הכתובה כמקור היסטורי

‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫מבחן הכתובה כמקור היסטורי – סמסטר א'‬
‫פרק א' – מבוא‪ :‬הסברים לנישואים ‪ -‬הנישואים בחברה היהודית‬
‫‪* .1‬אדר‪-‬בוניס מ'‪" ,‬נישואים"‪ ,‬משפחות בראיה סוציולוגית ואנתרופולוגית‪ ,‬רעננה תשס"ח‪ ,‬עמ' ‪ .141-111‬עמ' ‪1-‬‬
‫‪ 9‬בחוברת‪.‬‬
‫הנישואים הם תקשורת פורמלית בין יחידים ומשפחות‪ ,‬נערכים בטקס שמנוהל ע"י נציג ציבור והצדדים מסכימים על‬
‫חובותיהם וזכויותיהם‪.‬‬
‫הסברים לנישואים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נישואים כמנגנון אינטגרציה ‪ -‬קלוד לוי שטראוס טוען שנישואין הם פעולת חליפין בין שתי קבוצות בה גברים‬
‫מקבוצה אחת נותנים מתנות לגברים מקבוצה אחרת‪ .‬המתנה היא האישה אשר מספקת לגבר צרכים שונים‪,‬‬
‫בראשם את הצורך להוליד ילדים‪ .‬הנותן הוא האב‪ ,‬והמקבל הוא הבעל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫נישואים כמונעי אנרכיה מינית ‪ -‬הנישואים מונעים אנרכיה אך זה לא תפקיד אוניברסלי (בניגוד לטיעון‬
‫הקודם) במקומות מסויימים בעולם‪ ,‬בעיקר מדינות עולם שלישי‪ ,‬הנישואים אינם מונעים קיום יחסי מין עם בני‬
‫זוג נוספים מחוץ לנישואין‪ .‬חשוב לציין שגם בחברות מערביות הנישואים לא מונעים את זה‪ .‬צ'יין טען שאצל‬
‫זוגות אמריקאיים אשר נשואים הרבה זמן‪ ,‬שכיחות קיום יחסי מין בין בני הזוג פוחתת‪ ,‬וכך גם גדלה הנטייה‬
‫של הגברים לקיים יחסי מין מחוץ לנישואין‪ .‬הוא מסביר זאת כך‪-‬ההנאה ממונוגמיה פוחתת עם השנים‬
‫ומביאה לעלייה בקיום יחסים מחוץ לנישואין‪ .‬כמו כן ‪ ,‬עם השנים ההשקעה של הנשים בקשר ילעה ופוחתת‬
‫ההסתברות לנישואים שניים ופוחתת ההסתברות שהן יבקשו גט לאחר גילוי הבגידה‪ .‬בקיצור‪-‬באר"הב‪ ,‬נשים‬
‫וגם גברים לא רואים ממש בנישואים הגבלה על יחסי מין‪.‬‬
‫‪‬‬
‫נישואים הם צורך כלכלי של נשים ‪ -‬בחברות בהן הנשים לא עובדות או ללא רכוש‪ ,‬הנישואים הוא אמצעי‬
‫להישרדות לאישה‪ .‬רואים שנשים שהן בעלות הכנסה גבוהה יותר מתגרשות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫נישואים חיוניים לגידול ילדים ‪ -‬נישואים יוצרים מסגרת מתאימה לגידול ילדים‪ ,‬מבוסס על הנחה ביולוגית‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הנישואים הם צורך של הגברים בעוצמה ‪ -‬גישה פמיניסטית‪ .‬הנישואים הם אמצעי לדיכוי נשים‪ .‬הגברים הם‬
‫כמעמד שהאינטרסים שלו מוכרים על ידי מוסדות שונים‪-‬מדינה‪ ,‬דת‪ ,‬כלכלה‪ .‬האינטרס הוא גם שליטה על‬
‫משאבי מעמד הנשים‪-‬גופן‪ ,‬הילדים ועבודת הנשים בבית ומחוצה לו וגם על הרגשות שלהן‪ .‬ההנחה מתבססת‬
‫על כך שנשים הן חפצים בעלי ערך והגברים הם הפועלים‪ .‬ביקורת לגבי הטענה הזו‪ -‬יש חברות שונות‬
‫שדווקא החתנים נחשבים כמתנה‪ .‬חתן טוב הוא בעל ערך‪-‬זרע טוב וממשפחה טובה‪ .‬ביקורת נוספת היא‬
‫שיש חברות בהן הנשים ממלאות תפקידים מרכזיים הקשורים לנישואים‪-‬שדכנית לדוג'‪.‬‬
‫הסבר לנישואים אנדוגמיים ‪ -‬מצב שונה בו יש חתנים לכלות מתוך הקבוצה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫שומרים על שלמות המשאבים הכלכליים של היחידים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫זה שלחתן ולכלה יש קרובים משותפים מאפשר להם לתווך ביניהם בזמן מאבק ושומר על יציבות הנישואין‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הסבר פסיכולוגי ‪ -‬החתן והכלה מכירים אחד את השני מגיל צעיר‪ ,.‬מקל על המעבר בין רווקות לנישואים‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫‪‬‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫הסבר פסיכולוגי נוסף ‪ -‬קשרי אח אחות הם קשרי אהבה חזקים (אך אסורים‪...‬דה!) לכן נישואי בני דודים הם‬
‫פיצוי על זה‪( .‬נכון לגבי חברה מסויימת שהחוקרת חקרה‪.)..‬‬
‫הערך המלכד של הנישואין ירד‪ ,‬עובדה שלרוב נישואים מסתיימים בגירושים‪ .‬ראיה נוספת לכך היא שהיחסים‬
‫המתוחים בין משפחות המחותנים‪ ,‬ובדיחות על המחותנים והחתן והכלה מצד המשפחות‪-‬קיצר זלזול‪.‬‬
‫תפוצת נישואים וגיל נישואים‬
‫שונה מחברה לחברה ומשתנה עם השנים‪ .‬החברה המערבית המסורתית הייתה מאופיינת בשיעורי נישואים נמוכים‬
‫יחסית בהשוואה לעולם‪ 44% .‬מהנשים היו רווקות או אלמנות‪ .‬דבר זה הושפע מהחינוך הנוצרי וגם נבע מגורמים‬
‫כלכליים כמו חוקי הורשה לבן אחד‪ ,‬שאר הילדים נידונו לחיי רווקות‪.‬‬
‫בחברות אירופאיות גיל הנישואין היה גבוה יחסית לאורך השנים‪ .‬נשים נישאו באמצע שנות העשרים וגברים בסוף‬
‫שנות העשרים‪ .‬נישואים בגיל צעיר‪ ,‬מאפשר לפקח על יחסי המין של הנישאים‪ .‬כששיעור הרווקות היה גבוה בחברות‬
‫אירופאיות‪ ,‬הפיקוח על יחסי המין היה רופף ושיעור ההריונות מחוץ לנישואין היה גבוה‪.‬‬
‫בסוף המאה ה‪ 11‬חלה עלייה בשיעור הנישואים וירידה בגיל הנישאים‪ ,‬ושוב בשנות ה‪ 04-14‬של המאה ה‪ 04‬השיעור‬
‫הזה ירד והגיל שוב עלה‪.‬‬
‫השינויים שהתרחשו לא ממש משפיעים על העמדה החיובית לגבי נישואים‪ .‬החברה האמריקאית שואפת לחיי‬
‫נישואים יציבים וארוכים ואפילו יתחתנו בשנית‪ .‬כך שאין ממש סתירה בין השאיפה למימוש עצמי והיחס לנישואים‪.‬‬
‫מספר השותפים לקשר הנישואים‪-‬‬
‫הדפוס המונוגמי הוא הדפוס הנפוץ אך לא המועדף‪ .‬ברוב החברות הלא מערביות‪ ,‬הדפוס הוא פוליגינה‪-‬גבר נשוי‬
‫למספר נשים‪( .‬בעיקר במדינות אסלאם באפריקה) אחד ההסברים לתופעה הזו הוא הסבר דמוגרפי היסטורי‪ .‬סחר‬
‫עברים הביא לדלדול במספר הגברים והפר את האיזון המספרי בין הגברים לנשים‪ .‬הסבר נוסף הוא הסבר כלכלי‪-‬‬
‫הסחר בעבדים דלדל אוכלוסיה ויצר שפע של קרקע‪ ,‬השפע עודד התפתחות חקלאית שתרם לחיוניות של נשים‬
‫וילדים‪ .‬משק בית כזה מאפשר חלקות בודה בין נשים והתמחות של כל אחת בתחום שונה‪( .‬יש תופעה שהראשונה‬
‫מפקחת על האחרות)‬
‫יש גם נישואים פוליאנדריים‪-‬אשה נשואה לכמה גברים‪ .‬הנישואים האלה מאפיינים חברות הסובלות ממחסור באדמה‬
‫והיא מבטיחה רמת פיריון נמוכה באוכלוסיה כולה‪ .‬היא מונעת עומס על המשאבים ומסייע לקבוצות לשמור על‬
‫שלמות הנחלה‪ .‬זה נדיר יחסית אבל מתקיים בעיקר במזרח‪-‬כמו נפאל‪ ,‬טיבט והודו‪.‬‬
‫הנישואים במערב היו ונשארו מונוגמים‪ .‬ואיפה היהודים נכנסים לתוך כל זה??היהודים הים בין ובין‪.‬‬
‫במקרא רואים עדות לפוליגמיה‪ .‬מלכים היו נושאים לכמה נשים וגם אנשים מהשורה (יעקב ואלקנע וכו וכו) ההסבר‬
‫העיקר במקרא לפוליגמיה היה עקרות של האישה הראשונה‪ .‬אך היו עוד הסברים כמו מסיבות פוליטיות‪-‬מלכים לקחו‬
‫נשים כברית פוליטית‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫בהמשך התפתחו ‪ 0‬מסורות‪ ,‬מונוגמית בישראל ופוליגמית בבבל‪ .‬נקודת המוצא להתפתחות השונה הוא הויכוח‬
‫ההלכתי בין שתי החברות השונות‪ .‬ה"אי סבר שיש להגן על זכות האישה למונוגמיה‪-‬אבל לא פסל ניסואים פוליגניים‬
‫אם זה בהסכמתה‪( ,‬בהמשך פסקו נגד נישואי פוליגניה) הבבלי‪ -‬דבקו בטענה שאין חוברתו של הגבר לקבל הסכמה‬
‫של אישה לנישואים עם אישה אחרת‪.‬‬
‫הפוליגניה בחברה היהודית נבעה ממוסד הייבום‪-‬נישואי הגבר לאשת שאר בשר המת‪ .‬לייבום היו ‪ 0‬תפקידים‬
‫כלכליים‪ -‬מגן על האלמנה כאשר היא נשארת בלי כלום‪ ,‬וכך מבטיח מגנים עליה‪ ,‬תפקיד נוסף הוא מתן שם למת‪.‬‬
‫הייבום מותר רק אם לבת אין ילדים ואין לו המשכיות‪ .‬יש מחלוקות על מנהג הייבום בין חברות יהודיות‪-‬חלק אוסרות‬
‫זו וחלק העניקה מוצא מהמנהג ע"י חליצה‪-‬ויתור על ייבום‪.‬‬
‫גם בקהילות היהודיות במצרים יש עדויות לנישואים פוליגיניים בכל השכבות החברתיות והתנאים שלהם מגוונים‪-‬‬
‫עקרות אישה‪ ,‬שהות גבר במקום אחר לזמן ממושך ועוד‪ .‬שם המנהג לא גונה כמו בישראל‪ ,‬כנראה בגלל ההשפעה‬
‫של החברה המוסלמית על החברה היהודית‪.‬‬
‫*ההלכה היהודית מכירה בכך שאישה אחת אהובה יותר מרעותה‪ ,‬וגם אינה מחייבת לתת מגורים נפרדים לכל‬
‫אישה‪-.‬רבנים במצריים לחצו על הגברים לא להפלות בין הנשים‪.‬‬
‫בקהילות אשכנז היה איסור על ריבוי נשים‪ .‬בישראל‪ ,‬הרבנות הראשית אסרה באופן רשמי את ריבוי הנשים בכל‬
‫עדות ישראל (חוץ ממקרים מסוימים)‪.‬‬
‫למי נישאים ולמי לא?‬
‫‪‬‬
‫איסור גילוי עריות ‪ -‬נפוץ מאוד בחברות אנושיות אך אינו אוניברסלי‪ .‬הסבר אחד לאיסור הוא הרתיעה‬
‫הטבעית מיחסי מין עם שאר בשר קרוב‪-‬אך הסבר זה נדחה‪ -‬אין צורך באיסור אם אנשים נרתעים מכך בכל‬
‫מקרה (דהההה)‪ .‬כמו כן יש חברות שונות שלהן יש הגדות שונות על מיהו שאר בשר‪ .‬הסבר נוסף הוא‬
‫שהאיסור נועד למנוע התכנסות של קבוצת שארים בתוך עצמן שתגרום להתפוררות החברה‪ .‬האיסור הזה‬
‫מונע מאבקים על רקע מיני במשפחה ומאפשר תפקוד תקין של המשפחה כיחידה אחת‪ .‬כמו כן האיסור נועד‬
‫למנוע סתירות ואי בהירות של תפקידים שעלולים להפריע לביצוע מוצלח של התפקידים‪.‬‬
‫נקודה חשובה‪-‬למרות האיסור על גילוי עריות‪ ,‬התופעה מתוארת בסיפורי בריאת עולם כאמצעי הכרחי‬
‫להולדה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫מין הנישאים ‪ -‬נישואים דו מיניים או חד מיניים‪ -‬הכלל הנפוץ הוא נישואים בין גברים לנשים‪ .‬אלו הם גם‬
‫השכיחים יותר‪ .‬בחברות שונות התירו את הנישואים לבני אותו מין (באפריקה)‪ .‬אבל נישואים חד מיניים לא‬
‫ייחודיים לאפריקה‪ .‬עד הזמן האחרון הכיר העולם המערבי (בחלקים נרחבים שלו) בצורות שונות של מיסוד‬
‫הזוגיות ההומוסקסואלית וגם נישואים‪ .‬חלק מסבירים את בכך שהנישואים הרומים הדגישו קשרי סולידריות‬
‫והעברת נכסים כלכליים בין משפחות‪ ,‬מגורים משותפים והולדה היו בעלי חשיבות משנית‪ .‬הנישואים‬
‫הנוצריים היו בעלי חשיבות אמונים בין בני הזוג‪ ,‬שמירת אמונים והולדה‪ .‬הנישואים הנוצריים האידיאליים היו‬
‫נישואי שתי נשמות‪ ,‬ללא יחסי מין וללא לידת ילדים‪ .‬רק באלף האחרון‪ ,‬החמירו הכנסיות את עמדתן והפיקוח‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫על הנישואים‪ .‬היא אסרה על זוגות חד מיניים להינשא וקבעה עונש מוות‪ .‬על אף האיסור התופעה (נישואים‬
‫חד מיניים) לא נעלמה‪.‬‬
‫תשלומי נישואין ‪-‬‬
‫הנישואים כוללים תשלומי מוהר ונדומיה בין משפחת החתן למשפחת הכלה‪ .‬זאת הזדמנות הורשה לבנים או לבנות‪.‬‬
‫המוהר אינו מיטיב עם הכלות כי הוא לא ניתן להן אלה למשפחתן‪ .‬הנדוניה לעומת זאת כן מיטיבה על הכלה כי היא‬
‫ניתנת לה על ידי אביהן ומשמש לנ כאמצעי הורשה‪-‬טענה זו נדחתה מכיוון שבגלל אופייה והיקפה‪ ,‬היא לא סוג של‬
‫ירושה אלא אמצעי לשלילת הירושה האמיתית מהבנות‪ .‬זה נכון כאשר ערכה הכלכלי של הנדוניה הוא נמוך‪ ,‬ולרוב‬
‫היא באמת כוללת כלי בית‪ ,‬מיטה ובגדים‪ .‬זה נכון גם כאשר למרות שערך הנדודניה גבוהה‪ ,‬הגבר ומשפחתו שלוטים‬
‫ולא האישה‪ .‬אך במקרים רבים הנדוניה היא כן מקור כוח לאישה‪-‬היא יכולה לחלוק אותה עם המשפחה החדשה או‬
‫לשמור לעצמה‪.‬‬
‫הנדוניה יכולה להקנות לאישה יוקרה ‪ ,‬בהיותה אשת קשר בין משפחות המקיימות ברית ארוכת שנים‪.‬‬
‫תשלומי נישואים אצל יהודים ‪-‬‬
‫בתקופת המקרא האישה נקנתה באמצעות מוהר ששלים אבי החתן לאבי הכלה‪ .‬בתקופת בית שני‪ ,‬בגלל שפל כלכלי‬
‫וקושי מצד חתנים לצבור דמי מוהר‪ ,‬הונהגה כתובה‪-‬חוזה נישואים כתוב בו התחייבו לשלם מוהר במקרה של גירושים‬
‫או התאלמנות‪ .‬סכום המוהר המינימלי שנקבע בכתובה היה ‪ 044‬זוזים לבתולה ומאה זוזים לאלמנה או גרושה‪ .‬כדי‬
