docנצח ישראל - Simply a Christian
download 
Report Transcription
נצח ישראל - Simply a Christian
ספר נצח ישראל מדבר נכבדות כי לא יטוש ה׳ עמו אשר לעשות לו לעם הואיל. ולא יעזוב חבל נחלתו אשר בם בחר האל .ולא ישקר נצח ישראל. וישלח לנו משיח הגואל .ויבנה במהרה בימינו בנין אריאל. מאדוננו הרב הגאון ארי דבי עלאי׳ ארי שבהמרה .ממנו חעא תורה .לו זרוע עם גבורה ,הוא גיהו גאון תפארת ישראל מוהר״ר יהודא ליוואי ב״ר בצלאל זצלה״ה אשר היה חביון עוזו ואוד תורתו בקהל קדוש פ ר א ג במדינת פיהם מהבר ספר גור .אדי׳ על התורה .מפר גבורות ה /תפארת ישראל, נתיבות עולם .ח״ד חיים .באר הגולה .גור ארי׳ )חרושי גפ׳״וז(״ אור חדש ,דרשות מהר״ל .חדושי אגדות מחר״ל. MM י**מק וחומס ל>»ינטתש !www.fceb1wbooto.or ע״י חיינו ומיס״ו ה ק ד מ ה הנה ימים באים ולא יאמר חי ה׳ אשר העלה את ישראל מארץ מצרים כי א 0חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפתה ומכל הארצות אשר הדחתים שמח )ירמי׳ כ״ג( בפיק דברכוח )י״ב ע״ב( אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יצי״מ לימות המשיח והלא כתיב הנה ימים באים וגו׳ אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים אלא שתהא שעבוד גליות עיקר ויציאת מצרים טפל לה כיוצא בו לא יקרא שמן יעקב כי אם ישראל יהיה שמך לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא שיהיה שם ישראל עיקר ויעקב טפל ובן הוא אומר אל תזכר ראשונות וקדמונ״ אל תתבוננו אל תזכרו ראשונות זו שעבוד גליות קדמוניות אל תתבוננו זו יציאת מצרים הנני עושה חדשות עתה תצמח חני רב יוסף זו מלחמות גוג מגוג משל למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצול ממנו והיה מחלד ומספר מעשה זאב פגע בו ארי וניצול ממנו היה הולד ומספר מעשה ארי פגע בו נחש וניצול ממנו שכח מעשה שניהם והיה מהלך ומספר מעשה נחש כד ישראל צרות אחרונות משבחות הראשונות עיכ. במה שכל סבה ראוי שתמצא עם המסובב ואם לא כן לא היה סבה באמת .ואם אתה רואה סבה והוא אינו נמצא עם המסובב אינה סכה באמת .המשל כאשר אתה רואה שהבונה הוא הנגר והוא סבה אל הבית והוא מת והבית נשאר ,או אם אתה רואה האב שהוא סבה אל הכן והאב מת והבן נשאר׳ אין עליך לומר שהבנאי הוא סבה גמורה לבית או האב סבה גמורה אל הס ,אל תאמר כך שהסבה הוא שצריך שיהי׳ נשאר עם המסובב ,שאם הוא סבה אליו להיות נמצא גם הוא צריך לקיומו ,וכאשר נשאר הבית עומד אחר שמת הבנאי ,זה בשביל שלא הי׳ הבנאי סבה לעמידת הבית ולקיום שלו .כי לא היה הבנאי סבה רק אל התקרבות העצים זה לזה ולחגיח זה על זד -וכאשר אין להסבה לא ימצא התקרבות העצים ,אכל קיום הבית הוא לעצמו כי הארץ הוא נושא אליו אם כן הסובב לעמידת הבית הוא הארץ ,ובודאי זאת הסבה היא נשארה עם המסובב ולא יתת הסרת הסבה הזאת וישאד המסובב .וכן אין האב סבה אל הבן אבל האב סבה אל זריעת הזרע וזאת הסבה נשארת כי אם אץ האב אץ כאן זריעת זרע ,אבל הסבה המקיים הבן הוא הטבע שנתן הש״י אליו .כי איך יתכן שיתן הסבה יותר ממה שנמצא בעצמו בו ,ואם היה האב סבה לקיום הבן א״כ תמצא שהאב יתן לבן יותר ממה שיש בו כי יתן קיום ל מ אף אחר שמת האב בעצמו ולבנו יש לו חיות אחר מיתת האב ,ודבר זה אי אפשר שיתן דבר מה שלא נמצא בו ,אבל סבת קיומו מסכה אהדת הוא השיי ,אשר הוא סכת חכל ואץ סבה זולתו .ולפיכך םבירי להו לחכמים שיש זכר ליציאת מצדים אף לימות המשיח ,כי איך לא יהיר .זכר לסבה עם המסובב .כי מן מדריגה שקנו ישראל ,כשיצאו ממצרים קנו עוד מדריגה יוחד עליונה ,ואם לא שהציאנו ממצרים ולקח ישראל לו לעס לא זכו לאותה מעלה עליונה שיקנו לעתיד ,כי יציאת מצרים הוא סבה בעצם אל הגאולה העתידד -ולפיכך כשהשיב בן זומא על דברי תכמים וכי מזכירץ יציאת מצרים לעתיד ,הלא כתיב הנה ימים באים וגו׳ שמזה יש להוכיח שלא יהיה מכר יציאת מצרים לעתיד ,ועל זה השיבו חכמים לא שתהא יציאת מצרים עיקר אלא שיהיה שעבוד גליות עיקר ויציאת מצרים טפל לד* וכל זה מפני שאי אפשר שיהיה המסובב בלא הסבה ולכך ראוי שיהיה עם שעבוד גליות זכר אל דבר שהוא סבה אליו והוא יציאת מצרי* ולפיכך מביא לראיה שם יעקב וישראל שלא נעקר שם יעקב ,כי שם יעקב ג״כ הקדמה הוא סבה לשם ישראל כי שם יעקב נקרא מלשון שהיה יעקב מקטין עצמו כמו עקב ואין דבר יותר שפל מן העקב ,ודבר זה הסבה שיהיה הש״י מגביה אותו עד שיקרא ישראל על שם שרית עם אלהים ועם אנשים ,שכל המשפיל עצמו הקב״ה מגביה אותו ,ומפני כך ישראל ג״כ נקראו בשתי שמות אלו כי בשביל שהם מקטינים עצמם הקב״ד .מגביה אותם ,ומפני כך אלו שתי הגאולות הם מתחברים ביחד כאלו הם גאולה אחת .ומפני שבארנו בחבור גבורת השם ענין גאולת מצרים יש לחבר עם זה גאולה אחרונה ,וחבור הזה נקרא בשמו נצח ישראל ,והטעם מבואר למעלה בתחלה חבור גבורת ה׳ כי בחבור הזה יתבאר כי הש״י נתן לישראל הנצחיות ואינם כלים חס ושלום בגלותם .גם כן יתבאר כי יש אל הש״י הנצח שיהיה מנצח מלכות גוג ומגוג ,וכדכתיב )עובדיה אי( ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתד .לה׳ המלוכה וגו׳ אהד .אכי״ד במהרה בימינו: בצח י ש ר א ל פרק א כאשר הדבר הטוב נודע מהטכו ידיעה אמיתי* וכן כל הדברים נקנה הידיעה בהם מן ההפו -כי מן מראה השחור יכול לדעת מדאה הלבן שהוא הפכו ,וכן כל ההפכי׳ מן האחד נקנה הידיעה בהפך שלו .ומוסכם הוא כי ידיעת ההפכים הוא אחד ,ובשביל זה אמרו בערבי פםהים )פסחים קט״ז ע״א( בהגדח מתחיל בגנות ומסיים בשבח ,ולמד• מתחיל כגנות ,רק שמפני שאין לשבה הכרה אמיתית רק מן החפד .ולס אין לפרש ענין הגאולה האהרונה ,אם לא שנבאר ענין הגלות והחרבן ,שבזה יודע הטוב והתשועה שאנו מקוין. וכאשר אנו באים לבאר ענת הגלות ידיעה אמיתי׳ ,צדיד לבאר קודם הטבה לגלות והדברים השייכים אל הגלות .ועוד שיש לבאר ענין הגלות תחלה ,כי הגלות בעצמו הוא ראיה והוכחה ברורה על הגאולה ,וזה כי אין טפק כי הגלות הוא שנוי ויציאה מן הטדר ,שהש״י סדר כל אומה במקומה הראוי לה וסדר את ישראל במקום הראוי להם שהוא ארץ ישראל, והגלות מן מקומם הוא שנוי ויציאה לגמרי. וכל הדברים כאשר הם יוצאים ממקום הטבעי והם חוץ למקומם ,אין להם עמידה במקום הבלתי טבעי להם רק הם חוזרים למקוט הטבעי ,כי אם היו נשארים במקומם הבלתי טבעי להט, היה הבלתי טבעי נעשה טבעי ,ודבר זה אי אפשר שיהיה הבלתי טבעי נעשה טבעי .משל א ה אט אתה מכריח את הלק האש שיהיה עומד בארץ ,שמקומו הטבעי שלו הוא למעלה ,ואתה מגדיח אותו חוץ למקום הטבעי להיות עומד למטה ,וכן הארץ מקומה הטבעי למט* ואם אתה מכריח את חלק ממנה לעמוד למעל* אט היי נשאר עומד שלא במקום הטבעי כבד היה הבלתי טבעי געשה טבעי .וכן ישראל כעצמם אם היו עומדים בגלות לעולם שאין זח מקומם הראוי להם ,כי מקומם הראוי להם לטי מדד המציאות להיותם באיי ברשות עצמם ולא ברשות אחר׳ כמו כל דבר ודבר מן הנמצאים הטכעים יש להם לכל אהד מקום בטני עצמו ,כמו שגזרו הזיל )אבות »״ד( אין לד דבר שאין לו מקום וכל דבר הוא ברשות עצמו ,ואם היו נשארים בגלותם לעולם היה הדבר הזה שהוא העמידה חוץ למקומם שהוא בלתי טבעי נעשה טבעי. שאין עומד בתמידות רק הדברים הטבעיי״ ,כי הטבע שנתן הש״י לכל דבר ודבר מקיים אותו עד שהוא מקוי׳ עומד תמיד ,ואם הדבר הבלתי הטבעי קיים תמיד גם כן אף כי אינו כםדר וכטבע המציאות ,היה הטבע ההוא דבר מותר ובטל לגמרי ללא צורך ,ודבר זה לא יתכן, וכמו pהפיזור אינו דבר טבעי ,וכמו שחוזר כל דבר ודבר אל מקומו כד הוזריט החלקים המפחדים והנפרדים להיותם כלל אחד .ודבר זה מבואר לכל אדם אשר הוא בן דע* כי כל ההלקים ענין אהד להם ואם כן למד* יהיה חלוק ביניהם ולא יתאחדו מאחד שהם דבר אחד ,ולבד כל פיזור עומד לחתכנם יחד .ולפיכר פיזור ישראל בין האומות הוא דבר יוצא מן הטבע. שמאחר שהם אומד ,אחת ראוי שיהיו עומדים יחד להיות אהד .כמו שתמצא כל הדברים הטבעיים אינם מחולקים לשנים רק הם מתקבצים ביהד. וכן כל הנחלים הולכים אל הים להיות מתקבצים ואץ דבר אחד מתחלק׳ ומאשר האומה הישראלית אומה אחת בלתי מחולקת ומוטרדת מתר מכל האומות ,ראוי שיהיו מקובצין יחד .ומזה נראה כי הפיזור להם בפרט אינו טבעי כלל .ואי אפשר לומד שדבר זה הוא בשביל חטא ועון ,סוף טוף י פרק א דבר זה הוא בלתי טבעי דהיינו הפיזור לישראל, ויהיה הבלתי טבעי נעשה טבעי אם היה זה לעולם. ועוד כי לפי סדר המציאות אין ראוי שתהיה אומה משעבדת באחרת להכביד עול עליה ,כי הש״י ברא כל אומה ואומה לעצמה, רק מה שראוי שיהיו ישראל עליון על גויי הארץ כאשר עושים רצון המקום ,דבר זה ענין אחר כי כך ראוי לפי סדר המציאות בשביל מעלתן ומדריגתן ,אבל שאר האומות לפי סדר המציאות ראוי שכל אומה ואומה מצד שנברא׳ לעצמה שלא תהא רשות אחרים עליה ,ואם היה נשאר דבר זה תמיד הוא הגלות ויד האומות מושלים על ישראל ,היה דבר זה שאינו לפי סדר המציאות והוא שנוי סדר העולם עומד תמידי ,ודבר זה אי אפשר ,ולכך מן הגלות נוכל לעמוד על הגאולה: ורמזו חכמים דבר זה בחכמתם בב״ר בפרשת לך לך )פ׳ מ״ב( ויאמר ה׳ אל אברם ידוע תדע ידוע שאני מפזרן תדע שאני מקבצן ידוע שאני ממשכנם תדע שאני פורקן ידוע שאני משעבדם תדע שאני גואלם ע״כ ,ולא הוצרכו במדרש לבאר כל אלו הדברים שהם ענין אחד, ודי היה לו לומר ידוע שאני משעבדם תדע שאני גואלם ,שזהו העיקר שמזכיר בכל מקום שיגאל ישראל ,ולמה לו להזכיר הכינוס והפירוק. רק שרצו לפרש כי בשתי אלו מלות ידוע תדע נרמז הגלות והגאולה ,הגלות בלשון ידוע והגאולה בלשון תדע שהוא לשון עתיד ,ורצה לומר מן הגלות תדע הגאולה לעתיד ,כמו שפירשו ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן, כי הפיזור אינו לפי סדר המציאות שיהיה דבר אחד כמו ישראל שהם עם אחד ,מפוזר ,כמו שהתבאר כי הדברים שהם אחד הם יחד ג״כ. וכן ידוע שאני ממשכנם ונתתי אותם ברשות אחרי /ואין ראוי לפי סדר המציאות שיהיו ישראל עומדים ברשות אחר ,כי מה שישראל הם בארץ אחרת יצאו מרשותם ועומדים ברשות אחר כמו המשכון שנכנס לרשות אחר .וכן ישראל אינם ראוי !.לפי סדר המציאות שיהיו תחת ממשלת אח ־׳ -היו אחרים משעבדים בהם ,כי לא על ישראל דבר זה הם נבראים• לכך ידוע ־:־אני משעבדם תדע שאני גואלם להוציא אותם מן השעבוד, כי הוא ית׳ מסדר המציאו׳ אי אפשר שיבוא מאתו דבר יוציא מן הסדר ,כי אם לפי שעה במקרה החטא ,שאין זה נקרא יציאה מן סדר המציאות דבר שהוא עונש לשעה אחת מפני החטא ,אבל שיהיה נשאר לעולם זה אינו כי לא תמצא דבר שהוא יוצא מן הסדר שיהיה מקויים .וכן מה שאמר ידוע שאני משעבדם תדע שאני גואלם ,כי שעבוד אומה באומה אין זה לפי סדר המציאות אשר ראוי ,כי ראוי שתהיה כל אומה בני חורין כמו שהארכנו על זה בחבור גבורות ה׳ )פרק ל״ה( אצל החדש הזה לכם ראשון וגר ע״ש .הנה התבאר באלו ג׳ דברים שמן הגלות יכול לעמוד על הגאולה .וכל זה תבין כי לשון גלה וגאל אותיות שניהם שוות ,רק שבלשון גאל נרמז בו שהוא ית׳ גאל אותם מכל ד׳ רוחות עולם ומאחד את הפיזור שלהם .וכל אחדות בעולם הוא באמצע שהקצוות הם מחולקים והאמצע אחד ,ולכך הא׳ שהוא האחדות והקבוץ מן הפיזור הוא באמצע התיבה ,אבל גלה הוא בה׳ שהוא פיזור והפיזור הוא בד׳ רוחות בכל הקצוות וגם באמצע ,שהדבר שהוא מפוזר הוא מפוזר בכל השטח שהוא כולל ארבע רוחות וגם באמצע ,אף שהאמצעי אינו פיזור דבר זה מה שיש בהם האמצעי בא להורות כי נשאר בישראל כח אחדות וקבוץ כמו שיתבאר, ולומר לך כי הגלות בעצמו הוא סבה לגאולה לקבץ הפיזור ולהיות ישראל אחד .לכך אותיות גייה הם אותיות גאל ,רק שנעשה הפיזור לאחדות שהוא נרמז באל״ף של גאל ,ובמה שיש ה׳ במלת גלה אשר הה״א מורה על שישראל הם פזורים בכל ד׳ קצוות ובאמצע ,בשביל זה נשאר בהם אחדות אף בגלותן שהרי האחד שהוא באמצע בתוך הארבע הוא מאחד ומקשר פיזור הארבע אליו .כי לעולם האמצעי מאחד ומקשר הכל ,ודבר זה מורה כי עדיין יש כח אחדות בישראל בגלותן ולא נחלקו לגמרי ,ובשביל כח אחדות זה שנשאר אצלם יתאחדו עוד ,שאם כבר ח״ו לא נשאר בהם כח אחדות כבר נתחלקו ולא היה להם כח להיות חוזרים להתאחד ,אבל עתה יתאחדו מכח אחדות שהוא נשאר אצל ישראל: נצח פרק ב ובמדרש )ב״ר פ׳ פ״ו( מה דאה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת אלא צפה שהגליות עתידות לעבור שם וקברה שם כדי שתהא מבקשת דהמיס על בגיה הה״ד קול ברמה נשמע גהי וגר כה אמר ה׳ מגעי קולך מבכי ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם ע״מ ופי׳ ענת זה כמו שבארו עוד במדרש )שס( רהל מבכה על בניה ישראל נקראים ע״ש רחל ולא ע״ש רחל אלא ע״ש בנד .הבז יקיר לי אפרי* וזה המדרש יש לו מעם מופלג ,כי האשד .תקרא בית כמו שאמר רבי יוסי)מזין ג״ב ע״א( מעולם לא קראתי לאשתי אשתי רק לאשתי ביתי .ומפני כי רחל היא היתד .עקרת הבית של יעקב׳ כמו שאמרו חז״ל )ב״ר( שרחל היתד .עקרת הבית, וכל מי שנקרא בית כולל ומאחד הבל כמו שהבית כולל הבל ומאחד כל אשר בתוכו ,ולפיכד נקראו ישראל ע״ש רחל מפני שהיא היתד .עקרת הבית של יעקב׳ וכן נקרא ישראל על שם בנה כמו ישראל יא שהיא היתד .עיקר ג״כ מ ה עיקר ודבר זה ידוע מאד .ולפיכך אמר שנקברה רהל בדיד ,שאם היתד .נקברת רחל במערה לא היה אצל ישראל שהם בגלות שלהם כח המקבץ והמאחד את ישראל בגלות שלהם .אכל גשאר בישראל כח המאחד את ישראל רק שאינו בפעל רק בכה בלבד .ולכך רחל שהיא כה המאחד אח ישראל שהרי כל ישראל נקראו על שמה נקברה בדרך, ולכך מבקשת רהמיס עד שיהיו ישראל מקובצים בארצם לגמרי .ואס לא נקברה רחל שהיא עקרת הבית המקבץ את ישראל בדרך .כבר נחלקו ישראל ח״ו ולא היה אצלם עוד כה מקבץ ומאסף את ישראל .והיינו שהשיב לה הקדוש ברוך הוא מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה ,כי בזכות רחל שהיא כח המקבץ ישראל ישובו ישראל מגלות* וזהו ושבו בנים לגבולם כי יש כח מאחד את ישראל בתוך גלותם ,ובשביל אותו כח המאחד ישובו ישראל מגלותם וזה מה שרציגו לבאר: פתן שגי סבת הגלות הוא מבואר בעצמו בכתוב שהוא החטא שגרם כל זר״ אך סבת הסבה געלם ממנו .כי יש לשאול שאלה גדולה מאד ,שכשאנו חוקדין ומעיינים בחפוש הנבראים כל* תמצא סדר אחד לא יצאו מסדרם ולא ישנו את חק* שהתמר .מוליד את הדומד״ כי לא יצא חמור מסוס וסוס מחמור ואדם מבהמה ובהמה מאד* וכל הצמחי׳ כלם מזרע חטים לא יצא שעודד״ משורש צפע יצא נחש .וא״כ לפי זה היה ראוי ג״כ משורש צדק ונטע נאמן יהיו תולדותיהן בני אברהם יצחק ויעקב כיוצא בהם ומדבר טוב לא יצא רע .ולכל הפהות אין ראוי שיהיה בהם נמצא ההפך כי ישראל מסוגלים היו להטא מה שלא תמצא ככל האומות ,ולא היה אצל אברהם יצחק ויעקב כמו שהוא אצל שאר כני אד* שפעמים יוליד צדיק ופעמים יוליד רשע ,אבל בני אברהם יצחק ויעקב היו תולדות הרעים שבהם יותר מן הטובים בהרבה זמני׳ .