איתן אלעד - הטיות שיפוט והחקירה הפלילית

Transcription

איתן אלעד - הטיות שיפוט והחקירה הפלילית
‫© כל הזכויות שמורות‪ ,2001 ,‬משטרתישראל‬
‫אג& קהילה ומשמר אזרחי‬
‫הודפס בישראל‬
‫משטרה וחברה‪ ,2001 ,‬גיליו ‪ ,5‬עמ' ‪164133‬‬
‫הדפסות של מאמרי בודדי )‪(Reprints‬‬
‫נית לרכוש במערכת‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד*‬
‫* ד"ר‪ ,‬פסיכולוג במחלקה לזיהוי פלילי‪ ,‬משטרת ישראל‬
‫)נתקבל במערכת באפריל ‪ ,2000‬אושר לדפוס ביולי ‪(2000‬‬
‫מאמר זה מסכ מחקר שמצא‪ ,‬כי חוקרי משטרה‪ ,‬בדומה לאנשי אחרי‪,‬‬
‫חשופי להערכת יתר של יכולת לאבח שקרי ולהערכת חסר של יכולת‬
‫לספר שקרי‪ .‬תוצאות המחקר הוסברו במונחי עיגו וזמינות‪ ,‬שה הטיות‬
‫שיפוט מתועדות היטב‪ .‬המאמר ד בהשלכות של הטיות השיפוט הללו על‬
‫החקירה הפלילית בכלל ועל הפוליגר& בפרט‪ ,‬ועל יחס של החוקרי אל‬
‫הפוליגר&‪.‬‬
‫מילות מפתח‪:‬‬
‫הטיות שיפוט‪ ,‬עיגו ותיקו‪ ,‬זמינות‪ ,‬אשליית השקיפות‪,‬‬
‫חקירה פלילית‪ ,‬פוליגר&‪.‬‬
‫"כל אחד יודע שהוא אדם טוב החי בעולם מושחת"‬
‫ויליאם סארויאן‬
‫מבוא‬
‫אנחנו נוטי לראות את עצמנו באור חיובי‪ ,‬ומסבירי את ההתנהגות החיובית‬
‫שלנו במונחי של תכונות יציבות )"עזרתי לנכה לחצות את הכביש‪ ,‬משו שאני‬
‫אד מתחשב"(‪ .‬לעומתזאת‪ ,‬אנחנו מייחסי את ההתנהגות הבלתי נאותה‬
‫שלנו לגורמי חיצוניי )"איבדתי שליטה על עצמי משו שה עיצבנו אותי"(‪.‬‬
‫הדבר מאפשר לנו לתת לעצמנו קרדיט על הפעולות החיוביות שלנו‪ ,‬ולמצוא‬
‫שעיר לעזאזל לתוצאות בלתי רצויות‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫‪ (1977) Schlenker & Miller‬ערכו בנושא זה מחקר‪ ,‬שבו נתנו לקבוצות של‬
‫נבדקי מטלה‪ ,‬ואחרכ‪ -‬הודיעו לה א הצליחו או נכשלו‪ .‬המשוב היה מקרי‬
‫לחלוטי‪ ,‬ללא כל קשר לביצוע האמיתי של הקבוצה‪ .‬נמצא‪ ,‬שחברי הקבוצות‬
‫המצליחות קיבלו על עצמ אחריות רבה יותר לביצוע הקבוצתי מאשר חברי‬
‫קבוצות שכשלו‪ .‬ההשלכות לגבי עבודה קבוצתית ברורות‪ .‬א כל אחד מערי‪-‬‬
‫את תרומתו כגדולה יותר משהיא באמת‪ ,‬הוא ג מצפה לתגמול מתאי‪.‬‬
‫כשהדבר לא נית קיי תסכול‪ .‬ג ההיפ‪ -‬הוא נכו‪ .‬א הקבוצה נכשלת‪,‬‬
‫נוטי אנשי להמעיט מאחריות לכישלו‪ ,‬וכשמוטל עליה עונש‪ ,‬ה רואי‬
‫אותו כבלתי פרופורציונלי לאחריות האמיתית שלה‪.‬‬
‫‪ (1979) Myers & Ridl‬מצטטי בעניי זה מחקרי שער‪ -‬הפסיכולוג הצרפתי‬
‫‪ .Codol‬במחקר אחד ביקש ‪ Codol‬מארבעה נבדקי לאמוד את אורכו של מוט‪.‬‬
‫אחרי שכל אחד ציי את האומד שלו‪ ,‬נמדד המוט‪ ,‬והמודד הודיע לנבדקי מהו‬
‫אורכו האמיתי‪ .‬אז התבקשו הנבדקי להערי‪ -‬את איכות ההערכה שלה‬
‫בהשוואה לאחרי‪ ,‬וכול העריכו שהאומד שלה היה מדויק יותר מזה של‬
‫האחרי‪ .‬במחקרי אחרי מצא ‪ ,Codol‬שאנשי נוטי לראות עצמ ישרי‬
‫יותר מאחרי ויצירתיי יותר מאחרי‪ ,‬משו שיושר ויצירתיות ה תכונות‬
‫מועדפות על אנשי‪.‬‬
‫בהנחה שהיכולת לאתר שקרי אצל אחרי ג היא תכונה מועדפת‪ ,‬נית לשער‪,‬‬
‫שאנשי יטו להערי‪ -‬את יכולת לגלות שקרי כטובה מהממוצע‪ .‬אול‪ ,‬זו היא‬
‫הערכת יתר או הטיית שיפוט‪ ,‬משו שהקביעה א מידע מסוי הוא נכו היא‬
‫משימה קשה )‪ .(1985 ,Ekman‬בהיעדר משוב מתק‪ ,‬ובהסתמ‪ -‬על הדברי‬
‫שהדובר אומר ולא על ביטויי רגשיי סותרי‪ ,‬אי ההצלחה בגילוי תואמת‬
‫את הערכת היתר )‪.(1997 ,Ekman‬‬
‫‪134‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪5‬‬
‫תשס"א ‪2001‬‬
‫לקושי לאבח שקרי יש דוגמאות בחיי היו יו‪ .‬פעמי רבות אי הקונה‬
‫בחנויות לדברי מאפה בטוח שהסחורה טרייה‪ .‬כדי לקבל תשובה‪ ,‬הוא מסתכל‬
‫למוכר עמוק בעיניי ושואל‪" :‬הא זה טרי?" ההנחה היא‪ ,‬שא העוגה היא בת‬
‫יומיי‪ ,‬המוכר יודה בכ‪ ,-‬וג א לא יודה‪ ,‬יוכל הקונה להבחי בשקר עלפי‬
‫התנהגותו של המוכר‪ .‬אלא ששני הדברי אינ מתרחשי‪ .‬התשובה שהקונה‬
‫מקבל היא‪ ,‬שהעוגה טרייה וזה א‪ -‬יצאה מהתנור‪ .‬אי ג סימ שיעיד‪ ,‬שהמוכר‬
‫משקר‪ .‬הקונה מסתמ‪ -‬על התחושה שלו‪ ,‬שהוא מסוגל להבחי בי אמת לשקר‪,‬‬
‫וקונה את העוגה‪ .‬הערכת היתר של יכולתנו לומר מתי אד אחר משקר‪ ,‬מלווה‬
‫תכופות בביטחו יתר‪ ,‬שהשיפוט שעשינו הוא נכו‪ .‬תופעת ביטחו היתר נחקרה‬
‫בעבר עלידי ‪ .(1977) Lichtenstein & Fischhoff‬נמצא‪ ,‬שאנשי מדווחי על‬
‫ביטחו של ‪ 70%65%‬כשהביצוע שלה הוא אקראי )סביב ‪ 50%‬הצלחה(‪.‬‬
‫‪ Lichtenstein & Fischhoff‬הציגו לפני הנבדקי שלה שניעשר ציורי‬
‫ילדי‪ ,‬וביקשו מה לקבוע איזה ציור הוא מאירופה ואיזה מאסיה‪ .‬כ התבקשו‬
‫הנבדקי‪ ,‬להערי‪ -‬את ההסתברות שהשיפוט הוא נכו‪ .‬רמת ההצלחה הייתה‬
‫‪ 53%‬בלבד‪ ,‬ורמת הביטחו הממוצעת בשיפוט ‪ .68%‬במחקר אחר הוצגו‬
‫שתייעשרה מניות הנסחרות בבורסה‪ ,‬ועל הנבדקי היה להערי‪ ,-‬איזו מניה‬
‫תעלה ואיזו תרד בפרק זמ מסוי‪ .‬רמת ההצלחה הייתה ‪ 47%‬בלבד‪ ,‬מעט פחות‬
‫מקביעה אקראית‪ ,‬אול רמת הביטחו הממוצעת הייתה ‪ .65%‬המסקנה של‬
‫החוקרי הייתה‪ ,‬שבטחו היתר הוא משמעותי ביותר‪ ,‬כשרמת הדיוק בשיפוט‬
‫קרובה לרמה האקראית‪.‬‬
‫‪ ,(1990) DeTurk & Miller‬חקרו את תופעת ביטחו היתר בתחו אבחו‬
‫השקר‪ ,‬והציעו‪ ,‬שאנשי שהתבקשו לשפוט את אמינות של דוברי‪ ,‬נוטי‬
‫להערי‪ -‬הערכת יתר את ההצלחה שלה בשיפוט‪ .‬הערכת היתר לפי & ‪DeTurk‬‬
‫‪ Miller‬היא בי ‪ 20%10%‬מעל רמת הביצוע האמיתית‪.‬‬
‫‪135‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫בטחו היתר מתגלה תכופות בעדויות של עדי ראייה‪(1980) Deffenbacher .‬‬
‫סקר ‪ 43‬מחקרי‪ ,‬שעסקו בקשר בי רמת הביטחו של עדי ראייה למידת הדיוק‬
‫של העדות‪ .‬נמצא‪ ,‬שאי קשר בי רמת הדיוק של העדות לרמת הביטחו‪ ,‬שבה‬
‫היא מוצגת‪.‬‬
‫נית לצמצ וא& לבטל את בטחו היתר בשיפוט עלידי משוב סדיר ומיידי‪ .‬כ‪-‬‬
‫שחקני ברידג' מקצועני וחזאי מזג אוויר‪ ,‬המקבלי משוב קבוע לגבי איכות‬
‫ההחלטות שה עושי‪ ,‬אינ מפגיני בטחו יתר בשיפוט )‪;1987 ,Keren‬‬
‫‪ .(1984 ,Murphy & Brown‬נראה שקבלת משוב על הביצוע מחזירה את‬
‫הביטחו בשיפוט לרמה מציאותית יותר‪.‬‬
‫בהמש‪ -‬נקשור תופעות אלה לחקירה הפלילית בכלל ולבדיקה בפוליגר& בפרט‪,‬‬
‫א‪ -‬קוד נדו בשתי הטיות שיפוט מרכזיות הטיית העיגו והטיית הזמינות‪,‬‬
‫שמציעות הסברי לתופעת הערכת היתר בגילוי שקרי‪.‬‬
‫הטיית העיגו‪ :‬הטיית שיפוט הממלאת תפקיד מרכזי באבחו שקרי היא‬
‫הטיית העיגו )‪ .(Anchoring bias‬ההטיה מציעה‪ ,‬שאומד מתוק איננו מרוחק‬
‫מספיק מהאומד הראשוני‪ (1974) Tversky & Kahneman .‬הדגימו את‬
‫ההטיה‪ ,‬כששאלו נבדקי א השכיחות היחסית של חברות האו" מאפריקה‬
‫גבוה או נמו‪ -‬מ ‪ .10%‬הנבדקי העריכו את השכיחות היחסית כגבוהה יותר‬
‫ותיקנו את הער‪ -‬ל ‪ .25%‬נבדקי אחרי נשאלו‪ ,‬הא השכיחות היחסית של‬
‫חברות האו" מאפריקה גבוה או נמו‪ -‬מ ‪ .65%‬האומד הראשוני נראה לה‬
