חינוך לערכים - As a perennial spring

‫ע | ‪25‬‬
‫ד”ר אברהם גוטליב‬
‫חינוך לערכים‬
‫ד”ר אברהם גוטליב‬
‫“ואהבת לרעך כמוך” (וי’ יט‪ ,‬יח) ‪ -‬מצות אהבת ישראל הלכה למעשה‪.‬‬
‫מצות אהבת ישראל‬
‫‪1‬‬
‫אחת המצוות החשובות בעם ישראל היא אהבת ישראל ‪ .‬מצוה זו מופיעה בפרשת‬
‫‘קדושים’‪“ :‬ואהבת לרעך כמוך” (וי’ יט‪ ,‬יח) ונמנית במנין מצוות העשה‪ .2‬צו זה נושא‬
‫אופי אינדיבידואלי‪“ :‬ואהבת” ולא “ואהבתם”‪ .‬הפנייה היא אישית אל כל יחיד בנפרד‪.‬‬
‫ללא הנפש האחת אין קיום לעולם‪ ,‬וכבר אמרו חז”ל (סנהדרין לז‪ ,‬א)‪“ :‬כל המקיים נפש‬
‫אחת מישראל‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא”‪ .‬אהבת הכלל‪ ,‬מקורה אפוא‪,‬‬
‫באהבת הפרט ובדאגה לזולת‪.‬‬
‫אין זה מקרה שהתורה מבחינה בין “ואהבת את ה’ “ (דב’ ו‪ ,‬ה; יא‪ ,‬א) לבין “ואהבת לרעך”‬
‫בלמ”ד‪ .‬אהבת ה’ היא אהבה רעיונית‪-‬אינטלקטואלית‪ .‬וכך גם אהבת הגר‪“ :‬ואהבתם את‬
‫הגר” (דב’ י‪ ,‬יט)‪ ,‬שיש לאוהבו ולקרבו ליהדות‪ .3‬לעומת זאת‪ ,‬על אהבת הזולת מצווה‬
‫האדם בלשון‪“ :‬ואהבת לרעך” כמוך‪“ - :‬ואהבת ל‪ ” ...‬ולא “ואהבת את‪ ,” ...‬שכן מדובר‬
‫באהבה פיזית‪-‬גשמית כפי שמסביר הראב”ע (ר’ אברהם בן עזרא לוי’ יט‪ ,‬יח)‪“ :‬שיאהב‬
‫הטוב לחבירו כמו לנפשו”‪.‬‬
‫מצוות אהבת ישראל‪ ,‬נתבארה בהרחבה בספר המצוות לרמב”ם (מצות עשה רו)‪:‬‬
‫“שציוונו לאהוב קצתנו את קצתנו כאשר נאהב את עצמנו‪ ,‬ותהיה אהבתו‬
‫וחמלתו לאחיו כאהבתו וחמלתו לעצמו‪ ,‬בממונו‪ ,‬בגופו ובכל מה שהיה‬
‫ברשותו‪ .‬מה שירצה הוא‪ ,‬ארצה אני בשבילו וכל מה שארצה לעצמי‪ ,‬ארצה לו”‪.‬‬
‫הח ֶסר‬
‫יש לציין כי‪ ,‬בנושא דידן כבר דנו רבות‪ ,‬אולם רק מן הצד ההלכתי בלבד‪ ,‬ומכאן ֶ‬
‫בהבנת נושא הלכתי סוציולוגי‪-‬פסיכולוגי זה‪ .‬לכן בא מחקרנו‪ ,‬כדי להשלים את התמונה‬
‫החסרה המתבקשת של עיון הלכתי‪-‬סוציולוגי במצות “ואהבת לרעך כמוך”‪.‬‬
‫מדוע ו”אהבת לרעך כמוך הוא “כלל גדול בתורה”?‬
‫האהבה היא רחמנות בתירגומים הארמיים (תרגום אונקלוס; תרגום ירושלמי (פסוידו‬
‫יונתן))‪ .‬תכונתו של הרחמן באה לידי ביטוי ביחס של חמלה כלפי הזולת‪ .‬רגש‬
‫ההשתתפות בצער הזולת או בסבלו‪ ,‬מניע את האדם לסייע לזולת‪ .‬כך זה מן ההיבט‬
‫החיובי האידיאלי‪ ,‬כי לדאבוננו קיים גם המניע השלילי לסייע לזולת מתוך מציצנות‬
‫ חדירה סקרנית לעולם הפרט ולא מתוך מטרה טהורה של סיוע‪ .‬בתרגום הארמי‪-‬‬‫ארצישראלי‪ ,‬תרגום ירושלמי (פסוידו יונתן)‪“ ,‬ואהבת לרעך כמוך” מתורגם‪:‬‬
‫“ותרחמי לחברך דמן אנת סני לך לא תעביד ליה אנא ה’”‪.‬‬
‫התרגום מוסיף כאן הרחבה מדרשית‪ ,‬שהרחמים כלפי הזולת באים לידי ביטוי בכך‪,‬‬
‫שאסור לאחד לעשות לשני את מה ששנוא לו‪ .‬נראה‪ ,‬שהסבר מדרשי זה המובא בתרגום‬
‫ע | ‪26‬‬
‫ד”ר אברהם גוטליב‬
‫ירושלמי‪ ,‬משמש את המקור לדברי רבי עקיבא‪ ,‬התנא מהדור השלישי‪:4‬‬
‫“ואהבת לרעך כמוך”‪ ,‬רבי עקיבא אומר‪ :‬זה כלל גדול בתורה‪.‬‬
‫מדובר אפוא‪ ,‬במצוה שחכמים נתנו לה צביון‪-‬ערכי מיוחד של כלל גדלו‪ ,‬מצוה יסודית‬
‫לכל התורה כולה‪ .‬לא רק למצוות שבין אדם לחבירו‪ ,‬אלא אפילו למצוות שבין אדם‬
‫למקום‪ .‬מכאן ערכה המיוחד של מצות ‘אהבת ישראל’‪ ,‬כפי שאומר ִהלל מגדולי חכמי‬
‫ישראל בתקופת הבית השני‪ ,‬לנוכרי שביקש אותו שייגרו ולימדו את כל התורה כולה‬
‫על רגל אחת (שבת לא‪ ,‬א)‪:‬‬
‫“דעלך סני ‪ -‬לחברך לא תעביד‪ ,‬זוהי כל התורה כולה‪ ,‬ואידך פירושא הוא‪,‬‬
‫זיל גמור”‪.‬‬
‫למהּות הדברים‪ ,‬יש ביהדות כלל ברזל האומר‪ ,‬שמה ששנוא עליך אל תעשה לחברך‪ ,‬וזה‬
‫ותּלמד‪ .‬מסביר בעל ספר החינוך‬
‫כל התורה כולה‪ .‬כל השאר – זה הפירוש ואת זה לך ִ‬
‫(מצוה רמג)‪:‬‬
‫“אמר רבי עקיבא‪ ,‬זה כלל גדול בתורה‪ ,‬כלומר שהרבה מצוות שבתורה תלויין‬
‫בכך‪ ,‬שהאוהב חברו כנפשו לא יגנוב ממונו ולא ינאף את אשתו ולא יונהו‬
‫בממון ולא בדברים ולא יסיג גבולו ולא יזיק לו בשום צד”‪.5‬‬
‫נמצאנו למדים שמ”ואהבת לרעך כמוך” לומדים אנו‪ ,‬שלא הוזהרו בני ישראל לעשות‬
‫לחבריהם אלא דבר שאינם חפצים לעשות לעצמם‪ .‬לכן מצוה זו היא כלל גדול בתורה‬
‫שהרבה מצוות שבתורה תלויין בה מבחינת המצוה של ‘אהבת ישראל’‪ :‬מצות אהבת כל‬
‫אחד מישראל כגופו ואיסור לשנואתו‪.6‬‬
‫יוצא אפוא‪ ,‬כי האהבה לזולת והסיוע לו‪ ,‬ראשיתם בפסיביות של אי‪-‬עשייה לזולת דבר‬
‫שהאדם בעצמי שונא‪ .‬מבחינה רעיונית‪ ,‬המושגים ‘אהבה’ ו’שנאה’ הם דבר והיפוכו‪,‬‬
‫אולם‪ ,‬מבחינה מעשית‪‘ ,‬אי‪-‬שנאה’ זה עדיין לא ‘אהבה’‪ .‬לפיכך‪ ,‬הזכירה התורה בפרשת‬
‫‘קדושים’ גם את הלאו וגם את העשה ולא הסתפקה באיזכור של אחד מהם‪ .‬קיום הלאו‪:‬‬
‫“לא תשנא את אחיך בלבבך” המופיע בפסוק שלפני העשה “ואהבת לרעך כמוך”‪ ,‬אין‬
‫הוא מהווה קיום מצות העשה‪ .‬לפיכך‪ ,‬מנתה התורה גם את המצוה האקטיבית של ‘אהבת‬
‫ישראל’‪ ,‬כדי להדגיש את החשיבות בדבר פעילותו החיובית של הגברא כלפי זולתו‪,‬‬
‫בארץ‪-‬ישראל ּובתפוצות‪ :‬מצות ‘אהבת ישראל’ אם כן‪ ,‬הוא מצוה חברתית‪-‬אקטיבית‬
‫בעלת ערך מיוחד בדמות אחיזתה של כל התורה כולה‪ ,‬כמהות המצוה‪ .‬השאיפה‬
‫האופטימלית בחיים היא‪ ,‬שלא להגיע לכלל שנאה ובוודאי שלא לשנאת חינם‪ ,‬אלא‬
‫להשתדל ולהגיע לאהבת חינם אמיתית‪ ,‬שאינה תלויה בשּום דבר וקיימת לעולם (על‪-‬‬
‫פי פרקי אבות – מסכת אבות ה‪,‬טז)‪ .‬יש להנהיג חינוך אינטנסיבי מרוכז‪ ,‬לנטוש את דרך‬
‫השלילית ולפעול בדרך חיובית‪ ,‬אינטלקטואלית‪-‬שיכלית וקונסטרוקטיבית‪ -‬חשיבתית‪,‬‬
‫בונה ויוצרת‪ ,‬כפי שיעץ לקהילה רפורמית מסויימת לנקוט‪ ,‬המחנך הדגּול‪ ,‬הרב פרופ’‬
‫‪7‬‬
‫נחום נורמן לאם‪ ,‬עיצה אקטואלית‪-‬מעשית‪ ,‬הטובה לכּולם‪ ,‬מילים כדורבנות‪:‬‬
‫“‪ ...‬צריכים לקחת בחשבון‪ ,‬שני סודות‪ :‬אחת‪ ,‬שאצלכם (=הרפורמים) החיתון‬
‫הוא הרבה יותר מסודר ומאורגן מאשר אצלנו‪ ,‬ובמדה זו סכנת התערבותם‬
‫של כהני הכתות האלה בגטין ובקדושין‪ ,‬היא יותר חמורה משהיא כאן‪.‬‬
