סיכום מפגשים פרונטליים סמסטר א תשעה 2015

‫העלאה ראשונית על הכתב‪ :‬ניר שורץ‬
‫עריכה‪ :‬ד"ר חגית עמרני‬
‫‪1‬‬
‫‪26/8/14+9.9.14‬‬
‫הכתובה כמקור היסטורי – סיכום המפגשים הפרונטליים‬
‫נושא הקורס הוא‪ :‬תולדות הכתובה בעם ישראל והשתלשלותה ההיסטורית‪ .‬מטרת חקר תולדות הכתובה‪,‬‬
‫להאיר היבטים תרבותיים‪ ,‬חברתיים וכלכליים בהיסטוריה של עם ישראל‪ .‬קורס זה מדגיש כיצד חוזה‬
‫הנישואים בין האישה והאיש עבר מתקופת המקרא ולפניה (חמורבי וכד') עד גלגולו המודרני כיום‪ .‬זהו טקס‬
‫עתיק יומין שנשתמר עד ימינו אנו‪ .‬לא לומדים את מה שלא ב(*)‪.‬‬
‫על המבחן‪:‬‬
‫המבחן הוא ‪ 40‬שאלות אמריקאיות עם תשובה אחת נכונה ואין בלבול‪ .‬הדוגמה של השאלות בסילבוס היא‬
‫הרעיון‪ .‬השאלות לא קשות ומפולפלות אלא זהו מבחן של ידע‪ .‬המבחן עם חומר סגור‪.‬‬
‫במאמרים המסומנים בכוכבית ‪.‬‬
‫הקדמה [יישור קו]‪:‬ידוע שהעם היהודי ישב כמעט תמיד בארצו מתקופת כיבוש הארץ בימי יהושע עד שנת ‪70‬‬
‫לספירה‪ . .‬ישנם שני תלמודים‪ :‬תלמוד א"י (ירושלמי) וכן תלמוד בבל י בבלי (כנובע מבבל)‪ .‬לאחר חורבן‬
‫ביהמ"ק השני רוב עם ישראל גלה לבבל יהודי בבל והקימו מרכז עם שלוש ישיבות פומבדיתא סורא‬
‫נהרדעא והייתה תשתית אדירה להלכה היהודית‪ .‬זהו המרכז היהודי בבבל ועיקר יצירתו היא התלמוד הבבלי‬
‫ועליו מושתת ההלכה היום‪ .‬יותר מאוחר‪ ,‬הגאונים והרמב"ם הסתמכו על התלמוד הבבלי וכך נעשה עד ימינו‬
‫אנו‪ .‬מלבדו של הלז ישנו התלמוד הירושלמי שנכתב בארץ ישראל ואף בו הלכות‪ .‬שוב‪ ,‬רוב ההלכות אכן‬
‫לקוחות מהבבלי‪ .‬מאוחר יותר רוב העם גלה מאזור המזרח וישב בצפון אפריקה (מרוקו‪ ,‬טוניס‪ ,‬אלג'יר)‬
‫(לערך תקופת ‪ .)700‬ומאוחר יותר החלה יהדות אשכנז‪.‬‬
‫נקודות מרכזיות בכל מאמר‪:‬‬
‫פרק א‪ :‬מבוא‪ -‬הסברים לנישואים‬
‫‪ .1‬הדר בוניס – נישואים‪( -‬מקור ‪ – )1‬מבררת מהם נישואין‪ ,‬נותנת הסברים לנישואים (חמישה הסברים‬
‫מתוכם "נישואים כמנגנון אינטגרציה‪ ...‬וכמונעי אנרכיה מינית‪ .)"...‬אחה"כ עוסקת ביהודים‬
‫ופוליגמיה בימה"ב (נישואים ליותר מאישה אחת בניגוד למונוגמיה לאחת‪ ,‬ביגמיה לשתיים ופוליגמיה‬
‫כאמור לכמה)‪ .‬כל המאמר הנ"ל סוג של הקדמה לחומר החוברת (ולמעשה גם תמצות שלו)‪ .‬היא‬
‫שואלת "למה מתחתנים עם שתי נשים?”‪ .‬לפי המקרא הסיבה העיקרית היא עקרות הראשונה‪ .‬סיבה‬
‫שנייה היא ייבום (אדם מת ללא ילדים והאלמנה מתחתנת עם גיסה – היבם‪ .‬הילד שיוולד יקרא ע"ש‬
‫כל הנאמר לעיל נאמר בע"מ‪ ,‬לא מהווה דעה אישית ויתכן ואיננו מוכח‪/‬מבוסס‪/‬נכון‪/‬מדויק‪/‬אמין‪ .‬אי לכך יש‬
‫להיעזר במקורות נוספים אם קיימים וכן בחוברת הלימוד‪.‬‬
‫העלאה ראשונית על הכתב‪ :‬ניר שורץ‬
‫עריכה‪ :‬ד"ר חגית עמרני‬
‫‪2‬‬
‫האח שמת)‪ .‬היא עורכת אבחנה בין התלמוד הירושלמי והבבלי‪ .‬לפי הבבלי אדם יכול לשאת כמה‬
‫נשים שהוא רוצה מבלי הסכמת הראשונה‪ .‬לפי התלמוד הא"י‪ ,‬מותרים נישואים פוליגמיים בתנאי‬
‫שהראשונה מסכימה‪ .‬רבני מצרים וארצות המזרח הלכו לפי הירושלמי‪ .‬רבני ספרד נהגו לפי הבבלי‬
‫(עדיין אין רבנים אשכנזים)‪ .‬במאה ה‪ 12-‬נקבע בארצות אשכנז חדר"ג בהשפעת הנצרות שאוסרת על‬
‫נישואים לשתי נשים‪ .‬הקהילות קלטו את המנהג (והרי במזרח המוסלמים מתחתנים עם מספר נשים‬
‫ולכן חדר”ג לא תפס בספרד)‪ .‬נתמקד במוהר ונדוניה שעליהם היא מדברת במאמר נוסף‪ .‬היא מדברת‬
‫עוד על תשלומי נישואים‪ :‬הבדל בין מוהר ונדוניה ומטרותיה המוצהרות של הכתובה‪.‬‬
‫‪( .2‬לא בחומר)טיבם של הנישואים – למה מתחתנים? מה תכלית הנישואים? לפי אלבק יש ‪ 3‬סיבות‬
‫עיקריות‪:‬‬
‫‪ .1‬ביאת אישות – יחסי מין‪.‬‬
‫‪ .2‬העמדת ולדות‪.‬‬
‫‪ .3‬הצורך של האדם בחיים משותפים של ידידות‪.‬‬
‫עיקר התכלית היא ביאת אישות‪.‬‬
‫‪ .3‬מקור ‪ :4‬שרמר‪- ,‬תפיסות של נישואים מתמקד בנישואים בשלהי תקופת ביהמ"ק השני‪ .‬מזכיר את‬
‫אלבק שואל למה מתחתנים? הוא מציג מספר תפיסות של נישואים ביהדות‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫פרייה ורבייה (לשם העמדת ולדות)‬
‫מצילות אותנו מן החטא – מסגרת לתיעול היצר המיני‪.‬‬
‫הנישואים כמכשיר באמונה בה' ‪ -‬הקב"ה כמאמר בראשית "זכר ונקבה ברא אותם"‪ .‬עצם זה‬
‫שמתחתנים מדובר במימוש התכנית האלוהית ושל מעשה הבריאה‪ .‬לא סתם "אדם מחפש‬
‫חצי שני"‪.‬‬
‫לא טוב היות האדם לבדו – רק כאשר אדם נשוי עם בן זוג רק אז הוא מממש את עצמו‪.‬‬
‫מבחינת היהדות הבדידות היא דבר שלילי‪.‬‬
‫שרמר מציע גישה שונה לחקר וכך גם מאיר בר‪-‬אילן בפרק ב'‪ :‬במקום להסתכל על כתבים‪,‬‬
‫מקורות ותעודות מתייחסים למחקר של היסטוריה חברתית‪ .‬מסתכלים על גורמים ומשתנים‬
‫ובזכותם מצליחים ללמוד על החברה‪ .‬למשל בנוגע לכתובה ישנם המון פרטים (שווי נדוניה‬
‫שאב נותן לבת‪ ,‬גרושות)‪ .‬כאשר מחברים נתונים אלו ניתן ללמוד על הקהילה ועל אורח החיים‬
‫של התקופה‪ .‬לא רק לוקחים את המקור אלא שפע של נתונים ויוצרים חתך רוחב‪.‬‬