‫גבוה מדי‪ ,‬וה תיקנו את השכיחות היחסית ל‪ .45%‬מהממצאי עולה‪ ,‬שבשני‬
‫המקרי נותר התיקו קרוב מידי לאומד ההתחלתי‪.‬‬
‫‪136‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪5‬‬
‫תשס"א ‪2001‬‬
‫במצב‪ ,‬שבו מוטל על אד להערי‪ -‬את אמיתות של אמירות‪ ,‬הוא נוטה להאמי‬
‫יותר מאשר לפקפק‪ .‬תופעה זו נצפתה במחקרי רבי וקרויה "הטיית האמת"‬
‫)‪ .(1985 ,DePaulo, Stone & Lassiter ;1992 ,DePaulo‬הטיית האמת ניתנת‬
‫להסבר במונחי של עיגו‪ .‬הרוש שמשאירי תכנ של הדברי הנאמרי הוא‬
‫רוש חזק‪ ,‬ואלה משמשי נקודת התחלה או עוג‪ .‬א עולה בלב השומע חשד‪,‬‬
‫שהדברי שנאמרו אינ אמת‪ ,‬הוא מתק‪ ,‬אול התיקו איננו מספיק‪,‬‬
‫וההתרשמות המוקדמת מתוכ הדברי מוסיפה להשפיע‪ .‬התוצאה היא‪,‬‬
‫שבמקרי רבי לא זוכה החשד לתמיכה‪ ,‬וליחיד לא נותר אלא להאמי למידע‬
‫השקרי שנמסר לו )‪.(1984 ,Zuckerman, Koestner, Colella & Alton‬‬
‫בהיעדר משוב לגבי הכישלו‪ ,‬מתחזקת הטיית האמת‪ ,‬ומתחזקת התחושה‪,‬‬
‫שאנחנו מסוגלי לקבוע‪ ,‬מתי אנשי משקרי ומתי ה אומרי אמת‪.‬‬
‫התוצאה היא‪ ,‬שאנחנו מעריכי את עצמנו כתופסי שקרני טובי מהממוצע‪.‬‬
‫מנקודת המבט של הדובר המצב שונה‪ .‬כא פועלת הטיית עיגו אחרת‪ ,‬הקרויה‬
‫"אשליית השקיפות" )‪ .(Illusion of transparency‬לפי אשליית השקיפות‪ ,‬אד‬
‫מגזי ביכולתו של האחר לקרוא את מצבו הפנימי‪ .‬אנשי קשובי למצבי‬
‫הפנימיי שלה ומתמקדי בה‪ .‬ה ג יודעי‪ ,‬שהאחרי אינ מסוגלי‬
‫לחדור למחשבותיה‪ ,‬לרגשותיה ולתחושותיה‪ ,‬ולקלוט אות באותה צורה‪,‬‬
‫שבה ה עצמ קולטי את מצב הפנימי‪ .‬אבל אות אנשי מתקשי להעמיד‬
‫עצמ במקו אות האחרי‪ ,‬בגלל אפקט העיגו‪ .‬התיקו שה עושי איננו‬
‫מספיק‪ ,‬וקיימת הרגשה‪ ,‬שהתחושות הפנימיות דולפות החוצה ומוסגרות‪,‬‬
‫הרגשה שאינה מוצדקת עלפי ניתוח אובייקטיבי של המצב‪.‬‬
‫‪ ,(1998) Gilovich, Savitsky & Medvec‬שחקרו את אשליית השקיפות‬
‫מדגימי את ההטיה באמצעות סיפורו של אדגר אל פו "הלב מספר סיפורי"‪.‬‬
‫גיבור הסיפור משתדל להיראות רגוע‪ ,‬בשעה שהוא משוחח ע שלושה חוקרי‬
‫‪137‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫משטרה‪ .‬הדבר קשה לו לאור העובדה‪ ,‬שהשלושה עומדי בדיוק מעל המקו‪,‬‬
‫שבו טמ את גופתו של אד שרצח‪ .‬הגיבור הופ‪ -‬חרד יותר ויותר‪ ,‬והוא מתחיל‬
‫לשמוע פעימות לב‪ ,‬שאות הוא מיחס לקרב‪ .‬הוא משתכנע שהקול‪ ,‬שבעצ הוא‬
‫הלמות לבו שלו‪ ,‬נשמע ג עלידי החוקרי‪ .‬לבסו&‪ ,‬הוא לא עומד בלח‪ 3‬ומסגיר‬
‫את עצמו‪.‬‬
‫‪ (1998) Gilovich et al.‬ערכו ניסוי‪ ,‬ולפיו הושבו חמישה נבדקי במעגל‪ ,‬וכל‬
‫אחד בתורו סיפר סיפור‪ .‬אחד שיקר ויתר הארבעה אמרו אמת‪ .‬כל אחד‬
‫מהמשתתפי דוברי האמת התבקש לקבוע מיהו השקר‪ ,‬והשקר התבקש‬
‫להערי‪ -‬את מספר המשתתפי שינחשו נכו שהוא זה ששיקר‪ .‬בסיבוב הבא‬
‫התחל& השקר וכ‪ -‬נערכו חמישה סיבובי כשכל אחד מהמשתתפי סיפר‬
‫בתורו סיפור שקרי‪ .‬התוצאות הראו‪ ,‬שהשקרני העריכו הערכת יתר את‬
‫ההסתברות שיתגלו )‪ (48.8%‬לעומת רמת גילוי ממשית של ‪ ,25.6%‬שאינה שונה‬
‫מהניחוש האקראי של ‪ .25%‬בשני שחזורי של הניסוי‪ ,‬שנועדו לבחו הסברי‬
‫חלופיי לממצאי‪ ,‬התקבלו תוצאות דומות‪ .‬התוצאות תומכות באשליית‬
‫השקיפות‪ .‬שקרני חשי חשופי‪ ,‬למרות שהשקרי שלה אינ בולטי‬
‫במיוחד‪.‬‬
‫אשליית השקיפות כמו הטיית האמת יכולה להיות מנוטרלת עלידי משוב סדיר‬
‫ומיידי‪ .‬א אד מקבל מידע רצו&‪ ,‬ששקריו אינ מתגלי‪ ,‬תחושת השקיפות‬
‫שלו פוחתת‪ ,‬והביטחו שלו ביכולתו לשקר גובר‪.‬‬
‫הטיית הזמינות‪ :‬הטיית הזמינות )‪ (Availability‬היא הטיית שיפוט אחרת‪,‬‬
‫המוזכרת עלידי ‪ .(1974) Tversky & Kahneman‬הטיית הזמינות מתבססת‬
‫על דוגמאות בולטות של אירועי דומי בעבר‪ ,‬שנית להיזכר בה בקלות‪.‬‬
‫דוגמאות אלה משמשות בסיס להערכה‪ ,‬א אירוע דומה יחזור בעתיד‪ .‬כ‪,-‬‬
‫למשל‪ ,‬אד שנשאל לגבי שכיחות התקפי הלב באוכלוסייה מסוימת‪ ,‬מעלה‬
‫‪138‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪5‬‬
‫תשס"א ‪2001‬‬
‫בזיכרונו דוגמאות של אנשי מאותה אוכלוסייה‪ ,‬שסבלו מהתק& לב‪ ,‬ועושה את‬
‫ההערכה שלו על פי אות הדוגמאות‪.‬‬
‫השימוש בדוגמאות עשוי להוביל להערכה נכונה‪ ,‬א‪ -‬ג להכשיל את המערי‪-‬‬
‫בטעות עקבית‪ .‬כ‪ ,-‬למשל‪ ,‬שאלו ‪ Tversky & Kahneman‬סטודנטי בארצות‬
‫הברית‪ ,‬הא ישראלי רבי יותר נהרגי בפעולות טירור מאשר בתאונות‬
‫דרכי‪ .‬רוב הסטודנטי האמריקאי השיבו‪ ,‬שמספר קורבנות הטירור גדול‬
‫יותר‪ .‬הטעות הזו היא טעות של זמינות‪ ,‬משו שסטודנטי בארצותהברית‬
‫נחשפי לידיעות על אירועי טירור‪ ,‬הגובי מחיר דמי בישראל‪ ,‬ולא שומעי‬
‫על תאונותדרכי‪ .‬קל לה יותר לשלו& דוגמאות זמינות של נפגעי טירור‬
‫בישראל‪ ,‬וקשה לה יותר למצוא דוגמאות לתאונותדרכי‪ ,‬שאירעו במדינה‬
‫רחוקה כמו ישראל‪.‬‬
‫‪ (1979) Ross & Sicoly‬ערכו מחקר‪ ,‬שבדק את תפיסת האחריות של זוגות‬
‫נשואי‪ .‬ה ביקשו מ ‪ 37‬זוגות נשואי למלא שאלו לגבי היחסי הזוגיי‪,‬‬
‫ומצאו‪ ,‬שכל אחד מבני הזוג מערי‪ ,-‬שחלקו בפעילויות כגו ניקוי הבית וטיפול‬
‫בילדי גדול מזה שבהזוג האחר מייחס לו‪ Ross & Sicoly .‬מסבירי זאת‬
‫בהטיית הזמינות‪ .‬כלומר‪ ,‬קל לנו לזכור דברי חיוביי שעשינו‪ ,‬וקשה לנו יותר‬
‫לזכור מעשי דומי שעשו אחרי‪.‬‬
‫הסבר נוס& להערכת היתר באיתור שקרי הוא הסבר של זמינות‪ .‬אירוע‪ ,‬שבו‬
‫הצלחנו לגלות‪ ,‬שאד אחר שיקר לנו‪ ,‬הוא אירוע מוצלח מבחינתנו‪ ,‬ויש סיכוי‬
‫טוב שנזכור אותו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כמעט שאי לנו זיכרונות זמיני של מקרי‪,‬‬
‫שבה מישהו שיקר לנו‪ ,‬ולא הצלחנו לגלות את השקר‪ ,‬משו שרוב השקרי‬
‫האלה אינ מתגלי לעול‪ .‬בהיעדר משוב לגבי הכישלונות שלנו‪ ,‬מתחזקת‬
‫אצלנו התחושה‪ ,‬שאנחנו יודעי לומר מתי אנשי משקרי ומתי ה אומרי‬
‫‪139‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫אמת‪ .‬תחושה זו תקבל ביטוי בהערכה‪ ,‬שאנו טובי יותר מהממוצע באיתור‬
‫שקרי‪.‬‬
‫הטיית גילוי השקר ואשליית השקיפות בחקירה הפלילית‬
‫הטיית גילוי השקר היא אמונה‪ ,‬שאנחנו מסוגלי לקבוע מתי אנשי משקרי‬
‫ומתי ה אומרי אמת‪ .‬מותר לשער‪ ,‬שג חוקרי פליליי שעיסוק בגילוי‬
‫שקרי חשופי לאותה הטיה‪ .‬א אכ כ‪ ,-‬הדבר אמור להשפיע על החקירה‬
‫הפלילית בכלל ועל היחס של החוקרי לבדיקת הפוליגר&‪ ,‬כלי המתחרה בה‬
‫באבחו שקרי‪ ,‬בפרט‪.‬‬
‫‪ (1994) Kalbfleisch‬סיכמה ‪ 15‬טקטיקות חקירה עיקריות‪ ,‬שכול מכוונות‬
‫לתמו‪ -‬בחשד‪ ,‬שהתעורר אצל החוקר‪ ,‬ולשמר את הערכתו ביחס ליכולתו‬
‫להבחי בי אמת לשקר‪ .‬בי השיטות‪ ,‬שעליה דיווחה ‪ Kalbfleisch‬מצויה‬
‫ההפחדה‪ .‬החוקר יכול להפחיד את החשוד עד שזה יגיע למסקנה‪ ,‬שכדאי לו‬
‫לומר אמת ולהודות‪ .‬אמירות כגו‪" :‬אל תשקר לי" או "הא אתה מצפה‬
