סיפורו האישי של מנהיג התנדבות

‫סיפורו האישי של מנהיג התנדבות‬
‫רמי סטוויצקי – מראשוני מתנדבי עֶ לֶ"ם (העמותה לנוער במצבי סיכון) ומפתחי פעילותה; מקים ומנכ"ל‬
‫נ ָָדב‪ ,‬המרכז הישראלי להתנדבות נוער‪ ,‬גוף חדשני שפעל להכשרה מקצועית וערכית בתחום התנדבות‬
‫הנוער; היום עומד בראש ‪ ,B4C‬חֶ ברה שייסד להכשרה ולליווי של מנהלי עמותות ומנהלי התנדבות‬
‫בעולמות תוכן מגוונים‪ ,‬וכן מנהל את מערכת החינוך בקיבוץ יקּום – איש מרתק ולא שגרתי; חדשן רעיוני‬
‫ומיישם ביצועיסט; אידיאליסט המאמין בשינוי חברתי המבוסס על תיאוריה סדורה בתחום ניהול‬
‫ההתנדבות – ובו‪-‬בזמן גם פרגמטיסט וגם מורד‪ ,‬המאמין בכוחו של עיקרון התנדבות הנוער לשרוד‬
‫"פלטפורמות" ומסגרות משתנות ולהפוך ממעיין זך לזרם שישנה את הקהילה‪ ,‬את החברה‪ ,‬את העולם‬
‫שבו אנו חיים‪.‬‬
‫"לתחושתי‪ ,‬אנשים לא מספיק מחַ ְדשים בעולם החברתי ועולם ההתנדבות‪ .‬בנוער יש המון אנרגיות וצריך‬
‫לתעלן‪ .‬הרי האל טרנטיבות של הנוער היום בחברה המערבית השבעה הן קיצוניות וחדות‪ :‬להיות עסוקים‬
‫בקניות ובדרכים להעצמת החוויות האישיות והחברתיות‪ ,‬העוברות דרך אלכוהול‪ ,‬סמים‪ ,‬אלימות – או‬
‫להתנדב לעשייה למען אחרים ולהשפיע על הקהילה ועל החברה‪ .‬הלימודים הם חלק מזה‪ ,‬כשאתה עושה‬
‫משהו ע ם עצמך‪ ,‬כשאתה מתנדב ופעיל‪ ,‬מן הסתם תשקיע גם בלימודים שפותחים בפניך את ידיעת העולם‬
‫מסביבך‪ .‬אנחנו כחברה צריכים לבחור‪ ,‬והבחירה שלנו היא לא רק עניין של כסף‪ ,‬גם של אנרגיות‪ ,‬של הרבה‬
‫יוזמה ופתיחות לקצב ההשתנות הגובר וההולך של העולם‪ .‬למשל‪ :‬איך להשתמש ברשתות חברתיות‬
‫אינטרנטיות כדי להפעיל מתנדבים‪ .‬אי אפשר בלי זה‪ .‬אם תירתע מפייסבוק‪ ,‬טוויטר ודומיהם – לא תהיה‬
‫במקום שבו נמצאים החבר'ה הצעירים‪ .‬צריך לשאוף ולדעת איך להקים קהילה סגורה‪/‬פתוחה במדיומים‬
‫מגוונים‪ ,‬שבהם המתנדבים הצעירים יוכלו לבוא לידי ביטוי‪ .‬ואף יותר מכך‪ :‬העוסקים בניהול ההתנדבות‬
‫צריכים ללמוד ניהול‪ ,‬שיווק‪ ,‬מיתוג ומיצוב – להיות בעצם מנהלי משאבי אנוש התנדבותיים"‪.‬‬
‫רמי הוא בן אופקים‪ ,‬ומשפחתו עדיין גרה שם‪ .‬אמו הגיעה בגיל עשרים ממרוקו ואביו הגיע מתל אביב עם‬
‫משפחתו‪ ,‬משפחת נגרים (דור שביעי בארץ) כדי לבנות את עיירת הפיתוח‪ .‬האב הופקד מטעם הצבא על‬
‫הביטחון השוטף בקיבוצי ובמושבי האזור (ואגב‪ ,‬הוא מתנדב מאז ומתמיד בכל מסגרת אפשרית)‪ .‬בגיל‬
‫תשע‪ ,‬בעצה אחת‬
‫עם הוריו‪ ,‬החליט‬
‫לקיבוץ‬
‫לעבור‬
‫נירים ונקלט שם‬
‫בקבוצת‬
‫היטב‬
‫"במוסד החינוכי היה לנו מרחב פעולה גדול – פיתחנו בעצמנו את הנוי‪ ,‬הפקנו את כל‬
‫החגיגות ואפילו ה מצאנו חגים‪ :‬חג החסה‪ ,‬הוא הסילבסטר‪ .‬היה ברור שזה מקום‬
‫שלנו‪ .‬אפילו ריבים קשים נפתרו בתוך חברת הילדים‪ .‬אני זוכר שמישהו לקח מיטה‬
‫של ילד אחר שאיתו רב והעלה אותה למגדל שבנינו‪ ,‬והמבוגרים לא ממש התערבו‪ .‬את‬
‫המורים סיווגנו באופן ברור ל' אלה שבאו לחנך' ול'אלה שבאו ללמד'‪ .‬הלימודים‬
‫כמובן לא עניינו אף אחד‪"...‬‬
‫הילדים הקטנה‪.‬‬
‫מכיתה ז' למד‬
‫במוסד החינוכי האזורי "מעלה הבשור" שבקיבוץ מגן‪ .‬המוסד החינוכי‪ ,‬שדגל בהענקת אוטונומיה מרבית‬
‫לחברת הילדים מקיבוצי הסביבה‪ ,‬עיצב את זהותו החברתית ההתנדבותית‪ .‬רמי נחשב תמיד ילד פעיל‬
‫ואחראי מאוד; תמיד במועצת תלמידים‪ ,‬מדריך בתנועה‪.‬‬
‫בכיתה י"א פגש רמי את אמיל גרינצוויג‪ ,‬המחנך והמורה להיסטוריה ותנ"ך‪:‬‬
‫"הוא ה יה דמות מאוד משמעותית‪ ,‬וכשבכיתה י"ב הציעו למי שרוצה לעשות בגרות מלאה או חלקית –‬
‫אמרתי לו 'די'‪ ,‬כי לא עניין אותי וגם בתור אידיאליסט הייתה לי התנגדות עקרונית‪ .‬אמיל סיכם איתי‬
‫שאלמד כמה מקצועות חובה – תהיה בשיעורים‪ ,‬הוא אמר‪ ,‬ובמקביל‪ ,‬תעשה משהו משמעותי‪ .‬החלטתי‬
‫להקים דיר כבשים במוסד‪ .‬קראתי המון חומר‪ ,‬חוברות 'הנוקד' וספרים‪ ,‬ואחר כך נסעתי עם חבר מגן‬
‫שניהל פעם את הדיר בקיבוץ וקנינו זכר ושתי נקבות‪ .‬ארגנתי חבר'ה במוסד ובנינו לבד את הדיר מבטון‪.‬‬
‫הקמנו גדר וזרענו שדה של אספסת‪ .‬חציר וקש לקחנו מהקיבוצים‪ .‬לא זכור לי חוסר בידיים עובדות‪ .‬עבדנו‬
‫סביב השעון ו"בילינו" שם כל הזמן‪ .‬יצאנו למרעה‪ ,‬קמנו גם בחורף לחלוב‪ ,‬קצרנו עם מגל וחרמש;‬
