docכוחה של חנוכה במחשבת החסידות
download 
Report Transcription
כוחה של חנוכה במחשבת החסידות
פרופ’ משה חלמיש ע | 65 כוחה של חנוכה במחשבת החסידות פרופ’ משה חלמיש טבעי הדבר שצדיקי החסידות נשאו דרשות בימי החנוכה ובכל שנה ,ואולי אף זכו לכך שחסידים רבים יותר יסתופפו בצילם באלה הימים .ועם שבתלמוד הדברים בענייני חנוכה מועטים ,הרי הם מרוכזים כאחד 1ואפשר לדרוש אותם כמין חומר .ואמנם הועלו סביבם רעיונות שונים .כך יוצא שלפעמים צדיקים שונים פירשו או דרשו אותה מילה באותו אופן והעלו באמצעותה רעיון חשוב ,וכנראה בלא שהאחד ידע על חברו .עיון בכמה ספרים חסידיים חשובים מעלה מוטיבים שונים שהם נשמת אפה של החסידות אשר הובעו באלה הדרשות האקטואליות .כאמור ,אולי היה זה גם משום שמעמד חגיגי כזה סיפק את ההזדמנות הנאותה להשמעת רעיונות אלה מן ההגות ומן האתוס החסידיים ולהטמעתם בקהל 2.והגם שגלוי וידוע היטב שיקצר מצע המאמר להשתרע, ולא נעלמו מאתנו הוגים חסידיים נוספים שלא העלינו כאן מתורתם ,ואף הספרים שהבאנו כאן הם מלאים וגדושים רעיונות ,בכל זאת ננסה לעמוד בקצרה על מקצת רעיונות אופיניים חשובים. תחילה נזכיר את עמדתו הנחרצת של ר’ מנחם מנדל שניאורסון ,האדמו”ר האחרון בחסידות חב”ד ,שדרש לבטל את ימי הפגרה של תינוקות של בית רבן ,המקובלת מאז ומקדם בימי החנוכה ,ולהגביר תלמוד תורה .לדעתו ,הנס המרכזי של גבורת המכבים מתבטא בכך שתורת ישראל לא נפלה בשבי היוונים ,ואת זאת יש להמחיש דווקא בהשגרת הלימוד של התורה בימי החנוכה ,ובכך להביע את נצחיותה .למעשה ,כבר ר’ מנחם מנדל ,ה’צמח צדק’ ,הדגיש רעיון זה: וזה הי’ ענין נס דחנוכה בהצלת הדת שהוא בחי’ שפע החכמה ולא השפעת טובות גשמי’ ,כי הנה היונים בקשו להשכיחם תורתך לפי שנתפשטה אז 3 חכמה יונית שהוא הפלסופיא ורצו להתגבר על חכמת הקבלה האלקית. 4 למעשה ,רבים ממורי החסידות דיברו על “הפילוסופיה הארורה” בהקשר לחנוכה. ואם מבטו של המורה החב”די כוון בדרישה זו כלפי פנים ,הרי צדיקים אחרים דיברו רבות על הפצת האור החוצה 5.דהיינו ,בעוד ההלכה מחייבת הדלקת נר בצורה שיש בה אמנם כדי פרסומי ניסא ,אך באופן פסיבי ,דהיינו ,עצם הנחת הנרות בפומבי מספיקה, הרי בחסידות נתפרשה חובה זו באופן אקטיבי ,ובצורה נרחבת. עיקר הארת חנוכה לכל מי שיש בכוחו להמשיך הקדושה מבחוץ ר”ל לאותן העומדים עדיין מבחוץ ואינם משיגים הקדושה ולהאיר לכל העולמות שיכירו וידעו כי ה’ לבדו הוא המושל בכל אפסי ארץ ... לכן בחנוכה אחרי אשר עיקר הכוונה [בהדלקה] להמשיך האור למטה ,דהיינו 6 להאיר לההולכים בחושך ולהעולמות הנמוכים ,לפקוח עיניים עורות. ע | 66 פרופ’ משה חלמיש המגיד מקאזניץ מציג אפוא רמות שונות של אנשים המצויות בציבור ,וקובע כי יש לפקוח עיניים עוורות של כולם ולחזק אמונתם .אמנם לא נאמר באיזו דרך ,אך המגמה ברורה .כך גם בחיבורים אחרים שנאחזים במלים התלמודיות ‘רגל מן השוק’ ,ודורשים: עד שתכלה רגל מן השוק ,הם פשוטי עם סגולה העומדים בשוק .והרמז כמאמרם ז”ל מצו’ להניחה על פתח ביתו מבחוץ ,ר”ל הארת חנוכה הוא אף 7 לאותן העומדין בחוץ העומדים בשוקא ואינם משיגים ומרגישים הקדושה. אף מציין הוא שם כי בעקבות הפעילות הראויה גם אלה “זוכים למאירת עינים” .צדיק זה מדבר אפוא על אנשים פשוטים ,אך גם על אלה שיצאו חוץ לשורה .כלפי אלה גם אלה יש לפעול בצורה אקטיבית .ויושם לב לביטוי “משיגים [בשכלם] ומרגישים [בחוויה] הקדושה” .הצדיק מעלה אפוא רף של התבוננות שכלית והתפעלות חוויתית .כמו כן, בלשון כמעט דומה בגלל השימוש באותם מוטיבים תלמודיים: עד ‘שתכלה’ רגל מן השוק ,לשון כלתה נפשי‘ .רגל מן השוק’ ,אף האנשים ההולכים בשווקים וברחובות יהי’ להם תשובה [כנראה צ”ל :תשוקה] להשי”ת ...להאיר את כל המאורות העליונים בכנס”י עד שהאנשים העוסקים במשא 8 ומתן יהי’ להם ג”כ תשוקה לה’ יתב’. צדיק יסוד עולם אשר בכחו ע”י הדלקת נר חנוכה להאיר גם לבני אדם אשר כבה אור נשמתם והלכו חשיכה ...המצוה להניחו למטה מי’ להאיר ג”כ 9 לאותם האנשים שהם בשפל המדריגה. הימים האלה מאירים לכל מינים הנמצאים בבני ישראל ,ו’מצוה להניחה מבחוץ’ פי’ רבותינו ז”ל כי אפי’ האנשים אשר המה מבחוץ יכול להיות להם עלי’ ע”י נרות חנוכה‘ .ואם היה דר בעלי’’ ,היינו הצדיקים‘ ,מניחו בחלון 10 סמוכה לרה”ר’ שיאירו גם לאנשים פחותי הערך ע”י מצות נר חנוכה. כלומר ,את כולם מכניסים תחת כנפי השכינה בעת הדלקת הנר .ויש שמדגישים את החובה להעלות ניצוצות דווקא מן המחוזות השפלים תוך הדגשה שהעולם שלמעלה מטוהר ואינו זקוק למעשה האדם .דבר זה נתבטא בדברי ההלכה ,שנר שהודלק גבוה למעלה מעשרים אמה הוא פסול .וכך על דברי התלמוד (שבת כב ע”א)‘ :נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה וכו’ מאי דכתיב והבור ריק אין בו מים וכו’ מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו’ ,דורש ר’ שלמה מרדומסק: מה ענין סמיכות ב’ המאמרים זה לזה ...כי נר חנוכה עיקר הכוונה להמשיך רצון וקדושה על ישראל ...