‫לקיים את המנהג תשלום המוהר בפועל ובאופן זה לבצע את הנישואים חויבו החתנים לתת לכלות חפץ בעל ערך‬
‫סמלי בלבד‪ .‬מטרת הכתובה היתה להעניק לנשים ביטחון כלכלי במקרה של גירושים או התאלמנות‪ ,.‬וגם להקשות‬
‫על הגברים לגרש את נשותיהן‪ .‬נקבע שכל רכוש הבעל (שצבר בעבר ועתיד) ערב לכתובתה של אשתו‪ .‬ברוב‬
‫המדינות לא כופים את הסעיפים הכספיים בכתובה‪.‬‬
‫בתקופת בית שני הונהג בחברה היהודית שילוב של מוהר ונדוניה‪ ,‬וערכם נרשם בכתובה‪ .‬ההלכה ראתה בגבר‬
‫בעלים של הנדוניה והיורש החוקי שלה במקרה של מות האישה‪ ,‬אך לאורך ההסטוריה הוסיפו נשים והוריהן לכתובה‬
‫את התניית הנישואים בבעלות האישה על הנדוניה שלה וכך עקבו את ההלכה הבלתי שוויונית הזאת‪ .‬היא העניקה‬
‫לנשים זכות לנהל את רכושן‪ ,‬לרשת אותו במקרה של מות הבן זוג ולהורישו לילדיהן‪.‬‬
‫במאה ה‪ 10‬סכום הנדוניות גרום להתרוששות הורי הבנות ולכן נאלצו לקבוע סכום סמלי אחיד של ‪ 044‬גולדן‪.‬‬
‫באירופה כתבו זוגות יהודיים "הסכמות" בהן חילקו את הרכוש בין בני הזוג שווה בשווה‪ .‬בהסכמות מהמאה ה‪11‬‬
‫והלאה‪ ,‬ההסכמות חולקו שליש לאישה‪ ,‬ושני שליש לגבר‪.‬‬
‫‪ .0‬אלבק ש'‪" ,‬טיבם של הנישואין"‪ ,‬יסודות דיני הנישואין בתלמוד‪ ,‬רמת גן תש"ע‪ ,‬עמ' ‪ .00-9‬עמ' ‪ 14-10‬בחוברת‪.‬‬
‫‪ .1‬כלילי ר'‪" ,‬חידת תכלית הנישואין"‪ ,‬מעליות כו (תשסו)‪ ,‬עמ' ‪ .104-140‬עמ' ‪ 11-14‬בחוברת‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫‪* .4‬שרמר ע'‪" ,‬תפיסות של נישואים"‪ ,‬זכר ונקבה בראם‪ :‬הנישואים בשלהי ימי הבית השני ובתקופת המשנה‬
‫והתלמוד‪ ,‬ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ .104-099‬עמ' ‪ 11-40‬בחוברת‪.‬‬
‫המאמר עוסק בכיצד הבינו יהודי ארץ ישראל ויהודי בבל על טיבו של מוסד הנישואים‪.‬‬
‫רקע תרבותי‪-‬ביוון ורומי העתיקה הייתה תפיסה שאמרה שנישואים הם חשובים להולדת צאצאים‪ .‬דעה אחרת אמרה‬
‫שנישואים הם שותפות מלאה בין בני הזוג בכל דבר בחייהם‪ .‬דבר זה התבטא בחקיקות‪ ,‬מקורות ספרותיים‪ ,‬ציורים‬
‫על מטבעות ועל מצבות קבורה‪.‬‬
‫נישואים בחברה היהודית ‪ -‬פריה ורביה‪ :‬ישנה עמדה שאומרת שצורת ההתייחדות היחידה האמורה להתקיים בין‬
‫גבר לאישה הוא לשם פרו ורבו בלבד‪ .‬הצידוק העיקרי לנישואים הוא העמדת ולדות‪ .‬חכמים רבים מצדדים בגישה זו‪.‬‬
‫רואים זאת לפי ההכלה שאומרת שאם היה נשוי לאשיה ולא ילדה במהלך ‪ 14‬שנים‪ ,‬רשאי לבטל את הנישואין‪.‬‬
‫גם בקרב חכמי בבל היתה מקובלת התפיסה הזאת‪ ,‬ואף היתה מקובלת בכלל קרב הציבור היהודי בבבל‪ .‬ריבוי‬
‫העדויות לדבר זה מראה שזה היה הלך הרוח באותם זמנים‪ ,‬גם בבבל וגם בישראל‪ .‬בנושף לאמירות של החכמים יש‬
‫לנו את ההתנהגות בפועל שמחזקת את הטענה‪ .‬גבר הנושא הרבה במטרה שיהיו לו הרבה ילדים‪ .‬ההתנהגות בפועל‬
‫של הציבור הרחב בכל הקשור לנישואין משקפת את התפיסה שרווחה בו ביחס לתכליתם העיקרית‪-‬ההולדה‪ .‬גם‬
‫חתונה בימי רביעי וחמישי כי בהם הברכה לפרו ורבו (חמישי ושישי)‪.‬‬
‫מצילות אותנו מהחטא ‪ -‬תפיסה נוספת היא שהנישואים מצילים מפני היצר המיני‪ .‬נישואים בגיל צעיר הם ערובה‬
‫בפני פיתויו של היצר המיני‪ .‬הנישואין נועדו לתעל את היצר המיני למסגרת הלכתית לגיטימית‪ .‬מוצאים עדות לזה‬
‫במקורות רבים‪ .‬ההמלצה לנישואין בגיל צעיר כי לא להתפתות חלה גם על הגבר וגם על האישה‪ .‬אם האדם לא חטא‪,‬‬
‫ולא התפתה ליצרו המיני‪ ,‬הנישואים מצליחים במשימתם‪.‬‬
‫אשר חיבר האלוהים ‪ -‬ישנה השקפה נוספת שאומרת שהקשר הזוגי הוא לא פרי בחירה אישית של בני אדם אלא‬
‫מכוון ע"י האל‪.‬‬
‫למעשה הנישואים הם סוג של קשר בין גבר לאישה המממש את התוכנית האלוהית‪ .‬האדם מוצא את בן זוגו שיועד‬
‫לו משמיים‪ .‬למעשה כאן מטרת הנישואים הוא להביא למימוש הסופי של הבריאה‪ :‬זכר ונקבה ברא אותם‪ .‬האל הוא‬
‫זה שקובע את בן זוגו של האדם‪ ,‬ואין מקום להתערבות אנושית‪-.‬זו לא היתה השקפה מקובלת בציבור הרחב‪....‬‬
‫לא טוב היות האדם לבדו‪ -‬תפיסה נוספת הרואה את הנישואים כמסגרת שבה מממש היחיד את עצמו בהתחברו לבן‬
‫זוג‪ ,‬גם בלי מימוש המשימה להוליד ילדים‪ .‬הבדידות היא דבר שלילי‪ .‬קשר הנישואים בין אישה לגבר הוא תנאי‬
‫הכרחי לחיים מאושרים‪ .‬התפיסה (בניגוד לראשונה) אומרת שזה שהנישואים לא כשלו אפילו אם לא הצליחו להביא‬
‫ילדים לעולם‪ ,‬מפני שהנישואים הוא קשר אישי‪ ,‬שעיקרו באושר האישי של בני הזוג בחייהם המשותפים‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫פרק ב' – חקר הכתובה והנישואים ‪ -‬השימוש בכתובות כמקור היסטורי‬
‫‪* .5‬בר‪-‬אילן מ'‪" ,‬נישואין ושאלות יסוד אחרות בחברה היהודית בעת העתיקה"‪ ,‬קתדרה ‪( ,101‬תשס"ז)‪ ,‬עמ' ‪10-‬‬
‫‪ .01‬עמ' ‪ 41-54‬בחוברת‪.‬‬
‫ממהור לכתובה ‪ -‬במהלך השנים‪ ,‬היה שינוי באופי התשלום על הנישואים‪ .‬חוקרים רצו לדעת מדוע זה קרה‪ .‬השנויים‬
‫התבטאו בכמה אופנים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫מתשלום לאבי הכלה (מוהר) לתשלום לכלה‪ -‬העובדה שאת התשלום מקבלת הכלה ולא אביה היא ביטוי‬
‫לאינדיבידואליזם‪ .‬תשלום מוהר הוא ביטוי לכך שהבת נתפסת כרכוש ושאין לה אישיות עצמאית‪ ,‬ובאותו זמן‬
‫המוהר ביטא את מעמד האב‪ .‬הכתובה משקפת את ערכה של הכלה‪ .‬תשלום הכבד לאבי הכל המבטא חוב‬
‫ממשי של החתן לאב‪ ,‬על ההשקעה הכלכלית שהשקיעו בגידולה‪ .‬תשלום הכבר לאשתו‪ ,‬ללא התערבות‬
‫ההורים‪ ,‬מבטא מעבר למשפחה גרעינית חדשה‪ .‬האישה הפכה לישות אשר יש להתחשב בדעתה ואינה‬
‫סחורה יותר‪ .‬הכתובה היא דרך של האישה להיות יורשת אביה‪ .‬השינוי הזה משקף אתץ עליית מעמדו של‬
‫הפרט בחברה‪ ,‬במיוחד מעמד האישה‪ .‬זה התרחש בעקבות שיפור מצב החקלאוץת‪ ,‬שהוביל לעלייה ברמת‬
‫החיים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫מהתחייבות בעל פה להתחייבות כתובה‪ -‬שינוי מדיום‪ .‬שינוי שחל במקביל לעלייה בשיעור יודעי לקרוא וכתוב‬
‫בחברה והכרה ביתרונו של מסמך כתוב על המילה שבעל פה‪ .‬מעבר לגישה מקצועית יותר ‪ ,‬אשר עוזרת‬
‫להגיע לרמת צדק שיפוטי גבוהה יותר‪ .‬מייחסים את העלייה בשיעור יודעי קרוא וכתוב לשמעון בן שטח אשר‬
‫יישם את "תקנת חוק חינוך חובה" ‪ ,‬וגם ייסד את תקנת הכתובה‪ .‬הכתובה משקפת חברה יהודית תלמודיץ‪-‬‬
‫אשר יודעת לקרוא ולכתוב‪ ,‬בניגוד לחברה המקראית‪.‬‬
‫‪‬‬
‫מתשלום מיידי לתשלום דחוי‪ -‬שיטת תשלום שונה‪ .‬המוהר הוא תשלום שמשלם החתן לאבי הכלה ביום‬
‫שהוא קונה את הסחורה‪ .‬זה יכול להיות כסף או שווה כסף‪ .‬בכתובה מדובה בהתחייבות אשר ספק אם‬
‫תיפרע אי פעם או שתיפרע בזמן בלתי ידוע בעתיד‪ . .‬המעבר זה מבטא "הנחה" משמעותית לקונה‪ -‬כלומר‬
‫ירידת ערך הסחורה‪ .‬אישה הקנויה בכתובה עולה פחות מאישה הקנויה במוהר‪ .‬הנדוניה מייצגת טת העבודה‬
‫שהסחורה גרועה כלכך עד שבעל הסחורה (האב) משלם כסף ללקוח‪-‬ההחתן‪.‬‬
‫כדי להסביר את הישנויים האלה‪ ,‬אפשר להניח שהיו שינויים ביחסי כוחות השוק ‪ ,‬יחסי היצע וביקוש‪ .‬אפשר להסביר‬
‫ירידת ערך של סחורה באחד משני ההסברים הבאים או שילוב שלהם‪ :‬גידול בהיצע כלומר ריבוי נשים‪ .‬ירידה‬
‫בביקוש‪-‬כומר הקטנה משמעותית של כמות הקונים‪-‬מוות של גברים רבים ללא שינויי במספר הנשים‪.‬‬
‫‪ .0‬גסטר מ'‪ ,‬הכתובה בהשתלשלותה ההיסטורית‪ ,‬ברלין‪ -‬לונדון ‪ ,1904‬עמ' ‪ .40-9‬עמ' ‪ 51-04‬בחוברת‪.‬‬
‫‪* .0‬שרמר ע'‪ ,‬מבוא‪ ,‬זכר ונקבה בראם‪ :‬הנישואים בשלהי ימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד‪ ,‬ירושלים‬
‫תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ .00-11‬עמ' ‪ 01-00‬בחוברת‪.‬‬
‫מאמר ממש לא חשוב ומיותר על איך לחקור את נושא הנישואים וחיי המשפחה בתקופת המקרא והתלמוד‪ ,‬ולא‬
‫מדבר על תוכן אלא במה צריך להתמקד במחקר‪ .‬מחפשים לדעת על חיי הנישואים עצמם ולא הטקס עצמו‪ .‬על‬
‫המשפחות הממוצעות ולא על מלוכה או סיפורים של יחידים‪ .‬זהו‪ .‬מאמר מעפן‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫פרק ג' – הנישואים בישראל‪ :‬תלמוד הלכה ומנהג‬
‫‪* .1‬שרשבסקי ב"צ‪" ,‬קידושין ונישואין"‪ ,‬דיני משפחה‪ ,‬ירושלים תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪ .10-05‬עמ' ‪ 00-11‬בחוברת‪.‬‬
‫דין‪ -‬לגני נישואין מדובר בדין תורה החל על אזרחי ישראל ותושבים שאינם אזרחים‪.‬‬
‫קידושין ונישואין – כבר על ידי פעולת הקידושין נקשרה האישה לאיש מבחינה משפטית‪ .‬פעולה זו מייעדת לו את‬
‫האישה ואוסרת אותה על כל איש אחר‪ ,‬מתוך המילה קדוש‪-‬אסור על כל דבר אחר‪ .‬מאורסת נחשבת כאשת איש ‪ ,‬כך‬
‫שאפילו אם אינם נישאים ורוצים להיפרד‪ ,‬צריך גט‪ .‬הנישואים הם הדרך למסד את הקשר לחיי אישות‪ ,‬כי לפני‬
‫הנישואין זה אסור‪.‬‬
‫הבחנה בין קידושין לנישואין ‪ -‬היום המעמד מתרחש ביחד‪ ,‬אבל חשוב לדעת שצריכות להתקיים שתי הפעולות הללו‪.‬‬
‫בעבר היה רווח של זמן בין הקידושים לנישואים‪ ,‬אבל היום יש עדות מסויימות שעדיין שומרות על מרווח הזמן הזה‬
‫וכמו כן יש זוגות שרוצים להסכים על הפרדת רכוש ולכן צריך לקיים את שני האירועים בנפרד‪ .‬קידושין‪-‬חתימה על‬
‫הסכם‪ ,‬ואז נישואין‪.‬‬
‫דרכי קידושין ‪ -‬ישנם ‪ 1‬דרכים לקידושין אבל לכולם יש כלל אחד‪-‬האישה אינה נחשבת אשת איש אלא אם נתקדשה‬
‫כראוי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫קידושי שטר ‪ -‬באיש מוסר בפני שני עדים מסמך בו כתוב הרי את מקודשת לי ונזכרים במסמך שמותיהם של‬
‫בני הזוג‪( .‬זו לא הכתובה!!!!!)‬
‫‪‬‬
‫קידושי ביאה ‪ -‬אומר לה בפני עדים הרי את מקודשת לי ואז הם מתייחדים‪-‬מאוד התנגדו לדרך הזו! כי זאת‬
‫חוצפה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫קידושי כסף ‪ -‬החתן מוסר לכלה לבעלותה בנוכחות שני עדים כשרים כסף או שווה כסף לשם קידושין‪ .‬היום‬
‫המנהג הכללי הוא טבעת חלקה ושווה לא פחות מפרוטה‪ .‬ושוב הרי את מקודשת לי בלה בלה בלה‪ .‬כיום זו‬
‫דרך הקידושים המקובלת ביותר והיחידה תכלס‪.‬‬
‫חשוב שיהיו שני עדים‪ ,‬לא כעדי הוכחה אלה שייכים למעשה הקידושין‪ .‬אין עדים‪ ,‬אין קידושין‪ .‬גם אם היה רק עד‬
‫אחד‪ ,‬הקידושין לא תקפים‪.‬‬
‫הפורמליות בטקס הקידושים באה להבטיח שהאיש והאישה עשו זאת מרצונם הטוב ובהסכמה מלאה‪.‬‬
‫חשוב שהטבעת תהיה של הבעל‪ ,‬כלומר קנה אותה מכספו שלו כי הוא מעביר אותה לאישה‪ .‬אם הטבעת הייתה כבר‬
‫שייכת לאישה‪ ,‬קיים חשש שהקידושין לא תופסים‪.‬‬
‫הנוסח "הרי את‪ "..‬לא מחייב כל עוד מה שהוא אומר לא משתמע לשני פנים‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬כדי למנוע בלבלול‪ ,‬הקידושים נעשים בנוכחות רב ובנוכחות מנין ומשתמשים תמיד בנוסח "הרי את‪."..‬‬
‫תוצאות הקידושין‪-‬המקודשים אסורים לאחרים‪ .‬זה חל גם על הגבר וגם על האישה‪ .‬הם נחשבים כבעל ואישה רק‬
‫לחומרא‪ .‬אין אסורים לאחרים אבל אין להם עדיין זכויות כשל זוג נשוי או חובות של זוג נשוי‪ .‬במיוחד אסור יחסי‬
‫אישות‪" .‬אסר לנו את הארוסות" הארוסות גם לא יורשות כלום במידה והחתן מת לפני הנישואין‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫הנישואין‪ -‬תחת החופה‪ ,‬בנוכחות שני עדים כשרים‪ .‬כיום מביאים את הכלה לחופה‪ ,‬שם מחכה לה החתן‪ .‬שם‬
‫מברכים על הקידושים‪ ,‬טבעת‪ ,‬הרי את ואז נישואין‪ .‬חלק טוענים שכדי שייחשבו נשואים עליהם להתייחד מיד אחרי‬