‫מהספרים הישנים קבענו מתי גוזזים‪ ,‬מצאנו איפשהו מספריים לגז וגזזנו‪ .‬היו לנו שבע כבשים והמלטות‪.‬‬
‫אני בכלל לא זוכר את זה כמשהו שניהלתי – זה פשוט זרם‪ .‬הדיר במוסד החינוכי "מעלה הבשור" קיים עד‬
‫היום! באותה התקופה גם הכנתי עבודת גמר ניסויית על גידול חרציות‪ ,‬הייתי מדריך של חניכים חדשים‬
‫במוסד‪ ,‬פעיל בתנועה‪ ,‬בבית הספר ובמוסד‪ ,‬ושיחקתי הרבה כדורעף‪...‬‬
‫ההמשך הטבעי היה לשנת י"ג (שנת שירות) בתנועה – קומונר בקן של "השומר הצעיר" באשקלון בשכונות‬
‫המבוססות; אפרידר וברנע‪ .‬ביניהן לבין השכונות הקשות כמו שכונת שמשון הפריד הכביש הראשי העובר‬
‫ליד התחנה המרכזית‪ ,‬ולשם לא היו אמורים להגיע‪ ,‬אבל רמי זוכר שהקומונה אימצה עריק מצה"ל משכונת‬
‫שמשון‪ ,‬שאליו התחבר מאוד‪ ,‬וזה הזמין אותו אליו הביתה לראות שיש באשקלון מציאות אחרת‪ ,‬לא של‬
‫חולצות שומריות‪ ,‬ומדצ"ים ופעילות עירונית מאורגנת‪ .‬שני הקומונרים האחרים עזבו ב"משבר חנוכה"‬
‫וב"משבר פסח"‪ ,‬ורמי נשאר לבד בקומונה‪( .‬בעצם‪ ,‬לא תמיד לבד כי ביקרה אותו לפעמים גם ענבל מרוחמה‪,‬‬
‫שפגש בסמינר בגבעת חביבה ונשארה אתו ע ד היום‪ .)...‬הוא זוכר שהיה ברור לו שהוא אחראי על המערכת‬
‫והחלק החברתי והאידיאליסטי היה חזק מספיק כדי לא לוותר‪.‬‬
‫בשנת השירות‪ ,‬תשעה חודשים אחרי פרוץ מלחמת לבנון‪ ,‬נרצח המחנך אמיל גרינצוויג בהפגנת שמאל‬
‫נגד המלחמה‪ ,‬ובהתקפה על שדה התעופה בביירות נהרג איתן‪ ,‬בן דודו של רמי‪ ,‬הנכד הבכור במשפחה‪,‬‬
‫שהיה מפקד פלוגה בנ"מ‪ .‬שתי האבידות היו קשות‪ ,‬ורמי התגייס לאותה היחידה של בן‪-‬דודו בחיל האוויר‪,‬‬
‫ושירת בה ארבע שנים ‪" .‬בפעם הראשונה שהייתי בקורס קצינים הודחתי‪ ,‬כי בסוף הניווטים הלכתי למפקד‬
‫שלנו ואמרתי‪' :‬פתחתי מפה'‪ .‬כולנו פתחנו את המפה‪ ,‬אבל חוץ מאחד‪ ,‬האחרים לא הודו‪ .‬אני זוכר‬
‫שהרגשתי מטומטם וכעסתי מאוד על האחרים‪ ,‬אבל מתחת לכל זה הרגשתי שעשיתי מה שהייתי צריך‬
‫לעשות‪ .‬אחר כך עשיתי קורס נוסף"‪.‬‬
‫לרמי היה ברור שגם אחרי הצבא הוא ממשיך לגור בנירים – "את הכסף של הקבע נתנו לקיבוץ‪ ,‬ואני זוכר‬
‫שהתווכחתי עם בן כיתה שלי‪ ,‬על כך שהוא קונה לפעמים תקליטים מהכסף הזה‪ .‬דיברנו אם אפשר לעשות‬
‫דבר כזה‪ ".‬הוא חזר לעבודה בגן הילדים וריכז בהתנדבות את התחום החברתי במוסד החינוכי‪ .‬לשאלה‬
‫אם הגדיר לעצמו אז את הכיוון שהוא הולך לעסוק בו הוא עונה‪ ,‬שלא חשב כלל על עצמו כלל כעל פעיל‬
‫בתחום החברתי ולא הגדיר לעצמו תחום עיסוק בשלב זה של חייו‪.‬‬
‫ב‪ 1891-‬נשלח להיות רכז איזור השרון בתנועת "השומר הצעיר"‪ ,‬אולם הנ ֶֶתק שנוצר עם הקיבוץ ועם‬
‫התנועה ב‪ 1898-‬היה אידיאולוגי וכואב‪ :‬הוריה של ענבל החליטו לעזוב את קיבוץ רוחמה‪ ,‬והקיבוץ לא‬
‫הסכים להעביר לרשותם את הדירה בכפר סבא שירשו ואשר מסרו לשימוש הקיבוץ שנים רבות קודם; הוצע‬
‫להם לקנות את הדירה תמורת הפיצויים המשולמים לעוזבי הקיבוץ‪" .‬זה גמר אותי‪ .‬אמרתי לעצמי‪ ,‬אני‬
‫מחנך דורות של צעירים להגשמה במסגרת הזאת‪ ,‬ואני לא מוכן יותר לחיות במערכת קטנונית כזאת‪ ".‬רמי‬
‫וענבל עזבו את הקיבוץ לטובת חיים בעיר הגדולה‪ .‬במקביל לעבודתו החדשה בגן ילדים בתל אביב‪ ,‬החל‬
‫לעבוד בשעות אחר הצהריים כמדריך בפנימייה לילדים בכתות א'–ג' שהוצאו מביתם בצו בית המשפט‪ .‬הוא‬
‫זוכר שלמרות הקושי הגדול‪ ,‬היה מאושר מן העבודה עם הילדים ועם המשפחות‪.‬‬
‫אחרי שנה וחצי של התנדבות ועבודות שכללו גם ריכוז שבט צופים בדרום תל אביב‪ ,‬יצא ב‪ 1880-‬מטעם‬
‫הסוכנות לאלמא‪-‬אטא‪ ,‬בירת קזחסטן‪ ,‬להדריך במחנות חורף לילדים ובני נוער יהודים מקזחסטן‬
‫ומאוזבקיסטן‪ .‬אלו היו ימי ה"גלסנוסט" ותחילת ימי העלייה הגדולה מברה"מ‪ ,‬וההוויה בבירת קזחסטן‬
‫הייתה סובייטית ומאיימת למדי‪ .‬נציגי הסוכנות זומנו לימי חקירות בקג"ב בעקבות הצבת חנוכייה בחלון‪,‬‬
‫ובמלון שבו התגוררו המדריכים‪ ,‬העירה אותם "מנהלת הקומה" בשעה שתיים לפנות בוקר בטענה שהמים‬
‫במקלחת בחדרם לא הורדו‪.‬‬
‫רמי מספר‪ ,‬שאף כי לא עסק באידיאולוגיות כמדריך צעיר במחנות הנוער‪ ,‬הוא ניסה להבין את‬