להאיר על הארץ .ולכן אם הדליק למעלה מכ’ 11 בעולמות העליונים [שם] אין צריך לאורו. ובמלים אחרות במאמר משלים: וזהו בחי’ נר חנוכה שצריך להניחה למטה מעשרה היינו כדי להמשיך אור העליון למטה להעלות הני”ק [=הניצוצות הקדושים] מתוך הבור שלמטה ולדחות הקליפות מטה מטה .שע”י המשכת האור העליון הגדול למטה 12 מעשרה יסתמו ויתעורו עיניהם כי לא יכלו לסבול גודל ההארה העליונה. כיוצא בכך ,תוך שימוש ברעיונות קבליים ,מצינו לגבי מאמר תלמודי (הרגיל בנר הוין לו בנים ת”ח) דברים משל ר’ שלמה מרדומסק: להבין לשון ‘רגיל’ בנ”ח ,הלא אינו רק פ”א בשנה? אך הנה כתיב [תהל’ קיט קה] נר לרגלי דברך ,כי עתה בעקבות דמשיחא התיקון הוא בבחי’ רגלין ...וזה פרופ’ משה חלמיש ע | 67 הרגיל ,הרג”ל יו”ד ,בנר חנוכה מאור החכמה [כזכור -יו”ד ,נר ושמן מסמלים 13 חכמה] ,להמשיך ההארה מראש עד הרגל ,ובזה יהי’ לו בנים ת”ח. ר’ שלמה מעלה שאלה פשוטה .הרי הלשון ‘רגיל’ אינה מתיישבת עם אירוע שחל פעם אחת בשנה? ולכן הוא משתמש בלשון קבלית ,הרואה ב’רגל’ מצב של עקבתא דמשיחא. והמילה ‘רגיל’ המורכבת מרגל ועוד יו”ד ,המסמלת ספירת חכמה ,מלמדת שיש להמשיך הארה מהראש עד הרגל .ברור אפוא שתחת השפעה היסטורית אקטואלית עומדים אנו במצב של לחימה .בכך אנו נכנסים למסגרת רחבה מאוד ,היא שאלת היחס אל הרע, התופסת מקום חשוב ביותר בעולמה של הקבלה .ובקצרה ,הזוהר דרש להפוך מרירו למתקא וחשוכא לנהורא 14,ור’ שניאור זלמן מליאדי הירבה להדגיש נושא זה 15,וגם בחנוכה נמצא שנדרשת מלחמה שתפקידה לא להכניע את האויב בלבד ,אלא הפיכתו עצמו לטוב .והנה ,על דברי התלמוד (שבת כב ע”א)‘ :נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין’ דורש ר’ יהודה אריה לייב: כי עיקר ענין נר חנוכה הוא להיות גם האור בחושך ולדחות ההסתר ועל ידי 16 זה מכניעים השמאל ...גם השמאל נעשה ימין. מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ...והיינו תיקון הגוף שהוא הפתילה ,פי’ תוכחת הקבלה בתוך הלב עד שמתהפך הלב לבטל רצונו לרצון המקום, לבטל הגוף לתוכה .וזהו ענין הפתילה ...ובאמת תכלית ההארה למטה צריך 17 להיות צורך עלי’ ,להיות נעשה הכל ימין. אף הוא מחייב אפוא לעשות “גם ממנו ימין” .אך מקורות חסידיים רבים אינם עוסקים בהפיכת הרע ,השמאל ,אלא במלחמת הכחדה .ובמסגרת זו ,שתי שיטות מרכזיות הן במלחמה נגד הרע ,ומקצת מורי החסידות ראו אותן מיוצגות על-ידי בית שמאי ובית הלל ,ולא עוד אלא שעל שתיהן נאמר‘ :אלו ואלו דברי אלהים חיים’ .וכך נתפרשו דברי התלמוד בהקשר לחנוכה: יש בנר ענין המאיר והשורף והוא לשרוף הפסולת ולהבעיר הפנימיות אל התשוקה אליו ית’ .וב”ש ס”ל כי מקודם צריכין להיות סור מרע וזה פוחת והולך ,ובית הלל ס”ל העיקר להיות מוסיף והולך ובזה ההתלהבות המאיר בו מטהר גופו ומבער ממילא הפסולת .הנה באמת המה ב’ דרכים .יש מי שהולך בכח הפחיתות של הכנעת הגוף ,ויש מי שהולך ע”י תוספות אור הנפש והפנימיות .וזה אחד המרבה [שמוסיף והולך] ואחד הממעיט[ 18שהוא 19 פוחת והולך]. למדנו כאן כיוון אחד חשוב שעיקרו מלחמה מכוונת להשמדת הרע ,וכנגדו התעצמות פנימית מתמדת (בחינת ‘מוסיף והולך’) שממילא מכלה את הרע הפנימי .דרך פוזיטיבית זו הביע בעל ‘שפת אמת’ גם בהדגישו את הכתוב ‘סור מרע ועשה טוב’ ,לאמור :אל תעסוק ברע ואל תתלכלך ,אלא עשה טוב וממילא ייכחד הרע .וכך דרש ר’ שניאור זלמן מליאדי (בתוספת תמונה יומיומית): אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה ,כי המתאבק עם מנוול מתנוול ג”כ .רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורי’ שנפלו לו ,ויסירם 20 מדעתו ,ויוסיף אומץ בכח כוונתו. ובהקשר זה נזכיר שתי שאלות מרכזיות בהלכות חנוכה שכמעט נכרכו יחדיו כנושאי מפתח בעולם החסידי .האחת ,עוסקת בשאלה הלכתית -אם ‘פוחת והולך’ או ‘מוסיף והולך’ -וכך נדרשה: ע | 68 פרופ’ משה חלמיש כל איש מחויב בתחילה להכניע ולפחות כח הרע ,שיהי’ נקי ומנוקה מהמדות רעות וממח’ [וממחשבות זרות] ולבער הפסולת .והולך היינו ועשה הטוב ...אח”כ יוכל להיות בחי’ הולך בעבודת הש”י וידבק נפשו בדביקות נפלא בהבוב”ה [בהבורא ברוך הוא] .וב”ה סוברין מוסיף והולך ,היינו שיוסיף בקדושה ויעשה לכתחילה הטוב ,ואח”כ כאשר יהי’ רגיל בהטוב יתחיל לתקן עצמו מהחטאים והעונות שעשה .כי כאשר ירא ויתחיל לדאוג ולתקן מידותיו אשר פגם בהנה אזי ביני וביני יקום האויב ורצחו נפש ...והעצה לבל לחשוב כעת חשבונות רק יחזק בעבודת הש”י לנצח שונאו ...שידליק בתוך חשכותו הנעשה מהעונות ידליק ויתלהב בעשיית המצו’ .והילכתא הדלקה עושה 21 מצו’ ,שיתחיל מקודם לעשות מצות ה’. משמע ,דרך שמציעים בית שמאי היא להזדכך תחילה מן הרע ,על ביטוייו השונים, “ולבער הפסולת” ,ותוך כך להגיע ל”דביקות נפלא” .אך בית הלל חוששים מפני המלחמה שכן היא מסוכנת לשני הצדדים ,ואין ערובה שיתגבר על הרע .לפיכך הם מציעים “ויעשה לכתחילה הטוב” ,ורק כאשר יתחזק בכך יוכל להפנות כוחותיו לתיקון עצמו .