עלון רמות מנשה

‫גליון מספר ‪1094‬‬
‫פברואר ‪2015‬‬
‫פורים תשע"ה‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫עלון סוף פברואר‪ ,‬שיוצא הפעם לקראת חג הפורים‪ ,‬מרובה פנים וסימנים‪ ,‬בין חג לחול‪ ,‬בין‬
‫עבר‪ ,‬הווה ועתיד‪ .‬כבכל עלון‪ ,‬סיפורים אישיים‪ ,‬סיפורים משפחתיים ומקצועיים‪ ,‬זכרונות‪,‬‬
‫לבטים ומכאובים נשזרים בעדכונים וחדשות מחצר המשק‪ ,‬התרבות והחינוך‪ .‬ומנגד‪ ,‬לכבוד‬
‫פורים‪ ,‬חלקו השני של העלון עומד בסימן הומוריסטי‪ ,‬מעט אקטואלי וכמובן‪ ,‬נוסטלגי‪ .‬כל אלו‬
‫יחד‪ ,‬סימני הצחוק והעצב‪ ,‬ההומור ורצינות המחשבה‪ ,‬כרוכים יחד במסיכה עתירת צבעים‬
‫וזכרונות‪ ,‬עם שלל תמונות מנשפי הפורים ברמות מנשה‪.‬‬
‫אנו מאחלות לכולנו חג פורים שמח‪ ,‬בחירות מוצלחות‪ ,‬וקריאה מהנה ומעשירה‪ .‬יונה‪ ,‬אפרת‬
‫ולילך‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫צילומים באדיבות ארכיון רמות מנשה‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫גיורא רץ‬
‫חודש פברואר‪ ,‬חודש מיוחד במיוחד‪ .‬זהו החודש הקצר בשנה‪ ,‬החודש הקר בשנה‪ ,‬והשנה‬
‫כולל בתוכו את ט"ו בשבט וכניסת חודש אדר שעם כניסתו מרבין בשמחה‪.‬‬
‫החורף הזה מסתמן כחורף טוב מאד‪ ,‬גשום‪ ,‬טמפרטורות נמוכות‪ ,‬חגיגה לטבע‪ ,‬לחקלאות‬
‫ולנו האנשים היודעים להפיק את הטוב מכך‪ .‬הילדים הנהנים מהליכה בגשם עם או בלי‬
‫מטריות‪ ,‬משיטוט בשלוליות במגפיים החדשים כשהמים תמיד חודרים בהם‪ ,‬ולהינות מהבית‬
‫החם והנעים לאחר מכן‪.‬‬
‫חגיגת ט"ו בשבט ברמות מנשה הפכה למסורת יפה במיוחד‪ .‬טיול באזור היפה בארץ‪,‬‬
‫כשהשנה חוגג הטבע שלנו במלוא הדרו‪ ,‬ועדיין לא בשיאו‪ ,‬בהדרכתה הנהדרת לראשונה של‬
‫לילך קליין דולב שהצליחה לשלב הליכה קצרה וארוכה‪ ,‬סיפורים מרתקים והרבה עניין לילדים‬
‫וגם לנו המבוגרים‪ .‬ולסיומו חגיגת "בריאות" של פיתות ושוקולד על האש ב"חורשת הפיתות"‬
‫בניצוחם המוצלח והמאורגן למופת של הקדושים והאייזנרים שבלעדיהם ט"ו בשבט אינו‬
‫מסתיים‪ .‬לי באופן אישי חסרה נטיעת עצים כחלק ממסורת החג‪ .‬בשנה הבאה‪...‬‬
‫בימים אלו הסתיימה עבודת החלפת גגות אזבסט רבים‪ .‬אלו הגגות שנפגעו מנפילת קולטי‬
‫שמש בסערה האחרונה ונדרשה החלפתם‪ .‬מימון העבודה והחומר שולמו ע"י הביטוח‪ ,‬בזכות‬
‫עבודתו הברוכה של רמי סגל‪ ,‬אחראי הביטוח בקיבוץ‪ .‬נושא גגות האזבסט אינו יורד מסדר‬
‫היום שלנו‪ .‬אנו בהחלט מודעים לצורך בהוצאת כל האזבסט הנמצא בקיבוץ‪ .‬לפני שנה ביצענו‬
‫סקר של כל גגות האזבסט בקיבוץ‪ .‬תוצאות הסקר הן‪ :‬סה"כ ‪ 10,000‬מ"ר גג אזבסט בכל‬
‫הקיבוץ (מגורים בלבד)‪ .‬אובחנו גגות בארבע דרגות חּומרה‪ 1,500 :‬מ"ר (‪ )15%‬דרגת‬
‫חּומרה גבוהה – נדרשת החלפה‪ 2,200 .‬מ"ר (‪ )22%‬נדרש טיפול בגג‪ 3,200 .‬מ"ר (‪)33%‬‬
‫מצב סביר‪ 3,000 .‬מ"ר (‪ )30%‬אין צורך לטפל‪ .‬בכוונתנו להחליף את כל הגגות‪ ,‬בעלות‬
‫כוללת של כ – ‪ 2‬מליון ש"ח‪ .‬ולכן‪ ,‬כל גג המוחלף במימון גורם חיצוני כמו הביטוח‪ ,‬מפחית‬
‫מהעלות הכוללת ומקרב את ההחלטה לביצוע‪.‬‬
‫במהלך דיוני התקציב בהנהלה עלה הנושא של עלות מערכת הבריאות בקיבוץ ועומק‬
‫ההפרטה בסעיף זה‪ .‬המרפאה על כל עלויותיה מהווה מרכיב כבד במערכת הבריאות‪ .‬בשנים‬
‫האחרונות ביצענו מספר מהלכים להתייעלות והורדת עלויות‪ .‬מספר הרשומים במרפאה שלנו‬
‫מקצה לנו רק ‪ 3/4‬משרה מטעם קופ"ח‪ .‬כל הוצאה מעבר לכך היא עלינו‪ .‬נדרשנו ע"י וועד‬
‫‪2‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫ההנהלה להביא דוח מפורט לדיון מעמיק יותר ולהביא הצעות התייעלות‪ .‬לא התקבלה כל‬
‫החלטה על סגירת המרפאה ברמות מנשה‪ .‬כל שמועה אחרת אינה אחראית וגורמת רק נזק‪.‬‬
‫פרויקט הבניה של ‪ 26‬המגרשים שאינם בנויים בשטח ההרחבה מתקדם‪ .‬האדריכל מסיים‬
‫את תכנון הדגמים‪ ,‬והם יובאו לאישור הצוות‪ .‬נכון להיום רשימת בני הקיבוץ לפרויקט זה‬
‫כוללת ‪ 44‬רשומים‪ .‬הנושא מורכב מאד גם מבחינת אישור המינהל לאכלוס הבתים‪ .‬יש לכך‬
‫קשר הדוק עם בחירת מסלול השיוך העומד עכשיו על הפרק‪ .‬אנו מקיימים דיונים מעמיקים‬
‫בנושא ואמורים לקבל החלטה‪ .‬אנו מתקדמים במקביל וברצף‪.‬‬