‫שאאמי ל‪ "?-‬נכללות בטקטיקה הזו‪ .‬החוקר מתריס בפני הנחקר‪ ,‬שהוא יודע‬
‫להבחי בי אמת לשקר‪ ,‬ואי לנחקר סיכוי להג על עצמו באמצעות שקרי‪.‬‬
‫התבטאות כזו מחזקת את הביטחו של החוקר בכישורי האבחו שלו‪ .‬א‬
‫התכסיס מצליח‪ ,‬והנבדק מודה חלקית או מגלה מידע חדש‪ ,‬יזכור החוקר את‬
‫המקרה כדוגמה בולטת ליכולתו להתמודד ע שקרי של נחקרי‪ .‬טקטיקות‬
‫חקירה אחרות כוללות פנייה אל ההגיו של הנחקר‪ ,‬כמו ההדגשה‪ ,‬שהשקר לא‬
‫רק שהוא חסר תועלת‪ ,‬הוא עוד יחמיר את המצב‪ .‬נית לחפש אי התאמות או‬
‫סתירות בגרסת הנחקר‪ ,‬כדי להשתמש בה מאוחר יותר ולהציג לנחקר‪ .‬הקושי‬
‫להתמודד ע הסתירות‪ ,‬עשוי להוביל להסגרת מידע נוס&‪.‬‬
‫‪140‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪5‬‬
‫תשס"א ‪2001‬‬
‫בטחו היתר שמפגי החוקר ביכולתו לאתר את שקריו של הנחקר‪ ,‬כופי על‬
‫האחרו להילח‪ ,3‬וגורמי לו לחפש הקלה‪ .‬כתוצאה מכ‪ -‬הוא עשוי להסגיר את‬
‫שקריו‪ ,‬אבל הוא עלול ג להודות בדברי שהוא לא עשה‪.‬‬
‫‪ ,1992) Gudjonsson‬ע' ‪ (225226‬מצטט את ‪ ,Noel Fellows‬המתאר בספרו‬
‫אי‪ -‬תהליכי חקירה הובילו להרשעתו ולמאסרו‪ .‬בי היתר מתאר ‪ Fellows‬את‬
‫בטחו היתר של החוקרי באשמתו‪ ,‬ומה הדבר עשה לו‪ Fellows .‬היה שוטר‬
‫לשעבר‪ ,‬שעבד כנהג מונית‪ .‬ב ‪ 1970‬נאסר בחשד לרצח גובה חוב ב ‪ .67‬לרוע‬
‫המזל של ‪ ,Fellows‬נמצא שמה של חמותו בפנקס השמות של הנרצח‪ ,‬ועד ראייה‬
‫טע‪ ,‬שראה את הנרצח נכנס למונית ביו הרצח‪ .‬בהתבסס על ה"ראיות" האלה‪,‬‬
‫שוכנעה המשטרה ש ‪ Fellows‬הוא הרוצח‪ .‬הוא עבר חקירה משטרתית‬
‫אינטנסיבית של כשש שעות‪ ,‬אול לא הודה‪ .‬המשטרה "שכנעה" עדי ש ‬
‫‪ Fellows‬שומר טינה לנרצח‪ ,‬למרות שמעול לא פגש את האחרו‪ .‬המשטרה‬
‫"איבדה" ראיות‪ ,‬התומכות באליבי של ‪ ,Fellows‬כמו רישומי חברת המוניות‬
‫שבה עבד‪ ,‬המצייני היכ היה בזמ הרצח‪.‬‬
‫‪ Fellows‬הורשע ברצח ונידו לשבע שנות מאסר‪ .‬הוא שוחרר על תנאי לאחר‬
‫ארבע שני‪ .‬מספר שני מאוחר יותר נעצר הרוצח האמיתי‪ ,‬וב ‪ 1985‬זוכה‬
‫‪ Fellows‬מכל אשמה עלידי ביתהמשפט העליו באנגליה‪.‬‬
‫למרות ש ‪ Fellows‬מעול לא הודה‪ ,‬הוא מאיר את שיטות החקירה ואת‬
‫הגורמי הפסיכולוגיי‪ ,‬שעלולי להוביל להודאת שווא של אנשי חזקי‬
‫פחות‪" :‬באותו זמ‪ ,‬האדרנלי זר‪ ,‬והרגשתי תחושה של פחד זוחלת בקרבי‪ .‬מה‬
‫למע הש קורה? חשבתי לעצמי‪ ,‬ה לא ימציאו דברי כאלה" )ע' ‪" .(225‬הפחד‬
‫גבר‪ ,‬כשהחוקר התחיל לומר דברי כמו‪" :‬אנחנו יודעי שעשית זאת‪ .‬מדוע‬
‫אינ‪ -‬מסיר את עול האשמה מעלי‪ "?-‬או "אנחנו יודעי שלא התכוונת להרוג‬
‫‪141‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫אותו"‪ .‬כשהמשכתי לטעו לחפותי‪ ,‬הוא הפ‪ -‬נחוש יותר‪ .‬החוקר התחיל לצעוק‬
‫ולדפוק באגרופיו על הלוח‪ .‬בשלב זה עט& אותי הפחד‪ ,‬ונשברתי‪ .‬לא יכולתי‬
‫לשלוט עוד ברגשותיי‪ .‬ניסיתי ללחו בדמעות‪ ,‬א‪ -‬ה המשיכו לזרו‪ .‬נכנסתי‬
‫להל עמוק‪ ,‬ונלחמתי בעצמי כדי להוציא מילי מפי" )ע' ‪" .(225226‬שש שעות‬
‫של תשאול אינטנסיבי‪ ,‬וה עדיי אינ מאמיני אפילו למילה אחת שלי‪ .‬כל מה‬
‫שאמרתי וחזרתי ואמרתי היה‪ ,‬שמעול לא נפגשתי ע הנרצח‪ ,‬ושאי לי קשר‬
‫לרצח‪ .‬סימני עייפות ותסכול הופיעו בפניה ובקול‪ .‬המתח גבר‪ ,‬וה הפכו‬
‫נרגזי יותר‪ .‬השלמנו מעגל של‪ ,‬וחזרנו לנקודת ההתחלה‪ .‬הסגנו שלה הפ‪-‬‬
‫תוקפני יותר‪ ,‬וה העלו בי את מפלס הפחד עלידי צעקות והטחת אגרופי‬
‫בשולח‪ .‬הפחד גבר‪ ,‬אבל א אתה ח& מפשע‪ ,‬אי‪ -‬אתה יכול להודות בפשע‬
‫שאותו לא ביצעת"? )ע' ‪.(226‬‬
‫במהל‪ -‬החקירה משתמשי חוקרי בתכסיסי חקירה‪ ,‬הדורשי מה לשקר‬
‫מחד ולהיות שקרני טובי מאיד‪ .-‬זה עשוי להקטי את אשליית השקיפות‪,‬‬
‫הכרוכה באמירת שקרי‪.‬‬
‫‪ (1992) Underwager & Wakefield‬הדגישו את תדירות השקרי של‬
‫החוקרי בחקירה הפלילית‪ .‬אליה מצטר& ‪ ,(1992) Leo‬המציי שהחקירה‬
‫המשטרתית המודרנית נשענת על שיטות פסיכולוגיות הכוללות תמרו‪ ,‬שכנוע‬
‫ושקר‪ .‬המטרה היא ליצור אווירה שתקד את סיכויי ההודאה‪,(1992) Leo .‬‬
‫מזהה סוגי שוני של שקרי בחקירה‪ .‬אחת מצורות השקר היא יצירת‬
‫תחושה אצל הנחקר‪ ,‬שאי הוא בחזקת חשוד אלא בחזקת מרואיי בלבד‪ .‬נית‬
‫לעשות זאת עלידי אמירות כגו‪" :‬אתה חופשי ללכת מתי שתרצה"‪ .‬או "אתה‬
‫לא חייב להשיב על השאלות‪ ,‬אתה עושה זאת מרצונ‪ ."-‬שיטת הונאה אחרת‬
‫היא להפחית מחומרת העבירה או להגזי בה‪ .‬כ‪ ,-‬למשל‪ ,‬יכול החוקר לספר‬
‫לחשוד ברצח שהקורב עדיי בחיי‪ ,‬ולקוות שידיעה זו תגרו לנחקר להסגיר‬
‫מידע‪ .‬החוקר יכול ג להגזי בחומרת העבירה‪ ,‬ולספר לנחקר שסכו הכס&‬
‫‪142‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪5‬‬
‫תשס"א ‪2001‬‬
‫שבו מעל‪ ,‬גדול לעי שיעור מהסכו האמיתי שנלקח‪ .‬הרעיו הוא‪ ,‬שהנחקר‬
‫ירצה לתק את הרוש‪ ,‬שנוצר אצל החוקר‪ ,‬ויודה בסכו הנמו‪ -‬יותר‪.‬‬
‫שיטות חקירה אחרות‪ ,‬הנשענות על הונאת הנחקר‪ ,‬ה משחקי התפקיד‪ .‬החוקר‬
‫מציג עצמו כידידו של הנחקר הרוצה בטובתו‪ ,‬מביע סימפאטיה והבנה למעשה‪,‬‬
‫כדי לעודד את הנחקר לשת& פעולה‪ .‬החוקר יכול‪ ,‬למשל‪ ,‬לומר‪" :‬אי ספק‪,‬‬
‫שהפיתוי היה גדול‪ ,‬וכל אחד היה מנצל את ההזדמנות"‪ .‬הרעיו הוא‪ ,‬שיצירת‬
‫אווירה תומכת‪ ,‬תיצור לנחקר ביטחו‪ ,‬ובהעדר צנזורה הוא יטה לספק מידע רב‬
‫יותר‪.‬‬
‫סוג אחר של שקר בחקירה מציע לנחקר סיבות מקלות‪ .‬החוקר יכול להציע‬
‫לחשוד במעילה‪ ,‬שהאשמה למעשיו היא השכר הנמו‪ -‬שקיבל או תנאי העבודה‬
‫הירודי שלו‪ .‬זה מאפשר לנחקר לתלות את האש בסיבות חיצוניות‪ ,‬ובכ‪-‬‬
‫סולל החוקר את הדר‪ -‬להודאה‪ .‬ההונאה כא קשורה ביצירת הרוש‪ ,‬שהנחקר‬
‫איננו אחראי ואיננו צפוי לעונש על מעשיו‪.‬‬
‫אחד השקרי הנפוצי ביותר היא ההבטחה‪ .‬החוקר מבטיח לנחקר שהודאה‬
‫תסייע לו‪ ,‬או שהוא‪ ,‬החוקר‪ ,‬יעזור לו לקבל עונש קל יותר א רק יודה‪ ,‬ויראה‬
‫שהוא מתחרט על מעשיו‪ .‬הבטחות כאלה יוצרות ציפיות אצל הנחקר ציפיות‬
‫שלא יתגשמו‪.‬‬
‫חוקרי נוטי‪ ,‬לעתי‪ ,‬להציג עצמ כמישהו אחר‪ .‬כ‪ -‬מופיע חוקר ומתחזה‬
‫לכומר‪ ,‬לעיתונאי‪ ,‬לעור‪-‬די‪ ,‬לפסיכולוג ואפילו לאסיר‪ .‬כל זאת‪ ,‬כדי להשיג‬
‫מידע מפליל על הנחקר‪.‬‬
‫חוקרי מציגי לפעמי הוכחות מפוברקות לשקרי קודמי של הנחקר‪ ,‬כגו‪:‬‬
‫"אל תאמר לי‪ ,‬שלא נהגת במכונית של‪ -‬בשבוע האחרו‪ .‬המאפרה במכונית‬
‫מלאה בדלי סיגריות טריי"‪ .‬השקר יכול לקבל ביטוי ברמיזה‪ ,‬שבקרוב יהיו‬
‫בידי החוקר הוכחות‪ ,‬שהנחקר משקר‪ .‬למשל‪" :‬יש לי פגישה ע הבוס של‪ -‬בעוד‬
‫‪143‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫דקות אחדות‪ .‬הא אתה רוצה לספר לי דבר מה קוד לכ?" הוכחות מפוברקות‬
‫אחרות מתייחסות לשות&‪ ,‬שהסגיר את הנחקר ועומד להעיד נגדו‪ ,‬או לראיה‬