‫פרק ב' ‪ :‬חקר הכתובה והנישואים‬
‫כל הנאמר לעיל נאמר בע"מ‪ ,‬לא מהווה דעה אישית ויתכן ואיננו מוכח‪/‬מבוסס‪/‬נכון‪/‬מדויק‪/‬אמין‪ .‬אי לכך יש‬
‫להיעזר במקורות נוספים אם קיימים וכן בחוברת הלימוד‪.‬‬
‫העלאה ראשונית על הכתב‪ :‬ניר שורץ‬
‫עריכה‪ :‬ד"ר חגית עמרני‬
‫‪3‬‬
‫‪ .4‬מקור ‪:5‬פרופ' מאיר בר אילן‪ ,‬נישואין ושאלות יסוד אחרות בחברה היהודית בעת העתיקה ‪ -‬הוא‬
‫רוצה להביןמדוע ישנו מעבר ממוהר לכתובה‪ .‬מוהר הוא בעצם תשלום של החתן לאבי הכלה וכתובה‬
‫הסכום שהבעל החתן צריך לשלם לאישה אם הנישואים יבואו אל קיצם או אם ימות‪ .‬הכתובה יתכן‬
‫ולא תגיע לידי הכלה בעוד שהמוהר בוודאי עובר לכלה‪ .‬הוא שואל מדוע השתנה מחיר הנישואים‬
‫מתשלום לאבי הכלה לתשלום לכלה עצמה‪ .‬הוא מגלה שהתשובה היא שיש שיפור ברמת החיים‬
‫ועליית מעמדו של הפרט ובמיוחד האישה‪ .‬לאישה לא היו זכויות אך עם השנים החברה משתכללת‬
‫וישנו עושר ומשאבים והפרט עולה מעמדו והאישה הופכת ליישות בפני עצמה ודורשת לעצמה סכום‬
‫זה‪ .‬שאלה נוספת שהוא שואל "מדוע השתנתה ההתחייבות הממונית מהתחייבות בע"פ [מוהר]‬
‫להתחייבות בכתב [כתובה]"‪ .‬תשובה‪ :‬עלה שיעורם של יודעי קרוא וכתוב‪ .‬זו הייתה תקופה של בתי‬
‫ספר‪ ,‬עיור וכנובע עלייה באחוז הילדים שהולכים לביה"ס‪ .‬פעם רק המלומדים והעשירים ידעו קרוא‬
‫וכתוב‪ ...‬דבר נוסף‪ :‬ישנה הכרה ביתרון המסמך הכתוב על פני מילה הנאמרת בע"פ‪ .‬כאשר הדבר כתוב‬
‫ישנה אסמכתא לחוזה‪ .‬שאלה אחרונה‪“ :‬מדוע השתנה התשלום המיידי ‪,‬מוהר‪ ,‬לתשלום דחוי אם‬
‫בכלל – כתובה?"‪ .‬מוהר הוא סכום נכבד (‪ 200‬זוז שהיא משכורת שנתית למוהר בתולות)‪ .‬עם השנים‬
‫נוצר מצב שהחתן לא נותן מיידית את הכסף כי הוא חסר כל אך כל נכסיו משועבדים לכתובה כך‬
‫שאם תרצה להתגרש שוויים שייך לכתובה‪ .‬אם לא ימות או יתגרשו לא יצטרך לתת את הכסף‪ .‬ישנה‬
‫סוג של ירידה קלה במעמד האישה שנובעת מ"היצע וביקוש"‪ :‬הרבה נשים ופחות גברים‪ .‬גידול‬
‫במספר הנשים הוביל לירידת ערך האישה לכן לא צריך לתת בהיכרות הראשונה ‪ 200‬זוז‪ .‬בר אילן‬
‫גילה שיש רמות שונות של נשים בשוק‪ :‬ממשפחות עשירות‪ ,‬עניות‪ ,‬יתומות‪ ,‬אלמנות עם כסף רב‪ .‬לא‬
‫יתכן שכל הנשים שוות ‪ 200‬זוז ולכן האבות העשירים היו מייקרים את המחיר של בנותיהן ע"י‬
‫הנדוניה (כך נוצר המנהג)‪ .‬מדובר בסוג של גלגול ממוהר‪ ,‬לכתובה‪ ,‬נכסים משועבדים‪ ,‬תקופת מעבר‬
‫מתקופת המקרא למשנה (עד ‪ 200‬לספירה)‪ .‬לעומת זאת הנדוניה מוזכרת רק בתלמוד (עד ‪ .)500‬בעל‬
‫הסחורה‪ ,‬אבי הכלה‪ ,‬משלם כסף לחתן ובלבד שייקח את הכלה‪.‬‬
‫‪ .5‬מקור ‪ :7‬שרמר מבוא זכר ונקבה בראם ‪ -‬במבוא כותב כיצד לחקור בצורה משמעותית את הנישואים‬
‫בחברה היהודית עוסק במציאות החברתית של מוסד הנישואין‪( .‬כתובות‪ ,‬נתונים‪ ,‬היסטוריה‬
‫חברתית‪ .).‬במחקר ההיסטרי של המשפחה ישנם ‪ 3‬זרמים מרכזיים‪:‬‬
‫‪ .1‬הזרם הדמוגרפי –עוסק בגיל נישואים‪ ,‬משך נישואים‪ ,‬גדול משפחה‪...‬‬
‫‪ .2‬הזרם הסנטימנטלי – מטרת הנישואים‪ ,‬היחסים בין בני הזוג‪ ,‬איך בוחרים בן זוג‪...‬‬
‫‪ .3‬הזרם הכלכלי – יסודות הממוניים של הנישואים‪ ,‬ירושה וחלוקת משאבים‪...‬‬
‫שרמר חקר את כל הזרמים‪.‬‬
‫כל הנאמר לעיל נאמר בע"מ‪ ,‬לא מהווה דעה אישית ויתכן ואיננו מוכח‪/‬מבוסס‪/‬נכון‪/‬מדויק‪/‬אמין‪ .‬אי לכך יש‬
‫להיעזר במקורות נוספים אם קיימים וכן בחוברת הלימוד‪.‬‬
‫העלאה ראשונית על הכתב‪ :‬ניר שורץ‬
‫עריכה‪ :‬ד"ר חגית עמרני‬
‫‪4‬‬
‫פרק ג'‪ :‬הנישואים בישראל תלמוד הלכה ומנהג‬
‫‪ .6‬מקור ‪ :8‬שרשבסקי‪ ,‬קידושים ונישואין ‪ -‬ההתקשרות בין בני הזוג עוברת שלושה שלבים מתוכם‬
‫נתמקד בשניים‪ .‬הקשר בין בני הזוג מחולק לשלושה זרמים עיקרים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫השידוכים (לא נתייחס) – היכרות בין המשפחות וכיום מכונים אירוסים‪ .‬אם יש הפרה צד אחד משלם‬
‫על פיצוי עוגמת נפש או פיצוי כספי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הקידושין (האירוסין) ‪ -‬פעם היה הפרש זמן בין הקידושין והנישואין (עד שנה עבור נערה בת ‪.)12‬‬
‫היום עקב המצב האפוקליפטי שלא היה ברור אם האישה מקודשת ומותר לה להתייחד עם בעלה‬
‫ונוצר חשש לממזרות במאה ה‪ 12-‬אוחדו שני הטקסים‪ .‬היום שני הטקסים נמצאים במעמד אחד תחת‬
‫החופה‪ .‬אחרי הקידושין צריך כבר גט אפילו שלא נתייחדה עימו‪ .‬ישנם שישה שלבים בקידושין‪:‬‬
‫‪ o‬מעשה הקידושין ‪ -‬יש שלוש דרכים לקידושין‪:‬‬
‫‪ ‬כסף (שווה ערך לכסף ואומר "הרי את מקודשת לי בטבעת זו" והאישה מקבלת את‬
‫החפץ מרכושו בנוכחות שני עדים והיום דורשים שהטבעת תהיה שוות פרוטה)‬
‫‪ ‬שטר (על השטר כתוב “הרי את מקודשת לי בשטר זה” ושני עדים רואים את מעשה‬
‫הנתינה ולא חייב להיות שווה פרוטה )‬
‫‪ ‬ביאה (הדרך המקובלת בתקופת המקרא “כי יקח איש אישה ובעלה” האחרונה‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪‬‬
