docמלחמת רוסיה יפן
download 
Report Transcription
מלחמת רוסיה יפן
המעוכה הנשכחת מ ל ח מ ת רוסיה-״פן ומורשתו! רותם קובנר המכללה האקדמית בתל-חי ה ספרי ה צה״ל -הוצאת ״מערכות״ /משרד הב״סחון — ההוצאה לאור האם 1נקודת מפנה היסטורית? פן ומורשת המלחמה ב־ 30באפריל ,1906כשמונה חודשים לאחר החתימה על הסכם השלום בפורטסמות׳, נערך בטוקיו מפגן ניצחון אדיר־ממדים .היה זה שיאה של שורת מצעדים ותהלוכות ניצחון קיסריות שהתקיימו בבירה היפנית מאז סיום המלחמה ,ובמרכזו עמדה תצוגת נשק שארגן מיניסטריון הצבא במגרש הרחב שבחזית ארמון הקיסר .שורות שורות ניצבו אלפי כלי נשק רוסים שנלקחו שלל בשדות הקרב של מנציוריה :למעלה מ־ 70אלף רובים ,חרבות וחניתות; קרוב ל־ 500תותחים; ויותר מ־ 2,000קרונות ועגלות. באותו בוקר אביבי סקר הקיסר מייג׳י ,לבוש מדי חקי חדשים ,את שלל המלחמה. בסיימו לבחון את הכלים חצה שער ניצחון בן שלוש קשתות בגובה 18.5מטר שהוקם לכבוד האירוע ,ופנה לעבר מסדר צבאי נוסף .ברחבה החיצונית המתינו לו למעלה מ־ 30אלף חיילים ,שיצגו את 17האוגדות היפניות שנטלו חלק במערכה, וכן קהל מוזמנים שמנה כ־ 40אלף איש .עם סיום הסקירה הקיסרית החל מצעד 1 צבאי שעבר ברחבי העיר לעיני מאות אלפי צופים ונמשך עד שעות הערב. מאחורי כרכרתו הפתוחה של הקיסר דהרו על גבי סוסים מטופחים כמה מבני משפחתו הקרובים ,ועמם הנסיך הקוריאני אויווה והנספח הצבאי הבריטי ,הקולונל יום .בחירת הרוכבים לא היתה מקרית .בני משפחת הקיסר סימלו את חשיבותו הגוברת של המוסד הקיסרי ואת מקומו בלב הלאום היפני ,בעוד שני הנציגים הזרים שיקפו בנוכחותם את מעמדה הבינלאומי המשופר של האומה היפנית אחרי המלחמה. הנציג מבריטניה ,המעצמה העולמית הראשונה במעלה ,ייצג את קשרי החוץ האיתנים של יפן ,ואילו הנציג הקוריאני ,בעמדה משנית ,סימל את עלייתה של יפן לדרגת אימפריה אזורית .למרות המסר הבינלאומי נועד המפגן בראש וראשונה לצרכים פנימיים ,ובמיוחד להרגעת הרוחות הסוערות מאז ההתפרצות העממית בעקבות הסכם פורטסמות׳ ,שזכתה לכינוי ״מהומות היביה״ .המהומות שיקפו אמנם מחאה | 308מלחמת רוםיה-יפן ומורשתה איור :12.1תערוכת נשק שלל רום׳ בטוקיו ,אביב 1906 פטריוטית ,אך מדאיגה יותר היתה התפרצותו של תסכול אלים מצדו של ציבור שחש שעל־אף הקרבתו האישית אין הוא עומד ליהנות מפרות המלחמה .כגלולת הרגעה לציבור העירוני ,קצר המפגן הצלחה גורפת שכן למשך שעה קצרה ,גם אם מאוחרת ,זכה הכבוד הלאומי לעדנה מחודשת. הייעוד הרטרוספקטיבי של המפגן הצביע על ההיבטים החיוביים של המלחמה, אך רק מעטים בקרב הצופים יכלו לחזות את השינויים הגדולים שעמדו להתחולל בעקבותיה .העשור שחלף על יפן לאחר המלחמה לא עמד בסימן של רווחה ציבורית או גדולה לאומית .לא היה בו גם ציון ברור שהמלחמה היתה נקודת מפנה היסטורית. חשיבותה של המלחמה החלה להתברר רק לאחר מלחמת־העולם הראשונה ,שעה שיפן הפכה ״לפתע׳ ,לא רק לכוח החזק ביותר במזרח־אסיה ,אלא למעשה גם למעצמה בקנה־מידה עולמי .זאת ועוד; הדיון לגבי מקומה של המלחמה בהיסטוריה המודרנית של יפן החל למעשה רק לאחר מלחמת־העולם השנייה ,כשאפשר היה לנתח את האימפריאליזם היפני בכללותו ואולי אף בניתוק אקדמי יחסי .בשלב זה הסתבר שמלחמת רוסיה־יפן היתה הסכסוך הגדול ביותר שבו היתה יפן מעורבת בשבעים השנים הראשונות מתחילת המודרניזציה שלה ,ורק שמונה שנות המלחמה הרצופה) (1945-1937שניהלה ביבשת אסיה ובאוקיינוס השקט עלו עליה כאירוע רב־היקף ובעל השלכות לאומיות .למלחמת רוסיה־יפן ,כך הסתבר בדיעבד ,היה תפקיד מרכזי בעיצוב הזהות הלאומית של יפן ,ראיית העולם של מנהיגיה והתפשטותה באסיה ,לכל אורך המחצית הראשונה של המאה ה־ ,20עד חיסולה של האימפריה היפנית ב־.1945 פרק 309 | 12 בתולדותיה של יפן המודרנית מקובל לראות במהפכת מייגיי ב־ 1868ובכניעתה של יפן ב־ 1945שתי נקודות מפנה ״היסטוריות /,בנקודה הראשונה נטשה יפן את מערכת החיים הפיאודלית ואת תפיסת העולם המסורתית והמסתגרת ובחרה במודרניזציה ,תהליך שהשפיע עמוקות על רוב תחומי החיים .בנקודה השנייה נטשה יפן את תפיסת העולם האימפריאליסטית ,שבמרכזה עמדו פתרון בעיות לאומיות באמצעות כוח צבאי והתפשטות לשטחים מעבר לאיי יפן .חיסול המיליטריזם היפני בלם את הניכור למערב והפנה את יפן לנתיב התפתחות כלכלית תוך התבדלות פוליטית מאסיה ,התמערבות מחודשת והימנעות משימוש בצבא לפתרון סכסוכים. על חשיבותן ההיסטורית של שתי נקודות מפנה אלה אין עוררין ,אך יש הרואים גם במלחמת רוסיה-יפן נקודת מפנה ,פחות דרמטית אמנם משתי האחרות ,אך עדיין רבת חשיבות .לפני למעלה משני עשורים יצאה לאור בארצות־הברית אסופת מאמרים שעסקה בסוגיות החשובות ביותר בתולדות יפן המודרנית ,וכללה ,כצפוי ,דיון על מורשת המלחמה .המשתתפים בדיון דנו בעיקר במקומה של המלחמה בהאצת האימפריאליזם היפני ,אך חרף מבטם הצר על השלכות המלחמה ,הסוגיה שהעלו רלוונטית מתמיד :האם מלחמת רוסיה־יפן יכולה להיחשב לנקודת מפנה מבחינתה של יפן? בפרק זה ננסה לענות על השאלה תוך בחינת השפעתה של המלחמה על 2 מספר תחומים מעט רחב יותר. עלייתה של יפן לדרגת מעצמה אזורית והאצת האימפריאליזם היפני כאשר השתתפה יפן בוועידת השלום בפריס ב־ 1919היא נחשבה למעצמה החמישית במעלה ,לאחר ארצות־־הברית ,בריטניה ,צרפת ואיטליה .למעשה ,כבר עם סיומה של מלחמת רוסיה־יפן 14 ,שנים לפני כן ,ניתן היה לראות ביפן מעצמה אזורית, שכן היא עמדה במרבית התבחינים המגדירים מעצמה כזאת .היה לה כוח צבאי ניכר ,לבטח החזק ביותר במזרח־אסיה; היא הוכרה ככוח בעל חשיבות בסדרה של הסכמים; היה לה תפקיד בהשלטת הסדר בין המעצמות באזור שליטתה; והיו לה גם אינטרסים כלליים מחוץ לארצה ,גם אם רובם בצפוךמזרח־אסיה בלבד .מלחמת־ העולם הראשונה לא שינתה מעמד זה .פרט להיתקלות צבאית קצרה עם כוחות גרמניים ,לא השתתפה יפן במלחמה באופן פעיל וגם לא זכתה בנתח טריטוריאלי נוסף בעל משמעות .כוחה בזירה גדל בעיקר יחסית ,שכן מעורבותן של שאר 3 המעצמות בענייני מזרח־אסיה באותה עת הלכה והצטמצמה. מבחינה טריטוריאלית זכתה יפן בסוף מלחמת רוסיה־יפן במחציתו הדרומית של האי סחלין וכן בשליטה על חצי־האי גוואנדונג שבדרום מנצ׳וריה .קוריאה, השלל החשוב ביותר מבחינת יפן ,נותרה עדיין עצמאית ,אם כי לא לזמן רב .בנובמבר | 310מלחמת רוםיה-יפן ומורשתו! 1905נרקח הצעד החשוב ביותר בדרך להשתלטות היפנים על חצי־האי הקוריאני, עם חתימתו של הסכם הפרוטקטורט )החסות( .בשלב זה עדיין לא היתה הסכמה כללית בקרב מקבלי ההחלטות היפנים באשר למדיניות בקוריאה .איטו הירובומי, הנציב היפני הראשון בקוריאה ,התנגד לסיפוח וראה את תפקידו כשליחות מתקנת. ההתנגדות הקוריאנית העיקשת לנוכחות היפנית ,שובו של קצורה טרו לשלטון ביפן ,התפטרותו של איטו ולבסוף ההתנקשות בחייו ,הובילו ב־ 1910להגשמת התסריט הצפוי לכאורה בדבר סיפוחה של קוריאה ,כפי שמתואר בפירוט בפרק .14 בשנים שלאחר המלחמה היו היפנים בטוחים דיים בכוחם לספח את קוריאה ולא חששו מכל התערבות מערבית שתמנע זאת מהם .