלוס" אני מתכוו לסכו )‪ ,9 /243‬ובמפוזר(‪ .‬הרי אנו חייבי‬
‫להניח‪ ,‬ולו לש עריכת הדיו הזה‪ ,‬שיש לנו שפה שבה אנו מדברי ומתכווני למשמעויות מסוימות‪ .‬א‬
‫מישהו שואל אותי אי אני יודע שבאומרי "כיסא" אני מתכוו לכיסא‪ ,‬התשובה הפשוטה היא‪ :‬אני‬
‫מדבר עברית )וראה 'חקירות' ‪ .(381‬שנית‪ ,‬השאלה‪ ,‬בשלב זה‪ ,‬אינה "איזו עובדה מבססת משמעות?" זו‪,‬‬
‫במבט ראשו‪ ,‬שאלה מוזרה – מני ההנחה שמשמעות צריכה להתבסס על עובדות? א לא זו השאלה‪,‬‬
‫אלא "על איזו עובדה מבוססת הטענה בדבר כוונתי בזמ מסוי ובנסיבות מסוימות למשמעות‬
‫מסוימת?" טענה זו‪ ,‬שבזמ מסוי ובנסיבות מסוימות‪ ,‬באומרי "פלוס" התכוונתי לסכו‪ ,‬נראית במבט‬
‫ראשו טענה עובדתית על אודות כוונה‪ ,‬פעולה או מצב מנטלי שלי באותו זמ ובאות נסיבות‪ .‬כוונה כזו‬
‫נראית במבט ראשו עניי עובדתי בדומה לכוונתי בזמ מסוי ללכת הביתה או לרצוני בזמ מסוי‬
‫לאכול גלידה‪.‬‬
‫א אלה ה אכ טענות עובדתיות‪ ,‬הצדקת והצדקת האמונה באמיתות צריכה להישע על‬
‫עובדות‪ .‬כאמור‪ ,‬יש להבחי בהקשר זה בי הטענה שמשמעות )‪ (Bedeutung, meaning‬מבוססת על עובדות‬
‫)שזו‪ ,‬כפי שאמרתי‪ ,‬טענה מוזרה בכל מקרה‪ ,‬ג במסגרת ה'טרקטטוס' או הפילוסופיה של פרגה( לבי‬
‫הטענה שכוונת משמעות )‪ ,(meinen, meaning‬להתכוו למשמעות מסוימת‪ ,‬היא עניי עובדתי‪ .‬קריפקי‬
‫מדבר )לפחות בראש ובראשונה( על הטענה השנייה‪ .‬תוצאות לגבי הראשונה – על המושג המופשט של‬
‫משמעות – א ה נדונות כלל‪ ,‬נגזרות מהתוצאות לגבי כוונת משמעות‪ .‬בכ ‪,‬דומני‪ ,‬הוא מבטא נאמנה‬
‫צד חשוב של הצגת הבעיה על ידי ויטגנשטיי )ראה 'חקירות' ‪ 186‬ו‪ .(190 ,‬בפרשנות האנגלית‪ ,‬לרבות בזו‬
‫התוקפת את קריפקי‪ ,‬יש בעניי זה בלבול עקב דו‪,‬המשמעות של המילה ‪ meaning‬שמבטאת ג את מושג‬
‫המשמעות המופשט וג כוונה‪ ,‬ובמיוחד כוונת משמעות – הכוונה להשתמש בביטוי מסוי בזמ מסוי‬
‫במשמעות זו ולא אחרת )בעברית מודרנית אי ל"משמעות" דו‪,‬משמעות כזו‪ ,‬כ ג לא ל‪Bedeutung,‬‬
‫להבדיל מ‪ meinen,‬בגרמנית(‪ .‬א בעוד קריפקי נאמ לקו מסוי אצל ויטגנשטיי‪ ,‬בהציגו את הבעיה‬
‫כבעיה הנוגעת לטיבה של הכוונה למשמעות מסוימת‪ ,‬הרי שההדגשה היתרה שהוא מדגיש את שאלת‬
‫העובדתיות של כוונה זו‪ ,‬והגידור הצר של עובדתיות שהוא מניח כא )כפי שעוד נדגיש להל( אינ ניכרות‬
‫אצל ויטגנשטיי‪ ,‬ואולי א' מנוגדות לכוונתו‪.‬‬
‫כדי לסבר יותר את הביטוי "כוונה למשמעות מסוימת" קריפקי מציג בדר כלל את הבעיה‬
‫במסגרת השאלה‪ :‬על יסוד איזו עובדה )אפשרית( נית לדעת ששימושי כעת בביטוי הוא באותה משמעות‬
‫שכיוונתי אליה בעבר? אולי בשימושי בעבר ב‪ "+",‬התכוונתי לפונקציה סקו ולא לפונקציה סכו? זו‬
‫נראית שאלה עובדתית‪ ,‬שכ האפשרות שבשימושי ב‪ "+" ,‬בעבר התכוונתי לסקו אינה בטלה לוגית‬
‫‪7‬‬
‫)‪ .(12 ,9 /244 ,243‬הטענה היא כמוב‪ ,‬שא אי תשובה מספקת לכ‪ ,‬הרי שאי תשובה ג לשאלה‬
‫הכללית יותר‪ ,‬על יסוד איזו עובדה אפשר לקבוע את נכונות הטענה שאני משתמש כעת בביטוי במשמעות‬
‫מסוימת )זו ולא אחרת(‪ .‬קריפקי מדגיש )בניגוד למה שמייחסי לו חלק ממבקריו( שהשערה זו‪,‬‬
‫שהתכוונתי בעבר )ואולי א' שאני מתכוו כעת( לסקו‪ ,‬היא בטלה בעליל‪ ,‬ושלא מדובר כא בבעיה‬
‫אפיסטמית‪ ,‬אלא בעניי עקרוני שהדגשתי לעיל במילי "עובדה אפשרית"‪ :‬איזו עובדה )אפשרית( יכולה‬
‫לבסס את הטענה העובדתית הזו? הבעיה נשארת בעינה ג ביחס ל"כל העובדות" ומנקודת מבט‬
‫"אלוהית" )וראה ‪.(57 ,39 ,21 / 266 ,258 ,249‬‬
‫פנייה זו לעובדות‪ ,‬כיסוד הביסוס האובייקטיבי של כוונת משמעות‪ ,‬ובייחוד הגדרת טווח‬
‫העובדות הבאות כא בחשבו‪ ,‬כפי שנראה להל‪ ,‬נראית לי סטייה משמעותית מהאופ שבו הציג‬
‫ויטגנשטיי את הבעיה‪ .‬אי להקל ראש‪ ,‬למשל‪ ,‬בעובדה שאי שו אזכור או פנייה לעובדות בכל‬
‫הקטעי החשובי שבה ויטגנשטיי מציג את הפרדוקס‪.‬‬
‫קריפקי סוקר שורת תשובות אפשריות ומראה שאי בה מענה של ממש‪ .‬דיו זה נאמ‪ ,‬נדמה לי‪,‬‬
‫לדיו שבו ד ויטגנשטיי עצמו באפשרויות אלו )דיספוזיציות‪ ,‬מצב מנטלי או מוחי‪ ,‬תכנית מכונה‪ ,‬ראה‬
‫למשל 'חקירות' ‪ .(193,195 ,148,152‬א משו מה קריפקי אינו ד במה שנראה לכאורה כתשובה‬
‫הפשוטה והטבעית ביותר לשאלה אי אני יודע שבעבר התכוונתי לסכו ולא לסקו? – דהיינו‪ ,‬אני זוכר‬
‫זאת‪ .‬אני זוכר שבעבר‪ ,‬כשהשתמשתי ב‪ "+",‬התכוונתי לסכו‪ .‬הטענה שהתכוונתי בעבר לסכו היא‬
‫אכ טענה עובדתית והעובדה שבה מדובר – כוונתי בעבר – חשופה בפני ישירות‪ ,‬בזיכרו )וראה 'חקירות'‬
‫‪ .(147‬אפשר כמוב להמשי לשאול על מה מבוססת טענת זיכרו כזו? מה מכונ את ההבדל בי זה שאני‬
‫זוכר לזה שנדמה לי שאני זוכר? אלה שאלות טובות ואפשר כמוב לשאול אות )וויטגנשטיי אכ ד בה‬
‫בהרחבה‪ ,‬למשל במסגרת טיעו השפה הפרטית(‪ .‬א ה שאלות שונות מזו שיצאנו ממנה בדבר הביסוס‬
‫של כוונת משמעות‪ .‬ובמבט ראשו‪ ,‬לפחות‪ ,‬נראה שקריפקי אינו מוכ לקבל תשובת זיכרו כזו כפשוטה‪.‬‬
‫ייתכ שההסבר לכ שקריפקי אינו ד וא' אינו מעלה תשובה זו )"אני זוכר"( הוא שביסוס‬
‫עובדתי כא הוא מבי כמהל רדוקטיבי או "אנטי‪,‬ריאליסטי"‪ 11,‬שבו ה"עובדה" המבססת צריכה‬
‫להינת במונחי שאינ מניחי את המשמעות המבוקשת‪ .‬הוא מניח עיקרו זה במפורש בדונו‬
‫בדיספוזיציות )‪ .(28 / 253‬זיכרו מהסוג שפנינו אליו לעיל אינו מטיפוס זה‪ :‬לומר שאני זוכר שהתכוונתי‬
‫לסכו מניח‪ ,‬כמוב‪ ,‬הבנה של פונקציית הסכו ושל כוונה אליה )בניגוד לסקו(‪ .‬קריפקי כנראה מניח‬
‫שבשל כ אי לפנות ל"עובדה" כזו לביסוס הטענה הנדונה‪ .‬כפי שכבר ציינתי לעיל ועוד ארחיב בהמש‪,‬‬
‫הנחה זו היא בדיוק מה שוויטגנשטיי שולל – הפנייה שלו לשימוש‪ ,‬לנוהג ולפרקטיקה כמבססי משמעות‬
‫וכוונות משמעות אינה רדוקטיביסטית‪ .‬להפ‪ ,‬טענתו היסודית היא שאי לתפוס שימוש‪ ,‬נוהג‬
‫ופרקטיקה אלא במונחי המושגי המגולמי בה‪) .‬שוב‪ ,‬ייתכ כמוב‪ ,‬שקריפקי רואה היטב שזו הנחה‬
‫שוויטגנשטיי שולל‪ ,‬שכ זה שהוא –קריפקי ‪ ,‬מניח אותה בהצגת טיעו הפרדוקס מראה שיש לשלול‬
‫אותה‪ ,‬שהרי אי אפשר לקבל את המסקנה הפרדוקסלית‪(.‬‬
‫ייתכ‪ ,‬כמוב‪ ,‬שאינני זוכר למה התכוונתי ב"פלוס" בעבר‪ ,‬ואז באמת אינני יכול להיות בטוח‬
‫לפעמי שהתכוונתי לסכו‪ .‬וכמו בכל מצב כזה אני יכול לשער השערות‪ ,‬בדרגת הסתברות כזו או אחרת‬
‫על סמ ראיות שונות‪ .‬אול דומה שא אינני זוכר‪ ,‬כל הראיות שאוכל לאסו' לא תכרענה את השאלה –‬
‫תמיד תישאר אפשרות לוגית שהתכוונתי לאיזו פונקציה "משוגעת" דוגמת סקו‪.‬‬
‫תיאורה של פונקציה זו כ"משוגעת" יכול אולי להציע כיוו של פתרו‪ .‬שהרי‪ ,‬סקו הוא‬
‫פונקציה "משוגעת" בכ שהיא מאבדת את ההומוגניות שלה ב‪ 56,‬ומדוע להניח שהתכוונו בעבר‬
‫לפונקציות משוגעות כאלה‪ ,‬ג א יש אפשרות לוגית כזו‪ ,‬כשסביר יותר להניח שהתכוונו לפונקציות‬
‫נורמליות ופשוטות‪ ,‬הומוגניות לכל אורכ כמו סכו? כנגד הצעות מסוג זה קריפקי טוע שה מניחות‬
‫‪8‬‬
‫שיש בפנינו שתי היפותזות ברורות והבעיה היא בעיה אפיסטמית לדעת איזו מה נכונה‪ .‬א‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫הבעיה של הפרדוקס אינה זו‪ ,‬אלא שאי מוב אובייקטיבי לעצ ההיפותזה )קריפקי ‪ .(38 / 258‬יתר על‬
‫כ‪ ,‬הצעות מעי זו מניחות למעשה את המבוקש‪ ,‬שכ )כפי שוויטגנשטיי וקריפקי למעשה טועני(‪,‬‬
‫הפונקציה סקו נראית "משוגעת" רק מנקודת מבטנו המבוססת על סכו ועל הומוגניות‪ ,‬א אפשר‬
‫שבעבר‪ ,‬ב"הומוגניות" התכוונו לסקומוגניות )פונקציה היא סקומוגנית כשיש ‪ n‬כ שהיא אינה הומוגנית‬
‫ב‪ ,(n,‬ומבחינה זו דווקא פונקציית הסכו נראית "משוגעת"‪ ,‬שכ היא מאבדת את הסקומוגניות שלה מ‪,‬‬
‫‪ .56‬ובדומה לכ כוונה לפונקציה‪ ,‬הקובעת סדרה שבה *‪ 2‬היא סדרת הזוגיי עד ‪ 1000‬ואז בקפיצות של‬
‫‪ 3‬עד ‪ 2000‬ואז בקפיצות של ‪ 4‬וכו'‪ ,‬יכולה להיראות‪ ,‬על פי זה‪ ,‬פשוטה וטבעית )למי שהתרגל מראש‬