ומאהד שאברהם יצהק ויעקב היו יסודי האומה הזאת איך נמצא דבר זד .להם מה שאינו נמצא אל הב״ח הבלחי מדברי* ועל זה אמר )ישעי׳ א׳( ידע שוד וגר נגד ב׳ דברים היראה והאהבה שראוי היד ,שיהיו נמצאים בישראל .כי יש ב״ח כמו השוד מכיר את מי שהוא תחתיו ותחת רשותו אשד יכול לעשות עמו כרצונו והוא ירא מפניו׳ לכך אמר ידע שור קונהו כי ידע מי שהוא אדון לו מושל עליו ,ומפני שהשוד הוא מלך בבהמות ועם כל זה ידע קתהו שהוא אדון לו לכך אמד ידע שור קונחו .ונמצא ב״ח כמו חמור שאינו מכירו בענין זד״ מ״מ חוא מכיר הטוב שיש לו אצל בעל שלו ונמשך אחר בעליו, ועל זה אמר וחמוד אבוט בעליו שהוא הב״זו החמרי ביותר ואין לו חכמה ,מ״מ מכיר את בעליו בשביל טובתו שמיד הוא רץ אל האבומ שממנו אכילתו .אבל ישראל לא ידע וגו׳ ר״ל שנקראו על שם השררה והיה ראוי להט לדעת שררת וממשלת הקב״ה אשר הוא מושל על הכל. כמו שידע השוד שהיא מלד את שהוא אדון לו, יב נצח ישראל פרק ב ועם כל זר ,לא ידעו דבר זה להיות יראים מפניו .ואמר עמי כנגד החמור שזכר שנקראו עם על שם שהם אומה בלבד ,ומזה הצד היה להם לדעת מי שהוא מטיב עמו ,שהחמור ידע אבוס בעליו אבל עמי לא התבונן הטובות שעשיתי עמהם ,ועוד אפשר לעשות להם לעתיד, בש־ביל כך היה ראוי להיות נמשכים אחר הש״י בעבותות האהבה כמו החמור הנמשך אחר אבוס בעליו. במחשבתם ׳״הם לחלק אותו הכח אין ממירים אותו ,וישראל שהם לחלק הש״י כאשר אמר הכתוב בכמה מקומות והוא ית׳ מושל על כל. והמירו את כבודו בלא יועיל אשר הם אינם לחלקן של ישראל ,הרי שתים רעות כי אינם רק לחלק הש״י והמירו אותו בלא יועיל. ולפיכך מרע״ה ג״כ היה תמה על זה ואמר )דברים ל״ב( הלה׳ תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך .ביאור זה כי והיינו דאמרינן במסכת מכות )כ״ג !ל״א( מי כל ישראל הם לה׳ אם מצד שהוציאם לפעל כמו שנתחייב מלקות היו מלקין אותו שהאב הוא סבה שיצא הבן לפעל ,והש״י בעצמו ברצועה של עגל על שם ידע שור קונהו ,ולמה היה הסבה שיצאו לפעל וזה היה כאשר הוציא הש״י אותם ממצרים וכאלו נולדו וכדכתיב )עניות לא היה מלקין אותו ברצועה של חמור על שם וחמור אבוס בעליו ,אבל המלקות מפני שעבר ד׳( שלה את בני ויעבדני ,ומ״מ אין הבן קנוי הלאו בתורה ולא היה בו יראה להכיר את מי לו בעצמו רק הוא סבה שיצא לפעל .והעבד קנוי לאדון בעצמו והש׳׳י עם שהוציאם לפעל הם ג״כ שצ1ה עליו שלא לעשות .והשור מכיר את האדון וירא מפניו ולכך ילקה ברצועה של עגל ,אבל קנוים לו בעצמם לעבדים כי הוציאם מן העבדות באיתות ובמופתים עד שנעשו עבדים קנויים לו, לא שייך שאין מכיר הטובה שיש בלא תעשה שאין בלא תעשה תשלום שכר טוב ועיקר השכר ואחז ׳ל )יןידועין כ״ב ע״א> דלת ומזוזה היו עדים הוא על קיום מצות עשה .כדמוכח בפרק קמא שפסחתי על בתי בני ישראל ואמרתי להם כי דקידושין )ל״ט ע״א( על מתניתין העושה מצור ,יי בני ישראל עבדים וגו׳ וכאשר בארנו בחבור גבורות ה׳ )פרק מ״ה( לכך אמר הלא הוא אחת מטיבין לו וכר .הרי שהכתוב אומר כ־ דבר פלא הוא שלא יהיה בישראל הדבר שנמצא אב־ך קנך .ועוד אמר הוא עשך וגו׳ ודבר זה בבעלי חיים הטבעיים ,שבטבעם נמשכים אחר בפני עצמו .כי האב אינו רק מה שהביא הבן אי העולם אבל עשיות האדם בכל תקונו בגופו היראה מן האדון ולהכיר הטוב. ובפ״ק דתענית )ד,׳ ע״א( אמר ליה רב יצהק ובאיבריו הוא דבר בפני עצמו שזה פעל הטבע, מ״ד כי שתים רעות עשה עמי תרתין אבל השי׳י כשם שהוא אב לישראל שהביא אותם אי העולם כך נתן להם מר .שהעם צריך להיות הוא דהוי עשרים ותרתין שבוקו להו הכי אמר ר׳ יוחנן אחת שהיא שקולה כשתים עם רב ותקיף .ועל זה אמר הלא הוא עשך. ומאי ניהו ע׳ ז דכתיב אותי עזבו מקור מים חיים ואמר ויבוננך ר״ל שהכין אותך בכל שלימות לחצוב להם בארות נשברים וכתיב כי עברו איי עד שנעשו ישראל אוכיר ,שלימה בכל .כמו בתיי׳ וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד ההימר גוי שאמרו )חיייין נ״י ע״ב( כי ישראל הם כרכא דכולא אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בייא ביה ממנו מלכים וממנו כהנים ר׳ ל כי הש״י יועיל תנא כתיים עובדים לאש וקדרים עובדיי השלים את ישראל בכל השלימות עד שי^א היו למים ואע״ג שיודעי׳ שהמי׳ מכבין האש לא המירו הסרים כלל מה שלא היה לשום אוני־ כלל והם אלהיהם ועמי המיר כבודו בייא יועיל ע״כ .החיייפ׳ הטוב ברע הגמור ובודאי דבר זה המיה. ולא יספיקנו התשובה ייומר שהיה זד ,במקרה .בי וביאור ענין זה כי האדם בוחר לו אלהות אשר בעונותינו הי׳ מתמיד דבר זר ,בישראי וכבר ידמה אשר הוא לחלקו׳ כי יש אומה אשר חושבת בדעתה שהיא ייחייק האש ולכך כל אומה בחרה התבאר פעמים הרבה שהמקרה אינו מתמיד .אבל לאייהות כפי אשר במהשבתה אשר היא ייחייקה ,התשובה יישאלה הקימה הזאה מזקני! ומהגמים ואף כי יודעים כי יש כח יותר השוב שגובר אתבונן אשר השיבו על שאלה זאת• •^•--ז ד ה ־ ־ ׳ ־ על הכח אשר הוא לחלק שלהם .וס״ס כאשר )סוכה ג״ב ע״א( ואת הצפוני ארחיק י־־יי־יכם י 1 , נצח פרק ב היצה״ר שעומד צפון בתוך לבו של אדם והדחתיו ארץ ציה למקום שאין *בגי אדם מצויין שם להתגרות בהם פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון וחחריבו והרג ת״וז שבו ועלה באשו ותעלה צחנתו שמניח אומות עולם ומתגרה בישראל כי הגדיל לעשות אמר אביי ובת״ה יותר מכולם ע״ב .ויש לשאול מפני מה דוקא מתגרה באותו שיש לו מעל* ופירוש דבר זה בי מי שיש לו מעלה גדולה יותר ממה שהוא לשאר אדם ,נחשב דבר זה כאלו הוא יוצא מן הסדר והושעור .ובשביל זה דבק בהם כח אשד הוא מבטל מעלתם אשר הוא חוץ מן שעור המוגבל. ולכך ישראל אשר ירשו מעלה העליונד ,היוצא חוץ לשעור ,דבק בהם כח הרע הוא היצר אשר הוא מוכן לבטל אותה מעלה עליונה לפי שיוצא מעלתם משאר אדם .וכן ת״ח שיש להם עוד יותר מעל* דבק בהם כח אשר הוא מוכן לבטל המעלה אשר אמה לשאר בני אדם .ודבר זה תמצא מבואר כי השטן הוא היצה״ר היה מתגרה בישראל כאשר קנו ישראל המעלה העליונה, והוא כאשד הוציא הש״י את ישראל ממצרים ונתן להם התורה ובזה קנו ישראל המעלה על הבל ,עד שהכתוב אמר עליהם )תהלים פ״ב( אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלבם אכן כאדם תמותון ,וזה נאמר בשעה שקבלו ישראל התורה שהיו ישראל במעלה היותר עליונה ,והוא יוצא מן גדר שאד אדם והיה דבק בהם הכח המוכן לבטל דבר שהוא יוצא מן הגדר ,ולכך באותה שעה שקבלו התודה שהיה מעלתם על הכל יצא החטא אל הפעל ,לא קודם ולא אחר נתינת התור* ובירושלמי דשקלי׳)פ״ו הלכה ד.׳( ר׳ שמואל ב״נ אמד הלוחות ארכן ו׳ טפחים ורחבן ו״ט והיה משה תופס בטפהיים והקב״ה בטפחיים וטפחיים דיוח באמצע וכיון שעשו ישראל אות מעשה בקש הקב״ה לחטפן גבדו ידיו של משה וחטפן הוא שהקב״ה משבחו לכל היד החזקה יהא שלמא לידה דגברא על ימינא ע״כ .ובדבר זה באו לבאר לך כי אותה שעה היו מוכן לחטא כאשד נתנה להם התודה דוקא ,ולטי המברא היה ראוי בהפך ז * כי בשעה שנתנה התודה ישראל ע היה ראוי שיהיו יותר צדיקים ובאותה שעה באו לידי זזטא הגדול .וכל זה מפגי בי השטן הוא היצר הרע היה מתגרה בישראל בשביל אותה מעלה שקנו ישראל באותה שעה שאין למעלה מזה .ולכך אמר כי חלוחות היו טפחיים ביד של הקב״ה וטפחיים בידיו של משה וטםהיימ ריוח באמצע .ודבר זה הוא החבור הגמור ודיבוק הגמור שיש לישראל עם הקב״* כי ע״י התורה יש לישראל דביקות אל הקב״* ואלו עריץ לא נתנו הלוהית הרי אין כאן החבור כיון שלא נתנו עדיין הלוחות ואין לישראל עדיין החבור״ ואם כבר נתנו הלוחות הרי כבר נתנו הלוחות ואין כאן דביקות של הש״י ,כי עיקר הדביקות כאשר מתן להם בזח מתחבר להם .אבל כאשר היו טפחיים ביד הקב״ה וטפחיים ביד משה שמקבל התורה לישראל וטפחיים חלק זהו החבור הגמור, כי אלו שני טפחיים חלק אשר ביניהם משותף בו הנותן והמקבל יחד ,דכך קיימא לן )בבא »1יעא ב׳ ע״א( שנים אוחזי׳ בטלית זה נוטל עד שידו מגעת וזה מטל עד שידו מגעת והשאר הולקין אותו שביניהם כאלו הם שותפין וזהו החבור והשתוף הגמור .ואי אפשר שיהיה מעלה יותר עליונה כמו זא* כי ע״י התורה שיהיה הש״י נותן לישראל וישראל הס המקבלים ,לכך התורה היא אמצעי לעשות חבור ודביקות גמור* ואלו היה הלק ביד הקב״ה והלק בידו של משה ,היה הדבר הזה כאלו היה כאן חלוק ,כי יש מן התורה שהוא שייך אל הש״י ויש שהוא שייך אל המקבל ,ובאשר יש באן טפחיים חלק ביניהם דבר זה הוא חבור אל חש״י ואל ישראל זה הוא הבור גמור ,והיא המעלה היותר עליונ* ואז היה גובר בהם השטן לבטל מהם המעלה הזאת. ואמר כי גברו ידיו של מש* וזה מפגי כי משה הוא המקבל והתורה היא השלמתו ,לכך כה של משה שהוא המקבל יותר גובר ,כאשר התורה היא השלמתו לכך ידיו של משה גברו על ידו של הקב״* מה שהתורה היא שייך אל הש״י אשר הוא יתב׳ משפיע התורה .ויותר מבר הכח הזה שהתורה שהוא שייך אל משה שהוא השלמתו, ממה שהיא אל הש״י אשר משפיע התור* והנה התבאר טבת החטא של ישראל אשר סבתו הוא היצר אשד מתגרה בישראל לטעם אשר אמרנו. יד נצח פרק ב ועוד יש לך לדעת ולהבין כי הדבר שהוא שלם הוא מסולק מן החסרון ,אבל הדבר שאינו כשלימות הנה יש בו חסרון מצד מה ,וזה מפני שאין לו אותה מעלה כשלימות הגמורה ונחשב חסר ,ואחר חסרון ימשך ההעדר והחסרון לגמרי, ולפיכך אותם שיש להם המעלה העליונה כמו ישראל וכמו ת״ח ,אי אפשר שיהיה להם אותה מעלה כשלימות הגמורה ודבר שאינו כשלימות דבר זה נחשב חסרון ואחר זה נמשך חסרון לגמרי ,הוא היצר המביא אותו אל הרע אחר שאין המעלה שלו הוא כשלימות .ולפיכך כל הנבראים יש בהם השלימות ,ולא שיהיה בהם השלימות שלימה ,כי דבר זה אינו רק הדבר שהוא שייך לכל בני אדם דבר זה יש להם כשלימות ,ולכך אין מתגרה בהם היצר הרע כ״כ. אבל ישראל יש בהם המעלה העליונה שהם בני אלהים יותר מכל האומות ,ומעלה עליונה זאת אין להם כשלימות הגמורה ,שאלו היה להם אותה מעלה עליונה כשלימות היו מלאכים לגמרי ,וכמו שאמר הכתוב אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו, וכל זה כי אין להם אותה המעלה כשלימות לפי שכ״כ גדולה המעלה ,ולכך יש בהם החסרון, ומצד הזה דבק בהם הרע והוא היצר הרע ביותר מכל ,ויש להבין זה ג״כ ,ושני דברים אשר אמרנו הכל ענין אחד כאשר תבין .ולכך היו בישראל שהיו נמשכים אחר הרע יותר משאר האומות כי לא נמצא בהם המעלה האלהית כשלימות, ולכך היצר הרע מתגרה בישראל ,עד לעתיד כי אז יהי׳ העולם כשלימות ולא יהיה כאן חסרון. ולכך קאמר על החסרון והדחתיו אל ארץ ציה מקום שבני אדם אינם מצוים ,פי׳ שלא יהיה נמצא עוד חסרון בעולם והעה״ז יקבל מדרגה עליונה יותר עד שיהיה הכל כשלימות ולא יהיה לה חסרון בעה״ז מהעה״ב ,אך יהיה החסרון במציאות שהוא חסר בעצמו ר״ל אשר ראוי להיות חסר ,וז״ש והדחתיו אל ארץ ציה כי הציד ,ודאי בעל חסרון וחסרון דבק בו ר״ל כי שהוא ראוי אל החסרון יהיה נמצא בו החסרון, אבל במקום שיש בני אדם אשר ראוי להם השלימות ,יהיה הכל בשלימות ולא יהיה בו חסרון. ישראל וקאמר שמניח אומות עולם ומתגרה בישראל ואמר אביי בת״ח יותר מכולם .כל זה הוא מבואר ממה שבארנו לך ,כי הדברים האלהיים אינם כשלימות הראוי להם לכך דבק בהם החסרון ביותר ,ודבר זה הוא מצד עצם מעלתן .כי מצד שהעולם הזה הוא עולם הטבע ואין הדברים אלהיים נמצאים בו כשלימות ,ודבר שיש בו חסרון דבק בו הרע והוא מבי׳ לפעל את הרע כי מרע יצא רע .ואין לשאול א״כ לפי זה הי׳ ראוי שימצאו באומות צדיקים גדולים כאשר אין היצר הרע מתגרה בהם .כי אין זה שאלה ,כי העובדי גלולים לפחיתותם אין זה נחשב רע כל הדברים שהם רעים ,ולכך ימשכו אחר הרע מצד עצמם לפחיתותם .וזהו ההפרש שנש בין ישראל ובין העו״ג ,כי ישראל מצד שהם כשלימות ,רק היצר הרע מתגרה בהם ומביא אותם אל הרע, ואין הרע בהם מגרה בהם .אבל האומות הם בעצמם בחסרון ודבק בעצם שלהם ,ואינו רק במקרה בשביל היצה״ר שהוא בהם הרע ,ומצד זה ימשכו עצמם לגמרי אל הרע שהם פחותים ורעים .והרע להם טבעי ונמצא כי לפי מדרגתם הפחותה שלהם ימצא הרע בעצמם בלא גרד .משל למה הדבר דומה ,לשכל האדם שימצא בו הטעאה ושבוש יותר ממה שימצא לחוש העין ,ודבר זה מפני שהשכל אינו טבעי ודבק בו החסרון יותר בי הוא עומד באדם הטבעי ,אבל כח הראות שהוא טבעי והוא אינו בעל חסרון כ״כ ,ומפני זה אין לומר שהשכל הוא פחות ,אבל הטעות שנמצא בשכל הוא למעלתו ולרוממותו במה שאינו טבעי ולא ימצא בו חסרון .ולכך תמצא בחינה אחת בישראל שהם אלהיים ביותר כי נמצא בהם המעלות האלהיות כולם ,ומצד אחד תמצא בישראל בחינה אחרת הוא הרע ,כי מפני אשר דבק בהם החסרון לפי מעלתם האלהיים ימצא בהם התשוקה אל הרע ,כי לפי גודל מעלתם נחשבו חסרים במעלה שראוי להם .וכן מה שמתגרה היצר הרע בת״ח יותר משאר אדם ,דבר זה ג״כ מצד כי הת״ת שהוא בעל שכל וזה אי אפשר שימצא בת״ח בשלימו׳ רק בחסרון ,ובזה דבק בו הכח שהוא מוכן לבטל המעלה הוא היצר הרע ולכך אמר ובת״ח יותר מכולם, וההפרש בין ישראל ובין העו״ג כי ישראל מצד נצת טיק ג ישראל טו הגרוי זמיר טיעל בהם יצה״ר נמשכו אל הרע ואלו האומות טרם יקרא היצה״ר והם יענו. תה מבואר: פרק שלישי יש לשאול .אחר שהתבאר הטעם למה נמצא בישראל יותר היצר לחטא ,אבל יש לתת סבה למה היה נמצא חטא העו״ג יותר משאר חטאי* יבפרק הלק )סנהדרין ק״ב ע״ב( רב אשי מיקי אג׳ מלכים אמר למחר גפתח בחבריא אתא מנשה איחחזי ליה בחלמא חברד וחברי דאביד קריח לן מהיכי בעית למשרא המוציא א״ל לא ידענא א״ל מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת וחבריד קדית לן אמר ליה אגמדיה לי ולמחר דדישנא ליה משמד בפרקא אמר ליה מהיכי דקרים בשולא אמד ליה מאחד דחכימת כולי האי מ״ט קא פלחיתו לע״ג א״ל אי הוית התם הוית נקיטת בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי למחר אמר נפתח ברבוותא ע״מ ור״ל כי רב אשי היה סובר כי היו טועים אהד הע״ג .ולא היה הדבר הזה משום יצרם הרע שהיה גובר בהם רק בשביל שלא היו הכמים כ״כ ולכד טעו אהד הע״ג ,והשיב לו כי דבר זה אינו מ חכמים היו, רק בשביל שהיה היצר גובר בם היו עובדים ע״ג ,ואלו היה הוא באותו ת ר היה רץ אחריה והוי נקיט בשיפולי גלימא .