‫ברכת הנישואין‪ .‬וכמובן שגם צריך מניין‪.‬‬
‫חשוב לדעת שלמרות שזה נערך ביחד‪ ,‬אלו (קידושין ונישואין) שתי פעולות משפטיות שונות‪ .‬בגדול מי שעושה את כל‬
‫העניין הזה בנוכחות ‪ 0‬עדין בלבד‪ ,‬בלי רב שיפקח וכו עדיין נחשבים נשואין‪ ,‬אבל יש איסור לעשות את זה מחשש‬
‫לבילבולציה וסתם בלאגן‪.‬‬
‫הרבנות בודקת אם אפשר להשיא את הזוג הצעיר או אם יש התנגדויות ועדויות למשהו פסול‪.‬‬
‫כיום צריך להירשם ברבנות‪ ,‬ורק על ידי רב וצו צו צו‪ ..‬גם עם עוברים על החוקים האלה‪ ,‬ועשויים מה שבא לכם‪ ,‬זה‬
‫לא חוקי אבל הנישואין תקפים אז דיר באלק‪.‬‬
‫‪* .9‬שרשבסקי ב"צ‪" ,‬כללים בדבר חיובים וזכויות בין בעל ואשה על יסוד הנישואין"‪ ,‬דיני משפחה‪ ,‬ירושלים תשנ"ג‪,‬‬
‫עמ' ‪ .145-90‬עמ' ‪ 14-11‬בחוברת‪.‬‬
‫עשרת חיובי הבעל‪:‬‬
‫א‪ .‬מזונותיה (= כלכלת האישה)‬
‫ב‪ .‬כסותה = בגדים‬
‫ג‪ .‬עונתה = חיי אישות‬
‫ד‪ .‬עיקר כתובתה‬
‫ה‪ .‬רפואה = הוצאות הקשורה לרפואה‪.‬‬
‫ו‪ .‬לפדותה אם נשבית‬
‫ז‪ .‬קבורתה‬
‫ח‪ .‬להיות ניזונה מנכסיו ולשבת בהם גם לאחר פטירתו‪.‬‬
‫ט‪ .‬בנותיה ניזונות מנכסיו עד שיתארסו‬
‫י‪ .‬כתובת בנים דכרין = לאחר שהבעל נפטר הבנים מהאישה הראשונה זכאים לכתובה‪ ,‬נוסף לחלק הכללי‬
‫בירושת האב שמגיע להם‪.‬‬
‫ארבעת זכויות הבעל‪:‬‬
‫א‪ .‬מעשה ידיה = העבודות שהאישה דרושה לעשות בבית‪.‬‬
‫ב‪ .‬מציאתה = אם האישה מוצאת מציאה‪ -‬המציאה שייכת לבעל‪.‬‬
‫ג‪ .‬פירותייה = פירות נכסייה שייכים לבעל‪.‬‬
‫ד‪ .‬ירושתה = הבעל יורש את אשתו‪.‬‬
‫כל החיובים והזכויות האלה לא תלויים בהסכם או בפעולה משפטית‪ ,‬אלא‪ -‬קיימים בתוקף אקט הנישואים‪ .‬כל אלו הם‬
‫חובות מטעם הדין‪ -‬כיוון שנשא אותה‪ .‬גם במקום שבו לא קיימת כתובה‪ -‬חייבין הבעל והאישה בכל אלה‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫יש מחלוקת האם החיוב למזונות ולכסות הוא מהתודה או מדרבנן (חכמים) ובגלל המחלוקות כאשר הבעל מקדש את‬
‫האישה הוא אומר "כדת משה וישראל"‪ -‬כדת משה‪-‬לפי דין תורה‪ .‬כדת ישראל‪ -‬לפי דין חכמים‪.‬‬
‫ישנה אפשרות של תנאים נגדיים והסכמים שונים בין הבעל והאישה‪ -‬אך הם תקפים רק בדיני ממונות‪ .‬כל דבר שאינו‬
‫דין ממונות ולקוח מין הכתובה‪ -‬אין להתנות עליו תנאי (לבטל אותו או להחליט על סעיף אחר במקומו)‪.‬‬
‫על ענייינים שהם עיקר כתובתה‪ ,‬עונתה וירושת הבעל אי אפשר להתלות תנאים ‪:‬‬
‫עונתה‪ :‬ייחסי אישות‪ ,‬החיוב לכך הוא מדאורייתא (תורה)‪ .‬אי קיום התחייבות זו של הבעל לאישה יכול להוביל לצער‬
‫שבגוף‪ ,‬כלומר‪ -‬לסבל גופני לאישה "וצער שבגוף אינו ניתן למחילה"‪ .‬החובה היא של הבעל כלפי האישה‪ ,‬והאישה‬
‫אינה חייבת בחובה זו כלפי הבעל‪ .‬ואם אינה מקיימת חובה זו היא לא נקראת מורדת (בניגוד לבעל)‪.‬‬
‫עיקר כתובתה‪ :‬העדר חובה זו יוביל לכך שזה לא יהיה קשר נישואים‪ ,‬אלא‪ ,‬זנות‪.‬‬
‫ירושת הבעל‪ :‬הבעל יורש את אשתו‪ ,‬גם בזמן נישואיהם וגם לאחר מיתתה‪ .‬הבעל יכול לוותר על זכות זו רק בזמן‬
‫שבין הנישואים לקידושים‪.‬‬
‫סילוק אפשרי לגבי יתר זכויות הבעל‪ -‬הצדדים יכולים עוד לפני הנישואים להביא להפרדה מוחלטת של נכסי האישה‪.‬‬
‫כך היא תהיה היחידה לשלוט בהם‪ ,‬מבלי שתהיה לבעל זכות להתערב‪ .‬גם היום ניתן לעשות את ההפרדה הזו‪ -‬קודם‬
‫מסדרים את הקידושים בנתינת הטבעות‪ ,‬מפסיקים את הטקס‪ ,‬בנוכחות עדים חותמים על ההסכם הנ"ל ורק אחרכך‬
‫מתחילים בברכות הנישואים (עושים הפרדה בין הנישואים לקידושים)‬
‫חוץ מעניין ירושת האישה‪ ,‬בני הזוג יכולים להסכים בניהם‪ ,‬לאחר הנישואים‪ ,‬על היחסיהם הכספיים – יש צורך‬
‫בהסכם קניין פרומלי ולא מספיקה רק אמירה או כתיבה בלתי פורמלית‪.‬‬
‫הנישואים בימים קדומים‪:‬‬
‫פעם היה הגבר נושא אישה מבנות משפחתו‪ .‬פילון אומר שיקחו לאישה אישה מקרוביה‪ ,‬ואם לא – ממשפחתה או‬
‫משבטה‪ .‬כל זאת על מנת שלא יסתובבו שטחי הנידוניה משבט לשבט‪ ,‬אלא שישארו בחלקם של הבעלים‬
‫הראשוניים‪ .‬ואם כהן היה מתחתן עם בת ישראל או הפוך – היו קונסים אותם‪" :‬כדי שיהא אדם מידבק בשבטו‬
‫ובמשפחתו"‪.‬‬
‫בטקסט עולה השאלה האם גם לפילגשים היו קידושי כתובה‪ ,‬התשובה‪ -‬כן‪ ,‬בימים קדמוניים היו להן קידושים‪ ,‬אומנם‬
‫לא כמו הנשים הרגילות "כדת משה וישראל" אבל הן היו חשובות כמו אשת איש והיו צריכות גט‪.‬‬
‫נישואי קרובים‪ -‬כמו שמוזכרים בתחילת המאמר‪ ,‬היו מנהג פעם ולא הלכה‪ .‬ועל כן אין שום איסור שאוסר לשאת‬
‫אישה שהיא לא מהמשפחה או מהשבט‪.‬‬
‫באותה תקופה‪ -‬אישה שרצתה להינשא לגבר שאינו מהשבט שלה נקראה ‪" :‬פונדקיתא" או "דונה"‪.‬‬
‫השתלשלות ‪ :‬דאגו לחתן בתוך המשפחה > בתוך השבט > משפחות מיוחסות > משפחות מיוחסות בכשרותן >‬
‫משפחות מיוחסות בידיעת התורה‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫פרק ד' – שיטות נישואים במקרא ובזמן קדום‬
‫‪* .14‬אלבק ח'‪" ,‬הנישואין בימים קדומים"‪ ,‬תורה שבעל‪-‬פה ג (תשכ"ה)‪ ,‬עמ' ט‪-‬טז‪ .‬עמ' ‪ 19-91‬בחוברת‪.‬‬
‫היה מנהג קדום שאדם ישא אישה מבנות משפחתו‪ .‬נאמר בתורה במפורש כי אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב עשו כך‪ .‬ובספרים‬
‫החיצוניים נאמר כי גם נוח עשה זאת‪ .‬כמו כן גם אישה יהודיה היתה נישאת לאיש ממשפחתה ומבית אביה‪ .‬אם לא‬
‫נמצא כזה יקחו לה ממשפחתה ומשבטה כדי שנכסי הנדוניא לא יעברו משבט לשבט – פילון שדיבר על כך מקשר‬
‫נישואי קרובים לנישואי בני אותו שבט‪ .‬משה ציווה שהנחלה תישאר בכל שבט ואם אישה נישאת לאיש משבט אחר‪,‬‬
‫נחלתה תשאר בתוך שבטה שלה – אישה כזו נקראה פונדקית (זונה)‪ .‬ישנה פרשה שאומרת שזה תקף לכל הדורות‬
‫ולא רק לבאי הארץ‪.‬‬
‫אומרים כי חמשה עשר באב נקבע ליום טוב כי ביום זה הותרו השבטים לבוא זה בזה – מכאן אכן משתמע‬
‫שבהתחלה נאמר כי זה תקף לכל הדורות‪ ,‬ואחר כך דרשו שזה רק בדורם של באי הארץ‪.‬‬
‫לוין‪ ,‬בגנזי קדם נותן דוגמא למישהו שאביו משבט נפתלי ואמו משבט דן – הוא סובר שהמצווה שבתורה נאמרה‬
‫לדורות ולא דיברה תורה בבת יורשת נחלה בלבד אלא בכל הבנות‪ ,‬גם אלה שיורשות כי אחיהן נפטר‪ .‬גם משפחות‬
‫יהודה ולוי התחתנו זו בזו‪ .‬האיסור היה תקף כאשר מדובר ביורשת נחלה‪ ,‬לכן כאשר מוצאים מקום בו נשאו נשים‬
‫משבט אחר ניתן לאמר כי נשים אלה לא היו יורשות נחלה בשעת נישואיהן‪.‬‬
‫מפשוטם של הכתובים ניתן להבין שהאיסור מתייחס רק לדור המדבר‪ ,‬אבל בתרגומים שהובאו ניתן לראות‬
‫שמשפחות אכן הקפידו על כך‪ .‬הוכחות נוספות ניתן למצוא במשנה בכורות ובתוספתא‪ :‬שם נאמר כי מי שיורש את‬
‫אשתו יחזיר ביובל את הנכסים למשפחה ו"מוציאין מידיו" – כי נאמר שהנחלה לא תסוב ממטה למטה‪ .‬לא מדובר רק‬
‫ביובל אלא בכל הנכסים שירש הבעל מאשתו – כולל קרקעות על מנת שלא יעברו למשפחה אחרת‪ .‬מי שכן התחתנו‬
‫בעירוב שבטים – נקנסו‪ .‬בהמשך נותן דוגמאות לנישואי משפחה כהוכחות לכך שזה היה קיים באמת – למשל‬
‫שנאמר שלא ישא אדם אישה עד שתגדל בת אחותו‪.‬‬
‫כדת משה – כמשפט משה – חייב את כל החיובים המפורטים בתנאי הכתובה‪ .‬להדגיש שלוקחה כאשתו הגמורה ולא‬
‫כפילגשו‪ ,‬כי גם לפילגש היו קידושין‪ .‬יש מחלוקת בין הכותבים – אחד אומר שהיתה לפילגש כתובה אבל לא תנאי‬
‫כתובה ואחר אומר שלא היתה כתובה לפילגש‪ .‬רב אחר אומר שפילגש הוא בלא קידושין ובלא כתובה‪ ,‬אך הוא‬
‫כנראה מתייחס ליוונים ולרומיים כי בישראל לפילגש כן היו קידושין‪ ,‬לא כקידושי הגבירות "כדת משה וישראל" אבל כן‬
‫היו קידושין והן גם היו חשובות כאשת איש והיו צריכות גט‪.‬‬
‫על כל הראשונים מוסכם שאין צורך לומר בשעת הקידושין או לכתוב בשטר האירוסין "כדת משה וישראל" אך בכל‬
‫זאת עשו זאת‪ .‬לשון זה נמצא כמעט בכל הכתובות הידועות לנו‪ .‬לשון זה אינו רמז לקידושין עצמם אלא למה שאמר‬
‫הבעל אחרי הקידושין ולפני הנישואין‪ ,‬שתהיה לו לאישה ותחיה איתו חיי נישואין כדת משה וישראל והוא יפרנס אותה‬
‫וכו'‪ .‬בשעת מסירת הכתובה לאשה אומר הבעל שהיא נכנסת לרשותו כדת משה וישראל בכתובה זו‪ .‬קידושין לכוד‬
‫וכתובה לכוד – הבעל צריך לכתוב בכתובה‪ :‬כדת משה וישראל "להודיענו שלא כתב לה כתובה אלא להתנהג עמה‬
‫כדת משה וישראל"‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫פונדיקתא – אישה שנישאה לאיש זר שלא משבטה‪ ,‬זונה‪ .‬במדרש שיר השירים נחלקו מי היו הנשים ורבנין אומר‪:‬‬
‫יבמות היו‪ .‬למה נקראות היבמות זונות? כל אחת מהיבמות טענה שיש לה בן של קיימא (שאינו נפל) והיא פטורה‬
‫מהייבום ומותרת להנשא לאיש זר ואישה שרוצה להנשא לאיש זר קרויה פונדקיתא‪.‬‬
‫חיזוק למנהג לשאת אישה מבנות המשפחה היה הנוהג הקדום של המשפחות לרשום ספרי יוחסים או מגילות‬
‫יוחסים‪ .‬כבר מימי בית ראשון‪ .‬היו רשימות של משפחות‪ .‬הרשימות לא היו חשובות רק לעניין החיתון אלא גם‬
‫לחלוקת משרות חשובות שנמסרו רק למשפחות מיוחסות‪ ,‬כגון להיות דיין בדיני נפשות‪.‬‬
‫בחמישה עשר באב‬
‫כשהבנות יוצאות וחולות בכרמים‪ ,‬המיוחסות היו מתפארות בייחוסן ואומרות‪" :‬אל תיתן עינך בנוי‪ ,‬תן עינך במשפחה"‬
‫כשאחד מבני המשפחה נתן עינן בנוי ולא במשפחה‪ ,‬היו בני המשפחה מוחים ועשו סימן לדורות שלא יתערב זרעו‬
‫בזרעם וזוהי קצצה – כלומר נקצץ פלוני ממשפחתו‪.‬‬
‫בזמן מאוחר יותר לא הקפידו על ייחוס המשפחה אלא על ידיעת התורה שהיתה מצויה במשפחה זו‪ ,‬שכן ממזר‬
‫תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ‪ .‬לעולם אדם ימכור כל מה שיש וישא בת תלמיד חכם וישיא את ביתו לתלמיד‬
‫חכם‪ .‬כך התרחב החוג מנישואין בתוך המשפחה לנישואין למשפחות מיוחסות‪ ,‬וממיוחסות בכשרותן למיוחסות‬
‫בידיעת התורה‪.‬‬
‫‪* .11‬גבריהו ח'‪" ,‬שיטות נישואין במקרא"‪ ,‬מחניים פג (תשכ"ג)‪ ,‬עמ' ‪ .10-10‬עמ' ‪ 94‬בחוברת‪.‬‬
‫לפי כל המקורות משפחה ישראלית היא מונוגמית‪ .‬בתנ"ך מוזכרים סה"כ תשע פעמים של נישואים לאישה שנייה‬
‫בעיקר בגלל עקרות הראשונה (אברהם ושרה‪ ,‬רחל שהביאה את בלהה‬
‫חנה ופנינה)‪ .‬מלכים נהגו להרבות בנשים‬
‫בגלל יוקרה ודיפלומטיה היו בעלי כסף‪ ,‬השפעה וכד'‪ .‬גבריהו ממקור ‪ 11‬מגלה לפי הפסוק שאלוהים אומר לאברהם‬
‫"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" אומר שמולדת ובית אב הם שני דברים שונים‪ .‬מולדת כוונה בית אם ובית אב‬
‫תרתי משמע‪ .‬לפי הזמן העתיק מדובר בכך שהגברים היו חסרי בית קבוע‪ .‬ילדים גדלו אצל האם והאבא היה מבקר‬
‫את האמא ואת הילדים והיה הולכת למולדת של אישה אחרת ולבית אם של אמא אחרת‪ .‬למעשה האח הבכור היה‬
‫מעין אב‪ .‬בשה"ש ישנו פסוק "מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה"‪ .‬מי שדואג לנישואי הבת הם האחים כי האבא‬
‫היה יושב כל פעם בבית אחר‪ .‬כאשר אדם רוצה להתחתן עם מישהי האיסור הוא על כל אישה מלבד אחיות מבית‬
‫האמא‪ .‬לפני מתן תורה בני אב יכלו להינשא אם אינם בני אם אחת‪ .‬רק בתורה "ערוות אחותך בת אביך או בת אמך‬
‫מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערוותן"‪ .‬לדוגמה במקרה של אברהם ושרה‪ ,‬אמר לפרעה "זו אחותי" ולא שיקר‬
‫שכן היא אחותו לא מאותה אם‪ .‬כנ"ל סיפור אמנון ותמר‪ :‬אחים מאבא (דוד המלך) והם הכירו את ההלכה הקדומה‬
‫שניתן להתייחד ולשכב אח ואחות אם לא בני אותה אם‪.‬‬