‫העיתונות הקיבוצית מרבה לעסוק בכל הקשור במסלולי השיוך הקיימים נכון להיום בשטח‬
‫וליחס המורכב של ר‪.‬מ‪.‬י (רשות מקרקעי ישראל) כלפי התנועה הקיבוצית‪ .‬הנושא בהחלט‬
‫קריטי גם עבורנו ולכל החלטה בו משמעויות כספיות וחברתיות‪ ,‬ויותר מכך השפעה חזקה‬
‫בכל הקשור בקליטת בנים‪.‬‬
‫אני שמח לבשר כי עברנו שלב נוסף וחשוב בהתקדמות בפרויקט שכונת הבנים (שפוץ‬
‫הבתים הישנים לבנים שלנו)‪ ,‬כאשר קיבלנו את חתימת המנהל על התר הבניה‪ .‬התכניות‬
‫חוזרות לוועדה המקומית יזרעאלים לשם אישור‪ .‬לאחר מכן נביא לאסיפה את עלות הפרויקט‬
‫כולו לאישור לפני תחילת ביצוע‪.‬‬
‫בהמשך לקליטת ששה בני זוג של חברי קיבוץ שנעשה לאחרונה‪ ,‬בקרוב נביא ארבעה‬
‫נקלטים נוספים שבימים אלו מסיימים את תהליך הקליטה עליו החלטנו‪ .‬זהו בהחלט מהלך‬
‫משמח משני טעמים‪ :‬קליטת חברים החיים אתנו כבר מספר שנים‪ ,‬וכי זהו נכון לעכשיו מסלול‬
‫הקליטה היחידי הקיים לאור מגבלות מספר המגרשים בקיבוץ‪.‬‬
‫למי שעוקב אחר פעילות הגלריה שלנו ודאי מודע לכך כי הגלריה מארחת אמנים והיא מלאה‬
‫לאורך כל השנה‪ .‬זהו בהחלט הישג לגלריה צעירה שעושה צעדיה הראשונים על מפת‬
‫הגלריות הקיבוציות‪ .‬ברכות לשלוש הבנות‪ ,‬מירי‪ ,‬יונית ומיכלי‪ .‬בימים אלו אנו עושים מאמצים‬
‫לגיוס כספים מגורמי חוץ במסגרת קידום שימור אתרי מורשת נוספים בקיבוץ‪.‬‬
‫בימים הקרובים נחוג את פורים‪ .‬פורים ברמות מנשה מהווה תמיד אירוע משמח לילדים ולנו‬
‫המבוגרים‪ .‬יום בו שוכחים את טרדות היומיום‪ ,‬עוטים על עצמנו תחפושת‪ ,‬שהיא אולי חלק‬
‫ממאווים נסתרים החבויים בנו לאורך כל השנה‪ ,‬מרשים לעצמנו דברים שאיננו מרשים‬
‫לעצמנו בשוטף‪ .‬העיקר לשמוח‪.‬‬
‫ואם לשמוח‪ ,‬אז לשמוח‪ .‬נצא לטייל‪ ,‬נהנה עוד ועוד מהחלפת צבעי הפרחים במהלך החורף‪,‬‬
‫כלניות ורקפות שסיימו פריחתן‪ ,‬בקרוב פריחת משפחת המצליבים בצהוב הבוהק שלה‪,‬‬
‫העיריוני הוורוד ובסוף יצוצו הסוככים הלבנים‪ .‬נחווה את המים הזורמים בשצף בנחלים‬
‫סביבנו ונספוג עוד מנות קור לקראת הקיץ‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫שמעה וכתבה ‪ -‬יונה גור‬
‫בבואי לכתוב את סיפור ילדותו של אליעזר‪ ,‬אני‬
‫מבחינה בקווי הדמיון הברורים בסיפוריהם של‬
‫חלק מחברי "עשת"‪ .‬הם ילידי "התקופה ההיא"‪,‬‬
‫סיפורי ילדותם נוגעים ללב‪ .‬הם נולדו בזמן‬
‫מלחמת העולם‪ ,‬באירופה‪ ,‬להורים צעירים צמאי‬
‫אהבה בעולם אחוז כאוס‪.‬‬
‫אליעזר נולד ב‪ 1943-‬בפאריז‪ ,‬תחת הכיבוש‬
‫הנאצי‪ .‬הוריו לא היו נשואים‪ .‬אמו צ'כית‬
‫ממשפחה חרדית‪ ,‬עם ‪ 13‬אחים ואחיות‪ .‬אביו‬
‫מפולין‪ ,‬מעיירה נידחת ליד קראקוב‪.‬‬
‫כאשר הסבא מצד אמו‪ ,‬שהיה בעל אמצעים‪,‬‬
‫הבין את שעומד לקרות באירופה‪ ,‬הוא שלח‬
‫שלושה מבניו לארץ ישראל‪ ,‬ואת אמא של‬
‫אליעזר ואחותה הצעירה שלח למכרים בקהילה היהודית באנטוורפן‪ .‬אלה שנשלחו הם‬
‫היחידים ששרדו את המלחמה‪ .‬כל שאר המשפחה נספתה בשואה‪.‬‬
‫עם התקדמות המלחמה‪ ,‬אמו נסה מערבה‪ .‬כך הגיעה לפאריז ושם‪ ,‬במחתרת הצרפתית‪,‬‬
‫הכירה את אביו של אליעזר‪ .‬כבר בפולין היה האב בתנועה הקומוניסטית‪ .‬כשפרצה מלחמת‬
‫האזרחים בספרד הוא הצטרף לבריגאדה הבינלאומית למלחמה בפרנקו‪ .‬לחם שם שנה‪,‬‬
‫נפצע ועבר לפאריז‪.‬‬
‫אשה צעירה מבית חרדי‪,‬במחתרת‪ ,‬תחת הכיבוש הנאצי‪ ,‬לא נשואה‪ ,‬מסתובבת בהריון‪ ,‬ואחר‬
‫כך עם תינוק‪ ...‬אפשר להבין את הרצון שלה למסור אותו למישהי שתוכל לגדלו ביתר בטחון‪,‬‬
‫ובכך לאפשר גם לעצמה מנוסה מהנאצים‪.‬‬
‫אליעזר‪ ,‬אז ליונל‪ ,‬נמסר לאומנת נוצריה‪-‬הדוקה‪ ,‬בעיירת פרובינציה קתולית‪ .‬אשה מבוגרת‪,‬‬
‫ערירית‪ .‬הוא היה אז אולי בן שנה‪ ,‬או שנתיים‪ .‬האישה גידלה אותו כבן‪ ,‬בהרבה חום ואהבה‪.‬‬
‫ילד נוצרי‪ ,‬שמדי יום ראשון הולך למיסה בכנסייה‪ .‬כך עד גיל שבע‪ .‬באותן שנים אמו לא‬
‫גילתה בו עניין‪ ,‬למרות שחיה כבר באזור צרפת החופשית‪ ,‬בקבוצה שעבדה בכרמים‪.‬‬
‫מבין הדודים שנשלחו לישראל‪ ,‬השניים הצעירים התגייסו לבריגאדה הבריטית‪ .‬רצה הגורל‬
‫ואחד האחים היה בין כוחות הברית שפלשו לצרפת וכבשוה מהנאצים‪ .‬הוא הגיע לפאריז‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫חיפש ומצא את אחותו‪ .‬בקשריו הוא אירגן לה סרטיפיקט לעלות לישראל‪ .‬היא נשלחה לחוות‬
