כתובת המערכת - אתר החוג לשוחרי שירה
Transcription
כתובת המערכת - אתר החוג לשוחרי שירה
כתובת המערכת[email protected] : כתובת אתר החוג לשוחרי שירהhttp://www.saritpoetry.co.il : כל הזכויות שמורות לחוג לשוחרי שירה 1 שרית שץ דבר העורכת ישראל בר כוכב 3שירים :ויה דולורוזה; זיכרון; צל דנה פרילוצקי 3שירים* * * : פיני רבנו 3שירים :אתמול הוא מת; רק מקום אחד; אנטומיה של פחד מיה לוי-ירון 3שירים :ספסל; זכות שיכחה; ילד בנימין אלקובי 3שירים :ואז ,עם אותה אישה זרה; לו תכתב ביוגרפיה לשמי ,או; עצה למשורר יעקב שגיא שיר :שיר הכחשה יוסף עוזר מאמר :על "שאהין תורה" – תרגום אפוס תורני-פואטי דודי בן עמי שיר :אנשי ְפּסוֹאָה רוברט וייטהיל-בשן 2שירים :עליית גלגל; חלומות המבול סילן סתו שיר :פנלופה שלמה מנדלוביץ רשימה" :תזמורת בגוף יחיד" – על ספרה של דליה יאירי אורי הייטנר רשימה :ואותה דוגית נוסעת אלישע פורת שיר :והרותם שוב מלבין נתן יונתן שיר* : צפירה יונתן סקיצה; שיר :ערבה בוכיה נילי דגן פגישה ,חצי פגישה – חלקו השני של המפגש עם המשורר והמתרגם רפי וייכרט דוד אדלר שיר :עופרת יצוקה יואל נץ רשימה ותרגום :כיצד הופצו היצירות האסורות בבריה"מ עיין ערך תרגום מבוא :עודד פלד ויליאם קרלוס ויליאמס 5שירים :דיוקן פרולטרי; המריצה האדומה; עקרת-הבית הצעירה; רוצה רק לומר; קינת האלמנה באביב. תרגום :עודד פלד שונות 2 דבר העורכת גיליון זה יוצא באיחור קל ,בשל הערפל ששרר בימים האחרונים ועד שעות אלו ,סביב עניינו של גלעד שליט .כל כך רציתי להביא את בשורת הפסקת מניין הימים ,אך למרבה הצער ,כפי שנראים הדברים ברגע זה ,גלעד ובני משפחתו ימשיכו למנות את ימי שביו. הלב קרוע בין הרצון העז לראותו שב אלינו ,אל חייו ,ביתו ואל משפחתו ,לבין הראש האומר "האמנם בכל מחיר?" .פסקו חז"ל "אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן" ,מתוך שהם מתכוונים לכסף וזאת כדי לא לרושש את הציבור מנכסיו .אך האם דמים משמעותם רק "ממון" או שמא יש דמים לדם? ומה הם נכסיו של הציבור ,להוציא נכסים חומריים? מה עם מחיר דמים על הידים? והאם ניתן להתייחס לנכסים רגשיים ,נכסי ביטחון עתידי ונכסים אחרים? שאלות מוסריות קשות ומורכבות ,אך הלב כל כך רוצה את גלעד בבית לאחר 997ימי אופל. ומה בגיליון זה? ראשית חידוש .החלטנו להביא ליד יצירות המשוררים והכותבים ,את תמונותיהם ,על מנת ליצור תחושה של היכרות מעט יותר קרובה עם הכותב .לפיכך ,היוצרים השולחים אלינו מכתביהם ומעוניינים שתמונתם תתפרסם ,מוזמנים לשלוח אלינו תמונה ,יחד עם החומר הנשלח. בגיליון זה מפגש עם מספר משוררים חדשים בכתב העת "עיין ערך שירה" וכמובן גם ותיקים התורמים לנו מזה זמן .מאמר מענין העוסק בתרגומו של אפוס הכולל את שיריו הפואטיים-תורניים של המשורר היהודי-פרסי מן המאה ה ,14-שאהין. רשימה על ספרה החדש של דליה יאירי, במדור "עיין ערך תרגום" מפגש עם תרגום שירים של המשורר ויליאם קרלוס וויליאמס ,במדור "פגישה ,חצי פגישה" חלקו השני של המפגש עם המשורר, המתרגם והעורך ,רפי וייכרט ,והפעם עם וייכרט המתרגם. במספר קטעים ,אנו מציינים בצניעות האביב בפתח .פריחת האלמוגן ליד ביתי הבוקר מלאות 5שנים למותו של נתן יונתן ,כולל הבאת שיר ההמשך לשירו הידוע "דוגית נוסעת" .במיוחד ל"עיין ערך שירה" מובא תרגום מספר ברוסית המנסה לענות על השאלה כיצד הופצו היצירות האסורות בבריה"מ. כבכל גיליון אני מזמינה כותבי מאמרים לשלוח אלינו מכתביהם .לשולחים יצירות ,אנא ציינו את שמכם על הקובץ. מודה מקרב לב לכל מאות המנויים שכתבו מכתבים ומקדמת בברכה את כל המצטרפים החדשים. מאחלת לכולם קריאה מהנה ואביב שמח 3 ישראל בר כוכב ויה דולורוזה ֶלד לּוּחַ ,היּ ֶ קוֹפא ְבּ ַד ְרכּוֹ ֶאל ַה ַ ֵ ֹאלה וּשׂמ ָ ָמינָה ְ יתי י ִ טּוּרים ,לֹא ָס ִט ִ יתי ֵבּין ַה ִ ֶשׁ ָהיִ ִ בּוּשׁה. ַבּוִּ יָה דוֹלוֹרוֹזָהְ ,בּ ֶד ֶר ְך ַה ָ לּוּח, ֶע ַק ְר ִתּי ֶאל ַה ַ ְבּ ֶט ֶקס ַע ִתּיק נ ֱ מּוֹרה ָשׁ ֲא ָלה ָמ ַתי ִתּ ְת ַמ ֵלּא ַה ְבּ ֵר ָכה, ַה ָ אוֹתהּ ָשׁ ָעה. ָצאוּ ְבּ ָ ָשׁים ֶשׁלֹּא י ְ וּמ ַתי יִ ָפּ ְגשׁוּ ֲאנ ִ ָ וּבאָזְ נַיִ ם ֻמ ְכ ָתּמוֹת זוּרה ְ ְבּ ַד ְע ִתּי ַה ְפּ ָ ִה ְפ ַל ְג ִתּי ֶאל ַצ ָמּרוֹת, ַפ ִשׁי ִמ ֶכּ ֶלא ֵבּית ַה ֵסּ ֶפר, ִנ ְמ ַל ְט ִתּי ַעל נ ְ ָח ַר ְג ִתּי ִמ ַבּ ַעד ַל ֲח ַב ָצּלוֹת. אתי ֵמ ַה ֶטּ ַבע, ָצ ִ ָמים ָה ֵהם י ָ ַבּיּ ִ נֵס ַה ֶמּ ֶרד הוּנַף אַחרוֹנָה. שּׁוּרה ָה ֲ ַבּ ֶדּ ֶר ְך ֶאל ַה ָ צל ְבּ ִמ ְט ַפּ ַחת יָם ָראָה ֶאת ֵצל ֶל ְכ ָתּהּ זיכרון ידה אַח ִרית ְפּ ִר ָ אשׁית ַה ֶלּ ֶחם וְ ַעד ֲ ֵמ ֵר ִ ָהיָה ָשׂ ֶדהָ ,היְ ָתה ַמ ָפּ ָלה ַבּ ָך. עוֹטה ל ֶֹבן יְ ֵר ִחי ַעל גּ ְ אוֹת ָך ֶ רוֹאה ְ ֲא ִני ֶ רוֹכן ֶאל ָה ֲא ָד ָמה ַמ ְר ִעישׁ ִבּ ְכ ֵלי ַח ְק ָלאוּת ֵ ַה ֵסּ ֶבל ֶשׁ ְלּ ָך. ַבּ ָך ַה ְמּ ֻענֶּה נָתוּן ְבּ ֻח ְל ַצת ַשׂק גּוֹחן ,גּ ְ ֵ ֶיךְ ,כּ ֵדי ֶשׁלֹּא ֶא ְר ֶאה אַל ַתּ ְפנֶה ֵא ַלי ֶאת ָפּנ ָ ְבּ ֵעת ָחגָּא ְס ִביב ַה ֻשּׁ ְל ָחן יך ַה ְמּ ֻגיָּדוֹת ָד ָ תּוֹך י ֶ ֻמ ִטּים ֶאל ְ ֶיך ִמ ְת ַעוְּ רוֹת ֶאל ַע ְצ ָמן. וְ ֵעינ ָ ֶלד' . לוֹמ ָך י ֶ וְ לֹא ִתּזְ כֹּר ִמ ִלּים ְכּמוֹ ' ַמה ְשּׁ ְ אַח ֶרת קוּת ָך ִתּ ְהיֶה ְבּ ֶד ֶר ְך ָכּזֹאת אוֹ ֶ וְ ִה ְס ַתּ ְלּ ְ יהם. אָכים אוֹ ִבּ ְל ֲע ֵד ֶ ִעם ַה ַמּ ְל ִ ָפל ַעל ַח ְרבּוֹ ַבּ ָשּׂ ֶדה נַ יה ֵטי ֵבּין ַר ְג ֶל ָ ַה ַמּ ְגנ ִ ָל ַמד ֶל ֱאהֹב אַה ָבה ֶאת ַמה ֶשּׁלֹּא ָראוּי ָל ֲ ישראל בר-כוכב ,משורר ,מלמד פסיכולוגיה וכתיבה יוצרת באוניברסיטה העברית ובסמינר הקיבוצים. מרצה על חלום ,מיתוס ושירה ומנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בארץ ובעולם .זכה בפרסים ספרותיים שונים ,ובכללם פרס ראש הממשלה תשנ"ו. עד כה פרסם 9ספרי שירה .שיריו תורגמו ל 13-שפות וראו אור בקבצים לועזיים ובאנתולוגיות בין לאומיות. השירים המובאים כאן לקוחים מתוך ספרו החדש "שמועות" )הוצאת "הקיבוץ המאוחד".(2009 , 4 דנה פרילוצקי * דּוֹקטוֹר, ַבּ ְבּ ָק ִריםְ ,כּ ֶשׁ ֲא ִני ְ יוֹשׁ ֶבת ַעל ְכּ ֵת ִפי ֶ ִצפּוֹר י ְַלדוּת ְק ַטנָּה ַסּה וּמנ ָ ְ ְל ִה ְצ ַטיֵּץ ִעם ֻתּ ִכּיִּ ים סוֹרים רוֹפ ִ ֶשׁ ַעל ִכּ ְת ֵפי ַה ְפּ ֶ ַחת פּוֹרי ְמ ַצוּ ַ וְ ִצ ִ ימה ְבּ ֵא ָ * עוֹלם הוֹרים ֶשׁ ִלּיֶ ,שׁ ָה ָ ֵהם ָח ְשׁבוַּ ,ה ִ ֵע יִ ְשׁ ַתּגּ ַ אוֹתי. אוֹתיְ ,כּ ֶשׁ ִיּגַּע ִ אוֹתיְ ,כּ ֶשׁיִּ ְשׁ ַמע ִ ְכּ ֶשׁיִּ ְר ֶאה ִ הוּא לֹא. זוֹריִּ ים, פּוּל ִסים ַמ ֲח ִ ֲא ָבל ֵמאָזְ ,בּ ְ לֹא ִנ ְשׁ ָל ִטים, ָכּל ַכּ ָמּה ָשׁ ִנים, ֲא ִני ֶ עוֹלם חוֹשׁ ֶבת ֶשׁ ָה ָ ֵע יִ ְשׁ ַתּגּ ַ אוֹתי. אוֹתיְ ,כּ ֶשׁ ִיּגַּע ִ אוֹתיְ ,כּ ֶשׁיִּ ְשׁ ַמע ִ ְכּ ֶשׁיִּ ְר ֶאה ִ אָרץ ַהזֹּאת ,שׁוּב עוֹלה ֶאל ָה ֶ אַל ֵפי ְפּ ָע ִמים ָ ְ אָבי, ָמל ,י ִָדי ְבּיַד ִ ְמ ַט ֶפּ ֶסת ֶאת ַהנּ ֵ פּוֹעם ְבּאָפֹר ָבּ ִהיר ֶשׁל ַפּ ַחדִ ,צ ֳפּ ִרים ִל ִבּי ֵ עוֹפפוֹת ֵמ ַעל רֹאשׁוֹ :לֹא יִ ְק ֶרה שׁוּם ָדּ ָבר ֶשׁל ַה ְב ָטחוֹת ִמ ְת ְ ַרע ,לֹא יִ ְק ֶרה שׁוּם ָדּ ָבר, ֻבּה ְבּי ִָדי, אַח ָריו ,בּ ָ צוֹע ֶדת ֲ שׁוּב וְ שׁוּב ֲא ִני ֶ אַבּא ָ תּוֹרי, ָיגֵן ָע ֵלינוּ ָכּל ָכּ ְךֵ ,איפֹה ֲא ִניָ ,מ ַתי ֶשׁ ִלּיַ ,ע ְכ ָשׁו ִ ָכּל ֶלד ְבּ ִהיר ֵשׂ ָער ִבּ ְרחוֹב יֶ ַל ֲהקוֹת ִצ ֳפּ ִרים ְל ִצדּוֹ אוֹחז ְבּיָדוֵֹ ,עינָיו אָביו ֵ ִ ֲאפֹרוֹתֶ ,שׁ ַע ְכ ָשׁו ֲא ִני רוֹאָה, ַע ְכ ָשׁו ֲא ִני רוֹאָה ֶלד ,יָדַ ,מ ֲע ֶלה ָה ְרחוֹב יֶ פּוֹעם ִכּ ְמט ָֹרף ִל ִבּי ֵ * ָתי ִמ ְת ָק ֶר ֶבת ְבּ ַעיִ ן זִ ְקנ ִ ְכּ ֻח ָלּה ְבּ ֵאזוֹר ַה ֶבּ ֶר ְך, אוֹתי ְבּ ַקוִּ ים ְכּ ָל ִליִּ ים בּוֹחנֶת ִ יצהֶ , אַמּ ָ ִ ְבּ ֵאזוֹר ַה ֶפּה. ֹאשׁי לוֹט ֶפת ר ִ נוּפהֶ , צוֹב ֶרת ְתּ ָ זוֹח ֶלתֶ , ֶ נוּעה ַס ְב ָתּ ִאיתְ ,כּמוֹ ִצ ְפּ ָתה ִבּ ְת ָ ִל ְפ ַק ַעת ֵשׂ ָער ְל ָבנָה ְבּ ָע ְר ִפּי גוּפי ֶה ָעיֵף טוּבהְּ ,ל ִ יחהְ ,בּ ָ ְמ ִנ ָ נוּח. ָל ַ ֵבּ ְינ ַת ִים. השירים מתוך הספר "עכשו אני" ,הוצאת "פרדס"2008 , ד"ר דנה פרילוצקי ,ילידת .1953משוררת ,גרנטולוגית ועובדת סוציאלית .מרצה וחוקרת בחוג לגרנטולוגיה ובבית הספר לעבודת סוציאלית באוניברסיטת חיפה. שיריה התפרסמו בספר "ביכורי עטים" ,מאסף לספרות צעירה בעריכת מתי מגד )מסדה,(1971 , בכתב העת "קשת" ובכתב העת "מאזניים". 5 ִפּינִ י ַר ֵבּנוּ אתמול הוא מת ַרק אַל ִתּ ְהיֶה ֶא ְתמוֹל ִתּ ְהיֶה ָמ ָחר ִתּ ְהיֶה ַדּ ָקּה ְבּ ִשׁ ְלשׁוֹם ָשׁנָה ְבּעוֹד ָשׁנָה ַרק אַל ִתּ ְהיֶה ֶא ְתמוֹל. ַרק אַל ִתּ ְהיֶה הוּא ִתּ ְהיֶה ֲא ִני ִתּ ְהיֶה ִהיא ִתּ ְהיֶה ֵהם ִתּ ְהיֶה זָר ִתּ ְהיֶה ֻמ ָכּר ַרק אַל ִתּ ְהיֶה הוּא. ַרק אַל ִתּ ְהיֶה ֵמת ִתּ ְהיֶה ֶצ ַמח ִתּ ְהיֶה גוֹ ֵסס ִתּ ְצ ַרחִ ,תּ ְב ֶכּה ִתּ ְהיֶה ָז ֵקן ִתּ ְהיֶה ִתּינוֹק ִתּ ְהיֶה ִגּבּוֹר ִתּ ְהיֶה ַפּ ְח ָדּן. ַרק אַל ִתּ ְהיֶה ֵמת. אנטומיה של פחד ֵמ ֲאחוֹ ֵרי ַה ַפּ ַחד ַה ָצּ ִעיר עוֹ ֵמד ַפּ ַחד ְמ ֻב ָגּר יוֹ ֵתר וּ ֵמ ֲאחוֹ ָריו ַפּ ַחד ָז ֵקן וּ ֵמ ֲאחוֹ ָריו שׁוֹ ֵכב ַפּ ַחד ֵמת ֶש ְכּ ָבר ָראָה ֶאת ָכּל סוּ ֵגי ַה ַפּ ַחד וְ ִס ֵדּר ֵבּי ֵנ ֶ יהם ִמ ִינים וְ ַתת ִמ ִינים ֶשל ַפּ ַחד ְכּמוֹ זוֹאוֹלוֹג ַה ְמ ַס ֵדּר ַז ִנּים ֲח ָד ִשׁים ֶשל ַח ְר ֵקי ַפּ ַחד ְל ַת ֵעד ֶאת ְמשׁוֹ ֵשׁי ַה ַפּ ַחד וְ ֶאת ָהעוֹ ְר ִקים ָע ָליו יהם ַעל ַכּ ְנ ֵפי ַה ַפּ ַחד וְ ֶאת ִפּצּוּ ֵל ֶ יפים אוֹ ָתנוּ ִמ ָכּאן ָו ָה ְלאָה ַה ְמ ִע ִ ִמ ָכּאן ְל ָשׁם ָו ָה ְלאָה ִמ ָשּׁם וּ ִמ ָשּׁם ָה ְלאָה ָו ָה ְלאָה וּ ַב ֲח ָז ָרה ְל ֵקן ַה ַפּ ַחד. יש רק מקום אחד ֵישׁ ַרק ָמקוֹם ֶא ָחד ֶשׁ ֶא ְפ ָשר ִל ְברֹ ַח ֵא ָליו ֶבּ ֱא ֶמת ִמ ָכּל ֶזה ֲא ָבל הוּא ָתּפוּס ַעל יְ ֵדי ֱאלֹ ִהים. יכים ְל ִה ְס ַתּ ֵפּק ֲא ֵח ִרים ְצ ִר ִ ְבּשוּחוֹת ֶש ֶה ְח ִסירוּן ְמ ַעט ֵמ ֱאלֹ ִהים. וְ ֵיש ֲא ֵח ִרים ַהבּוֹ ְר ִחים ִל ְמקוֹמוֹת ַה ְר ֵבּה ִמ ַתּ ַחת ָל ֶזה. וְ ֵיש ֶש ְכּ ָבר לֹא יְ כוֹ ִלים ִל ְברֹ ַח יוֹ ֵתר ְלאַף ָמקוֹם. וְ ֻכ ָלּם רוֹ ִאים אוֹ ָתם ָכּל ַה ְזּ ַמן. ִפּינִ י ַר ֵבּנוּ ,משורר מירושלים. חבר באיגוד הכללי של סופרים בישראל. מחבר שותף של הספר "שתי וערב – דו-שיח של שירים" שיצא בהוצאת גוונים.2008 , 6 מיה לוי-ירון ספסל אַפּי ֶח ְל ַקת ָה ֵע ֶשׂב ִנ ְג ֶמ ֶרת ִמ ַתּ ַחת ְל ִ רוֹח ִשׁים ַחיִּ ים וּבין ִבּ ְר ַכּי ֲ ֵ ֶשׁ ַפּ ַעם ִל ְפנֵי ֶרגַע ָהיוּ ֶשׁ ִלּי - ַעת ָבּם יטה יָד וְ נוֹג ַ מוֹשׁ ָ ֲא ִני ִ ַריָה יקה עוֹד ִסיג ְ וּמ ְד ִל ָ ֹאשׁם ַ ְמ ַל ֶטּ ֶפת ר ָ ֶא ֶחזֶת ְבּ ֵאשׁ ַה ָתּ ִמיד נֱ ָבהּ ֶשׁ ִמּ ְת ַע ֶקּ ֶשׁת ֲע ַדיִ ן ְל ַה ִצּית ִבּזְ נ ָ ֹאשׁי ֶאת ר ִ * ָפה ְל ָבנָה ִבּ ְקּ ָרה ָכּאן ֶא ְתמוֹל ִבּ ְשׂ ֵדה ַה ַבּר, ֲאנ ָ ֶדתִ ,ה ַבּ ְט ִתּי ָבּהּ וְ ָח ַשׁ ְב ִתּי ַדנ ֶ ַבּ ֶה ֶרת ְל ָבנָה ִמ ְתנ ְ אַחת, קוֹרים ְבּ ַבת ַ דוֹלים ֶבּ ֱא ֶמת לֹא ִ ֶשׁ ָה ֲאסוֹנוֹת ַה ְגּ ִ אַחר ָטעוּת - מוֹהָ ,טעוּת ַ ֵהם ְמ ַד ִדּים ְלאַטָ ,כּ ָ * ָכּל בּ ֶֹקר ִמ ְת ַח ְלּ ִפים ִלי ָכּאן ֶה ָה ִרים - נוּפה עוֹלים ֶאל ַה ָשּׁ ַמיִ ם ִבּ ְת ָ ִל ְפ ָע ִמים ִ יוֹר ִדים ְל ַמ ָטּה ֶאל ַתּ ְח ִתּית ָה ִעוָּרוֹן. ִל ְפ ָע ִמים ְ יקה, ֲא ִני ִנ ְס ֶמ ֶכת ַעל ַהמּוּזִ ָ ֶמת ֶא ְפ ָשׁרוּת ְל ַה ְל ִבּין ֶע ְלבּוֹן. תּוֹהה ִאם ַקיּ ֶ ָ אָה ְב ִתּי ָשׁים ֶשׁ ַ ַל ֲהפ ְֹך אוֹתוֹ ְל ִצפּוֹר ְל ָבנָהֲ .