לוויטגנשטיין ` פילוסופי - מאמר לוגי ` האני והרצון ב , חוסר מובן : 3פרק

‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו ב'מאמר לוגיפילוסופי' לוויטגנשטיי‬
‫‪1‬‬
‫‪Ja, meine Arbeit hat sich ausgedehnt von den Grundlagen der Logik zum‬‬
‫‪") Wesen der Welt‬עבודתי התפשטה מיסודות הלוגיקה אל מהות העול"‪,‬‬
‫'מחברות'‪ ,‬עמ' ‪(79‬‬
‫משפט זה שבמוטו מתאר נאמנה את קו ההתפתחות המרכזי שב’טרקטטוס’‪ .‬א‪ %‬הוא ג מעצי‬
‫את אחד הקשיי בהבנתו‪ ,‬קושי שבו ברצוני לדו במאמר זה‪ :‬מהו מעמד ומהי משמעות של‬
‫הערות ויטגנשטיי על האני‪ ,‬הסולפיציז והאתיקה‪ ,‬המופיעות בעיקר לקראת סופו של הספר?‬
‫הערות אלה קשות להבנה כשלעצמ‪ ,‬א‪ ,%‬כאמור‪ ,‬הקושי מועצ כששואלי אי‪ %‬ה קשורות לקו‬
‫המרכזי המולי‪ %‬מיסודות הלוגיקה למהות העול‪ .‬יש היבטי של שאלת "מהות העול" שקשר‬
‫ללוגיקה וליסודותיה נראה מחוור למדי והוא א' די מקובל בתולדות הפילוסופיה‪ :‬פילוסופי‬
‫רבי גרסו למשל קשר הדוק בי קביעת הקטגוריות הלוגיות לבי קביעת הקטגוריות‬
‫האונטולוגיות; מושג האמת נתפס כבריח הקושר את הלוגיקה לאונטולוגיה ול"מהות העול"‪.‬‬
‫בקצת מקשרי אלה ב’טרקטטוס’ דנתי במאמרי הקוד‪ .‬כא אתמקד ביחס של דברי אלה‬
‫להיבטי של "מהות העול" המתבטאי בתפיסת האני ובסולפיציז הנדוני בעיקר לקראת‬
‫סופו של הספר‪ .‬זהו מאמר פרשני באופיו ואינו מציג תזה אחת ברורה‪ .‬רובו ייסוב סביב הטענה‬
‫שהאופי הלוגי)אודותני של תורת הייצוג והמוב‪ ,‬שבו דנתי במאמרי הקוד‪ ,‬ותפיסת היישו של‬
‫הלוגיקה‪ ,‬שתידו בהמש‪ ,%‬ה נקודות המוצא להבנת דברי ויטגנשטיי על האני‪ ,‬הסולפיציז‬
‫והרצו האתי‪.‬‬
‫רוב הדברי שאעסוק בה במאמר זה ה בחזקת מה שוויטגנשטיי חושב שאי אפשר לאומרו‬
‫ושלעתי קרובות הניסיו )הבלתי נכבש( לומר מביא לדברי הבל ) למשפטי חסרי מוב‪ .‬אפתח‬
‫אפוא במספר הערות על מושג חוסר המוב ב'טרקטטוס'‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫מאמר זה מהווה תוספת‪ ,‬או מאמר המש‪ ,%‬למאמרי הקוד "לוגיקה ואודותנות במאמר לוגי‬
‫פילוסופי של ויטגנשטיי" )'עיו' מ"ד‪ ,‬תשנ"ו ‪ .(300)418‬וכמותו הוא מהווה מאמר מבואי‪ .‬בנקודות‬
‫מסוימות הפניתי למאמר הקוד במפורש‪ ,‬א‪ %‬אני מניח אותו‪ ,‬באופ כללי‪ ,‬להבנת הנאמר כא‪ .‬הציטוטי‬
‫מה'טרקטטוס' ה מתרגו צמח )הוצאת הקיבו‪ .‬המאוחד‪ ,(1994 ,‬אלא במקומות שצויי אחרת‪ .‬אני‬
‫מודה לתלמידי אייל דוננפלד שחלקי ממאמר זה נכתבו אגב שיחות ומחלוקות עימו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫חוסר מוב‬
‫"רוב השאלות והמשפטי שנכתבו על נושאי פילוסופיי אינ שקריי‪ ,‬אלא חסרי מוב"‬
‫)‪ .(4.003‬זהו אחד הפסוקי המפורסמי ב'טרקטטוס'‪ .‬א‪ %‬מהו חוסר מוב ומה ערכ של‬
‫משפטי מסוימי שה חסרי מוב‪ ,‬א יש לה ער‪ ) %‬על אלה וכיוצא באלה נחלקו המפרשי‬
‫מחלוקות גדולות‪ .‬ויטגנשטיי הרי מסיי את ספרו באומרו‪" :‬משפטי אלה שלי מבהירי משהו‬
‫בכ‪ ,‬שמי שמבי אותי מכיר‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬שה חסרי מוב" )‪ .(6.54‬יצוי מיד שיש קושי‬
‫באמירה שמשפט הוא חסר מוב; שהרי משפט‪ ,‬בהגדרתו ב'טרקטטוס'‪ ,‬הוא פסוק "העומד ביחס‬
‫של היטל לעול" )‪ ,(3.12‬ונראה לכאורה‪ ,‬שזה בלבד יכול להבטיח את מובנו )א כי‪ ,‬כמוב‪ ,‬לא את‬
‫אמיתותו(‪ .‬א‪ %‬נניח לרגע לדקדוקי אלה )אליה נשוב בהמש‪ (%‬וננסה להבי את עצ מושג חוסר‬
‫המוב שוויטגנשטיי מדבר בו‪ .‬הא משפטי פילוסופיי ה חסרי מוב כקשקוש גמור‪ ,‬שאיש‬
‫לא ינסה לאומרו ברצינות )הדוגמא של ויטגנשטיי‪" :‬הטוב הוא זהה יותר מהיפה"(? או שמא ה‬
‫משפטי שיש טע לאומר ויש בה מסר‪ ,‬לפעמי עמוק וחשוב‪ ,‬למרות שעל פי ההגדרה הטכנית‬
‫של מוב ב'טרקטטוס' ה חסרי מוב?‬
‫ניטיב לעשות א נתחקה אחר האופ שבו‪ ,‬על פי ויטגנשטיי‪ ,‬נוצרי משפטי חסרי מוב‪.‬‬
‫מקרה הדג לכ‪ %‬הוא שימוש במושגי מדומי‪ .‬מושג מדומה נוצר כאשר משתמשי במה שהוא‬
‫מכנה מושג צורני )כמו "אובייקט"( כאילו היה מושג ממש )כמו "חכ"(‪ .‬כ‪ %‬אפשר לומר על‬
‫סוקרטס שהוא חכ‪ ,‬אמירה בעלת מוב‪ ,‬ולנסות לומר במקביל שהוא אובייקט ) אמירה שהיא‬
‫חסרת מוב )‪ .(4.1272‬ויטגנשטיי אינו מסביר בדיוק מהו מושג צורני‪ ,‬אלא מנהיג מונח זה‬
‫באנלוגיה לתכונה צורנית; א‪ %‬ג מושג זה אינו מוסבר‪ .‬הסעיפי המנהיגי מונחי אלו ‪) 4.122‬‬
‫‪ 4.126‬ה סתומי למדי; לא נוכל להיכנס כא בעובי הקורה ונסתפק בהערות קצרות‪ .‬תכונות‬
‫צורניות מיוחסות לאובייקטי ולמצבי דברי )‪ .(4.122‬מהערות שונות שבספר עולה שתכונה‬
‫צורנית של אובייקט היא כושרו להתקשר ע אובייקטי אחרי לכדי מצבי דברי; היא מה‬
‫שנית לכנות "הפוטנציאל הקומבינטורי" של האובייקט‪ .‬כמו כ‪ ,‬נית לשער שיחס צורני מבטא‬
‫את מרחב האפשרויות של יחס ) סוגי הדברי שביניה הוא יכול לחול‪ .‬למשל היחס "כהה יותר‬
‫מ)" יכול לחול על גווני של כחול‪ ,‬או של אדו וכיו"ב‪ ,‬א‪ %‬לא על גובהו של אד לעומת משקלו‪.‬‬
‫הגווני יהיו במרחב האפשרויות של היחס א‪ %‬לא המשקלי‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫לגבי עובדות ויטגנשטיי מדבר על תכונות ויחסי מבניי או תכונות ויחסי של מבנה‬
‫במקו תכונות ויחסי צורניי‪ 2.‬שוב‪ ,‬אי זה לגמרי מחוור א‪ %‬אני מניח שתכונה מבנית של‬
‫עובדה קובעת את אפשרויותיה לעמוד ביחסי של מבנה )למשל ביחסי נביעה( ע עובדות אחרות‬
‫)ראה ‪ .(6.12)6.1201 ;5.13)5.131‬תכונות ויחסי של מבני אומר ויטגנשטיי ה מה שפילוסופי‬
‫קראו תכונות ויחסי פנימיי שה מהותיי לאובייקטי שה מיוחסי לה ) שבהעדר אי‬
‫אפשר לתאר אות אובייקטי כמה שה )‪ .(4.123‬דומה שעל פי המינוח של ויטגנשטיי‪ ,‬כפי‬
‫שהוסבר לעיל‪ ,‬טבעי יותר היה לומר זאת על תכונות צורניות; א‪ %‬ויטגנשטיי אומר זאת‪ ,‬משו)‬
‫מה‪ ,‬דווקא על תכונות מבניות‪ .‬ייתכ שלא הקפיד בעניי זה )ראה את סו' ‪ (4.122‬משו שיש קשר‬
‫לוגי פנימי בי תכונות ויחסי צורניי לבי תכונות ויחסי של מבנה‪ ,‬והיה חשוב לו להדגיש את‬
‫טענתו ביחס לאחרוני‪ ,‬משו שהיא ברורה ביחס לראשוני‪.‬‬
‫מכל מקו ברור שוויטגנשטיי חשב שמושגי כמו אובייקט‪ ,‬פונקציה‪ ,‬מושג ה כול‬
‫מושגי צורניי‪ .‬ה אינ מושגי‪ ,‬שיוצרי מיוני של ממש בתחו שבו ה מוגדרי‪ .‬לכ אי‬
‫אפשר להתאי לה פונקציות פרופוזיציונליות כפי שאפשר להתאי למושגי ממש‪ .‬המושג חכ‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬קובע מיו מסוי בתחו שבו הוא מוגדר )בני אד‪ ,‬נאמר(; א‪ %‬לא כ המושג הצורני‬
‫אובייקט‪ .‬ויטגנשטיי מוסי' כא שבשפה לוגית מתוקנת הסימ הנאות למושג צורני הוא משתנה‬
‫)‪ .(4.1271‬זוהי נקודה מרכזית בעמדתו שמושגי צורניי אינ מושגי ממש ושאת ה"עובדה"‬
‫שמושג צורני חל על משהו אי אפשרות לבטא במשפט בשפה‪ .‬ההבחנה הנדונה קשורה ג בתפיסת‬
‫ההכרח והקונטינגנטיות ב'טרקטטוס'‪ ,‬שכ כל מקרה ספציפי של חלותו של מושג בתחו שבו הוא‬
‫מוגדר היא‪ ,‬לפי תפיסת ויטגנשטיי‪ ,‬עניי קונטינגנטי‪ .‬לפיכ‪ ,%‬חלות של מושגי צורניי היתה‬
‫יוצרת סוג הכרח שאי לו שחר במסגרת התפיסה של ה'טרקטטוס' )השווה ‪ .(6.37 ;6.3‬בלבול בי‬
‫מושגי צורניי למושגי ממש נראה לוויטגנשטיי אחד מיסודות הבלבול הלוגי והפילוסופי‬
‫המסורתי‪ .‬ברור אפוא שיש לייחס חשיבות רבה לאופ ההתייחסות למושגי צורניי שאותו הוא‬
‫כ מכשיר‪ ,‬א' א בהסתייגות‪ ,‬דהיינו באמצעות משתנה משפטי‪" :‬הביטוי למושג צורני הוא‬
‫משתנה משפטי" אומר ויטגנשטיי ב ) ‪ .4.126‬כדי להבי עמדה זו לאשורה עלינו לבחו את המושג‬
‫של משתנה משפטי‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫נראה ברור שוויטגנשטיי מבחי ב‪ 4.122‬בי ‪) formalen Eigenschaften‬תכונות צורניות( לבי‬
‫‪) Eigenschften der Struktur‬תכונות של מבנה(‪ ,‬וכ‪ ,‬באופ מקביל‪ ,‬לגבי יחסי‪ .‬המונח האחרו תורג‬
‫לעברית באופ קצת מטעה "תכונות מבניות"‪ .‬התרגו מטעה כי בעוד שהמילה "צורנית" מתארת את‬
‫טיבה של התכונה הצורנית עצמה ואינה אומרת שזו תכונה של צורה‪ ,‬הרי שתכונה )או יחס( של מבנה‬
‫אינ מבניי בעצמ אלא מתייחסי למבני של העובדות‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫עקרו ההקשר‪ ,‬משתנה משפטי ומשפט המשתנה‬
