המאהב - התיאטרון הקאמרי

‫המאהב‬
‫מאת הרולד פינטר‬
‫המאהב‬
‫"המאהב שלך בא היום?"‪,‬‬
‫שואל ריצ'רד את שרה אשתו‬
‫כשהוא יוצא בבוקר לעבודה‬
‫והמחזה מתחיל‪.‬‬
‫מאת הרולד פינטר‬
‫שמעון לוי‬
‫תרגום ובימוי‬
‫יעל זרחי‪-‬לבוא‬
‫דרמטורגיה‬
‫תפאורה ואבזרים דניאל זרחי‬
‫ינטין רוזנברך‪ ,‬לי לוי‬
‫תמר פרימק‬
‫תלבושות‬
‫שמואל אטמזגי‬
‫תאורה‬
‫שמעון לוי‬
‫פסקול‬
‫ניר שאולוף‬
‫עוזר לבמאי‬
‫משתתפים‬
‫‬
‫קרן מור‬
‫מנשה נוי‬
‫נילי בארי‬
‫מנהלת ההצגה‬
‫רונן שלו‬
‫מנהל הבמה‬
‫אוהד לויטן‬
‫תאורן‬
‫נתלי דסאו‬
‫סאונד‬
‫מלבישה‪/‬אביזרנית רקפת יחיאל‬
‫‪6.6.2012‬‬
‫הצגה ראשונה‬
‫כשעה‬
‫משך ההצגה‬
‫מחלקות הייצור של‬
‫התיאטרון הקאמרי להצגה זו‪:‬‬
‫אלכס גולדין‬
‫תפאורה ובמה‬
‫תלבושות ומתפרה הדס אבנרי‬
‫רימה חזין‬
‫‬
‫אביב רון‬
‫‬
‫עורכת התוכניה‬
‫מעצב התוכניה‬
‫צילומים בהצגה‬
‫צילומי סטודיו‬
‫‬
‫רבקה משולח‬
‫איתמר וכסלר‬
‫יוסי צבקר‬
‫רוני כנעני‬
‫באדיבות "מעריב"‬
‫כל הקטעים המוסיקליים לקוחים מתוך‬
‫"לה פוליה" ‪ -‬עיבודים מאת גרגוריו‬
‫פנאיאגואה למנגינה הידועה (‪.)1982‬‬
‫תודה למותג הנעלים "קפלופ"‬
‫זוג אמיד‪ ,‬נשוי כעשר שנים‪,‬‬
‫מקיים‪ ,‬לכאורה‪ ,‬נישואים‬
‫פתוחים בהם כל אחד ואחת‬
‫מנהל‪/‬ת פרשיית אהבים‬
‫ומשחקי־מין‪ ,‬גלויים לגמרי‬
‫לבן‪/‬בת הזוג‪ .‬השניים מאזנים‪,‬‬
‫איכשהו‪ ,‬בין הגינות בורגנית‬
‫לבין פראות יצרית על־מעמדית‬
‫ועל־זמנית‪ .‬למראית עין‪ ,‬ההסדר‬
‫מבוסס על הסכמה הדדית‪ ,‬אך‬
‫האם הם מחפשים אינטימיות‬
‫משותפת אמיתית או מימוש‬
‫אנוכי בלבד? למעשה‪ ,‬היחסים‬
‫מתפתחים ממשבר של צד אחד‬
‫למאבק על עיצוב הזהות העצמית‬
‫הרצויה לשניהם‪ .‬מאבקו של הזוג‬
‫מושתת על סיבובי דו־קרבות של‬
‫מלים ומגעים שנונים ועדינים‬
‫ באכזריות סמויה ‪ -‬בניסיון‬‫לאתר ולנצל את נקודות התורפה‬
‫של האחר‪/‬ת‪ .‬במאמציהם לגבור‬
‫איש על רעותו נחשפים במחזה‬
‫הווירטואוזי הזה‪ ,‬דרמה של קנאה‬
‫"משולשת"‪ ,‬היבטים אפלים של‬
‫גבריות‪ ,‬נשיות ושל יחסי זוגיות‬
‫ארוטיים ונפשיים‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫הרולד פינטר‪ :‬כפילות מכשפת ‪ /‬יעל זרחי‪-‬לבוא‬
‫‪4‬‬
‫הרולד פינטר (‪ ,)2008-1930‬מגדולי המחזאים הבריטים וחתן פרס‬
‫נובל לספרות ב‪ ,2005-‬עורר את זעמם של מבקרי התיאטרון והתמיה את קהל צופיו‬
‫בלונדון בהפקה הראשונה של מחזהו מסיבת יום הולדת (‪ .)1958‬המבקרים מצאו‬
‫שההתרחשות מעיקה ומאיימת והמחזה מעורר בצופה אי נחת רבה בעיקר בהיותו‬
‫'סתום וחידתי'‪ .‬לא ברור מה רקע הדמויות‪ ,‬מה מניעי פעולתן‪ ,‬וסיומו מותיר את‬
‫הצופה מבולבל ומוטרד‪ .‬הם פסקו שהמחזה הוא כישלון תיאטרוני וההפקה הורדה‬
‫מהבמה לאחר שבוע בלבד‪.‬‬
‫שנתיים לאחר מכן‪ ,‬לאחר הפקת סוכן הבית (‪ ,)1960‬הפך פינטר לחביב המבקרים‪.‬‬
‫החידתיות‪ ,‬שהוצגה כחיסרון מהותי בסגנון התיאטרון של פינטר תוארה עתה‬
‫כתרומתו המקורית של המחזאי לדרמה הבריטית המודרנית‪ .‬המבקרים שיבחו את‬
‫יכולתו הדרמטית של פינטר לברוא 'עולם משלו'‪ ,‬עולם ייחודי מופלא המעורר בצופה‬
‫סקרנות ורצון לפענח אותו‪ .‬כשהועלה מסיבת יום הולדת בשנית (‪ ,)1964‬שש שנים‬
‫לאחר דחייתו‪ ,‬הגיבו הפעם המבקרים בהתלהבות‪ .‬פינטר הוצג כיוצר המציע דרמה‬
‫ייחודית ומקורית‪ ,‬שהוענקה לה התווית האישית ‪ -‬המחמיאה ‪' -‬פינטרסקית'‪ ,‬והיא‬
‫שתלווה את יצירותיו מעתה ואילך‪ .‬פינטר לא שכח את עוינות הביקורת בתחילת‬
‫דרכו כמחזאי‪ .‬בראיונות איתו התבקש תכופות לספק הסברים למחזותיו‪ ,‬אך התחמק‬
‫ובהסבריו המפותלים הפריך את פרשנויות המבקרים‪ ,‬הִקשה עליהם והתל בהם ולגלג‬
‫על המשמעויות השונות שהוענקו למחזותיו‪.‬‬
‫אם בשני העשורים הראשונים בקריירה שלו התחרו המבקרים על המרבה בשבחיו‪ ,‬הרי‬
‫בשני העשורים הבאים פינטר קומם עליו תכופות את המבקרים במחזותיו הפוליטיים‬
‫הישירים והבוטים‪ ,‬המוקיעים משטרים כוחניים ומדיניות כיבוש ומוחים נגד דיכוי‪,‬‬
‫חקירות זדוניות ועינויים מזוויעים‪ .‬בתגובותיהם למחזות אלו (כמו שפת ההר‪ ,‬אחת‬
‫לדרך ועוד) תקפו המבקרים‬
‫את היצירות ואת המחזאי‪,‬‬
‫הטילו ספק באיכות המחזות ולעגו לפינטר‬
‫כמחזאי מדרדר שאיבד את יכולתו כיוצר‪.‬‬
‫פינטר ענה למבקרים במחזות חדשים‬
‫שהוצגו‪ ,‬בראיונות שקיים בערוצי המדיה‬
‫השונים ובפסטיבלים שחגגו את יצירותיו‪.‬‬
‫אלו שימרו והגבירו את המוניטין שרכש‬
‫ומיצבו אותו כיוצר מעולה ורב השפעה‬
‫בבריטניה ומחוצה לה‪.‬‬
‫בקריירה שלו‪ ,‬עטורת הישגים ופרסים‪,‬‬
‫פינטר כתב עשרים ותשעה מחזות‪ ,‬שבזה‬
‫אחר זה הדהימו את קהל הצופים אכן‬
‫כמטרידים ומאיימים מחד גיסא‪ ,‬אך גם‬
‫מאתגרים ומכשפים מאידך גיסא‪ .‬העולם‬
‫המשתקף ביצירותיו וחוקי התנהלותו‬
‫משלבים בדרמטורגיה ייחודית את המוכר‬
‫והזר‪ ,‬המסקרן והמעיק‪ .‬בבסיס רוב מחזותיו של פינטר עומד מאבקן של הדמויות לכונן יחסים‬
‫עם דמויות אחרות‪ ,‬שיאשררו את זהותן העצמית 'הרצויה' במערכת מסוימת‪ ,‬כגון אב המבקש‬
‫אשרור למעמדו כשולט בבני משפחתו (השיבה הביתה)‪ ,‬או אישה המאשררת את תפקידה כדואגת‬
‫לצרכי בעלה (החדר); וכן במסגרת שותפות למשימה‪ :‬מאבק על סמכות ביחס לשותף אחר (מעלית‬
‫השרות)‪ .‬מאבקי הדמויות מונעים בדיאלוגים דמויי דו־קרב הנושאים אופי של משא ומתן‪ ,‬מתון‬
‫לכאורה‪ ,‬ולמעשה מושחז ואלים שבמהלכו‪ ,‬כדי להשיג את מטרותיהן‪ ,‬נאלצות הדמויות להכיר‬
‫בצורכי בן או בת־השיח‪ ,‬לאתר ולנצל את נקודות התורפה של יריבן‪ ,‬להתמקח על מחיר השליטה‪,‬‬
‫להתעמת‪ ,‬לתבוע‪ ,‬לאיים ולהתפשר‪ ,‬להכניע או להיכנע‪ .‬התפתחות היחסים מושתתת אפוא על‬
‫מספר סיבובי דו־קרבות‪ ,‬שבכל אחד ואחד מהם יכולה דמות לגבור על רעותה‪.‬‬
‫ברבים ממחזותיו של פינטר מרוכזת ההתרחשות במרחב של חדר או בית‪ ,‬שלכאורה מספק ליושביו‬
‫הגנה או מפלט מהעולם בחוץ‪ .‬פלישה מן החוץ של דמות או דמויות למרחב 'המוגן' מערערת‬
‫על הסדר הקיים ומאיימת על יושביו בהשתלטות על מקומה ומעמדה של דמות או בהפקעת‬
‫הטריטוריה‪ ,‬וכך מתפקדת כמאיץ למאבק מחודש בתנאים שנוצרו‪ .‬נשקן של הדמויות במאבק‬
‫להפקיע או להגן על הטריטוריה כמו גם על מעמדן הרצוי במערכת היחסים הוא אכן דיאלוג ייחודי‪,‬‬
‫שאינו מתחשב בכללי שיח מקובלים‪ .‬הוא אינו כפוף לאמות מידה של אמת ושקר‪ ,‬אלא מייצר‬
‫ומכתיב את ה'אמיתות' כפועל יוצא ממערך הכוח המסוים בין הדמויות בזמן נתון‪.‬‬
‫המאהב‪ ,‬ממחזותיו המוקדמים של פינטר‪ ,‬הוקרן בטלוויזיה הבריטית ב‪ 28-‬במרץ ‪ 1963‬וזכה בפרס‬
‫איטליה לדרמה טלוויזיונית (‪ .)Prix Italia‬הפקת התיאטרון הראשונה של המחזה‪ ,‬שכללה את‬
‫המחזה הגמדים‪ ,‬הוצגה ב‪ 18-‬בספטמבר ‪ 1963‬ובוימה בידי פינטר‪ .‬המחזה עוסק בשרה ובריצ'רד‪,‬‬
‫נשואים עשר שנים המנהלים חיים בורגניים מהוגנים‪ .‬למעשה‪ ,‬הזוג מקיים חיים כפולים‪ .‬לאחר‬
‫שריצ'רד יוצא לעבודה‪ ,‬מבקר את שרה המאהב שלה‪ ,‬מקס‪ ,‬שאיננו אלא ריצ'רד עצמו‪ .‬יחסיה אתו‬
‫נושאים אופי יצרי וסוער השונה מהותית מיחסיה עם בעלה‪ .‬יחסי שרה עם מקס 'ידועים'‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫לריצ'רד ומשמשים נושא לשיחה בין בני הזוג‪ ,‬כמו גם יחסיו של ריצ'רד עם מי שהוא מתאר הן‬
‫כפילגשו והן כזונה ‪ -‬שרה‪ .‬פרשיית האהבה שלהם מעוגנת בהסכמה הדדית‪ ,‬המאפשרת להכיל את‬
‫זהויות 'הפולשים'‪ ,‬המאהב והמאהבת‪ ,‬בחיי הזוגיות שלהם‪ .‬סירובו הפתאומי של ריצ'רד להמשיך‬
‫לשתף פעולה מאיים להפר את ההסדר ומצית מאבק החושף את הצרכים‪ ,‬הקשיים‪ ,‬התסכול‪,‬‬
‫האכזבות והציפיות של כל אחד ואחת מבני הזוג‪.‬‬
‫במאהב‪ ,‬כמו במחזות אחרים של פינטר‪ ,‬הדיאלוג משמש את הדמויות כתחבולה להתחמקות‬
‫טקטית וכנשק התקפי בלוחמה הפסיכולוגית האכזרית ביניהן‪ .‬האסטרטגיה ההתקפית בדו־קרב של‬
‫הדמויות אינה ישירה אלא לרוב מוסווית בחזות קלילה בשיחתן ומתבטאת בקישורים ובמעברים‬
‫בלתי ברורים בין נושאי השיחה ובדרכי עקיפין מבלבלות המכוונות לנקודות התורפה‪ .‬כך גם‬
‫המשחקים המילוליים והגופניים בין הדמויות מאפשרים להן לנקוט אסטרטגיות זדוניות המחופשות‬
‫ל'משחק'‪ .‬על־אף חזותו הקלילה‪-‬מבריקה של המאהב‪ ,‬כל מילה‪ ,‬תנועה ומבט טעונים חרדה‬
‫ומצוקות חבויות‪.‬‬
‫במאבק בין שרה לריצ'רד מספר 'סיבובים'‪ .‬ההכרעה מי גבר‪/‬ה בו פתוחה לפרשנויות שונות‪ ,‬בעיקר‬
‫בהינתן סירוב אפשרי‪ ,‬עתידי‪ ,‬שלה או שלו‪ ,‬לדבוק בשימור הכפילות‪ .‬המאבק הניטש בין בני הזוג‬
‫נוגע בנקודות כאובות במיוחד‪ ,‬בחוסר ביטחון בזהות הגברית או הנשית‪ ,‬בלבטים לגבי הזהות‬
‫הרצויה בזוגיות‪ ,‬בתפיסה לא החלטית לגבי יחסי זוגיות בכלל‪ ,‬בחרדה עזה מדחייה ‪ -‬ובפגיעּות‬
‫המתלווה לקרבה ‪ -‬ואולי גם באימה מאינטימיות אמיתית‪■ .‬‬
‫‪5‬‬
‫"לא חיפשתי את הכפיל‪/‬ה שלך‪ ,‬נכון?" ‪ /‬שמעון לוי‬
‫‪6‬‬
‫כשהגנרל היווני אמפיטריון יצא למלחמה‪ ,‬הגיע האל זאוס בכבודו‬
‫ובעצמו‪ ,‬באחד משיטוטי אהבהביו הבוגדניים בהרה אשתו‪ ,‬לאלקמנה‪ ,‬אשתו של‬
‫אמפיטריון‪ ,‬כשהוא מחופש לבעלה בדמותו‪-‬צלמו ממש‪ ,‬יום לפני שובו של הבעל‪,‬‬
‫ושכב איתה‪ .‬כשאמפיטריון חזר‪ ,‬הזדווג גם הוא עם אשתו‪ ,‬וזו תמהה מדוע וכיצד‬
‫שכח הבעל את כל עילוסי ליל אמש‪ .‬על פי אחד הפירושים הקבליים לשיר השירים‪,‬‬
‫זוג האוהבים ביצירה הארוטית היפהפייה הזאת איננו אלא אלגוריה לאלוהי ישראל‬
‫הזכר העורג לכנסת ישראל‪ ,‬אהובתו‪ .‬מכאן נובע לא רק שהאל באמת אוהב את עמו‪,‬‬
‫אלא גם שהאהוב הוא אלוהי ממש‪ .‬מוטיב האוהבים‪ ,‬שהם הם‪-‬ולא‪-‬הם בעת ובעונה‬
‫אחת‪ ,‬הופיע מאז לעתים מזומנות בספרות‪ ,‬בשירה ובדרמה בגרסות שונות ומשונות‪,‬‬
‫רובן מדגישות את יסוד משחק התפקידים המשוחרר־מינית והמממש פנטזיות‬
‫של המשתתפים‪ ,‬לעומת מסגרת הנישואין שיש בה‪ ,‬כמובן‪ ,‬גם פנים חברתיות‪,‬‬
‫מחויבויות לילדים והיבטים משפטיים וכלכליים שאינם קשורים במין בלבד‪.‬‬
‫ז'ן‪-‬פול סרטר כתב את מחזהו בדלתיים סגורות (‪ )Huis clos, 1945‬ובו עיצב משולש‬
‫יחסים חד־סטריים בין גבר האוהב אישה‪ ,‬שאוהבת אישה אחרת‪ ,‬שאוהבת את הגבר‪.‬‬
‫שלושתם נידונים לדלתיים הסגורות של רגשותיהם המקובעים‪ ,‬שוב ‪ -‬גיהינום‬
‫המתרחש במרחב הפנימי‪ ,‬או כדבר סרטר המצוטטים לרוב‪ :‬הגיהינום הוא הזולת‪.‬‬
‫סמואל בקט כתב את מחזהו מחזה (‪ )Play, 1962/3‬על גבר (ג)‪ ,‬על אשתו (א‪)1‬‬
‫ופילגשו (א‪ )2‬הנעוצים בכדי־קבורה‪ ,‬ובמין כור־מצרף ממרק־עוונות בגיהינום נידונים‬
‫לחזור שוב‪-‬ושוב על קורות אהבתם הלא‪-‬כל‪-‬כך משותפת מול פנס חקירה‪-‬ותיאטרון‬
‫השולף מכל אחד ואחת את השתלשלות הפרשה הלא מוצלחת‪.‬‬
‫א‪ :1‬אמרתי לו‪ ,‬עזוב אותה ‪-‬‬
‫א‪[ :2‬יחד] בוקר אחד כשישבתי ‪-‬‬
‫ג‪ :‬לא היינו הרבה זמן ביחד ‪-‬‬
‫זרקורים כבים‪ .‬חושך‪ .‬חמש שניות‪ .‬זרקור על א‪.1‬‬
‫א‪ :1‬אמרתי לו‪ ,‬עזוב אותה‪ ,‬נשבעתי בכל הקדוש לי ‪-‬‬
‫זרקור מ‪-‬א‪ 1‬ל‪-‬א‪.2‬‬
‫א‪ :2‬בוקר אחד כשישבתי רוקמת ליד החלון הפתוח‪ ,‬היא פרצה פנימה והתנפלה עלי‪ .‬עזבי אותו‪,‬‬
‫צרחה‪ ,‬הוא שלי‪ .‬הצילומים שלה עשו לה חסד‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשראיתי אותה לראשונה בגודל טבעי‬
‫בשר ודם‪ ,‬הבנתי מדוע הוא העדיף אותי‪.‬‬
‫זרקור מ‪-‬א‪ 2‬ל‪-‬ג‪.‬‬
‫ג‪ :‬לא היינו הרבה זמן ביחד כשהתחילה לרחרח שמשהו מסריח פה‪ .‬עזוב את הזונה הזאת‪ ,‬אמרה‪,‬‬
‫או שאני חותכת לעצמי את הגרון (שיהוק) ‪ -‬סליחה ‪ -‬שככה יעזור לי אלוהים‪ .‬ידעתי שאין‬
‫לה שום הוכחות‪ .‬אז אמרתי לה שאני לא יודע על מה היא מדברת‪.‬‬
‫זרקור מ‪-‬ג ל‪-‬א‪.2‬‬
‫א‪ :2‬על מה את מדברת? אמרתי‪ ,‬ממשיכה לי ורוקמת‪ .‬מישהו שלך? לעזוב את מי? אני מריחה‬
‫אותך ממנו‪ ,‬היא צרחה‪ ,‬הוא מסריח מכלבתא‪.‬‬
‫היינר מילר‪ ,‬המחזאי המזרח‪-‬גרמני‪ ,‬כתב‬
‫בעקבות רומן‪-‬המכתבים של לאקלו את‬
‫מחזהו קווארטט (‪ ,)1981‬ובו‪ ,‬שוב‪ ,‬יחסי‬
‫אהבים אינטנסיביים בין אנשי החברה הגבוהה‬
‫הצרפתית‪ ,‬הפעם בנוסח המשיק (בשונה מן‬
‫המקור) ארוטיקה צרופה ומפורשת במיוחד‬
‫לפוליטיקת מגדר גברית‪-‬נשית‪ .‬בפתח‬
‫היצירה מרטוי‪ ,‬בעודה מענגת את עצמה בדד‪,‬‬
‫פונה למאהב שלה‪:‬‬
‫"אל תזדרז מדי‪ ,‬ואלמונט‪ .‬כך טוב‪ .‬כן כן‬