‫בוטלה עוד בתקופת התלמוד (שנת ‪ )500‬כי היה זה סימן של פריצות וחוצפה‬
‫אמירה – הרי את מקודשת לי בטבעת זו‬
‫שני עדים (שייכים למעשה הקידושין)‬
‫ברכת אירוסין (“ברוך אתה ‪ ....‬ואסר לנו את הארוסות" – אסורות כל הארוסות על הארוס‬
‫"והתיר לנו את הנשואות לנו" – רק אחרי הכתובה התיר)‬
‫מניין אנשים‬
‫השגחת רב‪.‬‬
‫נישואין – החתן מכניס את הכלה לחופה אחרי הקידושים לשם נישואין‪ .‬ישנן דעות שונות מה הכוונה‬
‫חופה‪ .‬היום מדובר במנהג סמלי‪ :‬חתיכת בד וארבעה מוטות‪ .‬הרעיון הוא שבני הזוג נמצאים תחת‬
‫קורת גג משותפת‪ .‬תחת החופה הוא בעצם מביא לה את הכתובה ויש את ברכות הנישואין‪ .‬הם‬
‫נשואים גמורים לאחר הייחוד (החדר המבודד) בו אוכלים שותים ביחד בדיעבד אם אין מניין‪ ,‬רב‬
‫וברכות רק שני עדים ונתינת טבעת יש קידושין וצריך גט‪.‬‬
‫‪ .7‬מקור ‪ :9‬על זכויות וחובות בעל ואישה – מרגע נתינת הכתובה הוא חייב לה את ערכה‪ .‬כתובה היא‬
‫חוזה נישואין‪ .‬כשהיו מאורסים לא היה חייב לה ואביה היה מכלכל‪ .‬ברגע שמסר כתובה מחויב הוא‬
‫לשלמה‪ .‬ישנם ‪ 10‬חיובים של בעל כלפי אישתו‪ 3.‬דאוריתא‪ :‬שארה כסותה ועונתה ושבעה מדברי‬
‫כל הנאמר לעיל נאמר בע"מ‪ ,‬לא מהווה דעה אישית ויתכן ואיננו מוכח‪/‬מבוסס‪/‬נכון‪/‬מדויק‪/‬אמין‪ .‬אי לכך יש‬
‫להיעזר במקורות נוספים אם קיימים וכן בחוברת הלימוד‪.‬‬
‫העלאה ראשונית על הכתב‪ :‬ניר שורץ‬
‫עריכה‪ :‬ד"ר חגית עמרני‬
‫‪5‬‬
‫סופרים (תקנת חכמים)‪ .‬עיקר כתובה‪ :‬הסכום שהבעל חייב לשלם מכיסו ‪ 200‬זוז לבתולה ו‪100‬‬
‫לבעולה (אלמנה‪/‬גרושה‪/‬גיורת) במקרה שהנישואים באו לקיצם עקב גירושים או מות הבעל‪ .‬רפואתה‪,‬‬
‫פדיונה‪ ,‬קבורתה‪ ,‬להיות ניזונת מנכסיו ויושבת בביתו לאחר ביתו (האישה לא יורשת את בעלה‬
‫וירושת הגבר עוברת לבנים אלא מקבלת להיות ניזונת מנכסיו ולשבת בביתו כל זמן אלמנותה אזי יש‬
‫לה פרנסה מנכסי הבעל המת)‪ .‬רק אם תרצה להתחתן עם מישהו אחר‪ ,‬תשאיר את הבית והירושה‬
‫לבנים ותקבל ‪ 200‬זוז‪ .‬להיות בנותיו ניזונות עד שיתארסו – הבנות כמו אמן זכאיות לגור בבית האבא‬
‫יעד שיתחתנו עם גבר שיפרנס אותן‪ .‬כתובת בנים דכרין(זכרים) – החובה העשירית שחכמים תיקנו‪.‬‬
‫רעיון זה הוא שהבנים יורשים את הכתובה והנדוניה של אימם‪ .‬חשש האבא של הכלה היה שהבעל‬
‫יתחתן עם אישה אחרת ואז ירושת האישה תתחלק בין כל הילדים גם מהאישה השנייה וכאן לאב‬
‫הכלה ישנה הקלה‪ .‬כל בן מקבל את הנדוניה של אמא שלו אפילו אם האב התחתן עם אישה אחרת‬
‫וילדיה יקבלו את הנדוניה שלה‪ .‬ברבות השנים האבא התחיל לתת לבת נדוניה גדולה שכבר אין צורך‬
‫בחובה העשירית הזו‪ .‬זכויות הבעל‪ :‬מעשה ידיה‪ ,‬מציאתה‪ ,‬פירות נכסיה‪ ,‬וירושתה‪ .‬יש אפשרות‬
‫לתנאים מקדימים‪ :‬האישה יכולה לומר לא אתן מעשה ידי‪ ,‬ואל תיתן לי מזונות‪ .‬בענייני ממון אפשר‬
‫להתנות (שארתה‪ ,‬כסותה ופירות נכסיה)‪ .‬בעניינים שלא לממון (עונה‪ ,‬עיקר כתובה וירושה) לא‬
‫מתנים‪.‬‬
‫פרק ד'‪:‬שיטות נישואים במקרא ובזמן קדום‬
‫‪ .8‬מקור ‪ :10‬הנישואין בימים קדומים‪ ,‬אלבק‪ - .‬הנשים בזמן העתיק התחתנו עם בני משפחתן הרחוקה‪.‬‬
‫לדוגמה יעקוב הלך להתחתן עם לאה ורחל‪ ,‬יצחק שהתחתן עם רבקה שהיא בת דודו ויש האומרים‬
‫שאפילו אברהם ושרה‪ .‬לפני מתן תורה הייתה אפשרות לחתן שני אחים מאבא‪ .‬אלבק מוכיח שעם‬
‫השנים לא מדובר יותר בנישואי משפחה אלא נישואי שבט (וכך בנות צלופחד נצטוו להתחתן עם‬
‫מישהו מהשבט כדי שהנחלה תישאר בשבט)‪ .‬עם השנים הנישואים מתרחבים‪ .‬ט"ו באב היו יוצאות‬
‫בנות ישראל לכרמים ולשדות ומחוללות ולובשות לבן ובני השבטים היו מתמזגים‪ .‬כאן לפי אלבק‬
‫הנישואים התרחבו מנישואים בתוך משפחה ושבט לנישואים למשפחות מיוחסות (דיינים‪ ,‬כהנים‪,‬‬
‫אנשי ציבור)‪ ,‬וממשפחות מיוחסות‪,‬למשפחות מיוחסות בכשרותן (במשפחה אין בעיה של ממזרות‪,‬‬
‫גיור לא הגון) ולאחר מכן התרחב לנישואים למשפחות מיוחסות בידיעות התורה ואפילו ישנה הלכה‬
‫"עדיף ממזר תלמיד חכם על אשר כהן גדול עם הארץ"‪ .‬ממזרים יכולים להתחתן רק בינם לבין עצמם‬
‫ואם יתחתן עם בת ישראל כשרה ילדיהם יהיו ממזרים עד דור עשירי‪.‬‬
‫‪ .9‬מקור ‪ :11‬שיטות נישואין במקרא ‪ -‬לפי כל המקורות משפחה ישראלית היא מונוגמית‪ .‬בתנך‬
‫מוזכרים סה"כ תשע פעמים של נישואים לאישה שנייה בעיקר בגלל עקרות הראשונה (אברהם ושרה‪,‬‬
‫רחל שהביאה את בלהה חנה ופנינה)‪ .‬מלכים נהגו להרבות בנשים בגלל יוקרה ודיפלומטיה היו בעלי‬
‫כסף‪ ,‬השפעה וכד'‪ .‬גבריהו ממקור ‪ 11‬מגלה לפי הפסוק שאלוהים אומר לאברהם "לך לך מארצך‬
‫כל הנאמר לעיל נאמר בע"מ‪ ,‬לא מהווה דעה אישית ויתכן ואיננו מוכח‪/‬מבוסס‪/‬נכון‪/‬מדויק‪/‬אמין‪ .‬אי לכך יש‬
‫להיעזר במקורות נוספים אם קיימים וכן בחוברת הלימוד‪.‬‬
‫העלאה ראשונית על הכתב‪ :‬ניר שורץ‬
‫עריכה‪ :‬ד"ר חגית עמרני‬
‫‪6‬‬
‫וממולדתך ומבית אביך" אומר שמולדת ובית אב הם שני דברים שונים‪ .‬מולדת כוונה בית אם ובית‬