‫אב פינה בפילוסופיית הלשו של פרגה היא עקרו ההקשר שלו‪ ,‬האומר שביטוי )תת)פסוקי( הוא‬
‫בעל משמעות רק בהקשר של פסוק של‪ .‬אחת המשמעויות שתלה ויטגנשטיי בעקרו ההקשר‬
‫שאימ‪) .‬מפרגה( ב) ‪ 3.3‬היא ששמות וביטויי תת)פסוקיי בכלל ה‪ ,‬בניגוד לפסוקי‪ ,‬לא)‬
‫מובני‪ .‬משפט הוא מובנה ) הוא פונקציה של הביטויי המרכיבי אותו )‪ .(3.318‬א‪ %‬ביטוי או ש‬
‫ְ‬
‫בודד ) לא‪) .‬יוצאי מכלל זה ה ביטויי מוגדרי‪ ,‬שעל פי ויטגנשטיי‪ ,‬כמו על פי פרגה‪ ,‬מקבלי‬
‫את משמעות דר‪ %‬משמעות הביטויי המגדירי אות‪ (.‬בכ‪ ,%‬אגב‪ ,‬טמונה המשמעות העמוקה‬
‫של הקבלה שקיבל ויטגנשטיי את תורת התיאורי של ראסל‪ .‬שכ מעיקריה של תורה זו‪ ,‬שתיאור‬
‫אינו נתפס כש מורכב שמשמעותו היא פונקציה של מרכיביו‪ ,‬אלא כביטוי שתרומתו למשמעות‬
‫הפסוק שהוא מופיע בו מנותחת על ידי ניתוח שונה של המבנה הלוגי של הפסוק )השוה ‪ .(3.24‬ברור‬
‫שבטענה דלעיל מדובר על ביטויי ומשפט בעלי מוב‪ ,‬ברמה הסמנטית‪ .‬הרי אי חולק שפסוק‬
‫מורכב ממילי ושמילי מורכבות א' ה מאותיות )פונמות וכיו"ב(‪ ,‬ומבחינה זו א' ה מובנות‪ .‬א‪%‬‬
‫המשמעות של מילה ) מה שעושה אותה לביטוי או לסמל ) אינה פונקציה של תכונה כלשהי של‬
‫האותיות‪ ,‬ומבחינה זו היא אינה מובנית‪ .‬לעומת זה‪ ,‬המוב של פסוק ) מה שעושה אותו למשפט )‬
‫הוא כ פונקציה של תכונה של המילי או הביטויי המרכיבי אותו‪ ,‬דהיינו‪ ,‬משמעות‪.‬‬
‫ובכ מהי משמעות של מילי כגו שמות? לכאורה אי פשוט מזה‪ :‬המשמעות של ש‬
‫היא הדבר )האובייקט( שהוא מציי‪ ,‬ואת המשמעות הזו אנו קובעי כרצוננו‪ .‬אפשר לקחת ש ) ‪A‬‬
‫) ולקבוע שהוא מציי את המספר ‪ 5‬או את מגדל אייפל או את ירמיהו הנביא‪ .‬א‪ %‬מה פשר קביעה‬
‫כזו? חלק מהקושי נעו‪ ,.‬כמוב‪ ,‬בהבהרת טיב של האובייקטי‪ .‬לא אכנס כא לבירורה של פרשה‬
‫סבוכה זו‪ .‬אתרכז בפ אחר של הקושי‪ ,‬שנשאר בעינו א' א נתעל משאלת טיב של‬
‫האובייקטי‪ :‬א אמנ קביעת משמעותו של ש היא כל כ‪ %‬פשוטה ומובנת לנו‪ ,‬מהי משמעותו‬
‫ומהו הגיונו של עקרו ההקשר ב) ‪?3.3‬‬
‫בסעיפי הסמוכי מיד אחרי ‪ 3.3‬ויטגנשטיי מפתח גישה אחרת‪ .‬לכל ביטוי‪ ,‬הוא אומר‪,‬‬
‫אפשר להצמיד משתנה שמציג את הביטוי הזה בכ‪ %‬שערכיו של המשתנה ה כל המשפטי‬
‫שהביטוי כלול בה‪ .‬ויטגנשטיי קורא למשתנה הזה "משתנה משפטי" )‪ .(3.313‬הדיבור על‬
‫"משתנה" יכול לבלבל כא‪ .‬למעשה אפשר לחשוב על קבוצת הפסוקי עצמה‪ ,‬דהיינו כל הפסוקי‬
‫שכוללי את הביטוי‪ ,‬כמה שמציג את הביטוי‪ ,‬או כמה שהביטוי מציג‪ .‬ואכ ב ‪ 3.316‬הוא אומר‪:‬‬
‫"אנו קובעי אילו ערכי רשאי המשתנה המשפטי לקבל‪ .‬קביעת הערכי היא המשתנה"‪ .‬כל‬
‫ביטוי בשפה‪ ,‬ובכלל זה ש כגו "דוד" ופרדיקט כגו "אמי‪ ,".‬מוצג על ידי משהו )משתנה או‬
‫‪4‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫קבוצה או יהא זה מה שיהא( שמוגדר על ידי כל הפסוקי שכוללי את הביטוי )במקרה של "דוד"‬
‫יהיו אלה פסוקי כגו "דוד אוהב את יהונת"‪" ,‬דוד הוא מל‪ %‬ישראל" וכו'(‪ .‬יש לשי לב‬
‫שוויטגנשטיי אינו דורש שהמשפטי הללו יהיו אמיתיי‪ ,‬כלומר הקבוצה תכלול ג משפטי כמו‬
‫"דוד הוא מל‪ %‬עמו" או "דוד אוהב את שאול" או "לדוד כאבה רגל שמאל במש‪ %‬שבועיי‬
‫רצופי" ) כל משפט בשפה שכולל את הביטוי "דוד"‪ .‬יש לזכור כמוב שהביטוי "דוד" אינו זהה‬
‫לסימ "דוד" שיכול להיות רב משמעי ולסמ ביטויי שוני )ראה ‪.(3.323 ) 3.328‬‬
‫א כ‪ ,‬שני דברי מאפייני את המשתנה המשפטי‪) :‬א( הוא אינו מובנה ואינו מורכב‪) .‬ב(‬
‫הוא אינו נקבע על ידי תכונות "סמנטיות" כמו אמת‪ ,‬ציו‪ .‬כל מה שמגדיר אותו )ובעקיפי‪ ,‬כל מה‬
‫שמאפיי את הביטוי הקשור בו( הוא קבוצת המשפטי שבה הביטוי מופיע‪ .‬א‪ %‬קבוצת‬
‫המשפטי הזו אינה נתונה בעלמא ) אנו )דוברי השפה( קובעי אותה‪ :‬אלה ה משפטי שאנו‬
‫משתמשי בה שימוש ממשי בשפה )‪ .(3.328 ,3.326 ,3.322‬כא יש צעד מעבר לעקרו ההקשר‪ .‬לא‬
‫רק שמשמעותו של ביטוי נקבעת בהקשר של משפט‪ ,‬אלא ביטוי הוא ביטוי רק בהקשר של משפט‪:‬‬
‫מה שמגדיר אותו כביטוי ומה שקובע את תנאי האינדיבידואציה שלו כביטוי הוא קבוצת‬
‫המשפטי שהוא מופיע בה‪ .‬יש לפי זה משהו משות' ל"דוד" ול"חרו‪ ".‬שאי ל"רגל שמאל במש‪%‬‬
‫שבועיי"‪ :‬לכל אחד מהראשוני‪ ,‬א‪ %‬לא לאחרו‪ ,‬יש משתנה משפטי תוא‪ .‬ויש לפי זה משהו‬
‫משות' ל"דוד" ול"יהונת"‪ ,‬שאינו משות' לה ול"חרו‪ ) ".‬דהיינו המשתנה המשפטי‪ .‬שני השמות‬
‫יהיו מוצגי על ידי אותו משתנה משפטי‪ ,‬שכ קבוצת המשפטי שבה ה מופיעי זהה )כ‪%‬‬
‫אפשר להניח(‪ .‬בר‪ ,‬היא תהיה כמוב שונה לגמרי מקבוצת המשפטי שבה יופיע "חרו‪. ".‬‬
‫בנוסח מודרני אפשר לומר שהמשתנה המשפטי מבטא את הקטגוריה התחבירית של הביטוי )‬
‫איזה מי ביטוי הוא‪ .‬בנוסח יותר ויטגנשטייני‪ ,‬המשתנה המשפטי הקשור לביטוי‪ ,‬או הקטגוריה‬
‫התחבירית של הביטוי‪ ,‬מראה את עצמו על ידי תיאור קבוצת המשפטי הנדונה ) קבוצת‬
‫המשפטי שבה הביטוי מופיע‪ .‬קטגוריה תחבירית של ביטוי היא בגדר מה שוויטגנשטיי מכנה‬
‫"מושג צורני"‪ ,‬שאת טיבו ניסינו קוד להבהיר‪ .‬מההסבר שלעיל נוכל להבי את דבריו ב) ‪:4.127‬‬
‫"משתנה משפטי מציי מושג צורני‪ ,‬וערכיו מצייני את האובייקטי הנופלי תחת מושג זה"‪.‬‬
‫הסבר זה‪ ,‬במונחי הקטגוריה התחבירית‪ ,‬עלול להטעות בכ‪ %‬שהוא יכול להציע תמונה בה ישנ‬
‫כללי קבועי מראש‪ ,‬שמוגדרי על קטגוריות תחביריות ושקובעי את התנאי לכ‪ %‬שביטויי‬
‫מקטגוריות נתונות מצטרפי לכדי פסוק‪ .‬כאמור‪ ,‬אי זו התמונה של ויטגנשטיי‪ .‬לדידו‪ ,‬קבוצת‬
‫הפסוקי הרלוונטית )קבוצת הפסוקי המהווי את הערכי של המשתנה( נתונה לנו ומגדירה‬
‫את הביטוי‪ .‬היא לא נקבעת על ידי מערכת כללי הנתונה אפריורי‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫מה פשר האמירה‪ ,‬שאנו אלה שקובעי את קבוצת המשפטי הזו? קוד כל‪ ,‬יש לשי לב‬
‫שוויטגנשטיי עומד על כ‪ %‬שהקביעה נעשית על ידי תיאור המשפטי והסמלי ולא על ידי ציו‬
‫משמעויותיה )‪ .(3.317‬לפיכ‪ %‬חלק ממשמעות האמירה שאנחנו קובעי את קבוצת המשפטי‬
‫הנדונה הוא במה שהיא באה לשלול‪ :‬קבוצת המשפטי אינה נקבעת על ידי קביעת כללי אפריורי‬
‫וא' לא על ידי קביעת המשמעות של הביטוי הנדו )אפשר היה אולי לומר ההפ‪ ) %‬שמשמעות‬
‫הביטוי נקבעת על ידיה‪ ,‬וראה להל(‪ .‬זהו כמוב פ חשוב של המערכת של ה'טרקטטוס'‪ ,‬שהרי‬
‫המשמעות של ביטוי‪ ,‬או מה שהוא מציי‪ ,‬לא ניתני להיאמר; לעומת זאת אי כל קושי עקרוני‬
‫בתיאור של פסוקי‪ .‬מהרבה בחינות קבוצת המשפטי שבה ביטוי מופיע מבטאת את תפקידו‬
‫בשפה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬את משמעותו‪ .‬הביטוי הוא‪ ,‬כפי שאומר ויטגנשטיי‪" ,‬קו היכר אופייני" של קבוצת‬
‫המשפטי שבה הוא מופיע )‪ .(3.313‬לפיכ‪ ,%‬העובדה שנית לבטא פ זה של משמעותו במושגי‬
‫לא)סמנטיי‪ ,‬בתיאור הפסוקי בלבד‪ ,‬היא בעלת חשיבות רבה במערכת המושגית של‬
‫ה'טרקטטוס'‪ .‬שנית‪ ,‬האמירה שאנו קובעי את הקבוצה הנדונה באה להדגיש שקביעת הקבוצה‬
‫הזו אינה תלויה בשו אילו‪ .‬אחר‪ ,‬שהרי למשתנה המשפטי עצמו אי מבנה )נקודה א לעיל(‪ .‬זו‬
‫נקודה בעלת חשיבות רבה‪ .‬שכ‪ ,‬בניגוד לפרשנות רווחת של עמדת ויטגנשטיי ב'טרקטטוס'‪,‬‬
‫משמעותה היא שמעמדו של סימ כסמל נקבע על ידי השימוש שנעשה בו בפועל‪ .‬פסוק )כצירו'‬
‫סימני( מהווה משפט בכ‪ %‬שהוא שיי‪ %‬לשפה‪ ,‬שנעשה בו שימוש במסגרת השפה‪ ,‬או לפחות‬
‫שאפשרות שימוש כזה נתפסת בפועל כחלק מאפשרות השימוש בשפה‪ .‬את הדבר הזה קובעי אנו‪,‬‬
‫דוברי השפה‪ ,‬בשימושנו בה בפועל‪ ,‬ולא איזה כללי אפריוריי‪ .‬משנקבעי כ‪ %‬משפטי השפה‬
‫נקבעי בדיעבד ג מעמד של כל ביטוייה )סמליה(‪ ,‬על ה"קטגוריות" )המשתני המשפטיי(‬
‫שלה‪.‬‬
‫להבהרת נקודה זו יש מקו להשוות את מה שנאמר לגבי המשתנה המשפטי ע מה‬
‫שוויטגנשטיי אומר ב) ‪ 3.315‬על "משפט המשתנה" )‪ .(variable Satz‬א נמיר במשפט "דוד אוהב‬
‫את יהונת" את הש "דוד" במשתנה ‪ x‬נקבל מה שוויטגנשטיי קורא משפט המשתנה ‪ x" :x‬אוהב‬
‫את יהונת"‪ .‬זהו מושג קרוב למה שראסל קרא "פונקציה פרופוזיציונלית"‪ .‬פונקציה זו )או משפט‬
‫המשתנה הזה( קובעת ג היא קבוצת משפטי‪ ,‬שה הערכי של הפונקציה‪ 3.‬א‪ %‬בניגוד למשתנה‬
‫‪3‬‬