וזוהי משמעות ההלכה שנפסקה :הדלקה עושה מצוה. ובמאמר מוסגר כדאי להוסיף כי בעוד שבעל ‘שפת אמת’ ,שהובא לעיל בהפניה ,19 סבור שעם המעשה החיובי “ממילא” יבוער הרע ,הרי בעל ‘ישמח ישראל’ סבור שיש להשקיע כח “לתקן עצמו מהחטאים”. ברור אפוא שצדיקים אלה מחייבים אקטיביזם אליבא דכולי עלמא ,אלא שחכמים חלוקים בשאלת האמצעים .בית שמאי מציבים שני שלבים ,בחינת הכנעה ובניין ,ואילו בית הלל מתמקדים בשלב אחד ,בניין במלוא הכח .רק מתוך מלאות פנימית אפשר לנצל הזדמנות שנקרתה כדי להדליק ,להתלהב ולשרוף את הרע .מילות המפתח הן 22 הדלקה והתלהבות. השאלה ההלכתית השנייה -אם ‘הנחה עושה מצוה’ או ‘הדלקה עושה מצוה’ -כך נדרשה בפי ר’ לוי יצחק מברדיטשב: מאן דאמר הדלקה עושה מצוה ,פי’ שלכתחלה צריך האדם לעשות המצוה בהדלקה ובהתלהבות בתשוקה נפלאה .ומר אמר הנחה עושה מצו’ פי’ לפעמים כאשר נופל ממדרגתו ,ואין לו מוחין דגדלות לא ימנע מלעשות 23 המצוה ח”ו ,אלא יעש’ בהנחה ,פירוש גם בלי התלהבות. דרשה זו אינה מציגה את המחלוקת כשתי שיטות פעולה מנוגדות ,אלא כהתמודדות של הפרט במצבים שונים .כלומר ,המעשה הראוי הוא זה שבא מתוך התלהבות ,אך אין לפסול בגלל זה מעשה ‘פשוט’ בקטנות מוחין .אדרבה ,אדם תמים שמקיים מצוה רק מפני שכך נצטווה ,כביכול בנחת (‘הנחה’) ,אף הוא עושה מעשה חיובי. נראה לי ,שהמסר החסידי ,שהתבטא היטב גם באתוס החסידי ,העדיף את הדעה ‘הדלקה עושה מצוה’ ,ולא רק מפני שכך נפסקה ההלכה בבית מדרשם של חז”ל ,אלא משום שההתחדשות וההתלהבות עוצבו והוצבו כאבני פינה של ההנהגה החסידית ,כפי שנראה גם בסמוך .ובכל זאת ,היה צריך להתחשב גם בהמון העם שלא תמיד שעתו כשרה לגדלות מוחין .אפשר אפוא לפרש את הדעה ש’הנחה עושה מצוה’ במובן זה שניתן להסתפק בעצם עשיית המצוה בתמימות ,הגם שדעה זו ,כמדומני שלא זכתה לתשומת-לב מרובה ,לפחות בדרושי חנוכה .ואולי לא מקרה הוא שר’ לוי יצחק מברדיטשב הוא שהביעה במפורש .בכל אופן ,כך כתב גם בעל ‘ישמח ישראל’: פרופ’ משה חלמיש ע | 69 כנודע ,הדלקת נ”ח מורה על יחודים גדולים ונפלאים עד למעלה ראש .ואנו עושים המצו’ בלי דעת ,שאין אתנו יודע עד מה רק במעשה ידינו בלבד .ואין לנו מי ליחד היחודים העולים נ”ר כנודע .עכ”ז ,ע”י אמונתינו אמונה פשוטה, בבחי’ ואמונתך בלילות ,היינו בהמצות שאנו עושים בלילות וספור הכוכבים, 24 שהדלקת נ”ח היא מהמצות העומדים ברומו ש”ע. ואביא דרוש נוסף של ר’ לוי יצחק מברדיטשב שמציע לקח אחר משאלה הלכתית זו, ושוב ,לא כשני צדדים של מטבע ,אלא כשני שלבים ,והפעם מדובר באותו אדם. הדלקה עושה מצוה ,רצה לומר שאדם יתלהב בעבודתו וזהו הדלקה ... והצדיק שמתלהב רק מקדושה זהו נקרא הנחה ,דמנוחה נקרא הכלי שמכניס 25 בו האהבה שבכניסתה לכלי יש מנוחה להאהבה השורה בדבר. כלומר ,תחילה צריך אדם להתלהב בעשיית המצוה ,ואחר כך צריך להניחה בכלי שלא יוכלו לפגוע בה ,שכן הישג איננו עומד לנצח ,במיוחד בשיא הפסגה .לכן יש לנקוט אמצעים לשמר את ההישג ,אך ברור ,כמו בדרשה הקודמת שלו ,שאין צורך באקטיביזם מתמיד. למחלוקת בין בית שמאי ובית הלל ניתנו גם פנים אחרות .לפנינו דרוש שהובע כמשל לשני סוגי צדיקים 26.על הכתוב (שבת כב ע”ב)“ :איבעיא להו הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה וכו’ שמע מינה הדלקה עושה מצוה” ,נאמר: יש שני מיני צדיקים :צדיק אחד הוא בבחינת אברהם אבינו ע”ה [=עליו השלום] ,אשר תבערת תשוקת חמדת אהבת הבורא בוער בקרבו ועושה רצון בוראו מעצמו בלי שום סעד כלל מלמעלה כי הוא לו כטבע ממש ... ואמנם יש צדיקים שאינם במדרגה זו ,רק שהם מכינים עצמם ומדליקים לבם בזיכוך מחשבתו קודם עשיית המצוה .והשם יתברך מרחם עליהם ועוזר להם לעשות המצוה כדת ...וזה בחינת נח ,שהיה צריך סעד לתמכו .וזה הוא האבעייא בש”ס אי הנחה עושה מצוה ...בלי סיוע מלמעלה ,או הדלקה עושה מצוה ,ר”ל שגם אם עושה רק הדלקת והכנת המצוה יוצא בזה והשי”ת עוזר לו שיבוא לידי עשיה ,ופסקינן הלכתא ...דבהדלקה סגי ,כי רוב צדיקים א”א 27 להם לעשות יותר רק יחידי הדורות. מדובר אפוא בבני אדם שיש בהם כוחות טבעיים להגיע בנקל למדרגות גבוהות ,אפילו בלא סיוע ממרום ,ולעומתם כאלה ,והם הרוב ,שנזקקים לכוחות פנימיים חזקים כדי להתעצם ,וסופם שזוכים לעזרת השם .שני אלה מצויים בקהל החסידים ,ולא מקרה הוא שאובחנה דרך זו של ההתמודדות הקשה כדרך הרוב ,שהיא כה אופיינית לחסידות, לומר לך שהיא אינה בלתי אפשרית ,שהרי אין דבר עומד בפני הרצון .אמנם יש לציין שבדרשה האחרונה ‘הנחה’ מבטאת שלב גבוה ,ואילו ‘הדלקה’ – שלב נמוך יותר, בעוד שבדרשות הקודמות ‘הדלקה’ סימלה התעוררות מיוחדת .הצד השווה בדרשות ש’הדלקה’ מציינת אקטיביזם ,ו’הנחה’ – מידה של פסיביות ,אך המניעים שונים. מכל מקום ,פעילות מתלהבת זו נזקקת בתנועה החסידית להכנות 28.רבות דובר בה על הצורך להתכונן לקראת קיום מצוות ,כשם שנדרשות ,למשל ,הכנה והיטהרות לקראת תפילה או הכנות לקראת שבת .