‫לסקומוגניות(‪ ,‬ואפשר שכ הבנו את "‪ ."2+‬ואז חוזרת הבעיה למקומה‪ :‬א זה אפשרי‪ ,‬וא אי שו‬
‫‪12‬‬
‫עובדה שמכריעה לכא או לכא‪ ,‬אז אי מוב אובייקטיבי לטענה שהתכוונו לזו ולא לזו‪.‬‬
‫ויטגנשטיי מתייחס לעתי קרובות לדוגמאות כאלה )'חקירות' ‪ .(185‬הוא א' נות דוגמאות‬
‫קיצוניות יותר וטוע שלא ברור מה אפשר לומר כנגד "משוגע" כזה שימשי את הסדרה …‪ 2222‬ב‪…33 ,‬‬
‫וכד'‪ .‬על יסוד מה אני יכול לדעת שעלי להמשי את הסדרה דווקא ב‪ ?2 ,‬הרי תמיד קיימת האפשרות‬
‫שהבנתי את הסדרה כ שעד מקו מסוי כותבי ‪ 2‬ומש כותבי ‪) 3‬וראה ‪ RFM‬סעי' ‪' ;3‬חקירות'‬
‫‪ (214‬ושבהתא לכ הבנתי את ההוראה "המש באותה דר" או "כתוב אותו דבר"‪ .‬נקרא לטענה זו‪,‬‬
‫שהפונקציות הללו נראות משוגעות רק מנקודת מבטנו ושאי בה שו דבר משוגע באופ אובייקטיבי‬
‫וייתכ א' שאנו עצמנו התכוונו אליה בעבר‪ ,‬טענת "הנורמליות של המשוגע"‪ .‬בהמש אטע כנגד טענה‬
‫זו‪ ,‬שהיא מקרה פרטי של העמדה הרדוקטיביסטית‪ ,‬שלפיה ה"עובדות" הנתונות לנו‪ ,‬לרבות העובדות‬
‫לגבי כוונותינו ופעולותינו בעבר‪ ,‬נתונות תלושות מהמושגי והכללי הנדוני‪.‬‬
‫כמה מעיקרי הביקורת על קריפקי‬
‫לספרו של קריפקי ולפרשנותו הייתה השפעה גדולה‪ ,‬למרות הביקורות הנוקבות שהוטחו כלפיו‬
‫על ידי רבי מחוקרי ויטגנשטיי המובהקי‪ .‬קריפקי הואש על ידי מבקריו בעיוות של המהל‬
‫הוויטגנשטייני ובהחטאת עיקר עניינו של ויטגנשטיי בפרדוקס‪ .‬לא אכנס כא לסקירת הביקורות הללו‪.‬‬
‫באופ כללי נגעו עיקרי הביקורת בנקודות אלה‪) :‬א( ההדגשה שמדגיש קריפקי את מה שהוא קורא אופיו‬
‫ה"ספקני" של הפרדוקס )ושל פתרונו(; )ב( האופי הקהילתי שהציע למושגי הפרקסיס והנוהג ולביסוס‬
‫הנורמטיביות של משמעות; )ג( החמצת משמעותה של ההבחנה הוויטגנשטיינית בי הבנה לפירוש‪ ,‬ושל‬
‫הטענה שהפרדוקס מראה שחייבת להיות הבנה שאינה פירוש; )ד( הטענה שהפרדוקס הוא שיאו‬
‫ומסקנתו של המהל המרכזי בספר‪ ,‬אשר כבר כולל את עיקרו של הטיעו כנגד אפשרותה של שפה‬
‫פרטית‪.‬‬
‫א' שחלק ניכר מביקורות אלה נראות לי מוצדקות‪ ,‬אני סבור שלעתי ה נתפסות לזוטות‬
‫ולניסוחי כושלי‪ ,‬שה בעליל בניגוד לעיקר כוונתו של קריפקי‪ .‬כ למשל‪ ,‬נראה לי שבקריאה תמימה‬
‫טענתו של קריפקי‪ ,‬שוויטגנשטיי קיבל את מסקנת הפרדוקס‪ ,‬מותנית בהנחה שביסוס אובייקטיבי הוא‬
‫בהכרח עובדתי‪ ,‬ובגידור מחמיר של טיב העובדות הללו‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬ברור שקריפקי ראה את הפרדוקס‬
‫כמעי רדוקציו אד אבסורדו של הנחות אלה‪ .‬אני סבור שקריפקי טעה בהבהרת היבטי מסוימי‬
‫)לעתי חשובי( בטיב של ההתניות הללו‪ ,‬א זה עניי אחר‪ .‬אי זה הוג להציגו‪ ,‬כפי שעושי רבי‪,‬‬
‫כמי שטוע לקבלתה של מסקנת הפרדוקס כפשוטה‪ ,‬ללא ההתניות הללו‪ .‬כאמור‪ ,‬אי בכוונתי‬
‫)ובאפשרותי( לסקור כא א' מבחר מזר הביקורות הללו ולבחנ לפרטיה‪ ,‬ואסתפק בהדגמת נקודה זו‬
‫בדוגמה אחת‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫בייקר והאקר‪ ,‬כמו רבי אחרי‪ ,‬מדגישי שקריפקי מייחס לוויטגנשטיי טענה ספקנית‪ :‬אי‬
‫אפשר לדעת למה מתכוו דובר ומהי משמעות ביטוי שהוא משתמש בו )אפילו בגו' ראשו‪ ,‬לגבי עצמי(‪,‬‬
‫ואי אפשר לדעת א שימושו כעת תוא את שימושו )המוב שהתכוו לו( בעבר‪:‬‬
‫לפי קריפקי‪ ,‬ויטגנשטיי חושב‪ ,‬ביחד ע הספק‪ ,‬שאי עובדה בנוגע לכ שאני מתכוו לסכו‬
‫או לסקו‪) .‬בייקר והאקר ‪ ,1984‬עמ' ‪(9‬‬
‫לפיכ‪ ,‬ספקנות אפיטמולוגית בנוגע להחלתה של מילה בהתא למה שפלוני מתכוו ]‪[mean‬‬
‫בה מובילה למסקנה שאי משמעות ]‪ [meaning‬כלל‪ ,‬וששפה היא בלתי אפשרית‪) .‬ש‪(4,3 ,‬‬
‫בייקר והאקר טועני שזה פירוש מופר בעליל לוויטגנשטיי‪ .‬ה מדגישי שלא זו בלבד שוויטגנשטיי‬
‫חשב )בתקופה הנדונה( שספקנות היא חסרת מוב‪ ,‬ולכ אי זה סביר לייחס לו טיעו ספקני )ראה למשל‬
‫‪ NB‬עמ' ‪ OC ;44‬עמ' ‪ ,(65‬אלא שהעמדה שקריפקי מייחס לוויטגנשטיי היא עמדה אבסורדית המפילה‬
‫את עצמה‪ ,‬ולמעשה א' אינה ספקנות במוב הקלאסי של מושג זה‪.‬‬
‫הספק של קריפקי… מסיק מ'הפרדוקס' שאי דבר כזה כמו משמעות‪ .‬כ‪ ,‬שפה לא יכולה‬
‫להיות אפשרית‪ .‬א זו אינה ספקנות כלל‪ .‬זהו ניהיליז מושגי אשר‪ ,‬בניגוד לספקנות‬
‫הקלאסית‪ ,‬מפיל את עצמו‪) .‬ש‪ ,‬עמ' ‪(6‬‬
‫קריפקי אכ השתמש בהדגשה בביטוי "פרדוקס ספקני" ו"פתרו ספקני"‪ ,‬ושימוש מודגש זה אכ ראוי‬
‫לביקורת‪ .‬אול לגופו של עניי‪ ,‬קריפקי לא טע‪ ,‬א' במסגרת הפרדוקס הספקני שהוא מציג‪ ,‬שאי אפשר‬
‫לדעת את משמעות הביטוי ‪ ,+‬אלא שאי עובדה שמכריעה בשאלה למה התכוונתי או למה אני מתכוו‪.‬‬
‫יכול הטוע לטעו שא אי עובדה כזו‪ ,‬אי מה לדבר על ידיעה‪ ,‬ואי שו ממד אובייקטיבי למושג‬
‫המשמעות‪ .‬אפשר אולי לטעו כ‪ ,‬א זה לא פשוט וכלל לא מוב מאליו‪ .‬למעשה אפשר להבי את עיקר‬
‫טיעונו של קריפקי כמנוגד לעמדה כזו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהפרדוקס מלמד שהאובייקטיביות והנורמטיביות של‬
‫משמעות וכוונת משמעות אינ נשענות בהכרח על עובדות‪ .‬נשאלת אז כמוב השאלה על מה‬
‫אובייקטיביות כזו נשענת‪ ,‬וקריפקי הציע לה פתרו )שקרא לו "פתרו ספקני" ושזכה א' הוא לקיתונות‬
‫‪13‬‬
‫ביקורת( א זו שאלה אחרת‪.‬‬
‫בייקר והאקר מתעלמי משתי נקודות מכריעות‪ :‬כאמור לעיל‪ ,‬קריפקי לא טוע שוויטגנשטיי‬
‫טע את המסקנה הפרדוקסלית )והספקנות שהיא גוררת(‪ ,‬אלא רק שה נובעי מתמונה מסוימת או‬
‫מהנחות מסוימות לגבי האובייקטיביות של משמעות‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שישנה עובדה שמכוננת את כוונת‬
‫המשמעות של הבעת ביטוי‪ .‬במילי אחרות‪ ,‬טענתו היא שא האובייקטיביות של אלה דורשת שתהא‬
‫עובדה כזו‪ ,‬אז אי אובייקטיביות )מעבר להסכמה חברתית(‪ 14.‬הפרדוקס מוצג כרדוקציו אד אבסורדו‬
‫של ההנחה העובדתית‪ .‬ומאחר שמסקנת הפרדוקס היא אכ אבסורדית‪ ,‬האתגר הוא למצוא ביסוס אחר‬
‫לאובייקטיביות של כוונות משמעות ושל משמעות בכלל‪) .‬כמוב‪ ,‬עולה כא שאלה מכרעת נוספת ‪ ,‬מה‬
‫פירוש לומר שיש עובדה כזו‪ ,‬באילו מונחי היא נתפסת או מתוארת? ועל כ עוד להל‪(.‬‬
‫הנקודה השנייה היא‪ ,‬שבדבריה על משמעות הפרדוקס בייקר והאקר מתעלמי מהבעיה‬
‫המרכזית שהעלה קריפקי‪ :‬בהנחה שהבנת ביטוי ומשמעותו היא אכ השתלטות על פרקטיקה או על‬
‫טכניקה מסוימת‪ ,‬באיזו פרקטיקה מדובר? אי נזהה אותה? במה נדע שפעולה מסוימת בזמ מסוי‬
‫שייכת לפרקטיקה של סיכו )מסכו( לעומת זו של סקמו )מסקו(? בייקר והאקר כותבי‪:‬‬
‫אי אני מבי כלל אינו מתבטא‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬בפירוש )המרת ביטוי אחד של כלל בביטוי‬
‫אחר(‪ ,‬אלא במה שאנו קוראי 'למלא אחרי הכלל'‪ ,‬כלומר‪ ,‬במה שאני עושה ביישומו של‬
‫הכלל‪ .‬לכ‪ ,‬מילוא אחר כלל הוא פעילות‪ ,‬מעשה‪) .‬עמ' ‪(20‬‬
‫עוקצו של הטיעו היה… להראות שמילוא אחר כלל‪ ,‬ולכ‪ ,‬שפה‪ ,‬הוא סוג של התנהגות‬
‫רגילה‪ ,‬צורה של פעולה‪ ,‬לא של מחשבה‪) .‬עמ' ‪(21‬‬
‫‪10‬‬
‫דברי אלה‪ ,‬בעיקר‪ 15,‬נכוני ויפי‪ ,‬אול השאלה היא‪ :‬איזה מי שימוש ואיזו פרקטיקה מתבטאת‬
‫בהבנת 'סכו'? אי נדע שברגע נתו אנו פועלי בתו זו ולא בתו הפרקטיקה המתבטאת בהבנת‬
‫'סקו'? רבי ממבקריו של קריפקי מסתפקי באמירות מודגשות‪ ,‬חוזרות ונשנות‪ ,‬שתפיסת משמעות‬
‫היא ידיעת השימוש‪ ,‬שליטה בפרקטיקה וכו'‪ ,‬וממהרי מכא להתפלמס ע הפירוש הקהילתי שקריפקי‬
‫נת למושגי אלו‪ .‬א עצ האזכור של מילות הקס "שימוש" ו"פרקטיקה" אי בו די‪ .‬שכ‪ ,‬הטענה של‬
‫קריפקי היא שכל תפיסה )לא מעגלית( של הפרקטיקה‪ ,‬היינו כל תפיסה שלה‪ ,‬שאינה היא עצמה במושגי‬
‫פונקציית הסכו‪ ,‬למשל‪ ,‬תהא חסרה האמצעי להבחי בי אינסו' פונקציות שונות שהשימוש‬
‫והפרקטיקה תואמי )וראה 'חקירות' ‪" :219‬א משמעות הכלל הייתה מעי מסילה אינסופית של‬
