מלחמת רוסיה יפן

Transcription

מלחמת רוסיה יפן
‫המעוכה הנשכחת‬
‫מ ל ח מ ת רוםיה‪-‬יפן ומורשתה‬
‫רותם קובנר‬
‫המכללה האקדמית בתל־ חי‬
‫ה ס פ ר י ת‬
‫צה״ל — הוצאת ״מערכות״ ‪ /‬משרד הביטחון — ההוצאה לאור‬
‫אומות במסלול התנגשות‪:‬‬
‫רקע היסטורי וגיאופוליס•‬
‫במבט היסטורי רחב היתה מלחמת רוסיה־יפן רגע המפץ של התנגשות צפויה בין‬
‫שתי מעצמות מתרחבות‪ ,‬אירוע שאיים על צפוךמזרח אסיה זה עשרות שנים‪ .‬בד‬
‫בבד היה זה גם רגע מכריע בתולדותיהן של שתי אומות‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬האימפריה‬
‫הרוסית‪ ,‬שזה מאות שנים שעטה מזרחה ללא מעצור‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬האימפריה‬
‫היפנית‪ ,‬שזה כשלושה עשורים היתה נתונה גם היא בתנופת התפשטות מערבה‪,‬‬
‫לעבר שכנותיה ביבשת אסיה‪ .‬המפגש בין שתי האומות היה בקוריאה ובמנצ׳וריה‪,‬‬
‫אזורים ששני הצדדים לטשו אליהם עיניים בתאווה לכיבושים נוספים‪.‬‬
‫מסלול ההתנגשות בין רוסיה ויפן לא היה רציף‪ ,‬לא כל שכן בלתי־נמנע‪ .‬בחינה‬
‫של לוח האירועים חושפת שלושה שלבים שבמהלכם החריף הסכסוך‪ .‬השלב הראשון‬
‫נוגע להתפשטות והתרחבות טריטוריאלית‪ ,‬הן מצד הרוסים מזרחה‪ ,‬לעבר סיביר‪,‬‬
‫והן מצד היפנים‪ ,‬צפונה לעבר האי אזר)הנקרא כיום הוקאידו( שבקצה הארכיפלג‬
‫היפני‪ ,‬והחל מתקופת מייגיי)‪ (1912-1868‬גם מערבה ‪ -‬לכיוון אסיה‪ .‬התפשטות זו‬
‫הביאה את שני הצדדים לידי מגע ראשוני והתנגשות‪ .‬השלב השני מתמקד באירועים‬
‫שהתרחשו בעשור שקדם למלחמת רוסיה־יפן‪ ,‬שהושפעו בעיקר ממלחמת סין‪-‬יפן‬
‫הראשונה )‪ (1895-1894‬וממיזם קו הרכבת הטרנס־סיבירית‪ .‬בעשור זה החלו‬
‫האינטרסים הרוסיים והיפניים להיתקל זה בזה ביתר שאת‪ .‬השלב האחרון עוסק‬
‫בחודשים האחרונים שקדמו למלחמה‪ ,‬שעה שהיחסים הגיעו לכלל משבר‪ ,‬ושני‬
‫הצדדים הגיעו לידי מסקנה שפתרון הסכסוך לא יימצא במשא־ומתן‪.‬‬
‫המפגש בין אומות מתרחבות‬
‫המפגש בין רוסיה ויפן בשדות הקטל של מנציוריה היה ההתנגשות האלימה‬
‫המשמעותית הראשונה בין שתי אומות‪ ,‬שלמרות השוני הרב יש ביניהן גם דמיון‬
‫‪ | 34‬מלחמת רוםיה‪-‬יפן ומורשתו!‬
‫מפתיע‪ .‬שתיהן היו אימפריות בצמיחה שנטו במהלך התקופה הטרום־מודרנית להתפשט‬
‫לאזורים חדשים ולהרחיב את גבולותיהן‪ ,‬אם כי לרוסיה היה ותק רב יותר בהתפשטות‬
‫טריטוריאלית‪ .‬התשוקה הרוסית למרחביה של אסיה היתה בת מאות שנים והיה טמון‬
‫בה להט כלכלי‪ ,‬דתי והרפתקני‪ .‬במאה ה־‪ 16‬הגיע תחום שלטונה של רוסיה עד הרי‬
‫אורל‪ .‬מעבר לשרשרת ההרים השתרעה סיביר‪ ,‬חבל ארץ שגודלו כ־‪ 8.5‬מיליון קילומטר‬
‫מרובע‪ ,‬כעשירית משטח היבשה של כדור הארץ‪ .‬סיביר היתה מיושבת שבטים שלא‬
‫היו מסוגלים למנוע את חדירת הרוסים‪ ,‬אולם המכשולים העיקריים להתפשטות לסיביר‬
‫היו המרחקים הגדולים והקור העז ששרר באזור במשך חודשים ארוכים בשנה‪ .‬באזורי‬
‫הספר במזרח נהגו הרוסים לסחור עם ציידים וסוחרים סמויידים‪ ,‬אך ב־‪ 1578‬נקטע‬
‫לפתע הקשר על־ידי הטטרים‪ .‬שנה לאחר מכן יצאה משלחת של כ־‪ 800‬קוזקים‬
‫בראשותו של אךמק טימופייביץ׳ במטרה לחדש את סחר הפרוות‪ .‬בשנים הבאות נעה‬
‫כנופיה אלימה זו כאלף קילומטרים מזרחה והתמודדה עם יחידות טטריות‪ .‬מותו של‬
‫ארמק חמש שנים לאחר יציאתו לא בלם את התנופה‪ ,‬והשמועות על התעשרות מהירה‬
‫משכו קוזקים נוספים‪ .‬התקדמותם לוותה באכזריות קיצונית‪ .‬הם תקפו ובזזו כפרים‬
‫רבים בדרכם ומחו שבטים שלווים‪ .‬ב־‪ 1628‬חצו את נהר לנה‪ ,‬צפונית לימת באיקל‪,‬‬
‫וארבע שנים לאחר מכן הקימו את אירקוצק‪ ,‬לימים העיר המרכזית של החבל‪ .‬ב־‬
‫‪ 1639‬הגיעו ממשיכי דרכם לחוף האוקיינוס השקט וכינו את המקום ים אוחוצק‪ .‬בעשור‬
‫שלאחר מכן המשיכה אחת הקבוצות‪ ,‬בראשותו של הפקיד סמיון איבנוביץ׳ ת׳ניב‪,‬‬
‫עד מצרי ברינג והקיפה את חצי־האי צ׳וקצ׳י‪ .‬קבוצות נוספות פנו דרומה ויצרו מגע‬
‫ראשון עם הקיסרות הסינית‪ .‬קבוצה בראשותו של וסילי פוירקוב התקדמה לאורך נהר‬
‫אמור שעל גבול מנצ׳וריה ופגעה בשבטים במקום‪ ,‬ואילו יירופיי חברוב‪ ,‬שהחל את‬
‫‪1‬‬
‫מסעו ב־‪ ,1649‬הגיע לנהר אמור מיובל אחר אך נתקל בחיילים סינים ונסוג‪.‬‬
‫מסעות התגליות הרוסיים בסיביר היו אך תחילתו של תהליך היסטורי אשר זכה‬
‫במאה ה־‪ 19‬לכינוי ״הדחף למזרח״‪ .‬ההיסטוריון רוברט קרנר טען בתזה פרובוקטיבית‬
‫שההיסטוריה של מדיניות החוץ הרוסית ניתנת להבנה כמאמץ חסר פשרות להגיע‬
‫למוצא לים ולמים שאינם קופאים בחורף‪ .‬על־אף שכותבים רבים חלקו על הבחנותיו‬
‫ההיסטוריות של קרנר‪ ,‬קשה לא לראות את מאמציה של אומה יבשתית מבודדת‬
‫כרוסיה לדחוק את הטורקים מקרים ומצפון הים השחור ואת ההתקדמות המדהימה‬
‫בסיביר מזרחה לעבר האוקיינוס השקט‪ ,‬ולאחר מכן דרומה לעבר קוריאה ודרום‬
‫מנציוריה‪ ,‬כחלק משאיפה למוצא לים‪ .‬עם זאת‪ ,‬רוסיה לא הראתה רצון להפוך‬
‫למעצמה ימית במלוא מובן המילה‪ ,‬ודאי לא כבריטניה ואף לא כארצות־הברית‪,‬‬
‫שכן לא היה בה שוק קפיטליסטי שתמך בסחר חוץ‪ ,‬היא לא השתלטה על נחלות‬
‫‪2‬‬
‫מעבר לים ובסופו של דבר גם נמנעה מלהקים צי מסחרי גדול‪.‬‬
‫פרק ‪35 | 2‬‬
‫יפן‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נקטה בתקופה המקבילה מדיניות הסתגרות ממושכת שנועדה‬
‫לשמור על שלטונה של שושלת השוגונים לבית טוקוגווה ‪ -‬שליטיה הצבאיים של‬
‫יפן)תקופת אדו‪ .(1868-1600 ,‬לכן‪ ,‬לא זו בלבד שיפן לא היתה מעורבת באותה עת‬
‫בפעילות אימפריאלית ביבשת אסיה‪ ,‬אלא היא גם לא קיימה קשר ישיר עם שכנותיה‪.‬‬
‫בשלהי המאה ה־‪ 16‬השתתפו אמנם כוחות יפנים בפיקודו של טויוטומי הידיושי‬
‫בשתי פלישות לקוריאה‪ ,‬אך היתה זו אפיזודה חולפת‪ .‬הפלישות נועדו בעיקר‬
‫להפעלת הגייסות הגדולים שנותרו בטלים ממלאכה לאחר סיום איחוד יפן ולהגשמת‬
‫שיגעון הגדלות של הידיושי‪ ,‬ואמנם כישלונן סתם את הגולל על המעורבות היפנית‬
‫באסיה למשך שלוש מאות שנים בקירוב‪ .‬החשש ממעורבות אירופית־נוצרית‬
‫בענייניה הפנימיים של יפן הניע את השוגון השני לבית משפחת טוקוגווה‪ ,‬כעבור‬
‫עשרים שנה‪ ,‬לנקוט מדיניות של הסתגרות‪ .‬שערי יפן נחסמו בפני נציגי ספרד)‪(1624‬‬
‫ופורטוגל )‪ ,(1636‬וגם היפנים עצמם לא הורשו לצאת אל מחוץ לגבולות יפן‪ .‬ב־‬
‫‪ ,1939‬במקביל להגעת הרוסים לאוקיינוס השקט דחה שלטון השוגון באכזריות את‬
‫ניסיונותיה של משלחת פורטוגזית לפתוח את שערי יפן‪ ,‬וכך החלה למעשה תקופת‬
‫הסתגרות ממושכת‪ .‬במשך יותר ממאתיים השנים הבאות היתה יפן סגורה בפני‬
‫מרבית העולם‪ ,‬פרט לביקורים חד־שנתיים במרבית הזמן של אניות סוחר הולנדיות‬
‫בנמל נגסקי‪ ,‬וכן של סוחרים סינים וקוריאנים מעטים‪ .‬את צורכי ההתפשטות היפניים‬
‫‪3‬‬
‫סיפק עתה אזור הספר הצפוני‪ ,‬קרי צפון האי הונשו ובעיקר האי הגדול אזו‪.‬‬
‫המפגש בין הרוסים שנעו לעבר דרום־מזרח סיביר והיפנים‪ ,‬שהתפשטו צפונה‬
‫לעבר מה שהיה לדעתם מרחב המחיה שלהם‪ ,‬היה רק עניין של זמן‪ .‬ב~‪ 1697‬הגיע‬
‫ולדימיר אטלסוב לקמצ׳טקה ונתקל לראשונה בנתין יפני שסירתו נסחפה למקום‪.‬‬
‫שמו היה דמביי והוא נלקח למוסקבה‪ .‬בעשורים הראשונים של המאה ה־‪ 18‬חדרו‬
‫ציידים‪ ,‬חוקרים ופקידי ממשלה רוסים לאיים הקורילים‪ ,‬שמצפוךמזרח לאזו‪ ,‬וסקרו‬
‫את האזור‪ .‬ב־‪ 1739‬הם נחתו באזו וכך למעשה דרכה כף רגלם לראשונה על אדמת‬
‫״יפן׳‪ .,‬עם זאת‪ ,‬אזו היה מיושב באותה עת בעיקר על־ידי האיינו‪ ,‬בני שבטים ציידים‬
‫ומלקטים ללא כתב שנהדפו על־ידי היפנים במשך יותר מאלף שנים מאיי הבית‬
‫שלהם צפונה‪ .‬חלקו הדרומי של אזו היה תחת שליטתו של הדאימיו של מצומאה‪,‬‬
‫וזה אסר על כניסת רוסים לאי‪ ,‬וכן לשרשרת האיים הקורילים שמצפוךמזרח‪ ,‬בהתאם‬
‫למדיניות ההסתגרות היפנית‪ .‬לחלופין‪ ,‬הוא הציע לרוסים לנסות ולסחור עם יפן‬
‫דרך נגסקי‪ ,‬הנמל היחיד שהיה פתוח למסחר עם נציגים אירופים‪ .‬בניגוד לעצתו‪ ,‬ב־‬
‫‪ 1792‬שבה לאזו משלחת רוסית בפיקודו של אדם לקסמן ובתמיכתה של הצארית‬
‫יקטךינה הגדולה‪ .‬המשלחת נחתה באמתלה של החזרת ימאים יפנים שנסחפו‪ ,‬אך‬
‫‪4‬‬
‫מטרתה היתה לפתח קשרי מסחר בין השטחים שבשליטה רוסית וצפון יפן‪.‬‬
‫‪ | 36‬מלחמת רוםיה‪-‬יפן ומורשתו!‬
‫נציגי הדאימיו המשיכו להקפיד על מדיניות ההסתגרות‪ ,‬והמשלחת נכשלה אפוא‬
‫במשימתה‪ .‬הגעת המשלחת סימנה שינוי בקשר בין שתי האומות שכן הרוסים לאחר‬
‫מכן נענו לעצות שקיבלו‪ ,‬בלית בררה‪ ,‬וב־‪ 1804‬הופיעה בנמל נגסקי משלחת ימית‬
‫נוספת בראשותו של אלכסנדר רזנוב‪ ,‬שליח הצאר ניקולאי הראשון‪ .‬שינוי המקום‬
‫לא הועיל‪ ,‬מאחר ששלטון השוגון התנגד לכל ןזמה לפתיחת ההסתגרות‪ .‬פגועים‬
‫בשל הסירוב‪ ,‬פתחו הרוסים בירי מן הים על כפרים בקרבת נגסקי ובנוסף תקפו‬
‫יישובים יפנים באיים הקורילים ובסחלין‪ .‬וכך‪ ,‬מאה שנים בדיוק לפני מלחמת רוסיה־‬
‫יפן‪ ,‬נוצרה לראשונה מתיחות בין שתי המדינות‪ .‬שלטונות השוגון ציפו שכוחות‬
‫רוסיים יפלשו לאזו‪ ,‬וחשש זה התגשם כביכול ב־‪ 1811‬שעה שאנייה רוסית הטילה‬
‫עוגן סמוך לחופי אזו‪ .‬מפקדה‪ ,‬וסילי גולובנין‪ ,‬נעצר ושוחרר מכלאו רק מקץ כשנתיים‪,‬‬