‫כן כן‪ .‬זה שוחק היטב‪ ,‬מה‪ .‬מה לי ולתשוקת‬
‫הגוף שלי‪ ,‬אינני רפתנית‪ .‬המוח שלי פועל‬
‫כרגיל‪ .‬אני קרה לגמרי‪ ,‬ואלמונט‪ .‬חיים שלי‪,‬‬
‫מוות שלי‪ ,‬אהוב שלי"‪.‬‬
‫ברגע זה ואלמונט נכנס לבמה‪ ,‬והמונולוג‬
‫ה"פרטי"‪ ,‬פרי הפנטזיה והפעילות המלווה‬
‫אותה‪ ,‬הופך לדיאלוג‪:‬‬
‫"ואלמונט‪ .‬אתה מגיע בדיוק בזמן‪ .‬ואני כמעט מצטערת על הדייקנות שלך‪ .‬היא מקצרת אושר‬
‫שברצון הייתי מחלקת אתך‪ ,‬לולא היה זה דווקא אושר שאינו ניתן לחלוקה‪ ,‬אם אתה מבין למה‬
‫כוונתי"‪.‬‬
‫שני שחקנים עורכים חזרה לפני הופעה משותפת בהצגה‪ ,‬ובתוך כדי רענון הטקסט ושימוש בו‪,‬‬
‫מנסים להתמודד עם בעיותיהם כזוג נשוי‪ .‬במחזה של ישראל אלירז רחוק מן הים ‪ -‬רחוק מן הקיץ‬
‫(‪ )1966‬הופך עולם הבמה על שני רבדיו‪ ,‬התהליך והתוצאה ‪ -‬החזרה וההצגה ‪ -‬מראה‪ ,‬כהצגה בתוך‬
‫הצגה‪ ,‬בעצם ‪ -‬כחזרה להצגה שהיא ההצגה ‪ -‬לעולם ה"מציאות" של שתי הדמויות‪.‬‬
‫בארבעת המחזות הללו התיאטרוניות עצמה היא מרכיב מהותי למשחקי הדמויות‪ .‬הן אינן נענות‬
‫לכלל שהציב המלט ‪" -‬להיות או לא להיות" כמו במציאות‪ ,‬ובמקומו הן טוענות‪ ,‬כביכול ‪" -‬להיות‬
‫וגם לא להיות" בתיאטרון‪ .‬הן משחקות בלהיות מאהבת וגם אישה‪ ,‬לממש את הפנטזיה הארוטית‬
‫ולהשתעשע במשחק תפקידים בתיאטרון‪-‬בתוך‪-‬תיאטרון‪ .‬כך גם במחזהו של פינטר‪.‬‬
‫בהמאהב מודגש הפער הכואב בין ההנאה ממשחקיהם של שרה ושל ריצ'רד שהם התיאטרון הפרטי‬
‫שלהם‪ ,‬לבין מציאות חייהם המסודרים‪ ,‬המהוגנים‪ .‬שרה מנסה להגן על ההצגה בתוך הצגה שלהם‪,‬‬
‫לריצ'רד נראה שכבר הספיק לו‪ .‬הוא מתחיל לקנא לאו דווקא לשרה‪ ,‬אלא לאני האחר‪ ,‬הבורגני‬
‫שלו עצמו‪ .‬מנשה נוי‪ ,‬המשחק אותו בהפקה שלנו‪ ,‬טוען שלריצ'רד נמאס להיות חפץ‪ ,‬אומנם‬
‫ארוטי‪ ,‬המשמש את גופה ונפשה של שרה‪ .‬אולי בחיי הנישואין שלו ‪ -‬ללא משחקי המין והדמויות‬
‫ ריצ'רד מרגיש שולט בעניינים‪ .‬הפער בין שני העולמות‪ ,‬מוכרים וידועים זה לזה על הבמה של‬‫פינטר‪ ,‬נובע מאינטימיות ומידידות־אמת עמוקה ששניהם לא הצליחו לפתח ביניהם‪ .‬המחזאי נע‬
‫לא רק בין המאיים לבין המכשף‪ ,‬אלא גם‪ ,‬ובעידון רב‪ ,‬בין המגוחך לבין הפתטי‪ .‬המאהב משעשע‬
‫עד כאב‪ ,‬אם נותנים לו לגעת‪■ .‬‬
‫‪7‬‬
‫לקראת המאהב של הרולד פינטר‬
‫שחקן פוגש טקסט‪ .‬פגישה‬
‫ראשונה‪ .‬העיניים סורקות‬
‫את המילים‪ ,‬עוברות על הסימנים השחורים על הדף הלבן‪ ,‬המסומנים מתחילים לחרוש בתודעה‪,‬‬
‫מעוררים זיכרונות‪ ,‬מתקשרים עם טקסטים אחרים‪ ,‬מציירים תמונות‪ ,‬נאספים למשמעויות‪.‬‬
‫נפגשנו‪ ,‬קרן ואני‪ ,‬עם המאהב של הרולד פינטר‪ ,‬אחרי הכרות קצרה עם אפר אל אפר שלו‪.‬‬
‫ההתאהבות הייתה מהירה‪ ,‬פרופ' יעל לבוא ופרופ' שמעון לוי אמרו אז שפינטר מתאים לנו כמו‬
‫כפפה ליד‪ .‬זה היה רק עניין של זמן עד שנפגוש את המאהב ונתאהב סופית‪ ,‬לא נסתפק הפעם‬
‫בפגישת הכרות אלא נלך על רומן ארוך־טווח‪ ,‬אולי אפילו נשקול הצעת נישואין‪ .‬לבשנו את כפפות‬
‫האגרוף ‪ -‬אצל פינטר הן תפורות ממשי ‪ -‬ונכנסנו לזירה לקרב של שלוש מערכות‪.‬‬
‫אנחנו אוהבים את המאהב כי הוא מפעיל את כל מערכת הדימויים מלמטה למעלה ובחזרה‪ ,‬ובתוך‬
‫כדי הקרב צוברים הדימויים המוכרים של כלי־הרבייה של הזכר והנקבה כוח ומהירות‪ ,‬ולאט־לאט‪,‬‬
‫ממש בעדינות‪ ,‬הם הופכים מטענים תרבותיים רבי עוצמה‪ ,‬מטענים של כל מה שהרכבנו ואנחנו‬
‫חוגרים על עצמנו לפני שאנחנו באים לפגישה‪.‬‬
‫הקרב הזה היה שם תמיד‪ ,‬אדם וחווה מתחילים אותו בגן־עדן וזה עולה להם בגירוש‪ .‬עולה גם‬
‫לנו בגירוש‪ .‬אנחנו נאבקים אותו אלפי שנים‪ ,‬הוא מופיע בסרטי לואיס בונואל כמו יפהפיית היום‬
‫ותשוקה אפילה‪ ,‬אצל פדריקו פליני בלה סטרדה‪ ,‬לילות כביריה ושמונה וחצי‪ ,‬אצל מרסל דושאן‬
‫בהזכוכית הגדולה‪ ,‬שם תשעת הרווקים מפשיטים את הכלה‪ .‬בקרב על השליטה אנחנו משחקים‬
‫תפקידים‪ :‬בעל‪/‬מאהב‪ ,‬קדושה‪/‬זונה‪ ,‬אנחנו מנסים לעקוף‪ ,‬ממציאים אומנויות־לחימה עם כללים‬
‫אחרים‪ .‬אנחנו עובדים על זוגיות‪ ,‬מרעננים את הפרטנרים‪ ,‬מגוונים את צורות ההתקשרות‪ .‬אנחנו‬
‫פותחים סדנאות‪ ,‬מתאמנים לבד כדי להיות בשיא הכושר לקראת הקרב הבא‪ .‬אף פעם לא יודעים‬
‫אם זה יסתיים בנקודות או בנוק־אאוט‪ .‬אולי נוק־אין‪.‬‬
‫קרן מור‬
‫בוגרת הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב‪ ,‬ת"א‪.‬‬
‫תיאטרון חיפה‪ :‬סינדרום ירושלים‪ ,‬נישואי פיגארו‪,‬‬
‫מרד המתים‪ .‬בימת צוותא בשיתוף עם הסטודיו‬
‫למשחק‪ :‬טיטניה בחלום ליל קיץ‪ .‬בית ליסין‪:‬‬
‫שחור היה הלילה‪ ,‬בוז לירח‪ ,‬הזוג המוזר‪ .‬הבימה‪:‬‬
‫מריאן בטרטיף ולאחרונה אמבטיה מיטה פארק‪.‬‬
‫תיאטרון באר שבע‪ :‬מירנדולינה‪ ,‬אחים לנשק‪.‬‬
‫התיאטרון הקאמרי‪ :‬מפעל חייו‪ ,‬ראש משוגע‪,‬‬
‫מלאכים באמריקה‪ ,‬חפץ‪ ,‬מבקר המדינה‪ ,‬חברות‬
‫הכי טובות‪ ,‬ילדים רעים‪ ,‬אשה בעל בית‪ ,‬המלך‬
‫ליר‪ ,‬הארץ המובטחת‪ ,‬איחש פישר‪ .‬הצגת פרינג'‪:‬‬
‫לופ‪ .‬טלוויזיה‪ :‬העולם הערב‪ ,‬בקצה המכחול‪ ,‬בין‬
‫מנחי זהו זה‪ ,‬החמישיה הקאמרית בערוץ ‪ ,2‬פתיחה‬
‫‪ - 1812‬דרמת טלוויזיה‪ ,‬הסידרה הבורגנים‪ ,‬קצרים‪,‬‬
‫פרשת השבוע‪ ,‬פאפאדיזי‪ ,‬השנים הכי יפות‪ ,‬בובי‬
‫ואני‪ .‬קולנוע‪ :‬שורו‪ ,‬יום יום‪ ,‬כלבים לא נובחים‬
‫בירוק‪ ,‬ביפ‪ ,‬שנת אפס‪ ,‬שבעה‪ ,‬תנועה מגונה‪ .‬מנחת‬
‫הסידרה צו האופנה‪ .‬פרסים‪ :‬פרס תא המבקרים‬
‫בפסטיבל הסרטים חיפה‪ .1997 ,‬פרס ע"ש אברהם‬
‫בן יוסף מטעם עיריית ת"א על תפקידה בחברות הכי‬
‫טובות‪ .‬פרס שחקנית השנה על תפקידה באשה בעל‬
‫בית‪ .‬זכתה ב‪ 3-‬פרסי האקדמיה לטלוויזיה כשחקנית‬
‫הקומית הטובה ביותר על תפקידה בסידרה קצרים‪.‬‬
‫חברה בקבוצת האמנות ‪.ART ESPIONAGE‬‬
‫קרן מור ומנשה נוי‬
‫מנשה נוי‬
‫‪8‬‬
‫למד שנתיים אדריכלות בטכניון בחיפה‪ .‬בוגר‬
‫החוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫השתתף בתוכנית הסאטירה החמישיה הקאמרית‪,‬‬
‫ובסדרות הבורגנים‪ ,‬פרשת השבוע‪ ,‬פאפאדיזי‪,‬‬
‫טקסי דרייבר‪ .‬בקולנוע השתתף בסרטים מייד אין‬
‫יזראל‪ ,‬איש החשמל‪ ,‬בסמה מוצ'ו‪ ,‬שנת אפס‪ ,‬חלומו‬
‫של הנרי‪ ,‬התערבות אלוהית‪ ,‬הזמן שנותר‪ ,‬כלבת‪,‬‬
‫השוטר ועוד‪ .‬בתיאטרון השתתף בהצגות המובן‬
‫מאליו של יוסף אל‪-‬דרור‪ ,‬דרך גאגארין‪ ,‬סקינהד‪,‬‬
‫לסמן ‪ V‬בצוותא‪ ,‬המקום ממנו באתי של דייויד‬
‫מאמט בתיאטרון חיפה‪ .‬כיום מלמד באוניברסיטת‬
‫תל אביב בחוג לקולנוע וחבר בקבוצת האמנות ‪ART‬‬
‫‪.ESPIONAGE‬‬
‫‪9‬‬
‫הרולד פינטר (המחזאי)‬
‫‪ .2008-1930‬מחזאי‪ ,‬בימאי קולנוע ובימאי תיאטרון‪ .‬חתן פרס‬
‫נובל לספרות לשנת ‪ .2005‬פינטר נולד בהאקני שבלונדון‪,‬‬
‫למשפחה יהודית ממעמד הפועלים‪ .‬מוצאם של אביו ג'ק‬
‫פינטר ושל אימו פרנסס מוסקוביץ הוא מזרח‪-‬אירופי‪ .‬בגלל‬
‫שם אביו פינטר הדומה לשם פינטו היו השערות שהוא ממוצא‬
‫יהודי פורטוגלי‪ .‬כשהגיע לגיל גיוס סירב פינטר לשרת בצבא‬
‫מטעמי מצפון‪ .‬הוא למד באקדמיה המלכותית לאמנויות‬
‫הדרמה אך לא סיים את לימודיו‪ .‬בצעירותו פרסם שירה והחל‬
‫לעבוד בתיאטרון כשחקן ובמאי בשם הבמה דייוויד בארון‪.‬‬
‫ביצירותיו לרדיו‪ ,‬לטלוויזיה ולתיאטרון ניכרת השפעתו של סמואל בקט‪ .‬שני המחזאים הפכו חברים לאורך שנים רבות‪.‬‬
‫פינטר היה נשוי (‪ )1980-1956‬לשחקנית ויוויאן מרצ'נט‪ .‬היו אלה נישואים משבריים‪ .‬הוא אביו של בן אחד ‪ -‬דניאל‪,‬‬
‫המנוכר ממנו‪ .‬ב‪ 1980-‬נישא לסופרת ליידי אנטוניה פרייזר‪ .‬הוא נפטר בגיל ‪ 78‬ממחלת הסרטן‪.‬‬
‫דניאל זרחי (עיצוב התפאורה והאביזרים)‬
‫ארכיטקט‪ ,‬בוגר בהצטיינות של ביה"ס לאדריכלות באוניברסיטת תל‪-‬אביב‬
‫וחובב תיאטרון‪ .‬בשנים האחרונות התגורר בחו"ל ועבד בשניים ממשרדי‬
‫האדריכלים המובילים בעולם ‪ OMA/Rem Koolhaas -‬ברוטרדם‪ ,‬הולנד‬
‫ו‪ Herzog&DeMeuron-‬בבאזל‪ ,‬שווייץ‪ .‬בשובו ארצה הקים עם פדרו פנייה‪,‬‬
‫את סטודיו ‪ PEZ‬המבוסס בתל אביב ובבאזל‪ .‬הסטודיו מעורב בפרויקטים מגוונים‬
‫בישראל ובחו"ל וזכה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬במקום הראשון בתחרות הכלל‪-‬אירופית היוקרתית‬
‫"יורופאן" לתכנון מגורי סטודנטים באוניברסיטת איינדהובן‪ .‬לאחרונה‪ ,‬בשיתוף עם‬
‫זרחי אדריכלים‪ ,‬עלה לשלב הגמר בתחרות לתכנון הספרייה הלאומית בירושלים‪.‬‬
‫יאנטין רוזנברך‪ ,‬לי לוי ‪ -‬סטודיו דרום (עיצוב התפאורה והאביזרים)‬
‫סטודיו דרום שנמצא ביפו ופעיל מ‪ ,2010-‬הוקם על ידי יאנטין רוזנברך מעצבת מוצר‪,‬‬
‫בוגרת האקדמיה לעיצוב באיינדהובן‪ ,‬הולנד ולי לוי‪ ,‬מעצבת מוצר בוגרת בצלאל‪.‬‬
‫הסטודיו נותן שירותי עיצוב פרטיים ומסחריים‪ ,‬עיצוב פנים‪ ,‬ניהול אמנותי להפקות‬
‫קולנוע וטלוויזיה ועוסק בעיצוב אובייקטים‪.‬‬
‫שמעון לוי (תרגום ובימוי)‬
‫תמר פרימק (עיצוב התלבושות)‬
‫פרופסור אמריטוס‪ .‬מלמד בחוג לאמנות התיאטרון‬
‫באוניברסיטת תל־אביב והיה ראש החוג‪ .‬תחומי‬
‫מחקרו העיקריים הם דרמה ותיאטרון עברי‪-‬ישראלי‪,‬‬
‫יצירותיו של סמואל בקט ותיאוריות של כאוס‬
‫ותיאטרון‪ .‬פרסם כעשרה ספרים ועשרות מאמרים‬
‫בעברית‪ ,‬אנגלית וגרמנית בנושאי תיאטרון‪ .‬מתעניין‬
‫במיוחד בתנ"ך כתיאטרון‪ .‬ניהל את פסטיבל עכו‬
‫ועדיין פעיל שם‪ .‬מנהל את הוצאת "אסף‪/‬מחקרים‬
‫ומחזות"‪ .‬תרגם כ‪ 150-‬מחזות‪ ,‬ביניהם כ‪ 25-‬של‬
‫פינטר‪ .‬ביים לאחרונה את קפיצה (תמונע)‪ ,‬אחרימות‪,‬‬
‫ווידיה על הסף בברן‪ ,‬שווייץ‪.‬‬
‫יעל זרחי‪-‬לבוא (דרמטורגיה)‬
‫‪10‬‬
‫פרופסור בחוג לספרות באוניברסיטת תל־אביב‪.‬‬
‫תחומי ההוראה והמחקר שלה הם היסטוריה‬
‫והיסטוריוגרפיה של תיאטרון‪ ,‬ביקורת תיאטרון‬
‫ותיאטרון בריטי מודרני‪ ,‬בעיקר חייו ויצירותיו של הרולד‬
‫פינטר‪ .‬פרסמה מאמרים רבים בכתבי עת ושני ספרים ‪-‬‬
‫‪The Theatrical Critic as Cultural Agent:‬‬
‫‪Constructing Pinter, Orton and Stoppard‬‬
‫;)‪as Absurdist Playwrights (Peter Lang, 2001‬‬
‫‪The Making of Theatrical Reputations:‬‬
‫‪Studies from the Modern London Theatre‬‬
‫‪(University of Iowa Press, 2008).‬‬
‫כתבה פרק לשתי המהדורות של הספר ‪-‬‬
‫‪The Cambridge Companion to Harold Pinter‬‬
‫‪(Cambridge, 2001, 2009).‬‬
‫מעצבת אופנה‪ ,‬מייסדת בית האופנה אישתר‪,‬‬
‫סיימה את לימודיה בשנקר בהצטיינות ועבדה‬
‫שנים בבתי אופנה מובילים באירופה‪ .‬כיום‬
‫היא יוצרת אופנה ישראלית בהשראת מסורות‬
‫הלבוש של המזרח התיכון בדגש אוניברסלי‬
‫על זמני וקולקציית קיץ ‪ 2012‬שלה הוצגה‬
‫בשבועות האופנה בניו‪-‬יורק ובתל‪-‬אביב‪.‬‬
‫מתמקדת בעבודה אישית ובתפירה לפי‬
‫מידה וכן מלמדת במכון הטכנולוגי חולון‪.‬‬
‫שמואל אטמזגי (עיצוב התאורה)‬
‫החל את עבודתו כתאורן בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער‪ .‬ב‪ 1989-‬החל‬
‫את עבודתו בתיאטרון הקאמרי כתאורן וכמעצב תאורה להצגות איש עם קשרים‪,‬‬
‫פעורי פה‪ ,‬ילדי הנרות‪ ,‬מותו של פקיד‪ .‬בפסטיבל הצגות הילדים בחיפה זכה בפרס‬
‫על עיצוב התאורה להצגה ארץ טיק טק‪ .‬לאחרונה עיצב את התאורה להצגות ויה‬
‫דולורוזה‪ ,‬ארמון של אשה אחת‪ ,‬מהן המילים אם לא שתיקה‪ ,‬הפותחן (בפרינג')‪,‬‬
‫יעקובי ולידנטל‪ ,‬אור וצל‪ ,‬בצהרי היום‪ ,‬גט ‪ ,TWO 4‬קרוב לבית‪ ,‬המלך ליר‪.‬‬
‫ניר שאולוף (עוזר לבמאי)‬
‫לומד ומלמד בחוג לתיאטרון‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪ ,‬וכותב בעיתון מעריב‪ .‬בשנה‬
‫האחרונה יצר את המופע גאז‪ 2.1.‬עם שרון קוטקובסקי (לבונטין‪ ,‬ת"א) ולקח חלק‬
‫באנרגיות טובות המבוסס על פרוטוקול ועדת הכלכלה של הכנסת (פסטיבל "מתחת‬
‫להר"‪ ,‬ירושלים ופסטיבל עכו)‪ .‬בימים אלה משתתף בסדאם חוסיין‪ :‬מחזה מסתורין‪,‬‬
‫שעלה בפסטיבל עכו האחרון וכעת שב לבמה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫המאהב‬
‫מאת הרולד פינטר‬
‫עברית‪ :‬שמעון לוי‬
‫‬
‫‬
‫הדמויות‪:‬‬
‫ריצ'רד‬
‫שרה‬
‫ג'והן‬
‫קיץ‪ ,‬בית בודד ליד וינדזור‬
‫‪12‬‬
‫הבימה מורכבת משני אזורים‪ .‬מימין חדר־מגורים עם פרוזדור קטן ודלת ראשית במרכז‪ .‬חדר שינה‬
‫ומרפסת‪ ,‬מוגבהים משמאל‪ .‬גרם־מדרגות קצר מוביל לדלת חדר השינה‪ .‬מטבח מבחוץ‪ ,‬מימין‪ .‬שולחן‬