בשלב מסוים אף מקצת מורי החסידות עצמם נסוגו במידה מסוימת מהנחיה חשובה זו .בכל אופן היא קיימת 29וגם נשמע עליה במסגרת חנוכה .כך ,רעיון חסידי אופיני מיישב שאלה הלכתית בנושא חנוכה ,למה מחשבים גם את היום הראשון כנס ,שהרי היה להם פך שמן שאמור היה להספיק ליום אחד? והתשובה: ע | 70 פרופ’ משה חלמיש יען כי ביום הראשון עשו בעצמם 30הכנה והכלי להחזיק הברכה הבאה להם, 31 וההכנה היא עיקר קיום המצוה. בהקשר זה נשים לב לנימה של עידוד הנשמעת מדברי ‘שפת אמת’: אף הנפשות שאין להם עלי’ בשבת יכולין לעלות בחנוכה ,ונפש נוטריקון נר פתילה שמן ...שיש נקודה פנימיות 32בכל איש ישראל שאין שם מגע נכרי רק שצריך להיות שנקודה זו תתפשט בכל האדם ...והוא עי”ז ששמח האדם 33 בנקודה זו ונותן הודאה להקב”ה על שזכה להיות בכלל ישראל. וכן הוא בפרט כל נפש שנצרך נר פתילה שמן שיחול עליהם אור הקדושה והם בחי’ מעשה דיבור ומחשבה .וכשאין המדו”מ מתוקן אין השמן נמשך אחרי האור מסכסך ולכן יש לכל אחד מבני ישראל דבקות ושייכות אליה .הימים הללו מסייעים לכל הנפשות אפילו פתילות שאור מסכסך בהם ,למצוא את 34 תקונם ועולין להתקן ולהאיר. 35 המחבר משתמש פה אפוא ברעיון ידוע בדבר כוחם הסגולי של תאריכים מיוחדים ומעודד את מי שזקוק להגברת ‘האור על החושך’ ,כשם שגברו המכבים על היוונים, לפעול ובהצלחה. והנה מובעת גם מלחמה פסיבית בדרך אחרת .הוראה הלכתית נתפרשה כדוגמה לדרך חיים .לאמור ,על אדם מוטלת חובת זהירות שלא יביא במעשיו אפשרות לרע לינוק ממנו .זו נסמכת על פסק ההלכה שאסור להשתמש לאור הנר. הטעם הוא להיות אנו ממשיכין לה האור העליון למטה למקומה ,ושם קרוב ליניקת החיצונים וחיישינן שלא יבוא ח”ו ליהנות מן האור העליון ,ע”כ אסור 36 ליהנות לאורה. ועוד רעיון מעניין על המלחמה הפסיבית בהקשר לחנוכה: להוי ידוע לך ,כיון שאדם עושה מצוה לרמז על איזה דבר ,אזי הולך ממנו 37 המחשבה רעה. אחד הנושאים השגורים בחסידות הוא קריאה להתחדשות ולהתלהבות ,וממילא מלחמה בהרגל .נושא זה מופיע כבר בראשית ימי התנועה והוא מסימניה המובהקים .למשל, תפילותיו של הבעש”ט מתוארות ברוח נלהבת 38.ממלא מקומו ,המגיד ממזריטש ,הירבה 39 לדבר על כך ,ויש שהביא משל לסוחר שכל הצלחתו תלויה בהתלהבותו ובמסירותו. וכך גם בחנוכה ניתנת הזדמנות פז להטמעת רעיון זה .לא אחת נדרשה חנוכה במובן 40 של התחדשות. 41 חנוכה הוא לשון התחדשות. חנוכה מביא התחדשות כי כל נס מביא התחדשות משורש הטבע כי גם הטבע שורשה למעלה לכן ע”י הנס נוכל להרגיש גם בעוה”ז מזה ההתחדשות ...כי כח היונים הי’ מתגבר מאוד על ישראל שהיו בחושך ומוטבעים בהרגל הטבע, כמ”ש להשכיחם ,להביאם בבחי’ שכחה והרגל הטבע היפוך ההתחדשות ... 42 וכשמתעורר אדם עצמו בימי חנוכה יש לו סיוע מהתחדשות החנוכה. ולר’ צבי אלימלך מדינוב מזכיר רעיון ההתחדשות את העיסוק בתורה בכלל ,שכן כך היא דרכה של תורה ,מוסיף האדם אומץ בה משכל לשכל ,ואפי’ אלף שנים יחי’ ויבלה 43 זמנו בתורה בכל שעה ימצא שכל חדש מהמושכל שעוסק. גם האמור בשבת כא ע”ב‘ :מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק’ ,נתפרש כך: פרופ’ משה חלמיש ע | 71 אף שתשקע החמה ,כביכול בהסתר ,אז צריך כל אדם להגביר עצמו לעבודת 44 ה’ ולהאיר לעצמו כאשר הי’ אז בימי החשמונאים. כאן החובה מוטלת על האדם ביחס לעצמו ,שלא לשקוע בשגרה ,אלא “להגביר עצמו”, “להאיר לעצמו” .ואפילו שעה שנדמה לו לאדם שהוא במצב של שקיעה ,לא יתיאש, אלא יעשה את החיובי ואף יתלהב בעשייתו עד כלות הנפש .אין אפוא להיכנע ,יש לפעמים להילחם ,וככל שאדם מתגבר כן הוא עשוי להגיע לגבהים .כיוצא בכך, וכ”א [וכל אחד] מישראל החפץ באמת אף אם הוא אחוז בסבך העונות ושחה לעפר נפשו יוכל לזכות לתשובה שלימה ,ולהרגיש קדושת הימים האלה להמשיך על עצמו ועל כללות ישראל נר מצוה ותורה אור ,להאיר מתוך 45 חשיכה בכל ענינים ברוחניות ובגשמיות. רעיון דומה הובע כהוראה לדרך התפילה של האדם: צריך לילך ממדריגה למדריגה בתפלה ...יתחיל במתון ובאמצע התפלה ידבק בדביקות גדול ...פעמים יכול לומר התפלה במהירות גדול מאד מחמת שבוער 46 בלבו אהבת השם מאד והתיבות יוצאים מפיו מעצמם בתפלה בלחש. יש אפוא ‘סולם עלייה’ ,ובסופו (אם תרצה – בראשו) לבו בוער והמלים יוצאות מעצמן 47 מתוך אובדן האישיות. אולם העולם החסידי לא הסתפק בהעלאת דרישות אלא עמד נוכח המציאות בשום שכל ומתוך נכונות להתמודדות .למשל ,מאחר שהמגמה היא להאיר לאנשים בדרגות נמוכות קיימת אפוא סכנה שהמאיר יילכד ברשת ,ועל כך כתב ר’ ישראל מקאזניץ: אמנם בכל זה צריך ליזהר שלא יתאחזו החיצוני’ באור העליון ,וכמ”ש האר”י ז”ל הטעם שאסור להשתמש לאורה .לפיכך כתב ,מנהג לומר יושב בסתר עליון וגו’ והוא שיר של פגעים כנודע ,והמון הארץ מבינים הטעם כי ע”י אמירת המזמור יסך ה’ עליה’ מכל פגע .אמנם העיקר לשמור האור העליון 48 מאחיזת החיצונים. עד כמה חלחל עניין המלחמה והנצחון נראה בהנהגה חסידית מעניינת .כידוע ,בשער הכונות ובפרי עץ חיים לא נזכר מנהג לומר ויהי נועם אחר ההדלקה .