‫ושנית‪ ,‬הנסיון המר שלנו לימדנו‪ ,‬שכל מה שמרבים צעקות ומחאות‪ ,‬קללות‬
‫וגידופים‪ ,‬שפיכת בוז ולחץ פוליטי וממשלתי‪ ,‬בה במדה מוסיפים להם עוז‬
‫ואהדה ומאפשרים להם להופיע כנרדפים ועל‪-‬כן עוזרים להם לכבוש את‬
‫דעת הקהל‪ .‬כל האיסורים והחרמים שהכריזו גדולי הרבנים והרמי”ם בארה”ב‬
‫ד”ר אברהם גוטליב‬
‫ע | ‪27‬‬
‫בענין זה ‪ -‬עלו בכדי‪ .‬לא הועילו חכמים בתקנתם‪ .‬לכם‪,‬יש עוד הזדמנות‬
‫נדירה לקדם את הרפואה אל המכה בהדגשת היסודות החיוביים ‪ -‬חינוך‬
‫אינטינסיבי‪ ,‬צורה מוסרית נאה ונהדרה לכל תופעות הדת‪ ,‬אהבת חינם‪,‬‬
‫תעמולה אינטלגנטית וקונסטרוקטיבית – במקום לסמוך רק על התנגדות‬
‫שלילית‪ .‬הצעקנות וההפגנות הן סימן של חולשה והעדר בטחון עצמי‪ .‬חזקו‬
‫את רשת הישיבות‪ ,‬בפרט אלה שאינן מזניחות את העולם המודרני ולמודי‬
‫חול והשכלה גבוהה‪ .‬הכניסו רוח חיה חדשה בקרב הרבנות ועודדו אותה‬
‫לקראת פעולות חדשות ויצרניות כלפי הנוער והעולם כולו‪ .‬חוו דעתכם –‬
‫דעת התורה בבעיות צבוריות מוסריות ולא רק בדינים שבין אדם למקום‪...‬‬
‫הרבו תורה ומעטו בפוליטיקה‪” ...‬‬
‫תכלית המצוה‬
‫כתכלית המצוה של ‘אהבת ישראל’ יש לראות בדברי שלמה המלך‪ ,‬בפסוק במשלי ב‪ ,‬כ‪:‬‬
‫“למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמֹר” ומבאר רש”י שם‪’“ :‬למען תלך’ ‪ -‬מוסב‬
‫על המקרא שלמעלה ‘להציל מדרך רעה’ (לעיל‪ ,‬יב) למען הוליכך בדרך טובים”‪ .‬פסוק‬
‫זה שימש מקור השראה למחנך הדגּול הרב ד”ר יהודה מוריאל‪ .‬לספרו העוסק במצוות‬
‫‪8‬‬
‫שבין אדם לחבירו לאור המקורות במקרא ובהלכה‪ ,‬קרא הוא בשם‪“ :‬בדרך טובים”‪.‬‬
‫מחקר זה‪ ,‬מציג דפוסים לתכנים ביסודות החברה וקיום האדם הפרטי כאיש החברה על‬
‫פי השקפת התורה וחז”ל‪ .‬יחד עם זה‪ ,‬מציע המחקר הנידון שיטת לימוד ההולמת את‬
‫דרישות הפדגוגיה והדידקטיקה המודרניות‪ .‬הרב ד”ר מוריאל בחר בעשר מצוות‪ ,‬שהוא‬
‫רואה בהן מצוות יסוד ביחסים שבין אדם לחבירו ככלל שטבע ר’ שמעון בן עזאי‪ ,‬תנא‬
‫בדור השלישי כמובא בתורת כהנים (סיפרא קדושים פרק ד‪ ,‬יב)‪ ,‬ש”ואהבת לרעך כמוך”‬
‫– “זה ספר תולדות אדם”‪ ,‬דהיינו‪ :‬ספר ההנהגות אשר בא לידי ביטוי במכלול היחסים‬
‫שבין אדם לחבירו כדרך חיים מתוך מידות‪ ,‬דרך ארץ ויראת שמים זכה וטהורה‪ ,‬וכדברי‬
‫המחבר בדברי הפתיחה (עמ’ ‪:)14-13‬‬
‫“מגמה חינוכית זו שבתורה דורשת פירוט‪ ,‬ואותו אנו מוצאים במקורות‬
‫התלמוד וההלכה‪ .‬הפרטים שאנו דולים ממקורות אלה‪ ,‬יש בהם כדי ללמדנו‬
‫כיצד תרגמו חז”ל את הכללים שבתורה לשפת המעשים במציאות החברתית‪.‬‬
‫בחרנו לשם כך עשר מצוות‪ ,‬שאפשר לראות בהן מצוות בסיסיות ביחסים‬
‫שבין אדם לחברו‪ .‬במקום הראשון עומדים הכללים שבמצות אהבת הריע‪,‬‬
‫עשיית הישר והטוב‪ ,‬גמילות חסדים שבגופו וגמילות חסדים שבממונו (צדקה‬
‫והלואה)‪ .‬אליהן צירפנו מצוות מסויימות‪ ,‬שניתנו לנו כדי להסיר אבני נגף‬
‫ומכשולים יצריים שבין בני האדם‪ :‬רכילות ולשון הרע‪ ,‬השנאה‪ ,‬ובהקשר זה‬
‫מצות הוכח תוכיח‪ ,‬נקימה ונטירה‪ ,‬אונאת דברים‪ .‬בכל המצוות הללו‪ ,‬הכוונה‬
‫היא לבדוק את מהותן לאור המקורות; ומתוך כך להגיע אל הגדרות נכונות‪,‬‬
‫ובמידת האפשר – לפירוט הסעיפים המעשיים בחיי יום יום‪ .‬מגמת הדברים‬
‫לעקוב אחרי המושגים‪ ,‬דרך המקורות הראשונים והעיקריים‪. ...‬‬
‫הראי”ה ‪ -‬הרב אברהם יצחק הכהן קוק‪ ,‬כבר אמר‪:9‬‬
‫אהבת ישראל‪ ,‬והעבודה של הסנגוריא על הכלל ועל הפרטים‪ ,‬איננה רק‬
‫עבודה הרגשית לבדה‪ ,‬כי אם מקצוע גדול בתורה וחכמה עמוקה ורחבה‪,‬‬
‫רבת הענפים‪ ,‬שכולם צומחים ויונקים מלשד של אור תורת חסד‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬מצות ‘אהבת ישראל’ היא חינוך לערכים ‪ -‬יסוד כל החיים והחיּות כמהותה של‬
‫כל התורה‪ ,‬בהנהגה בדרך טובים‪.‬‬
‫ע | ‪28‬‬
‫ד”ר אברהם גוטליב‬
‫האהבה בכלל‪ ,‬כמושג בפסיכולוגיה היא‪ ,‬תגובה ריגשית חיובית כלפי הזולת‪ .‬בלעדי‬
‫תגובה ריגשית חיובית זו‪ ,‬לא תיווצר ולא תתקיים כל חברה אנושית‪ .10‬כוחה של אהבה‬
‫גדול הוא וחזק מכל כוחות ההרס בדמות יצרי תוקפנות וריגשי איבה ושינאה‪ ,‬כוחות‬
‫רעים המאיימים על קיומה של החברה‪ .‬עדות מוכחת וחיה לכך היא עצם קיומה של‬
‫החברה בכל צורותיה ומוסדותיה‪ ,‬למרות המשברים הקשים העוברים עליה מידי פעם‬
‫בפעם‪ .‬האהבה כמניע חיובי בהשראה תורנית‪-‬דתית באה לידי ביטוי כמצות אהבת‬
‫הזולת ונקראת ‘אהבת ישראל’ ומהותה המשכיות הקיום של הדורות מתוך מידות‪ ,‬דרך‬
‫ארץ‪ ,‬ואמונה וביטחון בה’ יתברך בורא העולם ומנהיגו‪.‬‬
‫השלכות קיום המצוה והשפעתה על הסביבה‬
‫כאשר מדברים על הסביבה‪ ,‬יש תמיד לשים לב לכך שהחברה הכללית איננה כלל וכלל‬
‫תמיד הומוגנית ‪ -‬יש יהודים ויש לא יהודים‪ .‬ובעצם‪ ,‬מי מצּווֶ ה על “ואהבת לרעך כמוך”?‬
‫האם רק היהודים הדתיים? ובמיוחד‪ ,‬כאשר מדברים על תרבות‪ ,‬אפשר לומר ביחס‬
‫“חיֵ ה אתה את חייך ותן לִ חיות”‬
‫ליהודי‪-‬ה”חילוני” – שאינו דתי‪ ,‬שהמוטו אצלו הוא‪ְ :‬‬
‫מתוך מהות של‪“ :‬אני אדון לגופי” ומכאן הלגיטימציה החילונית להפלת עּוברים‪ .‬נציין‬
‫ונאמר‪ ,‬שהמושג “חילוני”‪ ,‬צורם באזנינו‪ ,‬כי “חילוני” נגזר מ”חילוניות”‪ ,‬שהיא “חילון”‪,‬‬
‫ההפך מן הקודש – מה שנקרא‪ :‬חילול הקודש! אבל‪ ,‬כך מקובל לדאבונינו בציבור‪.‬‬
‫אולם כאשר מדברים במישור של יחסי‪-‬אנוש‪ ,‬לא צריך להיות דתי כדי להתנהג בצּורה‬
‫נאותה וישרה כלפי הזולת‪ .‬להבדיל אלף אלפי הבדלות גם ממי שאינו יהודי יש לצפות‬
‫ליחסי‪-‬אנוש חברתיים‪ .‬שכן‪ ,‬החברה שתהא אשר תהא לא תתקיים כלל וכלל אם לא‬
‫יתקיימו יחסי‪-‬אנוש נאותים בין אנשיה‪ .‬בעוד שהאדם הדתי רואה ביחסים תקינים בין‬
‫אדם לחבירו כמצוה מיוחדת בעלת ערך עליון ונשגב‪ ,‬מצוה שנאחזת בה כל התורה‬
‫כולה למצותיה‪ - ,‬רואה זאת החילוני כיחסי אנוש לא מצוה‪ ,‬אלא כלל תרבותי עליון‬
‫בדרכי הנהגה בחברה תקינה במשטר נאור ומשכיל‪ .‬להבדיל‪ ,‬גם מי שאינו יהודי‪ ,‬רואה‬