‫אב תרתי משמע‪ .‬לפי הזמן העתיק מדובר בכך שהגברים היו חסרי בית קבוע‪ .‬ילדים גדלו אצל האם‬
‫והאבא היה מבקר את האמא ואת הילדים והיה הולכת למולדת של אישה אחרת ולבית אם של אמא‬
‫אחרת‪ .‬למעשה האח הבכור היה מעין אב‪ .‬בשה"ש ישנו פסוק "מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה"‪.‬‬
‫מי שדואג לנישואי הבת הם האחים כי האבא היה יושב כל פעם בבית אחר‪ .‬כאשר אדם רוצה להתחתן‬
‫עם מישהי האיסור הוא על כל אישה מלבד אחיות מבית האמא‪ .‬לפני מתן תורה בני אב יכלו להינשא‬
‫אם אינם בני אם אחת‪ .‬רק בתורה "ערוות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא‬
‫תגלה ערוותן"‪ .‬לדוגמה במקרה של אברהם ושרה‪ ,‬אמר לפרעה "זו אחותי" ולא שיקר שכן היא אחותו‬
‫לא מאותה אם‪ .‬כנ"ל סיפור אמנון ותמר‪ :‬אחים מאבא (דוד המלך) והם הכירו את ההלכה הקדומה‬
‫שניתן להתייחד ולשכב אח ואחות אם לא בני אותה אם‪.‬‬
‫‪ .10‬מקור ‪ :12‬קידושי כסף ‪" -‬האישה נקנית בשלוש דרכים וקונה עצמה בשתי דרכים‪ .‬נקנית בכסף‪ ,‬שטר‬
‫ביאה וקונה עצמה בגט ובמיתת הבעל"‪ .‬שוב‪ ,‬קידושי כסף‪ .‬בית הלל כסף ע"י פרוטה או חפץ שווה‬
‫פרוטה לעומת בית שמאי‪ :‬דינר או חפץ שווה ערך דינר וההלכה כבית הלל‪.‬‬
‫‪ .11‬מקור ‪ :13‬קידושי ביאה ‪ -‬לטענת נויבואר אין כזה דבר קידושי ביאה אלא לפי מילותיו אין קידושי‬
‫ביאה אלא ספקולציה תיאורטית טהורה‪ .‬הביאה עושה את הנישואים שלמים ולא אחת מדרכי‬
‫הקידושין‪.‬‬
‫‪ .12‬מקור ‪ :14‬מהות המוהר ‪ -‬גם כאן נויבר נויבואר מפריך דעות‪ .‬הוא חושב שהמוהר ניתן לכלה כמחיר‬
‫לבתולים ולא תשלום לאב עבור בתו ‪ .‬פעם מוהר קיבלו רק בתולות ויותר מאוחר עם השנים נתנו גם‬
‫לאלמנה שלא הייתה בתולה‪ .‬מבחינתנו אין תשלומי מכר בישראל המקראית‪ .‬אין תשלום עבור הכלה‪,‬‬
‫אלא המוהר ניתן לכלה והאב בעצם מייצג את בתו שכן הוא נותן לה את הכסף‪ .‬הוא מבסס את דבריו‬
‫על הפסוק "מוהר ימהרנה לו לאישה"‪ .‬אדם שמפתה בתולה יש לו שני עונשים‪ :‬נישואין או קנס‪ .‬הקנס‬
‫הוא ה‪ 200‬זוז ולעומת זאת במקור אחר האונס (ללא הסכמה בניגוד למפתה שלו הסכימה) יש לו שני‬
‫עונשים מצטברים‪ :‬נישואים ‪ +‬קנס‪ .‬לפי האמונה העממית האב היה מעביר קנס זה לבתו‪ .‬מוהר‬
‫הבתולות מקביל למתנת שחרית של המשפט הגרמני‪ ,‬חיבת הלילה הראשון‪ ,‬הנאת שכיבה שהבעל‬
‫מעניק לאשתו למחרת החתונה אחרי שבא אליה‪ .‬רק בתולות מקבלות מתנה זו‪ .‬יותר מאוחר המוהר‬
‫התפתח לכתובה שהיא בעצם מחיר הבתולים או "מתנת שחרית" שהוענקה רק לבתולה‪ .‬יותר מאוחר‬
‫גם האלמנה מקבלת מוהר‪ .‬מכאן נובעת ההלכה "שכתובת אישה מן התורה‪ ,‬מוהר בתולין‪ ,‬וכתובת‬
‫אלמנה אינה מן התורה אלא מדברי סופרים"‪.‬‬
‫פרק ה' – קדמות הכתובה ומהותה‬
‫‪ .13‬מקור ‪ :15‬קדמות הכתובה ‪ -‬הכתובה המקורית היא צירוף של כתובה ושטר קידושין‪ .‬שטר קידושין‬
‫קודם בזמן ושורשו מן התורה‪ .‬למדים ששטר גירושין מהתורה (ספר כריתות) ומסיקים מכך חכמים‬
‫כל הנאמר לעיל נאמר בע"מ‪ ,‬לא מהווה דעה אישית ויתכן ואיננו מוכח‪/‬מבוסס‪/‬נכון‪/‬מדויק‪/‬אמין‪ .‬אי לכך יש‬
‫להיעזר במקורות נוספים אם קיימים וכן בחוברת הלימוד‪.‬‬
‫העלאה ראשונית על הכתב‪ :‬ניר שורץ‬
‫עריכה‪ :‬ד"ר חגית עמרני‬
‫‪7‬‬
‫שגם קידושין‪ .‬הכתובהלעומת זאת איננה מהתורה ושורשה בכלל מבבל‪ .‬יהודים למדו מבבל מולדת‬
‫המסחר והתעודה המסחרית בעת העתיקה והכתובה מולדתה לא מהיהודים‪ .‬הרבה שטרות נתקבלו‬
‫בעם ישראל ויחד איתם נתקבלה גם הכתובה‪ .‬הכתובה משוערכת לתוקפת אנשי הכנסת הגדולה ויש‬
‫הטוענים שזו אחת מתקנותיו של שמעון בן שטח‪ .‬בראשונה היו כותבים לבתולה ‪ 200‬ולאלמנה מנה‬
‫ולא היו נושאים נשים עד שבא שמעון בן שטח ותיקן‪" :‬כל נכסיו אחראים לכתובה"‪ .‬האישה "מלווה"‬
‫לחתן את הכסף אלא שהוא חייב להבטיח פירעונו בשעת הצורך בשעבוד כל נכסיו‪ .‬הבעל לא נותן את‬
‫הכסף אלא מבטיח את הכסף‪/‬המוהר בשעת הנישואין‪.‬‬
‫‪ .14‬מקור ‪ :16‬בעלות הכתובה וצורתה ‪ -‬כשכותבים חוזה בד"כ בעל הנכס כותב וכד'‪ ...‬בכתובה‪ :‬במקרה‬
‫שלנו לא מדובר בחוזה רגיל ורק כתובה אחת נכתבת‪ .‬הכלל המקובל הוא שהמוכר (המייצג) הוא כותב‬
‫השטר‪ ,‬ונותן לקונה אך בכתובה העניין לא ברור‪ :‬מי הקונה ומי המקנה? מסתבר שלפי המסורת‬
‫הא"ית האבא הוא המקנה (המוכר) והקונה הוא החתן‪ .‬לפי המסורת הבבלית החתן הוא המוכר‬
‫והקונה היא הכלה‪ .‬היום נוהגים לפי נוהל זה‪ .‬מדוע הבעל הוא המקנה והאישה קונה? משום שהאישה‬
‫זקוקה יותר מהאיש להגנה מפני הפגיעה בזכויותיה והכתובה מקנה לה הגנה זו‪ .‬מימה"ב ועד היום‬
‫הכתובה מייצגת אנשים אחרים לגמרי‪ .‬העדים הם אלו שכותבים את הכתובה והיא הופקעה‬
‫משימושה כבתור אמצעי לכריתת ברית נישואים‪ .‬היא לא מייצגת את האישה והבעל אלא את העדים‪.‬‬
‫הם כותבים את הכתובה ומעידים בחתימתם‪.‬‬
‫הרצאה פרונטלית ‪2‬‬
‫[חזרה] המשך‪ -‬מקור ‪ :16‬בעלות הכתובה וצורתה‪.‬‬