כי כאשר ההוטא הוא חבט ויודע שהוא הוטא רק שהוא אינו יכול למשול על יצרו ,הוא הפץ ואוהב שיבא לו מונע עד שלא יוכל לחטוא ,אבל הסכל אדרבה אם יבא לו מניעה מסיד הוא המניעה כי אינו יודע כמה גדול חטאו׳ לכד אמד אלי הוית החם לא היית עושה כמו שעושה ההכם שהוא חפץ שיבא לו מניעה אל ההטא ,אבל אתה אם היה בא לד מניעה כמו הגלימא שהיה מעכב עליד שלא לרוץ אחד הע״ג ,נקיטת אותו בידיד כדי שלא יעכב עליך לרוץ אחד ע״ג ,כי אין אתה חכם כ״כ כמו באותו דור ,שהם בודאי היו הפצים שיבא להם מעכב שלא יחטאו כי ידעו כמה גדול ההטא, אבל אתה לא הכימת כולי האי והוית נקיטת בשפולי גלימך שלא יעכב עליז* מונע מן החוץ והיית רץ אהד העבירה הוא הע״ג ,ומזה תדע בי חכמים גדולים היו רק בשביל שהיה יגרם מושל בה* ר ש לדקדק שאמר לו מאחד דחכימח כולי האי ,וכי חכמה גדולה יש בזה שאמד לו מהיכן שרו המוציא .ונראה כי מפני שהיה רב אשי סובר שהיו הראשונים טועים אהד הע״ג, מחמת שהיו אומרים כי ההתחלה אי אפשר שתהיה אתת שאם היה ההתהלה אחת איד בא מזה רבד בעולם ,וכבר הסכימו על זה איזה חוקרים בהכמתם כי מן דבר שהוא אהד לא יבא רק אהד ,כי הדבוי אשר יש בו דברים מחולקים איד יושפע זה מדבר שחוא אחד דברים שהם מתחלפים ,כמו שאי אפשר שיושפע מן האש דבר שהוא חלופו ,רק האש פועל חמימות והמים פועלים קרירות ,ולא תמצא שיהיה דבר אהד פועל שני דברים מתחלפים ,כד אי אפשר שיבאו דברים מתחלפים מן אשר חוא אחד .ולפיכד גזרו בדעתם שההתחלות הם רבות וכפי רבוי החתחלות יבואו רבוי הנמצאים בעולם .וקושיא זאת הגדילו מאוד ,עד שקצת חוקריט התירו פפק זה באמדם, כי מן ההתחלה שהיא אחת יושפע מאתו שכל אהד ,והשכל הזה משיג עצמו ומשיג עילתו ובמה שמשיג עילתו הושפע ממנו גלגל וזהו התחלת הרבוי והאריכו בדברים אלו .והס בעצמם סתרו הנחה זאת ודמיון זה ,וסוף סוף נשארו במבוכה עם קבלתם שהוא ית׳ אחד ואין זולתי איד יושפע ממנו הדבוי .וכבר מצאתי לאיזה אנשים שקבלו דעתם במה שאמרו ברבוי ההשתלשלות והמשיכו על זה דברי תורד -ואומר אני כי הנמשד אחר זה הוא חטא גדול מאוד מאוד ,כי שולל מאתו ית׳ בריאת כל העולם ,ויאמר שהעולם הזה נברא על ידי אמצעיים ,ח״ו לומר כד או להרהר כד. שאם כד שברא העולם על ידי אמצעיים א״כ כבידי מסולקת מן העיה״ז ח״י ונתן אותו טז נצח פרק ג לאמצעיים ,כי איך אפשר לומר כי ברא אותו ע״י אמצעיים ויהיה מנהיג אותו הוא יתב׳ בעצמו דבר זה לא יקבל השכל ואין לך דמיון ע״ז יותר מזה .חי ה׳ אשר עשה לנו הנפש ,כי המדבר והפונה אל דברים אלו הוא מתחייב בנפשו וראוי לאבד ולסלק דעתו מן העולם .אך אנחנו המאמיני׳ בתורת משה אנו אומרים כי הוא יתברך ברא הכל ,והקושיא איך יבא הרבוי מן האחד הפשוט ,אנו אומרים כי מן הש״י אשר הוא אחד ]נשפע ממנו דבר אחד[ והוא ראשית הבריאה ואח״כ הושפע עוד על הראשית .וחלוק גדול יש כי כאשר הראשית כבר נמצא אז יושפע על זה עוד ,שאלו הושפע מאתו שני דברים כל אחד בפני עצמו היה קשה איך יושפע מן האחד שני דברים מחולקים ,אבל יושפע ממנו דבר אחד והוא ראשית הבריאה ואח״כ הושפע על הראשית ,והרי חלוף ורבוי הנמצאי׳ הם מצד המקבל .כי אף מן האחד לא יושפע רק אחד מ״מ כאשר נמצא האחד אשר הוא א ח ה אז מצד המקבל אשר הוא נמצא עתה שייך תוספת כאשר המקבל ראוי אל מה שיתוסף עליו ולכך הכל הוא מצד המקבל .וזה כי הנברא מצד שהוא עלול הוא חסר וצריך השלמה ,כי האדם נברא וצריך אליו השלמה היא האשה ,ודבר זה אי אפשר שיהיה נברא השלמתו עמו ולא יהיה חסר א״כ היה העלול שלם בעצמו ,ודבר זה אי אפשר רק שנברא חסר והושלם על ידי דבר שהוא עזר כי הוא חסר בעצמו כמו שראוי אל העלול. ודבר זה רמזו חכמי אמת במדרש באמרם על בריאת האשד ,לא טוב היות האדם לבדו ופירשו ז״ל שאם נברא אדם בלא עזר היו אומרים כי הוא אלוה ,והדברים כמו שאמרנו, כי העלול במה שהוא עלול יש בו חסרון ודבר זה נתבאר בכמה מקומות ,ואם לא היה האדם צריך לעזר א״כ לא היה עליו דין עלול .ולפיכך כאשר נברא ראשונה דבר אחד יש כאן תוספת עליו מה שהוא השלמתו ,כי לא נברא דבר שלא יהיה צריך אליו השלמה ודבר זה הוא הרבוי אשר הוא מצד המקבל: וכבר מבואר בפרשת בראשית )ב״ר ס״א( העולם ומלואו לא נבראו אלא בזכות התורה שנאמר בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא ישראל תורה שנא׳ ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו וגו׳ ר׳ ברכיה אמר בזכות משה נברא העולם שנא׳ בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא משה שנאמר וירא ראשית לו ר׳ חייא בשם ר׳ מתנא אומר בזכות ג׳ דברים נברא העולם בזכות ביכורים בזכות מעשרות ובזכות הלה בזכות ביכורים דכתיב בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא בכורים דכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלהיך בזכות חלה דכחיב בראשי׳ ברא אלהים ואין ראשית אלא חלה דכתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו וגו׳ בזכות מעשרות דכתיב בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא מעשרות דכתיב ראשית דגנך וגו׳ .וביאור חענין הזה כי הכל מודים שהעולם נברא בשביל שיש כאן התחלד* וכל התחלה היא יחידית ,ולכן ראוי להיות נברא העולם מן הש״י שמן האחד יושפע אחה ובשביל אותה התחלה נברא הכל על זה אמר שנברא העולם בשבילו .כי כבר אמרנו שאי אפשר שיהיה העולם בלא השלמה ,ולכך אם לא היה התחלה לא היה אפשר להיות נברא הרבוי כי לא יבואו דברים מתחלפים מן האחד כאשר אין כאן מקבל ,אבל כאשר יש מקבל הוא התחלה מזה מתחדש הרבוי מן הש״י ,כי אי אפשר שיהיה המקבל בלא השלמה כמו שהתבאר .וכאשר נמצא התחלה יחידית מן היחיד ,מעתה היה כאן מקבל מה שלא היה קודם ,ועתה יחשב שאר הבריאה תוספת והשלמה על המקבל והרבוי בא מן הש״י לא בענין אחר ,עד שיקשה לך איך יבא הרבוי מן האחד אבל יבא הריבוי מצד חמקבל. ודבר זה רמזה התורה במלת בראשית ברא אלהים, כי הב׳ של בראשית פירושה בשביל ראשית נברא הכל ,כלומר כאשר יש כאן ראשית שהוא אחת ,בשביל אותה התחלה שהיא אחת נברא הכל ,מפני שהכל השלמה אל הדבר שהוא התחלה .ופליגו מהו הראשית הזה שבשבילו הכל נברא ,וקאמר בזכות התורה כי התורה שהוא שכלית היא במעלה קודם הכל והיא נבראת קודם לכל ,ולכך כתיב ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז ,כי כל פועל דבר מה ,תחלה נמצא ממנו סדר הדבר אשר הוא רוצה לפעול, לכך הש״י אשר רצה לפעול העולם בתחלד .היה נמצא סדר העולם ,כמו שבארנו במקום אחר נצח פרק ג כי התורה הוא סדר הנמצא והגחגתו ודבר זה ראשון והתחלה ,וכאשר יש התחלה אז נברא תוספת על הדבר שהוא התחל* ולא נקרא זה רמי אחר שנתחדש באן מקבל .ורבי ברכיה םבידא ליה כי משה הוא ראשית ,בי עיקר העולם הס ישראל ומשה הוא עיקר ישראל במה שהשלים את ישראל ,וישראל הם ראשית ג״כ כדבתי׳ קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתו ,ולטיבו משה שהוא ראשית ישראל ג״כ לכד משה הוא הראשית הגמור .ויראה כי אלו ב׳ דבתס התורה ומשה, כי ראויה התורה למעלתה שתהיה התחל* למר התורה בעצמה היא התחל* ולמר המקבל את התורה הוא משה ראוי שיהיה התחלה ,מפגי שאץ התורה רק בשביל המקבל ואם אץ כאן מקבל אץ כאן תורה ,ולכד המקבל התורה הוא משה ראוי שיהיה ראשית והתחלה. ור הייא בשם ר׳ מתנא סבירא ליה כי בזכות ג׳ דברים נברא העול* ויש לדקדק למה לא זכר ג״כ בזכות תרומה שהרי התרומה גקרא ג״כ בבמת מקומות ראשי* אבל פירוש אלו ג׳ מצות שהם ביכורים מעשרות חל* הבכורים כאשר גשלס הפרי בעצמו והוא בכור שלו והוא ראשית אחד, והמעשר כאשר נגמר מלאת התבואה דהיינו אהר המרוח בכרי וזהו ג״כ ראשית ,והחלה הוא באשד נתגלגל העיס* וכאשר תעיץ תמצא אלו ג׳ מצות מחולקות ,דהיינו במדים כאשר דואה תאנה שבכרה בלבד אף שהיא יחיתת כייד עליה גמי לסימן אף שאין לה צירוף אל אחר ,אבל מעשר דהיינו כשנתקבץ ביחד כשהעמיד כרי, וחלה כשנתחבד ונתגלגל ביחד והודבק לגמרי, וכד הוא הבריאח אשר ברא הש״י כי ראשונה הס הפשוטי׳ אשר כל אחד ואחד עומד בטני עצמו, ואח״כ הנבראים אשר הם מצטרפים ביחד ויש להם הקבוץ ביחד אף שאין כאן עירוב ביחד, ואח״כ אותם אשר הם מתחברים לגמרי בהרכבה גמור* הגה אלו ג׳ דברים הראשון הוא דחוק מן הרכב* אבל השגית יש מ קצת הרכבה ונקרא זה הרכבה שבנית ר״ל שמתחברי׳ יחד כמו השכנים אשד הם מתחברים יהד ואין כאן עירוב ,הרכבה השלישית הוא הרכבה מזגית שגתמזגה ונתחברה יחד לגמרי עד שהוא דבר אהד. וכל מצוד .ומצור .מאלו ג׳ מצות יש לה שיעור , ישראל יו הראוי לכל ,Timשחרי מצות במרימ ממור mm תאגה אחת עושה סימן שהוא לבכורים )אפיי אין כאז כלל יותר מן אותו פרי היא נעשה במרים ואין צריך שיהיה לו חבור עם שאר פ י ת * רק אם יש שאר פירות הם פטורים מן הבכורים שאינם ראשית ומ״מ אין צריו כאן קבוץ פירות כלל ,כי הבכורים נגד הבריאה שהם הטשוטי׳ אשר אץ להם חבור ביחד .אכל המעשר שהוא אהד מעשרה והגה צריך חבור עשרה למעשר ואז חייב במעשר מפני שהוא נגד הבריאה שיש למציאתן החבור ביחד אע״ג שאץ כאן עירוב גמור &*& הגא ח מ ד במה ואינו הרכבה גמור* אמנם מצות חלה אינו בך מפגי מ מצוה זאת היא נגד הבריאה שמתחבר הכל יחד .ומדאי אץ טפק כי הבריאה הפשוטה! ואין כה הרכבה היא קודם ואח״כ הבריאה שיש בה קצת הרכבה ואח״כ הבריאה שהיא הרכבה גמור* ולכך מצות בכורים תחלה ואח״כ מצות המעשר ואח״כ מצות החלה שכל הרכבה היא כאחרונ* ובמקום אחד פרשנו מ אלו ג׳ ראשית נגד ג׳ עולמות שברא הש״י .כי עולם העליון קראו אותו עולם השכלי ואץ מ הרבבה כלל, ואח״כ עולם האמצעי ואלו אין בהם הרבבה לגמרי דהיינו הרכבה של עירוב ,אבל יש בהם חבור כי יש להם קיבוץ אחד הם הגלגלים ,ואמרו שהם נכללים כעשרה וזהו קבוץ אחד ולא תמצא כעולם הזה שום התמזגות ביחד ואף כי הגלגל מורכב מכוכב אשר בגלגל ואי אפשר שיהיה האחד כלא השני ,וגם רמי הכוכבים אשר הם בגלגל ,הרי כל אחד ואחד עומד בפגי עצמו רק יש להם קבוץ והם נעשים לאחד ,והעולם התחתון הוא עולם הרכבה ושם יש הרכבה מזגית מדאי שנמזגו ביחד וכנגד זה מצות החל* ועל דבר זה ראיה ברורה 30ך אמרו חכמים במדרש )ב״ר פי״ו( אדם הראשון חלה טהורה היה האשה מקשקשת עיסתה במים ואח״כ מפרשת חלתה בו ואד יעלה מן הארץ והשקה כל פני האדמה ואח״כ ויצר אלקים את האדם, הרי בארו כי אדם הראשון אשר הוא קדש לה׳ הוא הראשית אשר בעולם הזה התחתון והוא כמו הוזלה והבן אלו דברים מאוד מאוד. ובכל חלק וחלק יש ראשית שהוא אל הש״י והוא חלקו ,בעמו* מ הוא יתב׳ אחד ומאתו נמצא יה נצח פרק ג ג״ב אחד ,והוא ראשית דבר והשאר אינו רק תוספת כמו שהתבאר .וזה שאמרו בזכות בכורי׳ בזכות מעשר בזכות חלה נברא העולם ,כי כבר התבאר לך כי לא היה ראוי שיצא מן אשר הוא אחד ה ר מ י רק ע״י הראשית ,ולכך בשביל אלו ג׳ דברים שהם ראשית נברא העולם ,ור״ל בזכות אשר נותנים אל הש״י הראשית בשביל ששייך אליו הראשית יותר מן השאר כי הראשית הוא אחד והוא נמצא מאתו בראשונה והושפע מן הש״י שהוא אחד בשביל זה נברא כל העולם .כי אי אפשר שיהיה נברא העולם רק מפני שיש כאן ראשית והראשי׳ הוא קודש אל הש״י כי הש״י הוא אחד והראשית הוא אחד ולכן הוא קודש אל הש׳׳י ,אבל הרבוי הוא מצד העלול בי מצד העלול מתהייב הרבוי וכמו שהתבאר למעלה כי התוספת הוא מצד הנברא מצד כי הראשית הוא ראוי לתוספת .וכן משמע לשון בראשית ברא אלהים ,שהעולם נברא על ידו דבר שהוא ראשית כי ע״י ראשית שהוא אל הש״י ראויה בשביל כך הבריאה לא זולת זה ,והדברים אשר אמרנו למעלה ברורים בי לדברי הכל היה השתלשלות העולם על ידי שיש בעולם ראשית והוא אל הש״י ובשביל ההתחלה שהוא אל הש״י נברא הכל. אמנם אלו ג׳ מצות הקדושות תרומה ומעשר בכורים יש עוד בענינם בסודם המופלא והנעלם דברים מופלאים ,וזה כי מצוד ,ראשונה והיא מצות בכורים באה אל התחלת יציאת הנברא לפעל מן הש״י שהוא פועל אותו ,שהרי הבכורים הם כאשר נמצא הפרי הראשון וזה ,שכתוב אצל בכורים )דברים כ״ו( ראשית פרי האדמה אשר ה׳ אלהיך נותן לך ועוד אמר ראשית פרי האדמה אשר נ ת ת לי הי .אמנם מצות מעשר מצד הנברא לא מצד היציאה לפעל ,לכך מצוד ,זאת כאשר נגמר הפרי לגמרי ועומד בעצמו אחר המרוח אז נתחייב במצוד .זאת .אמנם מצות החלה מצד חבור הוזלקים ביחד שזהו דבר בפני עצמו ולכך מצות החלה כאשר נתגלגל העיסה ובכל אחד יש ראשית ודבר זה אמת ,ואז יתן ראשית אל הש״י כי כבר אמרנו לך למעלה שהבריאה הוא מצד הראשית בלבד שעל ידי הראשית ימצא הכל ולפיכך בכל הויר ,בעצמו יש ראשית ,ופירוש זה ברור מאוד רק שאי אפשר לפרש אותו על ישראל עומקו .ובפרט בענין מצות החלה שהיא ע״י קבוץ וגלגול העיסה שבשביל זה מתחייב לתת הראשית אל הש״י כי מן הש״י אשר הוא אחד ימצא הכל ,הרי לך דברי אמת ויושר כי הרבוי בא בשביל הראשית כמו שהתבאר לך למעלה. ומפני כי רב אשי חשב כי הדורות שהיו עובדים ע״ג היה זה מפני שלא היו יודעים איך יושפע מן הש״י שהוא אחד הרבוי ולכך היו חושבים כי אין ההתחלה אחת ולכך עבדו ע״ג ,והשיב לו מנשה שאינו כך .ולפיכך אמר מהיכן שרית המוציא ולא ידע והשיב לו מהיכן דקדים בשולו דמאחר שמברך המוציא לחם מן הארץ ויש בלחם ראשי׳ והיינו אותו שקדם בשולו הוא ראשית יש לו לברך על זה המוציא מפני שהוא ראשית והוא עיקר ולכך יש לו לברך עליו המוציא לחם מן הארץ .ובזה הראה לו כי ידע תירוץ הקושיא איך יבא הרבוי מאתו ית׳ דודאי הרבוי בא על ידי ראשית ,לכך אין לומר כי לכך היו עובדים ע״ג מפני שהיו אומרים כי מן אשד הוא אחד לא יבא הרבוי כי יודעים דבר זה כי מן האחד יבא הרבוי כמו שאמרנו .ולפיכך אמר מאחר דחכמיתו כולי האי וידעיתו סבת השתלשלות הרבוי למה פלחתו לע״ג ,ואמר ליה אלו הוית התם היה אצלך הטעות יותר שהרי היה בך היצר הרע ולכך נקיטת בשפולי גלימך בשינך לבטל המונע ורהיטת בתרה כמו שמבואר למעלה והכל מבואר היטיב .ובפרט יצר הרע אחר ע״ג כי כבר התבאר בפרק שלפני זה כי ענין היצר הרע שמגרה יותר בישראל מפני המעלה העליונה שיש לישראל שהם אל הש״י והם קרובים אליו ובו דביקים ,וזהו עצמו הסבה שהיצר הרע מתגרה בהם לבטל זה לטעם אשר התבאר למעלה שיהיו דביקים בע״ג שהוא הפך זה .ושני יצרים הם האחד הוא יצר דערוה והשני הוא יצר דע״ג כמו שמבואר דבר זה בכמה מקומות ,יצרא דע״ג הוא שמגרה להיות נמשך אחר הע״ג ויצר הרע הזה במחשבת האדם שהוא כח שכלי מטעם אשר התבאר ,מפני כי יש לישראל חבור אל הש״י ויצרא דע״ג הוא כח מוכן לאבד מישראל מעלה זאת ולהטעותם אהר העו״ג .וכפי המעלה אשר יש לאדם מצד כח השכלי וכך יש לאדם כח גופני בערך ,ומעלה הזאת שיש לאדם גוף קדוש נצח פרק ד אשר ראוי שיהיה לו חבור אל כח השכלי שיש לאדם״ ומפגי זה עצמו ג״כ יצר הרע יש לו לבטל מעלה זאת והוא מסית אותו ללכת אחר תאותו בערוה ודבר זה הוא ביטול קדושת האדם .