קונטרס פורים תשע"ב

‫בס"ד‬
‫ק ּונְ ְט ֶרס‬
‫עלון ישיבת שיח‪-‬יצחק‬
‫‪ -‬קובץ פנימי ‪-‬‬
‫קונטרס‬
‫פורים תשע"ב‬
‫הגיליון ה‪-‬ל'‬
‫ישיבת "שיח‪-‬יצחק"‬
‫ע"ש הרב ד"ר יצחק ברויאר זצ"ל‬
‫גבעת הדגן ‪ ,1‬אפרת‬
‫עורך‪ :‬אהרון חבר‬
‫עיצוב כריכה ועריכת המפתחות‪ :‬אריאל מואב‬
‫עורך 'שורות קצרות'‪ :‬ישעיהו גוטליב‬
‫להזמנת הקונטרס ולתגובות ניתן לפנות אל‪[email protected] :‬‬
‫‪2‬‬
‫תוכן עניינים‬
‫מאמר מערכת ‪5 ............................... ................................ ................................‬‬
‫זקן שהוא יונג ‪ /‬הרב יאיר דרייפוס ‪7 .................................. ................................‬‬
‫זכרון בספר ‪ /‬הרב נעם סמט ‪25 ......................................... ................................‬‬
‫גלות וגאולה כסיפור התבגרות אישי ‪ /‬הרב אלחנן ניר ‪47 ......................................‬‬
‫צירופים חדשים ‪ /‬איתן אברמוביץ ‪63 ................................ ................................‬‬
‫קללה סוג א ‪ /‬קללה סוג ב ‪ /‬צבי ויינגרטן ‪69 ....................... ................................‬‬
‫מלוא כל הארץ חסרוננו ‪ /‬אורי דוד שוק ‪89 ......................... ................................‬‬
‫נס שבטבע וטבע שבטבע ‪ /‬משה ג'ייקובס ‪97 ...................... ................................‬‬
‫בדיחה על יהודי‪ ,‬יהודיה וארבע פרות ‪ /‬יעקב אשבל ‪107 ......................................‬‬
‫שורות קצרות ‪115 ........................... ................................ ................................‬‬
‫מפתח לגליונות א'‪-‬ל' ‪145 ................ ................................ ................................‬‬
4
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫מאמר מערכת‬
‫מאמר מערכת‬
‫הקונטרס הזה הוא לא סתם‪ .‬זה הקונטרס השלושים‪ .‬לרגל כך הוא מכיל מפתח‬
‫של כל אלה שהיו‪ .‬לרגל כך נפתח בו מוסף שירה חדש‪' ,‬שורות קצרות' שמו‪,‬‬
‫בתקווה שיצא מעכשיו עם כל קונטרס שיהיה‪.‬‬
‫לרגל מה‪ ,‬בעצם? למה שיהיה צורך לעשות משהו מיוחד בגלל מספר‪ ,‬רק‬
‫בגלל שהוא מספר עגול? ככה היא התשובה הטובה ביותר‪ ,‬אני מניח‪ .‬ככה בני‬
‫אדם בנויים‪ .‬אנחנו הולכים והולכים‪ ,‬מעבירים את הזמן בדרך זו אחרת ולא‬
‫מסתכלים לאחור‪ .‬אז מגיע מספר עגול‪ ,‬סגירת מעגל או אירוע מטלטל כלשהו‪,‬‬
‫ופתאום אנחנו חשים צורך לפעול שלא בדרך הרגילה‪ .‬לעשות משהו‪.‬‬
‫המפתח יותר מרגש אותי‪ ,‬למען האמת‪ .‬להשקיף פתאום אחור‪ ,‬על עשר שנים‬
‫ושלושים חוברות‪ .‬לרגל העניין יצא לי להביט בחוברות הראשונות‪ .‬מין דבר‬
‫ראשוני בוסרי שכזה‪ ,‬כמו תינוק שעוד בקושי יודע לחייך‪ .‬פרויקט פרטי של בחור‬
‫בשיעור א'‪ ,‬בישיבה שלא ממש מכוונת לכאלה (כלומר‪ ,‬לא לפרויקטים ולא‬
‫לתלמידי שיעור א')‪.‬‬
‫אבל התינוק גדל‪ ,‬תחת השגחתו המסורה של צביקה ויתר האנשים שדאגו‬
‫למלא וליפות אותו‪ .‬עורכים ומגיהים‪ ,‬מאיירים ומעצבים‪ ,‬והכי חשוב – כותבים‬
‫וקוראים‪ .‬אני חושב שכל מי שהיה מעורב במפעל הזה יכול עכשיו להביט על‬
‫המלאכה הטובה ולהרשות לעצמו קמצוץ או שניים של נחת רוח‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬אני שמח מאוד גם על 'שורות קצרות'‪ ,‬היוזמה של ישעי‪ .‬כל התינוקות‬
‫נולדים קטנים‪ ,‬ואם המפתח הוא אושר של מלאות‪ ,‬של מבט על ילד שבגר ומצא‬
‫את מקומו בעולם‪ ,‬המוסף הוא אושר של אין‪ ,‬של הלא‪-‬נודע שמזמין לגילוי אורות‬
‫חדשים‪ .‬נראה לי שבפעם הזו יצא אוסף שירים נאה ביותר (חוץ מהשירים שלי‪,‬‬
‫כמובן)‪ ,‬ואני סקרן מה עוד מצפה לנו ממנו‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫מאמר מערכת‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אני רוצה להודות לאברהם גרשוני על עיצוב הכריכות של שלושת הקונטרסים‬
‫האחרונים‪ .‬חזקה עליך שתוסיף יופי בעולם‪ .‬תודה גם לאריאל מואב וישעיהו‬
‫גוטליב (וגם ליהודה גזבר) על העבודה בקונטרס הזה‪ .‬אני מאחל לכולם‬
‫ולקונטרס עד מאה ועשרים‪ ,‬לפחות‪.‬‬
‫אהרון חבר‬
‫‪6‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זקן שהוא יונג‬
‫זקן שהוא יונג‬
‫הרהורים על צעירּות‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫אקדמות מילין‬
‫ר' צדוק‪ ,‬בהתבטאות הלקוחה ככל הנראה מימי זקנותו‪ ,‬מחלק את חיי האדם‬
‫ומקורות יניקתו לארבע נקודות ציון‪:‬‬
‫בעת לידתו‪ ,‬אין אדם יודע עוד מה יהיה ואין שמשו זורח‪,‬‬
‫אבל מכל מקום כבר קדושתו העתיד להתגלות אחר כך בו‬
‫שופעת ומאירה לפניה מיד מיום היוולדו‪.‬‬
‫וימי האדם משנולד עד שיהיה בן עשרים‪ ,‬הם בערך ימים‬
‫שלפני הקדושה‪ .‬עד בן עשרים במעלליו יתנכר בקדושה שבו‬
‫בתולדה מאבותיו‪.‬‬
‫ומבן עשרים עד בן שישים הוא זמן השתדלות האדם בעבודת‬
‫השם יתברך ולהתקדש בקדושה עליונה‪ .‬עד בן ששים קונה‬
‫קדושה מצד עצמו בהשתדלותו‪.‬‬
‫ומבן ששים לזקנה והלאה עד יום המיתה הם ימי הירידה‪,‬‬
‫ובהם הוא המשכת הקדושה מימים שלפניהם‪ ,‬וזקני תלמידי‬
‫חכמים קדושתם מתוספת כל זמן שמזקינין‪ ,‬הוא מה שהשם‬
‫יתברך משפיע לו קדושה מלמעלה‪ ,‬כל אחד כפי מה שראוי לו‬
‫ולהרגילו בקדושה עליונה‪ ,‬כדי שיוכל אחר מיתה ליכנס‬
‫לעולמות העליונים‪ .‬ולאדם שטוב שמטעימין לו מפרי מעשיו‬
‫בעולם הזה‪ ,‬זוכה לברכת עולמך תראה בחייך‪ ,‬להרגיש אז‬
‫קדושה מעין עולם הבא ממש שזהו עיקר מה שמקדשין אותו‬
‫מלמעלה‪...‬‬
‫‪7‬‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫והצדיקים לזקנתם יוכלו להרגיש הרבה יותר ויותר‪ .‬אלא‬
‫שכל זמן שהם חיים בעולם הזה אינו בקניין אלא בראיה‬
‫בעלמא‪ ,‬כלשון "עולמך תראה"‪ ,‬והוא רק כדי להרגילו כנ"ל‬
‫שיוכל לזכות אחר מיתתו לזה בקניין‪1...‬‬
‫פרולוג אישי‬
‫כשוך הסערה של אירוע ההפתעה שערכה לי משפחתי בהגיעי לגיל שישים‪ ,‬צפו‬
‫ועלו לפניי מחשבות ותחושות לא פשוטות‪ .‬בעצם הניחו לפניי תמונת ראי של כל‬
‫המעשה שעשיתי עד היום‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬זהו מקור להרבה נחת וקורת רוח‪ ,‬ואכן אין‬
‫מילים לשבח להודות ולהלל‪ ,‬אבל מאידך גיסא – מה עושים עם כל זה?‬
‫התחושה הראשונית בעקבות הערב שנערך לכבודי הייתה‪ ,‬שלא ראוי סתם כך‬
‫לחגוג מבלי צידוק ממשי‪ .‬אינני טיפוס שמחפש 'סיבה למסיבה'‪ .‬בוודאי לא‬
‫'לבדות חג מלבי'‪ .‬המחשבה על המשמעות הנוספת של אותו האירוע – יציאה‬
‫מחיוב כרת – נתנה לי מקום ממשי שהצדיק לחלוטין את מה שנעשה לכבודי‪.‬‬
‫האמת היא שהאירוע 'השליך' אותי למקום חדש‪ ,‬כמו שחופה 'משליכה' את‬
‫הרווקות בבת אחת‪ .‬מעתה‪ ,‬ברור שאין עוד טעם למחזר את הישן ולעשות 'עוד‬
‫מאותו דבר' – לא במשפחה‪ ,‬לא במקום העבודה ולא בלימוד התורה ובהעברת‬
‫שיעורים וכיו"ב‪ .‬המקום החדש עתיד ככל הנראה להיות חדש ממש‪ .‬משהו מזה‬
‫אני חש בעוצמה בחודשים האחרונים‪ .‬נכנסתי לסחרור פיזי ומנטאלי‪ .‬העוגנים‬
‫הישנים התערערו‪ .‬גם מבחינה חברתית‪ ,‬הקשרים שנוצרו עד היום הגיעו לכלל‬
‫'אריזה' אתמול בלילה‪ .‬העשייה של עיקר החיים הגיעה ככל הנראה לקיצה‪ .‬מה זה‬
‫אומר? לאן ללכת עכשיו? מה המובן הממשי של החיים אחרי גיל שישים?‬
‫כשבירכוני בהגיעי לגיל שישים על הגעתי ל'אמצע הדרך'‪ ,‬אמרתי שהגעתי‬
‫ל'סוף הדרך'‪ .‬המעשה נשלם‪ ,‬תודה לא‪-‬ל‪ .‬זה אני‪ ,‬זו משפחתי‪ ,‬זה מפעלי‪ ,‬האות‬
‫שלי בתורה כבר נחקקה‪ ,‬ועוד כיו"ב‪ .‬יתירה מזו‪ ,‬התחדש לי מדוע בגיל שישים‬
‫יוצאים מעונש כרת‪ :‬לפי שעד גיל שישים לא נשלמו מעשיו‪ .‬אדם המסתלק‬
‫‪ 1‬ישראל קדושים‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זקן שהוא יונג‬
‫בעיצומם של ימי המעשה‪ ,‬רחמנא ליצלן – זוהי כריתה‪ .‬אחרי שנשלם המעשה‪,‬‬
‫זהו זמן בשל להיפרד; לא למוות‪ ,‬אלא לחיים אחרים‪ .‬ימי הצעירות‪ ,‬הבל הם לפני‬
‫ימי הזקנה‪ .‬כשאדם נער – אומר זמר; הגדיל – אומר חכמה; הזקין – אומר הבל‪2.‬‬
‫זקנה היא הזמן להיפתח ל'ההבלת' כל המעשה‪ ,‬לעלות ממעשים להתבוננות‪.‬‬
‫על המגיע לגיל שישים נאמר – "תבוא ב ֶכ ַלח [=שישים] אלי קבר"‪ 3.‬גיל‬
‫שישים הוא הכנה לשלב חדש‪' ,‬פוסט המעשה'‪ .‬האם הכיוון הוא לתקופה של‬
‫הארות‪ ,‬חלומות ופקיחת עיניים לראות מה שלא יכולתי לראות עד עכשיו? להיות‬
‫בעזות דקדושה? להעצים את פרטי התורה‪ ,‬לשאול מה אלוקים שואל ממני‪,‬‬
‫ופחות לעסוק בביצור הנורמטיביות; ויחד עם זאת‪ ,‬לשמור על שלווה ונינוחות‬
‫של קשר עם בני אדם מלב טוב‪ ,‬בלי פנייה יתרה להרפתקאות של התבודדות?‬
‫הצעד של ה'השלכה' וה'היזרקות מרחם שנות המעשה'‪ ,‬הוא פרידה ממיני‬
‫'אלוהים אחרים' ומיני עבודות שאבד עליהן הכלח‪.‬‬
‫בשפה אחרת‪ :‬לעת זקנה מתבקש אדם לכתוב תורה חדשה! ממש!‬
‫הצעירות היא כתב טיוטה שממתינה לגרסת הזקנה‪ .‬מישהו אמר שתפקידנו‬
‫הוא לכתוב טיוטות‪ .‬הגרסאות הסופיות שייכות למה שעדיין לא בא‪ .‬כך בחיי‬
‫הפרט וכך דרכה של רוח האדם בכלל‪.‬‬
‫הזקנה כהתחדשות – אחרי בלותי הייתה לי עדנה?‬
‫לפי האתוס המודרני הזקנה משמעה דעיכה‪ ,‬יציאה ממעגל העבודה‪ ,‬דעיכת‬
‫הדימוי החברתי‪ ,‬נסיגה גופנית‪ ,‬ירידה מנטאלית ואף התדרדרות עד לכדי חרפה‪.‬‬
‫הצעירים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נתפסים כבעלי ערך ('העולם שייך לצעירים')‪ .‬בניגוד לכך‪,‬‬
‫אצל חז"ל ובמסורת היהודית בכלל‪ ,‬התפיסה היא הפוכה‪ :‬לא רק שהזקנה‬
‫‪ 2‬שיר השירים רבה‪ ,‬פרשה א‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ 3‬איוב ה‪ ,‬כו; מועד קטן‪ ,‬כח ע"א‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫משובחת מן הצעירות‪ ,‬אלא שרק בגיל זקנה‪ 4‬אפשר להיות צעיר באמת‪ ,‬חיוני‬
‫ומשוחרר‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫אחד הדיונים המרתקים בהקשר של לידת יצחק בזקנותם של הוריו‪ ,‬קשור‬
‫לתפיסת הזקנה כצחוק על המוות ועל סופיות הקיום‪ .‬נושא זה ראשיתו במדרשים‬
‫ואחריתו בספרות המודרנית‪ 6.‬דמותה של שרה כזקנה היולדת ומניקה בנים‪,‬‬
‫נתפסה אצל חז"ל כקריאת תגר על הזקנה כגזירת גורל‪" .‬אחרי בלותי הייתה לי‬
‫עדנה" אינו רק תיאור חד‪-‬פעמי של מאורע שאירע שרה‪ ,‬אלא תפיסת עולם‬
‫יהודית שבעלי הסוד והחסידות פיתחו אותה‪.‬‬
‫"ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים"‪ ,‬רבי ברכיה ברבי יהודה‬
‫ברבי סימון בשם רבי שמואל ברבי יצחק‪ :‬ראובן בשמחה‪,‬‬
‫שמעון מה איכפת ליה? כך שרה נפקדה‪ ,‬אחרים מה איכפת‬
‫להם? אלא בשעה שנפקדה אמנו שרה‪ ,‬הרבה עקרות נפקדו‬
‫עמה‪ ,‬הרבה חרשים נתפקחו‪ ,‬הרבה סומים נפתחו‪ ,‬הרבה‬
‫שוטים נשתפו‪7...‬‬
‫הנקודה המעוררת את המדרש לדבריו ברורה‪ .‬הפסוק "כל השומע יצחק לי" אינו‬
‫מובן – שכן מה איכפת לשרה מהעניין החברתי? אולם ע"פ תשובת המדרש‬
‫הדברים מתחוורים‪ :‬ההיריון הכל‪-‬כך מאוחר ומפתיע של שרה‪ ,‬חופן בחובו‬
‫‪ 4‬יש לציין שהזקנה אינה פונקציה של הגיל הכרונולוגי‪ ,‬אלא של הבשלות והנכונות הפנימית‪.‬‬
‫‪ 5‬יתרה על כך‪ ,‬בעברית המקראית האדם המבוגר נקרא 'זקן' ו'ׂשב'‪" :‬מפני שיבה תקום והדרת פני‬
‫זקן"‪ .‬זקן משמעו מלשון קניין‪ ,‬נוטריקון‪' :‬זה קנה' – קנה חכמה ודעת‪ ,‬קנה חיים ומורכבות‪ ,‬קנה‬
‫רכוש ומיטלטלין‪ .‬המילה 'ׂשב' מורה על לשון 'ׁשב'‪ ,‬כלומר‪ :‬זהו אדם הנמצא כאן כבר ב'סיבוב שני'‪,‬‬
‫הׁשב בפעם השנייה למקום שכבר היה בו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בעברית בת ימינו האדם המבוגר נקרא‬
‫'קשיש'‪ .‬המילה קשיש משדרת קושי ותשישות‪ ,‬אדם שכבר כלו ימיו וענייניו‪ ,‬וכולו רק מחכה להיגאל‬
‫מהם וללכת לבית עולמו‪( .‬החלוקה הזו בין זקן וׂשב לקשיש בשם אימו של ר' אלחנן – רחל ניר נ"ע)‬
‫‪ 6‬למשל‪" :‬הכול רוצים לחיות זמן רב‪ ,‬אך איש אינו רוצה להזדקן‪ ...‬אנחנו עשויים להעלות על נס את‬
‫הגיל המבוגר‪ ...‬אך אנו חוששים מהתדרדרות מהירה בכל מה שקשור לבריאות ולמעמד חברתי‪.‬‬
‫מרבית האנשים פסימיים לגבי ההזדקנות‪ ,‬ומתייחסים אליה כאל איזו שהיא בגידה ביולוגית‪ ...‬בניגוד‬
‫לפסימיות השולטת‪ ,‬ישנם הסבורים כי בזקנה יש יתרונות‪ ,‬ומעודדים אותנו לצפות בשמחה‬
‫להזדקנות‪ ...‬כי 'הרבה מנגינות יפות מתנגנות בכינור ישן'" (רוג'ר גוסדן‪ ,‬לרמות את הזמן‪ ,‬ידיעות‬
‫אחרונות)‪.‬‬
‫"וכך משעה לשעה אנו הולכים ובשלים‪ ,‬וכך משעה לשעה אנחנו מרקיבים והולכים‪ ,‬וזה סוף‬
‫לסיפור" (שייקספיר‪ ,‬מתוך כטוב בעיניכם)‪.‬‬
‫‪ 7‬בראשית רבה נג‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪01‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זקן שהוא יונג‬
‫חידוש שאינו בנמצא‪ ,‬ומצמיח על האדמה אפשרות חדשה לגמרי – אפשרות‬
‫שזקנים יחזרו לנערותם‪ ,‬עם כל המשתמע מכך‪ ,‬כלומר‪ :‬שגם יילדו בזקנותם‪.‬‬
‫מלמד שכל צדיק וצדיק לעולם הבא עתיד לחיות אלף שנים‪...‬‬
‫וכל אחד ואחד מהן נולדים להם סימני נערות וחוזרים כולם‬
‫לימי נערותם‪8...‬‬
‫ברצוני לטעון שבזקנה ישנה אופציה לסוג של חיוניות שתצוץ מתוך הלבושים‬
‫הישנים של האישיות – התעוררות ראשונית‪-‬קמאית שתתפרץ מתוך הדמות‪,‬‬
‫ותביא עימה חידוש והתחדשות‪ ,‬תורה חדשה‪.‬‬
‫במאמר שלפנינו נעשה מאמץ להכשרת הלב למהפכה מנטאלית‪ ,‬לפורר לא‬
‫רק את הנחות היסוד שנתקבעו בתודעתנו‪ ,‬אלא להיערך לשינוי עמוק שבעקבותיו‬
‫עשויים לפרוץ מתוכנו הארות‪ ,‬תובנות‪ ,‬תחושות‪ ,‬דמיונות ואף אנרגיות גופניות‬
‫שכלל איננו יודעים על קיומן ועוצמתן‪ .‬על אף הדימוי שאנרגיות שייכות לצעירות‬
‫– האמת שונה בתכלית‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬יש איכויות מסוימות של אנרגיות שאופייניות לצעירות‪ .‬אלה אנרגיות‬
‫גולמיות‪ ,‬חסרות מודעות עצמית‪ ,‬שמונעות מדחפים קמאיים בדמות‪ ,‬מהכרח‬
‫שעדיין לא עלה לתחום החירות‪ .‬אלה מי‪-‬הפרצים שהראי"ה קוק תיאר אותם‬
‫כמחוללים את המהפכות בעולם‪ ,‬שאותם הוא זיהה עם ה'סכלות מעט'‪ ,‬הַא ִין‬
‫והדחפים שמניעים את התודעה‪ ,‬שמקורם ב"אורות דתוהו"‪.‬‬
‫ברובד ההיסטורי‪ ,‬על ציר הזמן‪ ,‬בראשית הימים‪ ,‬בתקופת הילדות של ההוויה‬
‫שלטו בעולם כוחות גולמיים‪ ,‬פראיים‪ ,‬אכזריים ואליליים‪ .‬הקידמה‪ ,‬וערכי החופש‬
‫והליברליות של המודרנה‪ ,‬נתפסו אצל הראי"ה קוק כזקנה של "אחרית הימים"‪,‬‬
‫כשלב בטיהור העולם מזיהום הכוחניות‪ ,‬משרידי הנחש הקדמוני‪ ,‬והעלאתו‬
‫לאנרגיות של חופש מיסטי‪ .‬הקידמה והמודרנה הן תנועה של העלאת הדחפים‬
‫הקמאיים מתחום ההכרח להוויה של חופש‪.‬‬
‫‪ 8‬מובא בתורה שלמה בראשית יח‪ ,‬קנז‪.‬‬
‫‪00‬‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫הזקנה‪ ,‬אם כן‪ ,‬אינה סוף הדרך אלא הבשלתה‪.‬‬
‫תנאי להשתנות היא היכולת להשיל את מה שכבר לא רלוונטי; להשיל את‬
‫הצעירות‪ ,‬את הפיתויים ששוב אינם מפתים‪ .‬כל אלה דומים הם לפיגומים של‬
‫הבניין‪ ,‬שאחרי שהבניין בנוי שוב אין צורך בהם‪ .‬מי שאינו ננסר ממה שכבר אינו‬
‫רלוונטי וממשיך להיאחז בכוח בישן‪ ,‬בדימויו העצמי‪ ,‬במקום עבודתו‪ ,‬במעגלים‬
‫חברתיים שכבר אינם רלוונטיים‪ ,‬בלבושים שפג תוקפם‪ ,‬בספרים ששוב אינם‬
‫מחיים – לא יוכל להתחדש‪ ,‬כלומר להזדקן‪.‬‬
‫כל נסירה כאובה ומיוסרת‪ .‬רק מי שמוכן להריסות גדולות‪ ,‬יזכה לבניינים‬
‫גדולים – לימד הראי"ה קוק‪ .‬כשם שמלמדנו הרמב"ם שמדרכי השב לשנות את‬
‫שמו ולשנות את מקומו‪ ,‬שהרי גלות מכפרת עוון – כך ראוי לו לאדם לעת זקנה‬
‫לשנות את מקומו ואף לשנות את שמו‪ .‬אדם נושא בדרך כלל את השם שנתנו לו‬
‫אביו ואימו‪ ,‬ואף את השם שנתנה לו החברה‪ ,‬אבל אינו נותן שם לעצמו‪ ,‬שהוא‬
‫העיקר בביוגרפיה הצומחת של האדם על פני האדמה‪.‬‬
‫זקנה כגילוי הגוף‬
‫אחד ממוקדי הניגוד העמוק בין העולם המודרני‪-‬חילוני ובין המסורת היהודית‬
‫נוגע ליחס האדם לגופו‪ ,‬למושגי הצניעות והבושה‪.‬‬
‫עינינו הרואות שבמחוזותינו לא שכיח לדבר על הגוף‪ .‬מתביישים‪ .‬הצניעות‪,‬‬
‫שהיא ערך תשתיתי בנפש היהודית‪ ,‬הופכת פעמים רבות למסווה ולניכור‪ ,‬למסכה‬
‫אטומה ונוקשה היוצרת חיץ בינינו לבין הזולת‪ ,‬ולעיתים אף לחוסר יכולת של‬
‫אדם להגיע לאינטימיות גופנית‪ .‬הבושה מצידה עלולה להידרדר ולהפוך לתופעה‬
‫ילדותית‪ ,‬לא בוגרת ואינפנטילית‪ ,‬שאיננה מסוגלת לקבל את עצמה מתוך הרחבה‪,‬‬
‫וכשהיא נתקלת בעצמה היא מסתבכת וחפֵ צה להתנדף ולהפוך לאין‪9.‬‬
‫‪ 9‬ביטוי ספרותי למתח שבין עולם ישן‪ ,‬שבו אדם זר לגופו‪ ,‬לבין עולם חדש‪ ,‬מודרני‪ ,‬שנפרץ‬
‫לחושניות ולמיצוי היצרים‪ ,‬מצוי בתיאור הבא‪..." :‬ושמא האמת היא כי לא מפני איומיו של הלוונט‬
‫הייתה סבתא מסגפת ומטהרת את גופה בטבילות רותחות בוקר צהרים וערב כל ימי חייה בירושלים‬
‫('הלוונט מלא מיקרובים')‪ ,‬אלא דווקא מפני קסמיו החושניים המפתים‪ ,‬מפני גופה שלה‪ ,‬מפני‬
‫‪02‬‬
‫זקן שהוא יונג‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫בזקנה אדם מגלה את גופו‪ .‬היחסים של אדם בכלל ויהודי בפרט עם גופו‪ ,‬הם‬
‫סבוכים‪ .‬בניגוד ליווניות שבה הגוף העירום היה אביזר בעבודה הדתית‪-‬חושנית‪-‬‬
‫אלילית‪ ,‬התורה פונה לצניעות ולבושה‪ .‬בזקנה המילים 'צניעות' ו'בושה' עשויים‬
‫לעבור מהפכים מנטאליים ולהיטען באנרגיות חדשות‪ .‬מהתבוננות בשפה‬
‫ההלכתית‪ ,‬כמו גם בשפת הסוד‪ ,‬בוקעים ועולים תיאורים עזים של גילוי הגוף‪ ,‬של‬
‫עבודת הגוף בתנועה‪ ,‬בריקוד‪ ,‬ושל התנערות מדימויים של הגנה ועודף יראה‬
‫המתנכרים לגוף‪.‬‬
‫ברית איהו סיומא דגופא‬
‫‪10‬‬
‫בנקודה זו נפנה לתורה בזוה"ק‪ ,‬שהשפיעה עליי השפעה מרובה ופתחה בפניי‬
‫תובנות מלהיבות‪ .‬הזוהר שואל מדוע יעקב זכה רק ל'חלום' שזו הדרגה הנמוכה‬
‫של ההתגלות‪ ,‬רק אחד משישים מנבואה‪ ,‬ולא זכה ל'מראה'‪ ,‬שהוא המקום העמוק‬
‫והסתום‪.‬‬
‫תא חזי "ויחלום"‪ .‬וכי יעקב קדישא‪ ,‬דאיהו שלימא דאבהן‪,‬‬
‫בחלמא אתגלי עלוי ובאתר דא קדישא לא חמא אלא‬
‫בחלמא?! [=וכי יעקב הקדוש‪ ,‬שהוא השלם באבות‪ ,‬בחלום‬
‫נגלה אליו‪ ,‬ובאתר קדוש זה (ארץ ישראל) לא ראה אלא‬
‫בחלום?] אלא יעקב בההוא זמנא לא הוה נסיב‪ ,‬ויצחק הוה‬
‫קיים [=אלא יעקב באותו זמן לא היה נשוי‪ ,‬ואביו היה‬
‫קיים]‪...‬‬
‫משיכתם העזה של השווקים העולים על גדותיהם ונוהרים סביבה ומסחררים את נשימתה עד עומק‬
‫הסרעפת בשפעת הירקות והגבינות המתובלות והריחות החריפים הזרים ומוזרים ומגרים לה‪ ...‬לבסוף‬
‫היא מתה מהתקף לב‪ .‬זאת עובדה‪ .‬אבל לא התקף הלב‪ ,‬כי אם הניקיון הרג אותה‪ .‬או לא הניקיון‪ ,‬כי‬
‫אם מאווייה הסודיים הרגו אותה‪ .‬או לא מאווייה‪ ,‬כי אם חרדתה הנוראה מפני מאווייה אלה‪ .‬או לא‬
‫הניקיון‪ ,‬לא המאוויים ואף לא חרדתה מפני מאווייה‪ ,‬אלא דווקא הכעס התמידי והסודי שלה על‬
‫חרדתה זו‪ ,‬כעס חנוק‪ ,‬כעס ממאיר‪ ,‬כעס על גופה שלה‪ ,‬כעס על תשוקותיה‪ ,‬וגם כעס אחר עמוק‬
‫ממנו‪ ,‬על עצם רתיעתה מפני תשוקותיה; כעס עכור‪ ,‬רעיל‪ ,‬כעס על האסירה ועל הסוהרת‪ ,‬שנים על‬
‫שנים של התאבלות חשאית על הזמן שהולך וחולף‪ ,‬ועל הגוף המצטפד ועל חמדת הגוף‪ ,‬זו החמדה‬
‫המכובסה אלפי כביסות והמסובנת עד דכא והמחוטאה והמקורצפת והמורתחת‪ ,‬חמדת הלוונט הזה‪,‬‬
‫המזוהם‪ ,‬המיוזע‪ ,‬הבהמי‪ ,‬המענג עד עילפון‪ ,‬אבל כולו מלא מיקרובים‪( "...‬עמוס עוז‪ ,‬סיפור על‬
‫אהבה וחושך‪ ,‬ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.)42-43‬‬
‫‪ 10‬דיון נרחב בעניין זה‪ ,‬בספרי 'חתונה של אבודים' עמ' ‪.68‬‬
‫‪01‬‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫"ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה" – הכא לא כתיב‬
‫ביה "חלום"‪ ,‬דהא מדרגא אחרא עלאה הוה [=כאן לא כתוב‬
‫חלום אלא גילוי בדרגה אחרת]‪...‬‬
‫בגיני כך יעקב בההוא זמנא כתיב "ויחלום והנה סולם מוצב‬
‫ארצה"‪ ,‬מהו סולם? דרגא דשאר דרגין ביה תליין והוא יסודא‬
‫דעלמא [=דרגה ששאר הדרגות תלויות בה והוא יסוד‬
‫העולם]‪.‬‬
‫"וראשו מגיע השמימה"‪ ,‬הכי הוא לאתקשרא בהדיה [=כך‬
‫הוא להתקשר אליו]‪.‬‬
‫"וראשו מגיע השמימה"‪ ,‬מאן 'ראשו'? ראשו דההוא סולם‪.‬‬
‫ומאן איהו? דא דכתיב ביה "ראש המיטה" (בראשית מז‪ ,‬לא)‪,‬‬
‫בגין דאיהו ראש להאי מיטה ומינה נהיר [=ומהו? זה שכתוב‬
‫בו "ראש המיטה"‪ ,‬היות שהוא ראש לאותה מיטה וממנה‬
‫הואר]‪.‬‬
‫"מגיע השמימה"‪ ,‬בגין דאיהו סיומא דגופא‪ ,‬וקאים בין עלאה‬
‫ותתאה‪ ,‬כמה דברית איהו סיומא דגופא‪ ,‬וקאים בין יריכין‬
‫וגופא‪ ,‬ועל דא מגיע השמימה [=היות שהוא סיום הגוף‪,‬‬
‫ונמצא בין עליון ותחתון‪ ,‬כמו שמקום הברית הוא סיום הגוף‪,‬‬
‫ונמצא בין הירכיים לגוף‪ ,‬ולכן מגיע השמימה]‪11.‬‬
‫אני רוצה לטעון שבניגוד לתפיסה הרווחת‪ ,‬הזוה"ק פעמים רבות מכוון לפשוטו‬
‫של מקרא‪ .‬חלקו הראשון של הזוהר עוסק בשאלת היחס שבין החלום ובין‬
‫המראה‪ .‬החלק השני עוסק בתיקון הברית‪ .‬ישנו קשר הדוק בין שני החלקים‪.‬‬
‫הזוה" ק מנמק מדוע יעקב לא זכה למראה אלא רק לחלום – בגלל שלא היה‬
‫נשוי‪ ,‬ובגלל שאביו היה עדיין בחיים‪ .‬גם כשהיה נשוי לא זכה יעקב בחרן למראה‬
‫אלא לחלום‪ ,‬מפני שלא היה בארץ ישראל‪ .‬שלושה מוקדים בחיי אדם עשויים‬
‫לטלטל אותו אל הלא‪-‬נודע‪ ,‬אל המחוזות הסתומים‪ :‬נישואין‪ ,‬הסתלקות הורים‪,‬‬
‫‪ 11‬זוהר ח"א‪ ,‬קמט ע"ב‪.‬‬
‫‪04‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זקן שהוא יונג‬
‫וכריתת ברית עם ארץ ישראל‪ .‬אני אומר תמיד לחתן וכלה בערב חופתם‪,‬‬
‫שיאפשרו לעצמם ש'יקרה להם משהו' בעת חופתם‪ ,‬שייתנו לעצמם 'לאבד‬
‫שליטה'‪ ,‬שייתנו אמון בהליכה ללא‪-‬נודע‪ ,‬שייפרדו קצת מהתודעה המערבית‬
‫שנותנת אמון רק במודע‪.‬‬
‫באופן מפתיע‪ ,‬אני מוצא את עצמי אומר לאבלים בדיוק אותם דיבורים‪.‬‬
‫אבלות היא קשה‪ ,‬מפוררת ועכורה – בייחוד אבלות על אדם שהיה מעורב בעיצוב‬
‫דמותך‪ .‬אבלות היא שטח דמדומים‪ ,‬אזור לימינלי‪ ,‬שבו מתרחשות התפרצויות‪,‬‬
‫שינוי עמוק בתודעה ומגע עם המסתורין‪.‬‬
‫מכאן פתח להבנת פרטי חלום יעקב‪" .‬וישכב במקום ההוא ויחלום וכו'"‪.‬‬
‫התיאור של הפסוקים קושר שלושה נתונים‪ :‬חלום‪ ,‬לילה ("כי בא השמש")‪ ,‬ומצב‬
‫של שכיבה‪ .‬לראשונה בתורה מתוארת שכיבה‪ .‬השכיבה מופיעה קודם לכן‬
‫בהקשר של זיווג – "וישכב עימה בלילה הוא" (תיאור שאינו נמצא בזיווגים‬
‫קודמים)‪ .‬כמו כן השכיבה מופיעה בתורה בהקשר של פטירה – "הינך שוכב עם‬
‫אבותיך" ועוד‪ .‬שכיבה פותחת ערוצי תודעה חדשה שאינם אפשריים בעמידה‪.‬‬
‫כמו כן ביחס לברית הארץ‪" :‬הארץ אשר אתה שוכב עליה – לך אתננה‬
‫ולזרעך"‪ .‬כפי שלמדנו‪ ,‬הזוה"ק מלמד שרק מי שנשוי ואביו אינו קיים יזכה‬
‫למראה‪ ,‬שהוא הגילוי הגבוה‪ .‬שלוש ההתרחשויות שעשויות לטלטל את התודעה‪,‬‬
‫קורות במצב של גוף חשוף – בשכיבה‪.‬‬
‫עיקר חידושו של הזוה"ק הנ"ל‪ ,‬אינו בהבחנה שבין ה'מראה' העמוק והסתום‬
‫ובין ה'חלום' שהוא מונהר ובכך פחיתותו‪ ,‬אלא בפירושו המהפכני (בתרתי‬
‫משמע) למילים "וראשו מגיע השמימה" – שהראש הוא כינוי לתחתית הגוף‬
‫(כאשר הרגליים אינן מעיקר הגוף)‪ 12.‬ראש הגווייה הוא סיומא דגופא‪ ,‬מקום‬
‫הברית‪ ,‬המקום הסתום‪ .‬הוא ה'ראש' שמזוהה עם "ראש המיטה"‪ ,‬תיקון הברית‪.‬‬
‫"ראשו מגיע השמימה" הוא ראש הגוויה! לעומת זאת‪ ,‬המקום הנמוך הוא הראש‬
‫הפיזי‪ ,‬המוחין‪ ,‬ההארה‪" .‬סולם מוצב ארצה" – הארץ היא הראש‪ ,‬התודעה‪,‬‬
‫‪ 12‬אכן ר' נחמן לא סיפר על הבעטליר השביעי‪ ,‬החיגר‪ ,‬חסר הרגליים‪.‬‬
‫‪05‬‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫המודעות העצמית‪ .‬המראה‪ ,‬הסתימות‪ ,‬מקורו במחוזות האפלים‪,‬‬
‫הנמוכים‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫ביצרים‬
‫‪14‬‬
‫הגירוש מגן עדן והקללה הקדומה‪ ,‬עשויים להתפרש כהתהפכות המבט על‬
‫הגוף‪ .‬בגן עדן היה ראש הגוויה מוצא המגע עם האינסופי‪ .‬אחרי הגירוש‪ ,‬זכה‬
‫האדם בדעת והפך לבעל בחירה‪ .‬ראשו ומוחו הפכו לראש‪ ,‬והאגן נדחק לתחתית‪,‬‬
‫ליצריות האפילה‪ ,‬לפגם הברית רח"ל‪ .‬גירוש המוקד האנושי מהאגן‪ ,‬מראש‬
‫הגוויה (עץ החיים)‪ ,‬אל הראש‪ ,‬למוחין (עץ הדעת) – משמעו גירוש מהפוריות‪-‬‬
‫חיוניות‪-‬סתימות‪ ,‬אל התודעה‪ ,‬הדעת והמודעות העצמית‪ .‬בשפתו של פרויד‪,‬‬
‫הישרדותו של העולם מותנית בהוויה של סדר‪ ,‬של תיקון‪ .‬ה"סופר‪-‬אגו" הוא‬
‫מקור המשטר; ובקדושה – התורה‪ ,‬ההלכה‪ ,‬המנהג והמסורת‪ ,‬קבלת עול וציות‪.‬‬
‫כך מסבירים בעלי הסוד את גירוש האדם מגן עדן‪ :‬האכילה מעץ הדעת זיכתה‬
‫אותו בדעת‪ ,‬אבל הפכה אותו ל'נפרד'‪ ,‬ובכך איבד את אלוקים‪.‬‬
‫מקום הברית הוא המקום הסתום של מוצא הקיום‪ .‬זה ה'אִ יד'‪ ,‬בשפתו של‬
‫פרויד‪ ,‬שממנו עיקרון העונג‪ ,‬הכאוטיות שמאיימת על הסדר‪ ,‬המשטר‪ ,‬ה'סופר‪-‬‬
‫אגו'‪ .‬אלא שבניגוד לפרויד שחתר להשלטת ה'סופר‪-‬אגו' על ה'איד'‪ ,‬לטובת‬
‫הסדר החברתי‪ ,‬הזוה"ק מעמיד את המקומות האפלים‪ ,‬היצריות וראש הגוויה‪,‬‬
‫כשמיים‪ ,‬כמקום שכינה על ראש המיטה‪ .‬יעקב מיטתו שלימה‪ .‬הדעת והמודעות‬
‫העצמית שייכים לממשלת היום‪ .‬זה עולם החלום שמקורותיו בהכרה‪" ,‬מה שאדם‬
‫מהרהר ביום מראים לו בלילה בחלום"‪ .‬לעומת זאת התיקון הממשי אינו‬
‫במודעות העצמית‪ ,‬אלא ביכולת להמתיק את הדחפים‪ ,‬להעלות אותם‪ ,‬כלשון‬
‫הפילוסופים‪ ,‬מההכרח לחירות‪ .‬הדחפים האפלים הם מקור ההרס וערעור הסדר‪,‬‬
‫אבל תיקונם הוא מקור הכיסופים‪ ,‬הדביקות‪ ,‬רצון‪-‬הרצונות‪.‬‬
‫ברצוני לטעון‪ ,‬שהמעבר מעולם החלום‪ ,‬שמרכזו התודעה העצמית‪,‬‬
‫האוטונומיה האנושית‪ ,‬הבחירה‪ ,‬המקומות המונהרים שבדמות‪ ,‬למצב תודעה של‬
‫‪ 13‬על עניין זה כתב הראי"ה קוק‪" :‬המחשבות היותר עמומות‪ ,‬שביסודן הן נובעות מרום המעלה‬
‫העליונה שבאמת‪ ,‬הן הן מיישבי העולם והחיים‪ .‬והמחשבות היותר מבוררות‪ ,‬שהן תוצאות ממדרגה‬
‫פחותה באורה‪ ,‬מחוסר מעט של אור האמת הנשגבה‪ ,‬הרי הן מבלי עולם" (אורות הקודש א‪ ,‬עמ' קל)‪.‬‬
‫‪ 14‬לתפיסה זו יש מקבילות בתיאוריות פסיכולוגיות ובתורות מזרחיות‪ .‬פרויד נעץ במידה רבה של‬
‫צדק את מוצא הקיום האנושי ביצרים‪ ,‬אלא שהפריז על מידותיו‪.‬‬
‫‪06‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זקן שהוא יונג‬
‫'מראה'‪ ,‬למקומות הסתומים‪ ,‬למוצא הקיום‪ ,‬לרצון שגבוה מהחכמה‪ ,‬לאנרגיות‬
‫הקמאיות שהן מוצא היצריות הכאוטית מ'אורות דתוהו' – הוא מעבר מתודעה‬
‫של צעירות לתודעת זקנה‪ .‬תודעת הזקנה היא תודעת ה'על‪-‬מודע'‪ ,‬תודעה של‬
‫הארות בלתי מילוליות‪ ,‬למעלה מהשפה‪ .‬בניגוד לדימוי המודרני שלפיה הזקן הוא‬
‫'צעיר בלוי'‪ ,‬הזוה"ק מלמד שהצעיר הוא זה שגורש מגן עדן של המוארות‪ ,‬אל‬
‫עולם של דעת ומודעות עצמית‪ .‬לעומתו‪ ,‬הזקן יודע 'לעבור מעולם לעולם'‪,‬‬
‫להתמיר את דמותו מחכמה לרצון‪ ,‬ממילים לשתיקה‪ ,‬מלימוד להתבוננות‪ ,‬למעלה‬
‫מטעם ודעת‪.‬‬
‫אמורא זקן משתובב לפני כלות‬
‫כד דמך ר' שמואל בר רב יצחק דהוה מרקד אתלת שבשין‬
‫[=כאשר נפטר ר' שמואל ב"ר יצחק שהיה מרקד לפני כלות‬
‫בשלושה ענפים]‪ ,‬נפקין רוחין ועלעולין ועקרון כל אילניא‬
‫טבייא דארעא דישראל [=יצאו רוחות סערה ועקרו כל‬
‫אילנות טובים בארץ ישראל]‪.‬‬
‫למה כן? דהוה לקיט מנהון שבשין ומהלך קדם כלה [=שהיה‬
‫מלקט מאילנות אלו ענפים‪ ,‬ורוקד לפני כלה]‪ ,‬והוו רבנן‬
‫אמרין למה עביד כדין [=והיו חכמים תמהים למה הוא עושה‬
‫כך]‪ ,‬למה הוא מבזה את אוריתא [=מדוע הוא מבזה את‬
‫התורה]‪ .‬אמר רבי זעירא‪ :‬שבקותיה‪ ,‬דהוא ידע מה הוא עביד‬
‫[=עזבו אותו‪ ,‬שהוא יודע מה הוא עושה]‪.‬‬
‫כד דמך נפקו למיגמל ליה חסד ונחתה שבשבה דנור [=בעת‬
‫שנפטר יצאו לגמול איתו חסד‪ ,‬וירד מן השמים ענף של אש]‪,‬‬
‫ואיתעבידת כמו שבשבה דהדס [=ונעשה כמו ענף של הדס]‬
‫ואפסיקת בין ערסא לציבורא [=וחצץ בין המיטה ובין‬
‫הציבור]‪.‬‬
‫‪07‬‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אמרין‪ :‬חמון דהדין סבא דקאי ולעי דקמה ליה שבשתיה‬
‫[=אמרו‪ :‬ראו זקן זה שהיה עומד וטורח (ומרקד לפני כלות)‪,‬‬
‫ועכשיו עומדים הענפים לכבודו]‪15.‬‬
‫הנהגותיו של רבי שמואל ב"ר יצחק בזקנותו‪ ,‬שבאו לידי ביטוי בריקודים‬
‫אקסטטיים לפני כלות‪ ,‬גרמו לבידודו מחברת החכמים‪ 16.‬הם טענו כלפיו שהוא‬
‫מבזה את התורה‪ .‬לטעמם‪ ,‬ראוי שרב זקן ומכובד לא 'ישתטה' בחתונות כנער‪,‬‬
‫אלא יעטה על עצמו את הפוזיציה הרבנית המכובדת והרצינית‪ 17.‬האירוניה של‬
‫המדרש היא‪ ,‬שגם האות מן שמים בהלוויתו לא עורר את החכמים לחרטה על‬
‫העוול שעשו לו‪ ,‬והם הסתפקו באמירה מינורית – "חמון דהדין סבא דקאי ולעי‬
‫דקמה ליה שבשתיה" [=ראו זקן זה שהיה עומד וטורח‪ ,‬ועכשיו עומדים הענפים‬
‫לכבודו]‪.‬‬
‫חיוניות של זקנים ששבים לנעוריהם‪ ,‬קשורה אצל הרמב"ם למהות השמחה‬
‫בעבודת ה'‪ .‬כך כתב‪:‬‬
‫מצווה להרבות בשמחה זו‪ 18,‬ולא היו עושין אותה עמי הארץ‬
‫וכל מי שירצה‪ ,‬אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות‬
‫והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו‬
‫מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות‪,‬‬
‫אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע‪.‬‬
‫השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה‬
‫בהן‪ ,‬עבודה גדולה היא‪ ...‬וכל המגיס דעתו וחולק כבוד‬
‫לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה‪ ...‬וכל‬
‫‪ 15‬בראשית רבה פרשה נט‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ 16‬בחב"ד עסקו רבות בסיפור על ר' שמואל בר רב יצחק כדוגמה העיקרית ל'שטות דקדושה'‪ ,‬וראה‬
‫על כך מאמרו של האדמו"ר הזקן בפתח 'דרושי חתונה' שלו ובביאורו של ר' הלל מפאריטש על כך‪.‬‬
‫כן ראה בספר דרוש לחתונה מאת הרב יצחק גינזבורג‪ ,‬שביאר כל הדרושים הללו בהרחבה רבה‪,‬‬
‫ובפרט בעמ' מד‪-‬מט‪.‬‬
‫‪ 17‬ידוע שר' אברהם קאליסקר‪ ,‬מאבות החסידות בדור הראשון‪ ,‬התפלל בעמידה על הראש‪.‬‬
‫המתנגדים תקפו אותו על כך בחריפות‪ ,‬וכתבו עליו שהוא 'פוער לפעור'‪ .‬היחידים שמורדים ב'פוזה'‬
‫הדתית השקרית‪ ,‬ומוסרים נפשם לעבודתו יתברך באמת‪ ,‬אינם זוכים לאהדה בחייהם‪.‬‬
‫‪ 18‬שמחת חג הסוכות במקדש‪.‬‬
‫‪08‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זקן שהוא יונג‬
‫המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד‬
‫העובד מאהבה‪ ,‬וכן דוד מלך ישראל אמר‪" :‬ונקלותי עוד‬
‫מזאת והייתי שפל בעיני" (שמואל ב‪ ,‬ו‪ ,‬כב)‪ ,‬ואין הגדולה‬
‫והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר‪" :‬והמלך דוד מפזז‬
‫ומכרכר לפני ה'" (שמואל ב‪ ,‬ו‪ ,‬טז)‪ .‬בריך רחמנא דסייען‪19.‬‬
‫הרמב"ם לומד את עקרונות מצוות השמחה בכלל ממצוות שמחת בית השואבה‬
‫בסוכות במקדש‪ .‬הוא ראה בעיני רוחו את הוויכוח בין דוד למיכל כבניין אב‬
‫לשמחה אמיתית‪ ,‬שנבחנת אף ובעיקר בנכונות למרוד במוסכמות החברתיות‪.‬‬
‫הרמב"ם נוקט כאן בלשון חריפה ביותר כלפי המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו‬
‫במקום עבודת ה'‪ ,‬שהוא חוטא ושוטה‪ .‬מיכל‪ ,‬המייצגת כאן את הנורמטיביות‬
‫הדתית‪ ,‬נחרדת מכך שבעלה‪ ,‬מלך ישראל ומנהיג העם‪ ,‬מפזז ומכרכר כאחד‬
‫השוטים‪.‬‬
‫אולם יש לסייג את הדברים‪ ,‬ואף הרמב"ם עצמו מסייג אותם‪ .‬לא כל אדם‬
‫ראוי לשמחה אמיתית‪ ,‬אלא דווקא הזקנים ראויים לה‪ .‬צעירים המפזזים‬
‫ומכרכרים‪ ,‬עשויים לבטא בכך יצריות גולמית הטעונה ריסון ואיפוק‪ .‬דווקא‬
‫בזקנה‪ ,‬אדם יכול לזכות לחיוניות מוארת‪ ,‬ולא לחשוש כלל מלקרוא דרור‬
‫לכוחותיו‪ .‬אדרבה‪ :‬הזקנים צריכים ללמד את העם את החיוניות האנרגטית כשהיא‬
‫נקייה מגולמיות צעירה‪ .‬הם‪ ,‬ורק הם‪ ,‬צריכים לרקוד ולפזז‪ ,‬ומי שאינו משחרר‬
‫עצמו ומוסר נפשו ותדמיתו לעבודתו יתברך‪ ,‬הרי הוא חוטא ושוטה‪.‬‬
‫ברוח דומה תיאר האדמו"ר 'מי השילוח' מאיז'ביצא את נוח לאחר יציאתו‬
‫מהתיבה‪ .‬הוא עושה זאת בדרוש חסידי שמפורר את פשוטי המקראות‪ .‬הוא מלמד‬
‫שבזקנה‪ ,‬כשאדם נשלם‪ ,‬אזי מותר הוא להתפשט במידותיו‪ ,‬כי הכול רצון ה'‪:‬‬
‫עניין התיבה‪ ,‬שנתן ה' יתברך עצה והגנה לנח עד שעברו ימי‬
‫הזעם‪ ,‬וכן לכל מי שלא נזדכך ליבו עדיין יוכל ללמד עצות‬
‫איך יסתר עצמו ויגין בעדו מכל רע המתרגש בעולם‪...‬‬
‫‪ 19‬רמב"ם הל' לולב‪ ,‬פרק ח‪ ,‬הל' יד‪-‬טו‪.‬‬
‫‪09‬‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫ועניין התיבה הוא עפ"י מה דאיתא בגמרא שלושה הקב"ה‬
‫אוהבן‪ :‬מי שאינו כועס ואינו משתכר ומי שמעביר על‬
‫מידותיו‪ ...‬וכל זה היה עצות לנח קודם שנשלם איך יסתיר‬
‫עצמו‪ ,‬כי מייד כשיצא מן התיבה שאז היתה השלמתו‪ ,‬אז‬
‫עשה ההפך מאלו הדברים‪ ,‬כמ"ש "וישת וישכר" וכעס על חם‬
‫ולא עבר על מידותיו‪ ,‬כי כשאדם נשלם אז מותר להתפשט‪,‬‬
‫כי אז הכל רצון ה'!‪20‬‬
‫הזקנה כמעבר מהחכמה לגוף – מתורתו של רש"ב‬
‫מפשיסחא‬
‫מכאן למחשבות על התעוררות הגוף בהכנסת אורח וליוויו‪ .‬כך מלמד ר' שמחה‪-‬‬
‫בונם מפשיסחא‪:‬‬
