עין התכלת

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www. hebrewb 0 oks. org‬‬
‫ע״י חיים תשס״ט‬
‫עין‬
‫מהגשר הגדול בעל בגפים איש האלהים‪ .‬אאמו״ר מאור ורבן של כל‬
‫בני הגולה הגאון הקדוש מורינו ורביגו גרשון חנוך זצוקללה״ה הכ״ם‬
‫באדםו״ר הגאון הקדוש םוהר״י מאיזביצא זצוקללה״ה בעהמ״ח‬
‫ספר הקדוש בית יעקב ‪.‬‬
‫מ יודיע לעדת עם קודש כי כבר נגמר מלאכת התכלת ובעזהש״י כמה‬
‫אלפים מישראל כבר עשו על כגפי בגדיהם גדילי תכלת ולבן‪ .‬ובעזהש״י‬
‫בכל יום יוסיפו רבים מישראל לקיים מצות תכלת ובו יבואר ויתורץ‬
‫כל הקושיות שהגיע אליו מפי הכתב ומפי השמיעה בעגין זה‪ .‬ובו‬
‫ימצא תשובות נכוחות לכל השואלים כעגין ושיא כעגין ואף לשואל‬
‫שלא מדעת דברי תורה על הכל הושב בעזהש״י במאמר הזה כהלכה‬
‫בטיב טעם ו ד ע ת ‪.‬‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫ונ וה א י מאמר דלתות שער העיר‬
‫ווארשא‬
‫נד»ס ר' מאיר י ח י א ל ח א ל ט ע ר‬
‫נ״י ברחוב ‪KSS0‬‬
‫תרנ״ב‬
‫שנת‬
‫‪,‬‬
‫נומי ‪. 4‬‬
‫לפיק‬
‫‪TATXAftjIECb‬‬
‫‪A W h‬‬
‫‪r. e. BwacHeaie‬‬
‫‪L HoraeHia‬׳‪Bonpoca 0 pe.1Hrio:m0M‬‬
‫)‪Ha3. TXEJIETl (KpailieHHHH HHTKH.‬‬
‫‪TUKIj‬‬
‫‪H31> TOp. PAflMHA‬‬
‫‪1‬‬
‫‪HACTB‬‬
‫‪BAP1UABA 1891.‬‬
‫‪,‬‬
‫חקרטת הםלבידזד‬
‫ב‪3‬‬
‫הנה זה היום אשר עשה ה׳ לגחמגו מעצמן רוחנו אשר העציבנו מר‬
‫המות הסיר המצנפת והרים העטרה מעל ראשנו אבדנו את רוענו‬
‫אבינו עטרת תפארתנו ראש גולת אריאל רבן של כל ישראל אאמו״ר‬
‫הנאון האלהי םרגא ורבנא גרשון חנוך זצללה״ה הכ״מ‪ ,‬ועתה גורה‬
‫לה בי ראה בענינו והריס מעפר קרננו כונן מעשה ירינו להקים שם‬
‫לאבינו בזאת התורה אשר שם להאיר עינינו‪ ,‬זאת אשר יחיינו בענינו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ולהיות בי שמעט הוציאו קול להתפאר ולומר שכעת אחרי שנסתלק‬
‫אבא מארי מאוה״ג זללה״ה הכ׳׳מ ישיבו בפומבי לכל שואל‬
‫נגד דעתו הקדושה בדבר התכלת כי עת היותו אתנו יראו לפתוח פיחס‬
‫נגדו אבל כעת המה באחת וסי ישיבם‪ ,‬אכן הגם שאיגי מאמין שמי‬
‫שיש לו מוח בקדקדו יאמר דברים כאלו‪ ,‬אדרבה בחייו היו יכולים‬
‫להשיב עליו אבל אחר הסתלקותו אין משיבין את הארי‪ .‬אבל בכל זה‬
‫הנגי בזה להודיע שכל מי שירצה להשיב ולשאול בדברי אבא מארי‬
‫זללה״ה יבא במכתב אליגו וישיג תשובה ברורה על גבון בעזהשי״ת‪,‬‬
‫כי הגם שאבא מארי מאוה״ג נסתלק מאתגו ועלה למעלה‪ ,‬רוח קדושת‬
‫תורתו מופיע בבית מדרשו ונתן סהודו עליגו‪:‬‬
‫השי״ת ברוב רחמיו יושיע ויזכה אותגו להוציא לאור כל חבורי וחידושי‬
‫תורת אדומו׳׳ר מר אבא זללה״ה למען גרע דרך הישר והטוב‬
‫אשר גלך בו ואת המעשה אשר געשה ויהי׳ מעשה אבותיגו בידינו יהי‬
‫ה׳ אלהיגו עמנו כאשר היה עם אבותיגו אל יעזבגו ואל י‪1‬שגו להטות‬
‫לבבגו אליו ללכת בכל דרכיו לשמור מצותיו ומשפטיו וחקותיו כל‬
‫הימים ולא ימושו מפיגו ומפי זרעגו מעתה ועד עולם אס״ו‪:‬‬
‫מרדכי ייםף אלעזר‬
‫בהרב הגאון הקדוש המחבר זללה״ה‪:‬‬
‫ב״ ה‬
‫הקדמת הגאון המחבר זצללודה‬
‫חכם לב יקדו נמות ואייל מפתים ילב& <»צי י(‪:‬‬
‫כאשר בעזהש״י הוצאתי המאמר פתיל חכלח‪ ,‬והודעתי כי בעוהש׳׳י‬
‫מצאתי את החלזק‪ ,‬אף עזרני השי׳׳ת להניע להוציא ממנו‬
‫ו מ ב ע ‪ ,‬אם אמנם לא יכולתי לצבוע אז כראוי‪ ,‬אבל ידעתי כי ברוב‬
‫רחמי השי״ת בטח אגיע למחוז חפצי לצבוע כדת וכהלכה‪ ,‬הכינותי‬
‫ע*םי לקראת נשק‪ ,‬לאשר ידעתי בי בכל דבר חדש לא ימלט םטבקריס‪,‬‬
‫אלה יחפצו לדעת ולהתחקות על שרשי דבר ה ל כ ה ‪ ,‬ואלה ירצו בפלפול‬
‫בענין מחודש‪ ,‬ובן גס לא ימלט טמתקגאיס‪ ,‬ובפרט בענין חדש כזה‬
‫שהוא תורה וםצוה אשר יותר מאלף שגיס כי נעלמה מרבבות אלפי‬
‫ישראל‪ .‬גס אלופים וראשים לא ישימו יד ל פ ה ‪ ,‬ועל שדה מערכת‬
‫ד ^ ש י ה יעמדו‪ ,‬זקגים וישישים‪ .‬ראשים אילי תרשישים‪ /‬מגדולים‬
‫וחכמים‪ ,‬חקקי לב בעלי קרגיס‪ ,‬רובצים בין הסשפתים‪ ,‬יקרים אבירי‬
‫הרועים‪ ,‬בן תלמידים וצורבים גחמדיס‪:‬‬
‫‪t‬‬
‫לקראת כל אלה בצרתי החומה באבגי גזית ושיש‪ ,‬וגם בגיתי מגדלים ‪,‬‬
‫ללחום לחם שערים‪:‬‬
‫בן גס למלחסות תנופה הכינותי בעגיי‪ ,‬אילי ברזל וכלי תותח קשתות‬
‫ורמחים‪ ,‬כידון וםחי קבלו אבגי קלע וחרבות צורים‪ ,‬יען ידעתי כי‬
‫בגיני אשר בניתי בעזר צורי‪ ,‬ממםד עד הטפחות על אדגי אמת התכונן‪,‬‬
‫אבגי גזית יקרות‪:‬‬
‫אבן אחר אשר התאספו כל דברי השואלים והמקשים‪ ,‬הדורשים‬
‫והמבקרים‪ ,‬למאות ירבו‪ ,‬ראיתי כי הרבה מדברים בסגנון אחד ‪,‬‬
‫חחרשים והמבקשים דבר אסת ישאלו בטוב טעם ודעת שואלים כעגץ‬
‫והנני בעזהשי״ת משיבם בזה כהלכה‪:‬‬
‫אך לעומת המבקרים מחוך קנאתם אשר לא מקנאת סופרים‪ ,‬ראיתי‬
‫כי לשוא הכיגותי נשק‪ ,‬ולחגם בצרתי החומה ובניתי מגדלים‪ ,‬כי‬
‫בחםשה חלוקי אבגים מן הגחל אשר שטתי בכלי הרועים ובילקוטי‬
‫וקל*י‪ ,‬כולם לרסיסים יתפוצצו‪ ,‬כחלק כל המתקנאים אשר מקנאתם‪,‬‬
‫תסתלק‬
‫ג‪5‬‬
‫הקדמה‬
‫תסתלק חכמתם‪ ,‬וכל הגדול מחברו מהמתקנאים‪ ,‬טעותו גדולה ממנו‪,‬‬
‫כאשר כל הרואה יכיר‪ ,‬וכל התשובות שהשבתי בעזהשי׳׳ח יתנו עדיהן‪:‬‬
‫ל א אפרוט פרטי שמות השואלים והמבקשים לדעת דבר אמת‪ ,‬ל מ ק‬
‫לא אפרוט גם המבקרים והמתקגאים מתוך קגאתס שלא מקגאת‬
‫סופרים‪ ,‬מפגי הכבוד‪ ,‬רק אבוא בתשובה על סדר המאמר‪ ,‬ו מ מ ה‬
‫יבין בל שואל ומקשה‪ ,‬והרובים יקבלו את תשובתם‪:‬‬
‫ו ר ע ה שמענו בי נמצאו מקנאים לי במחנה אשר עדיין מחביאין עצמן‬
‫ולא באו במכתב גלוי אצלנו‪ ,‬לא אדבר מבגי מעוטי תורה‬
‫הלובשים אדרת שער וכתות שונות יפרדו להעריצם ויאמרו שרק אחד‬
‫בדור הוא אשר אותו יהלום הכתר‪ ,‬וכל אחד ילבש גאות כי הוא איש‬
‫הרוח ורק אחד הוא הרואה והיודע‪ ,‬הוא ולא אחר‪ ,‬ידע מראש כל‬
‫הנעשה‪ ,‬ורק מעריציו הם קלעו אל השערה וכוונו אל המטרה‪ ,‬ואיזה‬
‫דרך יעבור הרוח לחרש דבר בעולם אם לא הגיע אליו תחלה‪ ,‬ואס‬
‫יורה על האמת יפסיד חזקת צדקתו‪ ,‬ואיך אחייבו לעמוד בנסיון גדול‬
‫כזה להודות על האמת‪ ,‬הלא יגלה ממגו כבודו ולא הדר יהי׳ לבל‬
‫חסידיו ומעריציו‪ :‬׳‬
‫וזה איגו שם אל לבו שבאמת לא יחסר כבודו על ידי זה כי אפילו ריש‬
‫גרגותא משמיא מוקמי ליה עי׳ במס׳ )נינ ‪ (:fo‬ומי יורידגו מגדולתו‬
‫ועי׳ תנחומא )‪6‬׳ גח‪:‬יםי( על הפסוק גבר רש וגו׳‪:‬‬
‫אכן מהנקראיס נדולים מפני שהכבוד תלוי בהם והס תלוים בכבודם‬
‫כזית במקום מרה כזית במקום חיותו‪ ,‬גם מאלה המערריס והנוקפיס‬
‫נגדנו לא הגיע למספר אשר גער יכתבם וכולם גורל אחד להם אשר‬
‫לא אוכל להאשימם הרבה כמאמר המדרש רבה )וילך( מאה מיתות ולא‬
‫קנאה אחת‪ ,‬כמו שיתבאר‪ ,‬אשר לסיבות שוגוח‪ ,‬כל אחד לסיגד‪1‬‬
‫קנאתו ילבש מטעם מיוחד‪:‬‬
‫ה מ כ י ר י ם אותי מעודי עוד נער הייתי‪ ,‬נער קטן וצעיר לימים‪ ,‬והמה‬
‫גם אז היו ישישים‪ ,‬על אלה לא אשים אשמה‪ ,‬בי מציגו‬
‫כזה גס בנדולים וקדושים‪ ,‬בוא וראה סה דאיתא בש״ס סס ) נ ר מ ס » ‪( .‬‬
‫אסר רב ספרא רבי אבוד‪ .‬הוד‪ .‬מישתעי כשירד חנינא בן אחי רבי‬
‫יהושע‬
‫‪,‬‬
‫הקדמה‬
‫‪o‬‬
‫יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ שגרו‬
‫אחריו שני ת״ח רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכרי בן קבוטל כיון‬
‫שראה אותם אמר להם למה באתם אמרו לו ללמוד תורה באנו הכריז‬
‫עליהם אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו בבית המקדש‬
‫באותה ששגיגו זכרי׳ בן קבוטל אומר הרבה פעמים קראתי לפגיו בספר‬
‫דניאל‪ ,‬התחיל הוא מטמא והם םטהרים הוא אוסר והס מתירים הכריז‬
‫עליהם אנשים הללו של שוא הם של תהו הס אמרו לו כבר בנית ואי‬
‫אתה יכול לסתור כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץ אמר להם מפגי מה‬
‫אני מטמא ואתם םטהרים אני אוסר ואתם מתירים אמרו לו מפני שאתה‬
‫מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ אסר להם והלא עקיבא בן‬
‫יוסף הי מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ אמרו לו הנח רבי‬
‫עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל אמר להם אף אני לא הנחתי‬
‫במותי בארץ ישראל אמרו לו גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים‬
‫והם שגרוני אצלך בו׳ יעו״ש ‪:‬‬
‫י•‬
‫למסיק עלח הש״ם בשלמא הוא מטהר והם מטמאי׳ לחומרא אלא הוא‬
‫מטמא והם םטהרין היכי הוי והא תניא חכם שטימא אין חבירו‬
‫רשאי לטהר ובו׳ קסברי בי היכי דלא גנררו בתרי׳ יעו״ש ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובאמת יפלא הרי רבי חנינא בן אחי רבי יהושע הי׳ מפורסם מאד‬
‫בצדקתו עד דאיתא בסנהדרין )ל!־ לנ( אחר רבי חנינא בן אחי‬
‫רבי יהושע לגולה וגם הרי בטח דבר אמת הי׳ בפיו שבעת יציאתו‬
‫מארץ לחוצה לארץ לא הניח כמותו בארץ ישראל דאטו בשופטני‬
‫עסקינן שיאמר דבר שאינו אלא שאחר כך גתגדלו בתורה יותר ממנו‬
‫והוא לא ידע מ ז ה ‪ ,‬א״כ מאי כולי האי הוי להו לשלוח לו ולברר לו‬
‫שחכמי ארץ ישראל נתגדלו יותר ממנו וממילא הי׳ מגיח מלעבר שגיס‬
‫ולקבוע חדשים בחוצה לארץ שהרי גם הוא מודה לזה שאם נמצאו‬
‫גדולים ממנו או גדולים כמוהו בארץ ישראל אסור לעבר שנים ולקבוע‬
‫חרשים בחוצה לארץ ורק שהשיב להם גם אני לא הנחתי כמותי בארץ‬
‫ישראל א״כ הי׳ להם לברר לו שנתגדלו אח״כ כמוהו או יותר ממנו‪:‬‬
‫משמע‬
‫מזה שזה דבר שאי אפשר כלל שלקבל‬
‫ממנו או כמוהו ואפילו שיביאו לו כמה ראיות ברורות הי׳‬
‫הדבר‬
‫מ ה ם‬
‫ש נ ת נ ד ל ו‬
‫‪w‬‬
‫הקדמה‬
‫ד‪7‬‬
‫מ־יבר ברור להם שלא ירצה להאמין להם עד שלא בחגו בזה כלל‬
‫וסמכו לכתחלה לטהר את הטמא ולהתיר את האסור משום מיגדר‬
‫מילתא כי היכי דלא גגררו בתריי בביבמות )צ‪ (.‬דיכולץ ב״ד להתיר‬
‫לשעה שלא מן הרין משום מיגדר מילתא יעו״ש‪ ,‬בי באמת היו‬
‫מתירים אף איסורים גמורים ולא רק מה שגאסר מחמת חכם שאסר‬
‫וכמו שמבואר במהרש״א במס׳ ברכות )שם( שהראו לו מעיקרא אס לא‬
‫ישגיח על דבריהם יוכלו לסתור דבריו אף בדבר שאינו אמת יעו״ש‬
‫ורק דהש״ס פריך מחכם שאסר הייגו שזה היה תמיד על בל פנים‬
‫אפילו במה שמותר באמת לפי ד ע ת ם ‪:‬‬
‫הרי שםסכו להתיר איסורים על חזקה זו שהיא חזקה אלימתא טובא‬
‫כי םי שהוא גדול וםכיר את הקטן בקטגותו אי אפשר כלל‬
‫שיתקבל על דעתו שגתגדל יותר ממגו או אפילו כמוהו‪ ,‬ואם בדורות‬
‫הראשוגים שהם כבגי מלאכים כך ברורותיגו על אחת כמה וכמה‪ ,‬ועל‬
‫כן לא אשים עליהם אשמה בזה‪:‬‬
‫אלא שבאמת עיגם הטעהם וקגאתם קגאת חגם‪ ,‬והכי אתפאר שגתגדלתי‬
‫יותר סהם או אפילו כמוהם‪ ,‬יהי׳ להם אשר להם‪ ,‬אם עזרני‬
‫השי״ת והקים מעפר דל ושפל כמוני בזכות אבותי שאגיע לסצוה‬
‫שאזכה את הרבים הלא מתת ה׳ הוא אשר ברצונו יכול לזכות אף‬
‫הקטן שבקטנים ויהיה הוא הקטן בקטנותו מתחלתו ועד סופו ולא‬
‫יתפאר ויתנדר בזה‪:‬‬
‫כ ן גם אותן שאין מכירץ אותי מכבר הסקנאים מדמיונם בישבם על‬
‫מדין בתואר מגהיליס עדה גכבדה כל אחד ידמה בי רק לו לבדו‬
‫לעורר עגין נכבד‪ ,‬אבן גם עם אלה לא אבא בתוכחת נגדם כי מי‬
‫יתפאר אשר הוא ראוי להוכיח ומי בדור הזה מקבל תוכחה כדאיתא‬
‫במס׳ ערכין )סז‪: (:‬‬
‫אכן אם יסירו רוח דמיונם הגושאים על כנפיהם יכירו כי לא בזח‬
‫יחסר כבודם‪ ,‬בי באמת היא מלאכה ואינה חכמה לא חרשתי דבר‬
‫שלא היה רק עזרגי ה׳ והצליח מלאכתי מלאכת הקודש למצוא מלאכת‬
‫העבודה‪ ,‬הסירו קנאתכם ורוח דמיונכם‪ ,‬ותורו על האמת ‪:‬‬
‫יתלי״ת כי אגכי בעניי איני משים לב לכמו אלה בי הורגלתי בזח‬
‫מעורי כי גם באביב ימי חלדי בעוד ראשי נמלא טל ילדות‬
‫קווצותי‬
‫הקדמה‬
‫‪8‬‬
‫קווצות* רסיסי בחרות ושחרות עזרני ה׳ לחבר םמר סדרי מחרות ‪hf‬‬
‫סדר טהרות והוצאתי חלק הראשון על סס׳ כלי‪ 0‬ובעזחש״י הסכימו בידי‬
‫רוב גדולי ישראל המה הקדושים אשר בארץ המה שהיו גאוגימ‬
‫אמתייס אנשי חיל יראי ה אגשי אסת ושוגאי בצע ובורחים ם‪6‬גי‬
‫הכבוד זכרוגס לברכה‪ ,‬וגם אשר בחיים המה עודגה ה יאריך ימיהם‬
‫ושנותיהם‪ ,‬ובכל זאת קמו אז איזה מתקגאים ויצאו גגדי במלחמות‬
‫תנופה‪ ,‬והרבה מהגדולים עזרו בידי ויצאו לקראת נשק כאשר הו*‬
‫בכתובים עמדי אכן לא רציתי להוציא דבריהם בגלוי ועוד חזון לסועד‬
‫כי בעזהש״י כל הקמים גנדי בושו וגם גכלמו ובעזהש״י גתקבל ספרי‬
‫בכל גלילות ‪1‬זעולם מקום אשר זרע היהודים ישמנו וכל מריבי היו‬
‫כמוץ לפני רוח ואלהי אמתי היה בעזרי‪ /‬כן אקוד‪ .‬ואתפלל כי יוסיף‬
‫ה' לחנני‪ ,‬ונם עתה כל דברי הטקגאיס כולם ישא הרוח והיו כלא היו‪:‬‬
‫כ י באמת אתר אשר אספתי וחקרתי לדעת מה ידברו אלו המקנאים‬
‫במחבואיהם ראיתי אשר אין להם שום מענה להשיב ורק למען לא‬
‫ילבשו בושת בפני ההמון הרבו לוחשי לחישות במחשך בין םכיריהס‬
‫בהמיית שקרים וכזבים בעורון עיגים למען כסות חרפתם אבל יטמינו‬
‫אותם בחבם ולא יצאו במכתב גלוי לפגי •כל למען לא תתגלה חרפתס‬
‫בקהל ‪:‬‬
‫וכאשר נודע לכל‪ ,‬תשובתם‪ ,‬על ששאלו אותם למה תחביאו עצסיכס‬
‫מפניו ולא תצאו ללחום מלחמת התורה ולהתוכח עמו ואם‬
‫אתכם הצדק יוכרח להודות על ה א מ ת ‪ ,‬והשיבו יודעים אנו בו שהוא חד‬
‫השכל ייוכל להשיב עד שלא נוכל לעמוד נגדו וינצח אותנו לכן גמרגו‬
‫שלא להשיב כלל ;‬
‫אבל באמת זו היא תשובת קרח כשחלק על משה רבנו ע״ה בלבשו‬
‫טלית שכולו תכלת לחלוק על מצות תכלת ולא רצה לילך‬
‫ולהתוכח עם מרע׳׳ה‪ ,‬כראיתא במדרש חנחומא פ׳ קרח )ני׳ י׳( לפי‬
‫שהיה קרח פקח ברשעתו אמר אס אגי משיבו יודע אני בו שהוא חכם‬
‫גדול עכשיו יקפחגי ברברים ומקלקלגי ואני מתרצה לו בעל כרחי מוטב‬
‫שלא אזקוק לו יעו״ש ‪:‬‬
‫והיימ שאין זה דרך התורה כלל לבוא בהחבא ‪ /‬אלא כל מי שיודע‬
‫להשיב בדבר הלכה מוכרח לחות דעתו בגלוי ולא יטמיגו בחבו‬
‫ואם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הקדמה‬
‫ה*‬
‫ואם שכגגדו ינצחו כהלכה מוכרח להודות ולא ירע לבבו כלל מזח‬
‫אדרבה יניל וישמח כי יצא הרין לאמתו ‪ ,‬ולא מצאנו כזאת לחז״ל בשום‬
‫מקום בש״ס שלא ירצו לדון ולהחוכח עם שבנגרו רק במקום אחר במם'‬
‫יבמות )«‪ (.‬נבי צרת הבת שאמר להם רבי דוסא לחכמים שיזהרו מיונתן‬
‫אחיו שלא יקפח אותם בהלכות יעו״ש והיינו חקא התם שהיתה הלכח‬
‫מקובלת בידם מפי חני הנביא על צרת הבת שהיא אסורה ויונתן אחי‬
‫רבי ת ס א מתלמידי ב״ש היה והיה חולק על הלכה זו ורצה לרון עמם‬
‫בתשובות ולזה אסר להם שיזהרו בו כי כשיש הלכה מקובלת מוכרחים‬
‫להבל אף שיש עליה כמה תשובות כראיחא הדבה פעמים בש״ס אם‬
‫הלכה היא נקבל ואס לדין יש תשובה והשיב הלכה אני אומד ושוב‬
‫אין להשיב על זה שום תשובה עי׳)סס »•( ‪ ,‬אבל במקום שההלכה יוצאת‬
‫ע״י משא ומתן בבירור ההלכה אדרבה מי שיש לו לטעון מוכרח וחובה‬
‫עליו לנלות ולהתוכח להוציא הדין לאמתו ‪:‬‬
‫ובאמת כל ערעורם כפי מה שאספתי ממה שמדברים במחבואיהם‬
‫הנה ממה שנוגע אף קצהו לשאלת תורה בבר הצנחי בפגים‬
‫כל דבר במקום הראוי לו‪ ,‬אבן אשר חפאו והרבו דברים אשר אין להם‬
‫שחר‪ ,‬אף שאין כדאי להזכיר דברי פתיות ושקרים באלה בין דברים‬
‫קדושים‪ ,‬אכן גם זה לתכלית פרסומי מצוה למען יסכר פי דוברי שקר‬
‫לבן הגגי לגלות דעותיהם המזויפות וביטולם ‪:‬‬
‫מהם הוציאו קול ושלחו כתבי פלסתר בלשון רמי׳ שמצאו כתוב בםפר‬
‫ישן גושן שמו שרביט הזהב הנדפס בשנת רנ״ב לאלף החמישי‬
‫ונלאיתי להעתיק לשוגם לשון שקר ורק זה תורף הדברים שניבא שעתיד‬
‫אחד לחדש תכלת‪ ,‬ובעל הספר מצוה שלא יאבו ולא ישמעו לו‪ ,‬אק‬
‫לא יחרוך רמי צירו בי רופס ניכר מתוכם שהרי בשנת רנ״ב לאלף‬
‫החמישי לא היה נמצא עוד מלאכת הרפוס בעולם‪ ,‬וספר שרביט הזהב‬
‫שעל מצות מילה מצוי הוא ביד בל אדם ואפשר בוד אחד טעה במה‬
‫שנותן שם סימנים במראות נצוצי דם המילה אבל אינו ענין לזהבלל‪,‬‬
‫העתקנו להשיב על דברי שקר ומרמה הנם שבאמת הוא ללא צורך‬
‫י ק למען להראות עד היכן גברה אגרופה של קנאה ושנאת חנם ב ע מ ע‬
‫עד שרוצים לעור עיגי ההמון ברברי שקיים וכזבים כאלה ‪:‬‬
‫אחד‬
‫‪,‬‬
‫‪10‬‬
‫הקימה‬
‫אחד מהם הוציא קול האנק דום שמקיום מצות התכלת תצא חורבה‬
‫להיות כי השלוחים מענגעללאנד ירצו לבנות בית מסגד במקום‬
‫המקדש בירושלים אך זאת תעמוד להם לננד שאין להם תכלת ואס‬
‫יקבלו ישראל לקיים מצות תכלת‪ ,‬יעשו את אשר זמסו לעשות‪:‬‬
‫ראו גא איך יעורו עיני ההמון בהבל הבלים שאין לו ריח וטעם‪,‬‬
‫ראשית הלא גם עתה עומד שם בית מסגד לישמעאלים ומה לי‬
‫בית ססגד לישמעאלים או לשלוחים ו ע בזה״ח סדרש הנעלם)ס׳ ויצא(‪,‬‬
‫שנית ‪ ,‬הלא ידועות דעותיהם שהתכלת איגד‪ ,‬ירוקה רק גומה לאדום‬
‫וכן כבר םלאו ספריהם בזה‪ ,‬שלישית‪ ,‬הם לא יאמיגו בדברי חז״ל‬
‫שהתכלת איגד‪ .‬אלא מן החלזון רק צבע ממה שיוכל להצבע וזה יכולין‬
‫להשיג בלאו ה כ י ‪ ,‬רביעית הוא שקר מוחלט באמת רק אשר הכסילים‬
‫הגאיוגים בדו מלבם לעור עיגי פתאימ ‪:‬‬
‫אחד מהם התנצל עצמו ואמר שאף שכפי ההלה אין לו שום דבר‬
‫להשיג על קיום מצות תכלת‪ ,‬אכן על פי הסוד והקבלה אין‬
‫עולה יפה כסו ההלכה ואין סקום לילך אחר הלכה זו‪:‬‬
‫לבזה לו לעגה ל ו ‪ ,‬ראשית אף במקום שחכמת הקבלה חולקת מפורש‬
‫על ההלכה אין אנו הולכין אלא אחר ההלכה והסוד ישאר אצל‬
‫בעל הסוד ומי שיעשה מעשה עפ״י הסוד לבטל ההלכה על זה נאמר‬
‫בסודם אל תבא נפשי ופוק חזי מה שכתב האריז״ל על מעשה זמרי‬
‫)בביאור מאמר פסיעותיו שאאע״ה הנדפס בסוף ספר חסד לאברהם‬
‫דפוס לבוב( וז״ל כי אל תחשוב אשר שלומיאל שהיה השגי לגשיאיס‬
‫ממבחר דור המדבר בימי מרע״ה אדונגו שהיה פרוץ בעריות כדעת‬
‫הפתאים בני הכסילים וכתב שם שהם דברים העומדים בכבשונו של‬
‫עולם יעו״ש שכסה כרכורים כרכר על האומרים בזה דבר כפשוטו אלא‬
‫שהיה עגין גבוה מאד וכן אמר אאזסו״ר הרב הגאון הקדוש מאיזביצא‬
‫וצוקללה״ה בספר מי השלוח )פ׳ »מס( וביאר העגין יעו״ש ועם כל זה‬
‫הרגו פגחס וגרשם עליו בתורה חטא ויעקב אבינו ע״ה אמר בסודם אל‬
‫חבא גפשי‪ ,‬שבל דבר שאיגו כפי ההלכה הפשוטה אף שיש בזה סוד‬
‫לא יבא גפש וחלק יעקב אביגו כי מדת יעקב אביגו הוא תפארת לעושיה‬
‫ותפארת לו מן האדם כמו שגתבאר במקומו‪ ,‬ולכן לא גתייחס בעגין זח‬
‫י‪/‬‬
‫שגית‪.‬‬
‫עד יעקב אביגו ע״ה ‪:‬‬
‫הסה דברי פתיות כי באמת אין מקום כלל ח״ו לעקור ולבטל‬
‫םצות‬
‫ו ‪11‬‬
‫הקדמה‬
‫מצות תכלת לא על פי פשוט ולא על פי סוד ]כי דברי האר״י‬
‫הקדוש ודברי הנאון המגיד הקדוש םקאזיניץ ז״ל יתבארו בעזה׳׳י בפנים[‬
‫ואם כניס דבריו כפי דעתו בסוד ינלה לן טעמיה ומוכן אני בעוהש״י‬
‫לבאר לו שאין לדבריו מקום נם על פי סוד‪ ,‬ואס יאסר שיש בלבו‬
‫ואינו יבול להוציא בשפתיו‪ ,‬זה שקר מוחלט‪ ,‬שכל היודע בטוב טעם‬
‫יכול להוציא בשפתיו‪ ,‬ולהבינם אף לקטן שכמוני‪ ,‬ואם יחזיק במאמרו‬
‫שיש לו סוד על פי הקבלה שאינו יכול להוציאו בשפתיו יודע אני בו‬
‫שהוא מטורף ולא מקובל ‪:‬‬
‫ואם יאמר שיש לו סוד ויעלה גם על פי ההלכה לבטל מצות התכלת‬
‫ויכול להוציאו בשפתיו אלא שאינו רוצה לגלות מטעם הכמוס‬
‫אצלו ‪ /‬הא וראי דאין שומעין לו כיון שאינו אומר כהלכה כי לא מצינו‬
‫בשום מקום בש״ס שחז״ל לא רצו לגלות טעם הדין זולת בסקום אחד‬
‫במס׳ ע״ז )לס‪ (.‬בגביגות בית אוגייקא גזירה חדשה היא כו׳ דאמר עולא‬
‫כי גזרו גזירתא במערבא לא מגלי טעמא עד תריסר ירחי שתא דלמא‬
‫איכא איגש רלא סבירא ליה ואתי לולזולא בה יעו״ש אבל בדבר הלכה‬
‫שיאמר אחר שרעתו כך ולא יאמר הטעם מי ישמע לו וב״ש אס יאמר‬
‫בדבר שפשטות ההלכה והשמועה מפורש ההיפך מדבריו הלא בוז‬
‫יבוזו לו‪:‬‬
‫אחד מהם הראה מפורש בקרובץ לפורים )םודיה חן זבדה( תכלת‬
‫ידה עשות לגאולי אל ע״ב ואמר שלשון ידה איגו םלשון ידים‬
‫אלא מלשון השלכה שהשליכה את התכלת עד זסן הגאולה‪ ,‬ואם כי‬
‫לא אדע דרך דורש רשימת הקרובץ הזה‪ .‬דא״כ אסחר גנזה חמבלת‬
‫עוד קודם בית שגי ומאין היה להם תבלת במקדש שגי ופשוט וברור‬
‫הוא שכל ישראל היו מקיימין מצות תכלת כל ימי הבית‪ ,‬אכן על‬
‫פי פשוט לא הבין לפרש לשון הקרובץ דקאי בפשיטות על הידים‬
‫והייגו שדריוש בגה של אסתר צוה לבגות הבית שגי והיה מכחה לפי‬
‫שהיה בנה דרש טוב לישראל ובעל הקרובץ צייר לפניו שגם היא סייעה‬
‫לבנין בית המקדש במה שבכחה וחכמת נשים בפלך וטוותה בידיה‬
‫תכלת למקדש וכדרך הפייטנים האחרונים‪ ,‬ואף שלא היה ראוי להביא‬
‫דברי פתיות כאלו אכן הבאתים להראות עד במה תתנבר קנאה‬
‫ושנאת חנם בעולם ער שסחזקים דברי הבלים‪ .‬בהבלים כפולים‬
‫וםבופלים‬
‫‪t‬‬
‫‪12‬‬
‫הקדמה‬
‫וסכופליס‪ ,‬אוי לנו מעלבוגה של תורה ‪:‬‬
‫אחד מהם אמר במחבואו כי לא יכול להטיל התכלת בטליתו להיות‬
‫שאינו ברור לו היאך הוא מהות מראית צבע התכלת אדום או שחור‬
‫או ירוק וכפי נטיית דעתו צריך להיות נוטה לאדום ואמר שכבר עשה‬
‫בזה קונטרס מיוחד באריכות נפלא ונשאר בזה בצ״ע ‪:‬‬
‫בינו נא אחי וריעי עד היכן בעוה״ר נברה אנרופה של קנאה ושנאת‬
‫חנם עד שנפל חכם מישראל ברשת חקירת חכמי העמים שלהיות‬
‫שאין להם קבלה וססורת חקרו בזה עם חכמתם ועלתה להם שהוא נוטה‬
‫לאדום ורעת יפת הובא בראב״ע )ש»‪ 0‬נס י( שהוא שחור‪ .‬אבל אנו‬
‫ישראל בני אברהם יצחק ויעקב שיש לנו קבלה ומסורת כידוע שתורה‬
‫שבע״פ אינו דוקא הש״ס ויתר ספרי חז״ל שכבר באו בכתובים או בדפוס‬
‫אלא כל פירוש או הנהנה טובה אשר יש לישראל מהוריו או מוריו אם‬
‫הוא רק שלא כננד התורה הקדושה בנדר תורה שבע״פ וקבלה נכנס‬
‫וגצטוינו על זה בלאו דלא תסור ‪ /‬ומסוג זה קריאת צורת א בשם אלף‬
‫וצורת ב בשם בית וכן כל האותיוח ופי׳ הלא‪ ,‬שלילה‪ ,‬וההן‪ ,‬חיוב‬
‫והתחלת ספירת השבוע ליום השביעי מסגו להחזיקו ליום השבת ולקדשהו‪,‬‬
‫כל אלה ודומיהם הרבה אשר לא גוכל להציל ידיעתו סן הספר וגרע רק‬
‫במסורה מאבותיגו וממלמדיגו אשר נאמר כי הוא ממשה מסיגי איש‬
‫טפי איש‪ .‬וגם פי׳ תכלת מה היא מראיתה גורע וברור לכל תינוק‬
‫מישראל ההולך לבית הספר כשלומד בתורת משה תיבת תכלת מפרש‬
‫לו מלמדו )בל‪$‬ה וואל( רדיעת בית רבו שמה ידיעה‪ ,‬והרי יש לגו קבלה‬
‫וססורת בפירוש מראית צבע התכלת‪ ,‬וםה לגו ליכנס בחקירות שלא‬
‫יועילו ולא יגרעו שהרי אפילו יבא גאון וחכם וירבה כחול ראיות היפך‬
‫הקבלה והמסורה אסור לגו לשמוע אליו ומוזהרים אגו על זה בלאו‬
‫דלא תסור‪ /‬ואגו לא באגו לידי מרה זו במאמרגו שפוגי טמוגי חול‬
‫ובמאמרגו פתיל תכלת פרט השני )דף יד ב( לחקור במהות מראה‬
‫התכלת אלא במראה מ )של בלאה( עצמה שכמה מינים ממינים שוגים‬
‫יש בה גבוה וגמוך ועמוק וזה אין אנו יכולין לפתור מן הקבלה והמסורה‬
‫כיון שכולן גקראים בשם)בלאה( וגם הוצרכני שמה לבאר שלא יהי׳ פלוגתא‬
‫בזה במציאות בין הירושלמי והבבלי כרמשמע לכאורה מלשוני התוס׳‬
‫ז״ל והעמדגו שיהיו כל דברי חכסיגו ז״ל קייסיס על מכוגם ולאחדים עם‬
‫‪4‬‬
‫‪t‬‬
‫הקבלה‬
‫הקדמה‬
‫ז ‪3‬ג‬
‫הקבלה והמסורה‪ ,‬אגל לחקור אם היא מראית שחור או אדום נגד‬
‫הקבלה והמסורה איגו ראד בלל לחכם מישראל לחקור בזח ומי גרם‬
‫להם כל זה שנאת חנם שעדיין מרקדת בינינו בעוה״יר אר לנו בי חטאנו‪:‬‬
‫י ש כאלה אשר אס ישאלו כאו״א מהם מדוע מסאניס במצות התכלת‬
‫ואחרי רואו שאץ לו לנטות ימין ושמאל להשיב בזה שום דבר‬
‫וילחץ אל הקיר להשיב הנה קול בלא דיבור אי״ה בי״י‪ ,‬התבוננו נא‬
‫הנמצא באיוה מקום בדברי חז״ל תשובה כזאת‪ ,‬רק אי״ה נמצא בעדים‬
‫זימםין במסכת סנהדרין )»‪ (:‬ובי״י היינו דאחריב למקרשא במסכת‬
‫יומא )םם‪: (:‬‬
‫ואלה מהם יאמרו םקגאתס כי לא יחפצו בחבונה לכמס כלל לענין זה‬
‫ואף כי ידעתי אשר הרבה עסקו במאמרנו שפוני טםוני חיל‬
‫ו*תיל תכלת קטני הכסות ורב האיכות‪ ,‬אך אחרי רואם כי לא יעלה‬
‫בידם ללחום כנגדי על שדי התלמוד יאסרו לאחוז העינים שלא יחפצו‬
‫כלל לכנוס בענין זה‪ ,‬והבזה דעת תורה אדרבה כל היודע ויש יכולת‬
‫בידו לברר מחויב להתבונן ואס לא ימצא בו מוס םחויב לסייע ירי‬
‫עושה מצוד• ;‬
‫ומחם הנאבד׳ק בדיסק דליטא שיחיה מסר כל טעמו ונימוקו בדבר‬
‫מיאונו במצות התכלת לאחד םמיודעינו שיכתוב דאמר לנו משמו‬
‫כזה הלשון כמע׳׳ל לא ביאר בדבריו מה זאת מצא אחר שנשכח‪ ,‬אם‬
‫מציאת הדג או הוצאת צבעו‪ ,‬ורק אחרי אשר במע״ל יברר זאת ‪,‬‬
‫היינו היה בזה דבר הנשכח והוא מצאה‪ ,‬אז נהיה מחויבים לשמוע‬
‫אליו וללבשו‪ ,‬אכן אס נאמר כי הדנ היה במציאות‪ ,‬וגס הוצאת צבעו‬
‫חיה ידוע בכל זמן מהזמנים שעברו עלינו מעת שפסקה התכלת מישראל‪,‬‬
‫יעל כל זה לא לבשוהו אבותינו ואבות אבותינו‪ ,‬הרי הוא באילו יש‬
‫לנו בקבלה ומסורה מאבותינו כי זה הדג וצבעו איננו החלזון והתכלת‬
‫אף שהוא בכל הסימנים שסמנו בו חז״ל‪ ,‬כי אפילו נרבה בחול ראיות‬
‫לא יועילו נגד הקבלה והמסורה‪ ,‬ורק אחרי אשר יבדר לגו כי דג יה‬
‫או מלאכת צבעו נפסק ונשכח מציאתו או ידיעתו כשום זמן םהוםגיט‬
‫ו«‪0‬קה בזח הקבלה אז יהיה לבו דברי ההלכה לראיה‪ ,‬ע״כ‬
‫רבדיו שיחיה ‪:‬‬
‫ודברים‬
‫‪u‬‬
‫ודברים‬
‫הקדמה‬
‫נכונים ואמיתיס המה שאס לא היה בזה שום שכחה ותמיד‬
‫ידעו לצבוע מדם דנ זה מראה התכלת ובכל זה לא השתסשו‬
‫בזה אבותינו לתכלת מצוה לא היו מועילים שום ראיות ובירורי ההלכה‬
‫להכשיר תכלת זה למצוה‪ ,‬דמדלא השתמשו בו אבותינו ואבות אבותינו‬
‫לתכלת מצוה שמע מינה דהוי קים להו שזה הדנ וצבעו איננו החלזון‬
‫והתכלת ומה יועיל ראיות ובירורי ההלכה נגד הקבלה והמסורה‪:‬‬
‫אולם חוץ מכבודו הראה בזה שלא חש לעיין בשני מאמרנו שהרי‬
‫מבואר ומפורש להדיא בדברינו »מאמי שס׳׳מ ע‪ (:‬משמא דהרדב״ז‬
‫ז״ל בתשובה )סימן תרש״ס( שהנם שהחלזון מצוי הוא אכן נשכח איזה‬
‫מין דג הוא החלזון ונם נשכח מלאכת הוצאות צבעו לאשר העסיס‬
‫הפסיקו מלהשתמש בצבע תכלת שמן החלזון כי המציאו שאר צבעי‬
‫תכלת יפימ ומתקיימים וזלים הרבה יותר מתכלת שמץ החלזון‪ ,‬וביארנו‬
‫עוד סיבות לדבר זה מחמת שנתדלדלו ישראל והלכו בנולד‪ .‬אחר נולה‬
‫עד שהי׳ איזה עת שגלו ונתרחקו הרבה סחופי הים שהחלזון מצוי שם‬
‫ומחמת עוגי וקושי השעבוד לא הי׳ בהשג יד לשלוח לחופי הים להשיג‬
‫החלזון וגם מחמת גזירת עסים הקדםוגים שלא היה רשות ללבוש תכלת‬
‫אלא הסגגים והפרתמים כמו שאיתא ברמב״ן גסוקי תורה‪ ,‬וכיון שגפסק‬
‫מישראל דור אחד נשכח איזה סין דג הוא החלזון וגשכחה הוצאת‬
‫צבעו‪ ,‬וביארנו שבאמת עד היום געלס מזולהגו הוצאח צבעו לצבע בו‬
‫מראית תכלת וזה אשר מצאגו תהלה להשי״ת‪ ,‬אחת שע״י הסימגים‬
‫שםמגו חז״ל את החלזון מורה באצבע שזה הוא החלזון‪ ,‬שגית מצאגו‬
‫להוציא את צבעו שיצבע מראית תכלת‪ ,‬וגתבאר כל זה במאסרגו‬
‫שפוני טמוני חול בסוף ביטול טענה הראשונה ובביטול טענה הרביעית‬
‫ורמזנו עלה במאמרנו פתיל תכלת )סס‪ (.‬ומבואר נ״כ בפתיחה )שם ל‪(.‬‬
‫ואם כי לא נקיטנא בלבאי עלה דהרב נר״ו שלא חש לעיין בדברי כי‬
‫מה אני שאעמיסו לעיין בדברי שפל כמוני‪ ,‬םיהו למען כבוד הסצוה‬
‫דבריו שיחי׳ כי אפריון‬
‫ודאי הי׳ ראוי שיעיין בזה‪ ,‬והעתקנו‬
‫גמטי׳ דעכ״פ מבואר מדבריו דמי שמעיין בעין חמלה בדבריט ורואה‬
‫שבאמת הי׳ בזה שכחה ובעניינו מצאנו שזה הדג הוא החלזון ומצאנו‬
‫להוציא צבעו ודאי מחויב להטיל תכלת של מצוד‪ .‬בטליתו‪:‬‬
‫ואלה‬
‫הקדמת‬
‫ח ‪15‬‬
‫ואלה מהם אשר ילבשו ענות צדק אם קדםונינו לא זכו לוה איך נלבוש‬
‫אנחנו וכי נחזיק עצמנו נתלים מקדמונינו והאר״י ז״ל הקרוש‪,‬‬
‫היתכן כי הנאונים שהיו עד כה קדושים וגדולי ישראל לא ידעו מזה‬
‫ומדוע לא חפשו ולא עמלו להוציא את הםצוה לאור‪ .‬והרי הרסב״ם‬
‫ז״ל כפי הנראה מלשונו בפירוש המשנה במס׳ מנחות ידע והכיר‬
‫החלזון ותלה חסרון התכלח רק למה שאין אנו יורעין לצבעו היום ואס‬
‫הרמב״ס ז״ל שהי אב החכמים בכל חכמה ומדע אמר שאין אנו יורעין‬
‫לצבעו היום‪ ,‬איך ירהב ארם עוז בדורותינו לומר שהוא טרח וינע‬
‫ומצא לידע לצבעו‪ ,‬למה לא טרח הרםב״ם ז״ל בזה‪ ,‬ואיך נעשה דבר‬
‫חדש כזה‪ ,‬הרי ידוע שמרנלא בפוםי׳ רהנאון ח״ס זיל בתשובותיו על‬
‫מי שבא להנהינ חדשות לוםר בצחות לשונו החדש אסור בכל מקום‪,‬‬
‫ומביאים ומצפצפין ננדנו שאיתא בכסף משנה שחכם הבא לחדש‬
‫חדשות ננד כל החכמים חשש מינות הוא‪ ,‬ויש שהביאו ראי׳ לסברתם‬
‫זו מתשובת הרא״ש )כלל נ‪ (0‬שאין לשנות תקנה אלא בקובץ כל הקהל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ואם כי נם ענות טענה זו היא ענוה פסולה ובאושה‪ ,‬ואיזוב רומי‬
‫נקראת‪ ,‬בי תוכה רצוף נאות‪ ,‬ומשנאת חנם מקורה‪ ,‬ולא בענוה‬
‫סרוחה כזו נפטור עצמנו ממצות ההורה‪ ,‬בי מי לא ידע שחייבין אנו‬
‫לחוש לכבודן של הראשונים ז״ל שהרי מפיהן אנו חיים שהם חרשו‬
‫וזרעו ונכשו וכסחו ועדרו וקצרו ועטרו ודשו וזרו ובררו וטחנו והרקידו‬
‫ולשו וקטפו ואפו ואלמלא הם אנו כמו שלא באנו לעולם ואם הראשונים‬
‫בני מלאכים אנו בני אנשים ואס הראשונים בני אנשים אנו כחמורים‬
‫אבל באמת אין בזה שום פניעת כבוד בכבודן של הראשונים ז״ל ח ״ ו‬
‫דודאי לאו משוס עצלות וחסרון זריזוח ח״ו לא מצאו את התכלת ‪,‬‬
‫ורק משום מניעות אחרות סבות מסבות שונות שלא הי׳ מועיל טרחתמ‬
‫ויניעם בזה ואין זה חסרון בחיקם של הראשונים ז״ל מה שהי׳ להמ‬
‫מניעות מבחוץ שמנעו מהם מציאות התכלת‪ ,‬או כמו שכתבנו די באר‬
‫במאמרנו שפוני טמוני חול שמאת ה׳ היתה זאת שלא יוכלו להשיג‬
‫את התכלת והעלים מהם עשיותו ואין זה שוס חסרון ופניעת בבור‬
‫בכבודם של הראשונים ז״ל דודאי בהשנחה פרמיית היתה זאת שלא‬
‫יהי בהשנ יד עם קודש לקיים סצות התכלת‪ ,‬אבל לא לעולם יזנח‬
‫‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪e‬‬
‫ה‬
‫ק‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ה‬
‫חי וגרוב רחמיו רצה שיתגלה התכלת וממילא הוקל לכל ארם אפילו‬
‫קמץ ושפל כמוני לבא על ידיעתו‪:‬‬
‫אולם אשיחה קצת בהרחב טענתם‪ ,‬ותבינו עומק רמיזתס‪ ,‬הנה‬
‫באמת לא מלבם ידעו להוציא מלין ולצפצף מדברת הכ״מ כי‬
‫אם מאתגו יצאו הדברים כבושים‪ ,‬בעוד הייתי רך כשנים אז קם ז ק‬
‫אחד גאון וגדול הדור ות״ח מופלא ז״ל והרעיש כל המדינה לאסור‬
‫שמן»ית משוס חשש תערובות שומן חזיר‪ /‬ואנכי אף כי צעיר הייתי‬
‫ליםי׳ם עמדתי מרעיד בעניי היתכן כי נרהיב עוז בנפשנו לאסור מה‬
‫שהתירו חכמי הש״ם וכל רבותינו הראשונים והאחרונים ז״ל‪ ,‬דבשלמא‬
‫אס »ד‪ .‬החשש נתחדש מחדש והראשונים לא דברו מזה כלל שפיר‬
‫הימו יבולין לאסור ולא היה גוה •גיעת בגור בהראשונים ז״ל שהיינו‬
‫יבולין למיתלי שבאמת בימי הראשוגיס לא הי׳ חשש זה ורק עכשיו‬
‫נתחדש חשש ז ה ‪ ,‬אבל כיון שזה החשש עצמו בבר נזכר בש״ס בבלי‬
‫וירושלמי וגזרו ואמרו שאין לחוש לזה עד שנזכר בירושלמי )שנס ש׳׳א סיר(‬
‫גבי שמואל דא״ל אכול משחא ואי לאו כתיבנא עלךדזקן ממרא א ת ‪,‬‬
‫ושוב אח״ב בימי הרמ״א ז״ל הי׳ ערעור על השמן ויצא בהיתר כמבואר‬
‫בתשובותיו)סיק ע <י(‪ ,‬היאך נרהיב עוז בנפשנו לפגוע בכבוד הראשונים‬
‫ז״ל לאסרו‪ ,‬והבאתי אז דברי מרן הקדוש בכ״ם )ס״א מס׳ ההמוס ‪0‬ייא(‬
‫שאחר שביאר שדעת הרמב״ם ז״ל שםירוח עכו׳׳ס פוטר מן המעשר‬
‫והביא דעת החולקים בזה ושהמנהג פשוט בכל א״י כדעת הרםב״ס‬
‫סייס וכתב ועתה קם חכם אחד ונראה לו שהוא מתחסד בעשותו‬
‫וזיפך המגהג הפשוט ומעשר פירות שגדלו בקרקע עברם וגגמרה‬
‫מלאכתה ביד עבו״ם וגם מירחן עכו״ס‪ ,‬והולך ומפתה אחרים שיקבלו‬
‫עליהן לעשות כדבריו ‪ /‬וגראה פשוט בעיגי שראוי למגעם םזה משוס‬
‫לא תתגודדו‪ ,‬ועור מאחר שבכל אלו המדיגות קבלו עליהם לעשות‬
‫בדברי רבינו‪ /‬מלבד מה שגוגע בכבוד הראשונים שנהגו כדבריו בו׳‬
‫לכן יש לגזור עליהם שלא יגהגו כן ואם יסרבו יכופו אותם כההוא‬
‫דשמואל דא״ל אכול משחא ואי לא כתיבגא עלך כו׳‪ ,‬אח״כ גתפשטו‬
‫הדברים עד שהוצרכו חכמי העיר לתקן וגתקבצו כולם וגזרו גזירת‬
‫גח״ש שעוד כל ימי עולם לא יעשר אדם לקוח סן העבו״ם אלא כמו‬
‫שגהגו עד עתה ע״פ רבגו ע ״ כ ‪:‬‬
‫והרי‬
‫ט ‪17‬‬
‫הקדמה‬
‫והרי הדברים קל וחומר השתא התם דליבא הלבה ברורה בזה בש״ס אי‬
‫מירוח עכו״מ פוטר אי לאו‪ ,‬וגם על דעת הרמב״ם ז״ל איבא חולקים‬
‫ורק מטעם שנהגו בכל א״י כדברי הרםב״ם ז״ל הרעיש מרן הקדוש ז״ל כל‬
‫כך על זה החנם זיל שבא להנהיג להחמיר שלא כהרמב׳׳ם ריש בזה משום‬
‫פגיעת הכבוד בהראשונים ז״ל‪ ,‬קיו בן בנו של קל וחומר בנדון זה‬
‫להחמיר לאםור שמן זית משום חשש תערובות שומן חזיר שמבואר להריא‬
‫בש״ס בבלי וירושלמי שאין לחוש לזה וכל רבותינו בדורות שלפנינו אכלו‬
‫אוהו ודאי שיש לחוש שלא להחמיר בזה משום כבודן של הראשונים‬
‫ולעיר על המחמיר בזה יש ח״ו חשש שקל בעיניו כבוד חכמי התורה‬
‫חכמי הש״ס והראשונים ז״ל אשר מפיהם אנו חיים ‪:‬‬
‫וכשהגיעו דברינו באזני אותו זקן גאון וגדול המר ז״ל התנצל מאד‬
‫כראוי והנון לצדיק וגדול ז״ל להוציא עצמו מן החשד ואמר‬
‫שמה שהפסיק מלאכול שמן זית ח״ו לחשוב עליו מחשבת פיגול שהוא‬
‫משום חשש איסור כי ודאי סשה אסת ותורתו הורה שבעל פה אמת כמו‬
‫שנמנו וגמרו חכמי הש״ם וכל רבותינו ז״ל הראשונים והאחרונים שלפנינו‬
‫שאין בזה שום חשש כלל ומי זה ואיזה הוא שינהיג קלות ראש בדבריהם‬
‫זיל ומה שהפסיק מלאכול שמן זית הוא משום שנמאס עליו וקצה נפשו‬
‫לאכלו‪ ,‬והנה אם כי נאמנו אצלנו דבריו זיל בהתנצלותו בכל זה שארי‬
‫ליה מאריה שנתן בזה מכשול לפני הבאים אחריו שלא ירעו להבחין‬
‫ולידע מפני מה לא אבל ומחזיקים זה לאיסור ולזה הוקל בעיניהם כבודן‬
‫של מיםרי התורה חכמי הש״ם ורבותינו הראשונים והאחרונים ז״ל שלפנינו‪,‬‬
‫עד שזה איזה שנים קם אחר אשר באשת אינו ראוי והגון בלל שיתערב‬
‫כעניני הוראת איסור והיתר מתגאה לחדש חדשות לאסור אכילת רנליס‬
‫משום איסור רם וכתב מ ה מכתב לחרב האבר״ק זארנוב וסיים שאין‬
‫להשניח בזה על הראשונים זיל‪ ,‬והמכתב מונח ת״י‪ ,‬אוי לנו שכך עלתה‬
‫בימינו שהושפל כבוד התורה אשר שועלים םרקדין בהיכלה‪ ,‬הא וראי‬
‫חשש אפקרותא וקלות ראש הוא‪ ,‬ונודע לנו אשר לולא אוהביו ומיודעיו‬
‫שהשתיקו אותו בזה אחר שטרחו וינעו להבינו שיהיה בזה ללענ ולקלס‪,‬‬
‫היה מרעיש העולם בזה‪ ,‬נניח מלהאריך בזה כעת בי נתבאר אצלנו‬
‫כארוכה במקום אחר ‪ ,‬ולא הבאתי כל זאת אלא להראות שמדברי מרן‬
‫הקדוש הב״מ זיל העירותי תחלה ומאחי לקחו לצפצף כסף משנה כסף‬
‫משנה בי נתפרסמו דברי אז‪ ,‬אבל באמת הם אינם יודעים מאי‬
‫‪.‬‬
‫קא מצפצפי‪:‬‬
‫כי באמת דברי מרן הקדוש הכימ זיל אינו ענין כלל לגידוננו כפו‬
‫שנתבאר שאין בזה ח״ו‪.‬שוס פגיעת כבור ברבותינו הראשונים‬
‫ב‬
‫‪2‬‬
‫ז ל‬
‫הקדמה‬
‫‪18‬‬
‫ז״ל וכמו שתראו מבואר בפנים בתשובותינו להגאון האבד״ק קוטנא‬
‫שיחי׳ שכל הראשונים ז״ל קוו וציפו לזכות להשיג התכלת וכמו שהרעיש‬
‫הנאון ביערות דבש )מלי‪ ,‬שני רמש נ( וסיים ולכן חובה על כל איש בשוםו‬
‫ציצית בבגדו לזכור במצות תכלת ולהתאנח בשבתן מתנים על אשר‬
‫אי אפשר לקיים המצוה כשלימות כו׳ יעו״ש‪ ,‬וםה הי׳ בידם לעשות‬
‫שלא השיגוהו ועכשיו שבעזרתו ית׳ ברוב רחמיו זכינו להשינו ודאי‬
‫מחויבים אגו להיות חרדים על דבר ה׳ ולקיים מצותו באהבה רבה‬
‫ואהבת עולם בזריזות ולא בהתרשלות ח״ו‪:‬‬
‫ומה שמביאים מתשו׳ הרא״ש ז״ל )כלל נה אוה ‪ 0‬שאין לשנות תקגה‬
‫להוסיף עליה או לגרוע ממנה אלא בקובץ והסכמה כו׳ יעו״ש‪,‬‬
‫דבר זה מביא לידי גיחוך כי גחלים המה תותים על ראשם לפי דעתס‬
‫כי מלשון הרא״ש ז״ל )שם( מבואר שהגם שנהנו דור אחר דור באיזה‬
‫דבר שהוא אינו כמשמעות לשון התקנה אין כח בזה המנהג לבמל‬
‫התקנה אלא בקיבוץ והסכמה כו׳ יעו״ש ואם אין כח במנהג לבטל‬
‫משמעות לשון התקנה כ״ש שאין כח במנהג לבטל מצות הורתנו‬
‫הקדושה אבל באמת לא אוכל להאריך בדברי פתיות כאלו וכל מעיין‬
‫יראה שאין משם ענין כלל לכאן‪:‬‬
‫אבן עיקר טענחם איך נעשה דבר חדש כזה‪ ,‬הרי מרנלא בפומי׳‬
‫דהח״ס ז״ל בתשובותיו על מי שבא להנהיג בחדשות לומר עליו‬
‫בצחות לשונו החדש אסור בכל מקום‪ .‬צריך להבין דלכאורה אינו מובן‬
‫כלל‪ ,‬שהרי המעיין בח״ם ז״ל יראה מפורש שלא כתב צחות לשונו אלא‬
‫על הבא לחדש ולבטל שומ מגהג מקדמוניגו ז״ל כגון במנהגי בית‬
‫הכגסת שהתחילו לחדש הכתות החדשות‪ ,‬או הבא לחדש איזה מגהג‬
‫חדש שלא נזכר בשום מקום ואין לו סקום על פי יסודי חז״ל אבל‬
‫לחדש חידושים לרינא עפ״י יסודי חז״ל מתוך פלפולא דאורייתא הרי‬
‫הגאון ח״ס ז״ל עצמו חידש לא מעט בתשובותיו ע״י משא ומתן של‬
‫הלכה וזה הדרתנו ותפארתנו ו ק כתיב מחדשים גס ישגים וגו׳ וכ״ש‬
‫נידוננו מצות התכלת הרי ישן נושן הוא מקרא מלא בהורה ונתנו על‬
‫ציצית הכנף פתיל תכלת והש״ס מלא מזה על כל גדותיו סשנים‬
‫קדמוגיות‪ ,‬ואיך שמיס לאור חושך לקרא למצות תכלת חדשות‪ ,‬אטו‬
‫*בשופטני עסקינן‪:‬‬
‫‪*gp‬‬
‫ר א‬
‫‪n‬‬
‫אכן‬
‫הקדמה‬
‫י »‬
‫אכן נראה כענת רמיזתם שקשה עליהם שיקבלו להתחייב בדבר שלא‬
‫הורנלו מעולם ולא ראו זאת מאבותיהם ואבות אבוחנהס ונס בגי‬
‫מקומן לא הורנלו בקיום מצוה זו‪ ,‬והנם שמצד ידיעת הםצוה אינו‬
‫דבר חדש‪ ,‬אבל מצר הרנל קיומ המצוה הוא דבר חדש שלא הורנלו‬
‫בה מעולם וכאלו קובלים עלי שאני מעמם עליהמ טורח מצוה זו שאין‬
‫דעת האדם גוחה מזה לקבל דבר שלא הורגל ב ה ‪:‬‬
‫אמנם דעה גפסדה היא רחמגא לשיזבן מינה‪ .‬וכבר עמד על זה‬
‫הנאון הקדוש רבינו יונה מגרוגדי זללה״ה באגרת התשובה‬
‫הנחלק לימות השבוע והוא נדפס בסידורי התפלה שהם כמעט ביד רוב‬
‫עדת עם קודש בםדינתנו וכתב ביום החמישי וז״ל אמרו רבותינו הפורק‬
‫עול מצות הוא סן הרשעים ובכלל זה האומר אקיים את כל התורה‬
‫כולה זולת אחת מן המצות לפי שלא למדוני אמתי או לא הורנלתי‬
‫מנעורי להזהר בה שאין נזהרין בה אנשי מקומי וקראו חכמינו ז״ל‬
‫האיש ההוא מומר ועליו נאמר ארור אשר לא יקים את דברי התורה‬
‫הזאת כי לא יאמר עבד לרבו אבחר במלאכות האלה ולא אבחר באלה‬
‫יעו״ש‪ ,‬וכפי הנראה כיון רבינו יונה ז״ל אך למצוה זו של תכלת ששייך‬
‫לומר בה לא הורגלתי מנעורי להזהר בה ושאין נזהרין בה אנשי מקומי‬
‫דמצוה אחרת כיוצא בה לא מציגו כ ע ת ‪ ,‬ומי גרם להם דעה זו הנפסרה‬
‫גבהות לבם לילך בנרולות ונפלאות מהם ודבר קטן הוא להמ ללמוד‬
‫בספרי מוסר בכל יוס‪ ,‬שהרי אם הי׳ ספר אגרת התשובה רגיל על‬
‫לשונם לא היו באים לירי דעה נפםדה כזו‪ ,‬תהלה ושבח להשי״ת ששם‬
‫חלקנו מיושבי בית המדרש ומלבד שיעורין תמידין כסדרן בהו״ת אנו‬
‫וכנסיתנו הקדושה חונים בספרי מוסר מחז״ל בכל יום‪ ,‬כץ יהי׳ נועם ה׳‬
‫עלינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות כי הוא חיינו ואורך ימינו‪:‬‬
‫אשר אחר כל אלה כי גליתי דעותיהם וטענותיהם המזויפות וביטולם‬
‫אקוה להשי״ת כי כאשר אחזה שבעזרתו ית׳ חנני ה׳ וגתקבלה‬
‫מצות תכלת בין אלפי ישראל ואת אשר נמרתי בפעם ראשונה כבר‬
‫חלקתי וקבלו אותה בשמחה הרבה סישראל גדולים תמימים וישרים‬
‫חכמים וצדיקים מכל כתות שונות חסידים ופרושים זקנים וישישים רבנים‬
‫וצורבים כן אקוה כי יוסיף ה׳ לחנני ובזכות מצות תכלת תתבטל השנאת‬
‫חנם‬
‫‪20‬‬
‫הקדמה‬
‫חנם מכל וכל וכולם ישובו לעזוב דרכם העקש ללכת בדרכי יושר‪:‬‬
‫אבן אם כי שפת אמת תכון לעד ואקוה כי בעזהשי״ת יתבטלו כל‬
‫המתנגדים לכבוד ההורה והמצות‪ ,‬אבל הרי מבואר בזוה״ק‬
‫)גי תשא ק*‪ (4‬שלא נאמר שפת אמת כוננת רק תכון שבתחלה השקד‬
‫נובר בעולם ושפת אמת שכיבא לעפרא ואח״כ אמת מארץ תצמח ‪,‬‬
‫ואדע אשר עוד יעברו עלינו ימים של צער ונסבול מהקוצים שבכרם‬
‫בית ישראל שירצו למנוע את הרבים מעדת עם קודש מלקיים מצות‬
‫התכלת‪ ,‬והנם שכבר ה־אינו לרעת אשר פטפוטי דבריהם המה דברים‬
‫שאין בהם ממש אבל עדיין יוכלו גם בשתיקתם להפיל רבים חללים‬
‫מפשוטי שלומי אמוגי ישראל מלקיים המצוה כי יאמרו שתיקתם עצמה‬
‫מחאה גלוי׳ היא ומסתמא דבש וחלב בלבם טענות גכוגות וברורות‬
‫נגד קיום מצוה זו‪ ,‬לזאת מחויב אני בעניי לבאר ולברר לפני כל עדת‬
‫ישראל שלא ישגיחו על המונעים את הרכים מלעשות םצוה‪ ,‬והנני‬
‫מודיע בזה כי כבר פרסמתי ברבים והודעתי אשר כל מי שיש לו‬
‫דברים וטענות מה נגדנו ישלחם אלי ואס יש בהם ממש אם יאמרו‬
‫כהלכה אקבל האמת ממי שיאמרה והנני מוכן בעזהש״י להורות על‬
‫דבריו ברבים ‪ ,‬ולא לבד אם יראנו שיש ח״ו איסור בהטלת התכלת‬
‫אלא אפילו לא תשיג ירו להראות לי שיש בזה איסור‪ ,‬ורק תשינ ידו‬
‫להראות בראיות נכונות שאין מצוד‪ ,‬וחיוב בהטלת התכלת ג״כ מוכן‬
‫אני להסיר התכלת מטליתי ואדרוש ברבים לפני כל הסרים למשמעתי‬
‫ברם דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי כי מכל מלמדי השכלתי‬
‫והראוני לדעת שאין חיוב ומצור‪ ,‬כלל בהטלת התכלת‪ ,‬הסירו התכלת‬
‫מטליתותיכם‪ ,‬כי באמת לא יהיה לי זה לפחיתות הכבוד בלל אלא‬
‫אדרבה זה יהי׳ תהלתי ותפארתי וכשם שקבלתי שכר על הדרישה כך‬
‫אקבל שכר על הפרישה‪ ,‬וכבר נתפרסמו דברינו ברבים וכתבתי בזה‬
‫לנרולי זמננו שיחיו כמו שיובא להלן‪ ,‬וא״כ תוכלו לדעת אם באמה יש‬
‫דברים וטענות של טעם בלבם נגדנו למה יטםנו ידם בצלחת ולא‬
‫יאמרו אותו בגלוי לעינינו‪ ,‬הרי כבר נעשה איסור בהסכם כל גדולי‬
‫ארץ )כימי הגאון המפורסם מ׳ צבי הירש בערלין זצללה״ה והוא גרפס‬
‫בקונטרס כנגר ספר מצפה יקתאל שהדפיס אחר השגות על ספר תורת‬
‫‪t‬‬
‫יקיתיאל‬
‫הקדמה‬
‫יא ‪21‬‬
‫יקותיאל( שכל מי שיש לו להשיג על םפר יכתוב למחברו אולי יש‬
‫לו להשיב על דבריו‪ ,‬ושם נתברר מכסה גדולים ז״ל חומר האיסור בזה‪,‬‬
‫וכן הוסיפו וגזרו איסור על זה שלא לפרסם השגות וקושיות וכ״ש‬
‫בדפוס על שום ספר זולתי אם ישאל תחלה את מחברו‪ ,‬כי כל המקשה‬
‫ואינו שואל את מחברו ידוע הוא כי זה הוא לא למען דבר אמת והוא‬
‫תודה שלא לשמה רק לקנטר ועל זה איתא במס׳ תענית )‪ J‬ו שכל‬
‫העוסק בתורה שלא לשמה תורתו נעשית לו סם המות ועיין בתוס' )פס‪/‬‬
‫ומזה עצמו שפורצים נדר המוסר והדרך ארץ שאינמ מוציאים מה‬
‫שבלבם במכתב גלוי להתווכח עמנו‪ ,‬מזה עצמו מבורר בתכלית הבירור‬
‫שאין ממש בהגיון לבם רק עקשות מחמת קגאה ושגאה‪ ,‬וכיון ששתיקתם‬
‫ומניעת קיומם המצוד‪ .‬מסיבת קנאה ושנאה הוא אץ ראוי להשגיח עליהם‪:‬‬
‫וכבר כתב הגאון הקדוש מהר״ל מפראג ז״ל בספרו באר הגולה‬
‫)בבאר החמישי בביטול טענה החמישית( וז״ל הקדוש השנאה‬
‫מעות העין ויטעה השכל אמנם דבר זה אינו ראוי לחכם מבין האמת‬
‫לעיין בדברי מתנגדו בשנאה ואף חכמי האומות הרחיקו זה לכך כתב‬
‫הפילוסוף בספר שמים ועולם וז״ל ואז נתחיל ונביא דעות הקדמונים‬
‫החולקים עלינו בזה ונביא טענותיהם‪ ,‬וזה לשני ענינים‪ ,‬האחד‬
‫שטענותיהם הם ספיקות על המופתים שנביאס אנחנו ומשלמות המופת‬
‫התרת הספיקות הבאות עליו‪ ,‬הענין השני שמאמרנו יהיה יותר רצוי‬
‫ומקובל אצל אוהבי אמת וכל שכן בשנסדד תחלה טענות החולקים‬
‫ואח״כ גבטלם ולא נהי׳ אשמיס בזאת הפעולה ולא נהי׳ נחשדים‬
‫שרצוננו לאמת דעתנו ולא גשגיח בדעת זולתנו וגבזה אותם וכ״ש‬
‫עם היות בעל דיננו נעלם התוכחת ]רצונו לוכר שכבר בעת אמרו‬
‫דבריהם לא הי׳ מתנגדם בעולם שהיו כמה דורות קודם לו אבל אם‬
‫היו בחיים אינו מהמוסר שיחלוק עליהם בלתי אם ? נ ו עמס ויתיכח‬
‫עמם פה לפה או הי׳ כותב להם[ ולזה כשנביא דעתיגו וטענותינו בלתי‬
‫מענות החולקים עלינו יהי׳ קיבול דברינו אצל אוהבי האמת יותר חלוש‬
‫ושוםעם אליהם יותר ממנו וחושתם לנו יותר נ ת ל ‪ ,‬וראוי כד שירצה‬
‫לדון בדין האמת שלא יהי׳ מכעיס לבעל מחלוקתו שונא ל ו ‪ ,‬אך ראוי‬
‫שיהי׳ מודה לו חומל עליו ומדבר עמו בגחת‪ ,‬וגדר ההוראה שיודה לו‬
‫במאמרים‬
‫‪22‬‬
‫הקדמה‬
‫במאמרים מעביר מה מהם שיורה לו לעצמו ע״כ חורף דבריו‪ ,‬הרי לך‬
‫שהזכיר שלא תהא הקנאה מקלקלת השורה לשפוט על דבר בעל ריבו‬
‫בעין הקנאה כי אם בעין החמלה ולא יבקש לדחות דבריו ביד חזקה‬
‫רק יגהג עמו כמו שנוהג עם עצמו כמו שמסיים דבריו שיודה במאמרים‬
‫מעביר בהם מה שיודה לעצמו עכ״ל‪ ,‬ראה איך יצא מהר״ל הקדוש‬
‫מגדרו בענין זה להביא דברי הפילוסוף אשר לא כן דרנו בקודש בכל‬
‫ספריו אך בעגין זה סביא דבר להוכיח שאף במנהג העולם מגדר‬
‫המוסר וכרך ארץ ג״כ אינו‪.‬סובל מערער על חבירו בקגאה ושנאה ואיך‬
‫אין דבריו נשסעין לשום משכיל בשמעו מדבר כמו אלה ‪:‬‬
‫וסיים מהר״ל ז״ל דבריו מדברי הורתנו הקדושה איך ענין זה הוא‬
‫היפך דעת תורתנו הקדושה וז״ל הקדוש ובכל הדברים האלו‬
‫אמרו חכמינו ז״ל ביותר שלימות בפ״ק דעירובין)ק> יג‪ (:‬מפני מה זכו‬
‫ב״ ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושמין דבריהם ודברי‬
‫ב״ש ולא עוד אלא שמקדמין דברי ב״ש לדבריהן ע״כ‪ ,‬ומעתה יש‬
‫לשאול מה ענין זה שתהא הלכה כמותן דבשביל שהן משפילין עצמן‬
‫אין ראוי שתהא הלכה כמוהן כי הלכה תולה בזה שהתורה שלהן כפי‬
‫ההלכה ולא מפני שהיו מקטינין עצמן‪ ,‬רק שאלו הדברים כלם הם‬
‫סבה עצמיית שיאמר דברים אמתייס לפי ההלכה כי מאחר שהן נוחין‬
‫נמשכים דבריהם אחר האמת כי כאשר יכעוס הרי מכח הכעס נראה‬
‫שרוצה להחזיק דבריו בכח וביד חזקה ורוצה לנצח והוא סר מדרך‬
‫ה א מ ת ‪ ,‬וגם מפני שהן עלובין הוא סבה שאומר רבדים לפי ההלכה שאם‬
‫לא כן מתוך שהוא רוצה להתגדל על בעל סחלוקתו הוא סותר דברי‬
‫בעל ריבו אע׳׳נ שאין האכת אתו‪ ,‬וכן מה שהיו שונין דברי בית שמאי‬
‫והיו מקדימין דברי ב״ש לדבריהן נראה שלא היו שונאין לדברי בעל‬
‫ריבם ומבקשין לדחות דברי זולתם אף כי האמת אתם שכיון שהיו‬
‫שונים דבריהם ודברי ב״ש והיו מקדיםין דברי ב״ש נראה שלא היו‬
‫מכוונין לדחות דברי זולתם ולא הי׳ מחלוקת שלהם מכת המנצחים כי‬
‫מי שהוא מכת הסנצחים אין דבריו נמשכים אחר האמת כי תמיד‬
‫מבקש לנצח ולא היו כל הדברים אלו בבית הלל לכן ראוי להיות הלכה‬
‫כמותן אע״ג שדברי ב״ש טובים וישרים כיון שיש לבית הלל הנגה‬
‫שראוי להיות דבריהם הלכה לכך הלכה כביר חלל‪ ,‬ובדבר זה גפלו‬
‫ככה‬
‫הקדמה‬
‫יב ‪?2‬‬
‫כמה אנשים שהשנאה פועל להם שרואים דרך המישור העולה בית אל‬
‫דרך עקומה‪ ,‬והאהבה משוה להם ההר לבקעה‪ ,‬ואלו היו מביטימ‬
‫לדברי חכמים בעין השכל םוםר מן הקנאה והיו מצרפים דבריהם אל‬
‫מה שאמרו במקום אחר בו׳ יעו״ש נעימות דבריו הקדושים‪ ,‬ומתבאר‬
‫מדבריו רכל שאינו בנדר הזה אין הלכה כמותו כי קנאתו ושנאתו גרמה‬
‫לו לעור עיניו ולסלף דברים הטצודקים וכ״ש מי שקנאתו ושנאתו גברה‬
‫עליו כל בך עד שאיגו יכול להוציא מה שבלבו שאין משגיחין עליו‬
‫כלל דדברים שבלב אינן דברים‪:‬‬
‫ויען הנני לוחם בענין הזה מלחמת חובה כי המתחיל במצוה אומרים‬
‫לו נמור וממצות המלחמה הוא לפתוח בשלום תחלה לזאת הנני‬
‫להעתיק בזה לשון מכתבי שכתבתי בענין זה לנדולי זמנינו שיחיו שמה‬
‫נתבאר ויצא כאור צדקי ומשפטי‪ ,‬וענתה בי צדקתי כי לא אחפוץ‬
‫לצאת לריב מהר ואת כל ונוכחת ‪:‬‬
‫וזה לשון מכתבי שכתבתי כמעט בסגנון אחד‬
‫לשני גדולי זמנינו הגאון מורי״א שיחי׳ האבד״ק קאוונא יע״א‬
‫והגאון מורייי שיחי׳ אבד״ק קוטנא יע״א‬
‫בשמ ה׳ ובעזרתו יום ה׳ י ״ג ניסן תר״ן ר* דין‬
‫אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לכבוד ידידי‬
‫ורב חביבי הרב הנאון האמתי ע״ה פ״ה אביר‬
‫הרועים כבוד קש״ת וכו׳ האבד״ק‬
‫אחרי דרישת רב שלומו הטוב‪ ,‬בקחתי קסת הסופר בכפי‪ ,‬הוא קנה‬
‫כנף אוז הבית‪ ,‬אשר שירתה לקרא בשס ה׳ להודות ולהודיע‬
‫בעמים עלילותיו‪ ,‬ולשיח ככל נפלאותיו‪ ,‬כדתנינן בפרק שירה‪ ,‬גס‬
‫ממנה ילמד האדם להיות רך כקנה‪ ,‬להלוך ולבוא עם כל רוחות שבעולם‬
‫ושורשו בל ימוט‪ ,‬בה אפרוט עלי גליון להוציא תעלומות לבי אשר‬
‫חגגי ה׳ לשיח בכל נפלאותיו‪ ,‬ותמיד איחל להוסיף על כל גפלאותיו‬
‫ותהלותיו‪:‬‬
‫וכאשר‬
‫‪24‬‬
‫הקדמה‬
‫ובאשר לקחתיה למרטה למען תפשה בכף‪ ,‬העידותי בה לאטור‪ ,‬הלא‬
‫אתה כלי גשק חשקי להגביר חיל באפרתה להכשר יתרון רעת‬
‫והכשר חכמה‪ ,‬הלא תדע כי שלחתיך עתה לצאת לקראת גשק‪ ,‬לא‬
‫לקראת אויב ומתגקס‪ ,‬לא להרבות חללי חרב מלחמת שפך דם על‬
‫שדי קרב‪:‬‬
‫אך גגד אוהבים ורעים משיבי מלחמתה של תורה לשערים הסצוייגים‬
‫בהלכה‪ ,‬היא תורה החמימה המשיבת גפש ומחבימת פתי וגותגת‬
‫חיים ורוח גבורה‪ ,‬על מרחבי שדי תצא למלחמת מזימה‪ ,‬ולהפיל חללי‬
‫רוח עועים‪ ,‬ומיתרך תכונן על פגי רעיוגי רוח‪ ,‬ועשתגות מורדי אור‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫הקרב הזה אס כי פגיו פגי םלחסה ברעש ורעם לגמא א ר ץ ‪ ,‬אכן‬
‫תכליתו תכלית שלום וצדק‪ ,‬והאמגם כי גם בזה עם כי שלום‬
‫בסופה אכן יען ערבו רגעי דודים‪ ,‬ואיך ישבית לרגעים ‪ ,‬לגרוע אף‬
‫רגע אהבת רעים ודודים ידידים‪ ,‬אך בזאת אשיש יען שבט ספרי‬
‫מואסת כל עץ גבוה‪ ,‬והיה בי ישח הגבהות‪ ,‬אז ישכילו עם יביגו‬
‫לרבים וכזהר הרקיע יזהירו ונקדש ענות צדק‪ ,‬הלא אז יוגדל שלום רכ‬
‫לאוהבי תורת אםת ‪:‬‬
‫והנה בזה אבוא אתרי דרך סבוא השלום כמשפט החורה והסצוה‪ ,‬הן‬
‫במלחמת חרב וקשת ננד אויב נצטויגו לפתוח בשלום‪ ,‬ולקרוא‬
‫לשלום אף לאויב ומתנקם‪ ,‬אף כי במלחמתה של חורה שהיא שלמה‬
‫ותסיסה‪ ,‬והנותנה נקרא שלום כמו שנאמר ויקרא לו ה׳ שלום‪ ,‬וסקבליה‬
‫שלומי אסונים‪ ,‬ובנתינתה יברך את עמו בשלום כמ״ש ה׳ עוז לעמו‬
‫יתן ואין עוז אלא תורה ובה ברך אותנו בשלים‪ ,‬ובהניננו בה נקבל‬
‫רב שלום כם״ש לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער‪ ,‬כסו שדרשו על‬
‫זה חז״ל)יץהפץ ל( ואיגם זדם משם עד שנעשים אוהבים זה לזה שנאםר‬
‫את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסופה ואף כי בסופה יבואו‬
‫ראשית דבריהם באחרונה יוגדל אהבתם ‪:‬‬
‫ולבן וראי מצוה וחקה בפתיחת שלום‪ ,‬ולכן הגגי בזה לפתוח בשלום‬
‫ולהודיע כי רק שלום ואמת אדרוש ומוכן אגי להודות על האמת‬
‫ולקבל האטת מטי שיאםרנה באהבה ובשמחה‪ ,‬ולעז אף כי גושא העגין‬
‫לא‬
‫הקדמה‬
‫יג ‪25‬‬
‫לא ימלט מלחים לחם שערים הםצויינים בהלכה‪ ,‬לכן יסלח נא על עץ‬
‫פלט קשת הסופר אשר הוחרה ונמ מורטה לתפשה בכף לפרוט על גליץ‬
‫מלים אשר מלאתי‪ ,‬דברי קושט ואמת אשר כמעט נעדרת לעת כזאת ‪,‬‬
‫הציקתגי רוחי‪ ,‬אשר אף אם אמרתי אעזבה שיחי ואבלינה‪ ,‬והיה בלבי‬
‫כאש בוערת עצורה בעצמותי ‪ /‬כי מה אחרית תקות חנף כי יבצע ישים‬
‫יד לפה ושכץ בלועיו‪ ,‬לכן אמרתי אחת היא ה א מ ת ‪ ,‬אף כי ארצה‬
‫הושלכה ויכם עלי׳ אופל ותהי נעדרת‪ ,‬והתרמית עשתה והצליחה ותהי‬
‫גברת‪ ,‬על כל אלה הלא זה דרכה מקדם ובן לעד ה מ ן שפתה תשדד‬
‫עמקימ ותחפור בעמק לצאת לקראת נשק‪ ,‬תשחק לפחד ובושת‪ ,‬ולא‬
‫תחת מרעש כידון‪ /‬תלעג ללהב חנית ורומח‪ /‬ולא תשוב מפני חרב‬
‫היונה‪ ,‬תבקע צורים והפוצץ סלע המחלוקת‪ ,‬וממעכה האדמה תתרומם‬
‫להפריח‪ ,‬ומתחתית ארץ תעלה ותזריח‪ ,‬וכשושנת העמקים תציץ‬
‫ותפריח‪ ,‬וכל אויביה בהם יפיח‪ ,‬ואוהביה כעץ שתול על מים בכל‬
‫אשר יפנה יצליח ‪:‬‬
‫י כ ן אמרתי אדברה וירוה לי לא אשא פגי גדול ואל איש לא אכגה‪,‬‬
‫ותהי זאת גחמתי כי לא אכחד אמרי קדוש‪ ,‬ואסלדה בגילה‬
‫בהחילי לערוך אמרי יושר‪:‬‬
‫אך לזאת יחרד לבי תבער אש בהגיגי הלא גדול השלום וירב מעלתו‬
‫ויף בגדלו עד כי גם האמת דחה תדחה מחמתו וכן מציגו פרלת‬
‫גדולת השלום בפרק השלום ) ^ מ‪0‬׳ דא( ושם גאמר מעלת השלום שאף‬
‫התורה שינתה לשונה כדי להטיל שלום ונם הנביאים שינו לשוגס כדי‬
‫להטיל שלומ והקב״ה ויתר על שמו שנכתב בקדושה שימחה על המים‬
‫כדי להטיל שלום וכל התורה גתנה בשלום וחותם כל הברכות בשלום‪:‬‬
‫אכן שבתי אל לבי בצפותי לדברי ה ג מ א )זכרים»‪ 0‬במאמח אמת ומשפט‬
‫שלום שפמו בשעריכם‪ ,‬ושם האמת ראשונה כי לו משפט הקדימה‬
‫ב כ ל ‪ ,‬כי הוא ראש דברי יוצר הכל וחותם תכניתו ‪:‬‬
‫ואחריו יקום המשפט להוציא את יסוד האמת לאור באור החיים בי‬
‫הםשפט לאלהים האמת ולעולם כל משפט צדקו ‪:‬‬
‫וי‪.‬יה השלישי‪ ,‬השלום*זבא אחר האמת והמשפט‪ ,‬הוא יהיה שלום‬
‫האמת‬
‫‪26‬‬
‫הקדמה‬
‫האמת‪ ,‬והאהבה תהיה אהבת קושט וקימת לעד ‪.‬‬
‫ואם שלש אלה יעשה האדם וחי בהם חיי טובים וחיי עולמ‪ ,‬וכן נאמר‬
‫בפרק השלום וירושלמי תענית)פ׳ד ה״נ( תםן תנינן על שלשה דברים‬
‫העולם עומד על הדין ועל האמת ועל היכלים שלשתן דבר אחד הן‬
‫נעשה הדין געשה האמת נעשה שלום אמר רבי מנא ושלשתן בפסוק‬
‫אחד אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם ‪:‬‬
‫ואם אמנם נדרש בירושלמי סנהדרין )ש״א היא( ובבבלי)שם דף ז( כל מקום‬
‫שיש משפט אין שלום וטשפט שיש בו שלום זה ביצוע ‪ ,‬הוא רק‬
‫בדבר שבין אדם לחבירו שיכול לותר‪ ,‬אבל מי הוא שיותר על מצות‬
‫ה׳‪ ,‬האם ביכולתו לבצע הן בקומ ועשה הן בשב ואל ת ע ש ה ‪:‬‬
‫וגם מה שמצינו ששינה הכתוב למען השלום הוא רק על העבר ולא‬
‫על העתיד‪ ,‬וגם בזה חלקו חכמים הראשונים יבמות )כה‪ (:‬אם‬
‫מצוד‪ ,‬לשנות או מותר לשגות מפגי דרכי שלום‪ ,‬ורבי שטעון בן יוחאי‬
‫עמד בדעתו ועשה מעשה כרעתו במס׳ נדרים )סו‪ (:‬ולא רצה לטעום‬
‫תבשיל אשר הקדיחה האשה והדירה בעלה ־בקונם עדי תטעימו לרבי‬
‫יהודה ורבי שמעון שיאמרו כי טוב הוא ורבי יהודה טעם למען המצווז‬
‫לשנות‪ ,‬והיתה הארוחה אצלו םעורת םצוה‪ ,‬ורבי שמעון לא עזב דעתו‬
‫כאשר הורה בנו רבי אליעזר )עמוס שם( כי רק רשות הוא ולכן הארוחה‬
‫סעודת רשות היא וירא לגפשו לטעום לבלתי יגלה ממקומו כנהנה‬
‫מסעודת הרשות במס׳ פסחים )מט•( והשיב אסרו יסותו בל בגי האלםגה‬
‫שתשאר נדודה ונדודה מבעלה ואלמנה חי׳ תהי׳ ב״ם )לח‪ (:‬ושמעון לא‬
‫־יזוז ממקומו‪ ,‬ויקר האמת בעיניו )זה הוא הפירוש האמתי בענין הזד‪,‬‬
‫שלא נתבאר בשומ מפורש(‪:‬‬
‫ולבן כל דורש שלום‪ ,‬אם שלש אלה יעשה בסדר הזה‪ ,‬יבקש אמת‬
‫וישסור סשפט אז השלום על סקוסו יבא ‪:‬‬
‫אבן אם השלש אלה לא יעשה בסדר הכתוב‪ ,‬ואמור יאמר המרצע‬
‫לאהבת הכבוד המדומה ואהבת שלום השקר‪ ,‬אהבתי את השלוס‬
‫לבדו אף כי רחוק הוא מאמת ו מ ש פ ט ‪ ,‬ובו אתרועע את אנשים אשיר‬
‫עליהם בשרירות לבי ‪:‬‬
‫הלא‬
‫הלא שוב תשיבגו לאמור קח גא מוסר אב ושמע תורת א מ ת ‪ ,‬אין‬
‫גדול בשלום כקדוש תהלת ישראל‪ ,‬הלא הוא שלום ושםו שלום‪,‬‬
‫ותורתו השלמה היא תורגו להרבק במרותיו‪ ,‬וכאשר *־נהג עולמו בחסר‬
‫ובמשפט כן יורגו בתורתו‪ ,‬ובינה גא וראה וקרא במקרא מפורש ושום‬
‫שכל כי אחרי כלות סחיית כל היקום במי גח המה מי המבול אשר‬
‫הביא לשחת כל בשר מפגי רוע מעלליהם כי מלאו את הארץ חמס ‪,‬‬
‫ובאהבתו זכר את גח ויפקדהו בדבר ישועה ורחמים להוציא מםםגר‬
‫גפשו וירבה את זרעו כעפרות ת ב ל ‪ ,‬הלא אז שמו לב להטיב דרכמ מן‬
‫החמס אשר קט למטה הרשע בדור הקדם הפכו לבבם בגסעמ מקדמ‬
‫לאנוד אגודת שלוםים לעשות להם שם לבלתי יפוצו רק להתאחד‬
‫באגודת עולם לבלי ח ת ‪:‬‬
‫אז ברית השלום בתהו עלה על לבם‪ ,‬כי רק אותו לבדו דרשו‪ ,‬ולא‬
‫הקדימו לו אמת ומשפט‪ ,‬ויהי תכליתו גיאות וגאון‪ ,‬לאמור‪ ,‬להם‬
‫לבדם העוז והמשרה ויבנו מגדל עופל המאפיל ובחן‪ ,‬אשר תכליתו‬
‫להרחיק תפלה וחחן ‪:‬‬
‫וירא עושה השלום אשר חותמו אמת ובמשפט תאחז ידו‪ ,‬את מגדל‬
‫האופל‪ ,‬ויאמר הן אםת כי גדול השלום מ א ד ‪ ,‬אכן איכבה יקרא‬
‫לשלום הזה שלום‪ ,‬הלא שבר ברוחו‪ ,‬וםלף בוגדים בו‪ ,‬הלזה גקרא‬
‫שלום‪ ,‬אם יעות המשפט‪ ,‬והאמת ישתולל‪ ,‬השלום הזה שלום גקרא‬
‫וגיחוח רצון ל ה ‪ /‬השלום כזה יבחרהו עושהו במרומים‪ ,‬השלוח יד‬
‫לרעהו‪ ,‬ומרמה לבו מלא‪,‬ויאמץ לבו להרחיק משפט וצדקה‪:‬‬
‫הלא דרוש משפט ובקש אמת וצדק‪ ,‬אז כי יחזיק במעוזו ושלומ‬
‫יעשה לו קרא בצדק ונשפט באמונה‪ ,‬אז יבקע כשחר אור השלום‪,‬‬
‫ואמתו תמיד י צ ר ת ‪ ,‬וצד^• לפניו יהלך‪ ,‬וברית האמת יצמיח‪ ,‬ומשפט‬
‫כשושנה יפריח‪ ,‬ושלום על מכונו יקום נבון בטוח‪ ,‬והיה זה השלום‬
‫אשר עושהו במרומים יקרא עליו גם על תבל ארצו‪:‬‬
‫א כ ן הם עזבו מקור השלום אשר מאמת וממשפט ג ח צ ב ‪ ,‬ובקשו שלום‬
‫שקר אשר עולתה ב ו ‪ ,‬ויאספו לאגודת שלום התרמית ויטשו אלו*‬
‫עושהו‪ ,‬הלא אז ראה עושה שלום האמת כי שפה אחת ודברים אחדים‬
‫להם‬
‫הקדמה‬
‫‪28‬‬
‫להם ויזמו לעשות ר ע ‪ ,‬וינאץ מראות אגודת הרשע‪ ,‬ויפיצם ה׳ משס‬
‫על פגי כל הארץ ‪ ,‬ויבלל לשון רמיה ויפלג לשון שוא‪ ,‬ושפתי שקר‬
‫פזר‪ ,‬ויהפוך להם את השלום למריבה והאגודה הוכנה לרסיסים‪ ,‬וינהל‬
‫פיזור לרשעים ‪:‬‬
‫מכל זה יתבוגן האדם לבלתי דרוש שלום המשולל אמת ו מ ש פ ט ‪ ,‬ושלום‬
‫כזה אשר בתרמית יבא הלאה י ז מ ו ‪ ,‬ולא יבכר את השלום בן‬
‫התרמית האהובה‪ ,‬על פני המחלוקת לשס שמים בן האמת השנואה‪:‬‬
‫ומכל זה עצרתי כח לאזור חיל כגבור יעיר קגאה לבא במגילת ספר‬
‫הזה אשר הוא כדת ‪:‬‬
‫מקדם מאז התלותי לחשוב דרכי במה יזכה שפל אישים את ארחו‬
‫לשמור דרכי ה ולגור באהלד עולמימ‪ ,‬אמ אשמור בכל לב‬
‫לשמור תורתו ומצותיו במידי דבעי דרישה ליחל תמיר להוסיף על כל‬
‫תהלותיו‪ ,‬אמרתי אני אל לבי הן לא קצרה יד הי מלהושיע אף לשפל‬
‫שבשפליס אולי ה׳ אתי כזכות אמתי הקדושים‪ ,‬הוא יעמוד לי לכנות‬
‫חרבות עולם‪ ,‬ולהחזיק בדק הריסות‪ ,‬ולקומם מוסדי דורות עולס בתורה‬
‫ה׳ ומצותיו ואבנה מהם ‪ ,‬ובית נאמן יעשה לי ה׳ לתורה ולתעודה ואזכה‬
‫בי יערב ה׳ את דברי תורתו בפינו ובפי זרענו וזרע זרענו ולא ימושו‬
‫מפינו ומפי זרענו וזרע זרענו מעתה ועד עילס‪:‬‬
‫וועד‪ ,‬עזרני ה׳ בזכות א מ ת י הקדושים זללה״ה לסדר סדר טהרות‬
‫והוצאתי בעז״ה לאור את החלק הראשון הוא סס׳ כלים ד*א‬
‫דרך הקודש בסדר טהרות אשר דרבי הסדר הזה שוםמץ מבלי באו‬
‫עדיה‪ ,‬ובעזהש״י סדרתי כל הסדר והנני עוסק במאורו והרבה הוא‬
‫מבואר בעזהש׳׳י כן יעזרני השי״ת לנמור ולהתחיל בתורה בכל יום‬
‫ותמיד איחל להוסיף על תהלת ה׳ ‪:‬‬
‫וגם ידידי זה כבוד הדר״נ שיחיה שלח ידו להסכים על ידי בלדת‬
‫כמה נאוני ארץ קדושים אשר בארץ המה זכרונם לברכה‪ ,‬דבר לו‬
‫החיים לחיים טובים ולימים ושנים ארוכים‪ ,‬שועלים קטנים רצו לג^־וץ‬
‫פרצות‪ ,‬ואלהי אבותי היה כעוזרי‪ ,‬ובעזרתו שפת אמת תכון לעד‬
‫ובעזרתו נתקבל הספר סדרי טהרות בכל תפוצות ישראל בכל מקוס‬
‫חחנותס ואף בסדינוח הרחוקים ארץ ישראל ותימן וערב ובבל וקדם‬
‫ובהרבה ספרים ראיתי בעזהש״י יבאו דברי הספר ליסוד מוסד‪ ,‬וכל‬
‫‪,‬‬
‫‪t‬‬
‫אשר‬
‫הקדמה‬
‫טו ‪29‬‬
‫אשר חשבו למעט כבוד התורה היו כמוץ לפני רוח ‪:‬‬
‫והנה זה שנים רבות עלה ברעתי לעורר מצות התכלת אשר היא ג׳׳ב‬
‫מצוה נושנה ואין דורש אותה יותר מאלף שנים וינעתי הרבה‬
‫בזה נסעתי למרחקים עברתי ימים בארץ נכריה שבעתי נדודים יגיעה‬
‫וטורח והוצאה רבה ‪:‬‬
‫וטרם התלותי בדרך המצוד‪ ,‬חפשתי סימני התכלת ואספתי הסימנים‬
‫הנמצאים בש״ס ונדולי הראשונים והוצאתי המאמר שפוני טמוני‬
‫חול בעזר השיי׳ת בשנת תרמ״ז שמה ביארתי אשר מצוד‪ ,‬על כל ישראל‬
‫לחפש ולדרוש על פי הסימנים המבוארים שמה אשר יש ויש בהם‬
‫דבר ה זו הלכה ברורה בעזהש״י‪ ,‬וכל הדברים ברורים שמה לכל‬
‫ההוגה בתורת ה׳ ושלחתי בכל תפוצות ישראל שיראו ויבינו כי כל‬
‫הדברים ברורים לאמתה של הורה שמצור‪ ,‬על כל ישראל לחפש כפי‬
‫יכלתו לעורר המצוד‪: ,‬‬
‫ולא רציתי לדרוש הסכמות על המאמר למען לא יאמרו מבקרי מומין‬
‫כי בחנפי לעג הטיתי דעתם ‪ ,‬כדרך כל אוהבי מצה וגרגן‪ ,‬ומה גס‬
‫כי לא באתי בזה לדבר גבוהות שכל המאמר רק דברים פשוטים‬
‫ומבוררים‪ ,‬והם מובגים לכל תופסי התורה ‪ /‬וכקטן כגדול ישמעום כי‬
‫הכל ־ברור ומפורש שכל הרואה יוזן עדותו‪ ,‬למען יצדקו ויתבררו‪:‬‬
‫יאחר שהדפסתי המאמר והוצאתיו לאור בעזר השי״ח‪ ,‬שלחתיו בכל‬
‫גבול ישראל לדעת מה יענה ישראל‪ ,‬ונתפזר בכל קצוי ארץ‪,‬‬
‫ותופסי התורה למגדול ועד קטן למדו פרק ז ה ‪ ,‬והרבה השיבו על דברי‬
‫הפלפול והחידוד כדרך התורה‪ ,‬אכן ביסוד עיקר הדין לא ראיתי משום‬
‫אחד שיסתור מאומה בשורש הדין‪ ,‬ובעזר השם יתברך השבתי לכל‬
‫השואלים כהלכה ‪:‬‬
‫וגם לכבוד הדר״ג שיחיה שלחתי את המאמר‪ ,‬והשיב לי בלשון חכמים‬
‫כרכה שיהיה גועם ה׳ עלי ומעשי ידי יכוגן אלא שלתשות כהו‬
‫לעת זקנתו )ה׳ יאריך ימיו ושניו( אין לו כה לעיין בזה ‪:‬‬
‫ואמרתי אולי מתשות כחו נם עשתנותיו מרופים )יתן ה׳ לאמצו( ואין‬
‫ביכלתו לעיין בשמעתא רבעי צילותא כיוסא דאסתנא וחשבתי‬
‫דרכי שלא אטריח לזקן זה קנה חכמה ‪:‬‬
‫ולכן שבתי לעבודתי עבודת הקודש כמאמר חז״ל במקום שאין איש‬
‫השתדל‬
‫‪t‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ a 3‬ה ק ד מ ה‬
‫השתדל להיות איש ונכנסתי לעומקה של הלכה והעליתי בעזהש׳יי מאמר‬
‫השני פתיל תכלת ‪:‬‬
‫זהוא מאשר הוספתי בבירור הלכה ואשר השבתי לנדולים ואף לקטנים‬
‫אשר רצו לדעת דבר אמת שמה בררתי כל הסימנים ודיני הצביעה‬
‫ונודל חיוב קיום המצוד‪ .‬והשבתי על כל הקושיות אשר שאלו‪ ,‬וגם‬
‫מאמר הזה אחר שבעזר השי״ת הוצאתיו לאור בשנת תרמ׳׳ח הפיצותיו‬
‫בכל קצוי תבל ונם לכבוד הדר״נ שיחיה שלחתיו ובעזהש״י‬
‫נתקבל בכל העולם וכל רואיו שבחוהו יהללוהו‪:‬‬
‫ולכן קרבתי אל המלאכה היא עבודת הקודש והתחלתי בעבודת התכלת‬
‫להוציאה לפועל כרת של תורה כאשר ביארתי במאמר פתיל תכלת‬
‫שיהיה בתכלית ההכשר באופן שהיה ביכולת נם בימימ הקדמונים‬
‫לצבוע וכאשר נובל לשער ולהחליט בטח שבאופן זה צבעו בימים ההם‪,‬‬
‫אף שביארתי כהלכה שבכל אופן שהוא צבוע הוא כשר אך שיהיה‬
‫הצבע סן הדם בלא הוספת כח צבע אחר‪ ,‬אכן זה היה המובחר אצלי‬
‫הדרך הברור שבאופן זה נצבע התכלת בימי דור המדבר וחכמי הש״ס‬
‫הכל ביארתי במאמרנו‪:‬‬
‫ובעזהש״י ביום ראשון דחנוכה שנת תרמ״ט אחר הרבה נסיונות ובדיקות‬
‫ביניעה רבה עלה בידי בעזהש״י לצבוע היורה הראשונה‬
‫ובזמן קצר לבשו איזה אלפים מישראל תכלת בציציותם‪ ,‬אכן מעט אשר‬
‫הכינותי הצבע לאשר לא היה בידי הרבה דם חלזון כי לא כאשר‬
‫דמיתי כן הי׳‪ ,‬אנכי דמיתי תחלה כי במשקל אחד של דם חלזון אוכל‬
‫לצבוע כמה משקלים ציצית אכן לא כן עלה הבחינה כי נצרך דם חלזון‬
‫כטעט יותר ממשקל הציצית‪ ,‬שעד הנה היה נצרך כפלים ממשקל הציצית‬
‫אכן עתה כאשר הורגלתי בצביעה יעלה פחות םכפלים ‪:‬‬
‫ובראשית שגת תר״ן התחלתי לצבוע מהרם אשר הבאתי מטקומו‬
‫ובעזהשי׳י הרבה אלפים מישראל הטילו תכלת בבגדי ציציותם‬
‫וכהיום יותר משגים עשר אלף מישראל כבר לבשו תכלת ובעזהש״י‬
‫בכל יום םוסיפים והולכים ומחבבים מאד המצור‪ ,‬היקרה הזאת בכל לב‬
‫וכמה ממדינות רחוקות מהרבה גלילות כבר לבשו וכמעט בכל יוס‬
‫׳יגיעונו מכתבים ממקומות רחוקות לשלוח להם תכלת והרבה תופסי‬
‫התורה‬
‫טז‬
‫הקדמה‬
‫‪3 1‬‬
‫התורה ממדינות עסטרייך אוגגרין ופרייסען וליטא כבר לבשו ומוסיפים‬
‫והולכים ‪:‬‬
‫א ך לאשר העניץ הזה אם כי כבר היה לעולמים אבץ יעץ כבר כסעט‬
‫נשכח מכל העולמ אף שבכל יומ יזכירו אותו שלש פעמים‪ ,‬ולזה‬
‫רוב העולם עדיין לא לבשו ולא ירע ישראל עוד איך לפנות‪ ,‬ועם כי‬
‫בעזהש״י בכל יום יוסיפו להטיל תכלת אך היוחל ארץ ביום אחד‬
‫והיולד נוי בפעם אחת ‪:‬‬
‫וידוע בי בכל דבר יתרבה קנאה ומהקנאה תצא שנאת חנם ורבים‬
‫היום המתחסדים כן המתפרצים כן בכל דבר שבקדושה יצר לב‬
‫האדם יסיתנו להרחיק ולדחות מדחי אל ד ח י ‪ ,‬יש מהקטנים שיאמרו‬
‫אראה מה יעשו הגדולים והגדולים יש שישיבו הנח לרם לישראל אם‬
‫אינם גביאים בגי גביאים הן והיה כי אראה רבים מעדת ישראל ילבשו‬
‫גם אנכי אלבש ‪ ,‬וכל אלו הם דחיות ותרדמת התרשלות ועצלות לקיים‬
‫מצוד‪: .‬‬
‫ואגבי מצדי יען כי התחלתי במצוד‪ .‬חובה עלי להתאמץ בכל יכלתי‬
‫לגמרה שתתקבל בין כל ישראל ולהוציאה לפועל כשלימות‬
‫להשתדל כפי כחי שכל ישראל יקיימו מצות ציצית כמאמרה ‪:‬‬
‫ולבן מחויב אגי לגלות אמהתה ולהוציא לאור גלוי לכל ישראל שמה‬
‫שיש עדיין התרשלות הוא רק מפגי שאין מגיחים לישראל להיות‬
‫כל אחד ברעתו השלמה וכמו שמציגו בעגין כזה במם פסחים )סז‪(.‬‬
‫שהיה ספק בדבר שהיה בו צד איםור וצד מצוד‪ ,‬ולא היה בידם לברר‬
‫איזה ירחה אז אמרו הנח להם לישראל‪ ,‬ולכן בעגין זה אם יוכל להדמות‬
‫לשם היה בו מצד הנח להם לישראל‪ ,‬אבל לא שלא להניחם כי רבים‬
‫היום המתחסדים והמתפרצים שלא יניחו‪ .‬להם לישראל וביותר שיש להם‬
‫מקומ לתלות באילן גדול לומר ראה הלא זה נדול הוא והכבוד תלוי‬
‫בי ולא ילבש תכלת ובזה אין מגיחים לישראל ובאיזהו מקומות רבתה‬
‫מחלוקת וחלול השם‪ ,‬ובפרט שבאמת אין לדון כלל בדבר זה הגח להם‬
‫לישראל ‪ /‬כיון שאין בו שום צד איסור וממילא אפילו למי שאין בו יד‬
‫בחידושי תורה וספק הוא אצלו ג״כ מחויב לקיים המצוה משוס ספק‬
‫וכ״ש שבאמת הוא ודאי מצוד•‪:‬‬
‫ועל כן במקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב ואבוא לדון על‬
‫השתיקה‬
‫‪,‬‬
‫‪32‬‬
‫הקדמה‬
‫השתיקה כי מה זה שתיקה בענין זה אם יש צד איסור בעגין ‪ , i f‬פרוע‬
‫לא ירים כשופר קול להציל את ישראל מחשש איסור ועל מי מוטל‬
‫להרים מכשול מעדת ישראל והעון תלוי בגדולים‪ ,‬ואם הוא מצוד‪ ,‬מדוע‬
‫לא ילבשגה וגס ספק מצוה ג״כ מחויב כמו שנתבאר במאמרגו‪ ,‬ואם‬
‫כך היא המרה והדין לשתוק ולראות מה יעשה ישראל צריך לברר‬
‫טעמו בגלוי ואז יקיים הנח להם לישראל אבל בשתיקתו הרי מוגע‬
‫הרבים ואינו םגיח להם לישראל ומונע רבים מלעשות מצוה ולכן מחויב‬
‫להודיע ששתיקתו לא תמגע את הרבים מלעשות מצוה ומה גם כפי‬
‫מה שנתבאר במאמר הזה עין התכלת שיש בביטול מצות תכלת עבירות‬
‫שתי מצות ל״ת וביטול מ״ע אין שום תירוץ להשמט ולהפטר ממצוה זו‪,‬‬
‫ולכן מחויב כל מי שיש תחת ידו איזה טעם וסברא לגלותה כמו שביארנו‬
‫הכל במאמר ואין שום מקום לשתיקה ‪:‬‬
‫ומתחלה דמיתי כי כנים הדברים בתשובתו אלי כי מחמת תשות כחו‬
‫מרופים עשתנותיו לעיין בהלכה זו ‪:‬‬
‫אבן אחרי כן ראיתי כי באו לפגי הרר״ג ני׳ איזה ענינים אשר לדעתי‬
‫איגס גחוצים כיכ כעגין הזה וגם הם שמעתא רבעי צילותא יותר‬
‫מענין התכלת שבהם יש איסור חמור ולא נמנע מלהכניס עצמו בזה‬
‫ולנופף ירו‪ ,‬ומזה אדע כי לא מהטעם אשר השיב לי ישים יד לפיו‬
‫מלהשיב בענין זה‪ ,‬ואנכי יען הנני בענין זה לוחם מלחמת חובה שמצד‬
‫הדין המתחיל במצוד‪ .‬אומרים לו נמור וכידוע שבמלחמת חובה אין‬
‫דבר שיעמוד לננדו ומחויב אני לעשות־ כל מה שביכולתי אף שהוא‬
‫ננד רצוני ואף כי יקר כבודו אצלי והנני מהיקר באהבתו אכן מה יתן‬
‫ומה יוסיף רצון אגו ש ואהבתו גגד מצות ה׳ החובה על א ד ם ‪:‬‬
‫ולכן הנגי שולח בזה שגי מאמרימ מאמר אחד הוא עין התכלת בו‬
‫גתבאר כל עגיגי התכלת ומצותה וחיובה על כל ישראל‪ ,‬ומאמר‬
‫השני הוא על דבר השמטה שמה נתבאר איפור השמטה גם בזמן הזה‪,‬‬
‫כי הרבה מכתבים השגתי מגדולי ארץ ישראל אשר נפרץ פרצה בדבר‬
‫השמטה ולא האמנתי שכבוד הדר״ג היה המתיר עד ששלחתי לאיש‬
‫‪1‬אמן מתושבי ירושלים שלא יחוס על טורח והוצאות וישלח לי העתקה‬
‫נאמגה מכתב ידו אות באות וכאשר נתבאר במאמר על דבר השמטה‬
‫אין שום צר היתר בדבר להתיר שמטה בזמן ה ז ה ‪:‬‬
‫‪t‬‬
‫‪f‬‬
‫והגגי‬
‫הקדמה‬
‫יז ‪33‬‬
‫והעי מגיש את שגי המאמרים האלה לפגי הדר״נ גי׳ ובשם תורת האמת‬
‫הגגי מציג לפגיו בי יקיים והייתם נקיים מה׳ ומישראל ויבאר‬
‫דבריו ע״פ ד״ת הקדושה בשגי אלה הלבה ברורה כי משגי אלה רבהה‬
‫המכשלה בישראל ומחלוקת ומריבות וחילול השמ ויכתוב דבריו דברי‬
‫תורה להלכה וכאשר אראה כי יעמידגי על האמת כי טעיתי הגגי מוכן‬
‫לכוף אזגי לשמוע דברי חכמים‪ ,‬ובדבר התכלת אם יאיר עיגי בהלכה‬
‫ברורה לא רק שאסור להטיל תכלת אך אף אם רק איגו חובה הגגי‬
‫מוכן להודות ולקבל שכר על הפרישה ‪:‬‬
‫גם זאת ידע הרר״ג ני׳ כי הנני מקדימ פני הדר״ג בזה כי הריני מקבל‬
‫עלי כבוד חכםים ולא יבוש מלומר כל הטעמים אף אם יאמד שאיגי‬
‫מומחה ותכלת איגד‪ ,‬גיקחת אלא מן המומחה ואגי איני גאמן אצלו איגי‬
‫בוש חלילה הכי אכריח לכל אחד שתהיה חזקתי אצלו למומחה ונאמן‬
‫הגם שהוא מילתא דעבירי לגלויי ‪:‬‬
‫אך בפירוש הנני מוכן לעשות בזה כל טצדקי כי בעזהש״י אוכל לברר‬
‫הכל בפני כל וכל מי שאינו מאמין לי מאנשי השם יובל לבוא‬
‫בעצמו אלי או לשלוח איש אשר יבטח בו כי נאמן הוא ואנכי אשלם‬
‫שכרו ואראה לו מעשה התכלת מהחל עד כלה‪ ,‬אראה לו את החלזון‬
‫שלם שהוא שרוי בי״ש )שפירט( בדי שיקיים תוארו בשלמות ‪ /‬מ יראה‬
‫כל הסימנים שכתבנו במאמרנו‪ ,‬וכן אראה לו חלזון חתוך ופתוח בו‬
‫יראה את שלפוחית הדם עם דמו הצרור בתוכו ודבוק בו מתולדה וממנו‬
‫יראה תכנית הדם בטעם ומראה וריח בטביעת עינו‪ ,‬ומזה יוכל להכיר‬
‫שלפוחית הדם אשר מונחת אצלי הרבה שממנו אעשה את צבע התכלת‬
‫ומאלו השלפוחות אעשה בפניו את הצבע ואראהו כל הסממנים הנצרכים‬
‫^הצבע ויוכל לבדוק כל אחת בשבע חקירות ובדיקות ואצבע בפניו את‬
‫התכלת‪ ,‬או אורהו כל מעשהו והוא בעצמו יצבע‪ ,‬וכל מי שאינו‬
‫סומך עלי יוכל ליקח ממנו כי אוכל ליתן לידו הרבה תכלת שיספיק‬
‫לכל אלו שאין םומכין עלי על הרבה שנים‪ ,‬ולא יהיה הדבר הזה‬
‫פחיתות ונרעון לכבודי כי זה הוא כבודי לבזות עצמי על כבוד שמיס‬
‫וההורה והמצוה ועממ אכבדה‪ ,‬ולכן הנני מכריז בזה ומודיע‬
‫לכל ישראל כי כל רב ומורה בעירו אם ירצו ללבוע תכלת ורק מצד‬
‫שאין סומכים עלי ישלחו אלי איש אשר הוא מוחזק לנאמן ואנכי אשלם‬
‫שכרו‬
‫‪3‬‬
‫ג‬
‫‪34‬‬
‫הקדמה‬
‫שכרו והוא יצבע בשביל כל כני עירו כנ״ל‪ ,‬וכל יחיד שירצה לראות‬
‫מעשה התכלת ולצבוע לעצמו ג״כ יוכל לבוא ואראהו;‬
‫ובאם יהיה הצורך ללמד לכל ישראל את מעשה התכלת מהחלתו וער סופו‬
‫הריני מוכן ללמד כי לא ארצה להטמין הדבר אדרבה ארצה כי‬
‫יתפשט בבל ישראל והיה כי אראה שיוצרכו ישראל להרבה תכלת‬
‫אלמד מעשהו לנאמני ישראל ואף כי הדבר צריך הלמוד זמן רב לא‬
‫אחוס על הטורח ואלמד אנשים נאמנים ‪:‬‬
‫אשר לדעתי אחר כל אלה אץ שום טצדקי לפטור עצמו ממצוה זו‬
‫שיש בה קיום מצות עשה ובמניעתה יש ביטול מצות עשה‬
‫ועבירת שתי מצות ל״ ת כאשר ביארנו במאמר הנוכחי עין התכלת ‪:‬‬
‫אבן עם כל אלה הלא רק אדם אנכי והיה כי יורני כי שניתי מוכן‬
‫אנכי לשמוע ולקבל דבריהם באהבה‪ ,‬אכן לא יבוא בגמגומים‬
‫בסירוסץ ומסרמיםין וחמיסין וטורמיסין כי לא מן דין סמיכו לנא ולא‬
‫בדחיית אי״ה דישנו בערים זוממים וביי״א דאחריב לבי מקרשא ולא‬
‫בלישנא קטוע‪ ,‬וגם לא יאמר שיש לו טעם כמום כי אנכי ידעתי בזה‬
‫שכבר הכמוס נתגלה ונכמש כפי אשר ביארנו בפנים ונבעו כל מצפונים‪,‬‬
‫רק הכל בכתב יושר ודבר אמת בהלכה ברורה‪ ,‬וכאשר ביארנו כי‬
‫שתיקתי מונעת רבים מלעשות מצוד‪ ,‬ומה זו שתיקה ‪:‬‬
‫ואם אחר כל אלה יחזיק בפלך השתיקה אזי אהיה מוכרח לגלות ולהודיע‬
‫לפגי כל עדת ישראל ששתיקתו אין בה ממש‪ ,‬ואם הדבר הזה‬
‫יהיה גגד רצוגו וגם שלא לרצוגי הוא‪ ,‬אכן יען הגני לוחם מלחמת‬
‫חובה מוכרח אגי לבטל כל המגיעות הנמשכים משתיקתו ואבטח בי‬
‫יראו ישראל ויעידו אמתת הדברים‪ ,‬ובזה אין אחריות כבוד המונעים עלי‬
‫עוד כי הנני פותח בשלום וחותם בשלום ובזה אצא בשים שלום טיבה‬
‫וברכה על כל ישרא־ ‪:‬‬
‫הנני דו״ש באהבה רבה ומתיקר באהבתו מברכו לקבל החג בדיצה‬
‫וכשרות עם כל ברכותיו‪ ,‬עד כאן לשון מכתבינו להנאונים הג״ל‪:‬‬
‫אחר ששלחתי מכתבים הנ״ל שלחתי להם שני המאמרים רהייגו‬
‫המאמר על ר‪0‬־ השמטה ומאסר עץ התכלת הנוכחי‪ ,‬ומתחלה‬
‫שלחתים‬
‫‪1‬‬
‫* הקדמה‬
‫יח ‪35‬‬
‫שלחתים ליד ירירי הגאון האבר״ק קאוונא שיחיה‪ ,‬על יד בני ותלמידי‬
‫היקר )הרב הגדול החריף ובקי החסיד ומפורסם( מוהר״ר מרדכי יוסף‬
‫אלעזר שיחיה בלוית תלמידי גיסי הרב וכוי מוהר״ר גחום שיחיה ואחר‬
‫ארובות וקצרות שגתוכחו עמו השיב להם אגכי כבר סייעתי הרבה בעגין‬
‫התכלת כי כתבתי לק״ק זאמושטץ דיפעשע שהחיוב לקבור בתכלת מי‬
‫שהלך בתכלת בחייו וכפלתי וכתבתי להם הדברים במכהב מיוחד על‬
‫הבי דואר ובזה הראיתי גילוי דעת מפורש שדעתי מסכמת לקיים המצוה‬
‫דאי לא אחזיק התכלת למצור‪ .‬לא הייתי מבגיס עצמי בלל בזה‪ ,‬ורק‬
‫שאני בעצמי יש לי מונעים מבחוץ אשר לא אוכל לקיימ המצוה כי‬
‫יורע אני שדעת הרבה סההולבים לרוח העת לא יהיה רוחם נוחה ממני‬
‫בזה ויביטו עלי בפנים נזעמים‪ ,‬ואם כי בדבר מצוה אין להתבייש ולירא‬
‫מהמהלוצצים‪ ,‬אבל אנכי עוסק כעת בדבר מצוד‪ .‬רבה הנוגע בפקוח‬
‫נפש כלל ישראל ולהפיק זממי מוכרח אנכי להראות פנים שוחקות‬
‫ומסבירות לכל המפלגות כדי שיהיו דברי נשמעין אצלם ולא יעמדו‬
‫לשטן נגדי‪ ,‬ובענין זה שאגי עוסק‪ .‬בו לא יעמוד גגדי אפילו חלול שבת‬
‫וכ״ש ביטול מ ״ ע ‪ ,‬ע״כ תורף תשובתו אשר שם בפיהם‪ ,‬ובמכתבו אלי‬
‫השיב כבראשונה שלתשות כהו אינו יכול להכניס עצמו בהלכה ז ו ‪:‬‬
‫הנה גתבאר שדעת הגאון האבד״ק קאווגא שיחיה נוטה לרעתנו‬
‫בדבר התכלת ומשתיקתו אין ראיה כנ״ל כי גאמגו דבריו שיחיה אצלנו‬
‫ואנו דגין אותו לכף זכות‪ ,‬וכמו שהראה גלוי דעתו שיחיה מפורש במכתבו‬
‫לק״ק זאטושטץ‪ .‬וזה לשון מ כ ת ב ו ‪:‬‬
‫כ״ח יוס ב' ירד ניסן תר״ן קאוונא‬
‫כבוד הרב הגדול המפורסם כו׳ כשת״מ יהודה ליב ג״י‬
‫דומצ״ק זאמושטץ וכבוד הרב המופלג כו׳ כש״ת מ׳‬
‫יעקב העשיל נ״י‪.‬‬
‫אהרשה״ט‪ ,‬מכתבכם הגיעגי במה שדרשתמ ממגי ע״ד התכלת וכפי‬
‫‪ .‬הדעפעשא ש ה י ׳ ‪ ,‬הנני להשיב כי כבר השבתי על ירי‬
‫דעפעשא אשר דעתי היא דבאותו הטלית שהי׳ ד‪1‬לך הנפטר קורם‬
‫מותו‬
‫‪36‬‬
‫הקדמה‬
‫מותו‪ ,‬דבאותו הטלית ילבשו אותו אף בעת מיתתו וקברו ‪ /‬ועל כן אם‬
‫הי טתלבש בטלית של תכלת היינו בציצית תכלת כן ילבשו אוהו‬
‫בטלית של ציצית תכלת להניחו בקברו‪ ,‬זה הוא תוכן הדעפעשא שלי‬
‫ואין לי מה להוסיף עליו‪ ,‬ובעצם הענין של התכלת אין בכוחי להזדקק‬
‫לזה מחמת רוב חולשתי‪ ,‬והי ישים שלום בעדתכם ואין בכוחי לכתוב‬
‫יותר והנני לברכם בברכת החנ הק׳ הבע״ל שיחוגו אותו בחרוה ונילה‬
‫ובשמחות ונזכה לעלות לציון ברנה ולאכול מן הזבחים והפסחים ולראות‬
‫בישועת ה׳ במהרה בימינו‪:‬‬
‫ממני ידידכם דוש״ת בלונ״ח המחכה לישועת ה׳ בכלל ובפרט‬
‫יצחק אלחנן החופ״ק קאווגא‪ ,‬עכ״ל מכתבו‪ ,‬ובעומק פניני אמרי‬
‫מכתבו מבואר ומפורש ככל מה שהתנצל בפני תלמידיי יחיו הג״ל ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪t‬‬
‫והנה הנאון האבד״ק קומנא שיחי׳ אחר שהגיע מכתבי הנ׳׳ל לירו והבין‬
‫ששתיקתו לא נאה ולא יאה לפי בבית יצא קצת ממחבואו‪,‬‬
‫ואם כי לא בא לפני בתשובתו אכן לשואל אחר שהתחפש לפניו שהוא‬
‫ממתננרגו השיב בזה‪ ,‬ולאשר באמת לא הי׳ לו מה להשיב הפס‬
‫תשובתו בדרך אחיזת עינים לפסוח על שתי הסעיפים ער שבאמת אין‬
‫להציל מדבריו לומר כי זו היא תשובתו ודעתו כאשר יראה המעיין‬
‫העתק תשובתו במאמרנו זה ותשובתנו בארוכה על תשובתו ויראה ויכין‬
‫כי יפה עשה הגאון מקוטנא שיחי׳ שלא בא בתשובה זו לפני כי לא‬
‫הי׳ לו פה להשיב ולא מצח להרים ראש לבא בתשובה כזו לפנינו‪ ,‬כי‬
‫באמת לא עלה על דעתו שתניע תשובתו אלי בי לא ידע שהשואל לנו‬
‫הוא ולא לצרינו‪ ,‬ומלבד תשובתנו כבר השיבו אוהו למדי תלמידי‬
‫חובשי בית מדרשנו הי״ו‪:‬‬
‫ואחר‬
‫זה שלחתי לו על יד תלמידי ניסי הרב ובו מוהר״ר נחום שיהי׳‬
‫את שני המאמרים הנ״ל בצירוף תשובתנו על תשובתו עם מכתכ‬
‫מאתי בזה הלשון‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ו קדמה‬
‫׳•יט ?‪3‬‬
‫ג׳ח נצשיק ^סדר וע»ו ליהס *יגיח תרינ ‪8‬יז וואר«ו‬
‫אורך ימים ושנות חיים ושלום לכבוד ידידי מר חביבי הרצ‬
‫הגאון האםתי אביר הרועים נ״י ע״ה פ״ה כשת״מ‬
‫ישראל יהושע שליט״א האבד׳׳ק קוםנא ‪.‬‬
‫אחד״ש‪ ,‬הן זה כבר קורם חנ המצות באתי במכתבי לפני הדר״ג‬
‫‪ .‬בארוכה על דבר השמטה וענין התכלת‪ ,‬ועתה הנני במכתבי‬
‫זה לבא בקצרה והנני שולח בזה שני קונטריסים בהמ נתתי חלק לשבעה‬
‫היא שנת השמטה בבירור הלכותי׳ ונם לשמונה הם שמונה חוטי ציצית‬
‫לבאר דיניהם עם ההכללות התכלת‪ ,‬והנה אם כי אחר כתבי מכתבי‬
‫הראשון ראיתי אשר השיב לזאמושטץ‪ ,‬ונפלאתי אשר אחר זה זמן כביר‬
‫טמן ירו מלהשיב להרבה שואלים בענין זה‪ ,‬ורק לאלה הבאים כמתחפשים‬
‫השיב‪ ,‬ואם אמנם בשורש דבר ראיתי אשר השיבו לו צעירי תלמידי‬
‫בית מדרשנו הרובים וראיתי כי למדי השיבו ננד דבריו ואם כי צעירים‬
‫הם בימים רכים בשנים‪ ,‬אכן הם אבות בחכמה‪ ,‬ה׳ עליהם יחיו וינברו‬
‫חיל‪ ,‬וגם אנכי בעניי הנני רוצף פה נס על דבריו‪ ,‬ויען כי גם מעת‬
‫כתבי מכתבי עד עתה הרבו בני ישראל ללבוש תכלת ובעזהשי״ת בבל‬
‫יום ירבה ויוסף‪ ,‬לכן אם יש את לבב הדר׳׳ג שיחי׳ להשיב עוד בענין‬
‫הזה‪ ,‬הנני לבקשו בזה‪ ,‬כי מוכן אני להוציא לאור את המאמרים ואציג‬
‫דבריו ואשוה אותם לפגי דברי כמשפט‪ ,‬וגציג כל לפני כלל ישראל‬
‫אשר גורע שאף בדורותגו שהוא דור עגי בתורה אבל כל זה על הפרט‬
‫נאמר ולא על הכלל כי כלל ישראל יביגו כ ל ‪ ,‬ולבן לא גאוה לפני‬
‫האמת שתהיה ביישגית אף לא פחדגית‪ ,‬אם יש אתו דבר אמת יסלח‬
‫נא להשיבני ונם אנכי לא אבוש מלהציג את האמת כאשר עם לבבי‬
‫לפני כל עדת בני ישראל ומעתה יאמר נא ישראל את כל ונוכחת ובזה‬
‫נצא בשים שלום‪ ,‬הנני דורש שלומו וטובו כל הימים בלונ״ח ‪ ,‬ע״כ‬
‫‪ .‬לשון מכתבי ‪:‬‬
‫ואחר עיונו בשני המאמרים ובתשובתי על תשובתו התנצל עצמו לפני‬
‫גיסי הרב הנ״ל שיחי שאי אפשר לי כלל לכנוס בעומק ההלכה‬
‫לראות שמחויב לקיים מצות התכלת‪ ,‬מאח״ שיורע ברור שאף אחר‬
‫שיראה‬
‫ו‬
‫‪38‬‬
‫הקדמה‬
‫שיראה ההלכה ברורה שמחויב להטיל התכלת בטליתו ג״נ אי אפשר‬
‫שיקיים המצוה שהרי הקוצים שבכרם בית ישראל יצערו אותו ולא יניחו‬
‫לקיים המצוד• כידוע שכבר החציפו ננדו וציערו אותו הרבה מאד וכ״ש‬
‫כשיראו שהוא לובש תכלת שידוע שמצוה זו היא על אפם ועל חמתם‬
‫יצערו אותו וירדפוהו בכל מיני רדיפות עד שיוכרח להסיר התכלת ‪,‬‬
‫ולזה מוטב לו יותר שלא לכנים לעומק ההלכה בזה ויוכל ליישר לפניו‬
‫העקום לומר שאינו מחויב כלל וקילל קללה נמרצת את אלו הקיצים‬
‫שעל ירם הוא נמנע םלקיים הםצוה ודייל‪ ,‬ובמכתבו אלי אחר שנהן‬
‫הסכמתו על דבר השמטה סיים ובענין התכלת קשה עלי לפלפל כי‬
‫גיפי חלושה ביותר‪:‬‬
‫‪t‬‬
‫ובעניי אני מקבל התנצלותו בזה כידוע שכבר סבל הרבה מנירי וחיצי‬
‫חריפי נדיפי עזי פנים ופריצי דורנו‪ ,‬ואם כי אין זה אמתלא‬
‫הנונה נגד מצות ה׳ ברה מאירת עינים‪ ,‬אבל אין אדם נתפס על צערו‬
‫ומתלא אמרי מאן דנכית מכלבא מקלא אזדעזע‪ ,‬ובפרט לעת זקנתו‬
‫ותשות כחו‪ ,‬ובאמת לא אלמן ישראל ח״ו וגם בדורנו יש הרבה נדולי‬
‫הורה ויראי ה׳ אשר לבם חרד בקרבם לקיים מצות ה׳ מצות התכלח‬
‫אלא שבעוה״ר הסה בשפל הסדרנה ויראים ממתפרצי וםתחסדי דור‬
‫כאשר השגנו בזה כמה מכתבים‪ ,‬ולדונמא אצינ לשון הרב הנאין הצדיק‬
‫מוהר״ר עקיבא יוסף שליט״א םעיה״ק ירושלים תוב״ב הנודע ב ש‬
‫בספרו הבהיר לב עברי ושאר חיבורים יקרים‪ ,‬וזה לשונו הטהור‬
‫במכתבו אלי ‪:‬‬
‫;‬
‫נו‬
‫ס‬
‫מציון יבירך גבר בגוברין כבוד הרב הגאון הצדיק כקש״ת‬
‫טוהר״ר גרשון חנוך הרב דאיזביצא שליט״א‪.‬‬
‫הקרה ה׳ לפגי קוגטרס שפוגי טמוגי חול על איזה שעות כשאלד•‬
‫ושמחתי על הרעיון הקדוש‪ ,‬ושלחו לי אח״כ קונטרס כרפום‬
‫‪1‬ה לעומת זה והשבתי כגגדו‪ ,‬ועתה הנה זה בא והשאלני ב׳ קונטרוסיו‬
‫היקרים וגם הגאגי במעשה ידיו להתפאר לפאר ליוצרגו ית׳׳ש‪ ,‬ושמחתי‬
‫בי כםה דברים אשר כווגתי סן הכתוב בקוגטרס פתיל הכלת ואין‬
‫בהמ״ד כלא חידוש בם״ד‪:‬‬
‫אמנם‬
‫הקדמה‬
‫כ ‪39‬‬
‫אמנם העיקר הכל לפי רוב המעשה לזכות הרבים בס״ד אמרתי לגלות‬
‫אוון דה״ק י ח י ‪ /‬דברתי בענין עם גדולימ דפעה״ק הגאון‬
‫דבריסק ג״י והגאון מהרשי׳ם נ׳׳י והסכימו עמי בגוף ההלכה ע״פ דעת‬
‫הרמב״ם ז״ל שאין שום מקום להסתפק לפטור מחיוב קיום המצוד‪,,‬‬
‫רהא אפילו בלא חוט זה כ ש ר ‪:‬‬
‫אמנם אחר חג השבועות כאשר באו הגה הקוגטריםים ודברתי עם‬
‫הגאון דבריסק ג״י למעשה אז אמר לי כי א״א לו עור להתערב‬
‫בי קיבל מכתב מן מורי הוראה דווילגא באזהרה שלא להשיב בעגין‬
‫זה כלל‪ ,‬ואמרתי לו לא אבין כזאת ואדברה בעדותיך וגו׳ כתיב‪ ,‬כלום‬
‫משא פנים בדבר להורות כהלכה‪ ,‬ושוב עסקתי בעגין עמ חכמי ספרד‬
‫הםכוגה קהל חםירים עדת ב״א אשר הם המקובלים המכוונים רב חסי‬
‫יד השמ״ש זיע״א כמפורסם ואני לומד עמהם כמה פעמים ביחד ודברתי‬
‫וראו והסכימו עמי פו׳ והי אל ימנע טוב להולכים תמים וכא״ג א״ג‬
‫השמח לשמוע מן אנשי מעשה ה׳ עליהם יחי׳ וכא״ג ביו׳׳ן בכל מילי‬
‫דברכות כדברים היוצאין מן הלב העברי עקיבא יוסף‪ ,‬ע״כ מלשון‬
‫מכתבו הטהור אלי‪:‬‬
‫וממכתב זה יתברר להמעיין בצדק בעיגים פתוחות ובלב ישר שגי‬
‫דברים‪ ,‬האחד שמי שמעיין בעגין זה בלי גגיעה ושגאה‬
‫ורק מביט אל נקודת מרכז האמת רואה בירור אמתת דבריגו להלכה‪,‬‬
‫כי זה הרה״ג בעהמ״ח ספר לב העברי שליט״א הוא ספורסם בצדקתו‬
‫וחסידותו בקצוי ארץ‪ ,‬ואגכי השפל לא זכיתי סעולם להיות לי שום‬
‫הכירות עם צדיק זה וזה ;זוא המכתב הראשון שהשגתי מאתו כן גם‬
‫אלו הגדולים שיחיו שכתב שעסק עמהם בעני} זה לא זכיתי מעולם‬
‫להיות לי שום הכירות עמהם שיהי׳ מקום לחשוד אותם ח״ו שמשום‬
‫גגיעה ואהבה גוטה דעתם אחר דעתי ורק משוס שעייגו בעגין זה בצדק‬
‫בלי גגיעה וגטי׳ לשום צד רק לכוון האמת לאמיתה ראו שהאטת כדברי‬
‫שבח ותהלה להשי״ת‪:‬‬
‫שנית עד כמה גברה אגרופה של מטה רשע ושקר בעולם הלא ידוע‬
‫שמע הרב הגאון ר׳ יהושע ליב מבריסק שליט״א לצדיק‬
‫וגאון מפורסם וידוע שאין בכל המ״ץ ומ״מ דווילגא אחד שיגיע‬
‫לקרסולי הגאון הנ״ל והם הרהיבו עוז בגפשם להעיז ולצוות על הגאון‬
‫הג״ל‬
‫הקדמה‬
‫‪40‬‬
‫הנ״ל כספגיע שלא יתערב לחירות כרכר הלכה בעגין התכלת נאשר‬
‫עם לבבו‪ ,‬ופה יעשה הרב הגאון סבריסק שיחי שאינו יכול לדון עם‬
‫מי שתקיף ממגו שיכולין למגוע מאתו לחם חקו ומי יודע סה שהגזימו‬
‫עליו ומחויבים אגו להצדיק את הצדיק דמעיקרא ולצדו־ בזכותו כמאמרם‬
‫ז״ל אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו‪:‬‬
‫ועתה התבוננו נא וראו אם בארזימ נפלה אש הנגיעה והקגאה המהולה‬
‫בשנאת חנם מה יעשו אזובי קיר‪ ,‬כי עכ׳׳פ מעתה אחר‬
‫שהכרזנו ופרסמנו הדבר שאסור לשתוק וכל היודע מחויב לחוות דעתו‪,‬‬
‫והמה עדיין עוסדין בשתיקתם‪ ,‬דעת לנבון נקל שכל שתיקתם על אדני‬
‫הנגיעה והקנאה והשנאה הטנעו ואין לדון משתיקתם שהוא מנגיעה‬
‫מפני כבודם המדומה ‪:‬‬
‫ו ר א י ת י להזכיר כאן מה היא תכלית כבוד המדומה בעולם‪ ,‬כי באמת‬
‫משום הכבוד• לבדו לא היתד‪ ,‬נגיעתם נדולה כל כך לעור‬
‫עינם לבטל ם״ע שבתורה וכדאיתא במם׳ מנילה )מ‪ (.‬איכא בינייהו‬
‫דעביד בחגמ ופירש״י דליכא משום אגצויי אע״ג דמשום כבוד איכא‬
‫יעו״ש אלמא דמשום כבוד יכול אדם לוותר ולא אתי למינצי וכ״ש דלא‬
‫שכיח דמשום כבוד לחודא יהי׳ גקל בעיגי האדם לבטל מ״ע‪ ,‬ולכן‬
‫באתי לגלות בזה תכלית כבוד המדומה‪ ,‬כי לא על חגמ ידונו בכבודם‬
‫כי תכלית הכבוד הוא לעצת עגין הרע אשר גתן אלהים לבגי אדם‬
‫לעגות בו ‪:‬‬
‫ומה נמלצו אמרי רבותיגו רועי החסידים באמרס כי אף אם יצר לב‬
‫האדם הרע מנעוריו‪ ,‬ובימי הקרס הי׳ לפגות אל אלילי מעשה‬
‫ידיהם‪ ,‬ואף אמגם הפצירו והרבו תפלה הבאים סשבי הגולה מארץ‬
‫• שנער דעתו־ להם ה׳ וימסור יצר לבבם הרע בידם והרחיקו את הצפוגי‬
‫וימיתוהו בחרבס ובקשתם זה תפלתם ובקשתם‪:‬‬
‫אכן שאריתו יתרה עשה ויתלבש בענין הרע אשר נתן האלהים לבני‬
‫אדם לענות בו וכמו שנדרש ט־מ קהלס א( זה שיפוטו של ממון‪,‬‬
‫אשר הגדיל חמדתו אין אדם מת ובידו חצי תאותו‪ ,‬וזה מאמר חז״ל‬
‫)יימלמי מילים ס״ג היג( על הבוטחים בו לקגות שררוהס קראום אלהי כסף‬
‫ואלהי זהב‪:‬‬
‫ד ל א הוא המתעטף בסחלצים שוגים‪ ,‬הוא היוצא והבא בראש‪ ,‬וגס‬
‫בסוף‬
‫‪,‬‬
‫‪t‬‬
‫הקדמה‬
‫כא ‪41‬‬
‫בסוף ישסה כל כלי ח מ ד ה ‪ ,‬ישלח פארותיו‪ ,‬לבגוד בגד בוגדים‪,‬‬
‫שלל צבעים רקמה רקמתים‪ ,‬בחכמה בגבורה באםוגה ואהבה בעוז‬
‫ותפארה‪ ,‬ובכל םדה גכוגה‪ ,‬ובשם טוב עולה על גביהם‪:‬‬
‫כי כל אלה רק למען קגוח השם טוב אשר על ידו יגבר ח י ל ‪:‬‬
‫‪t‬‬
‫ו ה ג ה לא אדבר בזה מהנודעים בשם לאוהבי בצע מעשקות להטות‬
‫משפט ולהכיר פנים במחיר אשר ברוב על אחד יכשירו ויפסילו‬
‫יאסרו ויתית‪:‬‬
‫כ ן לא אדבר ממעוטי תורה ונסי הרוח‪ ,‬באמרם כי ינוח עליהם הרוח‪:‬‬
‫אבן נם על הנודעים בשם לחמימי דרך‪ ,‬בי גם עליהם יעבר ענץ‬
‫הרע הזה‪ ,‬כי יצר הענין הרע לא רק בחמדת ממון הטבוע בצלמי‬
‫כסף וזהב ונחשת יתלבש לחמרה‪ ,‬כי אם לכל אשר ישים כסלו ב ו ‪,‬‬
‫בזה התלבש והתעטף יצר לב האדם לומר אלהיו למעשה ידיו‪ ,‬וכאשר‬
‫ענו בעלי הנשים המקטרות את ירםי׳ הנביא )יומי׳ מד( בדמותם בי יטיבו‬
‫להם ושםו כסלם במלכת השמים אמרו עשה נעשה את כל הדבר ונו׳‬
‫לקטר למלכת השמים •והסיך לה נסכים ונשבע לחם ונהי' טובים ‪,‬‬
‫וכן דימו שבחרלם לקטר חסרו כל והנשים המקטרות לא מבלעדי אנשיהן‬
‫עשו לה בונים להעציבה‪:‬‬
‫ולכן אף כי היצר הזה בפעולת זרים האלה חלף ועבר את הפסילים‪:‬‬
‫אכן התלבש בכל אשר יעלה על לב איש לאמור כי הוא זה הדבר‬
‫אשר על ירה ימצא לו מלואת חסרונו די סיפוקו לכל אשר נפשו‬
‫הערונ ‪:‬‬
‫‪tt‬־• יאמר לזהב כסלו‪ ,‬ובכהם ישים מבטחו‪ ,‬וזה יעבור לכשרון פעולות‬
‫ידיו ועליהם ישים מבטו‪ ,‬זה יכרע להכשר חכמתו במשאו ומתנו‪,‬‬
‫זזה במענה לשונו וחלוקת חבו‪ ,‬אשר על ירם יקרב נפזריס לאחדם‬
‫במקנה וקנין אף יזוונ זוונים‪ ,‬זה יסנוד לקולו הנעים כי יזמר וישיר‬
‫בשירים ולוקח לבבות‪ ,‬וזה ישתחוה לידיו הפורטות עלי גבל ועלי בגור‬
‫יגגן ביר ‪:‬‬
‫ו ר ב י ם כאלה העוברים לסבת כל אשר ממנה יחי׳ מחי׳ ומזון במאמר‬
‫הנביא )חניןוק ‪ (ft‬על כן יזבח לחרמו ויקטר למכםרתו כי בהמה‬
‫‪42‬‬
‫הקדמה‬
‫שמן חלקו‪ ,‬ולא יאמר איה אלהי עושה כל אלה והוא מסבות מתהפך‬
‫)מיי מוכת סלננוה שער הנטחון שיד ושיס( ‪:‬‬
‫אכן בכל אלה ירב היצר לקנות שם טוב במרה גדושה‪ ,‬זאת היא‬
‫לעזרתו‪ ,‬על בל ס ב ת ו ‪ ,‬ממנו ימצא מחייתו ‪:‬‬
‫וכן בל העולה במעלה אדומים‪ ,‬מנדיב המרומם‪ ,‬עד יורד תחתיות‪,‬‬
‫מעשיר וקצין‪ ,‬עד פורש כפים‪ ,‬מגביר נכבד ושוע‪ ,‬עד המסכן‬
‫אשר חכמתו בזויה‪ ,‬ממקרי דרדקי‪ ,‬עד יושב על כסא ההוראה‪ ,‬אם‬
‫לא יהגה לעלות על מסילה אשר עולה בית אל‪ ,‬ויפנה במסילה השנית‬
‫העולה גבעתה‪ ,‬כלם יעלו על גרם מעלות הגבהות‪ ,‬וידמו בנפשם כי‬
‫כבודם הוא משענם‪ ,‬ויקרתם הוא מעוזם‪:‬‬
‫הנדיב המרומם‪ ,‬בקנותו שם כי גדול הוא בעשרו אף כי הליכות ביתו‬
‫צופיה‪ ,‬הלא יוכל להגדיל עזבונו ומערבו‪ ,‬שפק עביטתו ישיג‪,‬‬
‫באוצר העניטה לא יחסר בטחונו‪ ,‬יטעום טובת סחרו‪ ,‬וירב מרכולתו‪:‬‬
‫הפורש כפים‪ ,‬כי יקנה שם רצוי כי הגון ה ו א ‪ ,‬על אחת שנים יוסיף‬
‫לאסוף בקבצו קבץ ‪:‬‬
‫מקרי דרדקי ומלמד להועיל ‪ ,‬אם יעש שם פועל ובין פועלי עוז יתרשם‬
‫וישמע שמעו‪ ,‬כי על תלמידיו יעשה רושם‪ ,‬אז חלף עבודתו‬
‫משנה שכר שכיר יקח‪:‬‬
‫כל עושה מלאכה‪ ,‬החרש והנגר‪ ,‬הגפח והמסגר‪ ,‬צורף כסף ורוקע‬
‫זהב‪ ,‬תופר ורצען‪ ,‬אורג ורוקם‪ ,‬וצובע צבע רקמתים‪ ,‬עד היוצר‬
‫י העושה מלאכתו על האבנים‪ ,‬בדחן ושוכן וווקו ו ק ו ד ם ‪ ,‬סורק וטיח‬
‫וחדד ר ד י ד ס ‪ ,‬כל אלה אף אס פרי מלאכתו לא ישוה למלאכת רעהו‬
‫הטוב ממנו‪ /‬ואף אם מלאכת רעהו תיטב כפלים‪ ,‬אך אס שמו יעלה‬
‫עליו ולשם טוב ונבחר יגיע הלא חלף עבודתו יקח על אחת שבעתים‪:‬‬
‫ןלא רק כשם טוב ירצה האדם להתבהר‪ ,‬אף גם בשם רע אשר ידמה‬
‫אנוש כי על ידו יגיע לעשוח פרי‪ ,‬גם כו ישיש ויגיל כי הגיע עדהו‪:‬‬
‫‪^ ,‬‬
‫המקבלים להספיק לאפםניא ולבנות ולגדור ו ל‬
‫המדינה וקוני מסקנה המדינה‪ ,‬מה ינעם לו אם יקנה שס‬
‫נוקם ונוטר ובעל חימה לא ישוב מפני בל‪ ,‬הלא ישמח בחלקי י ג י ל‬
‫בשמי‬
‫ב ג ו ת‬
‫ג ש ר‬
‫ס‬
‫‪J p n‬‬
‫ר ר כ י‬
‫הקדמה‬
‫כב ‪43‬‬
‫בשמו כי הוא כלביא וכליש נבור בבהמה‪ ,‬וכשחל סביבות שניו איטה‪,‬‬
‫ולא יביט לנזק ואבדון כסף והון רב ודי בזיון אשר יאבד על אבן הלקח‬
‫בקנותו דבר האבוד‪ ,‬למען ירעו כי לא יעמדו נגרו בי כל אשר יקוס‬
‫עמו ירשיע ‪:‬‬
‫א ף היושב על כס המשפט ומלוה גם יורה‪ ,‬תופס הורה ועטוף יראה ‪,‬‬
‫עסקן במצות ומאריך בתפלה ‪ ,‬שונא בצע מעשקות‪ ,‬משוחד מעלימ‬
‫עיניו‪ ,‬נם הוא מבעלי התשובה להשיב כדת מה יעשו ישראל ‪:‬‬
‫א ך אם אינו איש חיל‪ ,‬ולא און לו להגביר חילים לבטוח ב ה ׳ ‪,‬‬
‫ויאמר בלבו בחו ועוצם ידו יעשה לו חיל‪ ,‬וירצה לבצר מבטח‬
‫עוזו‪ ,‬מה יתן ומה יוסיף לו יראהו החסרה ותפלתו לא זכה‪ ,‬הלא יחסרו‬
‫לו מעלות הדרושים לשלימותו‪ ,‬הלא ראשית מעלות אנוש להבחר‬
‫ולעמוד בראש‪ ,‬כי יהי׳ איש חיל עשיר בדעת ולא תקצר נפשו ודעתו‬
‫מלבטוח בה׳ עושהו‪ ,‬והוא לא כן עמדו‪ ,‬לזאת יתאמץ לבנות לו‬
‫מבצרים‪ ,‬לבצר מבטח עוזו‪ ,‬וירצה לעשות לו חיל בכחו ועוצמ ידו ‪,‬‬
‫ואף כי לא ירצה לצבור כחול בסף וזהב הטבוע בצלמי צורה ‪:‬‬
‫א ך חליפות עזבונו תמורת בסף והזהב ‪ ,‬יבן לו מגדל עוז‪ ,‬בכבודו‪-‬‬
‫ייסדנו‪ ,‬ובגאותו יציב דלתיה‪ ,‬את קירותיו עשה נאוה ‪ ,‬וצפוי‬
‫ראשו גאון‪ ,‬ממסד עד הטפחות בתפארת השם‪ ,‬ובו שם מבטח עוזו‪,‬‬
‫כי מה לו לכסף המנוי והצרוד הצריך פקידה ושימור ‪ ,‬אם חדשימ‬
‫לבקרים יגיעהו כםף תועפות וזהב חנופה‪ ,‬הלא כחול אםף כבור‪ ,‬וכעפר‬
‫חוצות גבהות‪ ,‬הלא זה ימציא לו טרפו במרה גדושה‪ ,‬ובהם ימצא‬
‫מחיתו די שפוקו‪ ,‬וכל עיר תדרוש למגהל‪ ,‬הלא הוא ראשוגה יחשב ‪,‬‬
‫כל ריב וכל מצה‪ ,‬הלא על ירו יבוצע‪:‬‬
‫והי׳ כי יגיע לקנות השם הגכבד העולה על גבי אפיקי מגיגיו‪ ,‬יבגה‬
‫לו משכנות בטוחים‪ ,‬ומבצרים אשר בהם יתחזק‪ ,‬למען יהי׳‬
‫בטוח על צרכיו בשפק לכל ימיו‪:‬‬
‫ולכן אף בי מלאת שפקו ישפיק לו מסת צרכיו‪ ,‬כבשים ללבושו‪ ,‬ודי•‬
‫חלב עזים ללהםו‪ ,‬אבן לחוסר אמונתו‪ ,‬יעוז בהותו‪ ,‬וירבה‬
‫הוצאות ביתנ‪ ,‬ותחת בי ישפיק באגורה אחת ליום‪ ,‬ירבה להרחיב גמל•‬
‫ביתו‬
‫י‬
‫‪44‬‬
‫הקדמה‬
‫ביתו להגיע ‪ •prtb‬אדרכמוגי זהב‪ ,‬יען לא יבטח נם על אגורת כסף ‪,‬‬
‫אך בזה בטח לבו בהרחיבו גבול ביתו‪ ,‬אף כי חרב דאגתו‪ ,‬אכן‬
‫גנדלו שטו יבטח כי כסף תועפות לו כי יתחתן את אחד בעלי הכיס‬
‫אשר יתן עיגיו בו אף אם לא יתהלך בםישרים‪:‬‬
‫ז מ ר ‪ ,‬יכבד את בגיו בעושר‪ ,‬אשר לדעתו הוא תכלית האושר‪ ,‬אף‬
‫אם הוא לא ביושר‪ ,‬את בנותיו יהן לבגי חורים ואילי ארץ ‪,‬‬
‫ולא יביט אף אס הם מפורצי פ ד ן ‪ ,‬ואף אם הרוה את הצמאה‪ ,‬יספה‬
‫ולפגי ארי יכפתנה‪ ,‬ירכיב עגבי הגפן בענפי החוח‪ ,‬וארז הלבנון עם‬
‫האטד‪ ,‬ויאחז במשל העולה בפי כסילימ‪ ,‬מה לי ליחוס אשר הוא על‬
‫בית הקברות‪ ,‬אם בביתו יצר צרות‪ ,‬ויעל החוח בידו כאשר יעלה ביד‬
‫אשר יתן בכיס עיגיו‪:‬‬
‫ולא ישים על לב הלא אבינו הזקן אברהם אשר ה׳ אמר עליו כי‬
‫ידעתיו ואהבו ולא הזכיר לו אהבתו חלף עשר נסיונות אשר נסהו‪,‬‬