‫הכשרה‪ ,‬ולאחר תלאות ההפלגה ומעצר של שנה בקפריסין‪ ,‬היא הגיעה לישראל ב ‪.1949‬‬
‫בכל הזמן הזה היא לא חיפשה את בנה‪.‬‬
‫בארץ קיבלו את פניה שניים מאחיה‪ ,‬וגם אחות ששרדה את אושוויץ‪ .‬בני המשפחה העלו את‬
‫עניין הילד‪ ,‬שהושאר באירופה‪ ,‬והפעילו לחץ כבד למצוא אותו ולהביאו לארץ‪ .‬האחות עבדה‬
‫אז בעליית הנוער ובעזרת קשריה הגיעו אל האבא ודרשו שייצור קשר עם הבן‪ ,‬על מנת‬
‫לשחררו מן האומנת‪.‬‬
‫האישה‪ ,‬נפשה נקשרה בנפשו‪ ,‬לא רצתה למסור אותו בשום אופן‪ .‬מיותר לציין שגם ליונל‬
‫הצעיר לא רצה בשום אופן להיפרד מהאשה‪ ,‬שגידלה אותו במסירות ואהבה של אם‪ .‬על מנת‬
‫להוציאו משם היה צורך בהתערבות מאוד מסיבית של מוסדות הקהילה היהודית בצרפת‪.‬‬
‫כך נתלש אליעזר מהאשה שגידלה אותו‪ ,‬ומכל עולמו ואמונותיו‪ .‬הוא נלקח לפאריז‪ ,‬משם‬
‫למחנה מעבר במרסיי‪ ,‬עד להפלגה לישראל‪ .‬הוא צורף לחבורה של ילדים שלא הכיר‪,‬‬
‫שדיברו בשפות שונות‪ .‬לאחר נדודים בים‪ ,‬הגיעו לנמל חיפה ושם חיכתה לו אשה צעירה‪,‬‬
‫זרה‪ ,‬שטענה שהיא אימו‪ .‬שפה זרה‪ .‬מקום זר‪ .‬אימו היתה אז כבר נשואה לבחור שהכירה‬
‫בקפריסין‪ .‬אך הגרועה מכל‪ -‬מלחמת האמונות אליה נקלע‪ .‬ילד בן שבע שקיבל חינוך קתולי‬
‫הדוק מגיע לישראל היהודית‪ .‬בני משפחתו כאן כולם דתיים‪ .‬בבית הספר לומדים תנ"ך‬
‫ומזכירים את אלוהי ישראל‪ .‬מי אלוהיו? בני הדודים כינוהו באכזריות "ערל"‪ ,‬ובגיל שבע וחצי‬
‫הוא עבר ניתוח ברית מילה‪ .‬טראומה נוספת למסכת טראומות ההגירה שנכפתה עליו‪.‬‬
‫טראומה שהתנקזה אל העולם האמוני‪ .‬בנפשו הצעירה התחוללו מלחמות שליטה של‬
‫האלוהויות השונות – והוא בתווך‪.‬‬
‫בבית אימו לא חווה חום‪ .‬אלה היו שנות האופל של ילדותו‪ .‬חמש שנים איומות‪ .‬דודתו‪,‬‬
‫שעבדה בעליית הנוער‪ ,‬היתה עדה לסבלו והציעה שיעבור להתחנך בקיבוץ‪ .‬כך הגיע בגיל‬
‫‪ 12‬לרמות מנשה‪.‬‬
‫כאן מצא אליעזר את ביתו‪ .‬כשילדי "להבה" הגיעו לרמות מנשה‪ ,‬שהיה אז קיבוץ בן ‪ 8‬בלבד‪,‬‬
‫עדיין לא היו ילדים בגילם‪ .‬הם היו לילדים הבכורים והאהובים של הקיבוץ‪ .‬הם עבדו ולמדו‪,‬‬
‫קיבלו משפחות מאמצות‪ .‬בתחילה אומץ אליעזר אצל משפחת סלומון‪ ,‬אחר כך אצל חנה‬
‫ויגאל ברקת‪.‬‬
‫כשנה לאחר הגיעם לרמות מנשה פרצה מלחמת קדש‪ .‬חברים רבים גויסו ונערי "להבה"‬
‫תפסו את מקומם בעבודות השונות במשק‪ .‬אליעזר עבד אז בבקר‪ ,‬שהחזיק אז כ‪ 400-‬ראש‪.‬‬
‫יום יום הוא יצא עם העדר למירעה‪ ,‬רכוב על סוס‪ ,‬בהנהגתם של לוצ'ו קירברג ורן אייזנר‪.‬‬
‫יותר מאוחר הוא עבד בפלחה והיה הנער הראשון‪ ,‬בן ‪ ,14‬שנהג על טרקטור‪ .‬בתחושת גאווה‬
‫‪5‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫וזקיפות קומה הוא היה שותף להכשרת האדמה הסלעית של אזורינו כך שתהיה ראויה‬
‫לגידולים חקלאיים‪.‬‬
‫לאחר תקופה של כשנתיים וחצי של אושר בקיבוץ‪ ,‬שוב ניחתה עליו מכה‪ :‬אימו ובעלה‬
‫החליטו לרדת מן הארץ ולקחת אותו איתם‪ .‬אליעזר סירב סירוב מוחלט ושוב נדרשה‬
‫התערבות חיצונית עבורו‪ .‬הפעם העזרה היתה מתואמת עם רצונותיו‪ :‬מפקח בעלית הנוער‬
‫חתם אפוטרופוסות עליו ובכך‪ ,‬לטענת אליעזר‪ ,‬הציל את חייו‪.‬‬
‫באיחוד בין "להבה" וחברת הנוער משער העמקים ל"עשת" הכיר את מיכל‪ ,‬זו שעד היום‬
‫אשתו‪ ,‬אם שלושת ילדיו וסבתא לשבעת נכדיו‪ .‬יחד היו שותפים בהקמת קן השומר הצעיר‬
‫בזיכרון יעקב‪ ,‬שם נקשרו זה לזו‪.‬‬
‫אליעזר מציין גם את יחסיו המיוחדים עם בלו‪ .‬קשר שהתחיל בתקופה קצרה שעבד איתו‬
‫במכוורת‪ .‬אחר כך הם נטעו הרבה עצים באיזורנו‪ .‬בזכותו‪ ,‬אליעזר מרגיש‪ ,‬ששורשיו נטועים‬
‫כאן‪ ,‬ולא רק מטפורית‪.‬‬
‫אחרי שנולד רביב‪ ,‬בנם בכורם של מיכל ואליעזר‪ ,‬צץ הצורך לחפש את האבא‪ ,‬ליידע אותו‬
‫שהפך לסבא‪ .‬האב נימצא‪ ,‬והוא ‪,‬אשתו ושני ילדיהם באו לביקור ברמות מנשה והיה נהדר‪.‬‬
‫למרבה הצער האב נפטר באותה שנה‪.‬‬
‫אליעזר נטוע עמוק בחיי רמות מנשה‪ .‬שנים רבות עבד בפלחה‪ .‬הדריך חברות נוער‪ .‬אחר כך‬
‫למד חינוך והוראה ועסק בכך‪ .‬לימים למד עבודה סוציאלית והתמחה בטיפול פרטני‪ ,‬זוגי‬