‫בוודאי את יחסי האנוש בתקינים ככורח להמשך הקיום‪ ,‬אלא שהוא שונה באופן מהותי‬
‫מן האדם היהודי החילוני‪ .‬כל חילוני הרואה עצמו כלא דתי‪ ,‬מּודע למצוה של ‘ואהבת‬
‫לרעך כמוך’ ולחשיבות הסביבתית לכך‪ .‬כל זה נובע מעצם היותו של החילוני‪-‬יהודי ִעם‬
‫מהות וזיקה יהודית‪ .‬אנשים חופשיים רבים‪ ,‬מצהירים לא פעם אחת בכל מיני הזדמנויות‬
‫שאם היה קצת בעם ישראל יותר “ואהבת לרעך כמוך” אז היינו נראים אחרת‪ ,‬כלומר‬
‫באור יותר טוב‪ .‬גם בלי שיגיד‪ ,‬מרגיש החילוני את התנאי החברתי כמצוה עליונה‪ ,‬כי‬
‫הוא יהודי! לעומת‪ ,‬מי שאינו יהודי‪ ,‬אין לו את הרגשות היהודיים‪ ,‬אולם‪ ,‬גם הוא יודע‬
‫שהתורה שהיא מקודשת גם אצלו ציוותה‪“ :‬ואהבת לרעך כמוך”‪ .‬כלומר‪ ,‬מדובר במצוה‬
‫שהיא בעצם אוניברסאלית חובקת עולם המגיעה עד למרחקים וגם לאתאיסטים‬
‫נטולי כל דת‪ .‬שהרי‪ ,‬החברה בקיומה דורשת באופן מתבקש יחסי אנוש תקינים למען‬
‫המשכיות הקיום‪ .‬מעניין‪ ,‬שיש הרבה רחוקים‪ ,‬שהם למעשה קרובים‪ ,‬כי כולנו נשמות‬
‫קדושות וטהורות! לכן‪ ,‬יש לנקוט בקירוב לבבות באופן אנושי‪-‬מעשי‪.‬‬
‫יחסי אנוש תקינים‪ ,‬אין בהם תמיד עזרה לזולת שזה דבר מאוד מאוד חשוב בחיים‪ .‬כדי‬
‫לעזור לשני‪ ,‬יש צורך ביכולת לסייע במישור הפיזי או הכספי‪ .‬אולם לא כל אחד יכול‪ .‬זה‬
‫שאנשים עוברים ברחוב ונתקלים לא עלינו ולא על אף אחד בקבצנים המצויים בצידי‬
‫דרכים ולא נותנים להם כסף אלא חולפים על פניהם ולא עוזרים להם‪ ,‬אין הדבר מעיד‬
‫בהכרח על רוע‪ ,‬כי לא לכל אחד יש יכולת‪ ,‬ולכל אחד יש את הבעיות שלו‪ ,‬ובמיוחד‬
‫כשלא תמיד מדובר בקבצן אחד‪ ,‬אלא לעיתים במספר קבצנים‪ ,‬שאז מתוך הוגנות‬
‫וחוסר נעימות יש צורך לתת לכולם‪.‬‬
‫ד”ר אברהם גוטליב‬
‫ע | ‪29‬‬
‫טיבעי לחשוב שחבר טוב באמת יסייע לחבירו במצוקתו מתוך רצון עמוק ועז שלחבר‬
‫יהיה טוב ויצליח בפועליו‪ .‬וכאן זה כבר יחס הדדי אישי שהאדם הדתי יכנהו‪“ :‬ואהבת‬
‫לרעך כמוך”‪ .‬העזרה לזולת בין חברים היא דבר טריביאלי טהור המובן מאליו כדי‬
‫שלחבר יהיה טוב‪ .‬אין כאן חס וחלילה וחס מניעים פסולים בדמות מציצנות שהיא‬
‫חדירה לתחום הפרט מתוך סקרנות‪ ,‬תופעה שלילית שלדאבונינו היא קיימת‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫כאשר קיימת אפשרות לחשוב אם לקבל עזרה מפלוני‪ ,‬כדאי ורצוי לעשות זאת בכדי‬
‫לקבל עזרה וסיוע ממניעים טהורים בלבד ללא תנאי מכל אדם באשר הוא אדם‪ ,‬ללא‬
‫קשר בצבע עורו‪ ,‬מינו‪ ,‬דתו ו‪/‬או מוצאו התרבותי‪ ,‬יש לצפות לפחות שיעזור למי שמוגדר‬
‫חבירו‪ ,‬כראוי ומתוך מניעים חבריים טהורים‪ ,‬בהתנדבות‪.‬‬
‫מצות ‘אהבת ישראל’ כהנהגה חברתית‪-‬מוסרית‪ ,‬נותנת אותותיה כאמור בסביבה‬
‫כערכים חברתיים בחברה מתוקנת ונאורה‪ .‬כל זה תלוי ביישום של הכלל‪ ,‬דבר הנובע מן‬
‫האופי האינדיבידואלי של כל פרט ופרט‪ .‬בכל חברה טיפוסית יש מיגוון‪-‬התנהגותי של‬
‫טוב יותר וטוב פחות‪ ,‬הדבר כמובן בא לידי ביטוי בכל דפוסי החיים וביוחד ביחסי‪-‬אנוש‬
‫תקינים יותר‪ ,‬תקינים פחות או לא תקינים‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר אדם שייך למסגרת חברתית‬
‫כלשהי ‪ -‬החברה משפיעה עליו ‪ ,-‬כי אם אין לחברה השפעה עליו הוא ינּודה ממנה!‬
‫ואף ימלט מפניה! כך זה בעניינים הנדושים והמקובלים בכל חברה ואף בשיבטית‪-‬‬
‫הפרימטיבית שביניהן‪.‬‬
‫ייחודו של עם ישראל‬
‫הרב מרדכי פירון‪ 11‬ראה כורח וצורך לתרום למען הבנת ייחודה של האומה הישראלית‬
‫כפי שבאה לידי ביטוי בקורות ההיסטוריה הארוכה שלה ובגילוי הגותה בתחומי הרוח‬
‫והמוסר‪ ,‬ההלכה והאגדה כרצף ישראלי אותנטי‪-‬היסטורי של ארבעת אלפים שנה כפי‬
‫שמדגיש המחבר בהקדמה (עמ’ ‪ ,)7-5‬וכמופיע בכריכה על גב הספר‪:‬‬
‫“המאמרים המופיעים בספר שלפנינו מנסים לתרום תרומה להבנת‬
‫הייחוד של האומה הישראלית‪ ,‬כפי שהוא בא לידי ביטוי בהגותה בתחומי‬
‫הרוח והמוסר‪ ,‬ההלכה והאגדה וכן בקורות ההיסטוריה הארוכה שלה‪ ,‬על‬
‫נפתוליה ומאורועותיה הדרמתיים‪ .‬כל אלה יחד יוצרים במהותם הכוללת‬
‫את הישראליות המקורית‪ .‬לעיצובה של הישראליות תרמו תופעות‪,‬‬
‫אירועים ותהליכים רבים‪ ,‬שהבנתם אפשרית רק על‪-‬ידי אחיזה ביצירה‬
‫היהודית הקדומה והשלכתה ממנה אל זמננו‪ .‬לכן‪ ,‬אחת ממגמות הספר הזה‬
‫היא לטוות את החוטים שבין העבר לבין ההווה והעתיד‪ ,‬לקיים את הרצף‬
‫ההיסטורי וליישם את ההלכה‪ ,‬שקיבלנו בירושה מאבותינו‪ ,‬על אורח‪-‬החיים‬
‫שלנו בארצנו‪ .‬האקטואליות של הדברים לא נפגמה‪ ,‬אלא להיפך‪ :‬היא קיבלה‬
‫משנה תוקף לאור המאורעות של ימינו”‪.‬‬
‫לעם ישראל אפוא‪ ,‬זיקה ישירה אל התורה הקדושה שניתנה לנו בהר סיני וזהו ייחודו של‬
‫עם ישראל כחלק אינטגרלי‪-‬יהודי ושורשי‪ .‬כאשר מדברים על ייחודו של עם ישראל‪-,‬‬
‫המוטו של המצוה‪“ :‬ואהבת לרעך כמוך” הוא דבר מובן מאליו כתנאי טיבעי ומתבקש‬
‫להמשכיות הדורות ובמיוחד כאשר עוסקים בנידון מן ההיבט היהודי שהוא למעשה‬
‫השקפה תורנית‪-‬דתית‪.‬‬
‫כבוד הבריות‬
‫החיובים שבין אדם לחבירו ובין אדם לעצמו‪ ,‬חיובים הנובעים מכבוד האדם‪ ,‬מעוגנים‬
‫במושג ‘כבוד הבריות’‪ .12‬הכלל‪“ :‬גדול כבוד הבריות שדוחה את לא‪-‬תעשה שבתורה”‬
‫ע | ‪30‬‬
‫ד”ר אברהם גוטליב‬
‫(ברכות יט‪ ,‬ב ועוד)‪ ,‬נאמר‪ :‬על הפטור ממצות בשבת אבידה‪ ,‬שניתן למי שהוא “זקן‬
‫ואינה (=האבידה) לפי כבודו” (בבא מציעא ל‪ ,‬א)‪ ,‬וכן על ההיתר שניתן אף לכהן להיטמא‬
‫למות‪-‬מצוה (ברכות כ‪ ,‬א)‪ .‬אולם בדרך כלל‪ ,‬אין הלאו של התורה נדחה מפני כבוד‬
‫הבריות‪ ,‬וכדברי הרמב”ם (כלאים י‪ ,‬כט)‪:‬‬
‫“הרואה כלאים של תורה על חבירו אפילו היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו‬
‫עליו מיד‪ .‬ואפילו היה רבו שלמדו חכמה שאין כבוד הבריות דוחה איסור‬
‫לא תעשה המפורש בתורה‪ .‬ולמה נדחה בהשב אבדה מפני שהוא לאו של‬
‫ממון‪ .‬ולמה נדחה בטומאת מת הואיל ופרט הכתוב ולאחותו‪ .‬מפי השמועה‬