אנ ִ צוֹר ִבים ִבּי ַהיּוֹם ֲע ֵקבוֹת ֶשׁל אָסוֹן. ְ ילד תּוֹא ִמים ָדים ֲ ֶלד ִבּ ְבג ִ יֶ תוֹך ִעגּוּל ֶשׁ ֶמשׁ יוֹשׁב ְבּ ְ ֵ ַבּ ִגּנָּה, ִבּ ְר ָכּיו ֲאסוּפוֹת, ָדיו. צוּעי ִמ ְל ָח ָמה ְבּי ָ ַצ ֲע ֵ זכות שכחה אוֹתם ֵא ֶלּה ְבּ ֵא ֶלּה יח ָ הוּא ֵמ ִט ַ ִבּ ְמ ִתיקוּת ֶשׁ ֵאין תוּקה ִמ ֶמּנָּה ְמ ָ ֵ יסיו וּבין ִר ָ ִכּ ְת ֵמי אוֹר זְ ֻה ִבּים ֶא ָס ִפים נֱ ְט ַרח ְט ַרח. שׁוֹמר ְל ַע ְצ ִמי ֲא ִני ֵ ֶאת זְ כוּת ַה ִשּׁ ְכ ָחה אוֹת ְך, ָ אָמר ִלי ָה ִאישׁ ַ אוֹתי ֵאי אָז ָדע ִ ֶשׁיּ ַ יתי י ְַל ָדּה ְכּ ֶשׁ ָהיִ ִ ְבּ ֶא ֶרץ יָם. אָמר ִאישׁ לֹא ַ ֹאמר ִלי עוֹד וְ לֹא י ַ ָפה אַה ָבה י ֶ ְדּ ַבר ֲ ִמזֶּה ֶלד ַהזֶּה, ֶלד טוֹבַ ,היּ ֶ יֶ וּמ ֻח ָשּׁב. ֻמ ְק ָפּד ְ נוֹתר ַעל ָכּל ָהא ֶֹשׁר ֶשׁעוֹד ַ הוּא ֻמ ְפ ָקד ָכּאן ַע ְכ ָשׁו. מיה לוי-ירון ,עוסקת בעריכת ספרים ,בביקורת ספרות ובהנחיית כתיבה .פרסמה עד כה שני ספרי פרוזה .השירים המובאים כאן הנם מתוך ספר שיריה הראשון "הים ָי ַדע" )כרמל(2008 , 7 בנימין אלקובי ואז ,עם אותה אישה זרה ָרה ְבּ ֶק ֶרן ְרחוֹב אוֹתהּ ִא ָשּׁה ז ָ וְ אָזִ ,עם ָ אַחת ָה ַפ ְכנוּ ִל ְהיוֹת ֶשׁ ָלּנוּ יך ְבּ ַבת ַ ַשׁנוּ ֵא ְ ִה ְרגּ ְ יה חוֹר ָ ַעד ֶשׁ ָיּכ ְֹל ִתּי ִל ְשׁל ַֹח יָדְ ,ל ַל ֵטּף ֶאת ֲא ֶ וְ ִהיא לֹא ִה ְתנ ְַגּ ָדהַ ,מ ִבּ ָ יטה ִבּי ִמ ְלּ ָפנַי ִמ ְלּ ַמ ְע ָלה ְל ַמ ָטּה ֻלּי ְבּ ַמ ָבּט ֶא ָחד קוֹראת ֶאת כּ ִ ֵ עוֹלם, ְכּ ִאלּוּ ִה ַכּ ְרנוּ ֵמ ָ ַחת ָהיְ ָתה ָשׁם ָכּל ַה ָשּׁ ִניםְ ,מ ַח ָכּה ֻמנּ ַ ילא ָבּא ַרק ִלי .וְ אָז ַה ִדּבּוּר ְכּ ִאלּוּ ִמ ֵמּ ָ ָה ְלאָה ֵבּינֵינוּ .אַ ַחרָ -כּ ְך ֵמ ֶא ְמ ַצע ָה ְרחוֹב ו ָ ֵבּין ַר ְמזוֹר ְל ַר ְמזוֹר ַעד יע ֶשׁ ֵמּ ַעל ְפּנֵי ָה ִעיר, ַקו ָה ָר ִק ַ אַט אַט ָה ַפ ְכנוּ ִל ְהיוֹת ֶשׁל ַה ָשּׁ ַמיִ ם - ִרקּוּד עצה למשורר ֵבּין ְשׁנֵי ֲענָנִ ים. ָצא ַתּ ַחת ַס ְדנַת י ְָד ָךָ ,ט ִרי ְבּ ִת ְתּ ָך ִשׁיר ֶשׁיּ ָ וְ ַר ֲענָןְ ,לצ ֶֹר ְך ִעיּוּן וְ ַחוַּת ַדּ ַעת ִמ ַצּד רוֹביםַ ,דּע ְל ָך יך ַה ְקּ ִ ֲח ֵב ֶר ָ וּב ֶד ֶר ְך ְכּ ָלל ָל ָר ָעה, ִכּי ֵדּ ָעה זוֹ ִמ ִצּ ָדּם ִתּ ְהיֶה שׁוֹנָהְ , ִמן ַה ֵדּ ָעה ְכּ ֶשׁ ֵהם יִ ְראוּ ֶאת אוֹתוֹ ַה ִשּׁיר ַמ ָמּשׁ תוֹך ֵס ֶפר, וּמ ְד ָפּס ְבּ ְ ָחתוּם ֻ ָשׁים ,אַף ֲא ֶשׁר ַעלֵ -כּן ַמ ֲע ָמדוֹ ֶשׁל ֵס ֶפר ְבּ ֵעינֵי ֲאנ ִ וּמ ַק ֵדּשׁ ִשׁיר ֶשׁ ְבּתוֹכוֹ; מוּדעֲ ,ע ַדיִ ן ְמ ֻק ָדּשׁ ְ ְבּא ֶֹפן לֹא ָ ַלּה ֶאת אָזְ ְנ ָך ַבּסּוֹד ַהזֶּה ֲא ֶשׁר ַעלֵ -כּן ֵאין ִמי ֶשׁ ְיּג ֶ לו תכתב ביוגרפיה לשמי ,או ַלּה ְל ָך זֹאת. ֲא ָבל ֲא ִני ְמג ֶ יוֹג ַר ְפיָה ִל ְשׁ ִמי ,אוֹ לוּ ִתּ ָכּ ֵתב ִבּ ְ ַדּאי לֹא יִ ְהיֶה יוֹג ַר ְפיָה ַעל-י ִָדי ,זֶה ו ַ אוֹטוֹבּ ְ ִ ווֹל ְךֶ ,א ָלּא ְכּמוֹ ֶשׁ ָכּ ְתבוּ ַעל יוֹנָה ַ יקים יִ ְהיוּ ָבּהּ ַכּ ָמּה ַדּ ִפּים ֵר ִ יוֹג ַר ְפיָה ֶשׁ ִלּיֶ ,שׁיּ ִָכילוּ ְבּ ִק ְר ָבּם ָשׁעוֹת ְתּ ִמימוֹת ַבּ ִבּ ְ ָמים ַבּי י ִ ָמים ַעל-גּ ֵ וּמ ַעשׂ ,י ִ תּוֹח ֶלת ַ ְללֹא ֶ ֵמ ִתים, ֶשׁלֹּא ְנ ַד ֵבּר ַעל ִתּ ְקווֹת ְל ָבנוֹתֶ ,שׁ ִה ְשׁ ִכּימוּ ְללֹא א ֶֹפק וְ עֹגֶן לֹא ֵה ִטילוּ ְבּסוֹף יוֹם וְ עוֹד ָפּחוֹת ִמזֶּהַ ,ה ְזּ ַמן ַה ְמּבֻזְ ָבּז ַהזֶּה וּב ֶה ַסּח יעת ַהמּ ַֹח ָל ִריק ְ בּוֹססוּת ַע ְצ ִמית ִבּיגִ ַ ְבּ ִה ְת ְ ַה ַדּ ַעתַ ,ה ְזּ ַמן ַה ְמּבֻזְ ָבּז ִבּ ְכ ָלל ,אוֹי ָכּל יַם ַה ְזּ ַמן ַה ְמּבֻזְ ָבּז ַההוּא ַה ִמּ ְת ַר ֵחק הוֹל ְך ִמ ֶמּ ִנּי ְל ֵאין ֵקץ וְ ִת ְכ ָלה, וְ ֵ יּוֹמ ִנים ְשׁ ֵל ִמים יִ ְכלוּ ִמ ְלּ ָה ִעיד ָע ָליו ֶשׁ ָ ֹאמר ָעיד אוֹ י ַ וְ ִהנֵּה ִכּיֵ -כן ֵאין ִמי ֶשׁיּ ִ ימן ַקל ֶשׁ ַבּ ַקּ ִלּים, אַחת אוֹ ִס ָ וְ לוּ ִמ ָלּה ַ אוֹצר, אָבד ָכּל אוֹתוֹ ָה ָ יכן ַ ְל ֵה ָ אָבד ִמ ֶמּ ִנּי, ֶשׁ ַ נּוֹעד ַרק ִלי וְ ַ שׁוֹק ַע ְלאַט ְכּ ִטיט ַה ָיּוֵן ִבּ ְמצוּלוֹת ֵ עוֹל ִמים. ָ 8 בנימין אלקובי ,יליד מרוקו ,1961תושב קרית-ים שבצפון .משורר .בעל תואר שני בספרות ובפילוסופיה; מורה במקצועו .פרסם שישה ספרי שירה. זוכה פרס "קרן תרבות חיפה" על ספרו הרביעי "באמצע החיים" )ירון גולן .(2003 ,חבר באיגודי סופרים ,ביניהם אגודת הסופרים העברים וכן חבר באקו"ם .מפרסם משיריו בבמות ספרות ב"צפון", ב"אפיריון" ,ב"עכשיו" ,ב"ידיעות אחרונות" ועוד. יעקב שגיא שיר הכחשה צוֹבר ֶמ ְר ָחק ְבּלֹא ְל ִה ְת ַר ֵחק, ֲא ִני ֵ ֲא ִני ְמ ַב ֵקּשׁ ְל ַה ְכ ִריז ַה ְכ ָח ָשׁה, אוֹתי סּוֹב ִבים ִ ֲא ָבל ֵמ ַתי ַה ְפּ ָר ִטיִּ ים ַה ְ ְמ ָס ְר ִבים ָלמוּת, ְמ ָס ְר ִבים ְל ַשׁ ֵתּף ְפּ ֻע ָלּה. ִמ ֵדּי ָשׁנָה ֲאנִ י ִ מוֹסיף ְל ַע ְצ ִמי ְבּ ַס ְב ָלנוּת ַר ָבּה עוֹד ָשׁנָה. ַצּיבְ ,מ ָס ֵרב ְל ִה ְשׁ ַתּנּוֹת. ילי ִנ ְשׁאָר י ִ ֲא ָבל ִגּ ִ ֲא ִני שׁוֹ ֵכ ַח ְפּ ָרט ִל ְפ ָרט יע ָל ִע ָקּר. יח ְל ַה ִגּ ַ וְ לֹא ַמ ְצ ִל ַ טוּחה, ֲא ִני ֶ רוֹצה ָכּל ָכּ ְך ָל ֶל ֶכת ַעל ַק ְר ַקע ְבּ ָ יח ֲא ָבל ִנ ְת ָפּס ִלי ַה ַצּוָּאר וְ ֵא ִיני ַמ ְצ ִל ַ ֶשׁלֹּא ְל ַה ִבּיט ְלאָחוֹר. רוֹצה ָכּל ָכּ ְך ְל ַה ְכ ִחישׁ ֶאת ַהשּׁוֹאָה, ֲא ִני ֶ ִל ְקבּ ַֹע יוֹם ִר ְשׁ ִמי ַל ַה ְכ ָח ָשׁה, ישׁים. ִליגַתָ -על ְל ַמ ְכ ִח ִ ֶא ָמנָה ֶשׁלֹּא ָהיְ ָתה, יח ָל ֶכם נ ֱ ְל ַה ְב ִט ַ ֶלד. ֶשׁ ִאישׁ לֹא ֵמת ,לֹא ִנ ְר ַצח ,לֹא ִא ָשּׁה ,לֹא י ֶ ֶסת לֹא ָח ַרב, ֶשׁ ֵבּית ַה ְכּנ ֶ גַּם לֹא ַה ְקּ ִה ָלּה. יכל, עוֹלים ְבּ ַמ ְד ֵרגוֹת ַה ֵה ָ פּוֹחת ַהדּוֹרִ , ִמ ֵדּי ָשׁנָה ֵ ָבּ ֵשׁל ַה ְזּ ַמן ְל ַה ְכ ָח ָשׁה, יהם יָקוּם ָדּ ָבר. לוֹשׁה וְ ַרק ַעל ִפּ ֶ רוּשׁים ֵע ִדים ְשׁ ָ ֶשׁ ֲה ֵרי ְדּ ִ ַא ִני, וֲ יתי ָשׁם, ַרק ְבּ ִמ ְק ֶרה ָהיִ ִ יבה. ַבּ ְסּ ִב ָ מתוך הספר "לבכות רק דרך הסדקים – מכוות אש ,שירים" ,הוצאת "כרמל"2009 , לשמיעת קריאת השיר על ידי יעקב שגיא ציור :יעקב שגיא 9 יוסף עוזר על "שאהין תורה" תרגום אפוס על ידי דר' אבנר פרץ )פורסם ב"מקור ראשון" .המאמר מובא כאן בשינויים( שאהין ,יהודי פרסי בן המאה ה ,14-כתב אפוס פואטי-תורני אדיר בן עשרות אלפי חרוזים שרק כעת עובר אל העברית .זהו פרסום ראשון של אוצר היסטורי. גם כשאנו יודעים שמצפה לנו הפתעה ,כאשר היא תתרגש עלינו כמו נשכח שידענו שהיא עשויה לבוא .כך קרה לי כשנפגשתי לאחרונה במפעלו היצירתי והמרתק של איש האשכולות ,ד"ר אבנר פרץ ,בספרות ובשירה ,בתרגום ובחילוץ יצירות מופת מהיותן סמויות מאחורי לשונן המקורית בלדינו או בפרסית ,יצירות שעין הקורא העברי טרם שזפה אותן. לפני שאכנס לעובי הדברים אספר עוד סיפור אישי קטן :לפני שנים לקחתי תלמידים בגיל הרך ,למערת הסטלגמיטים הנהדרת שבאזור בית שמש .הילדים נכנסו למערה וכצפוי התפעלו מהנטיפים והזקיפים ונדהמו .לאחר מכן ביקשתי מהם לתאר לי את תחושתם ,וזכורה לי תגובת ילד אחד בלשון זו" :נכנסנו ,ראינו צורות כמו משה רבנו ,וכשיצאנו ...נהיה בוקר!" .תחושת בוקר כזו באה גם אלי הפעם ,אחר שהתוודעתי למפעלו של פרץ. ראש המועצה תרגם פרץ ,איש נינוח עם זקן לבן וארוך ,היה בעברו איש מחשבים ושימש סמנכ"ל מרכז המחשבים הממשלתי .הוא עמד בראש חבורת המתיישבים שהקימו את היישוב מעלה אדומים בדצמבר ,1975היה ראש המועצה הראשון )בהתנדבות( של היישוב שהפך לעיר ,והשלים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת בן גוריון ,בספרות הלדינו .הוא הוציא ספר ילדים ,ספרי מחקר ותרגום והוא עטור פרסים ספרותיים. הנוף המוביל למכון שבו יושב האיש הזה הוא הנוף שבו נחתכת ירושלים במדבר יהודה ,נוף הגבעות הנופלות במהירות לאזור המקום הנמוך ביותר בעולם .מכוניתי האיצה ובלמתי ללא הרף ,אולי כמטפורה לצורך שיהיה לי ד"ר אבנר פרץ לבלום את שטף המידע שאקבל ממנו כשיסקור את תולדות הספרות ואת ההחמצה בתיוג יצירות הלדינו במשבצת הצרה של הפולקלוריזם. התחלתי לטפס למעלה אדומים .במערב השמש שקעה והותירה את ירושלים מחולקת בין חושך לאור .פתע החלו הגבעות נוסקות שוב וממריאות אל פסגותיה המתקרבות של מעלה אדומים .נכנסתי לחניה של "מכון מעלה אדומים לתיעוד השפה הספניולית ותרבותה" ,והתוודעתי אל עבודתו המחקרית הגדולה של פרץ 10 ואל יצירות ספרות מרתקות הזוכות ,באמצעות תרגומיו ,לחשוף בפני הקורא עולם יצירתי בלתי מוכר. הנה לפני – "הקופלאס של יוסף הצדיק" ,אותו חיבר אברהם טולידו .מי שמע על יצירה מרתקת זו שהיא דרמאטית-פארודית ומלאה הומור? נשמע בה את האחים הזוממים את מכירת יוסף ,אוכלים ומפרטים את העדפותיהם הגסטרונומיות ,את תחרות כתיבת השירים שהם עורכים .יצירה זו היא יצירה רבת היקף בת 2,500 חרוזים שבמרכזה דמותו של יוסף הנמכר על ידי אחיו ,אותה תרגם פרץ והקדים לה מחקר מקיף הנקרא כספר בלשי. אבל אני באתי לכאן בגלל יצירה חידתית ויחידאית אחרת והיא "שאהין תורה", שחלקים מעטים ממנה יראו אור לראשונה בעולם ,ובעברית ,בתרגומו של פרץ בגיליון הקרוב של כתב העת "משיב הרוח". עשרות אלפי חרוזים הסיפור שלי עם שאהין התחיל ביום אחד בו המתנתי לתפילת מנחה באחד מבתי הכנסת שבאזור מגורי ,ולפתע ראיתי ספר' :שאהין תורה' .לא הבנתי מה כתוב בו, אבל ראיתי שמדובר בשירה .זה היה קצה חוט שהוביל אותי בסופו של דבר אל ד"ר פרץ. ]י.ע[ :ד"ר פרץ ,מה הוא השאהין הזה? "שאהין-תורה היא שירת-התורה הגדולה .יהלום מלוטש שאין שני לו בשירה האפית בישראל ,יהלום יקר אשר לא ישוו לו אוצרות הכתר הבריטי או אוצרות השאה הפרסי .זהו ללא ספק נזר השירה הפרסית-יהודית ,פרי עטו של גדול המשוררים היהודים שקמו במרחב דובר הפרסית ,ואחד מגדולי המשוררים בעם ישראל לדורותיו. קנוא קנאתי לכבודה של השירה הנאדרה והרוממה הזו .דואב אני את העדרה המוחלט ממדף הספרים העברי ומקרב יצירות המופת שהורקו אל הלשון העברית כחלק מרכושנו התרבותי-הלאומי .ראויה השירה הזו שתובא בצורה אמנותית נאה והולמת לפני הקורא העברי ושתתפוס את מקומה בתוכניות הלימודים לצד יצירותיהם של גדולי משוררי ספרד". למעשה ,מספר לי ד"ר פרץ על מאמץ רב שעשה כדי להביא את שאהין לידי תרגום שלם ,מאמץ שלא נשא פרי ,עת פנה לעזרה במימון לעתירי ממון מיהדות המזרח. בכדי להבהיר באיזה מפעל ספרותי מדובר אציין שהאיש שאהין ,שחי אי שם במאה הארבע עשרה ,יצר יצירה אפית נפלאה הכוללת ארבעה אפוסים רחבי יריעה: " – 1מוסא נאמה" ) (1327המונה כ 10,000-חרוזים. " – 2ארדשיר נאמה" ) (1332המונה כ 9,000-חרוזים. " – 3עזרא נאמה" ) (1332המונה כ 500-חרוזים. " – 4בראשית נאמה" ) (1358המונה כ 9,000-חרוזים. 11 ]י.ע[ :מה מכל זה תורגם עד כה? "האפוס של שאהין נכתב במקורו בפרסית קלסית .תרגמתי עד כה כ800- חרוזים ) 400טורים כפולים( המהווים כארבעה אחוזים מתוך היצירה כולה .רק בראשית המאה העשרים הועלו יצירותיו של שאהין על מכבש הדפוס בירושלים בידי שמעון חכם :ה"שאהין- תורה" בשנים תרס"ב/ה )– (1902/5 בלשון הפרסית". החייאת העניין במקורות מסתבר שמטרתו של שאהין היא בראש ובראשונה דידקטית .