‫עם מפת־קטיפה ארוכה ליד הקיר השמאלי של חדר־המגורים‪ .‬במרכז הבמה‪ .‬בפרוזדור הקטן ארון‪.‬‬
‫הרהיטים נוחים ובטוב־טעם‪.‬‬
‫שרה מריקה ומאבקת מאפרות בחדר־המגורים‪ .‬בוקר‪ .‬היא לובשת שמלה קצרה צנועה‪ .‬ריצ'רד נכנס‬
‫לחדר־השינה מכיוון חדר־האמבטיה שמבחוץ‪ ,‬משמאל‪ .‬אוסף בדרכו את תיקו שעל הארון בפרוזדור‪,‬‬
‫ניגש לשרה‪ ,‬מנשק אותה על הלחי‪ .‬מביט בה רגע‪ ,‬מחייך‪ ,‬היא מחייכת‪.‬‬
‫ריצ'רד‪( :‬בחיבה) המאהב שלך בא היום?‬
‫שרה‪ :‬ההמממ‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬באיזו שעה?‬
‫שרה‪ :‬שלוש‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬תצאו‪ ...‬או תישארו בבית?‬
‫שרה‪ :‬אה‪ ...‬אני חושבת שנשאר בבית‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬חשבתי שרצית ללכת לתערוכה ההיא‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כן‪ ,‬רציתי‪ ...‬אבל אני חושבת שהיום אני מעדיפה להישאר איתו בבית‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬ההממ‪ .‬טוב‪ ,‬אני מוכרח לזוז‪( .‬ניגש לפרוזדור וחובש את מגבעת הבאולר שלו) את חושבת שהוא‬
‫יישאר הרבה זמן?‬
‫שרה‪ :‬מממ‪...‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אז בערך ב‪...‬שש‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כן‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬שיהיה לך אחר־צהריים נעים‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אההממ‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬להתראות‪.‬‬
‫שרה‪ :‬להתראות‪.‬‬
‫(הוא פותח את דלת הבית ויוצא‪ .‬היא ממשיכה לנגב אבק‪ .‬אורות יורדים‪ .‬אורות עולים‪ .‬מוקדם‬
‫בערב‪ .‬שרה נכנסת מהמטבח לחדר‪ .‬לובשת אותה שמלה אך גם נעלי־עקב גבוה מאוד‪ .‬מוזגת משקה‬
‫ומתיישבת על הספה [“שייז לונג"] ועיתון בידה‪ .‬ששה צלצולי שעון‪ .‬ריצ'רד נכנס בדלת־הבית‪ .‬לבוש‬
‫חליפה שמרנית‪ ,‬כמו בבוקר‪ .‬מציב את תיקו בפרוזדור והולך לחדר‪ .‬היא מחייכת אליו ומוזגת לו ויסקי)‬
‫שרה‪ :‬שלום‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬שלום‪( .‬מנשק אותה על הלחי‪ .‬לוקח את הכוס‪ ,‬מושיט לה את עיתון־הערב ומתיישב משמאל‪ .‬היא‬
‫יושבת על הספה עם העיתון) תודה‪( .‬שותה ונאנח בהנאה) אהה!‬
‫שרה‪ :‬עייף?‬
‫ריצ'רד‪ :‬טיפה‪.‬‬
‫שרה‪ :‬איך התנועה?‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬לא נורא‪ .‬בעצם די בסדר‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אה‪ ,‬יופי‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬חלקה לגמרי‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬נדמה לי שטיפה איחרת‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬באמת?‬
‫שרה‪ :‬רק טיפה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬היה קצת פקק על הגשר‪( .‬שרה קמה‪ ,‬ניגשת לשולחן המשקאות‪ ,‬לוקחת את כוסה‪ ,‬חוזרת ומתיישבת)‬
‫יום טוב?‬
‫שרה‪ :‬אהמממ‪ .‬הייתי בעיר הבוקר‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אה כן? ראית מישהו?‬
‫שרה‪ :‬לא‪ ,‬דווקא לא‪ .‬אכלתי צהריים‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬בעיר?‬
‫שרה‪ :‬כן‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬טעים?‬
‫שרה‪ :‬די בסדר‪( .‬מתיישבת)‬
‫ריצ'רד‪ :‬מה ביחס לאחרי־הצהריים? היה אחרי־צהריים נעים?‬
‫שרה‪ :‬אה‪ ,‬כן‪ .‬ממש יופי‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬המאהב שלך בא? לא?‬
‫שרה‪ :‬אהמממ‪ ...‬אה‪ ,‬כן‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬הראית לו את הורדים? (הפסקה קצרה)‬
‫שרה‪ :‬הורדים?‬
‫ריצ'רד‪ :‬כן‪.‬‬
‫שרה‪ :‬לא‪ .‬לא הראיתי‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אה‪.‬‬
‫שרה‪ :‬הייתי צריכה?‬
‫ריצ'רד‪ :‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬סתם נדמה לי שנזכרתי שאמרת שהוא מעוניין בגננות‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אהמממ‪ ,‬כן‪ ,‬הוא מעוניין‪( .‬הפסקה) בעצם‪ ,‬לא עד־כדי־כך מעוניין‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אהה‪( .‬הפסקה) בכלל יצאתם‪ ,‬או שנשארתם בבית?‬
‫שרה‪ :‬נשארנו בבית‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אה‪( .‬הוא מביט בוילונות הונציאניים) הוילון הזה לא מחובר כמו שצריך‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כן‪ ,‬הוא עקום קצת‪ ,‬לא? (הפסקה)‬
‫ריצ'רד‪ :‬היה המון שמש בחוץ‪ .‬כמובן‪ ,‬כשכבר יצאתי החוצה‪ ,‬השמש התחילה לשקוע‪ .‬אבל בטח היה‬
‫די חם כאן אחרי־צהריים‪ .‬בעיר היה חם‪.‬‬
‫שרה‪ :‬באמת?‬
‫ריצ'רד‪ :‬די מחניק‪ .‬בטח היה חם בכל מקום‪.‬‬
‫שרה‪ :‬טמפרטורות די גבוהות‪ ,‬אני חושבת‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אמרו ברדיו?‬
‫שרה‪ :‬כן‪ ,‬אני חושבת שכן‪( .‬הפסקה קלה)‬
‫ריצ'רד‪ :‬עוד אחת לפני ארוחת הערב?‬
‫שרה‪ :‬אהמממ‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אני רואה שהורדת את הוילון‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כן‪ ,‬הורדנו‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬האור היה נורא חזק‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כן‪ ,‬ממש זוועה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬הצרה עם החדר הזה‪ ,‬שהוא קולט שמש באופן ישיר‪ ,‬כשהיא זורחת‪ .‬לא עברתם לחדר אחר?‬
‫שרה‪ :‬לא‪ .‬נשארנו כאן‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬בטח היה מסנוור‪.‬‬
‫שרה‪ :‬היה‪ .‬לכן הורדנו את הוילון‪( .‬הפסקה)‬
‫ריצ'רד‪ :‬העניין הוא‪ ,‬שנהיה נורא חם כאן כשהוילונות למטה‪.‬‬
‫שרה‪ :‬היית אומר?‬
‫ריצ'רד‪ :‬אולי לא‪ .‬אולי פשוט מרגישים חם יותר‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כן‪ ,‬כנראה זה העניין‪( .‬הפסקה) מה אתה עשית היום אחר־הצהריים?‬
‫ריצ'רד‪ :‬ישיבה ארוכה‪ .‬די לא יעילה‪.‬‬
‫שרה‪ :‬יש ארוחת־ערב קרה‪ .‬איכפת לך?‬
‫ריצ'רד‪ :‬בכלל לא‪.‬‬
‫שרה‪ :‬לא היה כל־כך זמן לבשל משהו היום‪( .‬היא מתקרבת למטבח)‬
‫ריצ'רד‪ :‬אה‪ ,‬דרך אגב‪ ...‬דווקא רציתי לשאול אותך משהו‪.‬‬
‫שרה‪ :‬מה?‬
‫ריצ'רד‪ :‬עולה אי־פעם על דעתך שכשאת מבלה את אחר־הצהריים בבגידה בי‪ ,‬אני יושב ליד השולחן‬
‫ועובר על מאזנים ותרשימים?‬
‫שרה‪ :‬איזו שאלה מצחיקה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬לא‪ ,‬זה מסקרן אותי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אף פעם לא שאלת אותי את זה קודם‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬תמיד רציתי לדעת‪( .‬הפסקה קלה)‬
‫שרה‪ :‬טוב‪ ,‬בטח עולה על דעתי‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אאהה‪ ,‬כן?‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫שרה‪ :‬ממממ‪( .‬הפסקה קלה)‬
‫ריצ'רד‪ :‬אז מה היחס שלך לזה?‬
‫שרה‪ :‬זה הופך הכול לעוד יותר פיקאנטי‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬את באמת חושבת?‬
‫שרה‪ :‬ודאי‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬זאת אומרת‪ ,‬כשאת איתו‪ ...‬יש לך איזה דימוי‪ ,‬תמונה‪ ,‬שאני יושב על יד שולחן הכתיבה שלי‪,‬‬
‫עובר על מאזנים?‬
‫שרה‪ :‬רק‪ ...‬לפעמים‪ ...‬מסוימות‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬ודאי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬לא כל הזמן‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬טוב‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫שרה‪ :‬ברגעים מסוימים‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אהמממ‪ .‬אבל לא ממש שוכחים אותי?‬
‫שרה‪ :‬בשום אופן לא‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬זה דווקא נוגע ללב‪ ,‬אני מוכרח להודות‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬איך יכולתי לשכוח אותך?‬
‫ריצ'רד‪ :‬די בקלות‪ ,‬הייתי אומר‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אבל אני בבית שלך‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬עם מישהו אחר‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אבל אותך אני אוהבת‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬סליחה?‬
‫שרה‪ :‬אבל אותך אני אוהבת‪( .‬הפסקה‪ .‬הוא מביט בה‪ ,‬מציע כוסו)‬
‫ריצ'רד‪ :‬בואי נשתה עוד אחד‪( .‬היא מתקדמת‪ .‬הוא נסוג עם כוסו‪ ,‬מביט בנעליה) מה זה הנעליים האלה?‬
‫שרה‪ :‬מממ?‬
‫ריצ'רד‪ :‬הנעליים האלה‪ ,‬הן לא מוכרות‪ .‬עקבים מאוד גבוהים‪ ,‬לא?‬
‫שרה‪( :‬ממלמלת) טעות‪ ,‬סליחה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪( :‬לא שמע) סליחה‪ ,‬מה?‬
‫שרה‪ :‬אני‪ ...‬אחליף אותן‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬לא בדיוק הנעליים הכי נוחות לערב ביתי‪ ,‬הייתי אומר‪( .‬היא הולכת בפרוזדור‪ ,‬פותחת את הארון‪,‬‬
‫מכניסה את נעלי העקבים הגבוהים‪ .‬הוא ניגש לשולחן המשקאות‪ ,‬מוזג לעצמו משקה‪ .‬היא ניגשת למרכז השולחן‪,‬‬
‫מציתה סיגריה) הייתה לך תמונה שלי‪ ,‬היום אחר־הצהריים‪ ,‬לא‪ ,‬שאני יושב לי במשרד?‬
‫שרה‪ :‬כן‪ ,‬הייתה לי‪ .‬אבל היא לא הייתה נורא משכנעת‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬כן‪ ,‬למה לא?‬
‫שרה‪ :‬ידעתי שאתה לא שם‪ .‬ידעתי שאתה נמצא עם הפילגש שלך‪( .‬הפסקה)‬
‫ריצ'רד‪ :‬הייתי? (הפסקה קצרה)‬
‫שרה‪ :‬אתה לא רעב?‬
‫ריצ'רד‪ :‬אכלתי הרבה בצהריים‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כמה הרבה? (הוא עומד ליד החלון)‬
‫ריצ'רד‪ :‬איזו שקיעה יפה‪.‬‬
‫שרה‪ :‬לא היית? (הוא פונה וצוחק)‬
‫ריצ'רד‪ :‬איזו פילגש?‬
‫שרה‪ :‬אה‪ ,‬ריצ'רד‪...‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬פשוט המילה הזאת משונה כל־כך‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כן? למה? (הפסקה קלה) תראה‪ ,‬אני הוגנת כלפיך‪ .‬למה אתה לא יכול להיות הוגן כלפי?‬
‫ריצ'רד‪ :‬אבל אין לי פילגש‪ .‬אני מכיר די טוב איזו זונה‪ ,‬אבל אין לי פילגש‪ .‬הבדל עצום‪.‬‬
‫שרה‪ :‬זונה?‬
‫ריצ'רד‪( :‬לוקח זית) כן‪ .‬פשוט פרוצת־רחוב‪ .‬לא שווה לדבר על זה‪ .‬נוח מאוד בין הרכבות‪ .‬זה הכול‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אתה לא נוסע ברכבת‪ .‬אתה נוסע במכונית‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬בדיוק‪ .‬שוקו חפוז‪ .‬בזמן שבודקים שמן ומים‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬זה נשמע סטרילי לגמרי‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬לא‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬אני מוכרחה לומר‪ ,‬שלא ציפיתי שתודה כל־כך מהר‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬כן? למה לא? אף פעם לא שאלת אותי כל־כך בגלוי‪ ,‬נכון? גילוי־לב בכל מחיר‪ .‬חיוני לנישואים‬
‫בריאים‪ ,‬נכון שאת מסכימה?‬
‫שרה‪ :‬ודאי‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬את מסכימה‪.‬‬
‫שרה‪ :‬לגמרי‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אני מתכוון‪ ,‬שאת לחלוטין גלוית לב איתי‪ ,‬נכון?‬
‫שרה‪ :‬לחלוטין‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬בעניין המאהב שלך‪ ,‬אני מוכרח לקחת דוגמה ממך‪.‬‬
‫שרה‪ :‬תודה רבה‪( .‬הפסקה) כן‪ ,‬חשדתי כבר מזמן‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬ב‪-‬א‪-‬מ‪-‬ת?‬
‫שרה‪ :‬אהמממ‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬רגישה‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אבל‪ ,‬למען האמת‪ ,‬קשה לי להאמין שהיא‪ ...‬מה שאתה אומר‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬למה לא?‬
‫‪17‬‬
‫שרה‪ :‬זה פשוט לא מתקבל על הדעת‪ .‬אתה הרי יש לך כל־כך הרבה טעם‪ .‬הרי לך חשובה נורא חינניות‬
‫ואלגאנטיות אצל נשים‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬ושנינות‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כן‪ ,‬שנינות‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬שנינות‪ ,‬כן‪ .‬נורא חשוב‪ ,‬שנינות‪ ,‬לגבר‪.‬‬