‫"אל נא תעבור מעל עבדך" – מכאן למדו חז"ל‪ :‬גדולה הכנסת‬
‫אורחים יותר מ[ה]קבלת פני השכינה"‪ 21.‬וקשה‪ :‬ובאמת‬
‫אברהם מנא הוכיח זאת? ואמר הרבי‪ ,‬ר' בונם מפשיסכא‬
‫זי"ע‪ ,‬דאברהם אבינו ע"ה‪ ,‬היו כל האברים שלו כל כך‬
‫מזוככים‪ ,‬שכאשר בא לעשות מצווה‪ ,‬היו האברים בעצמם‬
‫מוליכים אותו להמצווה‪ ...‬וכאשר באו האורחים‪ ,‬כתיב "וירא‬
‫וירץ לקראתם"‪ ,‬עהר האט אצאפעל גיגעבען ציא דער מצוה‬
‫[גופו פירכס לקיים את המצווה]‪ .‬מזה הוכיח דהכנסת‬
‫אורחים גדולה‪ .‬דהאברים רצו יותר להכנסת אורחים מקבלת‬
‫פני השכינה‪22...‬‬
‫דבריו של רש"ב מרחיקי לכת‪ :‬המבחן הוא היענות הגוף למצווה‪ ,‬התעוררות‬
‫האיברים! כל אחד מכיר מתוך עצמו מעשים שנעשים מהמקום של ציות‪ ,‬של‬
‫יראת שמים בסיסית‪ ,‬לעומת מעשים שמקורם בחשק‪ ,‬בתשוקה‪ ,‬שאדם נענה להם‬
‫מגופו‪ .‬החידוש הנועז של רש"ב כפול‪ :‬ראשית‪ ,‬המבחן לממשות המצווה הוא‬
‫‪ 20‬מי השילוח פ' נח‪.‬‬
‫‪ 21‬שבת קכז‪ ,‬ע"א‪.‬‬
‫‪ 22‬קול שמחה‪ ,‬פרשת וירא‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זקן שהוא יונג‬
‫בהתעוררות הגופנית אליה ולא בעצם הציות – שלעולם היא מוטיבציה הכרחית‬
‫אך נמוכה בדרגתה‪ .‬שנית‪ ,‬וזה העיקר בעיני‪ :‬גוף האדם‪ ,‬יצריו הבסיסיים ביותר‪,‬‬
‫רצים דווקא לקראת מפגש אנושי! האורחים הם ההפתעה‪ ,‬הסיכוי המפתיע‬
‫והמעורר להתחדשות ולחידוש הדמות‪ .‬הכנסת אורח אינה 'מצווה' רק במובן של‬
‫ציות העצל והכנעת רצונו האישי‪ .‬פני אדם הם פני שכינה‪ .‬אירוח הוא אירוע‬
‫שעשוי להיות מגרה את החשק ומסעיר‪.‬‬
‫בעולם שלנו‪ ,‬קרבת אדם זר נחשבת למטרד‪ ,‬למעמסה‪ ,‬לאיום על החופש ועל‬
‫הפרטיות‪ .‬אכן‪ ,‬יש מקום גם למבט כזה; רצונו הבסיסי של הסובייקט להתבודד‪,‬‬
‫לינוק חיות מה'ַאין'‪ ,‬מה'היות אצל עצמו'‪ ,‬הוא מובן ומוצדק‪ .‬כל אדם זקוק‬
‫לחללים של שקט ודממה‪' ,‬רק אני ואלוקים'‪.‬‬
‫בשפה החב"דית זהו ה'אור ממלא' – אור המאיר לעצמו; האינטימיות של‬
‫האדם עם עצמו זו קבלת פני שכינה‪ .‬אומנם המקום הגבוה יותר הוא ה'אור סובב'‪,‬‬
‫אור המאיר לזולתו‪ ,‬שמקורו באורח‪ ,‬בהתגלות המפתיעה שמגיעה מבחוץ בדמותו‬
‫של אורח אקראי‪ .‬גאולה באה בהיסח הדעת‪ .‬ההתרחשויות והשינויים הממשיים‬
‫מתגלים באקראיות‪ ,‬בקונטינגנטיות של הקיום‪ .‬כל אחד יודע שלשגרה המודעת‬
‫נענים באופן מתון‪ ,‬קורקטי‪ ,‬ואילו להפתעה האקראית נענים ב'זקיפת גבה'‪,‬‬
‫במידה של התפעלות‪ ,‬בהתעוררות‪.‬‬
‫זה המבוא לשמחה ממשית‪ ,‬שמחת זקנים‪ .‬השמחה היא גופנית‪ .‬מקורה‬
‫בהתעוררות האברים מעצמם‪ .‬כך באופן מופלא‪ ,‬מתנהרים דיבוריו של רש"ב‬
‫מפשיסחא על הכנסת אורחים שגדולה מקבלת פני השכינה‪ .‬הגופני מתגבר על‬
‫המודע‪ ,‬על השליטה העצמית‪ ,‬על הסופר‪-‬אגו‪ .‬הזקנה היא באור הסובב‪ ,‬בהיענות‬
‫להפתעה‪ ,‬להארות שמקורן למעלה מהשתלשלות‪ ,‬ב'פריצה' למעלה מטעם ודעת‪.‬‬
‫בזקנה אין כבר ערך למשטר היראה‪ ,‬ל'אתכפיא'‪ ,‬שמתאים לצעירות‪ .‬פסגת‬
‫הצעירות‪ ,‬החירות – שורשה מהבינה; פסגת הזקנה‪ ,‬החופש – מהכתר‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫תורה של זקנה‬
‫בזקנה משתנה לחלוטין אופיו של לימוד התורה‪ .‬הרמב"ם מבחין בין אופן‬
‫הצמיחה של אדם צעיר‪ ,‬שעליו לשלש את זמן לימודו‪ ,‬לבין מי ש'הגדיל בחכמה'‪,‬‬
‫שעליו לעסוק בעיקר בגמרא ובעיקר בפרדס‪ .‬כך כתב‪:‬‬
‫עד אימתי חייב ללמוד תורה? עד יום מותו‪ ,‬שנאמר‪" :‬ופן‬
‫יסורו מלבבך כל ימי חייך"‪ .‬וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא‬
‫שוכח‪.‬‬
‫וחייב לשלש את זמן למידתו‪ ,‬שליש בתורה שבכתב‪ ,‬ושליש‬
‫בתורה שבעל פה‪ ,‬ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו‬
‫ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר ויבין במידות שהתורה‬
‫נדרשת בהן עד שידע היאך הוא עיקר המדות והיאך יוציא‬
‫האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה‪,‬‬
‫ועניין זה הוא הנקרא גמרא‪.‬‬
‫כיצד? היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלוש שעות‬
‫ביום ובתורה תשע‪ ,‬אותן התשע קורא בשלוש מהן בתורה‬
‫שבכתב‪ ,‬ובשלוש בתורה שבעל פה‪ ,‬ובשלוש אחרות מתבונן‬
‫בדעתו להבין דבר מדבר‪ ...‬והעניינים הנקראים פרדס בכלל‬
‫הגמרא הן‪.‬‬
‫במה דברים אמורים? בתחילת תלמודו של אדם‪ .‬אבל‬
‫כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא‬
‫לעסוק תמיד בתורה שבעל פה‪ ,‬יקרא בעתים מזומנים תורה‬
‫שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני‬
‫תורה‪ ,‬ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד לפי רוחב שיש בלבו‬
‫ויישוב דעתו‪23.‬‬
‫הרמב" ם חושף בעוצמה רבה את הצורך של לומד התורה להשיל מעליו את תורת‬
‫צעירותו‪ ,‬ולא לדבוק כל ימיו בתורה של מסגרות ממוסדות‪ .‬תורת הצעירות היא‪,‬‬
‫למצער‪ ,‬רק פיגומים לעיקר הבניין שייבנה בזקנתו‪ .‬כשיגדיל בחכמה‪ ,‬שוב אינו‬
‫‪ 23‬רמב"ם הל' תלמוד תורה‪ ,‬פרק א‪ ,‬הל' י‪-‬יב‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זקן שהוא יונג‬
‫כפוף לנורמטיביות של 'בחור ישיבה'‪ ,‬ועליו להגות‪ ,‬להתבונן וליצור ממקום של‬
‫חופש‪ .‬עם זאת‪ ,‬גם בזקנותו עליו לקבוע עיתים מזומנות לעיסוק הנורמטיבי‬
‫בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ‪.‬‬
‫לאור דברינו‪ ,‬ועל רקע טענתו של אדמו"ר הזקן מחב"ד‪ ,‬שהרמב"ם ינק את‬
‫תורתו ממידת החכמה ולא מהכתר (הרצון)‪ ,‬צריך לנסח הלכה נוספת למי‬
‫שהבשיל עד כדי כך שהגדיל ברצון ולא רק בחכמה‪ ,‬ונפתחו לפניו יכולות רוחניות‬
‫שמקורן בסודות נשמתו‪ ,‬ב'יחידה' שבדמותו‪ .‬אדם שכזה בוודאי מחויב להשקיע‬
‫את יכולותיו בזקנותו במקום הכי אישי שלו‪ ,‬ב'סיפור' שלו‪ ,‬בלי לפזול לסיפורים‬
‫של אחרים‪ ,‬ולשנות את סדר יומו ואת תכני השקעתו‪.‬‬
‫כך מספר הרב קוק בווידוי נדיר על ייסוריו בלימוד תורה‪ ,‬שחונק אותו‬
‫מיצירה חופשית‪:‬‬
‫‪...‬שאלה היא אם אני צריך ללמוד‪ ,‬אם הלימוד אינו דוחה‬
‫אצלי את הגיון הלב‪ ,‬את רחשי הנשמה ההולכים ומתגלים‬
‫תמיד כגלי ים מתוך הסערה‪ ,‬אם ההתגלות הזאת‪ ,‬הבאה‬
‫מתוך מעמקי הרוח‪ ,‬אינה גופה של תורה תמימה‪ ,‬הנובעת‬
‫משורש היחידה העליונה שבנפש‪ ,‬שכל לימוד הדוחה אותה‪,‬‬
‫הרי יש בו גופו משום ביטול תורה‪.‬‬
‫אבל מי יפתור לנו חידת עולם זו? מי יציג גבול לרוח? מי‬
‫יאמר לו עד פה תבוא? ומי ימוד לנו את המדידות הקצובות‬
‫והמגבילות‪ ,‬לומר‪ :‬עד כאן הוא גבול התורה והופעת‬
‫חידושיה‪ ,‬ומכאן ואילך כבר בא הגבול אל תוך רעיונותיו‬
‫החילונים של האדם‪ ,‬שאני יכול לקרוא אותם בכל שם של‬
‫כבוד‪ ...‬שירים‪ ,‬מכתמים‪ ,‬מליצות‪ ,‬חזיונות‪ ,‬רעיונות‪ ,‬הגיונות‪,‬‬
‫אבל לא דברי תורה‪ .‬הוי כמה קשים הם החיים הרוחניים‬
‫וכמה נבוכים הם אורחות תעצומותיהם! מי יוכל לחוק כאן‬
‫חוקים? מי יוכל לחרוט קווים במקום אשר כל היסוד נעלם‪,‬‬
‫‪21‬‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫והולך ומיטשטש מן העין? כאן עזרה מקודש דרושה‬
‫בהתגלות‪" .‬יצפון לישרים תושיה‪ ,‬מגן להולכי תום"‪24.‬‬
‫אפילוג‬
‫"אני כבר לא לומד‪ ,‬אלא עוסק בהגות" – כך אמר אדם גדול אחד‪ .‬הזקנה היא‬
‫למצער‪ ,‬במובנו המסורתי‪ .‬בעת הזאת מתגלים אצל רבים מאגרי‬
‫פרישה מלימוד‪ִ ,‬‬
‫צימאון אדירים‪ ,‬שלעולם לא יבואו על סיפוקם מדף יומי וכיו"ב‪ .‬אותם אנשים‬
‫נדרשים‪ ,‬ע"פ הרמב"ם‪ ,‬ללמוד תורה 'על הסדר' בעיתים מזומנות‪ ,‬ואת עיקר זמנם‬
‫להשקיע בגמרא – ותכלית הגמרא היא המרכבה (בכל המובנים של המושג)‪.‬‬
‫מה לגבי היום? מהי ה'גמרא' הנחשבת לגולת הכותרת שבה יהגה אדם‬
‫בזקנותו? צריך להניח את הדפוסים שהחברה הדתית מייעדת לפנסיונרים‪ .‬כל אחד‬
‫צריך לשאול את עצמו‪ ,‬רק אחרי שיידע להשיל מעליו ומתודעתו את הספרים‬
‫הישנים‪ ,‬וכבר הבשיל מניסיון חיים‪ :‬מהי העבודה שלו בזקנותו? התשובה לא‬
‫תינתן ע"י אדם מבחוץ‪ .‬כל אחד יסלול לעצמו את נתיב ההגות והרצון המאוד‬
‫ייחודיים שלו‪ ,‬מהיחידה שבנפשו‪ ,‬כי רק ממנה תוצאות חיים‪ .‬בזקנה אין עוד‬
‫מקום ללבושים שאולים‪ .‬הלבושים צריכים להיות ממין הגוף‪" ,‬כהדין קמצא‬
‫דלבושיה מיניה וביה"‪.‬‬
‫בנוסף – השינוי המתחייב מהזקנה אינו רק לגבי תוכני לימוד התורה‪ ,‬אלא גם‬
‫ובעיקר בהקשר של יכולות וכישורים מנטאליים‪ ,‬פיתוח אינטליגנציות גבוהות‬
‫באופן משמעותית מהאינטליגנציה האינטלקטואלית‪ .‬התנסות בחוויות רוחניות‬
‫ספיריטואליות שהיו חסומות בצעירות מסיבות שונות – של חינוך‪ ,‬של ביוגרפיה‪,‬‬
‫של שורש הנשמה‪ ,‬של נורמות חברתיות וכיו"ב – עשויה להתהפך בזקנה‪.‬‬
‫ועוד חזון למועד‪.‬‬
‫‪ 24‬הראי"ה קוק‪ ,‬חדריו מהד' שלישית‪ ,‬עמ' קטז‪-‬קיז‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫זכרון בספר‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זכרון בספר‬
‫על זכרון‪ ,‬מקרא ומגילה‬
‫הרב נעם סמט‬
‫‪1‬‬
‫פתיחה – בין מטה ומעלה‬
‫א"ר יהושע בן לוי‪ :‬שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו‬
‫ב"ד של מעלה על ידם‪[ ,‬אלו הן‪ ]:‬מקרא מגילה‪ ,‬ושאילת‬
‫שלום [בשם]‪ ,‬והבאת מעשר‪2.‬‬
‫דברי ר' יהושע בן לוי פותחים צוהר לאחת הנקודות הרגישות הכרוכות במקרא‬
‫מגילה‪ .‬יחד עם שאילת שלום בשם והבאת מעשר‪ 3,‬מתואר מקרא מגילה כדבר‬
‫שיסודו בעשייה האנושית (בית דין של מטה) הזוכה להסכמה עליונה‪ .‬מקרא‬
‫מגילה מוצב כך על קו המתח העדין שבין האנושי לאלוקי‪ ,‬כאשר תקנתם של‬
‫חכמים מקבלת באופן כזה או אחר גושפנקה אלוקית‪ .‬מה פשר ההסכמה הזו?‬
‫כיצד מאשרים בית דין של מעלה את יזמתם של החכמים שבבית דין של מטה?‬
‫כמובן‪ ,‬המודל הזה מוכר לנו היטב מעולמה הרחב של תורה שבעל פה‪ ,‬הנתון‬
‫כולו ב מתח המכונן שבין עולמו האנושי של בית המדרש לבין בת הקול המכרזת‬
‫משמים‪ .‬עם זאת‪ ,‬דומני שאחד מנקודות הביטוי המרכזיות והיפות שלו הן‬
‫בדיונים העשירים והמרתקים סביב מקרא מגילה‪.‬‬
‫‪ 1‬הדברים נכתבו לאחר שנלמדו בחבורה בישיבה לקראת חג הפורים תש"ע‪ .‬כך‪ ,‬יש בהם גם מן‬
‫החקיקה בספר על כל צדדיה כפי שיוצגו להלן‪...‬‬
‫‪ 2‬מכות‪ ,‬כג ע"ב‪.‬‬
‫‪ 3‬אגב‪ ,‬נראה ששלושת הדברים כרוכים באופן כזה או אחר בחורבן הבית ובאבדן ההשראה‪ .‬לגבי‬
‫הבאת המעשר – כבר במקור במלאכי השינוי בהבאת המעשר מוצג כקשור למעבר מבית ראשון לבית‬
‫שני‪ .‬לגבי שאילת שלום בשם – ראה המשנה בסוף מסכת ברכות‪ ,‬ודבריו של י' רוזן צבי במאמרו‬
‫'ברכות הראייה והופעת המערכת הליטורגית בספרות התנאית'‪ ,JSIJ 7 (2008) ,‬עמ' ‪.29-1‬‬
‫‪25‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫מן הפרספקטיבה של קו המתח הזה‪ ,‬אני מבקש לצעוד במאמר זה‬
‫בנתיבותיהן של שתי סוגיות במסכת מגילה‪ ,‬ולהציע דרכן מפגש עם פנים‬
‫(חדשים?) של חג הפורים‪ .‬הסוגיה הראשונה שנעסוק בה היא הסוגיה בדף ז‪ ,‬בה‬
‫מובא הדיון בין אסתר לחכמים באשר להכללתה של מגילת אסתר בספרי הקודש‪.‬‬
‫השנייה – סוגיית הפתיחה למסכת‪ ,‬שגם אותה אני מציע לקרוא מנקודת המבט‬
‫של המתח המכונן סביב קדושת המגילה‪.‬‬
‫א‪ .‬קבעוני לדורות‬
‫אמר רב שמואל בר יהודה‪ :‬שלחה להם אסתר לחכמים‪:‬‬
‫קבעוני לדורות!‬
‫שלחו לה‪ :‬קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות‪.‬‬
‫שלחה להם‪ :‬כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי‬
‫ופרס‪4.‬‬
‫הסוגיה בדף ז במסכת מגילה פותחת ביזמתה של אסתר המלכה הפונה בבקשה‬
‫אישית לחכמים – 'קבעוני לדורות'‪.‬‬
‫מה פשר הבקשה הזו? דומה שמה שמוטל על הפרק הוא השאלה הסבוכה של‬
‫הקאנוניזציה‪ .‬חכמים הם שמכריעים אלו מן החיבורים השונים המונחים לפניהם‬
‫ייכללו בבוא העת באוסף המלא והמקודש של כ"ד ספרים‪ .‬זוהי כמובן הכרעה‬
‫דרמטית שקשה להפריז בחשיבותה‪ .‬תהליך ארוך של איסוף וגיבוש נחתם‬
‫ביצירתו של הקאנון היהודי‪ ,‬בתהליך שכפי הנראה היה פורץ דרך בתולדות‬
‫הדתות‪ 5.‬חתימתו של הקאנון הזה מגדירה אותו כ'כתבי הקודש'‪ ,‬והופכת אותו‬
‫לאבן היסוד בהוויה היהודית מכאן ואילך‪ .‬בהקשר זה – בקשתה של אסתר נוגעת‬
‫ללב‪ ,‬והיא מביאה לפנינו בעצם את בקשתה להיכלל בסיפור היהודי‪ .‬אסתר‪,‬‬
‫ש'כאשר אבדה אבדה' ממרחב החיים הממשי של העם היהודי‪ ,‬מבקשת לעצמה‬
‫מקום לפחות בזכרון‪ ,‬בטקסט‪.‬‬
‫‪ 4‬מגילה‪ ,‬ז ע"א‪.‬‬
‫‪ 5‬להרחבה בנושא זה ראו דבריו של מ' הרן בספר האסופה המקראית‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים תשנ"ו‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זכרון בספר‬
‫אלא שהבקשה הזו חושפת שוב את העצב הרגיש שעליו יושבת הסוגיה –‬
‫המגילה‪ ,‬שהיא למעשה חיבור חילוני לחלוטין (שכידוע‪ ,‬שם ה' אינו מוזכר בו‬
‫אפילו פעם אחת‪ ,)...‬רוצה להיכנס ולהיכלל בספר הדורות של העם היהודי‪ .‬האם‬
‫ניתן לעשות זאת? האם אפשרי לקדש כך טקסט אנושי? בהמשך נבקש להעמיק‬
‫את הדיון בשאלה זו ובהשלכותיה‪.‬‬
‫באופן מפתיע‪ ,‬תגובתם של חכמים איננה נוגעת כלל לשאלה המהותית של‬
‫קדושת הטקסט או גודל הנס‪ ,‬אלא רק להשלכותיו הפוליטיות – 'קנאה את‬
‫מעוררת עלינו בין האומות'‪ .‬תשובתה של אסתר גם היא תמוהה מעט – האם‬
‫באמת מועיל זה שנכתבה כבר בספרי הימים של מלכי מדי ופרס? בסוף דברינו‬
‫נשתדל לשוב לנקודת מוצא זו ולהציע בה פנים חדשות‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬נמשיך בקריאת הסוגיה‪:‬‬
‫רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו‪.‬‬
‫[בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעייל‬
‫רבי יונתן]‪6‬‬
‫שלחה להם אסתר לחכמים‪ :‬כתבוני לדורות‪.‬‬
‫שלחו לה‪" :‬הלא כתבתי לך שלישים" (משלי כב)‪ ,‬שלישים‬
‫ולא רבעים‪.‬‬
‫עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה "כתב זאת זכרון בספר"‬
‫(שמות יז)‪ ,‬כתב זאת – מה שכתוב כאן ובמשנה תורה‪ ,‬זכרון‬
‫– מה שכתוב בנביאים‪ ,‬בספר – מה שכתוב במגילה‪.‬‬
‫כתנאי‪:‬‬
‫כתב זאת – מה שכתוב כאן‪ ,‬זכרון – מה שכתוב במשנה‬
‫תורה‪ ,‬בספר – מה שכתוב בנביאים‪ ,‬דברי רבי יהושע‪ .‬רבי‬
‫אלעזר המודעי אומר‪ :‬כתב זאת – מה שכתוב כאן ובמשנה‬
‫תורה‪ ,‬זכרון – מה שכתוב בנביאים‪ ,‬בספר – מה שכתוב‬
‫במגילה‪.‬‬
‫הדיון שבין אסתר לחכמים מוצג בהמשך הסוגיה באופן שונה‪ ,‬כאשר כעת תשובת‬
‫חכמים איננה פונה למישור הפוליטי‪ ,‬אלא מתמקדת בדרשות הפסוקים‪ .‬תגובתם‬
‫‪ 6‬גם כאן‪ ,‬כמובן – דגש על שאלת המסורת‪ .‬האם ברור מי הוא זה שמסר את הדברים? מהו תוקפם?‬
‫‪27‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫הראשונית של חכמים מבקשת למנוע את הכללת אסתר בכתבי הקודש‪ ,‬לאור‬
‫הפסוק במשלי "הלא כתבתי לך שלישים"‪ .‬דרשת הפסוק אינה ברורה כל כך‪ ,‬אך‬
‫ודאי שהיא באה להגביל את האפשרות לקדש את מגילת אסתר‪ .‬עיון בהקשרם של‬
‫הפסוקים במשלי מגלה ששאלת השמיעה בקולם של חכמים היא מרכזית בהם‪:‬‬
‫ושמַ ע ִדבְ ֵרי חֲ כ ִָמים וְ לִ ְבָך ָת ִשית לְ ַד ְע ִתי‪:‬‬
‫(יז) הַ ט ָאזְ נְ ָך ְ‬
‫‪...‬‬
‫ישים ְבמוֹעֵ צֹת וָ ָדעַ ת‪:‬‬
‫(כ) הֲ ֹלא כ ַָתבְ ִתי לְ ָך שלשום ָשלִ ִ‬
‫מ ִרים אֱ מֶ ת לְ שֹלְ חֶ יָך‪7:‬‬
‫(כא) לְ הו ִֹדיעֲ ָך קֹ ְש ְט ִא ְמ ֵרי אֱ מֶ ת לְ הָ ִשיב אֲ ָ‬
‫השמיעה בקול חכמים היא זו שמאפשרת לדעת 'אמרי אמת'‪ .‬קשה לעמוד על‬
‫המשמעות המדוייקת של השימוש שעושים חכמים בפסוקים אלו‪ ,‬אך ברור‬
‫שההקשר המתגבש הוא שאלת סמכותם של חכמים והיחס בינה לבין האמת‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬בהמשך מתברר שחכמים מבקשים לעצמם פסוק מן התורה‪ 8‬ש'יאשר'‬
‫את הכללת המגילה בכתבי הקודש‪ .‬המקור המבוקש נמצא בפסוק "כתב זאת‬
‫זכרון בספר" שלאחר מלחמת עמלק‪ .‬ההקשר כאן מרתק‪ :‬מייד לאחר מלחמת‬
‫עמלק מתבקש משה לכתוב את חובת המלחמה בעמלק בספר‪ ,‬ואף לשים אותה‬
‫באזני יהושע‪ .‬שני פרקים לאחר מכן‪ ,‬ובאותו המקום במדבר – ייתן משה את‬
‫התורה לישראל בהר סיני‪ 9.‬האם הקשר בין מלחמת עמלק לבין הכתיבה בספר‬
‫הוא מקרי? האם אין כאן פתח לראות את התורה כולה למעשה כמלחמה הגדולה‬
‫בעמלק?‪10‬‬
‫אם כך – ודומני שכאן אנחנו מתחילים לרדת לליבם של הדברים – דומה‬
‫שהעניין הוא היחס שבין עמלק לבין הספר היהודי‪ .‬הכתיבה בספר היא היא‬
‫‪ 7‬משלי‪ ,‬פ' כב‪.‬‬
‫‪ 8‬כאן למעשה אנחנו נוגעים כבר בהיבט נוסף‪ ,‬שיידון אחר כך בהרחבה – הדרש כחוליית התווך‬
‫העדינה שבין חכמים לבין המקראות‪ ,‬והאפשרויות הרבות שהוא פותח עבורם כמו גם העוגנים שהוא‬
‫מטיל בנתיבם‪.‬‬
‫‪ 9‬בדברים רבים מטרימה מלחמת עמלק את מתן תורה‪ ,‬כאשר הבולט מביניהם הוא עמידת משה‬
‫בראש ההר כאשר ישראל מתחתיו (כמו גם ידיו העייפות והנופלות‪ ,)...‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪ 10‬אפשר להשוות את הפסוק שאנו עוסקים בו – "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע"‪ ,‬לפסוק‬
‫בספר דברים העוסק בשירה‪ ,‬ולדברי חכמים מכוון אל התורה כולה – "ועתה כתבו לכם את השירה‬
‫הזאת ולמדה את בני ישראל‪ ,‬שימה בפיהם" (דברים לא‪,‬יט)‪ ,‬וגם כאן לא המקום להאריך‪...‬‬
‫‪28‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זכרון בספר‬
‫מחיית עמלק – "כתב זאת זכרון בספר‪ ...‬כי מחה אמחה את זכר עמלק"‪.‬‬
‫התגבשותו של דבר ה' כחוק‪ ,‬ונתינתו לישראל בכריתת ברית ובספר‪ ,‬היא למעשה‬
‫מהלך נוסף בשדה הקרב שבין עמלק לבין ריבונו של עולם‪.‬‬
‫יש כאן פרספקטיבה אחרת לשאלת הקאנוניזציה‪ .‬הקאנון המקראי המקודש‬
‫מעתה אינו רק אוסף ספרים קדושים‪ ,‬אלא הוא הביטוי המלא והשלם למלחמה‬
‫המתמשכת בעמלק‪ .‬יצירת הזכרון היהודי עומדת כתמונת מראה מהופכת למחיית‬
‫הזכרון העמלקי‪ ,‬ואם כך – זהו לב לבו של הסיפור היהודי‪ :‬האפשרות לזכור‬
‫בספר‪ .‬בדברים שלקמן ננסה לפתוח את הדיון בשאלת משמעותה של התנועה‬
‫הזו‪.‬‬
‫ב‪ .‬עדיפא מכולהו‬
‫בהמשך‪ 11,‬עוברת הסוגיה לדון באופן ישיר בשאלת קדושתה של מגילת אסתר‪:‬‬
‫תניא‪ ,‬רבי אליעזר אומר‪ :‬אסתר ברוח הקודש נאמרה‪ ,‬שנאמר‬
‫"ויאמר המן בלבו" (אסתר‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫רבי עקיבא אומר‪ :‬אסתר ברוח הקודש נאמרה‪ ,‬שנאמר "ותהי‬
‫אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה" (אסתר‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫רבי מאיר אומר‪ :‬אסתר ברוח הקודש נאמרה‪ ,‬שנאמר "ויודע‬
‫הדבר למרדכי" (אסתר‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫רבי יוסי בן דורמסקית אומר‪ :‬אסתר ברוח הקודש נאמרה‪,‬‬
‫שנאמר "ובבזה לא שלחו את ידם" (אסתר‪ ,‬ט)‪.‬‬
‫אמר שמואל‪ :‬אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא‬
‫מכולהו‪ ,‬שנאמר קימו וקבלו – קימו למעלה מה שקיבלו‬
‫למטה‪.‬‬
‫‪ 11‬בדרך‪ ,‬הדיון פותח בהלכה איזוטרית‪" :‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪ :‬אסתר אינה מטמאה את‬
‫הידים"‪ .‬טומאתם של כתבי הקודש נידונה ונתפרשה בסוגיות ובדברי הראשונים‪ ,‬אך הפירוש המוצע‬
‫לה (כדי להפריד בין כתבי הקודש לבין האוכלים ולמנוע פגיעה של עכברים) מעלה ניחוח אפולוגטי‬
‫קצת ולא מהותי‪ .‬באופן ראשוני – האם ייתכן שבתקופה שבה עיקר המסורת היא אוראלית‪ ,‬אכן נתפס‬
‫הספר כמעין מת? דברי אלהים חיים שהתאבנו לספר ולכן מטמאים את הידיים?‬
‫‪29‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אמר רבא‪ :‬לכולהו אית להו פירכא‪ ,‬לבר מדשמואל דלית ליה‬
‫פירכא‪...‬‬
‫רב יוסף אמר‪ ,‬מהכא‪" :‬וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך‬
‫היהודים" (אסתר‪ ,‬ט)‪ ,‬רב נחמן בר יצחק אומר‪ ,‬מהכא‪:‬‬
‫"וזכרם לא יסוף מזרעם"‪.‬‬
‫בדברי ארבעת התנאים מוכחת רוח הקודש של המגילה מן התוכן שלה – ה'מספר‬
‫יודע כל' המתאר את ההתרחשויות חייב להיות בעל רוח הקודש‪ 12.‬אל מול‬
‫העמדות הללו מוסיף שמואל דרשה משלו – "קימו וקבלו‪ ,‬קימו למעלה מה‬
‫שקיבלו למטה"‪ .‬הטאוטולוגיה שבדברי שמואל (כמו גם בדברי קודמיו) מרשימה‬
‫– אלוקיותה של המגילה מוכחת מכך שבמגילה כתוב שהיא התקבלה למעלה‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬המעגליות כאן נוכחת גם בדרשתו של החכם שהיא זו שמגדירה את‬
‫המגילה כזו שהתקבלה למעלה‪ .‬למעשה – הם הם דבריו של שמואל‪ ,‬הנועץ את‬
‫הנקודה דווקא במה שקבלו למטה‪ .‬קביעת החג על ידי חכמים וקבלתו על ידי עם‬
‫ישראל הם אלו שמעניקים לו גם את התוקף הדתי שלו – את רוח הקודש‬
‫שבמגילה‪.‬‬
‫על רקע דברי שמואל‪ ,‬נבאר כך גם את מימרות רב יוסף ורב נחמן בר יצחק‪.‬‬
‫המסורת היהודית‪ ,‬קבלת האומה לדורותיה‪ ,‬הם אלו שמעניקים לחג את קדושתו‪,‬‬
‫והם אלו שמלמדים על רוח הקודש שבמגילה‪.‬‬
‫כפי שהזכרנו‪ ,‬כינונו של המקרא כטקסט מקודש ותחימת גבולותיו היא אחת‬
‫הנקודות הרגישות ביותר במפעלם של אנשי כנסת הגדולה‪ .‬על רקע דברינו‪ ,‬נראה‬
‫שאפשר כבר להתחיל ולחוש את הזיקות העמוקות שבין קדושתו של חג הפורים‬
‫לבין המרכיב הייחודי הזה בפועלם של חכמים‪ .‬קדושתה של המגילה נוגעת‬
‫באופן עמוק בשאלת תפקידם של חכמים כמעצבי הספר היהודי‪ ,‬שכאמור לעיל‬
‫איננו אלא מימושה של הברית והמלחמה בעמלק‪ .‬היכולת לכלול בתוך כ"ד ספרי‬
‫‪ 12‬לא ניכנס כאן להבחנה בין עמדות התנאים השונות‪ .‬ברור שהם מתייחסים לארבעה שחקנים‬
‫מרכזיים במגילה‪ :‬המן‪ ,‬מרדכי‪ ,‬אסתר והיהודים‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זכרון בספר‬
‫הקודש את סיפורה החילוני של מגילת אסתר כרוכה בממד האנושי של המפעל‬
‫הזה – קימו למעלה מה שקבלו למטה‪.‬‬
‫על רקע הדברים הללו‪ ,‬נפנה לעסוק בסוגיית הפתיחה למסכת מגילה‪.‬‬
‫ג‪ .‬ניתנה להידרש‬
‫המשנה הראשונה של מסכת מגילה פותחת בדין מפתיע‪ ,‬המלמד על גמישות‬
‫התאריך של חג הפורים‪:‬‬
‫מגילה נקראת באחד עשר‪ ,‬בשנים עשר‪ ,‬בשלשה עשר‪,‬‬
‫בארבעה עשר‪ ,‬בחמשה עשר‪ ,‬לא פחות ולא יותר‪.‬‬
‫כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה‬
‫עשר‪,‬‬
‫כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר‪,‬‬
‫אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה‪.‬‬
‫על פניו‪ ,‬הדין הזה מאיים על קיומו של החג‪.‬‬
‫היכן שמענו על חג שהתאריך שלו נייד? האם הקביעות בזמן איננה אחד‬
‫הגורמים המרכזיים ביותר בעיצובו של חג?‬
‫חולשתו של החג ניכרת גם בסיבה לגמישות התאריך‪ .‬כך מסביר רש"י‬
‫(בעקבות התוספתא והגמרא) את דין המשנה‪:‬‬
‫אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה – ‪...‬שהכפרים נתנו‬
‫להן חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה‪ ,‬יום שני‬
‫בשבת שלפני ארבעה עשר‪ ,‬או חמישי בשבת‪ ,‬שהוא יום‬
‫כניסה‪ ,‬שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט‪ ,‬לפי שבתי דינין‬
‫יושבין בעיירות בשני ובחמישי כתקנת עזרא (בבא קמא‪ ,‬פב‬
‫ע"א)‪ ,‬והכפרים אינן בקיאין לקרות‪ ,‬וצריכין שיקראנה להם‬
‫אחד מבני העיר‪...‬‬
‫‪10‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫השינוי בתאריך הקריאה איננו אלא תוצאה של חוסר בקיאותם של בני הכפרים‬
‫במגילת אסתר‪ .‬המסכת פותחת‪ ,‬אם כך‪ ,‬בדין שמצביע דווקא על חולשתו של חג‬
‫הפורים! החולשה הזו ניכרת הן בתאריך הגמיש שלו (שיסודו אולי כרוך כבר‬
‫בהבחנה בין פרזים ומוקפים)‪ ,‬והן בעובדה שמסתבר שאין הכל בקיאים במקרא‬
‫מגילה‪.‬‬
‫חוסר הבקיאות הזה מתחבר לנקודות החולשה של המגילה שהוצגו לעיל‪ .‬כפי‬
‫שראינו‪ ,‬העימות שבין אסתר לחכמים על רקע תחינתה "קבעוני לדורות" מצביע‬
‫על הבעייתיות שבשילובה בתוך כ"ד ספרים‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬כפי שנראה להלן‪ ,‬בסוגיית הגמרא – נראה שהתמונה מתהפכת‪.‬‬
‫מגילה נקראת באחד עשר‪ .‬מנלן? –‬
‫מנלן? כדבעינן למימר לקמן‪ :‬חכמים הקילו על הכפרים‬
‫להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם‬
‫שבכרכים! –‬
‫אנן הכי קאמרינן‪ :‬מכדי‪ ,‬כולהו אנשי כנסת הגדולה תקנינהו‪,‬‬
‫דאי סלקא דעתך אנשי כנסת הגדולה ארבעה עשר וחמשה‬
‫עשר תקון – אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנסת‬
‫הגדולה? והתנן‪ :‬אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו‬
‫אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין‪,‬‬
‫אלא פשיטא – כולהו אנשי כנסת הגדולה תקינו‪,‬‬
‫היכא רמיזא? –‬
‫אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן‪ :‬אמר קרא "לקים את‬
‫ימי הפרים האלה בזמניהם" (אסתר‪ ,‬ט) – זמנים הרבה תקנו‬
‫להם‪...‬‬
‫ורבי שמואל בר נחמני אמר‪ :‬אמר קרא "כימים אשר נחו בהם‬
‫היהודים" (אסתר‪ ,‬ט)‪ ,‬ימים כימים – לרבות אחד עשר ושנים‬
‫עשר‪...‬‬
‫הסוגיה פותחת את המסכת בחיפוש מקור לדין שבמשנה‪ .‬שאלת הגמרא ממחישה‬
‫את הקריאה שהצגנו במשנה בפתיחת דברינו – הדין הזה הוא כל כולו תקנת‬
‫חכמים‪ ,‬שנועדה להתמודד עם חג בעייתי ולא מוכר‪ .‬האם לזה יש לחפש מקור?‬
‫‪12‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זכרון בספר‬
‫התשובה של הסוגיה הופכת את הנחות היסוד‪ .‬ברור לחלוטין‪ ,‬קובעת הסוגיה‪,‬‬
‫שאין כאן תקנה מאוחרת אלא חלק יסודי מעיצובו של החג על ידי אנשי כנסת‬
‫הגדולה‪ .‬הסיבה לקביעה זו נעוצה בכך שאין בית דין יכול לשנות דברי בית דין‬
‫חבירו‪ ,‬אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין‪ .‬אל מול חולשתו היחסית של החג‬
‫מוצבת העצמה הנורמטיבית של המערכת ההלכתית‪ .‬מכיוון שכך‪ ,‬מסיקה הסוגיה‪,‬‬
‫ברור שאנשי כנסת הגדולה תקנו מראש את החג כאשר התאריך שלו גמיש‪ .‬מעתה‬
‫– לא נותר אלא לחפש את המקום שבו תקנה ייחודית זו רמוזה בפסוקי המגילה‬
‫עצמה‪.‬‬
‫יש לשים לב לנועזות שבציפייה הזו‪ .‬היכולת לדרוש מדרשי הלכה מן‬
‫הכתובים מייחדת בדרך כלל את חמישה חומשי תורה‪ ,‬והיא נשענת על הקדושה‬
‫הטוטאלית שמיוחסת לתורת משה‪ .‬ההנחה שגם את פסוקי המגילה אפשר לדרוש‬
‫באותו האופן מניחה למעשה קדושה מוחלטת של הכתוב‪ ,‬המאפשרת לתלות בו‬
‫רמזים ורמזי רמזים‪ .‬אם כן‪ ,‬בשאלה "היכא רמיזא" מושלם ההיפוך בנקודת‬
‫המבט‪ .‬אותה המגילה שלא כולם בקיאים בקריאתה‪ ,‬הפכה בשאלת הגמרא למקור‬
‫הלכתי‪-‬דרשני קלאסי‪ .‬פתיחת האפשרויות השונות דרך העיון מרובה הרבדים‬
‫בטקסט‪ ,‬הופכת אותן מייצוג של נקודת התורפה של החג למגוון המייצג את האין‬
‫סופיות של הטקסט עצמו‪ ,‬ובכך מדגיש את קדושתו‪.‬‬
‫נוכח כאן מאוד גם הממד המשחרר שבטקסט‪ .‬בהיפוך פורימי מן התמונה‬
‫הצפויה – דווקא העולם התלוי בדברי חכמים שבעל פה מוצג כאן כהיררכי‬
‫ונוקשה‪" :‬אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו"‪ .‬האפשרות היחידה‬
‫לשחרר את המערכת נעוצה דווקא באין סופיותו של הכתוב הניתן להידרש בפנים‬
‫רבות‪ ,‬ומאפשר בכך חופש יצירתי‪ .‬נחרצותו של הכתוב איננה מאבנת ומקפיאה‬
‫את התורה‪ ,‬אלא להיפך – הופכת כלי לפתיחת אפשרויות ולהנבעה של פרשנות‬
‫יצירתית‪ .‬הממד האלוקי והאין‪-‬סופי המשתקף דווקא במילה הכתובה‪ ,‬פותח‬
‫דרכה מרחב מגוון ומפתיע‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬שברוח זו צריך לקרוא גם את דבריו של ר' יסא‪ ,‬המובאים בירושלמי‬
‫כאן (פ"א ה"א)‪:‬‬
‫‪11‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫רבי יסא בשם רבי לעזר‪ :‬נאמר כאן "דברי שלום ואמת"‬
‫ונאמר להלן "אמת קנה ואל תמכור" הרי היא כאמיתה של‬
‫תורה מה זו צריכה סירטוט אף זו צריכה סירטוט מה זו‬
‫ניתנה להידרש אף זו ניתנה להידרש‪.‬‬
‫לא זו בלבד שמגילת אסתר נכללה במקרא‪ ,‬אלא שהיא זוכה למעמד מיוחד‬
‫כ'אמיתה של תורה'‪ .‬מעמד זה ניכר גם באופן הטכני של הכתיבה שלה – 'צריכה‬
‫סירטוט';‪ 13‬אך בעקבותיו נפתחות גם אפשרויות פרשניות חדשות – 'ניתנה‬
‫להידרש'‪.‬‬
‫התשובה לשאלה בדבר מקור הדין שבמשנה נתונה במחלוקת אמוראים‪:‬‬
‫אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן‪ :‬אמר קרא "לקים את‬
‫ימי הפרים האלה בזמניהם" (אסתר‪ ,‬ט) – זמנים הרבה תקנו‬
‫להם‪ ...‬ורבי שמואל בר נחמני אמר‪ :‬אמר קרא "כימים אשר‬
‫נחו בהם היהודים" (אסתר‪ ,‬ט)‪ ,‬ימים כימים – לרבות אחד‬
‫עשר ושנים עשר‪.‬‬
‫שני הפסוקים שמביאים האמוראים כאן הם מיחידת הסיכום של מגילת אסתר‬
‫בפרקים ט‪-‬י‪ .‬על מה בעצם נחלקו? מה ההבדל בין הדרשות משני הפסוקים?‬
‫בדברים שלהלן נפנה לעיון קצר במגילת אסתר‪ 14,‬ובאמצעותו ננסה להתחקות‬
‫אחר ההבדל בין עמדות האמוראים‪.‬‬
‫ד‪ .‬ונשלוח ספרים‬
‫מעניין לגלות שהדיון בספר ובמשמעויותיו‪ ,‬שהוא למעשה הדיון שבו אנו עסוקים‬
‫כאן על רקע הסוגיות בגמרא‪ ,‬הוא נושא לדיון אינטנסיבי במגילה עצמה‪ .‬המגילה‬
‫‪ 13‬להיבטים הטכניים של אופן הכתיבה יש משמעות רבה‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪ 14‬יש בעיון שלקמן היבטים דרשניים‪ ,‬שחלקם איננו מעוגן היטב בפשטי המקראות‪ ,‬ואין כאן המקום‬
‫לפורטם‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬דומני שהרעיונות שעולים בו הם בהחלט רלוונטיים לסוגיה ולמגילה‪ ,‬גם אם‬
‫אינו אלא דרוש‪...‬‬
‫‪14‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זכרון בספר‬
‫מלאה ספרים מסוגים שונים – ספר דברי הימים‪ ,‬ספרי המלך הנשלחים אל כל‬
‫המדינות ועוד‪.‬‬
‫מצוקה משמעותית‪ ,‬המניעה את שלביה הסופיים של העלילה‪ ,‬היא העובדה‬
‫ש"כתב שנכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב" – אין אפשרות‬
‫לבטל את ספר הגזירות של המן‪ ,‬כיוון שכבר נכתב ונחתם בטבעת המלך‪ .‬כאן‬
‫נקודת האבסורד של הסיפור‪ ,‬המציגה את המלך הפרסי במערומיו – הוא כבול‬
‫בעצמו בידי הספר‪ .‬למלך עצמו אין אפשרות לשנות את מה שנכתב בספר בשמו‪.‬‬
‫הפתרון היחיד האפשרי הוא לכתוב ספר חדש‪ ,‬ולכן נותן אחשוורוש את טבעתו‬
‫למרדכי‪ .‬הספר החדש אינו מבטל את גזירותיו של הספר הקודם‪ ,‬אלא רק מוסיף‬
‫על גביהן – אמנם יש להאסף ולהרוג ביהודים בי"ג באדר‪ ,‬אלא שמעתה מותר‬
‫ליהודים גם להגן על עצמם‪...‬‬
‫האם אין קשר בין התיאור הזה עצמו לבין הדיון החז"לי בדבר קדושתו של‬
‫הספר?‬
‫דומני‪ ,‬שעולה כאן קישור מרתק לקביעה שאותה פגשנו בראשיתה של‬
‫המסכת – "אין בית דין יכול לשנות דברי בית דין חבירו"‪ .‬גם מלכו של עולם‪,‬‬
‫שהוא הוא כידוע מלכה של המגילה – כבול בידי הספר‪ .‬הקב"ה עצמו כביכול‬
‫נמסר בידיהם של חכמים ואינו יכול לשנות את החוק שהם קבעו‪ ,‬גם במקום שבו‬
‫הוא כבר אינו תואם לרצונו העכשווי‪ .‬הפתח היחיד לשנות נעוץ בספר עצמו –‬
‫שאותו אפשר לפרש מחדש באופן שונה‪' ,‬ניתנה להידרש'‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬אם כן‪ ,‬שלב נוסף בחשיפת הזיקה שבין המגילה לבין הקאנוניזציה של‬
‫הספר היהודי‪ .‬מצוקתו של הספר היא בדיוק זו המתוארת במגילה – התלות‬
‫היתרה של המשטר הפרסי במילה הכתובה כובלת את המלך בידי סופריו‪ .‬כך גם‬
‫מלכו של עולם נאסר למעשה על ידי החכמים כאשר הם חותמים את המקרא‬
‫כיצירה סגורה ומקודשת‪ .‬מאידך‪ ,‬כמו שהראינו לעיל‪ ,‬הסגירות של הטקסט היא‬
‫גם זו שמשחררת‪ ,‬כאשר המלך מחליט בעצם לוותר שוב על החותם שלו ולפתוח‬
‫בכך פתחים חדשים לקריאת הספר הראשון‪ .‬באותו האופן‪ ,‬יכולת המדרש של‬
‫‪15‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫הרב נעם סמט‬
‫חכמים 'משחררת' את הטקסט המקורי מסגירותו תוך שהיא מעניקה מקור סמכות‬
‫לדברי החכמים עצמם‪.‬‬
‫ה‪ .‬האגרת הזאת‬
‫כאמור‪ ,‬הפסוקים שהביאו ר' יוחנן ורב שמואל בר נחמני סמוכים זה לזה‬
‫בפרק ט במגילת אסתר‪ .‬עיון בפרק מגלה שהם מתייחסים לשני ספרים שונים‪.‬‬
‫הפסוק שהביא רב שמואל בר נחמני לקוח מתוך ספרו של מרדכי‪:‬‬
‫(כ) וַ טִכְ תֹב מָ ְרדֳ כַי אֶ ת הַ ְדבָ ִרים הָ אֵ לֶה וַ ט ְִשלַח ְספָ ִרים אֶ ל כָל‬
‫ְהודים אֲ ֶשר בְ כָל ְמ ִדינוֹת הַ םֶ לְֶך אֲ ַח ְשוֵרוֹש הַ ְערו ִֹבים‬
‫הַ ט ִ‬
‫וְ הָ ְרחו ִֹקים‪:‬‬
‫ַארבָ עָ ה עָ ָשר לְ חֹדֶ ש‬
‫(כא) לְ ַקטֵם עֲ לֵיהֶ ם לִ ְהיוֹת ע ִֹשים אֵ ת יוֹם ְ‬
‫אֲ ָדר וְ אֵ ת יוֹם חֲ ִמ ָשה עָ ָשר ב ֹו ְבכָל ָש ָנה וְ ָשנָה‪:‬‬
‫ְהודים מֵ א ֹויְבֵ יהֶ ם וְ הַ חֹדֶ ש אֲ ֶשר‬
‫(כב) ַכט ִָמים אֲ ֶשר נָחו בָ הֶ ם הַ ט ִ‬
‫נ ְֶהנַ ְך לָהֶ ם ִמטָגוֹן לְ ִש ְמחָ ה ומֵ אֵ בֶ ל לְ יוֹם טוֹב לַעֲ שוֹת או ָֹתם יְמֵ י‬
‫ומ ָתנוֹת לָאֶ ְביוֹנִ ים‪:‬‬
‫ומ ְשלוֹחַ מָ נוֹת ִאיש לְ ֵרעֵ הו ַ‬
‫ִמ ְש ֶתה וְ ִש ְמחָ ה ִ‬
‫ְהודים אֵ ת אֲ ֶשר הֵ חֵ לו לַעֲ שוֹת וְ אֵ ת אֲ ֶשר כ ַָתב‬
‫(כג) וְ ִקבֵ ל הַ ט ִ‬
‫מָ ְרדֳ כַי אֲ לֵיהֶ ם‪:‬‬
‫הלימוד של ר' יוחנן‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מבוסס על אגרת אסתר‪:‬‬
‫‪15‬‬
‫ְהודי אֶ ת כָל‬
‫ומ ְרדֳ כַי הַ ט ִ‬
‫יחיִל ָ‬
‫(כט) וַ ִתכְ תֹב אֶ ְס ֵתר הַ םַ לְ כָה בַ ת אֲ ִב ַ‬
‫נורים הַ זֹאת הַ ֵשנִ ית‪:‬‬
‫ת ֶֹקף לְ ַקטֵם אֵ ת ִאג ֶֶרת הַ ִ‬
‫ְהודים אֶ ל ֶשבַ ע וְ עֶ ְש ִרים ומֵ ָאה‬
‫(ל) וַ ט ְִשלַח ְספָ ִרים אֶ ל כָל הַ ט ִ‬
‫ְמ ִדינָה מַ לְ כות אֲ חַ ְשוֵרוֹש ִדבְ ֵרי ָשלוֹם וֶאֱ מֶ ת‪:‬‬