‫ישנו פירוט על סוגי פתיחות‪ ,‬הספירה שלפיה מנו את השנים‪ :‬לרוב השתמשו בתאריך של בריאת העולם אבל‬
‫בארצות המזרח כלל לא השתמשו בתאריך הבריאה אלא השתמשו המזרחים במניין השטרות‪ ,‬מניין סוריה‬
‫מבית הסלובקים‪ .‬לפי התיארוך הלועזי מדובר ב‪ 311‬לפנה"ס שם התחלו למנות את השנים‪ .‬רק במאה ה‪15-‬‬
‫כל הנאמר לעיל נאמר בע"מ‪ ,‬לא מהווה דעה אישית ויתכן ואיננו מוכח‪/‬מבוסס‪/‬נכון‪/‬מדויק‪/‬אמין‪ .‬אי לכך יש‬
‫להיעזר במקורות נוספים אם קיימים וכן בחוברת הלימוד‪.‬‬
‫העלאה ראשונית על הכתב‪ :‬ניר שורץ‬
‫עריכה‪ :‬ד"ר חגית עמרני‬
‫‪8‬‬
‫קיבלה יהדות המזרח את תאריך הבריאה‪ .‬בכל הכתובות ישנו סיום בנוסח קבוע מוגדר מראש‪ .‬כל הכתובות‬
‫של עדות ישראל מסתיימות במימרה "הכל שריר וברור ואמת ויציב ונכון וקיים"‪ .‬ישנה חשיבות משפטית‬
‫כבדה לעניין‪ :‬שמירה כנגד הוספת תנאים מטעם אחד הצדדים‪ .‬סיום קבוע שלאחריו חתימת העדים חותמת‬
‫סופית את החוזה‪.‬‬
‫לעדים שני תפקידים‪:‬‬
‫א‪ .‬עדי מסירה ‪ -‬עדים למו"מ שנגמר במסירת השטר (החתן אומר "הרי לך כתובתך" מקבלת וחייבים לראות‬
‫שמסר)‬
‫ב‪ .‬עדי חתימה‪ -‬חותמים על השטר והופכים אותו לבר תוקף משפטי‪.‬‬
‫פרק ו‪ :‬הנדוניה‬
‫‪ .15‬מקור ‪ - 19‬אפשטיין הנדוניה (מאמר ‪)19‬‬
‫עוד מימי קדם נהוג היה שהאבא נותן לבת נדוניה‪ .‬הדבר מתועד עוד מתקופת המקרא‪ :‬שרה מכניסה את הגר‪,‬‬
‫רחל ולאה הביאו שפחות (סוג של נדוניה)‪ .‬הנדוניה למעשה בעמים עתיקים היא חלקה של הבת בירושת אביה‪.‬‬
‫הטעם בנדוניה‪:‬‬
‫‪ .1‬הנדוניה היא תחליף לירושת הבת‪.‬‬
‫‪ .2‬הנדוניה חובה על האב כדי שירבו קופצים על בתו‪.‬‬
‫נכסי צאן ברזל הם נכסים המוכנסים ע"י האישה לנישואין ושהבעל מקבל עליהם התחייבות‪ .‬הוא נהנה‬
‫מפירותיהם (הכסף שניתן להוציא מהם) במשך תקופת הנישואים ומתחייב להחזירם או את ערכם במקרה של‬
‫פירוק הנישואים כפי שקיבל אותם בתחילה‪.‬‬
‫נכסי מילוג ‪ -‬רכושה המוחלט של האישה‪ .‬אינם כלולים בסכום שהבעל מקבל על עצמו לשלם לאישה‪ .‬לא‬
‫מוזכרים בכתובה‪.‬‬
‫אין מכסה לנדוניה‪ :‬חוסר נדוניה‪ ,‬אלפי זוז‪ ,‬מאות דינרים ועד כל נכסי אבי הכלה‪ .‬עד כדי כך שחכמים הגבילו‬
‫את מכסת הנדוניה כי ראו שיש עבירה על דיני ירושה (הבנים יורשים ולא הבנות)‪ .‬לכן בתקופת הגאונים יצאה‬
‫תקנת "עד עישור נכסים" ‪ -‬עשירית מרכוש האב‪.‬‬
‫‪ .16‬מקור ‪: :20‬התשתית הממונית של הנשואים – שרמר‬
‫שרמר שואל האם מוהר ונדוניה הם עסקאות נישואין הפוכות? אלו לא עסקאות נישואין הפוכות‪ .‬המוהר נע‬
‫מהחתן לאב הכלה‪,‬ואילו הנדוניה אינה בהכרח כסף ממשפחת הכלה לחתן אלא לכלה עצמה‪ .‬אדרבא אם‬
‫בוחרת היא להתגרש היא לא מפסידה את הנדוניה והיא לוקחת אותה‪ .‬גם הוא מונה את טיבה ותפקידה של‬
‫כל הנאמר לעיל נאמר בע"מ‪ ,‬לא מהווה דעה אישית ויתכן ואיננו מוכח‪/‬מבוסס‪/‬נכון‪/‬מדויק‪/‬אמין‪ .‬אי לכך יש‬
‫להיעזר במקורות נוספים אם קיימים וכן בחוברת הלימוד‪.‬‬
‫העלאה ראשונית על הכתב‪ :‬ניר שורץ‬
‫עריכה‪ :‬ד"ר חגית עמרני‬
‫‪9‬‬
‫הנדוניה (ירושה‪ ,‬ירבו קופצים ועוד)‪ .‬למעשה הוא מבצע אבחנה‪ :‬קיומו של המוהר משקף תפיסה של ביקוש‬
‫לנשים מצד גברים‪ .‬הרי שככל שהאישה מבוקשת יותר המוהר עליה ירבה‪ .‬לעומת זאת קיומה של הנדוניה‬
‫משקף תפיסה של ביקוש לגברים מצדן של נשים‪ .‬ככל שמקומו של מוסד הנדוניה יתחזק‪ ,‬התחייבותו‬
‫העצמית‪ ,‬הכתובה‪ ,‬של הבעל תצטמצם‪ .‬עליית מעמדה של הנדוניה התרחשה במקביל לתהליך ירידת ערכה‬
‫של התחייבות הבעל‪ .‬ובאמת בבבל היה יותר היצע מביקוש ולכן ערך הכתובה ירד ל‪ 25‬זוזים בלבד‪ .‬סעיף‬
‫כתובת בנים דכרים דכרין איבד את הצדקתו כי הבנות מקבלות יותר מהבנים‪ .‬החכמים התנגדו לנדוניה גדולה‬
‫כי זו הייתה כאמור עבירה על דיני ירושה שבתורה‪ .‬בארץ ישראל אין התפרעות של האבות‪ .‬בד"כ הנדוניה‬
‫שהאב נתן לביתו היא כמו שהבעל נתן לאשתו‪ 200 ,‬זוז‪ .‬לסיכום‪ :‬אין הלכה מחייבת בקשר לנדוניה‪ .‬ערכה היה‬
‫נתון למו"מ בין הצדדים‪.‬‬
‫פרק ז‪ :‬חקר הפוליגמיה בחברה היהודית‬
‫‪ .17‬מקור ‪ : :21‬בוא נא אל שפחתי ‪ -‬הפוליגמיה בחברה היהודית ‪,‬ירון‬
‫התכלית המרכזית של הנישואין היא הולדת ילדים כשתכלית מרכזית זו אינה מושגת מה קורה? רוצה לומר‬
‫מה אם אין ילדים? אופציה ראשונה היא אימוץ אבל זו אפשרות שאיננה מוזכרת במקרא או בתלמוד‪ .‬אפשרות‬
‫אחרת‪ :‬גירושים‪ .‬מדובר בעילה מוכרת לגירושים (לאחר ‪ 10‬שנים הגבר רשאי לגרש את האישה "נשא אישה‬
‫ושהה עמה ‪ 10‬שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל [ממצוות פריה ורביה]")‪ .‬מניין הלכה זו באה? לפי מאמר זה‬
‫החוקר בער חקר ומצא שההלכה היהודית הושפעה מאפלטון היווני בערך מ‪ 400‬לפנה"ס‪ .‬בספר החוקים היווני‬
‫שאפלטון היה מבין כותביו ישנה דרישה מפורשת לגירושין בשל חוסר ילדים אם בתוך ‪ 10‬שנים לא נולדו‬
‫לילדים לזוג חובה עליהם להתגרש‪ .‬אופציה שלישית היא נישואין פוליגמיים והעזרות באדם שלישי (אישה‬