‫שרה‪ :‬היא שנונה?‬
‫ריצ'רד‪( :‬צוחק) המונחים האלה פשוט לא תופסים‪ .‬אין טעם לבדוק אם זונה היא שנונה‪ .‬אין לזה שום‬
‫משמעות אם היא כן או לא‪ .‬היא פשוט זונה‪ ,‬בעלת־תפקיד שגורמת או לא גורמת הנאה‪.‬‬
‫שרה‪ :‬והיא גורמת לך הנאה?‬
‫ריצ'רד‪ :‬היום גורמת הנאה; מחר‪ ?...‬מי יודע‪( .‬הוא ניגש לחדר־השינה‪ ,‬מסיר מקטורנו)‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אני חייבת לציין שאני מוצאת שהיחס שלך לנשים די מזעזע‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬למה? לא חיפשתי את הכפילה שלך‪ ,‬נכון? לא חיפשתי אישה שאני יכול לכבד‪ ,‬כמוך‪ ,‬שהייתי‬
‫יכול להעריך ולאהוב‪ ,‬כמו אותך‪ .‬נכון? כל מה שרציתי היה‪ ...‬איך אני אגיד‪ ...‬מישהי שתוכל לבטא‬
‫ולעורר תשוקה במלוא עורמתה של התשוקה‪ .‬לא יותר מזה‪.‬‬
‫(הוא הולך לחדר־השינה‪ ,‬תולה מקטורנו על הקולב ונועל נעלי־בית‪ .‬בחדר־המגורים שרה מניחה את‬
‫כוס־המשקה‪ ,‬מהססת ואחר־כך הולכת בעקבותיו לחדר־השינה)‬
‫‪18‬‬
‫שרה‪ :‬צר לי שבהרפתקה שלך יש כל־כך מעט כבוד‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬הכבוד נמצא בנישואים שלי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬או תבונה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬תבונה כנ"ל‪ .‬לא חיפשתי תכונות כאלה‪ .‬אני מוצא אותן אצלך‪.‬‬
‫שרה‪ :‬למה חיפשת בכלל? (הפסקה קלה)‬
‫ריצ'רד‪ :‬מה אמרת?‬
‫שרה‪ :‬למה לחפש‪ ...‬במקום אחר‪ ...‬בכלל?‬
‫ריצ'רד‪ :‬אבל חמודה שלי‪ ,‬את חיפשת‪ .‬אז למה שאני לא אחפש? (הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬מי חיפש ראשון?‬
‫ריצ'רד‪ :‬את‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אני לא חושבת שזה נכון‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אז מי?‬
‫(היא מביטה בו בחיוך קל‪ .‬אור עולה‪ .‬אור־ירח על המרפסת‪ .‬אורות יורדים‪ .‬ריצ'רד נכנס לחדר־השינה‬
‫בפיג'מה‪ .‬מרים ספר ומביט בו‪ .‬שרה נכנסת מחדר־האמבטיה בכותונת־לילה‪ .‬מיטה כפולה‪ .‬שרה יושבת‬
‫ליד שולחן־האיפור‪ .‬מסתרקת)‬
‫שרה‪ :‬ריצ'רד?‬
‫ריצ'רד‪ :‬מממ?‬
‫שרה‪ :‬אתה חושב עלי אי־פעם‪ ...‬כשאתה איתה?‬
‫ריצ'רד‪ :‬אה‪ ,‬קצת‪ .‬לא הרבה‪( .‬הפסקה) אנחנו מדברים עליך‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אתה מדבר עלי איתה?‬
‫ריצ'רד‪ :‬לעיתים‪ .‬זה משעשע אותה‪.‬‬
‫שרה‪ :‬משעשע אותה?‬
‫ריצ'רד‪( :‬בוחר ספר) אהמממ‪.‬‬
‫שרה‪ :‬איך‪ ...‬אתם מדברים עלי?‬
‫ריצ'רד‪ :‬בעדינות‪ .‬אנחנו דנים בך כאילו היינו מפעילים תיבת־נגינה עתיקה; שאנחנו מפעילים לגירוי‪,‬‬
‫כשבא החשק‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬קשה לי להעמיד פנים שזה גורם לי תענוג גדול‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬זו גם לא הייתה הכוונה‪ .‬התענוג הוא שלי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כמובן‪ ,‬את זה אני מבינה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪( :‬יושב על המיטה) תענוגות אחרי־הצהריים שלך ודאי מספיקים לך‪ ,‬לא? את לא מצפה לתענוג‬
‫נוסף מהבילויים שלי‪ ,‬נכון?‬
‫שרה‪ :‬לא‪ ,‬בכלל לא‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אז למה כל השאלות?‬
‫שרה‪ :‬טוב‪ ,‬אתה התחלת‪ .‬שואל אותי כל־כך הרבה שאלות על‪ ...‬הצד שלי בעניין‪ .‬בדרך כלל אתה לא‬
‫עושה את זה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬בסך־הכול סקרנות אובייקטיבית‪( .‬נוגע בכתפיה) את בטח לא רומזת שאני מקנא? (היא מחייכת‪,‬‬
‫מלטפת ידו)‬
‫שרה‪ :‬יקר שלי‪ ,‬אני יודעת שלעולם לא תשפיל את עצמך עד־כדי־כך‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אלוהים אדירים‪ ,‬ודאי שלא‪( .‬הוא לוחץ את כתפה) מה ביחס אליך? את לא מקנאה‪ ,‬נכון?‬
‫שרה‪ :‬לא‪ .‬ממה שאתה מספר לי על הגברת שלך‪ ,‬נדמה לי שאני מבלה הרבה יותר טוב ממך‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬יכול להיות‪( .‬פותח את החלונות לרווחה ונעמד לידם‪ ,‬מביט החוצה) איזו שלווה‪ .‬בואי תראי‪.‬‬
‫(היא מצטרפת אליו ליד החלון‪ ,‬הם עומדים בשקט) מה היה קורה אילו יום אחד הייתי מגיע הביתה מוקדם‪,‬‬
‫מעניין? (הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬מה היה קורה אילו יום אחד הייתי עוקבת אחריך‪ ,‬מעניין? (הפסקה)‬
‫ריצ'רד‪ :‬אולי היינו יכולים להיפגש כולנו בעיר‪ ,‬לתה?‬
‫שרה‪ :‬למה בעיר? למה לא כאן?‬
‫ריצ'רד‪ :‬כאן? איזו הערה מוזרה‪( .‬הפסקה) המאהב המסכן שלך אף־פעם לא ראה את הלילה מכאן‪ ,‬לא?‬
‫שרה‪ :‬לא‪ .‬הוא חייב לעזוב לפני השקיעה‪ ,‬וחבל‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬הוא לא משתעמם קצת באחרי־הצהריים האלה? שעת־התה הנצחית הזאת? אני הייתי‪ .‬קנקן־חלב‬
‫וקומקום־תה‪ :‬בתור הדימוי הקבוע של התשוקה זה ודאי נורא‪ ...‬מרפה־ידיים‪.‬‬
‫שרה‪ :‬הוא גמיש מאד‪ .‬ו‪ ...‬כמובן‪ ,‬כשמורידים את הוילונות אז נעשה מין ערב‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬כן‪ ,‬כנראה‪( .‬הפסקה) מה הוא חושב על בעלך? (הפסקה קלה)‬
‫‪19‬‬
‫שרה‪ :‬הוא מעריך אותך‪( .‬הפסקה)‬
‫ריצ'רד‪ :‬די נוגע ללב‪ ,‬ההערה הזאת‪ ,‬באיזו צורה מוזרה‪ .‬אני חושב שאני יכול להבין מדוע את מחבבת‬
‫אותו כל־כך‪.‬‬
‫שרה‪ :‬הוא נורא מתוק‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אהממממממ‪.‬‬
‫שרה‪ :‬טוב‪ ,‬גם לו יש כמובן מצבי־רוח‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬למי אין?‬
‫שרה‪ :‬אבל אני צריכה לומר שהוא מאוד‪ ...‬אוהב‪ .‬כל הגוף שלו שופע־אהבה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬גועל־נפש‪.‬‬
‫שרה‪ :‬לאו דווקא‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬בכל זאת הוא גברי‪ ,‬אני מקווה?‬
‫שרה‪ :‬ועוד איך‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬נשמע מייגע‪.‬‬
‫שרה‪ :‬לגמרי לא‪( .‬הפסקה) יש לו חוש־הומור נהדר‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אוי‪ ,‬נהדר‪ .‬הוא מצחיק אותך‪ ,‬מה? טוב‪ ,‬רק תיזהרי שהשכנים לא ישמעו‪ .‬כל מה שחסר לנו זו‬
‫רכילות‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬נהדר לגור כאן רחוק‪ ,‬כל־כך רחוק מהכביש הראשי‪ ,‬מבודד‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬כן‪ ,‬אני מסכים בהחלט‪( .‬הם חוזרים לחדר‪ .‬נכנסים למיטה‪ .‬הוא מרים את ספרו‪ .‬הוא מביט בו‪.‬‬
‫הוא סוגרו ומניחו) לא כל־כך טוב‪ ,‬זה‪( .‬הוא מכבה את מנורת הקריאה שלו‪ ,‬גם היא עושה כך‪ .‬אור ירח)‬
‫הוא נשוי‪ ,‬לא?‬
‫שרה‪ :‬אהמממנננ‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬באושר?‬
‫שרה‪ :‬אהמממ‪( .‬הפסקה) ואתה‪ ,‬אתה מאושר‪ ,‬לא? אתה לא איכשהו מקנא?‬
‫ריצ'רד‪ :‬לא‪.‬‬
‫שרה‪ :‬טוב‪ .‬בגלל שאני חושבת שהעניינים מאוזנים נהדר‪ ,‬ריצ'רד‪.‬‬
‫(אור יורד‪ .‬אור עולה‪ .‬בוקר‪ .‬שרה לובשת את שמלתה החושפנית בחדר־השינה‪ .‬מתחילה לסדר את המיטה)‬
‫‪20‬‬
‫שרה‪ :‬יקירי‪( ,‬הפסקה) המזמרה תהיה מוכנה הבוקר?‬
‫ריצ'רד‪( :‬בחדר־האמבטיה) המה?‬
‫שרה‪ :‬המזמרה‪ ,‬לגינה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬לא‪ ,‬לא הבוקר‪( .‬הוא נכנס לבוש למהדרין בחליפתו‪ .‬נושק על לחיה) היא תהיה מוכנה רק ביום‬
‫שישי‪ .‬להת'‪.‬‬
‫(עוזב את חדר־השינה‪ ,‬אוסף את כובעו ותיקו מחדר־המבוא)‬
‫שרה‪ :‬ריצ'רד‪( .‬הוא פונה) לא תחזור היום מוקדם מדי‪ ,‬מה?‬
‫ריצ'רד‪ :‬את מתכוונת שהוא בא היום שוב? אלוהים אדירים‪ .‬הוא היה כאן אתמול‪ .‬היום הוא שוב בא?‬
‫שרה‪ :‬כן‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אההה‪ .‬לא‪ ,‬בסדר‪ ,‬אני לא אחזור מוקדם הביתה‪ .‬אני אלך למוזיאון‪.‬‬
‫שרה‪ :‬בסדר‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬להתראות‪.‬‬
‫שרה‪ :‬להת'‪.‬‬
‫(אורות יורדים‪ .‬אחרי־הצהריים‪ .‬שרה יורדת לחדר־המגורים‪ .‬לובשת שמלה שחורה‪ ,‬הדוקה מאוד‪,‬‬
‫מחשוף עמוק‪ .‬בחופזה מביטה בעצמה במראה‪ .‬לפתע מבחינה שהיא נועלת נעלי עקב נמוך‪ .‬ממהרת‬
‫לארון ומחליפה אותן בנעלי־עקב גבוה‪ .‬חוזרת להביט במראה‪ ,‬מחליקה ירכיה‪ .‬ניגשת לחלון‪ ,‬מורידה‬
‫את הוילונות‪ ,‬פותחת וסוגרת אותם עד שנשאר סדק אור צר‪ .‬שלושה צלצולי פעמון‪ .‬היא מביטה בשעון‪,‬‬
‫ניגשת לפרחים שעל השולחן‪ .‬פעמון הדלת‪ .‬זהו ג'והן‪ ,‬החלבן)‬
‫ג'והן‪ :‬שמנת?‬
‫שרה‪ :‬באת מאוחר מאוד‪.‬‬
‫ג'והן‪ :‬שמנת?‬
‫שרה‪ :‬לא‪ ,‬תודה‪.‬‬
‫ג'והן‪ :‬למה לא?‬
‫שרה‪ :‬נשאר לי‪ .‬אני חייבת לך משהו?‬
‫ג'והן‪ :‬גברת אוון לקחה שלוש‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כמה אני חייבת לך?‬
‫ג'והן‪ :‬היום עוד לא שבת‪.‬‬
‫שרה‪( :‬לוקחת את החלב) תודה‪.‬‬
‫ג'והן‪ :‬את לא רוצה בכלל שמנת? גברת אוון לקחה שלוש‪.‬‬
‫שרה‪ :‬תודה‪.‬‬
‫(סוגרת את הדלת‪ .‬הולכת למטבח עם החלב‪ .‬חוזרת עם מגש‪ ,‬עליו קומקום־תה וספלים‪ ,‬מציבה אותו‬
‫על שולחן קטן מעל הספה‪ ,‬צולבת רגליה‪ ,‬פותחת אותן‪ ,‬מניחה רגליה על הספה‪ ,‬מחליקה גרביה תחת‬
‫חצאיתה‪ .‬פעמון הדלת מצלצל‪ .‬מושכת מטה שמלתה וניגשת לדלת)‬
‫שרה‪ :‬שלום מאקס‪.‬‬
‫(ריצ'רד נכנס‪ .‬לבוש מקטורן־זמש‪ ,‬בלי עניבה‪ .‬נכנס לחדר ונעמד‪ .‬היא סוגרת את הדלת מאחוריו‪.‬‬
‫עוברת לאט על פניו‪ ,‬מתיישבת על הספה צולבת רגליה‪ .‬הפסקה‪ .‬הוא ניגש לאט לספה ונעמד קרוב‬
‫מאוד מאחורי גבה‪ .‬היא מקמרת גבה‪ ,‬פותחת רגליה‪ ,‬ניגשת ומתרחקת לכיסא הנמוך משמאל‪ .‬הפסקה‪.‬‬
‫הוא מביט בה‪ ,‬אז ניגש לארון בפרוזדור‪ ,‬מביא תוף בונגו‪ .‬מניח את התוף על הספה‪ ,‬עומד‪ .‬הפסקה‪.‬‬
‫היא קמה‪ ,‬עוברת על פניו בכיוון הפרוזדור‪ ,‬פונה‪ ,‬מביטה בו‪ .‬הוא ניגש לקצה השני של הספה‪ .‬הם‬
‫יושבים משני הצדדים‪ .‬הוא מתחיל להקיש בתוף‪ .‬אצבעה מתחילה לנוע לאורך התוף לכיוון היד שלו‪.‬‬
‫היא שורטת חזק את גב ידו‪ .‬ידה נסוגה‪ .‬אצבעותיה גולשות אליו בזו אחר זו‪ ,‬ונחות‪ .‬אצבעה שורטת‬
‫בין אצבעותיו‪ .‬אצבעותיה האחרות עושות אותו הדבר‪ .‬רגליו נמתחות‪ .‬ידו נצמדת לשלה‪ .‬ידה מנסה‬
‫‪21‬‬
‫להתחמק‪ .‬השתוללות אצבעותיהם המתפתלות‪ .‬דממה‪ .‬היא קמה‪ ,‬ניגשת לשולחן המשקאות‪ ,‬מציתה‬
‫סיגריה‪ ,‬ניגשת לחלון‪ .‬הוא מניח את התוף על הכיסא בקדמת בימה מימין‪ ,‬מרים סיגריה‪ ,‬ניגש אליה)‬
‫‪22‬‬
‫מאקס‪ :‬תסלחי לי‪( .‬היא מעיפה בו מבט‪ ,‬מסירה מבטה) סלחי לי‪ ,‬אולי יש לך אש? (היא אינה נענית) האם‬
‫במקרה יש לך אש?‬
‫שרה‪ :‬אולי אתה מוכן לעזוב אותי לבד?‬
‫מאקס‪ :‬מדוע? (הפסקה) אני בסך־הכול שואל אם תוכלי לתת לי אש‪( .‬היא מתרחקת ממנו ומסתכלת מעלה‬
‫ומטה בחדר‪ .‬הוא עוקב אחרי הכתף שלה‪ .‬הוא פונה אחורנית)‬
‫שרה‪ :‬סלח לי‪( .‬היא עוברת על פניו‪ ,‬קרוב‪ ,‬גופו עוקב‪ .‬היא עוצרת) לא אוהבת שעוקבים אחרי‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬רק תני לי אש ולא אטריד אותך‪ .‬זה כל מה שאני רוצה‪.‬‬
‫שרה‪( :‬מסננת בין שיניה) בבקשה לך‪ .‬אני מחכה למישהו‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬מי?‬
‫שרה‪ :‬בעלי‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬מדוע את ביישנית כל־כך? אה? איפה המצית שלך? (נוגע בגופה‪ .‬נשימה מופנמת מצידה) כאן?‬
‫(הפסקה) איפה הוא? (נוגע בגופה‪ .‬אנחונת מצידה) כאן? (היא מתעקמת לה ממנו והלאה‪ .‬הוא לוכד אותה בפינה)‬
‫שרה‪( :‬שורקת) מה אתה חושב שאתה עושה?‬
‫מאקס‪ :‬אני מת למציצה מהסיגריה‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אני מחכה לבעלי!‬
‫מאקס‪ :‬תני לי אש משלך‪( .‬הם נאבקים בשקט‪ .‬היא מתחמקת לקיר‪ .‬שקט‪ .‬הוא מתקרב) את בסדר‪ ,‬גברתי?‬
‫הנה נפטרתי מאותו‪ ...‬אדון‪ .‬האם הוא הכאיב לך באופן כלשהו?‬
‫שרה‪ :‬הו‪ ,‬כמה נפלא מצדך‪ .‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬אני בסדר גמור‪ .‬תודה לך‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬מזל שעברתי במקרה‪ .‬קשה להאמין שזה עלול לקרות בפארק יפה כל־כך‪.‬‬