‫שנמצאה‪ ,‬ומוכיחה את אשמתו של החשוד )כטביעת אצבע‪ ,‬ככת ד או‬
‫כקווצת שיער(‪.‬‬
‫שקר מסוג אחר כרו‪ -‬בביו מסדר זיהוי‪ ,‬שבו "עד" שנשכר לצור‪ -‬העניי מזהה‬
‫את הנחקר‪ .‬יש שמביאי את הנחקר ל"בדיקה בפוליגר&"‪ ,‬מצמידי לגופו‬
‫מספר אביזרי אופייניי‪ ,‬שואלי אותו מספר שאלות‪ ,‬קובעי ששיקר‬
‫בבדיקה ולוחצי עליו להודות‪.‬‬
‫בחקירה עומדת למבח ג אשליית השקיפות של הנחקר‪ .‬זו מתגברת עקב‬
‫השימוש בתכסיסי חקירה‪ ,‬שנועדו להפו‪ -‬את הנחקר לשקו& יותר ולפגיע יותר‪.‬‬
‫לרמת השכלול הגבוהה ביותר מגיעה אשליית השקיפות של הנחקר בבדיקת‬
‫הפוליגר&‪ ,‬וג לכ‪ -‬נתייחס‪.‬‬
‫ניצול אשליית השקיפות בבדיקת הפוליגר‪ :‬אשליית השקיפות של הנחקר‬
‫מתגברת עקב השימוש בתכסיסי חקירה‪ ,‬שנועדו להפו‪ -‬את הנחקר לשקו& יותר‬
‫ולפגיע יותר‪ .‬לרמת השכלול הגבוהה ביותר מגיעה אשליית השקיפות של הנחקר‬
‫בבדיקת הפוליגר&‪ ,‬שבה חש הנבדק חשו& יותר מאשר בצורות אחרות של‬
‫חקירה‪ .‬כבר כשהוא מביע את הסכמתו להיבדק‪ ,‬חש הנחקר חוסר אוני מול‬
‫מכשיר טכנולוגי‪ ,‬שפותח כדי לחשו& את שקריו באמצעות תהליכי גופניי‬
‫פנימיי‪ ,‬שלכל היותר יש לו שליטה חלקית בה‪ .‬תקוותו של דובר השקר היא‪,‬‬
‫שעצ ההסכמה להיבדק‪ ,‬תספיק כדי לשכנע את החוקר שהוא דובר אמת‪ ,‬ולא‬
‫יהיה צור‪ -‬לבצע את הבדיקה‪.‬‬
‫כשנכזבת תוחלתו של הנחקר‪ ,‬והוא מוזמ לבדיקה‪ ,‬הוא מגלה‪ ,‬שמולו ניצב‬
‫חוקר מיומ‪ ,‬שמציג עצמו כמומחה לאבחו שקרי‪ .‬הנחקר חש באיו‪ .‬נוסי&‪,‬‬
‫שהבודק עושה פעולות‪ ,‬שנועדו לחזק את התחושה הזו‪ .‬כ‪ ,-‬הבודק יכול ללבוש‬
‫‪144‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪5‬‬
‫תשס"א ‪2001‬‬
‫חלוק לב‪ ,‬כמו זה של רופאי‪ ,‬ובכ‪ -‬לחזק את הרוש‪ ,‬שתוכו וקרביו של הנחקר‬
‫חשופי וגלויי לפניו‪ .‬הבודק מציג סדרת שאלות‪ ,‬העוסקות בבריאותו של‬
‫הנחקר‪ ,‬ושל ההיסטוריה של המחלות הגופניות והנפשיות שלו‪ .‬התעניינות‬
‫רפואית זו תורמת ג היא את חלקה לתחושת השקיפות של הנחקר‪ .‬באי‬
‫ברירה‪ ,‬מספר הנחקר דברי על עצמו‪ ,‬שבדר‪-‬כלל אי הוא מגלה אות‪,‬‬
‫ומפקיד אות בידי הבודק‪ .‬גילויי אלה מבהירי לנחקר‪ ,‬שמידע על עצמו דול&‬
‫אל האיש שמולו באי יכולת לעצור‪ ,‬ותחושת השקיפות מתחזקת‪ .‬כשמנוסחות‬
‫השאלות‪ ,‬חש הנבדק שהוא מסכי להישאל שאלות‪ ,‬שבתנאי אחרי ספק א‬
‫היה מוכ להשיב עליה‪ .‬הוא חש בהשפעה הגדולה של הבודק עליו‪ ,‬ואי לו דר‪-‬‬
‫להתגונ‪ .‬הבודק מחבר לזרועו כרית למדידת לח‪ 3‬ד )מחזק את תדמית הרופא(‪,‬‬
‫ומצמיד לאצבעות ידו האחרת לוחיות מתכת‪ .‬בכ‪ -‬מנוטרלות שתי ידיו של‬
‫הנבדק‪ .‬עוד מצמיד הבודק לחזה ולבט של הנבדק צינורות גומי שלוחצי על‬
‫גופו‪ ,‬ונותני את התחושה של קשירה לכיסא‪ .‬תחושת חוסר הישע של הנבדק‬
‫מתעצמת‪ .‬כדי להפחית מעט מהמתח‪ ,‬יש נבדקי המתבדחי שה קשורי‬
‫לכיסא חשמלי‪ .‬יש בכ‪ -‬כדי להמחיש את חוסר האוני שלה‪.‬‬
‫כשמתחילה החקירה‪ ,‬חש הנבדק בהלמות לבו‪ ,‬בחיוורו פניו‪ ,‬בנשימה הבלתי‬
‫סדירה שלו‪ .‬יש לו תחושה‪ ,‬שפולשי אל תו‪ -‬הגו& שלו פנימה‪ ,‬בלי שתהיה לו‬
‫שליטה‪ ,‬ותחושה זו מאיימת עליו‪ .‬הנבדק שואל את עצמו הא הוא נתפס‬
‫בשקרי‪ ,‬ובאי משוב מהבודק‪ ,‬מתחזקת תחושת אי הוודאות‪ ,‬ויחד אתה‬
‫הרגשת השקיפות‪ .‬הלי‪ -‬מקובל בבדיקת הפוליגר& הוא השימוש במבח גירוי‪.‬‬
‫המבח מוצג לנבדק כניסיו של הבודק לבחו א הוא בכלל מתאי להיבדק‪,‬‬
‫אול מטרתו האמיתית היא לשכנע את הנבדק ביעילות הבדיקה‪ .‬הנבדק‬
‫מתבקש לבחור בקל& או מספר או צורה וכד'‪ ,‬ואז הוא מחובר לפוליגר& ונשאל‬
‫א בחר בכל אחד מחמישה שישה קלפי‪ ,‬כולל זה שנבחר על ידו‪ .‬הנבדק נדרש‬
‫להכחיש‪ ,‬שבחר בקל& המוצג לו‪ ,‬וכשמוצג הקל& שנבחר הנבדק משקר‪ .‬הבודק‪,‬‬
‫לאחר שבח את תגובות הנבדק לכל הקלפי שהוצגו‪ ,‬מגלה את הקל& הנכו‪.‬‬
‫‪145‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫הגילוי מבהיר לנבדק שאי לו שליטה בתגובותיו‪ ,‬וגור לו להיות מוטרד‬
‫מהבדיקה‪ .‬יש מי שלא מסוגל לעמוד בכ‪ -‬ומחליט להודות‪ .‬פעמי זו הודאת‬
‫שווא‪.‬‬
‫מטרות המחקר הנוכחי‬
‫הטיית גילוי השקר ואשליית השקיפות של החוקרי נבחנו במחקר הנוכחי‪.‬‬
‫הטיית גילוי השקר מתייחסת לאמונה של החוקרי‪ ,‬שה מסוגלי לאבח‬
‫שקרי טוב יותר מאחרי‪ .‬אשליית השקיפות מתייחסת להערכה נמוכה מידי‬
‫של היכולת לספר שקרי‪ .‬הטיות אלה אינ משקפות נכו את המציאות‪ .‬העניי‬
‫יתברר כשיבח הקשר בי העמדה המוצהרת וההתנהגות הממשית לרמת‬
‫ההצלחה האמיתית של החוקרי בגילוי שקרי‪ .‬בנוס& להטיית גילוי השקר יש‬
‫לצפות שיתגלה ג בטחו יתר של החוקרי בשיפוטי שקר ואמת שה עושי‪,‬‬
‫למרות שרמת ההצלחה לא תהיה שונה מהרמה האקראית‪ .‬לבסו&‪ ,‬למשתתפי‬
‫נית משוב שרירותי לגבי מידת ההצלחה שלה בשיפוט‪ .‬המטרה הייתה לבחו‬
‫אי‪ -‬משפיע המשוב על הטיות השיפוט שהוזכרו ועל הקשר ביניה‪.‬‬
‫במחקר שידובר בו להל‪ ,‬השתתפו חוקרי פליליי וחוקרי משטרה צבאית‪,‬‬
‫שהביאו נחקרי לבדיקה בפוליגר&‪ .‬עבור זה היה א‪ -‬טבעי לקחת חלק במחקר‬
‫העוסק בגילוי שקרי‪ .‬זה ג הקל על הסתרת המטרה האמיתית של המחקר ‬
‫הטיות השיפוט‪.‬‬
‫תיאור המחקר ותוצאותיו העיקריות‬
‫כלי המחקר‪ :‬גרסה של מבח תיאור האנשי )‪(1979 ,DePaulo & Rosenthal‬‬
‫שימשה כלי בניסוי‪ .‬שמונה צעירי כבני ‪ 1817‬צולמו בווידיאו בשעה שה‬
‫מתארי אד‪ ,‬שאותו ה אוהבי‪ ,‬כאילו ה שונאי אותו‪ ,‬ואד השנוא‬
‫כאילו ה אוהבי אותו‪ .‬הצעירי התבקשו להיות משכנעי בכל התיאורי‬
‫שלה‪ ,‬במטרה לגרו לאנשי‪ ,‬שמקצוע הוא גילוי שקרי )בודקי פוליגר&(‪,‬‬
‫‪146‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪5‬‬
‫תשס"א ‪2001‬‬
‫להאמי שה אומרי אמת‪ .‬עוד נאמר לצעירי‪ ,‬שהמטלה היא קשה‪ ,‬ורק‬
‫אנשי אינטליגנטיי בעלי רצו חזק ושליטה עצמית יצליחו בה‪.‬‬
‫לצעירי ניתנה דקה להתכונ לכל תיאור‪ ,‬ואז צולמו במלוא גופ בווידיאו‬
‫במש‪ -‬כחצי דקה‪ 32 .‬התיאורי המוקלטי חולקו באופ שווה לארבע קלטות‪.‬‬
‫כל קלטת הציגה שמונה תיאורי‪ ,‬שנעשו עלידי שמונה דוברי שוני‪ ,‬באופ‬
‫שמספר דומה של תיאורי אמת ותיאורי שקר לגבי אנשי אהובי ואנשי‬
‫שנואי יופיעו בכל קלטת‪ .‬סדר הופעת הדוברי בכל אחת מהקלטות היה‬
‫מקרי‪ .‬בי כל שני תיאורי רצופי נותר מרווח של ‪ 20‬שניות כדי לתת לשופט‬
‫אפשרות להשיב לשאלות לגבי אמינותו של הדובר‪.‬‬
‫משתתפי‪ :‬במחקר השתתפו ‪ 36‬חוקרי משטרה וחוקרי משטרה צבאית‪,‬‬
‫שהביאו נבדקי לבדיקה בפוליגר&‪ ,‬והסכימו להשתת& במחקר על גילוי שקרי‪.‬‬
‫לצד השתתפו במחקר ‪ 24‬אנשי סגל מהמטה הארצי של המשטרה‪ ,‬שחלק היו‬
‫בעבר חוקרי א‪ -‬כיו לא עוסקי בכ‪ .-‬בס‪ -‬הכול נכללו במדג ‪ 43‬גברי ו ‬
‫‪ 17‬נשי בגיל ממוצע ‪ . (SD=9.25) 32.47‬המדג היה הטרוגני מבחינת המעמד‬
‫החברתי כלכלי של משתתפיו‪.‬‬
‫הלי‪ :‬המשתתפי נבדקו באופ יחידני‪ .‬תחילה נאס& מידע כללי על הנבדק )גיל‪,‬‬