‫עם השלמתה של עסקת חליפין שבה שוחרר סוחר יפני שנעצר על־ידי הרוסים כבן‬
‫‪5‬‬
‫ערובה‪.‬‬
‫בארבעת העשורים הבאים חלה רגיעה ביחסים בין שתי המדינות‪ ,‬אם כי יפן‬
‫נותרה סגורה לביקורי רוסים‪ .‬הרגיעה הסתיימה בראשית שנות ה־‪ 50‬של המאה ה־‬
‫‪ ,19‬שעה שברוסיה התעורר חשש שיפן וסין עלולות ליפול לידיים אנגליות‬
‫ואמריקניות‪ .‬לחששות היה בסיס‪ ,‬שכן מאז מלחמת האופיום)‪ (1842-1839‬המשיכה‬
‫אנגליה לפגוע בריבונותה של סין‪ ,‬ובעקבות חוזה וואנגסיה ב״‪ 1844‬נהנתה גם‬
‫ארצות־הברית מתנאים מיוחדים באזור‪ .‬יתר על כן‪ ,‬סיום המלחמה נגד מכסיקו ב־‬
‫‪ 1848‬וההשתלטות על החוף המערבי העמידו את ארצות־הברית בנקודת זינוק חדשה‬
‫לעבר זירת האוקיינוס השקט‪ .‬ב־‪ 1853‬החליט הצאר ניקולאי הראשון לשגר משלחת‬
‫נוספת לנגסקי בפיקודו של תת־אדמירל אופימי פוטיאטין‪ .‬חודש לפני הגעת הרוסים‬
‫עזבה את יפן שייטת אמריקנית בפיקודו של קומודור מתיו פרי‪ .‬האמריקנים נכשלו‬
‫אמנם בניסיונם הראשון לפתוח את שערי יפן‪ ,‬אך השיבו בשלילה להצעה רוסית‬
‫לאיחוד כוחות‪ .‬גם פוטיאטין לא זכה לקבלת פנים חמה בנגסקי‪ ,‬ועקב פרוץ מלחמת‬
‫קרים נאלץ לשוב לרוסיה בלי להשלים את משימתו‪ .‬עם זאת‪ ,‬הגעתו הגבירה את‬
‫הלחץ על היפנים לפתוח את נמליהם והניעה את האמריקנים להקדים את שובם‬
‫ליפן‪ .‬בפברואר ‪ 1854‬ניצב פרי בכוח מחוזק בן תשע אניות מלחמה מול הבירה אדו‪.‬‬
‫הוא כיוון את תותחי אניותיו לעבר העיר המיושבת בצפיפות‪ ,‬דחק ביפנים להגיע‬
‫להחלטה על פתיחת שני נמלים‪ ,‬וזכה בתהילת עולם כאדם שסיים את ההסתגרות‬
‫היפנית הממושכת‪.‬‬
‫שנה לאחר מכן שב גם פוטיאטין ליפן וחתם על ברית הידידות הרוסית־יפנית‬
‫שכללה פשרה זמנית באשר לחלוקת סחלין‪ .‬הסכמים אלה ונוספים שנחתמו עם‬
‫מעצמות המערב הכניסו את יפן לסחרור מהפכני שהתמקד בתגובה לזרים‪ .‬כוחות‬
‫פרק ‪37 | 2‬‬
‫ריאקציה שהתארגנו בקרב מעמד הסמוראים‪ ,‬רובם מהנהלות הפיאורליות במערב‬
‫יפן‪ ,‬ניסו תחילה למנוע בכוח את חדירת הזרים למדינה‪ ,‬אולם תגובה צבאית נמרצת‬
‫מצד המערב הביאה אותם לידי מסקנה שהמפתח להצלת יפן טמון בסילוק משטר‬
‫השוגון הפיאודלי ובביצוע רפורמות בהנהגתו הסמלית של הקיסר‪ .‬ואמנם ב־‪1868‬‬
‫פרצה מהפכה‪ ,‬הידועה בשם ״רסטורציית מייג׳י״‪ ,‬ובמהלכה הופל משטר השוגון‬
‫‪6‬‬
‫והאומה היפנית נכנסה לתהליך מואץ של מודרניזציה‪.‬‬
‫במהלך מרבית המחצית השנייה של המאה ה־‪ 19‬קיימו רוסיה ויפן יחסים‬
‫ידידותיים למדי ביניהן‪ ,‬אם כי שני הצדדים העמיקו את אחיזתם באזור‪ .‬מיד לאחר‬
‫מהפכת מייג׳י סיפחו היפנים את אזו ושינו את שמו להוקאידו‪ ,‬ואילו הרוסים הקימו‪,‬‬
‫ב־‪ ,1860‬את העיר ולדיווסטוק על חוף האוקיינוס השקט‪ ,‬לא הרחק מגבולה הצפון־‬
‫מזרחי של קוריאה‪ .‬בעיר נבנה הנמל הרוסי הראשי על חוף האוקיינוס השקט‪ ,‬אך זה‬
‫סבל משלושה חודשי שיתוק מדי חורף עקב קפיאת מימיו‪ .‬לפיכך נהג הצי הרוסי‬
‫בזירה לשלוח את אניותיו בחודשים אלה לנמל נגסקי שבמערב יפן‪ .‬הסידור היה‬
‫נוח‪ ,‬אולם רוסיה המשיכה לשאוף לנמל ״מים חמים״ משלה ולא חדלה מניסיונות‬
‫התפשטות דרומה‪ .‬יעד ראשי להתפשטות זו היה קוריאה‪ ,‬אם כי פעולות אקראיות‬
‫הבהירו ליפנים שלרוסים אין גבול ברור‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬ב־ ‪ 1861‬הגיעה אניית מלחמה‬
‫רוסית לאי צושימה הנמצא במרכז המצר בעל החשיבות האסטרטגית המפריד בין‬
‫יפן לחצי האי הקוריאני‪ .‬מפקד האנייה דרש שיפן תחכיר לרוסיה את האי לשם‬
‫הקמת בסיס ימי‪ ,‬וניאות להתפנות רק לאחר התערבות בריטית‪ .‬ב־‪ 1875‬חתמו יפן‬
‫ורוסיה על הסכם שני)״הסכם ההחלפה״( שהסדיר מחדש את גבולן המשותף‪ .‬לחץ‬
‫רוסי דחק את רגלי היפנים מדרומו של סחלין‪ ,‬ובתמורה זכו היפנים בשליטה מוחלטת‬
‫על האיים הקורילים‪ .‬בעקבות ההסכם נדמה היה שהמתיחות ששררה בין שתי המדינות‬
‫שככה לחלוטין‪ .‬כעבור שני עשורים נתפסה החלפת שטחים זו בעיני היפנים כדגם‬
‫של פתרון בדרכי שלום שניתן להשתמש בו גם לגבי קוריאה ומנצ׳וריה‪ .‬אף־על־‬
‫פי־כן‪ ,‬תוחלת חייו של ההסכם היתה קצרה‪ ,‬משום שהאי סחלין לא סיפק את הצורך‬
‫הרוסי במעגן לחורף‪ .‬רוסיה‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬נאלצה להסתפק בקיים‪ ,‬שכן תשומת‪-‬‬
‫הלב הרוסית התמקדה בשנים הבאות בבלקן ובמרכז אסיה‪ ,‬בעוד יפן ממשיכה בשידוד‬
‫‪7‬‬
‫מערכות פנימי שעיקרו מודרניזציה חברתית‪ ,‬פוליטית וכלכלית‪.‬‬
‫יפן‪ ,‬בניגוד לרוסיה‪ ,‬נתפסת על־ידי רוב ההיסטוריונים כאומה שהחלה את צעדיה‬
‫האימפריאליסטיים הראשונים רק בשלהי המאה ה־‪ .19‬ואכן‪ ,‬פרט לניסיונות הפלישה‬
‫הכושלים של הידיושי לקוריאה ב־‪ 1592‬וב־‪ 1597‬לא היה תקדים היסטורי מובהק‬
‫למעורבות יפנית ביבשת‪ .‬זו היתה אומה מסוגרת שברוב ימיה נותרה מנותקת למדי‬
‫מהמתרחש במזרח אסיה‪ ,‬גם אם הושפעה לפרקים באופן משמעותי מהלכי־רוח‬
‫‪ | 38‬מלחמת רוםיה‪-‬יפן ומורשתו!‬
‫תרבותיים בסין ובקוריאה‪ .‬אף־על־פי־כן‪ ,‬לאומה היפנית היה ניסיון בהתפשטות‬
‫קולוניאלית‪ ,‬שכן לאורך מרבית תולדותיה היא התפשטה בתוך הארכיפלג היפני‬
‫עצמו בתנועה מתמדת מזרחה וצפונה‪ .‬עם סיום תקופת ההסתגרות‪ ,‬ובייחוד לאחר‬
‫מהפכת מייג׳י‪ ,‬ב־‪ ,1868‬החלה יפן לבחון את הצורך בהתפשטות אימפריאלית ביבשת‬
‫האסיינית ואף לממשו‪ .‬השינוי ״המהפכני״ ביחסה של יפן לשכנותיה היה קשור‬
‫לפיכך בתהליך המודרניזציה‪.‬‬
‫במחצית השנייה של המאה ה־‪ ,19‬שעה שיפן נפתחה לעולם‪ ,‬עבר האימפריאליזם‬
‫לניהול המדינה ונועד להשתלטות על נחלות מעבר לים ולטיפוח אינטרסים לאומיים‬
‫באמצעות מסחר באותן נחלות‪ .‬גודל הנחלות הפך לסממן של מעמד ועצמה‪ .‬בשנות‬
‫השבעים של המאה ה־‪ ,19‬כשיפן היתה בראשיתו של תהליך מודרניזציה מהפכני‬
‫ומכאיב‪ ,‬התקרב עידן האימפריאליזם לשיאו‪ .‬מכאן ועד מלחמת־העולם הראשונה‬
‫חלקו ביניהן כחצי־תריסר אומות נתחים טריטוריאליים ששטחם הסתכם ברבע מיבשת‬
‫כדור הארץ‪ .‬חלק ניכר ממאמצי ההתפשטות המערביים הוקדשו למזרח אסיה‪ ,‬אשר‬
‫עד אז נותרה ברובה מחוץ לשליטה אירופאית‪ .‬באותן השנים המשיכה רוסיה את‬
‫התחזקותה ואת התפשטותה בגבולה הצפוני של סין‪ ,‬בריטניה הרחיבה את שלטונה‬
‫לעבר בורמה ומלאיה‪ ,‬ארצות־הברית פתחה במסע השתלטות על שרשרת איים‬
‫לרוחב האוקיינוס השקט שבישר את הגעתה למזרח אסיה‪ ,‬וצרפת המשיכה‬
‫בהתפשטותה בהודו־סין ובדרום סין‪ .‬הפגיעה בריבונות הסינית היתה מסמר נוסף‬
‫בארונה של שושלת צ׳ינג‪ ,‬ועמה הידרדר והלך גם דימויה של סין‪ ,‬לפחות בעיני יפן‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫כמעצמה אזורית‪.‬‬
‫יפן נדחקה אמנם למאבק האימפריאלי בעל כורחה‪ ,‬אך עד מהרה החלו מנהיגיה‪,‬‬
‫בייחוד לאחר מהפכת מייג׳י‪ ,‬לבחון דרכים לא רק למנוע את כיבושה של יפן בידי‬
‫כוחות מערביים אלא אף לחזק את מעמדה בעיני המערב‪ .‬אי היכולת‪ ,‬לפחות הזמנית‪,‬‬
‫לשנות את החוזים הבלתי שוויוניים שעליהם חתמו נציגי השוגון בעקבות פתיחת‬
‫המדינה הביא רבים ביפן למסקנה שהדרך להשבת הכבוד הלאומי עוברת בכינון‬
‫יחסים חדשים עם השכנות סין וקוריאה‪ .‬עוד ב־‪ 1870‬ניסו היפנים לכונן יחסים‬
‫דיפלומטיים עם סין‪ ,‬שבמהותם היו ״חוזה בלתי שוויוני״‪ .‬הסינים לא ראו עין בעין‬
‫את התפיסה העצמית של היפנים כעולים עליהם תרבותית רק בשל הרפורמות‬
‫שהנהיגו‪ ,‬והיחסים כוננו על בסיס שווה‪.‬‬
‫קוריאה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬שהיתה ממלכה נחשלת ומתפוררת שתפקדה כמדינת חסות‬
‫סינית‪ ,‬היתה נוחה יותר‪ ,‬כך נדמה היה ליפנים‪ ,‬לשכנוע כוחני‪ .‬עוד בשלהי ‪1869‬‬
‫החלו דיונים בין חברי האוליגרכיה של מייג׳י על משלחת צבאית שתכפה ברית על‬
‫קוריאה‪ ,‬אולם הקריאה לכיבוש קוריאה לא הגיעה לידי מימוש בשל חולשתה של‬
‫פרק ‪39 | 2‬‬
‫יפן‪ .‬כעבור ארבע שנים התחדש הדיון במשנה מרץ והפך למחלוקת המשמעותית‬
‫הראשונה מאז המהפכה‪ .‬כיבוש קוריאה‪ ,‬טענו עתה תומכי הפלישה בראשותו של‬
‫סאיגו טקמו־וי‪ ,‬יתן בידי יפן ארץ עשירה במחצבים ותבואה‪ ,‬יחזק את יוקרתה הלאומית‬
‫וישכך את תסכול מאות אלפי הסמוראים על אבדן קצבתם וזכויות היתר שלהם‬
‫באותה עת‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬טענו‪ ,‬מהלך כזה עשוי למנוע מרוסיה‪ ,‬ואולי אף מצרפת‬
‫ומארצות־הברית‪ ,‬מלהשתלט על חצי־האי ובכך לסכן את יפן בעתיד‪ .‬תומכי הקו‬
‫הפרגמטי טענו לעומתם שיפן עדיין אינה בשלה למהלך כזה‪ ,‬העלול להוביל‬
‫להתערבות המעצמות ולסכן את כל תהליך המודרניזציה‪ .‬בסוף ‪ 1873‬הוכרע הוויכוח‬
‫‪9‬‬
‫באופן זמני בניצחונם של האחרונים‪.‬‬
‫אי הנכונות של האוליגרכיה היפנית לצאת לפי שעה למסע השתלטות אימפריאלי‬
‫ביבשת גרם לתסיסה פנימית‪ .‬כדי להשקיט את החוגים המיליטנטיים החלה יפן‬
‫בניסיונות ראשונים להרחבת גבולותיה‪ .‬ב־‪ 1874‬פלש כוח יפני לפורמוזה )כיום‬
‫טייואן( והצליח לסחוט מסין ויתור על שרשרת איי דיוקיו שסופחו ליפן כעבור חמש‬
‫שנים‪ .‬ב־‪ 1875‬זכו היפנים בשליטה מלאה על האיים הקורילים‪ ,‬וכן החילו את‬