הוא רואה עצמו כמחנך ששליחותו אינה מסתיימת בתחום האסתטי והיא בראש ובראשונה בעלת ייעוד גדול :להעניק ליהודים המאבדים עניין ביהדותם יכולת להחיות מחדש את העניין היהודי .יחד עם אותה נאמנות של שאהין למקורות ,וגילוי דף מתוך מוסה-נאמה בשאהין-תורה יכולת איסוף וסינתזה היוצאת מגדר הרגיל ,הוא מגלה יצירתיות והתחדשות המתרקמת בין אלפי שורותיו. שאהין לוקח על עצמו משימה -לשקם את הזהות היהודית .דבריו הועתקו בכתב יד מדור לדור עד אשר שמעון חכם ,אשר נולד ב ,1843-מביאם לדפוס בשפה הפרסית. וכך כותב שמעון חכם בהקדמתו המחורזת לשאהין: "מולה שאהין בזמנו הושלך הנזר והכתר .ואבדה חכמת חכמים ובינת נבונים תסתתר .ועם הקדש המתגוררים בערי פרס .נחשבו לנבלי חרס .היו ללעג וקלס ולחרפה .בעיני העמים שוכני אזייא"ה ואירופ"א .עד כי במצבם ובהילוכם .נחשבו לעם נבל ולא חכם .כעם בלא דת ובלי ספר ,נבזה כעפר ונקלה כאפר .וברוב השנים והימים ,למדו לשונם לדבר בלשון העמים ...מולה שאהין היה אחד משרידי סגולה. וממאורי הגולה .גיבור בתורה .ואלוף המשרה". למרות הייחוד ההיסטורי שבשאהין ,מסתבר שאת שאהין לא הכירו בתרבות פרס, וכנראה מפני שהיה כאילו מוצפן בכתב העברי בו נכתב .טורח התרגום לעברית עדיין ממתין למישהו שיממן את ההתמסרות שנדרשת כדי לשקוד על התרגום ועל ההבאה לדפוס של יצירת ענק שכזאת .בעיני ,יש צורך להבין כי חשיפת היצירות שנכתבו בלשונות כמו הלדינו והשפות היהודיות-ערביות משיבה למרחבי היצירה העברית עושר השמור לנו. נקרא לקט מתרגומו של פרץ .בשולי הלקט הבאתי מקורות מהמדרשים )כדי לסבר את האוזן לגבי מקורות היניקה של אותו משורר פלאי ]י ע[(: 12 מתוך: היום הראשון לבריאה /שאהין -תורה וּמיִ ם ְבּ ָראָם. רוּחָ ,ע ָפרֵ ,אשׁ ַ ֵמ ַ ַלגַּלָ -רם ָאָרץ וְ ָכל גּ ְ ָשׁ ַמיִ ם ו ֶ ְק ָראָם ִל ְהיוֹתִ ,בּ ְנ ִחישׁוּת וְ רֹב-אוֹן. אַח ֵרי זֶהַ ,בּיּוֹם ָה ִראשׁוֹן, ָבּזֶה ֲ זוֹחל. אָדםֵ ,שׁדַ ,חי ,עוֹף אוֹ ֵ ְבּ ֵאין ָשׁם ָ אָפל, ָהיָה ָה ָ עוֹלם כֻּלּוֹ תֹּהוּ ֵ ַשׁ ְח ִרית וְ ַע ְר ִבית ,יוֹם וְ ֵלילְ ,מ ַס ְמּ ִנים. ֵמאַיִ ןָ ,בּ ָרא בּוֹ אוֹתוֹת ַל ְזּ ַמ ִנּים, ַצ ְל ָמוֶת ִכּ ְשׁחֹר ַה ֶפּ ָחם ָשׁם ָע ַמד. ָ 5שׂ ַרר אָז ְבּ ָכל ַהיְּ קוּם א ֶֹפלַ -עד, אוֹרי ְבּ ַח ְס ִדּי ַעל ַהכֹּל!" וּב ַקע אָז ַהקּוֹלֶ " ,א ְנס ְֹך ֶאת ִ "יְ ִהי אוֹר!"ִ ,נ ְשׁ ַמע ָ יהּ ְכּיוֹם. ָאָרץ ִה ִגּ ַ ָשׁ ַמיִ ם ו ֶ יע ִפּ ְתאוֹם, הוֹפ ַ ְבּ ַמ ֲא ָמרוֹ ,אוֹר ִ עוֹלמוֹת אוֹר ָט ִמיר וְ ִנ ְפ ָלא. ַלּהֵ ,ה ִציף ָ ָשׁם ֶפּ ַתח ִנ ְפ ַתּח ,אוֹר גָּנוּז ִה ְתגּ ָ בּוֹרא ְמאוֹרוֹת. ַחנּוּןֵ ,אל ַרבַ -דּ ַעתֵ , ֵה ִמיר ֶאת ָהא ֶֹפל ְבּאוֹר יְ ָקרוֹת, ָטה ַקוָ ,שׂם ֶה ְב ֵדּל. ֵבּין טוֹב ְל ֵבין ַרע נ ָ ִ 10ה ְב ִדּיל ֵבּין ָדּ ָבר ְל ִמ ְשׁנֵהוּ ָה ֵא-ל, ְבּע ֶֹצם כֹּחוֹ ַהגָּדוֹל ֲע ֵדי ַעד. ֵמאָז ,יוֹם ִמ ַלּיְ ָלה ִנ ְב ַדּל וְ ֻה ְפ ַרד, מתוך: אברהם מכיר את בורא עולם ָשׁב ְ יַ אַב ָר ָהם ְבּ ֵליל א ֶֹפל ָבּ ָדד כּוֹכ ֵבי רוּם ֵמ ָע ָליו עוֹדוֹ ְמ ַה ְר ֵהרְ , וּמלוֹאוֹ וְ ָק ַדר, עוֹלם ְ יך אָז ָ ֶה ְח ִשׁ ְ ָפּ ַרשׂ ֱאשׁוּן ַליְ ָלה ִצלּוֹ ַעל ַהיְּ קוּם, מתוך: ֲאחוּז ַשׂ ְר ַע ִפּיםַ ,על ַמ ְח ֶשׁ ֶבת ָשׁ ַקד. וּגלוֹם ַמ ְח ַשׁ ְךַ -עד. ֻע ְלּפוּ ִבּ ְשׁחֹר-א ֶֹפל ְ ָר ְדמוּ ַדּג וְ עוֹף וְ ָכל ַחיְ תוֹ ִמ ְד ָבּר. כּוֹכ ֵבי רוּם. גַּם ַס ַהר ָח ַשׁ ְך וְ ִעמּוֹ ְ עקדת יצחק* וּתלוּנָה לֹא ָפּ ַלט. אַך הוּא לֹא ָק ַבלְ , ְ ) ַה ַתּ ַער ִקוָּה ַר ֲח ֵמי ֵאל ֶע ְליוֹן(. ֵעינָיו ָבּ ֲערוּ אָז ְבּ ֵאשִׁ ,כּי ִנזְ ַעם. ָנזַף וְ ָק ָרא ְבּרֹב ַכּ ַעסִ " :א ְמ ִרי, ֲא ָבל ֵאין-אוֹ ִנים הוּא ַה ַלּ ַהב ַה ָלּז! ֶא ָמן? ֶפשׁ ְל ֵלב נ ֱ ָר ְמ ְתּ ַמ ַפּח-נ ֶ גַּ ַהחֹד ֶאת ְגּרוֹנוֹ ֶשׁל ְפּנֵיַ -ס ַהר ָשׂ ַרט, ָדּאַב ִכּי ַהחֹד לֹא ִשׁ ֵסּף ַהגָּרוֹן, אַב ָר ָהם, ַעל ַה ַמּ ֲא ֶכ ֶלת ָק ַצף ְ ָער ָבּהּ ִבּ ְמ ִרי, ִנ ְפּ ָצהּ ֶאל ַה ֶסּ ַלע גּ ַ בוֹשׁי? ָל ְך ַל ַהב ֻמ ְשׁ ָחז, יכה לֹא ֵתּ ִ ֵא ָ דּוּע ִס ַכּ ְל ְתּ ַה ְק ָר ַבת ַה ָקּ ְר ָבּן, ַ 10מ ַ * המקור במדרש רבה ,פרשת וירא ,ח': א"ר יצחק בשעה שבקש אברהם לעקוד יצחק בנו אמר לו אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן אלא כפתני יפה יפה מיד ויעקד את יצחק ... 13 מתוך: זליכה )אשת פוטיפר(* טוּב ֶכן "נָא ְקחוּ ַה ַסּ ִכּין וְ ִק ְלפוּ ְבּ ְ ָאה ,וְ י ְַר ִנין ֶאת ִל ְבּ ֶכן". פּוּח נ ֶ ַתּ ַ ָדן, ָטלוּ ַה ְגּ ִבירוֹת ַה ַסּ ִכּין ְבּי ָ נְ ָאהַ ,ה ְמ ֻע ָדּן. ִל ְקלֹף ֶאת ַה ְפּ ִרי ַהנ ֶ מוּך ֶאת ֵ יוֹסף, יכה ָצ ְפנָה ְבּ ָס ְ זוּל ֵ ֵ ַפיֵף. פּוֹר ַח ַמ ְר ִהיבִ ,מ ְתי ְ ְכּ ֶפ ַרח ֵ אוּלם, ְל ֶפ ַתע ָפּ ְת ָחה ֶאת ַדּ ְלתוֹת ָה ָ יוֹסף ִמ ַתּ ֵמּר ִכּ ְברוֹשׁ ָרם. יע ֵ הוֹפ ַ ִ ַלּה וּ ַב ֶפּ ַתח נִ ַצּב, אַך ִה ְתגּ ָ הוּא ְ ְכּמוֹ ֶשׁ ֶמשׁ ֵה ִפיזָה ַה ְיּקוּם ְבּאוֹר ַרב. ָתּהוּ ַעל ִחנּוֹ ,גַּם ִה ְר ִעיפוּ ִח ָבּה. יּוֹשׁבוֹת ַבּ ְמּ ִס ָבּה, ִ 15נ ְג ָלה ְל ֵעינֵי ַה ְ ָפיוֹ ַה ְמ ַה ֵמּם, נָבוֹכוּ ֶאל מוּל ִחן י ְ ִא ְבּדוּ ֶע ְשׁתּוֹנוֹת וְ ִל ָבּן ִה ְת ַל ֵהם. ָדן ָר ֲע ָדה, יהן וְ י ָ חוּשׁ ֶ ָרפוּ ֵ עוּה ֲאזַי ַבּ ַסּ ִכּין ַה ַח ָדּה. ְפּ ָצ ָ * המקור במדרש רבה ,מקץ ,י' :והיתה אומרת לו בדבר הזה עשקתיך חייך שאני עושקתך בדברים אחרים והיה אומר לה )שם קמו( עושה משפט לעשוקים חותכת אני פרנסה שלך והיה אומר לה נותן לחם לרעבים כובלתך אני והיה אומר לה ה' מתיר אסורים כופפת אני את קומתך והיה אומר לה ה' זוקף כפופים מסמא אני את עיניך והיה אומר לה ה' פוקח עורים עד היכן ר' הונא בשם ר' אחא אמר עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו עד שיתלה עיניו ויביט בה אף על פי כן לא היה מביט בה הה"ד )תהלים קה( ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו. וכדאי לראות גם את המקור בילקוט שמעוני ,פרשת וישב -פרק לט -המשך רמז קמה :אמרו עליו שהיתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשו לו ערבית ערבית לא לבשה לו שחרית. והנה במדרש תנחומא פרשת וישב ,סימן ה' ]המקור[: אמרו רז"ל פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף ,מה עשתה אשת פוטיפר נטלה אתרוגים ונתנה לכל א' וא' מהן ונתנה סכין לכל א' וא' וקראה ליוסף והעמידתו לפניהן ,כיון שהיו מסתכלו' ביופיו של יוסף היו חותכות את ידיהן, אמרה להן ומה אתן בשעה אחת כך ,אני שבכל שעה רואה אותו עאכ"ו ,ובכל יום ויום משדלתו בדברים ועמד ביצרו מנין ממה שקראו בענין ותשא אשת אדוניו: מתוך: משה קורע את ים סוף במטהו ָקף ִבּ ְר ִמיזָה, ְ 25ק ֵצה ֶא ְצ ַבּע ֵה ִניד וְ ז ַ רוּח ַע ָזּה, ָס ַער שׁוּב ַהיָּם ְכּמוֹ ְבּ ַ בּוֹרא וְ ִה ְר ִעיף ַר ֲח ָמיו, ֶח ַלץ ֵאלֵ - נְ רוֹמיו. הוֹשׁיט ֶעזְ ָרתוֹ ִמ ְמּ ָ ִנ ְג ָלה וְ ִ ֻה ְתווּ אָז ְתּ ֵר ָ יסר ְנ ִתיבוֹת ַבּ ְמּצוּלוֹת, וּסלוּלוֹת, ִבּ ְדמוּת ְרצוּעוֹת ְמתוּחוֹת ְ ָתיב, משׁה ְל ָכל ֵשׁ ֶבט נ ִ ִה ְק ָצה אָז ֶ הוֹרה ְל ַעמּוֹ ְצ ָע ִדים ְל ַה ְר ִחיב: ָ ישׁ ִרים, ַל ֶדּ ֶר ְך ְצאוּ נָאִ ,ה ְלכוּ ֵמ ָ ֵעוֹרים ִמ ְלאוּ נָא רֹב א ֶֹמןֱ ,היוּ נ ִ כאן מצאתי קשר לתנחומא ,בשלח ,סימן י': ואתה הרם את מטך .עשרה נסים נעשה להם על הים .נבקע להם הים ונבקע כמין כפה ,שנאמר ,נקבת במטיו ראש פרזיו וגו' )חבקוק ג יד( .ונחלק לשנים עשר 14 שבילים ,שנאמר ,ונטה ידך על הים ובקעהו .ונעשה יבשה ,שנאמר ,ובני ישראל הלכו ביבשה. וכן: ר' אליעזר הגדול אומ' :נהפכו המים ונעשו שנים עשר שבילים כנגד ]השבטים, והיתה חומת[ מים בין שביל לשביל ,וחלונות בין חומה ,ורואין אלו את אלו ,והקב"ה מהלך לפניהם ,הה"ד "בים דרכך ושבילך" ]במים רבים[ )ע"ז ,כ'(. אם ננסה להבין כיצד יצר שאהין את האפוס שלו נצטרך לדמיין אותו בדור שהספרים אינם מצויים וזמינים והנה הוא ללא ספריה או ...צורה קדמונית של מחשב מוריק לתוך שורות השיר, מצפין בהם את מיטב המדרשים ואגדות חז"ל ,ויוצר סינתזה מבריקה ומושכת לב. "משיב הרוח" עושה צעד חשוב מבחינה תרבותית והיסטורית בהשבת היצירה הזו אל המקום המכובד והחשוב הראוי לה. אנו רואים חובה לעצמנו לצפות שיהיו מי שיכירו בערך המפעל הספרותי ויסייעו בידיו של פרץ להביא את האפוס "שאהין תורה" לידי גמר תרגום. ציורי תנך שהופיעו בספר מוסא נאמה )ספר משה( למוללאנה שאהין שיצק את התורה לפרסית יהודית בשיראז שבפרס 1327 15 דודי בן עמי אנשי ְפּסוֹאָה יר ִתי, ַקּ ָ אוֹמר ִכּי ֵמתוּ ָכּל ָהאַגָּדוֹת ,י ִ ִמי ֶשׁ ֵ עוֹל ִמית ַבּ ֲח ִפירוֹת ַה ִמּ ְל ָח ָמה ָה ָ ָה ִראשׁוֹנָה, יסי ְשׁ ָר ְפּ ֶנ ִלים, עוּרי ַה ֵמּאָה ַהֶ 20-שׁ ִנּזְ ְר ָעה ִבּ ְר ִס ֵ ִבּ ְנ ֵ יטב ְבּגַּז ַח ְר ָדּלְ ,בּ ָדם ,וְ ַרק - ָבּ ְג ָרה ֵה ֵ ְשׂ ֵדה ֵה ָריוֹן ְל ִמ ְפ ָלצוֹת ָלבוֹא. אוֹתם, אוֹמר ָכּ ְך :לֹא ָק ָרה לוֹ ֶשׁ ָקּ ָרא ָ ִמי ֶשׁ ֵ ֶאת ְפּסוֹאָה. יקים - אַח ֵרי מוֹת ָה ֵא ִלים ָה ַע ִתּ ִ ָדה ֲ - ָהאַגּ ָ יפת אָפֹר וְ ַכ ָמּה ִמ ְג ָבּעוֹת ֶא ְפ ָשׁר ַתּ ְחלֹף ָבּ ְרחוֹב ַבּ ֲח ִל ַ ַה ְר ֵחק ִמ ְנּ ִסיכוֹתִ ,מ ָפּ ָר ִשׁים, ִמ ִמּ ְפ ְר ֵשׂי ַה ְסּ ָע ָרה. יר ִתי. ַקּ ָ ְק ִחי ִמ ִפּנּוֹת ַהיֵּשׁ ,י ִ ירה: ִשׁ ָ ָשׁים ִבּ ְשׂ ֵדה ַה ָמּוֶת יח ֲאנ ִ אוּק ְליוֹן ִה ְצ ִמ ַ ַגּם ֶד ָ ֵמ ֲא ָב ִנים ֶשׁ ֻה ְשׁ ְלכוּ אָחוֹר, אַנ ֵשׁי ִתּ ְקוָה ַחיִּ יםְ ,מ ֻע ְד ָכּ ִנים. בּוֹרא ְ ֵ צוּבים ֵהם ְפּסוֹאָה וְ ֶה ְגיוֹנָם, ירת ָה ֲע ִ ִמ ְצ ָעד ִפּ ְל ֵאי ִשׁ ַ ֵשׁוּתםַ ,ה ְפּנִ ים נוֹשׁר ִמיּ ָ קוֹלר ַה ֵצּל ֵ ָ ֶשׁם וּשׁמוֹ ַכּגּ ֶ כוּכיּוֹת ָה ַר ֲאוָה ְ גָּחִ ,מ ְשׁ ַתּ ֵקּף ִבּזְ ִ ידי וְ ַרב. יְח ִ ִ ָסים ְמ ֻע ְר ָפּ ִלים, עוֹבר ֵבּין ָפּנ ִ בּוֹד ֵדי ָפּנָיו ִנ ְד ַחקֵ , ְק ַהל ְ הוֹל ְך ירי ֱאנוֹשׁ ִבּ ְצ ָע ָדה ָח ְפ ִשׁית ֵ ְגּזִ ֵ אַחת ַה ַבּיְ ָתה ִמ ִמּ ְשׂ ָרד ְבּ ִעיר ַ ֻסּקוֹת. ַעל ִמ ְד ָרכוֹת ְמר ָ וֹר ֶפאוּס דּוֹרְ -ניָר ַבּ ֲהמוֹנָיו, א ְ וּמ ֳח ָרתוֹ. ֶה ְמ ֵשׁ ְך ָ 16 רוברט וייטהיל-בשן עליית גלגל רוּצים אַתּה ְמ ַח ֵפּשׂ ֵתּ ִ ָ ְל ַה ְח ָלטוֹת ָרעוֹת, ֲא ַבל ֵאין. יְכוֹלים ָהיוּ ֵיכם ִ אוּלי ַהיְ ָח ִסים ֵבּינ ֶ ַ ית ָפּחוֹת יוֹתר ִאלּוּ ָהיִ ָ טוֹבים ֵ ִל ְהיוֹת ִ ַפּ ְח ָדּן, ַפּחוֹת ַציְ ָתן, ַפּחוֹת ַשׁ ְת ָקן. ארט ָשׂכוּר ְבּ ַמ ָסּע ַל ָמּקוֹם ָהאָרוּר, ְבּדוֹ ְדג' ַדּ ְ ָבּ ַר ְדיוֹ ַבּ ָקּשׁוֹת ִפּזְ מוֹנים, יה. אוֹכ ֶלת ַחיִּ ים ֶאת הפּוֹנִ ים ֵא ֵל ָ אַר ַבּע ָשׁעוֹת ְרצוּפוֹת ֶ לּוֹרה ְ דּוֹקטוֹר ָ וּב ֲערוּץ ַה ִדּבּוּר ְ ַ אָבק ְמ ַט ְל ְט ִלים ֶאת ָה ֶר ֶכב. עוֹלי ָ ַע ְל ֵ יע אַתּה ַמ ִגּ ַ וּל ַבסּוֹף ָ ְ חוֹנֶה ְבּ ַצד ַה ֶדּ ֶשׁא; פֹּה ָקבוּר. ֹאשׁ ָך ְכּ ִלי ֵריק. ר ְ ִטפִּ -ט ָפּה ֶשׁל ַה ְשׁ ָראָה? ִטפִּ -ט ָפּה ֶשׁל ַצ ַער? ַה ִמּ ְד ָשׁאָה ְמ ֻט ַפּ ַחת; ֵאין ֲע ָשׂ ִבים ָר ִעים. חלומות המבול ַערת ָבּ ָלאט יקה ִמ ְתנ ֶ ירה ִהיא ֵר ָ ַה ִסּ ָ אַדווֹת ַה ַמּבּוּל ֵבּין ְקנֵי ֲארֻבּוֹת ְבּ ְ עוֹלם