‫שרה‪ :‬לא‪ ,‬קשה להאמין‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬בכל זאת‪ ,‬את לא נפגעת‪.‬‬
‫שרה‪ :‬איך אוכל להודות לך? אני אסירת־תודה ביותר‪ ,‬ממש‪ ...‬ביותר‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬אנא‪ ,‬שבי רגע והרגעי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬הו‪ ,‬אני רגועה למדי‪ ,‬אבל‪ ...‬כן‪ .‬תודה לך‪ .‬אתה חביב כל־כך‪ .‬איפה נשב?‬
‫מאקס‪ :‬ובכן‪ ,‬לא נוכל לשבת בחוץ‪ .‬יורד גשם‪ .‬אולי בבקתה של שומר־הפארק?‬
‫שרה‪ :‬אתה חושב שמותר לנו? זאת אומרת‪ ,‬מה ביחס לשומר־הפארק?‬
‫מאקס‪ :‬אני שומר־הפארק‪( .‬מתיישבים על הספה)‬
‫שרה‪ :‬מעולם לא תיארתי לעצמי שאפגוש אדם חביב כל־כך‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬לנהוג כך באישה צעירה ‪ -‬זה לא יסולח‪.‬‬
‫שרה‪( :‬בוהה בו) אתה נראה בוגר כל־כך‪ ,‬כל־כך‪ ...‬מכיר טובה‪...‬‬
‫מאקס‪ :‬ודאי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬עדין כל־כך‪ ,‬כל־כך‪ ...‬אולי היה כל זה לטובה‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬למה כוונתך?‬
‫שרה‪ :‬כדי שנוכל להיפגש‪ .‬כדי שנוכל להיפגש‪ .‬אתה ואני‪( .‬אצבעותיה משרטטות על הירך שלו‪ .‬הוא לוטש‬
‫בהן מבט‪ ,‬מרימן ומסיר אותן)‬
‫מאקס‪ :‬אינני עוקב אחרי מהלך דבריך‪.‬‬
‫שרה‪ :‬האומנם? (אצבעותיה משרטטות על הירך‪ .‬הוא לוטש בהן מבט‪ .‬מסיר אותן)‬
‫מאקס‪ :‬תראי‪ ,‬אני מצטער‪ ,‬אני נשוי‪( .‬היא לוקחת ידו ושמה על הברך שלה)‬
‫שרה‪ :‬אתה מתוק כל־כך‪ ,‬אל תדאג‪.‬‬
‫מאקס‪( :‬מסלק ידו בחטף) לא‪ ,‬אני באמת‪ .‬אשתי מחכה לי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אסור לך לדבר עם בחורות זרות?‬
‫מאקס‪ :‬לא‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אתה מגעיל‪ .‬פושר לגמרי‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬צר לי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אתם הגברים כולכם אותו דבר‪ .‬תן לי סיגריה‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬תחלמי שאתן לך‪.‬‬
‫שרה‪ :‬סליחה?‬
‫מאקס‪ :‬בואי הנה‪ ,‬דולורס‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אה לא‪ ,‬לא אני‪ .‬נכווה ברותחין ‪ -‬נזהר בפושרין‪ ,‬תודה רבה‪( .‬קמה) להת'‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬את לא יכולה לצאת‪ ,‬הבקתה נעולה‪ .‬אנחנו לבד‪ .‬את לכודה‪.‬‬
‫שרה‪ :‬לכודה! אני אישה נשואה‪ ,‬אסור לך לנהוג בי כך!‬
‫מאקס‪( :‬ניגש אליה) הגיעה שעת־התה‪ ,‬מארי‪.‬‬
‫(היא ניגשת במהירות מאחורי השולחן ונעמדת בגבה על הקיר‪ .‬הוא ניגש לקצה השני של השולחן‪,‬‬
‫מיישר מכנסיו‪ ,‬מתכופף ומתחיל לזחול לקראתה מתחת לשולחן‪ .‬הוא נעלם מתחת למפת הקטיפה‪.‬‬
‫שקט‪ .‬היא לוטשת עין מטה‪ ,‬מתחת לשולחן‪ .‬רגליה מוסתרות‪ .‬ידו על רגלה‪ .‬היא מסתכלת סביב‪ ,‬מעווה‬
‫פרצוף‪ ,‬חורקת שיניה‪ ,‬מתנשמת‪ ,‬בהדרגה שוקעת מתחת לשולחן ונעלמת‪ .‬שקט ממושך)‬
‫קולה‪ :‬מאקס! (אור יורד‪ .‬אור עולה‪ .‬מאקס יושב על הכסא‪ ,‬קדימה משמאל‪ ,‬שרה מוזגת תה)‬
‫שרה‪ :‬מאקס‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬מה?‬
‫שרה‪( :‬בחיבה) חמוד‪( .‬הפסקה קלה) מה העניין? אתה מאוד מהורהר‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬לא‪.‬‬
‫שרה‪ :‬דווקא כן‪ .‬אני יודעת שכן‪( .‬הפסקה)‬
‫מאקס‪ :‬איפה בעלך? (הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬בעלי? אתה יודע איפה הוא‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬איפה?‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫שרה‪ :‬בעבודה‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬מסכן‪ .‬כל היום עובד לו‪( .‬הפסקה) מעניין איזה טיפוס הוא‪.‬‬
‫שרה‪( :‬גיחוך משועל) אוווה‪ ,‬מאקס‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬מעניין איך נסתדר‪ .‬מעניין אם אנחנו‪ ...‬את יודעת‪ ...‬נצליח‪.‬‬
‫שרה‪ :‬נדמה לי שלא‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬למה לא?‬
‫שרה‪ :‬יש לכם מעט מאוד מן המשותף‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬באמת? הוא מאוד הולך לקראתך‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שהוא בטח יודע יפה מאוד על אחרי־הצהריים‬
‫האלה שלנו‪ ,‬לא?‬
‫שרה‪ :‬ודאי‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬כבר שנים הוא יודע‪( .‬הפסקה קלה) למה הוא סובל את זה?‬
‫שרה‪ :‬מדוע אתה מדבר עליו פתאום? זאת אומרת‪ ,‬למה כל זה? זה לא נושא שאתה בדרך־כלל מפתח‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬מדוע הוא סובל את זה?‬
‫שרה‪ :‬אווה‪ ,‬תשתוק כבר!‬
‫מאקס‪ :‬שאלתי אותך שאלה‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬לא איכפת לו‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬בטוח? (הפסקה קלה) לי מתחיל להיות איכפת‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬מה אמרת?‬
‫מאקס‪ :‬לי מתחיל להיות איכפת‪( .‬הפסקה קלה) זה חייב להיפסק‪ .‬זה לא יכול להימשך כך‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אתה מדבר ברצינות? (שקט)‬
‫מאקס‪ :‬זה לא יכול להימשך‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אתה מתבדח‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬אני לא‪.‬‬
‫שרה‪ :‬מדוע? בגלל בעלי? לא בגלל בעלי‪ ,‬אני מקווה‪ .‬זה קצת מרחיק לכת‪ ,‬נדמה לי‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬לא‪ ,‬שום קשר עם בעלך‪ .‬זה בגלל אשתי‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬אשתך?‬
‫מאקס‪ :‬אני לא יכול להמשיך לרמות אותה עוד‪.‬‬
‫שרה‪ :‬מאקס‪...‬‬
‫מאקס‪ :‬אני מרמה אותה כבר שנים‪ .‬אני לא יכול להמשיך בזה‪ .‬זה הורג אותי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אבל יקירי‪ ,‬תראה ‪-‬‬
‫מאקס‪ :‬אל תגעי בי‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬מה אמרת?‬
‫מאקס‪ :‬את שמעת‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬אבל אשתך‪ ...‬יודעת‪ .‬לא? סיפרת לה‪ ...‬את הכול‪ ...‬עלינו‪ .‬היא ידעה כול הזמן‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬לא‪ ,‬היא לא יודעת‪ .‬היא חושבת שאני מכיר איזו זונה‪ ,‬זה הכול‪ .‬זונה מזדמנת‪ ,‬זה הכול‪ .‬זה מה‬
‫שהיא חושבת‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כן‪ ,‬אבל תהיה הגיוני‪ ...‬אהוב שלי‪ ...‬לא איכפת לה‪ ,‬נכון?‬
‫מאקס‪ :‬היה לה איכפת אילו ידעה את האמת‪ ,‬לא?‬
‫שרה‪ :‬איזו אמת? על מה אתה מדבר?‬
‫מאקס‪ :‬היה איכפת לה אילו היא ידעה שיש לי‪ ,‬בעצם‪ ...‬יש לי פילגש במשרה מלאה‪ ,‬פעמיים־שלוש‬
‫בשבוע‪ ,‬אישה חיננית‪ ,‬אלגנטית‪ ,‬שנונה‪ ,‬בעלת דמיון‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כן‪ ,‬כן יש לך‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬בפרשיית־אהבים שנמשכת כבר שנים‪.‬‬
‫שרה‪ :‬לא איכפת לה‪ ,‬לא היה לה איכפת ‪ -‬היא מאושרת‪ ,‬היא מאושרת‪( .‬הפסקה) הייתי רוצה שתפסיק‬
‫עם השטויות האלה בכל אופן‪( .‬היא מרימה את קומקום־התה וניגשת לכיוון המטבח) אתה עושה כמיטב‬
‫יכולתך כדי להרוס את כל אחרי־הצהריים‪( .‬מוציאה את המגש‪ .‬אחר־כך חוזרת‪ ,‬מביטה במאקס והולכת אליו)‬
‫חמוד שלי‪ ,‬אתה לא באמת חושב שיהיה לך עם אשתך את מה שיש בינינו‪ ,‬נכון? אני מתכוונת שבעלי‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬מאוד מעריך שאני ‪-‬‬
‫מאקס‪ :‬איך הוא סובל את זה‪ ,‬הבעל שלך? איך הוא סובל את זה? הוא לא מריח אותי כשהוא חוזר בערב‬
‫הביתה? מה הוא אומר? הוא בטח משתגע‪ .‬עכשיו ‪ -‬מה השעה ‪ -‬ארבע וחצי ‪ -‬עכשיו כשהוא יושב במשרד‬
‫שלו‪ ,‬יודע מה קורה פה‪ ,‬מה הוא מרגיש‪ ,‬איך הוא סובל את זה?‬
‫שרה‪ :‬מאקס ‪-‬‬
‫מאקס‪ :‬איך?‬
‫שרה‪ :‬הוא מאושר בשבילי‪ .‬הוא מעריך ומקבל את הדרך שאני חיה‪ .‬הוא מבין‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬אולי אני צריך להיפגש אתו ולהחליף כמה מילים‪.‬‬
‫שרה‪ :‬תגיד‪ ,‬אתה שיכור?‬
‫מאקס‪ :‬אולי אני צריך לעשות את זה‪ .‬בסופו של דבר הוא גבר‪ ,‬כמוני‪ .‬שנינו גברים‪ .‬את בסך־הכול‬
‫אישה מחורבנת‪( .‬מכה בשולחן)‬
‫שרה‪ :‬תפסיק את זה! מה העניינים איתך‪ :‬מה קרה לך? (בשקט) בבקשה‪ ,‬בבקשה תפסיק את זה‪ .‬מה‬
‫אתה עושה עם המשחק הזה?‬
‫מאקס‪ :‬משחק? אני לא משחק משחקים‪.‬‬
‫שרה‪ :‬לא! אתה כן‪ ,‬ועוד איך כן‪ .‬אתה כן משחק‪ .‬בדרך־כלל אני אוהבת את המשחקים האלה‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬שיחקתי את המשחק האחרון שלי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬מדוע? (הפסקה קלה)‬
‫מאקס‪ :‬הילדים‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬מה?‬
‫מאקס‪ :‬הילדים שלי‪ ,‬הילדים של אשתי‪ .‬כל רגע הם עומדים לגמור את הפנימייה‪ .‬אני מוכרח לחשוב‬
‫עליהם‪( .‬היא יושבת קרוב אליו)‬
‫‪25‬‬
‫שרה‪ :‬אני רוצה ללחוש לך משהו‪ .‬תקשיב‪ .‬תן לי ללחוש לך‪ .‬המממ? מותר לי? בבקשה? הגיע זמן‬
‫הלחישות‪ .‬קודם הייתה שעת־התה‪ .‬לא? עכשיו שעת־הלחישות‪( .‬הפסקה) אתה אוהב שאני לוחשת לך‪ .‬אתה‬
‫אוהב שאני אוהבת אותך‪ ,‬בלחישה‪ .‬תקשיב‪ .‬אל תדאג בעניין‪ ...‬נשים‪ ,‬בעלים‪ ,‬דברים כאלה‪ .‬זה טיפשי‪.‬‬
‫זה באמת טיפשי‪ .‬זה אתה‪ ,‬אתה עכשיו‪ ,‬כאן‪ ,‬כאן איתי‪ ,‬כאן ביחד‪ ,‬זה העניין‪ ,‬לא? אתה לוחש אלי‪ ,‬אתה‬
‫שותה איתי תה‪ ,‬אתה עושה את זה‪ ,‬לא‪ ,‬זה מה שאנחנו‪ ,‬זה אנחנו‪ ,‬תאהב אותי‪.‬‬
‫מאקס‪( :‬קם) את רזה מדי‪( .‬הולך לו) זה העניין‪ .‬הייתי יכול לסבול הכול אם זה לא היה זה‪ .‬זה שאת רזה מדי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אני? רזה? אל תהיה מגוחך!‬
‫מאקס‪ :‬אני לא‪.‬‬
‫שרה‪ :‬איך אתה יכול להגיד שאני רזה?‬
‫מאקס‪ :‬כל צעד שאני עושה‪ ,‬העצמות שלך נתקעות בי‪ .‬נמאס ונשבר לי מהעצמות שלך‪.‬‬
‫שרה‪ :‬על מה אתה מדבר?‬
‫מאקס‪ :‬אני אומר לך שאת רזה מדי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אבל אני שמנה! תסתכל עלי! בכל אופן שמנמנה‪ .‬תמיד אמרת לי שאני שמנמנה‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬פעם היית שמנמנה‪ .‬את כבר לא שמנמנה‪.‬‬
‫שרה‪ :‬תסתכל עלי‪( .‬הוא מביט)‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬את לא מספיק שמנמנה‪ .‬את אפילו לא מספיק־בקושי שמנמנה‪ .‬את יודעת מה אני אוהב‪ .‬אני‬
‫אוהב נשים ענקיות‪ .‬כמו פרים עם עטינים‪ .‬פרים עצומים כבירים עם עטינים‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אתה מתכוון לפרות‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬אני לא מתכוון לפרות‪ .‬אני מתכוון לפרים נקביים גדולים‪ ,‬אדירים‪ ,‬עם עטינים‪ .‬פעם‪ ,‬לפני שנים‬
‫את איכשהו דמית לאחר כזה‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אה‪ ,‬תודה רבה‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬אבל עכשיו‪ ,‬למען האמת הצרופה‪ ,‬בהשוואה עם האידיאל שלי‪( ...‬בוהה בה) את עור ועצמות‪.‬‬
‫(הם בוהים זה בזו‪ .‬הוא לובש את מקטורנו)‬
‫שרה‪ :‬זו בדיחה נחמדה שהמצאת‪.‬‬
‫מאקס‪ :‬זו לא בדיחה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫(הוא יוצא‪ .‬היא מביטה אחריו‪ .‬היא פונה‪ ,‬הולכת לאט לתוף הבונגו‪ ,‬מרימה אותו‪ ,‬מניחה אותו בארון‪.‬‬
‫פונה‪ ,‬מביטה רגע בספה‪ ,‬הולכת לאט לחדר השינה‪ ,‬יושבת על קצה המיטה‪ .‬האורות יורדים‪ .‬אורות‬
‫עולים‪ .‬מוקדם בערב‪ .‬שישה צלצולי השעון‪ .‬ריצ'רד נכנס בדלת הראשית‪ .‬הוא לבוש בחליפתו השמרנית‪.‬‬
‫מניח תיקו בארון‪ ,‬כובע על הקולב‪ ,‬מביט סביבו בחדר‪ ,‬מוזג משקה‪ .‬שרה נכנסת לחדר השינה מחדר‬
‫האמבטיה‪ ,‬לובשת שמלה שמרנית‪ .‬שניהם עומדים למשך כמה רגעים דומם־למדי בשני החדרים‪ .‬שרה‬
‫ניגשת למרפסת‪ ,‬מביטה החוצה‪ ,‬ריצ'רד נכנס לחדר השינה)‬
‫ריצ'רד‪ :‬שלום‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬שלום‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬מתבוננת בשקיעה? (מרים בקבוק) משקה?‬