אולם בחמדת ימים, נב ע”ב ,נג ע”ב ,נקבע לומר ,כנראה ,פעם אחת .ברם ,החסידים הרחיקו לכת וקבעו לומר מזמורים שונים בכל אחד מימי חנוכה אחר ההדלקה .יש שהזכירו את המנהג עצמו ,לומר ויהי נועם 49,ויש שאמרו כל יום ז’ פעמים ויהי נועם ומזמור ל .והרי אמירת 50 ז’ פעמים ויהי נועם מקובלת מאז כערובה וכסמל לנצחון. מן האמור לעיל נובע רעיון נוסף ,והוא שלילת ההרגל .מורי החסידות פעלו רבות כדי להביא אדם למודעות עצמית בכל שעה ולהתחדשות אפשרית .בדומה לכך נמסר בליקוטי מוהר”ן מברסלב שמה שלא נעשה ברגע זה אפשרי ברגע שלאחריו .כביכול, כל יחידת זמן עומדת בפני עצמה ,על האפשרויות הגנוזות בה 51.כך ,מענייני חנוכה העלו מורי החסידים דרישה לכלות את ההרגל .למשל ,המאמר (שבת כג ע”ב)‘ :הרגיל בנר הוין לו בנים תלמידי חכמים’ ,נדרש: להמשיך הארה תוך הרגילות פי’ שלא לעשות המצוה על צד ההרגל רק בישוב הדעת ...ע”י שחישב דוד הע”ה תמיד בכל עת איך לעבוד את בוראו עי”ז המשיך גם הרגילות אליו ית’ ,וז”ש הרגיל בנר כפשוטו שתמיד מחשב 52 במצות ...וזה עיקר תולדותיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים. ע | 72 פרופ’ משה חלמיש יש להבין זאת במשמע שתולדותיהם של צדיקים הן מעשים טובים בלתי פוסקים שנעשים בזכות מעשים טובים שנעשים מתוך מודעות לשם שמים .זוהי מודעות הרודפת אחר מצוות לעשותן .וכך הופכת את עבודת ה’ להרגל בעצם העשייה ,אך עדיין דורשת התעלות רוחנית ויישוב דעת מתוך כוונה לשמה ,וכנראה כדי לשמר את ההרגל. דומה שרשאים אנו להניח שהקריאה שלא לפעול מתוך הרגל ,אלא מתוך יישוב הדעת והתכוונות ,מכוונת כלפי כל פרט ,ולאו דווקא כלפי הצדיק. ונציין דרשה נוספת ,המוצאת בהלכות חנוכה כר נוח למלחמה בהרגל .בעל המאמר הוא אותו ר’ אריה לייב שהבאנו ממנו לעיל בסמוך דרשה אחרת בגנות ההרגל. הרגיל בנר להביא ההארה והתחדשות אל ההרגל ...להסיר ההרגל והטבע ... וכל ד’ מלכיות הם בהטבע וגשמיות ...ולכך אחר שיצאו ממלכות יון נתחדש 53 אצלם מלכות שמים מחדש. והוא חוזר ומרחיב .כלומר ,אל מול ההרגל יש לעולם להוסיף שמן ולהעלות את הנר, קרי :התחדשות מתמדת מתוך התלהבות. 54 ‘שתכלה רגל’ ...שהכל לבטל הרגילות והטבע ע”י הארת נרות חנוכה. וכאן נוספה עוד נימה – שלילת השיטה ‘היוונית’ האתאיסטית הדוגלת בטבעו של העולם “שהכל הוא הרגל וטבע” .אין מדובר אפוא בהרגל ,במובן טבעו של אדם ,אלא בהקשר להליכות הטבע הקוסמי .משמע ,כשם שבעולם הקטן ,האדם ,אין ההרגל והטבע דרכים נכונות ,כן אינן נכונות במישור המקרוקוסמי .וכדברי ר’ לוי יצחק: נס נסתר ...אבל בחנוכה עשו תחתונים איזה פעולה כי חשמונאי ובניו נלחמו ...רק שהש”י עשה שלא כדרך הטבע ומסר גבורים ביד חלשים כו’ ...אמנם כשרואה נסים נסתרים אשר מסר האל הבורא ב”ה גבורים ביד חלשים ... הוא רואה שאין העולם מתנהג בהרגל ...וזה ‘מצותה משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק’ ,כלומר מצותה משתשקע החמה נסים נסתרים אשר המה מרומזים בשקיעת החמה שאינו מאיר כ”כ ,ו’עד שתכלה רגל מן השוק’, כלומר שצריך אתה לחשוב במחשבתך בהדלקת נ”ח שתכלה כרגל מן השוק, שתכלה ממחשבותיך שהעולם מתנהג ע”פ הרגל הטבע ...שהבב”ה ית”ש [שהבורא ברוך הוא יתברך שמו] הוא מלך העולם ומי שהוא מלך אזי מחדש בעולמו כרצונו ואין בהם שום טבע והרגל ...שאפי’ בטבע ...ברצונו מחדש הטבע וברצונו מבטל הטבע ...שהוא מחדש תמיד אפי’ הטבע הקבוע בעולם 55 ואין העולם מתנהג על צד ההרגל. כלומר ,שוב חוזר העקרון המודגש בחסידות ,בעקבות האר”י ,על נוכחות אימננטית מתמדת של האלוהות בכל פינה בעולם .והרעיון הוא שגם כאשר נדמה שהכל מתנהג בדרך הטבע אין חכמי החסידות נמנעים מלהזכיר כי גם בטבע נוכחת ההשגחה האלוהית ועל כן ייתכן נס נסתר .ואולי לא מקרה הוא שהמשוואה אלהים=הטבע חוזרת 56 ונשנית בכתבי מורי החסידות. וכאן מקום להזכיר ,ובקצרה ,כי הפן התיאורגי לא נשכח .נסתפק בדברי ר’ לוי יצחק מברדיטשב ,המסתמך על כתבי האר”י: לכן יתלהב כשמדליק נ”ח שהוא הממשיך אלהות על כל העולמות ואלהי אלהים שמח בו ועושה נחת רוח ליוצרו ומביא שפע לכל ההיכלות והעולמות ,ואומרין אשרי העם שככה לו ...וזה הכונה הנזכר בכתבי הקודש האר”י ז”ל להמשיך כל 57 ההארות בנה”י [בנצח ,הוד ,יסוד] כי בחנוכה הנסים בטבעיים .והבן. פרופ’ משה חלמיש ע | 73 מוטיב נוסף הוא רעיון הרציפות .מצינו בקביעתו של נתן רוטנשטרייך כי “דת ישראל היא מעיקרה דת של מסורת” 58.וגם לפנינו נמצא כי באמצעות נושא החנוכה אפשר ללמוד על חשיבות הרציפות וההמשכיות .למשל ,על האמור בשבת כב ע”א ‘מדליקין מנר לנר’ ,כתב ר’ שלמה מרדומסק: ובאמת זה חסד עליון אשר בכל דור ודור צדיק כתמר יפרח להיות צנור ההשפעה ...מדליקין מנר לנר פי’ מצדיק לצדיק ,עד שלא שקעה שמשו של 59 זה עולה זה. אין ספק אפוא שר’ שלמה ראה חשיבות גדולה בקיומו של מוסד הצדיקות .