ַה ַחיִּ ים ַה ֵמּתים ִנ ָשּׂ ִאים ֵמ ַ שׂוֹרת ְגּ ֻא ָלּה צוֹע ִקים ְבּ ַ ַה ְזּ ֵקנִ ים ֲ זֶה ַהכֹּל. השירים מתוך הספר "קופים רעים" שבכתובים ימן צוֹח ִקים ֶשׁ ֵאינֶנּוּ ִס ָ ירים ֲ ְצ ִע ִ וּבוֹע ֶרת ַבּיּוֹם ֶ ַה ְלּ ָבנָה ִהיא ֶח ְר ֵמשׁ ֶה ָחתוּל ֶשׁ ִמּ ֶצ' ַשׁיְ ר ֵמ ִטיל ִחיּוּכוֹ אוֹהב ְבּ ִדיחוֹת ימינוֹ ֶשׁל ָה ֵאל ָה ֵ ִמ ִ עוֹמד ְמ ֻשׁ ָפּד ַבּגַּגּוֹת ַבּ ֲאגַם ָה ֵ ַבב עוֹלה ִמ ְתגּ ֵ ָכּל ֲחלוֹם ֶשׁ ָח ַל ְמ ָתּ ֶ כּוֹר ָכ ִנים תוֹך ְ ֲע ֵר ָמה ְמ ְת ַק ֶבּ ֶצת ְבּ ְ ֵלכוּ ְל ִאבּוּד אוּלי ְל ַפחוֹת ֵהם י ְ וְ ַ ילים וּקים ָר ִצים ִבּ ְנ ִח ִ וּב ֵטרוּף ָכּל ַהג' ִ ְ לוֹך וְ ָחזוֹר ימה ָה ְ חוֹרהָ -ק ִד ָ ַבּ ֲא ָ ַבּי ַה ְסּ ִד ִינים ֶשׁ ִגּ ַה ְצ ָתּ ֶא ְתמוֹל ַעל-גּ ֵ יהם ְבּ ִרשּׁוּל יהם ֲע ֵל ֶ עוֹשׂים ָצ ְר ֵכ ֶ וְ ִ 17 סילן סתו פנלופה ַשׁ ַחר. ִכּ ְמ ַעט ְכּ ָבר זְ ַמן ָהנֵץ. וְ ָע ַלי ְל ַח ְסּ ָלןַ ,ע ָתּהִ ,עם בּוֹא ַשׁ ַחר. ִמ ִלּים, ִמ ִלּים ֶשׁ ִנּ ְטווּ ִבּ ְשׁ ַעת ֵליל; יסאוּס, אוֹד ֵ ָשׁן הוּא ִ ִכּי עוֹד י ֵ נוֹס ִקים, ילים ְ נוֹחר ַכּ ֲה ָל ָכה – ְצ ִל ִ ֵ קוֹר ִסים – ֵכּן, ילים ְ ְצ ִל ִ נוֹת ָרה ֲע ַדיִ ן ֵעת ְ אַכזָר, ֻל ָחן ְ יחת אוֹתוֹ פּ ְ ִל ְפנֵי ְפּ ִת ַ נוֹרא ֶשׁל בּ ֶֹקר, ֻל ָחן ָ אוֹתוֹ פּ ְ נוֹסדִ ,בּ ְטרוֹם ִתּ ְשׁ ַעת ַהיְּ ָר ִחים, ֶשׁאָז ַ ָמים ָק ִשׁים; ָמים ֶשׁל ְכּפוֹר ,י ִ ְבּ ַ אוֹתם י ִ חוֹתם ָ ִמ ִלּים, ירה. יטה ַהיְ ִה ָ רוֹד ֶ אַפ ִ ֻפּהְ ,ל ְ וְ ֵהן ָתּ ֳע ֶלינָה ְל ָק ְר ָבּןְ ,כּ ִמנְ ַחתֲ -חנ ָ רוֹת ַחתָ ,ה ָרה ִהיא ְבּ ִמ ִלּים, רוֹת ַחתַ , ְכּ ֵר ִסיְ ,כּ ֵר ִסיַ , נוֹלדוֹת, עוֹלםְ ,כּ ָבר ֵהן ָ יוֹצאוֹת ֵהן ֶאל אוֹרָ - וּכ ָבר ְ ְ ִמ ִלּיםִ ,מ ִלּים; ַחשׁ, ֵדע זֹאת ֶט ֶל ָמאכוֹס ,וְ אַל לוֹ ְלנ ֵ ְל ַבל י ַ ַמּר, עוֹרב ,זִ יּוּף ֶשׁל ְנ ִעימוֹת הוּא ְמז ֵ ְבּ ִני – הוּא ְכּמוֹ אוֹתוֹ עוֹף ֵ ירנוֹת ְצ ִעירוֹת – ְבּ ִמ ְק ְצ ֵביֶ -ג'ז ְמ ֻע ָקּ ִמיםְ ,ל ַס ֵבּר ְבּ ִמ ְק ְס ֵמיָ -שׁוְ א אָזְ נֵי ִס ֶ אָביו, דּוֹמה הוּא ְל ִ ְבּ ָכ ְך ֶ פּוּח ִל ְנפֹּל ָכּ ְך ִמן ָה ֵעץ; אָכןִ ,כּי ֵאין ַמ ְר ִחיק הוּא ַה ַתּ ַ ֵ ֵיהם ְמט ְֹר ֵפיִ -שׂ ְנאָה; ְל ִמיְ ,ל ָמה? ְשׁנ ֶ ירית ֻמ ְפ ָלאָה. ירה ִל ִ ְל ִשׁ ָ נוֹת ָרה ֵעת, יסאוּסָ ,כּ ְך עוֹד ְ אוֹד ֵ ָשׁןִ , ָשׁן ,הוּא עוֹד י ֵ יֵ אַך זְ ַמן הוּא ְל ַמ ֵהר; ְ אָכןְ ,מאֹד ְל ַמ ֵהר; ֵ תוּלה, אַדּיר ,הוֹ ֵא ַלת ִפּ ְריוֹן ְבּ ָ אַר ֶט ִמיסַ ,בּת ְלזֵאוּס ָה ִ הוֹ ְ נוֹסף, יחי ִלי ָל ֶל ֶדת ,לוּ עוֹד ִשׁיר ָ נָא ָה ִנ ִ ָ -מה ַרב ַה ָדּםָ ,מה ָרב-- ,ידה. בּוֹד ֶדת ,יְ ִח ָ אַחתֶ , ַרק עוֹד ִמ ָלּה ַ ָחה, אָז יָבוֹאוּ ַתּ ְל ָינֵיַ -ה ָלּשׁוֹן ,אָז יִ ָפּ ְתחוּ ַחלּוֹנוֹתַ -ה ְנּח ֶֹשׁת ִל ְרו ָ ָחה; יהן ָבּ ֲאנ ָ ָהב ֶאת ַכּ ְר ֵע ֶ אָז ִתּ ְפ ַע ְרנָה ַדּ ְלתוֹתַ -הזּ ָ יחת עוֹד יוֹם ָח ָדשׁ. צוֹצ ָרה ַעל ְצ ִמ ַ רוּעתֲ -ח ְ אָז י ְַכ ִריזוּ ִבּ ְת ַ ִהנֵּהַ ,מ ֵהרַ ,ה ַלּיְ ָלה ְכּ ָבר ָכּ ֶבה, נוֹשׁקוֹת, ָשׁ ָעה ֶשׁ ִמּ ַ לּוֹתי ָע ָפר ֶאל ָע ָפר ְ ִתּ ְגס ְֹסנָה ְבּ ֵה ָח ֵבא. סילן סתו ,משוררת ,סופרת ,מסאית ,מתרגמת שירה ,עורכת ספרותית .ציירת ,פסנתרנית ומלחינה. מרצה לפוליאסתטיקה ,גישת חינוך ליצירתיות באמנויות מבית מדרשו של המוצארטיאום בזלצבורג. חברת אקו"ם ואגודות יוצרים נוספות ,בארץ ובחו"ל .זוכת פרסי יצירה בתחומים שונים ,בכללם תחרות ארצית לסיפור הקצר ,מטעם מפעל הפיס ,ופרס לשירה ,ולקריאה אמנותית של שירה ,מטעם הפסטיבל הבינליאומי במונגוליה ,ע"ש ג'ינגיס חאן ,לרגל 800שנה לכינונה של הממלכה המונגולית. יוזמת ומנחה של סדרות המפגשים" :המוזות בכרמל" ,ו"תכלית". 18 שלמה מנדלוביץ 1 תזמורת בגוף יחיד הרצאה שנישאה לרגל צאת ספרה של דליה יאירי במובנים רבים ,דליה ואנוכי עסוקים בפעילות דומה .גם היא ,בתיאוריה ,וגם אני, במציאות הטיפולית בה אני מושקע ,עסוקים בנפש ,ב"עצמי" .שנינו מתבוננים ,אחר כך מפרספקטיבות שונות ,על "מה שיש שם בפנים ,בתוך ,בעומקה של החוויה האנושית". מבטה של דליה אל עבר העצמי הוא דו-ראשי :ראש אחד שלה מפסל את העצמי ,וראש שני -מצייר אותו .כלי העבודה הבסיסי שלה ,ה'איזמל-מכחול' -שבו היא משתמשת ,הוא המילים .בעזרתו של כלי זה ,היא עורכת את מחקריה .ואלו ,כאמור, מתנהלים בחוקיות של פיסול-ציור .בחלק מהשירים דליה היא פסלת- של-העצמי :חוצבת ,גורעת ,נוטלת פיסה מיותרת ,משליכה אותה וחושפת את הפסל המתחבא לו בתוככי גוש האבן .ובחלק אחר משיריה היא עושה פעולה אחרת ,לא של גריעה ,אלא של הוספה: דליה מוסיפה כתם צבע לכתם צבע ,ויוצרת תמונה שיש בה מרחב, עומק וסיפור .כך היא יוצרת את העצמי ,ממציאה אותו .אני ,עבודתי דומה .גם אני ,ממש כמו דליה ,עסוק ב"עצמי" ,בחומר הראשוני שמגדיר אותנו כ"אותנו" ,ואותי כ"אותי" .אם דליה לעיתים מפסלת את העצמי במילותיה ,ולעיתים מציירת אותו ,כך גם אני במעש הטיפולי -לעיתים אני חושף את העצמי ,ולעיתים -יוצר אותו. אין ,כך נדמה ,עניין תיאורטי המטריד את המעש הטיפולי העכשווי בפסיכואנליזה יותר משאלת העצמי ,אחד מהמונחים החמקמקים בפילוסופיה ובפסיכואנליזה .נהוג כיום להצביע על שתי תפיסות של העצמי ,המתקיימות במקביל בפסיכואנליזה :העצמי היחידי והעצמי המרובה .שתי התפיסות מנוגדות זו לזו ובמקביל משלימות האחת את השנייה .תפיסת העצמי כיחידי נובעת מתורתו של פרויד אשר דימה את המערך הנפשי כממוקם במרחב .לדידו של פרויד ,ל'אנושי' קיים טבור ,קיים מרכז שממנו ,ורק ממנו ,נובע העצמי .הראייה הזו טומנת בחובה את ההבטחה שאי-שם, תחת השכבות הרבות ,מתקיים לו עצמי גרעיני אשר מהווה את לב לבה של הנפש .עצמי יחידי זה הוא קבוע )לאורך זמן( ועקבי ללא תלות בקונטקסט שבו הוא מופיע .בהתאמה, לפּסל :להסיר ,בעדינות אין קץ ומבלי לפגום טען פרויד ,תפקידו של המטפל משול ָ בשלמותה של האבן כולה ,את הלא-רלוונטי ,את ההגנתי ,את הזר ,ולאפשר למטופל לפגוש את עצמו ,את "מי שהוא באמת" .שם ,בעמדו מול "מי שהוא באמת" ,עליו לממש את עצמו ,או לחילופין -להתפשר עם העובדה המצערת שלעיתים אנחנו לא יכולים להיות "מי שאנחנו באמת" .בלשונה של דליה ,מהותו של הטיפול הוא להביא את המטופל להכיר את דמותו ,שאחרת ,האדם לעולם לא יכיר את עצמו: שׁוֹתק. ַה ְסּ ִפ ְינ ְקס ְכּ ָבר ֵמתֵ . סוֹדוֹ ִעמּוֹ. יס ָמא הוּא לֹא ָר ַמז ֶשׁיֵּשׁ ִס ְ אַתּה ֵח ֶפץ ְל ִה ָכּנֵס. ַל ַשּׁ ַער ַדּ ְרכּוֹ ָ יע ַ -רק אָז ֵתּ ַדע ְכּ ֶשׁ ַתּ ִגּ ַ ָשׁן ַמ ְת ִאים. ִאם ַה ַמּ ְפ ֵתּ ַח ַהיּ ָ גַּם לֹא ִגּ ָלּהַ ,ה ְסּ ִפ ְינ ְקסִ ,כּי יֵשׁ ַמ ְראָה ַבּ ֶפּ ַתח ִאם לֹא ַתּ ִכּיר ֶאת ַה ִנּ ְשׁ ָקף ָבּהּ עוֹלם לֹא ַתּ ֲעבֹר--- ְל ָ מתוך השיר "סודות" 1דר' שלמה מנדלוביץ ,פסיכיאטר ,מנהל את מחלקה ג' במרכז הרפואי לבריאות הנפש "שלוותה" .חבר בועדת ההוראה של בית הספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת ת"א ,ומלמד בתוכנית זו .עיקר עניינו המחקרי הוא בממשקים שבין פסיכותרפיה ,פילוסופיה וחברה. 19 בניגוד לתפיסת ה"עצמי הגרעיני" ,רעיון העצמי המרובה תופס את העצמי כמאגר של גרסאות עצמי שונות המופיעות ומתפוגגות בהתאם להקשרים שבהם מצוי האדם. הדימויים המקובלים לתיאור העצמי המרובה הם יצירה מוסיקלית או נהר זורם אשר פועלים ברצף הזמן ומשתנים ללא הרף .העצמי המרובה מתאים עצמו לסיטואציה שבה הוא נמצא ,והגדרתו איננה נוקשה ועקבית כמו זו של העצמי היחידי .הריבוי שבו מקורו בהקשרים ההתייחסותיים ,באופן שבו האדם פוגש את האחר .כל מפגש כזה מוליד מתוכו משהו חדש ,כל אינטראקציה כזו מכוננת עצמי מסוים .בדיכוטומית הפיסול והציור ,ניתן לומר שמפגשי "אני-אחר" מוספים כתם של צבע ,משיכת מכחול )או בעולם הדיגיטלי של היום -פיקסל קטנטן( ,אשר בהצטרפותו לשכנים לו יוצר מערך שלם של כתמים ,תמונה רחבה של עצמיים מופנמים הפועלים בנפש .בעולם זה ,שכולו ריבוי עצמי-ים ,העצמי היחידי והעקבי הוא בעצם אשליה ,מין תפיסת תעתועים אשר נועדה לתת לנו תחושת עקביות בעולם .לכן ,למרות שנדמה לנו שאנו ישות יחידה ,קוהרנטית ורציפה ,אנו פועלים תמיד בתוך ומתוך ההקשר שאנו נמצאים בו ,ואנו חסרים את אותו גרעין ,את אותו לוז ,אותו מרכז בלתי-ניתן-להכחדה שהוא הוא אנחנו .האנלוגיה החביבה עלי היא של תמונות המרכיבות סרט צלולואיד של פעם :יש 24תמונות נפרדות, ורק הרצתם בסמיכות ובמהירות גורמת לתפיסתן כישות אחת ,פעילה ,כסרט .כך גם אנחנו -רצף של עצמי-ים שחיבורם נותן את תחושת האשליה של תנועה ,של קיום שיש בו חיים .בגישה זו ,תפקידו של המטפל הוא לא לחשוף ,היות ואין מה לחשוף .תפקידו של המטפל בגישת העצמי-ים המרובים הוא לאפשר למטופל לנהל את העצמי-ים שלו באופן מיטבי ,לתמוך ביצירתם של מבנים אשר יכילו את ריבוי העצמי-ים ויתנו למטופל לחוות ולממש את כל צדדיו .קרי :יסנכרנו את כל קולות ה"תזמורת בגוף יחיד" .וכך כותבת דליה בשירה "אנחנו מה שאנחנו": ַחנוּ ַחנוּ ַמה ֶשּׁ ֲאנ ְ ֲאנ ְ וְ ֵהם ַמה ֶשּׁ ֵהם אַתּם וְ גַם ֶ ימים, אַף ֶשׁאוּ ַלי ֵא ְינ ֶכם ַמ ְס ִכּ ִ אַתּם אַתּם ְבּ ִדיּוּק ַמה ֶשּׁ ֶ ֶ טוּחה ֲא ָבל ֲא ִניֲ -א ִני ֵא ִיני ְבּ ָ ֶשׁ ֲא ִני ַמה ֶשּׁ ֲא ִניַ .רק ַמה ֶשּׁ ֲא ִני. ְבּ ֵעינֵי ַע ְצ ִמי ֲא ִני גַּם ַמה ֶשּׁ ֲא ִני לֹא. ָד ְענוּ אַח ֵרי ַה ִמּ ְל ָח ָמה י ַ ֲ אַתּם – ַחנוּ וְ ֶ ֲאנ ְ ֶשׁ ֵהם לֹא יִ ְשׁ ַתּנּוּ. רוֹאים ֵהם יִ ָשּׁ ֲארוּ ְבּ ִדיּוּק ַמה ֶשּׁ ִ ְשׁנוֹת. ַבּ ְתּמוּנוֹת ַהיּ ָ ַא ִני אַתּם ו ֲ ַחנוּ ֶ - ֲא ָבל ֲאנ ְ ַחנוּ וְ תוּ לֹא. ְכּ ָבר לֹא ִנ ְהיֶה אַף ַפּ ַעם ַמה ֶשּׁ ֲאנ ְ גַּם לֹא ַמה ֶשּׁ ָהיִ ינוּ. אוֹתי רוֹאה ִ אַתּה ֶ ָ טוּח ְכּ ָלל וְ ֵא ְינ ָך ָבּ ַ רוֹאה הוּא ֲא ִני אַתּה ֶ ְשׁ ָמה ֶשׁ ָ ְבּ ַס ְך ַהכֹּל ֲא ִני. אוֹמ ֶרת ְל ָך ֵ -אין ַס ְך ַהכֹּל. ַא ִני ֶ וֲ ימ ִנים וּשׁ ָב ִרים וְ ִס ָ יקים ְ יֵשׁ ֶח ְל ִק ִ וּב ִע ָקּר ֶשׁל ִחסּוּר ֶשׁל ִחבּוּר ְ רוּח. סוֹב ִבים ְכּ ַ זוֹר ִמים ְכּמוֹ זְ ַמןְ . ְ 20 על אף הדמיון שבין דליה ,שמשרטטת את הנפש ,וביני ,שאמור לפעול בה ,קיים בינינו הבדל גדול .אצל דליה ,המציאות מאפשרת לרחף בדאיית גובה ,לצייר ולפסל .אצלי, הסיפור כולו טבול בצער ,במכאוב ,בפחד ,בריקנות ובלבול .ואני לא בגבהיי השירה ,אלא במרתפי השיגעון .ממני נדרשת פעולה .השאלה "האם אנחנו אמורים לחשוף )=לפסל( או ליצור )=לצייר( את העצמי?" היא ,עבורי ,שאלה פרקטית ,סוג של דוגמא פרטית שעשויה ללמד אתכם עד כמה הפסיכותרפיה היא ,הלכה למעשה ,פילוסופיה בפעולה. אני די מסוכסך עם עצמי בעניין .לפעמים ,אני סוג של ָפּ ַסּל ,ארכיאולוג ,מחפש אוצרות, המצוי במרדף אחר הגרעיני ,הקריסטלי .אז אני שואל את עצמי שאלות מסוג "מיהו באמת המטופל? מה הוא באמת צריך?" .ולעיתים ,אני סוג של יוצר ,מחולל ,אדם המאפשר לאדם אחר )המטופל( ליצור חוויות עצמי חופשיות ,כאלו שנוכח עברו הוא לא מצליח ליצור לבדו .השאלות הרלוונטיות הן שאלות דוגמת "מהו היה רוצה להיות ,והוא לא מצליח? למה הוא תמיד נשאר כבול בכבליו שלו עצמו?" .אבל אני תמיד במתח הזה. סוגית "לחשוף או ליצור" אינה בעלת פתרון מהסיבה הפשוטה שהפתרון שלה הוא החזקת הסוגיה .