‫"סיפור" העלייה ממבטם של הילדים‪" :‬אני זוכר שחזרנו במטוס מאלמא‪-‬אטא עם קבוצה שעלתה לארץ‪.‬‬
‫הייתה שם משפחה עם ילדה קטנה‪ ,‬והיא הסתכלה אחורה כל זמן העמידה בתור‪ .‬רציתי לראות מה היא‬
‫מחפשת שם – הייתה שם סבתא וגור כלבים‪ ,‬והיל דה ניגשה אליהם מדי פעם וחיבקה אותם‪ .‬אז הבנתי פעם‬
‫ראשונה כמה קושי יש בהגירה הזאת – לנסוע ולעזוב כל כך הרבה דברים – סבתא‪ ,‬שאולי לא יראו אותה‬
‫שוב‪ ,‬וגור כלבים קטן‪"...‬‬
‫השליחות הבאה הייתה מטעם "הנוער והחלוץ" לאודסה‪ ,‬להקים שם מועדון לנוער ולסטודנטים‬
‫יהודים‪ .‬לשליחות הזאת נסעו רמי וענבל יחדיו ‪ .‬אודסה‪ ,‬עיר נמל על כל מרכיביה האפלים והרב‪-‬תרבותיים‪,‬‬
‫עדיין נתפסה כ"עיר יהודית" ושלטים המאזכרים את תקופת ההשכלה היהודית כגון "כאן גר ביאליק" וכו'‬
‫היו פזורים ברחובותיה‪ .‬זו הייתה תקופת מפנה בהיסטוריית ברה"מ והעיר עצמה‪ ,‬ואת השינוי האדיר‬
‫אפשר היה לראות במשך השנה במדרחוב הראשי – ממחסור וחנויות חצי‪-‬ריקות שתור ארוך משתרך אליהן‬
‫לחנויות שופעות מותגים וסחורות מן המערב לכל המרבה במחיר‪.‬‬
‫ביקור שורשים בעיתוי גורלי‬
‫"אחד הדברים המרגשים ביותר שקרו לנו באודסה היה ביקור בעיירה אקרמן שבה נולד סבה של ענבל – עיירה‬
‫השוכנת על גדת נהר הדנייסטר ליד אודסה‪ ,‬שהשליטה בה עברה פעמים רבות מידי אוקראינה לידי רומניה‪ .‬טרם‬
‫היציאה לשליחות ביקש מאתנו סבה של ענבל לבקר בעיירת הולדתו ואף צייד אותנו בשמות בני המשפחה הקבורים‬
‫בבית הקברות בעיירה‪ .‬לקראת תום השליחות התפנה לנו יום‪ ,‬ובאופן ספונטני תכננו לנסוע לשם למחרת היום‪.‬‬
‫ענבל התקשרה בלילה לסבה‪ ,‬סיפרה לו שלמחרת אנו מתכננים לנסוע לעיירת הולדתו ורשמה מפיו את הכתובת‬
‫המדויקת ופרטים נוספים על ילדותו ועל חייו לפני העלייה לארץ‪ .‬הוא זכר הכול במדויק‪ :‬מה היה בחצר הבית אשר‬
‫לגדות הדנייסטר‪ ,‬המשחקים שהילדים היו משחקים בתעלה שמסביב למבצר הסמוך‪ ,‬הרדיפה אחרי היונים שם ועוד‪.‬‬
‫מלבדו לא הספקנו לספר לאיש על הנסיעה הצפויה למחרת‪.‬‬
‫בבוקר נסענו לשם והגענו לבית על גדות הנהר שהיה בית משפחתו של סבה של ענבל בעבר; נכנסנו לחצר וניסינו‬
‫לדמיין ולשלב בי ן סיפורי הסב לבין מראה הבית הנוכחי‪ .‬לפתע יצאה מן הבית השכן אישה מבוגרת ושאלה לרצוננו‪.‬‬
‫סי פרנו לה שענבל היא נכדתו של מנשה קופלניקוב‪ ,‬שהתגורר לפני שנים עם משפחתו בבית הסמוך‪ .‬היא זכרה היטב‬
‫את המשפחה שהייתה משפחת מוזיקאים ידועה בעיירה‪ ,‬ואף הביאה מביתה תמונה משותפת שלה עם סבה של ענבל‬
‫ומשפחתו‪ ...‬הביקור בעיירה היה מאוד מרגש והתלוותה אליו תחושה של שליחות משולבת עם טיול שורשים‪ .‬צילמנו‬
‫את בית המשפחה ומקומות רבים נוספים שהסב הזכיר בסיפוריו‪ .‬אחר כך נסענו לבית הקברות היהודי – איתרנו‬
‫בעזרת רשימת השמות שנתן לנו סבה של ענבל ברוסית את כל בני המשפחה הקבורים שם‪ ,‬צילמנו את הקברים‪ ,‬ואף‬
‫שילמנו כסף לשומר בית הקברות כדי שינקה את קברי המשפחה לקראת ביקורו המתוכנן של הסב באביב‪ .‬חיכינו כבר‬
‫לרגע שבו נוכל לספר לסב על הביקור המרגש ועל הממצאים‪.‬‬
‫בערב חזרנו לאודסה‪ ,‬ועוד לפני שהספקנו להתקשר אליו‪ ,‬התקשרה אימה של ענבל – שלא ידעה שזה עתה שבנו‬
‫מעיירת הולדתו של הסב – וסיפרה שבצהריים לקה הסב בלבו ונפטר‪ .‬שעת הפטירה הייתה בדיוק השעה שבה ביקרנו‬
‫בבית הקברות בעיירה‪ ...‬סגירת המעגל שחווינו הייתה בטריקה חזקה‪ .‬חזרנו עם התמונות הרבות הביתה לישראל ולא‬
‫היה כבר למי להראות אותן‪ ,‬אך לפחות שמחנו שזכינו לראות ולחוות פיסת היסטוריה שהייתה אובדת למשפחה‪.‬‬
‫בשלב הזה לרמי היה כבר ברור שהוא פונה לעבודה עם נוער בתחום החברתי‪ ,‬אבל עוד לא הוגדרו‬
‫הגדרות – הייתה עבודה מאומצת עם צעירים שהאדמה רעדה מתחת רגליהם‪ .‬רמי אומר שניסה להנחיל‬
‫להם תחושת חופש בחירה‪ .‬הצעירים היו מקובעים במסלולים מוכנים מראש‪ :‬לימוד בפוליטכניק או‬
‫באוניברסיטה לקבלת תואר במקצוע אקדמי מכניס‪ ,‬הגירה לאירופה וארה"ב להיטמעות בקהילות יהודיות‬
‫קיימות‪ ,‬או עלייה לישראל כי נוח יותר שם להסתדר‪ .‬הייתה באוויר תחושת רפיון מסוימת – אין משהו‬
‫חשוב שכדאי להתאמץ בשבילו‪ .‬כאילו שהשלטון הסובייטי הותיר אנשים שרופי אידיאולוגיה‪ ,‬בעלי נכויות‬