סיפוח קוריאה היה התוספת הנכבדה ביותר עד אז לשטחה ולאוכלוסייתה של הקיסרות היפנית ,והיתה לו משמעות עמוקה לגבי הבניית היחס לשטחים שעליהם השתלטה יפן ולגבי התגברות שאיפותיה 4 האימפריאליסטיות בהמשך. הצלחתה הצבאית של יפן אפשרה לה לכונן מערכת הסכמים דו־צדדיים עם מעצמות נוספות ולבסס את מעמדה בזירה הקרובה לה .בריטניה נותרה הקשר הבינלאומי החשוב ביותר ליפן ,והברית עמה חודשה ב־ 1905ושוב ב־ .1911גם ארצות־הברית ,שמעמדה הבינלאומי עלה בהדרגה ,הכירה בהגמוניה היפנית בקוריאה בתמורה להכרה יפנית בשליטתה בפיליפינים ,במסגרת הסכם טפט־קצורה שנחתם ביולי .1905כשנה לאחר הסכם פורטסמות׳ פתחו היפנים גם במשא־ומתן עם ממשלת צרפת לגבי הסכם משותף .מאחורי הקלעים החלה להירקם אם כן ברית רבת־ משתתפים בעלת השלכות משמעותיות למזרח־אסיה ,אך הרות גורל לזירה האירופית בעשור הבא .שלושה חודשים לאחר מכן ,בפברואר ,1907פתחו נציגים יפנים בסט׳ פטרסבורג במשא־ומתן דומה עם רוסיה ,היריבה המרה לשעבר .היתה זו הגשמה מהירה של חזונו של סרגיי ויטה ,שרק שנה וחצי קודם לכן ,במהלך שיחות השלום בפורטסמות׳ ,דיבר על ברית בין שני הצדדים באופן שנראה אז מופרך לחלוטין. ביוני 1907נחתם הסכם בין יפן לצרפת ,ובאותו החודש פתחו יפן ורוסיה בחתימה על סדרה של הסכמים שאשררו את הסכם פורטסמות , ,תמכו בשלמותה הטריטוריאלית של סין ובמדיניות כלכלית של ״דלת פתוחה״ בתחומה ,וסימנו בהסכם סודי קו הפרדה בין אזורי השליטה שלהן במנצ׳וריה .עתה ,לאחר שנים של מאמצים מצד היפנים ,הכירה רוסיה באינטרסים של יפן בקוריאה ואף התחייבה לאי מעורבות בה ,שעה שיפן גמלה לה בצורה דומה בהכירה באינטרסים הרוסיים במונגוליה החיצונית. ההיסטוריון האמריקני פיטר דוס ראה בסיום המלחמה נקודת מפנה בשל ״הנסיקה״ ,לדבריו ,שחלה באימפריאליזם היפני ,ובכך יצא חוצץ נגד שתי תזות פרק 311 I 12 מנוגדות .התזה הראשונה ,שבבסיסה דטרמיניזם היסטורי ,גורסת שהאימפריאליזם היפני התפתח כקו ישיר ,רצוף ומכוון של מבצעי התפשטות ,מהניסיונות הראשונים לפתוח את קוריאה בשנות השבעים של המאה ה־ 19ועד הכניעה ב־ .1945לפי תזה זו מהווה מלחמת רוסיה־יפן נקודה נוספת ,אך לא מרכזית בהכרח ,בשרשרת של אירועים שבנו את האימפריה היפנית .התזה השנייה מציעה ,לחלופין ,שאם בכל זאת אנו מתעקשים על נקודה משמעותית ברצף ההתפתחות של האימפריאליזם היפני ,הרי דווקא מלחמת סין־יפן הראשונה) (1895-1894ראויה להיחשב כנקודת מפנה כזאת ,משום שבמלחמה זו יפן יצאה לראשונה ,זה כשלוש מאות שנה ,למלחמה משמעותית מחוץ לגבולותיה ,מתוך כוונה להשתלט על נחלות יבשתיות באסיה 5 ולא רק על איים בקרבתה כפי שעשתה בשני העשורים שקדמו למלחמה. התזה הראשונה נגדה יצא דוס חוצץ ,והטוענת לקו רציף של התפשטות יפנית שהחלה במזימה או תכנון מראש ,מופרכת אינטלקטואלית .תזה זו מעולם לא זכתה להתייחסות רצינית ,ודאי לא כיום ,משום שלפי מרב העדויות ההיסטוריות ברור שההחלטה לבנות אימפריה התקבלה רק בשלבים מאוחרים של תקופת מייגיי)1868־ ,(1912ושאפילו ההחלטה ליציאה למלחמה נגד סין התקבלה במשנה זהירות .יתרה מזאת ,האימפריאליזם היפני היה ברובו מזדמן ונבע מצרכים משתנים ,ולכן לא ניתן לראות בהתפשטות היפנית תהליך בלתי נמנע .יתרה מזאת ,בכל שלב ניתן היה להאיצה או להאיטה ,ובמקרים מסוימים אף להשיב את הגלגל לאחור. אשר לתזה השניה ,טען דוס ,מלחמת סין-יפן הראשונה צריכה להימדד על־פי תוצאותיה ולא על־פי חריגותה ההיסטורית ועל כן אינה יכולה להיחשב לנקודת מפנה .מלחמה זו לא הצליחה להבטיח את ההגמוניה היפנית בפוליטיקה הבינלאומית של מזרח־אסיה כפי שניתן לראות מכניעת יפן לאיומי מדינות ״ההתערבות המשולשת״ מיד לאחר המלחמה .יתר על כן ,יפן לא הפכה אף לשליטת קוריאה בעקבות המלחמה ,ובסופו של דבר נותרה מדינת איים ללא מאחז ביבשת .יש טעם בטענתו של דוס בדבר חשיבותה המוגבלת של מלחמה סין־יפן הראשונה ,בוודאי ביחס למלחמת רוסיה־יפן ,והשוואה כמותית ביניהן מבהירה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי שתי המלחמות היו בקנה־מידה אחר לחלוטין .מלחמת רוסיה־יפן היתה ארוכה יותר וגם יקרה בהרבה מקודמתה .היא עלתה לאוצר היפני כ־1,730 מיליון יאן לעומת כ־ 200מיליון יאן שנדרשו עשר שנים קודם לכן ,מספר הלוחמים שהשתתפו בה )כמיליון איש( היה גדול פי חמישה ממספר הלוחמים עשר שנים קודם לכן ,וגם מספר הנופלים בה -כ־ 85אלף אבדות -היה גדול יותר מפי שישה ממספרם במלחמה הקודמת .ברם אל לנתונים הסטטיסטיים להפחית מחשיבותה של המלחמה הלאומית הראשונה של יפן המודרנית .היתה זו מלחמת סין־יפן | 312מלחמת רוםיה-יפן ומורשתה הראשונה שהתוותה את הקו המיליטנטי והאימפריאליסטי שבו נקטה יפן עד .1945 ההצלחה באותו עימות ,מנקודת מבט צבאית ,טריטוריאלית ובעיקר פוליטית ,היא שהעניקה למקבלי ההחלטות היפנים ביטחון בהימור שהיה כרוך ביציאה למערכה 6 נוספת כעבור עשר שנים. ואף־על־פי־כן ,רק לאחר סיום המערכה נגד רוסיה החלה יפן להיתפס בעיניים זרות ובעיניה היא ככוח שווה לשאר הכוחות האימפריאליסטיים שפעלו במזרח־ אסיה .רק אז הפכה יפן ,לפחות מבחינה צבאית ,למעצמה החזקה ביותר באזור. לאחר מלחמת סין־יפן הראשונה היו אמנם לא מעט משקיפים ומומחים צבאיים במערב שהתרשמו ממעלליה הצבאיים של יפן ,אך הדעה הרווחת גרסה שכל עוד יפן לא צחצחה את חרבותיה מול יריב מערבי ,אל לה להתהלל ביכולתה .כעבור עשר שנים ,לאחר המאבק הקשה עם רוסיה ,לא הטיל עוד אף מומחה ספק ביכולות הצבאיות היפניות .במלחמת רוסיה-יפן הפכה יפן לראשונה לאיום לאומי ולא רק צבאי על סין ,ומכאן ועד 1945עמדו היחסים בין השתיים בסימן סכסוך מתמשך. סין דבקה במאמציה להוציא את יפן ממנצ׳וריה ,ואילו יפן חתרה מעתה לחדירה עמוקה אף יותר בסין עצמה .אם עד 1894התנהל המאבק בין השתיים סביב קוריאה, שטח שלא היה בריבונות אף אחת מהן ,הרי עשור מאוחר יותר הניחה יפן את ידה על שטחים בדרום מנצ׳וריה שהיו בריבונות סינית .שליטה זו לא רק נותרה בעינה עתה ,אלא יפן גילתה עניין הולך וגובר בנעשה בסין ,מגמה שהגיעה לשיאה ב־ ,1915עם הגשת מסמך ״עשרים ואחת התביעות ,,לממשלה הסינית .עם זאת ,יש לזכור שהפגיעה בריבונות הסינית לא היתה הצעד תקדימי ,שכן ההשתלטות על איי דיוקיו ב־ 1874באה בעקבות פלישה יפנית לטייואן ,וכיבוש דרום מנציוריה במלחמת סין־יפן הראשונה לווה בפלישה לחצי־האי שנדונג ,בלב־לבה של סין .יתר על כן, למרות מאמצי ״הברית המשולשת״ ,יפן זכתה בפורמוזה עוד ב־ ,1895וכך הניחה את ידה על שטח סיני למשך יובל השנים הבאות .לפיכך ,הפגיעה החוזרת בריבונות סין במהלך מלחמת רוסיה־יפן ובסיומה לא היוותה מפנה רעיוני אלא מעשי ,שכן רק בעטיה של ״הברית המשולשת״ נמנעה מיפן האפשרות להשתלט על דרום מנ׳צוריה עוד ב־.1895 למלחמה היו עוד כמה השלכות תקדימיות לגבי התפתחות האימפריאליזם היפני. עם סיומה תפח מספר אנשי העסקים והיזמים הפרטיים שנדדו ליבשת מיפן בחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות חדשות .