לכן לא ייפלא שבהקשר לאמירה ‘הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד’ הוא דרש: “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך ,פי’ על ידך יגיע להם היראה כי הראי’ בהצדיקים הקדושים הללו מועלת ליראת שמים ובלי 60 השתמש בשום ענין”. רעיון זה מזכיר את תפיסתו על הנסיעה לצדיק: מה לי לנסוע לצדיק הדור ...כי ראיית פני הצדיק הוא מבטל ממנו כל המדות 61 רעות וכו’. לאחרונה אביא שני מקורות ,שמהם עולה הדרישה ליישום מעשי של ריבוי השמן, במובנו המופיע בזוהר ,דהיינו מעשים טובים 62.כבר הביא מ’ רפלד 63את הנהגתו של ר’ חיים אלעזר שפירא ממונקאטש: ובכל לילה בחנוכה היה יושב בסעודה עם מסובין (והיו מזמרין בה ‘אמת ויציב’ וכו’ ‘עזרת’ וכו’ עד ‘עושה פלא’) ,או בביתו משלו ,או שהזמינו אותו לסעודה בהעיר מאיזה חברות מוסדות צדקה סיום הש”ס וכיו”ב שעשו בחנוכה .ביום לא ישב בסעודה עם העולם ,והיה כ”פ [כמה פעמים] אוכל 64 ביום לסעודת צהריים מאכלי חלב דייקא בחנוכה. משמע ,כפי שכתב רפלד ,שם“ :האדמו”ר ממונקאטש נהג ליסב לסעודת רשות בחנוכה, ולהופכה לסעודת מצוה 65באמצעות דברי תורה (“סיום הש”ס”) ,או עניני ציבור חשובים ונחוצים (“מוסדות צדקה”) ,שכוללים זמירות ממוסדות שענינן ותוכנן הודאה על הנס. והרי לנו פרשנות חסידית–קבלית למונח ‘רשות’ המופיעה בפסיקת מרן בשלחן ערוך”. כיוצא בכך כתב ר’ אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא ,אשר כונה בפי י’ קלוזנר ‘החסיד בין 66 המתנגדים’: הובא בספרים כי ימים אלו מסוגלים מאוד לתקון פגמי נפשו בנתינת הצדקה, וביחוד ללומדי תורה להחזיקם .ובודאי מי שיעיין בזה”ק ובתקונים ובכתבי האר”י ז”ל ,ויתבונן שורש הדברים בימים אלו במדות וספירות העליונים הקדושים ,גם גודל קדושתן שנקראים מועדים ונכללים בפסוק (ויקרא כג ב) אלה הם מועדי, 67 ואז יתבונן ג”כ גודל מעלת של התקון נתינת הצדקה בימים אלו. בהקשר לאלה ברצוני להציג שתי עמדות מנוגדות .האחת קשורה בר’ נחום משטיפנשט: בימי חנוכה בא פ”א (פעם אחת) פתאום אל בית מדרשם והנה איזה אנשים יושבים ומשחקים במשחק הדאהם (דמקה) כמנהג העולם בימי חנוכה. והאנשים הנ”ל בראותם כי רבם נצב עליהם נתבהלו מאד .ופתח הוא את דברות קדשו וענה ואמר ,הידעתם את כללי משחק הדאהם? ושתקו .אמר 68 להם ,אני אגיד לכם את הכללים. משמע יש פה עמדה חיובית (אמנם לא גורפת) כלפי משחקי חולין בחנוכה .לעומתו ,ר’ לוי יצחק מברדיטשב מגנה ביותר את משחק הקלפים: ע | 74 פרופ’ משה חלמיש שבכל חנוכה החל להאיר עלינו הארתו יתברך מתורתו ,ולא לילך בקול משחקי’ כלל חס ושלו’ ובפרט שראיתי היו’ שבעונותינו הרבי’ נפרצה פרצה באחינו בית ישראל לשחוק בקארטין וקל בעיניהם דבר זה .אבל הוו יודעים 69 שבכל קארט יש בודאי קליפה גדולה. הנה כי כן עמדנו על רעיונות מרכזיים בהגות ובאתוס החסידיים כפי שנדרשו בפני הקהל במעמדים החגיגיים .ראינו גם שצדיקים שונים הבליטו רעיונות דומים ,מה שמלמד על חשיבותם בעיניהם .אמנם לא יכולנו במאמר זה להשתרע על פני מרחבי הספרות החסידית ,אך דומה שעמדנו על נקודות אופייניות חשובות. פרופסור משה חלמיש הוא פרופ’ אמריטוס ,המחלקה למחשבת ישראל ,אוניברסיטת בר-אילן. פירסם ספרים ומאמרים רבים בחקר הקבלה והחסידות .עורך “דעת” ,כתב-עת חצי-שנתי לפילוסופיה יהודית ולקבלה. Professor Moshe Hallamish is professor emeritus of the department of Jewish Philosophy, Bar-Ilan University. He is the author of many books and papers in the research of Kabbalah and Hasidism. He is the Editor of DAAT, a journal of Jewish .Philosophy & Kabbalah הערות 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 1בבלי שבת דפים כא ע”ב – כג ע”ב .חתן היובל ,הרב פרופ’ נחום לאם ,הקדיש שני פרקים בספרו להבהרת הגות הלכית בשני נושאים :נסי חנוכה; ברכת הזמן במצות נר חנוכה .ראה הלכות והליכות, ירושלים תש”ן ,עמ’ קכג-קלג. 2וראה גם בצלאל לנדוי“ :מקום מיוחד נתבצר לו לחג החנוכה בספרות החסידות במסגרת מועדי השנה” (חנוכה לאור החסידות ,מחניים ,לז ,תשי”ט ,עמ’ .)74-69 3דרך מצותיך ,ברוקלין תשל”ג ,עא ע”ב. 4כגון בני יששכר ,כסלו טבת ,מאמר ג ,אותיות כא ,כד .והשווה באותו עניין“ :כי לא הצלת הגוף הוא העיקר אלא הצלת הנשמה היא העיקר להאירה מהארת פניו ית”ש” (ר’ ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר, ישמח ישראל ,ניו יארק תשט”ז ,עמ’ .147ראה גם שם ,עמ’ .)174 5ושני הכיוונים הללו שונים מהכיוון התיאורגי ,שמתבטא ,למשל ,בפרי עץ חיים ,שער ר”ח חנוכה ופורים ,פרק ד ,קארעץ תקמ”ה ,צד ע”א (על ‘הדלקה עושה מצוה’) .על משמעויות תאורגיות שונות כתבו רבות ר’ שלמה מרדומסק ובעל שפת אמת ,ולא נוכל לדון בהן במסגרת זו .וראה להלן הפניות .57 ,48 6ר’ ישראל מקאזניץ ,עבודת ישראל ,פר’ וישב ,דרוש לחנוכה ,בני-ברק תשכ”ה ,יב ע”ד -יג ע”ג. 7ישמח ישראל (לעיל הערה ,)4עמ’ .144 8ר’ יהושע מאוסטראווע ,תולדות אדם ,חנוכה ,יוזעפאף תרל”ה ,צג ע”א (תשל”ה ,קא ע”א). 9תפארת שלמה ,ירושלים תשנ”ב ,א ,עמ’ קכז ,השמטה לחנוכה (אחרי פר’ ויחי) .