‫רק למען אשר יצוד• את בניו ואת ביתו אחריו‪ ,‬ועל זה עוררו חכמינו‬
‫ז״ל את האדם לישא בת ת״ח ואף להשיא בתו לת׳׳ח למען ידע כי‬
‫שלום אהלו‪ ,‬ויפקד נוהו‪ ,‬ואף נם לזה לא ישימו ל ב ‪ ,‬כי יפרר לצאת‬
‫מכללו של זקעו אב המון‪ ,‬ויתמכרו ליתן את הילד בהון‪ ,‬ואת הילדה‬
‫םכדו בנדן אשר הסהו בת אתבעל אשת בל חזה שמש‪ ,‬הוא חמדתו‬
‫יצר הממון‪:‬‬
‫כ י כל אלה ימציאו לו עזבונו לבטוח בהם למצוא מנוח‪ ,‬לעת ייגע‬
‫ט ב ח ‪ ,‬ואף בעת מחיתו בו תבגוד ותעזבנו‪ ,‬הם יעמדו לכלכלו‬
‫די כבודו ‪:‬‬
‫והן כל אלה לדעתו למערבו יעמדו‪ ,‬אך אס יקנה שם במערכתו‪ ,‬כי‬
‫רק יחיד הוא במעלתו ‪:‬‬
‫ולכן יכרע לכבודו ‪ ,‬ויעביד לגבהותו‪ ,‬ויזבח לבמת רמתו‪ ,‬ויקטר לנאונו‪,‬‬
‫כי בהם יתרון לחלקו והליכות ביתו צופיה‪:‬‬
‫ו כ ל אלה אם כי לא בשאט נפש יעשו זר מעשיהם‪ ,‬ולא בדעת והשבוי‬
‫כי לו חכמו וישביעו‪ ,‬הלא ראו כי לא רק לימים הנאים בעולם‬
‫הנעלה לא יצדקו ולא יצליחו‪ ,‬אף גם במועדם ובזמנם‪ ,‬הלא תימי־‬
‫"לפניהם עצת התורה והמצור‪ ,.‬ללכת בנתיבותיה‪ ,‬ולשמור עצותיה‪ ,‬אז‬
‫ימצאו מנוחה ומריעה נעימות נצח‪:‬‬
‫הקדמה‬
‫כג ‪45‬‬
‫אכן יצר לב האדם הרע מנעוריו צופה עליו ומבקש להעבירו מדרך‬
‫היושר ומרבה עליו המון השקות והמרות ענין הרע‪ ,‬וכדלף טורד‬
‫בן יערוף עליו להטותו ברוב לקחו וימלא בל יצירי גוו באהבת שונה‪,‬‬
‫וממול ערפו כהולם פעם יהלמנו בבכשיל וכלפות ולא יניחנו רנע בלעו‬
‫רקו עדי ידהמנו בהרגילו כאיש נדהם אשר ימשך אחר מנהיגו אשר‬
‫ינהננו‪ ,‬ימליך עליו מלך זקן וכסיל הוא יצרו הרע‪ ,‬אשר לא בגודל‬
‫חכמתו יוגבר על איש להטותו‪ ,‬כי לא חכם הוא ‪ ,‬אך בעוצם שקידתו‬
‫יפיל חלכאים ויעבוד בהם עבודתו בפרך עדי לא יגיחנו לחשב דרכיו‬
‫מה יוטב לפניו‪ ,‬ויתאר לעיניו בשרד‪ ,‬כי בל אלה למערבו יעמדו אך‬
‫אם יעמוד בשם הגדול שבגדולים‪:‬‬
‫ובגלל זה הדבר גאלץ להחזיק במעוזו‪ ,‬ואף אם יסיר מגי אורח בשעות‬
‫תלמוד בהעותו‪ ,‬וגם בי הורע אליו אשמתו‪ ,‬ואף אם גפשו‬
‫עליו עגומה‪ ,‬לא יאות לפגיו להורות ולהודיע צערו לרבים כי באה‬
‫המכשלה החת ידו‪ ,‬ולומר דברים שאמרתי טעות הם בירי‪ ,‬ומעהה‪-‬‬
‫אתחנן כי יהיה אלהים עמדי‪ ,‬ויצילגי מבא ברמים והושע ירי‪ ,‬אכן‬
‫יתעשת ויאמר הלא בל ערבותי הוא כבודי המפוגק אצלי םגוער‪,‬‬
‫ומכירי ליחיד בעולם יכירגי‪ ,‬בי למדתי חכמה הרבה‪ ,‬והנני חכם מכל‬
‫ארם‪ ,‬אף הרוח ינוח עלי ואנבא‪ ,‬ולא אוסיף לומר כי טעות טעיתי‪,‬‬
‫ורוח רעיתי‪ ,‬וארם הקנני מנעורי‪ ,‬הלא לבן אדם יחשבוני‪ ,‬ובגורל כל‬
‫ארם גורלי‪ ,‬ובמשגה כל ארם אשנה‪ ,‬וערך עזבוני ירד עשר מעלות‬
‫אחורנית‪ ,‬ונם בעיני אוהבי ואהובי כאדם אשר יםורו מעפר אחשב‪ ,‬וזה‬
‫נירון יוצא לפקוח נפש‪ ,‬בי נירון בכבודו‪ ,‬ונפשו תלוי בה‪ ,‬ונם יצטרק‬
‫כי כבודו הוא כבור התורה מן השמים‪ ,‬ואיך יחלל כבוד התורה‪ ,‬וגם‬
‫דרבי השלום ימצא בזה‪ ,‬וירון שםצוה לשנות‪:‬‬
‫וכן במצוה שהוא בקוס ועשה אם לא הוא יהי׳ המעורר ורק איש זולתו‬
‫יעוררנה ‪-‬יבוש לקיימה‪ ,‬בי יאמרו שלא הוא היה המעורר והמקיץ‪,‬‬
‫א״ב יש נ ת ל ממנו ולא הוא הראשון שבראשונים שאץ למעלה הימנו‪:‬‬
‫מ « כי בזה יכול לחרץ משפטויבמאםר חז״ל במס׳ ר״ה )כה‪ (:‬אשרי‬
‫הדור שהנמלים נשםעין לקטנים‪ ,‬אין יען לא הכל יורעין מאמר‬
‫ל י לא ל ^ י ם ועמי הארץ‪ ,‬והניחן בכבות‬
‫חז״ל‪ ,‬ולא ל ל‬
‫יחפוץ‬
‫כ‬
‫ה ו א‬
‫ג‬
‫י‬
‫‪46‬‬
‫הקדמה‬
‫יחפוץ להתכבד אף מפחותי ערך‪ ,‬וידמה לו כי סהם יחסר לו כבוד‬
‫בחצרות כבודו‪ ,‬ולא ישוה לו שכר הםצוה בנזק כבודו המדומה‪ ,‬ויפלס‬
‫בדעתו כי כאשר יקיים המצוה אשר עוררה זולתו יאמר דלת העם‬
‫ראו כי החל לקיים מצוד‪ ,‬אשר עוררה רעהו הנרול ממנו ‪ ,‬הלא אז‬
‫יפלח חץ הקנאה את כבודו‪:‬‬
‫ו ל א יפלאו בעיני עדת עם קודש דברי אלה הנאמנים ולא תאמרו איך‬
‫נאמין כזאת על פארי עדתינו הנודעים בשם לתהלה‪ ,‬כי ימנעו‬
‫ממצות ה׳ חלף כבור המדומה‪ ,‬אכן הביטו נא מראש םקרם מלך‬
‫הראשון על ישראל בהתחלה עם ישראל מיהודה‪ ,‬הלא מהולל בקרא‬
‫לנבור חיל‪ ,‬כרכתיב )מלכים א יא( והאיש ירבעם נבור חיל ונו׳‪ ,‬ונבור‬
‫היל הכתוב במקרא‪ ,‬לא על גבורת כח נאמר בי אם בתורה וכמו‬
‫שנדרש במם׳ סנהדרין)י‪,‬נ( תורתו של ירבעם לא הי׳ בה שום דופי‬
‫וכל תלמידי חכמים דומין לפניו כעשבי השדה יעו״ש ונבחר מעשרת‬
‫השבטים על פי נבואת ה׳ על ידי אחיה השילוגי‪ ,‬ובכל זה רשת גסות‬‫רוחו טרדתו מן העולם כמי שאמרו חז״ל ‪ csj‬ל‪,‬א‪ ,(:‬ואם כן לא יתפלא‬
‫כי כן יפרוץ כל לובש מעטפת תהלה‪ ,‬בבואו לערוך מערכתו‪ ,‬כי כל‬
‫העולם נעשה לפניו כמישור אס שלש אלה הנאמרים למטה יעשה לו‪,‬‬
‫ויצא ויטעון ברכות בבל מירי דמיטיב ואף נקה ינקה עצמו מכל אשמה ועון‪:‬‬
‫‪y‬‬
‫•הראשון‪ /‬לבוש צדקה יעטוף בנמילות חסד להתיר כל נאסר בחרצו‬
‫משפטו כי כל צרכיו המה פקוח נ פ ש ‪ ,‬ואף אם רק אנוזי‬
‫פרך ורמוני בדן יחסר לו נם המה לפקוח נפשו יחשב‪ ,‬וא״כ אין לך‬
‫דבר שעומד כננדו שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש‪:‬‬
‫•השני‪,‬‬
‫כל דבוריו הם מפני דרכי שלום ואם כן הוא אין לך דבר שקר‬
‫שלא יורשה לדבר‪ ,‬ובזה אין להציל מפיו דבר אמת לעולם‪.:‬‬
‫השלישי‪ ,‬כל צרכיו וכבודו‪ ,‬הוא צרכי וכבוד שמים‪ ,‬ועל כבודו ל‬
‫ישים עין‪ ,‬רק על כבוד שמים‪ ,‬ולכן יכול לרון יחידי‬
‫'ולהצטדק לפני כל באי עולם בכל ענין שאינו נונע בשום דבר‪ ,‬וחילול‬
‫כבודו הוא חילול ה ש ם ‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫וכבר כתב רבינו יונה בשער התשובה )שער השלישי כי׳ קס( וענין שונא•‬
‫השם‬
‫א‬
‫הקדמה‬
‫כד ‪47‬‬
‫השם נמצא לפעסיס נם באנשים שהם עושים המצות ונזהרים פ נ ל עבירה‬
‫בסעשה ובלשון‪ ,‬אם נפשם רעה ובקרב לבם יקשה לר‪.‬ם ‪ ,‬באשר חבריהם‬
‫עוסקים בתורה‪ ,‬וירע בעיניהם בהיות בני אדם עונדים את ה׳ ויראים‬
‫מלפניו נו׳ יעו״ש נעימות לשונו הקרוש‪:‬‬
‫א ה יש םהם מתחפשים ני לא יהנו מננוד התורה‪ .‬ובזה יפטרו מכל‬
‫משא צינור ואוסרים שאינם ערבים‪:‬‬
‫ובאמת מצינו במס׳ ברבות <ייל( הרוצה שלא להנוח לא יהנה בשמואל‪,‬‬
‫והרוצה להנות יהנה כאלישע‪ ,‬שבשניהמ יש מרות מיוחדות‪,‬‬
‫ואס שניהם ביושר לבב‪ .‬שניהם טובימ‪ ,‬וכל הרוצה יבחר לו כפי מדתו‬
‫ומקומו ושעתו‪ ,‬שלא נבחר מפי חכמים איזהו יבחר ויבור לו האדם‪,‬‬
‫אנן הנהנה יהנה נאלישע שהבל ראו וירעו שנהנה‪ ,‬ונם שילם טובה למי‬
‫שנהנה ממנו והניר טובתו‪ ,‬אנן נמשפט לא החניף למי שנהנה מטנו ולא‬
‫הניר פניו ושפט משפט צדק ואושר‪ ,‬והרוצה שלא לתנות לא יהנה‬
‫בשמואל שלא נהנה מאומה ותשובתו הרמתה ני שם נ י ת ז ‪:‬‬
‫אכל עתה רבו הנהנים בפרה נדושה ‪ ,‬מתחפשין עצמן שלא יהגו סשום‬
‫אדם‪ ,‬ובהחכא מסילין עצמן על הציבור בתחבולות שונות על ירי‬
‫חזניהם וכופריהם‪ ,‬ומטילין מלאותם על בעלי כהים לכלכל עסקיו להעביטנו‬
‫די מחסורו אשר כל יום יונדל לרנל עזבונו‪ ,‬וגורם בזה כמה רעות‬
‫כדאיתא במס׳ סוטה ‪ > v‬משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים כו׳ יעו״ש‪,‬‬
‫ועל ירי חזניו וסופריו מכריח כל קונה בי מטנו יקנה‪ ,‬לרקתות ‪ ,‬וטבתות ‪,‬‬
‫בנין בתים‪ ,‬ומנת דודים‪ ,‬וסתן רעים‪ ,‬ובכל אשר יבא לפניו יאמר הרי‬
‫איני נהנה על דלת העם יעמוס אכף סבלו לישא משאו בלי שום הכרת‬
‫טובה‪ .‬ובכל מקום שירצו למלט משא כי רב היא‪ ,‬והנוגשים אצים ‪.‬‬
‫חזניו וסופריו יאמרו‪ ,‬הלא לא יהנה אדונינו מארם‪ ,‬ולמה לא הטה שכמך‬
‫לישא אכף סבל משא ולחרוש חרישו ולקצור קצירו ואף כי יקר ספריון‬
‫נפשם שבעתים ‪:‬‬
‫בביתו איפה ואיפה אבן ואבן גדולה וקטנה‪ ,‬להגדיל אשמה זולתו‬
‫הקמנה ער שמי רום וכוכביהם‪ ,‬אס יקלע ויחטיא הטטרה‬
‫בשערה‪ ,‬יגדיל עליו סופה וסערה‪ ,‬ולהקטין אשמתו בהתירו לעצמו‬
‫ולאחרים כל דבר נאסר ולםנוע עצסו ואחרים מכל דבר סצוה ‪:‬‬
‫וזה אסרם בסס׳ שבת )קלט‪ (.‬אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא‬
‫ובדוק בדייני ישראל יעויש ‪J‬‬
‫וראו מה שכתב הגאון בעל כלי יקר ז״ל בספת אורח לחיים בהקדמתו‬
‫בעמוד השלישי‪ ,‬כת ראשוגה רועי ישראל מגסרי גסרים ‪ ,‬שדרך‬
‫אגן הסתרים‪ ,‬אשר אגורות סוטה מחירים‪ ,‬המוכתרים בכל ג׳ דרים ‪,‬‬
‫אשר סעולס אגשי השם המה הגבוריס‪ ,‬גמרי כה ורב תבואות בב־ז‬
‫שורים ‪ .‬אשר למחיה שלחם אלה• ם לאסוף בעםרים ‪ ,‬ולגהג את הצא;‬
‫אחר‬
‫״‪:‬‬
‫הקדמה‬
‫«‬
‫אחר המדברים‪ ,‬המה היו קצתם בעוכדם נטשו הצאן הנשארים‪ ,‬וילכו‬
‫לרעות את עצבן כיקר כריס‪ ,‬ביותרת הכביד וחשוקיהם כסף צורים‪ ,‬זהב‬
‫ורב פנינים צבורים זהב סגורים‪ ,‬החוזר בעולם ככדורים‪ .‬וסאיש לאיש‬
‫טחננדרים‪ ,‬שני אלה חברו בעצת נבערים ‪ ,‬בחשבם שעל ירי הלימוד‬
‫ישינום בה הורים‪ ,‬ובדור שההורה חביבה שהלומדים מטרים‪ ,‬הנה עכ״פ‬
‫עצם הלמוד אין לו שחרית עשה יעשה לו מ פ י ס וסנפירים‪ ,‬והלמוד שט‬
‫ופורח באוירים‪ ,‬םדלנ על הרי בהרים‪ ,‬לבתר ולחלק כל פשט לנזרים ‪,‬‬
‫לעשות מעשה חרורין להתיר הקשרים‪ ,‬זה יקרא סיני ועוקר הרים ומשרי‬
‫הקטרים ובו׳‪ ,‬ואס אמרתי אלך לי אל הר הסורים‪ ,‬בני ציון היכךים ‪,‬‬
‫הממונים והמלצרים‪ ,‬אשר יהיה לך הזכרים‪ ,‬החרש והמפגרים‪ ,‬נבורי‬
‫כה העוםרים על המשמרים‪ ,‬לחזק ברק בית ישראל כםזיפף בכופרים‪,‬‬
‫ססיעין על קצתם העוברים‪ ,‬אין עונשין אא״כ מזהירין וסתרים ‪ ,‬עושין‬
‫חיזוק לדבריהם וישימו בארץ משטרים‪ ,‬דברי הבסיס כדרבונות וכסססריס‪,‬‬
‫להעמיד יתד הקור‪ .‬במקום נאמן נבררים‪ ,‬כאשר ישאו היונק האומנים‬
‫וההורים‪ ,‬והנה רובם אגשים מדינים סוחרים ‪ ,‬אשר תמיר תועלת עצסס‬
‫דורשין ופותרים‪ ,‬ובחנם על הציבור משתררים ‪ ,‬ומקצת׳ אדרבה נעשו להם‬
‫לצוררים‪ ,‬כנבואת ישעיה שריך סוררים‪ ,‬אשר עליהם נאמר לא תטע לך‬
‫אשדים‪ ,‬אשר אפשיטי דספרי מזוירים ‪ ,‬ואפן כה וכה והנה אין מתיש‬
‫בבשרים‪ ,‬מכף רגל ועד ראש והפדריס‪ ,‬כל עצמות וכל איברים ‪ ,‬כלו סג‬
‫יחדיו גאלחו ובהם מתעמרים‪ ,‬בארץ אופל ולא סדרים‪ ,‬ונשתעבדו‬
‫המחודדים‪ ,‬לקבל עליהם עולם כגםל היוצא באפםרים‪ ,‬כי על ירי פרוטות‬
‫ואסרים ‪ ,‬יקדימו הםאוחריס‪ ,‬וכרס ה׳ אשר ססר לנטורי קרתא וסנטיךי׳׳ם‪,‬‬
‫ויקי לעשות עגבים וחסרים‪ ,‬והגה עלה כלו קמשונים ודרדרים‪ ,‬וכל אחד‬
‫על חבירו בערמה יערים‪ ,‬ומלאה פגי הבל שוגאיס וערים‪ ,‬ואל תיפע‬
‫עליו גהרים יעו״ש ‪:‬‬
‫ואם ישאל השואל הכי גסך רוח עועים בכל אשר ינדו אחריהם‪ ,‬כי‬
‫רבים הם הכי מלאו שכרון ויעצמו עיניהם אחר פתעיהס‪ ,‬הלא‬
‫שוב תשיב לו תשובת חכמי הגגב אשר השיבו לאלכסנדר מוקדון בסם׳‬
‫תמיד )לגי( עטנא נצח וכמו שפירש״י דל )‪:‬ם( שאין ראי׳ מרבים כי השטן‬
‫הוא המתעה ומטעה את הרבים‪ ,‬ותהי האמת נעדרת יעו׳׳ש‪:‬‬
‫ומה גם מאמר חז״ל בסס׳ ב״ב מ « « רובם בגזל ‪ ,‬וכל החפץ לעשוק‬
‫ולאסוף הון ממארה ‪ ,‬יגהו אחר םקיליהם אשר יגידו להם כמאמר‬
‫חז״ל בסס׳ פסחים ) ( וסקלו יגיד לו כל המיקל לו מגיר לו‪ ,‬וזר‪ .‬הוא‬
‫מעשה השטן ובזה שטנא גצח‪:‬‬
‫ומעתה אחר שנתבאר כל זאת וראי אין לרון משתיקתם מאחר‬
‫ששתיקתם בזה הוא שלא כ ד ת ולא לחכמה יחשב״ ואג^ד‪,‬‬
‫שטעתה בלל ישראל עם קודש אשר אין ידיהם אסורות בעבותות קורי‬
‫עכביש ללכת אחר ההבל ורק עיניהם לנוכח יביסו ולבס בישותם‬
‫לראות‬
‫ננ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫הקדמה‬
‫כה ‪49‬‬
‫לראות ולהבין מה שלפניהם להיות חרד על דבר ה׳ ומצוותיו‪ ,‬ישימו‬
‫לב לקיים מצות התכלת‪:‬‬
‫ועם כל אלה לא אתפאר ולא אתהלל בזה כמפחח כי לא מפתח אני‬
‫זולתי חונר‪ ,‬כי כאשר עזרני ה׳ עד ה נ ה ‪ ,‬כן הנני מתפלל וברך‬
‫אכרע לפני צורי וקובי‪ ,‬הריני נותן הוראה על לשעבר ומתפלל על‬
‫להבא שלא יעזבני חסדו לנצח ויזכני ויחנני להגדיל ולהרבות תורה‬
‫ומצות ובית נאמן יבנה לי בבנים ובני בניס זכרים רבים עוסקים בתורת‬
‫ומצות וננדיל שמו הגדול הנבור והנורא שנקרא עלינו מתוך הצלחה‬
‫והדוחה והרחבה ויפרוץ גבולי ונבול זרעי בתלמידים חכמים אוהבי לקח‬
‫ומקשיבים ואוהבי תורה ומצות ‪:‬‬
‫ובזה אבטח בה׳ הרועה אותי מעורי כי כל חכמים מביגי מדע יראו‬
‫ויתבונגו יביגו זאת הנרשמת ויכירו דבר א מ ת ‪ ,‬ברית החותמת‬
‫והפתילים‪ ,‬ישימו שכל ויקראו הכתוב ו פ ת י ל ת כ ל ת ‪ ,‬על בגפי‬
‫כסותם יעשו גדילים‪ ,‬וקראתי המאמר הנוכחי בשם עין התכלת‪ ,‬כי‬
‫בו גתבאר בביאור מזוקק שבעתים חיוב וסצות הטלת התכלת שהוצאנו‬
‫לאורה והוסר חשכת ענן המונעים מלקיים מצות התכלת‪ ,‬וזה המאמר‬
‫יכלול שלשה פרטים‪:‬‬
‫הפרט הראשון סובב הולך על סדר המאמר פ ת י ל ת כ ל ת ובו מ״ו‬
‫סעיפים‪:‬‬
‫הפרט השני קצת תשובות שאינם על סדר מאמר הנ״ל ובו נ׳ סעיפים‪:‬‬
‫הפרט השלישי ובו ג' סעיפים קצת ביאור בפנימיות ענין ה ת כ ל ת ‪:‬‬
‫מפתח הענינים ממאמר עין התכלת‬
‫פרט א׳ ובו מ״ו סעיפים‬
‫)א( בו יבואר לחזק מה שנתבאר במאמר פ׳׳ת מ‪ (:‬שלשין הרמב׳׳ם ים‬
‫המלח כווגתו על ים הגדול שמימיו מלוחים ולא על ימה של‬
‫סדום‪ ,‬ובו יבואר מה שתירצגו)שש( להשוות הפדר״א וזוה״ק עם שיים‬
‫בבלי בעגין מקום מציאת החלזון‪ ,‬ובו יבואר מעם העדר החלזון ביס‬
‫בגרת כ ע ת ‪ ,‬ובו יבואר לתרץ הסתירה העצובה שיש בש״ס דמם׳ שבת‬
‫לכמה‬
‫‪4‬‬
‫ד‬
‫‪50‬‬
‫מפתח הענינים‬
‫)לה‪ (.‬לכמה מדרשי רז״ל‪ ,‬ובו יבואר לבאר קצת לשון הזוהר הקדוש‬
‫כפ׳ בהעלותך ) ק ‪: 0‬‬
‫)ב( בו יבואר מה שנתבאר )‪:‬ס ז‪:(.‬‬
‫)נ( בו יבואר מה שנתבאר )שם כימ‪ 1‬ס( בענין צב ‪:‬‬
‫)ד( בו יבואר לחזק קושית התפארת ישראל המובא )כס( דלא אישהמיט‬
‫לי׳ הםוניא רמס׳ נדה )נד‪ (:‬כמו שחשבו זולתינו‪ ,‬ובו יבואר‬
‫לתרץ ג״ב מה שהקשו דקושיא מעיקרא ליתא משום שהצביעה במשכן‬
‫היתה בעודה צטר או חוטין דלא מקבלי טומאה‪ ,‬ובו יבואר טעות חכמ‬
‫אחד שרצה לומר דבמלאכח המשכן לא הקפידו על טוטאה כלל משוס‬
‫דבלא״ה היו בהם טמאי מתים קודם שהי׳ להמ טהרה אפר הפרה‬
‫שנעשית ביום ג׳ להקמת המשכן‪ ,‬ובו יבואר לחזק דעת מהר״ם ב״כ‬
‫שענני הכבוד הי׳ בהס מסש דלא כסו שהשינו חכם אחד נר״י כלאחר יד ‪:‬‬
‫)ה(‬
‫)ו(‬
‫)ז(‬
‫)ח(‬
‫בו יבואר דמה שנתבאר )==‪ (:‬לדחות תי׳ התפארת ישראל יש‬
‫לכאורה להעמיד תירוצו וסתירה לזה‪:‬‬
‫בו יבואר לבאר מה שתמהנו )=‪ (0‬על תי׳ התפארת ישראל מלשון‬
‫המפרש לסם׳ תמיד והר״ב ז״ל במס׳ שקלים )‪c‬׳‪ n‬מ״ס( ‪:‬‬
‫בו יבואר לבאר מה שנתבאר )שם ס‪ (.‬בסוניא רחולין)?‪: (.»:‬‬
‫בו יבואר לחזק מה שנתבאר )שם‪ (:‬לתרץ תסיהת הסשנה למלך‬
‫)סאסיט סיד היא( ‪:‬‬
‫)ט( בו יבואר לחזק הקושיא שנתבאר )שם( היאך הוכשר תכלת למשכן‬
‫ולציצית הא בעינן מן המותר בפיך דאיתקש כל התורה‬
‫לחפילין‪ ,‬ובו יבואר דהאי דהמג״א הנס דמקורו מהר״ן)ס״ג די״ה( ס ״‬
‫דעתו עריפא מדהר״ן‪ ,‬ובו יבואר דמצות תכלת שייך בי׳ לזכרין קאתי‬
‫כמו מצות שופר ‪:‬‬
‫)י( בו יבואר מה שצידד אחר לתרץ מה שפקפקנו )= י•( על תי׳‬
‫הב״מ )ס׳ כלי המקדש ‪D‬״‪ 6‬ם״ג( ושיש סמוכין לדבריו מסוגיא דזבחיס‬
‫)לנ‪ (:‬וסתירה לזה‪:‬‬
‫)יא( בו יבואר לחזק קושית נוב״י על ד&ג״א מסוכה )מ‪ (:‬המובא)שם(‬
‫ובו יבואר שבעין קושית הנוב״י מהאי דסוכה איכא לאקשוי!‬
‫נהי עיר מכמה סוגיות מש״ם רמנדית )לס‪ (:‬ומירושלמי כלאים )רשיס(‬
‫וסש״ס‬
‫ט‬
‫‪c‬‬
‫מפתח הענינים‬
‫וסש״ס שבת )כ״א‪ (OP .‬ואין עליך לומר ביישוב שיטת המג״א אלא כמו‬
‫שגחבאר במאמר פ״ת )שם‪ ,(:‬ובו יבואר מה שהעיר רב גדול אחד מש״ס‬
‫דשבת )שכ( דקא חשיב בפסול שמגיס שמן קיק והוא עוף טמא ואיך‬
‫אמרו מדליקין בהן בחגוכה‪ ,‬ותירוץ לזה‪ ,‬ובו יבואר מה שהעיר עוד‬
‫הרב הג״ל מירושלמי סוטה )סיג היי( ותי׳ לזה בביאור דברי הירושלמי‬
‫על גבון‪ ,‬ובו יבואר ביאור גפלא בירושלמי יבמות )ש׳ מצוס חליצה ה״י( ובו‬
‫יבואר לתרץ הא דלא אשכחן בסגדל של חליצה שיהיה דוקא של עור‬
‫בהמה טהורה משום דבעי׳ מן המותר בפיך‪ ,‬ובו יבואר פי׳ גבון ואמתי בירוש׳‬
‫סוטה )ס״ג ה׳יג( דלא כפי׳ הק״ע ופ׳׳מ ז״ל‪ ,‬ובו יבואר תי׳ לתמיהת הכ״מ‬
‫)ה׳ טסה פ״י ה״ד(‪ ,‬ובו יבואר שיש עוד להעיר על הטג״א טש״ס דמכות‬
‫)יא‪ (.‬ותי׳ לזה וביאור סוגיות הש״ס ) נ ס ( ‪ ,‬ובו יבואר דעת העיטור והכרעת‬
‫ב״י )אויחסי׳ לנ( ושכן הוא העיקר לדיגא דלא כמו שהשיג עלה הגוב״י‬
‫מהר״ת )מא׳׳ח ס ׳ י ( ‪ ,‬ובו יבואר סוגיות הש״ס שבת )כיג(‪ ,‬גם סוגיות‬
‫‪,‬‬
‫הש״ס סכות )שם( אסר רב חזיגא להו לתפילין דבי חביבי ב ו ׳ ‪:‬‬
‫)יב( בו יבואר שיש להעיר על מה שגתבאר )שם( מדברי רש״ י והר״ן‬
‫דמידי דלאו בר אכילה גטי איטעט ממן המותר בפיך א״כ למה‬
‫מכשירין לסתם דיו של מי עפצים וקגקנתום‪ ,‬ותי׳ על ז ה ‪ ,‬ובו יבואר‬
‫ראיה לדעת רמב׳׳ם ורא״ש דמכשרי עפצימ לדיו מהזוה״ק )סיומם ק;ט‪(.‬‬
‫ובו יבואר דלבאורה סמ״ק וא״ח והג״מ המובאים בב״י )סי״לנ( לא םבירא‬
‫להו כרש״י ור״ן הג״ל ותי׳ לזה‪ ,‬ובו יבואר להעיר מקרבן אדם והבל‬
‫ו ג ח ‪ ,‬ובו יבואר ביאור גפלא לסוגיות הש״ם יבמות )ט‪: (:‬‬
‫)יג( בו יבואר דמה שגתבאר )שסי( לפסול בתי התפילין אשר חדשים‬
‫מקרוב באו שמעםידין דפגות הבתים על ידי שמדבקים סיד‬
‫הרבה ועב בדפגות הבתים מבפנים משום דלא הוי מן המותר בפיך‬
‫לפי דעת רש״י ור״ן‪ ,‬כעת גתבאר דמלבד זה פסולים כיון רמעמיד‬
‫הבתים הוא הסיד הבל הולך אחר המעמיד ואגן של עור בעיגן וסמוכין‬
‫לזה טיבטות )קנ‪ (:‬ושלטי גבוריס )שם( בשם ריא״ז‪ ,‬ולא גצרכה לרון‬
‫בפםולם מטעם רלא הוי מן הטותר בפיך אלא כשציפוי הסיד שמבפנים‬
‫הוא ציפוי שאיגו עומד בפגי עצמו וגם •איגו מעמיד עור הבתים ולא‬
‫נצרך אלא להעדפה בעלמא לחיזוק יותר‪ ,‬ובו יבואר סוגיות הש״ס‬
‫מגחות )לה‪ ,(:‬וישוב דעת ספר התרומה והרא״ש מתמיהת מרן הב״י‬
‫יו״ד‬
‫‪t‬‬
‫(‬
‫‪52‬‬
‫א‬
‫מפתח העניינים‬
‫יו״ד )סי׳ ריש( וביאור לשון ספר העיטור )ח״נ ‪y‬‬
‫כד מיג נחלק כנתינה(‪,‬‬
‫וביאור‬
‫סוגיא דםכות )יא•( ‪:‬‬
‫)יד( בו יבואר לחזק מה שנתבאר )שם יא־( בתירוץ קושיה הנוג״י‬
‫מסוכה )מ•( ‪:‬‬
‫)טו( בו יבואר לחזק הראיה שנתבאר )‪:‬ס( לסברת רש״י רמותר אינו‬
‫נקרא אלא דבר שיש בו איסור והיתר ‪:‬‬
‫)טז( בו יבואר באורך לחזק התי׳ שנתבאר )שם‪ (:‬דלהכי הוכשר דם‬
‫חלזון לתכלת שבציצית דהוי מן המותר בפיך משוס דדם דניט‬
‫טמאים דאסור באכילה כמו שכתב הרמב״ם בה׳ מ״א )‪6‬״ז ה״א( הוא רק‬
‫מדרבנן אבל מדאורייתא שרי‪ ,‬ובו יבואר ראיה לזה מלשון הרםכ״ם‬
‫)שם י‪6‬״נ( וביאור לשונו)שם( ובו יבואר הערה נפלאה וצ״ע על הראשונים‬
‫ז״ל שמבואר בדבריהם בפשיטות דציר דנים טמאים אינו אםוד אלא‬
‫מדרבנן והיתה לבאר שמקור דבריהם הוא מברייתא מפורשת בתו״כ‬
‫)‪5‬׳ שמיני הרק י ״ נ ניייהא ג( וביאור נפלא לברייתא זו‪ ,‬ובו יבואר ביאור‬
‫לשונו באות זה ממה שאיזה שואלימ הקשו על לשונו‪ ,‬ובו יבואר להעיר‬
‫עוד על זה התירוץ רלהכי הוכשר דם חלזון לתכלת שבציצית משוס‬
‫דרס דגים טסאים שרי מדאורייתא הרי החלזון כהב הרבב״ם בפיה״ס‬
‫)כלים פיינ מיא( שהוא שרץ המים ונהי דלראב״ר ורסב״ן ז״ל כל בריות‬
‫המים בכלל דנים נינהו אבל הרםב״ם )שם ה״נ סיינ( חלקי לשתי מחלקות‬
‫ובו יבואר דנם להרמב״ם אינם חלוקין אלא לענין שמות הלאוין אבל‬
‫מהות איסורן אחד הוא‪ ,‬ובו יבואר גבול ההבדל שבין דג טמא לשרץ‬
‫המים‪ ,‬אניאור נפלא בדקדוק לשונו של הרםב״ם ז״ל )שם( ‪:‬‬
‫)יז( בו יבואר מה שהעירו מש״ס בכורות )י( על עיקר דבריגו דדם‬
‫דגים וחגבים טמאים שרי מדאורייתא כיון דלית בהו רבויי‬
‫דקרא לאסור כמו בחלב בהמה טמאה ‪ ,‬וסתירת הערתס‪ ,‬ובו יבואר‬
‫לתרץ הסתירה שיש בדברי התום ז״ל מרבריהמ בכמה דוכתי לדבריהם‬
‫במס׳ ע״ז )מ• ד ׳ ה מהלהש(‪ ,‬ובו יבואר מה ששואל אחד חזר ושאל על‬
‫זה וסתירת דבריו שלא הכין כלל ואינו ראוי למיעל קמי רבגן כיון דלא‬
‫ידע מה דקא מחר ליה במחוג‪ ,‬ובי יבואר קושיא עצומה ברברי התום׳‬
‫ר ל ‪6‬פ( ויישוב דבריהם על נכון באופן שרבריגו םוכרחים בדברי התום׳ ז״ל‪:‬‬
‫)יה( בו יבואר לשון הנזכר )שש ע•( ובן הוא סשסעות לשון הגהות‬
‫רמ״א כוי ‪:‬‬
‫{‬
‫‪,‬‬
‫נ‬
‫מפתח הענינים‬
‫כז ‪53‬‬
‫)יט( בו יבואר דמה שנתבאר )‪ fen‬לתרץ עוד דלהכי הוכשר דם החלזון‬
‫לתכלת שבציצית כיון שהדס שבחלזון הראוי לצביעה הוא‬
‫מיפקד פקיד יש לומר שאין ממצה אותו מגופו ואין כו לא טומאה ולא‬
‫איסור כדבש דבורימ ‪ ,‬זה התירוץ הוא עולה לכל השיטות ובו יבואר‬
‫ביאור הש״ס בכורות ‪ , ao‬ובו יבואר רמה שהעירו דלפי תירוץ זה שאין‬
‫ממצה אותו מגופו ואין בו לא טומאה ולא איסור א״כ הדר לא הוי מן‬
‫המותר בפיך ביון דלא שייך ביה איסור הוא טעות ומזה גראה שלא‬
‫עמדו על עיקרן של דברים ‪:‬‬
‫)כ( בו יבואר ביאור הראיה ומקור ממס׳ כלים )שי״נ »״א( המובא )בם«‬
‫שהחלזון יוצאין מן ראשו כמין אוגקלאות ויתירות כפופימ‪ ,‬ובו‬
‫יבואר טעות מבהיל אחד שדימה שמלות האשכגזיות הגדפסות בהערוך‬
‫הוא מרביגו בעל הערוך ובאמת הוא ממשכיל אחר ממשכילי זמנינו משה‬
‫לאגדא שמו שעשה פרצות הרבה בספר הערוך מחמת חסרון ידיעתו‬
‫ואין מביאין ראיה מן השוטים ‪:‬‬
‫)כא( בו יבואר ג״כ עוד איזה שיבושים שגשתבש מבהיל זה וגסתבך‬
‫במה שגתבאר במאמר פ״ת )שס( ושכפי הגראה הוא מן‬
‫ההולכים אחר דיעות חיצוגיות ולזה כל חשקו לחבק חיק נכריה מלות‬
‫הלועזות מן האשכנזי הג״ל ‪:‬‬
‫)כב( בו יבואר שזה שנתבאר )שם עי( בסימני החלזון שדמו שחור כדיו‬
‫כמו שכתב הרמב״ם זה הוא נם דעת רש״י ותים דל‪ ,‬ובו‬
‫יבואר ביאור נכון לדברי התום׳ מנחות )מינ‪ :‬ד׳׳ה וכממגים( ‪:‬‬
‫<כג( בו יבואר שבה שנתבאר ) ‪ (°‬מדברי ר״ת שבתום׳ שבת )מה״ ל״ם‬
‫כי םיכי( ובכתובות )ה‪ :‬ליה היפקד ‪:‬דןידי שדס חלזון הראוי לצביעה‬
‫מפקד פקיד בגוי׳ הוא רעת כל חראשוגים והגם שלכאורה דעת הר״ן‬
‫בחידושיו למס׳ שבת )קד( אינו כן אבל באמת אדרבה נס הר״ן ז׳׳ל‬
‫על כרחך שדעתו כן ונתבאר שם ביאור נפלא ברברי הר״ן ז״ל‪ ,‬ובו‬
‫יבואר עור שני סימנים מובהקים יוצאין מדברי הר״ן שכאן נמצאו נ׳׳כ‬
‫נזה החלזון שמצאנו ‪:‬‬
‫)כד( בו יבואר לחזק הראיה מלשון ספר העיטור שדתכלת לפנים בישראל‬
‫היה מדם חלזון זה שמצאנו שנתבאר ) מ י ד • ‪: ,‬‬
‫)כה( בו יבואר עוד ראיה וסמוכין לדבר שזו הנרי׳ שמצאנו הוא החלזון‬
‫מש״ם מס׳ ע״ז )מד ושם( ‪:‬‬
‫בו‬
‫‪5‬‬
‫‪5k‬‬
‫מפתח הענינים‬
‫)בו( בו יבואר שמה שנתבאר )שם פיט סמי יי‪ :‬ושם( ביאור לשון התום׳ ז׳׳ל‬
‫במס׳ סוכה )לא‪ :‬ד״ה כירוק כניחי( באופן שאין כאן מחלוקת בצבע‬
‫התבלת בין בבלי לירושלמי הוא העיקר ורלא במבהיל אחד שרצה לעקם‬
‫הפי׳ בדברי התום להחזיר המחלוקת במציאות מהות מראה התכלת בין‬
‫בבזיי לירושלמי‪ ,‬ובו יבואר טעות זה המבהיל בלשון רבעו יונה ז׳׳ל‬
‫בסס׳ ברכות וביאור דברי רבינו יונה על נכון ‪:‬‬
‫)כיי( בו יבואר םה ששאל שואל אחד נ ס ה שנתבאר )‪:‬ס יט• ושם( בשורש‬
‫םראה התכלת בפרטות ‪ /‬ובו יבואר ביאור דברי הרםב״ם ז״ל‬
‫;ש״נמה׳ציציחה״מ(‪ ,‬וביאור לשון מרן הקדוש ז״ל הכ״ם )שם( באורך‪ .‬ובו‬
‫יבואר שהתוי״ט במס׳ כלאים )‪0‬״נ מ״ה( כיון שהרסב״ם קורא לתכלת שחור ‪,‬‬
‫ושבאמת כן הוא מבואר מלשונו של הימב״ם ז״ל עצמו )שם סוף הלכה ס(‬
‫ושנמ מרן הב״מ ז״ל הבין בן ודלא במבהיל אחד שלא הבין כונת ההוי״ט‬
‫זי׳ל ונם לא ירד לעומק בונת מרן הקדוש הכ״מ ז״ל‪ ,‬ובו יבואר ביאור‬
‫נבון בהמשך פירש״י ז״ל בסוגיא דםגחות )»*׳‪ ,‬ובו יבואר טעם ויישוב‬
‫נכון לתמיהת מרן הכ״ם ז״ל על הרסב״ס ז״ל )שם( שהשמיט דין מלית בת‬
‫שמונה שקלא אילן פסול בה במקום לבן אפילו בדיעבד ‪:‬‬
‫)בח( בו יבואר ראיה ברורה מש״ס מפורש במס׳ סוכה)יא•( למה שנתבאר‬
‫)שם פרט השלישי ר ושם( שאין קפידא בזה לדינא אם תהיה הצביעה‬
‫בצמר קודם הטויה או שתהיה הצביעה בהוטין אחר הטויה ‪:‬‬
‫)כט( בו יבואר שצביעה שלנו היא צביעה הראשונה הכשרה לכ״ע‪:‬‬
‫)ל( בו יבואר הוראת לשון מומחה ‪:‬‬
‫)לא( בו יבואר לתרץ דברי היש״ש ב׳׳ק )צג‪ (:‬שנשאר בתמי׳ )שם לא•(‪:‬‬
‫)לב( בו יבואר להסיר התלונה ממה שאירע לאיזה אנשים שנכהית‬
‫מראה התכלת בציציות שלפניהם ‪:‬‬
‫)לנ( בו יבואר להשיב על מה שהערו היות אחד שרה החוטי תכלת‬
‫במי רנלים ושפשף היטב זמן ארוך ונתבבס הצבע ער שעבר;‬
‫)לד( ביאור דברינו במאמרנו )שם פיט החמישי מ‪: (.‬‬
‫)לה( בו יבואר הראיה ממנחות )מי•( שהובא )שם( להשינ על חידושו של‬
‫השאנ״א בכללא רכל הראוי לבילה‪ ,‬ובו מבואר ראיה אחרת‬
‫לזה מש״ס דערכין ;ג‪ ,(:‬וביאור לשיטת השאג״א דקאי בשיטת הלבוש‬
‫והשנה על שיטת הלבוש ‪:‬‬
‫)לו( בו מבואר טעות חכם אחר שטעה בדברינו )‪:‬ס‪ (:‬מה שלא היה‬
‫ראוי‬
‫‪,‬‬
‫מפתה הענינים‬
‫כח ג‪5‬‬
‫ראוי לטעות כן שדברינו טפורשים למי שיש לו טוב עין לראות‪,‬‬
‫וכתבנו כאן הדברים בקצת ביאור יותר‪ ,‬ובו העתקנו טה שהעתיקו לן‬
‫לשון חכם אחד שכתב במגילת סתרים שלו לדחות ראיותינו‪ ,‬וביאור‬
‫לשוגו לשון עלגים‪ ,‬וסתירת דבריו באורך‪ .‬ובו יבואר מבוכה רבה אי‬
‫מצות ציצית היא מצוד‪ ,‬שבחובה או סצוה שברשות‪ .‬ובו יבואר לשון‬
‫הרסב״ם ז״ל )סיא ס״ז ושים ס י ״ ח ( ‪ ,‬ובו יבואר לשון הרסב׳׳ם בסהס״צ )שורש ט(‬
‫להצילו מהשגת הזוהר הרקיע‪ ,‬ובו יבואר תי׳ לתמיהת התום׳ בסס׳‬
‫קידושין )לג•(‪ ,‬ובו יבואר מקור לדברי הרמב״ס ז״ל סוף ה׳ ציצית וביאור‬
‫לשונו ז״ל ‪:‬‬
‫)לז( בו יבואר לדחות דברי החכם הנ״ל במגילת סתרימ שלו במה‬
‫שפקפק בדבריגו )שס מא•( ובאמת טעה ולא הרגיש כלל ולולא‬
‫דמשסא דגברא רבא העתיקו לן לא הייגו םזדקקים להשיב על זה כלל‪:‬‬
‫)לח( בו יבואר ראיה ודוגמא ממם׳ שבועות )פח‪ (:‬למה דכייליגן )שס‪:(:‬‬
‫)לט( בו יבואר שמה שהקשה שאיגו יודע לשאול אחד על דברינו‬
‫שכתבנו דגם לרבנן דאין מעכבין זה את זה מיהו הוי ליה‬
‫מבטל מ״ע בידים והקשה עלה מלשון התום׳ מגחות )מא‪ :‬ל״ס ואם הניא(‬
‫טעה ולא הבין עוסק כונת ה ת ו ס ׳ ‪ ,‬ובו יבואר שמה שהקשה תו מלשון‬
‫התום׳ )שם מ• ד״ה כמן( הוא דברי בורות ‪:‬‬
‫)מ( בו יבואר לסלק מה שהעיר אחר לחשוש על תכלת שלגו שמא‬
‫איגו תכלת ויש בזה פסול מחסת שהציצית איגם מצבע הטלית‬
‫ולמה כהבגו במאמרגו )שם מו‪ (:‬שאפילו איגו תכלת איגו מפסיד‪ ,‬ובו‬
‫יבואר לסלק מה שהקשו בזה מסוגיא דמגחות )מא‪: (:‬‬
‫)סא( בו יבואר טעות חכם אחד דלא שייך בזה םפיקא לחומרא כיון‬
‫שהוא ספק שלא יתברר לו לעולם אס תיקן עצמו ויצא ידי‬
‫חיובו והובא בזה באריכות ראיות מכריחות וברורות מש״ס דרושלםי‬
‫וספרא וסדרשי חז״ל ופוסקים ראשוגים ואחרוגים שאין לזה מקום כ ל ל ‪,‬‬
‫גם יבואר דבאמת יש כאן ספק איסור מלבד איסור ביטול העשה עוד‬
‫ביטול שגי לאוין הכל באריכות גפלא ובביאור כמה עגיגים במקוםות‬
‫מפוזרים בש״ס ופוסקים ‪:‬‬
‫)מב( ביאור דבריגו )שם מחי( מה שגסתבך בזה מבהיל א ח ד ‪:‬‬
‫)מג( ביאור דברינו )שם נג•( ‪:‬‬
‫)מד( בי יבואר שכאשר כתבנו במאמרגו )פרט השנימי סא•( שמגהג ר‪,‬‬
‫קשרים‬
‫‪,‬‬
‫מפתח הענינים‬
‫קשרים היה עוד בזמן התכלת כן מצאנו מפורש בפתיחת ספר‬
‫המפתח לר״נ נאון ז׳׳ל וכן מבואר מנהנ זה עור בתקוני זוהר )סיץן י( ‪/‬‬
‫ושמדברי התקו״ז הנ״ל מקור נפלא לרעת הרמב״ם ז׳׳ל ‪1‬ה׳ כלי סמקמ ש״ס‬
‫מ י י ( ושמתקו״ז הנ״ל נובע מנהנ המהדרין לעשוח חוטי הציצית כפול שמונה‪:‬‬
‫)מה( בו יבואר פי׳ לשון הירושלמי מס׳ מעשר שני)סיס ס״נ( שהבאנו‬
‫)שם סד( ‪:‬‬
‫)מו( בו יבואר שלא שנונו לשון הירושלמי כלאים‬
‫ורלא במבהיל אחד שהבהיל בזה ‪:‬‬
‫הפי־ ט‬
‫)ש״טסיא(‬
‫שהבאנו)שם‬
‫»ז‪(:‬‬
‫ה ^ נ י ב ע נ י נ י ס שלא על סדר המאמר פתיל הכלת‬
‫ובו ג׳ סעיפים‬
‫)א( לשון תשובת הנאון‪.‬מקוטנא וחשובתנו על דבריו ‪:‬‬
‫)ב( בענין לא תתנודדו שקצת חששו ששייך בזה ‪:‬‬
‫)ג( תשובה לחכם א ח ד ‪:‬‬
‫הפרט השלישי ובו ג׳ סעיפים‬
‫)א( בביאור דברי האריז׳׳ל הקדוש והגאון המניד הקדוש ז״ל‪ ,‬שהפתאים‬
‫רצו לתלות בהו מ ק י סריקי שרעהם ח״ו שחיובי מצות‬
‫ההורה משתנים לפי הזמנים ושלזה מצות התכלת נתבטל חיובה בזמננו‬
‫וביארנו שח״ו לומר כן על קדושים ז׳׳ל הללו והאומר כן ראוי לנזיפה‬
‫וביארנו דבריהם באורך בדרך אמת וישר ‪:‬‬
‫)ב( לבאר ולבטל השם רע שהוציאו על קדושת מצות התכלת והפחידו‬
‫שמצוה זו מצמצמת ומטעטת ח״ו השפע‪.‬והצלחת עולם הזח‬
‫וגורמת עגיות וביארגו באורך כי אדרבה מצוד‪ ,‬זו המקיימה גורמת לו‬
‫שפע ברבה והצלחה וממתקת מדת הדין הקשה המהוחה על הארס‪:‬‬
‫)ג( בו יבואר ביאור דברי הרמב״ן ז״ל בגמוקי תורה )שי שלח( להוציא‬
‫מלבן של םוצאי דבה הםבהילים שמדברי הרםב״ן יוצא שיש‬
‫סכנה בקיום מצות התכלת ‪ ,‬ובאמת כי הם איגם יודעים אפילו פי׳‬
‫המלות בדבריו הקדושים ז״ל ואדרבה מצות מגיגות עליגו כן יגן עלינו‬
‫ה׳ צבאות תמיד ‪:‬‬
‫עין התכלת‬
‫פרט הראשון בביאור דברינו במאמר פתיל תכלת הן מסה‬
‫שהנןיפוני חבילות תשובות מהשואלים דבר ה׳ זו הלכה והן‬
‫ממה שראינו להוסיף בדברינו לאשר קצרנו אז במאמרנו‬
‫בברי שלא להאריך על המעיין ובו מו סעיפים‬
‫א ב ל ש ת הרמב״ם ז״ל)סלטה ציציה פ״נ כ ל מ י ( ובים המלח הוא מצוי‬
‫וביארנו במאמר שפוני ממוני חיל שכוונתו מל ים הגדול‬
‫והוספנו ביאור וראי׳ לזה במאמר פתיל חכלת )‪6‬יט יאשין פ?־ הימן א׳ דן ‪0‬‬
‫יעו״ש ונראה שהרמב״ס ז״ל תפס בזה לשונו מלשון תרגום דרב‬
‫יוסף )דברי הילייס נ ע( לו ולבניו ברית מלח ותרגמי׳ רב יוסף ליה ולבניי קיס‬
‫מלח היכמא דמוי דימא לית אפשר ימתמתקן למלם צי׳ יעו״ש דמפרש‬
‫לשון מלת לקרא בים הגדול ות״ל בעיקר דברינו מצאנו חבר הגאון חיד״א‬
‫ז׳׳ל בספר נחל קרומים )*״‪-‬ת סיי»ה( שכתב בפשיטות כן בשם הרמב״ם‬
‫ז״ל וכפי הנראה היתה הגירסא כן בספרי הרמב״ם שלפניו ובים הגדול‬
‫הוא מצוי ועי׳ במעדני יו״ס ה כלאי בגדים )ייןי״נאיס א׳( דמפרש‬
‫ג״כ לשין שבים המלה שברא״ש ‪ vco‬וברמב״ם ה׳ כלאים )יפ״י( שהכוונה‬
‫על שאר ימים שהם מלוחים יעו״ש‪.‬‬
‫במאמרנו ו»‪ 0‬העלונו להשוות הא דבפדר״א וזוה״ק מבואר‬
‫שהחלזון יוצא מים כנרת עם ש״ס נבלי דמבואר שמציאת החלזון‬
‫הוא בים הנדול וכתבנו דמקיר שורש בריאת החלזון הוא בים כנרת ורק‬
‫שעל ידי תוצאות וסילונות מתחת לארץ שיש מים כנרת לים הגדול הוא בא‬
‫ליס הגדול וגידולו והתגלותו להיות ניצוד הוא שמה בים הגדול והפדר״א‬
‫וזוה״ק מדברים ממקור שורש בריאת החלזון דהיא בים כנרת והש״ס בבלי‬
‫מדבר ממקום מציאותו והתגלותו להיות ניצוד י ע י ש ‪ ,‬ולכאורה עדיין הדברים‬
‫מתמיהים שבמקום מקור שורש בריאתו לא ימצא כלל דהרי לא מציגו זכר‬
‫כלל בש״ס שהחלזון נמצא בים כנרת‪ ,‬אולם כעת נראה לגו שבאמת קודם‬
‫חורבן הבית היה נמצא ביס כנרת ורק מעת המורבן שאז מעיף השמים‬
‫ופד בהמה נדדו)ירייה ט( כדאיתא במסכת שבת )ק־ י‪,‬מה‪ (:‬ועי׳ ירושלמי‬
‫תענית )פיד סין הלכה ה( ובמדרש )סון{ פתיחתא לאיכה רבתא( ודגים היאך‬
‫גלו נ ו דרך התהום גלו דרך התהום חזרו והגם דתזרו הא אמרינן ‪ 0‬ס (‬
‫כולן חזיי חיץ מקוליס האספגין לכיון דלא שריר שדרי׳ לא מלי סליק וא״כ‬
‫‪,‬‬
‫והנה‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫חלזק זה שאין לו שדרה נמי לא היה יכול לחזור להכי מאז לא נמצא ט ם‬
‫כנרת רק בים הגדול‪ ,‬והנם דהאמר חוץ מקילים האספנין אפשר דלא נקט‬
‫אלא מה שלא חזר ממהורים אבל מה שלא חזר מכומאים לא מיירי ועי׳‬
‫חולין נהג‪ (:‬וברש״י ותום׳ )‪:‬ם ‪n‬־‪ q‬סו‪ :‬ד״ס כל( ולהכי בש״ס בבלי דמיירי‬
‫אחר חורבן הבית לא נזכר ממציאת החלזון בים כנרח דאז כבר לא היה‬
‫נמצא החלזון בים כנרת רק בים הגדול ‪.‬‬
‫^ ‪ " ) H P‬ביאור בטעם העדר מציאת החלזון בים כנרת אחר החורבן‬
‫נראה בהקדם לישב סתירה עצומה שיש בענין ים כנרת וים‬
‫הגדול מש״ס בבלי לש״ס ירושלמי וכמה מדרשי חז״ל דהנה במסכת שבת‬
‫וין לס‪ (.‬אברייתא דשיעור בין השמשות דקתני רבי נחמיה אמר כדי שיהלך‬
‫אדם משתשקע החמה חצי מיל קאמר מלה הש״ם אמר רבי חנינא הרוצה‬
‫לידע שימורו של רבי נחמיה יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול ביס‬
‫ויעלה וזהו שיעורו של רבי נחמיה אמר רבי חייא הרוצה לראות בארה של‬
‫מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים זזו היא בארה שצ‬
‫מרים ט ׳ יעו״ש‪ ,‬מבואר מזה שבארה של מרים שהלכה עם ישראל במדבר‬
‫היא גנוזה בים הגדול כידוע שהר הכרמל הוא במערב א״י סמוך ל י‬
‫הגדול וכרכתיב )ירמיה מי( וככרמל בים יבוא ואלו בירושלמי כלאיס‬
‫)ש׳ט הלכה ‪ 0‬כתובית ך \ נ ה״י( ובמדרש ויק״ר )פלשה » ( ובבמ״ר ותגחימא‬
‫)םוף שי חקה( יבקה״ר )הרכה ה פסיק ויהמן אין( ובשוח״ט <‪0‬תמור כל( ונשקפה‬
‫מל פני הישימון כל מי שעולה להר ישימון )נשולוי טונ כגירכא הי נכי( ורואה‬
‫כמין כברה בים טבריה זו היא בארה של מרים כו׳ יעו״ש‪ ,‬הרי מבואר‬
‫שבארה של מרים גנוזה בים טבריה שהיא ים מ ר ת כידוע‪ .‬שוב ראינו‬
‫שהעיר בזה הרד״ל בויק״ר )שם( וכתב דטעות סופר הוא בש״ס ישבת‬
‫שטעה משיטפא דלישנא דלעיל מינה דאיירי בהר הכרמל אבל באמת בהא‬
‫צ״ל הר ישימון יעו״ש‪ ,‬ואין דעתנו העניה נוחה להגיה ובפרט כאן דכל‬
‫עיקר שיאייטי׳ דההיא מימרא הכא אינה אלא מפני דקאי בעלי׳ להל‬
‫הכרמל כמובן‪.‬‬
‫באמת דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר לסי‬
‫המבואר בתוספתא מס׳ סוכה )ש״ג( ומייתי מינה בירושלמי‬
‫שקלים <פ״י ם׳ג( למה נקרא שמו שער המים רבי אליעזר בן יעקכ‬
‫אומר בו מים מפכים ועתירין ־להיות יוצאין מתחת מפתן הבית וכן הוא‬
‫אומר‬
‫ם‬
‫אמנם‬
‫עץ התכלת‬
‫כז ‪5‬‬
‫אומר )יחזקאל »ז( והנה מים מפכים מן הכהן* הימנית מלמד שמפכפכין‬
‫ויוצאין כמפי הפך הזה כו׳ ואומר )זכרים יי( והיה ביום ההוא יצאו מיס‬
‫חיים מירושלים לאן הם הולכים לים הנדול לימה של טבריה ולימה של‬
‫סדום כדי לרפאות את מימו שנאמר )יחזקאל ‪8‬ס( ויאמר אלי המים האלה‬
‫יוצאים אל הגלילה הקדמונה זה ימה של סדום וירדו אל הערבה זה ימה‬
‫של טבריה ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המיס זה ים הגדול‬
‫ואומר )שם( והיה כל נפש חיה אשר ישרן אל כל אשר יבא שם נחלים‬
‫יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וירפאו ותי כל אשר‬
‫יבא שמה הנחל ואומר )שם( והי יעמדו עליו דוגים מעין גדי ועד עין‬
‫עגלים משטוח לחרמים יהיה למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד‬
‫ואומר )־ם^ ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל וגו׳ כי‬
‫מימיו מן המקדש המה *צאים מלמד שכל מימי בראשית עתידים להיות‬
‫יוצאים כמפי הפך הזה יעו״ש ומסיק עלה בירושלמי)‪:‬ס( ניחא ימא רבה‬
‫יימא דמלחא בשביל למתקן כלומר ניחא הא דקתני כדי לרפאות מימו ימא‬
‫לבה וימא דמלחא שהן מלוחים ואינם ראויים לשתיה ולריכין רפואה למתקן‬
‫שיהיו ראויים לשתיה ימא דטבריה בתמיה מאי רפואה בעי הא משוקץ‬
‫איכון וראויין לשתיה ומשני לרבות דגתם דכתיב בי׳ והי׳ יעמדו עליו דוגים‬
‫מעין גדי ועד עין עגלים משטח לחרמים יהיה למינה תהיה דגתם כדגת‬
‫הים רבה מאוד למיני מינים תהיה דגתם דתני אמר רשב״ג מעשה‬
‫שהלכתי לציידון והביאו לפני יותר משלש מאוח מיני דגים בתמחוי אתר‬
‫יעי״ש והיינו דמפרשי לקראי מילי מילי‪ .‬דקרא קמא בים הגדול קמשתעי‬
‫ועליו קאמר ונרפאו המים שיהיו מימיו ראויין לשתיה וקרא דבתר הכי‬
‫והיה כל נפש חי׳ וגו׳ קמשתעי ברפואת ים המלח שהוא ים המת והיינו‬
‫דקאמר בי׳ כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבא שמה הנחל‬
‫וקרא דבתריה והיה יעמדו עליו דוגים וגו׳ משטוח לחרמים יהי׳ קא משתעי‬
‫ברפואת ים כנרת שהוא ימה של טבריה שמימיו מתוקים וראויים לשתיה‬
‫כדמפורש במדרש ב״ר )פ״י( אלא שצריך רפואה לרבות דגתם כדכתיב בי׳‬
‫למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מא״ ודרשינן למיני מינים תהי׳‬
‫דגתם לפי שרוב מיני דגים אינן מתקיימין ומתרבין אלא ביס הגדול שמימיו‬
‫מטחים קצת ולא כימה של סדום לפי שמתמתק בעבים כדאיתא במסכפ‬
‫)ס»‪.‬יש ס‪ (:‬ולזה יש בו ריבוי דגים כהא דתני ארשי״ג מעשה שהלכתי לציידון‬
‫‪,‬‬
‫עץ התכלת‬
‫שהוא בחוף ים הגדול והביאו לפני יותר משלש מאוה מיני דגים בתמחוי‬
‫אחד אבל בימה של טבריה שמימיו מתוקץ אין בו ברכת שפט ריבר דגים‬
‫ולעתיד יתרפא ע״י מעין היוצא מן המקדש שיהא בו שפע ריבוי דגים‬
‫כבים הגדול‪ .‬הנה מבואר מכל זה שים כגרת אין בו ריבוי וברכה דדגים‬
‫וצריך שיתרפא ע״י מעין היוצא מן המקדש לעתיד ולכאורה הרי במסכת‬
‫) מ מ ס מי־( דחשיב שבח פירות נינוםר דהיינו פירות ארץ ים כנרת כדפי׳‬
‫רש״י)כס( וחשיב נמי ריבוי דנים וקאמר כי אתא רב דימי אמר עיר אחת‬
‫היתה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מיליאין ממנה ששים רבוא ספלי‬
‫מרית להוצצי תאנים מע״ש לע״ש יעו״ש הרי שהי׳ ריבוי וברכה דרגים בים‬
‫מ ר ת ‪ ,‬אמנם הדבר נכון מאד שהרי בתוספתא דסוכה )שם( מסיים וכך‬
‫היתה הבאר שהיתה עם ישראל במדבר דומה לסלע מלא פי כברה‬
‫מפכפכת ומולה כמפי הפך הזה כו׳ וגם היא סובבת את כל מתנה ישראל‬
‫ומשקה את כל הישימון והיא געשית נחלים שנאמר נחלים ישטופו וכן מיס‬
‫מתמצין הימנה והיא נעשית נתל נרול והולכין לים הנדול ומביאין משם כל‬
‫חמדת העולם שנאמר לא תםרת דבר ע״כ יעו״ש ובספרי בהעלותך‬
‫)ששיןא צ?( אם את כל דגי הים יאסן‪ 1‬להם ומלא להם והלא הלכה עמהם‬
‫באר במדבר והיתה מעלה להם דגים שמנים יותר מלרכם כר יעו״‬
‫והדבר יותר מבואר בברייתא דמלאכת המשכן עתיקתא הובא בילקוט סו״פ‬
‫פקודי )רמז &פ‪ 0‬יעו״ש מבואר שבארה של מריס היתה בה סגולה ?ו של‬
‫מעין היוצא מן המקדש לעתיד לענין התרבות שפע ברכת הדגים והפירות‪,‬‬
‫ומעתה שפיר בזמן הבית היה התרבות הדגים בים מ ר ת על ידי בארה‬
‫של מרים כמבואר בירושלמי ומדרשים הנ״ל על פסוק ונשקפז על פני‬
‫הישימון שבארה של מרים היתה מוזה בים כנרח ורק אח״כ בשעת חורבן‬
‫שאז מעון* השמים ועד בהמה נדדו וגלו הדגים כנ״ל אז ניטל בארה של‬
‫מריס מים כנרם ונגנזה בים הגדול סמוך להר הכרמל ומאז צריך ים מ ר ת‬
‫רפואה ויתרפא לעתיד על ירי מעץ היוצא מן המקדש מ ״ ל ‪ ,‬ומעתה אין‬
‫כאן שום סתירה מירושלמי ומדרשים הג״ל להאי דש״ס נבלי במס׳ שבת‬
‫הג״ל דהירושלמי ומדרשים מ ״ ל קאי עצ פסוק ונשקפה מל פני הישימון‬
‫דהיינו שעת כניסת ישראל לארץ שאז נגנזה בארה של מרים ביס כנרת עד‬
‫שמת החורבן וש״ס שבת מ ״ ל קאי כמו שהוא עכשיו אחר החורק שניטלה‬
‫בארה של מריס מים מ ר ת וענזה בים הגדול‪.‬‬
‫ש‬
‫וכפי‬
‫עין התכלת‬
‫וכפי‬
‫זה נתבאר מעם העדר מציאח החלזון מים מ ר ח אחר החורבן‬
‫לקודם החורבן שבארה של מריס הי גנוז בים מ ר ת היה החלזון‬
‫מצוי בים כגרת שעל ידי סגולת בארה של מרים היה החלזון מתקיים‬
‫ומתרבה בים כנרת הגם שמימיו מתוקין אבל מעת החורבן שניטל בארה‬
‫של מרים מים מ ר ת אין החלזון מצוי בים מ ר ת שאינו יכול להתרבות‬
‫ולהתקיים במים מתוקין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובל‬
‫מנין זה מבואר להדיא להמסתכל בעינא פקיחא בזוה״ק )נכמליחו‬
‫י‪,‬נ‪ .‬ובם( בתולקי׳ דזבולון ימא וכנסת ישראל אקרי ים מ ר ת והכי‬
‫אתחזי דהא תכלת נפיח מתמן ואוקמוה דהא לתתא כגוונא דלעילא ים‬
‫ככרת לעילא ים כנרת לתתא תכלת לעילא תכלת לתתא וכלא באתר חד‬
‫ט ׳ באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם באר דא כנסת ישראל ט ׳ ואקרי‬
‫באר ואקרי ים ט ׳ באר למרים ט ׳ יעו״ש ולכאורה יפלא מאי שיאייטי׳‬
‫לבאר מרים לכאן לקאי בים כנרת ולזאת העיר באמת המגיה לומר‬
‫שקולם הליבור באר חפרוה שרים נשמט התחלת המאמר אכן לפי מה‬
‫שנתבאר מירושלמי ומלרשי תז״ל באמת עיקר רבותיה לים מ ר ת הוא על‬
‫ידי בארה של מרים שגנוז ב וסיים הזוה״ק )מ( ומיומא דגלתה כנסת‬
‫ישראל בגלותא כתיב )איע יי( אזלו מים מני ים גו ימו״ש והגם דבזוה״ק‬
‫מדבר באורות העליונים כבר הקדים דהא לתתא כגוונא דלעילא והיינו‬
‫דלתתא נמי אזלו מים מני ים שניטל משם בארה של מרים כדאמרן‪.‬‬
‫י‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫במה‬
‫שכתבנו במאמר פתיל תכלת )‪:‬ם ז‪ .‬סימן נ( ובמראה גופו‬
‫ב‬
‫הדומה לתכלת וים‪ .‬יש להעיר לכאורה לפי מה שהקדמנו‬
‫בפתיחת דברינו)נס( שזה החלזון שמצאנו מראה גוו ישתנה בכל רגע וצבע‬
‫מפני צבע יחלוף ויבא לפעמים תכלת בהיר ולפעמים כהה ומעורב בו‬
‫מעט ירוק חלמוני ט ׳ וא״כ האיך כיילו חז״ל לומר עליו גופו דומה לים‬
‫הרי הים במצב אתר עומד במראה כעין התכלת כדאמרי׳ תכלת דומה לים‪.‬‬
‫אמנם הדבר נכון מאד רגם הים אינו עומד במצב אחד ומחליף נווניו על‬
‫ידי תנועת גליו שנעים ונדים כראמרי׳ במס׳ סוכה ‪ m‬על בגין הורדים‬
‫במאי בנייה באבני שישא טהלא ומרמרא דמיתתזי כאדותא דימא יעו״ש‬
‫אלא שבכל התתלפות גווניו נראה בו מראה תכלת וגם מראית הרקיע‬
‫לאמרי׳ תכלת דומה לים וים דומה לרקיע מתחלף גווניו כדאמרי׳ במדרש‬
‫ויקרא‬
‫עין התכלת‬
‫)נ»י שיד( ויקרא אלקים לרקיע שמים סמים מה סמין הללו מהן ירוקין מהן‬
‫אדומים מהן שחורים ומהן למים כך שמים פעמים ירוקין פעמים א־ומים‬
‫פעמים שחורים פעמים לבנים יעו״ש מיהו בכל התחלפות גווניו שהוא כפי‬
‫למישת זריחת אור השמש מתנוצץ מתוכו מראה התכלת וכבר כתב רש״••‬
‫ז״ל על הא לאמרי' תכלת דומה לים וים לומה לרקיע שאינו דומה ממש‬
‫אלא דומה לדומה עי׳ סועה )יז‪ (.‬וכן הוא מבואר להדיא בלשון הריטב״א‬
‫ז״ל במס׳ חולין )»ז‪ (.‬יעו״ש ‪.‬‬
‫במה שנתבאר בדברינו )שם סי׳ י( שהצב למינהו היינו מה שגדל‬
‫ג‬
‫בלבוש וכסוי‪ .‬שמענו שיש מתמיהים בזה לומר מנא לן ה א ‪.‬‬
‫הרי לא נזכר דבר זה כלל בדברי תז״ל שיש גדר פרטיי למין הצב שיהא‬
‫גלל בכסוי דוקא‪ .‬והגה לא עלינו תלונתם שהרי כבר גם הגאון בעל‬
‫תפארת ישראל ז״ל הבין כ ן ‪ .‬אמנם באמת הדבר נכון מאד שהרי בכל‬
‫הנהו דכתיב בהו למינהו דמרביגן מזה אף מה שאינו דומה לו לא בשש‬
‫ולא במראה על כרחך צריך לומר שיש בו איזה תואר וגדר שמיחל אותם‬
‫למין הכולל אותם למיניהם‪ .‬כדמוכח במס׳ חולין )סס‪.‬ו=ס( גני למינהו‬
‫לארבה יעו״ש‪ .‬וגדר הזה יש להשיג במושג השם של הסוג‪ .‬וכמו שמציכו‬
‫שם »‪ (:‬עורב זה עורב את כל עורב להביא עורב העמקי למינו להביא‬
‫עורב הבא בראשי יונים ופריך אמר מר עורב זה עורנ אמו קמן קאי‬
‫אלא אימא‪ .‬עורב זה עורב אוכמא וכן הוא אומר שחורות כעורב כוי‬
‫ועורב הבא בראשי יונים ללמי רישי׳ לליונה יעו״ש וביאורו לשם הסיג הוא‬
‫עורב שמורה על השתלות כלשון הכתוב שתורות כעורב והוא מלשון ערב‪.‬‬
‫ומלכתיב כל עורב למשמע כל ששמו עורב מרבינן עורב העמקי ולמינו‬
‫מרבה אף עורב שאינו שחור ממש בכולו כאותו ללמי רישי׳ לליוגה‪ .‬וא׳׳כ‬
‫הכא נמי כיון שערול ובן הנפילים וסלמנלרא אתרבי מלמיגהו לצב על‬
‫כרחך צריך לומר לשם צב הוא שם תואר כללי להסוג בכלל ואינו שם עצם‬
‫פרעי למין מיותל‪ .‬ונלר התואר יש למצוא במושג השס צב שהיא לשון‬
‫כיסוי כלכתיב )נמדני י( שש עגלות לב ואמרו חז״ל במלרש רבה )שם( אין‬
‫צב אלא מכוסות יעו״ש והוא פשוט וברור‪.‬‬
‫מה שתזקנו)‪:‬ס( תמיהת הגאון תפארת ישראל האיך צבעי מלס‬
‫ד‬
‫י החלזון למלאכת המשכן הרי הצב למינהו הוא משמנה שרצים‬
‫האמורים בתורה שלמן מטמא כבשרן ותמהו עלן שנזלקקנו לערות בישוכ‬
‫)‬
‫ב?זנין‬
‫קישיא‬
‫עין התכלת‬
‫קושיא זו הרי הקושיא מעיקרא ליתא מ א ן בחלזון שטומאתו משום שרץ‬
‫והרי שרץ מטמא למ ואינו מטמא יבש כמבואר במס׳ נדה )ני‪ 0‬ושפיר אף‬
‫עפ״י שנטמא בשעת צביעה כשהיה לח מ״מ אחר כך כשנתייבש פסק ממט‬
‫טומאה ושפיר היו יכולים להטביל ולטהר מטומאה שנטמא בשעת צביעה‬
‫מאחר שכבר נתייבשה הצבע ואין בה טומאה‪ ,‬והרב בעל תפארת ישראל‬
‫בחנם קאתי עלה לתרץ מטעם בלוע שאין סופו לצאת‪ ,‬אולם אנן בעניותן‬
‫דרכנו תמיד למשכוני נפשין אדרב ולהפך בזכותי׳ דצורבא מדרבנן ‪ ,‬כי‬
‫באמת תי׳ זה אין בו ממש ‪ ,‬לא מיבעיא לשיטת התום׳ רי״ד ז״ל במסכת‬
‫נדה נס*( גבי ש״ז דאעפ״י שאינה מטמאה אחרים לאחר שיבשה הטפה‬
‫מכל מקום הבגד עצמו אינו טהור עד שנסתלק הטפה ממנו שכיון שנפלה‬
‫עליו בעודה לח לעולם הוא טמא אעפ״י שהטבילו עד שיסתלק הטפה ממנו‬
‫יעו״ש הובאו דבריו בחיבורנו סדרי טהרות מס׳ כלים )ט‪ .‬ו‪ (0:‬וא״כ הכא‬
‫נמי דכוותה אע״ג דיבש טהור היינו מלטמא אחרים אבל הבגד עצמו שבו‬
‫הדם אינו יוצא מידי טומאתו על ידי טבילה עד שיסתלק הדם ממנו לגמרי‬
‫או יתבטל מחמת שאין סופו לצאת‪ ,‬אלא אפילו לאינך פוסקים שהבאנו נשם(‬
‫ג״כ עכ״פ לא מיקרי יבש אלא על ידי בדיקה דשרי׳ מעל״ע כמבואר )שם‪(,‬‬
‫ובמס׳ גדה )ני‪ (:‬וכל שלא הובתן מטמא מ ס פ ק ‪ ,‬ושפיר הוצרך הרב בעל‬
‫תפארת ישראל לאתרי עלה בתירוצו מטעם בלוע שאין סופו לצאת‪.‬‬
‫הן אמת תיש להעיר בזה לפי מה שביארנו בחיבורצו ס״ט מס׳ כלים‬
‫י ) ק ד מד״ם ייי( דאפילו ביכול לחזור על ירי שרי׳ מעל״ע אם הוא באופן‬
‫שיתבטל אז מטומאתו מיקרי נמי אינו יכול לחזור •לכמות שהיה וא״כ כאן‬
‫אף שאפשר שיכול לחזור ללתותו על ידי תכבוסת בצפון מ״מ הרי יתבטל אז‬
‫מטומאתו ע״י התכבוםת כמו שכתבו התום׳ במס׳ נדה )סנ‪ .‬יים שמ־י הקשיל‬
‫עליי( ושוב הוי אינו יכול לחזור לכמות שהיה ואינו מטמא ושפיר מהגי ליה‬
‫טבילה‪ ,‬אכן נם זה אינו דכי קאמינא לטמויי אחרינא‪ ,‬אבל לטמויי גופיה‬
‫לא קאמינא‪ .‬דודאי כל זמן שיכול לחזור לכמות שהיה לכולי עלמא לא‬
‫מיטהר בטבילה עד שיסתלק או יתייבש לגמרי כמו להתוס׳ רי״ד ביבש‬
‫ממש שאינו יכול לתזור לכמות שהיה‪.‬‬
‫‪ "IW‬תמהו עלן דבפשיטות לא קשי׳ מידי דהצביעה במשכן היתה בעודה‬
‫צמר או חוטין דלא מקבלי טומאה כלל דאפילו שתי וערב דמטמא‬
‫בנגעים אינו מטמא בשרצים וא״כ לא היתה כאן התחלת טומאה כלל ולא‬
‫היו‬
‫‪64‬‬
‫עין התכלת‬
‫היו צריכין כלל לטבילה דאחר כך כשנארג כבר היה יבש ופסקה טומאתו‪.‬‬
‫אולם גם בהא לא דייקי ולא עייני שפיר‪ .‬לא מיבעי לרעש הרמב׳׳ם ז׳׳ל‬
‫ודעמיה המובא בחיבורנו סדרי טהרות מס׳ כלים גלג‪ :‬י״ה יהירה( להא לקחני‬
‫מתני׳ במס׳ נדה )לי‪ (:‬ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהן מטמאין לחים‬
‫ומטמאין יבשין כו׳ קאי נמי אש״ז וזוב ורוק וניע יעו״ש‪ ,‬א״כ פשוט דמה‬
‫בכך שהיה הצביעה בעודה צמר או חוטין מ״מ הרי מיטמא כשנארג דאין‬
‫לטהר משום שנתייבש טרם שנארג דמאן מפיס י שאינו חוזר ללחותו ע״י‬
‫שריה מעל״ע‪ .‬ולבחון ע״י שריה מעל״ע לא שייך כאן דרק כשהוא בפגי‬
‫עצמי שייך לבחון ע״י שריה אבל כשנבלע ב מ ד שמא באמת לח הוא ע״י‬
‫שריה מעל״ע וא״כ טמא מספק ו מ ״ ל ‪ .‬אלא אפילו לשיטת התוס׳ רי׳׳ד וראב׳׳ד‬
‫המובא כחיבזרגו ‪ (00‬לואם יכולין להשרות כו׳ קאי רק אשרץ ונבלה אבל ש״ז‬
‫וזוב ורוק וניע מיד כשגתייבשו טהורים ולא בעו בחינת שרי׳ כלל יעו״ש‬
‫דלכאורה שפיר יש לומר מכיון שנתייבש קודם אריגה לא מיטמא ילא בעי‬
‫טבילה כלל דדם שרץ אולי קלישיתי׳ כש״ז וזוב וריק וניע יקליש טפי מדם‬
‫הגדה‪ ,‬והגם שרעת התום׳ רי״ל רהא דיבשו טהורים היינו מלטמא אחריס‬
‫אבל ה מ ד עצמו שנפלה עליו הטיפה לא נטהר בטבילה עד שיסתלק לגמרי‬
‫כנ״ל‪ .‬מיהו היינו בנפלה על הבגד בעודה לתה שנטמא הבגד וכיון שכא‬
‫לכלל טומאה שוב אינו יוצא מטומאתו ער שיסתלק אבל בכאן שהצביעה‬
‫היתה בצמר או בחיטין דלא מקבלי טומאה ונתייבש הודם אריגה וכיול‬
‫שמעולם לא בא לכלל טומאה ולא חל שם טומאה כלל על בגד זה שפיר י‬
‫לומר דטהור ולא בעי טבילה כלל‪ .‬גם כן לאו מילתא היא‪ .‬דאע״ג דצמר‬
‫וחיטין לאו בר קבולי טומאה ניגהו‪ .‬הני מילי בצמר וחוטין דהריוט‪ .‬אבל‬
‫צמר ופשתן שהוקדש לבגדי כהונה ודאי בר קבולי טומאה נינהו מידי דהוי‬
‫אעצים ולבונה דאמרי׳ יהבשר לרבות עלים ולבונה משום רחיבת הקודש‬
‫מכשירתן לקבל טומאה עי׳ בתיבורנו ס״ט מסכת כלים )קנג‪ :‬דיה נ א ( ‪:‬‬
‫שמענו בשם אחד מחכמי זמנינו שתמה על! שעמדנו כלל בקושיא‬
‫זו הרי במלאכת המשכן ודאי לא היו מקפידים על טומאה דבלא״ה‬
‫היו בהם טמאי מתים ועדיין לא היה להם אפר פרה לפרה הראשונה של‬
‫משה נעשה ביום ג׳ להקמת המשכן כמבואר בספרי‪ ,‬וא״ל דלטומאת‬
‫שקולם הקמת המשכן לא היו צריכין לאפר פרה דהא מפורש בקרא בס׳‬
‫בהעלותך גבי לוים הזה עליתם מי חטאת ומבואר בספרי וברש״י &ם‬
‫ש‬
‫לטהרם‬
‫עין התכלת‬
‫לג ‪65‬‬
‫לטהרם מטומאת מת וכיון שבלא׳׳ה היה שם כןומאה שוב לא היו‬
‫מקפידין על שוס טומאה אחרת זה תורף התמיהה ששמענו‪ .‬אבל באמת‬
‫מאן דמותיב הכי יהי מי שיהיה לא תש לקמתיה כלל דמהיכי תיתי בלי שום‬
‫הכרח לומר שמלאכת המשכן לא היתה בקדושה וטהרה מטומאת מת הראי‬
‫ממה שנגעו או האהילו על מתים קודם מתן תורה קודם שהוזהרו על‬
‫הטומאה לא נטמאו והגם דאיתרבי קבר שלפני הדיבור לטומאה במסכת‬
‫נזיר היינו הנונע בו או המאהיל עליו אתר שהוזהרו על הטומאה אבל‬
‫ממה שנגעו או האהילו קודם שהוזהרו על הטומאה לא נטמאו‪ .‬ומשעת‬
‫מתן תורה ער מעשה העגל נתבטל מהם מיתה כרכתיב חרות על הלוחות‬
‫ואמרי׳ במדרש חירות ממלאך המות והגם שממעשה העגל נגזר עליהם‬
‫מיתה אבל כיון שכבר הוזהרו על הטומאה היו מהרים מלטמא ורק שבט‬
‫לוי נטמאו בשעת מעשה העגל כדכתיב הרגו איש באחיו ולזה הוצרכו הזייה‬
‫מיהו במעשה מלאכת המשכן לא נתעסקו אלא אותן שנשמרו מלטמא ל מ ת ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫א ברא‬
‫אנן בעניותין בחידושנו מכבר העירוני בזה דלכאורה יש הכרח‬
‫לזה שכל ישראל היו טמאי מתים קורם שהיה להם טהרת פרה‬
‫אדומה לפי מה דאיתא בתשו׳ מהר״ם בר רבי ברוך )חלק ג הי׳ שצ( לתרץ‬
‫הקושיא למ״ר בשבת ניתנה תורה לישראל היאך תזרו לאתוריהם י״ב מילין‬
‫כדאיתא במם׳ שבת )‪ CM‬והשיב הא לא קשי׳ דאפילו למ״ד תמומין דאורייתא‬
‫מוקפין היו ענני הכבוד והוי כמחיצת בני אדם כו׳ ואע״ג רעננים של‬
‫עכשיו איכס נחשבים בממש עננים שלהם שאני שהקיפן הקב״ה להגן מפני‬
‫האומות ובכל מקום שהיו הולכים היו ענני הכבוד עליהם יעו״ש ומעתה‬
‫כיון דענני הכבוד משיבי מחיצה לענין שבת ממילא הוי נמי אהל וא״כ‬
‫נטמאו כל ישראל ממתי עגל מממת אהל ענגי הכבוד‪ .‬דענני הכבוד היו‬
‫עליהם מלמעלה ג״כ כדאיתא במכילתא פ׳ בשלח שבעה עננים כו׳ ואתר‬
‫מלמעלן יעו״ש‪ .‬שוב ראיתי בספר אחד הנדפס מחדש דמייתי לה לתשו׳‬
‫מהר״ם הלזו ודחי לה כלאחר יד מסברא בעלמא רעננים אין בהם ממש‪.,‬‬
‫מיהו מלבד דבעניותין אין בידינו כת למדחי בסברא בעלמא דברי הרכ‬
‫מהר״ם ב״ב ז״ל שהי מתקיפי קמאי אכן באמת אישתמיטתיה לבעל הספר‬
‫ההוא גמרא מפורשת במס׳ יבמות )»‪ (:‬ארבעים שגה שהיו ישראל במרבד‬
‫לא נשבה להם רות צפונית כו׳ דלא גבדור ענגי הכבוד יעו״ש משמע‬
‫מפורש‬
‫‪5‬‬
‫ה‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪66‬‬
‫מפורש שהיה בענני הכבוד ממש ושייך בהו בידור וכן הוא משמעות לשון‬
‫הפסיקתא הובא בילקוט ‪» %‬ןנ( ולא היו צריכין תכבוסת א׳׳ל ענני הכבוד‬
‫היו מגהצין אותן יעו״ש וגיהוץ הוא ע״י שיפשון* באבן ודבר קשה ועדיף‬
‫מכיבוש כלאמרי׳ בכתובות ‪ $0‬מ( גיהץ שלגו ככיבוס שלהם ואי אמרת‬
‫ניעבד גיהוץ מעברא ליה חומרתא יטו״ש ומדהשיב על ולא היו צריטן‬
‫תכבוסת ענני הכבוד היו מנהצין אותן ולא השיב בלשון ענני הכבוד היו‬
‫מכבסין אותן משמע משום לקישסא קאמר שענני הכבוד היה בהם ממש‬
‫והיו משפשפין ומנהלים אותם וכן מבואר להדיא בפסיקתא רבתא )סל״ל‬
‫פסקא יאנכי( ואכסך משי אמר הקב״ה לישראל עשיתי אתכם ממש בעולם‬
‫כך דרש ר׳ אייבו ורבי יהודה ברבי בנימין אומר אלו ענני הכבוד שהיו‬
‫מקיפים אותם במדבר כמה שכתוב לא ימיש עמוד הענן יעו״ש‪ .‬ונראה‬
‫שדורש משי לשון ממש כדדרש רבי אייבו ומייתי ראיה מלשין לא ימיש‬
‫שהיה בהם ממש כמו שדרשו מל וימש חושך‪ ,‬והרי הרב מהר״ם ב״ב אומר‬
‫כן שהיו בהם ממש וחשיבי מחיצה ואהל‪ .‬וא״כ לכאורה היו כולם טמאי‬
‫מתים משום טומאת אהל מהמתים שמתו בשעת מעשה העגל‪ .‬ואין לומר‬
‫כיון דענני כבוד היו מתגדנרין ומתבלרק אם היה נשבה להם רוח צפונית‬
‫כדמשמע מהאי דיבמות הנ״ל דלא נבדור ענני הכבוד א״כ הוי אהל רעונג‬
‫כהאי דטלית המנפנפת במס אהלוח ‪0‬״לז מ״ס( ולא שמיה אהל יעו״ש ‪ i‬אכן‬
‫זה אינו חלא לאהל ענני הכבוד כיון להוי על פי ה חשוב קבוע ולא‬
‫עראי וכמו שנתבאר בחיבורנו סלרי טהרות מ ס כלים )קמנ• ל״ס כלי מ‬
‫מלשון הש״ס עירובין »מ( כיון לעל פי ה׳ יחנו כו׳ כמאן לקבוע להו‬
‫לוכתא למי ומכמה לוכתי יעו״ש‪ .‬ועול לבאמת אהל ענני ה מ י ל לא הי׳‬
‫מתנלנר כלל מפני הרוח שהרי רק רוח צפונית לא נשבה להן אבל שאר‬
‫הרוחות הי׳ מנשב להם והם חזקים יותר מרוח צפונית כלאמרי׳ במסכת‬
‫גיטין )לא‪ (:‬על רוח מזרחית בשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה‬
‫ועי׳ תום׳ <שס ד ״ ה א י ס כ י ( ואמרי׳ נמי <שס( ורוח לרומית קשה מכולן יעו״ש‬
‫ולא היו עננ* הכבוד מתנלנר ומתברר מפניהם ועי׳ במס׳ ב״ב )»‪ (:‬והא‬
‫לאמרי ביבמות )שם( ללא נבלור ענני כבול הא כתבו התום׳ )שס(לא‬
‫משום לתקיפה לטחה היא וטוב לנחבלים אלא שמפזר העננים והעת יפה‬
‫ט ׳ ימו״ש ונרא‪ :‬להינו שרוח צפונית מייבשת רטיבות שבעננים ולזה‬
‫מתפזרין לענני ככול נראה שהיה בהן ג״כ רטיבות מים כלמשמע בירושלמי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪(1‬‬
‫‪,‬‬
‫ריש‬
‫עין התכלת‬
‫לד ל‬
‫‪6‬‬
‫ריש סוכה רבי יוחנן מדמי להו כאדם המשלח לחבירו חבית וקנקנים וריל‬
‫מדמי לה כו׳ יעו״ש ובמדרש ב״ר ) י ״ ( הובא בחום׳ מם׳ סוכה )ינ• י״ס‬
‫ג ‪ « :‬ל ת ( ‪ .‬וכן משמע לשון הפםיקחא הנ״ל טנגי הכבוד היו מגהצין אותן‪.‬‬
‫גיה‬
‫יז שלנו ככיבוס שלהם דמםכת‬
‫וסתם גיהוץ הוא עם ט • כלשי‪1‬‬
‫כתובות הנ״ל ובמס׳ תענית )מ‪ (:‬יעו״ש דהיינו גיהוץ שלנו עם כיבוס ככיבוס‬
‫שלהם בלא גיהוץ‪ .‬ומה שמסיים בפסיקתא ואל תתמה אמיטון הזה אין‬
‫מגהצין אותן אלא באור יעו״ש היינו על הגיהוץ‪ .‬שהכיבום היה בגשם‬
‫רטיבות המים שבעננים והגיהוץ היה בגשם אור העננים‪ .‬ואם היה רוח‬
‫צפונית מנכבת הי׳ מתייבשת רטיבת המים שבעננים והיו העננים מתפזרין‬
‫כדאיתא בזוה״ק )ואלא כד‪ 0‬אש לסטר צפון כר אש נפיק מצפון כר יעו״ש‬
‫וא״כ שענני כבוד היה בהם ממש ולא היה הרוח מנדנדן כמו שנתבאר‬
‫שפיר היה אזל קבוע וחשיב אהל לטמא‪.‬‬
‫‪ H‬אמת דמש״ס שבת )צח( יש לדקדק לכאורה דענני הכבוד לא הי׳ בהם‬
‫ממשות להאהיל דגרסי׳ התם אמר ר נ שמואל בר יהודה אמר רב‬
‫אבא אמר רב הזגא אמר רב המעביר ד׳ אמות בר״ה מקורה פטור לפי‬
‫שאינו דומה לרגלי מדבר ט ׳ יעו״ש ואם איתא שהיה בענני הכבוד ממשות‬
‫להאהיל נידון כמו כן כתקרה לענין שבת דהוא הוא ומאי לפי שאינו דומה‬
‫לדגלי מדבר דקאמר‪ .‬והגם דבירושלמי מס׳ עירובין )פ״ט ס״ס( נרסינן אמר‬
‫רב הונא אין ר״ה מקורה ופליג עלה ר״ש בר כרםנה וקאמר ולא מן‬
‫המדבר למדת ומדבר מקורה היה ופי׳ הק״ע (״ל ולא מן המדבר למדת‬
‫איזהו רה״ר שחיינין עליו ומדבר מקורה היה שהרי ענני הכבוד היו מקיפין‬
‫אותו ושמעינן דאפילו רה״ר מקורה חייב יעו״ש ופירושו עיקר בלשון‬
‫הירושלמי דמה שפי׳ הפ״מ דפריך כקזשית הש״ס בבלי)שש( איני והא‬
‫עגלות דמקורות הרין ואמר רב משום רבי חייא עגלות תחתיהן וביניהן‬
‫וצדיהן רה״ר‪ .‬דחוק מאד דכל כהאי גוונא הוי ליה לפרושי מילתא בהריא‬
‫כיון שלא נזכר הך מימרא דרבכלל בירושלמי י בשום דוכתא‪ .‬וגם אי נחית‬
‫להך מימרא דרב כי קא דחי וקאמר מתני׳ לא אמרה כן כוי הוי ליה‬
‫לפרושי להך מימרא כדפירשנא לה ב ב ב ל י ) ‪ :‬ס ( ‪ .‬אכן בכל זאת מדקי״ל‬
‫הלכחא כרב הונא ונם בירושלמי שם קדחי לדברי ר״ש בן כרסנא מהלכה‬
‫יעי״ש נראה לכאורה דלא חש לה לקושיא זו משוס מקיטא לן מילתא‬
‫דענני הכבוד אין בהם ממשות שיהי׳ חשוב מקורה ויאהיל‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ב ו ם‬
‫‪1‬‬
‫אולם‬
‫«‬
‫עץ התכלת‬
‫אולם‬
‫באמת לא ניחא לן לומר דר״ש ק כרםנא וסתמא לש״ם ורב‬
‫הונא פליני במציאות אי מנני כבור הי׳ בהם ממש וכבר נתבאר‬
‫שהיה בהם ממש ועל כן נראה יותר לפרש פלוגתייהו על פי מה לתניא‬
‫בספרי בהעלותך)פסקא פג( וענן ה׳ עליהם או כשם שמנין עליהם ביום כך‬
‫מנין עליהם בלילה ת״ל יומס ביום מנין ואין מנין עליהם בלילה אמור‬
‫מעתה עמוד הענן לא היי מנין עליהם בלילה ע״כ‪ .‬וכיון שמלאכת שבת‬
‫ממלאכת המשכן גמרינן להו‪ .‬והקמת המשכן לא היתה אלא ביום כדאמרי׳‬
‫במס׳ שבועות )סמ שנאמר וביום הקים את המשכן ביום אתה מקימו‬
‫בלילה אין אתה מקימו להכי פריך ר״ש בן כרסנא ולא מן המדבר למדת‬
‫ומדבר מקורה הי׳‪ .‬והש׳׳ס דלא חש לה‪ ,‬הוא משום דרוקא הקמת המשכן‬
‫צריכה להיות ביום אבל רוב מלאכת המשכן כפריקה והעברה הי׳ כשרה ג ס‬
‫בלילה ועל אותה שעה הזהיר הכתוב שאז הי׳ רה׳׳ר שאינו מקורה‪ .‬אבל‬
‫למנין טומאה מכיון שהוזקקנו לטומאה ע״י שהאהילו עליהם ענגי הכבוד‬
‫ביום מהיכן נ ט ה ר ז ‪.‬‬
‫הדבר נכון מאד דבאמת לא מצינו שימות שום אחי מישראל‬
‫בדור המדבר משעת מתן תורה עד אחר הקמת המשק שהרי‬
‫ער מעשה העגל לא היה מיתה כדאיתא במס׳ ע״ז ‪ r.:0‬ואחר מעשה ה <‬
‫עד הקמת המשכן לא מלינו מיתה זולת במעשה העגל ואז כהתלקי ענני‬
‫הכבוד כדאיתא בתרגום יונתן על שיר השירים על פסוק עד שיפוח ה י‬
‫ונסו הצללים עד ובזעירות יומיא עבידא בגי ישראל ית כגגלא ל ל ה א‬
‫ואסתלקו ענני יקרא די מטללין עלויהון ואשתארז מפרסמן יעו״ש ושפי‬
‫דלא נטמאו באהל‪.‬‬
‫דאכתי יש להעיר דבהכרת היו כולם טמאי מתים מחמת אה^‬
‫אלא‬
‫ענני הכבוד מארונו של יוסף שהי׳ בתוך המחנה‪ ,‬והגם ריש לומר‬
‫דהוי קבר שלפני הדיבור דלא איתרבי במם׳ נזיר )נד‪ (:‬אלא לעיעה‪.‬ולא‬
‫לטמא באהל מיהו הניחא לרבי שמעון במס׳ יבמות ‪ cM‬לקברי ע כ ו ״‬
‫אינם מטמאין באהל אבל לרבנן לקברי עכו״ם מטמאין באהל מאי איגא‬
‫למימר ‪ ,‬ועור אפילו לרבי שמעון נראה ברור ליוסף הצדיק עצמותיו‬
‫הקלושים היו מטמאין באהל לפי מה שכתבו התוס במס׳ נזיר )==( ו ב כ מ‬
‫רוכתי ש‪ :‬קשו למ״ר קבר שלפני הליבור אינו מטמא באהל א״כ למה ר כ ‪,‬‬
‫מ א ה במס׳ ב״ב )<»( הוי מציין מערת המכפלה הא אין מציינין טל ל ב‬
‫שאינו‬
‫אמנם‬
‫ע ג‬
‫ו ש‬
‫ב‬
‫ר‬
‫‪0‬‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ר‬
‫עין התכלת‬
‫לה ‪69‬‬
‫שאינו מממא באהל ותירצו דאברהם אבינו נקרא אדם לכתיב האדם הגדול‬
‫וכן אדם הראשון ולהכי אין למעטם מקרא דאדם יעו״ש וא״כ יוסף הצדיק‬
‫נמי הא קרוי אדם כדאיתא במדרש )שמוח מ ס סינ( ויהי אנשים אשר היו‬
‫טמאים לנפש אדם ואין אדם אלא יוסף שנאמר )חהליס »‪ 0‬אהל שכן באלם‬
‫ט ׳ יעו״ש וכן הוא מפורש ג״כ בזוה״קל‪0‬יקהל י י ה ( ביוסף מה כתיב רישם‬
‫בארון כו ומאן איהו דקאים ברזא דאדם מאן דנטיר אות קיימא ‪,‬קדישא‬
‫יעו״ש וא״כ פשימא שהי׳ מטמא באהל שאין למכנסי מקרא ד א ד ם ‪.‬‬
‫באמת גם זה אינו הכרת ובאמת בחידושינו לסדרי טהרות מס׳‬
‫אהלות שנוציא לאור בעזהשי״ת בקרוב הבאנו מזה ראיה לשיטת‬
‫הרמב״ם ז״ל בה׳ כןו״מ )שי״נ ס״י! דמתלק בין ארון כלי לקבר בנין דדוקא‬
‫קבר בנין מטמא באהל אבל ארון כלי כל שיש בו תלל טפח בין הכיסוי‬
‫להמת חוצץ בפני הטומאה והשתא שפיר ארונו של יוסף היה חוצץ בפגי‬
‫הטומאה ולא היה מטמא באהל והגם דארוכו של יוסף של מתכת היה‬
‫כדאיתא במס׳ סוטה <ע‪ 0‬וחרב הרי הוא כחלל‪ .‬מיהו היינו לטמא במגע‬
‫ומשא אבל לא באהל לשיטת הרמב״ם ורמב״ן ורוב הפוסקים ואפי׳ לשיטת‬
‫ר׳ית דחרב הרי הוא כחלל לטמא גמי באהל יש לומר דארון בתוך ארון‬
‫הי והפנימי הי׳ של עץ‪ .‬גם יש לומר דארונו של יוסף הוי עשוי לשמש מם‬
‫הקרקע שהרי היו נושאין אותו ע״ר לקברו ולקבוע אותו בקרקע והעשוי‬
‫לשמש עם הקרקע אעפ״י שעדיין לא קבעו אינו מקבל טומאה כמו‬
‫שנתבאר בחיבורנו סדרי טהרות בכמה דוכתי וממילא לא שייך חרב ה ד‬
‫הוא כחלל ורק מ‪£‬יס קבר הרי הוי אהל כלי לחיצץ בפגי הטומאה‪ .‬וגם‬
‫לשיטת הראב״ד ז״ל שאינו מחלק בין ארון כלי לקבר בנין יש לומר רבקושטא‬
‫ננד ארונו של יוסף היו ענני הכבוד פתותים להוציא הטומאה‪ .‬וכיון שאין‬
‫לגו הכרח לומר שהיו טמאי מתים פשיטא שכל מי שיש לו מוח בקדקדו לא‬
‫יאמר דבר זה על דור תביב כדור המדבר שהיו כולם טמאי מתים ולא‬
‫עשו את המשכן בטהרה‪ .‬ומלבד כל זה לא ידעגא מה מנין טומאת מת‬
‫לשאר הטומאות הרי טומאת מת הותרה או דמויה בציבור מה שאין ק‬
‫שאר טומאות וא״כ אף לכשתמצא לומר שלא היו נזהרים במלאכת החשק‬
‫‪,‬‬
‫אמנם‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫מטומאת מת מיהו משארי טומאות ודאי היו נזהרים‪.‬‬
‫במה שהחזקנו קושית תפארת ישראל הנ״ל ודחיט )שם( תירוצו ‪pTO‬‬
‫לאחר שנבלע צביעת דם התכלת בהבגדי כהונה והירימות‬
‫כשנתייבש‬
‫‪70‬‬
‫עין התכלת‬
‫כשגתייבש ער שלא יוכל לשרות ולצאת לתו לא מטמא‪.‬מור באמת מבלו‬
‫את המרי כהונה והיריעות לטהרם ממה שקבלו טומאה בשעת הצביעה‬
‫שהיה עוד הדם לח‪ ,‬ודחיט תירוצו דאישתמיטתיה דברי התוס במסכת‬
‫זבחים )צמ‪ (.‬דחכלת יוצא על ידי צפון וא״כ יכול לצאת הוא ומטמא ומה‬
‫מהני טבילה והניחא לרבי יוחנן במם׳ נדה)כ*( דקסבר אע״ג דיכול לצאת‬
‫אם הקפיד מליו אין אי לא לא שפיר אלא לריש לקיש ‪ ceo‬דקםבר כיו‪1‬‬
‫דיכול לצאת אע״ג דלא הקפיד מליו מאי איכא למימר ימו״ש‪ ,‬מלה בדעתנו‬
‫כעת להעמיד תירוצו רמד כאן לא פליגי ר׳׳י ור״ל התם וקסבר ר״ל כיון‬
‫דיכול נצאת אע״ג דלא הקפיד עליו טמא אלא במעינות הזב או בדם‬
‫הנדה דמטמאין במשא וקא אתינן טלה לטהריה מטעם טומאה בלועה‬
‫דבמשא נמי לא מטמיא כדאמרי׳ במס׳ נדה )»‪ (:‬ובכמה דוכתי בזה קסבר‬
‫ר״ל כיון ליכול לצאת לא הוי בלומ ונהי דהוי בית הסתרים ולא מטמא‬
‫במגע במשא מיהת מיטמיא אבל דס השרץ דאינו מטמא במשא אלא י מ נ ע‬
‫שפיר אע״ג דיכול לצאת עכ״פ ביהי׳ס הוי ולא מטמא במגע ושפיר מהט׳‬
‫ליה טבילה על מה שקיבל טומאה בשעת הצביעה‪ .‬מיהו גם זה אינו ל י‬
‫מה שנתבאר בשם התום׳ רי״ר דהבגד עצמו שנטמא אינו יוצא מידי טומאתו‬
‫לגבי נפשיה עד שיסתלק ממנו ה ט פ ה ‪ .‬ועוד יש להאריך בזה ירבה על ‪2‬י‬
‫דברינו בסדרי טהרות מס׳ כלים)קי‪ .‬ד״ס אמי( יעו״ש ‪.‬‬
‫במה שדתיט )‪:‬ס( תי׳ התפארת ישראל דא״כ מלאנו טבילה הכרחית‬
‫ו‬
‫לכל פרוכת שבמקדש מדאורייתא משום שנטמא מהצביטה ולמה‬
‫נדחקו המפרש במס׳ תמיד והר״ב ז״ל בהא דתנן במס׳ שקלים ‪0‬״ח מיה(‬
‫גבי פרוכת ושלש מאות כהגים מטבילין אותה לפרש דצורך טבילת הפרוכת‬
‫היה משוס כלים הנגמרים בטהרה שהיא טבילה מדרבנן משום מעלה‪.‬‬
‫העירו קצת על דברינו דמשום הצביעה הרי היתה בעודה צמר או חוטין‬
‫וא׳׳כ היו יכולין להטביל את הצמר או החוטין ולא להמתין עד אתר‬
‫האריגה ולהצטרך לשלש מאות כ מ י ם ושפיר נדחקו המפרשים ז״ל ע ״ כ ‪.‬‬
‫ולאו כלום הוא‪ .‬דאטו האריגה גור‪ 0‬הכבירות הרי הצמר והחוטין גורמים‬
‫הכבירות ומה לי קודם אריגה מה לי לאחר אריגה מאי אמרת שבעודן צמר‬
‫או חוטין יכולין לחלוק ולהטביל כמה פעמים אבל מה לי להרבות בטבילות‬
‫או להרבות מברי ושפיר בפשיטות טפי הוי להו לפרש משום טבילה‬
‫הכרחית מדאורייתא שנטמא מדם הצביעה‪.‬‬
‫אחר‬
‫‪,‬‬
‫ש‬
‫עין התכלת‬
‫ל• ‪1‬ד‬
‫אחר שביארנו )שם ט‪ (.‬דמלשון המדרש זעזע את המים והראהו את בן‬
‫‪t‬‬
‫הנפילים אין ראיה לבן הנפילים הוא גידולו במים רק כיון‬
‫שגידולו בארץ שתחת המים הוצרך לזעזע את המים להראותו‪ .‬וכתבנו‬
‫דבזה מיושב פירש״י ז״ל במס׳ חולין)קש״( רפירש וכשהיה רבי עקיבא‬
‫מגיע לפסוק זה כו׳ משום דמיירי בסלמנדרא ע״כ והיי קשי׳ לן אמאי לא‬
‫קאמר משום דמיירי בבן הנפילים לפי מה דמשמע מהמדרש דבן הנפילים‬
‫גידולו במים‪ ,‬אכן לפי הנ״ל ניחאדבאמת בן הנפילים אין גידולו במים כיון‬
‫דמרבינן ליה לטומאה משום מינא לצב ע״כ על זה הקשו ללא הועלנו‬
‫מידי דמה בכך שאין גידולו במים אבל הרי הוא מבריות היבשה והוי ליה‬
‫לרש״י ז״ל לפרש כך כשהיה מגיע לפשוק זה משום דמיירי מבן הנפילים‬
‫שהוא מבריות היבשה‪.‬‬
‫תמיהים מ ר א ה שהבינו דמלתא בעלמא הוא שהקשינו בפירש״י ז״ל‬
‫אמאי קאמר משים למיידי בסלמנלרא ולא קאמר משום למיירי בבן‬
‫הנפילים‪ .‬ואם כן בפשיטות הוי להו לאקשויי עלן מאי עליפותי׳ למנקט‬
‫משום למיידי בבן הנפילים מלמנקט משוס למיירי בסלמנלרא‪ .‬ועול לא״כ‬
‫הוי לן לאקשויי נמי אמאי לא קאמר משום רמיירי בצב‪ .‬ועול איך הביט‬
‫לשונינו במאמרנו)‪:‬ם( שכתבנו והוי קשי׳ לן אמאי לא קאמר משוס למיירי‬
‫בבן הנפילים לפי מה למשמע מהמלרש לבן הנפילים גילולו במים ע״כ‬
‫הרי שפתותינו ברור מללו לתליגו קושיין על רש״י ז״ל במה למשמע מהמררש‬
‫לבן הנפילים גילולו במים ולפי מה שהבינו לקישיין על רש״י ז״ל מילתא‬
‫בעלמא הזא אמאי נקט משום למיירי בםלמנלרא ולא נקט משום רמיירי‬
‫בבן הנפילים א״כ מה תלי קושיין במה למשמע מהמלרש‪.‬‬
‫בקושטא קושיין לא אזלא הכין לודאי אי לאו מהמלרש לא הר קשי׳‬
‫בר•‬
‫לן מילי על פירש״י ז״ל ללמה נקט משום סלמנלרא ולא נקט משוס‬
‫בן הנפילים או ערול‪ .‬למשוס בן הנפילים וערול לא הוי נקט רבי עקיבא‬
‫למילתיה לוקא כשהיה מגיע לפסוק זה לאטו ליכא קרא אחרינא רמיירי‬
‫מבריות שהן גלילות ביבשה הא טובא קראי מיירי בהו מקמי פסוק זה ולהכי‬
‫מוכרת לפרש משום לפסוק זה מיירי מסלמנלרא ל הכי נקש למילתיה‬
‫כשהיה מגיע לפסוק זה‪ .‬והגם לאכתי לא ניחא כל כך הא רפריש רבי‬
‫עקיבא במילתיה יש לך בריות גלילות בים ויש לך בריות גלילות ביבשה כו׳‬
‫הא פסוק זה לא מיירי כלל בבריות הגלילות בים ולא הוי ליה למינקט‬
‫אלא‬
‫ואנו‬
‫‪1‬‬
‫‪72‬‬
‫עין התכלת‬
‫אלא יש לך בריות גלילות באור ויש לך בריות גדילות באויר‪,‬ט׳ ובריוח‬
‫מלילות באויר הוא כולל בריות הים והיבשה‪ .‬על כרחין לרחוקי כסשץ‬
‫לאיילי לכשהגיע לפסוק זה ובעי למינקע יש לך בריות גלילות באור ט ׳‬
‫משום רמיירי מםלמנלרא‪ .‬נקט נמי יש לך בריות גלילות בים ו ק לך‬
‫בריות גלילות ביבשה ט ׳ ‪.‬‬
‫אכל קושיין הטן אזלא מאחר שמשמע מהמררש רהנך תלתא בן הנפילים‬
‫י וערול וסלמנלרא מרמזי ואיתרבאי בפסוק זה הצב למינהו מתלתא‬
‫רוכתא נינהו בן הנפילים מים וערול מיבשה וסלמנלרא מאור א׳׳כ שפיר‬
‫טפי ניחא לפרש ללהט נקט רבי עקיבא למילתיה כשהיה מגיע לפסוק זה‪.‬‬
‫משום לבפסוק זה נכללו ואיירי בתלתא מיני בריות לים ודבשה ולאור‪p .‬‬
‫מפילים לים וערול ליבשה וםלמנררא לאור‪ ,‬והגם רבן הנפילים הנם לגילולו‬
‫במים כפי פשטות משממות המדרש אבל מל כרחך לבורח ליבשה מרמרבי‬
‫ליה לטומאה ולא שייך למימר עליו שבים אם מולים ליבשה מיל מתים‪.‬‬
‫מיהו מ ם שבורח ליבשה אבל אינו מולה להיות נשאר מנדל ביבשה אלא‬
‫צריך לחזור למים בכל פעם ומכ״פ מיניה ריס הוא ונכללו בהאי קרא‬
‫חלתא מינים ליס וליבשה ולאור‪ .‬ומקביל זה נקט רבי עקיבא במילתיה‬
‫כשהיה מגיע לפסוק זה מ ך תלתא יש לך בריות גלילות בים דש לך בריות‬
‫גלילות ביבשה כו׳ ויש לך בריות גלילות באור ט ׳ והכי הוי ליה לרש״י‬
‫ז״ל לפרש ולמה פי׳ רק משום רמיירי מסלמגלרא‪ .‬ומעתה יובן כי תירוצנו‬
‫מולה שפיר ללפי מה שהםבט כוונת המררש רבאמת בן הנפילים אץ‬
‫גידולו במים א״כ לא נרמז ונכלל בפסוק זה הנך תלתא להרי מבריות‬
‫הגלילות בים לא איירי בפסוק ז ה ‪ .‬ושפיר מוכרח רש״י ז״ל לפרש ללהט‬
‫נקט רבי עקיבא למילתיה כשהיה מגימ לפסוק זה משום רמיירי בסלמנררא‬
‫מ״ל ‪.‬‬
‫שתירצגו)ש«> תמיהת המל״מ )האה‪-‬מ *״י היא( שתמה למה השמי‪$‬‬
‫ח‬
‫הרמב״ם ז״ל ברייתא רמס׳ חולין)שה( הלב למינהז להביא הערוד‬
‫ובן הנפילים וסלמנררא להרמב״ם סובר רהך ברייתא למרבה בן הנפילים‬
‫לטומאה הגם דגירולו במים כדמשמע במדרש הנ״ל רבי עקיבא הוא‬
‫דמטמא כלב הים והוא ז׳׳ל הרי לא פסק כרבי עקיבא להכי השמיט הך‬
‫ברייתא‪ .‬והקשו עלן תרצת בבא רבן הנפילים אבל בבא לערור וסלמנדרא‬
‫ללא תליא כלל בפלוגתת רבי עקיבא ורבנן מאי תרצת ביה ולמה השמיעם‬
‫במה‬
‫הרמב״ה‬
‫עץ התכלת‬
‫רז ‪73‬‬
‫הרמב״ם ע״כ‪ .‬תמיהני האי מאי קושיא הנך תרתי כבר תירצם בםפר לב‬
‫אריה מ ס חולין נשם( ואנן בעניותין אנו שמחים בחלקני שעזרנו הש״י ליישב‬
‫בבא רבן הנפילים שהשמיט הרמב״ם ז״ל‪ .‬ובפרט רבקושטא בתירוצנו‬
‫מיושב ג״כ השמטת הנך תרתי שהשמיט הרמב״ם ז״ל דמדכייל ברייתא הנך‬
‫תרתי עם בן הנפילים ררק אליבא לרבי עקיבא אתיא שמע מינה להנך‬
‫תרתי נמי כרבי עקיבא אתיא מללא אישתמיט תנא בשום רוכתא למיתני‬
‫הנך תרתי לחודייהו ואליבא לרבנן‪.‬‬
‫הקושיא ‪ ( « y‬רהאיך הוכשר תכלת למלאכת המשכן ולציצית‬
‫ט‬
‫הא איתקש כל התורה לתפילין לבעינן מן המותר בפיך ‪.‬‬
‫הקיפוני תבילות תשובות יכילהו ברוקא תלא תפיתו ללא בעינן ‪p‬‬
‫המותר בפיך אלא בקדושת כתב כמבואר מלשון רש״י ז״ל במס׳ שבת )כח‪(:‬‬
‫לעורן עור לפוש שלהם שהכתבים של פרשיות מונחים בו להאי לאו מלמען‬
‫תהיה נפקא להא לאו תורה כתיבא ביה כ י יעו״ש‪ .‬אכן המיהני מי לא ילע‬
‫בכל אלה וכבר תפסו על המג״א בזה בכמה תשובות אכן הרי המג״א ז״ל‬
‫לעתו רבכל המצית בעינן מן המותר בפיך מכת הקישא לתפילין ורעתו‬
‫ברורה אצלינו למפרש לברייתא לרב יוסף ;ש‪ (:‬לא הוכשרו כי׳ מהך הקישא‬
‫מיתניא וא״כ אין סתירה כלל מלשון רש״י ז״ל וכבר נתבאר רעתו דל על‬
‫נכון בספר מחצית השקל יעו״ש ואנן במאמרנו הרי מפורש אליבא רמג״א‬
‫דל קיימינן לתרוצי מינתא לתכלת אליביה ג״כ‪.‬‬
‫‪ " T O‬הקשו עלן לגם לפי לברי המג״א הרי מקורו ממ־״ן)ס׳ג לי״ה(‬
‫ומביאר מלבריו ז״ל)שם( ללוקא גבי שופר קא בעי למימר לבעינן‬
‫מן המותר בפיך לכיון ללזכרון קאתי כלפנים רמי אבל לא בשאר המצות‬
‫ומה עגין תכלת שבציצית למצות שופר‪ .‬והרי בשופר ג״כ נשאר בצ״ע יעו״ש‪,‬‬
‫אכן מלבל לבאמת לעת המג״א ז״ל עצמו מליפא מלהר״ן ז״ל ופשיטא‬
‫ליה רבכל המצות בעינן מ‪ ,‬המותר בפיך כאמור וכמו שביאר המחצית השקל‬
‫ז״ל אמנם גם לפי הבגתם הרי תכלת שבציצית ג״כ לזכרון קאתי כלכתיב‬
‫וראיתם אותו וזכרתם ותניא )מנמוה»‪ (:‬מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין‬
‫ופירש״י שיחלו למצוה זו מפגי שהתכלת לומה לים רם רומה לרקיע ורקיע‬
‫לכסא הכבול ופירש״י ומכח התכלת מזכיר היושב על הכסא כו׳ יעו״ש ‪4‬‬
‫וכי תימא שאני זכרון לשופר מזכרון לתכלת לזכרון לשופר הוא זכרון‬
‫למעלה שיעלה זכרין ישראל לפני הקל׳ה לטובה כלאמרי׳ במס׳ ר״ה )«‪c‬‬
‫זכרונות‬
‫‪,‬‬
‫בילניז‬
‫‪74‬‬
‫עץ התכלת‬
‫זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לשובה ובמה בשופר ט ׳ אמר הקב״ה‬
‫תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכס עקירת יצחק בן אברהס ט ׳‬
‫יעו״ש אבל זכרון דתכלת זכרון דלמעה הוא שעל ידי הראיה בתכלת זוכרין‬
‫היושב על הכסא לשוב ולשמור מצותיו‪ .‬הא בקישטא זכרון דתכלת נמי זכרון‬
‫למעלה הוא כדמוכח במס׳ סוטה )יי( ובמס׳ חולין )»‪ c‬דרש רבא בשכר‬
‫שאמר אברהם אבינו)כיאנית יה( ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשני מצות אפר‬
‫פרה ועפר סוטה והא איכא נמי עפר כיסוי הדס התם הכשר מצוה איכא‬
‫הנאה ליכא דרש רבא בשכר שאמר אברהם אביט <‪:‬ס י י אם מחוט ועד‬
‫שרוך נעל זכו בניו לשני מצות חוט בל תכלת ורצועה של תפילין בשלמא‬
‫רצועה של תפילין דכתיב )מריס כל‪ 0‬וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא‬
‫עליך ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש אלא חוט של תכלת‬
‫מאי היא ופירש׳׳י מאי הנאה איכא ומשני דתניא ר״מ אומר מה נשתנה‬
‫תכלת כו׳ מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא‬
‫הכבוד כו׳ יעו״ש וכפי פירש׳׳י במס׳ מנתות הג״ל שמכת התכלת הוא מזכיר‬
‫היושב על הכסא אכתי אינו מובן מאי הגא׳ וקיבול שכר איכא דהרי הנאת מצוה‬
‫לא חשיבא לי׳ הנאה דמהאי טעמא לא תשיב עפר כיסוי הדם וכן נמי לא תשי‪3‬‬
‫חיטי ציצית דלבן דלא תשיב אלא מצוה שיש בה הגאה מורגשת וקיטל שכר‬
‫כמו שפירש׳׳י)שם( על אפר פרה ועפר סוטה ורצועה של תפילין‪ ,‬אכן רש״י‬
‫ז״ל במס׳ חולין)שם( הרגיש בזה ופי׳ שההנאה וקיבול שכר הוא שכשהקב״ה‬
‫מסתכל בכסא הכבוד שלו נזכר במלוה זו שהיא שקולה כנגד כל המצות‬
‫מ״כ יעו״ש כלומר ועי״ז מרחס על ישראל ומושיע אותם בזכות שמקיימין‬
‫את המצות ותרתי איתגייהו בי׳ במצות תכלת זכרון דלמטה כמו שפייש״י‬
‫במס׳ מנחות)שה( וזכרון דלמעלה כמו שפירש״י במס׳ חולין)שס( וא״כ‬
‫להר״ן ז״ל ג״כ מצות תכלת אית לן לדמויי למצות שופר‪.‬‬
‫במה שכתבנו )שם קי י‪ (.‬וכן המור בקטורת שכתב הרמב״ם בה׳ כלי‬
‫י‬
‫המקדש )»׳־& ה״ג( שהוא דם הצרור בתי׳ שבהודו והראב״ד השיגו‬
‫באמת שאין דעתו מקובלת שיכנסו במקדש דם חי׳ וכ׳׳ש רם חי׳ טמאה‬
‫והכ״מ הליץ בעד הרמב״ס כיון שנשתנה מצורת דם ונעשה כעפר כעלמא‬
‫יעו״ש אכן אין תירוצו מעלה ארוכה אלא כלפי דלא ליתסר משים דבעינן‬
‫ממשקה ישראל כו׳ אכן אכתי לא העלה ארוכה דליתםר משום דבעינן מן‬
‫המותר בפיך ומה ובעינן מן המותר בפיך אפילו שערות ועור בהמה טמאה‬
‫נמי‬
‫(‬
‫לח ‪75‬‬
‫עין התכלת‬
‫גמי פםולין אע״ג דבשערות ועור ליכא איסור אכילה‪ .‬ע״כ כתב לן אחד‬
‫במכתבו תי׳ על זה דהא כדאיחא והא כדאיתא היינו דבדבר שראוי‬
‫לאכילה אמרי בי׳ כיון שנשתנה והועיל בי השינוי להתירו באכילה הועיל‬
‫בי׳ נמי השינוי למחשבי ולאשר׳ מותר בפיך להתירו למצוה מה שאין כן‬
‫בדבר שאיט ראוי לאכילה כגון עור ואפילו הכי נאסר דלא הוי מן המותר‬
‫בפיך ממילא עומד תמיד באיסורו דלא שייך בי׳ לומר שום השתנות כלל‬
‫מ״כ‪ ,‬ואם כי זה הכותב לא הביא סמוכין לזה אבל יש קצת סמוכין לסברא‬
‫זו מסוגיא דזבתים ) נ ‪ ( :‬הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו ט ׳ הואיל‬
‫והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן יעו״ש‪ ,‬אכן לקושטא דמילתא לאו מילתא‬
‫הוא דא״כ תקשי אלא מעתה עור חזיר הישוב וכלהו הנהו עורות דתנן‬
‫במס׳ חולין )קכנ‪ (.‬דראויין לאכילה יהיו נמי כשרים לספר תורה ולתפילין‬
‫אחר שענק או שהילך בהן כדי עבודה דהותרו לאכילה כדאיתא במסכת‬
‫חולין)‪:‬ס( ונימא ג׳׳כ מתוך שהותרו לאיסורן ע״י שנשתנו הותרו נמי‬
‫לפםילן והא ולאי אינו אלא ודאי לאו מילתא הוא ושאני סוגיא לזבחים‬
‫)‪ (=:‬להתם טמא יטמא לחל שמא הוא שפיר אמרי מתוך אבל הכא אסור‬
‫ופסול לתרי שמא נינהו לא אמרי׳ מתוך ועול יש לתלק בכמה גווני‪.‬‬
‫שחתרני ‪ w‬לישב קושית הנוב״י על המג״א מסוכה )כג‪(.‬‬
‫יא‬
‫בפיל קשור כולי עלמא לא פליגי דכשר לדופן סוכה והרי פיל‬
‫לאו מותר בפיך הוא והארכנו לתרץ קושייתו‪ .‬ונשאלנו למה לן לטרותי‬
‫בזה הרי בפשיטות קושיה הנוב״י לא קשיא מירי לעד כאן לא כתב המג״א‬
‫רבכל המצות בעינן מן המותר בפיך משום דאתקשי כל המצות לתפילין אלא‬
‫במצות עצמן אבל לא בהכשר מצוה ודפנות סוכה הכשר מצוה נינהו ועיקר‬
‫המצוה הוא הסכך‪ .‬ואנן הדין פירוקא לא מתחזי לן דודאי דפנות סוכה‬
‫מצוה נינהו וכמו דאםבר לה מיסבר הגאון גוב״י ז״ל שדפנות הסוכה ג״כ‬
‫לאורייתא ונלמד מבסכת בסוכות שיעור הדפנות לכל מר כדאית לי׳ במס׳‬
‫סוכה )ו‪ (:‬יעו״ש‪ ,‬ובאמת קושית הגוב״י ז״ל על המג״א מצינו נמי לאקשויי‬
‫מש״ם מנחות נלט‪ 0‬השיראין והכלך והסריקין כולן חייבין יעו״ש וטלית וראי‬
‫מצוה היא דהא בעיא שיעורא ד׳ כנפות וכדי שיתכסה בו ראשו של קטן‬
‫ומברכינן עלי׳ להתעטף ואיך יוכשר ממשי דהוא מתולעת הא איתקש כל‬
‫התירה לתפילין ובעינן מן המותר בפיך וכלבקושטא כתב רבינו בחיי‬
‫‪0‬׳ שייי־ס( למהאי טעמא לא היה משי בבגלי כהונה ובמשכן יעו״ש אלא‬
‫לנס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪7 6‬‬
‫עץ התכלת‬
‫דגם בזה יש מקום לרוחה לדחוח ולומר דטלית נמי הכשר מצוה הוא ולא‬
‫גוף מלוה מיהא מסיפא דברייחא במס׳ מנחות )שם( ודאי קש הן במינן‬
‫פוכורק שלא במינן אינן פושרין קחני מיהת במינן פושרין ואמאי הא ציצית‬
‫נופייהו ודאי מצוה עלמה נינהו וניבעי מן המותר בפיך‪ .‬וכן נמי יש להעיר‬
‫לרמת המג״א מהאי דירושלמי מס׳ כלאים )יס׳׳ס( דממעע צמר נמלים לבגדי‬
‫כהוגה מעמם דיש לו שם לווי ותיפוק ליה משום דלא הר מן המותר בפיך‬
‫ודוחק לומר דעעם דיש לו שם לווי לא אילטריך ליה אלא משום צמר‬
‫דכלאים ונגעים ולא נקיע ליה נבי בנדי כהונה אלא משום לאקושי ליה‬
‫פשתן ולומר אף פשתים שאין לה שם לוי‪ .‬וכן נמי יש להעיר מהאי‬
‫לשבת )כ‪ (:‬אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ט ׳ והוא מין משי‬
‫כדמפרש הש״ס )בס( והרי משי הוא יוצא מתולעת כנ״ל ואי כרמת המג ״א‬
‫ז״ל האץ־ אמרי׳)‪:‬ס כא‪ .‬ובם( פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקי!‬
‫בהן בשבח כו׳ מדליקין בהן בחנוכה ט ואמאי הא למצוה בעינן מ!‬
‫המותר בפיך ומשי הא לא הוי מן המותר בפיך‪ .‬ובשבת נמי דאין מדליקי;‬
‫בהן למה לן טעמא בכלך מפני שהאור מסכסכת בהן כדפירש״י ‪00‬‬
‫י־ס גושקיא( וז׳׳ל ואסור לעשות ממנו פתילה כדאמר בכל פסולי פתילות‬
‫דמתני׳ שהאור מסכסכת בהן ט ׳ ימו״ש תיפוק ליה דנר של שבת מלוה‬
‫הוא ובעינן מן המותר בפיך‪ ,‬דאין לחלק בין מצוה דאורייתא למצוה דרבנן‬
‫דודאי כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון‪ .‬וכפי מה שתירצנו במאמרנו‬
‫‪0‬ס( דמצוה שאינה צריכה להיות ממידי דבר אכילה לא קפדינן מל מן‬
‫המותר בפיך אתי שפיר בכל הנהו דוכתי בעזהש׳׳י‪ .‬אלא דיש להעיר טור‬
‫מהאי דשבת ‪ (50‬דקא חשיב בפסול שמנים שמן קיק ומפרש עלה בגמרא‬
‫אמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי ימא ואמרו לי עוף אחד יש בכרכי היס‬
‫וקיק שמו יעו״ש והוא עוף טמא לפי גירסת הערוך במס׳ חולין)»•( קאת‬
‫זו הקיק יעו״ש ואיך אמרו מדליקין בהן בתנופה הא בעינן מן המותר בפיך‬
‫והעיר בזה רב גדול אחד במכתבו אלינו‪ ,‬וגם זה יש ליישב מלבד דרק‬
‫שמואל הוא דמפרש בשמן עוף ששמו קיק אבל ר׳ יצחק בריה דרב יהודה‬
‫מפרש משתא דקאזא ור״ל מפרש קקיון דיונה וא׳׳כ יש לומר דרב חסדא‬
‫ור׳ זירא משמיה דרב דאמרי דשמנים שאין מדליקין בהם בשבת מדליקי‪:‬‬
‫בהן בחנוכה דמשמע כולהו שמנים אפילו שמן קיק לא מפרשי־ כשמואל‬
‫אלא כר׳ יצחק בריה דרב יהודה או כר״ל‪ .‬אלא אפילו אי מפרשי כשמואל‬
‫גמי‬
‫י‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫כ‪:‬‬
‫עין התכלת‬
‫רטזד‬
‫נמי ניחא דיש לומר דבקישטא שמן קיק נמשך אחר הפתילה והא דאין‬
‫מדליקין בו בשבח מהאי מטמא נופיה הוא משום דאיט מן המותר בפיך‬
‫ובקישטא בחנוכה גמי אין מדליקין בו דהא דאמרי׳ שמנים שאין מדליקין‬
‫בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה לא קאי אלא אשמנים דפסולייהו משום‬
‫שאין נמשכים אחר הפתילה אבל אשמנים דפסולייהו מטעם אחר לא קאי‬
‫כמו דלא קאי אשמן שרפה דמתני׳ כמו שביאר הפני יהושע בסוגיא‬
‫דשבת )‪:‬ס( יעו״ש‪.‬‬
‫‪ " f l y‬העיר הרב הנ״ל מירושלמי סוטה )ס״נ כיי( נבי מגילת סוטה תני‬
‫רבי אלעזר בן שמוע אומר אין כותבין על עור בהמה טמאה אמר‬
‫רבי שמעון מכיון דאת אמר למחיקה ניתנה למה אינו כותב תני רבי‬
‫אלעזר בן ר׳ שמעון אומר רואה אני את דברי אלעזר בן שמוע מדברי אבא‬
‫שמא תאמר איני שותה וגמנא השם גנוז על עור של בהמה טמאה ע ״ כ ‪.‬‬
‫ואי כדעת המג״א דכל המצות אתקשי לתפילין דבעינן מן המותר בפיך‬
‫א״כ מאי טעמא דרבי שמעון דאמר למה אינו כותב ולמה לי הטעם‬
‫דנמצא השם גנוז על עור של בהמה טמאה תיפיק ליה בלא״ה משוס‬
‫דבעינן מן המותר בפיך‪ ,‬ויפה העיר ‪.‬‬
‫אבל נראה דאין הכי נמי דטעמא דר׳ אלעזר בן שמוע דאין כותבין על‬
‫עור בהמה טמאה מהאי טעמא הוא דבעינן מן המותר בפיך ורבי‬
‫שמעון דפליג וקאמר מטון דאת אמר למחיקה נתנה למה אינו כותב הכי‬
‫קאמר כיון דעיקר מציתה היא המחיקה דמהאי טעמא איגה מטמאה את‬
‫הירים כדאיתא התם מקמי הכי א״כ לא תשיב העור מגיף המצוה דנבעי‬
‫מן המותר בפיך‪ ,‬והוא כעין שבארנו בירושלמי ‪ 0‬׳ מצות חליצה ה׳׳י( שופר של‬
‫ע״ז ושל עיר הנדחת רבי אלעזר אומר כשר תני רבי חייה כשר תני רבי‬
‫הושעיה פסול‪ ,‬הכל מודים בלולב שהוא פסול מה בין שופר מה בין לולב‬
‫אמר רבי יוסי בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם לא משל אסירי הנייה‬
‫ברם הכא יום תרועה יהיה לכם מכצ מקום אמר רבי אלעזר תמן בגופו‬
‫הוא יוצא בלם הכא בקולו הוא יוצא ויש קול אסור בהנאה הכל מורים‬
‫בסנדל של עיר הנדתת שהיא כשר דכתיב תלון הנעל מכל מקום אמר‬
‫רבי מנא כמא דאת אמר תמן יום תרועה יהיה לכם מכל מקום כן את‬
‫אומר הכא חלון הנעל מכל מקום יעו״ש בק״ע ופ״מ שנדחקו בביאור דברי‬
‫הירושלמי מה תדית ר׳ מנא על סתמא דהש״ס וביארנו דםתמא דהש״ם‬
‫קאמר‬
‫עין התד‪.‬לת‬
‫>‪.‬ז‬
‫קאמר הכל מודים בסנדל של עיר הנדחת שהיא כשר היינו אפילו מאן‬
‫דפוםל בשופר ולית ליה דברי יום תרועה יהיה לכם מכל מקום מכשיר‬
‫סנדל של עיר הנרחת מטעם דכתיב חלוץ הנעל מכל מקום‪ ,‬כלומר לאו‬
‫משום דברי דקרא אלא כיון דהמצוה היא חליצת הנעל ולא נעילת הנעל‬
‫מ ם שאי אפשר לחליצה בלי שיוקדם נעילה מ״מ כיון דאין ממילה המצוה‬
‫אלא התלילה אין הסנדל המלוה דיהיה שייך למפסליה משום כפותי מכתת‬
‫שיעוריה ‪ ,‬דדוקא כשקיוס המלוה הוא בהויית החפץ מל האדם הר החפץ‬
‫המצוה ומיפסל משוס מכתת כתותי אבל כשקיים המצוה היא בביטול‬
‫ומנימת והסרת החפץ מן האדם אין התפץ המציה ולא מיפסל משום כתותי‬
‫מיכתת שימוריה‪ ,‬ורב מנא פליג מל סברא זו וקאמר דמצד הסברא ליכא‬
‫להכשיר בסנדל טפי מבשופר ורק מצד ריברי דקרא הוא דאיכא להכשיר‬
‫כמו דאת אמר תמן בשופר להכשיר מדברי דקרא יום תרועה יהיה לכם‬
‫מכל מקום כן את אומר הנא בסנדל להכשיר מריברי דקרא חל? הנעל‬
‫מכל מקוס ויממילא מאן דפליג ופוסל בשופר פוסל נמי בסנדל ולאו דברי‬
‫הכל הוא להכשיר בסנדל‪ ,‬ובחירושינו ^ הארכנו בזה ואין כאן מקומו‪,‬‬
‫מיהו אדאתאן עלה שמעי׳ מהך ירושלמי לחלק בין כשקיים המצוה הוא‬
‫בהויית החפץ לבין כשקיים המציה הוא בביטול ומניעת החפץ דאז אין‬
‫החפץ המצוה לענין דליפסל משום מכתת כתותי שיעוריה וכ׳׳ש דלא‬
‫מיפםל משום דאינו מן המוהר בפיך וזה היא טעמא דר׳ שמעין מכיון‬
‫דאת אמר למחיקה נתנה א״כ אין העור המצוה ומאי איכפת לן מה שאינו‬
‫מן המותר בפיך‪:‬‬
‫ומיושב‬
‫בזה הא דלא אשכחן בסנדל של חליצה שיהיה דוקא של עור‬
‫בהמה טהורה משום דבעינז מן המותר בפיך אדרבה התו&׳‬
‫במס׳ יבמות )קנ‪ :‬י׳ס יאיעלו( כתבו להריח דאין להקפיד אם חלץ במנעל‬
‫עור בהמה טמאה וגם ר״ת שמצריך שיהיה הסנדל מעור בהמה טהירה‬
‫קאתי עלה משום דתחש כתיב יעו״ש וכפי הנ״ל מיושב דבסנדל של תליצה‬
‫שהמצוה היא חליצת הסנדל אין הסנדל המצוה דנבעי ביה מן המותר‬
‫בפיך‪ .‬והגם דלענין סנדל של עיר הנדחת ־לא קיימא לן כםתמא דירושלמי‬
‫וכדאיתא בש׳׳ס ד ל ן ) ‪ :‬ם קי‪ (.‬ואם תלצה תליצתה פסולה וכן פסק הרמב״ם‬
‫ז״ל )‪c‬״!־ מסי יניס( והיינו כרבי מגא בירושלמי מ״מ לעגין מן המותר בפיך‬
‫•איש לן האי סכרא ועי מה שביארנו בזה בחיבורנו ס״ט מס׳ כלים )למ־כ‪(.‬‬
‫בביאורט‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫מ ‪9‬ד‬
‫בביאורגו הארוך )מד״ה ואלא ‪ (fe‬והגם רהרמב״ם ז״ל)ש״ג יולי סוסה ס״<‪ 0‬פסה‬
‫כר׳ אלעזר בן שמוע למגלח סוטה בעיא עור בהמה טהורה ]ומהתימה על‬
‫הק״ע בירושלמי)בם( שכתב לא ילמתי למה לא הביא הרמב״ם ד ן זה[‬
‫יעו״ש היינו מטעמא לרבי אלמזר ברבי שמעון ראמר רואה אגי את לברי‬
‫ר׳ אלעזר בן שמוט מלברי אבא שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז‬
‫על עור של בהמה טמאה כלומר לאע״ג דלמתיקה ניתנה כיון ראיכא גווני‬
‫שהשם נשאר על העור ואינו גמחק כגון כשאמרה איני שותה ממילא תשיב‬
‫העור מגוף המצוה ובעינן מן המותר בפיך‪ .‬ולכאורה לפי מה שפי׳ הפ״מ‬
‫בירושלמי )בס ש״ג ה״‪ 0‬היה גראה לטעמא לרבי שמעון לסבר כהא דתני‬
‫בירושלמי)בס ש״ג סיג( מגילתה גננזת התת צירו של היכל למה בשביל‬
‫לשתקה ימו״ש‪ ,‬וא״כ אף כשהיא מ מ ת למחיקה נתנה שתהא נמתקת על‬
‫ילי סביבת ציר הדלת‪ ,‬ורבי אלעזר ‪ p‬שמוע ורבי אלעזר ברבי שמעון‬
‫סברי לגגנזת ממש כפשטות לשנא רמתכי׳ לקתני סתמא מגילתה נגנזת‬
‫ושפיר כשהיא נגנזת לאו למתיקה ניתנה ומי העור גוף המלוה ובעינן מן‬
‫המותר כפיך‪ ,‬ומיושב בזה תמיהת מרן הקלוש הכ״מ )‪:‬ס ש׳׳י ס׳׳י( שתמה למה‬
‫השמיט הרמב״ם ז״ל הך לתוספתא וירושלמי שגגנזת תחת צירו של היכל‪.‬‬
‫להוא משוס לפסק כרבי אלנ‪4‬זר בן שמוע ורבי אלעזר ברבי שמעון כג״ל‪:‬‬
‫אמנם‬
‫באמת עיקר פי׳ הפ״מ תמוה רזה לשין הירושלמי תני מגילתה‬
‫מנזת תחת צירו של היכל למה בשביל לשתקה לול קטן הי׳ שם‬
‫המיה נספכין תני כו׳ ופירשו הק״ע ופ״מ דטעמא קא יהיב למה נגנזת‬
‫תחת צירו של היכל בשביל לשחקה יעו״ש והדברים מתמיהים כמו שתמה‬
‫בשירי־ קרבן נ‪:‬ם( וקשה דגרסי׳ במכות המוחק את השם לוקה דכתיב לא‬
‫חעשון כן וגו׳ יעו׳׳ש‪ ,‬אלא שהוא ז״ל כתב לתרץ דיש לומר דהירושלמי‬
‫לית לי׳ הך דרשא ומותר לאבד כתבי הקודש שאין בהן צורך ימו״ש‪ ,‬אכן‬
‫זה איגו דבאמת איתא להדיא בירושלמי מגילה;שיא ניט( דתשיב שם כל‬
‫השמות שאיגס נמחקין והגוןפל לשם מאחריו כדאיתא בבבלי שבועות)ל»(‬
‫וכן בירושלמי שבת פ כל כתבי )היא( שזרק תכריך של ברכות לתוך ספל‬
‫של מים ואמר לו רבי ישמעאל גלול עונש האחרון מן הראשון ו‪6‬ס דיין‬
‫לספרי מירוס מותר לשרוף הן ואזכרותיהן מק״ו דסוטה אבל בוראי אייו‬
‫ליה להירושלמי הך ררשא‪ .‬אכן ביאור לשון הירושלמי נראה כמו שפירשנו‬
‫בחיבורנו‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪80‬‬
‫בחיבורנו על הירושלמי וזה לשוגט תני מגילחה נגנזת תחת צירו של היכל‬
‫ופריך למה בשביל לשתקה בתמי׳ הרי על כרחך תשחלן על ידי סביבת‬
‫הציר וכי מותר לגרום מחיקת השם ומשני לול קטן היה שם כלומר שהיה‬
‫שם לול תחת הציר ושם היתה ענזת ולא נשחקת ואח״כ מתחיל ציון המשנה‬
‫המים נשפכים תני כו ע״כ‪ .‬אכן נראה דטעמא דרבי שמעון דקסבר‬
‫טון דעיקרה למחיקה ניתגה לא חשיב העור מגוף המצוה ומה שלפעמים‬
‫ענזת לא מהני להחשב העור מגוף המצוה‪:‬‬
‫‪ • 3 1‬מה שהשמיט הרמב״ם האי תוספתא דמגילתה נגנזת תחת צירו של‬
‫היכל מיושב לפי פירושנו בדברי הירושלמי דמסיק לול קטן ה שם‬
‫א״כ לאו דינא הוא אלא ששם היתה נגנזת מחמת שהיה שם לול קטן‬
‫לגגזה שם אבל אין קפידא בדבר דהה״ד אם ימ&א מקום אחר לגנזה‬
‫יכול לגנזה שמה‪:‬‬
‫?‪ T)T‬יש להמיר על דעת המג״א ז״ל דכל המצות הקשו לתפילין ובמיק‬
‫מן המותר בפיך מהאי דגרסי במס מכות )י‪ (.6‬ספר שתפרו בפשתן‬
‫פליגי בה רבי יהודה ורבי מאיר חד אומר כשר וחד אומר פסול למ׳׳ד‬
‫פסול דכתיב )במיה י ‪ 0‬למען תהיה תורת ה׳ בפיך ואיתקש כל התורה‬
‫כולה לתפילין מה תפילין הלכה למשה מסיגי לתופרן בגידין אף כל לתופרן‬
‫בגידין ואידך כי איתקש למותר בפיך להלכותיו לא איתקש‪ ,‬ופירש״יז״ל ט‬
‫איתקש למותר בפיך‪ ,‬דכתיב בהאי קרא בפיך מן המותר בפיך שאין‬
‫נכתבין על עור בהמה טמאה ״ להלכותיהן‪ ,‬לדבר שאינו כתוב בתורה‬
‫ובתפילין גופייהו לא גמרי׳ ליה אלא מהלכה למשה מסיני לא ילפיג!‬
‫בהקישא יעו״ש ‪ /‬ואי כדעת המג״א רכל המצות הוקשו לתפילין ובעינן בה|‬
‫מן המותר בפיך לכאורה אינו מובן לפי מה שביארנו במאמרנו )כ»‪1‬‬
‫מדברי רש״י והר״ן ז״ל דלאו דוקא איסורי אכילה אימעטו ממן המותר‬
‫בפיך אלא אפילו‪ .‬אין בו איסור כלל רק דאינו ממידי דבר אכילה בעצמותו‬
‫גמי אימעוט ממן המותר בפיך א״כ למה הוצרך הש״ס לסיים מה תפילין‬
‫הלכה למשה מסיני לתופרן בגירין אף כל לתופרן בגידין תיפוק ליס בלאו‬
‫ה ט משום דכתיב למען תהיה תורת ה בפיך ואיתקש כל התורה כולה‬
‫לתפילין דבעינן מן המותר בפיך ממילא אימעט נמי פשתן דכיון דלאו‬
‫ממירי דבר אכילה הוא לא הוי מן המותר בפיך‪ ,‬ובתפילין גופייהו הלכה‬
‫למה לי תיפוק ליה מלמעל תהיה תורת ה׳ בפיך מן המותר בפיר ומאי‬
‫‪,‬‬
‫י‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪t‬‬
‫‪,‬‬
‫טעמת‬
‫עין התכלת‬
‫מא ו‪8‬‬
‫טעמא באמח דמ״ד כשר משום דלהלכותיו לא איתקש מה בכך הא מ״מ‬
‫כיון דאיתקש למומר בפיך ממילא אימעט נמי פשתן משוס דלא הוי מן‬
‫המותר בפיך אלא על כריוך דלאו בכל המצות בעינן מן המותר בפיך רק‬
‫בכתב הוא דבעינן מן המותר בפיך שיהיה על עור בהמה טהירה ושפיר‬
‫לתפירה בפשתן לא אימעט ממן המותר בפיך וצריך הלכה לזה בתפילץ‬
‫ובספר תורה תליא מילתא אי להלכותיו נמי איתקש אי לאו‪:‬‬
‫אמנם‬
‫‪,‬‬
‫‪w‬‬
‫לתרץ‬
‫גם אי משום הא לא אירי מלבל רלפי מה שביארנו‬
‫קושיית הנוב״י מהאי דסוכה הג״ל דדוקא היכא רקפיד קרא‬
‫בהמצוה שתהיה ממידי דבר אכילה הוא דבעינן מן המותר בפיך אבל‬
‫במצוה דלא קפיד בה קרא שתהיה ממינא דבר אכילה לא בעינן מן המותר‬
‫בפיך וא״כ שפיר בתפירת תפילין וספר תורה אי לאו ההלכה משום מן‬
‫המותר בפיך לא הוי איכפת לן דהגם דבעיא תפירה אבל הרי לא מציגו‬
‫דקפיד שיהיה התפירה במינא דבר אכילה דוקא דניבעי מן המותר בפיך‬
‫ולהכי צריך ההלכה שצריך שתהיה התפירה בגידין שהוא ממינא דבר אכילה‬
‫ותפירת ספר תורה תלי מילתא אי להלכותיו גמי איתקש אי לאו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אבל מלבר זה ג״כ לא קשי מירי דבעיקר דבר זהי דשלא מן המותר‬
‫בפיך פוסל מיתתזי לן דאינו פוסל אלא בדבר שהוא מהלכות ותלקי‬
‫המצוה ומעכב בהמצוה אבל בדבר שאינו מהלכות וחלקי המצוה ואינו מעכב‬
‫בהמצוה רק שעושין לנוי ומיזוק הדבר אין שלא מן המותר בפיך פוסל בו‪,‬‬
‫שוב מצאתי בספר בני יונה להגאון מוהר״י לאנדסופר ז״ל שכתב כן להדיא‬
‫בביאורו הארוך )סי י»‪ 0‬לענין תפירת העמודים בהספד תורה במשי דכל‬
‫שאינו לעכב כי אם לתוספת שמירה רפוי לא מיפסל ביה מה שאינו מן‬
‫המותר בפיך יעו״ש ובספר חקרי לב )ירי ח״ג סי׳ ק»( ולפי זה תפילין‬
‫גופייהו אי לאו ההלכה דבעיא תפירה וכן ספר תורה אי לאו הלימוד‬
‫בהקישא מההלכה דבעיא תפירה הגם שהיה נצרך לעשות התפירה לגוי‬
‫ולחיזוק לא הוי פוסל ביה שלא מן המותר בפיך דכיון שאינו מההלכה רק‬
‫לטי ולחיזוק לא הוי מהלכות וחלקי המצוה דניבעי ביה מן המותר בפיך‪,‬‬
‫ומעתה יש לפרש הםוגיא דהא דקאמר מה תפילין הלכה למשה מסיני‬
‫לתופרן בגידין כו האי בגידין לאי מלשון ההלכה הוא כי ההלכה לא היתה‬
‫אלא דבעיא הפירה רק סתמא דש״ם הוא רמסיק לה והכי קאמר מה‬
‫תפילין‬
‫‪6‬‬
‫ו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עץ התכלת‬
‫‪88‬‬
‫תפילק הלכה למשה מסיני לתופרן כלומר דמדא הפירה וממילא פשחן‬
‫" ‪ 7‬ופשתן כיין שאיני‬
‫פוסל בה מלממז תהיה תורת ה׳ כפיך מן‬
‫ממידי דבר אכילת לאו מן המותר בפיך קרען ביה אלא לדיך שיהיה‬
‫התפירה בגדיו דסתם תפירה כדבר המיתר בפיך מ ד י ן הוא אף כל‬
‫לתופרן כי׳ מ י מ י אף ספר תירה בנגיא תפירה ימציתו בכך וממילא פשתן‬
‫פיסל בה מלמען תהית תירת ה׳ בפיך מן המיתר כפיך יפביזן כיון שאיני‬
‫ממידי דכר אכילה לא קרען ביה מן המיתר בפיך אלא צריך שתהיה‬