‫ומשפחתי ועוסק בכך עד היום‪ .‬הוא פעיל בתחומי ההנהגה הקיבוצית‪ .‬בזמנו החופשי מצייר‪.‬‬
‫מתלישות מוחלטת בעולם אליו נולד‪ ,‬מהורים שלא ממש היו פנויים אליו‪ ,‬ממלחמת עולם‬
‫ארורה‪ ,‬הוא צמח והתפתח‪ ,‬הוליד והנהיג‪ ,‬טיפל והעניק‪ .‬הוא מינף את הכאוס של חייו‬
‫לעשייה של עוצמה‪ .‬ועל כך גאוותו‪ .‬והוא ראוי לה‪.‬‬
‫צילום‪ :‬פנצ'ו‬
‫‪6‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫על חברת מד‪-‬דב דיזיין המקומית‪ ,‬בבעלותם של‬
‫דינה ואורן ספרי‬
‫בסרטון התדמית שלה מתוארת מד‪-‬דב דיזיין כחברה‪,‬‬
‫שצמחה בתוך הנוף עוצר הנשימה של רמות מנשה‪.‬‬
‫ומד‪-‬דב דיזיין‪ ,‬שהוקמה על ידי דינה ואורן ספרי‪ ,‬היא‬
‫אכן חברה מקומית‪ ,‬השואבת את כוחה וייחודה מהנוף ומהשלווה של רמות מנשה‪.‬‬
‫החברה בת חמש השנים‪ ,‬יושבת בחממה הירוקה במבני הלול הישנים‪ .‬החברה מתמחה‬
‫בפיתוח תוכנות לעיבוד‪ ,‬הצגה וקבלת מידע ממערכות רפואיות‪ .‬רב הלקוחות שלהם הם‬
‫חברות הזנק (סטארט‪-‬אפ)‪ ,‬שמפתחות את המכשור‪ ,‬ופונות למד‪-‬דב דיזיין‪ ,‬על מנת שתפתח‬
‫עבורם את התוכנה‪ .‬לקוחות לדוגמה הם בריינזוויי‪ ,‬שמפתחים מוצר לטיפול בדכאון‪,‬‬
‫אלצהיימר ופרקינסון באמצעות חשמל‪ ,‬וטרנדליינז‪ ,‬שמייצרים מוצר להדמיה של כליות ודרכי‬
‫שתן‪ .‬במהלך ‪ 5‬השנים מאז הקמת החברה הם עבדו עם למעלה מ‪ 50-‬לקוחות בפרוייקטים‬
‫שאורכם נע בין ‪ 3‬חודשים לשנתיים‪.‬‬
‫בנוסף לפיתוח התוכנה‪ ,‬מד‪-‬דב דיזיין מספקת ללקוחותיה פתרון מלא ושלם על ידי תמיכה‬
‫ייחודית בתחום הרגולטורי‪ .‬לפי דינה‪ ,‬מערכות רפואיות צריכות לעמוד בתקנים מאוד‬
‫מחמירים‪ .‬כיום אי אפשר לייצר ולשווק מוצר רפואי בלי שיש לו אישור ‪ FDA‬או ‪ .CE‬בחברה‬
‫מפתחים תוכנה ובד בבד דואגים לכך שתעמוד בתקנים‪ ,‬ובתהליכי הרגולציה‪.‬‬
‫ממה הכל התחיל?‬
‫דינה בהשכלתה היא מהנדסת תוכנה‪ ,‬תואר ראשון ושני מאוניברסיטת חיפה ובעלת תואר‬
‫במנהל עסקים מהטכניון‪ .‬היא עבדה בחברות רפואיות כמו פיליפס ומזור ובהמשך בחברת‬
‫הזנק ביקנעם‪ .‬בעבודתה זיהתה דינה פוטנציאל ייחודי באפשרות לשלב הבנה במערכות‬
‫רפואיות ובתהליכי הרגולציה שלהם‪ ,‬יחד עם יכולת הנדסית בפיתוח מערכות‪ .‬עם הפוטנציאל‬
‫הזה היא החליטה לצאת לעצמאות‪ .‬במשך שנה שלמה דינה עבדה על שיווק שירותי החברה‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬כעבור שנה‪ ,‬הגיע הלקוח הראשון‪ .‬משם הכל הסטוריה‪.‬‬
‫אורן נכנס לתמונה כבר מהיום הראשון‪ ,‬גם אם לא באופן רשמי‪ .‬אורן בעל תואר ראשון ושני‬
‫במדעי המחשב ותואר במנהל עסקים מהטכניון‪ .‬הוא עבד בחברות כמו מיקרוסופט‪ ,‬אפלייד‬
‫ספקטרל אימג'ינג‪ ,‬ועוד‪ .‬בשנים האחרונות להיותו שכיר‪ ,‬אורן עבד בלילות ובסופי שבוע על‬
‫פרוייקטי הפיתוח של החברה‪ .‬בשלב מסויים‪ ,‬כשהרגישו שהעומס מוגזם וצריך שיהיה גם‬
‫אבא לילדים‪ ,‬אורן החליט להצטרף באופן רשמי לחברה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫חלוקת התפקידים בין דינה לאורן בחברה ברורה מאוד‪ .‬דינה היא המנכ"ל של החברה ואורן‬
‫סמנכ"ל טכנולוגיות‪ .‬בחברה עובדים ‪ 11‬איש‪ .‬מחציתם אנשי פיתוח ומחציתם מהנדסי‬
‫בדיקות‪ .‬בין עובדי החברה היה גם שקד קאפמן שעבד בחברה במשך חצי שנה בתור בודק‬
‫תוכנה‪ .‬למרות שהגיע לתחום חסר ניסיון‪ ,‬שקד למד במהירות את המקצוע וכשעזב‬
‫ללימודים‪ ,‬השאיר אחריו נעליים גדולות‪ .‬כל שאר העובדים הם מישובים בסביבה‪ ,‬מיקנעם‬
‫ועד חיפה‪.‬‬
‫חברה משפחתית‬
‫החברה נולדה יחד עם לידת התאומים של דינה ואורן‪ ,‬והיא חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה‪.‬‬
‫הילדים באים למשרד כל יום בארבע וחצי‪ ,‬ויודעים שזה המשרד של אבא ואמא‪ .‬בשעות‬
‫האלו צריך להחביא את העוגיות במשרד‪...‬‬
‫לא פשוט לנהל עסק משפחתי בלי להביא את העבודה הביתה‪" .‬אבל מאז ומתמיד הבאנו את‬
‫העבודה הביתה"‪ ,‬אומרת דינה‪" .‬כבר כשהקמנו משפחה החלטנו לא להכנע לשיעבוד של‬
‫ההייטק‪ .‬החלטנו שכל אחד מאתנו יוותר קצת‪ .‬אולי לשנינו תהייה קריירה קצת יותר איטית‪,‬‬
‫אבל תהיה לנו משפחה"‪.‬‬
‫זמן האיכות של ניהול החברה הוא ההליכות המשותפות ביום שישי‪ .‬הם מדברים על נושאים‬