כלל ישראל י» הדבר כי אלו שתי יצרים יצרא דערוה ויצרא דעו״ג הוא לשני חלקי האדם הגוף וכה השכלי ועוז־ יתבאר: פרק רביעי בפרק קמא דיומא )ס׳ ן״ב( מקדש ראשון מפגי מה הרב מפני שהיה מ ג׳ דברים ע״ג וגלוי ערמת ושפיכות דמים ע״ג דכתיב כי קצר המצע מהשתרע מאי כי קצר המצע מהשתרע אמר דבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן כי קצר המצע מהשתרע עליו ב׳ רעים כאחד וכו׳ גלוי עריות דכתיב יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וכו׳ שפיכות דמים דכתיב וגט דם נקי הרבה שפך מנשה מאוד וכו׳ לפיכך הקב״ה הביא עליד& ג׳ פורעגיות גגד ג׳ עבירות שבידם שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים לעיים תהיה והר הבית לבמות יער א4ל מקדש שני שאנו בקיאים בהם שהיו עוסקים בתודה ובמצות ובגמילות הסדים אמאי אחרב מפני שנאת חנם שהיה ביניהם ללמדך ששקולה שנאת חנם נגד ג׳ עבירות נגד ע״ג גלוי עריות שפיכות דמים ובמקדש ראשון לא היה שנאת חנם והכתיב מגורי אל חרב היו בת עמי ואמר רבי אליעזר אלו בני אדם שאוכלים ושותין זה עם זה ודוקרת זה את זה בחרבות שבלשונם ההיא בנשיאי ישראל הוא דהוי רבי יוחנן ורבי אליעזר אמרי תרווייהו ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם אהרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם עד כאן. ויש לך לשאול למה הרב בית המקדש ראשון בעון אלו ג׳ עונות ואילו מקדש שני בשביל שנאת חנם ואין לומר שהיה זה במקרר״ ועוד כי אלו ג׳ עבירות דהייגו ע״ג גילוי עריות שפיכות דמים יש להם ענין אהד כי בשלשתן יהרג ואל יעבור ולמה נשתתפו שלשתן בהורבן. והפירוש אשר הוא לפי פשוטו כי מקדש ראשון היה השכינה ביניהם וזהו מעלת בית המקדש ראשון שהיה מיוחד במעלה שהיתר. השכינה שורה בו״ ולפיכך חורבן שלו כאשר לא היה ראוי שתשרה שכיגה במיהם והייגו כשטמאו את בית המקדש ואין השם ית׳ שורה בתוך טומאתם אם לא כאשר היה ההטא בשוגג ואז כתיב )ויקרא מ״ז( וכן יעשה לאוהל מועד השוכן אתם כתוך טומאתם .ואלו גי חטאים נקראו טומאה כדאיתא במסכת שבועות בפרק קמא )ז׳ ןי״ב( וכפר על המקדש מטומאת בני ישראל יש לי להביא בענין זה ע״ג גלוי עריות שפיכות דמים ע״ג דכתיב למען טמא את מקדשי ג״ע דכתיב ולא תעשו מכל התועבות ולא תטמאו בכל אלה ש״ד ולא תטמאו את הארץ אשר אני שוכן בה״ ולפיכך בשביל אלו ג׳ טומאות חרב הבית ,אבל מקדש שני שלא היתה השכינה שורה בו במו במקדש ראשון ולכך לא נחרב בשביל אלו ג׳ עבירות .אבל מעלת מקדש שגי היה מהמת ישראל עצמם ודבר זה ברור כי ישראל חם מתאחדים על ידי בית המקדש שהיה להם. כהן אחד מזבח אהד ונאמרו הבמות שלא היה פירוד וחלוק בישראל .והדבר הזד .מבואר ועוד ית׳ בפרק שאחר זד -לכך בית המקדש על ידו הם אומה אחת שלימה ומפני כך נחרב הבית בשביל שנאת חנם שנחלק לבבם והיו מחולקים ולא היו ראוים למקדש אשר הוא התאחדות ישראל .ופירוש טשוט הוא. אמנם לפי הדברים אשר אמרנו יש לפרש גם p כי במקדש ראשון לפי המעלה העליונה שהיה להם במקדש ראשון היה יצר הרע יותר גדול בהם לבטל את האדם בעצמו״ ואלו ג׳ דברים הם שייכים אל האדם עצמו .וזה כי האדם יש בו ג׳ פחות כה השכלי אשר הוא ידוע .כח נפשי הוא גם pויש בו כח הגוף .וכנגד אלו הם ג׳ חטאים כי ע״ג החמא כ נצח פרק ד ישראל הוא בכה השכלי שמאמין בע״ג ,וגילוי עריות אצל וירכיבם משה על החמור ע״ש .וכנגד זה החטא שמטמא את גופו בזנות ובעתה ,ושפיכת מחנה שכינה נחלק לגי חלקים העזרה ששם דם הוא לנפש שהוא שופך דם נפש האדם כי מזבח החיצון והיכל ששם היה מזבח הפנימי הדם הוא הנפש ולכך אלו החטאים היה במקדש מנורה ושלחן וקודש הקדשים ששם היה הארון. ראשון לבטל האדם עצמו .אבל במקדש שני לא אמנם אין הנפש מחולק שיהיה ג׳ נפשות לאדם היה היצר הרע כל כך כחו גדול לבטל את האדם כמו שהיו חושבים קצת בני אדם כמו שסיפר עצמו רק החטא לבטל מהם מה שהם עם ישראל ,עליהם הרמב״ם ז״ל בהקדמת הפרקים למסכת וגם זה קרוב אל בטול האדם עצמו רק כי אבות ,אבל הנפש אחת רק שמתפרדים ממנה הראשון הוא לבטל עצם האדם בחטא אם כן כח,ת מחולקות כל אחד ואחד במקומו הראוי לו, הוא בטול האדם לגמרי ,אבל בבית המקדש השני והנפש היא כח אחד רק כי יש כאן ב׳ בחינות לא היה זה בעצם האדם רק מה שהם עם אחד בנפש הבחיני האחת מצד הכחות של הנפש שהם וכאשר יש להם חבור ביחד הם עם אחד אבל ג׳ והם מחולקים ,הבחינה השנית מצד הנפש כאשר יש ביניהם שנאה אינם עם אחד ודבר בעצמה אשר ממנה כל אלו החלקים שהם גי. וכנגד זה היו שני מקדשי׳ מקדש ראשון נגד זה אינו כמו עצם האדם. הנפש במה שיש בה כחות מחולקות והם ועוד כי מה שאמרו כי מקדש ראשון חרב על ידי ג׳ חטאים ומקדש שני על ידי שלש ,אבל בית המקדש שני נגד הנפש בכללה לא שנאת חנם חוא דבר נפלא ,דע כמו שיש מצד שיש בנפש ג׳ כחות מחולקות רק הנפש במה חלופי נבראים הרבה בעולם ובחר באדם שממנו כל שלש והוא מקשר ומאחד כל הכחות, לעבדו בפרט והוא נבחר מכל אשר הוא על וכאשר תדע זה תבין מה שאמר ר״י בשביל שהיה הארץ ,כך המקומות מן העולם הם הרבה בעולם בידם ג׳ עבירות אלו ע״ג גילוי עריות שפיכות ובחר ?מקום אחד מיוחד הוא המקדש ,וכמו שנתן דמים לכך הביא עליהם ג׳ פורעניות דהיינו ציון הנשמה אל האדם שהוא ניצוץ כבודו ית׳ כך שדה תחרש וירושלים לעיים תהיה והר הבית הזריח הש״י במקדש את כבודו ואורו ,ולפיכך לבמות יער ,זכר ג׳ מחנות דהיינו ירושלים שהוא היכל הקדש שהא מקודש אל ה׳ מתדמה לגמרי מחנה ישראל והר הבית שהוא מחנה לויה ציון אל היכל האדם אשר שם כבוד הנשמה ודבר שהוא מחנה שכינה ובלם נחרבו מפני ג׳ עבירות זה רמזו חכמים ז״ל גם כן במה שאמרו ) ב ר כ ו ת אלו ,שכבר אמרנו כי צורת בית המקדש ראשון ל״ג ע״א( כל אדם שיש בו דעת כאלו נבנה בית הוא כנגד צורת היכל האדם שבו ג׳ כחות אלו חמקדש בימיו וזה נתבאר במקום אחר באריכות .וידוע כי מן כח טבעי שהוא בכבד יבא כח התאוה ויש בהיכל האדם ג׳ מחנות ובכל אחד קדושה ,אל המשגל והזנות ,ובלב אשר שם כח הרוחני הכח האחד הוא בכבד ונקרא כח טבעי וממנו ממנו הנקימה והנטירה והאיבה ולכך מתחדש כחות ידועות כח הזן והמגדל והמוליד ודבר זה בזה שפיכות דמיי ,ובמוח אשר שם המחשבה ידוע למי שעיין בדברים אלו ,מחנה שניה הוא והדמיון ומתחדש מזה הטעות אחר הע״ג .ומפני בלב כח מיוחד וממנו כמה דברים דהיינו נקימה שבזמן שבית המקדש היה קיים היו ישראל ונטירה ושנאה וכמה דברים ,מחנה שלישית במוח במעלה עליונה והיו דומים לאדם שהוא שלם וממנה המחשבה והזכדון והדעת .ואל זה נמשך בנפשו לגמרי ,ושלימות הנפש מצד הכחות שלו, צורת המקדש שהיו גם כן בבי׳ה ג׳ מחנות מחנה לכך חורבן שלו היה כאשר חטאו באלו ג׳ דברים ישראל מחנה לויה מחנה שכינה מחנה ישראל אשר הם מתיחסים ודומים אל בית המקדש, היא ירושלים מחנה לויה הר הבית כי שם נקרא וכאשר קבל האדם טומאה ונטמאו כחות הנפש מחנה לויה מחנה שכינה העזר׳ וההיכל וקדש אשר אמרנו חרב ב״ה ,כי כבר אמרנו כי בית וקדשים .ודע כי במוח יש ג׳ חדרים מחולקים המקדש לישראל בערך האדם וכחות שלו וכאשר ששם ג׳ כחות מחולקים ואין להאריך בחם שכבר נטמאו כחות נפשו אז גם כן בית המקדש הרב, בארנו אותם בחבור גבורות ה׳ )פ׳ ב״ט( ובודאי בית המקדש ראשון יותר כשלימות לכן• נצח פרקד היה מ ת המקדש בערך וביחום האדם אשר הוא שלם מצד כל הכהות שלו .אבל מקדש שני שלא היה כל כך במעלה לא היה בית המקדש שני דומה לאדם שהוא שלם מצד כל כחותיו ,רק שהוא דומה לאדם שיש מ הנפש לא במה שיש לו הכחות המחולקים וכל אחד הוא במעלתו ובשלימותו דק מצד שיש לו הנפש .ומפני זה כמו שהרב מקדש ראשון על ידי ג׳ אלו חטאים המטמאים ג׳ כהות שבאדם כך חרב בית המקדש שני על ידי שנאת הנם ,כי הנפש הפך לו שנאת חנם ,כי הנפש היא אחת כמו שאמרנו והוא מקשר וכולל הכתות כלם כי כתות הנפש הם הרבה מאד וכת הנפש כוללת כלם וזהו עצם הנפש שהוא כולל כל חלקי נפש אשד הם מהולקים ,ולפיכך שנאת הנם אשר הוא החלוק והפרוד הוא הפך עצט הנפש אשר הוא אהד והוא כולל הכל. ולפיכך אמרו כי שקול שנאת חנם נגד ג׳ חטאים כי שנאת הנם מטמא ומקלקל הנפש בכלל ,אבל גי עבירות אלו מטמאים החלקים כל אתת ואחת הלק אהד עד שהוא כולו טמא ושנאת חנם מטמא הכל בכלל ,כי עצם הנפש כולל ומאחד כל כחות הנפש וכאשד יש כאן שנאהו הוא פירוד וחלוק וזהו כנגד עצם הנפש אשר הוא הקשור אל כל הכתות היה החטא במקדש דאשמ בע״ג גלוי עריות ובשפיכות דמים ואלו במקדש שגי היה החטא הרגיל בם שנאת הנם. וזה מבואר למעלה כי במקדש ראשון ראוי היה להם דוקא הפרישה מאלו ההטאים במה שהיה מקדש ראשון ביניהם שהיה קדוש בקדושה אלוהיי ביותר ,וראוי לאדם אשד הוא דומה למקדש להיות קדוש ורהוק מן הדברים המטמאים את הנפש אשר שוכן במשכן האדם, וטהרתו הוא על ידי ג׳ דברים אלו על ידי שפורש מן ע״ג גילוי עריות שפיכות דמים שבזה נשאר ההיכל שהוא האדם שבו משכן נשמת האדם קדוש וטהור כמו שהוא מבואר למעלה .והראשונים היה היצר הרע מגרה בהם עד שהביא אותם יצר הרע אל אלו ג׳ חטאים, כאשר היה מעלתם בג׳ דברים אלו וכמו שהתבאר למעלה לכך היה היצר הרע מגרה •הם עד שהביא אותם אל אלו ג׳ חטאים שהם cא :.הגוף והנפש והשכל ובזה היו מטמאים ישראל כא את המקדש שיש לו ג׳ מחטת של קדוש* ובמקדש ]שני ראוי היה להם החיבור והאחדות שכבר התבאר[ למעלה כי הנפש הזה הוא נח אחד אף שיוצאים ממנו נחות מחולקים מ״מ כח הנפש כולל כל החלקיות הוא אחד בלבד תה היה מעלתם ,ולכך היה היצר הרע מתגרה בהם ולפיכך מקדש שני הרב על ידי שנאת חנם .כלל הדבר כי אלו שני דברים שקולים המקדש והאדם כי בהיכל הש״י כמד ח׳ זרח עליו וכך בהיכל האדם שוכן כבוד הנשמה וישיבתה בהיכלה דומה לכבוד ה׳ ,כדאיתא בפ״ק דברכות )י׳ ע״א( הגי ה׳ בדכי נפשי כנגד מי אמרם דוד לא אמר דוד אלא כנגד הקכ״ה וכנגד הנשמה מה הנשמה וכוי, ולכך כאשר היו כל כתות הנשמה בקדושה ולא היו מממאין אותה ג״ב הש״י היה שוכן בהיכל שלו בארץ בקדושתם ,וכאשר נטמא האדם אז נטמא מזה ג״כ היכל הש״י ויש בזה ראיות ברורות ואין להאדיר במקום הזה עוד. אף כי יש בזה עוד םוד כםתר ונעלם למה ב״ה ראשת חרב על אלו ג׳ עבירות ומקדש שני על ידי שנאת חנם ואפרש אותו ברמז ותבין אותו ,וזה מ מקדש ראשון היח לחם מכות ג׳ אבות הקדושים אשר מדריגתס בודאי יותר עליוגה מן ישראל, וידוע כי אברהם זכותו ומעלתו פרישותו מן הערוד ,שהדי אמרו עליו במסכת בבא בתרא )ס״ז ע״א( עפר׳ לפומיה דאיוב שאמר ומה אתבוגן על בתולה באחרניתא לא איםתכל אבל בדידיה איםתכל ואלו באברהם כתיב הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את שלא נסתכל כל ימיו ,יצחק זמתו ההרחקה מע״ג שהרי מסר נפשו להקרבה אל הש״י ,יעקב גגד שפיכות דמים ודבר זה ידוע ג״כ כי יעקב הוא החיים שהדי יעקב אבינו לא מת ועוד כי הוא הפך עשו שהיה אדמוני והוא סימן אליו שיהיה שופך דמים ויעקב הפכו מרותק מזה ,ועוד כי יעקב לא ראה קרי מימיו ודבר זה נחשב קצת כאלו שופך דם כי ראוי ואפשר היה שיהיה נברא ממנו אדם ואף מזה היה יעקב מרחיק .וב״ה שני שלא היה כ״כ במעלה היה נגד כנסת ישראל עצמם וכבד אמרו חז״ל )שבת ג״ה ע״א( כי בסוף כאשר הרב מקדש ראשון תמה זכות אבות ,ולכך היה מקדש שני * r־ ישראל בעצמם ולפיכך שנאת הגם :־כהל m ככ נצח פרקה כנסת ישראל שנקרא כנסת ישראל על שם חבור ואחדות ישראל .וזה אמרם כי מקדש שני חרב על ידי שנאת חנם בלבד .ואלו דברים נראים קלים אבל הם דברים עמוקים וגדולים רמזנו לך פה ועם כי הכל שורש אחד להם ובחבור דרך החיים נתבאר יותר .וקאמר שם הראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם פי׳ הראשונים שנתגלה חטאם מפני שהראשונים עיקר חטאם שהיו נמשכים אחר יצרם לעשות פעולו׳ רעות בגלוי ,ולפיכך עונש שלהם נתגלה וכן קצם ג״כ נתגלה ,אבל האחרונים שלא נתגלה עמם מפני שעיקר עונם בלב שהוא בנסתר ולכך לא נתגלה עונם ,מפני שהוא דבר נסתר לכן לא נתגלה ישראל קצם גם כן ונשאר קיצם נסתר ונעלם .ועוד יש פי׳ בזה לפי שכל ענין הראשוני׳ לפי מעלתם היה בהתרשמות יותר לכך כל מעשה הראשונים נרשם ולא נרשם דבר מן האחרונים ,וזה שכל דבר שהוא חשוב כל ענינו נרשם לפי חשיבותו לכך חטא הראשונים נרשם בעולם ונרשם ג״כ בכתיבה ומאחר שכל ענין הראשונים בהתרשמות ג״כ קצם נתגלה ונתרשם ,אבל ענין האחרונים איט בהתרשמות בעולם שאינן חשובים כ״כ ולפיכך אין קצם נרשם ,אבל הוא מן העניינים הנעלמים ודבר זה ענין עמוק מאוד ואין להאריך בזה עוד וזה נכון: פרק חמישי אמר רבי יוחנן)גטין נ״ה ע״ב( מאי דכתיב אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברע אקמצא ובר קמצא חריב ירושלים אתרנגולא ותרנגולתא חריב טור מלכא אשקא דריספק חריב ביתר .אקמצא ובר קמצא חריב ירושלים דההוא גברא דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא עביד םעודתא אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי קמצא אזיל אייתיה לי׳ בר קמצא אתא אשכחיה דהוד ,יתיב אמר ליה מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא מאי בעית הכי קום פוק אמר ליה הואיל ואתאי שבקן ויהבינא לך דמי מה דאכילנא ושתינא אמר ליה לא יהבינא לך דמי פלגא דםעודתיך אמר ליה לא יהבינא לך דמי כולה סעודתך אמר ליה לא נקטיה ואפקיד ,אמר הואיל והוי יתבי רבנן ולא מחו ביה ש״מ קא ניחא להו איזל איכול בהו קורצא בי מלכא אזל א״ל לקיסר מרדו בך יהודאי אמר ליה מי יימר אמר ליה שדר להו קורבנא חזית אי מקרבין ליה אזיל שדר בידיה עגלא תלתא בהדי דקא אתי שדא ביה מומי בניב שפתים ואמרי לה בדוקין שבעין דוכתא דלדידן הוד ,מומא ולדידהו לאו מומא הוא סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות אמר להו רבי זכרי׳ בן אבקולם יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח סבור למקטליה דלא ליזל ולימא אמר להו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג אמר רבי יוחנן ענותנותו של רבי זכריה בן אבקולם החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגלתנו מארצינו שדר עלווייה לנידון קיסר כי אתא שדא גירא למזרח אתא נפל בירושלים למערב אתא נפל בירושלים לארבע רוחות השמים אתא נפל בירושלים אמר ליה לינוקא פסוק לי פסוקיך אמר ליה ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל וגו׳ אמר קב׳׳ד .בעי לחרובי ביתיר .ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא ערק ואזל ואגייר ונפק מיניה רבי מאיר ע״כ .ובתוספות קשיא בפרק הרואה )ס׳ ע״א( אמר חזייה לההוא גברא דהוה מפחד אמר ליה חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים ופריך מקרא דהכא ומוקי ליה ההוא בדברי תורה כתיב שדואג שישכח תלמודו וחוזר על משנתו תמיד ותרצו התוספות כמו שמבואר בתוספות .ותימא דאכתי קשר ,דה״ל לאוקמא התם קרא בהאי גוונא שלא יבטח ברוב טובתו ושלוותו לבייש אדם .ולפיכך נראה דמעיקרא לא קשיא כלל דהא בודאי באותה שער .