מנצ׳וריה הפכה עתה לראשונה ״לארץ המובטחת״ של יזמים רבים ,שראו במישוריה הרחבים ובמשאבי הטבע שלה הזדמנות עסקית נדירה וביססו במיזמיהם את המעורבות היפנית באזור .נוסף על כך ,השטחים הכבושים באסיה יצרו תחושה מוגזמת באשר לצרכים הצבאיים והאסטרטגיים של פרק 313 | 12 יפן .הניצחון על רוסיה לא רק לא צמצם את הצרכים הצבאיים אלא אף הגדיל אותם .שנתיים לאחר המלחמה ,ניסחו הצבא והצי הקיסריים תכנית לביטחון לאומי שבה הוגדרו רוסיה ,אך גם ארצות־הברית וצרפת ,כאויבות לאומיות אפשריות. באותה עת היו לכולן יחסים תקינים עם יפן אך גם אינטרסים במזרח־אסיה ובאוקיינוס השקט ,שהיפנים ראו כמנוגדים לביטחון הלאומי שלהם .לבסוף ,החל במלחמה זו הפכה הנהייה אחר האימפריאליזם לנחלת הציבור הרחב ולא רק מנת חלקם של פוליטיקאים ואנשי צבא ,ובהפגנות ומחאות המוניות יצר הציבור לחץ רצוף להצלחות נוספות בזירה הבינלאומית .מכאן ואילך הפכה הלאומיות העממית היפנית למנוע נוסף של האימפריאליזם במדינה זו. התגברות המיליטריזם גם מבחינה צבאית גרידא היתה למלחמת רוסיה־יפן חשיבות רבה .זו היתה לא רק המלחמה הגדולה ביותר שבה השתתפה יפן עד לשלבים מאוחרים יחסית במערכה לכיבוש סין שהחלה ב־ ,1937אלא גם המלחמה הגורלית ביותר מבחינתה עד לפרוץ המלחמה באוקיינוס השקט בשלהי .1941הצבא והצי הקיסריים היו ערים למעמדה המרכזי של המלחמה וראו בה נקודת מוצא והתייחסות באימונים ,בדרישות המבצעיות וביצירת האתוס הקרבי .בהיסטוריה היפנית לא היה עד אז תקדים לגיוס ההמוני שהתרחש במלחמה .עשר שנים קודם לכן יפן לא היתה מסוגלת להעמיד צבא כזה ולהתמודד עם מעצמה אירופית כשווה עם שווים ,אולם עתה שירתו בזרועות השונות כמיליון חיילים ועוד כרבע מיליון אזרחים סייעו להם .חלק חשוב מהניסיון הקרבי הרב שרכשה מפקדת הצבא במלחמה זו היה ניסיון בהפעלה משולבת של יחידות צבא גדולות מאוד .היחידה הבסיסית בקרבות העיקריים היתה הארמיה ,ובמקצת הקרבות אף הופעלו מספר ארמיות בעת ובעונה אחת .גם מפקדת הצי הפעילה לראשונה עשרות כלים מודרניים במשולב .פרט לסדר הכוחות היו גם משך ההפעלה וצורכי האספקה חסרי תקדים .עשר שנים קודם לכן ניתנה לשתי המפקדות הזדמנות ראשונה להתנסות במערכה גדולה ,אך מלחמת רוסיה-יפן היתה קפיצת מדרגה משמעותית מכל היבט שהוא ,גם אם לא היתה למעשה המלחמה המודרנית הראשונה של יפן. כשיעור היסטורי ,טמנה המלחמה בחובה את העדות המוצקה ביותר לכך שהאומה היפנית הנה בלתי מנוצחת .בעת המודרנית תחושה זו לא יכלה להיווצר לאחר הניצחון על סין בשל נחיתותו ,לכאורה ,של היריב ומשום שהיה זה ניצחון בודד. במלחמה נגד רוסיה נוצר הרצף הנדרש שהתבסס על שני ניצחונות על אויבים עדיפים בגודלם ,האחד אסייני והשני מערבי .התחושה שיפן היא בלתי מנוצחת שהופיעה | 314מלחמת רוםיה-יפן ומורשתה בעקבותיה רק הלכה והתגברה עם השנים .ימעל רמשי)״הרוח היפנית״( ,טענו רבים, היתה הגורם העיקרי לניצחון על רוסיה ועל צבאה העדיף .ואכן ,המלחמה חיזקה את התפיסה שהחלה להיווצר עוד במהלך המלחמה כנגד סין ,שרוח האומה בכלל, ורוח הלחימה שלה בפרט ,יכולות להשלים אם לא להחליף את החומר ,קרי מחסור בכוח אדם ובציוד מתקדם .לשימוש זה במושג ״הרוח היפנית״ לצרכים לאומניים היה אמנם רקע היסטורי ממושך ,אך עתה הוא זכה ליישום צבאי .בעשורים הבאים היה ל״רוח היפנית״ תפקיד משמעותי בטיפוח המיליטריזם היפני ,הן בהנעת החיילים והן בדרכון מפקדיהם ליטול סיכונים בקרב ,להילחם עד קצה גבול היכולת ולהקריב 7 את חייהם ללא היסוס. הבעיה העיקרית במושג ״הרוח היפנית״ היתה נעוצה בהיותו מיתוס ,וככל מיתוס הוא לא התבסס על ניתוח מציאותי .היה בו אפוא מסר הרה־אסון ,שבא לידי ביטוי בהרפתקאות הצבאיות שיפן ניהלה בהמשך .במציאות ,הניצחון על רוסיה לא היה רק ״ניצחון הרוח על החומר״ .רוסיה היתה אמנם אומה גדולה ובעלת צבא גדול יותר ,אך במשך המלחמה נותרו רוב חייליה באירופה ,ומרבית הקרבות נערכו במצב של שוויון כמותי ולעתים אף עם יתרון ליפנים .זאת ועוד; במצבים רבים לא הפגינו חיילי יפן כל רוח ייחודית ,שבה התייהרה התעמולה היפנית במשך המלחמה ואחריה. כך ,למשל ,במערכה על פורט ארתור הסתמנה הידרדרות מתמדת במשמעת הצבאית, והיו אף חיילים שנדחפו בכוח להסתערות .נוכח האבדות הכבדות במערכה והעדר ההכרעה בסיומה ,טוענת ההיסטוריונית סנדרה וילסון ,הפכה המלחמה עם השנים ל״שכחה ציבורית מוצלחת מאוד ,כזו המנוגדת בתכלית לזיכרון הציבורי האירופי 8 של המלחמה הגדולה ,אפילו בקרב האומות המנצחות״. מורשת קרבית נוספת שהותירה המלחמה היתה התפיסה שניתן להביס כוח עדיף במהלך פתיחה מפתיע ולסיים את המערכה סביב שולחן הדיונים .ניצניה של תפיסה זו ניכרו עוד ב־ ,1894אולם מנקודת מבט יפנית ,המאבק היחיד בעת המודרנית שמזכיר בהיקפו ,ובייחוד באיום הגלום בו ,את מלחמת רוסיה-יפן היה היציאה נגד המערב בדצמבר .1941התפיסה המושגית שעמדה בבסיס ההעזה היפנית לצאת למלחמה נגד אויב עתיר כוח אדם ומשאבים ,כארצות־הברית ובריטניה ,היתה זהה לזו שעמדה בשעתם בפני מקבלי ההחלטות היפנים ערב המלחמה נגד רוסיה .הדמיון בין שני האירועים גרם למקבלי ההחלטות היפנים להאמין שניתן לשחזר את ההצלחה הצבאית נגד רוסיה על־פי אותם העקרונות הצבאיים והמדיניים ,וזאת למרות שחלפו מאז 37שנים ,האויב היה שונה וכך גם הנסיבות הבינלאומיות .תפיסה מוטעית זו עולה בבירור בזיכרונותיו של אדמירל טומיאוקה סדטושי: פרק 315 | 12 לפני פרוץ המלחמה ]ב־ [1941האמנו כולנו במושג של מלחמה מוגבלת ...וציפינו להתפתחות המלחמה כדלקמן :ראשית ,להשיג עליונות מכרעת על כוחות האויב בשלבים המוקדמים וליצור אזור נגד בעלות הברית; ואז ,לחתור להזדמנות טובה להיכנס למשא־ומתן עם אויבנו למען שלום של פשרה ,תוך שמירה על משאבים מספיקים להמשך המלחמה .מובן שציפיות אופטימיות אלה לא היו מבוססות 9 על חישובים רציונליים או אמינים. עם זאת ,המלחמות שיפן ניהלה לאחר 1905לא היו העתק מדויק של המערכה נגד רוסיה .חלק מדפוסי ההתנהגות של היפנים השתנו ללא היכר .הנכונות לפשרות בצבא היפני הלכה והצטמצמה ,ועמה הסתמן תהליך הדרגתי של הקצנה ביחס למוסר הלחימה .דפוס ברור של החמרה ניכר ביחסה של המערכת הצבאית לשבויי מלחמה יפנים .אלפיים החיילים היפנים שחזרו מהשבי הרוסי בסוף 1905עברו חקירות איור :12.2חיילים •פנים במלחמה נגד סין ב־:1937 בשנים אלה הסתיים תהליר הפיכתה של הנפילה בשבי לקלון | 316מלחמת רוםיה-יפן ומורשתו! לבדיקת נסיבות הנפילה בשבי ,בהתאם לנהלים חדשים שפורסמו ביולי ,1905ורובם נאלצו לפרוש מהשירות .בסיום המלחמה ניסו הרשויות היפניות ליצור לראשונה הבחנה בין קוד ההתנהגות הרצוי לחיילי הצבא הקיסרי לבין הקוד המקובל במערב. כאן החלו היפנים להדגיש את הלחימה עד ״הסוף המר״ ואת אבדן הכבוד הטמון בנפילה בשבי .ככלל ,שבויי המלחמה היפנים לא הועמדו בשובם בפני בית־דין צבאי ,אך נעשה שימוש בלחץ עממי לעיצוב האתוס העתידי הנוגע לנפילה בשבי. אמנם במקרים של נפילה בשבי לאחר פציעה נהנו החוזרים מהשבי לעתים מהערכת הסביבה ,אולם בכפרים רבים נתפס השבי כקלון ,והשבויים הוחרמו ונאלצו לעזוב את מקום הולדתם .