‫ריבונותם גם על קבוצת איי אוגסווארה )בונין(‪ ,‬כאלף קילומטר דרומית לטוקיו‪.‬‬
‫הצלחת צעדי ההתרחבות הראשונים הובילה ב־‪ 1876‬להחלטה על משלוח כוח משימה‬
‫ימי לעבר הבירה הקוריאנית‪ .‬היפנים הוכיחו כושר למידה מרשים וכפו על הקוריאנים‬
‫יחסים דיפלומטיים על בסיס ״מערבי״‪ ,‬שכללו פטור ממכס על סחורותיהם וזכויות‬
‫שיפוט יפניות על נתיניהם בקוריאה‪.‬‬
‫הצעדים הראשונים של הממשלה בתחום האימפריאליסטי לא סיפקו את תאבון‬
‫הגורמים המיליטנטים‪ ,‬וב־‪ 1877‬פרצה ההתלקחות ממנה חששה הממשלה‪ .‬מרידת‬
‫סצומה‪ ,‬כפי שנקראה התפרצות ריאקציונית זו‪ ,‬דוכאה במחיר כבד ואתה חוסל גם‬
‫האיום האחרון על אוליגרכית מייג׳י‪ .‬אף־על־פי־כן‪ ,‬הלהט האימפריאלי ביפן לא‬
‫שכך‪ .‬אדרבא‪ ,‬הוויכוח שניטש בעשור שלאחר מכן לא היה אם לפלוש לקוריאה‪ ,‬אלא‬
‫מתי וכיצד‪ ,‬ושאיפה זו איחדה את רוב מקבלי ההחלטות ביפן‪ .‬האימפריאליזם של‬
‫תקופת מייגיי‪ ,‬ובייחוד השאיפה להשתלט על קוריאה‪ ,‬היו איפה תוצר של קואליציה‬
‫מקיר אל קיר שאיחדה את מנהיגי מייג׳י ונתמכה ונדחפה על־ידי מקהלת פוליטיקאים‬
‫‪10‬‬
‫מקומיים‪ ,‬עיתונאים‪ ,‬אנשי עסקים‪ ,‬מנהיגי צבא‪ ,‬והקהילה היפנית בקוריאה‪.‬‬
‫הפעילות היפנית בקוריאה וסיפוח איי דיוקיו ב־‪ 1879‬הדאיגו את הסינים‪,‬‬
‫שהחליטו להשיב את השפעתם בקוריאה לקדמותה‪ .‬שאיפה זו התנגשה במדיניות‬
‫היפנית‪ ,‬ואכן‪ ,‬שנות השמונים של המאה ה־‪ 19‬עמדו בסימן מאבק הולך וגובר בין‬
‫סין ויפן בקוריאה‪ .‬בתקופה זו החלה יפן לראות בקוריאה אומה חלשה שאינה יכולה‬
‫להגן על עצמה‪ ,‬מחד‪ ,‬וכפגיון העלול להינעץ בלבה אם ייפול בידי מעצמה זרה‬
‫‪ | 40‬מלחמת רוסיה‪-‬׳פן ומורשתה‬
‫מאידך‪ .‬לדידה של יפן‪ ,‬כל ניסיון של מעצמה זרה להשתלט על קוריאה היה עתה‬
‫עילה למלחמה‪ .‬כך נהגו כלפי סין ב־‪ 1894‬וכלפי רוסיה כעבור עשר שנים‪ .‬תפיסה‬
‫זו נתמכה ‪ -‬ובמידת מה אף נבעה ‪ -‬מן הביטחון העצמי שסיפק צבא מודרני‬
‫ומאוחד‪ .‬הסינים היו ערים לכוונות היפנים‪ ,‬וכדי להחליש את מעורבותם בחצי האי‬
‫עודדו את חצר המלוכה הקוריאנית לפתוח את המדינה שהיתה סגורה תקופה ארוכה‬
‫בפני המערב ובכך לאזן את כף המאזניים‪ .‬במהלך ‪ 1880‬הגיעו לסיאול נציגיהן של‬
‫מספר מעצמות‪ ,‬ביניהן רוסיה‪ ,‬אשר שנה לאחר מכן חתמו עם קוריאה על שורה של‬
‫חוזים לא שוויוניים‪ .‬סיעה שנתמכה על־־ידי יפן חוללה ב־‪ 1884‬הפיכה בחצר המלוכה‬
‫הקוריאנית‪ .‬זו נכשלה אמנם‪ ,‬אך כמעט גרמה להתנגשות צבאית בין יפן וסין‪ .‬כדי‬
‫למנוע הישנות מקרה דומה חתמו שתי המדינות על הסכם טיינג׳ין‪ ,‬שבו התחייבו‬
‫להיוועץ זו בזו במקרה של צורך נוסף בהתערבות בענייני קוריאה‪ .‬מכאן ואילך‬
‫דיברו היפנים על רצונם ב״עצמאות״ קוריאה‪ ,‬שמשמעותה היתה ״עצמאות פורמלית‬
‫במונחי המשפט הבינלאומי ועצמאות מכל השפעה פוליטית או שליטה פוליטית‬
‫‪11‬‬
‫חיצונית אחרת משלהם עצמם״‪.‬‬
‫גם הסטטוס־קוו ששרר בין רוסיה ויפן החל להיסדק ב־‪ ,1891‬עת הכריזו הרוסים‬
‫על הנחת מסילת־ברזל מרוסיה האירופית עד האוקיינוס השקט‪ .‬קו הרכבת הטרנס־‬
‫סיבירית תוכנן במקור להתחיל במוסקבה ולעבור לאורך ערוץ נהר האוסורי בדרך‬
‫לתחנת הסיום בולדיווסטוק‪ ,‬בסך הכל כ־‪ 9,200‬קילומטר)ראו מפה ‪.(1‬‬
‫איור ‪ :2.1‬מיזם קו הרכבת הסרנס־סיבירית היה הגורם העיקר• למתח‬
‫הגובר בין יפן ורוסיה בשלהי המאה ה־‪9‬ו‬
‫פרק ‪41 | 2‬‬
‫מפה ו‪ :‬רוסיה וצפון‪-‬מזרח אסיר‪.‬‬
‫ברוסיה דיברו על המיזם כעל משימה מתדבתת‪ ,‬דהיינו‪ ,‬הבאת הציוויליזציה‬
‫ככלל והנצרות בפרט לעמיה של אסיה‪ .‬אולם ברי שהיתה זו משימה יקרה מדי‬
‫למטרות תרבות גרידא‪ .‬מיזם שאפתני זה‪ ,‬על הסתעפויותיו‪ ,‬עתיד היה לשנות את‬
‫פניה הפוליטיים של מזרח אסיה‪ .‬מטרותיו המוצהרות כללו את פיתוח סיביר ויצירת‬
‫תחרות עם הסחר הימי מהחוף המערבי האמריקני לאירופה‪ ,‬אך ככל שהתקדמה‬
‫בניית הקו התברר שמטרותיו הצבאיות הן בעלות השלכות מרחיקות־לכת לא פחות‪.‬‬
‫עם השלמתו היה הקו עשוי לסייע בשעת הצורך בהעברה מהירה של גייסות למזרח‪,‬‬
‫ואמנם בסט ‪ ,‬פטרסבורג ובבירות אירופה ראו בו ראש־גשר להתפשטות הרוסית‬
‫במזרח אסיה‪ .‬לפיכך‪ ,‬מיזם כה שאפתני מלמד על הדחף האימפריאלי ברוסיה יותר‬
‫מאשר על כוחה הכלכלי‪ ,‬שכן כלכלתה של רוסיה באותה עת לא היתה כה איתנה‪,‬‬
‫והיא נאלצה להיעזר בסיוע ממקורות זרים ובראשם צרפת‪ .‬שר־האוצר‪ ,‬סרגיי ויטה‪,‬‬
‫היה הכוח המניע מאחורי המיזם וגיוס המלוות‪ .‬ב־‪ 1891‬הוא מונה לראש מחלקת‬
‫הרכבות במשרד האוצר‪ ,‬שנה לאחר מכן מונה לשר־התחבורה וכעבור זמן קצר‬
‫לשר־האוצר‪ .‬בתפקיד זה החזיק במשך העשור הבא‪ ,‬והיה ״הרוח המנחה בפועל של‬
‫‪12‬‬
‫הדיפלומטיה הרוסית במזרח הרחוק״‪.‬‬
‫ויטה לא היה היחיד שהבין את חשיבות המיזם‪ .‬ככל שבניית הקו התקדמה‬
‫‪ | 42‬מלחמת רוסיה‪-‬״פן ומורשתה‬
‫וחשיבותו הציבורית גדלה כן החלו לבחוש בו גורמים פוליטיים נוספים שסייעו לא‬
‫פעם ליצירת ניגודי אינטרסים ולחוסר עקביות במדיניות הרוסית במזרח‪ .‬גורם מרכזי‬
‫נוסף שהביע עניין במיזם היה יורש העצר הרוסי ניקולאי‪ ,‬אשר ב־‪ 1891‬הניח את‬
‫אבן הפינה לעבודות בוולדיווסטוק‪ ,‬התחנה הסופית בקו‪ ,‬ותוך שנים ספורות ירש‬
‫את כתרו של אביו‪ .‬שנה לאחר הנחת אבן הפינה חזה ימגטה אריטומו‪ ,‬״אבי״ הצבא‬
‫היפני המודרני וראש מטהו בזמן המלחמה‪ ,‬שבתוך עשור‪ ,‬״עם השלמת הרכבת‬
‫הטרנס־סיבירית‪ ,‬רוסיה תהיה בעמדה לפלוש למונגוליה‪ ,‬ומי יכול לומר אם בעתיד‬
‫היא תגיע לסין״‪ .‬נבואתו היתה קרובה למציאות יותר מכפי שיכול היה לשער‪™.‬‬
‫העשור הקריטי‪ :‬מלחמת םין־יפן הראשונה וספיחיה‬
‫בעשור שלפני מלחמת רוסיה־יפן נוצר חלל פוליטי בקוריאה אליו נשאבה רוסיה‬
‫ואשר ליצירתו תרמה בעיקר יפן עצמה‪ .‬שאלת ההגמוניה של יפן וסין בקוריאה‬
‫הובילה להתפרצות מלחמה ביניהן בקיץ ‪ .1894‬לגבי סין היתה זו אמנם מלחמה‬
‫נוספת בשורה של קרבות מאסף על שלמות גבולותיה‪ ,‬אך לגבי יפן היתה זו מלחמה‬
‫ראשונה נגד מדינה זרה זה שלוש מאות שנה‪ .‬המלחמה פרצה כתוצאה מהידרדרות‬
‫צבאית שבבסיסה חשש סיני שהמלך הקוריאני עומד לאבד את כיסאו למורדים‪.‬‬
‫שנה קודם לכן פרץ בקוריאה מרד איכרים בשל עול מסים כבד ולובה על־ידי הטונגהק‬
‫)״התורה המזרחית״( ‪ -‬כת דתית חדשה שהבטיחה רפורמות מרחיקות לכת‪ .‬במאי‬
‫‪ 1894‬התפשט המרד לעבר הבירה סיאול בלי שהמלך הצליח לעצרו‪ .‬מחשש להפיכה‬
‫שבעקבותיה תאבד קוריאה את עצמאותה ותהפוך לבת חסותה של סין החליטה‬
‫הממשלה היפנית לשלוח כוח נחתים קטן לסיאול‪ ,‬בתואנה שיש להגן על האזרחים‬
‫היפנים במקום‪ .‬למרות שהממשלה הקוריאנית עשתה מאמצים לסיים את המרד‬
‫בהסכם עם המורדים‪ ,‬המשיכה יפן להגדיל את כוחותיה מתוך כוונה להקדים כל‬
‫כוח אחר וכך להיות בעמדת מפתח לדרוש רפורמות מנהליות ופוליטיות בקוריאה‬
‫וכן זכויות־יתר כלכליות נוספות‪ .‬המלך הקוריאני קוגיונג‪ ,‬שהפך מאוחר יותר לסמלה‬
‫של הלאומיות הקוריאנית‪ ,‬דחה את הדרישות היפניות ודרש את סילוק הגייסות‬
‫היפנים ובתגובה הציבו היפנים את חייליהם במקומות מרכזיים בבירה‪ .‬במשך הקיץ‬
‫התברר שהסינים לא יזכו בתמיכת המעצמות במקרה של התנגשות צבאית‪ ,‬ולכן‬
‫‪14‬‬
‫החלה יפן לנוע לעבר התנגשות זו‪.‬‬
‫המלחמה פרצה בתוך זמן קצר‪ ,‬שעה שהצי היפני הטביע משלוח של גייסות‬
‫סינים לקוריאה‪ ,‬ועמה החל רצף הצלחות צבאיות של הצד היוזם‪ .‬בהתקפה היפנית‬
‫היתה תעוזה רבה‪ ,‬שכן לפני המלחמה ״היפנים צחקו על נחשלותם של הסינים‬
‫ודיברו עליהם בזלזול‪ ,‬אך בעצם פחדו מהם עד אימה״‪ .‬לתחושה זו‪ ,‬העולה מזכרונותיו‬
‫פרק ‪43 | 2‬‬
‫של היאשי טדסו‪ ,‬שר־החוץ היפני באותה עת‪ ,‬היה בסיס‪ ,‬משום שאוכלוסיית סין‬
‫היתה גדולה פי עשרה מאוכלוסיית יפן‪ ,‬וגם הצבא הסיני היה גדול הרבה יותר‬
‫מיריבו‪ .‬יפן‪ ,‬עם זאת‪ ,‬נשענה על כוחות איכותיים וניצלה את הריקבון שפשה בממלכה‬
‫הסינית‪ .‬ב־‪ 1‬באוגוסט ‪ 1894‬הכריזה יפן רשמית על פרוץ המלחמה‪ ,‬ושני הצדדים‬
‫המשיכו להזרים כוחות לקוריאה‪ .‬עד מהרה היתה ידה של יפן על העליונה‪ ,‬ובאמצע‬
‫ספטמבר כבשו כוחותיה את פיונגיאנג‪ .‬לקראת סוף אוקטובר הם השלימו את‬
‫השתלטותם על קוריאה ואף חצו את נהר היאלו לעבר מנצ׳וריה‪ .‬בראשית נובמבר‬
‫נחתו כוחות יפנים גם בחצי האי ליאודונג‪ ,‬בדרום מנצ׳וריה‪ ,‬וכבשו את המבצר‬
‫הסיני בפורט ארתור‪ .‬ראש־הממשלה איטו הירובומי מנע מהצבא לנוע דרומה לעבר‬
‫המחוז שבו נמצאת הבירה הסינית בייג׳ינג‪ ,‬אך התנופה היפנית לא נפסקה‪ .‬בינואר‬
‫‪ 1895‬נחתו כוחות יפנים בחצי־האי שנדונג בסין עצמה והחלו מאיימים על בייג׳ינג‪,‬‬
‫הפעם מדרום‪ .‬בשלב זה החל משא־ומתן בין שני הצדדים בתמיכת המעצמות‪ ,‬שחששו‬
‫לשלום האינטרסים שלהן באזור יותר מאשר לשלמותה של סין‪ .‬בהסכם השלום‬
‫שנחתם בין שני הצדדים בעיר היפנית שימונוסקי באפריל ‪ 1895‬ניאותה סין להכיר‬
‫בעצמאות קוריאה‪ ,‬לשלם ליפן פיצויים כבדים ולמסור לידיה את השליטה על פורמוזה‬
‫)טייואן( וחצי־האי ליאודונג‪ .‬מבחינתה של סין היה זה ההסכם הבינלאומי הגרוע‬