חוטאים היו דאי לא חטאו לא חרב הבית ,ובשביל החטא נצח טרקה יש לו לפחד שמא יבא עוגש עליו וכדכתיב קרא, וכך פירושו מאי דכתיב אשרי אדם מפחד תמיד וגו׳ והתם בודאי קרא איירי בדברי תורה ,ואייתי כאן ראיה כי כשם שיש לפהד מדברי תורה שלא ישבה אותם כך יש לו לפהד מהטא הדור כאשר יראה שהם חוטאים אז ידאג שלא יבא פורעניות ואין לעשות מעשה שאפשר שיבא ממנו צר* ואין להקשות מה ענין שיש לו לדאג מן התטא אל דבר שלא ישבת דברי תורה דמייתי ראיה מיניה ,דשפיר מייתי ראייה כי טעם אהד לשניהמ, כי מה שאמר לההוא גברא חטאה את טעמא דמלתא שכל המפהד סימן שהוא בעל חטא ובעל הסרון ואינו שלם כי הדבר שהוא שלם מפני שלימותו אינו מוכן להפסד לכך אין מפחד רק מי שאינו שלם והוא מוכן להפסד הוא מפחד. ולפיכך כאשר ראה לאותו אדם שהיה מפחד אמר לו הטאה את כי ההוטא אינו שלם והוא בעל חסרון ומוכן להפסד ולכך מפהד אבל השלם אינו מוכן להפסד ולפיכך אינו מפחד .ופריך התם מקרא דאשרי אדם מפחד תמיד ומוקי ליה בדברי תורה ,כי התורה שבאדם אי אפשר לקנות אותה כשלימות לפי שדברי תורה עומדיפ ומוכנים להשתכח בעבור שאין האדם שהוא בעל גוף קונה החכמה שהיא שכלית שהוא הפך הגוף עד שיהיה לו קנין גמור ודבר זה ידוע ,ובמו שאמרו במסכת חגיגה )ס״ו ע״א( שדברי תורה קשים לקנות וקלים להשתכה לכך מוקמינן להא דכתיב אשרי אדם מפחד תמיד בד״ת שאין לאדם בתורה קנין בשלימותה .ודבר זה ראוי לו לפחד ולא מוקמינן קרא בחוטא שיש לו לפחד דהא אשרי כתיב דמשמע דלא איירי בחוטא כלל .ומ״מ מייתי ראיה מד,ך קרא דיש לו לפחד כאשד אינו שלם ויש כאן חטא שאז יש לו לפחד על הפסד ,שהרי קרא בתורה איירי וזה מפני שאין התורה קנין כשלימות לאדם ובזה ראוי לו לפהד .ולפיכך באותו זמן שלא היו שלימים והיו חוטאים היה להם לצדיקים אשר בדור לפחד מחטא התר. כלל הדבר דמייתי ראיה שיש לפחוד מחטא הדוד מדכתיב אשרי אדם מפתד תמיד דמיירי בדברי תורה שראוי לו לפחד וה״נ בשביל חטא הדור יש לו לפחד: ישראל כג אקמצא ובר קמצא וכוי קשה למה חיה חורבן ירושלים בפני עצמו וחורבן ביתר בפני עצמו ולמה לא נחרב חבל כאשד נגזר חורבן על ,ירושלים ,ועוד קשה למה זה היה שהרב טור מלכא בשביל תרנגול ותרנגולתא שאין טפק כי לדבר גדןל כזה כמו טור מלכא שכל ענין שהגיע שם לא היה במקרה ,וכן אשקא דהיםפק שהרב ביתר לא היה זה במקרה ומכל שכן ירושלים עיר הקדושה שחרב ע״י קמצא ובר קמצא לא היה זה במקדה .דע כי דברי חכמים עמוקים מאוד מאוד ,וכאשר היו ישראל בארץ היה יישוב הארץ בשלשה דברים ,הראשון והוא עליון על כל שהשכינה היתד .שורה ביגיהם ואין לך ישוב כמו זה ,כי אין ספק כי כאשר היה הש״י שוכן ביניהם היו מתברכים בטל ומטר והיה עיני הש״י בה מראשית השנה ועד אחרית השנד« ודכתיב בקרא )ובריס י״א( ארץ אשר ה׳ דורש אותר״ השני כי היה בארץ רבוי עם מאוד .השלישי יישוב הארץ בכרכים גדולים והזקיס .והנה אלו ג׳ הראשון כאשר אין הארץ מדבר שהיא ציה וזה כאשר עיני הש״י בה ואז מתברכת מן הש״י, השני רבוי עם ,השלישי כאשר היא מיושבת בכרכים גדולים .וכן תמצא בכתוב שהזכיר ג׳ אלו דברים שאמר )במדבר י״ג( וראיתם את הארץ מה היא וגוי החזק הוא הרפה המעט או רב והוא כנגד העם שיש בה ,ואח״כ חוזר ואומר עוד ומה הארץ הטובה היא אם רעה ומה הערים אם במחנים אם במבצרים זהו כנגד הכרכים ובן הטובה היא אם רעה פירושו אם טובה׳ היא בישוב הארץ בגנות ופרדיסים שהם לישוב הארץ ,וחזר ואמר עוד ומה הארץ השמינה וגו׳ נגד זה שיש בה ברכת הש״י .לכך כאשר נחרבו אז נחרבו אלו ג׳ דברים זה אהד זה מתהלה חרב ירושלים ונסתלקה השכינה מביניהם ואז משחרב בית המקדש לא היתד .ברכה בארץ .ובדבר זה אין להאריך כי כבר פרשו ז״ל במטכת טוטה )מ״ח ע״א( כי הברכות היו בארץ בשביל בית המקדש כדאיתא התם .ואח״כ הרב טור מלכא ושם היה רבוי ישראל כאשר תמצא ע׳ עיירות היה לינאי כמו שמספר ונקרא טור מלכא כי למלך ראוי שיהיה לו רוב עם כי ברוב עם הדרת מלך .ואח״כ ביתר שהיה כרך גדול ותקיף כשהיה .ז.רץ ולפיבד כד נצח פרקה נקרא כרך ביתר ואותו מקום המיושב שהיה נקרא כרך ביתר נחרב ונחרש וכמו שנתבאר במקומה כל ענין זה בפירוש. ואמר כי כל אחד חרב ע׳׳י ענין הראוי ,כי בשביל שנאת חנם נחרב ירושלים ודבר זה התבאר בפרק שלפני זה באריכות ,כי ע״י בית המקדש וירושלים נעשה כל ישראל כאיש אחד לפי שהיד .להם מזבח אחד ולא היו רשאים לבנות כל אחד ואחד במה לעצמו עד שע״י בית המקדש היו ישראל אחד ,וכאשר היד .חלוק ביניהם נחרב המקום הזה שהוא נעשה לאחדות ישראל ולפיכך ע״י שנאת חנם של קמצא נחרבה העיר והמקדש .וכאשר תדקדק בלשון קמצא כי השם הזה מורה על חלוק שקורא קמצא על שם החליק והפירוד כי זה הוא לשון קמיצה כמו )ויקרא ב׳ ב׳( וקמץ משם ובלשון חכמים )ב״ב ק׳׳ז ע״א( גבי האחים שחלקו ובא ב״ח וטרף חלקו של אחד מהם ואמר שם מקמצים כלומר שגובין מעט מכל אחד ולפיכך הנפרד והנחלה מהכל נקרא קמצא ד״ל קומץ מהכל והנחלה מהכל נקרא קמצא ר״ל קומץ מהכל ובלשון חכמים )עדיות פ״ח( נקרא החגב קמצא ותרגום אונקלוס )במדבר י״ג ל״ג( ונהי בעינינו כחגבים כקמצין ,וזד .מפני כי יש בהם רבוי גיול ולכך נקרא ארבה על שם הרבוי והרבוי הוא מכח חילוק ופירוד כי הדבר אשר הוא מתאחד אין שייך בו רבוי כי לא יתרבה דק המחולק והנפדד לכך נקרא המין אשד הוא מתרבה כמו הארבה קמצא שמו שהוא מחולק .ועל זה אמד )משלי לי( מלך אין לארבה פי׳ כי המלך מאחד הכלל עד שהם אחד ואלו לגודל רבוי שלהם הם מחולקים ואין בהם אחדות הוא המלך אשר הוא מאחד את הכל, וכן הנמלה כתיב עליה )משלי וי( לך אל נמלה עצל אשר אין לה קצין ושוטר כלומר שאין לה קצין אשר הוא מאחד ומקשר הכלל וכדאיתא בפרק אלו טריפות )חולין נ״ז ע״ב( ונקראת הנמלח קמצא ג״כ בהגדה דעוג מלך הבשן )ברכות נ״ד ע״ב( דעקר טורא ואייתי הקב״ה לקמצא כי הדבר שהוא קטן כמו הנמלה נקרא קמצא כמו שאמרנו כי הקומץ הוא דבר מועט ולקטנותם נקרא קמצא, ומפני שיש בהם הקטנות יותר לכך יש בהם החלו יי • r־־ רמו כל דבר קטן .ומפני כי אלו ישראל אנשים היו מחולקים בשנאת חנם ראוי שיקרא שמם קמצא ובר קמצא כי בית המקדש שני נחרב בשביל שנאת חנם ובודאי היד .זה על ידי אנשים שהיו מוכנים לחלוק ופירוד .ולפיכך אמר אקמצא ובר קמצא חרב ירושלים כי אין ספק כי שמם של אלו אנשים היה נקרא על ענין שלהם שהיו מיוחדים בפירוד ובחלוק ולכך על ידם חרב הבית שהוא לאחדות ישראל ולקשר אותם באחדות. ויש לך להתבונן מה עשה קמצא ומד .פשעו ומה חטאו שאמר על ידי קמצא חרב ירושלים. אבל יש לך לדעת כי על שהיה באותו הדור שנאת חנם ומחלוקת ודרך המקום שיש בו שנאת חנם שיקח לו אוהב לחלוק עם אחר ששונא לו׳ וזד. היה כאן שהיה רחמיה קמצא וזאת האהבה הוא באמת חלוק ופירוד ומחלוקת כמו השנאה ,כי ע״י זה נעשה מחלוקת ולפיכך האוהב הזד .נקרא קמצא שאין התקשרות זה רק כדי לחלוק על על נאמר אחרים ,והנה הפרוד והחלוק המתחברים להיות אוהבים על זה הדרך ,לכך נקרא בעל המחלוקת בר קמצא שיש בו המחלוקת ביותר והוא יותר גרוע ומי שלא היה בו המחלוקת רק שהיה מתחבר אל מי שהיד .בעל מחלוקת נקרא קמצא .ומפני זה נחרב ירושלים עיר הקודש המאחד את ישראל ודוקא בית המקדש שני חרב על ידי שנאת חנם ודבר זה פרשנו למעלה באריכות .ועוד מפני שיותר ראוי שיהיה אחדות בישראל במקדש ב׳ ,שלא היה חלוק בישראל במקדש ב׳ כמו שהי׳ במקדש א׳ שהיו ישראל מחולקים ישראל ויהודה והיר .חלוק בישראל ,נמצא שהמעלה שהיה לישראל במקדש א׳ מעלה מיוחדת שהיתה השכינה ביניהם ודבר זה ידוע כי היתד .השכינה שורד .במקדש ראשון, ובמקדש שני מעלה מיוחדת שלא היו מחולקים ישראל לשנים ,ולפיכך מקדש ראשון נחרב על ידי עבירות שהם טומאה ואין הקב״ה שורה ביניהם בתוך טומאתם אבל בית המקדש שני נחרב על ידי שנאת חנם המבטל האחדות שלהם שזה מעלתם במקדש שני כמו שהיה מעלתו של מקדש ראשון שהיה השכינה שזרה ביניהם כמו ואמר שנתבאר למעלה: על ידי תרנגולא ותרנגולתא חרב טור מלכא ומפרש בגמרא שהיו מוציאים נצח פרקה לפניהם תרנגול ותרגגולת לומר פרו ורמ, והיינו שאמרנו למעלה כי בטור מלכא היו הברכות ברבוי עם לכד היו מכינים עצמם לזה, והיו מוציאים לפני חתן וכלה תרגגולא ותרגגולתא שהם פרים ורבים מאוד ועל ידי זה חרב טור מלכא שבאו גונדא דרומא לקחת דבר זה וכמו שיתבאר דבר זה .ואמר אשקא דריפפק חרב ביתר ומפרש לקמן שמיד שנולד לאחד בן היו נוטעןם ארז כדלקמן וסימן זד .להם שיהיה הזוג כמו נטיעה חזקה ויהיה מושבם חזק כמו נטיעת ארזים בארץ ,וביום חופתם היו עושיט חופה מהם וזהו טימן שיהיה להם אוהל בל יצען בארץ ויהיה אל הזוג הזח בית נאמן ,וידוע כי הארז הוא הנטיעה ביותר הזקה וכדכתיב )במוכר כ״ד( כאהלים נטע ה׳ כארזים עלי מים ולכד היו נוטעים ארז כלומר שיהיה להם נטיעה .חזקה בארץ ולכד זכו ג״כ לברד ביתר כי ביתר הזא כרד חזק ותקיף גטוע בארץ ועוד יתבאר לקמן באריכות ,הרי לד שכל אחד כפי מה שהיה מעלתו היה חורבן שלו. אמנם יש לד לדעת ע ת דברים גמלים מאד באלו שלשה מקומות ירושלים ביתד וטור מלכא, וזה כי ירושלים אשר היא באמצע הארץ דומה ללב אשד הוא באמצע הגוף ,אמנם ביתר נגד הימין כי כל אמצע יש לו ימין ושמאל ולכך אי אפשר שלא יהיה כאן ימין ושמאל אשד להם ג״כ דברים מיוחדים ,ולכך היה בארץ ישראל ביתר שהוא כרך הזק ותקיף ויש לו חוזק ימין והיו נוטעים נטיעות לעת החופה שכל נטיעה אשר אם כל רוחות באים אין מזיזין ממקומה ,אבל טור מלכא היה לו כח שמאל אשר מן שמאל הוא הרמי .ודבר זה ידוע למביני מדע כי מן השמאל יבא הדבר וזה תבין ממה שאמרו חז״ל )ב״ב כ״ד .ע״ב( הרוצה להעשיר יצפין כי דרום נקרא ימין ככתוב וממילא צפון הוא השמאל ומשם העושר שהוא רמי הממון. ודבר זה מובן כי השמאל הוא התחלת הרבוי כי הימין אין שם רבוי כלל כי הוא ראשון ואין בראשון רבוי כלל אבל השמאל הוא השני ומשם הרמי .ולכך הרוצה להעשיר יצפין והרוצה לההכים ידרים כי הפך הוא השכל שהוא אחד טשוט בלתי מתחלק ולכך הרוצה להחכים ידריס ישראל כה כי הדרום הוא ימין והימין הוא הראשון והראשון הוא אחד פשוט והשני הוא התחלת הדגוי ודבר זה בדוד אמת ,ולבך הוי מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגול תא לומר פרו ורבו והבן זה מאוד מאוד ותבין דברי חכמים על אמתתם: ומעתה מתחיל למפר בחורבן ירושלים שהיה הטבה הראשונה בר קמצא ואחר זה חיו נמשכים סבות השייכים אל החורת שבא על ידיהם ,כי ירושלים עיר הקודש והמזבח אשר הוא שלימות בל העולם \av ,אמרו חכמים אלמלא היו יודעים האומות מה מועיל להט בית המקדש היו בונים אותו של זהב ,וזה בודאי בך בי למעלת המקדש ראוי שיהיה ב״ה שלימות אל כל העולם לא לישראל בלבד .ולפיכד אמרה תורה לקבל קרבנות מן העו״ג המקריבים קדמות ואם היו העו״ג מתנגדים אל בית המקדש לא היה יכול לעמוד אף שעה אחת בשעה שהעו״ג מושלים שהיו מחריבים אותו ,לכד אף כי העו״ג מתנגדים לישראל אבל מ ת המקדש לפי שיש צד בחינה אשר בית המקדש הוא שלימות כל העולם אף לעו״ג ולכד לא גחרב ע״י עו״ג רק ע״י שנאת וצם ומחלוקת שנחלקו ישראל ועל ידי זח נחרב המת .ובית המקדש היה גודם שחיח מתגדח בישראל המלכות כי אמרו אין ישראל תחת דשות העו״ג מצד ב״ה ,ולכד אמר למלד מרדו p־ יהודאי כלומר שאין ישראל תחת דשות וכח העו״ג וכל זה כדי שישלח להם קרבן להקריב ובזה יראה שישראל הם על העו״ג מצד בית חמקדש .ובשמל זח בחד בדבר זה מ מ ה דהייגו בית המקדש נראה בחיגר .זאת יותר מן שאר דברים ,כי הרשע הזה חיד .חכמתו להרע ורצה להודיע למלד כי ישראל איגם תחת רשות העו״ג מצד בית המקדש .וזהו כמו מדידה באשר איגם תחת העו״ג כמו שיתבאר בפמח*״ ואלו לא חיה הפרש מ ן קרבן ישראל ובין קרבן העו״ג לא היה לו עילה וסיבה להחריב ב״ד* אך כי זה המלשין מחפש היה למצא מ ישראל חם על העו״ג ואיגם תהת רשותם וזהו מרידה באשר איגם תחת רשותט ובפרט בעגין הקדבגות הראוים לב״ה כי ב״ה הוא מיוחד לישראל בפרט ומצד ב״ה מעלות ישראל על העו״ג .ולפיכד עשה בו מום בעגין דלדידהו לא הוי מום ולריח הוי מום, כו נצח פרקה ודע כי העו״ג כולם מתייחסים לגוף ולפיכך כאשר הקרבן הוא שלם בגופו די בזה שזהו שלימתם ,אבל ישראל שיש להם מעלה בלתי גופנית ולפיכך קרבנותיהם גם כן צריכים שיהיו בענין זה שיהיו שלימים בגופם וגם בדבר שאינו גוף ,ולפיכך לדידהו אין מום בדוקין שבעין כיון שגופו שלם ולדידן הוי מום שישראל יש להם מעלה הנבדלת מן הגוף לכך צריכים שיהיו קרבנותיהם שלימים וקיימים אף בדברים שאינם גוף וכבר נתבאר שיש בעין קצת כח נבדל .א״ד בשפתים כי הפה משם יבא הדבור והקול ,אף כי אין לבהמה דבור יש לה קול אשר הקול אינו גוף ושניהם הם כתובים ביחד )תהלים קם״ו( פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו ולפי חשיבתן ומעלתם מקדים הכתוב אותם כמו שנתבאר בחבור גבורת ה׳ )פ׳ ם״ד( ע״ש. ולכך קאמר א״ד דשדא מומא בשפתים דוקא, אבל למ״ד דשדא מומא בדוקין שבעין סובר מפני שחשיבת הפה הוא בשביל הדבור ואין לבהמה דבור אף שיש לה קול אין המום זה בדבור אשר הדבור אינו גופני .ומ״מ לפי דעת שניהם שדא מומא באבר אשר יש לו כח שאינו גופני ושם עשה המום האחד הוא הדבור והשני הוא הראיה, ובזה נראה מעלת ישראל מצד ב״ה אשר הם יותר במעלה ובקדושה מן העו׳׳ג ולכך פסול לישראל דוקין שבעין וכן מ ש בשפתים וזהו המרידה עצמה שישראל מורדים בעו״ג שאינה תחת רשות העו׳׳ג מצד הקרבה הזאת .וכאשר ישראל יותר במעלה מן העו״ג ואינם תחת רשות המלך שבעו״ג היה מחריב בית המקדש כי המלך שבעו״ג רוצה שיהיה הכל תחת רשותו. ומעתה יתורץ לך קושיא גדולה כי כאשר לא רצו להקריב הקרבן הזה למד ,לא שלחו אל הקיסר שזה הקרבן אינו ראוי להקרבה׳ שודאי זה היה כעס המלך בעצמו שהיה רואה שאין הקרבתו ראויה אל בית המקדש שמום זה הוא מום לישראל ולעו״ג לא הוד ,מום ,ועל ידי זה נגלה אל הקיסי־ שישראל מתנגדים אל העו״ג מצד ב״ה שבראשונה היו אומרים ירושלים והמזבח שלימות כל הנמצאים ועכשיו נתגלה על ידי קרבן זר ,שבית המקדש מיוחד דוקא לישראל ומה שראוי להם להקריב לא מה שראוי להקריב ישראל לעו״ג .