‫התפירה מ ד י ן דסתם תפירה בדבר המיתי־ בפיך מ י ד ן היא ימ״ד כשר‬
‫משום דכי איהקש למותר בפיך אבל להלכותיו לא איתק‪ :‬כדפירש״י ז״ל‬
‫ילא היי תפירת ספר תורה מהלכות וחלקי המצוה כלל דנימר ביה מן‬
‫המותר בפיך‪:‬‬
‫כי׳ י ג שתמה עליהם‬
‫בזה דמת הפישור והכרעת הב״י‬
‫הנוב״י מהדרת ‪**0‬ח ני׳ י( דהנה טל מה שכתב הנייד י«( יתפור‬
‫אותם מידי בהמה מהירה כתב הביי וז״ל והעימוד כתב גבי הא דאמרי'‬
‫גבי כדת קרט הבא בתוך ב שימין יתפור יכו׳ והכי מילי בגידץ אבל בנרדין‬
‫לא והן הגימין שנשתיירו מן הבגד ובטסחא אחרינא אבל בגריין לית )י‬
‫בה והן מלידרו״ש שטושין מן הקלף וכיון דמעי הוא מותר ימסהבדא לן‬
‫שהן כגידין טצמן ותופרין בהן ספר תורה עכ״ל‪ ,‬ונראה דבמקום הדחק‬
‫שאין גידין מצרין יש לסמוך על בעל העיטור שלא להתבטל ממצית תפילי;‬
‫ותופ‪ p‬נטליידרו״ש שעישין מהקלף מד שיזדמנו להם גידן עכ׳׳ל הב״י יכן‬
‫פסק בשלחנו הטהור )מ »‪<>r‬׳׳ יעו״ש ומיל׳י ו‪:‬ס( המה על זה וכתב‬
‫ואני חושש אפילו בשעה הדחק שהרי הלכה למשה מסיני היא גדין ילא‬
‫תימא שזהו מטעם מיתר בפיך לא כן הוא דהרי במס׳ מכות בס׳׳ה שהפרי‬
‫בפשתן פליג• ר׳׳מ ור׳׳י כר כי איתקש למותר בפיך להלכותיו לא איתקש‬
‫*גירש‪ ,‬הרי שמותר בפיך הוא טנין בפני טצמי ונהפריה בגידין הוא ע ק‬
‫בפני טצמו והוא הלמ׳׳מ דבטיגן גידין ומשום כן ממילא בעינן גדין ממש‬
‫ימי״ש ולפי מה שביארט הסוגיא נראה שנס העיטור מפרש כן דההלכה‬
‫לא היתה אלא דבמי׳ תפירה אבל מ י ד ן לשון הש״ס הוא דמסיק לה יכנ״ל‪,‬‬
‫ומסתייע נמי הדין שיטה דבגדץ לאו מההלכה אלא מלשק הש״ס ימשוס‬
‫מן המותר בפיך מש׳׳ס דשבת )כיל׳ דקאמר יאלא הא דהט רב יוסף לא‬
‫הוכשרו במלאכה ‪:‬מיס אלא עיר בהמה מהירה בלבד למאי הלכתא יקא‬
‫בנד‬
‫ה ; ז י י ז י‬
‫(‬
‫‪,‬‬
‫עץ התכלת‬
‫מב ‪83‬‬
‫גטי למימר אלא לכורכן כשמרן ולתופרן בגידין יעו״ש ואי גדין רוקא ולא‬
‫מור היכי קא בעי למימר דהא אתא רכ יוסף לאשמועינן הרי רב יוסף‬
‫טור נקע במילתיה ועור פסול לתפירת תפילין וכמו שחמה בזה הרשב״א‬
‫ז׳׳ל בחידושיו)‪:‬ס( ונשאר בצ׳׳ט והרב טב׳׳י ז׳׳ל בתשובה )«( טשה מזה‬
‫השגה על הטיטור ז״ל יטו״ש ואנן בטניינו קאמינא לא כן אבי ודאי הרשב״א‬
‫ז״ל סובר דבגידין מלשון ההלכה הוא וממילא בטינן גידין דוקא ולא טור‬
‫זלהכי נשאר בצ״ע בקושיא זו אבל הטיטור אמו משוטבר להרשב״א ז״ל‬
‫שיסבור כוותיה אדרבה מכח הך קושיא נופיה סובר הטיטור דבנידין לאו‬
‫מלשון ההלכה הוא אלא הש״ס הוא דמסיים לה משוס מן המותר בפיך‬
‫והוא הדין פור אלא משוס דסתם תפירה בדבר שהוא מן המותר בפיך‬
‫מידן הוא להט גקט בגידין אבל אין הכי נמי אי עביד מעור שיהיה ראוי‬
‫לתפירה שנשר לתפור ב י ‪ ,‬וגם נוסחא שלפנינו בהסוגיא במס׳ מטת )‪(cs‬‬
‫אמר רב חמן להו לתפילין דבי תביבי דתפירי בכיתנא ולית הלכתא כוותי׳‬
‫יעו״ש מסייע להדין פירושא דאי בגירין מלשון ההלכה הוא וכי רבי חייא‬
‫היה פליג על הלמ״מ אלא וראי לאו מלשון ההלכה הוא אלא משים מן‬
‫המותר בפיך הוא וקסבר רבי תייא דמן המותר בפיך לא במינן אלא‬
‫בכתב אבל לא בשאר מצות וקסבר דהא דפליגי ר״מ ור״י בספר שתפרו‬
‫בפשתן פליני נמי בתפילין ובהא פליגי אי במיגן בתפירה מן המותר בפיך‬
‫כמו בכתב אי לא ופסק כמאן דמכשיר‪ ,‬מיהו הריטב״א ז׳׳ל בחידושיו‬
‫למס מטת )כס( מייתי נוסחא אחריני בסוניא זו מרסי חזינן לספרי דבי‬
‫חביבי כר ותמה שם אניסחא שלפנינו ימו״ש והיינו משום דקאי בשיטת רבו‬
‫הרשב״א דל דבגידין מלשון ההלכה הוא‪ ,‬ומעתה שפיר הכריע מרן הב״י‬
‫ז״ל דבשעת הדחק תיפרין בטליידרו״ש דכיון דפלוגתא דרבוותא הוא בפי׳‬
‫הסוגיא אי בגידין מלשון ההלכה הוא ודוקא נידין או בגידין לישנא דהש״ס‬
‫הוא ומשום מן המותר בפיך והוא הדין מור וכג״ל וא״כ ודאי בשעת הדחק‬
‫כדאי הוא העיטור ז״ל לסמוך עליו דבגידין מלשון הש״ס הוא ולאו דוקא‬
‫אלא משום מן המותר בפיך והוא הדין ע ו ר ‪ ,‬ובאמת יש סמך קצת לזה‬
‫מלשין ההלכה שבמס׳ סופרים )‪8‬״‪ (6‬דקתני הלמ״מ שכותבין כו תופרן‬
‫וכורכן בשטק יעו׳׳ש הרי דלא קתני תיבת בגידין בלשון ההלכה למ׳׳מ‪ ,‬שוב‬
‫מצאתי להגאון חיד״א בכסא רחמים הגיה וכורכן בגידין יעו״ש‪ ,‬ואין צורך‬
‫כנ״ל‪ ,‬וכן נראה לט להורות להלכה כפסק מרן הב״י ז״ל שבשטת הדחק‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫*&‬
‫עץ התכלת‬
‫שלא לבטל מצית תפילץ הופרין בסלייירי״ש וכ״ש מ י ד עיף ומהתימא סל‬
‫מיב״י שפיקפק בזה ‪ ,‬ילמה דאתאן סלה שיטת המג״א רבכל המצית בעינן‬
‫מן המיתר בפיך מיישב אליבא רכל השיטות ‪:‬‬
‫במה שנתבאר שם מדברי רש״י והר״ן ז״ל למיד ללאו נר אכילה‬
‫יב‬
‫נמי אימעט ממן המיתר בפיך יש להעיר א״כ לחה מכשירין‬
‫לסת״ם ד י של מימי עפציס וקנקנתוס כמי שכתב הרחנ״ם רל )‪t‬׳‪ » h‬׳‬
‫י״ילין( שהדיו העשוי מעשן השמנים מנובל בשרף האילן ומעט לבש ושרוי‬
‫במי עפציס וכיוצא בי שאם תמחקנו יהיה נמחק היא הדיו שמציה מן‬
‫המובחר לכתוב בו סת״ם ואם כתב שלשתן במי עסצא וקגקנתוס שהיא‬
‫עומר ואיט נמחק כשד כו׳ יטו״ש‪ .‬ואפילו לשיטת ר״ת שבתום שבת‬
‫) מ ( מגילה )יס‪ (.‬גיעין )‪ (.£‬רפוסל דיו של מימי מפצים אבל מכ״פ ד ו‬
‫של מימי קליפות עץ וקנקנתום גם לר״ת כשר כדאיתא בטור ץ״ ד )=׳‪jt‬‬
‫מא( וטיין תשו׳ מהרי״ל )כ‪-‬ייז ?‪ («:‬ולמה לא ניבעי דוקא דיו העשר מעשן‬
‫דהוי מן המותר בפיך משמנים כדאיתא במס׳ שבת )ש‪ (:‬כל השמנים כולי‪.‬‬
‫יפין לדיי ישמן זית מן המובחר יעו״ש אבל הטשוי מן קנקנתוס יהי׳ פסול‬
‫משום להוא צאו ממידי דבר אכילה ולא הוי מן המיתר בפיך יהדי בכתכ‬
‫לכילי טלמא בעינן מן המותר בפיך‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫אטנם נראה כיון רהלמ״מ היא שיהיו כותבין בדיו ויש לה סמך מהמקרא‬
‫ואני כותב על הספר בדו )יי־י‪ :‬לי( כראיתא כמס׳ סיפרים )־״•׳(‬
‫ועיין מנחות )לי‪ (.‬והודאות תיבות דיו הוא כל שהיא שחור יותר‪ ,‬וכדאיתא‬
‫בזוה׳׳ק ברע״יז ) * ‪ p e r r‬ס‪ (.‬ועשו ארון עצי שטים‪ ,‬ספר תורה פמוךא‬
‫דאמצעיתא ארון דליי שכינתא כו׳ יכלא חד מה דלאי הכי בארון דהאי‬
‫מלמא לאירייתא מלכו מין אחד וארון מינא אחרא‪ ,‬דא בכתיבת דיו ודא‬
‫מץ מצופה זהב כו׳ ומםטרא אחרא אפילו בהאי עלמא אחזי דכלא ח ד ‪,‬‬
‫דיו ועץ‪ ,‬דדיו מתפוחים דאתעבדי בען ]מזה מבואר כדעת הרמב״ס'‬
‫ורא״ש דמכשרי עפצים לדיו דתפותיס דאתענידו בעץ היינו עפציס שאינם‬
‫גדילין אלא נעשין על העלים ע״י הילעים שמישכין שרף האילן על העלק‬
‫ואיתעביד כמין תפוחים[ ועוד דיו איכס מלבר כר איכמיס בהאי סלמא‬
‫דאיהו לבר כי׳ ובגין דא ד ו לישנא דיו לעבד להיות כרבי כוי יעי״ש‪.‬‬
‫מבואר מזה דדיו הוא רמז מלשק די שהוא הסבלטת והשפלות שישראל‬
‫יכילץ‬
‫מג ‪85‬‬
‫עין התכלת‬
‫יכולין לסבול בזה העולם ומזה מבואר שתיבות דו הוראתו מל השחרות‬
‫ביותר וכל שהיא שחיר יותר הוא נכלל יותר בלשץ תיבת ד ו וכיזן שכשמטילץ‬
‫קנקנתום הוא משחיר ביותר‪ ,‬ודאי שריי של קנקנתום הוא הנכלל בכלל‬
‫הכתוב ואני כותב מל הספר בדי ילא שייך למיפסל משים מן המותר‬
‫בפיך דהרי מציתו בכך‪ .‬ובאמת גם בדו של משנים היו מטילין קנקנתום‬
‫כרמשממ במם׳ מירובין ) ע ( יבמס׳ סוטה )כ‪ (.‬כשהייתי לומד אצל ר׳׳מ‬
‫הייתי מטיל קנקנהוס לתוך הדיו כו׳ יעי״ש ואז הי׳ נהוג בדיו ממשנים‬
‫ואפילו לרבי ישמעאל)‪:‬ס( נראה דרק מדרבנן אוסר משום פרשת סוטה‬
‫דקסבר מוחקין לה מן התורה וכמי שכתבי התום׳)‪ 05‬י״ס ייז( יפו״ש ולהט‬
‫לא שייך למיפסל משום מן המותר בפיך שהרי מציחי בכך‪:‬‬
‫ן ף ן ז שבעיקר דבר זה שביארנו מדברי רש״י והר״ן ז׳׳ל דמידי דלאו בר‬
‫אכילה נמי אימעט ממן המותר בפיך נראה לכאורה שאין כן דעת‬
‫הסמ׳׳ק וא״ח והגהות מיימיני ה׳ תפילין המובאים בב״י)הימ! צג( שכתבו‬
‫דש מקפירין שאין כירכין אותן אלא בקלף כשר והקשה עליהם הב״י הרי‬
‫בברייתא תניא מטלית ובמטלית לא שייך כשר ופסיל ותי׳ הב׳׳י חיל‬
‫ואפשר דכל מילי דתפילין בעינן מן המותר בפיך והילכך אם בא לכורכן‬
‫בקלף צריך שלא יהא מדבר פסול אבל במטלית דלא שייך בי פסול שפיר‬
‫רמי ע״כ‪ .‬מבואר מזה דאע״ג דבנרנן מן המותר בפיך גם מידי דלאו בר‬
‫אכילה שפיר דמי‪ .‬אכן נראה לחלק דדוקא בדבר הצריך ומעכב בדיעבד‬
‫ובעינן מן המותר בפיך הוא דנם מידי דלאו בר אכילה לא היי בכלל מן‬
‫המותר בפיך דכיון דהצריכה תורה מן המותר בפיך בעינן שיהיה נ״כ‬
‫ממיד דבר אכילה‪ ,‬אבל בדבר שאינו צריך ואינו מעכב בדיעבד כגון‬
‫כדכת קלף על כל פרשה שלדעת הרא״ש אינו מעכב וכן תליית מטלית‬
‫או קלף על הקרע שאיט לעיכוב דהרי יכול לתפור בזה דוקא כשבא‬
‫לעשות ממידי דבר אכילה צריך להיות ממן המותר בפיך ולא ממן האסור‬
‫בפיך אבל מה שאיני אסור בפיך הנם דהוא מידי דלאו בר אטנה שפיר‬
‫דמי‪ ,‬וראי׳ לזה מש״ס מגילה <יס‪ (.‬נקראת ספר ונקראת אינרת נקראת‬
‫ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת איגרת שאם הטיל בה‬
‫שלשה חוטי גירין כשרה יעו״ש‪ .‬ומבואר בהגהת רמ״א <*״מ נד׳ »־דא סעי׳ י(‬
‫דכשהטיל בה שלשה חוכר גידין יכול לתפור יתר התפירות בפשתן והייט‬
‫משוס‬
‫‪,‬‬
‫‪86‬‬
‫עץ התכלת‬
‫משום מקראת איגרת ואינס צריכה תפירות יותר רק לכתחילה‪ .‬בהנך‬
‫תפירות שאינם מעכבים בדיעבד לא איכפת לן שיהי׳ דוהא ממידי דגר‬
‫אכילה אע״ג דהא ודאי דגידי בהמה עמאה דהר מן האסור בפיך הי׳‬
‫רהכא‬
‫פוסל בהס ושאני מתפירת העמודים בס״ת במשי דלעיל ׳י־יל *ת‬
‫כיק דעכ״פ שלש תפירות בעינן מאן מפיס איזה תפירות הס ההכרחיס‬
‫דאל״כ הוי לי׳ לאשמועינן רבותי׳ טפי מ״מ הא לא איכפת לן שיהי׳ דוקא‬
‫ממידי דבר אכילה כיון שאינם מעכבין בדיעבד‪ .‬ודוגמת סברא זו מציגו‬
‫במס׳ זבתיס )ע‪ (.‬המהלך במקום שצריך כו׳ יעו׳׳ש‪:‬‬
‫‪ p j J J ^ l‬מה שהעירו מקרבן אדם והבל ונת והא לא הותרו באכילת בשר‬
‫י כדאיתא במס׳ סנהדרין‪ 00,‬אמר רב יהודה אמד רב ארס‬
‫הראשון לא הותר לו בשר לאכילה לכתיב ) נ י ^ י ז *> לכם יהי׳ לאכלה‬
‫ולכל חית הא־ץ ולא חית הארץ לכם יעו״ש ‪ .‬וא״כ איך הקריבו שלא מן‬
‫המותר בפיהם‪:‬‬
‫‪ r i j H‬לפי מה שכתבו התוס׳ ;‪ 0« 05‬אהא דאמרי׳ התם אכל האכל ולא‬
‫אבד מן החי וז׳׳ל והא דאמרי׳ לקמן דלא היתר לארס הראשון‬
‫בשר לאכילה היינו להמית ולאכול אבל מחה מאלי׳ שדי׳ ואהא לאפוקי‬
‫אבר מן החי דאפילו נפל מאליו אסור יעו״ש א״כ אין כאן התחלת קישיא‬
‫כלל דהרי בשר באמת מותר בפיהם הי׳ רק שהיה אסור להם להמיה‬
‫לצרכם לאכול אבל לקרבן דהוא צורך גנוה שפיר היו יכילין לזבוח וממילא‬
‫הוי הגשר מותר בפיהם ג״כ דכיון דהזביחה הי׳ בהיתר הוי כמהה מאלי׳‪:‬‬
‫א ל א שאכתי יש להעיר לפי מה דהרמ״ה ז׳׳ל בחידושיו דחה דברי‬
‫התום׳ ז״ל וכתב עלה וז״ל ולאו מילתא היא דהא בשר סתם‬
‫קאמרי׳‪ .‬ותו אי משום הריגת בעלי חיים הוא דאיתסר ‪ .‬אראשמעינן דלא‬
‫הותר לו לאכול לאשמעינן דלא הותר לו להמית ‪ .‬ותו אס כן היכי מותביק‬
‫התם מדרבי יהירה בן תימא לאומר אדם הראשון מיסי בגן ערן היה והיו‬
‫מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין הציץ בו הנהש וראה בכבודו‬
‫ונתקנא בו יעו״ש הא התם לא מיירי מיעלי חיים דקטיל ליה איהי כלל‬
‫אלא לאו שמע מינה דהאי פירושא ליתיה כלל‪ .‬ואגן עייננא בה ואיגלאי‬
‫לן פירוקא בס׳׳ד‪ .‬והדין הוא פירוקא‪ .‬דני קאמרי׳ דלא הותר לו בשר‬
‫לאכילה‪ ,‬לאו ראצטוי עליה בפירוש קא אמיינ;‪ .‬אלא לא היתר לו‬
‫קאמרינן‬
‫עין התבלת‬
‫מד ‪87‬‬
‫קאמרינן‪ .‬דמסתמא כל הנבראים שהיו בעולם היו אסורות לו‪ ,‬כעבד זה‬
‫שאין לו רשות ליהנוח משל רבו עד שיעול רשית הימנו‪ ,‬ומאי דאשתרי‬
‫ליי אשתרי‪ .‬ובשר רלא אשתרי ליה לא אשתרי‪ .‬מיהו אזהורי מיהת לא‬
‫אזהריה עילד‪ .‬אלא לאבר מן החי בלחוד‪ .‬ונפקי מינה‪ .‬דמאי דאזהריה‬
‫מילדה מיקנףל פיליה‪ .‬דהא שמעינן לרב יהודה נופיה דאמר דעל שבע‬
‫מצות בן נח נהרג‪ .‬אבל מה דלא אזדהר מילויה לא מיקעל עילויה‪ .‬והנא‬
‫גבי בשר לא כתיב אזהרה כלל‪ ,‬והאי דקא דרשינן ולכל חית הארץ ולא‬
‫חית הארץ‪ .‬לאו אזהרה הוא‪ ,‬אלא למימסר ירק משב לחית הארץ הוא‬
‫דאתא ולאו לפיקר אזהרה‪ ,‬תדע דהא כל היכא דמיבעי ליה לחידי‬
‫אחרינא לא יליף אזהרה מיניה‪ ,‬וגמרא משמעות דקרא קא מפרש דמדכתיב‬
‫ולכל חית הארץ משמע שלא הותר להם חית הארץ‪ .‬וכד מעיינת בהאי‬
‫פידוקא משכחת ליה דדאיק מובא מכ׳׳ל ז״ל‪ .‬העתקנו כל לשיט להיות שאין‬
‫כפרי מצוי כל כך‪ .‬עכ׳׳פ מתבאר מדבריו ז׳׳ל דבקושעא לא היתר להם‬
‫שום בשר ורק דלא הוי מיקעלי מילויה וא׳׳כ איך הקריבו הא לא הר מן‬
‫המיתר בפיך‪:‬‬
‫פ י ה ו אנן במניותין מיינגא בהא וגם בפירוקא דהרמ״ה ז״ל לא זכיט‬
‫לעמוד דלקושכיא דמילתא קשיא לן בנווה מהיכן נסיב לה רב האי‬
‫מילתא דהוי לי׳ איסירא לאדם הראשון למיכל בישרא הא קרא דולכל ידס‬
‫הארץ לאו אזהרה הוא וכדכתב הרמ״ה ז״ל רלמימסר ירה עשב לחית‬
‫הארץ הוא דאתא וכיון דמיבעי ליה למידי אחרינא ליכא למילף אזהרה‬
‫מיניה א״כ איסורא בעלמא נמי מנא ליה‪ .‬ומה דאסבר לה רמ״ה ז״ל רכיון‬
‫דלא איתי־הב לי׳ רשות למיכל בישרא ממילא לא שרי לי׳ איט מובן תדא‬
‫כיון דאבר מן החי נאסר לו בפירוש כדאמרי׳ אכל תאכל ולא אבר מן‬
‫החי מכללא משמע דמתה שרי׳ לי׳ ואין לך רשות יותר מזה ועוד הא רב‬
‫מקרא דולכל חית הארץ דייק לה למילתיה ומאי תלמודיה הא מיבעי ליה‬
‫למימסר ידק משב לחית הארץ‪:‬‬
‫ובעניוהיץ מיתחזי לן כמו שביארנו בחירושיט דבקישעא רב לאו איסורא‬
‫קאמר אלא מאי לא הותר לא הוכשר והותקן לו לאכול בשר‬
‫קאמר שלא הי אצלו מאכל במצם כלל כי גם הויה זו שיהי׳ מהכל מוכשר‬
‫ומתוקן וראוי לאכילה היה צריך להיות מאמר מפורש מהשי״ת‪ ,‬ובזה‬
‫המאמר )ני^יס ‪ (6‬הנה נתתי לכס את־ כל עשב זורע זרע אשר מל פני‬
‫‪,‬‬
‫‪88‬‬
‫עץ התכית‬
‫כל הארץ ואח כל העץ אשר נו פדי עץ !ורע זרט לכם יהי׳ לאכלה וגר‬
‫עמר הרות כל הירקות חרעים ופירות שיהיו מוכשרים ומתוקנים למאכל‬
‫ולולא זה המאמר שמסרם ביל האדם למאכלו לא היו ראוים למאכל כלל‪,‬‬
‫ונם עץ הדעת סוב ורע הנס שנאםר להאדם בזה המאמר עצמו‬
‫)גי^יש נ( ומעץ הדעת עזב ורע לא תאכל ממט כי ביום אכלך ממט וגו׳‬
‫שמסרו בבחירת האדם אם לאכלו אם שלא לאכלו זה עצמו הי׳ ההיה שלו‬
‫שיהיה מוכשר וראוי לאכילה וממילא בשר שלא הי׳ שוס מאמר מהשי״ת‬
‫שמסרו להאדס לאכילה באמת לא היה מאכל ראוי בעצם כלל‪ ,‬והנם‬
‫דכתיב )נס( אכל תאכל ואמרי׳ אכל תאכל ולא אבר מן החי מיהו כיון‬
‫דלא נאמר איסור אטלה נהדיא גני אבר מן החי לא הי׳ נו מאמר‬
‫שייגמר נו הויה זו שיהי׳ ראר לאכילה ומאי מאסר מדיזקא אמריק פץ‬
‫הוא והתורה אסרתו כלאמרי׳ בעלמא גבי גיד הנשה במס׳ חולין )צג‪,(:‬‬
‫ולאשר יש לומר שמיד בחחילח הבריאה כל דבר ודבר לדר כשנברא הי׳‬
‫ראוי ומוכשר תיכן* למאכל ולא הי׳ נצרך לזה מאמר מפורש אחיכ ימה‬
‫דכתיב הנה נתתי לכם את כל טשכ וגו׳ לכם יהי׳ לאכלה למשרינהז‬
‫באכילה הוא דאתא ונתינת רשות הוא להט לי־ק רב למילחיה דכתיב לכס‬
‫יהי׳ לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם כלימר מדכתיב ילכל‬
‫חית הארץ למימסר ירק טשב לחית הארץ ולחשרינהו להו באכילה ליכא‬
‫למימר דמאי איסור והיתר שייך בהו בחית ה א ק הרי אינם בעלי בחירה‬
‫אלא על כרחך רזה המאמר הוצרך למסור להם ירק עשב שיט׳ מוכשר‬
‫זמתיקן למאכלם ובזה המאמר נעשה הרה זו וכיון שלא היה מאמר שידת‬
‫ה א ק נמסרו להאדס לאכלה לא הי׳ בהם הוי׳ זו באמת ולא היו רארס‬
‫כלל בעצם למאכל אדם פד אחר המבול בימי נח שהי׳ מאסר משרש‬
‫)גי*‪5‬ית ס( כל רמש אשר הוא חי לכם יהי׳ לאכלה אז ניתן היי׳ זו בחית‬
‫הארץ שנמשו מוכשרים וראוים למאכל ע״כ מה שביארט בחידושיט למס׳‬
‫סנהדרין וכפי זה לא קשי׳ מדי מה שהקריט הא לא הוי מן המותר נפץ•‬
‫להא באמת לא נאסר כלל וכאמור‪ .‬ומיין במדרש בר״ר )׳«׳ לי( רבי •ושי‬
‫ב׳׳ר איבו בשם רבי יוחנן ארם הראשון שלא היתר לבשר תאוה לא‬
‫הוזהר מל איר מן החי כו׳ יעו׳׳ש וצריך לומר או דלית ליה דרשא דאכל‬
‫תאכל ולא אבר מן החי או דנדרש הכי מל שם שנאסר לבני נח‪ ,‬ומצאתי‬
‫אח״נ שרביט הקדוש ז״ל מפרשיסחא בקול שמחה ה ע ד קצת בזה‪.‬‬
‫אלא‬
‫מה ‪w‬‬
‫עין התכלת‬
‫דאכתי יש להמיר לפי מה שביארט סרמת רש״י ור״ן דל רגם‬
‫אלא‬
‫מה רלאו מידי דבר אכילה לא הוי מן החותר בפיך א״כ הגם‬
‫שלא נאסרו טון דלא היו ראוים לאכילה במצם לא הר מן המותר בפיך‬
‫והיאך הקריבו‪:‬‬
‫נאמת עיקר הקושיא לאו מילתא הוא דלממן תהי׳ תורת ה׳ נסיך‬
‫אבל‬
‫לישראל נאמר אלא דאינהו נמי הקפידו להקרינ ממה שיהי׳ מן‬
‫המותר נפי ישראל כדכתיב בהבל מבכורות צאט וננח מכל הנהמה‬
‫הטהורה וגו׳ ובאדם כדאמרינן במסכת שנת <כח‪ (:‬שמט מינה טהור היה‬
‫דאר״י שיר שהקריב אדם הראשון ק ק אחת הי׳ לו במצחו כוי ימו״ש אבל‬
‫לא היו צריכים שיהיה מוהר בפיהם‪:‬‬
‫במה שכחבט )«( שמדברי רש״י והר׳׳ן ז״ל דמפרשי עמם הפסול‬
‫יג‬
‫בציפן זהב משום דלא הוי מן המותר בפיך דנתי לפסול בתי‬
‫התפילין אשר חדשים מקרוב באו שמעמידים דפנות הבתים מל י ד‬
‫שמדבקין סיד הרבה ועב בדפטח הבתים מבפנים רזה לא הוי מן המותר‬
‫בפיך‪ ,‬ולאשר שמעט מתהנדזידון בדבר ראינו כמת להשית בזה נוספות‬
‫דבאמת מלבד דעת רש״י והר״ן ז״ל הנ״ל נ״כ הדנר ברור שבתים הללו‬
‫פסוצין נינהו‪ ,‬ד מ ה נראה ולאי להלכה מקובלת היא שבתי התפילין צריכין‬
‫להיות ממור דוקא אבל שלא מן המור אפילו מקרניים וטלפיים ומצמוח‬
‫זשמרות דהר מן המותר בפיך פסולות דבמינן מן המור דוקא כפשטות‬
‫משממות לשין הש״ס במס׳ שבת )»( א(לא למורן ימו״ש‪ ,‬והגם שלא נזכר‬
‫הלמ״מ זו בשום מקום בש״ס ונם הרמב״ם )כ׳ **לין ‪ 0*6‬שחושב )«( שמנה‬
‫הלמ״מ שממכבות בתפילץ לא חשיב זו ההלכה ימו״ש נראה שהוא נכלל‬
‫אמרם במסי מנחית <»ל‪ (.‬תפילין אין קושרין אותן אלא במיק וכדפירש״י‬
‫ג מ »ה( אהך רציפן זהב פסולות דבתים מתיק של מור בעיק דאפילו‬
‫קשירתן אינן אלא רצועות ממיט יעו׳׳ש וטון דזו ההלכה נסבען לס‬
‫מההלכה למ״מ דגבי פרשיות דהבתים ורצוטוס ^ ‪ p‬להיות ממינן של‬
‫הפרשיות דהייט ממור דוקא להט לא חשיב לה הרמב״ם ז״ל באגפי נפשה‬
‫מכלל בההלכה למ״מ שכתב הרמב״ם ז ״ ל ) מ ‪ p‬ס״ח( נבי פרשיות יעו״ש ‪,‬‬
‫וא״כ פשיט דכשמפמידץ דפנות הבתים מל ידי שמדבקין סיד הרבה ומג‬
‫בדפטת הבתים מבפנים דפםול דהא במינן משל מור דוקא וטח שמעמיד‬
‫הבתים הוא מסיד וראי דפסוצ דהכל הולך אחר המממיד וכהאי דיבמות‬
‫אמר‬
‫־‬
‫‪90‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪ O D‬אמר רב יהודה אמר רב סנדל החפור בפשתן אץ חולצין בו שנאמר‬
‫)יי״זאל יז( ואנעלך תחש ופירש״י אין חילצין בו דבעינן כוליה לעור דכתיב‬
‫ואנעלך תחש אלמא לא קרי ליה נעל עד שיהא כולו של עור ע״כ וביאר‬
‫בשלטי הנבורים )שס( בשס ריא״ז לאף על פי שכולו עור הואיל וחוטי‬
‫הפשתן שמעמירין אותו פשתן הרי הוא כאלו כולו פשתן שהכל הולך אתר‬
‫המעמיד ע״כ יעו״ש‪ .‬והכא נמי כיון שמעמיד הבתים הוא הסיד הרי הוא‬
‫כאלו כולו סיד דהכל הולך אחר המעמיד ואנן תפילין של עור בעינן‪:‬‬
‫ונלאה‬
‫לה‪:‬‬
‫דהיינו נמי טעמא דש״ס מנתות ) ( אמר רב זעירא אמר רב‬
‫תננאל אמר רב קרע הבא בשני שימין יתפור בשלש אל יתפור‬
‫אמר לי׳ רבה זוטי לרב אשי הכי אמר רב ירמי׳ מדיפתי משמיה דרבא‬
‫כו׳ והני מילי בגידין אבל בגרדין לא ופירש״י והני מילי דתופר בגידין‬
‫אבל לא בגרדין פינדיש בלע״ז יעו״ש‪ .‬ולכאורה אינו מובן וכמו שכתב להדיא‬
‫בספר התרומה )סוף ה׳ סיח בי«‪ (« 1‬ועוד שנינו במס׳ סופרים וכן איתא‬
‫בירושלמי פ״ק למגילה הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות כו׳ ותיפרץ‬
‫בגידי‪ ,‬כו׳ אע״פ שרגילות הוא לתפור הקריעה אפילו במשי מ״מ האי‬
‫מילתא ותופרין בגידין מיירי לתפור יריעות זו אצל זו כו׳ יעו״ש וכן כתב‬
‫הרא״ש ז״ל בחשו׳)כלל ג אות יא( והקרע יכול לתופרו שלא בגירין כי הוא‬
‫תיקון הקלף ולא הוזכרו גידין אלא בחיבור היריעות יעו״ש הובא דבריהם‬
‫בב״י יו״ד)כימן י״ם(‪ .‬והגם דמרן הקרס ז״ל)שם( באמת תמה עליהם‬
‫שדבריהם הוא נגד ש״ם מפורש הג״ל והגי מילי בגידין אבל בגרדין דהיינו‬
‫תוטין לא יעו״ש מיהו הש״ס גופיה טעמא בעי דלכאורה שפיר קאמרי‬
‫דהלמ״מ ותופרין בגידין לא הוזכר אלא בחיבור היריעות זו אצל זו דלא‬
‫סגי בלאו הכי ולא בתפירת הקריעה דאטו לא סגי בלא קריעה וא״כ‬
‫מנא לן לתלק בתפירת הקריעה בין גידין לבין גררין‪ .‬ולפי הג״ל ניחא‬
‫דהיינו טעמא דהש״ס דכיון דיריעה עצמה צריכה להיות מעור דוקא כג״ל‬
‫ממס׳ סופרים וירושלמי הלכה למ״מ שיהו כותבין בעורות ממילא כשנקרעה‬
‫ותפרה בגרדין לא הוי של עור דכיון שדבר אתר מעמידה הכל הולך אחר‬
‫המעמיד וכסגדל של חליצה התפור בפשתן דפסול מהאי טעמא‪:‬‬
‫וליישב‬
‫דעת םפר התרומה והרא״ש בתשובה מתמיהת מרן הב׳׳י הנ״ל‬
‫נעתיק לשון ספר העיטור )ח״נ דן> מ־ מיג גמל!! ממינה( ואבאר‬
‫לבריו‬
‫עין התכלת‬
‫מר ‪01‬‬
‫דבריו הקדושים רזה לשון ספר העיטור )‪ (08‬קרע הבא בתוך שני שימין‬
‫יספור בתוך שלשה לא יתפור ט הני מילי מ י ד ן אבל בגרדין לא והם‬
‫מימין שנשתיירו מן הבגד ובנוםתא דלן בגררין לית לן בה והם טלייררו״ש‬
‫שעושין מן הקלף וכיון דמינו הוא מותר ומסתברא לן שהן כגידין עצמן‬
‫ותופרין בהן ספר תורה ותופרין בגירין לאו דוקא אלא במינן קאמר ע ״ כ ‪.‬‬
‫ביאר דבריו דלנוסחא שלפגיגו הגי מילי בגידין אבל בגרדין לא‪ ,‬גידין‬
‫עדיפי מגרדץ דגידין אע״ג דלאו עור הוא מיני׳ דעור מיהת ה ר ‪,‬‬
‫ואאיםורא קא מהדר‪ ,‬ואהא דבשני שיעץ יתפור קאי וקאמר הני מילי‬
‫דבשני שימין יתפור בגירין דאע״ג דלאו עור הוא מיני׳ דעור מיהת הוי‬
‫אבל בגרדין דלאו מיני׳ דעור הוא כלל אפילו בשני שימין לא יתפור כיון‬
‫דהמעמיד אינו של עור פסול דהכל הולך אתר המעמיד וכתיבה על עור‬
‫בעינן‪ ,‬ולנוסחא הגי מילי בגידין אכל בגררין לית לן בה‪ ,‬גידן וגרדין כי‬
‫הדרי נינהו להא גידין כמי לאו עור הוא‪ ,‬ואהיתירא קא מהדר‪ ,‬ואהא‬
‫דבשלש אל יתפור קאי וקאמר הני מילי רבשלש אל יתפור בגילין ללאו‬
‫עור הוא להכי דוקא בשני שימין דלאו מעמיד הוא דבלי תפירה גמי קאי‬
‫הוא דלא מיפסל בתפירה דלאו עור הן בגירין הן מ ר ד ן בשלש דלא םגי‬
‫בלא תפירה הוי ליה מעמיר ומיפסל ביה תפירה דלאו עור אבל בגררין‬
‫דעור הוא אפילו בשלש יתפור‪ .‬ועל זה מסייס העיטור להסכים לגוסתא‬
‫שלפנינו אבל בירדן לא וקאמר ומסתברא לן שהן כלומר הגררץ מילין‬
‫עצמן ותופרין בהם ספר תורה והא לקאמר בירושלמי ובש״ם ותופרין‬
‫בנילין לאו לוקא וכולל נמי גררין אלא במינן קאסר כלומר ללא קפיר‬
‫אלא שיהא התפירה במינן מן המותר בפיך וכמו שנתבאר לעיל )איה יא(‬
‫וכיון לבגילין כולל גמי גררין וא״כ הכא נמי רקאמר הני מילי בגילין כולל‬
‫כמי גררין ללא ולא אתת היא וא״כ על כרחך למיגרס כגירסא שלפנינו‬
‫הני מילי בגילין אבל בגרלין לא ואאיםורא קא מהרר ראפילו בשני שיטין‬
‫לקאמר יתפור לוקא בגילין וגררין בכלל אבל בגרלין אפילו בשני שיטין‬
‫לא יתפור זה נראה ברור בביאור רבריו זי׳ל‪ .‬ומעתה מיושב היטב לעת‬
‫ספר התרומה והרא״ש ז״ל לאינהו סברי מוסתת הספרים רגרסי הני מילי‬
‫בגידן אבל בגררין לית לן בה ולפי גוסתא זו גידין ונרדין כי הדרי נינהו‬
‫דבשני שיטץ יתפור כאמור ואי קשי׳ גררין כיון דלאו מידי דבר אכילה‬
‫נינהו ליפסל משום דלא הוי מן המותר בפיך יש לומר כיון דהא לבשני‬
‫‪,‬‬
‫שיטין‬
‫‪w‬‬
‫עץ התכלת‬
‫שימין יהפור בגילין אע״ג ללאו עור הוא משום דלאו מעמיד הוא לנלא‬
‫תפירה נמי קאי ממילא משום שאינו מן המותר בפיך מצל ללאו מירי לבר‬
‫אכילה הוא נמי לא איכפת לן ונמו שנתבאר לעיל)אומ ע ( לבלבר ללא‬
‫איצטריך לא מיפםל בי׳ מה שאינו מן המותר בפיך מצל ללאו מירי לבר‬
‫אכילה ה ו א ‪ ,‬ומהתימא על מרן הקלוש ז״ל שהוא גופ ה ז״ל מייתי לי׳‬
‫לדברי העיטור הג״ל בספרו הקדוש לטוא׳׳ת )‪:‬ימן לנ( כמו שהבאתי לעיל‬
‫)אוח ^ וא״כ למה התמיה על סה״ת והרא״ש ז״ל והנס שהעיטור מסכים‬
‫לגירסא שלפנינו אבל עכ״פ אין לתמוה כל כך אי אינהו ז״ל הר להו אידך‬
‫גוסחא אבל בגררין לית לן בה‪ .‬הן אמת שהרא״ש בה׳ ספר תורה מפורש‬
‫להליא שגורס אבל בגרדין לא מיהו ידוע שאין להקשות סתירה מדברי‬
‫הרא׳׳ש ז״ל בתשובה לפסקיו לאפשר בפסקיו הלר בי׳ וסובר למיגרס‬
‫מירסא שלפנינו‪ .‬וגראה שזהו באמת טעם פסיקתא של רבינו יעקב‬
‫שהביא הספר התרומות )‪ (or‬שכתב כשתופר קרע של היריעה עצמה צריך‬
‫לתפור מבחוץ נם שמא בגילין יפו״ש רמסתפק על איזה מהנוסחות לסמוך‪:‬‬
‫ובזה‬
‫נראה לפרש הסוגיא למכות )יא‪ (.‬אמר רב חזינן לתפילין לבי חביבי‬
‫רתפירי בכיתנא ולית הילכתא כוותי׳ וכבר עמלנו בזה לעיל)כס(‬
‫לרבר תימא הוא לומר שרבי תייא פליג על הלמ׳׳מ בירושלמי וש״ס ותיפרן‬
‫מירץ וביארנו )‪5‬ס( לבגילין לאו מלשון ההלכה היא יעו״ש‪ .‬וכמת כפי מה‬
‫שנתבאר כאן יש לומר לבאמת מלשון ההלכה הוא אלא רההלכה' לאו‬
‫למעוטי ולאפסולי שאר מילי אלא לרבויי ולאכשורי גילין אתא‪ /‬ולאפוקי‬
‫מאירך הלמ״מ שיהו טתבין בעורות ומינה רגם הבתים צריכים להיות‬
‫מעור לוקא לאין קושרין אותן אלא במינם כאמור וסל״א רהתפירה נמי‬
‫צריך להיות מעור לוקא ולא מלבר אתר לכשם שאם משה הבתים עצמן‬
‫מגילין ועצמות פסולות כך אס תופק אפילו בגילין פסולות מהאי מעמא שהכל‬
‫הולך אחר המעמיר קמ״ל הלמ״מ לאכשיר תפירה אפילו מילין אע״נ‬
‫ללאו עור הוא וממילא מצר ההלכה בכיתנא נמי שפיר למי כיון ללא‬
‫בעינן עור רוקא בתפירה ורק משום מן המותר בפיך וקסבר רבי חייא‬
‫לגם מילי ללאו בר אכילה כיון שאץ בו איסור בכלל ‪ p‬המותר בפיך‬
‫הוא‪ ,‬וליה הלכתא כוותי׳ לגם מ י ד ללאו בר אכילה אימעוט מ ק המותר‬
‫בפיך כן נראה נטן בעזרת הש״י‪:‬‬
‫ואראתאן‬
‫מז ‪3‬ה‬
‫עין התפלת‬
‫ואדאךןאל‬
‫עלה מכ׳׳פ זכינו לדין שבמנץ זה הכל הולך אחר המעמיד‬
‫וא״כ אם העמיד עור הבתים על י ד סיד מבפנים ודאי‬
‫פסולים כמו סנדל התפור בפשתן שהכל הולך אחר המעמיד ואין כאן‬
‫בתים של מור כלל ודוקא בתפירה הוא דאיכא הלמ״מ להכשיר אע״ג‬
‫דלאו עור אבל שאר מעמיר ודאי פוסל כשהמעמיר לאו עור הוא כ נ ״ ל ‪:‬‬
‫אמנם‬
‫מה שהוצרכנו במאמרנו )‪ (0:‬לדון בפסול הבתים אשר חדשים‬
‫מקרוב באו מסמס דלא הר מן המותר בפיך לא נצרכה אלא‬
‫כשציפוי הסיד שמבפנים הוא ציפוי שאינו מומר בפני מצמו וגם אינו‬
‫מעמיד עור הבתים ולא נצרך אלא להעדפה בעלמא לתיזוק יותר דאז‬
‫מסעם דלאו מור הוא לא הוי איכפת לן שהרי אינו מעמיד את הבתים‬
‫דהי׳ שייך למימר הכל הולך אחר המעמיד וכיון שהציפו ציפוי שאינו‬
‫עומד בפני עצמו הוא מיבטל בעיל לגבי עור הבתים ולא מיפסל להו‬
‫דמה דלאו מור הוא נהי שאינו גורם בהכשר הבתים מיהו פוסל ג״כ לא‬
‫מיפסל להו לזה הוצרכנו לדון בפסול הבתים מטעם דהסיד לא הוי ממן‬
‫המותר בפיך כיון דלאו ממידי דבר אכילה הוא ומה דלא הוי מן המותר‬
‫בפיך גורס פסול בהבתים‪ .‬ומשום כהאי גוונא הוצרכו באמת רש׳׳י ור״ן‬
‫ז״ל למיהב טעמא בפסול דציפן זהב משוס דלא הוי מן המותר בפיך‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לנו בעזהש״י דרך מרווח מאד בסתירת פירושי רש״י ז״ל ממסי‬
‫מגילה )»‪ (:‬למס׳ סנהדרין)מח‪ (:‬ומנחות )מנ‪ 0‬מרווח יותר ממה שביארנו‬
‫במאמרנו )שם( אלא שלקצר אנו לריכין שאם נבוא לכתוב הכל יתארך‬
‫הענין ואין אנו מספיקין ולא כתבנו רק להעיר לב המעיין תן לחכם‬
‫ויחכם עוד ‪:‬‬
‫במה שכתבנו)שם י״*•( לתרץ קושית הנוב״י מפיל קשור דכשר לדופן‬
‫יי‬
‫סוכה משום דגלי קרא דפסולת גורן ויקב דלאו מידי‬
‫לבר אכילה כשר לסוכה שמע מינה דלא קפיר קרא בסוכה שיהיה מן‬
‫המותר בפיך שהרי היכא לבעיגן מן המותר בפיך אימעט גמי מה דלאו‬
‫ממילי לבר אכילה הוא ט״כ ‪:‬‬
‫מל זה וכתבו שהרברים מתמיהים את מין הרואה להרי ממקום‬
‫שבאת תפילץ מצמן ג״כ הלמ״מ הוא שבא מן המור ללאו מ י ד‬
‫דבר אכילה הוא ומ״מ חזינן שקפיר בהו הכתוב שיהיה מן המותר בפיך‬
‫מעור‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫השיבו‬
‫‪1‬‬
‫עין התד‪.‬לת‬
‫‪04‬‬
‫מעור בהמה מהורה דוקא ולא מדבר אחר דבעינן ממין המותר בפיך‬
‫א״כ דופן סוכה גמי כה״נ נימא‬
‫•כמש״כ התום׳ במס שבת )?ח• דיס‬
‫דדוקא מפסולת גורן רקב שבא ממן המותר בפץ אף שהם עצמן אינם‬
‫ראויין לאכילה מ״מ לא גרע משערות ועור שבמצות תפילין שבכלל מותר‬
‫בפיך הם משום שבאים מדבר המותר בפיך וממילא איתמעע דברים‬
‫שאינם באים כלל מדבר המותר בפיך מ ו ן מתכות ובהמות טמאות שיהיו‬
‫פסולים לדפנות סוכה ע ״ כ ‪:‬‬
‫תמיהין למה נסתבכו בזה מאי ענין פסולת נורן ויקב לנבי עורות‬
‫מור וראי מירי דבר אכילה הוא בעצמו מון עור העוף ודבהמה‬
‫וחיה נמי עור הראש של עגל הרך ועור בית הפרסית ומור בית הבושת‬
‫ועור השליל ועור של תתת האליה דכבשר חשיבי במס חולץ )י;כנ‪ 0‬ואפילו‬
‫שאר העורות שאינן כבשר לענין טומאת נבלות אבל לענין טומאת אוכלין‬
‫באין לכלל אוכל על ידי שליקה כדאיתא במס׳ עירובין ללח‪ (:‬תולין)»‪(:‬‬
‫אבל פסולת גורן ויקב ודאי סתמן לאו מידי דבר אכילה נינהו בעצמן כלל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ואבו‬
‫‪,‬‬
‫במה שכתבגו )שס( ובאמת גראה מפורש כסברת רש׳׳י ז״ל דמותד‬
‫טי‬
‫אינו גקרא אלא דבר שיש בו איסור והיתר מלשון הש״ס במס׳‬
‫שבת )קיו( דשאל ליה קרנא לרב מניין שאין כותבין תפילין אלא על עור‬
‫בהמה טהורה בלבד אמר ליה דכתיב )שמות י( למען תהיה תורת ה׳ בסיך‬
‫מן המותר בפיך יעו״ש ומדדייק מינה דרק על עור בהמה טהורה כתבינן‬
‫ולא אמר דבא להוציא רק עור בהמה טמאה אבל על הנייר דג״כ אין בו‬
‫איסור אכתי מנין דלא כתבינן שמע מיגה דבררשא זו אימעוט גמי נייר‬
‫ללא כתבינז והיינו למותר בפיך לא שייך לומר אלא בדבר שיש ט איסור‬
‫והיתר אבל בדבר שאינו בר מינא לאכילה כלל לא שייך כלל לקרותו‬
‫מותר כ ר ‪:‬‬
‫‪ W y H‬עלן אדרייקית מלישנא דמימרא דקרנא ורב דייק לאידך ניסא‬
‫מלישנא לברייתא דמייתי)‪ (w‬בתר הכי וזו שאילה שאל ביתוסי‬
‫אחר את רבי יהושע הנדסי מניין שאין כיתבין תפילין על עור בהמה טמאה‬
‫דכתיב למען תהיה תורת ה׳ בפיך מדבר המותר בפיך אלמא משמע להדיא‬
‫מסידור לשון חז״ל למהא לכתיב למען תהיה תירת ה כפיו לא ילפיק‬
‫אלא רק ללא כחבינן על עור בהמה טמאה והיינו להא ללא כתבינן אגייר‬
‫ירעינן‬
‫‪,‬‬
‫עין ההכית‬
‫מח ‪»5‬‬
‫ידעינז מהלמ״מ שיהיו כותבי! מל מורמז פ״כ ‪:‬‬
‫תמיהין מל מי שהמיר כן אם יש לו מות בקרקדו דאמו לישנא‬
‫לברייתא הוא מירוק מינה הא לישנא דביתוסי הוא והברייתא‬
‫נדתי ליה וכי אנן אלישנא דניתוסי ניקו ונסמוך ודאי מדיפא לן למידק‬
‫מלישנא דאמוראי קרנא ורב‪ ,‬ומה שהמיר דלנייר לא צריכנא לילן* ממיעוטא‬
‫דקרא דהא הלמ׳׳מ הוא‪ ,‬נמי לא קשיא מידי וכמו שנתבאר במאמרט‬
‫שפוני ממוני תיל דכל מה שהיא מהלכה איבמי לן לאשכותי ליה ג״כ סמך‬
‫מקראי ימו׳׳ש ולהט שאלו מניין‪:‬‬
‫מצאתי במידושי ח׳׳ס למס׳ שבת שיצא לאיר זה זמן לא כביר כמו‬
‫ש‪1‬ב‬
‫שנה אחר הדפסת מאמרנו פתיל תכלת שהממיס סברתינו זו דמידי‬
‫דלאו בר אכילה אימטוט ממן המותר בפיך בדברי התוספות במס׳ שבת‬
‫<»‪ n‬ל״ה תפילין אמילמינתמק( יעו״ש שדבריו מוכרחין שכך הוא שיטת התוס׳‬
‫ושבח ותהלה להשי״ת שכוונתי לסברת התום׳ ז״ל כפי מה שביאר כוונתם‬
‫החתס סופר ז׳׳ל‪:‬‬
‫במה שכתבנו )==‪ (:‬לתרץ הקושיא היאך הוכשר דם תלזון לתכלת‬
‫טז‬
‫שבציצית הא לא הוי מן המותר בפיך וכתבנו לתרץ דלפי מה‬
‫שנתבאר שהתלזון הוא מין דג נהי שהוא טמא אכן דמו מותר מדאורייתא רכל‬
‫דם דגים טמאים נראה שאין בו איסור מדאורייתא דהרי איסור דם ליכא‬
‫אלא בבהמה ותיה ועוף כדאיתא בכריתות )כ‪ :‬וכס( אבל דם שרצים ודגים‬
‫וחגבים אין בהם איסור דס אלא דשרצים דמן כבשרן והתרו בו משוס‬
‫שרץ לוקה כדאיתא ‪ w‬ואפילו בשאר שרצים שאיגם משמוגה שרצים כדאי‬
‫)שס ה ( אבל דם דגים וחגבים לא מציגו בהו איסור דאודיהא זולת מה‬
‫שכתב הרמל׳ס ז״ל בה׳ מ״א נמ׳׳י ס״א( ודם דגים וחגבים טמאים אסור‬
‫משום שהוא תמצית גופן כחלב בהמה טמאה ע״כ יעו״ש‪ ,‬והגה גם בחלב‬
‫בהמה טמאה כתב הרמב״ס ז״ל )גס ‪0‬יג היו( שאין לוקין על אכילתו אלא‬
‫דשם אסור מדאורייתא ורק דהוי כמו חצי שיעור יעו״ש אבל דם חגבים‬
‫ודגים טמאים גראה דאין אסור אלא מדרבגן דלא עדיף מצירן דאיט‬
‫אסור אלא מדרבנן כדאיתא בתוס׳ במס׳ בכורות )ו‪ :‬ד״ה לאסור( ובמס׳ חונק‬
‫)צט‪ :‬י״ס כאני( וברא״ש מס׳ ע״ז)ס״נ סי׳ לס( וכן פסק להלכה בש״מ יו״ד )סי׳‬
‫ס״ג ‪ qw‬ה( כו׳ והייט דחלב בהמה טמאה איתרבי מהטמאין ומגמל נמל‬
‫לרבנן או מאת הגמל לרבי שמעון כדאיתא במם׳ בכורות )שם( אבל בדגים‬
‫וחגבים‬
‫ואנו‬
‫‪,‬‬
‫‪96‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪,‬‬
‫וחגבים ממאיס ליכא קרא להכי צירן ודמן בכלל שרי מדאורייתא כו ע ״ כ ‪:‬‬
‫ב ז ה זקפו כולהו לקועייהו עלן כחויא וכחבו שהיה בהעלם עינינו לשק‬
‫הלמ״מ <‪:‬ס ש״י י׳א( שאתר שפלפל)שם( בלשון הרמב״ם שכתב לפיכך‬
‫דם לגיס ותגבים טהורים מותר ואפילו כנסו בכלי ושתהו מותר ובמה‬
‫שביאר מל זה הרב המגיד ז״ל סיים וא״ת לדעת רביגו דם דגים אק‬
‫חייבץ מליו דקתני במתני׳ )כייהוש כא‪ 0‬במאי איירי אי בטהורים היכי קתגי‬
‫אין תייבין דמשמע דאיסורא מיהא איכא הא לדמת רבינו מותר בכל גוונא‬
‫בין כנסו בין לא כנסו וי׳׳ל ראיירי בטמאים ומאי דקאמר אין תייבין עליו‬
‫משום דם אבל משום לאו דטמאיס תייב דהוי תמצית שבגופן ע ״ כ ‪ ,‬הרי‬
‫מבואר מלשונו ז׳׳ל להדיא דדם דגים טמאים אסור מדאורייתא וכדמוכת‬
‫לשון אבל משום לאו דטמאים חייב והנה באמת מלשון הלת״מ לא מוכת‬
‫מידי דהרי בלאו הכי לא בא לשונו ז״ל בלשון מדוקדק דהרי לשון אבל‬
‫משום לאו דטמאים תייב משממ דאיכא לאו ומלקות והא וראי אינו דהרי‬
‫להדיא הרב אינו אומר כן וטל כרחך לומר דאיסור לאו ומלקות קאמר‬
‫אמור נמי דאיסור לאו ומלקות מדבריהם קאמר ואשכחן טובא כה״ג בלשון‬
‫הש״ס והפוסקים ז״ל‪:‬‬
‫שאנו תמיהין לפי הבנתם שהבינו בדברינו שכתבנו זאת לדבר פשוכן‬
‫אלא‬
‫ומוסכם מכבר שדם דנים טמאים אינו אסור אלא מדרגנן טפי‬
‫הוי להו לאתמוהי מלן מלשון הרדב׳׳ז ז׳׳ל נסי׳ מי( ובדפוס ווארשא )חלק יכימי‬
‫סי׳ אלף קי<‪ 0‬ומלשון הפרייר! יו״ד )‪:‬י׳ סי כעי׳׳ק יל( ופרי מגדים יו״ד )סו״ס ‪>pt‬‬
‫שמבואר להדיא מדבריהם ז״ל דאיסור דם דגים וחגבים טמאים הוא איסור‬
‫חורה ‪:‬‬
‫באמת אנו תמיהין טל הבנתם הרי באמת לא כתבגו זאת לדבר‬
‫א‪1‬לם‬
‫פשוט אלא בלשון נראה שאין בו איסור דאורייתא והיינו דאמ‬
‫בעניותין תרשנו זאת לומר שאינו אסור אלא מדרבנן‪ ,‬והכי איתחזי לן‬
‫מאתר דלא אשכתן בשוש דוכתא בש״ס איסור דם דגים ותגבים טמאיס‬
‫להריא זולת מה שכתב הרמב״ם ז״ל ודם דגים ותגבים טמאים אסור משום‬
‫שהוא תמצית גופן כחלב בהמה טמאה ומקורו מהאי רמס׳ כריתות )כא‪:‬‬
‫אמר רב יהודה אמר רב דם שרצים לוקין עליו בכזית ומסיק התרו ט‬
‫משום שרן לוקה משום דם אינו לוקה אמר רב דם דגים שכינסו אםוד‬
‫כי׳ וסובר הרמב״ס ז״ל דלפי מה דמםיק כי קאמר רב אסיר דלית ביה‬
‫‪t‬‬
‫(‬
‫קשקשים‬
‫מט ‪97‬‬
‫עין התכלת‬
‫קשקשים איירי רב בדגים טמאים וכלפי דאמר בדם שרצים דלוקה בהתרו‬
‫בו משום שרץ קאמר דבדם דגים טמאים רק אסור אבל איגו לוקה‪ ,‬ומלשון‬
‫זה משמע איהורא בטלמא מדרבגן‪ ,‬דאי אסור מדאורייתא קאמר הכי‬
‫הוי ליה למימר דם דגים שכיגסו אינו לוקה ושפיר הר משמע מלקי הוא‬
‫דלא לקי הא איסורא אסור מדאורייתא והוה גיתא טפי לישנא דכינסו‬
‫דלרבותא דאינו לוקה גקטיה‪ ,‬ומדלא קאמר הכי אלא קאמר דס דגים‬
‫שכינסו אסור משמע איסורא בעלמא מדרבגן והגם דהרמב״ס ז״ל אסברא‬
‫לה מיסבר בטעם איסורא דדם דגים וחנביס טמאים משום שהוא תמצית‬
‫גופן כתלב בהמה טמאה והייגו מכללא דכל היוצא מן הטמא טמא וכמו‬
‫שביאר הרא׳׳ה ז״ל בספר החיטך ודל משום שהוא כתמצית גופן כתלב‬
‫בהמה טמאה שאסור מהכלל שבידינו כל היוצא מן הטמא טמא ט ׳ יעו״ש‪,‬‬
‫על כרחך דלאו מדאורייתא ממש מכללא דכל היוצא מן הטמא טמא קאמר‬
‫דא״כ צירן נמי ליתסר מדאורייתא‪ ,‬לא מיבעיא להפוסקים דפסקי לאסור‬
‫כל מי רגלי בהמה טמאת או אפילו להפוסקים לאסור רק מי רגלי ממור בלבל‬
‫לולאי לא גרע ציר לגים ותגבים טמאים ממי רגלי תמיר וכ״ש מכל מי‬
‫רגלי בהמה טמאה‪ ,‬אלא אפילו לשיטת הרמב״ם ז״ל רכל מי רגלי בהמה‬
‫טמאה אפילי מי רנלי חמור שרי‪ ,‬היינו משום דהוי פגום והוי כפירשא‬
‫בעלמא כמבואר בדבריו ז״ל בפ״ר מה׳ מ״א יעו״ש אבל אי לא הוי כפ^רשא‬
‫הוי אםורי אפילו מי רגלי סוסים וגמלים אע״ג דמיא עול מיא נפיק‪,‬‬
‫וכבר ביאר באורך הפרי תואר ז״ל סוגיא דבכורות ) • יי( אליביה וגם אגו‬
‫בעגיותין הארכנו בביאור הסוגיא אליביה דהרמב״ס "ל ולא עת האסף‬
‫פ ה ‪ ,‬וא״כ אי כללא רכל היוצא מן הטמא בדגים ותגנים נמי איתמר הוי‬
‫לן למיתסר ציר דגים ותגבים מדאורייתא ולהדיא פוסק הרמב״ם ז״ל )שם‬
‫ס״ג הכינ( דציר חגבים טמאים שרי מפני שאין בהם אלא לתלותית עיין פר״ח‬
‫)י‪1‬״י סזס״י ה׳׳ה( וציר דגים טמאים גמי דאוסר מבואר מדברי הפוסקים ז״ל דאינו‬
‫אלא מדרבגן‪ ,‬אלא ודאי קושטא קאי ד־ך •כללא רכל היוצא מן הטמא‬
‫טמא לא איתםר בדגים וחגבים טמאים מטעמא שביארנו במאמרנו כנ״ל‪,‬‬
‫ועל כרחך מה דאסבר לה הרמב״ם ז״ל משום שהוא תמצית גופן כתלב‬
‫בהמה היינו לומר שעל זה סמכו חכמים ואסרו דם דגים וחגבים טמאים‬
‫כיון דמציגו דוגמת איסור זה בתורה בחלב בהמה טמאה‪ ,‬מיהו לא אסרו‬
‫אלא בדם דגים וחגבים או ציר דגים דסמיכי ויש בהם ממשות קצת אבל‬
‫ציר‬
‫‪6‬‬
‫ז‬
‫‪y‬‬
‫‪7‬‬
‫ז‬
‫‪f‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪98‬‬
‫ציר חגבים טמאים שאין בו שום ממשות אלא לחלוחית בעלמא לא אסרו‪,‬‬
‫ובאמת אגו תמיהין דכולהו בתר דידן קמהדרי הרי בעיקר הדבר כבר‬
‫קדמגו מרן הגאון מור״י מליסא ז״ל אשר קמנו עבה ממתגיגו בספרו‬
‫הבהיר חות דעת )כי׳ פיג ~\א( יעו״ש ‪:‬‬
‫ראיה לזה דאיסור דם דגים וחגבים טמאים להרמב״ם ז״ל אינו‬
‫מדאורייתא מכללא דכל היוצא מן הטמא טמא אלא מדרבנן‬
‫י‬
‫מדלא נקטי' הרמב״ם ז״ל )כס ״ ‪ ( /‬בהעתיקו דין זה דכל היוצא מן הטמא‬
‫טמא וז״ל כל מאכל היוצא ממין מן המינים האסורין שלוקין על אכילתן‬
‫הרי אותו המאכל אסור באכילה מן התורה כגון חלב בהמה וחנה הטמאים וביצי‬
‫עוף ודג הטמאים שנאמר ואת בת היעגה זו ביצתה והוא הדין לכל האסור‬
‫כיעגה ולכל הדברים הדומין לביצה ע ״ כ ‪ ,‬והוי לי׳ למיגקט כגון מלב בהמה‬
‫ותיה הטמאים ודם חגבים ודגים טמאין וביצי עוף ודג הטמאים ט ׳ ומדלא‬
‫גקיט הכי נראה משום לבקזשטא דם דגים וחגבים טמאים אי] איסורן‬
‫מדאורייתא כמו שנתבאר דכללא דכל היוצא מן הטמא טמא לח איתמר‬
‫בדגים יתגביס טמאין‪ ,‬וא״ת א״כ ביצי דג טמא דקא חשיב לה דאסור‬
‫מן התורה אמאי הא הך כללא דכל היוצא מן הטמא טמא לא איתמר‬
‫בדגים ותגביה טמאין כדאמרן‪ ,‬ויש לומר דשאגי ביצת הטמאים‪ ,‬דכקושטא‬
‫לאו משום כללא רכל היוצא מן הטמא טמא קאתינן עלה‪ ,‬אלא מצד הסברא‬
‫כבשרו ואבר מאברי הוא חשוב‪ ,‬וכדבקושטא האוכל ביצי דגים טמאים‬
‫הנמצאים במעיהם לוקה מן התורה וכן בביצי עוף טמא וכלפסק הרמל׳ם‬
‫יעי״ש וא״כ כי פירשו ממעיהס נמי מצד הסברא דיכא הוא‬
‫דל)‪00‬‬
‫דליתסר ואפילו ללקות עליהם ולא היינו צריכין כלל קרא דבת היענה למישר‬
‫ביצת הטמאים אלא משום דסד״א ביצה טהורה לשרי רתמנא תדוש הוא‬
‫דהוי לן למיסר משום אבר מן התי וביצה ממאה נמי תשתרי קמ״ל ואת‬
‫בת היענה לאוקמינהו לביצת הטמאים אסברא דליתסר משום דכאבר‬
‫מאבריה הוא חשוב מיהו מילקי לא לקי כיון דמכת ריבויי לקרא הוא‬
‫דמוקמינן להו אסברא דליתםר וכל דלא אתי אלא מריבויי לא לקי וכמו‬
‫שביאר הה״מ ז״ל יעו״ש והיינו דוקא ביצי דג טמא אבל דם דגים וחגבים‬
‫דאין לגו לאסור אלא מכללא דכל היוצא מן הטמא טמא והאי כללא לא‬
‫איתמר בדגים וחגבים כדאמרן ובקושטא אינו אסור מדאורייתא ולהכי לא‬
‫העתיק הרמב״ם ז״ל דם דגים וחגבים טמאים בהאי כללא‪ ,‬ובזה יש ג״כ‬
‫וקצת‬
‫‪,‬‬
‫ליישב‬
‫עין התכלת‬
‫נ ‪99‬‬
‫ליישב מה שיש להעיר עלן מלשון התוס׳ במס׳ בכורות )«‪ :‬ד״ס רע( יעו״ש‪:‬‬
‫הן אמה דלכאורה יש לפקפק קצת על העעם שביארנו במאמרנו דלפי‬
‫שבדגיס וחגבים טמאין ליכא קרא לרבויי צירן כמו בחלב בהמה טמאה להט‬
‫צירן ודמן בכלל שרי מדאורייתא‪ ,‬ולכאורה תיגח דגים טמאים דשרן המים‬
‫גיגהו דכהיב בהו לאו מפורש ולא כתיב בהו ריבויי לאסור דמן וצירן יש‬
‫לומר דשרי מדאורייתא‪ ,‬והגס דבתו״כ ‪ 0‬׳ שמיני( דריש שקץ הוא דגבי שרץ‬
‫המים לצירן יש לומר דאסמכתא בעלמא היא כמו שכתבו התום׳ ז׳׳ל‬
‫במס׳ בכורות ‪ :0‬דים לא=יי( יעו״ש‪ ,‬אבל חגבים טמאים הרי לא כתיב‬
‫בהו לאו מפורשויורק שנכללו במה‪ -‬שסיים קרא גבי שרץ הארץ אל תשקצו‬
‫אה נפשותיכם בכל השרן השורץ שבזה כלל כל השרצים וכמו שביאר הר״א‬
‫ממיץ ז״ל בספר יראים )ממה‪-‬מאכלה כי׳ י‪,‬לג( יעו״ש א״כ בכלל שרצים חשובי‬
‫דאתרבי בהו לאסור צירן מקרא דהטמאים ועל כרחך לזמר דהא דפסק‬
‫הרמב״ם ז״ל דציר חגבים טמאין שרי היינו משום שאין בהם מתמצית גופן‬
‫כלל ואינו אלא לחלוחית מיס בעלמא ובאמת כללא דכל היוצא מן הטמא‬
‫טמא אינו אלא במידי דהוא מתמצית נופן‪ ,‬אבל מה שאינו מתמצית גופן‬
‫אינו אסור מהאי כללא‪ ,‬והא דהוצרך הרמב״ם ז״ל לומר בטעם היתר מי‬
‫רגלי בהמה טמאה משום דהוי פירשא לא הוצרך לטעם זה אלא מפום‬
‫מי רגלי תמור דענירי ודמו לחלב‪ ,‬אבל מי רגלי סוסים וגמלים בלאו‬
‫הכי שרי כיון דמיא עול מיא גפיק‪ ,‬ולפי זה בקושטא דם תגביס טמאים‬
‫אסירי מדאורייתא מרבויי דהטמאים כיון שהוא תמצית גופן וממילא דם‬
‫דגים טמאים גמי דאוסר הרמב״ם ז״ל על כרתך לומר ־מדאורייתא קאמר‬
‫מדכייל הרמב״ם ז״ל דם דגים טמאים בהדי דם תגביס טמאים‪ ,‬וכיון‬
‫דדם הצבים טמאים הוא דאורייתא כמו שגתבאר דם דגים טמאים נמי‬
‫מדאורייתא קאמר‪ ,‬ובקושטא ציר דגים טמאים גמי דאוסר הרמב״ם ז״ל‬
‫ג״כ מדאורייתא קאמר‪ ,‬והגם דלא כתיב בהו רבויי לאסור צירן על כרתך‬
‫לומר דסובר הרמב״ם ז״ל דדרשא דתו״כ שקץ הוא לאסור צירן דרשא‬
‫גמורה היא ודלא כמו שכתבו התוס׳ ז״ל דאסמכתא בעלמא הוא דבאמת‬
‫לבר תמוה הוא מהיכי תיתי לומר כן לאסמכתא בעלמא הוא וכבר התמרמר‬
‫יעו״ש ולא עוד אלא דיש לומר‬
‫על זה בתשו׳ שאילת יעב״ץ)ח״נ כי״‬
‫למהאי טעמא גופיה דבתגבים טמאים הוי דאורייתא מהאי טעמיה גופיה‬
‫אסור‬
‫‪M‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪100‬‬
‫אסור ד ם וציר דגים טמאים מדאורייתא שהרי ג ם דגים כימאים דהוא שרץ‬
‫המים גכלל בלאו דאל תשקצי את נפשותיכם בכל השרץ השורץ כדאיתא‬
‫במס׳ מכות ‪ m‬אכל פיטיתא לוקה ד והיינו משוס שרץ השורץ טל הארץ‬
‫ג״כ יעו״ש וכיין דבשרצים איתרבי כללא דכל היוצא מן הטמא טמא מהטמאין‬
‫לאסור צירן ממילא דגים גמי בכלל דהא איכא בהו לאו רשרץ האדן וכפי‬
‫זה צ׳׳ע תורתן של הראשוגיס ז״ל שמבואר בדבריהם בפשיטות דציר דגים‬
‫‪,‬‬
‫אינו אסור אלא מדרבג ‪:‬‬
‫הדבר נכון מאד דבאמת אי אפשר כלל ל מר כן בשיטת‬
‫הרמב״ם ז״ל דבמה דנכללו שרץ המיס וחגבים בלאו דאל תשקצו‬
‫א ת נפשותיכם בכל השרץ השורץ על הארץ איתרבאי שיהיה להס ממש דין‬
‫כרץ הארץ לכל דבר ‪ .‬דא״כ מילקי נמי לילקי על דם דגים וחנבים טמאין‬
‫דהא בשרצים אין דמן חלוק מבשרן כבמס׳ כריתות )==( אי״י א״ר ר ס‬
‫שרצים לוקין עליו בכזית והיינו אפילו בשאר שרצים שא נ ם מהשמנה שרציס‬
‫כבכריתות )ד‪ ,(:‬ואין לומר דאין הכי גמי והא דאר״י א״ר ד ם דגים שכינסו‬
‫אסור בטהורים מיירי כפירש״י ז״ל‪ .‬מלבד מה דאם כן אין מקור נ פ ת ח‬
‫לדברי הרמב״ם ז״ל כצל‪ .‬עור תקשי דא״כ למה סיים הרמב״ם ז״צ‬
‫ב ט ע ם איסור ד ס דגים וחגבים טמאים משום שהוא תמצית גופן כחלב‬
‫בהמה טמאה והיינו מכללא דכל היוצא מן הטמא טמא ואין לוקץ עליו כמו‬
‫שביאר הה״׳מ ד ל יעו״ש‪ ,‬תיפוק ליה מ ג ד ף מחלב בהמה טמאה ומילקי‬
‫נמי ל ק י ‪ ,‬אלא ודאי דאע״ג מ כ ל ל ו שרץ המים ותגייס טמאים דלחייב‬
‫עלייהו משום לאו דשרץ הארץ מיהו לאו שרץ הארץ ממש תשיגי לגבי‬
‫אמנם‬
‫כל מילי‪:‬‬
‫באמת צריך ביאור אמאי לא תשובי באמת שרץ הארץ לכל מילי‬
‫כיון דכלל להו ק ר א בכלל שרץ הארץ בקרא דאל תשקצו א ת‬
‫נפשותיכם בכל השרץ השורץ‪:‬‬
‫לעיינין בעזהש״י דברייתא מפורשת היא בתו״כ ‪ 0‬׳ שמיני ‪<C‬־‪P‬‬
‫י ינ כיייהא ‪ d‬אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ‬
‫כו׳ יכול לא יהא פוסלים את הגוף ת״ל ונטמתם ב ם יכול אף ד מ ם‬
‫כיוצא ב ת ם ת״ל ב ם ב ם את מטמא ואי אתה מטמא בדמם ותלבם‬
‫ו מ ה ביאור הך ברייתא אינו מובן כלל רחאמר יכול אף ד מ ם‬
‫כיוצא בהם נו׳ ועל כרחך לעני! איסורא קאמר ולפסול גוי׳ דאי‬
‫מיהן‬
‫ואטדרין‬
‫להביא‬
‫וחלבם‬
‫יעו״ש‪.‬‬
‫וחלבם‬
‫לטמויי‬
‫עין ההנית‬
‫נא ‪101‬‬
‫לטמויי הא הנך שרצים דאיירי בהאי קרא בשרם נמי לא קא מטמאי‬
‫כלאמרי׳ התם יכול יטמאי טומאה תמירה ת״ל ולא תטמאו בהם ועל כרחך‬
‫דלעגין אישירא ופשול גוי׳ קאמר וא״כ איך ממעט דמם ומלבם הרי‬
‫בשרצים אין דמן תלוק מבשרן ולוקין על דמן בכזית ובספר קרבן אהרן‬
‫פי׳ ודל ואין אתה מטמא משום דמם ותלבם שהאוכלם איגו לוקה משוס‬
‫שרן כדאמרי׳ בפ׳ דם שתיטה משוס דס לוקה משום שרז אינו לוקה ע״כ‬
‫והם דברים תמוהים ומרפסין איגרא דלהדיא אמרי׳ י להיפוך בפ׳ דם‬
‫שחיטה )כריה ס נא‪ (:‬אר״י א״ר דם שרצים לוקין עליו בכזית ומסיק התרו‬
‫בו משום שרן לוקה משום דם איגו לוקה יעו״ש ולומר שהש״ס חולק בזה‬
‫עם סתמא דתו״כ הא ודאי דחוק ולא ניתן להאמר כלל ומכ״ש חלבם וראי‬
‫תמוה דלא מציגו כלל חלב חלוק מבשר בשרצים‪:‬‬
‫אמנם‬
‫לפי האמור יצא לגו כאור נוגה ביאור הך ברייתא רקאי על מה‬
‫דכלל בקרא זה כלהו שרצים שרן המיס וחגבים טמאים שיהיה‬
‫בהם לאו דשרן האדן וקאמר יכול אף דמן וחלבן כלימר חלב ומין שלהם‬
‫דהיינו צירן וכאלו אמר יכול אף דמן וצירן כיוצא בהן דכיון דגכללו שרן‬
‫המים וחגבים בכלל שרן הארץ יהי׳ חשובי ממש כשרץ הארץ לכל מילי‬
‫שלא יהא דמן חלוק מבשרן ולאסור צירן מדיבויי דהטמאים רגבי שרצים‬
‫דאיתרבי בהו כל היוצא מן הטמא ט מ א ‪ .‬ת״ל בם‪ .‬בס אתה מטמא ואי‬
‫אתה מטמא בדמן וחלבן‪ ,‬דרק נופן ממש נכללו בהאי קרא דלחייבו עלייהו‬
‫משום שרן הארץ אבל לא לענין דמן וחלבם וממילא דמן ולירן דליכא בהו‬
‫רבויי בגופייהו לאסור באמת משרי שרי מדאורייתא כיון דלא נכללו ל מ ק‬
‫דמן וצירן בכלל שרן הארץ‪ .‬ובאמת מהך ברייתא נפקו להו לראשונים ז״ל‬
‫דכתבו כולם פה אתר דציר דגים טמאים הוא מדרבנן ודרשא דתו״כ גבי‬
‫דגים שקן הוא לאסור צירן אסמכתא הוא ובחנם התמרמר עליהם בחשו'‬
‫שאילת יעבן דל ה נ ״ ל ‪:‬‬
‫והנה‬
‫להיות כי דברינו הנ׳׳ל בביאור דברינו בענין דם דגים השבנו לקצת‬
‫שואלים והגיע לנו מהם תשובות על דברינו וראינו שלרוב מגמתם‬
‫לטעון על דברינו לא באו על תוכן כוונתנו ראיתי להעתיק _מה ששאלו‬
‫קצת בזה ולהעמידם על כיונת־נו ומזה יוקשו אל השא‪ •:‬כי אחדי העיון‬
‫בעין טובה ימלאו בעזהש״י דברינו מתוקים מדבש ונופת ציפ ם‪:‬‬
‫י‬
‫‪102‬‬
‫עין התכלת‬
‫כי על מה שכתבנו דמלישנא דרב דם מ י ס שכינסו אסור משמע איסורא‬
‫בעלמא מדרבנן ראי אסור מדאורייתא קאמר הכי הוי ליה למימר‬
‫דם דגים שכינסו אינו לוקה ושפיר הוי משמע מלקי הוא דלא לקי הא‬
‫איסורי אסור מדאורייתא כו׳ ומדכא קאמר הכי אלא קאמר דם מ י ם‬
‫שכינסו אסור משמע איסורא בעלמא מדרבנן‪ .‬על זה השיבו דדיוקא דילן‬
‫לאו דיוקא הוא דכמה פעמים מצינו בש״ס לשון אסור ומדאורייתא קאמר‬
‫ועוד אדדייקינן מדברי רב מדלא אמר אינו לוקה יותר יש לן לדייק ממתני׳‬
‫דתנן דם דגים אין תייבין עליו משמע דוקא אין תייבין עליו הא איסור‬
‫דאורייתא איכא וכמו שדייקו התוס ז״ל במתני׳ כן יעו״ש ע ״ כ ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫בהא גלי דעתייהו שלא הבינו יפה דיוקא דילן דודאי מלשין אסור‬
‫הנה‬
‫לחוד ליכא למשמע מינה מידי ואיכא למימר דאסור מדרבנן קאמר‬
‫ואינא למימר נמי דאסור מדאורייתא קאמר ולזה הקדמנו דהך מימרא‬
‫דרב דם דנים שכינסו אסור מקביל לאידך מימרא דרב דאמר מקמי הכי‬
‫דם שרצים לוקין עליו בכזית דכלפי דאמר דדם שרצים לוקין עליו בכזית‬
‫קאמר אבל דם דגים שכינסו אסור כלומר ואין לוקין עליו וכן ביאר להדיא‬
‫הפר״ת יעו״ש וכיון דהך מימרא דדם דגים הוא מקביל לאידך מימרא‬
‫דדם השרן הוי ליה למיגקע דבר והפוכו כלפי דאמר בדם השרן לוקין‬
‫הוי ליה למימר בדס דגים אין לוקין והוי אתי שפיר טפי לשון כינסו‬
‫מ ק ט דלרבותיה דאינו לוקה גקטיה והוי נמי ממש כלישנא דמתני׳ דקתני‬
‫אין תייבין עליו‪ .‬אלא ודאי דשכל את לישניה שלא למינקט אין לוקין עליו‬
‫ולפנות מלישנא דמתני׳ לאירויי דאינו אלא איסורא בעלמא מדרבנן‪ .‬ובהא‬
‫ניחא באמת מה דקשי׳ לכאורה בהך מימרא דרב בדם דגים וכי רב מתני׳‬
‫אתא לאשמועינן הא מתני׳ הוא דם דגים אין חייבין עליהם הא איסורא‬
‫איכא וכפי הנ״ל ניחא דהא גופיה תדית לן רב דאינו אסור אלא מדרבנן‬
‫ואי ממתני׳ הוי מצינו למימר אין חייבים עליהם הא איסורא מדאורייתא‬
‫איכא‪ ,‬ומי שבקי קצת בצורתא דשמעתא יודה על האמת כי דיוקא דילן‬
‫הוא ברור ‪:‬‬
‫‪1‬מה שהקשו ועיר אדרייקינן מדברי רב מדלא אמר אינו לוקה יותר יש‬
‫לנו לדייק ממתני׳ רתנן דם דגים אין חיייץ עליו משמע דוקא אין‬
‫חייבין עליו הא איסורא דאורייתא איכא‪ .‬אנו תמוהים דודא׳ מלישנא‬
‫למתני׳‬
‫עין התכלת‬
‫נב ‪103‬‬
‫למתגי׳ לקחני אין חייבין מליו ליכא למשמע אלא הא איסורא איכא אבל‬
‫מהות האיסור אי מדאורייתא אי מדרבנן ציכא למשמע מינה מילי‪ .‬תדמ‬
‫דהרי לרמת רש״י ז״ל וכל הפוסקים זולת הרמב״ם ז״ל מתני׳ בדם דגים‬
‫מהורים מיידי וקתני אין תייביס מליו למידק הא איסורא לרבנן משום‬
‫מראית עין איכא‪ ,‬ואיך אזלו בתר איפכא לומר בפשיטות ההיפוך מסברת‬
‫כל הפוסקים ז׳׳ל אין זה אלא משום שנבהלו להשיב ולא נתנו לב לעיין כלל‪:‬‬
‫!ביותר‬
‫מבהיל הוא מה שסיימו וכמי שדייקו התוס׳ במתני׳ כן ימו״ש‬
‫והרי באמת התום׳ לא כתבו אלא הא איסורא איכא אבל לא‬
‫נחתו כלל למירק מלישנא דאי! חייבין מליו הא איסורא דאורייתא איכא‬
‫דהא בקישטא שיטת התום׳ ז״ל דמתני׳ וכלהו סוגיא לא מיירי אלא בדם‬
‫דגים טהורים ולא אסורי אלא משום מראית העין מדרבנן יעו״ש‪ .‬ובאמת‬
‫בעיקר קושית התוס׳ במס׳ כריתות )כס( דבלא רב הוי ליה למיפרך ברייתא‬
‫ימתכי׳ אהדדי לולא לבריהס היה אפשר לומר למתני׳ וברייתא לא קשי‬
‫אהדדי דיש לימד למתני׳ נמי אין תייבין עליו ושרי לכתחלה קאמר אלא‬
‫איידי לשני רישא חייבין תני נמי סיפא אין חייביןומצינו הרבה פעמים בש״ס‬
‫דמשני כ ן ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ודין‬
‫דבעיקר תירוצנו שהעלינו שדם התלזון מותר מדאורייתא כדין דם‬
‫דגים טמאים שביארנו שמותר מדאורייתא יש להעיר קצת לפי מה‬
‫שגראה פשוט וברור שהחלזון אעפ״י שאמרו עליו וברייתו דומה לדג אבל‬
‫אינו כצורת דג ממש ולא ממשפחת דגי הים יחשב אלא ממשפחת שרצי המים‬
‫יחשב וכמו שנראה מפורש מלשון הרמב״ם ז״ל בפי׳ המשנה במס׳ כלים‬
‫)פי־׳ג מ״‪ (6‬וזה הרמש הוא שרן המיס הנקרא חלזון ע״כ הרי שהרמב״ם‬
‫קראו שרן המיס וא״כ התינת לשיטת הראב״ד ורמב״ן ז״ל רכל שבים‬
‫אפילו שרצים וחיות הים בכלל דגים נינהו אם טמאים אם טהורים ושפיר‬
‫דין אתר לדמן שהוא מותר מדאורייתא אבל לדעת הרמב״ם בה׳ מאכלות‬
‫אסורות ‪0‬״נ הייני( שכתב וז״ל האוכל כזית משרן המים לוקה מן התורה כו׳‬
‫איזהו שרן המיס אלו הבריות כו׳ כללו של דבר כל שאיגו בצורת הדגים‬
‫לא דג טמא ולא דג טהור כגון כלב המים והדלפון והצפרדע וכיוצא בהן‬
‫ע״כ ושרצים הרי דמן כבשרן ללקות עליו מן התורה‪ ,‬הן אמת שדברי‬
‫הרמב׳׳ם ז״ל בזה שכתב כללו של דבר כל שאיכו בצורת הדגים כו׳ צריכין‬
‫ביאור‬
‫‪104‬‬
‫עץ התכלת‬
‫ביאור כי מה דמות וצורה חערכו לדגים לומר טל מין ממיני רמשי המים‬
‫שיצאו מכלל גבול צורת דגים שלא יהיו גכלליס בכלל דגים אלא בכלל שרן‬
‫המים אטו כלהו דגים בחרא צורה ניגהו הלא המה הרבה צורות מצורות‬
‫שונות‪ .‬וכפי הנראה מלשון הרמב״ן ז״ל בנמוקי תורה פ׳ שמיני ובהשגותיו‬
‫לספר המצות ט גבול צורת הדגים המה השטים במים ואינם בעלי קומה‬
‫להליך על רגליהם כי אין להם רגלים‪ .‬ואותן רמשי המים שהם בעלי קומה‬
‫להליך על רגליהם שיש להם רגלים המה בכלל שרצי וחיות המים שלשיטה‬
‫הרמב״ם ז״ל חלוק דיגם מדין הדגים‪ .‬וכפי זה החלזון שאינו מבעלי רגלים‬
‫בכלל הדגים יחשב‪ .‬אולם מלשון הרמב״ם ז״ל)‪:‬ם( שכתב וז״ל אי זהו‬
‫שרן המים אלו הבריות הקטטת כמו התולעים והעלוקה שבמים ט ׳ יעו״ש‬
‫והרי אלו לאו בעלי רגלים ניגהו ובכלל שרן המים חשיב להו‪ .‬והגראה‬
‫דהסולעים והעלוקה שבמים כיון שאין בהם סימני דגים טהורים יצאו מכלל‬
‫דגים לגמרי מחמת שמטילין ביצים וקי״ל במס׳ ע״ז )מ•( דג טמא משרין‬
‫מבפנים‪ .‬ומעתה החלזון בדקדוק קראו הרמב׳׳ם ז״ל שרן המים כיון‬
‫שמטיל ביצים ואינו משריץ מבפנים כדפירש׳׳י ז״ל במס׳ סנהדרין)צאי(‬
‫יעו״ש וא״כ לכאורה דמו אסור מן התודה כבשרו‪:‬‬
‫אמנם‬
‫באמת פיוז דלהראב״ד ורמב״ן ז״ל כל דרי המים דין אחד להם‬
‫דין דגים אי טמאים אי טהורים אפושי פלוגתא לא מפשינן וגס‬
‫להרמב״ם ז״ל הגם שמחלק בין דגים לשרצי המים לא מחלק להו אלא‬
‫לענין שמות הלאיין דצריך לאתרויי ביה משום שרן המים ולא משום ד‪:‬‬
‫טמא וכן נמי לענץ שאינו ניתר בסי׳ סנפיר וקשקשת אבל מהות איסורם‬
‫אחד הוא וכשם שדם דגים טמאין מותרים מדאורייתא וכמי שביארנו‬
‫משום שאין בהם יתורא לרבות לאסור דמן הכי נמי כולהו שרן המים‬
‫למן מותר מן התורה ובפרט לפי דרשא דתו״כ בם בם את מטמא ואי‬
‫אתה מטמא בדמם וחלבם וכמו שביארנו והרי לאו דשרץ המיס מכללא‬
‫דהאי קרא הוא להרמב״ם ז״ל וכתיב בם למעט דמם כמו שנתבאר‪:‬‬
‫!לאשר‬
‫אגו רואים ט ת״ל מחטטים אחרי דברינו ראינו נחוץ לבאר‬
‫קצת דברינו הנם שאינו נחוץ למנין המאמר שאנו עסיקים בו‬
‫ט מה שכתבנו וגם להדמב״ם ז״ל הגס שמחלק בין דגים לשרצי המים לא‬
‫מתלק להו אלא לענין כוי וכן נחי לענץ שאינו ניתר בסנפיר וקשקשת‬
‫כו׳‬
‫עין התכלת‬
‫גג ‪105‬‬
‫נ ו ‪ /‬לכאורה אינו מובן לפי מה שנתבאר גבול ההבדל שבין דגים לשרץ‬
‫המים הוא במה שמטיל ביצים והא תינח ביןדגים טמאים לשרץ המים שדג‬
‫טמא משריץ מבפנים ושרץ המים מטיל ביצים‪ ,‬אבל כשיש לו סנפיר‬
‫וקשקשת במה יוצא מכלל דג טהור עד שנימא שאינו מוטיל בו סי׳ סנפיר‬
‫וקשקשת לטהרו אי משום שמטיל ביצים הרי דג טהור מטיל ביצים באמת‪:‬‬
‫אמנם‬
‫הדבר נכון מאד לודאי גבול ההבדל שבין דג טמא לשרץ המים‬
‫סגי במה שזה משריז מבפגים וזה מטיל ביצים אכן גבול ההבדל‬
‫להוציאו מכלל דגים טהורים שלא יועיל בו סימני סגפיר וקשקשת בקושטא‬
‫הוא בגוף צורתו וכמו שנתבאר מתורתו של ה־מב״ן ז״ל דכל שהם בעלי‬
‫קומה שיש להם רגלים להלך בהם בכלל שרץ המים נינהו ולא מועיל בהו‬
‫סימני סנפיר וקשקשת‪ .‬ובזה מדוקדק מאד לשונו של הרמב״ם ז״ל )‪:‬ס(‬
‫שכתב וז״ל האוכל כזית משרץ המים ליקה מן התורה שנאמר אל תשקצו‬
‫את נפשותיכם בכל השרץ השורץ וכוי הרי כלל בלאו זה שרץ הארץ ושרץ‬
‫העיף ושרץ המים‪ .‬איזהו שדן המים אלו הבריות הקטנות כמו התולעים‬
‫והעלוקה שבמים והבריות הגדולות ביתר שהן תיות הים‪ ,‬כללו של דבר‬
‫כל שאיגו בצורת הדגים לא דג טמא ולא דג טהור כגון כלב המים והדלפון‬
‫והצפרדע וכיוצא בהן עכ׳׳ל‪ .‬ולכאורה אריכות לשיכו איגו מובן דפרט‬
‫באיזהו שרן המים התולעים ועלוקה ובכללו של דבר פרט כלב המים‬
‫והדלפון והצפרדע‪ .‬ובקיצור הוי ליה למיכתב איזהו שרן המים אלו שאינן‬
‫בצורת הדגים הבריות הקטנות כמו התולעים והעלוקה שבמים והבריות‬
‫הגדולות ביתר כגון כלב המיס והדלפון והצפרדע וכיוצא בה‪ :‬שהן חיות‬
‫הים‪ .‬אכן לפי מה שגתבאר גיתא דתרתי קאמר הרמב״ם ז״ל ולא מצי‬
‫למיכללינהו כחדא דתחלה קאמר איזהו שרן המים שצריך להתרות בו‬
‫משום שרן המים ולא משום דג טמא אלו הבריות הקטנות כמו התולעים‬
‫והעלוקה שבמים והבריות הגדולות ביותר שהן תיות היס‪ .‬מיהו בזה לא‬
‫מפיק להו אלא מכלל דגים טמאים אבל לא מפיק להו מכלל דגים טהורים‬
‫לומר שלא יועיל בהו סימני סנפיר וקשקשת דהא בקושטא תולעים ועלוקה‬
‫שבמים שגבול ההבדל שבינם לדגים הוא במה ש‪::‬טילין ביצים באמת מועיל‬
‫בהו ס־מני סנפיר וקשקשת דכשיש בהם סנפיר וקשקשת אין שום גבול‬
‫הבדל שיבדיל בינם לבין דיים טהורים שהרי דגים טהורים נמי מטילי‬
‫ביציים‬
‫‪10‬‬
‫‪J‬‬
‫עין התכלת‬
‫ביצים גיגהו להט הדר וכתב ועל בריות הגדולות ביתר שהן חיות הים קאי‬
‫וקאמר כללו של דבר כל שאינו בצורת דגים היינו מה שגבול ההבדל ביגו‬
‫לבין דגים היא בגוף צורתו שהוא מבעלי קומה שיש לו רגלים‪ ,‬לא הוי דג‬
‫ממא וצריך לאתרויי ביה משום שרץ המים ולא הוי דג עהור ואיגו מועיל‬
‫בו סימני סנפיר וקשקשת ובזה פרט כגון כלב המים והדלפון והצפרדע‬
‫וכיוצא בהן שהן בעלי קומה ויש להם רגלים‪ .‬כן נראה ברור ביאור לשונו‬
‫הקדוש של הרמב״ם ז׳׳ל‪ ,‬ובעיקר מחלוקתן של הראב״ד ורמב׳׳ן ז״ל‬
‫והרמב״ס ז״ל בזה נתבאר אצלינו בחידושיגו לספר המצות ואין מקומו כאן‪:‬‬
‫י* ? ! ו ד העירו על עיקר דברינו בזה ובמאמרנו פתיל תכלת דלהט דם‬
‫דגים וחגבים טמאים שרי מדאורייתא טון דלית בהו רבויי‬
‫דקרא לאסור כמו בחלב בהמה טמאה דאיתרבי מהטמאיז ומגמל הגמל‬
‫ט ' יעו״ש והעירו על זה הלא גם בחלב טמאה מקשה הש״ס במס׳ בכורות‬
‫)י‪ (:‬למה לי קרא מ״ש מריטבן וקיפה שלהן ומשני סד״א הואיל כו׳ יעו״‬
‫ומשים הכי צריך קרא אבל דם דיים וחגבים טמאין כיון שהיא תמצית‬
‫גופן כמ״ש הרמב״ם ז״ל פשיטא דהיא בכלל רוטבן וקיפה שלהן לאסור ‪.‬‬
‫התורה ולא איצטריך לזה שוס קרא אתריגי ע״כ והאריכו בזה‪ ,‬ואט‬
‫תמיהין בזה כי נבהלו להשיב ולא עיינו יפה ונשמט להי צירן מלשון הסוגיא‬
‫דזה לשון הש״ס )»(' אמר לי׳ רב אחא ברי דרבא לרכ א‪:‬י אלא מעתה‬
‫טעמא דרבנן מגמל גמל ורבי שמעון מאת הגמל הא לאו הכי ה״א חלב‬
‫דבהמה טמאה שרי מ״ש מהא דתניא הטמאין לאסור צירן ורוטבן וקיפה‬
‫שלהן ט ׳ וכבר כתבו התום ‪ so‬דס רוטב( לקרא לאו לריטבן וקיפה שלהן‬
‫אתא אלא לצירן אתא יעו״ש ועיקר הקושיא הוא מ״ש מציין לטין לאיתרבי‬
‫ציר ממילא מלב נמי צריך להיות אסור יעו׳׳ש בתוס׳ )ל׳־ה לאסיי( וממילא‬
‫בלגים וחגבים לבקושטא צירן שרי מדאורייתא וכמי שכתבו התום׳ ‪0‬ש(‬
‫ללרשה לתו״כ שקץ הוא לכם גבי לגיס אסמכתא בעלמא הוא יעי״ש מגא‬
‫לן בלא קרא לאסור למן‪:‬‬
‫ש‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ V T D‬בעיקר לבר זה שנתבאר בלברי התוס׳ ז׳׳לבכמה רוכתי בפשיטות‬
‫רציר דגים ותגבים טמאין שרי מדאורייתא יש בזה סתירה לכאורה‬
‫מדברי התום׳ במס׳ ע׳׳ז)מ•( דאברייתא איזו היא גירית שאינה טרופה כל‬
‫שראש ושדרה ניכר איתמר רב הונא אמר עד שיהא יאש ושדרה ניכר רב‬
‫נחמן‬
‫עין התכלת‬
‫‪,‬‬
‫נד ‪107‬‬
‫‪,‬‬
‫נחמן אמר או ראש או שדרה כו אמר רב יהודה משמי דעולא מחלוקת‬
‫לטבל בצירן אבל בגופן דברי הכל אסור עד שיהא ראש ושדרה ניכר‬
‫וכתבו התוס׳ )מ ל־כ מ ח ל ו ק ה ( וא״ת והא צירן גמי איסור דאורייתא כדאמרי׳‬
‫)חולין יף ?ע( הטמאין לרבות צירן ורוטבן וי״ל דודאי דאורייתא צירן אסור‬
‫מיהו צירן בטל ברוב וגופן לא בטל דברי לא בטילה יעו״ש‪ .‬הרי להדיא‬
‫מבואר מדבריהם ז״ל דצירן אסור מדאורייתא‪ ,‬וכבר נשאלנו בזה והשיגו‬
‫לחלק בין צירן היוצא מעצמו לבין צירן היוצא על ידי כתישה וסתיטה ‪,‬‬
‫דהא דאמרגו דציר דיים וחגבים שרי מדאורייתא היינו בציר היוצא מעצמו‬
‫דאע״ג דתמצית גופן הוא מ״מ כיון שיוצא מעצמו לא הוי גופן ממש אלא‬
‫כזיעה בעלמא וצריך קרא לרבויי ובדגים וחגביס דליכא קרא שרי‬
‫מדאורייתא וכדאשכתן כהאי גוונא לעני! ברכה במס׳ ברכות )לחי( האי‬
‫דובשא דתמרי מ ב ר ק עליו שהכל מ״ט זיעה בעלמא היא והא ודאי‬
‫דובשא דתמרי הוי תמצית גוף התמרים כמו שציר דגיס הוי המצית גופן‬
‫מ״מ כיון שיוצא מעצמו לאו ממשן הוי אלא זיעה בעלמא ומברכין עלי׳‬
‫שהכל ושאני טרימא דאע״ג שהוא מעוך וכתוש מברך עלי׳ בורא פרי העץ‬
‫משום דממשן של התמרים הוא יעו״ש והכי גמי ציר דגים היוצא מעצמו‬
‫לא חשיב אלא זיעה בעלמא ושרי מדאורייתא והא דכתבו התיס׳ במסכת‬
‫ע״ז דציר דגים אסור מדאורייתא היינו בצירן היוצא על ידי כתישה וסתיטה‬
‫)גיפרעסט בל״א( דהוי גופן ממש כמו רוטבן וקיפה ועיין רא״ש במסכת‬
‫ברכות )«( שוב מצאנו שגם הרב כנה״ג ופמ״ג כתבו לתלק כן‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫והנה‬
‫שואל אחד תזר ושאל על זה דמ״מ קשה מנ״ל להתוס׳ במסכת‬
‫ע״ז להקשות בפשיטות וא״ת ותא צירן נמי איסור דאורייתא‬
‫אימא בכאן נמי הפי׳ של צירן כמו בכל מקוס לציר בעלמא דהוא מדרבנן‬
‫ושפיר מקילין בה ע״כ‪ .‬ואגו לא השבנו לו על זה כי גלי אנפשי׳ דלא ידע‬
‫מה דקא מתוי לי׳ במתוג ואינו ראוי למיעל קמי רבנן שהדבר פשוט שאם‬
‫הי׳ מעיין בהסוגיא לא הי׳ שואל כן שהרי הסוגיא אטרית שאיגה טרופה‬
‫קא׳ שאין אנו יודעין אם מדגים טהורים הוא אם מדגים טמאיס וכמו כן‬
‫אין אט יודעים בהציר אס הוא ציר היוצא מעצמו או ע״י כתישה וסחיטה‬
‫ואנן מספקינן לי׳ בציר כתישה וסתיטה שאסור מדאורייתא ושפיר הקשו‬
‫התוס׳ ז׳׳ל‪:‬‬
‫ולכשתשתכל‬
‫‪108‬‬
‫‪1‬לכשתשתכל‬
‫•‬
‫עץ התכלת‬
‫‪,‬‬
‫תמצא דבריט מוכרחים בדברי התוס ז״ל רבאמס‬
‫דברי התום׳ דל קשין להולמן במה שכתבו וי״ל‬
‫דודאי דאורייתא צירן אסור מיהו צירן בטל ברוב מה כוונתם בזה אי‬
‫כוונתם דאפילו מדרבנן בטל ברוב ושרי א״כ למה לי סימן כלל ועל‬
‫כרחך כוונתם דרק מדאורייתא בטל ברוב אבל מדרבק מיהו אסור אלא‬
‫דלגבי איסור דרבנן סגי סימן אחד א״כ מאי סיימו ונופן לא בטל דברי׳‬
‫לא בטילה הרי הא דברי׳ לא בטילה הוא רק מדרבנן ולגבי איסור דרבנ;‬
‫מועיל סי׳ אחד ועל כרחך כוונתם דלא שייך כאן להתיר בסי׳ אחד‬
‫מטעם דלנבי איסור דרבנן מועיל סי׳ אחד דהרי הכא מספקינן נמי שאץ‬
‫כאן רוב כלל ואסור מדאורייתא ורק דאי ברי׳ הוי בטילה ברוב אפילו‬
‫מדרבנן הוי לן להתיר כל חתיכה וחתיכה מטעם ס״ס בלא סי׳ כלל ספק‬
‫טהור ואת״ל טמא שמא יחר החתיכות רובן טהורים ונתבטל תתיכה זו‬
‫ברוב ולזה כתבו דבריה אינה בטלה והוי רק ספק אחד דאורייתא אס‬
‫טמא אם טהור ובספק איסור דאורייתא לא מועיל סי׳ אחד‪ .‬א״כ הדד‬
‫תקשי הרי צירן נמי הוי ספיקא שמא אין כאן רוב כלל ואסור מדאורייתא‬
‫ובספק דאורייתא לא מועיל סי׳ אחד מאי אמרת דצירן בטל ברוב אפילו‬
‫מדרבנן והוי ס״ס שמא טהור ואת״ל טמא שמא הרוב טהור ונתבטצ‬
‫ברוב א״כ למה לי סי׳ כלל כנ״ל‪ .‬שוב מצאתי שהעיר קצת בזה הנאון‬
‫מהרש׳׳ק ז׳׳ל בספר עבודת מבודה ונשאר בצ״ע‪:‬‬
‫אכל לפי מה שנתבאר לחלק בק ציר היוצא מעצמו לציר היוצא על ידי‬
‫י כתישה וסתיטה דציר היוצא מעצמי שרי מדאורייתא ורק ציר היוצא‬
‫מל ידי כתישה וסחיטה הוא דאסור מדאורייתא נראה דזה באמת כוונת‬
‫התום׳ בתירוצם דמציר היוצא ממלמו לא קשי׳ להו מידי דודאי מחולק‬
‫מגופן דציר היוצא מעצמו שרי מדאורייתא ולא אסור אלא מדרבנן ובדרבנן‬
‫מועיל סי׳ אחר אבל גופן הוא איסור דאורייתא ורק דקשי׳ להו דיש‬
‫לחשוש נמי שציר היוצא סל ידי כתישה שאסור מדאורייתא מעורב בציד‬
‫זה ולזה תירצו מיהו צירן בטל ברוב כלומר דודאי ציר היוצא מעצתו‬
‫רובא הוא נגד ציר היוצא על ידי כתישה ונתבטל ציר היוצא על ידי כתישה‬
‫ברוב ציר היוצא מעצמו והגם דמדי־ב^ן מיהו אסור רגם ציר היוצא מעצמו‬
‫עכ״פ אסור מדרבנן מיהו לא הוי אלא ספק דרבנן ומועיל סי׳ אחד‬
‫אבל גופן הוי ספק אחד דאורייתא כנ״ל‪:‬‬
‫במה‬
‫נה ‪109‬‬
‫עין התכלת‬
‫במה שכתכנו‪ 00‬ע•( וכן הוא משמעות לשון הגהות רמ״א ביו״ד‬
‫יח‬
‫»*ס״י ‪ 00‬שכתב וכל דם דגים ודם האדם הואיל ומדיגא שרי‬
‫אינו אוסר תערוכתו מכ״ל וכל דם דגים משמע דכולל דם דגים טמאים‬
‫נ״כ ע״כ‪ .‬הנה זה פשוט דהרמ׳׳א בדם דגים טהורים מיירי וקאמר שאינו‬
‫אוסר תערוכתו ולא דקדקנו אלא מיתור לשון וכל שבלשון רמ״א ז״ל‬
‫דהוא לאכללא נמי דם דגים טמאים בומדינא שרי‪ .‬אולם במה שבנו דיק‬
‫להסיב יותר לשון וכל שבלשון רמ״א ז״ל לכוונה אתרת לא אטפל בזה‬
‫ויהי להם אשר להם מאתר שלא על זה ה עיקר םמיכתנו‪:‬‬
‫י‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫במה שכתבנו )‪ (03‬ומקום אתי לומר דאפילו לכשנתליט דהחלזון‬
‫יט‬
‫הוא ממינא דצב כפשטות משמעות לשון המדרש נמי לא‬
‫קשי׳ מידי ]היאך הוכשר דמו לתכלת שבציצית הא בעינן מן המותר בפיך‬
‫וגם הקושיא משום טומאה[ לפי מה שנתבאר במאמרנו שפוני טמוני חול‬
‫)כי׳ כ כעי׳ ט( בשם ר״ת דהחלזון יש בו שני מיני דמים אחד אשר מיפקר‬
‫פקיר ואחד אשר מבלע בלועי ודם הראוי לצביעה הוא הדם אשר מיפקד‬
‫פקיד ובאמת כן הוא בזה החלזון שמצאנו שהרס הראוי לצביעה מיפקר‬
‫פקיד בגוי׳ בכיס כעין שלפוחית ומעתה יש לומר דזה הדם הנצרר בו‬
‫ומיפקד פקיר בהשלפוחית איגו מגופו רק מה שמכנס מצמחי הים ודומה‬
‫לדבש דבורים שמותר מפגי שמכגיסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן‬
‫כדאמרינן במס׳ בכירות ‪ 00‬והכא נמי הדם שהוא מיפקד פקיד וראי‬
‫לצביעה אין ממצה אותו מגופו ואין בו לא טומאה ולא איסור כו׳ יעו״ש‪:‬‬
‫והעידו‬
‫‪,‬‬
‫על זה דהגיחא לשיטות הרמב״ם ז״ל בה מ״א‬
‫דפוסק כת״ק דברייתא במס בכורות <שס( אבל לפי שיטות‬
‫ההלכה כש״ע יו״ד) י׳ ש׳׳א כעי׳ א וסעי׳ ס( דהוא ע״ד שביאר הה״מ‬
‫« ס פ׳׳ג היג( דרנ ששת לא סבירא ליה בטעם היתר הדבש כת״ק משום‬
‫שאין ממצות אותן מגופן אלא כרבי יעקב דאמר דובשא רחמגא שרי׳ אלא‬
‫דבהא דרבי יעקב מתלק בין יש לו שם לוי לאין לו שם לוי לא סבירא ליה‬
‫כוותי׳ וקי״ל כרב ששת יעו״ש א״כ אין תי׳ זה עולה שפיר‪:‬‬
‫באמת במאמרנו בכדי שלא להאריך על המעיין נקיטגא נסשין‬
‫הנה‬
‫בקצרה למינקט התי׳ בפשיטות כפי פשטות שיטות הרמב״ס ז״ל‬
‫אבל‬
‫‪,‬‬
‫‪0‬‬
‫)ס״ג ס״ג ז‪6‬״ד ה״כ(‬
‫עין התכלת‬
‫‪110‬‬
‫איל באמה רירוצ;י עולה נחי שפיר אליבא דרבי יעקב ואליבא לרב ששח‬
‫והזו •קו אתנו לבאר בקצרה שיטתנו בהסוגיא דבכורות )בס(‪:‬‬
‫‪JIlTf‬‬
‫בהא דפריך הש״ס במסכת בכורות )‪:‬ס( אפשיטותי׳ דרב ששת‬
‫תניתוה היוצא מן הטמא טמא והני נמי מטמא קאתי מיתיט‬
‫מפני מה אמרו דבש דבורים מותר מפני שעכניסות אותן לגופן ואין‬
‫ממצות אותן מגופן יעו״ש הוי קשי׳ לן האי מאי תיובתיה הא צדדי הבעיא‬
‫לאסור מי רגלי תמור הוי משום דמכירי ודמו לחלב מאי מגופיה קא ממצצו‬
‫ואסורי או דלמא מיא עול מיא גפיק והאי דעכירי הבלא דבשרא הוא‬
‫ואיכ מאי ראי׳ מדבש למי רגלי חמור מי רגלי חמור אסורי דמגופיה‬
‫קא ממצצו ליה אבל דבש דבורים מותר משום שאין ממצות אותן מגופן‪.‬‬
‫ואפילו להאיכא דאמרי דגם במי רגלי סוסים וגמלים קא מיבעי׳ להו ורק‬
‫דלא נקטינהו משום ללא שתו להו אינשי מ״מ נראה דצדדי הבעיא הוא‬
‫ג״כ אי מגופיה קא ממצצי ליה דאע״ג דלא מכירי ומיא עול מיא נסיק‬
‫מ״מ כיון שנשתנה טעמן ודאי גתמרב בהו תמרובות מיץ זך דמגופיה קא‬
‫ממצצו לי או דילמא האי משתנה טעמן משום הבלא דבשרא הוא וכן‬
‫מבואר מלשון ספר הישר לר״ת ז״ל)סי׳ ה ל ח יעו״ש וא״כ רב ששת דפשי‪£‬‬
‫לאיסורא היינו דמגופיה קא ממצצו ליה ומאי קושיא מדבש דשפיר שלי‬
‫משום שאין ממצות אותן מנופן‪ ,‬הן אמת דמלשון רש״י ז״ל שכתב ודני‬
‫גמי מטמא קאתו שבתוך הטמא היו ואע״ג דלאו מגופיה מימצן אסודי‬
‫ע״כ משמע דפשיטותיה דרב ששת אזלא דאסורי אע״ג דלאו מגופיה קא‬
‫ממצלו ליה‪ .‬אכן באמת אינו מובן דלא הוי פשיטותיה דרב ששת מעין‬
‫הבעי׳ דהאיבעי׳ הוי רק אי מגופיה קא ממצצו ליה או לאו מגופיה קא‬
‫ממצצו ליה הא אי פשיטא לן דלאו מגופיה קא ממצצו ליה פשיטא ליה‬
‫דמותרים ורב ששת פשיט דלא תלי׳ מידי בהט והגם דפירש״י ז״ל הוא‬
‫בהואיכא לאמרי מיהו הא גם להואיכא דאמרי צדדי הבפי׳ הוא אי מגופיה‬
‫קא ממצצו או לא‪ .‬כלאמרן מספר הישר לר״ת ז״ל‪ .‬ובאמת כפי מובן‬
‫הפשוט לולא פירש״י ז״ל למשמע לרב ששת לפשיט לאיסורא היינו משום‬
‫רמנופיה קא ממצצו לי אינו מובן באמת איך פשיט לה זאת ממתניתין‬
‫•למגופיה קא ממצלו ליה וכל זה צריך ביאור‪ .‬גס לכאורה אינו מובן הא‬
‫דאותבי׳ לרב ששת מברייתא ללבש י לטריס ולא אותבי׳ ממתני׳ למסכת‬
‫מכשירין‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫נו ‪411‬‬
‫מכשירין)&״נ מ״י( דבש הצירמין כוהור ומוהר באכילה להא מפי אלימא‬
‫לאקשויי ממתני׳ ממברייתא ‪:‬‬
‫נראה לודאי במלי האיבעיא סתמא קא במו מי תלים של‬
‫חמור מהו ולא פירשו להדיא צדדי במייתם רק סחמא דש׳׳ס‬
‫כלפי דשקיל ומרי והיבמי להו דםוסים ודגמלים קא מסבר לה צדדי הבמי‬
‫דטפי הוי מי רגלי סוסים ונמלים לאו מנופייהו קא ממצצו להו ממי רנלי‬
‫תמור אבל בקושכןא ודאי צדדי הבעי׳ לא הוי במציאות אי מנופיה קא‬
‫ממצצו אי לא אלא צדדי הבעיא הכי הוי מפום דתלב פשיכיא לן דאסור‬
‫מדרשא דגמל גמל או את הגמל‪ ,‬ודובשא פשיניא לן דשרי מברייתא דדבש‬
‫דבורים מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצית אותו מגופן ולהכי במי‬
‫רגלים דודאי מיקדן ממיא רעול הוא מפיק ולא ממיצוי גופייהו והא גמי‬
‫ודאי דממילוי גופייהו גמי מעורב בהו כיון דעכירי או שנשתנה טעמן‬
‫איבעיא להו למאי מדמינן להו לחלב מדמינן להי דבתר מיעוט מיצוי‬
‫יופייהו המעורב בהו אזלינן ואסורי כחלב או דילמא לדובשא מדמינן להו‬
‫דבתר עיקרן אזלינן דממיא דעול הוא דנפיק ולא אזלינן בתר עירוב מיצוי‬
‫גופייהו דלא מרבינן מגמל גמל או מאת הגמל לאסור אלא מיצוי גופייהו‬
‫להדי׳ כחלב אבל מי רגלים כיון דעיקרן לאו מיצוי גופייהו ניגהו שרי‬
‫כדובשא ופשיט להי רב ששת תגיתוה שהיוצא מן הטמא טמא מטמא לא‬
‫קאמר אלא מן הטמא כו׳ כלומר הא כללא קיהיב ומי רגלים נמי אע״ג‬
‫דעיקרן לאו ממיצוי גופייהו נינהו נכללו בכללא דמן הטמא ולית לן למיפק‬
‫מידי מהאי כללא‪:‬‬
‫שפיר אותבי׳ מברייתא דדבש דבורים וקושיין הכי אזלא‬
‫דבשלמא אי לא הוי אשכתן דמסברת עצמינו מפקינן מידי‬
‫מהאי כללא דכל היוצא מן הטמא טמא שפיר הוית פשיט מהאי כללא‬
‫לאסור גמי מי רגלים אבל כיון דתזינן דמסברת עלמינו אנו מפקינן מהאי‬
‫כללא שהרי האי כללא כל היוצא מן הטמא כולל נמי אפילו מירי שאין‬
‫ממצות אותו מגופן כלל ומכל מקום אנו מפקינן דובשא מהאי כללא ישריק‬
‫לי׳ מטעמא דאין ממצות אותן מגופן ומסברא דלא איתרבי לאסור מגמל‬
‫גמל או מאת הגמל וכיון דבתר סברא אזלת ניפוק נמי מי רגלים מהאי‬
‫כללא שהרי מסברא איה לן למימר נמי דלא איתרבי מגמל גמל או מאה‬
‫הגמל רכל היוצא מן הטמא טמא אלא מידי דממצצו מנופיה בעיני ולא‬
‫מידי‬
‫אמנם‬
‫‪,‬‬
‫והשתא‬
‫‪,‬‬
‫‪112‬‬
‫עין התכלת‬
‫מידי דממצצו על ידי תערובות מיא רעול ועיקרו ממיא רעול הוא דנפיק‬
‫‪:‬‬
‫ומשני‬
‫הוא דאמר כרבי יעקב דאמר דובשא רחמנא שרי׳ כו׳ שרן‬
‫מון( טמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה שטון! ממא‬
‫משריץ כוי כלומר אי לאו גזה״כ מסברא בעלמא משוס דאינן ממצות אותן‬
‫מנופן לא הוי מפקינן ליה מכללא רכל היוצא מן הטמא טמא ורק דגזה״כ‬
‫הוא רכל שאינן ממצות אותו מגופן שרי׳ וכיון דלאו מכת סברא הוא אלא‬
‫מגזה״כ לא מליט לאפקועי מכללא דכל היוצא מן הטמא טמא אלא דומיא‬
‫דדובשא דאיגן ממצות אותן מגופן כלל‪ .‬אבל מי רגלים אע׳׳ג דמיא עול‬
‫מיא נפיק כיון דמגופיה נמי ממצצו מסברא לא מצינו לאפקומי מכללא‬
‫דכל היוצא מן הטמא ט מ א ‪ .‬ומיושב שפיר מה דלא אותביה ממתניתין‬
‫דמכשירין דכיון דלא מסיק התם טממא מסברא דאינן ממצות אותו מנופן‬
‫יש לומר דהוא מאיזה דרשא דקראי מגזה״כ ולהט אותבי׳ מברייתא למסיק‬
‫בה טממא מסברא‪ ,‬ומטתה שפיר דם תלזון גמי כיון דלאו מגופן ממצוק‬
‫אותו שרי מגזה״כ דאבל אתה אוכל ממה שעוף טמא משריץ דגלי רחמנא‬
‫דבכללא דכל היוצא מן הטמא טמא לא הוי היכא שאינן ממצות א ו‬
‫מגופן‪ ,‬לא מיבעיא למאידלא קי״ל כרבי ימקב דאוסר דבש נזין וצירעין‪.‬‬
‫אלא אפילו לרבי יעקב דאוסר דבש גזין וצירעין» הייכו משום שיש לו שם‬
‫לוי והוה כגופו של שרן כמו שביאר בסה״י ז״ל)‪0‬י׳ תליה( יעו״ש אבל לס‬
‫חלזון אפשר שלא הי׳ לו שם לווי ושפיר שרי מכת גזה״כ‪ .‬ויש לנו בזה‬
‫אריכות לברים בסוגיא זו לא עת האסןן פה‪:‬‬
‫תו‬
‫‪7‬ז‪1‬ד העירו בזה ללפי תירוצנו ללם זה הראוי לצביעה אין ממלה אותו‬
‫מגופו ואין בו לא טומאה ולא איסור א״כ הדר לא הוי לי׳ מן‬
‫המותר בפיך לפי מה שביארגו דלא היי מן המותר בפיך אלא במה שיש‬
‫בו איסור ולהט מידי דלאו בר אכילה לא הוי מן המותר בפיך משום ללא‬
‫שייך ני׳ איסור וא״כ זה הדם גמי כיון דלא שייך בי׳ איסור לא מקרי מן‬
‫המותר בפיך ע׳׳כ‪:‬‬
‫אמנם‬
‫דעתנו בזה דודאי כל סוג מידי דבר אכילת האדם כיון שבכללו‬
‫אתה מוצא איסור והיתר וראי דההיתר כלפי האיסור מן המותר‬
‫כפיך מיקרי ואע״ג שבזה הדבר טצמו בפרטות לא שייך בי׳ איסור כלל‬
‫מיהו‬
‫עץ התכלת‬
‫(‬
‫נז מ !‬
‫מיהו כיון דבכלל סוג מידי דבר אטלת האדם ׳נמצא איסור להט מין‬
‫ההיתר יש לו חשיבות להיות נקרא ‪ p‬המותר בפיך‪:‬‬
‫ואנו‬
‫!‬
‫‪I‬‬
‫ן‬
‫ן‬
‫‪1‬‬
‫תמיהין איך לא עמדו על דעתנו בזה מדברי עצמנו מקמי הכי‬
‫דקיימו ומסוקי בהו בהערתגו לפי דעת המג״א דבכל המצות בעינן‬
‫מן המותר בפיך א״כ צריך ביאור היאך הוכשר דם חלזון שהוא דג טמא‬
‫לתכלת שבציצית ולפי הבנתם הוי להו לאקשויי וממונך אלא מאי תרצה‬
‫להוכיח מזה שהחלזון דג מהור הוא ולהכי הוכשר דמו לתכלת שבציצית‬
‫הרי אפילו אם דג טהור הוא נמי לאו מן המותר בפיך הוא דהרי בדג‬
‫טהור לא שייך בי׳ שום איסור ‪ .‬וכפי הנראה שבאמת לא הבינו עיקר‬
‫הערתנו והבינו שהערתנו על המג״א בפשיטות אזלא לאקשויי ולדחות לעת‬
‫המג״א ז׳׳ל ולהוכיח מזה דלאו בכל המצות בעינן מן המותר בפיך אלא‬
‫דזו קשה מהראשונה דכפי הבנתם הוי להו לאתפוסי עלן בחזקה האי מאי‬
‫קושיא הא תכלת שבציצית גזה״כ הוא ומ״ש תכלת דמשכן דקא ניחא לך‬
‫ומאי שנא תכלת שבציצית דקא קשי׳ לך‪ .‬אמנם באמת שפתותינו ברור‬
‫מללו בהערתנו היאך הוכשר דם חלזון שהוא דג טמא לתכלת שבציצית‬
‫והיינו דכל ע ק ר שקלי וטרי׳ דילן הוא לתרוצי ולרחויי מה דלכאורה יש‬
‫להוכיח דלפי דעח המג״א ז״ל על כרחין לומר דחלזון דג טהור הי׳ ולא‬
‫נצרך לדחוקי דגזה״כ הוא והייכו כמו שגתבאר דאי דג טהור הי׳ שפיר‬
‫בפשיטות הוי מן המותר בפיך כיון דבכלל סוג מידי דבר אכילת האדם‬
‫אתה מוצא איסור והיתר נקרא ההיתר מן המותר בפיך ולזה ביארנו לאין‬
‫מזה הכרח דגם אי החלזון דג טמא הוא נמי שפיר רמו הוי מן המותר בפיך‪:‬‬
‫ובר מן כל דין גם לפי הבנתם פשיטא לזה הדם אע״פ שאינו מגוש‬
‫אלא ממה שמכניס לגופו מ״מ טון שהתהווה הדס הוא על ד י‬
‫לבר טמא ואפילו הכי הוא מותר ודאי שייך בי׳ חשיבות להיות כקרא מן‬
‫המותר בפיך‪:‬‬
‫במה שכתבנו ‪ (:wo‬ובפתילי ראשו כמין אונקלאות מתלות כפופים‬
‫כ‬
‫כמו שנתבאר במאמרנו נשם סעיף ה( שהחלזון יזצאץ מן ראשו‬
‫כמין אונקלאות ויתרות כפופים יעו״ש‪ .‬ומקור לבדינו)פם( הוא מהא לחנן‬
‫במס׳ כלים)מי״נ»יא( שלשלת של סיטונות טמאה של בעלי במים טהורה‬
‫אמר רבי יוסי אימתי בזמן שהוא מפתח אחר אבל אם היו שלים או שקשר‬
‫חלזוי‬
‫‪8‬‬
‫ח‬
‫עין התכלת‬
‫‪114‬‬
‫חלזון בראשה ממאה ע״כ והיינו דכיון שמשה חלזון בראש השלשלת מוכחא‬
‫מילתא דלשימוש מבדי לה לתלותה בהאונקלאות ויתדות הכסופים היוצאים‬
‫מראש החלזון ולא לנוי וסמכנו לזה לשון הערוך )מיו מלחן נ( שכתב מלה‬
‫דהך מתני׳ ח״ל פי זה הוא צורתי ונקרא חלזון כמו החלזון שהוא מוקף‬
‫ע״כ והעיד )‪ (08‬הר׳ בנימין בהגהותיו שהעריך בספרו הראשון שכתב צייר‬
‫צורת התלזון ימו״ש ומתבאר מזה שהמרוך הכיר החלזון לציירו וידע שפתילי‬
‫ראשו הם כאונקלאות כפופים שבראש השלשלת זה חורף דברינו )=‪: (0‬‬
‫‪,‬‬
‫ולאשר‬
‫הבינו מלשוננו שרצוננו לומר בפירושא דמתני׳ או שקשר חלזון‬
‫בראכה היינו שהיו מושין האונקלאות בלבד בראשי השלשלת‬
‫מל למות פתילי החלזון ולזה הקשו מל דברינו היאך שייך להשאיל שס‬
‫הברי׳ כשלימות על אבר אחד מהברי׳ וגם איך שייך להשאיל שס לדבר‬
‫שיש לו שם בפני עצמו‪ .‬ומה הי׳ תסר להתנא לקרות לאונקלאות הכפופים‬
‫שבראש השלשלת בשמם המצמי אונקלאות ולא בשם המושאל חלזון‪ .‬וביותר‬
‫תמהו שבאמת מהר׳׳מ ור״ש ורע״ב במס׳ כלים «ס‪ 1‬מבואר להליא שהיו‬
‫מושין בראש השלשלת רמות תלזון שלם‪ .‬אכן באמת הבל יפצה פיהם‬
‫וכל מעיין ישר בדברינו ןש‪ (0‬רואה מבורר שכוינתני באמת שלכך היו עושי•‬
‫למות צירת חלזון שלם בראש השלשלת בשביל שיש עליו כמין אינקלאית‬
‫ופתיליס'בראשו כמובן והגם שלשיננו « ס ( מגומגם קלת ויש מקים למעות‬
‫בהבנת כוונתנו כמו שהבינו הם מחמת שגגת המעת־ק שהשמיע איזה‬
‫תיבות מלשוננו אכן מי שיש לו לב קצת להבין בקל מעצמו מכין שכיונתנו‬
‫כך ואין צריך לעשות שאלה מזה‪:‬‬
‫מה שתמהו על מה שפירשנו שהחלזון בראש השלשלת עשוי‬
‫לתלותה על הכותל שלא כן פי׳ הרמב״ס ז״ל רפי׳ ועשוי לנעול‬
‫בו הדלתות‪ .‬וגם הר״ש והר״ב פירשו סתם ולא פירשו כלל שעשוי כדי‬
‫לתלות בכותל‪ .‬הנה לא עייגו בחיבורנו ס״מ מס׳ כלים )שם קנד( דמייתיק‬
‫מלה דמתני׳ תוספתא מפני שהיא עשויה לכפיתה יעי״ש בביאורנו הארוך‬
‫) ל ״ ס » נ י ק ט ‪ :‬דיה שלשלה( ובאמת גם לפי׳ הר״מ שעשוי לגמול בו הדלתות‬
‫ג״כ הוא על ירי האונקלאות הכפופים שיוצאים מראשו שמכנים אותן‬
‫לתוך הפותחת‪:‬‬
‫אמנם‬
‫אולם‬
‫מה שהעיר מבהיל אחר על מה שהבאנו לשון הערוך כנ״ל‬
‫שקצרגו‬
‫נח ‪115‬‬
‫עין התכלת‬
‫שקצרנו בהבאת לשונו כי זה לשונו חלזון ]שנעקמ[)י״נ מלים( או שקשר‬
‫חלזון בראשה מ מ א ה ‪ .‬פי זה צורתו ונקרא תלזון שהוא מוקף מכ״ל הערוך‬
‫ובמוסיר כתב במל מוסף המרוך ז״ל א״ב במל הערוך צייר בספרו צורת‬
‫חלזון ונו׳ ימו״ש וסיים זה המבהיל א״כ החלזון דמס כלים לפי׳ המרוך‬
‫הוא שרץ הנקרא שנמקמ ואינו כלל החלזון שצובמין מדמו תכלת וא״כ‬
‫אין שום ראיה לחלזון שצובעין בדמו תכלת אם יש לו פתילים כמין‬
‫אונקלאות אם לאו וגם אין ראיה אם ראה את החלזון הנצרך לתכלת ע״כ‬
‫וגשתבש בזה שיבוש גדול שנדמה לו שמלות האשכנזית המורנל שבמרוך‬
‫הוא מרבנו במל המרוך ז״ל אבל באמת הוא הוספה ממשכיל אחד‬
‫ממשכילי זמגגו משה לגדא שמו שעשה פרצות הרבה בספר הערוך מתמת‬
‫חסרון ידעתו ואין מביאין ראי׳ מהשוטים‪ .‬ושמור זה ודעהו כי עוד יוצרך‬
‫זאת לפנינו בכמה מקומות להלן‪ .‬ותמה על עצמך וכי בשביל אשכגזי זה‬
‫נפריד בין הדבקים לעשות פלוגתא בין רבינו בעל הערוך והר״מ והר״ש‬
‫והרע״ב ז״ל הרי ידוע שראו את ספר הערוך ושתו בצמא את דבריו ולמה‬
‫בכאן גדו מפירושו אלא ודאי בקושטא שפה אחת ודברים אתדים להם גם‬
‫בזה וילמד סתום מן המפורש‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫גסתבך זה המבהיל ג״כ במה שכתבנו )שם( ונראה שהוראת‬
‫בא‬
‫שם מליון הוא ג״כ טל שם פתיליו הללו שבהם מושך ואוחז‬
‫וסובב מה שרוצה לאמוז מלשון ותליזת תילוזה דגבי מלכת שבא ; מ מ ו ם שני‬
‫<יסוי‪ ,‬נ ( שעגיגו שצמצמה וסבבה את בגדיה הסובבים אותה ט ׳ יעו״ש ותמה‬
‫טל זה מלשון הערוך )טלו חל« א( שכתב וז״ל תלז ]אויסציען[ תרגום שני‬
‫בימים ההם כשבת המלך וחלזת חילוזא עכ״ל הרי מפורש שם להדיא שלאו‬
‫מנין צמצם וסיבוב הוא ע״כ ולא ידע ואשם כי מלות האשכנזית אינם‬
‫מרבינו המרוך כנ״ל‪:‬‬
‫נסתבך ג״כ במה שכתבנו גשם( וממנין זה נקרא גם הצלצל חלזון‬
‫‪1‬לזה‬
‫שמל הא דכתיב)למיס ‪ CM‬יירש הצלצל תרגום ירושלמי חלזונא‬
‫ובמדרש תנחומא )פ׳ ואלא( הובא בילקוט )כס רמז קפה( כיצד היה הברד יורד‬
‫רבי פנחס ורבי יהודה הלוי אחד מהם אומר כחלזון הזה היה יורד ומקצץ‬
‫את האילנות כו׳ יעו״ש מל שם שמסבב מצמו סביב האילן לקצצו מ״כ‬
‫ועל זה כתב שנעלם מאתנו לשון הערוך )מלך הלזין א( שכתב וז״ל תלזון‬
‫]האגעל[ וא״כ נראה דהא לאמר במדרש תנחומא כיצד היה הברד יורל‬
‫רבי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪116‬‬
‫עין התכלת‬
‫רבי פנחס ורבי יהודה הלוי אחד מהם אומר כחלזון הזה היה יורד ומקלן‬
‫אילטת ר״ל כחלזון האגעל ואין הכוונה על בריה ע׳׳כ‪ ,‬והנה תמה על מלמך‬
‫מי שיש לו מות בקדקדו יאמר דבר זה לפרש לשון המדרש כילד הי׳ הברד‬
‫יורד כחלזון הזה היה יורד ומקצן אילנות דהכי קאמר כיצר הי׳ הברד‬
‫יורד כברד הזה הי׳ יורד כו׳ מאי קאמר ומאי כף הדמיון הא בברד‬
‫גופיה איירינן ואי לפרושי מלת ברר קאחי הכי הוי ליה למימר מאי ברד‬
‫חלזון ועור שם האגעל מי לא ידוע טפי בשם ברר מבשם חלזון אתמהה‬
‫אלא שכפי הנראה זה המבהיל כל חשקו לחבק חיה נכריה מלוה הלועזות‬
‫שהוסיף האשכנזי בספר הערוך‪ .‬וזה האשכנזי לשון המוםפיא אטעי׳‬
‫שהמוסף במוסגר ‪ (00‬כתב על לשון הערוך וז״ל א״ב פירש בלשון יוני ברד‬
‫וזהו שם מורסא קטנה עגולה וזכה כמו אבן ברד בין העפעף והעין או‬
‫בעין עצמו ע״כ האשכנזי סבר דלפרושי שם חלזון קאמר שהוא ברד שבלשק‬
‫יון נקרא ברד חלזון ולא היא לפרושי שם המורסא קאי וקאמר שבלשון‬
‫יון נקרא זו המורםא ברר משום שהיא קטנה ועגולה וזכה כמו אבן הברר‬
‫והגס ששם ברד על האגעל הוא לשון הקודש אין זה תימה לומר שמשום‬
‫זה הושאל שם ברר על המורסא שבעין בלשון יון כידוע שכל הלשונות‬
‫נבנו ונקתו בעלגי לשון מלשון הקודש אבל מה שנהרא בלשון המשגה זן‬
‫המורסא חלזון הוא על שם חלזון שהוא ברי׳ כמו שביארנו ואפילו לכשתמצא‬
‫לומר שהפי׳ הוא בהמוסף שהברד נקרא בלשון יון חלזון הוא ג״כ על שם‬
‫שהברד יורד ומקלן אילנות כאותה הברי׳ הנקראת חלזון שיורדת ומקצצת‬
‫אילנות וכבמדרש הנ״ל מיהו עיקר שם חלזון על הנריה הונח וכמו שביארנו‪:‬‬
‫כמה שכתבנו ‪ 00‬ע‪ (.‬ובדמו השחור כדיו כמו שנתבאר במאמרנו‬
‫כב‬
‫‪ 00‬כמ־׳ ז׳( שהתלזון דמו שתור כדיו כו׳ ונשאלנו בזה דהן‬
‫אמת שכן הוא דעת הרמב״ם ז״ל בה׳ ציצית ‪0‬״א ה״נ> אכן דעת רש״י‬
‫וחוס׳ נראה שסברי שדם החלזון הוא דם ירוק ולא שתור‪ .‬שהרי דעת‬
‫רש״י ז״ל במס׳ מנתות )*& בהא דקאמר השים התם מייתינן דם חלזון‬
‫וסמנין‪ .‬דצורך הסמנין לשרות בהם הצמר קודם הצביעה כדרך הצובעים‬
‫לשרות בגדים בצריף שקורין בייצא ועי בתיס׳ ‪ (00‬אבל איט נותן כלל‬
‫הםמנין ביורה עם הדם וא״כ אם דם החלזון שחור הוא כדיו היאך היה‬
‫צובע ירוק אלא ודאי דלרעת רש״י ז״ל היה הדם ירוק בעצם‪ .‬וגם התוס׳‬
‫שם‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫נט ‪117‬‬
‫) ‪ 0 5‬ד״ס»‪*1‬י‪ (0‬שכתבו דבר תימא הוא היאך מערב שום דבר בהרי תכלת‬
‫הנם שתירצו ושמא מם הסממנים נקרא תללת מיהו מקושייתם מבואר‬
‫להריא דסברי שרם החלזון במצם הוא ירוק ראם היה רמתם כרמת‬
‫הרמבים ז״ל שלם החלזון הוא שחור כליו ורק הסממנים מהפכים הרם‬
‫למראה ירוק א״כ לא היה מקום לתמיהתם כלל וממתה כיון להך מילתא‬
‫אם רמו שחור כלץ בפלונתא מיתני׳ בין הני תקיפי קמאי רמב״ס ורש״י‬
‫ותום׳ ז״ל איך תפסנו זאת לסימן מל החלזון שמצאנו שהוא החלזון האמתי‬
‫שרברו מלץ חז״ל הרי לימת רש״י ותוכר ז״ל אררבה הוא סימן מובהק‬
‫שאינו חלזון האמתי ומי ירים ראש להכרימ בין הנהו תקיפי קמאי ז״ל‪:‬‬
‫אולם‬
‫ה‬
‫לא מחכמה באו לספק עלינו את הוראות ולחלק מלינו את השק‬
‫כי הרי זה ודאי שרש״י ותום׳ ז״ל לא ראו את החלזון לירע תואר‬
‫למו אם שחור אם ירוק כי התכלת נפסק עול בימי הגאונים כמו שביארנו‬
‫והרי גם הרמב״ם ז״ל שכתב ולמו שחור כליו ובאמת אין ררכו לכתוב‬
‫בחיבורו לבר מסברת עצמו ומזה שפטט במאמרנו)שט״ח ה• יחי( שהשיג‬
‫החלזון וראה את למו לא כתבנו זאת אלא על פי השערה ואינו ראיה‬
‫ברורה כי אפשר ונוטה יותר שמצא ק מפורש באיזה מקום ברברי חז״ל‬
‫ואנחנו לא נדע מקור מקומו הטהור כי היה לפנץ כמה מדרשי חז״ל אשר‬
‫חסרים לנו כעת ומכ״ש שרש״י ותום׳ ז״ל ודאי לא ראו את החלזון ודמו‬
‫וכבר הוכחנו ק במאמרנו)שט״ממ( מלשון רש׳׳י ז״ל במס׳ חולין)פעילה‬
‫‪.‬‬
‫טון שהדמב״ם‬
‫כזיו ורש״י ותוס׳ ז״ל לו יהיה כרבריהם שמשמע לסבלי שרם החלזון הוא‬
‫ירוק בעצם אבל אינו ולאי מחמת שראו וילפו שהוא ‪ p‬ורק מסברא היה‬
‫נראה להם כן לולאי סברא הפשיטה למי שללי ראה את החלזון לירע‬
‫תואר רמו‪ .‬הוא מסברא שלמו היה ירוק בעצם‪ .‬וא״כ וראי אם היו רואים‬
‫רנד הרמב׳׳ם ז״ל לא הוי פליגי עליו‪. .‬אין ספק מוציא מ י ד וראי רממ‬
‫הרמב״ם ז״ל שכתב לנר כרור ומפויס שלמו שחור כליו הא ח ל א ‪:‬‬
‫באמת באו לתלק מליט את השומן ט אמת מאחר שמלבדי‬
‫אכן‬
‫י הרמב״ם ז״ל נתבאר לנו אמיתות הלבר שלמו של חלזון שצבעו מ‬
‫תכלת היה שחור כ ד ו קשה עלן לומר שרש״י ותוס׳ ז״ל לא כיוונו האמת‬
‫בסברתם ולזה הסבט במאמרט )שט״ח שם‪ (:‬לשון רש״* ז״ל בחולין)שם( שכתב‬
‫ומראית‬
‫עין התכלת‬
‫‪118‬‬
‫ומראית דמו דומה לים שאין כוונתו על דמו אלא על מה שצובע ברמו‬
‫וכתבנו סמוכין לזה מדקדוק לשונו הקדוש שכתב ומראית דמו ולא כתב‬
‫ודמו דומה לים כי באמת דמו שחור כדיו ואינו דומה לים וכן יש לדקדק‬
‫מלשון רש״י ז״ל בנמיקי תורה ‪0‬׳ הרימה( ותכלת צמר צבוע בדם חלזון‬
‫וצבכ« ירוק‪ .‬ואי עצם דמו הוא ירוק הוי ליה למימר ורמו ירוק או והוא‬
‫ירוק ומדדקדק וכתב וצבעו ירוק משמע שרק צבעו ירוק אבל הרם בעצם‬
‫אינו ירוק ‪:‬‬
‫מה שדקדקו מדברי רש״י ותום׳ במס׳ מנחות )שם( לומר שסברי‬
‫שדם התלזון בעצם הוא ירוק אנו מוכרתין להעתיק מה שהשבנו‬
‫בזה לאחד מהמחברים יצ״ו וזה לשונו‪:‬‬
‫אמנם‬
‫שכתבת‬
‫‪,‬‬
‫לשון רש״י ז״ל חולין)»•( שהתכלת דומה לים כי ומראית‬
‫דמו דומה לים מ ׳ וכתבת על זה כלומר דדם נופיה דומה‬
‫״"‬
‫לים בלי תערובות עמו סממנים אמרים ובדם גופיה הוא דצכעינן כר‬
‫שהובא שם לשון רש״י‬
‫אתפלא כי לא עיינת במאמרנו)שש״ח סי׳ נ׳ סעיו‬
‫ז״ל ונתבאר שאין לשונו מתגגד ללשון הרמב״ם ז״ל יעו״ש ‪:‬‬
‫‪o‬‬
‫!שכתבת‬
‫לשון רש״י ז״ל מנחות )מ‪ (3‬וסממנין לשרות בהן כדרך‬
‫הצובעין כו׳ ודקדקת מזה שלדעת רש״י ז״ל אסור ל ע ר‬
‫שום דבר בהדי דם חלזון ותשבת שזה ביאור לשון התוס׳)שם( שכתבו דבר‬
‫תימא הוא היאך מערב שום דבר בהרי תכלת והיינו דסברי שהיו מערכין‬
‫הסממנים בהדי הדם חלזון ביורה ועל זה תירצו ושמא עם הסממנים נקרא‬
‫תכלת וסיימו ובקונטרס פי ־ לשרות בהן כדרך הלוכעין ששורין אותו בצריף‬
‫כלומר דלפירושו לא מערב הסממנים בהדי התכלת ולא קשי׳ מידי זה‬
‫^ טונחך‪ ,‬וכבר חשבו כן רבים זולתך אכן אנן לא כן עמנו‪ ,‬דביאור‬
‫המשך לשון התום׳ על דרך זה לא שייך אלא כפי מה רסליק אדעתך למימר‬
‫שיש פלוגתא במראית דם התלזון בעצמו דלדעת הרמב״ם דם החלזון בעצמו‬
‫אינו צובע מראה התכלת אלא על ידי עזר הסממנים וכן הוא סברת התום׳‬
‫ולזה הקשו דבר תימא הוא היאך מערב שום דבר בהדי תכלת והוצרכו‬
‫לתרץ ושמא עם הסממנים נקרא תכלת‪ .‬אבל דעת רש״י ז״ל כנראה‬
‫מלשונו במס׳ חולין הוא דדם החלזון בעצמו בלי עזר שוס סממנים צובע‬
‫מראה התכלת והסממנים לשרות בהם הצמר שיהיה ראוי לקבל הצבע א״כ‬
‫לא‬
‫‪3‬‬
‫‪,‬‬
‫ת ן ר‬
‫עין התכלת‬
‫ס ‪119‬‬
‫לא הוי דמערב שום דבר בהדי החכלח ולזה סיימו ובקונטרס פי׳ ט׳‬
‫כלומר דלפירושו בפשיטות ניחא כג״ל אכן כל זה לפי מה דסליק אדעתך‬
‫אמנם לפי מה שנתבאר דהא פשיטא לן דדם החלזון בעצמו כמו שהוא אי‬
‫אפשר לצבוע בו מראה תכלת כיון שהוא שחור כדיו כמו שכתב הרמב׳׳ם‬
‫ז״ל ולית מאן דפליג עלה דהרי ידוע לשונו הקדוש של הרמב״ם ז״ל שאיט‬
‫כותב מסברת עצמו אלא לשוט מזוקק שבעתים מלשון הש״ם וספרא וספרי‬
‫ותוספתא וירושלמי ומדרשי חז״ל ומסתמא ראה וידע איזה מקום בדברי‬
‫רז״ל שמפורש כן להדיא ולא שייך בזה פלונתא כלל‪ .‬וכבר ביארנו במאמר‬
‫שפוני טמוני מול דאין לשון רש״י ז״ל שבמס׳ תולין הנ״ל מתננד לזה אדרבה‬
‫מסכימים עם לשון הרמב״ם ז״ל וא׳׳כ על כרחך היה הדם מלזון צריך‬
‫לסממנים שיהי׳ עזר להדם שיצבע מראה התכלת והא דפירש״י ז״ל‬
‫סממנין לשרות בהן כו׳ היינו כי באמת כמו שהסממנים פועלים שדם‬
‫החלזון ישיג מראה התכלת על ידי נתינתם בתוך היורה בהדי דם חלזון‬
‫כמו כן פועלים על ידי ששורין בהם הצמר ונשארים על הצמר שקורין‬
‫ביי״ץ ואח״כ כשטתגים הצמר בהיורה עם דם החלזון פועלים ג״כ שדם‬
‫החלזון משיג מראה התכלת‪ .‬ומעתה אי אפשר לפרש המשך לשון התום׳‬
‫בדרך ה ל ל שהרי אי קישית התום׳ דבר תימא הוא היאך מערב שום דבר‬
‫בהדי תכלת היא קושיא‪ .‬הוא בין שנפרש שנותנים הסממנים בתוך היורה‬
‫בין שנפרש ששורין בהם הצמר קודם נתינתו ליורה רמה לי שמערב‬
‫הסממנים להדייהו בהדי תכלת ומה לי שמערב הסממנים שעל הצמר‬
‫בהדי תכלת ‪:‬‬
‫אבן ביאור המשך לשון התום׳ ז״ל הוא ד מ ה באמת לקושטא דמילתא‬
‫כפי מה שביארנו במאמרנו)»יל הכלת מן«»־ט השמיני«‪ (:‬שהסממנים‬
‫המה פשוטים ומשוללי צבע ורק פועלים להוציא הצבע מן הדם אין קושית‬
‫התום׳ ז״ל מובנת כלל שהרי הצביעה הוא רק ברם מלזון בלא תערובות‬
‫שוס סממנים הצובעין כלל רק פועלים לטהר ולזכך הדם שיוציא בהירות‬
‫צבעו מהכח אל הפועל‪ .‬אכן קושיה התום׳ הוא מחמת שנסתפקו בהא‬
‫דקאמר הש״ס וםממנין ומדלא פירש מה המה הסממנים םתמא כפירושו‬
‫שאין קפידא בזה וכלהו סממנים יהיה איזה שיהיה כל שפועל שדם החלזון‬
‫יצבע מראה תכלת כשר שהרי הש״ס לא בא לסתום אלא לפרש ולהשיב‬
‫מל מה ששאל האי תכלתא היכי צבעיתו לה וכמו שביארנו )שס( ולזה‬
‫נסתפקו‬
‫‪120‬‬
‫עץ התכלת‬
‫נסתפקו לומר שגם סממנים שהמה ממיני הצבעים ופמולשס בדם החלזון‬
‫הוא שעל ידי החמזגותם עם דם החלזון מתהוה מראה התכלת כידוע שמל‬
‫ידי התמזגות שגי צבעים הפכיים יוכל להוליד מראה חדשה ואם כן‬
‫הסממגים הם ג״כ מהצבע ומכל מקום כשר ולזה הצר כתבו דדבר תימה‬
‫הוא היאך מערב שום דבר בהדי תכלת ותירצו ושמא מם הסממנים נקרא‬
‫הכלת ולזה סיימו ובקונטרס פי לשרות ב ק כדרך הצובעין ששורין אותו‬
‫בצריף כלומר ולפירושו על כרתך שהסממנים המה משוללי צבע ופעולתם‬
‫הוא רק לטהר ולזכך הדם שיוציא בהירות צבעו מהכת אל הפועל אבל הס‬
‫עצמם אינם מהצבע ולהט פועלים פעולתם ג״כ ע״י ששורין בהם הצמר‬
‫שאם הסממנים המה ממיני הצבעים ופעולתם הוא על ידי התמזגותם בדם‬
‫התלזון כנ״ל‪ .‬א״כ הסממנים המה ג״כ מהלבמ היו צריכץ למרב אותם‬
‫להרייהו עם דם הסלזק למזוג אותם בתוך היורה כידוע לבקיאים באומטת‬
‫הצביעה ומדפירש״י ז״ל וסממגין לשרות בהם ט ׳ טל כרחך דמפרש הא‬
‫דקאמר הש״ס וסממנים לא איירי אלא בסממנין משוללי צבע ופעולתם‬
‫הוח רק שהדם יוציא שורש צבמו מהכת אל הפועל וא׳׳כ אין ה ס מ מ ק‬
‫מהצבע כלל ולא קשיא מידי‪ .‬זה נראה ברור בביאור המשך לשון התוס׳‬
‫ז״ל‪ ,‬ע״כ‪:‬‬
‫ד‪1‬ה נתבאר שמלשון רש״י וחוס׳ ז׳׳ל בםוגיא דמנחות )מ( לא מיבעיא‬
‫שאין ראי׳ שסוברים להיפוך מדעת הרמב״ם ז״ל אלא שיש עוד‬
‫קצת סעד וסמך מדבריהם לדעת הרמב״ם ז״ל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ומעתה‬