‫ביותר שעליו חתמה במאה ה־‪ ,19‬ואילו מבחינתה של יפן סימל ההסכם את המסמר‬
‫‪15‬‬
‫האחרון בארונה של סין כדגם תרבותי ראוי לחיקוי‪.‬‬
‫ההישגים הצבאיים המרשימים של הצבא והצי היפני במלחמה זו עוררו אמנם‬
‫שמחה פטריוטית גדולה‪ ,‬אך באירופה הם גרמו לחששות גדולים מכוחה הגובר של‬
‫ארץ זו בפרט‪ ,‬ומעלייתם של עמי מזרח אסיה בכלל‪ .‬בסיום המלחמה פנה הקייזר‬
‫הגרמני‪ ,‬וילהלם השני‪ ,‬לצייר החצר שלו‪ ,‬הרמץ קנקפוס‪ ,‬וביקשו לאייר לו את הסכנה‬
‫האורבת ממזרח‪ .‬הצייר מילא את מבוקשו‪ ,‬ובתמונה שהקייזר הפיץ בין בתי המלוכה‬
‫באירופה‪ ,‬נראו מדינות אירופה בדמות אלות יווניות‪ ,‬ברקע בוערת עיר וברקיע קורן‬
‫פסל בדמותו של בודהא‪ .‬הקייזר אף טבע את המונח ״הסכנה הצהובה״‪ ,‬שעד מהרה‬
‫קנה לו שביתה באוצר המילים במערב כאיום הטמון בעמי מזרח אסיה על‬
‫הציוויליזציה המערבית‪ .‬הקייזר לא דיבר אמנם במישרין על יפן‪ ,‬אך היו מי שפיתחו‬
‫את חזונו ודנו באפשרות שיפן תוביל המון סיני ותפלוש לאירופה‪ .‬אף־על־פי־כן‪,‬‬
‫רוב האירופים נותרו אדישים לניצחון היפני‪ ,‬כפי שהבחין הנציג הבריטי בבירת סין‪,‬‬
‫סר ארנסט סטו‪ .‬המערכה היתה לדידם‪ ,‬כך כתב‪ ,‬״בסך הכל טיול צבאי‪] ,‬והיפנים[‬
‫לעולם לא יזכו למעמד של אומה מוכרת כל עוד לא ישלפו את חרבם אל מול כוח‬
‫אירופי״‪ .‬רוסיה היתה שותפה לזלזול ביפן אך בד בבד חשה מאוימת מהניצחון יותר‬
‫מכל מעצמה אחרת‪ .‬מנהיגיה הסיקו שיפן‪ ,‬על צבאה המודרני‪ ,‬הפכה עתה לגורם‬
‫‪ | 44‬מלחמת רוםיה‪-‬יפן ומורשתו!‬
‫איור ‪ :2.2‬״הסכנה הצהובה״‪ :‬דימויו של צייר החצר הגרמני‬
‫משמעותי בכל מהלך רוסי שייעשה בצפוךמזרח אסיה‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה בקוריאה‬
‫‪16‬‬
‫עצמה‪.‬‬
‫יציאתה של סין מהזירה הקוריאנית וכניסתה של יפן במקומה מדגימה היטב את‬
‫הנטייה הטבעית של כל חלל פוליטי להתמלא חיש קל‪ .‬ב־‪ 23‬באפריל ‪ ,1895‬פחות‬
‫משבוע לאחר חתימת הסכם שימונוסקי‪ ,‬הצליחה רוסיה להשיג את תמיכת צרפת‬
‫וגרמניה‪ ,‬והן העבירו ליפן מסר ש״יעץ״ לה להשיב לסין את השטחים שכבשה‬
‫בדרום מנצ׳וריה‪ ,‬״למען השלום במזרח הרחוק״‪ .‬המסר היה למעשה אולטימטום‪,‬‬
‫וכדי להבהיר את חומרתו החלו אניות הצי הרוסי בולדיווסטוק ובנמלים יפניים‬
‫בהכנות ליציאה לים תוך איום בפלישה‪ .‬לרשות ציי שלוש המעצמות במזרח אסיה‬
‫עמדו ‪ 38‬כלי שיט בדחי כולל של ‪ 95‬אלף טון‪ ,‬בעוד לצי היפני היו ‪ 31‬כלי שיט‬
‫בדחי של ‪ 57‬אלף טון‪ .‬מנהיגי יפן הסיקו בחפזה‪ ,‬וקרוב לוודאי גם בצדק‪ ,‬שיפן אינה‬
‫מסוגלת להתמודד עם שלוש המעצמות‪ ,‬ולפיכך החליטו לציית לדרישתן‪ ,‬שזכתה‬
‫מאוחר יותר לכינוי ״ההתערבות המשולשת״‪ .‬בששת החודשים הבאים חזרו יפן וסין‬
‫לשולחן הדיונים‪ ,‬וב־‪ 8‬בנובמבר הסכימו שני הצדדים על הגדלת סכום הפיצויים‬
‫ליפן בתמורה ליציאת כוחותיה מחצאי־האי שנדונג וליאודונג וכן מהמבצר בפורט‬
‫ארתור‪ .‬הפיצויים המוגדלים לא היוו נחמה ליפן‪ ,‬והכניעה לאיומי המעצמות נתפסה‬
‫כהשפלה לאומית‪ ,‬אשר הדיה השפיעו על מדיניות החוץ היפנית בעשורים הבאים‪.‬‬
‫הוויתור השתקף עד מהרה גם בקוריאה‪ ,‬ומשתפי הפעולה שיפן גייסה לשורותיה‬
‫‪17‬‬
‫במהלך המלחמה החלו לסגת מעמדותיהם הפרו־יפניות בזה אחר זה‪.‬‬
‫פרק ‪45 | 2‬‬
‫איור ‪ :2.3‬ההתערבות המשולשת‪ :‬קריקטורה בפאנץ׳ הלונדוני‪ 4 ,‬במאי‪.1895 ,‬‬
‫רוסיה‪ :‬״הוא עומד לקחת את כל זאת?״ ג׳ון בול )בריסניה(‪ :‬״ובכן‪ ,‬הוא שיחק משחק הוגן‪,‬‬
‫איני רואה כל סיבה להתערב״‬
‫עם תבוסת סין הפכה רוסיה ליריבה העיקרית של יפן‪ ,‬לאו דווקא בשל מעורבותה‬
‫ב״התערבות המשולשת״ אלא בעטיין של שאיפות ההתפשטות שלה במזרח אסיה‪.‬‬
‫יפן היתה ערה אמנם לפרויקט הרכבת הרוסי אך עיקר המאבק בין השתיים התמקד‬
‫באותה עת בקוריאה שמלכה החל לראות ברוסים את מושיעיו‪ .‬נציגי רוסיה‪ ,‬יחד עם‬
‫נציגים אמריקנים‪ ,‬מחו על התכניות להעניק ליפנים זכויות יתר בקוריאה והובילו‬
‫את שאר המעצמות לדרוש ״ויתורים״ קוריאנים בחצי־האי‪ ,‬כגון זיכיונות לכרייה‬
‫ולמסילות־ברזל‪ .‬מעמדה של יפן במקום‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬המשיך להידרדר‪ ,‬ובקיץ‬
‫‪ 1895‬נכשל ניסיונה להפוך את קוריאה למדינת חסות יפנית עקב הקושי בהשגת‬
‫תמיכה מקומית‪ .‬חודשים ספורים לאחר מכן ניסו היפנים שוב לארגן הפיכה פנימית‬
‫שנועדה להאיץ את הרפורמות ולהציב את תומכיהם בעמדות מפתח‪ ,‬אך ברגע האחרון‬
‫נדמה היה לנציג היפני בסיאול שההפיכה לא תצא לפועל‪ .‬במקומה החליט להשתמש‬
‫בכוח שעמד לרשותו לחיסול יריבים פוליטיים‪ .‬הבולטת שבהם היתה המלכה מין‪,‬‬
‫מראשי המתנגדים לנוכחות היפנית‪ ,‬שנדקרה למוות בארמון בידי שוטרים יפנים‬
‫‪ | 46‬מלחמת רוםיה‪-‬יפן ומורשתו!‬
‫לבושים בבגדי מקומיים‪ .‬המעשה הנואל נחשף עד מהרה וגרם להעמקת החשש‬
‫והאיבה של בית המלוכה כלפי יפן‪ .‬בפברואר ‪ ,1896‬שעה שגייסות יפנים נחתו‬
‫בקרבת סיאול כדי לסייע להפיכה נוספת‪ ,‬מצא המלך קוגיונג מקלט בבניין המשלחת‬
‫הרוסית בסיאול שהוקף במאתיים חיילים רוסים להגנתו‪ .‬רבים פירשו את ״הגלות‬
‫הפנימית״ של המלך כמרד נגד הנוכחות היפנית בקוריאה והחלו לפעול בהתאם‪.‬‬
‫יועצים יפנים סולקו ממשרותיהם‪ ,‬משתפי־פעולה הוצאו להורג‪ ,‬והקבינט החדש‬
‫‪18‬‬
‫אויש באישים שנחשבו פרו־רוסים‪.‬‬
‫בתוך שנה מסיום מלחמת סין־יפן‬
‫הראשונה היתה המעורבות הרוסית‬
‫בקוריאה עמוקה מאי־פעם ואילו יפן שבה‬
‫למעמדה לפני המלחמה‪ .‬למגנת־לבם של‬
‫היפנים‪ ,‬לא היה בכוחם‪ ,‬לפחות לפי שעה‪,‬‬
‫להטות את מסלול המרי הקוריאני נגדם‪.‬‬
‫בטוקיו טענו אישים שונים ובראשם ימגטה‬
‫שעל יפן לנסות לבוא בדברים עם רוסיה‬
‫תוך ויתור זמני על הגמוניה בקוריאה‪,‬‬
‫ולהימנע ממצב שבו יפן עלולה להתעמת‬
‫עם כל מדינות המערב בעטיה‪ .‬במאי ‪1896‬‬
‫נחתם בין נציגי יפן ורוסיה מזכר שבו‬
‫הכירה הראשונה בקבינט הקוריאני החדש‪,‬‬
‫וכן הוסכם על הצבת מספר דומה של‬
‫גייסות משני הצדדים‪ .‬כעבור חודש‪ ,‬בעת‬
‫ביקורו של ימגטה ברוסיה לרגל טקס‬
‫איור ‪ :2.4‬המלך קוגיונג ובנו‬
‫הכתרתו של הצאר ניקולאי השני‪ ,‬אושרר‬
‫יורש העצר סונג׳ונג‬
‫המזכר‪ ,‬בשינויים קלים‪ .‬ציפיותיו של‬
‫ימגטה שהשתתפותו בטקס תפיג את הרוחות הרעות שנשבו כלפי יפן התבדו‪ .‬להיפך‪,‬‬
‫רוסיה הפכה עתה לגורם עיקרי בחצי־האי הקוריאני ובידיה הקלף המנצח‪ :‬תמיכתו‬
‫של המלך ושהייתו בבניין משלחתה‪ .‬בה בעת היה לרוסים עניין גם בסין‪ ,‬ולצדו של‬
‫ימגטה השתתף בטקס ההכתרה גם לי הונג־ג׳אנג‪ ,‬דמות מרכזית בפוליטיקה הסינית‬
‫וראש הסיעה הפרו־רוסית בבייג׳ינג‪ .‬לי זכה לא רק לקבלת־פנים חמה אלא גם‬
‫לשוחד רב‪ ,‬וביוני חתם על הסכם חשאי עם שר־החוץ הרוסי הנסיך לובאנוב־‬
‫רוסטובסקי‪ .‬עיקרו של ההסכם‪ ,‬שנחשף רק ב־‪ ,1922‬עסק בסיוע הדדי במקרה של‬
‫תוקפנות יפנית‪ ,‬אם כי לא ברור מה היה תוקפו ומי אכן ידע עליו בחצר הקיסר בסין‪.‬‬
‫פרק ‪47 | 2‬‬
‫עם זאת‪ ,‬סעיף אחד בהסכם זכה למימוש מידי‪ :‬לי ניאות להעניק לרוסיה זיכיון‬
‫להנחת קיצור דרך משמעותי למסילת־הברזל הטרנס־סיבירית תוך חציית שטח‬
‫שבריבונות סינית והעמקת המעורבות הרוסית במנציוריה‪ .‬התכנון המקורי‪ ,‬שהתפתל‬
‫באריכות במזרח סיביר בלי להיכנס לתחומי סין‪ ,‬התגלה כיקר מדי‪ .‬לאחר מלחמת‬
‫סין־יפן הראשונה הצליחו הרוסים להשיג את הסכמת הסינים להקמת קו קיצור‬
‫)״המסילה הסינית המזרחית״( שהושלם עוד לפני הקו המקורי וחצה את מנצ׳וריה‪.‬‬
‫קו הקיצור החל בצ׳יטה‪ ,‬בקרבת ימת באיקל‪ ,‬עבר בחרבין והסתיים בולדיווסטוק‪,‬‬
‫מהלך של ‪ 1,510‬קילומטר‪ .‬מחרבין יצאה הסתעפות חשובה דרומה )״המסילה‬
‫‪19‬‬
‫המנצ׳ורית הדרומית״( לפורט ארתור‪ ,‬מהלך של ‪ 772‬קילומטר‪.‬‬
‫הלחץ הרוסי על קוריאה הלך וגבר‪ .‬רוסיה השיגה מספר זיכיונות לפיתוח מכרות‬
‫בקוריאה וניסתה לצמצם את השפעת שאר המעצמות במקום על־ידי עידוד סילוק‬
‫יועציהן‪ .‬אולם בראשית ‪ 1898‬שבו הקוריאנים ופנו ליפנים‪ ,‬ובעצתם פוטרו היועצים‬
‫הרוסים‪ .‬בפרגמטיזם בלתי־צפוי צמצמה הממשלה הרוסית את ענייניה בקוריאה‬
‫ואף סגרה את הבנק הרוסי־קוריאני שנפתח זמן קצר קודם לכן‪ .‬בשלב זה‪ ,‬עיקר‬
‫שימת־הלב הרוסית הופנתה למנצ׳וריה שהשתרעה על שטח גדול הרבה יותר‬
‫מקוריאה‪ ,‬הייתה עשירה יותר במחצבים‪ ,‬ובעייתית פחות מבחינת התנגדות‬
‫האוכלוסייה‪ .‬נותר לרוסים רק להבטיח את השלמת העסקה עם הסינים‪ ,‬ולו גם‬
‫במחיר הפקרה זמנית של ההגמוניה לה זכו שנתיים קודם לכן בקוריאה‪ .‬בשלהי‬
‫‪ 1897‬השתלטה גרמניה על נמל גייאוג׳ו)קיאוצ׳או( בדרום חצי־האי שנדונג‪,‬‬
‫וכאמצעי־נגד מסורתי של הפעלת הזרים זה נגד זה הזמינו הסינים את הרוסים‬
‫במסגרת ההסכם שנחתם שנה וחצי קודם לכן להשתלט זמנית על נמל אחר‪ .‬הרוסים‬
‫היססו קמעה‪ ,‬לא מעט בשל התנגדותו של שר־האוצר ויטה‪ ,‬אולם מחשש שהבריטים‬
‫יקדימו אותם ביקשו מהסינים זיכיונות לחכירת פורט ארתור ל־‪ 99‬שנים ולהנחת‬
‫מסילות־ברזל באזור‪ .‬הסכם החכירה בין רוסיה וסין נחתם ב־‪ 1898‬ועם תחילת‬