‫(לא) לְ ַקטֵם אֶ ת יְמֵ י הַ נ ִֺרים הָ אֵ לֶה בִ זְמַ מֵיהֶ ם כַאֲ ֶשר ִקטַם עֲ לֵיהֶ ם‬
‫ְהודי וְ אֶ ְס ֵתר הַ םַ לְ כָה וְ כַאֲ ֶשר ִקטְמו עַ ל נ ְַפ ָשם וְ עַ ל‬
‫מָ ְרדֳ כַי הַ ט ִ‬
‫ז ְַרעָ ם ִדבְ ֵרי הַ סֹמוֹת וְ זַעֲ ָק ָתם‪:‬‬
‫(לב) ומַ אֲ מַ ר אֶ ְס ֵתר ִקטַם ִדבְ ֵרי הַ נ ִֺרים הָ אֵ לֶה וְ נִ כְ ָתב בַ ןֵ פֶ ר‪ :‬פ‬
‫‪ 15‬אמנם‪ ,‬כאן מצטרף מרדכי אל אסתר‪ ,‬אך לנוחות ההבחנה‪ ,‬וגם משום שאסתר מוצגת ככותבת‬
‫הראשית‪ ,‬בחרתי לכנות את האגרת הזו 'אגרת אסתר'‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זכרון בספר‬
‫מה היחס בין שתי האגרות הללו?‬
‫הסיפור בפסוקים כ‪-‬כג‪ ,‬המתאר את ספר מרדכי‪ ,‬הוא די ברור‪ :‬היהודים‬
‫התחילו (מעצמם‪ ,‬כמתואר בפסוקים יז‪-‬יט שלא הובאו כאן) לעשות את יום‬
‫ארבעה עשר יום משתה ושמחה‪ .‬מרדכי כתב את הדברים בספר ושלח אותם אל‬
‫כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשוורוש‪ ,‬כאשר מטרתו היא "לקים עליהם‬
‫להיות עשים‪ ...‬בכל שנה ושנה"‪ .‬מרדכי רוצה להפוך את המנהג להלכה לדורות‪,‬‬
‫והיהודים מקבלים עליהם את "אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי"‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬תיאורה של אגרת אסתר עמום הרבה יותר‪ .‬מה מטרתה של‬
‫ה'אגרת השנית'? לשם מה נכתבה? איני יודע אם יש ביכולתי להציע מענה מלא‬
‫לכל הכפילויות והחזרות שבפסוקים אלו‪ ,‬אך בדברים שלהלן אנסה להתוות כיוון‬
‫לחשיבה‪ ,‬מתוך עיון במקומו של הספר במגילת אסתר כולה‪.‬‬
‫כמה וכמה סוגי ספרים מוזכרים במגילת אסתר‪ .‬נעקוב אחריהם לפי סדרם‪:‬‬
‫‪16‬‬
‫‪ .1‬ספר ושתי (‪)1‬‬
‫ִאם עַ ל הַ םֶ לְֶך טוֹב יֵצֵ א ְדבַ ר ַמלְ כות ִמלְ פָ נָיו וְ ִיכ ֵָתב ְב ָד ֵתי פָ ַרס‬
‫ומָ ַדי וְ ֹלא יַעֲ בוֹר אֲ ֶשר ֹלא ָתבוֹא וַ ְש ִתי לִ ְפנֵי הַ םֶ לְֶך אֲ ַח ְשוֵרוֹש‬
‫עותה הַ חוֹבָ ה ִמםֶ מָה‪17:‬‬
‫כותה י ִֵתן הַ םֶ לְֶך לִ ְר ָ‬
‫ומַ לְ ָ‬
‫‪ .2‬ספר ושתי (‪)2‬‬
‫ומ ִדינָה כִ כְ ָתבָ ה‬
‫וַ ט ְִשלַח ְספָ ִרים אֶ ל כָל ְמ ִדינוֹת הַ םֶ לְֶך אֶ ל ְמ ִדינָה ְ‬
‫ומ ַדבֵ ר כִ לְ שוֹן‬
‫וְ אֶ ל עַ ם וָ עָ ם כִ לְ שוֹנ ֹו לִ ְהיוֹת כָל ִאיש ש ֵֹרר ְבבֵ ית ֹו ְ‬
‫עַ ם ֹו‪18:‬‬
‫‪ 16‬תיאור ומניין הספרים כאן אינו מוחלט‪ ,‬ויש מספר פרשנויות אפשריות‪ ,‬בעיקר בפרק ט‪ .‬הבאתי פה‬
‫את ההצעה הנראית לי ביותר‪.‬‬
‫‪ 17‬אסתר א‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ 18‬אסתר א‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫‪ .3‬ספר דברי הימים (‪)1‬‬
‫וַ ְיב ַֺעש הַ ָדבָ ר וַ טִםָ צֵ א וַ ט ִָתלו ְשנֵיהֶ ם עַ ל עֵ ץ וַ ִטכ ֵָתב ְבסֵ פֶ ר ִד ְב ֵרי‬
‫לְך‪19:‬‬
‫הַ ט ִָמים לִ פְ נֵי הַ םֶ ֶ‬
‫‪ .4‬ספר המן‬
‫וַ ט ִָע ְראו סֹפְ ֵרי הַ םֶ לְֶך בַ חֹדֶ ש הָ ִראשוֹן בִ ְשלו ָֹשה עָ ָשר יוֹם ב ֹו‬
‫וַ ִטכ ֵָתב כְ כָל אֲ ֶשר ִצוָ ה הָ מָ ן אֶ ל אֲ ַח ְש ַד ְר ְננֵי הַ םֶ לְֶך וְ אֶ ל הַ נַ חוֹת‬
‫ומ ִדינָה‬
‫ומ ִדינָה וְ אֶ ל ָש ֵרי עַ ם וָ עָ ם ְמ ִדינָה ְ‬
‫אֲ ֶשר עַ ל ְמ ִדינָה ְ‬
‫כִ כְ ָתבָ ה וְ עַ ם וָ עָ ם כִ לְ שוֹנ ֹו בְ ֵשם הַ םֶ לְֶך אֲ ַח ְש ֵורֹש נִ כְ ָתב וְ נ ְֶח ָתם‬
‫בְ טַ בַ עַ ת הַ םֶ לְֶך‪:‬‬
‫וְ נִ ְשלוֹחַ ְספָ ִרים בְ יַד הָ ָר ִצים אֶ ל כָל ְמ ִדינוֹת הַ םֶ לְֶך לְ הַ ְש ִמיד‬
‫ְהודים ִממַעַ ר וְ עַ ד ָז ֵקן ַטף וְ נ ִָשים ְביוֹם‬
‫לַהֲ רֹג ולְ אַ בֵ ד אֶ ת כָל הַ ט ִ‬
‫וש ָללָם‬
‫אֶ חָ ד בִ ְשלו ָֹשה עָ ָשר לְ חֹדֶ ש ְשנֵים עָ ָשר הוא חֹדֶ ש אֲ ָדר ְ‬
‫לָבוֹז‪20:‬‬
‫אותו הספר ניתן על ידי מרדכי להתך‪:‬‬
‫ידם נ ַָתן ל ֹו‬
‫שושן לְ הַ ְש ִמ ָ‬
‫וְ אֶ ת נַ ְת ֶשגֶן כְ ָתב הַ ָדת אֲ ֶשר נִ ַתן ְב ָ‬
‫לְ הַ ְראוֹת אֶ ת אֶ ְס ֵתר ולְ הַ גִ יד לָה ולְ צַ ווֹת עָ לֶיהָ לָבוֹא אֶ ל הַ םֶ לְֶך‬
‫םה‪21:‬‬
‫לְ ִה ְתחַ מֶן ל ֹו ולְ בַ ֵעש ִמלְ פָ נָיו עַ ל עַ ָ‬
‫‪ .5‬ספר דברי הימים (‪)2‬‬
‫בַ ַל ְילָה הַ הוא נ ְָד ָדה ְשנַת הַ םֶ לְֶך וַ טֹאמֶ ר לְ הָ ִביא אֶ ת סֵ פֶ ר‬
‫פנֵי הַ םֶ לְֶך‪22:‬‬
‫הַ זִ כְ רֹנוֹת ִדבְ ֵרי הַ ט ִָמים וַ ט ְִהיו נִ ְק ָר ִאים לִ ְ‬
‫‪ 19‬אסתר ב‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ 20‬אסתר ג‪ ,‬יב‪-‬יג‪.‬‬
‫‪ 21‬אסתר ד‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 22‬אסתר ו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זכרון בספר‬
‫‪ .6‬ספר מרדכי (‪)1‬‬
‫ישי הוא חֹדֶ ש ִסיוָ ן‬
‫וַ ט ִָע ְראו סֹפְ ֵרי הַ םֶ לְֶך בָ עֵ ת הַ ִהיא בַ חֹדֶ ש הַ ְשלִ ִ‬
‫ְהודים‬
‫בִ ְשלו ָֹשה וְ עֶ ְש ִרים ב ֹו וַ ִטכ ֵָתב כְ כָל אֲ ֶשר ִצוָ ה ָמ ְרדֳ כַי אֶ ל הַ ט ִ‬
‫וְ אֶ ל הָ אֲ חַ ְש ַד ְרנְ נִ ים וְ הַ נַ חוֹת וְ ָש ֵרי הַ ְם ִדינוֹת אֲ ֶשר מֵ הֹדו וְ עַ ד‬
‫ומ ִדינָה כִ כְ ָתבָ ה וְ עַ ם‬
‫כוש ֶשבַ ע וְ עֶ ְש ִרים ומֵ ָאה ְמ ִדינָה ְמ ִדינָה ְ‬
‫ְהודים כִ כְ ָתבָ ם וְ כִ לְ ש ֹונָם‪:‬‬
‫וָ עָ ם כִ לְ שֹנ ֹו וְ אֶ ל הַ ט ִ‬
‫וַ טִכְ תֹב בְ ֵשם הַ םֶ לְֶך אֲ חַ ְש ֵורֹש וַ ט ְַחתֹם ְב ַטבַ עַ ת הַ םֶ לְֶך וַ ט ְִשלַח‬
‫ןוסים רֹכְ בֵ י הָ ֶרכֶש הָ אֲ ַח ְש ְת ָרנִ ים ְבנֵי‬
‫ְספָ ִרים בְ יַד הָ ָר ִצים בַ ִ‬
‫הָ ַרםָ כִ ים‪:‬‬
‫ְהודים אֲ ֶשר ְבכָל ִעיר וָ ִעיר לְ ִה ָעהֵ ל וְ לַעֲ מֹ ד‬
‫אֲ ֶשר נ ַָתן הַ םֶ לְֶך ַלט ִ‬
‫ומ ִדינָה‬
‫עַ ל נַפְ ָשם לְ הַ ְש ִמיד וְ לַהֲ רֹג ולְ ַאבֵ ד אֶ ת כָל חֵ יל עַ ם ְ‬
‫ללָם לָבוֹז‪23:‬‬
‫וש ָ‬
‫הַ סָ ִרים אֹ ָתם טַ ף וְ נ ִָשים ְ‬
‫‪ .7‬ספר מרדכי (‪:)2‬‬
‫וַ טִכְ תֹב מָ ְרדֳ כַי אֶ ת הַ ְדבָ ִרים הָ אֵ לֶה וַ ט ְִשלַח ְספָ ִרים אֶ ל כָל‬
‫ְהודים אֲ ֶשר בְ כָל ְמ ִדינוֹת הַ םֶ לְֶך אֲ ַח ְשוֵרוֹש הַ ְערו ִֹבים‬
‫הַ ט ִ‬
‫וְ הָ ְרח ֹו ִקים‪24:‬‬
‫‪ .8‬אגרת (אסתר?)‪:‬‬
‫פורים עַ ל ֵשם הַ נור עַ ל כֵן עַ ל כָל‬
‫עַ ל כֵן ָק ְראו ַלט ִָמים הָ אֵ לֶה ִ‬
‫ומה ִהגִ יעַ אֲ לֵיהֶ ם‪25:‬‬
‫ִדבְ ֵרי הָ ִאג ֶֶרת הַ זֹאת ומָ ה ָראו עַ ל ָככָה ָ‬
‫‪ 23‬אסתר ח‪ ,‬ט‪-‬יא‪.‬‬
‫‪ 24‬אסתר ט‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ 25‬אסתר ט‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫‪ .9‬ספר אסתר‪:‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫‪26‬‬
‫ְהודי אֶ ת כָל ת ֶֹקף‬
‫ומ ְרדֳ ַכי הַ ט ִ‬
‫יחיִל ָ‬
‫וַ ִתכְ תֹב אֶ ְס ֵתר הַ םַ לְ כָה בַ ת אֲ ִב ַ‬
‫נורים הַ זֹאת הַ ֵשנִ ית‪:‬‬
‫לְ ַקטֵם אֵ ת ִאג ֶֶרת הַ ִ‬
‫ְהודים אֶ ל ֶשבַ ע וְ עֶ ְש ִרים ומֵ ָאה ְמ ִדינָה‬
‫וַ ט ְִשלַח ְספָ ִרים אֶ ל כָל הַ ט ִ‬
‫מַ לְ כות אֲ חַ ְשוֵרוֹש ִדבְ ֵרי ָשלוֹם וֶאֱ מֶ ת‪:‬‬
‫לְ ַקטֵם אֶ ת יְמֵ י הַ נ ִֺרים הָ אֵ לֶה בִ זְמַ מֵיהֶ ם כַאֲ ֶשר ִקטַם עֲ לֵיהֶ ם‬
‫ְהודי וְ אֶ ְס ֵתר הַ םַ לְ כָה וְ כַאֲ ֶשר ִקטְמו עַ ל נ ְַפ ָשם וְ עַ ל‬
‫מָ ְרדֳ כַי הַ ט ִ‬
‫ז ְַרעָ ם ִדבְ ֵרי הַ סֹמוֹת וְ זַעֲ ָק ָתם‪:‬‬
‫תב בַ ןֵ פֶ ר‪27:‬‬
‫ומַ אֲ מַ ר אֶ ְס ֵתר ִקטַם ִדבְ ֵרי הַ נ ִֺרים הָ אֵ לֶה וְ נִ כְ ָ‬
‫‪ .10‬ספר דברי הימים (‪:)3‬‬
‫בורת ֹו ופָ ָר ַשת גְ דֺ לַת ָמ ְרדֳ כַי אֲ ֶשר גִ ְדל ֹו‬
‫וְ כָל מַ עֲ ֵשה ָת ְקנ ֹו וגְ ָ‬
‫הַ םֶ לְֶך הֲ לוֹא הֵ ם כְ תובִ ים עַ ל סֵ פֶ ר ִד ְב ֵרי הַ ט ִָמים לְ ַמלְ כֵי ָמ ַדי‬
‫ופָ ָרס‪28:‬‬
‫המבנה הכללי ומקומם של הספרים במגילה ברור‪ ,‬גם אם ניתן עוד לחדד את‬
‫התמונה‪ .‬המפנה של המגילה מתרחש בקריאה מספר הזכרונות של המלך‪ ,‬הנתון‬
‫בין שני הספרים המקבילים – ספר המן וספר מרדכי‪ ,‬המקבילים לחלוטין‬
‫בלשונותיהם ובתיאורם‪ .‬ספרו של מרדכי הוא כמובן זה שנועד לתקן את ספרו של‬
‫המן ולאפשר ליהודים להגן על נפשם‪.‬‬
‫אם נמשיך באופן קריאה זה‪ ,‬הרי שאפשר להציע גם הקבלה בין שלושת‬
‫הספרים הפותחים את המגילה – שני הספרים של ממוכן וכתיבתו של מרדכי‬
‫בספר דברי הימים‪ ,‬לבין הספרים החותמים של המגילה – ספר מרדכי‪ ,‬אגרת‬
‫אסתר ושוב‪ :‬כתיבת מרדכי בספר דברי הימים של מלכי פרס ומדי‪.‬‬
‫‪ 26‬הפרדתי כאן בין האגרת המתוארת בפסוק כו לבין הספרים המתוארים בפסוקים כט‪-‬ל‪ ,‬שמטרתם‬
‫לקיים את דברי האגרת‪ ,‬שכנראה כבר נכתבה קודם לכן‪ .‬ייתכן שיש להוסיף כאן ספר נוסף – זה‬
‫המוזכר בפסוק לב – "ונכתב בספר"‪.‬‬
‫‪ 27‬אסתר ט ‪,‬כט‪-‬לב‪.‬‬
‫‪ 28‬אסתר י‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זכרון בספר‬
‫ההקבלה הזו מחדדת את ההבחנה בין שלושת סוגי הספרים המוזכרים‬
‫במגילה‪:‬‬
‫‪ .1‬ספר דברי הימים של המלך‪.‬‬
‫‪ .2‬דתי פרס ומדי‪.‬‬
‫‪ .3‬ספרים הנשלחים לכל המדינות‪.‬‬
‫שני הספרים הראשונים מתייחסים למתרחש בחצר המלוכה – הם מתארים את חיי‬
‫המלך (אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש‪ )...‬ואת הנהלים של הארמון (אשר לא‬
‫תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש‪ .)...‬לעומתם‪ ,‬הספרים הנשלחים אל כל‬
‫המדינות כוללים הוראות לביצוע לכל העם – המלך מנחה את מדינותיו מה‬
‫לעשות וכיצד להתנהג‪.‬‬
‫על רקע ההבחנה הזו – נשוב ונבחן את הספר הכפול שבפרק ט‪.‬‬
‫כפי שהזכרנו‪ ,‬הספר הראשון המתואר בפרק ט הוא הספר של מרדכי‪ ,‬המתואר‬
‫בפסוקים יט‪-‬כג שהובאו לעיל‪ .‬לאחר מכן פותחת המגילה בתיאור חדש‪,‬‬
‫שההקשר הישיר שלו אינו ברור‪:‬‬
‫ְהודים ָח ַשב עַ ל‬
‫(כד) כִ י הָ מָ ן בֶ ן הַ ְם ָד ָתא הָ אֲ גָגִ י צ ֵֹרר כָל הַ ט ִ‬
‫ְהודים לְ אַ בְ ָדם וְ ִהנִ יל נור הוא הַ גו ָֹרל לְ הֺ ָםם ולְ ַא ְב ָדם‪:‬‬
‫הַ ט ִ‬
‫(כה) ובְ בֹאָ ה לִ פְ ֵנ י הַ םֶ לְֶך ָאמַ ר ִעם הַ ןֵ פֶ ר יָשוב ַמחֲ ַש ְבת ֹו הָ ָרעָ ה‬
‫ְהודים עַ ל רֹאש ֹו וְ ָתלו אֹ ת ֹו וְ אֶ ת בָ נָיו עַ ל‬
‫אֲ ֶשר חָ ַשב עַ ל הַ ט ִ‬
‫הָ עֵ ץ‪:‬‬
‫פורים עַ ל ֵשם הַ נור עַ ל כֵן עַ ל‬
‫(כו) עַ ל כֵן ָק ְראו ַלט ִָמים הָ אֵ לֶה ִ‬
‫ומה ִהגִ יעַ אֲ לֵיהֶ ם‪:‬‬
‫כָל ִדבְ ֵרי הָ ִאג ֶֶרת הַ זֹאת ומָ ה ָראו עַ ל ָככָה ָ‬
‫כאן לראשונה מוזכרת ה'אגרת'‪ ,‬שאותה נפגוש גם בהמשך בתיאור הכתיבה של‬
‫אסתר‪:‬‬
‫‪40‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫ְהודי אֶ ת כָל‬
‫ומ ְרדֳ כַי הַ ט ִ‬
‫יחיִל ָ‬
‫(כט) וַ ִתכְ תֹב אֶ ְס ֵתר הַ םַ לְ כָה בַ ת אֲ ִב ַ‬
‫נורים הַ זֹאת הַ ֵשנִ ית‪:‬‬
‫ת ֶֹקף לְ ַקטֵם אֵ ת ִאג ֶֶרת הַ ִ‬
‫נשים לב‪ :‬התיאור של פורים כאן‪ ,‬בניגוד לתיאור בחלק הראשון של הפרק‪ ,‬כלל‬
‫אינו מתייחס למלחמה בה נקהלו היהודים ועמדו על נפשם‪ .‬במוקד של התיאור‬
‫כאן עומדת התרחשות אחרת לחלוטין‪ ,‬שהיא למעשה ציר שונה ומקביל לאירועי‬
‫חודש אדר בשושן ובממלכה – מחשבת המן שהתהפכה על ראשו‪ .‬המוקד של‬
‫התיאור‪ ,‬החוזר כמה פעמים‪ ,‬הוא הפור של המן שנהפך לפורינו‪.‬‬
‫על רקע ההבחנה שהוצגה לעיל בין שני סוגי הספרים – ספרי הארמון וספרי‬
‫המדינות – מתבקש למפות כך גם את שני צירי ההתרחשות כאן בפרק; האחד‬
‫הוא ציר ההתרחשות במדינות המלך‪ ,‬ובו מושם הדגש על מלחמות היהודים‬
‫ונצחונם; והשני הוא ציר ההתרחשות בארמון המלוכה‪ ,‬שבו עיקר העניין הוא‬
‫כשלונו של המן ונצחונם של מרדכי ואסתר‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬ייתכן שזהו היחס בין ספר מרדכי לאגרת אסתר‪ .‬ספר מרדכי הוא ספר‬
‫שהמוקד שלו קודם כל הוא הכתיבה לכל המדינות‪ ,‬שעניינה לקיים את מה שכבר‬
‫נהגו – ימי החג של י"ד וט"ו באדר‪ .‬האגרת לעומת זאת איננה כתובה מנקודת‬
‫המבט של המדינות – היא מתארת את ההתרחשויות מנקודת המבט של הארמון‪,‬‬
‫שהופכת להיות נקודת המבט המרכזית על החג – "עַ ל כֵן קָ ְראו ַלט ִָמים הָ אֵ לֶה‬
‫פורים עַ ל ׁשֵ ם הַ נור עַ ל כֵן עַ ל כָל ִדבְ ֵרי הָ אִ ג ֶֶרת הַ זֹאת‪29."...‬‬
‫ִ‬
‫נשוב אל מחלוקת האמוראים שבפתיחת המסכת‪ .‬על רקע כל האמור‪ ,‬דומני‬
‫שמתבקש לראות כאן נסיון לכוון אותנו להתבונן בשאלת הכתיבה במגילה עצמה‬
‫כמקור לדיון בסמכותה של המגילה‪ .‬עולה כאן שוב ההקבלה‪ ,‬שהצבענו עליה‬
‫‪ 29‬קשה להכריע מן הפסוקים האם האגרת הזו היא ספר חוק (מעין דתי פרס ומדי) או סיפור (מעין‬
‫ספר דברי הימים שלפני המלך)‪ .‬אם אכן כדברינו – האגרת מתייחסת לתיאור שקודם לה בפסוקים‪,‬‬
‫לאמור‪ :‬פורו של המן שהתהפך – הרי שיש כאן דגש על ההיבט הסיפורי‪ .‬מכל מקום‪ ,‬בהמשך‬
‫הדברים התייחסתי לספרי הארמון כיחידה אחת‪ .‬יש לזכור בהקשר זה‪ ,‬שגם אם 'דתי פרס ומדי' הם‬
‫ספר חוק‪ ,‬הרי שעיקר מטרתם כנראה היא הפיכת החלטת המלך לחוק שלא ישתנה‪ ,‬שהרי כפי‬
‫שרואים בהמשך הסיפור אין צורך בספר כדי להגביל את כניסתו של מאן דהו לפני המלך‪...‬‬
‫‪42‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זכרון בספר‬
‫לעיל‪ ,‬בין אופני הכתיבה והחקיקה שבמגילה עצמה לבין השאלות שמטרידות את‬
‫חכמים באשר למפעל שלהם כסופרי המלך – מלכו של עולם‪30.‬‬
‫סוגי הכתיבה השונים הנרמזים במחלוקת האמוראים הם למעשה אופציות‬
‫שונות של חקיקה‪ ,‬של התעצבות של חוק וברית‪ .‬תפיסה ראשונה היא תפיסת‬
‫הספר כהוראה‪ ,‬כציווי אל כל המדינות‪ .‬המלך הרחוק שולח את דברו אל כל‬
‫המדינות‪ ,‬והוא מגיע אליהן כציווי פרקטי‪ .‬זהו ההיבט הפשוט והראשוני של‬
‫הספר – אמצעי משלוח להודעות מרוחקות‪.‬‬
‫אלא שיש היבט נוסף לספר – הכתיבה שבארמון‪ ,‬הכוללת את דתי פרס ומדי‬
‫ואת ספר דברי הימים שלפני המלך‪ .‬הכתיבה בספרים אלו‪ ,‬גם אם יש לה היבטים‬
‫פרקטיים‪ ,‬איננה רק עשייה פרקטית‪ .‬הכתיבה שבארמון היא גם פעולה של זכרון‪,‬‬
‫העלאת החולף והעובר אל הנצח‪ ,‬כך שיוכל להיקרא לפני המלך בזמן שיש לו‬
‫נדודי שינה‪ .‬המעשים הקטניים והיומיומיים מקבלים את ערכם הנצחי כאשר הם‬
‫נכתבים בספרי הארמון‪ .‬גם ניהול הארמון היומיומי מקבל פנים חדשות כאשר‬
‫הוא נכתב ב'דתי פרס ומדי'‪ .‬מן המבט הזה פעולת הכתיבה איננה פעולה המכוונת‬
‫מלמעלה למטה‪ ,‬מארמון המלך אל נתיניו המרוחקים‪ ,‬אלא להיפך – פעולה שבה‬
‫המעשה היומיומי של אנשי הממלכה עולה ונכתב לפני המלך‪.‬‬
‫ההקבלה בין שני ההיבטים הללו לבין תורה שבעל פה מרתקת‪ .‬פרוייקט‬
‫הכתיבה‪ ,‬הקידוש של כ"ד ספרים‪ ,‬איננו רק יצירת הקודקס החוקי היהודי‪ ,‬הוראת‬
‫המלך לנתיניו המרוחקים‪ .‬ההכללה של מגילת אסתר במכלול הזה מצביעה על‬
‫תפקידו של הקאנון המקודש כמי שמעלה את החולף אל הנצחי‪ ,‬כותב את‬
‫ההיסטוריה היהודית לפני המלך‪.‬‬
‫המעבר מתורה שבעל‪-‬פה לתורה כתובה‪ ,‬שהטקסט הוא זה שעומד במרכזה‪,‬‬
‫הוא התהליך העומד בבסיסו של עולם התורה היהודי כפי שאנו מכירים אותו‪.‬‬
‫‪ 30‬חז"ל היו מודעים היטב גם למקומו הדומיננטי של עזרא הסופר בעיצובה מחדש של התורה לאחר‬
‫חורבן בית ראשון‪ .‬הסוגיה במסכת סנהדרין דף כא ע"ב משווה בין עליית עזרא מבבל לעליית משה‬
‫להר סיני‪ ,‬וקובעת ש"ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל‪ ,‬אילמלא קדמו משה"‪ .‬בהחלט‬
‫ייתכן‪ ,‬אם כן‪ ,‬שבין עיצובה של תורה שבעל פה לבין מקומו של הספר במשטר הפרסי היו קשרים‬
‫ישירים ומודעים‪...‬‬
‫‪41‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫מפעלם של חכמים‪ ,‬המקדשים את כ"ד ספרים‪ ,‬נמשך במפעלו של ר' יהודה‬
‫הנשיא החותם את המשנה כיצירה ערוכה וסגורה‪ .‬המבט הרגיל נוטה לראות את‬
‫התנועה הזו כסוג של וויתור על הדינאמיות של המסורת שבעל פה‪ ,‬לטובת‬
‫שימורה ואפשרות הפצתה בתנאים הסבוכים של גלות ומצוקה‪ .‬ראיית הכתיבה‬
‫כפעולה של זכרון מציעה פתח אחר להתייחסות לתורה שבעל פה‪ .‬בכתיבה‬
‫היבטים שונים‪ :‬יש כתיבה שמטרתה העברת החוק למדינות רחוקות‪ ,‬אך יש‬
‫אפשרות לכתיבה שעניינה חקיקתו של החולף בנצחי‪ ,‬העלאתו של המקומי‬
‫והזוטר לארמונו של המלך‪.‬‬
‫כאן גם הזיקה בין התיאור הזה לבין אופני הדרשה המורכבים שהוצגו לעיל‪.‬‬
‫הטקסט איננו נקרא כהוראה בלבד‪ ,‬והוא זוכה לעודפות הפואטית האופיינית‬
‫למיתוס‪ .‬כל מילה נדרשת‪ ,‬כל אות מועמסת במקסימום התובנות האפשריות‪,‬‬
‫כאשר ההנחה היא שהמלה איננה אלא עוגן לטווח המשמעויות הרחב ביותר‪.‬‬
‫ו‪ .‬באור פני מלך‬
‫בסיומו של המסלול שצעדנו בו בין ספרי המגילה‪ ,‬נשוב אל הדו‪-‬שיח בין אסתר‬
‫לחכמים‪ ,‬שבו פתחנו‪ ,‬ואולי נגלה בו פנים חדשות‪:‬‬
‫אמר רב שמואל בר יהודה‪ :‬שלחה להם אסתר לחכמים‪:‬‬
‫קבעוני לדורות!‬
‫שלחו לה‪ :‬קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות‪.‬‬
‫שלחה להם‪ :‬כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי‬
‫ופרס‪31.‬‬
‫הדיון בין אסתר לחכמים נע בין שני המישורים שעליהם דיברנו‪ .‬בקשתה של‬
‫אסתר נוגעת בדיוק בשאלת הנצח‪ ,‬הכתיבה כמפעל לדורות‪ .‬תשובתם של חכמים‬
‫מגיעה מן הפרספקטיבה של המדינות – קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות‪.‬‬
‫קולם של הקרבות בשושן מהדהד במגילה‪ ,‬והוא איננו קול נח כל כך ליהודי‬
‫בגלות‪.‬‬
‫‪ 31‬מגילה‪ ,‬ז ע"א‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫זכרון בספר‬
‫תשובתה של אסתר איננה רק פתרון טכני לשאלה הזו‪ .‬כפי שהסברנו‪ ,‬הכתיבה‬
‫בספר דברי הימים היא למעשה הכתיבה לפני המלך‪ ,‬התבוננות בסיטואציה‬
‫מנקודת המבט של הארמון‪ .‬דבריה של אסתר נוגעים בליבו של הדיון‪ .‬בניגוד‬
‫לחכמים שרואים את הספר מנקודת המבט של המדינות – אסתר רואה אותו‬
‫מנקודת המבט של הארמון‪ ,‬ומכאן תביעתה‪ :‬כבר נכתבתי בנצח של הפרסים‪.‬‬
‫האם תקבלו אותי גם אל הנצח היהודי?‬
‫פעולת הכתיבה שאותה מבקשת אסתר איננה ממוקדת בחקיקה כפרקטיקה‬
‫אלא דווקא בהיבט השני שלה – העלאת המדינות אל הארמון‪ ,‬לאור פני המלך‪.‬‬
‫ייתכן‪ ,‬אם כן‪ ,‬שבפנייתה של אסתר ובהיענות חכמים יש יותר מאשר הכרעה‬
‫מקומית בדבר קדושתו של חג הפורים‪ .‬יש כאן פתח והצעה למבט אחר על‬
‫המכלול המקודש של המקרא‪ .‬נפתחת כאן האפשרות לקרוא את המקרא כולו לא‬
‫רק מנקודת המבט של איש המדינה המקבל אגרת רחוקה מן המלך‪ ,‬אלא מנקודת‬
‫המבט של הארמון – להשתתף עם המלך בנדודי השינה שלו ולהיזכר יחד אתו‬
‫בסיפור היהודי‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫גלות וגאולה כסיפור‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫התבגרות אישי‬
‫גלות וגאולה כסיפור‬
‫התבגרות אישי‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫פעם אחת באו הגזלנים אליו [‪ -‬אל הבעש"ט‪ ,‬א‪.‬נ‪ ].‬ואמרו‬
‫אדונינו הנה אנחנו יודעים דרך קצרה לילך אל ארץ ישראל‬
‫דרך מערות ומחילות אם רצונך לך אתנו ואנחנו נהיה מורים‬
‫לפניו הדרך אשר ילך בה‪ ,‬ויואל ללכת אתם‪ .‬והנה בהליכתם‬
‫בדרך היה גיא אחת עמוקה מלאה מים ורפש וטיט ודרך‬
‫הליכתם על דף אחד המונח מעבר אל עבר והיו נשענים על‬
‫יתד אחת שהיו נועצים באגם והלכו הם מתחילה וכשרצה‬
‫הבעש"ט לילך עליו ראה שבכאן הוא להט החרב המתהפכת‪,‬‬
‫וחזר לאחוריו‪ .‬כי היה לו סכנה גדולה אם היה עובר במעבר‬
‫זה‪1.‬‬
‫א‪ .‬הגזלנים מוליכים את הבעש"ט‬
‫כדי לרדת מעט אל המקופל בסיפור המסע הזה יש להתחקות אחר הסוגה בה הוא‬
‫נכתב‪ .‬הסיפור מופיע כחלק ובתוך סֵ פר‪-‬שבחים‪ ,‬ספר שיש לקרוא בו קריאה שונה‬
‫מקריאה בספר נפלאות ומופתים סטנדרטי על צדיק‪ .‬כשם שאין לקרוא ספרות עיון‬
‫כשם שקוראים ספר פרוזה‪ ,‬וכשם שאין ללמוד סוגיה למדנית כדרך שלומדים‬
‫ומתבוננים במדרש – כך אין לקרוא את 'שבחי הבעש"ט' כדרך שקוראים ספר‬
‫ביוגראפי רגיל היוצא חדשות לבקרים על צדיק ואיש מעלה‪ .‬זהו אינו סיפור על‬
‫‪ 1‬ספר שבחי הבעש"ט‪ ,‬מהדו' ש"א הורדצקי‪ ,‬תל אביב‪ :‬דביר‪ ,‬תש"ז‪ ,‬עמ' מח‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫צדיק‪-‬עבר שאיננו עוד‪ ,‬אלא סיפור המבקש לכונן אותו כצדיק‪-‬הווה שסיפורי חייו‬
‫מתפרסים הרבה מעבר לחייו ואף למותו‪ .‬הסיפור המכונן את הצדיק הזה משלֵב‬
‫אמת ובדיה‪ ,‬מציאות ופנטזיה‪ ,‬תמימות‪-‬נוקבת ואירוניה נטולת רחמים‪ ,‬לוחות‬
‫ושברים‪ ,‬עולה מעלה ויורד מטה ומאחֵ ז פני תבל‪ .‬ומי שלמעשה מספר אותו הוא‬
‫רק זה הקורא ומתבונן בו‪.‬‬
‫קודם הכניסה לתורף הסיפור עצמו יש לשים‪-‬לב לאקספוזיציה שבה הוא‬
‫נפתח‪" :‬פעם אחת באו הגזלנים אליו"‪ .‬לא לכל אדם באים גנבים וודאי שלא‬
‫גזלנים; שכן בעוד הגנב עושה את שעושה בסתר‪ ,‬הרי שהגזלן עושה זאת בגלוי‬
‫ולעיני כול‪ 2.‬גזלן איננו אדם שמוצא את עצמו ללא לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬בוש‬
‫ממצבו ומוצא את עצמו באישון‪-‬ליל הולך בהיחבא ובכאב‪-‬נורא לקחת ממון‬
‫שאינו שלו‪ ,‬זהו הגנב‪ .‬לעומתו‪ ,‬הגזלן הפך את הגזילה ל'מקצוע' לגיטימי‪ ,‬זוהי‬
‫הפרסטיז'ה שלו‪ .‬הוא איננו מתבייש בכך אלא שלם עם ההכרעה שלו‪' .‬כולם הרי‬
‫גונבים היום'‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬בדרך לעוד לקוח מרוצה‪.‬‬
‫הגזלנים באים אל הבעש"ט "ואמרו אדונינו"‪ .‬הללו רואים בבעל שם טוב‬
‫אדם שאינו אובייקט לגזילה‪ ,‬וגם לא עמית למקצוע‪ ,‬אלא אדם הנמצא מעליהם –‬
‫הם קוראים לו בשם המייצג היררכיה ברורה‪" :‬אדונינו"‪ .‬במקום אחר ב'שבחי‬
‫הבעש"ט' מסופר כיצד הכירו אותם גזלנים את הבעש"ט‪ ,‬כיצד גילו את דבקותו‬
‫וכיצד נטוו הקשרים הבין‪-‬אישיים‪ ,‬המורכבים והמרתקים כאחד‪ ,‬בינם לבינו‪3.‬‬
‫הנה יש לאותם בעלי מלאכה הצעה רבת‪-‬עניין עבור הבעש"ט‪" :‬הנה אנחנו‬
‫יודעים דרך קצרה לילך אל ארץ ישראל דרך מערות ומחילות‪ ,‬אם רצונך לך אתנו‬
‫ואנחנו נהיה מורים לפניו הדרך אשר ילך בה"‪ .‬חלום חייו של הצדיק – לעלות‬
‫לארץ הקודש – מונח איפה ביד הרשע‪ .‬הרשע מציע לצדיק כי יממש את חלומו‬
‫הגדול‪ ,‬אך התנאי ברור לשני הצדדים‪ :‬על הצדיק לקבל עליו את הרשע כְ מו ֵֹרי‪-‬‬
‫דרך וללכת בדרכם ההולכת אל הארץ המובטחת‪ .‬רק כך יוכל לבוא אל המקום‬
‫אשר נתאוו לו כל הדורות ולא עלתה בידם‪.‬‬
‫‪ 2‬רמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הל' גניבה א‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 3‬ספר שבחי הבעש"ט‪ ,‬עמ' מז‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫גלות וגאולה כסיפור‬
‫התבגרות אישי‬
‫שני הצדדים שקולים‪ :‬הצד האחד – הגשמת החלום הגדול של העלייה לארץ‪,‬‬
‫חמדת נפשו הגדולה של הבעש"ט‪ .‬הצד השני – הנה הוא הופך לתלמידם של‬
‫הגזלנים‪ ,‬הוא הרי יהיה תלוי בהם בכל הדרך והם יהיו "מורים לפניו הדרך אשר‬
‫ילך בה"‪ .‬קשה שלא לשים לב להדהוד ולהשתרגות הפסוק שבדבריהם‪" :‬וְ הו ַֹדעְ תָ‬
‫לָהֶ ם אֶ ת הַ ֶד ֶרְך יֵלְ כו בָ ה וְ אֶ ת הַ םַ עֲׂשֶ ה אֲׁשֶ ר ַיעֲׂשון"‪ 4.‬בעוד יתרו מציע לחתנו‪ ,‬משה‪,‬‬
‫שיורה לעם את הדרך אשר ילכו בה‪ ,‬וזאת תוך ביזור הסמכויות לאותם אנשי אמת‬
‫ושונאי בצע‪ ,‬הרי שכאן מתחלפים התפקידים בצורה חדה – הבעש"ט נדרש‬
‫לבחור דווקא באנשי חמס‪ ,‬מחבבי בצע ורודפי שלמונים להורות לו את הדרך‪.‬‬
‫"ויואל ללכת אתם"‪ .‬האם נסתפק הבעש"ט – האם התלבט‪ ,‬הלך ליער והדליק‬
‫נר‪ ,‬התבודד ונשא את צקון לבו לקב"ה – כל זאת לא פורש‪ .‬נאמר רק שהסכים‪.‬‬
‫ניתן להזדקק לדברי הגמרא‪ 5‬כי לשון שבועה מצויה במילה 'ויואל'‪ ,‬הקרובה‬
‫ללשון 'אלה' וכמו התחייב ללכת איתם‪ ,‬וניתן גם להיוותר במובנה הפשוט של‬
‫המילה‪ .‬בין כך ובין כך הרי הלך הבעש"ט עם הגזלנים‪.‬‬
‫ב‪ .‬להט החרב המתהפכת‬
‫אנו מתחילים ללוות את החבורה המוזרה – הגזלנים והבעש"ט – המהלכים בדרך‬
‫לארץ ישראל‪" .‬והנה בהליכתם בדרך היה גיא אחת עמוקה מלאה מים ורפש‬
‫וטיט‪ ,‬ודרך הליכתם על דף אחד המונח מעבר אל עבר‪ .‬והיו נשענים על יתד אחת‬
‫שהיו נועצים באגם והלכו הם מתחילה"‪ .‬ההליכה לארץ ישראל אינה פשוטה‪.‬‬
‫בדרך הם צריכים ללכת מעל מקור מים בִ יצתי‪ ,‬וכדי לעבור בבטחה הם מניחים‬
‫לוח עץ הנועד לסייע להם במעבר‪ .‬אם לא די בכך‪ ,‬הרי שבנוסף יש לאחוז ביתד‪,‬‬
‫לנעוץ אותה באגם מלא הרפש והטיט ולהמשיך ללכת‪ .‬הבעש"ט נדרש ללכת‬
‫בעקבות מורי הדרך שלו‪ ,‬לא להביט ימין ושמאל‪ ,‬להתבטל אליהם‪ .‬אלא שאז הוא‬
‫מתמלא בחשש‪.‬‬
‫‪ 4‬שמות יח‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ 5‬נדרים סה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫"וכשרצה הבעש"ט לילך עליו ראה שבכאן הוא להט החרב המתהפכת‪ ,‬וחזר‬
‫לאחוריו‪ .‬כי היה לו סכנה גדולה אם היה עובר במעבר זה"‪ .‬בניגוד לדברים‬
‫ָאדם צָ ִריְך ַל ֲעבֹר עַ ל גֶׁשֶ ר צַ ר ְמאֹ ד‬
‫הידועים של נינו‪ ,‬ר' נחמן מברסלב‪" :‬וְ ַדע ׁשֶ הָ ָ‬
‫ְמאֹ ד‪ ,‬וְ הַ כְ לָל וְ הָ עִ עָ ר ׁשֶ ֹּלא יִתְ נַ חֵ ד כְ לָל"‪ 6,‬הרי שסבא ישראל מתמלא בחשש עמוק‬
‫ומפחֵ ד‪ .‬הוא מזהה כי המעבר הצר והסבוך בו הוא נתון‪ ,‬הוא מקומה המיתי של‬
‫'להט החרב המתהפכת'‪ .‬לבעש"ט אין חרב שתגן עליו מפני להט החרב‬
‫המתהפכת‪ .‬ולא בכדי נאמר כי "היה לו סכנה גדולה אם היה עובר" – לגזלנים אין‬
‫כל סכנה במעבר הזה‪ ,‬הם הרי מכירים את הדרך‪ ,‬יודעים להישמר מפני החרבות‬
‫המתרגשות ולבוא אל הארץ המכונסת והסגורה‪ .‬לבעש"ט‪ ,‬ורק לו‪ ,‬ישנה סכנה‬
‫בכך‪ .‬דווקא לאדם הגדול‪ ,‬המודע והרפלקטיבי מונחת חרב האל‪-‬חזור בכל הכרעה‬
‫שיעשה‪ .‬כך‪ ,‬במחי‪-‬רגע היסטורי אחד‪ ,‬הפכה החסידות לתנועה גלותית‪ .‬כך –‬
‫במודע או שלא במודע – הכריע הבעש"ט לבנות את החסידות במזרח אירופה‬
‫ולא במזרח התיכון‪ .‬וכבר הדמיון רץ ומנסה לבחון מה היה עולה בגורל העם‬
‫היהודי בכלל‪ ,‬ובזה של התנועה החסידית בפרט‪ ,‬אם אכן היה הבעש"ט מכריע‬
‫להיכנס לארץ‪.‬‬
‫הדימוי של 'להט החרב המתהפכת' מתפרש בתורות החסידיות במספר‬
‫משמעויות‪ .‬כאן נבחן כיצד פירש אותה הבעש"ט עצמו‪:‬‬
‫יש להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים‪.‬‬
‫וכשאדם רוצה לדבר מחשבותיו בעולמות העליונים בבורא‬
‫יתברך אין מניחין אותו הקליפות‪ .‬ואף‪-‬על‪-‬פי שאינו יכול –‬
‫ידחוק עצמו בכל כוחו פעמים הרבה בתפלה אחת וידבק‬
‫עצמו בהבורא יתברך שמו ויכנס העולמות העליונים‪7.‬‬
‫הבעש"ט ראה את 'להט החרב המתהפכת' כגורם המעכב את האדם מלבוא לגן‬
‫העדן‪' .‬להט החרב' כמוה כקליפות המבקשות להפריע ולמנוע מהאדם להתקרב‬
‫אל הבורא‪ .‬אם כך‪ ,‬מדוע לא דחק עצמו הבעש"ט בכל כוחו ונכנס לארץ – כפי‬
‫שהוא אכן מורה לאדם‪ ,‬המבקש לדבק מחשבותיו בעולמות העליונים‪ ,‬לדחוק‬
‫‪ 6‬ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬תנינא‪ ,‬מח‪.‬‬
‫‪ 7‬צוואת הריב"ש‪ ,‬ניו יורק‪ :‬קה"ת‪ ,‬תשל"ה‪ ,‬פסקה נח‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫גלות וגאולה כסיפור‬
‫התבגרות אישי‬
‫עצמו? השאלה עצמה הופכת לתשובה; בעוד את הקליפות המונעות לבוא‬
‫לדבקות ניתן לדחוק‪ ,‬הרי שכנגד הקליפות המונעות את הדבקות בארץ ישראל –‬
‫אי אפשר לדחוק‪ .‬האינטואיציה של הבעש"ט חזקה‪ :‬ארץ ישראל איננה טריטוריה‬
‫שתכליתה כינוס הפזורה היהודית‪ ,‬אלא כוללת בחובה זהות ומנטאליות תרבותית‬
‫מקיפה ובלתי‪-‬נודעת‪ ,‬כזו שכדי להיכנס אליה יש להשיל את אלו שקדמו לה‪.‬‬
‫ברגע ההכרעה מבכר הבעש"ט להיוותר בזהותו המוכרת‪ ,‬מאשר לבוא לאותה‬
‫ארץ שמורי הדרך אליה הם גזלנים שכלל אינם חשים באותה להט חרב; הוא‬
‫מעדיף להחיות את העם היושב בעלפון זה דורות רבים בגלות‪ ,‬ולא לנסות‬
‫ולהביאו אל ארץ ישראל‪ .‬גם תלמידיו כספו והיו מלאי געגועים לארץ‪ ,‬אך גם הם‬
‫הגיעו עד מקומה של להט החרב המתהפכת‪ ,‬ולא נכנסו אליה כניסה החורגת מן‬
‫החלום ובעלת אספקטים פוליטיים ומדיניים‪.‬‬
‫בהקשר זה ידועה שאלתו של ר' נתן מנמירוב לרבו – ר' נחמן מברסלב – למה‬
‫התכוון כשדיבר על ארץ ישראל‪ .‬האם התכוון למסמן האבסטרקטי הנקרא 'ארץ‬
‫ישראל'‪ ,‬או אף לממשות הממלאת את המסומן בדמות הקרקע והאדמה‪" .‬ואמר‬
‫כוונתי ארץ ישראל הזאת‪ ,‬בפשיטות‪ ,‬עם אלו הבתים והדירות"‪ ,8‬ענה לו ר' נחמן‪,‬‬
‫והמשיך לפרט לו‪" :‬כוונתי כפשוטו‪ ,‬את ארץ ישראל הזאת עם אלו הבתים‪ .‬היינו‬
‫שכל כוונתי כפשוטו‪ ,‬שצריך כל איש ישראל לבוא לארץ ישראל הגשמי הזה‪,‬‬
‫שמיושב באלו הבתים והחצרות העומדים שם בצפת ובטבריה ושארי מקומות‬
‫ארץ ישראל"‪ 9.‬אך יחד עם זאת – ר' נחמן לא ביקש לייצר עַ ם‪ ,‬וודאי שלא אומה‬
‫פוליטית (‪ ,)Nation‬אלא לעודד השתוקקות של בודדים אל הארץ הממשית‪ .‬ר'‬
‫נחמן‪ ,‬אם כן‪ ,‬ביקש להגיע לארץ ולעקוף גם את להט החרב המתהפכת‪ ,‬בעוד זקנו‬
‫הבין שהדבר בלתי אפשרי‪.‬‬
‫כעבור למעלה ממאה שנים מאותו דו‪-‬שיח תשתיתי בין ר' נתן לר' נחמן‪ ,‬כתב‬
‫ר' יעקב משה חרל"פ – תלמידו של הראי"ה קוק – מעין המשך לאותו דו‪-‬שיח‪,‬‬
‫‪ 8‬חיי מוהר"ן טו‪.‬‬
‫‪ 9‬ימי מוהרנ"ת‪ ,‬הוצ' נצח ישראל‪ ,‬ח"ב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫בו הוא מבקר את הניסיון להבחין בין המסמן למסומן‪ ,‬בין 'בחינת ארץ ישראל'‬
‫לארץ ישראל הממשית‪:‬‬
‫הפרצים השונים שבאומה הישראלית המפרידים בין בחינת‬
‫ארץ‪-‬ישראל הנראית בחזון‪ ,‬לבין בחינת ארץ‪-‬ישראל הנראית‬
‫לעין – הם הגורמים לכל האסונות הרוחניים שנתגלעו‬
‫בעקבתא דמשיחא‪10.‬‬
‫ארץ ישראל האוטופית‪ ,‬החלומית‪ ,‬זו ה'נראית בחזון'‪ ,‬זהה לדידו עם זו המוחשית‪,‬‬
‫'הנראית לעין'‪ .‬הניסיון להפריד בין השתיים הוא קטסטרופאלי‪ ,‬שכן המסמן אכן‬
‫חותר לסמן מסומן ממשי‪ ,‬מוחש ונראה‪ ,‬ולא להיוותר לבדו‪ .‬דבריו אלו שונים‬
‫מדברי ר' נחמן‪ ,‬שכן הרב חרל"פ שותף להקמת המדינה ולכינון אומה פוליטית‪.‬‬
‫הוא‪ ,‬בן הישוב החרדי הישן‪ ,‬נוטל חלק פעיל בניסיון ההתאמה הזה בין המפה‬
‫ההיסטורית לתקומתה מול העיניים‪ ,‬על אף שברור לו שהרבה מעולם הבחינות‬
‫האבסטרקטי ילך ויתפוגג אל מול הממשות‪ ,‬שאכן הרבה מאותן כיסופים קדושים‬
‫ייעלמו אל מול תלאות היום‪-‬יום; כי יש להתבגר ולהבין כי החלום והממשות‪,‬‬
‫הגעגוע אל הגוף והגוף הניצב לפניך – דבר אחד הם‪.‬‬
‫ג‪ .‬חיים חדשים‬
‫הבעש"ט חש כי עלייה לארץ אינה רק שינוי בכתובת מגורים‪ ,‬של יחיד או של‬
‫קבוצה‪ ,‬וגם איננה הגירה קולקטיבית מהתם להכא הרצופה בגעגועי הדורות‬
‫כולם‪ ,‬אלא מהפכה תודעתית מקיפה‪ .‬דווקא בשל עומק ההשפעה הגלותית‪ ,‬אותה‬
‫חש היטב על בשרו‪ ,‬הוא חש כי היחלצות מאותה גלות אינה רק עניין של עלייה‬
‫על אוניה ובניית בית על אדמה אחרת‪ ,‬אלא מהפכה קולוסאלית שהוא אינו יכול‬
‫לה‪ .‬דווקא בשל המהפכנות שהביא עמו הבעש"ט‪ :‬שינוי כל סדרי העדיפות‬
‫והערעור על המונופוליזציה של הלמדן ודמות התלמיד‪-‬חכם בעולם היהודי‪ ,‬הרי‬
‫שבכניסה לארץ הוא נרתע לאחוריו‪.‬‬
‫‪ 10‬מי מרום – ממעיני הישועה‪ ,‬ירושלים תשמ"ב‪ ,‬עמ' רל"ה‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫גלות וגאולה כסיפור‬
‫התבגרות אישי‬
‫האם ראה הבעש"ט בעיני רוחו את הציונות? איני יודע‪ .‬אך ודאי לי שהוא לא‬
‫ראה בארץ ישראל " עולם אחר לגמרי לפי גודל קדושת ארץ ישראל"‪ 11,‬כפי‬
‫שחשבו רבים אז‪ ,‬אלא זיהה עד כמה היא ממשית; עד כמה מחכה בה החוץ‬
‫והטבע לפריצה‪ .‬דווקא בשל כך נרתע ממנה‪.‬‬
‫האם הציונות היא תנועת המשך ליהדות שכספה לציון אלפיים שנות גלות‪,‬‬
‫והיא אכן 'שיבת ציון'‪ ,‬או שמא היא תנועה מודרניסטית חדשה וצעירה? לדברי‬
‫ההיסטוריון יגאל עילם מחוללי הציונות ראו את עצמם הן כיוצרי אדם‪-‬יהודי‪-‬‬
‫משכיל חדש‪ ,‬והן כמחוללי תנועה חדשה בעלת עניין בריבונות תרבותית ומדינית‬
‫כאחד‪ 12.‬בעוד הציונות ביקשה להגדיר את העם היהודי על בסיס לאומי ובמנותק‬
‫מן הזיקה הדתית‪ ,‬הרי שמנקודת המבט הדתית – "אין אומתנו אומה אלא‬
‫בתורותיה"‪ ,‬ואין לאומיות יהודית ללא התורה‪ 13.‬כך מצאה את עצמה הציונות‬
‫הופכת את היוצרות‪ :‬בראשית היה העם‪ ,‬והדת היא יצירתו התרבותית של העם‪,‬‬
‫אולם העם גם חופשי דיו להמיר את יצירתו התרבותית ולהציע הצעה תרבותית‬
‫חדשה; רק לאחר מכן יהיה ניתן לשוב ולהטעין את המסורת היהודית במשמעות‬
‫חדשה‪.‬‬
‫כך אני מבין את משפטו של א‪.‬ד‪ .‬גורדון אותו פרסם ב‪" :1909-‬שופרו של‬
‫משיח עדיין לא נשמע ולא יישמע אלא מתוך חיים חדשים שייבראו פה"‪ 14.‬גורדון‬
‫מבקש את 'שופרו של משיח'‪ ,‬שהוא מונח בעל טרמינולוגיה יהודית‪-‬משיחית‪-‬‬
‫מסורתית לעילא‪ ,‬אך מבקש לרוקן אותו ממשמעו הישן והפאסיבי ולהטעינו‬
‫במובן חדש‪ ,‬מודרני‪ ,‬לאומי ואקטיבי כאחד‪ .‬ואכן‪ ,‬דוד בן גוריון נתפס כמשיח לא‬
‫פעם‪ ,‬עד כי בחוגים דתיים ראו נס שלא היה אדם דתי‪ ,‬מה שהכשיל דה‪-‬פקטו את‬
‫‪ 11‬ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬תנינא‪ ,‬קטז‪.‬‬
‫‪ 12‬יגאל עילם‪ ,‬מחזון למדינה‪ :‬בעיות מרכזיות בתולדות הציונות‪ ,‬תל אביב‪ :‬משרד הבטחון‪ ,‬תשל"ח‪,‬‬
‫עמ' ‪.19‬‬
‫‪ 13‬הרבי החמישי של חסידות חב"ד‪ ,‬הרש"ב‪ ,‬זיהה כיוון זה וראה בו את הסיבה להתנגדותו הנחרצת‬
‫לציונות‪ .‬כך כתב‪" :‬בכדי לפעול באחינו את הרעיון הזה להיות עַ ם וממשלה בפני עצמו [‪ ]...‬מוכרחים‬
‫[הציונים] להגביר את הלאומיות על התורה‪ ,‬כי מהידוע הוא אשר המחזיקים בתורה ובמצוות אינם‬
‫עלולים להשתנות ולקבל צורה אחרת [‪ ]...‬ולזאת‪ ,‬בכדי לפעול הרעיון שלהם מוכרחים המה לבלבל‬