‫‪* .10‬נויבואר י"י‪" ,‬קידושי כסף"‪ ,‬תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד‪ :‬מחקר היסטורי משווה‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪,‬‬
‫עמ' ‪ .10-14‬עמ' ‪ 95-90‬בחוברת‪.‬‬
‫אישה נקנית ב‪ 1-‬דרכים ‪ :‬כסף‪,‬שטר וביאה‪.‬כסף ‪ -‬בית שמאי אומרים דינר או שווה דינר‪ .‬ובית הלל אומרים‪ -‬בפרוטה‬
‫או בשווי פרוטה‪ .‬והאישה קונה את עצמה ב‪ 0-‬דרכים ‪ :‬בגט‪ ,‬ובמיתת הבעל‪ .‬והאישה שהשתמשו בה לייבום‪ -‬נקנית‬
‫בביאה (של אח הנפטר)‪ ,‬וקונה את עצמה‪ -‬בחליצה ובמיתת הייבם‪.‬‬
‫בקידושי כסף נותן האדם לאישה חפץ או מטבע בעל ערך מינימלי הקבוע בחוק‪ ,‬תוך הסכמה הדדית‪ ,‬והחתן מציין‬
‫בפירוש את הסיבה למתן החפץ‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫‪* .11‬נויבואר י"י‪" ,‬קידושי ביאה – הקידושין המקוריים"‪ ,‬תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד‪ :‬מחקר היסטורי‬
‫משווה‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪ .44-10‬עמ' ‪ 90-141‬בחוברת‪.‬‬
‫זו צורת הקידושים העתיקה ביותר בישראל‪ .‬בתקופה הקדומה היה רק תהליך חוקי אחד לערכית הנישואים‪ :‬קשירת‬
‫קשר מיני במסירת הכלה וכך בוצעו כל שלבי הנישואים בבת אחת‪.‬‬
‫הנישואים היו מעין עסקי חליפין (כפי שנהוג בעמים הפרימיטיבים עד היום) – מיד אחרי שאבי הכלה והחתן הגיעו‬
‫לעמק השווה ביניהם‪ ,‬נמסרה הכלה לחתן‪ ,‬ולאחר המסירה באה מיד הביאה לצורך קידושים‪.‬‬
‫בימים ההם כשאנשים וחפצים עדיין לא נחשבו ניגודים מוחלטים מבחינה משפטית – היה קשה לקבוע בבירור אם‬
‫הנערה נמסרה לעבדות‪ ,‬אימוץ או נישואים‪ .‬הביאה מסמנת את חיי האישות המשותפים ואת הצעד הראשון של הזוג‪.‬‬
‫(מובאים לדוגמא בני נוח שגם הם ביצעו קידושי ביאה עם נשותיהם‪.‬‬
‫היבאה היא דרך חוקית לבצע נישואים גם עם שבויות מלחמה‪.‬‬
‫על השורש "ארס" עברו התפתחויות –במקורו הוא ציין רק את הביאה‪ ,‬אח"כ הורחב לכל מעשה הנישואים (כל‬
‫התהליך) ‪ ,‬ואחרי שפוצל המעשה ל"קידושין" ול"נישואין" צומצמה משמעות המילה "ארס" לציון עריכת חוזה‬
‫הנישואים בלבד‪.‬‬
‫כהן לא יכול להשיא אישה בקידושי ביאה‪ ,‬מכוון שהאישה שנישאת לכהן חייבת להיות בתולה בעת הנישואים‪ .‬ואילו‬
‫יצרה הביאה רק את מהלך האירוסין‪ ,‬זה היה בלתי אפשרי לכהן מכוון שאומ‪4‬ם הוא התארס עם בתולה אבל הכניס‬
‫לחופה בעולה‪.‬‬
‫יש בטקסט מ חלוקת מה עושה את הקידושים – תחילת הביאה או השלמתה ‪( .‬אין הכרעה מוחלטת)‬
‫בחלקים מאוחרים יותר של המקרא‪ ,‬משמיטים את קידושי הביאה‪ -‬מה שמצביע את נסיגה בהדרגה של קידושי‬
‫הביאה‪ .‬רק במקום בו מסירת הנערה כהלכה לא היתה אפשרית (בשבויי מלחמה או בחוקים מיוחדים של ייבום)‬
‫המצב נשאר אותו דבר והיו מקדשים באמצעות ביאה‪.‬‬
‫‪* .14‬נויבואר י"י‪" ,‬מהות המוהר"‪ ,‬תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד‪ :‬מחקר היסטורי משווה‪ ,‬ירושלים‬
‫תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪ .150-141‬עמ' ‪ 140-140‬בחוברת‪.‬‬
‫מוהר = מחיר הכלה‪.‬‬
‫המוהר מופיע במקרא רק במקום אחד ‪ :‬מי שמפתה בתולה נאמר עליו = "מהורי מהרנה לו לאישה" – לא ניתן לדעת‬
‫מהפסוק מי מקבל את המוהר האב או הכלה‪.‬‬
‫ישנו עוד מקור בו מוזכר מחיר הלכה ‪ ,‬מבלי לציין את המילה "מוהר" בו מצויין שמי שאונס בתולה חייב לשלם ‪54‬‬
‫שקלים ולשאת אותה לאישה‪.‬עוד מצויין שנערה שאיבדה את בתוליה‪ ,‬אינה זכאית למוהר לאחר שתינשא‪.‬‬
‫בהתפתחות מאוחרת יותר של המוהר – הוא כבר לא ניתןו לאישה‪ ,‬אלא‪ -‬נרשם כהתחייבות בכתובה ( למקרה של‬
‫ביטול הנישואים)‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫ניתן ללמוד על התפתחות הכתובה מהמוהר ‪:‬‬
‫א‪ .‬בהתחלה ניתנה רק לבתולות‪ ,‬ולא לאלמנות הנישאות בשנית‪.‬‬
‫ב‪ .‬לאלמנה – מגיע מחצית מהסכום שמגיע לבתולה‪.‬‬
‫ג‪ .‬גם בתולה שאיבדה את בתוליה בדרך אחרת מאשר מגע מיני (????) היא אינה זכאית לכתובת בתולה‪.‬‬
‫הפרשן נויבואר טוען שהמוהר ניתן כמתנה לכלה‪ ,‬אך מובאים ‪ 0‬שחולקים עליו וסוברים שהמוהר ניתן כמתנה לאב‪.‬‬
‫אמצעי התשלום בקניין האישה התפתח עם השנים –בהתחלה זה היה מוהר > כתובה > נדוניה‪.‬‬
‫שיטות נישואים במקרא ‪:‬‬
‫בתקופת התנ"ך המשפחות היו מונוגמיות‪ ,‬גם אצל אברהם ושרה‪ -‬למרות נוכחות הגר בבית שהובא רק כי שרה‬
‫היתה עקרה‪.‬‬
‫אך‪ ,‬היו כמה מקרים בהן היה ריבוי נשים ‪ :‬מוזכרים ‪ 9‬מקרים כאלו בתנ"ך‪ .‬מקרים של ‪ 1‬נשים או יותר נזכרים‬
‫בנישואיהם של שופטים ומלכים והבולט מבניהם הוא שלמה המלך ‪ ,‬הצנוע מבניהם הוא שאול‪ -‬שהייתה לו רק אישה‬
‫אחת ופילגש אחת‪ ( .‬לא מצאו מקרים של ריבוי נשים אצל אזרחים רגילים)‪.‬‬
‫הפילגשות נחשבות לנשים חוקיות של הבעל‪ ,‬אך לרוב הן באו ממעמד נמוך‪ .‬תפקיד האישה הראשית‪ -‬לשמור על‬
‫מעמד מכובד בבית‪.‬‬
‫ההגבלה היחידה על ריבוי נשים‪ -‬היא על הכהן הגדול שייקח לו רק אישה אחת‪ .‬אולם‪ ,‬נרמזות תוצאות שליליות לגבי‬
‫חלוקת הירושה במצב שלך ריבוי נשים (רואים זאת במקרה של רחל ולאה שנישאו ליעקב‪ ,‬ויעקב אהב את רחל יותר‬
‫משאהב את לאה ‪ ..‬האם הוא יכול לתת לילדים מהאהובה יותר כסף\ירושה?)‬
‫התורה מזהירה את המלך שלא יקח לו הרבה נשים‪ ,‬אך יש פער בין זה לבין המציאות – וזה הביא רק לצרות‬
‫ולפגעים‪.‬‬
‫מובאות עוד כמה צורות של נישואים‪:‬‬
‫א‪ .‬נישואים בהם הבעל נודד (אולי בגלל עסקים) ופוקד את בית האישה מפעם לפעם‪ ,‬וכל פעם שהוא מגיע הוא‬
‫מביא לה מתנה‪ ,‬בבית כזה – הבן הגדול ממלא את תפקיד ראש המשפחה‪ .‬באורח חיים כזה יכול להיות‬
‫שלבעל יהיו כמה נשים במקומות שונים‪.‬‬
‫ב‪ .‬לפני מתן תורה‪ ,‬לא החמירו במקרה שאחד מבני האב רוצה להתחתן עם אחותו שהיא לא מאותו אמא ‪,‬‬
‫לאחר מתן תורה‪ -‬זה נאסר!‬
‫השאיפה היאידיאלית של התורה היא שכל שבט ישמור על נחלתו‪ ,‬ולכן הנישואים היו פנים שבטיים‪ ,‬אבל במקרים לא‬
‫מעטים זה לא קרה והאישה עברה לשבט של בעלה‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫פרק ה' – קדמות הכתובה ומהותה‬
‫‪* .15‬אפשטיין א"ל‪" ,‬קדמות הכתובה"‪ ,‬תולדות הכתובה בישראל – מחקר על מעמדה של האישה לפי משפט‬
‫ישראל‪ ,‬ניו יורק תשי"ד‪ ,‬עמ' ‪ .01-10‬עמ' ‪ 140-111‬בחוברת‪.‬‬
‫הכתובה המקורית היתה צירוף של הכתובה של שטר הקידושים‪.‬‬
‫התלמוד רואה בהם ‪ 0‬שטרות נפרדים ומייחס השתלשלות מיוחדת לכל אחד מהם‪ .‬הוא רואה את שטר הקידושים‬
‫כקודם בזן ומצא את שורשו בתורה‪ .‬בנוגע לכתובה‪ -‬חז"ל טוענים שזה מוסר שהיה קיים עוד לפני התורה (בתקופת‬
‫בני נוח) אבל הפך להיות מוסד יהודי בתקופה שלאחר המקרא (תורה)‪ .‬בקביעת זמנה המדוייק של הכתובה – נחלקו‬
‫הדעות – חלק מייחסים אותה לאנשי הכנסת הגדולה‪ ,‬וחלק – לשמעון בן שטח‪.‬‬
‫הכתובה התחילה מהמוהר ושמעון בן שטח ראה ש‪ 044-‬זוז שמביאים לאבי הכלה‪ -‬מכבידים על הבחורים והם היו‬
‫דוחים את הנישואים עד שהיו מזקינים‪ .‬ולכן תיקן שהאישה מלווה לחתן את הכסף של המוהר לעשות בו כרצונו והוא‬
‫חייב להבטיח את פרעונו בשעת הצורך (גירושים או מוות) בשיעבוד כל נכסיו‪ .‬מעכשיו הבעל לא היה נותן את המוהר‬
‫‪ ,‬אלא רק מבטיח את קיומו בשעת הנישואים בכתובה‪( .‬המוהר הפך לקנס על הגירושים שהוטל על הבעל ולגורם‬
‫מועיל למניעתם‪) .‬‬
‫השטר בכלל‪ ,‬ושטר הנישואים בפרט‪ ,‬לא נולדו בישראל ‪ ,‬אלא בבבל‪ ,‬ובגלל ההתחככות של ישראל בבבל ומסעות‬
‫העם‪ -‬נתקבלה הכתובה ‪ ,‬יחד עם שטרות נוספים בישראל‪.‬‬
‫‪* .10‬אפשטיין א"ל‪" ,‬בעלות הכתובה וצורתה"‪ ,‬תולדות הכתובה בישראל – מחקר על מעמדה של האישה לפי‬
‫משפט ישראל‪ ,‬ניו יורק תשי"ד‪ ,‬עמ' ‪ .14-00‬עמ' ‪ 110-111‬בחוברת‪.‬‬
‫לאדם בימינו מצטייר כל חוזה שבכתב שעשוי משני טפסים‪,‬מכיוון שחוזה מניח כי ישנה מחויבות וערבות הדדית בין‬
‫שני אנשים‪,‬מן הדין הוא שחוזה נכתב בשני טפסים ונמסר לכל צד אך לא כך הכתובה היהודית‪,‬רק כתובה אחת‬
‫נכתבת‪.‬השאלה המרכזית מי הוא הכותב ומי מחזיק בה‪.‬‬
‫הכלל המקובל הוא שהמקנה כותב את הכתובה ונותן אותה לקונה‪.‬על פי רוב האישה היא זו שזקוקה לכתובה יותר‬
‫מהאיש וזאת לצרכי הגנה מפני פגיע בזכויותיה‪,‬הכתובה מבטיחה לה הגנה זו‪.‬בית הדין רואה את הבעל כמקנה ואת‬
‫האישה כקונה‪.‬נוסח הכתובה מעיד על כך שהבעל הוא הכותב ולכן היה צריך לשלם שכר סופר‪.‬‬
‫למרות הנאמר לעיל אין להסיק כי זה היה נהוג בכל מקום‪.‬לפעמים הקונה הוא כותב את שטר הכתובה ואינו‬
‫המקנה‪.‬סיבה זו מקורה בתולדות השימוש בשטרות‪.‬המנהג להשתמש בשטר נקלט בישראל בזמן שכבר היו כריתות‬
‫ברית בין שני צדדים‪,‬עם השנים כל הטקסים החברתיים שהיו קשורים בכריתת הברית נקשרו תחת השטר‪.‬‬
‫מכל המסופר על הברית הקדמונה מתקבל הרושם‪,‬שלא היה הבדל בדבר מי הוא המבצע את הטקס‪,‬המקנה או‬
‫הקונה‪.‬חכמי התלמוד ניסו לקבוע מיהו הנותן ומיהו המקבל‪,‬אך לא הכריעו בדבר‪.‬‬
‫קיים חוסר ההבדלה זה מצד החוק‪,‬אם המקנה או הקונה מבצע את הטכס הברית אי וודאות זו קיימת גם‬
‫בשטר‪.‬שטרי מכירה נעשים תמיד בידי המוכר‪,‬למרות שבסיפור המקראי‪,‬ירמיה‪,‬הקונה‪,‬הוא הכותב וחותם את ספר‬
‫המקנה‪.‬ניתן להסיק כי גם כאן לא ניתן לקבוע בוודאות את ניסוחו של השטר‪,‬אולם אם הקונה כותב את השטר‪,‬עליו‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫לנסחו "אני פלוני בן פלוני‪,‬קניתי ממך‪,‬פלוני בן פלוני‪ "..‬ואם המוכר כותבו‪,‬הוא צריך לנסחו "אני פלוני בן פלוני‪,‬מכרתי‬
‫לך‪,‬פלוני בן פלוני‪ "..‬וכך הוא הדין לגבי שטר קידושין וסדר מכירה של הבת‪.‬השטר מדבר תמיד בעד המקנה‪,‬בין שהוא‬
‫נכתב על ידיו ובין על ידי הקונה‪.‬‬
‫יוצא מן הכלל הזה הוא שטר הקידושין‪.‬בעוד שהמסורת של ארך ישראל קובעת את נוסח שטר הקידושין בצורה‬
‫זו‪",‬אני פלוני קידשתי בתי לפלוני"‪,‬בהתאם לכלל המקובל‪,‬שהמקנה הוא המעיד על עצמו בשטר‪,‬דורש התלמוד הבבלי‬
‫נוסך הפוך דווקא‪",‬בתך מקודשת לי‪,‬בתך מאורס לי‪",‬כל השטרות של ימי הביניים נכתבו בנוסח המסורת‬
‫הבבלית‪.‬כיצד נביא לפתרון את הסתירה הזו בין המסורת של א"י לבין הבבלית שהתקבלה למעשה‪,‬כיצד נסביר את‬
‫השוני מן הכלל הגדול‪,‬שהשטר מייצג תמיד את המקנה‪,‬לא את הקונה? כיוון שהאישה זקוקה יותר להגנה מפני‬
‫הפגיעה בזכויותיה והכתובה מקנה לה הגנה זו לכן הבעל מקנה והאישה קונה‪.‬‬
‫לסיכום ‪ :‬החוק כשלעצמו לא ייחס כל חשיבות לשאלה‪,‬מיהו נותן השטר‪,‬אלא שהמנהג הוא שהטיל על המקנה‪,‬מטעמי‬
‫הגיון ברורים‪,‬לכתוב וליתן את השטר‪.‬בשטרי מכירה המוכר הוא המקנה‪.‬בכתובה המקורית היה הבעל המקנה ואף‬
‫נשאר בחזקת מקנה גם בכתובה המאוחרת‪.‬בשטר של קידושין הבעל הוא אומנם הקונה אלא משום ששטר הקידושין‬
‫הוא תולדה של הכתובה המקורית נתקיים המנהג כנגד חוקי ההיגיון‪,‬שהבעל הוא זה שכותב(הבעל הוא גם קונה וגם‬
‫כותב)‪.‬‬
‫מימי הביניים ועד היום ישנו מנהג כי העדים כותבים את הכתובה‪,‬מותר לכתוב את הכתובה כמו כל שאר השטרות‬
‫בכל לשון שהיא‪,‬המנהג הרווח הוא בשפה הארמית‪.‬‬
‫נוסח הכתובה עשוי לפתוח בדברי הקדמה‪-‬דברי מזל טוב‪,‬מחרוזות איחולים ופיוטים וכו'‪.‬‬
‫גוף הכתובה פותח בתאריך(יום בשבוע‪,‬חודש‪,‬שנה והספירה הנהוגה) לאחר מכן המקום בו ניתנת הכתובה‪,‬שמות‬
‫החתן והכלה(בבלי בלי שמות ובירושלמי עם) כמו כן רושמים מקום מגורים ועיסוק‪.‬לאחר מכן מגיעות ההתחייבויות‬