יחס זה היה עדיין סלחני לעומת הקוד ההתנהגותי שהתפתח בשנות השלושים והארבעים של המאה ה־ ,20ואשר ראה בנפילה בשבי באשר היא קלון לחייל ולמשפחתו .העדר תפיסה זו במלחמת רוסיה-יפן מסביר את העובדה שהשבויים היפנים במהלך המלחמה שיתפו פעולה עם שוביהם הרוסים ולא ניסו לברוח ,למרוד או להתאבד .ניצני השינוי כלפי שבויי מלחמה יפנים לא הצביע עדיין על שינוי ביחס לשבויי האויב ,וגם עשר שנים לאחר המלחמה זכו חיילים גרמנים שנפלו בשבי היפנים בצ׳ינגדאו ליחס מיטיב ואוהד .השינוי ביחס ההומני לשבויים מערביים החל רק שלושה עשורים מאוחר יותר ,עם הניכור כלפי המערב, 10 וייתכן שאף בעטיה של ההידרדרות ביחס לשבויים סינים. התחזקות השיח הלאומי״גזעי ושינוי הדימוי הלאומי בעקבות המלחמה חש הציבור היפני שהישגיו במלחמה מקנים לו זכות למעמד בינלאומי רם מבעבר .לעומת זאת ,סממנים של חוסר הכרה ,בייחוד מצד המערב, גרמו לו לתחושה הולכת וגוברת של פגיעה ועלבון .ניצחונה של יפן הגביר בארצות־ הברית את החששות מהגירה יפנית והיווה זרז לחקיקת חוקי הגירה לאחר המלחמה. תגובה אמריקנית זו זכתה להד רב ביפן ונתפסה כסותרת את המעמד הבינלאומי החדש שנרכש בדם רב .להשלכות הפסיכולוגיות של ההשפלה הלאומית שחשו היפנים בשל החקיקה האמריקנית ,טוענת ההיסטוריונית נאוקו שימזו ,״היתה השפעה ארוכת־טווח על המחשבה היפנית .הן גרמו ליפנים להיות ערים כפל כפליים לפער 11 הגזעי הבלתי ניתן לגישור לכאורה בינם לבין שאר המעצמות״. המודעות הגוברת לפער הגזעי היתה אחת הסיבות להתפתחותו של ״השיח הגזעי״ )גיינשורון( בשנים שלאחר המלחמה .שורשי השיח היו טמונים בהכרזתו של הקייזר הגרמני ,וילהלם השני ,על ״הסכנה הצהובה״ בעקבות ניצחונה של יפן במלחמת סין־יפן הראשונה ,אם כי כתבים על הייחודיות היפנית הופיעו כבר במחצית השניה של תקופת אדו) .(1868-1600ההתייחסות האירופית ליפן כאל גורם זר מבחינה פרק 317 | 12 גזעית ולא רק תרבותית גרמה לאינטלקטואלים יפנים להרהר שנית בסיכויי ארצם להשתלב בין מעצמות אירופה כאומה מודרנית ושווה .ב־ 1885כתב פוקוזווה יוקיצ׳י על הצורך של יפן לנטוש את אסיה ולהצטרף לאירופה ,אך לאחר המלחמה נגד סין, וביתר שאת לאחר מלחמת רוסיה־יפן ,הופיעו בקרב אינטלקטואלים אלה ספקות באשר ליכולת ואף לצורך לבצע זאת. תגובת הנגד היפנית לא איחרה לבוא .ב־ 1898הציע איש האצולה והפוליטיקאי קונואה אצומרו את ״רעיון הסולידריות של הגזע הדומה׳ ,,שעיקרו איחוד עם סין מול המערב .בשנים שלאחר מלחמת רוסיה-יפן התחזקה הסתירה בין שתי תפיסות, זו התומכת בהצטרפות למערב וזו התומכת בפךאסייניזם ובמאבק נגד המערב, ועמה התפתח גם דיון נוקב בשאלת הזהות היפנית .יחד עם זאת ,בעיני היפנים העולם החיצון שבהכרתו רצו לא הותיר בידם בחירה רבה .בשעה שאישים רבים בארצות־הברית ובמערב אירופה ראו ביפן אומה חקיינית ומסוכנת ,האהדה ליפן הלכה והצטמצמה גם במזרח־אסיה .חרם גורף על סחורות יפניות בסין ב־1908 וההתנקשות בחייו של איטו הירובומי בידי מתנקש קוריאני כעבור שנה שלחו מסר ישיר לציבור היפני שגם קרוביהם לגזע לכאורה רואים בהם נטע זר ומאיים. לא במפתיע ,התרוממות־הרוח הציבורית שפשטה לקראת סיום המלחמה לא החזיקה מעמד זמן רב .האימפריאליזם היפני אמנם הוסיף והתחזק לאחר המלחמה, אבל בשנים 1912-1906חלה תפנית משמעותית בתחום האידיאולוגי והאינטלקטואלי ביפן .לאחר חודשים ארוכים של מאבק מתיש נותרה בסיום המלחמה בעיקר תחושה של אכזבה וריקנות .הסופר טוקוטומי רוקה ,למשל ,כתב ב־1905 שהפיכתה של יפן למעצמה תרמה רק מעט לחיזוק ביטחונה וכלכלתה .יותר מכל השרה עליו הניצחון על רוסיה ״מלנכוליה״ .תחושה דומה חלפה גם באיטו הירובומי, קרוב לוודאי המנהיג החשוב ביותר של תקופת מייג׳י ,שכתב כעבור שנתיים כי יפן מעולם לא היתה כה מבודדת מבחינה מדינית .עם זאת ,האכזבה לא נבעה רק מתוצאותיה של המלחמה שכן הן עברו ,ניתן להניח ,את הציפיות הריאליות של רוב היפנים בעת שפרצה .גם תוצאות ועידת השלום בפורטסמות , ,שגרמו במישרין למהומות היביה ,לא הטרידו את האינטלקטואלים היפנים .התסכול והחרדה שהציפו אותם נבעו בעיקר מתחושה עמוקה של אבדן הזהות וחוסר התאמה לתרבות המערבית. הסופר נצומה סוסקי אשר שב שנה לפני פרוץ המלחמה משהות מתסכלת בת שלוש שנים בלונדון ,נתן ביטוי לתחושה זו .״יהיה זה חבל״ ,הוא כתב בשנת ,1905״לאבד 12 את התכונות המיוחדות שלך ושל ארצך עקב הערצה מופרזת למערב״. עתה ,לאחר סיכול האיום הקיומי על שלום האומה ועמו ההוכחה הניצחת להצלחת המודרניזציה ביפן ,יכלו אינטלקטואלים יפנים לשוב ולעסוק בשאלות של זהות. | 318מלחמת רוםיה-יפן ומורשתו! בשנים שלאחר המלחמה הם עשו מאמץ מרוכז להגדיר מחדש את מהות היפניות, ופתחו בשיח לאומי המעסיק את הציבור המקומי עד היום ,ומוכר כעת בשם ניהרנגיינרון )״דיון על היפנים .(,,הביטוי וואקון ילהאי )״רוח יפנית -טכניקה מערבית״( הופיע ביפן עוד לפני המלחמה ,אך אחריה הופיעו יותר ויותר כותבים שניסו להגדיר את הרוח הזאת .ב־ 1909טבע הפסיכיאטר מוריטה שומה את המושג שינקיישיצג מצב נפשי זה ,טען מוריטה ,ייחודי ליפנים ,ונוצר כאשר הנפש נתפסת למחשבות מיותרות .ב־ 1910ראה אור ספרו של הפילוסוף היפני המודרני הבולט ביותר ,נישידה קיטרו ,מחקר על העלב .בספר זה ניסה נישידה להגדיר במונחים מערביים את מושג המפתח ״ההתנסות הטהורה״ ,מצב תודעה שנתפס כייחודי לאדם האוריינטלי .נישידה ,כמו מוריטה ,עסק באיחוד)ובהפרעות לאיחוד( בין הסובייקט והאובייקט ,בין התחושות הסובייקטיביות והעצמי האובייקטיבי .באותה השנה יצא לאור ספרו של האתנולוג ינגידה קוניאו שעסק במסורות שעברו בעל־־פה בקרב האיכרים .גם ינגידה נגע במובלע במודרניזציה וטען שאין היא שווה להתמערבות. הוא חיפש בין האיכרים את האידיאל של ״האדם היפני המצוי״ וטען שהדיכוי והניצול 13 ביפן מקורם בתרבות זרה שיובאה בעבר מסין ובהווה מהמערב. שנה לאחר סיום המלחמה הופיע הספר תכנית מתאר לבנייה מחרש של יפן ,פרי עטו של האידיאולוג הפוליטי־חברתי קיטה איקי ,שנהפך כעבור זמן למצע הבסיסי של הימין היפני .מספר הפרסומים שעסקו באידיאולוגיה לאומית הלך וגדל לאחר המלחמה ,ומפרסום בודד בנושא זה ב־ 1908עלה מספרם לעשרה כעבור שנתיים. ב־ 1911פנה הכלכלן קוואקמי הג׳ימה לעיסוק בבעיות תרבותיות ,ובמאמר שפרסם השווה בין האינדיווידואליזם המערבי המבוסס על ״מסגרת האישיות״)ג׳ינל/ל/ל( למדינת המשפחה היפנית המבוססת על ״מסגרת האומה״)ל/לל/ל/ל( .הייחודיות היפנית, טען קווקמי ,הינה בזהות בין האינטרס הפרטי של היחיד לאינטרס הציבורי .אפילו בתחום יחסי העבודה היה לעשור הראשון של המאה ה־ 20תפקיד מעצב ,שעה שחברות גדולות הידקו את שליטתן על עובדיהן תוך שימוש באתוס פטרנליסטי. בתקופה זו אומצו לראשונה טכניקות ניהול מגוונות ,כגון שכר מדורג על־פי ותק, הטבות שונות ,וכן תכניות הכשרה במקום העבודה שנועדו להעמיק את נאמנות 14 העובדים למקום העבודה ,וכונו לאחר מכן ״סגנון יפני ייחודי״. תיאוריות אלה ורבות אחרות חיזקו ביפן את התחושה לגבי עצם קיומו של ניגוד דיאלקטי כביכול בין שתי תבניות תרבותיות שונות בתכלית ,״היפניות״ מחד וה״מערביות״ מאידך .