‫מאחר שנתבאר שאין שום מקום מוציא ראיה לזה לומר שדעת‬
‫רש״י ותום׳ ז״ל מכחשת עדותו של הרמב״ם ז״ל שהעיד שדמו‬
‫שחור כזיז אדרבה קצת יש סמזטן מדבריהם לקיים עדותו אני תמה מאד‬
‫מי ירים לאש להעיז לפקפק בעדותו של הרמב״ם ז״ל‪ .‬ולא על המלגלג‬
‫ומבהיל אחד שבא ג״כ מליט במענה זו אחר שגנבה מחכם אחד והלבישה‬
‫מור בבגדים צואים ס כ מ ת כרסיות שרופות קרים ודקדוקי מניות אשר‬
‫שאף מדימות חיצוניות אט כועס‪ .‬ט מל דבריו לא הייט מזדקקים‬
‫להשיב כלל ט אין קץ לדברי ח ת ואל תען כתיב‪ .‬אולם מל החכמים אסר‬
‫באו בטענה זז בדעת תורה כנ״ל עליהם אט כועס‪ .‬הלא מזקטם נתבונן‬
‫ח מ ד הדורות שלפניט אשר בכל כחם עבדו להטיל שלום בפמליא של מעלה‬
‫רבוחיט‬
‫כא ‪121‬‬
‫עץ התכלת‬
‫רבותיט הראשונים ז״ל ואפילו במילי דסברא שידוע שכשם שפרליפיק אץ‬
‫דומות זה לזה כך אין דעתן דומות זה לזה בכל מ טרחו להשוות הדיעויו‬
‫שלא לאפושי פלונחא וטרחו בזה עד מקום שירם מגמת אפילו על צלי‬
‫הדוחק‪ .‬והמה משום אהבת הטצוח וכבוד המרומה אחזו דרכם להיפוך‬
‫לעייל פילא בקופא דמחטא לדחוק עצמן לאפושי פלוגתא במציאות עד‬
‫שנקל בעיניהם להטיל מום בקדשים להכחיש טדותו של הדמב״ס ז״ל אשר‬
‫מפיו אט חיים‪ .‬וכל זה טצדקי לעקור מצות עשה של ציצית השקולה כעד‬
‫כל המצות‪:‬‬
‫במה שכתבנו ‪ m‬ובתרמי מיני דמים שיש בו האחד שהוא מיפקד‬
‫בג‬
‫פקיד הראוי לצביעה והשני שהוא מיבלע בלועי כמו שנתבאר‬
‫במאמרנו )‪:‬ם כעי׳ ט( מדברי ר״ת בתום׳ מס׳ שבת)מה‪ .‬ליס ט היכי( וכן‬
‫בזכרו עוד דברי ר״ת הללו בתוס׳ מס׳ כתובות )» י״ ימסקיי פקיי( שהחלזק‬
‫יש בו תרתי מיט דמים ודם הראוי לצביעה מיפקד פקיד‪ ,‬והגם שהרבה‬
‫מהראשונים ז״ל עמדו בקושית התום׳ ז״ל ולא תירצו כתי׳ ר״ת‪ ,‬לאו משום‬
‫דלא סבירא ל ט אלא דלא פסיקא להו ואין לנו להזניח פשימותא דד׳ת‬
‫ממה דלא פסיקא להו מילתא לשאר ראשונים ז״ל ע״כ יעו׳׳ש‪ ,‬שוב נתיישבט‬
‫דבאמת ליכא פלוגתא כלל בזה על ר״ת ז״ל דאי הר פליגי עליה דר״ת‬
‫ז״ל היו הדברים מתמיהים איך לא הביאו כלל א ק באמת קושית ותי׳ שאר‬
‫הראשונים ז״ל הוא ענק אחר מקושית ותי' ר״ת ז״ל ‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫‪niTI‬‬
‫זה לשק הר״ן ז״ל בחידושיו למס׳ שבת )קו‪ (.‬הצדן והחובל ב ק‬
‫חייב‪ ,‬פ* דש להן עור ונלרר הרם בין העור והבשר והעור‬
‫» מ כ ט מלצאת וחייב משום נטילת נשמה של אותו מקום שחבל בו דמם‬
‫לי קטלה כולה מה לי קמלה פלגא‪ ,‬וא״ח מאי האי דאמרי׳ גבי חלזון‬
‫זלחייב משום נטילת נשמה ופמ־ןי׳ מתטסק הוא אצל נטילת נשמה ומאי‬
‫תירוצא הא מ״מ אעפ״י שפוצעו בפטן שלא ימות בכך הרי הוא חובל ואכתי‬
‫לחייב משום נטילת ש מ ה ראותו אבר‪ ,‬ויש לומר דשאט חלזון שהוא גון«‬
‫אטום כחלזוטת הללו שבאשפות ואיט בעל אברים ועד שיהרגוהו ממש‬
‫איט חייב משום נטילת נשמה שהרי אק לו אברים שיתחייב משום נטילת‬
‫אותו אבר אבל שאר שרצים שהם בעלי אברים איכא משום נטילת נשמה‬
‫שבאותו מקום שהוא מחליש אותו אבר או אותו מקום שטטל ממט דם‬
‫עכ״ל‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪a‬‬
‫ע‬
‫י‬
‫ן‬
‫התכלת‬
‫‪,‬‬
‫)שנח ‪ w» 1^0‬ט סיפי מומת מ י״ם‬
‫מכיל ‪ /‬ולכאורה קושייתו היא קושית החוס‬
‫מיפקד שזיי( יטו״ש ומדלא תי׳ כתירוצו של ר״ת ז״ל שבתום׳ משממ רלא‬
‫סבירא ליה או לא פסיקא ליה מילתא בתירוצי של ר״ת ז״ל אכן אחר המיון‬
‫אנו מוכרחין לומר שהר״ן ז״ל ג״כ קאי בתירוצו של ר״ת זיל כמו שיתבאר‪:‬‬
‫כי באמת פשטות משממות לשין הר״ן ז״ל בתירוצו למשממ למחלק למטן‬
‫חבלה לאינו מחייב משום חיבל אפילו כי יצא רם אלא בשרן במל‬
‫אברים ולא בשרן שאינו בעל אברים‪ ,‬הוא לבר מתמיה מ א ד ‪ ,‬ללדבריו‬
‫יהיה תלתא תילוקי לינין בתבלת שרצים‪ ,‬לשמנה שרצים בנצרר הלם אמפ״י‬
‫שלא יצא חייב‪ ,‬ושאר שרצים בעלי אברים כי יצא מהם לם חייב‪ ,‬ושרצים‬
‫שגופם אטום ואינם בעלי אברים אפילו יצא מהם רם פטור‪ ,‬ואלו אנן‬
‫תרתי חילוקי דינין תנן במס׳ שבת )‪ e»p‬שמנה שרצים האמורים בתורה‬
‫החובל בהן חייב והיינו בנצרר הדם אע״פ שלא יצא‪ ,‬ושאר שקצים ורמשים החובל‬
‫בהם פטור והייגו ער שיצא מהם דם וכרפריש בברייתא במס׳ חולין)מו‪(:‬‬
‫אבל תלתא לא תנן‪ ,‬אדרבה מרקתני בברייתא במס׳ חולין )=ס( ושאר‬
‫שקצים ורמשים עד שיצא מהם דם משמע דכולהו שרצים בשיצא מהם דם‬
‫מיהת תייב‪ ,‬דלא הוי ליה לתנא למיסתם כל כך בכי האי גוונא‪ ,‬ועוד‬
‫גוף הסברא אינה מובנת כלל והוי כהלכתא בלא טעמא דמה כנך שאיט‬
‫נמל אברים מ״מ הרי יצא ממנו דם ולתייב משום נטילת נשמה שנאוהו‬
‫מקום שבגופו האטום שנטל ממט הדם ‪:‬‬
‫אמנם‬
‫ביאור דברי הר״ן ז״ל נראה ברור דבאמת מנטילת דם חלזון‬
‫הראר לצביעה לא הוי קשיא ליה כלל דלחייב עלה משום נטילת‬
‫נשמה להא הוי מיפשמ פשיטא ליה כרתירלה ר״ח ז״ל דדם הראוי לצביעה‬
‫מיפהל פקיר בגוי׳ ואין בו משום נטילת נשמה ורק לקשיא ליה כיון לפוצמו‬
‫ליטול רם הראוי לצבימה הגם שיהיה אפשר שלא ימות בפליטתו אבל טל‬
‫כל פנים אי אפשר שלא יצא ממט גם כן דם אחר הנבלט בגופו ובשרו ולחייב‬
‫מל אותו דם משום נטילת גשמה וכמו שהרגישו נזה באמת התום׳ במש‬
‫כתוכות <ש‪ (0‬וכתנו ועל שאר דם שמחונר תשוכ ליה מתעסק יעו״ש אבל‬
‫אין זה מספיק להא הוי ליה פסיק רישיה שאי אפשר כלל שלא יצא דם‬
‫הבלוע בבשרו כשפוצעו‪ ,‬אלא שהתוס׳ במם׳ שבת ‪ ( « 0‬הוסיפו בזה וכתבו‬
‫ועל לס אחר היוצא עמו נמי לא מיחייב ללא ניחא ליה כי היכי רליצול‬
‫י ציעיה‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫םב ‪123‬‬
‫לבמיה יטו״ש כלומר והוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה‪ ,‬אכן הר״ן ז״ל לא‬
‫נתקרר לעתיה בתי זה דהוי פסיקא ליה דדם הראוי לצביעה דמיפקר‬
‫פקיד מוי׳ הוא בשלחופית וכיס בפני עצמו ואינו מתערב כלל עם דם‬
‫האחר שיצא ושפיר הוי פסיק רישיה דלחייב עלה ‪:‬‬
‫תי׳ הר״ן ז״ל לחלק דהחלזון הוא גוף אטום ואינו בעל אברים‬
‫שהוא כחלזוגות הללו שבאשפות ‪:‬‬
‫תירוצו דהנה הא דחייב על חבלה שמוציא בה דם משום נטילת‬
‫נשמה הוא משום שהדם הוא הנפש וזה דוקא בשרן שהוא בעל‬
‫עצמות הוא מוכרת שימצא דם הנפש בלוע בכל גופו וכן כשאברים בעלי‬
‫עצמות יוצאין ממנו הוא מוכרת שימצא בו הזלת דם הנפש בכל איבריו‬
‫ושפיר כשמוציא דם בכל מקום שבגופו או מאבריו היוצאין ממנו הוא סייב‬
‫משום נטילת גשמה‪ ,‬אבל תולעים שבאשפות שאינם בעלי עצמות כלל ואין‬
‫אברים בעלי עצמות יוצאין מהן אין בהם דם הנפש כלל רק מין וזיעה‬
‫בעלמא ולא שייך בהו כלל בחובל בהן משום נטילת גשמה ועד שיהרגוהו ממש‬
‫אינו חייב עליהם‪ ,‬דהא שאר שקצים ורמשים עד שיוציא מהם דם קתני והכי הרי‬
‫לית להו דם שיצא‪ ,‬והחלזון גמי הגם שגופו בעל עצמות וגידין הוא מ״מ כיון‬
‫שגופו אטום ואין אברים בעלי עצמות יולאין ממט שהפתיליס היולאין מראשו‬
‫המה זרועי בשר בלא עצמות ולא גקרא אבר אלא כשיש בו גידין ועצמות‪ ,‬להכי‬
‫אין בו דם הנפש בלוע בגופו כלל דלתייב עלה משום נטילת נשמה‪ ,‬דדם‬
‫הנפש של גופו האטום הוא דם הכטס ומיפקד פקיד בגוי׳ ואין בו משום‬
‫נטילת גשמה‪ ,‬אלא שאם היו יוצאין חון לגופו אברים בעלי עצמות היה‬
‫מוכרח שימצא בו דם הנפש בלוע בגופו להרין הדם להאברים שחון לגופו‪,‬‬
‫אבל הרי אין אברים בעלי עצמות יוצאין ממנו חוץ לגופו להט באמת לא‬
‫נמלא בלוע בגופו דם כלל ורק מיץ וזיעה בעלמא וליכא לחייבו עלה משום‬
‫נטילת נשמה‪ ,‬ולפי שדבר ידוע היא שלא נקרא אבר אלא כשיש בו גידין‬
‫ועצמות להט לא הוצרך הר״ן ז״ל לפרש וכתב סתמא שהוא גוף אטום‬
‫ואינו בעלי אברים וזה בדור בכוונת הר״ו ז״ל ונכון‪ ,‬הנה נתבאר דכל כך היה‬
‫פשיטא ליה להר״ן ז״ל שדם הראוי לצביעה שבחלזון הוא מיפקד פקיר‬
‫בגוי׳ עד שלא התחיל להקשות מזה הדם כלל‪:‬‬
‫מדברי הר״ן ז״ל עוד שגי סימגים מובהקים בחלזון זה‬
‫שמ*א» שהוא הוא הח^ין שדברו עליו חז״ל א׳ במה שכולו‬
‫גיף‬
‫‪,‬‬
‫ולזה‬
‫וביאור‬
‫ומתבאר‬
‫‪194‬‬
‫עין התכלת‬
‫נוף אמום כמו שכתמו שתמונתו עגול ארוך כניצה וכולו מעוטף בממטסה‬
‫ואץ יוצאין ממט אנרים כעלי טצמות ורק פתיליו היוצאין ממנו והמה זרופי‬
‫בשר בלא עצמות וכן היה החלזון האמתי שדנרו עליו חז״ל כמו שנתנאר‬
‫מדנרי הר״ן ז״ל‪ ,‬ב׳ במה שדם הכנוס ומיפקד פקיד מ ו י הוא מונח‬
‫בשלחופית כמו שנתנאר מדנרי הר״ן דהוי פסיקא ליה מילתא שכך היה‬
‫בהתלזון האמת* שדנרו עליו חז״ל‪] ,‬כל אות זה נשמט ממאמרנו פתיל‬
‫תכלת משגגת המעתיק[‪:‬‬
‫במה שכתננו)שם יי‪ (.‬ראיה מפורשת שהתכלת לפגים נישראל היה‬
‫כי‬
‫מדם חלזק זה שמצאט מלשון ספר העיטור <ח*ק *י שמר סציצימ‬
‫ק> מ » מ ( שכתב לשק רב נחשק ריש מתיבתא תכלת דומה לים כר ושמו‬
‫מל שם מ ר ט למאסמ״א כז׳ יעל״ש וכן זה החלזון שמצאט שעד היום לוקחץ‬
‫מ מ ט קליפת העצם לבית המרכולת תרגמו בספר ק א נ ו ן הגדול נלשק לאטץ‬
‫המתיקה למאסי״ה יעו״ש נראה מפורש מזה שהתכלת היה גא מדם חלזון זה‬
‫ונקרא למאםמ״א על שם זה החלזון יעו״ש‪ ,‬ושמעתי מפקפקין בראיה זו‬
‫לומר &ה־א ראיה חלושה‪ ,‬חדא שיש לומר דשם למאסמ׳׳א הוא שם הסוג‬
‫הטלל כל שרצי המים ולא שם המין‪ ,‬ועוד הרי יש הנדל מה נשם שנספר‬
‫העיטור שכותנ ושמו למאסמ״א לשם שנספר הקאטן שתרגמו למאסי״ה‬
‫ונפרט שזה לשון טרני וזה לשון לאטין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ואנו‬
‫תמיהין שלא סייגו נספר העיטור ולא נדנריט שהרי מה שכתב‬
‫העיטור ושמו על שם ערני למאסמ״א כו׳ על התכלת קאי יקאמר‬
‫ששמו למאסמ״א ו ק כתננו נראה מפורש שהתכלת נא מרם זה החלזק‬
‫ונקראת למאסמ׳׳א על שם זה החלזק‪ ,‬ואס שם למאסמ״א הוא שם הסוג‬
‫הכולל כל שרצי המיס איך יתכן שיהיה זה השם נשאל לתכלת שנא רק‬
‫ממין אחד‪ ,‬אלא ודאי הוא שם המין שהתכלת נ א ממט ונקרא התכלת נשמו‪:‬‬
‫ול^נץ‬
‫מה שדקדקו שיש הנדל מה נהשם מלמאסמ״א ללמאסי״ה ושם‬
‫למאסמ״א שנעיטור הוא לשון ערני ושם למאסי״ה שבספר‬
‫הקאנק הוא נלשון לאטין‪ ,‬נפלאות הוא איך טחו עיטהס מראות מה שכחנט‬
‫)שם( שידוע שבלשון לאמין הישגה מונלל הרנה מלשון ע ר ט וכיון שנעתק‬
‫מלשק ללשון אין לחוש על שנשתנה בהבדל מ ה ‪ ,‬ואט ‪ p w‬על מי שהוא‬
‫בן תורה שיפקפק בראיה זו ומיין בתשובות ח ״ צ ) כ ״ קיפ( שדן בכיוצא בזה‬
‫ללמוד‬
‫עין התכלת‬
‫סג ‪125‬‬
‫ללמוד לעגין דינא לידע הירק שיוצאץ כו י ד מצות מרור מלשונות ושמות‬
‫אשכנז וספרד יעו״ש ‪:‬‬
‫עוד מצאנו םמוטן וראיה שזו הבריה שמצאנו הוא החלזון‬
‫כה‬
‫מש״ס מס׳ ע״ז)מ! ושם( רבי יעקב חש בפיקעא אורי ליה‬
‫רבי אמי ט ׳ וה״מ פיקעא עילאה פיקעא תתאה מאי ט ׳ לייתי משקד‬
‫חלזוני ופירש״י בפיקעא‪ ,‬פי טבעת של ביס רעי ובלע״ז פיג״א‪ ,‬ט ' פיקעא‬
‫תתאה‪ ,‬בפי הנקב יילמטה כ ו ‪ ,‬משקדי ־חלזוני‪ ,‬נימי״ן בלע״ז מין חלזון‬
‫יעו׳׳ש וזה ידוע עד היום בספרי הרפואות שבשקדי הדם של חלזון זה‬
‫שמצאנו מרפאים חולי זה של מזיבה תחתוניות )האמעראידען בלע״ז( וכן‬
‫חילי שינוי הווסת בנשים‪ ,‬ועיין בפר״ח )שס( הנדפס בגליון הש״ס לפופ‬
‫ווילנא דגרס לכודה פי׳ רוח שאוחזת האשה אתר לידתה נקרא כורה •עו״ש‬
‫ונס זה בא מסיבת הווסת מזיבת הדמים ונקרא בלע׳׳ז ליסטירי״ן ורפואתו‬
‫ידוע עד היום בשקדי חלזון ז ה ‪ ,‬ונקרא משקד חלזון שהדם כשהוא‬
‫בהשלחופית הוא כשקדים )מאנדלסן בל״א(‪ ,‬וגם לגירסת הערוך דנרס‬
‫משקרי חלזון נחות וכתב עלה פי׳ ־צפרדעק שהן נסדקק וצפרדע יוצא ממנו‬
‫וכתב על זה המוסף א״ב חלזוני אינם צפרדעים ט אם שקץ המיס הנשמר‬
‫בקליפות קשות כמו לולים שביבשה ע״כ יעו״ש נראה דמפרש משקרי על‬
‫שם קליפתו והיינו קליפת עלם הסודי שתחת לבושו הלק מלמעלה שביולזון‬
‫זה הנמצא כמו שנתבאר במאמרנו פתיל תכלת )ג‪ (:‬שנמכר במרכולת יצלח‬
‫לכמה עניניס וגם לרפואת חולאים הנ״ל‪:‬‬
‫והנה‬
‫‪,‬‬
‫ואם אמנם שמזה אין ראיה אלא שזו הברי׳ נקראה בשם חלזון אבל אין‬
‫ראיה שמדמם היו צובעין התכלת‪ ,‬שמא ממין תלזון אחר‪ ,‬מיהו‬
‫כיון שזה נתבאר ברור שזו חברי׳ נקראה בשם חלזון‪ ,‬ממילא על ילי כל‬
‫הגי סימנים מובהקים שנתבאר מתאמת בברור שהתכלת לפנים בישראל‬
‫מדם חלזון זה היה בא ט גם זה סימן מובהק ממה שאגו רואים שבלמו‬
‫יכולין לצבוע תכלס ‪:‬‬
‫‪3‬מה שביארנו במאמרנו )»י ס«י יז‪ :‬ופס( לשון התום׳ ז״ל במס׳‬
‫כי‬
‫סוכה )צ* ליס הייוק כפיסי( שחשבו זולתנו ללמוד מלשון התוס׳‬
‫ז״ל שיש מחלוקת במהות מראה התכלת בין ש״ס בבלי לירושלמי ואנחנו‬
‫בענינו הרחקנו זה הזרות לומר שיש פלוגתא במציאות בדבר שהיה נוהג‬
‫ובא‬
‫ט‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪a‬‬
‫ע‬
‫ץ‬
‫התכלת‬
‫ובא וביארנו לשון התוס׳ ז״ל בביאור רחב ונכין יעו״ש טרח ויגע בזה‬
‫מבהיל אחד בלהג הרבה יגיעת בשר לעקם הפי׳ בדברי התום׳ ז״ל להחזיר‬
‫המחלוקת בין בבלי לירושלמי בצבע התכלת ויבז בעיניו לשלוח יד בדברינו‬
‫לבדו‪ ,‬ושלח יד להקל בכבודו של רש״י ז״ל והחליט דבין תכלת לכרתי‬
‫אינו שם המראה של פוריי״ש כפי׳ מ ר י ז״ל רה כפי מה שהבין מלשון‬
‫רבינו יונה במס׳ ברכות שכתב משיכיר בין תכלת לכרתי יש מפרשים מלשון‬
‫החציר והבצלים דמתרגמיגן כרתי וביצלי ואין נראה דמה עגין תכלת אצל‬
‫גרתי אלא ודאי הנכון כמו שפי׳ הרב רבי נתן בטל הערוך דכרתי הוא‬
‫מין צבע שקורין הינדי ודומה לתכלת ולפיכך אמרו משיכיר כו׳ יעו״ש ונדמה‬
‫לו שרבינו יונה ז״ל בלשון יש מפרשים כיון מל פירש״י ז״ל ומדחי ליה כלאחר‬
‫יד וכתב ואינו נראה דמה מנין תכלת אצל כרתי ולהכי הבין זה המבהיל‬
‫שרביט יו*; והמרוך לא מפרשי ששם כרתי הונח מל פריי״ש ומל מראה‬
‫הפוריי״ש אלא שם צבע דהיינו ארמה שצובמין בה בלא״ה ונקרא כרתי‬
‫ולזה נדחה בפי׳ זר מאד בלשון המרוך ‪:‬‬
‫תמיהין אם נתן זה המבהיל לב לרמת ולהבין דחיות רבינו יונה‬
‫ואין נראה דמה מנין תכלת אצל כ ר ת ‪ /‬ואמאי הוא יותר‬
‫מטן תכלת אצל כרתי שהוא אדמה מאצל כרתי שהוא פודי״ש‪ ,‬ואי‬
‫משום דפוריי״ש הוא ויר״ר )גדין בל״א( ואדמה הינדי היא אירנד״י‬
‫)בלא״ה בל״א( ותכלת מתדמה יומר לאירגר״י)בלא״ה בל״א( מלויר׳׳ד‬
‫)גרי״ן בל״א( הרי להבנת זה המבהיל רק לשימת ש״ס בבלי תכלת‬
‫הוא מראה אירנד״י )בלא״ה בל״א( אבל לשיטת ש״ס ירושלמי תכלת הוא‬
‫מראה ויריד)גרי״ן בל״א( ומתדמה באמת תכלת טפי לכרתי שהוא פוריי״ש‬
‫מלכרתי שהוא אדמה הינדי וא״כ לא היה ליה לרביגו יוגה למדחי כל כך‬
‫כלאחר יד פי׳ היש מפרשים שהוא פירש״י ז״ל אלא לומר שזה הוא כפי‬
‫שיטת ש״ס ירושלמי ולא כפי שיטת ש״ם ב ב ל ‪ /‬דאטו מאן דמפרש לה‬
‫למתני׳ כפי שיטת הירושלמי משתבש כל כ ך ‪ ,‬וביותר תמוה שרביט יוגה‬
‫סיים על פירושו מהערוך והכי משמע מירושלמי יעו״ש והרי לפי הבנת זה‬
‫המבהיל הוא להיפר דלהירושלמי מתפרש שפיר כפי היש מפרשים ‪:‬‬
‫באמת כל דבריו ישא רות ‪ ,‬דודאי רביט י ו נ ה ' מ‬
‫לא כיון בלשון יש מפרשים לפירש״י ז״ל ולדחותו כלאחר‬
‫י ד ‪ ,‬אלא באמת פירש״י ופי׳ הערוך דא ודא אחת הוא ולדברי הכל שם‬
‫כרתי‬
‫זאנן‬
‫אמנם‬
‫עין התכלת‬
‫סד ‪1*7‬‬
‫פרחי או כרחן הונח הן על פוריי״ש ממש והן על הנצבע במראה פוריי״ש‬
‫ורביט יונה מיש מפרשים אחריני אתא לאפוקי למפרשי לכרתי האמור כאן‬
‫היינו פוריי״ש ממש פוריי״ש עצמו מ״ז כ׳ ואין נראה רמה ענין תכלת אצל כרסי‬
‫כלומר מה מ‪,‬ין תכלת אצל פוריי״ש מהיכן יש לו פוריי״ש בהלי תכלת לומר‬
‫שיכיר בץ תכלת לפוריי״ש ולכן פי׳ כפירש״י והערוך לכרתי לכאן הוא‬
‫שם המראה שלומה לפוריי״ש ונקרא הינלי ולימה לתכלת ולכן שפיר יש‬
‫למתלי משיכיר בין צמר צבוע תכלת לצמר צבוע כרתי דהיינו מי שיש לו‬
‫בציציותיו שני המראות הללו תכלת וכרתי ועל זה סיים והכי משמע בירושלמי‬
‫היינו ממה שהירושלמי מפרש אהך מתני׳ רמס׳ ברכות רתרווייהו רבנן ורבי‬
‫אליעזר מיםמך סמכי וקאי על קרא דוראיתם אותו רבנן דרשי וראיתם‬
‫אותו מן הסמוך לו ור״א דרש וראיתם אותו שיהא ניכר בין הצבועין יעו״ש‬
‫וכמו שביארנו במאמרנו)שם מי‪ (:‬ובחנם טרח זה המבהיל להעמיס עלינו‬
‫מחלוקת חדש בין רש״י ז״ל לבין הערוך ורבינו יונה ז״ל ולהחזיר המחלוקת‬
‫בין בבלי וירושלמי במציאות מהות מראה התכלת שלא כרת ואין כדי‬
‫להטפל עוד בדבריו בפרט זה כי מאחר שבטל העיקר בטל הטפלה וכבר‬
‫רמזנו על המבהיל זה שכפי הנראה יש לו תסרון במותו טל כי רוב דבריו‬
‫שאב ממבואות המטונפות ולא ידע להבדיל בין הקודש לבין החול וד״ל‪,‬‬
‫גם מה שטרח לחלוק עלינו את השוויץ לעשות מחלוקת בין רש״י והרמב״ס‬
‫ז״ל במראה התכלת דברי תהו ורטות רוח הס ואין בהם כדי לנטות‬
‫מהמקובל אצליט מתז״ל כל שלא לאפושי פלונתא מדיף‪ ,‬גם מה שמתפאר‬
‫עצמו בחידושו שתירש שהרמב״ם קורא מראה בלא״ה כשם שחור‪ ,‬גנוב‬
‫הוא אתו שהרי כבר רמזנו על זה במאמרנו)ש‪ :‬י!•( וכתבט ועיין תוי׳׳ט‬
‫)כלאים <רכ פ״ה( אלא שקצרנו בזה ובכתבים בתירושינו על ספר היד הארכנו‬
‫בזה וגם השבנו מזה כבר לאיזה שואלים אפס קצהו נעתיק בסמוך אי״ה ‪:‬‬
‫במה שכתבנו)שם יס‪ .‬ושם( הנה נתבאר שורש מראה התכלת בפרטות‬
‫בז‬
‫כי שרשה היא מראה אירנד״א )בלא״ה בל״א( הנוטה לשחרות‬
‫דהייט ירוק שחורי ופתוך בו מעט מראה ויר״ר בלע״ז )נרי״ן בל״א(‬
‫ולהיות כי גם במראה זו מצמה יש מזה וכהה ודיהא ממנה כמה מדרגות‬
‫כוי לזאת ראיתי להמיר ולתת לזה גבול ומרה מרווחת במראה התכלת והוא‬
‫נולע בלוחות התחלקות מראות הצבע ליסולותס הקולרים לרך משת ‪0‬כוכיס‬
‫המשולש‬
‫«‬
‫עץ התכלת‬
‫המשולש ס ׳ ושם כחלק מדירת אור השמש למאה ושבעים חלקי מדת‬
‫סמעטער והכשר שבו לצבע התכלת הוא מחחיל מן תשעים עד מאה‬
‫וממשים תלקי המעטער שמן מאה וחמשים ולמעלה הוא שחור ואין הירקות‬
‫של מראה התכלת ניכל בו ומן תשעים ולמעה מתתיל מראה הכרתי ששותזד‬
‫מראה רל״ר בלע״ז )גרי^ בל״א( והממוצע דהיינו מן מאה ועשר עד‬
‫מאה ושלשים הוא המוכתר לתכלת כו׳ ימו״ש‪ ,‬נשאלנו מל זה מצירב אחד‬
‫מלשון הרמב״ם ז׳׳ל)פ״נ מם׳ >ציס כיח( מלית שהיא כולה אדומה או ירוקה‬
‫או משאר צבעונין עושה תועי לבן שלה כעין צבעה אם ירוקה ירוקין אם‬
‫אדומה ארומין היתה כולה תכלת עושה לבן שלה משאר צבעונין חון מן‬
‫השחור מפני שהוא נראה כתכלת כוי יעו׳׳ש ובודאי השחור שכיון עלץ‬
‫הרמב״ם ז״ל הוא מן החלקים היתירים מן מאה וחמשים של מידת המעטער‬
‫דלמטה מכן תכלת מיקרי וא״כ קשה לע״ד למה עושה משאר צבעוני‪ ,‬חוץ‬
‫מן השחור והלא גם נרי״ן בלא׳׳ה היינו החלקים למטה מתשעים ממרת‬
‫המעטער ג״כ דומה לתכלת כשחרות החלקים שלמעלה מן מאה וחמשי ס‬
‫* ממרת המעטער עכ״ל השואל ני׳‪:‬‬
‫על זה מדפסיקא לך דוראי השחור שכיון מליו הרמב״ם ז״ל‬
‫הוא תכלת הפסולה לתכלת מלוה אבל תכלת הכשרה לתכלת‬
‫מצוה שפיר דמי למירמי בי׳ בטלית שכולה תכלת לשם לבן שמע מינה‬
‫לסליק אדעתך למימר דהרמב״ם ז״ל בפירישא קמא דרש״י ז״ל קאי דמפרש‬
‫לה להאי ברייתא למס׳ מנחות )פא‪ (:‬טלית שכולה תכלת כל מיני צבעיגץ‬
‫פוטרק בה חוץ מקלא אילן ללמי לתכלת וזימנין רמזבין לה לאינו אחרינא‬
‫וסבר לכל חוטי תכלת וכי מצריך לטלית אתריתי שקיל תרי חוטים מהלא‬
‫ונתן שם עם לבן ונמצאת אחת מהן נפטר בקלא אילן לשם תכלת ושדי‬
‫קלא אילן עם לבן בציצית והוי כלאים בלא מצוה ע״כ‪ ,‬ולהרין פירושא תכלת‬
‫הכשרה למצוה שפיר למי ובכלל כל מיני צבמונין פוטרץ בה היא להא‬
‫ליכא למיגזר בה מירי‪ ,‬אבל אס כן מל כרחך חיץ מקלא אילן דיקא קאמר‬
‫דהייט מראה תכלת מחש הכשרה לתכלת מצוה מצד המראה אלא שפסולס‬
‫מחמת שהיא שלא מן החלזון דבהא שפיר איכא למיגזר זימנין דמזנין לס ל א ^‬
‫אחרינא וסבר רכל חוטי׳ תכלת וכי מ צ י ד לטלית אחרת שקיל תרי חוטיס‬
‫ס ׳ ויהיה כלאים שלא במקום מלוה‪ ,‬אבל מראה תכלת הפסולה לתכלת‬
‫מלוה מצד המראה שאינה מראה תכלת הכשרה ולאי שפיר דמי למשדי‬
‫במקום‬
‫עץ התכלת‬
‫ם ה ‪129‬‬
‫כמקום לבן בטלית שכולה תכלת דהא ליכא למיגזר מידי דמהיכי חיתי יהא‬
‫שקיל אותם לתכלת הרי המראה ניכרת שמראה פסולה היא לתכלת ואי‬
‫משום אינש דלא גמיר א״כ בלאו הכי ניחוש שיקח תכלת במראה הפסולה‬
‫ואין לדבר סוף אלא ודאי חוץ מקלא אילן דוקא קאמר‪ ,‬וא״כ על כרחך‬
‫חון מן השחור דקאמר הרמב״ם ז״ל היינו נמי דוקא מראה תכלת ממש‬
‫הכשרה לתכלת מצוה מצד המראה ורק שפסולה מחמת שהיא שלא מן‬
‫החלזון כגון מקלא אילן וכדומה‪ ,‬ואל תתמה שהרמב״ם ז״ל יקרא למראה‬
‫תכלת בשם שחור כי כבר ביארנו בחידושינו למס׳ מנחות ובמידושינו על‬
‫ספר היד מלשון התוי״ט ז״ל במס׳ כלאים ‪0‬יב ירה( שהרמב״ם קורא למראה‬
‫התכלת דהיינו ירוק שחורי בשם שחור והגם שלשון התוי״ט ז״ל )שם( הוא‬
‫שיש שקזרין לשחור תכלת אבל על כרחך בלשון הרמב״ם ז״ל כוונת התוי״ט‬
‫ז״ל להיפך שקורא לתכלת שחור שהרי כתכ זה ליישב הסתירה שבדברי‬
‫הרמב״ם ז״ל שבפיה״מ מס׳ שבת )שיט מיס( מפרש אאסטים שצובעין בו‬
‫כעין הרקיע ובמורה )חלק א נסקמם ו למדניים( כתב שהוא צבע שתור‪ ,‬וסתירה‬
‫זו אינה מתורצת אלא כשתאמר שקורא לתכלת שהוא כעין הרקיע שחור‬
‫אבל לא במה שתאמר שקורא לשתור תכלת‪ ,‬ורק שהתוי״ט ז״ל נקט שיש‬
‫שקורין לשתור תכלת משום שקאי אדברי יפת שבראב״ע ז״ל שכתב עליו‬
‫הראב״ע ז״ל ואנו נסמוך על רז׳׳ל שאמרו שהוא ירוק כו׳ והיינו ממה שאמרו‬
‫תכלת דומה לים וים דומה לרקיע וא״כ הבין בדברי יפת שהתכלת באמת‬
‫שחור הוא ולשתור קורא תכלת‪ ,‬אבל הרמב״ם ז״ל הרי על רז״ל סמך‬
‫שהתכלת דומה לרקיע ולא שחור הוא באמת ועל כרחך לומר בלשונו שקורא‬
‫לתכלת שחור ולא שקורא לשחור תכלת ואולי סובר הרמב׳׳ם ז״ל לפרש כן‬
‫דברי יפת שאינו סותר קבלת רז״ל‪ ,‬ובאמת הדבר מבואר בלשון הרמב״ם‬
‫ז״ל גופי׳ בה׳ ציצית )שם מף הלכה»( שקורא לתכלת שתור שכתב ואם הוסיף‬
‫מינה והושחרה יותר ממה שהיתה קודם האפייה כשרה יעו״ש שמבואר‬
‫להדיא שלתכלת הכשרה לתכלת מצוה קורא בשם שחור מד שאגו תמיהין‬
‫מל התוי״ט ז״ל שהוצרך להביא מדברי הראב״מ ז ״ ל ‪:‬‬
‫ז‬
‫‪ nfWDI‬כפי זה כטלית שכולה תכלת איט פסול להטיל במקום לבן‬
‫אלא מראה הכלת ממש הכשרה לתכלת מצוה רק שפסולה‬
‫מחמה שהוא שלא מן החלזון אבל מראה תכלת הפסולה מצד המראה שפיר‬
‫דמי‬
‫‪9‬‬
‫ט‬
‫‪130‬‬
‫עין התכלת‬
‫דמי הן למעלה ממראה הכלת הכשרה והן לממה ממראה תכלח הכשרה‪,‬‬
‫וא״כ אין מקום כלל למה שהקשית ‪:‬‬
‫בעיקרא דמילתא הא דפשיטא לך דהרמב״ם ז״ל בשיטת פי קמא‬
‫ברם‬
‫דרש״י ז״ל קאי הא ודאי איט דודאי להרמב״ם דקורא לתכלת‬
‫שחור שם שחור כולל כל מיני תכלת הן תכלת הפסולה לתכלת מלוה מחמת‬
‫שבאה משאר צבעים שלא מן החלזון והן תכלת הכשרה לתכלת מצוה‬
‫שבאה מן התלזון וכן כולל נמי מראות תכלת הפסולות לתכלת מצוה מצל‬
‫שהיא למעלה ממראה תכלת הכשרה על שתור ממש להא ולאי שתור ממש‬
‫נמי קרוי שתור וכיון רקאמר הרמב״ם ז׳״ל חוץ מן השתור משמע לבא‬
‫לאסור להטיל במקום לבן בטלית שכולה תכלת כל הגכגם תחת סוג שחור‪,‬‬
‫ונהי לתכלת הפסולה מצר המראה לא נכלל בלשוגו ז״ל לאסור כיון שכתב‬
‫חוץ מן השחור מפני שהוא נראה כתכלת‪ .‬ותכלת הפסולה מצל המראה‬
‫אינו נראה כתכלת כיון שאין מראיה רומה למראה תכלת הכשרה והוי‬
‫בכלל שאר צבעונין דמכשיר להדיא וכתב עושה לבן שלה משאר צבעונין‪.‬‬
‫מיהו הא ודאי בכלל לשונו תוץ מן השתור לאסור בטלית שכולה הכלל!‬
‫להטיל במקום לבן אפילו תכלת הכשרה שבאה מן החלזין י ולפי׳ קמא‬
‫לרש״י ז״ל הא וראי ליתא דהא ליכא למיגזר בי׳ מידי כדאמרן‪:‬‬
‫וזה באמת כוונת מרן הקלוש ז״ל בכ״מ נ‪ (0:‬שהקשה וזה לשונו הקדו‬
‫ויש לתמוה על רבינו שכתב היתה כולה תכלת עושה לכן שלה משאר‬
‫צבעוגין חיץ מן השחור ובגמרא לא אמרי אלא חוץ מיןלא אילן והיא צבע‬
‫תכלת בשאר צבעים שלא בלם חלזון ע״כ‪ ,‬ומכהיל אחל ככתכיו ששלח לן‬
‫גשש כזה כעור באפלה וסבר שמציאה מצא לחלש שהרמב״ם ז״ל קורא‬
‫לתכלת שחור ולימה שתפס בזה את רביגו הקלוש הכ״מ ז״ל שהיה בהעלם‬
‫ממנו יליעת לבר זה אבל טת עיניו מראות להבין כוונת מרן הקלוש ז״ל‬
‫גם לא ילע ואשם שכבר העיר בזה התוי״ט ד ל כלאמרן וח״ו לומר שיליעת‬
‫לבר זה היה בהעלם ממרן הקדוש ז״ל מה שהוא מבואר להליא כלברי‬
‫הרמב״ם ז״ל גופיה בהלכה הקודמת )סלכהה׳( כדאמרן‪ .‬ואררבה כל עיקר‬
‫תמיהת מרן הקדוש ז״ל הוא מכת זה שלהרמב״ם ז״ל שם שחור כולל תכלת‬
‫וכיון דקאמר חוץ מן השתור נכלל בזה לאסור גם תכלת הכשרה הבאה מן‬
‫החלזון ואלו בגמרא לא אמרו אלא חוץ מקלא אילן והיא צבע תכלת בשאר‬
‫צבעים שלא בדם חלזון דבהא איכא למיגזר דלמא מזבין לה לאינש אחרינא‬
‫ושדי‬
‫‪,‬‬
‫ש‬
‫עין התכלת‬
‫סו ‪131‬‬
‫ושדי להו לטלית אחרינא במקום תכלת ויהיה כלאים שלא במקום מצוה אבל‬
‫בתכלת כשרה הבאה מן החלזון דלא שייך הך גזירה שפיר דמי ומ״ז תי׳ ותמצית‬
‫תירוצו ז״ל הוא שהרמב״ם ז״ל מפרש כפי שגי של רש״י ז״ל דמה דלא יטיל בה‬
‫קלא אי־לן במקום לבן הוא נמי משום דבעינן שני מינין והכא מיחזי כאילו‬
‫אין שם אלא מין אתר וכיון דטעמא משום דמיחזי כאילו אין שם אלא מין אחד‬
‫מםתברא ליה להרמב״ם ז״ל דלאודוקא נקט קלא אילן אלא אפילו תכלת‬
‫כשרה שבאה מחלזון גמי אםור להטיל בה במקום לבן דהא גמי מיחזי‬
‫כאילו אין שם אלא מין אחד‪:‬‬
‫ממה שכתבנו דמראה תכלת הפסולה לתכלת מצוה מצד‬
‫המראה בין מתמת שהיא למטה ממראה תכלת הכשרה‬
‫בין מחמת שהיא למעלה ממראה תכלת הכשרה לכלהו פירושא מותר‬
‫להטיל בה כטלית שכולה תכלת במקום לבן באופן דלכלהו פירושא אין‬
‫מקום למה שהקשית‪:‬‬
‫אכל האמת אגיד ולא אכתד דמשמעות לשון מרן ז״ל הקדוש בתירוצו‬
‫משמע דמפרש חוץ מן השחור שבלשון הרמב״ם ז״ל דגם תכלת‬
‫הפסולה מצד המראה מחמת שהוא למעלה ממראה התכלת הכשרה נכלל‬
‫בלשון זה לאסור להטיל בה בטלית שכולה תכלת במקום לבן‪ .‬והיינו ממה‬
‫שכתב בלשונו הקדוש אפשר לומר שרבינו מפרש דקלא אילן שם כולל בין‬
‫לצבע תכלת שלא בדם חלזון בין לשחור ונקט רבינו לאסור שחור וכ״ש‬
‫צבע תכלת שלא בדם חלזון נו׳ ורבינו נקט שחור וכ״ש קלא אילן ע״כ‬
‫יעו״ש‪ .‬ואם איתא דמרן הקדוש ז״ל הבין בלשון חוץ מן השחור שכתב‬
‫הרמב״ם ז״ל שכוונתו רק על מראה תכלת הכשרה לתכלת מצוה מצד‬
‫המראה וכמו שדקדקנו אנו מלשון מפני שהוא נראה כתכלת א״כ אינו מובן‬
‫כלל לומר שהרמב״ם מפרש דקלא אילן כולל בין לצבע תכלת שלא בדם‬
‫חלזון בין לשחור הרי הא ודאי דקלא אילן איט כולל צבע תכלת הכשרה‬
‫הבאה מחלזון‪ .‬וכן אינו מובן לשון כ״ש צבע תכלת שלא בדם חלזון כו׳‬
‫וכ״ש קלא אילן שבלשון מרן הקדוש ז״ל דמאי כ״ש הוא הא ודאי להאי‬
‫פירושא דשני מינין בעינן יש לאסור מפי להטיל במקום לבן תכלת כשרה‬
‫שבאה מדם חלזון דהוי מין אמד ממש הן במראיתן הן במהותן מקלא אילן‬
‫דהיינו צבע תכלת שלא בדם חלזון מ ה י דהוי מין אחד במראיחן במהותן‬
‫מיהת תרי מיני נינהו ולא שייך להביא איסור צבע תכלת שלא בדם חלזון‬
‫במכ״ש‬
‫‪,‬‬
‫המתבאר‬
‫‪132‬‬
‫עץ התכלת‬
‫במכ״ש מצבע תכלת שנדם חלזון אלא ודאי דמרן הקדוש ז״ל הכין כלשון‬
‫הרמנ״ם חיץ מן השחור דשם שחור כולל נין לצבע תכלת שלא נדם חלזון‬
‫ובין לצבע תכלת שבדם חלזין הכשרה וכין לצבע תכלת שברם חלזון הפסילה‬
‫מצד המראה שהיא למעלה ממראה תכלת הכשרה הכל נכלל בשם שחור‬
‫וכדאמרן דהא ודאי שחור ממש נמי קרוי שחור ולזה הוקשה לו הרי בגמרא‬
‫לא אמרו אלא חיץ מקלא אילן והוא צבע תכלת בשאר צבעים שלא בדם‬
‫חלזון דבהא איכא למיגזר דלא תיפוק מינה חורבה דכלאים שלא במקום‬
‫מצוה אבל בצבע תכלת שבדם חלזון הכשרה או בצבע תכלת שבדם חלזון‬
‫הפסולה מצד המראה שפיר דמי דבהנך תרתי ליכא למיגזר לחורבה‬
‫דכלאים שלא במקום מצוה כדאמרן‪ ,‬ועל זה תירץ שאפשר לומר שרבינו‬
‫מפרש דקלא אילן שם כולל בין לצבע תכלת שלא בדם חלזון בין לשחור‬
‫כלומר צבע תכלת שבדם חלזון הפסולה מצד המראה שהוא למעלה ממראה‬
‫תכלת הכשרה ונקט רבינו לאסור שחור וכ״ש צבע הכלת שלא בדם חלזון‬
‫דמפרש טעמא דלא יטיל בה קלא אילן במקום לבן משום דבעינן שני‬
‫מינין והכא מיחזי כאלו אין בה אלא מין אחד‪ .‬כלומר ולהכי הוי צמג‬
‫תכלת שלא בדם חלזון כ״ש לאסור טפי מצבע תכלת שבדם חלזון הפסולה‬
‫מצד המראה דודאי כל שמראיהן יותר שיין הוי יותר מין אחר‪ .‬ובתר ה ט‬
‫מסיק דאפילו נימא שגם להרמב״ם ז״ל בלשון קלא אילן אינו נכלל שחור‬
‫מ״מ אתי שפיר שמצד הסברא משמע ליה דקתני קלא אילן והה״ד שחור‬
‫דמידי הוא טעמא משום דמיחזי כאלו הם מין אחד ההוא טעמא שייך גמי‬
‫בשחור וממילא משמע והרמב״ם נקט שחור וכ״ש קלא אילן כדאמרן דודאי‬
‫כל שמראיהן יותר שוין הוי יותר מין אחר כן נראה ברור בכוונת דבריו‬
‫הקדושים ז״ל‪:‬‬
‫מדברי מרן הקדוש ז״ל שבכלל לשון הרמב״ם ז״ל חיץ מן‬
‫השחור הוא דלא מיבעיא תכלת כשרה או קלא איל‬
‫במראית תכלת כשרה אסור להטיל במקום לבן אלא אפילו תכלת הפסולה‬
‫מצד המראה נמי אסור להטיל במקום לבן‪:‬‬
‫באמת אינו מובן אמאי יהיה תכלת הפסולה מצד המראה‬
‫אסור להטיל במקום לבן הרי כמו שנתבאר מדכרי מ ח‬
‫הקדוש ז״ל עצמו דכלפי חששא דגזירה דלא תיפוק מינה חורבה דכלאים‬
‫שלא במקום מציה לא חיישינן בתכלת הפסולה מצד המראה משום שניכר‬
‫המתבאר‬
‫ולכאורה‬
‫על‬
‫עין התכלת‬
‫סז ‪133‬‬
‫מל ידי המראה שאינן כשרים לשם תכלת א״כ ממילא משום רמיחזי כמין‬
‫אחד נמי ליכא דהא ניכרים הם כלפי התכלת הכשר מצד המראה ודחיק‬
‫הוא למימר דהגם דחששא דגזירה ליכא משום שניכר להאדם ולא יקח אותם‬
‫לטלית אחר לשם תכלת מיהו תרי מינין נמי לא הוי דכיון שמתדמה קצח‬
‫לתכלת לא נפיק מכלל מין א ח ד ‪ .‬שהרי אפילו היה מבואר זה בברייתא‬
‫היה צריך ביאור מנא לן למימר הכי ובפרט לפי מה דמסיק מרן זי׳ל‬
‫דקלא אילן דברייתא אינו כולל אלא צבע תכלת שלא בדם תלזון ורק‬
‫דהרמב״ם מסברא קאמר דהה״ד שתור ומאי סברא היא זו הא ניכרים הם‬
‫כלפי התכלת הכשר ואמאי מיחזי כמין אחד ודלמא ברייתא דוקא קלא אילן‬
‫ק א מ ר ‪ ,‬ובאמת לולא מרן הקדוש ז״ל הייתי אומר דהרמב״ם ז״ל בלשון חון‬
‫מן השחור אינו מכוון אלא צהוסיןו על הברייתא ולאכלולי נמי צבע תכלת‬
‫הכשרה הן מצד מראיתה הן מצד מהותה אבל הפסולה מצד המראה יכול‬
‫להטיל במקום לבן שהרי ניכר ואינו נראה כתכלת ואיכא הרי מינין אכן‬
‫הרי לשון מרן הקדוש ז״ל אינו אומר כן וצריך ביאור כנ״ל‪:‬‬
‫כיון דתיובא דציצית מתתיל משיכיר בין תכלת ללבן כמו שפסק‬
‫הרמב״ם ז״ל בה ציצית ‪0‬״ג ס״־( ומקורו ביארנו מש״ם דמנתות‬
‫<»‪ (:‬ראה מצוה זו וזכור מצוה אתרת התלויה בו יעו״ש בכ״מ והרי אז‬
‫מדיין אין היום מאיר כל כך ולא ניכר רק בין תכלת למראה הרתוקה‬
‫מתכלת כגון לבנים אדומים ירוקים אבל בין תכלת למראה הקרובה לתכלת‬
‫א־נו ניכר מדיין‪ .‬וכיון דאשני מראות שבה קפדינ! שלא יהיה מראית‬
‫התוטין שלשם לבן שוין עם התוטי תכלת מסברא משמע ליה להרמב״ם‬
‫ז״ל לאסור כמי להטיל במקום לבן מראה תכלת הפסולה למצות תכלת מצד‬
‫המראה דאןו שניכרים הם ביום כלפי התכלת מ״מ הרי בעידן התתלת‬
‫תיובא דציצית שאז אין היום מאיר עדיין כל כך מראיהן שרן דכיון שמראיתן‬
‫קרובה למראה תכלת טרם שמאיר היום יפה נראין שרן ושאני לענין נזירה‬
‫משום תורבה דכלאיס שלא במקום מצוה דכיון דכל היום ניכר משוס האי‬
‫פורתא לא חיישינן אבל משום דאשני מראות שבה קפדינן ודאי מיד‬
‫משמתתיל חייבא דציצית צריך שיהיה שני מראות והרי אז מראיהן שוץ‬
‫ומתזי כאלו הם מין אתד להכי לא הוכשרו להטיל במקום לבן‪.:‬‬
‫דכפי זה תוזר וניטר מה שהקשית דהנר הא ודאי דבלשון הרמב״ם‬
‫אלא‬
‫ז״ל חון מן השחור אינו נכלל אלא תכלת הפסולה מצר המראה‬
‫זנלאה‬
‫‪,‬‬
‫‪134‬‬
‫עיןדזתכלת‬
‫מחמת שהיא עמוקה יותר ממראית תכלת הכשרה דהיינו למעלה מן מאה‬
‫וחמשים בתלקי המעעער אבל תכלת הפסולה מצד המראה מחמת שהיא‬
‫למטה ממראה התכלת דהיינו מן תשעים בחלקי המעעער ולמעה שביארנו‬
‫שפסול לתכלת משום שהוא מראית הכרתי אינו נכלל לאסור להטיל במקום‬
‫לבן בלשון חוץ מן השחור דכרתי ודאי אינו נכנס תחת שם שחור‬
‫והויא בכלל עושה לבן שלה בשאר לבעונין שכתב הרמב״ם ז״ל‪ ,‬ותקשה‬
‫הניחא לרבי אליעזר רחיובא דציצית מתחיל משיכיר בין תכלת לכרתי שפיר‬
‫דמעידן דמתחיל חיובא דציצית הכרתי שהיא למטה ממראה התכלת ניכר‬
‫הוא כלפי התכלת ואיכא תרי מינין אבל בין תכלת למראית תכלת העמוקה‬
‫דהיינו למעלה מן מאה וחמשים בתלקי המעטער אין ניכר אז עדיין ונראה‬
‫מראיהן שרן אבל לרבנן דאמרי משיכיר בין תכלת ללבן והכי קי״ל ואז עדיין‬
‫אינו ניכר בין תכלת לכרתי ג״ כ ומאי שנא למעלה ממראה התכלת דאםור‬
‫להטיל במקום ל ק ומאי שנא למטה ממראה התכלת דשרי‪ .‬מיהו אין קושיא‬
‫זו נוגע לדברינו אלא קושיא מבתוץ היא דתכלת במראה הכרתי נמי יהא‬
‫אסור רהא מתדמה לתכלת כמו שכתבו התום׳ שהבאנו במאמרנו )שם(‪.‬‬
‫ונראה דכיון דהא דקפדינן אשני מראות שבה הוא רק למצוה ולא לעכב‬
‫בדיעבד סמכינן בהא אדרבי אליעזר‪ .‬והגס דלפי פירש״י ז״ל נפי השני‬
‫משמע דהא דאשני מראות שבה קפדינן הוא לעיכובא בדיעבד‪ .‬דזה לשון‬
‫רש״י ז״ל טלית שכולה תכלת כל מיני צבמונין פוטרין בה לשום לבן דכיון‬
‫דמין כנף ליכא לקיומי נ ה אין לך לחזר אתר לכן אלא שיהיו בה שט‬
‫מינין‪ ,‬חוץ מקלא אילן דדמי לתכלת ודמנץ למזנין לה לאינש אחריגא וםכר‬
‫דכל חוטיה תכלת־ ]דהא מ ע י נ ן שני מיטן הוא רק לכתחלה דהא כרננן‬
‫קי׳י׳ל שהתכלת והלבן אין מעכנין זה את זה[ וכי מצריך לטלית אחריתי‬
‫שקיל תרי חוטין מהכא ונתן שם עם לכן ותחת אלו יתן לכן ונמצאת אחת‬
‫מהן נפטר בקלא אילן עם לק בציצית והוי כלאים בלא מציה ‪ .‬מיתיבי‬
‫טלית אין פוטרין בה לשם לבן אלא מינה אם אדומה היא יטיל בה שגי‬
‫חוטין אדומים ושני חוטין תכלת וכן שאר גוונים‪ .‬טלית שכולה תכלת מביא‬
‫תכלת‪ .‬שני חוטין לשם תכלת ודבר אחר לשם לבן ואע״ג דהאי תכלת‬
‫הוי מין כנף אפילו הכי שני מיטן בעינן דאזלינן בתר רוב טליתות‪ .‬וקלא‬
‫אילן לא יביא ואם הביא כשר אלמא קלא אילן נמי פוטר בה אמר רב‬
‫נחמן כר יצחק לא קשי׳ כאן כטלית בת ארבעה חוטין שטם תכלת ושט©‬
‫הלא‬
‫‪,‬‬
‫עץ התכלת‬
‫ם ח ‪135‬‬
‫קלא אילן כשר‪ .‬כאן בטלית בת שמונה תוכןין‪ .‬ארבע תכלת והמיל‬
‫בה ארבמ קלא אילן לקיים מצות שני מינין פסולין דהואיל ולבר קלא אילן‬
‫איכא חומץ כל צורכה תיישינן דלמא מצרין למלית אחריתי ושקיל הנך‬
‫דתכלת מהכא ותלי לה התם וליכא הכא אלא קלא אילן אי נמי שקיל הנך‬
‫דקלא אילן ותלי בה מ ״ כ ‪ ,‬ביאור דברי רש״י ז״ל דבמלית בת ארבעה שנים‬
‫תכלת ושנים קלא אילן רק לכתחלה אסור משום בזירה שמא מיזדבין לה‬
‫לאיש אחר ויסבור שכל תוטיה תכלת וכי מצריך לטלית אחריתי שקיל תרי‬
‫תוטין מהכא ונתן שם מם לבן ותחת אלו יתן לבן ונמצאת אתת מהן נפטר‬
‫בקלא אילן לשם תכלת ושדי קלא אילן מם לבן בציצית והוי כלאים בלא‬
‫מצוה אבל בדימבד שפיר דמי דכיון שאין בו בטלית זה אלא ד׳ תוטין‬
‫כדי צורכו חששא רתוקה היא שיהא שקיל תרי תוטין מינה לטלית אחריתי‬
‫ולא תיישינן בדיעבד להכי אבל בטלית בת שמונה דאית בה ארבעה חוטין‬
‫יותר מכדי צורכה חששא קרובה היא כי מזבין לה לאיגש אחרינא ויסבור‬
‫שכל חוטיה תכלת וכי מצריך לטלית אחריתי וראי ישקול ארבעה תוטין‬
‫מהכא ושמא יתרמי ליה כל הארבעה חוטין ממין אחד מתכלת או מקלא‬
‫אילן ונמצאת אחת מהן נפטר בקלא אילן לשם תכלת ויהיה כלאים בלא‬
‫מצוה מ ו ן שהטליתות הס של פשתן‪ ,‬ואפילו למאי דקי׳׳ל דאין מטילין תכלת‬
‫בטלית של פשתן נ״כ איכא למיחש שיקח ארבעה תוטין מהכא ויתרמי ליה‬
‫הקלא אילן ויטילם בטליתות אחרים של צמר לשם תכלת עם לבן של פשתן‬
‫ויהיה כלאים שלא במקים מצוה‪ ,‬זה נראה ברור בביאור פירש״י ז״ל ורלא‬
‫כמו שראיתי יש שהבינו בפירש״י ז״ל דרק בס״ד דמיירי הכל בטלית בת‬
‫ארבעה הוא דפירש״י ז״ל החשש משום כלאים בלא מצוה דבטלית צת‬
‫ארבעה ליכא חששא אחריתי אכל למה דמסיק דברייתא דפוםל קלא אילן‬
‫במקום לבן בדיעבד בטלית שכולה תכלת הוא בטלית בת שמונה וכתב רש״י‬
‫ז״ל דהואיל ולבר קלא אילן איכא חיטין כל צורכה חיישינן דלמא מצריך‬
‫למלית אחריתי ושקיל הנך דתכלת מהכא ותלי לה התם וליכא הכא אלא‬
‫קלא אילן אי נמי שקיל הנך דהלא אילן ותלי בה החשש הוא כלומר ונמצא‬
‫שני הטליתות אינם נפטרים אלא במין אתד ואנו תרי מינין בעינן לעכב‬
‫להט פסול בדיעבד‪ .‬ובעניותין הדין פירושא לא מיתחזי לן חרא דא״כ‬
‫החשש הוא בשני הטליתות הן אותו הטלית שיהיה בו חוטי התכלת והן‬
‫אותו הטלית שיהיה בו החוטי קלא אילן ששניהם יהיו פםולין משום רכל תר‬
‫‪136‬‬
‫עין התכלת‬
‫לא יהיה בו אלא מין אחד ואלו מלשון רש״י ז״ל חיישינן דלמא מציץ‬
‫לטלית אחריתי ושקיל הנך דתכלת מהנא ותלי לה התם וליכא הנא אלא‬
‫קלא אילן אי נמי שקיל הנך דקלא אילן ותלי בה ע׳׳כ משמע דהחשש איט‬
‫אלא על מד מהנך טליתות אותו טלית שיהיה נו הקלא אילן‪ .‬והיינו ממש‬
‫כלשון רש״י ז״ל בהס״ד ונמצאת אחת מהן נפטר בקלא אילן לשם תכלת‬
‫כוי‪ .‬ועוד דא׳׳כ קיימינן השתא דשני מינין נעינן לעכנ דאפילו נדיעכד‬
‫פסול היכא דליכא אלא מין אחד א״כ מהיכי תיתי ניחוש שיסנור זה האינש‬
‫אחרינא דכל חוטיה תכלת הרי אפילו נדיענד פסול כשכל מסיה תכלת‬
‫דליכא אלא מין אחד‪ .‬ועוד הא תינח למיפסל נדיענד כדליכא אלא מין‬
‫אחד לרני דהתכלת והלבן מעכנין זה אח זה אנל לרכנן דאין מעכנין זה‬
‫אח זה פשיטא דלא בעינן שני מינין לעכב וא״כ נפשיטות הוי לי׳ לתרוצי‬
‫רומיא דהנך תרי ברייתות ולומר אידי ואידי בטלית בת שמונה וחדא כרבי‬
‫וחרא כ ר מ ן ‪ .‬והגם שהתום׳ ז״ל הקשו קושיא זו לפירש״י ז״ל אכן לא הקשו‬
‫אלא לפירוש שני של רש״י ז״ל כמו שיתבאר ולמה לא הקשו נמי לפי׳‬
‫ראשון של רש״י ז״ל‪ .‬אלא גראה ברור דבקושטא לפי׳ ראשון של רש״י ז״ל‬
‫לא הוי טעמא כלל משום דבעיגן שגי מיגין לעכב אלא כמו שביארנו‬
‫דטעמא לא הוי אלא משום חששא דכלאים נלא מצוה ורק דנטלית בת‬
‫ארנטה שאין כה תוטין יותר מכדי צורכה הוי חששא רחוקה ולא חיישינן‬
‫רק לכתחלה ובטלית נ ת שמוגה דיש נ ה חוטין יותר מכדי צורכה הוי‬
‫חששא קרונה ולהכי פסול אפילו דיעכר‪ .‬ומסיק רש״י ז״ל לשין אחר ועיקר‬
‫חיץ מקלא אילן דהא אשני מראות שנה קפדיגן ואלו מראיהן שוין ורמיק‬
‫עלה מברייתא דקתגי ואם הניא כשר ומשגי לא קשי׳ הא נעלית נ ת‬
‫ארבעה הא בטלית בת שמוגה‪ .‬זלפי פי׳ זה פי׳ רש״י ז״ל בהא דמשגי הא‬
‫בטלית בת ארבעה כו׳ להיפוך ממה שפירש לפי׳ הראשון‪ .‬דלפי׳ הראשון‬
‫פירשי׳י ז״ל הא ברייתא דואם הביא כשר מתוקמא בטלית בת ארבעה והא‬
‫דקתני שקלא אילן איגו פוטר בה דמשמע אפילו דיעבר מתוקמא בבס‬
‫שמונה •והשתא פירש״י ז״ל להיפוך הא לקתני שקלא אילן אינו פוטר בם‬
‫דמשמע אפילו דיעבד מתוקמא בטלית בת ארבעה שני חוטין תכלת ושני‬
‫חוטין קלא אילן להט פסול אפילו דיעבד דהא אשני מראות שבה קפדינן‬
‫ואלו מראיהן שוין והא דקתני לא יביא ואם הביא כשר בטלית בת שמונה‬
‫חוטין ארבעה של תכלת ומין אחר ]כלומר שהיו בה ארבעה חוטין דהייט‬
‫שנים‬
‫עין התכלת‬
‫סט ‪137‬‬
‫שנים תכלת ושנים מין אחר[ וביקש להטיל בה עול ארבעה אחרים לא‬
‫יטיל קלא אילן שמא ימכרנו לאיש אחר ויהא סבור שהם חכלת ויתירם‬
‫מכאן דתן בטלית אחרת במקום תכלת מם לבן ואם הביא כשר להא‬
‫נפטרה בארבמ חימין של תכלת ולבר אחר ט״כ‪ ,‬המתבאר בשיטת רש״י‬
‫ז״ל בפי׳ השני ראשני מראות קפלינן לעכב ולהכי בטלית בת ארבעה שנים‬
‫של תכלת ושנים של קלא אילן פסול אפילו ליעבר משום שמראיהן שיין ורק‬
‫בטלית שכבר יש בה ארבעה חוטין בשני מראות להיינו תכלת ולבן או‬
‫צבמ אחרת ורק שבא להטיל בה עול ארבעה לא יטיל בה קלא אילן‬
‫לכתחלה משום גזרה לתיפוק מינה חורבה לכלאים שלא במקום מצוה‬
‫ובליעבל כי הטיל בה קלא אילן לית לן בה רמשים הך‪ .‬חששא לא פסלינן‬
‫בליעבר והתום׳ ז״ל הקשו על ז ה ) מ י ה י א ם » י א מי( וכתבו למאי לפ״ה לקלא‬
‫אילן במקום לבן פסול משום שלומי; לתכלת ואין כאן שני מינים קשה מאי‬
‫פריך ללמא האי ברייתא כרבנן לריש פרקין לאמרי אין הלבן מעכבת את‬
‫התכלת ע ״ כ ‪ ,‬כלומר ולהכי אם הביא כשר ואידך ברייתא רקתני שקלא‬
‫אילן אינו פוטר במקום לבן דמשמע אפילו דיעבד כרבי דאמר התכלת‬
‫והלבן מעכבין זה את זה ואידי ואידי בטלית בת ארבעה ולמה לי לאוקמי‬
‫הא בטלית בת ארבעה הא בטלית בת שמינה‪ .‬ועי׳ לקמן )איה לט(‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬נראה ללעת רש״י ז״ל הוא לגם לרבנן או כולו בתכלת או טלו בלבן‬
‫אבל טון שנזקק לתכלת ולבן אין קלא אילן עולה לא במקום‬
‫לבן ולא להשלים שיהי׳ כאלו כולו תכלת‪ .‬במקים לבן אינו עולה להא למי‬
‫לתכלת שבו והתכלת איט משלים להא לאו תכלת הוא כן נראה נכון בלעת‬
‫רש׳׳י ז״ל‪:‬‬
‫‪ p!D‬לאתאן עלה הוא רמה שכתבנו לתרץ רעת הרמב״ם ז״ל ללהט‪1‬‬
‫אינו אוסר להטיל תכלת במראה הכרתי במקום לבן משוס להא‬
‫לקפדינן אשני מראות שבה הוא רק למצוה ולא לעכב ולהכי סמכינן בהא‬
‫אררבי אליעזר לכאורה אין לזה מקוס כלל שהרי מבואר בשיטת פי׳ השני‬
‫של רש״י ז״ל שהוא ג״כ שיטת פי׳ הרמל׳ם ז״ל כאמור להא לקפלינן אשכי‬
‫מראות שבה הוא לעכב לפסול אפילו לימבר‪:‬‬
‫אמנם‬
‫באמת לכשתסתכל מראה הגם שמרן הקלוש ז״ל הממיר לרבינו‬
‫הרמב׳׳ם ז״ל בסברתו של רש׳׳י ז״ל בפירושו השני רטעמא דלא‬
‫יטיל‬
‫‪138‬‬
‫עין התכלת‬
‫יטיל בה קלא אילן במקום לבן הוא משום דאשני מראות שבה קפליק‬
‫והכא מראיהן שוין ומיחזי כאלו אין שם אלא מץ אחר מיהו בהא ימשני‬
‫הא במלית בת ארבעה הא במלית בת שמונה אינו מעמידו בפירש״י‬
‫דמפרש דבטלית בת ארבעה פסול אפילו דיעבד ובטלית בת שמונה לא‬
‫יביא ואם הביא כשר כנ״ל אלא דלהרמב״ם ז״ל הפי׳ הוא להיסך הא‬
‫דלא יביא ואס הביא כשר הוא בטלית בת ארבעה דלא שייך בה גזירה‬
‫שמא יקח תרי חוטין מינה ושדי להו בטלית אחריתי לשם תכלת בהדי לבן‬
‫ויהיה כלאים בלא מצוה דהא ליכא למיתש בטלית בת ארבעה כיון שאין‬
‫בה יותר מכדי צורכה ורק דלכתחילה לא יביא משום דאשני מינין שבה‬
‫קפדינן והכא מראיהן שוין ואם הביא כשר דהא דקפדינן אשני מראות‬
‫שבה הוא רק למצוה ולא לעכב‪ .‬והא דקתגי שקלא אילן אינו פוטר במקום‬
‫לבן דמשמע אפילו ליעבד בטלית בת שמונה ארבעה תכלת וארבעה קלא‬
‫אילן דכיון דאית כה ארכעה חוטין יומר מכדי צורכה גזרינן שמא ימכרנו‬
‫לאינש אחרינא ויהא סבור שכל חוטיה תכלת ויקח מהם לטלית אחריתי‬
‫לשם תכלת עם לכן ויהי׳ כלאים בלא מצוה להכי פסול אפילו דיעבד‬
‫וכעין פירש״י ז״ל לפירושא ק מ א ‪ .‬וזה מבואר שמרן הקדוש ז״ל הבין‬
‫שהרמב״ם מפרש כן מלשונו שכתב על קושייתו בלשון הרמב״ם ז״ל למה‬
‫לא חילק בין טלית בת ד׳ חוטין לבת ח׳ חוטין כמו שחילקו בגמרא וכתב‬
‫רעל זה יש לומר דכיון דלכחחילה בכל גווני לא יטיל לא חש רבינו לפרושי‬
‫דין עבר והטיל לבת ח׳ פסולה משום דלא שכיח ע ״ כ ‪ ,‬הרי מבואר להדיא‬
‫דפסולא דבדיטבד הוא בבת שמונה חוטין וזה היפוך מפירש״י ז״ל בפי׳‬
‫השני אלא על כרחך צרך לומר שמרן הקדוש ז״ל הכין שהרמב״ם מפרש‬
‫כמו שכתכנו‪:‬‬
‫הדין עמו שכן מורק משמעות לשק הרמכ״ם ז״ל טלית שהיא‬
‫כולה אדומה כו׳ עושה חוטי לכן שלה כעין צכעה כו׳ היתה‬
‫כולה תכלת עושה לכן שלה משאר צכעונץ חוץ מן השחור מפני שהוא‬
‫נראה כתכלת ע ״ כ ‪ ,‬והנה לשון זה הוא כרייתא השני׳ טלית אין פוטר כה‬
‫אלא מינה טלית שכולה תכלת מכיא תכלת ודכר אחר ותו<יה בה וקלא‬
‫אילן לא יכיא ואם הכיא כשר‪ .‬לאי כוונת הרמל׳ם היה להעתיק כרייתא‬
‫הראשונה טלית שכולה תכלת כל מיני צבמונין פוטרין כה חוץ מקלא אילן‬
‫הזי ליה להרמב׳׳ס למכתב היתה כולה תכלת כל מיני צבעונין פיטרין כה‬
‫חוץ‬
‫ובאמת‬
‫ע ‪139‬‬
‫עין התכלת‬
‫חוץ מן השחור דהוי משמע דאפילו בדיעבד אין השחור פוטר בה ומדכסב‬
‫מושה לבן שלה משאר צבעונין חוץ מן השחור משמע דרק לכתחילה קאמר‬
‫וברייתא השני׳ הוא מעתיק והרי הרמב״ם ד ל ודאי בטלית בת ארבעה‬
‫מיידי דסתם טלית בת ארבעה היא ומכשיר בה קלא אילן במקום לבן‬
‫דיעבד ועל כרחך דמפרש דהכי קאמר הא בטלית בת ארבעה לא יביא‬
‫ואם הביא כשר הא בטלית בת שמונה בדיעבד נמי פוסל וכדאמרן‬
‫דמטעם דאשני מראות שבה קפדינן הוא רק למצוה ולא לעכב ורק בטלית‬
‫בת שמונה פסול בדיעבד משום גזירה דלא תיפוק מינה חורבה דכלאים‬
‫בלא מצוה‪ .‬והגה כי כן שפיר כתבנו דכיון דהא דקפדינן אשני מראות‬
‫שבה הוא רק למצוה ולא לעכב סמכיגן בהא אדרבי אליעזר דאמר משיכיר‬
‫בין תכלת לכרתי‪:‬‬
‫דאייריק אמינא נמי ליישב מה שהשמיט הרמב״ם ד ל ולא הביא‬
‫כלל דינא דטלית בת שמוגה דגם בדיעבד פסול כשהטיל בה‬
‫קלא אילן במהום לבן ותירוצו של מרן הקדוש ז״ל איני מתיישב כל כך‬
‫על הלב‪ .‬ונראה דהגה בהך גזירה דשמא ימכרנו לאינש אתרינא ויהא‬
‫סבור שכל חוטיה תכלת ויקמ מהכא להטיל לטלית אתרת ויתרמי ליה‬
‫הקלא אילן ויהי׳ כלאים בלא מצוה והיינו שיטילם בטלית של פשתן לשם‬
‫הכלת ו ה ד קי״ל כב״ש דפיטרין סדין בציצית וכל המטיל תכלת בסדינו‬
‫אינו אלא מן המתמיהין וכדמםיק בש״ים מנחות )מ‪ .‬״‪ (0‬דאסרוה משום‬
‫גזירה יעו״ש וא״כ אץ לחוש כלל שיטילם לטלית של פשתן ואיכא למימר‬
‫דבקושטא הך ברייתא מיתגיא קודם גזירה והיו מטילין כלאים בטלית של‬
‫פשתן אי גמי הגזירה הוא שיטילם לשם תכלת בטלית של צמר ב ה ד ל ק‬
‫של פשתן כדמשמע מפירש״י ז״ל ועיין תוס׳)‪2‬ס ליה כיין( אכן דעת הרמב״ם‬
‫ד ל בה׳ ציצית )פ״ג היי( כפי מה שצידד בדבריו מרן הקדוש ז״ל)שם( הוא‬
‫דבטלית של צמר אסור להטיל לבן של פשתן מ ד נ א אפילו בהדי תכלת‬
‫משום דריש לקיש כל מקום שאתת מוצא עשה ולא תעשה כו ורר״ל פליג‬
‫אהא דאמרי׳ )שם ל*( תוטי פשתן פוטרין בשל צמר יעו״ש וכר״ל קי״ל‬
‫יעו׳׳ש ועיי׳ בלבוש )‪0‬י׳ ס סיג( שכתב וי׳׳א דאף בזמן שהי תכלת הי׳ אסור‬
‫לעשות חוטי פשתן בשל צמר ועיין בא״ר )שס ס ל י ( שביאר דהני י״א הוא‬
‫דעת הרמב״ם )‪ ft‬היו( הג״ל‪ .‬ומעתה כפיר השמיט הרמב״ם ז״ל הך‬
‫ברייתא שקלא אילן אינו שוטר במקום לבן אפילו בדיעבד ידיאוקימנא‬
‫בטלית‬
‫ואיידי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עין התכית‬
‫‪!±°‬‬
‫בכןליח בח שמונה ומשום גזירה דלא תיפיק מינה חורבה דכלאים בלא‬
‫מלוה‪ .‬דהרי הך ברייחא הוא דלא כהלכתא אי דמיירי מקמי גזירה דםדין‬
‫בציצית אי דסברי כי הא דרחבה אמר רבי יהודה חומי פשחן פושרין בשל‬
‫צמר ושפיר איכא למיגזר אבל אגן השתא בתר גזירה דסדין בציצית וגם‬
‫קי״ל כר ׳ כלל מקום שאתה מוצא משה ול״ת כו ואין תומי פשתן פימרין‬
‫בשל למר מדיגא ליכא למיגזר כלל אפילו במלית בת שמוגה וזה נכון‬
‫וברור‪ .‬וגם מרן הקדיש ז״ל שגדתק בזה הוא רק לאותו צד שצידד ברמת‬
‫הרמב״ם ז״ל )שם( שסובר דתומי פשתן פושרין בשל למר ודר׳׳ל לא פליג‬
‫אדרחבה אמר רבי יהודה מיהו לקישטא דמילתא מהשמטה זו ראי׳ לצד‬
‫השגי דבאמת סובר הרמב״ם ז״ל דהא דר״ל פליג אדרחבה אמר רבי‬
‫יהודה ופוסק כר״ל‪:‬‬
‫שגתבאר במאמרגו פתיל תכלת )סרט משליכי כ‪ .‬ישם( שאין‬
‫כח‬
‫קפידא בזה לדיגא אם תהי׳ הצבימה קודם הטיי או שיהי׳‬
‫הצבימה בתומין אמר המויה יעו״ש‪ ,‬נראה כמת להביא מוד ראיה ברורה‬
‫לזה מש״ס מפורש במסכת סיכה )יא•( רב ממרס חסידא רמא תכלתא‬
‫לפרזומא דאינשי ביתי׳ תלאן ולא פסק ראשי תומין שלהן ופירש״י ז״ל‬
‫תלאן לציציות בכנפות הטלית תוע אחד כפול ד׳ ותותבו בכנף ועודנו חונן‬
‫אחד טפלו והרי הן שמונה כפלים ופיסק ראשין שלהן ונעשין שמונה חיטין‬
‫ורב עמרם שכח ולא פסקן עד שעשה כל הגדילים וקשריהם ט יעו״ש‪.‬‬
‫והגה חוט זה על כרמך הי׳ מקצתו צבוט תכלת ומקצתו לבן‪ .‬דהרי טון‬
‫שסבר רב עמרם משים תייבות בציצית פשיטא שחייבין גם בתכלת ואשכחן‬
‫בש״ס מס׳ ע״ז)לס‪ (.‬רב הונא בר מנימי זבן תכלתא מאיגשי דביתי׳ דרב‬
‫ממרס חסידא יטו״ש מבואר מזה דהוי להו תכלת‪ .‬ומעתה אם אמרת‬
‫להצבימה צריכה להיות בצמר דוקא יש לתמוה דלמנין מה חיברן רב ממרס‬
‫וטוה להתכלת והלבן להיות יחד בחוט אחד ‪ ,‬הניחא לדמת הרמב״ס ז״ל‬
‫דכך הוא מצוותו שיהי חוט אתד מקצתו תכלת ומקצתו לבן שפיר דלא‬
‫סגי בלאו הכי אבל לדטת רש״י והראב״ד ז״ל דשני תוטין שלמים או תוט‬
‫אחד שלם בעינן מהיכן בא זאת שחיברן רב ממרס וטוואן בחוט אחד ‪.‬‬
‫ואם מל מה שלא פסקן מקודם שתלאן פירש״י ז״ל דשכח אבל לענין מה‬
‫חיברן כלל וטוואן יחד התכלת מם הלבן שיהי׳ חוס אחד אחר שהיו‬
‫מופסקין קודם הטוי׳ אלא מל כרחך דהצבימה כשרה נמי בחוטין והי׳ לו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫במה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חור•‬
‫עין התכלת‬
‫עא ‪141‬‬
‫חוע אחר ארוך וצבעו מקצתו תכלת על דעת שיפסק התכלת מהלכן ושכח‬
‫הנה כמה שהעירט במאמרנו)שם » ‪ .‬מס( לכאר כדין צכע התכלת‬
‫כט‬
‫שצבעו ממנה צמר לשם ציציח אי שפיר דמי לצכוע ממנה‬
‫פעם שני׳ ושלישית‪ ,‬היה מהראוי להאריך בזה מובא כי אנו בעטנו פתחט‬
‫בזה פתח קטן כנקב חורה של מחע בביאור סוגיא דמנחות )מנ‪ (:‬רק‬
‫להעיר לב המעיין ובחידושיט למם׳ מנחות הרבינו תזון בזה בביאור סוגיא‬
‫זו והמסתעף ממנה ולא העתקנו במאמרנו מיראת האריכות בכרי להקל‬
‫על המעיין וכעת הקיפנו בזה חבילות תשובות פילפולים מפילפולים שונים‬
‫מסכמים‪ ,‬ושאינם תכמים‪ ,‬ולזאת הי׳ מהראוי להאריך בזה‪ .‬אולם לאשר‬
‫באמת לדינא אין נפקותא מזה‪ .‬כי מה שהעירנו במאמרנו מזה לאשר אז‬
‫לא עסקנו עוד במעשה חכמת מלאכת הצביעה בפועל וחשבנו שיתי׳ נתון‬
‫לט זאת לדינא אכן כעת אחר אשר עסקנו בזה ובאנו בעזהש״י על תכלית‬
‫חכמת מלאכת הצביעה של תכלת ראינו שעשיית צבע התכלת בדם החלזון‬
‫יכולה היא להעשות בשני אופנים‪ .‬הראשון באופן שאין יכולין לצבוע בה‬
‫אלא פעם אחת כי בצביעה ראשונה הצמר שואב ומושך עליו כל הצבע‬
‫והנשאר ביורה אחר הצביעה הוא מים פשוטים וצלולים מאד‪ .‬זולת אם‬
‫ישים בהיורה צבע הרבה יותר מכפי הנצרך למשקל הצמר שצובע בה שאז‬
‫ישאר צבע בהמים אכן כהה מבתתילה ועשיות הצבע על זה האופן הוא‬
‫יקר מאד ומלאכתה כבדה‪ .‬האופן השני יכולה להעשות באופן שיכולין‬
‫לצבוע בה כמה פעמים‪ .‬וצביעה זו זלה וקלה יותר הרבה מבאופן‬
‫הראשון‪ .‬ואנו בתרט לעשות הצבע על אופן הראשון כי היא צביעה‬
‫המובחרת יותר ‪ .‬ומוסכמת עם לשון הש״ס טעמה פגמה כפי הפי׳ שעל‬
‫מס׳ מנחות המיוחס להרשב״א ז״ל המובא במאמרנו)מ‪ .(:‬ומעתה כל מה‬
‫שכתבנו במאמרנו בזה הוא רק להלכה אבל למעשה צביעה שלט היא‬
‫צביעה ראשונה הכשרה לכולי עלמא‪ .‬ולהיות כי כן לא ראינו להאריך‬
‫עוד בענין זה מאחר שאין לנונפקא מינה לדי‪0‬א בזה ואין זה תכלית‬
‫מאמרנו לפלפל בדבר שאינו נחון ויקבלו החכמים נרו והרובים את‬
‫ל‬
‫תשובתם בחידושינו בעת שיצאו לאור בעזהש״י‪:‬‬
‫במה שהבאנו)שם »־ש ל ל‪ .‬ושם( ש״ס דמנתות )»‪ c‬תכלת אין לה‬
‫בדיקה ואין נקחית אלא מן המומתהיעו״ש‪ .‬מ ה הדבר ברור‬
‫דשם‬
‫עין התכלת‬
‫‪142‬‬
‫דשם מומחה מלבד <אראתו מ מ י ר ובקי כולל נמי שהוא נאמן ומוחזק‬
‫בכשרוח כהאי דבכורות )מג( אלא א״כ היה מומחה כאילא ביבנה ינגו״ש‪.‬‬
‫והרבה דברים יש שאין בהן נאמנות לסתם בני אדם שאינם חשודים אלא‬
‫במינן נאמן ומוחזק בכשרות כהאי דע״ז)לנה( וברמב״ם ה׳ מאכלות אסורות‬
‫)»״נ הלנה נ כ ומיין כ״מ ) ( ובהגהת רמ״א יו״ד)קיט כ״א( והיינו דאמ״ג‬
‫דע״א נאמן באיסורין מ״מ בדברים שהזיון* שכיח חששו שלא להאמין אלא‬
‫המוחזק בכשרות דהוי כאיתחזק איסורא דאין מ״א נאמן זכ״ש בתכלת‬
‫דבא לפעור מלמו מחזקת חיוב המצוה דאץ סתם מ״א נאמן ומי מג״א‬
‫)סי׳ לט שיק י‪ 0‬אלא דאם הי׳ לה בדיקה שפיר הו׳ מצי לבדוק ממש מהצמר‬
‫וכהאי דמירובין )צ«•( גבי תפילין אלא דתכלת אין לה בדיקה משום ממימה‬
‫ודברים פשומים וכרוכים הם וצא הוצרכנז לכתבם אלא מפני שראינו מבהיל‬
‫אחד הבהיל בזה ‪:‬‬
‫מצאנו שמל האי דמם ע ״ ז ) מ ‪ ( .‬אמר רב ברונא אמר רב קירבי‬
‫דגים ומוכרן אין ניקתין אלא מן המומתה כתב מלה הר״ן ז״ל‬
‫בהלכות גראה מדברי רש״י ז״ל דמומחה הייגו בהי בהם ואתרים פירשו‬
‫מאי מומחה נ א ק דומיא דאלא מן המומחה דתניח למיל בברייתא דאין‬
‫לוקחין ימ״ח מח״ג ו ק מוכיח בירושלמי דאיתמר התם תגי אין לוקחין מעי‬
‫דגים וקרבין אלא מל פי מומחה ואין לוקחין תכלח אלא מל פי מומחה‬
‫מדתגיא להו בחדא משמע דמומחה דהכא דומיא דמומחה דתכלת ומאי‬
‫מומחה גאמן כו׳ ימו״ש‪ ,‬הרי מבואר מדברי הר״ן דמומחה דתכלת פסיקא‬
‫לי דפירושו נאמן עד שלמד ממנו על מומחה דמעי דגים וקרבים והן חן‬
‫הדברים שאמרנו‪:‬‬
‫במה שנתבאר)שם לא‪ (.‬לתמוה אמהרש״ל ביש״ש במס ב״ק דאהא‬
‫לא‬
‫דמשני הש׳׳ס ‪ /‬א צג‪ (:‬בקלא אילן דלא עבר סיים הוא ז״ל‬
‫וק״ו בתכלת שהוא נגד לשין התזס ז״ל במס זבחים ‪9‬ס‪ 0‬שכחבו אבל‬
‫מעיל דכ״ג שהוא תכלת אינו יכול לכבסו על ידי צפון משום דאמרי במס‬
‫נדה )י!>»( דאפילו צבעא נמי מעביר יעו״ש‪ ,‬הרי להדיא דתכלת עוברת על‬
‫ידי צפון יעו״ש‪ ,‬כעת נראה דיש ליישב בפשיעות דמהרש״ל ז״ל מפרש בקלא‬
‫אילן דלא עבר לא דלא מבר כלל קאמר אלא דלא עבר לגמרי קאמר‬
‫מ ה י דעובר ודיהה קצת על ידי צפון כיון דלא מבר לגמרי לא הד שיגר‬
‫החוזר לברייתו וע״ז קאמר וק״ו בתכלת דאינו עובר לגמרי על ידי צפון‪,‬‬
‫ומה‬
‫‪M‬‬
‫‪,‬‬
‫שלב‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עפ ‪149‬‬
‫עץ חתכית‬
‫ימה שכתבו המוס׳ למפלח עוכר על י ד צפון לאפילו צבעא נמי מעביר‬
‫הייט לעוכר קצת ומתקלקל ונעשית ד ה ה ממה שהי ‪ .‬אבל אין הכי נמי‬
‫ראינו עובר לגמרי‪ .‬אלא לבמאמרנו)שם( הוי משמע לנו ספי לפרש לישנא‬
‫להש׳׳ס בקלא אילן ללא עבר ולשון התום ז״ל אפילו צנעא נמי מעביר‬
‫בחר פירושא לבחלא גווט איירי ובהעברה ללגמרי מיירי לסתם לשון עבר‬
‫משמע לגמרי ובהאי לתגן במס גלה )»‪ (.‬עבר או שדהה‪ ,‬מיהו אין זו‬
‫תימא אם מהרש״ל ז״ל לא משמע לי הכי להרבה כיוצא בזה מציט בש״ם‬
‫לשון אחר בפירושים מתחלפים‪:‬‬
‫בזה ראינו להעיר ולהסיר התלונה ששמענו מתלוננים‬
‫לב‬
‫על צביעה שלט מצר שאירע אצל איזה אנשים שהציציות‬
‫שלפניהם הוכהה מראיתן והרי הרמב״ם ז״ל כתב שתכלת היא צביעה‬
‫העומלת ביפיה ולא תשתנה‪ .‬ואט תמיהין הלא מראש לא בסתר רברנו‬
‫וכתבנו במאמרנו שפוני עמוני חול וי‪ (:‬בזה הלשון‪.‬‬
‫אין כוונתנו באמרנו צבע מתקיים‪ .‬שלא תשתנה גם על ילי‬
‫פעולה הגורם לחסר ולהוציא הצבע מהנצבע‪ .‬כי זה ולאי לבר‬
‫שאי אפשר שהרי החוש מעיר שאור השמש טבעו להוציא ולחסר חומר‬
‫ויסוד כל הצבעים‪ .‬וכמו שגראה בחוש שאפילו דבר המוזהב שהוא באמת‬
‫מצופה זהב ורק שהציפוי דק מאד בתכלית הדקות אם יעמוד ימים רבים‬
‫נגד אור השמש ישלט בו התסרון וההפסד כטבע כל הוה גפסד ומפגי זה‬
‫ישתנה מראהו‪ .‬וכן גראה בחוש שעשן הגפרית מוציא ומתסר כל הלבטים‬
‫אפילו צבע שהוא בתולדה‪ .‬כמו שנודע בנםיון אם נקת דבר הכצבע היטב‬
‫במראה אדומה ומתקיימת‪ .‬ונניחנה בתוך כלי סתומה מעושנת מגפרית‬
‫נוציאנה אחר כך לבנה כשלג‪ .‬והכי אמרי במס׳ נלה )»‪ (.‬לצפון צבע נמי‬
‫מעביר יעו״ש‪:‬‬
‫רצוננו באמרנו צבע המתקיימת‪ .‬היינו שלא תשתנה מצר עצמה‬
‫אבל‬
‫מצל אריכת הזמן בלי גורם אחר ע״כ לשוננו במאמרנו )שם(‪:‬‬
‫מבואר להליא מלברי התום ז״ל במס׳ זבמים הג״ל שהתכלת‬
‫עובר ע״י פעולת הצפון וכפי מה שנחבאר גם המהרש״ל מורה‬
‫לזה לעכ״פ מתקלקל ומכהית מראיתו‪ .‬והא וראי לא ניתן להאמר כלל מם‬
‫שמבהיל אחל הבהיל בזה לומר שבאמת במחלוקת היא שטי בין הרמב״ם‬
‫והתום ז״ל‪ .‬כי בענייט בעזהש״י אנו הולכים בעקבות רבותיט חז״ל גלולי‬
‫הפוסחים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫!בהיותנו‬
‫אמנם‬
‫‪,‬‬
‫והדבר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪144‬‬
‫עין התכלת‬
‫הפוסקים אשר תמיד מרחו ויגעו להשוות דעות חז״ל ואפילו בדרך רחוק‬
‫ודחוק סבלו יוחר הדוחק כי היכי דלא לאפושי פלוגתא וכ׳׳ש כאן דהתוס׳‬
‫ז״ל כתבו להדיא דתכלת עובר ע״י פעולת צפין והרמב״ם ז״ל לא מצינו‬
‫לו שיאמר היפך זה זולת מה שכתב שהתכלת היא צביעה העומדת ביפיה‬
‫ולא תשחנה‪ ,‬מילתא דמסתבר הוא לומר שטונתו בלי פעולה מצד עצמה‬
‫באריכח הזמן רעל ידי פעולה החוש מעיד שאי אפשר שלא חשחנה כמו‬
‫שנתבאר וממילא דהכי איבעי לן למימר על פי דעת תורה להשוות דעת‬
‫הרמב״ם ז״ל עם התום׳ ז״ל כי היכי דלא לאפושי פלוגתא‪:‬‬
‫ומעתה‬
‫סרה התלונה ממה שאירע לאיזה אנשים שנכהית מראית‬
‫התכלת בציציות שלפניהם כי הי׳ זה על ידי איזה פעולה כגון‬
‫מ״י זריחת אור צשמש עליהם תמיד או על ידי שחיקה ומלילה מחמת‬
‫מלאכת עבידה או שנפל עליהם מי צפון כגון העוסקים במשקאות שכר‬
‫וכדומה וע׳׳י פעולה וראי יכולה להשתגה מראית התכלת כאמור ‪:‬‬
‫ואיידי‬
‫דאיירינן אמיגא להשיב בזה על מה שהערו היות אתר שרה‬
‫לג‬
‫חוטי התכלת במי רגלים ושפשף היטב זמן ארוך ונתכבס‬
‫הצבע עד שעבר‪:‬‬
‫ושם( עם‬
‫באמת האי כובס הרכיב בדיקת התכלת שבמנחות‬
‫העברת שבעה סממנים שמעבירין מל הכתם שבמסכת גדה‬
‫)ב* מס( ולזה העלה חרס בידו‪ .‬דממה נפשך ממה קאתי עלה אי משום‬
‫בדיקת התכלת דמבואר במס׳ מנחות )»‪ (.‬ותרו לה בגווייהו מאורתא ועד‬
‫לצפרא איפרד חזותיה פסולה‪ .‬הרי התם מצריך עוד סממנים מגביא גילא‬
‫ומיא דשבלילתא בהדי מי רגלים והיינו כדי להחליש כח יסוד הצפון שבמי‬
‫רגלים ובשרייה לתור בלא שום שפשוף ואי אפילו הכי איפרד חזותיה פסולה‪,‬‬
‫אבל בשרייה במי רגלים להדייהו ובפרט בהדי שפשוף תכלת גמי עובר‬
‫וכלאמרן לע״י פעולה תכלת נמי עובר‪ .‬והא לתכלת היא צביעה העומדת‬
‫ביפיה ולא תשתנה הוא רק דמצד עצמה על ידי אריכות הזמן בלא שים‬
‫פעולה לא תשתנה ושיערו חכמים דבדיקה זו בשריית מי רנלים הממוזג‬
‫בסממנים הללו מגמא גילא ומיא דשבלילתא בלא שום פעולה וכסכוס‬
‫ושפשוף כלל אין בכחה יותר להשתנות ולהפליל הצבע מכח אריכת הזמן‪.‬‬
‫וכל לא פרל בבליקה זו תפריל נמי באריכת הזמן‪ .‬כמו שנתבאר כל זה‬
‫במאמרנו‬
‫אמנם‬
‫)»‪:‬‬
‫עג ‪145‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪,‬‬
‫במאמרנו שפוני ממוני חול)‪ . 01‬וא״כ כיבוס כיבס זה שהי במי ת ל י ם‬
‫להדי׳ ובשפשוף הימב אין עניינו כלל לענין בדיקת תכלת הנזכר בש״ש‬
‫דמנחות‪:‬‬
‫ואי דקאתי עלה מהעברת שבעה סממנים שמעבירים על הכתם ומי‬
‫רגלים ביניהן דתנן במס נדה )»‪ (.‬העביר עליו שבעה םמנין ולא‬
‫עבר הרי זה צבע כו עבר או שדיהה הרי זה כתם יעו״ש אלמא דשבעת‬
‫םמגיו איגם מעבירין את הצבע וכ״ש דאין צבע עוברת על ידי מי רגלים‬
‫לחורת ומדעבר ש״מ לאו צבע הוא כלל‪ .‬הא נמי בורכא היא‪ .‬דהרי התם‬
‫בהעברה בלא שרייה מיירי וגם בלא שפשוף היסב רק כיםכס שלשה‬
‫פעמים ובעיא בעי לה התם )»•( בעי רבי ירמי אמעויי ואתויי חד או‬
‫דילמא אמטויי ואתויי תרתי יעו״ש‪ ,‬עכ״פ הא ודאי טפי משלשה פעמים‬
‫אמטויי ואתויי יצא מכלל בדיקה רכל כך צבע נמי מעביר וכ״ש שרייה‬
‫ושפשוף היטב במי רגלים דאפילו במים כה״ג נמי יכול להעביר צבע והד‬
‫כמו שנאן שכתבו ה ת ו ם ׳ ) כ ס » ‪ .‬ל״ס שנאן( דצבע נמי עובר ע״י שנאן יעו״ש‪.‬‬
‫ובאמת כי על ידי שרייה במי רגלים כלא שפשוף בדקנו ומנוסה ע״י שרייה‬
‫מאורתא עד צפרא או אפילו מעת לעת כמו שכתב הרמב״ם ז״ל ולא זו‬
‫שאין גכהית המראה אלא עוד נתחזקה למעליותא כמו שאיתא במנתות )שם(‬
‫אישתני למעליותא כשרה יעו״ש דע״י בדיקה יוכל להשתגות עוד למעליותא‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫במה‬
‫שכתבנו )שס »־ט החמישי מ‪ (.‬דלפי מה דחדית לן השאג״א ז״ל‬
‫לד‬
‫דטומטוס ואגדרוגינוס פטורים בסדין אפילו מציצית דלבן דכיון‬
‫דאיגם ראוים לתכלת משום איסיר כלאים פטורים נמי מלבן מד״ת דאע״ג‬
‫לאין מעכבין זה את זה מיהא ראוי לתכלת בעינן וכל שאינו ראוי לבילה‬
‫בילה מעכבת בו לפי זה יש ללון כיון שאין לגו תכלת מלבן נמי פטורים‬
‫מן התורה לאע״ג לתכלת אינו מעכב מיהו ראוי לבילה בעינן וכיון שאין‬
‫לנו הוי אינו ראוי לבילה לבילה מעכבת בו יעו״ש‪ ,‬ולכאורה אין זה מנץ‬
‫כלל לאינו ראוי לבילה לכלהו לוכתא לאשכחן בש״ס אינו ראוי לבילה היינו‬
‫או שאינו ראוי מצל הטבע כהאי למנחות )מה *‪ (:‬ששים ואחר אין נבללים‬
‫ובמס׳ נררים )»•( לחרש אינו מיפר נררי אשתו לראוי לשמיעה בעינן‬
‫וביבמות )קד‪ (:‬אלם ואלמת שחלצו חליצתן פסולה לפי שאינו באמר ואמרה‬
‫ובקידושין)כס‪ (.‬ביה״ס שלא הי׳ ראוי לביאת מים שעת טבילה ועי תום‬
‫פסחים‬
‫‪10‬‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪146‬‬
‫פסחים)צי‪ :‬ד ס * ן יין ימוקס( או שאיט ראוי מצר הדין כהאי לב״ב‬
‫דאינו ראוי לקריאה משום דמיחזי כשיקרא כר וכן במכות )ייז‪ (.‬בהפריש‬
‫בכורים קודם לחג ועבי עליהם החג ירקבו דלא מצי למקרי עליהן ובמס׳‬
‫חולין ‪ (:/0‬דכיסוי הדם איגו גוהג במוקדשין משום דלא אפשר ליחן עפר‬
‫למטה יעו״ש‪ ,‬אבל כל שראוי מצד הדין ומצר הטבע רק משום שאין לו‬
‫לא אשכחן אלא דהוי דיחוי במס׳ זבחים )לי‪ (:‬לעגין שעיר המשתלח כשאין‬
‫לו יעו״ש בפירש״י ז״ל אבל הא לא אשכחן שיהא מקרי אימ ראוי משוס‬
‫שאין לו והרי כל הגי מילי דקתגי להו במגתות בהקומץ ובהתכלת אי מעכבין‬
‫זא״ז או לא באין לו מיירי כדאמרי׳ התם )מ‪ (.‬לא שגו אלא שאין לו ויעו״ש‬
‫)»י‪ 0‬אלא פשיטא דליח ליה‪ .‬אלמא דאין לו לא מקרי איגו ראוי‪ .‬אכל‬
‫סברתיגו במאמרגו )‪ («5‬הוא לחלה בין אין לו לבדו לבין אין לו ולכל‬
‫העולם במציאות כלל‪ .‬לדוקא אין לו לבדו שהוא דבר הבא במקרה הוא‬
‫דהוי בכלל ראוי שהרי חזי לאצטמפי בכל שעה שישיג ידו להשיגו‪ .‬אכל‬
‫כשאיגו במציאות לכל העולם כלל גראה ודאי דאיגו ראוי מקרי והוא כ ״‬
‫ממה שאיתא בגירסת הרי״ף ז״ל ביבמות וסוף ׳ מצוס מליצי( מודה ר א‬
‫בלא אבה יבמי נ ו כרבי זירא דאמר כל הראוי לבילה כו׳ יעו״ש דמיחשכ‬
‫אינו ראוי לבילה אף שאיגו מתוסר אלא לימוד ורגילות‪ ,‬ויש לנו ראיות לזה‬
‫דכשאינו במציאות כלל הוי אינו ראוי ושאני מאין לו וכמו דמצינו שחילקו‬
‫בספק חסרון ידיעה ללא חשבינן ליה לספק אבל בספק חסיון ידיעה לכל‬
‫העולם חשוב ספק ולא ראינו להאריך בזה מתמת שבלאו הכי לא זכינו‬
‫לעמוד בחידושו של השאג״א ז״ל כמו שנתבאר )שש(‪:‬‬
‫במה שכתבגו )»( מל עיקר תידושו של השאג״א ז״ל הג׳׳ל אכן‬
‫לה‬
‫בעניוחין אין דבריו ז״ל מחוורין להלכה ולדעתנו אין זה מטן‬
‫כלל לכללא דכל הראוי לבילה כו׳‪ .‬דלא איתמר האי כללא אלא במכשירי‬
‫המצוה שהמכשיר לא שייך בו ענין מצוה בפני עצמו כלל אלא שהוא מכשיר‬
‫ומפל לעיקר המצוה כמו קריאה דביכורים דבלא הבאת ביכורים לא שייך‬
‫מנין מצוה כלל בהקריאה וגמירי לקריאה לא מעכבא בזה שייך הך כללא‬
‫מ י מילי ללא ממכבא בראוי לקריאה אבל באינו ראוי לקריאה ממכבא‬
‫רכל הראוי לבילה ט אבל בשתי מצות לבכל חלא וחלא באפי נפשה יש‬
‫בה קיום &צוה כיון לאין ממכבין זה את זה ולא שייך למימר בהו שזה‬
‫הוא העיקר וזה הוא המכשיר מהיכא תיתי לומר שיהי׳ מצוה האחת תלויה‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בחברתה‬
‫עד ‪147‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪,‬‬
‫בחברחה משום כללא רכל הראוי לבילה כו אנמ מי שאינו ראוי לקיום‬
‫מצות תפילין יהי׳ מעוכב מקיום מצות ציצית בתמי׳‪ .‬ויגיד מליו רמו דבההוא‬
‫מתני׳ גופא דתנן התכלת אינה מעכבת את הלבן כו׳ תכן נמי תפלה של‬
‫יד אינה מעכבת את של ראש כו׳ ואמרי׳ עלה בגמרא )מגחזמ מ ד ( אמר רב‬
‫חסדא לא שנו אלא שיש לו אבל אין לז מעכבת אמרו לו אמרת אמר להו‬
‫לא אלא מאן דלית ליה תרי מצות חד מצוה נמי לא ליעבד הרי מבואר‬
‫‪ .‬ומפורש דלא שייך בזה כללא רכל הראוי לבילה ט׳ יעו״ש‪:‬‬
‫טל זה יש לדון לכאורה דלפי מה שנתבאר לעיל בסמוך דאין לו ראוי‬
‫מקרי אין ראי׳ כלל מהאי דמגחות גבי תפילין‪ .‬אולם באמת מה‬
‫דאסיקנא לעיל דאין לו ראוי מקרי הוא מהכרח דהרי כל הני מילי דקתכי‬
‫להו במנחות בהקומץ והתכלת אי מעכבין זה את זה או לא באין לו מיירי‬
‫כדאמרי׳ התם )כי‪ (.‬לא שנו אלא שאין לו )מס‪ (:‬אלא פשיטא דלית ליה‬
‫יעו״ש אלמא דאין לו לא מקרי אינו ראוי‪ .‬וזה ההכרח אינו אלא כשנתפוס‬
‫כמו דסליק אדעתיה דהשאג״א ז״ל דגם בשני מצות שייך לדון משום כל‬
‫שאינו ראוי לבילה אבל לכשנתפום כפי סברתינו דכשני מצות לא שייך לדון‬
‫משום כל שאינו ראוי לבילה ליכא הכרת כלל לומר דאין לו לא מקרי אינו‬
‫ראוי‪ .‬וממילא מצד הסברא מסתבר דאין לו בכלל אינו ראוי לבילה הוי‪.‬‬
‫דמהיכי תיתי לתלק מסברת עצמינו לאפיקי אין לו מכלל אינו ראוי‪ .‬וע״כ‬
‫הא דאמר )שש»י‪ (.‬אלא מאן דלית לי׳ תרי מצות תד נמי לא ליעבד היינו‬
‫מטעם דבשני מצות לא נאמר כלל רכל ט׳ ושאינו ראוי לבילה כו׳‪:‬‬
‫לקושטא דמילתא איכא ראי׳ מבוררת דבשני מצות לא איתמר הך‬
‫כללא רכל הראוי כוי ואפילו אינו ראוי ממש מצר הדין לא‬
‫מעכבא מםוגיא ערוכה במס׳ ערכין)ג‪ (:‬הכל תייבין בתפילין כהנים לוים‬
‫וישראלים פשיטא כ מ י ם איצטריך ליה סד״א הואיל וכתיב וקשרתם לאות‬
‫על ידך והיו לטוטפות בין עיניך כל ראיתיה במצות דיר איתיה במלוה‬
‫דראש והגי כ מ י ם הואיל וליתנהו במצוה דיר דכתיב )ויקרא ז( ילבש על‬
‫בשרו שלא יהא דבר מוצץ בינו ובין בשרו אימא במצוה דראש נמי לא‬
‫למייבו קמ״ל דלא מעכבי אהדדי כו׳ יעו״ש‪ ,‬הרי להדיא דכה?ים בשעת‬
‫עבודה אע״ג דאינו ראוי לבילה לתפילין של יד משום חציצה‪ :‬ואפ״ה‬
‫חייבים בתפש״ר והייט דבשני מלות לא איתמר כלל הך כללא מ ב ע י ראוי‬
‫לבילה ‪:‬‬
‫הן‬
‫מיהו‬
‫עין התכלת‬
‫‪148‬‬
‫הל אמת לודאי לא ניחן להאמר כלל דאישתמימ סוגיא זו מהגאון שאג״א‬
‫י ז״ל והרי הוא ד ל גופיה בספרו לקמן )‪»:‬׳ ל‪ 0‬מייתי לה להך םוניא‬
‫ולן ממגה רמי שאין לו זרוע חייב מיהת בתש״ר אע״ג לאינו ראוי לבילה‬
‫לחפש״י יעז״ש‪ .‬ואיך אפשר לומר שבסי׳ ל״א אישחמימ ליה סוגיא זו ודברי‬
‫עצמו ז״ל שבסי׳ ל״ז‪ .‬אלא נראה ברור דהשאג״א ז״ל סבירא לי׳ לחלק‬
‫בין מצות לבן ותכלת לבין מצות תפש״י ושיר‪ .‬דדוקא תפש״י וש״ר לשני‬
‫מצות ממש הן ובקיומם מקיים שני מצות עשה הוא דלא שייך בהו כללא‬
‫דכל כו׳ וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו דכיון רכל חד וחד באפי‬
‫נפשה מצוה שלימה הוא לא מישך שייכי )?הדדי וכמו מצות תפילין ומצות‬
‫ציצית אעו נאמר מי שאינו יכול לקיים מצות תפילין מצות ציצית נמי לא‬
‫יקיים ‪ ,‬אבל מצות לבן ותכלת אעפ״י שאין מעכבין זה את זה הרי כתב‬
‫הרמב״ם ז״ל )הי ציציה ‪0‬״א הלנה ס( וז״ל אע״פ שאין אחד מהן מעכב את‬
‫חבירו אינן שתי מצות אלא מצות עשה אחת כו׳ והלובש עלית שיש <ס‬
‫לבן או תכלת או שניהם כאחד הרי קיים מצות עשה אחת ע״כ וטון‬
‫למצוה אחת נינהו שייך בי׳ כללא רכל כו׳ ושאינו ראוי כו׳ ובאמת מהאי‬
‫טעמא הוא דאין מעכבין זה את זה ובלבן לחור או בתכלת לחוד ק י י‬
‫המצוה משום רכל הראוי לבילה אין בילה מעכבתו אבל כשאינו ראוי לתכלת‬
‫התכלת מעכבת בו דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בנ‪:‬‬
‫ס‬
‫אבל בעניותין לא זכינו לעמוד בזה לומר דבקישטא חרא מצוה ממש‬
‫כינהו ורק הא דאין מעכבין זה את זה הוא מטעמא רכל הראף‬
‫לבילה אין בילה מעכבת בו > דאדרבה כיון רמצוה אחת היא ושניהם שוי!‬
‫בעיקר המצוה‪ .‬לא שייך כלל לומר בהו דלא יעכב משום דראוי לבילה‬
‫למיתחזי לן דרישא דהך כללא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבתו לא‬
‫איתמר אלא במכשירי המצוה‪ .‬אבל מה שהוא מעיקר וגוף המצוה ודאו‬
‫מעכב ולא מהני לי׳ מה שהוא ראוי לבילה ראטו אם לא יביא מנחה כלל‬
‫נימא דיצא משום דראוי להביא וכן אטו אם לא יב־א ביכורים כלל נימא‬
‫דיצא משום דראוי להביא‪ .‬הא ודאי איט דבגוף ועיקר המצוה לא מ מ י‬
‫מה דראר לבילה אלא בעינן לקיימה בפועל ממש‪ .‬וכן הוא מפורש‬
‫משמעות לשון פי׳ הרשב״ם ז״ל במס׳ ב״ב )ס״א‪ :‬הון דיס כל כראיי לגילה( וז״ל‬
‫שכל דבר שצוה הקב״ה להניא יש עיכוב בעיקר הבאתו להביא באות‪1‬‬
‫ענין‬
‫‪1‬‬
‫עין התכלת‬
‫עה ‪149‬‬
‫מטן שצוה הכתוב ולא בענין אתר אבל מצות האמורות באותה מצוה כגון‬
‫חטפה בקרבן בלילה במגתה כוי ימו״ש‪ .‬ובשלמא אי הוי אמריגן רק מל‬
‫חד מיטיהו דאינו מעכב וכמו שרצה באמת מרן הקדוש ז״ל בכ״מ )בם םיל(‬
‫להעמיס כן בדעת הרמב״ם ז״ל דרק תכלת אינו לעיכוב אבל לבן הוא‬
‫לעיכוב ימו״ש שפיר הוי שייך לומר דלבן הוא עיקר וגוף המצוה ותכלת‬
‫היא מציה האמורה באותה מצוה כמו תנופה בקרבן ובלילה במנחה ולהט‬
‫תכלת אינו מעכב בראוי לתכלת‪ .‬אבל לקושעא דמילתא דשניהם שיין שאין‬
‫מעכבין זה את זה וכדמםיק מרן הקדוש ז״ל בעצמו בכ״מ )שם מף מ ר ?‬
‫<הל» יה( יעו״ש א״כ שניהם שוין הם והם מעיקר המצוה‪ .‬שוב לא שייך‬
‫בהו כללא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כדאמרן דלא איתמר‬
‫הך כללא בעיקר המצוה‪ .‬אלא ודאי דהא דאין מעכבין זה את זה הוא‬
‫משום דהכי גמירי דאע״ג דכשמקיים שניהם לא קיים אלא מצית עשה‬
‫אחת‪ .‬ומ״מ נם כשמקיים רק חד מינייהו קיים מצות עשה אחת שלימה‬
‫ולהט אין ממכבין זה את זה דכל חד וחד גמי מצוה שלימה באפי נפשה‬
‫ה י א ‪ .‬ומעתה ממילא דלא שייך נמי בהו סיפא דהך כללא כל שאינו ראוי‬
‫לטלה בילה מעכבת בו דבשגי מצות לא איתמר הך כללא כנ״ל‪:‬‬
‫והנראה‬
‫דהשאג״א ז״ל קאי בשימת הלבוש ז״ל דאע׳׳ג דתכלת ולבן‬
‫אין מעכבין זה את זה מיהו לא מקיים בחד מיגייהו אלא‬
‫גולגא דמצוה ולא מצוה שלימה ולא דתי כלאים ואפילו התכלת דלא אפשר‬
‫במיט לא דחי כלאים דפלגא דמצוה היא ולא מלוה שלימה דידחה כלאים‬
‫יעו״ש )סי׳ יא( ]ומדבר ו ז׳׳ל יש ללמוד דחיוב עשה הוא גמי בחצי שיעור‬
‫כשאין לו שיעור שלם כמו במצוח לא חעשה דחצי שיעור אסור והארכנו‬
‫בזה במקום אחר[ ושפיר שייך למיתלי זה בכללא דכל הראוי לבילה ט ׳‬
‫דדוקא בראוי לשגיהם הוא דאין מעכבין זה את זה וקייס גם בחד מינייהו‬
‫מכ״פ פלגא דמצוה כיון לראוי להעשות מצוה אחת שלימה על ידי שניהם‬
‫אבל בשאין ראוי לפניהם מעכבין זה את זה ואפילו פלגא דמצוה לא הוי‬
‫בחד מינייהו דכיון שאינו ראוי לבילה להעשוח מצוה שלימה בילה מעכבת‬
‫בו ולא הוי מצוה כלל וכדרך שכתבו האחרונים לענין חצי שיעור דאיסורין‬
‫לחלק בין שאר איסיריס לאיסור אבר מן החי דדוקא בשאר איסורים חצי‬
‫שינגור אסור דמשוס דחזי לאיצערופי להט חל שם איסור על כל חלק‬
‫וחלק‬
‫עין התכלת‬
‫‪150‬‬
‫י ם‬
‫וחלק מהשיעור אבל באבמה״ת דלא חזי לאיצטרופי בשום פ נ אק שם‬
‫איסור כלל בחצי שיעור עיין פמ״ג נירי כי׳ ס״ס( כן נראה בריר בסברח‬
‫השאג״א ז״ל ‪:‬‬
‫אנן בעניוהין לא זכינו לעמול בשיטת הלביש ז״ל לקשיא לן על‬
‫א‪1‬לם‬
‫שיטתי׳ טובא הלא ללשון הרמב״ם ז״ל והלובש טלית שיש בה‬
‫לבן או תכלת או שניהם כאתר הרי קיים מצות עשה אחת כנ״ל משמע‬
‫לגס בלבן לתול או בתכלת לתול קייס מלות עשה אתת שלימה כמו בשניהם‬
‫יחל‪ .‬ותו למלשין הש״ם במגתות )מ‪ (.‬ולא יהא אלא לבן מבואר להדיא‬
‫לגס לבן לחודא מציה שלימה היא ולחי כלאים אלא למשכי כיין לאפשר‬
‫במינן לא כדריש לקיש ט » א אי לאו לר־ש לקיש הי׳ לוחה יבקישטא‬
‫תכלת לאי אפשר במינן לחי הרי להדיא רחל מינייהו נמי מצוה שלימה היא‬
‫דלא כשיטת הלבוש ז״ל‪ .‬וכיון שכן לכל תר ותר מציה שלימה באנפי נפשה‬
‫היא הדרינן ללקמייתא ללא שייך בזה כללא לכל שאינו ראוי לטלה בילה‬
‫מעכבת בו ללא איתמר הך כללא בשני מצית כנ׳׳ל‪:‬‬
‫שכתבנו )‪:‬ם‪.‬־( והנה זה כמה נתקשיתי בענק זה ישוב מצאתי‬
‫לו‬
‫להפמ׳־ג ז״ל בפתיתה שנתעורר ג״כ בזה כ׳ אני שאין ל‬
‫תכלת מהראוי היה לאסור ללבוש בגל בת ארבע כנפות אפילי מצייצת‬
‫בחוטי לבן מבוס להוי ליה מבטל מצות עשה של תכלת בידם ועובר במעשה‬
‫לא מיבעיא לרבי לתכלת ולבן מעכבין זה את זה לאין כאן קיום מצות‬
‫ציצית מלאורייתא כלל והוי ליה בלבישתו מבטל מצות ציצית לגמרי בקום‬
‫ועשה אלא אפילו לרבנן לאין מעכבין זה את זה ושפיר מקיימין מצות לבן‬
‫מדאורייתא‪ /‬מ״מ איך שרי ללבוש מלית בת ארבעה כנפות נהי דמקיים‬
‫ מצות לבן מ״מ הא מבטל במעשה בידם מצות תכלת ומוטב שיעבור מל‬‫מצות עשה של ציצית בשב ואל תעשה משיעבור על מצות עשה של תכלת‬
‫בקוס ועשה ‪:‬‬
‫לן מל זה מה שכתב חכם אחל במגילת סתרים שלו לתמוה‬
‫י עלן דבפרמ״ג לא העיר אלא להפוסקים כרבי לתכלת ולבן‬
‫מעכבין זה את זה אבל להפוסקים כרבגן לאין מעכבין זה את זה זכמו‬
‫לקיימ״ל כן להלכה לא העיר הפמ״ג כלל להקשות כן‪:‬‬
‫המיהין הלא כל מי שיש לו טוב עין לראות רואה בטונ לשונט‬
‫ואט‬
‫שראינו שהערת הפמ״ג ז״ל הוא להסיבריס לתכלת ולבן מעכבין‬
‫זה‬
‫‪,‬‬
‫במה‬
‫;ו‬
‫‪/‬‬
‫‪IpTlJVl‬‬
‫עין התכלת‬
‫עו ‪151‬‬
‫זה את זה ורק שאנו הוספנו וכתבנו לא מיבעיא לרבי כו׳ אלא אפילו‬
‫לרבנן כוי ולזה הארכנו לחזק הקושיא נם לרבנן והבאנו ראיה לזה מהאי‬
‫דמנתות <‪ c.w‬ארבע ציציות מעכבות זו אש זו שארבעתן מלוה אתת רבי‬
‫ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות וקא שקיל וטרי עלה הש״ס )שם לז‪>:‬‬
‫מאי בינייהו יעו״ש ולא קאמר נמי דאיכא בינייהו אי שרי ללבוש טלית בת‬
‫ארבע כנפות עם שלש ציצית ללת״ק דמעכבות זו את זו ואין בלבישתו‬
‫שום קיום מלוה כלל אסור ללבוש דהוי ליה בלבישתו מבטל מצות עשה של‬
‫ציצית בידים‪ ,‬ולרבי ישמעאל דארבעתן ארבע מצות שרי ללבוש דכיון ליש‬
‫בלבישתו קיום מצות עשה מצד שלש ציציות שבה לא איכפת לן מה‬
‫מלבישתו מבטל מ״ע של ציצה הרביעית בידים‪ ,‬אלא ודאי פשיטא ליה‬
‫להש״ם לגם לרבי ישמעאל אסור ללבוש מלית בת ארבע כנפות עם שלש‬
‫ציציות‪ ,‬רהגם שיש בלבישתו קיום מצות ציצית מצל שלש ציציות שבה מ״מ‬
‫הא הד ליה מבטל מ״מ בידים לגבי הרביעית‪ ,‬ומוטב שיעבור על מ״ע‬
‫של ציצית לגמרי בשב ואל תעשה משיעביר מל מ״ע של ציצת הרביעית בקום‬
‫ועשה כו יעו״ש‪ ,‬והיינו שעלה על דעתיכו דיש לומר לכאורה שהפמ״ג ז״ל‬
‫בדקדוק נקט הקושיא רק לרבי דתכלת ולבן מעכבין זה את זה ואין שוס‬
‫קיום מצוה דאורייתא בציצית של לבן לתודא לזה שפיר הקשה היאך לובשין‬
‫טלית בת ארבע כנפות המצויצת בלבן הא מבטל מ״ע של ציצית בידים«‬
‫אבל לרבנן דתכלת ולבן אין מעכבין זה את זה ויש קיום מצוה בהלבן לא‬
‫הוי קשיא ליה מידי להפמ״ג ז״ל איך אנו לובשין טלית בת ארבע כנפות‬
‫מצייצת בציצית לבגים בלא תכלת‪ ,‬דשפיר עשה של לבן‪ .‬דוחה עשה של‬
‫תכלת כמו לעשה לוחה לא תעשה וער כאן לא אמרינן לאין עשה לוחה‬
‫עשה משום מאי אילמיה רהאי עשה מהאי עשה אלא היכא לחרא עשה מיהו‬
‫יתקיים כהאי דמם׳ חולין )ק»א‪ (.‬כגון שנטלה ע״מ לשלח דלאו ליכא עשה‬
‫הוא לאיכא וליתי עשה דולקח למטהר ולידחי עשה דשלת להכי רבי לממגא‬
‫תשלח אפילו ללבר מציה ופריך עלה מאי אילמיה להאי עשה למצורע מעשה‬
‫לשלות לתיסק אלעתין לגלחייה יעו״ש והיינו לכי אמרי׳ מאי אולמיה ואין‬
‫משה למצורע לוחה לעשה לשלות הרי יקוים מיהת העשה לשלוח‪ ,‬אבל הכא‬
‫אי נימא דאין עשה ללבן לוחה עשה לתכלת הרי לא יקוים שום עשה שפיר‬
‫א מ י עשה לוחה עשה ויקוים עכ״פ עשה ללבן ולזה הבאגו ראיה מהאי‬
‫למנחות )מ( רגם בכה״ג לא אמרי אתי עשה ולחי עשה אלא מוטב‬
‫שיהיה‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬
‫עץ התכלת‬
‫‪152‬‬
‫שיהיה יושב ובטל ולא יקיים כלל משיקיים עשה מצד אחד ויעבוד ויבטל‬
‫עשה בידים מצר אחר ועל כרחך להפמ״ג ז״ל לאו בדוקא נקש הערתו‬
‫אליבא לרבי‪ ,‬ורק משום מרירי התם מקמי הכי לבעה״מ ז״ל לפוסק הלכה‬
‫כרבי נקט להעיר אליביה אבל בקושטא שייך הערתו נמי ללילן וצריכין‬
‫לבא למה שביארנו ‪:‬‬
‫מה שהעתיקו לן ממנילת סתרים שלו ללחות ראייתנו ראינו להעתיק‬
‫לשונו ממש להיותו מפורכס לנברא ר ב ה ‪ ,‬ח ה לשונו לא הביטתי‬
‫מה שהביא ראיה מרבי ישמעאל לבשלמא התס שפיר אמרי׳ לרבי ישמעאל‬
‫אף דסבירא ליה ארבעתן ארבע מצות מ״מ לא הותר לו ללבוש טלית בג׳‬
‫ציצית דזה ידוע ומבואר דציצית אינה מובה בכל יום כמו תפילין כמבואר‬
‫מגתות )דף מא( גבי מלאנא דרב קטינא ע״ש בתום וברמב״ם פ״ג ה״א‬
‫רק המצוה כשמתעטף בטלית בת ל׳ כנפות מתויב להטיל ציצית ואם לאו‬
‫אסור להיות לבוש בו וא״כ נמי לדידן בהטיל ג׳ ציצית האיסור כלקיימא‬
‫קיימא א״כ לרבי ישמעאל מה לי אם ארבעתן ארבע מצות או מצוה ‪ppfr‬‬
‫סוף סוף אמרה תורה כל זמן שלא תטיל הד׳ ציצית לא הותר לו הכולי‬
‫והשצשה מצות שמקיים לרבי ישמעאל אין תובה לו לקיים וא׳׳כ אין צריכץ‬
‫כאן לסברתו וזה פשוט‪ ,‬ועתה כחזיר לדידן דק־״ל כרבנן דתכלת ולבן אץ‬
‫מעכבין אין הפי דלא הותר‪.‬ללבוש בלי השנים רק מ״מ מצוה אחת מהי קייס‬
‫<נ״מ לענין כלאים או לענין שבת כמו בגמ שם לגבי רבי ישמעאל כמו‬
‫שהבין המתבר‪ ,‬זה אינו כיון רגתבאר לציצית איגו מציה שבתובה י ק חוצה‬
‫להעלית להיותו מותרת וכיון שאמרו אין מעכבין א״כ ברור לבחל לבל‬
‫הטלית מותרת ללובשו היתר גמור מה״ת ואם תאמר לעדין אסור ללוב«‬
‫מעכב ומעכב הוא רגם רבי ישמעאל לא נחלק בזה על הת״ק במה שאשר‬
‫ארבע ציצית מעכבין זה את זה זכ״כ בס׳ ק״א זהראיה שהביא לא ידנמ‪-‬‬
‫כוונתו לאלרבה דא״כ גם כאן בפלוגתא לרבי וחכמים הול״ל מאי בינייהו‬
‫ולתרוצי כמו התם אלא הלבל פשוש ללתכמיס היתר גמור הוא ללטש הטליש‬
‫בחד לבר בפרט למה שכתב הרמב״ם לתכלת ולכן מצוה אחת היא ‪ ,‬ומודנא־‬
‫דגם לחכמים בהטיל לבן ויש לו תכלת ואינו מטיל עובר על מצות עשה‬
‫מה שמוטל עליו להטיל הכלת בבגדו אבל אין ענין כלל לאסיר הבגד בשביל‬
‫זה כיון שכבר הטיל ‪.‬ואין מעכב לעגין התרת הטלית כמש״ל רק אע״פ‬
‫שמותר מן התורה הטלית מ״מ מצות תכלת מועל עליו לקיים ביש לו ואם‬
‫אמנם‬
‫‪,‬‬
‫ס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫*ל‬
‫עין התכלת‬
‫עז ‪153‬‬
‫אין לו לא הוטל עליו כלל במו כל המצות שחובו ביש לו הדבר כמו קן‬
‫צפור ומעשר בהמה עכ״ל‪ ,‬ואס ט לשונו מוזר לא תואר ולא הדר לו אכן‬
‫כוונתו מבוארת שבא לדחות דברינו במה שהניח שתי הנחות א׳ שמצות‬
‫ציצית אינה מצוה שבחובה לומר שמועל על האדם לקיימה אלא היא מצוה‬
‫שברשות שאם בא להתעטף בטלית בת ארבע כנפות מחויב לעשות ציצית‪,‬‬
‫ב שיש איסור על טלית בת ארבע כנפות שאסור ללבוש טלית בת ארבע‬
‫כנפות ורק שניתרת מל ידי שמטיל בה ציצית בכנפיה כמו בהמה ‪.‬וחיה‬
‫דטתרת בשתיטה‪ ,‬ובזה בא לומר הגם דקושטא קאי כמו שהוכתנו דמדלא‬
‫קאמר הש״ס אפלוגתא דת״ק ורבי ישמטאל איכא ביגייהו למילבש טלית‬
‫בת ארבע כנפות בכלש ציצית‪ ,‬שמע מיגה דאפילו לדבי ישמעאל דארבעתן‬
‫ארבע מצית נמי אסור למילבש טלית בת ארבע כנפות בפלש ציצית אבל‬
‫לאו מטעמא דאמר! משום דהוי ליה מבטל מצות עשה בידים לגבי ציצה‬
‫הרביעית לחילוק מינה דהה״ד לתכלת ולבן אע״ג לאין מעכבין זה את זה‬
‫מ״מ יהיה אסור למילבש טלית בת ארבע כנפות אע״ג דמצייין בלק משום‬
‫להד ליה מבטל מצית עשה בידים לגבי תכלת‪ ,‬להא לא הוי איכפת לן‪,‬‬
‫אלא היינו טעמא לאסור למילבש טלית בת ארבע כנפות בשלש ציצית אפי *‬
‫לרבי'ישמעאל משום לאיסורא רביע עלה לטלית בת ארבע כנפית שאסורה‬
‫בלבישה והגם שהטיל בה שלש ציצית מדיין באיסורה קיימא ואינה גיתרת‬
‫אלא בארבעה ציצית‪ ,‬ואין לימד דליתי שלשה משות דשלש ציצית שבה ולידתי‬
‫לאיסור לבישת עלית בת ארבע כנפות וכדקיי״ל עשה דיחה לא תעשה‪,‬‬
‫ח ה איט דאימת אמרי׳ משה דוחה לא תעשה הני מילי עשה שבחובה אבל‬
‫עשה שברשות לא אלים למידחי לא לילבש ולא יתחייב‪ ,‬אבל אם לא היה‬
‫רביע איסור מיוחד על לבישת ארבע כנפות ורק משום מצות ציצית להוי‬
‫ליה מבטל בידים מצות עשה לגבי ציצה הרביעית לא הוי איכפת לן משום‬
‫דחיוב מצות ציצית אינו אלא כמצות קן צפור ומעשר בהמה ראיגו מחויב‬
‫בהמצוה אלא ביש לו אבל באין לו לא רמי׳ עלי׳ ואינו מחויב כלל‪ ,‬וממילא‬
‫דאין לדון כלל מהך לאסור למילכש טלית בת ארבע בשלש ציצית‬
‫‪£‬סילו •!רבי ישמטאל למיתסר נמי טלית המצוייץ בארבע ציצית של לבן בלא‬
‫תכלת אפילו לרבנן דתכלת ולבן אין ממכבין זה את זה דהא כדאיהא והא‬
‫נדאיסא‪ ,‬טלית בת ארבע בשלש ציצית אסורה משום דאיסור לבישת טלית‬
‫‪ rc‬ארבע רביע עלה ואינה ניתרת מאיסורה אלא בארבע ציצית כנ״ל אבל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫טלית‬
‫‪154‬‬
‫עין התכלת‬
‫טלית בת ארבע המצוייצת בארבע כנפותיה בציצית של לבן כבר אזיל ליה‬
‫האיסור לבישה מהטלית שהרי מצוייצת היא בארבעה ציצית ורק שחפר‬
‫בה מצות תכלת וכיון דאין לו לא רמיא תיובא עליו כלל ואין בזה משום‬
‫מבטל מ״ע בידים כלל כיון דאינו מחויב כלל באין לו‪ ,‬דאלו למה שכתבנו‬
‫דתסרון התכלת מעכבתו מללבוש הטלית משוס דמבטל מ״ע בידים א״כ‬
‫מאי האי דקתני לרבנן תכלת ולבן אין מעכבין זה את זה הא מעכב ומעכב‬
‫הוא‪ ,‬והנם דכהאי גוונא קתני ארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן‬
‫מצוה אחת רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות והרי התם ודאי תסדון‬
‫ציצה אחת מעכבתו מללבוש הטלית אפילו לרבי ישמעאל כראמרן ומ״מ‬
‫פליג אדת״ק וקאמר אין מעכבות זו את זו שארבעתן ארבע מצות אלא‬
‫על כרתך מעכבות ואין מעכבות למצותן קאמר אי חשיב קיום מלוה בחדא‬
‫בלא תברי׳ וא״כ הכי נמי הכא גבי תכלת ולבן אין מעכבין זה את זה‬
‫למצותן קאמר דבכל חד לחודיה איכא קיום מצוה ונ׳׳מ לענק כלאים או‬
‫כבת כדאמר גמדא התם גבי ארבע ציציות‪ ,‬הא לאו מילתא היא‪ ,‬דודאי‬
‫כיון שמעכבתו מללבוש הטלית‪ ,‬מעכב ומעכנ היא ולא שייך כלל למיתני‬
‫י אין מעכבין ובקושטא בפלוגתא דת״ק ורבי ישמעאל בארבע ליליות לא קת י‬
‫רבי ישמעאל אומר אק מעכבות זו את זו אלא רבי ישמעאל אומר אלנעתן‬
‫ארבע מצות וכמו שביאר בספר ק״א דרבי ישמעאל לא פליג אדת״ק אלא‬
‫במה דקאמר שארבעתן מצוה אחת וקאמר איהו ארבעתן ארבע מצות אבל‬
‫ארישא דמילתיה דת׳׳ק לארבע ציציות מעכבות זו את זו לא פליג דהא‬
‫לרבי ישמעאל נמי ציצה אחת מעכבתו מללבוש הטלית כדאמר!‪ ,‬אבל הכא‬
‫בתכלת ולבן דקתני אין מעכבין זה את זה ודאי דמותר ללכיש הטלית דבחד‬
‫להודיה ניתר ‪.‬האיסור הרביע על עלית בת ארבע או בתכלת או בלבן‬
‫ונהי דכי אית ליה תרווייהו ולא רמי אלא תדא עובר ומבטל מ״ע אכל כי‬
‫לית ליה ליכא חיוב מציה עליו כלל‪,‬והייגו לעל פליגתא דתי׳ק ורבי ישמעאל‬
‫קא בעי הש״ס מאי ביכייהו ואפטגתייהו לרבי וחכמים בתכלת ולבן לא‬
‫קא בעי מאי ביגייהו משום דפשיטא דללבוש טלית בת ארבע בתכלת לתורא או‬
‫בלבן לחודא איכא ביגייהו דלרבי דמעכבין זה את זה לא הותר איסור לבישת‬
‫עלית בת ארבע בחרא מנייהו ולרבגן דאין מעכבין זה את זה בחדא מינייהו‬
‫הותר האיסור לבישה הרביע על טלית בת ארבע‪ ,‬זה הוא תוכן כוונתו‬
‫אלא לפומיה הוא לכאיב ליה ולא יטל להוציא דעתו ד ע ה קלישתא מן‬
‫הכח‬
‫;‬
‫עין התכלת‬
‫עח ‪155‬‬
‫הנח אל הפועל ונמנם בלשונו לישנא קלילא ‪:‬‬
‫כל דבריו אינם אלא דברי רוח ואינו אלא מן המתמיהין‪ ,‬כי‬
‫ראשית דבריו דמצוח ציצית אינה מצוה שבחובה‪ ,‬אם כי כנים‬
‫הדברים וכן הוא סברת התיס' בכמה חכתי ‪ ,‬עד שאנו תמיהיס היאך‬
‫לא הרגיש דלא תדית לן מידי שהרי על כרתך כל הערת הפמ״ג ז״ל‬
‫והערתגו לא אזלא אלא לפי צד זה דמצות ציצית אינה מלוה שבחובה זרק‬
‫הלבישה גורם מיוב המצוה ושפיר העירונו למיטב שלא ילבש ואינו עובר‬
‫כלל משילבש ויהיה מבעל בידים מ״ע של תכלת אבל אם נאמר דמצות ציצית‬
‫הוא מציה שבתוכה ורמי׳ על האדם א״כ אין התחלה להערתנו כלל שהרי‬
‫בהלבישה אינו מוסיף כלל בביעול המ״ע של ציצית ומה ירוימ במה שלא‬
‫ילבש הרי בין כך ובין כך הוא מבעל המ״ע ואדרבה בלבישתו מרויח עכ״פ‬
‫קיום המ״ע של לבן‪ ,‬ואין לומר לקודם הלבישה הוא מבעל ב‪:‬ב ואל תעשה‬
‫ובלבישתו מבטל בקום ועשה‪ ,‬הא לאו מילתא היא לטון שאין הביטול‬
‫נמשך ממעשה הלבישה לא הוי כלל מבטל בקוס ועשה אלא על כרחך‬
‫לאנן נמי קיימינן בהאי סברא לציצית אינה מצוה שבחובה ולא חלית לן‬
‫מילי ‪:‬‬
‫ממקום שבא מהאי למנחות )»א‪ (.‬גבי מלאכא לרב קטינא ומלבדי‬
‫י התוס׳ )שם( אין זה מבואר כלל ועיין במהרש״א )«( ולפי ההנהות‬
‫‪.‬שבגליון)שם( שמגיהים ברברי התוס׳ אלרבה איכא למישמע רלמאי רקי״ל‬
‫ציצית חובת גברא הוי ציצית מצוה שכתובה יעו״ש ויותר מבואר היה לו‬
‫להביא מדברי התום׳ ‪ 00‬מי ‪ .‬סול״ס סליס( יעו״ש אלא שאנו רואין שזה הכותב‬
‫כל העולם דומה לפניו כמישור שכותב דבר בפשיטות מה שבאמת יש לעיין‬
‫‪.‬בזה הרבה עיין קידושין)לג‪ 0‬איזה מ״ע שהז״ג ובתום׳ «‪ >e‬ובמנחות )»‪!:‬‬
‫רב יהולה רמי תכילתא כו׳ יעו״ש ‪ ,‬ועיין מנחות )<‪ (::‬אעו ציצית צורך‬
‫הדיוט מצוה הוא ועיין ברכות )יי‪ (:‬לפי גי׳ מנורת המאור אמר מולא כל‬
‫‪.‬הקורא ק״ש' בלא ציצית ט וכן הוא בצוואות ראה״ג ובזוה״ק בתלת דוכתא‪,‬‬
‫ועיין ירושלמי פאה ;‪6‬־א ה׳׳א( סוכה לולב שופר ותפילין וציצית אם יש לך ט ׳‬
‫יעו״ש‪ ,‬ועיין סוכה ) ס נ ‪ , ( .‬ועיין שבת )״‪ (:‬ובתום׳ ‪ $‬ס ( ‪ ,‬וע״ע )בם לכ‪ 0‬בעון‬
‫ציצית כו׳ ובתום׳ ישנים )בס(‪ ,‬וע׳׳ע )שם קלא‪ .‬הלמ(‪ ,‬ועיין ערכין )מ( ובתוס׳‬
‫)שס(‪ /‬ועיין כתובות )פ‪ (.‬ו ב ת ו ם ׳ ) כ ס ( ‪ ,‬ועיין יבמות )צ‪ (:‬ובתום׳)*י(‪ ,‬ועיין‬
‫מלרש ובק״ר )שרשה לנ( מה המה המכות אשר הכיתי בית מאהבי על‬
‫א‪12‬נם‬
‫;‬
‫יאכל‬
‫‪,‬‬
‫שהטלתי‬
‫עץ התכלת‬
‫‪!56‬‬
‫שהטלתי תכלת ]בעוה״ר גתקיים זה גם בימינו[ ועיין ד ן במס׳ שגת‬
‫)קמס( יעז׳׳ש והמעיין היטב ברמיזות הגי סוגיות שרמזנו יראה ויבין שאין‬
‫זה לבר פשוט כל כך ויש סברות נוטות לכאן ולכאן‪ ,‬והיותר מתמיה לברברי‬
‫הרמב״ם ז״ל סיף ה ציצית מבואר להליא בלשוני שמצות ציצית אינה מ״ע‬
‫שבחובה שכתב וז״ל היאך תיוב מצית הציצית אם יתכסה אלם בטלית הראוי‬
‫לציצית יטיל לה ציצית ואתר כך יתכסה בה ואם נתכסה בלא ציצית ה ד‬
‫בישל מ ״ ע ‪ ,‬אבל כל זמן שלא יתכסה בהן אלא מקופלין זמוגתים פפורין‬
‫מן הציצית‪ ,‬שאין הציצית חובת הטלית אלא חובת האיש שיש לו טלית‪,‬‬
‫אע״פ שאין אלם מחויב לקגות לו טלית ולהתעטף בה כ ד שיעשה בה‬
‫ציצית אין ראוי לאלם חסיל שיפטור עצמו ממצוה זו אלא לעולם ישתדל‬
‫להיות עטוף בכסות המתרבת בציצית כלי לקיים מצוה זו ובשעת התפלה‬
‫יש להזהר ביותר עכ״ל ואלו מלבריו ז״ל בה׳ שבועות )*״ה יי״״( מבואר‬
‫ל ה ד א שהיא מצוה שבתיבה שהרי כתב וז״ל גשבע שלא יאכל מצה שנה או‬
‫שתים אסור לאכול מצה בליל פסת לפי ששבועתו בכולל וכן כיוצא בזה‬
‫כגק שנשבע שלא ישב בצל סוכה לעולם או שלא יעלה עליו בגל שנה א‪,‬‬
‫שנתים כו׳ יעו׳׳ש בררב״ז וכ״מ ומרכה״מ שגרחקו הרבה בזה והמובחר‬
‫שבתירזציהם ז״ל עכ״פ לחוק מאל להעמיס בלשון הרמב״ם ז״ל)שסמ״אס״ו(‬
‫שכתב להדא גשבע לבטל את המצוה כיצל כגון שנשבע שלא יתמקן‬
‫בציצית ימו״ש זבענינו הארכנו בכל זה בקונטרס מיוחל לא עת האסף‬
‫ס ה ‪ ,‬והמורם מלבדנו שם בקיצור‪ ,‬לולאי עיקר מצות ציצית אינה מצוה‬
‫שבחובה אלא מיתלי הלי חיובה בלבישת הבגר‪ ,‬או שמהחיל החיוב תיכף‬
‫עם הלבישה ‪ ,‬או שמתחיל החיוב אחר הלבישה‪ ,‬לכל מר כלאית ליה‪ ,‬אבל‬
‫קולם הלבישה ולאי לכולי עלמא לא חל תיובא לציצית אגברא‪ ,‬מיהו מצוה‬
‫בפגי עצמה איכא לרמי׳ אגברא להביא עצמו בשום פעם לילי חיוב מצוה‬
‫ז ו ‪ ,‬והוא מהאי למנחות)‪0‬ל‪ (.‬כל שאק לו ציצית בבגרו עובר בחמשה עשה‬
‫ימו״ש ופי׳ הרמב״ס )נ‪:‬הימ =י= ם( שאלו החמשה עשה המה א׳ ונתנו על‬
‫לצית הכנף‪ .‬ב׳ ועשו להם ציצית‪ .‬ג והיה לכם לציצית‪ .‬ל׳ גלילים תעשה‬
‫לך‪ .‬ה׳ על ארבע כנפות כסותך‪ .‬והרשב״ץ בזוהר הרקיע )»« נ( תמס‬
‫עלץ לאין זה נראה כלל לפי שכל הפסוק איט אלא מצוה אחת נדלים תעשה‬
‫לך על ארבע כנפות כסותך וסוף הפסוק בא ליחד מקוס הציצית ומה עשה‬
‫יש בו ילזה כתב שהעשה'החמישית היא וראיתס אותו כמו שפירש״י)מ(‬
‫‪t‬‬
‫‪,‬‬
‫‪t‬‬
‫‪,‬‬
‫ועפ״ז‬
‫עין התכלת‬
‫עט ‪157‬‬
‫ועפ״ז תמה למה לא מנה הר״מ ז׳׳ל הראיה מציה באפי נפשה בתרי״ג‬
‫מצות שהלבישה מעשה אחת והראיה מעשה אחרת וכמו שמנה הסמ״ק‬
‫להסתכל בציצית יעו״ש‪ .‬אמנם דעת הרמב״ם נראה ברור דסובר לוראיתם‬
‫אוחו הוא טעם המצוה כמו שאמרו ראיה מביא לירי זכירה ט׳ יעו׳׳ש‬
‫שהוא טעם על צורך התכלת וכבר טיל לן הרמב״ם ז״ל בשורש חמישי‬
‫שאין למנות טעם המצוה מצוה באפי נפשה‪ ,‬להט מפרש שהחמישים היא‪.‬‬
‫על ארבע כנפות כסותך והיינו מדלא כתיב על ארבע כנפות הכסות או‬
‫ה מ ד אשר תכסה בה וכתיב כסותך על כרתך לקרא אתא לתייב לייתר‬
‫לו טלית של חובה להתעטף בה על כל פנים שתיוב הוא על האדם להביא‬
‫טצמו לידי חיוב מצות ציצית ‪:‬‬
‫ומיושב‬
‫בזה תמיהת התום׳ במס׳ קדושין נלג‪ 0‬היכי חשיב ציצית מ״ע‬
‫שהז׳׳ג אפילו למ״ד תובת גברא הוא שהרי כשם שכסות לילה‬
‫פטור כשהוא לובש ביום הכי כמי כסות יום חייב כשלובש בלילה ואור״י•‬
‫כיון שחיובו תלוי במה שזמן גורם לבישתה ביום יש לה ליחשב זמן גרמא‬
‫שזמן לבישתה גורם התיוב ע ״ כ ‪ ,‬ובאמת גם במהומה במס׳ קדושין בעכין‬
‫הדג היא סברא דקה מאד ודחוק להטן וכ״ש שחץ סברתו מספקת כלל‬
‫בהאי דמם׳ מגתות )מג•( דלמ״ד מ״ע שהז״ג הויא מברך כל צפרא וצפרא‬
‫משום דמפסקי לילות מימים וזה תמוה מאד דמאי הפרש בין לילה להיום‬
‫הרי כשם ככסות לילה פטורה ביום הכי כמי כסות יום חייבת בלילה וא״כ‬
‫בין לילה ובין יום תייבים בכסות יום ופטורים בכסות לילה ואין שום‬
‫הפסק במצוה זו בין שעה של יום לשעה של לילה ולא הוי לן לברך רק‬
‫כל‪.‬זמן שמתעטף בהן ולא כל צפרא וצפרא מבלי עיטוף חדש‪ .‬אבל לפי‬
‫מה שנתבאר דהגם מרקר מצות ציצית אינה מצוה שבחובה‪ .‬מיהו מצוה‬
‫באפי נפשה איכא דרמי׳ עלי׳ דאדס להביא עצמו בשום פעם לידי חיוב‪.‬‬
‫מציה זו שפיר דמצד זה הוי מצות ציצית מ״ע שהז״נ דהא ודאי לא רמי‬
‫עליה המצוה להביא עצמו לידי חיוב ציצית אלא ביממא דהיינו שיתעטף•‬
‫בכסות יום שיתחייב בציצית‪ .‬אבל בלילה ודאי לא רמי׳ עליה תורה חיובא‬
‫שיתעטף בכסות יום בלילה לדרכיה דרכי נועם כתיב ומצד זה יש למצוה‬
‫זאת הפסק בלילה כלפי יום שביום יש עליו מצוה להביא עצמו לילי חיוב‪.‬‬
‫מצות ציצית ולא בלילה ועי׳ בחירושנו לירושלמי ברכות‪:‬‬
‫ומעתה‬
‫‪,‬‬
‫עץ התכלת‬
‫‪158‬‬
‫ומעתה‬
‫‪,‬‬
‫שפיר כתב הרמב״ם ז׳י׳ל בה שטעות הנ״ל שהנשבע שלא‬
‫יתעטף בציצית הוי נשבע לבטל את המצוה ואינו חל אלא‬
‫בכולל שלא יעלה עליו בנר ט ׳ ‪:‬‬
‫לאכתי צריך ביאור שהרי מדברי הרמב״ם ז״ל שבסוף ה ציצית‬
‫אלא‬
‫הנ״ל מבואר לכאורה שאין שום חיוב מצוה כלל על האדם להביא‬
‫עצמו לידי חיוב מצות ציצית אלא מצד מידת חסידות שהרי כתב אעפ״י‬
‫שאין אדם מחויב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כרי שימשה בה ציצית אין‬
‫ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו אלא לעולם ישתדל להיות עטוף‬
‫בכסות המתויבת בציצית כדי לקיים מציה זז ובשעת התפלה יש להזהר‬
‫ביותר ע ״ כ ‪ .‬אמנם באמת בלאו הכי הנה מרן הקדוש הכ״מ ז״ל הביא‬
‫מקור לדברי הרמב״ם ז״ל מהאי למנתות )«אי( דאמר ליה מלאכא לרב‬
‫קטינא‪ .‬קטינא קטינא סדינא בקיימא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא‬
‫מליה כו׳ טצדקי למיפטר נפשך מציצית יטו״ש ותמוה כמו שתמה במעשה‬