‫שרה‪ :‬לא כרגע‪ ,‬תודה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אה‪ ,‬איזו וועידה‪ .‬נמשכה כל היום‪ .‬מעייפת נורא‪ .‬בכל זאת‪ ,‬עשו עבודה טובה‪ ,‬אני חושב‪ .‬השיגו‬
‫משהו‪ .‬מצטער שאיחרתי קצת‪ .‬הייתי צריך עוד לשבת לשתות משהו עם שניים־שלושה מהאנשים שלנו‬
‫מחוץ־לארץ‪ .‬חבר'ה נחמדים‪( .‬הוא יושב) מה שלומך?‬
‫שרה‪ :‬בסדר‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬טוב‪( .‬שקט) את נראית קצת מדוכאת‪ .‬קרה משהו?‬
‫שרה‪ :‬לא‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬איך עבר עלייך היום?‬
‫שרה‪ :‬לא רע‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬לא טוב? (הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬סביר‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אה‪ ,‬חבל‪( .‬הפסקה) טוב להיות בבית‪ ,‬אני מוכרח לציין‪ .‬את לא מתארת לעצמך איזו הקלה זאת‪.‬‬
‫(הפסקה) המאהב הגיע? (היא אינה עונה) שרה?‬
‫שרה‪ :‬מה? סליחה‪ .‬חשבתי על משהו‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬הגיע המאהב שלך?‬
‫שרה‪ :‬אה כן‪ ,‬הוא הגיע‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬במצב טוב?‬
‫שרה‪ :‬בעצם יש לי כאב ראש‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬הוא לא היה במצב טוב? (הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬לכול אחד יש ימים גרועים‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬גם לו? חשבתי שכל עניין המאהב זה דווקא כשאין‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬כשאני למשל‪ ,‬אם הייתי נקרא‬
‫למלא את תפקיד המאהב ולא הייתי במצב־רוח‪ ,‬נאמר‪ ,‬לקבל את המשרה‪ ,‬טוב‪ ,‬אז במקרה זה הייתי‬
‫מעדיף לוותר על העסק מאשר להימצא בלתי־כשיר לבצע את ההתחייבויות ההולמות הנובעות מהעניין‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אתה משתמש במילים די ארוכות‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬היית מעדיפה מלים מחודדות?‬
‫שרה‪ :‬לא‪ ,‬תודה רבה‪( .‬הפסקה)‬
‫ריצ'רד‪ :‬אבל צר לי שהיה לך יום רע‪.‬‬
‫שרה‪ :‬זה בסדר‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אולי המצב ישתפר‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אולי‪( .‬הפסקה) אני מקווה‪( .‬היא עוזבת את חדר השינה‪ ,‬הולכת לחדר המגורים‪ ,‬מציתה סיגריה‪ .‬הוא‬
‫אחריה)‬
‫ריצ'רד‪ :‬על כל פנים אני חושב שאת יפה מאוד‪.‬‬
‫שרה‪ :‬תודה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬כן‪ ,‬אני חושב שאת יפה מאוד‪ .‬אני מאוד גאה להראות איתך‪ .‬כשאנחנו יוצאים לאכול‪ ,‬או בתיאטרון‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אני שמחה מאוד‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬או בנשף־הציידים‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כן‪ ,‬נשף הציידים‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬גאה מאוד‪ ,‬ללכת איתך כאשתי‪ ,‬שלובי זרוע‪ ,‬לראות אותך מחייכת‪ ,‬הולכת‪ ,‬מדברת‪ ,‬מתכופפת‪,‬‬
‫דוממת‪ .‬לשמוע איך את שולטת בפרזיאולוגיה בת־זמננו; השימוש המעודן שאת עושה בביטויים‬
‫האידיומאטיים המעודכנים ביותר ‪ -‬מנוצלים בעידון כזה‪ .‬כן‪ ,‬לחוש בקנאה של האחרים‪ ,‬בניסיונותיהם‬
‫לזכות אצלך באהדה‪ ,‬באמצעים הגונים או מגונים‪ ,‬החסד האפל שלך מורה להם את מקומם‪ .‬ולדעת שאת‬
‫אשתי‪ .‬זהו עבורי‪ ,‬מקור לסיפוק עמוק‪( .‬הפסקה) מה יש לארוחת־הערב?‬
‫שרה‪ :‬לא חשבתי על זה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אה‪ ,‬למה לא?‬
‫שרה‪ :‬המחשבה על ארוחת־ערב מעייפת אותי‪ .‬אני מעדיפה לא לחשוב על זה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬חבל מאוד‪ ,‬אני רעב‪( .‬הפסקה קלה) את לא מצפה ממני לפסוח על ארוחת־הערב אחרי יום עיון‬
‫בענייני כספים מהמעלה הראשונה בעיר‪( .‬היא צוחקת) ניתן היה אפילו להעלות על הדעת רמז‪ ,‬שאת‬
‫זונחת‪-‬משהו את חובותייך הנשיות‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אּואַה!‬
‫ריצ'רד‪ :‬אני מוכרח לומר שדווקא חששתי שזה עלול לקרות‪ ,‬במוקדם או במאוחר‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬מה שלום הזונה שלך?‬
‫ריצ'רד‪ :‬יוצא מן הכלל‪.‬‬
‫שרה‪ :‬רזתה או השמינה?‬
‫ריצ'רד‪ :‬סליחה?‬
‫שרה‪ :‬היא רזה יותר או שמנה יותר?‬
‫ריצ'רד‪ :‬היא מרזה כל יום‪.‬‬
‫שרה‪ :‬זה וודאי לא גורם לך עונג?‬
‫ריצ'רד‪ :‬לאו דווקא‪ .‬אני מחבב גברות רזות‪.‬‬
‫שרה‪ :‬חשבתי שלהפך‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬באמת? למה בדיוק חשבת כך? (הפסקה) כמובן‪ ,‬כישלונך להעמיד ארוחת־ערב על השולחן עולה‬
‫בקנה אחד עם סוג החיים שניהלת בזמן האחרון‪ ,‬לא?‬
‫שרה‪ :‬האומנם?‬
‫ריצ'רד‪ :‬לחלוטין‪( .‬הפסקה קלה) אולי אני לא מגלה חביבות‪ .‬אני לא מגלה חביבות?‬
‫שרה‪( :‬מביטה בו) אני לא יודעת‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬כן‪ ,‬אני כן‪ .‬בפקק־התנועה עכשיו‪ ,‬על הגשר‪ ,‬את מבינה‪ ,‬הגעתי להחלטה‪( .‬הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬אהה? מה?‬
‫ריצ'רד‪ :‬שזה חייב להיפסק‪.‬‬
‫שרה‪ :‬מה?‬
‫ריצ'רד‪ :‬ההוללות שלך‪( .‬הפסקה) חיי־השחיתות שלך‪ .‬הדרך התאוותנית הבלתי־חוקית שלך‪.‬‬
‫שרה‪ :‬באמת?‬
‫ריצ'רד‪ :‬כן‪ ,‬הגעתי להחלטה בלתי־חוזרת בעניין זה‪( .‬היא קמה)‬
‫שרה‪ :‬אתה רוצה קצת בשר קר?‬
‫ריצ'רד‪ :‬את מבינה אותי?‬
‫שרה‪ :‬בכלל לא‪ .‬יש לי משהו קר במקרר‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬בטוח שזה קר מדי‪ .‬העובדה היא שזה הבית שלי‪ .‬מהיום אני אוסר עלייך לקבל את המאהב שלך‬
‫כאן בבית‪ .‬זה אמור לגבי כל שעה משעות היום‪ .‬האם זה ברור?‬
‫שרה‪ :‬הכנתי לך סלט‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬שותה משהו?‬
‫שרה‪ :‬כן‪ ,‬אחד‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬מה תשתי?‬
‫שרה‪ :‬אתה יודע מה אני שותה‪ .‬אנחנו נשואים כבר עשר שנים‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אכן כן‪( .‬מוזג) מוזר‪ ,‬כמובן‪ ,‬שלקח לי כל־כך הרבה זמן להעריך את חרפת־ההשפלה של מצבי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬לא לקחתי לי את המאהב שלי לפני עשר שנים‪ .‬לא בדיוק‪ .‬לא בירח־הדבש‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬זה לא לעניין‪ .‬העובדה היא שאני בעל שפתח למאהב של אשתו את ביתו בכל אחר־צהריים‪,‬‬
‫כאוות־נפשה‪ .‬הייתי טוב מדי‪ .‬לא הייתי טוב מדי?‬
‫שרה‪ :‬וודאי‪-‬וודאי‪ .‬אתה נורא טוב‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אולי תואילי למסור לו את הוקרתי‪ ,‬במכתב‪ ,‬אם תרצי‪ ,‬ולבקש ממנו לחדול מביקוריו החל ב‪-‬‬
‫(מעיין בלוח־השנה) שניים־עשר בחודש‪( .‬שתיקה ארוכה)‬
‫שרה‪ :‬איך אתה יכול לדבר כך? (הפסקה) מדוע היום‪ ...‬לפתע פתאום? (הפסקה) הא? (קרובה אליו) היה‬
‫לך יום קשה‪ ...‬במשרד‪ ,‬כל האנשים האלה מחוץ־לארץ‪ .‬זה מעייף כל־כך‪ .‬אבל זה טיפשי‪ ,‬כל־כך טיפשי‪,‬‬
‫לדבר כך‪ .‬אני כאן‪ .‬בשבילך‪ .‬ותמיד הערכת‪ ...‬כמה אחרי הצהריים האלה‪ ...‬מה המשמעות שלהם‪ .‬תמיד‬
‫הבנת‪( .‬מצמידה אליו את לחייה) ההבנה נדירה כל־כך‪ ,‬יקרה כל־כך‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬את חושבת שנעים לדעת שאשתך בוגדת בך פעמיים או שלוש בשבוע‪ ,‬באופן קבוע?‬
‫שרה‪ :‬ריצ'רד‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬זה בלתי־נסבל‪ .‬זה הפך בלתי־נסבל‪ .‬אני נוטה שלא לסבול את זה עוד‪.‬‬
‫שרה‪( :‬אליו) ריצ'רד‪ ...‬מותק‪ ...‬בבקשה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬בבקשה מה? (היא מפסיקה) אפשר להגיד לך מה אני מציע?‬
‫שרה‪ :‬מה?‬
‫ריצ'רד‪ :‬תיקחי אותו לשדה‪ .‬תמצאי תעלה‪ ,‬או ערימת־זבל‪ .‬תמצאי בור־אשפה‪ .‬הא? מה את אומרת? (היא‬
‫עומדת דומם) תקני קאנו ותמצאו שלולית מעופשת‪ .‬כל דבר‪ .‬בכל מקום‪ .‬אבל לא בחדר המגורים שלי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אני חוששת שזה בלתי־אפשרי‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬מדוע לא?‬
‫שרה‪ :‬אמרתי שזה בלתי־אפשרי‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אבל אם את כל כך רוצה במאהב שלך‪ ,‬ודאי זה הדבר הברור ביותר שצריך לעשות‪ ,‬מאחר‬
‫שהכניסה שלו לבית הזה חסומה מעתה‪ .‬אני מנסה לעזור‪ ,‬חמודה‪ ,‬בגלל אהבתי אליך‪ ,‬את יכולה להבין‬
‫את זה‪ .‬אם אני מוצא אותו כאן בבית‪ ,‬אני מפצח לו את השינים‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אתה מטורף (הוא בוהה בה)‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אני אפצח לו את הראש (הפסקה)‬
‫שרה‪ :‬מה ביחס לזונה המחורבנת שלך?‬
‫ריצ'רד‪ :‬שילמתי לה להסתלק‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כן? מדוע?‬
‫ריצ'רד‪ :‬היא הייתה רזה מדי‪( .‬הפסקה קלה)‬
‫שרה‪ :‬אבל אתה חיבבת‪ ...‬אמרת שחיבבת‪ ...‬ריצ'רד‪ ...‬אבל אתה אהבת אותי‪...‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬ודאי‪.‬‬
‫שרה‪ :‬כן‪ ...‬אתה אוהב אותי‪ ...‬לא איכפת לך ממנו‪ ...‬אתה מבין אותו‪ ...‬לא?‪ ...‬אני מתכוונת שאתה‬
‫יודע יותר טוב ממני‪ ...‬חמוד שלי‪ ...‬הכול בסדר‪ ...‬הכול בסדר‪...‬הערבים‪ ...‬אחרי הצהרים‪ ...‬אתה מבין?‬
‫תקשיב‪ ,‬יש לי ארוחת ערב בשבילך‪ ,‬היא מוכנה‪ ,‬לא התכוונתי ברצינות‪ ,‬זה בף בורגיניון‪ ,‬ומחר אני מכינה‬
‫תרנגולת בסגנון ציידים‪ ,‬אתה רוצה? (הם מביטים זה בזו)‬
‫ריצ'רד‪( :‬ברוך) נואפת‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אל תדבר כך‪ ,‬זה בלתי־אפשרי‪ ,‬אתה יודע שאתה לא יכול‪ ,‬מה אתה חושב שאתה עושה? (הוא נותר‬
‫מביט בה שנייה‪ ,‬ניגש לחדר המבוא‪ ,‬הוא פותח את הארון ומוציא את הבונגו‪ ,‬היא מתבוננת בו‪ ,‬הוא חוזר)‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬מה זה? מצאתי את זה לפני זמן מה‪ ,‬מה זה? (הפסקה) מה זה?‬
‫שרה‪ :‬שלא תיגע בזה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אבל זה אצלי בבית‪ ,‬או שזה שייך לי‪ ,‬או לך‪ ,‬או למישהו אחר‪.‬‬
‫שרה‪ :‬זה שום דבר‪ .‬קניתי את זה בשוק הפשפשים‪ ,‬זה שום דבר‪ .‬מה אתה חושב שזה? תחזיר את זה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬שום דבר? זה? תוף‪ ,‬אצלי בארון‪.‬‬
‫שרה‪ :‬תחזיר את זה!‬
‫ריצ'רד‪ :‬אין לזה במקרה שום קשר לאחרי־הצהרים הבלתי־כשרים שלך?‬
‫שרה‪ :‬בכלל לא‪ ,‬מה פתאום?‬
‫ריצ'רד‪ :‬זה משומש‪ ,‬הדבר הזה משומש‪ ,‬אני רואה‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אתה לא רואה כלום‪ ,‬תן לי את זה‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬איך הוא משתמש בזה? איך את משתמשת בזה? את מנגנת בזה כשאני במשרד? (היא מנסה לקחת‬
‫את התוף‪ ,‬הוא מחזיק בו חזק‪ ,‬הם דוממים‪ ,‬ידיים על התוף)‪ .‬אילו תפקידים זה ממלא? זה לא סתם קישוט‪,‬‬
‫אני מתאר לעצמי? מה את עושה בזה?‬
‫שרה‪( :‬בחרדה שקטה) אין לך זכות לחקור אותי‪ ,‬שום זכות‪ .‬זה היה ההסדר בינינו‪ ,‬שום שאלות מהסוג‬
‫הזה‪ ,‬בבקשה‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬זה היה הסידור שלנו‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬אני רוצה לדעת‪( .‬היא עוצמת את עיניה)‬
‫שרה‪ :‬אל‪...‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬שניכם מנגנים בו? אההה! שניכם מנגנים בו? ביחד? (היא מתרחקת במהירות‪ ,‬אז חוזרת‪ ,‬בנשיפה‬
‫שורקנית)‬
‫שרה‪ :‬טיפש אחד! (מביטה בו בקרירות) אתה חושב שהוא היחיד שאני מארחת? הא? אל תהיה טיפש! יש‬
‫לי מבקרים אחרים‪ .‬מבקרים אחרים‪ ,‬כל הזמן‪ .‬אני מקבלת; כל הזמן‪ .‬באחרי־צהרים אחרים‪ .‬כשאף לא‬
‫אחד משניכם יודע‪ ,‬אף לא אחד משניכם‪ .‬אני נותנת להם תות־שדה בעונה‪ .‬עם קצפת‪ .‬זרים‪ .‬זרים לגמרי‪.‬‬
‫אבל לא לי‪ ,‬לא כשהם כאן‪ .‬הם באים לראות את הורדים‪ .‬ואז הם נשארים לתה‪ .‬תמיד‪ .‬תמיד‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬זה המצב? (ניגש לקראתה‪ ,‬מתופף קלות בתוף‪ .‬הוא פונה אליה‪ ,‬תופס בידה ושורט בה על פני התוף)‪.‬‬