‫בתרגו העברי של ‪ 3.315‬נפלו כמה שיבושי‪ ,‬שהחמור שבה הוא השימוש ב"משתנה משפטי"‪,‬‬
‫כ‪ %‬שבתרגו אי כל הבחנה בי מה שמדובר עליו כא לבי מה שמדובר בו ב‪ 3.313‬וב‪ .3.316‬זו טעות‪,‬‬
‫שאינה נאמנה לטקסט והופכת את ‪ 3.315‬לבלתי מוב‪ ,‬שכ על פיה נאמר בו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬ההפ‪ %‬מהאמור‬
‫‪6‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫המשפטי‪ ,‬פונקציה זו היא בעלת מבנה ומבנה זה ) הצורה הלוגית שלה ) הוא גור מכריע בקביעת‬
‫קבוצת הפסוקי הנדונה‪ .‬לא זו בלבד‪ ,‬אלא שבפונקציה האמורה יש‪ ,‬נוס' על עצ הצורה‬
‫הלוגית‪ ,‬ג מרכיב בעל משמעות ) "‪...‬אוהב את יהונת" )משמעות זו נקבעת‪ ,‬כפי שאומר‬
‫ויטגנשטיי‪" ,‬שרירותית" כחלק מקונבנציות השפה(‪ .‬ג מרכיב משמעי זה קובע את קבוצת‬
‫המשפטי הנדונה‪ .‬למשל‪ 5" ,‬גדול מ) ‪ "7‬יכול היה להיכלל בקבוצה אילו האילו‪ .‬היחיד שהיה‬
‫קובע אותה היה הצורה הלוגית‪ .Rxy ,‬א‪ %‬הוא לא ייכלל בקבוצה שנקבעת ג בהתחשב במשמעות‬
‫‪4‬‬
‫של "‪...‬אוהב את יהונת"‪.‬‬
‫ההבדל בי שתי הקביעות הללו הוא גדול והוא אחת הנקודות שוויטגנשטיי רוצה להדגיש‬
‫בדברו על כ‪ %‬שאנו קובעי את קבוצת הערכי של המשתנה המשפטי‪ .‬בניגוד לכ‪ ,%‬משפט‬
‫המשתנה קובע את קבוצת ערכיו בהתא לצורתו הלוגית ולמשמעות מרכיביו‪ .‬למשתנה המשפטי‬
‫אי צורה לוגית ואי מרכיבי; אי כא מה שיקבע את קבוצת הערכי אלא קביעה שלנו‪ ,‬של‬
‫דוברי השפה‪ ,‬ובקביעה זו מתכונ פ מרכזי של משמעות הביטוי שהמשתנה המשפטי מציג‪ .‬לפנינו‪,‬‬
‫א כ‪ ,‬אימו‪ .‬רדיקלי של עקרו ההקשר בנוסח "לא סמנטי"‪ ,‬א אפשר להתבטא כ‪.%‬‬
‫בירורי אלה עשויי לעזור לנו להבי את אחד הפסוקי החשובי והקשי לפענוח בדבר‬
‫חוסר מוב ) ‪ .5.4733‬שלוש טענות נטענות כא‪:‬‬
‫)‪ (1‬כל משפט אפשרי בנוי כהלכה‪.‬‬
‫)‪ (2‬משפט יכול להיות חסר מוב רק א לא הענקנו משמעות מתאימה לכמה מחלקיו‪.‬‬
‫)‪ (3‬כשאומרי שחלק מפסוק הוא ללא משמעות מתייחסי אליו כסמל‪ ,‬לא כסימ שיכול להיות‬
‫רב)משמעי‪.‬‬
‫הנקודה הראשונה מבטאת יסוד חשוב באופ שבו תפס ויטגנשטיי את הלוגיקה ואת‬
‫תפקיד הניתוח הלוגי‪ .‬אצל פרגה )או כללית בגישה שוויטגנשטיי תוק' כא( משפט נתפס כבנוי‬
‫כהלכה א הוא בנוי ממרכיבי מסוימי בהתא לכללי נתוני‪ .‬תפיסה כזו מקובלת במערכות‬
‫ב‪ .3.316‬א‪ %‬להבנה נאותה של סעיפי אלה יש להבחי בי משתנה משפטי ) ‪ (3.313) Satzvariable‬לבי‬
‫משפט משתנה ) ‪ ;(3.315) variable Satz‬אלה שני מושגי שוני בתכלית‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫והשוה‪ ,‬אנסקומב‪ ,‬עמ' ‪ ,93)7‬ש היא מבססת ‪ ,‬על יסוד ההבדל‪ ,‬ביקורת על תורת האוניברסלי‬
‫של רמזי‪ .‬יש לציי‪ ,‬שלמרות שאנסקומב ערה‪ ,‬כמוב‪ ,‬להבחנה‪ ,‬ג אצלה יש בלבול מונחי בעמ' ‪ 93‬ש‬
‫היא מציינת פעמיי את המשתנה המשפטי כמשפט משתנה )‪ .(variable proposition‬איני רואה ג את‬
‫הטע בקושי שהיא מעלה‪ ,‬אי‪ %‬יכול ויטגנשטיי לומר שנית להציג כל משתנה כמשתנה משפטי )עמ' ‪.(95‬‬
‫כוונתו של ויטגנשטיי ש היא זו‪ :‬הופעתו של כל משתנה במשפט משתנה קובעת‪ ,‬למעשה‪ ,‬קבוצת‬
‫משפטי שה הערכי של הפונקציה המתקבלת; קבוצת משפטי כזו ניתנת לייצוג על ידי משתנה‬
‫משפטי‪ ,‬שהרי‪ ,‬כפי שהדגשנו בגו' הדברי‪ ,‬קביעת קבוצה כזו היא קביעת המשתנה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫לוגיות רבות‪ ,‬כשכל ביטוי בשפה משוי‪ %‬לקטגוריה סינטקטית מסוימת וישנ כללי המגדירי‬
‫מתי שרשור ביטויי מקטגוריות נתונות יוצר נוסחה בנויה כהלכה‪.‬‬
‫עיונינו הקודמי מאפשרי לנו לעמוד על נקודה יסודית שמפריעה לוויטגנשטיי בתפיסה‬
‫זו‪ .‬הרי ראינו שהקטגוריה הסינטקטית של ביטוי מבוטאת על ידי משתנה משפטי שנקבע על ידי‬
‫קבוצת כל הפסוקי שהביטוי מופיע בה‪ .‬פירוש הדבר שהקטגוריה הסינטקטית של ביטוי אינה‬
‫נקבעת מראש‪ ,‬באופ קוד או בלתי תלוי במשפטי שיופיע בה )ובכלל המשפט האפשרי‬
‫הנדו(‪ .‬ניטול לדוגמא "פסוק" חסר מוב כגו "דוד דומק"‪ .‬א אכ זה משפט אפשרי ) כלומר אחד‬
‫ממשפטי השפה ) אזי הקטגוריה הסינטקטית של "דומק" )המשתנה המשפטי המתאי( נקבעת על‬
‫ידי כלל הפסוקי ש"דומק" מופיע בה‪ ,‬ובכלל זה הפסוק שלנו‪ .‬הוא צרי‪ %‬להיות מנותח לוגית‬
‫בהתא ולא יכול להיות שיימצא פתאו לא בנוי כהלכה‪ .‬ההלכה כא נקבעת בדיעבד‪ ,‬על פי‬
‫"החיי"‪ ,‬דהיינו‪ ,‬הפסוקי האפשריי בשפה‪ ,‬ולא להפ‪.%‬‬
‫הנקודה השנייה נדונה למעשה במאמרי הקוד ולא אארי‪ %‬בה‪ .‬מרכיב מהותי בתפיסה‬
‫האודותנית של תורת התמונה והייצוג של ויטגנשטיי הוא שהמוב של משפט אינו דבר הנקבע‬
‫בנפרד מקביעת המשמעויות של מרכיביו‪ .‬בלשו הסעי' שלנו‪ ,‬הוא אינו דבר שאנו מעניקי לפסוק‪.‬‬
‫לפסוק יש מוב ממילא ו"בעל כורחנו"‪ ,‬מכוח צורתו הלוגית‪ ,‬ברגע שקבענו את משמעויות‬
‫מרכיביו; אחרת אינו פסוק כלל‪ .‬לכ‪ ,‬משפט הוא במהותו בעל אותה תכונה לוגית)אודותנית‬
‫שמכוחה‪ ,‬משקבענו את משמעות מרכיביו קבענו את מובנו‪ .‬ברור אפוא שא אי לו מוב יכול‬
‫הדבר לנבוע רק מהעדר משמעות לכמה ממרכיביו‪ ,‬בדיוק כפי שאומר לנו כא ויטגנשטיי‪.‬‬
‫ראוי לציי שוויטגנשטיי מוסי' כא )ב) ‪ (5.4733‬שהענקת משמעות לביטוי אינה דבר‬
‫שהצלחתו מובטחת‪ :‬אנו יכולי לסבור‪ ,‬בטעות‪ ,‬שהענקנו משמעות לביטוי ולטעות בכ‪ .%‬לכאורה‬
‫קשה לראות אי‪ %‬אפשר לטעות בהענקת משמעות לביטוי‪ ,‬שכ היא נראית‪ ,‬לכאורה‪ ,‬כמעשה‬
‫שרירותי שלנו‪ .‬אני סבור שג קביעה זו נית לבאר לאור התפיסה האודותנית של הייצוג‪ .‬שכ‪,‬‬
‫הענקת המשמעות לביטוי אינה אלא פ של תפיסת המוב של הפסוק שהוא מופיע בו‪ .‬א טעינו‬
‫בזיהוי המוב שהפסוק מציג‪ ,‬טעינו בקביעת המשמעות של אי אילו ממרכיביו‪ .‬ע זאת אני סבור‬
‫שהמסקנה המתבקשת מבירורי אלה היא שכל משפט הוא בעל מוב‪ ,‬והניסוח של ויטגנשטיי‪,‬‬
‫שייתכ משפט שאינו בעל מוב )מפני שלאחד מחלקיו לא הענקנו משמעות(‪ ,‬הוא מטעה‪ .‬סדרת‬
‫מילי יכולה‪ ,‬כמוב‪ ,‬להיראות לנו כפסוק‪ ,‬א‪ %‬א היא חסרת מוב זו היא מראית עי בלבד )‬
‫לאמיתו של דבר לא יהא זה פסוק‪ ,‬כי פסוק‪ ,‬במהותו‪ ,‬הוא בעל מוב‪ ,‬הוא מציג מצב דברי מסוי‬
‫)טאוטולוגיות וסתירות ה מקרי גבול בעייתיי לתפיסה זו‪ ,‬א‪ %‬ה כאלה בכל פרשנות סבירה של‬
‫‪8‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫ה'טרקטטוס'(‪ .‬למותר לציי‪ ,‬שאנו יכולי לטעות לגבי מובנו ולגבי משמעות כמה מחלקיו של‬
‫פסוק ואולי לזה מכוו הניסוח המטעה של ויטגנשטיי‪.‬‬
‫הנקודה השלישית היא אולי המכרעת לענייננו‪" .‬דוד דומק" הוא חסר מוב‪ ,‬כפי שראינו‪,‬‬
‫פשוט משו שלא הענקנו )בעברית( משמעות ל"דומק"‪ .‬מה ע "דוד דומה"? למילה דומה יש‬
‫בעברית משמעות‪ .‬מישהו עדיי יכול לתמוה הא משמעות זו מתאימה לצירו' משפטי ע "דוד";‬
‫הא המשפט המתקבל ) "דוד דומה" הוא בעל מוב‪ .‬כא אומר ויטגנשטיי‪ ,‬אל לנו לבלבל את‬
‫הסימ "דומה" ע הביטוי או הסמל‪ ,‬שכ אפשר שאותו סימ ישמש לביטוי סמלי שוני‪.‬‬
‫העובדה‪ ,‬למשל‪ ,‬ש"דומה" הוא ביטוי בפסוק "דוד דומה ליהונת"‪ ,‬דהיינו יש לו משתנה משפטי‬
‫מתאי‪ ,‬הוא שי‪ %‬לקטגוריה מסוימת של ביטויי‪ ,‬אינה אומרת שמופעו ב"דוד דומה" הוא מופע‬
‫של אותו ביטוי או סמל‪ ,‬שהרי ברור שהמשתנה המשפטי של הקוד אינו רלוונטי כא‪ .‬במיוחד‬
‫ברור שהקטגוריה הסינטקטית של הקוד )יחס דו)מקומי( אינה מתאימה פה‪ .‬לכ איננו יכולי‬
‫לומר שהקטגוריה הסינטקטית של מופע מסוי של "דומה" נתונה לנו מראש‪ .‬היא נקבעת‪ ,‬לגבי‬
‫מופע מסוי‪ ,‬רק בדיעבד ) על ידי ניתוח מבנהו של הפסוק הנדו ביחס לפסוקי אחרי שהביטוי‬
‫מופיע בה‪ .‬בניתוח זה נקבעות באחת ג הקטגוריה הסינטקטית של הביטוי וג קבוצת‬
‫המשפטי הרלוונטית לקביעת המשתנה המשפטי המתאי לו‪ .‬את הקטגוריה הסינטקטית אנו‬
‫קובעי בקובענו מהי קבוצת המשפטי הרלוונטית בשפה ) המשפטי שיש לה תנאי אמת או‬
‫תנאי שימוש מחוורי‪.‬‬
‫לאור זה‪ ,‬ההבדל שוויטגנשטיי מציי כא בינו לבי פרגה נית לניסוח כ‪ :%‬פרגה חשב‬
‫שהשאלה א משפט הוא בעל מוב ניתנת להכרעה בבחינת מרכיביו ומבנהו הלוגי‪ .‬אלה‪ ,‬לדידו‪,‬‬
‫נתוני מראש ובאופ בלתי תלוי בשאלת היותו בעל מוב‪ .‬ויטגנשטיי גורס ההפ‪ :%‬קביעת מרכיביו‬