שתי התבניות ,גרס פיטר דייל בספרו המיתוס של הייחוריות היפנית ,טמנו בחובן את המתח בין היחיד לחברה בעת המודרניזציה .״המערב״ תפקד בהשוואה זו כמטפורה חיצונית לכל ההיבטים החיצוניים שבמבנה החברתי פרק 319 | 12 היפני במהלך המודרניזציה ,אשר כפו על היחיד לציית לחברה העוינת את האינטרסים האינדיווידואליים שלו .מכאן ואילך המערב לא נתפס עוד כעליון על המזרח אלא כשונה ממנו ,ולעתים אף נחות לעומת המסגרות התרבותיות שיפן מציעה. הדיאלקטיות החדשה שבאה בעקבות מלחמת רוסיה־יפן ובעיקר ירידת ערכו של המערב עקב הנצחון על רוסיה תרמה רבות לחיזוק הדימוי הלאומי העצמי ביפן .עד המלחמה עברו היפנים תהליך שהוגדר על־ידי האנתרופולוג האמריקני הרומי בפו כ׳׳אוריינטליזם עצמי״ ,כלומר קבלת הראייה המערבית את המזרח כנחות על־ידי האנשים שהם מושא לאותה ראייה .אולם אחריה החלו לנשב בקרב היפנים רוחות חדשות ,אשר גרסו שאומתם לא רק שאינה נופלת מהמערב ,אלא בתחומים מסוימים אף עולה עליו .מעניין לציין שאידיאולוגיה זו היתה עתידה לבשר את ההתפתחויות הגיאופוליטיות שיפן תעמוד בפניהן בהמשך ,ובעיקר את היציאה נגד המערב בשנות 15 השלושים. גם מעמדו של הקיסר מייג׳י השתפר בזכותה של המלחמה ,שנתפסה בעיני רבים כשעתו היפה ביותר של המונרך היפני בערוב ימיו .לא היתה זו נקודת תפנית אלא שדרוג .בניגוד למלחמה עם סין ,שבה שהה הקיסר במפקדה הקדמית בהירושימה, הוא נותר הפעם בארמונו בטוקיו .ב־ 1894הוא תואר כמפקד הגייסות ,אך עתה היה למדינאי בכיר המעורה בכל ההחלטות האסטרטגיות .הניצחון ,אך לא ״השלום המעליב״ שהושג בפורטסמות ,,היה של הקיסר ,של שושלתו ושל אלי יפן .לאחר המלחמה יצא הקיסר למקדשה של אלת השמש באיסה לדווח לאבותיו על הניצחון, מעשה ראשוני בתולדות המלחמות המודרניות של יפן .בספרי הלימוד הועצמה עוד יותר דמותו של הקיסר ,שהופיע מעתה ואילך כסמלו של הלוז הלאומי של יפן. שבע שנים לפני מותו של מייג׳י ,הושלם למעשה תהליך הטמעתו של מושג ״הקיסר״ כפי שהאוליגרכיה היפנית ראתה בעיני רוחה שנים ארוכות קודם לכן .העלם הנבוך 16 של שנת 1868היה עתה לסמל ״התקדמותה של יפן לדרג המעצמות העולמיות״. מעבר לים התרחש שינוי גורף אף יותר בדימוים של היפנים ,שהפכו מעם ״נשי״ ו״בעל נטיות אסתטיות״ לעם ״לוחמני״ ועז נפש .בחזית המשיכו המפקדים הרוסים להשתמש בכינוי ״קופים״ בתארם את היפנים ,לפחות עד לקרב מוקרן ,אך חייליהם היו מציאותיים יותר ,וקשה היה לא להבחין בהערצה שחשו כלפי החיילים היפנים. ״אנשים אשר הביעו תשוקה פראית להשמדת היפנים״ ,הבחין הכתב האמריקני פרדריק מקורמיק כשהגיעו החדשות על גורל הצי הבלטי למחנה הרוסי בו שהה, ״צעקו :׳מי חשב שהיפנים יהיו כל כך חזקים? ,בעוד שמבקריהם הזכירו להם שלא היתה זו יותר מערכה עם קלפים ,אלא עם גברים״ .הביצועים הקרביים של היפנים הדהימו לא רק את הרוסים אלא את המערב כולו .בצרפת ,למשל ,שעמדה לצד | 320מלחמת רוםיה-יפן ומורשתו! הרוסים לאורך כל המערכה ,ההפתעה הציבורית היתה מוחלטת .הצרפתים ,כתב העיתונאי רנה מרשאן בפברואר ,1905״המתינו כל יום בציפייה גוברת לחדשות לניצחון שיציין באופן מוחלט את עצירתה של הפלישה הצהובה -את השמדת 17 היפנים הקטנים בידי הענק הצפוני .ניצחון זה לא הושג ואנו המומים״. בעיני רבים באירופה היה השינוי המושגי בנוגע ליפנים מעין התפכחות איטית וכואבת .בפרוץ המלחמה ,רק משקיפים ספורים היו מוכנים להודות שהבעיה אינה טמונה ביפן ,אלא בדימויים שבמוחם .״שורש הבעיה כיום״ ,ציין בפברואר 1904כתבו של העייפה הלונדוני בטוקיו ,״הינו אי היכולת הנושנה של המערב להתייחס ליפן ברצינות״ .הבריטים ,כמובן ,הכירו את היפנים היטב ,קבע הכתב ,אך אומות אחרות נהנו עדיין לראות את היפנים דרך עיניהם של סופרים מעודנים וראו בהם עם של בובות יפות הלבושות משי פרחוני ומשוטטות בבתי נייר בגודל של קופסאות גפרורים ...אנשים שניתן להשתעשע עמם ,לצחוק כשהם מתרגזים ,להכניעם על־ידי איומים כשהם לא ממושמעים. כעבור שלושה חודשים רשם ביומנו מוריס פאליאולוג ,מומחה לרוסיה במשרד- החוץ הצרפתי באותה עת :״הרוסים משלמים היום מחיר כבד על הבדיחות והלעג 18 שלהם כלפי הקופים היפנים הקטנים והמרושעים״. לקראת סוף המלחמה ,הודו משקיפים מערביים רבים שהכישלון הרוסי נבע מעיוות דימוים של היפנים .לדידו של אלכסנדר אלו ,השגריר הצרפתי לשעבר ביפן ,שורש התפיסה המוטעית היה טמון בגוף היפני :״היו הרבה אסטרטגים מערביים של חדרי מיטות אשר הכירו בכמה מעלות של הצי היפני משום שהוא יוצר באירופה, אך לא היו מוכנים להודות ,ולו לרגע אחד ,שהיפנים הקטנים יכולים לעמוד מול הרוסים הגרולים ...רק גודלם של היפנים״ ,כך סיכם ,״גרם לאומות אחרות לתפוס אותם כזעירים כל־כך ,כאילו הביטו בהם מעברו השני של הטלסקופ״ .גם המשקיף הגרמני ,הברון וילהלם פון פלקנאג ,התוודה מיד בתום המלחמה: גישתנו כלפי הסינים והיפנים היתה כל כך מחוסרת היגיון והבנה של הנטיות הטבעיות ,ההתפתחויות ההיסטוריות ושאיפותיהם המסוכנות של העמים המונגולים ...והיפנים ,׳היפנונים הקטניםי ,נחשבו במבט מתנשא כתלמידי בית־ספר קטנים] ...אנחנו[ כה נהנינו שעה שאנשים חמודים ,מנומסים וקטנים אלה ,שנראו כלא מזיקים ,עזבו בחיוך נעים. 19 הושלינו ,כך ישפטו היסטוריונים בעתיד. פרק 321 | 12 כמה אנשי צבא רוסים בעלי הבחנה דקה ,כגון הקולונל ניקולאי טרטיאקוב ,החזיקו בדעה דומה .״אני זוקף את כישלוננו״ ,טרטיאקוב כתב ארבע שנים לאחר סיום המלחמה ,״לשגיאותינו ,לעיוורוננו ,ולא לאומץ לבו של האויב״ .כחכמים לאחר מעשה החלו עתה כמה מעוזריו של הצאר להתבונן במלחמה במעט יותר פתיחות. סרגיי ויטה ,למשל ,ביקר ביומנו את המידה הגבוהה ״של אופטימיות ששררה בין מנהיגינו הצבאיים בתחילת המלחמה ואיך המעטנו ביכולת הקרב של היפנים״. גנרל אלכסיי קורופטקין הקדיש פרק שלם בספר התירוצים האוטוביוגרפי שלו להצלחת היפנים ,בחזותו נכונה ״שהיסטוריונים רבים ינסו בוודאי לפתור את החידה, כיצד כוח אשר החשבנו כשייך לדרג השני ...הצליח לרסק אותנו לחלוטין בים ולהביס כוח חזק ביבשה״ .״כללית״ ,הודה קורופטקין ,״המעטנו בערך כוחה ]של יפן[ ,ובייחוד בכוח הנפשי שלה ,ונכנסנו למלחמה באופן קליל מדי״ .כשמדובר בציפיות ,סיכם ,״עשינו פחות ממה שציפה מאתנו העולם ,והיפנים עשו הרבה 20 מעבר״. מול קמצוץ של הערכה חדשה כלפי יפן ברוסיה ,עורר דימויה החדש של יפן פחדים נושנים אף בקרב ידידים לכאורה .עוד בטרם הסתיימה המלחמה ,העיר וויליאם הווארד טפט ,שארבע שנים לאחר מכן נבחר לנשיא ארצות־הברית :״היפני הוא קודם כל יפני ,והוא ישמח להאדיר את עצמו על חשבון כל אחד״ .תיאודור רוזוולט, נשיאה של ארצות־הברית באותה עת ,נחשב לפרו־יפני ,אולם לקראת סיום המלחמה ובעיקר בשנים שלאחריה החל גם הוא לראות ביפן איום ,בעיקר בתחום הימי)ראו פרק .(9אף בארזים נפלה שלהבת ,ובבריטניה ,בעלת־בריתה של יפן החל ב־,1902 החלו להישמע במהלך המלחמה קולות של חשש מיפן .