‫מי‪ ,‬בריאות‪ ,‬שט& בעברית וכד'(‪.‬‬
‫בשלב המקדי‪ ,‬התבקשו המשתתפי לדרג את יכולת לספר שקרי בהשוואה‬
‫לאחרי‪ .‬הדירוג נעשה על רצ& ב תשעה שלבי‪ ,‬כשדירוג ‪ 1‬משק& יכולת טובה‬
‫הרבה פחות מאחרי‪ ,‬דירוג ‪ 5‬יכולת דומה לזו של אחרי‪ ,‬ודירוג ‪ 9‬יכולת‬
‫טובה בהרבה מזו של אחרי‪.‬‬
‫השאלה השנייה התייחסה ליכולת של המשתתפי לגלות שקרי‪ .‬ג כא‬
‫התבקשו המשתתפי לתת את תשובת על רצ& ב תשעה שלבי‪ .‬הדירוג הנמו‪-‬‬
‫‪147‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫של הרצ& הגדיר יכולת טובה פחות מאחרי לגלות שקרי‪ ,‬והדירוג הגבוה ‬
‫יכולת טובה בהרבה מאחרי‪.‬‬
‫עמדת המשתתפי לגבי יכולת לגלות שקרי או לספר שקרי איננה משקפת‬
‫בהכרח התנהגות ממשית‪ .‬נזכיר בהקשר זה את העבודה של ‪(1937) Corey‬‬
‫שמצא‪ ,‬שסטודנטי נטו לרמות במבח‪ ,‬למרות שהביעו עמדות השוללות שקר‬
‫ורמאות‪.‬‬
‫בשלב הראשו‪ ,‬כדי לבחו א ההתנהגות הממשית דומה לעמדה שהביעו‬
‫הנבדקי‪ ,‬התבקשו המשתתפי במחקר לצפות באות שמונה צעירי‪ ,‬שצולמו‬
‫כשה מתארי אנשי שה אוהבי או שונאי‪ .‬מחצית התיאורי היו אמת‬
‫לאמיתה ומחצית האחרת שקרי‪ .‬המשתתפי התבקשו לקבוע א הצעיר‬
‫שבו צפו אומר אמת או משקר‪ .‬כדי להגביר מוטיבציה‪ ,‬נאמר למשתתפי‪,‬‬
‫שבמחקרי קודמי נמצא‪ ,‬שאנשי אינטליגנטיי‪ ,‬שעתידי להצליח בחיי‪,‬‬
‫ה אלה המסוגלי לקבוע מתי אד אומר אמת ומתי הוא משקר‪.‬‬
‫במחקר נבחנה ג שאלת בטחו היתר בשיפוט‪ .‬לצור‪ -‬כ‪ -‬התבקשו המשתתפי‬
‫להציג על רצ& של תשעה שלבי את רמת הביטחו שלה לגבי כל אחת‬
‫מההחלטות שעשו‪ .‬לבסו&‪ ,‬התבקשו משתתפי המחקר להערי‪ -‬כמה פעמי‬
‫הצליחו לאתר שקרני ודוברי אמת בי הדוברי‪.‬‬
‫אפשרויות התשובה השתנו בי אפס הצלחות לשמונה הצלחות‪.‬‬
‫תפיסת היכולת לאבח שקרי‪ ,‬המוערכת ביתר תיחלש‪ ,‬א היחיד זוכה למשוב‬
‫והופ‪ -‬מודע לכישלונותיו‪ .‬כדי לבדוק א אכ אלה ה פני הדברי קיבלו‬
‫הנבדקי משוב לגבי הביצוע שלה‪ .‬קבוצה אחת של ‪ 20‬משתתפי )‪ 12‬חוקרי‬
‫ו ‪ 8‬אנשי סגל( קיבלה משוב חיובי‪ ,‬שהצביע על הצלחה ב ‪ 7‬מתו‪ 8 -‬שיפוטי‬
‫התיאורי שעשו‪ .‬קבוצה אחרת בהרכב דומה של חוקרי ואנשי סגל קיבלה‬
‫‪148‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪5‬‬
‫תשס"א ‪2001‬‬
‫משוב שלילי‪ ,‬שציי‪ ,‬שה נכשלו ב ‪ 7‬מתו‪ 8 -‬ההחלטות שקיבלו‪ .‬הקבוצה‬
‫השלישית‪ ,‬ג היא באותו הרכב של משתתפי‪ ,‬שימשה קבוצת ביקורת‪ ,‬ולא‬
‫קיבלה כל משוב‪ .‬ראוי לציי‪ ,‬שהמשוב היה שרירותי‪ ,‬ולא התייחס לביצוע‬
‫האמיתי של המשתתפי‪ .‬עוד נועד המשוב לתת מענה לשאלה‪ ,‬הא קיימת‬
‫הכללה מאבחו שקר לסיפור שקר‪ .‬במילי אחרות‪ ,‬הא משוב לגבי יכולת גילוי‬
‫השקר ישפיע ג על אשליית השקיפות של המשתת&‪.‬‬
‫בשלב השני של הניסוי‪ ,‬לאחר ששתי קבוצות המשוב קיבלו מידע לגבי הביצוע‬
‫שלה‪ ,‬הוצגה למשתתפי קלטת אחרת‪ ,‬ובה אות שמונה דוברי צעירי‪.‬‬
‫אלא שהפע תיאר כל אחד מה אד אחר )לא זה שתואר בסדרה הראשונה(‪.‬‬
‫כ‪ ,-‬חלק מהדוברי ששיקרו בסדרה הראשונה אמרו אמת בסדרה השנייה‪.‬‬
‫דוברי אחרי‪ ,‬שאמרו אמת בסדרה הראשונה‪ ,‬שיקרו בשנייה‪ .‬היו דוברי‪,‬‬
‫שחזרו ושיקרו בפע השנייה ואחרי שחזרו ואמרו אמת‪ .‬שוב התבקשו‬
‫הנבדקי להחליט לגבי האמינות של כל דובר‪ ,‬ולהציג את רמת הביטחו שלה‬
‫בשיפוט‪ .‬בסיו שמונת הקטעי‪ ,‬התבקשו הנבדקי לשוב ולהערי‪ -‬את מספר‬
‫ההצלחות שלה‪ ,‬את היכולת שלה לגלות שקרי ואת היכולת שלה לספר‬
‫שקרי‪ .‬יש לציי‪ ,‬שהקלטות והסדר שבה הוצגו השתנו ממשתת& למשתת&‬
‫בכל קבוצת משוב‪.‬‬
‫בסיו חלק זה הודה הנסיי למשתתפי‪ ,‬וסיפר לה על הניסוי ועל מטרותיו‪.‬‬
‫תוצאות‬
‫תפיסת היכולת לגלות שקרי ותפיסת היכולת לספר שקרי‪ :‬חושבו הדירוגי‬
‫הממוצעי של היכולת לגלות שקרי ושל היכולת לספר שקרי‪ ,‬שנמסרו על‬
‫ידי החוקרי ועלידי אנשי הסגל‪ .‬אלה מופיעי בלוח מס' ‪.1‬‬
‫הדירוגי נותחו בניתוח שונות במער‪ -‬של ארבעה גורמי‪ .‬שני גורמי היו בי‬
‫נבדקי )חוקרי מול אנשי סגל; שלושת תנאי המשוב(‪ ,‬ושני גורמי היו בתו‪-‬‬
‫‪149‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫נבדקי )היכולת לגלות שקרי מול היכולת לספר שקרי וסדר השיפוט(‪ .‬שני‬
‫הגורמי האחרוני נותחו בהלי‪ -‬של מדידות חוזרות‪.‬‬
‫לוח מס' ‪ :1‬מדדי )ממוצעי וסטיות תק( של תפיסת היכולת לגלות שקרי‬
‫ושל תפיסת היכולת לספר שקרי שקובצו מתו הדיווחי של חוקרי ושל‬
‫אנשי סגל במטה הארצי של המשטרה‪ ,‬בשני צעדי השיפוט‬
‫צעדי שיפוט‬
‫חוקרי‬
‫ממוצע‬
‫סטיית‬
‫תק‬
‫ממוצע‬
‫סטיית‬
‫תק‬
‫ממוצע‬
‫‪N=60‬‬
‫סטיית‬
‫תק‬
‫‪N=36‬‬
‫אנשי‬
‫סגל‬
‫‪N=24‬‬
‫כל‬
‫המדג‬
‫תפיסת היכולת לגלות‬
‫שקרי‬
‫ממוצע‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫הממוצעי‬
‫‪*6.00‬‬
‫‪5.86 6.14‬‬
‫‪0.98‬‬
‫‪1.03 1.03‬‬
‫‪6.00‬‬
‫‪1.04‬‬
‫‪6.08‬‬
‫***‬
‫‪1.04‬‬
‫‪5.46‬‬
‫‪1.04‬‬
‫‪5.70‬‬
‫***‬
‫‪1.05‬‬
‫‪*5.73‬‬
‫‪0.88‬‬
‫‪**5.89‬‬
‫‪0.95‬‬
‫תפיסת היכולת לספר‬
‫שקרי‬
‫ממוצע‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫הממוצעי‬
‫‪4.79‬‬
‫‪4.81 4.78‬‬
‫‪2.05‬‬
‫‪2.12 2.04‬‬
‫‪3.96‬‬
‫‪1.97‬‬
‫‪4.45‬‬
‫***‬
‫‪2.05‬‬
‫‪4.00‬‬
‫‪2.06‬‬
‫‪4.48‬‬
‫***‬
‫‪2.13‬‬
‫‪3.98‬‬
‫‪1.99‬‬
‫‪**4.47‬‬
‫‪2.06‬‬
‫ערכי גבוהי משקפי יכולת נתפסת גבוהה‪.‬‬
‫הערה‪:‬‬
‫* להבדל בי חוקרי ואנשי סגל‪;F(1,56)=2.92 , p=.093 :‬‬
‫** להבדל בי היכולת לגלות ולספר שקרי‪;F(1,56)=26.5 ,p<.0001 :‬‬
‫*** להבדל בסדר השיפוט‪.F(1,56)=12.9 ,p<.001 :‬‬
‫לא נמצא אפקט עיקרי מובהק שיבחי בי שתי קבוצות המשתתפי‪ .‬עיו בלוח‬
‫מס' ‪ 1‬מגלה אמנ הערכות מעט גבוהות יותר של החוקרי מול אלה של אנשי‬
‫הסגל‪ ,‬אול אי ליחס להבדלי משמעות רבה מדי‪ .‬שני הגורמי בתו‪ -‬נבדקי‬
‫‪150‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪5‬‬
‫תשס"א ‪2001‬‬
‫הצביעו על אפקטי עיקריי בעלי מובהקות סטטיסטית‪ .‬כ‪ ,-‬היכולת הנתפסת‬
‫של המשתתפי לגלות שקרי גבוהה בצורה מובהקת מהיכולת הנתפסת לספר‬
‫שקרי‪ ,‬תופעה זו מתגלה בבירור בלוח מס' ‪ .1‬עוד התגלה אפקט עיקרי מובהק‬
‫של סדר השיפוט ואפקט אינטראקציה מובהק בי תפיסת היכולות וסדר‬
‫השיפוט‪ .F(1,56)=12.9, p < .001 ,‬האפקטי האלה מצביעי על כ‪ -‬שבסדרת‬
‫השיפוט השנייה יש ירידה ביכולת הנתפסת לגלות שקרי‪ ,‬ואי שינוי בתפיסת‬
‫היכולת לספר שקרי‪.‬‬
‫לא נמצא אפקט עיקרי מובהק לתנאי המשוב‪ .‬פירוש הדבר‪ ,‬שמלכתחילה לא היו‬
‫הבדלי משמעותיי בי המשתתפי בתנאי הניסוי השוני בהערכת היכולת‬
‫שלה לגלות ולספר שקרי )ראה לוח מס' ‪.(2‬‬
‫אפקט מובהק של אינטראקציה התגלה בי סדר השיפוטי ותנאי המשוב‪,‬‬
‫‪ .p< .0001 ,F(2,56)=13.4‬זה אומר לנו‪ ,‬שהשינויי בתפיסת היכולת לגלות‬
‫שקרי ולספר אות היא תוצאה של המשוב‪ .‬לוח מס' ‪ 2‬מגלה‪ ,‬שמשוב חיובי‬