‫למדו‪ :‬לאחותו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה‪ .‬אבל דבר שאיסורו‬
‫מדבריהם (=מדברי חכמים) הרי הוא נדחה מפני כבוד הבריות בכל מקום‪.‬‬
‫ואע”פ שכתוב בתורה ‘לא תסור מן הדבר’ (דב’ יז‪ ,‬יא) הרי לאו זה נדחה מפני‬
‫כבוד הבריות‪ .‬לפיכך אם היה עליו שעטנז של דבריהם אינו קורעו עליו בשוק‬
‫ואינו פושטו בשוק עד שמגיע לביתו ואם היה של תורה פושטו מיד”‪.‬‬
‫משום כבוד הבריות‪ ,‬נאסר לבצע ברשות הרבים פעולות שונות שיש בהן משום מיאוס‬
‫(שבת יב‪ ,‬א)‪ .‬נקבעו כללים להפסקה בקריאת‪-‬שמע “מפני הכבוד” – לשאול שלום‬
‫בֹושת‪ ,‬גוררת‬
‫ולהשיב שלום לבני‪-‬אדם (ברכות יג‪ ,‬ב ‪ -‬יד‪ ,‬א)‪ .‬פגיעה בכבוד האדם – ֶ‬
‫תשלום פיצויים מתאימים – “הכל לפי המבייש והמתבייש” (משנה כתובות ג‪ ,‬ז)‪ ,‬והיא‬
‫אחת מ‪-‬כ”ד אבות נזיקין (בבא קמא ד‪ ,‬ב); תשלומי בושת‪ ,‬הם לעיתים חלק מחמשת‬
‫החיובים המוטלים על החובל בחבירו‪ ,‬ולעיתים מהווים הם לבדם את וגוף הנזק‪ .‬יתר‬
‫על כן‪ ,‬חכמים קנסו אף את המבייש חבירו בדברים (רמב”ם‪ ,‬הלכות חובל ומזיק ג‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫ביזיון כבוד האדם מּושווה לרציחתו‪ ,‬משום‪“ :‬דאזיל סּומקא ואתי חיוורא” (בבא מציעא‬
‫נח‪ ,‬ב)‪ ,‬שאנו רואים את המתבייש שלאחר שהוא מאדים מבושה‪ ,‬שסר האודם מפניו‪,‬‬
‫ובא החיוורון והרי המבייש הוא כשופך את דמו של המתבייש‪ ,‬כפי שנאמר שם‪“ :‬כל‬
‫המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים”‪ .‬בעמוד א’‪ ,‬אומרים בעלי התוספות בד”ה‬
‫‘דאזיל סומקא ואתי חיורא’ ‪ -‬ומה שמאדים בתחילה ‪ -‬לפי שהדמים מתאספין לברוח”‪.‬‬
‫ובמילים שלנו מבחינה ביולוגית‪-‬רפואית‪ :‬המתבייש המלבין פני חברו‪ ,‬מעלה לו את‬
‫לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי‪ ,‬ועלול לגרום לו לנזק בלתי הפיך גם גופנית בנוסף‬
‫לנפשית! וכבר אמר רבי אלעזר המודעי מן העיר מודיעין עיר החשמונאים‪ ,‬תנא בדור‬
‫השלישי בתקופת רבי עקיבא‪ ,‬במסכת סנהדרין (דף צט‪ ,‬א)‬
‫והמלבין פני חברו ברבים‪ ,‬אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים ‪ -‬אין לו‬
‫חלק לעולם הבא”‬
‫דהיינו‪ :‬הלבנת פנים=שפיכות דמים פיזית!‬
‫כיבוד האדם כביטוי‪ ,‬החיצוני של האדם כלפי עצמו הוא בעיקר בדרך התנהגותו‪ ,‬ובפרט‬
‫דֹותי’” (שבת קיג‪ ,‬א)‪ ,‬שר’ יוחנן‪ ,‬גדול‬
‫בהקפדה בלבושו‪“ :‬דרבי יוחנן קרי למאניה‪‘ְ :‬מכַ ְּב ַ‬
‫אמוראי ארץ ישראל בדור השני‪ ,‬היה קורא לבגדיו‪‘ :‬כבודו’‪ ,‬כלומר‪ ,‬שיש דרך כבוד‬
‫בלבוש הולם מתאים ומכובד‪ .‬במסכת ברכות (טז‪ ,‬ב) מסופר על רב‪ ,‬האמורא הראשון‬
‫בבבל בזמן ובמעלה‪ ,‬שלאחר תפילתו היה מוסיף את הבקשה‪“ :‬שתיתן לנֹו‪....‬חיים של‬
‫עושר וכבוד”‪.‬‬
‫הנמקה הנובעת מהערכת הכבוד האנושי‪ ,‬ניתנת גם לעניינים בידני ממונות (בבא קמא‬
‫עט‪ ,‬ב)‪:‬‬
‫“בֹא וראה כמה גדול כבוד הבריות‪ :‬שור שהלך ברגליו חמשה‪ ,‬שה שהרכיבו‬
‫על כתפיו ארבעה (=לעניין תשלומי ד’ וה’ בגנב)”‪.‬‬
‫ד”ר אברהם גוטליב‬
‫ע | ‪31‬‬
‫ר’ אלעזר בן הורקנוס‪ ,‬תנא בדור השני‪ ,‬הוא ר’ אליעזר סתם‪ ,‬אמר (מסכת אבות ב‪ ,‬י)‪:‬‬
‫“יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך”‪ ,‬שתהיה חס על כבוד חברך כשם שאתה חס על‬
‫כבודך‪ .‬ושמעון בן זומא‪ ,‬מן התנאים בדור השלישי‪ ,‬אמר (מסכת אבות ד‪ ,‬א)‪“ :‬איזהו‬
‫מכּבדי אכּבד ּובֹזַ י יֵ קלּו (שמואל‪-‬א ב‪ ,‬ל)”‪.‬‬
‫ַ‬
‫מכּובד המכבד את הבריות‪ ,‬שנאמר‪‘ :‬כי‬
‫מתוקף היותו נברא בצלם‪-‬אלוקים‪ ,‬חייב האדם בכבודו העצמי‪ ,‬וכבר אמרו חז”ל במדרש‬
‫תנחומא (נח י)‪“ :‬אפילו בשעת סכנה אל יְ ַׁשנְ ה אדם את עצמו מן כבודו‪ ,‬שהרי יצאו אלו‬
‫(חנניה מישאל ועזריה) לישרף וקישטו עצמן”‪ .‬תפיסת עולם עליונה זו של כבוד האדם‪,‬‬
‫מתייחסת לכל אדם באשר הוא אדם‪ ,‬שכבוד ה’ יתברך בוראו טבּוע בו ומופקד אצלו‪.‬‬
‫לדעת חכמים‪ ,‬אפילו עבד כנעני “יש לו בושת” (בבא קמא פז‪ ,‬א)‪ ,‬ואפילו המבייש את‬
‫עבדו‪-‬שלו עובר על איסּור‪ ,‬ש”לעבדּות מסרם הכתּוב ולא לּבּושה” (נידה מז‪ ,‬א)‪ .‬ברם‪,‬‬
‫יש לשים לב לכך שככל שמעלת האדם עלי אדמות ֵגדלה‪ ,‬כך ֵגדלה גם האחריות לכבודו‬
‫של האדם‪ .‬במיוחד‪ ,‬אמורים הדברים כלפי בני ישראל כלשון הגמרא בבבא מציעא (קיג‪,‬‬
‫ב)‪“ :‬שכל ישראל בני‪-‬מלכים הם” ו”כולם ראויים לאותה איצטלא”‪.‬‬
‫חז”ל קבעו ברכה מיוחדת לרואה מלכי ישראל‪“ :‬ברוך שחלק מכבודו ליראיו”‪ ,‬ולרואה‬
‫מלכי האומות‪“ :‬ברוך שנתן מכבודו לבריותיו” (ברכות נח‪ ,‬א)‪ .‬הכבוד של הבריות למלכים‬
‫הוא חלק מ”כבוד גבוה” ולכן “מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחּול” (כתובות יז‪ ,‬א)‪.‬‬
‫בכבוד הבריות מעּוגן גם העניין המהּותי כיצד הפרט מעריך בעצם את הסביבה ה”זרה”‬
‫שבקירבה הוא נמצא‪ ,‬דהיינו‪ :‬מקום העבודה וכיצד הוא מסתגל אליה‪ .‬כל אדם באשר‬
‫הוא אדם‪ ,‬חייב לדעת ולזכור שבעבודה ציבורית ‪ -‬הלבוש מאוד משפיע‪ ,‬ובמיוחד‬
‫בתקופת הקיץ‪ .‬מקום העבודה זה לא שפת הים והעיניים הן מאוד רגישות‪ .‬לפיכך על‬
‫כולם מוטלת החובה המוסרית לשמור על צניעות ולא ללכת ברבוא לעבודה בלבוש‬
‫חשּוף המשדר בעצם פתיחּות וזילּות‪ .‬לבוש סולידי הוא תנאי הכרחי בכל חברה‪ .‬לבוש‬
‫פרוץ מהווה הפקרות אישית מצד האדם לגופו ועל ידי כך גם זילזול בסביבה ובחברה‪,‬‬
‫בעבודה וברחוב‪ .‬מקום העבודה זה לא הבית‪ ,‬ולבוש הולם מכבד את האדם הנברא‬
‫בצלם‪ ,‬את הלובש ואת הרואים אותו‪ .‬כבוד הבריות‪ ,‬ראשיתו בכבוד העצמי לגופו מאת‬
‫האדם כפרט‪ ,‬ומכאן ההסתכלות בהתאם אל הכלל‪ .‬המרחק בין כבוד לזלזול הוא קצר‬
‫מאוד‪ ,‬כי חוסר כבוד זה בעצם זילזול טהור בכבודו ובעצמו‪ .‬זילזול בכבוד האדם הוא‬
‫פגיעה באדם‪ ,‬בקב”ה יוצר האדם ובעולם כולו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כבוד והערכה לכל הנקרא‬
‫בצלם‪ ,‬מחזק את הקיום האנושי‪-‬אלוקי ותורם שפע חיובי רב למען המשכיות הדורות‬