‫שבמקור נכתבו בגוף ראשון או שלישי‪.‬הכתובה המאוחרת‪,‬כפי שנאמר‪,‬היא בעיקרה הגדת עדים בכתב‪.‬לאחר שנכתבו‬
‫ההתחייבויות יש לסיים בנוסח קבוע ומוגדר מראש‪.‬לסיום זה ישנה חשיבות משפטית רבה‪,‬משום שזה מונע הוספת‬
‫תנאים חדשים בתוך הכתוב ה ע"י אחד מן הצדדים שלא מדעת חברו והעדים‪.‬אחר גוף הכתובה באה חתימת העדים‪.‬‬
‫אם נמצא עוררים על השטר‪ ,‬היו עדיו צריכים לבוא להעיד בפני בית דין ואילו לפי התקנה החדשה הסיקה חתימת‬
‫ידם‪,‬אם הייתה ידוע לבית הדין‪.‬‬
‫השפעה של תקנה זו על העם משתקפת מתוף ההלכה‪.‬ידיעת קרוא וכתוב נעשתה הכרח בעולם המסחר‪.‬אין אדם‬
‫יכול להיות עד אלא אם הוא יודע לחתום שמו‪.‬‬
‫מוסד עדי השטר עתיד היה לעבור בדרך התפתחות נוספת‪,‬בראשונה היו בעלי הדבר והעדים צריכים להזדמן למקום‬
‫אחד כדי לבצע את מעשה כתיבת השטר ומסירתו‪.‬העדים שמעו את ההסכם שהושג בין הצדדים‪,‬שמותיהם גם נרשמו‬
‫בשטר כעדי שמיעה‪,‬וראו בסוף את מסירת השטר לבעליו‪.‬אם נמנע אחד מבעלי הדבר לבוא למקום המעשה‪,‬אי אפשר‬
‫היה להביא את הקניין לידי גמר‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫לעדים שני תפקידים‪:‬‬
‫א‪ .‬עדי מסירה ‪ -‬עדים למו"מ שנגמר במסירת השטר (החתן אומר "הרי לך כתובתך" מקבלת וחייבים לראות שמסר)‪.‬‬
‫ב‪ .‬עדי חתימה‪ -‬חותמים על השטר והופכים אותו לבר תוקף משפטי‪.‬עדי מסירה לא חייבים שיהיו גם עדי חתימה)‪.‬‬
‫מספר העדים הדרוש לקיום השטר קשה לקביעה מכיוון שניתן למצוא שטרות שחתומים עליהם הרבה העדים‪.‬ככל‬
‫הנראה ע"פ התורה מספרם בין ‪.0-1‬בסיום הם נדרשים לחתום את שמם או במקרים מסוימים הי משתמשים בסימן‬
‫של ציור לחתימתם‪.‬‬
‫‪ .10‬נויבואר י"י‪" ,‬שטר הקידושין והכתובה"‪ ,‬תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד‪ :‬מחקר היסטורי משווה‪,‬‬
‫ירושלים תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪ .111-100‬עמ' ‪ 119-101‬בחוברת‪.‬‬
‫‪ .11‬שרשבסקי ב"צ‪" ,‬הכתובה"‪ ,‬דיני משפחה‪ ,‬ירושלים תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪ .95-19‬עמ' ‪ 100-105‬בחוברת‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫פרק ו' – הנדוניה‪ -‬קדמות מוסד הנדוניה‪ ,‬עסקות נישואים‬
‫‪* .19‬אפשטיין א"ל‪" ,‬הנדוניה"‪ ,‬תולדות הכתובה בישראל – מחקר על מעמדה של האישה לפי משפט ישראל‪ ,‬ניו‬
‫יורק תשי"ד‪ ,‬עמ' ‪ .09-51‬עמ' ‪ 100-111‬בחוברת‪.‬‬
‫בתעודות מימי קדם היה תיעוד של מנהג רווח שאבי הכלה נותן נדוניה לביתו הנישאת‪ .‬בהתחלה קוראים לזה‬
‫"סריקתום" ויותר מאוחר "נידונו"‪ .‬יש גם תיעוד של מקרי נדוניה במקרא‪.‬‬
‫בעבר‪ ,‬הנדוניה נחשבה כחלקה של הבת בירושה מאביה‪ .‬הבנים יורשים ונוחלים את האב‪ ,‬והבנות‪ ,‬כשעוזבות אותו‬
‫ונישאות מקבלות את חלקן בירושה (מכאן השם "שילוחים"‪-‬בשילוח האב מבית אביה)‪ .‬אם בת לא נישאה‪-‬היא יורשת‬
‫את האב אחר מותו כי לא קיבלה נדוניה‪.‬‬
‫ההלכה לא מכירה בזכות הבת לרשת את האב אולם היא בכל זאת זכאית לחלק מנכסי אביה ולכן הנדוניה יכולה‬
‫להוות תחליף לכך‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬במשך הזמן הנדוניה שימשה "שירבו קופצים" על בתו של האב‪ .‬זה כנראה התפתחות מאוחרת כי בזמן‬
‫המקרא היה מעמדה של האישה כזה שלא היו צריכים לשחד את לוקחה‪ ,‬להפך‪ ,‬היו דורשים ממנו שלמונים‪.‬‬
‫‪ 2‬סוגי מתנות האב לבת‪:‬‬
‫נדוניה ‪ -‬כל המתנות שהאב נותן לבתו כמתנת נישואים‪ .‬הם נמסרים לידי הבעל להשתמש בהם‪ -‬נקראים גם "נכסי‬
‫צאן ברזל" ונכללים בכתובה‪.‬‬
‫נכסי מלוג ‪ -‬נכסים‪/‬מעות שזכתה בהם האישה והם נשארים ברשותה ותחת פיקוחה‪ ,‬לא נכללים בכתובה‪.‬‬
‫הבדלה זו בין ‪ 0‬סוגי המתנות הייתה ידועה בבל בזמן המורבי‪ .‬אולם בישראל לפני הופעת הכתובה‪ ,‬לא היה ידוע על‬
‫הבדלה‪ .‬הנדוניה המקראית כנראה הכילה מתנות האב לבת שנשארות בראשות הבת בלבד‪ .‬לבעל אין זכות לאכול‬
‫מפירותיהן‪ .‬כל עצם המושג של נכסי צאן ברזלי והנדוניה בתקופת המקרא היה מושג של ירושה וקניינה הפרטי של‬
‫האישה ולא של אמצעי שידול לחתן‪.‬‬
‫בנדוניה כמתנת נישואין לחתן‪ :‬זכות הבעלות על הנכסים‪ -‬של האישה‪ .‬זכות חזקה ושימוש בה‪-‬לבעל‪ .‬הבעל מקבל‬
‫אותם לפי שומה מוסכמת‪ ,‬מאשר קבלתם בכתובה‪ ,‬עושה בהם כאריס‪ ,‬אוכל פירותיהם‪ ,‬ערב להחזרתם לאישה עם‬
‫ביטול הנישואים ואחראי לאבדתם או להפסדם משווי המוסכם‪ .‬שניהם לא יכולים למכור את הנכנסים‪ -‬בעל לא כי‬
‫הבעלות היא של האישה והאישה לא כי הבעל זכאי לאכול פירותיהם‪.‬‬
‫לחץ חברתי מתמיד פעל בכיוון הרחבת זכויות הבעל בנדוניה והשפיע גם על שמעון בן שטח‪ .‬אין הוכחה שהוא חידש‬
‫משהו בתחום הנדוניה‪ ,‬אבל תנאי האחריות נכסים שהתקין עזר לקיים את זכות אכילת הפירות של הבעל בנדוניה‪.‬‬
‫(שמעון בן שטח גם הרשה לבעל להשתמש במוהר)‪ .‬כך שהכסף שנכלל בנדוניה נמסר מיד לבעל וניתנה לו חירות‬
‫להשתמש בו‪ .‬זכות האישה בכספי הנדוניה הלכה ונדחקה וזכות השימוש של הבעל הלכה ועלתה‪.‬‬
‫בית הלל אומרים שהכתובה שכוללת את המוהר‪ ,‬המתן והנדוניה הם בחזקת הבעל‪ ,‬ומכאן בגלל שבית הלל נאמן‬
‫למסורת‪ ,‬אנו למדים שכבר בזמן הבית ניתנה חזקת קניין כלשהי לבעל בנדונית אשתו‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫בתחילת המאה השניה הגדירו זכות אריסות לבעל בעניין נכסי צאן ברזל (נדוניה)‪.‬האריס גם נחשב בעלם של הנכסים‬
‫לכל דבר‪ ,‬ומכאן ואילך הבעל ולא האישה הוא בעל הנדוניה כל זמן הנישואים‪ .‬הוא גם נחשב לאדון עבדי צאן ברזל‬
‫שהביאה האישה‪ .‬האישה לא יכולה למכור את הנכסים מכיוון שחזקת הבעלות בנדניה היא של הבעל‪ .‬בכל זאת‬
‫ההלכה גם לא מרשה לבעל למכור את הנכסים כי מקור הנדוניה הוא מהאישה‪.‬‬
‫בזמן התלמוד הייתה ההלכה לתועלת האישה והבעל היה חייב לשלם לה בעד הפסדו מהנדוניה‪ .‬אולם אח"כ הגאונים‬
‫קבעו שהבעל לא חייב לשלם לה בעד ההפסד (כל עוד לא נפסלו לגמרי שימושם הקודם)‪.‬‬
‫גובה הנדוניה‪:‬‬
‫בהלכה העתיקה ‪ -‬אין משהו מוגדר‪ ,‬היו ידועים מקרים על חוסר נדוניה ומקרים עד לכל נכסיו של אבי הכלה‪.‬‬
‫התנאים ואח"כ האמוראים קבעו שעל האב להביא מינימום ‪ 54‬זוז שהיו מספיקים אז לקניית כלי אישה למשך שנה‬
‫אחת‪ .‬גבול הגובה‪ -‬לא היה ידוע בימים התנאים‪ ,‬ולא היה מוגבל‪ .‬רק אם הנכסים ניתנו כירושה‪ ,‬ולא כנדוניה‪ ,‬לבת‬
‫לאחר מות האב התנאים קבעו גבול‪ -‬עד כמה היה נותן האב לבת לו היה חי‪ .‬האמוראים בתקופה לאחר מכן‪ -‬ראו‬
‫במתן נדוניה מופרזת קיפוח הבנים וקבעו לא יותר מעישור נכסי האב לבת‪.‬‬
‫בכל זאת התפתחו מנהגים שהנהיגו מכסה מסויימת לנדוניה שהייתה מקובלת אז לפי המקום והזמן לכל חברה‪ ,‬אבל‬
‫לא היה לזה תוקף משפטי‪.‬‬
‫מנהגים ‪ -‬לפני שנהגו במכסה אחידה לנדוניה לרוב המטרה הייתה להקנות לנישואים צביון של עשירות ואצילות‪ .‬ר'‬
‫יוסי הגלילי מוסר על מנהג לרשום בכתובה את שווי הנדוניה כפול ממה שהוא באמת‪ ,‬וכשהכלה באה לגבות במקרי‬
‫גירושין‪ ,‬היא גובה מחצית מהסכום‪ .‬זה התקיים גם בימי האמוראים‪ ,‬הגאונים והתנאים‪ .‬הדבר הזה יצר המון בעיות‬
‫משפטיות כשהאישה רצתה לגבות את הסכום המלא שרשום‪.‬‬
‫הכתובה הייתה נכתבת בשעת אירוסין ולכן גם הנדוניה‪ ,‬שהכתובה מסתמכת עלייה‪ ,‬צריכה להיכתב בשעת אירוסין‪.‬‬
‫‪* .04‬שרמר ע'‪" ,‬התשתית הממונית של הנישואין"‪ ,‬זכר ונקבה בראם‪ :‬הנישואים בשלהי ימי הבית השני ובתקופת‬
‫המשנה והתלמוד‪ ,‬ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ .000-001‬עמ' ‪ 110-144‬בחוברת‪.‬‬
‫בנישואים נוצרת יחידה כלכלית חדשה‪ .‬לשם כך הזוג נזקק לבסיס כלכלי ראשוני שלרוב מקורו בכסף והרכוש‬
‫שהמשפחות תורמות לזוג‪" .‬עסקות נישואים"‪.‬‬
‫כיום יש הבחנה יותר מדוייקת בין עסקות הנישואים השונות‪.‬‬
‫*מוהר‪ -‬תשלום שניתן ממשפ' החתן למשפ' הכלה‪ .‬מוהר ונדוניה לא נחשבות תמיד עסקות נישואים הפוכות כי נדוניה‬
‫אינה בהכרח תנועה של כסף ממשפ' הכלה אל החתן‪ ,‬היא יכולה להיות מיועדת לכלה עצמה ("נדוניה עקיפה")‪.‬‬
‫*יש גישה שאומרת שהנדוניה מטרתה להגן על האישה מפני גירושין‪.‬‬
‫בחברות שונות מקובל שהכלה מביאה עימה ממון בנישואיה (מלבד הנדוניה ישנם עוד מושגים כמו פרנסה‪,‬זבדא‪)...‬‬
‫ולכן היה לה משקל רב בביסוס הכלכלי של הזוג‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫הכתובה ביחס לנדוניה‪:‬‬
‫קיום מוהר וכתובה מצביע על כך שיש ביקוש רב לנשים מצד גברים‪.‬‬
‫קיום נדוניה מצביע על כך שיש ביקוש רב לגברים מצד נשים‪.‬‬
‫העובדה שבנדוניה יש רכיב של התחייבות להשבה הופך את הכתובה למיותרת‪ .‬בין הנדוניה לכתובה קיים קשר‬
‫הפוך! ככל שמקומו וערכו של הנדוניה יתחזק‪ >-‬הכתובה של הבעל תצטמצם‪.‬‬
‫מכיוון שהיה ביקוש לגברים הרבה יותר גבוה‪>-‬ערכה של הכתובה ירד‪>-‬ערכן של הנדוניות עלה‪ .‬דבר זה ביטל את‬
‫תקנת בני דכרין שמעודדת שעל האב להוריש לבתו כמו לבניו‪ ,‬כלומר לתת נדוניה לבתו בשווי הדומה לרכוש שהוא‬
‫מוריש לבניו‪ .‬אולם אנו רואים כאן שדווקא האבות נהגו להפריד עם מתן הנדוניה לבנות‪ ,‬יחסית לירושת הבנים‪,‬‬
‫ותקנה זו הופכת למיותרת ואיבדה מערכה‪.‬‬
‫בבבל ‪ -‬החכמים התנגדו להפרזה הזו וטענו שיש עבירה על דיני ירושה שבתורה‪ .‬לכן אמוראי בבל באו להגביל את‬
‫האבות לתת נדוניה לבנות עד עישור נכסיהם‪.‬‬
‫*בבל יש מקורות של נדוניה מופרזת המתבטאת ב‪ 444‬זוז‪.‬‬
‫*בישראל הסכום עמד על ‪ 044‬זוז שזהו אותו סכום שהאב נדרש ע"פ המשנה לתת לאשתו בכתובה‪.‬‬
‫בישראל לעומת בבל‪ ,‬תהליך עליית מעמד הנדוניה היה איטי (במקביל לירידת הכתובה) ואין דינים הלכתיים בנוגע‬
‫לסכומיה‪ ,‬ערכה נתון למו"מ‪.‬‬
‫תכולת הנדוניה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫בישראל ‪ -‬קרקע‪ ,‬נכנס דלא ניידי‪ ,‬כלי בית‪ ,‬תכשיטים וצורכי האישה‪ .‬רוב המקורות על כל היו של זוגות‬
‫ממעמד גבוה ולכן אין להסיק מכך על כלל האוכולסיה ‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בבבל ‪ -‬אין עדויות‪ ,‬אך לא היה מקובל לכלול קרקע‪.‬‬
‫יש הבדלה בין הפריטים בנדוניה ‪:‬‬
‫‪‬‬
‫פריטי רכוש המיועדים לשימוש האישה ורכושה המלא‪-‬נכסי מלוג‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פריטים המיועדים לשימוש הבעל‪ -‬נכסי צאן ברזל (עבדים דוג' מובהקת לכך)‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫פרק ז' – חקר הפוליגמיה בחברה היהודית‬
‫‪* .01‬ירון ר'‪" ,‬בא נא אל שפחתי"‪ ,‬דברי הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות א (תשכ"ט)‪ ,‬עמ' ‪ .9-5‬עמ' ‪141-‬‬
‫‪ 141‬בחוברת‪.‬‬
‫הולדת ילדים היא התכלית המרכזית של מוסד הנישואין‪ .‬מה קורה שלזוג לא נולדים ילדים? ניתן להשיג את‬
‫המטרה ע"ח ‪ 3‬שיטות‪:‬‬
‫‪ )1‬אימוץ ‪ -‬במקרא כמעט ואין עדות‪ .‬מבחינה משפטית התלמוד אינו מכיר בו (כנראה שלא הוזכר אפעם) ברוב‬
‫השיטות המשפטיות בחברות השונות העדר ילדים אינו תנאי לאימוץ‪ ,‬אך לרוב זאת הסיבה לרצון הזוג לאמץ‪.‬‬
‫‪ )0‬גירושין ‪ -‬המטרה היא שכל אחד מבני הזוג יהיה חופשי לבנזוג חדש ולמימוש ילדים‪ .‬אפלטון הייוני קבע שאם‬
‫תוך ‪ 14‬שנים לא נולדו לזוג ילדים‪ -‬חובה על הזוג להתגרש‪ .‬אפלטון הוא ההשראה העיקרית לאותו חוק במשנה‬
‫ובתוספתא‪ .‬בנוסף‪ ,‬העדרם של ילדים היא עילה מוכרת לגירושין‪( .‬חוץ מיוון והמשנה לא היה תיעוד לחוק שכזה‬