וכן“ :מצותה למטה מעשרה רמז על הנשמות הנמוכים ושפלים גם המה יאירו” (שם ,תשנ”ב ,ב ,מועדים ,עמ’ קנט) ,ועוד. יצוין ,כי היות שיש מהדורות שונות לספר זה ,ולספרים אחרים הנזכרים כאן ,ציינתי ממהדורות שונות ,אולי ייקל על המעיין. 1שפת אמת ,לחנוכה ,תרמ”ו ,ירושלים תשל”ט ,קיא ע”ב .יושם לב כי המחבר מטיל את תפקיד ההארה כלפי חוץ על הצדיק. 1ר’ שלמה מרדומסק ,תפארת שלמה ,לזאת חנוכה ,תשנ”ב ,עמ’ קעג (תשס”ז ,עמ’ רא) .המשפט האחרון מצביע בבירור שאין כאן עניין תיאורגי אלא מהלך בתחום האנושי בלבד .וראה לעיל הערה .5על ר’ שלמה מרדומסק ראה מאמרו של מנדל פייקאז’ ,החסידות באספקלריית ‘תפארת שלמה’ לר’ שלמה מרדומסק ,גלעד ,מאסף לתולדות יהודי פולין ,יד ,תשנ”ה ,עמ’ לז-נח. 1תפארת שלמה ,לחנוכה ,תשנ”ב ,עמ’ קנב (תשס”ז ,עמ’ קעו .וראה עוד שם ,עמ’ קפה). 1תפארת שלמה ,לזאת חנוכה ,תשנ”ב ,ב ,עמ’ קעג-קעד (תשס”ז ,עמ’ רא). 1זוהר ח”א ד ע”א. 1משה חלמיש ,משנתו העיונית של ר’ שניאור זלמן מליאדי ,עבודת דוקטור ,האוניברסיטה העברית, פרופ’ משה חלמיש 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 ע | 75 ירושלים תשל”ו ,עמ’ .382-374 1ר’ יהודה אריה לייב אלתר ,שפת אמת ,לחנוכה ,ירושלים תשס”א ,קצד ע”ב. 1שפת אמת ,לחנוכה ,תשנ”ז ,עמ’ רה-רו. 1ברכות ה ע”ב. 1שפת אמת ,תרנ”ד ,פר’ מקץ וחנוכה ,פיעטרקוב תרס”ה ,קיז ע”ב. 2תניא ,פרק כח (בלא קשר לחנוכה) .וראה משה חלמיש ,נתיב לתניא ,תשמ”ז (ותשס”ה) ,עמ’ .169-168 2ישמח ישראל (לעיל הערה ,)4עמ’ ( 166המשפט שלפני האחרון מופיע גם בעמ’ .)183גם בהמשך הוא מורה כי למרות הצורך בהכנה הרי “אם נתעורר בקרבו אור הפנימיות הניצוץ האלקי ...ואש תבערת המצוה תוקד על לבו ...בל יאחר כלל” .וכך גם בעמ’ “ :167העיקר שיוסיף בהמצות ומע”ט ומעלין בקודש .ועי”ז ממילא יוריד ויכניע הסט”א ויבער הפסולת .והלכה כב”ה”. 2וראה למשל קדושת לוי ,דרושים לחנוכה ,ירושלים תשי”ח ,עמ’ סח (תשל”ב ,כג ע”ג); תפארת שלמה, לזאת חנוכה ,תשי”ח ,עמ’ קסח ,קעג ,ובמיוחד עמ’ תטו (תשס”ז ,עמ’ קצה ,ר) .ראה גם לעיל ,סוף הפניה ;21ולהלן ,הפניה .23וכן “יתלהב כשמדליק” (קדושת לוי ,קדושה חמישית ,תשי”ח ,עמ’ שצב). 2קדושת לוי ,סוף פירוש הגדות ,ירושלים תשי”ח ,עמ’ תטו (תשל”ב ,קמא ע”ד). 2ישמח ישראל (לעיל הערה ,)4עמ’ .144 2קדושת לוי ,דרושים לחנוכה ,ירושלים תשל”ב ,כג ע”ד. 2אם כי בנקל יכול היה להיאמר גם על אדם ממוצע ,אלא שכנראה ההיצמדות למדרש המקורי המדבר על נח ואברהם היא שהשאירה את הדיבור על ‘צדיקים’. 2ר’ משה צבי מסאווראן ,לקוטי שושנים ,לחנוכה ,תרנ”ד ,עמ’ .8-7 2ומשמעות נוספת“ :ענין הכנה הוא הזריזות .היכון לקראת אלוקיך ישראל ,היפוך השכחה .שלא לעשות המצוה כפי הרגילות ,רק בהתחדשות התלהבות בכל עת בזריזות” (שפת אמת ,לחנוכה, תרנ”ט ,ירושלים תשל”ט ,קכ ע”א). 2למשל“ ,בכל מצוה או תורה ותפלה צריך האדם להקדים לו הכנה את אשר יבוא לפני המלך” (תפארת שלמה ,א ,פר’ ויגש ,עמ’ קכא). 3במובן של ‘בתוך עצמם’ או ‘לעצמם’. 3תפארת שלמה ,תשנ”ב ,פר’ ויגש ,א ,עמ’ קכא .וראה גם לעיל בהפניה .27 3ראה מנדל פייקאז’ ,הנקודה הפנימית אצל אדמו”רי גור ואלכסנדר ,נדפס בתוך מחקרים בקבלה בפילוסופיה יהודית ובספרות המוסר וההגות ,מוגשים לישעיה תשבי ,ירושלים תשמ”ו ,עמ’ .660-617 3ר’ יהודה אריה לייב ,שפת אמת ,חנוכה ,תשנ”ז ,קצח ע”ב. 3שפת אמת ,חנוכה ,תרס”ה (=תשל”ט) ,קכ ע”ד. 3השווה“ :כל איש ישראל מחויב לחנך א”ע בלימוד תורה לשמה לזכות באור החכמה העליונה אשר מופיע בימי החנוכה” .תפארת שלמה ,פר’ מקץ ,א ,עמ’ קיא-קיב .ראה גם להלן הערה ;40ומתוך דברי ר’ אלכסנדר זיסקינד ,בהפניה .67 3בני יששכר ,כסלו טבת ,מאמר ג ,אות יד .רעיון זה ,על אותה הלכה ,מצוי כבר בפרי עץ חיים ,שער ר”ח חנוכה ופורים ,פרק ד ,קארעץ תקמ”ה ,צד ע”א. 3קדושת לוי ,קדושה חמישית ,ירושלים תשי”ח ,עמ’ שצא (תשל”ב ,קכג ע”ג). 3בשבחי הבעש”ט ,מהד’ א’ רובינשטיין ,תשנ”ב ,עמ’ ,90-85מתוארים כל מיני עצמים שהזדעזעו מעוצמת ההתלהבות של הבעש”ט. 3ראה רבקה ש”ץ-אופנהיימר ,החסידות כמיסטיקה ,ירושלים תשכ”ח ,עמ’ .55 4שפת אמת ,פר’ מקץ ,שבת חנוכה תרמ”ו ,פיעטרקוב תרס”ה ,צו ע”ג; וכן לחנוכה תרל”ד ,ירושלים תשנ”ז ,קצט ע”ב .השוה“ :באמת נר חנוכה הוא תיקון בעולמות שלמעלה .ובימים האלו המצוה עלינו להדליק זה הנר .והוא מקום וכלי אל ההתחדשות .וע”י הדלקת נר חנוכה יכולין לקבל מזה ההתחדשות” .שפת אמת ,לחנוכה ,תרנ”ז ,ירושלים תשל”ט ,קיח ע”ד. 4קדושת לוי ,קדושה ראשונה ,ירושלים תשי”ח ,עמ’ שפ (תשל”ב ,קכט ע”ד) .ושם ,עמ’ שצ (תשל”ב, קלג ע”א)“ :לשון התחדשות וראשית” .וכן “חנוך ההתחדשות” (שפת אמת ,מרכז שפירא תשע”א ,ב, עמ’ )122ועוד. 4שפת אמת ,תרל”ד ,פיעטרקוב תרס”ה ,קב ע”ב-ע”ג (תשנ”ז ,עמ’ קצט-ר). 4בני יששכר ,כסלו טבת ,מאמר ג ,אות טז. 4תולדות אדם (לעיל הערה ,)8חנוכה ,צב ע”ד (ירושלים תשל”ה ,ק ע”ד) .