‫אסטרטגיים ומקבלים החלטות ברמה גבוהה לגבי החברה‪ .‬ההחלטות הגדולות מתקבלות‬
‫ביחד‪" .‬כמה שנראה שאני זו שמנהלת ועושה"‪ ,‬מעידה דינה על עצמה‪" ,‬כל ההחלטות הן של‬
‫שנינו‪ ,‬ופעמים רבות אני מקבלת את דעתו של אורן"‪.‬‬
‫בין הלול לרפת – גאווה מקומית‬
‫דינה מדברת על תחושת הפרגון שהיא מקבלת בקיבוץ ועל הגאווה המקומית שהיא חשה‪.‬‬
‫כשרק הקימו את החברה וחיפשו משרד‪ ,‬בדקו כמה חלופות‪ ,‬כולל פארק ההייטק ביקנעם‪.‬‬
‫הם העדיפו לחכות חצי שנה עד שנבנו המשרדים של החממה הירוקה ועברו לשם‪ .‬הם לקחו‬
‫שני משרדים וחיברו אותם‪ .‬את העיצוב הפנימי של המשרד עשתה יעל פרי‪ ,‬והשיפוץ התבצע‬
‫על ידי אלירן למש‪.‬‬
‫דינה מרגישה שחלק משמעותי מאוד מהיכולת שלהם לנהל עסק יחד עם גידול הילדים קשור‬
‫למקום‪ .‬יש כאן אוירה רגועה‪ ,‬אין לחץ מתמיד כמו בעיר‪ .‬ויש נוף מדהים‪" .‬הרבה דברים‬
‫המצאתי‪ ,‬פתרתי וחשבתי בהליכות הבוקר שלי‪ ,‬לאורך כביש הגישה"‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬דינה מדברת על תחושת הסיפוק והגאווה שהחברה ממלאה אותה‪" .‬לקח לי שלוש‬
‫שנים להתרגל להגיד "שלום‪ ,‬אני דינה‪ ,‬מנכ"ל מד‪-‬דב דיזיין"‪ .‬בנינו את החברה ב‪20-‬‬
‫האצבעות שלנו‪ ,‬ואנחנו מרגישים שהיא הבייבי שלנו"‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫נירה ארנט ‪ -‬כהן‬
‫השליש השני של השנה ‪ ,‬ברב מערכות החינוך הינו תקופה מיוחדת‪ .‬מחד כבר אחרי‬
‫ההתרגשות של תחילת שנה‪ ,‬אחרי ההסתגלות אפילו של אלו שלוקח להם זמן ומאידך לפני‬
‫תכונת סוף שנה‪ ,‬שמתחילה מיד לאחר פסח‪ ,‬ומורכבת על כל הבטיה‪.‬‬
‫זמן של חורף‪ .‬זמן שמלווה בשיאי המחלות הן של הילדים והן של הצוות שעובד איתם‬
‫ונדבק‪ ...‬קר ורטוב‪ .‬מחד התרגשות של פטריות אחרי הגשם‪ ,‬חלזונות‪ ,‬השתוללות במגפיים‬
‫בשלוליות‪ ,‬ומאידך קושי להיות ימים ארוכים בתוך הבית‪ ,‬בלי לצאת‪ ,‬להשתולל ולרוץ כמו‬
‫שאוהבים‪.‬‬
‫מערכת החינוך שואפת לשמור על שקט (יחסי) בצוותי העובדים ובקרב ההורים‪ .‬מחד שקט‬
‫שמאפשר עשייה ‪ ,‬לא שקט של ישיבה על זרי הדפנה‪ .‬ומאידך השקט הזה מלווה תמיד‬
‫בחשש שהוא השקט שלפני הסערה‪ .‬איזו שהיא‪...‬שעוד תגיע‪.‬‬
‫צילום‪ :‬פנצ'ו‬
‫הילדים כבר מוכרים‪ .‬גם זה לזה וגם לצוות‪ .‬מחד קל יותר‪ ,‬נעים יותר‪ ,‬כולם מכירים את‬
‫ה"חוקים" את ההרגלים והדרישות‪ ,‬ומאידך צצים הקשיים‪ .‬כבר עבר מספיק זמן כדי להבחין‬
‫בצרכים השונים‪ ,‬ביכולות השונות‪ .‬יש לנו אחריות רבה גם לשאול את השאלות וגם לנסות‬
‫ולתת תשובות‪.‬‬
‫ההנהלה הציבורית של החינוך בשיתוף עם הנהלת האגודה דנה באופי מערכת הגיל הרך‬
‫בשנים הבאות עקב ירידה בשיעור הילודה לעומת ה ‪ 5‬השנים האחרונות‪ .‬ההתלבטות היא‬
‫‪9‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫האם להישאר מערכת עם כפל גנים בשנתון או לחזור‪ ,‬בהדרגה‪ ,‬לגודל המקורי עם גן לכל‬
‫שנתון‪ .‬מחד כבר השקענו‪ ,‬לקחנו הלוואות והתאמנו מבנים‪ ,‬ומאידך לא רק בגלל סיבות‬
‫טכניות מחליטים על אופיה של המערכת‪ .‬ישנם שיקולים נוספים של מציאת כח אדם איכותי‪,‬‬
‫ישנם שיקולים של רווח והפסד חברתי בשכבות גיל מפוצלות‪ ,‬יש התלבטויות בסוגיית‬
‫מערכת הומוגנית של ילדי הישוב בלבד מול הטרוגניות רבה יותר‪ ,‬פתוחה יותר לאנשים‬
‫ממקומות אחרים‪ .‬הרבה חומר למחשבה ולדיון שבסופו ההנהלה הציבורית יחד עם הנהלת‬
‫האגודה יקבלו החלטות‪.‬‬
‫בנעורים‪ ,‬אנו שומרים על נוכחות יפה של נערי הישוב בפעילות‪ ,‬שהנפח שלה עלה בשנה‬
‫האחרונה‪ .‬תוצאה של חשיבה והתייחסות של כל הנוגעים בדבר‪ .‬מחד‪ ,‬אנו שמחים על‬
‫התרחבות הפעילות ומאידך‪ ,‬כצפוי‪ ,‬זה דורש מאיתנו לעסוק בתופעות לא פשוטות ‪,‬שהן‬
‫תוצאה של ההתרחבות‪ .‬אנו נדרשים להפריד בין הגוף הצעיר לגוף הבוגר‪ ,‬להתאים את‬
‫המבנה לצרכים ולרצונות השונים‪ .‬אנו עדים לאחרונה לתופעה מכוערת של פריצה כמעט‬
‫יומית לתלתונים ולקיחת אוכל ודברי מתיקה‪ .‬הצוות החינוכי עם הנערים מובילים תהליך‪ ,‬בו‬
‫אנו מתייחסים דרך תופעה זו לעוד התנהגויות סיכון ‪ .‬השאיפה היא שהנוער עצמו‪ ,‬בליווי‬
‫הצוות החינוכי‪ ,‬הוא שיסמן לעצמו את הקווים האדומים‪.‬‬
‫שדרוג תשתיות ‪ -‬קרית החינוך‪:‬‬