הטענה המרכזית כיום היא שהמפתח הפותח את הטיפול העכשווי, זה הפורץ את סבלו של המטופל ,הוא לא "מיהו?" או "מה הוא לא מצליח להיות?" ,אלא השדה ה"חשמלי" הנוצר בין שתי השאלות .מטופל הוא אדם המבקש את עזרתו של האחר ,המטפל ,בניסיון נואש להבין את חייו ולשנות אותם, להרחיב את האופן שבו הוא חווה את עצמו .בבקשה זו מקופלות שתי קריאות" :דע את עצמך" )אותה קריאה שקידמה את הבאים על שעריו של המקדש הגדול של אפולון שבדלפי( ,ו"היה יותר ממה שאתה עצמך" .שתי הקריאות הללו ,שמהדהדות בחלק גדול מהשירים של דליה ,הם אלו שהופכים את הטיפול לחוויה כל כך מיוחדת ,כזו שיש בה חיפוש ובניה ,פיסול-גורע וציור-מוסיף ,צמצום והרחבה. ממציאה את עצמי ֲא ִני ַמ ְמ ִציאָה ֶאת ַע ְצ ִמי ָכּל ַפּ ַעם ֵמ ָח ָדשׁ. יקה ִל ְהיוֹת ִמי ֶשׁ ֲא ִני זֶה לֹא ֶשׁ ֲא ִני ַמ ְפ ִס ָ אַחר ישׁהוּ ֵ זֶה לֹא ֶשׁ ֲא ִני ִמ ְת ַחזָּה ְל ִמ ֶ ַסּה ְל ִה ְת ַח ֵפּשׂ. אוֹ ְמנ ָ מוֹציאָה ֲח ָל ִקים תּוֹכיֲ ,א ִני ִ ֶפשׁ ֶשׁ ִלּיִ ,מ ִ ִמ ַמּ ְח ַסן ַהנּ ֶ אוֹתם דּוֹלה ָ ֶשׁ ִחכּוּ ָשׁםָ . ָדים ֶשׁ ֵאינָם ְבּ ִשׁמּוּשׁ תּוֹך ַשׂק ְבּג ִ ְכּמוֹ ִמ ְ יעה ֶשׁיּוֹם ֶא ָחד יד ָ ֲא ָבל ֵאינָם נִ זְ ָר ִקיםִ ,בּ ִ יָשׁוּבוּ וְ יִ ְהיוּ ְרצוּיִ ים וְ ֶא ְפ ָשׁר יִ ְהיֶה אוֹתם ַל ַתּ ְחפּוֹשׂוֹת אוֹתם ,אוֹ ַל ֲהפ ְֹך ָ ִל ְלבֹּשׁ ָ אוֹ ְל ַשׁנּוֹת ְמ ַעט וְ אָז יִ ְהיוּ ַל ֲח ָד ִשׁים. ָשׁים ֶשׁיֵּשׁ ָל ֶהם ַשׂק ָכּזֶה יֵשׁ ֲאנ ִ סוּמה. בּוּביָה ְק ָ ֶשׁ ַהכֹּל ִנ ְמ ָצא בּוֹ ְבּ ִע ְר ְ ֻשּׂם ,וְ ֶא ְפ ָשׁר ִל ְטעוֹת ֶא ְצ ִלי – ְמ ֻק ָפּלְ ,מב ָ אַה ַבת ֵס ֶדר .וְ לֹא. וְ ַל ְחשֹׁב ֶשׁזֶּה ֵמ ֲ אוּכל ִל ְמצֹא ָדּ ָבר. פּוֹח ֶדת ֶשׁ ַבּח ֶֹשׁ ְך לֹא ַ ֲא ִני ֶ ְכּ ֶשׁ ֲא ִני ַמ ְמ ִציאָה ֶאת ַע ְצ ִמי ֵמ ָח ָדשׁ אַחר, ישׁהוּ ֵ וּב ָכל זֹאת ְק ָצת ִמ ֶ ֲא ִני ִמי ֶשׁ ֲא ִני ְ ֶפשׁ ,וְ אָז פּוֹת ַחת ֶאת ֶדּ ֶלת ַמ ְח ַסן ַהנּ ֶ ֲא ִני ַ גַּם ִאם לֹא ֶא ְת ַכּוֵּן ְל ָכ ְך-יִ ָכּנֵס אוֹר, 21 ְחיְּ כוּ ֵא ַלי מּוּאָרים י ַ ִ וּמן ַה ַמּ ָדּ ִפים ַה ִ אוֹתן אַע ֶטה ָ ִפּסּוֹת ַע ְצ ִמי ַה ְמּ ַב ְקּשׁוֹת ֶשׁ ֲ ְכּמוֹ ַתּ ְכ ִשׁיט. וממש לפני סיום ,הצעה קטנה :שאלת הגילוי וההמצאה של העצמי ,היא לא השאלה היחידה שהפסיכואנליזה העכשווית עסוקה בה .בצמידות אליה ,עולה השאלה "היכן נמצא העצמי שלי? האם הוא טמון בי?" התשובה האינטואיטיבית היא ,כמובן ,שהעצמי טמון בנו .בין אם הוא ממתין לגילוי ,ובין אם הוא ממתין להמצאה ,העצמי ,יבקש ההיגיון ,הוא שלי והוא אצלי ,בתוככי נפשי .ובכן ,הפסיכואנליזה העכשווית לא כל כך ממהרת לתת את התשובה הזו .היא מעדיפה דווקא את האופציה האחרת ,את הטענה שהעצמי שלי דורש את האחר ,ואולי אפילו -טמון באחר .נשמע מסובך? אכן .אז בשביל לפשט ולהקל ,הנה לכם גיבושו של הרעיון בשפה לא פסיכיאטרית: אבל תשמעי ,קראתי פעם רעיון חז"לי ,שיש בגוף עצם אחת קטנה ,למעלה בקצה עמוד השדרה ,לוז שמה ,שאי אפשר להכחיד אותה,והיא לא מתפוררת אחרי המוות ולא נשרפת באש וממנה יתחילו לברוא את האדם מחדש בתחיית המתים .ואז היה לי משחק קטן – הייתי מנסה לנחש מה הלוז של האנשים שהכרתי ,מה הדבר האחרון שיישאר מהם ,הלא ניתן להכחדה, שממנו הם ייבראו מחדש .וכמובן שחיפשתי גם מה הלוז שלי ,אבל שום רעיון לא עמד בכל התנאים ,ואחר כך הפסקתי לשאול ולחפש ,הלוז שלי הוגדר כנעדר ,עד שראיתי אותך בחצר בית הספר ,ופתאום המחשבה ההיא התעוררה מהמתים ,ויחד איתה עלתה בדעתי המחשבה המטורפת והמתוקה ,שאולי הלוז שלי בכלל לא נמצא אצלי ,אלא באדם אחר? מתוך" :שתהיי לי הסכין" ,דויד גרוסמן הרעיון הזה ,שהלוז שלנו לא מצוי בנו אלא באחר ,נרמז פה ושם גם ב"תזמורת בגוף יחיד" ,אבל אני חושש שהוא ראוי לספר משלו .אנחנו נמתין... אורי הייטנר ואותה דוגית נוסעת לפני 12שנים ,בהיותי מזכיר ורכז תרבות של קיבוץ אורטל ,הזמנתי את נתן יונתן לערב באורטל ,בו יקרא משיריו ,יספר על עצמו ועל שיריו .משהתקרב הערב ,עלה רעיון – לשדרג אותו .לצרף גם שירה משיריו המולחנים .אירית ישראלי ,בתו של שמעון ישראלי ,מוסיקאית תושבת הגולן והמנהלת המוסיקלית של חבורת הזמר "קול ברמה" ,עבדה עם הרכב מתוך החבורה על מספר שירים ,ושירים נוספים הושרו בציבור .נתן יונתן ,עמו התייעצתי ,ברך על השינוי ולא היה לו עניין להיות מעורב בבחירת השירים" .תבחרו מה שתבחרו ואני אשלב את השירים בערב". וכך היה .הערב לא משך קהל רב ,אך היה ערב תרבותי ברמה גבוהה ביותר ,וכל המשתתפים בו נהנו מאוד .נתן יונתן היה מרתק ,העיבודים של אירית לשירים היו יפים וכך גם שירת החבורה והשירה בציבור. 22 אחד השירים ששרנו ,היה "דוגית נוסעת" .כשסיימנו את השיר ,נתן יונתן הפתיע אותנו .הוא סיפר שכתב שיר חדש ,מעין שיר המשך ל"דוגית נוסעת" 50 ,שנה אחרי. השיר טרם פורסם ,והוא קורא אותו לראשונה אצלנו ,באורטל .ההתרגשות ,שלו ושלנו ,היתה גדולה מאוד .השיר יפה מאוד ומרגש .ככל הידוע לי ,עד היום השיר טרם פורסם ,גם לא בספר החדש שיצא לאור למחרת מותו של נתן יונתן )אני פרסמתי אותו לאחר מותו של יונתן בעלון הקיבוץ(. ורדינה שנורמן מקיבוץ מרום גולן ,אוהבת ספר ואוהבת זמר ,חברה בחבורת הזמר שהשתתפה בערב ,ניגשה אל נתן אחרי הערב וביקשה ממנו את מילות השיר. נתן יונתן ואותה דוגית נוסעת ֶרת ֶאל ַקוַ -החוֹף נוֹס ַעת וְ חוֹז ֶ דּוּגית עוֹד ַ אוֹתהּ ִ ָ ֶלדֲ ,עגוּםֵ -עי ַנ ִים ,אַ ְך ַה ַפּ ַעם ֵעינָיו בּוֹכוֹת. וְ ַהיּ ֶ יתיִ ,מ ְבּ ִלי ַדּ ַעת ִמ ִמּיַ ,על ַמה, ילה ָר ִצ ִ ְל ַב ֵקּשׁ ְמ ִח ָ יקה ֲח ָכ ָמה, ַער ְבּ ֶע ֶצב ַתּ ְל ַתּ ָלּיוִ ,בּ ְשׁ ִת ָ ֲא ָבל הוּאְ ,מנ ֵ וְ ִנ ְשׁאָר ֵבּין ֲחלוֹם ְל ֶק ֶצףְ ,כּ ִציּוּר ֶשׁ ָדּ ָהה ִמ ְזּ ַמן. יתי אַ ְנ ָח ִתי ֵבּין חוֹלוֹת ְליָם ַא ִני ֶשׁ ָתּ ִמיד ז ִָר ִ וֲ עוֹדנּוּ ָשׁם, ֶלד ֶ ֶא ְת ַפּ ֵלּל גַּם ְבּגֵיאַ -צ ְל ָמוֶתִ ,כּי ַהיּ ֶ דּוּמם, פּוֹס ַעְ ,כּמוֹ אָזַ ,עלַ -החוֹףָ , וְ ָכל-עוֹד ַה ָפּעוֹט ֵ עוֹלם ָכּל ַחיַּי ִנ ְמ ָל ִאים ְל ֶפ ַתע ַר ַחשׁ-יָם וְ ִשׂ ְמ ַחתָ - יהם ִעם ֶע ֶרבַ ,ה ָשּׁ ַמיִ ם וְ ָכל ְצ ָבאָם. רוּשׂים ֲע ֵל ֶ וּפ ִ ְ דּוּגית יְ ֵשׁ ִניםְ ,כּ ָברִ ,כּ ְמ ַעט ֲח ִמ ִשּׁים ָשׁנָה. ַמ ָלּ ֵחי ַ -ה ִ אוֹתהּ ְתּמוּנָה: ָקיצוּ ִפּ ְתאוֹםְ ,כּמוֹ ח ִֹניְ ,יגַלּוּ ָ ִאם י ִ ֵכרִ ,בּ ְשׁ ִביל זֶה ְכּ ַדאי ְל ָה ִקיץ ִמ ֵשּׁנָה? ַהזָּרוּתַ ,ה ְפּ ִליאָהַ ,הנּ ָ זוֹכ ֶרת ָכּלַ -מה ֶשּׁ ָהיָה. אַך ֶ אוּלי ֵכּןִ ,כּ ְתמוּנָה ִא ֶלּ ֶמתְ , ַ ָשׁם י ְַל ִבּין ַה ִמּ ְפ ָרשׂ ָבּא ֶֹפק וְ ִת ְד ֶאה ֲא ֻצ ַלּתַ -היָּם. יכן ִנ ְנ ַחת? ַחנוְּ ,לאָן ָדּ ִאינוּ? ַמה ָטּ ִעינוֵּ ,ה ָ ַאנ ְ וֲ ִמי יִ ְצרֹר ֶאת ֲע ַפר ַר ְג ֵלינוְּ ,בּ ֶל ְכ ֵתּנוּ ִמ ָכּאן ָל ַעד? ֶפשׁ ֶאל ַהחוֹףַ ,עד ִכּ ְליוֹן ַהנּ ֶ וּבמ ַֹעל יָד ְ bon voyage ֶלד, דּוּגית ַה ְקּ ַטנָּהַ ,ליּ ֶ ַל ִ נּוֹתרוּ ְל ַבד. ירים ֶשׁ ְ ַל ִשּׁ ִ השבוע מלאו חמש שנים למותו של נתן יונתן. השבוע מלאו שנתיים למותה של ורדינה ונקרא על שמה את הספריה האזורית של צפון הגולן ,שהיא היתה המנהלת הראשונה שלה .נתייחד גם עם זכרה בערב זמר. מאמר זה מוקדש לזכרו של נתן יונתן ולזכרה של ורדינה. 23 אלישע פורת והרותם שוב מלבין לזכר נתן יונתן במלאות 5שנים למותו גּוּעים ַע ִ נוֹפי-גּ ְ חוֹפים ֵהם ְל ָת ִמיד ֵ ִ אַכזָב ֲא ֶשׁר ֵמאָז. ַחל ֲח ֵד ָרה ָה ְ ְלנ ַ ָקיַ -ה ֵצּל, יפּ ִטיםֲ ,ענ ֵ וּב ֻח ְרשׁוֹת ָה ֵאי ָק ִל ְ ְ שׁוֹק ִטים ֵבּין ְדּיוּנוֹת ח ֶֹרף ֲח ִמימוֹתְ , ילית. מוּרתַ -ח ְניוֹן ֵל ִ מוֹר ִנים ִבּ ְשׁ ַ קּוֹר ָ ַה ְ ישׁה וּמ ְד ִבּ ָ יחת ָהר ֶֹתם ַמ ְל ִבּינָה ַ ְפּ ִר ַ ֶאת ָה ֲאוִ יר ְבּ ֶמ ֶתק ַמר ֶשׁל זִ ְכרוֹנוֹת: נוֹרה ָשׁם ֵלב ָצ ִעיר, ְכּמוֹ שׁוּב ֶ עוֹלים ַה ַמּ ָטּ ִחים ָה ֵהם. ְכּמוֹ שׁוּב ִ ְ וּב ֵלב ַהלּ ֶֹבן נִ ָתּזִ ים ִכּ ְת ֵמי ְפּ ָר ִגים ימיםִ :בּ ְכ ִבישׁ ַהחוֹףֶ ,שׁל ָצ ֳה ֵרי ַמ ֲא ִד ִ חוֹקהֲ .א ָבל ֵעינֵי ַשׁ ָבּת ַה ִהיא ָה ְר ָ שׁוֹרר ָראוּ ַהכֹּל ,וְ גַם ָכּ ְתבוּ. ַה ְמּ ֵ לּוּמים ְכּמוֹ זִ ָכּרוֹן ֻמ ְד ָפּסְ ,כּמוֹ ִצ ִ ֶח ְרתוּ ַבּ ֵלּב. ֶשׁ ָה ֳעלוּ ַעל ְניָר ,וְ נ ְ נתן יונתן * וּפאָה ֵע ֶקד ְס ָפ ִרים ֶשׁ ִלּיֶ ,ל ֶקט ִשׁ ְכ ָחה ֵ זֶה ַמה ֶשּׁיֵּשׁ וְ גַם ִמ ָכּאן ֶא ְפ ָשׁר ָל ֵצאת יליּוֹת ִבּ ְנ ִתיבוֹת ְל ַה ְפ ָלגוֹת ֲח ָשׁ ִאין ֵל ִ רוּח ִל ְמבוֹאוֹת ַה ֶשּׁ ֶמשַׁ ,עד ַה ֶטּ ְר ִמינָל ָה ַ ישׁי ֶשׁ ְבּסוֹף ָכּל ִשׁיר. ָה ִא ִ בּוֹר ֶחסֶ ,א ְצלוֹ לוּאיס ְ חוֹר ֶחה ִ ְל ָמ ָשׁל ְ אַחרוֹןִ ,אישׁ יתי ַל ֲחנוֹת ַבּ ַקּיִץ ָה ֲ ִה ְר ֵבּ ִ יליִּ ים ֵמ ִע ְמ ֵקי - ִעוֵּר ְמ ַשׁ ֵדּר וִ דּוּיִ ים ֵל ִ ֶיה ֶשׁל רוֹנוֹתיוְ ,לאָזְ נ ָ ָ ַה ְפּ ֶר ִריּוֹת ֶשׁל זִ ְכ ֶדּ ְליָה ַהזּוֹנָה ַה ְקּ ַטנָּה ֵ עוֹלם לוֹחשׁ ֶשׁ ָכּל ָה ָ יוֹד ַע ִאם ָה ֱא ֶמת ְמצוּיָה יִ ְשׁ ַמעֵ ' :אינֶנִּ י ֵ צוּבה וְ ַה ְמּ ֻא ֶח ֶרת ַהזֹּאת ָבּ ִא ְינ ֶט ְר ְפּ ֶר ַט ְציָה ָה ֲע ָ ימה' וְ הוּא ַמ ְס ִפּיק ָח ָכם ידה ַה ְתּ ִמ ָ אוֹ ַבּ ְפּ ִר ָ אַח ֵרי ַה ְסּ ָע ָרה ָל ַד ַעת ֶאת ָה ֱא ֶמת ַה ָמּ ָרהֶ ,שׁ ֲ ִשׂ ָתּ ֵרר ַה ֶשּׁ ֶקט קּוֹר ִאים ַחיִּ ים י ְ ַהזֹּאת ֶשׁ ְ יּוֹתר ְכּ ָר ִכים ֲא ָח ִדים ְבּ ָב ֵתּי ֵע ֶקד וּל ָכל ַה ֵ ְ גּוֹרלוֹ ַא ִפלּוּ ֶמ ֶל ְךַ -מ ְל ֵכיַ -ה ְסּ ָפ ִרים ָ וֲ ֶתר גוֹרל ַהיּ ֶ ְכּ ַ אָבק ַה ִשּׁ ְכ ָחה ַה ֶכּ ֶתר. ָה ָ מתוך "שירים אחרים"" ,ספרית הפועלים"1984 , 24 צפירה יונתן סקיצה "לאן את נוסעת?" שאלתי את הדוגית "ומדוע את לא שטה ,אלא נוסעת?" הוספתי לשאול ....שתיקה. השביל בו הלכה ,סבוך בין עצי ההדרים ומשכר בריח הפריחה שיש בה מטרוף החושים. השנה 1942והיא בת 15ומעט יותר ושערה גולש מול תלתליו ושלוש שנותיו ממנה. הוא שר שיר מוזר ,שיר מוזר הוא שר לה "דוגית נוסעת מפרשיה שניים" ,ועוד הוא שר "ומלחיה נרדמו כולם" ...הכיצד ,בלב הפרדס ,תיסע לה דוגית ,שאלה מבלי לשאול "ולאן היא נוסעת "מלמלה והעיזה .הוא רק רכן וקרב את ראשה לחזהו" .הקשיבי" אמר ושר לה ברוך "דוגית נוסעת ,מפרשיה שניים ומלחיה נרדמו כולם .רוח נושבת על פני המים ,ילד פוסע על החוף דומם" ...שתיקה. היא צמאה לעוד ולדעת מדוע ולאן הם פני הדוגית ומיהו אותו ילד ,ובקולו המלטף באות המילים "ילד פעוט ועגום עיניים ,שוטפים המים למרחק אין סוף .אם לא ייעורו כל מלחיה ,איכה תגיע הדוגית לחוף? האם כך נולד שיר הדוגית המושר עד היום בכל צבעי הקשת ,או שמא אחרת?! צפירה יונתן ערבה בוכיה בּוֹכיָּה ֲע ָר ָבה ִ ֶאל ַה ַמּיִ ם ָר ַכ ְנ ְתּ וּב ִכית ָר ַכ ְנ ְתּ ָ צוֹח ֶקת. עוֹדי ֶ ְבּ ִ עוּרי שׁוּבת ְנ ַ ְמ ַ אָחזָה ִבּי אָחזָה ֲ ֲ יתי, שׁוֹטה ָהיִ ִ ִכּי ָ יתי ֵא ַליִ ְך לֹא ָשׁ ִע ִ ָפי ְֵך ֶה ָעצוּב. ֶאל י ְ בּוֹכיָּה ֲע ָר ָבה ִ ָבשׁוּ ַה ַמּיִ ם יְ זוֹכר וְ ִאישׁ לֹא ֵ ָהב ֶאת ְדּגֵי ַהזּ ָ ֵכּןֵ ,הם ָהיוּ ָפיִ ְך וּב ְרכֹן ֲענ ַ ִ ָהרוּ ֶאל ִבּ ְכי ְֵך זֲ ֲע ָר ָבה ִמ ִנּי אָז. זוֹכר וְ ַהיּוֹם – ֵאין ֵ ָבשׁוּ ַה ַמּ ִים ִכּי י ְ ַרק ִבּ ְכי ְֵךֲ ,ע ָר ָבה הוֹל ְך ָבּא וְ ֵ ְכּ ֵאד הוּא ַקיָּם לֹא נָמוֹג ,הוּא ִא ִתּי הוּא ִא ִתּיֲ ,ע ָר ָבה, בּוֹכיָּה... ֲע ָר ָבה ִ 25 פגישה ,חצי פגישה – עם נילי דגן חלק ב בחלקה הראשון של הכתבה הצגתי את רפי וייכרט המשורר. בחלק זה ניפגש עם רפי וייכרט המתרגם. רפי וייכרט מתרגם משפות אחדות ,אך התפרסם בעיקר בזכות תרגומיו לשירה הפולנית. הקובץ הראשון שפרסם משירתה של ויסלבה שימבורסקה )"אטלנטיס"" ,עכשיו"(1993 , זיכה אותו בפרס לתרגום מטעם שרת המדע והאמנויות לשנת תשנ"ד. "שעה לא צפויה" הוא ספר שירים ותרגומים של רפי וייכרט שיצא בהוצאת "קשב לשירה" .2006 ,רפי מספר" :ספר זה הוא ללא ספק ספר השירים השחור ביותר שכתבתי עד כה .