‫בתחום הרצון החופשי והתרומה למען משהו גדול יותר –קהילתי‪ ,‬חברתי‪ ,‬ציבורי‪ .‬לשאלה מה עשתה לו‬
‫מבחינה מקצועית התקופה הזאת הוא עונה תשובה מפתיעה‪:‬‬
‫"שם ראיתי כמה כסף משחית‪ .‬מה אנשים מוכנים לעשות בשביל כסף ואיך‪ ,‬אם לא יודעים לשים ברקסים‬
‫בזמן‪ ,‬מסתבכים והורסים ערכים ומשפחות‪ .‬הסיבה העיקרית שהגבלנו את זמן השליחות לשנה הייתה‬
‫הרצון לא לחיות ככה‪ .‬ראינו מה זה עושה לשליחים שנשארים שם‪ .‬אתה מרוויח בדולרים‪ ,‬פי מאה ויותר‬
‫ממ ה שתושבי העיר מרוויחים‪ ,‬ואתה יכול להיכנס לחנות שהגיע אליה משלוח של חלב עמיד מצ'כיה ולומר‬
‫'אני קונה את כל החנות'‪ .‬ואם אתה מלך שקונה הכול‪ ,‬אז למה לא להתפתות להצעות מושכות מרומזות‬
‫פחות או יותר‪ ,‬למה לחזור לישראל ולחיים שלך?"‬
‫מכל מקום‪ ,‬רמי שוכח לציין שהוא וענבל למדו רוסית על בוריה והכירו את תרבות העולים הצעירים‬
‫מברה"מ‪ ,‬ונשאלת השאלה‪ ,‬שתחזור ותצוץ בנקודות שונות – למה לא התקדם הלאה בעבודה בתחום‬
‫שהתמחה בו? זה היה מתבקש מאליו והיו כל כך הרבה אפשרויות בתקופת העלייה הגדולה מברה"מ לשעבר‬
‫למצוא נישה נוחה ומאתגרת מספיק‪ ,‬לע בוד ולעשות קריירה יפה‪ .‬אבל רמי וענבל חזרו לישראל אחרי טיול‬
‫בארה"ב ובתאילנד לדירה משלהם בקריית אונו – ולעבודה בחברה שעסקה בהדרכות ובהכשרות בעולם‬
‫החברתי – בעיקר עם עולי אתיופיה במרכז הארץ ודרומה‪ .‬התשובה של רמי מגלה רק טפח‪" :‬מצד אחד‪,‬‬
‫חשוב שתהיה פרנסה בטוחה‪ ,‬מצד שני‪ ,‬המקומות הממוסדים‪ ,‬אפילו כשמרחב המחיה גדול‪ ,‬אינם מושכים אותי‬
‫ממש‪".‬‬
‫עוד טפח מתגלה כשהוא מספר שעם חזרתו‪ ,‬במקביל לעבודתו בחברת ההדרכות‪ ,‬החל ב‪ 1884-‬להתנדב‬
‫בניידת של עֶ לֶ"ם בתחנה המרכזית הישנה ובגן החשמל בתל אביב‪ .‬זה החל מערב אחד בשבוע ולאחר מכן‬
‫נוספו גם מפגשים בערבים‪ .‬מוקד הפעילות היה תמיכה בנערים שברחו מהבית ועסקו בזנות‬
‫הומוסקסואלית‪ ,‬אך היו גם נערים יוצאי אתיופיה שלנו בקומת המזגנים העליונה בתחנה המרכזית החדשה‬
‫בתל אביב‪ ,‬וילדות שברחו מהבית והסתובבו בשתיים עשרה בלילה בתחנה המרכזית כאילו לא ידעו מה יכול‬
‫לקרות להן תוך דקות‪ .‬לשאלה מדוע פנה להתנדבות דווקא‪ ,‬כשרוב האנשים היו פונים למצוא עוד פרויקט‬
‫בשכר כדי להתקדם מבחינה כלכלית‪ ,‬הוא עונה בעקיפין‪:‬‬
‫"היה לי ברור שזה שני דברים שונים‪ :‬יש מה שעושים בשביל להתפרנס – ואז כבר החלטתי שמסלול חיי‬
‫יהיה בעולם החברתי – אבל חייבים לעשות משהו בשביל הנשמה‪ .‬ולמה התנדבות? אני חושב שההתנדבות‬
‫מוציאה את החלק הטוב שבנו! על"ם הייתה אז צעירה ומאוד יזמית‪ .‬היו המון רעיונות חדשים באוויר‪.‬‬
‫העמותה ישבה באוניברסיטה בת"א‪ ,‬אבל המפגשים אחרי משמרות ההתנדבות הפכו גם לחלק חברתי של‬
‫ישיבה בלילות על הגג לשיחות עם מיכה‪ ,‬רוויטל ורותי ועוד שני מתנדבים – אנשים מאוד איכותיים‪ .‬זה‬
‫מאוד הדליק אותי‪ .‬והיו לי אז כמה גילויי ענק‪ :‬הרחוב הוא מקום מאוד חם‪ ,‬מאוד קולט‪ ,‬זה נשמע איום‬
‫ונורא‪ ,‬אבל המוכנות של החבר'ה האלה לעשות למען האחר גם במצב הקשה ביותר‪ ,‬כשהם בעצמם במיץ של‬
‫הזבל‪ ,‬גרם לי להבין איזה כוח טמון בקבוצה לדאוג לחבריה‪ ,‬לדאוג אחד לשני‪ ,‬אפילו בדברים מטורפים‬
‫לגמרי‪ .‬למשל‪ ,‬כשבאה קבוצה של חבר'ה צעירים שמתחפשים לנשים‪ ,‬נכנסים לתל ברוך ומעיפים משם‬
‫קבוצה של זונות ואת הסרסורים שלהן‪ .‬באים עם כל העוצמה של קבוצה‪ ,‬של עזרה הדדית המתריסה נגד‬
‫העולם‪ .‬ומדובר פה בנערים כמו זה שנחשף בטלוויזיה והכתב לא האמין לו שהוא בן עד שהוריד את‬
‫התחתונים‪ ...‬שאלו אותו אז – למה אתה מוכן להצטלם כאן? והוא ענה – 'חשוב לי שיידעו שיש בארץ נערים‬
‫כמוני‪ ,‬וחשוב לי שיבינו שאם הם מגיעים למצבים כמו שלי הם לא יברחו לפה‪ '.‬הקבוצה קלטה גם את‬
‫הנערים הפלשתינים ההומוסקסואלים מהגדה ומעזה‪ ,‬שבביתם היו רוצחים אותם"‪.‬‬
‫לאט לאט עברה נקודת הכובד הנפשית‪ ,‬ואחר כך גם המעשית‪ ,‬מהעבודה בחברת ההדרכות לעבודה‬
‫בתחום ההתנדבות‪ .‬רמי התחיל להפעיל מתנדבים סביב הניידות‪ ,‬מתנדבים ב"קפה אחר" שנפתח שנה אחר‬
‫כך (הראשון בשרשרת מרכזי הייעוץ‪/‬בתי הקפה לנוער "הפוך על הפוך" הפועלים היום)‪ ,‬וברקע גדלה עמותת‬