‫אחרת) לפתור את בעיית העדר הילדים‪ .‬הדבר מהווה נורמה מקובלת (אצל שרה‪ ,‬לאה‪ ,‬רחל וכד' שהביאו את‬
‫שפחותיהן)‪ .‬בחוקי חמורבי ישנם חוקים של גבירה שנבנית משפחתה במקרה והיא עקרה‪ .‬גם "אין רשאי הבעל‬
‫לקחת אישה על אישתו" מקורו בחוקים עתיקים שעניינם שאדם לא יישא אישה שנייה‪ .‬לדוגמה לבן אומר‬
‫ליעקוב "אם תענה את בנותיי ותיקח עליהן נשים‪ ."...‬גם הירושה בזמן קדום בדומה למקרה יצחק וישמעאל‪.‬‬
‫לדוגמה חמורבי עוסק בקובץ החוקים הקרויים על שמו בזכויות בני המשפחה התלויות ברצון האב‪ .‬כך גם‬
‫מתגשם במקרה של ישמעאל כאמור‪ :‬אברהם החליט לגרש את ישמעאל ולא לתת לו ירושה‪ .‬האב מחליט אם‬
‫להכיר ביורש‪ ,‬לתת חירות לבן שפחה או לא וכד'‪.‬‬
‫לסיכום המאמר‪ :‬הפרקטיקה המשפטית של המקרא מושפעת ומשתלבת מהנוהג המשפטי של המזרח הקדמון‬
‫וגם ההלכה של המשנה והתלמוד מושפעת מהעולם ההלניסטי‪ ,‬אפלטון‪ ,‬ומתקדמת עם צורכי הזמן‪.‬‬
‫‪ .18‬מקור ‪ :22‬ריבוי נשים בישראל‬
‫כל הנאמר לעיל נאמר בע"מ‪ ,‬לא מהווה דעה אישית ויתכן ואיננו מוכח‪/‬מבוסס‪/‬נכון‪/‬מדויק‪/‬אמין‪ .‬אי לכך יש‬
‫להיעזר במקורות נוספים אם קיימים וכן בחוברת הלימוד‪.‬‬
‫העלאה ראשונית על הכתב‪ :‬ניר שורץ‬
‫עריכה‪ :‬ד"ר חגית עמרני‬
‫‪10‬‬
‫ידוע כי לפי דין תורה‪ ,‬אין איסור על האיש לשאת יותר מאישה אחת‪ .‬אע"פ כן התופעה לא רווחת בישראל לא‬
‫רק בגלל חדר"ג אלא גם בימים קדומים אלא אם כן יש תנאים או כוונה מיוחדת אך בד"כ חוסר ילדים‪.‬‬
‫האיסור על נשיאת אישה שנייה נועד כדי‪:‬‬
‫‪‬‬
‫למנוע קטטה עמה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫שיגרום לעיגון הראשונה (יעזוב אותה ויהיה עם השנייה)‪.‬‬
‫‪‬‬
‫סכנה של ריבוי ממזרים (ילדיהם יפגשו ויתחתנו בינהם)‪.‬‬
‫בארצות נוצריות האיסור נובע מהשפעת הסביבה ומאיסורי הכנסייה על נשיאת יותר מאישה אחת‪ .‬ישנו‬
‫חדר"ג‪ .‬בארצות המזרח אין תקנה גורפת על כולם וישנו תנאי כתובה (מתחייב לא לשאת יותר מאחת)‪ .‬ישנה‬
‫השוואה בין תנאי הכתובה וחדר"ג‪ .‬הדמיון‪ :‬עבר ונשא אחרת שני הנישואים תופסים‪ .‬שוני‪ :‬לפי תנאי כתובה‬
‫אם מוכנה אישה להכניס אישה נוספת הדבר אפשרי אבל לפי החדר"ג אישה נוספת לא נתונה להסכמתה של‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫הסיבות שבגללן רצה הבעל לשאת אשה שנייה‪..‬‬
‫מנהג פוסטאט‪..‬‬
‫‪ .19‬מקור ‪ :23‬חרם רבנו דגרשום ונישואי כפל בספרד‬
‫מסתבר שמדינה אחת היה בה חוסר בהירות בנושא ריבוי נשים מבחינה הלכתית‪ .‬בארצות המזרח כאמור יכול‬
‫האיש לשאת בהסכמת הראשונה ובאשכנז לא יכול כיוון וזו התקנה‪ .‬בחבל ארגוניה שבספרד (צפון מזרח)‬
‫הייתה אי בהירות‪ .‬זו ארץ גבולית ומכאן חוסר הבהירות ולכן זו הארץ היחידה שבה נישואים שניים לא היה‬
‫ברור עד גירוש ספרד והקהילה היהודית פסקה מלחיות שם‪ .‬החברה היהודית בספרד הושפעה הן מהחברה‬
‫הנוצרית והן מהחברה המוסלמית‪ .‬החוקרים מראים עובדות לכאן ולכאן‪ .‬ישנה דוגמה שאחד מרבני הקהילה‪,‬‬
‫רבי חסדאי קרשקש‪ ,‬עצמו התחתן עם אישה שנייה‪ .‬במידה ורצה אדם להתחתן עם אישה שנייה הוא צריך‬
‫את רשותו של מלך ספרד‪ .‬ספרד הייתה ארץ נוצרית ואם היה מרבה בכסף אז המלך היה מאשר נישואים של‬
‫אישה שנייה לאותו יהודי אמיד‪ .‬המלך התבסס על הדת היהודית שלא אוסרת ולכן המלך הסתמך על ההלכה‬
‫היהודית ושחרר את היהודי כפרט מתוקף החוק של איסור נישואים לאישה שנייה‪.‬‬
‫פרק ח‪ :‬חקר גניזת קהיר‬
‫‪ .20‬מקור ‪ :25‬ריבוי נשים בחברה היהודית מקורות חדשים מהגניזה‬
‫הגניזה הקהירית היא אוסף של כתבי יד וספרים יהודים מהמאה ה‪ 9-‬ועד המאה ה‪ .19-‬הגניזה הקהירית‬
‫נמצאה בעליית גג של בית כנסת בעיר פוסטט (קהיר העתיקה) בו התפלל אפילו הרמב"ם‪ .‬כל השותי"ם‬
‫והכתבים השתמרו עקב היובש והרבה מהמקורות הללו שפכו אור על סוגיות שנותרו עלומות מאות בשנים‪.‬‬
‫כל הנאמר לעיל נאמר בע"מ‪ ,‬לא מהווה דעה אישית ויתכן ואיננו מוכח‪/‬מבוסס‪/‬נכון‪/‬מדויק‪/‬אמין‪ .‬אי לכך יש‬
‫להיעזר במקורות נוספים אם קיימים וכן בחוברת הלימוד‪.‬‬
‫העלאה ראשונית על הכתב‪ :‬ניר שורץ‬
‫עריכה‪ :‬ד"ר חגית עמרני‬
‫‪11‬‬
‫אחד מהחוקרים שחקר אותם היה הפרופ' מרדכי עקיבא פרידמן שחקר את נושא ריבוי הנשים בקרב יהודי‬
‫המזרח‪ .‬הוא סותר את דברי החוקר שמחה אסף שטען לפניו שבארצות האסלם בימי הגאונים והרמב"ם‬
‫החברה היהודית הייתה מונוגמית‪" .‬לא מצאנו בתעודות מקרה של לקיחת שני נשים" אמר שמחה ומרדכי‬
‫משיב שלאחר שבדק את הגניזה הוא מזהה לא פחות מ‪ 70-‬תעודות מן הגניזה שעוסקות במקרים של ריבוי‬
‫נשים‪ .‬לרוב תעודה נוצרת בעקבות בעיה או כריתת חוזה אבל אם נמצאו ‪ 70‬מקרים אז קל וחומר שהיו עשרות‬
‫מקרים שעברו ללא בעיות‪ .‬כך לדוג' נמצאו ‪ 10‬מסמכים האוסרים על נשיאת אישה שנייה‪ 3 ,‬הסכמים עם‬
‫הראשונה‪ 4 ,‬הסכמים עם השנייה‪ 4 ,‬המחזיר גרושתו משנשא נשייה‪ 5 ,‬על ייבום‪ 11 ,‬במקרה בו הראשונה‬