‫השימושי הממלאי אחריו – אי זה היה עוזר?" וכ ראה 'חקירות ‪ 239‬ועוד הרבה(‪.‬‬
‫בביקורת חשובה האשי ג מקדואל את קריפקי באי הבנת הטיעו הוויטגנשטייני‪ .‬קריפקי‪,‬‬
‫לפי מקדואל‪ ,‬מבי את טיעו הפרדוקס כמכוו לערער תפיסה ריאליסטית של משמעות‪ 16.‬על פי תפיסה‬
‫זו‪ ,‬שיסודה בתורתו של פרגה‪ ,‬משמעותו של פסוק ניתנת על ידי תנאי האמת שלו‪ ,‬כשאלה נתפסי‬
‫כ"אובייקטיביי"‪ ,‬דהיינו‪ ,‬לא תלויי בהכרה האנושית‪ .‬הפ הנורמטיבי שבמשמעות‪ ,‬לפי תפיסה זו‪,‬‬
‫נעו‪ -‬בכ שתנאי האמת של פסוק מציגי‪ ,‬כשהפסוק אמיתי‪ ,‬עובדה בעול‪ .‬תפיסה נכונה של משמעות‬
‫הפסוק נקבעת לפיכ על ידי תפיסת העובדה הזו‪ .‬בר‪ ,‬מטרת הטיעו הוויטגנשטייני‪ ,‬לפי מקדואל‪ ,‬אינה‬
‫לערער תפיסה ריאליסטית של משמעות‪ ,‬כפי שחשב קריפקי‪ ,‬אלא להראות שהבנת כלל והבנה בכלל‬
‫אינה בהכרח‪ ,‬או באורח טיפוסי‪ ,‬פירוש‪ .‬כנראה )א' שמקדואל לא לגמרי ברור בנקודה זו( שג הוא מבי‬
‫כא פירוש במוב ההמרתי שצוי לעיל ושאשוב לדו בו בהמש‪ .‬א נוס' על כ מקדואל ג טוע‬
‫שקריפקי מניח עמדה אנטי‪,‬ריאליסטית המנוגדת לעיקר תפיסתו של ויטגנשטיי‪ ,‬כשהוא מניח‬
‫שה"עובדות" הנדונות נתונות במונחי בסיסיי יותר ממושגי המשמעות והכוונה שה אמורי לבסס‪.‬‬
‫זו כשלעצמה‪ ,‬כפי שהסברתי לעיל‪ ,‬טענה נכונה‪ .‬ע זאת‪ ,‬לא ברור מה בדיוק ראה מקדואל כמוקד‬
‫הטיעו הוויטגנשטייני‪ :‬ערעור הטענה שהבנה כרוכה בפירוש‪ ,‬או ערעור התפיסה האנטי‪,‬ריאליסטית של‬
‫עובדות? או אולי שניה? וא שניה‪ ,‬מהו היחס ביניה? הבהרת נקודה זו חיונית להבנת העמדה של‬
‫ויטגנשטיי‪.‬‬
‫כפי שיפורט עוד בהמש‪ ,‬אני סבור שהתשובה היא אכ – שניה‪ .‬את טיב היחס ביניה יש‬
‫להבי לאור תפיסה מסוימת של מושג הפירוש‪ ,‬שבה ויטגנשטיי עומד על כ שיש הבנה שאינה פירוש‪,‬‬
‫וכ לאור תפיסה "צנועה" של מושג השימוש )צנועה במוב זה שאי בה יומרה רדוקטיביסטית; א‬
‫מטע זה היא עשירה מושגית(‪ ,17‬תפיסה שממנה עולה שהבנה אינה תפיסה "חיצונית" של אופ שימוש‪.‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬ג בקריאה המוצעת כא יש באופ ההצגה של קריפקי משו החמצה של הנקודה המרכזית‬
‫של ויטגנשטיי‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שהתשובה ה להצגת הבעיה וה לפתרונה טמונה בהכרה שהמושגי של‬
‫פרקטיקה‪ ,‬שימוש ונוהג אינ ניתני לתפיסה אלא במונחי המושגי‪ ,‬הכללי והמשמעויות‬
‫המתבטאי בה‪ .‬א זה נכו‪ ,‬האופ שבו קריפקי מציג את הבעיה לקוי‪ :‬לא זו בלבד שהוא מציג לכל‬
‫היותר שלב מכי לבעיה האמיתית )שהיא‪ ,‬אי נתפסי מושגי השימוש‪ ,‬הנוהג והיישו(‪ ,‬אלא שהוא‬
‫מבטא שלב זה בצורה שמניחה תפיסה "גולמית"‪ ,‬לא מושגית‪ ,‬של פעולה‪ ,‬שימוש ויישו‪.‬‬
‫ע כל הביקורת על היבטי מרכזיי בהצגתו של קריפקי עולה מהדיו הקוד שיש נקודות‬
‫חשובות בעמדתו שנעלמו מאחדי ממבקריו‪ .‬אציי כמה‪) .‬א( קריפקי מדגיש בצדק שהבעיה הראשונית‬
‫שהזינה את הפרדוקס נוגעת לכוונות משמעות ולא למושג המשמעות הכללי‪) .‬ב( קריפקי הדגיש בצדק‬
‫שהבעיה נעוצה בחוסר היקבעות של מושגי‪ ,‬פונקציות וכללי על יסוד מושגי גולמיי של נוהג‪,‬‬
‫שימוש ומהלכי יישו‪ ,‬כמו ג דיספוזיציות‪ ,‬מצבי מוחיי וכיו"ב )"עובדות" כלשונו(‪ .‬זה קשור‬
‫בנקודה הבאה‪ ,‬שעוד תידו בהמש‪) :‬ג( קריפקי צודק בהציגו את הבעיה ואת מושג הפירוש המשמש‬
‫‪11‬‬
‫בפרדוקס כנוגעי למהלכי שימוש בפועל ולא להמרה סינטקטית של ביטוי בביטוי‪) .‬ד( א מעבר לכל‬
‫אלה ערכה הגדול של פרשנותו של קריקפי הוא שזיהה בפרדוקס הכללי טיעו חזק‪ ,‬העומד במרכז‬
‫בירור האופי האינטנציונלי והנורמטיבי של מושגי השימוש והמשמעות של ויטגנשטיי‪ .‬אלא‪ ,‬שבמקו‬
‫להסיק מטיעו הפרדוקס שיש לתפוס את מושגי השימוש והיישו במלוא עושר המושגי‪ ,‬ובכ לבסס‬
‫את תוקפ האובייקטיבי )והנורמטיבי( של כללי ומושגי‪ ,‬הסיק קריפקי שיש ללכת בדר ההפוכה‬
‫ולבסס את מושגי האובייקטיביות והנורמטיביות ברמת השימוש הגולמי )בגרסתו הקהילתית(‪.‬‬
‫הנורמליות של המשוגע היא מדומה‬
‫אני סבור שבפרדוקס הכללי ויטגנשטיי מציג שאלה קיצונית וטובה‪ ,‬ושהוא )בניגוד‬
‫לקריפקי(‪ 18‬נות עליה תשובה טובה‪ .‬התשובה‪ ,‬שהיא למעשה עיקרו של הספר‪ ,‬היא שטענת ה"נורמליות‬
‫של המשוגע" מניחה תמונה מעוותת ולמעשה לא קוהרנטית של שימוש‪ ,‬נוהג‪ ,‬פרקטיקה או יישו של‬
‫כלל‪ .‬ביסוד התמונה הזו מונחת ההנחה‪ ,‬שיישו כזה הוא פעולה "גולמית"‪ ,‬שניתנת לתפיסה ולתיאור‬
‫באופ בלתי תלוי בפונקציה או בכלל שהיא מהווה את יישומ‪ .‬יישו של כלל ‪ K‬אינו מעשה "גולמי"‬
‫שנית לתפיסה ולתיאור ג כיישו של כלל אחר ‪ ,M‬ג א שני הכללי "מזדהי" עד למקו ה‪,n,‬י‪.‬‬
‫כשאומרי לי‪ ,‬תמשי את הסדרה ‪ …2222‬ואני תופס אותה כסדרת ‪ ,2‬איני יכול לומר שאני יכול לתפוס‬
‫‪19‬‬
‫אותה כסדרה שבה יש ‪ 2‬עד למקו החמישי ומש ‪ ,3‬כי זו סדרה אחרת ותפסתי אז משהו אחר‪.‬‬
‫הנקודה היא שביסוד טענת הנורמליות של המשוגע מונחת הנחה רדוקטיביסטית‪ ,‬והיא שארבעת‬
‫המקומות הראשוני בשתי הסדרות ה "אותו דבר" וההבדל הוא רק מהמקו החמישי‪ .‬אפשר כמוב‬
‫לפעמי לומר כ ואנו מביני למה הכוונה‪ ,‬א אי אפשר לומר זאת באופ כללי וחמור לעניי שבפנינו‪:‬‬
‫לאמיתו של דבר המקו השלישי‪ ,‬למשל‪ ,‬אינו "אותו דבר" בשתי הסדרות‪ ,‬למרות שבשתיה כתוב בו ‪– 2‬‬
‫באחת הוא המקו השלישי בסדרה ‪ K‬ובאחרת הוא המקו השלישי בסדרה ‪ .M‬אנחנו תופסי אותו‬
‫בשני המקרי אחרת‪ .‬כדי לסבר את העניי בדוגמה אחרת‪ ,‬חשבו‪,‬נא על אות צלילי בהקשרי‬
‫מוסיקליי שוני‪ :‬אות צלילי בהקשרי מלודיי וריתמיי שוני‪ ,‬או א' אותה נעימה )סדרת‬
‫צלילי( בהקשרי הרמוניי שוני וכיו"ב ‪ :‬אנחנו תופסי ושומעי אות אחרת‪ ,‬מתארי אות‬
‫אחרת‪ ,‬ולפעמי דרוש מאמ‪ -‬לא מבוטל כדי לזהות "אותו צליל" או אותו אקורד בהקשרי שוני‪ ,‬א'‬
‫‪20‬‬
‫א ה באי מיד אחד לאחר השני‪.‬‬
‫באופ דומה יש לראות את השאלה בדבר כוונות המשמעות בעבר‪ .‬בדר כלל‪ ,‬אינני תופס פעולה‬
‫שלי בעבר באופ "גולמי"‪ ,‬בצורה שמשאירה פתוחה את השאלה ע סיכמתי )מ"סכו"( או סיקממתי‬
‫)מ"סקו"(‪ .‬תפיסת הפעולה כמה שהיא )במלוא עושרה( מכריעה מראש בשאלה זו‪ 21.‬ההנחה שהעובדות‬
‫הנתונות לי לגבי פעולותי בעבר ה עובדות גולמיות – מתחת לסלע התשתית המושגי – שלגביה השאלה‬
‫נשארת פתוחה היא בדיוק האשליה‪ ,‬לגבי מושגי השימוש והפרקטיקה‪ ,‬שכנגדה ויטגנשטיי יוצא וכנגדה‬
‫הפרדוקס מכוו‪ .‬כלומר‪ ,‬התשובה של ויטגנשטיי היא תשובה אנטי‪,‬רדוקטיביסטית קיצונית‪ :‬שימוש או‬
‫יישו של מושג‪ ,‬פונקציה או כלל נתפסי במלוא עושר המקי' את מלוא האופק המושגי של הפונקציה‬
‫או הכלל שבה מדובר‪ .‬בכ איני בא לטעו שבכל מקרה ומקרה של יישו של מושג בא לידי ביטוי כל‬
‫שאנו יודעי על המושג‪ ,‬ואיני בא ג לשלול מראש את האפשרות להבנה חלקית של מושגי‪ .‬בר‬
‫כשפעולה מסוימת היא יישו של מושג מסוי‪ ,‬הרי שהיא נתפסת באופקיו של המושג המגול בה עד‬
‫כדי הבנתו באותה סיטואציה‪ .‬וכשמושג מתבטא באופ שימוש מסוי )בהרבה פעולות בסיטואציות‬
‫שונות( הרי שאופ השימוש הזה נתפס בעומק אופקיו של המושג‪ .‬ויטגנשטיי מתקרב לניסוח מפורש של‬
‫רעיו זה בפסקה הראשונה של 'חקירות' ‪ ,208‬לדוגמה‪ ,‬כשהוא מתאר מצב שבו אסביר את המשמעות של‬
‫"כלל"‪" ,‬סדירות"‪" ,‬נוהג"‪" ,‬אותו הדבר"‪ ,‬למי שלא זו בלבד שאינו מבי עברית‪ ,‬אלא אי לו המושגי‬
‫‪12‬‬
‫האלה‪ .‬הוא אומר שההסבר יינת על ידי דוגמאות ותרגולי שימוש‪ .‬ואז הוא מוסי'‪" :‬כשאני עושה זאת‪,‬‬
‫איני מוסר לו פחות ממה שאני יודע בעצמי"‪ .‬כלומר‪ ,‬הדוגמאות‪ ,‬התרגול והשימוש שבאמצעות אני‬
‫מסביר את משמעות המילי הללו נושאי בחוב את מלוא המשמעות הזו‪.‬‬
‫המושגי של נוהג‪ ,‬הרגל‪ ,‬וזהות של התנהגויות אינ "מטא‪,‬מושגי"‪ ,‬וה‪ ,‬ככל המושגי‪ ,‬ניתני‬
‫להסבר פנימי באמצעות דוגמאות )ש‪ (208 ,‬וחשיפת הקשרי הפנימיי והדקדוק שלה )ש‪.(224,225 ,‬‬