‫בשאר העולם‪ ,‬ברומא למשל התנגדו לכך)‪ .‬במקרא ובתקופת חיבור המשנה פולגימיה הייתה תופעה ידועה‪.‬‬
‫‪ )1‬פולגימיה והבאת ילד ע"י אישה שלישית‪:‬‬
‫*לגבי העזרות בגבר שלישי הדבר אינו ידוע‪.‬‬
‫א‪ .‬האישה השלישית היא שפחה ‪ -‬דוגמאות מהמקרא‪ :‬אברהם‪,‬שרה והגר‪ .‬רחל‪+‬לאה ליעקב ושפחותיהן‪ .‬האישה‬
‫עקרה והשפחה מולידה ילדים לבעל‪ .‬יש כמה נקודות אופיינות לדוגמאות הללו‪:‬‬
‫*יוזמת הבאת השפחה היא מהאישה הראשית ולא מהבעל‪.‬‬
‫*משבר בין הגבירה לשפחה‪.‬‬
‫*בעיית ירושה אם בניגוד למצופה נולד ילד גם לאישה הראשית‪( .‬דוג' המקרא מראות שבן האישה הראשית‬
‫הוא היורש)‪.‬‬
‫*היחס בין השפחה לבעל אינו מוגדר כיחס נישואין במשתמע‪.‬‬
‫ב‪ .‬לעיתים האישה השלישית היא בנישואין גמורים לבעל ‪ -‬היא איננה כפופה לאישה הראשונה ובמעמד שווה‬
‫איתה‪ .‬הוראות חמורבי‪ -‬באו להגן על האישה הראשית‪:‬‬
‫*גם אם השפחה ילדה אסור לה לזלזל בגבירה‪.‬‬
‫*אם השפחה ילדה אסור למכור אותה אךהגבירה יכולה להתייחס אלייה כשפחה לכל דבר ועניין‪.‬‬
‫*האב יכול להחליט אם בני השפחה הם יורשיו כמו בניו‪.‬‬
‫*אם בני השפחה האב החליט שלא יורשיו‪ ,‬עדיין ניתנת להם חירות‪.‬‬
‫ג‪ .‬הוראות נוספות‪:‬‬
‫*הצדדים יכולים להסכים טרם החתונה שאין הבעל רשאי לקחת אישה נוספת‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫*לפעמים יש התניות שחוסר ילדים מהווה חריג לכך‪.‬‬
‫*לעיתים באימוץ נקבע מהו מעמדו של המאומץ בקשר לירושה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬המקרא מושפע ומשתלב עם הנוהג המשפטי של המזרח הקדמון ואילו ההלכה של המשנה מושפעת‬
‫מהעולם ההילנסטי‪ ,‬אפלטון‪ ,‬ומתקדמת עם צורכי הזמן‪.‬‬
‫‪* .00‬ישמח מ'‪" ,‬ריבוי נשים בישראל"‪ ,‬סיני צב (תשמ"ג)‪ ,‬עמ' רמ‪-‬רמו‪ .‬עמ' ‪ 144-140‬בחוברת‪.‬‬
‫התורה לא אוסרת על פולגימיה לגבר ואף זה מה שהיה נהוג בתקופה זאת‪ .‬אולם תופעת הפולגימיה לא הייתה‬
‫נפוצה הישראל גם בזמן קדום ביותר‪ .‬ישנם חוקים כמו של שומר ומורבי שאוסרים על ריבוי נשים וגם זה לא היה‬
‫נחשב ראוי לשאת יותר מאישה אחת‪ ,‬אלא אם כן יש תנאים מסויימים‪ .‬הייתה תופעה להגביל את ריבוי הנשים גם‬
‫בתקופה לני המקרא במזרח הקדמון‪ ,‬וגם בימי האמוראים וגם אח"כ מסיבות שונות‪:‬‬
‫א‪.‬למנוע עיגון האישה הראשונה (שהגבר יעזוב אותה)‪.‬‬
‫ב‪.‬למנוע קטטה בין הנשים‪.‬‬
‫ג‪.‬סכנה של ריבוי ממזרים (ילדיהם ייפגשו ויתחתנו ביניהם)‪.‬‬
‫גם בשמנה ובתלמוד לעולם לא מוזכרת אישה נוספת ואך כמעט שלא גם בחוגי העם‪ .‬בנות ישראל יצאו לפזז בכרמים‬
‫ואמרו לבחורים‪" :‬מי שאין לא אישה נפנה לשם"‪ .‬לאחר התלמודף הבעל התחייב בכתובה שלא יישא אישה שנייה‬
‫ואם מפר תנאי זהף האישה הראשונה גובה כתובתה וניתן לה גט‪.‬‬
‫בארצות נוצריות‪ -‬יש איסור גורף על ריבוי נשים שנובע מתקנות אחרות ואיסורי נצרות‪.‬‬
‫בארצות המזרח‪ -‬אין איסור גורף‪ ,‬אולם יש תנאי לכך בכתובה‪ .‬הסיבה העיקרית לחוסר ריבוי נשים היא סיבה‬
‫כלכלית‪.‬‬
‫*חדר"ג‪ -‬חרם דרבנו גרשום‪ -‬חרם נגד מי שעובר על תקנות רבנו גרשום שאסר על פוליגימיה‪.‬‬
‫השוואה בין חדר"ג לכתובה נגד ריבוי נשים‪:‬‬
‫שווה‪ -‬גם אם הבעל נושא אישה אחרת‪ ,‬אין הנישואין מתבטלים אוטומטית בשני המקרים‪ ,‬אלא בערכה משפטית (גט‪,‬‬
‫קנס‪.)...‬‬
‫שונה‪ -‬בחדר" ג אין לבעל אפילו אפשרות להינשא לאישה נוספת גם אם האישה הראשונה הסכימה לכך‪ .‬בכתובה‪-‬‬
‫האישנה הראשונה יכולה להסכים לכך‪ ,‬או שהבעל משלם לה כתובתה‪.‬‬
‫הסיבות לרצון הבעל לשאל אישנה השנייה‪ ,‬ולעיתים מהוות תנאי בכתובה למתן אפשרות זאת‪:‬‬
‫א‪.‬עקרות האישה‪ .‬ב‪.‬מחלת האישה‪ .‬ג‪.‬חובת הבעל לייבם‪ -‬לשאת לאישה את אלמנת אחיו‪.‬‬
‫גם מנהג פוספט ותקנת רמב"ם הגבילו על ריבוי נשים לבעל‪ .‬אולם לפי מנהג פוספט הדבר בטל אם האישה מסכימה‬
‫לכך‪ ,‬ואילו בתקנת רמ"בם האיסור הוא גורך והאישה לא יכולה לאשר‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫‪* .01‬עסיס י"ט‪'" ,‬חרם דרבנו גרשום' ונישואי כפל בספרד"‪ ,‬ציון מו (תשמ"א)‪ ,‬עמ' ‪ .051-000‬עמ' ‪ 141-101‬בחוברת‪.‬‬
‫מסתבר שמדינה אחת היה בה חוסר בהירות בנושא ריבוי נשים מבחינה הלכתית‪ .‬בארצות המזרח כאמור יכול‬
‫האיש לשאת בהסכמת הראשונה ובאשכנז לא יכול כיוון וזו התקנה‪ .‬בחבל ארגוניה שבספרד (צפון מזרח) הייתה‬
‫אי בהירות‪ .‬זו ארץ גבולית ומכאן חוסר הבהירות ולכן זו הארץ היחידה שבה נישואים שניים לא היה ברור עד‬
‫גירוש ספרד והקהילה היהודית פסקה מלחיות שם‪ .‬החברה היהודית בספרד הושפעה הן מהחברה הנוצרית והן‬
‫מהחברה המוסלמית‪ .‬החוקרים מראים עובדות לכאן ולכאן‪ .‬ישנה דוגמה שאחד מרבני הקהילה‪ ,‬רבי חסדאי‬
‫קרשקש‪ ,‬עצמו התחתן עם אישה שנייה‪ .‬במידה ורצה אדם להתחתן עם אישה שנייה הוא צריך את רשותו של‬
‫מלך ספרד‪ .‬ספרד הייתה ארץ נוצרית ואם היה מרבה בכסף אז המלך היה מאשר נישואים של אישה שנייה‬
‫לאותו יהודי אמיד‪ .‬המל ך התבסס על הדת היהודית שלא אוסרת ולכן המלך הסתמך על ההלכה היהודית ושחרר‬
‫את היהודי כפרט מתוקף החוק של איסור נישואים לאישה שנייה‪.‬‬
‫‪ .04‬שרשבסקי ב"צ‪" ,‬ביגמיה"‪ ,‬דיני משפחה‪ ,‬ירושלים תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪ .01-51‬עמ' ‪ 100-104‬בחוברת‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫פרק ח' – חקר גניזת קהיר ‪ -‬הלכה ותולדות היהודים בארצות האסלאם‬
‫מתוך כתבי הגניזה‬
‫‪* .05‬פרידמן מ"ע‪" ,‬ריבוי נשים בחברה היהודית‪ .‬מקורות חדשים מן הגניזה"‪ :‬מצב המחקר"‪ ,‬פעמים ‪( 05‬תשמ"ו)‪,‬‬
‫עמ' ‪ .10-1‬עמ' ‪ 101-105‬בחוברת‪.‬‬
‫א‪.‬השכיחות של ריבוי נשים בקרב יהודי המזרח‪:‬‬
‫החברה היהודית הספרדית ושאר עדות המזרח נשארו להלכה פוליגמית ואילו החברה האשכנזית הפכה להיות‬
‫מונוגמית‪ .‬חדר"ג שאוסר על נישואי ‪ 0‬נשים לא התקבל אצל היהודים בארצות האסלאם ובכמה מעדות המזרח‪.‬‬
‫בתופעת ריבוי הנשים עד היום בקהילות שונות פעלו לחצים חברתיים‪ ,‬מהנגים‪ ,‬תקנות ואמצעים משפטיים לצמצום‬
‫הפולגימיה‪.‬‬
‫שמחה אסף ז"ל הוא גדול חוקרי הגניזה ואמר שעד שנות ה‪ 04‬המאוחרות כמעט ולא מצא בתעודות מקרי פוליגימיה‪.‬‬
‫החברה הייתה מונוגומית לדעת הרוב‪ .‬אולם בשנות ה‪ ,04‬ובשנים האחרונות בבית כנסת עתיק בקהיר יחד עם פרופ'‬
‫גויטין מצאו למעלה מ‪ 04‬תעודות שעוסקות בבעיות ריבוי נשים בקרב יהודי המזרח‪-‬אסלאם ‪.‬‬
‫ב‪.‬ריבוי נשים וגורמיו לאור הגניזה‪:‬‬
‫מכיוון שרוב התעודות הנ"ל עסקו בבעיות ובמקרים מיוחדים בפולגימיה‪ ,‬אין זה מייצג לכל המשפחות הפוליגימות‬
‫שרובן חיו בשלום אבל לא מוזכרות בתעודות‪ .‬ולכן יש להניח שהיו הרבה יותר מ‪ 04‬מקרי פולגימיה‪.‬‬
‫סיבות לפוליגימיה לפי הגניזה‪:‬‬
‫מהגר חדש שנישא לאישה שנייה בת טובים לחיזוק מעמדו בארץ החדשה‪.‬‬‫אשתו הראשונה של הבעל עקרה‪.‬‬‫האישה הראשונה בעלת מום‪.‬‬‫האישה הראשונה הזקינה‪.‬‬‫אדם שחי בשתי מדינות‪/‬ערים ונושא שם אישה בכל אחת מהן‪ .‬היו גם נוכלים שנטשו אישה במדינה אחת‬‫ונשאו אישה שנייה במדינה אחרת‪.‬‬
‫מצוות יבום‪.‬‬‫תאוות הבעל‪.‬‬‫רוב הנשים העדיפו את המונוגומיה וראייה לכך היא התנאי בכתובה‪ ,‬אולם נשים רבות העדיפו להשלים עם צרתן‬
‫(האישה השנייה) מאשר להתגרש‪.‬‬
‫לפי התעודות רואים שבא"י ובמצריים נמשכה המסורת שהכירה בזכות האישה להתגרש ולגבות כתובתה אם הבעל‬
‫נשא אישה שנייה‪ .‬בבבל המסורת הושפעה מהחברה המוסלמית וכנראה לא פסלו פוליגמיה‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫אפשר לחלק את התעודות‪/‬מסמכים ל‪ 01‬פרקים‪:‬‬
‫‪.1‬התחייבות שלא לשאת אישה שנייה ‪ -‬כמו הכתובה והסכמים מיוחדים‪.‬‬
‫‪.0‬הסכמים עם הראשונה ‪ -‬חוזים בין הבעל לאישה המראים שנשיאת אישה שנייה תלוייה במו"מ עם הראשונה‬
‫ובתנאים מסויימים‪.‬‬
‫‪.1‬הסכמים עם השנייה ‪ -‬חוזים עם האישה השנייה לפני הנישואים‪.‬‬
‫‪.4‬המחזיר גרושתו משנשא אישה‪ -‬לעיתים הנשים הראשונות לאחר שהתגרשות מהבעל שהתחתן בשנית חוזרות‬
‫אליו‪.‬‬
‫‪.5‬ייבום ‪ -‬תעודות העוסקות בייבום ומי מהאחים נחשב יורש לנכסי האח היו כי ההלכה אומרת שמי שמייבם יורש‪.‬‬
‫‪.0‬הראשונה עקרה או בעלת מום‪ 11 -‬מסמכים כאלה‪ .‬מריבוי המסמכים רואים שאלו הסיבות העיקריות ללקיחת‬
‫אישה שנייה‪.‬‬
‫‪.0‬שנייה במדינה אחרת‪.‬‬
‫‪.1‬פיקוח מצד הקהילה בנושאי פוליגימיה‪.‬‬
‫‪.9‬אישה וצרתה ומערכת היחסים ביניהן‪ .‬לרוב היו ריבים ביניהן‪.‬‬
‫‪ .14‬פילגשים ‪ -‬המסמכים מרמזים על בעייה נוספת שהיא פילגשות עם שפחות לא יהודיות ושגרמה גם לנישואים‬
‫פוליגימיים‪.‬‬
‫‪ .00‬פרידמן מ"ע‪" ,‬כתובת אישה מדברי תורה או מדברי סופרים‪ :‬על הכתובה בצפון אפריקה ויחסה למנהגי בבל‬
‫וארץ‪-‬ישראל"‪ ,‬שנתון המשפט העברי יא‪-‬יב (תשמ"ד‪-‬תשמ"ו)‪ ,‬עמ' ‪ .90-91‬עמ' ‪ 100-109‬בחוברת‪.‬‬
‫‪* .00‬ריבלין י'‪" ,‬מעמדה של האשה‪ :‬בעקבות מחקריו של פרופ' מרדכי עקיבא פרידמן"‪ ,‬דיני ישראל כו‪-‬כז (תשס"ט‪-‬‬
‫תש"ע)‪ ,‬עמ' ‪ .101-140‬עמ' ‪ 114-110‬בחוברת‪.‬‬
‫נוסחת הכתובה יכולה להעיד על כוחה של האישה בהתווית חיי הנישואין וכן על כוחה להביא את הנישואים לידי סיום‪.‬‬
‫אולם התפיסה המקובלת מדגישה את חוסר השיויון בין האיש לאישה‪ .‬פרידמן חקר כתובות ארץ ישראליות ומצביע‬
‫על ‪ 0‬נקודות מרכזיות‪:‬‬
‫א‪.‬יש בכתובות נוסחת תנאי המגדירה את הנישואין "כשותפות"‪:‬‬
‫בשטרי נישואין‪ ,‬האישה אומרת "אישי אתה" כפי שהבעל אומר "אשתי את"‪ .‬ההבט המעשי של השותפות היא‬
‫בכתובה לפי א"י שנושאת קווי אופי של הסכם דו"צ של הדדיות ושיתופיות‪ .‬האישה גם מתחייבת להתנהג עם בעלה‬
‫כפי שהוא מתחייב כלפיה בכתובה‪ .‬הכתובה הבבלית מצידה התאפיינה כשטר חד"צ מובהק שבו רק הבעל מתחייב‬
‫כלפי אשתו‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫ב‪.‬גירושין ביוזמת האישה‪:‬‬
‫האישה יכולה ליזום גירושין לפי הכתובות העתיקות הא"י‪ .‬גם בתלמוד יש ‪ 0‬עדויות הד לעניין זה‪ .‬עוד מקור מעיד על‬
‫אפשרות של האישה לצאת מהנישואין נגד רצון בעלה‪ .‬היקף התופעה‪ -‬מתוך ‪ 54‬כתובות א"י רק ‪ 0‬כוללות את תנאי‬
‫הגירושין ביזמת האישה‪.‬‬
‫*אפדתא‪ -‬מוסד גירושין מיוחד‪ .‬אישה שרצתה להחלץ מנישואיה נגד רצון בעלה הייתה מצהירה על ביטול תשלום‬
‫המאוחר ובכך העעתה פודה את עצמה מנישואיה‪ .‬כתוצאה מכך היה בית דין מחייב את בעלה לגרשה‪.‬‬
‫***נהגו לחלק את תוספת הכתובה ל‪ 0‬חלקים‪ :‬מוקדם‪ -‬חלק קטן שניתן לאישה בסמוך לנישואיה‪ .‬מאוחר‪ -‬חלק גדול‬
‫שנרשם בבכתובה ועתיד להינתן לאישה עם שאר המרכיבים הממוניים של הכתובה‪.‬‬
‫בחזרה לאפדתא‪ ,‬בשאלות ותשובות שנשאל הרמב"ם נזכר התהליך ונראה שלעיתים תשובתיו מזוהות עם הליך‬
‫האפדתא‪ .‬גם מתשובות בנו‪-‬רבנו אברהם‪ ,‬נראה שההליך היה מקובל ושהיה לו תוקף הלכתי‪.‬‬
‫מה המקור לגירושי האפתדא?‬
‫מישהו קשר את זה למנהג המוסלמי שכבר היה ידוע ונזכר גם בקוראן‪ .‬אולם פרידמן חולק על הדעה הזאת ואומר‬
‫שזה ממקור המוסד היהודי העתיק של הגירושין ביוזמת האישה שידוע מתנאי הכתובה הא"י‪ .‬יכול להיות רק שהביטוי‬
‫"אפדתא" בא מערבית‪.‬‬
‫נוסח הכתובה הקראית‪ -‬חלק מצאו שיש דמיון בין הכתובות הקראיות לבבליות‪ .‬אולם פרידמן סובר שיש דמיון מובהק‬
‫בכמה נקודות בין הכתובות הקראיות לאלו הישראליות דווקא‪ .‬כמו נוסחת חובת כלה שאין נזכרים כלל בשטר‬