והיו חכמים רוצים להקריב הקרבן משום שלום מלכות או להרוג המביא הקרבן הזה שהיו חושדין אותו כי כל זה גרמתו ולא היה רוצה ר׳ זכריה מפני ענותנותו של ר׳ זכריה, ולפיכך אמר ענותנותו וכו׳ פי׳ שהש״י כאשר רוצה בדבר מה כמו שרצה עכשיו להחריב הבית והיו חכמים גדולים עומדים על נפשם להציל נפשם להרוג את זה ועשה הקב״ה שליחותו על ידי ר׳ זכריה שיהיה ניצל הרשע עד שנעשה רצון הקב״ה שהיה רוצה בחורבן והבן דברים אלו: כי אתא שדא גירא למזרח פי׳ כי כן דרך העו״ג לדדות מנחשים לאיזה מקום יפול ראש החץ, ולפיכך כאשר זרק חץ למזרח נפל בירושלים כלומר ראש החץ היה לירושלים ,ואח״כ עשה למערב כך כלומר בצד שהוא הפך זה וזהו מערב ונפל בירושלים והיינו גם כן ראש החץ כי שמא צד אחד הוא מתנגד לישראל אבל יש לישראל מזל מצד אחר כי כל ניחוש הוא ע״י מזל ,ולפיכך כאשר עשה הניחוש מצד מערב ובכל הצדדין אז הניחוש שלם שלא תוכל לומר שמא מצד אחד דוקא אץ מזל לישראל אבל יש צד שיש מזל להם שהרי עשה חניחוש בכל הצדדין ומורה זה שאין לישראל מזל בשום צד ,כי ארבע צדדין של הרוחות שזרק החץ ונפל לירושלים מורה דבר זה שמכל צד אין לישראל מזל: שדריה עלווייהו לאספסיאמס קיסר אתא צר עליה תלת שנין הוו הנהו תלתא עתירי נקדימון בן גוריון בן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת נקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה בעבורו בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע בן ציצית הכסת שהיתר, ציצתו נגררת על גבי כסתות א״ד שהיתר ,כסתו מוטלת בין גדולי רומי חד אמר להו אנא זיעא להון בחיטי ושערי וחד אמר בדחמרא ומשחא וחד אמר בדציבי ושבחו רבנן לדציבי דרב חסדא כל אקלידי הוי מסר לשמעיה בר מדציבי דאמר רב חסדא אכלבא דחיטי בעי שיתין אכלבא דציבי הוד ,להו למיזן עשרים וחד שתא הוד ,בהו הנהו בריוני אמרו להו רבנן ניפוק שתא הוד ,בהו הנהו בריוני אמרו להו רבנן ניפוק וניעבד שלמא בהדייהו לא שבקינהו אמרי להו ניפוק וניעבד קרבא בהדייהו אמרו להר רבנן נצח פרקה לא מסתייע מילתא קמו קלינהו להנהו אמברי דחיטי ושערא והוד ,כפנא תלת שנין כר .יש לדקדק על מספר זה שאמר דהוה בהו למיזן עשרים וחד שנת שכבר אמרנו שאין דבר מן הדברים הגדולים כמו זה במקרה ,וכן מה שאמר צר עלה תלת שגין למה תלת שנת דוקא ,ועוד יש לדקדק על שלשה עשירים אלו למה לא חיה אחד שמפרנט אותם בבשר כמו בהמרא זאת ספק שיותר צריך בשד מן חמרא. ד ע כי ירושלים מקום הקדושה לא חיח ראוי להיות כבוש תהת העו״ג רק בג׳ שנים כי כל ישראל ענינם משולש ,משולשים באבות משולשים בכהנים לוים וישראלים ולפיכך נקראי׳ עם תלתאי .ומפני שהם תלתאי לא היה יכולים העו״ג למשול עליהם כי אם בבר צרו עליהם שלש שנים ואז היו גוברים עליהם .כי משולשים הם ישראל וזהו חזקם ותוקפם של ישראל כדכתיב )דברים ל״ב( יעקב חבל נהלתו ר״ל כי ישראל יש להם חוזק כמו הבל שחזקו בג׳ חוטין כדכחיב )קהלת וי( וחוט המשולש לא במהרה ינתק .וגגד זה היו צדיכיס לצור ג׳ שנים כדי להתגבר על הוזק תוקפם שהוא שלש .והבן זה היטיב כי זה הוא ג״כ מה שהיה מן הבקעת העיד דהייגו מן י״ז בתמת עד ט׳ באב ג׳ שבועות ,דלא היה צריך ג׳ שגיט כי כבר כבשו את העיר והיה זה התחלה לכבישה ולכך לא היו הוו צדיכיט רק ג׳ שבועות אבל לתחלת כבישה היו צריכת ג׳ שנים .וקאמר דהוה בהו למיזן עשרים וחד שנין .ענת זח כי באותי זמן היו ישראל מוכניז למשול עליהם העו״ג, והכנה זאת היה עד כ״א שנים ולא יותר כנגד כ״א ימים שיש מן י״ז בתמוז עד ט׳ כאב יום לשנה וכאשר עברו אלו כ״א שנים שוב עברה הכנה זאת ולא היד .יראים עוד .ולכך אלו העשירים ברך אותם הש״י עד שיוכלו לעמוד נגד בח העו״ג ולזון ישראל כ״א שנים ושוב לא היה הזמן מצליח לעו״ג לשלוט על ישראל רק כ״א שנה ,כי אלו כ״א שניט הוא זמן שמצליח כח העו״ג כי הם נגד כ״א ימים שבין י״ז בתמוז וט׳ באב יום לשנה וכאשר עברו אלו כ״א שנה אין השעה עומדת להם ולכך אלי העשירים חיה להם למיזן כ״א שנה .אבל לפירוש שלפני זה כי איתם ג׳ שביעית היי נגד כח ישראל שהוא ישראל מ משמיש ולאחר כך יכולת לכבוש אותם כמו שאמרנו ,היו אלו כ״א שגים שהיה מגיע לכל אחד מן העשירים רק שבעה שנים כי שבעה שנים הוא רעבת גמור כמי שמצינו אצל יוסף שבע שנים רעב ,יכן בבל מקים אמרו)םנהירין כים ן״א( שבע שני הוי כפנא ועל פתוזא דאומנא לא חליף. והיה בכל אחד מן העשירים לפרנסם ז׳ שנים שלימות ,דהיינו כי השלשה העשירים ביחד חיו מפרנסים אותם כ״א שנים ,האחד בחיטי ושערי והשני בחמרא ובמשחא השלישי בדציבי ,הרי כל אחד מפרנס שליש הפרנסה יבזה עילה לאהד ז׳ שנים כאלי היה כל אחד מפדגם איתם לגמרי ר שנים ,דהיינו שהיה מפרנס איתי העשיר האחד בחיטי ובשערי ושנים העשירים האחדים נתנו לי משחא וחמרא וציבי מה שצריך לז׳ שנים ובעל חיטי יחזור ויתן במקומו בשבע שנים השניים ובשבע השלישים חיטים ושערא עד שיגיע לכל אחד מן העשירים שיהיה מפרגם אותם ז׳ שגיס שלימות בכל בחיטים ובשעורים ובחמרא ובדציבי יזהו עשיר גמור .ידע כי שבע שהוא לשה שביעה והוא שייד לעשיר כי העשיר הוא שבע בבל, ובאשר פרגט אותם שבע שגים היא עשיר גמור שהיא שבע בעושר .כלל הדבר כל אחד מן אלי ג׳ עשירים היה מפרנס איתם ז׳ שגים שלימות כאשר כל אחד היה מחליף את שלו באחר עד שהגיע לכל אחד ז׳ שנים ,ינתן הש״י ברכת השובע שהיא שבע שנים לכל אחד יאחד והיו יכולים להציל את ישראל אם לא חיו הרשעים שמחריביט את הכל וזה הטירוש הוא ברור. וקאמר שהיה בחס ג׳ עשירים דוקא ,ודע בי העשירות הוא מצד ג׳ דברים האחד היא מצד ברכת ה׳ היא תעשיר והיא מבודד ומטגי שזכה לברכה מאת ה׳ זוכה לעושר מצד הברכה בלבד שהוא מבודד מן הש״י ,השני שזוכה לעושר כדי שיתפרנס ומפני הפרנסה זוכה לעושר ,והעושר השלישי מפני כי הוא זוכה לעושר שיהיה חשיב בשביל העושר כי חחשיבות הוא ברבוי עושר ולפיכד העושר בא לו לאדם בשביל החשיבו* ואלו העשירים חם ג׳ דברים מחולקים .ואין ענין רביעי שיזבח לעושר רק ע״י ג׳ דברים כי יש זוכה לעושר מצד שהוא ראוי לברבר .כמו שחיו האבות מבורכים ובשביל זה זבו לעושר ,השני כוז נצח פרקה שזוכה לעושר בשביל שיהיה לו פרנסה ומזוני וזהו שאמרו ח ד ל )מו״ק כ״ח ע״ב( חיי בני מזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא ויש שזוכה לעושר מצד שהוא זוכה לחשיבות ולפיכך נותן לו עושר צ י אין כבוד וגדולה בלא עושר. ולפיכך אמר כי כנגד אלו היו ג׳ עשירים מחולקים היו שלשה עשירים אלו נקדימון בן גוריון שנקדה לו החמה בעבורו ,וזה ראיה שהש״י נותן לו עושר של ברכה שבשבילו עשה הקב״ה ונקדה לו החמה בעבורו ודבר זה בפרט ע״י שהוא מבורך מן הש״י ,והשני כלבא שבוע נגד העושר השני שהוא זוכה למזונות ולפיכך נקרא כלבא שבוע שזכה לעושר מפני שזכה אל הפרנסה שיהיה שבע ,והעשיר הגי הוא שזכה מפני החשיבות ולפיכך נקרא ציצית הכסת כמו שמפרש שהיה כסאו מוטל בין גדולי רומי ובשביל כך היה זוכה לעושר ואלו הם ג׳ עשירים כל אחד ואחד שמו מורה על עושרו .ואמר כי רצה אחד לפרנס אותם בעצים כבר אמרנו לך כי הראשון ברכת ה׳ תעשיר ,ולפיכך אמר שיפרנס אותם ברבוי עושר הם העצים כמו שמפרש שצריך לזה רבוי גדול וזהו יורה סימן ברכה יותר אע״ג שיותר חשובים החיטים והשעורים מ״מ מפני שבאלו הם רבוי לכך הם יותר מתיחסים לברכה מהכל ,ולפיכך שבחוהו רבנן לדציבי שזה מפרנס ברבוי והחסד והטוב נחשב לפי ה ר מ י שהוא ית׳ נותן לו ,אבל מי שיש לו חטים ושעורים ועם שהם חשובים אין בהם רבוי נתינה ,ואצל הש״י שנותן לאחד ברכה אין חילוק בין שמברך אותו ברבוי עצים או שמברך אותו בשאר דבר הכל אחד זה כמו זה ולכך סימן ברכה יותר בדבר שיש בו רבוי והבן דבר זה .והעשיר השני והוא ציצית הכסת רצה לפרנס אותם בדמשחא וחמרא אשר הוא דבר חשוב כי השמן והיין הוא בא על שלחן מלכים לחשיבות של יין ושמן ,ולפיכך ראוי היה לציצית הכסת לפרנס אותם בדבר זה הגי כלבא שבוע שישבע בטוב. ועוד ,מצאתי בפי׳ אלו ג׳ העשירים ,דע כי הש״י נתן לבני אדם ג׳ מיני פרנסה ,האחת כדי פרנס ולהחיות נפשו כמו שנתן לאדם הלחם כי הלחם הוא חיי האדם בידאי וכדכתיב )דברים חי( כי 11 ישראל לא על הלחם לבדו יחיה האדם ,השני הוא הפרנסה שנתן לו אף כי אין צריך לו רק להנאתו ולטובתו ואין חיות האדם תלוי בו כמו השמן והיין ואין צריך אלו דברים רק לתוספות הנאה ולא לצורך חיותו, והשלישי הוא שנותן לו הש״י אף שאינו נהנה ממנו רק שעל ידו יתוקן הדבר כי כל דבר שברא הש״י צריך תיקון כמו החטים לבשל וכן הבשר צריך עצים לתיקון הבשר מה שחסר לו הבישול. ולכך אמר אחד שירצה לפרנס במידי שהוא צריך לחיות האדם והם חטים ושעורים שבהם תלוי חיות האדם ,והאחד אמר שירצה לפרנס בדבר שהוא רק להנאת תאדם והוא חמרא ומשחא ואחד אמר אני אפרנס בדבר שצריך לאדם לתיקון הפרנסה שלו בלבד והוא ציבי והוא פי׳ נכון. רק שלא יתורץ למה לא נקט בשר שהוא ג״כ לתוספות טובה והנאה בלבד ,אמנם אין זה קשיא כ״כ כי אין בשר בכלל ברכה ואין שייך זה לעשירות רק דבר שגדל מן הקרקע ושייך בו ברכה וכדכתיב )כראשית כ״ו( ויזרע יצחק וגוי. אמנם אם אתה רוצה לעמוד על סוד דברי חכמים תדע כי באלו ג׳ עשירים דבר מופלג מאוד בחכמה״ וזה כי אלו ג׳ עשירים כל אחד נתברך בברכה מיוחדת עד שנתברכו בכל הברכות הברכה האחת הוא מצד מדת החסד שהקב״ה עושה חסד עמו ודבר זה ידוע למביני מדע, והשני היא העושר שהוא מצד הדין והעושר השלישי הוא מצד הרחמים שהקב׳יה מפרנס את העולם ברחמים .והעשיר שאמר שהוא יפרנס בציבי דבר זה מצד החסד כיון שאין הציבי רק לתקן האוכל ואין זה רק מצד החסד שהש״י עושה .וזה שאמר שיפרנסם בחטי ושערי ברכה זאת מצד הדין שאי אפשר זולת זה ,ואותו עשיר שאמר שיפרנס במשחא וחמרא עושר זה מצד הרחמים כי משחא וחמרא אינה מוכרחים שיהיו לאדם ומ״מ הם משלימים את האדם והם מצד הרחמים וכל אלו דברים ברורים אין ספק למ שעמד בסוד קדושים. והבן מה שאמר שהיה ציצתו מוטלת על כרים וכסתות ,ודבר זה ידוע כי מצות ציצית שבה תכלת היא חשיבות ישראל בפרט ודבר זה בארנו אצל קרטליתא דביתהו דרבי חנינא בן דוסא במסכת בבא בתרא )ע״ד ע״א( נצח פרקה וכדכתיב קרא )אסתר זו׳( ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וגר .ועוד יש לך ליעת מה שהוו ציצית שלו מוטלת על גבי כריט וכסתות תה בשביל שהציצית עצמם מורים על החשיבות כמו שאמדו בפרק במה מדליקין )שבת ל״ב ן״ב( הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשים לו אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר אז יחזיק וגו׳ ולכך היו ציצית שלו שהם מורים על החשיבות מוטלות על גבי כרים וכמתות והחשיבות הזה שהוא ציצית הוא חשיבות אלהי ,ולהך לישגי שהוד .כמאו מוטל בין גדולי רומי היה לו מן חשיבות רומי אשר יש להם חשיבת גדול ,ואין טפק כי יש חילוף בין חשיבות ישראל שהוא מצד הקדושה ולכך תולה במצות ציצית שהיא מצוד .אלחית אבל יקרא וחשיבות דומי אינו אלהי אבל יש להם חשיבות גדול כמו שיתבאר לקמן: מרתא בת בייתות עתידתא דירושלים הוי שדרתיה לשלוהה א״ל אייתי לי םמידא אדאזל איזדבן אתא א״ל םמידא ליכא חיוורתא איכא איל זיל אייתי אדאזל איזדבן אתא א״ל חיוורתא ליכא גושקדא איכא ואיל אייתי לי אדאזל איזדבין אתא וא״ל גושקרא ליכא קמחא דשערי איכא א״ל זיל אייתי לי אדאזל איזדבן הוה שליפא מסאנא אמרה איפוק ואחזי אי משכתנא מידי למיכל איתבה פרחא בכרעא ומתה קרי עלה ריב״ז הרכה בך והעגוגה וגו׳ איכא דאמדי גרוגרת דד׳ צדוק אכלה ואיתגיסא ומתה דר׳ צדוק יתיב ארבעין שנין בתעגיתא דלא להרב לירושלים כי הוי אכל מידי חוי מתחזאי מאבדאי מייתי׳ לי׳ גרוגרת מייץ מייהו ושדי להו כי הוה קא ניחא נפשה אפיקתא לכל דהבא וכספא שדיתיהו בשוקא אמר האי למאי מיבעי לי היינו דכתיב כספם בחוצות ישליכו .המאמר הזה מאריך הספור שאמרה זיל אייתי לי םמידא ולא היו הדברים במקרה שאם היו במקרה מה הדוש היה אלא הכל בגזירת הי ,ולפיכך בתהלה שרצה השליח םמידא ולא מצא חוח עדית נמצא חיורתא עד שרצח אח״כ ליקח חיורתא וגרם הש״י שיהיה גמכר כדי שלא ימצא ,וכן אצל גושקדא וקמהא דשערי שכל זה גזירת עלית שכל אשר רצה השליח ליקח היה גמכר לפגי ישראל כט ז* ודבר זה ניכר כי דברים אלו הם גזירה מן הש״י וכדי שידעו הכל כי מן הש״י דברים אלו ולכך היה כן. ומה שאמר אותיג לה פרתא בכרעא ,דע כי אלו שני לשונות מחלקותם הם דברים נפלאים ,כי מי שסובר דאותיב לה פרתא בכרעה היתה מיתתה ע״י דבר שיש בו פהיתות המרי וזהו פרתא וקאמר ואותיב בכרעא הוא מקום שפלת הגוף שם פחיתות המרי ,ומיד דמצאה גרוגרת דרבי צדוק כי גרוגרת דר׳ צדוק יש בו ריח ומזיק הנפש והנשמה שידוע שכל ריח הוא לנשמה כאשר דרשו חכמים ז״ל )גרנות מ״ג ע״ב( כל הנשמה תהלל יה זו הריה שהנשמה נהגת ממנו ולא הגוף .ומחלוקתם איזה הוא מוכן יותר לקבל המיתה• ללשון שאמר דאותב לה פרתא סבר כי הגוף מיכה אל המיתה לפי שעל ידי הגוף הוא בא החטא שאם אין הגוף חיה האדם כמו מלאך לכך הגוף ראוי לקבל קודם דבר הגודמ המיתה ,וללשת השגי הגטש ראוי שתקבל המיתה תחילה שאם אין הנפש הגוף הוא אכן דומם ואינו כעל מעשה לכך הנפש עושה ההטא ,ולפיכך אמר ללשון ראשון כי העשירה הזאת גדבק בגופת דבר מיאוט ומזה קבלה חמיתה וללשת השגי קבל נטשה ריח המזיק הנפש והוא מקבל קודם המית* וכן אמדינן בפרק חלק )םנהירין צ״א ע״א( שאל אנטיניגומ את רבי גוף ונשמה יכולים לטטור את עצמם מן הדין הגוף אומר אני לא חטאתי כי משעה שהנשמה נפרדת ממנו אני מונח כאבן דומם והנשמה אומרת אני לא חטאתי כי משעה שנפרדתי מן הגוף אני פורה באויר כמו מלאך, כגגד אלו אמר בכאן ללשון ראשה דקאמר אותיב לה פרתא בכדעא ד״ל כי יותר קודם הגוף לקבל הפסד שעל ידו חחטא ,ולהך לישגא יאמר גרוגרות דרבי צמק אכלה סבר שהנפש יותר ראוי להפסד מטני שהגוף אבן יומם אם לא היה הנפש .ועוד יש לפרש כי להר לישנא שאמר דאותיב לה פרתא בכדעא מפני שהדבר שהוא פתות מוכן לקבל קלקול קודם לכך הנוף שהוא פחות ושפל הוא מוכן לקבל קלקול יותר מן הנפש ,ולכך אותב לה פדתא דוקא בבדעא שאין דבר פחות מכרעא ,ולחך לישנא דאכלה ל נצח פרקה גרוגרת דרבי צדוק ומתה סבר הנפש בקלות מקבל קלקול כי החשוב אינו יכול לסבול ודבר מועט מפסידו ודבר זה רמזו חכמים במקום אחר כי החשוב הוא קודם לקבל הפסד. אבא סיקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבי יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה תא בצינעא לגבאי אתא א״ל עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא א׳יל מאי איעבד דאי אמינא להו מידי קטלו לי אמר ליה חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק אפשר דהצלה פורתא להוי א״ל נקוט נפשך בקצירי וליתו כולי עלמא ולישיילו בך ואייתי מידי סריא ואגני גבך ולימדו דנח נפשך ולעיילו בך תלמידך ולא ליעול בך אינש אחרינא דלא לירגשו בך דקלי^ את דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא עביד הכי נכנס בו ר״א מצד אחד ודי יהושע מצד אחד כי מטו לפיתחא בעי למידקריה אמר להו יאמרו רבן דקרו בעו למדחפיה אמר להו יאמרו רבן דחפו פתחו ליה בבא כי מטא להתם אמר שלמא עליך מלכא שלמא עליך מלכא א״ל תרי קטלא מחייבית חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא ותו אי מלכא אנא עד האידגא אמאי לא אתית לגבאי א״ל דקאמרת לאו מלכא את איברא מלכא את דאי לאו מלכא את לא הוה מימסרא ירושלים בידך דכתיב והלבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך דכתיב והיה אדירו ממנו וגו׳ ואין לבנון אלא ב״ה שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון ודקא אמרת אי מלכא אנא אמאי לא קא אתית לגבאי עד האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן א״ל אלו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון אשתיק וקרא עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי ליה למימר שקלינן צבתא ושקלינן ליד .