‫דוגמאות כאלה‪ ,‬כמו דוגמאות בכלל‪ ,‬חיות ומובנות בזכות עצמ ובמסגרת ההקשר שלה )ש‪;208,210 ,‬‬
‫והשווה ג ‪ .(219‬ויטגנשטיי שולל כא את התפיסה שלפיה חייב להיות משהו מעבר לדוגמאות – איזו ישות‬
‫אפלטונית‪" ,‬הכלל עצמו"‪" ,‬מהותו של הנוהג" ‪ ,‬על מנת שה תיתפסנה כדוגמאות ואפשר יהיה להמשי‬
‫הלאה מעבר לה‪ .‬אול שלילת "הצל האפלטוני" של המהויות הנמצאות כביכול מעבר לדוגמאות אינה‬
‫נטענת כא כדי לדלדל ולהעני את המרחב המושגי של הדוגמאות‪ ,‬אלא להפ‪ :‬היא נטענת כדי לבסס את‬
‫עושר המושגי של הדוגמאות עצמ‪.‬‬
‫בהתא לכלל ועל פי כלל‬
‫למה שנאמר לעיל על התפיסה האנטי‪,‬רדוקטיביסטית של ויטגנשטיי ועל כ שפעולה‪ ,‬שימוש‪,‬‬
‫ויישו אינ גולמיי אלא ה כול עתירי תוכ מושגי יש השלכה חשובה לגבי הבחנה זו‪ .‬תפיסת‬
‫פעולה בהתא לכלל עשויה להשמיע שהפעולה עצמה היא גולמית והיא "במקרה" בהתא לכלל‪ ,‬שכ‬
‫היא נראית "מבחו‪ ,"-‬באופ שאולי כלל לא מודע לפועל ונמצא מחו‪ -‬לאופקי תודעתו‪ .‬חומסקי )‪,1986‬‬
‫‪ ,(230,229‬למשל‪ ,‬ביקר את טיעו הפרדוקס של ויטגנשטיי וטע שאנו יכולי לייחס לפלוני פעולה על פי‬
‫כלל ‪ R‬בעוד הוא עצמו מאמי שהוא פועל על פי כלל אחר '‪ .R‬פעולה על פי כלל היא לדעתו מצב מנטלי‬
‫ואי סיבה להניח שהיא מודעת לפועל‪ .‬חומסקי צודק בכ שאנו יכולי לראות פעולה כממלאת אחר כלל‬
‫בניגוד לאמונותיו של הפועל ואולי א' בלי שהוא מודע לכלל‪ .‬א כשאנו תופסי כ את פעולתו הרי‬
‫שאנו תופסי אותה במושגיו של הכלל הנדו )שאלת מודעותו של הפועל והשאלה א ייתכ שהוא טועה‬
‫לגבי הכלל שפעולתו מממשת ה שאלות שונות שלא ניכנס אליה כא(‪ .‬את עמדתו של חומסקי מזינה‪,‬‬
‫נדמה לי‪ ,‬התפיסה שהפעולה והכלל שעל פיו היא נעשית ה שתי ישויות בלתי תלויות‪ ,‬וכשנתונה פעולה‬
‫מסוימת השאלה איזה מושג היא מממשת או על פי איזה כלל היא נעשית היא שאלה )אמפירית( פתוחה‪.‬‬
‫א זו אינה עמדתו של ויטגנשטיי‪ ,‬ופרדוקס הכללי מראה את מכשלותיה‪ .‬אי תופסי פעולה‬
‫כ באופ גולמי‪ .‬היותה יישו של כלל הוא מרכיב מכונ של הגדרתה וזהותה כפעולה‪ .‬ויטגנשטיי‬
‫מדגיש עניי זה בסעיפי הקודמי לסעי' הפרדוקס שבה הוא כותב על כ שכלל מדרי אותנו‬
‫בפעולה‪ ,‬בדומה למשהו ש"מוביל" אותנו ושגור לנו לפעול כפי שאנו פועלי‪ ,‬למשל כשאנו קוראי‬
‫בקול‪ ,‬או מעתיקי ציור‪ ,‬או מובלי בריקוד‪ .‬הוא כותב בהקשר זה על "חוויית הבגלל"‪ ,‬שאנו חווי‬
‫במצבי אלה כשאנו מרגישי שהפעולה נעשית בגלל הכלל ועל פי הכלל‪ .‬על חווית הבגלל הזו הוא אומר‬
‫)בסעי' ‪ (177‬שהיא תפיסת החוויה הזו לאור המושג הסיבתי‪ .‬מי שמדבר על פעולה "בהתא לכלל"‬
‫מפשיט כביכול את הפעולה מממדיה המושגיי‪ ,‬מהמושגי והכללי המכונני אותה‪ ,‬ותופס אותה‬
‫בגולמיותה‪ .‬א זה מטעה‪ .‬ושוב‪ ,‬כדאי לעמוד על רכיבי הטעות‪ :‬ה הפעולה וה הכלל נתפסי כביכול‬
‫"מבחו‪ ,"-‬כאילו נתוני לנו בגולמיות‪ ,‬בלי הזיקה והיחס הפנימי ביניה‪ ,‬כ שהיות הפעולה בהתא‬
‫לכלל הוא יחס חיצוני‪ ,‬מקרי‪ .‬שיקול הפרדוקס מציב כא כביכול מעי בעיה ספקנית בכ שהוא מראה‬
‫שיחס זה אינו בר‪,‬היקבעות )‪ .(indeterminate‬א לאמיתו של דבר‪ ,‬זו תפיסה מוטעית מיסודה‪ ,‬משו‬
‫שפעולה‪ ,‬במהותה‪ ,‬נתפסת בממדיה המושגיי; היא במהותה מקרה או יישו של מושג‪ ,‬פונקציה או‬
‫כלל‪ .‬וכשאינה נתפסת כ‪ ,‬היא אינה נתפסת כלל‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫הבנה שאינה פירוש‬
‫נחזור לנקודה מרכזית שהבלענו עד כה‪ ,‬אשר נוגעת למשמעותו של מושג הפירוש בסעיפי‬
‫הפרדוקס‪ .‬סעי' ‪ 198‬שהוא‪ ,‬לצד ‪ ,201‬הניסוח הקלאסי של הפרדוקס מתחיל תו אזכור עניי הפירוש‪:‬‬
‫"א כיצד יוכל כלל להורותני מה עלי לעשות בנקודה זו? כל מה שאעשה‪ ,‬על פי‬
‫פירוש ]‪ [Deutung‬כלשהו‪ ,‬מתיישב ע הכלל"‪ .‬לא‪ ,‬אי לומר כ‪ ,‬אלא כ‪ :‬כל פירוש‬
‫תלוי באוויר ע מה שהוא מפרש; אי בכוחו לתת לו תמיכה‪ .‬הפירושי לבד אינ‬
‫קובעי את המשמעות‪.‬‬
‫מהו מושג הפירוש שמשמש בהצגת הפרדוקס בתחילת סעי' ‪ , 198‬וכשמוסק ממנו בהמש שפירושי‬
‫כשלעצמ אינ קובעי משמעות‪ ,‬וכ כשהוא מוצג בסעי' ‪ 201‬ומוסק ממנו שיש תפיסה של כלל‬
‫)‪ ,Auffassung‬בייקר והאקר מעדיפי "הבנה"( שאינה פירוש? בדר כלל קוראי זאת לאור הקביעה‬
‫שבסו' ‪ 201‬שעלינו להגביל את השימוש ב"פירוש" להמרת ביטוי אחד בביטוי אחר )וראה ניסוחי‬
‫‪22‬‬
‫דומי‪.(133 ,77 ,34 ,5 BB ,‬‬
‫כנגד תפיסה זו של פירוש כהמרה של סימ בסימ‪ ,‬נוס' על היותה‪ ,‬כפי שנראה‪ ,‬לא מעניינת ולא‬
‫הגיונית‪ ,‬יש התבטאויות אחרות שעולה מה שפירוש אינו סת המרת ביטוי בביטוי אלא סוג פעולה או‬
‫סוג שימוש או מהל של יישו‪ .‬ויטגנשטיי מתייחס למוב זה של "פירוש" )‪ (Deutung‬פעמי רבות‬
‫)למשל‪' ,‬חקירות' ‪ .(34‬למעשה‪ ,‬קריאה מדוקדקת של הפסקה האחרונה של סעי' ‪ 201‬עצמו תומכת בכ‪:‬‬
‫קיימת נטייה לומר‪ :‬כל פעולה בהתא לכלל היא פירוש‪ .‬אבל מ הראוי לכנות בש "פירוש"‬
‫רק את המרתו של ביטוי אחד של הכלל בביטוי אחר‪.‬‬
‫ויטגנשטיי מציי כא תפיסה זאת כנטייתנו הטבעית‪ ,‬ואז הוא מחליט להגביל את השימוש ב"פירוש"‬
‫להמרה של ביטוי אחד בביטוי אחר‪ .‬ולאור זאת טבעי לחשוב שהחלטה זו עשויה להשמיענו שלא כ‬
‫נהגנו קוד כשדיברנו על פירוש בהצגת הפרדוקס‪ .‬אז ראינו פירוש כפעולה ממשית‪ ,‬בהתא לנטייה‬
‫הטבעית המצוינת בתחילת הפסקה‪ .‬ורק אחר כ באה ההחלטה להגביל את השימוש ב"פירוש" להמרת‬
‫סימ בסימ‪ .‬ואכ‪ ,‬א תאמר אחרת‪ ,‬ההחלטה הלשונית הזו בהקשרה אינה מובנת‪ .‬תפיסה זו של פירוש‬
‫כפעולה ממשית משמשת את ויטגנשטיי לא אחת‪ .‬כ הוא מדבר למשל על ביצוע מסוי כפירוש של‬
‫יצירה מוסיקלית )‪ .(RPP 1: 22‬ב‪ RFM,‬ויטגנשטיי מדבר על כ שכל פעולה של מילוי אחר כלל כרוכה‬
‫בפירוש‪ .‬למעשה ב'חקירות' עצמ )‪ (146‬הוא מציג בעיה דומה מאוד לניסוח הפרדוקס בלי לדבר על‬
‫פירוש כלל‪ ,‬כשהוא מדגיש שלכל כלל )נוסחה( יש יותר מאופ שימוש )‪ (Anwendung‬אחד שתוא לו‪ .‬מכל‬
‫אלה‪ ,‬ורבי אחרי‪ ,‬עולה שיש מוב שבו פירוש אינו המרה של סימ בסימ‪ ,‬אלא פעולה ממשית של‬
‫שימוש בסימ‪ ,‬של יישומו ופעולה על פיו‪ .‬נקרא למוב זה של פירוש "פירוש ממשי"‪.‬‬
‫קריאת טיעו הפרדוקס לפי התפיסה ההמרתית )שהיא התפיסה המקובלת( נראה לי לא סביר‬
‫כשלעצמו ולא מתבקש מהטקסט‪ .‬הבעיה הכללית שהטרידה את ויטגנשטיי ושהפרדוקס הוא אחד‬
‫מגילוייה היא גישור הפער בי כלל למעשה‪ ,‬או בי כוונה למעשה‪ ,‬או בי סימ למעשה‪ ,‬לא במוב‬
‫הסיבתי של "גישור"‪ ,‬כתיאור מהל סיבתי שתחילתו בשמיעת הכלל וסופו במעשה‪ ,‬אלא במוב‬
‫הנורמטיבי‪ :‬מה פירוש הדבר שמעשה תוא כלל או תוא כוונה או סימ ונעשה על פיה‪ .‬א טיעו‬
‫הפרדוקס בא להראות לנו שפירוש לא תור לגישור כזה‪ ,‬הרי שלפי התפיסה ההמרתית ויטגנשטיי‬
‫תוק' דחליל‪ :‬אי שו סיבה שמי שמוטרד מבעיית הפער בי שפה למעשה‪ ,‬בי סימ או ביטוי לבי‬
‫שימוש ופעולה‪ ,‬יחשוב שהמרת ביטוי אחד באחר )או יש מנטלי אחד באחר( תפתור את הבעיה‪ .‬אולי יש‬
‫מקו להעיר זאת בהערת אגב‪ ,‬א בוודאי לא לטעו לה בדרמטיות ובממדי שבה מוצג הפרדוקס‪.‬‬
‫הבה ונבח זאת לאור נוסח סעי' ‪ .198‬בפסקה שצוטטה לעיל‪ ,‬לאחר שמוצג הפרדוקס‪,‬‬
‫ויטגנשטיי "פותר" אותו כביכול בהסבירו שכל פירוש תלוי באוויר ע מה שהוא מפרש‪ ,‬וחות במסקנה‬
‫‪14‬‬
‫שפירושי לבד לא קובעי משמעות‪ .‬רוב המפרשי רואי בכ את המסקנה או הלקח שהוא מסיק‬
‫מהפרדוקס‪ ,‬כשה מביני "פירוש" במוב ההמרתי‪ .‬ראינו לעיל שא מקבלי פירוש זה עצ טענת‬
‫הפרדוקס היא מוזרה; זה כשלעצמו יכול להטיל ספק כבד בנכונותו של פירוש זה‪ .‬בר‪ ,‬הספק רק‬
‫מתחזק בקריאה מדוקדקת של ההמש‪ ,‬שכ‪ ,‬וזה עניי מכריע‪ ,‬מיד לאחר מכ‪ ,‬בפסקה הבאה‪,‬‬
‫ויטגנשטיי חוזר‪ ,‬בפי ב שיחו‪ ,‬על שאלת הפתיחה‪ ,‬והפע ללא כל אזכור של אפשרות הפירוש‪" :‬הא‬