‫רוקח דמ״ש מ ק ט אדם חסיד הרי הך לאמר מלאכא טצדקי למיפטר נפשך‬
‫מציצית לכל אדם •נאמר ולא לת״ח וחסיד דוקא‪ .‬גם יש לדקדק בלשון‬
‫הרמב״ס ז״ל שכתב דין זה אחר שהקדים שאין הציצית חובת הטלית אלא‬
‫חובת גברא רמשמע מהצעת לשוט שאס היה חובת טלית הוי טפי עשה‬
‫לחובה ממה כשהוא חובת גברא ובאמת הדבר להיפוך וכמבואר מדברי‬
‫החום׳ במנחות )שס ד ה טנשיסי וד״ה מי( יעו״ש גם לשון לעולם אינו מדוקדק‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ובעגיותיל‬
‫‪,‬‬
‫נראה למקור לברי הרמב״ם ז״ל הוא מהאי למס שבת‬
‫)קימ( אביך במה זהיר טפי א״ל בציצית יומא חל הוה קא‬
‫סליק בלרגא איפסוה ליה חיטא ולא נחית ואתא כמה ללא רמי יטו״ש‬
‫ובזה יתבאר הצעת לשוט של הרמב״ם ז״ל על נגין לילאי מציה רמיא‬
‫עליה לגברא להביא עצמו לילי חיוב מצות ציצית בשום פעם אלא כיון‬
‫ללא קביע ליה זימניה שיהיה מחויב תמיל להביא עצמי לילי חיוב מלוח‬
‫ציצית ולאי סגי במה שמביא עצמז לילי חיוב פעם אחת בשנה או בחולש‬
‫או בשבוע או ביום ולא תמיל בכל שמתא‪ .‬ושעתא כלמציט בכמה וכמה‬
‫חובות גברא שאין קבוע להם זמן ואין חיובם בתמילית כתפילין וזכירת‬
‫מצרים וברכת כ מ י ם ונטילת לולב שיוצא ידי מצותן בפעם אחת ביום ו ק‬
‫תלמור תורה שנאמר בה יומם ולילה קי״ל במ‪2‬׳ נללים •( לאי בעי פטר‬
‫‪1‬‬
‫)ס‬
‫נפשיה‬
‫עץ התכלת‬
‫פ ‪159‬‬
‫גפשיה בק״ש שחרית וערבית יכגו״ש ויש ג״כ מצות חובת גברא שיוצא ירי‬
‫תובתו בפעם אחת בשגה כזכירת מחיית עמלק ומחצית השקל וכדומה אע״ג‬
‫דלא קביע להו ז ק והא דאמרי׳ במס שבת )י‪,‬לא‪ .‬ו=ס( על ציצית ומזוזה‬
‫אמר רב יוסף לפי שאין קבוע להם זמן אמר ליה אביי אדרבה מדאין‬
‫קבוע להם זמן כל שעתא ושעתא זמגיה הוא יעו״ש היינו למ״ר ציצית תובת‬
‫זכיין שיש לו מלית בכל יום‬
‫טלית וכדפירש״י )ש‪ ::‬ד׳׳ם כל שעהא זמנים‬
‫שמשהה בלא ציצית עובר בעשה ואפילי מוגחת בקופסא הלכך כל יומא‬
‫רמיא מציתיה עליה ע״כ והייני כג״ל דלמ״ד חיבת גברא לא שייך כלל‬
‫לומר דמדלא קבוע לו זמן כל שעתא זמניה להכי בדקדוק נקט רש״י ז״ל‬
‫לפרש למ״ר תובת טלית‪ .‬ומעתה כך הוא הצעת לשונו של הרמב״ם ז״ל‬
‫אחר שהקדים שאין הציצית תובת טלית אלא חובת גברא אס כן לא רמיא‬
‫עליה מן התורה המצוה להביא טצמו לידי תיוב מצות ציצית תמיד שיהיה‬
‫מעוטף בקביעות בטלית של תובה אלא במה שמביא עצמו לידי תיוב מצות‬
‫ציצית פעם אתת בשנה סגי כנ״ל‪ .‬סיים עלה וכתב דאעפ״י שאין מתויב‬
‫לקנות טלית מיותר לכך ולהתעטף בו בקביעות אלא כל אימת רבעי יוכל‬
‫לצאת ידי תיבת מצוה זו שיביא עצמו לידי חיוב מצות ציצית פעם אתת‬
‫בשנה או בחודש מכל מקום אין ראוי לאדם תסיר שיפטור עצמו ממלוה זו‬
‫מלקיימה בתדירות אלא ישתדל שיהא עטוף לעולס פי׳ כל שעה מבלי הפסק‬
‫כדאשכחן ברבה אבוה דרב יוסף שהיה זהיר כל כך במצות ציצית עד דיומא‬
‫חד איפסק ליה תוטא ולא קא נתית עד דרמי ליה בלא היה רוצה לילך ד׳‬
‫אמות בלא ציצית וזה שדקדק הרמב״ם ז״ל אדם חסיד דמצד הדין ודאי‬
‫סגי במה שמביא עצמו לידי חיוב מצות ציצית פעם אחת בשנה וכדמשמע‬
‫באמת מדקדוק לישגיה דמלאכא דאמר ליה לרב קטינא סדינא בקייטא‬
‫םרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה דהיינו שעובר עליו היקף השנה כולה‬
‫בלא ציצית והארכנו בכל זה טובא בקונטרס וכאן לקצר אנו צריכין עכ״פ‬
‫הנך רואה שזה החכם הכותב דילג על ההרים ולא חלי ולא הרגיש כלל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫אולם‬
‫הנחתו השני׳ דלבר מגיה דביטל מ״ע של ציצית יש איסור על טלית‬
‫בת ארבט כנפות שאסור ללבוש טלית בת ארבע כנפות ורק‬
‫שניתרת על ירי שמטיל בה ציצית בכנפיה‪ .‬הנה אם לא ראינו לא היינו‬
‫מאמינים שיצא זה מפי ארס מוחזק קצת ליודע ס פ ר ‪ .‬כי יאמר נא היכן‬
‫כתיב‬
‫‪5‬‬
‫‪160‬‬
‫עין התכלת‬
‫כתיב איסור זה ומה שמו של זה האיסור ט נ ד ע ‪ .‬ואם על הבעה״מ ז״ל‬
‫שלדעתו ׳ז״ל אין אנו מקיימין מצות לילית בזה״ז אלא מדרבנן הרעיש‬
‫הרמב״ן ז״ל וכתב יראנו היכן תקנו חכמים זו התקנה‪ .‬ק״ו בן בנו של‬
‫ק״ו שאין ראוי לו לאדם לברוא רקיע שוא לבדות איסור מלבו מה שלא‬
‫כתוב בספר החורה‪ .‬ואנו בעניינו אחרי היגיעה לא מצאנו שום שם איסור‬
‫בלבישת ארבע כנפות זולת משום מבעל מ״ע של ציצית‪ .‬ולמר דחיוב‬
‫הציצית מתחיל עס הלבישה‪ .‬מתחיל איסור הביטול מ״ע עם הלבישה‪.‬‬
‫ולמר דתיוב הציצית מתחיל אחר הלבישה‪ .‬מתתיל ג״כ איסור הביטול מ״ע‬
‫אחר הלבישה‪ .‬אבל שיהיה שם איםיר בפגי עצמו עוד קודם הלבישה שאסור‬
‫ללבוש טלית בת ארבע כנפות איגו כחוב בתורה‪ .‬ולא אמרה ולא יאמרה‬
‫אדם מטולם‪ .‬ובזה כבר גפלו כל דבריו‪ .‬דהרי מצר איסור ביטול מ״מ‬
‫כך הוא מבטל מ״ע בחסרון התכלת כמו שמבטל מ״ע לרבי ישמעאל בחסרון‬
‫ציצה הרביעית ושפיר הביאגו ראיה מדרבי ישמעאל לדידן‪:‬‬
‫מה דקאלןי עלה לחלק בין תכלת ולבן לדידן לארכע ציציות‬
‫א^נם‬
‫לדרבי ישמעאל רגבי תכלת ולבן לדידן קאמריגן דאין מעכבין זה‬
‫את זה ואלו התם בארבע ציציות לא קתגי אלא רבי ישמעאל א ו‬
‫ארבעתן ארבע מצות ומייתי בשם ספר ק״א רדייה מיגה דרבי ישמעאל‬
‫לא פליג כלל אמה לקאמר מעכבות זו את זו אלא מל מה לקאמר שארבעתן‬
‫מציה אתת‪ .‬הנה אם טוגתו על ספר קרבן אהרן שעל התו״כ אין עלותו‬
‫מכוונת שלא נמצא זאת בשום מקום בספר קרבן אהרן כסי מיעוט זכרוננו‬
‫ואולי כוונתו על ספר אתר מספרי האתרונים אשר לא נודע לגו ואין‬
‫אתריותו עלינו‪ .‬אכן בעניותין זה הכותב לא הבין את לברי בעל הספר‬
‫ההוא‪ .‬ני באמת גם אט בעגיותין בחילושיט למס׳ מנחות לקלקט כן‬
‫ללשון מעכבות זו את זו שבלשון ת׳׳ק כולל הן שמעכבות זו את זו למצותן‬
‫לכל חלא צילה בלא צירוף כולן לא חשיב מצזה כלל‪ .‬והן שמעכבות זו את‬
‫זו בלבישת הטלית משום ביטול מ ״ ע ‪ .‬ורבי ישמעאל דפליג וקאמר ארבעתן‬
‫ארבמ מצות ולא קאמר להדיא אין ממכבות זו את זו שארבמתן ארבע‬
‫מצות מזה הוכיח הש״ס דלרבי ישממאל גמי מעכבות זו אח זו בלבישת‬
‫הטלית משום ביטול מ״ע ולהט קא בעי מאי בינייהו ומשני לה מ ״ מ לענין‬
‫כלאים או שבת והיינו דבקושטא יש בכח מאמר רבי ישמעאל ארבעתן‬
‫ארבע‬
‫מ ר‬
‫עץ התכלת‬
‫פא ‪61‬נ‬
‫ארבע מצות דפליג נמי אריש דברי ת״ק דקאמר מעכבות זו את זו למצותן‬
‫יקאמר איהו דלמצותן אין מעכבות זו את זו שארבעתן ארבע מצות אלא‬
‫דשכל את לישניה ולא קאמר להריא אין מעכבות זו את זו לאורויי לן‬
‫דבלבישת הטלית משום ביטול מ״מ מעכבות זו את זו‪ .‬ומעתה שפיר‬
‫קאמרינן בתכלת ולבן לדידן שאין מעכבין זה את זה דהיינו למצותן הגס‬
‫שמעכבין בלבישת הטלית משום ביעול מ ״ ע ‪ .‬והכא בתכלת וציצית לא מצי‬
‫למיתני לשון פלוגתייהו וחכמים אומרים שתי מצות הן דדוקא כל תדא ומדא‬
‫באפי נפשה מלוה באפי נפשה היא אבל תרווייהו יחד לנולי עלמא מצוה‬
‫אחת היא כמו שביאר הרמב״ם ז״ל‪:‬‬
‫ומה שהעיר על דברינו למה לא קא בעי הש״ס על פלונתייהו דרבי‬
‫ותכמים גבי תכלת ולבן מאי בינייהו כמו דבעי אפלוגתייהו דת״ק‬
‫ורבי ישמעאל‪ .‬לא ירעגא האי מאי קושיא והאי מאי תיובתא למה ליה‬
‫להש״ס למיכפל השקלא וטרי׳ תרי זימגא אדרבה מציגו לגדולי המפרשים‬
‫ז״ל שגדתקו על פי רוב לפרש על השגות שקלי וטרי׳ בש״ס תרי זימנא‬
‫אבל למיזל בתר איפכא לאקשויי דליכפל השקלי וטרי׳ הא לא ש מ ע ט ‪:‬‬
‫והנה‬
‫בעיקר הערת הפמ״ג ז״ל והערתנו כבר נתיישב במאמרגו‪.‬‬
‫ובתידושיגו הארכגו בזה בעוד דרכים גכוגים בישוב הערתגו אולם‬
‫* ל הדרכים אינם מועילים אלא כשלא היה לגו תכלת אבל עכשיו מאתר‬
‫שזכינו לתכלת ודאי יש איסור ביטול מ״מ על הלובש טלית בת ארבע‬
‫כנפות המצויין בלבן בלא תכלת‪:‬‬
‫בעל דין כמאה עדים דמי שזה הכותב בעצמו הודה בפה מלא‬
‫וכתב ומוייגא דגם לתכמים בהטיל לכן ויש לו תכלת ואימ‬
‫מטיל עובר על מצות עשה מה שמוטל עליו להטיל תכלת בבגדו ע״כ ואם‬
‫כן אם יש קצת יראת שמים בלבו איך לא יחוש מאיסור ביטול מי׳ע‪.‬‬
‫שאס אינו חש להיות טשה טוב לקיים מצות בוראו ]אשר באמת אותו‬
‫התכם הכותב א‪/‬ו חשוד ח״ו בכך בעינינו[ כמו ששמענו מתנצלים עצמן‬
‫באמרם לא מסר לנו מצות אנו מספיקין עצמינו ודי לנו בסבל עול המצות‬
‫העמוס עלינו מכבר ]אוי לנו שכך עלתה בימיט שבפה מלא בלא בושה‬
‫אומרים שהמצות כבדות עליהם[ אבל מכ״פ יש לו לחוש לסור מרע‬
‫מלעשות איסור בביטול מיע בידים‪ .‬ומלבד מה שכבר ביארנו בהלכה‬
‫ברורה‬
‫‪11‬‬
‫יא‬
‫והודאת‬
‫‪t‬‬
‫‪162‬‬
‫עין ה ת כ ל ת‬
‫ברורה שאין שום ספק כלל אלא שזה הוא התכלת שצותה מליו התודה‪.‬‬
‫הרי אפילו אם יתעקש וירמה מצמו להטיל ספק בלבו ג״כ מחויב להטיל זר‪:‬‬
‫התכלת בטליתו מלבד שיש לחוש לקיים המצוה מספק כמו שביארנו ועוד‬
‫יתבאר בזה בעזהש״י‪ .‬הרי מלבד זה יש בזה ספק איסור ביטול מ״ע‬
‫בידים וספק איסור לכ״ע הוא לחומרא‪:‬‬
‫במה שהבאנו נ‪:‬ם ״א•( שהפמ״ג כתב לתרץ קושיא הנ״ל על פי‬
‫לז‬
‫דברי הר״י המובא במרדכי מהלכות קטנות שכתב יז״ל אומר‬
‫~~‬
‫הר׳ שלמה מדרו״ש כו׳ וסיימנו יעו״ש יסוד סברתו שבהלבישה אינו עושה‬
‫•איסור ואתר הלבישה שמתתיל תיוב העשה דהטיל ציצית הרי אינו עובד‬
‫בקוס ועשה אלא בשב ואל תעשה ואניס הוא כו׳ יעו״ש העתיקו לן ממגילת‬
‫סתרים של חכם הנ״ל שכתב עלה וז״ל צ״ע דמה אונס יש כאן דהרי בידו‬
‫לפשוט וכי בשוא״ת מותר למבור טל ד״ת יבפרט שמפורש במרדכי בל•‬
‫שום כ״ה מי״ש‪ .‬ולדמתי גראה דהמרדכי מדמה לה לגמרי למזוזה ומעקה‬
‫כמבואר להדיא בדבריו והדבר פשוט דמי שיש לו בית ואין לי מזוזה מ ו‬
‫לכגזס לבית ולדור שאין מליו שום חיוב כיון שאין לו ולא שייך זה לאיסור‬
‫דירה בבית דגם כשיש לו מזוזה ואיגו קובע ומבטל המ״ע ג״כ אין הביטול‬
‫ל ? עצמו‬
‫ל‬
‫יי‪1‬‬
‫י‬
‫מצד מה שדר דהדירה היתי‬
‫מהמ״ע שלא ידור אבל אם דר היתר הוא וא״כ נשאי! לי לא שייך גביד‬
‫שום איסור כמובן בפשיטות וא״כ המרלכי למרמה ציצית למזוזה ג״כ הן ‪p‬‬
‫הדברים להלבישם בעצמה היתר גמור רק שיש עליו מ״ע להטיל וכשאינו‬
‫יכול להטיל לא שייך שום איסור ללבישה‪ ,‬ומפני זה כתב המג״א בסי׳ י ״‬
‫דנם בחול מותר ללבוש כשאין נמצאים ציצית בעיר ע״ש וזה ברור‪ .‬וכן‬
‫הפמ״ג שמתרץ הקושיא לבעה׳׳מ לתכלת ולבן משכניו היאך אנו לובשין‬
‫ג״כ כוונתו כג״ל וכמ״ש המ״א ע״כ צ״ע ע״כ ‪:‬‬
‫מתמיהים איך לא הרגיש לשמוע לברי עצמו וכי בשב ואל‬
‫תעשה מותר לעבור על לברי תורה בלי שוס אונס‪ .‬הגע‬
‫עצמך הרי שלבש בגל בת ארבע כנפות המחויב בציצית ולא הטיל מחמת‬
‫שאין לו ויש לו ג״כ ללבוש בגל אמר שאינו מתויב בציצית איך יעלה על‬
‫הלעת רמשום שאין לו ציצית יהיה שרי לבטל מ״ע בשוא״ת ולאי פשוש‬
‫למחויב להחליף לפשוט מעליו בגל המחויב בציצית וללבוש הבגל שאיגו‬
‫מתויב בציצית לאטו משום‪.‬שאין לו ציצית פקע העשה אתמהה יא״כ גה‪,‬‬
‫לטצם‬
‫ת ד‬
‫ג מ ו‬
‫ה ו א‬
‫ש י ש‬
‫ו‬
‫ע צ ה‬
‫ה פ‬
‫ע‬
‫ג‬
‫והדברים‬
‫עין התכלת‬
‫פב ‪163‬‬
‫דעצם הלבישה אינו איסור אבל כיון דממילא נמשך מזה ביעול העשה עכ״ס‬
‫בשוא״ת ודאי מחויב לעשוח כל תצרקי לאפקועי נפשיה מחיוב העשה כי‬
‫היכי דלא להוי מבעל עשה בשוא״ת כדאמרן דודאי גם בשוא״ת אינו רשאי‬
‫לעבור על דברי׳ תורה‪ .‬ובקושעא דכוותה כמי גבי מזוזה כשדר בבית שאין‬
‫בו מזוזה הגם דלא הוי רק מבעל מ״ע בשב ואל תעשה אם יש לו בית‬
‫את״ שיש בו מזוזה ודאי מתויב לצאת מן הבית שאין נו מזוזה ולדור בהבית‬
‫שיש בו מזוזה והוא דבר פשוע מאד ועל כרתך הא דר״י מתיר לבישת‬
‫בגד בת ארבע כנפות בלי ציצית בשבת היינו משום דאטס הוא אי משוס‬
‫כ״ה אי משום דאין לו מה ללבוש ורק דאי העשה דציצית חל עליו קודם‬
‫הלבישה לא הוי מהני מה דאנוס הוא משום דהוי ליה מבעל מ׳׳ע בקום‬
‫ועשה ולגבי קום ועשה לא מהני אונס ולזה תדית הר״י דהעשת דציצית חל‬
‫אחד הלבישה ולא הר רק מבטל מ״ע בשזא״ת ולגבי שואי׳ת מהני א־נס‬
‫וב‪:‬ה״ג שהוא אנוס הוא דמתיר המג״א אף בתול ודכוותה גבי מזוזה גמ׳‬
‫כשאין לו בית אחר איני צריך לצאת דאנוס הוא ובהט אזדא להו כמה‬
‫דברים שהעתיקו לן ממגילת סתרים של חכם הנ״ל‪ .‬והמה דברים פשוטים‬
‫ולולא דמשמא דגברא רבא העתיקו לן לא הייט מזדקקין להשיב כלל וזה‬
‫התכס נר״ו לא ידענו מה היה לו שנסתבך בזה ‪:‬‬
‫במה דכייליק )‪ (:cc‬דאפילו שתתילת המעשה לא היה באיסור כיין‬
‫לח‬
‫שהאיסור שאתר כך נמשך על ידי המעשה משיב כמעשה‪,‬‬
‫מציט דוגמת זה במס׳ שבועות )כמ( גבי שבועה שלא אוכל ככר זו אס‬
‫אוכל זו אפליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה פלוגתא דרבי יוחנן וריש‬
‫לקייש למ״ר התראת ספק שמה התראה חייב למ״ד לאו שמה התראה פטור‬
‫יעו״ש ולא קאמר דלכולי עלמא פטור משום דאין בו מעשה דהרי בשעה‬
‫דאכליה לאיסוריה לא עשה איסור ורק בשעה דאכליה לתנאיה נעשה‬
‫למפרע אכילת הראשונה איסור והרי בעת אכילת התנאי אינו עושה איסור‬
‫אלא דממילא נמשך איסור באכילת הראשונה על ידי אכילת השניה‪ .‬אלא‬
‫על כרחך לומר כיון דהאיסור באכילת הראשונה נמשך ע״י מעשה אכילת‬
‫השניה חשוב מעשה יעו״ש ואם מצרפינן מעשה שלאחר עבירת האיסור‬
‫ללמפדע שעת עבירת האיסור שיחשב שעבר במעשה'כיון שהאיסור דלמפרע‬
‫נמשך מזו המעשה כ״ש דמצרפינן מעשה דמקמי עבירת האיסור ללהבא‬
‫שעת‬
‫עין התכלת‬
‫‪164‬‬
‫שעת עבירח האיסור שיחשב שעבר כמעשה כיין שהאיסור נמשך מזן‬
‫המעשה‪ .‬ריותר פשוט שיהיה העילה קורם העלול ממה שיהיה העילה‬
‫אחר העלול‪ .‬ואם מצרפינן לעלול העילה שלאחריו כ״ש דמצרפינן לעליל‬
‫העילה שלפניו‪ .‬והגם שיש לפקפק בעיקר ראיה זו ולחלק קלת בזה אבל‬
‫אתר זכות העיון הראה דעכ״פ לא ודא אחת היא‪:‬‬
‫לט בעיקר‬
‫מה שהעלוגי בזה ללבן לתור או תכלת לחוד גם לרבנן‬
‫כהי לאין מעכבין זה את זה מיהו הוי ליה מבטל מ״ע‬
‫בילים‪ .‬הקשה על זה אחל שאינו יולע לשאול מלברי התוס׳ מגתות‬
‫)פא‪ :‬דם ואם הניא מי( שכתבו וז״ל למאי לפ״ה לקלא אילן במקום לבן פסול‬
‫משום שלומה לתכלת ואין כאן שגי מיגים קשה מאי פריך ללמא האי‬
‫ברייתא כרבק לריש פרקין לאמרי אין הלבן מעכבת את התכלת ע״כ ואי‬
‫אמרת רגם לרבנן לאין מעכבין זה את זה מ״מ מבטל מ״ע בידים מיהו‬
‫הוי א״כ אפילו להך ברייתא אתיא כרבגן מה בכך הא מ״מ שפיר פריך‬
‫היאך קתגי ואם הביא כשר הא הוי ליה מבטל מ״ע בידים זה תורף קישייתו‪.‬‬
‫אכן באמת אינו יולע לשאול כי לא הבין עומק כוונת התום׳ לקישית התוס׳‬
‫איכה כפשוטה כמו שהבין ללוקמה כרבני לאמרי אין הלבן מעכב א‬
‫התכלת ולהכי אם הביא כשר ויוצא בה באמת רק משום תכלת‪ .‬דאיע‬
‫מאי לא יניא ואם הביא כשר הא לא שייך בזה לשון לכתתלה וריעבד כלל‬
‫שהרי לגבי מצות תכלת גם לכתחלה שפיר עביר‪ .‬ולגבי מצות לבן בדיעבד‬
‫כמי לאו שפיר עביל‪ .‬שהרי אין בילו מצות לבן כלל אפילו בדיעבד‪ .‬אמנם‬
‫עומק כווכתס הוא רלוקמה כרבנן לאמרי אין הלבן מעכבת את התכלת‬
‫ולהכי שפיר אם הביא כשר ויוצא בה באמת משום מצות תכלת ומשום‬
‫מצות לבן‪ .‬והיינו ללוקא למ״ד תכלת ולבן מעכבין זה את זה הוא דאיכא‬
‫למימר לאשכי מראות שבה קפיל קרא שיהיה ניכר התכלת לעצמו והלבן‬
‫לעצמו‪ .‬ולהט אע״ג שמצל עצם איכותם איכא שכי מיכיס‪ ,‬מ״מ כיון‬
‫שמראה אחר להם ואיכו כיכר כל אתל בפני עצמו פסול‪ ,‬להתכלת פוסל‬
‫את הקלא אילן והקלא אילן פוסל את התכלת‪ ,‬אבל לרבכן דאין מעכבין זה‬
‫את זה ואין חסרון האתר מגרע במצות תבירו ממילא כמי בדאיכא תרווייהו‬
‫רק שהם כמלאה אחת ליכא למיפסלהו ולמימר לאשכי מראות שבה ק א‬
‫קפיר קרא דהא מהיט תיתי‪ .‬הרי הגע עצמך אי תלה קלא אילן לחודא‬
‫ודאי‬
‫‪1‬‬
‫ת‬
‫‪t‬‬
‫פג ‪1«5‬‬
‫עץ התכלת‬
‫וראי דוצא בו משום מצות לכן רמירי צבצגא גרים‪ ,‬וכי משום שתלה נמי‬
‫תכלת יוגרע ויפסל לצאת בי ירי מצות לבן‪ .‬אתמהה‪ ,‬וכן תכלת הרי אי‬
‫תלה תכלת־לתודא היה יוצא בו משום מצות תכלת ‪ .‬וכי משום שתלה <מי‬
‫קלא אילן יוגרנג ויפסל לצאת בי׳ ידי מצות תכלת אתמהה‪ .‬אלא ודאי בוןמצןא‬
‫למ״ר אין מעכבין זה את זה‪ ,‬היכא דתלי תרודיהו תכלת וקלא אילן יוצא‬
‫בו ידי שתיהן משום מצות תכלת ומשום מצות לבן ורק לכתחלה לא יביא‬
‫שיהיו ניכרים גם במראיתם אבל אם הביא כשר ויוצא בו ידי שתיהן‬
‫בתכלת משום מצות תכלת ובקלא אילן משום מצות לבן‪ .‬ומעתה אין‬
‫בקושייתו ריח קושיא שהרי באמת אין כאן שום בישול מ׳׳ע כלל‪ .‬ויותר‬
‫הוי ליה לאקשויי עלן מברייתא דריש התכלת גופיה דקתגי וחכמים אומרים‬
‫אין מעכבין והא מעכבא ומעכבא משום ביטול מ״מ בידים‪ .‬מיהו באמת‬
‫גם זה לא קשי׳ מידי דמ״מ למצותן אין מעכבין זה את זה רכל חד וחד‬
‫לחודיה כי עביר ליה מקיים מציתו אע״ג דלגבי חבריה הוי מבטל מ״ע‬
‫ונ״מ לענין אם יצא בה בשבת דאיגו חייב חטאת וכן אם אין לו אלא הדא‬
‫ואיכא משום כבוד הבריות יכול ללבוש לכתחלה וכבר גתבאר זה במאמרנו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬מה שהקשה תו דמדברי התוס׳ ‪0‬ם מ‪ .‬ד׳ס פיץ שכתבו דלפי׳ הקונטרס‬
‫ציצית ממינו שרי בסדין לכ״ע ומלאכא דאמר לרב קטינא סדיגא‬
‫בקיימא ציצית מה תהא עליה מציצית מן המובמר קא מקפיד יעו״ש ‪ /‬משמע‬
‫דאין זה אלא מצוה מן המוכתר ע״כ‪ ,‬הללו דברי בורות נינהו‪ ,‬דבדרב‬
‫קטינא לא שייך כלל משוס ביטול מ״ע בידים‪ .‬דלמה דס״ד דציצית חיבת‬
‫גברא הוא למיכסי בטלית בת חיוביה טם ציצית א״כ כך לי הוי מבטל מ״ע‬
‫קודם הלבישה כמו אתר הלבישה ואין ביטול המ״ע נמשך ממעשה הלבישה‬
‫דיחשי מבטל מ״ע בידים ובפרט דרב קטינא בסדין היה לטש ואי אפשר‬
‫בציצית של תכלת משוס גזירת חכמים זרק דרתח עליה מה שאינו לובש‬
‫טלית בת חיוביה שיהיה יכול לקיים מצות תכלת ושלילת הלבישה לא הוי‬
‫ביטול בידים אלא ביטול בשוא״ת‪ .‬וכ״ש למה למסיק נהי דחייביה רחמנא‬
‫כי מיכסי טלית רבת חיובא כי מיכסי מלית דלאו בת תיובא היא מי‬
‫חייביה רחמנא אפילו ביטול מ״ע בשוא״ת לא הוי בדרב קטינא כדמםיק‬
‫אלא הכי קאמר ליה טצדקי למיפטר נפשך מציצית והיינו מנימה שמנע‬
‫עצמי מלבא ליד חיוב המצוה‪:‬‬
‫במה‬
‫(‬
‫עין התכלת‬
‫‪166‬‬
‫במה שכתבנו)‪:‬ס פי‪ :‬הס( ומזה תבין שעכשיו אחר שזכינו למצוא‬
‫מ‬
‫התכלת אפילו מי שלבו נוקפו ויש לו שום צד ספק בדבר מ ״‬
‫החיוב עליו להטיל התכלת בהציצית‪ .‬וכשימנע יש לו לחוש‪ .‬דהוי עובר‬
‫ומבטל מצות עשה בידים בלא אונס‪ ,‬דאין לומר דלביה אנסיה מתמת שהוא‬
‫מסופק אם הוא תכלת באמת דמה בכך אפילו שלא יהי׳ תכלת אינו‬
‫מפסיד כלום דכבר הלכה פסוקה היא שאין מטילין כלאים בציצית לא חוטי‬
‫צמר לבן בטלית פשתן ולא תוט׳ פשתן לבן בטלית צמר מדינא ולא תכלת‬
‫בטלית פשתן משום גזירה כו׳ יעו״ש‪ ,‬הגיע לן הרבה השנות מתכמיש‬
‫ובלתי תכמים וכולם ישא הרות כמו שנבאר בעזהש׳׳ ‪:‬‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫א תמהו‬
‫במה שכתביו דמה בכך אפילו שלא יהי׳ תכלת אינו מפסיד‬
‫כלום כו׳ הא פסיד ופסיד דהרי לפי הצד שאינו תכלת א ‪2‬‬
‫חיגו מצבע הטלית שהרי טליתות‪ .‬שלגו לבגים הס ‪ .‬ולדעת הרמב״ס ‪f‬׳‪y‬‬
‫בה׳ ציצית ‪0‬״נ היי( צריכין לעשות הציצית מצבע הטלית שכתב טלית שהיא‬
‫כילה אדומה או ירוקה או משאר צבעונין עושה חי ל ק & כעין צמנו‪-‬‬
‫אס ירוקה ירוקין אם אדומה אדומין‪ .‬וכן דעת הראב״ד ז״ל בהשגות ) ש ;‬
‫״‬
‫ב ה‬
‫כןי‬
‫‪(:‬‬
‫ואנו‬
‫תמיהין הרי ממקום שבאו מבואר להדא שאין קפייא בזה‬
‫לכתחילה בדאפשר אבל בדיעבד היכא דאי אפשר שפיר דמי‬
‫ה י ת ה‬
‫) = ס (‬
‫כ ו‬
‫ת כ‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ע י ש ה‬
‫ש‬
‫ל ב‬
‫י‬
‫‪'1‬‬
‫ת‬
‫ה‬
‫‪ 1‬ל משאל צבעו״י!‬
‫ל‬
‫ל‬
‫שסיים הרמב״ם ז״ל‬
‫חון מן השחור כו׳ והיא ברייתא מפורשת בש׳׳ס מכחוי*)‪ ( °‬טלית שט^‪1‬‬
‫א‪:‬‬
‫ת נ‬
‫ת‬
‫מיני‬
‫ב ע י נ י‬
‫א‬
‫כ ת ח י‬
‫פ י נ ו י י‬
‫ל ‪ 1‬י י ו ימי! ככה‬
‫"‬
‫‪1‬‬
‫* »‬
‫׳ ^‬
‫ליכא לקיומי בה אין לך לחזר אחר לבן כו׳ יעי״ש‪ ,‬הרי מפורש דמין כנת‬
‫א‬
‫ב צ ב ע‬
‫א י נ י‬
‫ס כ ל ת‬
‫מ ח ו י ב‬
‫ה‬
‫ב ד א פ ש‬
‫נ‬
‫ה‬
‫א ב‬
‫י פ י ר ש‬
‫י‬
‫ל ש י ם‬
‫ב ד נ נ ב י‬
‫ב‬
‫ב‬
‫כי‬
‫א‬
‫א פ ש‬
‫י לא מעכר‬
‫יל‬
‫ל‬
‫י‬
‫ל‬
‫ל ל‬
‫?‬
‫וא״כ שפיר אחר שזכיט למצוא התכלת אפילו מי שהוא מסופק א‬
‫ס‬
‫ל ה כ ז י ל ו‬
‫מ ס פ י ‪1‬‬
‫י ל א‬
‫מ פ ס י‬
‫מ י ד י‬
‫כ ץ‬
‫ר‬
‫ש מ ח ו י ב‬
‫לילעילו מסח‬
‫י ו‬
‫י‬
‫חשיב דיעבד ובדיעבד לטלי עלמא איט מעכב מה שאינו מצבע ה ע ל י ת י‬
‫מיהו‬
‫כל זה לפי חלומותם והבנתם אכן לקושטא דמילתא * ן אט צרי‪-‬י‬
‫לזה דהרי גמרא מפורשת היא ‪0‬ם«‪ (.‬בסוגיא דסדין בציצית ד ר א ' >‬
‫גזירה משום קלא אילן ופריך ולא יהא אלא לבן ט׳ הרי להדיא ד‪1-‬‬
‫הצבעים עולין במקום לבן וטל כרחך להא לתני ‪ 6‬נ מ יי*( טלית אין פ י ט ר‬
‫י‬
‫‪4‬‬
‫עין התכלת‬
‫פד ‪167‬‬
‫בה אלא מינה דמשם הוא מקור מוצא דינו של הרמב״ם ז״ל תצריכין‬
‫לעשות חוטי לבן שבה כעין צבעה; היינו רק בארבעה חוטי הציציה‬
‫לשיטת רש״י או ששה לשיטת הראב״ר או שבעה לשיטת הרמבי׳ס שבאים‬
‫במקום לבן דעלייהו כתיב הכנף מין כנף בעינן לכתחילה שיהי׳ מין כנף‬
‫גם בצבע אבל אותן חוטי הלבן שבאים במקום תכלת אפילו לכתחילה לא‬
‫בעינן בי מין כנף בצבע דהא לאו עלייהו כתיב הכנף מין כנף וכמין זה‬
‫יתבאר אי״ה להלן בשם הרשב״א ז״ל‪:‬‬
‫עלן מגופה דסוגיא )‪:‬ם( דתניא טלית שכולה תכלת כל מיני‬
‫ב‬
‫צבעוגין פוטרין בה תוץ מקלא אילן ופירש״י כל מיגי צבעוגין‪.‬‬
‫י‬
‫פוטרין בה לשום לבן דכיון דמין כנף ליכא לקיומי בה אין לך לתזור אתר‬
‫לבן אלא שיהא בה שגי מיגין חון מקלא אילן דדמי לתכלת וזימגין דמזבן‬
‫לה איגש אחרנא וסבר דכל חוטיה תכלה וכי מצריך לטלית אחריתי שקיל‬
‫תרי חוטים מהכא ונתן שם עם לבן ותחת אלו יתן לבן וגמצאת אחת‬
‫מהן נפטר בקלא אילן לשם תכלת ושדי קלא אילן עם לבן בציצית והוי‬
‫כלאים בלא מצוה‪ .‬ובלשון השני פירש״י ז״ל ל״א ועיקר חוץ מקלא אילן‬
‫דהא אשני מראות שבה קפדינן ואלו מראיהן שוין יעו״ש וא״כ תכלת זה‬
‫שמצאנו מי שהוא מסופק בו מסתפק לי׳ כמי בקלא אילן דאינו פוטר כלל‬
‫אי משום גזירה כפירש״י ז״ל בלשון ראשון אי משום שדומה לתכלת כפי‬
‫רש״י ז״ל בלשון השני לודאי הא דגקט למיפסל קלא אילן במקום לבן בטלית‬
‫שכולה הכלת לאו דוקא אלא לרבותיה נקטיה דאפילו בטלית שכולה הכלת‬
‫פסול קלא אילן במקום לבן אע״ג דהוי מין כנף מצד המראה אבל פשיטא‬
‫דכ״ש דפסול קלא אילן במקום לבן בטלית לבן‪:‬‬
‫א י ) ל גם גורל קושיא זו כקושיא הראשונה דהא רמינן עלה דהך ברייתא‬
‫בגמרא )כס( מאידך ברייתא דתניא ואס הביא כשר ומשנינן לא‬
‫קשיא כאן בטלית בת ארבעה חיטין כאן בטלית בת שמונה חוטין וללשון‬
‫ראשון של רש״י ז״ל רחוץ מקלא אילן משום גזירה היא‪ .‬קא משגידבטלית‬
‫בת ארבעה חוטין אם הביא כשר דחששא רחוקה היא לחשוש דכי יזבן לה‬
‫לאינש אחריגא יהי׳ שקיל תרי חוטים מהכא לעלית אחריתי כיון שאין בה‬
‫חוכוין אלא כדי צורכה‪ .‬וגם ללשון שני של רשי׳י ז״ל *־חוץ מקלא אילן‬
‫משוס דאשני מראות שבה קפדינן ואלו מראיהן שוין כבר ביארכו בארוכה‬
‫נלעיצ כי׳ ני( שדעת הרמב״ם ז״ל בפי הסוגיא כלשון שני של רש״י ז״ל‬
‫ומפרש‬
‫‪,‬‬
‫המשו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪168‬‬
‫עץ התכלת‬
‫ומפרש ג״כ להא משני רבעלית בת ארבעה חוטין אם הביא כשר דרק‬
‫לכתחילה קפדינן אשני מראות שבה ולא בדיעבד ינגי״ש‪:‬‬
‫שפיר אחר שזכיט למצוא התכלת אפילו מי שהוא מסופק ביה‬
‫‪1‬א״כ‬
‫מחויב להטילו מספק ולא מפסיד מירי מצד שחושש בו לקלא אילן‪.‬‬
‫שהרי הן משום גזרה והן משום דאשני מראות שבה קפלינן לא מיתםר קלא אילן‬
‫אלא לכתחילה אבל בדיעבד שפיר דמי וכיון שמחויב להטילו משום ספק‬
‫תכלת חשיב דיעבד‪:‬‬
‫דעדיין יש להעיר דאיכא לחשוש לשיטת רש״י דפי׳ בלשון שגי‬
‫אלא‬
‫דאשני מראות שבה קסדינן בדיעבד דמפרש דברייתא דפוסל קלא‬
‫אילן בדיעבד בטלית בת ארבעה היא ומשום דאשני מראות שבה קפדינן‬
‫וכמו שביארנו שיטתו ז״ל לעיל <‪ (K‬בארוכה יעו״ש‪:‬‬
‫לקושטא דמילתא כל זה אינו רק םמיון עינים כי באמת אין‬
‫אבן‬
‫י נידונינו ענין כלל להתם ואין בזה תששא אפילו לכתתילה כדאמרי‬
‫להדיא במגחות ו־‪ (.‬אהא דקאמר גזירה משום קלא אילן ולא יהא אלא‬
‫לבן יעו״ש‪ ,‬הרי להדיא דקלא אילן כשר ללבן ועל כרחך לומר דדוקא היכא‬
‫דאיכא תכלת הוא דלא הוכשר קלא אילן באותן חוטי לבן הבאים משוס‬
‫מין כנף להרמב״ם לכתחילה ולרש״י אפילו בדיעבד כמו שביארנו לעיל‬
‫)סי׳ ס ( בארוכה אבל היכא דליכא תכלת אפילו לכתתילה יטל ליתן קלא‬
‫אילן במקום לבן דכיון דליכא תכלת בלאו הכי ליכא תרי מינין וממילא כך‬
‫לי קלא אילן כמו כל הצבעים ולהכי שפיר קאמר הש״ס ולא יהא אלא‬
‫לבן דהרי חיישית שישן קלא אילן במקום תכלת וא״כ אין כאן תכלת כלל‬
‫וממילא עולה הקלא אילן במקום לבן‪:‬‬
‫מצאתי הדברים מבוארים להדיא בחידושי הרשב״א למנחות נ‪:‬ס(‬
‫ש‪1‬ב‬
‫ב‬
‫זו‬
‫ל ‪ 1‬י ז מתכלת‬
‫ח״ל ונ״ל הטעם שכל הצבעים ש ט י !‬
‫־שהרי אם הי׳ נותן תכלת בשביל לבן יהי הכל תכלת ואנן בעינן שני מיגים‬
‫וגס קלא אילן אינו יכול ליתן מם תכלת מפני שדומה לתכלת ונמצא דהכל‬
‫׳יהי׳ צבע אחד ואין כאן שני מינים‪ .‬ומכל מקום מה דבמינן בלבן שיהא‬
‫מין אחר שאינו לומה לתכלת היינו דוקא כשיש שם תכלת אכל כי לא רמי‬
‫ב י תכלת כי אם מצות כנף בלבד שהייט לכן אזי יכול לתת ט גם צ ב ע‬
‫הדומה לתכלת כמו קלא אילן מאחר שאין נותן בהדי הכלת הלכך ק ‪0 3‬‬
‫הש״ס ללא יהא האי קלא אילן אלא לבן יפטור בסדין בציצית כיון דליכא‬
‫&כלת עכ״ליעו״ש‪ ,‬מטאר להליאכמו שכתבנו ראפילו לכתחילה כשר הלא‬
‫אילו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ש ו ם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫פה ‪169‬‬
‫אילן במקום לבן היכא דליכא תכלת‪ .‬זמעתה גם בגירוגינו אפילו מי שהוא‬
‫מסופק מחויב להמיל מספק וליכא שום חששא כלל דממג״פ אם סכלת‬
‫הוא שפיר ואם קלא אילן הוא א״כ אין כאן הכלח וכשר להכויל קלא אילן‬
‫אפילו לכחחילה‪:‬‬
‫ולא עוד אלא דגם מצד גזירה דכלאים בלא מצוה ליכא בנירונינו אפילו‬
‫לכתחילה כמו שביארנו לעיל)סי מ( בטעם השמעת הרמב״ם ז״ל‬
‫החילוק בין טלית בת ארבעה לעלית בת שמונה שמתלק הש״ם מנתות‬
‫)מא‪ (:‬וביארנו דהנה הך גזירה שמא ימכרנו לאינש אחרינא ויהא סבור‬
‫שכל תוטיה תכלת ויקח מהכא להטיל לטלית אחרת ויתרמי לי׳ הקלא אילן‬
‫ויהי׳ כלאים בלא מצוה והיינו שיטילם בטלית של פשתן לשם תכלת‪ ,‬אינו‬
‫מובן הרי קי״ל כב״ש דפוטרין סדין בציצית וכל המטיל תכלת בסדינו אינו‬
‫אלא מן המתמיהין וכדמסיק בש״ס ) » מ‪ .‬ו‪:‬ס( דאםדוהו משום גזירה יעו״ש‬
‫וא״כ אין לחוש כלל שיטילס לטלית של פשתן ועל כרתך לומר דהגך‬
‫ברייתא מיתניא קודם גזירה שהיו מטילים כלאים בטלית של פשתן‪ .‬אי‬
‫גמי הגזירה הוא שמא יטילם לשם תכלת בטלית של צמר בהדי לבן של‬
‫פשתן וכדרחבה אר״י )‪ 02‬לט‪ (:‬חוטי פשתן פיטרין בשל צמר אבל הרמב״ם‬
‫ז״ל הרי פוסק )פ״ג היי( כר״ל )בם מ‪ (.‬כל מקום שאתה מוצא עשה ולא‬
‫תעשה ט ואסור להטיל לבן של פשתן בטלית של צמר מדיגא וכמו שכתב‬
‫הכ״מ )‪5‬ם( א״כ ליכא למיגזר מידי ואין לחלק כלל בין בת ארבעה לבת‬
‫שמזגה ולהט השמיט חילוק זה יעו״ש ומעתה גס מצר גזירה דכלאים בלא‬
‫מציה ליכא למיגזר אפילו לכתחילה‪:‬‬
‫שמרן הקדוש הכ״מ ז״ל צידד גמי ‪ m‬לומר בדעת הרמב״ם ז״ל‬
‫דדוקא בלא תכלת הוא דאםור להטיל לבן של פשתן בטלית של‬
‫צמר אבל בהדי תכלת שפיר דמי והא דר״ל לא פליג אררחבה אר״י דר״ל‬
‫בלא תכלת מיירי ודרחבה אר״י בהדי תכלת מיירי וכן הוא שיטת התוס‬
‫ה« דה גיי!( בחד תירוצא ייעו״ש‪ .‬וא״כ שפיר שייך למיגזר מכ״פ לכתתילה‬
‫שמא ימכור ותיפוק מינה חורבה דכלאים בלא מצוה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫והגם‬
‫‪,‬‬
‫אכן‬
‫אכן השתא טון דפלונתא דרבוותא הוא ומאן ספין ומאן רקיע‬
‫להכריע בזה למשרי כלאים בציצית וא״כ ממילא אין לנו תששא‬
‫מצד גזירה זו אפילו לכתתילה‪:‬‬
‫ואין‬
‫‪170‬‬
‫עין התכלת‬
‫ואיל‬
‫של‬
‫לומר כיון לללעת הפוסקים דשרי למירמי חיטי פשתן בטלית‬
‫צמר בהדי תכלת לדידהו שפיר גזרו לכתחילה שלא ליתן קלא אילן‬
‫במקום לבן משום גזירה דכלאים בלא מלוה‪ .‬וממילא גס אגן השתא יש‬
‫לגו לתוש לרעת הנך פוסקים לאסור קלא אילן במקום לבן לכתתילה ‪.‬‬
‫דאע״ג דלא שייכי גבן הך גזירה דכלאים בלא מלוה כאמור‪ .‬מ״מ איסורא‬
‫דקלא אילן במקום לגן כדקאי קאי משום דאין ב״ד יכול לבטל דברי ב״ד‬
‫אלא א״כ גדול* ממנו בתכמה ובמגין ואע״ג דבטל הטעם כמבואר בריש‬
‫ביצה וגהי דלא גאםר אלא לכתתילה כג״ל וגידוגיגו כיון דממויב להטילו‬
‫משום ספק מציה חשיב ריעבד ככ״ל‪ .‬מיהו טכ״פ גסתר מה שכתבנו‬
‫דננירוניגו אין חששא כלל אפילו לכתתילת‪ .‬אמגם באמת זה איגו‪ .‬דכיון‬
‫דעיקר גזירה זו לא נאמרה אלא על לכתחילה אבל בדיעבד שפיר דמי‪.‬‬
‫ממילא משום אחה טעם שיהיה דלא שייכא הך גזירה הוי גם הלכתתילה‬
‫כדיעבד‪ .‬ושפיר אכן השתא דודאי ח״ו לא תהא כזאת בישראל שימצא מי‬
‫שיגיס לבו להכריע ולהתיר כלאים בציצית ולא שייכא הך גזירה שפיר‬
‫‪.‬לכתחילה שרי ליתן קלא אילן במקוס לבן ושפיר כתבגו דגם מצד גזיר‬
‫דכלאיס בלא מצוה ליכא חששא בגידוגינו אפילו לכתתילה וכל זה ב ר ו‬
‫למי שיש לו קצת לב להבין‪:‬‬
‫במה שכתבגו במאמרגו ‪0‬ס( וממילא שהנמנע מלהטיל התכלת‬
‫מא‬
‫בציציותיו הוי ליה מבטל המ״ע של תכלת בידים כלא אוכס‬
‫כי באמת משום ספק מחויב הוא להטיל התכלת לםפיקא דאורייתא‬
‫לחומרא יעו״ש‪:‬‬
‫שמעכו בזה בשם אחד המפורסם לגדול ומקובל ומעוטר בכתר‬
‫הנה‬
‫הרבגות באחת מהעיירות הגדולות שדחה דבריכו כלאחר יד רעד‬
‫כאן לא אמריגן ספיקא לחומרא אלא היכא שעל ידי שיתמיר על עצמו‬
‫יתקן את עצמו שיצא בבירור מכלל הספק‪ .‬כגון ספק איסור במל״ת‬
‫כשמוגע עצמו מלאכול או לעשות שום דבר מתמת ספק מתקן עצמו שעי׳׳ז‬
‫יצא מן הספק שבבירור לא עבר על גזרתו ית׳‪ .‬או ספק תיוב ופעור‬
‫במ״ע כגון ספק קרא ק״ש ספק לא קרא ק״ש לבמה דתוזר וקורא יוצא‪:‬‬
‫בבירור מידי ספק חיובו ממנ״פ‪ .‬אבל היכא שיש עליו חיוב ולאי‪ .‬ש י ט‬
‫מחויב לעשות מעשה שע״י מעשה זו יהי׳ בספק אם נפטר מחיובו‪ .‬לא אמרי‪/‬‬
‫לכיון שאין תיקונו מבורר על ירי עשיית מעשה זו ועדיין נשאר בספק לעילס‬
‫ה‬
‫ד‬
‫‪,‬‬
‫אם‬
‫עין התכלת‬
‫פו ‪171‬‬
‫אם נפטר מידי חיובו בזה‪ .‬אינו מחויב להחמיר מ ס פ ק ‪ .‬זה תורן* דבריו‪:‬‬
‫ונראה‬
‫דזה הרב נסיב לה סברא זו ממה שחכןנן בספרי האחרונים‪.‬‬
‫וראה בפרי מנדים ז״ל בפתיחה הכוללת לה׳ ברכות חקר בזה‬
‫דקי״ל דםפק דאורייתא לתומרא כנון ספק קרא ה״ש מוזר וקורא ומברך‬
‫נמי דאע״ג דברכות דרבנן ואיכא נמי מומר לח תשא מ״מ כיון דכבר‬
‫מחויב בהמצוה מכת ספק דאורייתא שוב לא הוי ברכה^לבטלה‪ .‬אמנם‬
‫חקר דהיינו דוקא במקום שכשעושה המצוה מחקן ודאי אבג היכא דהמצוה‬
‫ודאית וספק אם יתקן בעשייתו בכה״נ לא יברך דאיכא חומר לא תשא‬
‫ובעשייתו הוא ספק אס יתקן יעו״ש‪ ,‬ואם כי מדברי הפמ״ג ז״ל הללו דלא‬
‫תקר אלא לעכין הברכה מבואר דגיף המצוה מתויב לעשות הגם שגם‬
‫אחר עשייתו גשאר בספק אם תיקן וגפטר מתיובו‪ ,‬אבל אין זה תימה שזה‬
‫הרב המעוטר בכתר רבנות מעיר גדולת יע״א לרוחב לבבו הרשה את‬
‫עצמו לומר דעדיף מיגיה דהפמ״ג ז״ל דגם גוף המצוה אינו מחויב לעשות‪,‬‬
‫בכה״ג שגם אחר עשייתו נשאר בספק אם נפטר מחיובו‪ .‬ויש להביא קצת‬
‫סמוכים לסברא זו כהא דאשכחנא בהא דקי״ל ביו״ר)הי׳ י‪,‬נ סעי׳ נ( לעגין‬
‫דבר שיש לו מתירין דלא בטיל משום רעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר‬
‫דלא אמריי הכי אלא כשהמתיר עתיד לבוא עכ״פ בבירור אבל דבר שאינו‬
‫עתיד שיבוא המתיר בודאי רק בספק לא אמרי׳ שמתויב להמתין כדי•‬
‫שתאכלנו בהיתר יעו״ש ‪:‬‬
‫גם אנו בעניותין היינו רוצים בכך לאמת סברא זו כי הי‬
‫מיושב בזה קושית הר״ן ז״ל בהאי דמסכת סוכה )מי‪ (:‬אמר‬
‫רבי יוחגן אתרוג בשביעי אסור בשמיני מותר סוכה אפילו בשמיני אסורה•‬
‫כו׳ מ״ש סוכה מ״ש אתרוג סוכה דחזיא לבין השמשות דאי איתרמי ליה‬
‫סעודתא בעי מיתב בגווה ומיכל בגווה איתקצאי לבין השמשות ומגו‪-‬‬
‫דאיתקצאי לבץ השמשות איתקצאי לכולי יומא אתרוג דלא תזיא לבין השמשות‬
‫לא איפקצאי לבין השמשות ולא איתקצאי לכולי יומא דשמיגי‪ .‬ופירש״י ז״ל‬
‫סוכה דחזיא לבין השמשות‪ .‬שהרי מצותה כל היום‪ .‬אתרוג לא תזי לבין‬
‫השמשות‪ .‬משיצא בו שחרית יעו״ש‪ .‬והרגיש הר״ן ז״ל בהלכות )שס( דאכתי•‬
‫אתרוג נמי אם לא נטלו כל היום חזיא לביה״ש וגדחק וכתב דכיון דלולב‬
‫כל שבעה בר מיום ראשון דרבנן אפילו לא נטלו כל היום איגו נועלו‪-‬‬
‫ובאמת‬
‫‪,‬‬
‫ביה״ש‬
‫־‪2‬ד‪1‬‬
‫עץ התפלת‬
‫ביה״ש לבין השמשות ספיקא הוא וספיקא דרבנן לקולא ימו״ש אבל לסברא‬
‫הנ״ל אתי שפיר בפשיעות דאפילו הוי כל שבעה דאורייתא נמי אם לא‬
‫נעלו כל היום אינו נועלו ביה״ש כיון דספיקא הוא ואינו ‪.‬מתקן עצמו‬
‫בודאי לצאת י ד חובתו שלא יהי׳ בכלל מעות לא יוכל לתקן אבל סוכה כי‬
‫מיחרמי ליה םעודחא ביה״ש הוי ליה ספק חיוב ופטור ומחויב להוציא‬
‫טצמו מן הספק ‪:‬‬
‫ניחא בזה טובא סוגיות הש״ס במסכת ר״ה )‪ f.r‬במו מיני׳ חברייא‬
‫מרב כהגא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו‬
‫כר ממאי דאקריבו דלמא לא אקריבו לא ס״ד דכתיב )יהי‪ »:‬ה( ו אכלו‬
‫מעבור הארץ ממחרת הפסח ממתרת הפסת אכול מעיקרא לא אכול‬
‫דאקריבו עומר והדר אכלי מהיכן הקריבו אמר להן כל שלא הביא שליש‬
‫ביד נכרי ודילמא עייל ולא קים נהו אלא קיס להו יעו״ש‪ .‬ותמוה מנא לי׳‬
‫דקים להו דילמא לא קים להו ומספיקא הקריבו דילמא מיתרמי להו דלא‬
‫עייל‪ .‬ואי משום דקרא כתיב שאכלו ממתרת הפסת דהיינו מיל אתר‬
‫הקרבת העומר‪ ,‬ואס היה בזה ספק היו אסורים כל היום מספק ומיי‪,‬‬
‫תום׳ « ס ד״ס מסיק( אבל אכתי קשיא לדעת הרמב״ם דכל הספיקות‬
‫מדאורייתא שרי׳ א״כ הקושיא במקומה עומדת מגא לן דקים להו דילמא‬
‫באמת לא קים להו רק שהקריבו מספק שמא איתרמי להו שלא הביא‬
‫שליש ביד ככרי ומאתר שהקריבו שוב ממילא הותרו באכילת תדש משוס‬
‫ספק וספק מן התורה שרי׳ ובאותה שעה לא גזרו עוד מל הספיקות ורק‬
‫שהעומר הקריבו מספק כדי שיהיו מותרים באכילת הדש ‪ /‬ומצאתי להכו״פ‬
‫בבית הספק שלו שהעיר בזה וגדתק לתרץ דמשום ספק לא הוי מייתי תולין‬
‫׳בעזרה ימו׳׳ש וגם בתי׳ זה יש לגמגם קצת דהא הוי ליה ספק חולין בעזרה‬
‫'וכיון דספק פרי׳ להדיוט לגבוה כמי שרי׳ וכתבאר עכין זה אצליכו בארוכה‬
‫במקום אחר אבל לפי סברא הכ״ל להיכא דאין הספק טפל בחיוב ופטור‬
‫מהמצוה‪ .‬להחיוב הוא וראי‪ .‬רק שהספק ט א בעשייה המצוה אם בעשייתה‬
‫נפטר מירי חיובו או אין עשייחה פוטרו מילי חיוכו‪ .‬אין עשייחה מצוה‬
‫כלל כיון שאין מתקן עצמו בעשייתה שכשאר בספק לעולם אם קייס המצוה‪.‬‬
‫׳שפיר גם כחן ליכא למימר שהקריבו מספק דכיון שהספק הוא בגוף‬
‫^!שיית המצוה אם יוצא בה ירי מציתו אינו מצוה כלל וממילא איט מתיר‬
‫אס החדש כלל‪:‬‬
‫אמנם‬
‫‪,Till‬‬
‫עין התכלת‬
‫אםנם‬
‫פז ‪173‬־‬
‫‪,‬‬
‫מה נעשה כיון שהר״ן ז״ל לא תי ‪ p‬בהך דאתרוג בשביעי‬
‫אסור ובשמיני מותר על כרחך דלא םבירא ליה לחלק בהכי‬
‫וללתום עם הר׳׳ן זי׳ל בסברא בעניותין אפקירותא היא ומי ירום ראש בזה‪.‬‬
‫והא ודאי דמיק לומר שבאמת גם הר״ן ז״ל סובר שאפילו הי׳ מדאורייתא‬
‫אינו נועלו ביה״ש כסברא הנ״ל משום שאין הספק במיוב ופעור המצוה‬
‫אלא בקיום המצוה ונשאר בספק לעולם‪ .‬ורק משום דקושעא דמילתא הכי׳‬
‫הוא שאינו אלא דרבנן תי׳ ברווחא דהוי ספיקא דרבנן‪ .‬דודאי לא הוי•‬
‫שתיק הר״ן ז״ל מזה שהרי הוא נפ״מ לדינא אם מתויב ליעיל ביה׳׳ש דיוס‬
‫ראשון כשלא נעל כל היום כולו‪:‬‬
‫עוד הרי באמת תירוץ הר״ן ז״ל אינו מרוות כל כך דמה בכך דהוי‬
‫ןלא‬
‫ספיקא דרבנן הא איתחזק חיובא והיכא דאיתמזק גס ספיקא דרבנן‬
‫לתומרא כמו שביאר הש״ך ביו״ד כסימן קי כעייק כג אות כ( יעו״ש‪ .‬ובאמת‬
‫הכו״פ בבית הספק שלו הרגיש בזה והוכית באמת דספק דרבנן הוי לקולא‪.‬‬
‫אפילו נגד חזקה אכן כבר השיגו הגאון בעל חות דעת והסכים לדעת‬
‫הש״ך מיהו גם תירוץ החות דעת שתי׳ וזה לשונו ז״ל דהתם היינו טעמא‬
‫כיון דגטילת לולב הוא איסור דרבגן לא דחיגז איסור דרבגן מקמי ספיקא‬
‫כמ״ש הרשב״א והר״ן בטעם מה שאינו נוטל לולב בשמיגי מספק מטעם‬
‫דלא דתינן טלטול דרבנן מקמי ספיקא יעו״ש גם כן לא הבינותי בעניי‬
‫כיון דמתויכ ליטול מספק הוי ליה מצוה וכל שהוא לצורך מצוה לא גזרי‬
‫עליו ביה״ש ואין כאן דחיית איסור כלל‪:‬‬
‫נראה העיקר בביאור תי׳ הר״ן ז״ל דהגם דודאי היכא‬
‫דבחזקת תיוב קאי גם ספיקא דרבנן לחומרא מיהו הני‬
‫מילי היכא שנופל הספק בתיוב ופטור המצוה כגון ספק כבר נטל לולב‬
‫ונפטר מחיובו ספק לא נטל ועדיין בחיובו עומד בזה הגם דספיקא דרבנן‬
‫הוא מחויב ליטול מספק ליפטר מידי חיובו שהרי בחזקת חיוב בנטילת‬
‫לולב קאי ונטילה זו מוציאו מידי תיובו‪ .‬אבל ט נ א שאין הספק גופל בתיוב‬
‫ופטור המצוה אלא בקיים המצוה אס בעשייתה יפטר מידי תיובו או לא‬
‫כגון הכא שודאי לא נטל עדיין הלולב •אלא שהספק הוא מתמת שהוא‬
‫ביה״ש אם יפטר ידי־ חיובו בנטילה זו אם לא יהרי אף אם יטיל מספק‬
‫לאי יפטר ידי חיובו בודאי יישאר בספק לעולם שמא לא יצא ידי תובתו‬
‫בנטילה זו והוא מעות לא יכיל לתקן בזה לא שייך לחייבו שימול מספר^‬
‫משוס‬
‫וב?‪$‬ניותין‬
‫עץ התכלת‬
‫*‪17‬‬
‫משום חזקח חיוב נעילת לולב כי בחיוב נעילה זו לא נתחזק מעולם שהרי‬
‫לא נתחזק בחיוב נעילת לולב אלא בנעילה הפוערתו ירי חיובו בודאי אבל‬
‫בעילה שאינה פוערחו ידי חיובו לא נתחזק מעולם ועי׳ תום׳ גימין‬
‫)נ‪ :‬ד ה מי( כן נראה ברור עומק ביאור סי׳ הר״ן ז״ל והוא ממש כסברא ה ל ל ‪:‬‬
‫׳והנה‬
‫כי כן שעל כרחך הר״ן ז׳׳ל בתירוצו נחית לסברא הנ״ל למת לי׳‬
‫דקאתי עלה משום דלולב כל שבעה דרבנן הא בלאו הכי הרי‬
‫לפי סברא הנ״ל בפרעות ניתא רכל שהספק הוא בקיום המצוה אס יפער‬
‫בעשייתו ידי מצותו אם לא לא מחמרק מספק אלא על כרחך דלא מהני‬
‫הך סברא אלא לענין דלא הוי בחזקת חיוב דבחיוב נעילת כזו שאינה‬
‫'פוערתו ירי תיובו בודאי לא נתחזק מעולם‪ .‬והוי ספק שקול ובדרבנן‬
‫לקולא‪ .‬אבל דיועיל סברא זו לפשרו אפילו בספק דאורייתא הא לא אמרי׳‬
‫זלהכי אם הי׳ לולב כל שבעת דאורייתא הי׳ מחויב ליטול ביה״ש כשלא‬
‫עול כל היום דבדאורייתא ספק שקול נמי לחומרא‪ .‬ובקושעא ביום ראשון‬
‫כשלא נעל כל היום מתויב ליעול ביה״ש משוס ספיקא‪ .‬וסוגיא דר״ה הנ״ל‬
‫דרייק מעומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ דקים להי על כרחיני צריכין‬
‫להרכין ראש לתי׳ הגאון ט ״ פ ז״ל דאי משום ספיקא לא הוי מעיילי חולין‬
‫׳בעזרה ועיין רמב״ם )שי׳א מה׳ שגגוה ‪ qo‬ס״נ( וצ״ע ויש לחלק ועי׳ תום׳ גיעין‬
‫)»!‪ (:‬ותום׳ נדה )»•( ‪:‬‬
‫‪ HJiyDT‬מאחר שמבואר להדיא מדברי הר״ן ומי־בותיט גדולי האחרוני׳‬
‫ז׳׳ל' הפמ״ג והכו״פ ותות דעת ז״ל יעו״ש בבית הספק שלו‬
‫'דגם כשהספק גופל בקיום המצוה אם גפער כלל בעשייתו ידי חייט ג״כ‬
‫ספיקא לחומרא הגם שאינו מתקן עצמו בוראי וישאר בספק לעולם מי ירום‬
‫ראש ללתום עמס בסברא‪:‬‬
‫שבאמח מצד הסברא הישרה אין לחלק בזה כלל דודאי החיוב‬
‫מל האדם למי‪1‬בד כל טצדקי דמצי למיעבד אפילי מל צד‬
‫הספק שמא יכוין לקיים מצות טראו וכ״ש במ״ע דגם לרעת הרמב״ם ד ל‬
‫ספיקא מדאורייתא לתומרא עיין כו״פ )כי׳ נח ס?״ג( ואפילו בס״ם כמבואר‬
‫בחשו׳ מוצל מאש )הי׳ ע( יעו״ש ואפילו במ״ע דרבגן יעו״ש וא״כ פשינןא‬
‫כשיש חיוב מצוה על האדם ואין בידו לקיים אלא על צד הספק מתויב‬
‫׳לקיים הגם שיש ג״כ צד ספק בעשייתו שמא אינו מקיים כעשייתו זו המצוה‬
‫כי‬
‫‪/‬‬
‫ובפרט‬
‫עין התכלת‬
‫פ ח ‪175‬‬
‫‪,‬‬
‫כי מה לו לאדם הרוצה לקיים את מצוח ה וחרד על דבריו אם יגיע ליד‬
‫בירור באיזה צד או זמן שיודע לו שקיים המצוה או לא יודע לו לעולם‪.‬‬
‫והמחלק בזה הוא שכל גס שבזה אין שום נפקותא רק לשכיר הבא לתבוע‬
‫שכרו צריך לדעת ברור אם קיים אם לא קייס שירא שכשיחבע שכרו ישיב‬
‫לו אדונו לא קיימה כלל אח מצותי‪ .‬אבל העובד אח הש״י מאהבה שלא‬
‫ע״מ לקבל פרס כמאמרם ז ל לא תהיו כעבדים המשמשים את הרב על‬
‫מנת לקבל פרס אין לו שום נפקותא בזה ונם הספק חביב אצלו אולי‬
‫יקיים בזה מצות השי״ת ‪:‬‬
‫שבאמת גם כשמקיים מצוה בספק מקבל שכר ובזה שביארנו‬
‫לשון התו״כ )ויקרא דינורא דהונה פי״נ נרייסא מ( ולא ידע ואשם‬
‫וגשא עוגו רבי עקיבא אומר האוכל חלב מביא חעאת בסלע ספק אכל‬
‫ספק לא אכל מביא אשם תלוי בשתי סלעים‪ .‬אם כך ענש למי שבא לידו‬
‫ספק עבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר לעושה מציה ע ״ כ ‪ ,‬וביאור‬
‫ברייתא זו נפלא לכאורה דמאי רמתי׳ דשכר זה דצריך ללמוד ולומר אם‬
‫קנס לחועא שני סלעים קל ותומר שיתן שכר לעושה מלוה פשיעא דעושי‬
‫מלוה שכרן מרובה‪ .‬והגאון מהר״ץ מדובגא ז״ל הגיה שצ״ל על אחת כמה‬
‫וכמה שיעגוש את המזיר‪ .‬אבל מלבד כי שבת ותהלה להש״י שאגו בעגיוחין‬
‫אין לעתינו נותה להגיה‪ .‬אין הגהתו ז״ל מובגת דא״כ הוי הך ברייתא‬
‫כעין הך ברייתא דלעיל מינה מילתי׳ דר״י הנלילי יעו״ש‪:‬‬
‫״‬
‫ובפרט‬
‫אבל נראה לבאר דהכי קאמר האוכל חלב מביא חעאת בסלע ספק‬
‫י אכל ספק לא אכל מביא אשם תלוי בשתי סלעים הרי שספק חמור‬
‫מודאי והיינו דכמו שנתבאר •אצלינו מכבר במקום אחר מדברי הזוה״ק‬
‫דשוגג גרע ממזיד כי המזיד יכול להיוח שאין החסרון בשורש רק במקרה‬
‫מהסתת היצר אבל השוגג הוא בא ממה שנמצא בו חסרון בשורש כדכתיב‬
‫גם בלא דעת נפש לא מוב‪ .‬כמו כן בשוגג עצמו הספק קשה מן הודאי‬
‫שהספק מורה על חסרון בשורש נפשו שהרי יודע הוא שחלב אסור ולא‬
‫חשש ל \ות שוקל בפלס דרכיו להיות זריז וחרד לעשות מעשיו מבוררים‬
‫בדעת וחשבון ולזה ענשו קשה יותר מן הודאי‪ .‬ומזה למד קל ותומר לשכר‬
‫מ מ י מצוה ג״כ שהגם שבכמות ודאי מצוה מבוררת גדולת יותר ממצוה‬
‫מסופקת אכל באיכות מי שזריז וחרד לקיים מצות הש״י אפילו בספק זה‬
‫מדה‬
‫‪176‬‬
‫עץ התכלת‬
‫מורה גורל חביבות מצותיו ית׳ אצלו ביותר מבמה שמקיים מצוה ודאית‬
‫ולהט שכרו מרובה יותר‪:‬‬
‫‪ yffff‬מצאתי שהראב״ד ז״ל בפירושו לתו״כ ) » ‪ 0‬פי׳ כעין שפירשנו וזה‬
‫לשונו הקדוש רבי עקיבא אומר האוכל חלב מביא חטאת בסלע‬
‫ספק אכל ספק לא אכל מביא אשם תלוי בשתי סלעים חמיה אני מפגי‬
‫מה החמירה חורה בספק חלב יותר מן הודאי שהוראי כפרתו בסלע‬
‫והספק בשתי סלעים ועור לעגין הטובה כלום יש מעלה בספק מצוה ייתר‬
‫מן הודאי ולמה הזכיר העוכש יותר מן הודאי‪ .‬ואיפשר כי מפני החרטה‬
‫וכת התשובה הוא‪ .‬ט היודע שתעא ודאי‪ .‬מאד הוא מצעער בנפשו‬
‫ומתתרט על פשיעתו ומתורה על תטאו‪ .‬וכת התשובה גדול למחילתו‬
‫ולהקל כפרתו‪ .‬אבל מי שחטא בספק איט מצטער כל כך ואינו מתחרט‬
‫ואין תשוכתו חזקה‪ .‬ולפיכך התמיר בכפרתו‪ .‬ומזה הטעם עצמו הזכיר‬
‫יחרון עונש הספק מן הודאי‪ .‬לומר בא וראה כמה הקל המקום מחטאו‬
‫של זה מפני תשובתו‪ .‬ואם לחוטא ודאי הועילה התשובה להקל מחצה‬
‫בכפרתו קל ותימר למי שעושה מצוה מדעתו שהיא מקילה עליו מעונש‬
‫עונותיו‪ .‬ואם מי שיבא לירי ספק מצוה שמקילה עליו מעונש עונותיו‬
‫מפני שמרה טובה מרובה ממרת פורענות כו׳ יעו״ש‪ .‬מבואר מדבריו ז״ל‬
‫ג״כ דהא דקאמר על אחת כמה וכמה שישלם שכר לעושה מצום הוא‬
‫כולל שתיהן מצוה ודאית ומצוה מסופקת וילין! קל וחומר מתשובה על‬
‫עבירה ודאית לשכר מצוה ודאית‪ .‬ומעבירה מסופקת לשכר מצוה מסופקת‪.‬‬
‫וסברח הראב״ד ז״ל במה שהחמירה תורה בספק חלב יותר מן הודאי‬
‫מבוארת ג״כ בתר״י ריש ברכות יעו״ש ‪:‬‬
‫ואנו‬
‫תמיהים על המגיהים ז״ל בתו״כ כנ״ל היאך העלימו עין דכעין‬
‫ברייתא זו שנויה ג״כ באבות דרבי נתן‪0‬״ל‪ 1‬רבי מאיר אומר כל‬
‫העובר עבירה אחת בספק מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו בוראי‪ .‬כיצד‬
‫אדם חוטא ונודע לו חטאו מביא חטאת בסלע ועשירית האיפה בפונדיון‬
‫ספק חטא ספק לא חטא מביא אשם בשתי סלעים‪ .‬וכי איזה מרה מרובה‬
‫ק״ו אס‬
‫•‬
‫מדה טובה או מדה פ ו ר‬
‫מרת פורענות מעוטה העובר עבירה בספק מעלה עליו הכחוב כאילו‬
‫משאה בודאי ק״ו למדת הטובה מרודה ע״כ יעו״ש‪ ,‬הרי מבואר להדיא‬
‫כני׳‬
‫ע כ ו ת‬
‫ה ו י‬
‫< ‪ | £‬ו מ ר‬
‫מ ד ה‬
‫ט י ב ה‬
‫ו ה ר י‬
‫ד ב ר י ם‬
‫&ט ‪177‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪,‬‬
‫מ י הברייתא שלפנינו בתו״כ‪ .‬ובברייתא דאדר״נ אין מקום כלל להגי׳ כפי‬
‫הגהחם ז״ל‪:‬‬
‫עלה למבואר מהך ברייתא דתו״כ ומברייתא דאבוח לרבי‬
‫עתן למצוה מסופקח מחויב האלם לקיימה ושכרה מרובה‪:‬‬
‫ביארנו הש״ס במס חולץ ‪ 0 0‬רבי פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפליון‬
‫שבויין פגע בי׳ בגינאי נהרא א״ל גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך‬
‫א״ל אתה הולך לעשוח רצון קוגך ואני הולך לעשות רצון קוגי אתה ספק‬
‫עושה ספק אי אתה עושה אגי ולאי עושה א״ל אם אי אתה חולק גחרגי‬
‫עליך שלא יעברו כך מיס לעולם חלק לי כר יעו״ש‪ ,‬והרבר מתמיה וכי‬
‫באלמות בא גגלו ולמה אמר לו אס אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו‬
‫בך מים לעולם הרי יפה השיב לו גיגאי נהרא לרבי פנחס בן יאיר וכלץ‬
‫אמר לו‪ ,‬וביותר לפי מה שכתבו התום׳ שרבי פגחס הי מחשב כך בלט‬
‫משמע שהיה שוקל בעצמו פלס המשפע מי ירחה לפגי מי ובאיזה מענה‬
‫גצחו בלבו‪:‬‬
‫אבל באמת תשובת רבי פגחס בן יאיר חשובה נצחת היא ובזה שהשיב‬
‫לו גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם בזה עצמו הוא נכלל‬
‫התשובה‪ .‬שבזה השיב לו מאחר שהוא יכול לגזור עליו שלא יעברו מ מים‬
‫לעולם מוכת מזה ששורשו גלול משורשו והייגו שזה הכת שצריק גוזר והקב״ה‬
‫מקיים לא גמצא בצבא מ ע ל ה ‪:‬‬
‫שהוא לא נברא אלא למשוח רצון קוגו ברבר שהוא וראי מושה‬
‫שהוא אינו בעל בהירה‪ .‬אבל הוא נברא לעשות רצון קונו אפילו‬
‫בדבר שהוא ספק אם יעשה אם לא יעשה ג״כ מתויב להליך וממילא הוא‬
‫גדול מן הנהר‪ .‬שלאדם מסר הש״י דעה ובכל מקום שנראה לו מקום‬
‫שיוכל לעשות רצון קונו צריך לילך ואן! הספק שלו נכנס בקיום רצון הש״י‪.‬‬
‫והטורח הזה על הספק הוא ג״כ ערתאדמצוה‪:‬‬
‫שביארגו בחידושגו למס ברכות )יא•( בשבתך בביתך פרט לעוסק‬
‫במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס את הבתולה‬
‫פטור ואח האלמנה חייב מאי משמע כי בשבת דידו ובלכת דידך היא‬
‫למחייבת הא למצוה פטירת א״ה אפילו כונס את האלמגה נמי האי מריר‪.‬‬
‫והאי לא טריל אי משוס טרלא אפילו טבעה ספינתו בים נמי ט התם‬
‫סריל מרלא רמצוה הכא טריר טרלא לרשות יעו״ש‪ .‬ולכאורה אינו מובן‬
‫לקארי‬
‫‪12‬‬
‫יב‬
‫ולאתאל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫והיינו‬
‫וכמו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪178‬‬
‫לקארי לה מאי קארי לה הלי תחילת הסזגיא היא ללריש הא למצזה פסילת‬
‫ומהיכא תיתי למיפכןר מבעה ספינתו בים וביארנו לקא ם״ל לכי משני‬
‫האי מריר והאי לא מריר הלר בי מלרשא לובלכתך בלכת לילך הוא‬
‫למחייבת הא למצוה פמירת והיינו להרי עוסק במצוה רפמור כבר נפיק‬
‫מבשבחך‪ .‬ובלכתך פרע לחתן היינו לממעע לי׳ משום מרלא שמחשב על‬
‫עסק בתולים שיעשה באופן שיהי׳ בעילתו מצוה שישיר הבתולים א ״‬
‫הערלא בעצמה אינה המצוה ומ״מ ממממ לי׳ דפטור משום למריל ואינו‬
‫יכיל לכוין ולהכי פריך א״כ אפילו טבעה ספינתו בים נמי ומשני התס‬
‫טליל טרלא למצוה הכא טליל טרלא לרשות היינו למשום טרלא ליכא‬
‫למיפטר רבאמת כל מיני טרלות יכול האלם לסלקם ממנו ולכוון לעתו‬
‫ולקרות שמע ולהכי בטבעה ספינתו בים אף שהוא מוטרד צריך להסיר‬
‫הסרדא אבל בחתן טריד טררא דמצוה והיכא דטריד טרדא דמצוה גם‬
‫הטרדא מצמה היא מצוה ואינו צריך להסיר ממנו הטרדא יי‪.‬״כ לשוניט‬
‫בתידושנו למס ברכות‪:‬‬
‫דטורח ומרדא וההכנה להמצוה הגם שהוא טל הספק שמא לא‬
‫הרי‬
‫יעלה בידו המצוה מ״מ זו הטרדא בעצמה שעל הספק הוא ג״‪5‬‬
‫מציה וממילא מוכת ששורשי גבוה משורשך שגם מה שאני עושה מספק‬
‫הוא ג״כ רצון קוני וממילא אם לא תתבטל מפני לשעה אוכל לבטל כל‬
‫שורשך ולא יעברו בך מים לעולם שהספק שלי גדול יותר מודאי שלך‬
‫שאף אס אלך ולא אעשה ג״כ הי׳ הלוכי מצוה ואף שהוא מ ס פ ק ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ע‬
‫‪,‬‬
‫והיינו‬
‫‪,‬‬
‫דתניא במס ר״ה )לי‪ (:‬מציה בתוקעין יותר מן המברכין כיצל־‬
‫שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין למקום שתוקעין ־‬
‫ואין הולך למקום שמברכין פשימא הא דאורייתא הא דרבנן לא צריכי‬
‫לאע״ג להא ודאי והא ספק יעו״ש והיינו דגם ההכגה והטורח למלוה על *‬
‫הספק שמא יקיים המצוה זה מצמו חשוב מצוה ולוחה מצוה ולאית ל ל מ ן ‪ :‬י‬
‫!מבואר‬
‫מכל זה למחויב האלם להכגיס מצמו בקיום ספק מצוה‬
‫ואץ לתלק להחם בהך ררפב״י ובהר למסכת ר״ה על״^‬
‫אפשר שיסביר שיקיים המצוה בולאי אבל הכא אי חפשר שיתברר למולס‪,‬‬
‫אבל זה אימ ט לעומת זה הרי התם אפשר נמי שיתברר שבולאי לא‬
‫* ך ם המצוה‪ ,‬והד הלברים קל וחומר ומה במקום שיוכל להיות שיתגדל•‬
‫טלאי‬
‫עין התכלת‬
‫צ ‪179‬‬
‫בולאי שלא יקיים המצוה מחויב להכניס עצמו לילך מספק ומניח בשביל‬
‫־זה ולאי מצוה לרבנן‪ .‬כ׳יש במקום שלא יוכל לבא לילי בירור שבולאי לא‬
‫עשה מצוה אינו לין שמחויב לקיים מספק‪:‬‬
‫תמיהין לאשר זה הרב ששמענו שהעיר על רברינו שמענו שהוא‬
‫עוסק בספרי הקבלה כנהוג ולפי העולה על רעתו שאין חובה כלל‬
‫על הארס לערות בקיוס מצוה מספק כי שמא לא יקיים בזה המצוה נמצא‬
‫שמרת בתגם ולא יקבל על זה שום שכר ולמה יתיגע ויערית בתנם‪ ,‬ולפי‬
‫לעתו קבלת השכר הוא רק על מצוה מבוררת קמי שמיא שהיא מצוה‬
‫באמת אבל מה שקמי שמיא גליא שאיגה מצוה הגם שהאלם מצלו מרת‬
‫וכיון לקיים בזה מצות בוראו יוצא בפתי גפש בלא שום קבלת שכר‪ .‬א״כ‬
‫איך הבין מה שתקנו לגו המקובלים בסדר התקיעות לומר בויהי רצון‬
‫שבין כל סדר וםלר שיעלו אלו המלאכים היוצאים מן השופר מתשר״ת‬
‫ומתש״ת ומתר״ת והיינו שמכל קולות של התקיעות נבראו מלאכים‬
‫והיינו כידוע שמכל מצוה שאדם עושה נברא מלאך‪ ,‬כדאיתא במדרש רבה‬
‫)»ש‪:‬טיס ס ל‪ 0‬ובכמה דוכתי‪ .‬וכפי דעתו הרי כמה סדרים וקולות שאנו‬
‫עושין מספק במבואר במס׳ ר״ה )לג‪ :‬לי‪ (.‬יעו״ש בחוס' והרי קמי שמיא‬
‫גלי׳ אותן הקולות המיותרים שאין בהם מצוה ומאין מקור מציאות המלאכים‬
‫הספקיים ‪:‬‬
‫א כ ן באמת הדברים מבוארים בזה״ק )»חס ללא‪ (:‬תנן ומשפע עמו ישראל‬
‫דבר יום ביומו‪ .‬יום ביומו מאי הוא אלא הני תדי יומין דר״ה‬
‫אמאי תרין יומין בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כתדא דינא מלאה‬
‫לאיהו קשיא בדיגא תתאה דאיהו רפיא ותרווייהו משתכחי‪ .‬ועל דא לא‬
‫ילעי הני בבלאי רזא ליבבא ויללותא ולא ילעי לתרווייהו אצעריכו‪ .‬יללותא‬
‫לאיהו רינא תקיפא‪ .‬תלת תבירין לאיהו לינא רפיא גגוחי גנת רפיא‪ .‬איגון‬
‫לא ילעין ועבלין חרוייהו ואנן ילעינן ועברינן תרווייהו וכלא נפקין לארח‬
‫זאנו‬
‫‪,‬‬
‫קשוע יעו״ש ‪:‬‬
‫לקלס מפרשים שכוונת הזוה״ק לומר שחכמי הש״ס תלמור בבלי‬
‫ח״ו לא ידעו סוד הענין והבינו דהא דעבדינן שניהם הוא משום‬
‫ה פ ק אבל באמת אינו משום ספק כלל אלא דמדינא בעינן שניהם‪ ,‬ובעניותץ‬
‫אין דעתינו נוחה מזה כי ח״ו לומר כן שהזה״ק יכחיש את הש״ם בבלי‬
‫׳אשר הוא חיינו ואורך ימינו‪ ,‬ועוד הרי אותו הענין והעעם קאמר הזוה״ק‬
‫נמי‬
‫זראעו‬
‫‪180‬‬
‫עץ התכלת‬
‫נמי בשני ימים של ר״ה והתם ודאי לא עכרינן תרווייהו מדיגא שהיי בא״י‬
‫במקום ב״ד באמת לא היו עבדינן אלא יומא חדא‪ ,‬אלא ודאי בעיקר‬
‫הדבר לא פליג כלל הזה״ק על הש״ס מדאי הא דעבדינן תרווייהו משום‬
‫ספיקא הוא‪ ,‬אמנם אמיתת ביאור הענין הוא שאחר שביאר הזה׳׳ק דתרי‬
‫יומי דר״ה להוא משוס ספיקא שמא יבאו העדים מן המנחה ולמעלה‬
‫כלאיתא במס׳ ביצה )י‪ :‬ס‪ (.‬ובכמה לוכתי וביאר לבשורש הס אחל בגין‬
‫לאיגון תרי בי ליגא למתברן כתלא ליגא עלאה לאיהו קשיא בליגא התאה‬
‫לאיהו רפיא ותרווייהו משהכחי וכמו שמבאר בזה״ק להלן )«( ליום הראשון‬
‫הוא באתכסי׳ בכסא ליגא קשיא וביום הפגי רפיא‪ ,‬והיינו שכל לין הוא‬
‫במקום שגעלם אור הש״י והשגחתו מהבריאה וזה רומז שיום ראשון של‬
‫ר״ה נקרא בכסא כראיתא במס׳ ר״ה )ח‪ (.‬ומזה ההעלמת האור לזקחין‬
‫ישראל גולל יראה ומוסיפין עול יום אחל מניעם ספק ובמה שהאלם מצלו‬
‫מוסיף ומרבה יראה בזה מוסיף הש״י לגלות אהבהו ומדת הרחמים כובשת‬
‫את מדת הדין וזה דיגא רפיא ‪:‬‬
‫ן ן ז ל זה סיים וקאמר ועל דא כלומר ומזה הטעם עצמו גי־׳כ הוא מ ה‬
‫שהסתירו תכמי הש״ס בבלי והלבישו ענין התקיעות דעבדינן תרווייהו‬
‫רק מטעם ספק ולא רמזו יותר כדרך הש״ס בבלי שהיה להם כת להעכןיןן‬
‫ולהלביש סודות ורזי תורה העמוקים בלבושים קטנים ונמוכים כדאמריגן‬
‫במס׳ סנהדרין)כי‪ (.‬במתשכים הושיבני זה תלמוד בבלי עד שבללוה ישראל‬
‫הפשוטים שאין להם השגה ברזי התורה ולוקתין פשוטי ההלכות מתוך הש״ס‬
‫בבלי אינם מביגים יותר רק דעבדי תרוזייהו משום דלא ידעיגן‪ ,‬הוא ג״כ‬
‫מטעם זה לא רמזו להם יותר כדי שיתאחדו רינא קשיא בדינא רפיא על ידי‬
‫שיהיה העבודה מתוך הסתר וספק שבאמת כל הספיקות יש להם מקום‬
‫בשורש כי הש״י רוצה בישראל יעבדו אותו וישאו אימתו אפונה ואןן‬
‫דרך כמה הסתרות וספיקות נכללין ברצון הש״י שרצה שיעבדו אותו מתיך‬
‫הספק שאם לא היה רצונו שישראל יעבדו אותו מתוך הספק היה מגלה‬
‫להם מפורש היאך היא רצינו ומתוך שישראל עובדים את הש״י אף מתוך‬
‫הספק מעוררים רתמים יותר גדולים ובזה מתאחד דיכא קשיא בדינא‬
‫רפיא וכדאיתא בזוה״ק )‪«6‬י צ*( שכל הסדר שזה אחר זה היא שובר מדת‬
‫הדין והוא שמתוך שישראל עובדים את הש״י מתיך הספק יגדל זכיתם וגס‬
‫דין הקשה יתחלש וישבר ולזה סיים אינון כלומר פשוטי ישראל האתוזיס רק‬
‫בפשוטי‬
‫עין התכלת‬
‫צא ‪181‬‬
‫בפשועי הי לכות הבש״ם בבלי לא ידעין ער היכן מגיע כת עבודתם ועבדן‬
‫תרווייהו יי גן ת מידי תכמים יתירים שבדור שמביעין יותר בסודי התורה‬
‫ידעינן שב מת ה הוא רצונו ית׳ שיהיה עבודה מתוך הספק ובזה הספק‬
‫מכוונין ל> מק ‪.‬־לונו ית׳ ועבדינן תרווייהו וכלא נפקין לארח קשוע ומינייהו‬
‫ומינן מתק;* עלאה זה הוא תוכן ביאור כללות דברי הזה״ק ובמקומו‬
‫נתבאר בעזהש״י אצליט בפרעות ‪:‬‬
‫מפורש יוצא שמקיוס רצון הש״י אף על הספק זה עצמו הוא‬
‫מלאך שלות הש״י ומקבל שכר על קיום מצוה מספק ‪:‬‬
‫דבירושלמי עירובין )שיג ס׳׳ם( אמרי׳ רבי בא רבי חייא בשם רבי‬
‫יוחנן בני אמי גתרו בי וגו׳ מי גרם לי להיות נוסרה את הכרמים‬
‫על שם כרמי שלי לא גערתי מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא‬
‫על שלא שמרתי יום אחד בארץ סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים‬
‫ואיני מקבלת שכר אלא על אחת יעו״ש‪ ,‬ולכאורה משמע מזה שאין מקבלין‬
‫שכר על הספק‪ ,‬אכן מזה עצמו דקאמר סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על‬
‫שנים מוכח שמקבלין שכר על הספק ורק על אלו שהחעא גרם להם‬
‫בזה אין מקבלין שכר על שניהם אבל במקום שהאדם עושה מספק שמא‬
‫יקיים בזה רצון הש״י בודאי אין הש״י מקפח שכרו וכנ״ל ‪:‬‬
‫ובאמת‬
‫לזלא ששמע* לא היה עולה על דעתנו שיסתפק בזה שום‬
‫בר דעת כלל כי בעניותנו הדבר פשוע שחיבה הוא על האדם‬
‫לקיים מציה מסופקת והאריכות בזה אך למותר וכאשר שמענו השתוממנו‬
‫על ששלת דורט ושפלת כבוד הי*רה והמצות בעוה״ר אי לצאת אולי עוד‬
‫יתעקש המתעקש שאין ראיה מכל אשר גחנאר דהך דחולין ‪ (.0‬ודר״ה )לל‪(:‬‬
‫התם אפשר שיתברר שבודאי יקיים המצוה וחובה הוא להטריח על הודאי‬
‫והך דםדר התקיעות שמקבלין שכר גם על הספיקות הייט משום שהועילו‬
‫בהמצוה שע״י קיום הספק נפער ודאי מחיובו‪ ,‬אבל מצוה מסופקת שגם‬
‫אחר קיומה טדיין הספק במקומו נ^מד אס נפטר מחיובו אין חובה מל‬
‫האדם לקיימה ודלא כהר״ן וכל הני גאונים האחרונים שהבאנו וגם הראיה‬
‫מהתי״כ ידחה בהחזיקו בקרניה המגיהים והראיה מהאבות דר״נ ג״כ ירתי‪.‬‬
‫בקש לזאת מוכרתין •אנו להאריך קצת בזה ולברר העטן שייקבע בלב‬
‫ישראל‬
‫‪182‬‬
‫עין התכלת‬
‫ישראל אהבת התורה והמצות אפילו ספיקיהם‪ ,‬וכמו שנבאר בעזהש״י‬
‫בראיות הרבה ברורות ומופרחות‪:‬‬
‫ממה דתנן במס׳ יבמות )צ״‪ (:‬חמש נשים שנתערבו וולדותיהן הגדילו‬
‫א‬
‫התערוכות ונשאו נשים ומתו ארבעה חוללין לאחת ואחד מיבם‬
‫אותה הוא ושלשה חולצין לאתת ואתר מייבס נמלאו ארבע תליצות וייביס‬
‫לכל אתת ואתת וגרסיגן עלה בגמרא מאי היא ושלשה תוללין לאחת דלא‬
‫תימא ליבמיגהו חד לכולהו אלא כל חד וחד מיבם תרא דלמא מיתרמיא‬
‫ליה דידיה יעו״ש ‪:‬‬
‫כיון שתשו תכמים שיקויים מצות יביס אמאי באמת לא‬
‫ליבמינהו חד לכולהו דאז עכ״פ יקוים מצית יבוס ודאי‬
‫באתת מהם מה שאין כן כשכל חד וחד מיבם לחרא שאינו מקוים מצות‬
‫יבוס בכולם רק בספק רחוק דלמא כל חד וחד מתרמי׳ ליה דידיה שהוא‬
‫נגד הרוב דהא רובא לאו דידיה כינהו‪ ,‬והניחא אי אמרי׳ דגם מצוה מסופקת‬
‫אס יוצא בקיומה ידי תיוב מצותו הגם שלא יתברר לעולס מחויב האדס‬
‫לקיים מספק שפיר יש לומר דעדיף להו לרבנן שיהיו כלהו מקיימים מצות‬
‫יבום מספק ממה שלא יתקיים מצות יבום רק בתדא הגס שיהיה בודאי‬
‫דספק מצוה דכולהו עדיף ממצוה וראי דחדא אבל אי אמרת דספק מצוה‬
‫כהאי גוונא שלא יתברר לעולם שיצא ידי מצותו בקיומו לא חשיב מצוה‬
‫כלל ואין האדם מחויב לקיימה כלל א״כ כשמיבם כל חד וחד לתדא א ״‬
‫דמספקינן דלמא כל חד וחד מחרמי׳ ליה דיריה ליכא קיום מצות יביס כלל‬
‫דהרי ספק זה לא יתברר לעולם אם יצא בזה ידי חיוב מציתו ועפי הוי‬
‫להו לתקיני ליבמינהו חד לכולהו דהיה ודאי מקוים מצות י מ ס עכ״פ בחדא‪,‬‬
‫אלא שמע מיגה מהאי סיגיא דגם ספק מציה כהאי גוונא מתייב לקיים‬
‫וחשיב מציה ועיין יש״ש ובספר ערוך לגר ביבמות ) ‪ :‬כ ( וגם לפי דבריהם‬
‫מבואר מהך סוגיא דגם ספק מציה כהאי גיוגא מחויב האדם לקיים יעו״ש‬
‫ונחידושיגז למס׳ יבמות )==( הארכגו ‪:‬‬
‫ולכאורה‬
‫ע‬
‫ג‬
‫ממה דגרסיגן במס׳ שבת )הס‪ (:‬אמר רב הוגא היה מהלך במדבר‬
‫ב‬
‫ואינו יודע אימתי שבת מוגה ששה ימים ומשמר יום אחד חייא‬
‫בר ר ב אומר משמר יום אחד ומונה ששה כי׳ יעי״ש ‪ ,‬ואס איתא דמצוה‬
‫מסופקת אם יוצא בקיומה ידי מצותו אס לא אינו מחויב לקיימה אמאי‬
‫מחייבינן‬
‫עין התכלת‬
‫צב ‪163‬‬
‫מחייבינן ליה הנא לשמר יום אמד מתוך שבעה הא גם בשימורו לא יתברר‬
‫לעולם אם יום השבת שמר ויצא ידי מצותו או אם יום התול שמר ולא יצא‬
‫ידי מציתו וממילא אינו מחויב לקיים כלל‪:‬‬
‫לומר‪-‬דשאני הכא דצריך לשמר יום אחד משום ספק איסור משייש‬
‫מלאכה בשבח וספק איסורא ודאי לחומרא‪ ,‬דזה אינו דהרי באמת‬
‫אסור בעשיית מלאכה בכלהו יומי משום ספק ואינו עושה אלא כדי פרנסתו‬
‫משום פקוח נפש וכדמםיק עלה בםוניין יאמר רבא בכל יום עושה לו כדי‬
‫פרנסתו ואפילו בההוא יומא וכדפםק הרמב״ם ז״ל בה׳ שבת )פ״‪ 6‬סכ״נ(‬
‫ובטור וש״ע א״ח)הי׳ ‪5‬ל״ם סעי!־ א׳( יעו״ש וא״כ לענין איסור משיית מלאכה‬
‫משום ספק כל הימים שוים ואינם חלוקים והא דקאמר ומשמר מם אחד‬
‫היינו בקידושא ואבדלתא כדמסיק החם וההוא יומא במאי מינכר ליה‬
‫בקידושא ואבדלתא כמו שפסק הימב״ם ז״ל נ‪:‬ס( מונה מיום שטעה ששה‬
‫ומקדש שביעי ומברך בו ברכת היום ומבדיל במוצאי שבת יעו״ש והיינו‬
‫דבקידושא ואבדלתא ליכא למיחייביה כולהו יומי משום ספיקא משום דקידוש‬
‫היום הוא מדאורייתא כמו שהקשה הראש יוסף בחידושי שבת ובם( דזה‬
‫אינו דהרי כשיקדש כל יום ויום ליכא מצות קידוש כלל דהרי יהיו כל הימים‬
‫שוין ומצות קידוש הוא שיקדש השבת שיהיה חלוק וניכר משאר הימים‪,‬‬
‫וכיון שכן הרי הא דמשמר יום אתד אינו אלא משום מצות קידוש היום ולא‬
‫משום ספק איסור עשיית מלאכה ואמאי מתייבינן ליה כלל בזה הרי גס כשמשמר‬
‫יום אתד בקידושא ואבדלתא אינו מתברר לעולם אם קיים באמת מצות‬
‫קידוש היום שהרי תמיד הוא בספק שמא יום חול קידש ולא איתרמי ליה‬
‫שבת כלל אלא ודאי דגם מצוה מסופקת אס יוצא בקיומה ידי מצותו ג״כ‬
‫מחויב לקיימה מספק ‪:‬‬
‫שההוס׳)‪:‬ם( כתבו עושת כדי פרנסתו אבל להלך יכול כל מה‬
‫שירצה רק ביוס שמשמר כ י יעו״ש וא״כ יש לומר דמשמר יום‬
‫אחד משום חשש ספק איסור החומין אכן הרי סיימו התום׳ בשם הרב‬
‫פור״ת דאפילו ביוס שמשמר הולך כמו שרוצה יעו״ש וכך הוא משמעות‬
‫כל הפוסקים ד ל להלכה ובפרט לדעת ריב הפוסקים דכל איסור תחומין‬
‫הוא דרבנן וספיקא דרבגן לקולא ‪ ,‬והגם שהרא״ש ז״ל הוא סובר דתמומין‬
‫דרבנן ומ״מ כתב בטעם שיכול להלך גס ביום שהוא משמר כמה שהוא‬
‫רוצה כדי למהר יציאתו מן המדבר משמע דגם בספק איסור דרבנן‬
‫מחמריק‬
‫ואיל‬
‫והגם‬
‫‪184‬‬
‫עין התכלת‬
‫מחמרינן בהא וכן דייק באמת המג״א ז״ל נשם »ךג( דבאמת שאר איסור‬
‫דרבנן אסור לעשות אף על גב דספיקא דרבנן יעו״ש וא״כ שפיר יש לומר‬
‫למשמר יום אחד משום ספק איסור דרבנן אבל א״כ תקשה מאי פריך‬
‫וההוא יומא במאי מינכר ליה הא מינכר באיסורי דרבנן לבשאר יומי שרי‬
‫לםפיקא לרבנן לקולא ובההוא יומא אסור אלא ולאי דבאמת אי לאו שגויא‬
‫לקא משני רמינכר ליה בקילושא ואבללתא לא מלי לשנויי רמינכר ליה‬
‫באיסורי לרבנן למה יום מיומיים כשם רכולהו יומי שרי באיסורי לרבנן‬
‫משום לספק לרבנן לקולא ההוא יומא נמי לישתרי מהאי טעמא ועיין מל״מ‬
‫ה׳ מגילה )ש׳א ס״א( להכי מוכרח לתלוצי למינכר ליה בקילושא ואבללתא‬
‫ורק ראנן השתא לבתר למשני למינכר ליה בקילושא ואבללחא היא לאמרי׳‬
‫רבההוא יומא אסור באיסור מלאכה לרבנן רכיון שמקבל עליו שבת אסור‬
‫בכל כמו יו״מ שני וכמו שביאר המג״א נ=ס( וא׳׳כ שפיר תקשה לא נחייביה‬
‫באמה בקילוש היום כיון לספק שלא יתברר לעולם הוא אם יוצא בקיומו‬
‫ירי מצותו ובקושמא יהיה שרי במלאכה האסורה רק מלרבנן כבכל הימים‬
‫לםפיקא לרבנן לקולא אלא ולאי רגם מצוה מסופקת בקיומה כה״ג ג״כ‬
‫מחויב לקיים‪:‬‬
‫שיש להשיב על זה מלשון רש״י ז״ל)כס( נקילישא ואבללתא‬
‫לזכרון בעלמא שיהא לו שם יום חלוק משאר ימים ולא תשתכח‬
‫שבת ממנו ע ״ כ ‪ ,‬א״כ יש לומר להא למשמר יום אחל באמת אינו משום‬
‫קיום ספק מצות קידוש היום רמלוה מסופקת בקיומה כה״ג אינו מחויב‬
‫לקיים כלל והכא מילתא אחריתי הוא לזכרון בעלמא שלא תשתכח שבת‬
‫ממנו‪ ,‬א ק באמת איט מובן‪ ,‬חרא דלזכרון בעלמא הוי םגי במה שיאמר‬
‫ברוך מקדש השבת בלא שם ומלכות ואלו מלשון בקירושא ואבדלתא משמע‬
‫כדינא ממש בשם ומלכות וכמו שמטאר מלשון הרמב״ם ז״ל ומקדש שביעי‬
‫ומברך בו ברכת היום ונו׳ והיינו בברכות התפלה ולמה תקנו לברך ברכות‬
‫לבטלה‪ ,‬דבשלמא משום ספק לא הוי ברכה לבעלה אבל אי משום זכר‬
‫בעלמא הוי סגי בלא שם ומלכוח‪ ,‬ועוד הא בלאו הכי היאך תשתכח‬
‫שבם ממנו הא כל יומא רומא קא עסיק ביה ומידכר ליה לשבת במה‬
‫דמיתםר בעשיית מלאכה יותר מכרי פרנסתו‪ ,‬ועל כרחך כוונת רש״י ז״}‪.‬‬
‫הוא רק להסביר מה ללא משמר בקילושא ואברלתא רק יום אחל מתוך‬
‫שבעה ולכאורה נהי לכולהו יומי לא מצי משמר כקילושא ואברלתא מספק‬
‫מטעמא‬
‫‪UyTI‬‬
‫עין התכלת‬
‫צג ‪185‬‬
‫ממפמא דאמרן דכשיקדש בכל יום ויום ליכא קידה כלל דהרי מצות קידוש‬
‫•היום הוא שיקדש השבת שיהיה חלוק וניכר משאר הימים וכשיקדש בכל‬
‫יום דום הרי יהיו כל הימים שוין מיהו אכתי כולהו יומי היה ראוי להיות‬
‫מוגה יום אחד ומשמר יום אחד בקידושא ואבדלתא משום ספק מצות קידוש‬
‫היום ושפיר הוי קידוש במה שחלוק מיום שלפניו ושלאחריו לזה הספיר רש״י‬
‫ז״ל דלהכי לא אמרו אלא משמר יום אחד מתוך שבעה לזכרון בעלמא שלא‬
‫חשחכח שבח ממנו כלומר שמצוח שבח הוא יום השביעי דכיון דלא מצי‬
‫לקדש כולהו יומי כנ״ל אוקמוהו איום שביעי משום זכר אבל ודאי עיקר‬
‫הדבר שחייבוהו להיות משמר על כל פנים יום אחד מתוך שבעה בקידושא‬
‫ואבדלתא הוא משוס ספק מצות קידוש היום והייגו כנ״ל דגם מצוה מסופקת‬
‫אם יוצא בקיומה ידי מצותו מתויב לקיים מ ס פ ק ‪:‬‬
‫‪HITI‬‬
‫הך סוגיא שגויה ג״כ בירושלמי שבת )פ״ז ה״א( ס ה הלשון גדול‬
‫שגשבה בין העכו׳׳ם רב ושמואל חד אמר מונה ששה ועושה שבת‬
‫וחרכה אמר מושה שבת ומונה ששה רב יצחק בר אלעזר בשם רב נחמן‬
‫בר יעקב מונה ששה ועושה שבת חמשה ועושה שבת ארבעה ומושה שבת‬
‫שלשה ועושה שבת שנים ועושה שבת אתר ועושה שבת אמר רב מנא אין‬
‫אישתבאי בתלתא הוא עבד בשובתא רב הוה תייליה לתרץ מחזורין הוא‬
‫מבד שובתא ואין לא לתמוה ויתוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם‬
‫רבי יעקב בר אתא איתפלגון רבי יומגן ורבי שממון בן לקיש רבי יוחנן‬
‫אומר חושש לכל הנשים ריש לקיש אמר אינו חושש לכל הנשים תמן יש‬
‫לו תקנה יכול הוא לישא גיורת יכול הוא לישא משוחררת הכא מה אית לן‬
‫חמן אמרין חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפשי ע״כ ‪:‬‬
‫ופיחש‬
‫הירושלמי נראה כי שימח הירושלמי בגדול הנשבה בין העכו״ם‬
‫ואינו יודע אימחי שבח שהוא מוחר כל הימים במלאכה אפי׳‬
‫יתר מכדי צרכו וכדמפרש עעמא ואזיל כדבעינא למימר ק ק אלא דמ׳׳מ‬
‫ה ד בכלל הימים כשלא ישבות כלל הרי בודאי הוא מושה מלאכה בשבת‬
‫‪ .‬וטל כרתין צדיכין לתקנו שישבות באיזה יום שיהיה וממילא הותרו שאר הימים‬
‫לתלינן דאותו יום ששובת שבת הוא ושאר הימים המה תול כהאי דזבתים‬
‫)מי‪ (.‬ונפל אחד מהם לים הגדול הותרו כולן דאמרי׳ הך דנפל היינו דאיסורא‬
‫»עו״ש ופליגי בתקנתא היאך מחקגין ליה רב ושמואל חד אמר מונה ששה‬
‫ועושה‬
‫‪186‬‬
‫עין התכלת‬
‫ומושה שבת וחרנה אמר מושה שבת ומונה ששה והיינו כדפליגי רב הונא‬
‫וחייא בר רב בבבלי אלא דבבבלי דאיירי בהולך במדבר דחושש לכל הימים‬
‫ואינו עושה אלא כדי פרנסתו א״כ לענין עשיית מלאכה כל הימים יום‬
‫השביעי והששה ימים שוין נקע ומשמר יום אחד דרק משמרו בקירושא‬
‫ואברלתא ולא נקמ ועושה שבת דלענין השביתה שוה ההוא יומא לשאר‬
‫הימים והכא בגדול הנשבה בין העכו״ם דכל הימים עושה מלאכתו כמו‬
‫שירצה אפילו יותר מכפי צורכו גקט ועושה שבת רההוא יומא עושה שבת‬
‫ממש הן בשביתה ממלאכה כל עיקר שהרי יכול להכין לו מאתמול והן‬
‫בקידושא ואבדלתא מיהו תרווייהו סבירא להו דתקגתא דידיה הוא שיעשה‬
‫שבת יום השביעי אי לבתר ששה אי מקמי ששה לכל מר כדאית ליה והייגו‬
‫לבזה יכול למיתלי ששובת תמיד ביום השבת כדינא ורב יצחק בר אלעזר‬
‫בשם רב ©חמן בר יעקב פליג על זה דלאו תקנתא הוא דכשם ראיכא‬
‫לפסוקי ולמיתלי דאיתרמי ליה יום השבת ושובת תמיד כדיגא הא איכא‬
‫כמי לספוקי דלמא איתרמי ליה יזס חול לכל דפדיש מיובא פריש וא״כ‬
‫תמיד הוא עושה מלאכה בשבת ולזה קאמר דתקנתא דידיה הוא מונה‬
‫ששה ועושה שבת תמשה ועושה שבת ט ׳ דבזה עכ״פ בכלל השבתים ששובת‬
‫ודאי איתרמי ליה שבת אתד ששבת כדינא‪ .‬ועל זה פריך רב מנא אין‬
‫אישתבאי בתלתא הוא עביד בשובתא כלומר הוא עושה מלאכה בשבת וכל‬
‫הששה שבתות ששובת לא איתרמי ליה שבת ומאי עדיפתיה דתקנתא דרב‬
‫*חמן בר יעקב מדרב ושמואל הרי גם בתקגתא דרב נתמן בר יעקב איכא‬
‫לםפוקי שמא בשלישי בשבת אישתבאי וכל שבתותיו ששובת הם בימי החול‬
‫ומשני רב הוה חייליה לתרין מחזורין הוא עביר שובתא כלומר יפה הוא‬
‫כחו בזה מדרב ושמואל במה רעכ״פ בשני מחזורין הייט ‪3‬שט הקיפים‬
‫להרי אחר שמונה אחד ועושה שבת חוזר ומונה ששה ועושה שבת‬
‫חמשה ועושה שבת ט ׳ ובשני מתזורין ולאי איתרמי ליה שבת אחל שעשה‬
‫שבת כלינא אפילו אי בתלתא אישתבאי‪ ,‬זהק״ע הקשה הא אי אישתבאי‬
‫ביום ו׳ אפילו לסרין מחזורין אינו עולה לו יום אחל שבת יעו״ש ‪ /‬ולא קשיא‬
‫מ י ד לממילא מובן לעכ״פ בארבעה מחזורין ודאי יחרמי ליה שבת אחד‬
‫נריגא והירושלמי לא חש להאריך בזה ט ק לממילא הוא מובן גם מה‬
‫בפירש בלשון רב הוה חייליה ט ׳ הוא שיבוש ואינו מובן כלל יעי״ש‪ ,‬ופריך‬
‫ואין לא לתמוה ויחוש לכל הימים כלומר וכי אין לתמוה למה לא יחוש ‪\p‬‬
‫הימים‬
‫עץ התכלת‬
‫צד ף‪18‬‬
‫הימים שיהיו כל הימים אסורים בעשיית מלאכה משום אישור שבת להא‬
‫איקבע איסורא וכהדא דרבי יוחנן אמר חושש לכל הנשים ומשני תמן יש‬
‫לו תקנה כו׳ הכא מה אית לן כלומר מה חקכה יש לו הרי פקוח נפש‬
‫הוא חם תאסרו במלאכה כל הימים תמן כלומר בבבלי גבי הולך במדבר‬
‫אמרין חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הגפש והייכו בהולך במדבר‬
‫שסופו להגיע לישוב ועל זמן מה יכולין להטיל עליו חומר זה שיעשה רק‬
‫כל יום כדי קיום הנפש של אוחו יום אבל בנשבה לבין העכו״ם שאין‬
‫מגיתין אותו לצתת אם כטיל עליו חומר זה שלא יעשה בכל יום רק כדי‬
‫פרנסת היום בצמצום הוי ליה פק״נ דהרי בכלל כמה ימים אינו מוצא‬
‫לה‪:‬תכר וכמה ימים שאינו יכול לעשות מלאכה והוי פקות נפש אם נטיל‬
‫עליו תומר זה‪ ,‬היכי מיתחזי לן להשוות סוגיות שני התלמודים הירושלמי‬
‫והבבלי דלא פליגי אהדדי‪ ,‬אמנם מה שלא הובא בפוסקים דין הירושלמי‬
‫בגדול הנשבה בין העכו״ם נראה לטון להוא מילתא ללא שכיחא סמכו על‬
‫פשיטות הדבר דודאי הוי פקוח נפש וידוע דפק״נ דוחה שבת וכיון דפשיטא‬
‫לכל הימים עושה כמה שרוצה ממילא מובן לביום ששובת שובת לגמרי‬
‫להרי יכול להכין מאתמול‪:‬‬
‫בעגין פלוגתייהו לרב ושמואל ורב נתמן בר יעקב נראה פשוט‬
‫מללא מייתי בשי׳ס בבלי לעתיה לרב גממן בר יעקב אילחי‬
‫ליה מהלכה לגמרי אפילו בגדול שנשבה בין העכו״ם‪:‬‬
‫שיש לומר לער כאן לא פליג רב נתמן בר יעקב אתקנתא לרב‬
‫ושמואל אלא בגלול שנשבה בין העכו״ם רשריק ליה לעשות מלאכה‬
‫כמה שירצה כל הימים להט לא ניחא ליה תקנתא למוגה ששה ועושה‬
‫שבת או עושה שבת ומונה ששה לחייש כנ״ל רלמא איתרמי ליה יום חול‬
‫ועושה תמיר מלאכ׳ בשבת וניחא ליה טפי לתקוני מונה ו׳ ועושה שבת ה ועושה‬
‫שבת ט ' וחוזר חלילה רעכ״פ וראי יתרמי ליה לישבות שבת אחל כרינא‪ ,‬אבל‬
‫בהולך במלבר ללא שרינן ליה כל ימיו אלא כרי תייו וגם בההוא יומא‬
‫למשמר ג״כ שרינן ליה מלאכה כלי תייו וא״כ כל ימיו שדן ורק למשמר‬
‫יום אחר בקירושא ואברלתא בהא גם רב נממן בר יעקב מולה לעבלינ]‬
‫כתקגתא דרב ושמואל וא״כ אין ראיה כלל מהא דלא מייחי בש״ם בבלי‬
‫הא דרב נתמן בר יעקב דהא בש״ס בבלי בהולך במדבר מיירי וכהולך‬
‫במדבר גם רב נחמן בר יעקב כרב ושמיאל סבירא ליה‪ ,‬ושפיר יש‬
‫לומר‬
‫אמנם‬
‫והגם‬
‫‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫‪a‬‬
‫ע‬
‫י‬
‫ן‬
‫התכלת‬
‫לומר לבקוששא מלול שגשגה בין העכז״ם הילכתא כרנ גחמן בר יעקב‬
‫לבתרא הוא‪:‬‬
‫א ב ל א״כ הוי להו להפוסקים ז״ל להביא לינא לירושלמי בגליל שנשבה‬
‫בין העכו״ם ולמיפסק כרב נחמן בר יעקב אלא ולאי לפסיקא לסו‬
‫להפוסקים ז׳׳ל רלית הלכחא כרב נחמן בר יעקב להכי לא הוצרכו להביא‬
‫לינא לירושלמי לרוב פשיכןחו ולפי שהוא מילתא ללא שכיח כ נ ״ ל ‪:‬‬
‫ולמה‬
‫לאתאן עלה למנין ספק מצוה הנה מכאן ראיה מבוררת למחויב‬
‫לקיים מצוה מספק הגס שלא יתברר לעולם אס יצא בקיומו ילי‬
‫מצוחו‪ ,‬רבאמת יש להבין אמאי לא פסקיגן כרב גחמן בר יעקב לכיון שיש‬
‫לפנינו שני ררכים או להורות ליה שיתנהג כחשבון רב ושמואל שיוכל להיות‬
‫שיקיים כל השבתות כלינא ויוכל להיות שלא יקיים אפילו שבת אחל כלינא‪,‬‬
‫או להורות ליה שיתנהג כחשבון רב נחמן בר יעקב ואז יקיים ולאי איזה‬
‫שבתות כלינא ורק שיראי לא יקיים איזה שבתות כדינא‪ ,‬לכאורה נכון יותר‬
‫שיתגהג באופן שודאי יקיים איזה שבתות מלהתנהג באופן שאפשר שאינו‬
‫מקיים אפילו שבת אתל כליגא‪ ,‬וצריך לומר שסברת ההלכה הוא שמוטב‬
‫יותר להכניסו בספק השקול שיקיים כל שבתותיו בספק שקול‪ ,‬מלהכניסו‬
‫לולאי קיום שיקיים איזה שבתות טלאי אכן לא יוכל להעלות הספק על‬
‫כולם שהרי יהיה ברור שיש כמה שבתות שאינו מקיים כלינא ולהט תפסו‬
‫להלכה כרב ושמואל בירושלמי וכרב הונא זחייא בר רב בבבלי לכשטושה‬
‫כרב הונא מעלה הספק שקול על כל השבתות ששובת ‪:‬‬
‫לאם איתא לספק מצוה כהאי גוונא שלא יתברר לעולם אם יצא בקיומו‬
‫ילי מצוחו אין בקיומו מצוה כלל ואיגו מחויב לקיים כלל‪ ,‬א״כ איך‬
‫שבקיגן קיום שכת אחל ולאי מפגי קיום ספק שקול דכמה שבתות הרי‬
‫יבמה שמקיים בספק שקול כל שבתותיו אין בקיומם מצוה כלל כיון שלא‬
‫יתברר לעולם אם יצא בקיומו י ד מצותו כלל ובמה שמקיים שבת א‬
‫וראי ברור שיש בקיומו מצוה ואיך למינן מצוה מפני שאינו מציה ‪ ,‬אלא ולאי‬
‫למחויב האלם לקיים מצוה מסופקת ואפילו שלא יתברר לעולם אם יצא‬
‫בקיומו ילי מצותו חשיב מצוה ושפיר לעייף לן שיעלה הספק שקול על כל‬
‫שבתותיו ששובת לאיכא קיום מצוה בכל שבת ושבת ששובת משיתכי‬
‫כחשבון‬
‫ח י‬
‫עין התכלת‬
‫צה ‪189‬‬
‫כחשבון רב נחמן בר יעקב דהגם דיקיים איזה שבתות בודאי כרינא אבל‬
‫הרי יודע ברור שכמה שבתות אינו שובח כדינא ועדיף קיום כל שבתותיו‬
‫בספק מקיום שבת אחד ודאי‪:‬‬
‫דתנינן בזוה״ק )קלח י‪»,‬י‪ {:‬לא זזה שכינה מישראל בכל שבתות‬
‫וימים סובים ואפילו בשבתות דחול יעו״ש ופי׳ הגאון בעל משנה‪.‬‬
‫למלך ז״ל בספרו היקר פרשת דרכים )דיו טצנ מ־יש מ( בשם אביו הגאון‬
‫ז״ל שהכוונה הוא על ההולך במדבר ואינו יודע אימתי שבת שמונה ששה‪.‬‬
‫ימים ואת״כ שבת שאע״פ שיכול להיות שהיום ששובת הוא תול נמור אפי‬
‫הכי לא זזה אז שכינה מישראל יעו״ש והיינו דאפילו הוא תול הוי שביתתו‬
‫מציה דקיום מצוה מספק תשיב מלוה ‪:‬‬
‫ג וכן משמע מהאי דמס חולין )יא‪ .‬מס( לשקיל וערי מובא מנא הא‬
‫מילתא דאזלינן בתר רובא ולא מייתי כלל מהא דקרבנית ציבור‬
‫דחי שבת ולא חיישיק שמא טרפה היא ובמקום נקכ שחיע והתום׳)שם י״ס‬
‫אכל( כתבו דמהא לינא למילף דיש לומר דגם מציה מספק דוחה שבת כמו‬
‫ספק פקוח נפש דדחי שבת יעו״ש‪ ,‬והא תינת אם בטלמא סברא פשוטה‬
‫היא דגם ספק מצוה כהאי גוונא שלא יתברר לעולם אם יצא בקיומו ידי‬
‫מציתו מ״מ רמי׳ עליה מיובא לקיים מספק שפיר לא מצינן למילף מהכא‬
‫דאזלינן בתר רו‪3‬א דיש לומר דלעולס לא אזלינן בתר רובא רק דבקרבנות‬
‫ציבור גלי קרא דגם ספק מצוה דחי שבת‪ .‬אבל אם בעלמא הסברא‬
‫הפשוטה היא דאינו מחויב לקיים כלל מצוה מסופקת כה״ג שלא תתברר‬
‫לעולם אם יצא בקיומו ירי מצותו שפיר אית לן למילף מהכא דאזלינן בחר‬
‫רובא דטפי נימא למילף דאזליק בתר רובא דגם הסברא נותנת כן מלמימר‬
‫דגלי קרא בקרבמת ציבור דגם ספק מצוה דוחה שבת מה דבעלמא לא‬
‫חשוב מלוה כלל ואימ מחויב לקיים אלא ודאי דסברא הפשוטה היא דגם‬
‫ספק מצוה כה״ג חשוב מצוה ומחרב לקיימה ושפיר יש לימר דהוי רומיא‪.‬‬
‫והיינן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דספק פקוח נפש דדחי שבת‪:‬‬
‫ד וכל מבואר מהאי דירושלמי מס׳ חלה ‪0‬״נ ס״א( רבי יונה בעי קמיה‪.‬‬
‫רבי ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאי קמה כר כך אני‬
‫אימר לא אכלי ישראל מצה בליל פסח כי׳ שגיא היא שמ״ע רוחה את לא‬
‫תעשה ט ׳ יעו״ש ובתים׳ קדושין ולח‪ .‬ד״ אקריב( והרי אז לא הוי קים להו‬
‫בשיעורין דהרי בימי אבלי של משה גשחכחו שלשה אלפים הלכות כבמס׳‬
‫תמורה‬
‫‪1‬‬
‫ס‬
‫עץ ה ת כ ל ת‬
‫‪190‬‬
‫חמורה )סד‪ .‬הם( ושיעורק חד מינייהו כביומא <»‪ (.‬והיינו ללא הוו ידעי אי‬
‫משערין בזית קטן או גלול יעו״ש וא״כ על כרחך דלא הוי אכלי אלא כזית‬
‫קטן למילחי הלא חעשה לחלש לכזיח גלול שמא הוא יוחר מכשיעיר ואכלי‬
‫׳חיסור חלש שלא במקום מצוה להא סחמא לירושלמי וראי כרבי יוחגן לח״ש‬
‫אסור מן התורה ועל כרחך לכזיח קטן אכלי ושפיר ממ״נ אי שיעורא הוא‬
‫לחי עשה ללא תעשה ואי לאו שיעורא הוא משום חלש נמי ליכא להגם‬
‫לת״ש אסור מן התורה הייגו משום לתזי לאיצטרופי אבל הכא לכי מצטרף‬
‫ליכא איסור חדש לילחה עשה ללא תעשה כמו שביארו גאוני בתראי ז״ל‬
‫והא תינת אי מצוה מסופקת כהאי גווגא שלא תתברר לעולם אם יצא‬
‫בקיומו ידי חיובו ג״כ מחויב לקיים וחשוב מצוה שפיר דדחי ללא תעשה‬
‫דתדש אבל אי מצוה מסופקת אם יוצא בקיומה ידי חיובו לא חשיב מציה‬
‫זאיט מחויכ לקיימה כלל א״כ היאך הוי מלי אכלי מצה מתדש בשיעיר כזית‬
‫קטן משום רעשה רותה ללא תעשה הרי מצר העשה דאכילת מצה ליכא‬
‫מצוה כלל כיון דגם בקיומו גשאר בספק אס יצא ידי חיובו דשמא השיעור‬
‫הוא בכזית גדול ומצד איסור תדש ודאי אסור מספק דספיקא דאורייתא‬
‫לתומרא מן התורה ואפילו לשיטת הרמב״ם ז״ל רכל הספיקות שריין‬
‫מדאורייתא הכא ודאי אסור דהא איחחזק איסור חדש אלא ודאי דגם קיום‬
‫ספק מחויב לקיים וחשיב מציה‪:‬‬
‫אם ח״ו ניתן מקום לסברא זו הנפסדח להקל ראש במצוה המסופקת‬
‫ה‬
‫בקיומה לומר שאינו מחויב לקיימה ואין קיומה מצוה כלל עמודי‬
‫התורה והמצוה ירופפו שהרי כמה מצות שמבואר בש״ס ופוסקים שחייבים‬
‫בקיומם בכל תוקף ועוז מד שכופין מליהם ככל מצות ודאית והספק טפל‬
‫בעיקר קיומם אם יוצאין בקיומם ירי חיובו‪ .‬ונחשבם אחת לאחת‪] ,‬א[ מצית‬
‫צדקה ומתגות עניים וכל אביזרייהו שאם המקבל אינו עני שאין לו ר׳ זוז‬
‫לא יצא זה ידי חיובו‪ ,‬וא״כ עכשיו דידוע דגפישי רמאין המתריששים ובכיסם‬
‫הון ר ב ‪ ,‬כל עיקר קיום מצות הללו המה בספק‪ ,‬ובכל זאת מציגו בכמה‬
‫דוכתי שכופין ומעשין על הצדקה‪ .‬והגם שבאמת אמרו במס׳ כתובית)‪r.no‬‬
‫בואו ונתזיק טיבה לרמאין כר יעו״ש‪ ,‬היינו שמזה יש לימוד זכית שלא‬
‫יהיה נחשב לחטא במה שמעלים עין באקראי אבל ודאי על המצוה בכללית‬
‫כופין לקיים הגם שיש ספק בקיומו‪] .‬ב[ מצות מינוי הדיינים שופכןיש‬
‫?שומרים וגו ומצות הדיינים בצדק תשפוט עמיתך ישמיע בין אתיכם יכל‬
‫אביזרייהו‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫צו ‪191‬‬
‫אביזרייהו הם ג״כ תלויים בספק לעולם ולא יצא אל הבירור בשום פנים‬
‫עכשיו שנתבעלה הסמיכה בעוה״ר ונתמעעו הלבבוח ואם בימי חכמי הש״ס‬
‫אמרי במס׳ סנהדרין רב הונא כי הוי אתי דינא לקמיה הוי מככיף ומייתי‬
‫עשר׳ רבנן מבי רב כי היכי דלמעי׳ שיבא מכשורא ורב קרי אנפשי׳ ולוחי שתהא‬
‫יציא׳ כביא׳ יעו״ש)ומיי בילו׳ יי מ‪0‬׳ מ ה י ׳ ( כ״ש עכשיו בעוה״ר שאנו עלולין למעות‬
‫ובכל זאת הנה מבואר בכמה דוכתי שבמדינות שבנ״י מממידים דבריהם מ״פ‬
‫ד״ת מצוה לרון ולהורות ולמנות דיינים על זה אף שהדבר פשומ שאם מעה‬
‫בדין לא קיים מ״מ כלל ועוד מבירת שונג בידו אלא שאמרו אין לדיין אלא‬
‫מה שעיניו רואות והיינו לענין שלילת העונש על שגנתו אבל ודאי דעכ״פ‬
‫לא קיים המ״ע וא״כ מי הכניסו לתגר זה כיון שהמצוה מסופקת בקיומה‬
‫ולא חשיב מציה כלל ואינו מחויב לקיימה ויקבל הרובה את תשובתו שיסיר‬
‫כתר הרבנות מעל ראשו לפי דברי עצמו אלא ודאי רגם מצוה מסופקת‬
‫בקיומה מחויב לקיים וחשוב מצוה‪] .‬ג[ מצות כתיבת ספר חורה היא מצוה‬
‫מסופקת להרי ס״ת שחסרה אוח אחת פסולה לכל המצות האמורות בה‬
‫וא״כ‬
‫ואנן הרי לא בקיאינן בחסידות ויתירות כלאיתא במס׳ קלושין‬
‫נאמר לאין אנו חייבין לקיים משה רכחיבח ספר חורה כיון שקיום מצוה‬
‫זו בס״ת שלנו אינו רק בספק ולא יצאנו אל הבירור למולם מר יבא מורה‬
‫צדק ויורה לנו‪:‬‬
‫הל אמת כי מצאתי להשאג״א )‪0‬י׳ ל‪ 0‬שכתב וז״ל יכולני לפמור כל המולם‬
‫י ממצות כתיבת ס״ת בזמן הזה משום דאפילו בימי האמוראים לא היו‬
‫בקיאים בתו״י כדאיתא בפ״ק דקדושין והרי ס״ת שחסר אות אחת או יתר‬
‫פסולה א״כ אין בידינו לקיים מצוה זו ואע״ג דאמר רבה במס׳ סנהדרין‬
‫)כא‪ 0‬מצוה לכתוב ספר תורה משלו יעו״ש לאו משום שהיתה מצוה זו נוהגת‬
‫בימיו אלא לינא קמ״ל כמו סלר קדשים דרוש וקנל שכר עכ״ל יעו״ש‪.‬‬
‫אבל באמת אנו תמיהים ללפי רבריו א״כ נפעור עצמינו נם ממצות תפילין‬
‫ימזוזה שהרי בכלל כל פרשיות התורה נינהו ללא בקיאינן בהו בתו״י והרי‬
‫גם בהו אות אחת מעכבן ואין לחלק כמו שמחלק הש״ס במס׳ מגילה)ימ(‬
‫לתורה אסור לכתוב שלא מן הכתב ותפילין ומזוזות שרי מאי טממא‬
‫מיגרס גריסין ופירש״י שגורות בפי הכל ימו״ש‪ .‬א״כ יש לומר רמהאי מעמא‬
‫נמי לא חיישינן לנפל בהו מעות בחו״י למיגריס גריסין ולא משתכתי‪ .‬אבל‬
‫זה אינו להרי חזינן לבאמת נפל פלוגתא ררבוותא במכין כתיבת תפילק‬
‫ומזוזות‬
‫‪,‬‬
‫ש‬
‫‪92‬נ‬
‫עץ התכלת‬
‫ומזוזות נענין פתוחות וסתומות ונעשיות הפגין וכדומה וממילא אפשר נמי‬
‫דלא בקיאיכן בתו״י כבכל התורה ולא קאמר הש״ס לחלק בהו משום‬
‫דמיגרס גריסין אלא לענין דכשריס שלא מן הכתב דסגי במה דמיגרס‬
‫גריסן לאומרם בעל פה ואפילו איגו בקי בחו״י כדמוכת מש״ס דיומא )ל!‪(:‬‬
‫וכותב מה שכתב בעבלא כוי בסירוגין יעו״ש ובמס׳ גיכןין )ס‪ (.‬וא״כ שפיר‬
‫לדברי השאג״א ז״ל גפעור עצמיגו גם ממצות תפילין ומזוזה‪ .‬ועוד לדבריו‬
‫ז״ל גס מצות קריאת התורה אין ביריגו דהרי לא קי״ל כרעת הר״מ בתשובה‬
‫דס״ת פסולה כשרה לקריאה ואיך יפרגס כולה שמעתא רמיילה וגיטין‬
‫כמה אמוראי בתראי שעלו לתורה והרי לדבריו ז״ל לית לן תיובא בקה״ת‬
‫כשם שאין מציה בכתיבת התורה דמ״ש‪ .‬מיהו בזה יש לדחוק כיון דעיקר‬
‫קה״ת מדרבנן הוא מתקגת גביאיס שלא יליט שלשה ימים בלא תורה כראיתא‬
‫במסכת ב׳׳ק נסב‪(.‬׳ להכי גם אח״כ דלא בקיאי בחרי לא נעלוהו להאי‬
‫תקנתא‪ ,‬רדוקא כשהיא ודאי פסולה הוא דאין קורין בה אבל משוס ספיקא‬
‫לא בעלו לתקגתא‪ ,‬אבל הא ודאי קשיא לדבריו ז״ל רמהאי עעמא גמי‬
‫נפעור עצמיט ממצות תפילין ומזוזה‪ .‬ונראה ליישב דעת הגאון בעל שאג׳׳א‬
‫ז״ל דלאו מעעם ספק קאמר יכולני לפעור כל העולם ממצות כתיבת ס״ת‬
‫דמחמת דלא בקיאינן בתו״י הוי כל ספרי תורה שלנו בספק פסול דמשום‬
‫הא לא אירי׳ דגם מספק מחויב לקיים המצוה כדאמרן אלא מעעס דכיון‬
‫דלא בקיאינן בתו״י ודאי ספרי תורה שלט אינן כתובין כדיגא והייט דהא‬
‫אמרינן בש״ס קדושין )שם( לפיכך נקראו הראשונים סופרים שהיו סופרים‬
‫כל האותיות שבתורה שהיו אומרים וא״ו דגתון תציין של אותיות של ס״ת‬
‫כו׳ ימו״ש ואלו בספרי תורה שלט אין וא״ו דגתון אמצע חורה ועל כרתך‬
‫דהראשונים שהיו בקיאים בחרי והיו כותבין כדיגא והיה בתצי הראשון‬
‫תסירות או בחצי השט יתירות באופן שהיה וא״ו דגחון חציין של אותיות‬
‫ורק אנו שאין אט בקיאין לכתוב כדינא בחסירות ויתירות להכי לא הוי‬
‫וא״ו דגחון אמצע התורה ומטעם זה הוא אומר יכולני לפטור את כל‬
‫העולם ממצות כתיבת ס״ת שהרי ספרי תורה שלנו ודאי איגן כתיבין כדינא‪.‬‬
‫אכן זה שייך דוקא על כלל ספרי חורה שלנו רעל כלל הספר כולו הוא‬
‫וראי שלא נכתב כרינא אבל על פרשיות תפילין ומזוזוח הוא רק ספק שמא‬
‫אינם כתובים כדיגא מחמת שאין אט בקיאק בחסידות ויתירות ושפיר אט‬
‫חייבים‬
‫עץ התכלת‬
‫צז ‪m‬‬
‫‪.‬חייבים במצות תפילץ ומזוזה לגם מצוה מסופקת מחרב לקיים כדאמרן‪.‬‬
‫אלא רלפי זה חוזר וניעור הקושיא ממצות קריאת התורה לכיון לספרי‬
‫תורה שלגו ודאי לא נכתב כדינא היה לגו להיות פטורים ממצות קריאת‬
‫החורה * וגם בזה יש לרחוק ולומר דדוקא בפסול שאירע במקרה הוא‬
‫דקי״ל דאין קורץ בס״ת פסולה אבל בפסול תמידי מחמח דלא בקיאיגן‬
‫בחו״י דליבטיל מחמת זה תקגתא דקריאה לגמרי לא רצו לבעל כן נראה‬
‫גכון לצלל בלעת הגאון בעל שאג״א ז״ל‪ ,‬ואם כי לדינא אין דבריו ז״ל‬
‫גראין לגו ללא ניחא לן למימר הכי כלל שכל ספרי תורה שלגו ח״ו פסולים‬
‫נינהו ואי משום לאמרי׳ שהראשונים היו אומרים וא״ו רגחץ חציין של‬
‫אותיות של ס״ת ועינינו רואות שבספרים שלנו אין זה אמצע תורה‪ .‬נראה‬
‫לפע״ד דמשום זה אין להתליע שספרי תורה שלנו פסולים ח״ו ריש לומר‬
‫להא דוא״ו דגחון חציין של אותיות של תורה היינו לתשבון דחשבינן ש ק‬
‫ששים רבוא אותיות בתורה רהיינו עם אותיות המורכבים ולחשבון זה אפשר‬
‫גם בספרי הורה שלנו הוי וא״ו דגחין תציין של אותיות אלא שאין אנו‬
‫בקיאין בחשבון זה היאך לחשבו עכ״פ אין הכרת מזה לומר דוראי ם״ת‬
‫שלנו איכס גכתבים כדיכא‪ .‬מיהו פכ״פ אין דבריו של השאג״א ז״ל מוקשים‬
‫כל כך כנ״ל ‪:‬‬
‫א ‪ 1‬ל • אם ת״ו נחזיק בזו הסברא הנפסדת דכשהספק נופל בקיום המצוה‬
‫י אם יוצא בקיומו ירי מצותו אינו מחויב לקיים ואין קיומו תשיב‬
‫מצרה כלל ודאי א״כ יהיו רפוים אצלינו עיקר מצות כתיבת ס״ת וקריאתה‬
‫ומצות תפילין ומזוזות‪] .‬ד[ מצות כהוגה לגבי ישראל ככל מתנות כהונה‬
‫ופדיון הבן ושמיעת ברכת כ מ י ם ומצות וקדשתו כיון שאין לגו כהן מיוחם‬
‫ולזה החמיר בתשו׳ שאילת יעבץ)חיי הי׳ ק<ס( בענין פדיון הבן וז״ל ראיתי‬
‫להזכיר בענין מה שנוהגים הרבה כהניס להחזיר הפדיון שנכון הוא בעיני‬
‫וטוב וישר לגהוג כן תמיד אעפ״י שכתבו ז״ל שלא יהא הכהן רגיל בכך‬
‫הני מילי בכהגים מיוחסים דידהו אבל בכהגי חזקה בעלמא ט האימא‬
‫אע״ג דלחומרא אזלינן בהו לכל מילי ופדקינן בכורים על ידיהו‪ .‬משום‬
‫דלא אפשר באחריני‪ .‬מיהו להקל לא‪ .‬דהיינו להוציא ממון האב מספק‪ .‬נראה‬
‫שאין כחן יפה להפקיע ממון בחזקתן הגרוע‪ .‬וכמעט שאני אומר דמרינא‬
‫צריכין להחזיר‪ .‬ולפחות כל כהן יחיש לעצמו לפרוש מספק גזל שמא איגו‬
‫כהן כו׳ ומשום האי טעמא נראה לי שלצאת ידי כל ספק האפשרי יש ג״כ‬
‫גיל‬
‫‪13‬‬
‫יג‬
‫‪194‬‬
‫עין התכלת‬
‫על האב לפרות בכורו מכל כהנים שיוכל למצוא רלמא מיתרמי ליה כ ק‬
‫מיוחס ודאי כו׳ דמ״ש מכל ספיקא דאורייתא ע״כ יעוי׳ש‪ ,‬ולפי סברא‬
‫הנפסדת רכל שהספק בקיום המצוה אם יוצא בקיומו ידי מציתו איט מחרב‬
‫לקיים כלל א״כ אדרבה בואו ונצווח ליפער מצמיט כל עיקר ממצות‬
‫שמיעת ברכת כהנים וממצות וקדשתו וממצות פדיון הבן כיון שאין ל ט כ ק‬
‫מיוחם רק כהני חזקה א״כ כל קיום מצות הללו הם בספק ואין יוצא בקיומם‬
‫ידי חיובו ומצותו בברור‪ ,‬רחמנא ליללן מהאי דעתא וימזרט לקיים מצותיו‬
‫וחקיו ומשפטיו כל הימים‪:‬‬
‫ש‪1‬ב ראיתי שזה הרב לשון המהר״ם שיף ז״ל במס׳ ב״מ ; ה א ט ע י ‪/‬‬
‫שעל לשון הש״ס )שם( ואי ס״ר ספיקא בעי עשורי לעשר ממה נפשך‬
‫דאי בר חיובא הוא שפיר מעשר ואי •לאו בר חיובא הוא נפער במנין‬
‫הראוי‪ .‬וכתב טלה מהר״ם שי״ןן ז״ל לא ידעתי למה לי הך ממ״נ דבשלמא‬
‫לעיל דקאמר לעולם אין מוציאין ויש לכהן צד זכייה ואפילו ה ט שפיר קא‬
‫מעשר וממה נפשך לא הוי פוטר ממונו בממון כהן‪ .‬אך עתה שכוונתו‬
‫שספיקו לא צריך לעשורי טמא כפשועו אמאי קפץ כר כולן פעורים ‪ /‬לעשר‬
‫מכח ספק דאי בר חיובא שפיר מעשר‪ .‬וצריך לומר דדוקא היכא שודאי‬
‫עושה תיקון כדלטיל אם הם תשעה והוא דאו פטורין ממעשר או מתקנו‬
‫אבל הכא אם הקפוץ בתוכו והתשעה חייבים אין התיקון ודאי כוי יעו״ש‬
‫חה הרב היה סבור כפשטות משמעות דבריו לכאורה שמחליט הדבר‬
‫שבאמת כשאין התיקון ודאי אינו מחויב לקיים הספק‪ ,‬ולא היא דודאי‬
‫לקישטא דמילתא מחויב לקיים הספק אפילו אין התיקון ודאי ורק כלפי‬
‫דאביי מייתי ראיה דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק והיי מקום‬
‫לרוחה לדחות דאין מראייתו ראיה אלא היכא שאי! החיקון ודאי אבל היכא‬
‫שהתיקון ודאי גם ספיקא במי משורי ולזה מאלם הסברת ראייתו שיהא מוכח‬
‫שאפילו כשהתיקון ודאי גמי עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ס פ ק ‪.‬‬
‫ודברי המהר׳׳ס שי״ף ז״ל הן הן דברי הראב״ר ז״ל המובא בשיטה מקובצת‬
‫)שם( ודברי הריטב״א ז״ל)שם( וז״ל ומאי דקאמר ואי לאו בר חיובא הוא‬
‫נפטרו במנין הראוי לא היה צריך לכך דאפילו לא גפטרו היה לט לתקן‬
‫מה שאפשר לתקן אלא הכי הוי לי׳ למימר אי בר חיובא הוא שפיר קא‬
‫מטשר ואי לאו בר חיובא הוא לא הפסיד כלום כו׳ אלא דאלומי אלמיה‬
‫לקושיא דאפשר שיזדמן שיהיו כולם מתוקנים כו׳ יעי״ש‪ .‬ומבואר מלשונם‬
‫ז״ל‬
‫‪/‬‬
‫עץ התכלת‬
‫צח‬
‫‪m‬‬
‫ז״ל להדיא דלקושכןא רמילחא אפילו אין התיקון מבורר מחויב לקיים כיון‬
‫שאין מפסיד כלום בקיומו‪:‬‬
‫נ( ובמ״א )שם מרק ג( והוא מדברי הר״ן‬
‫ךןזי׳ ש״מ או״ח )כי׳ חין*‬
‫והרא״ש ז״ל במי שאינו יודמ לתקוע אלא סדר אחד מחויב לחקוע‬
‫דהא מדאורייתא בחרא םני אלא ללא ירעינן איזהו לכן ימשה‪,‬האחד שיורע‬
‫שמא יטין האמת יעו״ש ובפמ׳׳ג ז״ל לא חקר )שם( אלא למנין הברכה דיש‬
‫חשש לא תשא וברכות לא מעכבי אבל לענין המצוה עצמה ודאי מחויב‬
‫לעשות אפילו במקום שלא יתברר לו לעולם אם יצא בזה ידי חובתו ועי‬
‫פמ״ג)סימן ה מ ג ( באשל אברהם )סמי״ק ‪ 0‬ונראה מי שאין לו שמן כשיעור חצי‬
‫שעה ידליק בלא ברכה משום שהוא ספק איזה תי׳ שבש״ס שבת נכא‪ (:‬הוא‬
‫עיקר יעו״ש והיינו ג״כ רק לענין הברכה אבל להדליק ודאי מחויב להדליק‬
‫הגם שהוא ספק שלא יתברר לו לעולם וכל זה ברור‪:‬‬
‫שכתבנו נתבאר דיותר מחמרינן בספק מצוה מבספק איסור‬
‫ובספק מצוה אפילו בס״ם מחמרינן ובזה ביארנו שורש סברת‬
‫התום׳ במסי שבת )כנ‪ .‬דיה אשיי צססתשז עדמוי״ט האחיין של י«( שכתבו שם לחלק‬
‫בין סוכה דבתשיעי גמי אסורה לבין אתרוג דבתשיעי מותר אע״ג דג״כ‬
‫היה אסור ביה״ש של ספק ח׳ ועי משום שהוא ספק יום הואיל ולא אסור‬
‫אלא משום ספק יום וספק לילה לא איתקלי בכך כולי יומא מידי דהוה‬
‫אביצה שגולדה בזה דמותרת בזה אעפ״י דביה״ש אסור משום ספק יום ספק‬
‫לילה יעו״ש‪ ,‬ולכאורה ביצה גופה מעמא בעי מ״ש מסוכה בתשיעי וביארגו‬
‫דשורש סברתם הוא דגבי סוכה דמתמת ספק בין השמשות דספק ת׳ ועי‬
‫מחויב לקיים מצות ישיבת סוכה ואפילו הוא באמת לילה מ״מ מקיים בזה‬
‫מצות ישיבת סוכה מספק והחיוב לקיים המצוה מספק רמיא עליה ודאי‬
‫כמו שגתבאר שפיר הוי האיתקצאי בגופו של דבר מתמת עצמו דהרי‬
‫איתקצאי סוכה זו לגביה בודאי למצותה לקיים בה מצות ישיבת סוכה וממילא‬
‫איתקצאי לכולי יומא אבל ביצה וכן אתרוג דבתשיעי בודאי מותר ורק־‬
‫משום דביה״ש הוא ספק יום ספק לילה איכו יכול עוד לאכלו משום ספק‬
‫איסור מד שיהיה ודאי לילה זה לא מיקרי דאיחקצאי ביה״ש דלהוי מחמת‬
‫זה איתקצאי לכולי יומא רזה הוי רק כמו פומיה הוא דכאיב לי׳ כיון שאין‬
‫סאיתקצאי בגופו של דבר מחמת מצמו בתורת ודאי אלא שאינו יכול לאכלי‬
‫משום ספק איסור‪:‬‬
‫והגה‬
‫‪7‬‬
‫עין התבלת‬
‫‪196‬‬
‫והנח‬
‫עד כאן הארכט לאמיתה של תורה כדי לשרש מישראל סברא זו‬
‫המוטעת ונפסדת ‪:‬‬
‫אבל לנירוננו באמת אין צורך לכל זה דבלאו הכי אפילו כי הוי יהיבנא‬
‫ליה טעותיה הרי מידוננו איכא תיקון מבורר במה שמקיים מספק‬
‫דבהכי מפיק נפשיה מאיסור שני לאוין ולכל הפתות מאיסור עשה ולאו‬
‫אח־ כמו שיתבאר בעזהש״י‪:‬‬
‫ד ד ‪ 1‬ה מקרא מלא ‪ -‬הוא בתורה )שסימ כ‪ 0‬ובכל אשר אמרתי אליכם‬
‫תשמרו ותנינן עלה במכילתא )כפי גירסת הילקוט וכן הוא‬
‫הגירסא ברמב״ן ומגילת אסתר בסוף ספר המצות במל״ת ג׳ שהוסיף‬
‫הרמב״ן על מניינו של הרמב״ס( ובכל אשר •אמרתי אליכם תשמרו למה‬
‫נאמר לפי שהוא אומר ושמת את השלתן וגו׳ אם שינן עובר בלא תעשה‬
‫לכך גאמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו‪ .‬רני מאיר אומר לעשות דבר‬
‫תורה עליך תובה‪ .‬רבי אלעזר אומר לעשות מצות עשה מצות לא תעשה‪.‬‬