‫עבודות הפיתוח של הנמל החלה רוסיה גם בהכנות לבניית הצי שיועד לזירה זו‪.‬‬
‫בקיץ אותה שנה הגיעה לאוזני האדמירליות הבריטית הידיעה המדאיגה שרוסיה‬
‫מנסה להשיג מלווה בסכום חסר תקדים של יותר מ־‪ 27‬מיליון ליש״ט לבניית צי‬
‫האוקיינוס השקט‪ ,‬וכדי לעמוד באתגר שהציבו הרוסים הוגשה גם בבריטניה בקשה‬
‫‪20‬‬
‫לתקציב משלים לבניית ארבע אניות מערכה וארבע סיירות משוריינות‪.‬‬
‫חכירת פורט ארתור היתה צעד קריטי מבחינת יפן שראתה בכך הכרזה בלתי־‬
‫משתמעת לשתי־פנים על כוונותיה העתידיות של רוסיה‪ .‬באביב ‪ 1898‬שוב נפגשו‬
‫נציגי יפן ורוסיה לדון בהסדרת שליטתם באזור‪ .‬היפנים ניסחו כאן לראשונה את‬
‫דוקטרינת ההחלפה של מנצ׳וריה בקוריאה‪ ,‬שעיקריה יד חופשית לרוסיה במנציוריה‬
‫‪ | 48‬מלחמת רום׳ה‪-‬׳פן ומורשתה‬
‫בתמורה ליד יפנית חופשית למחצה בקוריאה‪ .‬המשא־ומתן הסתיים בחתימת הסכם‬
‫נישי־רוזן‪ ,‬ובו הכירה יפן במנצ׳וריה כתחום השפעה של יריבתה‪ .‬רוסיה‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬לא ניאותה להכרה מקבילה אלא רק התחייבה לא להתערב בענייניה הפנימיים‬
‫של קוריאה; ובמילותיו של השגריר הרוסי ביפן‪ ,‬הברון רומן רוזן‪ :‬לא ״להפריע‬
‫להתפתחותם של יחסים מסחריים ותעשייתיים בין יפן וקוריאה״‪ .‬הסכם נישי־רוזן‬
‫שיקף את יחסי הכוחות בין שני הצדדים לקראת סוף המאה ה־‪ 19‬וניכרה בו העדיפות‬
‫הרוסית באותו שלב‪ .‬אף־על־פי־כן‪ ,‬ההבנות שהושגו בין רוסיה ויפן החזיקו מעמד‬
‫זמן קצר בלבד עקב האירועים הדרמטיים שהתחוללו בסין חודשים ספורים לאחר‬
‫מכן‪ .‬הישגיה הטריטוריאליים של רוסיה במנצ׳וריה היו תוצאת לוואי של התמוטטותה‬
‫ההדרגתית של שושלת צ׳ינג שהואצה בסוף המאה ה־‪ ,19‬אם כי רוסיה לא נהנתה‬
‫מכך באופן בלעדי‪ .‬גרמניה השתלטה כאמור על חבל שנדונג שנה לאחר מכן‪,‬‬
‫ובריטניה זכתה אף היא בחוזה חכירה בן ‪ 99‬שנים על הונג קונג‪ .‬רוסיה‪ ,‬מצדה‪,‬‬
‫זירזה את בנייתו של בסיס ימי בפורט ארתור וכן את הנחתה של מסילת־הברזל‬
‫ממנו עד חרבין שבצפון‪ .‬גם בארצות־הברית גדל העניין בסין‪ ,‬בייחוד לאחר‬
‫ההשתלטות האמריקנית ב־‪ 1898‬על המושבה הספרדית בפיליפינים‪ .‬האמריקנים‬
‫ניסו ללא הצלחה לגרור את הרוסים להסכים למדיניות של ״דלת פתוחה״ בנמלים‬
‫‪21‬‬
‫שבשליטתם‪ ,‬אך הפכו לגורם נוסף‪ ,‬משני אמנם‪ ,‬בזירה‪.‬‬
‫ברוסיה גברו הקולות המתנגדים להתפשטות נוספת בצפוךמזרח אסיה משיקולים‬
‫פרגמטיים בלבד‪ ,‬אולם גם אלה לא חזו שתגובת־הנגד למהלכיהם תיפתח דווקא‬
‫מכיוונה של בייג׳ינג‪ .‬האיום על שלמותה של סין בשילוב עם בצורת ורעב היוו‬
‫קרקע נוחה להתפרצות מרד איכרים במהלך שנת ‪ .1898‬רבים מהמורדים היו חברי‬
‫אגודות סתר דתיות שפעלו גם ממניעים פטריוטיים באזור רחב־הידיים מצפון לנהר‬
‫היאנגצה‪ .‬על‪-‬אף שהמורדים יצאו תחילה נגד השלטון הקיסרי‪ ,‬הצליחה הקיסרית‬
‫האם להפנות את עוקצו של המרי לעבר הזרים‪ ,‬וכך גברו מעשי האלימות נגד‬
‫מיסיונרים‪ ,‬סוחרים ונציגים זרים בצפון סין‪ .‬ביוני ‪ 1900‬העניק הכס הסיני היתר‬
‫למורדים להיכנס לבייג׳ינג ואלה פתחו בביזה והרג נוסף של נציגים זרים‪ ,‬והחלו‬
‫לצור על רובע הנציגויות הזרות‪ .‬לאחר ‪ 55‬ימי מצור הצליחה משלחת הצלה‬
‫בינלאומית שהורכבה מחיילים משמונה מדינות‪ ,‬ובראשן רוסיה ויפן‪ ,‬לדכא את‬
‫המרידה הידועה בשם ״מרד הבוקסרים״ ולשחרר את רובע הנציגויות הדיפלומטיות‪.‬‬
‫שיתוף־הפעולה הצבאי בין רוסיה ויפן החיש את המשא־ומתן על המחלוקות‬
‫הטריטוריאליות ביניהן‪ ,‬אך בסופו של דבר גרמה הפעולה דווקא להחרפת החיכוכים‬
‫בין השתיים‪ ,‬מאחר שניצני מרד סיני לכאורה גם במנצ׳וריה שימשו עילה לרוסים‬
‫לשגר יחידות צבא לחבל ולכבשו בתואנה של שמירה על המסילות הרוסיות‪ .‬״משמר‬
‫פרק ‪49 | 2‬‬
‫הרכבת״ הרוסי‪ ,‬שמנה קרוב ל־‪ 200‬אלף חיילים‪ ,‬נותר בשטח גם לאחר המרד וגרם‬
‫לתרעומת בינלאומית‪ .‬מכיוון שכך‪ ,‬לא טמנו ארצות־הברית‪ ,‬בריטניה ויפן את ידן‬
‫בצלחת ושיגרו כל אחת אניית מלחמה לנמל ניוג׳ואנג בדרום מנציוריה‪ .‬במיוחד‬
‫התלהמה דעת־הקהל היפנית ודרשה מממשלתה פעולה נגדית תקיפה‪ .‬אות לבאות‬
‫היה ייסודה בינואר ‪ 1901‬של האגודה הלאומנית ל‪,‬לל‪,‬לדילל‪,‬אי)אגודת נהר אמור(‬
‫שהטיפה לסילוקה של רוסיה מהאזור שמדרום לנהר האמור ודחקה בממשלה היפנית‬
‫‪22‬‬
‫להשתלטות מלאה על מנצ׳וריה בשנים שלאחר מלחמת רוסיה־יפן‪.‬‬
‫איור ‪ :2.5‬מרד הבוקסרים‪ :‬לצורר‬
‫דיכויו שיתפו רוסיה ויפן פעולה שנים‬
‫ספורות לפני ההתמודדות ביניהן‬
‫בקוריאה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬המשיך הגלגל לנוע לטובתה של יפן ובראשית המאה ה־‬
‫‪ 20‬נדמה היה שהיא שבה להיות הגורם הזר החזק ביותר במדינה‪ .‬באביב ‪1900‬‬
‫השתררה מתיחות בין יפן ורוסיה עקב שמועות על תכניות רוסיות להקים בסיס‬
‫במפרץ מסמפו שבדרומו של חצי־האי‪ ,‬בקרבה רגישה מדי לטעמם של היפנים‬
‫למצרי צושימה‪ .‬אי הוודאות לגבי כוונות הרוסים להשתלט גם על האי קוג׳ה הסמוך‬
‫גרמה להכרזת מצב חירום בצי היפני‪ .‬המתיחות שככה לבסוף עקב התפרצות מרד‬
‫הבוקסרים בבייג׳ינג‪ .‬ההתמקדות הרוסית במנצ׳וריה חיזקה את העניין היפני בקוריאה‪,‬‬
‫אם כי חשש להתערבות משולשת נוספת לא רק הוביל לפסילת הצעות להשתלטות‬
‫‪ | 50‬מלחמת רוםיה‪-‬יפן ומורשתו!‬
‫בכוח על חצי־־האי אלא אף לבחינת האפשרות לחדירה למחוז פוגייין במזרח סין‪,‬‬
‫שניצב אל מול המאחז היפני בפורמוזה‪ .‬בשנים הספורות שבין מרד הבוקסרים ופרוץ‬
‫המלחמה בין רוסיה ליפן דנו נציגיהן על מספר חלופות באשר לשליטתן בקוריאה‪.‬‬
‫האחת היתה חלוקת קוריאה ביניהן‪ ,‬השנייה ‪ -‬הפיכת קוריאה לאזור ניטרלי בערבות‬
‫בינלאומית‪ ,‬והשלישית ‪ -‬החלפת מנצ׳וריה בקוריאה‪ ,‬דהיינו הכרה הדדית בשליטה‬
‫יפנית בקוריאה ורוסית במנצ׳וריה‪ .‬עליית כוחה של יפן בקוריאה צמצמה את‬
‫החלופות‪ ,‬ובקיץ ‪ 1900‬סירבו היפנים להצעה רוסית לחלק את קוריאה‪ ,‬וכך השיבו‬
‫גם להצעה מינואר ‪ 1901‬להפיכת קוריאה לאזור נייטרלי‪ .‬בטוקיו העדיפו עתה מרבית‬
‫הפוליטיקאים‪ ,‬ועמם גם נציגי מספר אגודות לאומיות‪ ,‬את הנוסחה של החלפת‬
‫מנצ׳וריה בקוריאה‪ ,‬ולא ראו טעם בוויתור על ההגמוניה היפנית בחצי״האי הקוריאני‬
‫‪23‬‬
‫שעה שהרוסים הולכים ומשתלטים על חלקים נרחבים ממנצ׳וריה‪.‬‬
‫במחצית הראשונה של ‪ 1901‬גברה ההתנגדות הבינלאומית בכלל והיפנית בפרט‬
‫לאחיזה הרוסית במנציוריה‪ .‬הרוסים התקשו להגיע להסכם עם סין ואף־על־פי שהיו‬
‫מוכנים להסיג את כוחותיהם ממנצ׳וריה האטו שיקולים ביטחוניים ולוגיסטיים את‬
‫תגובתם‪ .‬גם ויכוחים פנימיים בקרב מקבלי ההחלטות ברוסיה לא תרמו להאצת‬
‫הנסיגה‪ .‬בעוד ויטה טוען שמשמר הרכבת לבדו יספיק לשמירה על המסילות‪ ,‬התנגד‬
‫שר־המלחמה אלכסיי קורופטקין לנסיגה מוחלטת‪ ,‬אך לא תמך גם בסיפוחו של‬
‫האזור‪ .‬הלחץ על רוסיה פחת בספטמבר באותה השנה‪ ,‬עם החתימה על ״פרוטוקול‬
‫הבוקסרים״ אשר השיב את הקיסר הסיני לבירה‪ ,‬הסדיר את תשלום הפיצויים של‬
‫סין למעצמות‪ ,‬וקבע את שלבי הנסיגה של הצבא הרוסי ממנצ׳וריה בתוך שנה וחצי‪.‬‬
‫מבחינת יפן‪ ,‬נועדה להסדר חשיבות נוספת‪ ,‬שכן עתה שבה שאלת קוריאה לסדר‬
‫היום‪ ,‬ולאחר כישלון ההצעות הרוסיות הגיע תורה של טוקיו ליזום‪ .‬קצורה טרו‪ ,‬בן‬
‫חסותו של ימגטה‪ ,‬שהתמנה לראש־ממשלה באביב ‪ ,1901‬ראה בהפיכת קוריאה‬
‫למדינת חסות יפנית את אחת המטרות העיקריות של הקבינט שבראשותו‪ .‬יחסית‬
‫לקודמיו בתפקיד‪ ,‬הוא היה צעיר ומשוחרר מהחששות מהמערב‪ .‬שנים ספורות קודם‬
‫לכן‪ ,‬במהלך מלחמת סין־יפן הראשונה‪ ,‬קצורה שירת עדיין כקצין שדה בכיר‪,‬‬
‫ובתפקידו המדיני החדש היה הראשון שלא השתייך לחבורה המנהיגים שחוללה את‬
‫‪,‬‬
‫מהפכת מייגיי‪ .‬בסוף אותה השנה יצא ראש־הממשלה לשעבר איטו הירובומי לסט‬
‫פטרסבורג לשיחות על עתיד האזור‪ .‬הוא הציע שרוסיה תכיר בהגמוניה יפנית‬
‫בקוריאה מתוך ציפייה‪ ,‬שאכן התגשמה‪ ,‬לדרישה נגדית מצד הרוסים להכרה בהגמוניה‬
‫שלהם במנצ׳וריה‪ .‬הרוסים‪ ,‬עם זאת‪ ,‬דרשו מהיפנים לא לעשות שימוש צבאי בקוריאה‪,‬‬
‫דרישה שלא היתה לרוחם של היפנים שראו בקוריאה את המאחז הצבאי העיקרי‬
‫שלהם באסיה‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬במברק לאיטו הבהיר ראש־הממשלה קצורה שלאור‬
‫פרק ‪51 | 2‬‬
‫ההתפתחויות במנציוריה במשך השנה אין יפן יכולה להפגין חוסר עניין במעשי‬
‫הרוסים במנצ׳וריה כבעבר‪ ,‬גם אם אלה מוכנים לתת ליפנים יד חופשית בקוריאה‪.‬‬
‫לפיכך דחה איטו בדצמבר ‪ 1901‬את ההצעות הרוסיות‪ ,‬אם כי הוסכם ששני הצדדים‬
‫‪24‬‬
‫ימשיכו לדון בנושא‪.‬‬
‫כישלון השיחות בסט׳ פטרסבורג הפך מקור לדאגה ואף עלבון‪ ,‬כאשר נודע‬
‫לרוסים בראשית ‪ 1902‬שיפן ובריטניה חתמו על הברית האנגלו־יפנית‪ .‬המגעים‬
‫לכריתת ברית החלו עוד קודם לכן‪ ,‬שעה שיפן חשה שהמשבר עם רוסיה בלתי־‬
‫נמנע ולכן עליה לארגן לעצמה תמיכה בינלאומית‪ .‬בריטניה נזקקה גם היא לבעלת־‬
‫ברית במזרח אסיה שתסייע לה במאבקה רב־החזיתות בהתפשטות הרוסית ברחבי‬
‫אסיה‪ .‬נוסף על כך נזקקה בריטניה לבעלת־ברית שברשותה צי מודרני‪ ,‬מאחר‬