‫על"ם והתפתחה להפליא‪ .‬בתחילה הציעו לו לעבוד ב‪ 1/10-‬משרה (!) בעל"ם‪:‬‬
‫"קראנו מחקר של נתי רונן מהאוניברסיטה בתל אביב והחלטנו להציע לחבר'ה ברחוב לעשות פעילויות‬
‫המופנות החוצה – 'בואו נאסוף מזון למען קשישים'‪ .‬זה תפס אותם! אתה שואל את עצמך‪' :‬רגע‪ ,‬למה? הרי‬
‫כל העולם דורך עליכם כל היום‪ ,‬סמים ואלימות וניצול מטורף‪ ,‬הכי נורא שאפשר' – וכן‪ ,‬הם היו מוכנים‬
‫להתנדב למען אחרים! אני מרגיש‪ ,‬שלמרות שאנחנו לא רוצים להיות במקום שלהם‪ ,‬וגם לא רוצים‬
‫שהילדים שלנו יהיו שם‪ ,‬יש לנו הרבה ללמוד מזה‪".‬‬
‫איזון לא פשוט בין נותן ומקבל‬
‫"כל הזמן שאלנו את עצמנו מה היא הצלחה בעבודה עם נוער הרחוב‪ .‬שערב אחד לא יהיו מסטולים ולא ימכרו‬
‫את גופם? שלא יעשו את זה חצי שנה‪ ,‬ארבע שנים? נורא קשה לקבוע בסיטואציות כאלה‪ ,‬ולכן לא התעסקנו‬
‫ביעדים מוגדרים להוצאתם מהמצב הזה‪ ,‬לא קבענו מטרות נשגבות מדי‪ .‬התמקדנו בדברים נורא קטנים‬
‫לכאורה‪ :‬קודם כול‪ ,‬אני אהיה איתך‪ ,‬אפילו במצב הכי קשה‪ .‬זה לא קל לחבק נער שיצא עכשיו ממכונית של‬
‫מישהו ששכב איתו ועשה לו דברים קשים‪ .‬הנער מסטול ואתה לוחץ לו את היד ואחר כך מחבק אותו אם צריך‪,‬‬
‫כי הוא יוצא לגמרי נסער ושבור‪ .‬ואחר כך אולי תלך איתו להוציא תעודת זהות‪ ,‬כי אם תופסים אותו ברחוב בלי‬
‫תעודת זהות איך יוכל להתמודד עם זה? וזה מקרב אותו טיפ‪-‬טיפה לחברה התקינה‪ .‬הדברים האלה לימדו אותי‬
‫המון על החשיבות של לדעת אי ך להתנדב‪ .‬איך להתאים את עצמך למוטב ההתנדבות‪ ,‬ואיך לא לפעול בצורה‬
‫שגויה ולפגוע ביחסים העדינים והטעונים בין נותן ומקבל‪".‬‬
‫ב‪ 1/10-‬המשרה הראשונית שקיבל‪ ,‬כתב רמי גם תוכנית ראשונה להכשרת מתנדבים צעירים יוצאי‬
‫אתיופיה‪ .‬ההצעה הייתה להכשיר אותם בארץ הכשרה ראשונית‪ ,‬ל טוס איתם לאתיופיה ולהעביר שם‬
‫פעילות חווייתית‪-‬שחזורית‪ ,‬להמשיך בתכנית הכנה מתקדמת ולקצור את הפירות בהתנדבות שלהם‬
‫בקהילה‪" .‬ההשראה הייתה ניסיון העבודה שלי עם עולים צעירים ועם נוער שוליים‪ ,‬ותובנת החשיבות של‬
‫לחזור למקום שבו נולדת‪ ,‬לחפש משמעות ולהבין למה ואיך יצאת משם‪ .‬הבטיחו לך ארץ קודש‪ ,‬ירושלים‬
‫של זהב‪ ,‬ואתה אומר‪ :‬לא להיט‪ .‬עכשיו לך תעשה עם זה משהו‪ ,‬תשנה משהו‪ ,‬לך תתנדב עם זה‪ ".‬התכנית‬
‫לא יצאה לפועל מהסיבות הרגילות‪ :‬חדשנות‪ ,‬יקר מדי‪ ,‬מסובך‪ ,‬אבל גם בעין בלתי מזוינת אפשר לזהות זאת‬
‫כצעד הראשון של רמי בכיוון חדש של פיתוח התנדבות נוער שאינו בהכרח נוער בסיכון‪.‬‬
‫"קיבלתי אור ירוק לפתח את מה שקרוי היום "נוער על"ם"‪ .‬זה התחיל מהתנדבות של נערים בסיכון למען‬
‫עצמם ולמען הקהילה וגלש להתנדבות של נוער נורמטיבי למען נוער בסיכון‪ .‬יצאנו בלילה – אחרי שקיבלנו‬
‫אישורי הורים וכו' – להסתובב ב ניידת בסביבה הקרובה ולראות מה קורה ברחוב בישראל בלילה‪ .‬על פי‬
‫יוזמת התלמידים ובגיבוי ההנהלות‪ ,‬עבדנו בתיכון "רוטנברג" ברמת השרון‪ ,‬בתיכון "ראשונים" בהרצלייה‬
‫ועוד‪ .‬בני הנוער התחילו לקחת אחריות‪ ,‬הפעילו סדנאות על חוויות שחווינו‪ ,‬ויצרו קליפים‪ ,‬סרטים‪ ,‬מוזיקה‬
‫ואפיל ו הצגה על חיזור אלים שהגיעה לפסטיבל התיאטרון בעכו‪ .‬חלק מ"הכלי" שלנו היה שבני הנוער‬
‫הנורמטיביים השקיעו בפעילות למען הנוער בסיכון את ההתלבטויות והקשיים שלהם עצמם‪ .‬אבל העבודה‬
‫הייתה דרך ההתנדבות והפעילות‪ ,‬לא שמנו אותם ואת בעיותיהם במרכז‪".‬‬
‫מסר נבואי‪ :‬אסור לנו להתעלם‬
‫"אחת העבודות האינטנסיביות והחזקות שחוויתי במסגרת הפעילות בנוער על"ם היה בעקבות סיפור האונס של‬
‫ילדה בתיכון ברמת השרון‪ .‬לפני חנוכה הוזמנתי בעקבות פרויקט המתנדבים להרצאה בפני ההורים‪ ,‬התלמידים‬
‫ומנהל בית ספר "רוטברג" בנוכחות ראש העיר‪ .‬פתחתי ואמרתי‪' :‬תגידו‪ ,‬יש כאן מישהי בבית הספר שאתם‬
‫קוראים לה שרמוטה?' ההורים זזו באי נוחות‪ ,‬היו צחוקים של התלמידים‪ .‬המשכתי – 'אני תלמיד י"ב עכשיו‪.‬‬
‫מת לשכב עם מישהי ואף אחת לא רוצה‪ .‬אני מגיע ל"שרמוטה"‪ ,‬וגם היא לא רוצה אותי‪ .‬מה אני צריך לעשות‬
‫איתה?' שוב צחוקים עצבניים‪' .‬תראו'‪ ,‬אמרתי להם‪' ,‬חלק מהתפקיד שלכם זה להסתכל גם עליה ולדעת שאנחנו‬