הוא עומד בסימן אשפוזם הממושך של סבתי ושל בעלה של אמי שהסתיים במותם ,וכן בתקופת משבר שלי עצמי .השירים מנסים לתאר את המחלה והמוות ועם זאת לנעוץ ציפורניים בבשר החיים .בסוף הספר מצויה חטיבה של תרגומים מן השירה האמריקנית ,שירים שאפשר לומר שסייעו לי בשעות הקשות של חיי". שירו הנפלא של טד קוזר" ,אמא" ,מראה כיצד יכול אדם המתאבל על מות הקרוב לו ביותר לברך ולשבח את יפי גילומיהם של החיים ולשמוח בהם ,כי כך לימדה אותו אמו המנוחה בחייה וזו הייתה צוואתה. טד קוּזֶר אמא יפי ַה ָבּר וּשׁזִ ֵ אַפּ ִרילְ , ְכּ ָבר ֶא ְמ ַצע ְ פּוֹר ִחים ְבּ ַצד ַה ֶדּ ֶר ְך ,ל ֶֹבן ַתּ ְח ָרה ְ ַעל ֶר ַקע ֶשׁ ַפע ַה ָיּרֹק ַה ִמּ ְתרוֹנֵן ֶשׁל ַה ֶדּ ֶשׁא ֶה ָח ָדשׁ וְ ַה ָשּׁחֹר ַה ְמּ ֻא ָבּק ַה ִמּ ְתפּוֹגֵג ֶשׁל ְתּ ָעלוֹת ְשׂרוּפוֹתֵ .אין ָע ִליםֲ ,ע ַד ִין לֹא, יהם כוֹכ ֵבי ֲע ֵל ֶ ַרק ַה ִנּ ָצּ ִנים ָה ֲע ִד ִינים וְ ְ יחוֹחם ָה ַעל-זְ ַמ ִנּי. וּמ ֶתק ִנ ָ ֶ ַהיּוֹם ִל ְפנֵי ח ֶֹדשׁ ָה ַל ְכ ְתּ לשׁה ִמ ְמ ָט ִרים וְ ַליְ ָלה ָשׁ ֵלם וְ ֶה ְח ַמ ְצ ְתּ ְשׁ ָ ָשׁ ְב ִתּי ַבּ ַמּ ְר ֵתּף טוֹרנָדוֹ .י ַ ֶשׁל ְדּ ִריכוּת ִל ְק ַראת ְ אָביב ְשׁ ֵמ ִנים ִמ ֵשּׁשׁ ַעד ְשׁמוֹנֶה ְבּ ָשׁ ָעה ֶשׁ ַע ְננֵי ִ ֶשׁם, ָרד גּ ֶ רוֹע ִמים ִמזְ ָר ָחה .אָז י ַ ָח ְלפוּ ְבּ ַס ְלטוֹתֲ , ְס ָע ָרה ֶשׁ ָצּ ֲע ָדה ַעל ַר ְג ֵלי ְבּ ָר ִקים, ירה ֵמ ַעל ַל ָשּׂדוֹת. גּוֹר ֶרת ֶאת ְכּ ֵר ָסהּ ַה ְשּׂ ִע ָ ֶ 26 רוּשׁים ירי ָהאָחוּ ָחזְ רוּ ,וְ ַה ְפּ ִ ז ְַרזִ ֵ אוֹתם הוּביםָ . ֻקּים ִלזְ ִ הוֹפ ִכים ִמיר ִ ְ ְשׁנֵי ַבּ ְרוָזִ ים ָשׁ ִבים ַל ְבּ ֵר ָכה גַּם ַה ָשּׁנָה, וּמ ַשׁ ְכ ְשׁ ִכים ְל ַמ ָטּה. קוֹר ִאים ֵמ ַעל ָל ֵע ִצים ְ ְ בוּעיִ ם בוּע ְשׁ ַ אָרים ָשׁ ַ עוֹלם ֵאינָם ְמ ַק ְנּ ִניםִ ,נ ְשׁ ִ ְל ָ ֻמּים מוֹניּוֹת ִהזְ ַדּ ְקּפוּ וְ ַה ְנּ ָב ִטים ָה ֲאד ִ אַד ִ וְ עוֹזְ ִביםָ .ה ְ בּוֹע ִרים ְבּ ַמ ְעגָּל ְכּנֵרוֹת יוֹםֻ -ה ֶלּ ֶדת, ֲ יוֹד ַעת, אַתּ ַ ֶשׁ ֵכּן זֶה ח ֶֹדשׁ ֻה ַלּ ְד ִתּיְ , ָלד בּוֹ ,הוֹדוֹת ָל ְך, ַהח ֶֹדשׁ ֲה ִכי טוֹב ְל ִהוּ ֵ ַהכֹּל נָכוֹן ְל ִה ְת ַפּ ֵקּ ַע ֵמ ַחיִּ ים. לֹא יִ ְהיוּ עוֹד ָכּ ְתנוֹתַ -ליְ ָלה ֲח ָדשׁוֹת ִמ ְפ ָלנֶל ֶשׁ ִנּ ְת ְפּרוּ ִבּ ְמכוֹנַת ַה ִזּ ְינגֶר ֶשׁ ָלּ ְךַ ,ה ְשּׁח ָֹרה וְ ַהיְּ ָשׁנָה ,לֹא עוֹד רוֹע ֶדתִ ,ע ְניָנִ ית. ַכּ ְר ִטיסְ -בּ ָר ָכה ָכּתוּב ְבּיָד ֶ אַל ְתּ ִאם ֶא ְהיֶה ָעצוּב ְכּ ֶשׁזֶּה יִ ְק ֶרה ָשׁ ְ ית ְך ירוּסים ֶשׁ ָלּ ַק ְח ִתּי ִמ ֵבּ ֵ ַא ִני ָעצוּבֲ .א ָבל ָה ִא ִ וֲ יהם ַה ְמּ ֻא ָבּ ִקים רוֹפיָ -שׁ ְר ֵשׁ ֶ אוֹחזִ ים ְבּ ֶא ְג ֵ ֲ עוּדה, ַס ִכּ ִינים ַ ֻקּים ְכּ ַמ ְמ ִתּ ִינים ִל ְס ָ וּמזְ ְלגוֹת יְ ר ִ מוֹדה ָל ְך. אָביב ִמ ְשׁ ֶתּהַ .על ָכּ ְך ֲא ִני ֶ ְכּמוֹ ָהיָה ָה ִ אוֹתי ְל ִה ְתבּוֹנֵן לוּלי ָהא ֶֹפן ֶשׁבּוֹ ִל ַמּ ְדת ִ ֵ עוֹלםִ ,ל ְראוֹת ַבּכֹּל ֶאת ִמ ְשׂ ַחק ַה ַחיִּ ים, ָבּ ָ ֶצח. ָהיִ ִ בּוֹדד ָלנ ַ נוֹתר ֵ יתי ָ אווה ליפסקה אווה ליפסקה היא המשוררת החשובה בפולין בדור שאחרי ויסלבה שימבורסקה .היא נולדה בקרקוב ב ,1945-ולהוציא שהות בת שנים לצורכי עבודה בווינה ,עודנה מתגוררת בקרקוב .לאחרונה ביקרה אותנו שוב בישראל. רפי וייכרט מספר" :השירה שלה מתמודדת עם התבגרות בפולין הקומוניסטית בתקופה שלאחר השואה .השירים עוסקים במשברים אישיים ,במחלות ומוות של קרובים ובחברה הפולנית החולה ,המנסה להשתקם מן ההריסות .אלו שירים הכתובים בתחביר שבור ובאוצר מילים שכמו נחנק במכוון בדימויים חדים וחותכים .זוהי שירה של ניכור ,של חוסר תקשורת בין בני האדם ושל ניסיון הפרט למצוא משמעות לחייו בתוך החשיכה הגדולה של אירופה בעידן המודרני". מתוך "מלתחה של עלטה" ,הוצאת "קשב לשירה".2001 , * אוֹתי ִשׁ ָטּפוֹן לֹא ִה ִצּיל ִ אַף ִכּי ָשׁ ַכ ְב ִתּי ַעל ַה ַקּ ְר ָק ִעית. אוֹתי ילה ִ ְשׂ ֵר ָפה לֹא ִה ִצּ ָ אַף ִכּי ָבּ ַע ְר ִתּי ָשׁ ִנים ַרבּוֹת. 27 אוֹתי ֲאסוֹנוֹת לֹא ִה ִצּילוּ ִ אוֹתי. כוֹניּוֹת ָדּ ְרסוּ ִ וּמ ִ אַף ִכּי ַר ָכּבוֹת ְ טוֹסים אוֹתי ְמ ִ לֹא ִה ִצּילוּ ִ תוֹכם. ַא ִני ְבּ ָ פּוֹצצוּ ָבּ ֲאוִ יר ו ֲ ֶשׁ ִה ְת ְ אַדּירוֹת חוֹמוֹת ֶשׁל ָע ִרים ִ מוֹטטוּ ָע ַלי. ִה ְת ְ אוֹתי. ִפּ ְט ִריּוֹת ַר ַעל לֹא ִה ִצּילוּ ִ הוֹרג. הוֹצאָה ְל ֵ גַּם לֹא יְ ִריּוֹת ְמ ֻדיָּקוֹת ֶשׁל ִכּתּוֹת ַה ָ אוֹתי ֵקץ ָהעוֹ ָלם לֹא ִה ִצּיל ִ ִכּי לֹא ָהיָה לוֹ ְפּנַאי. אוֹתי. ְמאוּם לֹא ִה ִצּיל ִ ֲא ִני ַחיָּה לשיר בביצועה של ירונה כספי http://www.heep.co.il/heep/media/114380 "מוקדם לצעקה" הוא ספרה השני של אווה ליפסקה ,שתורגם מפולנית בידי רפי וייכרט .הוא ראה אור בשנת 2005בהוצאת "קשב לשירה" .בצד שיריה המוקדמים נכללים בו בעיקר שירים מהעשור האחרון ,רובם קצרים יותר ,מדויקים ,חנוקים וכואבים. ספקות ֲא ִני ַמ ֲא ִמינָה ַבּ ָסּ ֵפק ְמ ֻשׁ ְח ֶר ֶרת ֵמ ִה ְת ַמ ְכּרוּת ָל ֱאמוּ ָנה. ְבּ ֶה ְע ֵדּר ַחיִּ ים ֲא ִני ְמ ַה ֶסּ ֶסת ַעד ָמוֶת. השירים מבטאים אי-נחת ממצבו של האדם בשלהי המילניום על ִספו של אלף חדש. שיריה הם מאבק מתמיד לשמור על האנושי והאינטימי בבית הכלא הקיומי של ההיסטוריה ,הפוליטיקה והיחסים הבין-אישיים. במקום אחר אַחר. יתי רוֹ ָצה ָלגוּר ְבּ ָמקוֹם ֵ ָהיִ ִ ָבּ ֲעיָרוֹת ְרקוּמוֹת ַבּיָּד. 28 ִל ְפגּשׁ ְבּ ֵא ֶלּה נוֹל ִדים. ֶשׁ ֵאינָם ָ ידוּתנוּ. סוֹפסוֹף ָיכ ְֹלנוּ ִל ְהיוֹת ְמ ֻא ָשּׁ ִרים ִבּ ְב ִד ֵ ְ שׁוּם ַתּ ֲחנָה לֹא ָהיְ ָתה ְמ ַח ָכּה ָלנוּ. יעה. ָעה .שׁוּם ְנ ִס ָ שׁוּם ַהגּ ָ חוֹל ִפים ַבּמּוּזֵאוֹן. ַחיִּ ים ְ אוֹתנוּ. שׁוּם ִמ ְל ָחמוֹת ִל ְכבֹּשׁ ָ ֶשׁק. שׁוּם ֱאנוֹשׁוּת .שׁוּם ָצ ָבא .שׁוּם נ ֶ ֻסּםָ .יכֹל ָהיָה ִל ְהיוֹת ָשׂ ֵמח. ָמוֶת ְמב ָ ֻבּה ְכּ ָר ִכים ַבּ ִסּ ְפ ִריָּה. זְ ַמן ְמר ֶ אַה ָבהֶ .פּ ֶרק ְמט ָֹרף. ָה ֲ ָהיְ ָתה ְמ ַד ְפ ֶדּ ֶפת ְבּ ִל ֵבּנוּ ֶח ֶרשׁ. תדיאוש רוז'ביץ' תדיאוש רוז'ביץ' הוא אחד מגדולי המחזאים והמשוררים הפולנים במחצית השנייה של המאה העשרים .מבחר שיריו "אכרון בצהרי יום" יצא בהוצאת "קשב לשירה/עכשיו".2000 , רפי וייכרט מסביר מדוע בחר לתרגם את שיריו" :רוז'ביץ' הוא המשורר הראשון בפולין ,שמיד לאחר המלחמה נתן ביטוי אותנטי ועמוק לחוויית השואה בספרו 'חרדה' ,שראה אור ב .1947-אני מניח שדרך השירים שלו התמודדתי עם אובדן בני משפחתי בשואה ,בראש ובראשונה הוריה של אמי ,שנשלחו מלבוב אל מותם .אמי ניצלה כתינוקת אצל אומנת פולנייה .אני עצמי התקשיתי במשך השנים לכתוב שירים על אובדן זה, ותרגומי רוז'ביץ' אפשרו לי לדבר בקול הנכון בנושא הכאוב". בשורה ורת ַה ִשּׁי ָרה ְבּשׂ ַ אָדם עוֹר ֶרת ְבּ ָ ְמ ֶ ְמ ֵלא ַחיִּ ים ֶבּ ָה ָלה ָבּבוּאַת ִמ ָלּה ֻמזְ ֶה ֶבת ָבּ ֲא ֵפ ָלה ְלשׁוֹן ֵאשׁ וֹתק ֵמ ַעל ְלרֹאשׁ שׁ ֵ יהם ֶשׁל ְבּנֵי ַהדּוֹר ָרא ֵשׁ ֶ ַל ְגלוּ ָרחוֹק ִה ְתגּ ְ ַארד וּרי ִבּי ְלי ְ ַכּדּ ֵ ַעל אָחוּ ָירֹק 29 ִאישׁ ָצ ִעיר הוֹ ֵדף ִמ ָלּה ְמ ֻכ ֶנּ ֶפת ְמ ַח ֵיּ ְך נָד ִבּ ְכ ֵת ָפיו ירה הוּא אוֹ ֵמר ֵאינ ִֶני אוֹ ֵהב ִשׁ ָ ֵאי ֶנ ִני יוֹ ֵד ַע ַמה ַלּ ֲעשׂוֹת ָבּה נָבוֹך עוֹזֵב אָביו ֶאת ֵבּית ִ ָע ֵיף ִמ ְנּדוּ ִדים כּוֹ ֵר ַע ֶבּ ֶר ְך ֵמ ַעל ַל ַמּ ְראָה ִנ ְמ ָלט ְמבֹ ָהל ַע ֶשׂה ְמשׁוֹ ֵרר וּ ֶפ ַתע נ ֲ אַהב ִמ ְת ֵ ְבּ ַע ְצמוֹ בּוֹל ַעת אוֹתוֹ ימת ָה ִריק ַ ֵא ַ וֹרר ְמ ַמ ֵלּא ַה ְמשׁ ֵ ֶאת ָה ִריק ְבּ ִמ ִלּים שׁוֹ ֵאב ִמן ַה ַמ ְעיָן ַעד ֲא ֶשׁר יִ ַגּע ְבּ ֶא ֶבן ַבּ ֶדּ ֶר ְך ְמאַ ֵבּד ִמ ִלּים ִמ ְת ַע ֵוּר ַמ ְד ִליק נֵר ָצהֹב ָק ָטן ירה אַדּ ָ ְל ֻע ַמת ֶשׁ ֶמשׁ ִ זוֹר ֶמת ַה ַמּ ְעיָן ֶשׁ ִמּ ֶמּנוּ ֶ ַה ִשּׁי ָרה ַה ַח ָיּה ִנ ְמ ָצא ְבּ ִק ְר ַבת ָמקוֹם ְדּ ֻמיּוֹת ֲא ֵפלוֹת ָדיִ ם רוֹחצוֹת בּוֹ י ַ ֲ ֵמ ֶהן ִנ ְשׁ ָטף ָדּם ֶכּ ֶלב ָעזוּב ְמ ַל ְק ֵלק ַמיִ ם ַבּ ְדּ ָמ ָמה ויסלבה שימבורסקה את ויסלבה שימבורסקה ,המשוררת הפולנייה כלת פרס נובל לספרות לשנת ,1996מתרגם רפי וייכרט בנאמנות זה עשרים שנה .הוא פרסם ארבעה מבחרים משיריה ,וכן ספר של רשימות הגותיות-פיוטיות" ,קריאת רשות" ,שיצא בהוצאת "חרגול" בשיתוף הוצאת "קשב לשירה" ).(2005 30 אהבה מאושרת מתוך "סוף והתחלה" ,הוצאת "גוונים" )(1996 אַה ָבה ְמ ֻא ֶשּׁ ֶרתַ ,ה ִאם זֶה ִט ְב ִעי, ֲ מוֹעיל - ַה ִאם זֶה ְר ִצ ִיניַ ,ה ִאם זֶה ִ אָדם, עוֹלם ִמ ְשּׁנֵי ְבּנֵיָ - תּוֹע ֶלת יֵשׁ ַל ָ ַמה ֶ רוֹאים ֶאת ָה ָ ֶשׁ ֵאינָם ִ עוֹלם? ֻמ ְג ָבּ ִהים זֶה ֶאל זֶה ֶשׁלֹּא ִבּזְ כוּת, ָעים אַך ְמ ֻשׁ ְכנ ִ יליוֹןְ , אַק ָר ִאי ִמ ִמּ ְ זוּג ְ ֶשׁ ָכּ ְך ִנ ְגזַר ִ -כּ ְפ ָרס ַעל ַמה? ַעל לֹאְ -כלוּם; נוֹפל ִמשּׁוּם ָמקוֹם - ָהאוֹר ֵ ָל ָמּה ַדּוְ ָקא ַעל ֵא ֶלּה ,וְ לֹא ַעל ֲא ֵח ִרים? ַה ִאם זֶה ֶע ְלבּוֹן ַל ֶצּ ֶדק? ֵכּן. ַה ִאם זֶה ֵמ ֵפר ֶע ְקרוֹנוֹת ֶשׁ ֻקּיְּ מוּ ְבּ ַק ְפּ ָדנוּת, וּמ ִפּיל. מוּסר ִמ ְפּ ָסגוֹת? ֵמ ֵפר ַ ַמ ִפּיל ָ ִה ְס ַתּ ְכּלוּ ַבּ ְמ ֻא ָשּׁ ִרים ַה ָלּלוּ: לוּ ְל ָפחוֹת ִה ְס ַתּ ְתּרוּ ְק ָצת, יהם! יד ֶ עוֹד ִדים ְבּ ָכ ְך ֶאת יְ ִד ֵ וּמ ְ ֻכּ ִאים ְ ִמ ְת ַח ִזּים ִל ְמד ָ צוֹח ִקים ְ -בּא ֶֹפן ַמ ֲע ִליב. יך ֵהם ֲ ִשׁ ְמעוֵּ ,א ְ מוּבנֶת ְל ַמ ְר ִאיתַ -עיִ ן ְבּ ֵאיזוֹ ָשׂ ָפה ֵהם ְמ ַד ְבּ ִרים ֶ - יהםַ ,ה ֲח ִגיגוֹת, וְ ִט ְק ֵס ֶ ַה ְמּ ֻח ָיּבֻיּוֹת ַה ְמּ ֻח ָכּמוֹת זֶה ְכּ ַל ֵפּי זֶה - ַבּה ֶשׁל ָה ֱאנוֹשׁוּת! חוֹרי גּ ָ ַה ָדּ ָבר ִנ ְר ֶאה ִכּ ְמזִ ָמּה ֵמ ֲא ֵ יעים, יכן ָהיוּ ַה ְדּ ָב ִרים ַמ ִגּ ִ ָק ֶשׁה ֲא ִפלּוּ ְל ַשׁ ֵערַ ,עד ֵה ָ קּוֹתם. לוּ ִנ ַתּן ָהיָה ְל ַח ָ ַעל ָמה ָהיוּ יְכוֹלוֹת ִל ְסמ ְֹך ַה ָדּתוֹתַ ,ה ִשּׁירוֹת, יוֹרד ְל ִט ְמיוֹן, נוֹתר ַבּ ִזּ ָכּרוֹןֶ ,מה ָהיָה ֵ ֶמה ָהיָה ַ רוֹצה ְל ִה ָשּׁ ֵאר ָתּחוּם ִבּ ְגבוּלוֹת. ִמי ָהיָה ֶ אַה ָבה ְמ ֻא ֶשּׁ ֶרתַ ,ה ִאם זֶה ֶה ְכ ֵר ִחי? ֲ יה אוֹדוֹת ָ ֶ מוֹרים ִל ְשׁתֹּק ַעל- ַה ַטּ ַעם ַהטּוֹב וְ ַה ְתּבוּנָה ִ יוֹנים ֶשׁל ַה ַחיִּ ים. רוּריָּה ֵמ ָה ְר ָב ִדים ָה ֶע ְל ִ ְכּ ַעל ַשׁ ֲע ִ נוֹל ִדים ְבּלֹא ֶעזְ ָר ָתהּ. ֶה ָד ִרים ָ יְ ָל ִדים נ ֱ אָרץ, אַכ ֵלס ֶאת ַכּדּוּרָ -ה ֶ יחה ְל ְ עוֹלם לֹא ָהיְ ָתה ַמ ְצ ִל ָ ְל ָ ֶשׁ ֲה ֵרי ִהיא ִמ ְת ַר ֶח ֶשׁת ַרק ְל ִע ִתּים ְנ ִדירוֹת. אַה ָבה ְמ ֻא ֶשּׁ ֶרת יוֹד ִעים ֲ ֵא ֶלּה ֶשׁ ֵאינָם ְ אַה ָבה ְמ ֻא ֶשּׁ ֶרת. טוֹע ִנים ִכּי ְבּשׁוּם ָמקוֹם ֵאין ֲ ֲ יהם ִל ְחיוֹת ,וְ גַם ָלמוּת. ֵקל ֲע ֵל ֶ ָתם זוֹ י ַ ֶבּ ֱאמוּנ ָ מיהי שימבורסקה ,האשה והמשוררת? רפי מספר" :שימבורסקה היא אשה חכמה באופן יוצא מן הכלל ,שניחנה בצניעות בלתי רגילה ובתחושת מידה לא מצויה .