‫הצורה הקודמת בכדי שיוכלו לקבל צורה אחרת" (אגרות קודש‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬תשמ"ב‪ ,‬חלק א‪ ,‬סימן רכב‪,‬‬
‫רצב)‪.‬‬
‫‪ 14‬אהרן דוד גורדון‪ ,‬האומה והעבודה‪ ,‬תל אביב‪ :‬תשי"ז‪ ,‬עמ' ‪.93‬‬
‫‪51‬‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫היותו משיח‪ .‬בהקשר זה מסופר על שר הדתות הראשון‪ ,‬הרי"ל מימון‪ ,‬שנשאל‬
‫בידי חתנו‪ ,‬יצחק רפאל‪ ,‬מדוע אִ פשר הקב"ה למחלל שבת להכריז על המדינה‬
‫שמשמעותה אלוהית‪ .‬הרב מימון ענה כי לו היה בן גוריון שומר שבת היו טועים‬
‫לחשוב בו שהוא משיח‪ .‬כך דאגו מן שמיא שלא ישמור שבת ולמעשה טרפדו את‬
‫בן גוריון שהיה 'בחזקת משיח' מלהיות משיח‪.‬‬
‫ד‪ .‬המנהרה כבר נסתמה‬
‫ב'מעשה העז'‪ 15‬התכתב ש"י עגנון – אפשר במודע ואפשר שלא‪-‬במודע – עם‬
‫המעשה הנזכר של הבעש"ט עם הגזלנים‪.‬‬
‫המעשה של עגנון‪ ,‬שנכתב ב‪ ,1924-‬מספר על זקן חולה שרופאיו רשמו לו‬
‫שישתה‪ ,‬לרפואתו‪ ,‬חלב עזים ולטובת כך קנה עז‪ .‬זו נהגה להיעלם ולשוב אליו‬
‫כשבעטיניה חלב עם טעם ייחודי‪ .‬ביקש הזקן מבנו הצעיר לדעת להיכן הולכת‬
‫העז ומניין היא מביאה את אותו חלב‪ .‬קשר הבן חבל לזנב העז וכאשר עמדה‬
‫ללכת תפס בו והלך אחריה‪ .‬נכנסה העז למערה והבן אחריה‪ ,‬ולאחר זמן יצאו‬
‫באזור הררי שהתברר לו כאזור העיר צפת‪ .‬נח הבן מעט והתכוון לחזור לבית אביו‬
‫כדי להביאו לארץ ישראל‪ ,‬אלא שהיה זה בערב שבת ולא היה סיפק בידו לשוב‬
‫עם העז לאביו‪ .‬לקח הבן פתק וכתב כי הגיע לארץ וביקש מהאב ללכת בעקבות‬
‫העז ולהגיע לארץ ישראל‪ .‬את הפתק שם הבן באוזנה של העז‪ ,‬בהניחו שכאשר‬
‫תשוב אל אביו ילטף האב את ראשה‪ ,‬היא תנענע את אוזניה וייפול הפתק‪ .‬אולם‬
‫העז חזרה אך לא נענעה בראשה‪ ,‬האב הבין מחזרתה של העז לבדה שבנו נטרף‪,‬‬
‫וכיוון שהעז הזכירה לו את האסון‪ ,‬הורה לשחוט אותה‪ .‬לאחר השחיטה פשטו את‬
‫עורה‪ ,‬ונגלה הפתק‪ .‬קרא האב את הפתק‪ ,‬והבין שנסגר עליו הגולל להישאר‬
‫בגלות‪.‬‬
‫חוסר היכולת למצוא תקשורת נכונה בין אדם לאדם (ו'במעשה העז'‪ :‬בין הבן‬
‫לאב) משתקף בחוסר התקשורת בין אדם לבעל‪-‬חיים (בין האב לבין העז)‪.‬‬
‫סיטואציה נוגעת‪-‬ללב זו מצויה בכתבי עגנון פעמים נוספות‪ ,‬ודומני כי המוכרת‬
‫‪ 15‬ש"י עגנון‪ ,‬אלו ואלו‪ ,‬ירושלים ותל אביב‪ :‬שוקן‪ ,‬תשכ"ז‪ ,‬עמ' שעג‪-‬שעד‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫גלות וגאולה כסיפור‬
‫התבגרות אישי‬
‫שבהם היא יחסיהם הפרובלמאטיים של יצחק קומר והכלב בלק (ופתאום שמו של‬
‫הכלב מעורר אף את הצורך בנתינת שם לעז ב'מעשה העז') ב'תמול לשלום';‬
‫קומר כותב על בלק "כלב משוגע"‪ ,‬וזו הופכת לאמת כאשר בלק אכן משתגע‪,‬‬
‫לוקה בכלבת ומביא את יצחק עצמו אל סופו‪ .‬פעם נוספת מצויה בסיפור 'אבי‬
‫השור'‪ ,‬בו מספר עגנון על קשר בין זקן ירושלמי לשור‪ .‬הזקן והשור מבקשים‬
‫לפתח שפה משותפת‪ ,‬אך זו נענית להם אך בקושי רב‪" :‬אמר לו אבי השור מבקש‬
‫אתה לומר לי דבר? חזר השור וגעה‪ .‬זה גועה וזה פועה‪ ,‬ואין זה מכיר לשונו של‬
‫זה"‪ 16.‬קשיי התקשורת בין השניים בסופו של דבר מגיעים אל שחיטת החיה‬
‫(בדומה למצוי ב'מעשה העז')‪ ,‬והם מהדהדים את יחסי אותו זקן ושכנו‪.‬‬
‫עגנון והבעש"ט רואים עין בעין את המציאות‪ :‬הבעש"ט מבכר לקחת על‬
‫עצמו את תפקיד הזקן במעשיה של עגנון ולהיוותר בגלות‪ ,‬ואילו עגנון‪ ,‬שכתב את‬
‫'מעשה העז' בצעירותו‪ ,‬מבכר לעלות לארץ‪ .‬עגנון יודע כי לא ייתכן לשוב בחזרה‬
‫למקום ממנו בא; המנהרה סתומה ואין אפשרות לחצות אותה‪ .‬יותר מכך‪ :‬כאן‬
‫בארץ הוא עצמו סותם את המנהרה‪ .‬לא רק שאין לשוב בה אלא שכבר אין לאן‬
‫לשוב; עיר ומלואה עלו באש והכל נותר אך כנוסטלגיה‪ ,‬כמשאב לסיפורים על מה‬
‫שהיה ואיננו‪ .‬פעמים נדמה שהוא מצליח לקחת סירה ולחצות את ים האש הזה‪,‬‬
‫כמו למשל בסיפור 'לבית אבא'‪ – 17‬אך גם בו עגנון בוחר להדגיש את חוסר‬
‫האפשרות לשיח‪ .‬עגנון מגיע עד למקומו אך אינו מוצא את ביתו‪ ,‬וגם כאשר הוא‬
‫מוצא הוא אינו מדבר עם אביו אותו הוא מבקש‪ .‬הפער בין הדורות הוא איפה פער‬
‫אונטולוגי‪ ,‬שאין אפשרות לחצות אותו ויש להשלים איתו; השלמה שהיא החצייה‬
‫היחידה האפשרית ביחס אליו‪.‬‬
‫בניגוד לבינאריות בה התייחסו הבעש"ט ועגנון למערך היחסים המנטאלי‬
‫שבין הגלות וארץ ישראל‪ ,‬הרי שהראי"ה קוק‪ ,‬עמו עמד עגנון בקשרים‪ ,‬ביקש‬
‫לייצר מנהרה מפולשת – לחבר את הגולה ואת הקדושה שבה לארץ ישראל‬
‫וקדושתה‪:‬‬
‫‪ 16‬ש"י עגנון‪ ,‬עד הנה‪ ,‬ירושלים ותל אביב‪ :‬שוקן‪ ,‬תשכ"ט‪ ,‬עמ' שלו‪.‬‬
‫‪ 17‬ש"י עגנון‪ ,‬סמוך ונראה‪ ,‬ירושלים ותל אביב‪ :‬שוקן‪ ,‬תש"ך‪ ,‬עמ' ‪.105-103‬‬
‫‪55‬‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל‪ ,‬והשכינה שירדה‬
‫בגלות עם ישראל הוא הכשרון להעמיד קדושה בניגוד‬
‫להטבע‪ .‬אבל אין הקדושה שהיא לוחמת נגד הטבע קדושה‬
‫שלימה‪ ,‬היא צריכה להיות בלועה בתמציתה העליונה‬
‫בקדושה העליונה‪ ,‬שהיא הקדושה שבטבע עצמו‪ ,‬שהוא יסוד‬
‫תיקון עולם כולו וביסומו הגמור‪ .‬והקודש שבגולה יחובר אל‬
‫קודש הארץ‪ ,‬ועתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל‬
‫שייקבעו בארץ ישראל‪18.‬‬
‫ישב הראי"ה בראשית המאה העשרים בקרב בני העליה השניה ביפו‪ :‬גורדון‪,‬‬
‫עגנון וברנר‪ ,‬שמע אותם אומרים "אין משיח לישראל‪ .‬הבו ונגבר חיילים לחיות‬
‫בלי משיח"‪ – 19‬כמשפטו הידוע של ברנר – וראה בכולם קורבנות; קורבנות של‬
‫נתק בין תחנות שונות הממוקמות על רצף ביוגראפי אחד‪ .‬הראי"ה ראה את‬
‫השתיים – הגולה וארץ‪-‬ישראל – לא כמעומתות האחת עם רעותה‪ ,‬אלא‬
‫כמייצרות שיח רלוונטי ומלא‪-‬עניין דווקא מכוח שוֹנותן‪ .‬לדידו‪ ,‬אין צורך לראות‬
‫את מערכות הקיום כמערכות מותר ואסור‪ ,‬מפגש ודחייה‪ ,‬אלא ככאלו המכילות‬
‫יחד תודעות סותרות‪ ,‬ומתיכות אותם לכדי אורגן היברידי אחד‪.‬‬
‫כך המשיך הראי"ה בדבריו‪:‬‬
‫כשבאים להשכלה עליונה זו של הקדושה שבטבע‪ ,‬השלימה‪,‬‬
‫הכוללת בקרבה גם כן את הקדושה שלמעלה מן הטבע‬
‫המתנגדת אל הטבע – המלחמה חודלת לגמרי‪ ,‬מידת הדין‬
‫מתבסמת‪ ,‬והכל נוטה כלפי חסד‪20.‬‬
‫האם אכן‪ ,‬כדבריו‪ ,‬ניתן לחדול ממלחמה זו? האם בכוחה של ה'קדושה שבטבע‬
‫השלימה' לגשר על הפער בין הגלות לארץ‪-‬ישראל? האן ניתן לספר סיפור חיים‪,‬‬
‫אישי וקולקטיבי‪ ,‬שאין בו מנהרות סתומות? האם יש ארץ שאפשר לבוא בה ללא‬
‫‪ 18‬שמונה קבצים‪ ,‬קובץ ב‪ ,‬שכו‪.‬‬
‫‪ 19‬יוסף חיים ברנר‪ ,‬כתבים [ג]‪ ,‬תל אביב‪ :‬תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪.487‬‬
‫‪ 20‬שמונה קבצים‪ ,‬שם‪ ,‬שכז‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫גלות וגאולה כסיפור‬
‫התבגרות אישי‬
‫מנהרות שבהם 'להט החרב המתהפכת'‪ ,‬ושבעתיים‪ :‬האם ניתן לבוא לארץ ישראל‬
‫ללא מפגש עם שיני החרב הזו?‬
‫ה‪ .‬הכול אחרי הריסה‬
‫אל מול הדיכוטומיה שנפרסה לעיל – מנהרה סתומה (הבעש"ט ועגנון) או‬
‫מנהרה פתוחה ומפולשת (הראי"ה קוק)‪ ,‬אני מזהה אפשרות נוספת‪ ,‬בה המנהרה‬
‫כלל אינה קיימת‪.‬‬
‫אפשרות זו מצויה לטעמי בין השאר בשירתו הייחודית והמטלטלת של‬
‫המשורר אבות ישורון‪ .‬בשירתו מגלה ישורון עולם שגם המנהרה בו כבר איננה‪.‬‬
‫חדלו מנהרות בישראל חדלו‪ .‬החלוקה בין צידי המנהרה הקוטביים אמנם יוצרת‬
‫סדר בתוך עולם כאוטי‪ ,‬אולם היא נותרת כאילוזיה‪ ,‬קביים בעולם שכבר איננו‪.‬‬
‫לדידו זוהי תפיסה כוחנית במושגים כוזבים‪ .‬אין כאן ואין שם‪ ,‬אין גולה ואין ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬אין קדושה שמעבר לטבע ואין קדושה שבטבע – הכול אחרי הריסה‪.‬‬
‫ישורון נולד בנסכיז בראשית המאה העשרים‪ ,‬גדל בקראסנסטב ונטש בלב‬
‫שלם את בית הוריו בראשית שנות העשרים שלו‪ .‬הוא בא לארץ ב‪ 1925-‬ושמו‬
‫יחיאל אלטר פרלמוטר‪ .‬בשנות מלחמת העולם השנייה כמעט שלא ענה למכתבים‬
‫שקיבל ממשפחתו‪ ,‬ולאחר השואה שינה את שמו ל'אבות ישורון'‪ ,‬שמשמעו הוא‬
‫שאבותיו ישגיחו וילוו אותו‪ .‬מאז‪ ,‬כשהוא בתל אביב חושב ללא הרף על עיירת‬
‫ילדותו‪ ,‬לא חדל מלכתוב על הוריו ומשפחתו‪ ,‬להיזכר ולהיפרד‪" .‬אני אוסף‪ /‬יום‬
‫יום‪ /‬את מראות‪ /‬איך נפרדתי"‪21.‬הוא הולך בתל אביב‪ ,‬מדבר בה ביידיש‪ ,‬ונוגע‬
‫בחלל הפנוי והלא‪-‬חומל של האבסורד‪" :‬כל מה שאני אומר בנוי על אבסורד‪ /‬כי‬
‫כל מה שחסר לי הוא אמי ואבי ואחותי ואחיי‪ 22".‬הוא הולך כאן ליד הים וממשיך‬
‫להריח את ריחותיהם‪ ,‬ריחות השָ ם‪ .‬הוא הולך ומבקש להציב להם שם שאינו אלא‬
‫‪ 21‬אדן מנחה‪ ,‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ ,1990 ,‬עמ' ‪.98‬‬
‫‪ 22‬שם‪ ,‬עמ' ‪.155‬‬
‫‪57‬‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫רקוויאם לחייו‪-‬שלו‪ ,‬לחייהם‪-‬שלהם ולנטישה הנמשכת וההדדית‪" .‬הלכתי לקבור‬
‫את עצמי לחיים‪ /‬או לקבור אותם לחיים‪ /‬אחד משנינו‪ /‬נשאר בחיים"‪23.‬‬
‫השיר שבעיני מבטא יותר מכל את יחסו של ישורון לעולם בו חי בילדותו‪,‬‬
‫עולם שעלה באש‪ ,‬הוא השיר המצמרר והמופתי הנקרא 'איך נקרא';‪ 24‬שיר‬
‫שנכתב עת היה המשורר כבר בערוב ימיו‪ ,‬והוא בן שמונים ושלש‪:‬‬
‫אֵ יְך נִ ְק ָרא ֶשאֲ נִ י ְמ ַקבֵ ל ִמכְ ָת ִבים מֵ הַ בַ יִת‬
‫וְ הַ בַ יִת אֵ ינֶמ?‬
‫אֵ יְך נִ ְק ָרא ֶשאֲ נִ י ְמ ַקבֵ ל ִמכְ ָת ִבים מֵ הַ בַ יִת‬
‫וְ ִאיש ֹלא חַ י?‬
‫אֵ יְך נִ ְק ָרא ֶשמֵ הַ בַ יִת ֹכ ְתבִ ים לִ י‬
‫וְ הַ ִםכְ ָתב ֹלא נִ כְ ַתב?‬
‫וְ הַ ִםכְ ָתב ֹלא נִ ְשלַח?‬
‫אֵ יְך זֶה נִ ְק ָרא?‬
‫ישורון מקבל מכתבים שמעולם לא נשלחו‪ .‬המכתבים נכתבים ביידיש שכבר‬
‫איננה‪" ,‬השפה ששולחה לגזרה"‪ 25,‬ומבית שכבר אין בו חיים‪ ,‬אולם יושבי הבית‬
‫עודם עושים מעשה‪-‬חיים ואכן שולחים ממנו מכתבים‪ .‬מהבית כותבים לו‬
‫מכתבים ("כותבים לי" – וה'לִ י' הזה מדגיש ודוקר את התוכן האישי כל‪-‬כך‬
‫שבמכתבים הללו)‪ ,‬אך זה אינו קיים‪.‬‬
‫‪ 23‬שם‪ ,‬עמ' ‪.74‬‬
‫‪ 24‬שם‪ ,‬עמ' ‪.12‬‬
‫‪ 25‬שם‪ ,‬עמ' ‪. 20‬‬
‫‪58‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫גלות וגאולה כסיפור‬
‫התבגרות אישי‬
‫האנומליה של התופעה הזו מדברת בעד עצמה‪ ,‬ומקבל המכתבים שואל שוב‬
‫ושוב – "איך זה נקרא"‪ ,‬שאלה הנותרת פתוחה ומדממת על כל ריבוי המשמעויות‬
‫המתרוצץ בה‪ .‬ודווקא כי אין למשפחתו קבר ומקום מנוחה‪ ,‬ודווקא כי‬
‫הקטסטרופה מעבר לכל לקסיקון של סוף וטירוף‪ ,‬הרי שהוא יכול גם להאמין‬
‫ש"הם עוד שם‪ .‬והכול כמקודם"‪ 26.‬דווקא הפנומן הנורא כל כך והבלתי מתקבל‬
‫על הדעת‪ ,‬מכונן גם את האפשרות הנוראה לומר‪ :‬דבר לא היה‪ .‬הם שם ואני כאן‪.‬‬
‫ישורון כותב בבהילות‪ ,‬בשפה שבורה וקטועה‪ ,‬אפילו בהיסטריה‪ .‬הוא דוחס‬
‫עולם ומלואו של כאב לתוך הסיטואציה הפשוטה של מוען ונמען‪ ,‬של מונולוג‬
‫שאינו אלא הד וזכר לדיאלוג בעולם שלאחר החורבן‪ .‬כך הוא מניח שהבית שולח‬
‫לו מכתבים משמע יש בית‪ ,‬ובאותה מידה הוא מניח ש"הבית איננו" – משמע אין‬
‫בית‪ .‬כיצד ניתן ללכת עם שתי הוודאויות הסותרות הללו?! אלא שהשיר אוחז‬
‫בשתיים הללו‪ ,‬ודווקא חוסר האפשרות שלהן להלך יחד הופך הוא עצמו לצעקה‪.‬‬
‫איזה מין עולם זה‪ ,‬שבו סתירה כזו אכן יכולה להתקיים; איזה מין עולם הוא זה‪,‬‬
‫שבו ה'אין' הוא היש והיש הפך זה מכבר ל'אין'‪ ,‬הוא שואל בנון‪-‬שלנטיות של‬
‫תהום‪ .‬חוסר היכולת להפריד בין מציאות להיסטוריה‪ ,‬בין חיים ומוות‪ ,‬בין קודם‬
‫לאחר‪-‬כך‪ ,‬מתעתע בקורא ובכותב כאחד‪ ,‬כך ששניהם הופכים לצעקה‪ " :‬א י ך‬
‫ז ה נ ק ר א "‪.‬‬
‫המנהרה שעוד הייתה פתוחה קודם השואה נסגרה‪ ,‬נאטמה ומפתח הסוד‬
‫אליה עלה בארובות‪ .‬אין לחצות אותה – אך ניתן להמשיך ולקבל דרכה פתקים‪.‬‬
‫כך ישורון נותר עם אשמה‪" ,‬למה אני עליתי על החוף והם לא"‪ 27,‬ועם המכתבים‬
‫האוקסימורונים הללו שמבקשים לנקות אותו ממנה ואינם מניחים‪ .‬כך הוא מייצר‬
‫את הוריו‪ ,‬מציל את עצמו מן היתמות‪ ,‬וניצב כילד‪-‬זקן אל מול מותו ואל מול‬
‫המנהרה שביקשה לייצר 'פה' ו'שם' ברורים ומוסכמים – שמעצם היותם הרי הם‬
‫יוצרים ביטחון עמוק – שגם היא כבר איננה‪.‬‬
‫‪ 26‬שם‪ ,‬עמ' ‪.56‬‬
‫‪ 27‬שם‪ ,‬עמ' ‪.73‬‬
‫‪59‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫ו‪ .‬החמלה ממשיכה לכתוב מכתבים‬
‫שלושת האפשרויות העקרוניות שנפרסו כאן (מנהרה אטומה‪ ,‬מפולשת או כזו‬
‫שכבר איננה) הנן למעשה אפשרויות שונות ואישיות מאד בעיני לדרכים לעיצוב‬
‫הסיפור אישי והאוטוביוגראפי‪ .‬הנה אני מסתכל על חיי שלי‪ ,‬על תחנות‬
‫הביוגרפיה הרוחנית והמנטאלית שעברתי בהן‪ ,‬תחנות ששנים רבות חייתי בהן‬
‫באמונה שלמה‪ ,‬אך כעת איני מונח בהן עוד‪ .‬האם ישנם מקומות תודעתיים‬
‫שהייתי בהן בעבר וכעת איני יכול לשוב אליהם עוד?! האם אכן ישנה תורה ישָ נה‬
‫ומותשת‪ ,‬שבעבר עוד הייתי ניזון ממנה‪ ,‬אך כעת אין ללמוד בה עוד ויש לשוב‬
‫עליה בתשובה?! האם בסיטואציה מעין זו של מבט לאחור‪ ,‬יגיע גם השלב‬
‫לגעגועים לבית הרוחני שאיננו קיים עוד עבורי‪ ,‬או שלעולם יוותר עימות‪ ,‬סמוי או‬
‫גלוי?!‬
‫התלמוד מספר על ר' זירא שעלה מבבל לארץ ישראל‪ ,‬והתענה "מאה‬
‫תעניות" כדי לשכוח את תלמודו הבבלי‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫אלא שאני מזהה אלמנט כוחני‬
‫בדיכוטומיה הזו‪ .‬אכן התענית רלוונטית לרגע הראשון‪ ,‬לחיפזון היציאה של פסח‬
‫מצרים‪ ,‬אך הרסנית ברגע שהיא נשארת לאחר מכן‪ ,‬נותרת ומתמצקת לפסח‬
‫דורות‪ .‬הניסיון לוותר על העבר הוא ניסיון לוותר על היכולת לקבל מהבית‬
‫מכתבים – ואין זה משנה אם הבית קיים או איננו‪ .‬מדובר על וויתור בלתי אפשרי‪.‬‬
‫אני נזכר‪ :‬אצלי בבית לא היו מדברים ביידיש‪ .‬זו שפה גלותית פסק אבי‪ ,‬הצבר‪,‬‬
‫שעוד גדל עליה‪ .‬אבל היום אני חש געגוע אדיר אל השפה הזו‪ .‬אני מקבל מהשפה‬
‫שכל זקני דברו בה – ובמובנים רבים נכחדה במשרפות – מכתבים ללא הרף‪ ,‬ואני‬
‫אף מוצא את עצמי משתמש בה ללא ידיעתה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬בשלב ראשוני יש להתענות כדי לשכוח‪ .‬במערכות הראשונות של העולם‬
‫הרוחני – אין הקומה החדשה שבאדם יכולה לשכון עם זו שקדמה לה‪ ,‬ומלחמה‬
‫ניצחת ואמיתית ניטשת בין השתיים; במצבי הקיצון האדם חש כאוד מוצל‪,‬‬
‫כניצול מטראומה ממשית‪ ,‬והוא עמל להיאבק על חירותו כנגד אותם שניסו –‬
‫לתחושתו – לפגוע בו‪ .‬בשלב בוגר יותר הוא משתחרר מהצורך הזה עצמו‪.‬‬
‫‪ 28‬בבא מציעא פה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫גלות וגאולה כסיפור‬
‫התבגרות אישי‬
‫לאחר מכן‪ ,‬אחר שנים של עומק ופרספקטיבה‪ ,‬אוויר ובגרות‪ ,‬ניתן אף‬
‫להתמלא חמלה ואמפתיה‪ .‬לא רק על אותם שיצרו את הקושי‪ ,‬אלא על עצם‬
‫הסיטואציה‪ ,‬על עולם שמכריח להרוס את הבית הקודם כדי לבנות בית חדש‬
‫ולייצר ללא הרף עימות נמשך בין השניים; על עולם שמדבר על יכולת לחיות‬
‫במספר מימדים‪ ,‬אך אינו מוכן לרקום סביב דיבור זה ממשות‪ .‬בעקבות תודעת‬
‫החמלה הזו‪ ,‬ניתן גם לאחר חורבן הבית הקודם להמשיך ולקבל ממנו מכתבים‪ .‬זו‬
‫התחושה אותה אני חש ביחס לבתי מדרשות שהלכתי בהם שנים רבות וכבר‬
‫רחקתי מהם – מתענית למלחמה וממלחמה לחמלה (המבצבצת לה בשפה‬
‫העברית מתוך המלחמה)‪ .‬דווקא לאחר החרבת הבית ממנו הם נשלחים מקבלים‬
‫המכתבים רלוונטיזציה נוקבת‪ ,‬כמו כל דבר העולה ושולח לשון מן העבר‪.‬‬
‫במובנים רבים העבר‪ ,‬כל עבר‪ ,‬הוא חטא‪ .‬הנה אני מסתכל על דברים טובים‬
‫שעשיתי‪ ,‬על מילים שכתבתי שבזכותן נותרתי בארצות החיים‪ ,‬ואני חש החמצה‬
‫תהומית‪ ,‬הכאב המדויק הזה של הפספוס‪ .‬זהו איפה החטא‪ .‬הגהנום הוא לקרוא‬
‫את שכתבת‪ ,‬לשמוע את שאמרת‪ ,‬בעבר הרחוק‪ .‬החטא איננו אובייקט הניצב‬
‫מחוץ לסיפור הביוגראפי‪ ,‬מעשה שיש למוחקו‪ ,‬לבערו בכל דרך‪ .‬החטא גם איננו‬
‫מעשה‪-‬עבר בעל ישות אוטונומית התלושה מהוויית ההווה‪ .‬החטא הוא אני‪.‬‬
‫החטא מזוהה עם הסובייקטיביות שלי‪ ,‬מה שבהכרח גם יאפשר תשובת‪-‬אמת‬
‫ביחס אליו‪ .‬ראייתו כאובייקט חיצוני היא החמצתו‪ .‬אין צדיק בארץ שלא יחטא‪,‬‬
‫שהרי לעולם יש עבר‪ ,‬וכל עבר מסופר כחטא‪ .‬התשובה היא‪ ,‬אם כן‪ ,‬היכולת‬
‫להביט בעבר ולהמשיך לקבל ממנו מכתבים‪ .‬כך אדם אינו מביט אל עברו ביראה‬
‫אלא באהבה‪ ,‬ועברו הופך לאפשרי למגע‪ ,‬לאינטימי‪ .‬זדונות נעשים לו כזכויות‪.‬‬
‫ז‪ .‬מאני חולף לאני נצחי‬
‫התפיסה המורכבת המצויה אצל אדמור"י איז'ביצא ואצל ר' צדוק הכהן מלובלין‬
‫ביחס לחטא ולתשובה תלויה בהבנה כי החטא‪ ,‬כלומר החלק הישן‪ ,‬הראשוני‬
‫והמתקלף שלי‪ ,‬הוא גם כן אלוהי‪" :‬שכ ל מה שחטא היה גם ברצון ה' יתברך"‪29.‬‬
‫לפי תפיסה זו האני החולף מתגלה כהתגלות אלוהית‪-‬אישית‪ ,‬וברגע אחד הופך‬
‫‪ 29‬צדקת הצדיק‪ ,‬אות מ‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫את עצמו לאני הנצחי‪ .‬התשובה היא היכולת לראות את החלקים הנפולים שלי‬
‫כחלק ממני‪ ,‬לאסוף אותם מהשוליים העזובים ולהסכים להציב אותם כחלק מן‬
‫הסיפור‪ ,‬לקבל אותם ללא התניות‪ .‬כך‪ ,‬אין התרחשויות שאינן חלק מן הסיפור‬
‫הקשר – שבסופו של דבר היא שמייצרת את תנועת‬
‫האישי שלי‪ ,‬אין עזובה חסרת ְ‬
‫החטא‪.‬‬
‫אחתום בתורה קצרה ִמשל ר' צדוק‪ ,‬שבשפתו‪-‬שלו ידע מהמצוקה המתוארת‬
‫כאן וביקש להביא לה מענה‪:‬‬
‫אסיפה הוא קיבוץ הנדחים‪ .‬וזהו כל עיקר הישועה 'וקבץ‬
‫נדחינו' וגו' של כל פרט נפש אם יקובצו נדחיו כל חלקי נפשו‬
‫למקום אחד הוא צדיק ונושע‪30.‬‬
‫הישועה היא היכולת לקבץ את כל הנדחים‪ .‬לקחת את הפחדים של הבעש"ט ואת‬
‫הנסיגה המחושבת לאחור שהוא מבצע בעקבותיהם; את המנהרה הסתומה של‬
‫עגנון שלא הותירה לו אלא לספר סיפורים עוקצניים ומלאי שוועה; את ההרמוניה‬
‫של הראי"ה קוק וגם את הבית שאיננו וממשיך לדמם‪-‬עצמו‪-‬לדעת בדמות מכתבי‬
‫הנפץ שהוא שולח לאבות ישורון‪ ,‬ולאסוף את כל הנדחים הללו יחד‪ .‬להסכים‬
‫לראות את חיי שלי – כולל המקומות הרוחניים‪-‬מנטאליים הראשוניים והישנים‪,‬‬
‫הגמלוניים והאינפנטיליים‪ ,‬כסיפור אחד‪ .‬ויש בכך נחמה‪ ,‬ואף נימים דקים של‬
‫גאולה‪.‬‬
‫‪ 30‬רסיסי לילה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫צירופים חדשים‬
‫צירופים חדשים‬
‫איתן אברמוביץ‬
‫‪1‬‬
‫הרבה דברים מקבלים את שם התואר 'יהודי' לאחרונה‪ ,‬מרפואה אלטרנטיבית ועד‬
‫קואוצ'ינג ואמנויות לחימה; ואולי במיוחד מוזיקה‪ .‬אפשר לראות בכל זה טרנד‬
‫שטחי או תרגיל שיווקי‪ ,‬דבר שתמיד יהיה נכון חלקית‪ .‬אבל אפשר גם לאמץ את‬
‫הנחות היסוד של חקר התרבות‪ ,‬ולחשוב ש'היהדות' אינה מונחת במקום נסתר‬
‫ויציב כלשהו‪ ,‬כמערכת של קריטריונים המאפשרים לבחון את מידת יהדותו של‬
‫תוצר תרבותי מסוים‪ ,‬אלא שהיהדות‪ ,‬כפי שהיא מתקיימת כאן ועכשיו (בלי‬
‫מרכאות)‪ ,‬היא מה שמקובל וניתן לתאר כיהודי‪ ,‬במסגרת שיח שהוא פעיל‬
‫ורלוונטי עבורנו‪ .‬במונחים 'דתיים' יותר אפשר לומר‪ ,‬שהתורה שבעל‪-‬פה‬
‫המסורה לישראל‪ ,‬שהיא הפתח דרכו מתגלה הכול‪ ,‬היא אכן בעל‪-‬פה – השפה‬
‫המדוברת של היהודים היום‪ ,‬בלי לתחום מראש את התכנים הרצויים והדוברים‬
‫המוסמכים‪.‬‬
‫כל עוד מתייחסים לשיח ר ֹווֵחַ ומשמעותי‪ ,‬ולא לשפה פרטית של שנים‪-‬‬
‫שלושה אנשים‪ ,‬הטענה שהשימוש בתואר 'יהודי' מכוננת את יהדותו של המושא‬
‫אינה מפוררת את משמעותו לגמרי‪ .‬במקום להסתמך על גרעין יהודי קבוע‪ ,‬עמדה‬
‫כזו מצביעה על קיומם של כללים בלתי כתובים‪ ,‬דינמיים ועם זאת נוכחים‬
‫וחזקים‪ ,‬המסמנים את מה שיכול להיחשב כיהודי כאן ועכשיו‪ .‬מכאן‬
‫שההתבוננות באופן השימוש בתואר זה יכולה להעניק לנו תמונה אמיתית על‬
‫המקום בו נמצאת היהדות היום‪ ,‬על מה שהיא יכולה להכיל בתוכה‪ ,‬ומה‬
‫ש(עדיין)לא‪.‬‬
‫‪ 1‬פורסם במקור בבלוג "עלים לתרופה" (‪ ,)alimletrufa.blogspot.com‬עם קישורים לשמיעת‬
‫השירים המדוברים‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫איתן אברמוביץ‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫באופן כללי קל לראות כי התואר 'יהודי' משמש ליצירת תחום ביניים בין‬
‫ה'דתי' וה'חילוני' שליחם הולך ונס‪ ,‬אך כאן ננסה להראות כיצד דווקא השמירה‬
‫על ההבדלים יוצרת זיווגים פוריים‪ .‬התחום הזה יכול להכיל בתוכו עמדות שונות‬
‫ביחס להבחנות התי אולוגיות והסוציולוגיות שעומדות לכאורה מאחורי ההבחנות‬
‫הישנות‪ .‬יכולים להיכנס לתוכו מדקדקי הלכה ומפריה‪ ,‬מאמינים וכופרים‪ ,‬חוזרים‬
‫בתשובה או בשאלה‪ ,‬כל עוד יקבלו את כללי המשחק של היהדות כתרבות‬
‫משותפת וימנעו מהדגשת ההבדלים‪ .‬קל לראות את הצד המעקר של טשטוש‬
‫ההבדלים הזה‪ ,‬את כפיית המכנה המשותף שגם אם אינו בהכרח נמוך‪ ,‬פעמים‬
‫רבות הוא מוציא את העוקץ מכל אחת מהעמדות‪ .‬אבל בצלו של הטשטוש הזה‪,‬‬
‫ודווקא בשל המפגשים והצירופים הבלתי‪-‬צפויים שהוא מאפשר ומייצר‪ ,‬יכולים‬
‫להיווצר סינתזות חדשות‪ .‬גם אם בכניסתו לשדה ה'יהודי' נדרש כל שחקן להסתיר‬
‫את הקרניים התיאולוגיות שלו‪ ,‬עצם המפגשים שנוצרים בשדה המשותף יכולים‬
‫לעורר רוחות ישנות‪-‬חדשות במגרש האישי שלו‪ ,‬כאשר הוא חוזר הביתה‪ .‬כאן‬
‫אנסה להצביע על מהלך כזה בשדה המוזיקה היהודית‪.‬‬
‫מבחינה מוזיקלית אפשר לראות כמה מסלולים של תנועה בין השדה החילוני‬
‫לשדה היהודי‪ .‬הנרטיב הפשוט הוא זה של החזרה בתשובה‪ ,‬שבה מוזיקאי חילוני‬
‫עובר תהליך של התקרבות ליהדות כחיים דתיים‪ ,‬ומבטא זאת במוזיקה שלו‪.‬‬
‫כדוגמא אפשר לראות את המהלך שעשתה אתי אנקרי‪ :‬מהשירים הצועקים‪,‬‬
‫המרים והכבדים של האלבום הראשון ('רואה לך בעינים' ואחרים); דרך שיר‬
‫שמתאר את קשיי החזרה בתשובה בנימה מלאת אופטימיות ונחמה באלבום‬
‫'ים';‪ 2‬ועד אלבום שלם של שירי רבי יהודה הלוי‪ ,‬שכולו געגועים וכיסופים‬
‫רוחניים‪ ,‬אך ללא נימה קלה של צעקה או משבר‪ ,‬לא בבחירת השירים ולא‬
‫בעיבוד המוזיקלי‪ .‬הנרטיב הזה משרטט את התפיסה השגורה של חזרה בתשובה‬
‫– תנועה רציפה בין שני קטבים מנוגדים‪ ,‬מהאפלוליות והפסימיות החילונית ועד‬
‫המוארות הדתית‪ ,‬הכוללת במקרה הזה כמו ברבים אחרים גם משפחתיות‬
‫ומזרחיות‪.‬‬
‫‪ 2‬ברוך השם ‪ /‬אתה לא אשם‪ .‬ברוך השם ‪ /‬אתה נושם‪ ...‬תתפלל בעזרת האל ‪ /‬לא ישכחו אותך‬
‫בחושך מתבלבל‪...‬‬
‫‪64‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫צירופים חדשים‬
‫בזמנו כתב מבקר המוזיקה של 'הארץ' כי אנקרי לקחה את השירים למקום‬
‫הצפוי והמוכר‪ ,‬ולא ניסתה לעשות איתם משהו חדש כמו שעשו ברי סחרוף ורע‬
‫מוכיח עם שירי אבן גבירול (כפי שיתואר בהמשך)‪ .‬אבל הלחנים של אנקרי‬
‫מתאימים לשירי רבי יהודה הלוי לא כי ממש כך הוא זמזם אותם לעצמו‪ ,‬אלא כי‬
‫במערכת המסמנים העכשווית יהודה הלוי מתויג כ'יהודי'‪ ,‬והיהדות במובנה‬
‫הפשוט והשגור מתקשרת למוזיקה העדינה‪ ,‬הנינוחה והמוארת שאנקרי חיברה‬
‫לשיריו‪ .‬מהבחינה הזו זהו אלבום שאינו יוצר סינתזה חדשה במערכת המושגים‬
‫הקיימת‪ ,‬אלא מעניק לבוש משובח לדברים שאנחנו כבר מכירים‪3.‬‬
‫עדי רן מציג מהלך מעניין יותר‪ :‬הוא אמנם חזר בתשובה‪ ,‬ומשחק בעומק‬
‫המגרש ה'דתי' מבחינת העמדות שרוב השירים שלו מציגים‪ .‬מצד שני‪,‬‬
‫הברסלביות שלו מאפשרת ליצור משהו חדש לגמרי‪ ,‬שלא מתיישב בחלוקות‬
‫המוכרות של דתי וחילוני‪ .‬רן עצמו תיאר בראיונות את החזרה בתשובה כמרד‬
‫העכשווי‪ ,‬המנכס לעצמו את האנרגיות של שנות השישים ומחליף את השיער‬
‫הארוך בפאות‪ .‬המהלך הזה טורף את הקלפים‪ ,‬כי הוא לוקח תנועה חילונית‬
‫ומפנה אותה לכיוון הדתי‪ ,‬כך שהיא נטמעת בתוכו ויוצרת בו צירופים חדשים‬
‫ממש‪.‬‬
‫אפשר לראות את זה בשיר 'פאות'‪ ,‬שמכניס לעליצות הברסלבית אנרגיות‬
‫פרועות וטרופות במיוחד‪ ,‬ומתלוצץ על הדבר שאותו הוא מקדם‪ .‬אבל אולי‬
‫חידוש גדול יותר יש בשיר 'אין לי שום דבר' מאלבומו הראשון של רן‪ .‬זהו שיר‬
‫שמבוסס על המבנה הקלאסי של הגראנג' – בית שקט‪ ,‬איטי ומלנכולי‪ ,‬שעם‬
‫הפזמון עובר בחדות להתפרצות דיסטורשנית של אנרגיות אקסטטיות ואלימות;‬
‫וחוזר חלילה‪ .‬אצל רן המבנה הזה מונח על טקסט שמציג סוג של ביטול ברסלבי‪.‬‬
‫בדומה לשירי הז'אנר המקוריים‪ ,‬הבית מציג את האדם הכושל והחסר‪-‬כל‪" :‬אין‬
‫לי שום דבר בעולם הזה ‪ /‬אין לי כסף אין לי מניות‪ ."...‬אפשר להשוות לקורט‬
‫‪ 3‬אבל זה לא לגמרי נכון‪ ,‬כי גם בשולי המהלך הזה נוצרים צירופים חדשים‪ ,‬כמו זמרת עם מטפחת‬
‫שאינה נמנעת מלהופיע בפני גברים‪ ,‬ושרה בביטחון ונוכחות קולית שזמרות דתיות‪-‬מבית אינן‬
‫מגיעות אליו בדרך כלל‪ .‬ובכלל‪ ,‬עצם השירה הנשית בהקשר הדתי מעוררת סיטואציות חדשות‪-‬‬
‫ישנות‪ ,‬כמו החייאת הפן הארוטי בשירים המבטאים את געגועי כנסת ישראל לדודה‪ ,‬המודחק כאשר‬
‫המבצע הוא גבר‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫איתן אברמוביץ‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫קוביין‪ ,‬המספר לנו שהוא גרוע במה שהוא עושה הכי טוב‪ .‬ההתפוצצות של‬
‫הפזמון מלווה באמירה כזו‪" :‬אבל כל העולם הוא שלי ‪ /‬כי בראת אותו בשבילי ‪/‬‬
‫בכל מקום שבו אני הולך ‪ /‬שם אתה נמצא ומולך"‪ .‬על רקע חומת הרעש המלווה‬
‫את המילים האלו‪ ,‬אפשר לראות כיצד המוזיקה מטעינה אותם בהקשר מיוחד‪ .‬אם‬
‫בהקשרו המקורי נראה המבנה המוזיקלי הזה כביטוי של מעין מניה‪-‬דיפרסיה‪,‬‬
‫תנועה בין שיממון קיומי לפריקת הייאוש באנרגיות של הרס עצמי (או סביבתי)‪,‬‬
‫אצל רן התנועה הזו מקבלת גוון של ביטול מיסטי‪ ,‬של התפרקות ההבחנות‪.‬‬
‫במקום לתאר את הביטול כעמדה של שפלות וענווה למול אור אינסוף הממלא את‬
‫הכול‪ ,‬הגיטרות והצעקות של רן הופכות אותו למשהו שהוא על גבול ההתפעמות‪,‬‬
‫האקסטזה והזוועה‪ .‬הביצוע שלו מדגיש את ההתפרקות אליה מובילה התגלות‬
‫מלכות ה' בכול‪ ,‬התפרקות שכמו הגראנג' משלבת עוצמה והרס‪ ,‬התרוממות‬
‫ונפילה‪.‬‬
‫זה כבר באמת חידוש‪ .‬חידוש שצומח מהמפגש בין עולמות מוזיקליים‬
‫ותרבותיים שונים‪ ,‬חידוש שמגלה פנים חדשות בתכנים הישנים שאליהם‬
‫'חוזרים'‪ .‬אבל בסופו של דבר‪ ,‬ברי סחרוף ורע מוכיח עשו את זה לאין ערוך יותר‬
‫טוב‪ ,‬יותר מעניין‪ ,‬מורכב ויצירתי‪ ,‬עם שירי אבן גבירול באלבום 'אדומי‬
‫השפתות'‪ .‬הם לא חזרו בתשובה‪ ,‬ודווקא ההימנעות הזו מאפשרת להם ליצור‬
‫חיבורים בלתי‪-‬צפויים‪ ,‬לגשת אל השדה היהודי מעמדה שאינה מתחייבת אליו‬
‫ולכן יכולה להרחיב עוד יותר את גבולותיו‪ .‬בדומה לגראנג' הדתי של עדי רן‪,‬‬
‫העמדה הזו מאפשרת לשירי אבן גבירול ליצור משהו שהחידוש בו הוא ביכולת‬
‫שלו לחשוף מימדים ישנים ונשכחים‪ ,‬לגלות בעומק ה'דתי' מימדים שהיום‬
‫מתקיימים רק בשדה ה'חילוני'‪.‬‬
‫בניגוד מוחלט למוארות שמשרה אנקרי על שירי יהודה הלוי‪ ,‬שירי אבן‬
‫גבירול שנבחרו מבטאים עמדה פסימית ואפלה‪ ,‬ומדגישים את שפלות האדם‬
‫וחוסר התוחלת של קיומו‪ 4.‬החידוש הוא בכך שעמדות אלו‪ ,‬שלכאורה מתבססות‬
‫‪ 4‬נראה שההבדל אינו נובע מהמשוררים אלא מהעמדה של בוחרי השירים‪ .‬שירים רבים של ריה"ל‬
‫מבטאים עמדות דומות לאלו שעולות ב'אדומי השפתות'‪ ,‬ומן הסתם גם להיפך; זו דוגמא נוספת לכך‬
‫‪66‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫צירופים חדשים‬
‫על הנחות דתיות יסודיות כמו עדיפות הנפש הנצחית על הגוף הכלה או אפסות‬
‫האדם מול בוראו‪ ,‬נדחקות היום לשולי השיח הדתי שאימץ ברובו את העמדה‬
‫המודרנית של רוממות האדם‪ .‬נראה שלא נותרו הרבה דרשנים שיוכלו להטיח‬
‫בקהלם שורות כמו "לנו יש לדעת ‪ /‬כי אנחנו תולעת"‪ ,‬או להזכיר להם כי "עת‬
‫תצא הנפש ‪ /‬נשאר רק טיט ורפש"‪ ,‬כפי שסחרוף עושה בלהט רב בשיר 'שכני בתי‬
‫חומר'‪.‬‬
‫באופן פרדוקסלי‪ ,‬למרות העדר ההנחות התיאולוגיות שעומדות לכאורה‬
‫מאחורי אמירות כאלו‪ ,‬מבחינה העמדה הקיומית המוזיקה של סחרוף נמצאת לא‬
‫רחוק משם בכלל‪ .‬כדי לחוש את זה אפשר לשמוע זה לצד זה שני שירים‪ :‬השיר‬
‫'באוויר' מתוך האלבום 'סיפורים מהקופסה'‪ ,‬והשיר 'ובכן היה לאין' מתוך 'אדומי‬
‫השפתות'‪ 5.‬הפער במישור של הטקסט לכאורה ברור – מצד אחד פיוט על חורבן‬
‫הבית ומצד שני שיר רוק בסגנון שנות השמונים על גורלו המר של נרקומן‪ .‬אבל‬
‫העיבוד המוזיקלי יוצר את הזיקות‪ :‬משהו בחזרתיות‪ ,‬בתחושת חוסר המוצא‪,‬‬
‫אולי גם בתיאור המשותף של מי ש'אין לו בית'‪ ,‬מצליח לנגע את הפיוט המוכר‬
‫של אבן גבירול – שיכול היה להיות חלק נשכח ושחוק בפאתי תפילת יום‬
‫הכיפורים – בתהומות של דמות המסומם שמתארות המילים של 'באוויר'‪.‬‬
‫הזיקה הלא צפויה הזו פועלת בכמה כיוונים‪ :‬היא מטעינה את הקינה על‬
‫חורבן הבית באנרגיות של חורבנות מוכרים ועכשוויים יותר‪ ,‬אבל מאפשרת גם‬
‫לכלול את החורבנות האלו עצמן בחורבן המטפיזי הגדול‪ .‬נראה כאילו אותו שבר‬
‫קיומי שהופך את 'באוויר' לרלוונטי גם שלא מכור ליותר מקפה‪ ,‬יכול פתאום‬
‫לקבל ביטוי גם במרחב הדתי הלכאורה שחוק לעייפה‪.‬‬
‫העובדה שהשדה ה'יהודי' דורש לשים בצד את השאלות התיאולוגיות‬
‫הגדולות‪ ,‬מאפשרת לסחרוף ומוכיח לחבר בין קטבים שנראים רחוקים מבחינת‬
‫הנחות היסוד‪ ,‬אך מתגלים כקרובים מבחינת האנרגיות הנפשיות שהם מכילים‪.‬‬
‫פתאום נראה שלמרות הדמיון על פני השטח בין העמדות שמציג אבן גבירול‬
‫שהעמדות ה'דתיות' וה'חילוניות' של היום אינן חופפות לתכנים שמציעה הקאנון המסורתי‪ ,‬ומכאן‬
‫היכולת ליצור מתוכו צירופים חדשים שיאתגרו את ההבחנות הקיימות‪.‬‬
‫‪ 5‬את שניהם אפשר למצוא ביוטיוב‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫איתן אברמוביץ‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫לשיח הדתי המוכר‪ ,‬אצלו הדיבור על נצחיות הנפש אינו משמש כמניע לחיים‬
‫רוחניים ומוארים‪ ,‬אלא כבסיס לתיאור העולם כמקום קודר וחסר תקווה‪" :‬ולב‬
‫נבוב ותושייה סתומה ‪ /‬וגוף נראה – ונפש נעלמה ‪ /‬וארץ – שוחריה ימצאו רע ‪/‬‬
‫ולא ששון לאדם באדמה"‪ .‬החילוניות של סחרוף ומוכיח חושפת צדדים מודחקים‬
‫בקאנון ה'דתי'‪ ,‬עמדות קיומיות שקרובות יותר לרוק של שנות השמונים מאשר‬
‫לבתי הכנסת שבהם עשויים למלמל את אותן המילים‪ .‬כאן מתגלה הפוטנציאל‬
‫הפורה של השדה ה'יהודי'‪ :‬יצירת צירופים חדשים‪ ,‬אפשרויות קיום שלא נשארות‬
‫רק בשטחיות של המכנה המשותף‪ ,‬אלא מגלות פנים חדשות‪-‬ישנות בעולמם של‬
‫אלו המוכנים להיכנס אל שטחי הביניים ולגלות שם את עצמם מחדש‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫קללה סוג א ‪ /‬קללה סוג ב‬
‫קללה סוג א ‪ /‬קללה סוג ב‬
‫עיון בשיטות רב ושמואל בקריאת מגילה‬
‫צבי ויינגרטן‬
‫לע"נ בני משפ' פוגל הי"ד שנטבחו בליל ש"ק לסדר "נפש כי תקריב"‪.‬‬
‫הקדמה‬
‫המחלוקות בין רב ושמואל ברחבי הש"ס (ובפרט במקומות בהם מוגדרים חילוקי‬
‫הדעות ביניהם כמחלוקת)‪ 1‬הן ברובן מחלוקת בהלכה‪ .‬על רקע קביעה זו בולטת‬
‫מסכת מגילה‪ ,‬בכך שהיא אוצרת מספר לא מבוטל של מחלוקות בין רב ושמואל‬
‫שהינן מחלוקות אגדתיות ובפירוש לא הלכתיות‪ 2,‬שבעיקרן מתייחסות לגוף‬
‫המגילה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אם נתייחס לכלל ההתייחסויות של רב ושמואל למגילה‪,‬‬
‫נמצא בפרק הראשון של מסכת מגילה קרוב ל‪ 25-‬התייחסויות כאלו‪ .‬המסקנה‬
‫המתבקשת היא שלשני החכמים כאחד ישנה תפיסה ייחודית של המגילה ושל‬
‫פורים‪ .‬מטרתי במאמר זה היא לנסות ולשרטט את התפיסות השונות של שני‬
‫החכמים‪ ,‬ואת ההשלכות של תפיסות אלו‪.‬‬
‫ראשיתו של דיון זה בהרצאה שהעביר הרב אביחי קצין בקרני שומרון לפני‬
‫כשנה (בתשע"א)‪ ,‬שבה לא נוכחתי‪ .‬מסיכומי דברים ששמעתי‪ ,‬הרב קצין הפנה‬
‫את שבט ביקורתו לעבר מלמדי גמרא שאינם טורחים להתעמק בדברי אגדה‪,‬‬
‫ומשום כך הם אינם מסוגלים להסביר את משמעותם למעט הסבר מילולי של‬
‫הטקסטים‪ .‬כדוגמה הציג הרב קצין שתי מחלוקות ממסכת מגילה‪ ,‬שהוסברו על‬
‫‪ 1‬פעמים שמובאות שמועות שונות ומנוגדות מפיהם‪ ,‬אך הם לא מוצגים באופן ישיר כחולקים‪.‬‬
‫‪ 2‬ראו‪ :‬מסכת מגילה‪ ,‬יא ע"א (‪ 3‬מחלוקות)‪ ,‬יב ע"א (‪ 4‬מחלוקות)‪ ,‬יג ע"א‪ ,‬טו ע"א (‪ 3‬מחלוקות)‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫צבי ויינגרטן‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫ידי אחד המחנכים באופן מילולי בלבד‪ .‬הראשונה היא המחלוקת הידועה על‬
‫אופיו של המלך אחשוורוש‪:‬‬
‫"ובמלאות הימים האלה" וגו' – רב ושמואל‪.‬‬
‫חד אמר מלך פיקח היה‪.‬‬
‫וחד אמר מלך טיפש היה‪3.‬‬
‫והשנייה‪ ,‬קצת פחות בולטת ומוכרת‪ ,‬על המילים "בחצר גינת ביתן המלך"‪:‬‬
‫רב ושמואל‪.‬‬
‫חד אמר‪ :‬הראוי לחצר – לחצר; הראוי לגינה – לגינה; הראוי‬
‫לביתן – לביתן‪.‬‬
‫וחד אמר‪ :‬הושיבן בחצר ולא החזיקתן; בגינה ולא החזיקתן‪,‬‬
‫עד שהכניסן לביתן והחזיקתן‪4.‬‬
‫הוא הצביע על הקבלה ברורה – כאשר התיאור של אחשוורוש כמלך פיקח מקבל‬
‫משנה תוקף בתיאור של השליטה המוחלטת שלו בבאי המשתה‪ ,‬בעוד שהתיאור‬
‫שלו כמלך טיפש (וחסר אחריות) מקבל הוכחה בהתנהלות המגוחכת במשתה‪,‬‬
‫כשפעם אחר פעם הוא נכשל באומדן באי המשתה‪.‬‬
‫הרב קצין סיים בהקבלה להיסטוריה הקרובה‪ .‬הוא העמיד בפני שומעיו את‬