‫‪5‬‬
‫של משפט ומבנהו הלוגי תלויה בהיותו בעל מוב ונעשית לאור מובנו‪.‬‬
‫נוכל כעת לחזור לשאלת המוצא שלנו‪ .‬עמדה קיצונית ביחס לחוסר מוב הוצגה בצורה‬
‫המשכנעת ביותר על ידי קורה דיאמונד )‪ .(1995‬על פיה‪ ,‬כשוויטגנשטיי אומר שמשפט כמו‬
‫"אובייקט איננו פונקציה" הוא חסר מוב הוא אינו מתכוו לומר שהמשפט הזה אומר משהו‬
‫‪ 5‬נקודה זו הודגשה בכמה מאמרי של קורה דיאמונד‪ .‬ראה דיאמונד ‪ ,1991‬פרק ‪ .6‬לכאורה נראה‬
‫שהשאלה הא "דוד דומה" הוא חסר מוב מכוח "טעות קטיגוריה" ) שני ביטויי שה בעלי משמעות‪,‬‬
‫א‪ %‬שצירופ הוא בלתי אפשרי קטגורית‪ ,‬בגלל משמעויותיה ) או שהוא חסר מוב כי לא הענקנו‬
‫ממשמעות לאחד ממרכיביו‪ ,‬היא שאלה טריוויאלית ‪ ,‬או "סמנטית"‪ .‬קורה דיאמונד הראתה במאמרה‬
‫הנ"ל שלא היא‪ .‬השאלה כרוכה בבעיית יסוד של הפילוסופיה של הלוגיקה ושל הלשו‪ :‬איזה מי פונקציה‬
‫של מרכיביו הוא פסוק? הניסוח שבטקסט נראה לי קולע להגדרת ההבדל‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫ושהמשהו הזה אינו בגדר מוב שנית לביטוי בשפה‪ .‬זה לא שמשפטי כאלה מבטאי תובנות‪,‬‬
‫אבחוני‪ ,‬הבחנות או עובדות כלשה הנמצאי בתשתית השפה והמחשבה‪ ,‬אלא שאינ ניתנות‬
‫לביטוי בשפה‪ .‬לא ) ה פשוט לא אומרי כלו‪" .‬אובייקט אינו פונקציה" אינו אומר יותר מאשר‬
‫"מובייקט איגו דוקיה"‪ .‬בשני המקרי לביטויי הרלוונטיי )מופעי הסימני( אי משמעות‬
‫מהסוג שהמופע הנדו דורש‪ ,‬ולכ )לפי ‪ 3‬דלעיל( אי לפסוק מוב‪ .‬אנחנו נוטי לטעות ולחשוב‬
‫שמשפטי אלה בכל זאת אומרי משהו‪ ,‬לפי גירסה זו‪ ,‬משו שלמילי )לסימני( המופיעות‬
‫בה יש משמעות בהקשרי )במופעי( אחרי‪ ,‬בניגוד לסימני כמו "מובייקט"‪ ,‬או "דוקיה"; א‪%‬‬
‫בכ‪ ,%‬כאמור‪ ,‬אנו מתייחסי אליה כסימני ולא‪ ,‬כפי שצרי‪ ,%‬כסמלי‪.‬‬
‫למרות שיש לא מעט בספר שנית להתפרש כ‪ ,%‬זה נראה לי פירוש קיצוני שאינו תוא את‬
‫רובו ואינו מתאי לרוחו‪ .‬רוב משפטי הספר נוגעי למושגי‪ ,‬לאבחוני ולהבחנות שאינ בגדר‬
‫נטל ירושה של מסורת פילוסופית מקובלת‪ ,‬אלא שוויטגנשטיי עצמו מנהיג ומשתדל לבאר ולערו‪%‬‬
‫באורח שיטתי‪ .‬מושגי התכונה הצורנית והתכונה של מבנה‪ ,‬שנדונו לעיל‪ ,‬ה דוגמאות לכ‪ .%‬אלה‬
‫ה דוגמאות חשובות משו שזהו ההקשר השיטתי המובהק‪ ,‬כפי שהוסבר לעיל‪ ,‬שבו ויטגנשטיי‬
‫מדבר על חוסר מוב‪ .‬הנושאי שיידונו בהמש‪ ) %‬האני‪ ,‬הרצו‪ ,‬גבולות העול ) מהווי דוגמאות‬
‫נוספות‪ .‬בכל אלה קשה לקבל את התזה של דיאמונד שכל משמעות היא בהצבעה על חוסר השחר‬
‫של העמדה שבה נית לאומר‪.‬‬
‫המשפטי הפילוסופיי הנדוני ה אכ חסרי מוב‪ ,‬א‪ %‬ה חשובי‪ .‬חשיבות אינה רק‬
‫בכ‪ %‬שפילוסופי נוטי לאומר )או לומר שכמות( אלא בכ‪ %‬שה נושאי שובל של ועשיר של‬
‫משפטי חסרי מוב‪ ,‬שובל שעמידה על אופיו מעמידה את תחו המוב‪" :‬משמעה ]של‬
‫הפילוסופיה[ יהא הבלתיניתלהיאמר‪ ,‬בכ שהיא תציג בבהירות את הניתלהיאמר" )‪.(4.115‬‬
‫כמעט בניגוד קוטבי לדיאמונד‪ ,‬יש לומר שהעמדה שממנה נאמרי משפטי אלה‪ ,‬שה חסרי‬
‫מוב א‪ %‬חשובי‪ ,‬אינה עמדה אשלייתית וחסרת שחר‪ ,‬אלא עמדה שממנה מפציע השחר ) זוהי‬
‫העמדה שבה או ממנה נית לראות את תחו המוב ככזה‪ .‬לומר שהאני אינו אובייקט‪ ,‬או‬
‫שאובייקט אינו פונקציה או שהאני הוא גבול העול הוא אמנ לומר משפטי חסרי מוב‪ .‬א‪ %‬אי‬
‫זה בהכרח לשגות באשליה של ראיית משהו בעוד למעשה אי ש כלו‪ ,‬כפי שגורסת דיאמונד‪ .‬זה‬
‫יכול ג להיות ביטוי לעמדה שבה אכ רואי משהו‪ ,‬וא' חשוב‪ ,‬א‪) %‬בהכרח( טועי ונכשלי‬
‫בהבעתו או באמירתו‪ 6.‬כמוב שהמשהו הזה אינו שהאני אינו אובייקט או שאובייקט אינו פונקציה‬
‫‪ 6‬כשלו זה יכול להתבטא באמירה חסרת מוב‪ ,‬א‪ %‬לא בהכרח‪ .‬אפשר להיכשל בדרכי אחרות‪.‬‬
‫ויטגנשטיי‪ ,‬למשל‪ ,‬חשב שאי אפשר לומר דברי מסוימי‪ ,‬כמו מובנו של משפט‪ ,‬שרק "מראי את‬
‫‪10‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫וכו'‪ .‬הרי אלה‪ ,‬אכ חסרי מוב ואי אפשר לראות‪ ,‬ולא משו שה תכני רחוקי או עמוקי או‬
‫מבהיקי מדי‪ ,‬אלא משו שאי ה כלו )בכ‪ %‬צודקת דיאמונד(‪ .‬א‪ %‬מכא לא נובעת המסקנה‬
‫שהעמדה שממנה נאמרי דברי אלו היא עמדה חסרת שחר שממנה לא רואי כלו‪ .‬לא בכדי‬
‫עמדנו בפירוט רב על האופ שבו מציג ויטגנשטיי את הדוגמה המובהקת להיווצר של אמירות‬
‫חסרות מוב‪ .‬שכ אחת ממשמעויות אופ ההיווצרות הזה היא שאגב חשיפתו מתבררות הדרכי‬
‫שבה נית לבטא את מה שדר‪ %‬אמירתו המקורית התבררה כחסרת מוב‪ ,‬או לפחות לעמוד בבירור‬
‫על מגבלותיה של אפשרות הביטוי הזו‪.‬‬
‫נושא פילוסופי שהעסיק את ויטגנשטיי ללא מנוח היה נסיו תחימת הגבולות‪ :‬גבול‬
‫השפה‪ ,‬גבול העול‪ ,‬גבול מה שנית להיחשב‪ ,‬גבול מה שנית להיאמר‪ .‬מאיזו עמדה נית להתוות‬
‫גבולות אלו? מאיזו עמדה נית א' לראות את הבעיה הכרוכה בהתוויית? ויטגנשטיי התנגד‬
‫לתפיסה פשטנית של גבולות אלו כמבדילי שני תחומי‪ ,‬כביכול‪ :‬התחו ה"קיי" וה"כשר"‪ ,‬מה‬
‫שבתו‪ %‬הגבול‪ ,‬לעומת התחו ה"בטל" וה"פסול"‪ ,‬מה שמחוצה לו‪ .‬ראייה פשטנית זו מוטעית‪,‬‬
‫ולמעשה לא לכידה‪ ,‬משו אותה אמירה נושנה של פרמנידס‪ :‬האי איננו‪ .‬מה שמעבר לגבול‬
‫העול‪ ,‬מה שלא נית להיחשב ומה שלא נית להיאמר איננו‪ .‬הגבולות הנדוני אינ גבולות בי‬
‫תחומי קיימי; אי נקודה "ארכימדית" מעבר לגבול‪ ,‬מחו‪ .‬לתחו הקיי והכשר‪ ,‬שממנה נית‬
‫לסקור את התחומי ולהתוות את הגבולות ביניה‪ .‬א כ‪ ,%‬מה פשר העיסוק בתחימת הגבולות‬
‫שציינתי? עניינו בראייה נכונה ובהירה של התחו הקיי והכשר‪ ,‬ראייה‪ ,‬שבהשגתה מותווה הגבול‬
‫הנדו ממילא‪ ,‬ומתו‪ %‬התחו עצמו‪ .‬הפרדוקס‪ ,‬הטמו בלב תפיסת חוסר המוב של ויטגנשטיי‪,‬‬
‫הוא שראייה נכונה של התחו הקיי והכשר היא עצמה כבר מחו‪ .‬לתחו הזה‪ .‬בתו‪ %‬התחו‬
‫הכשר אפשר לראות נכוחה דברי‪ ,‬מצבי דברי‪ ,‬אפשר לחשוב ולומר עובדות פרוטות וכיו"ב‪ ,‬א‪%‬‬
‫אי)אפשר לראות את התחו עצמו‪ ,‬וג לא את גבולותיו‪ .‬א‪ %‬אלה הרי היו מטרתה של "הראיה‬
‫הנכונה והבהירה"‪ ,‬ה שעניינו את ויטגנשטיי ולה מוקדש עיקרו של ה'טרקטטוס'‪ ,‬כמו של‬
‫רבי מכתביו המאוחרי‪ .‬תפיסה זו מהווה את הרקע הכללי של הניסיו הנוכחי להאיר במידת)‬
‫מה היבטי של כמה מהסוגיות שיידונו להל‪ ,‬שכול דברי שאי אפשר לאמר ושאולי ג‬
‫אליה כיוו ויטגנשטיי בדבריו על המשפטי חסרי המוב שבספר‪.‬‬
‫עצמ"‪ ,‬כביטויו‪ .‬אלה ה דברי שכל ניסיו לאמר נדו לכישלו‪ .‬א‪ %‬למיטב זכרוני הוא אינו אומר שכל‬
‫ניסיו לאמר מביא בהכרח לאמירה חסרת מוב‪ .‬הוא אומר‪ ,‬פשוט‪ ,‬שאי אפשר לאמר‪ ,‬כלומר שניסיו‬
‫לאמר חזקה עליו שייכשל‪ .‬א‪ %‬אפשר להיכשל בדרכי רבות )למשל‪ ,‬לומר דבר אחר‪ ,‬במקו זה‬
‫שהתכוונו לו(‪ ,‬או להביע משהו שאינו בחזקת האמירה המבוקשת‪ .‬כל אלה וכיו"ב ה דרכי כשלו שאינ‬
‫בהכרח אמירות חסרות מוב‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫האני‬
‫האני )האגו‪ ,‬הסובייקט( הוצב על ידי דקארט ביסוד המציאות ואפשרות ידיעתה‪ .‬בפילוסופיה‬
‫הקרטזית הוא מה שנודע ישירות בוודאות שאינה בת ערעור‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬יו וקאנט ערערו על‬
‫תפיסה זו וטענו שהאני אינו נודע ישירות כלל‪ .‬הראשו הסיק שהאני איננו עצ בעול‬
‫וההתייחסות העצמותית אליו היא אשלייתית‪ .‬השני קבע לאני מקו כיש טרנסצנדנטלי‪ ,‬שהנחתו‬
‫חיונית לאפשרות החשיבה‪ ,‬התפיסה וכיו"ב‪ .‬הסוגיה המשיכה להעסיק פילוסופי לרוב‪ .‬בתקופתו‬
‫של ויטגנשטיי‪ ,‬למשל‪ ,‬סמו‪ %‬לתקופת חיבור ה'טרקטטוס' התחבט ג ראסל בשאלות אלו‪.‬‬
‫בתקופה מסוימת סבר שהאני נודע ישירות‪ ,‬בהיכרות; בתקופות אחרות דחה זאת והציע שהאני‬
‫נודע רק על דר‪ %‬תיאור כאותו דבר שתופס‪ ,‬חושב‪ ,‬מרגיש וכיו"ב )ראה מאמרו "על טבע ההיכרות"‬
‫שפורס ב‪ 1914‬והיווה פרק מהספר 'תורת ידיעה'‪ ,‬שנכתב ב‪ 1913‬ונגנז על ידי ראסל‪ ,‬כנראה בגלל‬
‫ביקורתו של ויטגנשטיי(‪ .‬אלה ה כמה מהעמדות המרכזיות בתולדות הפילוסופיה שהיו ידועות‬
‫היטב לוויטגנשטיי ושאת עמדתו ב'טרקטטוס' יש להבי במסגרת התייחסות אליה וכדחייה‬
‫גורפת שלה‪ .‬אי זאת אומרת שוויטגנשטיי לא הושפע‪ ,‬וא' קיבל‪ ,‬אלמנטי שוני בתפיסות אלו‬