למרות האינטרסים המשותפים ,ההצלחות היפניות היוו לגביהם אות אזהרה שהתפשטות נוספת של יפן עלולה להיות על חשבונה של האימפריה הבריטית ,שבבעלותה היו המושבות הגדולות ביותר באסיה .בשעה שמרבית כלי התקשורת בבריטניה תמכו ביפן ודחו את הטענות על ״הסכנה הצהובה״ הנשקפת מיפן ,היו עיתונים שהתריעו על האיום 21 לעתידה של בריטניה בעקבות הניצחונות היפניים. שינויים חברתיים ופוליטיים בעשור שלאחר המלחמה אירעו ביפן מספר התפתחויות פוליטיות וחברתיות שלא זו בלבד שניכרה בהן השפעת המלחמה ,אלא השלכותיהן הדהדו עוד זמן רב אחריה. ההיסטוריון החברתי היפני בנו ג׳ונגיי תיאר שלוש מגמות משמעותיות הקשורות למלחמה :צמיחתה של מפלגת הסיוקאי ,ההתערבות ההולכת וגדלה של הצבא והצי בפוליטיקה היפנית והופעתן של תנועות עממיות עירוניות .התוצאה הבולטת ביותר | 322מלחמת רוםיה-יפן ומורשתה היתה ,לכאורה ,חילופי הגברי בהנהגה היפנית הרשמית .במקומו של ראש־הממשלה המתפטר קצורה טרו התמנה בתחילת 1906בן האצולה הצעיר סיונגיי קימוציי, נציגה של הסיוקאי .מנהיגה בפועל של המפלגה היה הרה קיי)טקשי( ,אדם שנחשב לפוליטיקאי המפלגתי הראשון ,ומונה גם הוא לראש־ממשלה תריסר שנים לאחר מכן .עליתו של סיונג׳י לא בישרה שינויים דרמטיים בפוליטיקה היפנית ,שכן התבנית הג׳נטלמנית של מינוי ראשי־־ממשלה בסבב ידוע מראש נותרה בעינה .קצורה המליץ על סיונג׳י לתפקיד ,ב־ 1908המליץ סיונג׳י על קצורה כמחליפו ,והשניים הספיקו לעשות כל אחד סבב נוסף בתפקיד עד .1913בשנים שלאחר המלחמה נחלש כוחם של הגנרל ,קבוצת המדינאים הבכירים הבלתי רשמית והבלתי דמוקרטית בעליל, שהיתה בעלת הכוח הרב ביותר באוליגרכיה היפנית ערב המלחמה .ב־ ,1912שלוש שנים לאחר ההתנקשות בחייו של איטו ,מונה סיונגיי כגנרו חמישי ,ואחריו לא מונה עוד גנרו נוסף .עם מותו של ימגטה ,עשר שנים לאחר מכן ,הוא נותר לבדו בתפקיד ושמר עליו עד מותו ב־ .1940בתוך 17שנה מסיום מלחמת רוסיה-יפן הלכו לעולמם כל חמשת הגנרו ששלטו בכיפה ערב המלחמה .אי מינוים של אישים נוספים לתפקיד, והעדר תחליף נאות בדמות מנהיגים בעלי ריאליזם פוליטי ואחריות לאומית פגעו במדיניות החוץ היפנית ,ואפשר שהובילו אותה לצעדים הרפתקניים ונמהרים בעשורים הבאים .עם זאת ,היה בכך צעד נוסף לעבר דמוקרטיה ,על־אף שבמחצית השנייה של שנות העשרים התערערה מערכת האיזונים בפוליטיקה היפנית בהעדר 22 גופים מייצבים ובעלי אינטרס לאומי כללי כדוגמת הגנוז. הצבא והצי הקיסריים אכן הפגינו מעורבות הולכת וגוברת בפוליטיקה היפנית, אך זו החלה עוד לפני המלחמה ועתידה היתה לדעוך זמנית בתחילת שנות העשרים. מבין שתי הזרועות העיקריות של הכוחות המזוינים ,היה הצי הקיסרי הנהנה הגדול מהמלחמה ,שכן אחריה החל לראות את עצמו כבעל עמדה שווה לצבא ולפיכך גם חזק דיו לפתוח במאבק גלוי על משאבי המדינה המצומצמים .שורשי המחלוקת בין שתי הזרועות היו טמונים עוד בהפרדת המטות הכלליים ב־ ,1878אך למרות זאת הצי נותר בעמדה משנית לצבא עד מלחמת רוסיה-יפן .ההישגים בזירה הימית במהלך המלחמה סייעו לחיזוק מעמדו של הצי ,ואחריה חברו אנשיו למפלגת הסיוקאי והקימו עמה ברית פוליטית שהובילה לברית נגדית בין הצבא ומפלגות יריבות לסיוקאי .ב־ 1910הגיעה המתיחות בין שתי הזרועות לשיאה ,שעה שהצבא דרש תוספת של שתי אוגדות לתשע־עשרה האוגדות שהיו קיימות בפועל ,עקב סיפוח קוריאה .התמיכה הציבורית בהתרחבות הצי והמחויבות הפוליטית לזרוע זו גרמו לממשלה בראשות הנסיך סיונג׳י לסרב לדרישת הצבא ,וזה הגיב במהלך נגדי שגרם להפלת הממשלה ב־ .1912דרישת הצבא אושרה לבסוף ב־ ,1915אך המעורבות של פרק 323 | 12 שתי הזרועות בפוליטיקה היפנית הלכה והעמיקה .בעשורים הבאים המשיכו הקשרים בין המערכת הצבאית והאזרחית להיחלש ,ושתי הזרועות)בעיקר הצבא ,ולראשונה ב־ (1912עשו שימוש מניפולטיבי ותכוף בכלל שקבע שהשר האחראי על כל זרוע מתמנה מבין הגנרלים והאדמירלים בשירות פעיל .בשנות השלושים היתה לתחרות הגוברת בין הזרועות השפעה מרחיקת־לכת על הפוליטיקה הפנימית ועמה גברו הלחצים להתפשטות אימפריאלית. מספר כותבים עסקו בהתפתחותן של תנועות עממיות לאחר המלחמה ,כדוגמת התנועה נגד מסים ,כסימן למשבר הפוליטי שפרץ במהלך השנה הראשונה של תקופת טאישו) .(1913-1912היו שראו גם במהומות היביה סימן מוקדם לתנועה עממית שהובילה לתנועה הפוליטית של תקופת טאישו ,וניכר בה ,כמו לאורך כל מלחמת רוסיה-יפן ,המשך תהליך השחרור של הציבור היפני מכבלי הפיאודליזם ומעבר להשתתפות פעילה ודמוקרטית יותר .עם זאת ,קשה לראות קשר ישיר בין התפרצות יצרים זו לתכנים הפוליטיים המאוחרים יותר ,וכמו שאר התנועות העממיות של התקופה היא לא הצטיינה בפעילות ממושכת והשפעתה היתה מוגבלת .גם הרדיקליזם היפני שהתפתח לאחר המלחמה)ראו פרק (15לא היה חדש ,והשלכותיו היו שוליות 23 בהשוואה לריאקציונריות של ראשית תקופת מייגיי. האם תפנית בהיסטוריה היפנית? המלה ״תפנית ,,טומנת בחובה שתי משמעויות או קטגוריות נבדלות .מצד אחד ,היא מרמזת על סטייה יוצאת־דופן מקו רצוף ,או תפנית שיש בה משום שינוי בולט של מגמה קודמת ,מעין היפוך יוצרות .מצד שני ,תפנית יכולה להיחשב גם כשינוי בעצמה בלבד ,קרי ,שינוי שיש בו חיזוק או החלשה משמעותית של מגמה קודמת, הנותרת למרות זאת בעינה .במונחים היסטוריוגרפיים ניתן לראות בקטיגוריה הראשונה פריצת־דרך ואף ראשיתו של עידן חדש ,שעה שהקטגוריה השנייה עשויה לשמש נקודת ציון לחלוקה פנימית בתוך תקופה .בדיון על תפנית במלחמת רוסיה- יפן ,אנו עוסקים בקטגוריה השנייה ,שכן ברור שברוב התחומים לא היתה במלחמה זו תפנית חדה לעומת מגמות קודמות אלא חיזוקן והאצתן .בכך שונה מלחמת רוסיה- יפן משתי נקודות־המפנה הבולטות בהיסטוריה המודרנית של יפן ,מהפכת מייג׳י ב־ 1868וכניעת יפן ב־ ,1945שהיוו חריגה בולטת ממגמה קודמת. דוגמה להאצה של מגמות מוקדמות יותר ניתן לראות באימפריאליזם היפני אשר החל בקנה־מידה צנוע כבר בשנות השבעים של המאה ה~ ,19וגם החדירה המשמעותית ליבשת אסיה אירעה כבר במהלך מלחמת סין-יפן הראשונה .בדומה לכך ,גם שורשי המיליטריזם היפני נעוצים בתחילת תקופת מייג׳י :הצבא והצי זכו | 324מלחמת רוםיה-יפן ומורשתו! לתקציבים גדולים והתחזקו באופן המשמעותי ביותר עוד לפני המלחמה ,ושינויים בדימוי של יפן מבית ומבחוץ אירעו אף הם עוד לפני המלחמה .מומחים צבאיים לא מעטים העריכו את יפן ככוח עולה כבר שנים אחדות לפני המלחמה ,והראיה הבולטת לכך היא בריטניה ,שאילולא הערכה זו לא היתה כורתת ברית עם יפן ב־ .1902גם האכזבה מן המערב והרצון בזהות נבדלת שציינו את השנים שלאחר המלחמה ניכרים בכתבים רבים עוד בשלהי המאה ה־ .19ולבסוף ,גם שורשי המגמות הדמוקרטיות שליוו את התחזקות המפלגות ביפן כשהוקם בית־הנבחרים ב־ 1889והירידה האיטית בכוחה של אוליגרכיית מייג׳י ניתנים לזיהוי עוד לפני המלחמה .