‫שרה‪ :‬מה אתה עושה?‬
‫ריצ'רד‪ :‬זה מה שאת עושה? (היא נסוגה ברתיעה מהירה אל מאחורי השולחן‪ .‬הוא בא לקראתה‪ ,‬מתופף)‪.‬‬
‫ככה? (הפסקה) איזה כיף (הוא שורט בתוף‪ ,‬בחדות ומניחו אז על הכסא) יש לך אש? (הפסקה) יש לך אש?‬
‫(היא נסוגה אל השולחן‪ ,‬אחר כך נמצאת מאחוריו) בואי‪ ,‬בואי‪ ,‬אל תקלקלי את המשחק‪ .‬לבעלך לא איכפת‪,‬‬
‫אם תתני לי אש‪ .‬את נראית קצת חיוורת‪ .‬למה את כל כך חיוורת? בחורה יפה כמוך‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אל‪ ,‬אל תגיד את זה!‬
‫ריצ'רד‪ :‬את לכודה‪ .‬אנחנו לבד‪ .‬נעלתי הכול‪.‬‬
‫שרה‪ :‬אל תעשה את זה‪ ,‬אסור לך לעשות את זה‪ ,‬אסור!‬
‫ריצ'רד‪ :‬לא איכפת לו (הוא מתחיל לנוע לאיטו‪ ,‬מתקרב לשולחן) אף אחד אחר לא יודע‪( .‬הפסקה) אף‬
‫אחד אחר אינו יכול לשמוע אותנו‪ .‬אף אחד לא יודע שאנחנו כאן (הפסקה) בואי‪ ,‬תני לנו אש‪( .‬הפסקה)‬
‫את לא יכולה לצאת‪ ,‬חמודה‪ ,‬את לכודה‪( .‬הם פונים זה אל זו משני עברי השולחן‪ .‬פתאום היא מגחכת‪ .‬שקט)‬
‫שרה‪ :‬אני במלכודת‪( .‬הפסקה) מה יגיד בעלי? (הפסקה) הוא מצפה לי‪ .‬הוא מחכה‪ .‬אני לא יכולה לצאת‪.‬‬
‫אני לכודה‪ .‬אין לך זכות כך להתנהג עם אישה נשואה‪ .‬תחשוב‪ ,‬תחשוב‪ ,‬תחשוב מה אתה עושה‪( .‬מביטה‬
‫בו‪ ,‬מתכופפת ומתחילה לזחול מתחת לשולחן לקראתו‪ .‬מגיחה מתחת לשולחן וכורעת לרגליו‪ ,‬מביטה מעלה‪,‬‬
‫ידה עולה לאורך רגלו‪ .‬הוא מביט עליה מלמעלה) אתה ישיר מאד‪ .‬ממש ישיר‪ .‬ועוד איך‪ .‬אבל בעלי יבין‪.‬‬
‫בעלי מבין‪ .‬בוא הנה‪ ,‬בוא רד הנה‪ .‬אני אסביר‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬תחשוב על הנישואים שלי‪ .‬הוא מעריץ‬
‫אותי‪ .‬בוא הנה ואני אלחש לך‪ .‬אני אלחש את זה‪ .‬הגיעה שעת הלחישות‪ ,‬לא? (לוקחת את ידו‪ .‬הוא שוקע‪,‬‬
‫על ברכיו‪ ,‬איתה‪ .‬הם כורעים ביחד‪ ,‬קרובים‪ .‬היא מלטפת את פניו) זו שעת תה די מאוחרת‪ ,‬מה? אבל אני‬
‫חושבת שאני אוהבת את זה‪ .‬כמה שאתה נחמד‪ .‬אף פעם לא ראיתי אותך קודם‪ ,‬אחרי השקיעה‪ .‬בעלי‬
‫בישיבת־לילה‪ .‬כן‪ ,‬אתה נראה אחרת‪ .‬מדוע אתה לובש את החליפה המוזרה הזאת‪ ,‬ובעניבה? בדרך כלל‬
‫אתה לובש משהו אחר‪ ,‬לא? תסיר את הז'אקט‪ ,‬הא? אתה רוצה שאחליף בגדים? אתה רוצה שאני אחליף‬
‫את הבגדים שלי? שאחליף‪ ,‬בשבילך‪ ,‬אהוב‪ ,‬שאחליף? אתה רוצה? (שקט‪ ,‬היא קרובה מאוד אליו)‪.‬‬
‫ריצ'רד‪ :‬כן‪( ,‬הפסקה) תחליפי‪( ,‬הפסקה) תחליפי (הפסקה) תחליפי את הבגדים שלך‪( ,‬הפסקה) זונה אהובה‬
‫שכמוך (הם דוממים‪ ,‬כורעים‪ ,‬היא רוכנת מעליו)‪.‬‬
‫‪ -‬סוף ‪-‬‬
‫‪31‬‬
‫ע ו נ ת‬
‫‪67‬‬
‫ת ש ע "ב‬
‫הועד המנהל‬
‫מועצת הנאמנות חנה מרון‬
‫יגאל וינשטיין ‪ -‬יו"ר‬
‫רון חולדאי ‪ -‬יו"ר מנחם סלע‬
‫דוד ברודט‬
‫אוסקר אבו‪-‬ראזק רון סמוראי‬
‫אמינה הריס‬
‫ליאורה עופר‬
‫עמיקם בן צבי‬
‫יואב צוקרמן‬
‫גיל פייר‬
‫דוד ברודט‬
‫תמר רודיך‬
‫ישראל פלג‬
‫יוסי גרבר‬
‫אמיר רוזנברג‬
‫יואב צוקרמן‬
‫ערן גריפל‬
‫זאב רותם‬
‫תמר רודיך‬
‫משה הנדלס‬
‫אברהם תירוש‬
‫אמיר רוזנברג‬
‫אמינה הריס‬
‫ועדת הביקורת‬
‫זאב רותם‬
‫יגאל וינשטיין‬
‫בנציון דל ‪ -‬יו"ר‬
‫שלמה וישינסקי לינדה שטרייט‬
‫רון ארנרייך‬
‫זהרירה חריפאי אברהם תירוש‬
‫ליאורה מינקה‬
‫אתי כספי‬
‫לינדה שטרייט‬
‫ליאורה מינקה‬
‫להקת שחקני התיאטרון (לפי סדר הא"ב)‬
‫אקי אבני‬
‫שלמה וישינסקי חנה מרון‬
‫שלומי אברהם‬
‫מנשה נוי‬
‫טל וייס‬
‫ראידה אדון‬
‫שרית וינו אלעד הילה סורג'ון‪-‬פישר‬
‫דינה סנדרסון‬
‫אלינור אהרון‪-‬בן אבי ענת וקסמן‬
‫שרה פון שוורצה‬
‫ליאור זוהר‬
‫יפתח אופיר‬
‫חני פירסטנברג‬
‫נסים זוהר‬
‫גילת אנקורי‬
‫אסף פריינטא‬
‫אביב זמר‬
‫נדב אסולין‬
‫גיל פרנק‬
‫אורטל חאיק‬
‫רותי אסרסאי‬
‫אודי פרסי‬
‫סוהיל חדאד‬
‫חרות אשכנזי‬
‫שחר פרץ‬
‫יצחק חזקיה‬
‫חן אשרוב‬
‫יוסי קאנץ‬
‫ליאור חקון‬
‫אילנה באואר‬
‫זהרירה חריפאי אסתי קוסוביצקי‬
‫יעל בדש‬
‫דן קיזלר‬
‫אניה בוקשטיין איתי טיראן‬
‫תמר קינן‬
‫אבי טרמין‬
‫יניב ביטון‬
‫יפתח קליין‬
‫גדי יגיל‬
‫דיויד בילנקה‬
‫זיו קלייר‬
‫מיכל ינאי‬
‫טל בלנקשטיין‬
‫מיקי קם‬
‫אסנת בן יהודה הלנה ירלובה‬
‫רוזינה קמבוס‬
‫שלמה בר‪-‬אבא איציק כהן‬
‫עירית קפלן‬
‫אלברט כהן‬
‫רמי ברוך‬
‫מיכל ברנשטיין נועה כהן‪-‬שבתאי רועי קקון‬
‫דרור קרן‬
‫ארז כהנא‬
‫מונה ברקוביץ'‬
‫אורי רביץ‬
‫מוטי כץ‬
‫שירי גדני‬
‫עידו רוזנברג‬
‫אסף גולדשטיין יוסף כרמון‬
‫אודי רוטשילד‬
‫לימור גולדשטיין גדעון כרמל‬
‫ליאור רוכמן‬
‫מיטל כרמלי‬
‫אלי גורנשטיין‬
‫מתן ריכליס‬
‫עודד לאופולד‬
‫יוסי גרבר‬
‫יוסי רחמני‬
‫אביטל לבני‬
‫נטע גרטי‬
‫איה שבא‬
‫יואב לוי‬
‫אבי גרייניק‬
‫אנדריאה שוורץ‬
‫יחזקאל לזרוב‬
‫אילנית גרשון‬
‫מרינה שויף‬
‫כנרת לימוני‬
‫עזרא דגן‬
‫אולה שור‪-‬סלקטר‬
‫ג'יטה מונטה‬
‫אלון דהן‬
‫אוהד שחר‬
‫אריה מוסקונה‬
‫נתן דטנר‬
‫רוני שיינדורף‬
‫עידו מוסרי‬
‫תיקי דיין‬
‫רובי מוסקוביץ' ניסו שליו‬
‫מיטל דמארי‬
‫גלעד שמואלי‬
‫ערן מור‬
‫שרון דנון‬
‫דן שפירא‬
‫קרן מור‬
‫שמואל וילוז'ני‬
‫ערן שראל‬
‫שרית וינו‪-‬אלעד קובי מורסיאנו‬
‫עודד תאומי‬
‫רבקה מיכאלי‬
‫טוני וילקין‬
‫אביהוד תדהר‬
‫רמה מסינגר‬
‫דניאלה וירצר‬
‫מיכל לוין‬
‫עוזרת למנהל האמנותי‬
‫רבקה משולח‬
‫יעוץ אמנותי‬
‫איתמר וכסלר‬
‫‬
‫יועץ חזותי‬
‫אבי ברכר‬
‫הארכיון ע"ש גרשון פלוטקין‬
‫יורם אמיר‬
‫ספרית המחזות ע"ש זאב רייכ ל‬
‫אנסמבל עיתים (ע"ר)‬
‫רנה ירושלמי‬
‫מנהלת אמנותית ובמאי ת‬
‫ארז חסון‬
‫מנהל אדמיניסטרטיבי‬
‫התיאטרון הקאמרי נוסד בשנת ‪ 1944‬על ידי יוסף וימימה‬
‫מילוא‪ ,‬רוזה ליכטנשטיין‪ ,‬אברהם בן‪-‬יוסף ובתיה לנצט‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1971‬הפך מתיאטרון בבעלות מועצת שחקנים‬
‫לתיאטרון העירוני של תל־אביב‪ .‬בראש התיאטרון מועצת‬
‫נאמנות הכוללת נציגי ציבור‪ ,‬אנשי רוח ואמני תיאטרון‪.‬‬
‫להקת שחקני התיאטרון מונה כ‪ 120-‬שחקניות ושחקנים‬
‫ממיטב אמני הבמה בישראל והצגותיו מבוימות ע"י במאים‬
‫ידועי שם מישראל ומחוצה לה‪.‬‬
‫נעם סמל‬
‫‬
‫מנהל כללי‬
‫עמרי ניצן‬
‫מנהל אמנות י ‬
‫יפה ענתבי‬
‫מנהלת אדמיניסטרטיבי ת‬
‫חביבה הדר‬
‫מנהלת כספים וחשב ת‬
‫מיטל קלפה‬
‫‬
‫מזכירת התיאטרון‬
‫דפנה הררי‬
‫‬
‫מנהלת שיווק‬
‫אפרת ליבנה‬
‫דוברות ויחסי ציבו ר‬
‫אפי שירי‬
‫מנהל התפעו ל ‬
‫ריבה גולדברג‬
‫מנהלת הפקות וייצו ר‬
‫רות אזר‪-‬מדברי‬
‫מנהלת הפרסו ם ‬
‫לילה יאנוביץ'‬
‫קשרי חוץ וגיוס משאבי ם‬
‫אבי גז‬
‫‬
‫מפיק ראשי‬
‫מפיק מחזמרים והצגות מוסיקליו ת חיים סלע‬
‫ורדית שלפי‬
‫מרכזת המחלקה הדרמטורגי ת‬
‫שלומית לשם‬
‫מרכזת אגודת העמיתי ם‬
‫מירי סבן‬
‫המחלקה החינוכי ת אבי קלמה‬
‫סופי וייס‬
‫מנהלי חשבונו ת גלינה לרמן‬
‫טטיאנה אורמן אלינה אבקומו ב סאשה גלאטקי‬
‫לימור רוטשילד‬
‫‬
‫מח' שכר‬
‫מח' מנויים ע"ש שולה הגרי‬
‫נורית הרפז‬
‫מנהלת‬
‫‬
‫יהודית סילבר‬
‫ורדי חן‬
‫אחראיות‪:‬‬
‫נחמה אפשטיין מרינה סלבין‬
‫ילנה אבזגאוז‬
‫מיטל אקרמן‬
‫קורה בליצשטיין שגיא קרישר‬
‫דפנה כהן‬
‫נורית חפץ‬
‫עידן לוי‬
‫לוטן וקסלר‬
‫גלית יפת‬
‫טלאור יחידי‬
‫אדווה מויאל‬
‫שלי כתר‬
‫דור בטיטו‬
‫מירב שטרן‬
‫מורין משה‬
‫מענית פיין‬
‫מיכל אוחנ ה‬
‫אוהד לורי‬
‫קופאי ם‬
‫סיון הררי‬
‫ליבי רן‬
‫דקלה הד ס‬
‫סיון נאדלר‬
‫שגב מטו ס‬
‫מיכל סוי ד‬
‫גלי טימן‬
‫עידו בן‪-‬עמי‬
‫‬
‫אבישג מור‬
‫‬
‫מח' מנויים לועדים‬
‫זמירה בן בסט‬
‫ביקורת דו"חות קופ ה‬
‫עינת פנחס‬
‫מנהלת‬
‫מח' מכירות‬
‫ויקי מזרחי‬
‫אריאלה לוי‪-‬סבג רינת מור יוס ף‬
‫מח' פיאות ואיפור ע"ש מליקה שכטר‬
‫מלאני קפלן‬
‫מנהל ת‬
‫‬
‫נטשה אוסמולובסקי טטיאנה רוזנשטיין רנה שפלר‬
‫ילנה פרגמן‬
‫לרה גולומ ב‬
‫‬
‫אורלי שנברגר‬
‫מחלקת אביזרים ‪ -‬מנהל ת‬
‫ולריה גלוזמן‬
‫‬
‫הדס אבנרי‬
‫מנהל ת‬
‫מתפרה‬
‫נועה כרמון‬
‫רימה חזין‬
‫‬
‫אלכס גולדין‬
‫‬
‫נגריה‪/‬מסגריה‬
‫מזל מלכה‪-‬קטי‬
‫נאוה לוי‬
‫מנהלי הצג ה‬
‫הלית זיו‪-‬הדס‪-‬פארי שרה לבקוביץ'‬
‫סיגל קרייף‬
‫ניסן זהיר ה‬
‫הראל קלמרו‬
‫נילי בארי‬
‫דפי אברבך‬
‫ע' למנהלת אדמיניסטרטיבי ת‬
‫שירה יובל‬
‫‬
‫ע' למפיק הראשי‬
‫נועה דקל‬
‫‬
‫ע' למנהלת השיווק‬
‫רונן לניאדו‬
‫סדרנים ואולמות מנה ל‬
‫רון בן‪-‬גידה‬
‫אדם הנרי‬
‫רומן ברקוביץ'‬
‫זיו גולן‬
‫מועדון קפה תיאטרון‬
‫אדם רמי‬
‫רותי מלמ ד‬
‫מרכזי ה‬
‫אבי מרכוס‬
‫‬
‫מינהלה‬
‫מישל זבלודוביץ'‬
‫‬
‫קלדנית‬
‫המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין (ע"ר)‬
‫שמרית רון‬
‫‬
‫מנהלת כללית‬
‫קרן ליאור‬
‫קרן יונה אתינגר והווארד גילמן למחזאות מקורית‬
‫התיאטרון הקאמרי מעלה על במותיו עשר הפקות חדשות‬
‫מדי שנה‪ ,‬בפני קהל מגוון הכולל כ‪ 40,000-‬מנויים‪ ,‬וכמיליון‬
‫צופים בארץ ובחו"ל‪ .‬התיאטרון הקאמרי נתמך ע"י עיריית‬
‫תל־אביב‪-‬יפו‪ ,‬משרד המדע‪ ,‬התרבות והספורט‪ ,‬מינהל‬
‫התרבות‪ .‬הקאמרי החדש נבנה על ידי מפעל הפיס בשיתוף‬
‫עיריית תל־אביב‪-‬יפו‪.‬‬
‫הצגות הקאמרי שייצגו את ישראל בחו"ל‪:‬‬
‫גורודיש‪ ,‬פליישר ניו‪-‬יורק‪ ,‬מאי ‪.1995‬‬
‫שיינדלה בואנוס‪-‬איירס‪ ,‬נובמבר ‪.1995‬‬
‫קומדיה של טעויות בודפשט‪/‬וינה‪ ,‬אפריל ‪.1997‬‬
‫סיפור משפחתי היידלברג‪ ,‬בון‪ ,‬ויימאר‪ ,‬מרץ ‪.1998‬‬
‫ויאמר‪ .‬וילך אדלייד‪ ,‬אוסטרליה‪ ,‬וושינגטון די‪.‬סי; המבורג‪ ,‬דיסלדורף‪,‬‬
‫מינכן‪ ;1998 ,‬ברלין‪/‬לונדון‪ ,‬יוני ‪ ;1999‬סאן‪-‬פרנציסקו‪ ,‬יולי ‪.2000‬‬
‫וישתחו‪ .‬וירא המבורג‪ ,‬ספטמבר ‪.1998‬‬
‫רצח פסטיבל פרמה‪ ,‬אוקטובר ‪ ;1998‬היידלברג‪ ,‬בון‪ ,‬ויימאר‪ ,‬ספטמבר ‪.1999‬‬
‫המורדים פרנקפורט‪ ,‬אפריל ‪.2001‬‬
‫מיתוס פסטיבל לינקולן סנטר‪ ,‬ניו‪-‬יורק; פסטיבל ציריך‪.2003 ,‬‬
‫אשכבה אתונה‪ ,‬מאי ‪ ;2000‬אקספו ‪-2000‬גרמניה‪ ,‬יולי ‪ ;2000‬פסטיבל‬
‫תיאטרוני אירופה‪-‬בודפשט‪ ,‬נובמבר ‪ ;2000‬ורשה‪ ,‬מאי ‪ ;2001‬ברלין‪,‬‬
‫נובמבר ‪ ;2001‬פסטיבל סיביו‪ ,‬בוקרשט‪ ,‬יוני ‪ ;2004‬פסטיבל בייג'ין‪,‬‬
‫אוגוסט ‪ ,2004‬מרץ ‪ ;2006‬אנקרה ואיסטנבול‪ ,‬פברואר ‪ ;2006‬פסטיבל‬
‫תיאטרוני אירופה‪-‬צ'כיה‪ ,‬יוני ‪ ;2007‬פרם‪-‬רוסיה‪ ,‬אוקטובר ‪.2010‬‬
‫עד ראיה היידלברג‪/‬וויסבאדן‪ ,‬מאי ‪.2005‬‬
‫יעקובי ולידנטל פסטיבל ארבע תרבויות‪ ,‬לודז'‪ ,‬נובמבר ‪.2005‬‬
‫בצהרי היום פסטיבל ישראלי בניו‪-‬יורק‪ ,‬פברואר ‪ ;2006‬פסטיבל‬
‫בינלאומי בקייב‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬פסטיבל ארבע תרבויות‪ ,‬לודז'‪ ,‬אוקטובר‬
‫‪ ;2006‬פסטיבל קיל‪ ,‬נובמבר ‪ ,2006‬אּולְ ם‪ ,‬אפריל ‪.2008‬‬
‫צחוק של עכברוש וורשה‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬פסטיבל סיביו‪ ,‬בוקרשט‪,‬‬
‫יוני ‪.2008‬‬
‫המלט פסטיבל שקספיר‪ ,‬גדנסק‪ ,‬אוגוסט ‪ ;2005‬פסטיבל שקספיר‪,‬‬
‫בוקרשט‪ ,‬מאי ‪ ;2006‬פסטיבל שקספיר‪ ,‬וושינגטון די‪.‬סי‪ ,.‬מרץ ‪;2007‬‬
‫קליבלנד פלייהאוס‪-‬קליבלנד‪ ,‬אוהיו‪ ,‬מאי ‪ ;2008‬שנחאי‪ ,‬מרץ ‪;2009‬‬
‫מוסקבה‪ ,‬אוקטובר ‪.2009‬‬
‫פלונטר פסטיבל קייפטאון‪ ,‬מרץ ‪ ;2006‬פסטיבל בינלאומי בוויסבאדן‪,‬‬
‫מאי ‪ ;2006‬פסטיבל בינלאומי לאמנויות הבמה‪ ,‬סיאול‪ ,‬אוקטובר ‪;2006‬‬
‫הפסטיבל הבילנאומי "סט"‪ ,‬שטוטגרט‪ ,‬נובמבר ‪ ,2006‬ברלין‪ ,‬מרץ‬
‫‪ ;2007‬בוקרשט‪ ,‬מאי ‪ ;2007‬לודוויגסהאפן‪ ,‬אוקטובר ‪ ;2007‬אּולְ ם‪,‬‬
‫אפריל ‪ ;2008‬לונדון‪ ,‬ברביקן סנטר‪ ,‬ינואר ‪.2009‬‬
‫האב פסטיבל ארבע תרבויות‪ ,‬לודז'‪ ,‬מאי ‪.2007‬‬
‫אנטיגונה התיאטרון הלאומי ע"ש צ'אן קיי שק‪ ,‬טייפה‪ ,‬אפריל ‪;2008‬‬
‫הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון‪ ,‬שיזואוקה‪ ,‬יפן‪ ,‬יוני ‪ ;2008‬פסטיבל‬
‫לדרמה יוונית עתיקה‪ ,‬קפריסין‪ ,‬יולי ‪.2008‬‬
‫הדיבוק הולנד‪ ,‬צכיה‪ ,‬גרמניה‪.2009-2011 ,‬‬
‫לארץ המובטחת פאריס‪ ,‬מרץ‪.2009 ,‬‬
‫השיבה לחיפה וושינגטון די‪ .‬סי‪ ,.‬ינואר‪.2011 ,‬‬
‫יעקב משה‬
‫‬
‫מנהל טכני‬
‫יוסי כוכבי‬
‫שמואל פקרמן‬
‫מנהלי במ ה‬
‫רונן שלו‬
‫שרלי סב ח‬
‫אילון מעוד ד‬
‫ג'קי חן‬
‫אבי גרינברג‬
‫ששון סגרון‬
‫דרור שאשא‬
‫צוגיסט‪:‬‬
‫‬
‫בועז רותם‬
‫מח' תאורה וסאונ ד מנה ל‬