‫צריכים לעזור גם לה‪ .‬אסור לנו להתעלם'‪ .‬אחרי חנוכה התפרסם סיפור האונס בבית הספר (התרחש בבית ספר‬
‫'השרון'‪ ,‬אבל הילדה הגיעה מתיכון 'רוטברג')‪ .‬התקשרו אליי ראש העיר ומנהל בית הספר ושניהם דיברו על‬
‫'נבואה '‪ ,‬וחשבתי לעצמי‪' :‬כמה שאני לא נביא בכלל'‪ .‬ואז עשינו עבודה מאוד יסודית ברוטברג –הייתה שם נערה‬
‫שריכזה את נוער על"ם‪ ,‬עסקנו בבירור ובביעור מן השורש של הצהרות כמו 'היא ביקשה‪/‬רצתה את זה' ועוד כל‬
‫מיני אמירות שלא עצרו אותן מספיק בזמן"‪.‬‬
‫נוער על"ם התחיל ליזום ולהפעיל פרויקטים נוספים‪ .‬הרגע המכונן היה כשהוחלט לעשות "מסע‬
‫התעוררות" של ארבעה ימים‪ .‬הוכן מסלול‪ ,‬וניידות יצאו בו זמנית לדרום‪ ,‬לצפון‪ ,‬לאזור ירושלים ולאזור‬
‫רמאללה‪ .‬בני הנוער המתנדבים נסעו לקניונים ולמקומות ציבוריים שבהם מסתובבים צעירים‪ ,‬דיברו איתם‬
‫על נוער בסיכון ‪ ,‬מה לעשות כדי לקרב אותו‪ ,‬ועשו פעילויות ופרויקטים להעלאת המודעות לבעיות הניצבות‬
‫בפני בני נוער בכלל‪ .‬אירוע הפתיחה היה בגינת שיינקין בתל אביב‪ ,‬ולא במפתיע – וכשהוזמנו אהוד ברק‬
‫ונאוה ברק שהתעניינו בנושא – מספר רמי‪ ,‬קיבלו כל הנוכחים שיעור מזורז בפוליטיקה‪ .‬אנשי יחסי הציבור‬
‫של מסע הבחירות לראשות הממשלה השתלטו תוך זמן קצר על האירוע והותירו את כולם פעורי פה‪ .‬אך‬
‫הפרויקט היה מוצלח מאוד ובעל משמעות חזקה גם לארגון עצמו – נוער יוצא להתנדב בשטח למען הנוער‪.‬‬
‫עם הפריחה והצמיחה צצו גם דילמות‪ .‬פתאום היו בעֶ לֶ"ם ‪ 120‬עובדים‪ ,‬סניפים בניידות ובמקומות‬
‫שונים בארץ‪ .‬איך מפעילים את זה? מה הקשר בין המתנדבים המבוגרים לבני הנוער המתנדבים? למי‬
‫המתנדבים כפופים? האם צריך מטה שירכז את הפעילות‪ ,‬או שכל סניף ירכז‪ ,‬יגייס לעצמו‪ ,‬יפעל את פועלו‬
‫ויתגמל? איך דואגים שהסניפים יהיו איתנים‪ ,‬יוזמים ופעילים אבל המטה שמכוון אותם לא יקרוס כי כל‬
‫סניף מושך לכיוון אחר?‬
‫בנקודה זו נבטה אצל רמי התובנה שהמפתח הוא ניהול ההתנדבות‪ .‬שבהיקף ארגוני כזה‪ ,‬מנהל‬
‫ההתנדבות כבר אינו יכול לעשות הכול בעצמו‪ ,‬כפי שרכזי ההתנדבות חונכו לפעול‪ ,‬וצריך להפוך את ניהול‬
‫ההתנדבות למשהו מקצוע י‪ ,‬תחת הסיסמה "המקצוע שמשנה את העולם"‪ .‬הוא בנה אז כמעט מאפס תוכנית‬
‫פעולה לעבודה בארגון מסונף המפעיל נוער ומבוגרים מתנדבים וביסס את תוכניתו על עקרון ניהול‬
‫המתנדבים כגוף אורגני אחד‪ ,‬לא כשני ארגונים נפרדים‪ .‬אך לא הייתה תמימות דעים בנושא‪ ,‬והנהלת על"ם‬
‫החליטה ל חלופין לשתף פעולה עם "המועצה הלאומית להתנדבות" כדי להקים באחד הסניפים מרכז‬
‫התנדבות למען ילדים ונוער‪ .‬כאן עלתה גם שאלה ושאלות‪-‬משנה שחוזרות ועולות כשמדובר במגזר השלישי‬
‫– האם ראוי לבנות שותפות עם הממסד ואיך לבנות אותה? אילו יחסים לנהל‪ ,‬ובאיזו מידה לקבל את‬
‫התכ תיבים של שותפיך הממסדיים או העסקיים כדי לזכות בתקציבים‪ .‬האם אפשר לבקר אותם במצב כזה‬
‫בכלל?‬
‫"אני דוגל באוטונומיות גדולה של המגזר השלישי‪ .‬אני באמת חושב שהממסד לא יכול לטפל בכל הדברים‬
‫שבין אדם לחברו – לא מנהל בית חולים ולא עובדת סוציאלית מסוגלים לטפל בתחומים האלה הנקרים‬
‫ברה פה יכולה ליצור מציאות חברתית בריאה יותר‪ .‬ויש לזה פן נוסף‪ :‬עמותות רבות‬
‫בדרכם‪ .‬רק החֶ ָ‬
‫המתוקצבות בידי המדינה הופכות לנותנות שירותים – אין הבדל מעשי ביניהן לבין חברות עסקיות והיחס‬
‫בין מספר השכירים למתנדבים נוסק‪ .‬כמו כן‪ ,‬האם אז הן אמורות להתחיל לעסוק במרקם החברתי במדינה‬
‫או בבעיות החברתיות הספציפיות שהוקמו למען פתרונן? עמותה כזו רואה לפעמים בגידול במספר 'לקוחות‬
‫הארגון' צ'אנס לגייס עוד כסף לפעילותה ולא כישלון מקצועי‪ .‬אינני טוען שעמותות חברתיות אינן צריכות‬
‫בכלל לקבל סיוע ממשלתי‪ ,‬אלא שחובה על מנכ" ל ארגון המטפל בילדי רחוב‪ ,‬למשל‪ ,‬להישיר מבט אל‬
‫המצב בתחום שלו‪ ,‬לנתח את המגמות וסיבותיהן‪ ,‬ואם צריך‪ ,‬להוקיע בראש חוצות את הממשלה אשר אינה‬
‫מקציבה מספיק כסף ומספיק שעות לטיפול בבעיה ומקצצת את התקנים של פקידי סעד לחוק הנוער‪ .‬אם‬
‫אינך רוצה לומר זאת ולפעול ברוח זו‪ ,‬כי אתה חושש שלא תקבל תקציב‪ ,‬הרי אתה מועל בתפקידך‪".‬‬
‫בשלב זה החליט רמי שראוי להתמקד בתחום של התנדבות בני נוער‪ ,‬והחל לפעול להקמת מרכז ארצי‬