‫וקיום העולם‪.13‬‬
‫גם התחשבות הפרט בזולתו תורמת שפע חיובי רב למען הבריות‪ ,‬שהרי‪ ,‬הכלל מורכב‬
‫מן הפרטים שהם בני האדם עלי אדמות‪ .‬לא ִּבכְ ִדי עמדו חז”ל מאוד על ערך האדם‬
‫וכבודו ועל ההתחשבות בו כיציר אלוקים בורא העולם ומנהיגו שברא את האדם בצלמו‬
‫כדמותו (בר’ א‪ ,‬כז)‪ .‬וכפי שכבר הזכרנו‪ ,‬לא לחינם אמרו חז”ל ש”המלבין פני חבירו‬
‫ברבים אין לו חלק לעולם הבא”‪ ,‬כי הלבנת פני האדם שנברא בצלם אלוקים‪ ,‬ברבים‪,‬‬
‫הרי זה שפיכות דמים במשמעות של קבורת חיים‪ .‬לפיכך‪ ,‬על כל אחד ואחד מאיתנו‬
‫מּוטלת החובה האנֹושית מוסרית לדאוג לזולת ולשמור על כבודו‪ .‬ובכך‪ ,‬תורם כל אחד‬
‫ואחד למען הציבור ביישום חובת כיבוד הבריות הלכה למעשה‪ .‬מצות “ואהבת לרעך‬
‫כמוך” באה לידי ביטוי מעשי‪ ,‬בכבוד הבריות‪ .‬זאת באמצעות‪ ,‬אינטראקציה דינמית‪-‬‬
‫קולקטיבית היוצרת זיקה הדדית של כבוד‪-‬הדדי בין הבריות‪ .‬מכאן‪ ,‬הדר ובהמשכיות‬
‫קיום הדורות‪.‬‬
‫ע | ‪32‬‬
‫ד”ר אברהם גוטליב‬
‫תפקיד השופטים בחינוך והדרכת העם‬
‫בתחילת ספר דברים ופרשת דברים‪ ,‬כשנושא משה רבנו את דבריו לישראל בעבר הירדן‬
‫שבארץ מואב‪ ,‬הוא מעלה את הנסיבות המחייבות מערכת שיפוט ומערכת שיטור –‬
‫רשות שופטת ורשות מבצעת‪ .‬יש בדבריו ערך נוסף וחשוב‪ ,‬שאולי אינו בא לידי ביטוי‬
‫בגלוי‪ ,‬והוא‪ ,‬ערך סוציאלי – חברתי וחינוכי‪ .‬משה מקונן על מצב העם‪ ,‬שהוא אחראי על‬
‫הנהגתו בתוקף תפקידו כמנהיג‪ ,‬ואומר‪“ :‬איכה אשא לבדי ָט ְר ֲחכֶ ם ומשאכם וריבכם”‬
‫(יב)‪ .‬משה רבנו משתמש בלשון הפתיחה האופיינית לקינה – “איכה”‪ ,‬שהיא צורה‬
‫מוארכת של איך במשמעות של צער על מצב המתואר לאחריה‪ .14‬ר’ עובדיה ספורנו‬
‫מתאר את דאגתו של משה רבנו למצב העם‪ ,15‬לא רק בתחום השיפוט והשיטור אלא גם‬
‫בתחום החברתי‪-‬חינוכי שהינו למעשה הגורם למצב זה‪ ,‬וכלשונו‪:‬‬
‫“טרחכם” – בקטטות הקורות בלתי תביעת ממון‪“ .‬ומשאכם” – בצרכי רבים‪,‬‬
‫“וריבכם” – בעניני הדין ותביעת ממון‪ .‬וזה סיפר להזכירם את פשעם‪ ,‬שאע”פ‬
‫שבישר אותם שיכנסו לארץ‪ ,‬בלתי שום מלחמה‪ ,‬שהיה עניינה רב תועלת‬
‫והכבוד יותר מכל נכסיהם ועניניהם במדבר‪ ,‬לא נמנעו מלעורר דברי ריבות‬
‫איש על חבירו‪ ,‬באופן שהוצרך למנות מדרגות שופטים עד שכל עשרה מהם‬
‫היו צריכים לדיין פרטי‪ ,‬ואין זה כי אם מרוע לב‪.‬‬
‫מדברי ספורנו משתמע‪ ,‬שמשה רבנו מּודע לכך שאדם אחד אינו מסוגל לשלוט לבדו‬
‫על עם שלם ביעילות ללא צוות מיומן של עוזרים‪ ,‬ובמיוחד כשאין שיתוף פעולה מצד‬
‫הציבור‪ ,‬בלשון המעטה‪ .‬על כן‪ ,‬יש צורך בשופטים ושוטרים שנוסף לתפקידם המוגדר‪,‬‬
‫יש להם גם תפקיד ייחודי שעשוי למנוע בעתיד דברי ריבות איש על חבירו‪ .‬באיזכור‬
‫הראשוני של מינוי השופטים לפי עצת יתרו חותן משה (שמ’ יח יג‪-‬כו)‪ ,‬מדגיש יתרו‬
‫למשה את תכלית חלוקת ההיררכיה השיפוטית‪ ,‬שעיקרה עשיית משפט צדק באופן‬
‫יעיל‪“ :‬ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדֹל יביאו אליך וכל הדבר בקטן ישפטו‬
‫הם והקל מעליך ונשאו ִא ָּתְך”(כב)‪ .‬ומבאר שם ספורנו‪’“ :16‬ונשאו אתך’‪ ,‬במה שתצטרך‬
‫להיות אתה בעצמך הם יעזרוך כעניין ללמד דעת את העם (ע”פ קהלת יב ט) אחר‬
‫שהזְ ּכִ ירּו (חז”ל במסכת עירובין נד‪ ,‬ב) ְב ֵּס ֶדר ִמ ְשנָ ה (=בעניין ‘כיצד‬
‫ששמעו מפיך‪ ,‬כמו ִ‬
‫סדר משנה’‪ .)17‬לפיכך מציע משה‪“ :‬הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם‬
‫ואשימם בראשיכם” (יג)‪ ,‬ורש”י מבאר‪ ,‬אנשים אלה הם חכמים ונבונים אשר “מבינים‬
‫דבר מתוך דבר”‪ .‬משמע מכך‪ ,‬שיש להם כישורים לרדת לעומק העניין ולשמש מורי‬
‫הוראה ‪ -‬מחנכים‪ .‬בני ישראל נענים להצעתו (יד) והרשויות המבוקשות מוקמות‪.‬‬
‫משה מדגיש “כי המשפט לאֹלקים הוא”‪ ,18‬וכאשר אין הם יכולים להגיע להכרעה‪ ,‬על‬
‫השופטים להיוועץ בה’ באמצעותו‪“ :‬והדבר אשר יקשה מכם (=נשגב מבינתכם) תקריבון‬
‫אלי ושמעתיו” (טו‪-‬יז)‪ .‬כך שתכלית השיפוט היא ‪ -‬שמיעה ביקורתית של האירועים מפי‬
‫הצדדים הנוגעים בדבר באמצעות חקירתם‪ ,‬וחינוך והדרכת הנוגעים בדבר באמצעות‬
‫פסק הדין‪ .‬גם במערכת השיפוטית בימינו‪ ,‬קיימים כלים להסדר בין הצדדים ופתרון‬
‫הבעיות שביניהם‪ ,‬כגון פישור‪ ,‬גישור ובוררות‪.19‬‬
‫משה רואה חשיבות רבה במציאת “אנשים חכמים ונבונים וידועים” שישמשו ברשות‬
‫השופטת וברשות המבצעת‪ ,‬כדי שיוכלו לעמוד במשימה זו בהצלחה‪ ,‬כדברי השל”ה‬
‫הקדוש שלדעתו תוכחת משה פותחת ב “אלה הדברים” שבפתח ספר דברים‪:20‬‬
‫כשהוכיחם בדברי מוסר סיפר מעלתם‪“ :‬הבו לכם אנשים חכמים ונבונים‬
‫וידועים” וכו’‪ .‬הוא על דרך הפסוק‪“ :‬אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם‬
‫ויאהבך” (מש’ ט ח)‪.‬‬
‫ד”ר אברהם גוטליב‬
‫ע | ‪33‬‬
‫השל”ה הקדוש מבסס דבריו על כלל הברזל של שלמה המלך‪ ,‬שעל מנת שהמּוסר‬
‫יתקבל‪ ,‬על המוכיח לעשות זאת בדרכי נועם ולא בזלזול‪ ,‬כדי ששכרו לא ייצא בהפסדו‬
‫ואז עמלו יהיה לשווא‪ ,‬וכלשונו‪:‬‬
‫כשאתה רוצה להוכיח את אחד‪ ,‬אל תאמר לו כך וכך אתה גרוע‪ ,‬כי אז ישנאך‬
‫ולא ישמע לדבריך‪ .‬זהו שכתוב‪“ :‬אל תוכח לץ”‪ ,‬שלא תוכיח אותו בדרך זלזול‬
‫לומר‪ :‬לץ אתה‪ ,‬רק אדרבא‪ ,‬תאמר לו‪ :‬חכם אתה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬חרפה היא לאיש‬
‫כמוך לעשות זה וזה‪ .‬זהו “הוכח לחכם”‪ ,‬כלומר‪ ,‬תעשנו לך חכם‪ ,‬אז “יאהבך”‬
‫וישמע לקול דבריך ויקבל מוסר‪.‬‬
‫למדנו‪ ,‬שלאנשי הרשויות האלו‪ ,‬שהם בעלי תבונה‪ ,‬יש מלבד תפקידם המוגדר גם תפקיד‬
‫חשוב ביותר‪ ,‬לסייע ולהביא לאחדות בעם‪ .21‬דבר זה‪ ,‬ישפר את המצב החברתי ויבסס‬
‫את הצדק והשוויון ללא אפליות‪ ,‬וימנע ריב ומערכת יחסים מעורערת‪ .‬כל זה ימנע את‬
‫הרס החברה שסופו חורבן‪ ,‬שעליו ניבא ישעיהו הנביא בחזונו (א א‪-‬כז)‪ ,‬שהוא הפטרת‬
‫פרשתנו זו ‘דברים’ ע”פ הקריאה המקובלת בשבת זו ברוב הציבור על מנהגיו השונים‪.22‬‬