היא מבינה שהחיים החד-פעמיים שקיבלנו הם מתנה שאין להגזים בחשיבותה ,ומצד שני שאנו רק אבק כוכבים במרחבים הבין-גלקטיים. 31 מכאן המזיגה בשיריה בין הקטן לעצום ,בין הטפל לחשוב ובין האדם לאבולוציה ולהיסטוריה". השיר "הטרוריסט ,הוא צופה" ,שנדפס במבחר העברי "שלהי המאה" )"קשב לשירה", ,(1998פורסם לראשונה באמצע שנות התשעים ,כאשר בלב ערי ישראל התפוצצו האוטובוסים והטרור הפך לחוויה מרכזית בחיינו .כמו רבים משיריה גם שיר זה מתאר את האקראיות והשרירותיות של החיים ושל המוות .שבריר שנייה יכול להציל אותך ומצד שני עלול להביא עליך את מותך. הטרוריסט ,הוא צופה אַחת וְ ֶע ְשׂ ִרים ַבּ ָצּ ֳה ַריִ ם. פּוֹצץ ַבּ ַבּר ְבּ ַ ַה ְפּ ָצ ָצה ִתּ ְת ֵ אַחת וְ ֵשׁשֶׁ -ע ְשׂ ֵרה. ָכּ ֵעת ַרק ַ ַס ִפּיקוּ ְל ִה ָכּ ֵנס, ֲא ָח ִדים עוֹד י ְ ֲא ָח ִדים ָל ֵצאת. יסט ְכּ ָבר ָח ָצה ֶאת ָה ְרחוֹב ֶאל ַה ַצּד ַה ֵשּׁ ִני. רוֹר ְ ַה ֶטּ ִ ַה ֶמּ ְר ָחק ַהזֶּה ֵמגֵן ָע ָליו ִמ ָכּל ַרע נוֹע: קּוֹל ַ וְ ֵאיזוֹ ַתּ ְצ ִפּיתְ ,כּמוֹ ַבּ ְ ֶסת. ִא ָשּׁה ְבּ ִמ ְקט ֶֹרן ָצהֹבִ ,היא ִנ ְכנ ֶ ֶבר ְבּ ִמ ְשׁ ָק ַפיִ ם ֵכּ ִהים ,הוּא יוֹ ֵצא. גֶּ שׂוֹח ִחים. חוּרים ְבּ ִג' ְינסֵ ,הם ְמ ֲ ַבּ ִ אַר ַבּע ְשׁ ִניּוֹת. וּשׁ ַבעֶ -ע ְשׂ ֵרה ַדּקּוֹת וְ ְ אַחת ְ ַ נוֹע, עוֹלה ַעל ַק ְט ַ ָמוּך ַהזֶּה ,הוּא ַבּרַ -מזָּל וְ ֶ ַהנּ ְ ימה. וְ ִאלּוּ ַה ָגּב ַֹהּ ִנ ְכנַס ְפּ ִנ ָ אַר ָבּ ִעים ְשׁ ִניּוֹת. וּשׁ ַבעֶ -ע ְשׂ ֵרה וְ ְ אַחת ְ ַ פּוֹס ַעת וְ ֶס ֶרט ָירֹק ִבּ ְשׂ ָע ָרהּ. ַע ָרהִ ,היא ַ נֲ אוֹתהּ ִפּ ְתאוֹם. אַך אוֹטוֹבּוּס ַמ ְס ִתּיר ָ ְ וּשׁמוֹנֶהֶ -ע ְשׂ ֵרה. אַחת ְ ַ ַע ָרהְ ,כּ ָבר ֵאי ֶננָּה. ַהנּ ֲ ַה ִאם ָהיְ ָתה ִט ְפּ ָשׁה וְ ִנ ְכ ְנ ָסה ,אוֹ לֹא. ַת ִחילוּ ְל ַפנּוֹת. ֶאת זֶה ִנ ְר ֶאהְ ,כּ ֶשׁיּ ְ וּת ַשׁעֶ -ע ְשׂ ֵרה. אַחת ְ ַ ִאישִׁ ,משּׁוּם ַמה ,לֹא ִנ ְכ ָנס. יוֹצא. ְל ֻע ַמּת זֹאתֶ ,א ָחד ָשׁ ֵמן וְ ֵק ֵר ַח ֵ יסים ְכּ ִאלּוּ ְמ ַח ֵפּשׂ ְדּ ַברַ -מה ַבּ ִכּ ִ אַחת וְ ֶע ְשׂ ִרים ָפּחוֹת ֶע ֶשׂר ְשׁ ִניּוֹת הוּא חוֹזֵר ְבּ ַ פוֹתיו ָה ֻא ְמ ָללוֹת. ָל ַק ַחת ֶאת ְכּ ָפ ָ אַחת וְ ֶע ְשׂ ִרים. ַע ְכ ָשׁו ַ זוֹחל. יך ֶשׁהוּא ֵ ַה ְזּ ַמןֵ ,א ְ אוּלי ְכּ ָבר ָכּ ֵעת. ַ עוֹד לֹא ָכּ ֵעת. ֵכּןָ ,כּ ֵעת. פּוֹצ ֶצת. ַה ְפּ ָצ ָצהִ ,היא ִמ ְת ֶ 32 על גב הספר "בשבח החלומות" ,אוסף מקיף משירתה של שימבורסקה שיצא בהוצאת "קשב לשירה" בשנת ,2004כתב וייכרט" :שיריה שופעי החוכמה משלבים ביפעה חד- פעמית השראה עם דיוק והקפדה ,אהבת חיים ואדם עם תיאור מצוקתו הקיומית וההיסטורית ,חדוות לשון ושמחת השירה עם הכרה באחריותו האישית והציבורית של המשורר". לו היה צריך לסכם את שיריה במשפט הוא אומר" :זה ניצחון רוח האדם -המוצא טעם בחיים -על השנאה והרצחנות של המאה העשרים". השיר "מציאוּת" של שימבורסקה ,שהוא מחד גיסא שיר טרגי ומאידך גיסא שיר המדבר בשבח החלומות ,מתאר את מערכת המתחים בין המציאות לחלום ,שבעטיה כל מה שאנחנו יכולים לעשות בחלומותינו ,המציאות שאליה אנו מקיצים אינה מאפשרת לנו. מציאוּת ַה ְמּ ִציאוּת ֵאינָה ְנמוֹגָה מוֹגים ַה ֲחלוֹמוֹת. ְכּמוֹ ֶשׁ ְנּ ִ שׁוּם ִר ְשׁרוּשׁ ,שׁוּם ַפּ ֲעמוֹן אוֹתהּ, לֹא י ִָניסוּ ָ שׁוּם ְצ ָע ָקה אוֹ ָשׁאוֹן עוֹררוּ ִמ ֶמּנָּה. לֹא יְ ְ כוּרים וְ ַרבַ -מ ְשׁ ָמ ִעיִּ ים ֲע ִ ַה ַמּ ְראוֹת ַבּ ֲחלוֹם, וְ ִנ ָתּן ְל ָפ ְר ָשׁם ָבּ ֳא ָפ ִנים ַר ִבּים. ַה ְמּ ִציאוּת ַמ ְשׁ ָמ ָעהּ ְמ ִציאוּת ידה ָק ָשׁה. וְ זוֹ ְכּ ָבר ִח ָ ַל ֲחלוֹמוֹת יֵשׁ ַמ ְפ ְתּחוֹת. ַה ְמּ ִציאוּת ִנ ְפ ַתּ ַחת ֵמ ַע ְצ ָמהּ יחה ְל ָס ְג ָרהּ. וְ ֵאינָהּ ְמ ִנ ָ ִנ ְשׁ ָפּ ִכים ִמ ֶמּנָּה כוֹכ ִבים, ְתּעוּדוֹת ֵבּיתֵ -ס ֶפר וְ ָ נוֹשׁ ִרים ַפּ ְר ָפּ ִרים ְ וּנ ָשׁמוֹת ֶשׁל ַמ ְג ֲה ִצים יְ ָשׁנִ ים, ְ כּוֹב ִעים ַח ְס ֵרי רֹאשׁ ָ וְ ִק ְר ֵעי ֲענ ִָנים. ידתִ -ציּוּר יוֹצ ִרים ִח ַ ֵא ֶלּה ְ ֶשׁ ֵאין ְל ָפ ְת ָרהּ. ִבּ ְל ָע ֵדינוּ לֹא ָהיוּ ֲחלוֹמוֹת. זֶה ֶשׁ ִבּ ְל ָע ָדיו לֹא ָהיְ ָתה ְמ ִציאוּת נוֹדע, לֹא ָ דוּדיְ -שׁנָתוֹ תוֹצר ְנ ֵ וְ ַ נוֹפל ְבּ ֶח ְלקוֹ ֵ ֶשׁל ָכּל ֵמ ִקיץ. לֹא ַה ֲחלוֹמוֹת ְמט ָֹר ִפים, 33 ַה ְמּ ִציאוּת ְמט ֶֹר ֶפת, וְ לוּ ְבּ ֶשׁל ָה ַע ְק ָשׁנוּת ֶא ֶחזֶת ֶשׁ ָבּהּ ִהיא נ ֱ רוּעים. ְבּ ֶר ֶצף ָה ֵא ִ לוֹמוֹתינוּ עוֹד ַחי ֵ ַבּ ֲח אַחרוֹנָה, זֶה ֶשׁ ֵמּת ָבּ ֲ ֵחן ֲא ִפלּוּ ִבּ ְב ִריאוּת נָ עוּרים ְמ ֻח ָדּ ִשׁים. וּב ְנ ִ ִ יחה ְל ָפנֵינוּ ַה ְמּ ִציאוּת ַמ ִנּ ָ ֶאת גּוּפוֹ ַה ֵמּת. ַה ְמּ ִציאוּת ֵאינָהּ נָסוֹגָה וְ לוּ ַצ ַעד. אַפ ֶשׁ ֶרת יריּוּת ַה ֲחלוֹמוֹת ְמ ְ אַוְ ִר ִ ַער ֵמ ֶהם ְבּ ַקלּוּת. ַל ִזּ ָכּרוֹן ְל ִה ְתנ ֵ יכה ַל ֲחשׁשׁ ִמ ִשּׁ ְכ ָחה. ַה ְמּ ִציאוּת ֵאינָהּ ְצ ִר ָ ִהיא ִמ ְק ֶרה ָק ֶשׁה. רוֹב ֶצת ַעל ְכּ ֵת ֵפינוּ, ֶ ידה ַעל ִל ֵבּנוּ, ַמ ְכ ִבּ ָ ַחת ְל ַר ְג ֵלינוּ. צוֹנ ַ ֵאין ִמ ְפ ָלט ִמ ֶמּנָּה, ַבּכֹּל ְתּ ַלוֵּנוּ. וְ ֵאין ִבּ ְנ ִתיב ַמ ָסּ ֵענוּ ַתּ ֲחנָה ֶשׁ ָבּהּ לֹא ְתּ ַח ֶכּה ָלנוּ. וייכרט מסכם" :אני כותב שירה תמיד מתוך הערכה להישגיהם של קודמיי בספרות העברית .אני רואה את המסורת הספרותית כמילון גדול של אפשרויות שגם אם אנחנו מחדשים בו דבר ,תמיד אנחנו פועלים במסגרת התחביר ואוצר המלים של הספרות שלנו. על המשוררים הצעירים להבין שהקיום הספרותי הוא אורח חיים הנמשך מרגע שאתה עומד על דעתך ועד ליום מותך ואין בו שום דבר הדומה ל'כוכב נולד'. זו דרך ארוכה ,לא פעם מייסרת ,לא אחת מאכזבת ,ועם זאת האושר הגדול הוא שמתאפשר לך לעסוק בחוויה השמחה מכל ששימבורסקה מכנה 'שמחת הכתיבה'. ובמילותיה' ,שמחת הכתיבה .יכולת ההנצחה .נקמת היד בת-התמותה'". 34 דוד אדלר * עופרת יצוקה צוּקה עוֹפ ֶרת יְ ָ ֶ אָבי ַעל ַמ ֵצּ ַבת ִ ֶשׁ ֻה ְתּ ָכה וְ ִנ ְשׁ ְפּ ָתה לֹא ַרק ַעל ְשׁמוֹ ֶא ָלּא גַּם ַעל ְשׁמוֹ ַהטּוֹב ַעד ֶשׁנוֹ ְצ ָקה. ְבּ ַמ ֵצּ ָב ָתהּ ֶשׁל ִא ִמּי עוֹפ ֶרת. ְכּ ָבר לֹא נוֹ ְצ ָקה ֶ טוּר ִקי אוֹתהּ ְבּ ַמ ֵצּ ַבת ַשׁיִ שׁ ְ ַק ִתּי ָ ִפּנּ ְ ָכ ָתה ָלהּ ְבּ ִמ ְט ָבּ ָחהּ ֶשׁלֹא ז ְ עוֹפ ֶרת ַה ֻמּ ֶתּ ֶכת וְ ָה ֶ ָכּ ְך ֻה ְס ַבּר ִלי סוֹד ֶקת. ֶאת ַה ַשּׁיִ שׁ ֶ רוּריּוֹת ְשׁ ָמהּ ֶשׁ ִנּ ְמ ְשׁחוּ ְבּ ָשׁחֹר ְשׁ ַק ֲע ִ ֶשׁם. ָק ְראוּ ְלג ֶ ְשׁמוֹ ַהטּוֹב ָהיָה גָּלוּי ְל ָכל ַעיִ ן ָסי אתי אוֹתוֹ ְבּ ִמ ְכנ ַ ָשׂ ִ גַּם ֲא ִני נ ָ יהם ָה ְלכוּ וְ ָר ֲחקוּ ִמ ְנּ ָע ַלי ֶשׁ ְק ֵצ ֶ ָב ְה ִתּי. ְכּכֹל ֶשׁגּ ַ ְבּיוֹם א' כ"ב ְבּ ֵט ֵבת תשס"ט יר ָתהּ ְבּ ָשׁנָה ְמ ֻע ֶבּ ֶרת ְשׁ ֵניםָ -ע ָשׂר ח ֶֹדשׁ ִל ְפ ִט ָ צוּקה" ְכּ ָבר ָגּ ְס ָסה עוֹפ ֶרת יְ ָ ְכּ ֶשׁ" ֶ ַה ְפ ָס ַקת ֵאשׁ ַחד ְצ ָד ִדית ֶשׁל יִ ְשׂ ָר ֵאל ָשׁעוֹת ֲא ָחדוֹת ק ֶֹדם ְכּ ָבר ֻה ְכ ְר ָזה ַענָה, וְ ַה ָח ָמאס ֶט ֶרם נ ֲ ְצרוֹרוֹת ֵאשׁ נוֹ ָר ִאיִּ ים ֶשׁ ָעלוּ ֵמ ַה ִמּ ְטוָח ֶשׁ ַבּ ָוּא ִדי ַסין ְל ַמ ָטּה ִמ ֵדּיר י ִ אוֹתיּוֹת ְשׁ ָמהּ. ֶה ֱח ִרישׁוּ ֶאת ִ ַרק ִבּ ְשׁ ַעת ֲהפוּגָה עוֹד ָע ְל ָתה ַה ִתּ ְקוָה אַחרוֹנָה. ֶשׁזּוֹ ַהיְּ ִריָּה ָה ֲ ַעד ֶשׁ ִה ְת ָבּ ֵרר ֶש ַרק ַה ַמּ ְח ָס ִנית ֻה ְח ְל ָפה בוּרה ַה ְנּחוּ ָשׁה. ַעל יְ ֵדי ַה ֲח ָ ְכּ ֶשׁ ֵה ִעירוּ ִלי ֲח ֵב ַרי ַעל ָכּ ְך ְבּ ֵבית ִס ְפ ִרי ֶה ָח ָדשׁ " ַמ ֲע ֶלה" לֹא ֵה ַב ְנ ִתּי. חוֹקים ִמ ֶמּ ִנּי אָפנָה ָהיוּ ְר ִ ִע ְניְ נֵי ְ לא ָהיָה ָבּ ֶהם ֲע ַדיִ ן ֶק ַרע אוֹ ְט ַלאי ָב ְה ִתּי כֹּה ַמ ֵהר גּ ַ וְ ֶאת ֶע ְר ָו ִתי ִמ ְלּ ַמ ָטּה ִכּסּוּ ְל ִת ְפ ֶא ֶרת זוּג ַגּ ְר ֵבּי לוֹ ְדזִ 'יָה ֶשׁ ָהיוּ ְללֹא ְמתֹם מוּרים ְל ָפחוֹת ִאם ְדּ ָב ִרים ֲא ִ ַעל. ֵמ ַעל ְל ַקו ַהנּ ַ ַרק אָז ָשׁ ַל ְח ִתּי ַמ ָבּט ְל ֵע ֶבר ִמ ְכ ְנ ֵסי ֲח ֵב ַרי ֶשׁ ִה ְשׁ ַתּ ְפּלוּ יהם ַעד ִל ְקצוֹת ַנ ֲע ֵל ֶ וְ אַף ְל ַמ ָטּה ִמזֶה. ִנ ְג ְל ָתה ִלי אָז ֱא ֶמת ֲח ָד ָשׁה יה. ֶשׁ ֶטּ ֶרם יְ ַד ְע ִתּ ָ אוֹתיּוֹת ַה ְנּ ָשׁ ָמה ְכּ ֶשׁ ָקּ ָראנוּ ֶאת ִ נּוֹרא ַסּים ִל ְגבֹּר ַעל ָה ַר ַעשׁ ַה ָ ְמנ ִ אוֹתיּוֹת ְשׁ ָמהּ ֵמי ְגּ ָשׁ ִמים יתי ֶשׁ ִנּ ְקווּ ְבּ ִ ָר ִא ִ הוֹרים ְט ִ צוּקה. עוֹפ ֶרת יְ ָ לֹא עוֹד ֶ אָתא" ֶשׁ ִבּ ְק ֵצה ְרחוֹב ַהל"ה אַך ֶאל ֲחנוּת " ָ ְ ַע ִתּי ַרק ִל ְפנֵי ַה ַחג ִהגּ ְ ָסיִ ם מוֹסיף ְל ֶמ ְל ַתּ ְח ִתּי ַרק זוּג ֶא ָחד ֶשל ִמ ְכנ ַ ִ יהם צוֹת ֶ קוּפּלוּ ִבּ ְק ֵ ָסיו ַה ְשּׁ ַניִ ם ְ ֶשׁ ִמּ ְכנ ָ ֶתר ִבּ ָטּחוֹן ְלי ֶ ַפּ ֲע ַמיִ ם. • בשל השמטת חלקו השני של השיר בגיליון 27אנו מביאים שיר זה בשנית ועם דוד אדלר הסליחה 35 יואל נץ כיצד הופצו היצירות האסורות בבריה"מ לקראת פרסומו של תרגום השיר "אפיסטולה על חיבור שירה" מאת קיבירוב ב"עיין ערך שירה" מס' 27שוחחתי באמצעות הדוא"ל עם המשוררת בלשון הרוסית אילנה ארד והשתדלתי ליישב בעזרתה את תמיהתי – כיצד נפוצו ברחבי בריה"מ יצירות מוזיקה, שירה ופרוזה שפרסומן והפצתן היו אסורות על ידי השלטונות הסובייטיים )ע' בנושא זה גם ברשימה על וולדימיר וויסוצקי בעע"ש מס' .(19 אילנה היא משוררת רגישה ומוכשרת מאוד .עלתה ארצה בשנות ה 70-בעודה עלמה צעירה מאוד ,ועל אף שהתערתה היטב במציאות ארצנו ושולטת היטב בלשון העברית – הנה אהבתה ללשון הרוסית לא פגה )וכי ייתכן אחרת?( כמלוא הנימה ...תרגום שירה "כבר לא מוקדם" ראה אור בגיליון מס' .25אילנה סיפרה לי על ניסיונה המועט ,בגילה הצעיר ,בפעילות האמנותית האסורה בטרם עלותה ארצה ,הסבה את תשומת ליבי לרומן ירניק' .2את תרגומו של קטע ַרט ִ של א .ריבין והבליטה למעני את הקטע בו מסופר על 'קוו ִ זה אני מביא להלן ,בהסכמתה האדיבה של אילנה ארד. קוורטירניק /א .ריבין תרגום מרוסית :יואל נץ )הערות השוליים מאת המתרגם( קטע מן הרומן " ִקינוֹ מראשיתו" מאת אַ ֶל ְכּ ֵסיי ִר ִ יבּין ,3הוצאת "סמיאדין" ,סמולנסק .1992 190עמ'. הערת ההוצאה לאור: "ספרו של המוזיקאי מפטרבורג א .ריבין "קינו מראשיתו" הוא יצירת ספרות ראשונה על להקת "קינוֹ" ועל סולן הלהקה וויקטור צוֹי .הנובלה מספרת לא רק על הקמתה של הלהקה האגדית ,אלא גם על חיי ה'אנדרגראונד' הרוסי של ראשית שנות ה.80- הדיוקנאות של כוכבי הרוק בני זמננו אשר שורטטו ביד אמן וההגשה השוטפת הופכים סילנטי. את היצירה למעניינת ונגישה לחוג קוראים רחב" .קוֹט ֶ ...למחרת היום ,אמורים היו המשחרים להאזין ל"אקווריום" לגשת אל פינת שדרות נוֹבה בקרבת הקיוסק "גלידה". הקוסמונאוטים ורחוב ִטינָהָ - מוכר הגלידה ,ברנש סימפטי מבוגר היה מוטרד – מזה כחצי שעה משוטטים סביב הקיוסק שלו באלם איזה אנשים צעירים ,לבושים כיאות ,ומספרם רק הולך ורב. האנשים הצעירים אינם משוחחים ביניהם ,מעשנים ללא הרף ומסתכלים בשעון .