‫הגישות השונות בהתאמה לשתי הרעות החולות שפקדו את עם ישראל אך לפני‬
‫כמה עשורים – כשמצד אחד עומדת המעצמה הנאצית המסודרת עד אימה‪ ,‬ומנגד‬
‫הקללה שברוסיה הסטליניסטית האנרכית עד טירוף‪.‬‬
‫מהודו ועד עזה‬
‫ארצה כעת להתחיל את ניתוחי שלי את המחלוקות‪:‬‬
‫"ובמלאות הימים האלה" וגו' – רב ושמואל‪.‬‬
‫‪ 3‬שם‪ ,‬יב ע"א‪.‬‬
‫‪ 4‬שם‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫קללה סוג א ‪ /‬קללה סוג ב‬
‫חד אמר מלך פיקח היה‪.‬‬
‫וחד אמר מלך טיפש היה‪.‬‬
‫הסתמא דגמרא מבססת את הדיון על השאלה‪ :‬האם ראוי היה לאחר או להקדים‬
‫את משתה אנשי שושן? בשלב זה משאירה אותנו הגמרא בערפל‪ ,‬ואינה מספרת‬
‫לנו מי אמר מה‪ ,‬אך המחלוקת מציבה את רב ושמואל בשתי קצוות סקלת‬
‫ההתייחסות לאופי של אחשוורוש (גם אם איננו יודעים באיזה קצה ניצב כל אחד‬
‫מהם)‪ .‬שתי מחלוקות נוספות במסכת מגילה מופיעות כמחלוקות אנונימיות של‬
‫רב ושמואל‪ 5.‬הראשונה הוזכרה לעיל‪ ,‬והוקבלה כבר על ידי הרב אביחי קצין‬
‫למחלוקת על פיקחותו של אחשוורוש‪ .‬אך ישנה אחת נוספת‪ ,‬שהיא למעשה‬
‫מחלוקת כפולה לכשעצמה‪:‬‬
‫"מהודו ועד כוש"‪ ,‬רב ושמואל‪.‬‬
‫חד אמר‪ :‬הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם‪.‬‬
‫וחד אמר‪ :‬הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי – כשם שמלך על‬
‫הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו‪.‬‬
‫כיוצא בדבר אתה אומר‪" :‬כי הוא רודה בכל עבר הנהר‬
‫מתפסח ועד עזה"‪ ,‬רב ושמואל‪.‬‬
‫חד אמר‪ :‬תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם‪.‬‬
‫וחד אמר‪ :‬תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי – כשם שמלך‬
‫על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו‪6.‬‬
‫הגמרא מקבילה מחלוקת זו אודות אחשוורוש עם מחלוקת נוספת בין אותם‬
‫חכמים ביחס לשלמה‪ .‬לשיטת החכם (האנונימי) הראשון‪ ,‬מדובר בתיאור כמותי‪:‬‬
‫הודו וכוש‪ ,‬כמו תפסח ועזה‪ ,‬הם גבולות גיזרה‪ .‬לשיטת החכם (האנונימי) השני‪,‬‬
‫מדובר בהגדרת איכות‪ :‬כשם שמלך על אלו כך מלך על העולם כולו‪ .‬האם‬
‫המחלוקות באמת זהות ומקבילות? לכאורה כן‪ ,‬ואכן רוב הפרשנים הקלאסיים‬
‫מנסים לפרש כך את הגמרא – אך יש כאן בעיה לוגית‪ :‬כיצד ייתכן שהודו וכוש‬
‫נמצאים בסוף העולם אך גם בצמוד אחת לשנייה?‬
‫‪ 5‬כך גם בכל כת"י העומדים לרשותנו‪.‬‬
‫‪ 6‬שם‪ ,‬יא ע"א‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫צבי ויינגרטן‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫האמת היא שלגבי הודו וכוש קיימת גמישות מסוימת – מחד‪ ,‬הודו מופיעה‬
‫רק פעם אחת במקרא‪ ,‬ואין שום הכרח להניח שהודו זו היא המדינה שאנו מזהים‬
‫עם שם זה (על נהר ההנדוס‪ ,‬בקצה המזרחי של 'המזרח הקדום')‪ .‬מאידך‪ ,‬יש‬
‫לפחות שני מקומות שמזוהים כ'כוש' במקרא – אחד בצפון המזרח התיכון‬
‫והאחר בקצה המערבי של אפריקה‪ .‬כך שמשחק הפרשנויות כאן הוא קל – ניתן‬
‫לטעון שהודו צמודה לכוש‪ ,‬ומנגד‪ ,‬לטעון שהן נמצאות בקצוות עולם‪ .‬המיקומים‬
‫הגיאוגרפיים שמופיעים במחלוקת השנייה‪ ,‬הרבה פחות גמישים – הן עזה והן‬
‫תפסח מופיעים מספר פעמים בתנ"ך‪ ,‬ומיקומם אינו נתון לדיון‪ .‬בהנחה שהגמרא‬
‫צודקת‪ ,‬ובשתי המחלוקות מתחבטים החכמים אל מול נתונים מקבילים – יש‬
‫להתייחס גם להודו וכוש כמיקומים גיאוגרפיים ידועים (בדומה לתפסח ועזה)‪.‬‬
‫נבחן כעת את המחלוקת אודות שלמה – מה היא מבקשת לומר? עזה היא עיר‬
‫שנמצאת בשפלת חוף הים התיכון ותפסח נמצאת באחד משני המיקומים הבאים‪:‬‬
‫באיזור חלב שבסוריה‪ ,‬או באזור שכם‪ .‬כך או אחרת‪ ,‬לא מתוארת כאן ממלכה‬
‫שהיא מסוף העולם ועד סופו ולהיפך – הצהרה שרואה בנקודות גיאוגרפיות אלו‬
‫את גבולות הגיזרה של שליטת שלמה‪ ,‬מייחסת לו ממלכה קטנה מאוד‪ .‬מאידך‪,‬‬
‫האפשרות השנייה‪ ,‬שמדובר בהגדרת איכות‪ ,‬יוצרת רושם חיובי מאוד – תפסח‬
‫ועזה היו קרובות אחת לשנייה (בין עזה לשכם יש מרחק של כ‪ 60-‬ק"מ בלבד)‬
‫והציר הזה נתון תחת צלה של ירושלים – התיאור הוא של שליטה מוחלטת‪ .‬מכאן‬
‫שבמחלוקת זו‪ ,‬עולה שהחכם (האנונימי) הראשון מביע זלזול בשלמה ובשליטתו‬
‫על חבל ארץ קטנטן‪ ,‬בעוד החכם (האנונימי) השני מתרשם משליטתו המוחלטת‬
‫של שלמה‪.‬‬
‫נחזור כעת לאחשוורוש ונבחן את המידע שעומד לרשותנו‪ .‬אף על פי שחוקרי‬
‫מקרא הצביעו על ארץ כוש במזרח התיכון – בספרות חז"ל לא מצאנו זיהוי זה‪,‬‬
‫ומתקבל הרושם שבכל מקום כוש היא הארץ שבקצה המערבי של המזרח הקדום‪.‬‬
‫מקום מושבו של אחשוורוש בשושן מעמיד אותו‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬בנקודת האמצע‬
‫של העולם העתיק‪ .‬אם כוש נמצאת בקצה אחד‪ ,‬יש להניח ולשער‪ ,‬שהודו נמצאת‬
‫בקצה השני‪ ,‬במקום לו אנו קוראים הודו עד היום‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫קללה סוג א ‪ /‬קללה סוג ב‬
‫מה אומרים החכמים (האנונימיים)? הראשון אומר שמדובר בגבולות גיזרה –‬
‫אכן הפסוק מבקש‪ ,‬לפי דבריו‪ ,‬לציין שאחשוורוש שלט מסוף העולם ועד סופו‬
‫(כפשוטו)‪ .‬מאידך‪ ,‬הדרשה השנייה כלל אינה הגיונית – הרי הודו וכוש‪ ,‬בשום‬
‫פנים ואופן‪ ,‬אינם "גבי הדדי הוו קיימי"?!‬
‫נראה לי שפשטה של דעה זו‪ ,‬יש בה רמז לחיוך לא קטן – הדרשן מקבל את‬
‫ההנחה שמציע הדרשן הראשון‪ ,‬לפיה אחשוורוש מלך על העולם מסופו עד סופו;‬
‫הוא רק מבקש להגדיר את איכותה של השליטה המלוכנית‪" .‬כשם שמלך על הודו‬
‫וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו" – כל מלך בעולם העתיק ידע שככל‬
‫שמתרחקים ממרכז השלטון‪ ,‬מתערערת הסמכות והשליטה נחלשת; כשחכם זה‬
‫אומר ששלמה מולך על העולם כולו כשם שמלך מתפסח עד עזה (שהיו ממש‬
‫מתחת לאף שלו)‪ ,‬הוא מנסה לומר ששלמה שלט באופן מוחלט בכל העולם‪.‬‬
‫כשאותו חכם מייחס לאחשוורוש יכולת שנמשלת ליכולתו של מלך לשלוט על‬
‫עיירות הגבול – הוא לא רק מזלזל בו במרומז‪ ,‬הוא צוחק עליו בפה מלא‪.‬‬
‫הדרשות‪ ,‬אם כן‪ ,‬הפוכות – החכם הראשון‪ ,‬שרואה בציונים הגיאוגרפיים‬
‫גבולות גיזרה‪ ,‬רואה באחשוורוש מלך גדול‪ ,‬ששלמה המלך ניצב בגיחוך בצלו;‬
‫החכם השני‪ ,‬שרואה בציונים הגיאוגרפיים רמז לאיכות השלטון‪ ,‬רואה את‬
‫שלטונו של אחשוורוש כבדיחה בהשוואה לשלטון המוחלט של שלמה‪ .‬בנוסף‬
‫לרמזים ועקרונות נוספים‪ 7,‬ניתן למצוא כאן הקבלה והתאמה לשתי המחלוקות‬
‫האנונימיות הקודמות – האם אחשוורוש הוא גאון או טיפש? דרך ההשוואה בין‬
‫אחשוורוש לשלמה אנו מוצאים לשאלה זו מענה‪ :‬לשיטת החכם (האנונימי)‬
‫הראשון‪ ,‬אחשוורוש הוא מלך מוצלח יותר מהחכם מכל אדם‪ ,‬לדעת החכם‬
‫(האנונימי) השני‪ ,‬אחשוורוש הוא אחד מהמלכים הכי חסרי יכולת שהעולם ידע‪.‬‬
‫‪ 7‬יש כאן מתח גלוי לעין בין שלמה‪ ,‬שנחשב לשיא המלוכה היהודית‪ ,‬לאחשוורוש ש'שלט בכיפה'‪.‬‬
‫שני המלכים האלו מתוארים כמי שזכו בכס ללא צורך במלחמות‪ ,‬ועושרם הושקע בשמחה‬
‫ובהתפארות‪ .‬אלא שבדיון זה בין רב ושמואל‪ ,‬ובמדרשים נוספים‪ ,‬מובלטת ניגודיות חוזרת ונשנית‬
‫בין שלמה לאחשוורוש‪ .‬אני חושב שאחת משאלות המפתח שמדרשים אלו מתלבטים בהם היא‬
‫השאלה‪ :‬מה מקומו של שלטון יהודי בעולם? האם אנו רואים את שלמה כמלך אידיאלי‪ ,‬ששולט ביד‬
‫רמה על העולם מסופו עד סופו‪ ,‬או שליט תקיף שמולך על לא יותר מחלקת אדמה מצומצמת?‬
‫‪71‬‬
‫צבי ויינגרטן‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫כאמור‪ ,‬המשותף לשלושת המחלוקות הללו הוא האנונימיות החלקית‬
‫ששולטת בהם – אנו יודעים שהחולקים הם רב ושמואל‪ ,‬אך איננו יודעים מי אמר‬
‫מה‪ .‬ייתכן שרק השמטה תמימה גרמה לכך‪ ,‬אך דומני שבמקרה זה‪ ,‬ובמקרים‬
‫נוספים‪ ,‬באנונימיות דווקא טמונה אמירה בוטה – לפיה‪ ,‬אין ייחוס של דעה לאחד‬
‫מהחכמ ים משום שכל אחת מהדעות מתאימה לתזה שמציג כל אחד מהחכמים‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬ההתאמה המלאה בין שלשת המחלוקות האנונימיות‪ ,‬והאופן‬
‫שהן מציגות את אחשוורוש‪ ,‬ניתנים לקריאה עם כל אחת מהדעות של רב ושמואל‬
‫שנראה להלן – אך הן כמובן משנות את כל הסיפור‪ .‬וראו להלן‪.‬‬
‫כבוד מלכות אחשוורוש‬
‫בניגוד לדברי הסיכום שנאמרו בשורות האחרונות‪ ,‬כעת נעבור לשתי מחלוקות‬
‫שאינן מסתירות את זהות הדוברים‪ ,‬ונגלה בהן חשיפה קלה של הדוברים‬
‫האנונימיים קודם‪:‬‬
‫"חור כרפס ותכלת"‪ ,‬מאי חור?‬
‫רב אמר‪ :‬חרי חרי‪.‬‬
‫ושמואל אמר‪ :‬מילת לבנה הציע להם‪...‬‬
‫"ודר וסוחרת"‪.‬‬
‫רב אמר‪ :‬דרי דרי‪.‬‬
‫ושמואל אמר‪ :‬אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה‪ ,‬הושיבה‬
‫באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים‪8.‬‬
‫רש"י שם‪:‬‬
‫חרי חרי – מעשה מחט מלאכת המצעות היתה עשויה נקבים‬
‫נקבים‪:‬‬
‫מילת לבנה – חור לשון חיור‪:‬‬
‫דרי דרי – שורות שורות סביב וסוחרת לשון סחור סחור‪:‬‬
‫כצהרים – והאי וסוחרת לשון סהרא הוא‪:‬‬
‫‪ 8‬שם‪ ,‬יב ע"א‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫קללה סוג א ‪ /‬קללה סוג ב‬
‫ברקע מחלוקות רב ושמואל כאן עומדים דברי המגילה "בהראותו את עושר כבוד‬
‫מלכותו" – אחשוורוש שם לו למטרה להציג‪ ,‬במשך המשתה‪ ,‬את עושר מלכותו‪.‬‬
‫השאלה שאיתה מתמודדים רב ושמואל היא‪ :‬מהו אותו עושר המייחד את שלטונו‬
‫של אחשוורוש‪ .‬שמואל מספר לנו שהמילה 'דר' היא בעצם שמה של פנינה‬
‫מיוחדת‪ .‬קביעה זו דומה לקביעתו ש'חור' הוא 'מילת לבנה' – בשני המקרים טוען‬
‫שמואל שהעושר בו מתפאר אחשוורוש הוא בחומרים הנדירים שהוצגו בפני‬
‫האורחים‪ .‬מנגד‪ ,‬כפי שרש"י מסביר‪ ,‬דברי רב כלל אינם עוסקים בנדירותם של‬
‫מוצגי המשתה‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬הפלא ב'חור' הוא היותו מלאכת אומן‪ ,‬והעוצמה‬
‫המתגלה ב'דר וסוחרת' היה דווקא בסדר המופלא שבסעודתו‪ .‬סברות אלו‪ ,‬ובפרט‬
‫סברתו של רב המדגישה שמלאכת מחשבת וסדר (אפילו בפרטים הקטנים ביותר)‬
‫היא תצוגת העוצמה במשתה אחשוורוש‪ 9,‬עלולות לרמוז להקבלה מלאה עם‬
‫המחלוקות הקודמות שראינו – וייתכן שזוהי הוכחה ניצחת לכך שרב הוא שסבור‬
‫שאחשוורוש הוא מלך חכם‪ ,‬בעוד ששמואל סבור שמדובר במלך טיפש‪ .‬נתעלם‬
‫לרגע מהקבלה זו – מה מבקש רב לומר? את התשובה לכך נוכל ללמוד מדברי‬
‫שמואל‪.‬‬
‫דומני שאת דברי שמואל על אודות הפלאים בסעודתו של אחשוורוש יש‬
‫לקרוא כמכוונים לשניים‪ :‬מחד‪ ,‬מציג שמואל ניגוד לדברי רב – כאשר הוא מציג‬
‫את עושר המלכות של אחשוורוש במובן הנמוך של המילה‪ ,‬כרכוש רב; מאידך‪,‬‬
‫בדבריו אנו מוצאים סימנים‪ 10‬שקושרים אותנו למקורות אחרים‪ ,‬ומתוכם מתברר‬
‫שהמשתה של אחשוורוש‪ ,‬והמגילה כולה‪ ,‬הם למעשה דימוי לעולם או‪ ,‬אם תרצו‪,‬‬
‫עולם מיניאטורי‪ .‬ישנם כמובן רמזים לכך בגוף המגילה‪ ,‬כשבראשם הגדרת‬
‫המיקום בתחילת המגילה‪" ,‬מהודו ועד כוש"‪ ,‬כשכאמור אין חולק שסיפור‬
‫המגילה עוטף את העולם העתיק‪ ,‬וגם רב יסכים על כך עם שמואל‪.‬‬
‫‪ 9‬ישנה דרשה נוספת של רב שמתחברת לכאן‪'" :‬ויין מלכות רב'‪ .‬אמר רב‪ :‬מלמד שכל אחד ואחד‬
‫השקהו יין שגדול הימנו בשנים"‪ .‬מתברר שאחשוורוש יודע הרבה יותר ממעמדו של כל אדם ואדם‪,‬‬
‫כפי שעולה מהמחלוקת על "הראוי לחצר‪ – "...‬הוא יודע אפילו פרטים אישיים (שאנשים מעדיפים‬
‫לא לחשוף)‪ ,‬כמו גילאי האנשים‪.‬‬
‫‪ 10‬הדוגמה הבולטת ביותר היא‪ ,‬דרשת ר' לוי בבראשית רבה (פרשה לא‪ ,‬פסוק טז) ומקבילתה בשם ר'‬
‫יוחנן בבבלי (סנהדרין קח‪ ,‬ע"ב) אודות הצוהר בתיבה‪ ,‬שהייתה אבן טובה שמאירה את הלילה ואת‬
‫היום‪ .‬ההקבלה בין התיבה (שהיא מעין דוגמית מהעולם הגדול) לבין סעודת אחשוורוש מצביעה‬
‫לטענתי על מהותה של השנייה‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫צבי ויינגרטן‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫כשאנחנו מסתכלים על העולם המיניאטורי של המגילה – מה אנחנו רואים?‬
‫שמואל מדגיש את מה שהעולם מכיל – אוצרות טבעיים נפלאים‪ .‬רב מדגיש את‬
‫ההתנהלות המסודרת של העולם – הכול מסודר‪ ,‬הכול מנוהל‪.‬‬
‫נסכם את דברינו עד כאן בשלוש נקודות‪:‬‬
‫‪ ‬לשיטת האמורא האחד אחשוורוש הוא מלך מבריק‪ ,‬ולשיטת‬
‫האמורא השני אחשוורוש הוא טיפש לחלוטין‪ .‬שיערנו שרב הוא‬
‫האמורא הראשון ושמואל הוא האמורא השני‪ ,‬אך לא ניתן להתעלם‬
‫מכך שעורכי הסוגיות ביקשו להשאיר את ההשערה הזו בחוסר‬
‫ודאות‪ .‬אם העריכה המאפילה על הזהות היא עריכה מכוונת‪ ,‬הרי‬
‫שעורכי הסוגיה משוכנעים שניתן להתאים בין כל אחת מהדעות‬
‫ביחס לאחשוורוש (פיקח‪/‬טיפש) לכל אחת מהגישות (רב‪/‬שמואל)‬
‫ביחס למגילה בכלל‪.‬‬
‫‪ ‬העובדה שמלכותו של אחשוורוש משתרעת לאורכו של עולם אינה‬
‫נתונה במחלוקת‪ .‬המחלוקת בין רב ושמואל (בשלב האנונימי) נוגעת‬
‫לאיכות השלטון אך לא לכמות‪ .‬המגילה היא בעצם סיפור על‬
‫ההתנהלות של העולם‪.‬‬
‫‪ ‬את העושר מראה אחשוורוש לאורחיו וגם לנו‪ .‬כשאנו צופים בעולם‬
‫המיניאטורי הזה מלמעלה‪ ,‬מה מייחד אותו‪ ,‬מה אמור לגרום לנו‬
‫'להחסיר פעימה'? לפי רב מדובר בסדר ובארגון – העולם מתקתק‬
‫כמו שעון והכל בו מתוכנן; לפי שמואל – הדברים לא עובדים‬
‫בצורה מסודרת‪ .‬להפך‪ ,‬המקריות היא פלא שיוצר את אוצרות הטבע‬
‫הנדירים‪ ,‬והיא העושר של העולם‪.‬‬
‫קווים נוספים לדמותו של אחשוורוש‬
‫מיהו אחשוורוש? כפי שאמרנו בתחילת הפרק הקודם‪ ,‬את אחשוורוש ניתן לקלוט‬
‫כפיקח או כטיפש‪ .‬אם הוא פיקח‪ ,‬הוא נושא באחריות לכל האירועים העוקבים‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫קללה סוג א ‪ /‬קללה סוג ב‬
‫לעומת זאת‪ ,‬אם הוא טיפש‪ ,‬טיפשותו מנקה אותו‪ .‬מחלוקת זו גם מגדירה את‬
‫מקומו של אחשוורוש במגילה – האם מדובר בשחקן ראשי? שוב‪ ,‬אם הוא פיקח‬
‫התשובה תהיה חיובית‪ ,‬אם הוא טיפש ובסך הכל מהווה ממשל בובות המוטה‬
‫פעם לצד זה ופעם לצד אחר‪ ,‬אחשוורוש מהווה דמות שולית בסיפור המגילה‪:‬‬
‫"אחשוורוש"‪.‬‬
‫אמר רב‪ :‬אחיו של ראש ובן גילו של ראש‪ .‬אחיו של ראש –‬
‫אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש שנאמר "אנת הוא‬
‫רישא די דהבא"; בן גילו של ראש – הוא הרג הוא ביקש‬
‫להרוג‪ ,‬הוא החריב הוא ביקש להחריב‪ ,‬שנאמר "ובמלכות‬
‫אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה‬
‫וירושלם"‪.‬‬
‫ושמואל אמר‪ :‬שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי‬
‫קדרה‪11.‬‬
‫שוב‪ ,‬אנו מקבלים איתות לזהות החכמים האנונימיים‪ .‬רב מגדיר את אחשוורוש הן‬
‫כרשע והן כדמות מרכזית‪ .‬לא המן‪ ,‬אלא אחשוורוש עצמו "ביקש להרוג"‪.‬‬
‫לעומתו‪ ,‬משתמש שמואל באחשוורוש כהגדרת זמן – הוא איננו נושא הסיפור‪,‬‬
‫אלא מהווה תאריך לימים בהם הושחרו פני ישראל כשולי הקדרה‪ .‬איננו יודעים‬
‫עדיין מדוע "הושחרו פניהם של ישראל כשולי הקדרה" (האם בגלל התנהגותו של‬
‫המן או סיבות אחרות?)‪ 12.‬גם כאן ממשיך שמואל להצביע על המקרה‬
‫והסיטואציה – אין מכוון ולכן נוצרים אוצרות טבע‪ ,‬אחשוורוש הוא לא רשע‬
‫ספציפי אלא רק סיטואציה‪.‬‬
‫רב ממשיך להסביר עד כמה אחשוורוש פעיל ואפילו דורש‪:‬‬
‫‪ 11‬מגילה‪ ,‬יא ע"א‪.‬‬
‫‪ 12‬דניאל אומר "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" (דניאל ט‪ ,‬ז)‪ .‬משפט זה נקשר‪ ,‬בדרשות שונות‪,‬‬
‫למספר אירועים משמעותיים מהתקופה הבבלית‪-‬פרסית‪ .‬רשב"י (מגילה‪ ,‬יב ע"א)‪ ,‬למשל‪ ,‬טוען‬
‫שהרקע לסיפור המגילה הוא הכריעה לפני הפסל של נבוכדנאצר‪ .‬במקום אחר (סנהדרין‪ ,‬צג ע"א)‪,‬‬
‫דורש רבי תנחום בר חנילאי שבעקבות הנס שנעשה לחנניה‪ ,‬מישאל ועזריה בכבשן האש בושו‬
‫היהודים בפני הגויים (וישנן דעות שחנניה‪ ,‬מישאל ועזריה מתו מאותה בושה)‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫צבי ויינגרטן‬
‫"המולך" – אמר רב‪ :‬שמלך‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫מעצמו‪13.‬‬
‫ההסבר הזה של רב מהווה ניגוד מוחלט למה שאנו מכירים מסיפורי התנ"ך‬
‫והמדרש על היחס בין אלוהים והמלכים‪ .‬באופן כללי‪ ,‬מתקבל הרושם שבתנ"ך‬
‫אלוהים מחליט מי ימלוך – הן בעם ישראל (בפרט בבית דוד)‪ ,‬והן במלכויות‬
‫השכנות – כשהדוגמה הבולטת לכך היא היחס למלכים הבבליים‪ ,‬החל מחזקיהו‬
‫ועד דניאל‪ .‬האמנם יכול מלך להחליט למלוך מעצמו?‬
‫"ותקרא אסתר להתך"‪.‬‬
‫אמר רב‪ :‬התך זה דניאל‪ ,‬ולמה נקרא שמו התך? שחתכוהו‬
‫מגדולתו‪.‬‬
‫ושמואל אמר‪ :‬שכל דברי מלכות נחתכין על פיו‪14.‬‬
‫לשיטת רב ושמואל כאחד‪ ,‬התך הוא דניאל‪ 15.‬דניאל‪ ,‬כאמור‪ ,‬מסמל את ההקשר‬
‫האלוהי – הוא הנציג של האלוהות במלכות בבל‪ .‬רב‪ ,‬שטוען שזהו כינוי שמצביע‬
‫על פיטוריו של דניאל‪ ,‬לא טורח להסביר לנו מי חתך אותו מגדולתו‪ :‬האם‬
‫אחשוורוש חתך אותו‪ ,‬ומשמע שאלוהים הוצא אל מחוץ למסגרת‪ ,‬או שמדובר‬
‫בקב"ה עצמו שחתך את דניאל מגדולתו‪ ,‬משום שהוא משנה את כללי המשחק?‬
‫אני נוטה לאפשרות השנייה כפי שיוסבר בהמשך‪.‬‬
‫שמואל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מצביע דווקא על חשיבותו של דניאל; אך נראה‬
‫שבמוחלטות הזו יש יותר משמץ אירוניה – הרי בסיפור המגילה‪ ,‬שכל מילה‬
‫שנייה בו היא 'מלכות'‪ ,‬הדמות הזו 'שכל דברי מלכות נחתכין על פיה' הייתה‬
‫צריכה להוות דמות קצת יותר מרכזית‪ ,‬לא? אבל התך הוא רק כלי משחק פשוט –‬
‫בשביל לשחק את התפקיד שלו במגילה (לך תגיד לו‪ ...‬תחזור ותגיד לה‪ )...‬צריך‬
‫להיות לכל היותר איש סוד‪ ,‬אבל לא גאון גדול‪ .‬להבדיל מרב‪ ,‬שטוען שדניאל‬
‫‪ 13‬מגילה‪ ,‬יא ע"א‪.‬‬
‫‪ 14‬שם‪ ,‬טו ע"א‪.‬‬
‫‪ 15‬כלומר‪ ,‬שמואל מציע פירוש אחר לשאלה שנשאלת בתחילת דבריו של רב (לא מצאתי משמעות‬
‫לדבריו בניתוק מדברי רב)‪ .‬מהעריכה כאן עולה ששמואל מגיב על דברי רב (אך ייתכן שמדובר‬
‫בעריכה מאוחרת בלבד ואכמ"ל)‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫קללה סוג א ‪ /‬קללה סוג ב‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫פוטר מעבודתו‪ ,‬מהדרשה של שמואל עולה שדניאל מצוי בהשעיה – אמנם יש לו‬
‫תפקיד חשוב ונצרך במערכת‪ ,‬אבל בסיפור הזה הוא משמש כמזכירה‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אז מה הם רוצים מאתנו? התיאוריה שלי היא כזו‪ :‬אחת השאלות‬
‫המצויות ביותר בהקשר של המגילה היא‪ ,‬איפה אלוהים היה בזמן המגילה? הוא‪,‬‬
‫כידוע‪ ,‬לא מוזכר בשמו אפילו פעם אחת‪ 16.‬רב ושמואל מתמודדים עם השאלה‬
‫הזו‪ ,‬ומבקשים לתת עליה תשובה – כל אחד בדרכו הוא‪ .‬לפי רב אלוהים נמצא‪,‬‬
‫אבל הוא‪ ,‬כאמור‪ ,‬משנה את חוקי המשחק – במילים אחרות‪ ,‬אלוהים באמת‬
‫נמצא במגילה‪ ,‬פשוט לא בלבושים בהם היינו מצפים לראות אותו; לפי שמואל‪,‬‬
‫דניאל מושעה – אלוהים אתו אבל כרגע הוא בהפסקה‪ ,‬ובמילים קצת יותר‬
‫חריפות‪ :‬לפי שמואל‪ ,‬אלוהים לא נמצא במגילה‪ .‬את הטענה הזו נבסס‪ ,‬באמצעות‬
‫המחלוקות הבאות‪:‬‬
‫"ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" מאי אמר?‬
‫רב אמר‪ 17:‬גבה המן מאחשורוש‪.‬‬
‫ושמואל אמר‪ :‬גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה‪18.‬‬
‫רש"י שם‪:‬‬
‫צועק‪19:‬‬
‫רב אמר – כך היה‬
‫גבה המן מאחשורוש – שמלאו לבו לדבר מה שלא עלה על‬
‫לב אחשורוש‪:‬‬
‫גבר מלכא עילאה – כינוי הוא להיפוך בלשון נקיה‪:‬‬
‫שמואל מצביע על מאבק בין שמים לארץ – אלוהים לא היה נותן לזה לקרות‪,‬‬
‫אבל רצונו של אחשוורוש גובר‪ .‬רש"י מפרש שדברי מרדכי כאן נאמרו בהיפוך‪.‬‬
‫‪ 16‬שאלה שמתחדדת על רקע העובדה שישנה עוד מגילה‪ ,‬מגילת שיר השירים‪ ,‬שגם בה שם ה' לא‬
‫מופיע‪.‬‬
‫‪ 17‬ראו להלן הערה ‪.19‬‬
‫‪ 18‬שם‪.‬‬
‫‪ 19‬דומני שפירוש זה של רש"י בא בעקבות הבלבול שבקריאת ארבעת המילים שאחרי הציטוט‪" :‬מאי‬
‫אמר רב אמר" (שכנראה גרם לבלבולי העתקה וכו')‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫צבי ויינגרטן‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫זהו המשך ישיר לדברי שמואל עד כה – איפה אלוהים היה? זוהי בדיוק זעקתו‬
‫של מרדכי – איך דבר כזה קורה?!‬
‫רב‪ ,‬לכאורה‪ ,‬משנה את פניו לפתע – לא אחשוורוש שולט אלא המן הוא‬
‫ששולט‪ .‬כנראה שההסבר של רש"י צריך להיות‪ :‬אחשוורוש אולי שונא אותנו‪,‬‬
‫אבל ללא עזרת המן הוא לא היה מעז לחשוב על זה‪ .‬אלא שהפרשנות של רש"י‬
‫לדברי שמואל (אותם הוא מפרש בלשון סגי נהור)‪ ,‬פותחת לנו פתח להסבר אחר‪:‬‬
‫מה היה קורה אם היינו קוראים גם את צעקתו זו "בלשון נקיה"? גבה אחשוורוש‬
‫מהמן – שמלאו לבו לדבר מה שלא עלה על לב המן‪ .‬משל ידוע מספר‪:‬‬
‫אמר רבי אבא‪ :‬משל דאחשורוש והמן‪ ,‬למה הדבר דומה?‬
‫לשני בני אדם‪ ,‬לאחד היה לו תל בתוך שדהו‪ ,‬ולאחד היה לו‬
‫חריץ בתוך שדהו‪ .‬בעל חריץ אמר‪ :‬מי יתן לי תל זה בדמים!‬
‫בעל התל אמר‪ :‬מי יתן לי חריץ זה בדמים! לימים נזדווגו זה‬
‫אצל זה‪ ,‬אמר לו בעל חריץ לבעל התל‪ :‬מכור לי תילך! אמר‬
‫לו‪ :‬טול אותה בחנם‪ ,‬והלואי!‪20‬‬
‫לדברי רבי אבא‪ 21‬המן‪ ,‬הוא בעל החריץ‪ ,‬מבקש לפתור את הבעיה שלו‪' ,‬הבעיה‬
‫היהודית'‪ .‬הוא מדמיין את הקשיים שיעמדו לפתחו‪ ,‬וכבר מכין נאום והצעה‬
‫כספית; אבל הטראגי מבחינת מרדכי הוא הגילוי הנורא שאחשוורוש רוצה בזה‬
‫יותר מהמן – עד כדי כך שהוא אפילו לא מוכן לקחת את כספו‪ .‬לשיטת רב‪,‬‬
‫אלוהים נמצא כאן‪ ,‬מה שאומר שהוא מאפשר לזה לקרות – ואם המן רוצה‬
‫בהשמדת היהודים‪ ,‬ואחשוורוש רוצה בזה יותר ממנו‪ ,‬ואלוהים מאפשר לזה‬
‫לקרות‪ ...‬את המילים הבאות אני משאיר להשלמת הקורא‪.‬‬
‫‪ 20‬שם‪ ,‬יד ע"א‪.‬‬
‫‪ 21‬בדרך כלל סתם "רבי אבא" הוא שמו של אמורא ארץ‪-‬ישראלי מהדור השלישי‪ .‬אך השם היה נפוץ‪,‬‬
‫ואחד מהחכמים הרבים שזה היה שמם היה החכם המכונה‪ ...‬רב‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫קללה סוג א ‪ /‬קללה סוג ב‬
‫לעגי שפה‬
‫התיאוריה היא שלפי רב אלוהים נמצא במגילה ולפי שמואל אלוהים לא נוכח בה‪.‬‬
‫עתה אנו עוברים למבחן השפה – והשאלה היא‪ :‬מה מצפה לנו? לפי רב‪ ,‬אלוהים‬
‫נוכח והסיפור של המגילה הוא סיפור על התרחשות בצלו‪ ,‬לכן השפה חייבת‬
‫להיות שפה דתית‪ .‬לפי שמואל אלוהים לא נוכח במגילה‪ ,‬ולכן השפה תהיה שפה‬
‫נטולת דת – כשמדובר בעולם גויי‪ ,‬השפה והמינוח נובעים מתודעה גויית‪ .‬וכך גם‬
‫משתקף מהמחלוקות הבאות‪:‬‬
‫"וישנה ואת נערותיה וגו'"‪.‬‬
‫אמר רב‪ :‬שהאכילה מאכל יהודי‪.‬‬
‫ושמואל אמר‪ :‬שהאכילה קדלי דחזירי‪22.‬‬
‫"ויעבור מרדכי"‪.‬‬
‫אמר רב‪ :‬שהעביר יום ראשון של פסח בתענית‪.‬‬
‫ושמואל אמר‪ :‬דעבר ערקומא דמיא‪23.‬‬
‫שמואל מדגיש בשתי מחלוקות אלו את השפה הלא‪-‬יהודית של המגילה‪.‬‬
‫בראשונה‪ ,‬הוא מתרגם את דברי המגילה‪" ,‬וישנה ואת נערותיה לטוב בית‬
‫הנשים"‪ ,‬בהקשרם הגויי למאכל 'טוב' בעיני הגוי – הם קתלי חזירים; כך גם‬
‫במחלוקת השנייה – שמואל סובר שמשמעות המילים "ויעבור מרדכי" צריכים‬
‫להיות מובנים בהקשר נטול הדתיות של המגילה‪ ,‬במשמעות של מעבר ממקום‬
‫למקום‪ .‬דברי שמואל מתחדדים על רקע ניגודם המוחלט בדברי רב‪ .‬לשיטתו‪ ,‬את‬
‫ה'טוב' בפסוק הראשון עלינו לפרש מתוך הקשר יהודי‪ ,‬ולכן משמעותו הוא‬
‫כשרות המאכלים‪ .‬כך גם המילה 'ויעבור' נקראת בהקשרה הדתי‪ ,‬מלשון 'עבירה'‬
‫ומעבר על הלכה – בהקשר זה יש לראות בפסוק ציון להתנהגותו המנוגדת להלכה‬
‫של מרדכי‪ 24.‬שניהם (רב ושמואל) כאחד יסכימו שמרדכי והיהודים כולם צמו‬
‫‪ 22‬שם‪ ,‬יג ע"א‪.‬‬
‫‪ 23‬שם‪ ,‬טו ע"א‪.‬‬
‫‪ 24‬ייתכן שגם את דרשתו הנוספת של רב על המילה 'ותתחלחל' ("ותתחלחל המלכה"‪ .‬מאי‬
‫ותתחלחל? אמר רב‪ :‬שפירסה נדה‪ .‬שם‪ ,‬טו ע"א) יש לפרש כחלק מההקשר הדתי של הפסוקים‬
‫‪80‬‬
‫צבי ויינגרטן‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫ביום הראשון של פסח – אלא שבניגוד לרב המציב צום זה בהקשר הדתי על‬
‫משמעויותיו‪ ,‬מתעלם שמואל לחלוטין מהקשר זה‪.‬‬
‫זהו‪ ,‬למעשה‪ ,‬הסיכום של פרק זה‪ :‬מתברר שהמחלוקת העקרונית בין רב‬
‫ושמואל היא באופן קריאת המגילה ובנוכחותו של אלוקים בתוכה‪ .‬לפי רב‪ ,‬את‬
‫המגילה יש לקרוא בהקשרה הדתי‪ ,‬ואלוקים נוכח בה (אף על פי שאנו עדיין‬
‫צריכים לברר איפה)‪ .‬לפי שמואל‪ ,‬מציאות המגילה היא מציאות חסרת אלוקים‪,‬‬
‫ולכן יש לקוראה דווקא בהקשרה נטול הדתיות‪.‬‬
‫פתיחה‬
‫"ונהפוך הוא" – זהו סימנו של פורים‪ ,‬וכנראה גם סימנו של מאמר זה המוצא את‬
‫תחילתו דווקא לקראת סופו‪ .‬בימי האמוראים‪ ,‬כנראה‪ ,‬היה נהוג לדרוש קודם‬
‫קריאת המגילה‪ .‬הדרשן היה קם וקושר את סיפור המגילה לנושא באחד מספרי‬
‫המקרא האחרים‪ .‬למעשה‪ ,‬הייתה דרשה זו לא רק הקדמה לקריאת המגילה‪ ,‬אלא‬
‫היא היוותה תפיסה של מהות סיפור המגילה‪ .‬דרשה כזו נקראת 'פתיחתא'‪.‬‬
‫במסכת מגילה מובאת רשימה ארוכה של אמוראים‪ ,‬כאשר כל אחד "פתח לה‬
‫פיתחא" למגילה ממקום אחר‪ .‬רב ושמואל מוצגים על ידי העורך האנונימי‬
‫כחולקים‪ ,‬אף על פי שהמחלוקת אינה בולטת לעין‪ .‬באסתר רבה‪ ,‬הדעות השונות‬
‫מובאות בנפרד כ'פתיחתאות' למגילה‪.‬‬
‫"ויהי בימי אחשורוש"‪.‬‬
‫אמר רב‪ :‬ויי והי‪ ,‬הדא דכתיב‪" ,‬והתמכרתם שם לאויביך‬
‫לעבדים ולשפחות וגו'" (דברים כ"ח)‪.‬‬
‫ושמואל אמר‪" :‬לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" (ויקרא‬
‫כו)‪" .‬לא מאסתים" – בימי יוונים; "ולא געלתים" – בימי‬
‫(לחלחלה של המלכה נפקא מינות הלכתיות וזר לא יבינם)‪ .‬לפי קריאה כזו‪ ,‬המשמעות של "כאשר‬
‫אבדתי אבדתי" מועצם בכך שאסתר עוברת גם על דיני טהרת המשפחה (כי היא מגיעה לאחשוורוש‬
‫תוך שלשה ימים) – ובכך מוצא רב גם בדרשה זו את משמעותה הדתית‪-‬הלכתית של המילה‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫קללה סוג א ‪ /‬קללה סוג ב‬
‫אספסיינוס; "לכלותם" – בימי המן; "להפר בריתי אתם" –‬
‫בימי פרסיים; "כי אני ה' אלהיהם" – בימי גוג ומגוג‪25.‬‬
‫רב פותח בזעקת 'ויי' שמתחברת לפסוק הנדרש ומדגישה את תפיסתו – הוא רואה‬
‫בסיפור המגילה צרה עגומה‪ ,‬ובנקודה זו לא נראה ששמואל יחלוק עליו‪ 26.‬לאחר‬
‫מכן רב מוסיף את הפסוק "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה"‬
‫– אך לא מציע הסבר‪ .‬מתבקש לקשור פסוק זה אם דברי אסתר "ואילו לעבדים‬
‫ולשפחות נמכרנו החרשתי וגו'" (אסתר ז‪ ,‬ד) – ועדיין לא מתבררת שיטתו‪.‬‬
‫שמואל פונה לפסוק "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא‬
‫געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוהיהם"‪ ,‬והוא מוסיף עליו דרשה‬
‫שמבררת אותו וקושרת אותו בפירוש לימי המגילה‪.‬‬
‫ממבט ראשון נראה שהמשותף רב על השונה‪ :‬שניהם תולים את הצרה בהמן‬
‫– שמואל עושה זאת בגלוי ובמפורש (בתוך דבריו)‪ ,‬רב עושה זאת באופן מרומז‬
‫כאשר פסוק הפתיחה רומז לדברי אסתר "ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו‬
‫החרשתי כי אין הצר שווה בנזק המלך"‪ .‬שניהם‪ ,‬בניגוד לרוב מוחלט ברשימת‬
‫האמוראים‪ 27,‬פותחים בפסוקים מתוך פרשות הקללה של התורה‪ .‬אלא שכאן גם‬
‫מתגלה הפער העמוק ביניהם – רב קושר את דבריו לקללות פרשת כי תבוא‪ ,‬ואילו‬
‫שמואל קושר את המגילה דווקא לפסוקי פרשת בחוקותי‪.‬‬
‫תפיסת אירועי תחילת המגילה (עד המהפך בסיפור) כאירועים בעלי אופי‬
‫מקולל‪ ,‬אין בה מן ההפתעה‪ .‬להפך‪ ,‬נראה שתיאור זה דווקא משקף את אופייה‬
‫האמיתי של ההתרחשות במגילה‪ 28.‬אבל ישנו הבדל מהותי בין פרשת הקללות‬
‫בספר ויקרא לפרשת הקללות בספר דברים‪ .‬המילה החורזת את קללות ספר ויקרא‬
‫היא 'קרי'‪" :‬ואם תלכו עמי קרי‪ ...‬והלכתם עמי קרי‪ .‬והלכתי אף אני עמכם בקרי‪...‬‬
‫‪ 25‬שם‪ ,‬יא ע"א‪.‬‬
‫‪ 26‬בעריכה של הדרשה באסתר רבה כפתיחתא מופיע הקישור לפסוק מהמגילה בסוף דברי רב‪" ,‬כיון‬
‫שראו הכל התחילו צווחין ווי ויהי ווי שהיה בימי אחשורוש"‪ .‬ישנם שינויים בולטים נוספים (לענ"ד‪,‬‬
‫רק בפרטים ופחות במשמעות) שקצרה היריעה מהכיל‪.‬‬
‫‪ 27‬נוסף להם רק ר' יהושע בן לוי‪ ,‬שפותח כמו רב בפסוקי פרשת הקללות‪.‬‬
‫‪ 28‬בניגוד לאווירה העולצת של קריאות המזהות את סוף הסיפור בתחילתו‪ ,‬או כאלו שרואות בפרקים‬
‫הראשונים את העלאתו של המן לצורך נפילתו‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫צבי ויינגרטן‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫והלכתם עמי בקרי‪ .‬והלכתי עמכם בחמת קרי‪ ...‬ואף אשר הלכו עמי בקרי‪ .‬אף אני‬
‫אלך עמם בקרי‪ 29."...‬שבע פעמים מודגש ה'קרי'‪ ,‬לשון מקריות‪ .‬הקללה הבוטה‬
‫ביותר היא הליכתו של הקב"ה עם ישראל בקרי‪ .‬הקב"ה איננו רק מסתיר פניו‪,‬‬
‫אלא נותן למציאות לשלוט‪ ,‬להתנהל כמקריות ללא נוכחותו‪ .‬פסוק זה מתאים‬
‫באופן מובהק לקו שמתח שמואל לאורך כל דרשות פסוקי המגילה‪ .‬עם ישראל‬
‫נזרק לעולם שבו המקריות חוגגת – החל מהדברים הנפלאים ביותר ("דר‬
‫וסחרת")‪ ,‬וכלה בדברים הנוראים ביותר ("להשמיד להרוג ולאבד")‪ .‬השעייתו של‬
‫דניאל והלשון הגויית‪ ,‬כולם מצביעים על אותו מהלך – העולם של אחשוורוש‬
‫הוא עולם שבו אלוקים לא נוכח‪ .‬איוולתו של המן מתרחשת בעולם שאלוקים‬
‫החליט לא להתערב בו‪ ,‬והכל מתרחש ב'קרי'‪.‬‬
‫קללות ספר דברים לעומת זאת מאוד מדגישות פעולות אקטיביות של הקב"ה‬
‫עצמו‪" :‬ישלח ה'‪ ...‬ידבק ה'‪ ...‬יככה ה'‪ ...‬יתן ה'‪ ...‬יתנך ה'‪ ...‬יככה ה'‪ ...‬יככה ה'‪...‬‬
‫יככה ה'‪ ...‬יולך ה' אותך‪ ...‬אשר ינהגך ה' שמה‪ ...‬אשר ישלחנו ה' בך‪ ...‬ישא ה'‬
‫עליך‪ ...‬והפלא ה' את מכותיך‪ ...‬והשיב בך‪ ...‬יעלם ה' עליך‪...‬כן ישיש ה' עליכם‪...‬‬
‫והפיצך ה'‪ ...‬ונתן ה' לך‪ ...‬והשיבך ה'‪ 30."...‬קללות ספר דברים משופעות‬
‫בנוכחות אלוקית מכבידה ומענישה – הסתר הפנים איננו קיים בקללות אלו‪,‬‬
‫משום שהקב"ה נוכח בעונשים שהוא מטיל על העם‪ .‬גם כאן מתברר שיש הקבלה‬
‫מלאה בין פרשת הקללות לדרשותיו של רב‪ .‬מציאות המגילה‪ ,‬לשיטת רב‪ ,‬היא‬
‫מציאות שיש בה נוכחות אלוקית‪ .‬העולם מתנהל באופן מסודר ומדוייק ("דר‬
‫וסחרת")‪ ,‬ואם הרוע מתאפשר ("להשמיד להרוג ולאבד") אין זה כי אם סימן‬
‫שמדובר בהחלטה אלוקית‪ .‬מאותה סיבה תופס רב את לשונה של המגילה כלשון‬
‫דתית‪.‬‬
‫אז מה המשמעות?‬
‫רב ושמואל חיים שניהם כאחד בבבל‪ ,‬במשך רוב חייהם‪ .‬סביבם חיים בני הדת‬
‫הפרסית‪ ,‬הגנוסטיים‪ ,‬שמאמינים בקיומם של שני אלים – אל טוב ואל רע‪ .‬זוהי‬
‫‪ 29‬ויקרא‪ ,‬פרק כו‪ ,‬פס' כא‪-‬מא‪.‬‬
‫‪ 30‬דברים‪ ,‬פרק כח‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫קללה סוג א ‪ /‬קללה סוג ב‬
‫שיטה תיאולוגית שמאפשרת הבנה של מציאות הרוע בעולם – ישנו מאבק תמידי‬
‫בין הטוב והרע‪ ,‬פעם זה גובר ופעם זה גובר‪ ,‬אך המאבק משמר איזון של‬
‫המציאות‪ .‬הנצרות הושפעה במידה מסוימת מהתפיסה הגנוסטית‪ ,‬והגדירה‬
‫לעצמה את דמות השטן הנלחם במשך כל ימי עולם באל הטוב‪ .‬היהדות כדת‬
‫מונותיאיסטית יחידה‪ ,‬עומדת מול אלו וצריכה להסביר את הקושי הגדול – מדוע‬
‫יש רוע בעולם? המגילה משמשת כמעין הזמנה או תירוץ לעסוק בשאלה‬
‫תשתיתית זו‪.‬‬
‫כפי שראינו‪ ,‬רב ושמואל כאחד רואים את המגילה כסיטואציה מקוללת –‬
‫ובתוך דבריהם אנו מוצאים את הדגשת מציאות הרוע במגילה‪ .‬מהי המציאות‬
‫המקוללת? התורה מגדירה זאת יפה‪ :‬השמת המקדש היא סימון פתיחה‪ ,‬חזרתו‬
‫של הקב"ה לברית וגאולה הוא סימון הסיום – כל מה שביניהם הוא מציאות‬
‫מקוללת‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬לא רק בימי מרדכי ואסתר שרוי עם ישראל בסיטואציית‬
‫קללה‪ ,‬אלא כל דור שלא נבנה המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו‪ ,‬והוא נתון‬
‫בסיטואציית קללה מקבילה‪ .‬ובכל זאת ישנו הבדל‪ ,‬כאמור‪ ,‬בין סיטואציית קללה‬
‫אחת לרעותה‪ .‬לשיטת שמואל‪ ,‬הרוע איננו חלק מהאלוקות אלא תוצר של צמצום‬
‫נוכחותו של הקב"ה – כך‪ ,‬במקרה דנן‪ ,‬עולה המן לגדולה על תכניותיו האוויליות‬
‫בעקבות צמצום הנוכחות האלוקית‪ .‬התשובה לכך היא פנייה לנוכחות האלוקית‪.‬‬
‫לדברי רב‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הרוע הנו חלק מהמציאות האלוקית – ואלוקים מופיע‬
‫מתוכו לא פחות מהופעתו מתוך הטוב‪ .‬דברי הפתיחה של רב‪" ,‬ויי הי"‪ ,‬משקפים‬
‫את הצער שהמגילה גורמת – זהו סיפור של הופעת אלוקים מתוך אימת‬
‫המציאות‪ .‬בכך שונה פורים מכל מועד אחר‪ .‬הסיפור הספציפי של פורים נגמר‬
‫טוב‪ ,‬אך מאפילים עליו סיפורים רבים ונוראים שלא הסתיימו באופן חיובי כל כך‬
‫(מסעות הצלב‪ ,‬פרעות לאורך הדורות‪ ,‬השואה האיומה וכו')‪ ,‬ונראה שרב קולט‬
‫את המשמעות של מה יכול היה לקרות‪ .‬מתוך תפיסה זו‪ ,‬הוא רואה שהמשמעות‬
‫של פורים היא דווקא מציאות הרוע וב"מה היה מתרחש אם‪."...‬‬
‫‪85‬‬
‫צבי ויינגרטן‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫תודעתו של רב‪ ,‬שפורים הוא המועד שבו מקבלים שגם הרוע הוא חלק‬
‫מההוויה האלוקית‪ ,‬הופך את פורים למועד בעל משמעות עמוקה ומחייבת‪ .‬כך גם‬
‫עולה מפסיקתו ההלכתית המחמירה של רב‪ 31.‬אך עתה נתמקד בדברי שמואל‪:‬‬