‫רבי אליעזר בן יעקב אומר אין לי אלא שפרט הכתוב שאר דקדוקי פרשה‬
‫מנין תלמוד לומר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרי יעי״ש‪:‬‬
‫ו ל ש ״ * ז״ל בנמוקי תורה)‪:‬ם‪ (:‬תפס לפרש הפסוק כפי שיטת רבי אלעזר‬
‫במכילתא וכתב וז״ל ובכל אשר אמיתי אליכם תשמרי לעשות‬
‫כל מצות משה^ באזהרה שכל שמירה שבתורה אזהרה היא במקום לאו ע ״ כ ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫והרמב״ל‬
‫ז״ל טען עליו וז״ל אבל כבר אמרו השמר דעשה עשה ואס‬
‫כ ן לא הוסיף בכאן אלא עשה ובמכילתא נחלקו במקרא זה‬
‫ודרשוהו בפנים רבים ע״כ‪:‬‬
‫אינו מובן מאי קא קשי׳ ליה להרמב״ן ז״ל כיון שראה יידע‬
‫המכילתא והרי במכילתא מבואר באמת דבין לת״ק ובין‬
‫לרבי אלעזר האי תשמרי לאו הוא וכי כעורה היא זי לפרש הפסוק כפי‬
‫שיטתיה דרבי אלעזר יכעין זה תמה הרא״ם ז״ל אלא שהיא ז״ל תמה‬
‫בלשון וכי לא ראה המתליקת שנתלקו התנאים על זה במכילתא כי׳ יעי״ש‪.‬‬
‫ותמיהתגו תזקה יותר כי כפי לשון הרמב״ן ז״ל שלפנינו מבואר שראה וידע‬
‫המכילתא ומה היקשה לו‪:‬‬
‫הייתי לומר דהרמבי׳ין ז״ל הכי קא קשיא ליה כיון דרבי אליעזר‬
‫בן יעקב פליג התם במכילתא אמילתא דת״ק ורבי אלסזר וקא‬
‫מיקי‬
‫‪1‬‬
‫ולכאורה‬
‫‪1‬םבור‬
‫‪1‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪1‬‬
‫צט ‪7‬מנ‬
‫מוקי ליה להאי קרא במילי אוחרא אין לי אלא שפרט הכתוב כו׳ הוי ליה‬
‫לרש׳׳י ז״ל למינקט פירושו אליביה דהלכתא טותיה מכללא דמשנת ראב״י‬
‫קב ונקי ואפילו בברייתא ונגד רבים אמרי׳ האי כללא וכדעת רש״י ז״ל‬
‫גופיה במס׳ יבמות )מ*( ובמס׳ קדושין )‪0‬נ‪ (:‬יעו״ש‪:‬‬
‫אבל באמת אי אפשר להעמיס כן בלשון הרמב״ן ז״ל דמלבד שדחוק‬
‫י לפרש לשונו כן‪ .‬הרי הרמב״ן ז״ל גופיה בסוף ספר המצות במל״ת‬
‫ג׳ שהוסיף טל מנין הרמב״ס ז״ל מייתי לה להך ברייתא דמכילתא וסיים‬
‫והלכה היא כת״ק דמכילתא יעי״ש‪ ,‬הרי להדיא דלא השגימ בזה אכללא‬
‫דמשנת ראב״י קב ו נ ק י ‪:‬‬
‫‪ UlTW‬דבאמת הדברים מתמיהים שהרי מדעת הרמב״ן ז״ל גופיה בספר‬
‫המלממות )סיף פרק התקבל( מבואר דגם בברייתא ואפילו גגד‬
‫רבים אמרי׳ הך כללא למשנת ראב״י קב ונקי יעו״ש ואמאי פסק הנא‬
‫גת״ק למכילתא ולא כרבי אליעזר בן יעקב‪ .‬ומצאתי שהעיר בזה הרב‬
‫הספרדי בספר לברי אמת בקונטרס השלישי יעו״ש‪ .‬ובעניותין נראה‬
‫לתרץ רעת הרמב״ן ז״ל בזה לטון לרבי אליעזר בן יעקב פליג בזה‬
‫אדת״ק ודרבי מאיר ורבי אלעזר דלת״ק ורבי אלעזר הך תשמרו רעשה‬
‫לאו היא לת״ק קיהיב בזה לאו על עשה דסדר הגחת כלים במקדש ולרבי‬
‫אלעזר קיהיב בזה לאו על כל מצות עשה שבתורה ולרבי מאיר הך תשמרו‬
‫לעשה עשה נוספת היא על כל מצות עשה שבתורה ורבי אליעזר בן יעקב‬
‫אכולהו פליג וקסבר דהשמר רעשה לא לאו היא ולא עשה נוספת היא‪.‬‬
‫והרי פלוגתא מפורשת דאמוראי היא במם׳ מגחות גלי‪ (:‬בהשמר לעשה‬
‫לרבי אלעזר קסבר השמר לעשה עשה ורבי יוחנן קסבר השמר לעשה נמי‬
‫לאו הוא עד כאן לא פליגי אלא אי עשה הוא או לאו הוא אבל חלא מיהת‬
‫הוי לכולי עלמא‪ ,‬ולהט לא משגחינן תו בכללא דמשנת ראב״י קב ונקי‬
‫להיכא דאיתמר מפורש כש״ס איפכא מהאי' כללא איתמר וכמו שכתב‬
‫הרמב״ן ז״ל במלחמות נ‪:‬ס( להאי כללא אינו אלא היכא דלא איתמר אבל‬
‫היכא לאיתמר איתמר ולא משגחינן בהאי כללא וכן כתבו התוס׳ במסכת‬
‫קדושין )‪:‬ס כול״ס י*יי( יעו״ש‪ ,‬ומתורץ שפיר רעח הרמב״ן ז״ל בספר המלות‬
‫הנ״ל דפסק כת״ק דמכילתא ולא אשגח בהאי כללא‪ .‬ומעתה איגו מובן‬
‫על רש״י ז״ל נמי מאי קא קשיא ליה להרמב״ן ז״ל‪ .‬שוב ראיתי דעיקר‬
‫קישית הדברי אמת אין לה מקום כלל שהרי תניא בספרי ׳ ראה ‪c‬׳ מ( כל‬
‫הדבר‬
‫)‪C‬‬
‫עין התבלה‬
‫‪. 198‬‬
‫‪.‬הדבר וגו׳ אותו תשמרו לעשות ראב״י אומר ליתן ל״ת על כל עשה האמור‬
‫'בפרשה יעו״ש‪ ,‬וא״כ קשיא דראב״י דמכילתא אדראב״י דספרי‪ .‬וראיתי‬
‫בספרי הנדפס בהגהות הגר׳׳א ז״ל מתק תיבת עשה נראה שכוונתו ז״ל‬
‫היתה לתקן זאת אבל כיון שכן יותר ניחא לן לומר דלא היה גירםתס‬
‫במכילתא ראב״י ולא קשה ולא מידי ומכ״פ אינו מובן מאי קא קשיא ליה‬
‫לרמב״ן אדרש״י ז״ל‪:‬‬
‫דסברת הרמב״ן ז״ל בקושייתו הוא מסתמא דהש״ם במסכת‬
‫יומא )‪ cf<1‬דקא משני אאתקפתיה דרב ביבי נ ר אביי נכתוב‬
‫רחמנא השמר במלות עינוי אם כן השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה‬
‫ימו״ש‪ ,‬הרי דלא קים לן כרבי אלעזר דמכילתא דדריש תשמרו לעשות‬
‫מצית עשה לא תעשה ולמה נקט רש״י ז״ל פירושו אליבא דרבי אלעזר‬
‫הרי במכילתא דרשו קרא זה בפגים רבים והוי ליה למינקע פירושי אליבא‬
‫דדרשא אחריתי ולא למיגקט אליבא דרבי אלעזר דלא קים לן כוותיה‪:‬‬
‫ונלאה‬
‫ואם תאמר הרי קושיא זו עצמה תסוב נמי על הרמב״ן ז״ל עצמו דהיאך‬
‫כתב בסוף ספר המצות הנ״ל להלכה כת״ק דמכילתא דהך תשמרו‬
‫לאו נוסף הוא על עשה דסדר הנתת כלים במקדש הרי סתמא ד ״‬
‫יומא ה ל ל ללא כוותיה אלא השמר רעשה עשה כרבי מאיר למכילתא ו ה‬
‫ליה למימר להלכה כרבי מאיר למכילתא‪:‬‬
‫ש‬
‫ס‬
‫ד‬
‫‪1‬יש לומר רסבירא ליה להרמב״ן ז״ל להך ליומא הנ״ל השמי ללאו לאו‬
‫השמר רעשה עשה לא הוי כלל גגד הת״ק למכילתא דפירושא לסתמא‬
‫דש״ס הג״ל הכי הוא השמר דלאו כלומר השמר שההכרח לפרשו השמד‬
‫שלא העשה כך הזי לאו‪ .‬השמר רעשה כלומר השמר שההכרח לפרשו‬
‫השמר ועשה כך הוי עשה‪ .‬ושפיר לת״ק דקאי אושמת את השלתן וגו׳‬
‫וההכרה לפרשו תשמרו שלא תשגו את ה ס ד ר ‪ ,‬הוי לאו‪ .‬וכמו שכתבו‬
‫התום׳ במס׳ עירובין )צו‪ .‬ד״ס השמי( להשוות סתמא דםוגיא דהתס דקאמר‬
‫השמר רעשה עשה עם דמתיה דרבי יוחנן במס׳ מנתות הל׳ל דקאמר‬
‫א ו‬
‫ה י א‬
‫ז‬
‫י א פ י‬
‫ר ב י‬
‫י י ח נ‬
‫י א מ‬
‫ב י ‪ :‬ר‬
‫ו‬
‫ו ק רבה‬
‫י‬
‫ן‬
‫לי‬
‫י ״ל‬
‫השמר רעשה נמי ל‬
‫השמר רעשה כמי לאו הוא ולהכי המגית תפילין אתר שקיעת התמה עומ•‬
‫בלאו מודה הוא שאם לא הניח ביום שאינו לוקה דלענין הנחת היום השמד‬
‫דעשה עשה הוא כמו לענין משיית הפסח דאמר הכא דהוי עשה משום‬
‫דהוי‬
‫ק ‪199‬‬
‫עץ התכלת‬
‫דהוי קום ועשה ודוקא לטנין הנחת תפילין בלילה קאמר רבי יוחנן ללאו‬
‫הוא דהוי כמו השמר בננע הצרעת דחשיב ליה לאו כר משום דפירושו‬
‫לאו הוא השמר שלא תקיץ ע״כ יעו״ש‪ .‬וכמו כן שפיר יש להשוות סתמא‬
‫דסוגיא דש״ס עם דעת ת״ק דמכילתא כנ״ל ושפיר כתב הרמב״ן ז״ל בסוף‬
‫סהמ״צ דההלכה הוא כת״ק דמכילתא‪ .‬אבל על רש״י ז״ל דפי׳ כדעת רבי‬
‫אלעזר דמכילתא לעשות כל מצות עשה מצות לא העשה הוי קשיא ליה‬
‫להרמב׳׳ן ז״ל‪ ,‬רהא ודאי סוגיות םתמא דהש״ס הוא דלא כוותיה ולמה‬
‫הפס פירושו אליביה‪:‬‬
‫אכל דעת רש״י ז״ל גראה דסבירא ליה דרבי יותגן מילתא פסיקא קאמר‬
‫י דאפילו השמר דעשה נמי לאו הוא באין הפרש כלל ואפילו בקום‬
‫ומשה נמי לאו הוא וכן פירש״י ז״ל בפ׳ ראה )פי״ג( תשמרו לעשות ליתן‬
‫לא תעשה על משה האמורים בפרשה שכל השמר לשון לא תעשה הוא‬
‫אלא שאין לוקין על השמר של עשה ע ״ כ ‪ .‬והיינו כרבי אלעזר דמכילתא‬
‫וכוונתו ליישב בזה מה שהקשה הרמב״ן ז״ל יהיו לוקק על כל מצות עשה‬
‫ומתרץ זאת רש״י ז״ל דעל השמר ועשה אע״ג דלאו הוא מ״מ לכולי עלמא‬
‫אין לוקין עליו‪ ,‬וסבירא ליה לרש״י ז״ל דסתמא דש״ם יומא הנ״ל דקא‬
‫משני א״כ השמר דעשה עשה השמר דלאו לאו היינו משום דקאי התם‬
‫לתרוצי מלתא דריש לקיש סתם בר פלוגתיה דרבי יומנן וכרבי אלעזר דמם׳‬
‫מנחות הנ״ל סבירא ליה דקאמר השמר דעשה משה ואגן כרבי יותגן‬
‫קי״ל דהשמר דעכה גמי לאו הוא לכר״י קי״ל לגבי ריש לקיש‪:‬‬
‫ובאמת‬
‫יש ראיה ברורה לשימת רש״י ז״ל דאפילו השמר רעשה ובקום‬
‫ועשה נמי לאו הוא מסוגיא דמם ר״ה )י‪ (.‬תנו רבנן מוצא‬
‫שפתיך זו מצות עשה תשמור זו מצות לא תעשה כי יעו״ש‪ ,‬מבואר דאע״ג‬
‫דתשמור קאי על מוצא שפתיך והרי הוא השמד לעשה ובקום ועשה‬
‫להביא נדרו ואפילו הכי הר לא תעשה‪:‬‬
‫מצאתי להרב הספרדי מוהר״י עאר ז״ל בספרו שבות יהודה על‬
‫שוב‬
‫המכילתא ושם( שהמיר מסוגיא זו על שימת הרמב״ן ז״ל ותירוצו‬
‫דחוק מאד שכתב דתשמור דקאי על מוצא שפתיך יש לפרשו בשב ואל‬
‫תעשה כגון שנדר שלא לאכול מצה ונדרים חלין מל דבר מצוה וזהו תשמור‬
‫מלאכול מצה יעו״ש‪ .‬והדברים מתמיהים רכל הסוגיא מוכתת התם דתשמור‬
‫קאי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪200‬‬
‫עין החכית‬
‫י‬
‫קאי מל הבאת קרבן נדרו למקדש והיינו בקום ועשה ומכל מקום לא‬
‫ה ו א ‪ .‬ויותר היה נכון לומר כמ״ש התום׳ במס׳ ר״ה )‪:‬ס דיה השמור( דהר‪.‬‬
‫השמר דלאו דקאי מל בל תאמר יעו״ש‪ .‬מיהו גס תירוצם ז״ל אינו מורווח‬
‫כל כך דבפשימות קאי מל מוצא שפתיך‪:‬‬
‫כראה ליישב שיטת הרמב״ן ז״ל דודאי שימתו הוא כמו שביארט‬
‫דלא אמרי׳ אפילו השמר דעשה גמי לאו הוא אלא היכא‬
‫דפירושו השמר שלא תמשה כך כג״ל אבל היכא דמתפיש השמר ועשה כך‬
‫עשה הוא כמו שביארו התוס׳ במס׳ עירובין הג״ל אבל שאגי תשמור דגבי‬
‫קרבגות דעבירת עשה שלהם בשב ואל תעשה הוא גתשב כמו שעובר‬
‫‪ .‬בקום ועשה ‪:‬‬
‫ד ד ‪ 1‬ה בענ־ן מצות עשה ומצות לא תעשה‪ .‬בקיומם‪ ,‬קיום מצות עשה‬
‫גדול מקיום מצות לא העשה שהרי עשה דומה לא תעשה ‪.‬‬
‫זבעבירתם ‪ ,‬חמור יותר כשעובר על מצות לא תעשה מכשעובר על מצות‬
‫משה דעוגש עבירת מצות לא תעשה גדול מעוגש עבירת מצות עשה ועל‬
‫עבירת מצות עשה כשעשה חשובה איגו זז משם ומוחלין לו מיד מה שאין‬
‫כן בעבירת מצות לא תעשה דצריך תשובה ויוה״כ כדאיתא במס׳ יומא‪:‬‬
‫ובי^ניי‬
‫וביאר‬
‫אאמו״ר הגאון הקדוש זצוקללה״ה דוראי אם היו עניני המצות‬
‫טגעין לו ית׳ לא היה שייך לחלק בין מלות משה למצות לא‬
‫תעשה ובין קיומם לעבירתם אכן באמת מצדו ית׳ אינו צריך ואינו מתפעל‬
‫ח״ו ממעשיט וכדכתיב אם תצדק וגו׳ וכמו שאמרו רז״ל וכי מה איכפת‬
‫ליה להקב״ה לשוחט מן הצואר ואוכל או שוחט מן העורף ואוכל כו׳ ולא‬
‫ניתנו המצות אלא מצדנו לטובתנו לצרף אותנו במלות‪:‬‬
‫שעניני המצות הוא מצד האדם לכן יש תילוק בין מצית עשת למטת‬
‫לא תעשה בקיומם ובעבירמם‪ .‬שבקיומם כשמקיים מצות הש״י‬
‫בשב ואל תעשה אינו נדול כל כך כמו שמקיים מצות השי״ת במעשה‪.‬‬
‫שבמעשה ופעולה מצרף ומכריח את עצמו להתבטל לרצונו ית׳ יותר ממה‬
‫שמצרף ומכרית את עצמו במה שמקיים מצות השי״ת בשב ואל חעשה ולכן‬
‫ככר מצות עשה גדול יותר ועשה דומה לא תעשה‪:‬‬
‫בעבירתם‪ .‬העובר על מצות לא תעשה עבר עבירה יותר גדולה‬
‫אבל‬
‫לפי שעובר על מלות הש״י במעשה בפועל אבל העובר על מצות‬
‫עשה‬
‫לביק‬
‫עין התכלת‬
‫קא ‪201‬‬
‫משה אינו עובר במעשה אלא בשב ואל תעשה ולכן העונש חמור בעובר על‬
‫לא תעשה מבעובר על עשה‪:‬‬
‫נמצא כמה מצות עשה שנאמר בהם ג״כ לא תעשה וכמה מצות‬
‫לא תעשה שנאמר בהם ג״כ עשה‪ .‬כגון מצות צדקה ששורשה‬
‫מצות עשה העבע חעביענו די מחסורו‪ .‬ומצאנו בה שני לאדן לא תעלים‬
‫עינך ולא תקפוץ את ידך‪ .‬וכן קרבנות ששורשה מצות עשה ובאת שמה‬
‫והבאחם שמה או מוצא שפתיך ונתרבו בהו לאוין בל יתל ותשמור ואיך שייך‬
‫גזה לאו הרי אינו עושה כלום בפועל‪ .‬וכגון שבה ששורשו הוא בלא תעשה‬
‫לא תעשה כל מלאכה ונאמר בו תשבות למצות עשה‪ .‬והרי אין בקיומו‬
‫שום מעשה בפועל אצא מניעה בשב ואל תעשה כל הל״ט מלאכות‪:‬‬
‫אמנם‬
‫הדבר נכון כפי מה שנתבאר דעניני כל המצות הם רק מצדנו‬
‫לטובתנו לצרף אותנו להיות נמשך ולהתבטל לרצונו ית ולזה‬
‫שפיר שיש שמקיים רצון הש״י בשב ואל העשה והוא נחשב כמקיים מצוה‬
‫במעשה ובפועל ממש‪ .‬ויש שעובר על מצוה בשב ואל חעשה ונחשב כאלו‬
‫עובר על מציה במעשה ‪:‬‬
‫הוא שיקיים האדם מצות הש״י שיצרף ויכרית אח גופו ונפשו‬
‫נגד טבע יסורו שמגביר עצמו גגד יצרו‪ .‬ולכן איתא במסכת‬
‫‪0‬ךז‪:‬ין לס‪ (:‬ישב ולא עבר עבירה מעלין עליו כאלו עשה מצוה ומסיים ו מ י‬
‫מילי שנזדמן לו דבר עבירה וגיצול מידה יעו״ש‪:‬‬
‫שכשהסכים בגופו לעבור עבירה ובידו לעשות ולהפיק זממו שהרי‬
‫הדבר עבירה לפניו שוב לא הוי מחוסר מעשה מאתר ‪.‬שכבר‬
‫הוקבע והסכים בגופו לעשוח וכל מה שהאדם עושה ברצון אינו חשוב‬
‫כעושה מעשה כלל כדאיתא במם׳ בכורוח ניס‪ .‬ושם( אהא דחגן עז בח שנחה‬
‫ודאי לכהן מכאן ואילך ספק ופריך אמאי ספק הלך אחר רוב בהמות ורוב‬
‫בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן כינהו והא ודאי מילד אוליד לימא רבי‬
‫ישמעאל כרבי מאיר ס״ל דתייש למיעוע ומשני)שם כ‪ (.‬אפילו תימא רבנן כי‬
‫אזלי רבנן בתר רובא ברובא דלא תלי במעשה אבל רובא דהלי במעשה‬
‫לא‪ ,‬וכתבו התוס׳)שם ד״ם יכינא( תימא דלא משני הכי בריש פרק בתרא‬
‫דיבמות )קיט ושם( אמתני׳ דלא הנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת‬
‫היא צרתה וי״ל דתשמיש דאדם לא חשיב תלי במעשה כמו תשמיש דבהמה‬
‫‪,‬‬
‫ש^יםר‬
‫‪1‬‬
‫לחיינו‬
‫ימו״ש‬
‫‪202‬‬
‫עץ התכלת‬
‫יעו״ש‪ ,‬והיינו מפני שהארם העושה ברצונו באין מונע לא חשיב מעשה‬
‫ורק בבהמה שלפעמים צריך להרביע וכן מבואר מדקדוק לשון רש״י ז״ל‬
‫)שם( הרי שמה שהאדם עושה ברצון והוא בידו לא חשיב מעשה‪ .‬ואדרבה‬
‫קיום הלא העשה והשביתה בזה מה שמחנבר על יצרו ומכריח עצמו כנד‬
‫הסכמת רצון גופו חשיב מעשה ונחשב שקיים מצות הש״י בקום ועשה‪:‬‬
‫ו ל ז ה שפיר שייך במצוח לא חעשה שיקיים בה מצות עשה ג״כ כנ״ל‬
‫דמציכו בשבת שיש בה מצות עשה דתשבות ואף שכל מצות שבת‬
‫הוא בלא חעשה‪ ,‬והוא שאחר שקיים כל הלא תעשה בשב ואל תעשה ושבת‬
‫מכל הל״מ מלאכות וצמצם עצמו מהרגילו שהורגל בכל ימי החול בעשיית‬
‫מלאכה‪ ,‬מכלל השביתה וקיום המצות לא תעשות נעשה מצות עשה שבזה‬
‫עצמו נחשב שקיים מצות הש״י בקום ומשה זכדאמרן ישב ולא עשה עבירה‬
‫מעלין עליו כאלו עשה מצוה ובשבת ג״כ ההרגל בכל המלאכות בימי החול‬
‫ובשבת מצמצם עצמו מכולן הוי כאלו נזדמן לו דבר עבירה וניצול ממנה‬
‫ושפיר שייך מצות משה דתשבות‪:‬‬
‫וכל שייך במצית משה מבירת מצות לא תמשה כנ״ל בצדקה אף ששורש‬
‫מציתה הוא מצות משה ויש בה שני לאוין מפני שישראל בשורשם הם‬
‫רתמנים גומלי הסדים והמלות עשה של צדקה הוא קבוע בשורשם ולכן‬
‫כשרואה מני ומעלים עיניו וקופץ ידו נחשב שעובר בקום ומשה כיון שכל‬
‫נפש מישראל הוא מרחם בשורשו ולהכי כשמושה רצון יצרו המתגבר עליו‬
‫נגד מבע יסידו הרי הוא כעובר על המצוה במעשה‪:‬‬
‫לכל מצות קרבנות שירש המציה הוא מלות משה ובאת שמה והבאחס שמה‬
‫י ויש בה לא תעשה דבל תאחר או תשמור והוא ג״כ »״ל לפי שידוע‬
‫שנפש ישראל תפץ בהבאת קרבן נדרו ונדבתו וקדאיתא במס׳ מרכין •;כא‪(.‬‬
‫ובכמה דוכתי יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו ת״ל לרצונו‬
‫הא כיצר כופין אותו מד שיאמר רוצה א נ י ‪ ,‬וביארו ז״ל דהוא לפי שנפש‬
‫ישראל בשורשו רוצה לקיים הנאת קרבט ורק שיצרו מתגבר מליו ע ד מבע‬
‫יסודו וכיון שכופין אותו ומסירין הגברה יצרו ממילא נשאר מומר טל רצון‬
‫שורש נפשו וקרינן ביה לרצונו ימו״ש‪ ,‬ולהט נמי שייך בזה מצות לא‬
‫תעשה שעבירתו בשב ואל תעשה הד כעובר בקום ומשה כיון שעבירתו‬
‫הוא ע ד רצון עבע יסודו אלא לפי שבקרבנות כתיב ובאת שמה והבאתם‬
‫שמה‬
‫‪1‬‬
‫עין התכלת‬
‫קב‬
‫‪203‬‬
‫שמה הרי שאין חיוב הבאחו מתחיל מיד‪ ,‬ולהיות נחשב כעובר נקום ומשה‬
‫אוט אלא משהתתיל תיוב הבאתו ונקבע בלבו תיוב תוב הבאת קרבט שאז‬
‫כשמונע ואינו מביא נתשב שעובר בקום ועשה לזה נתלקו חז״ל אימת נקבע‬
‫בנפשו חץב תוב הבאתו שיחשב בעבירתו בשב ואל תעשה כעובר בקוס‬
‫ועשה למר ברגל אחד מיד שמחחיל חיוב העשה נעשה מזה לא העשה והוי‬
‫עבירתו כעובר בקום ועשה ולמר בשגי רגלים גקבע בגפשו חיוב חוב‬
‫הבאה קרננו וגמשה מהעשה לא תעשה ליחשב שעובר בקום ועשה ולמר‬
‫בשלשה רגלים ולמר בשלשה רגלים כסדרן ולמר תג הסוכות גורם וכלהו‬
‫דייקי לה התם במס׳ ר״ה )ה( מקראי יעו״ש‪:‬‬
‫איגו מובן היכי מצי למירק מקרא הא בהאי קרא דבל תאחר‬
‫ובקרא דחשמור ככללו צדקה וקרבטת לעבור עליהם בלא‬
‫תעשה כדאמרי׳)‪5‬ס ס‪ (:‬ה׳ אלהיך אלו צלקות ומעשרות כו׳ ואמרי׳ נמי‬
‫)‪:‬ס י‪ (:‬בפיך זו צדקה יעו״ש ובצדקה הרי מחייב עלה לאלתר מיד כשנדר‬
‫או נדב כדאמרי׳ )‪:‬ס( אמר רבא וצדקה מחייב עלה לאלתר מאי עעמא‬
‫להא קיימי עניים יעו״ש‪ .‬א״כ צריך להיות חל דינא לכלהו וכיין דילפת‬
‫מקראי לקרא לבל תאחר ורחשמור לא קעבר בקרבטת אלא אחר רגל‬
‫אחל או שני רגלים לכל מר כלאית ליה ממילא לא קאי הך קרא אצלקות‬
‫גמי אחר רגל אתל לוקא או שגי רנלים דאעו םכינא חריפי קא מפסקי‬
‫לקרא‪ .‬והתוס ז״ל <‪:‬ס ד‪ .‬ד׳ם צדקות( אברייתא דקתני התם חייבי הלמים כו׳‬
‫ושלמים צלקות ומעשרות כר כיון שעברו עליהם שלשה רגלים עובר בבל‬
‫האחר כי׳ יעי״ש‪ ,‬הרגישו וכתבו ח״ל והא לאמר רבא לקמן וצדקה מחייב‬
‫עלה לאלתר הני מילי רקיימי עניים אבל לא מחייב להדורי נתרייהו כל‬
‫זמן שלא עברו שלשה רגלים ט ׳ יעו״ש‪ ,‬ולדבריהם ז״ל שפיר קאי קרא‬
‫אצלקית היכא ללא קיימי עניים לחל לינא אית לי׳ עם קלבטת דלא מחייב‬
‫למיערח בהו לקיומינהו לאלתר אלא על שיעבור עליהן שלש רגלים לכל‬
‫מר כראית ליה‪:‬‬
‫ובאמת‬
‫‪,‬‬
‫כבר תמה בזה הרשב״א ז״ל בחידושיו )‪:‬ם( מובא חלא ראם איתא‬
‫אבל‬
‫ט קאמר רחמנא ללא מבר ב ק מ ט ת מל שימכרו מליו שלש רגלים‬
‫היינו משום דלא אמרח עליה ער שלש רגלים וכיון שכן אלו איתיה בירושלים‬
‫ואפרשה לקמן ימבור מליה לאלתר דהא קאי מקרש והא קיימי כ מ י ם‬
‫וקיימי ב ה מ ה ‪ .‬והא לא אשכתן‪ .‬ומאי שגא דנקע רבא מילתיה מפי גבי‬
‫צדקה‬
‫עין התפלת‬
‫‪204‬‬
‫צדקה לחלק בין קיימי ללא קיימי הוי ליה למינקנו נמי גבי קרבנות לחלוקי‬
‫ב ה ט ‪ .‬ועוד מאי קא משני בהא דפדיך אמילתא דרבא פשיעא מהו דתימא‬
‫טון דבעניינא דקרבנות כחיבה עד דעברו עליה ג רגלים כקרבנוח קמ״ל‬
‫התם הוא דתלינהו רחמגא ברגלים אבל הנא לא דהא שטחי עניים יטו״ש‪,‬‬
‫ומאי תי הוא זה הא קרבגות גמי דכוותיה בדקאי קמיה ירושלים וקיימי‬
‫כהגים וקאי מקדש וקיימי בהמה מחייב לאלתר והדר קשיא פשיעא‪ .‬ועוד‬
‫דטון דתייבו בעשה ברגל אתד מובאת שמה והבאתם שמה י ל א ליקום‬
‫בבל תאחר וכר״מ דהא תייב להביאו וכיון שהוא מתויב בכך וכא לירושלים‬
‫יעבור דהא קאי מקדש וכהכיס‪ .‬ועוד דכל שלשה רגלים ליחייב בבל תאחר‬
‫ואמאי בעי רבי שמעון כסדרן ואי משום מרחא הא עבר שלש רגלים‬
‫ומאי טממא עבר חד בג׳ ואידך בד׳ ואידך ב ה ‪ .‬אלא שהוא גזירת הכתוב‬
‫בלאו דבל תאתר מה לי קרבגות ומה לי צדקה‪ .‬ועוד ראם איתא דצדקה‬
‫קעבר עלה לאלתר בבל תאחר א״כ קרא לצדדין כתיב ואם תמצא לומר‬
‫קרא בדליכא עגיים א״כ לא הוי ליה למימר וצדקה מיחייב עלה לאלתר‬
‫י ל ל ל י אלא טו‪:‬‬
‫יל^ל‬
‫דהא קיימי עגיים‬
‫דקרא נסיב לה בדליכא עניים ובהכין משתעי הכין הוי ליה לדכא למימר‬
‫וצדקה אי קיימי עניים מיחייבי עליה לאלתר‪ .‬ועוד דאקשינן עליה ד ר א‬
‫פשיטא ומאי פשיטותא אדרבה צריכה רבה דמםתמא כיון ללא ח י י‬
‫התורה אלא בג׳ רגלים כסדרן ה׳׳א דגזירת הכתוב הוא בין קיימי עניים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ממ‬
‫‪,‬‬
‫ד‬
‫מ‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ע‬
‫‪0‬‬
‫מ‬
‫ס‬
‫ת‬
‫מ‬
‫א‬
‫ע ב‬
‫ע‬
‫ה‬
‫א‬
‫ת‬
‫‪3‬‬
‫ב ה‬
‫בין לא קיימי‪:‬‬
‫ז״ל מסיק וז״ל אלא מסתברא לי דלעולם שלש רגלים‬
‫בבל תאתר גזירת הכתוב הוא ועד שעברו מליו אינו‬
‫עובר ואפילו קיימי עניים וקאי מקדש וקיימי כהגיס והייגו ברייתא‪ ,‬ודרבא‬
‫לתייבו בעשה דמוצא שפחיך וכדדרשיגן מוצא שפתיך זו מצות משה מ ״ כ ‪:‬‬
‫והרשב״א‬
‫מלבד מה דקשיא לפירושו ז״ל הא דאמרי׳ עלה מהו דתימא טון‬
‫אכל‬
‫דבענינא דקרבכות כתיבא מד דעברו מלי׳ שלש רגלים כקדמות‬
‫קמ״ל ט ׳ ואי מיתייב עלה לאלתר בעשה קאמר לא הוי ליה למימר עד‬
‫דעברו עלי׳ שלש רגלים כקרבגות אלא עד דעבר עלי׳ רגל אתר כקרבנית‬
‫דהא קרבנות ברגל אתר מבר במשה מובאת שמה והבאתם שמה וכמו‬
‫שנדתק בזה הרשב״א ז״ל גופי׳ ימו״ש‪ .‬מלבד זה הרי התוס׳ ז״ל גופייהו‬
‫שם‬
‫עין התכלת‬
‫קג ‪205‬‬
‫)שם( הרגישו בזה לפרש כפי׳ הרשב״א ז״ל ודחו בכווב וזיל ואין לפרש דהא‬
‫דקאמר עובר לאלחר היינו עשה כראשכחן באחריני דברגל אחר טובר‬
‫בעשה דא״כ הוי ליה למימר ער דעבר עלי׳ רגל אחר כקרבן ע״כ‪ ,‬כלומר‬
‫דלא הוי ליה למימר מיחייב עלי׳ לאלתר אלא וצדקה מיחייב עלי׳ ברגל‬
‫אחד‪ .‬אלא דהרשב״א ז״ל גשמר מקישיא זו ומפרש דבקושטא מיחייב עלי׳‬
‫לאלתר בעשה קאמר ולאלתר ממש רעשה דמוצא שפתיך הוא ובק רבנות‬
‫דלא מחייב בעשה עד דעבר עליו רגל אחד מובאת שמה והבאתם שמה‬
‫היא‪ ,‬ואולי הבין הרשב״א ז״ל בלשון התום׳ ג״כ כך דהא שכתבו ואין לפרש‬
‫דהא דקאמר עובר לאלתר היינו עשה כראשכתן באתריני דברגל אתר‬
‫עובר בעשה כלומר וכמו דבאחריגי איכא עשה אתר רגל אתר מובאת‬
‫שמה וגו׳ כן כמי בצדקות איכא עשה לאלתר ממוצא שפתיך‪ ,‬ועל זה כתבו‬
‫לדחות דא״כ הוי ליה למימר עד דעבר עלי׳ רגל אחד כקרבן כלומר הא‬
‫לקאמר לתרוצי קישית פשיטא מהו דתימא כיון לבענינא לקרבטת כתיבא‬
‫על לעברו עלי׳ שלש רגל ס כקרבגות הוי ליה למימר על לעבר עלי׳ רגל‬
‫אחל כקרבן וכמו שגלהק הרשב״א לתרץ קושיא זו לפי שיטתו‪ ,‬מיהו יהי׳‬
‫איך שיהי׳ טיקר פירושו ז״ל אינו מובן להא גם לפירושו ז״ל קשי׳ הא מוצא‬
‫שפתיך זו מצות טשה אקרבנות ואצדקה קאי וכיון לקרבנות לא טבר בעשה‬
‫עד אתר רגל אתר צדקות נמי לא לחייב עלה עד שיעבור רגל אחד דהא‬
‫חד קרא לתרווייהו כתיב מה לי צדקות מה לי קרבגות וכמעט כל מה‬
‫שהקשה הרשב״א ז״ל עצמו לפי׳ התום׳ תקשה נמי לפירושו ז״ל‪:‬‬
‫לפי מה שנתבאר בטעמא דלא תעשה במקום עשה ואף שאינו‬
‫אבל‬
‫עובר בקוס ועשה חשוב דעבר בקום ועשה דהיינו במקום שכבר‬
‫הוקבע העשה בלבו והסכמת גופו ורצינו כשלימות הוא לקיימה אז כשמתגבר‬
‫עליו יצרו גגד שירש יסוד טבעו גחשב שעבר בקום ועשה וגעשה מהעשה‬
‫לא תעשה‪ ,‬סלקא הך שמעתתא שפיר דודאי הא דאמר רבא וצדקה מיחייב‬
‫עלי׳ לאלתר מאי טעמא הא קיימי עניים מיחייב בבל תאחר קאמר ולעולם‬
‫מסתמא עבר עלה בבל תאתר מדלא קאמר וצדקה אי קיימי עגיים מיחייב‬
‫עלי׳ לאלתר אלא קאמר וצדקה מיתייב עלי׳ לאלתר משמע מילתא פסיקתא‬
‫קאמר דתמיר מיחייבי עלה לאלתר לא שגא קיימי עניים במקומו לא שגא‬
‫לא קיימי עניים במקומו והא דקאמר מאי טעמא הא קיימי עגיים ‪ /‬קיימי‬
‫בעלמא‬
‫‪206‬‬
‫עץ התכלת‬
‫בעלמא קאמר כלומר שטחי עניים וכדקאמר אבל הכא לא דהא שטחי‪.‬‬
‫עניים‪ .‬וכן גבי קרבטח לא שנא נדר ונרב חוץ לירושלים ל״ש נרר וניב‬
‫בירושלים דקאי מקדש וקיימי כהגים וקיימי בהמה‪ .‬חמיר איגו עובר בבל‬
‫סאחר אלא עד שיעבור עליו רגל אחד או שטם או שלשה או שלשה כסדרן‬
‫לכל מר כדאית ליה‪:‬‬
‫דוראי קרא דבל חאחר ותשמור אכלהו קאי אצדקות וקרבגות מ ׳‬
‫למוקמיגהו בלא תעשה כשכבר הוסכם גופו ורצוגו כשלימות‬
‫והוקבמ בלבו לקיים יהי׳ גחשב עבירתו אז עליהם בשב ואל תעשה כעובר‬
‫בקום ועשה כיון שעובר נגד שורש יסוד טבעו כג״ל וממילא מסברא הא‬
‫כדאיתא והא כדאיתא‪ .‬צדקות כיון דשכיתי עטים ובשורש כפש ישראל הוא‬
‫מלא רחמים לגמול חסד עם עניים מתחיל תיוט מיד וכשעובר גחשב‬
‫שעבר בקום ועשה והוי שמבר מל מצות לא תמשה‪ .‬ובקרבנות כיון שאין‬
‫תיובו מתתיל מיד כדכתיב ובאת שמה והבאתם שמה פליגי בסברא אימת‬
‫נקבע בלב וגפש האדם חיוב חוב הבאס קרבט מר יליף לה מקרא דברגל‬
‫ראשון נקבע בלבו חיוב חוב הבאת קרבנו וממילא אז מחחיל הלא תעשה‬
‫וכשעובר הוי כאלו עבר בקום ועשה ומר ילין* לה מהרא דבשני רגלים‬
‫נקבע בלבו החיוב של חוב הבאת קרבנו וכן כלהו אבל עיקרא דמילתא‬
‫בסברא פליגי אימת נקבע בלבו החיוב להיות נחשב עבירתו כשב ואל תעשה‬
‫כאלו עבר בקום ועשה‪:‬‬
‫ואי קשי׳ דינא וקראי מיתרצי ברייתא אכתי לא מתרצי דכייל צדקות‬
‫בהדי אינך וקתני תייבי הדמים ט ׳ שלמים צדקות ומעשרות כוי כיון‬
‫שעברו עליהם שלשה רגלים כוי והרי כפי מה שנתבאר בצדקות תמיד עובר‬
‫לאלתר הא כבר ביאר הר״ן ז״ל בהלכות )שה( וז״ל וברייתא הכי קתני‬
‫דתייכי הדמים כוי וצדקות ומעשרות וכל אותן השגויין בברייתא כיון שעברו‬
‫עליהן ג׳ רגלים עובר בבל תאחר ותרתי קמ״ל מדא דבכל הני קאי עלייהו‬
‫בבל תאתר דאכולהו אזהר רחמנא ואשמועי׳ תו דליכא תד מינייהו שלא‬
‫יעבור 'עליו בבל תאתר כיון שעברו עליו שלש רגלים‪ ,‬אבל איפכא לא‬
‫קאמר שלא יעבור על שום אתד מהם בבל תאתר עד ג׳ רגלים‪ ,‬דהא‬
‫לדקות קא עבר עלייהו לאלתר אלא משום דצדקות כמי קישטא דימילתא‬
‫הוא דאע״ג דקעבר עלייהו לאלתר קעבר עלייהו נמי לאתר שעברו עליהן‬
‫שלש רגלים דהא בכל יומא ויומא קאי עלייהו בבל תאתר ולא אידתי להו להט‬
‫כלליגהו‬
‫והיינו‬
‫עין התכלת‬
‫קד ‪207‬‬
‫כללינהו בהרי אינך וקאמר דאחר שעברי עליק שלש רגלים ליכא חד‬
‫מינייהו שלא יעביר עליהן בבל חאחר יעי״ש וכן ביאר אחריי בסורי א ק‬
‫ז״ל אלא דאינהו מחלקי בין מידי רחלי במקדש למירי דלא תלי במקדמ‬
‫ובלא שום סברא כלל והא ודאי חמוה כיון דחד קרא אזהר אכולהו ודאי‬
‫צריך להיוח כולן שיין וכיון דגלי קרא בחד מינייהו במילי רחלי במקדש‬
‫דברגלים תלי׳ מילתא איח לן למילף דכולהו געי ברגלים תלי׳ מילחא‬
‫ולמוקמא קרא דאזהר אכולהו בחרא מחתא‪ .‬אבל לפי מה שביארגו אתי‬
‫שפיר דידאי קרא אכולהו בחרא מחתא קא אזהר דכולהו בעת שגקבע‬
‫ונשרש העשה בשורש נפשו של האדם קאי בלא העשה דמאז עבירתו בשב‬
‫ואל העשה נחשב כעובר בקום ועשה‪ .‬אבל זמן כל אחד ואחד מתי נקבע‬
‫ינשרש העשה בשורש נפש האדם שיהיה עבירתו בשב ואל תעשה נחשב‬
‫כעיבר בקום ועשה שיהי׳ שייך בזה מצות לא תעשה זהו דבר המסור‬
‫בסברא ואין זמנו של זה כזמנו של זה כמי שנתבאר בעזהש״י‪:‬‬
‫ןץףן הוא סברת היש מפרשים שבספר החינוך )מצוס ש״נ חקמ״*( דמתלקי‬
‫בין דבר שהוא עצמו התתייב בו ובידו לקיים כגון צדקה מיתייב‬
‫לאלתר אבל דבר שתייבתו התורה כגון לקע שכתה ופאה או שאין בידו‬
‫לקיים מיד כגון קרכגות שהרי צריך מקדש וצריך כהן שיקריב תלוי ברגלים‬
‫יעו״ש‪ ,‬וגראה דםברתם לתלק בהכי הוא כנ״ל דדבר שהאדם עצמו מתתייב‬
‫בו ובידו לקיים נקבע תיוב העשה וגשרש בשורש נפשו מיד ותיכף שייך‬
‫בזה לא תעשה שמטרתו בשב ואל תעשה גתשב שעבר בקום ועשה אבל‬
‫בחיוב שתייבתו תורה או אפילו שהתתייב עצמו אבל אינו בידו לא נקבע‬
‫העשה תיכף בשורש נפשו ותלוי ברגלים ופליגי מתי נקבע שיחשב עבירתו‬
‫בקום ועשה כל מר כדאית ליה‪:‬‬
‫‪ n H V D l‬מיושב היטב שיטת הרמב״ן ז״ל דאמ״ג רשימתו הוא להלכה‬
‫כת״ק דמכילתא דהשמר רטשה לא הוי לאו אלא היכא‬
‫דמיתפרש החמר שלא תמשה כך כגון תשמרו בסדר הנחת הכלים במקדש‬
‫שלא תניחם בסדר אחר דכשעובר הוא טובר בקום וטשה אבל היכא דלא‬
‫מיתפרש אלא השמר ועשה כך דבעבירתו איגו עובר אלא בשב‪<.‬אל חעשה‬
‫לא הוי אלא עשה מ״מ שפיר קאמרי׳ על כל הגי דגכללו בעשה דמוצא‬
‫שפתיך דתשמור זו מצות לא תעשה אע״ג דלא מיתפרש אלא תשמור‬
‫ותקיים‬
‫עץ התכלת‬
‫‪208‬‬
‫ושקיים להביא קרבטתיך וכן אינך כלהו לשאני הנא דעבירסם בשב ואל‬
‫תעשה נחשב קום ועשה ושייך בהו מצות לא תעשה על מניעת עשייתם‬
‫ושפיר מיתפרש תשמור שלא תמנע מלעשותם למניעת עשייתם מעשה הוא‬
‫חשוב וכדגלי נהו קרא בל תאחר‪ .‬ואפשר להעמיס כן בלשון התום׳ במש׳‬
‫ר״ה )ו‪ .‬ד ה ת‪»:‬י( שכתבו אבל משמור רהכא קאי אלא תאתר ללעיל מינה‬
‫שישמור שלא יאתר וכבר הבאתי רבריהס ז״ל ותמהתי לפשעיה לקרא‬
‫משמעותי׳ רקאי על מוצא שפתיך ואפשר לכוונתם ז״ל ג״כ כמו שכתבנו‬
‫לכיון לגלי בהו קרא לשייך בהו לאו לכתיב לא תאתר והיינו כמו שנתבאר‬
‫לאתר שנקבע וגשרש העשה בשורש נפש האלם געשה מזה לא תעשה‬
‫ועבירתו בשב ואל תעשה נתשב שעבר נקום ועשה שפיר מיתפרש נמי‬
‫תשמור לקאי על מוצא שפתיך בלא תעשה למניעת עשייתם מעשה הוא חשוב‪:‬‬
‫ואדאתא!‬
‫עלה בנידוננו • במה שאין מעילין תכלת בהציצית לא‬
‫מיבעיא לרעת רש״י ז״ל לפסק להלכה כרבי אלעזר‬
‫למכילתא לובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשות כל מצות עשה שבתורה‬
‫לא תעשה פשיעא ליש במניעת התכלת איסור לא תעשה וכפשעות ל י א‬
‫לרבי יוחנן במס׳ מנחות )צי‪ (:‬לאפילו השמי לעשה נמי לאו הוא פשי א‬
‫ליש במניעת התכלת איסור לא תעשה‪ .‬אלא אפילו לשיעת הרמכ״ן ז״ל‬
‫ללא פסק כרבי אלעזר למכילתא אלא כת׳יק למכילתא ומפרש הא ד ר ‪,‬‬
‫יותנן רהשמר לעשה נמי לאו הוא אינו אלא היכא למיתפרש השמד שלא‬
‫תעשה כך כמו שנתבאר ולהכי לא קאי תשמרו על כל מצות עשה‬
‫שבתורה לעשותן בלא תעשה אלא על סדר הנחת הכלים במקלש‬
‫דמיתפרש שפיר תשמרו שלא תשני את הסדר אבל על כרחך לאו לוקא‬
‫על מצות עשה של סדר הגתת הכלים במקדש הקא קאי לעשותן בלא‬
‫תעשה דאעו סדר הנתת הכלים במקדש כתיב בההוא פרשה או מקמי‬
‫הכי דנימא דעלה דוקא קאי הא מצות סדר הנחת הכלים במקדש בתר‬
‫הכי עובא כתיבא אלא על כרחך על מצות סדר הנחת הכלים במקדש‬
‫וכיוצא בה קאמר כל דמיתפרש עלייהו תשמרו שלא תעשה כך וא״כ שפיר‬
‫על מצות ציצית לבן ותכלת נמי קאי תשמרו לעשותן בלא תעשה‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫ש;‬
‫מ‬
‫ב‬
‫ל ה ב י קאמר תשמרו שלא תשנו סדר המצוה לבן בלא תכלת או תכלת‬
‫בלא לבן דאע״ג דמניעת ההעלה הוא שב ואל תעשה מ״מ כיו•‬
‫פגגמר‬
‫‪1‬‬
‫קה ‪209‬‬
‫עין התכלת‬
‫שנגמר ונקבע והוסכם ברמת האדם לקיים והתחיל בה להמיל לבן או תכלפ‬
‫שוב הוי המניעה מלגמור המצוה כשלימות נקום ועשה ושייך מ ה מצות‬
‫לא תעשה וכהאי דתשמור זו מצות לא תעשה דגבי צדקה וקרבנות כמו‬
‫שגתבאר באופן דגם לשימת הרמב״ן ז״ל כשלובש טלית בת ארבע כנפות‬
‫בלא תכלת איכא עלי׳ איסור לאו דובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו כמו‬
‫לדעת רש״י ז״ל‪ .‬הגה גתבאר לאו אחד שיש במחוסר תכלת במצות ציצית‪:‬‬
‫ן ל א ן י השני מקרא מלא ה;תוב בתורה )ערים י( לא תוסיפו על הדבר‬
‫אשר אגכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממט וגו ונשנה )שם יג( לא‬
‫תוסיף מליו ולא חגרע ממט ופירש״י ז״ל כגון חמשה פרשיות בתפילין‬
‫חמשה מיגים בלולב וחמש ‪.‬ציציות ארבע ברכות בברכת כיהגים וכן לא‬
‫תגרעו יעו״ש וא״כ בחסרון התכלת בציצית הרי הוא עובר בבל תגרע‬
‫לכולי עלמא לא מיבעיא לדעת הרשב״א ז״ל בחידושיו למס׳ ר״ה )טז‪ .‬ם ס (‬
‫דכל מצות עשה כשאינו מקיימה עובר בבל תגרע יעו״ש אלא אפילו לדעת‬
‫הטורי א ב ן ) ‪ :‬ס ובאבני מלואיס‪:‬ס מ ‪ ( .‬דהך לאו ליכא אלא במתחיל המצוה‬
‫ואינו גומרה בדבר שאיט מעכב כגון מתן ארבע שנתנו במחנה אחת יעו״ש‬
‫הרי בכאן כהאי גוונא ממש הוא שהתחיל במצות ציצית ועשה הלבן ולא גמרה‬
‫בתכלת שאיט מעכב למאי דקי״ל אין מעכבין זה את זה וא״כ לכולי עלמא‬
‫‪,‬‬
‫עובר בזה בלאו לבל ת ג ר ע ‪:‬‬
‫א ל א לממן לליכא תכלת לא קשי׳ היאך לובשין טלית בת ל׳ כנפות‬
‫ומעילין בו לבן הא עובר מל בל תגרע וכמו שהעיר בזה הגאון‬
‫האבל״ק בדיסק שיחי׳ בספרו בית הלוי־ )יו׳א הימן »נ‪ 1‬ותירץ משום רעשה‬
‫לוחה לא תעשה יעו״ש‪ ,‬ובאמת בעטי יש לפקפק בתירוצו לעשה לוחה לא‬
‫תעשה היינו בעשה לרמי׳ עלי׳ כגון מילה בצרעת אבל ציצית לאו עשה‬
‫לרמי עלי׳ הוא ללבוש טלית בת ארבע כנפות אלא אי לובש חייב בציצית‬
‫וא״כ לא לילבש ולא ליתחייב כי היכי ללא יבא לידי עבירית בל תגרע‬
‫ודמי׳ הצת להאי לכתובות )״‪ (.‬גבי אוגס כמצא בה ערות לבר כוי אינו‬
‫רשאי לקיימה ופריך ניתי עשה ונדחה לא תעשה ומשגי היכא אמרי גיתי‬
‫עשה ונדחה לא תעשה הגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיומי לעשה אבל‬
‫הכא אי אמרה דלא בעיג׳ מי איתיה לעשה כלל ופירש״י השתא נמי מלמדין‬
‫אותה לומר איני רוצה יעז״ש וכ״ש הכא דהעשה לא רמי׳ מלי אלא תלוי‬
‫ברצוני‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪210‬‬
‫עץ התכלת‬
‫‪,‬‬
‫ברצונו אי בפי לביש אי בפי לא לביש דלא דחי‪ ,‬והגם למדברי התוס‬
‫<‪ (w‬יש לחלק דהתם מדהכא יעו״ש אבל בלאו הכי מצר הסברא נראה‬
‫לגם בכי האי גזונא לא דחי ללא תעשה והגם רכל עיקר רעשה דחי לא‬
‫תעשה מעשה לציצית יל&ינן לה ללחיא לא תעשה לכלאיס אכן הרי כבר‬
‫כתבו התום׳ במס׳ מנחות )פ‪ .‬ד ה כיי!( לכלאים ממש הותר אצל ציצית ולאו‬
‫משום רתייה יעו״ש ונתבאר אצלנו במקום אחר ביאור לבריהם דלפי‬
‫דכלאים בציצית מסמוכין דרשינן לה לא תלבש שעענז גדילים תעשה לך‬
‫הויא לי׳ שריותא ממש דמעיקרא לא גאסר כלאים במקום גדילים ועדיפי‬
‫מכל עשה ללחי ללא תעשה דהוי רק דחויה ולא הותרה כיון שאין העשה‬
‫בתיבא במקום הלאו וכעין שמחלק רש״י ז״ל במסכת ברכות )כ‪ .‬י״ס שנ(‬
‫לעלה למשגי התם ללהט ליכא למיגמר לכבול הבריות לוחה לא תעשה‬
‫שבתורה מהא למת מצוה דוחה מצות עשיות פסח משוס דשב ואל תעשה‬
‫שאגי פירש״י דממה שהותרה עומאה לכהן ונזיר דלאו שב ואל תעשה הוא‬
‫ליכא למיגמר דהתם לאו משום כבוד הבריות הוא דרתי אלא משום דעימאה‬
‫לאו על מת מצוה נכתבה יעו״ש‪ ,‬וכבר תמהו התוס ז״ל וכמה מהראשונים‬
‫דא״כ כל עשה דדתי לא תעשה אמאי קרי לי׳ דתייה נימא שלא נאשר‬
‫כלל מעיקרא לגבי העשה‪ ,‬אכן כוונת רש״י ז״ל מבוארת לחלק בין שהעשה‬
‫כתיבא אצל הלא תעשה דהוי כתנאי בהלא תעשה דלא נאמרה כלל במקום‬
‫העשה והוי הותרה ולא דחייה דמעיקרא לא נאסרה כלל במקום העשה‬
‫להיכא שאק העשה כתיבא אצל הלא תעשה דאז הלא תעשה כילל הכל‬
‫ונאסרה אפילו במקום עשה רק דאגן ילפק דעשה אלימא כיפי מלא תעשה‬
‫ולהט דחי ללא תעשה וזה לא הר הותרה אלא בתורת דחייה‪ .‬ומצאתי‬
‫קצת מזה בתשו׳ תות יאיר )סימן ‪ M‬ובחידושינו טארנו בארוכה דיסוד‬
‫סברת רש״י ז״ל בזה הוא מלשון הירושלמי מס׳ ביצה )ס׳א «‪ q‬ה״ג( יעו״ש‬
‫ולפי זה שפיר כלאים בציצית דהעשה דציצית כתיבא אצל הלא תעשה‬
‫לכלאים הוי הותרה ממש ולא בתורת דתייה ולהכי אפילו בדאפשר לקיים‬
‫ש & ם שרי מדאורייתא ורק אסור מדרבנן אבל כל עפה ש^נה כתיבא‬
‫אצל הלא תעשה לא הותרה מפורש במקום עשה שהרי אדרבה הלא תעשה‬
‫כולל לאסור הכל ורק דאנן ילפינן מהא דהתידה חורה כלאים בציצית‬
‫דאלימא כח עשה מפי מלא תעשה וממילא העשה דוחה ללא תעשה וזה‬
‫לא הוי הותרה רק דחייה וממילא באפשר לקיים שניהם מדאורייתא לא‬
‫דחי‬
‫‪,‬‬
‫קו ‪211‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪,‬‬
‫דחי‪ .‬כללא דמילתא היוצא מביאור כללות דבריהם שבמס מנחות הנ״ל רלא‬
‫ילפינן מכלאים בציצית אלא ריפה כח קיום עשה מכח קיום לא חעשה‬
‫ולהט דחי לה עשה ללא תעשה דהעשה דיפה כחה דתיא לה ללא תעשה‬
‫אבל לא דהיתרה הלא תעשה ממש כמו דהותרה כלאים בציציח אלא הא‬
‫כדאיתא והא כדאיתא כלאים בציצית הותרה ממש ומעיקרא לא נאסרה‬
‫לגבי ציצית אבל כל לא תעשה מעיקרא נאסרה אפילו במקום עשה ורק‬
‫דאתי העשה ודתיא לה בתורת דתייה‪ .‬וכיון שכן שפיר לא שייך למילף‬
‫מכלאים בציצית ולומר דכמו רעשה דציצית דתי כלאים אעי׳ג דעשה דצ צית‬
‫איגה חיובית ולא רמי׳ אקרקפתא דגברא אלא אי בעי לביש אי בעי לא‬
‫לביש הכי נמי תדתה עשה דציצית לשאר לא תעשה‪ .‬דזה אינו דשאני‬
‫כלאים רעשה דציצית כתיבא בצדה ומעיקרא לא נאסר כלאיס במקים‬
‫ציצית ושפיר מצי לביש ומביא עצמו לידי חיוב העשה שהרי אינו דוח‪ :‬בז‪:‬‬
‫שום איסור שהרי איסור כלאים לא נאמר במקום ציצית כלל אבל שאד‬
‫לא תעשה דבתורת דחייה קאתית עלה רעשה דציצית תדחה לה להלא‬
‫תעשה‪ ,‬ובתורת דחייה ודאי לא שייך למידחי אלא עשה חיובית ומוטלת‬
‫אקרקפתא דגברא וגם אי אפשר לקיומי העשה בענין אתר אבל באפשר‬
‫לקיים שגיהם אי גמי שאין העשה תיובית ורמי עלי׳ כגון עשה דצילית‬
‫דברצוגו תלי׳ מילתא דאי בעי לביש טלית בת תיובא ומביא עליו תיוב העשה‬
‫ואי בעי לא לביש וליתא עליו תיוב העשה כלל ודאי לא דתי ללא תעשה‬
‫דלא לילבש ולא לדתי‪:‬‬
‫אין בזה חימא על הגאון אבד״ק בריסק שיחי׳ שהרי דעת התום׳‬
‫עצמן במסכת ברכות נשם( אינו כדעת רש״י ז״ל ולדבריהם ז״ל‬
‫דשם גם כלאים בציצית דתייה הוא ולא הותרה יעו״ש וגם בביאור דעת‬
‫רש״י ז״ל יש בזה שיעה אחרת בספר תורת האדם לרמב״ן ז״ל ידהוס‬
‫ייניציאם לי‪ :‬מד עינ( יעו״ש והדברים ארוכים לא עת האסף פ ה ‪ .‬וגם יש‬
‫מקום לתירוצו לפי מה שביארנו לעיל כאיש לי( דמלבד גון! מצות ציצית‬
‫מצות עשה חיובית היא בפני עצמה להביא עצמו לידי חיוב מצות ציצית‬
‫יעו״ש אלא דמצר אחר אני קוהה בתירוצו דהכא עשה ולא תעשה הוא‬
‫היינו עשה דתכלת ולא תעשה דבל תגרע ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה‬
‫כדאמרי׳ במס׳ ב״מ )לי( יעו״ש ובכמה דוכתי‪ ,‬והעיקר בזה דבזמן דליכא‬
‫תכלת ליכא משום בל תגרע דכיין שאינו מכוין לגרוע ולעבור על בל‬
‫תגדע‬
‫‪,‬‬
‫מיהן‬
‫עץ התכלת‬
‫‪212‬‬
‫תגרע ואדרבה הוא מ כ ק ורוצה לקיים המצוה אלא משום שאי אפשר לו‬
‫להשיג התכלת מעיל מכ״פ לבן ליכא בזה משום בל תגרע דכל שפושה‬
‫לצורך ולא כ ד לגרוע לא קאסר רחמנא וכמו שכתב הרשב״א ז״ל בחידושיו‬
‫למס׳ ר״ה ) « ( עלה דאמרי׳ תוקעין ומריעין כשהן יושבין תוקעין ומריעין‬
‫כשהן עומדין כדי לערבב השען וז׳׳ל הקשו בתום׳ והא קעבר משום בל‬
‫תוסיף ומסתברא דלא קשי כלל דלא אמרו התם דאיכא משום בל תוסיף‬
‫אלא במה שהוא מוסיף מדעת עצמו כגון כהן שהוסיף ברכה משלו אי גמי‬
‫ישן בשמיגי בסיכה במתכוין וכיוצא באלו אבל במה שעמדו חכמים ותקנו‬
‫לצורך אין כאן בל תוסיף דכבר גאמר על פי התורה אשר יורוך ותדע לך‬
‫דהא שמיני של סיכה בזמן הזה מצוה של דבריהם ואוכלים וישנים בה‬
‫למצוה ואע״ג דבקיאינן השתא בקביעא דירתא‪ ,‬וה״ה לבל תגרע לצורך‬
‫כגון יו״ט של ר״ה שתל להיות בשבת אע״ג דאמרה תירה תקעו גזרו שלא‬
‫לתקוע וכל זה לצורך כו׳ יעו״ש ‪ ,‬מבואר מזה דכל שאיגו מכוין לגרוע‬
‫ועושה לצורך ליכא משום בל תגרע וכראה דהוא הדין לאו דוככל אשר‬
‫אמרתי אליכם תשמרו נמי ליכא כל שאינו מכוין לבטל המצוה ועושה לצורך‬
‫וכבר נתבאר במאמרנו )«( דצורך וכבוד ישראל להטיל עכ״פ הלבן כשאין‬
‫לו תכלת‪:‬‬
‫תימרא דשנו לן לענין בל תגרע בין יש לו לאין לו דתניא‬
‫בתוספתא דמם מנחות נשיה( תפילין של יד ושל ראש מעכבות זו‬
‫את זו אם אין לו אלא אחת הרי זה יניח והוינן בה בהך ברייתא טובא‬
‫דהא סתמא דמתני הוא במסכת מנתות )ל״‪ (.‬תפלה של יד אינה מעכבת‬
‫את של ראש ושל ראש איכה מעכבת את של יד ולא מצינו בזה פלוגתא‬
‫כלל ‪ ,‬ונהי דאשכחן טובא בש״ס דקתני סתמא במתני׳ ופלוגתא בברייתא‬
‫אבל סתמא במתכי׳ וסתמא להיפך בברייתא הא לא אשכחן והוי לן לאשכוחי‬
‫בשום דוכתא דפליגי תנאי בהא מילתא והנהו תנאי מאן כיכהו ולומר‬
‫דבקושטא ברייתא לא פליגי אמתני׳ אלא דקא מפרש לה למתגי דהא‬
‫דקתני מתני תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש כי׳ מיירי באין לו‬
‫אבל ביש לו מעכבות זו את זו‪ ,‬גם זה תמוה דהא עלה דהך מתניתין‬
‫דתפלה של יד איגה מעכבת את של ראש כו׳ אמרי׳ נשם מד•( אמר רב‬
‫חסדא לא שנו אלא שיש לו אבל אין לו מעכבת יעו״ש וזה •הוא בהפוכא‬
‫ממש מהך ברייתא‪ ,‬ונהי דסיפא דמילתא דרב חסדא אירחיא לה ואיהו‬
‫גופיה‬
‫‪,‬‬
‫וטנא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫קן ‪213‬‬
‫נופיה כלאמרי לי׳ אמרת אמר לא אלא מאן דלית ליה תרי מצות חר מצוה‬
‫נמי לא לינגבד אבל רישיה דמילתא דרב תסדא דפשיכוא לי׳ דביש לו אין‬
‫מטכבות זו את זנ לא אידחיא אלא דמתני׳ בין יש לו בץ אין לו מיירי‬
‫וקאמר דאין מעכבות זו את זו והכל מהאי מממא גופיה הוא דשתי מצות‬
‫כינהו וכי מאן דאית ליה מרי מצות ולא עביר אלא חרא נימא לאף אותה‬
‫מציה דעביד לא קיים בתמי׳‪ .‬והיאך יהי׳ סברת הברייתא כל כך הפוכה‬
‫מסברת סוגיות גמרא דילן‪ .‬ולומר דברייתא אעיקר מילתא דגמרא דילן‬
‫פליג דסוגיות גמרא דילן קםבר דשל יד זשל ראש שתי מצות ניגהו ולהכי‬
‫מוקי למתכי׳ דבין ביש לו בין באין לו מיירי וקאמר דאין מעכבות זו את‬
‫זו‪ ,‬וברייתא קסבר דמדא מצוה היא להכי מעכבות זו את זו ומוקי מתני׳‬
‫דשל יד איכה מעכבת את של ראש כו׳ באין לו‪ .‬הוא ג״כ דבר מתמיה‪,‬‬
‫חרא דודאי לא הוי מישתמיע גמרא בשום דוכתא לאשמועיגן דאיכא הנא‬
‫דקסבר דתפלה של יד ושל ראש חרא מצוה היא ומעכבות זו את זו‪ ,‬ובור‬
‫תמוה דלא מציגו בשום דוכתא במידי דמעכבין זה את זה לומר דבאין לו‬
‫אין מעכבין אדרבה בהא דקתני)‪:‬ס ס‪ (.‬ד׳ מינים שבלולב מעכבין זה מת‬
‫זה קאמרי׳ עלה אמר רב מנן בר רבא לא שגו אלא שאין לו אבל יש לו‬
‫אין מעכבין יעו״ש ולא קא מותיב הש״ם התם עלה אלא על אבל אם‬
‫יש לו אין מעכבין אבל ארישיה דמילתא דרב מכן דבאין לו מעכבין לא‬
‫פקפק הש״ס מידי‪:‬‬
‫ש‪1‬ב‬
‫מצאתי למרן הב״י ז״ל)נוף כימן כי( שכתב וז״ל ובהגהת סמ״ק כתב‬
‫ודוקא שאין לו אבל יש לו מעכבוח וסיים עלה מרו ז״ל ואי‬
‫אפשר לומר דמעכבות לענין שלא יצא ידי חובת אותה שהניח קחמר שאף‬
‫על •פי שביעל המצוה בלא אונס מכל מקום מצוה דעבד עבד אלא צריך‬
‫לומר דמעכבות דקאמר היינו לומר שאסור לו לבעל שום אחת מהן ע״כ‪,‬‬
‫אכן כל זה יש לדחוק בלשון הנהות הסמ״ק שכתב רק לשון מעכבות ולא‬
‫כתב מעכבות זו את זו אבל בלשון הברייתא דקתנ׳ מעכבות זו את זו אי‬
‫אפשר כלל לרמוק ולפרש כן ללשון מעכבות זו את זו מבואר ומפורש‬
‫למעכב על אותה שהנית קאמר ובאמת גם בלשון הגהת סמ״ק פי׳ מרן‬
‫ז״ל לחוק וחמוה וכי צריכא למימר שמחויב להנית שגיהם ואסור לו לבעל‬
‫שום אחת מהן ולמה הוצרך ה ג ה ת ס מ ״ ק לאשמועינן זאח‪:‬‬
‫ופל‬
‫‪214.‬‬
‫עין התכלת‬
‫ןמל כן נראה לולאי בהא כולי עלמא לא פליגי כלל לשל יר ושל ראש‬
‫שתי מצות כינהו וכיון רשתי מצות כינהו בין יש לו בין אין לו אין‬
‫מעכבות זו את זו וכי הניח של יר ולא הניח של ראש או איפכא וראי יצא‬
‫‪ ,‬ע כ ״ פ ידי אותה מצוה שהניח‪ ,‬וברייתא דקתני מעכבות זו את זו קודם‬
‫הנתת שתיהן קאי וקאמר דמעכבות זו את זו דכשאינו רוצה להניח של יד‬
‫ורוצה להניח את של ראש זו השל יד מעכבת עליו שלא יניח ג״כ השל‬
‫ראש דכשלא יניח כלל לא יהי׳ קאי אלא באיסור עשה אבל כשיניח אחת‬
‫ולא יניח השני׳ יהי׳ עובר בבל תגרע‪ .‬דכשלא יניח כלל א״כ לא החחיל‬
‫בהמצוה כלל ליכא בל תגרע וכמו שביאר השאג״א ז״ל בעורי אבן דלשון‬
‫גרעין אינו נופל אלא היכא שהתחיל בהמצוה ולא גמרה‪ ,‬אלא שהוא ז״ל‬
‫באבני מלואיס למס׳ ר״ה )ק‪ :‬כה ז׳ה היי( הפריז בזה על המרה לומר דאינו‬
‫עובר על בל תגרע אלא בהתחיל ילא גמר בדבר שאינו מעכב יעו״ש‬
‫דאיהו גופיה אסיק דבריו בתיובתא מהספרי אלא אפילי לא גמר בדבר‬
‫המעכב כמי עובר על בל תגרע ולא עוד אלא אפילו לא התחיל ממש‬
‫בגוף המציה אלא התתיל בעסק והכגת המצוה ולא גמר המצוה נמי עיבר‬
‫בבל תגרע והיינו עעמא דהרשב״א ז״ל דהוצרך למיהב עעמא כיי״ט של‬
‫ר״ה שחל להיות בשבת דגזרו שלא לתקוע דלא עוברין בזה בבל תגרע‬
‫משוס שהוא לצורך כג״ל‪ ,‬והסורי אבן תמה דהא לא התחיל בהמציה כלל‬
‫ומאי בל תגרעאיכא‪ ,‬אבל באמת לא קשי׳ מידי כי הברכות הס אתחלתא‬
‫דמצוה דמצוה אחת הם לזכרון כראיתא בשלהי מס׳ ר״ה » ‪ P‬כשהוא‬
‫שומען על סדר ברכות שומען שעגין אחד הם‪ ,‬ואף דאיתא )‪:‬ס( שני עיירות‬
‫באתת תוקעין ובאתת מברכין ילך למקום שתוקעין ומקשה פשיעא הא‬
‫דאורייתא והא לרבנן אבל כבר ביארנו במקומו שבאמת שורש מצות תפלה‬
‫הוא מדאורייתא כמו שנמנה במנין המצות אלא שזמן התפלה הוא דרבנן‬
‫אבל כשמתפלל מקיים מצוה דאורייתא ולכן הוא אתר עם התקיעות‬
‫וכשמתפלל ואינו תוקע הוי שהתמיל ולא גמר ועובר בבל תגרע‪ ,‬מיהו‬
‫מכ״פ התחיל בעסק המצוה בעינן אבל כשלא התתיל כלל ליכא ! ל תגרע‬
‫ולהכי בתפילין כשלא ינית כלל איגו עובר משום בל תגרע אבל כשיניח‬
‫אחת מהן ולא יניח השני׳ כיון שהחחיל בעסק מלות הנחת תפילין ולא גמר‬
‫שבר בבל תגרע ולהכי מעכבות זו את זו שמוטב שלא יניח כלל ולא יהי׳‬
‫עובר בבל תגרע ‪ ,‬ומתני׳ דקתני אין מעכבות זו את זו היינו אס עבר‬
‫והניח‬
‫עין התכלת‬
‫קח ‪2:5‬‬
‫והניח אחת מהם יצא ירי מצות אותה שהניח דשתי מצות כינהו דמתכי' לא‬
‫מיירי הכא מדין בל תנרע אלא בעיקר הדבר אם שתי מצוח כינהו אי‬
‫מצוה אחת וברייתא קודם הנתה ומשום בל תנרע ומסיים ברייתא וקאמר‬
‫אס אין לו אלא אחח הרי זה יניח כלומר כיון שאינו רוצה לגרוע המצוה‬
‫רק שאין לו אלא אחת ורוצה לקיים המצוה כמו שהשיג ידו עכ״פ הרי זה‬
‫יניח וליכא משום בל תגרע דכל שהוא לצורך ואין כוונתו לעבור על בל‬
‫תגרע אינו עובר‪ ,‬והנראה שזה ג״כ כוונת הגהת סמ״ק ומקור דבריו‬
‫מהך ברייתא דתוספתא‪ ,‬מבואר מזה דמחלקינן לענין בל תגרע בין יש‬
‫לו לאין לו דבאץ לו דהוא עושה לצורך לקיים המצוה ולא לעבור על בל‬
‫תגרע אינו עובר ושפיר בזמן שאין התכלת מלוי מעיל לבן לתודא וליכא‬
‫כלל משום בל תגרע‪:‬‬
‫‪1‬כל זה בזמן דליכא תכלת אבל בזמן דאיכא אלא שהוא ספק תכלת‬
‫ספק אינו תכלת פשיטא דמחויב להטיל מספק לתקוכי עצמו לאפיקי‬
‫נפשי׳ מספק עבירת עשה ושני לאוין דובכל אשר אמרתי אליכם תשגלו‬
‫ובל תגרע וספק איסורא לחומרא‪ .‬ובפרט שלפי האמת כבר נתבאר לי‬
‫באר שהוא ודאי תכלת כמו שביארנו‪:‬‬
‫במה שכתבכו)ש‪ 0‬מיז‪ (.‬במעלות התכלת וסגולותיה וזה לשוגנו גם‬
‫מב‬
‫בעגין מצות וראיתם אותו שהסמ״ק )סימן »‪ 0‬והרשב״ץ בספר‬
‫זוה‪.‬־־ הרקיע מגאו למצוה בשכי עצמו להסתכל בציצית כר יעו״ש תמה עלן‬
‫מבהיל אתר דלמה לן להביא זאת בשם סמ״ק הרי גמרא מפורשת היא‬
‫במס׳ מגתות )»־‪ (.‬אלא שהסמ״ק ורמב״ם פליגי לעגין מגין תרי״ג מצות‬
‫אבל כולם מורו דמצוה להסתכל בציצית אלא דלהרמב״ם ז״ל איט נקרא‬
‫מ״ע בפ״ע אלא ענן! ממצות ציצית ע ״ כ ‪:‬‬
‫י‬
‫באמת אינו מפורש )‪:‬ס( בגמרא המציה להסתכל בציצית ורק כל‬
‫אבל‬
‫שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה יננו״ש שאיגו מפרשבש״כ*‬
‫הני עשה מאן כינהו אלא דרש״י ז״ל מני להו ופי׳ דוראיתם •הוא חד‬
‫מינייהו יזהו דעת הסמ״ק ורשבי׳ץ אבל הרמב״ם בשורש התשיעי לא קא‬
‫חשיב וראיתם בין החמשה עשה וגס בחיבורו לא מייתי כלל דין זה שמצוה‬
‫להסתכל בהציצית וכבר ביארנו בז‪ :‬לעיל נכימן לו( יעו״ש‪ ,‬וזה המבהיל לא‬
‫עי׳ במקור הדברים‪:‬‬
‫במה‬
‫עץ התכלת‬
‫‪16‬ג‬
‫‪,‬‬
‫במה שכתבנו ‪ 0» 00‬ונראה לעי׳ד להביא ראי לרעת הרמב׳ים ז״ל‬
‫‪0‬ג‬
‫מש״ם למנחות )»‪ (.‬ת״ר סדין בציצית ב״ש פושרין וב״ה‬
‫מחייבין והלכה כלברי ב״ה ט ׳ אמר רבי א״כ למה אסרוהו ט ומסיק‬
‫גזירה משום קלא אילן ופריך ולא יהא אלא לבן יעו״ש וכבר הקשו מזה‬
‫לרעת הפוסקים ומכללם הרמב״ם ז״ל רבעיגן שיהא הציצית מצבע הטלית‬
‫מאי פריך ולא יהא אלא לבן הא אם יהי׳ קלא אילן יפסול משום שאיט‬
‫מצבט הטלית ומזה ראי לרעת הרמב״ם ז״ל דחוס של תכלת אינו צבוע‬
‫תכלת אלא חציו ושפיר אף אם הוא קלא אילן לא מיפסלו הציצית משום‬
‫שאינו מצבע הטלית כיון שאינו צבוע אלא מקצתו אף אם יהי אותו מקצת‬
‫החוע כנפסק כשר ע ״ כ ‪:‬‬
‫הוא טעות דנהי דמצד הכשר הציצית הוא כשר ולא מיפסלו‬
‫משום שאינו מצבע הטלית כיון שאיט צבוע אלא מקצתו‬
‫אף אם יהי' אותו מקצת החוט כנפסק ג״כ כשר דליכא למיפסל משום‬
‫דהוי כנפסק מעיקרו דמידי הוא טעמא בנפםק מעיקרו דפסול אע״פ שכל‬
‫שני ראשי התועים קיימים להוי כאלו ליתנהו לגמרי שהרי אינם נאחזים‬
‫בטלית כלל אבל הכא הרי איט נפסק ממש ונאחז הוא היטב בהטלית‪,‬‬
‫מיהו אכתי יפסול מצר איסור כלאים שלא במקום מצוה רזה המקצת תוכן‬
‫הלבוט שאינו להכשר הציצית הרי הוא כלאים שלא במקום מציה ושפיר‬
‫הקשה הסמ״ג אמאי קאמר ולא יהא אלא לבן גם לפי שיטת הרמב״ם ז״ל‬
‫דרק מקצת החוט היא צבוע‪:‬‬
‫הדבר ככון מאד יוראי לשיטת הרמב״ם ז״ל דרק מקצת החוט‬
‫הוא צבוט שפיר פריך ולא יהא אלא לבן ככ״ל דאפילו יהי׳‬
‫אותו המקצת כנפסק ג״כ כשר ואי משום איסור כלאים הרי פ י ר באמת‬
‫תמהו האתרוגים לדעת הסוברין דאפילו איכא הנאת הגוף בהדי המצוה‬
‫אמרי׳ מצוח לאו להטת טתט למה צריך קרא למשרי כלאים בציצית הא‬
‫בלאו הכי שרי משוס דמצוח לאו להנות ניתנו אכן כבר נתבאר אצלנו‬
‫שהדבר פשוט מאד כפי מה שביאר באבני מלואים )כי«! כמ ‪?0‬״ם( מיסודו‬
‫של הרשב״א ז״ל לחלק דהיכא דליכא אלא הנאת המצוה אז בכל טנק‬
‫אמרינן מצות לאו להטת ניתנו אבל היכא דאיכא הנאת הגיף בהדי מצוה‬
‫דוקא היכא דאי אפשר למצוה בטנין אחר אמרינן מצות לאו להטת נתנו‬
‫אבל הינא דאפשר למצוה בענק אחר לא אמרינן מצות לאו להטת ט ת ט‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫!לכאורה‬
‫אמנם‬
‫יעו״ש‬
‫קט ‪217‬‬
‫עין התכלת‬
‫יטו״ש ומצות ציצית הרי אפשר בלא כלאים בצמר ורק משום שרצוגז בפשתן‬
‫שפיר כיון דאיכא הנאה הגוף הנאה לבישה לא הר אמרינן מצות לאו‬
‫להכות ניתנו להכייצריך קרא למשרי כלאים בציצית‪ ,‬וממילא כיון דמקרא‬
‫ש ד כלאים בציצית ולפי הס״ד דלא ידע מהא דריש לקיש וגם הלבן שפיר‬
‫דמי משל למר פריך שפיר ולא יהא אלא לבן ג״כ שרי דהא בלא״ה כבר‬
‫נמשה סדין זה כלאים מחוטי הלבן אלא דשרי משום דמצות לאו להטת‬
‫ניתנו וא״כ מה יוסיף תת כח אותו מקצת חוט הצבומ איסור כלאים מל‬
‫הבגד הא מצות לאו להטח גיחכו והטליח הרי הוא לבישה מצוה ט״י הציצית‬
‫שבו מאי אמרח נהי דמצד הטליח ליכא איסור כלאים משום דמצוח לאו‬
‫להנוח טחנו אבל הרי זה המקצח חוט הצבוע שאינו מצוה ג״כ איסור‬
‫כלאים יש בו אבל הרי בזה החוט ליכא הנאת לבישה כלל דמה הנאת‬
‫לבישה שייך בחוט‪ .‬והגס דאמרינן במנחות )לס‪ (:‬השיראין נ ו צמר ופשחן‬
‫פוטרין בהם אי אמרח בשלמא דאורייחא היינו דמשחרי בהו כלאים אלא‬
‫אי אמרת דרבנן היכי משתרי בהו כלאים יעו״ש‪ ,‬אלמא דשייך איסור כלאים‬
‫בחוטין ולא אמרינן מה הנאה יש לו בחוטין‪ ,‬שאני התם דהחוטין הם של‬
‫מצוה חשיבי נוי הטלית טיין רמב״ם וכ״מ פי״ט מה׳ שבת וחשוב הנאה‬
‫אבל כאן זה המקצת חוט הצבוע הרי אינו מציה וממילא אין בו שום הנאה‬
‫והרבה יש להאריך בזה ואין כאן מקום להאריך יותר‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫במה‬
‫שכתבגו במאמרט )»־‪ v‬סנגיעי ‪0‬א‪ .‬ושם( שמנהג חמשה קשרים‬
‫מד‬
‫הוא מקדם קדמתה גם בזמן שהיה תכלת‪ ,‬כמת מצאתי‬
‫הדבר מפורש שהוא כן בדברי רבינו נסים באין ז״ל בפתיחתו לספר המפתח‬
‫וז״ל ואומר לא סרה הקבלה והמסורת משומרת בין האומה וכאשר היה‬
‫האדם קורא ומשו להם ציצית היה אומר כי זו הציצית נשים אותה בכנף‬
‫הטלית מספר חומים ח׳ ויש בה חמשה קשרים כו׳ יעו״ש‪ ,‬הרי שכתב להדיח‬
‫שמנהג החמשה קשרים הוא בקבלה ומסורת מעולם‪ ,‬ומבואר ג״כ מנהג‬
‫החמשה קשרים בתקוני זוה״ק)תיקח עשייאס( וז״ל וכד ישראל אמרין שמע‬
‫ודאי חיון שמעין גדפייהו‪ ,‬באן אחר בכנפי מצוה דאחמר בהון על ארבע‬
‫כנפות כסותך אשר חכסה בה דאיהו כגוונא דמעיל האפוד דפעמונים ורמונים‬
‫איטן לקבל חליין וקשרן שולי המעיל אינון לקבל כנפי מצוה ואיכון ה׳ קשרים‬
‫לקבל שמע ישראל ט ׳ יעו״ש‪ ,‬ופנימיות זה המאמר יתבאר קצת בעזהש״י‬
‫לקמן‬
‫‪218‬‬
‫עץ התכלת‬
‫לקמן)*־ט ג׳ ‪0‬יא( ימו״ש מיהו גם בפשעיות הענין כמה מילי מעליותא‬
‫אשט־וינן בה בריך רחמנא דסיימן ‪ /‬א׳ שמנהג חמשה קשרים היה בזמן‬
‫החכלת ואם שכבר גחבאר זאח במאמרגו)שם( מהרעיא מהימנא מיהו‬
‫מכאן מבואר יוחר ושאיגון רמיזין בפעמוגים ורימונים שבמעיל שהיו שבעים‬
‫ושגים עי׳ בויק״ר )*׳ גא( זחליין וקשרין שבציצית הם ג״כ שבעים ישגים‪,‬‬
‫ב׳ מכאן מקור נפלא למה שכתב הרמב״ם ז״ל)ש״ט מה׳ כלי כמקדש ה״ג( המעיל‬
‫כולו תכלת כר ואין לו ביח יד אלא כחלק לשתי כגפים מסוף הגרון עד‬
‫למטה כדרך כל המעילים ואיכו מתיבר אלא כנגר כל הגרון בלבד ט ׳ יעו״ש‬
‫והראב״ד תמה על זה זו מגין לו ומרן הקרוש ז״ל לא העיר מקורו אלא‬
‫כתב ואפשר דבאיזה ברייתא מצא כן ובספר מכתת חיכוך )״ציס צט( הקשה‬
‫בזה עוד דלמה שכתב הרמב״ם ז״ל היה במעיל ד׳ כגפות ולא מצאגו שהיה‬
‫בו ציציה וא״כ קשה בש״ם דערכין )ג‪ (:‬הכל חייבין בציצית כהגים לוים‬
‫וישראלים פשיטא כהנים א־צעדיך ליה םד״א כז׳ והגי כהנים הואיל ואישתרי‬
‫כלאים לנבייהו לא ליחייבו קמ״ל כו׳ יעו״ש‪ ,‬ולדעת הרמב״ם ז״ל דהמעיל‬
‫היה בת ארבע כנפות א״כ בפשיטות טפי הוי ליה למימר כהניס איצטריך‬
‫ליה הואיל דפטרינהו רתמנא מציצית במעיל לא ליידיבו נם בשאר בגדיס‬
‫בת ד׳ כנפות קמ״ל ט ׳ יעו״ש שתי׳ דלהכי מעיל פטור מציצית כיון דהוא‬
‫הקדש לא הוי כסותך יעו״ש‪ ,‬ולדעתי אין תירוצו מספיק כיון דקי״ל בגדי‬
‫כהונה ניתנו למות בהן כדפסק הרמב״ם ז״ל ושה ס״ח ייי׳א( שפיר כסותך‬
‫קרינן ביה‪ ,‬אמנם מקור דברי הרמב״ם ז״ל הוא מהזוה״ק כאן דמבואד‬
‫להדיא דמעיל היה ארבע כנפות כדקאמר על ארבע כנפות כסותך אשד‬
‫תכסה בה דאיהו כנוונא דמעיל האפוד וסיים שולי המעיל אינק לקבל כנסי‬
‫מצוה והיינו דרימונים התלויים בשולי המעיל שעשוים מתוטי תכלת וארגמן‬
‫ותולעת שני היה במקום ציצית דחועי לבן ותכלת וכדקי״ל במס׳ מנתוס‬
‫)«א‪ (:‬מלית שכולה תכלת מביא תכלת ודבר אתר ותולה בה ומיושב שפיר‬
‫קושית המנחת חינוך ג״כ‪ ,‬ג׳ ונראה רמזה יצא לו נמי להרמב״ס ז״ל מה‬
‫שכתב )שם מ״מ ס׳׳י( ומביא תכלת וארגמן ותילעת שני כל מין משלשתן שזור‬
‫שמנה לפי שנאמר בשוליו משזר נמלאו חוטי השולים ארבעה ועשרים ועושה‬
‫אותן כמין דמונים ט ׳ יעו״ש‪ ,‬שמבואר מלשין הרמב״ם ז״ל שלא היה שזור‬
‫כל המינים ביחד באופן שיהיה החוט כפול כ״ד אלא כל מין ומין היה שוזר‬
‫בפני עצמו כפול שמונה ומזה רצה המשל״מ )‪:‬ס ש״ה ה״ג כיד״ה זעיד יש ללקיק(‪.‬‬
‫לירון‬
‫עץ התכלת‬
‫קי ‪.219‬‬
‫לירון בדבר החדש ללעת הרמב״ם ז״ל הוא בכל הבגדים כן כשהיו ממינים‬
‫הרבה לא היה שוזר החועין מכל המיגים כאחת אצא כל מין ומין היה‬
‫•שוזר בפגי עצמו וליו וסיים אך רש״י בפי חרומה כחב בפירוש שכל הד׳‬
‫מיגים היו שזורין יחל כ׳יר כפלים לחוט וכ״כ שם הרא״ם וכן נראה‬
‫מרברי רש״י בסוגיית הגמרא ליומא )עא‪ 0‬וכ״כ בפירוש הסמ״ג )משין קע‪0‬‬
‫יעו״ש ע ״ כ ‪ ,‬אכן לע״ר גראה שאין כאן מחלוקה דודאי בשאר בגדים גם‬
‫להרמב״ם היה התוע מכל המינים שזורין יחד כאתת כדעת רש״י וםמ״ג‬
‫ורא׳׳ם ז״ל ודוקא ברמונים שבמעיל דקדק הרמב״ס ז׳׳ל לכתוב כן שהיה‬
‫כל מין בפני עצמו ויצא לו זה מברייתא דתקוני זוהר הנ״ל שמבואר להדיא‬
‫דהרמונים הס במקום ציצית ממש בכנפות המעיל‪ .‬ד׳ מדברי הזוה״ק הללו‬
‫סמך נפלא למנהג המהדרין לעשות חועי הציצית כפול שמונה ונזכר מ‪,‬הג‬
‫זה דרך העברה בתוך לשון הזהב של הרמבי׳ם ז״ל)שיא מס׳ ציציה ה׳י( שכתכ‬
‫אפילו אם היה החוט כפול משמונה חיטין ושזור עד שנעשה פתיל אתל‬
‫אינו נחשב אלא חוט אחד ע ״ כ ‪ ,‬משמע שכן היה המנהג לעשות החומץ‬
‫כפול שמונת וכן מבואר מנהג זה בפרי עץ חיים )ליש‪:‬על הציצית( ‪ ,‬ומאין שורש•‬
‫מנהג זה‪ ,‬ונראה שנובע מדברי הזוה״ק הללו דהרמונים הם במקום ציצית‬
‫בארבע כגפות המעיל וכתיב בהו משזר וילפיגן במס׳ יומא )»א•( שהיה‬
‫חזטן כפול שמוגה מה שלא גמצא דוגמתן בשום אריגה שבמקדש ובגדי‬
‫כהוגה עוד יעו״ש‪ ,‬ומיגה דחוטי הציצית גמי מצותן שיהיה תוטן כפול שמונה‬
‫וזה ברור ונכון‪:‬‬
‫שהבאגו במאמרגו«לס הכמיני בז‪ (.‬לשון הירושלמי מסי מעשר שני‪-‬‬
‫מה‬
‫)ש׳׳ה ס י ה אמר רב אתא זאת אומרת שביהמ״ק עתיד להבגות קודם‬
‫מלכות בית דוד דכתי׳ ובדם ענבי׳ סותה ואת אמרת הכין‪ ,‬הנה כן הוא גי׳ הפ״מ‬
‫ופירשנו על פי גרסתו יעו״ש אולם הגרסא בפנים הירושלמי הוא אמר־‬
‫רב אחא זאת אומרת שביהמ״ק עתיד להבנות קודם מלכות בית דוד דכתיב‬
‫ו־ם ענב חשתת חמר ואת אמרת הכין אלא שהפ״מ נתקשה בגירסא•‬
‫זו והגיה כג״ל וגם אנו נמשכנו אחריו וכתבנו שזה הוא עיקר הגירםא‬
‫אולם כעת כראה לפרש בפשיטות כגי׳ הירושלמי שלפנינו והכי קאמר זאת‪.‬‬
‫אומרת מלקתני מתני׳ שהוחנו כשיבנה ביהמ״ק יחזור הלבר לכמות שהיה‬
‫היינו להעלות כרם רבעי מהלך יום סביב ירושלים לתוכה כלי לעטר שוקי‬
‫ירושלים כפירות שמעינן מינה לביהמ״ק עתיד להבנות קודם מלכות בית‬
‫לול‬
‫במה‬
‫‪220‬‬
‫עץ התכלת‬
‫דוד דכחיב ודם מנב השחה חמר ודרשינן מיניה במס׳ כתובות )‪c*p‬‬
‫דטתידה ארץ ישראל שתוציא תטה כשתי כליות של שור הגדול וטנב אחד‬
‫׳יוציא שלשים לוגין יין יעו״ש וכן הוא בתרגום יונתן בן עוזיאל דקאי אלמתיר‬
‫יעו״ש ואי מלכות בית דוד וכל יעוד הברכות יהיו קורם בנין ביהמ״ק‬
‫לא יוצרך כלל לתקנה ‪ v‬להעלות כרם רבעי לירושלים מהלך יום אחד‬
‫סביב לה כדי שיהא פירוח מצויים בזול בירושלים הרי בלא׳׳ה יהיה בזול‬
‫כיון שאז חהיה הברכה מצויה כל כך בהפ־־רות אלא על כרחך שבנין‬
‫ביהמ״ק עתיד להבנות קודם מלכות בית דוד והברכות היעודות לנו הם‬
‫יהיו עם מלכות בית דוד בב״א‪ .‬מיהו גם גי׳ הפ״מ יש לה מקום כמו‬
‫שפירשנו ובאמת נראה דהירושלמי נקט דם ענבים דהוא רישיה דקרא דוברם‬
‫ענבים סותה ונקט נמי תשחה חמר דהוא סיפיה דקרא דודם טנב תשתה חמר‬
‫'ומרבינהו ודרשוהו להורות דהוכחתו אזלי מכת תרתי מילי כדפירשנו)שם(‬
‫וכפיר ושינו דהכא וכהאי גוונא ערבינהו הש״ס במס כתובות )«( להנהו‬
‫תרי קראי ודריש להו דדריש מל ודם עגב תשתה חמר ומסיים ושמא‬
‫תאמר אינו מרוה ת״ל סותה יעו״ש וכהאי גוונא אשכחן טובא בש״‬
‫דמערב תרי קראי ודריש ל ה ו ‪:‬‬
‫במה שכתבנו במאמרנו)שם ס * ( ברם אישתמיטתיה ש״ס ירושלמי‬
‫שו‬
‫מפורש במס כלאים ‪0‬״ט ס״‪ (6‬תכלת וארגמן ותולעת ש‬
‫~‬
‫)שמוה כה( מה תולעת שני דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר שיש בו רוח‬
‫חיים יעי׳ש הרי דגזה׳יכ הוא בתכלת דצריך שיבא מבעל חי דוקא ולא‬
‫מדומם או צומת יעו״ש ‪ ,‬הרחיב מבהיל אחד אח לשוט לדבר גבוה כי‬
‫‪£‬ניט לשון הירוש׳ דנירושלמי לא איתמר כלל הלשון כמו שהנאנו אלא הכי‬
‫איתמר ]ושני תולעת[ מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר שיש‬
‫בו רוח חייםואין כוונת הירושלמי ללמוד גז״ש על תכלת וארגמן רק הירוש‬
‫קאי על שטי תולעת לחוד דלאו דוקא בעינן לכע תולעת רק יכול לצבוע‬
‫בכל דבר שיש בו רוח תיים וכן פי׳ הפ״מ שם בביאור דברי הירושלמי ע״כ‬
‫השגת המבהיל ‪:‬‬
‫הבל ושקר יפצו פיו וכל הפוסל במומו פוסל כי אדרבה זה המבהיל‬
‫י שינה בלשון הירושלמי והוסיף ]ושגי תולעת[ מה שגי תולעת כוי‪.‬‬
‫זבאמת פסוק ושני תולעח לא נזכר בירושלמי שם כלל אבל אנחט לא‬
‫שניט כלל בלשון הירושלמי רק שמשגגת המעתיק נתסר בלשוניני תיבת‬
‫‪,‬‬
‫ס‬
‫‪,‬‬
‫ט‬
‫‪,‬‬
‫יאבל‬
‫וני׳‬
‫עץ התכלת‬
‫קיא ‪*21‬‬
‫וכר אחר תכלת וארגמן וחולמת שני וכן צ״ל כלשוניט תכלת וארגמן ותולעת‬
‫שני וכר מה תולמת שגי כו׳ ח ה לשון הירושלמי ואת המצנפת שש ואת‬
‫פארי המגבמות שש ואת מכנסי הבד שש משזר ואת האבנמ שש משזר‬
‫תכלת וארגמן ותולמת שגי וכתיב פארי פשתים יהיו מל ראשם ומכנסי‪-‬‬
‫פשתים יהיו מל מחגיהם ולא יחגרו ביזמ‪ ,‬את דרש שש משש שש מפארי פארי‬
‫מפארי‪ ,‬מה שגי תולמת דבר שיש בו רוח תיים אף כל דבר שיש בו רות‪.‬‬
‫חיים כו׳ ימו״ש‪ ,‬ואגחגו במאמרגו זגחגו מה שדורש הירושלמי רישיה דקרא‬
‫ואת המצגפח שש דדרש שש משש שש מפארי פארי מפארי‪ .‬כי איגו מגין‬
‫למאמרנו ותפסגו רק מה שחוזר הירושלמי למידרש סיפיה דקרא תכלת‬
‫וארגמן ותולמת שני מה שני תולמת דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר‬
‫שיש בו רוח חיים‪ ,‬שזה הוצרכגו להביא במאמרגו ואין כאן שוס שינוי לשון‬
‫כלל זולת מה ששנינו קצת שהעתקנו מה תילעת שני ובירושלמי הנוםחא‬
‫מה שני תולעת וזה שיטי מועעת ורגיל ליפול חילוף כזה בירושלמי כי הוא‬
‫הוא והדבר מוכיח דעל קרא הכלת וארגמן ותולעת שני דםליק מיניה‬
‫קאי ודרשיה ‪:‬‬
‫מה שלא נמשכגו בזה אתר פי׳ הפ״מ ז״ל וזה המבהיל חישב‬
‫שפי׳ הפ׳׳מ ז״ל היה בהעלם מין מאתנו הנה זה הוא סכלות‬
‫ובערות גדול לחשוב כן שמגלם מאתט פי׳ הפ״מ במקומו‪ ,‬אכן הוא להיות‬
‫שבאמת פירושו ז״ל תמוה ולא זכיגו לעמוד בו דמהיכי תיתי לעשות פלוגתא‪:‬‬
‫בין הירושלמי לבין התו׳׳כ וספרי ושיפלגו מהיפך אל היפך רמזה עצמו‬
‫דדרשי בתו׳׳כ דבעיגן תולעת לעיכובא ידרוש הירושלמי דלא בעינן תולעת‬
‫לץקא ועוד לפירושו איט מובן באמת מאי תלמודיה לירושלמי דלמא תולעת‬
‫דוקא בעינן ועוד גוף לשון מה שגי תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל‬
‫דבר שיש בו רוח תייס דלהפ׳׳מ ז״ל ללמד על עצמו של שני תולעת קאי‬
‫דלאו דוקא תולעת בעינן אלא מכל דבר שיש בו רות תיים כשר‪ ,‬דחוק‬
‫ואינו נכון כלל דודאי משמעית הלשון משמע טפי ומיתפרש דללמד על‬
‫אמריני קאי בהיקש ומה מציט שיהיה כתילעת שני ויגיד עליו ריעו שבלשון‬
‫הירושלמי ושם( מה צמר שאין לי שם לוויי אף פשתים שאין לו שם ליוי‬
‫דביאורו ג״כ ללמד על פשחים שיהיה כצמר ולא ללמד על עצמי של למר‪/‬‬
‫גס הבנתו בברייתא דתו״כ מגומגם אצלנו ועל כן לא גמשכגו אחר הפ״מ‬
‫ז״ל‪,‬אכןמה שלא הבאנו במאמרנו <‪ tw‬דברי הפ״מ ולדחותם‪ ,‬הוא מפנ^‬
‫הכביד‬
‫אולם‬
‫‪2‬‬
‫‪a‬‬
‫‪2‬‬
‫ע‬
‫י‬
‫ן‬
‫החנית‬
‫הכבוד כי אין לרכט לגטת דברי זולתמ אם לא שההכרח מביא אותנו‬
‫לידי כך וכאן לא ראיט הכרח לזה כי סמכט שכל מי שיעיין בזה ביושר‬
‫׳יראה כי דרכי‪:‬ו בביאור הירושלמי הוא לרך סלולה והאמת בעזהש״י‪ ,‬שוב‬
‫הראוני החברים יצ״ו שכאשר פירשנו כן פי׳ בפשיעות המרי׳א פו‪:‬לא ד ל‬
‫בפירושו על הירושלמי ‪:‬‬
‫פרט‬
‫השני‬
‫ג צת ביאורים ותשובות שלא על סדר המאמר פתיל תכלת‬
‫(‬
‫ובו ג׳ סעיפים‬
‫‪ ODVtl‬לשון הגאון מקוענא ני׳ להמ״ן מק״ק זאמושטץ עיר חדש‬
‫י שהתחפש לפניו כי לא לט הוא והשיבו ו ד ל ‪ .‬ב״ה י‬
‫ה׳ י״ב למב״י הר״ן קזענא‪ ,‬אל כבוד הרב התריף ונו׳ מו״ה לייבוש ;י׳‬
‫מזאמושטן תדש ‪:‬‬
‫‪y‬‬
‫ו ס‬
‫אין ספק שבימי האמוראים גם בזמן אביי ורבא היו ציבעץ ומעילין‬
‫הנה‬
‫תכלת על כגפי בגדיהם וזה מבואר בסנהדרין )יף ״נ( וגס במנחות‬
‫<ין> מג( גבי מר ממשכי‪ ,‬ולפי הגראה גגנז בימי אחרוט אמוראים וזה היה‬
‫בימי רביגא האחרון שנפער בשנת רל״ד לאלף החמישי‪ ,‬והיה זה כיון‬
‫מחלקו התנאים אם תכלת מעכב הלבן ולא הוקבע הלכה מליין אס איגו‬
‫מעכב הלבן והיה חשש סכנה בהתפלת כמבואר בסנהלרין»־‪• q‬ס(‪ ,‬ובצ־צית‬
‫נזכר על כנפי בנליהם סכנו נפשם לקיים מצות ציצית ועיין בכריתות נין־ ט(‬
‫במימרא דרב אתא בר יעקב ובתוס׳ קדושין)‪ »«p‬מ־נ( בל״ה גר צריך ג ׳ ‪:‬‬
‫ובמדרש‬
‫האריז״ל שכתב שבזמן הזה אין מלוה בתכלת היה אתד‬
‫שנתבע הלכה דאין מעכב התכלת ואל תתמה על זה שהרי‬
‫נ ם בדרש עמוני ולא עמונית אמרו במדרש שאם היתה באה רות מקודם‬
‫לא היו מקבלין אותה רק אתר שנקבע הלכה דמואבי ולא מואבית‪ ,‬וגם‬
‫אנו נאמר דאחר שנקבע הלכה דאין מעכבין זא״ז‪ ,‬בדקי שא״צ בזה״ז‬
‫לתכלת‪ ,‬י;רא הכי דייק לקרא על כנפי בגליהם ללורזתם למזה נשמע שלא‬
‫התבטל‬
‫עץ התכלת‬
‫קיב‪*83‬‬
‫תתגמל מצות ציצית בשום דור הוא מל לבן אבל מל חכלת לא נאמר‬
‫לדורותם וזה סמך למדרשו של האריז״ל דערן בחי׳ רמב׳׳ן במגילה בראש‬
‫המסכת ומה למבאר בספרי דגגזוהו אז יש לומר כעץ דמבאר בפ״ק דשבת‬
‫ובפ׳ אין מעמידן לבימי שמאי והלל גזרו ולא קבלו ובימי חלמידהם גתקבלה‬
‫התקגה וגם אגו גאמר לבימי רבי יוסי גזרו לגנוז ובימי רבי לאיהו סבירא‬
‫ליה למעכבין לא כהקבלה וכן בימי תלמודן לוי ושמואל בר״פ התכלת לא‬
‫קבלו על שהקבע הלכה לאין מעכבין וגגזוהו וגם מצאו להם טעם כמו‬
‫שכתב האריז״ל‪:‬‬
‫ןףןז כי לפי לעח הבעהמ״א והנשיא ר״י בר ברוך שכזכר בספר חמים‬
‫דעים הלכה כרבי וכל מצות ציצית היא רק מלרבנן וקשה על זה‬
‫ממימרא דרב אתא בר יעקב בכריתות )ון> ט( דלדורותם שלא יתבטל בשום‬
‫דור משמע אמנם גם מחדש קשה לדעת הסוברים לחלש אינו גוהג בת״ל‬
‫למושבות לאחר ירושה וישיבה משמע וזה בטל מחרבן ראשון עיין בפ״א‬
‫מה׳ תרומות לגם בימות עזרא לא היה חיוב מד״ת גם בא״י ובארתי‬
‫במקום אחר ללעגין חובת קרקע גם בירושלים איגו גוהג תרומות ומעשרות‬
‫בזמה׳׳ז מלין תורה ח״כ גס חלש לרעח הסוברין בח״ל ררבגן גם בא״י‬
‫איגו אלא מלרבגן א״כ קשה לדורותיכם• לכתיב בחלש‪ ,‬ואולי יש ליישב‪.‬‬
‫אמכם אין להאריך בזה כי לעה זו גלתה מכל הפוסקים ‪:‬‬
‫לנדון דידן הכה כבוד הרב הגאון שי׳ אמר שלפי לעתו‪ ,‬הלג‬
‫הנקרא טינע פיש הוא החלז‪-‬ן שהיו צובעין בו התכלת לפי שנמצא‬
‫בו כל הסימנים‪ ,‬הנה זה הוא רק סברא בעלמא הן מצד הזמן שזה הדג נמצא‬
‫בכל שנה בתדשה ימצאנו והן מצד המקום כי נמצא גם בימים אתרי׳ והגם שהרב‬
‫שיחיה תירץ זאת אינו אלא סברא בעלמא‪ .‬אמנם מה שכתב עוד לא יהיה‬
‫אלא ספיקא כיון שאפשר שיקוים מצות תכלת נכון ומחויבין לעשות עכ״פ‬
‫מצד הספק אתר שזה אינו מזיק ובזה ודאי יפת כתב כי התוע לא נפסל‬
‫ע״פ דין כדאמריכן בפ׳ התכלת )ק> מ( לא יהא אלא לבן הרי דגם התולה‬
‫קלא אילן נהי דלא יצא משום תכלת משום לבן מיהו יצא והגם כי קצת‬
‫פוסקים מלקו על זה מ״מ דעת רוב הפוסקים הוא כן אלא שאתר שאין‬
‫לנו יריעה ברורה שזה תכלת ודעת גדולי ישראל שהאידגא נגכז ושאין אגו‬
‫מתויבין בתכלת אין לגו להניח הודאי ולהתמיד מספק ועל כל זה איני‬
‫אומר קבצו דעתי אחר שלא נדע גם אם איננו תכלת ואין לגו ג״כ יריעה‬
‫בדורה‬
‫ונבוא‬
‫‪294‬‬
‫עץ התנית‬
‫ברורה שאיט החלזון ואפשר שמתגוצץ הגאולה כנלפע״ר‪ .‬אמנם לסייע ג״כ‬
‫א נ י יכול ומי שלבו שלם ברבר הוא ירק ‪:‬‬
‫נאום יעראל יהושע חופ״ק קוטגא‪ ,‬פ׳׳כ לשון חשזבחו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫תה אשד השנגו על דבריו‬
‫ד ‪ 1‬ה מה שכתב שאין ספק שבימי האמוראים גם בזמן אביי ורבא היו‬
‫צובעין זמטילין תכלת מל כנפי בנדיהם‪ ,‬זה אמת כמי שכתבנו גם‬
‫אנו בראיות ברורות במאמרנו שפוני ממוני חול ופתיל תכלת‪:‬‬
‫אולם‬
‫מה שכחב ולפי הנראה נגנז בימי אחרוני אמוראים וזה היה בימי‬
‫רבינא האחרון שנפמר בשנת רל״ר לאלף החמישי‪ ,‬חמיהגי נבואה‬
‫זו מנין היא לו‪ .‬אדרבה מדלא נזכר בש״ס שום גניזה בתכלת נראה ודאי‬
‫רכל ימי האמוראים עד אחר רבנן סבוראי ותרביצאי הסילו תכלת בציצותיהם‬
‫דאי לאו הכי ודאי לא הוי משתמימ מלהזכיר זאת בש״ס מאחר שידוע‬
‫שרבגן סבוראי ותרניצאי הכגיסו דבריהם בתוך הש״ס ‪:‬‬
‫וביותר‬
‫לפי מה דגראה וגיכר מדברי הרב גי׳ שלא היה גניזה בתכלת‬
‫מן השמים כלל שלא יהיה במציאות בעולם‪ ,‬וכאשר מאז הודה‬
‫לן בפני כל בפה מלא ושחק על האומרים שגגגז התכלת ואינו במציאות‬
‫בעולם ועדיין בהודאתו קיים‪ ,‬אלא שהרב כי׳ בהר דיך לעצמו לומר‬
‫שחכמים גכזוהו כלומר שבעלו ועקרו מצוה זו שמפני הסכנה דרשו במופלא‬
‫מאתנו לזמר שאין אגו חייבין במצות תכלת כמו שיתבאר ואם היה זה‬
‫בימי הש״ס אפילו בימי אמוראי בתראי כגון סבוראי ותרביצא איך לא היה‬
‫כזכר זאת‪ ,‬וכבר כתבנו דעתנו במאמרגו הקודמים והוא אמיתת הענין‬
‫שהתכלת גפסק בימי בה״ג לסיבת קושי עול הגלות והגזירות ומחמת‬
‫שהעמים מאז תדלו להשתמש בצביעה מדם החלזון מחמת שהתחילו להשתמש‬
‫בצבעים אחדים שהמציאו אז הטובים ויפים כמו הצביעה בדם החלזון וזלים‬
‫ביותר עד שנשכחה מלאכת הצבע מדם החלזון איך לעשותה ולזה נשכח‬
‫גם החלזון איזה הוא וכמו שהביאנו משמיה דהרדב״ז ז״ל בתשובה‪ .‬אבל‬
‫לא היה גניזה כלל בחלזון לומג שנגנז ואינו במציאות כלל‪ .‬וכן יש לדייק‬
‫י‬
‫מלשון‬
‫עין התכלת‬
‫קיג ‪2*5‬‬
‫מלשון הרמב״ס ז״ל שכחב ובים המלח הוא מצוי ואי נננז ואיט במציאת‬
‫הוי ליה למיכחב היה מצוי אבל לשון הוא מצוי משממ שמכשיו הוא מצר‬
‫גם כן ‪:‬‬
‫שכפי השמרחו כחב הרב ני׳ כמתנצל במד חכמי הש״ם למה נחעצלו‬
‫בדבר ולא חשו למקור ולבמל הינף מצוח החכלח והמחיט מד‬
‫סוף אמוראי בחראי שהיה זה משום שלא הוקבמ מדיין ההלכה אם חכלת‬
‫אינו מטכב אח הלבן להט סכנו נפשם לקיים מציה חכלת לפי שבציזצית‬
‫כתיב מל כנפי בגדיהם לדורותם והיכא דכתיב לדורותם אין לו הפסק בשום‬
‫זמן כדאמר רב אתא בר יעקב בכריתות )ס‪:(.‬‬
‫אנל לא פירוקא ידענו ולא קושיא ידענו‪ .‬דאם קושיא היא זו שהיה להם‬
‫לחכמי הש״ס להזדרז בזריזוח נפלא כזריזין מקדימין למצוה לעקור‬
‫ולשרש לבטל מלות תכלת מישראל‪ .‬אין תירוצו מכוון כלל דמה בכך דכתיב‬
‫בציצית לדורותס ואי יתעקר התכלת יתעקר נמי הלבן טון דתכלת מעכב‬
‫את הלבן‪ ,‬מה בכך כמו דמצוה למקור ולבטל את התכלת משוס סכנה‬
‫מצוה גמי לבטל הלבן ובפרט דאין זה כלל גגד לדורותס כיון דהחיוב מן התורה‬
‫במקומו עומד רק דחכמים קעקרי ליה משום הסכגה‪ ,‬והגע עצמך ממקום‬
‫שבא ממימרא דרב אתא בר יעקב אמו בכל דור ודור מתויב שיהיו גרים‪,‬‬
‫והרי בימי שלמה לא קבלו גרים אטו משום זה גאמר דלא גתקייס לדורותם‬
‫אחמהה‪ ,‬ודאי אם היינו אומרים דבזמן הזה אין אנן חייבין מן ההורה‬
‫בציצית היה זה נגד לדורותס‪ .‬אבל כיון שהחיוב במקומו טומד אלא שאין‬
‫אנו יטלין לקיימו מתמת שאין לנו או עקרו ובטלו משום סכנה אינו כללי‬
‫גגד לדורותם‪:‬‬
‫עיקר הקושיא לא ידענו וכי קושיא היא זו שהיה להם לחכמי הש״ם‬
‫אבל‬
‫להזדרז לעקור מצית התכלת מפני הסכנה מי שמע כזאת שמפכי‬
‫סכנת גזירה יבטלו מצוה ודאי מי שמבטל ואינו ?‪,‬קיים המצוה משוס ייאת‬
‫סכנה אין עליו עונש שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש‪ ,‬אבל שתכמים‬
‫יטקרו ויבטלו מצוה מקמי גזירה לא שמעט‪ .‬אדרבה להריא אמרי׳ במס׳‬
‫כתובות )ג‪ (:‬וליעקריה גזירה עבידי דבטלי ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא‬
‫מקריגן יטו״ש וכ׳׳ש דלא מקריגן מצות התורה מקמי גזירה ‪:‬‬
‫א ל א שאנו רואים שהרב כדו חוץ מכבודו גמשך בזה אחרי דמת בעלי‬
‫מלחשי לחישת עין הרע שאיכן בכי תורה שתלו בוקי סריקי במרן‬
‫אדוננו‬
‫‪1‬‬
‫‪22$‬‬
‫עין התכלת‬
‫אדוגט האר״י הקדוש ז״ל ורביט הגאון המגיד הקדוש מקאזיכיץ ז״ל לומר‬
‫־שת״ו דעתם שמצוח תכלת לא כאמרה טל זמן הזה ואין מצוה כלל בתכלת‬
‫בזמן הזה אחר תורבן הבית‪ ,‬ולזה הוקשה לו למה כהנו בתכלת חכמי‬
‫הש״ס הגאי ואמוראי קמאי ולא דרשו כתכמת קבלת האר״י הקדיש והמגיד‬
‫הקדוש ז״ל שאין מציה כלל בתכלת אחר החורבן‪ ,‬ולזה תירץ משוס שלא‬
‫נקבע עדיין ההלכה שתכלת אינו מעכב את הלבן‪ ,‬ואס כן אם כדרשת‬
‫האר״י ז״ל אין מצוה נם בלבן אחר החורבן וזה אי אפשר משום לדורותם‬
‫להכי לאי הוי מצי קיימי בדרשת האר״י ז״ל‪ ,‬ורק אחר שהוקבע ההלכה‬
‫שאין תכלת י מעכב את הלבן קמו בדרשת האר״י ז״ל לומר שבזמן הזה אין‬
‫אנו חייבין בתכלת אלא בלבן לחוד‪ ,‬ומה שאין מצוה בתכלת אינו נגד הא‬
‫דכתיב לדורותם‪ ,‬דלדורותם בלבן הוא דכתיב‪ .‬וכפי הנראה שהרב נרו‬
‫שאב דבריו בזה מדברי המגיד מדובנא בספר המדזת )שער הדעת פרק‬
‫ששה עשר( יעו״ש ‪ ,‬אולם המעיין שם יראה מבורר שלהדיא דעת המגיד‬
‫מדובנא שהתכלת יוכל להמצא בזמן הזה ומחריבים בו כשנמצא אלא שכתע‬
‫טעם למה אין מחפשין אחריו כמו שמחפשין ומהדרין אחר א י י ו ג יכת‪3‬‬
‫הטעם משוס שקי״ל דאין מעכבין זה את זה יעו״ש‪ ,‬והגאון מקוטגא ני׳ א‬
‫שכפי הנכאה שאב דבריו משם אגב שיטפיה לא דקדק היטב בדבריו‪:‬‬
‫ס‬
‫אמנם‬
‫הדברים מתמיהים גדול שכמותו יהיה נאחז בסכך טעות כזה‬
‫הא לבר מינית דלדורותם‪ ,‬הרי גם כל המלות שנאמרו בתורה‬
‫~‬
‫סתמא אע׳׳ג רלא כתיב לרורותם חש ושלום שיעלה טל שום בר דטת‬
‫תורה שיאמר שיש לה הפסק בשום זמן‪ ,‬ועד כאן לא בעינן למדרש‬
‫מלדורותס שאין לה הפסק אלא היכא דאיכא למידרש על פי הלכה בי״ג‬
‫מדות שהתורה נדרשת בהם לומר שאין מצוה זו נוהגת בזמן מן הזמנים‬
‫בהא איצטריך למיכתב לדורותם לומר שאין לה הפסק ולאפוקי מההוא‬
‫דרשא וכהאי דכריתות דאי לאו לדורותיכם לא הוי מקבלין גרים האידנא‬
‫־ משוס דרשא דככס כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילת‬
‫וטבילה והרצאת דמים להט איצטריך לדורותיכם לזמר שאין לו הפסק אף‬
‫ע״ג רליכא מקדש‪ ,‬אבל מלוה מ א מ ר ה בהורה סתמא שאין לנו בה שים‬
‫דרש על פי ההלכה בי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן לומר שאינה גוהגת‬
‫בשום זמן מהזמנים ודאי פשיטא שאין לה הפסק אע״ג דלא כתיב בה‬
‫לדורותיכם‬
‫עין התכלת‬
‫«‬
‫קיר ‪2*7‬‬
‫לדורותיכם ולרורותם האמור בציצית כבר ביארנו במאמרנו פתיל‪ .‬חכלת‬
‫בפרס השמיני יעו״ש יעיין בהוספת הזוה״ק » ד ג ש‪ :‬כי׳ י( לרריש התם‬
‫לדורותם האמור בציצית ובשבת יעו״ש ‪:‬‬
‫בעיקרא דמילתא ששינה ושילש הרב ני׳ במכתבו דממימרא‬
‫דרב אתא נ ר יעקב בכריתות )שם( מבואר דלדורותם שלא‬
‫יתבטל בשום דור משמע במתכ״ת לשון התוס׳ מס׳ קידושין )‪:‬נ‪ :‬סוריה גי(‬
‫אטעי׳ ולא עי׳ היטב בסוגיא דכריתות והעיר מה שאינו דבאמת לא נזכר‬
‫כלל תיבת לדורותיכם בתירוצא דר״א בר יעקב אלא הכי איתא התם‬
‫אלא מעתה האימא דליכא קרבן לא נקבל גרים אמר רב אחא בר יעקב‬
‫וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם וגו׳ אלא דהציון ברש״י ז״ל הוא וכי יגור‬
‫אתכם ונו׳ לדורותיכם‪ ,‬אע״ג דליכא מקדש יעו״ש ‪ ,‬ומכת זה הגי׳ בהגהית‬
‫שעל הגליון דגם בהש״ס צ״ל לדורותיכם אבל אינו מוכרח‪ ,‬דרש״י ז״ל‬
‫בציונו נקט ריש הפסוק וסופיה אבל בקושטא תירוצא דראב״י מגופיה‬
‫דקרא אזלא ולא מלדורותיכם לחודיה‪ ,‬כי באמת לא משמע כלל מלדורותיכס‬
‫שלא יתבטל בשום דור שהרי הרבה מצות התלויים במקדש ונאמר בהם‬
‫לדורותם כגון בקטרת ובמנחה ובחזה ושוק ובעומר ובפסח ראשון ושני‬
‫ונכלהו דריש במכילתא וספרא וספרי לרורותם שיכהוג הדבר לדורות ועל‬
‫כרחך הכי קאמר לדורותיכם כל דור ודור שיהיה המקדש בימיו וא״כ מאי‬
‫משמע גבי גר טפי מלדורותיכם לרבות גם האירגא בדליכא מקדש ובאמת‬
‫כפי לשון המורגל בש״ם אי תירוצא דרב אתא בר יעקב אזיל מלדורותיכם‬
‫הוי ליה למימר אמר רב אתא בר יעקב לדורותיכם כתיב ‪:‬‬
‫ובאמת‬
‫‪L‬‬
‫נראה ברור שתי׳ רב אתא בר יעקב מגופיה לקרא וכי יגור‬
‫אלא‬
‫אתכם גר אשר בתוככם וגו׳ אזלא ואברייתא דספרי)ש׳‬
‫דתניא התם וכי יגור אתכם גר זה גר המתגייר גר שגתגייר מכיין ת״ל‬
‫או אשר בתוככם לדורותיכם ע״כ‪,‬ופי׳ המג״א בספר זית רענן שעל הילקוט‬
‫זה גר המתגייר עכשיו בזמן המקדש גר שנתגייר קודם שיבנה המקדש‬
‫מניין שמתוייב להביא קרבן כשיבנה המקדש כהאי דחנו רבנן גר בזמן הזה‬
‫צריך שיפריש רובע לקינו ת״ל או אשר בתוככם לדורותיכם יעו״ש שזה‬
‫תורן* כוונתו בתוספת ביאור וממילא מוכת מהאי קרא דאין הקרכן מעכב‬
‫הגירות ולזה נמי סמכו מנין בש׳׳ס דכריתות)שש( דבתר תירולא דרב אחא‬
‫בר‬
‫שלח שסקא קח(‬
‫עץ התכלת‬
‫‪228‬‬
‫בר יעקב מייחי הך לח״ר גר שנתגייר כזמן הזה צ י ד שיפריש כי׳‪ ,‬אבל‬
‫לאו משמעות דלדורותיכם קמתרץ כג״ל דמללורותיכם לא משמע כלל‬
‫מיהו יהיה איך שיהיה בפירושא דהך סוגיא אבל קושמא קאי לגס כל‬
‫המצות ללא כתיב בהו לרורותיכם ג״כ אק להם הפסק בשום זמן על שיפרע‬
‫לך הכתוב ומי רשב״ם במס׳ ב״ב וקל‪: (.‬‬
‫‪ QTTi‬מלהזכיר שהקלושים הללו האריז״ל והמגיל ז״ל יאמרו לבר זה מל‬
‫מצוה ממצות התולה החלושה שאיגה גצחית ולא גאמרה מל זמן‬
‫הזה בטעמים שאינם מל פי ההלכה בררושי י״ג מדות שהתורה גלרשת בהן‬
‫שהרי זה ח״ו מדרך מינות ונביאי השקר כמו שכתב הרמב״ם ז״ל)כ׳ יכידי‬
‫נהיים ס»ס כ״א( דבר ברור ומפורש בחורה שהיא מצוה עומדח לעולם ולעולמי‬
‫עולמים כו וגאמר והעלות לגז ולבגיגו מד עולם לעשוח אה כל דברי‬
‫התורה הזאת‪ ,‬הא למדת שכל דברי תורה מלווין אט לעשותן טל עולם‬
‫וכן הוא אומר חקת עולם לדורותיכם כו׳ לפיכך אם יעמוד איש כי׳ שיאמר‬
‫שאותן המצות שגצטוו בהן ישראל איכן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לסי‬
‫) ‪ ' °‬יי״( קא חשי‬
‫'‬
‫״‬
‫זמן היה הרי זה גביא שקר כי׳‬
‫בהכופריס בתורה האומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת כו׳ ו‬
‫עלה מרן הקדיש שהרי זה מכחיש כמה כתובים המורים שהתורה נצחית‬
‫יעו״ש ולא יסתבך בזה אלא ממלתשי לחשים שאינן בני תורה שאינם מבינים‬
‫שמדברים בזה סרה על אדוננו מאורן של ישראל האריז״ל והמגיד ז״ל‬
‫הקדושים‪ ,‬אבל מבקשי ה׳ ההולכים בדרכי תורת ה תמימה יבינו כל כי‬
‫באמת לא אמרו אלא כמתנצלים בעדנו שזמן זמנים זמניהם לא זכיט לקיים‬
‫מצות תכלת ולמדו עליכו זכות כי אין אנו צריכין לתכלת כלומד לבלעדי‬
‫פעולותינו כעשית פעולת המצוה וביארכו בעזרת הש״י דבריהם בארוכה‬
‫במאמרכו זה ‪:‬‬
‫ח״ו שיאמרו שאין מציה בתכלת בזמן הזה‪ .‬וחכם שכמותו י״ב‬
‫אבל‬
‫לא ידענו מה היה לו שנתפש להיות כמשך בזה אחרי קלי ס‪1‬עת‬
‫וקטני המוח המבדים דברים מלבם לברוא רקיע שוא עי זוה״ק )לראשית ה(‪:‬‬
‫יש להפליא טל כבוד הגאון נרו דגס אחר שנתפס לדעה‬
‫המשובשת כי ת״ו גוכל טל פי טטמיס וסודות לבטל מצוה מן‬
‫המצות‪ ,‬אבל במצות תכלת לא כיתן להאמר כלל שלא גאמרה טל זמן הזה‬
‫אחר החורבן‪ ,‬שהרי מוכת ומבואר בכמה מכתי בש״ס להדיא דמצותו גם‬
‫בזמן‬
‫‪t‬‬
‫‪,‬‬
‫;‬
‫י ע ו‬
‫ש‬
‫ו ב ה‬
‫ת‬
‫ש‬
‫י‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ה‬
‫ב‬
‫כ ת ב‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וביותר‬
‫עין התכלת‬
‫קט‪229 :‬‬
‫בזמן הזה אחר החורבן אלא שהרב נרו׳ נדחק לומר שהיה זה מפני שאז‬
‫מדיין לא היקבמ ההלכה שתכלת אינו ממכב את הלבן‪ ,‬ודוחק זה לא‬
‫ניחא רק על כלל העולם שלא ידעי לפסוק הלכה כמאן‪ .‬אבל הרי מבואר‬
‫להריא בש״ס דאותן תנאי נופייהו דפליגי אדרבי וסברי תכלת ולבן אין‬
‫מעכבין זה את זה סברי דחייבין בתכלת אחר החירבן‪ ,‬דהרי אמרי׳ במס׳‬
‫מנחות )לי‪ (:‬ומאן תנא דפליג עלה דרבי האי תנא הוא דתניא רבי יצחק‬
‫אומר משום רבי נתן שאמר משום רבי יוסי הנלילי שאמר משום רבי יוחנן‬
‫בן נ ו ד אין לו תכלת ממיל לבן יעו״ש טעמא דאין לו תכלת הא יש לו‬
‫תכלת צריך להטיל אף על גב דקסבר דאין התכלת מעכב את הלבן ‪:‬‬
‫ותניא‬
‫נמי )‪:‬ס מג‪ (:‬היה רבי מאיר אומר גדול עונשו של לבן יותר‬
‫מעונשו של תכלת נו׳ והרי זו הברייתא למאן דסבירא ליה אין‬
‫מעכבין זה את זה מיתנייא דלמ׳׳ר מעכבין זה את זה בביטול האהד איזה‬
‫מהם שיהיה מיענש על שתיהן שהרי בביטול האחד מבטל שתיהן אלא ו־אי‬
‫למ״ל אין מעכבין זה את זה מיתנייא ומ״מ קתני דעל תכלת נמי עונש‬
‫מיהח איכא והרי רבי מאיר אחר החורבן היה ‪:‬‬
‫)‪ H1‬מדאמרי׳)‪:‬ס ‪ • (fin‬ד מ ל א כ א אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא א״ל‬
‫קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית של תכלת מה‬
‫תהא עליה א״ל מנשיתו אעשה א״ל בזמן דאיכא ריהתא ענשינן כר יעו״ש‬
‫ולדטת הרבה מפרשים ציצית של מינו היה בסדינו של רב קטינא ורק שלא‬
‫משה תכלת כדאיתא בתום׳ במס׳ שבת לכה‪ :‬ל״ה כליז( ועיין במאור ומלחמות‬
‫ג‪:‬ם( וכן משממ מגי׳ שלפנינו ציצית של תכלת מה תהא מליה והייני כמ״ד‬
‫אץ מטכבין זה את זה‪ ,‬ובפרט מלאכא הרי קמי שמיא גליא ההלכה שאין‬
‫מעכבין זה את זה ומ״מ קאמר דבזמן לאיכא ריתחא מיענשינן עלה והרי‬
‫רב קטינא מאמוראי בתראי הוי‪ ,‬זמן זמנים עובא אחר החורבן‪ ,‬ומ״מ‬
‫תייביה סלאכא בתכלת ‪:‬‬
‫ואם יאמר הרב נרו שבאמת דורות הראשונים שאתר התורבן התנאים‬
‫והאמוראים לא השכילו למידרש שאין חייבין בתכלת אחר התורבן‬
‫ירק בדורות האתרונים אמוראי בתראי בימי רבינא האתרון השכילו ובאו‬
‫טל דרשת האריז׳׳ל שאין תייבין אתר התורבן בתכלת‪ ,‬מלבר מה שכבר‬
‫פתרנו בתתלת דברינו דלא הר מישתמיטי הנך אמוראי בתראי להזכיר‬
‫חידוש‬
‫‪230‬‬
‫עין התכלת‬
‫חידוש לין זה נש״ס‪ ,‬בלאו הכי לא ניתן להאמר כלל שבחמת האחרונים‬
‫השכילו יותר מדורות הראשונים ‪:‬‬
‫ןלא ימלט הרב גרו מזה אלא כשיאמר שבאמת נתתדש מדרש דין זה‬
‫שאחר החורבן אין תייבי׳ בתכלת אחר חתימת התלמוד לפי שאתר תתימת‬
‫התלמוד נסתם אור החכמה‪ ,‬אבל לא אאמין שיאמר הרב נרו כן ‪• /‬שהרי‬
‫דבר ידוע הוא שאחר תתימת הש״ס אין כח ביד שוס חכם לתדש דבר‬
‫ולמידרש דרשות לתדש שוס דין ומכ״ש לבעל מציה ממצות התורה ‪:‬‬
‫ובל זה להעדפה בעלמא גם לפי מה דסליק אדעתיה דהגאין נר״י‪ .‬אבל‬
‫י " כבר כתבנו דעיקר דעה זו שנוכל על פי מעמיס וסודות לבעל‬
‫מציה מן המצות היא דעה משובשת ר״ל ‪:‬‬
‫שכתב ואל תתמה על זה שהרי גם במדרש עמוני ולא עמוכית‬
‫ומה‬
‫אמרו במדרש שאם היתה באת רות מקודם לא היו מקבלין אותה‬
‫~‬
‫רק אחר שנקבע הלכה דמואבי ולא מואבית וגם אנו נאמר כ י ׳ ‪ ,‬הדברים‬
‫מתמיהים על עוצם בקיאת הגאון נ״י שטרח לחפש ולהביא מן ה מ ד ר‬
‫היי ש״ס ערוך הוא במס׳ יבמות )»ה י‪:‬ס( דנם עוד בימי דוד אמר ל י‬
‫דור‪/‬י האדומי לשאול על שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות א‬
‫לאוישאל עלץ אם ראוי לבוא בקהל כר ובעי לאכרוזי עליו מיל ועמשא ‪p‬‬
‫איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל א מ י ל בת נחש וכתיב יתר הישמעאלי‬
‫אמר רבא מלמל שחגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הנכה‬
‫זו ידקר בתרב כך מק־יבלני מבית דיגו של שמואל הרמתי עמוני ולא ממונית‬
‫מואבי ולא מואבית יעו׳׳ש‪ ,‬ובאמת מציגו כעין זה בש״ס במקומות לא מועטים‬
‫שנחלקו בדין מן הדינים כמה שכיס עד שגמגו וקבעו ההלכה‪ ,‬אכל אין זה‬
‫ענין כלל לגדוניגו כמבואר לכל מעיין ‪:‬‬
‫שכתב ודע כי לפי דעת הבעה׳׳מ והנשיא ר״י בר ברוך שנזכר‬
‫ומה‬
‫בספר תמים דעים הלכה כרבי וכל מצות ציצית ה<א רק מדרבנן‬
‫וקשה על זה ממימרא דרב אחא בר יעקב בכריתות לן> ס( דלדורותם‬
‫שלא יתבטל בשום דור משמע ע׳׳כ ‪:‬‬
‫מתמיהים גדול שכמותו יקשה כן אמו קאמרי דבזמן הזה אין‬
‫_ אכו תייבין ב״צות ציצית כלל מן התורה אלא מדרבנן דתקשה‬
‫להו הא כתיב" לרורותם הא לא קאמרו אלא שאין אנו מקיימין מצית ציצית‬
‫אלא‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ש‬
‫‪/‬‬
‫הדברים‬
‫עין התכלת‬
‫קטן ‪231‬‬
‫אלא מדרבנן משום שאין אנו יכולים לקיים ציצית דאורייתא‪ .‬אבל ודאי‬
‫דאגן חייבין בציצית מדאורייתא ושפיר כתיב לדורותם דהחיוב לא נתבטל‪:‬‬
‫ומה שכתב ונבוא לנידון דידן‪ .‬הנה כבוד הרב הגאין שיתי' אמר שלפי‬
‫דעתו הדג הנקרא מינט פיש הוא החלזון שהיו צובפין בו התכלת‬
‫לפי שנמצא בו כל הסימנים הגה זה הוא רק סברא בעלמא ע ״ כ ‪:‬‬
‫טל זאת יתפלא וישתומם כל עובר מה ראה הגאון נ״י על ככה לדחות‬
‫דברים ברורים ומאירים‪ .‬בדברים של מה בכך‪ ,‬אם בלא סימכים‬
‫היינו אומרים שנראה לגו שזה הדג הוא החלזון‪ .‬היה שייך לומר עלה שהוא‬
‫רק סברא בעלמא‪ .‬אבל כיון שעל ידי סימנים אנו אומרים‪ .‬והםימניס ודאי‬
‫סימני מובהקים שבמובהקים גיגהו‪ ,‬כיון דכל הני סימני׳ נצטרפו יחד ונמצאו‬
‫בזו הברי ובכל מיני בריות שנצודים תמיד בימים ונהרות לא נמצאו סימנים‬
‫הללו יחד זהו ודאי סימן מובהק שזה הוא התלזון האמתי‪ .‬והרי כלל גדול‬
‫הוא בכל התורה דסמכיגן אבימנים מובהקים אפילו בעדות אשה להתיר‬
‫ערוה החמודה‪ ,‬ואיך שייך לומר על זה שהוא סברא בעלמא ‪ ,‬והרי הש״ס‬
‫והרמב״ם מסמנים את החלזון‪ .‬ולאיזה ענק מסמנים אותו אם לא להכירו‬
‫על ידי הסימנים‪ .‬והרב נ״י קורא לתורה שלימה של הש״ס והרמב״ס ז״ל‬
‫סברא בעלמא‪ ,‬אתמהה ‪:‬‬
‫ומה שכתב הן מצד הזמן‪ ,‬שזה הדג נמצא בכל שנה בתדשה ימצאנו‪.‬‬
‫והן מצד המקום כי גמצא גם בימים אחדים‪ .‬והגס שהרב שיתי׳‬
‫תירץ זאת‪ .‬אינו אלא סברא בעלמא ע״כ ‪:‬‬
‫הרב נ״י לתפוס עלן איך אט סזמכין בזה על סימנים הריאיכא‬
‫סימגיס מוכיחים להיפך שאק זה החלזון האמתי שהמ צובעין‬
‫בדמו התכלת‪ ,‬מצד הזמן דבברייתא דמסמן את התלזק קתני ואחת לשבעים‬
‫שנה הוא עולה ואלו דג זה נמצא בכל שנה בחדשה־ימצאנו‪ ,‬ומצד המקום־‬
‫למבואר בגמ׳ שהוא בחלקו של זבולון ואלו זה הדג נמצא בכל הימים ‪,‬‬
‫והגם שבמאמרנו תירצנו זאת קאמר הרב נ״י ראינו אלא סברא בעלמא זה׳‬
‫תוכן כוונתו‪:‬‬
‫אבל באמת לא תהא תורה שלימה שלט כשיחה והשערות בעילות שלו ״‬
‫כאשר כבר נתבאר שכל לברי הרב נ״י המה השערות וסבבות•‬
‫פירחוח באויר ואין להם על מה שיסמכו‪ .‬אבל‪ ,‬תורה שלימה שלנו מתורת‬
‫הרמב״ם ז״ל למלט‪ .‬שהרי הרמב׳׳ם ז״ל בהעתיקו לשון הברייתא לסמ;‬
‫את‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כוונת‬
‫‪232‬‬
‫עץ התכלת‬
‫את החלק השמימ סימן זה דולאחת לשבעים שנה הוא מולה‪ ,‬והיינו משום‬
‫לסבירא ליה ללאו לסימנא נקע ליה ברייתא רק לעעמא לדמיו יקרים‬
‫שאיט מתרבה ברבר אלא אחת לשבעים שנה‪ .‬אבל נמלא הוא נמצא תמיד‬
‫כמו שהוכחנו מש״ס רמס׳ שבת ‪0‬־‪ q‬מ‪ (.‬ובאמת אי לסימנא נקע לה תנא‬
‫לברייתא הוי ליה לאשממינן נמי חשבון הנך שבמים שנין לאיזה מנין חשבינן‬
‫להו אי למנין ימות עולם אי כמכין יציאת מצרים וכדומה‪:‬‬
‫טל כל פנים כיון שהרמב״ם ז״ל השמיס זאת על כרחך ידע דלאו םימנא‬
‫הוא ולאו לסימנא קתני לה בברייתא‪ .‬והרבה דינים מדיני התורה‬
‫המה בונים על ידי השמעות הרי״ןן והרמב״ם ז״ל וח״ו לומר על זה שאיט‬
‫אלא סברא בעלמא‪:‬‬
‫ובן מצד המקום דקאמר הרב נ ״ י ‪ ,‬אמת שמבואר בגמרא שהחלזון נמצא‬
‫י בחלקו של זבולון‪ .‬אבל זה איגו מכואר כלל שלא נמצא ג׳׳כ בשאר‬
‫ימים‪ .‬וכבר הבאנו כמה ראיות ומקראות מוכיחים מל זה שהיה החלזמ‬
‫נמצא בשאר ימים של האומות באיי תלישה שלא ל ק י ל י ל ק • ולנרי‬
‫הרמב״ם ז׳׳ל מוכיחין כן שכתב ובים המלת הוא מצוי וכבר כתמי ש©‪•5‬‬
‫כרתך כווגתו מל ים הגלול ושאר הימים שמימיהם מלוחים ושהגאון חיל״א‬
‫היה גירסתו בספרי הרמב״ם שלפניו ובים הגדול הוא מצוי‪ .‬וא״כ לבדינו‬
‫ח״ל תורה שלימה וברורה היא ולא סברא בעלמא ומי לט גלול מהרדל׳>‬
‫ז״ל שכתב להריא שהוא נמצא החלזון גם ביס םיף ובשאר ימים כמו‬
‫שהבאנו דבריו ז״ל באורך במאמרנו שע״ח‪:‬‬
‫ומה שכתב אמנם מה שכתב עוד לא יהא אלא ספיקא כיון שאפשר‬
‫שיקוים מצות תכלת נכון ומחויבין לעשות על כל פנים מצד הספק־‪,‬‬
‫אמר שזה אינו מזיק בזה ודאי יפה כתב כי החוע לא נפסל על פי דין‬
‫כדאמרי׳ בפ׳ התכלת ‪ w‬מ‪ (.‬ולא יהא אלא לבן הרי דגם התולה קלא אילן‬
‫נהי דלא יצא משום תכלת משוס לבן מיהו יצא‪ .‬והגם כי קצת פוסקים‬
‫חלקו מל זה מ״מ דעת רוב הפוסקים הוא כן ע״כ‪:‬‬
‫‪ fill‬במאמרנו זה נתבאר בעזהש״י שאין שום חילוק בזה כלל ‪:‬‬
‫בח‬
‫מיהן‬
‫ש‬
‫זב‬
‫יהיה איך שיהיה עכ״פ הגאון נ״י בעצמו הולה בפה מלא למצד‬
‫הספק על כל פנים מחויב להעיל התכלת וכמו שנתבאר עול בזה‬
‫במהש״י שאפילו מי שמתעקש ורוצה להכניס ספק בלבו מחרב לקיים‬
‫המצוה‬
‫‪2J‬עין‬
‫התכלת‬
‫קיז ‪3‬‬
‫המצוה מספק ובפרע שוש חשש איסור במניעת התכלת איסור מבטל מ״מ‬
‫בידים ואיסור שני לאוין וספק איסור לכולי עלמא לחומרא‪:‬‬
‫א ל א דשוב הדר הבר לנזיזיה ואחז צדיק דרכו להשחמש בזה באחיזת‬
‫עינים וכתב אלא שאחר שאין לנו יריעה ברורה שזה חכלח‪ ,‬ודעת‬
‫גדולי ישראל שהאידנא נגנז‪ ,‬ושאין אנו מחרבין בתכלת‪ .‬אין לנו להנית‬
‫הודאי ולהחמיר מספק‪ ,‬ועל כל זה איני אומר קבלו דעתי‪ ,‬אחר שלא‬
‫נדע גם אם איננו תכלת‪ ,‬ואין לנו ג״כ יריעה ברורה שאינו החלזון‪,‬‬
‫ואפשר שמתנוצן גאולה כנלמ׳׳ר‪ .‬אמנם לסייע ג״כ איני יכול‪ ,‬ומי שלבו‬
‫שלם ידין בדבר ע״כ‪:‬‬
‫כל דבריו בזה יעבורו לפנינו כבני מרון‪ .‬מה שכתב אלא שאתר‬
‫הנח‬
‫שאין לנו ידיעה ברורה שזה תכלת ט ׳ ‪ ,‬לא ירענא מה אדון ביה‬
‫הרי מינה קא סליק שאין ברור לו שזה תכלת והודה בפה מלא דמ״מ מצד‬
‫הספק מכ״פ מחויב להטיל התכלת בטליתו‪ .‬וא״כ מה הוסיף כח באמרו‬
‫אלא שאחר שאין לנו ידיעה ברורה שזה תכלח‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫שיעור דבריו הוא כך שאלו היה לו ידיעה ברורה שזה תכלת לא‬
‫היה מביט עוד על שוס דבר והיה מעיל התכלת בעליתו‪ .‬אכן‬
‫מאחר שאין לו ידיעה ברורה שזה תכלת ורק שיטיל התכלת בטליתו מכת‬
‫ספק דםפיקא לחומרא‪ ,‬לטומת זה יש לו להביט טל לעת גדולי ישראל‬
‫שהי^לנא נננז התכלת ושאין אנו מחויבין בתכלת‪ ,‬שאין לו להניח את‬
‫הודאי היינו דעת גדולי ישראל הולאי‪ ,‬ולהחמיר מספק לאין ספק שלו‬
‫מוציא מירי ודאי דעת גדולי ישראל‪:‬‬
‫אבל גם אי כוונתו כן אין רבריו מחובלין כלל מכמה אנפי‪ .‬חלא מה‬
‫שכתב אין לנו להגיח אח הודאי ולהחמיר מספק‪ .‬מאי מניח את‬
‫הודאי איכא‪ .‬דבשלמא אם היה שום הפסד כשאינו תכלת ומטילו הי׳ שייך‬
‫לומר שמגיח את הודאי כשמטילין מספק אבל הרי הרב נ״י בעצמו הודה‬
‫בפה מלא שאפילו אינו תכלת ליכא שום הפסד במה שמטילו‪ .‬א״כ במה‬
‫שמטילו מספק אינו מנית את הודאי כלל וממילא דיש לו להחמיר על עצמו‬
‫מספק‪ .‬הא חרא גם לפי חלומותיו‪:‬‬
‫אבל באמת אעיקרא דמילתא אנו מין במה שכתב ורעת גדולי ישראל‬
‫שהאידנא גגנז ושאין אגו מחרבין בתכלת‪ .‬יאמר גא גאון ישראל‪.‬‬
‫מאן נינהו הגהו גאוני ישראל‪ .‬אס טינתו •על גדולי ישראל קמאי ובתראי‬
‫בדורות‬
‫ואולי‬
‫‪1‬‬
‫‪234‬‬
‫עין התכלת‬
‫בדורות שלפנינו‪ ,‬יראנו נא היכן מצא בדעתם ז״ל רמז רמיזה שיאמרו‬
‫שגגנז התכלת בהתלע ואי אפ‪ :‬ר שיתגלה לנו‪ ,‬לא נמצא בדבריהם אלא‬
‫שלא היה להם תכלת‪ .‬אבל לא שלא יהיה‪:‬‬
‫כמעט מדברי כל גדולי הראשוכים מבואר שלא כתייאשו‬
‫מהתכלת‪ ,‬שהרי הרי״ןן כבר לא היה תכלת בימיו‪ .‬ובכל זה‬
‫העתיק בהלכותיו כל דיכי תכלת‪ ,‬וידוע שהרי״ף בהלכות־ ו איגו מעתיק‬
‫אלא דברים הגהוגין בזמן הזה אלא על כיימך שלא גתיאש מהתכלת ותש‬
‫עתידות למי שאפשר שיהיה גם בזמן הזה בגלותיגו לזה העריך והעתיק לנו‬
‫דיכי התכלת וכן עשה גם הרא״ש אתריו והמה ראשי עמודי ההוראה אשר‬
‫כל בית ישראל נשעגים עליהם ומי זה ואיזה הוא אשר יהרהר אתריהם‪:‬‬
‫אדרבה‬
‫‪ 03‬מלשון הרמב״ם ד ל )«!> ש״כ מס׳ צ*»‪ 0‬שהעתיק לשון הש״ס מגתות‬
‫תניא היה רבי מאיר אומר גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת‬
‫סיים עלה הרמב״ם לפי שהלבן מצוי לכל והתכלת אינה מצויה בכל מקום‬
‫ולא בכל זמן מפגי הצבע שאמרנו ע״ כ והוא פי׳ לדברי הברייתא <ש‬
‫משל למה הדבר דומה למלך בו״ד כו יעו״ש‪ .‬הרי דפםיקא לי׳ ל ה ר ״‬
‫ז״ל שגם עוד בימי התגאיס לא היה מצוי בכל הזמגיס והיו זמנים ‪$3‬‬
‫י י ויסר‪,‬‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫הי׳ מפני שנשכת לפעמים עשיות הצבע אלא‬
‫ולמדו עשיות הצבע שהרי זה ברור שהיה תכלת גם אחד זמ; התנאים‬
‫בימי אמוראי בתראי‪ .‬וגם בימי האמוראים נראה שהיו זמנים מ ת י ם‬
‫י א ישאל אגיי‬
‫(‬
‫שנשכח ושוב כזכרו ולמדו עשיותו כדמשמע )‬
‫לרב שמואל בר יהודה הא תכלתא היכי צבעיתו לה‪ .‬ונשמע מזה שאין‬
‫ליאש מתמת שלא היה שנאמר להתליע שלא יהיה‪ .‬ומשמעות לשון הרמב״ם‬
‫ז״ל מורה שלא נתיאש מן התכלת‪ .‬ומבואר נמי מלשון הרמב״ס ז״ל שלא‬
‫היה בזה שום גניזה אלא שגשכת עשיית הצבע ממגי‪ ,‬וזה יוכל להיות נזכר‬
‫ללמוד עשייתו וכמו שבימי ההגאים והאמוראים היו זמנים מזמגים‬
‫שונים בזה ‪:‬‬
‫יש לבאר לשון גניזה הנזכר במדרש שבאמת באותו הדור היה‬
‫‪1‬בזה‬
‫נשכת עשיית התכלת ומציגו על שכחה לשון גגיזה כדאיתא במסכת‬
‫פםחים ) » ‪ 0‬נננז ספר יוחסין ופי׳ רש׳׳י נשכח יעו״ש‪ .‬ושפיר יש לפל־ש‬
‫ג״כ לשון גניזה שבמדרש שבאמת באותו העת היה נשכת עשיית הצבע‬
‫ושוב‬
‫ויג‪>:‬‬
‫־(‬
‫‪,‬‬
‫מ ‪3‬‬
‫ד ש י ‪5‬‬
‫‪.‬‬
‫ב ז מ‬
‫‪ :‬ס טנ‪:‬‬
‫א ח‬
‫מ ה ה‬
‫ח ז‬
‫ם‬
‫עין התכלת‬
‫קיה ‪235‬‬