‫כמו ג בתפיסות אחרות )בייחוד זו של שופנהאור(‪ .‬בדברי הבאי נתעל מהשפעות והשוואות‬
‫אלו ונתרכז בניסיו להבנת העמדה כפי שהיא מוצגת ב'טרקטטוס'‪.‬‬
‫אי‪ %‬נכנס מושג האני ומחשבות אני למערכת של ה'טרקטטוס'? על כ‪ %‬עונה ויטגנשטיי‪:‬‬
‫"האני נכנס לפילוסופיה על ידי כ ש'העול הוא העול שלי' " )‪ .(5.641‬כרגיל‪ ,‬חלק חשוב של‬
‫משמעותה של טענה זו הוא במה שהיא באה לשלול‪ :‬האני אינו נכנס לפילוסופיה בהיותו אובייקט‬
‫מוכר או נודע ישירות; הוא ג אינו נכנס לפילוסופיה כסובייקט של אמונות‪ ,‬מחשבות או עמדות‬
‫פסיכולוגיות‪ ,‬כפי שסברו פילוסופי רבי‪ .‬עמדה שלילית זו נסמכת בי היתר על הטענה שהאני‬
‫)הפסיכולוגי( איננו אובייקט בעול ולפיכ‪ %‬מחשבות על אודות האני‪ ,‬או מה שנראה ככאלה‪ ,‬אינ‬
‫מחשבות של ממש ) אמיתיות או שקריות‪ .‬מבחינה זו ההיסט הטרנסצנדנטלי של האני אצל‬
‫ויטגנשטיי הוא רדיקלי א' יותר מזה של קאנט‪ .‬כדי להבי את עמדתו של ויטגנשטיי נבח תחילה‬
‫כיצד מבוססת טענה זו ב'טרקטטוס'‪.‬‬
‫)א(‬
‫תזת האקסטנסיונליות אומרת שכל פסוק מורכב הוא פונקציית אמת של הפסוקי‬
‫המרכיבי אותו )‪ .(5.54‬ויטגנשטיי מעיר שלכאורה נראה שפסוקי פסיכולוגיי )מהסוג "פלוני‬
‫מאמי ש)‪" ,"P‬פלוני חושב ש)‪ "P‬וכיו"ב( מהווי דוגמה נגדית‪ ,‬שכ מופיע בה פסוק כמרכיב‬
‫בפסוק מורכב שאינו פונקציית אמת של המרכיב‪ .‬אול‪ ,‬לטענתו‪ ,‬זו מראית עי הנובעת מתפיסה‬
‫שגויה של מבנ הלוגי של פסוקי אלה‪ .‬פסוקי)אני )פסוקי פסיכולוגיי בגו' ראשו‪ ,‬כגו "אני‬
‫‪12‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫מאמי ש)‪" ,"P‬אני חושב ש)‪ " P‬וכיו"ב( אינ מבטאי יחס בי משפט ) ‪ ) P‬לבי דבר ) האני )כפי‬
‫שנראה במבט שטחי וכפי שגרסו פילוסופי שוני(‪ .‬בניגוד לעמדה מקובלת זו ויטגנשטיי טוע‬
‫שמבנ האמיתי הוא מהסוג‪ 'P' :‬אומר ‪ .(5.542) P‬אי‪ %‬להבי הערה זו?‬
‫קוד כל‪ ,‬יש לראות שהעמדה המקובלת‪ ,‬שפסוק אמונה מבטא יחס בי סובייקט למשפט‬
‫כלל אינה מחוורת‪ ,‬כפי שהיא עלולה להיראות במבט שטחי‪ ,‬ויש בה מוזר לא פחות מאשר בעמדת‬
‫ויטגנשטיי‪ ,‬וזאת א' בלי קשר לתזת האקסטנסיונליות ולבעיות המטאפיסיות על מהותו של האני‪.‬‬
‫שהרי )‪ (1‬כשאד יכול לטעו ש)‪ , P‬הוא נמצא במצב שהוא מאמי ש) ‪) P‬ולהפ‪ ,(%‬וכ יכול הוא‬
‫לטעו שהוא מאמי ש)‪ P‬וכו' )עקרו העודפות של אמונה(‪ .‬מבחינה זו אי הבדל בי מה שאני‬
‫אומר כשאני אומר ש)‪ P‬לבי מה שאני אומר כשאני אומר שאני מאמי ש)‪ .P‬הטענה שאני מאמי‬
‫ש)‪ P‬אינה תיאור של מצבי הפנימי ואינה מסתמכת על בחינת מצבי הפנימי‪ .‬בדר‪ %‬כלל התנאי‬
‫המאפשרי לי לטעו שאני מאמי ש)‪ P‬ה פשוט התנאי המאפשרי לי לטעו ש)‪ , P‬וכדי להיות‬
‫במצב כזה איני בוח איזה יחס ביני לבי ‪ P‬ובחינה כזו‪ ,‬א' לו נעשתה‪ ,‬לא היתה עוזרת לי‬
‫במאומה‪ .‬זהו נושא שוויטגנשטיי עסק בו והדגישו פעמי רבות במש‪ %‬כל הקריירה שלו )השווה‬
‫למשל‪' ,‬חקירות' ‪ II‬עמ' ‪ .(179)80‬הוא מבוטא בקיצוניות כבר בעמדה הנדונה כא ב'טרקטטוס'‪.‬‬
‫)‪ (2‬בפסוק אמונה מהסוג הנדו יש משהו מטא)שפתי‪ :‬נראה כאילו אני אומר משהו על הפסוק ‪P‬‬
‫או על תוכנו‪ ,‬על יחסי אליו )שהוא מקובל עלי וכו'(‪ .‬א‪ %‬זהו יחס מוזר ושונה מיחסי רגילי בי‬
‫אובייקטי‪ ,‬המכונני את העובדות בעול‪ P .‬עצמו מבטא יחסי כאלה בי אובייקטי בעול‪,‬‬
‫א‪ %‬יחסי אליו אינו כזה‪ ,‬הוא אינו יחס ברמה ראשונה בי אובייקטי אלא‪ ,‬כביכול‪ ,‬יחס מרמה‬
‫אחרת בי אובייקט לבי יחס פרופוזיציוני בי אובייקטי‪ .‬את העובדה שמדובר פה ביחס מטא)‬
‫שפתי ברמה גבוהה יותר מיחסי אובייקטי רגילי מבטאת עמדת ויטגנשטיי במפורש‪ .‬א‪%‬‬
‫יתרונה בכ‪ %‬שטיבו של היחס הזה בעמדה המקובלת נשאר סתו והנחתו מביאה אותה אל ס' אי)‬
‫לכידות‪ ,‬ואילו בעמדת ויטגנשטיי טיבו מחוור‪ :‬זהו יחס התאמה רגיל בי סימ למסומ‪ ,‬או בי‬
‫‪7‬‬
‫פסוק לעובדה שהוא מבטא‪.‬‬
‫אול משמעותה המדויקת של עמדת ויטגנשטיי ב‪ 5.542‬אינה מחוורת א' לאחר שעמדנו‬
‫על כמה מהבעיות הכרוכות בעמדה המסורתית‪ .‬על פי פירוש רווח‪ ,‬שהוצע על ידי אנסקומב )‪1971‬‬
‫עמ' ‪ ,(87)89‬מה שוויטגנשטיי רצה לומר כא )ואמר בצורה לא כל כ‪ %‬מוצלחת( הוא שכפי שעל פי‬
‫‪ 7‬נקודה זו היוותה את מוקד ביקורתו של ויטגנשטיי כנגד תורת האמונה והידיעה של ראסל החל מ) ‪.1913‬‬
‫כידוע‪ ,‬ראסל הודה לימי‪ ,‬שבגלל ביקורת זו זנח אז את תורתו‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫תורת התמונה‪ ,‬כשהפסוק "‪ "P‬אומר ש)‪ P‬אז הוא חייב להיות איזומורפי למצב ש)‪) P‬צריכי‬
‫להיות לו אותו מספר מרכיבי כמו למצב וה צריכי לעמוד בהתאמה(‪ ,‬כ‪ %‬כשפלוני מאמי ש)‪P‬‬
‫הרי שיש איזה מבנה )נפשי? פיסי?( ברוחו‪ ,‬שאיזומורפי למצב )ולפסוק(‪ .‬אנסקומב סברה שלפי‬
‫פירוש זה אפשר לראות את הפסוק " '‪ 'P‬אומר ש)‪ "P‬כמשפט רגיל‪ ,‬אמיתי או שקרי‪ .‬אחרי חלקו‬
‫על כ‪ %‬וטענו שזהו משפט מדומה האמור להציג בדר‪ %‬כלשהי את המבנה של הפסוקי‬
‫הפסיכולוגיי הנדוני‪ ,‬א‪ %‬אי הוא עצמו בבחינת סכמה של משפט אמיתי או שקרי )ראה למשל‪,‬‬
‫קני‪ 1981 ,‬עמ' ‪ .(145‬אני סבור שהצדק כא ע קני‪ .‬ויטגנשטיי עצמו אומר ב‪ )5.542‬שמדובר פה‬
‫ב"התאמה בי עובדות דר‪ %‬ההתאמה בי האובייקטי שלה"‪ ,‬מה שלפי תורתו לא נית להאמר‪,‬‬
‫אלא רק מראה את עצמו‪ .‬מסקנתה של עמדה זו )מסקנה שקני‪ ,‬משו מה נמנע מלאמרה( הוא‬
‫שוויטגנשטיי מציל את תיזת האקסטנסיונליות שלו במחיר גריסת של משפטי אמונה )ומשפטי‬
‫פסיכולוגיי בכלל‪ ,‬בדומה למשפטי נביעה לוגית( כמשפטי מדומי‪ .‬זוהי מסקנה קשה‪,‬‬
‫שלהבנתה יש להידרש לבירורי נוספי‪ ,‬א‪ %‬לענייננו כא ) הבנת מעמד האני ) אי צור‪ %‬להיכנס‬
‫לעומקה של סוגיה זו‪ ,‬שכ‪ ,‬יהא פירוש עמדתו החיובית של ויטגנשטיי מה שיהא‪ ,‬לנו חשוב דווקא‬
‫הפ השלילי שנוגע לביקורתו על התפיסה הרווחת הרואה בפסוקי אלה יחסי בי תוכ לבי‬
‫אובייקט ) הסובייקט החושב ) כפי שהוסבר לעיל‪.‬‬
‫)ב (‬
‫על נימוקי אלה יש להוסי'‪ ,‬כמוב‪ ,‬את הנקודה המטאפיסית העיקרית לענייננו )‬
‫ש"האני אינו אובייקט"‪ .‬בעניי זה קיבל ויטגנשטיי את העמדה היומיאנית הבסיסית שהאני אינו‬
‫מושא של התנסות ישירה‪" .‬כל אובייקט נוכח בפני באופ אובייקטיבי‪ ,‬א‪ %‬לא האני" )'מחברות'‪,‬‬
‫עמ' ‪ .(80‬אי לנו ניסיו של נוכחות האני‪ .‬בגו' ה'טרקטטוס' הוא נמנע‪ ,‬בדר‪ %‬כלל‪ ,‬מהתייחסות אל‬
‫אובייקטי כאל מושאי התנסות וטע שהאני אינו מרכיב בעובדות העול‪ .‬תיאור מלא של העול‪,‬‬
‫של מה שקורה‪ ,‬לא יתייחס כלל לאני )האני המטאפיסי(‪ ,‬כפי שתיאור שדה הראייה שלי לא‬
‫‪8‬‬
‫יתייחס כלל לעי הרואה )‪.(5.633‬‬
‫)ג(‬
‫ג תפיסת ההכרח והקונטינגטיות ב'טרקטטוס' אינה מותירה מקו לאני כאובייקט‬
‫בעול‪ .‬א יחסי או קשרי אלה הכרחיי הרי שעולה כא הכרח לא לוגי שהוא בניגוד לעיקרי‬
‫‪ 8‬מטפורה זו היתה חשובה לוויטגנשטיי והוא פנה אליה שוב ושוב‪ ,‬א‪ %‬יש לשי לב שיש בה כדי להטעות‪,‬‬
‫שכ היא מניחה את קיומה של העי הפיסית כאובייקט בעול )אמנ מחו‪ .‬לשדה הראיה(; ג העובדה‬
‫שהקשר בי שדה הראייה והעי הפיסית הוא אמפירי)קונטינגנטי יכולה להטעות לענייננו‪ .‬ויטגנשטיי שב‬
‫והתייחס למטפורה זו בצורה שנמנעת‪ ,‬לפחות לכאורה‪ ,‬מהטעיות אלו ב'ספר הכחול' )עמ' ‪ (63)4‬בדברו על‬
‫"העי הגיאומטרית"‪ ,‬הקשורה קשר לוגי)פנומנולוגי לשדה הראייה‪ .‬השוה לעניי זה ולקשר בינו‬
‫לסולפיסיז של ויטגנשטיי ) ד‪ .‬פירס‬
‫‪14‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫תפיסת ההכרח של ה'טרקטטוס'‪ .‬ע זאת‪ ,‬תפיסת קשרי אלה כעובדה קונטינגנטית יוצרת מצב‬
‫‪9‬‬
‫של תלות לוגית בי עובדות קונטיגנטיות‪ ,‬שג הוא מצב לא נסבל לפי ה'טרקטטוס'‪.‬‬
‫שיקולי אלה הביאו את ויטגנשטיי לתפיסה טרנסצנדנטלית של האני‪ ,‬שאינו אובייקט‬
‫בעול‪ .‬ומכא ויטגנשטיי מסיק ש"הנפש )הסובייקט וכו'(‪ ,‬כפי שהיא נתפסת בפסיכולוגיה‬
‫השטחית של היו‪ ,‬אינה ולא כלו" )‪ .(5.5421‬שכ‪ ,‬הנפש‪ ,‬בפסיכולוגיה השטחית‪ ,‬נתפסת בדיוק‬
‫כאותו דבר שמאמי וחושב וכו' ואחר שראינו שבניתוח המבנה הלוגי הנכו של עובדות אלו אי‬
‫‪10‬‬
‫מדובר ביחס בי המשפט לסובייקט התופס אותו‪ ,‬ממילא נעל כא הסובייקט והצור‪ %‬להניחו‪.‬‬