‫אנו עדים לשינויים ההולכים ומסתיימים של שדרוג התשתיות סביבנו‪ .‬אוטוטו הכביש לאורך‬
‫בית התינוקות והפעוטונים יסלל‪ ,‬הגינות יתחדשו ‪ ,‬יוחזרו עשרות החניות‪ ,‬שלא התאפשרה‬
‫גישה אליהן בתקופה האחרונה‪ ,‬ויצרו בלגאן בקצוות היום כאשר מביאים ‪/‬אוספים את‬
‫הילדים‪.‬‬
‫מחד הילדים נהנים לעקוב‪ ,‬לראות את כל הטרקטורים הגדולים‪ ,‬לשחק בערמות החול‪,‬‬
‫הכרנו את נימר וכל הצוות המסור שעובדים בחום‪ ,‬בקור ובגשם‪ ,‬ומאידך בולט עכשיו יותר‬
‫הישן בתוך המתחדש‪ .‬התשתית בתוך קרית החינוך לא חודשה ויש ימים רבים עם תקלות‪.‬‬
‫תודה לעושים במלאכת התיקון ‪.‬‬
‫בסיכום‪ ,‬על כל מצב‪ ,‬בכל סוגיה‪ ,‬בכל התלבטות‪ ,‬בכל דיון יש מחד ויש גם מאידך‪ .‬צריך‬
‫לבחון לאן נוטים המאזניים‪,‬כל יום‪ ,‬כל תקופה‪.‬‬
‫אני מאמינה שעל אף הקשיים שהם מנת חלקו של כל ארגון‪ ,‬יש משהו שונה בעבודה עם‬
‫ילדים‪ ,‬בכל גיל‪ .‬אי אפשר שלא להתלהב מהשמחה‪ ,‬מהסקרנות‪ ,‬מהמחשבה הנקיה‪ ,‬מהנועם‬
‫ומשאר המעלות והאתגרים שילדים מביאים איתם‪ ,‬ואלו הם שמטים את הכף לטוב‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫רינה טוכהנדלר‬
‫מחשבות ‪ /‬איך לבחור?‬
‫ָאד ֹם? כָּת ֹם? – צַעֲ קָּ ני!‬
‫כָּחֹֹל? י ָּר ֹק? – הם ְּכבָּר בַחּוץ‪ְּ ,‬לי ַדי‪.‬‬
‫טּורקיז? – ֹלא שַ יְָּך לְּתַ ְּרבּותי‪.‬‬
‫אּולַי ְּ‬
‫ָאפ ֹר‪ ,‬שָּ ח ֹר? – מדַ י טקְּ סי‪.‬‬
‫תְּ כלת‪ ,‬ו ָּר ֹד? – הָּ יּו ְּביַלְּדּותי‪.‬‬
‫ָּלבָּן? כן! ָּלבָּן מביא אֹור לְּנבְּכי נשְּ מָּ תי‪.‬‬
‫י ָּאיר את כְּמיהָּ תי‪ ,‬את תקְּ ו ָּתי‪.‬‬
‫אּולַי ָּלבָּן י ָּביא שָּ לֹום לְּעֹולָּמְּ כם ו ְּעֹולָּמי‪.‬‬
‫אם ֹלא ָּלבָּן‪ ,‬חּום יהְּ יה צבְּעי‪.‬‬
‫חּום צבַע עץ כ ֹל ְּרהיטי ביתי‪,‬‬
‫חּום הּוא יֹום עֲ בֹודָּ תי‪.‬‬
‫בְּחּום יש חֹום‪ ,‬חֹום טבְּעי‪.‬‬
‫הֲ רי בֹו הַ כָּל‪ ,‬כָּל הַ ְּצבָּעים בְּע ְּרבּובי‪,‬‬
‫אל הָּ חּום עֹובְּרים הַ כָּל‬
‫וְּגַם אֲ ני‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫יחזקאל שלומי‬
‫כידוע ‪ ,‬הזכרון כמו יתר החושים הוא סלקטיבי ואינו אובייקטיבי‪.‬‬
‫לכבוד חגיגות ‪ 70‬שנה למועצה האזורית התבקשתי לבחור מקום בקיבוצנו‪ ,‬רמות מנשה‪,‬‬
‫אשר לדעתי מקפל בתוכו משהו מיוחד עבורי‪ .‬הבחירה היא קשה‪ ,‬כי אנו מוקפים בנוף מרהיב‬
‫ופינות טבע יפיפיות‪ .‬כל מקום ומקום‪ ,‬שאפנה את מבטי אליו מחלון ביתי‪ ,‬טומן בחובו סיפור‬
‫מרתק‪ :‬מתגלים נגד עיני מטע האבוקדו‪ ,‬רכס הרי הכרמל‪ ,‬אני שומע את זרימת המים‬
‫שבסלע הגדול‪ ,‬ואף יכול לראות מרחוק את האנדרטה של הנקודה הישנה‪ .‬ללא ספק‪,‬‬
‫הבחירה היא קשה‪.‬‬
‫לאחר מחשבה ולבטים הגעתי למסקנה שהמקום ש"הכי מדבר אלי" כמקום מיוחד אצלנו הוא‬
‫דווקא "מגרש ראובני"‪ .‬מדוע?‬
‫ובכן‪ ,‬רמות מנשה הוא קיבוץ שהצטיין בחיים תרבותיים עשירים‪ ,‬שלא תמיד שיקפו את מצבו‬
‫הכלכלי‪ .‬תמיד היינו ידועים כקיבוץ‪ ,‬שידע לשמוח למרות המצב הקשה‪ ,‬וחג פורים שלנו‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬היה חג מפורסם בכל האזור‪.‬‬
‫"מגרש ראובני" נקרא על שם המחזה "הנסיך דוד ראובני" והוא שימש כבמה וגם‬
‫כאמפיתאטרון למחזה פרי עטו של דוד ברגלסון שהועלה בחג העשור‪ .‬כעבור מספר שנים‬
‫באותו המקום הועלו עוד מחזות‪" :‬מעשה כשפים" על פי שלום עליכם‪" ,‬כובע הקש האיטלקי"‪,‬‬
‫ואף הייתה מסורת יפה ‪:‬כל כיתה ו" בסיום בית הספר הייתה מעלה הצגה במקום‪ .‬לזאב‬
‫ורחלקה רונן ז"ל היה חלק חשוב בפעילות הזאת‪ .‬לאורך השנים הפעילות התאטרלית אצלנו‬
‫נמשכה תחת שרביטה של ניצה שפירא‪.‬‬
‫במשך הזמן נבנה בסמוך למקום המוזיאון הארכיולוגי‪,‬שהוקם ע"י בלו ורנר ודוד גלפרין ז"ל‪,‬‬
‫והוא ממחיש את עברנו ההיסטורי המעניין‪ .‬כמו כן הוקמה הגלריה לאמנות בקרבת המקום‪,‬‬
‫ובה נערכות תערוכות מתחלפות‪ .‬במקור שימשה הגלריה כמקום יצירה לשני אמנים‬
‫מקומיים‪ :‬לאו ז"ל וסטפי ז"ל‪ ,‬שתרמו רבות לחיינו התרבותיים‪.‬‬
‫בשנים האחרונות האתר משמש כמקום ציון חגיגות חג השבועות‪ ,‬שהוא ביטוי מובהק‬
‫לזרימת חיינו החברתיים הנמשכים‪ ,‬על רקע עברנו המכובד והמרתק כאחד‪ .‬השילוב הזה‬