‫עצמאי שיוקדש לקידום הנושא – בתחילה כחלק מעל"ם ובשותפות עם המועצה הלאומית להתנדבות –‬
‫ואחרי שלוש שנים של שיתוף פעולה מתוח ובעיות שליטה פנימיות – כעמותה עצמאית‪.‬‬
‫"היה רגע ב‪ 2002-‬שבו היה ברור שהתנדבות הנוער מתחילה להדהד ולהפוך לעניין מרכזי בעולם‬
‫ההתנדבות‪ .‬רגע השיא בתהליך היה הצטרפותה של פרופ' ציפה מגן‪ ,‬שפרסמה ספר על הקשר בין אושר‬
‫והתנדבות בקרב בני נוער – הדבר היה עבורנו גושפנקה מחקרית‪ ,‬והשפיע בצורה דרמטית על פיתוח הנושא‬
‫בכלל ועל הקמת המרכז בפרט‪ .‬חגגנו אז אירוע התנדבות המוני בהשתתפות מאות בני נוער מתנדבים –‬
‫כוכבי נבחרת ישראל בכדורגל שיחקו נגד בני נוער‪ ,‬להקת "הדג נחש" הופיעה‪ .‬אז ידעתי שזה הרגע הנכון‬
‫לעזוב את המסגרת הארגונית הלא מתאימה‪ .‬גייסנו כסף מפדרציית ניו יורק ומן הג'וינט‪ ,‬התחלנו לחפש‬
‫אנשים רציניים ומסורים לעניין לוועד המנהל‪ .‬כך קמה ב ‪ 2004-‬עמותת נ ָָדב‪ ,‬המרכז הישראלי ל התנדבות‬
‫נוער וצעירים‪ .‬החלטנו לשים בגוף הזה את הפוקוס על נושא ההכשרות ולא על פרויקטים‪ .‬אמרנו לעצמנו‪:‬‬
‫א ם נעשה פרויקטים אולי נהיה ארגון מבוסס כלכלית יותר‪ ,‬אבל לא נחולל שינוי אמיתי‪ .‬המפתח להשפעה‬
‫עמוקה על כמות התנדבות הנוער ואיכותה הוא הכשרה ראויה ונכונה של מלווי ההתנדבות ומנהליה‪".‬‬
‫רמי נועץ את הסיבות להצלחה או אי הצלחה של התנדבות נוער בשלושה רכיבים עיקריים‪:‬‬
‫האווירה הציבורית העוטפת את הפעילות; תשתיות הניהול והליווי של התנדבות הנוער; ואיתור טוב של‬
‫תחומי התנדבות ומקומות התנדבות מתאימים‪ .‬עמותת ָנ ָדב חוללה מהפכה בתחום שהיה בו ואקום מקצועי‪.‬‬
‫היא הציבה רף הכשרה מקצועית גבוה לעוסקים בהפעלת מתנדבים‪ ,‬עסקה לָעומק במורכבות של פעולת‬
‫הנתינה ובשוויון היחסים בין המתנדב (הנותן) לבין מוטב ההתנדבות (המקבל)‪ ,‬בידלה את תפקיד מנהל‬
‫ההתנדבות מתפקיד רכז ההתנדבות או מדריך המתנדבים והכשירה את מנהלי ההתנדבות לתפקד כמנהלי‬
‫משאבי אנוש התנדבותיים – גם בארגונים המבוססים על עבודת מתנדבים וגם כחלק מארגונים עסקיים‬
‫וציבוריים‪.‬‬
‫"המפגשים לגיוס חברים לוועד המנהל היו מַ פרים מאוד בשבילי‪ .‬נפגשתי עם הרבה אנשים מעוררי השראה‪,‬‬
‫ביניהם מנהלי משאבי אנוש של חברות עסקיות גדולות כמו "עלית"‪" ,‬אלקטרה"‪" ,‬שרתון"‪ .‬חיפשנו דרכים‬
‫לשלב את פעילות נדב בארגונים שונים‪ ,‬והחברו ת מצדן חיפשו דרך אל העולם החברתי‪ .‬ואז הבנתי כמה יש‬
‫לשני המגזרים ללמוד אחד מהשני‪ :‬מנהלי ההתנדבות מהניהול המקצועי המכּווָ ן להשגת מטרות עסקיות‬
‫מדידות‪ ,‬ומנהלי משאבי אנוש – הרי אין כמו מנהלי התנדבות המסוגלים להניע אנשים לעבוד בהתלהבות‬
‫שלא עבור תמורה חומרית‪".‬‬
‫במסגרת עמותת נדב‪ ,‬אשר הפעילה במשך שבע שנים מגוון רחב של קורסים‪ ,‬הכשרות‪ ,‬ימי עיון‪,‬‬
‫סדנאות וכנסים – מהשתלמויות קצרות ועד קורסי הסמכה בני שנתיים‪ ,‬בתחומי ניהול ההתנדבות השונים‬
‫– פיתח רמי מודל יישומי לניתוח מפת ההתנדבות ולקידומה –מודל "מ‪.‬א‪.‬ה" (מאמר על המודל נכלל בשער‬
‫הראשון של הספר)‪ .‬גם לאחר סגירתה ב‪ ,2008-‬חושב רמי שיש היום צורך בוער בגוף כללי שייזום‪ ,‬יכוון‪,‬‬
‫יתאם‪ ,‬ינהל‪ ,‬יאתגר‪ ,‬ינגיש ויפיץ בדרכים מושכות את בשורת התנדבות הנוער בישראל לקהל הרחב‪ ,‬בעיקר‬
‫לבני הנוער‪.‬‬
‫נדב פעלה בעיקר בתחום של הכשרת מנהלי התנדבות נוער‪ ,‬אך עקרונות המודל משמשים אותו‬
‫מאז והלאה למיפוי ארגונים המפעילים מתנדבים באשר הם – בהגדרת תפקידיהם של מנהל ההתנדבות‪,‬‬
‫רכזי המתנדבים ומפעילי המתנדבים בארגון; ובהפעלת תוכניות שונות של הכשרה וליווי בתחום ניהול‬
‫ההתנדבות שהוא עוסק בהן עד היום‪.‬‬
‫"אני מרגיש שמנ הלי עמותות בימינו עוסקים עדיין יותר מדי בחלק של תפעול המתנדבים ופחות בחלק של‬
‫להבין איך להשתמש במשאב הזה‪ ,‬שקוראים לו התנדבות‪ .‬למנהל מתנדבים חשוב קודם כל לדעת מה‬
‫המשימות העומדות בפניו ורק אחר כך לצוות אליהן מתנדבים מתאימים‪ .‬זה הסיפור הגדול‪ .‬מנהל‬
‫התנדבות טוב מסוגל לבוא ולהגיד – אותי לא מעניין רק כמה מתנדבים רשומים אצלי‪ .‬אם אני יכול להפעיל‬
‫עוד ‪ 900‬אנשים שיפעלו למען המטרה שלי‪ ,‬בלי שיגידו שהם מתנדבים של הארגון‪/‬העמותה – הרווחתי!‬