‫אמר רב יהודה אמר שמואל‪ :‬אסתר אינה מטמאה את‬
‫הידים‪ ...‬והאמר שמואל "אסתר ברוח הקודש נאמרה"?‬
‫נאמרה לקרוא ולא נאמרה לכתוב‪ ...‬אמר שמואל‪ :‬אי הואי‬
‫התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו‪ ,‬שנאמר "קימו‬
‫וקבלו"‪ ,‬קימו למעלה מה שקיבלו למטה‪32.‬‬
‫רצף המימרות הללו של שמואל מכיל מספר אלמנטים‪ .‬מחד‪ ,‬טוען שמואל שאין‬
‫למגילת אסתר קדושה כמו שאר ספרי התנ"ך‪ .‬במקום אחר יצוטט‪" ,‬אמר רב‬
‫יהודה אמר שמואל‪ :‬הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא"‪,‬‬
‫‪33‬‬
‫ומשתמע שישנו נתק בין המגילה לשאר ספרי התנ"ך‪ .‬מאידך‪ ,‬טוען שמואל‬
‫שאסתר נאמרה ברוח הקודש‪ ,‬ומיד מובא ההסבר שהיא נאמרה לקרוא ולא נאמרה‬
‫לכתוב – טענה שיש בה לכאורה סתירה פנימית‪ 34.‬בהמשך אנו מוצאים את‬
‫ראייתו של שמואל‪" ,‬קימו וקיבלו"‪ ,‬שקושרת בין העליונים לתחתונים‪ .‬ראייה זו‬
‫מזכירה את דבריו לעיל‪" ,‬גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה"‪ .‬שם התאבל מרדכי‬
‫על הנתק בין קודשא בריך הוא למציאות של בניו‪ .‬אולם‪ ,‬הקיום למעלה את קבלת‬
‫עם ישראל בתחתונים מוכיח‪ ,‬שנתק זה הינו רק תחושת רגע – "ברגע קטון‬
‫‪" 31‬דאמר רב יהודה אמר רב‪ :‬כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן‪ ,‬כולן מבטלין עבודתן‬
‫ובאין לשמוע מקרא מגילה" (מגילה‪ ,‬ג ע"א); "אמר רב‪ :‬מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד‪ ,‬שלא‬
‫בזמנה בעשרה" (שם‪ ,‬ה ע"א); "והאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב‪ :‬פורים‬
‫שחל להיות בשבת‪ ,‬ערב שבת זמנם" (שם); "רב חזייה לההוא גברא דהוה קא שדי כיתנא בפוריא‪,‬‬
‫ולטייה‪ ,‬ולא צמח כיתניה" (ה ע"ב)‪.‬‬
‫דרשה אגדית משמו מצביעה גם היא על החשיבות המתמשכת של פורים‪" :‬ויספר להם המן את כבוד‬
‫עשרו ורוב בניו‪ .‬וכמה רוב בניו? אמר רב‪ :‬ל' עשרה מתו ועשרה נתלו ועשרה מחזרין על הפתחים‪.‬‬
‫ורבנן אמרי‪ :‬אותן שמחזרין על הפתחים שבעים הויא‪ ,‬דכתיב (שמואל א ב) 'ׂשבעים בלחם נשכרו' אל‬
‫תקרי ׂשבעים אלא ׁשבעים" (טו ע"א)‪ .‬תולדותיו של הרוע‪ ,‬לדברי רב‪ ,‬מחזרים על הפתחים ומאיימים‬
‫להכנס בכל פתח‪ .‬כך מוסברת עמידתו העיקשת על כך שאנשים יהיו מרוכזים בפורים – משום שהרוע‬
‫מתדפק ופורים נותן את הכוח להתמודד‪ .‬רבנן‪ ,‬לעומתו‪ ,‬אומרים שהמתדפקים על הפתחים הם ‪,70‬‬
‫כנראה קישור לאומות העולם‪.‬‬
‫‪ 32‬שם‪ ,‬ז ע"א‪.‬‬
‫‪ 33‬שם‪ ,‬יט ע"א‪.‬‬
‫‪ 34‬כיצד ניתן לקרוא את שלא כותבים?!‬
‫‪86‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫קללה סוג א ‪ /‬קללה סוג ב‬
‫עזבתיך‪ ,‬וברחמים גדולים אקבצך"‪ .‬פה גם נעוצה המשמעות של הפער בין‬
‫קריאה לכתיבה‪ .‬הקריאה נועדה לשומע ובהשפעה על תודעתו; הכתיבה מכתיבה‬
‫מציאות – היא קובעת שכך הם פני הדברים‪ .‬לשיטת שמואל‪ ,‬קללת מציאות‬
‫המגילה היא שישנו דימוי של מקריות‪ ,‬של רוע בלתי נשלט‪ ,‬אך בסופו של דבר‬
‫אלוקים מתגלה והסיפור מתפוגג‪ .‬זהו סיפור שבהגדרתו איננו מהווה מציאות‬
‫מוחלטת‪ ,‬ולכן הוא לא ניתן להיכתב‪ .‬מנגד‪ ,‬קריאתה מאפשרת השפעה על תודעת‬
‫הקורא – האדם חי באשליית מקריות אך מגלה – דרך הסיפור של מרדכי ואסתר‪,‬‬
‫שהקב"ה בכל זאת נמצא ובכל זאת משגיח‪ .‬בדברי שמואל נשאר טעם מתוק‪.‬‬
‫הדבר מתבטא גם בפסוק אותו הוא בוחר לצטט‪ .‬הוא אינו בוחר קישור פסימי‬
‫מתוך קללות ספר ויקרא‪ ,‬אלא דווקא את נקודת המהפך – את הפסוק שמתאר את‬
‫הרגע בו ה' מרחם‪ .‬הדבר משתקף גם במשמעות החיובית שהוא נותן למגילה‪,‬‬
‫בסופו של חשבון‪.‬‬
‫אפילוג‬
‫הפער בין המהלך שמוצג כאן לדברי הרב שצוטטו בתחילת המאמר הוא עצום‪.‬‬
‫לפי דבריו‪ ,‬המחלוקות בין רב ושמואל נוגעות לסיטואציה ספציפית‪ ,‬כאשר שתי‬
‫הסיטואציות הן סיטואציות אפשריות‪ .‬לפי דברינו‪ ,‬המחלוקת בין רב ושמואל היא‬
‫מחלוקת עקרונית – 'כיצד נתפס הרוע?' – רב ושמואל יתנגדו נחרצות לקיומה‬
‫של הרעה לשיטת בר‪-‬הפלוגתא‪35.‬‬
‫אם הייתי מרצה את דברי בפני קהל שומעים‪ ,‬הייתי מזמין אותם לחזור לפתיחת‬
‫דברי ולקרוא מחדש את המחלוקות על אופיו של אחשוורוש‪ ,‬ולשאול את עצמם‬
‫כיצד תיווצר ההתאמה בין השיטות האנונימיות לשיטות רב ושמואל‪ .‬זוהי שאלה‬
‫שאת תשובתה הייתי נזהר מלהעלות על הכתב‪ ,‬משום שבהגדרה היא מזמינה‬
‫דרשה שיכולה לנטות לכאן ולכאן‪ .‬על רגל אחת‪ ,‬הייתי אומר שהעורך יוצר‬
‫הבחנה בין שאלת מעורבות האדם בתהליכי המציאות ושאלת מעורבותו של‬
‫אלוהים‪ ,‬כשאין האחד מתקרב לשני אפילו כמלוא נימה‪ .‬השאלה עליה קיבלנו‬
‫‪ 35‬כך שלשיטת רב הן גרמניה הנאצית והן רוסיה הסטליניסטית הן מכוונות על ידי אלוהים‪ ,‬ולשיטת‬
‫שמואל‪ ,‬את שתיהן יש לייחס לטירוף האנושי‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫צבי ויינגרטן‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫מענה ברור היא השאלה על מקומו של אלוהים ביצירת הרוע – לפי רב‪ ,‬אלוהים‬
‫נוכח ברוע; לפי שמואל‪ ,‬אלוהים נוטש וממילא הרוע נוצר‪ .‬השאלה שנשארה‬
‫בדיון אנונימי היא שאלת מקומו של האדם ביצירת הרוע – לפי החכם הראשון‪,‬‬
‫האדם הוא פיקח והרוע נוצר באחריותו; לפי החכם השני‪ ,‬האדם נטול יכולות‬
‫שליטה והרוע הוא מעבר להשגתו‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫מלוא כל הארץ חסרוננו‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫מלוא כל הארץ חסרוננו‬
‫אורי דוד שוק‬
‫אומנות ההקשבה לפעימות הלב‬
‫‪1‬‬
‫" האדם אינו עומד בסדר ומצב אחד ויש לו תדיר עליות וירידות כנודע לכל השם‬
‫דרכיו"‪ – 2‬אדם שקצת יתבונן בדרכיו וישים את ליבו להם‪ ,‬יבחין שהוא אינו‬
‫מכונה או מחשב וחייו רצופים עליות וירידות‪ ,‬רצוא ושוב‪ ,‬התרחקות והתקרבות‪.‬‬
‫זוהי אולי תמצית הווייתנו כעובדי ה'‪ ,‬קיימת בנו תנועה בלתי פוסקת‪ .‬כמו שהלב‬
‫פועם ואסור לו לדום אף לרגע‪ ,‬כך גם העמידה מול הקב"ה 'צור לבבנו' צריכה‬
‫להיות מלאת חיוניות ורוגשת‪ ,‬לא מתוכנתת‪ ,‬קבועה ועומדת‪ 3.‬אך נשים לב שלא‬
‫כל אדם ירגיש כך‪ ,‬אלא רק 'השם דרכיו'‪ .‬הגמרא דורשת את הפסוק הבא כך‪:‬‬
‫"ושם דרך אראנו בישע אלהים"‪ – 4‬אריב''ל כל השם‬
‫אורחותיו זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא‪5.‬‬
‫אדם שמחליט להכניס את הקב"ה לחייו‪ ,‬להנכיח אותו ולתת מקום להשראת‬
‫שכינתו‪ ,‬כך שבמהלך חייו הוא מביט על אורחותיו וחודר את המעטפת החיצונית‬
‫של הקורות אותו‪ ,‬יזכה לראות את דרכי ה' וישועתו ואת השגחתו המציצה מבין‬
‫החרכים‪ .‬אך בהחלט אפשר להעביר את חיינו כאן מבלי להרגיש זאת‪ ,‬לחיות את‬
‫הדברים כנטולי הקשר וללא הרגשה שיש מסבב‪ .‬אולי לבוחרים לחיות כך‬
‫מתייחס הפסוק הקודם באותו פרק‪" :‬בינו נא זאת שכחי אלוה פן אטרף ואין‬
‫‪ 1‬הכותרת הינה כשם ספרו של יאן פיליפ סנדקר‪ .‬אכן‪ ,‬אמרו את זה קודם לפני‪...‬‬
‫‪ 2‬רסיסי לילה אות כה‪ .‬להלן‪ ,‬הציטוטים ללא מקור לקוחים מתורה זו‪.‬‬
‫‪ 3‬אולי זה ההפרש בין אדם‪ ,‬שנקרא מהלך‪ ,‬לבין מלאך שמכונה עומד‪" ,‬ונתתי לך מהלכים בין‬
‫העומדים"‪.‬‬
‫‪ 4‬תהילים נ כג‪.‬‬
‫‪ 5‬מועד קטן‪ ,‬ה ע"א‪.‬‬
‫‪89‬‬
‫אורי דוד שוק‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫מציל"‪ .‬ידועים דברי הרמב"ם‪ ,‬שככל שאדם צדיק וקרוב יותר לקב"ה כך זוכה‬
‫הוא להיות יותר מושגח בהשגחה פרטית‪ .‬לפי דרכנו נאמר‪ ,‬השם אורחותיו זוכה‬
‫להיות מושגח‪ ,‬והשוכח אלוה נתון לשרירותיות‪ ,‬עלול להיטרף‪ ,‬ומציל‪ -‬אין‪.‬‬
‫האדם הזוכר את ה' חי במסלול חיים שונה בתכלית מהשוכח‪ .‬כך מסביר זאת‬
‫ר"צ בתורה אחרת‪:‬‬
‫"כי ה' צילך"‪ ,‬כאשר האדם מתעורר משנתו וזוכר בה' יתברך‬
‫אז השי"ת זוכר אותו‪ ...‬מה שאין כן כשחס ושלום שוכח‪,‬‬
‫הגם כי אין שכחה לפני כסא כבודו הזכרון שלו הוא מצד‬
‫השכחה‪6.‬‬
‫אין כאן רק עניין פסיכולוגי אלא הווית חיים אחרת‪ .‬לרוב איננו במצב של זכירה‬
‫מתמדת‪ ,‬ומדרגת 'שויתי' מעט רחוקה מאיתנו‪ .‬עם זאת גם איננו שוכחי אלוה‪.‬‬
‫מוטלים אנו רגל פה ולב שם‪ .‬מדוע זה כך? מהו מקור החיסרון?‬
‫ר' צדוק מסביר שאי העמידה בסדר ומצב אחד נובעת מכך שנבראנו חסרים‬
‫"והוא מה שיסד ה' בבריאה עניין מיעוט הירח‪ ...‬כי שורש החיסרון שבכל שבט‬
‫הוא בתולדה מה' יתברך שברא האדם בעל חיסרון שצריך השלמה"‪ .‬האדם נברא‬
‫חסר; ר' נחמן‪ ,‬למשל‪ ,‬מתאר את האדם כחבית נקובה;‪ 7‬אנו מברכים על כך בכל‬
‫בוקר בברכת אשר יצר‪ .‬האדם אינו כל יכול‪ ,‬הוא חסר ונזקק לחסדיו של הש"י‪,‬‬
‫מבלי יכולת להתקיים ולעמוד בעוה"ז לבדו אפי' שעה אחת‪ .‬אבל ר' צדוק מפתיע‬
‫אותנו‪ ,‬ומודיע שיש אנשים שאינם זקוקים לקב"ה‪ .‬מרבית אוכלוסיית העולם‪ ,‬כך‬
‫מסתבר‪ ,‬נמנים על קבוצה זו‪" .‬אבל אומות העולם מונים לחמה שאין להם שום‬
‫חיסרון" – מה פשר קביעה זו? הגויים מושלמים? מהי הנקודה עליה עומד ר"צ?‬
‫כפי שראינו לעיל‪ ,‬הבחירה נתונה ביד האדם – האם לראות את מאורעות חייו‬
‫כהתרחשות שיש בה מימד אלוקי ונסתר‪ ,‬או לוותר על נקודת המבט הזו‪ .‬אני יכול‬
‫לגזור כל מאורע בחיי ולהסתכל עליו כך או אחרת‪ .‬עלי לדעת כי הדרך בה אבחר‬
‫‪ 6‬רסיסי לילה‪ ,‬לה‪.‬‬
‫‪ 7‬שיחות הר"ן כו – על השכחה‪ ,‬וראה שם בסוף במשל החביות‪ .‬את ההארה שהאדם הוא למעשה‬
‫חבית נקובה שמעתי מהרב יוסי פרומן‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫מלוא כל הארץ חסרוננו‬
‫להסתכל תשנה את מהות המציאות עבורי‪ .‬החי חיי אמונה מפרש את קורות חייו‬
‫עפ"י אמונתו‪' ,‬וצדיק באמונתו יחיה'‪ ,‬מבלי להבדיל בין חייו לאמונתו‪ .‬ממקום‬
‫כזה אפשר גם להתפלל‪ ,‬משום שאני מאמין שיש קשר בין תפילתי לקורה לי‬
‫ולעתיד להתרגש עלי‪ " .‬וזהו שורש ישראל שמונים ללבנה שהם בעלי חיסרון‬
‫ומקווים השלמתם מהשי"ת"‪ .‬אין תפילה בלי הרגשת חיסרון‪ ,‬בלי תקווה וציפייה‬
‫ובעיקר אמונה שיכול להיות אחרת‪ .‬הגויים אינם מתפללים‪ .‬הם הרי מונים לשמש‪,‬‬
‫שמסמלת יותר מכל את המחזוריות וההתרחשות הקבועה של העולם‪ 8,‬וגם את‬
‫היכולת להסתדר בלי אלוקים‪ .‬המוטיבציה של אומות העולם היא לא להיות‬
‫תלויים בחסדי ה' – "כ ל חשק אומות העולם שיהיה להם כל מאווים שלא יצטרכו‬
‫לדבר אפילו לה' יתברך"‪ .‬המוטיבציה שלנו הפוכה‪ ,‬רצוננו לראות גם‬
‫בהתרחשויות המובנות מאליהן משהו אלוהי‪ .‬אם נחזור שוב לתפילה‪ ,‬הרי כולנו‬
‫יודעים שהשמש תזרח מחר בבוקר גם אם לא נתפלל‪ ,‬אך אני כאחד מזרע ישראל‬
‫בוחר לבקש מה' שיחדש בטובו מעשה בראשית‪ .‬כך‪ ,‬אם אזכה‪ ,‬אצליח לראות גם‬
‫בזריחת השמש אירוע אלוקי‪9.‬‬
‫פתאום לראות חצי ירח‬
‫אנו חוזרים לירח‪ .‬מקור האור של הירח הוא השמש‪" ,‬כי שמש ומגן ה' אלוקים"‪.‬‬
‫ננסה לדייק מעט את המושגים חיסרון ומילוי‪ .‬לירח אין אור עצמי‪ ,‬אלא הכול‬
‫בבחינת 'אור חוזר'‪ .‬אם כן‪ ,‬לשאלה כיצד הירח נראה או לא נראה לעיננו לא תמיד‬
‫תינתן תשובה המשקפת את מצבו 'האמיתי'‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אנו יודעים שבכל תחילת‬
‫חודש איננו רואים את הלבנה‪ .‬היא לכשעצמה מוארת‪ ,‬אלא שצידה המואר לא‬
‫פונה כלפינו‪ .‬יש כאן נקודה הראויה להתבוננות‪ .‬מדוע איננו רואים את האור‬
‫במצב זה? מפני שראיית האור מחייבת שינוי מקום ומבט מזווית אחרת‪ .‬הרי אם‬
‫‪ 8‬השמש היום היא אלטרנטיבה לאלוקים לא כעבודה זרה‪ ,‬אלא כסמל לחיים נטולי אלוקות‪ .‬ואולי‬
‫אפשר לומר שזו הע"ז של היום‪ ,‬ביחוד אם הולכים עם דרשתו של הבעש"ט – "וסרתם ועבדתם"‪,‬‬
‫משעה שאתה סר כבר אתה עובד אלוקים אחרים‪ .‬האדם שחייו מבחינתו הם העמל והעבודה היא‬
‫חזות הכול‪ ,‬הרי הוא נתון בסד של "מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש"‪.‬‬
‫‪ 9‬אפשר שזהו הקשר בין הברכה הראשונה בברכות קריאת שמע‪ ,‬בה אנו משבחים את הקב"ה על‬
‫סידור הזמנים וקביעת העיתים‪ ,‬לבין הברכה השנייה שעוסקת באהבת ה' אלינו‪ .‬איש ישראל שהקב"ה‬
‫נוכח בחייו ומעיד על אהבתו כלפיו "אהבת עולם אהבתנו"‪ ,‬הוא שיכול לשבח את הקב"ה ולראות בו‬
‫את משנה העיתים ומחליף הזמנים‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫אורי דוד שוק‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫היינו טסים בתחילת חודש לחלל ומביטים על הירח מהכיוון ההפוך‪ ,‬היינו רואים‬
‫אותו במילואו‪ .‬הנה לפנינו ראייה שנקודת המבט האנושית שלנו אינה מאפשרת‬
‫לנו לבחון את המציאות 'האובייקטיבית'‪ ,‬אך אם נצליח להיפתח ולו לרגע לנקודת‬
‫המבט האלוקית נראה כי " חסרון שבשורש ישראל היינו בנגלה בהיותם בגוף‬
‫נראה כחסרון אבל באמת אין חסרון כלל"‪ .‬עלינו לדעת שכמעט תמיד נישאר‬
‫בזוית האנושית המצומצמת שלנו‪ ,‬כך טבוע בנו‪ .‬זניחת המבט האנושי מתרחשת‬
‫לעיתים רחוקות‪ ,‬והיא לא פחות מאשר הארה‪ ,‬ואף עשויה להיות התגלות של‬
‫ממש‪ .‬ככזו היא נקודתית‪ ,‬מהירה וחולפת‪ ,‬אך בכוחה להותיר רושם לזמן רב‬
‫ולהשאיר חותם על אורח חיינו לאורך ימים‪.‬‬
‫מצב נוסף בו אור הירח אינו נראה לעיננו הוא מה שאנו מכנים 'ליקוי לבנה' –‬
‫כדור הארץ עומד ומפסיק בין השמש לירח‪ ,‬ולכן אור השמש אינו מגיע לירח‪.‬‬
‫"והוא הגוף המעכיר ומאפיל מאור ה' יתברך"‪ .‬מציאות זו הינה הפניית הגב לאור‬
‫האלוקי‪ .‬הקב"ה מאיר לנו פניו‪ ,‬ואנו מפנים את עורפינו – 'פנים באחור'‪.‬‬
‫כדי להיות מוארים‪ ,‬עלינו להסיר את המניעות ואת המסכים‪ .‬מדובר בתאוות‬
‫הכי פשוטות שגורמות לנו לחספוס ולחוסר יכולת להכיל את האור‪.‬‬
‫ר' נחמן מתאר זאת בצורה פשוטה ויפה בשתי תורות שונות בליקוטי מוהר"ן‪:‬‬
‫כִ י הַ ֶשמֶ ש בְ עַ ְצמָ ה ְמ ִא ָירה ִב ְמקו ָֹמה ְב ָשוֶה ִב ְת ִחלַת הַ טוֹם‬
‫ָארץ‪ ,‬הַ ַםפֶ סֶ ֶקת בֵ ין‬
‫ובְ אֶ ְמצַ ע הַ טוֹם‪ַ ,‬רק הַ ְםנִ יעָ ה הוא מֵ חֲ ַמת הָ ֶ‬
‫ָאדם ובֵ ין הַ ֶשמֶ ש‪ ,‬עַ ל כֵן אֵ ין הָ אוֹר ִמ ְתנַ ֵשט כָל כָך ִב ְת ִחלַת‬
‫בְ נֵי ָ‬
‫ָארץ‪ .‬כֵן הַ סַ ִדיק‪,‬‬
‫הַ טוֹם‪ַ ,‬רק ִמ ְקצָ ת ִמ ְקצָ ת‪ ,‬עַ ד ֶשמִ ְתנַ ֵשט עַ ל הָ ֶ‬
‫הוא בְ עַ ְצמ ֹו מֵ ִאיר ָת ִמיד‪ַ ,‬רק הַ ְםנִ יעָ ה מֵ חֲ ַמת הַ ְמ ַקבְ לִ ים‪,‬‬
‫ָארץ הַ ַם ְפסֶ ֶקת‪ ,‬הַ יְנו הָ ע ֹולָם הַ זֶה‪ ,‬כִ י‬
‫וְ הַ ְםנִ יעָ ה הוא מֵ חֲ מַ ת הָ ֶ‬
‫ָאדם ְמשֺ ָע ִעים בָ ע ֹולָם הַ זֶה‪ ,‬וְ עַ ל כֵן אֵ ינָם יְכוֹלִ ים לְ ַקבֵ ל‬
‫בְ נֵי ָ‬
‫אוֹר הַ סַ ִדיק‪10.‬‬
‫בתורה זו הארץ היא החוצצת בין השמש לאדם‪ .‬אולם בתורה הבאה דווקא‬
‫האדם הוא המפסיק בין אור השמש לארץ ומטיל עליה צל‪.‬‬
‫‪ 10‬לקוטי מוהר"ן קמא‪ ,‬תורה קלג‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫מלוא כל הארץ חסרוננו‬
‫ָָאדם‪ ,‬הֵ ן בָ נִ ים א ֹו נַ ְרנ ָָסה א ֹו ְב ִריאות‪,‬‬
‫כָל הַ חֶ ְסרוֹנוֹת ֶשטֵש ל ָ‬
‫ָאדם עַ ְצמ ֹו‪ ,‬כִ י אוֹר הַ ֵשם י ְִתבָ ַרך שוֹפֵ עַ עָ לָיו‬
‫הַ כל הוא ִמסַ ד הָ ָ‬
‫ָאדם עַ ל יְדֵ י ַמעֲ ָשיו הָ ָר ִעים עו ֶֹשה צֵ ל לְ עַ ְצמ ֹו‪,‬‬
‫ָת ִמיד‪ַ ,‬אך הָ ָ‬
‫ֶשאֵ ין מַ גִ יעַ עָ לָיו אוֹר הַ ֵשם י ְִתבָ ַרך‪ ,‬ולְ ִפי ַמעֲ ָשיו כֵן נַעֲ ֶשה הַ סֵ ל‬
‫הַ ם ֹונֵעַ אוֹר הַ ֵשם י ְִתבָ ַרך‪ ,‬ומַ גִ יעַ ל ֹו הַ ִח ָןרוֹן לְ ִפי הַ ַםעֲ ֶשה ֶשעַ ל‬
‫י ָָדה נַעֲ ֶשה הַ סֵ ל‪ .‬וְ ִהמֵה הַ סֵ ל הוא ִמ ָדבָ ר ג ְַש ִמי ֶשעוֹמֵ ד ֶנגֶד ָדבָ ר‬
‫רוחָ נִ י [הַ יְנו ֶשהוא ַדק ִמםֶ מו]‪ ,‬כְ מ ֹו ג ֶֶשם עֵ ץ וָ אֶ בֶ ן ֶנגֶד אוֹר‬
‫הַ לְ בָ נָה וְ הַ חַ םָ ה עו ֶֹשה צֵ ל‪ ,‬וְ כֵן לִ עוי ַח ָםה ולְ בָ נָה עַ ל יְדֵ י צֵ ל‬
‫ָארץ‪ ,‬וְ כֵן הַ חַ םָ ה בְ עַ ְצמָ ה ֶנגֶד ַמה ֶשלְ ַמ ְעלָה ִמםֶ מָה‪ ,‬הוא‬
‫הָ ֶ‬
‫ָאדם‪ ,‬כְ ִפי ג ְַש ִמטות ֹו וכְ ִפי‬
‫ג ְַש ִמטות וְ עו ֶֹשה צֵ ל נֶגְ ד ֹו‪ .‬וְ עַ ל כֵן הָ ָ‬
‫מַ עֲ ָשיו כֵן עו ֶֹשה צֵ ל בְ עַ ְצמ ֹו‪ֶ ,‬שם ֹונֵעַ ִמםֶ מו אוֹר וְ ֶשפַ ע ֶשל הַ ֵשם‬
‫ָאדם ְמבַ חֵ ל עַ ְצמ ֹו‪ ,‬וְ אֵ ינ ֹו כְ לָל ִמזֶה הָ ע ֹולָם‪,‬‬
‫י ְִתבָ ַרך‪ .‬אֲ בָ ל ִאם הָ ָ‬
‫ִתבָ ַרך‪11.‬‬
‫ומ ַקבֵ ל אוֹר הַ ֵשם י ְ‬
‫אֲ זַי אֵ ינ ֹו עו ֶֹשה צֵ ל‪ְ ,‬‬
‫ר' נחמן משחק עם המושגים‪ .‬לעיתים האדם מהווה חוצץ‪ ,‬ואינו מאפשר לאור‬
‫להנהיר את הארץ‪ .‬בחדות ניתן לומר – עצם מציאות האדם על פני האדמה יוצרת‬
‫צל ומקומות פנויים מאלוקות‪ .‬ולעיתים אדרבה‪ ,‬הארץ היא המסתירה לאדם‪ .‬כאן‬
‫האשמה אינה מוטלת על האדם‪ ,‬אלא על המציאות הבלתי אפשרית אליה הושלך‪,‬‬
‫מציאות פנויה מאלוקות מיניה וביה‪ .‬הצד השווה שבתורות אלו הוא בכך שהן‬
‫מיטיבות לצייר כיצד האור האלוקי חסום‪ ,‬מחמת הארציות והחומריות המתגלמים‬
‫בדמות הארץ והאדם‪ .‬אך כאן הסיפור‪ ,‬כמו האדם‪ ,‬תם ולא נשלם‪ .‬אי ההשלמה עם‬
‫החיסרון עשויה להיות נקודת זינוק מחודשת שתיצור תחושת צימאון אמיתי‬
‫ותוביל לרוויה‪.‬‬
‫חיסרון שהופך לצימאון‬
‫הפגמים והחסרונות הם לכאורה סדקים ופצעים באישיות שלנו‪ ,‬אך דווקא איתם‬
‫אפשר לעבוד‪" :‬באותו דבר שבו החיסרון של האדם‪ ,‬באותו דבר ועל ידו עצמו‪,‬‬
‫הוא מעלתו"‪ " 12,‬כל אחד ידע שבמה שיצרו תוקפו ביותר הוא כלי מוכן לאותם‬
‫‪ 11‬לקוטי מוהר"ן קמא‪ ,‬תורה קעב‪.‬‬
‫‪ 12‬צדקת הצדיק‪ ,‬ע‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫אורי דוד שוק‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו"‪ 13.‬מן החרכים והסדקים הללו יתכן ויפציע‬
‫אור ה'‪ .‬אך תנאי בסיסי ויסודי מונח כאן‪ ,‬לבקש באמת בכל לב ונפש‪ .‬לאחר‬
‫ההכרה בחיסרון‪ ,‬וההפנמה שהסיפור שלי מוכרח לעבור דרכו‪ ,‬אני נדרש לצעד‬
‫נוסף – לערוג‪ ,‬לכסוף ולהתגעגע‪ .‬להיות צמא‪ .‬שלמה המלך שאל‪" :‬למה זה מחיר‬
‫ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין?"‪ 14‬הנחת היסוד היא שעל האדם לבקש את הדבר‬
‫ולרצות אותו כדי לקנותו ולהשיגו‪ .‬אין בכוחה של היכולת לבדה לגרום לנו לצעוד‬
‫ולעבוד‪ ,‬אליה חייבת להתלוות השתוקקות אמיתית‪:‬‬
‫העיקר הוא דברי תורה שנכנס ללב‪ ,‬ואיזה נכנס ללב? כאשר‬
‫הוא צמא ומשתוקק מאד‪ ...‬שהוא כעניין ותורתך בתוך מעי‪,‬‬
‫פירוש שנבלע בכל האיברים‪ ...‬אין דברי תורה נבלעים בלב‬
‫האדם אלא מי שהוא עייף להם‪15.‬‬
‫והעייפות והצימאון הוא מצד החיסרון‪ ,‬שמרגיש שחסר בדבר‬
‫ושצריך דברי תורה להשלימו‪16.‬‬
‫הבא ללמוד תורה חייב לבוא עם אמונה והרגשה שיכול להיות כאן משהו ממשי‪.‬‬
‫הוא צריך להיות צמא ולהאמין שהוא ימצא כאן רוויה והשלמה‪ .‬התורה יכולה לא‬
‫להשפיע כלל ואף להיות סם המוות לאדם הניגש אליה בתחושת מליאות‪" .‬אין‬
‫התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו ערום עליה"‪ 17‬ו"במי שדעתו שפילה"‪18.‬‬
‫המדרש בשיר השירים אף מרחיב את היריעה ומביע בצורה יפה את הצימאון‬
‫המבוקש‪:‬‬
‫מה מים אם אין אדם צמא אינה ערבה בגופו‪ ,‬כך תורה אם‬
‫אין אדם עיף בה‪ ,‬אינה ערבה בגופו‪ .‬ומה המים מניחין מקום‬
‫‪ 13‬צדקת הצדיק‪ ,‬מט‪ .‬רעיון זה מובע בעוד מספר מקומות בתורתו של ר' צדוק‪ ,‬ונדמה שהוא‬
‫משמעותי ועקרוני אצלו‪.‬‬
‫‪ 14‬משלי יז‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ 15‬תנא דבי אליהו זוטא‪.‬‬
‫‪ 16‬צדקת הצדיק‪ ,‬קלג‪.‬‬
‫‪ 17‬סוטה‪ ,‬כא ע"ב‪.‬‬
‫‪ 18‬תענית‪ ,‬ז ע"א‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫מלוא כל הארץ חסרוננו‬
‫גבוה והולכים במקום נמוך‪ ,‬כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה‬
‫עליו‪ ,‬ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו‪ .‬ומה מים אין‬
‫מתקימין בכלי כסף וזהב אלא בירוד שבכלים‪ ,‬כך תורה אין‬
‫מתקימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס‪.‬‬
‫התנאים שיש כאן כדי שהתורה תתקיים ותהיה ערבה הינם‪ :‬להיות צמא‪ ,‬בשפלות‬
‫ובדעת נמוכה‪ .‬הצימאון קשור לשאלה עד כמה אני מפנה מקום ועושה עצמי כלי‬
‫לקבלת התורה‪ .‬אין כאן שאלה אובייקטיבית האם אני צמא או לא‪ ,‬יתכן ובמבט‬
‫ראשון לא יתעורר בי חשק‪ ,‬אך כאן צריכה להידלק לי נורה אדומה‪ .‬מדוע לא‬
‫מתעורר בי רצון? שמא מפני שאני מונח ומשוקע עמוק בדעתי הגבוהה‪ ,‬ותחושת‬
‫מלאות אופפת אותי‪ ,‬ובשל כך איני מוכן להיפתח לתורה המגלה את דבר ה'‪.‬‬
‫מונחת כאן תשתית שביכולתה ליצור צימאון‪ ,‬אך בשביל לצעוד ולהגיע לצימאון‬
‫דרוש שינוי בתודעה והפנמה שהנני כלי חרס‪' ,‬חבית נקובה'‪.‬‬
‫ההרגשה שאני חסר בדבר מסוים לא תמיד באה בצורה טבעית‪ .‬לעיתים צריך‬
‫לקפוץ מעט ולצאת מהמקום הנינוח והמלא‪ ,‬כדי להבין מה החיסרון שלי‪ ,‬למה‬
‫אני צמא ומהי באמת בקשתי‪.‬‬
‫התורה זקוקה לתפילה‬
‫פעמים שהתורה עצמה ממלאת את האדם באופן שלילי עד כדי יצירת חיץ בינו‬
‫ובין קונו‪ .‬השקידה בתורה‪ ,‬אסור לה שתיהפך לשקיעה ותגרום להתאבנות וחוסר‬
‫השתוקקות‪:‬‬
‫כל האומר אין לי אלא תורה אף תורה אין לו (יבמות‪ ,‬קט‬
‫ע"ב) שעל ידי זה יבא לשכוח חס ושלום שהוא צריך להשי"ת‪,‬‬
‫שזהו עניין התפילה שהוא חסר ומבקש להשי"ת שימלאנו‪.‬‬
‫ועל ידי התורה יחשוב שהוא מלא ואז אפילו תורה אין לו‪ .‬כי‬
‫לא ניתנה תורה אלא לחסרים ומכירים חסרונם ומבקשים‬
‫‪95‬‬
‫אורי דוד שוק‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫להשי"ת שיושיעם‪ ...‬כי עיקר רצון ה' יתברך בבריאת העולם‬
‫היה רק לכבודו ולקילוסו ושיצפו לו‪19.‬‬
‫כך במילים חודרות ופשוטות מזכיר לנו ר' צדוק שתחושת המלאות הינה בעלת‬
‫השלכות הרסניות‪ ,‬גם למי שהתורה היא הציר שסביבו מתנהלים חייו‪ .‬על המבקש‬
‫והמצפה לחיות בצילו של אלוקים ולזכות גם לגילוי אורו‪ ,‬לסגל לעצמו תנועה‬
‫מתמדת של התמלאות והתרוקנות‪ ,‬תורה ותפילה‪ ,‬צימאון ורוויה‪ .‬הגשר צר –‬
‫בקוטב אחד מצויה סכנת המליאות והגאווה‪ ,‬ובשני חיסרון ללא צימאון ובקשה‪.‬‬
‫והעיקר לא להתפחד כלל‪ .‬לפעום‪ ,‬להתכווץ ולהיפתח‪ ,‬להתבונן בתשומת לב‬
‫לדרך נלך בה ולמעשה אשר נעשה‪.‬‬
‫‪ 19‬צדקת הצדיק‪ ,‬ריא‪.‬‬
‫‪96‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫נס שבטבע וטבע שבטבע‬
‫נס שבטבע וטבע שבטבע‬
‫עיון במחשבת הנס בעקבות מגילת אסתר‬
‫משה ג'ייקובס‬
‫המפגש השנתי עם פורים מעלה את שאלת הנס באופן ייחודי ומעניין‪ .‬מחד‪ ,‬שם‬
‫ה' לא מוזכר בכל המגילה‪ ,‬ונראה כי המגילה מבקשת לייחס את תפנית הסיפור‬
‫למהפכה טבעית ואנושית‪ .‬מאידך‪ ,‬נהגו ישראל לומר 'על הניסים' ולהודות לא‪-‬‬
‫לוהים על התשועות והנפלאות שעשה לנו‪ .‬הסתפקות זו לא פסחה על חז"ל‪,‬‬
‫והללו הציגו שלל פרשנויות למגילה המציגות את שני קטבי הדיון‪ .‬ידועה‬
‫המחלוקת בפרשנות מילות הפסוק "נדדה שנת המלך"‪" :‬בלילה ההוא נדדה שנת‬
‫המלך‪ .‬אמר רבי תנחום‪ :‬נדדה שנת מלכו של עולם‪ ...‬רבא אמר‪ :‬שנת המלך‬
‫אחשורוש ממש" (מגילה‪ ,‬טו ע"א)‪ .‬רבי תנחום מייחס את ההתפתחות המסתורית‬
‫של המגילה להכרעה א‪-‬לוהית‪ .‬כנגדו‪ ,‬רבא מפרש את התהליך להתרחשויות‬
‫אנושיות גרידא‪ .‬מחלוקות מעין אלו ניכרות בשלל התייחסויות חז"ל למגילה‬
‫ובכך הופכות את המגילה למוקד שאלת הנס‪.‬‬
‫נס – טבעי או על טבעי‬
‫בחוגים רבים שאלת הנס נתפסת כשאלה המנותקת מהחוויה הקיומית של האדם‬
‫המאמין‪ .‬אמנם קיימת התעסקות בניסים‪ ,‬אולם זאת בעיקר בשל המפגשים הרבים‬
‫עמם לאורך התנ"ך‪ .‬כמו כן‪ ,‬מחברי ספרי המחשבה הנלמדים התייחסו לשאלת‬
‫הנס באופן מעמיק ומקיף‪ ,‬כך שתלמידי הישיבות נאלצו להתמודד עמה באופן‬
‫כזה או אחר‪ .‬עם זאת‪ ,‬עושה רושם כי עד לשנים האחרונות השאלה הקיומית‬
‫שהעסיקה את רוב הוגי הדור היא‪" :‬מדוע איננו זוכים לניסים כיום כפי שזכו‬
‫אבותינו מימי התנ"ך?"‪ .‬הללו הניחו כי במציאות היומיומית של האדם המודרני‬
‫לא מתרחשים ניסים כלל‪ ,‬וכי ההתרחשויות הן פרי הטבע‪ .‬תפיסה מעין זו מחברת‬
‫‪97‬‬
‫משה ג'ייקובס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אותנו הישר להגותו של הרלב"ג – רבי לוי בן גרשון (‪ ,)1344 -1288‬בעל הספר‬
‫מלחמות ה' – אשר פירש את הניסים באופן מגמתי כהתרחשויות טבעיות‪.‬‬
‫פרשנות זו נבעה מהתייחסותו המורכבת לקדמות הבריאה‪ ,‬כשמחד טען כי אין‬
‫העולם קדמון וכי בהכרח קיימת נקודת התחלה‪ ,‬ומאידך טען כי קודם העולם היה‬
‫'תוהו'‪ ,‬משום שלא יתכן יצירה של יש מאין‪.‬‬
‫כנגד תפיסה זו היו מן הראשונים שטענו כי כל התרחשות היא התרחשות‬
‫ניסית‪ .‬תפיסה זו התפתחה עם עליית התנועות הקבליות והחסידיות‪ ,‬אשר ביקשו‬
‫לייחס לא‪-‬לוהים מקום ממשי בניהול העולם הארצי‪ .‬הללו סברו כי העולם נברא‬
‫יש מאין‪ ,‬וכי אין בו ולו היבט של יצירה קדמונית‪ .‬בשנים האחרונות‪ ,‬בעידן‬
‫תחיית החסידות ועליית הניו‪-‬אייג'‪ ,‬חלה הן בציבורים הדתיים והן בחילוניים‬
‫שיבה לאמונה מאין זו‪ .‬המשייכים עצמם לגישה זו שואלים בעקבות הנס שאלות‬
‫קיומיות‪ .‬זאת מכיוון שהללו חווים חוויות ניסיות בחיי היומיום‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬שני קצוות פרשניים אלו ביחס לנס מעוררים מחשבות על המגילה‪.‬‬
‫נדרשים אנו לשאול‪ ,‬כיצד אנו ניגשים אל חג הפורים? האם הוא בעינינו כחג‬
‫המסמל את כוח ההתרחשות הטבעית ויכולת האדם לחולל תמורות בעלות‬
‫משמעות‪ ,‬או שמא מסמל את שליטתו המוחלטת של הא‪-‬לוהי במציאות?‬
‫זמן כקו וכמעגל‬
‫סבורני כי מענה אפשרי לשאלתנו קשור לאופני התייחסות שונים למערכת הזמן‪,‬‬
‫אשר התפתחו לאורך הדורות ביהדות ומחוצה לה‪ .‬מחד‪ ,‬פלא הוא שיום אחר יום‪,‬‬
‫שבוע אחר שבוע‪ ,‬שנה אחר שנה‪ ,‬הזמן חוזר על עצמו במעגלים שלמים‪ .‬עולם‬
‫כמנהגו נוהג‪ ,‬ושבעת ימי השבוע‪ ,‬המסמלים את דרך הטבע‪ ,‬ובראשם השבת‪,‬‬
‫מרכיבים לנו מערכת חיים פשוטה ויפה‪ .‬בתנועת שיחזור מחבקת‪ ,‬השבועות‬
‫חוזרים על עצמם בלא חידושים וסערות‪ .‬כדין השבועות כן דין השנים‪ ,‬וכל מועד‬
‫ממועדי השנה מספר סיפור מוכר‪ ,‬זה ששמענו עוד בימות הגן‪ .‬סיפור שאינו בר‬
‫שינוי או תחליף‪ ,‬ועומקו בפשטותו ומחזוריותו‪ .‬בתום שש השנים מגיעה השנה‬
‫השביעית‪ ,‬שנת השמיטה‪ .‬אין שמיטה זו שונה מקודמיה‪ ,‬ואף היא מהווה סוף‬
‫‪98‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫נס שבטבע וטבע שבטבע‬
‫והתחלה למחזוריות האינסופית של החיים‪ .‬כדין השנים כן דין הדורות‪ ,‬מתעסקים‬
‫אנו באותם סוגיות למדניות ובאותם שאלות טורדניות שהעסיקו את אבותינו‪ ,‬ואין‬
‫דבר יפה מכך‪ .‬אני מציץ החוצה‪ ,‬ורואה יחידים המבקשים לפרוש מן המעגל –‬
‫ומגוחכים הם בעיניי‪ ,‬כנלחמים בהשגחה ומסרבים לקבל כי 'כך ה' רצה'‪.‬‬
‫אך בעצם חי אני חיים שונים בתכלית – חזון הגאולה יוצא מפי שלוש פעמים‬
‫ביום ומהדהד בראשי שעה שעה‪ .‬חולם אני על גאולה הפורשת ממעגליות‬
‫ומחזוריות החיים‪ .‬גאולה המציגה חוויה שטרם הוכרה בעולם‪ .‬תפיסת הזמן כ'קו'‪,‬‬
‫כנתון מוצא ויעד‪ ,‬נושאת בחובה חן ושמחה‪" .‬זה היום עשה ה'"‪ ,‬סיפר לנו גדול‬
‫המשוררים – כל יום הוא עת אשר טרם נתגלתה לעולם‪ ,‬עת שלעולם לא תשוב‪.‬‬
‫החיים הינם חיי חידוש‪ ,‬החשים בצורך לומר את הלא יאמר‪.‬‬
‫שני קטבים סותרים אלו מורגשים בכל ענפי החיים‪ ,‬וברצוני להדגימם‬
‫באמצעות החוויה הישיבתית‪ .‬מחד‪ ,‬מדי בוקר אני קם ממיטתי מלא תשוקה ולהט‬
‫לגלות את אשר טרם גילו קודמיי‪ .‬מסכת בבא קמא מעולם לא העלתה בדעתה כי‬
‫תזכה לפרשנות כה מרעננת ומרתקת כפי שאציע לה היום‪ ,‬אומר אני לעצמי מדי‬
‫בוקר‪ .‬כבלש ניצב אל מול המקורות‪ ,‬מפרשן ומגלה בהן עומקים חדשים‪ .‬יום‬
‫המסתיים בכישלון מעניק תמריץ למחר‪ ,‬הציפייה האינסופית גוברת על עתות‬
‫הכישלון‪ .‬מאידך‪ ,‬אינני מבקש אלא להיות ממשיכו של סבי רבי – הרב משה‬
‫שמעון על שמו אני קרוי‪ ,‬אוהב תורה‪ ,‬תלמיד חכם ורב‪ .‬אדם שכנגד כל הסיכויים‬
‫הלך אחר תשוקותיו ולמד תורה יומם ולילה‪ .‬מה לי ולחידוש אני תמה‪ ,‬להמשיכו‬
‫אני מבקש‪.‬‬
‫לכבוד בר‪-‬המצווה סבי העניק לי את הש"ס ממנו למד אביו בתקופת כהונתו‬
‫כרב קהילה באנגליה‪ .‬הדפים בלויים‪ ,‬מלאי רישומים ומכתבים אותם שלח וקיבל‬
‫מבן דודו הדנים ביסודות הסוגיות‪ .‬במשך שנים העדפתי להשתמש בגמרות‬
‫חדשות‪ ,‬אלא שהשנה בחרתי ללמוד מתלמודו ולהעניק לו המשך‪ .‬הפיצול‬
‫המתואר כאן הינו הפיצול אשר מציב בפנינו הזמן – מחד הוא קווי‪ ,‬וכל רגע חדש‬
‫הוא לעולם‪ .‬מאידך‪ ,‬הוא מעגלי‪ ,‬ולכל מעשה ומפנה יש הקבלות קודמות‬
‫ומוכרות‪.‬‬
‫‪99‬‬
‫משה ג'ייקובס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫נשים לב כי שתי גישות אלה המוצגות ביחס לזמן‪ ,‬מזרימות אותנו לאפיקי‬
‫מחשבה נוספים‪ .‬תפיסת הזמן כמעגל‪ ,‬השב על עקבות עצמו‪ ,‬מביאה לידי‬
‫מחשבה דטרמיניסטית בהכרח‪ .‬אין לאדם יכולת בחירה‪ ,‬משום שהכול נקבע‬
‫מראש‪ .‬מסתובבים אנו במעגלי התרחשות שכבר התממשו פעמים רבות בעבר‪,‬‬
‫ועוד ישובו על עצמם אינסוף פעמים בעתיד‪ .‬אף כאשר נדמה כי הגענו להכרעה‬
‫בכוחות עצמנו‪ ,‬ההכרעה הייתה הכרחית מצד המציאות‪ ,‬ולא הייתה כל יכולת‬
‫לבחור אחרת‪ .‬ניתן להתמודד עם הדטרמיניזם במספר אופנים‪ ,‬החל ממאבק‬
‫כושל‪ ,‬וכלה בקבלת הדין בשלמות ואהבה‪ .‬אופני ההתמודדות משתנים לאור‬
‫היחס להכרח שבמציאות – 'האם אני יליד המקרה?' נשאל את עצמנו‪ ,‬ומיד נחוש‬
‫בצורך אדיר להיאבק במקריות המרה‪ ,‬שהרי המציאות הייתה יכולה להיות אחרת‪.‬‬
‫'ואולי יתכן שאנו צאצאי הגורל?'‪ ,‬ועדיין נחוש באי נחת‪ ,‬שהרי אין משמעות‬
‫לחיים אלה‪ .‬אמנם לא היה אפשר אחרת‪ ,‬שהרי כך נקבע ע"י ה'גורל'‪ ,‬אך אין‬
‫לחיים כל משמעות‪ .‬כנגד אלה יטען האדם המאמין בא‪-‬להיו כי המציאות הינה‬
‫פרי ה'השגחה'‪ .‬תפיסה זו מאפשרת שלמות עם המציאות‪ ,‬משום שיש משמעות‬
‫לקיום כפי שהוא – 'כך עלה במחשבה לפניו'‪ .‬המציאות הכרחית‪ ,‬אך הגורם‬
‫המכריח אינו אלא א‪-‬לוהים‪ .‬לפי גישה זו אף אין לחלק בין עבר‪-‬הווה‪-‬עתיד‪ .‬מה‬
‫שהיה בעבר נוכח בהווה‪ ,‬ויהיה נוכח גם בעתיד‪ .‬המחזוריות שבזמן מבטלת את‬
‫מושגי ה'התחלה' וה'סוף'‪.‬‬
‫לאור האמור ניתן לשים אצבע על חוויה נוספת העולה בעקבות ראיית הזמן‬
‫כמעגל – הניסיון אשר נצטבר במשך הזמן מאפשר‪ ,‬ואף מחייב‪ ,‬את חיזיון העתיד‪.‬‬
‫המדע המבוסס על הניסיון קובע כללים‪ ,‬המאפשרים ידיעה כמעט מוחלטת של‬
‫העתיד להתרחש‪ .‬הניסיון שצברתי במשך עשרים ושתיים שנות חיי מאפשר לי‬
‫לדעת כי גם מחר תזרח השמש‪ .‬כמו כן‪ ,‬בעת התרחשות מפתיעה או טראומטית‪,‬‬
‫אדע לפרשה לאור הכללים שקבעתי עד כה‪ .‬אם לבסוף לא אצליח לפרש את‬
‫המציאות לאור הכללים שהצבתי‪ ,‬אדע כי שגיתי במהלך הצבת הכללים‪ ,‬אך אין‬
‫בכך להפחית מתפקידה של מערכת הכללים להכיל את המציאות במלואה‪.‬‬
‫כנגד זה‪ ,‬תפיסת הזמן כ'קו' המתחדש בכל רגע מביאה לידי מחשבה כי‬
‫המציאות נתונה להנהגה אנושית‪ .‬העתיד אינו קבוע מראש‪ ,‬ועל כן קיים מקום‬
‫‪011‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫נס שבטבע וטבע שבטבע‬
‫להתערבות גורמים אנושיים ביצירתו‪ .‬בהנחה כי אין להתרחשות ערך מוסף על‬
‫עצמה‪ ,‬היינו כי אין ההתרחשות חלק מהתרחשות חוזרת לאורך ההיסטוריה‪ ,‬אזי‬
‫היא נתפסת בעינינו כנתונה לבחירתנו ושליטתנו‪ .‬לפי ביאור זה פשוט כי קיימת‬
‫הבדלה בין עבר‪-‬הווה‪-‬עתיד‪ .‬ה'עבר' לעולם לא ישוב‪ ,‬ה'הווה' לא היה ולא יהיה‪,‬‬
‫ו'העתיד' טרם נתגלה‪.‬‬
‫חשיבה מאין זו מוליכה את האדם להימצאות בהווה‪ .‬אין כל טעם להתעסק‬
‫בידיעת העתיד‪ ,‬משום שאין כללים המאפשרים ידיעה מאין זו‪ .‬בכל רגע תתכן‬
‫התרחשות המנוגדת לכללים המדומים‪ .‬לא ניתן לדעת מה עתיד להתרחש משום‬
‫שהתרחשויות אינן חוזרות על עצמן‪ .‬ממילא לא נותר לאדם אלא לחיות את החיים‬
‫כפי שהם‪ ,‬מהמקום בו נמצא‪ .‬צורת חיים מאין זו מאפשרת התפעמות יתירה‬
‫מהמתחולל בבריאה‪ .‬כל התרחשות אינה עניין מוכר וידוע‪ ,‬שניתן היה לדעת כי‬
‫יתרחש מבעוד מועד‪ ,‬אלא התגלות נפלאה ומרתקת המותירה רושם על המתבונן‪.‬‬
‫מכאן נשוב אל שאלת הנס‪ .‬ברצוני לטעון את הטענה המפורסמת‪ ,‬כי מה‬
‫שמבדיל בין התרחשויות טבעיות לניסים על‪-‬טבעיים הוא האופן בו מביטים אל‬
‫המציאות‪ .‬הרואה את המציאות כמוכרת וידועה מראש‪ ,‬כתולדת כללים המוגדרים‬
‫היטב – ימעט לראות ניסים‪ .‬עבור הסובר כן‪ ,‬הנס בהכרח סוטה מגדרי הטבע‬
‫ומציג את הבלתי מובן‪ .‬יתכן ונס מעין זה לעולם לא יתרחש‪ ,‬וזאת משום שכללי‬
‫הטבע משתנים לאור ההתרחשות‪ .‬ממילא‪ ,‬נס שלא ניתן לפרשו על פי כללי הטבע‬
‫מעיד על פגם בתיאור כללי הטבע‪ ,‬ועל הצורך להגדירם מחדש‪ .‬בכך מגדירים אנו‬
‫את הנס העל‪-‬טבעי כפלישה אל המציאות‪ ,‬המחייבת את המתבונן להפנים כי גורם‬
‫חיצוני מן הטבע חולל פלא‪.‬‬
‫כנגד זה‪ ,‬המאפשר לעצמו להימצאות בהווה‪ ,‬ירבה לראות ניסים‪ .‬אין הוא‬
‫מתעסק בעתיד להתרחש‪ ,‬וממילא כל התרחשות תראה בעיניו כיד ה'‪ .‬אלמנט‬
‫ההפתעה לא יתמוגג לאור ניסיונו רב השנים‪ .‬כילד המתפעם מאינסוף הגילויים‪,‬‬
‫כן יתפלא הוא‪ ,‬מזריחת החמה ומשקיעתה‪ .‬הנס בעיניו אינו מצוי בפלישת החוץ‪-‬‬
‫טבעי אל הטבעי‪ ,‬אלא בזרימת הטבע עצמה‪ .‬אין הוא מוכן להגביל עצמו לכללים‬
‫מוגדרים היטב‪ ,‬וממילא אין הוא רואה כל צורך לשברם‪.‬‬
‫‪010‬‬