‫אלי טמסוט‬
‫דן סיון‬
‫תאורני ם‬
‫דמיטרי אוסמולובסקידוריאן אופינקרו‬
‫אבירם שהינו‬
‫שמוליק אטמזגי סילביו מאירסון אלי חדידה‬
‫ולרי רייזס‬
‫אחראי‪:‬‬
‫סאונד‬
‫ישי חממי‬
‫ברוך ביב ס‬
‫אייל רייכשט ט‬
‫אוהד לויטן‬
‫אחראי‪:‬‬
‫וידאו‬
‫מח' מלבישות ואבזרניות מנהלת ליאורה ענבר‬
‫שרה כהן‬
‫רותי לוי‬
‫אתי אליאס‬
‫רעיה לידר‬
‫דפנה הנדלי‪-‬יצחקי ציונה זקן‪-‬ברק‬
‫אירנה ויימן‬
‫‬
‫יעוץ משפטי משרד שחל את האזרחי עו"ד עופר שחל‬
‫רו"ח אלכס וטובה הילמן‬
‫רואה חשבון‬
‫רו"ח ארז אברה ם רו"ח דניאל פרייטג‬
‫מבקר פני ם‬
‫יעקב הכהן‬
‫‬
‫ממונה בטיחות‬
‫ליד‬
‫‬
‫מישרד פירסום‬
‫עמיתי כבוד‬
‫פנינה ומשה אדרי‬
‫קלרה ועמוס אהרוני‬
‫יעל ורמי אונגר‬
‫ענת ואודי אנג'ל‬
‫דניאלה אפשטיין‬
‫דוריס ומורי ארקין‬
‫דינה אתינגר‬
‫בת שבע ומשה בובליל‬
‫ג'ני וחנינא ברנדס‬
‫ורדה ובועז דותן‬
‫מנהל כללי נעם סמל‬
‫מנהל אמנותי עמרי ניצן‬
‫נשיאת כבוד ראשונה‬
‫לאה רבין ז"ל (‪)2000-1993‬‬
‫יו"ר האגודה ליאורה עופר‬
‫מייסדת ויו"ר בשנים‬
‫‪ 2003-1993‬אתי כספי‬
‫מייסדת ויו"ר האגודה‬
‫הבינלאומית אמינה הריס‬
‫מנהלת האגודה יפה ענתבי‬
‫רכזת האגודה שלומית לשם‬
‫הועד המנהל‬
‫ליאורה עופר‬
‫אתי כספי‬
‫אמינה הריס‬
‫לינדה שטרייט‬
‫תמר רודיך‬
‫עמיתים‬
‫קובי אבן עזרא‬
‫יגאל אהובי‬
‫סימה ואבינועם אופיר‬
‫רות וגדעון אורבך‬
‫מיה אוריון‪-‬פלג‬
‫שרי ותנחום אורן‬
‫ניצה וגדעון אורצקי‬
‫רותי אחיעזר‬
‫שרה אילין‬
‫ברוריה ויהושע אימבר‬
‫פולט איתן‬
‫א‪ .‬אילן וג‪ .‬בן טל‬
‫שרה אלאלוף‬
‫גליה אלבין‬
‫עפרה ורפי אלול‬
‫איטה אלחנני‬
‫עידית אלקון‬
‫שוש ומאיר אלתר‬
‫אירן אמודאי ואלישע בן צור‬
‫קארין ואורי אנג'ל‬
‫טלי ואבי אנג'ל‬
‫חוה ופסח אנדרמן‬
‫רותי ואברהם אסף‬
‫דרורה וצבי אפרת‬
‫אורית ודוד אפרתי‬
‫יהודית אריאן‪-‬סלע‬
‫רנה וגדעון באום‬
‫ניצה וישראל באומן‬
‫נורית ועמירם בוקשפן‬
‫יעל ואיזי בורוביץ'‬
‫אגודת עמיתי התיאטרון הקאמרי בישראל‬
‫אורלי ונוחי דנקנר‬
‫הילה ואמנון הלפר‬
‫עדנה ויגאל וינשטיין‬
‫מרים ואהרון זיגלמן ‪ -‬ניו־יורק‬
‫אילנה וראובן זכר‬
‫יוסי לנדסמן‬
‫נורית וישה סיטון‬
‫שרה ומיכאל סלע‬
‫ליאורה עופר ואיילון רפאלי‬
‫איה עזריאלנט‬
‫דיים שירלי פורטר‬
‫חמי ולזר פרוכטר‬
‫דליה ואוריאל צבילינגר‬
‫שושנה ודוד רבינוביץ‬
‫תמר רודיך‬
‫יהודית וקובי ריכטר‬
‫לינדה ואלי שטרייט‬
‫סמדר שמחאי‬
‫צבי בורוביץ' ודניאלה לוריא (‪)2‬‬
‫הלנה ביילין ויעקב ישראלי‬
‫גינה ודני בירן‬
‫רותי ושמואל בר‪-‬אור‬
‫שלי ברגמן‬
‫שרה ברוכין‬
‫תמר ויהורם ברוש‬
‫קוני ודן ברניצקי‬
‫אורנה ודני ברנר‬
‫אילנה ברנר‬
‫מירי ואיתן ברק‬
‫אורנה וחנוך ברקת‬
‫עדנה וארנן גבריאלי‬
‫הלגה גוטסדינר וטדי קוק‬
‫מיר'לה ושמעון גולדברג‬
‫קרן ועזי גוט‬
‫עליזה גורן ודני רוטשילד‬
‫דניאלה וששי גז‬
‫דוד גיסין‬
‫אלישבע גיבלי‬
‫שרה ומיכה גייגר‬
‫חוה גל‪-‬און‬
‫לאה ויורם גלובוס‬
‫אורסולה ונסים גלעם‬
‫יפית גרינברג‬
‫יסמין גרנדמן ורן פדרמן‬
‫פנינה דגן‬
‫מרים דורון‬
‫נאוה ואמנון דיק‬
‫ורד ואברי דרנגנר‬
‫זהבה דנקנר‬
‫דליה הורביץ‬
‫אלי הלפן‬
‫אילנה ויאיר המבורגר‬
‫חנה וגדעון המבורגר‬
‫אורה ואביקם הראל‬
‫אמינה הריס‬
‫טלי ועמוס וולטש‬
‫דרורית ורטהיים‬
‫נילי ואלי זוהר‬
‫אורה ויוסף זרניצקי‬
‫פארה ועופר חודורוב‬
‫אמה ואבי טביסל‬
‫גדעון טהלר‪ -‬טל תעופה‬
‫נירה טולידאנו‬
‫עדנה טוקטלי‬
‫עירונה טייק‬
‫דבי וסנדר טל‬
‫ענת טמיר‬
‫נורית יגלום‬
‫חנה ואלי יונס‬
‫עליזה ואריאל יפו‬
‫הילה ודורון כהן‬
‫פנינית ופיני כהן‬
‫אתי ורם כספי‬
‫זהבה כץ‬
‫ציפה ואריק כרמון‬
‫שוש ואליעזר כרמל‬
‫אתי וחנוך כרמלי‬
‫מרים לאופר‬
‫ענת וסטיב לבנשטיין‬
‫חיה ורובי לדנר‬
‫תקוה וצבי לובצקי‬
‫הילה ואבי לוי‬
‫רחל ויצחק לוי‬
‫עדה ודוד ליבאי‬
‫ליאורה ואלי לנדאו‬
‫ברונו לנדסברג ‪" -‬סנו"‬
‫דיתי ואלכס לנדסברג‬
‫מאי ויובל לנדסברג‬
‫אפרת ומוטי מאיר‬
‫נילי ושי מאייר‬
‫רונית ומיקי מור‬
‫ענת ומוריאל מטלון‬
‫צביה מיתר‬
‫דורית וארז מלצר‬
‫מרגלית וחנן מלצר‬
‫נעמי ומאיר מנדלמן‬
‫דורית ומיכאל מנדלסון‬
‫נורית ויואב מנור‬
‫אלי מסר ונגה קינן‬
‫אורה ואברהם מעוז‬
‫דליה ואייבי נאמן‬
‫שרה ויצחק ניצן‬
‫ורדה וחיים סאמט‬
‫טובה וסמי סגול‬
‫מרשה ומיכאל סגל‬
‫פנינה וגדעון סיטרמן‬
‫תמי ואורי סלונים‬
‫רלי וג'ק סמית‬
‫בתיה ועידן עופר‬
‫גילה עירוני‬
‫איילת ותומר עמיר‬
‫מיכל ודוד פורר‬
‫לילי וראובן פייזר‬
‫זהבה פירון‬
‫שרה ואבנר פלטק‬
‫מייק פלידרבאום‬
‫ורדה וחיים פלמן‬
‫אברהם פרדקין‬
‫בלהה ואיל פרוילינגר‬
‫רוחמה פרוכטר‬
‫סוזי ודן פרופר‬
‫אסנת ויעקב פרי‬
‫שושנה ואריה פרידנבורג‬
‫נורית פרייס‬
‫גיטה וזיגמונד פרייזלר‬
‫אורנה וחיים פרלוק‬
‫ענת ושמואל פרנקל‬
‫שלומית פרנקל‬
‫דליה ויוסי פרשקר‬
‫קרן וגיל פרשקר‬
‫זיוה ואבי פתיר‬
‫שולה ואריק צדר‬
‫תמר צ'ורלי‬
‫ציפי ואפרים קונדה‬
‫יעל ודורי קלגסבלד‬
‫מיקי וד"ר אילן קליין‬
‫ד"ר צ'ינסייה וד"ר דב קליין‬
‫אתי ומיקי קני‬
‫לילך וחיים קפלן‬
‫יהודית ורוני קצין‬
‫אסי קריב‬
‫נילי ושמואל קריב‬
‫הילה ורן רהב‬
‫נלי ויאיר רוטלוי‬
‫אתי וגבי רוטר‬
‫חנה רומן‬
‫נחמה ועופר רונן‬
‫אורית ויאיר רזילי‬
‫אירית ושלומי רייזמן‬
‫מיכל ויובל רכבי (‪)2‬‬
‫פנינה רמון‬
‫שרית ומאיר רסין‬
‫אורית וחיים רסנר‬
‫עירית רפפורט‬
‫חסיה שביט‬
‫ליזיקה ועמי שגיא (‪)2‬‬
‫עמי שגיב‬
‫כנה וזלמן שובל‬
‫תמר שוחט‬
‫אילנה וגדעון שטיאט‬
‫דניאלה ודניאל שטינמץ‬
‫ישראלה שטיר אינשטיין‬
‫בת שבע שטראוכלר‬
‫שלי ואייל שירן‬
‫הדסה ומאיר שני‬
‫יעל שניידמן ואבי ירון‬
‫רבקה וזאב שניידמן‬
‫רנה שעשוע חסון ואליהו שעשוע‬
‫נעמה ויגאל שפר‬
‫חיה שקד‬
‫שושנה וישעיהו שקד‬
‫פנינה והרצל שקלים‬
‫שושנה שרייבר‬
‫יוכי ואיציק שרם‬
‫עירית ומשה תאומים‬
‫דב תדמור‬
‫חנה וישראל תמרי‬
‫אופטיקנה‬
‫אפ‪.‬אם‪.‬אר‪ .‬מחשבים ותוכנה‬
‫בנק הפועלים בע"מ‬
‫י‪ .‬גורנציקי ושות'‬
‫ניצן ענבר מהנדסים‬
‫פוטוליין בע"מ‬
‫קרן כהנוף‬
‫קרן ריץ' לחינוך‪ ,‬תרבות ורווחה‬
‫קרן ‪ BMW‬ע"ש מילה ברנר‬
‫ר‪.‬מ‪ .‬רנסנס מנג'מנט ‪ 1993‬בע"מ‬
‫המשכן לאמנויות הבמה‬
‫מועצת המנהלים‬
‫יו"ר הדירקטוריון‬
‫שלום אלקיים‬
‫מ"מ יו"ר הדירקטוריון‬
‫שלי חשן‬
‫חברי הדירקטוריון‬
‫מיקי ירושלמי‬
‫חביבה אבי‪-‬גיא‬
‫שמואל גפן‬
‫דפנה הראל‬
‫אלי לוי‬
‫משה קורניק‬
‫חנה תמיר‬
‫מיכל וייסברוט‬
‫מנכ"ל‬
‫עו"ד יוחנן דן‬
‫סמנכ"ל‬
‫יואב קרן‬
‫מנהלת לשכה‬
‫הודיה עזר‬
‫מנהל כספים‬
‫רו"ח אורי קופרברג‬
‫יועץ משפטי‬
‫עו"ד איתן הברמן‬
‫מבקר פנים‬
‫רו"ח משה בקשי‬
‫מנהלת חשבונות‬
‫זהורית אברהם‬
‫מנהל תפעול ואחזקה‬
‫דוד אשכנזי‬
‫‪INTERNATIONAL SOCIETY OF THE CAMERI THEATRE OF TEL-AVIV ■ Founder and Chair: Amina Harris. Aya Azrielant, Lilly & Danny Bensusan, Susan & Mark Bekerman, Wendy and Henry‬‬
‫‪Brecher, Etty Caspi, Sir Trevor and Lady Susan Chinn, Denise Cohen, Sir Ronald and Lady Sharon Cohen, Smadar and David Cohen, Steve Cohn, Shimona Cowan, Dafna & Gerrald Cramer, Shirley Doltis, Caryl‬‬
‫‪Englander, Dinah Evan, FIA- Friends of Israel Art, Wendy Fisher, Diana Franklin, Ian Foux, Michele Foux, Arnold Fulton, Michael and Susan Gelman, Ella Gera, Meira Geyra, John Gommes, Nicholas Gould,‬‬
‫‪Marcia and Michael Green, Mr. and Mrs. Clifford Gundle, Freda and Albert Harris, Lilian and Michael Harris, Natasha and Ronald Harwood CBE, Elad Hefets and Svetlana Shmuilevich, Judith Joseph, Dr. Cyrus‬‬
‫‪Katzen, Ariella Kisch Delany Daniel Miguel Klabin, Maria Izabel Klabin, The Kennedy Leigh Trust, Jacqueline and Marc Leland Foundation, Sir Sydney and Lady Lipworth, Carol & Joey Low, Sir David and lady‬‬
‫‪Catherine Manning, Myra and Alec Marmot, Emilia Mousseri, Louise and Norman Naftalin, Naomi Perlman, Brian Pilkington, Joshua and Roni Podell, Dame Shirley Porter, The Porter Foundation, Nira and Harold‬‬
‫‪Preiskel, Henery and Anne Reich Foundation INC, Jennifer Rosenberg OBE, Theodor Herzl Reitman, Irving M Rosenbaum, Tamar Rudich, Ruth and Brian Sandelson, Edward M. Satell, Rachel Selzer, Ramona‬‬
‫‪Seroussi, Basil Sherman, Barbara Sieratzki, Harold Sieratzki, Angela and Michael Sorkin, Nathan Steinberg, Janet Suzman, Vivienne and Eli Tabori, Miriam & Aaron Ziegelman, Feigie and Rubi Zimmerman‬‬
03-6060900/960 :‫ קופות‬/ 03-6060950 :‫ פקס‬/ 03-6061900 :‫טל‬
w w w. c a m e r i . c o. i l / [email protected] o. i l :‫דואר אלקטרוני‬
‫ נעם סמל‬:‫מנהל כללי‬
‫ עמרי ניצן‬:‫מנהל אמנותי‬
‫מחזאות ישראלית‬
‫משחקים בחצר האחורית‬
‫מאת שלמה משיח‬
‫אשכבה‬
‫הילכו שניים יחדיו‬
‫הבדלה‬
‫סטמפניו‬
‫ ***** בשיתוף אנסמבל תיאטרון הרצליה‬/‫ **** בשיתוף תיאטרון באר־שבע‬/ ‫ קריית שמונה‬,‫ *** בשיתוף תיאטרון מראה‬/ ‫ ** בשיתוף תיאטרון בית ליסין‬/ ‫* בשיתוף תיאטרון חיפה‬
‫מאת חנוך לוין‬
‫ יהושע‬.‫ב‬.‫***** מאת א‬
‫מאת שמואל הספרי‬
‫מאת עדנה מזי"א ע"פ שלום עליכם‬
‫משפחה חמה‬
‫אורזי מזוודות‬
‫מאת ענת גוב‬
‫מאת חנוך לוין‬
‫שמו הולך לפניו‬
‫סוף טוב‬
* ‫מאת אפרים קישון‬
‫מאת ענת גוב‬
‫ אלוהים‬,‫אוי‬
‫בעל למופת‬
‫מאת ענת גוב‬
]‫מאת יהושע סובול [בהשראת "בעל אידאלי" מאת אוסקר וויילד‬
‫הרטיטי את לבי‬
‫שיץ‬
‫מאת חנוך לוין‬
‫מאת חנוך לוין‬
‫הכתובה‬
‫האריסטוקרטים‬
‫מאת אפרים קישון‬
‫מאת עדנה מזי"א‬
]‫חוטאים [אנסמבל עיתים‬
‫מכולת‬
‫מאת יהושע סובול‬
Translated and Directed by Shimon Levy
Dramaturge Yael Zarhy- Levo
Set and Props Daniel Zarhi, Jantien Roozenburg, Lee Levy
Costumes Tamar Primak
Lighting Shmuel Atmazgi
Assistant to the director Nir Shaulof
Cast:
Keren Mor
Menashe Noy
‫** מאת הלל מיטלפונקט‬
‫עוץ לי גוץ לי‬
‫גטו‬
‫מחזמר מאת אברהם שלונסקי ודובי זלצר‬
‫מאת יהושע סובול‬
‫מחזאות בינלאומית וקלאסיקה‬
‫ווייצק‬
‫המאהב‬
‫מאת גאורג ביכנר‬
‫מאת הרולד פינטר‬
‫משרתם של שני אדונים‬
‫בית ספר לנשים‬
‫מאת קרלו גולדוני‬
Production manager Nilly Beeri
Stage manager Ronen Shalev
Lighting operator Ohad Levitan
Sountrack Shimon Levy
Sound Natalie Deassau
Wardrobe/Props Rakefet Yechiel
‫מאת מולייר‬
‫מעגל הגיר הקווקזי‬
‫קומדיה של טעויות‬
‫מאת ברטולט ברכט‬
‫מאת ויליאם שקספיר‬
‫ימי שלישי עם מורי‬
‫קברט‬
First performance: 6.6.2012
Length: approx. 1 hour
‫מאת גו' מסטראוף‬
* ‫מאת ג'פרי הטצ'ר ומיטש אלבום‬
‫כנר על הגג‬
‫***** אסיר בלב העיר‬
‫מחזמר עפ"י שלום עליכם‬
‫מאת ניל סיימון‬
]‫הטייפ האחרון של קראפ [אנסמבל עיתים‬
‫כולם היו בני‬
‫מאת סמואל בקט‬
‫* מאת ארתור מילר‬
‫המלט‬
‫פולארד‬
‫מאת ויליאם שקספיר‬
‫מאת ויקטור גורדון‬
‫בקרוב‬
‫מאת ויליאם שקספיר‬
By Harold Pinter
‫עד לא ידע‬
‫מאת עדנה מזי"א‬
‫ריצ'ארד השלישי‬
T H E LO V E R
‫ריצ'ארד השני‬
‫מאת ויליאם שקספיר‬
THE LOVER © FPinter LTD
T
he Lover
is a 1963 one-act
play by Harold
Pinter. Sara and
Richard have
been married for ten years, and
Max, for some time, has been
Sara's lover. But the lover who
comes to call in the afternoons
is revealed to be the husband
adopting a role. He plays the
lover for her: she plays the
whore for him. The play contrasts
bourgeois domesticity with
sexual yearning. As the play goes
on the man (first as the lover and
then as the husband) expresses
his wish to stop the pretend
adultery, to the dismay of the
woman. Finally, the husband
switches back to the role of the
lover. As with the drama of Anton
Chekhov, some of Pinter's plays
support "serious" and "comic"
interpretations; The Lover has
been staged successfully both as
an ironic comedy on the one hand
and as a nervy drama on the
other. As is often the case with
Pinter, the play contains both.
34