‫ישוב אחר כך נזכרו ולמדו לעשוח הצבע‪ .‬ואין צורך לבא למה שביארנו‬
‫במאמרנו שפוני עמוני חול שהוא הוספה מהגאונים בלשון המדרש יעי״ש‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ג • מלשון ספר החיגוך פ שלת בתוך דיגי התכלת שכתב וזה לשונו וזה‬
‫ימים רבים לישראל לא שמענו מי שזכה לתכלת בטליתו ע״כ‪ ,‬לשון זה‬
‫מורה להדיא שלא היה שום קבלה ביר המכמים שנגנז התכלת ואי אפשר‬
‫שיהיה דא״כ לא הוי ליה למימר לא שמענו‪ .‬גם לשון זה מורה להדיא‬
‫שלא החליט העדרו על להבא רק סיפר ההוה שזה ימים רבים לא שמע‬
‫מי שזכה •לתכלת בטליתו והאומר שמצפה שעוד נזכה לתכלת שלא נתיאש‬
‫לומר שלא יהיה עור עד ביאת הגואל ‪:‬‬
‫מדברי הרדב״ז בתשובה שהביאנו במאמינו שפוני טמוני חול מבואר‬
‫להדיא שלא היה גניזה בתכלת ולא נתיאש מאפשרות מציאותו‪:‬‬
‫ג י [ גדולי האחרונים בדור שלפנינו הגאון האמתי מתון ומסיק בעל חמדת‬
‫שלמה ז״ל בתשובתו )יל‪ :‬אהע׳׳ג הי׳ ‪ ro‬כתב מבואר ומפורש שאין הדבר‬
‫מוכרת שלא ימצא התכלת אף בזמן הזה אס נעמוד על כל הבדיקות כמו‬
‫שהעתיקם הרמב״ם ז״ל בה׳ ציצית ע״כ יעו״ש‪ ,‬והגאון המובהק תריןן‬
‫ומקשה בעל תשו׳ ברית אברהם )ח ק אהל׳‪ :‬כי׳ מיו ‪6‬וש הי( מביאו ושתיק ליה‬
‫בזה ימו״ש ‪ .‬מבואר ומפורש דבזה אורויי קא מודה ליה‪ ,‬הרי מפורש דמיפשע‬
‫פשיטא להו להגהו תרי אריותא תקיפי גאוני בתראי שלא גגגז התכלת‪.‬‬
‫לא בפועל‪ .‬ולא בטעמים וסודות‪ .‬ואפשר שיהיה על ידי אומן בקי‪.‬‬
‫במלאכת הצביעה שיחזיר עטרת תפארת התכלת ליישגה‪ ,‬הדי נתבאר‬
‫דעת רוב מנין ורוב בנין מגדולי ישראל עמודי ההוראה קמאי ובתראי ז״ל‬
‫שלא נגנז התכלת ושהוא אפשר שיהיה בזמן הזה ומציתי קייס ומחויב נ ם‬
‫בזמנינו‪ ,‬ויתר הגאונים מדורות הראשונים והאחרונים שלפנינו לא נמצא‬
‫בלשונם רמז רמיזה ההיפך מזה‪ .‬וא״כ אל מי כוון הרב נ״י באמרו ודעת‬
‫הגדולים שהאידנא נגנז ושאין אנו מתויבין בתכלת‪:‬‬
‫ואם כוונת הרב נ״י טל גדילי ישראל ברורגו‪ .‬אשר בהתגלות לבם•‬
‫מראים שאינם חפצים בתכלת שהרי איכן מטילין תכלת בטליתם‪.‬‬
‫נתפלא זך הרעיון יקרא זאת דעת ודאית‪ .‬הלא מראש לא בסתר דברנו‬
‫כי אם רק נשמע טעם המתקבל על הלב אפילו שלא יהיה בזה הטעם‪:‬‬
‫להטיל צד איסור נהתכלת אלא שיהיה טעם ברור ומתקבל שאין תיוב‬
‫להטיל‬
‫‪1‬‬
‫י«‪23‬‬
‫עין התכלת‬
‫׳להטיל התכלת הננו מוכנים לקבל האמת ממי שאמרו ונסור התכלת‬
‫מטלתיט‪ ,‬כי לא לחרפה יהיה לנו‪ .‬אדרבה זה יהיה תפארתט ונדרשה‬
‫בפירקא ‪,‬ברם דברים שאמרט לפניכם טעות הם בידינו‪ .‬כי כשם שנקבל‬
‫שכר על הדרישה כך נקבל שכר על הפרישה״‪ ,‬ואין אומר ואין דברים‬
‫משום גדול שיאמר כי הוא זה מילתא בעעמא במה שממאן במצות התכלת‪.‬‬
‫ואס היה בידם שוס טעם נכון ודאי לא הוי שתקי‪:‬‬
‫ששמענו כי מתנצלים בפני ההמון ובפני בעלי מלחשי לחשים שיש‬
‫בידם להשיב אלא שיראים להחווכח עמנו לאשר יודעים בנו‬
‫שנקפתם בדברינו ובעל כרחיהם יוכרחו להודות לדברינו‪ .‬אבל לא אחשוד‬
‫את הרב נ״י שיקבל זה ההתנצלות כי זה עצת קרח ועדתו כדאיתא במדרש‬
‫)נמד״י י״יז( אמר אם אני משיבו יודע אני בו שהוא תכם גדול ועכשיו‬
‫יקסחט בדבריו ואני מתרצה לו בעל כרחי מועב שלא אזקק לי יעו״ש‪:‬‬
‫‪Dili‬‬
‫לאם יאמר הרב נ״י אשר בהתגלות לבם לבד שאינם חפצים להעיל‬
‫התכלת בטליתם גילוי דעתא מילתא הוא דודאי ברור להם שהאימא‬
‫כגכז התכלת ואין אט מתויבים בתכלת ועל סמך זה אומר שאין לו להניח‬
‫דעת גדולי ישראל הודאי ולהחמיר מספק‪ ,‬תמה נקרא מה ראיה היא זו‬
‫מקןוגלות לבם‪ .‬הרי גם כבודו ג״י בכלל גדולי דורנו הוא שאינו מעיל‬
‫& התכלת בטליתו אף שבפה מלא הודה שאין ברור לו לומר שהאידנא‬
‫ע ט ושאין זה תכלת‪ .‬א״כ מטיב עצמו יוכל לירט טיבן של רחוקים שג״כ‬
‫אין בפיהם דברים נכונים וברורים אלא מחמת שנאה וקנאת איש מרעהו‬
‫מעוותין את הדין ואינם יורדין לעומק הדבר אלא כל אחד סומך על חבירו‪:‬‬
‫דאמעא‬
‫למשכוני נפשין אדרב נ״י דבמדת ענוה אחז צדיק דרכו‬
‫להנדיל מעלת זולתו ולהקמין ממלת מצמו כראוי לצדיק ונשגב‬
‫כמי״ב לאמור הנני ככל כלל פשוטי ממיט ואיני יורע בעיב ההלכה ורק‬
‫מיגי תלויות אל הגדולים אשר נ א ק לשמומ מה בפיהם‪ ,‬והיינו דקאמר‬
‫׳שאין לי להחמיר מספק ולהגיה הודאי דעת הגדולים המומרים מ ע ד‬
‫־שהם לרעתו רבים ערגו ויחיד ורבים הלכה כרבים ויש בזה סרך מ״ט‬
‫דאחרי רבים להטות‪ ,‬והגם דמדברי התום׳ בכמה דוכת׳ משמע דיכולין‬
‫להחמיר כדברי היחיד היינו דסברי כרעת התשב״ן בספר זוהר הרקיס‬
‫־)ני׳ ?ל״‪ 10‬דאמרם רובא דאורייתא היא מדקדוקי ודיני החוייה אבל לא‬
‫יתייב‬
‫עין התכלת‬
‫קיט ‪237‬‬
‫יחייב זה היותו מכלל המצות יעו״ש‪ .‬אבל לדעת מוני מצות שמנוי זה בכלל‬
‫המצות יש בזה סרך מ״מ ואין מקום לחלק בין להקל בין להחמיר;‬
‫אמנם‬
‫גם כי יהיה כווגח הגאון שיחיה ק ינדל התימה‪ .‬כי הגם שאנו•‬
‫במגיגו צרדגו בזה בכחובים אצלגו להמלץ במד ההמון עם‬
‫הנמנמים לקיים מצות התכלת דלא למיחשבינהו כפורקי מול מצות בזדון‬
‫בשאע גפש כי שגגה היא אצלם שסומכים מל הנדולים בחושבם לחםרון‬
‫ידיעתם שנדונינו הוא מחלוקת יחיד ורבים והלכה כרבים ועיקר העיק חל‬
‫על ראשיהם ומנהיגיהם שהמה בכלל המעכבים את הרבים מלעשות מצוה‬
‫שדינם מפורש ברמב״ם־)ה׳ ה״ה ש״ו הייי( ובש״ע יו״ד )הימן של״ד נעיף »( יעו״ש‬
‫וה׳ העוב יכפר אבל לכל העם בשגגה‪:‬‬
‫הרב ג״י מלבד דהגם כי קטן הוא בעיניו גדול הוא בתורה כמי״ב‬
‫אבל‬
‫ובמקום מצות ה׳ ברה מאירת עינים אין לו לאחוז במדת ענוה‬
‫אלא הרי הוא בכלל המנין לומר דעתו דעת תורה ולא על צד ההשמנה‪.‬‬
‫על אחרים המכונים בשם ״גדולים האוחזים בפלך השתיקה‪ .‬שהרי יש בזה‬
‫סרך לא תטשה דלא תטנה טל רב לנטות שבאה הקבלה מל זה בספרי‬
‫זוטא שלא תאמר בשעת מכין די לי שאהי׳ כרבי פלוני אלא אמור מה‬
‫שלפניך וע תוספתא סכהדרין)‪6‬״ג( ובספר המצות להרמב״ם ז׳יל ;מל*ס ר » >‬
‫ובחיבורו )ס׳ םנסדרין רש״י(‪:‬‬
‫אבל גם למה דאתזתו מדת הטנוה למיחשב נפשיה כפשוטי ההמון ‪ /‬לא‬
‫י מפני זה יצדק שיפול ברשת טעותם למיתשב נידוניגו למתלוקת‬
‫יחיד ורבים‪ ,‬שהרי מכמה טעמים גלוים וידועים לכל בר בי רב דחד יומא‬
‫ואפילו למתחילים גלוי ומפורש לכל דאין למיחשב נידונינו למחלוקת יחיד‬
‫ורבים שיהיה שייך בזת לומר יתיד ורבים הלכה כרבים ‪:‬‬
‫פשוט וידוע לכל שעד כאן לא קרינן אתרי רבים להטות ולא׳‬
‫א‬
‫תנינן יחיד ורבים הלכה כרבים‪ .‬אלא כשהרוב משיבים על‬
‫טענת היחיד ומראים פנים לדבריהם מאיזה טעם באו לתלוק‪ .‬אבל אם‬
‫דנין אותו בשתיקה גרידא ואין בפיהם מטנה ותשובה להראות פנים לדבריהם‬
‫להוציא מהכרעת דברי הצד המועט שכגגדם רק שבאין בעקיפין להתליט‬
‫ולומר שמבטלים דעת הימיר ברוב מכין מהסכמתם ורצונם בלבד או שיאמרו‬
‫שנשעכים על דעת אחדים מחכמי כדור המפורסמים שאוחזים ג״כ בפלך‬
‫השתיקה‬
‫י‪/‬‬
‫•‪238‬‬
‫עץ התכלת‬
‫השתיקה ואינם מודים לדעת היחיד וכדומה מהדחיוח‪ .‬ודאי אין נכנסין למטן‬
‫כלל למיתשב להו רובא לבטל דעת היתיד המדאה פנים של תודה ו ט ע ם‬
‫לדבריו דאין בעלי המתלוקת נכנסין למנין אלא כשזה מטמא ונותן ט ע ם‬
‫לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו כלשון הרמב׳׳ם ז׳׳ל ‪0‬־א מהי ממרים ה י י ( ‪:‬‬
‫ו ב ז ה נתבאר אצלינו בכתובים בקונטרס כללי ההלכה‪ ,‬הא דתניא‬
‫בתוספתא דמס׳ סנהדרין ‪/0‬׳ אין גמנין אלא במקום שמועה אתר‬
‫אומר משום שמועה וכולן אומרים לא שמענו ע׳׳ז מנין עומד אחד אוסר ואתר‬
‫מתיר אחד מטמא ואחד מטהר וכולן אומרים לא שמענו מנין עומד יעו״ש‪,‬‬
‫ומפרשי התוספתא נלאו לפרש תוספתא זו והגיהו בה ואנן בעניותין פירשנו לה‬
‫בלי שום הגהה רהכי קאמר אין כמכין אלא במקום שמיעה‪ .‬כלומר אין‬
‫עומדין להיות נכנסין למנין להכריע על פי הרוב אלא היכא שהתולקין כל‬
‫אתד מראה פנים לדבריו מפי השמועה וצורתא דשמעתא וכהאי דירושלמי‬
‫ברכות )ש ^ ותוספתא דאהלות )*׳־י( אמרו הואיל ויש כאן מטמאין ויש כאן‬
‫כלומר‬
‫^‬
‫מטהרין נעמוד למטן יטו״ש לאפיקי ^‬
‫כליגד•‬
‫ל^‬
‫ל‪ 1‬י‬
‫שמראה פגים לדבריו מצורת ה ש מ ו‬
‫שחולקים ולא סבידא להו להסכים ואין נותנים טעם לדבריהם מצורת‬
‫השמועה‪ ,‬מנין עומד כלומר המנין טומד מלמנות סאין נכנסיןלמנין שהרו‬
‫יכריע גגד דטת היחיד אלא נקטינן כוותיה דהן־ שאמר משוס שמועה‬
‫אע״ג שהוא יתד והם הרבים דכיון שאין גותנים טעם לדבריהם מצורת‬
‫השמועה כמאן דליתנייהו דמיא דכמו שאומרים איני יודע נינהי לקי״לבמס׳‬
‫סנהדרין )יי( שכל האומר איני יודע כמאן דליתא דמי‪ .‬וכן אתר אוסר‬
‫ואחד מתיר כר כלומר וכל אחד מראה פנים לרבדיו מצורת השמועה וכולן‬
‫אומרים לא שמענו כלומר שבלי מעם מסכימים לדעת אחד משני החכמים‬
‫החולקים זאינם מראין פנים לדבריהם מצורתהשמועה‪ .‬מנין עומד‪ .‬המכין‬
‫עומד מלמנות ואין אותן התכמים אעפ״י שמרלונס מסכימין לדעת אתד‬
‫משני הסכמים אין נכנסין למטן להכריע על פי הרוב דכיון שאין נותנים‬
‫טעם לדבריהם נמאן דליתנייהו דמיא‪ .‬והדרינן לכללא דאמרי׳ במס׳ ע״ ז‬
‫)י‪ (:‬היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה‬
‫אחד מהם גדול מחבירו כו׳ הלך אחריו ואס לאו הלך אחר המחמיר‬
‫ריב׳׳ק אומר בשל תורה הלך אחלי המחמיר בשל סופרים הלך אחר מ ד ק ל‬
‫׳יעו״ש‪ .‬וא״כ בטרוניט שאין אומר ואין דברים משים אחד מהגמגטיס להטיל‬
‫ח י‬
‫עה‬
‫יכו‬
‫י מ י‬
‫מ ש י ם‬
‫ן י מ ר י ם‬
‫ש מ י ע ה‬
‫ש מ כ ג ט‬
‫ב‬
‫התכלת‬
‫עין התכלת‬
‫קכ ‪&39‬‬
‫התכלת במליתם שום מעם לרעתם מצורת השמועה וההלכה‪ .‬א״כ פשיטא‬
‫שאין נכנסין למטן כלל ואין גידונט ענין כלל למיחשביה מחלוקת יחיד‬
‫ורבים‪ ,‬והגם ששמענו אומרים שיש להם טעם אלא שאין רוצים לגלותו‬
‫מטעם הכמוס א ת ם ‪ .‬אכן גם בכהאי גוונא אין נכנסין למטן ונמאן‬
‫דליתנייהו דמי דכיוז שאינו יכיל להוציא טעמו לאור כנשתתק או מת דמי‬
‫דפסק הרמב״ם ז״ל )הלטה *הדריו סיי היל( ובטוש׳׳ע תו״מ )סייין יח( אמר‬
‫אחד יש לי ללמד זכות ונשתתק או מת קודם שילמד זכות ויאמר מאיזה‬
‫טעם מזכה הרי הוא כמי שאינו יעו״ש‪ .‬ומקור דבריהם מש״ס סנהדרין‬
‫)»‪ r.‬בעא מיניה רב אתא בר הונא מרב ששת אמר אמד מן התלמידים‬
‫יש לי לל‪:‬זד עליו זכות ונשתתק מהו מנפח רב ששת בידיה נשתתק אפילו‬
‫אתר בסוף העולם נמי התם לא קאמר הכא קאמר מאי מי אמרי׳ אי לא‬
‫אשתתק הוי ממש בדבריו וצריך לסתור את הדין או טמא דלא םגי עד‬
‫שהוציא דבריו וטעמו לאור יעו״ש‪ ,‬ואע״ג דלא איפשטא האיבעיא סבירא‬
‫להו להפוסקים ז״ל דלא שבקינן פשיטותיה דרב ששת מקמי ספיקא דרב‬
‫אתא בר הונא ועי׳ ירושלמי סנהדרין )סיף פוי‪ ,‬ממי הדי!( וכ״ש היכא דאיתא‬
‫קמן ולא אישתקל מילוליה ורק שאומר שאינו יכול להוציא דבריו וטעמו‬
‫לאור מטעמים כמוסים בלבו שאינו נכנס למנין כלל ראן* רב אתא בר הונא‬
‫לא קא מיבעיא ליה אלא בנשתתק דוקא דיש לתלות ולומר אלו לא נשתתק‬
‫היה מגלה טעמו‪ .‬אבל בלא נשתתק רק שאומר שאינו רוצה להוציא טעמו‬
‫לאור מטעם הכמוס בלבו גם רב אתא בר הוגא לא קא מיבעיא ליה דודאי‬
‫דברים שבלב איגן דברים ותליגן דלית ליה טעמא כלל ואינו נכנס ל מ ק‬
‫וכל זה פשיט וברור‪:‬‬
‫אם אפילו הוציאו מפיהם איזה טעם מה שנמנעים להטיל‬
‫ב‬
‫התכלת גי׳כ אין בהסכמתם הורת רוב להיות נידון בדין יחיד‬
‫ורבים הלכה כרבים שהרי הלכה פסוקה היא בחשו׳ הרפב״א הובא להלכה‬
‫בב״י חו״מ )‪0‬יני׳ ע‪ >:‬ובכנה״ג )‪ (=5‬ובסוף ספר גט פשוט כלל ראשון וז״ל‬
‫דבר ברור הוא זה שאץ הולכין אחר הרוב אלא כשרבו מל המועט מתוך‬
‫משא ו מ ק של כולם אבל לא כשהמיעיט אינגו עמהם במעמד אחד דאמרי׳‬
‫שאלו היה שם אותו אחד שמא היה מראה פגים להפוך כל מה שהסכימו‬
‫הרוב דודו לו הרוב בכך‪ ,‬ואין רוב בכל מקום אלא רוב הבא מתוך הכלל‬
‫ומתוך משא ומתן‪ .‬אבל רוב הנפרד מן הכלל שמין או שמין או בוצעין‬
‫לעצמל‬
‫אמנם‬
‫‪240‬‬
‫עץ התכלת‬
‫לעצמם שלא מתוך משא ומתן עם הכלל לא פשו ולא כלום ע״כ‪ .‬והביאו‬
‫ג״כ הרלב״ת באגרת הסמיכה יעו״ש והגם שבנידון הרלב״ח בענק הסמיכה‬
‫חלק עליו הר״י בי רב לא פציג עליו בזה אלא משום שהוכיח דהתזרת‬
‫הסמיכה ליושנה אין צריך משא ומחן ומעמד חכמים שישאו ויחנו כפי‬
‫דעחם וםברחם רק בהסכמה גרידא מצר הרצון סגי' יטו״ש‪ .‬אבל מורה‬
‫הוא לדין חשובה הרשב׳׳א דבדבר דצריך משא ומתן בסברא ועעם דצריך‬
‫שיהיה הרוב'מתוך הכלל אבל רוב גפרד מהכלל לא חשיב ר ו ב ‪.‬‬
‫‪ i l T W D I‬בעגין מניעת עשה של תורה להיות נמנע מלקיים מצות הטלת‬
‫תכלת דודאי לא סגי הסכמה גרידא לבעל עשה של תורה‬
‫אלא צריך הכרעת תכמי התורה בעעמים וסברות מצורת השמועה‪ .‬הוא‬
‫פשוע ומבואר שאין מועיל כאן הסכמת הרוב אלא ברוב הבא מתוך הכלל‪.‬‬
‫וכיון שאנו בעניינו נשאנו ונתגגו מם כל תכמי ישראל שהרי הגיע אליהס‬
‫מאמרנו שהוציאנו לאור והם לא נשאו ונחנו עמנו רק מה שהראו לנו‬
‫התגלות לבם שאיגם חפצים במצות התכלת כל כהאי גוונא הדבר מבואר‬
‫מחשי׳ הרשב״א הנ״ל שאין בהסכמתם תורת רוב כיון שאיגם רוב ה א‬
‫מן הכלל אלא נפרדים מהכלל דלא משו ולא כלום וכמאן דליתנייהו ד י ‪.‬‬
‫ב‬
‫מ‬
‫ומלבד‬
‫זה אף אם נתזיק נירונינו לרון בי׳ דין יחיד ורבים ונבוא‬
‫ג‬
‫למנין‪ ,‬באמת ת״ל אתנו רוב בנין ורוב מנין‪ ,‬דמאחר‬
‫שנתבאר דלא נכנס למנין אלא מי שמראה פנים לדעתו מצורת השמועה‬
‫ולא מי שעומד על דעתו מהסכם רצונו בלבד בלא טעם יסברא‪ ,‬א ״‬
‫הגס שרבים המה מהמון הטם אשר מקלם יגיד להם ואינם מטילים תכלת‬
‫בטליחם אבל רובם איגם בגי חורה שידמו לומר כי הוא זה בטטם הדבר‬
‫מה שנמנעים להטיל התכלת‪ .‬וגם החכמים שבהם רובם אשתמוטי קא‬
‫מישתמטי מייקיים מצות תכלת מתמת שרשות אתרים עליהם להיות זנבות‬
‫לשועלים וצריכים להתניף ראשים שלהם וכאשר שמענו מהרבה חכמים‬
‫שבהם אשר בפה מלא מתאוננים טל אשר אין לאל ידם להטיל התכלת‬
‫בטליתם מיראת מהני בדייני ואינשי דלא מעלי שמאיימין עליהם ומונטים‬
‫אותם מלהטיל התכלת בטליתם‪ .‬וא״כ כל הנהו אינם נכנסין למנין כלל‬
‫ולא נשאר להיות נכנסין למנין ממפלגה הנמנעים ממצות תכלת רק מיעיכד‬
‫ימיעוטי איזה חכמים ידועים שיש בכחס על צד הדחק ליתן קצת פני‪5‬‬
‫מסבירות‬
‫כ‬
‫עין התכלת‬
‫קכא ‪241‬‬
‫מםבירוח לדבריהם‪ ,‬אמנם אשר אחנו החרדים על דבר ה׳ לקיים מצות‬
‫התכלת‪ ,‬הנה מלבד חכמי התורה אשר ביניהם חברים המקשיבים לקולט‬
‫אשר כח בידם ללתום במלתמתה של תורה ככל גדולי זמנינו המפורסמים‬
‫והרבה מהם מגדולי ההוראה יושבים לכסא יוסף ה עליהם‪ .‬מלבד זה‬
‫רובם ככולם זרע ברך ה׳ מופלגי חורה יודעים מה שלפגיהם בקיאים‬
‫בסיב התלזון וסימגיו ויודעים לאסהודי סברא ממה שכחוב במאמרגו שפוט‬
‫טמוט חול ופתיל הכלח שעפ״ז שפטו בדעחם בראיוח והוכחות המתקבלות‬
‫על הלב וגמרו בלבם לקיים מצות תכלת‪ .‬א״כ הרי כל אלו מצטרפים‬
‫למטן דעות להכריע במנינם גם אם יפקפקו ע ד ם קצה מהגדולים שהרי‬
‫במחלוקת תכמים יכול הרב ללמד לתלמידו בשעת הדין ונמנין בשנים למטן‬
‫דעות אע״פ שהתלמיד צריך לגמרי׳ ולסברא דרבו כמבואר מסוגיא‬
‫דסנהדרין גלי‪ (.‬אמר רב שוגה אדם לתלמידו ודן עמו בדיגי גפשות ופירש״י‬
‫שינה אדם לתלמידו ומראה לו פנים לזכות ולחובה בתוך הדין ודן עמו‬
‫ונמנה עמו או לזכות או לחובה ומטין הדין על פי התלמיד כאחד מן‬
‫הדיינין‪ .‬מיתבי הטהרות והטמאות האב ובנו הרב ותלמידו מונין להם‬
‫שנים דיני ממוטח ודיני נפשוח כו׳ אין מונין להם אלא אחד כי קאמר רב‬
‫כגון רב כהנא ורב אסי דלנמרי׳ דרב הוו צריכי ולסברי׳ דרב לא הוו‬
‫צדיכי ופדש״י הטומאות והטהרות שהוראתן ביתיר ואין בהם מכין אלא אם‬
‫כן תולקין בדין וצריך לעמוד למטן אם רבו המטמאין או המטהרין מוטן‬
‫האב ובכו או את הרב ותלמידו בשכים‪ ,‬אבל דיכי מעוכות וכפשות שמכין‬
‫שלהם אף בתתילת הדין מן התורה שזה צריך שלשה וזה צריך עשרים ושלשה‬
‫כו׳ אין הרב ותלמידו נ מ ק אלא אחד ומשני כי קאמר רב דתלמידו נמנה‬
‫אף בדיגי כפשות לא אמר אלא כגון רב כהנא ורב אסי דלגמרי׳ הוו צריני‬
‫למה ששמע מרבו אבל לסבריה למצוא ראיות וליישב הטעמים לא הוו‬
‫צריכי הילכך גברא באפי נפשיה הוא דאי משום גמרא דשמע מיטה כל‬
‫ישראל נמי ממשה קבלו ואין אלו טעמים הבנת לבו דנימא אם היתה‬
‫חכמתו מפי רב אחר הוי אומר טעם אחר ע״כ יעו״ש‪ .‬אלמא דבטהרות‬
‫והטומאות שהוראתן ביחיד ואין בהם מכין אלא א״כ חולקים אפילו בדצריך‬
‫נמי לסברי' דרבי מונין לו בשתים כל כמה דהרב מסביר לי׳ וסביר‪ ,‬וכן‬
‫כפסק להלכה ברמ״א בחו״מ )כמון יח מ ד ף ס( דלטכין או״ה או דיני טומאה‬
‫וטהרה אפילו צריך לסברה הרב מוכין להם שטם‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫טז‬
‫‪16‬‬
‫וא״כ‬
‫‪242‬‬
‫עין התכלת‬
‫ןא״כ בטרונט אשר ת״ל כבר הטילו תפלת מוליחם יותר מחמשה משר‬
‫אלן* איש ורובן תלמיד חכמים טנהו וזמירא לבהון מסברי ליה‬
‫וסבר ־ואחר שכשאו וננאו במאמרט משו ממשה וקבלו מליהס חיוב המצזה‬
‫ובקיאים במיב אוחה ההלכה מל בורי פשימא למצטרפק למגק רוב למות‬
‫לכטל למת היחידים מתכמי הרור המעוותין את הרין הגם שיהי׳ קצת בכחס‬
‫להראות פטם מסבירות באחיזת מיגים‪:‬‬
‫ן א ל תחמה מלן בזה ממה שכתב הרא״ה בספר החינוך ימצים סח( כמכין‬
‫מצוח אחרי רבים להטוח וזה לשוט ולפי הרומה שבחירת רוב זה‬
‫הוא בששט הכתות החולקות יורמות בחכמת התורה בשיה שאין לומר שכת‬
‫חכמים מוממת לא תכריט כח בורים מרובה ואפילו כיוצאי מצרים רק‬
‫כששוין בחכמה או בקירוב אמרה תורה שלא גסור מרמת הרוב בין‬
‫שיסכימו לאמת בין & יסכימו לאמת לפי למת השומע נו׳ ימו״ש ויש‬
‫סמוכק לדבריו מסוגיא ליבמות )יד‪ (.‬כי אזליגן בתר רובא היכא ד ט הדדי‬
‫מגהו הכא ב״ש מחדרי טפי ועיין תום חגיגה »״‪ :‬דיס <א( וא״כ כ״ש תלמיד‬
‫‪ 1‬א ך יצטרה‬
‫ללא גמיר ולא סביר רק בהוראה אחת שלמד‬
‫למטן ללחום בשער מם בעלי תריסין רפקיע שמייהז אשר קטגס ע<‪-1:‬‬
‫ממתנם‪ ,‬ועל כרחך צריך לפרש הסוגיא דםגהררין הנ״ל דמיירי כששתי‬
‫הצדדים שוות בחכמה ומי׳ חידושי רמב״ן)פס(‪:‬‬
‫באמת הדבר מבואר ומפורש להדיא בירושלמי )יש מיק( להוריות‬
‫עלה ששגיט הורו ב״ר וידע אחר מהן שעמו או תלמיד שהוא‬
‫ראר להוראה ומפרש עלה רב אימי בשם רבי שמעון ‪ p‬לקיש כנין שמעון‬
‫בן עזאי יושב לפטהם מה נן קיימין אם ביודע כל התורה זאיט יודע‬
‫אותו הדבר אין זה שמעון בן עזאי ואס ביודע אותו הדבר ואינו יודע‬
‫כל התורה שמעון בן עזאי הוא אצל אזתז הדבר ימז״ש‪ ,‬הרי מבואר שתלמיד‬
‫שיולמ בדבר אחד ממצות התורה ובקי במיב אוחה ההלכה הוי מליו כל‬
‫תורת חכם שהגימ להוראה לגבי אותה ההוראה כשנשאל מלי ומכרימ מפי‬
‫לגבי אותו לנר מחכם גחל שיולמ בכל התורה טלה ואינו בקי בנדב‬
‫אותו ל ב ר ‪:‬‬
‫דאמריק בירושלמי חגיגה <סי‪0 6‬״ח( אמ״ג ראתמד ממנין זקנים‬
‫!הנס‬
‫לדברים יחידים והוא שיהא ראוי לכל הדברים כהדא דריב״ל מגי‬
‫לכל תלמידיי והיה מצטער מל חד דהוה בכי בעייגוי ולא יכול מ מ ט י ת י ‪/‬‬
‫וימניני׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ב ש ע ת‬
‫ה ד י‬
‫הי‬
‫אמנם‬
‫‪,‬‬
‫קכב *‪24‬‬
‫עין התכלת‬
‫וימניני׳ לדברים יחידים הדא אמרה הראוי לפל הרבדים ראוי לדבר ‪6‬מד‬
‫ושאינו ראוי לכל הדברים אפילו לדבר אחד אינו ראוי ימו״ש ומשמע שאין‬
‫חילוק בין שאינו ראוי לכל הדברים מחמת חסרון שמופו כעובדא דריב״ל‬
‫;זהי׳ סומא בעינו‪ ,‬בין שאיט ראוי לכל דבר מחמח חסרון חכמה‪ ,‬דבכל‬
‫מנין אן! למה שראיי אין ממנין אוהו ו ק פסק הרמב״ם ז״ל להלכה‬
‫)ס״ל מם׳ סנםייין סי‪ (0‬יעו״ש בלח״מ‪ .‬אכן הדבר פשוט דהך דריב״ל לא‬
‫איתמר אלא שלא למנית אותו בסמיכה או נתינת רשוח לענק שיהא פעור‬
‫מלשלם אם ט ע ה ‪ ,‬אבל כשבא להורות בלא סמיכה אין צריך להיות ראוי‬
‫לכל הדברים אלא כל שבקי בעיב הלכה אחת ראוי לתורות בה דשמשן‬
‫בן מזאי הוא אצל אותו הדבר‪ .‬ותדמ שהרי הסומא כשר וראוי להורות‬
‫ולדין בדיני ממונות אע״פ שאין ראוי לכל הדברים ורק כשבא למנותו‬
‫להיות מוסמך קי״ל מהדא דריב״ל דלא מהגי מד שיהא ראוי לכל דבר‪.‬‬
‫והוא הדין נמי לענין חסרון חכמה כל שאינו בא להיוח חכם סמוך אין‬
‫צריך שיהא ראוי ובקי להורות בכל התורה כולה אלא בטיב אותה הלכה‬
‫שנשאל טלי׳‪ ,‬וחילוק זה מבואר ג״כ מדברי רמ״א ביו״ד)‪0‬י«ן י מ ג כי״ד(‬
‫וז״ל נראה לי שמותר לתת מורנו לאחד שיסדר נימין ואמ״פ שמדין הסמיכה‬
‫שבימים הראשונים לא הי׳ דינא הכי מ״מ טכשיו אינו אלא נטילת רשות‬
‫בעלמא ושרי יעו״ש וכוונתו ברורה כמ״ש הש״ך «*( שמדין הסמיכה אין‬
‫סומכין אלא למי שבקי להוריה בכל התורה כולה אבל סמיכת מורנו שבזה״ז‬
‫שאינה אלא נטילת רשות בטלמא‪ ,‬למה שראוי ראוי וכל שיודט בטיב גיטין‬
‫וקידושין עוסק עמהם‪:‬‬
‫ומיושב‬
‫‪,‬‬
‫»‪>r‬‬
‫י‪ (.‬או זקן שאין ראוי‬
‫בזה לשון רש״י ז״ל במס הוריות‬
‫לבנים‪ ,‬וקשיא לי מפני מה אין ראוי להוראה ע ״ כ ‪ ,‬ולכאורה‬
‫תמוה הא הדבר פשוט משום דאינו ראוי להיות סמוך בסנהדרין לכל‬
‫הדברים וממילא אף לדבר אחד אינו ראוי להיות סמוך בסנהדרין כהדא‬
‫דריב״ל‪ ,‬ובדיני נפשות ודאי אינו ראוי להיות יושב בסנהדרין משום שאיט‬
‫רתמני כדאיתא בסנהדרין )לי‪ (:‬יטו״ש בפירש״י אכן לפי תילוק הנ״ל נראה‬
‫פשוט דבאמת לאו לטנין פירושא דמתני' קא קשיא ליה לרש״י אלא אדקרוק‬
‫לישנא דמתני דכייל לי׳ בכלל שאין ראוי להוראה והרי ראוי הוא להוראה‬
‫בלא סמיכה ומיין לת״מ )שי״ג מה׳ עגוש סיא ר״ס או וקן( ‪:‬‬
‫אמנם‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪244‬‬
‫אמנם‬
‫מה שמבואר מדברי הרא״ה בספר החינוך דאף בשני כתות‬
‫חכמים שהגימו להוראה שאינן קרובין להיוח שוה בחכמה הולכין‬
‫אחר הגזולה בחכמה אפילו כננד רוב מנין‪ .‬אינו אלא בזמן שהסכמת הרוב‬
‫הוא בצד המקילין‪ ,‬אבל בזמן שהסכמה הרוב הוא בצר המחמירים א ע ״ פ‬
‫שהם קטנים מצד שכנגדם אזלינן בחר רובא‪ ,‬דהרי גם בדליכא רובא כמי‬
‫קי״ל כריב״ק בפ״ק דעכו״ם ‪ (.0‬רכל מקום ששנים חולקים זה אוסר וזה‬
‫מחיר לעולם בשל חורה הלך אחר המחמיר ואע״פ שחבירו גדול הימנו‬
‫בחכמה ובמנין וכדפםק הרמב״ם ז״ל בה׳ ממרים )»‪ q‬פ״א( וכמו שביאר‬
‫)‪:‬ס( מרן הקדוש הכ״מ ז״ל יעו״ש וכן נפסח להלכה בכללי הוראה שביו״ד‬
‫)כימן ר » ( וביאר הש״ך )שם( דגדול במנין אינו ברוב דעוח רק שיש לו‬
‫בישיבתו יוחר חלמירים מאצל חבירו‪ ,‬והר״מ ן׳ חביב בסוף ספרו ג‬
‫פשוע )פלל ראשון( כתב לפרש בפשיטות דאפילו ברוב דעות כל כמה שלא‬
‫נשאו ונתנו במעמד אחד הלך אחר המחמיר דלא אזלינן בתר רוב ד ע ו ת‬
‫בכהאי גוונא וכמו שנתבאר לעיל )אוה ג( מדברי הרשב״א ז׳׳ל י ״‬
‫ומעתה מבואר דכ״ש הוא שבזמן שהסכמת הרוב הוא בצד המתמידים דאזלי ן‬
‫בתרייהו אה אם צר המומס גדולים בחכמה עליהם דלא משגחינן בחכמול‬
‫כל עיקר להוציא מסברת המתמיר‪:‬‬
‫רללא דמילתא דדברי הרב מקוטנא נ״י שכתב ודעת הגדולים ש ה א י א‬
‫נגנז התכלח ושאין אנו מחויבין בתכלת כוי מרפסץ איגרא ואיי‬
‫להם על מה שיסמכו לומר כי הוא זה בכוונתו ולא שייך אף לומר עליהם‬
‫שהוא סברא כרסיית רק דברים מבוהלים ודחופים‪:‬‬
‫‪1‬אם יאמר הרב נ״י ששמעו אזכיו דבר מאתריו אשר המכונים בשם‬
‫גדולים הריצו אגדותיהם אליו כי לגודל שגאתם וקנאתם לט קשרו‬
‫עלינו קשר שיתאספו כולם עד שיהי׳ בבירור הרבים בדעה אתת ע ד נ ו‬
‫ועשו ביגיהם שאף אם אתר שישאו ויתנו עמגו ויראו שתאמת אתנו לא‬
‫יקבלו דברינו ויתעקשו בסברות מזויפות לדחות דעתינו‪ ,‬וא״כ ממילא‬
‫פשוטי ההמון והרב נ״י במידת עטתנותו בתוכם אשר אינם יודעים ב ע י‬
‫ההלכה בין ימיגס לשמאלם מוכרתים המה לקבל דעת הרבים משוס אתרי‬
‫רבים להטות שהתורה מסרה כל מתלוקת תכמים כפי הסכמת הרוב בכל‬
‫אופן שתהי בין אמת בין שקר חלילה‪ ,‬וזה כוונת הרב נ״י באמרו ודעת‬
‫הגדולים שהאימא ענז התכלת כו׳ כלומר שיודע דעתס שכן קשרו קשר‬
‫ביגיהם‬
‫מ‬
‫ע ו‬
‫ש‬
‫כ‬
‫לג‬
‫ב‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫קכג ‪245‬‬
‫ניניהם שלא יודו על האמח רק כולס יאמרו פה אחד לבטל המצוה כדי‬
‫לבטל דברינו והנם שבאמח שקר בימינם מ״מ הרי הם הרבים ועל כרחו‬
‫אין לו להניח דעי ם הודאי אף שהוא בטקשוח וחרמיח ולהחמיר מ ס פ ק ‪:‬‬
‫גם זה הבל ורעוח רוח‪ ,‬דעד כאן לא אמרה תורה אחרי רבים‬
‫אכן‬
‫להטוח אלא בזמן שאין חשד טל הרבים החולקים שיטו הדין בזדון‬
‫לבם רק בשוגגים או מוטעים או אפילו במוסלפים שעומדים על דעחן‬
‫בעקשות הלב מלהכיר האמת אבל כל שחושדין אותן במזידין שיודעים את‬
‫האמת ומתכווכין למרוד בה ולהוציא משפט מעוקל בכת הסכמת הרוב‪.‬‬
‫בכהאי גווגא אץ עגין כלל להכחיש ולשקר דבריהם בטעמים וראייה‪ ,‬שלא‬
‫יועיל כלל גגד הסכמת הרוב‪ ,‬אכן בכה״ג כל איש ואיש מישראל שחושד‬
‫אותן במזידין מוזהר הוא בלאו שלא לכמוש אחרי הסכמת הרוב בזה‪ ,‬והוא‬
‫מה שאמרה תורה לא תהי׳ אחרי רבים לרעות וביאר רבינו יוגה בשערי‬
‫תשובה )כי»ן נ( שהוזהרנו בזה שלא להתחבר אל המסכימים אל העולה‬
‫כענין שנאמר )ילפיס מ( לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר‬
‫עכ״ל ורמז בזה לסוגיא דמס׳ סנהדרין )ט‪ (.‬מאי קשר רשעים שבנא הוי‬
‫דריש בתליסר רבוותא חזקי׳ הוי דריש בחד סר רבוותא כי אתא סנחרב‬
‫כי׳ הוה קא מסתפי תזקי׳ אמר דילמא תם ושלום נטיה דעתיה דקב״ה‬
‫כתר רובא כו׳ בא נביא ואמר לו לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם‬
‫הזה קשר כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין יעו״ש‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫בכידוכיכו הנם שקשרו עלינו קשר שיעשו בזדון לבם הסכמת‬
‫הרוב לבעל מצות ה׳ לא הועילו כלל כי קשר רשעים אינו‬
‫מן המנץ וכל איש ואיש מישראל שניכר לו קצת לתשוד אותן במזידין וכ״ש‬
‫הרב נ״י שיודע בזדון לבם הוא מוזהר בלאו דלא תהי׳ אחרי רבים לרעות‪:‬‬
‫דתניא במס׳ ר״ה )כה‪ (.‬אתם אתם אתם שלפה פעמים אתם אפילו‬
‫והא‬
‫שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין יעו״ש היינו דוקא‬
‫בקידוש החולש דרבי התם קרא בהדיאאבל בכל הוראות שבתורה הדבר‬
‫פשיע שאפילו הורו ב״ד הגדול שהם עמוד ההוראה באיזה מצוה שלא כדין‬
‫במזיד אינו נקרא הוראה וכדחנן בפ״ק דהוריות <ה( הורו ב״ד מזידין ועשו‬
‫כל הקהל שוגגין מביאין כשבה ושעירה ופירש״י הורי ב״ד מזידין ועשו כל‬
‫הקהל‬
‫‪246‬‬
‫עין ה ת כ ל ת‬
‫הקהל שוננין לא הוי הוראה מעליא דאם כל עדת ישראל ישגו כתיב י נ פ י ק‬
‫שוגגין בל׳ד והכא הוי ליה שגגת מעשה בלא הוראה ומביאין כל אחד מן‬
‫הקהל כשבה או שעירה דכיחיד דמי יעו״ש‪:‬‬
‫נס במס׳ ר״ה )שס( גבי קידוש החורש גראה ג׳׳כ עיקר‬
‫הגירסא דלריך להיות אגוסים במקום מזידין שכן הוא הגירסא‬
‫בתו״כ )‪D‬׳ אמיר שישס מ ושם( וכך היתה הגוסחא )״( לפגי הראשוגים הדאב״ר‬
‫והרא״ש ורביגו הלל בפירושם להתו״כ )שם( יעי״ש וכן הי׳ גירסת הרמב״ם‬
‫במס׳ ר״ה )שם( כמו שהעתיק בה קידוש החורש ‪0‬״י ׳׳י( ויעו״ש בהגהות‬
‫מיימגות ובאמת גראה שגירסא זו של הרמב״ם היא עיקרית בש״ס דלפי‬
‫גוסחתגו תקשי דבין אס קחני להו בסדר לא זו אף זו בין אם קתני להו‬
‫בסדר זו ואין צריך לומר זו הוי לי למתגי מזידין או בראשונה או באחרוגה‬
‫ולא באמצע ועי׳ בנמוקי תורה להרמב״ן ז״ל פ׳ שופעים ובהשגותיו לסהמ״צ‬
‫שורש ראשון ולא עת האסף פ ה ‪:‬‬
‫ו ב ע י ס ל א דמילתא אם כווגת הרב ג״י על אלו העומדים לערכו‬
‫מגדולי זמנינו מלבד כל מה שכתבנו עוד יש להתפלא‬
‫י‬
‫עובא איך סליק אדעתיה למיסמך על אלז גלזלי זמגיגז העומדים לנגדנו‬
‫למיחשבינהו רבים‪ ,‬מי המה מגדולי זמגיגו העומדים לנגדנו הרי כמעט‬
‫כולם כל אחד בערכו טעים טעמא דאיסורא בהוראה שאיגה הוגנת‬
‫ומכשילים אח הרבים באיסור חמץ החמור‪ ,‬מהם שהקילו לטחון קמח של‬
‫פסח ברחיים שעם מכונה העלוואטארין‪ ,‬ומהם שהעיזו פניהם ע ד מרן‬
‫רמ״א ז״ל והקילו לטחון בכיסים ישנים של כל השנה וכבר הוצאנו מודעות‬
‫על ז ה ‪ ,‬ומהם שנתנו הכשרים על תמצית חומץ וכבר נתגלה קלונם ברבים‬
‫מהוראות פיהם שהכשילו את ישראל בזדון לבם חמש שנים רצופים וכבר‬
‫הוצאנו מודעות גם על ז ה ‪ ,‬ועל כולם מה שהכשילו את ישראל לעבוד‬
‫עבודת קרקע בא״י בשגת השמטה‪ ,‬ואיך יעלה על הדעת שאלו יכנסו‬
‫למניין לסמוך על דעתם‪ ,‬השחא רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון בן‬
‫יהוצרק במס׳ סנהדרין )נס‪ (.‬דצדיקים גמורים הוו ורק משוס דלמדו זכות‬
‫על ההוא גברא דקא כריב בשביעית ואההוא גברא רהוה כסת בכרמו ׳‬
‫בשביעית אמר עלייהו ריש לקיש כדאתא קמי רבי יוחנן בגי אדם החשודים‬
‫על השביעית כשרין לעבר שנה הדר אמר לא קשי׳ לי מידי דהוי אשלשה‬
‫רועי בקר ורבנן אחשבינהז סמוך והדר אמר לא דמי התם הדור אימנוהו‬
‫‪1‬באמת‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫רבנן‬
‫קבד ‪247‬‬
‫עין התכלת‬
‫רבנן ומכרוהו לההוא שתא הכא קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן‬
‫המניק ואף רבי יוחנן לאמר ליה לריש לקיש לא מקא ופירש״י ז״ל שאתה‬
‫קורא אותן רשעים אכן מללא השיב לו שקורא אותן רשעים שלא כלין וכן‬
‫מהא לכי אתו לקמיה לרבי יוחנן אמרו ליה קרי לן רועי בקר ולא אמר‬
‫ליה מר ולא מידי אמר להו ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמינא לי משמע‬
‫שגם רבי יוחנן לא פלינ עלי דר״ל בעיקר הדין שמעשה סגיגוריו לרשע‬
‫מותר לקרותו רשמ ולהכי אמר להו ואי קרי לכו רועי צאן שהוא זילזול‬
‫יותר דהגם דכל סתם רועה אפילו רועה בהמה גסה פסול מיהו יש תילוק‬
‫בין רועי בהמה גסה לרועי בהמה דקה דחעי בהמה גסה מעלין ולא‬
‫מורידין ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין כדאיתא במסכת עכו״ם‬
‫)כי‪ .‬ושם( ועיין חו״מ ) כ י ף סימן תנה( ובסמ״ע )‪:‬ס סימן לד המיף יג( ולהכי קאמר‬
‫להו דאף אם הי מזלזל אתכם יותר וקרי לכו רועי צאן דלא מורידן ולא‬
‫ממלין מאי אמינא לי׳ הרי כדינא עביד ורק שלריש לקיש קאמר דא עקא‬
‫מה שאתה רוצה לפרסם ולהכריז עליהם שהם פסולים שהרי מכל מקום‬
‫קודם הכרזה דיניהם דין שאפילו גזלן דרבנן אינו נפסל עד שיכריזו עליו‬
‫וכ״ש אלו שאין עליהם רק מה שנעשו סגגוריא לרשעים והם לא עשו בעצמן‬
‫שום דבר ר ע ‪:‬‬
‫אינו מובן באמת מאי כולי האי אדרבה הוי דן את כל‬
‫אדם לכף זכות תנ!‪:‬‬
‫נראה שמה שלמדו עליהם זכות ג״כ לא הומיל אלא דלא מברי מל‬
‫אכן‬
‫איסור תורה אבל איסור דרבגן מיהו מבדי גס אף אחר הסגגוריא‬
‫שעשו וממילא הם רשעים דמאן דעבר אדרבנן שרי למקרי' עבריינא‬
‫כדאמרי׳ במסי שבת )מ‪ (.‬ורשע נמי מקרי כדאמרי' ביבמות ) כ ‪ , ( .‬והיינו‬
‫דמה שלמדו זכות יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך מ״מ עבר אררבנן‬
‫כמו שהשיב ריש לקיש הלב יודע אם לעקל אס לעקלקלות כלומר והי צריך‬
‫לעשות פעולה מפורשת שלא יהי׳ מקום לחשוד אותו כדאמרינן נ מ ס שבת‬
‫)»‪ (.‬דחיישינן לחשרא יעו״ש וכן נמי מה שלמדו עליהם זכות יכול לומר‬
‫אגיסעון אנא ופירש״י שכיר בקרקע עכו״ם וג״כ עבר מל כל פנים אדרכנן‬
‫שהרי אין עוררין עם העכו״ם בשביעית כדאמרינן במס׳ ניכוין)דף » <שס(‬
‫וגם לפי' שני של רש״י משום ארנוגא ג״כ עכ״פ תשרא איכא שהרי משום‬
‫ארנונא לא הוחר אלא חרישה ראשונה ולא מרישה שני כדפי׳ הראב״ד‬
‫בפירושו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ולכאורה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪248‬‬
‫בפירורו לתו״כ )פישס נ » ‪ 0‬מהירושלמי יעו״ש ומאן דחזי לי׳ חורש אינו יודע‬
‫אם הוא חרישה ראשונה ואם הוא משום ארנונא כלל ונכלל הוא בחשובת‬
‫ריש לקיש הלכ יודע כר ורק לאינהו למדו עליהם זכות דעכ״פ לא עברי‬
‫אדאירייתא והגם דאכתי עברי אדרבנן יש ללמד זכות דמשום כדי חייו הוא‬
‫מושה כהאי דתגיא בתוספתא דמם׳ תעגית כשם שמתריעין על הנשמים‬
‫בשאר שני שבוע כך מתריעין עליהם בשביעית מפני פדגסת אחרים ומפרש‬
‫עלה בירושלמי ) ״ ‪ D W M‬היא( מהו מפני פרנסת אחרים חברייא אמרו‬
‫מפני פרנסת מכו״ם רבי זעירא אמר מפני פרנסת תשודים אתיא דרבי‬
‫זעירא כרבי כו׳ חד ספר הוי חשוד על פירזת שמיטתא אייתיגהו גבי ר ב ‪/‬‬
‫אמר לון ומה יעביד עליבא ובגין חיי׳ הוא עביר כו׳ יעו״ש‪ ,‬אלמא דלרבי‬
‫לם״ל שביעיח בזהי׳ז מדרבגן וכיון דלא עברי אלא אדרבגן צידד עליו ומה‬
‫יעביל עליבא ט ׳ ולא עור אלא שמתריעין עבורן בשביעית‪ ,‬ור״ל ור״י‬
‫סכרי כיון דעכ״פ עברי אדרבנן ורשעים הם אין ללמוד סעיריא עליהן‬
‫י״ל יקיי להו מ י‬
‫ל‬
‫יו‬
‫ותלינן דבאמת עברי אדאורייתא‬
‫י ' ז אמי‪-‬‬
‫אלם החשודים על השביעית ר ו י י ו י ייו י‬
‫להו ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמינא לי׳ הרי הדין ממו שאסור ללמוד‬
‫םנגוריא מל רשמים והוי להו בזה מחזיק ידי עוברי עבירה וחנן אין מחזיהין‬
‫ידי ישראל בשביעית במס׳ גיעין)א•( יעו״ש‪:‬‬
‫כ״ש וק״ו בן בט של ק״ו אלו מגדולי זמגיגו העומדים לנגדנו‬
‫שהכשילו והתירו עבודת קרקע בשביעית על ידי ישראל שאיגס‬
‫מן המגק לסמוך עליהם‪ ,‬והגם שגס ידידיגו הרב הגאון האבד״ק קאווגא‬
‫שיחי׳ גם כן העה קו להתיר אבל תס ושלום לא התיר אלא ע״י נ כ ר י ‪:‬‬
‫‪c‬‬
‫ו ל ה כ י‬
‫ז‬
‫ע‬
‫ב‬
‫פ י ד‬
‫ש‬
‫מ‬
‫י י ה ו‬
‫ר ש ע י ם‬
‫ז ג ם‬
‫ב י‬
‫ו ח נ‬
‫וא״כ‬
‫ובאמת‬
‫הדברים מחמיהים איך לא השכילו מזו הסוגיא דסגהדרץ‬
‫הג״ל מצמה להבין שאין הערמה שלהם שיעלו למכור הקרקע‬
‫לנכד מומלח כלל דהרי מל ר״ל אמרי׳ במס׳ סכהדרין )כי‪ (.‬אמר מולא‬
‫הרואה את ר״ל בבהמ״ד כאלו עוקר הרים ועחנן זה בזה ימו״ש והיאך‬
‫קאמר בפשיעות כהן וחורש כהן וזמר ולא עלה על דעתו המצאת היתר‬
‫גדולי זמטט ונם הנהו תרי רבנן ר״ח בר זרנוהי ור״ש בן יהוצדק שנתתו‬
‫ללמוד זכות יכול לומר אגיסעון אנא יכול לומר לעקל ביה הבד אני צריך‬
‫ולא מלתה מל דעתם ללמוד זכות כהמצאת היתר גדולי זמנינו ולא ט ת‬
‫האסןן‬
‫עין התכלת‬
‫הכה ‪249‬‬
‫האםף פה בזה כי כבר חיברנו בעזה״י בזה קונטרס ארוך בביטול‬
‫דבריהם ולהחזיק ידי שומרי מצות שמיטה‪ .‬והרי זאת ידופ וברור לכל‬
‫שר״ל הרבה שנים אחר הבית הי׳ ואין שום מקום לחלק מבימי ר״ל לבימיט‪:‬‬
‫אכל מי גרם להם כל זאת מצלות שבהם נרמה להם כדאיתא בספרי‬
‫י )שי‪:‬ס מיןכ סיכקא מח( כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת‬
‫למה נאמר לפי שנאמר אם שמוע תשמעו מגיר הכתוב שכשם שאדם צריך‬
‫להזהר בסלעו שלא יאבד כך יהא אדם צריך להזהר בתלמודו שלא יאבר‬
‫כר כך תלמיד חכם למד שנים או שלשה כו׳ נמצא עשיר לאחר זמן‬
‫ועליו נאמר וקובץ על יד ירבה‪ ,‬וזה שאומר היום אני לומד למחר אני‬
‫לומד היום אני שינה למחר אני שונה נמצא אין בידו כלום כר מניין שסופו‬
‫נקרא עצל ת״ל על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב ולמה‬
‫נקרא שמו חסר לב מל שקנה שדה וכרם ולא עמל בהם כו׳ ומניין שהוא‪.‬‬
‫מבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא שנאמר כסו פניו חרולים ועוד הוא‬
‫אומר וגדר אבניו נהרסה מתיך שראה )גי׳ הילי‪,‬יט שלא יאה( שאין עומדת בידו‬
‫הוא יושב ומטמא את המהור ומעהר את העמא כו׳ יעו״ש וזה במי שקנה‬
‫שדה וכרס וכ״ש אלו גדולי זמנינו העומרים לנגדנו שהרבה מהם מכוגים‬
‫בשם גדולים הגם שמעולם לא קנו שרה וכרם כלל‪:‬‬
‫פ י ׳ ב ׳ נעגין שחששו קזות בקיוס מצות התכלת דכיון שלא נתקבל‬
‫קיום הםצוה עדיין בכל ישראל איכא משום לא תתגודדו‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫‪pD*U‬‬
‫במסכת יבמות )יי‪ (.‬רב אומר לא עשו ב״ש כדבריהם ושמואל‬
‫י אמר עשו ועשו אימת אילימא קודם בת קול מ״ט דמ״ר לא‬
‫משו ואלא לאחר בת קול מאי טעמא דמ״ר משו איבעית אימא קורם בת‬
‫קול וכגון דב״ה רובא למאן דאמר לא עשו להא ב״ה רובא ומאן דאמר‬
‫עשו כי אזלינן בתר רובא היכא דכי הדדי כינהו הכא בית שמאי מחדרי‬
‫טפי ואי בעית אימא לאחר בת קול מאן דאמר לא משו דהא נפקא בת‬
‫קול ומאן דאמר עשו רבי יהושע הוא דאמר אין משגיחין בבת קול ומ״ר‬
‫עשו < •ק כאן לא תתגודדו לא תמשו אגודות אגורות אמר אביי כי אמרי׳‬
‫לא תתגודדו כגון שתי בתי דינים בעיר אתת הללו מורים כדברי ב״ש‬
‫והללו‬
‫‪1‬‬
‫עין התנרת‬
‫‪250‬‬
‫והללו מורים כדברי בית הלל אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות לית לן‬
‫בה אמר לי׳ רבא והא ב״ש וב״ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי אלא‬
‫אמר רבא כי אמרי לא תתגודדו כנון ב״ר בעיר אחת פלג מורין כדברי‬
‫ב״ש ופלג מורין כדברי בית הלל אבל שתי בתי דיגים בפיר אחת לית לן‬
‫בה כו ימו״ש‪ ,‬והנה כפי סוגיות ההלכה בכל הש״ס דקי״ל כרבא לגבי אביי‬
‫לבר מיע״ל קג״ם היה צריך להיות ההלכה כאן דבשתי בתי דיגיס בעיר‬
‫אחת ליכא משום לא תתגודדו‪ .‬אכן הרמב״ם ז״ל בה׳ עכו׳׳ם ) * • נ סי״ד(‬
‫כתב וז״ל ובכלל אזהרה ]דלא תתגודדו[ שלא יהיו שגי בתי דיכין במיר‬
‫אתת זה טהג כמגהג זה וזה טהג כמגהג אתר שדבר זה גורם למתלוקת‬
‫גדולות שגאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ע״כ ותמהו בזה‬
‫כבר כל המפרשים ז״ל שגראה שפוסק כאביי ולא כרבא היפך מכלל ההלכה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫והנראה‬
‫ברעתו ז״ל דפלוגתא דאביי ורבא הוא רק למ״ד עשו והוכיח‬
‫רבא שפיר דהא כ״ש וב׳׳ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי‬
‫ולא חיישי ללא תתגודדו אלמא דבשתי בתי דינין בעיר אתת ליכא משום‬
‫לא תתגודדו אבל למיד לא עשו גם רבא מודה דבעיר אתת אפילו בשני‬
‫בתי דיטן איכא משום לא תתגודדו כיון דליכא הכרת משוס מקום לימנ־‬
‫דאין בזה משום לא תתנוררו לא מתלקיכן מסברת עצמנו לומר דליכא‬
‫בזה משום לא תתגודדו זולת בשני מקומות ומוכח להריא מההוא דמגילה‬
‫נקראת כי״ר ובע״ו ומההוא ומקום שנהגו כו׳ ומההוא ובמקומו של רבי‬
‫אליעזר היו כורתין כו וכדקאמר )שם( מקומות מקומות שאגי יעו״ש אבל‬
‫בעיר אתת אפילו שתי בתי דיטן ודאי איכא משום לא תתגודדו למ״ר לא‬
‫משו כיון דלדידי׳ ליכא הכרח ממתני או ברייתא לומר שאין בזה משום‬
‫לא תתגולרו זהרמב״ם ז״ל סובר להלכה כמ״ד לא משו כפי כללי ההלכה‬
‫לקי״ל כרב באיסורא ורב אמר לא עשו אלא להלחם משנה ז״ל תמה בזה‬
‫להא קא שקיל וערי הש״ס מובא לאוכוחי למשו ומסיק שממ מינה משו‬
‫ועשו יעו״ש אכן כבר ביארו המפרשים ז״ל בזה לנכון לכל שקלי וערי׳‬
‫והוכחות מ ד ת י הש״ם לאוכוחי לעשו לא אזלא אלא לחי׳ קמא אי בעית‬
‫אימא קודם בת קול כוי א״כ למ״ד לא עשו לא עשו כלל אפילו קולס בתי‬
‫קול וכ״ש לאחר בת קול ושפיר קא שקיל וטרי לאוכותי מ מ ך בדייתות‬
‫וממני׳ רעשו וסליק לי בש״מ דעשו ועשו אבל לתי׳ בחרא איבעית אימא‬
‫לאחר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫קנו ‪201‬‬
‫עץ התכלת‬
‫‪,‬‬
‫לאחר בת קול כו לא מצי לאוכוחי כלל מהנך מחניתא רעשו דהא להך‬
‫חירוצא לא פליגי אלא לאחר נ ח קול אבל קודם בח קול לכולי עלמא עשו‬
‫וא״כ איכא לאוקמי הכי מחניחא קודם נ ח קול וכן מהא דאמר רבי טרפון‬
‫תאבני כוי ומהא רבן הרכינס דמסיק מינה שמע מינה עשו אפילו גימא‬
‫דידע הש״ס דעוברא הוי לאחר בח קול ג״כ לא מוכח מידי דדלמא בן‬
‫הרכינה םובר אין משגיחין בבה קול אבל אכחי לא מוכח דכל חלמירי‬
‫ב״ש עשו כדבריהם דדלמא סברי משניחין בבח קול וכדמשמע לכאורה‬
‫דרבי אליעזר רמחלמידי ב״ש הוא סבר הכי בעובדא דתנורו של עכנאי‬
‫במס׳ כ״מ )™( אלא על כרחך רכל הך שקלי וערי ודמסיק שמע מינה‬
‫עשו ועשו הוא רק אליבא דאיבעיח אימא קמא אבל לאיבמית אימא בחרא‬
‫לא מוכח מירי ושפיר פוסק הרמב״ם ז״ל כרב דלא עשו דהוא פוסק להלכה‬
‫כאיבעית אימא בחרא כדרכו בכל מקום‪ .‬וליידי׳ דאין הכרח לומר דבשתי‬
‫בחי דינים בעיר אחת ליכא משוס לא התגוררו בקושמא בעיר אחח אפילו‬
‫בשתי בתי דינים איכא משום לא תתגודדו כנ״ל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ומיושב‬
‫בזה מה שיש עוד לתמוה על לשונו של הרמב״ם ז״ל שכתב‬
‫שלא יהא שגי בחי דיגים בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה‬
‫גוהג כמגהג אתר שדבר זה גורם למתלוקת כו׳‪ ,‬והדברים מתמיהים דנקט‬
‫מגהגא ולא גקע איסורא ואין לומר משוס רעפי שייך לא תתוורדו *איסורא‬
‫שהוא דיגי התורה ומיחזי כשתי תורות מבמנהגא שאינו מדיני התורה ולא‬
‫שייך מיחזי כשתי תורות וכדסליק אדעתא דר״ל ‪ 00‬יג‪ 0‬וקא אהדר ליי לרצי‬
‫יוחגן אמינא לך אגא איסורא ואת אמרת לי מנהגא וכדפירש״י יעו״ש ולהכי‬
‫לרבותא נקט הרמב״ם ז״ל דאפילו במנהגא איכא משום לא תתגודדו וכ״ש‬
‫באיסורא והי׳ מיושב בזה ג״כ הא דסיים הרמב״ם ז״ל טעמא שדבר זה‬
‫גורם למחלוקת כו׳ ולא קאמר טעמא משום דמיחזי כשתי תורות כדמשמע‬
‫ע מ ר א )שם( ובפירש״י יעו״ש משום דהרמב״ם אמנהגא קאי ולא שייך‬
‫משום מיחזי כשתי תורוח אלא מפני המחלוקת‪ ,‬אבל זה אינו דאכתי אמאי‬
‫שביק לאש‪v:‬עינן דין לא תתגודדו באיסורא ומטעם מיחוי כשתי תורות‬
‫דבאמת לא אתי במכ״ש ממגהגא דבמנהגא טעמא הוא משום מחלוקת‬
‫אבל באיסורא אפשר לא שייך טטם דמחלוקת רכל תר מביר כמו דסבירא‬
‫לי׳ לדינא ומה מחלוקת שייך בזה הא הכל יזדעין דחלוקין בדין‪:‬‬
‫אמגם‬
‫‪252‬‬
‫אמ‪3‬ם‬
‫עץ התכלת‬
‫כפי הנ״ל דדברי הרמב״ם ז״ל כאיבמית אימא בחרא למולם‬
‫אחר בת קול וכרב דלא משו ולכאורה קשה א״כ קודם בת‬
‫קול נמי אמאי משו קרי כאן לא תתגודדו וצריך לומר דקודם בת קול‬
‫לאין סברא לפסוק כב״ה יותר מכב״ש לא שייך לומר דב׳׳ש לא ימשו‬
‫כדבריהם משום לא תתגודדו דמאי חזית גימא דב״ה לא ימשו כדבריהם‬
‫משום לא תתגודדו ומל כרחך דבאמת לא שייר כלל לא חחגודדו באיסורין‬
‫דמי ידתה מפגי מי ולא מיתזי כשתי תירות כלל דהכל יודעין דחלוקין ואץ‬
‫שום אהד מהם יכול לוותר מל דמהו ומה יעשה ואין כאן גם משום מתלוקת‬
‫ג״כ ורק אחר בת קול למ״ר משו שפיר פריך קרי כאן לא תתגודדו דנהי‬
‫דהבת קול לא הכריתם שיהי׳ דמתם כרמת ב״ה משום דסכרי אץ משגיגזין‬
‫בבה קול מיהת היכי מצו משו כדבריהם הא איכא לא תתגודדו לכיון‬
‫להבת קול מסייע להו לכית הלל ואיכא סברא לפסוק כב״ה מחר מכב״ש‬
‫שייך לא תתגודדו אי משום רמיחזי כשתי הורות אי משום מחלוקת‪ /‬וכסי‬
‫זה מתבאר דלמ״ר לא משו לא שייך כלל לא תתגודדו באיסורץ דכשהן‬
‫שוץ וליכא שום צר סברא להכרימ לזה יותר מלזה כגק קודם בת קול‬
‫באמת משו כדבריהם וליכא משום לא תתגודדו כג״ל דמי ידחה מפני ^‬
‫וכהאי דעקביא בן מהללאל במם׳ עדיות שאמר אני שמעתי מפי המרובים‬
‫והם שממו מפי מרובים ולהכי ממד בשמועתו והכי אמרי׳ בכמה דוכתי‬
‫והשתא דלא אתמר הילכתא לא כמר ולא כמר דמביד כמר מביר ודעביד‬
‫כמר מביר ואין בזה משום לא תתגודדו והיינו כמי דאמרי׳ במם׳ מירובין‬
‫הרוצה למשות כדברי ב׳׳ש מושה וכן מוכח מריש הסוגיא דקאמר בפשיטות‬
‫אימת אי קודם בת קול מאי מממא מ ר ד לא משו ומאי קושיא פשיטה‬
‫כל כך הא יש לומר ללא משו משום לא תתגודדו אלא ודאי דסברא פשוטה‬
‫היא סובא דכל שלא נקבמ ההלכה ואין להכרימ לצר זה יותר מלצר זה‬
‫לא שייך לא תתגודדו ומשנקבמ ההלכה כגון אחר בת קול למאן דאמר‬
‫לא משי דהא נפקא בת קול והיינו דסבירא לי׳ משגיחין בבת קול להכריע‬
‫ההלכה שוכ לא שייך לא תתגוללו להא מחויכ ועומד הוא לבעל דעתו‬
‫לגבי מי שנקבע ההלכה כמותו ע״י בת קול או שעמדו למנץ ורבו עליו‬
‫וכתיב אתרי רביס להעות וא״כ ליכא לפרושי כלל דקרא דלא תתגורלו‬
‫קאי על שני בתי דינים בעיר אחת או אפילו ב״ר אחד בעיר אתת פלג‬
‫מורין כן ופלג מורין כן דאמר להו רחמנא לא תעשו אגודות דממג״פ אי‬
‫צד‬
‫עין התכלת‬
‫קכז ‪253‬‬
‫צד אחד מהחולקין מרובין בחכמה ובמנין פשיטא והמיעוט נגרר אחר ה ח ב‬
‫ואסורים לחלוק לטצמן דהא קרא כתיב אחרי רבים להטות וא״כ למה לי‬
‫לא תתגודדו‪ ,‬ואי בששני הצדדין שקולין וליכא להכריע ביניהן ודאי בהא לא‬
‫קאמר קרא לא תתגודדו וכל אתד צריך לעשות כדעתו דאין חשש מחלוקת‬
‫דוחה איסורין ובקושטא ליכא כלל משום מחלוקת ולא משום מיחזי כשתי‬
‫חורוח דהכל יודעין שחלוקין בדין ומה יעשו מי ירחה מפני מי בדבר שיש‬
‫חומרא בכל צר ובדבר שצר אחד מחמירין וצד אחד מקילין ג״כ הלכה‬
‫• פסוקה היא בשל חורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המיהל‬
‫ולא שייך כלל לא תתגודדו ועל כרחך דקרא דלא תתגודדו אמגהגא קחי‬
‫דכיון דלאו מדיגי התורה הוא ולא שייך בזה קביעת הלכה בהא קאמר‬
‫קרא לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ולאו משום דמיחזי כשתי תורות‬
‫דהא לאו תורה היא אלא משום המחלוקת וכהא דתנן אל ישנה אדם מפגי‬
‫המחלוקת ושפיר השמיט הרמב״ס ז״ל לא תתגודדו דאיסורין ושפיר כתב‬
‫הטעם שדבר זה גורם למחלוקת‪ .‬כן הוא בירור הלכה זו ברור ונכון ולא‬
‫מלבי אכי אומר כי ת״ל שוב מצאתי קצת מדברי בספרי דבי רב להגאון‬
‫העצום הספרדי מ׳ דוד פארדו ז״ל ובמרכבה המשכה ז״ל יעו״ש אלא‬
‫שאנחנו ת״ל ביארגו יותר מורווח יעו״ש מיהו לעגין דיגא גם מדבריהם‬
‫מבואר ומפורש יוצא דליכא לא תחגודדו דאיסורין‪:‬‬
‫ומעתה‬
‫נבוא לגידוגיגו בעגין התכלת‪ .‬הכה מאחר שכ״ת לא פקפק‬
‫בשום דבר ע ד מצות התכלת אלא שהחליט שעכ״פ כיון‬
‫שנתחזק זה זמן רב אצל ההמון שאינו במציאות מחמת שהטעו אותם לשון‬
‫המדרש רבה ותכמומא שהתכלת גגנז ולא ידעו לפרש לשין נגנז נשכח כמו‬
‫שפירש״י ז׳׳ל במס׳ פסתיס )"נ‪ (:‬ואטעייהו כמי לשון האר״י הקדוש ז״ל‬
‫בפרי עץ חיים ועוד ספרי מקובלים יהי שהוא בטטות מ״מ הרי נתחזין‬
‫אצלם כך וא״כ הבא לומר שמצא התכלח צריך נאמנוח שיהי׳ נאמן כבי‬
‫תרי כיון שבא להעיד נגד החזקה שנתחזק אצלם מכבר ולזה סיים ומעתה‬
‫מי ומי מאחינו ב״י‪ .‬דכבוד מר כיהו רבה שליט״א מהימן עליה כבי תרי‬
‫ודאי מחויב במצות תכלת‪ .‬ומי מאתיכו ב״י שלא ירע ולא הכיר את כבודו‬
‫ואת גדלו של מר גיהו רבה ולא מהימן לרידיה טפי מאיכש בעלמא אינו‬
‫מחויב במצות התכלת דאין מד אחד גאמן להוציא מחזקה שגתתזק בלבו‬
‫‪,‬‬
‫מבכר‬
‫עץ התבלת‬
‫‪254‬‬
‫מכבר שהתכלת אינו במציאות‪ ,‬וכשאני'לעצמי הלא תורתו חביבה עלי עד‬
‫לאחת וחלילה לי לחשוב את מר ניהו רבה שלימ״א כאיגש דעלמא שלא יהא‬
‫נאמן מלי כבי תרי זה תורן! דבריו ולזאת היו מהזריזין מקדימי! למצות‬
‫כראוי ליראי ה׳ וחושבי שמו ישלח ודרש מאתי במכתבו לשלות לו תכלת‬
‫אלא שסיים שעדיין לבו נוקפו לאשר הרבה שעדיין לא קבלו עליהם מצות‬
‫התפלת תישס אולי יש בזה משום לא תתגודדו וכת! שזולת זאת אץ דבר‬
‫מוצץ בפניו לקיום מלוה זו‪:‬‬
‫כפי מה שנתבאר לא שייך כלל לא תתגודדו בכאן שהיא מצוה‬
‫הנה‬
‫ממצות התורה ושקולה ככל המצות ולאו דלא תתגודדו לא קאי‬
‫אלא מל מגהגא כמו שגתבאר אבל בזה מתויבים לישא וליתן בדבר ההלכה‬
‫ולדון ע״פ רוב הבא מתוך כל ואתרי רבים להעות וכאשר אתר המשא‬
‫ומתן של ההלכה יהיו שגי הצדדים שקולים צריכין להתמיד כיון דבשל תורה‬
‫הוא ובשל תורה הלך אחר המחמיר וכל עוד שלא באו למכין למצוא רוב‬
‫מתוך כל ולא נשאו ונתנו במשא ומתן של הלכה זו לא מיבעיא שעל‬
‫המחמיר ומקיים מצות התכלת לא שיד לומר דאיכא מליו משום לאו דלא‬
‫תתגודדו דהרי בלאו הכי רמת הרשב״א והריטב״א ז״ל ומור פוסקים דלצד‬
‫המחמירים ליכא משום לא תתגודדו ימו״ש וכ״ש למה שגתבאר דבאיסוריי‬
‫לכולי מלמא ליכא משוס לא תתגודדו אלא אפילו המקילין למצמן וממאנים‬
‫לקיים מצות התכלת גראה ג״כ דלא קאי מלייהו לא תתגודדו דהא מחוייבים‬
‫ומומרים הם לקיים מצות ה׳ ולבוא למכין לישא וליתן בהלכה זו להוציא‬
‫הדין לאור לדון ע״פ רוב או לדון בשל תורה להממיר והמונע עצמו מזה‬
‫ומסרב בהמצוה הרי קאים בלשותא דאורייתא ארור אשר לא יקים את‬
‫דברי התורה הזאת ולא על זה צריך רתמגא להזהיר לא תתגודדו אלא‬
‫דהך למיתא לא קאי אלא על מי שיש בידו להקים שיכול לישא וליתן במשא‬
‫ומתן ‪3‬׳ הלכה־ אבל לכל העם בשגגה וכבר ביארנו בזה בארוכה בתשובתנו‬
‫להגאון שי מקועגא‪:‬‬
‫אבן כל זה היינו צריכים אם עכ״פ היה בפי הממאגים שום מ ע ם בדבר‬
‫אבל באמת במיקרא דמילתא אני תמה מל מע׳׳ל שעלה כלל מורא‬
‫מל ראשו לחשוש בזה משום לא תתגודדו דהא ודאי לא שייך לא תתגודדו‬
‫אלא היכא רכל כת מורין ונותנים ממס לדבריהם כלשון הש״ס הללו ‪p w‬‬
‫פדב־רי ב״ש והללו מורין כדברי ב׳׳ה והיינו ששניהם מורץ ומתנים ממם‬
‫לדבריהם•‬
‫‪v‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫עץ חתכלת‬
‫!‬
‫ן‬
‫י•‬
‫ן‬
‫‪.‬‬
‫קכח ‪2&6‬‬
‫לדבריהם זה תולה עצמו בדברי ביש וזה תולה עצמו ב מ ד י ב״ה ‪ /‬אבל‬
‫היכא שצר אחר אין נותנים שום עמם לדבריהם אפילו ב״י אתר בעיר‬
‫אתת פלג מורין הלכה ובאים מעעם דברי חורחנו הקדושה ופלג חולקים‬
‫ואין נוהגים שום מעם לדבריהם רק שגותנים כתף סוררת ולא אבו שמוע‬
‫דבר ה ׳ ‪ ,‬הא ודאי רעל אלו שמורין הלכה ובאים מעעם משא ומתן‬
‫תורחנו הקדושה אין מליהם שום חשש וגדנוד לאו דלא תתגודדו‪ ,‬ואדרבה‬
‫פלג השגי׳ המתגים כתף סוררת ולא אבו שמוע דבר ה המה עוגם ישאו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫ן‪3‬ןףן‬
‫‪1‬‬
‫ן‬
‫}‬
‫‪,‬‬
‫‪v‬‬
‫שהביא מע״כ מסוגיא לסוכה )מד‪ .‬ישיי דיה לדילמ; חמיהגי הרי כבר‬
‫ראה החמי׳ בפירש״י ז״ל להרי שתי בתי ריגים בשתי עיירות ליכא‬
‫למ״ד שיהי׳ בזה משום לא תתגודדו רעד כאן לא פליגי אביי ורבא אלא‬
‫בשחי בחי דיגים בעיר אחת אבל בשתי עיירות גם לאביי ליכא משום לא‬
‫תתגודדו ומה שתי׳ בזה מהרים ן׳ חביב ז״ל בכפיח המרים )‪:‬ם( למשום‬
‫בני הגולה העולים לרגל הוי כשתי בתי דינים בעיר אחת ישמזו הםוגיא‬
‫הוציא הרמב״ם זיל לפסוק כאביי ולא כרבא‪ ,‬הוא דבר מתמיה להא מיירי‬
‫התם בזמן שאין בית המקדש קיים מדאמר לדירהו גמי לא לחי ומאי עולי‬
‫רגלים איכא‪ ,‬והעיקר בזה כמו שביאר מהרשד״ם ז״ל שמ״ש רש״י לא‬
‫תחגודרו הייגו לחכמים שבאו לתקן והם יכולין ^תקן אפילו משום חשש‬
‫רחוק בשב ואל תעשה לעקור אפילו דבר תורה שהרי יש כח ביד תכמים‬
‫להעמיד דבריהם אפילו במקום כרת וממילא דאיט ענין כלל לנידונינו‪,‬‬
‫דאכוו תקנות וגזירות קאמריגן הא דינא במצות התורה לכל ישראל‪.‬קאמינא‬
‫לכתיב וגתכו על ציצית הככף פתיל תכלת והמסרבים אין בידם שום עעם‬
‫ממשא ומתן של הלכה ומאי לא תתגודדו שייך הכא‪:‬‬
‫ן כ ‪ £‬י הגראה כווגת מע״ל כיון לעפ״י טעותייהו בהבגת המדרש ודברי‬
‫האר״י ז״ל כתחזק וכשרש בלבם שהתכלת אי‪<#‬מצי&ת כלל‬
‫ולהכי בעינן בזה מהימן כבי תרי והם שאינם מאמינים אותי כבי תרי‬
‫יכולין לפעור עצמן מן התכלת על פי לין חורה ושוב גם מל המאמין יש‬
‫מליו חשש איסור לא תתגודדו ק גראה תורף כוונתו‪ ,‬אכן מלכר מה שכבר‬
‫נתבאר דבאיסורין ודיגי התורה ליכא משום לא תתגודדו‪ ,‬ומלצר דדעת‬
‫הרשב״א והרבה פוסקים דצד המחמירין אין בהם משום לא •תגודדו‪,‬‬
‫ומלבד מה שביארנו כבר במקום אחר דליכא משים לא תתגודדו אלא‬
‫היכא‬
‫‪356‬‬
‫עין התכלת‬
‫היכא דלצד השני אינא איסור בזה אבל היכא דאפילו לפי רעת וסברת‬
‫צד השני ליכא איסור בזה ליכא משום לא התגודדו כמבואר מלשון הירושלמי‬
‫פסחים )ייש *•י‪ ,‬מקים מ מ י ( שנייה הוא שאס עבר ועשה ביהודה כבגליל‬
‫ובגליל כביהודה יצא כו׳ יעו״ש‪ ,‬וזה נראה ג״כ טעם משנתנו במס׳ סוכה‬
‫)לי‪ (:‬אמר רע״ק צופה הייתי בר״ג ור״י שכל העם היו מגענעין את‬
‫לולביהן והם לא נענעו אלא באנא כו יעו״ש ולא היה בזה משי לא‬
‫תתגודדו משום דאין הנענוע מעכב בדיעבד וזה נמי ממם ב׳ לזקנים שהיו‬
‫‪,‬‬
‫ב צ י י י‬
‫) ‪ :‬נ ת‬
‫‪(:h‬‬
‫ם‬
‫\‬
‫‪AVA‬‬
‫"‬
‫^‬
‫ו‬
‫בזה משום לא תתגודלו כיון שאינו אלא למהררין לעיקר המצוה אינו א‪,‬א‬
‫גר איש וביתו‪ ,‬וא״כ בגירונינו הרי אפילו להממאנים במצות התכלת משוס‬
‫שפג לבם מלהאמין שזה הוא התכלת האמתי מ״מ הרי אין בזה שום חסרון‬
‫ותשש איסור בקיום מצות הציצית וממילא לא שייך בזה לא תתגודדו‪ ,‬מלבד‬
‫כל זה אני תמה בעיקרא דמילתא היאך עלה כלל מל דעת מע״ל כי זה‬
‫מיקרי מעיד ע ד החזקה וכי משום שנתחזק אצל ההמון בטעות נעשה מזה‬
‫חזקה שיהי' גקרא מעיד ע ד החזקה הא ודאי ממה שנתחזק בטעות לא‬
‫מיקרי חזקה‪ .‬וגס הדי מעולם לא באגו לדון מל תזקה זו שגתחזקה בטעות‬
‫אצל ההמון שאינם בני תורה ומה שייך לחשוב זאת לחזקה‪ .‬ובפרט שכאמת‬
‫הרי ידוע דרובא דעלמא עיני ולב ההמון להשגיח ולהביט על התלמילי‬
‫חכמים ומי שיודע ספר יורע שבלב גדולי ישראל לא נחחזק מעולם שאינו‬
‫במציאוח כי מי לגו גדול מהרדב״ז ז״ל שהי׳ גאון ומקובל ומחליט בהחלע‬
‫גמור שהוא במציאוח וכן מוכח מלשון הרא״ה בספר החינוך שלא נתיאש‬
‫ממציאות התכלת וגם גדולי האחרוגים הגאון בעל חמדת שלמה והגאון‬
‫בטל ברית אברהם ז״ל תפסו והחליטו בפשיטות שאפשר מציאת התכלת‬
‫בכל יום מל פי סימנים וכמו שביארנו בתשובתנו טל דברי הגאון מקוטנא‬
‫ג״י‪ ,‬וא״כ כל יודע ספר ומאמין בחכמי וגדולי ישראל שישראל סומכין‬
‫עליהם יודע דבריהם והרי הוא אצלו בחזקתו שבכל יום יכול התכלת להמצא•‬
‫ח‬
‫ד‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ר‬
‫י‬
‫נ‬
‫״‬
‫ש‬
‫ו‬
‫א‬
‫ח‬
‫ר‬
‫נ‬
‫ג‬
‫ש‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ב‬
‫ה‬
‫י‬
‫ע‬
‫ו‬
‫״‬
‫ש‬
‫ו ב ו י ק ר א דמילתא מה שכתב דהכא צריכין עדות ונאמנות כבי ת ר‬
‫הוא ג״כ מילתא דתמי׳ הרי מילתא דעבידא לגלוי הור‬
‫י‬
‫וא‬
‫שבמובהקי!‬
‫המובהקים‬
‫סימגיו‬
‫כל‬
‫מם‬
‫החלזון‬
‫ויראה‬
‫יבא‬
‫לראות‬
‫כל הרוצה‬
‫ס‬
‫כב‬
‫ובעזהש״י‬
‫הצביעה‬
‫ומעשה‬
‫דאורייתא‬
‫איסורין‬
‫בכל‬
‫עליהם‬
‫שסומכין‬
‫כבר‬
‫הראיתי‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫קנט ‪257‬‬
‫הראיתי הדברים ברבים‪ .‬ועכ״פ אף המתעקש שבמתעקשים שיאמר שבכל‬
‫זאח עדיין לבו נוקפו ופג לט מלהאמין על כל פנים מידי ספיקא לא נפיק‬
‫וספיקא לאורייתא לחומרא וספק מלוה הוא תמור יותר דאפילו מפיקוח‬
‫וספיקי ספיקוח בספק מצוה אמרי׳ ללהתמיר‪ ,‬והגם רבפרי מגלים בפתיחתו‬
‫לאו״ח לא ברירא לי׳ מילחא כל כך אכן הלבר מבואר להריא בתשו׳ מוצל‬
‫מאש )סימן ע( ימו״ש ובפרמ שכבר ביארנו להכא הוי ספק איסור שני לאוין‬
‫בכל אשר אמרחי אליכם חשמרו ולא חגרמ מיין לעיל)פיס א סי׳ ‪60‬׳ באופן‬
‫שאין ליחן להממאניס בקיום מצות החכלח שום צל פנים בחורה וההלכה‬
‫כלל וממילא שאין בכתם להביא על אותן העושים כתורה והלכה שוס נלנול‬
‫חשש לא תתגולרו‪ ,‬ועיין במאמר קונמרס תפילין רמארי עלמא להגאון‬
‫המקובל ר׳ עמנואל תי ריקי ז״ל בעל ספר משנת חסילים )פרק מ מ ( ‪:‬‬
‫סימן ג׳‬
‫אחדשה״כ‪.‬‬
‫תשובה לחכם אחד‬
‫מכתבו פגשנו כעת בבואנו לשלום מדרכט מאעלי׳‬
‫ומקארלסבאד ואם כי אין אגו מכירין אותו‪ .‬אכן לאשר‬
‫הראה עצמו במכתבו לדורש ומבקש קצת האמת ראיט להשיב קצת‪ .‬מה‬
‫שרצה להעמיס בשימה רש״י ז״ל שיש שגי מיכי חלזון לחכלח‪ ,‬א׳ חלזון שהוא‬
‫דג קען כדפירש״י ז״ל במם׳ שבת )עד‪ (:‬וזה החלזון והחכלח ממגו הוא‬
‫מצוי הרבה כבמס׳ שבת )»•( שהגימ מדלת העם לכורמים וליוגבים והוא‬
‫פסול להכלת שבציצית‪ .‬ב׳ חלזון מחולעים שמן הארץ והיינו שהחלזון שבים‬
‫שהוא דג קסן ומצוי תמיד עולה על הארץ אחת לשבעים שנה ומשריץ‬
‫תולעים שאינו מינו ע״י שמעיל ביצים וע״י הגשמים עולה מהן חלזוגות‬
‫הרבה כמין תולעים ודם תולעים הללו העולים מן הארץ הוא הכשר לתכלת‬
‫כפרש״י במס׳ סנהדרין)צא‪ (.‬ומס׳ מנחות )מג‪ (.‬ולא מחלזון שבים זהו יסוד‬
‫דבריו ובזה התמרמר מאד על הרב קרבן נתנאל ז״ל שבחנם שלח יד‬
‫להגיה בפרש״י ז״ל במגחות להציג על הארץ במקוםקהארץ כי בקושמא‬
‫במגתות דאיירי מתכלת של ציצית וזה התכלת איגו מחלזון שביס אלא‬
‫מתולעים שמן הארץ‪:‬‬
‫‪1‬אנן תמיהין אס אין אהבת הניצוח והקיגעור בוער בו איך נפל ברשת‬
‫מעות כזה לתלות זרות כאלו בשימת רש״י ז״ל לומר חדשות שאץ‬
‫לו‬
‫‪. 17‬‬
‫יז‬
‫עין חתבלת‬
‫‪*58‬‬
‫לו שום מקור מ ר ם ודברי תז״ל שהחלזון שבים מוליד ח ו ^ ם שאינם מיט‬
‫ואינם בלומה ל\ ושהתכלת מדם החלזון שבים הוא פםול ‪ /‬ר ק הסנלס‬
‫מהחולעים הוא כשר והוא ננל פשסוח השמומה וכולהו סוניא דש״ס ומדרשי‬
‫חז״ל שמבואר להליא שהתכלח לציציח מן החלזון שביס הוא בא ועי רש״י‬
‫חולין )«‪ (.‬שהתכלת לומה לים שהחלזון מן הים הוא עולה כו׳ יעו״ש הרי‬
‫להדיא שהתכלת לציצית מדם חלזין שבים הוא בא להתם בתכלת על ציצית‬
‫מ י י ד ‪ /‬וגס בהך דמם׳ שבת נשם( שהניח מדלת העם לכורמים וליוגבים‬
‫אלו ציידי חלזון כוי ופרשי׳י ללבושי המלך יעו״ש משמע שדמיו יקרים ואינו‬
‫מצוי והיינו אותו תכלת של ציצית וכפי הנראה ממכתבו שכתב וז״ל ואפשר‬
‫שהם צלמות תולעים לזה שינה במנחות וקראו תוצע ובשבת נ*י‪ 0‬כמין דג‬
‫קטן לבסבי! קאי על הלג עצמו שעולה מן הים ובמנחות קאי על המתהוה‬
‫ממט כר מזה נראה שכמע״ל לאשר אוהב למעון לא שס עיוט במקורי‬
‫פרש״י ז׳׳ל עצמו רק זכרונו כוזב לו מעיונו כתשו׳ גוכ״י מהדו׳׳ת)חא״ח פי׳ ג(‬
‫שמביא שם לשוני רש״י ז״ל כזה ונדמה לו ששני לשוני רש״י ז׳׳ל תולעת‬
‫מן הארז בדיבור אחד נאמרו במסכת מנחות‪ ,‬אבל גקושמא הוא בשני‬
‫ומת‬
‫מקומות שמה שפרש״י ז״ל על חלזון תולעת הוא במס סנהדרין‬
‫שפרש״י ז״ל על ועולה מן הארץ הוא במס׳ מנחות )״‪ (.‬ואם כמע״ל נ״י‬
‫היה שם ממט במקורי פרש״י ז״ל עצמו לא היה טפל ברשת זרות כאלו‬
‫שהרי זה לשון רש״י ז״ל בסנהדרין ‪ (00‬תלזון תולעת שיוצא מן הים אחד‬
‫לשב?גיס שנה וצובעין בדמו תכלת כוי הרי שפתי רש״י ז״ל ברור מללו‬
‫שאיחו חלזון עצמו שיוצא מן הים שקראו במס׳ שבת כמין דג קטן קראו‬
‫כאן תולעת והוא הוא שלקטטתו ולהיותו שרץ המים הטמא קראו תולעת‬
‫ומבואר ג״כ שהתכלת הוא בא מאותו תלזון עצמו היוצא מן הים י אמנם‬
‫לשון רשיי ז״ל במנחות שפי ועולה מן הארץ‪ .‬הנה כוונת הרב קרבן נתנאל‬
‫ז״ל רצויה דצריך להיות על הארץ שהרי החלזון מן הים הוא יוצא וכדפרש״י‬
‫ז״ל גופיה בסנהדרין נשם( ובחולין ‪0‬ם‪ >.‬וכדאמרן‪ ,‬אלא רבאמת אין צורך‬
‫להגיה דלפי מה שביארנו במאמרנו שפוני ממוני חול ״ופתיל תכלת״ שררך‬
‫החלזון לשכון בקרקעית הים יעו״ש שפיר מיתפרש לשון רש״י ז״ל דמה‬
‫איך שיהיה זה‬
‫דקאמר מן הארץ היינו מן הארץ וקרקעיח הים׳‬
‫<‪$‬שוע וברור שהחלזון מן הים ה ו א ‪ ,‬והאי דסנהדרין )=‪ (0‬עלה להר ו י א ס‬
‫שאין שם אלא חלזון אחר למחר ירדו גשמים ונתמלא כל ההר חלזונות ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫י ה י ה‬
‫הוא‬
‫עץ התכלת‬
‫קל ‪259‬‬
‫הוא כמו שנת*י‪1‬ר שהחלזון עולה כשהים מתגעש ועולה על ההרים וכשחוזר‬
‫הים מגעשו נשאר החלזון בההר שחופר עצמו בקרקע וחול ההר וחיותו‬
‫מרעיבת מי הים הנשאר בלוע בקרקע ההר ומעיל שם ביצים אחת לע׳‬
‫שגה ומתרבה וצורך הגשמים דקאמר למחר ירדו גשמים ונתמלא כל ההר‬
‫חלזונות‪ ,‬גראה דשריצת ביציו הוא ע״י מי גשמים וגם ברכת הריבוי‬
‫שיתרבה הוא ביום הגשמים שאז חלות הברכה בעולם וכדאית^במס תענית‬
‫)ה‪ (:‬גדול יום הגשמים שאפילו פרועה שבכיס מתברכת בו יעו׳׳ש ובב״ר‬
‫‪0‬ייג( רבגן אמרי אף הדגים מרגישין יעו״ש ובפרקי דר״א‪ ,‬ומעתה אין‬
‫צורך להאריך עוד בפרס זה ביתר דבריו בעח כאשר כמע״ל יעיין היעב‬
‫בזה יהיה חמה על עצמו מה ראה על ככה לבוא בדברים חלושים וזרים‬
‫כאלו לעקור פשמות השמועה וההלכה ומקרא מלא ונתנו על ציציח הכגף‬
‫פתיל תכלת‪:‬‬
‫דבריו לא ראינו להאריך כי כבר העירו ג״כ זולתו בהם ובעזרת‬
‫הש״י ביארנו היעב במאמרנו השלישי הנקוב בשם עק התכלת‬
‫המוכן לצאת לאור אי״ה בקרוב שמה ימצא משובה מספקת לכל דבריו‬
‫ויראה כי אין כאן שום מתלוקת בין רש״י ותום׳ והרמב״ם ז״ל לא בחלזון‬
‫ולא במראה התכלת‪ ,‬ובפרע מה שבא במכתבו מחכמת הקבלה לא אשיב‬
‫כלל כי מלבד שלא ניתן לכתוב בכתב מפורש אלא ברמז או מפה לאוזן‪ ,‬זולת זאת‬
‫הרי ידומ שאין לבנות מ״ז יסוד לדינא שכל מקום שחכמת הקבלה סותר ומתעד‬
‫לפשמות ההלכה אתר פשעות ההלכה אנו אזלינן ועי׳ בחשו׳ מהרש״ל)סימן‬
‫צח( לזאת לא ראינו נחוץ לפלפל בזה עם מע״כ נ״י ונקוה כי כאשר ישים‬
‫עינו ולבו על דברינו הנאמרים במאמרמ פתיל תכלת ועל דברינו במאמר‬
‫מין התכלת שיצא לאור בקרוב אי״ה יודה על האמת אם יש לו קצת לב‬
‫מבין בתכמת האמת ויבין כי לקושטא דמילתא‪-‬מתאימות בזה חכמת האמת‬
‫מם פשעות ההלכה‪ ,‬הנני הדו״ש ומברכו בכותי׳ט ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫לביתר‬
‫פרט השלישי‬
‫ובו נ׳ סיסניס‬
‫א‬
‫ל ה י ו ת שמענו שהמונעים את ׳הרבים ממצות תכלס מאחיזין את‬
‫העיניםותולין עצמן באילן גדול האריז״ל הקדוש והגאון המגיד‬
‫הקדוש‬
‫עץ התכלת‬
‫‪200‬‬
‫הקדוש זללה״ה מקאזנץ באמרם שמבואר בדבריהם שאפילו יהיה תכלת‬
‫בזמן הזה אין מחוייבין בתכלת שבזמן הזה נתבטל חיוב מצות הכלח לגמרי‪.‬‬
‫וממילא הפטור מן הדבר ומישהו נקרא הדיוט‪ .‬והנה אם כי בדברי האר׳׳י‬
‫ז״ל כבר ביארנו קצת במאמר שפוני ממוני חול‪ ,‬אמרנו לבאר מור בזה‬
‫ביחד טס דברי הגאון הקדוש המגיד ז״ל‪ ,‬ואגלה טפח מעומק פנימיות‬
‫דבריהם הקדושים בכדי להסיר את אשר חפו טליהם וחלו בהו בוקי סריקי‪:‬‬
‫והנה‬
‫זה לשון הגאון המגיד הקדוש ז״ל בספר הקדוש עבודת ישראל‬
‫בפרקי אבות ןפ״ג יי״י( כי חכלת מורה ג״כ על השגחת הבורא‬
‫ית״ש בעולמו בטוברי רצוכו כנ״ל והוא משוטט בכל וכשישגיח האדם על‬
‫זה אז ירא ויתרומם לבבו בהתעוררות והייכו שצריך האדם לתלות תכלת‬
‫בציצית כג״ל ולזה בזמן הבית כשהיו ישראל בגדולה ושלוה היו צריכין‬
‫לתכלת להזכיר היראה ומכשיו אין צריכין לתכלת כי בלא זה לבבות ישראל‬
‫ככגעים מגודל הצרות העוברים עלינו ואדרבה צריך לחוט לבן להזכיר שאה‬
‫עפ״כ חסד הבורא עלינו ולא יעזבנו נצת יעו״ש‪:‬‬
‫את הרבים מלקיים את המצות הוסיפו פשע טל חטאתם‬
‫בכדי לחזק הבליהם תלו בי׳ בוקי סריקי בלשון הגאון‬
‫י‬
‫ה מ ג ד הקדוש הנ״ל ובלשון האריז״ל שהבאתי במאמר שפוני טמוני חילי‪-‬לומר‬
‫שפוטרים את העולם מתיוב מצות תכלת מכל וכל שבזמן הזה אץ חיוב בתכלת‬
‫כלל ואפי׳ שיהי נמצא תכלת פוטרים מחיוב המצוה בטעמים ע״פ קבלה ‪ /‬ומצאנו‬
‫את עצמנו מחויבים בדבר ללחום מלחמח מצוה להסיר זה החשד מטל הגאונים‬
‫הקדושים ז״ל הנ״ל כי מפיהם אנו חיים וכל יומא ויומא שמעתייהו מתבדרין‬
‫בפינו‪ ,‬תאלמכה שפתי שקר הדוברים על צדיקים וקדושים מתק בגאוה‬
‫ובוז שרצוגס ח״ו לעקור ולבעל מצות עשה שבתורה בטעמים שעל פ•‬
‫קבלה לומר שמצוה זו איגה נצחיית ולא נאמרה על זמן ה ז ה ‪:‬‬
‫אפילו במקום שספרי הקבלה מהתגאיס והאמוראים חולקים מפורש‬
‫ע ד ההלכה אזלינן בתר הלכה וכ״ש במצוה ברורה שבתורה ומפורש‬
‫בש״ס ‪£‬היתה נוהגת זמן זמנים טובא אתר שכבר ירדו ישראל מגדולחס‬
‫לדחותה בטעם חלוש כזה אחר תתימת התלמוד‪:‬‬
‫יתנבא אדם בנבואה נגד ההלכה ויאמר שנתגלה לי מן השמים‬
‫לגרוע או להוסיף על הפירוש המקובל כפי ההלכה‪ ,‬הרי הוא‬
‫גדון‬
‫והחונטים‬
‫‪,‬‬
‫והרי‬
‫ואפילו‬
‫עין התכלת‬
‫קדא ‪261‬‬
‫כידון לנביא שקר כמבואר בהקדמת הרמב״ם ז״ל לפירוש המשגה בביאור‬
‫חלק הראשון ימי״ש ואם יעמוד בהוראה זו להורותה לרכים נדון כזקן ממרא‪:‬‬
‫והרמב״ם‬
‫ז״ל בחיבורו םפר היד )הלממ יסויי ‪0‬י«רס ס׳׳ט ס״א( כתב וז״ל‬
‫דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מלוה עומדת לעולם‬
‫ולעולמי עולמים אין לה לא שיגוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר את כל‬
‫הדבר אשר אגכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסיף עליו ולא‬
‫חנדע ממנו והנגלות לגו ולבניכו עד מולם לעשות את כל דברי התורה‬
‫הזאת הא למדת שכל דברי התורה מלווין אנו לעשותן ער עולם וכן הוא‬
‫אומר תקת עולם לדורותיכם ונאמר לא בשמים היא הא למדת שאין נביא‬
‫רשאי לתדש דבר מעתה לפיכך אם יעמוד איש ויעשה אות ומופת ויאמר‬
‫שה׳ שלתו להוסיף או לגרוע מצוה או לפרש במלוה מן המצות פירוש שלא‬
‫שמענו ממשה או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינם לעולם‬
‫ולמרי דורות אלא מצית לפי זמן היה הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש‬
‫נבואתו של משה ומיתתו בחנק על שהזיר לדבר בשם ה׳ אשר לא צוהו‬
‫שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד מולם ולא איש‬
‫אל ויכזב יעו״ש עוד בהלכה ג ׳ ‪:‬‬
‫‪ J I D l p r Q I‬פירוש המשגה )מ״ס כחיק סיא‪:‬יןן גם כן מביא לשון זה‬
‫אכן שם מוסיף ואין הפרש בין שיוסיף ויגרמ מל הפסוק‬
‫י‬
‫ובין שיוסיף ויגרע מל הפירוש המקובל וכר ואפילו יסייעגו פשע הכתוב‬
‫וכר ו»נל כן אמרו ע״ה במסכת מגילה מ( אין גביא רשאי לחרש דבר‬
‫מעתה יעו״ש ‪:‬‬
‫מי הוא זה ואי זה הוא אשר ימלאכו לבו לומר שהתורה והמצוה‬
‫אינם נצחיים ויש זמן אשר בעלים הלא זה דעת מינים ואפיקורסים‬
‫הנמשכין לחבק חיק נכרי׳‪:‬‬
‫קצת בזה ובהעתקת לשוני הרמב״ם ז״ל להוציא מלב הפתאים‬
‫המאמינים בהבלים לתלות בוקי סריקי בצדיקים קדושים‬
‫גאוני עולם אשר לאורם נלך והפתאיס ידברו עליהם עתק באמרם שהם‬
‫נמו מדרך התורה ת״ו תאלמנה שפתותיהם דסכר פי דוברי שקר‪:‬‬
‫ונ• הנני להודיע בזה כי יש לנו קבלה ברורה‪ -‬בעדות נאמנה שהרב‬
‫הגאון הקדוש אור עולם המגיד מקאזנין זיל באותו שבת שאמר ענין‬
‫זה מתכלת אמר אתר כן ברבים או! שאמרנו מנין זה מכל מקום לפני‬
‫ביאת‬
‫נ‬
‫וא״כ‬
‫י‬
‫והארכנו‬
‫י‬
‫*‪26‬‬
‫עץ התכלת‬
‫ביאת הגואל יגלה אחד מצות תכלת לישראל‪ /‬רש לט התעודה בכתב‬
‫מקובל מגאמגים ‪:‬‬
‫‪ p i‬מליט בספרו דבי רב הקדוש והטרא רביגו אלימלך זללה״ה מליזענסק‬
‫שהיה רבו של הגאון המגיד ז״ל מקאזיגיץ שכתב בספר טעם אלימלך‬
‫הקדוש פרשת כת )ליה א< יאמי( שבכל דור יש שירש לתקן מצוה מיוחדת‬
‫יותר משאר מצות ובדורותינו יש שורש לתקן מצות ציצית יותר משאר‬
‫מצות יעו״ש‪ ,‬וצורך התיקון במצות ציצית הייגו להשלים מצות תכלת שזה‬
‫הוא עיקר התיקון לקיים מצוה כמאמרה כשלימות ונצטער רביט הקדוש‬
‫זללה״ה על תסדון שלימות המציה וק־ה שעוד גזכה לתקן לקיימה כשלימות‬
‫ואיך אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק רבינו קקדוש זללה״ה ודאי על‬
‫חסרון התכלת יאמר תלמידו גאון עוזנו הגאון המגיד הקדוש זללה״ה‬
‫שאינו מצוה כלל‪:‬‬
‫באמת חלילה לנו לתלות בוקי סריקי בהגאון המגיד הקדוש זללה״ה‬
‫~ ' ובזה הענין לא מלבו אומר רק כל דבריו הם דברי האר״י ״ל‬
‫הקדוש והוא רק כמוסיף פירוש ולימוד זכות על ישראל כמו שהיא מ ו‬
‫ונראה שהוא לשון האריז״ל שמזמן שתרב בית המקדש איןצריך לתכלת וכבר‬
‫הערוט בזה במאמרנו שפוני ט מוגי חול בטענה הראשונה )ל‪ (:‬שהרי היה‬
‫תכלת עד אחר חתימת הש״ס ובאמוראיס האחרונים הובא בש״ש שהיה‬
‫להם תכלת וביארנו שם שכוונתו שמחורבן הבית ואילך לא היה במציאות‬
‫כל כך עד אחי־ כך שנשכח מאתנו לגמרי למיעוט מציאתו ולימד זכות על‬
‫ישראל שודאי הוא בהשגחה מהשי״ת שלא נצרך לפי שעה אכל לא שח׳׳ו‬
‫אט כסמוך על זה לבטל מאתנו חיוב מצוה זו‪ .‬וכן גם הגאון הקרוש‬
‫המגיד זללה״ה צידד בזכותיט לומר שבזמן שאין נמצא ודאי הוא בהשגחה‬
‫שאין צריכק לפי שעה‪ .‬אבל חס ליה להקרוש שיאמר ח״ו גגד ההלכה ‪:‬‬
‫אכל יען כי הגאון הנ״ל מפורסם וידוע בגודל צדקתו זכיתי יגן עלינו ]‬
‫י מצוה לבאר דבריו שלא יהיו תמוהים בעיני אנשים שאיגם מביני©‬
‫לבדו הקדושים ואינם יודעים מאין יצאו שהם ממקור מיס חיים ממקומות‬
‫מפוזרים ברברי האר״י ז״ל בפרי עץ החיים שער הציצית והנה אש באנו‬
‫לבאר כל דברי האר״י ז״ל ביאור מספיק לא יכילו הגליוטת כי ארוכה מארן‬
‫מלה ורצוגט להעיר ולהראות ראשי דברים לפתות פתח כחודה של מ ח ע‬
‫למביט מדע כאשר קבלתי מיסוד הורי ומורי הקדושים ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫איין‬
‫ז‬
‫נ ת‬
‫וזה‬
‫עין התכלת‬
‫קלב ‪203‬‬
‫הה לשונו הקדוש <שם שיק י( ועתה נבאר כוונת הציצית דע כי מן המוחין‬
‫דאבא הנ״ל של ו׳ קצוות המלובשים בנה״י דאבא מהם היה בתינת‬
‫ציץ של כהן גדול כנ״ל אבל מן המוחין דאמא מבתינת ששה קצוות המלובשין‬
‫בגה׳׳י דאמא כג״ל ואלו הם בתיגת ציצית מהן יוצאין שגי מיגי ציצית הא׳‬
‫הוא ארבעה ציצית מן מות תכמה דאמא שהוא ביגה דאבא כג״ל ואלו הם‬
‫בחיגת הציצית שהיו גוהגין בזמן שבית• המקדש היה קייס שהיו כל הציצית‬
‫מן ז׳ חוטין לבגים וחוט אתד היה תכלת‪ ,‬אבל לאחר החורבן הם הכל‬
‫תועי לבגים ואין לכו תכלת לפי שכל הציצית הארבע שלאחר כך הם בתינת‬
‫ארבע מותין דביכה דאמא ואין שם תכלת ופו׳ ‪:‬‬
‫ונבאר‬
‫עתה ענין הד׳ ציצית דתכלת זהענץ כדו שנתבאר לפיל שיהם‬
‫יוצאים ממוח תכמה דאמא )ושאינו אלא בינה דאבא( כנ״ל‬
‫והיא כלולה מארבע מוחין שהם ארבע שמות יק״ו מלואיס בדרך ע״ב ס״ג‬
‫מ״ה ב״ן ואם תמגה מספר אותיותיהן הם ל״א אותיות בלבד כי כל אחד‬
‫מהם יש לו ת׳ אותיות כגגד ת׳ חוטים שיש בכל ציצית מהן אך הרביעי‬
‫שהוא יק״ו דבן אין בו רק שבע אותיות לבד ועל כן כדי להשלים החוט‬
‫השמיני של הציצה הרביעית צריך לעשותו תכלת‪ .‬והעכין הוא כי בחיגת‬
‫התכלת היא לעולם במלכות שהיא בתינת ה׳ אתרונה שהיתה תסירה בשם‬
‫יק״ו וכדי להשלים הל״ב חועין אנו צריכין לקחת את המלכ‪1‬ת של יק״ו‬
‫הרביעי ולחברו טמהן כרי שישלים הל״ב חוטין ויהיה ח׳ חועין בכל שם‬
‫י ייךו שהוא ציצית אחת יכו׳ )ועיי״ש שמתרץ שלפי זה היה די בתיצו אחד‬
‫תכלת בכלל הארבע ציצית(‪:‬‬
‫‪W‬״‪ T‬מסיק שם והגה הארבע ציצית שאגו גוהגין אחר החורבן היוצאים‬
‫מכללות הארבע מוחין אשר במוח הביגה דאמא והם ארבע שמוא‬
‫־‪ -‬אקי׳ ככ״ל במילואיהן ובכל אתר מהם יש שמונה אותיות המילוי שהם ארבע‬
‫ציצית ובכל אתת שמונה חוטין שלימים וכולם לבנים כי אין צלין לתבר‬
‫ממהס את התכלת שהיא בתינת המלכות על דרך שנתבאר לעיל ולכן אק‬
‫תכלת נוהג בזמן הזה ‪:‬‬
‫בפרק ה׳ איתא בזה הלשון ונחזור לבאר מה שכתבתי לעיל פי‬
‫ושם‬
‫האמת הוא שבזמן הזה אחר החורבן אין בנו כת להטיל תכלת כי‬
‫אין אגו משיגים רק עד מוח בינה דאמא‪ .‬אמכם ודאי שאין אור העל*)‬
‫למוח‬
‫*‪*6‬‬
‫עץ התכלת‬
‫למוח חכמה נמנע מלצאת‪ .‬רק שאינו יוצא על ילי מפשיט אבל ולאי הוא‬
‫שהוא יוצא בהתלבשות תוך ציליח מוח בינה אם כן מוכרת הוא שיהיה‬
‫רומזים ציצית חכמה לאמא בציציח בינה ראמא וכו׳ עיי״ש‪ ,‬אלו הם שוכן‬
‫רבריו הקדושים הכוללים מנין הזה ‪:‬‬
‫הפפוע לפי דרך המקובלים הפשטנים שדברי הקבלה הם‬
‫בעיניהם)לא עלינו( כמכונה מלאנתיות הסובבת כפי המרכתה‬
‫באופני הסובב וגלגלי התנועה ואין שמים לב להבין כי כל דברי הקבלה‬
‫הם דברי תורה שנצרכים לכל‪-‬נפש מישראל להבין להשכיל לשמוע ללמוד‬
‫וללמד לשמור לעשות ולקיים וכדאיתא בש״ם ) ח ג ע ל יל‪ (:‬אף בעניניס‬
‫הגבוהים גבוה מעל גבוה אמרו תכמינו ז״ל יש נאה דורש ואין נאה מקיים‬
‫אבל אתה גאה דורש וגאה מקיים ‪:‬‬
‫גם לפי דעתם והשגתם ישימו לב להבין בדברי האר״י ז״ל ראשית‬
‫אכל‬
‫שדבריו הם שמזמן החורבן אי אפשר להטיל תכלת וכי לא ידע‬
‫האר״י ז״ל שהיה תכלת אף בימי האמוראים וביותר נפלא מה שכתב שאין‬
‫אור העליון גמגע מלצאת רק שאיט יוצא על ידי מעשינו אשר כפי פשטות‬
‫ההשגה שלהם שמפני זה אין מקום למצות תכלת ופטורים אנחנו לגמרי‬
‫ממצוה זו מפגי טטם הזה ‪:‬‬
‫ן ל ‪ £‬י דעה זו יש לנו לפטור גם ממצית תפילין של ראש מטעם ‪ 0‬ה‬
‫‪ p‬התיים‬
‫שאין הארתו נעשה ל‬
‫ושעי ס » ל ס פיק ה( בביאור תיקוני המעשה‪ ,‬שעל ידי תפלה של ראש נתקנו‬
‫ג׳ תתתונות לאצילות בבחינת החיצונות כי הפנימות אין צריך לתקנו וכו‬
‫ומסיים שם וגם אור מקיף לאלילות גם כן אין צריך לתקנו ומאליו נעשה‬
‫ומסיים שם ולכן אין צריך לברך טליהם‪ .‬ובאמת כפי טעם הזה הוא שיה‬
‫מם תכלת ולמה מניתין כל תפלה של ראש הרי מאליו געשה‪ .‬ואף שלפי‬
‫הלשון משמע שם שבמעשה ידינו להנית של ראש נתקן מ ה ‪ .‬אכן בפע׳׳ת‬
‫שער החפילין פרק ז׳ מקשה שלא היה לנו להטת תפילין קודם ההפלה‬
‫רק אחר גמר התפלה ומתרץ שהתפילין נמשים מהרשימו הנשאר ממוחין‬
‫שמברו וזה הרשימו מאליו נשאר ולא מל ירי מעשינו וגם מיקר תפילין של‬
‫ראש שורשו באצילות כדאיתא שם‪ .‬ועל כל פטם קודם התפלה אין שום‬
‫מקום שיהיה נעשה ע״י מעשינו‪ .‬וכן נתפטר מכמה מצות שכל מקום‬
‫ששורשו בחכמה אומר האר״י ז״ל שממצמו נעשה‪ .‬וכן כתב האריז״ל‬
‫בשער‬
‫והביאור‬
‫ס‬
‫ע‬
‫י ד י‬
‫מ נ ג ש י נ ו‬
‫י‬
‫ו כ ד א י ת א‬
‫ב פ ר י‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫קלג ‪265‬‬
‫)»«י ‪ cw»5‬במנות קימה והידור פגי זקן וכן בפרי מן חיים שמר הק״ש‬
‫בפ׳ ט״ז וגפ׳ י״ז שהמוחין יורדץ ממצמן יעו״ש ובהרבה מקומות בספרי‬
‫האר״י ז׳׳ל שכל המצוח ששורשם מחכמה נמשים מאלי׳ ולא מל ידי ממשיכו‪:‬‬
‫וכל‬
‫בזוס״ק )החמס ק נ מ ( כיון דממו לשים שלום כרין מביר שמושא‬
‫ב‬
‫י ההיא גהר דגפיק ממדן באדרא דא וכדין במיין כלא לגפקא מקמי‬
‫מלכא ולא איצטריך בר נש ולא אחרא לאשחכחא חמן ולא למשאל שאלחין‬
‫וכו׳ והיינו שגמשה מאליו‪ .‬ומכל מקום חקגו ברכח שים שלום‪:‬‬
‫ובשטר‬
‫תיקון חצות )פיק ל״ז‪ 1‬שבזמן הבית לא היו צריכין למעשה‬
‫א‬
‫ידינו ולתפלה‪ .‬וח״ו לומר שלא החפללו ולא היו עושין מצות‬
‫ועי׳ םוכה ג»‪ (.‬שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפלה כו׳ משם לתפלת‬
‫המוספין כו׳ משם לתפלת המנחה כי׳ יעו״ש‪:‬‬
‫‪ 1‬א ‪ £‬י ל ן על ברכת תפילין של ראש אף שהיא מתלוקת הקדמונים מכל‬
‫מקום לא נמצא בכל כתבי האר״י ז״ל איך היה האר״י ז״ל‬
‫נוהג אס היה מברך או לא והרב בעל מצת שמורים האריך בענין הברכה‬
‫והכריח עצמו להכריע שאם מניחין תפילין דרש״י ור״ת ביתד צריך לברך‬
‫על של ראש בפגי עצמו‪ ,‬ומוכת וכראה מכל הכתבים בהגימם בענין הברכה‬
‫קצרו שלא היה ברור אצלם מגהג האריז׳׳ל ובפרי עץ תיים במקומו איגו מובא‬
‫כלל בעגין זה רק בשער התפלה מביא שתי הדעות וגותן מקום לשגיהם‪:‬‬
‫ואני‬
‫קבלתי מאא״ז מו״ר הרב הגאון הקדוש מאיזבלא זללה״ה ביום‬
‫שגתתגכתי למצות תפילין וזכיתי ללמוד ממגו כווגת מלות תפילין‬
‫והניתם על ידי ועל ראשי ואמר לי לברך על של ראש בעעם ונימוק אמת‬
‫והוא היה מקובל נורא ועצום כנודע‪ .‬ושמעתי מפיו שערם נסע לרביגו‬
‫רבי שמחה בונם מפרשיסחא הכין עצמו ללמוד כל ספרי הקבלה אשר היה‬
‫בביח מדרשו ולמדם מד שהיה בקי בהם במל פ ה ‪ .‬ואמר לי המעם כמו‬
‫שיתבאר לקמן שהוא מספיק לכל המנינים כאלו‪:‬‬
‫תחלה צריך להוכיח שגם מל לבוש הפשע הפשומ גם כן לא באו‬
‫אכל‬
‫גדולי ישראל וקדושיהם להפוך לדו פירוש הפשוע של התורה לבמל‬
‫אפילו מצוה קלה דרבגן וגדגוד גדר מדברי סופרים וכל שכן מצוה חמורה‬
‫מדאורייתא ששקולה ככל המצות ‪:‬‬
‫וזה‬
‫‪1‬‬
‫עץ התכלת‬
‫״‪26‬‬
‫ביאור דבריהם הקדושים בדרך פשט‪ ,‬שאחר שאין אגו יכולים להגיע‬
‫להשיג טומק יקרת מצות תכלת מזמן שחרב ביח המקדש‪ .‬ולכן נתבטל‬
‫ממגו‪ .‬ועם כל זה כמו שבית המקדש אף טל פי שחרב מכל מקום קדושתו‬
‫הוא תמיד ובתפלה נכלל מצות קרצנות שהיא במקום קרבגות כראיתא‬
‫בזוה׳׳ק )»ל«ס לכד‪ (.‬ולב לא נטיל מכלא אלא וידוי ואיתא בגמ׳ )ייניזוח קי‪(.‬‬
‫ראו מזבת בגוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו והיינו שאפי׳ בזמן‬
‫שחרב בית המקדש מכל מקום על ידי התפלה מתעורר הרצון שהי׳ במצות‬
‫קרבנות ונעשה מאלי׳ כן גם על ידי הלבן מתעורר קדושת התכלת כאלו‬
‫קיימנו אותה אבל אם יש לנו תכלת צריך לעשותה במעשה שבודאי המטשה‬
‫גדול יותר מהכונה וכן איתא בזוה״ק )שקולי י » ‪ ( :‬תא תזי בשעתא דכולהו‬
‫אומנין שארו למעבד אימגותא ההוא עובדא ממש לשיאן איהו אשתלימת‬
‫מגרמה וכו׳ וכד אתבני כי מקדשא כל עבדתא דאתעבד איהי מגרמה‬
‫אתעבידת אומגין שראן ועבידתא אתחזיאת לון למעבד יאתרשימת קמיה‬
‫ואשתלמית הוא מגרמה והא אוקמוהו דכתיב )יולטס א׳!׳‪ C‬והבית בהבנותו‬
‫וכו׳‪ .‬ואם לפי דעתם לא היה גצרך אז לשום פעולה מאתר דמגרמה‬
‫אתעבידת מוכח מזה אשר האדם צריך לפעול מצדו אף שזו הפעולה‬
‫כעשה מעצמו‪:‬‬
‫ו י י ן מוכח מדברי פרי עץ החיים )שם פיק ל׳( שמקשה כשאין הכלת למה‬
‫" י אין אנו פטורים מכל הציצית ומתרץ שכל אחד מהם הוא מצוהבפני‬
‫עצמה ולמוחין דבינה ראמא אין נצרך התכלת ומכל מקום ה צ י ד שזורין‬
‫וכפולים שיוכלל בהם גם כללות התכלת שהשזירה תמלא מקום התכלת‬
‫והיינו רק שנוכל לכוון כוונת התכלת גם בזמן שאין לנו תכלת בפועל ובמטשה‪:‬‬
‫ל כ ל א י ת א שם בפרק י בסופו ויכוון בכל פעם לשם ק״ל גימטריא‬
‫עי״ן‪ .‬והעגין הוא כי תכלת של הציצית הוא סוד החושך‬
‫שאין בו עיגים לכן היא לין לכן צריך להסתכל בציצית ולכוון כאלו יש שם‬
‫תכלת ואז יסתכל שני פעמים בוראיתם אותו ותכוון להמשיך אלי׳ סול‬
‫עינים עליונים וראי׳ עליונה יתכוון שני פעמים ק״ל שהם שני עינים עליונים‬
‫להמשיך הראיה משם לסור התכלת שהוא עולימתא שפירתא ללית לה עיינין‬
‫*‬
‫דוגמת הכוס עכ״ל‪:‬‬
‫‪ p i‬בשער הקריאת שמע )שיק כי( שבמלת פתיל תכלת יכוון להכוכה הג״ל‬
‫י ובשער הכוונות גם כן איתא שיכוון כאלו יש שס הכלח ‪:‬‬
‫ומפשטות‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫קלד ‪*67‬‬
‫ומפשטות‬
‫דבריו שביחוד שם זה מתקן מצות וראיתם אותו האמור‬
‫בתכלת אף שהמעיין בדבריו יראה שבא רק לצדד שיפוצץ‬
‫לכוון גם עתה כוונת הראי לתכלת‪ .‬אכן כאשר העתיקו דבריו והורקו‬
‫מכלי אל כלי נשתנה הלשון‪:‬‬
‫שבספר קב הישר נשית מ־׳כ( איתא בזה הלשון והיודעים סוד יחוד‬
‫בקבלה מכוונין בשם אחד גדול ונורא שהוא בגימעריא עין ובזה הם‬
‫יוצאים אף בזמן הזה סור מצות תכלת בציצית וכתוב שם שזה קבלה בדו‬
‫מהגאון ר׳ יעקב תעמרליש מלובלין ז״ל‪ .‬ובאמת זה בעצמי* לשון הרב בעל‬
‫מצות שמורים ונדמה מהלשון שיוצאים בהכוונה לבד בלי המעשה ואץ‬
‫צריכים למעשה‪:‬‬
‫ולא מצאתי מעולם שהכוונה בעצמה ימלא מקום המעשה שאם כן יתכמל‬
‫תלילה כל קיום המצות והיה די בכוונה ל ב ד ‪:‬‬
‫‪ y‬דצריך עובדא ורעותא ומלולא וכמו שלא תספיק הכוונה למלאות‪1T31‬‬
‫מקום המעשה בכל עגיגי עולם הזה כגון צרכי הארס בגופו‬
‫אכילה ושתיה וכדומה כן במצות מעשיות לא תספיק הכוונה ורק במקום‬
‫שאי אפשר לקיים המעשה אז הכווגה והרצון לקיים ג״כ תביב לפגי הש״י‬
‫כדאיתא בזוה״ק ) » ‪ c r r‬קנ‪ (:‬ובגין כך זכאה איהו מאן דמהרהר הרהורץ‬
‫מבין לגבי מאריה דאף על גב דלא יכיל למעבד לון קב״ה סליק רעותיה‬
‫כאלו עביר שמתשבה עובה הקב״ה מצרפה למעשה‪:‬‬
‫אכל באמת עומק יקרת מעשה המצוה היא גבוה מכל הכווגות ואן!‬
‫להיחידים שידעו בעעמי המצות מכל מקום המעשה גבוה יותר‬
‫מהכוונה שאי אפשר להגיע עד עומק חכליחם ורק בהמעשה ככללו כל‬
‫הכוונות ואפילו העושה מצוה בלא כוונה עומד נוכח הש״י ואומר ברוך אחה‬
‫שקדשנו במלותיו שכן צונו‪ .‬ועל כוונה היותר גבוה ועמוקה אינו רשאי לברך‬
‫שאף מה שמברכין ברכת התורה אין מברכין אלא על הלימוד בפה שהוא‪,‬‬
‫המעשה ולא על העיון והמחשבה וכן הם גם דברי הרב הגאון הקדיש‬
‫המגיד זללה״ה בספר עבודח ישראל שהמעיין בדבריו יראה שכל דבריו‬
‫הם מדברי האר״י ז״ל ותלמידיו ככיכר מדבריו שמבאר כוונת הציצית והתכלת‪:‬‬
‫‪,,‬‬
‫טד‬
‫‪L‬‬
‫‪1‬‬
‫וכתב‬
‫שם שציציח רומז מל יראה עלומה והתקדשות בכל מיני קדושה‪.‬‬
‫וגם שלא יחרשל האדם איך יכול לקדש מצמו ע ד זה יש תקיפות‪,‬‬
‫ג״כ‬
‫עין התכלת‬
‫&‪26‬‬
‫‪,‬‬
‫ג״כ ממצות ציצית שנאמר בהם אני ה אלהיכם אשר הוצאתי אתככ‬
‫מארן מצרים‪:‬‬
‫ו ת ו כ ל טונתו נראה שם מפורש שבציצית נכלל יראה וגם טתן מקיפות‬
‫שלא יתרשל האדם ממבודה וזה רומז שהלבן נותן תקיפות‬
‫‪v‬‬
‫ז ד ‪ 1‬ה כל זה מספיק לבאר אשרוכווב‬
‫יותר‪:‬לדמה הפשמנים האוחזים בלמש‪:‬‬
‫הוכרת‬
‫אבל ימן כי אלצנו להביא דברי הקדושים מוכרת אני לבאר דבריהם‬
‫לכלתי יתראו כדברים נזלמים בלא ממם ואבאר קצת בזה מה‬
‫שקבלתי מיסור הורי ומורי כמצות ציצית‪:‬‬
‫כל המצות הם שהש״י לוה לישראל להדבק במלותיו ובכל אופן‬
‫שהש״י עוסק להשפיע שפע תיים וטובה לבריותיו ובכל מקיס‬
‫ובכל זמן נתן הש״י לישראל מצות שיקיימו אותן וכדאיתא במדרש ר‬
‫«״א ס״ג( הקב״ה אינו כן אלא גוזר ג ז י‬
‫ל ‪ ,‬א‬
‫״‬
‫ומקיימה תחלה מאי טעמא ושמרו את משמרתי אני ה אני הוא ששמרתי‬
‫מצותיה של תורה תחלה וכל מצות שישראל מקיימים הם מוסיפין כת בגבורה‬
‫של מעלה כדאיתא במדרש רבה )איכה א׳ ל פניי‪ ,‬ויצא מנת ציי!( בזמן שישראל‬
‫עושין רצוגו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה כדכתיב)תכליש פ( באלתיס‬
‫נעשה חיל וכו׳‪:‬‬
‫‪ T J J T‬פרמ הוא עצמו מנין מצות ציציה כדאיחא בזוה״ק ברמיא מהימנא‬
‫)ש׳ שצח קפד‪ (:‬והובא בפרי פץ החיים )שם( ציצית פקודא דא לאדכרא‬
‫כל פקודי אורייתא בגינה כמה דאת אמר וראיתם אותו וזכרתם את כל‬
‫מציה ה׳ ועשיתם אותם דא היא סימגא דמלכא לאדכרא ולמעבד‪ .‬כתיב‬
‫*משיתם ציץ זהב והא אוקימכא ציצית איהו כוקבא רזא דעלמא תתאה‬
‫אסתכלותא לארכרא ציץ דכר ציצית נוקבא ובא לכל ב״נ ציץ לכהנא‪ .‬ותנינן‬
‫אסור לאסתכלא בשכיגתא בג״כ אית תכלא בגין דתכלת איהו כרסייא לבית‬
‫רור והקונה דליה ודא איהו דחלא מן קדם ה׳ לדחלא מההוא אתר ו כ ו ‪:‬‬
‫ואיתא‬
‫דולל‬
‫ב ה‬
‫) ב מ ? י מ י ל‬
‫ה (‬
‫ן ב י ר ו ש‬
‫מ‬
‫ר‬
‫ש‬
‫רה‬
‫ה ש נ ה‬
‫‪,‬‬
‫ע‬
‫‪,‬‬
‫קלה ‪269‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪ 1‬א י ת א במנתות ) » ( אין ציצית אלא ענף וכן הוא אומר‬
‫ויקחני בציצית ראשי ושם )יף מא‪ (.‬אין ציצית אלא יוצא‪:‬‬
‫‪ r M T T I‬שכמו שהציב הקב״ה ממרכת ההנהגה קומה שלימה בכת משפיע‬
‫ומקבל וכן ברא את הארס בצלם אלהים זכר ונקבה כדאיחא‬
‫בזוה״ק )האזינו יצ‪ (.‬תאנא בשנגתא רמתיקא הרישא סתימא רכל סתימץ בעא‬
‫לאתקנא כלא אתקין כעץ רכר ונוקבא באתר דאיחכללו דכר ונוקבא לא‬
‫אתקיימו בקיומא אחרא דרכר ונוקבא והאי תכמה כללא דכלא כד נפקא‬
‫ואתנהיר מעחיקא קדישא לא אחנהיר אלא בדכר ונוקבא דהאי הכמה‬
‫אחפשה ואפיק מיניה בינה ואשתכת דכר ונוקבא הוא‪ ,‬חכמה אב בינה אם‬
‫חכמה ובינה בחד מחקלא אחקלו דכר ונוקבא ובגינייהו כלא אתקיים‬
‫בדכר ונוקבא ו כ ו ‪:‬‬
‫של הקב״ה הם נקראים לבושים וכן כל מה שנזכר בהקב״ה‬
‫דמות הוא רומז למדותיו וכל אבר פרטי הנזכר וכן כל תיקוני‬
‫דמות אדם כולם רומזים למדות‪ .‬ולכן נתן הקב״ה מצות בכל פרט לעורר‬
‫רצון הבריאה שנברא קומה שלימה שלעומתו ברא אדם התחתון בעולם‬
‫הזה שכל מערכת הבריאה זה לבוש לזה בדרך עילה ועלול כראיחא בזוה״ק‬
‫)ניאשיס י׳׳ט סיף ע״נ( מריש רזא דנקודא עלאה ער םופא רכל דרגין כלהו‬
‫איהו דא לבושא לדא ודא לדא וכו ‪ .‬ואדם התחתון הוא המקבל האחרון‬
‫מכל‪ .‬דונמה הארץ שנחשבת למקבל האחרון שמקבלת זרימה ומצמחת‪.‬‬
‫ולכן איתא בתיקוני הזהר )היי\ן ס־׳ז ק־ צח‪ (.‬וכד אתברי אדם דלתתא דאיהי‬
‫טקבא הה״ר)כיאשיח א׳( ויברא אלהים את האדם בצלמו אשתלים דיוקנא‬
‫דלעילא‪ .‬והוא דוגמת הארץ שכתיב )הושע ל( אענה את השמים והם יענו‬
‫את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואח היצהר וגו׳‪ .‬שכמו׳‬
‫שהארץ מקבלת זריעה ומצמחת מחדש‪ .‬כן עבודת האדם הוא לקבל לתוכו‬
‫ונקבע בו ועבודתי להצמיח ולהעלות מה שקיבל לתוכו להולידו ממדש‪,‬‬
‫והיינו שמה שמקבל לתוכו בזה הכת יעבוד את הש״י ונמצא מעלה ומצמית‬
‫ממה שנזרע ט וזה נקרא עושה פירות וכדאיחא במדרש רבה )נח ל׳(‬
‫תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים‪ .‬וזה ביאור הענין מה שנזכר בפרי•‬
‫עץ התייס בשער הציצית )פיק ג׳( שמצות ציצית רומז לקוצא דשערא דתליא‬
‫בזעיר אנפץ כדאיתא בזוה״ק )נאדיר נשא ק*א‪ 0‬שהשערות רומזים לעטן זה‬
‫שהחיים הוא בהם בצמצום ומכל מקום יש בכל שער צינור שיונק מתוך‬
‫המוח‬
‫)ימקאצמ(‬
‫‪,‬‬
‫ומלותיו‬
‫‪,‬‬
‫עץ החבלת‬
‫‪0‬ל‪2‬‬
‫<שא‬
‫וכפל טמא וטמא מפיק ממוחא םתימםא‬
‫למוח כדאיתא גזוה״ק )‬
‫וכו׳ כל טמא ונימא איקרי משיכא דמבומא סתימין מפקין ממוחא‬
‫סתימאה ונמו שכל ההשפעה וההנהגה היא בסידור דמוח אדם‬
‫ושורש הההנהגה הוא במקום היוחר עליון שאינו רק הארח פנים‬
‫זכלאיחא במדרש שוחר טוב )«»»׳( האר פניך ונושעה אט אין‬
‫לט אלא הארת פנים וכמי שכחיב )מ־לי»י( באור פני מלך חיים‬
‫חבהארת פנים נכלל הכל שכשהש״י מראה הארת פטם היינו שמראה להאדם‬
‫שיכין שרק הש״י לכדו מנהיגו ומשנית על כל פרטיו אזי ממילא כל מערכת‬
‫ההנהגה מסייעים אותו וכדאיתא בזוה״ק )יייא ?ג‪ (:‬גורע בשערים בעלה לא‬
‫קוב׳׳ה דאיהו אתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה‪ ,‬יהייט כפי מה‬
‫שהאדם מאמין בהש״י כן ינהג ע מ ו ‪:‬‬
‫אכל גם באדם המזכך לכו כפי יכולתו ג״כ מי יאמר זכיתי לבי שאין‬
‫י יכול להגיע עד הכליה הבירורים ככל פרע שהרי האדם הוא בגזה‬
‫התפץ להסתיר עצמו מאד‪ .‬ולעומת זה מגהיג השי׳׳ת ג״כ בהסתר פטם‬
‫זיש הנהגה מצומצמת בכמה מדרגות עד שהאדם צריך לקבל גם דרך‬
‫למצום וזה נקרא שמקבל דרך שערות‪ .‬ולכן נקראו שערות דינים שאץ‬
‫האדם מרגיש רק בצמצום גדול וכדאיתא במדרש רבה )ניאשיש שישה ד׳‬
‫פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבור אלהותו פעמים שהוא מדבר ע ם‬
‫׳האדם מבין שערות ראשו הדא הוא דכתיב )איוב ל־־ח( ויען ה׳ את אייב מן‬
‫הסערה מבין שערות ראשו‪ .‬וזהו מגורל האהבה שהמשפיע רוצה בטובת‬
‫המקבל מה שאיט יכול לקבל דרך הארת פטם מפורש משפיע לו רצון‬
‫דרך צמצום ‪:‬‬
‫י מקמי ייקנא( שהשפט יורד מציטרי השמדות‬
‫ב ז ו ה ״ ק ‪1‬‬
‫וכן כשהאדם מקבל השפעה מצומצמת נקרא שמלבר ממו מבין‬
‫״שערות ראשו וכדאיתא בענין קרני הוד במדרש רבה)»קנ ס׳ ג׳( אמר ר״ל‬
‫בשמה שכתב משה את התורה נטל משה זיו הפנים וכו׳ ועם שכותב קינת‬
‫את הקולמוס בשמרו ומשם נטל זיו הפטם י היינו הרצון שהיה מהשי״ס‬
‫להשפיע למטה ולא היה בנח כלי קיבולו לקבל כל כך זה נותן לו דרך‬
‫צמצום שבדרך הזה יכול לקבל אור גבוה וזה הוא הקרני הזד וכמו‬
‫שנתבאר במקומו‪ .‬ולכן הציצית ממזין לשניהם שהציצית פונים אל הקצוות‬
‫וממילא‬
‫‪m‬‬
‫(‬
‫דאיתא‬
‫‪1‬‬
‫‪t‬‬
‫‪f‬‬
‫מ‬
‫‪3‬‬
‫עין התכלת‬
‫קלו ‪271‬‬
‫וממילא נראה הארת פנים כראיחא בפרי עץ החיים )פ»י‬
‫ובזוה״ק )שלח קמה( ודא איהו ציץ לאסתכלא ביה טיינץ וכו׳ ציצית איהו נוקבא‬
‫רזא דעלמא תתאה אםתכלותא וכו׳ ונם רומזין שבמקום שאינו יכול לקבל‬
‫לרך הארת פנים מקבל לרך השערות‪ ,‬וזה שצרכו הש׳׳י לעשות לוגמת‬
‫ההנהגה הזו מצות ציצית שישראל יקבלו מליהם מצלם מול מלכות שמים‬
‫במצוה זו שמקבל עליו שעד כמה שידו מגימ בהשגתו לראות באור פני מלך‬
‫חיים ימליך עליו הש״י בדעחו‪ .‬ומה שאין ידו משגה הוא מקבל עליו יראת‬
‫שמיה על כל פרטי גופו אף במקום שאין דעתו מגיע וכמו שגתבאר במאמר‬
‫פתיל סכלה ^ מיד( שציצית מצילין את האדם אף במקום שהוא מרוחק‬
‫מאד‪ .‬וזה שנזכר במנתות )ח>»‪ 0‬ששקולה מצות ציצית כנגד כל המצות‬
‫כולן לפי שהוא כולל מן הקצה אל הקצה‪ ,‬וזה פצונו הש׳׳י במצות ציצית שני‬
‫מצות תכלת ולבן ואיתא בפרי עץ חיים ששניהם מאמא התכלת מחכמה‬
‫דאמא והלבן מבינה דאמא‪ .‬יאמא רומז למקום בינה בשורשה‪ .‬וענין מדת‬
‫הבינה להבין דבר מתוך דבר וזה רומז על דברי תורה שאין אדם עומד‬
‫עליהם אלא אם כן נכשל בהם וכדאיתא בש״ס מגילה )לף ע‪ (.‬מדאמר‬
‫‪,‬‬
‫סציצישיישפרקג^ד (‬
‫בינותי מכלל דצזעה‪:‬‬
‫זו שהש״י מנהיג שאף מחוך ההסחר יכולין להוציא אור שאין‬
‫שום פועל רה הש״י לבדו רמוז במצוח לבן שכן מורה לבן‬
‫שא״ן בו שום גוון ודומז למה דכתיב דניאל ‪ (0‬ישער רישא כעמר נקא‬
‫ובדאיתא בזוה״ק נשא )קלב‪ (.‬כתיב שיר )ס׳( קווצותיו תלתלים שחורות כעורב‬
‫וכתיב ושמר רישא כממד נקא לא קשיא הא בריקנא מלאה הא בריקנא‬
‫תתאה‪ ,‬והיינו שלבן מורה על הגהגת עתיקא שאין להשגת האדם מקום שם‬
‫כי כשמאיר האור הזה גתבטלו פעולת אדם כמו שהיה בקריעת ים סוף‬
‫שהאע• השי״ת מעחיקא כדאיחא בזוה״ק בשלח )»‪ c‬בעתיקא תליא מלתא‬
‫ואז לא היה מקום לפעולת אדם כדאיתא בזוה״ק בשלח )־!ז‪ (:‬ה׳ ילחם לכם‬
‫ואתם תחרישון תחרישון ודאי ולא תתערו מלה דלא אצטייך לפו וכו׳‪.‬‬
‫ולכן מצר הכרה זו גיכר שאין שום הסתר כלל רק הפועל הוא השי״ת‬
‫בעצמו ומפני כן לבן רומז על עגין גדול יותר מתכלת‪ .‬אכן פעולת המצוה‬
‫של תכלת נמשך ממקום גבוה יותר ממקור מצות לבן כי בפעולות מצות‬
‫לבן אין מאיר כל כך איך נמצא אור אף בפעולות הנמוכים רק בכלל‬
‫האדם מכיר שהשי״ת פועל הכל‪ .‬אבל בפעולות מצות הכלת הוא להאיר‬
‫במקומות‬
‫והנהגה‬
‫‪2 7 2‬‬
‫עין התכלת‬
‫במקומות ופעולות המוסתרים ביותר שנמצא שם כבודו ית׳ לכן מאיר שם‬
‫מאור יותר גדול להיות לו סייפתא משם‪ .‬ט התכלת מורה שיכיר האדם‬
‫שגם ההסתר נברא מהש״י ומזה מצמו יוצא כבוד שמים ולא רק שיוצא‬
‫כבוד שמים אחר הכשלון רק בהכשלון עצמו אם מקבל האדם על עצמו‬
‫מלכות שמים בשלימוח שיראה שאין עוד מלבדו אז יבין בחכמה ויחכם‬
‫בבינה שאין עוד מלבדו ואין שוס כח בעולם רק הש״י •־‬
‫ובדא?זא‬
‫‪,‬‬
‫במס חולין מי ׳‪ 0‬שרבי חנינא בן דוסא אמר על כשפים‬
‫אין עוד מלבדו‪ .‬והיינו מפני שמצינו ברבי חנינא בן דוסת‬
‫במס׳ תענית )י* כס‪ (.‬שאמר מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק‬
‫ולכן מפני שהיה לו הכרה זו לא היו יכולין הכשפים להזיק לו וכפי אמונתו‬
‫היה נשמר בהשגחה פרטית וכדאיתא בזוה״ק וירא ני»ג‪ 0‬נודע בשערים‬
‫בעלה דא קוב״ה דאיהו אתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד‬
‫כמה דיכיל לאדבקא ברוחא דחכמתא‪ .‬ולפום מה דמשער בלביה הכי‬
‫אתידע בלביה‪ .‬ובקבלת מלכות שמים במדה זו מכיר הטוכ הנמצא‬
‫ככל הגוונים ‪:‬‬
‫שאיתא בש״ס ב״ב )טז‪ (.‬אמר ר לוי שטן ופגיגה לשם שמים‬
‫גחכווכו וכו׳‪ .‬דרשה ר׳ אחא בר יעקב בפפוגיא אתא שטן‬
‫נשקיה לכרעיה‪ ,‬ולהבין מה הוא החביבות והלא השטן הוא היצר הרע‬
‫שנקרא שונא במס סוכה ‪ m‬ונאמר משלי )כי( ונעתרות נשיקות שונא‪,‬‬
‫אך העגין בזה כדאיתא בגמרא ברכות )ני‪ (:‬ואהבת את ה׳ אלהיך בשני‬
‫יצריך ביצר עוב וביצר הרע וכדאיתא בזוה״ק בא )לי‪ (.‬דהכי אתחזי לבר‬
‫נש למנדע טוב ולמנדע ביש ולאהדרא גרמיה לטוב וכדאיתא בזוה״ק וישלמ‬
‫נקף( אתי בר נש לאתדכאה ההוא יצר הרע אתכפיא קמיה לשלוט ימינא‬
‫על שמאלא ותרמייהו מזדווגין לנטרא ליה לבר נש ארחוי דהוא עביד הדא‬
‫הוא דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך )מסליס צא ובזוה״ק‬
‫תרומה )ק»‪ (.‬רחימו דקוב״ה לממסר ליה כל דא למרחם יייה בכל חד וחד‬
‫ואי תימא ביצר הרע האיך יכיל בר נש למרחם ליה דהא יצר הרע‬
‫מקערגא איהו דלא יקרב בר נש לפולחנא דקוב״ה והאיך ירחם לי ני׳‪.‬‬
‫אלא דא איהו נו‪.‬חנא דקוב״ה יתיר כד האי יצר הרע אתכפיא ליה בגין‬
‫רחימו דקא מרחם ליה לקוב״ה רכד האי יצר הרע אתכפיא ותבר לי׳ ההוא‬
‫ובןוגין‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫(‬
‫‪,‬‬
‫‪2‬ז‬
‫עץ החבלת‬
‫*‬
‫במקומות ופעולות המוסתרים ביוחר שנמצא שם כבודו ית׳ לכן מאיר שם‬
‫מאור יותר גדול להיות לו סייעתא משם‪ .‬כי התכלת מורה שיכיר האדם‬