‫שבאותה עת נתקלה בקשיים פיננסיים שהעמידו בספק את יכולתה להמשיך ולשאת‬
‫בהוצאות הגדולות שנדרשו על מנת לקיים את ״התקן הכפול היתר״ בעולם בכלל‬
‫ובמזרח אסיה בפרט )ראו פרק ‪ .(8‬תכניות הבנייה של צרפת ורוסיה‪ ,‬ובמיוחד‬
‫ההתעצמות הימית הרוסית במזרח אסיה‪ ,‬רק חיזקו את חששות הבריטים ואת נטייתם‬
‫לעבר ברית עם יפן‪ .‬מבחינתה של יפן‪ ,‬הסעיף החשוב ביותר בברית היה זה שבו‬
‫הבטיחה בריטניה את הנייטרליות שלה במקרה שיפן תצא למלחמה‪ ,‬ואת התערבותה‬
‫במקרה שמעצמה נוספת תתערב לטובת רוסיה‪ .‬הסיכויים שתרחיש מעין זו יתגשם‬
‫היו נמוכים‪ ,‬והברית היתה על־כן ערובה שמלחמה באזור תיוותר מוגבלת ליפן‬
‫ורוסיה בלבד‪ .‬בכך מנעה הברית מסכסוך מקומי להפוך למלחמה אירופית כוללת‬
‫כפי שאירע ב־‪ .1914‬יפן לא ראתה בחתימה על הברית סיבה להפסקת השיחות‬
‫‪25‬‬
‫ברוסיה‪ .‬להפך‪ ,‬עתה היא היתה בעמדה איתנה יותר במהלך המשא־ומתן‪.‬‬
‫לרווחת היפנים והבריטים‪ ,‬ובלחץ הסינים‪ ,‬הגיעה רוסיה באפריל ‪ 1902‬להסכם‬
‫עם סין על הסגת כוחותיה ממנציוריה בשלושה שלבים‪ ,‬במרוצת ‪ 18‬החודשים הבאים‪.‬‬
‫מקורות שונים רומזים עם זאת‪ ,‬שרוב מקבלי ההחלטות בסט ‪ ,‬פטרסבורג התכוונו‬
‫מלכתחילה לא להשלים את הנסיגה‪ .‬באוקטובר‪ ,‬בעת ביצוע השלב הראשון כמתוכנן‪,‬‬
‫סיים ויטה סיור ממושך במנצ׳וריה בשליחות הצאר‪ ,‬ועם שובו הגיש דיךוחשבון ובו‬
‫מסקנותיו לגבי פיתוח האזור והמשך הנסיגה‪ .‬הצאר‪ ,‬כמרבית שריו‪ ,‬תמך בסיפוח‬
‫עתידי של מנצ׳וריה‪ .‬בנובמבר הוא שיגר לאזור מבקר נוסף‪ ,‬הפעם את היזם הכריזמטי‬
‫וקצין הצבא בדימוס אלכסנדר בזזבךזוב‪ ,‬שיציאתו בישרה את עליית קרנו‪ ,‬או לחלופין‬
‫ את נפילתו של ויטה‪ .‬השלב השני לנסיגה‪ ,‬שהיה אמור להתבצע באפריל ‪,1903‬‬‫‪26‬‬
‫נדחה כצפוי‪ ,‬בניסיון להשיג ויתורים נוספים מהממשלה הסינית‪.‬‬
‫‪ | 52‬מלחמת רוםיה‪-‬יפן ומורשתו!‬
‫השנה האחרונה‪ :‬הידרדרות לעבר מלחמה‬
‫אי־ביצועו של השלב השני בנסיגה הרוסית תאם היטב‪ ,‬מבחינת היפנים‪ ,‬את הידיעות‬
‫על התחדשות העניין הרוסי בקוריאה‪ .‬בראש התומכים במהלך זה בסט׳ פטרסבורג‬
‫עמדו בזוברזוב ואנשי חוגו שהטילו ספק בהיגיון שבהתמקדות במנצ׳וריה ודחקו‬
‫לשיבה לקוריאה‪ .‬בפברואר ‪ 1903‬ביקשו הרוסים מהכתר הקוריאני זיכיון להנחת‬
‫מסילת־ברזל מסיאול צפונה‪ ,‬עד הגבול בנהר יאלו‪ .‬כעבור חודשיים נודע ליפנים‬
‫על הקמת תחנה רוסית בקרבת שפך היאלו‪ ,‬שנועדה לכאורה לשינוע בולי עץ‪.‬‬
‫קצינים יפנים שעקבו אחר הפעילות הרוסית העריכו שיש לרוסיה כוונה להשתלט‬
‫בכוח על שתי גדות היאלו‪ ,‬לכבוש את צפונה של קוריאה ואולי אף לצאת למלחמה‬
‫נגד יפן‪ .‬ההערכות הובילו את המטה הכללי של הצבא היפני לדיון מקיף על המצב‬
‫הביטחוני ב־‪ 8‬ביוני ‪ ,1903‬ומזכר שהופץ בעקבות הדיון תהה אם רצוי לעצום עין‬
‫נוכח אי־עמידתה של רוסיה בהתחייבותה לנסיגה במנצ׳וריה‪ .‬באופן מעשי‪ ,‬הציע‬
‫המזכר פעולה משותפת עם בריטניה וארצות־הברית ודרישה מפורשת לנסיגה רוסית‪.‬‬
‫במקרה של אי נכונות של שתי המדינות להצטרף‪ ,‬על יפן לפתוח בשיחות עם רוסיה‬
‫לבדה‪ ,‬ובמקרה של כישלון השיחות עליה לנטוש את הדיפלומטיה ולהשיג את‬
‫מטרותיה באמצעות צבאה‪ .‬המזכר לא זכה לתמיכת הצי‪ ,‬אך הגיע לידיו של הקיסר‬
‫גם בלעדיה‪ .‬הרוסים חשו את מתיחות יריביהם וביוני שגרו לטוקיו את שר המלחמה‬
‫אלכסיי קורופטקין‪ .‬הביקור נועד לסייע ליצירת רגיעה זמנית אך השיחות בין שני‬
‫‪27‬‬
‫הצדדים לא התפתחו לכלל הסכם‪.‬‬
‫בשל תחושת החירום ביפן התכנסה גם המועצה הקיסרית ב־‪ 23‬ביוני‪ .‬נימת‬
‫הדוברים‪ ,‬שכללו כמה מהשרים‪ ,‬חמשת המדינאים הבכירים הנקראים גנרל‪ ,‬והקיסר‪,‬‬
‫היתה פשרנית יותר והתוכן לא עסק במלחמה אלא בצורך לנצל את המשבר במנצ׳וריה‬
‫לטובתה של יפן על מנת לפתור אחת ולתמיד את בעיית קוריאה‪ .‬ראש־הממשלה‬
‫קצורה היה משוכנע‪ ,‬כמו רבים מעמיתיו בצבא‪ ,‬שיפן תיאלץ להילחם ברוסיה‪ ,‬אך‬
‫חרף חילוקי־הדעות בחוגים הפוליטיים ביפן ומחוצה להם באשר לתגובה הרצויה‪,‬‬
‫הודיע הנציג היפני בבירה הרוסית כעבור חודש שיפן מעוניינת להחליף דעות באשר‬
‫‪28‬‬
‫לאינטרסים של המדינות במנצ׳וריה ובקוריאה;‬
‫בסט׳ פטרסבורג חל באותה עת מפנה מסוים ביחס למזרח אסיה‪ ,‬שהשתקף‬
‫בחילופי הגברי בחצר הצאר‪ .‬מחד גיסא סר חינו של ויטה‪ ,‬שהתמקד בפרויקטים‬
‫אזרחיים‪ ,‬נטה לפשרנות פוליטית והתנגד למהלך צבאי‪ ,‬ומאידך גיסא זרח כוכבם‬
‫של שני אישים הרפתקנים ומיליטנטיים‪ ,‬היזם בזוברזוב ובךדודו אלכסיי אבצה‪,‬‬
‫שמונה לתפקיד מזכיר ״ועדת המזרח הרחוק״‪ .‬השניים דחפו למדיניות חוץ קשוחה‬
‫יותר ולהשגת זיכיונות נוספים בקוריאה וזכו לתמיכת גיסו של הצאר ויריבו של‬
‫פרק ‪53 | 2‬‬
‫ויטה‪ ,‬הדוכס הגדול אלכסנדר מיכאלוביץ‪ .,‬סיבה נוספת למפנה היתה כלכלית‪ ,‬שכן‬
‫ב־‪ 1903‬הושלמו רוב חלקי קו הרכבת הטרנס־סיבירית והסתעפויותיו במנציוריה‪,‬‬
‫ולמרות שלא נכנסו עדיין לשגרת פעולה קשה היה להתעלם מהיתרונות הכלכליים‬
‫והצבאיים שעמדו להיפתח בפני הכלכלה הרוסית‪ .‬אף־על־פי־כן‪ ,‬רוסיה לא ראתה‬
‫צורך לפתוח בהכנות למלחמה שכן מעטים בסט ‪ ,‬פטרסבורג האמינו שליפנים כוונות‬
‫לצאת להתמודדות חזיתית עמם‪ .‬ליתר ביטחון‪ ,‬בחן הצבא הרוסי ביוני את כשירות‬
‫קו הרכבת החדש להובלת גייסות‪ ,‬ושלח לזירה שתי חטיבות רגלים ושני גדודי‬
‫ארטילריה‪ .‬גם הצי תגבר את הכוח הימי בפורט ארתור במהלך הקיץ‪ ,‬אם כי היו אלה‬
‫צעדים בעלי משמעות צבאית מוגבלת שלא גרמו להסלמה‪.‬‬
‫חשיפת הפעילות הרוסית בצפונה של קוריאה לא היתה פרי דמיונה של התעמולה‬
‫היפנית‪ .‬חברה רוסית‪ ,‬שבה היה לבזוברזוב חלק‪ ,‬אכן הקימה באביב ‪ 1903‬משרדים‬
‫ביונגמפו‪ ,‬על הגדה הקוריאנית של שפך היאלו‪ .‬היה ברור שחשיפת המיזם תגרור‬
‫מחאות יפניות וגם ברוסיה היו שהתנגדו לו‪ ,‬ביניהם ויטה‪ ,‬קורופטקין‪ ,‬ושר־החוץ‬
‫‪,‬‬
‫ולדימיר למסדורף‪ .‬באפריל התקיים דיון בעניין זה בדרגים הבכירים ביותר בסט‬
‫פטרסבורג‪ ,‬ובסיכומו החליט הצאר לשגר את קורופטקין לבחון מקרוב את המצב‬
‫במזרח אסיה‪ ,‬אך בו בזמן המשיך לתמוך בפעילות היזמים הרוסים בקוריאה‬
‫ובמנצ׳וריה‪ .‬קורופטקין לא היה שותף לתמיכת הצאר‪ ,‬ובהגיעו לפורט ארתור קיים‬
‫דיון במצב שבו נטלו חלק נציגיהם הבכירים של הממשלה והצבא באזור‪ .‬מסקנתם‬
‫היתה שאל לממשלה הרוסית לתמוך מתקציבה במיזמים מסחריים‪ ,‬ומנגד יש להשלים‬
‫את הנסיגה ממנצ׳וריה אם סין תמלא את דרישות הממשלה‪ .‬בניסיון נוסף לגשר בין‬
‫הנצים ולעודד את הפעילות הרוסית באזור‪ ,‬מינה הצאר ב־‪ 12‬באוגוסט את האדמירל‬
‫יבגני אלכסייב לתפקיד החדש של נציב המזרח הרחוק‪ ,‬ושלח אותו לפורט ארתור‪.‬‬
‫אלכסייב היה אמור לנהל במישרין את ענייניה של רוסיה באזור‪ ,‬אם כי סמכויותיו‬
‫לא הוגדרו במלואן‪ .‬שבועיים לאחר מכן השלים הצאר סבב מינויים שכלל גם את‬
‫פיטוריו של ויטה מתפקידו‪ .‬קורופטקין ולמסדורף היוניים יחסית חשו גם הם כי סר‬
‫חנם והגישו את התפטרותם‪ ,‬אך שוכנעו להסירה‪ .‬מכאן ואילך הצטמצמה השפעתם‬
‫הממתנת‪ ,‬ומדיניות החוץ של רוסיה הדהדה בשני קולות תוקפניים מבעבר‪ ,‬האחד‬
‫בבירה והשני בפורט ארתור‪.‬‬
‫המפנה במדיניות הרוסית בא לידי ביטוי גם ביחסים עם סין‪ ,‬ובסתיו ‪ 1903‬הפסיק‬
‫הנציב אלכסייב את המשא־ומתן בדבר הנסיגה וערך במוקדן מצעד ראווה בהשתתפות‬
‫הגייסות שהיו אמורים לעזוב את העיר‪ .‬באשר ליפן‪ ,‬ביום כניסתו של אלכסייב‬
‫לתפקיד ניאות שר־החוץ הרוסי לקבל מהנציג היפני בסט׳ פטרסבורג את הצעות‬
‫ממשלתו שכללו הכרה בזכויות היתר של רוסיה במנצ׳וריה לאחר שכוחותיה ייסוגו‬
‫‪ | 54‬מלחמת רוסיה‪-‬׳פן ומורשתה‬
‫מהמקום ודרישה להכרה רוסית דומה בזכויות היתר של יפן בקוריאה‪ .‬משרד־־החוץ‬
‫הרוסי הגיב בהצעה נגדית לקיים את השיחות בטוקיו ורמז‪ ,‬באופן שפגע ביפנים‪,‬‬
‫שאין מי שיקיים את השיחות עקב חופשת הקיץ‪ .‬היפנים ניאותו להצעה‪ ,‬ובספטמבר‬
‫נפתח בטוקיו משא־ומתן בניהולם של שר החוץ קומורה ג׳וטרו והברון רוזן‪ ,‬שגריר‬
‫רוסיה ביפן‪ .‬המענה הרוסי שהוגש בראשית אוקטובר אכזב את היפנים‪ :‬הוא כלל את‬
‫הפיכת חלקה הצפוני של קוריאה מעבר לקו הרוחב ‪ 39‬לאזור נייטרלי ובתמורה את‬
‫הוצאת מנציוריה מחוץ לתחום העניין של יפן‪ .‬הרוסים לא כללו בהצעתם התחייבות‬
‫כלשהי לגבי נסיגת כוחותיהם‪ .‬ב־‪ 30‬באוקטובר הגישו הנציגים היפנים תיקונים‬
‫להצעה הרוסית שצמצמו את השטח הנייטרלי בקוריאה‪ ,‬העבירו את קו הגבול המערבי‬
‫לתוך שטח מנציוריה וכן דרשו הכרה בזכויות המסחריות של יפן במנציוריה‪.‬‬
‫במהלך ‪ 1903‬גברה בהנהגה היפנית התחושה שהרוסים מנסים להרוויח זמן‪.‬‬
‫אלה אכן לא מיהרו להשיב ולמורת רוחם של היפנים‪ ,‬הצאר נעדר מהבירה עד‬
‫נובמבר‪ .‬הוא היה לכאורה עסוק באותה עת בבעיות דיפלומטיות בזירה האירופית‬
‫וגם טרוד בשל מחלת רעייתו‪ .‬בד בבד התחולל בטוקיו מחול שדים סביב המיזם‬
‫הרוסי על שפך היאלו‪ ,‬אשר הלך וגבר עם הגעת הידיעה על הימצאות עמדות ירי‬
‫במקום‪ .‬בתחילת דצמבר ‪ 1903‬התאגדו מפלגות האופוזיציה בטוקיו נגד ממשלתו‬