לדרקן וקטליה ליה וחביתא שבקינן לה אדהכי אתי פריםתקא עליה מרומי אמר ליה קום דמית קיסר ואימני להו חשובי דרומאי לאותבך ברישא הוי סיים חד מסאני בעי למסיימא לאחרינא לא עייל בעא למשלפי׳ לאידך לא נפק אמר לידי לא תצטער שמועה טובה אתא לך דכתיב ושמועה טובה תדשן עצם אלא מאי תקנתיה ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ישראל ולחליף קמו דכתיב ורוה נכאה תיבש גרם עבד הכי עייל א״ל ומאחר דחכימתו כולי האי עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי אייל ולא אמרי לך א״ל אנא גמי אמרי לך א״ל מיזל אזלינא אינש אחרינא משדרינא אלא בעי מינאי מידי ראתן לך אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא דרבי צדוק קרי עליה ר׳ יוסף ואיתימא ר׳ עקיבא משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי ליה למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא והוא סבר דלמא כולי האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוי .והלבנון באדיר יפול וגו׳ טעם שנקרא ב״ה לבנון וארץ ישראל נקרא הר שנאמר )ואתחנן כ״ה( ההר הטוב והלבנון ,כי ההר מובדל מן הארץ בהתרוממות כך ארץ ישראל מובדל מכל הארצות בהתרוממות ומ״מ אינו נבדל לגמרי רק כמו ההר שאינו מובדל לגמרי שהרי שם ארץ עליו גם כן .אבל ב״ה נקרא לבנון כי לבנון הוא נבדל מן הארץ שהרי זה לבנון ואין שם ארץ עליו רק הוא מחובר לארץ ,כך ב״ה נבדל משאר חלקי הארץ בקדושתו והתרוממותו על כל הארץ ואין שם ארץ עליו והוא נבדל ממנו רק הוא עומד בארץ כמו הלבנון .ועוד יש בזה דברים גדולים ונתבארו בחבור גבורת ה׳ )ם׳ ע״א( למה נקרא ב״ה לבנון .והמדקדק בזה יבין כי ב׳ דברים אחדים הם וענין אחד שבשביל שב״ה נבדל במעלתו משאר חלקי האדמה הוא מלבין חטא ישראל כמו שאמר שם )יומא ל״ט ע״ב( למד ,נקרא ב״ה לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל כי אין הסרת החטא רק מצד המעלה הנבדלת האלהית ובשביל זה נקרא לבנון ,כי ב״ה מעלתו שהוא נבדל מן הגשמים הוא האדמה כמו הלבנון שהוא נבדל מן האדמה ולכך הוא מכפר ומלבין עונותיהם ,ואין כאן מקום זה .לכך למעלתו אין ראוי שיפול הלבנון רק ביד מלך ,שגם כן המלך הוא נבדל משאר העם כי דבר זה ידוע כי המלך הוא נבדל מכל העם ואין צריך לזה ביאור, ולפיכך היו המלכים נמשחים בשמן המשהה שהוא קדוש .כלל הדבר כי השיב לו כי הלבנון שהוא ב״ה שנבדל במעלתו אי אפשר שיפול כי אם ביד מלך נבדל מהכל כמו שב״ה נבדל מהכל ולפיכך כתיב והלבנון באדיר יפול: לד נצח פרקה מאבד הרשע רק שהיה גוטל גפשו מן הגוף כי לגודל כח הדין שבא על הרשע אין נחלק הדין לבא על הרשע מקצת בעולם הזח ומקצת בעולם הבא כי דבר שהוא נחלק אין לו כח גמל ,לפיכד הש״י לא בא עליו בדץ בעולם הזה ומשלם לו דינו בגיהנם אחר מותו להאביד את נפשו .ומי שלמד מן מי כמוך באלים באלמים זה ענין נפלא מאוד ,שלא תאמר כי הש״י צריד גבורה לכבוש את כעסו ,לכר אמר מי כמין• באלים מי כמור באלמים כמו האלם אין צריד לכבוש את הדבור שלא יצא רק מעצמו הוא כד ,וכן הש״י מה שהוא אינו משיב למכעיסיו מפני שהוא אינו מתפעל ולא כמו האדם שהוא מתפעל אם שומע חרופים ואם ירצה לשתוק צריך לכבוש בעטו בחזקה אבל ד״קב״ה אינו צדיד לכבוש כעםו .ויש לד לדעת כי נקרא אלם מלשון אלמות והוא לשון חוזק ותוקף ובא הלשון על מי שהוא קשה במו אבן להוציא ממנו הדבור לכך נקרא אלם, והש״י נקרא אל מלשון חוזק ותוקף כמו)מלכים ב׳ ב״י( ואת אילי הארץ היליד לשון אל ולשון אלם ענין אחד ששניהם מלשון תוקף׳ ולכד אמר אל תקרי וכו׳ ודרש מי כמיד באלים מלשון באלמים-כי אלם ואל הכל לשון אחד .וראלמות אצל הקב״ה אינו כמו האלם שהוא בבן אדם. בי באדם אינו יכול להוציא ממנו הדבור ואצל חש״י מפני שהוא נבדל מן הגשם וכל נבדל הוא תקיף וקשה ומפני שהש״י תקיף ואינו מתפעל מתיהם תוקף שלו לאלם שאינו מדבר מפני קושי שלו להוציא הדבור שהוא כמו א מ דומם והבן זח היטיב: ובכן ראיתי רשעים וגו׳ .וקשה מה שאמד אל תקרי ומג״ל למדרש כן .ועוד דמה ענק קבורים אל קבוצים .ויראה מפני שכתוב וממקום קדוש יהלכו והוי ליה לכתוב לשון עבד רק לשון הוה כתיב דמשמע עתי׳ יאיד יתכן לומר וממקום קדוש יהלכו והרי כבר נקברים׳ ולפיכך דרש כי הכתוב רוצה לומר קבוצים לפי שהיו נקבצים לקנות להם שם בשביל זה אמר הכתוב כי הם נקברים ואין להם שם כלל לכן כתב ג״כ וישתכחו בעיר בשביל זה שהם עשו הכל כדי להשתבח והם נשכחו לגמרי מן העולם. ישראל אין גבורתו אלא במים ,יש לדקדק ולמה מדתו של הקב״ה לאבד הרשעים כמים שכן הוא האמת שדרך של רשעים להיות גאבדים במי* דע כי אין דבר ראוי אל רשעים בי אם המיס לפי שהמיס מוחים הדבר במו שתמצא אצל המבול )בראשית ו׳( רמת כל היקום .בי האדם יש לו צלם ודמות ומפגי כי חרשע נמחה לגמרי שלא יהיה לו זכר כלל בעולם לכך חש״י מביא חמים על הרשעים למחות את שמם חכרם מן העולם ומפני כי חמים הם מוחים הצורה לכד ראוים הם ביותר למחות הרשעים מן העולם .ז׳ שנים כי מספר ז׳ שנים הוא רבוי שנים כדלקמן שאמד ג״כ ז׳ שנים בצדו עובדי גלולים כרמיהן בדם וכמו )דברים כ״זו( בדרד אחד יצאו ובשבעה דרכים ינוסו ובן)משלי ב״ד( כי שבע יפול צדיק וקם וכן הרבה הרי כי מספר הרבוי הוא שבע׳ וטעם דבר זה אין כאן מקומו ולכך היה מנקר במוחו ז׳ שניט .וניקר במוח כוי כבר אמדנו לד כי הרשע הזה היח מחבל ומשחית יותר מכל הרשעים וכמו שגדר הפרוכת ,ולפיכד הקב״ח נפרע ממנו במדתו שהיתוש היה מנקד במוחו ור״ל שהיה פועל בו ומחבל בו וזהו כח היתוש שהיה פועל בו קציצה והשחתה במדתו שהיה משחית ומחבל .ולמיכד אמד בטמיד שמצאו במוחו כצפור דרור משקל שני סלעים או כגוזל בן שנה משקל שני לטרין .הבן מאוד ענין נפלא, כי לעולם היתוש או שהיחד ,כצפור דרור משקל שני סלעים או שהיתר• כגוזל בן שנה ומשקלה שני לטדין .וזה הכל מפני שהיה הוא מקצץ ומשחית ומפריד ,וכל מקצץ משתית ומפריד הדבר השלם לשנימ ,לכד היתד ,היתוש כפי מד• שראוי או שהיתה כצפוד דרור משקל ב׳ סלעים או כגוזל בן שנה משקל ב׳ ליטרין והבן זה מאוד .ולפיכד לא נאמר ביוט שגי כי טוב ולמח זה רק כי היה ההבדלה והפירוד ביום הב׳ שביום הראשון לא היה הבדלה והילוק ופירוד רק ההבדלה היה ביום הב׳ ,כי השני ראוי בפרט להבדלה שיש בו שנים .ומה שאמר כצפור דרור שהוא בדיה שלימה ור״ל כח שלם והיה בו חילוק שגי סלעים או היה כגוזל בן שנה שהוא דבר שלט יהיה בו הלוק משקל ב׳ ליטרין .וזה מורה על קציצה גמורה של כח שלמ שהיה פועל בו, נצח פרין ח וכן)במוכר ם״ו> לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זוניס אחריהם ובא לומר כן עכשיו שבא להשחית את בית המקדש נתחבר לזונה לגמרי חוא הע״ג .ועוד בא לומר כאשר בא למקום קדשי הקדשים ששם ויעוד שכינה והחמד עם ישראל כי מקום ויעוד שכינה היה ע״י חאדון ששם לוחות הברית שכרת עם ישראל׳ ולכן שם ס״ת שנקרא ספר חברית שחקב״ח יש לו חבור עם ישראל הנה התורח וחלוחות שהם באדון הם עצם חחיבוד שיש להקב״ה עם ישראל ,ולפיכך על חאדון היו הכרובים ופניהם איש אל אחיו כמער איש ולרות, כשעלו לרגל היו מגביהים להם הפרוכת והיו מראים להם הכרובים כלומר שחבת הקב״ה אל ישראל כמו זכר אל הנקבה דרך משל ותוך הארת הוא החבור והדיבוק תה על ידי התורה וחלוחות ,תה שאמר שלמה)שה״ש ג׳( רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה שכל המקרא נאמר על המשס תוכו רצוף אהבה כרובים ולוחות כך פירשו ז״ל נמצא כאשד תבין מ חחיבור עצמו היה הארון .וכאשר בא חרשע למת קדשי הקדשים למקום האדון אשר שם התורה והלוחות והמקום שהוא מסוגל אל המר האלהי׳ באשר נבנס הרשע הזה שהוא בעל ע״ג למקום שיש שם חבור ודבוק אלחות נחשב דבר זה שנכנס עם הזונה הוא כה ע״ג שלו ,תה שאמרו רז״ל שהציע ספד תורה ועבר עליה עבירה פי׳ הוא החבור לגמרי עם הזונה שיש לטיטום שם, לכך גחשב לו שהוציא ם״ת ועבר עליה עבירה כי הספר תורה הוא עצם החמר להקב״ה עם ישראל לכך נחשב לטיטום כאשר גכגס לשם שהציע ט״ת ועבר עליה עבירה והבן הדברים האלו .ומ״מ לפי גודל הרשעות של הרשע חזה הוא טיטוס גובל לפרש כי הכל כמשמעו ,ואף שדבר זה דבר מגונה הלא רשעתו מוכן לכל זה רק מפני שבעל יומיפון כתב איזה דברימ טוביט על טיטומ כי לא הראה עצמו רק שהוא איש טוב יש לפרש המאמר הזה במו שאמרנו והוא נכת: ונטל טייף וכר .דע כי הדט שיצא הוא ענין נפלא ,כי בטול הקדושה שהיה לפרוכת נחשב שפיכת דם כדאיתא במםכתא יומא )כ״ג ישראל לג j״ (xגבי שני נהגים שהיו רצים בכבש המזבח והרג האחד את השני בסכין של קדשים ובא אביו ומצאו מפרפר ואמר הרי הוא כפרתכם ועדיין בני מפרפר ולא נימא סכין ומסיק ללמדך שהמור עליהם מהרת כלים משפיכות דמים וכר ,פי׳ כי סילוק קדושה ע״י םומאה יותר נחשב ביטול לקדושה ממה שנחשב שסיבות דמים ,בי דבר הקדוש כמו הפרוכת מפני קדושתו הוא נחשב אלהי יותר מן הנשמר״ ואם הנשמה בשביל שהיא אלהית נבדלת אין ראוי לה בטול ב״ש הבלי שהוא קדוש אלהי לגמרי אין ראוי לו בטול הקדושה שזה הוא במו שפיכות דם שהוא ביטול הנשמה הקדושה״ ולגודל מעלת קדושת חפרוכת נחשב ביטול הקדושה שלו ע״י טומאה כמו שפיבת דם שהוא ביטול הנשמה שהיא קדושה .לכך היה הדם מבצבץ .ויש באן דבר עמוק עוד למה נעשה גט זה להיות דם מבצבץ דוקא בפרוכת עד שהיה כאן שפיבות דמים בפרוכת בפרט .וזה מפני שהפרוכת מבדיל בין הקדש ובין קדשי הקדשים והוא גדר והבדל ובבטול הגדר גהשב זה ביטול לגמרי״ ולכך נעשה הדבר הזה בפרוכת והיה יוצא דם להראות קדושת המקדש שנהשב ביטול קדושת הפרוכת שהוא הבדל וגדר של קדש הקדשים שפיכות דט .והיה טבור שהרג את עצמו״ כי הרשע היה סמר שהוא ית׳ כח בגשם ו מ ה הרג את עצמו ואין להאריך יותר בז* ואס שהיה מגדף היה הקב׳׳ה שותק כי ההתפעלות הוא לאשר הוא כח הגשם לכך הוא מתפעל והוא ית׳ קדוש וגבדל מכל עניני הגשם לכך אין לו התפעלות הגשם. לכך גקרא חםין יה כלומר שהוא אינו מתפעל למכעיםים לפגיו כי מדת האדם שהוא מתפעל ומתחרה לנקום אבל הש״י אינו כך שאינו כת בגשם והוא גבדל לגמרי מזה לכך אינו מתפעל. ומה שתמצא אצל מ י אהרן שמתו מיד זה מפגי שהקב״ה מדקדק עם צדיקים כהוט השערה ואותם שהם םביביו לא יסבול הקב״ה שיהא בהם חטא כי לא יגור אצלו דבר חטא לכך געגשו מיד׳ אבל אצל הרשע כיון שאין הקב״ה מתפעל מדברי רשע שהא ית׳ גבדל מן הגשם לגמרי שכל אשר יש מ גשמות מה יש מ התפעלו* וזה גבורתו לכך אין משלם לו מיד שאז לא היה נ1ח \ פרקה הוה סיים חד מםאני וכו׳ יש תמהים שקבל הרגל לפי שעה עובי מתר ממה שהי* דע כי מה שאמר דהוי סיים מסאני אין הפי׳ שהיה דגלו נעשה בשעה אהת עב יותר גדול ממה שהיה ,רק כי השמועה טובה שבאה פתאומית לאדם מדשן עצם האדם דכתיב שמועד ,טובה תדשן עצם ר״ל עצמו של אדם ודבר זה הוא שנוי אל האדם עצמו ,תה שאמד שמועה טובה תדשן עצם אין ר״ל עצם של אדם שהוא בבשרו דק ר״ל עצמו של אדם ומביא לאשר בא עליו השמועה שנוי בסגנון שלו דהיינו בעצמו .וזה שאמר שהיה סיים הד מסאני וכו׳ ור״ל שבא שנוי משמועה טובה פתאום והיה מביא לו שינוי בסוגיות הילוך דעתו של אדם ,כי כאשר שומע שמועה טובה מחמת השמחה שנכנסת בו משנה דעתו וסוגיות הלוך שלו ולא יכול לסלק השמועה ממנו כי כ״כ נכנס השמועה בדעתו ואין יכול לקבל דבר אחד .וזה שאמר דהוי סיים חד מסאני ולא היה יכול להסיר אותו ממנו השמועה הזאת אשר שמע ולכך לא היה יכול לקבל דבר אחר עד שהיה לו שנוי בסוגיות הילוך דעתו ולא היה מיושב בדעתו וזה נקרא דהוי סיים מםאני חדא. בעי למסיימא אחריני וכו׳ כי זה *״כ לא יוכל לסלק כאשר חדא מסאני לא מצי למשלפיה ואידך לא מצי למסיימא ובזה יש לו שנוי בסוגיות הליכתו ,וכן השמועה הטובה לא מצא לסלק אותה ממנו וענין אהר אינו מקבל לכך סוגיות ההלוך משונה אליו ואין דעתו מיושב עליו כראוי כך יראה לפרש והוא גבון: תן לי יבנה וכוי .יש לדקדק למה בהר באלו ג׳ דוקא .דע כי כוונת רבי יוחנן היה אשר באלו השלשה יהיו בני הורין ולא יכלו להם כי בזכותם יהיה ניצול מן הכל ,כי יבנה והכמיה יש להם בשביל זה התורה ,ורבי צדוק הוא כה שלהם בשביל תעניתו ותפלתו אל הש״י ,ושושילתא דר״ג הקיום שלהם מצד עצמם מפני חשיבות מעלתם שהם נשיאים שיש להם התוקף מצד עצמם ,ועל ידי אלו ג׳ יהיה להם קיום ולא ישלטו בם שונאיהם הן מצד התורה הן מצד תפילתם אל הש״י הן מצד עצמן כאשד הם גדולים מיוהסים וחשובים .וכאשר תבין ותדע כי לכך בחר אלו ג׳ דברים שאלו שלשה מוכגים שיעשה הש״י ישראל עמהם החסד רעשה דין בשונאיהם מרחם עליהם שלא ישלטו גם שונאיהם ,והם הפד דין ורחהים שהקב״ה נוהג עם ברואיו להציל אותם מן הרע. מדוע כי החכמים דביקים במדת החסד וזהו שאמרו חז״ל )חגיגה י״ב ע״ב( כל העוםק בהורה בלילה הקב״ה מושך עליו חוט של חסד ביוט דכתיב יומם יצור .ה׳ חסדו ולמה מפני דבלילר. שירה עמי דהיינו שירה של תורה עמו ,שהתורה תקרא תודת חסד שנאמר )משלי ל״א( ותורת המד על לשונה ,ולפיכך רצה ביבנה וחכמיה שיחיו דביקים במרת החסד .ואח״כ רבי צדוק משלים המדד• השנית מדת הדין בתעניתו שהיה מתענה שבשביל זה ישלים מדת הדין מכה תענית. ושושילתא דר״ג שהיה זרע אמת בלי טםול ודבק בהם הרחמים בעבור המשפחה המיוחמת הזאת, ודבר זה תבין מאוד ממה שהיה זרע יעקב בלי פםולת כלל והיה ליעקב מדת הרחמים ודברים אלו יש להבץ מאוד מאוד .