‫משה ג'ייקובס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫בפורים שבים אנו לנס המתחולל דרך המציאות הטבעית‪ .‬דווקא משום כך‬
‫מברכים אנו 'על הניסים' ביתר שאת‪ .‬בהתפתחות ההתרחשויות במגילה‪ ,‬הטבעית‪,‬‬
‫נטולת התערבות גורמים חיצוניים‪ ,‬טמון הנס‪ .‬המגילה פותחת בפנינו התרחשות‬
‫ניסית – לעיני החי בהווה‪ ,‬לאדם המקבל את הזמן כ'קו' המלא הפתעות בלתי‬
‫משוערות‪ .‬לא יהיה נכון לומר כי חז"ל כלל לא חלקו בהיבט הניסי במגילה‪ .‬עדים‬
‫אנו לדעות חז"ליות אשר יחסו את סיפור המגילה לניסים חוץ‪-‬טבעיים‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫הפורים שקיבלנו במסורת מתייחד דווקא בהיבט הטבעי שבו‪ .‬טענתי מחדירה את‬
‫אלמנט הנס אל תוך הטבע‪.‬‬
‫פורים כחג ציוני‬
‫ע"פ ההבנה אותה הבאתי‪ ,‬חג הפורים מתפרש כחג ציוני‪ .‬אפרט את דברי‪ .‬בימי‬
‫קום התנועה הציונית עולם התורה נאלץ להתמודד עם שאלת אופן ביאת הגאולה‪.‬‬
‫הגישה החרדית הקלאסית טענה כי על היהודי להתפלל‪ ,‬וכי בית המקדש ירד דרך‬
‫נס מן השמים‪ .‬גאולה‪ ,‬מעצם הגדרתה‪ ,‬חייבת לפלוש אל תוך הטבע כגורם‬
‫חיצוני‪ .‬גאולה טבעית בהכרח אינה גאולה‪ .‬ממילא‪ ,‬מובן כיצד תפיסה זו הוליכה‬
‫הישר לתפיסתו של ליבוביץ‪ ,‬שטען כי 'משיח שכבר בא הוא משיח שקר'‪ .‬ההנחה‬
‫כי הגאולה בהכרח ניסית‪ ,‬וההבנה כי ניתן לייחס כל התרחשות לטבע‪ ,‬בהכרח‬
‫מונעת את בוא הגאולה‪ .‬תפיסה זו מתיישבת עם התפיסה החרדית‪ ,‬המדגישה את‬
‫ההיבט ה'מעגלי' שבחיים היהודיים‪ .‬הללו מתרחקים מן החידוש‪ ,‬משום שהם‬
‫מעמידים את המחזוריות במוקד אורח חייהם‪.‬‬
‫כנגדם‪ ,‬הרבנים הציוניים טענו כי הגאולה הינה התרחשות טבעית‪ ,‬הנתונה‬
‫למעורבות אנושית‪ .‬לפיכך הללו קראו להשתתפות בבניין הארץ וישובה‪ .‬תפיסת‬
‫הגאולה כנקודה על ציר זמן 'קווי'‪ ,‬הפנמת התודעה כי לא ניתן לדעת את העתיד‬
‫להתרחש וממילא הימצאות בהווה – אפשרו למנהיגים אלה לראות את הנס‬
‫דווקא בהתרחשות הטבעית אנושית‪ .‬דבריו המהדהדים של הרב קלישר נאמרו‬
‫מתוך ראיית הנס ותחינה לעולם התורה‪ ,‬שלא יחמיצו את ההזדמנות של בוא‬
‫הגאולה‪ .‬פורים מציג את הנס כפי שמנהיגי הציונות הדתית תפסו את נס‬
‫ה'אתחלתא דגאולה'‪ ,‬כהתרחשות טבעית‪.‬‬
‫‪012‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫נס שבטבע וטבע שבטבע‬
‫הנביא המצוי בהווה‬
‫טענתי עד כה מתנגדת לכל התעסקות בעתיד‪ ,‬בטענה שהיא עוקרת את הפלא‬
‫שבהווה‪ .‬לאור זאת‪ ,‬יש לבחון את סוגיית הנבואה מחדש‪ ,‬שהרי כל התעסקותה‬
‫אינה אלא בעתיד‪ .‬אציין כאן שתי תפיסות ביחס לנבואה‪ .‬האחת טוענת כי הנביא‬
‫אינו אלא מגלה עתידות‪ .‬תפיסה זו מצויה בעיקר במיתולוגיות ונובלות‪ ,‬וממעטים‬
‫אנו לפגשה במסורת היהודית‪ .‬תפיסה זו אכן נוגדת את היחס שמבקש אני להציע‬
‫ביחס לזמן‪ .‬השנייה טוענת כי הנביא הוא איש אהבה וחזון‪ ,‬מגלה יעוד ומנהיג‪.‬‬
‫הסתכלותו של הנביא על העתיד אינה במנותק מההווה‪ ,‬אלא כחלק ממנו –‬
‫העתיד שבהווה‪ .‬החזון אותו הוא מציג אקטואלי בהווה‪ .‬ר' נחמן תיאר זאת בלשון‬
‫זהב בדבריו המפורסמים‪:‬‬
‫ועל כן צריכין לחפש ולבקש מאוד אחרי מנהיג אמיתי‬
‫להתקרב אליו‪ .‬כי כל מנהיג ומנהיג יש לו בחינת רוח נבואה‪...‬‬
‫בחינת רוח אחרת‪ ...‬וזה הרוח אחרת שיש להמנהיג הוא‬
‫בחינת רוח הקודש‪ ,‬רוח הנבואה‪ ...‬כי כל מי שזוכה להתקרב‬
‫למנהיג האמיתי‪ ,‬על ידי התקרבותו אליו נתתקן ונתברר‬
‫אצלו בחינת המדמה על ידי בחינת הרוח נבואה של‬
‫המנהיג‪ ...‬ועל ידי תיקון המדמה נתתקן ונתברר האמונה‬
‫הקדושה‪1.‬‬
‫ר' נחמן‪ ,‬כדוגמא מייצגת‪ ,‬ראה בנביא את דמותו של המהפכן החברתי‪ ,‬איש החזון‬
‫והייעוד‪ .‬לפיכך‪ ,‬הסתייגותי מהתעסקות בעתיד כלל אינה מפחיתה מערכו של‬
‫הנביא בחברה‪ ,‬אלא מחזקת את מעמדו‪ .‬נביאי ישראל סברו אין כל טעם‬
‫להימצאות בעתיד‪ ,‬אלא להימצאות בהווה ולהתייחסות אל החזון מפרספקטיבה‬
‫זו‪.‬‬
‫‪ 1‬ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬תנינא ח‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪011‬‬
‫משה ג'ייקובס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫הטבע כטבע‬
‫המתבונן בטענתי ישים לב כי ביטלתי את מעמדו של האדם השקול‪ ,‬המתבסס על‬
‫ניסיון החיים‪ .‬אני מבקש ליצור אדם המתפעם מכל התרחשות עכשווית‪ ,‬כילד‬
‫במפגשו הראשון עם פני הבריאה‪ .‬בלא לבטל את דברי עד כה‪ ,‬אציין כי הליכה‬
‫קיצונית עם טיעון מעין זה לוקה בחסר‪ ,‬משום שהיא נוגדת את החוויה הקיומית‪,‬‬
‫הכוללת אף היבטים של מחזוריות החיים‪ .‬אינני מתייחס רק להיבטים הנוסטלגיים‬
‫שבמפגש המוכר‪ ,‬אלא לפיקחות והתבונה המאפשרים לאדם המנוסה לגשת אל‬
‫המציאות באופן בוגר‪ .‬הרוגע והשלווה ששייך הוא לעצמו מוסיפים נורמאליות‬
‫לשיח בין האדם לא‪-‬לוהיו‪ .‬משום כך סבורני כי מקום מרכזי אף לחוויה הנגדית‬
‫לזו שתיארתי עד כה במאמרי‪.‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬אפשר להציע רובד נוסף של פרשנות להתרחשות דרך הטבע‬
‫שבפורים‪ :‬לא רק שלא מתרחש נס על‪-‬טבעי‪ ,‬אלא שלא מתחולל נס כלל‪ .‬נס א‪-‬‬
‫לוהי אינו מתגלה דרך הטבע‪ ,‬אלא הטבע מתגלה דרך הטבע ותו לא‪ .‬המגילה‬
‫הינה סיפור שלא מותיר אותנו בהתפעמות בלתי שגרתית – היא סיפור כיתר‬
‫הסיפורים‪ ,‬ואין היא מוציאה אותנו משלוותנו‪ .‬מכירים אנו את סיפור המגילה‬
‫היטב על כל פסוקיו ומדרשיו – אינני משתומם לנגד עלילת הסיפור‪ .‬סבורני כי‬
‫גישה זו כלפי המגילה מאפשרת חווית פורים משמחת ושפויה‪ ,‬המתאפיינת בשיח‬
‫מנוסה המאפשר דיבור יסודי‪ ,‬רגוע ושלם עם א‪-‬לוהים‪.‬‬
‫ישאל השואל – כיצד יחיו שניהם יחדיו?! שני הטיעונים מושכים לכיוונים‬
‫נוגדים וסותרים‪ .‬כיצד ניתן לחוות את שתי החוויות הנוגדות בכפיפה אחת?‬
‫על כך נראה לי להשיב‪ ,‬כי לרוב נשמת האדם רחבה דיה להכיל את שתי‬
‫החוויות‪ ,‬בלא להתייסר יתר על המידה מהקונפליקט ביניהם‪ .‬אמנם תפיסות הזמן‬
‫המעגלי והזמן הקווי מושכים את האדם לכיוונים שונים‪ ,‬אך סבורני כי משיכה זו‬
‫מתרחשת במקביל‪ .‬ההמצאות בהווה וההמצאות בעתיד (כוונתי לעתיד המנותק‬
‫מההווה‪ ,‬ולא כזה השייך לו) מביאים את האדם להמצאות במקומות שונים‬
‫באותה העת‪ ,‬ועם זאת ויתור על אחד הצדדים בהכרח יביא את האדם לפספס חלק‬
‫‪014‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫נס שבטבע וטבע שבטבע‬
‫מן החוויות אותם החיים מבקשים להציע‪ .‬לעיתים ראיית המתחולל כנס פותחת‬
‫פה עבור המתפלל‪ ,‬אולם לעיתים הראייה הכביכול בנאלית מיטיבה לאפשר זאת‪.‬‬
‫חג הפורים אוחז בו את שני קצוות המפגש עם המציאות‪ .‬מחד‪ ,‬מדגיש הוא‬
‫את הנס המתחולל דרך הטבע‪ ,‬המאפשר התפעמות והתרגשות תמידית מהבריאה‪.‬‬
‫התפתחות המאורעות הטבעית במגילה מביא את החי בהווה לחוש את ההתגלות‬
‫הא‪-‬לוהית ביתר שאת‪ .‬כנגד זה‪ ,‬המוכרות והנורמאליות של התפתחות המגילה‬
‫מציגה את הטבע הקיים בטבע‪ .‬לפי הסברים אלה מוסכם כי אין ערך מוסף על‬
‫הנוכח‪ ,‬והשאלה היחידה הניצבת על הפרק היא 'מהו הנוכח?'‪ .‬חווית הפורים שלי‬
‫מורכבת משתי חוויות אלה‪ ,‬ואמנם יהיו אשר יטענו כי לבטח אני שרוי‬
‫בקונפליקט רב תהפוכות‪ .‬אין לי אלא להשיב להם כי בעבר חשתי מועקה‪ ,‬אולם‬
‫כיום נשמתי די רחבה להכיל את שני האפיקים‪.‬‬
‫הניגוד הפנימי בשברון הלב‬
‫מסופר על אדם אשר אהב את חברתו הטובה ביותר‪ .‬הללו נהגו לשוחח על היופי‬
‫שבחיים ולטייל בסמטאות ירושלים‪ .‬אף בתקופות של ריחוק הקפידו לשוחח מדי‬
‫יום שישי‪ ,‬לשמר את חברותם הטובה‪ .‬הוא אהב אותה אהבה גדולה‪ ,‬וכעבור כמה‬
‫שנים עזר אומץ וגילה לה על אהבתו‪ .‬בתחילה סירבה להכריע‪ ,‬אך משהבינה כי‬
‫הדבר פוגע בו השיבה כי אין היא אוהבת אותו אלא כחבר בין החברים‪ .‬שבור לב‪,‬‬
‫הביט אל העתיד וידע כי נדון להתייסר כל ימיו‪ .‬השנים וודאי יחלפו‪ ,‬והוא יישא‬
‫אישה‪ ,‬ילד ילדים ואף יזכה לראות נכדים – אך אהבה לאישה יחוש רק כלפי אשת‬
‫נעוריו‪ .‬מעט העונג בחייו יבקע מהגעגוע והזיכרון לאישה שאינה אשתו‪ .‬רק אותה‬
‫אהב ורק עליה חלם‪ ,‬וידע כי אהבתו לא תפסק אלא תגבר ורק אותה עתיד הוא‬
‫לאהוב‪.‬‬
‫חלפו השנים‪ ,‬אהבתו התפוגגה‪ ,‬והזיכרון מאותם הימים עורפל‪ .‬חלפו מספר‬
‫חודשים נוספים‪ ,‬והוא פגש אישה שנשאה חן בעיניו‪ .‬בתום השנה נישאו‪ .‬אהב‬
‫הוא את אשתו אהבה גדולה‪ ,‬ושכח מאהבת נעוריו‪ .‬הזוג הטרי הביאו ילדים‬
‫מקסימים לעולם‪ ,‬והללו הביאו נכדים‪ .‬הזוג אף זכו להכיר שמונה מניניהם‪.‬‬
‫‪015‬‬
‫משה ג'ייקובס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫בהגיעם לזקנה הלכו לישון במיטתם המשותפת‪ ,‬ולא התעוררו משנתם‪ .‬הלוויה‬
‫הייתה משותפת‪ ,‬הלווית אוהבים‪ ,‬ומעל קברם נרשם כי אהבו זה את זו אהבה‬
‫גדולה‪ .‬והפלא‪ ,‬שידע לספר זאת אף שליבו שבור ונדכא מכישלון אהבתו‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫‪016‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫בדיחה על יהודי‪ ,‬יהודיה וארבע פרות‬
‫בדיחה על יהודי‪ ,‬יהודיה‬
‫וארבע פרות‬
‫יעקב אשבל‬
‫אדם יושב לאכול‪ ,‬אדם הולך לעבוד‪ ,‬אדם הולך לים כדי לחטוא בעיניו או‬
‫למועדון אפלולי כדי לשתות עד שכרון חושים‪ .‬הוא בטוח שהקב"ה הכי רחוק‬
‫משם‪ ,‬שברצונות הכי נמוכים שלו אלוקים לא נמצא‪ .‬כל אדם חושב שהוא רחוק‬
‫מהקב"ה‪ .‬שמה שהוא רוצה מרוחק מהאלוקים‪ .‬עד שמישהו מרים את הפרגוד‬
‫שמאחורי גבו ומגלה לו שאלוקים עומד ממש שם‪ ,‬צמוד אליו‪ .‬ואז כולם צוחקים‪:‬‬
‫צחוק של הקלה או צחוק של לעג‪.‬‬
‫אדם בטוח שהאלוקים נמצא בתורה‪ ,‬במצוות‪ .‬כשאני לומד תורה אני צדיק‪,‬‬
‫וכשאני מתעסק עם 'העולם הזה' אני בינוני במקרה הטוב‪ ,‬ובמקרה הרע – רשע‪.‬‬
‫אך מה אעשה שיש לי צמא אדיר לדברים גשמיים‪ ,‬גופניים‪ ,‬נפסדים‪ :‬כבוד‪ ,‬כסף‪,‬‬
‫תאוות הגוף? אז אנו יוצרים דיכוטומיה‪ ,‬הפרדה חדה בחיינו‪ :‬כשיש לי כח אני‬
‫מתחבר אל מקור החיים‪ ,‬אל הרוח‪ ,‬אל התורה – וכשאין לי כח אני נמשך לדברים‬
‫המפתים של זה העולם‪.‬‬
‫ליצחק אבינו היתה יכולת מרשימה להתמודד עם המבוכה שלנו כבני אדם‬
‫מפני הגשמיות‪ ,‬שאנו כרוכים אחריה באופן חסר תקנה‪ .‬במקום לחפש צידוקים‪,‬‬
‫הוא פשוט מגחיך את הפחדים שלנו‪ ,‬את האימה שאנו חשים בעת מפגש עם היצר‬
‫שלנו ועם חוסר היכולת שלנו להשתחרר ממנו לחלוטין‪ .‬השם שלו מעיד על כך‪:‬‬
‫יצחק‪ .‬בדיחה טובה תמיד יכולה לשחרר מבוכה או מתח‪ .‬וכיצד יצחק מגחיך את‬
‫האימה? אומר הפסוק כך‪:‬‬
‫‪017‬‬
‫יעקב אשבל‬
‫והנה יצחק מצחק את רבקה‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אשתו‪1.‬‬
‫דורש‪ 2‬האדמו"ר הזקן‪ 3‬את הפסוק כך‪ :‬יצחק מצחק‪ ,‬מגחך‪ ,‬באמצעות רבקה‬
‫אשתו‪ .‬אז מיהי רבקה?‬
‫רבקה היא אישה שמסוגלת להכיל את הצדדים האפלים הקיימים בה‪ ,‬ושמה‬
‫מעיד על כך‪ :‬בעברית‪ ,‬פירוש המילה רבקה הוא מתקן שניתן לקשור אליו מספר‬
‫בהמות יחד‪ .‬אלוקים ברא אותנו עם גשמיות מורכבת ממספר מאפיינים‪ ,‬שכל אחד‬
‫מהם בעייתי בפני עצמו‪ :‬מצד אחד אנו אוהבים‪ ,‬מתאווים‪ ,‬נמשכים לבני אדם‬
‫אחרים‪ ,‬רוצים לקבל מהם אהבה – לעתים ללא פילטרים‪ ,‬ללא סינונים‪ ,‬ללא‬
‫גבולות‪ .‬אנחנו גם אוהבים אוכל וכסף – עד כדי התפטמות לעתים‪ .‬מהיבט אחר‬
‫של הגשמיות שבנו‪ ,‬יש לאדם נטיה לראות תמיד את הצד המפחיד‪ ,‬המתחרה‪,‬‬
‫האלים שבזולת‪ ,‬הצד שמנסה לעקוף אותי ולקמבן על חשבוני – וממילא זה‬
‫מעורר אותנו לאלימות וכעס כלפי אחרים‪ .‬אדם כזה גם מתייחס אל ההנאות‬
‫שהעולם מציע כאל סכנה ממנה יש לברוח‪ ,‬וכמה שמהר יותר – טוב יותר‪ .‬את שני‬
‫הצדדים הללו ניתן להמשיל לשתי בהמות קטנות שמתרוצצות בתוכנו‪ ,‬וכל פעם‬
‫אחת אחרת משתיהן מצליחה להפיל אותנו בפח‪ ,‬בדרכה שלה‪ :‬האחת לעבר‬
‫אהבה מופרזת‪ ,‬לעבר מרדף חסר גבולות‪ ,‬ולעיתים גם חסר תכלית‪ ,‬והאחרת – אל‬
‫עבר השנאה‪.‬‬
‫היכולת של רבקה היא לחבר בין הבהמות‪ :‬את הצד המתאווה שבנו נוכל‬
‫לרסן באמצעות האימה שמא הסביבה תפגע בנו‪ ,‬או שמא בגלל עינינו הגדולות‬
‫נפגע בעצמנו או בסביבתנו‪ .‬ואת הפחדים שלנו מסביבתנו – נרסן באמצעות‬
‫אהבה ורצון לחיבור לכל אדם באשר הוא אדם‪ .‬כאשר הרבקה מחברת את‬
‫השוורים יחד‪ ,‬היא מובילה אותם לבצע עבודה שמשלבת את האיכויות שבכל‬
‫בהמה – וכך ליצור שדה מפואר‪ ,‬ולא גינה הרוסה מרמיסות השוורים‪ .‬הבהמות‬
‫‪ 1‬בראשית כ"ו‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 2‬שלא על פי הפשט‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫‪ 3‬תורה אור‪ ,‬עמוד ‪ ,36‬פרשת תולדות‪ ,‬דיבור המתחיל 'מים רבים'‪ .‬הוצאת קה"ת‪ ,‬כפר חב"ד התשנ"ב‪.‬‬
‫‪018‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫בדיחה על יהודי‪ ,‬יהודיה וארבע פרות‬
‫קיימות בתוכנו תמיד – השאלה היא האם יודעים לתעל את האנרגיות שלהן‬
‫לכיוון חיובי‪ ,‬או רק מנסים לברוח מהן (או שמא אולי להיכנע לבהמיות)‪.‬‬
‫יחזקאל אומר על הבהמות שהוא רואה במרכבה האלוקית‪ ,‬שהן לא נלחמות‬
‫זו בזו‪ ,‬אלא הולכות יחד‪" :‬חוברות אישה אל אחותה"‪ 4.‬ועל כך אומר אדמוה"ז‬
‫(ההדגשה שלי)‪:‬‬
‫שהן בבחינת חיבור והתכללות‪ .‬שעל ידי זה דווקא 'והחיות‬
‫נושאות את הכסא' משום שעל ידי ההתכללות וחבור המדות‬
‫יחדיו – על ידי זה מתעלים וממשיכים מבחינה עליונה מאוד‪,‬‬
‫ששם כל המידות כלולים יחדיו‪.‬‬
‫כאשר האדם יודע לאחד את הבהמות שלו יחד‪ ,‬ולעבוד נכון עם כל האנרגיות‬
‫האדירות שבהן‪ ,‬הוא מצליח להנכיח דווקא באמצעותן את הקב"ה‪ .‬ובמשל חיות‬
‫המרכבה‪ ,‬שמתאר יחזקאל‪ :‬כאשר הבהמות השונות קשורות יחד‪ ,‬יש להן כח‬
‫לשאת את המרכבה – כלומר‪ ,‬להיות נשאיות לגילוי השכינה‪ .‬מה שיפה הוא‪,‬‬
‫שהאדמו"ר הזקן מעוניין בגולמיות של הבהמות‪ .‬הוא לא מעוניין לשים עליהן‬
‫משקפיים וללמד אותן פילוסופיה‪ ,‬כי זה גורם להן לאבד את החן שלהם‪ .‬האריה‬
‫הוא יפה ומרשים בעצם האריִות שבו‪ ,‬בעצם העוצמות הטמונות בו‪ .‬גם השור מלא‬
‫חן בעצם הכוחות החייתיים שלו‪.‬‬
‫כאשר מדובר על רבקה של ארבע בהמות‪ ,‬אני מעוניין להציג את החיות‬
‫הקטנות שבנו‪ ,‬אותן מנסה רבקה לקשור יחד‪ :‬האחד הוא הצד האוהב‪ ,‬שעלול‬
‫לאהוב ללא גבול‪ ,‬גם את מי ומה שלא נכון לאהוב‪ .‬השני הוא זה המפחד תמיד‪:‬‬
‫מעצמו‪ ,‬מאחרים‪ ,‬מהקרובים לו ומהרחוקים ממנו‪ .‬זה שהפחד שלו לעולם ימנע‬
‫ממנו לזכות לאינטימיות‪ ,‬לתת אמון‪ .‬הבהמה השלישית היא זו שמנסה לאחד בין‬
‫האהבה לבין הפחד‪ ,‬ויוצרת מעין אמצע‪ ,‬שהוא מבורך כשלעצמו – אך אם הוא‬
‫משתלט על המערכת‪ ,‬הוא יוצר בינוניות נפולה‪ :‬האדם גם לא אוהב‪ ,‬וגם לא‬
‫מפחד‪ .‬הוא פשוט מתייחס לכל דבר במין ענייניות‪ ,‬מעין גישה כלכלית יבשה‬
‫ונטולה חיות‪ ,‬נטולת ארוס‪ ,‬נטולת תשוקה‪ .‬הבהמה הרביעית היא הרצון‬
‫‪ 4‬יחזקאל א‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪019‬‬
‫יעקב אשבל‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫בהתענגות‪ ,‬שמוביל את האדם לחוסר מוטיבציה לעשייה ('באנו ליהנות‪ ,‬לא‬
‫לעשות')‪ .‬ההתענגות הזו יכולה להיות יפה כשלעצמה‪ ,‬אך אם היא משתלטת על‬
‫חיי האדם – הוא הופך לבטלן‪ ,‬ומכאן הוא גם עלול ליפול לדכאון‪ :‬או שהוא‬
‫שיכור ושמח‪ ,‬או שהוא חווה הנגאובר‪ ,‬ואז רץ לשתות כדי להעביר אותו‪.‬‬
‫כאשר אנו מביטים לנוכח השדה של החיים שלנו‪ ,‬ומזהים במרכזו חור שחור‪,‬‬
‫תהום – הנטיה שלנו היא לברוח‪ .‬לגדר היטב את אותה התהום‪ ,‬כדי שלא יגיחו‬
‫ממנה כל השדים האפלים שבה וימיטו עלינו קלון‪ .‬כדי שזכרו של החטא לא‬
‫יאיים למשוך אותנו אל אותה התהום עצמה‪ ,‬ולהטביע אותנו בה‪ .‬אך עם הזמן‪,‬‬
‫התהום מתרחבת‪ .‬נערה שחוותה בילדותה אבא שיכור ומכה ואמא דיכאונית‪ ,‬לא‬
‫תוכל לאבד את הזכרונות הללו לעולם‪ .‬גם אם היא תנסה להיות 'סתם' בנקאית או‬
‫מורה – הביוגרפיה שלה תלויה ועומדת‪ ,‬והיא תמשיך להשפיע על חייה הבוגרים‪.‬‬
‫התהום אינה נעלמת‪ ,‬ובמובנים מסוימים אף מתרחבת – ואז אנו שמים סביבה עוד‬
‫גדרות‪ ,‬ומרחיבים את השטח המפורז אליו איננו מתקרבים‪ .‬אנו כורתים מעין‬
‫הסכם עם השטן‪ ,‬חוזה לא כתוב‪ :‬אנחנו לא נתקרב אל המחוזות שלו – אבל הוא‬
‫גם לא יפלוש אל המרחבים בהם אנו מתנהלים ביום‪-‬יום‪.‬‬
‫אלא שלחתום הסכם עם השטן זה לא כדאי‪ ,‬כי כאמור השטן הזה מתקרב‬
‫אלינו עוד ועוד‪ :‬אותה הנערה שניסתה לברוח מההיסטוריה שלה‪ ,‬תגלה בבגרותה‬
‫שהנה גם לה יש מרה שחורה‪ .‬גם בתוכה יש ייאוש ואכזבה‪ ,‬חולשה ודיכאון‪.‬‬
‫והתהום מתרחבת ומתרחבת‪.‬‬
‫בנקודה זו באה רבקה ומבצעת שידוד מערכות‪ :‬במקום להביט על החור‬
‫השחור כתהום‪ ,‬היא מביטה עליו כעל באר‪ .‬היא יורדת אל מכמניו בכדי לשאוב‬
‫ולהעלות ממנו מים חיים – אנרגיה בראשיתית זכה ואדירה‪ ,‬שבכוחה לחדש גוף‬
‫ונפש‪ .‬היא יורדת אל מחוזות האלימות‪ ,‬הניכור והייאוש שבביוגרפיה שלה –‬
‫ומעלה משם חיפוש‪ ,‬צימאון של תקווה‪ .‬תחת האלימות יעלו עוצמות מכוונות‬
‫היטב‪ ,‬ותחת הניכור יעלה הצמא האדיר לחיבור של אמון‪ ,‬אהבה וקרבה‪ ,‬תוך‬
‫שמירה על גבולות של תיקון‪.‬‬
‫‪001‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫בדיחה על יהודי‪ ,‬יהודיה וארבע פרות‬
‫בזכות ירידתה אל הבאר שואבת רבקה עוצמות‪ ,‬שבכישרונה היא יודעת כיצד‬
‫לחבר אותן יחד‪ ,‬אל המקום בו מרוב הכלת הניגודים – מגלים את השורש‪ ,‬את‬
‫נקודת הבסיס המשותפת להן‪ .‬התורה מבקשת ליישר את האדם‪ ,‬לסייע לו לעצב‬
‫את עצמו כנזר הבריאה‪ ,‬כיצירה אלוקית יפה מאין‪-‬כמוה – אך לשם כך יש צורך‬
‫שהאדם יביא את חומרי הגלם מהם הוא עשוי‪ .‬אותה התהום‪ ,‬אותה הבאר שפגשנו‬
‫קודם‪ ,‬היא אמנם מפחידה; אך היא תמיד נמצאת במרכז אישיותנו‪ ,‬בנקודה‬
‫הבסיסית ביותר שבמשאבי הנפש והרוח של האדם‪.‬‬
‫נמשיך את מסענו בפסוק משיר השירים‪:‬‬
‫מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה‪ ,‬ונהרות לא ישטפוה‪.‬‬
‫אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה – בוז יבוזו לו‪5.‬‬
‫אדמוה"ז מפרש‪ 6‬את תחילת הפסוק באופן מעניין‪ :‬האהבה לקב"ה היא צמא‬
‫אדיר‪ .‬כל כך אדיר‪ ,‬שהוא צורב בגרוננו‪ ,‬מעין אש פנימית שמניעה אותנו לחפש‬
‫מים שירוו אותנו‪ ,‬ש'יכבו' את הצריבה שנוצרת מהניתוק שאנו חווים מהאלוקים‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬מה עושים כשיש שריפה? פותחים צינור כיבוי אדיר בעוצמתו‪ ,‬ומנסים‬
‫לכבות! אלא‪ ,‬שמים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה! רעש וצלצולים לא יעזרו‪.‬‬
‫התורה נמשלה למים‪ :‬כמויות אדירות של מלל שנשפך בנושא היהדות לא‬
‫מצליחות לכבות את האש שבוערת בכל יהודי‪ .‬את אותה האש שמובילה אותנו‬
‫לבקשת אלוקים אדירה‪ ,‬ובה במידה גם לחיפוש אדיר אחר תענוגות העולם הזה‪.‬‬
‫היהודי מרגיש שבתי המדרש‪ ,‬שיעורי התורה‪ ,‬אמירת התהילים‪ ,‬ספרי ההלכה ודפי‬
‫הגמרא – לא מרווים את צמאונו‪ .‬אז הוא הולך לחטוא‪ ,‬או אולי ממשיך להטביע‬
‫את עצמו בים התלמוד‪ .‬אבל הוא עדיין מרגיש שמשהו מפוספס‪ .‬שיש לו צמא‬
‫אדיר לגעת באינסוף‪ ,‬והוא לא מצליח לממש אותו‪ .‬כולם מרגישים מפוספסים‪ :‬גם‬
‫הצדיק וגם הרשע‪.‬‬
‫ישנו אירוע ייחודי המתרחש פעם אחת בשנה‪ ,‬בו גם הצדיקים הגדולים ביותר‬
‫רוקדים עד טירוף חושים‪ ,‬באופן שלא היה מבייש את המסיבות הנחשבות ביותר‬
‫‪ 5‬שיר השירים‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 6‬תורה אור‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪000‬‬
‫יעקב אשבל‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫של תל אביב‪ :‬המדובר הוא ב'שמחת בית השואבה'‪ .‬במהלך חג הסוכות מתכנסים‬
‫כל העם‪ ,‬יחד עם גדולי התורה שבדור‪ ,‬והאחרונים מקפצים ומפזזים ללא הרף תוך‬
‫הפגנת אקרובטיקה מרשימה ופרועה למדיי‪ ,‬והולכים לשאוב מים עבור בית‬
‫המקדש‪ .‬במובן מסוים‪ ,‬מקור המים קצת מפתיע‪ .‬אנו כבני אדם מאמינים שהמים‬
‫(שנמשלו לתורה‪ ,‬לרוחניות) הם מטאפיזיים‪ ,‬קרי‪ :‬מנותקים מהגשמיות‪ ,‬או לפחות‬
‫מתעלים מעליה‪ .‬והנה את המים עבור בית המקדש‪ ,‬שואבים דווקא מתחת לעפר‪,‬‬
‫מתחת לגשמיות‪' .‬מים חיים'‪ ,‬הכשרים לניסוח על גבי מזבח ה' בבית המקדש‪,‬‬
‫אינם מי נהרות‪ ,‬מים עיליים שמעל העפר‪-‬הגשמי‪ .‬את המים אנו שואבים דווקא‬
‫מתחת לעפר‪.‬‬
‫באופן מפתיע‪ ,‬רוב רובה של התורה בנוי מתוך החיים היומיומיים ביותר‪ :‬מה‬
‫עושה אדם כאשר הוא חורש את שדהו ומהי רמת החיוב שלו במס (מעשר)‪ ,‬כיצד‬
‫מחממים אוכל בשבת‪ ,‬כיצד בנוי הסכם ממון בין איש לאשתו (כתובה) וכו'‪.‬‬
‫יהודים אלפי שנים עסקו בסוגיות שלכאורה הן האזרחיות והחילוניות ביותר! תנו‬
‫לאוכלי החזיר להתעסק בקטנות ולקבוע מי חייב במיסים ומי לא‪ ,‬ותעסקו ברוחני‪,‬‬
‫בנאצל‪ ,‬במופשט! אך לא כן! יהודים מתעקשים לשאוב מים מתחת לאדמה‪,‬‬
‫מתחת לעפר‪ ,‬רוחניות שהיא תחתונה יותר מהגשמיות עצמה‪ .‬בראש ובראשונה‬
‫מבין הסיבות הרבות יש למנות את העובדה הנצחית‪ ,‬שלעולם הרוחניות שלנו‬
‫תהיה כפופה לגשמיות (בני אדם מוכרחים לאכול‪ ,‬אך לא בהכרח להתפלל)‪.‬‬
‫רבקה היא בדיוק מי שעל מנת למלא את היום‪-‬יום הגשמי שלה ברוחניות –‬
‫לא מטפסת למעלה לשמיים‪ ,‬אלא יורדת דווקא למקומות הנמוכים‪ .‬על מנת למלא‬
‫את כדה במים‪ ,‬היא יורדת אל המעיין‪ .‬היא אינה בוחרת ללכת לנהר השוצף –‬
‫אלא שואבת מן המעיין‪ .‬המעיין השקט אמנם‪ ,‬אך שמימיו חודרים עמוק מאוד‪ .‬מי‬
‫המעיין הם מים ייחודיים שהוכיחו את כוחם‪ :‬בניגוד למי הנהר ששוצפים על פני‬
‫הקרקע‪ ,‬מי המעיין הם המיעוט השקט שפשוט חודר לאט אבל בשיטתיות אל‬
‫שכבת הסלע המגושמת‪ ,‬העבה‪ ,‬החומרית‪ ,‬הגסה – ומצליח להבקיע אותה‪ .‬מי‬
‫המעיין מצליחים להזרים אנרגיה של קדושה‪ ,‬של מים חיים – אל עומק הגשמיות‬
‫עצמה‪.‬‬
‫‪002‬‬
‫קונטרס פורים תשע"ב‬
‫בדיחה על יהודי‪ ,‬יהודיה וארבע פרות‬
‫רבקה לא גומרת את הש"ס מדי‪-‬יום וגם לא מהדרת לאכול רק את הבד"ץ‬
‫שלנו‪ .‬היא אינה מסתגרת בדל"ת אמותיה‪ ,‬אלא באה במגע אינטנסיבי‪ ,‬יומיומי‪,‬‬
‫עם הגשמיות – ולבסוף אכן מצליחה להבקיע אותה‪ ,‬ולחיות‪ ,‬לחיות ממש; חיים‬
‫שיונקים מהאלוקי‪ ,‬דווקא בתוך המארג הגשמי המורכב של חיי היומיום‪ .‬היא‬
‫מסתובבת ברחובות המטרופולין השוקק‪ ,‬ומוצאת את אלוקים בכל פינה של העיר‬
‫האנרגטית הזאת – דווקא היכן שהרוחניות אילמת‪ ,‬לכאורה‪ .‬לכאורה‪ ,‬מפני‬
‫שאמנם שם הרוחניות היא שקטה – אך נמצאת בכל מקום‪ ,‬ורק מחכה ליצחק‬
‫שיסיר את הפרגוד‪.‬‬
‫‪001‬‬
‫ָאסור לִ ְמחֹ ק אֵ ת הַ ׃שֵ ם | אהרון שלום חבר‬
‫‪119‬‬
‫ׁשֶ לֶג | אליהו רוזנפלד‬
‫‪121‬‬
‫ׁשַ ֵלכֵת | חננאל גרשינסקי‬
‫‪123‬‬
‫מָ ה צַ ו הָ רוחַ | אורי דוד שוק‬
‫‪125‬‬
‫* [נְ ִריחַ ת הָ ָד ִרים] | יהודה גזבר‬
‫‪127‬‬
‫ֶרגַע עַ ל קַ ו | אהרון שלום חבר‬
‫‪129‬‬
‫סָ גור נָ תוחַ סָ גור | אליהו רוזנפלד‬
‫‪131‬‬
‫ִׁשיר תְ פִ ילַה | חננאל גרשינסקי‬
‫‪133‬‬
‫ׁשֵ ם ְש ְק ָראַ תִ יו ב ֹו עֵ ת הִ סְ תַ תַ ְרתִ י ִמנָ נָיו | ישעיהו גוטליב‬
‫‪135‬‬
‫בֵ ית ְעבָ רוֹת | אהרון שלום חבר‬
‫‪137‬‬
‫ֹירה | יהודה גזבר‬
‫נורים תו ֶ‬
‫ִ‬
‫‪139‬‬
‫קַ ח אוֹתִ י | יואב יוסף‬
‫‪141‬‬
‫ִמילִ ים | ישעיהו גוטליב‬
‫‪143‬‬
‫‪007‬‬
‫ָאסור לִ ְמחֹ ק אֵ ת הַ ׃שֵ ם‬
‫| אהרון שלום חבר‬
‫הַ זְ קֵ נִים כוֹתְ בִ ים סְ תָ ם‬
‫ָארץ‬
‫בְ ָדם ׁשֶ ל הָ ֶ‬
‫בְ נוֹצָ ה ׁשֶ ל מַ לְ אָ ְך‬
‫אֵ ׁש ְׁשחו ָֹרה עַ ל לְ בָ נָה‬
‫אֵ יְך אוכָל ֹלא סְ תָ ם‬
‫בְ י ַָדי הַ ֵדהויוֹת‬
‫עַ ל מַ ְחׁשֵ בִ י הַ מָד‪ ,‬הַ ׃שָ חֹ ר‬
‫לִ ְׂשרוֹף אֵ ת הַ ַל ְילָה?‬
‫‪009‬‬
‫ׁשֶ לֶג‬
‫| אליהו רוזנפלד‬
‫בְ קַ ְטנותִ י‪ַ ,‬אהֲבְ תִ י ׁשֶ לֶג‪.‬‬
‫כָל נְ תִ ית ְׁשנַפַ ל ְמעַ נָן‬
‫הְ עֶ נ ְַקתִ י ל ֹו ׁשֵ ם‬
‫וְ ַאחָ זְ תִ יו בְ י ִַדי‪.‬‬
‫ובְ סַ עַ ַרתִ י‪ ,‬עָ ל גַבִ י נ ְִׁשכָבְ תִ י‬
‫וְ ַי ִ ֵדי נַ ָרסְ תִ י כְ מָ לְ ָאך‪.‬‬
‫הַ יוֹם בִ ְראוֹתִ י שֶ לֶג‪,‬‬
‫מַ ְקנִ יד ַאנִי‪ ,‬בְ ַרגְ לַי‪,‬‬
‫ׁשֵ יֵלְ כו ַרק בְ עַ קֵ בוֹת‪.‬‬
‫‪020‬‬
‫ׁשַ ֵלכֵת |‬
‫חננאל גרשינסקי‬
‫הַ עֵ צִ ים בַ חֹ ֶרף‬
‫נ ְִד ִמים לִ י‬
‫כְ מ ֹו ׁשוֹלְ ִחים י ְֵדיהֶ ם בִ תְ ִחמָה‬
‫אֶ ל‬
‫הַ ׃שָ מַ יִם‪.‬‬
‫הַ תְ אֵ נָה נו ֶֹרׁשֶ ת אֶ צְ בְ עוֹתֶ יהָ בִ ְתׁשוקָ ה חֲסִ ִידית‬
‫לְ הִ תְ ַכלֵל בְ אוֹר‬
‫אֵ ין סוֹף‪.‬‬
‫הָ זִ ית וְ הַ בְ רוֹׁש‬
‫עו ְֹמ ִדים לָהֶ ם ִמ ֶמגֶד בְ בוז ָירֹקָ ם‪,‬‬
‫כוֹפְ ִרים בְ כָל הַ עֹ ר הַ זֶה‬
‫ְמסָ ְרבִ ים לְ הַ ְׁשלִ יְך נַפְ ׁשָ ם ִמ ֶמגֶד‪,‬‬
‫לְ הִ ְׁשתַ לֵך אֵ ל עֶ בֵ ר‬
‫עֵ ירֹם ְמכ ְֺרסָ ם‬
‫סְ פֵ יקוֹת וְ קֹ ר –‬
‫אֵ ין סוֹף‪.‬‬
‫‪021‬‬
‫מָ ה צַ ו הָ רוחַ |‬
‫אורי דוד שוק‬
‫מֵ ִׁשיב הָ רוחַ ומו ִֹריד הָ רוחַ‬
‫ומי ֵי ַדע רוחַ‬
‫ִ‬
‫ָאדם?)‬
‫(הָ ָ‬
‫הָ ע ֹו ָלה הַ טו ֶֹר ֶדת הַ מוֹׁשֶ בֶ ת‬
‫לִ פְ ָר ִקים‬
‫לְ פָ ֵרק ַאנְׁשֵ י סֶ לַע‬
‫לְ פַ ׁשֵ ט עַ ְק ִמימות ׁשֶ בַ לֵב‪.‬‬
‫נוֹׁשֶ מֶ ת ׁשוֹאֶ פֶ ת‬
‫עָ מֹ ק ָרחוֹק‬
‫אֵ ין בָ ה מַ םָ ׁש‬
‫וְ ַאף וְ עַ ל נִ י כֵן‬
‫רוחַ נ ְִדחֶ ה ִמנְ נֵי רוחַ ‪.‬‬
‫ַאל תֵ לְֵך נֶגְ ָדה ַאל תַ חֲֹלף אִ תָ ה‬
‫הַ ְםתֵ ן‬
‫וְ הִ תְ עַ חֵ ף בָ ה‪.‬‬
‫‪025‬‬
‫* [נְ ִריחַ ת הָ ָד ִרים]‬
‫| יהודה גזבר‬
‫מָ ה ַאתְ הַ יִית עוֹׂשָ ה?‬
‫בַ ןוֹף אַ תָ ה ִמתְ עו ֵֹרר ומֵ בִ ין ׁשֶ כְ תָ ִמיד‪ ,‬נ ְִר ַד ְמתָ עַ ל כְ תֵ פָ יִם אֲחֵ רוֹת‪ .‬אַ תָ ה ׁש ֹולֵחַ‬
‫מַ בָ ט וְ רוֹאֶ ה לְ םולְ ָך זוג עֵ י ַניִם ז ֹוהֲרוֹת‪ .‬ופֶ ה ׁשֶ אוֹמֵ ר‪" :‬זֶה בְ סֵ ֶדר‪ֹ ,‬לא אִ כְ נַ ת לִ י‪,‬‬
‫חַ טָלִ ים צְ ִריכִ ים לִ יׁשֹן"‪ .‬וְ ַאחַ ר ׁשֶ אַ תָ ה ִמתְ נַסֵ ל בְ ׁשֵ ם חַ יָילֵי צַ הַ "ל לְ דוֹרוֹתֵ יהֶ ם‬
‫ֲמודה ׁשֶ ָכזֹאת‪.‬‬
‫וְ יו ֵֹרד עִ ם הַ מֶׁשֶ ק‪ַ ,‬רק ָאז אַ תָ ה מַ תְ ִחיל לְ הִ צְ טַ עֵ ר‪ׁ :‬שָ ֹּלׁש ְׁשעוֹת נְסִ יעָ ה‪ .‬ח ָ‬
‫ְיכָלְ תֶ ם לְ ַדבֵ ר‪.‬‬
‫וְ ַאז אֶ פְ ׁשָ ר לִ ְמׁשוְֹך עוֹד חֲצִ י ׁשָ עָ ה‬
‫לִ פְ עָ ִמים הָ רוחוֹת ְמבִ יאוֹת לַמַ ְחסוֹם ֵריחַ מָ תוֹק ׁשֶ ל נְ ִריחַ ת הָ ָד ִרים‪ ,‬לְ פָ חוֹת‬
‫זֶה‪ֵ :‬ריחוֹת חוֹצִ ים אֶ ת הַ מַ ְחסוֹם לְ ֹלא מֵ יצָ ִרים‪ ,‬לְ ֹלא ִמבְ תָ ִרים‪ ,‬אֵ ינָם‬
‫ְמפַ גֵעַ בו ֵֹדד א ֹו זו ְֹרקֵ י אֲבָ נִים‪ .‬וכְ מ ֹו תָ ִמיד נו ָֹרא הַ חוֹם וְ הַ כְ תֵ פַ יִים כו ְֹׁשלוֹת‪,‬‬
‫הַ לֵב ִמתְ ָכוֵץ לְ מַ ְחׁשֶ בֶ ת ַאהֲבָ ה‪ ,‬הַ ַגעֲגועַ נו ָֹרא ומֵ צִ יף ִמכֹ ל הַ עֲבָ ִרים‪.‬‬
‫כְ בָ ר ְׁשמ ֹונֶה ׁשָ עוֹת עִ ם קֶ ָר ִמי ופִ תְ אוֹם‪:‬‬
‫נְ ִריחַ ת הָ ָד ִרים‪.‬‬
‫יֵׁש מַ ׁשָ " ִקית תָ "ׁש ַאחַ ת‬
‫הַ כוֹתֶ ֶרת ׁשֶ לְ עֵ יל יְכ ֹולָה לִ גְ רֹם לְ קו ְֹראוֹת ְמסויָמוֹת לִ ְׁשגוֹת בָ הֲבָ נָה‪.‬‬
‫בורים‪ ,‬כְ מ ֹו בַ חורוֹת רוֹמַ נ ְִטיוֹת‪ ,‬הֵ ם חָ סְ ֵרי תַ עָ נָה;‬
‫אֲבָ ל לְ בָ בוֹת ְׁש ִ‬
‫יֵׁש מָ ׁשָ " ִקית תַ "ש ַאחַ ת ׁשֶ ְם ִריחָ ה מֵ אוֹת ֹו הַ בֹׁשֶ ם ׁשֶ הַ הִ יא ִמ ְׁשתַ םֶ ׁשֶ ת‪,‬‬
‫לִ ימ ֹונִים א ֹוהֲבִ ים? אולַי נְ ִריחָ ה אֲבִ יבִ ית? עַ ל כָל נָ נִים‪:‬‬
‫ִמילָה כָלְ ׁשֶ הִ י‪ַ ,‬רכָה וְ גוֹעֶ ׁשֶ ת‪.‬‬
‫ובְ כָל נַ עַ ם מַ גִ יעָ ה הַ הַ כ ָָרה כְ מ ֹו נַ ִחיׁש חָ מֵ ׁש‪,‬‬
‫ְׁש ִנטָה לְ ַאחַ ר ׁשֶ הַ ֵלב ַנעֲׂשָ ה לְ לֶהָ בָ ה;‬
‫ז ֹו ֹלא הִ יא‪.‬‬
‫וְ הִ יא עָ זְ בָ ה אוֹתְ ָך‪.‬‬
‫וכְ בָ ר חֲצִ י ׁשָ נָה ׁשֶ אֵ ין לְ ָך ַאהֲבָ ה‪.‬‬
‫וְ הַ גָרועַ ִמכֹ ל?‬
‫ׁשֶ ָככָה זֶה‪ .‬צָ בָ א‪.‬‬
‫‪027‬‬
‫יֵׁש לְ ָך הוֹדָ עָ ה חֲדָ ׁשָ ה ‪ .1‬הִ תְ קַ בְ לָה בְ ׁשָ עָ ה‪ .02:07 :‬מֵ אֵ ת‪( :‬אֵ ין ׁשֵ ם)‪.‬‬
‫הַ י חַ טָל‪ַ )= ,‬ל ְי ָלה טוֹב‪ .‬ז ֹו ִמיכַל‬
‫(מֵ הָ אוֹטוֹבוס‪ ,‬נ ְִר ַד ְמתָ עָ לַי הַ טוֹם‬
‫בַ בֹקֶ ר)‪ׁ .‬שָ כ ְַחתָ ַאח ֲֶריָך מַ ְחבֶ ֶרת‬
‫עִ ם הַ ׃שֵ ם וְ הַ ִםסְ נָ ר ׁשֶ לְ ָך בִ פְ נִים‪.‬‬
‫אֵ יְך ֲאנִי יְכ ֹולָה לְ הַ חֲזִ יר לְ ָך‬
‫אוֹתָ ה?‬
‫‪028‬‬
‫ֶרגַע עַ ל קַ ו‬
‫| אהרון שלום חבר‬
‫"בַ ת אֵ ל‬
‫ָאהֲבָ תְ חַ טַי"‬
‫נַעַ ר ַנע ֲָרה‬
‫הוא חו ֵֹרט‬
‫הִ יא ְמחַ ֶטכֶת‬
‫מֵ הַ םוֹׁשָ ב ׁשֶ לְ י ִָדי‬
‫אִ יׁש זָקֵ ן ְממַ לְ מֵ ל‬
‫"אֵ יְך אֵ ין לָהֶ ם‬
‫בוׁשָ ה לְ לַכְ לְֵך‬
‫ָככָה‬
‫כְ אִ לו זֶה הַ בַ יִת ׁשֶ לָהֶ ם!"‬
‫"נֹ עַ ר הֵ ם נֹ עַ ר"‬
‫ע ֹונֶה‪.‬‬
‫עוֹצְ ִרים בַ תַ ֲחנָה‬
‫הַ זָקֵ ן יו ֵֹרד‬
‫ַו ֲאנִי מַ ְמ ִׁשיְך לְ ַדבֵ ר‬
‫בְ תֹ כִ י‬
‫נַ עַ ם הָ יו לָהֶ ם עֵ צִ ים‬
‫לַנֹ עַ ר‬
‫ַל ֲחרֹט בָ הֶ ם לֵב‬
‫וְ הַ טוֹם‬
‫הַ טוֹם הַ כֹ ל ח ֹולֵף‬
‫בְ לִ י בַ יִת‪ ,‬אֵ ל‬
‫נוֹסֵ עַ‬
‫‪029‬‬
‫וְ אֵ ין לָהֶ ם‬
‫ַרק כְ אִ לו בַ יִת‬
‫ׁשֶ לָהֶ ם‪.‬‬
‫אִ ם ַרק הָ יִיתִ י אוֹהֵ ב‬
‫יָכֹ לְ תִ י ַל ֲחרֹט ַאהֲבָ ה‬
‫עֵ ט עַ ל ְניָר‬
‫אַ ְך הֵ ם‬
‫ֲאנִי רוֹצֶ ה לוֹמַ ר‬
‫ׁשֶ נַ עַ ם הָ יו עֵ צִ ים‬
‫אַ ְך הֵ ם‬
‫כְ בָ ר נֶעֶ לְ מו‪.‬‬
‫ֲאנִי יו ֵֹרד‬
‫תַ ֲחנָה ַאחֲר ֹונָה‬
‫ַרק הַ ִםלִ ים מַ ְמ ִׁשיכוֹת‬
‫ָל ֶלכֶת‬
‫יׁשים‪.‬‬
‫לְ אִ בוד בַ כְ בִ ִ‬
‫‪011‬‬
‫סָ גור נָ תוחַ סָ גור‬
‫| אליהו רוזנפלד‬
‫כְָך‪ ,‬עָ צַ ְמתִ י עֵ י ַני‬
‫אֶ ל מול ׁשֶ אוֹן‬
‫ְרחוֹב ְמיֺזָע‪.‬‬
‫כְ תִ ינוֹק‪ ,‬הֶ ֱעל ְַמתִ י ע ֹולָמוֹת‬
‫בְ א ֹו ְט ִמי אֹ זְ ַני ִמ ְ׃שם ֹועַ ‪.‬‬
‫ָאדם‬
‫ְורסִ יסֵ י ָ‬
‫בְ מַ עַ ְר ֹבלֶת חַ גִ ים סְ בִ יבִ י‬
‫ַו ֲאנִי‪ ,‬בִ ְמעִ ילִ י סָ נון‪.‬‬
‫וְ ַרק זִ ְמזום ְקטַ נְטַ ן‬
‫ְמ ַרפְ ֵרף ִמבַ עַ ד לְ אַ נִ י‪.‬‬
‫ִמצְ מוץ‬
‫וְ עֵ ינֵי ֶנעֱצָ מוֹת‬
‫בְ ַארוב ֹותְ יהֶ ן הַ ח ֲָדׁשוֹת‪.‬‬
‫‪010‬‬
‫ִׁשיר תְ פִ ילַה‬
‫| חננאל גרשינסקי‬
‫ֲאנִי ִמתְ נַ לֵל אֶ ל‬
‫הַ ִםלִ ים‪,‬‬
‫ׁשֶ מָבְ עו בִ י‬
‫ָאחיד‪,‬‬
‫בְ קֶ צֶ ב ִ‬
‫ׁשֶ טִ גְ עו בִ י‬
‫זֶה ַאחַ ר זֶה‪,‬‬
‫ׁשֶ טָבוֹאו אֵ לַי‬
‫בְ רוחַ סְ עָ ָרה‬
‫ְמפוֹקֶ קֵ ת עֲצַ מוֹת‬
‫וְ ֹלא יְַאפְ ְׁשרו לִ י‬
‫לְ עַ םוֹד‪.‬‬
‫ֲאנִי ִמתְ נַ לֵל אֶ ל ִמלִ ים‬
‫ׁשֶ טְ מַ לְ או אֶ ת יו ִֹמי‬
‫עַ ד תֹ ם‪,‬‬
‫ׁשֶ טִ תְ נו לִ י נְקֺ ַדת ִמ ְׁשעָ ן‬
‫בַ חָ לָל הַ נָ נוי‪,‬‬
‫מָ נוֹף לַע ֹולָם‪.‬‬
‫ֲאנִי ִמתְ נַ לֵל אֶ ל ִמלָה‬
‫ַאחַ ת‪:‬‬
‫אֶ חָ ד‪.‬‬
‫‪011‬‬
‫ׁשֵ ם שְ ְק ָראַ תִ יו ב ֹו עֵ ת הִ סְ תַ תַ ְרתִ י ִמנָ נָיו‬
‫| ישעיהו גוטליב‬
‫ַג'ה ׁשֶ לְ י‪.‬‬
‫ימיות‬
‫ינט ִ‬
‫כַםָ ה אְ ִ‬
‫בהֲבָ ָרה ַאחַ ת‪.‬‬
‫ַדורעָ ף‬
‫כמ ֹו ביעַ ְשתִ יָך להִ צְ טָ ֵרף לְ ִמ ְׂשחָ ק הַ כ ְ‬
‫ברחֲבַ ת הַ פָ לְ גָה‬
‫חֲשופֶ י גַב ַ‬
‫וְ י ַָדעְ תִ י ׁשֶ זְ מַ ן ִמנְחָ ה הוא‪.‬‬
‫תְ פִ לַת עַ ְרבִ ית חֲפוזָה‬
‫בִ זְ הִ ירות ֹלא לְ הִ ׃שָ מַ ע בַ קֶ ׁשֶ ר‪,‬‬
‫בְ קֹ ר הַ כְ לָבִ ים ׁשֶ ל הָ עִ יר ׁשֶ כֶם‪.‬‬
‫וְ חָ מֵ ׁש ׁשָ עוֹת בִ ְדמָ מָ ה ָרעַ ְדתִ י אֵ לֶיָך‬
‫וְ הָ יִיתִ י לוֹחֵ ׁש ִׁש ְמָך לְ הִ תְ חַ םֵ ם ב ֹו‬
‫ַג'ה‪.‬‬
‫יח ָידה‬
‫כְ ׁשֶ חָ ז ְַרנו לִ ִ‬
‫הָ לַכְ תִ י לִ יׁשֹן ִמטָד‪.‬‬
‫ִמצְ טַ עֵ ר בֵ ית כְ נֶסֶ ת ִמטוֹתָ ם‪,‬‬
‫ַדורעָ ף‪,‬‬
‫בְ צָ ה ֳַריִם יֵׁש כ ְ‬
‫ַג'ה מַ זְ ִמין‪.‬‬
‫‪015‬‬
‫בֵ ית ְעבָ רוֹת‬
‫| אהרון שלום חבר‬
‫צָ פוף כָל כְָך‬
‫הַ םַ סֵ בוֹת‬
‫ֹלא רוֹצֶ ה לִ ְדרֹך‬
‫עַ ל קֶ בֶ ר‬
‫הָ אֲבָ נִים רוֹצוֹת לִ סְ גֹ ר‬
‫לִ י עַ ל הָ ַרגְ ַליִם‬
‫הָ א ֲָדמָ ה צָ ָרה בֵ ינֵיהֶ ם‬
‫ֹלא רוֹצֶ ה לִ ְדרֹך‬
‫לִ פְ רוֹׂש כְ נָפַ יִם‬
‫וְ ֹלא ַל ֲחזֹר יוֹתֵ ר‪.‬‬
‫‪017‬‬
‫נו ִרים ת ֹו ֶירה‬
‫| יהודה גזבר‬
‫‪ .I‬הדור קבלוה בימי אחשוורוש‬
‫נוריָא עַ ד ְדֹלא י ַָדע‪.‬‬
‫ָאמַ ר ָרבָ א‪ :‬חָ יַיב אִ ינִיׁש לִ בְ סומֵ י בְ ַ‬
‫עַ ל הַ בַ ְקבוק ׁשֶ לִ י כָתוב‪ :‬תַ כְ לִ ית הַ י ְִדיעָ ה ׁשֶ ֹלא נ ֵַדע‪.‬‬
‫וְ כָמָ ה ׁשֶ ֲאנִי שוֹתֶ ה ֲאנִי יוֹתֵ ר ָינִיק וְ יוֹתֵ ר חַ כִ ים‪,‬‬
‫עַ ד ׁשֶ בָ סוֹף‪ ,‬כְ ׁשֶ אֶ י ֵננִי ְמזָהֶ ה יוֹתֵ ר כְ לום לְ בָ ד ְמקוֹל ֹו ׁשֶ ל אַ בָ א‪,‬‬
‫ַדוְ קָ א ָאז ֲאנִי יו ֵֹדעַ הַ כֹ ל‪.‬‬
‫כְ ׁשֶ חָ ַז"ל או ְֹמ ִרים ׁשֶ בְ מָ עֲמָ ד הַ ר סִ ינָי יָצָ א הַ קוֹל וְ הָ לְַך‪,‬‬
‫הֵ ם ֹלא או ְֹמ ִרים ְמאֵ יפֹ ה הוא יָצָ א‪.‬‬
‫ָאנו כְ בָ ר לָמַ ְדנו ׁשֶ ֹלא בַ ַרעָ ׁש הַ ׁשֵ ם‪ ,‬אֲבָ ל‬
‫אולָי יֵׁש לוֹמָ ר‪ :‬הַ ׁשֵ ם בְ ׁשֶ קֶ ט‪,‬‬
‫אולָי יֵׁש לִ ְׁשתוֹק אֶ ת הַ ְדבָ ֵרים הַ אֶ לֶה בַ י ְִקיצָ ה‪.‬‬
‫אִ ם ֹלא הַ יִינו ִמ ְׁשתַ כְ ִרים ֹלא הַ יִינו רוֹאִ ים אֶ ת הַ קוֹלוֹת‪,‬‬
‫ֹלא הַ יִינו יְכוֹלִ ים לִ ְׁשמוֹעַ אֶ ת הַ בְ ָר ִקים‪.‬‬
‫בְ חַ ל ֹונֵינו לַׁשָ וְ א הַ יְתָ ה ִמ ָדנֶ קֶ ת רוחַ אֱלו ִֹקים‬
‫ומחַ בְ ִקים‬
‫ַו ֲאנ ְַחנו הַ יִינו יו ְֹׁשבִ ים לְ יָד ׁשולְ חָ ן הַ ִמ ְטבָ ח ְ‬
‫אֵ ת עַ צְ מֵ ינו‪.‬‬
‫נורים ֲאנִי רוֹאֶ ה בְ גָלוי אֶ ת הַ קוֹלוֹת ׁשֶ ׁשָ מַ עֲתִ י בַ בֶ טֶ ן‪.‬‬
‫ובְ כָל ִ‬
‫ַאד ָוה ׁשֶ ל נֵר‪.‬‬
‫וְ הַ קוֹל יוֹצֵ א וְ ה ֹולֵך ִמסוֹף הַ ע ֹולָם וְ עַ ד סוֹפ ֹו כְ מ ֹו ְ‬