‫של קצורה בטענה שאין היא עושה די מול האיום הרוסי‪ .‬ההזדמנות לפעולה הגיעה‬
‫ב־‪ 11‬בדצמבר‪ ,‬כאשר רוזן העביר את התשובה הרוסית‪ .‬זו לא כללה שינוי משמעותי‬
‫לעומת ההצעה הקודמת ונמנעה מלהזכיר את מנציוריה‪ ,‬שנחשבה עניינן של סין‬
‫ורוסיה בלבד‪ .‬היתה בכך דחייה של נוסחת ההחלפה היפנית של קוריאה בתמורה‬
‫למנצ׳וריה ללא הצעת פשרה חלופית‪ .‬בטוקיו השתררה תחושה שאין למשבר פתרון‬
‫דיפלומטי‪ ,‬אם כי ב־‪ 21‬בדצמבר הוגשה לרוסים הצעה שהוגדרה כסופית וכללה‬
‫בתוכה גם את נושא מנצ׳וריה‪ .‬בה בעת אישרה הממשלה תזכיר מאת הצבא לגבי‬
‫האפשרות לשיגור משלחת צבאית לכיבוש קוריאה‪ .‬בדיונים פנימיים שנועדו ליצור‬
‫בסיס הסכמה רחב הבהיר קצורה שאין בכוונתו לצאת למלחמה על מנצ׳וריה אלא‬
‫אם כן הצעות יפן לגבי קוריאה יידחו על הסף‪ .‬ההכנות למלחמה נמשכו עם זאת‬
‫ללא ליאות‪ .‬במהלך דצמבר אוחדו שתי השייטות של הצי היפני תחת פיקוד משותף‪,‬‬
‫ולקראת סוף החודש התנהלו דיונים מקיפים בדרגים צבאיים שונים לגבי המלחמה‬
‫הקרבה נגד רוסיה‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬בסט׳ פטרסבורג התנהלו הדברים על מי מנוחות‪ .‬ב־‪ 28‬בדצמבר נפגש‬
‫הצאר עם כמה משריו לדון בהצעות היפניות‪ ,‬והנימה הכללית בפגישה היתה של‬
‫רצון להימנע ממלחמה‪ ,‬לפחות לפי שעה‪ ,‬מתוך הבנה שהזמן משחק לטובתה של‬
‫רוסיה וקו הרכבת הטרנס־סיבירית שעמד לפני הפעלה מלאה תוך זמן קצר יהיה‬
‫פרק ‪55 I 2‬‬
‫לעזר לכל מאמץ מלחמה עתידי‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬שררה בפגישה תחושה עמוקה של‬
‫ביטחון בכוחה של רוסיה לעמוד בפני התקפה יפנית תוך הישענות על הכוחות‬
‫המוגדלים שנמצאו באזור מאז מרד הבוקסרים‪ .‬מקצת המשתתפים התנגדו להסתבכות‬
‫בסכסוך שעה שהמתיחות הפנימית גוברת‪ ,‬אם כי היו רבים שחשבו אחרת‪ .‬שר־‬
‫הפנים פלבה‪ ,‬למשל‪ ,‬השמיע כנראה בשלב זה את הערתו הידועה לשמצה שרוסיה‬
‫זקוקה ״למלחמת ניצחון קצרה‪ .,,‬למרות שלא היתה תמימות־דעים על התגובה‬
‫להצעה היפנית‪ ,‬סוכם שמשרד החוץ יעשה מאמץ להרגיע את יפן ומסר כזה אכן‬
‫הועבר על־ידי השגריר רוזן בטוקיו ב־‪ 6‬בינואר ‪ .1904‬במסר הרוסי לא היו חדשות‬
‫מרעישות‪ .‬הוא שב והזכיר את הצורך ביצירת אזור ניטרלי בקוריאה ובהכרה יפנית‬
‫במנציוריה כמחוץ ״לתחום העניין שלה ‪ / ,‬והציע שרוסיה לא תפריע ליפן‪ ,‬או לכל‬
‫כוח אחר‪ ,‬למצות את הזכויות שהוענקו להם במקום לפי הסכמים עם סין‪ ,‬״פרט‬
‫‪29‬‬
‫לייסודם של יישובים״‪.‬‬
‫קרוב לוודאי שלפני מרד הבוקסרים היה המענה הרוסי מספק את היפנים‪ .‬עתה‪,‬‬
‫ארבע שנים לאחר מכן‪ ,‬הוא נראה כמתעלם מהמציאות שנוצרה בעקבותיו‪ .‬בכל‬
‫הדרגים הפוליטיים בטוקיו נוצר קונסנסוס שהרוסים אינם מוכנים להתפשר ואין‬
‫לסמוך עליהם‪ .‬הלחצים למלחמה גברו ועמם המודעות לממד הזמן‪ .‬החורף סיפק‬
‫יתרון ליפנים משום שנמל ולדיווסטוק קפא ונחסם לתנועת כלי שיט‪ .‬ב־‪ 12‬בינואר‬
‫‪ 1904‬התקיימה בטוקיו ועידה קיסרית נוספת ובה נקבע שרוסיה לא עשתה ויתורים‬
‫משמעותיים בקוריאה ואינה מוכנה להיכנס למשא־ומתן על מנציוריה בעודה מנסה‬
‫לבנות את כוחה הצבאי שם‪ .‬למחרת שלחו היפנים אולטימטום ובו נכונות לקבל את‬
‫ההצעות הרוסיות בדבר מנצ׳וריה אם רוסיה תסכים לתנאים דומים בדבר קוריאה‪.‬‬
‫האולטימטום היפני‪ ,‬שהגיע לסט ‪ ,‬פטרסבורג ב־‪ 16‬בינואר‪ ,‬לא זכה להתייחסות‬
‫מידית וייתכן שלא הובן כאולטימטום‪ .‬יתירה מזאת‪ ,‬הדיווחים על תנועת כוחות‬
‫יפנים אף הקשיחו את העמדות הרוסיות‪.‬‬
‫הציבור ביפן סער ככל שההכנות למלחמה נמשכו‪ .‬רוחות המלחמה הביאו את‬
‫הפטריוטיזם לשיאים שלא נודעו עד אז ועמו גברו הלחצים לפעולה צבאית‪ .‬ב־‪21‬‬
‫בינואר כתב השגריר האמריקני בטוקיו‪ ,‬לויד גריסקום‪ ,‬״שלא תהיה זו הגזמה לומר‬
‫שאם לא תפרוץ מלחמה תהיה בכך אכזבה קשה לפרט היפני מכל שדרות החברה‪.‬‬
‫העם נמצא במתיחות כזאת שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך זמן רב״‪ .‬בניסיון‬
‫לעצור את ההסלמה הצהיר הצאר ב־‪ 27‬בינואר שאם כוחות יפנים ינחתו מדרום‬
‫לסיאול‪ ,‬רוסיה לא תראה בכך עילה למלחמה‪ ,‬ומבחינתה יפן יכולה להשתלט על‬
‫קוריאה עד שרשרת ההרים שממזרח לאגן נהרות היאלו והטומן‪ .‬ניסיונות הרוסים‬
‫להרוויח זמן נמשכו עד הרגע האחרון‪.‬‬
‫‪ | 56‬מלחמת רוםיה‪-‬יפן ומורשתו!‬
‫ב־‪ 31‬בינואר הודיע שר־החוץ למסרורף לשגריר היפני קורינו שינאיצ׳ירו‬
‫שמוקדם עדיין לדעת מתי תהיה בידיו תשובה‪ .‬יומיים לאחר מכן שיגר קורינו מסר‬
‫לטוקיו ובו הבהרה שאין לרוסים כל כוונה לענות‪ ,‬אולם באותו היום אישר הצאר‬
‫תגובת־נגד רוסית לאולטימטום והעבירה לטוקיו דרך פורט ארתור‪ .‬בתגובה היתה‬
‫אמנם התייחסות למנצ׳וריה‪ ,‬אך לא היה בה שינוי עמדה משמעותי‪ ,‬חרף התחושה‬
‫של היסטוריונים רוסים מאוחר יותר שהיתה בה מידה של ״נדיבות״‪ .‬המסר הגיע‬
‫לטוקיו רק ביר בפברואר‪ ,‬אף כי תמציתו נשלחה על־ידי השגריר היפני כבר יומיים‬
‫קודם לכן‪ .‬היה זה מאוחר מדי‪ .‬זה כשבוע נמצאו הצבא והצי היפני בעיצומן של‬
‫ההכנות האחרונות למלחמה‪ ,‬ויום קודם‪ ,‬ב־‪ 6‬בפברואר מסר קורינו הודעה על ניתוק‬
‫היחסים והחל בהכנות לעזוב את סט׳ פטרסבורג‪ .‬באותו היום הוזמן גם השגריר רוזן‬
‫למעונו של שר־החוץ היפני וקיבל הודעה זהה‪ .‬בהודעתה האשימה יפן את רוסיה‬
‫בדחיית התגובה באופן בלתי מוסבר‪ ,‬וקבעה שקשה לקשר בין הפעולות הצבאיות‬
‫‪30‬‬
‫של רוסיה וכוונותיה המוצהרות לשלום‪.‬‬
‫ביום ניתוק היחסים יצא הצי המשולב של יפן לעבר חופי קוריאה עמוס לעייפה‬
‫בחיילי רגלים מהארמיה הראשונה‪ .‬לא זו בלבד שהנספח הימי הרוסי בטוקיו קיבל‬
‫את הידיעה על כך בתוך שעות ספורות‪ ,‬אלא גם ניחש נכונה לאן פני הצי מועדות‪.‬‬
‫הוא מסר את הידיעה לשגריר אך זה היה חסר־אונים‪ .‬קווי התקשורת אל מחוץ ליפן‬
‫כבר נותקו והידיעה הגורלית נותרה ללא שימוש‪ .‬יומיים לאחר מכן‪ ,‬ב־‪ 8‬בפברואר‪,‬‬
‫פרצה המלחמה‪ ,‬כשכוחות צבא יפנים נחתו בצ׳מולפו‪ ,‬בקרבת הבירה הקוריאנית‪,‬‬
‫ואניות הצי החלו לתקוף את נמל פורט ארתור‪ .‬הכרזת המלחמה מצדה של יפן‬
‫)ראו בנספחים( פורסמה כעבור יומיים אולם לא היה בה יותר מאשר הליך רשמי‬
‫‪31‬‬
‫בלבד‪.‬‬
‫האם המלחמה היתה בלתי״נמנעת?‬
‫המלחמה נבעה ביסודה מסכסוך טריטוריאלי על שטחים בעלי משמעות ביטחונית‬
‫וכלכלית לעתידן של שתי האומות‪ .‬לסכסוך לא היה רקע מוסרי ואפילו הגורם‬
‫האתני והגזעי בו היה מוגבל‪ .‬שתי האומות המעורבות היו מוכנות לפגוע בריבונותן‬
‫של המדינות שהיו בעלות השטחים השנויים במחלוקת ולגזול אותם ללא היסוס‪.‬‬
‫חרף התחושה הדטרמיניסטית של כרוניקה ידועה מראש‪ ,‬ניתוח של כל אחת מרמות‬
‫הזמן מרמז שהמלחמה לא היתה כורח המציאות וניתן היה למנעה כמעט עד שבוע‬
‫טרם פריצתה‪.‬‬
‫היפנים הפגינו רגישות גדולה יותר למהלכי יריביהם עקב קרבתו הגיאוגרפית‬
‫של אזור המריבה לאיי הבית שלהם ובשל תחושת הפגיעות שפיעמה בהם זה יובל‬
‫פרק ‪57 | 2‬‬
‫שנים‪ .‬בשלהי המאה ה־‪ 19‬התאפיינה האומה היפנית בשילוב נפיץ של חשש כבד‬
‫מפני אימפריאליזם זר מחד ומביטחון עצמי הולך וגובר ורצון להכרה בינלאומית‬
‫מאידך‪ .‬התגובה כלפי ההתפשטות הרוסית בקוריאה ומנציוריה התבטאה אפוא‬
‫בהסלמה שכללה מחאה ותחרות גלויה‪ ,‬דרישה למשא־ומתן‪ ,‬ולבסוף מלחמה‪ .‬בעשור‬
‫שקדם למלחמה נבעה ההסלמה פחות ממעשי הרוסים באזור ויותר מביטחונה העצמי‬
‫של יפן‪ ,‬שהתבסס על הגידול הדרמטי בצבא והצי מאז סיום מלחמת סין־יפן הראשונה‬
‫ומהתמיכה הבריטית שסייעה לבודד את היריב‪ .‬גורם נוסף להסלמה בתגובה היפנית‪,‬‬
‫בייחוד בחודשים שקדמו למלחמה‪ ,‬היה לחץ הזמן‪ .‬מלחמה עם רוסיה בשלב זה‬
‫היתה הרת סיכונים‪ ,‬אך בד בבד היה גם ברור למקבלי ההחלטות היפנים שבתוך‬
‫כמה חודשים או לכל היותר שנים ספורות‪ ,‬לאחר שהרוסים ישלימו את מסילת־‬
‫הברזל ויגדילו עוד יותר את מצבת כלי השיט שלהם בזירה‪ ,‬לא תוכל עוד יפן‬
‫להתמודד עמם‪ .‬מבחינת יפן היתה זו לפיכך ההזדמנות האחרונה למהלך צבאי‪.‬‬
‫במהלך הידרדרות היחסים בין שתי האומות היתה רוסיה הצד הסביל‪ ,‬אולם‬
‫סבילותה מזכירה מתאגרף מנוסה הדוחק ביריב תמים להנחית עליו את המכה‬
‫הראשונה בטרם ישיב לו מנחת זרועו‪ .‬רוסיה לא רצתה במלחמה באותה עת‪ ,‬אולם‬
‫מנהיגיה ידעו היטב שההתפשטות הרוסית באזור ונכונותם המוגבלת לשאת ולתת‬
‫על כך עם יפן גרמו להסלמה‪ .‬לא היתה בכך סתירה‪ .‬הם האמינו שיוכלו לתזמן את‬
‫ההתמודדות כך שתתנהל במועד ובמקום הרצויים להם‪ .‬בחינה מדוקדקת של התנהגות‬
‫מקבלי ההחלטות ברוסיה מעלה שלא ציפו להתמודדות צבאית‪ ,‬מכיוון שהעריכו‬
‫שיפן‪ ,‬או כל כוח אחר במזרח אסיה‪ ,‬לא תתייצב למאבק חזיתי נוכח ההילה שאפפה‬
‫את כוחה הצבאי של רוסיה‪ .‬הכשל בצד הרוסי היה אמנם של מנהיג בודד אך הוא‬
‫שיקף את רפיסותה של תפיסה שלמה‪ .‬״הקונספציה‪ ,,‬הרוסית בדבר אי הסבירות של‬
‫מלחמה אזורית היתה מעוגנת לא רק בתפיסה עצמית מנופחת אלא גם בזלזול עמוק‬
‫באויב‪ .‬מאחורי תפיסה זו עמדה ההנחה שלרוסים שליטה על לוח הזמנים ובכך‬