‫בסיפא של הפסוק הזה מוסי' ויטגנשטיי‪" :‬שהרי ]‪ [Naemlich‬נפש מורכבת אינה נפש כלל"‬
‫)בתרגו העברי לא מופיעה המילה "שהרי"(‪ .‬יש כא קושי פרשני‪ :‬הא הטענה על המבנה הלוגי‬
‫של המשפט הפסיכולוגי קשורה לתפיסה של הנפש כיש מורכב? נראה שלא; מפשט הדברי נראה‬
‫שהיחס שבי הנפש למשפט על פי התפיסה הרווחת דורש רק שהנפש תיתפס כיש‪ ,‬כדבר‪ ,‬בי מורכב‬
‫ובי פשוט‪ .‬לפי פירוש זה לא ברור מה מוסי' המשפט האחרו בציטטה ומה קשרו לדבריו‬
‫הקודמי‪ .‬דומה‪ ,‬אפוא‪ ,‬שהטיעו של ויטגנשטיי מורכב יותר‪ :‬בטענה על המבנה של טענות‬
‫פסיכולוגיות )‪ (5.542‬הראה שאי מקו )וצור‪ (%‬לתפיסת הנפש כיש פשוט העומד ביחסי שוני‬
‫ע משפטי )תכני(; הסיפא של ‪ 5.5421‬בא לשלול ג את האלטרנטיבה הטבעית שלפיה הנפש‬
‫היא עצמה מכלול מורכב של תכני אלו‪) .‬כאילו אמרנו‪" :‬פלוני מאמי ש)‪ P‬פירושו‪ 'P' :‬כלול‬
‫בנפשו של פלוני"(‪ .‬משתי הטענות יחד יוצא ש"הנפש‪...‬אינה ולא כלו"‪ 11.‬הנפש‪ ,‬הסובייקט‪ ,‬האני‪,‬‬
‫ה לא כלו או לא דבר; ה אינ אובייקטי בעול ) לא פשוטי ולא מורכבי‪ .‬א כ‪ ,%‬מה‬
‫ה? ומניי הצור‪ %‬להתייחס אליה? הא הדיבור עליה הוא באמת חסר שחר מכל וכל כפי‬
‫שאולי נראה מהדברי עד כא?‬
‫נראה מהמש‪ %‬הספר‪ ,‬מיד לאחר עמוד אחד‪ ,‬שהתשובה אינה יכולה להיות "כ" חד‬
‫ופשוט‪" :‬גבולות שפתי משמע גבולות עולמי" )‪" ;(5.6‬כוונתו של הסולפיציסט נכונה כולה‪ ,‬א‬
‫אי היא מניחה שיאמרו אותה"‪"...‬העול הוא העול שלי" )‪" ;(5.62‬אני הנני עולמי" )‪;(5.63‬‬
‫ויטגנשטיי חות הערות אלה באמירה "הסובייקט אינו שיי לעול; הוא גבול העול" )‪.(5.632‬‬
‫‪ 9‬וראה בעניי זה פוגלי‪ ,‬עמ' ‪.86‬‬
‫‪ 10‬איני רואה בסיס להנחה של סלוגה שהיחס בו מדובר ) בי אובייקט למשפט או לעובדה ) הוא יחס הייצוג‬
‫דווקא )ראה סלוגה‪ ,‬עמ' ‪ .(129‬ג התרגו שמציע סלוגה ל ‪ vorstellende‬כ"מייצג" )‪ (representing‬ב‪5.631‬‬
‫נראה לי מאול‪ .‬ומגמתי‪.‬‬
‫‪ 11‬ויטגנשטיי משתמש כא במינוח מעי טכני‪ ,Unding ,‬במקביל ל‪ .Unsinn‬אני חושב שכדאי היה לשמור‬
‫צליל מעי טכני זה ולתרג "לא דבר"‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫דברי אלה ה בחזקת מה שוויטגנשטיי חשב שאי אפשר לומר ואולי א' בחזקת מה שהוא חסר‬
‫מוב‪ .‬ע זאת ברור שהוא ייחס לה‪ ,‬ולעמדה שממנה ה נאמרי‪ ,‬חשיבות רבה ולא ראה בה‬
‫דברי קשקוש‪ ,‬נחלת מסורת פילוסופית קלוקלת‪ ,‬שיש לנקות את פני הפילוסופיה מה‪ .‬לכ‪ ,‬יש‬
‫מקו לניסיו לברר את פשר ואת קשריה לגופי תורת המוב והלוגיקה שבספר‪.‬‬
‫זיהוי גבולות העול ע גבולות השפה הוא מוטיב מרכזי ב'טרקטטוס'‪ ,‬שנמצא בלב‬
‫הפילוסופיה של הלשו והאונטולוגיה של ויטגנשטיי‪ .‬דנתי בו במאמרי )‪ (1996‬ולא אשוב לביאורו‬
‫כא‪ .‬א‪ %‬מה פשר הדיבור על האני והשימוש המודגש בגו' ראשו בקטעי אלו? מדוע לא להסתפק‬
‫בתיאור ניטרלי מסוג "גבול העול הוא גבול השפה"‪ ,‬על דר‪ %‬התיאורי הניטרליי שבפתיחת‬
‫הספר )"העול הוא כל מה שקורה"(? מניי הצור‪ %‬לפנות לניסוחי גו' ראשו?‬
‫פרשני רבי עוני על שאלות אלו על יסוד עמדה פנומנליסטית שה מייחסי‬
‫לוויטגנשטיי )באותה תקופה(‪ ,‬ושאותה ה סומכי לסולפיציז שלו‪ .‬אני סבור שזו טעות‪ ,‬א‪ %‬לא‬
‫אדרש כא לביקורת העמדה הזו )שאי לה‪ ,‬אפילו לפי מצדדיה‪ ,‬סימוכי ישירי ב'טרקטטוס'(‬
‫אלא אציע כיוו שונה‪ ,‬הקושר באורח שיטתי את תפיסת הלוגיקה של ויטגנשטיי ע תפיסת האני‬
‫והסולפיציז שלו‪.‬‬
‫היישו של הלוגיקה‬
‫הרעיו של האני כגבול העול קשור למוב שבו העמדה הסוליפציסטית מתכוונת לומר משהו נכו‬
‫א‪ %‬שאי דר‪ %‬לאומרו‪ .‬אי דר‪ %‬לאומרו משני טעמי‪) :‬א( אי דר‪ %‬לטעו טענות על קיומ של‬
‫אובייקטי )והרי הסוליפציסט רוצה לטעו שרק הוא קיי( )השוה ‪ .(5.61 ,5.552‬קיומו של‬
‫אובייקט "מראה את עצמו" בכ‪ %‬שהאובייקט מכונה בש במסגרת פסוק עובדתי כלשהו )והשווה‬
‫'מחברות'‪ ,‬עמ' ‪ 75‬מ) ‪) .(9.7.16‬ב( לגבי האני הקושי חמור יותר שכ הוא אינו אובייקט בעול‪ ,‬אינו‬
‫מרכיב של עובדות בעול‪ ,‬כ‪ %‬שאפילו יכולנו לטעו טענות קיו על אובייקטי בעול‪ ,‬לא היה‬
‫אפשר להחיל זאת על האני‪ 5.631)5.633) .‬והשווה 'מחברות' עמ' ‪.(80‬‬
‫הצד השלילי של הטענה נראה‪ ,‬לפיכ‪ %‬די ברור‪ .‬א‪ %‬מה באשר לצידה החיובי ) מהי כוונתו‬
‫הנכונה של הסוליפציסט? באיזה מוב יש כוונה נכונה בניסיו לומר שרק אני קיי?‬
‫כיוו לתשובה נמצא בעניי מבני טריוויאלי לכאורה‪ :‬את דבריו הסתומי על האני והסולפיציז‬
‫מסמי‪ %‬ויטגנשטיי לכמה הערות על יישומה של הלוגיקה )השווה בייחוד ‪ ,5.557‬א‪ %‬ג כל הקטע‬
‫‪ .(5.552)5.557‬באופ כללי אפשר לסכ את רעיונו כ‪ :%‬הלוגיקה קובעת את האילוצי הפורמליי‪,‬‬
‫את תנאי הגבול של כל עול אפשרי )ובכלל זה כמוב של העול(; היא קובעת את מבנה המרחב‬
‫של האמת והשקר‪ ,‬דהיינו המרחב של הטענות העובדתיות האפשריות‪ .‬א‪ %‬הלוגיקה כשלעצמה‬
‫‪16‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫אינה קובעת את העול עצמו‪ ,‬את תוכנ של מערכת הטענות העובדתיות האמיתיות‪ .‬היא ג אינה‬
‫קובעת‪ ,‬כשלעצמה‪ ,‬כל עול אחר‪ ,‬שכ היא אינה כוללת טענות תוכניות אלא רק את מה שקובע‬
‫את גבולות התוכ האפשרי‪ .‬העול‪ ,‬שהוא מכלול העובדות‪ ,‬הוא תיחו מסוי של הממשות‪,‬‬
‫שנקבעת על ידי מכלול משפטי היסוד )המתגלה מצידו על ידי מכלול האובייקטי )‪ .(5.5561‬אי‪%‬‬
‫נקבעי מכלולי אלה‪ ,‬היינו התוכ של מערכת הטענות המתארות את העול?‬
‫יש כא שלושה רבדי‪ :‬העול ) מכלול העובדות‪ ,‬או מה שקורה; הממשות ) שנקבעת על‬
‫ידי מכלול משפטי היסוד‪ ,‬שה פונקציה של עצ הבנת השפה )זהו מושג חלש יותר שמאפשר‬
‫הרבה עולמות במסגרתו(; המרחב הלוגי ) שהוא עוד יותר חלש ומאפשר‪ ,‬עקרונית‪ ,‬הרבה מכלולי‬
‫של משפטי יסוד‪ ,‬הרבה שפות אפשריות‪ ,‬שרק אחת מה נתונה לנו כשפתנו‪ .‬לכאורה אפשר לראות‬
‫את עמדת ויטגנשטיי כא כאידיאליסטית‪ :‬העול נתפס כתיחו של הממשות‪ ,‬שנקבעת על ידי‬
‫עצ המחשבה או הבנת השפה; הרי היא שקובעת את מכלול משפטי היסוד‪ .‬א‪ %‬לאמיתו של דבר‬
‫איני חושב שפירוש אידיאליסטי זה מתחייב‪ .‬היחס בי השפה ) שפתי ) לבי העול ) עולמי )‬
‫מורכב הרבה יותר‪ .‬השפה אינה נתונה לנו סת כ‪ %‬בלי קשר לעול העובדתי; א‪ %‬משהיא נתונה‪,‬‬
‫היא מאפשרת תיאור עולמות שוני‪ ,‬טעויות‪ ,‬וכיו"ב‪ .‬שלושת הרבדי שתיארתי קוד נתוני לנו‬
‫כפונקציה של הבנת שפתנו וידיעת עולמנו‪ .‬אי כל סתירה בטענה הריאליסטית שהמערכת‬
‫המושגית והלשונית‪ ,‬שקובעת את גבולות הממשות והלוגיקה‪ ,‬נתונה לנו מכוח ידיעת העול‬
‫האובייקטיבי‪ ,‬שנתפס אז‪ ,‬במסגרת המערכת הזו‪ ,‬כאחד מבי העולמות האפשריי‪ .‬מכל מקו‬
‫ברי‪ ,‬שהלוגיקה עצמה אינה קובעת את העול‪ .‬הוא נקבע רק מכוח יישו מסוי שלה‪.‬‬
‫אמירת טענה או מוטב‪ ,‬מערכת טענות בעלות תוכ מסוי וכ א' חשיבת מחשבה ה‬
‫בבחינת יישו של הלוגיקה‪ .‬ויטגנשטיי מדגיש בהקשר זה שתי נקודות‪ .‬האחת‪ ,‬שאי לתפוס את‬
‫היישו כ‪ %‬שכאילו נתונה לנו המסגרת הלוגית באופ עצמאי ובלתי תלוי לחלוטי בשפה‬
‫ובמשפטי בעלי התוכ ואז‪ ,‬כצעד נוס' ובלתי תלוי‪ ,‬אנו מיישמי אותה‪ ,‬או "מלבישי עליה"‪,‬‬
‫כביכול‪ ,‬תוכ‪ .‬אמנ ב) ‪ 5.552‬ויטגנשטיי אומר שהלוגיקה "קודמת לאי‪) "%‬דהיינו‪ ,‬שהדברי ה‬
‫כ‪ %‬וכ‪ ,(%‬א‪ %‬הוא מיד מוסי' שאי היא "קודמת למה" )דהיינו שמשהו ישנו(‪ .‬את האמירה כולה יש‬
‫להבי לאור ההסבר ב) ‪" :5.5521‬שא לא כ‪ ,‬כיצד היינו יכולי לייש את הלוגיקה? אפשר‬
‫לומר‪ :‬אילו היתה לוגיקה ג אילולא היה עול‪ ,‬כיצד יכולה להיות לוגיקה עכשיו שיש עול?"‪.‬‬
‫האמירה שהלוגיקה קודמת לאי‪ ,%‬יכולה להטעות‪" .‬קודמת" כא אי פירושה שהלוגיקה קיימת‬
‫בנפרד‪ ,‬באיזה קיו אפלטוני‪ ,‬באופ לא תלוי בעול ובשפה‪ .‬זו היא בדיוק התמונה שוויטגנשטיי‬
‫מתנגד לה‪ ,‬ונות נימוק מצוי להתנגדותו ב‪ ,5.5521‬שכ אילו היו הלוגיקה והעול נתפסי כשתי‬
‫‪17‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫רשויות עצמאיות שאינ תלויות זו בזו‪ ,‬היה הקשר ביניה‪ ,‬במיוחד זה שבו נתפס העול כיישו‬
‫של הלוגיקה‪ ,‬הופ‪ %‬לבעייתי ובלתי מוב‪ .‬הלוגיקה קודמת לעול‪ ,‬או לאי‪ ,%‬במוב זה שהיא אינה‬
‫מניחה עול מסוי או מצב דברי מסוי‪ ,‬אלא חלה בשווה ג על עולמות אחרי או מצבי‬