‫שבין העבר לעתיד במקום אחד הוא מה שמעורר אצלי לא רק זיכרונות נעימים‪ ,‬אלא אף‬
‫מעניק לי תחושה בסיסית של שמחת חיים תוססת‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫יונית קדוש‬
‫בשבת ‪ 14.2.15‬נפתחה התערוכה השמינית מאז הקמת הגלריה לאמנות רמות מנשה ע"ש‬
‫לאו פלטאו וסטפי שליימר‪-‬יניצקי‪.‬‬
‫תערוכת היחיד של האמן יעוז ריבנזון‪ ,‬יליד טבעון‪ ,‬המתגורר כיום בגבעת אלה‪ ,‬מציגה אוסף‬
‫גדול של ציורים משנת ‪ .2014‬התערוכה מאופיינת בריבוי עבודות קטנות ממדים‪ ,‬בסגנון‬
‫מופשט‪-‬אקספרסיבי ובצבעוניות עזה‪ .‬התכנים נוגעים באופן שבו חוה האמן את הטבע‬
‫בילדותו וחווה אותו כיום‪ .‬הטבע‪ ,‬כדבר רוחני וראשוני‪ ,‬מאפשר לו סוג של יצירה מלאה‬
‫באנרגיה חייתית‪ ,‬כמאית‪ ,‬המתכתבת לעיתים עם ציורי מערות קדומים‪ .‬אצרה את התערוכה‬
‫מיכלי גרנדוס בשיתוף מירי ויונית‪.‬‬
‫אני מזמינה אתכם בחום לבקר בתערוכה‪.‬‬
‫הגלריה פתוחה כל שבת בין ‪ 11.00‬עד ‪ 13.00‬או בתאום עם אחת מאיתנו‪.‬‬
‫התערוכה תנעל בשבת ‪18.4.15‬ואני ממליצה לעקוב אחר ההודעות על תערוכות חדשות‬
‫בעתיד‪ .‬נשמח לראות את כל אחד ואחת מכם בגלריה‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫צועדים יחד לעתיד משותף‬
‫מתוך מכתב שנשלח על ידי דורית צמרת‪ ,‬אחותה של אפרת‪ ,‬ונכתב על ידי תמר בר‪ ,‬חברת‬
‫קיבוץ הזורע‪.‬‬
‫מפגשי היכרות וקירוב לבבות בין יהודים וערבים ישראלים‬
‫לפני כחצי שנה‪ ,‬בעקבות המתח החברתי שהסלים בין יהודים וערבים בארץ – קם יוניש‪,‬‬
‫חבר קיבוץ בית השיטה‪ ,‬ארכיטקט במקצועו‪ ,‬והחליט לעשות מעשה‪ :‬להתפנות מעבודתו‬
‫ולהקדיש שנה מלאה להקמת ארגון יהודי – ערבי ישראלי שמטרתו תהיה לקדם חיים‬
‫משותפים של ערבים ויהודים במדינת ישראל‪ ,‬ברמת פעילות אישית וחברתית‪.‬‬
‫אין זו פעילות פוליטית ואינה דורשת הזדהות עם מפלגה כלשהי‪.‬‬
‫בפעילויות שהתקיימו עד כה השתתפו כבר מאות אנשים ויותר‪ .‬הפעילות כוללת מפגשי בית‬
‫לשיחות היכרות‪ ,‬להעלאת מחשבות משותפות – כיצד לחבר בין הרוב המתון משתי קבוצות‬
‫אלו של אזרחי ישראל‪ .‬במקביל בתמיכת סטף ורטהיימר מתארגנת קבוצת אנשי הייטק משני‬
‫המגזרים‪ ,‬לפעילות משותפת בפארק התעשיה בנצרת‪.‬‬
‫המפגשים הכלליים‪ ,‬ההמוניים‪ ,‬מרגשים מאד ומעצימים את החוויה של להיות יחד בקרב‬
‫אנשים רבים עם רצון טוב ונכונות לשיפור היחסים וההיכרות בין שני המגזרים‪.‬‬
‫כל הפעילות כולה בהתנדבות מלאה‪ ,‬והיא מקבלת תמיכה מגבעת חביבה ומבית ברל‪.‬‬
‫במסגרת הפעילות נפתח אתר בפייסבוק הנקרא "צועדים יחד לעתיד משותף"‪ .‬מומלץ להכנס‬
‫לאתר ולהתרשם‪ .‬בנוסף התחילו גם לארגן החתמה לעמותה שתרכז את כל הפעילויות‪.‬‬
‫פעילות זו היא אישית – חברתית ולא פוליטית‪ .‬היא תנועה חברתית מלמטה‪ ,‬בדומה ל"נשים‬
‫עושות שלום" ותנועות עממיות דומות‪ .‬זו פעילות חשובה‪ ,‬מעניינת‪ ,‬מגוונת ומאפשרת‬
‫להשתתף לפי בחירה במה שמעניין ומתאים לכל אחד‪ ,‬ובעיקר יוצרת מפגשי היכרות‬
‫משמעותיים והסרת מחסומי זרות וסטריאוטיפים בין שני המגזרים‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫יעקב וינטרויב‬
‫ט"ז באב תשנ"ה‬
‫‪4.2.1949‬‬
‫שמשון הלפרן‬
‫ב' באדר תש"מ‬
‫‪19.2.1980‬‬
‫מרדכי טובין‬
‫י"ג בשבט תש"נ‬
‫‪8.2.1990‬‬
‫שלמה יניצקי (יניב)‬
‫ח' בשבט תשס"א‬
‫‪1.2.2001‬‬
‫בתיה (בטי) פלטאו‬
‫כ' בשבט תשס"ד‬
‫‪12.2.2004‬‬
‫מרדכי קאפמן‬
‫ד' באדר תשס"ה‬
‫‪13.2.2005‬‬
‫ציפורה הלפרן‬
‫ג' בשבט תשס"ו‬
‫‪1.2.2006‬‬
‫נחמיה רוזן‬
‫ל' בשבט תש"ע‬
‫‪14.2.2010‬‬
‫אריה (לאו) פלטאו‬
‫כ"ז בשבט תשע"א‬
‫‪1.2.2011‬‬
‫צילום‪ :‬פנצ'ו‬
‫‪15‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫למתגייסים לצה"ל‬
‫‪ ‬לירון גיסר‬
‫‪ ‬בועז יואל‬
‫‪ ‬אסף ינקו‬
‫‪ ‬נועה כץ‬
‫שיהיה בהצלחה!‬
‫למיטל ואורי רפאלי – ענבי ולכל המשפחה המורחבת‪,‬‬
‫מזל טוב לנישואיכם!!‬
‫לחגית ודורון בן דרור ארז‪ ,‬ולכל המשפחה‪,‬‬
‫מזל טוב עם לידתו של אוריה‬
‫לאילת ונבו ויצמן ‪ ,‬ולכל המשפחה‪,‬‬
‫מזל טוב עם לידתה של אורי‬
‫‪16‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫קריקטורות שאסף עבורנו יחזקאל שלומי‬