‫ַרק ׁשֶ בָ סוֹף אֵ ין מַ לְ אָ ְך ׂשָ ם אֶ צְ בָ ע ע ֲִדינָה עַ ל נִ י וְ אוֹמֵ ר לִ י‪ְׁ " :‬שכַח"‪,‬‬
‫כָל נָ עַ ם ֲאנִי ִמתְ נָ כֵחַ וב ֹוכֶה אֶ ת הַ ִׁשכְ חָ ה ְמחָ ָדׁש‪.‬‬
‫כִ י כֵן‪,‬‬
‫ָאנו אֵ ינֶנו ׁשוֹתִ ים עַ ל ְמנָת לִ ְׁשכוֹחַ ‪,‬‬
‫ָאנו ׁשוֹתִ ים בִ כְ ֵדי לִ זְ כוֹר אֵ ת אָ ׁשֶ ר ׁשָ כ ְַחנו‪.‬‬
‫‪ .II‬למחר ביקש עליו רחמים והחייהו‬
‫נורים בְ הָ ֵדי הַ ָד ֵדי‪,‬‬
‫עודת ִ‬
‫ַרבָ ה וְ ַרבִ י ז ֵָירא עֲבְ דו סְ ַ‬
‫ובְ סומֵ י עַ ד ְדֹלא י ְָדעו לְ הַ בְ ִדיל בֵ ין מָ יָא לְ חַ ְמ ָרא‪.‬‬
‫קָ ם ַרבָ ה ׁשַ ְחטֵ יה לְ ַרבִ י ז ֵַירא‬
‫לְ מָ חַ ר בָ עֵ י ַרחֲמֵ י וְ א ְֲחיֵיה‪.‬‬
‫כְ מ ֹו בְ נֵי י ְִׁש ַראֵ ל ׁשֶ בִ ְקׁשו‪" :‬וְ ַאל י ְַדבֵ ר עִ םָ נו אֱֹלהִ ים נֶ ן נָמות"‪,‬‬
‫וְ ֹלא י ְָדעו כִ י הַ מָ וֶות הוא חֶ זְ יוֹן ׁשָ וְ א‪ ,‬וְ טו ְֹמָאת ֹו הִ יא ִׁש ְקר ֹו‪.‬‬
‫‪019‬‬
‫וְ ֲאנִי תָ ִמיד חָ ׁשַ בְ תִ י ׁשֶ אִ ם הָ יָה ר´ ז ֵָירא עַ צְ מ ֹו ָיכוֹל לָקום‪,‬‬
‫ׁשֶ מָ א הָ וַא בָ עֵ י ְדֹלא לִ יבָ עֵ י עָ לַיו ַרח ֲִמים‪.‬‬
‫וְ ָאנו‪-‬‬
‫ָאהֲבַ תֵ נו לַקָ פֶ ה ֹלא תְ סָ מֵ א אֵ ת עֵ ינֵינו ִמ ְראוֹת אֶ ת מומָ יו‪:‬‬
‫נורים ְמחָ ָדׁש הוא ְמנַתֵ ק ְמאִ יתָ נו בְ כֹ חַ אֶ ת חֶ בֶ ל הַ טָ בור‪,‬‬
‫כָל מוֹצָ אֵ י ִ‬
‫ומוֹתִ יר אוֹתָ נו סְ חופִ ים ְודוויִים לְ יָד ׁשולְ חַ ן הַ ִמ ְטבָ ח‪,‬‬
‫ִמתְ ַגעֲגְ עִ ים לַקֶ ׁשֶ ר‪.‬‬
‫‪ .III‬כתבוני לדורות‬
‫עַ כְ ׁשָ יו ֲאנִי כוֹתֵ ב אֶ ת עַ צְ ִמי בְ י ַָדיִים ְטרוטוֹת ְמׁשֵ ינָה‪,‬‬
‫וְ חוֹתֵ ם אֶ ת עַ צְ ִמי בַ ְׁשתִ יקוֹת וְ בְ כֹ ל ְׁשתִ יקָ ה מַ נְגִ ינָה‪,‬‬
‫ומוֹחֵ ק בִ זְ הִ ירות אֵ ת הַ סוֹף ומוֹתִ יר בִ ְמקוֹמ ֹו ֲע ָננָה‪--‬‬
‫וְ ׁשוֹתֶ ה וְ ה ֹולֵך‬
‫‪041‬‬
‫קַ ח אוֹתִ י‬
‫| יואב יוסף‬
‫קַ ח אוֹתִ י לְ ַאט לְ ַאט‬
‫ֲאנִי ע ֲַדיִן ֹלא ׁשָ ם‬
‫תָ בוֹא‪ ,‬תִ תְ קָ ֵרב‬
‫בְ ע ֲִדינות‪ ,‬בְ רְֹך‪.‬‬
‫כְ ׁשֶ תָ בוֹא‬
‫ַאל תֶ ׃שָ ֵדד מַ עַ ְרכוֹת‬
‫ַאל תִ פְ צַ ע לֵב ׁשָ בור‬
‫ַאל תְ טַ לְ טֵ ל גוף ָרפֶ ה‪.‬‬
‫ֲאנִי יו ֵֹדעַ ‪,‬‬
‫כְ ׁשֶ תָ בוֹא כְ לום ֹלא כְ מ ֹו נַ עַ ם‬
‫כָל כְ לֵי אֵ בָ ַרי יִׁשַ בְ רו‬
‫ָארְך ׂשֶ בַ ע מַ ְחלְ פוֹת‬
‫גופִ י יִתְ ֵ‬
‫ראׁשי יַצְ ִמיחַ ל ֹו עוֹד ְׁשֹלׁשָ ה‬
‫ִ‬
‫כְ ׁשֶ תָ בוֹא‬
‫תִ עַ ח אוֹתִ י מַ הֵ ר‬
‫ַאמתַ ְחתְ ָך‬
‫תַ ֲעלֶה אוֹתִ י בִ סְ עָ ָרה לְ ְ‬
‫ׁשֶ ֹּלא אוֹכל לִ ְׁשמֹ עַ‬
‫ׁשֶ ֹּלא אוכַל ַל ֲחׁשֹב‬
‫תֵ ן ַלָתַ ְׁשתִ יוֹת לְ הִ ׃שָ אֵ ר‬
‫ַל ֺםכָר תֵ ן ׁשָ לוֹם‪.‬‬
‫‪040‬‬
‫ִמילִ ים |‬
‫ישעיהו גוטליב‬
‫ֲאנִי ְמטַ טֵל בֵ ין ִמילִ ים ׁשֶ הֵ ם ׂשָ פָ ה ׁשֶ הִ יא קֹ ֶדׁש‬
‫ֲאנִי לוֹטֵ ף אוֹתָ ם בְ ׁשַ עֲׁשועַ‬
‫(אֵ יז ֹו ִמלָה ְמלַגְ ֶלגֶת‪ ,‬ה ֲֵרי ו ַַדאי ׁשֶ אֵ ינָה)‪.‬‬
‫כְ ׁשֶ ָאמות‪ַ ,‬אל תִ כְ תְ בו עַ ל מַ צָ בְ ִתי ָדבָ ר‪,‬‬
‫כָל הַ ִםלִ ים יֵלְ כו אִ תִ י‪ ,‬וְ אֵ ין יָפֶ ה לָהֶ ם מֵ הַ םָ וֶת‪,‬‬
‫ומלוֹא ֹו וְ אֵ ין בָ הֶ ם כְ לום‪.‬‬
‫ׁשֶ הֵ ם ע ֹולָם ְ‬
‫וְ הָ יִיתִ י ִמתְ קַ מֵא בָ עִ וְ ִרים‬
‫ׁשֶ ֹּלא ָראו מֵ ע ֹולָם יֹפִ י אִ ׃שָ ה‪,‬‬
‫וׁש ִקיעָ ה‪ ,‬וְ כָל ְקלִ ישָ אוֹת חַ טֵינו הַ ְםעַ מְגוֹת‪.‬‬
‫ְ‬
‫וְ הָ יו לָהֶ ם הַ ִםלִ ים תְ חוׁשָ ה‪.‬‬
‫לְ לַחֵ ף וְ לִ ְדקֹ ר בָ הֶ ם‪.‬‬
‫ל ֹו יָכֹ לְ תִ י‪ ,‬לְ ַגלֵף ָאהַ בְ תִ י ל ִַמילִ ים‬
‫לִ בְ נוֹת בָ הֶ ם בַ יִת‬
‫ל ְַחרֹׁש עִ מַ ם ׂשָ ֶדה‪.‬‬
‫‪041‬‬
‫מפתחות‬
‫גיליונות‬
‫א'‪-‬ל'‬
‫‪045‬‬
‫רשימת הגליונות‪:‬‬
‫א‪1‬‬
‫אדר תשס"ב‬
‫תשרי תשס"ג‬
‫כסלו תשס"ג‬
‫שבט תשס"ג‬
‫אדר תשס"ג‬
‫תשרי תשס"ה‬
‫כסלו תשס"ה‬
‫אדר תשס"ה‬
‫ט‬
‫סיון תשס"ה‬
‫י‬
‫תשרי תשס"ו‬
‫יא‬
‫כסלו תשס"ו‬
‫יב‬
‫אדר תשס"ו‬
‫יג‬
‫סיון תשס"ז‬
‫יד‬
‫תשרי תשס"ז‬
‫טו‬
‫כסלו תשס"ז‬
‫טז‬
‫אדר תשס"ז‬
‫יז‬
‫תמוז תשס"ז‬
‫יח‬
‫תשרי תשס"ח‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ח‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫עיצוב‪ :‬משה אלישיב לוין‬
‫איורים‪ :‬מנחם הלברשטט‪ ,‬שמואל פייפר‪ ,‬נעם ריף‬
‫עריכה‪ :‬משה אלישיב לוין‬
‫איורים‪ :‬שמואל פייפר‬
‫עריכה‪ :‬צבי רוט‬
‫איורים‪ :‬מנחם הלברשטט‪ ,‬נעם ריף‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫עריכה לשונית‪ :‬איתמר שחר‬
‫איורים‪ :‬שמואל פייפר‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫עיצוב‪ :‬משה אלישיב לוין‬
‫עריכה לשונית‪ :‬איתן אברמוביץ ואיתמר שחר‬
‫איורים‪ :‬שמואל פייפר‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫עריכה לשונית‪ :‬איתן אברמוביץ ואיתמר שחר‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫עריכה לשונית‪ :‬איתמר שחר‪ ,‬אריאל סרי‪-‬לוי ונעם רפאל‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫עריכה לשונית‪ :‬איתמר שחר‪ ,‬איתן אברמוביץ‪ ,‬אריאל סרי‪-‬לוי‪,‬‬
‫ארנון יפין ונעם רפאל‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫סייעו בעריכה‪ :‬ר' אורי ליפשיץ‪ ,‬איתן אברמוביץ ונעם רפאל‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫סייעו בעריכה וניקוד‪ :‬ר' אורי ליפשיץ‪ ,‬איתן אברמוביץ‪ ,‬אריאל‬
‫סרי‪-‬לוי‪ ,‬נעם רפאל ואיתמר שחר‬
‫עריכה‪ :‬משה אלישיב לוין‬
‫עריכה לשונית ועיצוב שער פנימי‪ :‬אריאל סרי‪-‬לוי‬
‫סיוע בניקוד‪ :‬איתמר שחר‬
‫איורים‪ :‬נועם ריף‬
‫‪ 1‬מסיבות בעלות אופי היתולי‪ ,‬הגיליון הראשון מסומן במקור כ"עלון מספר ‪."2‬‬
‫‪046‬‬
‫יט‬
‫כסלו תשס"ח‬
‫כ‬
‫אדר תשס"ח‬
‫כא‬
‫סיון תשס"ח‬
‫כב‬
‫אדר תשס"ט‬
‫כג‬
‫כסלו תש"ע‬
‫כג‬
‫כד‬
‫ב‪2‬‬
‫שבט תש"ע‬
‫אדר תש"ע‬
‫כה‬
‫כו‬
‫שבט תשע"א‬
‫אדר תשע"א‬
‫כז‬
‫סיון תשע"א‬
‫כח‬
‫תשרי תשע"ב‬
‫כט‬
‫כסלו תשע"ב‬
‫עריכה‪ :‬משה אלישיב לוין‬
‫סיוע בניקוד‪ :‬איתמר שחר‬
‫עורכים‪ :‬צבי ויינגרטן ומשה אלישיב לוין‬
‫סייע בניקוד‪ :‬איתמר שחר‬
‫איור‪ :‬מנחם הלברשטט‬
‫עריכה‪ :‬צבי ויינגרטן‬
‫הגהה‪ :‬משה אלישיב לוין‬
‫סיוע בעריכה‪ :‬איתמר שחר ואיתן אברמוביץ'‬
‫עריכה‪ :‬משה אלישיב לוין‬
‫סיוע בניקוד‪ :‬איתמר שחר‬
‫עריכה‪ :‬בנימין פילצר‬
‫סיוע בעריכה‪ :‬שי באלקין‬
‫עיצוב כריכה‪ :‬איטלה מסטבאום‬
‫עריכה‪ :‬בנימין פילצר‬
‫עריכה‪ :‬בנימין פילצר‬
‫עריכה לשונית‪ :‬חיים בלאו‪ ,‬שי באלקין‪ ,‬בנימין פילצר‬
‫עריכה‪ :‬בנימין פילצר‪ ,‬יהל גמליאל ואהרון חבר‬
‫עריכה‪ :‬אהרון חבר וצבי שטראוס‬
‫ניקוד‪ :‬בנימין פילצר‬
‫איור כריכה‪ :‬שהם סמואל‬
‫עיצוב כריכה‪ :‬אהרון חבר ורעות וינברגר‬
‫עריכה‪ :‬אהרון חבר‬
‫עיצוב‪ :‬אברהם גרשוני‬
‫עריכה‪ :‬אהרון חבר‬
‫תמונת השער‪ :‬אליהו רוזנפלד‬
‫בתמונה‪ :‬אשר שאז תוקע בשופר‬
‫עיצוב הכריכה‪ :‬אברהם גרשוני‬
‫ניקוד שירים‪ :‬בנימין פילצר‬
‫עריכה‪ :‬אהרון חבר‬
‫תמונת השער‪ :‬אליהו רוזנפלד‬
‫עיצוב הכריכה‪ :‬אברהם גרשוני‬
‫מפתח לפי שמות הכותבים‪:‬‬
‫א‬
‫אברמוביץ'‪ ,‬איתן‬
‫נזכרים ונעשים‬
‫סיפורי צדיקים וצדיקי סיפורים‬
‫מפחד להצילי ‪ -‬נהלני לציון קדש גורלי‬
‫ח‬
‫ט‬
‫יא‬
‫‪8-9‬‬
‫‪11-12‬‬
‫‪10-15‬‬
‫‪ 2‬מהדורה נוספת לגיליון מכסלו תש"ע‪.‬‬
‫‪047‬‬
‫אונסדורפר‪ ,‬טובאל‬
‫אמון‪ ,‬יקום‬
‫ארבל‪ ,‬עומר‬
‫ארזי‪ ,‬אלחנן‬
‫אריאל‪ ,‬אלישיב‬
‫אריאל‪ ,‬יעקב‬
‫ארמן‪ ,‬נתנאל‬
‫אשבל‪ ,‬יעקב יוסף‬
‫‪048‬‬
‫היה מהלך במדבר ‪ -‬עיון בסוגיא קטנה במסכת שבת‬
‫יב‬
‫‪5-13‬‬
‫אדם קרוב אצל עצמו ‪ -‬מחשבות בעקבות ר' צדוק הכהן‬
‫לפני הספירה‬
‫לפני ה' תטהרו‬
‫"והיא מסתורין שלו" ‪ -‬כתיבה ודיבור בתורה אחת של ר'‬
‫צדוק‬
‫יב‬
‫יג‬
‫יד‬
‫טו‬
‫‪36-38‬‬
‫‪49-52‬‬
‫‪55-58‬‬
‫‪53-65‬‬
‫"ספרה נא לי את הגדולות" ‪ -‬מחשבות סביב תורה רל"ד‬
‫בליקוטי מוהר"ן‬
‫טו‬
‫‪94-98‬‬
‫פירוק‪ ,‬חתרנות ומסירות נפש‬
‫דרך כל הארץ‬
‫שברים‬
‫למה זה אנוכי‬
‫סודות וסימנים‬
‫אחור באחור‬
‫בין החברתי לקיומי‬
‫ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה‬
‫הדיאלקטיקה של היהודי והגוי ‪ -‬הגל ור' צדוק על‬
‫תשוקה‪ ,‬זהות ואחרות‬
‫טז‬
‫יז‬
‫יח‬
‫יט‬
‫כ‬
‫כא‬
‫כב‬
‫כד‬
‫כה‬
‫‪39-46‬‬
‫‪60-66‬‬
‫‪57-58‬‬
‫‪21-32‬‬
‫‪108-119‬‬
‫‪46-49‬‬
‫‪18-23‬‬
‫‪60-61‬‬
‫‪87-112‬‬
‫מחשבות על הקטסטרופה של פורים‬
‫ללכת‪ ,‬להתפלל‬
‫אמנות הצום של ר' נחמן ‪ -‬מחשבות על הזמן והגוף‬
‫צירופים חדשים‬
‫להתעטף בענן‬
‫די‬
‫"מעשה ממלך עניו"‬
‫הכוכב של מחוז גוש דן ‪ -‬דרשה על אהוד בנאי‬
‫אברהם אוהבי ‪ -‬אבי האומה בראי הדורות‬
‫בית המדרש‬
‫חלום‬
‫סחרחרת‬
‫[להתחבר ברחמים]‬
‫"בואי כלה" ‪ -‬השבת של חכמי הספרדים האחרונים‬
‫כו‬
‫כז‬
‫כח‬
‫ל‬
‫כ‬
‫י‬
‫ב‬
‫א‬
‫ז‬
‫טז‬
‫ח‬
‫כה‬
‫כד‬
‫כה‬
‫‪65-68‬‬
‫‪111-118‬‬
‫‪45-59‬‬
‫‪63-68‬‬
‫‪140‬‬
‫‪66-69‬‬
‫‪21-26‬‬
‫‪13-14‬‬
‫‪36-40‬‬
‫‪14-16‬‬
‫‪9‬‬
‫‪79‬‬
‫‪69‬‬
‫‪61-71‬‬
‫בחירת מקצוע‪ :‬על חלומות‪ ,‬פוטנציאל‪ ,‬פרגמטיות‬
‫וערכים‬
‫כה‬
‫‪81-86‬‬
‫משיח עבדקן ‪ -‬או צל גללי החמור?‬
‫"ואם כן‪ ,‬הרחמנות גדולה עלינו‪"...‬‬
‫מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה‬
‫כז‬
‫כח‬
‫כט‬
‫‪131-137‬‬
‫‪151-160‬‬
‫‪23-29‬‬
‫בונדי‪ ,‬דרור‬
‫בלאו‪ ,‬חיים‬
‫בלוך‪ ,‬גלעד‬
‫בלפר‪ ,‬רולי‬
‫ל‬
‫‪107-113‬‬
‫בדיחה על יהודי‪ ,‬יהודיה וארבע פרות‬
‫ב‬
‫אנחנו מעדיפים אלות?‬
‫סליחה‬
‫זהות יהודית‬
‫ויפן כה וכה וירא כי אין איש‪ ,‬והשתדל להיות איש ‪-‬‬
‫מדרש עכשווי‬
‫יב‬
‫יד‬
‫טו‬
‫טז‬
‫‪88-89‬‬
‫‪67-70‬‬
‫‪66-68‬‬
‫‪35-37‬‬
‫הכחשת השואה האיראנית‪ ,‬שאלת הזהות היהודית‬
‫ותפילה על חולה מסוכן‬
‫טז‬
‫‪115-118‬‬
‫נפקא מינא לקידושין או תתן אמת ליעקב‬
‫גניבת התרפים‬
‫אגדת תפלת שמונה עשרה‬
‫שפה של חול‪ ,‬שפה של קודש‬
‫שלוש קריאות בחלום י' של ר' נחמן מברסלב‬
‫לא באוזן ולא בפה‬
‫הדרך לארץ ישראל‬
‫ספרים‪ ,‬ספריות וסיפורים‬
‫המשחק בקוביא‬
‫כל הדרכים‬
‫מעוות לא יוכל לתקון‬
‫מלאכה שאינה צריכה לגופה‬
‫שוגה באהבה רבה‬
‫זמן קיץ‬
‫יגעת‪ ,‬תאמין‬
‫אבדין ומשתכחין‪ ,‬חלק א' ‪ -‬נותן בהם סימנים‬
‫ספר מספר וסיפור ‪ -‬פילוסופים מדענים‪ :‬ספר יצירה‬
‫והפילוסופיה של הרעיונות‬
‫כג‬
‫כד‬
‫י‬
‫יג‬
‫טו‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ח‬
‫ט‬
‫י‬
‫יא‬
‫יב‬
‫יג‬
‫יד‬
‫טו‬
‫טו‬
‫‪104-107‬‬
‫‪19-29‬‬
‫‪48-52‬‬
‫‪58-60‬‬
‫‪99-104‬‬
‫‪36-48‬‬
‫‪21‬‬
‫‪41-43‬‬
‫‪31-40‬‬
‫‪13-17‬‬
‫‪13-21‬‬
‫‪52‬‬
‫‪29-35‬‬
‫‪69-75‬‬
‫‪37-46‬‬
‫‪14-25‬‬
‫‪75-93‬‬
‫(אין) אדם שאין לו שעה ‪ -‬לתודעת הזמן‬
‫יחדיו נמתיק סוד ‪ -‬סתרי תורה‪ ,‬הרב שג"ר ואופציה דתית‬
‫מלהיבה‬
‫טז‬
‫יז‬
‫‪51-79‬‬
‫‪28-43‬‬
‫בהוויתה תהא‬
‫כתובת תועה‬
‫וחסרון לא יוכל להימנות‬
‫מעגלתיה לא תדע‪ :‬תורה ‪ -‬אישה‬
‫מלכותך מלכות‬
‫באנו חושך לגרש‪ ,‬בידינו אור ואש‬
‫מדר דר זכרת עמלק מאז להריץ‬
‫יח‬
‫יט‬
‫כ‬
‫כא‬
‫כב‬
‫כג‬
‫כד‬
‫‪45-56‬‬
‫‪34-36‬‬
‫‪81-105‬‬
‫‪85-111‬‬
‫‪39-61‬‬
‫‪16-17‬‬
‫‪15-17‬‬
‫‪049‬‬
‫בלפר‪ ,‬רולי; לייכטר‪,‬‬
‫יותם‬
‫בלפר‪ ,‬שרית תהילה‬
‫בן דוד‪ ,‬אורי‬
‫בנוביץ'‪ ,‬הושע‬
‫בר‪-‬יוסף‪ ,‬דרור‬
‫בר‪-‬יוסף‪ ,‬דרור;‬
‫קסירר‪ ,‬שלמה‬
‫בר‪-‬לב‪ ,‬רוני‬
‫‪051‬‬
‫דברים שבלב אינם‬
‫כו‬
‫‪64‬‬
‫כיוון‪ ,‬כוונה וגיאודיזם‬
‫כה‬
‫‪140-168‬‬
‫לדמותה הקדומה של השמיטה‬
‫עשה תפילתך קבע‬
‫בין אלול לעשי"ת‬
‫סתיו‬
‫על מעגלים ויושר או תרבות הכיכרות‬
‫כהגלות אחד הרקים‬
‫"לראות פני ה'" ‪ -‬פנים בפנים‪ ,‬חלק א‬
‫שופר‬
‫ואדם אין לעבוד את האדמה‬
‫על החרות הזאת ‪ -‬משהו על מגילת שיר השירים‬
‫האומנם עוד יבואו ימים‬
‫"בין אור לחושך‪"...‬‬
‫ריפוי‬
‫"ויוותר יעקב לבדו" ‪ -‬על תכונת ה'לבדיות'‬
‫השש‪-‬בש‬
‫הסלון‬
‫מזמור כ"ז‬
‫ההתנגדות כ'ארוע' של אמת‬
‫מלכותא בלא תגא‬
‫כל הנש[י]מה תהלל יה ‪ -‬תרגול נשימה בחסידות וביוגה‬
‫ראג'ה ע"פ הסוטרות של פנטנג'לי‬
‫יט‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ח‬
‫ט‬
‫י‬
‫יא‬
‫יב‬
‫יד‬
‫טו‬
‫טז‬
‫כט‬
‫יא‬
‫יא‬
‫טז‬
‫כ‬
‫כא‬
‫כו‬
‫‪62-82‬‬
‫‪9-11‬‬
‫‪2‬‬
‫‪5‬‬
‫‪10-11‬‬
‫‪56-57‬‬
‫‪23-25‬‬
‫‪47-48‬‬
‫‪38-39‬‬
‫‪54-56‬‬
‫‪27-30‬‬
‫‪41-44‬‬
‫‪101-103‬‬
‫‪31-35‬‬
‫‪32‬‬
‫‪58‬‬
‫‪126‬‬
‫‪73-80‬‬
‫‪50-52‬‬
‫‪94-102‬‬
‫על תפילה וניכור ‪ -‬ניסיונותיו של האדם לדיבור‬
‫ולתקשורת‬
‫כז‬
‫‪98-110‬‬
‫על הסליחה‪ :‬בין לוינס לדרידה‬
‫יד‬
‫‪71-80‬‬
‫תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצוותך לא שכחתי‬
‫לפעמים כדאי‬
‫"לעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות"‬
‫מעשה אמאל איז געווען‬
‫הגיע הזמן‬
‫עשיתי ראש השנה באומן‬
‫גיבור‬
‫שושבין או קווים לדמותו של הדוד סמ‬
‫עקרון המראה‬
‫ח‬
‫י‬
‫יא‬
‫יב‬
‫יג‬
‫יד‬
‫טו‬
‫טז‬
‫טז‬
‫‪54-44‬‬
‫‪22-24‬‬
‫‪53-57‬‬
‫‪52-53‬‬
‫‪61-64‬‬
‫‪85-91‬‬
‫‪50-51‬‬
‫‪47-50‬‬
‫‪80-87‬‬
‫בראון‪ ,‬דוד‬
‫ברונשטיין‪ ,‬חיים‬
‫יחזקאל‬
‫ברטוב‪ ,‬אריאל‬
‫ברנד‪ ,‬שלמה‬
‫בשן‪ ,‬איתי‬
‫חידוש כמותו מעולם‬
‫הטיפול בסיפורים בהגותו של הרב נחמן מברסלב‬
‫אומן בבשר‬
‫העבר חרפתי אשר יגורתי ‪ -‬על תשובה ובניית יחסים‬
‫טובים עם העבר‬
‫יז‬
‫יח‬
‫יט‬
‫כח‬
‫‪95-84‬‬
‫‪27-36‬‬
‫‪43-45‬‬
‫‪130-150‬‬
‫ובצאתי את ביתי‬
‫כז‬
‫‪90‬‬
‫עד תם‬
‫אפילו הגרועים שבהם ‪ -‬על אמונה‪ ,‬אומנות‬
‫ואינדיבידואליזם‬
‫כח‬
‫כט‬
‫‪161‬‬
‫‪19-22‬‬
‫נגלה ונכסה‬
‫חמסינים אחרונים‬
‫פגישת שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון‬
‫אשריכם ישראל‬
‫כלים שבורים‪ :‬חלום ושברו‬
‫חג הסוכות ‪ -‬התוצאה והתהליך‬
‫יא‬
‫יד‬
‫יד‬
‫יח‬
‫כא‬
‫יח‬
‫‪63-66‬‬
‫‪36‬‬
‫‪92-101‬‬
‫‪89-92‬‬
‫‪112-115‬‬
‫‪68-71‬‬
‫ג‬
‫גוטהולד‪ ,‬עידו‬
‫גוטליב‪ ,‬ישעיהו‬
‫גזבר‪ ,‬יהודה‬
‫ג'ייקובס‪ ,‬משה‬
‫גפן‪ ,‬נועם‬
‫גרוסמן‪ ,‬יובל‬
‫גרינבוים‪ ,‬יונתן‬
‫גרינבלט‪ ,‬רפאל‬
‫גרינגר‪ ,‬מתן‬
‫חסידותו של דוד המלך ‪ -‬אשנב לאירוניה בתלמוד הבבלי‬
‫סוכתו של ר' אליעזר‬
‫ר' אלעזר בן דורדיא‬
‫משורר‬
‫מעשה ממלך עניו ‪ -‬חלק ב‬
‫זיו‬
‫שם שקראתיו בו עת הסתתרתי מפניו‬
‫מילים‬
‫*[פריחת הדרים]‬
‫פורים תוירה‬
‫נס שבטבע וטבע שבטבע ‪ -‬עיון במחשבת הנס בעקבות‬
‫מגילת אסתר‬
‫א‪-‬לוקינו וא‪-‬לוקי אבותינו‬
‫החתול של ר' שימן‬
‫בבא בתרא ‪ -‬פרק שישי‬
‫שלא נדע‬
‫ואני אברכם ‪ -‬פתיחת דרשה אחת בספר הזוהר‬
‫הבשר שבעין ‪ -‬הצעה לקריאה בסוגית טביעת עין בבשר‬
‫תפילה על גשר‬
‫ספר יונה‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ו‬
‫כח‬
‫כט‬
‫כט‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ל‬
‫‪32-37‬‬
‫‪11-20‬‬
‫‪11-12‬‬
‫‪105‬‬
‫‪39-40‬‬
‫‪56-57‬‬
‫‪135‬‬
‫‪143‬‬
‫‪127-128‬‬
‫‪139-140‬‬
‫‪97-106‬‬
‫ד‬
‫כו‬
‫כג‬
‫כה‬
‫כז‬
‫כט‬
‫כד‬
‫ו‬
‫‪22-26‬‬
‫‪104-114‬‬
‫‪98-103‬‬
‫‪133-139‬‬
‫‪138-151‬‬
‫‪41-51‬‬
‫‪18‬‬
‫‪6-10‬‬
‫‪050‬‬
‫גרשינסקי‪ ,‬חננאל‬
‫דרייפוס‪ ,‬הרב יאיר‬
‫הירש‪ ,‬אור יחזקאל‬
‫הכהן‪ ,‬יותם‬
‫הלברטל‪ ,‬חגי‬
‫‪052‬‬
‫ז‬
‫ז‬
‫ל‬
‫ל‬
‫‪15-17‬‬
‫‪44-45‬‬
‫‪123‬‬
‫‪133‬‬
‫מעשה בבירה שחורה ובבעל תשובה‬
‫נחום איש גמזו‬
‫שלכת‬
‫שיר תפילה‬
‫ה‬
‫ח‬
‫יג‬
‫יד‬
‫יז‬
‫יט‬
‫כ‬
‫כא‬
‫‪5‬‬
‫‪5-7‬‬
‫‪15-18‬‬
‫‪7-14‬‬
‫‪7-16‬‬
‫‪5-20‬‬
‫‪5-11‬‬
‫‪7-11‬‬
‫כג‬
‫כג ב‬
‫‪5-15‬‬
‫‪7-16‬‬
‫גוט פורים ‪ -‬רשימות‬
‫טאטא ‪ -‬מחשבות על חינוך‬
‫טענדא ורענדא‬
‫תפילה בבלי דעת‬
‫חסד‪ ,‬חירות וקהילה‬
‫להתמיר את התורות והמוחין לעבודה מנטאלית ‪ -‬דיבורי‬
‫היזכרות באדמו"רי חב"ד‬
‫כד‬
‫כה‬
‫כו‬
‫כז‬
‫כח‬
‫כט‬
‫‪7-14‬‬
‫‪5-23‬‬
‫‪5-16‬‬
‫‪5-12‬‬
‫‪6-19‬‬
‫‪7-17‬‬
‫זקן שהוא יונג ‪ -‬הרהורים על צעירות‬
‫ל‬
‫‪7-24‬‬
‫ה‬
‫ב‬
‫יג‬
‫יח‬
‫‪22-27‬‬
‫‪27-36‬‬
‫‪55-59‬‬
‫‪66-67‬‬
‫יט‬
‫כא‬
‫כא‬
‫כג‬
‫‪46-49‬‬
‫‪44-45‬‬
‫‪60-61‬‬
‫‪42-50‬‬
‫א‬
‫‪8‬‬
‫ד‬
‫הקמץ והצירה‬
‫אספר לכם איך היו שמחים‬
‫באהבתה תשגה תמיד ‪ -‬על לימוד תורה שלא לשמה‬
‫אני לדודי ודודי לי ‪ -‬מחשבת על ח"י אלול‬
‫רבי נחמן והרב שג"ר על סף המוות‬
‫כסלו וחנוכה כפרוייקט עיצוב‬
‫התחדשות ויחסי אורות וכלים‬
‫שמעון היקר ‪ -‬מפניך ואליך אברח ‪ -‬דיבורים לקראת‬
‫היארצייט‬
‫חנוכה כתיקון הרגליים‬
‫"אוהבים אותך יוסי" מסה על אפסות היחיד ועל‬
‫נשגבותו‬
‫ה‬
‫עיונים חדשים בסוגיית תורה ומדע‬
‫חטא העגל‬
‫"מה הוא אומר" ‪ -‬תובנות על הבן החכם‬
‫מחיה מתים‪ ,‬מוריד הטל‪ ,‬משיב הרוח ומוריד הגשם ‪-‬‬
‫לזכרו של הרב שג"ר‬
‫זהות יהודית חילונית‬
‫"זר לא יבין זאת" ‪ -‬על הטרנימוס טכניקוס של הרב‬
‫"מהות העניין"‬
‫בין שתי מערות ‪ -‬יתרון החושך מן האור וסוד בין‬
‫השמשות‬
‫בדידות ‪ -‬התבודדות‬
‫הלברשטט‪ ,‬מנחם‬
‫הר‪-‬שפי‪ ,‬אבישר‬
‫ח‬
‫ט‬
‫ג‬
‫ד‬
‫יז‬
‫כא‬
‫‪51-53‬‬
‫‪35‬‬
‫‪39-43‬‬
‫‪2-3‬‬
‫‪84-94‬‬
‫‪33-34‬‬
‫צהריים אחרון עם אפרים‬
‫שבועות‬
‫על שני שירים של פאול צלאן‬
‫אנשים הולכים לעבודה‬
‫מבועי דלבא‬
‫לנשמת מורי‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ד‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ח‬
‫ט‬
‫י‬
‫יא‬
‫‪42-44‬‬
‫‪21-25‬‬
‫‪1‬‬
‫‪34-35‬‬
‫‪54-55‬‬
‫‪2-3‬‬
‫‪38-40‬‬
‫‪19-20‬‬
‫‪21-23‬‬
‫‪7-10‬‬
‫‪70-74‬‬
‫‪41-51‬‬
‫משמעותה של חירות‬
‫הלעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת? אשנב לדמותו‬
‫של אלישע בן אבויה‪ ,‬חלק ב'‬
‫יב‬
‫יב‬
‫‪14-25‬‬
‫‪57-68‬‬
‫הכתר‪ ,‬הכבוד וחי עולמים ‪ -‬אשנב לדמותו של אלישע בן‬
‫אבויה‪ ,‬חלק ג'‬
‫יג‬
‫‪35-40‬‬
‫לאמיתו של סיפור‬
‫איוב נברא היה‬
‫נלכדה בשחיתותם‬
‫נבואה ניתנה לשוטים‬
‫לא מבעטים בייסורים ‪ -‬ייסורים בתודעת האדם וזולתו‪,‬‬
‫חלק א'‬
‫חביבין ייסורין ‪ -‬ייסורים בתודעת האדם וזולתו‪ ,‬חלק ב'‬
‫תחושות‪ ,‬תמונות ושבילים אבודים ‪ -‬מחשבות בעקבות‬
‫קר שם בחוץ ‪ -‬הערה בנוגע לדמותו של (רבי) יהודה בן‬
‫גרים‬
‫נחמו כימות עניתנו‬
‫מה שהיה ומה נעשה‬
‫פרשנות של תלמיד‬
‫יג‬
‫יד‬
‫יד‬
‫טו‬
‫טז‬
‫‪75-79‬‬
‫‪21-26‬‬
‫‪59-66‬‬
‫‪69-74‬‬
‫‪21-30‬‬
‫טז‬
‫יז‬
‫יט‬
‫‪119-125‬‬
‫‪71-78‬‬
‫‪38-41‬‬
‫כ‬
‫כ‬
‫כא‬
‫‪62-71‬‬
‫‪122-139‬‬
‫‪82-84‬‬
‫ו‬
‫ויינגרטן‪ ,‬צבי‬
‫על שדים ואנשים‬
‫אובדן משמעותי‬
‫הרומנטיקה שבצער‬
‫ללא כותרת‬
‫מה אני מבקש מכם‬
‫ללא כותרת‬
‫אי שם‪ ,‬בין הגיא לגן‬
‫לחיות כמשל‬
‫הביאני אל בית היין‬
‫מקלחת כמשמעות החיים‬
‫משכני אחריך נרוצה‬
‫בין הפטיש לסדן ‪ -‬אשנב לדמותו של אלישע בין אבויה‪,‬‬
‫חלק א'‬
‫‪051‬‬
‫וייס‪ ,‬חגי‬
‫ויק‪ ,‬עמי‬
‫סיפורי דגים‬
‫אמונת חכמים = כפירת טיפשים?!‬
‫פתחי לי‬
‫רב כהנא צדק ‪ -‬עיון בסיפורת בבלית וארצישראלית‬
‫זקנים‪ ,‬קוסמים ומה שביניהם ‪ -‬על שאלת עליונותם של‬
‫בעלי ההלכה ‪ /‬בעלי האגדה‬
‫כב‬
‫כב‬
‫כד‬
‫כה‬
‫כו‬
‫‪31-34‬‬
‫‪67-77‬‬
‫‪30-36‬‬
‫‪113-131‬‬
‫‪69-76‬‬
‫הדר מרגליתא למרא‬
‫בגנות‪/‬בשבת ימי הולדת‬
‫קללה סוג א ‪ /‬קללה סוג ב ‪ -‬עיון בשיטת רב ושמואל‬
‫בקריאת מגילה‬
‫כז‬
‫כח‬
‫ל‬
‫‪91-96‬‬
‫‪106-114‬‬
‫‪69-88‬‬
‫דרוש לפורים‬
‫עוד נדבר‬
‫תשובה כהשתלמות בכתבי הרב קוק (מאמר באנגלית)‬
‫ג‬
‫כ‬
‫י‬
‫‪9-10‬‬
‫‪120-121‬‬
‫‪53-57‬‬
‫יב‬
‫ז‬
‫י‬
‫יא‬
‫‪75-78‬‬
‫‪26-28‬‬
‫‪25-28‬‬
‫‪24-31‬‬
‫יג‬
‫טו‬
‫טז‬
‫‪65-68‬‬
‫‪45-49‬‬
‫‪88-100‬‬
‫כ‬
‫כב‬
‫כד‬
‫כה‬
‫כו‬
‫כז‬
‫כז‬
‫כח‬
‫כח‬
‫כט‬
‫כט‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ל‬
‫‪151‬‬
‫‪62‬‬
‫‪37‬‬
‫‪132‬‬
‫‪103‬‬
‫‪97‬‬
‫‪158-162‬‬
‫‪129‬‬
‫‪162-167‬‬
‫‪30‬‬
‫‪53-55‬‬
‫‪119‬‬
‫‪129-130‬‬
‫‪137‬‬
‫ז‬
‫זאבי‪ ,‬אוהד שאול‬
‫זדה‪ ,‬אברהם‬
‫הזהר‪ ,‬מלכודת!!‬
‫פרקים אינטימיים‬
‫באמצע שביל ישראל‬
‫הארוס היווני והזוהר היהודי ‪ -‬על אהבת החכמה וחכמת‬
‫האהבה‬
‫הניגון כמודל חינוכי במשנתו של ר' נחמן‬
‫בין הכרה לחוויה‬
‫התענגות‬
‫ח‬
‫חבר‪ ,‬אהרון שלום‬
‫‪054‬‬
‫קליפת הזמן ופריו‬
‫לראות את היופי‬
‫יושבים בבסיס הורגים את הזמן‬
‫האדמה בעבורך‬
‫עץ או פלא?‬
‫לחש‬
‫המחוג הגדול‬
‫עולם מתוצרת עצמית‬
‫שוממה‬
‫בספר השחור‬
‫זוג יונים‬
‫אסור למחוק את השם‬
‫רגע על קו‬
‫בית קברות‬
‫כו‬
‫כח‬
‫‪117‬‬
‫‪103-104‬‬
‫חמו‪ ,‬מיכאל‬
‫מסירות נפש‬
‫מעשה באשה שנשאה עמה חבלי לידה‬
‫קח אותי‬
‫ראש השנה‪ :‬יום דין לאדם?‬
‫שבעת המינים‬
‫אחיזת עינים‬
‫עיני שראו‬
‫אחרי פטירת מורי ורבי הרב שג"ר זצ"ל‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ד‬
‫ה‬
‫י‬
‫יז‬
‫‪141‬‬
‫‪5-10‬‬
‫‪4-6‬‬
‫‪8‬‬
‫‪29-36‬‬
‫‪98‬‬
‫כ‬
‫על תשובת אלול ועל תשובת השנה‬
‫מיומני בית הכנסת‬
‫מצה בדבש‬
‫כוחה של כיפה‬
‫יד‬
‫ח‬
‫טז‬
‫כב‬
‫‪81-84‬‬
‫‪47-49‬‬
‫‪17-20‬‬
‫‪97-101‬‬
‫לביא‪ ,‬עמית‬
‫לדרברג‪ ,‬נתנאל‬
‫פעולתו אמת‬
‫חב"ד ועבודתו התבונית של הרמב"ם‬
‫המפגש עם רבי יוחנן ‪ -‬מה בין הצלת רב כהנא למות ריש‬
‫לקיש‬
‫כא‬
‫ח‬
‫טז‬
‫‪80-81‬‬
‫‪41-46‬‬
‫‪108-112‬‬
‫לוין‪ ,‬משה אלישיב‬
‫פתחו לי‬
‫אבק שקיעות‬
‫משזפון לנאפח‬
‫בן זומא ‪ -‬האיש‪ ,‬המיתוס והפרדס‬
‫שיח יצחק ‪ -‬טיול י"א‬
‫כשהליצן פגש את החזן‬
‫פורים אצל הרב שג"ר‬
‫געגועיי לאתגר קרת‬
‫על מהותם של מצוות פורים לאור סיפור המגילה‬
‫כיוון‪ ,‬כוונה וגיאודיזם‬
‫ח‬
‫י‬
‫יט‬
‫ה‬
‫ו‬
‫יב‬
‫טז‬
‫יז‬
‫א‬
‫כה‬
‫‪49‬‬
‫‪76‬‬
‫‪83‬‬
‫‪28-31‬‬
‫‪13‬‬
‫‪39-43‬‬
‫‪113-114‬‬
‫‪55-57‬‬
‫‪11-12‬‬
‫‪140-168‬‬
‫חידוש הלכות שבת‬
‫על התנתקות והנתקות‬
‫אחרי שער החוק (פורים תוירע)‬
‫מצוות האב על הבן‬
‫צמרת גשומת עפעפיים‬
‫שני מפתחות ‪ -‬עיון בסוגיית הירושלמי מועד קטן פרק ג‬
‫הלכה ה‪ ,‬דף פג טור ט‬
‫ג‬
‫ז‬
‫ח‬
‫יב‬
‫יד‬
‫יז‬
‫‪13-20‬‬
‫‪20-21‬‬
‫‪24-25‬‬
‫‪70-74‬‬
‫‪17-20‬‬
‫‪18-26‬‬
‫י‬
‫יוסף‪ ,‬יואב‬
‫יזרעאלי‪ ,‬יעקב‬
‫יחיאלי‪ ,‬חובב‬
‫ינאי‪ ,‬בניה‬
‫כגן‪ ,‬שניר‬
‫כהן‪ ,‬אביעד‬
‫ל‬
‫לייכטר‪ ,‬יותם‬
‫לייכטר‪ ,‬יותם; בלפר‪,‬‬
‫רולי‬
‫ליפשיץ‪ ,‬אורי‬
‫‪055‬‬
‫ליפשיץ‪ ,‬יהונתן‬
‫ספק בודאי‬
‫תפילה בידיעה כהה ‪ -‬מחשבות קצרות על התפילה‬
‫בעקבות ה'חזון איש'‬
‫כו‬
‫כז‬
‫‪17-27‬‬
‫‪39-44‬‬
‫שקורין אותן רבי‬
‫בחזרה לבית‬
‫וכשוך הסערה‬
‫שביעי של פסח‪ :‬חזרה לאהבה‬
‫קידוש ה' ופורים משולש‬
‫איסור אכילת מצה בערב פסח‬
‫כח‬
‫ז‬
‫ז‬
‫ט‬
‫כ‬
‫כב‬
‫כב‬
‫‪20-30‬‬
‫‪11‬‬
‫‪33‬‬
‫‪36‬‬
‫‪141-142‬‬
‫‪35-38‬‬
‫‪102-103‬‬
‫מ‬
‫רשמים ממסע לפארג (עם השלכות חינוכיות)‬
‫על משחק‪ ,‬צעצוע ושעשוע ‪ -‬המגיד דב בער ממזריטש‬
‫על משיחיות ‪ -‬דברים בעקבות תכנית ההתנתקות‬
‫התנתקות‪ ,‬ארץ ישראל וגבריות‬
‫חטפו מכות ‪ -‬כמה הרהורים לאחר עמונה והבחירות‬
‫הרהורים על פורים‬
‫שנה טובה ‪ -‬הרהור בעקבות פרי צדיק לראש השנה‬
‫כי גרים הייתם‬
‫הניסיון של אברהם (ווארט מפי הרב יהושע אנגלמן)‬
‫מדוע נתקנה מסכת ידיים‬
‫מחלוקת בית שמאי ובית הלל לגבי הקדש טעות‬
‫כיצד מת ר' שמעון בן עזאי?‬
‫אלעזר המודעי והמאבק על הכתב‬
‫פתיחת תיקון כ"ב מספר תיקוני הזוהר‬
‫ותהיה אוזן גדולה מאוד ותוכל לשמוע הרבה‬
‫תיקונא תלתין וחמשא (כך מצאתי)‬
‫זכר לדבר ‪ -‬העריכה המשיחית של רבי יהודה הנשיא‬
‫האם היה ר' יהושע בן קרחה בנו של ר"ע?‬
‫בכה רבי‬
‫קול ה'‬
‫גלות השכינה‬
‫"ה' בקול שופר" ‪" -‬האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב"‬
‫הערה על תארי השלילה ‪ -‬הרמב"ם‪ ,‬הנזיק וזי'ז'ק‬
‫"שמע‪ ,‬לשון לשון הבנה"‬
‫תורה על הצמצום והסתלקות הצדיק‬
‫חיזו דהאי עלמא‬
‫ג‬
‫ה‬
‫ז‬
‫יא‬
‫יג‬
‫א‬
‫יד‬
‫ח‬
‫י‬
‫יא‬
‫יג‬
‫יד‬
‫טו‬
‫טו‬
‫יז‬
‫יח‬
‫יט‬
‫כ‬
‫ז‬
‫ח‬
‫ט‬
‫י‬
‫יד‬
‫יד‬
‫יז‬
‫יח‬
‫‪26-28‬‬
‫‪6-7‬‬
‫‪18-19‬‬
‫‪17-18‬‬
‫‪33-34‬‬
‫‪2-6‬‬
‫‪108‬‬
‫‪50-51‬‬
‫‪2-3‬‬
‫‪59-60‬‬
‫‪46-48‬‬
‫‪47-54‬‬
‫‪26-40‬‬
‫‪105-116‬‬
‫‪99-106‬‬
‫‪83-88‬‬
‫‪84-93‬‬
‫‪143-150‬‬
‫‪34-35‬‬
‫‪26-28‬‬
‫‪34‬‬
‫‪42-46‬‬
‫‪31-35‬‬
‫‪104-107‬‬
‫‪46-49‬‬
‫‪72-75‬‬
‫ללא כותרת‬
‫לשם‪ ,‬צבי‬
‫מאור‪ ,‬זוהר‬
‫מאיר‪ ,‬אמיר‬
‫מאיר‪ ,‬יעקב‬
‫מבורך‪ ,‬ישי‬
‫‪056‬‬
‫מייטליס‪ ,‬אורי‬
‫מינץ‪ ,‬גיא‬
‫מלכיאור‪ ,‬איתן‬
‫מנדלבאום‪ ,‬עמית‬
‫מרגלית‪ ,‬עמרם‬
‫נדב‪ ,‬איתמר‬
‫שלוש התשובות של רבי אהרון הלוי מסטראשילא‬
‫השבת ‪ -‬נקודה או נקודות?‬
‫עד ד'לא' ‪ -‬ידע ‪ -‬ידיעת השלילה ומקומו של עמלק ‪ -‬על‬
‫פי ר' אייזיק מהומיל‬
‫כג‬
‫כה‬
‫כו‬
‫‪31-40‬‬
‫‪72-78‬‬
‫‪85-93‬‬
‫נפתולי אלוקים נפתלתי ‪ -‬שלוש תפילות ע"פ ר' אייזיק‬
‫מהומיל‬
‫כז‬
‫‪120-130‬‬
‫השוואה בין שתי דרכי התמודדות עם השכול בחברה‬
‫הישראלית‪ ,‬כפי שמתבטאים בשניים משירי‬
‫"התקליטורז"‬
‫להיות חסיד‬
‫כל נדרי‬
‫דברים שרואים משם‬
‫רבינו‬
‫ג‬
‫‪9-12‬‬
‫ז‬
‫יח‬
‫יב‬
‫יז‬
‫‪7-9‬‬
‫‪77-79‬‬
‫‪45-51‬‬
‫‪67-69‬‬
‫כו‬
‫כו‬
‫‪77‬‬
‫‪115-116‬‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ד‬
‫ז‬
‫ח‬
‫‪45-50‬‬
‫‪33-38‬‬
‫‪9-14‬‬
‫‪27-29‬‬
‫‪22-25‬‬
‫‪10-16‬‬
‫ט‬
‫ט‬
‫י‬
‫‪2-6‬‬
‫‪37‬‬
‫‪5-11‬‬
‫להוליד את הרוח‬
‫שאנחנו משוגע‬
‫הנפש יוצאת אל הקרוע‬
‫להתריס נגד האושר הרווח ‪ -‬פרייה ורבייה וברית מילה‬
‫דרך השלם ודרך הריק‬
‫מדרכי קדושי ישראל הקדמונים ‪ -‬על הקשר בין הסופים‬
‫ליהודים‬
‫יג‬
‫טו‬
‫יז‬
‫כ‬
‫כג‬
‫כד‬
‫‪28-32‬‬
‫‪2-13‬‬
‫‪44-45‬‬
‫‪12-28‬‬
‫‪18-30‬‬
‫‪70-84‬‬
‫להסכים לומר טוב מאוד ‪ -‬מחשבות ראשונות על השבת‬
‫שיקום מטראומה‬
‫כה‬
‫כו‬
‫‪24-33‬‬
‫‪41-63‬‬
‫נ‬
‫?‪Trick or Treat‬‬
‫סיפור מהסיטרא אחרא ‪ -‬מעובד ע"פ סיפור של ר' יעקב‬
‫פראנק שר"י‬
‫ניר‪ ,‬אלחנן‬
‫כמו נכד שלנו‬
‫האם תתכן יצירה דתית?‬
‫הפגנה‬
‫יחסים בין שניים כפי העולה מכתבי חב"ד‬
‫מת בלול‬
‫תפילה בזמן הזה ‪ -‬סיכום חלקי של הרב גינצבורג בראש‬
‫תורה ב' בליקוטי מוהר"ן‪ ,‬עם השלכות ונגיעות בנפש‬
‫בזמן הזה‬
‫מחלוקת לשם שמיים ודיבורים מן השמיים‬
‫הקיץ אנחנו נתנתק‬
‫על שפת המקום והזמן ‪ -‬מחשבות והערות על שפת‬
‫התרבות בעקבות תהום ההתנתקות‬
‫‪057‬‬
‫מה יהודים עושים עם הקיץ?‬
‫סליחה‪ ,‬זה עדיין רלוונטי?‬
‫גלות וגאולה כסיפור התבגרות אישי‬
‫סבירי‪ ,‬שרה‬
‫סגל‪ ,‬עקיבא‬
‫סופר‪ ,‬חגי‬
‫סמט‪ ,‬נעם‬
‫סרי‪-‬לוי‪ ,‬אריאל‬
‫כז‬
‫כח‬
‫ל‬
‫‪80-89‬‬
‫‪31-44‬‬
‫‪47-62‬‬
‫הסופים‬
‫האמת והשלום ‪ -‬אהבו?‬
‫כנגן המנגן‬
‫הסוד ‪ -‬גרסת ר' נחמן ‪ -‬הגשמת משאלות ר' נחמנית‬
‫על אודות הריקנות‬
‫אור חדש‬
‫ברית הפרשנות‬
‫עקדת התורה‬
‫תמים תהיה? ‪ -‬תגובה למאמרו של הרב אבישי "קצת‬
‫נאיביות"‬
‫כד‬
‫כב‬
‫כג‬
‫כד‬
‫ד‬
‫ז‬
‫ט‬
‫י‬
‫י‬
‫‪85-90‬‬
‫‪78-96‬‬
‫‪51-97‬‬
‫‪62-68‬‬
‫‪19-21‬‬
‫‪29-33‬‬
‫‪26-32‬‬
‫‪38-41‬‬
‫‪60-61‬‬
‫בין שמחה להצהרה ובין מקדש לבית ‪ -‬מפת הקשרים‬
‫לסוגיית 'מאי חנוכה'‬
‫יא‬
‫‪2-9‬‬
‫הקדושה שבסוגריים ‪ -‬הגיג שבתי בעקבות סוגיית‬
‫'מלאכת מחשבת'‬
‫יב‬
‫‪3-4‬‬
‫מאמר "דעת אלוקים" לדורנו (ושמא‪ :‬לדעתנו)‬
‫שערי אונאה‬
‫מי תלויים בסערה? ‪ -‬על תוקפן של ל"ט אבות מלאכה‬
‫ופטורי שבת‬
‫יג‬
‫יח‬
‫כד‬
‫‪19-27‬‬
‫‪59-65‬‬
‫‪38-44‬‬
‫מלאכת הוצאה ‪ -‬המרחב השבתי‪-‬הלכתי‬
‫שמחת חתנים ‪ -‬גוף‪ ,‬חברה וריטואל בברכת חתנים‬
‫כה‬
‫כו‬
‫‪34-50‬‬
‫‪28-40‬‬
‫על פני ‪ -‬אלהים אחרים ופניו של ישמעאל‪ ,‬דרשה תיאו‪-‬‬
‫פוליטית‬
‫כז‬
‫‪45-79‬‬
‫ל‬
‫יב‬
‫יג‬
‫יז‬
‫יח‬
‫‪25-45‬‬
‫‪79-87‬‬
‫‪53-54‬‬
‫‪51-54‬‬
‫‪80-82‬‬
‫ס‬
‫זכרון בספר ‪ -‬על זכרון‪ ,‬מקרא ומגילה‬
‫ד' אמות של אדמה‬
‫למען האמת ‪ -‬פירוש לתורה קכ"ב‬
‫רבם של ישראל‬
‫רחמים וחיים לוגמים יחד במבט לאה תה רגיל גדוש‬
‫סוכר מכוסות קלקר ‪ -‬או‪ :‬קריאה בשני קטעי סליחות‬
‫כב‬
‫תורה בחילונים תאמין‬
‫מילים מחפשות משמעות ‪ -‬בעקבות ביקורתו של הרלב"ג כב‬
‫על תוארי השלילה של הרמב"ם‬
‫ע‬
‫‪058‬‬
‫‪24-30‬‬
‫‪63-66‬‬
‫ד‬
‫ו‬
‫‪30-32‬‬
‫‪14-17‬‬
‫עובדיה‪ ,‬בן‪-‬ציון‬
‫משחק ילדים‬
‫על צדק וחסד בספר יונה‬
‫‪69-75‬‬
‫‪12-13‬‬
‫‪46-47‬‬
‫‪17-20‬‬
‫‪18-22‬‬
‫‪12‬‬
‫‪33‬‬
‫‪104‬‬
‫‪72‬‬
‫‪61‬‬
‫‪103‬‬
‫‪31-34‬‬
‫‪58‬‬
‫‪29-36‬‬
‫‪37-44‬‬
‫פוקס‪ ,‬עוזיאל‬
‫פייפר‪ ,‬שמואל‬
‫רשימות‬
‫אומנות השעשוע‬
‫חלומות‬
‫התיקון של העץ הנדיב‬
‫אתה אלהים לבדו ‪ -‬מסע אל ראשית הבריאה‬
‫דרך האבות‬
‫מחלת גבהים‬
‫פחד חרישי‬
‫שלג ירושלמי על עיר מרים‬
‫[בחצות הלילה הראשון]‬
‫רעב‬
‫יום חמישי בשעה שתים עשה אצל רבנו הקדוש‬
‫עם לכתו‬
‫איווי‪ ,‬תפילה ורצון אלוקי ‪ -‬להגותו של תנא שכוח‬
‫השביעית ‪ -‬שנת תוהו או מודל לתשובה? עיון בפרשיות‬
‫התורה העוסקות בשנת השביעית‬
‫כא‬
‫ז‬
‫ז‬
‫ח‬
‫ט‬
‫י‬
‫יט‬
‫טז‬
‫כ‬
‫כג ב‬
‫יד‬
‫טז‬
‫יז‬
‫כ‬
‫יח‬
‫פרנס‪ ,‬אריה‬
‫מים עליונים ומים תחתונים ‪ -‬בראשית רבה ומילוי‬
‫רווחים על ידי העורך‬
‫ה‬
‫‪4‬‬
‫שפכי כמים לבך נוכח פני ה' – רשמים קצרים‬
‫ב‬
‫‪3-4‬‬
‫המים המרים ושאלת ההשגחה‬
‫כא‬
‫‪52-59‬‬
‫יט‬
‫כ‬
‫כא‬
‫א‬
‫ד‬
‫ה‬
‫כא‬
‫‪51-61‬‬
‫‪37-57‬‬
‫‪27-32‬‬
‫‪7‬‬
‫‪49-53‬‬
‫‪18-21‬‬
‫‪35-43‬‬
‫כא‬
‫יד‬
‫‪116-119‬‬
‫‪71-80‬‬
‫פ‬
‫פילצר‪ ,‬בנימין‬
‫פישר‪ ,‬גדי‬
‫פריז‪ ,‬אריה‬
‫פרקש‪ ,‬יאיר‬
‫צור‪ ,‬אביחי‬
‫צוריאלי‪ ,‬אודיה‬
‫קסירר‪ ,‬שלמה‬
‫קסירר‪ ,‬שלמה; בר‪-‬‬
‫יוסף‪ ,‬דרור‬
‫צ‬
‫הפולני‬
‫"אבל אני רוצה להיות שם!‪"...‬‬
‫לא היה ולא נברא‬
‫ענין מלחמת עמלק ‪ -‬דרוש לשבת זכור‬
‫דרוש בענין הכפירה‬
‫והוא נער‬
‫כי מרחמם ינהגם ‪ -‬הספד לרב שג"ר זלה"ה‬
‫ק‬
‫על האלוהי שבאנושי‬
‫על הסליחה‪ :‬בין לוינס לדרידה‬
‫‪059‬‬
‫ר‬
‫עונשו של רובין הוד‬
‫מפתח אפס‬
‫אנחת האדמה'‬
‫גשם‬
‫ג‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ז‬
‫‪2-9‬‬
‫‪44-45‬‬
‫‪15-17‬‬
‫‪3-6‬‬
‫רוזנברג‪ ,‬חננאל‬
‫מדינה יהודית ‪ -‬סתירה ואוטופיה‬
‫על חופש‪ ,‬ברית ואמת פנימית‬
‫הזהיר במצוות‪ :‬תשובה אל המסורת ‪ -‬תשובתו של‬
‫ה'אנטי‪-‬גיבור'‬
‫יג‬
‫טז‬
‫יח‬
‫‪2-14‬‬
‫‪9-13‬‬
‫‪5-25‬‬
‫דיני קרן ‪ -‬מאחריות לסיטואציה‬
‫שלג‬
‫סגור פתוח סגור‬
‫שטרות שגופן ממון ‪ -‬הערה קצרה בסוגיית שנים אדוקים‬
‫בשטר‬
‫משומשות‬
‫למות שוב‬
‫הנאה קדושה ‪ -‬עיון בסוגיית הפתיחה של פרק "כיצד‬
‫מברכין"‬
‫כט‬
‫ל‬
‫ל‬
‫טז‬
‫‪59-65‬‬
‫‪121‬‬
‫‪131‬‬
‫‪105-107‬‬
‫כ‬
‫כא‬
‫כב‬
‫‪59-61‬‬
‫‪76-79‬‬
‫‪4-17‬‬
‫רוט‪ ,‬יהונתן‬
‫אשכנזי עם חית ועין‬
‫כי ביד אישה‬
‫הטובות והרעות ‪ -‬מבט מדרשי על יום הכיפורים‬
‫ללמוד וללמד‪ ,‬לשמור ולעשות‬
‫קול עצמותי תאמרנה ‪ -‬דרוש בעניין "על עבדי המלך‬
‫אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים"‬
‫כט‬
‫כט‬
‫י‬
‫יא‬
‫יב‬
‫‪36-37‬‬
‫‪67-68‬‬
‫‪62-65‬‬
‫‪19-23‬‬
‫‪26-28‬‬
‫ריבקין‪ ,‬מתן‬
‫ריף‪ ,‬נעם‬
‫שפת אמת ‪ -‬שלמות הזיכרון‬
‫עד רגע האמת‬
‫פינק פלויד ‪ -‬עונג‪ ,‬קשר‪ ,‬תיקון‬
‫אחדות ופירוד בחלל הפנוי (על תורה כ"ז בליקוטי‬
‫מוהר"ן‬
‫יא‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ה‬
‫‪33-37‬‬
‫‪37-41‬‬
‫‪29-32‬‬
‫‪12-13‬‬
‫תן בנו יצר‬
‫השמש יצא על הארץ‬
‫רשמים ממחנה בני עקיבא‬
‫הרב שג"ר‪ ,‬גיבור מילים‬
‫דבר אלי בפרחים‬
‫ארבעים ושתיים‬
‫ו‬
‫ז‬
‫י‬
‫כא‬
‫ד‬
‫ח‬
‫‪3‬‬
‫‪14‬‬
‫‪77-78‬‬
‫‪62-63‬‬
‫‪7-8‬‬
‫‪58-59‬‬
‫רוזנברג‪ ,‬הרב שמעון‬
‫גרשון‬
‫רוזנפלד‪ ,‬אליהו‬
‫רוזנפלד‪ ,‬עמיחי‬
‫רוט‪ ,‬צבי‬
‫רענן‪ ,‬משה‬
‫רפאל‪ ,‬נעם‬
‫ש‬
‫‪061‬‬
‫שאז‪ ,‬אשר‬
‫שוק‪ ,‬אורי דוד‬
‫שוק‪ ,‬שלמה‬
‫שחר‪ ,‬איתמר‬
‫שטכלברג‪ ,‬בניה‬
‫שטראוס‪ ,‬צבי‬
‫שיפמן‪ ,‬אריק‬
‫שלו‪ ,‬אלון‬
‫שרייבר‪ ,‬אבישי‬
‫כשקולרבי עומד בתפילה‬
‫בדרך לברית עולם ‪ -‬על תהליכים במערכת היחסית בין‬
‫ה' לכם ישראל‪ ,‬כפי שבאים לידי ביטוי בשלבי כינונה של‬
‫השבת‬
‫בית מדרש לחיים ‪ -‬על יחסי הגומלין בין בית המדרש‬
‫לחיי המשפחה‪ ,‬לאור סוגיית הגמרא בבבלי כתובות‪ ,‬סא‬
‫עמוד א ‪ -‬סג עמוד א‬
‫מלוא כל הארץ חסרוננו‬
‫מה צו הרוח‬
‫לקראת הפריחה לקראת האביב‬
‫יום הכיפורים‬
‫להתאמן עם משנה גמישה‬
‫שוקולד‪ ,‬פלאפל ותבלינים‬
‫להתביש‬
‫אביעד רונן‬
‫לאביחי‬
‫גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך‬
‫צרור מפתחות‬
‫שבת‬
‫אבלות ונחמה ‪ -‬כפי שלמדתי מהרב שג"ר‬
‫איוב‬
‫"וכך מנהיג הקב"ה את עולמו!" עיון במדרשי הפתיחתא‬
‫לפרשת אחרי מות‬
‫צבעים‬
‫דור שלישי‬
‫הפסקת חשמל‬
‫אנכרוניזם‬
‫אעירה השחר ‪ -‬תורה ס ומעשה דוד ובת שבע‬
‫שקר הגד נא לנו ‪ -‬על שקר ומוות‬
‫גדי בחלב אמו?! בחינת טעמי האיסור בראשונים‬
‫ובתורת הסוד‪ ,‬והמכנה המשותף להם‬
‫על הקשר בין נשמה יתרה לשבת ‪ -‬בעקבות עיון בשל"ה‬
‫הקדוש ומהר"ל מפראג‬
‫מי ניצח הבייתוסים או חז"ל‬
‫קצת נאיביות‬
‫כז‬
‫כח‬
‫‪119‬‬
‫‪60-102‬‬
‫כח‬
‫‪115-128‬‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ח‬
‫ט‬
‫יא‬
‫יד‬
‫יד‬
‫טז‬
‫יז‬
‫יז‬
‫כא‬
‫יא‬
‫יג‬
‫‪89-96‬‬
‫‪125‬‬
‫‪42‬‬
‫‪18‬‬
‫‪29-30‬‬
‫‪33‬‬
‫‪16‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪14‬‬
‫‪17‬‬
‫‪27‬‬
‫‪12-26‬‬
‫‪40‬‬
‫‪41-45‬‬
‫יד‬
‫טו‬
‫כ‬
‫כג‬
‫כו‬
‫כז‬
‫כד‬
‫‪102‬‬
‫‪52‬‬
‫‪58‬‬
‫‪41‬‬
‫‪78-84‬‬
‫‪152-157‬‬
‫‪45-59‬‬
‫כה‬
‫‪51-60‬‬
‫ב‬
‫י‬
‫‪51-56‬‬
‫‪58-59‬‬
‫‪060‬‬