‫כל מה שאעשה מתיישב אפוא ע הכלל?" העובדה ששאלה זו חוזרת לאחר שהוסבר שפירוש אינו יכול‬
‫לספק את התמיכה המקווה‪ ,‬והוא תלוי באוויר ע מה שהוא מפרש‪ ,‬אומרת שהשאלה קיימת בלי תלות‬
‫בתפיסת ההבנה כפירוש‪ .‬בפסקה הראשונה ניסה ב השיח לתלות את הבסיס לשאלתו בעניי הפירוש‪:‬‬
‫כל מה שאעשה יכול‪ ,‬בפירוש מסוי‪ ,‬להתאי לכלל‪ .‬בכ‪ ,‬לדעת ויטגנשטיי‪ ,‬הוא טעה‪ :‬עניי הפירוש‬
‫אינו מכריע לשאלת אי‪,‬ההיקבעות שבה פתח‪ .‬ויטגנשטיי כאילו אומר כא לב שיחו‪ :‬שכח מעניי‬
‫הפירוש שבו נתלית; הוא אינו עוזר להתגבר על הבעיה‪ ,‬כפי שיכול היה לסבור מי שלא רואה שאפשריי‬
‫הרבה פירושי אשר מתיישבי ע התנהגותי עד כה‪ ,‬א‪ ,‬וזה העיקר‪ ,‬הוא ג לא עיקר מה שגור לה‪.‬‬
‫להפ‪ ,‬כל פירוש תלוי באוויר )כלומר אינו קובע כשלעצמו שימוש( ביחד ע מה שהוא מפרש‪ .‬זו משמעות‬
‫הפסקה הראשונה‪ .‬העובדה שאז‪ ,‬בפסקה השנייה‪ ,‬חוזרת שאלת ב השיח למקומה‪ ,‬בלי קשר לפירוש‬
‫נראית כעת טבעית וסבירה‪ .‬ב השיח הבי שאי לתלות את שאלת הפרדוקס בעניי הפירוש‪ ,‬והוא אכ‬
‫שב ושואל אותה בלי קשר לפירוש‪ .‬השאלה החוזרת נוגעת ישירות לנורמטיביות של שימוש ומילוי אחר‬
‫כלל‪ ,‬בלי תלות בעניי הפירוש‪ .‬והתשובה לשאלה חוזרת זו היא‪:‬‬
‫אד מכוו את עצמו לפי התמרור רק א קיי בכ שימוש קבוע‪ ,‬מנהג‪.‬‬
‫על משמעותה של תשובה זו יש לעמוד בדקדקנות שהרי לכאורה מתבקשת ממנה מיד השאלה‪ :‬איזה‬
‫שימוש קבוע? איזה נוהג? אולי ה"שימוש"‪ :‬עצור‪ ,‬א אתה נוסע במהירות עד ‪ 40‬קמ"ש‪ ,‬וסע‪ ,‬א יותר‪.‬‬
‫הרי לכאורה נראה שאי בתשובת ויטגנשטיי מענה לקושיית ב שיחו כלל‪ .‬ב השיח שואל מה יכול‬
‫לקבוע שמעשה מסוי הוא בהתא לכלל ומעשה אחר לא‪ ,‬ומקבל תשובה כללית שנראית שלא ממי‬
‫העניי – סימ מדרי אות לפעולה רק ככל שיש נוהג‪ ,‬שימוש קבוע בו‪ .‬א הרי תור' השאלה מלכתחילה‬
‫הוא‪ :‬איזה שימוש? זה שבו מסכמי או זה שבו מסקממי? ושאלת ב השיח לגבי שניה היא‪ :‬מהו‬
‫שקובע איזה מה? ומה קובע שפעולה מסוימת )של אד מסוי ובמצב מסוי( היא במסגרת הנוהג‬
‫ובהתא לכלל? לכאורה דומה שאי בתשובה הכללית הפונה לקיומו של נוהג או שימוש קבוע משו‬
‫מענה לשאלות אלה כלל‪ .‬אול העובדה שפנייה זו לנוהג ולאופ שימוש נאמרי כתשובה לתהיית ב‬
‫השיח‪ ,‬לאחר שכבר השתחרר מבעיית הפירוש‪ ,‬עשויה להשמיענו שמא לא הבנו אל נכו את מושגי הנוהג‬
‫והשימוש; שמא מושגי הנוהג והשימוש אוצרי בחוב את כל מה שצרי כדי לכונ את אופיו‬
‫הנורמטיבי של המילוי אחר כלל; שמא הטעות שביסוד הפרדוקס קשורה בכ שאנו תופסי מילוי אחר‬
‫כלל כפעולה גולמית‪ ,‬בהתעל מאופיה המושגי‪ ,‬מהיותה מקרה של אופ פעולה מסוי‪.‬‬
‫ראינו לעיל שתליית הפרדוקס באפשרות הפירוש‪ ,‬במוב ההמרתי‪ ,‬אינה סבירה לעצמה ואינה‬
‫מתיישבת ע פשוטו של סעי' ‪ .198‬על משמעותה של האלטרנטיבה – פירוש ממש – עוד נעמוד בהמש‪.‬‬
‫א הבה ונבח זאת ג בקריאה מדוקדקת של סעי' ‪.201‬‬
‫הפרדוקס שלנו היה זה‪ :‬הכלל אינו יכול לקבוע שו פעולה‪ ,‬שהרי כל אופ פעולה נית‬
‫להביא לידי התאמה ע הכלל‪ .‬התשובה הייתה‪ :‬א כל אופ פעולה יכול להיות בהתא‬
‫לכלל‪ ,‬אז ג כל אופ פעולה יכול להיות בניגוד לו‪ .‬לכ אי כא לא התאמה ולא ניגוד‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬יש לשי לב שפירוש אינו מוזכר כא כלל‪ .‬שנית‪ ,‬א ההתייחסות בפתיחה היא‪ ,‬כפי שמקובל‬
‫לחשוב‪ ,‬לסעי' ‪ ,198‬שתי שאלות מזדקרות מיד‪) .‬א( מה שמופיע כא כ"תשובה" לפרדוקס אינו מופיע‬
‫כלל בסעי' ‪) .198‬ב( א' לגופו של סעי' ‪ ,201‬לא ברור במה המשפט השני מהווה תשובה לפרדוקס – הרי‬
‫‪15‬‬
‫נראה ממש ההפ‪ ,‬שהמשפט השני מחרי' ומעצי את הפרדוקס; הוא מבהיר שהטענה הראשונה היא‬
‫אכ פרדוקסלית‪ .‬מדוע ויטגנשטיי רואה בו תשובה לפרדוקס?‬
‫אני מבי זאת כ‪ :‬ב"תשובה" ויטגנשטיי מתכוו אכ לכ‪ ,‬שהטענה הראשונה היא פרדוקסלית‬
‫ולכ ברור שיש בה בלבול וטעות‪ .‬הטענה השנייה מבהירה זאת בכ שהיא בחזקת רדוקציו אד אבסורדו‬
‫של הראשונה )ומכוונת למי שהראשונה לא די אבסורדית בשבילו(‪ .‬אמנ הטענה הראשונה נראית די‬
‫פרדוקסלית כשלעצמה‪ ,‬א השנייה מראה שהיא למעשה אבסורד גמור‪ .‬ומכא אפשרית ג תשובה‬
‫לשאלה הראשונה ששאלנו‪ :‬א ההתייחסות בפתיחת סעי' ‪ 201‬היא באמת לסעי' ‪ ,198‬הרי שהטענה‬
‫השנייה לא מופיעה ש פשוט מפני שבסעי' ‪ 198‬האבסורדיות של הטענה הראשונה נראתה לוויטגנשטיי‬
‫מובנת מאליה‪.‬‬
‫בהמש הסעי' ויטגנשטיי מדבר על פירוש ומציג את טענתו המרכזית‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שהפרדוקס‬
‫מראה שישנה הבנה שאינה פירוש‪ .‬חייבת להיות כא אי‪,‬הבנה‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬שמובילה לרגרסיה‪ ,‬שבה‬
‫"אנו נותני פירוש אחר פירוש‪ ,‬כאילו כל אחד הניח את דעתנו לרגע‪ ,‬עד שחשבנו על אחר העומד‬
‫מאחריו" )‪ .(201‬א מהי בדיוק אי ההבנה? – הא היא תפיסתה של משמעות כפירוש המרתי‪ ,‬המרת‬
‫ביטוי לשוני אחד באחר‪ ,‬או שהיא תפיסת המשמעות כפירוש במוב סובסטנטיבי יותר‪ ,‬כפירוש ממש?‬
‫האפשרות הראשונה‪ ,‬מלבד זה שהיא עושה‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬את טענתו של ויטגנשטיי נגדה לטענה‬
‫מוזרה כשלעצמה )בהיותה די טריוויאלית(‪ ,‬ניצבת בפני קושי פרשני ג כא‪ ,‬שהרי אי היא זקוקה לעניי‬
‫הרגרסיה כלל‪ .‬הפער הקטגורי בי ביטוי לשוני לבי שימוש בפועל יעמוד בעינו בכל מקרה ובכל שלב‪.‬‬
‫לגישור הפער הזה המרת ביטוי אחד בביטוי אחר אינה א' תחילתה של תשובה‪ .‬וא לעניי זה היא‬
‫"מניחה את דעתנו לרגע"‪ ,‬הפער כבר גושר‪ ,‬ולמה ניפול ברגרסיה? דומה אפוא שיש להבי את מושג‬
‫הפירוש שוויטגנשטיי מדבר בו כא כפירוש ממש‪ ,‬במוב סובסטנטיבי יותר‪ ,‬כגו כשאנו אומרי על‬
‫ביצוע מסוי של יצירה מוסיקלית שהוא פירוש שלה )ראה למשל ‪ .(RPP 1: 22‬לפיכ‪ ,‬אי ההבנה שבה‬
‫מדובר היא ההנחה שהבנה היא פירוש‪ ,‬פירוש ממש‪ .‬זו רחוקה מלהיות טענה טריוויאלית )על משמעותה‬
‫נעמוד להל(; חשש הרגרסיה בא לפי זה ג הוא על תיקונו‪ ,‬שכ כל פירוש )ממש( אכ מהווה גישור הפער‬
‫בי סימ למעשה‪ ,‬א הוא ניצב בפני בעיית אי‪,‬ההיקבעות – אי בסיס להעדפתו על פני רעהו; הוא‬
‫מספק‪ ,‬כביכול‪ ,‬רק לרגע‪ ,‬עד שניצב זה שלאחריו ואי הכרעה ביניה‪ .‬רק לאחר כל זאת‪ ,‬בסו' הטיעו‬
‫ובסו' סעי' ‪ 201‬מוצעת ההצעה הטרמינולוגית להתגבר על נטייתנו לומר על פעולה שהיא פירוש‪,‬‬
‫ולהגביל "פירוש" רק למוב המרתי‪.‬‬
‫א א כ‪ ,‬אי יש להבי את הטענה המרכזית שישנה הבנה שאינה פירוש?‪ 23‬כאמור‪ ,‬אני מציע‬
‫להבי את מושג הפירוש כא כפירוש ממש‪ .‬על פי זה ידיעת פירוש היא ידיעת סוג שימוש‪ ,‬מסלול יישו‪,‬‬
‫ידיעת סדרת מספרי‪ ,‬למשל‪ ,‬או סדרת פעולות וכד'‪ .‬ידיעה זו היא ידיעת תנאי החלתו של מושג‪ ,‬או‬
‫ידיעת אופני מילויו של כלל‪ .‬ידיעה זו מכוננת את היכולת לתפוס את האופי הנורמטיבי של ההחלה‬
‫והמילוי‪ :‬את זה שפעולה מסוימת )בתנאי מסוימי( היא החלה נכונה של מושג או פעולה על פי הכלל‪,‬‬
‫ואילו אחרת – לא‪ .‬בקריאה זו הטיעו מעניי ורחוק מלהיות מוב מאליו‪ .‬המסקנה ‪ ,‬שחייבת להיות‬
‫הבנה שאינה פירוש ‪ ,‬א' עלולה‪ ,‬על פי קריאה זו‪ ,‬להיראות פרדוקסלית‪ ,‬שכ היא אומרת לכאורה‬
‫שטעות לתפוס הבנה ותפיסת משמעות כתפיסה של אופ שימוש או מסלול יישומי‪ .‬א מה פירוש‬
‫הדבר? הרי טענה זו נראית לכאורה כמנוגדת חזיתית לטענה הבסיסית שיצאנו ממנה ושאותה‬
‫ויטגנשטיי כה מדגיש – שמשמעות מתבטאת בשימוש ושידיעת המשמעות של ביטוי היא ידיעת אופ‬
‫השימוש בו‪ .‬הא אנו באי לשלול טענה בסיסית זאת?‬
‫התשובה היא כ ולא‪ ,‬וכדי להסביר זאת יש לדקדק בהבחנה בי מה שנית לכנות "הבנה‬
‫מבפני" לעומת "הבנה מבחו‪ ."-‬ג כא אאל‪ -‬להסתפק בהערות קצרות‪ .‬כשאני ממלא אחר כלל מתו‬
‫‪16‬‬
‫הבנתו "מבפני" אני פשוט פועל על פיו‪ ,‬כשפעולתי נתפסת במושגי הכלל‪ .‬אני יושב כביצוע ההוראה‬