‫עקרה‪ 8 ,‬למקרים בהם האישה השנייה ממדינה אחרת וכהנה וכהנה‪ ...‬רוב הנשים העדיפו מונוגמיה אך העדיפו‬
‫לא להתגרש‪.‬‬
‫ריבוי נשים וגורמיו לאור הגניזה‪...‬‬
‫‪ .21‬מקור ‪ :27‬מעמדה של האישה בעקבות מחקריו של הפרופ' פרידמן‪ ,‬ריבלין על פרידמן‬
‫הוא חקר את הכתובות מא"י‪ .‬כזכור יש כתובות מא"י ויש כתובות מבבל‪ .‬הכתובות הא"י היו בעלות אופי‬
‫פמיניסטי יותר מכתובות יהדות בבל‪ .‬מתוך חשיפת הכתובות הא"י מגלים את הרעיונות הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬הנישואין כשותפות ‪ -‬הכתובה הא"י נושאת קווי אופי של הסכם דו"צ הדדיות ושוויון‪ .‬לדוגמה הגבר‬
‫כותב "אשתי את" והאישה עונה "אישי אתה"‪ .‬כיום בעקבות השפעה בבלית רק הבעל מתחייב בה‪.‬‬
‫‪ .2‬יש אפשרות לגירושין ביוזמת האישה ‪ -‬לפי המשנה האישה מגורשת לרצונה או שלא לרצונה ולעומת‬
‫זאת האיש מגרש אם הוא רוצה‪ .‬כאן לפי הכתובות הא"י העתיקות האישה יכלה ליזום גירושין‪.‬‬
‫אפדתא ‪ -‬מוסד גירושין מיוחד‪ .‬אם אישה רצתה להיחלץ מנישואיה נגד רצון בעלה הייתה מצהירה שהיא‬
‫מוחלת על תשלום מאוחר של הכתובה שלה ובכך הייתה פודה עצמה מנישואיה וביה"ד היה מחייב את הבעל‬
‫לגרשה‪ .‬רעיון זה לקוח מארצות האסלאם וישנה מחלוקת בין שני חוקרים‪ .‬האחד טוען שמדובר בהעתקה‬
‫מהנוהג בקוראן ופרידמן טוען שהדבר לא לקוח מהאסלאם אלא שילוב של הלכות יהודיות‪ :‬של דיני מורדת‬
‫ושל תנאי כתובה‪ .‬השימוש בביטוי זה נהוג כיוון והיהודים השאילו את הביטוי משכניהם המוסלמים אך לא‬
‫בגלל העתקת המנהג‪.‬‬
‫תנאי העקרה ‪ -‬אם אישה נפטרה ללא ילדים אז הנדוניה חוזרת לבית אביה‪ .‬ניתן לראות זאת אך ורק‬
‫בכתובות א"י ולא בכתובות בבבל‪ .‬יותר מאוחר בארצות אשכנז ובתקופת הרמב"ם ספרד וצפון אפריקה תנאי‬
‫העקרה התקבל גם שם‪.‬‬
‫פסוקא דגיטא ‪ -‬גט מעושה הוא גט בו הגבר לא מגרש מרצונו‪ .‬כדי שלא תהיה כפייה על הבעל וכך לכאורה‬
‫לא באמת ירצה בגירושין אז הוא צריך לקרוא פסוקים מסוימים‪ .‬פסוקא דגיטא היא קריאת פסוקים‬
‫מסוימים ע"י הבעל כהליך לפני נתינת הגט‪ .‬מתקשר לגירושין ביוזמת האישה ובכפיית הגט על הבעל לפי‬
‫דרישת האישה‪ .‬אבל אם הבעל מקריא את הפסוקים הללו ומייפה את כוחו של הסופר לכתוב גט ומייפה את‬
‫כל הנאמר לעיל נאמר בע"מ‪ ,‬לא מהווה דעה אישית ויתכן ואיננו מוכח‪/‬מבוסס‪/‬נכון‪/‬מדויק‪/‬אמין‪ .‬אי לכך יש‬
‫להיעזר במקורות נוספים אם קיימים וכן בחוברת הלימוד‪.‬‬
‫העלאה ראשונית על הכתב‪ :‬ניר שורץ‬
‫עריכה‪ :‬ד"ר חגית עמרני‬
‫‪12‬‬
‫כוחו של ביה"ד למנות שליח אז בעצם הדבר מראה שהוא נכון לתת את הגט ואין סוג של כפייה (הכול ביישוב‬
‫הדעת ולא בעידנא דריתחא)‪ .‬ניתן לסכם מתוך סוף המאמר‪.‬‬
‫‪ .22‬מקור ‪ :28‬סדרי הנישואין בגלות ישמעאל בימה"ב‬
‫ניתן לראות את השפעת הסביבה המוסלמית על יהדות ארצות האסלאם‪ ,‬לדוגמה‪:‬‬
‫‪ .1‬האם היהודים בארצות האסלאם נשאו מס' נשים כדרך המוסלמים?‬
‫לא היה הבדל ממשי בין אשכנז וארצות המזרח‪ .‬יש להבדיל בין הלכה למעשה‪ .‬ההלכה לא אסרה לשאת שתי‬
‫נשים אבל לפי מאמר זה היה ריבוי נשים רק כתוצאה של נסיבות מיוחדות (עקרות וייבום כי בארצות‬
‫האסלאם ייבום קודם לחליצה)‪ .‬היום חובה חליצה ואסור הייבום‪ .‬עוד ניתן למצוא בארצות אשכנז מיזוג של‬
‫הקידושין והאירוסין בקהילות אשכנז אך לעומת זאת בארצות המוסלמיות היהודים החזיקו עוד זמן רב‬
‫במנהג הקדום שהקידושין נערכו זמן מה לפני הנישואין‪ .‬בימה"ב איחדו בין קידושין ונישואין אך בארצות‬
‫האסלאם עדיין הייתה הפרדה‪ .‬סיבות‪ :‬חיסכון כלכלי ולמנוע מצבים בעייתיים הלכתית‪.‬‬
‫חשיבות השידוכין (חשיבות התנאים)‪( ‬להוריד את ההדגש)עם מיזוג התנאים והנישואין גדלה חשיבות‬
‫השידוכין‪ .‬מניעת נישואין של חטיפה ונישואים חשאיים אף הם בלטו בארצות האיסלם‪ .‬לכן תיקנו תקנה שלא‬
‫לקדש אישה אלא בפני בית דין ‪ .‬חוץ מכתובה היה מקובל לתת לכלה צדַאק ‪ -‬כתובה שנכתבה לפי דיני‬
‫האסלם ואושרה ע"י ערכותיהם‪ .‬לכלה היהודייה היו שתי כתובות‪ :‬כדת משה וישראל יהודית ושטר לפי‬
‫האסלאם כיוון והשלטונות לא מכירים בכתובה היהודית וכאן היא מוגנת מבחינת החוק האסלאמי‪ .‬בנוסף‪:‬‬
‫אם האישה מתה זמן קצר לאחר הנישואין או מבלי להשאיר ילדים תחזור מחצית ממה שנטלה (נשאר)‬
‫מהנדוניה ליורשיה מבית אביה‪ .‬לרוב הבעל ירש את אשתו אבל כאן בהשפעת האסלם (לדוגמה תקנת דמשק‬
‫שירושת הגבר לא בטוחה כי הסכום עובר להורים שלה ובארצות המגרב שליש מהנדוניה חזרה לבית אביה‬
‫והדבר איננו מובן מאליו)‪ .‬דבר נוסף שמתבטא בעיקר בכתובות המצריות‪[ :‬תזכורת‪ :‬מזונותיה תחת מעשי‬
‫ידיה של האישה] אבל מסתבר שבדיני האסלאם הבעל נתן לה סכום קצוב לכסותה ולמזונותיה‪ .‬במידה‬
‫ואיבדה את בגדיה או רכוש שהביא לה אין הבעל חייב לתת לה פעם שנייה בזמן ההוא‪.‬‬
‫‪ .23‬מקור ‪ :30‬נישואין ומנהגי נישואין בספרות ובתקופת הגאונים‬
‫מסתכלים על כתבי הגאונים בתקופתם נקבעות תקנות חדשות‪:‬‬