‫הנישואין הבבלי‪-‬מוסלמי‪ .‬גם בנדוניה יש דמיון בין הקראים לישראלים ובשניהם מוזכר תנאי העקרה‪ ,‬שבבל אין לו‬
‫זכר‪.‬‬
‫*תנאי ההעקרה‪ -‬תנאי החזרת הנדוניה לאבי האישה אם נפטרה ללא ילדים‪.‬‬
‫*פסוקי דגיטא‪ -‬מהווים שלב בהליך הגירושין‪ ,‬מדובר בהליך רשמי שמתקיים קודם למתן הגט והוא כולל בתוכו קריאת‬
‫פסוקים ע"י הבעל‪ .‬זה נקשר בדר"כ לאירוע של כפיית גט על הבעל לפי דרישת האישה בניגוד לרצונו‪ ,‬שבה במקרה‬
‫כזה הבעל קורא את הפסוקים וכך יש יכולת להקל על ההליך הגירושין מבחינה משפטית בנסיבות של חוסר רצון‬
‫הבעל‪ ,‬ולמנוע ממזרות אם גט לא נעשה כדין‪ .‬חלק מחכמי אשכנז ורוב קהילת ספרד שללו תהליך זה‪ .‬גירושין כפויים‬
‫אישרו בדר"כ חכמי התלמוד כך שלמעשה גם לא היה צורך בתהליך הזה‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫פרק ט' – הכתובה ‪ -‬השתלשלותה ההיסטורית‬
‫‪* .01‬אשתור א'‪" ,‬סדרי הנישואין בגלות ישמעאל בימי הביניים"‪ ,‬מחניים‪ ,‬פ"ג (תשכ"ג)‪ ,‬עמ' ‪ .15-14‬עמ' ‪111‬‬
‫בחוברת‪.‬‬
‫העם היהודי הושפע ע"י הסביבה שבו היה נמצא‪ ,‬וזה כלל גם את החוקים לגבי נישואין‪ .‬המאמר מדבר על ההשפעה‬
‫של מדינות ערב על הנושא‪ .‬מהמקורות‪ ,‬אפשר להסיק שבמדינות ערב היה נהוג לשאת כמה נשים וזה לא נחשב‬
‫לדבר מגונה‪ .‬אבל למעשה הרוב נשאו אישה אחת‪ .‬במצרים היה נהוג להתנות בכתובה שהבעל לא יישא אישה‬
‫נוספת‪ ,‬ואם הוא רוצה עליו לתת לאישה גט‪ .‬ריבוי נשים היה תוצאה של נסיבות מיוחדות‪ ,‬אם האישה לא ילדה ילדים‬
‫במשך שנים רבות וכו‪ .‬גם במקרה הזה היה צריך לשאול את האישה אם היא מעוניינת בגט או לא‪ .‬האישה לא יכולה‬
‫למנוע נישואין לאישה שנייה‪ ,‬אך הבעל לא יכול לכפות על האישה להישאר נשואה לו במקרה כזה‪...‬‬
‫סיבה נוספת לריבוי נשים הוא נושא הייבום‪ ,‬כי זה מצווה שקודמת לחליצה (כביכול‪ )..‬הרמבבם פסק שאם האישה‬
‫הראשונה של היבם תתנגד הוא יהיה פטור לשלם לא קנס‪ ,‬אלא אם נשבע שלא יקיים את הייבום‪ .‬היה מקובל‬
‫להשביע את החתן לפני הנישואין שלא יישא אישה שנייה וישלם לאישתו את כל הכתובה ותוספת אם הוא יפר את‬
‫השבועה הזאת‪.‬‬
‫ריבוי נשים גרם לבעיות כמו בעיית דיור‪ .‬נשים הנשואות לאותו גבר היו גרות בבתים נפרדים ‪.‬‬
‫היה הבדל בין קהילות אשכנז לקהילה בארצות האיסלם‪ .‬באשכנז איחדו את הקידושין עם החופה‪ .‬בארצות האיסלם‬
‫היהודים נשארו במנהג להפריד בין שני הדברים‪ .‬למרות שחכמים ורבנים ראו את הצורך לאחד ביניהם‪ ,‬לכן במשך‬
‫תקופה שני הדרכים היו נהוגות עד שעם הזמן הם אוחדו גם בארצות האיסלם‪.‬‬
‫כדי למנוע נישואי חטיפה‪ ,‬או נישואין שלא בהסכמת המשפחה היה מותר רק למי שהוסמך לכך להשיא זוגות וגם היה‬
‫חובה של עדים‬
‫צדאק‪-‬כתובה שנכתבה לפי דיני המוסלמים ואושרה ע"י ערכאותיהם‪ .‬המטרה היתה להבטיח את זכויות האישה לכל‬
‫צרה שלא תבוא מפני שהשלטונות המוסלמים לא היו מחייבים את הבעל לעמוד בהתחייבות שהטיל על עצמו‬
‫בכתובה שנכתבה לפי דיני ישראל‪ .‬באותו זמן הבטיחו הגברים את הזכויות שלהם ע"י השבעת האישה שלא תתבע‬
‫תביעות על יסוד שתי הכתובות ביחד‪.‬‬
‫כדי להבטיח אובדן של נדודניה במקרה של מות האישה ‪ ,‬היה בכתובה תנאי שהבעל מקבל על עצמו תקנת דמשק‪-‬‬
‫אם האישה מתה מבלי להשאיר ילדים‪ ,‬תחזור מחצית ממה שנשאר מן הנדוניה ליורשים מבית האבא‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫‪ .09‬גימאני א'‪" ,‬שטר הכתובה של אחות מהרי"ץ"‪ ,‬בת תימן – עולמה של האישה היהודייה בתימן‪ ,‬בעריכת ש' סרי‪,‬‬
‫תל אביב תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪ .01-05‬עמ' ‪ 119-191‬בחוברת‪.‬‬
‫‪* .14‬הורביץ י'‪" ,‬נישואין ומנהגי נישואין בספרות ותקופת הגאונים"‪ ,‬מחניים פג (תשכ"ג)‪ ,‬עמ' ‪ .41-10‬עמ' ‪194-190‬‬
‫בחוברת‪.‬‬
‫הרבה תקנות חשובות נקבעו ע"י הגאונים בשביל למגר תופעות שליליות בתחומי חיי המשפחה‪ .‬התקנות היו‬
‫מבוססות על טהר המידות ושמירת המסורת‪.‬‬
‫בתקופת הגאונים היו נוהגים להשיא את הבנות כשהן קטינות‪ .‬הגורמים הם‪:‬‬
‫‪.1‬גורם כלכלי‪ -‬אי יציבות כלכלית בחברה היהודית וחששות ההורים שלא יוכלו לתת נדוניה מתאימה לבתם‪.‬‬
‫‪.0‬עדיפות האישה הנשואה על הרווקה‪.‬‬
‫תקנות‪:‬‬
‫א‪.‬האב היה מקדש את בתו הקטינה על דעת עצמו ולה לא הייתה הדעה לבחור‪ .‬הגאונים התנגדו לעניין זה וקבעו‬
‫שרק אישה העומדת ברשות עצמה יש לה הרשות לבחור בבעלה‪.‬‬
‫ב‪ .‬איחוד הקידושין והנישואין‪ -‬הייתה מגמה לאיחוד ‪ 0‬אירועים אלה בכדי למנוע תקלות‪ .‬נימוק רש"י הוא מסיבה‬
‫כלכלית‪.‬‬
‫ג‪.‬מותר ‪ 0‬עדים בלבד‪ ,‬אם לא היה אפשר לעשות מניין בכתובה או בקידושין‪ 0 .‬ברכות מברכים במניין‪.‬‬
‫ד‪.‬קידושי טבעת ‪ -‬בא"י האישה נקנית דרך טבעת‪ .‬זה היה מקובל בא"י כי האישה מקבלת קידושיה בעצמה‪ ,‬ואילו‬
‫בבבל האישה מתקדשת ע"י אביה וזה לא היה מקובל‪ .‬אולם בתקופת הגאונית מנהג קידושי הטבעת נמצא גם בבבל‪.‬‬
‫ה‪.‬שבע ברכות וקביעת הסדר כשהברכה הראשונה היא על כוס היין‪.‬‬
‫ו‪.‬קביעת סך הכתובה‪( .‬נהוג ‪ 044‬זוז)‪.‬‬
‫ז‪ .‬ביטול כתובת בנים דכרין (הבנות יורשות כמו הבנים) מכיוון שבתקופה זו גם ככה האבות היו נוהגים לתת נדוניה‬
‫לבנות בעין יפה‪.‬‬
‫ח‪.‬גביית כתובת הכתובה של האישה במידה ובעלה רוצה להתגרש‪.‬‬
‫ט‪.‬אין נושאים נשים בחגים ובחוה"מ‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫‪ .11‬קיסטר מ'‪'" ,‬כדת משה ויהודאי'‪ :‬תולדותיה של נוסחה משפטית‪-‬דתית"‪ ,‬עטרה לחיים‪ :‬מחקרים בספרות‬
‫התלמודית והרבנית לכבוד פרופסור חיים זלמן דימיטרובסקי‪ ,‬בעריכת ד' בויארין ואחרים‪ ,‬ירושלים תש"ס‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .041-040‬עמ' ‪ 190-044‬בחוברת‪.‬‬
‫‪* .10‬רבינוביץ ל"י‪'" ,‬הכתובה' – יסודותיה ההלכתיים והשתלשלותה"‪ ,‬מחניים פג (תשכ"ג)‪ ,‬עמ' ‪ .01-00‬עמ' ‪041‬‬
‫בחוברת‪.‬‬
‫מטרת הכתובה מאז שהומצאה להבטיח שהאישה לא תישאר חסרת כל במקרה של מות הבעל או גירושין‪ .‬וגם כדי‬
‫להבטיח את מעמד האישה שלא יהיה קל לגרש אותה ולחזק את קשרי הנישואין‪.‬‬
‫חוץ מהתחייבות לכסף יש התחייבות למזונות‪ ,‬מלבוש וחיי הבעל והאשה‪ .‬התחייבות שאחרות בוטלו עם השנים אך‬
‫אלה נשארו בכתובה של ימינו‪.‬‬
‫הסכומים בכתובה מתחלקים ל‪ :1-‬עיקר הכתובה הוא בסכום הקבוע של מאתיים זוז לבתלולה ומנה לגרושה‪ ,‬אלמנה‬
‫וכו‪ .‬יש תוספת כתובה‪-‬תוספת שהבעל מעוניין לסויף אם בא לו‪ .‬וכמובן שיש גם נדוניה‪.‬‬
‫אפשר לגרש אישה בלי סכום כתובה אם היא לא מוכנה לעלות עם בעלה לא"‪.H‬‬
‫בגדול המאמר רוצה להגיד שהנישואים צריכים להיות מבוססים על אהבה ושלום בין בני הזוג‪ .‬ושגירושין זה לא דבר‬
‫שצריך לבוא בקלות למרות שלפי הדין זה קל לקבל גט‪ .‬אבל אי אפשר להתעלפ מהמציאות ולכן זה מעין תעודת‬
‫בטחון‪ .‬הכתובה באה להבטיח לאישה שאם חלילה היא מתגרשת‪ ,‬לא תישאר חסרת כל‪ .‬הכתובה הותקנה אך ורק‬
‫לטובת האישה ומשמשת גורם חשוב להגנתה‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫פרק י' – עיטור כתובה ‪ -‬הכתובה כיצירה אמנותית יהודית‬
‫‪ .11‬דוידוביץ ד'‪" ,‬הכתובה ככתב‪-‬יד אמנותי"‪ ,‬מחניים פג (תשכ"ג)‪ ,‬עמ' ‪ .10-14‬עמ' ‪ 040-041‬בחוברת‪.‬‬
‫‪* .14‬צבר ש'‪" ,‬השימוש במוטיבים נוצריים בכתובות של יהודי איטליה ומשמעותו"‪ ,‬הקונגרס העולמי למדעי היהדות‬
‫‪ ,1‬ד (תשמ"א)‪ ,‬עמ' ‪ .99-95‬עמ' ‪ 044-040‬בחוברת‪.‬‬
‫לפי דעתו של רבי יצחק למפרונטי‪ ,‬הרב המפורסם של קהילת פירארה במחצית הראשונה של המאה ה – ‪ 11‬לגבי‬
‫המוטיבים המופיעים בציורי הכתובות של בני זמנו אסור בתורה‪ ,‬מכוער ומלכתחילה אסור לעשות אך בפועל אסור‬
‫לקרוע אותה ואין איסור להשהות אותה‪ .‬כפי הנראה‪ ,‬יהודי איטליה לא שמו לב לאיסורים ובציורים בכתובותיהם‬
‫מרחיקים לכת הרבה מעבר להסתייגויות הלא מציאותיות של הרב‪ .‬בעיטורי כתובות רבות מופיעים דמויות אדם וגלגל‬
‫המזלות וגם אימג'ים (דמויות) מיתולוגיים ונוצריים הזרים ליהדות ושאובים ישירות מאומנות של אותו הזמן‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬בכתובה מפיזה מ – ‪ ,1094‬יש לא פחות מ – ‪ 0‬דמויות של נשים ערומות למחצה‪ .‬המוטיב העיקרי בכתובה‬
‫זו היא אלילת האהבה‪ ,‬ונוס‪ ,‬השרועה על דרגשה כשקופידון משתעשע לצידה ומניח את יד ימינו על שדה החשוף‪.‬‬
‫דוגמה זו קיצונית לחירות שיהודי איטליה לקחו בשימוש במקורות האמנות החילוניים של שכניה אך היא לא יחידה‪.‬‬
‫כמו גם בכתובות אחרות שהעיטור בהן לכאורה "תמים" יותר כמו אפיזודות מקראיות או גם דגם עיטורי סתמי‪ ,‬המקור‬
‫הנוצרי ניתן להוכחה‪.‬‬
‫מספר דרכים בהן אומצו מוטיבים נוצריים וחילוניים בעיטור הכתובות ועל משמעותה של תופעה זו‪:‬‬
‫‪‬‬
‫בהתבוננות ראשונית בכתובות איטלקיות‪ ,‬מראה שחלקם הגדול של המוטיבים האומנותיים והדגמים‬
‫הדקורטיביים המקשטים מסמכים אלו חוזר על עצמו ושאוב מסכימות איקונגרפיות ידועות ובעלות מסורת ארוכה‬
‫שהועתקו ממקור אחר‪ .‬עצם העובדה שמוטיבים רבים המופיעים בכתובות בקלות ניתנים לזיהוי ביצירות‬
‫אומנותיות של הרנסאנס והבארוק מאששת הנחה זו‪ .‬זו תהיה טעות להניח שמוטיבים אלה ישירות מציורי‬
‫האמנים הגדולים של התקופה ולו מהסיבה היחידה שלאמנים אלה ולפטרוניהם היהודים לא היה לרוב גישה‬
‫חופשית ליצירות אלה‪ .‬לכן‪ ,‬היה קשה להניח שכתבי יד מציורים יכלו לשמש מקור ישיר או נוח למעטרי הכתובות‪.‬‬
‫הייתה ירידה תמידית לכתבי היד המהודרים לאחר המצאת הדפוס וגם הוזמנה כמות מעטה על ידי פטרונים‬
‫עשירים הרחק מעיני הציבור‪ .‬אהבתם לקשט ולעטר חפצי נוי וחפצים שימושיים שונים גרמה לתפוצה גדולה של‬
‫מוטיבים אומנותיים שונים בשכבות השונות של בני התקופה בחברה האיטלקית מתקופת הרנסאנס והלאה‪ .‬גם‬
‫הכנסייה לקחה חלק עצום בתהליך‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אחד ממקורות ההשראה לעיצוב רהיטים היו תשמישי קדושה דקורטיביים ומזבחים‪ .‬מודלים עיטורים השאובים‬
‫מאובייקטים כנסייתיים באופן תדיר חוקו בחפצים השונים שבני האצולה רכשו‪ .‬גם מונומנטים ציבוריים מעוטרים‬
‫כמו קשתות ניצחון ופסדות של מבנים ציבוריים סיפקו חומר גלם לאומנים שהעבירו את האידיאליים האומנותיים‬
‫של התקופה לחפצים יותר עממיים‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬בכתובה מטורינו מ – ‪ ,1011‬מסגר האומן את שער הניצחון‪ ,‬שער "פורטה נובה" עד שנחרב ב – ‪1111‬‬
‫שהוקם על ידי האדריכל הבארוק הטורניזי‪ ,‬קרול די קסטלמונטה ‪ .1004-1010‬הדמיון בין שערים אלה בולט מאוד‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫ומיקומה של כתובת ההקדשה ב"פורטה נובה" תופסת הסצנה של המפגש בין יצחק ורבקה‪ .‬במיוחד מעניין מיקומם‬
‫של סמלי המשפחה בכתובה אשר נמצא מעל לגומחות שבצדדים כפי שנעשה במדליונים של ה"פורטה נובה"‪.‬‬
‫הכוונה בסטייה קונפיגורטיבית ליצור קשר אסוציאטיבי בין מסמך המייצג את משפחות המחותנים לבין מונומנט‬
‫המהווה חלק אינטגראלי מנופה וממסדה של טורינו‪ .‬היה יותר פשוט להשתמש בספר המצויר שבדפוס‪.‬‬
‫האילוסטרציות ממנו סיפקו לאומני התקופה באופן זול ומיידית את מכלול העיטורים והסכמות האיקונגרפיות שמהם‬
‫הפטרון היה יכול לבחור וסיפקו את המודל האומנותי להעברה דו ממדית של דימויים ארכיטקטוניים ופיסוליים‪.‬‬