אכן ,קשה להצביע על תחום בולט אחד שבו היתה המלחמה בבחינת פריצת־דרך. יתרה מזאת ,החיפוש אחר תחומים שבהם התרחשה תפנית במהלך המלחמה ואחריה מאלץ את ההיסטוריון להתעלם מתחומים רבים שבהם חלו שינוי מזעריים, אם בכלל .במה ,אם כן ,לא חלה תפנית בעקבות מלחמת רוסיה-יפן? המלחמה המשיכה את הקו שהחל בבירור עשר שנים קודם לכן :מעורבות בענייני מזרח־ אסיה ,חיפוש אחר מקום מרכזי במערכת האזורית ,ודחף עיקש ומוקדם יותר לקדם את יפן ולשפר את דימויה כלפי פנים וחוץ כאומה מתקדמת וחזקה .המלחמה גם לא צמצמה במידה ניכרת את המשיכה למערב ולתרבותו ,ובוודאי לא החלישה את קצב המודרניזציה .המשטר היפני לא השתנה מהותית בעקבות המלחמה ,והאוליגרכיה של מייגיי שמרה על כוחה במישרין ובעקיפין עוד למעלה מעשור .גם מצב הכלכלה היפנית לא השתפר או הידרדר פלאים ,אם כי התעשייה המשיכה לצמוח ועמה גם היצוא .בד בבד גם לא חל שינוי דרסטי במבנה החברה היפנית ובתפיסותיה ,שכן פרט לרפורמות שוליות ,חוסר השוויון הכלכלי־חברתי נותר בעינו ,נשים נותרו ללא זכות בחירה ,האוכלוסייה העירונית המשיכה לצמוח בהדרגה ,והעוני וקשיי הקיום המשיכו לאפיין את הספר החקלאי .למעשה ,סקירת התחומים שבהם השינויים היו שוליים מבליטה את העובדה שהמלחמה כמעט לא טמנה בחובה תפנית היסטורית במשמעותה הראשונה .לא זו בלבד שתפנית זו הסתכמה בחיזוק מגמות ולא בשינוי כיוונן ,אלא בתחומים רבים לא היה שינוי משמעותי אפילו בעוצמת המגמות. מדוע אם כן התפתח בכלל דיון סביב היותה של המלחמה נקודת מפנה? יתכן שהסיבה לכך נעוצה במניעים היסטוריוגרפיים יותר מאשר במציאות עצמה. היסטוריונים עושים שימוש תכוף בחלוקה כרונולוגית של הרצף ההיסטורי כדי לפשט לעצמם ולקוראיהם את המתרחש .צורך זה ניכר גם לגבי רצף האירועים הדרמטי בן 77השנים שעבר על יפן בין מהפכת מייג׳י לכניעת יפן -שתי נקודות מפנה שאינן שנויות במחלוקת .בחיפוש אחר נקודות ביניים מצטיירת מלחמת רוסיה־ יפן כנקודת קיטוע מובהקת .לא זו בלבד שהיא מאפשרת לחלק רצף ארוך זה לשתי פרק 325 I 12 תקופות כמעט שוות באורכן ,אלא חשיבותה כמאורע יחיד עולה ,קרוב לוודאי ,על כל מאורע אחר שהתרחש במהלך אותה התקופה. נטייה היסטוריוגרפית נוספת היא להתמקד בנושאים הנחשבים אפנתיים ,ובכל תקופה ניתן בדרך כלל לזהות מספר נושאי מפתח כאלה .תבוסתה של יפן והתמוטטות האימפריה שלה הפכו את האימפריאליזם היפני לאחד הנושאים הפופולריים ביותר במחקר ההיסטורי לאחר המלחמה .לא רק שהנושא הוזנח לפני המלחמה ,אלא שאחריה הוא הפך מיד מסוגיה פוליטית לסוגיה היסטורית .ואכן ,מנקודת־ראות מצומצמת זו ,דהיינו ,בחינת תולדות יפן המודרנית דרך עדשת התפשטותה האימפריאלית ,ניתן לראות במלחמה נקודת מפנה ,או לפחות נקודת האצה .אולם אם אנו בוחנים את תולדות יפן המודרנית מנקודת־מבט רחבה יותר ,הנוגעת בסוגיות כלכליות ,חברתיות ,ופוליטיות פנימיות ,קשה לראות במלחמה נקודת מפנה .אי- ראייתה ככזו אינה באה להמעיט מחשיבותה ,שכן סביר להניח שיפן המודרנית, ואולי כל מזרח־אסיה ,היו זוכים להתפתחות שונה ,אילולא פרצה המלחמה או אילו הסתיימה באופן שונה. במילים אחרות ,חשיבותו של מאורע היסטורי ניתנת להערכה גם בעת בחינה היפותטית לגבי מה היה קורה לולא התרחש .בחינה מעין זו עשויה לסייע בהבנת משמעותה של מלחמת רוסיה־יפן בדברי ימיה של יפן המודרנית ,על־אף חוסר הטעם המעשי בחיבור היסטוריה אלטרנטיבית .כיצד היתה ההיסטוריה היפנית במאה ה־ 20נראית אפוא אילולא פרצה המלחמה? או יתרה מזאת ,מה היה קורה אילו נחלה בה יפן תבוסה? מספר האפשרויות שהתפתחות זו פותחת בפנינו הינו אינסופי .הנקודה החשובה ביותר לענייננו היא שההתפשטות האימפריאלית של יפן לעבר צפוךמזרח־אסיה, ובעיקר סיפוחן בפועל של קוריאה ומנצ׳וריה ,היתה נדחית או אף נמנעת .במצב זה רוסיה היתה ממלאת תפקיד חשוב יותר בזירה ,לפחות עד המהפכה ,ואולי אף במשך שנים רבות אחר כך ,אם ההתפשטות היפנית היתה נמנעת בשל ניצחון רוסי .התפתחות מעין זו היתה מקשה על יפן לפתוח בעימות עם סין ולפגוע בריבונותה .מניעתה של מלחמת סין־יפן השנייה ,אם נמשיך קו היפותטי זה ,היתה מסייעת להקדמת המאבק הפנימי בין הלאומנים והקומוניסטים בסין ,ועם סיומו היתה סין הופכת למעצמה אזורית בשלב מוקדם יותר .ויותר מכל ,עצירת ההתפשטות היפנית בשלב מוקדם והעדר מורשת של ״ניצחון הרוח על החומר״ היו מחלישים את ההעזה היפנית לצאת נגד המערב בשלהי 1941ומותירים את ״מלחמת־העולם השנייה״ כמאבק אירופי בלבד. | 326מלחמת רוםיה-יפן ומורשתה אכן ,קשה לדמיין את התפתחותה של יפן ללא התנופה האימפריאלית שאפיינה אותה עד .1945הדגם החיובי היחידי שעומד לנגד עינינו הוא יפן שלאחר המלחמה, אומה משגשגת כלכלית הכלואה בשטח מוגבל ,אך משוחררת כמעט לחלוטין מסכסוכים טריטוריאליים עם שכנותיה .קשה להניח שיפן יכלה לאמץ דגם כזה כבר ב־ ,1904בדקה האחרונה לפני פלישתה לאסיה ,ובשעה שתעשייתה היתה עדיין בחיתוליה .ייתכן שהיסטוריונים בעלי תפיסה דטרמיניסטית היו טוענים שהמלחמה וההתפתחות האימפריאלית בעקבותיה היו שלב הכרחי במודרניזציה של יפן ,אולם הספקות באשר לכך נותרים בעינם .עם זאת ,מבט כולל לגבי התהליכים שאירעו ואף נמנעו בעקבות המלחמה מרמז שהמאבק בין יפן ורוסיה היה צומת של האצת תהליכים רבים ,ובכך ניתן לראות בו נקודת מפנה ,שולית אמנם יחסית לשתי נקודות המפנה הדרמטיות שהוזכרו קודם ,אך ללא ספק אחת מנקודות המפתח בהיסטוריה המודרנית של יפן. הערות .1על טקסי בתר־המלחמה ביפן ראוTakashi Fujitani, Splendid Monarchy: Power and : Pageantry in Modern Japan (Berkeley, California, 1996), pp. 134-136 Harry Wray and Hilary Conroy, "The Russo-Japanese War: Turning point in Japanese .2 history?" in Harry Wray and Hilary Conroy (eds.), Japan Examined: Perspectives on pp .Modern Japanese History (Honolulu, 1983), 149-169 יפן זכתה במלחמת העולם הראשונה בטריטוריות הגרמניות במזרח־אסיה -חלק מחצי האי 3. שנרונג בצפון מזרח סין ,וכן קבוצות איים נרחבות בחלקו המערבי של האוקיינוס השקט. .4סיפוח קוריאה הוסיף ליפן שטח של כ־ 220,000קילומטר מרובע ואוכלוסייה בת כ־ 15מיליון .נפש. ראו 5 . להשתלשלות האירועים שהובילו לסיפוח קוריאה ראו פרק 14 Peter Duus, "The takeoff point of Japanese imperialism," in Harry Wray and Hilary : Conroy (eds.), Japan Examined: Perspectives on Modern Japanese History, pp. 153)157 (Honolulu, 1983 . 6 : : m s i l a i r e p m Meiji i״ Bonnie B. Oh, planned or unplanned?" in Wray Harry and Conroy Hilary (eds.), Japan Examined: )Perspectives on Modern Japanese History, pp. 121-148 (Honolulu, 1983 על ההוצאות של יפן ראוShumpei Okamoto, The Japanese Oligarchy and the Russo- : Japanese War (New York, 1970), p. 127 יש חוסר־התאמה קל באשר למספר ההרוגים בצבא היפני .על-פי מקור אחד היו לצבא 60,083 הרוגים בקרב )מתוכם 1,926קצינים( וכן 21,197חללים ממחלות )מתוכם 278קצינים( .