‫דברי אחרי‪ .‬א‪ %‬אי זאת אומרת שהיא נתונה וניתנת לתפיסה בנפרד‪ ,‬ובלי תלות בעול כלשהו‪.‬‬
‫הלוגיקה היא היבט מסגרתי של העול )או של השפה(‪ ,‬היבט שמאפשר לתפוס את אפשרות של‬
‫עולמות אחרי )מערכות מצבי דברי אחרי(‪.‬‬
‫הנקודה השנייה‪ ,‬והמכרעת לענייננו‪ ,‬מחזירה אותנו הישר לתפיסה האודותנית של השפה‬
‫)ואפשרות הייצוג בכלל( עליה דיברנו לעיל‪ 12.‬אפשרות היישו של הלוגיקה מחייבת הנחתו של‬
‫סובייקט בעל רצו לומר או א' לחשוב משהו‪ ,‬שהרי הלוגיקה עצמה אינה אומרת כלו; היא רק‬
‫קובעת תנאי מסגרת לאפשרות לומר או לחשוב משהו‪ .‬אמירה של תוכ מסוי‪ ,‬כמו ג תיאור‬
‫עול מסוי )ולו א' תיאור חלקי( מחייבי נקודת ראשית סלקטיבית‪ ,‬נקודת התייחסות שקובעת‬
‫תכני‪ ,‬אמנ במסגרת הלוגיקה א‪ %‬מתו‪ %‬אילוצי ובחירות תוכניות שאינ נקבעות על ידי‬
‫הלוגיקה עצמה‪ .‬נדגיש שוב שאי מדובר רק בעצ הבחירה של פסוק מסוי או תיאור עול‬
‫מסוי מתו‪ %‬קבוצה גדולה של תיאורי אפשריי‪ .‬הנקודה האודותנית שדובר בה היא רדיקלית‬
‫יותר‪ :‬עצ המושג של תיאור או ייצוג מחייב התייחסות אודותנית למיוצג; כל תמונה היא‪ ,‬כזכור‪,‬‬
‫תמונה של מצב מסוי והיא נקבעת ככזו מכוח המבנה התמוני ומכוח יחס תמוני הנקבע בי‬
‫מרכיביה למרכיבי המציאות המיוצגת‪ .‬קביעה זו מניחה )ומחייבת מושגית( נקודת התייחסות‬
‫חיצונית וקודמת לתמונה עצמה‪ ,‬זוהי נקודת הפרויקציה של העול )והשווה ‪ ;3.11)3.13‬ת דעת‪%‬‬
‫לחשיבות השימוש בגו' ראשו וב'אני חושב' בפסוקי אלה(‪ .‬הסובייקט החושב‪ ,‬הסובייקט‬
‫‪12‬‬
‫המילה אודותני עלולה להטעות‪ .‬ברור שלא מדובר כא ביחס רגיל בי סובייקט ) כאחד המצויי‬
‫בעול ) לבי מצויי אחרי‪ .‬שכ הסובייקט נתפס כא כיש טראנסצנדנטלי‪ ,‬כגבול העול‪ ,‬שהנחתו‬
‫משתמעת מאפשרות הייצוג‪ ,‬שהיא האפשרות לחשוב מחשבות ולומר אמירות )והשוה פוגלי עמ' ‪.(86‬‬
‫אישיגורו מחטיאה את האלמנט הטרנסצנדנטלי של מעמד הסובייקט בתפיסת הייצוג האודותנית של‬
‫ויטגנשטיי כשהיא כותבת )אישיגורו‪:(460)1 ,‬‬
‫"הרעיו היסודי של סימ פרופוזיציוני ושל תמונה כלשהי שה'טרקטטוס' מציע‪...‬מניח את מה שאנו‬
‫עושי‪...‬הוא מניח שאנו יכולי לבחור לראות דברי בצורה מסוימת‪ ,‬שג אחרי יכולי לראות‬
‫כ‪ ...%‬לפיכ‪ ,%‬היישו של החוקי השולטי בסימני אלה דורש יכולת הכרה של "לראות כ)"‪ ,‬וכ ג‬
‫אימו‪ .‬עמדה מסוימת‪".‬‬
‫האופי האודותני של התמונה והמשפט אינו מניח את מה שאנחנו עושי ואת אפשרותנו‬
‫לבחור‪ ,‬כדבריה‪ .‬אפשרות כזו מבטאת בדיוק תפיסה לא אודותנית של ייצוג‪ ,‬הרואה בו סוג של‬
‫פרשנות‪ .‬הוא מובנה לתו‪ %‬מושג הייצוג ודורש את קיו האני והרצו כתנאי טרנסצנדנטליי‬
‫לאפשרותו‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫הרוצה‪ ,‬הסובייקט הבוחר‪ ,‬למרות שאינו אובייקט בעול‪ ,‬הוא‪ ,‬מבחינה זו‪ ,‬תנאי להיות התמונה‬
‫או התיאור מה שה‪ .‬על פי הנחות היסוד של ה'טרקטטוס' הוא מהווה תנאי ונקודת גבול לעול‬
‫המתואר‪.‬‬
‫נקודה זו עשויה לסבר במידת מה את אמירתו החוזרת ונשנית של ויטגנשטיי )בעיקר‬
‫ב’מחברות'( על היות האתיקה והרצו תנאי לעול )ראה למשל 'מחברות' עמ' ‪ 77‬מ) ‪.(24.7.16‬‬
‫קיומו של סובייקט בוחר‪ ,‬סובייקט בעל רצו‪ ,‬הוא תנאי לעול והוא גבול העול‪ ,‬במוב זה שהוא‬
‫קובע את האופי האודותני של מערכת הייצוג של העול ומהווה תנאי לאפשרותה במסגרת תנאי‬
‫הגבול שקובעת הלוגיקה‪ .‬מכא מובנת ההדגשה הסוליפציסטית של ויטגנשטיי על כ‪ %‬שגבולות‬
‫עולמי ה גבולות שפתי )‪ (5.6‬או שהעול הוא עולמי)‪ .(5.62‬העול הוא עולמי לא במוב הפשוט‬
‫שזהו העול שאני חלק ממנו‪ ,‬אובייקט בו )ולא בעול אחר(‪ .‬את זה ויטגנשטיי דווקא שולל‪.‬‬
‫העול הוא עולמי במוב חרי' יותר‪ ,‬שאני מהווה את נקודת הראשית של מערכת ההטלה‬
‫‪13‬‬
‫האודותנית שהטלתה במסגרת הלוגיקה מכוננת את העול‪.‬‬
‫הרצו ואתיקה‬
‫העול נתפס ב'טרקטטוס' לא רק במסגרת המרחב הלוגי של האמת והשקר‪ ,‬אלא ג במסגרת‬
‫המרחב האתי של הטוב והרע‪ .‬מושגי הטוב והרע קובעי מרחב שיש בו מעי לכידות פנימית מסוג‬
‫אחר מזו הלוגית‪ .‬הטוב והרע )והאתיקה כולה( אינ עובדות בעול ואינ תכונות של עובדות‬
‫בעול אלא ה אפיוני של העול בכללו; ככאלה ה‪ ,‬כמוב‪ ,‬בגדר מה שאינו נית להיאמר‪ ,‬אלא‬
‫רק מראה את עצמו‪ .‬ה שייכי‪ ,‬מבחינה זו‪ ,‬לגבול העול ) ה טרנסצנדנטליי )‪ .(6.421‬לכ‬
‫אומר ויטגנשטיי‪ ,‬שהבדלי אתיי ) הבדלי של טוב ורע ) אינ הבדלי בתו‪ %‬העול‪ ,‬שהרי‬
‫אלה יכולי להיות רק הבדלי עובדות‪ ,‬אלא הבדלי של עול‪ .‬ב'מחברות' ויטגנשטיי מבטא זאת‬
‫באמירה שהטוב והרע אינ תכונות של העול‪ ,‬אלא של האני‪ ,‬ולכ אינ חלק מהעול אלא‬
‫טרנסצנדנטיי לו )ראה 'מחברות'‪ ,‬עמ' ‪ .(80‬ומאחר שה תכונות‪ ,‬כביכול‪ ,‬של האני ה‪ ,‬כמוהו‪,‬‬
‫טרנסצנדנטליי‪ ,‬נקודות גבול העול‪.‬‬
‫כשאנו אומרי שהטוב והרע ה תכונות של האני ולא של העול ה חלי בראש‬
‫ובראשונה על הרצו‪ :‬הרצו הוא טוב או רע )‪ ;6.43‬ב'מחברות' ויטגנשטיי מגדיר את הרצו כמה‬
‫שהוא טוב או רע‪ ,‬ראה עמ' ‪ ,76‬מ) ‪ ;21.7.16‬עמ' ‪ .(79‬רצו זה‪ ,‬שעליו אפשר לומר שהוא טוב או רע‬
‫הוא הרצו האתי )ראה 'מחברות'‪ ,‬עמ' ‪ .(85‬אי זה אירוע בעול אלא קואורדינטת גבול לעול‬
‫להבנת נקודה זו יש לעמוד על מלוא משמעותה של עמדת ויטגנשטיי שהעול הוא מכלול‬
‫‪13‬‬
‫העובדות או מה שקורה ולא מכלול האובייקטי‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫)‪ 14,(6.43‬לפעמי ויטגנשטיי מתארו כעמדה כלפי העול )'מחברות'‪ ,‬עמ' ‪ .(87‬מבחינה זו‪ ,‬אומר‬
‫ויטגנשטיי ב'מחברות'‪ ,‬שכשתופסי כ‪ %‬את הרצו האתי‪ ,‬כטוב או כרע‪ ,‬הוא אינו קשור לוגית‬
‫בתנאי סיפוקו בעול‪ .‬לכאורה זו אמירה משונה‪ ,‬שכ ברור שכשאני רוצה ש)‪ P‬הרצו הזה קשור‬
‫קשר לוגי בתנאי סיפוקו‪ ,‬דהיינו‪ ,‬ש)‪ .P‬א‪ %‬להבנת כוונתו של ויטגנשטיי יש להכיר בכ‪ %‬שבזאת לא‬
‫תפסנו את הרצו כרצו אתי‪ ,‬כטוב או רע‪ .‬תפיסה כזו של הרצו כרצו אתי אינה קשורה כלל‬
‫‪15‬‬
‫בתנאי סיפוקו‪ ,‬אלא היא בבחינת התייחסות כללית לעול‪ ,‬התייחסות שהיא בגבול העול‪.‬‬
‫העול‪ ,‬אומר ויטגנשטיי ב) ‪ 6.373‬אינו תלוי ברצוני‪ .‬ב'מחברות' הוא מוסי' ואומר "אינני‬
‫יכול לכפו' את מה שקורה בעול לרצוני; אני חסר אוני לחלוטי"‪ .‬ע זאת הוא אומר ש"רצוני‬
‫חודר את העול" )עמ' ‪ .(73‬מהי חדירה זו שאינה השפעה סיבתית?‪ 16‬הרצו האתי חודר את העול‬
‫מבחינה זו שהוא מעי קואורדינטה שמגדירה את העול )ולא עובדה מסוימת בו(‪ .‬ויטגנשטיי‬
‫מבטא זאת ב'טרקטטוס' בקביעה שהרצו יכול לשנות רק את "גבול העול"‪" :‬כשהרצו הטוב‪ ,‬או‬
‫הרע‪ ,‬משנה את העול יכול הוא לשנות את גבולות העול בלבד‪ ,‬לא את העובדות; לא את מה‬
‫שיכול להתבטא בשפה‪ .‬בקיצור‪ ,‬על העול כולו להיהפ‪ %‬על ידי כ‪ %‬לאחר")‪.(6.43‬‬
‫ויטגנשטיי אומר פעמי רבות )ב'מחברות' וב'טרקטטוס'( שעולמו של המאושר ועולמו‬
‫של האומלל עולמות שוני ה )ש(‪ .‬מה פירוש הדבר? ודאי שהמאושר והאומלל שוני‪ ,‬א‪ %‬זה לא‬
‫מספיק לשוני בעולמותיה שהרי אי ה מרכיבי של עולמותיה‪ .‬להיות מאושר או אומלל אינה‬
‫עובדה בעול‪ ,‬שכ הסובייקט אינו אובייקט בעול‪ .‬להיות מאושר הוא תכונה פנימית של העמדה‬
‫הכללית של הסובייקט כלפי העול‪ ,‬תכונה שוויטגנשטיי מאפיי אותה כהרמוניות‪ ,‬השלמה‬
‫מלאה )ראה 'מחברות'‪ ,‬עמ' ‪ .(86 ;78 ;74)5‬כא יש לזכור שעמדה של הסובייקט כלפי העול אינה‬
‫יחס בי שני דברי )שכ לא הסובייקט ולא העול ה דברי )וודאי לא דברי בעול(‪ .‬לכ את‬
‫האמירה שלנו יש להבי כתכונה פנימית של העול‪ :‬להיות מאושר היא תכונה פנימית של עולמו‬
‫של המאושר‪ .‬ולכ עולמותיה של המאושר והאומלל שוני‪ .‬ה אינ שוני בזה שיש עובדה‬
‫באחד שאינה בשני וכיו"ב; ה שוני באותה הרמוניות פנימית ושלמות שמאפיינת את עולמו של‬
‫‪14‬‬
‫הרצו‪ ,‬על פי ויטגנשטיי‪ ,‬מתבטא בפעולה הרצונית; לעתי הוא א' מזהה את הרצו ע הפעולה‬
‫הרצונית‪ .‬בכל מקרה הרצו אינו אירוע או מצב בעול‪ ,‬שגור סיבתית לפעולה‪ ,‬אלא פ שלה )ראה‬
‫'מחברות'‪(87 ,‬‬
‫‪15‬‬
‫ב'מחברות' ויטגנשטיי מדבר על הרצו של העול כולו ) רצו העול ‪ .‬הוא מוסי' ש שבמבט‬
‫מעמיק מתגלה שזהו הרצו שלי )ראה עמ' ‪.(85‬‬