‫שבת זו פרשת ‘דברים’‪ ,‬החלה תמיד לפני תשעה באב‪ ,‬נקראת “שבת‪-‬חזון”‪ ,‬ע”ש המלה‬
‫“חזון” שבפתח ההפטרה‪ .‬החזון לעתיד כנבואת ישעיהו‪ ,‬הוא התכלית שבענישת ה’‬
‫את ברואיו למען ישובו אליו וילכו בדרכיו‪ .‬השאיפה לעתיד היא לחברה מתוקנת שבה‬
‫מקיימים הלכה למעשה את מצות אהבת ישראל – “ואהבת לרעך כמוך” (וי’ יט יח)‪.‬‬
‫נמצאנו למדים‪ ,‬שבאמצעות הרשות השופטת והרשות המבצעת‪ ,‬רצה משה רבנו‬
‫למנוע מעשי ריבות או מחדלים של העם‪ ,‬שתוצאותיהם הרס וחורבן‪ .‬עניין זה מזכיר‬
‫לנו את השיטה המבוססת על דברי נעים זמירות וישראל “סּור מרע ועשה טוב” (תה’ לד‬
‫טו) – עשה טוב ולא תגיע לידי רע‪ ,‬כי המעשים הטובים יהוו מחסום וחיסון טבעי נגד‬
‫הרע‪ .‬כאשר השופטים עושים את מלאכתם נאמנה‪ ,‬הם משמשים גם כמחנכים הפועלים‬
‫לטובת החברה‪.‬‬
‫ערכים‪ ,‬חוקים ואידיאולוגיות כמסגרת חברתית‬
‫על מנת שקבוצת עבודה כלשהי כקבוצה חברתית‪ ,‬תּוכל להמשיך ולהתפתח‪ ,‬חייבת‬
‫הקבוצה להיות נתּונה במסגרת כלשהי‪ .‬לשם כך קיימים ערכים‪ ,‬חוקים ואידיאולוגיות‪.‬‬
‫לכל חברה קבוצתית באשר היא‪ ,‬הערכים האופייניים לה‪ ,‬וכן לגבי החוקים וכן לגבי‬
‫האידאולוגיות‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לכל קבוצה יש את הערכים‪ ,‬החוקים והאידיאולוגיות שלה‪.‬‬
‫המסגרת הערכית יוצרת מחוייבות כלפי הפרט וכלפי הכלל ובכלל זה בעצם עומד‬
‫וקיים כבוד הבריות‪ ,‬כתנאי בל יעבור למען המשכיות קיומה של הקבוצה הספציפית‬
‫הנתונה‪ .‬מסגרת חברתית מחזיקה למעשה את הקבוצה החברתית במסגרת המבטיחה‬
‫את המשכיות קיומה באמצעות מתכונת קבועה ומחייבת של ערכים אנושיים‪ ,‬חוקים‬
‫לטובת הצדק והיושר ושאיפות קיומיות בדמות אידאולוגיות שבסיסן בחוקים ובערכים‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬מסגרת חברתית שומרת על הכלל ובעצם על הפרט‪ .‬שכן‪ ,‬הפרטים מהווים‬
‫ויוצרים את הכלל‪ .‬מסגרת כלשהי יוצרת אחריות ומחוייבות ובעצם תנאי קיומי לחברה‬
‫ולסביבה‪ .‬לכן‪ ,‬מוטלת החובה על כל אחד ואחד מן החברה הקבוצתית תהא אשר תהא‬
‫לתפקד כנדרש מאותה חברה לה הוא שייך‪ .‬בכך‪ ,‬יש גם את כבוד הזולת וגם את כבוד‬
‫הבריות‪ .‬כאן יש לציין‪ ,‬שכל הנהגה מצד הפרט יש לה השלכות ישירות על הכלל‪ .‬מכאן‪,‬‬
‫החובה הכללית על כולם למלא מלאכתם נאמנה כנדרש וכראוי בהתנהגות קולקטיבית‬
‫הנובעת מתוך דינמיקה קבוצתית‪-‬הדדית‪ .23‬שמירה כללית על מתכונת חברתית‪-‬ערכית‬
‫נתּונה‪ ,‬שומרת בראש ובראשונה על הקיים‪ ,‬וע”י כך ממשיכה את קיום החברה והסביבה‪.‬‬
‫כך מהווים הערכים‪ ,‬החוקים והאידיאולוגיות מסגרת חברתית‪.‬‬
‫ע | ‪34‬‬
‫ד”ר אברהם גוטליב‬
‫שמירת הלשון כערך חברתי‪-‬אוניברסאלי‬
‫כערך חברתי‪-‬אוניברסאלי עליון בערכו‪ ,‬יש לראות את ‘שמירת הלשון’‪ .‬שלמה המלך‬
‫ּפשֹק שפתיו ִמ ְח ָּתה לו”‪ ,‬דהיינו‪:‬‬
‫עליו השלום‪ ,‬כבר אמר (משלי יג‪ ,‬ג)‪“ :‬נ ֵֹצר פיו שֹמר נפשו ֵ‬
‫אדם השומר על מוצא פיו‪ ,‬שומר הוא על נפשו ‪ -‬את עצמו מצרות‪ ,‬ולהיפך ‪ -‬הפושֹק‬
‫שפתיו אשר מרחיב שפתיו זו מזו שפיו פתוח תמיד ואינו מפסיק בדיבורו‪ ,‬כל זה בעוכריו‪.‬‬
‫“מסלת‬
‫מיחתה לו ‪ -‬סכנה לעצמו כמו בור פתוח המּועד לפורענויות‪ .‬וכן (משלי טז‪ ,‬יז)‪ִ :‬‬
‫ישרים סּור מרע ש ֵֹמר נפשו נ ֵֹצר דרכו”‪ ,‬הדרך הסלולה שבה הולכים אנשים ישרים היא‬
‫הדרך המומלצת והאידיאלית בדרך של סּור מרע שהיא התרחקות מן הרע‪ .‬וכל השומר‬
‫מצרות את נפשו‪ ,‬דהיינו את עצמו‪ ,‬הוא נוצר כלומר שומר היטב‪ ,‬בוחן ובודק את דרכו‬
‫שילך בה‪ .‬ומכאן הדרך לשמירת הלשון (משלי כא‪ ,‬כג)‪ֹ“ :‬ש ֵֹמר פיו ּולשונו ש ֵֹמר ִמצרות‬
‫נפשו”‪ .‬פסוק זה שימש ל”חפץ חיים” זצ”ל את הבסיס לספרו החשוב‪ ,‬ספר המוסר‬
‫שעיניינו שמירת הלשון וכן הוא קרוי‪“ :‬שמירת הלשון”‪ .‬ר’ ישראל מאיר הכהן מראדין‬
‫(המאה הי”ח)‪ 42‬הוא בעל ה”חפץ חיים” חיבורו הראשון שעוסק בבירור הלכת לשון‪-‬הרע‬
‫ונקרא “חפץ חיים” ע”פ תהלים לד‪ ,‬יג‪“ :‬מי האיש ֵהחפץ חיים אֹהב ימים לראות טוב”‪,‬‬
‫וההמשך הוא (שם‪ ,‬פסוקים יד‪-‬טו)‪“ :‬נצֹר לשונך מרע ושפתיך ִמ ַּד ֵבּר מרמה‪ .‬סּור מרע‬
‫ועשה טוב בקש שלום ורדפהו”‪.‬‬
‫פרק זה מתהילים‪ ,‬הוא חלק מ’פסוקי דזמרא’ של שחרית בשבת כפי שאנו משננים היטב‬
‫בתפלתנו כל שבת‪ .‬ספר המּוסר “חפץ חיים”‪ ,‬הוא ניסיון ראשון לבסס ענייני מוסר על פי‬
‫מקורות ההלכה‪ .‬שם הספר הפך בפי העם לכינויו המקובל של מחברו‪ .‬הוא עצמו הדפיס‬
‫את הספר תחילה בעילום שם‪ ,‬ונדד בעיירות רבות כדי להפיצו‪ .‬זאת תוך כדי שהוא מציג‬
‫עצמו כמוציאו לאור ולא כמחברו‪ .‬שמו נתגלה רק במהדורות המאוחרות‪ .‬כהשלמה לספר‬
‫זה‪ ,‬חיבר את שמירת הלשון‪ .‬החפץ חיים ראה ערך עליון ונשגב בתכלית בשמירת הלשון‬
‫בשלמה המלך הידוע בפי כל כ’חכם מכל אדם’‪ .‬לכן‪ ,‬ראה החפץ חיים כורח וצורך למען‬
‫זיכוי הרבים מתוך צניעות וחשיבות הזולת לכתוב ספר מוסר מקיף ורחב שעניינו שמירת‬
‫הלשון‪ ,‬הנושא שם זה‪ .‬כשלמה המלך ראה החפץ חיים את שמירת הלשון כערך חברתי‪-‬‬
‫אוניברסאלי‪ .‬כאשר הלשון נשמרת ומוחזקת בפה‪ ,‬שומר בכך האדם על עצמו מפני כל‬
‫מרעין בישין אותם הוא יוצר‪ .‬במידות ודרך ארץ נעלות תוך כדי שמירת הלשון‪ ,‬והקפדה‬
‫סלקטיבית בדיבור‪ ,‬אפשר להגיע לאידיאל שבקיום החברה והמשכיותה עלי האדמות‪.‬‬
‫יישום הדעת בשיתוף עם תבונה עשוי להביא את האדם כפרט לידי שמירת הלשון ובכך‬
‫לשמור על עצמו ועל סביבתו תוך הימנעות מרכילות מיותרת ולשון הרע‪ .‬מכאן‪ ,‬מן‬
‫הפרט‪ ,‬הדרך ההשפעתית אל הכלל‪ :‬שמירת לשון קולקטיבית כדרך הנהגה מתוך מידות‬
‫ודרך ארץ יחד עם יראת שמים‪ ,‬זכה וטהורה‪ .‬כאשר נזהר האדם במוצא פיו‪ ,‬שומר הוא‬
‫על בריאותו הנפשית והרוחנית‪ .‬כל מה שיוצא מהפה נשמע‪ ,‬נזכר ונחתם‪ .‬אין להחזיר‬
‫שּומה עלינו לחשוב היטב לפני‬
‫את היוצא מן הפה ובוודאי שלא תקלות אם בכלל‪ .‬לכן‪ָ ,‬‬
‫כל דיבור תוך כדי שאנו מכלכלים מעשיונו בתבונה ובקפידה‪ .‬שמירת הלשון מומלצת‬