אין הם דומים לוועדת אוֶֹ -בַּ -חֶ -אסֶ -אס , 4גם לא – לליסטים ,גלידה לא קונים ,והמוכר בדומה לכל איש סובייטי מן השורה היה מוטרד מתשומת הלב הבלתי מובנת כלפי הקיוסק שלו. הגענו אל מקום המפגש וקנינו ,כל אחד ,אסקימו ,ובכך גרמנו לו למוכר שייתקף בהלה של אלם ושיתוק .הביט אל צוי ,בעל תווי הפנים הקוריאניות ,אל שרוולי חולצתו המופשלים ואל לסתו התחתונה הבולטת ,אל פיני ,שהיה מחייך ,ומפגין את שיניו הקדמיות החסרות ,ועליי וחשב כנראה – "הנה-הנה ,זה מתחיל "...הוא לא היה רחוק מן האמת – זה באמת התחיל. "שלום על כולם!" – שמענו קורא מישהו בקול רם ועליז .את הברכה השמיע לעברנו בחור מוצק לא גבוה שופע טוב לב ,על ראשו מגבעת רחבת תיתורת ,שהיה קרב ובא אלינו מצד מדור היינות של הגַסטרוֹנוֹם .האיש היה סוֹרוֹקין ,או ,כמו שכינו אותו ידידיו טרמוּל .דה-טרמול החליף ברכות בלחיצת יד עם שניים או שלושה אנשים צעירים, ֶדהֶ - שניצבו בסמוך לקיוסק ,הניד בראשו אל עבר האחרים ואמר: "קדימה ,הולכים". 2 קוורטירה = דירה .קוורטירניק – מונח שנוצר בצוק העיתים המתאר מפגשי אמנות חשאיים בדירות פרטיות 3 חבר בלהקת רוק "קינו" ,מן המפורסמות ביותר בבריה"מ 4 המחלקה למלחמה בגזל נכסים סוציאליסטיים ,מיסודה של אן-ק-וו-דה 36 נכנסנו לדירה בת שני חדרים ,כמוה כדירתי מן הדגם החרושצ'ובי .נאסף בה קהל של כחמישים איש .הנכנסים מסרו רובל או שניים לידי דה-טרמול – הקונצרטים הדירתיים שונים מאלה שמקיימים במועדוני הרוק בכך ,שהנגנים מקבלים ולו סכום כסף כלשהו. מועדון רוק לא שילם בימים ההם לאיש אף לא קופייקה אחת .גם אנחנו מסרנו רובל ,כל לגוֹסקוֹנצרט , 5אלא ישירות ל"אקווריום", ֶ אחד ,כיוון שידענו ,שכסף זה לא יגיע סתם חבריה דומה לזו שלנו. ַ שמידת המכובדות של הצופים התמקמו על הרצפה ,ועל הספה בסמוך לקיר – התמקם "אקווריום" ,בדמותם נוֹבה )לא לבלבל עם דיושה מיכאילובנה מ"פיליגרים" ומ"מושא רוֹמ ָ דיוּשה ַ ָ של ב.ג. 6 נשטיין-ווַסילייֶב .מיכאיל ניגן בוֹנגים ,ב.ג .ודיושה שרו בשני לגיחוך"( ושל ַפן – מיכאיל ַפ ֵ קולות וניגנו על גיטרות ,וזה היה כמו תמיד ,נהדר .אין טעם להסביר כאן איך ומה הם ניגנו ,מי שאוהבים את "אקווריום" יודעים זאת והאזינו להם כבר עשרות פעמים ,ומי שאינם אוהבים ,אין טעם להסביר להם ,שלבן – זה לבן ,וששחור – שחור. "אקוואריום" בהופעה חיה )(2004 הצופים הכירו בעל פה כמעט את כל השירים שבוריס היה שר ,והיו מצטרפים אליו בקול מאופק .לצעוק ,כמו גם לרקוע ברגליים ,למחוא כף ,לשרוק היה אסור בתכלית האיסור בפקודת בעלי הבית – השכנים עלולים היו פשוט להזעיק מיליציה ,דבר שעשוי היה להיגמר עצוב מאוד הן לבעלי הבית ,והן למוזיקאים" .אקווריום" היה מצוי אז באורח מתמיד על הכוונת של ק-ג-ב והיה נחשב לאחד מאויביו המרים ביותר של השלטון הסובייטי בעיר. "וכעת ,אחד העלמים שנוכח איתנו כאן ישיר נא את שירו המופלא 'ידידיי' " – ,אמר בוריס והביט אל צוי .צוי לא נבוך ,נטל מב.ג .את הגיטרה ופנה אליי: "ליושה ,לווה אותי ,בבקשה". לקחתי את הגיטרה ,שמסר לי דיושה ,וניגנו את "ידידיי" ושיר חדש של צוי ,עוד בוגי בּוּלן בשם" :אבא ,הבן שלך לא רוצה להיות אף אחד" .היה זה בוגי אמיתי בנוסח ַמרק ַ קצ'י' ]"פרקטי" מסורס – עגה ייחודית – י.נ ,[.לבד מאותו פּר ִ שאיש איננו מנגן באורח ' ַ מייק ]מרק? – י.נ [.עצמו. 5 המוסד הממלכתי שרק באצטלתו הורשו אמנים ולהקות לערוך מופעים בבריה"מ 6 סוג של כלי הקשה 37 " ִלי לֹא ִא ְכ ַפּת ִבּ ְכ ָלל ָמה ֶא ֱעבוֹד, וּמה ִל ְסעוֹד, יכן ָ ִלי לֹא ִא ְכ ַפּת – ֵה ָ אָקיץ ִמן ַה ֵשּׁנָה! ִלי לֹא ִא ְכ ַפּת ִאם ִ וְ זֶה ַע ָתּה ַמ ְלאוּ ִלי ַרק ֶע ְשׂ ִרים ָשׁנָה. רוֹצה ִל ְהיוֹת אַף ֶא ָחד... אַבּאַ ,ה ֵבּן ֶשׁ ְלּ ָך לֹא ֶ ָ רוֹצה ִל ְהיוֹת אַף ֶא ָחד... אַבּאַ ,ה ֵבּן ֶשׁ ְלּ ָך לֹא ֶ ָ רוֹצה ִל ְהיוֹת אַף ֶא ָחד, אַבּאַ ,ה ֵבּן ֶשׁ ְלּ ָך לֹא ֶ ָ ָמה ַל ֲעשׂוֹת?".. "מי הם האנשים הצעירים המופלאים האלה?" ,שאל דה-טרמול את בוריס .הקהל, שמורכב היה רובו ככולו סטודנטים של אוניברסיטה או מי שכבר סיימו את מוסד הלימודים הזה ,התבוננו גם הם בעניין רב אל צוי – שיריו מצאו חן בעיניהם ,הם לא נפלו משירי "אקווריום" – היה בהם משהו חדש ,טרי ,לא דומה ללהקות של מועדוני רוק מרעישי העולמות. נקים צעירים של לנינגרד" ,השיב בוריס לדה-טרמול. "אלה ַפּ ִ צוי הניע בראשו בחוסר שביעות רצון ,אך לא הגיב .לעת ההיא כבר לא אהבנו ,שיכנו אותנו "פנקים" – אנחנו היינו ביטניקים לכל דבר ועניין ,אהבנו בוגי-ווגי וכבר שונים היינו חיצונית מ"מביאי הסיפוק האוטומטיים" .ואילו רוב היושבים בדירה סגדו לבוריס והאזינו בקשב רב לכל מילה הנהגית מפיו .לכן ,נוצר למשך זמן מה בלנינגרד סוג של בלבול .הסטודנטים של האוניברסיטה החלו סוברים שפנקים – הם חבריָה שקטים וחביבים כאלה ,שמנגנים ושרים פזמונים יפים ומלודיים ,רוקדים בוגי-ווגי ועוסקים בחקר יצירתו של ְג ֶר ֶבּ ְנ ְש ִצ'יקוֹב. 7 יליינִ י" ,נפרדנו בחום מן ה"אקווריום" ומן הקהל, יוּבּ ֵ זמננו דחק לקראת הקונצרט ב" ִ הבטחנו להיפגש עם בוריס ויצאנו את הדירה ַמכניסת האורחים .פסענו לאורך שדרת הקוסמונאוטים שטופת השמש וצוי היה מזמזם" :איזהו הדג באוקיינוס ששוחה הכי מהר?".. ויקטור צוי )משמאל( וחברים מלהקת "קינו" 7 בוריס גרבנשצ'יקוב )"ב.ג – (".משורר ומוזיקאי רוסי ,מן המפורסמים שבהם .ראש להקת "אקווריום" 38 עיין ערך תרגום ירה ְכּ ֶשׁ ְלּ ַע ְצ ָמהּ ִהיא אַח ֵרי ַהכֹּלִ ,שׁ ָ " ֲ ִתּ ְרגּוּם" )יוסף ברודסקי(1977 , עודד פלד ויליאם קרלוס ויליאמס ] – [1863-1963מחשובי המודרנה בשירה האמריקנית במאה העשרים .בכתיבתו המאוחרת עבר לשירה פתוחה הבנויה על קבוצות נשימה ,מקצבים עממיים ושפת דיבור .אך שירתו היא בעיקרה אימג'יסטית ,הווה אומר ,ניסיון לצלם תמונת מצב של אובייקט או אדם ,תוך יצירת תמונה סטטית ,מפורטת מאוד .באימג'יזם יש ניסיון שלא לערב את ה"אני" השר בסיטואציה שהוא מצייר )או מצלם( ,ולהגיע לאובייקטיביות יחסית ,כאשר המשורר מעמיד עצמו במצב תודעה אינטלקטואלי על חשבון ההתייחסות הרגשית; אך דווקא מתוך ריחוק יחסי זה של ויליאמס ממושאי ההתבוננות שלו ,נוצרים האמפתיה ויחס החמלה העמוק שלו כלפיהם .כרופא כפרי מהסגנון הישן שבא במגע יום-יומי עם פשוטי העם ,הוא משרטט ביד אמן דיוקנאות של קשישים ,מהגרים ועמלים קשי-יום. תרגום שירים מאנגלית :עודד פלד דיוקן פרולטרי ירה ְגּלוּיַת-רֹאשׁ דוֹלה ְצ ִע ָ ִא ָשּׁה ְגּ ָ ְבּ ִסנָּר עוֹמ ֶדת ְשׂ ָע ָרהּ ֻמ ְח ָלק ְלאָחוֹר ֶ ָבּ ְרחוֹב טוֹפ ֶפת אַחת ֶ רוּבה ַ ֶרגֶל ְגּ ָ ַעל ִמ ְד ָר ָכה ָדהּ ִמ ְס ַתּ ֶכּ ֶלת ַעל ְבּי ָ נַ תוֹכהּ ְבּ ִרכּוּז ְל ָ ִהיא ֶ סוּליַת ְניָר עוֹק ֶרת ְ ִל ְמצֹא ֶאת ַה ַמּ ְס ֵמר ֶשׁ ִה ְכ ִאיב ָלהּ המריצה האדומה ָכּל ָכּ ְך ַה ְר ֵבּה ָתּלוּי ִבּ יצה ְמ ִר ָ ֻמּה ֲאד ָ בּוֹה ֶקת ְבּ ֵמי ֶ ֶשׁם גֶּ ְל ַצד ַה ַתּ ְר ְנגוֹלוֹת ַה ְלּ ָבנוֹת 39 עקרת-הבית הצעירה קינת האלמנה באביב ירה ְבּ ֶע ֶשׂר ַבּבּ ֶֹקר ֲע ֶק ֶרתַ -ה ַבּ ִית ַה ְצּ ִע ָ חוֹרי ֻשּל ֵמ ֲא ֵ תּוֹב ֶבת ְבּ ָחלוּק ְמר ָ ִמ ְס ֶ ָכּ ְת ֵלי ָה ֵעץ ֶשׁל ֵבּית ַבּ ֲע ָלהּ. ידי. עוֹבר יְ ִח ִ יתי ֲא ִני ֵ כוֹנ ִ ִבּ ְמ ִ יתי תּוּגָה ִהיא ִמ ְג ָר ִשׁי ַה ֵבּ ִ ָשׁם ָה ֵע ֶשׂב ֶה ָח ָדשׁ ִמ ְת ַל ֵקּ ַח ְכּ ִפי ֶשׁ ִה ְת ַל ַקּח אַך לֹא ְל ָפ ִנים ְפּ ָע ִמים ַרבּוֹת ְ ָבּ ֵאשׁ ַהצּוֹ ֶננֶת ֶרת ָע ַלי ַה ָשּׁנָה. ַהסּוֹג ֶ לוֹשׁים וְ ָח ֵמשׁ ָשׁנָה ְשׁ ִ יתי ִעם ַבּ ֲע ִלי. ָחיִ ִ ֵעץ ַה ְשּׁזִ יף ָל ָבן ַהיֹוֹם ֵמ ֲהמוֹנֵי ְפּ ָר ִחים. ֲהמוֹנֵי ְפּ ָר ִחים ֻב ְדּ ָבן ְמ ַמ ְלּ ִאים ֶאת ַע ְנ ֵפי ַהדּ ְ יחים ֲא ָח ִדים צוֹב ִעים ִשׂ ִ וְ ְ ַא ֵח ִרים ְבּאָדֹם ְבּ ָצהֹב ו ֲ ְ אַך ַה ַצּ ַער ְבּ ִל ִבּי ַעז ֵמ ֶהם ִכּי אַף ֶשׁ ָהיוּ ְל ָפ ִנים ְמשׂוֹשׂ ַחיַּיַ ,היּוֹם ֲא ִני ַמ ְב ִחינָה ָבּ ֶהם שׁוֹכ ַחת. יטה ֶאת ַמ ָבּ ִטיַ , וּמ ִס ָ ְ ַהיּוֹם ִס ֵפּר ִלי ְבּנִ י ֶשׁ ַבּ ֲא ָפ ֵרי ַה ִמּ ְר ֶעה, ֻתּים, ִבּ ְק ֵצה ַהיְ ָערוֹת ָה ֲעב ִ ֵמ ָרחוֹקָ ,ראָה ֵע ִצים ִל ְבנֵיְ -פּ ָר ִחים. ַפ ִשׁי ֲא ִני ָח ָשׁה ֶשׁיֵּשׁ ֶאת נ ְ ָל ֶל ֶכת ְל ָשׁם תוֹך ַה ְפּ ָר ִחים ַה ָלּלוּ ִל ְצנ ַֹח ְל ְ מוּכה. אַד ַמת ַה ִבּ ָצּה ַה ְסּ ָ וְ ִל ְשׁק ַֹע ְבּ ְ ֶשׁת ִל ְשׂ ַפת ַה ִמּ ְד ָר ָכה וְ אָז שׁוּב ִנגּ ֶ מוֹכר ַה ָדּ ִגים ,וְ ֶ עוֹמ ֶדת מוֹכר ַה ֶקּ ַרחֵ , ִל ְקרֹא ְל ֵ אוֹס ֶפת חוֹךֶ , ֶשׁתְ ,ללֹא ָמ ְ ְמ ֻביּ ֶ אוֹתהּ ַא ִני ְמ ַד ֶמּה ָ ְקוֻצּוֹת ֵשׂ ָער תּוֹעוֹת ,ו ֲ ָשׁר. ְל ָע ֶלה ֶשׁנּ ַ יתי ֶח ֶרשׁ כוֹנ ִ ַלּי ְמ ִ ַלגּ ֵ גְּ ַבּי צּוּח ַדּק ַעל גּ ֵ יצים ְבּקוֹל ִפּ ַ ְמ ִא ִ עוֹבר ְמ ַחיּ ְֵך. ָע ִלים יְ ֵב ִשׁים ְבּ ִ עוֹדי ַקד וְ ֵ רוצה רק לומר אָכ ְל ִתּי ֶשׁ ַ יפים ֶאת ַה ְשּׁזִ ִ ֶשׁ ָהיוּ ַבּ ְמ ָק ֵרר אוֹתם ָ ָשׁ ַמ ְר ְתּ ִמן ַה ְסּ ָתם רוּחת ַהבּ ֶֹקר ַל ֲא ַ ִס ְל ִחי ִלי ֵהם ָהיוּ ֲע ֵר ִבים ַל ֵח ְך תוּקים ָכּל ָכּ ְך ְמ ִ צוֹנ ִנים ָכּל ָכּ ְך ְ 40 שונות צוותא מגישה "השירים של חיי" משוררים ,סופרים ואנשי רוח מספרים על השירים ששינו את חייהם מופע ספרותי -מוסיקלי עריכה וניהול מוסיקלי :אורי לשמן ארבעה מפגשים בגוון אישי בין משוררים ,סופרים ,אנשי רוח ,מוזיקאים , זמרים ושחקנים ,שישוחחו ,ישיר ו ויקראו שירי משוררים שהשפיעו על חייהם . בכל מפגש נצא למסע קסום אל תחנות בחייהם של האורחים ,אל השירים שהיו להם לאבני דרך ומקום מפלט .השירים שהפכו חברים לכל החיים ומלווים אותם עד היום .זמרים ושחקנים מהשורה הראשונה יצטרפו למסע ויבצעו שירי משוררים מוכרים לצד שירי משוררים שהולחנו במיוחד לכל מפגש ויושמעו בבכורה עולמית . המפגש הראשון :יום רביעי ה 1 -באפריל בשעה , 20:30אולם לולה במפגש זה יתארחו נאוה סמל – סופרת ,מחזאית ומתרגמת ושירי ארצי – סופרת ,תסריטאית ומבקרת ספרות .דודה ואחייניתה שיספרו ויקריאו שירים שליוו אותן בחייהן והשפיעו עליהם . בהשתתפות שחקנים וזמרים :עודד קוטלר ,דרור קרן ,אולה שור -סלקטר ,מאי ישראלי ועינת ארונשטיין . בין המשוררים ששיריהם יושמעו :לאה גולדברג ,איציק מאגנר ,יהודה עמיחי ,נתן זך ,חנוך לוין ,דליה רביקוביץ ויונה וולך . הפקה :צוותא ,אבן גבירול , 30תל -אביב טל ' 03 – 6950156/7 : מחיר כרטיס 95 :ש " ח לבעלי כרטיס ישראכרט חברי מועדון "זמן תרבות" ולמינויי מפעל הפיס 75 :ש"ח 41 "מכתבים מסבא" ,סרטה החדש של טלי נתיב עירוני ,עוסק במסע שורשים אחר הסבא ושאר בני משפחתה של טלי שנכחדו בשואה. במסע אל הארץ היחידה שחשבה שלעולם לא תבקר בה ,הארץ שמחקה את עבר משפחתה ,מסיירת טלי נתיב-עירוני בגרמניה ומנסה לחקור את שורשי הרוע. סרט מרגש ומומלץ. הסרט מתאים להקרנה במתנ"סים ,בתי ספר ,מוסדות להשכלה גבוהה ,סינימטקים, במסגרת אירועי יום השואה או לקראת הכנה למסעות "שורשים" בבתי ספר ועוד. להזמנת הסרט ולהרצאה לפני הקרנתו ניתן לפנות לטלי נתיב עירוני בפרטים הללו: דואר אלקטרוני: [email protected] נייד 0544652633 - בסרטון קצר ,תמציתו של הסרט ,ניתן לצפות כאן בשפה העברית: http://www.youtube.com/watch?v=dU8XX1eENqs כאן בשפה האנגלית http://www.youtube.com/watch?v=GAA-cOr48Jk 42 43 לידידי קרון הספרים הזמנה לפתיחת התערוכה בגלריה במרכז ההנצחה שבטבעון ,ומכירה מיוחדת של ספרי אומנות. 44 45