‫‪20‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫המאושר‪ .‬עולה מכא‪ ,‬שעול אינו סת אוס' עובדות‪ :‬אותו אוס' עובדות יכול להוות עולמות‬
‫שוני‪ ,‬האחד של המאושר‪ ,‬בעל הרמוניות פנימית‪ ,‬והאחד של האומלל‪ ,‬שנעדר הרמוניות כזו‪.‬‬
‫האי זה עומד בניגוד לאפיוני ולהדגשות האונטולוגיי שבתחילת הספר? אני חושב שאי זה‬
‫ניגוד אלא הבהרה‪ .‬בתחילת הספר ויטגנשטיי מדבר על העול סת )אוס' עובדות(‪ .‬א‪ %‬בסו'‬
‫הספר הוא מדבר על עולמי או עולמו של פלוני )המאושר‪ ,‬האומלל(‪ .‬את זה הוא מזהה ע חיי )או‬
‫חייו של פלוני( ועל זה נית לומר שהוא מאופיי ג על ידי תכונת האושר או האומללות‪ ,‬הטוב או‬
‫הרע‪ .‬הצעד המכריע במהל‪ %‬זה הוא הצעד הסוליפציסטי שבזיהוי של העול ע עולמי‪ .‬משמעותו‬
‫וטעמו של זיהוי זה הוא‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬בכ‪ %‬שאי לדבר על עובדה אלא מתו‪ %‬פרספקטיבת ייצוג‬
‫מסוימת שלה‪ ,‬ותפיסת הייצוג של ה'טרקטטוס' היא אודותנית במהותה‪ :‬המיוצג נתפס בייצוג‬
‫מתו‪ %‬נקודת פרויקציה מסוימת )בניגוד‪ ,‬למשל‪ ,‬לתפיסה בה הוא והמייצג נתפסי באופ עצמאי‬
‫‪17‬‬
‫בלי תלות אימננטית בפרויקציה‪ ,‬שמובאת‪ ,‬א מובאת‪ ,‬רק להסברת היחס ביניה(‪.‬‬
‫יש דמיו מסוי בי היחס שבי הרצו האתי לעול לבי היחס בי אידיאליז לריאליז‬
‫שדנו בו בקשר לשאלת היישו של הלוגיקה‪ .‬במסגרת שפה נתונה )או עול נתו( אי מקו לדיבור‬
‫על הרצו ופעולתו‪ ,‬שכ מסגרת זו כבר קובעת מה ייחשב לפעולה‪ ,‬לאירוע‪ ,‬לשינוי בעול וכו'‪,‬‬
‫והרצו )האתי( אינו בגדר אלה‪ .‬א‪ %‬אי זה שולל את האפשרות שמסגרת זו עצמה משאירה מקו‬
‫וא' פותחת פתח לתפוס אותה כאפשרות מסוימת )מבי מכלול אפשרויות( שמימושה כרו‪ %‬ברצו‪,‬‬
‫או בהכרעה‪ .‬שוב‪ ,‬אי זה רצו הנתו לתיאור במסגרת אותה שפה או אותו עול ואי זו הכרעה בי‬
‫אפשרויות הניתנות להשוואה באותה מסגרת‪ .‬א‪ %‬בהביננו שפה מסוימת‪ ,‬חלק מהבנה זו כולל את‬
‫תפיסת האפשרות של שפות אחרות‪ ,‬א' א אינ ניתנות לתיאור במסגרת השפה הנדונה‪ .‬וכ‪%‬‬
‫בתפיסת עול מסוי )עולמנו( כרוכה ההכרה שעול זה הוא פרי הכרעה‪ ,‬שאינה הכרעה בי‬
‫אפשרויות הקיימות בו ושאינה ניתנת לניסוח במסגרתו‪ .‬זהו המוב שבו הרצו האתי חודר את‬
‫העול כולו ויכול לשנות את גבולותיו ואת טיבו‪ ,‬למרות שאינו יכול לשנות בו מאומה‪.‬‬
‫הא יש קשר שיטתי בי תפיסת הסובייקט המטאפיסי כגבול העול לבי תפיסת‬
‫הסובייקט האתי או הרצו האתי? יש אפשרות לומר שוויטגנשטיי גדר מקו למושגי האתיי‬
‫‪16‬‬
‫ויטגנשטיי התחבט קשות בשאלה זו‪ .‬מצד אחד ) שמודגש ב'מחברות' ) היה ברור לו שהרצו חייב‬
‫להתבטא בעול ושאי לנתק אותו מהפעולות הרצוניות )ראה למשל עמ' ‪ .(87‬מצד אחר ) שמודגש יותר‬
‫ב'טרקטטוס' ) הרצו מוצג כטרנסצנדנטי לעול וכפ של עמדה כלפי העול בכללותו‪.‬‬
‫‪ 17‬התעלמותה של אנסקומב מהפ הסוליפציסטי של תורת הרצו של ה'טרקטטוס' פוגמת באופ שבו היא‬
‫מציגה את הסוגיה הזו בתורת ויטגנשטיי‪ ,‬שהיא בעיניה "שגויה בבירור" )‪ ,1971‬עמ' ‪ .(171)2‬אי אפשר‬
‫‪21‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫בתו‪ %‬המסגרת הכללית שלו; שמה שהיה חשוב לו להראות הוא שמושגי הרצו והאתיקה אינ‬
‫מושגי רגילי המתארי או המתייחסי לתכונות של דברי בעול‪ :‬ה לא מהווי חלק של‬
‫תיאור העול ומה שמתרחש בו; שמבחינה זו האתיקה היא חסרת שחר ואמירות אתיות ה‬
‫חסרות מוב‪ :‬ה מנסות לומר את מה שרק יכול להראות את עצמו‪ .‬נקודות שליליות אלו ה לבטח‬
‫חלק מעמדתו‪ .‬א‪ %‬כא‪ ,‬כמו לגבי האני מתעוררת קושיה חשובה לגבי הצד החיובי‪ :‬מדוע לא‬
‫הסתפק ויטגנשטיי בביטול מובנ של האמירות האתיות כתיאורי של העול? מה מקו מצא‬
‫בכל זאת לדבר על האתיקה במונחי טרנסצנדנטליי כתנאי ונקודת גבול לעול? הא‬
‫המוטיבציה לזה מתמצית בניסיו לצאת ידי חובת האינטואיציה האתית שלנו ) העובדה‬
‫האינטואיטיבית שאנו תופסי את העול ואת עצמנו ג במושגי אתיי?‬
‫אני סבור שזה אולי חלק מהאמת‪ ,‬א‪ %‬רק חלק‪ .‬בהערה קצרה ב'מחברות' מ) ‪19.11.16‬‬
‫)עמ' ‪ (89‬ויטגנשטיי כותב‪" :‬איזה מי טע יש להנחת הסובייקט הרוצה? הא אי העול שלי‬
‫מספיק לאינדיבידואציה?" אמר ולא פירש‪ .‬נדמה לי שאת כוונת הדברי אפשר להבי כתוספת‬
‫לשאלה ששאלנו‪ :‬תפיסת האני כגבול העול התבארה על ידינו כנקודת ראשית ליישו של‬
‫הלוגיקה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬כנקודת הפרויקציה של העול‪ .‬א‪ %‬אפיו זה של האני יכול להיראות כמעט ריק‬
‫או טאוטולוגי‪ :‬כל מה שאנו יודעי על נקודה זו שהיא אותה נקודה שממנה העול נתפס כפי‬
‫שהוא נתפס‪ ,‬ובזה‪ ,‬כ‪ %‬נראה‪ ,‬לא הוספנו דבר על העול כפי שהוא נתפס‪ .‬הרצו והאתיקה‬
‫מוסיפי פרספקטיבה חדשה לאינדיבידואציה זו‪ :‬האני הוא לא רק נקודת הגבול הלוגית לעול‬
‫אלא ג נקודת הגבול האתית‪ .‬זוהי תוספת מכריעה שהופכת את נקודת הגבול הנדונה מנקודה‬
‫ריקה וטאוטולוגית לפרספקטיבת התייחסות ממשית לעול‪ :‬כשנתונה לנו האינדיבידואציה‬
‫האתית לנקודת הגבול הנדונה )לאני( אז תפיסתה כנקודת גבול לוגית היא ממשית ובעלת תוכ וכ‬
‫להפ‪ .%‬כל אחד מהאפיוני נות נקודת עגינה לממשותו של האחר )כשאני מאפיי את העי כגבול‬
‫שדה הראייה שלי‪ ,‬כנקודת הראשית שלו‪ ,‬זה אפיו כמעט ריק; הוא מקבל את תוכנו הממשי בכ‪%‬‬
‫שלאותו גבול יש ג אפיו אחר )פיסי‪ ,‬חוויתי או כיו"ב( שאינו חזותי)גיאומטרי גרידא(‪.‬‬
‫עמדתו של ויטגנשטיי בעניי הרצו האתי קשה ביותר להבנה ורב בה הסתו על המבואר‪,‬‬
‫אולי א' יותר מאשר ביתר הנושאי הנדוני כא‪ .‬שאלות רבות נותרות ללא מענה )נראה לעי(‬
‫ובחלק ויטגנשטיי אינו ד כלל‪ .‬למשל‪ ,‬מה מבטיח את זהות של הסובייקט המטאפיסי‬
‫והסובייקט האתי‪ ,‬דהיינו‪ ,‬של תפיסת האני כנקודת הפרויקציה וראשית היישו של הלוגיקה‪ ,‬ואת‬
‫להבי את תורת הרצו האתי ב'טרקטטוס' בהתעל מהתפיסה הסוליפציסטית של העול‪ ,‬וזאת א' א‬
‫לא מקבלי את הבסיס שהצעתי לכ‪ %‬בתפיסת הייצוג האודותנית‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫פרק ‪ :3‬חוסר מוב‪ ,‬האני והרצו‬
‫תפיסתו כרצו האתי? נקודת אחיזה לתשובה ניסיתי למצוא בכ‪ %‬שרעיו היישו והפרויקציה‬
‫דורש נקודת ראשית רצונית‪ .‬נקודת אחיזה נוספת ניסיתי למצוא בכ‪ %‬ששתי התפיסות כרוכות‬
‫בראיית כללות העול‪ ,‬בהתייחסות לעול כמכלול של‪ .‬הוא של במוב זה שמשתי הבחינות )‬
‫ג הלוגית וג האתית ) אי מוב להוספה עליו; כל הוספה‪ ,‬למעשה‪ ,‬כל שינוי ה בבחינת עול‬
‫‪18‬‬
‫אחר‪ .‬א‪ %‬אפילו נודה בכל אלו‪ ,‬ברור שעדיי אי בכ‪ %‬תשובה מספקת לשאלתנו‪.‬‬
‫‪ 18‬בעיה זו אינה ייחודית לוויטגנשטיי ול'טרקטטוס'; בעיות מקבילות מצויות בשיטות פילוסופיות אחרות‪,‬‬
‫כמו זו של קאנט‪ ,‬למשל‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫ האני והרצו‬,‫ חוסר מוב‬:3 ‫פרק‬
‫ביבליוגרפיה‬
:‫כתבי ויטגשנטיי‬
.1994 ,‫ המאוחד‬.‫ הוצאת הקיבו‬.‫ צמח‬.‫ תרג ע‬,'‫'טרקטטוס' ) 'מאמר לוגי פילוסופי‬
) '‫'מחברות‬
Notebooks 1914-1916, ed. and trans. G.E.M. Anscombe. Basil Blackwell, 1979.
) II '‫'חקירות‬
Philosophical Investigations Part II, trans. G.E.M. Anscombe. Basil Blackwell, 1958.
‫מחברי אחרי‬
:‫ מ"ד‬,'‫ 'עיו‬."‫ "לוגיקה ואינטנציונליות ב'מאמר לוגי)פילוסופי' של ויטגנשטיי‬:1995 ) .‫ ג‬,‫ברעלי‬
.399)418
Anscombe, G.E.M. 1971. An Introduction to Wittgenstein’s Tractatus, University of
Pennsylvania Press.
Diamond, C. 1991. The Realistic Spirit. MIT.
Fogelin, R. 1981. Wittgenstein. Routledge and Kegan Paul.
Ishiguro, H. 1981. “Thought and Will in Wittgenstein’s Tractatus”, Ethics 7: 455-63.
Kenny, A. 1981. “Wittgenstein’s Early Philosophy of Mind” in Perspectives on the
Philosophy of Wittgenstein. ed. I.Block, pp.140-8. Basil Blackwell.
Pears, D. F. 1987-88. The False Prison: A Study of the Development of Wittgenstein’s
Philosophy. Clarendon.
Russell, B. “On the Nature of Acquaintance” in Logic and Knowledge, ed. R. Marsh. Allen
& Unwin.
Sluga, H. 1983 “Subjectivity in the Tractatus.” Synthese 56: 123-139
24