‫שעריהם של למעלה ממחצית הספרים שהודפסו בתקופה זו באיטליה קושטו בשער ניצחון שבין עמודיו הופיעו שם‬
‫החיבור ופרטי ההוצאה‪ .‬האופנה החלה בראשית המאה ה – ‪ 10‬בקשת חסרת קישוט והשתכללה מאוד במאה ה –‬
‫‪ 10‬המכונה בספרות על הדפוס "המאה של דף השער"‪ .‬תחריטי השערים קיבלו יותר אופי ארכיטקטוני מושלם‬
‫ודמויות נוספות המתארות פסלים ובני אדם‪ ,‬כרובים הנושאים חצוצרות אפיזודות שונות הקשורות לטקסט אשר‬
‫שולבו בין שער הניצחון‪ .‬סוג השער הנפוץ בכתובה לרוב לווה מספרי תנ"ך נוצריים ובו נמצאים האלמנטים המקשטים‬
‫שערי כתובות רבות; שער ניצחון בעל שני עמודים‪ ,‬דמויות מסיביות של נביאים בחזית העמודים‪ ,‬סצנות מקראיות‬
‫שונות‪ ,‬כרובים מעופפים וכדומה‪ .‬מעטרי כתובות אלו והסצנות בשער לרוב יש נגיעה לנישואין או לזוג שמתחתן‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬במרומי הקשת בכתובה מספיניאה לזוג שמתחתן ששמם אסתר ושמואל ישנן סצנות מקראיות מחיי שמואל‬
‫ואסתר כאשר בכתובה מטורינו המעוטרת בסצנת הפגישה מעוטרת בסצנת הפגישה של יצחק ורבקה שבו נערך טקס‬
‫הנישואים בין שניהם‪.‬‬
‫‪‬‬
‫במחצית המאה ה – ‪ ,10‬מעטרי הכתובות החלו לעטר אלגוריות ופרסוניפיקציות של תכונות אידיאליות שונות‪.‬‬
‫זהו מוטיב שמעוגן היטב בתקופת המנייריזם והבארוק‪ .‬השימוש באלגוריות היה ידוע מימי הביניים אך התעצמותו‬
‫החלה ברנסנס ונוצרו אלגוריות חדשות רבות מבעבר‪ .‬בסוף תקופת המאה ה – ‪ 10‬כשהתרחבה השפעת‬
‫הקונטרה – רפורמציה‪ ,‬הכנסייה דרשה לפשט את האמנות כדי שתביע רעיונות דתיים ומוסריים בצורה חד‬
‫משמעית וברורה‪ .‬לפיכך‪ ,‬אלגוריות דתיות ומוסריות אלו היוו כלי עזר חשוב בתהליך‪ .‬תקופת הבארוק גם שגשגה‬
‫בסוג האלגוריות שהיו בעצמן נושא הפסל או הציור ובשערי הספרים הופיעו בקשת הניצחון כפסלים על פי רוב‬
‫ממחצית השנייה של המאה ה – ‪ .10‬בשערים המעטרים מספר כתובות‪ ,‬האלגוריות משולבות במבנה‬
‫הארכיטקטוני לא תמיד כפסלים‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬בכתובה מוונציה מ – ‪ ,1049‬יש במרומי הקשת ‪ 0‬אלגוריות; משמאל "מוניטין" (‪ )FAMA‬ומימין "שכר"‬
‫(‪ )GUADAGNA‬ומלווה בפסוקים מתאימים מהתנ"ך‪.‬‬
‫אך ברוב הכתובות ובייחוד אלה מרומא‪ ,‬האלגוריות עומדות במסגרת דקורטיבית – סכמתית ומהוות נושא ציור בפני‬
‫עצמו ומלוות בתווית מזהה באיטלקית‪ .‬נראה שבמקרה זה‪ ,‬האלגוריות הועתקו מאילוסטרציות שבספרי עזר‬
‫ומדריכים לדמויות אלגוריות שהודפסו במספר גדול של עותקים והיו בעלי תפוצה רבה לאורך תקופת הבארוק‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬המדריך הפופולארי והמקיף של אלגוריות במאה ה – ‪ 10‬וה – ‪" 11‬אימונולוגיה" של צ'זרה ריפה‪ ,‬ספר‬
‫מפורסם המבוסס על מקורות קלאסיים מדייוואליים ובני תקופתו‪ ,‬מתאר באיטלקית פשוטה ותמציתית מכלול עצום‬
‫של פרסוניפיקציות ואלגוריות של המידות הטובות והרעות‪ ,‬תכונות ורגשות‪ ,‬סוגי פעילות‪ ,‬חלקי היום והשנה‪ ,‬מקומות‬
‫וארצות וכדומה‪ .‬הוא ניתק את הדמויות שתיאר מהקשרו הנרטיבי והציגן כישויות בפני עצמן בעלות משמעות‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫אבסטרקטית טהורה‪ .‬מאחר והספר היה נוח לשימוש‪ ,‬ספרו הפך למדריך פופולארי לאמנים ובעקבותיו ציורים רבים‬
‫נוספו לטקסט ועד להופעת המהדורה המפוארת בת חמשת הכרכים עבי כרס בפרוג'יה ב – ‪ ,1004‬התפרסמו למעלה‬
‫מ – ‪ 14‬מהדורות כולל תרגומים לשפות אירופאיות אחרות‪ .‬למעטרי הכתובות כמו לאומנים אחרים בתקופתם‪ ,‬היה‬
‫ברור היטב תוכנו של הספר למרות אופיו הנוצרי – מיתולוגי‪ .‬אולם‪ ,‬בעוד אומנים שונים ניצלו על פי רוב את דמויותיו‬
‫האלגוריות של ריפה בהקשר רחב יותר של יצירתם‪ ,‬בציורי הכתובות הן מופיעות כמו בספר כישות בפני עצמה‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬בכתובה מרומא מ – ‪ 0 ,1090‬אלגוריות שונות מופיעות‪ :‬משמאל (צדק‪ ,‬צניעות ותקווה)‪ ,‬מימין (עוז‪ ,‬ניצחון‬
‫ומתינות) ובמרכז האלגוריה הראשית (נישואין הרמוניים)‪.‬‬
‫‪ ‬אין ספק כי תיאורו של ריפה שימש מקור טקסטואלי לסצנה שבכתובה למרות שאופי הנישואין הקתוליים‬
‫המתוארים בו מעמיד את ההתקשרות בין בני הזוג על בסיס שאינו כפוף לשום תנאים‪.‬‬
‫‪ ‬השימוש במקור זה לעיטור כתובה יהודית בה מפורטים תנאי נישואין וגירושין המיוסדים על עקרונות שונים‬
‫לגמרי לא הפריע למעטר הכתובה ולפטרונו‪.‬‬
‫‪ ‬יש לציין שממכלול למעלה מ – ‪ 1444‬אלגוריות בספרו‪ ,‬המעטר או פטרונו בחר ‪ 4‬השייכות ל ‪ 0-‬מידות טובות‬
‫של הנצרות‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬כמו בתיאור "הקונקרדיה מריטלה" גם בתיאור האלגוריות לא מנע בין מערכת הערכים הנוצרית המיוצגת‬
‫בציורים לבין מערכת הערכים היהודית המשתקפת בטקסט את הופעתם על גבי מסמך יהודי אחר‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬בכתובה מפיזה‪ ,‬משמאל (ונוס הכורעת בדרגשה – אלגוריה מעניינת)‪ :‬אישה ישובה ובידיה‬
‫כלבלב קטן בדומה לציורו המפורסם של טיציאן "ונוס מאורבינו"‪.‬‬
‫‪ ‬במאמר משכנע‪ ,‬תיאודור רף‪ ,‬הוכיח שוונוס מופיעה כוונוס אורניה הקשורה לאהבה אצילית ושמיימית ששיאה‬
‫בנישואין‪ .‬הכלבלב אם כן חלק מאיקונוגרפיה זו של ונוס‪.‬‬
‫‪ ‬בספר האמבלמות הפולארי של אנדריאה אלצ'טי‪ ,‬שהופיע לראשונה ב – ‪ ,1511‬כלבלב לבן באמבלמת הנישואין‬
‫הקרויה "‪ "in fidem uxoriam‬המתארת זוג נשוי כשהכלבלב מכורבל לרגלי האישה וישנה כתובת לטינית מתחת‬
‫לציור‪ .‬הכלב הינו סמל הנאמנות וקשור קשר הדוק לזוג אוהבים‪ ,‬לנישואין ולוונוס‪ .‬גם ריפה מציין שהכלבלב הלבן‬
‫מרמז על "נאמנות טהורה כלפי האהוב"‪.‬‬
‫‪ ‬מסקנתו של רף‪ :‬ציורו של טיציאן הוזמן לרגל השנה ה – ‪ 14‬של הדוכס פרנצ'סקו מריה דלה רוברה וליאונורה‬
‫גונזגה (‪ ,)1511‬עולה בקנה אחד עם המשמעות האלגורית של האישה עם הכלב בכתובה מפיזה‪ :‬למעטר הכתוב‬
‫היה טבעי לבחור בדמות ונוס אורניה ובאלגורית הנישואין עם הכלבלב כדי לעטר מסמך נישואין למרות האופי‬
‫חילוני – מיתולוגי של דמויות אלו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫מעטרי הכתובות השתמשו כמקור נוסף היה מצלחות מיוליקה מצוירות שהן היו קערות חרס שיוצרו בכמויות ענק‬
‫מהמאה ה – ‪ 15‬ואילך על ידי טובי האמנים באיטליה‪ .‬הציור על גבי הצלחות התבסס בדרך כלל על סצנה בודדת‬
‫שהופיעה במרכז הצלחת וסביבה עיטור דקורטיבי‪ .‬בעיטורי מספר כתובות ניתן למצוא קונפיגורציות דומות‬
‫שנראה כי הועתקו ישירות מצלחות אלה‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫לדוגמה‪ :‬בכתובה מבוסיטו מ – ‪ ,1000‬יש ‪ 1‬אפיזודות מקראיות בלוויית ‪ 10‬הקונסטלציות של גלגל המזל שדרך‬
‫ציורן ועיטורן קרובות מאות לזו של הצלחות‪ .‬גם כל האפיזודות המקראיות המתוארות בכתובה זו מופיעות גם על‬
‫צלחות רבות‪.‬‬
‫אפיזודות אלו היו מאוד פופולאריות באמנות הנוצרית של הרנסאנס והבארוק וכולן נושאות קונוטציות דתיות‬
‫מובהקות‪ .‬קשה להסביר מדוע סיפור אדם וחוה מופיע על גבי ‪ 1‬מדליונים שונים בפירוט המזכיר טיפול איקונוגראפי‬
‫נוצרי בנושא או מה משמעות דמותה השלילית של דלילה בחוזה נישואין יהודי‪.‬‬
‫‪ ‬ברור שנעשה שימוש במקורות נוצריים תוך כדי התעלמות מהמשמעות הנוצרית הדתית של האפיזודות‪ .‬בדרך‬
‫השימוש של צלחות אלה טמון ההסבר למה הן נבחרו כאובייקטים לחיקוי בכתובות‪ .‬הקערות יוצרו בהתחלה‬
‫ככלי בית יומיומיים בעלי דקורציה פשוטה חסרת דמויות אדם שהשתכללו עם הזמן והפכו לאובייקטים‬
‫אומנותיים שובי לב ומשאת נפשם של המעמד הבינוני והגבוה באיטליה‪ .‬בבתיהם של הפטריקים האיטלקיים‬
‫קערות אלה הוצבו על גבי שולחנות מפוארים או בארונות והוצגו לראווה כשבאו אורחים לביקור כאוסף פרטי של‬
‫בעל הבית‪.‬‬
‫הקערות כונו "‪ – "PIATTI DI POMPA‬צלחות הראווה‪/‬ההתגנדרות‪ .‬כשהייתה עלייה ברמתן האומנותית והומצאו‬
‫טכניקות חדשות של עיטור‪ ,‬הן הוצגו באירועים חגיגיים וגרנדיוזיים בעיקר בחתונות‪ .‬לפיכך יוצרו הצלחות אלה לצרכי‬
‫נישואין שמילאו ‪ 0‬פונקציות‪ )1 :‬כמתנה לחתונה‪ )0 .‬כמזכרת לנישואין שהוזמנה על ידי בני הזוג‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬בקבוק מיוליקה מפואר שנעשה לרגל נישואי בנו של קוזימו דה מדיצ'י ב – ‪ ,1591‬מציג את סמלי המשפחה‬
‫של משפחות המחותנים בלוויית ‪ 4‬אלגוריות לפי הכתובה מרומא שנעשתה למעלה מ – ‪ 044‬שנה מאוחר יותר‪.‬‬
‫לסיכום‬
‫שיטת ייצור קערות אלה יכולה כנראה ללמד אותנו איך גם עבדו מעטרי הכתובות‪ .‬במזל‪ ,‬במוזיאון ויקטוריה ואלברט‪,‬‬
‫קערה זו שהצייר מכין קערת נישואין כשהזוג המאורס יושב מולו‪ .‬הפרוצדורה הייתה מוכרת גם ליהודי איטליה‬
‫שביניהם גם היו אמני מיוליקה‪ .‬אך הופעתן הראוותנית של הצלחות בחתונות נוצריות הן אלה שכבשו את ליבם של‬
‫עשירי הגטו וביקשו להביאה לאכסטרווגנצה מוחלטת על ידי השימוש בכתובה מעוטרת‪ .‬העיטורים נהפכו ליותר‬
‫מפוארים ויריעות הקלף באותה מידה גדלו‪ .‬כשהכתובה מוצגת בטקס החתונה ניתן היה לצפות בשלל העיטורים‬
‫הצבעוניים ולשמוע גם את פרטי הנדוניה שנקראו על פי רוב באיטלקית‪ .‬שילוב האלמנטים הללו היווה מדד חברתי‬
‫מצוין לעושרן של משפחות המחותנים ומוצאן המיוחס‪ .‬חגיגות החתונה של היהודים העשירים היו אירוע חברתי‬
‫מפואר על פי הגינונים והנימוסים של שכניהם הנוצריים שהינם בעלי הכנסה דומה‪ .‬זה למעשה היה חיקוי אורח‬
‫חייהם של המעמד הגבוה מעבר לחומות הגטו‪ .‬רבני איטליה התנגדו מאוד לאופי הראוותני שתקופה רבה לא‬
‫השתנתה‪.‬‬
‫לפי תיאור חתונה יהודית בכתב יד ממנטובה מהמאה ה – ‪ 15‬ובציור המיוחס לפייטרו לונגי מ – ‪ 1051‬במוזיאון‬
‫ישראל‪ ,‬מראה שהאופנה השתנה אך הגינונים והפאר החיצוני לא השתנו‪ .‬חשוב לציין שלחתונות אלה הוזמנו יהודים‬
‫וגם נציגי החברה הנוצרית בני המעמד הגבוה ואפילו אנשי כנסייה בעלי משרות נכבדות‪ .‬העיטורים בכתובות הופנו‬
‫לשני סוגי קהל‪ )1 :‬יהודי‪ )0 .‬נוצרי‪.‬‬
‫בת‪-‬חן פורת‬
‫[הכתובה כמקור היסטורי – גב' חגית עמרני]‬
‫ברור שבהכללת מוטיבים דקורטיביים ונרטיביים שאכלסו בשפע את בתיהם של הפטריקים האיטלקיים וגם השימוש‬
‫בסמלי האצולה הפיקטיביים שלא הוענקו באופן רשמי‪ ,‬פטרוני הכתובות המפוארות ביקשו להראות שגם להם יש‬
‫חלק בעולם האצולה האיטלקי‪ .‬הכתובות המעוטרות המפוארות היו ה"‪( "PIATTI DI POMPA‬צלחות‬
‫הראווה‪/‬ההתגנדרות) שלהם‪.‬‬
‫פרק י"א' – הכתובה היום ‪ -‬סכום הכתובה‪ ,‬ביאור הכתובה ונוסחיה‬
‫‪ .15‬בן נון י'‪" ,‬חישוב סכום הכתובה בימינו"‪ ,‬צהר ד (תשס"א)‪ .04-50 ,‬עמ' ‪ 040-049‬בחוברת‪.‬‬
‫‪ .10‬גילת י"צ‪" ,‬הלכה ומנהג בכתובה בימינו"‪ ,‬יד לגילת‪ :‬אסופת מאמרים של יצחק דב גילת‪ ,‬בעריכת י"מ תא‪-‬שמע‪,‬‬
‫י"צ גילת‪ ,‬ירושלים תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪ 59-54‬עמ' ‪ 014-014‬בחוברת‪.‬‬
‫‪ .10‬קנוהל א'‪" ,‬הכתובה והסכמי ממון בנישואין"‪ ,‬תחומין כא (תשס"א)‪ ,‬עמ' ‪ .119-104‬עמ' ‪ 015-000‬בחוברת‪.‬‬
‫‪* .11‬פרץ י'‪" ,‬ביאור הכתובה ונוסחיה"‪ ,‬אמת ליעקב‪ :‬הלכות חופה וקידושין לכל עדות ישראל‪ ,‬ירושלים תשס"ז‪ ,‬עמ'‬
‫קנא‪-‬קסד‪ .‬עמ' ‪ 001-014‬בחוברת‪.‬‬
‫‪ .19‬פרץ י'‪ ,‬לקט כתובות‪ ,‬אמת ליעקב‪ :‬הלכות חופה וקידושין לכל עדות ישראל‪ ,‬ירושלים תשס"ז‪ ,‬עמ' ריג‪ -‬רלג‪.‬‬
‫עמ' ‪ 011-041‬בחוברת‪.‬‬