‫שגם ההסתר גכרא מהש״י ומזה עצמו יוצא ככור שמים ולא רק שיוצא‬
‫כבוד שמים אחר הכשלון רק בהכשלון עצמו אם מקבל האדם על עצמי‬
‫מלכות שמיס בשלימות שיראה שאין עוד מלבדו אז יבין בחכמה ויחכם‬
‫בבינה שאין עיד מלבדו ואין שוס כח בעולם רק הש״י‬
‫‪:‬‬
‫לבדאיתא‬
‫‪,‬‬
‫במס חולין )י‪ 1‬׳‪ 0‬שרבי חניגא בן דוסא אמר על כשפים‬
‫אין עוד מלבדו‪ .‬והיינו מפני שמצינו ברבי חנינא בן רוסת‬
‫במס׳ תעניח ‪0‬־* נס‪ (.‬שאמר מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וירליק‬
‫ולכן מפגי שהיה לו הכרה זז לא היו יכולין הכשפים להזיק לו וכפי אמונתו‬
‫היה נשמר בהשגחה פרמית וכדאיתא בזוה״ק וירא ‪0‬־*‪ (:‬נודע בשערים‬
‫בעלה לא קוב״ה דאיהו אתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד‬
‫כמה דיכיל לאדבקא ברוחא דחכמתא‪ .‬ולפום מה דמשער בלביה הכי‬
‫אתידע בלביה‪ .‬ובקבלת מלכות שמים במרה זו מכיר המוב הנמצא‬
‫בכל הגוונים ‪:‬‬
‫שאיתא בש״ם ב״ב )טי‪ (.‬אמר ר לוי שען ופנינה לשם שמים‬
‫נתכוונו וכו ‪ .‬דרשה ר אחא בר יעקב בפפוגיא אתא שטן‬
‫נשקיה לכרעיה‪ ,‬ולהבין מה הוא החביבות והלא השטן הוא היצר הרע‬
‫שנקרא שונא במס סוכה <»‪ (.‬וגאמר משלי )כ!( וגעתרות גשיקות שונא‪,‬‬
‫אך העכין בזה כדאיתא בגמרא ברכות ‪0‬י‪ (:‬ואהבת את ה׳ אלהיך בשני‬
‫יצריך ביצר טוב וביצר הרע וכדאיתא בזוה״ק בא נלד‪ (.‬דהכי אתחזי לבר‬
‫נש למנדע טוב ולמנדע ביש ולאהדרא גרמיה לטוב וכדאיתא בזוה״ק וישלח‬
‫)?‪ ox‬אתי בר נש לאתדכאה ההוא יצר הרע אתכפיא המיה לשלוע ימינא‬
‫עצ שמאלא ותרמייהו מזדווגין לנערא ליה לבר נש ארחו' דהוא עביר הדא‬
‫הוא דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך )תהצים צא( ובזוה״ק‬
‫תרומה )קע‪ (.‬רחימו דקוב״ה לממסר ליה כצ דא למרחם ליה בכל חד וחד‬
‫ואי תימא ביצר הרע האיך יכיל בר נש למרחם ליה דהא יצר הרע‬
‫‪ /,j‬י ‪/‬‬
‫מקערגא איהו דלא יקרב בר נש לפולחנא ק ״ ^ ך‬
‫אלא דא איהו נ ו‪'.‬תנא דקוב״ה יהיר כד האי יצר הרע אתכפיא ליה בגין‬
‫רחימו דקא מרחם ליה לקוב״ה רכד האי יצר הרע אתכפיא ותבר לי׳ ההיא‬
‫בר‬
‫וכ?‪$‬נין‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫ו ‪3‬‬
‫ה‬
‫ן ה‬
‫י ר ח ם‬
‫ב‬
‫עץ התכלת‬
‫ק ת ‪273‬‬
‫בר נש דא איהו רחימו דקוב״ה בגין וידע לקרבא לההוא יצר ה מ ג‬
‫לפולחנא דקודשא גריך הוא ‪:‬‬
‫ו ב ל א י ת א בזוה״ק נשא «»‪ (:‬ולית רינא דלא הוו ביה רחמי פי׳ בכל‬
‫דבר נמצא מוב אשר לחכלית זה נברא ואף שנראה מצד‬
‫האדם שהוא רע מ״מ בראו הש״י לתכליח הטוב ואם האדם נמצא בכל‬
‫דבר התכליח הטוב הרי מצא העובה שיש באותו דבר‪ ,‬וזה שדרש ר׳ אחא‬
‫בר יעקב בפפוניא שאף שלפי ראוה עיני האדם היה הטרונ בזה‪ ,‬אבל‬
‫באמת נחכוון לשם שמים היינו שהיה בזה טובה‪ .‬וזה אתא שמן ונשקיה‬
‫לכרעיה אחר שמצא גם בזה תכלית הטוב והגימ לשורש הטוב שנמצא בו‬
‫מצד הבריאה‪:‬‬
‫במדרש רבה בראשית)ט( ובזוה״ק יתרו)»ז‪ (:‬טוב זה יצר‬
‫טוב מאד זה יצר הרע שמזה יגדל כבוד שמים ביותר מור‬
‫וכדאיתא בזוה״ק שהובא לעיל תרומה ) ק » ‪: ( .‬‬
‫וכדאיתא‬
‫ובתמנימ‬
‫)סקי! ע ‪ v‬ק<‪ 0‬געשה אדם בעיגא אדם דיעביד פקודי‬
‫אורייתא וישתדל באורייתא לעבדה ולשמרה ויהא לי אגרא‬
‫י‬
‫טבא ושולטנא עלייכו ודא איהו ישעיה ‪=0‬־( נצר מטעי מעשי ידי להתפאר‪.‬‬
‫דהא מלאכי עלאי אע״ג דאיגון גבורי כח עושי דברו לא עבדו גבורה‬
‫בפולתנא דקוב״ה דאינון פלתין בהכרת ולית לון ערובא דבשרא ויצרא בישא‬
‫ובגין דא נעשה ארם וכר‪:‬‬
‫נשא )ח> ק»‪ 0‬בדיוקנא אשתמודע פרצופא וכו׳ וליה בהון לא‬
‫יצר טוב ולא יצר רע אלא כבעירין דעלמא ולכן אתר שהגיע‬
‫ד אחא בר יעקב לשורש הטוב הגמצא בו מצד הבריאה‪ .‬סייעו גם הוא‬
‫לעבודת הש״י וזהו ונשקיה לכרעיה היינו שסייעו לעבודה שכרעיה היינו‬
‫עבודה כדאיתא בזוה״ק לך)פי‪ (.‬מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלי‬
‫לאתחברא ביה בפולתגא ולקרבא ליה לגביה כד״א העם אשר ברגליך )נא( ‪s‬‬
‫והגהגה הזאת רמוז במצות תכלת שיש בו גוון וקצת תפיסת אדם הייני‬
‫שעל ידי עבודה יכול האדם לברר שבההסתר עצמו מגהיג הש״י שעל‬
‫ידי עבודה ויראה עצומה יכול האדם לכלול הרע בהטוב‪ .‬וכענין שאיתא‬
‫בזוה״ק בהר )קיח‪ (.‬בזמנא דידע ליה בר נש לקוב״ה בארח כלל כדין אקרי‬
‫מבר דפביד פקודא דמאריה ולית ליה רשו לחפשא בגניזוי וברזין דביתי׳‪,‬‬
‫בזמנא‬
‫‪,‬‬
‫ובזוה״מ‬
‫‪1‬‬
‫‪274‬‬
‫עין ה ת נ י ת‬
‫בזמנא דירע ליה בר נש בארח פרמ כדין אקרי בן רחימא דליה כבן‬
‫לתפש בגניזו בכל רזין דביתיה וכו׳‪ .‬וזהו שפעולת הלבן רומז להכרה נארח‬
‫כלל ופעולת מצות תכלת הוא הכרה בארח פרע לכן מוכרת להיות לו‬
‫םייעתא מאור המכמה להכרה זו‪.‬‬
‫מורה התכלת לתושך כלאיתא בזוה״ק פגתס )רכז‪ (.‬ותרין גוונין‬
‫י רשימין במלית חד חוור וחד תכלת וכו׳ חוור ואוכם אוכמי לתכלת‬
‫וכו׳ ובתקוני הזהר )הי‪,‬ץ נא מט‪ (:‬יותרת הכבד כללא דכולהו תכלת משיך ‪:‬‬
‫ולבל‬
‫ובתסוני‬
‫הזהר )תקין נא גס•( ואיהי ציצית דצדיק דאיהי עני בגלותא‬
‫ה״ה דכתיב תפלה לעני כי יעטוף עני ודאי דביה אתעטף‬
‫י‬
‫מ י ן דאיהי כסותה לבדה וכו׳ דא איהי כי היא כסותה לבדה הוא שמלתץ‬
‫לעורו ואיהי תכלת שבציצית‪:‬‬
‫)הרומס קמט‪ (:‬בוצינא קדישא הכי אמר דהאי נוון אוכם תשוך‬
‫וכו׳‪ .‬וקאי שם על תכלת וזה התכלת הוא קבלת מלכות‬
‫שמים בציצית היינו להכגיע הגוף תתת קבלת עול מלכות שמים שגם הגוף‬
‫יבין שה‪:‬י״ת מנהיג אפילו בעת ההסתר כדאיתא בזוה״ק ‪0‬לח יעה‪ (.‬מה‬
‫כסא הכבוד עביד לבר נש למהך בארחא דמישר לדכאה ליה אוף הכי תכלת‬
‫עבי ד לבר נש למהך בארחא דמישר ‪:‬‬
‫‪ r f i S D V D Y‬לזהר בראשית)נדף ה( במאמר המתחיל ושחטו הפסח בסוסו‬
‫בשעתא דבר נש תמי להאי גוון אדכר בר גש למעבד‬
‫פקולא למאריה וכו׳ אוף הכי תכלת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳‬
‫מההוא דחילו דיליה ‪:‬‬
‫שהאדם יקבע יראה עצומה שגם הגוף מעצמו יכנע תחת עול‬
‫מלכות שמים ויתבטל בהתבטלות עצום מאימת הכבוד ואין‬
‫ביכולת האדם להכניע גופו בהתבטלות גמור עד שיקבל עליו יראת עונש‬
‫גם כן‪ ,‬כי שכלו ודעתו נכנעים מחכמתו ובינתו שיבין שהשי״ת מקיף כל‬
‫הבריאה ואין עוד מלבדו ‪.‬‬
‫אכל הגוף יען שהוא מלא חושך והסתר צריך לקבל עליו יראת עונש‬
‫וכדאיתא במדרש )חמזימא נצנים( העבר בך קללה ‪:‬‬
‫ו ל ס ב ל ת עול מלכות שמים במדה זו צריך סייעתא מאור החכמה‬
‫להבין בבינה וזהו מה שאיתא בפרי ען חיים ^ < י( שתוט‬
‫י‬
‫התכלת‬
‫ובזוה״מ‬
‫והיינו‬
‫עין התכלת‬
‫קלח ‪275‬‬
‫התכלת מורה לחכמה דאמא חה שאמר האר״י ז״ל שאחר חורבן הבית‬
‫אין התכלת גוהג שאין אגו יכולים להשיג אור התכמה על ירי מעשינו אלא‬
‫שמאליו כעשה ככזכר לעיל‪:‬‬
‫שאיתא בפרי עץ תיים )נשער הקץ הצית פיק א( שבזמן הבית כמעע‬
‫לא היו צריכים לשום מעשה המצוה ולא לתפלה שמאליו היה‬
‫כעשה ובאמת היו אז מתפללים ועושים מצות ‪:‬‬
‫וזהו‬
‫שאגו מתפללים ״ואין אגו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות״‬
‫שהשתחויה הוא יראה קבוע בלב לאדם שמבטל דעתו וכופף קומתו‬
‫עד שגם הגוף יכנע מאימת יראת הכבוד ואין האדם יכול להגיע מצדו‬
‫ליראה הזו ולקבלת עול מלכות שמים במרה זו על ידי מעשיו‪ .‬ורק אחר‬
‫שמקבל עליו עול מלכות שמיס כפי יכולתו על ידי מעשיו אז עוזר לו הש״י‬
‫שאף במקום שאין יכול להגיע במעשיו משעורר מעצמי מעזרת הש״י‪:‬‬
‫ודברי‬
‫האר״י ז״ל רומזים אשר בזמן שבית המקדש היה קיים היה גם‬
‫הגוף כמשך אתר אור הדעת וכפי הארת ה־עת גם הגוף היה‬
‫ככנע והשפיל עצמו בגין למשרי עליה גאותא דקיב״ה ועכשיו אין אגו יכולים‬
‫לעלות ולראות ולהשתתוות להיות הגוף נכנע מפני אור הדעת אבל באמת‬
‫כל הפעולות אגו צריכין לעשות אף שהעיקר הוא הפנימיות מכל דבר אכן‬
‫מצדנו אנו צריכין לעסוק בפעולה הרומזת על העסק שעוסק הש״י א ז ‪:‬‬
‫ובל קבלתנו מרבינו הקדוש רבינו שמחה בונס מפרשיסחא זללה״ה )אף‬
‫שהובא קצת דבריו• בספר קול שמתה אך שם לא נכתבו ברורים‬
‫כפי קילתכו( על המדרש )תנמוייא ויי‪ &<,‬אל מי תדמייני ואשוה יאמר קדוש‬
‫שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה בזכות מה עומדין אלה תולדות‬
‫השמים והארץ‪ ,‬בזכות ואלה שמות‪ ,‬בזכות כל מה עומדין אלה בזכות אלה‬
‫הטדות והחקים והמשפטים וכו׳ ‪:‬‬
‫ארוך מאד‪ .‬וכאן נעתיק רק מה שצריך לעניננו‪ ,‬כי המלאכים‬
‫אומרים שלשה פעמים קדוש‪ ,‬וקדוש הוא שהש״י מובדל ומרומם‬
‫מכל הבריאה והמלאכים גבוהים במעלה שאץ בהם גשמיות‪ .‬ובאמת מציגו‬
‫שישראל המה גבוהים יותר במעלה•‪ /‬כדאיתא׳ בגמ׳ )סיגי! לו ^‪ (:‬שישראל‬
‫מזכירין את השם אתר שתי תיבות‪ .‬ובזוה״ק )לו צ‪)(.‬כלת ק*א‪ (.‬שאין המלאכים‬
‫מחחילין‬
‫‪1‬‬
‫והטביל‬
‫‪1‬‬
‫עץ התכלת‬
‫‪676‬‬
‫מתחילץ לומר קדוש עד שישראל מחחילין החלה‪ .‬והמכין בזה‪ ,‬מפני שמצד‬
‫המלאכים הש״י מנושא מכל ואין להם שום התחברות‪ .‬לכן אין שייך אצלם‬
‫לומר קדוש אם אין שום החחברוח ‪:‬‬
‫א כ ל מצר ישראל אף שהש״י מובדל ומנושא מכל‪ ,‬מכל מקום יש שייכות‬
‫י יוחר לפי שהשגתתו מל ישראל בתמידות והם מקושרים בהש״י בכל‬
‫פרעי מעשיהם והש״י נמצא בכל פרעי מעשיהם ואין שייכות לומר שהם‬
‫מובדלים ממנו וזה פירוש ואל מי הדמיוני ואשוה מאאר שמצד ישראל הוא‬
‫מתדמה לכל פרע מעשה לכן ישראל אומרים קדוש מפני שהקב״ה מתדמה‬
‫לישראל וקדושתו חופף מליהם ומאחר שהש״י נמצא בכל פרע מעשה וכל שכן‬
‫מעשה המצוה שצונו בפירוש‪ .‬ממילא אף שאין אנו מגיעים לעומק‪ ,‬הש״י‬
‫גומר כמדנו וכדאיתא במדרש ‪,‬הנחיפא תניא( אמר רבי אבוהו בשם ר יוסי‬
‫בן חניגא בא וראה כמה מתחעאין וכמה יש להן פתחון פה לעושי מצות וכו׳‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫שןזושה‬
‫המצוה עומד לפני הש״י בבטחון עצום שאף שאינו יודע‬
‫כוונת המצוה מ״מ יכול לומר להש״י ברוך אתה אשר קדשנו‬
‫במצותיך וצויתנו שהרי הש״י צוה לקיים המעשה אף שאינו יורע עעמה הש״י‬
‫גומר בעדו‪ .‬וכדאיתא בזוה״ק ‪0‬י‪:‬ה נא לנ‪ (:‬וכד ישראל עברי! עובדין דכשדין‬
‫יהבין תוקפא וחילא לקוב״ה ועל דא כתיב )חללים סין( הנו עוז לאלהיס במה‬
‫בעוברן דכשרין‪ .‬ובזוה״ק)ייקרא יה‪ (:‬אבל אזדרזו בהאי יומא והבו לי חילא‪:‬‬
‫ובזוה״ק‬
‫)נח‪:‬יתי קינ‪ (:‬והכי אוליפנא כל מה רבעי בר נש בהאי עלמא‬
‫בפולתנא דקוב״ה בעי לאתערא בעובדא דלתתא דבעובדא‬
‫דלתתא אתער עובדא דלעילא‪ .‬ובזוה״ק )אמורדל‪ (.‬ובכלא בעי עובדא לתתא‬
‫לאתערא לעילא‪ .‬תא חזי מאן דאמר דלא בעי עובדא בכלא או מלין לאפקא‬
‫לון ולמעבד קלא בהו תיפת רותי׳ והא הכא פדפתא דא אוכת אדלקות‬
‫בוצינייא וקטורת בוסמין דכתיב שמן וקטורת ישמת לב ובעובדא דא‬
‫אשתכח אדלקותא לעילא וחדוותא לתתא ואתקשרותא כחדא כדקא יאות‬
‫אמר ד יהודה מזבת דלתתא אתער מזבת אתרא כהן דלתחא אחער כהן‬
‫אתרא בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא‪:‬‬
‫‪r‬‬
‫‪ p £ f l‬שנזכר בזוה״ק ופרשתא דא אוכת ולא מדייק משאר מצות מעשיות‬
‫לפי שזה כורש אור התכמה שאין בכת אדם להגיע אליה ע״י מעשיו‪:‬‬
‫וכסו‬
‫עין התכלת‬
‫קלט ‪7‬ז‬
‫שביאר האר״י ז״ל בספר טעמי המצות בפרשת בהעלותך בטעמי‬
‫המצות שבספר לקוכף תורה לא נתבאר היטב( שגמר העלאת האורות‬
‫הוא געשה מאליו‪ .‬ומכל מקום נקרא אהרן שופביגא דמטרוגיתא שנקרא‬
‫הכל מל שם מעשיו אף שאתר כן נעשה מאליו וכן כל הנך שהבאחי בראש‬
‫דברינו אלה שנעשים מאליהם‪ ,‬הם מד״ז ‪:‬‬
‫•‪ pft3T‬הענין קבלתי מיסוד הורי מורי ורבותי וביתוד מה שקבלתי מאדוני‬
‫אבי זקגי מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה ביום שנתתנכתי למצות‬
‫תפילין ומסר לי יסוד כווגתם‪ .‬וצוה אותי לברך טל של ראש בטעם שבאמת‬
‫כל מעשה המצות איגם אלא שישראל יעסקו בעגין שהש״י מוסק בשבילם‪.‬‬
‫ובאמת אף מל פי שגזכר ב ג מ ׳ ) מ נ י ה יז‪ (.‬אלופיגו בתורה מסוכלים במלות‬
‫זה הוא רק מפגי שיש הסתר בעולם ואיגו גראה האור גרמה לאדם שהוא‬
‫נושא את המצות וגרמה לו שהוא נושא את התפילין‪ ,‬אבל באמת התפילין‬
‫גושאין את האדם‪ .‬וכמו שמצינו בארון שנשא את נושאיו )נישה לה‪ (.‬ומכל‬
‫מקום נצטוו ישראל לשאת את הארון‪ .‬וכשיתגלה אור המצות יתראה מפורש‬
‫שאין האדם עושה כלל וכמו בימי בגין הבית שאז היתה סיהרא באשלמיתא‬
‫כדאית ‪ f‬בזה׳׳ק )יהרו פה‪ (.‬ואז ראו מפורש שהבית נבכה מאליו וכדאיתא‬
‫כמדרש )ינס פקידי מ־בס»( הוקם המשכן ולא תאמר משה העמידו הלא‬
‫•המשכן נעשה בו כסיס ועמד מעצמו‪ ,‬וכן בכין בית המקדש והביח בהבנוהו‬
‫שנבנה מעצמו כדאיתא במדרש )ינה נ‪:‬א יד בנכיא למי אפרים( והבית בהבנותו‬
‫מאליו היה נבנה אבן שלמה מסע נבנה מלמד שהיחה האבן מסעת את‬
‫מצמה ועולה וגיתגה מל גבי הדימום‪:‬‬
‫)ח‪:‬יזימא הנא( אמר רבי יונה אביו של רבי מגא בשם רבי‬
‫לוי שאמר בשם רבי אבא לא היחה התורה צריכה לינתן‬
‫לישראל בעולם הזה למה שהכל עתידין להיות למדין הורה מפי הקב״ה‬
‫לעולם הבא למה נתנה להם בעולם הזה שכשיבא הקב״ה ללמדם בעולם‬
‫הבא יהיו הכל יודעין באיזה פרשה הוא ע ו ס ק ‪:‬‬
‫בקרבנית אף שהם מוליס לרצון הנבוה מעל גבוה כדאיתא בזה״ק‬
‫זבל‬
‫)מ־אגיס מה‪ 1 (:‬רעותא דקרבנות סליק מד אץ סוף ואיתא בזה״ק )שם(‬
‫שעל ידי הקרבן מתקשרים כל המדרגות עד שנעשים איר א ח ד ‪:‬‬
‫‪ p T I U t‬פנחס )י‪ :*-‬שגמר העלאת הקרבן הוא ע״י התקשרות כהנים‬
‫י לרם וישראלים ושיר הלוים הוא בנמר העבודה וכן היה צריך‬
‫מעמד‬
‫ובמדרש‬
‫עץ התכלת‬
‫‪278‬‬
‫מעמד עד גמר העבודה אף ששם ככבשה מאליו ‪:‬‬
‫אבל באמת עיקר הקרבטת וכן כל המצות מעשיות שצמצם הקב״ה כבודו‬
‫ונתן מקום לעבודת ישראל‪ .‬וכדאיתא בזה״ק נשם( רבי שמעון הוה‬
‫אזיל לטבריה פגע ביה אליהו אמר ליה שלמא עלי דמר אמר ליה ר״ש‬
‫במאי קא עסיק קוב״ה ברקיע א״ל בקרבגות עסיק ואמר מלין תדתין‬
‫משמך זכאה אגת ואתיכא לאקרמא לך שלם וכו׳ במתיבתא דרקיע שאלתא‬
‫שאילו עלמא דאתי לית בי׳ אכילה ופתיה והא כתיב באתי לגגי אתותי כלה‬
‫וגו׳ אכלתי יעדי עם דבשי וגו מאן דלית ביה אכילה ושתיה איהו אמר‬
‫אכלתי וגו׳ אמר רבי שמעון כמה חביבו תביב קוב״ה לכגסת ישראל ומסגיאו‬
‫דרחימו דרחים לה שני עובדיי ממה דהויא עביר דאף מל גב דלאו אורחר‬
‫במיכלא ומשתיא בגין רתימותא אזיל ושתי וכו ‪ .‬הרי שכל הקדמות מחמת‬
‫שהם רק מצד המקבל להסיר המסכים המבדילים שהם בלבושים גשמיים‬
‫מתמת זה צריך עבודה בפעולה‪ ,‬אכן מצד זה לא היה לו להזכיר עגין‬
‫אכילה שהוא לשון הכולל דבר הנאכל בעצמותו איך שייך זה כלפי מעלה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אבל מצד חביבות כנסה ישראל הציב לבוש שידמה בעולם הזה שכבוד‬
‫שמים כביכול חסר וישראל משלימין אותו ובזה עצמי עילה הרצון‬
‫עד למעלה ראש‪ .‬וכדאיתא בזה״ק ויקרא ‪ co‬ועל דא םעודתא דמלכא‬
‫אתעכב בגין סעורהא דעבדוהי‪ .‬ובגין כך ישראל מפרכסין לאביהן שבשמים‪:‬‬
‫היינן‬
‫שגסן הש״י ממיס לעבודת ישראל עד שרצון הש״י לקבוע מקום‬
‫לעבודתם למעלה מכל תפיסת אדם וכמו שכתיב ישעיה )ייט( ישראל‬
‫אשר בך אתפאר שהש״י רוצה שיקרא על שם ישראל אף במקום שהוא‬
‫למעלה ונעלם מכל תולה הש״י בישראל שהם פועלים בעבודתם גם שם‪.‬‬
‫וכראיתא בזה״ק אמור )קה‪ (.‬שהבאתי לעיל פרשתא דא אוכת אדלקות‬
‫בוציגא ו כ ו ‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק פנחס )״א‪ (.‬ואי תימא היך אתפשמ זעיר‬
‫מהאי •ינה או משפנינא דא לכמה סטרין דלית לון שיעורא או מן במירא‬
‫הדא אוף הכי תא חזי חד שרגא דקיק דליק אתמליא כל עלמא תו אעא‬
‫דקיק אדליק לרברבא‪:‬‬
‫‪ 1‬ז ה דאיתא בתיקוני הזהר )תיקון נ׳ דן> »‪ (:‬וכל דא כפום עובדיהון דישראל‬
‫הכי אתפרנסת זכאה איהו מאן רםליק לה לאתרה ולקב״ה לאתרי׳‬
‫דאתמר ביה )הכה ה׳ רוכב על עב קל( הנה ה יוצא ממקימי אמר ליה‬
‫רבי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫קמ ‪279‬‬
‫עץ התכלת‬
‫רבי ' י י ‪ -‬אבא וכי יכול' בר נש לאתזרא לקוב״ה לאתרי אמר ליה אין‬
‫כמה דחשכחנא בדוד דאמר אם אתן שנח לעיני לעפעפי חנומה מד אמצא‬
‫מקום לה׳ בההוא זמנא דבר נש אתזר ליה לאתרי מאי כתיב כיה ממקומו‬
‫הוא יפן ברחמיו לעמו‪:‬‬
‫‪ P W P n‬הוא שעבודת ישראל מגיע מד למקום שאינו נודמ לשוס נברא‬
‫כדאיתא בגמ׳)הגיגה יג‪ :‬ממקומו ליכא מאן דידע לי׳‪:‬‬
‫וזה שמסיים בתיקוגי הזהר )שם( דצריך לאתזרא י לגבי ה וכו בגין‬
‫דקוב״ה אומי דלא יחזיר לה׳ דלעילא עד דיחזיר לה דלתתא ורזא‬
‫דמלה ולא אבוא בעיר וגו׳ והא אוקמוהו‪ .‬והוא כדאיתא בגמ׳ )סעניח ה‪(.‬‬
‫הכי אמר ר׳ יותגן אמר הקב״ה לא אבוא לירושלים של מעלה עד שאבוא‬
‫לירושלים של מטת‪ .‬ואף שממכמה עלאה ולמעלה אין שום רעיון משיג‬
‫וכדאיתא בפרי עץ החיים שהובא לעיל‪ .‬מכל מקום חולה הש״י גם חזרת‬
‫אור החכמה במעשה ישראל‪:‬‬
‫דמסיק שם בפרי עץ החיים )שער סחסילין פיק ‪ 0‬שאין דבר נעשה למעלה‬
‫א^א ע״י מעשה תחתונים בעולם הזה וכדאיתא בזוה״ק )הרומס קננ‪0‬‬
‫כמה דמסדרין ישראל תקונייהו לגבי קוב״ה הכי קיימא כלא והכי אתסדר‬
‫ועל דא כתיב )יכעיס י<‪ 0‬ישראל אשר בך אתפאר באיגון גוונין דכלילן דא‬
‫בדא שפירו דכלהו‪:‬‬
‫במצות תכלת גמצא מפורש שהש״י כותן מקום לפעולות ועבודת‬
‫ישראל אפילו במקום שאין כתם והשגתם מגיע וכדאיתא בתקוכי‬
‫הזוהר )הימן י כ?‪ (:‬וכד ישראל אמרין שמט ודאי מיון שמטין גדפייהו באן‬
‫אתר בכגפי מצוה דאתמר בהון על ארבע ככפות כסותך אשר תכסה בה‬
‫ומסיים שם וארבע גדפין סלקין ס״ר ותמניא אתוון יהוה אדכי )בבליב(‬
‫סלקין ע״ב וכנפי מצוה אולפין רזא וכפי חשבון זה שמונה פעמים ל״ב‬
‫עולה רג״ו גגד גרפי התיות שבשורש הס ארבע שהם שמונה ובהורדת‬
‫האור למטה מסתעפין להתפשטות והתרבות‪ .‬וטד התפשטות החכמ^‬
‫מסתעפין לל״ב נתיבות התכמה‪:‬‬
‫בפרי עץ החיים )«ל סצ־ציה פרק י( שמספר אותיות מילוי ארבע‬
‫שמות טולה ל״א שהם גגד ל״א חיטי הציצית וחוט התכלר‬
‫משלים לל״ב ומקור העגין)באדרא רבא קדישא קלב בתקוגא דיקגא דעתיקא{‬
‫חלתין וחד קוצא שבילין אתמשכן עד רישא דפומא וכו ובכל קוצא וקולא‬
‫מהפרשין‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫ז‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וזה‬
‫והנה‬
‫ואיתא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪280‬‬
‫עין התכלת‬
‫מתפרשין חלתין וחד עלמין וכר וכדאיחא שם שזה רומז לשם אל״ף למיל־‬
‫שהוא נהירו דחכמתא ומשם כל החהיפוח לעובדי ה׳ וביכןול לכל הדינים‬
‫ומבסס עלמא כדאיתח בזוה״ק )צו לף לא‪:(.‬‬
‫‪ " D ^ l‬התקיפות של עובדי ה׳ שהש״י נותן להם מקום בשורש למעלה‬
‫י מהשגת תסיסת האדם ומסן מקום לעבודתם בשורש למעלה‬
‫מכל רעיון וכדאיתא בזוה״ק )אמור צג‪ (.‬קדוש איהו סטר עלאה דאשתנח‬
‫ראשיתא לכל דרגין ואף מל גב דאיהו סטר ממירא ואקרי קדש מתמן‬
‫אתפשט פשיטו דגהיר במד שבילא דקיקא טמירא גו אמצעיתא כיון דאתגהיר‬
‫גו אמצטיתא כדין אתרשם הד ר דנהיר גו האי קדש ואקרי קדוש מהאי‬
‫גהירו אתפשט פשיטו סופא דכל דרגין כיון דאתגהיר בסופא כדין אתרשם‬
‫בגהירו חד ה׳ ואקרי קדושה והא אוקימנא ומה דאקרי קדוש קדוש קדיש‬
‫דהא קדש מבעי ליה רזא דראשיתא דכלא הואיל ומתמן אשתכח ואי הכי‬
‫אמאי אקרי לעילא קדוש דהא חמן ו׳ לא אשתכח אלא רזא הכי הוא ודאי‬
‫וישראל מקדשי לתתא כגוונא דמלאכי עלאי לעילא דכתיכ כהו )ישעיס‪(,‬‬
‫וקרא זה אל זה ואמר קדוש‪ .‬וכיון דישראל קא מקדשי סלקי מחחא לעילא‬
‫יקרא עלאה עד דאםתליק ו׳ רזא דשמים עלאין לעילא כיון דאיטן שמיס‬
‫אםתלקו לעילא כהיר ההוא קדש בהו וכדין אקרי לעילא קדוש ולבתר נהיר‬
‫ההוא נהירו עלאה על כרכייא דאיהו שמים ואיכון שמים תייבין לדוכתייהו‬
‫ומהיישבו ביה בההוא נהירו וכדין אקרי קדוש ולבתר נחית ההוא נהירו עד‬
‫מטיל כלא חד צדיק מלאה דרגא יקירא לקדשא כלא לתתא כיון ראיהו‬
‫גטיל כלא כדין אקרי קדיש ודא איהו רזא דכלא‪:‬‬
‫דאיתא באדרא רבא קדישא ) מ ק ו נ י גלגלהא ח־ קנח‪ (:‬וכל קולא וקוצא‬
‫אית ביה ארבע מאה ועפר נימי דשערא כחושבן קדוש ‪:‬‬
‫וזה רומז למקום קדושתן של ישראל דאף דוא״ו לעילא ליכא מ״מ ישראל‬
‫עלו במחשבה וכדאיתא בתקוני הזוהר )יזקין סיס קנ‪ (:‬ישראל עלה‬
‫במחשבה בכתר עליון דאיהו מחשבה סתימא‪:‬‬
‫שהש״י נותן מקום לעבודת ישראל בקדושתן שע״י קדושה שישראל‬
‫מקרשין את הש״י עושים רושם למעלה‪ .‬שאות וא״ו הוא חיבור‬
‫עד סוף כל המדרגות ולכן לעילא ליכא ו׳ אלא על ידי עבודת ישראל‬
‫שהש״י חפץ בהם נותן מקום לעבודתם וממילא מראה לישראל שהם נקראים‬
‫קדש בלא ו׳ היינו שעלו במחשבה תחלה וכדאיתא שם בזוה״ק )אמור צג‪(.‬‬
‫כיון‬
‫וזה‬
‫והוא‬
‫קמא ‪881‬‬
‫עין התכלת‬
‫כיון דאימן שמים אסתלקו לעילא נהיר האי קדש בהו והיינו שהש״י טס*‬
‫להם מקום לעבודתן עד שלעילא נקרא קדוש וישראל נקראו קדש וכראיתא‬
‫בזוה״ק )מ‪5:‬טיס ־‪,‬כל‪ (.‬בקדמיתא אמר לון ואתם חהיו לי ממלכת נהנים‬
‫לא אעדי רתימותא מנהון מד דקרא לון ונוי קדוש לא אמדי רחימותא מנהון‬
‫מד דקרא להון כי מם קדוש אתה לא אמדי רחימוהא מנהון עד דקרא‬
‫להון והנשי קדש תהיון לי דאיהו יתיר מכלא‪ .‬ושם )פינ( ובניני כך ואנשי‬
‫קדש תהיון לי אנשי קדש ודאי נוברין דיליה ממש וכו לבתר אקרון קרש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ממש דכתיכ)ירמיה נ ( קדש ישראל ל ה ‪:‬‬
‫הה הוא הענין הנזכר בתקוני הזהר שהובא למיל)סזון י דף ״‪ (:‬וכד‬
‫ישראל אמרין שמע ישראל ודאי חיון שממץ גדפייהו באן אתר בכנפי‬
‫מצוה‪ .‬דאתמר בהון על ארבע כנפות כסותך וכו׳ והיינו שלכבודן של‬
‫ישראל מהסדן כנפי החיות וזה רומז לחוט התכלת כנ״ל שהוא הל״ב שנתן‬
‫הקב״ה מקום לישראל להשלים מערכת דגלי כסא כבודו‪:‬‬
‫‪11‬ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דאיתא במדרש הובא בתוס בשם תשו הגאונים‬
‫מכנף האי!( ובאור זרוע ריש הלכות שבת בשם מדרש שש כגפים שש‬
‫כנפיס לאחד וכל כנף אומר שירה אחת ביום בששת ימי החול וכשמגיע‬
‫שבת אומרים החיוח לפני המקום רבונו של מולם אין לנו מוד כנף והקב״ה‬
‫משיב להם יש לי מוד כגף אחד בארן שמשורר לפני היום שנאמר)ישעי׳ מ•(‬
‫מכנף הארז זמירות שמעכו‪ .‬ושבת וציצית מתאחדין כדאיתא בפתיל תכלת‬
‫)ק־ »•‪ (:‬ואלו הששה ככפים איחא בזוה׳׳ק לנסר קח‪ (:‬בשחים יכסה פניו‬
‫ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף ובינה איהי אחת ושכינתא תתאה שבע‬
‫והיינו שהם שמונה גגד השמוגה חומין וזה ביאור התקוני זהר הנ״ל שבכנפי‬
‫מצוה תיון שמטין גדפייהו‪:‬‬
‫!‪ p‬בגמ מגחוח )קי‪ (.‬ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב‬
‫עליו ובאמת בזמן שביח המקדש היה קיים הי גם כז מקריב וזה‬
‫הוא עיקר הקרבן כדאיתא בזוה״ק )צי לג‪ (.‬מיכאל דאיהו כהגא רבא ארי׳‬
‫דאכיל קרבנין הרי שתמיד מיכאל מקריב וזה הוא העיקר ומכל מקום‬
‫במת שהיי בית המקדש קיים הי׳ גם הכהן גדול מהריב הרי שהאדם מצדו‬
‫לריך לעסוק בעסק שנמשה מאליו אף שעיקר הפועל הוא הש״י מכל מקום‬
‫צריך האדם לעסוק בפעולה הזאת והש״י גומר בעדו‪:‬‬
‫כנזכר‬
‫)סנהדרין יף לז מ ו ד ם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪2 8 2‬‬
‫כנזכר‬
‫עין התכלת‬
‫בגמ׳ נ ‪ :‬״ »‪ 0‬מה אחרונים לא משו וחלה בהן לשבח ופירש‬
‫רש״י ז״ל מה יאשיהו לא עשה ביעור זה וחלו בו מן השמים‬
‫לשבח הואיל וביער השאר שנעשה משמת יהושפע‪:‬‬
‫וביתשלמי‬
‫שביעית ‪0‬יי‪ ,‬ש=י ה״»> אומר רגי אלעזד מאליהן קבלי‬
‫עליהן את המעשרות וכו׳ מה מקיים רני אלעזר ואח‬
‫בכורות בקרינו וצאננו מכמן שקיבלו עליהן דברים שלא היו מחריבים‬
‫עליהן אפילו דברים שהיו מחוייבים עליהן העלה עליהן כאלו מאליהן קבלו‬
‫עליהן מה מקיים רבי יוסי בר״ת ובכל זאת מכיון שקיבלו עליהן בסבר‬
‫פנים יפות העלה עליהן הכתוב כאלו מאליהן קבלו עליהן י‬
‫‪ pi‬הענין בברכת תפילין של ראש שנזכר בפרי עץ התיים שדעת המברכין‬
‫הוא שיש בידינו להעלות עד אור החכמה כנ״ל‪:‬‬
‫‪ pi‬הוא במצות תכלת שאן* שהשגת האדם אינו מגעת לעומק המצוה‬
‫י אכן הש״י יסד שיתעורר רק על ידי מעשה ישראל וחלילה לדבר‬
‫עתק על צדיקי עולס שדעתם הוא לבטל מצות עשה ולעבור על שני לאוין‬
‫ובפרט שביארנו לעיל כי זה הוא דעת מינות ונביאי השקר ‪:‬‬
‫גס לתרץ תירוץ מספיק גגד המתעקשים במאמר האריז״ל שלחכמה‬
‫אכן‬
‫דביגה אין באפשרות להשיג משחרב הבית‪:‬‬
‫אה אתה אמור לו מהלכות הזוה״ק וירא מיז‪ (.‬ובשית מאה לשתיתאה‬
‫יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ויתקן עלמא‬
‫לאעלא בשביעאה כבר נש דמתק( ביומא שתיתאה מכי ערב שמשא לאעלא‬
‫בפבתא ‪:‬‬
‫כהיום עבר יובל שנים מזה הזמן ובהכרת להיות רשימא מאור‬
‫הזה והוא גם זמן הממוצע לשחיטת התמיד של בין הערבים לפי‬
‫חשבון י״ב שעות היום באלף שנים‪ .‬וזה גרמז בזוה״ק הנ״ל מכי ערב‬
‫?«‪ (.‬מאי לעת ערב דא ערב‬
‫שמשא <אעלא בשבתא ועיין זיה״ק וישב‬
‫שבת דאיהו זמכא דאלף שתיתאה נל״א ולעטדתו עדי ערב כי יגעו צללי ערב‪:‬‬
‫והנה‬
‫‪\fffT‬‬
‫‪ 3‬א י ת א בזזה״ק שלא יוכשר הדור בזה הזמן כדאיתא בזוה״ק‬
‫תולדות וק»‪ (.‬מאן יזכה להאי אדכא מאן יתקיים בקיום דתיה‬
‫יטי״ש ולק שיהי׳ רושם להשרירים‪ ,‬והא ודאי שבשעה שהש״י פותח אורו‬
‫אף הקטן שבישראל יכול להגיע לאור אף שאינו משיג בדעתו שכמו שבעת‬
‫שנסתם‬
‫עין התכלת‬
‫קמב ‪283‬‬
‫שנסתם האור אף הגדול שבגדולים אינו יכול להגיע כמו כן כשהש׳׳י פוחת‬
‫האור יכול אף הקטן שבקטנים להגיע להאור‪ .‬וכמו שבעת שהיה מלו־‬
‫התכלת בזמן הבית היו כל ישראל לובשים תכלת והגיעו לאור החכמה אף‬
‫מי שלא הי׳ מבין השורש וכמו שנתבאר בפנים‪ .‬כן גס מעת שנפתתו‬
‫תרעין דחכמתא לעילא ומבועץ דחכמתא לתתא יכולים כל ישראל להגיע‬
‫לקיים מלות תכלת בכל פרטיה ודקדוקיה לתקן לעשות שורש למעלה ופרי‬
‫למטה‪ ,‬ועי׳ ספרי עקב נפ‪:‬קא מי( ובמדרש ויקרא רבה )פ׳ נ נ ( ‪:‬‬
‫וראייתי*‬
‫ושמעתי כי הרבה מהמתקגאים יפחידו את הנשמעים להם‬
‫ב‬
‫באמרם כי יש פחד ללבוש תכלת שהוא מצמצם השפע‬
‫והצלחת עולם הזה בממון ומרמזים לספר עבודת ישראל הנ״ל‪:‬‬
‫ןיןןן כי ידעתי כי מפחד הזה יגורו אלים‪ .‬ואף כי הוא הפך מדעת‬
‫ההורה וכמו שכל ישראל אימרים בקריאת שמע ועדות הציצית בידם‬
‫והי׳ אם שמוע תשמעו וגו׳ ונתתי מטר ארצכם בעתו והוא פתיות ובערות‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫אבן נגד הפחד הזה לא יועיל כל כופר וחיבוב מצות וכל ההבלים‬
‫יתעוררו בלב הכסילים‪:‬‬
‫לבל הנני להראות בזה כי לא אמן בם וכהפוך הוא כי גם הצלחת עולם‬
‫י הזה ממשכת מצוה זו והצלחת והשפעת ממון בפרט‪:‬‬
‫בזוה״ק בהעלותך )קנ•( תא חזי כתיב זליכולן אמר שמת‬
‫זבולן בצאתך ויששכר באהליך מלמד דאשתתפו כתרא דא‬
‫נפיק ואגת קרבא ודא יתיב ולעי באורייתא ודא יהיב חולקא לרא ודא‬
‫יהיב חולקא לדא בחולקא דזבולן ימא וכנסת ישראל אקרי ים מ ר ה והכי‬
‫אתחזי בגין דהא תכלת נפיק מהמן ואוקמוה דהא לתתא כגוונא דלעילא ים‬
‫כנרת לתתא יס כנרת לעילא‪ .‬תכלת לעילא תכלת לתתא וכלא באתר חד ועל‬
‫דא ירית זבולן למיפק לאגחא קרבא ומכלן רהכי הוא דכתיב עמים הר‬
‫יקראו שם יזבחו זבחי צדק‪ .‬זבחי צדק ודאי‪ ,‬מאי טעמא כי שפע >מים‪.‬‬
‫יינקו ויששכר חולקי׳ באורייתא ויהיב לזבולן חולקא דאורייתא ודאי ומל דא‬
‫אפתתפו כתדא לאתברכא זבולון מיששכר דברכתא דאוריי׳ הוא ברכתא דכלא‪,‬‬
‫רבי אבא אמר אחםגתא דאורייתא וראי הכי הוא ודרגא רא שתיתאה יהיב‬
‫אגר אורייתא ואחסין לה לכנסת ישראל אחסין חיורא לתכלתא‪ .‬ועל דא‬
‫תנינן משיכיר בין הכלת ללבן דישתמורעין גייני רהא כרץ אקרי בקר•‬
‫וחוורא‬
‫ובדאיתא‬
‫‪284‬‬
‫עץ התכלת‬
‫זחוורא אחי לעלמא ותכלתא אתעכר ועל דא כל קרבין דמלכא וכל זייני‬
‫מלכא בילהא אחמנן והא אוקימגא‪:‬‬
‫שורש מנין זה ממצות הכלת נחבאר בדברי האר״י ז״ל בפירוש‬
‫על ספרא לצניעותא פרקא קדמאה שמביא שם דברי הזוה ק‬
‫‪0‬למ קמ‪ 0‬ולבתר ופרשו בגד כליל תכלת מאי עעמא בגין דתתוח ים לח‬
‫איהי מצולות ים לכר וגוקבא ואית לון עיגא בישא לאסתכלא וכל מסתככין‬
‫זמין לעיגיהון גוון תכלא ולא י כלא מיכיהון לשלעאה‪:‬‬
‫זהאך׳י ז״ל מפרש שם שמפגי שזגים עיניהם מן הסתכלות )ני* כתכלת(‪:‬‬
‫זביאלר‬
‫שתכלת מורה על מלכות שמים שהוא מושך והוא משורש הגבירות‬
‫שאת‬
‫כלאיתא בזה״ק מרומה )קמט‪ (:‬וכל הצמצומים וחסרון יש להם‬
‫‪£‬חיזה במלת הגבורה ואיך יוכל ללחות הגבורות‪ .‬ומבאר שם כי ג חלוקות יש‬
‫בה‪ .‬םיהרא‪ .‬זימא‪ .‬ותכלת והקליפות נקראו מצולות ים והם אצילות‪ .‬בריאה‪.‬‬
‫יצירה‪ .‬עשיה‪ .‬והאר׳׳י ז״ל מבאר שם בארוכה אכן תוכן דבריו הקדושים‬
‫שבאמת שורש הגבורות הם מהחסדים ובמקורם הם רחמים גמורים ולכן‬
‫מלכותא קדישא אף שנבנית מהגבורות כדאיתא בזוה״ק האזינו)רצי‪ .‬נאדרא זיס^(‬
‫אכן במקור אצילתה אין בה לא חסרון ולא עגיזת ולא פגימה והיא נקראת‬
‫שם תאומתו שוה לו כדאיתא בזוה׳׳ק האזיגו ניצי( אל תקרי תמתי אלא‬
‫תאומתי‪ .‬ומסערא דבריאה נקראת ימא בהשפיע לה שבעה שנים העליוגים‬
‫והם שבעה נחלים ההולכים אל הים כדאיתא בזוה״ק בראשית )ננ( שבשורש‬
‫הם אחד ויוצאים מים העליון היינו מקום בינה ששם ראשית התחלקות‬
‫המדות‪ .‬ומשם מתתלקים כדאיתא בזוה״ק בא ) מ נ ‪: ( :‬‬
‫הם מתחלקים לשבע ימים זכרים וכגגדן יוצאים ממנה והם שבעה‬
‫ושם‬
‫לרגין לילה והיכלותיה והזכרים ימים רפויס רתמים והכקבות ימים‬
‫בדגש ליגין ואלו הס שבעה בשבעה מוצקות על כאן לשון האר׳׳י ז״ל‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫והיינו‬
‫שעל ידי שנתחלקזהמדות לימין ושמאל מזה גצממו מדות ההפכים‬
‫עד שהשמאל מצד הבריאה נדמה שהוא צמצום ודין אף ששורש‬
‫הגבורות הם כדי שיתגלה שורש החסד כדאיתא בזוה״ק ויקרא )ס‪ (.‬גלול‬
‫ה ומהולל מאד אימתי אקרי קוב״ה גדול בזמנא דכגסת ישראל אשתכתח‬
‫עמי׳ זכו׳ דמלכא בלא מערוגיתא לאו הוא מלכא וכו׳ ובגין כך תישבחתא‬
‫דא בשני‪ .‬והיינו אף שיום שגי הוא גבורה וגדול הייט מדת החסד שאול‬
‫הש״י‬
‫‪,‬‬
‫למג ‪?85‬‬
‫עין התכלת‬
‫הש״י מתפשט להטיב לבריותיו והי׳ צריך לומר שבח שיר הזה ביום ראשגן‬
‫אכן גם מרח הגבורה מקורה בחסר שמרח הגבורה ברא הקב״ה כדי שעל‬
‫ידה יונמר מרח החסד וכמו שתקנו אנשי כגסת הגדולה ברכה השפע‬
‫באתה גבור ברכה השני׳ שהיא ברכה של יצחק אבינו ע״ה וכדאיחא בגמ'‬
‫המגית )נ‪ (.‬למה גקראו גבורות גשמים וגמר תשלום הברכה היא מחיי‬
‫המתים שהוא שפע הטל שעתיד הקב״ה להתיות בו המתים וזה הוא החסר‬
‫הגמור האמיתי וכדאיתא תעגית )׳•( גדול יום הגשמים מתחית המתים‬
‫דאלו תתיח המתים לצדיקים ואלו גשמים בין לצדיקים ובין לרשעים‪:‬‬
‫‪1‬באמת‬
‫זה הוא גדול‪ ,‬רק קודם שנתברר הטוב מהרע ועדיין יש‬
‫בהפרי מה שצריך להתפדר וגם בהקליפה יש קצת טובה‬
‫וצריך לקיימה כדי שיתברר הטוב וכל זמן שלא נתברר עדיין הקליפה הוא‬
‫שומר לפרי‪ .‬אבל כשיתברר אז תתבטל הקליפה כדאיתא משפטים )קח‪ (:‬כיו]‬
‫דאתרבי וכו׳ זרקין לההיא קליפה ומברכין לצדיקא דטלמא‪:‬‬
‫ואן יהיה החסד הגמור שילך בצמצום רק לצדיקים ולכן נבראת מדת‬
‫הגבורה לצמצם מדת החסר שלא ישסיע רק למי שראוי לקבל ולכן‬
‫איתא בגמ׳ שבת )פט‪ (:‬שלעתיד לבוא יאמרו כו כי אתה אבינו וכו׳ ומחוי‬
‫להו יצחק הקב״ה בעיכייהו וכו׳ שבאמת שורש הגבורות ממקום גבוה יותר‬
‫ולכן לעתיד תהי׳ מדת המלכות גבוה מאד כדכתיב ירמי׳ )לא( נקבה תסובב‬
‫גבר וכמ״ש משלי)ע( אשת תיל עטרת בעלה וכמו שאיתא במדרש תגתומא‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫והתנין‬
‫שמדת המלכות יוצאת מגבורה‪ .‬כי מלכות הוא גמר ההנהגה‬
‫בצאתה לפועל ובכל מדרגה הוא מרת מלכות‪ .‬ובמקומה היא‬
‫רתמים גמורים‪ .‬אכן כל מה שתרד למטה להתקרב לגבול תפיסת האדם‪.‬‬
‫גראה לעין הבריאה שהוא צמצום ובכל מדרגה שהיא יותר קרובה לתפיסת‬
‫האדם גראית יותר צמצום‪ .‬עד שמתלבשת בלבוש הסתר רתוק כל כך‬
‫שנדמה שהש״י טזב את הארץ להגהגת הטבע ושולט כת ההפסד וההשתתה‪.‬‬
‫וזה נקרא קליפה תיצונית וכדאיתא בווה״ק שמות )טו‪ (:‬ובתקוני הזהר‬
‫)הקת כי»״א‪ (:‬דבאלין קליפין רי באגוז דאינון חהו ובהו וחשך ותהום והיינו‬
‫שיש ארבע קליפות שיש שהיא סביב לפרי קרוב לפרי וזה הוא שומר לפרי‬
‫ונאכל עם הפרי ויש עור על גבה קליפה שמעט יש בה מהפרי עד‬
‫שקליפה החיצונה אין בה שום טובה וכמו שכתוב שיר )י( אל גנת אנו!‬
‫ירדתי‬
‫עץ התכלת‬
‫‪286‬‬
‫'ירדתי‪ .‬וכדאיתא בזוה״ק ויקהל)יו‪ (.‬ודאי איהו רוח סמרה וכוי ודא‬
‫דקיימא חדיר קדם כלא למיתר ההוא דלגו כקליפה למוחא ואמאי אקרי‬
‫סערה דסעיר כלא שהקליפה היוחר חיצונית אין גראה כה שוס מוכה‪:‬‬
‫י נ ג ד כל אלה ציה הש״י מציה לישראל שעל ידם יכירו הטוכ הנמצא בכל‬
‫הלבושים‪ .‬וכשיכיר האדם הטוב הנמצא בהם יסייעו כל הכחות‬
‫להאדם לעבודה הש״י‪ .‬וממילא גם הכחוח החיצונות שנדמה שמתנהגים‬
‫בדרך הטבע גם כן יאיר בהם אור הש״י ויסייעו להעובד הש״י‪ .‬וכמו‬
‫שמצינו שבכל דברים האסורים התיר הש״י כגגדם את שורש האיסור‪.‬‬
‫וכדאיתא בגמ חולין <?»( כל דאסר רחמנא שרי לן כוותיה אסר לן‬
‫דמא שרי לן כבדא אסר לן נדה שרי לן דם טוהר חלב בהמה חלב‬
‫חיה וכו׳ ‪:‬‬
‫כחידושט שם שכל אחד ואחד שהוא השורש מהאיסור התיר‬
‫לכו‪ ,‬ששורש הדם הוא הכבד כדאית׳ בגמ׳ בכורוח)נס‪ (.‬זכרותא‬
‫לדמא כבדא‪ .‬וכן דם טוהר שדם כדה הוא דתיית המותרות והפסולת‬
‫ואין לך מותרות יותר גדול מהדס הבא אחר פדי ההולדה‪ ,‬יכן בשי בחלב‬
‫הכחל הוא שורש הכשר וחלב בחיבור גמור כשהם מחוברין בתולדה שלא‬
‫אסרה תורה רק דרך בישול היינו כשנתחבר חיבור גמור וכל שכן כשהם‬
‫בתולדה בחיבור גמור וביארנו שם כלם בארוכה ואין כאן מקומו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫זביאלגו‬
‫לזה הראה הש״י שהתיר כל השרשים שידעו שבשורש כל דבר נברא‬
‫אכן‬
‫י משורש הטוב ונברא לתכלית הטוב‪ .‬אלא שאין האדם יכול לקבל‬
‫ז א ת ‪ ,‬וכמו שנתבאר בטעמי מאכלות אסורות שכל המאכלים המותרים‬
‫מסייעים את האדם לעבודת הש״י שיכול האדם להכניסם לתוכי ולעבוד‬
‫בכחם את הש״י‪ .‬והמאכלות האסורות ממשיכים את האדם לתוך חשכת‬
‫הסתר דעת וכשיכגיסם לתוכו או יהגה מאלו שאסורים בהגאה יתגברו‬
‫עליו וימשיכוהו לרע לו‪ .‬אכן בשורש כל דבר יש נקודה אחת טובה‬
‫שכבראת לתכלית הטוב ורק אתר הסתעפות התלבשות לבושים מתעלס בהם‬
‫שורשם והלבוש הוא רע שאין האדם יכול לגבור עליו לעבוד בכחם את‬
‫הש״י‪ .‬וכן הוא מצות ציצית שצונו השם יתברך מצוה שהיא בלבושי האדם‬
‫* ‪ 0‬בארבע כנפות כמו שנתבאר במאמרנו פתיל תכלת ובציצית התיר‬
‫הש״י כלאים ‪:‬‬
‫שענין‬
‫עץ התכלת‬
‫קמד ‪*87‬‬
‫ש ^ נ י ל איםור כלאים איתא בזה״ק קרישים ישי‪ (.‬כתיב את תקותי תשמרו‬
‫בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ו מ ד כלאים‬
‫שעטנז לא יעלה עליך פתח רבי אלעזר ואמר ישעי׳ )»‪ 0‬אתם עדי נאם‬
‫ה׳ ועבדי אשר בחרתי בו למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני‬
‫לא נוצר אל ואתרי לא יהיה‪ ,‬אתם עדי אלין איכון ישראל ו ח נ ק אלין איכון‬
‫שמיא וארעא דכתיב העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ אבל ישראל‬
‫איכון סהדין אלין מל אלין ושמיא וארעא וכלא סהדין עלייהו‪ .‬ועבדי אשר‬
‫בתרתי בו לאן יעקב דכתיב ישעי׳ )מטי ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר‬
‫בך אתפאר וכתיב ירמי )ל( ואתה אל תירא עבדי יעקב ואיה דאמרי רא‬
‫דוד ודור עבדי אקרי דכתיב ישעי׳)ל‪ 0‬למעני ולמען דוד עבדי אשר בתרתי‬
‫דא דוד עלאה‪ .‬למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא‪ .‬מאי כי אני‬
‫הוא דאתרעותי בההוא דוד ובההוא יעקב אנא הוא אינון ממש‪ .‬לפני‬
‫לא נוצר אל דתנינן קרא קוב״ה ליעקב אל דכתיב ויקרא לו אל אלהי‬
‫ישראל קוב״ה קרא ליעקב אל הה״ד לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה ובגין‬
‫כך אנא הוא כלא כמה דאתמר‪ .‬ואחרי לא יהיה דהא דור הכי אקרי ולאו‬
‫אית בתרא אחרא‪ .‬והענין הזה הוא הקדמה לענין כלאים כמו שמתחיל‬
‫אתר כ ן ‪:‬‬
‫ו ל כ ל מתחיל מפסוק ואתם עדי נאום ה׳ כי עדות הוא דבר ברור‬
‫שאין בו עירבוב וטעות כדאיתא בכמה מקומות בש״ס ובראש השנה‬
‫)דף כי‪ (.‬ראינוהו במי ראינוהו בעששית ראיכיהו בעבים אין מעירין עליה ובסנה׳‬
‫ודף לי‪ (.‬מאומד ומשמועה אינו עדוח וישראל מקבלים כל דבר באורח מישר‬
‫שכל מה שישראל מקבלים שפע וטובה ותיים הוא במרה ממוזגח שלא‬
‫יוכל הטובה להרתיק אותם מאור הש״י‪ .‬וכל הנהגת הש״י עם ישראל‬
‫הוא באור פני מלך חיים ואינם מקבלים שוס דבר בערבוביא‪ .‬וזה מה‬
‫שאמר שכל העדות הוא שישראל לא יצאו מגבול היקף אור הש״י ועל זה‬
‫מורה שורש יעקב אבינו ע״ה ושורש דוד המלך עליו השלום ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שעגיל‬
‫כלאים מבאר בזה״ק קדושים )שם( תא מזי כד ברא קוב״ה עלמא‬
‫י אתקין כל מלה ומלה כל תר ותד בםטרוי ומכו עלייהו תילין‬
‫עלאין ולית לך אפילו עפבא זעירא בארטא דלית ליה חילא עלאה לעילא‬
‫)וכל מה דעבדץ בכל חד‪,‬יחד! וכל מה רכל חד וחד עביר כלא הוא בתקיפו‬
‫דההוא‬
‫עין התכלת‬
‫‪*88‬‬
‫וההוא חילא עלאה רממגא עליה לעילא וכולהו נמוסין גזירין מד&א מל‬
‫ייגא נמלין ועל לינא קיימין ליה מאן לנפיק מן קיומי לבר‪ ,‬יכילהו ממק‬
‫ק יומא דאתכרי עלמת מתפקלן שלעונין על כל מלה ומלה וכלהו כ מ ס‬
‫והקם‬
‫לי‬
‫‪,‬‬
‫נ מ ן ס א‬
‫ע ל‬
‫זתת‬
‫א י ן ר א‬
‫ע ל א ה‬
‫מ ט ל י ן‬
‫כ ל‬
‫ל ן ד‬
‫כ מ ה‬
‫ן ח ל‬
‫ט‬
‫ר‬
‫ד‬
‫ב‬
‫מש‬
‫ו כ י י "!*ירוו‬
‫^‬
‫* '‬
‫* ל‬
‫‪ *P 1‬ל‬
‫יי ל ל‬
‫‪W‬‬
‫אקרון חקות וההוא חק דאתייהכ להו‪ -‬מן שמיא קא אתי ‪1‬‬
‫ב ע‬
‫חר>ית‬
‫י‬
‫ה‬
‫ש מ י ס‬
‫‪p‬‬
‫ימנ‬
‫ב י ת ה יחר‬
‫ט י‬
‫ג נ ג ר ו ת י ה‬
‫‪5‬‬
‫ל ג ט‬
‫ד מ‬
‫* ^ ‪1‬‬
‫ש מ י‬
‫^‬
‫י‬
‫'‬
‫א‬
‫א ת י י‬
‫'‬
‫י‬
‫כ‬
‫ת‬
‫י‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ה‬
‫^‬
‫י‬
‫ם‬
‫) ‪ 8‬א (‬
‫‪5‬‬
‫י‬
‫‪ V‬יולי‬
‫הוא ועל דא כתיב את חקותי תשמרו בגין דכל חד וחד ממנא עצ מ ^‬
‫ידיעה בעלמא בההוא חק בגין כך אסור לתיחלף זינין ולאכנלא זיכא בזיטז‬
‫אחרא בגין דאעקר לכל חילא וחילא מאתרייהז)ואכחיש פמליא של מעכיי(‬
‫ואכחיש פומבי דמלכא‪ .‬כלאים מאי כלאים כמאן דיהיב אחרא בבי מעריז‬
‫כמה דאת אמר ירמיה )ל‪ 0‬אל בית הכלא בגין דלא למעבד מידי‪ .‬כלאים‬
‫מניעותא דמנע לכל איכון חילין מעבירתא דלהון‪ .‬כלאים עירבוביא בחילא‬
‫דלעילא ואכחיש פומבי דמלכא כמה דאתמר )ובג״כ( ובגד כלאים שעטנז‬
‫לא יעלה עליך ‪:‬‬
‫שהש״י ברא כל הברואים ומזוגותם וכל צרכיהם וכולם הם לצורך‬
‫האדם ויש שהאדם מכגיסם לתוכו וגכללים בו ועובד בכחס את‬
‫הש״י ויש שהאדס מעלה אותם כגון בגדים ובית שמקיפים את האדם ומשמרים‬
‫אותו מרוחוח וטללים רעים ‪:‬‬
‫‪1‬כל קבלות האדם היא ממה שהוא שפל וכמוך מן האדם והאדם מעלה‬
‫כחותם במה שהם משמשים אוחו‪ .‬ויש דברים האסורים שאין האדם‬
‫יכול להתגבר עליהם כמו שגתבאר לעיל‪ .‬ובדברים המותרים ג״כ אסרה התורה‬
‫באיזה דברים שלא לחברם וכל אחד בפגי עצמו מותר‪ .‬ותיבורם אסור‬
‫מפני ששורשס הס הפוכים זה מזה שחיבורם וצירופם גורם שיסתר כח שורשם‬
‫ואם האדם יקבלם ביחד יתגברו בכח ההסתר והחושך שבהם על כח האדם‪ .‬שכל‬
‫מין כשהוא כמו שהוא משורש ברייתו מכיר כח שורשו ואיגו גכגס להסתר אף‬
‫שכל דבר כשמתרחק משורשו מתלבש בלבושים המסתיריס כחו‪ .‬אכן כל‬
‫כמה שלא נתערב בו כח אחר יכול להגיע לשורשו שיראה שנברא‬
‫לתכלית הטוב‪ .‬אכן כשנתערב עם כח הפכו לא יוכל לשוב לחזות שרשו‪.‬‬
‫ולכן נאסר זריעת כלאים‪ .‬שמצד הטבע ניתן בארן וכל כחות הטבע‬
‫ניתן בהם בהסתר כח שיוכלו להכיר רצון השש יתברך וכמו שכת־ב בפ׳ עיןכ‬
‫והיה‬
‫עין התכלת‬
‫קמה ‪289‬‬
‫והיה אה שממ תשממו וגר ונתתי ממר ארצך בעתו‪ .‬ואף שכל השפעות‬
‫הם נשמעים בררך עילה ועלול כדאיתא בזוה״ק שמות <י‪ (.‬אע״ג ראיהו‬
‫מלך מלאה איהו גוקבא לגבי נקודה מלאה סתימא דכלא ואע״ג דאיהו‬
‫נוקבא איהו דכורא לגבי מלך דלתתא וכו׳‪ .‬אכן דרך כל העלולים כשאדם‬
‫מקבל מהם כפי רצון השם יתברך יכיר שהשם יתברך הוא המשפיע‬
‫והנותן‪ .‬ולכן יש הרבה מינים שנאסר הרכבתי באופנים ידועים וכמו כלאי‬
‫הכרס שנאסרו בזריעה ואף שמותר לאכלס ביחד רק דרך זריעה‬
‫אסור‪ .‬וכלאי בהמה בהרבעה ועבודה‪ .‬וכלאי בגדים בהעלאה‪ .‬ובשר בחלב‬
‫הבישול והאכילה דרך בישול‪ .‬וכן איסורי עריות איתא בזוה״ק פנחס )ימי‪(:‬‬
‫שמרמה שם עריות לכלאים כדמסיק ‪ (00‬ואסור לארכבא מין כשאינו מינו‬
‫וכר וביבמה מרכיבין מין כשאינו מינו‪ .‬ובתיקוני הזהר נסיקין ט ח־ צ‪ (.‬שאיסור‬
‫עריות שלא לערב ענפים שאין להם התחברות מצד האדם כמבואר שם‬
‫שיש יחודא ויש אחוה ועריות הם התקרבות בשורש לכן אין בהם התאחדות‬
‫מצד האדם‪ ,‬כמבואר שם‪ .‬ושם בזוה״ק קדושים )שם( שכל תערובת מינים‬
‫הפכיים מכחישים התגלות אור פני מלך כדאיתא שם ואכחיש פומבי דמלכא‪,‬‬
‫שהרכבה הראויה מולידה התמזגות ראוי‪ ,‬והרכבה הפכיית לגמרי מהיפר‬
‫אל היפך אינה נמזגת כדאיתא בזה״ק וישב )קפי‪ (:‬אלו דתרין הפכין דת‬
‫מרא דימיש מלמעבר פירין וכו׳ שההפכים שהם הפכים גמורים אין מקבלים‬
‫התמזגות ותערובתם אינו מולה יפה ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫התמזגות והרכבות מין במיגס הוא הרכבה עובה כדאיתא בזה״ק‬
‫שכל‬
‫פנחס )יפי‪ (:‬כגון מרכיבים תפוחים או דקלים מין במינו‪ .‬ובזה״ק‬
‫תולדות )קלי‪ (.‬קב״ה מזווג זווגין בעלמא תד תקיף וחד רפיא‪ .‬והייגו אןן‬
‫שחד קשיא וחד רפיא אבל לא הפכים גמורים וכל הרכבה הוא בדומה קצת‪:‬‬
‫והרכבת‬
‫הפכים איתא בזוה״ק בשלח )פי‪ (:‬ויהי לי שור וחמור וכו׳‬
‫אמר רבי אבא כר מזדווגי כתדא לא יכלין בכי עלמא למיקם‬
‫בהו‪ .‬ומל דא כתיב לא תחרוש בשור וחמור יחדיו וכו׳ וכד מזדווגי כחדא‬
‫)מבין סערא דלהון( גפיק מתקיפותא ללהון דאקרי כלב ודא חציפא מכלא‪,‬‬
‫הה״ר ולכל בכי ישראל לא יחרן כלב לשוגו וכדאיחא בזוה״ק וישלח )הסי‪(:‬‬
‫מלה קדמאה דשדר יעקב לעשו אמר עם לבן גרתי וכו׳ ואי תימא דלא‬
‫סליק בידי כלום ויהי לי שור וחמור אינון תרי גזרי דינין דכד מתחברי‬
‫תרווייהו‬
‫‪19‬‬
‫יט‬
‫עין התכלת‬
‫‪0‬י*‬
‫חרווייהו כחדא לא מתחברן אלא לאבאשא עלמא ובגין כך כתיב לא תחרוש‬
‫בשור וחמור יחדיו וכו והיינו שיעקכ אביט כבש אותם וכמו שנתבאר‬
‫הענין במקומו‪ .‬וכן איתא בתיקוני הזהר )הקיז יל לף ג( בראשית פלה אתמר‬
‫ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו ‪.‬‬
‫תא חזי חכמה עלאה עלה אתמר קדש לי כל בכור דכל בכורים על שמה‬
‫אתקריאו ושכינתא מתמן אתקריאת בכורה וכו ובגין דא ראשית בכורי‬
‫אדמתך תביא בית ה אלהיך וכן ראשית דעאני ואימרי הה״ד ראשית גז‬
‫צאנך תתן לו‪ ,‬וסמיך ליה לראשית בכורי אדמתך יכו׳ לא תבשל גדי בחלנ‬
‫אמו‪ ,‬מאי האי לגבי האי‪ .‬קם רבי שמעון על רגליי פתח בקלא סגיא ואמר‬
‫אליהו אליהו כחית הכא ברשותא דמארך ואגהיר עיגייהו דאלין סבין בהאי‬
‫מלה דלא יתון למיכל בשר בחלכ‪ .‬אדהכי הא אליהו קא גתית ולא אתעכב ‪/‬‬
‫אמר בוצינא קדישא הא רזא דא ודא איהו רזא דלא תחרוש בשור וממור‬
‫יחדיי כד בוכרא דאיהו ישראל עמזדא דאמציעתא לא אתיין ליה לבית הי‬
‫תלב אתערב בבשרא וגרמין לאתערבא שור בחמור ודא איהו כלאים מין‬
‫דלאו כמיניה‪ ,‬אמר רבי שמעון אליהו אליהו והא שור איהו מסטרא דדכיו‬
‫וחמור איהו מסטרא דמםאבו דא איהו כלאים טב וביש‪ .‬אבל הלב איהז‬
‫מסטרא דרכיו ובשר מסטרא דרכיו‪ .‬אמר ליה ודאי הכי הוא‪ .‬אבל האי‬
‫רזא אשתמודעא בקרא דא תוצא הארץ נפש מיה למינה דאע״ג דאינון‬
‫מסמרא דרכיו‪ .‬כלהון איגון דכר וגוקבא‪ .‬ואינון זוגין ומאן דנטיל ממה‬
‫ללאו איהו מיניה ההוא בר דאתרכיב מתרווייהו עליה אתמר לא תבשל גדי‬
‫בחלב אמו‪ .‬אמר בוציגא קדישא בודאי כען איהו מלה בדוכתהא ודא איהו‬
‫ברירא רמלה ‪:‬‬
‫הענק שהש״י צוה מצוה בכל ראשית בעת שמשתנה מגביל‬
‫לנבול ומצולה לצורה וממהות למהות בנקודה הראשיית לוה‬
‫הש״י בכל שעד מציה‪ .‬בזריעה וחרישה מצות כלאים‪ .‬ובקצירה לקט שכתה‬
‫ופאה‪ .‬בבכורות הפירות בכורים‪ ,‬בכניסה לבית מעשר‪ .‬במרוח הכלי‬
‫תרומה‪ .‬בגלגול עיסה תלה‪:‬‬
‫שבעת שגשתגה ההשפעה ממהות למהות אז יכול האדם לשכוח שורש‬
‫השפע שאיכו כוחו ועוצס ידו ולומר שכחו ועוצם ידו עשה לו חיל •‬
‫והטבע מתנהג מעצמו לכן צוה הש״י מצו בכל השתנות שע״י המצוה יזכור האדם‬
‫ששורש השפע הוא המאמר תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ עושה‬
‫פרי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וביאור‬
‫והוא‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫קמו ‪m‬‬
‫פרי‪ .‬וכל פעולה האדם בזריעה וחרישה הוא רק לעורר רצון ממאמר‬
‫הזה שהש״י חפן בהווייח העולם‪:‬‬
‫אכל כל זה כשהאדם רוצה לקבל מהש״י בהארת פנים באורח מישור ‪.‬‬
‫י וזה רומז איסור כלאים שהכלאים מונעים הכרח שורש השפע‬
‫שבכלאים נסתר הצורה הראשונה ונעלם יסוד ראשית הבריאה שאינו ניכר‬
‫בו צורחו הראשונה ממאמרי הבריאה‪ .‬וכן בכלאי בהמה‪ .‬וכלאי בנדים‬
‫ובשר בחלב‪ .‬שבכלס הוא שאין בהם דרך אזר ישר לשוב להכיר שורש‬
‫מקורו‪ .‬וזאת ההסתרה מונעת הגידול‪ .‬שכמו שכל העבודות נכריוח שהיה‬
‫בימים הקדמונים שהיה כל העבודות כלאים ולבושיהם כלאים והקרבחם‬
‫כלאים כמו שנתבאר בספרי הקדמונים‪ .‬שיסוד עבודתם היא שרצו להחזיק‬
‫השפע לבלתי תוכל לשוב אף כשהם יתפשטו בזרם שעף חמדתם‪ .‬אף‬
‫שלא לרצון הש״י וכמדומים בדעתם שכאשר יעקשו וילבטו ארחות דרכם‬
‫ויעקשו ויפתלתלו כל קבלתם ירויחו שבזה שיקלקלו ויפתלתלו שלא ישוב‬
‫להכיר צורתו הראשונה בזה יחזיקו בהטובה שלא תסוב מהם אף כשלא‬
‫ילכו נכוחות‪ .‬שהם דמו כשהטובה תשתנה מצורת הוישה הראשונה לא‬
‫הכיר אח יוצרה ולא חשמע לקולו שאף אם ילך ויעשה בכח הטובה הזו‬
‫היפך מרצון הש״י לא תעזוב מקומה מפני שנרמה להם שבזה ששינו מהות‬
‫הטובה וצורתה השרשית היא כבר נעתקת ממקורה והם אוחזים בה בתקיפות‬
‫ובחוצפא כלפי שמיא‪:‬‬
‫אס האדם אוחז בהטובה ונדמה לו שהיא שלו ואיט רואה את‬
‫הנותן אז הש״י מוציא כח החיים מהטובה‪ .‬ונפסק מקורה‬
‫וממילא נפסדת •‬
‫וזה דאיתא בזוה״ק קדושים )»‪ (.‬הנ״ל שכל הברואים נבראו‪ .‬כל דבר‬
‫נברא משורש מליון שנישן בו ‪ /‬ולכן כל מין כשאדם מקבלו באורח‬
‫מישור יש גו כח לכללו בחוכו ולמורר כוחו המליון להכיר מל ידו כבוד‬
‫בוראו‪ .‬וזה שנאמר הידעת חקוח שמים איוב)‪ cni‬שהאדם יכול להכיר חקות‬
‫שמים מל ירי כוחות מולם הזה שיכול להכיר בהם חקות שמים הנמצא בכל‬
‫פרט וכדאיחא <=ם( כיון דנטלין ההוא חק כלהו אקרין חקוש וכו׳‪ .‬ומסיק‬
‫<=ס( שאם האדם אינו מקבל כוחם באורח מישור ומחליף זינא בזינא ומיעל‬
‫זיכא בזיגא אחרא בגין דאעקר לכל חילא וחילא מאתרייהו )ואכחיש פמליא‬
‫של מעלה( ואכחיש פוס בי דמלכא‪ .‬כלאים מאי כלאים כמאן דיהיב‬
‫!באמת‬
‫‪292‬‬
‫אחרא בבי מנןרא‬
‫עץ התכלת‬
‫כמה לאת אמר ירמי׳ )& אל בית הכלא ז‬
‫להוא‬
‫כי מתמת תערובות שגי כותות הפכים כל אחד מתנגד לחבירו‬
‫ומבעל כת שורשו שלא יוכל לשוב לראות שרשו שכל כוחו היא‬
‫רק מחמת שתמיד שופע עליו כת מהש״י ועל ידי תערובחו הוא גכגס‬
‫בהסתר כח המבע ואינו יכול לעורר כח שורשו וזה דאיתא )שםז בגין רצת‬
‫‪.‬‬
‫למעבד מידי‪:‬‬
‫י‬
‫)שש( כלאים מכיעותא דמנע לכל אינון חילין מעבידתא דלהון כצחים‬
‫ערבוביא דעביד ערבובי׳ במילא דלעיל׳ ואכחיש פומבי דמלכא כמה‬
‫לאתמר )ובג״כ( ובגד כלאים שעטכז לא יעלה עליך תא חזי כתיב בראשית‬
‫)כ( ומעץ הדעת עוב ורע לא תאכל ממגו וגו׳ והא אתמר דשגי פקודה‬
‫למלכא וכו׳‪ .‬והא תנינן בכלא בעי בר נש לאמזאה עובדא כגווגא דלעייא‬
‫ולמעבד עזבדא כמה לאצטריך ואי אשתני במלה אחרא איהו אנגיל עליה‬
‫לשרייא ביה מלה אחרא דלא אצטריך‪ .‬ות״ח בשעתא דבר נש אחזי עובדא‬
‫לתתא באורח מישר כמה דאצטריך גגיד ונפיק ושרייא עלוי רוח קדישא‬
‫עלאה ובשעתא דאיהו אחזי עובלא לתתא באורחא עקימא דלית איהו ארח‬
‫מישר‪ .‬כדין גגיד וגפיק ושרי עלוי רוח אחרא דלא אצטריך דסטי לי׳ לבר‬
‫גש לסער ביש‪ .‬מאן משיך עליה ההוא רוחא הוי אומר ההוא עובדא‬
‫דאחזי בסער אחרא‪ .‬היינו כפי מעשה האדם כן נקבע בו ובאם עושה‬
‫מעשים טובים מקבל כחו מאור פני מלך חיים וכן להיפוך‪ .‬וכדאיתא‬
‫בזוה״ק משפטים )?»‪ (:‬תאנא במה זכו דניאל חנניה מישאל ועזריה דאשתזינו‬
‫מאיטן כסיוט אלא בגין דלא אסתאבו במיכלהון‪ .‬אמר רבי יהודה כתיב‬
‫דניאל)א( וישם דניאל אל לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך‪ .‬ותאנא‬
‫בסתימא למתגיתין מיכלא דהאי רשע בשרא בחלבא הוה‪ .‬וגבינה עם‬
‫בשרא בר מיכלין אחרנין ודא סליק ליה כפתוריה כל יומא ודניאל דאםתמי‬
‫בהאי כד רמי יתיה לגובא דארייותא אשתלים בצולמא דמאריה ולא שני‬
‫‪ .‬צולמיה לצולמא אחרא ועל דא דחלי ארייותא מגיה ולא חבלוהו‪ .‬וההיא‬
‫רשע בשעתא דמלכותא אתעדי מניה ועם חיות ברא הוה מדוריה וכי׳ •‬
‫שהאדם נברא בצלם אלתים ומאכלו תיקן לי הש״י שיקבל מדומם וצומי•‬
‫וחי כפי רצון הש״י ואז יסייעו אותו לעבודת הש״י שלא יאבד שורשו צורי‬
‫האדם שהוא שורש הדעת וכח הבחירה למשול על יצרו‪:‬‬
‫‪1‬א תא‬
‫‪1‬‬
‫יק‬
‫קמז ‪293‬‬
‫עין התכלת‬
‫ו ב ל הוא סימני חיה ובהמה ועופות מהורים כולם רומזים על לבושי כח‬
‫בתירה‪ .‬אינו דורם שאינו מקבל במקשות‪ .‬ומפרים פרסה היינו‬
‫שעומד בעת כמו שכתיב תהלים )יח(תרתיב לעדי שכל שהוא מקבל‬
‫מחטיפה וגזל אינו בטוח בשלו‪ .‬וכן כתב הראב״ד ז״ל בהקדמתו לספר‬
‫יצירה ובספר הקגה שחיות ועופות הדורסים הם כמו חיל המלך ושופכףו‬
‫ושוטריו‪ .‬יש מהם שמקבלים פרנסתם מאוצר המלך ויש מהם שפדגסתם‬
‫הוא רק מקנםים שנוטלים מהעוברים תוק וכמו שנתבאר במקומו‪.‬‬
‫ואם האדם מקבל מכתות מעורבים מהפכים רחוקים מטרידים דעתו ו&חירתו‬
‫וימשך אתר חשכת ההסתר בכל עניניו וזהו שסר ממנו צלם אלהים‪.‬‬
‫וזהי ענין כלאים וכלאי בהמה ובשר בתלב ושמטנז ועריות כנ״ל‪ .‬וכמו‬
‫שנתבאר במקומו ועיין תקוני הזהר )תקין רו ח־ צ‪ (.‬ממילא נמנע ממנו שפע‬
‫חיים וכן גם השפעות עולם הזה שנמשך אחר שורש השפע בחיים ואור ‪:‬‬
‫׳‬
‫אבל במקדש בבגדי כהונה ובציצית הותר כלאים כדמסיק בזוה״ק )שם(‬
‫כתיב דרשה צמר ופשתים דרשה מהו דרשה דבעיא ודריש טל צמר‬
‫ופשתים מאן דמחבר לק כתרא ואי תימא בציצית אמאי שרי הא אוקמוה‪,‬‬
‫אבל התם הוא ההוא לבושא בתיקונוי באשלמת עובדא כדקא חזי ודא דרשה‬
‫למר ופשתים למעבד נוקמא במאן דמחבר לון כחז־א‪ .‬אבל אימתי שריא‬
‫בשעתא דאיהו באשלמותא דכתיב ותעש בחפץ כפיה וציצית הא איקימנא‬
‫דהתם הוא בההוא כללא דשלימותא אשתכת ולא עביר מירי וכוי‪:‬‬
‫כתיב‬
‫ולבש הכהן מדו &ד ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור‬
‫אמאי אקרי בד יתידאי בגין דלא בעי לחברא להאי פשתים‬
‫באתרא ועל דא לא כתיב מדו פשתים אלא בד יחידאה וכהנא אמאי איהו‬
‫בטי לאתחזאה בהאי אלא איכון מאני בד בעי לאתחזאה בהו על מזבח‬
‫העולה כד הוה מפני קוטרא )ס״א קיטמא( דדשנא רעולה דהא עולה‬
‫מםטרא דעכו״ם והרהורא בישא קא אתיא ובגין כך בעי לאתחזאה בהו‬
‫בלתורייהו ולא בערבוביא כמה דאמרן וכו׳‪ .‬כלומר שבתרומת הדשן אסור‬
‫בבגדי זהב שהקפידה חורה שיהיה רק בבגדי לבן‪ .‬ומסיים )=‪ (0‬וכר עייל‬
‫למקדשא אתר דשלימו אשתכח וכל אינון פולחני דשלימותא אף מל גב‬
‫דאתחירו לית לן בה כמה דאמרן בציצית בגין דתמן אשתכחי ואתחברו כל‬
‫אימן זייכין דלעילא וכל איכון מאדי )ס״א מאני( מקישא משתכחץ ביה‬
‫כמה‬
‫עין התכלת‬
‫‪294‬‬
‫כמה זינין משניין לא מן דא וכלהו אתכלילו תמן כגווגא דלעילא‪:‬‬
‫‪ p J V f f l‬כמו שנתבאר לעיל שמצר הש״י נבראו כל הברואים ביושר‪.‬‬
‫ואם היה האלם נגד הש״י באורת מישר לא היה לפניו שום לבר‬
‫איסור וכדאיתא בגמ' גלה )סא••( על שעטגז אמר רב יוסף זאת אומרת‬
‫מצות בעילות לעתיד לבוא‪ ,‬והוא כי הש״י ברא את האלם ישר שיוכל לקנל‬
‫מכל הברואים ויעלה אותם על ירו שיכלול אותם בנפשו ויעבוד בכתם את‬
‫הש״י וכדאיתא טוה״ק בראשית )מ‪ (.‬כד מטא לעלמא דפרודא אמר אומנא‬
‫למארי בגיגא געשה אדם‪ .‬והייגו שכל הברואים גקראים עלמא דפרודא‬
‫שכל אחד גברא ממדה פרטית והוא לביש לפרט מרה ממדותיו של הקב״ה‪.‬‬
‫וכל מדה כשהיא גפרדת בפגי עצמת כשמסתעפת להתלבש בלבושים רתוקים‬
‫געלס ממנה אור שורשה והדעת נסתר בהסחר עמוק עד שבכח המרה‬
‫יכול לעשות מעשה שהוא הפך משורש המרה‪:‬‬
‫י‬
‫‪1‬כדא תא‬
‫כל המרחם על אכזרי סופו שנעשה אכזר על רתמני‬
‫)קדלת מצ שכור‪ ,‬אל תהי צדיי; סיכה( וכמו שאם ירחם האדם ולא‬
‫יסלק המזיק מהעולם וכגון שירתם מלהרוג את הגחש אין אכזריות גדולה מזו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ pi‬מציגו בעוף החסידה שאיתא בגמ חולין)מ‪ (.‬למה נקרא שמה חסידה‬
‫שעושה חסידות עם חברותי׳ ומכל מקום הוא עוף ט מ א ‪ .‬לפי שמעקשת‬
‫במדתה ועושה חסידות עם אכזרים בלא ד ע ת ‪:‬‬
‫לכל המרות צריכים להשתמש בדעת‪ .‬להשתמש במרת החסד במקום‬
‫הראוי ובמדת גבורה במקום הראוי וכמו שנאמר בפרשת ראה‬
‫וסישס ׳ ‪ 0‬אחר מצות החרם את עיר הגדחת גאמר למען ישוב ה מחרון‬
‫אפו וגחן לך רחמים ורחמך‪ ,‬מפגי שמצוה הזאת גרמה כאכזריות לכן אמרה‬
‫תורה אדרבה מזה יבוא לאדם רחמגות בלבו שיתרחם במקום הראוי לרחם‬
‫שגם המצוה הזאת לא תעשה מכח אכזריות רק מכת רתמגות וממילא היא‬
‫מלמדת רחמגות גדולה שכל כך מרחם עליהם עד שמתגבר על מדותיו‬
‫הטבעיים שנטבע באדם רממגות הטבע והוא מתגבר על זה להרוג אותם‬
‫ולאבדם כדי להציל שאר ישראל וכמו מי שעלה גימא ברגלו שאס לא יקטעגה‬
‫ימות ומי שהוא בדעת אינו מרחם על הפרט במקום שיכול להזיק להכלל‬
‫וממילא גם הפרט יוזק‪ .‬אבל מי שהוא רחמני בטבע ולא בדעת ואינו‬
‫מקטעה‬
‫ולכל‬
‫‪,‬‬
‫עין התכלת‬
‫קמח ‪295‬‬
‫מקטעה הכי נוכל לתשוב זאת לרחמנות‪ .‬ולכן מדה פרטית בלא דעת אץ‬
‫בה טובה‪ .‬ולכן כל הברואים שהותרו לאדם יש בהם מרות הנוטות ללבישי‬
‫כח בחירה‪:‬‬
‫אכל מצד שורש הבריאה יכול האדם לקבל מכל הברואים ולהכליל אותם‬
‫בנפשו ויכול להגביר על כתם ולעבוד בכחם את הש״י שהאדם הוא‬
‫כלול מכל המרות כדאיתא בתיקוני הזהר )סיץן סט ק־ ק»‪ (:‬נעשה אדם דתהא‬
‫כלולה מכל םפירן רכל י׳ ספירן יהיבו ביה כל חד חולקיה‪:‬‬
‫‪1TO‬״‪ p‬פנחס <ילס אמר לון קוב״ה אומנותא חרא אית צי למעבד‪0‬‬
‫דיהא שותפא דכלנא אתחברו כלכו כחדא למעבד ביה כל אחר‬
‫ואחד מחולקא דיליה ואנא אשתתף ממכון למיהב ליה מתולקא דילי והיינו‬
‫נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‪ ,‬אבל אחר שהאדם בקש חשבונות רבים ונסתר‬
‫ממנו אור הדעת אינו יכול לקצל מאלו הכתות שנקראים עלמא דפרורא‪.‬‬
‫ולכן נאסרו אלו האסורים ומכחות המעורבים נאסרו לו הרבה ממינים‬
‫המותרים גם כן כנ״ל שאלו מצמצמים שורש שפע החיים בהםתירם מן‬
‫האדם אור השורש‪:‬‬
‫אכל מצעו בנפשות היקרים שנבנו דרך הסתרות וכתות מעורבים אשר‬
‫י באלו העיד הש״י שהם צריכים להבנות דרך כחות אלו וכדאיתא‬
‫בזוה״ק תרומה )קני‪ (:‬רבי שמעון פתח מי זאת הנשקפה כמו שתר יפה‬
‫כלבנה ברה כתמה איומה כנדגלות‪ ,‬מי זאת רזא דתרין עלמין מתחברן כחרא‬
‫ודא הוא עולם ועולם‪ ,‬מי הא אוקימנא דרגא עלאה לעילא וכוי‪ .‬זאת‬
‫דרגא תתאה לתתא עלמא תתאה ותרווייהו תריו עלמין בחבורא תרא‬
‫בקישורא חדא כחראוכו׳‪ .‬איומה חקיפא על כלא לאגגא דהא כדין איתלה‬
‫שלימו ותקיפו למעבר חילא ונמלא חילא מעלמא עלאה על ירא דיעקב‬
‫שלימא דחבר לון כחדא חבר לון כחדא לעילא וחבר לון כחדא לתתא‬
‫ומתמן נפקו תריסר שבטין קדישין כגוונא דלעילא‪ .‬יעקב דהוה שלים אעיל‬
‫רחימו בתרין עלמין כמה דאוקימנא‪ .‬שאר בני נשא דעבדן כדין מגלן‬
‫מריין לעילא ותתא גרים דבבו בתרין עלמין וגרים פרודא הה״ד ואשה איי‬
‫אחותה לא תקת לצרור דאתעבידו מרי דבבו דא לדא‪ .‬ואי תימא ותקנא‬
‫מזל באחותה הכי הוא וראי וכו׳ קנאת סופרים אסגיאת חכמתא וכו ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫והעגיל‬
‫לפי‬
‫שיעקב אבינו היה שלם‬
‫בתכלית השלימות ולכן לא‬
‫‪296‬‬
‫עץ התכלת‬
‫קבל שום דבר בלבוש רק כוון לשורש הבריאה ששם אין שום ערבוביא‬
‫וכמו שביארנו שבשורש כל דבר הוא מלא מוג ורק מצד האדם שאינו יכול‬
‫לקבל כח הזה וכן מצינו בדוד המלך מ׳׳ה שבנינו היה בדרך שנראה‬
‫לתערוכות ואורת יבום‪ .‬וכדאיתא בזוה״ק משפטים )?ג‪ 0‬השתא אית להדרא‬
‫ולעיינא על אתר תד רב ועלאה דהוה בעלמא יגזעא ושרשא דקשוט‬
‫ואיהו עובר אבי ישי ואבי דוד דהא אתמר דאהרון הוה היך נפיק שרשא‬
‫דקשוט מגו אתר דא אלא עובד אתתקן בתיקונא עלאה ואהדר שדשא‬
‫דאילגא דקא איתהפיך טל תיקוכי ואיסתלק בי׳ ואתתקן כדקא יאות ועל‬
‫דא אקרי עובד מה דלא זכו שאר בגי טלמא וכו׳‪ .‬קום סבא אסתליק‬
‫בסליקו עובד דא אתתקן אפיק מגו תקל בישא דגובין בישין אתא ישי בריה‬
‫ואתקין ואעדר אילגא ועובד רא רזא דרזין ולא ידעגא אי אימא וכו׳ בדת‬
‫ידיעאן כל שאר בגי גלגולא עובד אילנא אתקין וכו׳ ובכלא גפיק אילגא‬
‫מםטרא דרע ואתדביק לבתר בסטרא לטוב‪ .‬בקדמיתא ויהי ער בכור‬
‫יהודה רע אוגן אוף הכי ממלון אוף הכי וכו׳‪ .‬ושם )נין קי‪ (.‬בעגין יהולה‬
‫אתה יורוך אתיך וכו׳ בועז אתתזי דהוה ביה שגויא כד אוליד לעובד דהא‬
‫מובד בשגויא הוא לאו הכי אבלן הוא בועז הוא אבא קדמאה דלא ע‪3‬יר‬
‫שנויא וכו׳ מאן ההוא הקיף כארי׳ וכליתא ביה הוה בגין דלא להוי שנויא‬
‫ביה בדוד ואתהדר מלה למקרא קדמאה בגין דיהא כלא מאבא חרא ושלשלא‬
‫חרא וכלא הד ולא הוה ביה שגויא בגלגולא בזרעא דרור ועל דא אתא‬
‫מרישא ועד סופא בלא שנויא כלל וכו׳‪ .‬ומבאר שם כל הענין שאעפ״י‬
‫שנדמה שכל בגין מלכות בית דוד היה ברזא דיבום וגלגול אכן בזרעא‬
‫דיהודה ומלכות בית דור מעיד הש״י שאין בהם שום גלגול עקום באזרח‬
‫יבום שאורת יבום הוא שהוא מל ידי מכשול שאינו מתברר בשעתו ורק‬
‫שתוזר להיטיב מל ידי שנבנה בנין תדש וכדאיתא בזוה״ק פכחס )ייג‪:.‬‬
‫בענין יבום צדיק שאיגו גמור דבני בנין באתםנתא אחרא חפר בה ביריי‬
‫ואעדר הא אתקין אבני יסודא כמלקרמי‪ ,‬ואמיל בה ולא ירע אי אשתאר‬
‫דיליה מסטרא דליה טב וצדיק אקרי ומסטרא דההוא אתסנתא לאו הכי‬
‫לבר נש רבני בניני! שפירין יאן למתזי אסתכל ביסודא ותמי ליה שקיע‬
‫עקימא מכל סטרין הא בנינא לאו שלים עד דסתר ליה ואתקין ליה‬
‫כמלקדמין מסטרא דההוא בנינא דיליה אשתכת טב ושפיר מסטרא דיסודא‬
‫ביש ועקום וכו׳‪ .‬ושם )נלף ר«‪ (.‬לאילנא דאתנטע באתר דלא עביר איבא‬
‫מה‬
‫קמט ‪297‬‬
‫עין התכלת‬
‫‪,‬‬
‫מה מביר מקר ליה ונמעיה באתר אתרא וכר כצפור נודדת מן קנה וגו‬
‫גם צפור מצאה בית הייגו יבמה וכו׳‪ .‬ושם )כיף יטז‪ (.‬אוף הכי איוב בן‬
‫יבמה הוה‪ ,‬ובזוה״ק קרח »־‪ (:«,‬מי פקד מליו ארצה דא הוא אחוה דפריק‬
‫ליה‪ .‬אבל בזרעא דיהודה מעיד הש״י שאין בהם שום שגויא כלל‪.‬‬
‫וזה שמתחיל בזוה״ק קדושים )פי‪ (.‬הנ״ל על ענין כלאים בענין יעקב אביט‬
‫ודוד המלך ע״ה שבהם אין שים כלאים ואורת יבום ואין שוס תערובות‬
‫פועל עירבוב כלל שאף שנד ה ‪:‬בנין הנבנה מהם הוא באורת יבוש ונדמה‬
‫שיש בו תערובת ת״ו מזווגים שנדמה שאינם באורמ מישור מכל מקום‬
‫כיון שנפשם הוא מזוכך מאד מתגברים המיר שמהפכים נם ההפך למוב‪,‬‬
‫שהם מכקודה הפרשיית ובהשורש אין שום איסור וכדאיתא בזוה״ק שהובא‬
‫לעיל על יעקב אבינו ששאר בני נשא דעבדין כדין מגלין עריץ ויעקב נשא‬
‫שתי אתיות שהוא כגוונא דלעילא שכחו נמשך מלמעלה מכל התתלקות‬
‫המדות ושם אין שום מדה מתגגדת לחברתה ששם שופע אור הדעת לכל‬
‫המדות‪ .‬וכן מלכות בית דוד שכפי ראות עין נראה שנבנה באורת גלגול‬
‫וינוס ונבנה באחסנהא דלא דיליה‪ .‬אכן בזה המקום מברר הש״י שממנו‬
‫יצאו הדברים כבושים ואינו באורה יבום‪:‬‬
‫וזה דאיתא בתיקוני הזהר )סקמ כס ? צט‪ (.‬לעילא לית ערוה ובאתר דא‬
‫אמר לא תדמה ליולרך לתתא בר מאתריה לא תקרבו לגלות‪.‬‬
‫ובתיקון ל׳ו)דף ׳‪ (:‬אבל לעילא לית ערוה לית קיצוץ ופירוד ובגין דא )לית‬
‫לך לדמה ליוצרך דתימא הכי דלעילא( אית יחודא באח ואחות בבן ובבת‬
‫באם עם בן אם כן ליה לך לדמה ליוצרך‪ .‬וכגגד זה הם שתי המצות שאין‬
‫בהם כלאים בבגדי כהוגה במקדש ובציצית‪ ,‬ודוד המלך ע״ה רומז לתכלת‬
‫שבמקדש שאין בו כלאים שהמקדש רומז למלכות שמים ובזמן שביש המקדש‬
‫על מכונו והכהנים עובדים אז מאירה אור מלכות שמים סיהרא קדישא‬
‫ואז כל המדות מתאתדים ואינם מתנגדים ואינם הפכים זה מזה לכן אין‬
‫שם הסתר הכלאים והבית היה באמצעיתו של מולם ובגקודה האמצעית‬
‫אין שום דבר מתגגד לתבירו כמו שנתבאר לעיל שבשורש הכל הוא אתר‬
‫וכל שורש האיסור ניתן כחו לעובדי השי״ת ככחל שהוא שורש בשר בתלב‬
‫וכבד שהוא שורש זכרותא דדמא ולעובדי ה כיתן המקור מכל הכתות‪:‬‬
‫רומז ליעקב אביכו ע״ה כי מדת יעקב אבינו ע״ה הוא זעיר‬
‫אפין שהוא כולל כל המרות שבכל הקצוות‪ .‬וציצית הם בארבע‬
‫כנפות‬
‫‪,‬‬
‫וציצית‬
‫«‬
‫‪2‬‬
‫‪y‬‬
‫ץ התכלת‬
‫ע‬
‫כנפות ורומזים להקצוות אורך ורוחכ וכדאיתא בזוה״ק שלח )קמה‪ (:‬מכנף‬
‫הארץ זמירות שמענו וגו מכנף הארץ דא כנף דציצית דאיהו כנף הארץ‬
‫וכי׳ שמקור הציצית הם מחכמה שהוא שורש הכולל מדת ההפכים במקום‬
‫שהם מרוחקים ביותר ואף אתר תכלית ההתרחקות שם מתגלה אור הש״י‬
‫ולכן אין בהם כלאים‪ ,‬שמקורם הם מחכמה ומתפשעים עד תכלית‬
‫המדרגות‪ ,‬ואף הציצית עצמם כשהם בצמר עצמו בלא כלאים גם כן יש‬
‫בהם שורש מדות השני הפכים כדאיתא בתיקוני הזהר )הקון נא»‪ (:‬ואיהי‬
‫תכלת שבציצית איהי סוד היבום ואיתא בזוה״ק פנחס )ר״‪ (.‬חוור מימינא‬
‫ותכלת משמאלא והייגו שאפי׳ בצמר עצמו גס כן יש שורש ההפכים כי‬
‫ימינא ושמאלא הם שגי הפכים ‪:‬‬
‫בציצית כוללים כל המרות שבכל הקצוות כדאיתא בזוה״ק שלח‬
‫אבל‬
‫י )קעמ( פקודא דא מצות ציצית כליל תכלת ולבן דינא ורחמי בנורא‬
‫אשא חוורא לא אכיל תכלא אכיל ושצי ותאכל העולה חוור מימינא תכלת‬
‫משמאלא‪ .‬עמודא דאמצעיתא יתוד בין תרווייהו ירוק ובגין דא אוקמוה‬
‫מארי מתגי׳ מאימתי קורין את שמע בשתרית משיכיר בין תכלת ללבן ובגין‬
‫דא תקיגו פרשת ציצית למקרי לה ביחודא ע ״ כ ‪:‬‬
‫שהציצית כוללים מדת ההפכים ועמודא דאמצעיתא מיחדס לכי‬
‫אין בהם כלאים ואורח י מ ס ‪ ,‬והם רחמים גמורים‪ ,‬מתבאר‬
‫שמחמת שבציצית ממוזג תכלת ולבן ולכל עמודא דאמצעיתא מיחדם שיהיו‬
‫רחמים גמורים‪:‬‬
‫רומזים לשני עניניס‪ .‬הלבן רומז שהכל הוא מרצון הפשוע‬
‫הקדום כקדמיתו ושם הכל הוא לטובה שמצר הש״י אין שום‬
‫רע בעולם‪ .‬והמתחבר לרצון הפשוט לא יאונה אליו רעה ומתחבר רק‬
‫להטוב שבכל דבר בפנימיותו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫רומז שכת ההיפוך גם כן נברא מהש״י אף כשהוא בלבוש‬
‫האחרון וכדאיתא בזה״ק פכחס )ילח‪ (:‬וצדיק דרכיב עליה‬
‫קשיר ליה בקשירו דרצועין דתפילין וכו׳ וביה רכיב אליהו וסליק לשמיא‬
‫הה״ד מלכים )ל נ( ויעל אליהו בסערה השמימה וביה ויען ה׳ את איוב‬
‫מן הסערה איוב )לי!( היינו שסערה הוא היותר מרוחק מכל הקליפות‬
‫כדכחיב יחזקאל)א׳( והנה רוח סערה באה מן הצפון וכדאיתא בזוה״ק‬
‫ואמאי אקרי סמרה רסעיר כלא עילא ותחא וכו׳ ושם עלה‬
‫ויקהל‬
‫אליהו‬
‫‪,‬‬
‫והיינו‬
‫שציצית‬
‫והתכלת‬
‫עין התכלת‬
‫קנ ‪899‬‬
‫אליהו השמימה כדאיתא בזוה״ק דקהל)קצ!‪ (:‬דמשה אתלביש בטמא וכו׳‬
‫ואליהו אתלכש בסטרה וכי‪:‬‬
‫הוציא אליהו כת להתגבר על כל כת ולעלות השמים‪ .‬וכמו‬
‫‪1‬משם‬
‫שמוכח שהוכרח תחלה לעבור את הירדן שבארז ישראל לא הי׳‬
‫לו כח להתעלות כל כך ורק מעבר הירדן היה לו כת להתגבר ולהפוך‬
‫ההסתר היותר רתוק להתעלות בו וזה רומז שעלה בסערה‪:‬‬
‫ובדאיתא‬
‫בזהר חדש רות )מנין גי( לפיכך השיבו מן הסערה רבגן‬
‫אמרי סערה של שטן שהסעיר גופו של איוב ומגלן דאקרי‬
‫סערה דכתיב רוח סערה עושה דברו ואין לו רשוח לעשוח שום דבר אלא‬
‫במאמרו של הקב״ה רבי בון אומר כתיב בשין אשר בשערה ישופגי וכתיב‬
‫בסמך דכתיב מן הסערה כתיב הכא אשר בשערה וכתיב התם לשעירים‬
‫אשר הם זוגים אחריהם וכו והא כתיב ויעל אליהו בסערה השמים וכו׳‬
‫ומבאר שם שכפף הקב״ה אח רוח הסערה והכריח אותו תחח רגליו של‬
‫אליהו וכו׳ כיון שנגלה הקב״ה לאיוב בההוא סערה כגלה אליו דכחיב‬
‫מנ הסל‪1‬רה הנון כפופה ולא פשועה כפף הקב״ה אוחו כנחש הולך על גחון‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫לבלסוטי‬
‫תורה לרבינו מיים וויעאל זללה״ה איוב )לח( ויען ה׳ את‬
‫איוכ מג הסערה מנ כתיב בגון כפופה שהראהו הקב״ה‬
‫י‬
‫לאיוב שהוא יחברך שליט על הנחש ורוח סערה עושה דברו ולא כמו‬
‫שאמר אשר בשערה ישופני אלא שהנתש כפוף תתתיו יתברך בסוד וענן‬
‫אבק רגליו ‪:‬‬
‫הה רומז ביותר לתכלת שהוא רומז לשערות אוכמין והעיר בזה האריז״ל‬
‫בעץ התיים ) מ ר » ו ש « צ שיה ג׳( וזה לשוני שם אך נראה לפעג״ד כי‬
‫הנה הם שני לבושים לבד אחד הוא העור ואחד הוא השערות בסוד אדרת‬
‫שער ובזה תבין איך הקליפות יונקים מהשערות ונקרא סערה על שמם‬
‫וכנגדן יש שני לבושים אחרים של מצוה אחד של תפילין בסוד עור ואחד‬
‫של ציצית בסוד החוטין דמיון לשערות‪ .‬אמנם אלו הם הלבושים של האדם‬
‫בעולם הבא כי היא כסותה ציצית היא שמלתו לעורו חלק הפנימי של‬
‫העור והם התפילין‪:‬‬
‫שיתבאר בזה הזוה״ק תרומה‬
‫)קמ»על‬
‫פי באור האריז״ל‪(:‬‬
‫במעלת‬
‫‪ a 8 0‬ע י ן‬
‫התכלת‬
‫במעלת התכלת שבציצית שקדושתו מברית כל המקטריגים המונעים את‬
‫שסע העובה ומקדושתו יתעורר להוריד שפע עובה וברכה ושמירה‪:‬‬
‫שהארץ״ל‬
‫בביאור ספרא דצניעותא ) ״ י ס ?ארץ דף קיא‪ (:‬על מאמר‬
‫זוה״ק תרומה )קמס‪ (:‬וזה לשונו שם ואיתא בזוה״ק הנ״ל‬
‫תכלת דא ביומא תנינא אצעבע בשני נוונין סומק ואוכם ותכלת‪ .‬סומק‬
‫איהו דיליה מיומא תגיגא ממש כמין גוון אשא ודא איהו אלהים וירית גוון‬
‫לדהבא דכלא גווגא חדא תכלתא נפיק מגו ההוא גוון סומק וכד גחית‬
‫לתתא אתרחק גוון סומק ועאל גו ההוא אתר דאיהו ימא ואצעבע גוון‬
‫תכלא ההוא סומקת עייל גו ימא ואתתליש גוון דיליה ואתהדר תכלא ודא‬
‫איהו אלהים אבל לאו איהו תקיפא כקדמאה‪ .‬אוכם גוון דא גפיק מהתוכא‬
‫לסזמקא כד אתהתך ואתתלש לתתא בהתוכא דזוהמא וגתית לתתא וגפיק‬
‫מההוא זוהמא גוון סומק מזוהמא תקיפא ומגו זוהמא תקיפא אתהדר‬
‫לאוכם וכלא מההוא סומקא קדמאה אתהתך וכל דא אתברי בשני והאי‬
‫אקרי אלהים אתרים האי אוכם איהו תשיך יתיר דלא אתתזי גוון דיליה‬
‫י‬
‫מגו חשוכא‪ .‬בוציכא קדישא הכי אמר דהאי גוון אוכם תש ו יאן אתר‬
‫אצטבע‪ .‬אלא כד ההוא סומקא אתהחך בגו ההוא תכלא ואתערבו גווניי‬
‫אתהתך התוכא חוהמא לגו תהומי ואתמביד מהמן רפש ועיט פד״א ויגרשו‬
‫מימיו רפש וטיט ומגו ההוא טינא דתהומי נפיק ההוא חפיך דאיהו אונם‬
‫ולא אוכם אלא שחשיך יתיר הה״ר וחשך על פני תהום אמאי אקרי משך‬
‫מ י ן דגוון דיליה חשיך ואחשיך אנפי בריין ודא איהו סומק ואוכם בגין דא‬
‫לא כחיב בשני כי ט ו ב ‪:‬‬
‫מהחיל שם בזה הלשון אל יפתוך רמי הקומה קרואי השאול‬
‫האומרים כי שם במקום הנאצלים המליוכיס יש מראות וגוונים‬
‫מבר מל נפשם המים הזדוגים דברו דברים לא כן מל אדוני הארוגים כי‬
‫אין שם לא מראה ולא גוון רואה ואינו נראה המתגאה מל גאה‪ ,‬הן אמת‬
‫כי שורשם הוא למעלה והיו תוצאותיו הימה כי שם גגלה את אשר כבר‬
‫עשהו השרשים העליונים כי כח הגוונים שהם לובן ואודם ירוק ושחור וזולתו‬
‫שם דרכי הכחות כלם ונגלו מהארץ העליונה מאוחן ארזים אשר נעעו בה‬
‫לעשות עכף ולשאת פרי והוציא האי אפריון בגוון דידהו וכדאיחא בפרשת‬
‫תרומה ואלו הנטיעות הם הכקראיס עובדא דבראשית והם ששת ימי בראשית‬
‫והאריז״ל‬
‫ויום‬
‫קנא ‪soi‬‬
‫עין התבלת‬
‫דום שגי שהוא גוון סומק כדמסיק הוא שורש כל השלש גוונץ שהם סומק‬
‫ותכלת ואונס והם דיגא קשיא גבורה‪ .‬דיכא רפיא מלכות‪ .‬לינא מסאכא‬
‫הקליפות ואלו השלשה גווכים באלילות הם בכת ולא גתגלו עד הבריאה‬
‫יום שני וזה פירוש תכלת דא ביומא תגיגא אצעבע וכו ר״ל תכלת שהוא‬
‫המלכות לא גתגלה צבעו כ ה בכח עד יום שני ששם גתגלה גוון הגבורה‬
‫שהוא אדום וגוון המלכות שהיא תכלת‪:‬‬
‫מבאר שם בארוכה כל שורש עכין תכלת בכל פרעיו וגעתיק‬
‫כאן שורש הדברים הגצרכים לעכין זה וביאוריהם שמבאר‬
‫שם שאף שכל העגינים יוצאים משורש העליון מעת־קא קדישא ושם אין שום‬
‫מדת הדין כמו שכתיב ואץ אלהיס עמדי וגם מדת הרחמים כמסתתר‬
‫בלבושים רבים ומתרחק משורשו ויורד למעה גם כן נעשה ממנו מדת‬
‫הדין א״כ מה ההפרש בין ענץ ששורשו מגבורות ובין ענין ששורשו מרחמים‬
‫אכן דבר ששורשו מרחמים אינו רק מתלבש בגבורות ודבר ששורשו‬
‫מגבירות אף שבשורש העליון הכל רחמים אכן כשירד למעה נעשה ממנו‬
‫עצמו דינים ‪:‬‬
‫שההפרש הוא בראשית מקום התגלות במערכת ההגהגה הסדורה‬
‫‪1^711‬‬
‫שנקראת בזוה״ק זעיר אנפין שהיא מערכת ממתיו של הקב״ה‬
‫כמו שסידרם דור המלך ע״ה לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת וגו׳ ומשם‬
‫ולמעה מה שגשגלה בראשוגה במרת החסד זה יצא לפועל לגמור קביעות‬
‫הנהגתו והתגלותו בגמר תשלום הפעולה שהוא מרת מלכות שמים שמוסתרת‬
‫בהנלגה המבעיית יצא לפועל במרת החסד וכן מה שנתגלה בראשית‬
‫התגלות במערכת המרות במרת הגבורה כן יצא לפועל בתכלית הגמר כמו‬
‫שסיים דוד המלך ע״ה לך ה׳ הממלכה שבזאת המרה ישלים גמר הפעולה‬
‫וכדאיתא בתקוני הזהר שהובא במאמרנו פתיל תכלת )*־ט השמיני קונמרס שער‬
‫הסכינה י!־ פ‪ (.‬מתיקוני הזהר )יייקין ימ יף«א‪ (:‬כד האי אבנא בעאת למעבד‬
‫לינא בעמלק או בסערין אחרגין וכן בתייבין כעלא מגבורה ואתכלילן בה‬
‫כולהו ספיראן ואתקריאו בה כלהו גבורות וכד בעאת למעבד חנא וחסדא‬
‫בעלמא כעלא מתסד וכלהו ספיראן אתכלילו בה־ ואתקריאו חסדים וכו׳‬
‫שכל המרות יוצאים לאור במרת מלכות שמים ולכן דבר ששורשו מדממים‬
‫אף שמתלנש בגבורות מכל מקום בצאת העגץ לאור במדת מלכות שמים‬
‫גתגלה הרחמים ‪:‬‬
‫ומבאר‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫והאריךל‬
‫עין התכלת‬
‫‪202‬‬
‫ומבאר‬
‫שם שראשיה התגלות מראה התכלת היה ביום שני שתחלה הי׳‬
‫בכח ולא נתגלה על יום שגי בבריאה שהוא גוון הגבורה שהוא‬
‫~‬
‫אלום וגוון המלכות שהוא תכלת וגוון הקליפות שהוא שתור‪:‬‬
‫‪ DEft‬מבאר שיש ג חלוקות במלת מלכות ]בעניו הגוונים[ םיהלא ימא‬
‫ותכלת והקליפות נקראו מצולות ים והם אצילות בריאה יצירה עשי׳‬
‫ומסערא דאצילות היא סיהרא קדישא והיא שוה לשמש יאין לה לא חסרון‬
‫ולא עניות ולא פגימה והיא נקראת תאומתו שוה לו וכו׳‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ובבריאה‬
‫נקראת תכלת שהוא נוון תכלת היינו מראה הראשון קרוב‬
‫ללבן וזה נקרא כסא דיו ים המלת ברית מלת עולם והוא‬
‫בריח קודש וים איכון דרגין היוצאים על ידו והוא המולתם שלא יסריחו‬
‫והוא ממולח טהור קודש והוא המקום הגקרא יראה ואין להשבית מלח זה‬
‫מפגי הקליפות הסמוכים שם‪ .‬ומבריאה הוא דאמריגן דלית לה מגרמה‬
‫כלום וכו׳ וזה שאמר בזוה״ק וישלח )?»‪ (.‬דוד ליה ליה אלא ע׳ שנין ועל‬
‫זה מביא מאמר הזוה״ק שלח )י‪ (:*,‬ובהאי ימא דילה גו שבעין שנין נפקא‬
‫גונא חדא והיינו חלזון וכו׳ ויראה בושא הקרובה להם וזה הנקרא יצירה‬
‫וכו׳ ותכלת הנמצא בחלזון הוא בים כנרת והוא בחלק זבולון )שהוא ירכא‬
‫שמאלא( ]מנין זבולון שהוא ירכא שמאלא איתא בגוםחא אחת בזוה״ק‬
‫משפטים )קי‪ (:‬אכן מכל המקומות שנזכר בזוה״ק משפטים )«( בנוסחא‬
‫אחרח ובזוה״ק בשלח)»ז!( מוכח שזבולון הוא אתפשטותא דירכא ימיגא‬
‫מיששכר[ ובה היה אוחז דוד המלך ע״ה והיה הכנור מנגן מאליו ולפיכך‬
‫היה דוד אדמוני בסוד הדין שהוא הוד וממנו יוצא גוון תכלת לבל יזונו‬
‫כחות הלבושים הרחוקים קליפת הפרי ממקום גבוה כי אם מגוון הקרוב‬
‫להם וכי ולכן אין שילטין במקום הקודש‪ .‬ובמלכוח היצירה הוא גוון תכלת‬
‫וזה דאיחא בזוה״ק חרומה )היל( ההוא סומקא טייל לגו ימא שהם דרגין‬
‫קדישין דילה ואתחלש גוון דלה ואתהדר תכלא ]שביצירה מראיה סומק[ ו‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬ב?}שיה‬
‫אתהדר תכלת לאוכס כדאיתא בזוה״ק תרומה נטרל( צ‪3‬ט אוכם‬
‫דאתמביד מהתוכא דסומקא כד אתהתך ואתתלש לתתא‪:‬‬
‫אבל כשהיא מקבלת ממקורה מחכמה אז אתהדר לגוון תכלת ומבטל גוון‬
‫האוכס ואז מבריח כל הקטרוגים‪:‬‬
‫כי כל הגוונים הנזכרים מה שהוא יוחר נוטה לחושך היינו שיש בו הגבלה‬
‫והסתרה זה יותר רומז להסתר האור וכל הנוטה ללבן יותר מורה על‬
‫אור‬
‫עין דותכלת‬
‫קנב‬
‫‪m‬‬
‫אור שהוא חםד ורחמים‪ .‬ובאמת איתא על דור המלו ע*ה כזגזי' &‪1‬מוני‬
‫איתא במדרש רבה תולדות)כיג( כיון שראה שמואל את דוד אלמוני אמר‬
‫שמא שופך דמים הוא כמשו והראה לו הקב״ה שזה בסנהדרין הורג והייט‬
‫אף שנראה כאכזריות הוא מלא רתמים שהוא רק לדתות הלמ מהטוב ‪.‬‬
‫ובזוה״ק שמיני)»( מלך במשפמ יממיד ארץ דא ימקב וכו׳ ואיש תרומות‬
‫יהרםנה לא משו וכו׳ ואי תימא הא דוד מלכא איש תרומה הוה אלא‬
‫ברתמי וכו׳ תסלי דוד הנאמנים כמה דאתדבק בהאי אתדבק בהאי‪ .‬תא‬
‫חזי כל יומוי דדוד מלכא הוה משתדל דהאי תרומה יתקשר במשפט‬
‫ויזדווגון כחדא ‪:‬‬
‫‪ J‬מורה תכלת שבציצית ובבגדי כהונה שהוא חלק ימקב ודוד וזה מורה‪1T1‬‬
‫שפע בלכה ומשירות כדאיתא בתיקוני הזהר )הקו! ט׳ זן> קני‪ (:‬ואית בר‬
‫נש לגוון דליה תכלת דאיהו דומה לרקיע כ»ה דאוקמוה מארי מתניתין‬
‫תכלת דומה ליס וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכו׳ ומסיק‬
‫שם דבתלת גוונין אלין אחאחדת שכינתא נגד תלת אשות הנזכרים בתלת‬
‫צלותין דתקיגו תלת אבהן‪ .‬בימיגא דאיהו אש דלא שורף דתמן מכמה וכ\‬
‫שרומז לתפלת שחרית‪ .‬גוון תנינא דאתאחד בצלותא דמנתה ביה סלקא‬
‫ברתא לגבי שמאלא דתמן ה׳ מלאה ובה הרוצה להעשיר יצפין ובגין דאתתא‬
‫מתמן אמרו מארי מחניחין אוקירו לנשייכו כי היכי דתתמתרון בגין למצפון‬
‫אינון ומצפון זהב יאתה וכו דא גוון תכלת דאיהו אתיר בצלומא דמרבית‬
‫וביה םלקא שכיגתא לגבי ממורא דאמצמיתא וכדמסיק שם דבק״ש אשחמודמ‬
‫בין תכלת ללבן וכמו שגזכר )גהיקמ כא ‪ (:w cp‬דתכלת דמצוה הוא דומה‬
‫לכורםייא יקרא דבזמנין דלא נהיר בה אור ונר מצוה כתיב אלביש שמים‬
‫קדרות אבל בתכלת דמצוה נהיר בה אור כסא הכבוד‪:‬‬
‫י‬
‫שבתכלת יש תכלח המכלה מצד שדוחה הרע ויש המשפיע על‬
‫טוב וחסר וכדאיתא בזוה״ק תרומה )קלם‪ (.‬תכלת דא איהו כרסייא‬
‫לכתיב ביה כמראה אבן ספיר דמות כסא וכתיב ונוגה לו סביב בגין‬
‫לביה מ מ י ן כריכן לציצית ובזוה״ק ‪ 00‬קלה‪ (.‬ותכלת לא פסת שולטני‬
‫למהימגותא רזא דגוונא הכלא ומין דהיא הכלא לא שלטא ער לשציאת‬
‫וקטילת כל בוכרא רמצראי ו כ ו ‪ .‬ובתיקונים )תיקון כא יף ני‪ (.‬פםת מסטרא‬
‫דמיגא‪ .‬הרי שתכלה הוא רחמים מםטרא לימיגא רזא רפסת ורק שיש בה‬
‫גס דינין מסמרא דכסא דין והיינו כמו שבדברי האריז״ל מבואר שם ט‬
‫כל‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬הינו‬
‫‪,‬‬
‫עץ התכלת‬
‫‪804‬‬
‫כל הצמצומים שורמזו בתכלת איכס אלא בגוון צכע התכלת‪ .‬אכן במצית‬
‫ציצית ממוררים לתקן הכל שיהיה הצמצום לכלות כל המקטריגיס ולהשפיע‬
‫שפמ וברכה למובדי ה׳ ולמקיימי מצותיו שמבואר שם בראש דבריו שבאמת‬
‫נזכר בזוה״ק תרומה )‪ >p‬קליג קלט( שלא כל מיגי תכלת הם מנין אחד‬
‫שבתכלת יש מגיגים שוגים אך על תכלת שבציצית גזכר שהם רתמים גמורים‬
‫דאיתא שם ותכלת דא איהו תכלת דציצית תכלת דא איהו כורסייא רזא‬
‫דתפלה דיר תכלת לא איהו כורםייא דדיינין ביה דיני נפשות בגין דאית‬
‫כורסייא דדנין ביה דיני ממונות ואית כורסייא דדנין ביה דיני נפשות‪:‬‬
‫התכלת דציצית הגזכר )שם( הוא רתמים גמורים כדאיתא בתקוני‬
‫הזהר )הקו! נא»ה( יותרת הכבר כללא דכלהו תכלת חשוך ותכלת‬
‫דציצית מצוה ותכלת ליה בסטרא אתרא בגין דרומה לכורםייא יקרא‪ .‬תכלת‬
‫איהו כירםייא רזא לתפלה דיר מבואר בתיקוני הזהר תיקוכים אחרונים‬
‫)הקו! ס׳ קמ‪ (3‬וזרתה לכם יראי שמי שמש צרקה ומרפא ככנפיה‪ ,‬מאי צדקה‬
‫צלותא‪ ,‬ומרפא בכנפיה כנפי מצוה לאיטן תפלין כנפי יונה וכנפי מצית‬
‫ציצית וברעיא מהימנא תצא ני»ג( תפלה לעני כי יעטוף בעטיפת ציצית תסל‬
‫דיר איהו ואליו הוא נושא את נפשו‪ .‬וצדקה קאי על תפלה דיר כדאיתא‬
‫בזוה״ק בתקותי נקע‪ (:‬תפלה לעני דא תפלה של יד ואוקימנא ומאן דיהי‬
‫צדקה למםכנא הוא עביר לעילא שמא קדישא שלים כדקא יאות‪ .‬תכלת לא‬
‫תכלת כרסייא‬
‫כורם יא דדנין ביה דיני נפשות מבואר בזוה״ק תרומה‬
‫דדיגא איהו וכר איהו קיימא בגוונא דא כרין איהו כרסייא למירן דיני‬
‫נפשאין‪ .‬וכרסייא דדנין ביה דיני ממונות מבואר בתקוני הזהר תיקונים‬
‫אתרוגים )היקי! ה ק»‪ (.‬ומבאר שם פכגפי מצוה מגינים על כל הדינים ביי‬
‫דיגי ממוגות בין דיגי גפשות ‪:‬‬
‫וכן בזוה״ק תרומה הנ״ל)‪ (wp‬בשעתא דכרובים מהדרן אנפייהו דא עם‬
‫דא ומסתכלין אנפין באגפין וכר כדין כל גוונין מתתקנן ואתהפד‬
‫גוון תכלא לגוון אחדא וכו׳ ועל דא בהפוכא מוונין אתהפך מדינא לרחמי‬
‫וכו׳ כמה דמסדרין ישראל תקונייהו לגבי קוב״ה הכי קיימא כלא והכי‬
‫אתםדר ו ט ׳ ‪:‬‬
‫והנד‪,‬‬
‫ה‬
‫‪3‬‬
‫‪pi‬‬
‫נזכר )שם( שהתכלת דוחה כל הדינים וכדאיחא בזוה״ק שלח ברט״מ‬
‫י ו ' )?<•( שתכלת‬
‫^ ג ם כ‪ 1‬ש ר ו ח ה כל ה ד י נ י ס יבזוה״ה‬
‫דמצוה גורם כל השפעות ‪:‬‬
‫וכספי‬
‫ב ה‬
‫ל ו ת‬
‫עין התכלת‬
‫ובספר‬
‫קנג ‪305‬‬
‫»‪c‬‬
‫וכלס נשלמו בל״ב נתיבוח מסור ללב וכף‬
‫הבהיר )סימן‬
‫והיינו דכתיב ויתרון ארן בכל היא ומאי יתרון מקום יתרון‬
‫שמשם נתצב הארץ והוא יתרון ממה שהיא ומאי ניהו יתרון כל דבר שבעולם‬
‫כשאנשי העולם ראוים לקתת ממנו מזונם אז הוא יתרון ומאי ניהו ארץ׳‬
‫שנתלב ממנה הכל ונתלב ממנה שמים והוא נסאו של הקב״ה והוא אבן‬
‫יקרה והוא ים התכמה וכנגדה תכלת בציצית דאמר רבי מאיר מה נשתנה‬
‫הכלח מכל מיגי צבמוכים וכו׳‪:‬‬
‫שאיתא בתיקוכי הזהר שהובא לעיל )הקון נא מט‪ (:‬כבד אשא‬
‫סומקא מרה אשא ירוקא טתול אשא איכמא יותרת הכבד כללא‬
‫רכולהו תכלת חשוך‪ .‬ותכלת דציצית מציה ותכלת לית בסטרא אתרא בגין‬
‫דאיהו דומה לכורסייא יקרא‪ .‬והיינו שתכלת שבציצית מצוה זה הגוון איכו‬
‫בסטרא אתרא שזה דומה לכסא הכבוד‪ .‬וכדאיתא בירושלמי ברכות )פיק‬
‫א הל׳ נ( משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה דקאי טל ציצית שאז היא זמן‬
‫קייאת שמע שכשמתעורר מצות ציצית שיש בה תכלת ולבן מתמזגין‪ ,‬יוצא מהם‬
‫עונש לעוברים על המצות ושפע למקיימי מצות‪:‬‬
‫כשמאיר אור המלוה בהתכלת לית הוא בסטרא אחרא כלל כי‬
‫בציצית שם הוא תכלת ולבן ממוזג וגם התכלת מצד הרחמים שבו‬
‫הוא כלו רתמים לישראל וכדאיתא בזה׳׳ק פ׳ צו ברע״מ ‪0‬־ף לנ‪ (.‬תלת אישין‬
‫אית בשרגא אשא תוורא ואשא אוכמא ואשא תכלתא לקבל תורה נביאים‬
‫וכתובים לקבל כהן לוי וישראל ותכלת איהי שכינתא קריבא לון ואיהי‬
‫אחיזא בעייגין בכגפי מלוה דאתמר בהון ועשו להם ציצית וכדמסיק שם‬
‫שמצד ככפי מלוה מתעורר כל הרתמים לישראל אפילו למי שאינו מוזר‬
‫בתשובה עד סוף כל ימי חייתו ג״כ מעורר רחמים עליו‪:‬‬
‫וזהו‬
‫וזהו‬
‫ובאמת‬
‫גם המראה עצמה של תכלת הציצית הוא מרומז למדת‬
‫הרחמיס שתכלת נקרא האמצעי מן השחרות אל הלובן וגם‬
‫העמוק עד מראה השחרות כקרא תכלת בזה״ק וגם הרמב״ם ז״ל קורא‬
‫לשחור תכלת‪ .‬והשחור הוא רומז לדין והירוק הוא רחמים כדאיהא בזה״ק‬
‫ברע״מ פגחס ויו רגז‪ (.‬פקודא שביעאה מצור‪ .‬ציצית כליל תכלת ולבן דינא‬
‫ורחמי בכורא אשא חוורא לא אכיל תכלא אכיל ושצי ותאכל את העולה‬
‫חוורן מימינא תכלת מש‪!:‬אלא עמידא דאמציעותא יהוד בין תרווייהו ירוק;‬
‫הרי‬
‫‪20‬‬
‫כ‬
‫עין התפלת‬
‫‪306‬‬
‫הרי שמראה ירוק הוא רומז לממולא דאמצימוחא שהוא מדת הרחמים‪.‬‬
‫וכל שכן העשוי למצות ציצית שכלול חסל מהלבן ורחמים מהירוק‪:‬‬
‫‪ p i‬נקרא תכלת לציצית במס׳ סנהלרין נח> ‪ cfe‬רחמים שמציל מכל הדינים‬
‫י זוג בא מרקת ובידם לברים הנמשים בלח ומאי ניהו תכלת ובזכות‬
‫הרחמים ובזכותם יצאו בשלום ‪:‬‬
‫מעמי מצוח להגאון הרדב״ז זללה״ה הנקרא מצודח דוד)»‪ws‬‬
‫ס״י( בעעס שאין התכלת מעכב את הלבן כי התכלת אינו‬
‫אלא לראי׳ ולעדות ברורה שהוא תכלית הכל‪ .‬והמכין כי מדת מלכות‬
‫שמים לית לה מגרמה כלום והיא רק התכללות כל המרות ביחד וממילא‬
‫כשיש כלל הספירות הרי מדת המלכות ממילא מ מ ה ס ‪ .‬אכן לפי זה גס‬
‫הלבן אינו מעכב את התכלת ג״כ מהאי עעמא שכיון שבתכלת כלול הכל‪.‬‬
‫ובאמח שורש דבריו הקדושים הם לקוחים מדברי הקנה ז״ל בענין ציצית‬
‫ושם מבואר להדיא שמשום טעם הזה גם הלבן אינו ממכב את התכלת‬
‫ושם מבאר בדבריו והלבן והתכלת רומזים רתמים ודין ובהתמזגות הציצית‬
‫לבן ותכלת גובר הרתמים על הדין‪:‬‬
‫‪ D^DDT‬שם בדבריו הקדושים ואם תשאל כיון שמצוה רבה וגדילה כל‬
‫כך ורומזת עניגים גפלאיס אמאי לא תייבה הכתוב בה ע כ ״‬
‫דומיא דתפלין שיתתייב לעשות ארבמ כנפות ]ואם לא טשה ע ‪3‬‬
‫טל עשה[ יש לומר כדי לתת שכר כפול ומכופל למי שקוגת בגד של ארבע‬
‫בנפות ומטיל בו ציצית דתשביכן לי׳ כאלו קיים שתי עשה‪ .‬וע״ד הסוד‬
‫מ מ ן שיש שם ארבע ככפות שהם הכחות הטליוגיס אשר היא חפצה בהם‬
‫תמיד אז אם לא יחברו שם מצות התכלת אז היא מקפדת ואכלה את‬
‫הכל וכן רמזו רז״ל על עון נדב ואביהוא דשבקוהו לבר וזה מאמרם נכגסו‬
‫בלא בר כלומר ׳בלא רשות וכיון שראתה שמחת יום השמיני וכלה לא‬
‫נכנסה לחופה מיד ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל אותם ולכן בא הצווי ואל‬
‫יבא בכל עת אל הקודש בזאת יבא אהרן וכבר ידענו פי׳ מלת זאת ]פירוש‬
‫שהיא מלכות שמים המרומז בתכלת[ אבל בזמן)שיש( ]צ״ל שאין[ שם ארבע‬
‫כנפות ליכא קפידא כולי האי וכר ‪:‬‬
‫להרב מ משה קורדובירו זללה״ה שער הגוונין )ש״ב( והגוון‬
‫החמישי הוא כענין הכלת שבציצית והוא הגותן אור בארבע‬
‫‪-‬גוונין שזכרתי והוא בבת עינו של אדם ממש‪ .‬ומסיים שם ואפשר לומר‬
‫'!בספר‬
‫פ‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫בזה‬
‫לנד ‪307‬‬
‫עין התכלת‬
‫בזה שכשאשר בתכלת יתסיב הירוק בחלמון ביצה או כמוריקא יתהוה‬
‫ממנו הירוק כמשב וכר‪ .‬ומסיים שם שזה הגוון הוא קובץ החכמה והגדולה‬
‫והגבורה והתפארת ורומז לממודא דאמצעיתא‪ .‬וזה ממש גוון התכלת שכשר‬
‫לציצית‪ .‬וזה מאמרו שם בפרק ד׳‪ .‬שבזה״ק חרומה איחא שכל הגווגץ‬
‫מיוחסים לתכלת ששחור מורה בעת פגימת הירח ועל תכלת שבציצית קאי‬
‫מאמר זה״ק )‪:‬ס( וכד נוגה לו אחהדר לגוון ירוק ומפורש שזה גוון‬
‫האינ״ד בלעז ושמו אזי״ל וזה הוא מראה החכלח שלנו‪ ,‬שהוא כמראה‬
‫אבן ספיר כדאיתא בזוה״ק פנחס )ר»‪ (:‬לבנת הספיר לובן דספיר דאיהו‬
‫כלול בתרין גוונין רחמי ודינא חוור ואיכם כר יעו״ש‪ ,‬ומבואר שמראה‬
‫התכלת בעצמה רומזת לרחמים כדאיתא בתקוני זוה״ק בהקדמה )יף י(‬
‫ואת י׳ מן אד איהו ספיר גטיל גוון תכלת ואוכם מסטרא דדינא ונהיר‬
‫בי׳ גהורא חוורא מסטרא דרחמי ואיהו את מן א״ר יעו״ש‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫י ‪/‬‬
‫‪ p i‬הוא מבואר להדיא שהתכלת רומז לרחמים בספר מערכת לרביגו‬
‫פרץ ז״ל)שער מערכת שמות המרות( שכתב וז״ל‪ ,‬העשירית מלכות‪.‬‬
‫גקרא תכלת כי היא תכלית הכל דוגמת צבע תכלת שהיא תכלית כל‬
‫המראות‪ ,‬וכבר אמרו רז״ל על פתיל תכלת שבציצית תכלת רומה לים וים‬
‫לרקיע ורקיע לכסא הכבוד‪ ,‬אמנם שהיא נרמזת גם בבגד תולעת שני‬
‫ובצבע ארגמן‪ ,‬אמנם צבע תכלת הוא רומז שהיא כלולה בכל כלומר‬
‫בחוע של מסד משוך עלי׳ והיא עם הכל‪ ,‬וצבע תולעת שני הוא רמז‬
‫שהוא מדת הדין רפה‪ ,‬וצבע ארגמן שהוא אדום יותר רומז על תזקה‬
‫בפגיעתה הגדולה מזוהמת גתש‪ ,‬ויתבוכן זה ברמזי כסוי כלי המשכן בגסוע‬
‫המחנה‪ .‬כסוי השלתן על הלתם שעליו בבגד תכלת‪ ,‬כי השלחן רומז למדת‬
‫הדין‪ ,‬והלתם למדת רחמים‪ .‬וכאשר הלחם על השלחן‪ .‬הוא רמז כי‬
‫השלום בארץ‪ .‬ולכך כסוהו בבגד תכלת לרמוז שהיא כלולה בכל כ ו ‪.‬‬
‫וכיסו את הארון ואת מזבת הזהב הרומזים ג״כ אל המרה הזאת ב מ ד‬
‫תכלת ‪ /‬מפכי כי בארון הלוחות הרומזים לתפארת היו מונחים‪ ,‬ומפני‬
‫הכרובים אשר עליו כי כל אלה רומזים כי השלום בארץ‪ ,‬וגם מזבת הזהב‬
‫מכסין בתכלת‪ ,‬בעבור כי אין משפטו רק להקטיר הקטורת‪ ,‬ומנין ההקטרה‬
‫הוא רמז לקשור ולכלול מדח הדין עם מדת רחמים‪ .‬אבל מזבת העולה‬
‫היו מכסין בבגד ארגמן שהוא ארוס הרבה לרמוז על הפגיעה‪ .‬כי שם‬
‫היו‬
‫‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫‪c‬‬
‫ע‬
‫י‬
‫ן‬
‫התכלת ‪8‬‬
‫היו זורקין את הדם לכפר על נפשם ע״כ יעו״ש‪ ,‬והם הם ג׳׳כ דברי הרמב״ן‬
‫ז״ל בנמוקי תורה פ׳ במדבר )־ר=ה י ־זכיין ז( יעז״ש ‪:‬‬
‫ולאשר‬
‫המבהילים העבירו את דרך הקודש להפחיד את הצעירים‬
‫ג‬
‫שהרמב״ן ז״ל אימר שיש סכנה בדבר לבישת התכלת הנני‬
‫מביא כאן את דברי הרמב״ן ז״ל ולבאר אותס להראות לכל ישראל לבל‬
‫ידברו סרה על צדיק יסוד עולם שח״ו יאמר על מצוה שהיא סכנה ‪,‬‬
‫ואדרבה מצות מגינות עלינו‪ ,‬וסכנה היא לעבור שלא לקיימן‪:‬‬
‫\‪ T\X‬לשון הרמב״ן זי׳ל הקדוש בגימוקי תורה)‪c‬׳ שצח( וטעם הזכרון הזה שיהי׳‬
‫בציצית לכל המצות כתב רש״י כר אבל הזכרון הוא בחוע התכלת‬
‫שרומז למדה הכוללת הכל שהיא בכל והיא תכלית הכל‪ ,‬ולכן אמר וזכרתם‬
‫את כל שהיא מצות השם‪ .‬וזהו שאמרו מפגי שהתכלת דומה לים וים‬
‫דומה לרקיע זרקיע דומה לכסא הכבוד וכו׳ והדמיון בשם גס הגוון תכלית‬
‫המראות כי ברחוקה יראו כולם כגוון ההוא‪ ,‬ולפיכך נקרא תכלת‪ .‬ואמר‬
‫ולא תתורו אתרי לבבכם להזהר ממנה שלא יעעו בה‪ ,‬וזה הוא שדרשו‬
‫רבותינו אחרי לבנכם זו המינות אשר אתם זזנים זו ע״ז שלא יהרהרו ״‬
‫התכלת במינות או בעבודה זרה אבל יהי׳ לכס הכל לציצית וראיתם אות‪,‬‬
‫וזכרתם‪ ,‬ואמרו ואחרי עיניכם זו זנות כעני! שכתוב ואנכי היודע ועד‬
‫בכל‬
‫ו‬
‫י‬
‫‪ i‬י‪11‬‬
‫והמשכיל יבין‪ .‬ובמדרשו של‬
‫היא ומאי כיהו ארץ רנחצבה ממט שמים והוא כסאו של הקב״ה והיא אבן‬
‫יקרה והיא ים החכמה וכנגדה תכלת בטלית ציצית דאמר רבי מאיר מה‬
‫נשתנה תכלת וכו׳ מ״כ לשונו הקדוש‪:‬‬
‫דברי הרמב״ן ז״ל מה שכתב שתכלת רומז למדה הכוללת הכל‬
‫שהיא בכל והיא תכלית הכל‪ ,‬היינו מדת מלכות שכוללת כל‬
‫המרות והיא תכלית דכלהו כדאיתא בזוה״ק בכמה דוכתי וכמו שביארנו‬
‫במאמרנו פתיל תכלת )כרס ה‪:‬מיני( באורך יעו״ש‪:‬‬
‫\‪ T\V‬שאמר ולכן אמר וזכרתם את כל שהיא מצות השם‪ ,‬היינו שלפי‪-‬‬
‫שהתכלת מורה למדת מלכות שהש״י מגהיג אפילו במקום שהוא‬
‫בתכלית הריחוק וזה מביא לידי זכירה לזכור שבכל דבר כמצא מצות ה‬
‫שאף מה שנדמה ל*ים שהוא מרוחק מהש״י ג״כ יש בזה בתכליתו שיצא‬
‫מ‬
‫ר ב י‬
‫נ ח י נ י א‬
‫‪3‬‬
‫ה‬
‫נה‬
‫ב פ ם י‬
‫ו י ת ר י‬
‫וביאור‬
‫‪,‬‬
‫ממנו‬
‫עין התכלת‬
‫קנה ‪303‬‬
‫ממנו כבוד שמים ‪ /‬שאם לא הי׳ יוצא ממנו באתה צד כבוד שמים לא היי‬
‫נברא ולא הי׳ לו קיום כלל‪:‬‬
‫שאמר והדמיון בשם‪ ,‬היינו מה שתכלת דומה ורומז למרת המלט׳ הדמיון‬
‫הוא בשם כלומר ששמו מורה עליו שנקרא תכלת לשון תכלית וכולל‬
‫הכל וזה רומז למדת המלכות שהיא תכלית וכלל כל המרות וכוללת כל‬
‫ההנהגה כדכתיב ומלכותו ככל משלה‪:‬‬
‫זזה שאמר גם הגוון תכלית המראות כי כרתוקם יראו כולם כנוון ההוא‬
‫כלומר גם מצד הגוון רומז תכלת למדת המלכות כי גוון התכלת‬
‫הוא תכלית המראות כוי ורומז בזה למה דאיתא בזוה״ק שלח ) ה פ י ל ( כל‬
‫אםתכל בר נש לההוא רקיע מרתוק דמי תכלא קריב יתיר דמי סומקא‬
‫קריב יתיר דמי ירוק קריב יתיר דמי חוור דליח חוור בעלמא כגיניה יעו״ש‪:‬‬
‫‪t‬‬
‫כי תכלת כולל הכל וכל מה שמתרחק בשורשו כהה מראיתו עד לגוון‬
‫השחרות והבן‪:‬‬
‫שמסיים ואמר ולא תחורו אחרי לבבכם להזהיר ממגה שלא יעעו‬
‫בה וזה שדרשו רבותיכו אחרי לבבכם זה מיכות אשר אתם זוגים‬
‫זה ע״ז שלא יהרהרו מן התכלת במינות או בע״ז‪ .‬הייגו לפי שהתכלת‬
‫רומז למדת מלכות שמיס כנ״ל והיא שמעוררת את האדם אפילו כשהוא‬
‫בתכלית הריחוק וכמו שנתבאר במאמרנו ‪.‬פתיל תכלת )«( מהש״ס‬
‫דמנתות )»י•( שהיה מוכן לחעא ובאו ארבע ציציותיו יטפחו לו על‬
‫פניו יעו״ש ‪:‬‬
‫לית לה עיינין היינו שדרך מרה‬
‫זאת נקראת בזוה״ק )ס׳‬
‫זאת מנהג הש״י בהסתר עד שיוכל לדמות שעזב ה׳ את הארץ‬
‫ועולם כמנהגו נוהג‪:‬‬
‫אכל האדם העובד הש״י צריך להמליך את הש״י ולקבל עליו עול מלכותי‬
‫לדעת שגם בהסתר הזה הש״י מנהג וזה רומז ד׳ של אחד דאיתא‬
‫במדרש חנחומא )ס׳ כיאשימ( שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד אם אתה‬
‫עושה מדל״ת רי״ש אתה מחריב את העולם‪ .‬וכמו שנחבאר הענין באריכות‬
‫בספר הקדוש בית יעקב לאאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה )<׳ מא;ימ‬
‫מנין נ ( אכן צריך לצרן* מדה זאת למקורה‪:‬‬
‫שלא‬
‫ומרה‬
‫‪310‬‬
‫עין התנית‬
‫יאמר האדם אס הש״׳י מנהיג לרך מדת ההסחר אם כן אעשה‬
‫שלא‬
‫מה שלט חפץ זמה שלא יהי רצון הש״י לא אוכל לעכור בשים‬
‫אופן דסמזך כהש״י יעוררו לשוב ‪:‬‬
‫למל זה גאמר ולא תתורו אחדי לבבכם וגו׳ שאסיר לומר כן ח״ו והוא‬
‫מיטת צדאיתא בתקוני זוה״ק )י‪.‬י‪:‬ון כס יזיז‪ (:‬מאן דגעיל מלכות בלא‬
‫ט׳ ספירין איהו מקצץ מטיעין יכל מאן דנטיל ט ספירין בלא מלכות‬
‫כאלו כפר בעיקר יעו׳׳ש ‪:‬‬
‫‪ ntl‬מאז״ל שלא יהרהרו מן התכלת למיטת‪ ,‬הייכי שבציצית יש לבן ותכלת‬
‫שרומז להקצוות ולמדת מלכות שמיס כדאיתא בפרי עץ התיים וצריך‬
‫לאחרם ביחד וכדמסיים הרמב׳׳ן ז׳׳ל אבל יהי׳ לכם הכל לציצית וראיתם‬
‫אותו וזכרתם‪ ,‬ו ה ק ‪ .‬זה ביאור כללות דבריו הקדושים ואי אפשר לפרש יותר‬
‫כי כבוד אלהים הסתר ידהר‪ ,‬עכ״פ אדרבה הנה מבואר מדבריו הקדושים‬
‫גודל מעלות יםגולת התכלת שעיקר הזכירה תלוי בתכלת‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לבדאיתא‬
‫בזוה״ק ואתחגן )י»‪ (.‬כדין פקיד מלכא עלאה למכתב‬
‫קמיה כל איגין בגי היכליה כל איגון דאשתמודען קמי׳‬
‫הה״ד מלאכי ןג( ויכתב ספר זכרון לפגיו ליראי ה׳ ולחושבי שמו מאי‬
‫ולחושבי שמו כד״א שמות )לה( וחושבי מתשבות אינון דעבדין לשמיה אומנותא‬
‫בכלא כוי אומגותא דציציח בחוטיהון בחוטא דתכלתא כו׳ יעו״ש‪ .‬כן יהי‬
‫רצון שיחעורר לבב כל אחינו בגי ישראל להיות מיראי ה׳ וחושבי שמו‬
‫לקיים מצות ציצית בשלימות ונהיה נכתבים כלנו בספר זכרון לפניו יח׳‬
‫לטיבה ולברכה ולישועה והצלחה אס״ו‪:‬‬
‫י • ‪«HHI,K'M> •<B‬‬
‫‪*11‬‬