‫"שב!" ואני מסכ את סכומ של ‪ x‬ו‪ y ,‬כמילוי אחר הכלל ‪ .x+y‬אי פעולה מכא וכלל מש‪ ,‬כששאלת‬
‫הקשר ביניה נשארת פתוחה; הקשר הזה הוא לב משמעותו של הכלל מצד אחד‪ ,‬והוא מרכיב מכונ של‬
‫הפעולה ותנאי זהותה מצד אחר; הפעולה לא הייתה מה שהיא‪ ,‬לו הייתה נתפסת שלא במושגי הכלל‪.‬‬
‫סדרת פעולות כאלה היא אופ שימוש או מסלול יישומי שנתפס מבפני – במושגי הכלל‪ .‬וזהו המוב‬
‫שבו התשובה לשאלה הנ"ל היא "לא"‪ ,‬ושבו עומד ויטגנשטיי על כ שהבנה היא ידיעת אופ השימוש‪.‬‬
‫ידיעה זו היא היכולת להשתמש נכו בכלל בנסיבות משתנות‪.‬‬
‫לעומת זה‪ ,‬תפיסה "מבחו‪ "-‬של ידיעת אופ השימוש מתיימרת לנקודת מבט חיצונית לכלל‪,‬‬
‫שבה נית כביכול להניח חי‪ -‬בי הכלל לסדרת מימושיו‪ ,‬ונית לתפוס כל אחד מה באופ בלתי תלוי‬
‫באחר‪ ,‬כאשר סדרת המימושי הזו נתפסת כאחת הסדרות האפשריות כפירוש לכלל )פירוש ממש‪ ,‬לא‬
‫המרת ביטויי(‪ .‬אופ השימוש נתפס כא כמה שוויטגנשטיי מכנה "עובדה מופלגת" ) ‪übermässigen‬‬
‫‪' ,Tatsache‬חקירות' ‪ .(191,192‬התמונה כא היא שאנו כביכול תופסי עמדה מבחו‪ ,-‬שבה פרושי לפנינו‬
‫כבמעי מניפה הרבה סדרות כאלה‪ ,‬ואנו בוחרי או מחליטי על אחת מה כפירוש המועד' או כהבנה‬
‫הנכונה של משמעות הכלל )ראה ש‪.(219 ,‬‬
‫תפיסת משמעות כזו מבחו‪ -‬היא מוקש ומכשלה הטמוני לפתחה של עמדה ריאליסטית‪ .‬יכולת‬
‫ההבחנה בינה לבי הבנה מבפני והאפשרות להחזיק בתפיסה ריאליסטית בלי ליפול במכשלת "הראייה‬
‫מבחו‪ "-‬היא קשה וחשובה‪ .‬טיעו הפרדוקס מראה בי היתר עד כמה היא חשובה‪ ,‬כי מכשלה זו היא‬
‫התפיסה שמביאה לפרדוקס‪ :‬התפיסה שעל פיה הבנה היא ביסודו של דבר פירוש‪ ,‬ופירוש הוא בחירה‬
‫באופ שימוש‪ .‬מה שמבדיל‪ ,‬לפי תפיסה זו‪ ,‬את ההבנה מפירושי אפשריי אחרי הוא שהיא בצורה‬
‫כלשהי "הפירוש המועד'"‪ ,‬או "הפירוש המכוו"‪ ,‬או הפירוש הנבחר מבי אוס' הפירושי האחרי‪ .‬או‬
‫אז‪ ,‬א זוהי התמונה שאנו אחוזי בה‪ ,‬הפרדוקס הוא בעיה של ממש‪ ,‬שכ הוא מראה שאי בסיס מוצק‬
‫שעל יסודו נוכל להבחי בי הפירושי ושעל יסודו נוכל לבחור את "העדי'" או "הנכו" שבה‪.‬‬
‫זוהי תמונה של הבנה – הבנה כבחירת פירוש – שאותה ויטגנשטיי מערער בטיעו הפרדוקס‪.‬‬
‫ודוק – פירוש כא הוא פירוש ממש – אופ שימוש או מסלול יישומי‪ .‬כוחה )המטעה( של תמונה זו של‬
‫הבנה‪ ,‬הבנה מבחו‪ ,-‬הוא על פי ויטגנשטיי בכ שיש בה "ייצוג סימבולי" של אינטואיציה פשוטה ונכונה‪,‬‬
‫שמשמעות ותפיסת כלל קובעי את הנורמטיביות של השימוש )לרבות העתידי( בה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬את מה‬
‫שיהא‪ ,‬בנסיבות מסוימות‪ ,‬שימוש נכו ומה לא‪ .‬הייצוג הסימבולי של אינטואיציה זו מביא לתמונה‬
‫מוטעית‪ ,‬שבה המשמעויות והכללי קובעי כביכול מסילות שמגדירות מסלולי תנועה קבועי במרחב‬
‫כולו )'חקירות' ‪ .(219‬א תמונה זו‪ ,‬מדגיש ויטגנשטיי‪ ,‬היא מיתוס )ש‪ .(221 ,‬כשלעצמו‪ ,‬כשהמיתוס‬
‫נתפס ככזה‪ ,‬הוא אולי לא מזיק ולפעמי א' נוח‪ .‬א כששוכחי את טיבו ותולי בו עמדות פילוסופיות‬
‫מרחיקות לכת הוא מטעה ומסוכ‪ .‬מיתוס המסילה האינסופית הוא ביטוי להבנה המוטעית של אופיו‬
‫הנורמטיבי של השימוש והמילוי אחר כלל‪ .‬מיתוס זה מציע תמונה של נורמטיביות שעל פיה אנו כאילו‬
‫יודעי את כל תוצאות הכלל )הפעולות הממלאות אחריו( מראש‪ ,‬כמעי מסילה הפרושה בפנינו – מה‬
‫שעליה נכו‪ ,‬מה שמחוצה לה מוטעה‪.‬‬
‫זהו המוב שבו‪ ,‬בניסוח קצת פרדוקסלי‪ ,‬טענתי שטעות לראות הבנה כידיעת אופ שימוש‪.‬‬
‫הטעות היא בהבנה "מבחו‪ "-‬של אופ השימוש‪ ,‬דהיינו בעמדה הרואה את אופ השימוש כאחד מבי‬
‫מסלולי שימוש אפשריי‪ ,‬הנתפסי כמוב באופ גולמי‪ ,‬באופ שאינו תלוי במשמעות הכלל הנדו‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬כשתופסי מסלול של פעולות סיכו )מספרי( באופ שאינו תלוי בפונקציית הסכו‪ .‬והטעות‬
‫‪24‬‬
‫נעשית כא )כמו בדר כלל בפילוסופיה‪ ,‬כפי שוויטגנשטיי חשב( בצעד הראשו – בדיבור על אופ‬
‫שימוש‪ .‬כי דיבור זה מפתה לחשוב על אופ שימוש כעל אחד מרבי אפשריי‪ .‬ואז עולה שאלת הבחירה‬
‫‪17‬‬
‫ביניה‪ ,‬ושאלת ביסוסה האובייקטיבי של הבחירה הזו וכו' ‪ ,‬שאלות שכפי שמראה הפרדוקס‪ ,‬א צעדת‬
‫את הצעד הראשו ונפלת לתוכ‪ ,‬אי לה מענה מספק‪ .‬המענה הנכו הוא בשלילת הצעד הראשו‪,‬‬
‫שפירושה במינוח שלנו הוא סירוב לדבר על אופ שימוש או מסלול יישו ב"ראייה מבחו‪."-‬‬
‫מהי החלופה לתמונה המיתית המטעה הזו? ויטגנשטיי הדגיש פעמי רבות שיש בהבנה )כמו‬
‫ג בזיהוי ובתפיסה( מיידיות ופעולה שהיא בחזקת מוב מאליו‪" :‬כאשר אני ממלא אחר כלל‪ ,‬אינני‬
‫בוחר‪ .‬אני ממלא אחר הכלל באופ עיוור" )'חקירות'‪ ,‬סו' ‪ ;(219‬או "אנו פועלי על פי הכלל‪ ,‬ללא כל‬
‫פנייה להנחיה" )ש‪ ,‬סו' ‪ .(238 ;228‬יש לעמוד על משמעות של קביעות אלו‪ ,‬שכ ה חשובות להבנת‬
‫החלופה הנדונה‪ .‬ב'חקירות'‪ ,‬סעי' ‪ ,238‬למשל‪ ,‬ויטגנשטיי מדגיש שנראה לנו כאילו כלל מנפיק את כל‬
‫תוצאותיו מראש רק א תוצאות אלו נראות לנו מובנות מאליה‪ ,‬כמו שמוב מאליו לזהות צבע הנמצא‬
‫לפנינו‪ .‬מה פשר הקישור הזה? הרי ברור שוויטגנשטיי לא מתכוו לאבח כא תופעה פסיכולוגית גרדא‪,‬‬
‫אלא להבהיר מה באמת עומד ביסוד האמירה שאנו יודעי את התוצאות מראש‪ .‬כלומר‪ ,‬מה שהוא‬
‫מנסה להסביר זה היבט חשוב של הנורמטיביות שבמילוי אחר כלל ובהחלה של מושג )כמו ג בזיהוי‬
‫צבעי למשל(‪ .‬ועיקרו של ההסבר הוא שאופי נורמטיבי זה כרו בתפיסה ובזיהוי מידיי‪ ,‬בהחלה או‬
‫בפעולה שהתאמתה למושג או לכלל היא בחזקת מוב מאליו‪ .‬המידיות והמובנות מאליו כא אומרות‬
‫שני דברי מכריעי לענייננו‪ ,‬שהודגשו בפירוש דלעיל לפרדוקס הכללי‪ :‬האחד הוא שאי כא תהלי‬
‫של פירוש ושל בחירה בי חלופות הפרושות בפנינו‪ .‬השני הוא שהאופי הנורמטיבי של פעולות ושל‬
‫זיהויי כאלה נעו‪ -‬בפעולה עצמה ובטיבו של הדבר המזוהה‪ .‬הפעולה והדבר המזוהה אינ תופעות‬
‫גולמיות‪ ,‬ששאלת התאמת לכלל או למושג הנדו )השאלה הנורמטיבית( דורשת בחינה או הסבר או‬
‫ביסוס‪ .‬במילי אחרות‪ ,‬ה נתפסי מלכתחילה במונחי המושגי והכללי המגולמי בה‪ ,‬ובכ‬
‫אופיי הנורמטיבי‪ :‬אתה יכול לדבר על טעות בזיהוי צבע‪ ,‬למשל‪ ,‬רק כשכ אתה תופס את הפעולה –‬
‫כזיהוי צבע; ואתה יכול לטעות בחישוב סכו מספרי רק כשכ אתה תופס את הכלל – כחישוב סכו‪.‬‬
‫כל חי‪ -‬שיחצו‪ -‬כא בי הפעולה לבי הכלל שהיא מילויו או המושג שמתבטא בה יעמיד את השאלה‬
‫הנורמטיבית – שאלת נכונותה של הפעולה או ההחלה – תחת צלו המאיי של הפרדוקס כשאלה ללא‬
‫מענה מספק‪.‬‬
‫יש היבט חשוב נוס' לתפיסה פנימית זו של אופיי הנורמטיבי של השימוש והיישו‪ :‬ויטגנשטיי‬
‫מדגיש שהעדר הצדקה אינו העדר זכות )נכונות( )'חקירות' ‪ .(289‬במילוי אחר כלל )כמו בציות לפקודה( אי‬
‫בחירה מבי אפשרויות שונות‪ ,‬העולות כתוצאה מספק אי צרי לפעול‪ .‬הציות הוא "עיוור" בלי נימוקי‬
‫ובלי בחירה )וראה ש‪ .(238 ,219, 217, 211 ,‬יש כא תפיסה שמשיירת מקו לנורמטיביות שאינה בת‪,‬‬
‫הצדקה משו שאי היא זקוקה להצדקה‪ .‬המקו להצדקות הצטמצ מאוד בשיטתו של ויטגנשטיי‪.‬‬
‫עמדתו נותנת‪ ,‬במקו זה‪ ,‬ער מיוחד להרגל‪ ,‬להסכמה ולהצלחה )ש‪ .(224,225 ;241,242 ,‬א אלה רוויי‬
‫מושגיות ונורמטיביות‪ ,‬וכ ה נתפסי‪ .‬זה היסוד לכ שכשהבנת ביטוי מתבטאת בפרקטיקה ובנוהג‪ ,‬הרי‬
‫ששותפות בפרקטיקה ובנוהג‪ ,‬והתנהגות שנתפסת כנכונה ומוצלחת במסגרת "מצדיקי את עצמ"‪ ,‬ואי‬
‫ה זקוקי להצדקה‪.‬‬
‫סגירת המעגל‬
‫ב'טרקטטוס' ויטגנשטיי מתח ביקורת נוקבת על מושג המוב הפרגיאני ועל תפיסת ההצדקה‬
‫והאובייקטיביות שלו‪ .‬במקומה הוא פיתח תורת משמעות הידועה כ "תורת התמונה"‪ ,‬שתפסה משפטי‬
‫כתמונות‪ ,‬ושהעמידה את המוב של משפט‪,‬תמונה על יחס פנימי בינו לבי מצב הענייני שהוא מציג או‬
‫מתמ‪ .‬יחס פנימי זה כולל שני מרכיבי הקשורי ביניה – האחד הוא מה שוויטגנשטיי קרא "צורה‬