‫‪17‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫יהל לינטרנרי‬
‫*שאלות שדורשות נשימה עמוקה ותשובה ארוכה‬
‫מה בין זקן למסכה?‬
‫"זקן ארוך לי עד ברכיים‬
‫שפם ארוך לי אמתיים‪.‬‬
‫היש צוהלת ושמחה‬
‫כמוני מסכה חה חה ‪( "...‬לוין קיפניס)‬
‫בזמן כתיבת שורות אלו יש לי זקן‪ .‬לא‪ ,‬לא זיפים של כמה ימים‪ ,‬אלא ממש זקן‪ ,‬של יותר‬
‫מחודש וחצי שבהם לא התגלחתי‪ .‬אם תהיתם‪ ,‬אז הסיבה היא לא טרנד הזקנים ההיפסטרים‬
‫במילאנו וגם לא שיקולי אופנה אחרים‪.‬‬
‫בשגרה אני מתגלח פעם בשבוע‪ ,‬בימי שישי (אגב‪ ,‬רק בשישי‪ -‬אם לא מסתייע אני מחכה‬
‫לשבוע הבא)‪ .‬אני נוהג לומר שיש מעט יתרונות חומריים בעבודה בחינוך ואחד מהם הוא‪,‬‬
‫בלי ספק‪ ,‬היכולת ללכת לעבוד‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬איך שמתחשק לך‪ .‬תמיד ריחמתי על הגברים‬
‫המשכימים בבוקר להתגלח‪ ,‬תוחבים את החולצה למכנסיהם והולכים עם נעליים גם בקיץ‪.‬‬
‫ואם כבר שאלתם‪ ,‬הזקן הזה מקורו בשילוב של עצלנות (לא בא לי להתגלח)‪ ,‬קצת קמצנות‬
‫(אין לי כח לקנות סכיני גילוח חדשים)‪ ,‬חורף קר (אין מה לעשות‪ ,‬פרווה מחממת) וחישוב‬
‫תועלתני שבימי ההצטננויות וקינוחי האף המרובים‪ ,‬השפם מהווה הגנה מושלמת לאותה‬
‫חלקת עור עדינה מתחת לאף שאחרי יומיים של טישו הופכת אדמדמה וצורבת‪.‬‬
‫גילוי נאות כפול; אני אשקר אם אומר שהמראה החיצוני לא מעניין אותי‪ ,‬אבל בהחלט יש לו‬
‫מאבק רציני עם הנוחות ביתרון מסוים לשני‪ ,‬כך שאם הייתי חושב שזה לגמרי לא הולם אותי‪,‬‬
‫כמובן שהייתי מתגלח‪ .‬שנית‪ ,‬באופן נדיר‪ ,‬תמר דווקא אוהבת את הזקן שלי למרות נטייתו‬
‫לדקור‪ -‬וגם כאן ייתכן שהייתי נוהג אחרת מול התנגדות נחרצת‪.‬‬
‫ובכלל לא מן הנמנע שגם את זה הנוכחי‪ ,‬שכבר הושחתו עליו יותר מידי מילים‪ ,‬אוריד סתם‬
‫כך בימים הקרובים‪.‬‬
‫עד כאן ההסבר על פניו‪ ,‬אבל מה עם השאלה בראש הדף? מה אם בעצם זהו זקן שאמור‬
‫להסתיר משהו‪ ,‬שמנסה לשוות לי מראה אחר‪ ,‬שבעזרתו אני מחפה על דבר מה שחסר לי‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫אין מה להגיד‪ ,‬זה מראה שמטשטש את תווי הפנים; קווי המתאר נבלעו‪ ,‬גומות החן נעלמו‪,‬‬
‫השקע בסנטר היה כלא היה‪ .‬אבל בתוך הסבך הצפוף של הזיפים נעלמות גם המחוות‬
‫הקטנות והחולפות שמבזיקות על הפנים‪ ,‬לעיתים בניגוד לרצוננו; לסתות שמתהדקות בעת‬
‫כעס‪ ,‬רעד של עלבון בסנטר‪ ,‬חיוך כבוש של מבוכה‪ .‬אולי את כל אלו אני בא להסוות? אולי זה‬
‫ניסיון לחצוץ מעט‪ ,‬להקיף את השטח הפרטי שלי בגדר חיה?‬
‫ומה בדבר הסמכות שמיוחסת לזקן? אולי היא זו שמשחקת כאן תפקיד; מעין הוכחת גבריות‬
‫בראשיתית שלי מול נערים שעוד עוטים על פניהם פלומה לא אחידה ורמזי שפם? או אולי‬
‫אלו הפנים המעט הילדותיות שלי שאותם אני מבקש לבגר בעיני מי שסובב אותי?‬
‫אולי אחרי הכל גם אני עוד אחד שמרגיש קצת ילד‪ ,‬מחפש דרכים להסתיר את הרגשות‬
‫ולצאת גבר בעיני אחרים‪ .‬לא שולל את האפשרות הזו על הסף‪.‬‬
‫אבל להבדיל ממסכה שהיא תמיד חיצונית ותמיד חוצצת ומסתירה‪ ,‬הזקן שלי גם מגלה עלי‪.‬‬
‫הוא מבליט את מה שעוד מוסווה בשיער הראש; שיבה‪ .‬אם על הראש הן עוד פזורות בודדות‬
‫וסוררות ורק במבט בוחן מתגלות‪ ,‬הרי שבזקן כמו התארגנו והתאחדו להן לכתם בולט‬
‫בסנטר‪ .‬מספיק מבט חטוף שלי בי‪ ,‬ואין לי לאן למלט את התובנה המטרידה שגם אם עדין‬
‫רחוקה היא‪ ,‬הרי שהיא כבר נוכחת‪ ,‬שולחת איתותים‪ ,‬נותנת בי סימנים‪ .‬ואולי זה מתבקש‪,‬‬
‫הלא הן מילים כמעט זהות‪ ,‬הלא רק אות אחת מבדילה ביניהן‪ ,‬ומשום כך נבחר הזקן לבשר‬
‫על הזקנה‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫קריקטורות מאת לאו פלטאו מתוך הספר "ציפור חופשיה"‬
‫‪20‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫ליקט יחזקאל שלומי‬
‫יהב לנדר דוידי‪ ,‬בת ‪:4‬‬
‫"סבא יש לך קרחת"‬
‫שוקי ‪":‬נכון‪ ,‬זה גם בגלל שרויטל סיפרה‬
‫אותי אתמול"‬
‫יהב‪" :‬ראיתי שגם אמא מקרחת את אבא"‬
‫צילום באדיבות ארכיון רמות מנשה‬
‫‪21‬‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫י‬
‫‪22‬‬
‫צילומים מאת דני וסרלאוף‬
‫עלון רמות מנשה – פברואר ‪2015‬‬
‫‪23‬‬
‫צילומים מאת דני וסרלאוף‬