‫וטובה לכל אדם באשר הוא אדם ובחברה אשר בה הוא נמצא‪ ,‬תהא אשר תהא‪ ,‬ללא קשר‬
‫בצבע עור‪ ,‬מין‪ ,‬דת ו‪/‬או מוצא תרבותי‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬שמירת הלשון שעל חשיבותה‬
‫עמד שלמה המלך ובעקבותיו החפץ חיים‪ ,‬יש בה ֶמ ֶסר של דרך התנהגות חברתית כלל‪-‬‬
‫אֹוניברסאלית‪ .‬לשמירת הלשון אם כן‪ ,‬יש תפקיד בקיום החברה והמשך תיפקודה‪.52‬‬
‫אחרית דבר‬
‫עסקנו במחקר זה במצות אהבת ישראל‪“ :‬ואהבת לרעך כמוך” הלכה למעשה‪ ,‬שהיא‬
‫אחת המצוות החשובות בעם ישראל‪ ,‬שבאה לידי ביטוי כפי שראינו‪ ,‬באהבת הפרט‬
‫ד”ר אברהם גוטליב‬
‫ע | ‪35‬‬
‫ובדאגה לזולת‪ .‬מיד‪ ,‬הצבנו את השאלה המתבקשת‪ :‬מדוע “ואהבת לרעך כמוך” הוא‬
‫“כלל גדול בתורה” כפי שאמר רבי עקיבא? ומצאנו הסברים לכך‪ ,‬בספרות התלמודית‪,‬‬
‫שמדובר במצוה חברתית בעלת ערך ייחודי ומיוחד‪ ,‬בדמות אחיזתה של כל התורה‬
‫כולה‪ ,‬שכן‪ ,‬כל גופי תורה תלויים בה‪.‬‬
‫לאחר שעמדנו על חשיבותה הייחודית של מצות אהבת ישראל‪ ,‬חקרנו בתכלית המצוה‬
‫תוך כדי הצגת מחקרו של הרב ד”ר יהודה מוריאל‪“ :‬בדרך טובים” כדרך הנהגה‪ .‬ראינו‪,‬‬
‫כי האהבה כמניע חברתי‪-‬חיובי בהשראה תורנית‪-‬דתית‪ ,‬באה לידי ביטוי באהבת ישראל‬
‫במהות המשכיות הדורות‪ ,‬מתוך אמונה וביטחון בה’ בהנהגה בדרך טובים‪ .‬זאת כמהות‬
‫כל התורה‪ ,‬כאשר ‘אהבת ישראל היא חינוך לערכים ‪ -‬יסוד כל החיים עלי האדמות‪,‬‬
‫כמאמר הראי”ה ‪ -‬הרב אברהם יצחק הכהן קוק‪ ,‬כפי שהבאנו כהסבר למהות התורה‬
‫בדרך טובים‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬בדקנו את השלכות קיום המצוה של אהבת ישראל והשפעתה על הסביבה‪.‬‬
‫עמדנו על הבעיה ההומוגנית שבכל חברה קבוצתית שהרי לא כולם הם מקשה אחת‪.‬‬
‫מצאנו שמדובר בעצם במצוה שהיא מעבר לאהבת ישראל ובעצם אהבת הזולת מתוך‬
‫יחסי‪-‬אנוש בהדרגה אוניברסאלית חובקת עולם‪ .‬כל בכל חברה וחברה למען המשכיות‬
‫הקיום‪ ,‬תוך השפעת החברה על הפרט‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬עמדנו על החשיבות הרבה של כבוד הבריות בכל חברה שהיא‪ ,‬בחיובים שבין‬
‫אדם לחבירו ובין עצמו מכבוד האדם‪ .‬ראינו‪ ,‬שכבר בספרות התלמודית‪ ,‬עמדו חז”ל על‬
‫החשיבות הרבה של שמירת כבוד הבריות כתנאי בל יעבור לקיום החברה והמשכיותה‪.‬‬
‫כל זה יסודו בכבוד העצמי של הפרט כנברא בצלם אלוקים‪ .‬הדגשנו את הכבוד העצמי‬
‫של האדם בלבושו ההולם עבודה בחברה‪ ,‬לבוש סולידי וצנוע המכבד את הלובש ואת‬
‫הסובבים אותו ומאפשר לכל לעבוד כראוי ולא להתפס לְ מה שלא צריך‪ ,‬כפי לעיתים‬
‫עשויים הבגדים לשדר‪ .‬עמדנו על ההבדל הדק בין כבוד לזילזול תוך הדגשה שכבוד‬
‫והערכה לכל יציר אלוקים אשר נברא בצלם‪ ,‬מחזק את הקיום האנושי‪-‬אלוקי עלי‬
‫אדמות ותורם שפע חיובי רב למען קיום העולם והמשכיות הדורות‪ .‬מצאנו כי מצות‬
‫“ואהבת לרעך כמוך”‪ ,‬באה לידי ביטוי מעשי בכבוד‪-‬הבריות בעזרת אינטראקציה‬
‫דינמית‪ -‬קולקטיבית תוך כבוד הדדי בין הבריות‪.‬‬
‫מכבוד הבריות במסגרת “ואהבת לרעך כמוך”‪ ,‬עברנו לעיסוק בתפקיד השופטים‬
‫בחינוך והדרכת העם‪ .‬ראינו שמשה רבינו כבר בתקופתו‪ ,‬חש כורח וצורך רב‪ ,‬בהקמת‬
‫ראשות שופטת ומבצעת לעם ישראל‪ ,‬כדי למנוע לחברה‪ ,‬השלכות הרות אסון‪ .‬כוחו של‬
‫הצדק בחברה‪ ,‬מחסנה ומסייע לה בהמשכיותה במסגרת הנאותה והרצוייה של שמירת‬
‫כבוד הבריות מתוך “ואהבת לרעך כמוך”‪ .‬קיום החברה כרוך אם כן‪ ,‬בצדק כחלק‬
‫אינטגרלי מכבוד הזולת כתנאי לקיום כבוד הבריות‪ .‬מתפקיד השופטים בחינוך והדרכת‬
‫העם לטובת החברה התקינה‪ ,‬עסקנו כהמשך מתבקש בערכים‪ ,‬חוקים ואידיאולוגיות‬
‫כמסגרת חברתית השומרת על מתכונת חברתית‪-‬ערכית נתּונה של כל חברה קבוצתית‬
‫עלי אדמות‪.‬‬
‫את מחקרנו חתמנו בהצגת שמירת הלשון כערך חברתי רב המעלה שהוא למעשה ערך‬
‫חברתי‪-‬אוניברסאלי‪ ,‬משלמה המלך והמשכו בחפץ חיים‪ .‬המוטו הוא מידות ודרך ארץ‪,‬‬
‫כאשר שמירת הלשון יוצרת בריאות ואהבה בין הבריות תוך צימצום ומניעת עניינים‬
‫שליליים‪ .‬עמדנו על כך שיישוב הדעת בתבונה יביא את הפרט ומכאן את הכלל לאפשרות‬
‫קיום עתידית‪ .‬זה כאמור‪ ,‬בתיפקוד קפידתי נכון‪ .‬מצאנו שבעצם שמירת הלשון טובה‬
‫ע | ‪36‬‬
‫ד”ר אברהם גוטליב‬
‫ומומלצת לכל אדם באשר הוא אדם ובחברה שבה הוא נמצא‪ ,‬תהא אשר תהא ללא קשר‬
‫בצבע עור‪ ,‬מין‪ ,‬דת ו‪/‬או מוצא תרבותי‪ .‬הגענו למסקנה ששמירת הלשון שעל חשיבותה‬
‫עמד שלמה המלך ובעקבותיו החפץ חיים‪ ,‬יש בו ֶמ ֶסר לדרך התנהגות חברתית כלל‪-‬‬
‫אוניברסאלית‪ ,‬כאשר לשמירת הלשון יש תפקיד בקיום החברה והמשך תיפקודה‪.‬‬
‫נמצאנו למדים‪ ,‬שמצות אהבת ישראל “ואהבת לרעך כמוך” היא בעצם מצוה חברתית‪-‬‬
‫מוסרית‪ ,‬ייחודית ואוניברסאלית‪ ,‬הראוייה ומומלצת בכל חברה אנושית מתוקנת‬
‫ונאורה‪ ,‬למען המשכיות הדורות כראוי לכל הברואים שנבראו בצלם אלוקים‪.‬‬
‫ד”ר אברהם גוטליב – מרצה רב‪-‬תחומי ליהדות בביה”ס ללימודי יסוד ביהדות‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן‬
‫‪Dr. Abraham Gottlieb The Schulman School of Basic Jewish Studies Bar-Ilan‬‬
‫‪University Ramat Gan‬‬
‫הערות‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪1‬ראו על כך בהרחבה‪“ ,‬אהבת ישראל”‪ ,‬אנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬כרך ראשון‪ ,‬ירושלים תש”ן‪ ,‬עמ’ ריא‪-‬‬
‫רטו; על מושג האהבה בישראל‪ ,‬ראו יצחק היינימן‪“ :‬אהבה”‪ ,‬האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך ראשון‪,‬‬
‫ירושלים תשי”א‪ ,‬עמ’ ‪.578-577‬‬
‫‪2‬ספר המצוות לרמב”ם‪ ,‬מצות עשה רו; ספר מצוות גדול‪ ,‬עשין ט; ספר החינוך מצוה רצג‪.‬‬
‫‪“3‬בשנים האחרונות‪ ,‬התרבו גלי העליה מקצווי תבל‪ .‬מסיבות שונות הרבה מן ה’עולים’‪ ,‬מתגיירים כאן‪,‬‬
‫הן גיור לחומרה והן גיור אמיתי‪ .‬עקב ריבוי הגרים‪ ,‬הגיע הזמן לרענן לעצמנו את מצות אהבת הגר כדי‬