‫תמונית"‪ ,‬אשר משותפת למשפט ולמצב הענייני שהוא מציג; השני הוא מה שהוא קרא "יחס תמוני"‬
‫‪18‬‬
‫בי מרכיבי המשפט והאובייקטי של המצב; השניי קשורי בכ שהיחס התמוני נתפס כחלק הכרחי‬
‫של "מבנה התמונה"‪ ,‬שבלעדיה אי לדבר על תמונה כלל‪ .‬משפט )או תמונה( נתפסי בתורה זו‬
‫כאינטנציונליי במהות‪ ,‬שכ היחס הפנימי שבי משפט למה שהוא מציג הוא מהותי ומכונ את היותו‬
‫של המשפט מה שהוא )ראה ברעלי תשנ"ו(‪ .‬ע זאת‪ ,‬מאוחר יותר ויטגנשטיי מצא קו בסיסי משות'‬
‫לעמדת פרגה ולעמדתו שלו ב'טרקטטוס' – תפיסה המבוססת על מה שהוא קרא "גו'‪,‬משמעות"‬
‫)‪ ,Bedeutungskörper‬ראה למשל ‪ ,PG‬עמ' ‪.(54‬‬
‫מראשית שנות השלושי )ואולי א' קוד לכ( ויטגנשטיי החל לבקר את התפיסה‬
‫הריאליסטית‪,‬אינטנציונלית של ה'טרקטטוס' והעמיד במקומה תפיסה המבוססת על כללי ודקדוק‬
‫כמכונני משמעות‪) .‬לזה בייקר והאקר קוראי‪ ,‬באנלוגיה‪ .(Regelskörper ,‬מאמצע שנות השלושי‬
‫התערערה אמונתו בתפיסה זו והוא החל מבקר ג אותה‪.‬‬
‫מגמה ביקורתית זו מגיעה לשיאה ולניסוחה המגובש ב'חקירות'‪ ,‬תו כדי גיבוש תפיסת‬
‫משמעות ואובייקטיביות‪ ,‬אשר מצד אחד‪ ,‬ממשיכה קו יסודי ב'טרקטטוס' בכ שהיא מבססת תורת‬
‫‪25‬‬
‫משמעות אינטנציונלית‪ ,‬הבנויה על מעי יחס פנימי בי ביטוי )ומשמעותו( לשימוש שבו הוא מתבטא‪,‬‬
‫ומ הצד האחר‪ ,‬מתקרבת‪ ,‬בעיקריה‪ ,‬יותר ויותר לתפיסת המוב של פרגה‪ .‬מוב אצל פרגה עומד‪ ,‬כפי‬
‫שראינו‪ ,‬במרכז תורת ההצדקה והאובייקטיביות שלו בכ שהוראות נתונות לנו תמיד באופני‬
‫מסוימי‪ ,‬שמצדיקי או מבססי את אמיתות היסוד בתחו שבו מדובר‪ .‬כשהוראה נתפסת כ‪ ,‬דר‬
‫המוב שבו היא נתונה לנו‪ ,‬היא נתפסת במלוא עושרו המושגי‪ ,‬שחשו' להכרתנו כיצורי לשוניי‪,‬‬
‫שאופני ההינתנות של ההוראות נקבעי ומאולצי עבור על ידי מערכת המובני המשוקעת בשפה‪.‬‬
‫המעמד הקריטריאלי של שימוש ופרקטיקה‪ ,‬שוויטגנשטיי קבע בתורת המשמעות שלו‬
‫ובפילוסופיה של הרוח‪ ,‬כיסוד להיבטי הנורמטיביי והאובייקטיביי של השפה והחשיבה‪ ,‬הוא חידוש‬
‫חשוב ותפנית משמעותית מהתפיסה ה"אונטולוגיסטית" של פרגה ושל ה'טרקטטוס'‪ .‬ע זאת‪ ,‬עיקר‬
‫הלקח שניסינו לתלות בטיעו הפרדוקס הוא ששימוש‪ ,‬פרקטיקה‪ ,‬יישו )של מושג או כלל( נתפסי‬
‫כול‪ ,‬אצל ויטגנשטיי‪ ,‬במושגי המשמעות של הכלל או המושג שבה מדובר‪ .‬תפיסת משמעות כשימוש‬
‫אינה כרוכה במגמה לרדוקציה של משמעות על מושג "רזה" של התנהגות או על מושגי התנהגותניי‬
‫של שימוש‪ .‬להפ‪ ,‬ראיית השימוש הגלוי כקריטריו למשמעות ולהבנה היא תפיסת השימוש כמושג‬
‫עשיר‪ ,‬שאי לתופסו אלא במושגי המשמעויות המגולמות בו‪ .‬בכ יש לא רק המש לקו יסודי בתפיסה‬
‫האינטנציונליסטית של ה'טרקטטוס'‪ ,‬אשר במרכזה יחס פנימי בי משפט )על מבנהו ומרכיביו( לבי מצב‬
‫הענייני שהוא מציג‪ ,‬אלא ג התקרבות לבוננות היסודית של פרגה בדבר הקשר בי משמעות של‬
‫ביטויי ואופני ההינתנות של דברי בעול המהווי את הוראותיה‪.‬‬
‫בשנותיו האחרונות )בער מ‪ (1947,‬הלכה והעמיקה אצל ויטגנשטיי מגמה זו לתפיסה רוויית‬
‫משמעות ג של דברי בעול ואופני הינתנות לנו‪ .‬תפיסת המשמעות המאוחרת של ויטגנשטיי‬
‫מדגישה הדגשה יתרה את חשיבות האספקט שבו נתפס דבר מה‪ ,‬ואת חשיבות החוויה של תפיסת‬
‫אספקטי כמרכיבי יסודיי של משמעות של ביטויי בשפה ושל מושגי חשיבה ואינטנצינליות )ראה‬
‫סעי' ‪ .(PI 2:xi‬בכ‪ ,‬יש חזרה מסוימת למגמה "אונטולוגיסטית"‪ ,‬כאשר אספקי מיוחסי לדברי‬
‫בעול‪ ,‬והרגישות לה נתפסת כפתיחות כלפי היבטי ריאליי של המציאות הנתפסת על ידינו במסגרת‬
‫שימושנו בשפה‪ .‬שלב זה מהווה‪ ,‬לדעתי‪ ,‬צעד נוס' בסגירת מעגל חשוב ובהתקרבות לתורת המוב‬
‫הפרגיאנית‪ ,‬תו העמקה‪ ,‬הפרטה ועידו רב‪ ,‬שערכ אינו נופל מזה של התמונה בכללותה‪ .‬ההבדלי‬
‫נשארי גדולי וחשובי ולא אידרש לה כא‪ ,‬א ג ראיית קווי המתאר הרחבי והכלליי חשובה‪:‬‬
‫פרגה העמיד על כ שמושגי האובייקטיביות וההצדקה כרוכי בתפיסת מובני‪ ,‬או בתפיסת דברי‬
‫בעול תחת מובני מסוימי‪ .‬הוא ג העמיד על כ שהמובני האלה נתוני לנו ‪ ,‬יצורי לשוניי ‪,‬‬
‫‪19‬‬
‫כמובני של ביטויי בשפה‪ .‬ויטגנשטיי העמיד על כ שמושגי השימוש והיישו‪ ,‬הפעולה והנוהג‬
‫מהווי קריטריוני אובייקטיביי להבנה ולתפיסה של משמעות בכ שה נתפסי על מלוא עושר‬
‫של המושגי המגולמי בה‪ .‬הוא ג העמיד על כ ששימוש מושגי כזה הוא שימוש לשוני הנתו לנו‬
‫‪26‬‬
‫כיצורי שתפיסת המציאות שלה אינה ניתנת להבנה בניתוק מהשימוש בלשו‪.‬‬
‫האוניברסיטה העברית בירושלי‬
‫‪20‬‬
‫הערות‬
‫‪1‬‬
‫התרגו כא חורג בנקודות מסוימות מזה של עדנה אולמ‪,‬מרגלית‪ ,‬וכ ג להל‪ .‬במיוחד‪ ,‬אני‬
‫מעדי' "פירוש" על "פשר" כתרגו ל‪ , Deutung ,‬בשל הצליל המעי טכני שיש ל"פשר" בגי השימוש‬
‫במונח זה בלוגיקה ובתורת מודלי‪" .‬פירוש"‪ ,‬בניגוד ל"פשר"‪ ,‬ג מתאי לתרגו ש העצ‬
‫‪ Deutung‬וש הפועל ‪ ,Deuten‬שמשמשי שניה בסעי' ‪ 201‬למשל‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫קריפקי ‪ .1982‬למעט המבוא‪ ,‬אחרית דבר‪ ,‬וכמה שינויי בעיקר בהערות‪ ,‬הספר יצא קוד לכ‬
‫כמאמר – קריפקי ‪ .1981‬לנוחות קוראי שבידיה אחד מה‪ ,‬אציי את מספרי העמודי‬
‫במאמר‪/‬בספר‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫איני טוע כא לזכות ראשוני של קריפקי‪ .‬למעשה‪ ,‬פוגלי הציג עמדה דומה מאוד בספרו על‬
‫ויטגנשטיי שהופיע עוד ב‪ .1976,‬במהדורה השנייה של ספרו מ‪) 1987,‬הערה ‪ (10‬הוא טוע לזכות‬
‫ראשוני‪ ,‬ועל פי שמועה ששמעתי‪ ,‬העניי א' הגיע לערכאות‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫חלקי ממאמר זה נשאתי כהרצאה בסמינריו המחלקתי של החוג לפילוסופיה באוניברסיטה‬
‫העברית בשנת ‪ .2001‬אני מודה לחברי הסמינר הזה על הערותיה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫דיוני מעולי בסוגיות מרכזיות בהגותו של ויטגנשטיי מנקודת מבט זו אני ממלי‪ -‬לקרוא בספרו‬
‫של אליעזר מלכיאל )תשס"א(‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫ראה ברעלי תשנ"ט‪ .‬על משמעותה של תפיסה זו לפילוסופיה של הלוגיקה של פרגה הרחבתי בברעלי‬
‫‪ .2001‬עיקר הרעיו בנוסח עברי מצוי בברעלי ‪.1998‬‬
‫רבי האשימו את פרגה בבלבול‪ ,‬שנובע מדו‪,‬משמעות של מושג המוב שלו‪ :‬מוב הוא‪ ,‬מצד אחד‪,‬‬
‫אופ הינתנות של דברי בעול‪ ,‬ומצד אחר‪ ,‬המוב הסמנטי של ביטויי בשפה‪ .‬בעיני אי זה בלבול‬
‫כלל‪ .‬דו‪,‬פניות זו של מושג המוב הפרגיאני היא אחת מנקודות העוצמה החשובות של תפיסתו‪ ,‬שעל‬
‫פיה אופני הינתנות של דברי בעול מאולצי על ידי מער המשמעויות המשוקע בשפה‪ .‬זה מה‬
‫שנות לפילוסופיה של הלשו ולתורת משמעות את מעמד הבכורה שיש לה בתפיסתו של פרגה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫לדיו ביקורתי ברוח זו במושג השימוש של ויטגנשטיי‪ ,‬ראה למשל רנדל ‪.1990‬‬
‫‪9‬‬
‫נוס' על העניי הפילוסופי העצמי שיש לשני מושגי שימוש אלה וליחס ביניה‪ ,‬הפרשה מאלפת ג‬
‫בכ שהיא חושפת קו של קשר בי עמדתו המוקדמת של ויטגנשטיי ב'טרקטטוס' לעמדתו‬
‫המאוחרת ב'חקירות'‪ ,‬שחוזרת לתפוס משמעות כמושג "ריאליסטי" על הציר שפה‪,‬עול‪ ,‬בניגוד‬
‫לנטייה ברורה שהייתה לו בי לבי )ב‪ PG,‬למשל( לתפוס שימוש ומשמעות במושגי פני‪,‬לשוניי‪,‬‬
‫המוגדרי על ידי כללי כמעט תחשיביי‪) .‬הרחבתי בתיאור קו התפתחות זה במאמרי "משמעות‬
‫ושימוש ב'טרקטטוס' "‪ ,‬שעימי בכתובי‪ ,‬א טר פורס; חלקו נשאתי כהרצאה בכנס לכבוד עדי‬
‫צמח בשנה שעברה באוניברסיטה העברית בירושלי‪(.‬‬
‫‪10‬‬
‫השתתת הנורמטיביות של המשמעות על הסכמה חברתית‪ ,‬בנוסח שהציע קריפקי למשל‪ ,‬היא בעיני‬
‫דוגמה למגמה זו‪ .‬הד למגמה זו יש ג בעמדה שהציע קריספי רייט‪ .‬ג מגמות מובנות וממושטרות‬
‫יותר להבי "נורמטיביות דינמית" כזו באנלוגיה למגמות שהתפתחו בעקבות בראוור במתמטיקה‬