‫השפיעה על התגובה האיטית להצעות היפניות ועל אי־הנכונות לפשרות‪ .‬לתפיסה‬
‫זו היה בעקיפין תפקיד גם בחיזוק התפיסה בקרב היריב היפני שאין טעם במשא־‬
‫ומתן ושהפתרון היחיד הוא צבאי‪.‬‬
‫המקור ליריבות העיקשת בין שתי המדינות היה לכאורה קוריאה‪ ,‬חצי־אי שנפילתו‬
‫בידי כוח זר נתפסה על־ידי היפנים כ״פגיוך בלב אומתם‪ .‬אף־על־פי־כן‪ ,‬רוב‬
‫המלחמה התנהלה במנציוריה‪ ,‬שלכיבוש חלקה הדרומי הקדישו היפנים את מרב‬
‫המאמצים כבר בתחילת המלחמה‪ .‬כיבושו של חצי־האי ליאודונג הוצג באותה עת‬
‫כנקמה יפנית על גזלתו מידיהם בידי כוחות ״ההתערבות המשולשת״ עשר שנים‬
‫קודם לכן‪ ,‬אך ספק אם מניע רגשי זה היה הסיבה העיקרית‪ .‬שנים ספורות לפני‬
!‫יפן ומורשתו‬-‫ | מלחמת רוםיה‬58
‫ לאחר שיפן‬,‫ עתה‬.‫המלחמה מנציוריה לא נכללה כלל בתכניות ההתפשטות היפנית‬
‫ באופן זה‬.‫ גבר תאבונה לשטחים נוספים‬,‫החזירה לעצמה את השליטה בקוריאה‬
‫ לא רק‬,‫ קרי‬,‫ניתן לראות באימפריאליזם היפני גורם חשוב נוסף לפרוץ המלחמה‬
‫רצון להגן על קוריאה אלא גם נכונות להסתכן במאבק על שטחים נוספים ולהפוך‬
‫באמצעותם לכוח הגמוני במזרח אסיה‬.
‫הערות‬
George Alexander Lensen, The Russian Push toward :
1
.
‫רוסית בסיביר ראו‬
Japan: Russo-Japanese Relations, 1697-1875 (Princeton, 1959), pp. 14-22; W. Bruce
Lincoln, The Conquest of a Continent: Siberia and the Russians (New York, 1994)
Robert J. :‫ התזה של קרנר מופיעה בספרו‬.Drang nach Osten :
2
‫ בגרמנית‬/ , ‫״הדחף למזרח‬
.
Kerner, The Urge to the Sea: The Course of Russian History (Berkeley, 1926)
Ronald R Toby, State and Diplomacy in Early Modern Japan :
3
.
‫על תקופת ההסתגרות ראו‬
(Princeton, 1984)
Lensen, The Russian Push , pp. 26-28 :
4
.
‫על רמביי ראו‬
Lensen, The Russian Push, pp. 53-54; Kuno Y o s h i : ^ ‫לחדירת רוסיה לאיים הקורילים‬
Saburo, Japanese Expansion on the Asiatic Continent: a Study in the History of Japan
with Special Reference to Her International Relations with China, Korea, and Russia, 2
vols. (Port Washington, New York, 1937)
Lensen, The Russian Push, pp. 96-120 :‫על המפגשים הראשונים בין נציגי יפן ורוסיה ראו‬
Lensen, The :
5
.
Russian Push, pp. 140-256
Vasilii Mikhailovich Golovnin, Memoirs of a Captivity in Japan, :‫על גולובנין ראו בספרו‬
during the Years 1811,1812, and 1813; with Observations on the Country and the People
(London, 1824)
:‫ וביתר פירוט‬.Lensen, The Russian Push, pp. 308-344 :
6
.
‫תו של פוטיאטין ראו‬
George Alexander Lensen, Russia's Japan Expedition of1852 to 1855 (Gainseville, 1955)
Lensen, The Russian Push toward Japan, pp. 425-446 :
Eric Hobsbawm, The Age of Empire: 1875-1914 (New Y
o
r
k
7
,
:
.
8
‫על ההסכם ראו‬
.
‫האימפריאליזם ראו‬
1987), p. 59
seikan-ron :
9
.
‫בשמה היפני‬
Donald Caiman, The Nature and Origins ofJapanese :‫על הוויכוח על הפלישה לקוריאה ראו‬
Imperialism (London, 1992)
Peter Duus, The Abacus and the Sword (Berkeley, 1995), p. 23 .10
Duus, The Abacus and the Sword, pp. 69-70 .11
Steven Marks, Road to Power: The Trans- :
1
2
.
‫טת אצל‬
59 I 2 ‫פ ר ק‬
Siberian Railroad and the Colonization ofAsian Russia, 1850-1917 (Ithaca, NY, 1991),
p. 104
Ian Nish, The Origins of the Russo-Japanese War (London, 1985), p. 17 ‫על נתוני הרכבת ראו‬
Marks, Road to Power, Lincoln, The Conquest of a :‫לפרטים נוספים על בניית הקו ראו‬
Continent, pp. 223-256
Boris Alexandrovich Romanov, Russia :‫הגדרת תפקידו של ויטה מופיעה אצל רומנוב בספרו‬
in Manchuria, 1892-1906 (Ann Arbor, 1952), pp. 256-257
Duus, The Abacus and the Sword, p. 137 :
George Alexander Lensen, Balance ofIntrigue: International Rivalry :
1
3
.
‫טה מצוטט אצל‬
1
4
.
‫ד הטונגהק ראו‬
in Korea and Manchuria, 1884-99, 2 vols. (Tallahassee, Fla., 1982), I: 118-140
Hayashi Tadasu, Ato wa mukashi no ki (
T
o
k
y
o
,
:
1
5
.
1970), p. 69
Stewart Lone, Japan's First Modern War: :‫לתיאור המהלכים הצבאיים במלחמה זו ראו‬
Army and Society in the Conflict with China, 1894-95 (New York, 1994)
Richard Austin Thompson, ‫״‬The Yellow Peril, 1890-1924." :
1
6
‫ ראו‬,, ‫הובה‬
.
Ph.D. dissertation (University of Wisconsin, 1957)
,
‫ סר‬,‫ההבחנה לגבי הזלזול ביפן גם אחרי המלחמה מופיעה ביומנו של הנציג הבריטי בבייג ינג‬
Ernest Satow, Korea and Manchuria between :‫ ראו‬,1903 ,‫ בדצמבר‬24‫ ונכתבה ב־‬,‫א מ ס ט סטו‬
Russia and Japan, 1895-1904: The Observations of Sir Ernest Satow (Tokyo, 1966), p. 245
Ian Nish, ,,Japan :
1
7
.
and European brinkmanship," in Ian Nish (ed.), Collected Writings of Ian Nish, 2 vols.
(Richmond, 2002), I: 64-71
Mutsu Munemitsu, Kenkenroku: A Diplomatic of the Sino- :‫לשיקולי הממשלה היפנית ראו‬
Record Japanese War, 1894-95 (Tokyo, 1982), pp. 248-254
Lensen,:‫ והמשך הדיונים על הפיצויים שתשלם סין ליפן ראו‬,, ‫על ״ההתערבות המשולשת‬
Balance of Intrigue, 1:282-354
Lensen, Balance of i
n
t
r
i
g
u
e
,
:
1
8
.
11:531-574
Lensen, Balance of Intrigue, 11:477-513 :
1
9
.
‫נית ראו‬
Roger F. Hackett, YamagataAritomo in the Rise ofModern :‫על חלקו של ימגטה בהסכם ראו‬
Japan, 1838-1922 (Cambridge, 1971), p. 174
Nish, The Origins, pp. 31-32 :‫לפרטים נוספים על ההסכם ראו‬
Andrew Malozemoff, Russian Far Eastern Policy, 1881- :
2
0
.
1904, With Special Emphasis on the Causes of the Russo-Japanese War (Berkeley, 1958),
pp. 97-99; David MacLaren Mcdonald, United Government and Foreign Policy in Russia,
1900-1914 (Cambridge, 1992), pp. 9-75
Peter Gatreii, Government, industry and :‫על מדיניות ההצטיידות הרוסית ותגובת בריטניה ראו‬
‫ר ראו‬
!‫יפן ומורשתו‬-‫ | מלחמת רוםיה‬60
Rearmament in Russia, 1900-1914 (Cambridge, 1994), pp. 20-24
Lensen, Balance of intrigue, 11:707-795 :‫על חכירת ג׳יאוג׳ו ופורט ארתור ראו‬
(man-21.‫דוקטרינת ההחלפה של מנציוריה בתמורה לקוריאה ידועה גם בשמה היפני מן־קן קוקן‬
kan kokan)
Nish, The Origins, p. 47 :‫לפרוטוקול הסכם נישי־רחן ראו‬
Baron Roman Romanovich :‫על זווית הראייה הרוסית בהסכם ראו בזיכרונותיו של הנציג הרוסי‬
Rosen, Forty Years of Diplomacy, 2 Vols. (New York, 1922), I: 159
Ivan Morris, Nationalism and Right Wing in Japan (London, 1 9 6 0 ) : 2 2 .
Nish, The Origins, pp. 97-100 : 2 3 .
‫על האגודה ראו‬
‫ראו‬
Ian Nish, The Anglo-Japanese :‫לגבי התמיכה הבריטית המשמעותית בעת המצור בבייגיינג ראו‬
Alliance: The Diplomacy of Two Island Empires, 1894-1907( London, 1966), pp. 83-88
Tokutomi Iichiro, Koshaku Katsura Taro den (1917) II: 995 :
2
4
.
‫על דעתו של קצורה‬
Stewart Lone,:‫לתיאור נוסף של התקופה מזווית הראייה של דאש־הממשלה קצורה ראו גם‬
Army, Empire and Politics in Meiji Japan: The Three Careers of General Katsura Taro
Nish, The Origins, pp. 121-123 :‫ על דחיית ההצעות ראו‬.(New York, 2000)
Nish, The Anglo-Japanese Alliance :
Nish, The Origins, pp. 142-143 :
2
2
6
Nish, The Origins, p. 157 :
Tokutomi, Koshaku Katsura Taro den, 1
1
:
1
1
5
.
‫על ההסכם ראו‬
.
9
‫ראו‬
2
2
7
8
.
.
‫על המזכר ראו‬
‫־‬
122
‫קצורה היה ממובילי הקו המיליטנטי בין מקבלי ההחלטות היפנים ולמרות שלא התנגד למשא־‬
‫ומתן עם רוסיה לפחות בזיכרונותיו כתב באופן החלטי על כך ״שכאשר שני צדדים מעוניינים‬
Katsura :‫ ראו‬. ,, ‫ מלחמה הינה הדרך הטובה ביותר להשגת המטרות בשלמות‬,‫לקנות את אותם טובין‬
Taro, Katsura Taro jiden [The Autobiography of Katsura Taro] (Tokyo, 1993), p. 273
Malozemoff, Russian Far Eastern Policy, pp. 244-245 :
2
9
.
‫ פטרסבורג ראו‬, ‫סט‬
Mcdonald, United Government (Cambridge, 1992), p. 71 :‫על דעות נגד המלחמה ראו‬
‫ הסימוכין‬,‫ עם זאת‬.‫הערתו של פלבה הפכה לקלישה המציינת את התמימות הרוסית לפני המלחמה‬
‫ המסר הרוסי‬.‫היחידים לגביה מופיעים בזיכרונותיו של ויטה ומהימנותם לגבי פלבה מוגבלת‬
Nish, The Origins, p. 203 :‫מצוטט אצל‬
Shumpei Okamoto, The Japanese Oligarchy and the :
3
0
.
Russo-Japanese War (New York, 1970), p. 96
Malozemoff, Russian Far Eastern Policy, p. 248 :‫על הצהרת הצאר ראו‬
John Albert White, The Diplomacy of the Russo-Japanese :‫לפרטי ההצעה הרוסית ראו‬
War (Princeton, 1964), pp. 356-358
Nish, The Origins, pp. 212-213 :‫להכרזה היפנית על ניתוק היחסים ראו‬
Rosen, Forty :
3
1
.
Years of Diplomacy, 1:231-232
‫קום מצוטט אצל‬