‫מוביל לעליה ה בתפיסת היכולת לגלות שקרי וה בתפיסת היכולת לספר‬
‫שקרי‪ .‬משוב שלילי מוביל לירידה בתפיסת היכולות לגלות שקרי ולספר‬
‫שקרי‪ .‬העדר משוב מוביל להפחתה מסוימת בתפיסה הגבוהה ממילא של‬
‫היכולת לגלות שקרי‪ ,‬ולעלייה בתפיסה הנמוכה יחסית של היכולת לספר‬
‫שקרי‪ .‬נית לייחס מצב זה לתופעת ההתכנסות )רגרסיה( אל הממוצע‪ .‬אפקט‬
‫האינטראקציה מלמד‪ ,‬שקיימת הכללה מהיכולת הנתפסת לגלות שקרי‪,‬‬
‫שאליה מתייחס המשוב‪ ,‬אל תפיסת היכולת לספר שקרי‪ .‬כל יתר‬
‫האינטראקציות לא הראו מובהקות סטטיסטית‪.‬‬
‫‪151‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫לוח מס' ‪ :2‬מדדים )ממוצעים וסטיות תקן( של תפיסת היכולת לגלות שקרים‬
‫ותפיסת היכולת לספר שקרים לפני המשוב ולאחריו‪ ,‬בשלושת תנאי המשוב‬
‫תנאי משוב‬
‫משוב חיובי‬
‫)‪(N=20‬‬
‫ממוצע‬
‫סטיית תקן‬
‫אין משוב‬
‫)‪(N=20‬‬
‫משוב‬
‫שלילי‬
‫)‪(N=20‬‬
‫ממוצע‬
‫סטיית תקן‬
‫ממוצע‬
‫סטיית תקן‬
‫היכולת לגלות שקרים‬
‫אחרי‬
‫לפני‬
‫‪6.05‬‬
‫‪5.85‬‬
‫‪0.97‬‬
‫‪1.06‬‬
‫‪5.70‬‬
‫‪1.01‬‬
‫‪5.35‬‬
‫‪1.06‬‬
‫‪6.10‬‬
‫‪1.18‬‬
‫‪6.30‬‬
‫‪0.78‬‬
‫היכולת לספר שקרים‬
‫אחרי‬
‫לפני‬
‫‪4.25‬‬
‫‪4.00‬‬
‫‪2.26‬‬
‫‪2.02‬‬
‫‪4.55‬‬
‫‪2.09‬‬
‫‪4.80‬‬
‫‪1.96‬‬
‫‪4.75‬‬
‫‪2.09‬‬
‫‪4.45‬‬
‫‪2.01‬‬
‫ערכי גבוהי משקפי יכולת נתפסת גבוהה‪.‬‬
‫הערה‪ :‬להבדל בי תנאי המשוב‪, p=.81 ,‬‬
‫‪.F(2,56)=0.22‬‬
‫רמת ההצלחה הממשית בשיפוט שקרי‬
‫ממוצעי ההצלחות של החוקרי ואנשי הסגל באבחו נכו של אמת ושקר‬
‫מופיעי בלוח מס' ‪ .3‬על הנתוני בלוח זה נעשה ניתוח שונות דוגורמי )חוקרי‬
‫מול אנשי סגל; סדר השיפוט( ע מדידות חוזרות עבור גור הסדר‪ .‬לא נמצא כל‬
‫אפקט מובהק‪ .‬המשמעות היא‪ ,‬שג החוקרי וג אנשי הסגל נכשלו כישלו‬
‫חרו‪ 3‬בגילוי שקרי‪ ,‬ולא היה הבדל מבחינה זו בי סדרת השיפוטי הראשונה‬
‫לזו השנייה‪.‬‬
‫‪152‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪5‬‬
‫תשס"א ‪2001‬‬
‫לוח מס' ‪ :3‬מדדים )ממוצעים וסטיות תקן( של ההצלחה בשיפוט של החוקרים‬
‫ואנשי הסגל בשני צעדי השיפוט‬
‫צעדי שיפוט‬
‫חוקרי‬
‫‪N=36‬‬
‫אנשי סגל‬
‫‪N=24‬‬
‫כל המדג‬
‫‪N=60‬‬
‫ממוצע‬
‫סטיית תק‬
‫ממוצע‬
‫סטיית תק‬
‫ממוצע‬
‫סטיית תק‬
‫סדרה‬
‫‪1‬‬
‫‪4.17‬‬
‫‪1.38‬‬
‫‪3.38‬‬
‫‪1.75‬‬
‫‪3.85‬‬
‫‪1.59‬‬
‫רמת ביטחו‬
‫ממוצעת‬
‫סדרה‬
‫‪2‬‬
‫‪3.81‬‬
‫‪3.44‬‬
‫‪0.94‬‬
‫‪1.30‬‬
‫‪3.42‬‬
‫‪3.46‬‬
‫‪1.12‬‬
‫‪1.26‬‬
‫‪3.65‬‬
‫‪3.45‬‬
‫‪1.03‬‬
‫‪1.28‬‬
‫ערכי גבוהי מ ‪ 4.00‬משקפי הצלחה גבוהה מהרמה האקראית‪.‬‬
‫רמת הביטחו בשיפוט‬
‫רמת הביטחו הממוצעת שהפגינו החוקרי ואנשי הסגל בסדרת השיפוטי‬
‫הראשונה והשנייה מופיעי בלוח מס' ‪ .4‬על הנתוני בלוח זה ואלה שבלוח מס'‬
‫‪ 5‬נער‪ -‬ניתוח שונות תלת גורמי )חוקרי מול אנשי סגל; תנאי המשוב; סדר‬
‫השיפוט( ע מדידות חוזרות עבור גור הסדר‪.‬‬
‫הניתוח העלה אפקט מובהק של סדר‪ .‬בלוחות מס' ‪ 4‬ומספר ‪ 5‬נית להבחי‬
‫בירידה בביטחו המופג מהסדרה הראשונה של השיפוטי לסדרה השנייה‪.‬‬
‫מגמה זו מופיעה ג אצל החוקרי וג אצל אנשי הסגל וכ בשלושת תנאי‬
‫המשוב‪ .‬נראה ג‪ ,‬שהחוקרי מפגיני מעט יותר ביטחו בשיפוט מאנשי הסגל‬
‫למרות שהאפקט איננו מובהק‪.‬‬
‫רמת הביטחו הנמוכה ביותר שנמדדה )‪ ,(5.74‬גבוהה בצורה מובהקת מהרמה‬
‫האמצעית )‪ .Z=2.71, p<.01 ,(5‬מכא שרמות הביטחו הגבוהות יותר לא כל‬
‫שכ‪ .‬מדובר אפוא בבטחו יתר‪.‬‬
‫‪153‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫לוח מס' ‪ :4‬מדדים )ממוצעים וסטיות תקן( של רמת הביטחון בשיפוט‪ ,‬שעליה‬
‫דיווחו החוקרים ואנשי הסגל בשני צעדי השיפוט‬
‫צעדי שיפוט‬
‫חוקרי‬
‫‪N=36‬‬
‫אנשי סגל‬
‫‪N=24‬‬
‫כל המדג‬
‫‪N=60‬‬
‫ממוצע‬
‫סטיית תק‬
‫ממוצע‬
‫סטיית תק‬
‫ממוצע‬
‫סטיית תק‬
‫רמת ביטחו‬
‫ממוצעת‬
‫סדרה‬
‫‪2‬‬
‫‪6.26‬‬
‫‪6.09‬‬
‫‪0.88‬‬
‫‪1.10‬‬
‫‪5.95‬‬
‫‪5.74‬‬
‫‪1.27‬‬
‫‪1.31‬‬
‫‪6.14‬‬
‫‪5.95‬‬
‫‪1.07‬‬
‫‪1.20‬‬
‫סדרה‬
‫‪1‬‬
‫‪6.43‬‬
‫‪0.81‬‬
‫‪6.16‬‬
‫‪1.31‬‬
‫‪6.32‬‬
‫‪1.05‬‬
‫ערכי גבוהי משקפי רמת ביטחו גבוהה‪.‬‬
‫הערה‪ :‬להבדל בי חוקרי ואנשי סגל‪ ;F(1,56)=1.05, p=.31 ,‬להבדל בי השיפוט הראשו‬
‫לשני‪.F(1,56)=16.75 , p<.0001 ,‬‬
‫לוח מס' ‪ :5‬מדדים )ממוצעים וסטיות תקן( של רמת הביטחון בשיפוט‪ ,‬שעליה‬
‫דיווחו הנבדקים בסדרת השיפוטים הראשונה והשנייה‪ ,‬בשלושה תנאי משוב‬
‫צעדי שיפוט‬
‫תנאי משוב‬
‫משוב חיובי ממוצע‬
‫‪N=20‬‬
‫סטיית‬
‫תק‬
‫ממוצע‬
‫אי משוב‬
‫‪N=20‬‬
‫סטיית‬
‫תק‬
‫משוב שלילי ממוצע‬
‫‪N=20‬‬
‫סטיית‬
‫תק‬
‫‪1‬‬
‫‪6.28‬‬
‫‪1.17‬‬
‫רמת ביטחו‬
‫ממוצעת‬
‫‪2‬‬
‫‪6.03‬‬
‫‪5.79‬‬
‫‪1.13‬‬
‫‪1.21‬‬
‫‪5.96‬‬
‫‪1.18‬‬
‫‪5.89‬‬
‫‪0.77‬‬
‫‪5.92‬‬
‫‪0.91‬‬
‫‪6.74‬‬
‫‪1.00‬‬
‫‪6.19‬‬
‫‪1.19‬‬
‫‪6.46‬‬
‫‪1.07‬‬
‫ערכי גבוהי משקפי רמת ביטחו גבוהה‪.‬‬
‫‪154‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪5‬‬
‫תשס"א ‪2001‬‬
‫הערה‪ :‬להבדל בי תנאי המשוב‪.F(2,56)=1.31 , p=.28 ,‬‬
‫‪155‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫ביטחו היתר מקבל ביטוי נוס& כשמשווי את רמת הביטחו הממוצעת‪ ,‬שעליה‬
‫דווחו הנבדקי ע רמת ההצלחה הממשית של המשתתפי בגילוי שקרני‬
‫ובאיתור דוברי האמת )ראה לוח ‪ .(3‬מסתבר‪ ,‬שדיווחי ההצלחה גבוהי יותר‬
‫מהביצוע האמיתי‪.‬‬
‫הערכת ההצלחה בשיפוט‪ :‬החוקרי ואנשי הסגל התבקשו להערי‪ -‬בכמה‬
‫מהשיפוטי ה הצליחו‪ .‬מספר ההצלחות הממוצע בסדרת השיפוטי הראשונה‬
‫והשנייה מופיעי בלוח מס' ‪ .6‬לוח מס' ‪ 7‬מציג את מספר ההצלחות הממוצע‬
‫עלפי הערכת הנבדקי בשלושת תנאי המשוב‪.‬‬
‫ניתוח שונות תלת גורמי )חוקרי מול אנשי סגל; תנאי המשוב; סדר השיפוט(‬
‫ע מדידות חוזרות עבור גור הסדר‪ ,‬שנער‪ -‬על הערכת ההצלחה‪ ,‬העלה אפקט‬
‫עיקרי מובהק לסדר השיפוט‪ .‬האפקט קשור בירידה במספר ההצלחות‪,‬‬
‫המדווחות בסדרת השיפוט השנייה יחסית לזו הראשונה‪ .‬ירידה זו מופיעה ג‬
‫אצל החוקרי וג אצל אנשי הסגל )לוח מס' ‪ (6‬וכ בשלושת תנאי המשוב‬
‫)לוח מס' ‪ .(7‬לא נמצא כל אפקט מובהק אחר‪ ,‬לא אפקט עיקרי ולא אפקט של‬
‫אינטראקציה‪.‬‬
‫לוח מס' ‪ 6‬מראה‪ ,‬שג החוקרי וג אנשי הסגל דירגו את רמת ההצלחה‬
‫שלה גבוה יותר מההסתברות האקראית להצלחה )‪ 4‬הצלחות מתו‪8 -‬‬
‫ניסיונות(‪ .‬השוואה ע מספר השיפוטי הנכוני )ראה לעיל( מעלה‪ ,‬ששתי‬
‫קבוצות המשתתפי העריכו ביתר את רמת ההצלחה שלה‪.‬‬
‫‪156‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪5‬‬
‫תשס"א ‪2001‬‬
‫לוח מס' ‪ :6‬מדדים )ממוצעים וסטיות תקן( של רמת ההצלחה בשיפוט‪ ,‬שעליה‬
‫דיווחו החוקרים ואנשי הסגל בשני צעדי השיפוט‬
‫צעדי שיפוט‬
‫חוקרי‬
‫‪N=36‬‬
‫אנשי סגל‬
‫‪N=24‬‬
‫כל המדג‬
‫‪N=60‬‬
‫ממוצע‬
‫סטיית‬
‫תק‬
‫ממוצע‬
‫סטיית‬
‫תק‬
‫ממוצע‬
‫סטיית‬
‫תק‬