‫‪ .1‬נישואין מוקדמים ‪ -‬משותי"ם של גאונים מנהג "עשית בנות ועודן קטנות"‪ .‬היו נוהגים להשיא את‬
‫הבנות בעודן קטנות הנימוק הוא א‪ .‬כלכלי ב‪ .‬נשואה עדיפה על רווקה)‪.‬‬
‫‪ .2‬האבא היה מקדש את בתו על דעת עצמו ( בהיותה קטנה) ‪ -‬רק אישה שעומדת בראשות עצמה יכולה‬
‫לבחור את בעלה‪ .‬ואם אביה קדשה שלא מדעתה לא תפסו בה קידושין‬
‫כל הנאמר לעיל נאמר בע"מ‪ ,‬לא מהווה דעה אישית ויתכן ואיננו מוכח‪/‬מבוסס‪/‬נכון‪/‬מדויק‪/‬אמין‪ .‬אי לכך יש‬
‫להיעזר במקורות נוספים אם קיימים וכן בחוברת הלימוד‪.‬‬
‫העלאה ראשונית על הכתב‪ :‬ניר שורץ‬
‫עריכה‪ :‬ד"ר חגית עמרני‬
‫‪13‬‬
‫‪ .3‬איחוד הקידושין והנישואין ‪ -‬ציטוט של רש"י‪" :‬לפי שאינם רוצים לעשות סעודה לאירוסין שאם‬
‫עושים‪ ...‬גנאי הוא לחתן ולקרוביו אם לא ירבו‪ ...‬לפיכך יש העושים ביחד ונפתר בסעודה אחת"‪.‬‬
‫‪ .4‬קידושי טבעת ‪ -‬אישה נקנית שהאישה נקנית בטבעת אך הייתה מחלוקת בין אנשי בבל ואנשי א"י‪.‬‬
‫אנשי בבל לא ראו בטבעת קידושין ולעומת זאת אנשי א"י ראו בטבעת קידושין כי האישה מקבלת‬
‫קידושיה ולכן נהגו לתת לה תכשיט‪ .‬לעומת זאת האב בבבל קיבל את ק ידשי ביתו ולכן קודשה הבת‬
‫בכוס יין‪ .‬בתקופת הגאונים גם בבבל קיבלו את הטבעת‪.‬‬
‫‪ .5‬ביטול כתובת בנים דכרין ‪ -‬האבות נתנו לבנות גם כך הרבה‪.‬‬
‫‪ .6‬המנהג לכתוב בכתובה יותר מהנדוניה למען כבוד האישה‪..‬‬
‫‪ .7‬גביית כתובת האשה‪..‬‬
‫‪ .8‬אין נושאים נשים בחגים ובחולי מועד‪..‬‬
‫לסיכום‪ :‬המנהגים שרווחו בתקופת הגאונים נמסרו בכל תפוצות ישראל עד ימינו‬
‫‪ .24‬מקור ‪ :32‬הכתובה יסודותיה ההלכתיים והשתלשלותה‬
‫חזרה על כל מה שאמרנו (שמעון בן שטח‪ ,‬היו משעובדים וכד')‪.‬‬
‫‪ .25‬מקור ‪ :34‬שימוש במוטיבים נוצריים בכתובות יהודי איטליה‪ ,‬שלום צבר [אבא של שלום חבר]‬
‫לכאורה הכתובה הייתה חוזה הגון אך בכתובות בעיקר של יהודי איטליה‪ ,‬כל העיטורים רובם לקוחים‬
‫מעיטורים של הדת הנוצרית (ציורים של ונוס וכן סמלים נוצריים)‪ .‬אחד מגדולי הדור‪ ,‬רבי יצחק למפורנטי‬
‫רבּה המפורסם של קהילת פררה במאה ה‪ 18-‬מחווה את דעתו בנוגע למוטיבים המופיעים בציורי כתובות‬
‫"צורת חתן וכלה וצורת חמה ולבנה בכתובה נוגע לאיסור תורה ומכוער הדבר ואין לעשותה מלכתחילה אבל‬
‫בדיעבד אין לקוראה ואין איסור ל השהותה " אך יהודי איטליה לא התייחסו לאיסור זה ובכתובותיהם רואים‬
‫לא רק דמויות אדם וגלגלי מזלות אלא ממש ציורים מהמיתולוגיה ומהנצרות‪ .‬לדוגמה נשים עירומות בכתובה‬
‫מפיזה או אלילת האהבה ונוס וקופידון המניח יד על חזּה החשוף‪ .‬כיום לא קיים הדבר אך רואים מוטיבים‬
‫נוצרים בעיטור הכתובות‪ .‬עיטורים אלו לא הומצאו בידי מעטרי הכתובה אלא הועתקו ממקורות אחרים‪.‬‬
‫במקור אחר הטקסט בתוך מסגרת של שער הניצחון שלקוח מתוך עיטור שליווה את ספרי התנ"ך הנוצריים אך‬
‫משלובות שם דמויות ונביאים‪ .‬לדוגמה אם קראו לזוג שמואל ואסתר הביאו את דמות אסתר המלכה ושמואל‬
‫הנביא‪ .‬היה זה מנהג נפוץ שהשתרש בקרב הקהילה‪ .‬עוד דוגמה‪ :‬ישנן תכונות אידיאליות שונות באנלוגיות‬
‫שונות‪ :‬עוז ניצחון‪ ,‬מתינות וכד'‪ .‬לנוצרים היה ספר בשם "איקונולוגיה" שהיה המדריך לאלגוריות במאות ה‪-‬‬
‫‪ .17-18‬כותב הספר מראה שיש אלגוריות לנישואין‪ :‬גבר שיד ימינו ביד אישה‪ ,‬כאשר שניהם עטויים מלבושים‬
‫סגולים עם שרשרת המאחדת אותם כך שמהשרשרת משתלשל לב ששניהם אוחזים בו‪ .‬הדבר מסמן‬
‫שהנישואין מבוססים על אחווה‪ ,‬רעות וטוב לב‪ .‬שניהם בבשר אחד (אגב לא יכולים להיפרד כי כבולים‬
‫בשרשרת בניגוד ליהדות שמאפשרת מתן גט)‪ .‬מעטרי הכתובות לא שמו לב שהדבר נוגד את עקרונות היהדות‪.‬‬
‫באחרת (מפיזה) ישנה אישה ישובה עם כלבלב בחיקה‪ .‬כלב מביע נאמנות טהורה כלפי האהוב‪ .‬לסיכום‪ :‬ישנו‬
‫כל הנאמר לעיל נאמר בע"מ‪ ,‬לא מהווה דעה אישית ויתכן ואיננו מוכח‪/‬מבוסס‪/‬נכון‪/‬מדויק‪/‬אמין‪ .‬אי לכך יש‬
‫להיעזר במקורות נוספים אם קיימים וכן בחוברת הלימוד‪.‬‬
‫העלאה ראשונית על הכתב‪ :‬ניר שורץ‬
‫עריכה‪ :‬ד"ר חגית עמרני‬
‫‪14‬‬
‫פער בין מערכת הערכים הנוצרית המיוצגת בציורים לבין מערכת הציורים היהודית המשתקפת דרך הטקסט‬
‫בכתובה‪ .‬נקודה חשובה נוספת מסוף המאמר‪ :‬צלחות מיוליקה מעוטרות ‪ -‬באותה תקופה באיטליה היו‬
‫נותנים סט צלחות מיוליקה עם סצנה בתוך מרכז הצלחת‪ .‬עד היום כל משפחה הייתה מתהדרת בצלחות אלו‬
‫במסיבות‪ .‬צלחות אלו נקראו צלחות הראווה‪ ,‬ההתגנדרות (פיאטי דיפומפה)‪ .‬מסתבר שהעיטור הזה הושלך‬
‫לכתובות‪ .‬כפי שהצלחות היו צלחות ראווה בהתגנדרות וביטאו את העושר והיוקרה והייחוס של המשפחות כך‬
‫גם הכתובות היו מעוטרות והכתובות היו פיאטי דיפמפה של הזוג המתחתן‪.‬‬
‫סוף דבר‪.‬‬
‫כל הנאמר לעיל נאמר בע"מ‪ ,‬לא מהווה דעה אישית ויתכן ואיננו מוכח‪/‬מבוסס‪/‬נכון‪/‬מדויק‪/‬אמין‪ .‬אי לכך יש‬
‫להיעזר במקורות נוספים אם קיימים וכן בחוברת הלימוד‪.‬‬