ראו: Ono Sanenobu (ed.), Gensui koshaku Oyama Iwao [Biography of Field Marshal Prince Oyama Iwao] (Tokyo, 1935), p. 752 327 | 12 פרק נתוני הקדשת נשמות הלוחמים במקדש הלאומי יסוקוני אינם מהווים נתון רשמי לגבי מספר בשני טקסים שנערכו לאחר מלחמת סין־. אך הם מספקים מושג ברור לגביהן,האבדות המדויק ואילו בטקסים שנערכו לאחר מלחמת, נשמות לוחמים12,877 יפן הוקדשו במקדש יסוקוני Yasukuni Jinja, Yasukunijinja hyakunenshi : ראו. נשמות85,500 יפן הוקדשו במקום-רוסיה (vol. IShirydhen) (Tokyo: Yasukuni Jinja, 1983), I: 319-327 Oe : ראו. אלף פצועים130 אלף הרוגים ו־60הצבא היפני דיווח לאחר המלחמה על למעלה מ־ Shinobu, (ed.), Nichiro sensd no gunjishiteki kenkyu [Research on the Military History of the Russo-Japanese War] (Tokyo, 1988), p. 131 Sandra Wilson, ״The : 7 . Russo-Japanese War and Japan: Politics, nationalism, and historical memory," in David Wells and Sandra Wilson (eds.), The Russo-Japanese War in Cultural Perspective, 190405, pp. 160-196 (Houndmills, 1999), pp. 182-183; Theodore F. Cook, "Heishi to kokka, heishi to shakai," in Banno Junji et al. (eds.). Shihonshugi to 'jiyushugi' (Tokyo, 1993), p. 285 Stewart Lone, Japan's First Modern :על מיתוס עדיפות הרוח על החומר במלחמת סיךיפן ראו War: Army and Society in the Conflict with China, 1894-95 (New York, 1994), p. 51 דוגמה טובה לשימוש במושג ״הרוח היפנית״ ניתן למצוא בספר מלחמה קלסי שפורסם ביפנית Sakurai Tadayoshi, Human Bullets::מיד לאחר המלחמה ותורגם לאנגלית שנתיים לאחר מכן A Soldier's Story of Port Arthur (Tokyo, 1907) Oe, Nichiro sensd, pp. 168-170 : 8 . ו Wilson, The Russo-Japanese War and Japan, p. 184 :טענה זו של וילסון מופיעה במאמרה Ian Nish, The Anglo-Japanese Alienation (Cambridge, 1982), p. 145 : Ikuhiko Hata, "From considertion to contempt: The : 1 9 0 . מצוטט אצל . בי ראו changing nature of Japanese military and popular perceptions of prisoners of war through the ages," in Bob Moore and Kent Fedorowich (eds.), Prisoners of War and Their Captors in World War II, pp. 253-276. (Oxford, 1996) Naoko Shimazu, Japan, Race, and Equality (London, 1998), pp. 101-102 .11 Akira Iriye, "Japan's drive to great-power status," in Marius : 1 2 . B. Jansen (ed.), The Cambridge History of Japan,V: 721-782 (Cambridge, 1989), p. 778 Marius B. Jansen, The Making of Modern Japan (Cambridge, Mass. :סוסקי מצוטט אצל 2000), p. 480 , בדרך כלל משתמשים בקריאה/ ״סיני״ ו״יפני: בכתב היפני ניתן לקרוא סימניות בשני אופנים.13 בשעה שבקריאה היפנית משתמשים,הסינית לסימניות המופיעות במילים הכוללות מספר סימניות ikon) p, הקריאה הסינית של הסימנית שמשמעה ״רוח״ הינה ל.במילים בנות סימנית אחת (tamashii)והקריאה היפנית שלה הינה טמשי או למשי Byron K. Marshall, "The late Meiji debate over social policy," in : על יחסי עבודה חדשים.14 Harry Wray and Hilary Conroy (eds.), Japan Examined: Perspectives on Modern Japanese טו מצוטטים אצל יפן ומורשתה- | מלחמת רוםיה328 History, pp. 158-162 (Honolulu, 1983) Peter N. Dale, The Myth of Japanese Uniqueness ( L o n d o n , : 1 5 . הניהתגיינרון ראו Harumi Befu, "Swings of Japan's identity," in : העצמי ביפן ראו 1 9 8 6 . S0ren Clausen, Roy Starrs and Anne Wedell-Wedellsborg (eds.), Cultural Encounters: China, Japan, and the West, pp. 241-265 (Aarhus, 1995) Carol Giuck, Japan's Modern : 1 6 . Myth: Ideology in the Late Meiji Period (Princeton, 1985) Frederick McCormick, The Tragedy of Russia in Pacific Asia : 1 7 . מקורמיק מצוטט מ ס פ ת )ההרגשה במקור.) (New York, 1907), 11:236,218 N. L.:( מצוטט בהקדמה לתרגום הצרפתי והאנגלי של הספרRene Marchand)רנה מרשן Klado, The Russian Navy in the Russo-Japanese War (London, 1905), p. 2 d'Anethan to de Favereau, No. 101/58,28 May,:לדעה דומה ראו מברק מהציר הבלגי ביפן 1904v in George Alexander Lensen (ed.), The d'Anethan Dispatches from Japan, 18941910 (Tokyo, 1967), pp. 189-190 The Times, February 11,1904 : 1 8 . הציטוט מופיע בעיתון Maurice Paieoiogue, Three Critical Years (1904- :הבחנתו של פאליאולוג מופיעה בספרו פאליאולוג נחשב למומחה לרוסיה.( )ההדגשה במקור1905-1906) (New York, 1957), p. 67 וכיהן בה עד המהפכה, נתמנה לשגריר צרפת ברוסיה1913 וב־,במשרד־־החוץ הצרפתי )הבולשביקית. Alexandre Halot, L'Extreme-Orient: Etude d'Hier : 1 9 . מופיע בספרו Evenements d'Aujourd'hui [The Far-East: The Study of Yesterday the Events of Today] .(( )ההדגשה במקורBrussels, 1905), pp. 196-197 Weitmacht wilheim A. von Faikenegg, Japan die Neue :דברי הברון פלקנאג מופיעים בספרו Jean Pierre Lehmann,: מצוטט אצל.[Japan the New World Power] (Berlin, 1905), pp. 11-16 The Image of Japan: From Feudal Isolation to World Power, 1850-1905 (London, 1978), p. 169 Nikolai Alexandrovitch Tretyakov, My Experience : 2 0 . פיעים בספרו ו.at Nan Shan and Port Arthur with the Fifth East Siberian Rifles (London, 1911), p. 286 Witte, The Memories of Count Witte (New York, 1921), p.:ניתוחו של ויטה מופיע בספרו 130 Alexei Nichoiaevitch Kuropatkin, The Russian Army :ניתוחו של קורופטקין מופיע בספרו and the Japanese War (New York, 1909): 1:199, 222 הציטוט. מונח שהיה שכיח בעיקר בארצות־הברית אך ביטא נימת זלזולjap21.טפט קרא ליפנים Bruce Cumings, Parallax Visions: Making Sense of American-East Asian Relations :אצל at the End of the Century (Durham, North Carolina, 1999), p. 29 Tyler Dennet, Roosevet and the Russo-Japanese :לשינוי בעמדתו של רהוולט כלפי יפן ראו War: A Critical Study of American Policy in Eastern Asia in 1902-1905 (New York, 329 I 12 פרק .1925), pp. 281-287; Raymond A. Esthus, Theodore Roosevelt and Japan (Seattle, 1966) iikura Akira :על החששות בבריטניה מהתמוטטות האימפריה בעקבות ניצחונה של יפן ראו "The Anglo- Japnese Alliance and the question of race," in The Anglo-Japanese Alliance, 1902-1922, edited by Phillips Payson O'Brien, pp. 222-235 (London, 2004), p. 227 Banno Junji, "External and internal problems after the war," in Harry Wray and Hilary .22 Conroy (eds.), Japan Examined: Perspectives on Modern Japanese History, pp. 163169 (Honolulu, 1983) Banno, "External and internal problems, ״pp. 166-167 : 2 3 . Okamoto, The Japanese :לדעות שונות על השלכותיה של תנועת המחאה בשלהי המלחמה ראו Oligarchy, p. 306 (note 104) תנועה נגד מסים