וראה גם ר’ שניאור זלמן מליאדי ,תורה אור ,פר’ מקץ ,ברוקלין תשט”ו ,לב ע”ג. 4ישמח ישראל (לעיל הערה ,)4עמ’ .136 4צואת הריב”ש ,ירושלים תש”ח ,עמ’ ח .נראה לי שמקור חשוב לכך נמצא בזוהר ,ח”ב כ ע”א“ :ת”ר, האי מאן דצלי ובכי וצעיק עד לא יכיל למרחש בשפוותיה ,האי צלותא שלימתא דהיא בלבא ,ולעולם לא הדרא ריקניא”( .תרגום :אדם שמתפלל ,צועק ובוכה עד שאינו יכול לבטא בשפתיו ,זוהי תפילה ע | 76 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 פרופ’ משה חלמיש שלמה שעולה מן הלב ,ולעולם לא תשוב ריקם). 4ראה עוד משה חלמיש ,חקרי קבלה ותפילה ,תשע”ב ,עמ’ ;13ש”ץ (לעיל הערה ,)39עמ’ .108 4עבודת ישראל (לעיל הערה ,)6יג ע”ד( .וכך נאמר בשמו גם בספר ישמח ישראל [לעיל הערה ,]4 עמ’ .)178כאן מוסט רעיון ההגנה והשמירה אל עבר המשמעות הרוחנית ,הגנה מפני כוחות הסטרא אחרא .אגב ,בהקשר אחר מסר ר’ לוי יצחק בשם רבו המגיד והבעש”ט ,שהיות שצדיק “רוצה להעלות את חבירו מטיט ורפש ,שצריך גם הוא לירד סמוך להטיט ורפש להעלות אותו” ,ובכך הוא מסתכן ליפול לתוך הבור .ראה קדושת לוי ,שיר השירים ,תשל”ב ,סה ע”א .וראה גם על נסיונו המסוכן של הבעש”ט להעלות את שבתי צבי ,בשבחי הבעש”ט (לעיל הערה ,)38עמ’ .134-133 4כמו המגיד מקאזניץ ,לעיל הערה .48וראה ההערה הבאה (.)50 5לפי קדושת לוי ,דרושים לחנוכה ,ירושלים תשי”ח ,עמ’ סז (תשל”ב ,כג ע”ב) ,אמרו ויהי נועם “לרמז על נס חנוכה שהוא קצת מעשה ידינו במלחמה .אמנם השם ...הצליח לנו מעשה ידינו להתגבר במלחמה”. 5וראה מ’ חלמיש‘ ,ייחודם של ‘כל אחד’ ,מצוה אחת ואות אחת’ ,דעת( 71 ,תשע”א) ,עמ’ .46 5שפת אמת לחנוכה ,תשנ”ז ,רא ע”א .ראה גם קדושת לוי ,קדושה חמישית ,ירושלים תשי”ח ,עמ’ שצא (תשל”ב ,קלג ע”ג)“ :רגל לשון רגילות”; וכן ישמח ישראל (לעיל הערה ,)4עמ’ ,180ועוד .להרגל חיובי זה נתכוון רש”ז מליאדי ,בתניא ,פרק מב“ :העיקר הוא ההרגל ,להרגיל דעתו ומחשבתו תמיד” ,אך בלא קשר לחנוכה. 5שפת אמת לחנוכה ,ירושלים תשס”ב ,עמ’ ז-ח. 5שפת אמת ,תשנ”ז ,קצז ע”א. 5קדושת לוי ,קדושה חמישית ,ירושלים תשי”ח ,עמ’ שצא-שצב (תשל”ב ,קלג ע”א-ע”ד). 5למשל ,תולדות יעקב יוסף ,פר’ יתרו; דגל מחנה אפרים ,פר’ בראשית; שם ,לקוטים לראש השנה; כתר שם טוב ,תחילת חלק ב; מגיד דבריו ליעקב ,קארעץ תקמ”ד ,כה ע”א; ר’ שניאור זלמן מליאדי ,תניא, שער היחוד והאמונה ,ראש פרק ו; הנ”ל ,תורה אור ,אסתר ,צג ע”ד; הנ”ל ,לקוטי תורה ,פר’ ראה ,כב ע”ב; הנ”ל ,סידור ,מד ע”ב ,רעא ע”ב; נועם אלימלך ,תחילת פר’ לך לך; לקוטי רמ”ל [מסאסוב] ,פר’ וארא ,ירושלים תשכ”ה ,עמ’ ;8בני יששכר ,מאמר ד ,אות פה (תשכ”ו ,ח”ב ,עג ע”א); ישמח ישראל (לעיל הערה ,)4עמ’ ;153ועוד .ולכך נתכוון ,כנראה ,גם ר’ יצחק יהודא יחיאל סאפרין מקאמרנא ,דרך אמונה ,לעמבערג תר”י ,ז ע”ב“ :אלהים סוד הטבע”. 5קדושת לוי ,קדושה חמישית ,קלד ע”א .על המקור הלוריאני ראה לעיל הערה .3 5נתן רוטנשטרייך ,עיונים במחשבה היהודית בזמן הזה ,תל אביב תשל”ח ,עמ’ .156על הקפדה על מסורת בעמים אחרים ראו דברי ל’ ויטגנשטיין ,הובאו אצל תמר רוס ,ארמון התורה ממעל לה, תשס”ז ,עמ’ .29 5תפארת שלמה ,לזאת חנוכה ,תשנ”ב ,עמ’ קעא (תשס”ז ,עמ’ קצט) .דומה שכאן מתבטאת גם עמדתו של ר’ שלמה ,ש”עיקר הנס של חנוכה שנשאר עוד כח חיות וקדושה בישראל אחרי כל אשר עבר עליהם להיות להם כה”ג וצדיק כזה בתיקונא עלאה להמשיך ברכה וטוב ולהיות לישראל לאור עולם” (ס ע”א) .וכן“ :כל הצדיקים גם אחרי הסתלקותם זכותם נשאר עלינו” (פר’ נח ,ח ע”ב). 6תפארת שלמה ,לחנוכה ,תשנ”ב ,עמ’ קסג (תשס”ז ,עמ’ קפט). 6תפארת שלמה ,פר’ נצבים ,תשנ”ב ,עמ’ תד .השווה לקוטי מוהר”ן ,סי’ קך; ר’ קלונימוס קלמן עפשטיין, מאור ושמש ,פר’ דברים ,תשמ”ח ,עמ’ תקכז. 6זוהר ח”ב קנה ע”א; ח”ג קפז ע”א. 6דניאל שפרבר ,מנהגי ישראל ,ה ,תשנ”ה ,עמ’ צח-קא. 6דרכי חיים ושלום ,ערך רי”מ גאלד ,מונקאטש ת”ש ,עמ’ שו אות תתיז. 6השווה“ :ואם באמת אומרים שירות ותשבחות מחמת הארת הדביקות ושמחת הנס ,הרי זה נחשב באמת לסעודת מצוה שנעשה ליו”ט אשר מחויבים בסעודה ...הניחו לנו איפוא את הסעודות הללו לרשות ,כדי שאנחנו נעשה מהן סעודות מצוה” .ראה חידושי הרי”מ על התורה ,מהד’ ר’ יהודה לייב לוין ,ירושלים תשמ”ו ,עמ’ סב. 6ספר אסף ,ירושלים תשי”ג ,עמ’ .427 6יסוד ושורש העבודה ,ירושלים ת”ש ,עמ’ רסא .וראה פרי עץ חיים ,שער הפורים ,פרק ו .ספרי חסידות רבים מדברים על ערך הצדקה בימים אלה (לפעמים תוך שילוב ההלכה שכל המסבב על הפתחים בימים אלה נותנים לו) .למשל ,קדושת לוי ,קדושה חמישית ,ירושלים תשי”ח ,עמ’ שצד (תשל”ב ,קלד ע”ג); עבודת ישראל (לעיל הערה ,)6יב ע”ד (“ומנהגן של ישראל תורה הוא”) .וכך מצינו בספר ישמח ישראל (לעיל הערה ,)4עמ’ “ :150איתא בספרי המקובלים בכח סגולת מצות נתינת צדקה בחנוכה” וכו’. 6כנסת ישראל ,לקוטים ,תשמ”ג ,סח ע”א .הסיפור הובא גם אצל מ’ בובר ,אור הגנוז ,תשי”ח ,עמ’ .290 וראה גם במאמרו של לנדוי (לעיל הערה ,)2עמ’ .74 6קדושת לוי ,דרושים לחנוכה ,תשל”ב ,כד ע”א.