‫להתיחס אל גרי הצדק כפי שנדרש בהלכה”‪ .‬כך פותח את מאמרו בנושא מו”ר הרב שלמה זאב פיק‪,‬‬
‫“מצות אהבת הגר”‪ ,‬תחומין‪ ,‬י”ז (תשנ”ז)‪ ,‬עמ’ ‪.212-205‬‬
‫‪4‬סיפרא תורת כהנים קדושים פרק ד‪ ,‬יב; ירושלמי נדרים פרק ט‪ ,‬הלכה ה‪.‬‬
‫‪5‬אהבת הזולת‪ ,‬פירושה אפוא‪ ,‬לא להזיק כלל לזולת‪ ,‬ותמיד לנהוג כלפיו בהגינות‪ ,‬מתוך מידות‪ ,‬דרך‬
‫ארץ ויראת שמים‪.‬‬
‫‪6‬כל שנאה‪ ,‬עם סיבה ובוודאי ‘טבל’ סחבת דיהיינו שינאת חינם זה דבר שלילי ביותר שעל האדם‬
‫מוטלת החובה להימנע ממנו‪ .‬שכן‪ ,‬אווירת שנאה‪ ,‬מהולה היא בכעס וכל עוד שהאווירה המחושמלת‬
‫קיימת‪ ,‬המצב רק ילך ויחריף‪ .‬על השנאה ושנאת חינם לאור ההלכה‪ ,‬ראו הרב צבי וינברגר‪ ,‬השנאה‬
‫והחינם‪ ,‬ירושלים תש”ס‪.‬‬
‫‪7‬במאמרו‪“ :‬יהדות אורתודוכסית לאור כמה שאלות ותשובות”‪ ,‬דעות סתיו כ”ד (תשכ”ד)‪ ,‬עמ’ ‪.104-103‬‬
‫הוא משיב לשאלה שנשאלו כמה רבנים והוגי‪-‬דעות‪ ,‬כיצד יש מקום לדו‪-‬קיום קהילתי‪-‬דתי שונה‪.‬‬
‫‪8‬הרב יהודה מוריאל‪ ,‬בדרך טובים‪ ,‬ירושלים תשל”ב‪ .‬כפי שכותב ד”ר חיים חמיאל בהקדמה‪“ :,‬בא ספר‬
‫זה – כדי למלא צורך דרוש ומבוקש במוסדות החינוך היהודיים בימינו‪ ,‬המחפשים דפוסי חינוך ותכנים‬
‫עמוקים בתחום החברה ויחסי אנוש השאובים ממקורות הקודש‪ .‬כאשר המטרה היא לקרב את בני‬
‫הנוער לאמונה בה’‪ ,‬לאהבת התורה ולהתחזקות עם הערכים ע”י קיומם הלכה למעשה”‪.‬‬
‫‪9‬הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי”ה)‪ ,‬אורות הקודש‪ ,‬חלק ג‪ ,‬ירושלים תשמ”ה‪ ,‬עמ’ שנה‪.‬‬
‫‪1‬על ההיבטים הפסיכולוגיים של אהבה להשלכותיהם‪ ,‬ראו מרטין ס’ ברגמן‪ ,‬דרכים של האהבה (תרגום‬
‫מאנגלית‪ :‬דינה קטן; עורך החומר הקלאסי‪ :‬אמיר אור)‪ ,‬תל‪-‬אביב תשנ”ד‪.‬‬
‫‪1‬הרב‪ ,‬האלוף (במיל’) מרדכי פירון שליט”א (לשעבר הרב הראשי לצה”ל) בספרו‪ :‬ייחודו של עם ישראל‪,‬‬
‫פרקי הגות ומחשבה‪ ,‬תל‪-‬אביב תשל”ז‪.‬‬
‫‪1‬למעלותיו של הזהיר בכבוד הבריות‪ ,‬כבר נדרשו חז”ל והעלו יסודות‪ ,‬רעיונות הארות וידיעות‪ .‬ראו על‬
‫כך אברהם טובולסקי‪ִ ,‬הזהרו בכבוד חבריכם‪ ,‬בני‪-‬ברק תשמ”א‪.‬‬
‫‪1‬יצויין כי‪ ,‬אישיותו של האדם מבחינת התקשרות למקום‪ ,‬מתוך הסתכלות פסיכולוגית‪-‬סביבתית‪,‬‬
‫מורכבת מפערים בין סביבת המוצא והיעד על כך ראו מיכל מטרני‪-‬גוזלן‪ ,‬התקשרות למקום‪ ,‬מניע‬
‫להגירה ופערים בין סביבת המוצא והיעד‪ ,‬עבודת‪-‬גמר לתואר‪-‬שני‪ ,‬חיפה תשנ”ד‪.‬‬
‫‪ 1‬ראו‪“ :‬איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה” (איכה א א) ועוד‪.‬‬
‫‪1‬הספורנו על התורה עם הארות והערות‪ ,‬מהדורת הרב יהודה קופרמן‪ ,‬כרך ב‪ ,‬ירושלים תשנ”ב‪ ,‬ספר‬
‫דברים‪ ,‬עמ’ י‪.‬‬
‫‪1‬שם‪ ,‬כרך א‪ ,‬ספר שמות‪ ,‬עמ’ קח‪.‬‬
‫ד”ר אברהם גוטליב‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫ע | ‪37‬‬
‫‪1‬רש”י שם מבאר‪“ :‬כיצד למדו ישראל תורה שבעל פה”‪ .‬המהדיר הרב קופרמן (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)14‬מסביר‬
‫בהערה ‪ ,67‬שמדובר בתהליך שבסופו הזקנים לימדו את העם‪ ,‬כך שכל אחד שמע את דברי התורה‬
‫שמשה שמע מפי ה’‪ ,‬ארבע פעמים‪ .‬לפי הסבר זה‪ ,‬נוצר קשר ישיר בין משה איש האלוקים המקבל‬
‫תורה מה’ ובין כל כלל ישראל השומעים את דבר ה’ ממנו פעם אחת‪ ,‬ועוד שלוש פעמים ממנהיגי‬
‫העם‪ .‬על תהליך לימוד התורה שבעל פה כמשנה סדּורה‪ ,‬ראו בהרחבה בפתח הקדמת הרמב”ם‬
‫למשנה‪ ,‬בתוך‪ :‬משנה עם פירוש רבינו משה בן מימון‪ ,‬מהדורת הרב יוסף קאפח‪ ,‬סדר זרעים‪ ,‬ירושלים‬
‫תשכ”ג (הדפסה שישית תשמ”ט)‪ ,‬עמ’ א‪-‬ב‪ .‬תודתי נתונה לידידי הרב אהרן קאפח הי”ו‪ ,‬על שהסב את‬
‫תשומת ליבי למקור זה‪.‬‬
‫‪1‬משפט צדק הוא תוצר היחס שבין הצדק והדין‪ .‬למחקר מקיף וממצה על היחס שבין השניים‪ ,‬ראו‬
‫חיים שיין‪ ,‬הצדק במשפט העברי‪ ,‬תל‪-‬אביב תשנ”ד‪ .‬ייחודו של מחקר זה בא לידי ביטוי בכך שהוא‬
‫נעשה על רקע המשפט הכללי ועל רקע הפילוסופיה היהודית והכללית‪ ,‬כפי שמציין זאת במבוא‬
‫שבפתיחה‪ ,‬פרופ’ אהרן קרשנבאום מהפקולטה למשפטים שבאוניברסיטת תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫מפּרות האילן (עורך‪ :‬דוד אלגביש)‪,‬‬
‫‪1‬ראו על כך מאמרי “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”‪ ,‬בתוך‪ֵ :‬‬
‫רמת‪-‬גן תשנ”ח‪ ,‬עמ’ ‪ 247-244‬וספרות שם‪.‬‬
‫‪2‬ר’ ישעיה הלוי הורוויץ‪ ,‬בעל שני לוחות הברית‪ ,‬המאה הט”ז ‪ -‬הי”ז‪ ,‬בספרו מוסרי השל”ה לפסוקנו‪,‬‬
‫עמ’ קח‪.‬‬
‫‪2‬כדברי ִּהלֵ ל הזקן‪ ,‬מגדולי חכמי ישראל בתקופת הבית השני‪ ,‬בהנחייתו לאדם כיצד יתנהג‪ ,‬שעליו‬
‫“הוֵ י מתלמידיו של‬
‫להיות מתלמידיו של אהרן‪ ,‬דהיינו‪ ,‬ללמוד ממידותיו‪ ,‬כמובא במסכת אבות א יב‪ֱ :‬‬
‫אהרן אוהב שלום ורודף שלום‪ ,‬אוהב את הבריות ומקרבן לתורה”‪.‬‬
‫‪2‬על המנהגים השונים שבקריאת ההפטרה לפרשת ‘דברים’ בקהילות ישראל השונות‪ ,‬ראו הרב נתן‬
‫פריד בנספח לאנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬כרך י‪ ,‬ירושלים תש”ן‪ ,‬עמ’ תשי”א – תשיב‪.‬‬
‫‪2‬ראו על כך‪ ,‬ג’ורג’ קספר הומנס‪ ,‬התנהגות בני‪-‬אדם בקבוצה (תרגום לעברית‪ :‬אורי רפ)‪ ,‬תל‪-‬אביב‬
‫תשל”ז‪ .‬לחשיבה הקבוצתית יש השלכות לטוב ולרע‪ .‬ראו על כך בהרחבה‪:‬‬
‫‪W. McDougall, The Group Mind, Second Edition, London 1927‬‬
‫‪2 24‬עליו ועל חיבוריו‪ ,‬ראו צבי קפלן‪“ ,‬ר’ ישראל מאיר הכהן מרדין” האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך כ‪,‬‬
‫ירושלים תשל”א‪ ,‬עמ’ ‪.497-495‬‬
‫‪2 25‬כך היא הפסיכולוגיה החברתית‪ ,‬המורכבת מן הגורמים הבאים‪ :‬השפעה קבוצתית; תפיסת‬
‫הזולת‪ ,‬מנהיגות; תקשורת וטכניקות‪ .‬ראו על כך פרקי קריאה בפסיכולוגיה חברתית‪ ,‬הקבוצה‬
‫הקטנה (עורך‪ :‬א’ זיו; תרגום‪ :‬א’ ספקטור)‪ ,‬תל‪-‬אביב תשכ”ז;‬
‫‪Marvin E. Shaw, Group Dynamics, The Psychology of Small Group Behavior, Second‬‬
‫‪Edition, USA 1976‬‬