‫אינטואיציוניסטית‪ ,‬בעיקר על יסוד המושג של "סדרות בחירה"‪ ,‬שייכות לכא‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫"אנטי‪,‬ריאליסטי" במוב של דאמט‪ ,‬שלפיו תורת משמעות חייבת להיות "חסונה" ) ‪ ,(robust‬במוב‬
‫זה שמשמעות של ביטוי צריכה להינת במושגי שאינ מניחי משמעות זו‪ ,‬או א' מושגי משמעות‬
‫בכלל‪ .‬תפיסה זו הייתה במוקד ויכוח חשוב בי דאמט לבי מקדואל וממשיכיה )ראה למשל דאמט‬
‫‪ 1975‬ומקדואל ‪ .(1987‬והיא כמוב‪ ,‬מכרעת לענייננו‪ ,‬שכ על פי הפירוש המוצע כא לטיעו הפרדוקס‬
‫‪21‬‬
‫הוויטגנשטייני‪ ,‬אשר הול בעניי הנדו בעקבות מקדואל‪ ,‬עמדתו של דאמט‪ ,‬לא רק שאינה‬
‫מתחייבת‪ ,‬אלא ספק א היא אפשרית‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫מהלכי דומי נטענו‪ ,‬כפי שג קריפקי מציי‪ ,‬על ידי גודמ בקשר לפרדוקס הידוע על שמו‪.‬‬
‫עיקרו של ה"פתרו" שקריפקי מציע בש ויטגנשטיי הוא בנטישת תורת משמעות של תנאי אמת‪,‬‬
‫על מושג העובדה החזק הכרו בה‪ ,‬והמרתה בתורת משמעות המבוססת על המושג של טעינה‬
‫מוצדקת‪ .‬מושג זה אינו מתחייב ל"עובדות"‪ ,‬במוב הריאליסטי הקשוח‪ ,‬והוא כרו בניסיו לעג את‬
‫הנורמטיביות שבמשמעות בהסכמה חברתית‪ .‬לא אדרש במסגרת מאמר זה לדיו בפתרו שהציע‬
‫קריפקי ובביקורות הרבות שהוטחו נגדו – ה לגופו וה כפרשנות לוויטגנשטיי‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫ההסתייגות שבסוגריי באה לשייר מקו לאפשרות )הדחוקה‪ ,‬בעיני( שהסכמה חברתית לגבי נכונותו‬
‫של שימוש מסוי במצב מסוי היא עובדה המבססת את האובייקטיביות או הנורמטיביות‬
‫שבמשמעות‪ .‬אי זה ברור באיזה מוב הסכמה חברתית יכולה לכונ מושג נורמטיביות‪ ,‬והשאלה נדונה‬
‫בהקשר זה רבות‪ .‬מקדואל טע בכיוו זה כשהתנגד לתפיסה שלפיה אופ שימוש אינו בלתי תלוי‬
‫בשיפוטינו )הציטטה שלהל מכוונת כנגד גרסתו של רייט בדבר כינו האובייקטיביות על יסוד הסכמה‪,‬‬
‫שהיא שונה במקצת מזו של קריפקי‪ ,‬א בשינויי קלי הדברי חלי ג על גרסתו של קריפקי(‪:‬‬
‫‪If Wittgenstein’s conclusion as Wright interprets it is allowed to stand, the most striking casualty is a‬‬
‫‪familiar intuitive notion of objectivity… If the notion of investigation-independent patterns of‬‬
‫‪application is to be discarded, then so is the idea that things are… thus and so anyway, independently‬‬
‫‪of our ratifying the judgement that that is how they are (McDowell 1998, p. 222).‬‬
‫‪15‬‬
‫"בעיקר"‪ ,‬כי המילה "לכ" )‪ (Hence‬במשפט האחרו בציטטה הראשונה אינה במקומה – זה שמילוי‬
‫אחר כלל הוא פעילות אינו נובע מהדברי הקודמי‪ ,‬א כי זה כמוב נכו כשלעצמו )וטריוויאלי(‪.‬‬
‫ג סיו הציטטה השנייה אינו במקומו‪ :‬זה שמדובר בפעילות שבנוהג אינו מוציא את זה שמדובר‬
‫במחשבה‪ ,‬להפ‪ .‬עניי זה הוא מעיקריו של הפירוש המוצע כא‪ .‬אני מניח שכוונת של בייקר‬
‫והאקר הייתה שהוא אינו רק מחשבה‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫נראה לכאורה שזו אכ עמדתו של קריפקי‪ .‬א לעתי מתעורר ספק א לדעתו ויטגנשטיי תוק' את‬
‫עצ העובדתיות הכרוכה בעמדה הריאליסטית‪ ,‬או רק גרסה מסוימת ו"קשוחה" שלה‪ ,‬שלפיה‬
‫עובדות מנטליות‪ ,‬למשל‪ ,‬אינ בחזקת עובדות )וראה קריקפי ‪ ,1982‬עמ' ‪.(69,71‬‬
‫‪17‬‬
‫המונח "צנועה" )‪ (modest‬מאפיי את עמדתו הריאליסטית )או האנטי‪,‬אנטי‪,‬ריאליסטית( של‬
‫מקדואל‪ ,‬בניגוד לעמדה הנועזת‪ ,‬או ה"חסונה" )‪ (robust‬שעומדת ביסוד העמדה האנטי‪,‬ריאליסטית‬
‫של דאמט )ראה הערה ‪ 11‬לעיל(‪ .‬הוויכוח בי שתי עמדות אלה עומד ביסוד מחלוקת עמוקה בתורת‬
‫המשמעות והוא בעל השלכות מטאפיסיות מרחיקות לכת‪ .‬מקדואל תולה את עמדתו בתפיסת‬
‫ויטגנשטיי; בדברי הבאי אני הול בעניי זה בעקבותיו‪ ,‬וא' מוסי' היבטי שבה קריאה‬
‫‪18‬‬
‫"צנועה" של עמדת ויטגנשטיי מתבטאת בצורה קיצונית יותר מזו העולה מדברי מקדואל‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬איני ד במאמר זה בפתרו שמציע קריפקי לפרדוקס‪ .‬בעיקרו של דבר‪ ,‬קריפקי מציע שהלקח‬
‫שלומד ויטגנשטיי מהפרדוקס הוא שיש לזנוח את הניסיו לבאר את האובייקטיביות של משמעות‬
‫במונחי תנאי אמת‪ ,‬ולהמירה בתנאי שימוש או תנאי טעינה‪ ,‬שהאובייקטיביות שלה מעוגנת‬
‫בהסכמה חברתית בפועל‪ .‬קריפקי קורא לפתרו זה "פתרו ספקני"‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫השווה ‪ ,PG‬עמ' ‪ ;184‬וראה דיאמונד ‪ ,1989‬עמ' ‪.28‬‬
‫‪20‬‬
‫וראה על כ ברעלי ‪ ,1981‬ש טענתי‪ ,‬על יסוד שיקולי דומי‪ ,‬לאופיה האינטנסיונלי )‪(intensional‬‬
‫של האונטולוגיה של המוסיקה‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫‪21‬‬
‫הסייג "בדר כלל" חשוב‪ .‬שכ‪ ,‬ברור שלפעמי פעולה מסוימת‪ ,‬דוגמת ניד ראש‪ ,‬או מחווה מסוימת‪,‬‬
‫יכולה להיתפס כפעולה‪ ,‬או כמחווה‪ ,‬למרות שאופיה המדויק – א היה זה אישור או דחייה‪ ,‬מחוות‬
‫נימוס או תגובה עצבנית – יכול להיות נתו בספק ופתוח לפירושי שוני‪ .‬כ ג ביחס לאמירת‬
‫מילה מסוימת‪ ,‬וכ ג קל לתאר הקשרי שבה אמירת מספר מסוי יכולה להתפרש כפתרו‬
‫משוואה זו או אחרת‪ ,‬כציו ער פונקציה או ארגומנט שלה וכיו"ב‪ ,‬ובפועל רבי בענייני כגו אלה‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫הספקות ואי‪,‬ההבנות‪ .‬א כל זה נכו‪ ,‬וא' אפשרי‪ ,‬רק כשבדר כלל זה אינו כ‪.‬‬
‫ראה למשל בייקר והאקר ‪ ,1984‬עמ' ‪ ;60,61 ,20‬מקגי ‪ ,1984‬פרק ‪ 1‬ובייחוד עמ' ‪ ;17‬ברג' ‪,1999‬‬
‫הערה ‪.12‬‬
‫ההבחנה בי הבנה‪ ,‬משמעות ותפיסה מכא לבי פירוש מכא היא מרכזית בעיוניו המאוחרי של‬
‫ויטגנשטיי‪ ,‬והיא מכרעת ג להבנת המושג של תפיסת אספקט וראייה כ‪ , ,‬שאות ויטגנשטיי‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫מבחי מהליכי פירוש )ראה למשל ‪ 20‬הסעיפי הראשוני של ‪ RPP 1‬וכ ‪.( PI 2 :xi‬‬
‫אחד ההיבטי החשובי של תפיסה "מבפני" הוא מעמד של היבטי שוני של המילי‬
‫והביטויי הלשוניי עצמ‪ ,‬וחוויית המשמעות‪ ,‬אשר כרוכה בגווני העדיני של השימוש הנכו‬
‫בה‪ .‬עניי זה נדו לרוב בכתביו המאוחרי של ויטגנשטיי‪ .‬הרחבתי על כ במאמרי "ויטגנשטיי על‬
‫חוויית המשמעות ומשמעות המוסיקה"‪ ,‬שטר פורס‪.‬‬
‫הביטוי "יחס פנימי" יכול להטעות‪ ,‬והשימוש הרחב שמשתמשי בו להסברת עמדותיו של‬
‫ויטגנשטיי הוא לפעמי מעורפל ומטאפורי‪ .‬ב’חקירות’‪ ,‬חלק א‪ ,‬הוא אינו מופיע כלל‪ .‬במשמעו‬
‫הרגיל יחס פנימי הוא יחס בי אובייקטי‪ .‬תורת היחסי הפנימיי אומרת שזהות של‬
‫אובייקטי נקבעת לא רק על ידי תכונותיה אלא ג על ידי מכלול היחסי שבה ה עומדי ע‬
‫אובייקטי אחרי )וראה ‪ PI‬ב‪ 212 :‬שהוא‪ ,‬כמדומני‪ ,‬המקו היחיד בספר שבו מוזכר המונח‪ ,‬וש‬
‫הוא בעליל יחס בי אובייקטי(‪ .‬תורה זו הייתה נפוצה בתחילת המאה בקיימברידג' בהשפעתו של‬
‫ברדלי‪ ,‬וכנגדה יצאו בחריפות ראסל ומור‪ ,‬שדרכ ויטגנשטיי כנראה הכיר אותה‪ .‬מקורותיה‬
‫עתיקי והיא בעלת חשיבות מיוחדת בהשקפות הוליסטיות ואידיאליסטיות ובמקורותיה )אצל‬
‫שלמה מיימו למשל(‪ .‬בהרצאות של ויטגנשטיי בשני ‪ ,1930,1933‬שאות סיכ מור‪ ,‬הוא מדבר‬
‫בהסתייגות על השימוש במונח‪ ,‬ומוכ‪ ,‬בהסתייגות‪ ,‬לדבר על יחסי נביעה לוגיי כיחסי פנימיי‬
‫ובלבד כשה ברורי מאליה מהסימני עצמ‪ ,‬כמו זה שמ‪ p & q,‬נובע ‪ .(PO, 85-87) p v q‬כמוב‪ ,‬כל‬
‫זה אינו כלול בדיבור על יחס פנימי בהקשר הוויטגנשטייני הנדו בטקסט‪ :‬לא השימוש‪ ,‬וודאי שלא‬
‫המשמעות ה בחזקת אובייקטי העומדי ביחס פנימי‪ ,‬ולכ ה"מעי" שבגו' המאמר‪ .‬מאחר‬
‫שבגו' המאמר הסברתי את טיב העמדה הנדונה – שהשימוש שמשמעות מסוימת מתבטאת בו נתפס‬
‫‪26‬‬
‫במושגי המשמעות הזו ‪ ,‬אני מקווה שהשימוש ב"יחס פנימי" כא יוב אל נכו‪.‬‬
‫ברצוני להודות לקוראת עלומת ש על הערות מועילות‪.‬‬