‫רמת ההצלחה בשיפוט‬
‫ממוצעת‬
‫סדרה ‪ 1‬סדרה ‪2‬‬
‫‪4.40‬‬
‫‪4.17‬‬
‫‪4.64‬‬
‫‪1.29‬‬
‫‪1.34‬‬
‫‪1.44‬‬
‫‪4.71‬‬
‫‪1.46‬‬
‫‪4.08‬‬
‫‪1.41‬‬
‫‪4.40‬‬
‫‪1.32‬‬
‫‪4.67‬‬
‫‪1.45‬‬
‫‪4.13‬‬
‫‪1.37‬‬
‫‪4.40‬‬
‫‪1.30‬‬
‫ערכי גבוהי משקפי הערכה גבוהה של הצלחה בשיפוט‪.‬‬
‫הערה‪ :‬להבדל בי חוקרי ואנשי סגל‪ ;F(1,56)=0.00, p=.98 ,‬להבדל בי סדר השיפוטי‪,‬‬
‫‪.F(1,56)=15.25, p<.0005‬‬
‫לוח מס' ‪ :7‬מדדים )ממוצעים וסטיות תקן( של רמת ההצלחה בשיפוט‪ ,‬שעליה‬
‫דיווחו הנבדקים בשני צעדי השיפוט‪ ,‬בשלושה תנאי משוב‬
‫צעדי שיפוט‬
‫משוב חיובי‬
‫‪N=20‬‬
‫אי משוב‬
‫‪N=20‬‬
‫משוב‬
‫שלילי ‪N=20‬‬
‫תנאי משוב‬
‫ממוצע‬
‫סטיית תק‬
‫ממוצע‬
‫סטיית תק‬
‫ממוצע‬
‫סטיית תק‬
‫רמת ההצלחה הנתפסת‬
‫ממוצעת‬
‫סדרה ‪2‬‬
‫סדרה ‪1‬‬
‫‪4.60‬‬
‫‪4.35‬‬
‫‪4.85‬‬
‫‪1.22‬‬
‫‪1.06‬‬
‫‪1.53‬‬
‫‪4.40‬‬
‫‪4.30‬‬
‫‪4.50‬‬
‫‪1.43‬‬
‫‪1.55‬‬
‫‪1.43‬‬
‫‪4.20‬‬
‫‪3.75‬‬
‫‪4.65‬‬
‫‪1.22‬‬
‫‪1.37‬‬
‫‪1.35‬‬
‫ערכי גבוהי משקפי הערכה גבוהה של הצלחה בשיפוט‪.‬‬
‫הערה‪ :‬להבדל בי תנאי המשוב‪.F(2,56)=0.45 , p=.64 ,‬‬
‫‪157‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫דיו‬
‫הממצא העיקרי של מחקר זה הינו‪ ,‬שחוקרי משטרה וחוקרי משטרה צבאית‬
‫לוקי בהערכת יתר לגבי יכולת לאתר שקרי‪ .‬כשמעמידי את העמדה הזו‬
‫לבחינה התנהגותית‪ ,‬מתגלה בטחו יתר בשיפוט אמת ושקר של אמירות‪ .‬תופעה‬
‫זו איננה מיוחדת לחוקרי‪ ,‬ונצפתה ג אצל אנשי הסגל וג אצל קבוצות‬
‫נבדקי שונות בעבר‪.‬‬
‫תופעה אחרת שנחקרה בעבר בעיקר על אוכלוסייה של סטודנטי‪ ,‬וחזרה‬
‫ונמצאה ג במחקר הנוכחי היא אשליית השקיפות או הערכת חסר של היכולת‬
‫לשקר ולהצליח בכ‪ .-‬נראה‪ ,‬שאשליית השקיפות היא הטיה כללית המשותפת‬
‫לכול‪ ,‬כולל מי שעוסק בשקרי ובחשיפת מעשה יו ביומו‪ ,‬כמו חוקרי‬
‫משטרה‪.‬‬
‫ההתייחסות אל התופעות הללו כאל הטיות שיפוט פירושה‪ ,‬שהיכולת לאתר‬
‫שקרי המוערכת ביתר ואשליית השקיפות המוערכת בחסר‪ ,‬לא רק שאינ‬
‫משקפי מציאות‪ ,‬ה מעוותי אותה‪ .‬למעשה‪ ,‬אנשי מתקשי לגלות מתי‬
‫אחרי משקרי‪ ,‬וה מצליחי להעביר מסרי שקריי טוב יותר ממה שה‬
‫חושבי )‪.(1980 ,Kraut ;1988 ,DePaulo, Kirkendol, Tang & O'Brien‬‬
‫בהמש‪ -‬לכ‪ -‬נית לשאול‪ ,‬הא הממצאי הללו משליכי על תפקוד של‬
‫חוקרי במהל‪ -‬החקירה? כדי לתמו‪ -‬בתפיסת היכולת שלה לאתר שקרי‪,‬‬
‫נוטי אנשי להאמי לדובר‪ ,‬ומקבלי את דבריו כמות שה‪ .‬מצב זה מבטיח‪,‬‬
‫שבאות מקרי‪ ,‬שבה החוקר לא קרא לאיש שמסר את הדברי שקר‪ ,‬הוא‬
‫לא ידע כלל‪ ,‬שהוא היה קרב לשקר‪ .‬כ‪ -‬נחס‪ -‬ממנו משוב של אי הצלחה בגילוי‬
‫השקר‪.‬‬
‫‪158‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪5‬‬
‫תשס"א ‪2001‬‬
‫במקרי רבי אחרי‪ ,‬חושד החוקר‪ ,‬שהסיפור של הנחקר איננו אמת‪ ,‬ומחפש‬
‫הוכחה שתתמו‪ -‬בחשד‪ .‬כא משמשת גרסתו הראשונה של הנחקר עוג‪ ,‬שאליה‬
‫מתייחס החוקר ואותה הוא צרי‪ -‬לתק‪ .‬בגלל אפקט העיגו‪ ,‬צריכה ההוכחה‬
‫להיות משכנעת מאוד קוד שהחוקר יקרא לנחקר שקר‪ .‬במקרי רבי‬
‫הוכחה כזו איננה בנמצא‪ ,‬והחוקר חוזר בו מהחשד ומאמי לנחקר‪ .‬החוקר‬
‫שואל‪ ,‬אפוא‪ ,‬מספר שאלות מתבקשות‪ ,‬ובהיעדר תמיכה לחשד‪ ,‬מקבל החוקר‬
‫את גרסת הנחקר‪ .‬הדבר קורה בחלק נכבד מהאירועי הנחקרי‪ ,‬ובכ‪-‬‬
‫מסתיימת החקירה‪ .‬לחוקר אי משוב א פעל נכו כאשר שחרר את הנחקר א‬
‫לאו‪ ,‬אבל מטבע הדברי‪ ,‬שהחוקר יחוש שהוא פעל נכו‪ .‬חקירות מסוג זה לא‬
‫מותירות דוגמאות זמינות של הצלחות או כישלונות באבחו שקר בתודעתו של‬
‫החוקר‪.‬‬
‫במקרי אחרי‪ ,‬משקיע החוקר מאמצי גדולי יותר בביסוס החשד‪ .‬מאמצי‬
‫אלה נושאי פרי‪ ,‬א הוא מצליח במהל‪ -‬התשאול‪ ,‬לגרו לנחקר לשנות מעט‬
‫את גרסתו‪ .‬הנחקר משתחרר‪ ,‬ובכ‪ -‬מסתיימת החקירה‪ .‬ג במקרה זה נותר‬
‫החוקר ללא משוב אמיתי לגבי הצלחה או כישלו‪ ,‬אכי הוא עשוי לחוש סיפוק‬
‫מכ‪ ,-‬שהצליח לגרו לנחקר לדייק יותר‪.‬‬
‫במקרי בודדי זוכה החשד לביסוס לאור תשובותיו של הנחקר או לאור מידע‬
‫חיצוני‪ ,‬שהגיע לידיעת החוקר‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬יפעיל החוקר טקטיקות חקירה כמו‬
‫אלה שתיארנו קוד לכ‪ ,‬כדי לאמת סופית את החשד א עלידי הודאה של‬
‫הנחקר או עלידי איתור מידע נוס&‪ ,‬שישי ק‪ 3‬לפקפוקי שעוד נותרו‪.‬‬
‫לעתי‪ ,‬אי נחקר מחזיק מעמד‪ ,‬ומודה במעשה המיוחס לו )וזו עלולה להיות‬
‫הודאת שווא‪ ,‬שתתברר מאוחר יותר‪ ,‬א בכלל(‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬ההודאה תומכת‬
‫בהערכה העצמית של החוקר‪ .‬החוקר רוש הצלחות מסוג זה לזכותו )ג א יש‬
‫לו שותפי‪ ,‬שחלק בהצלחה לא נופל מחלקו(‪ ,‬ונוטה לזכור מקרה זה כדוגמה‬
‫מובהקת ליכולתו לאבח שקרי‪ .‬א עומד הנחקר במריו ואינו מודה‪ ,‬ג בכ‪-‬‬
‫‪159‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫אי כדי לפגו בתחושת ההצלחה של החוקר‪ .‬החוקר מג על עצמו באמצעות‬
‫רציונליזציה ומשכנע את עצמו‪ ,‬שהוא הצליח לקבוע‪ ,‬שהאיש משקר‪ ,‬וע מאמ‪3‬‬
‫קט נוס& הוא ג היה מצליח לגרו לו להודות בכ‪ .-‬במקרי אחרי מחליט‬
‫החוקר‪ ,‬שהתיקו )החשד( איננו מספיק‪ ,‬חוזר לעוג )הגרסה ההתחלתית של‬
‫הנחקר(‪ ,‬ומשכנע את עצמו‪ ,‬שהאיש הוא ח& מפשע‪ .‬התחושה של החוקר היא‪,‬‬
‫שהמסקנה שאליה הגיע היא נכונה‪ ,‬וביכולתו להבחי בי אמת ושקר‪.‬‬
‫כבר אמרנו‪ ,‬שכדי לתמו‪ -‬באמונה שה יודעי לגלות שקרי‪ ,‬מרבי החוקרי‬
‫לעשות שימוש במגוו גדול של תכסיסי חקירה המבוססי על שקרי על מנת‬
‫ליצור אוירה שתקד את סיכויי ההודאה של הנחקר‪.‬‬
‫השאלה הבאה היא‪ ,‬אי‪ -‬אינטנסיביות כזו של שקרי בחקירה מסתדרת ע‬
‫אשליית השקיפות‪ ,‬שג חוקרי חשופי לה וחשי אותה? התשובה נעוצה‬
‫קוד כל בחוסר הסימטרייה שבי החוקר לנחקר‪ .‬שקריו של הנחקר ה‬
‫שעומדי למבח ולא שקריו של החוקר‪ .‬במצב כזה‪ ,‬אי החוקר חושש‪ ,‬ששקריו‬
‫יוסגרו והוא ייענש‪ .‬אי לו ג רגשות אש על עצ אמירת השקר‪ ,‬רגשות‪,‬‬
‫שלעתי מכשילי את השקר‪ .‬החוקר חש עצמו בטוח ומוג יחסית‪ ,‬ומוטרד‬
‫פחות מהשקיפות של שקריו‪.‬‬
‫אשליית השקיפות תחזור ותטריד את החוקר במצב סימטרי יותר‪ ,‬כשמולו‬
‫מתייצב קורב‪ ,‬שביכולתו להעניש‪ ,‬ולחוקר תהיה סיבה לחשוש‪ .‬לכ‪ -‬יש להוסי&‪,‬‬
‫שאשליית השקיפות חלשה יותר מהערכת היתר של החוקרי את יכולת‬
‫לאבח שקרי‪ ,‬לכ ג קל יותר להשתחרר ממנה‪ .‬לעומת החוקר‪ ,‬מתנסה‬
‫הנחקר באשליית השקיפות בכל עוצמתה‪ .‬מולו עומד חוקר‪ ,‬שמשימתו היא‬
‫לחשו& את שקריו‪ ,‬והנחקר המאוי חש‪ ,‬ששקריו דולפי ג א הוא מנסה‬
‫למנוע זאת‪ .‬מצב זה עלול לגרו לו לחפש הקלה עלידי הודאה‪ ,‬לעתי ג‬
‫הודאת שווא‪ .‬נמצא‪ ,‬שג הערכת היתר של החוקר את יכולתו לגלות שקרי‬
‫וג הערכת החסר של הנחקר את היכולת שלו להסתיר‪ ,‬פועלי בכיוו מסירת‬
‫‪160‬‬
‫משטרה וחברה מס' ‪5‬‬