‫הנושא הזה דורש לפעמים יצירתיות מחשבתית‪ .‬אם למשל‪ ,‬האגודה למלחמה בסרטן מעוניינת לקדם את‬
‫השימוש בקרם הגנה בחוף הים‪ ,‬מה עדיף? להפעיל את ‪ 3,000‬המתנדבים הרשומים של האגודה בכל הארץ‪,‬‬
‫או להפיץ את קרם השיזוף בחופים בקרב ‪ 50,000‬חבר'ה שמחלקים אחד לשני את קרם ההגנה‪ ,‬אך לא‬
‫רשומים כמתנדבי האגודה? החלטה כזאת היא חלק מהתפיסה הרחבה לה זקוק מנהל ההתנדבות"‪.‬‬
‫לרוב מתגלעות כאן בעיות‪ .‬להרבה ארגונים ומנהלי התנדבות קשה להתמודד עם משהו שאי אפשר‬
‫לְ כַמת או לְ נָכס לצורכי השפעה‪ ,‬הסברה‪ ,‬גיוס כספים‪ ,‬אֶ ג ֹו וכולי – ומתווסף לכך גם קיבעון מחשבתי באשר‬
‫לתפיסת מיהו מתנדב‪ ,‬הקושי להכיר בכך‬
‫שיש למיין את המתנדבים על פי התאמתם‬
‫תיאורטית‬
‫לתפקיד ואף להכשירם‬
‫ופרקטית למשימות שיבצעו‪.‬‬
‫עיגול פינות‪...‬‬
‫ביום ראשון במד"א ביום שלישי במכבי האש‪ ,‬ביום רביעי‬
‫במועדונית – כמה מתנדבים יש כאן? שלושה‪ ,‬או בעצם אחד‪ ,‬כי‬
‫זה אותו אדם‪...‬‬
‫שאלה שמעסיקה מאוד את רמי‬
‫היא אם ראוי שארגונים עם מטרות מוגדרות המעוגנות בעולם תוכן מוגדר (למשל‪ ,‬השכרת ציוד רפואי נגיש‬
‫לכול) יעסקו בפיתוח תורת התנדבות ובהכשרות עובדים בתחום החברתי תמורת שכר לימוד‪ ,‬אך התשובה‬
‫לספק שירותים שונים‬
‫לה נוגעת לתופעה כללית המתרחשת בעולם העמותות והארגונים החברתיים‪ַ :‬מעֲבָ ר ָ‬
‫כדי לגייס כספים; הגדלת שיעור העובדים בשכר על חשבון מספר המתנדבים; ויתור על אוטונומיה תמורת‬
‫קשר תקציבי בטוח מן הממסד‪" .‬יש לזה מחיר‪ ",‬טוען רמי‪" .‬בזמנו‪ ,‬עמותת נדב קיבלה החלטה קשה בנוגע‬
‫לכך‪ .‬החלטנו לא לקבל ממשרד החינוך כסף כדי שנוכל לבקר את תוכנית 'מחויבות אישית' ולהצביע על‬
‫הבעיות ביישומה‪".‬‬
‫רמי מגיב במעשיות לשאלת סיום אישית הנוגעת לחלום שהוא רוצה להגשים בתחום‪ .‬הוא טוען שאינו מדמיין‬
‫לעצמו הגשמת חלומות רחוקים‪ ,‬אלא עסוק עכשיו רובו ככולו‪ ,‬בפיתוח נושא 'ההתנדבות בחירום'‬
‫"באסונות טבע כמו גם בפיגועי טרור‪ ,‬במלחמות‪ ,‬בדליפות חומרים מסוכנים ובמגפות‪ ,‬הציבור אינו‬
‫רק מושא פעולות ההצלה של רשויות המדינה אלא משמש פעמים רבות חלק מהמערך המטפל‪,‬‬
‫המציל והמשקם ומבצע זאת בהתנדבות‪ ,‬לעיתים בצורה מאורגנת ובמסגרת ארגונים‪ ,‬אך על פי רוב‬
‫בצורה ספונטאנית‪ .‬המשאב האנושי המתנדב אינו רק 'כוח עבודה זמין' אלא 'הכוח המניע להגברת‬
‫חוסנה של הקהילה במהלך האסון‪/‬המשבר והכוח המרכזי בשיקומה לאחר האסון‪/‬המשבר'‪ .‬ניהול‬
‫המשאב האנושי – התנדבותי במהלך האירוע (על אחת כמה וכמה באירועים ובמשברים מתמשכים)‬
‫הינו קריטי במצב בו העורף הינו החזית בעת לחימה וכן באירוע בו כוחות הטבע (רעידת אדמה‪,‬‬
‫שיטפונות וכו') ממחישות לאדם חוסר ביטחון ויציבות מה היא‪ .‬האנשים במצבי משבר במקרים‬
‫רבים "נמצאים שם לעזור" בכל‬
‫מקרה ומהווים למעשה עול אם‬
‫"רמי‪ ,‬למה דווקא התנדבות?"‬
‫אין מערך המשתמש בהם – אלא‬
‫"החלטתי שמסלול חיי יהיה בעולם החברתי‪ .‬השאלה‬
‫מנסה להדוף אותם‪ .‬האנשים גם‬
‫המעניינת היא למה שם התנדבות‪ .‬אני חושב‬
‫מהווים כח שניצולו הנכון יביא‬
‫שההתנדבות מוציאה את החלק הטוב שבנו!"‬
‫לתוצאות טובות יותר‪ ,‬חסכון‬
‫בכסף ובאמצעים‪ ,‬שירות טוב יותר ובמילים אחרות – כח מתנדב זה (אם יאורגן ויפעל בשיטתיות)‬
‫יחד עם אנשי מקצוע יהיה ההחזר הטוב ביותר על ההשקעה‪.‬‬
‫כיום לא קיים במדינת ישראל גוף מרכזי המפתח תורה‪ ,‬מפתח תשתיות מקצועיות ועוסק בהכשרת‬
‫והכנת רשויות המדינה‪ ,‬הרשויות המוניציפליות והארגונים החברתיים להפעלת המשאב ההתנדבותי‬
‫לקראת‪ ,‬בעת חירום ובתהליך השיקום על כל היבטיו‪.‬‬
‫בנית התשתית עם הניסיון הצבור בישראל יכול להוות בסיס למכירת שירותים ותשתיות אלו גם‬
‫למדינות חו"ל (למדינות מפותחות לארגונים כפי שצוין קודם) ולמדינות לא מפותחות לטיפול נכון‬
‫באסונות‪ .‬תשתיות ושירותים אלו גם יוכלו להימכר לארגוני סיוע בינלאומיים במטרה לחסוך‬
‫בכספים כשקורה אסון מצד אחד‪ ,‬ולתת לו תשובה טובה יותר מצד שני כאשר הם באים לעזור‬
‫במדינות לא מפותחות‪".‬‬
‫אפשר לומר שכמו שעשה בעבר‪ ,‬את תחום ההשפעה של התנדבות הוא דוחף בדרכו שלו עוד קצת קדימה‪,‬‬
‫מחוץ לגבול‪.‬‬