‫תשס"א ‪2001‬‬
‫מידע ואפילו הודאה‪ .‬המטריד הוא‪ ,‬שג נחקר ח& משקר בזמ החקירה‪ ,‬כדי‬
‫להיטיב את מצבו‪ ,‬אשליית השקיפות עלולה להוביל אותו למבוי סתו‪ .‬נחקר‬
‫כזה עלול למצוא את עצמו מודה לשווא כדי לחל‪ 3‬את עצמו‪.‬‬
‫ראוי לנו‪ ,‬אפוא‪ ,‬ללמוד יותר את ההשלכות של הטיות השיפוט שבה עסקנו‪ .‬יש‬
‫בה יתרונות ברורי לחקירה‪ ,‬א‪ -‬אי להתעל מהסכנות שמלוות אות‪.‬‬
‫אמצעי חקירה הפועל לחיזוק אשליית השקיפות של הנחקר‪ ,‬אשליה שהופכת‬
‫את הנחקר פגיע יותר בחקירה ונוח יותר להודות‪ ,‬הוא הפוליגר&‪ .‬יש חוקרי‪,‬‬
‫הרואי בכ‪ -‬את התרומה הגדולה של הפוליגר& לחקירה‪ ,‬תרומה שהיא לא‬
‫פחות חשובה מהמטרה המוצהרת של הכלי‪ ,‬הפרדת דוברי האמת מדוברי‬
‫השקר‪ .‬ניצול נכו של מצב זה‪ ,‬עשוי לקד פתרו של אירועי פליליי רבי‪,‬‬
‫אול‪ ,‬יש לשי לב לסכנות‪ ,‬בעיקר לאלה הקשורות בטעויות אבחו והודאות‬
‫שווא‪.‬‬
‫בהמש‪ -‬לכ‪ ,-‬תוצאות המחקר הנוכחי מלמדות ג על המילכוד שבו מוצא‬
‫הפוליגר& את עצמו‪ .‬התברר‪ ,‬שחוקרי משטרה כמו רבי אחרי מאמיני‪ ,‬שה‬
‫מגלי שקרי טובי מהממוצע‪ ,‬ומספרי שקרי טובי פחות מאחרי‪.‬‬
‫החוקרי מסתייעי בשירותי הפוליגר& בדיוק בנושא שיש לה בו‪ ,‬כ‪ -‬ה‬
‫חשי‪ ,‬יתרו יחסי אבחו שקרי‪ .‬משו כ‪ -‬מוצאי עצמ בודקי הפוליגר&‬
‫במלכוד‪ .‬א הפוליגר& יוצא ע ממצא‪ ,‬שתומ‪ -‬בציפיות המוקדמות של החוקר‪,‬‬
‫יטה האחרו לתת לעצמו קרדיט על ההערכה הנכונה שלו )הוא הרי יודע לקבוע‬
‫מתי אד משקר(‪ .‬א התוצאה סותרת את הציפיות של החוקר‪ ,‬יהיה עליו לתק‬
‫את ההערכה המוקדמת שלו בהתא לתוצאות הפוליגר&‪ .‬הטיית העיגו מלמדת‬
‫אותנו‪ ,‬שהתיקו איננו מספיק‪ ,‬ובהיעדר תמיכה לממצאי הפוליגר&‪ ,‬חוזר החוקר‬
‫לעמדתו הראשונה‪ ,‬הנוגדת את זו של הפוליגר&‪ .‬התוצאה היא‪ ,‬שהפוליגר& לא‬
‫יוצא טוב כלפי החוקר‪ .‬לבסו&‪ ,‬א הממצא איננו ברור‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬
‫שהפוליגר& לא יוצא טוב‪ .‬ראוי שבודקי הפוליגר& יתנו את הדעת למילכוד זה‪.‬‬
‫‪161‬‬
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
‫ לעשות כדי להקטי את השפעת הטיות השיפוט על החקירה‬,‫ אפוא‬,‫מה נית‬
‫ נית לחזק את המודעות לקיומ של הטיות השיפוט ולסכנות‬,‫הפלילית? ראשית‬
‫ אפשר לעשות זאת ה במסגרות של הכשרת חוקרי וה בהדרכה‬.‫הנובעות מה‬
‫ מה הביטחו שלו‬,‫ ראוי שהחוקר ישאל את עצמו מידי פע‬.‫ תפקידית‬-‫תו‬
‫ ומה זה‬,‫ מה הוא משדר לנחקר‬,‫ביכולתו לפצח את הנחקר ולגרו לו להודות‬
‫עושה לחקירה? מודעות להשפעות האלה עלולה להפחית את מספר ההודאות‬
.‫ ובהיק& ניכר‬,‫ עשויה לצמצ את מספר הודאות השווא‬,‫ בה במידה‬-‫ א‬,‫הכללי‬
‫ביבליוגרפיה‬
Corey S.M. (1937), Professed attitudes and actual behavior, Journal of Educational
Psychology, 28, pp. 271-280.
Deffenbacher K.A. (1980), Eyewitness accuracy and confidence, Law and human
Behavior, 4, pp. 243-260.
DePaulo B.M. (1992), Nonverbal behavior and self-presentation, Psychological
Bulletin, 111, pp. 203-243.
DePaulo B.M., Kirkendol S.E., Tang J., O'Brien T.P. (1988), The motivation
impairment effect in the communication of deception: Replications and extensions.
Journal of Nonverbal behavior, 12, pp. 177-202.
DePaulo B.M., Rosenthal R. (1979), Telling lies, Journal of Personality and
Social Psychology, 37, pp. 1713-1722.
DePaulo B.M., Stone J.I., Lassiter G.D. (1985), Telling ingratiating lies: Effects
of target sex and target attractiveness on verbal and nonverbal deceptive success,
Journal of Personality and Social Psychology, 48, pp. 1191-1203.
deTurk M.A., Miller, G.R. (1990), Training observers to detect deception: Effects of
self-monitoring and rehearsal, Human Communication Research, 16, pp.
603-620.
Ekman P. (1985), Telling lies: Clues to deceit in the marketplace, politics, and
marriage, New York: Norton.
162
5 '‫משטרה וחברה מס‬
2001 ‫תשס"א‬
Ekman P. (1997), Deception, lying and demeanor. In: Halpern D.F., Voiskounsky
A.E. (eds.), States of Mind - American and Post-Soviet Perspectives on
Contemporary Issues in Psychology, Oxford University Press., Oxford, pp. 93105.
Gilovich T., Savitsky K., Medvec V. (1998), The illusion of transparency:
Biased assessments of others' ability to read one's emotional states, Journal of
Personality and Social Psychology, 75, pp. 332-346.
Gudjonsson G.H. (1992), The psychology of interrogations, confessions and
testimony, Chichester: John Wiley, pp. 225-226.
Kalbfleisch P.J. (1994), The language of detecting deceit, Journal of Language
and Social Psychology, 13, pp. 469-496.
Keren G. (1987), Facing uncertainty in the game of bridge: A calibration study,
Organizational Behavior and Human Decision processes, 39, pp. 98-114.
Kraut R.E. (1980), Humans as lie detectors: Some second thoughts, Journal of
Communication, 30, pp.129-139.
Leo R.A. (1992), From coercion to deception: the changing nature of police
interrogation in America, Crime, Law and Social Change, 18, pp. 35-59.
Lichtenstein S., Fischhoff B. (1977), Do those who know more also know more
about how much they know? Organizational Behavior and Human
Performance, 20, pp. 159-183.
Myers D.G., Ridl J. (1979), Can we all be better than average? Psychology Today,
13, No. 3, pp. 89-98.
Murphy A.H., Brown B.G. (1984), A comparative evaluation of objective and
subjective weather forecasts in the United States, Journal of Forecasting, 3, pp.
369-393.
Ross M., Sicoly F. (1979), Egocentric biases in availability and attribution,
Journal of Personality and Social Psychology, 37, pp. 322-336.
Schlenker B.R., Miller R.S. (1977), Egocentrism in groups: Self-serving biases or
logical information processing? Journal of Personality and Social Psychology,
35, pp. 755-764.
163
‫הטיות שיפוט והחקירה הפלילית‬
‫אית אלעד‬
Tversky A., Kahneman D. (1974), Judgment under uncertainty: Heuristics and
biases, Science, 185, pp. 1124-1134.
Underwager R., Wakefield H. (1992), False confessions and police deception,
American Journal of Forensic Psychology, 10, pp. 49-66.
Zuckerman M., Koestner R.E., Colella M.J., Alton A. O. (1984), Anchoring in
the detection of deception and leakage, Journal of Personality and Social
Psychology, 47, pp. 301-311.
164