וכאשר יש להם אלו שלשה דהיינו יבגה וחכמיה ודבי צדוק ושושילתא דר״ג אז היה דביקים בבל מדותיו ית׳ שהוא מנהיג בהם עולמו ויציל הש״י אותם ,ואין ספק בפירוש הזה למי שמבין עקרי הוזכמה בי אלו ג׳ דברים הם כל מדות שהוא ית׳ מנהיג את עולמו בטוב והבין הדברים היטב: אזל שדריה לטיטומ הרשע ואמר אי אלהימו צור חסיו בו זה טיטוט הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה חרשע תפס זונח בידו ונכנס לבית קדשי קדשים והציע מפר חורה ועבר עליה עבירה וגטל סייף וגדר את הפרוכת ונעשה נס והוד ,הדם מבצבץ ויוצא בטבור הדג את עצמו שנאמר שאנו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותט אותות אבא חנן אומר מי כמוך הטין יה שאתה שומע גיאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק דבי ר״י תנא מי כמוך באלים ה׳ מי במוך באלמים מה עשה נטל הפרוכת ועשה במץ גרגותני והביא כל הכלים שבמקדש וחניחן בהן והושיבן בספינה לילך ולחשתבח בעירו שנאמר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו אל תקרי קבורים אלא קבוצים אל תקרי וישתכחו אלא וישתכחו א״ד קבורים ממש ואפילו מילי דמיטמרן אגלייא לחמ עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר לכ נצח פרקת כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים בא פרעה וטבעו כמים בא טיטרא וטבעו במימ אף הוא עומד עלי לטובעי במיס אם גמד הוא יעלה ליבשה ויעשר• עמי מלחמה יצאה בת קול ואמרה רשע בן רשע בן בגו של עשו הרשע בדיה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה אמאי ק ת ליה ליתוש בריר• קלה דמעלנא אית לה ומפקגא לית לה עלה ליבשה ותעשה עמה מלהמה עלה ליבשה בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו ד שנים יומא הד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קול ארזפתא אישתיק אמר איתא תקנתא כל יומא מייחו נפחא ומהו קמיה לעו״ג יהיב ליה ליה ארבע זוזי לישראל א״ל מסתייך דקא חזית בסנאך עד תלתין יומין עמד הכי מכאן ואילך כיון דדש דש תניא א׳׳ר פנחס בן ערובא אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו בצפור דרור משקל שגי סלעים במתניתא תנא כגתל בן שנה משקל שני לטרין אמר אמי נקטינן פיו של נחושת ורגליו של ברזל וציפדניו של ברזל כי הוי מיית אמר להו לקלוייה לההוא גברא ובדרו לקטמיה אשב ימי דלא לשכהיה אלהא די יהודאי ולוקמיה בתגא ע״כ .זה המאמר יש לדקדק בו הרבה מאוד ,וזה כי אף על גב שהיה טיטום רשע גמור אין דרך מי שהוא מלד כמו שאמר והלבגון באדיר יפול שיגהג בדבר פתיתות כמו זה שיציע ספד תורה ויהיה גוהג זגות שהוא גנאי ומאיט ,ועוד ענין הנס שנעשה שהיה הדם מבצבץ למה יצא דם וגט הזה שלא לצורך היה לגמרי כי למה הוא זה ,ועוד קשה אמד מי כמוך חסין יה שאתה שומע ושותק כל זה קשר .כי למד• ישתוק לרשע כמו זח ולבני אהרן נדב ואביהוא שנבגמו להקטיר קטורת לא שתק ולזה שתק. ד ע כי טיטוס הרשע אי אפשר שלא היה רשע והרי על ידו חרב הבית הקדוש הוא בית אלהינו ולפיכך רשע גמור היח ,ומד .שמפפר עליו מופיטון שלא היה רשע אבל היד .מרחם על הבריות ,כל זה אינו כי דבר שאי אפשר הוא מ מי שהוא טוב לא יבא ממנו רע כלל ואיד יבא רע כמו זה ממי שיש בו דבר טוב מה וא״ת למה לא אירעו דברים אלו לנבוכדגצר שגם הוא הרשיע ושרף בית אלהינו ולמה לא אירע לו כל א * .ישראל אשר אירע לטיטום/זחלא ב״ה ראשון יותר בקרישה עוד מן בית/שני .ויש לן לדעת כי נבוכדנצר שהחריב את הבית לא עשה זה רק בשביל שלא היו רוצים להיות כפופים תחתיו שהרי מרדו בו כדכחיב בקרא .ולפיכן לא היה נכוכדנצר מתנגד אל קדושת בית אלהיגו כמו זה .שהרי בבית שני היו רוצים להיות כפופים תחתיו ובו לא מרדו מעולם כי הקיסר שמרדו בו בדבר הקרבן אף שאינו כ״כ מרידה כבר מת רק כי כל כונתו היה רק להשחית ולקלקל בלא טעם כלל ולפיכך עשה לו הקב״ה כדינו וכמו שיתבאר •בסמוך .ואפי׳ אם נודה לבעל מסיפון שדיבר טוב שלא לשרוף ב״ה זה מדרך הרשעים לדבר בפיהם ולבם אין אתם ,או שעשה כל זה כדי לעשות בבית המקדש כרצונו להשתבה ולהתפאר בו שיהיה הבית הגמל והקדוש תחת ידו ,והוא ית׳ גרס שלא יהיה בית קדשנו ותפארתנו ביד הרשע והטמא הזה ולבך נשרף, כי אין ראוי למעלת קדושתו של בית המקדש אשר שמו ית׳ נקרא על הבית שיהיה תחת יד זרים ורשעים כמו אלו אף זמן מה שהרי בטוף בודאי יחיה שורפו ולכך נשרף מיד .אבל בודאי הוא היה ראש חמשחיתיס שהשחית בית אלהינו ואיך יבוא דבר כזה אם לא ע״י ראש המשתיתים שהיה מוכן להשחתה .ולפיכך מתחלה כי שדר עלייהו לנידון קיפד שהוא לא היה בתכלית הרשעה והיה מצות הקיטר עליו שיהיה מחריב ירושלים אי אפשר רק שיתגייר ,מאחד שהקיסר רצה לחכדיחו לדבר דע שאיגו מוכן לו ,וכל מי שרוצח לחכריח אחד לדבר שאינו מוכן ומסוגל אליו כמו הקימר שהיה רוצה להכריח את נירון קיסר שילחם עם ישראל וישרוף הבית ולטיכד היה מתחזק נירון קיסר כגגד זה והיה מתגייר לגמרי ,אבל טיטום הרשע praהיה אל הרשעות. ומה שאמר שתטט זוגה בית וגכגמ לבית המקדש פירוש שהרשע הזה ממור נבנם למקום חקודש לחבל אותו אין ספק שהיה יוצא מרשות הקב״ה ודבק באלהי נכר ,וזה נקרא שתפס זונה כי ע״ז נמשלה לזונה כי בכל מקום גבי עמדה זרה כתיב זונה )ויקרא י״ב( ולא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים אשר חס זוגיס אחריהם וגבי מולן כתיב ) nrכי( והכרתי אותו ואת כל חזוגיס אחריו , טרקה ולמ״ד כגוזל בן שנה דבר זה שלם יותר כי הוא שלם אף בזמן שהיה בן שגר -ולפי דעת הכל מפגי שהיה בטיטוס כח השחתה לכן היה פועל בו גם כן כח שהיה משתית בו ומהבל מ ,וחכח הזה הוא היתוש שגזכר כאן אם לא היה זח יתוש גשמי אין זה קושיא .כי היה זח כח יתוש מופשט מן הגשמי והיח כח הזה פועל כאילו היה יחוש ממש והיה הכח הזח כח שלם משחית ומחבל .ואל תשגיח בדברי המהביל עזריה מהאדומי אשר הגדיל לשוגו גגד דברי חכמים בפפרו אשר הוא מלא גאצות .מ כבר השמו על דבריו בחבור באר הגולה בי אף לדבריו שאמר שלא מת טיטוס בענין זה ,הלא הבל יפצה פיהו מכל מקוט היה פועל במוחו כח גדול וחיה לו כאב הראש ביותר והדבר שהיה כח פועל מ גקרא יתוש כי היה פועל מ קציצה והפרדה וזה עגין היתוש שהוא קוצץ ומפריד בו ,והדברים בדדו דברי חכמים שכל דבריהם שכליים מופשטים מן הגשמות ודי בזה במקום הזה. ו מ ה שאמד ששמע קול מרזפתא ואשתיק .ר״ל כי השגוי מבטל שיגוי הקודט ולפיכו באשר שמע קול מרזפתא היה מקבל שגר ואשתיק עז־ שלא היה שגר הראשון מועל תה היה עז־ ל׳ ימים ושוב לא היה שגוי וחזר לפעול כבראשונה. גקטיגן וכר פיו של גחשת ,ור״ל שהיה בח הזה כה קשה שהיה פועל בטיטוט וציטרגיו שהוא מסרט מ של ברזל לפי שהברזל יותר קשה לסרט ולהפריד ,ופי׳ עגין זה כי כה שהיה מועל היה קשר• ומחיחס אל כח הנחושת שהוא קשו; ולא היה זה נחושח גשמי אלא שיש ליחס לכה זה כח נחושת ,וכן צפרניו ברזל אין-צריו לפרש כמשמעו שאין יצירה נמצא כך אלא כמו שהתבאר שהיה פועל מ הכח כח מפריד ומחלק עד שהיה הכח הזח מתיחמ אל הברזל .וכל ענין זה כי היה ראוי לטיטוס הרשע חמחריב והמשחית שיפעל בו כח קשה תהו שאמר כי כח זה שחיה פועל מ כה קשה כמו נחושת ,ועוד היה פועל מ בח חד שהיה ג״כ מקצץ בו ,ושני דברים היו פועלים בו הקושי והוא דבר בפגי עצמו, ועוד היה פועל בו קציצה ,לכך אמר פיו של נחושת כנגד הקושי כי הנחושת הוא קש* וצפרניו של ברזל כלומר שהיה פועל מ כה ישראל לה הקציצה וההפרדה ולבך אמר וצפדגיו של בחל. כלל הדבר שני מזות היו פועלים בו הקושי וההדוד ,ואלו שני דברים ידועים בפםוק )שמות ט״ו( ימינך ה׳ נאדרי בכה ימינך ה׳ תרעץ אויב, ולפיכך מ ג ד זה אמר כי היה פיו של נחושת הוא כח קשה וכנגד הקציצה אמר וצפרניו שהוא מסרט ומפריד הוא ברזל ואין להאריך במקום זד -ולפיכך באשד מת אמר לקליי׳ ולבדריה לקטמי* ודבר זה יש בו תימה וכי סכל היה כל כך שלא ימצא אותו אם ישרפו אותו .אבל פירושו לטי שמדת טיטום שהיה משחית ומתבל בפרט למת אלהינו .ולפיכך הוא היה גתר על עצמו דבר זה ג״כ שכל אחי גוזר על עצמו דבר שהוא ראוי אל מדתו כאשר עשה בחייו .ומפגי מ מדת טימוט היה החבול לכו אמר שהוא עצמו היה גוזר עליו ההשחתה תה גקרא דפסק אנפשיד -או מפגי שיש לכל א׳ מציאות של מה מצד עצמו לכו יש מ בחינה מיוחדת שיחיה לו אסיפה .ונמצא שיש לו שתי בחינות הבחינה האחת מצי מדתו ומעשיו והוא ההשחתה והחבלה ומצי ומה ראוי לו תאפיסת ופיזור אפרו אשב ימי .או מפני שהיה לו מציאות מה מצי עצמו ובזה הוא משותף עם שאר נבראים מצי הזה יש לו חבור ולא מפרי* ולפיכן־ כל יום היו שורפץ אותו ומבדרת אותו אשב ימי במו שהיה מדתו ומעשיו שהיה משחית ומחבל ובו היה נעשה לו .ודבר זה גוזר על עצמו מאזור שמדתו ומעשיו כו הוא ומטגי כי היין הוא עליו מן הש״י וכל דבר רוצה לטלק עצמו מן היין אמד ילא לשבחיה אלחא דיחודאי ,אבל מצד שהוא חיה גברא מן הש״י חוזרין ומאטטין לקטמיה .כלל הדבר כי יש לו לטיטום שתי בתיגוח חבחינה האחת מצד מעשיו שהיה ראש המחבלים ומזה הצד גוזר על עצמו חבלה ולבדריה לקמטיה אשב ימי כי זה הוא קציצה ואטיטח מוחלטת כמו שהוא ראש המחבלים ,ומצד שהוא גברא מן הש״י כמו שיש לשאר בריות יש לקטמיה אסיפה ואיגו נשאר בבחלח זאת׳ ולכו היה דיגו ע״י שגיהס וסידר שהוא האפיםח מצד עצם מדתו המיוחדת אליו שהיה מ ק י ז ומשחית ודבר זה גוזר על עצמו .והשגי מצד הבריאה הפשוטה שהוא לכל אדם ומזה הצד ראוי לאסיפה ,וכל הדברים האלו לו נצח פרק ד. אינם גשמיים כלל כמו שהתבאר פעמים הרבה מאוד אבל דברים בלתי גשמיים והבן זה: אונקלוס בר קלונמוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי אזל אסקיה לטיטום בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא אמר ליה ישראל מהו לאידבוקי בהו אמר ליה מלייהו נפישין ולא מצית לקיימינהו זיל אגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא דכתיב היו צריה לראש כל המיצר לישראל נעשה ראש אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי אמר ליה במאי דפסיק אנפשיה כל יומי מכנשי׳ ליה לקסמיה ודייני ליה וקלו ליה ומבדריה אשב ימי אזל אסקיד .לבלעם בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא א״ל ישראל מהו לאדבוקי בהו אמר ליה לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים אמר ליה דינא דההוא גברא במאי אמר ליה בשכבת זרע רותח אזל אמקיה לההוא גברא בנגידא אייל מאן השיב בההוא עלמא א״ל ישראל מהו לאדבוקי בהו א״ל טובתם דרוש רעתם אל תדרוש כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו אמר ליה דיני׳ דהאי גברא במאי א״ל בצואה רותחת דאמר מר כל המלעיי. על דברי חכמים נידון בצואה רותחת תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם תניא אמר ר׳ אליעזר בא וראה כמה גדולה כחה של בושה שהרי סייע הקב״ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו .המאמר הזה יש בו מן התימה למה אלו שלשה העלה בנגידא מכל רשעי העולם. דע כי הרשעים הם על דרכים רבים אך מה שכולל אותם הם שלשה ,האחד הוא רשע ע״י עבודת גלולים ,הב׳ הוא ע״י גילוי עריות ,הג׳ ע״י שפיכות דמים .הראשון והוא עבודת גלולים רע לשמים ,השני והוא גילוי עריות הוא רע לעצמו מה שדבק בו הפחיתות המגונה והוא פחיתות המרי ,שהוא כמו בהמה כאשר הולך אחר זנות שהוא תועבר ,חמרית והוא כמו בהמה חמרית כמו שאמרו חכמים ז״ל )סוטה י׳יד ע״א( אצל מנחת סוטה היא עשתה מעשה בהמה לכך קרבנה מאכל בהמה מן השע,רים וכבר התבאר דבר זה במקום אחר, השלישי והוא שפיכות דמים הוא רע לבריות ישראל ואין כמותו בכל המעשים .ולפיכך אלו ג׳ חטאים שהם עבודת גלולים גילוי עריות ושפיכות דמים כוללים כל החטאים שכל החטאים נכללו באלו או שהוא רע לשמים או רע לבריות או רע לעצמו ,ואלו ג׳ החטאים הם ראשי כל החטאים כי אין עבירה רע לשמים כמו עבודת גלולים, ואין עבירה רע לבריות כמו שפיכות דמים ,ואין עבירה רע בגופו כמו ערוד -ולפיכך אמרו חז״ל )סנהדרין ע״ד ע״א( כי אלו עבירות הם שוים לענין זה שיהרג ואל יעבור כי אלו ג׳ הם ראשי העבירות .והנה ידוע כי החוטאים האלו כל אחד היה דבק באחד מהם ,בלעם לא נמצא באחד גילוי עריות כמו שנמצא בו כמו שאמרו חכמים בפ״ק דע״ג )ד׳ ע״ב( שהיה בא על אתונו ועוד ידוע מן העצה שנתן בלעם להחטיא את ישראל בזנות ,ואל יהא ספק לך כי מה שבא על אתונו מפני שהיה בלעם דבק בכח הטומאה שאותו כח הטומאה כח זנות לכך היה בלעם מוטבע כזנות היותר גדול להיות בא על אתונו ,וההוא גברא דבק היה בע״ז שהסית והדיח את ישראל ,ואע״ג שהסית והדיח היה עיקר דינו במה שהלעיג על דברי חכמים ,שהמלעיג על דברי חכמים הוא מינות גמורה אשר הוא עוד יותר מע״ז וטיטוס מי! חד בשפיכות דמים כאשר התבאר למעלה שהיה דם מבצבץ כאשר גדר הפרוכת וכאשר אמרנו למעלה שהוא היה ראש המחבלים והמשחיתים ואחריו לא קם כמוהו ,לכך היה דבק כל אחד ואחד בכה טומאה מיוחד לפי חטאו .ולכך אחר שהיה כל אחד מיוחד בגודל החטא דבר זה מורה על הדבוק של כל אחד בדבר מיוחד .וכאשר שאל בלעם בנגידא מאן חשיב בהאי עלמא הוצרך לומר ישראל ,ועם כל זה אמר לו רעתם דר,ש טובתם אל תדרוש כי בלעם בעצמו היה שונא ׳מתנגד לכח הקדושה אשר ישראל דביקים בו .ואמר ליה דיגא דהאי גברא במאי אמר ליה בשכבת זרע רותחת כי השכבת זרע הוא טמא וכל טומאה רחוק מן הש״י אשר הוא טהור וקדוש ,שהרי כל טמא אסור ליכנם למחנה שכינה והיה נדון בלעם בדין זה שהיה דבק בכת ט ,מאה אשר הוא רתוק ונבדל מן הש׳׳י וזהו דינו ,ומה שאמר רותחת רמז כי הטומאה אשר דבק בה בלעם הוא ענין גיהנם שחוא רותח ודין נצח פרקה זה ראוי לבלעם כפי מדתו אשר היד ,דבק בה בחייו. אםקיה לטיטום בנגידא אמד מלייהו נפישי ולא מצית לקיימינהו ,הנה חלוק יש בק טיטוט ובין בלעם ,כי מפני שהיה בלעם דבק בכח הטומאה אשר הטומאה מרוחק ומםולק מן הש״י ולפיכד היו דבריו רחוקים לגמרי שאמר רעתם דרוש טובתם בל תדרוש כפי ריחוק שלו מן הש״י ,אבל טיטום לא אמר כו רק מילייהו גטישי כי זה ענין פושעי עבודת גלולים שהם רחוקיט מן התור* שצדיו שיהיה יהום בין המקבל ובין התורה שישראל בפרט מוכנים אל התורה והמצות והאומות אינם מוכנים לקדושה ולמצות שבתורה ולפיכד לא היה אומר רק מילייהו נפישי ד״ל שאין התודה מתיהסת לע״ג, נמצא כי בלעם הרשע שהיה דבק בכח הטומאה היה מתנגד לגמרי לקדושה ,אבל טיטוט לא היה מתנגד רק אל התורה וראוי לחבין דבר זה כי הוא עמוק מאוד .ואמר ליה זיל אגדי בהו בהאי עלמא והוית רישא וכוי ,דבר זה ענין נפלא מאוד למבינים למה המיצר לישראל נעשה ראש ,ת * מפני כי ישראל הט עלית במעלה ובמדריגה שנאמר )דברים כ״ח( ונתנד ה׳ עלית על כל הארץ וכשהוא מיצר לישראל אז הוא נעשה ראש לאותם שנקראו ראש• ויש לד לדעת כי זה נאמר כשישראל בגלות ובצרה לפי שישראל ראוים לצרה בעו״ה ומאחד שראוי היה לישראל גלות המיצר להם הוא דבר שראוי להיות ולפיכד נעשה ראש שיורש את כוחם ,והפר זר• כאשר אין ישראל בגלו* וזה ידוע מה דפמק אנפשיח כי מאהר שהוא היה ראש המהבלים גזר טבעו הפירוד ,אלא שבכל יום מכנסים לקטמיה וכו׳ וזה כמו שפרשנו לפני זה מפני שהרשע חחלת בריאתו יש לו בריאה כמו שאר אדם דק שהיה אח״כ מכת חמשחיתימ ,הנה מצר שראוי להיות כמו שאר אדם בל יום מכנםיט לקטמיה להיות כמו שאר בני אדם .ומפני מדתו שגוזר ההשחתה ח1זד להיות נשרף ומבדרין לקטמיה כאשר היה מדתו שהיה בעל השהתה והפירוד וכל יום ויום כד ראוי לו והנד• ג*כ משפטו ודינו כפי חטאו לגמרי .ומה שאמר לבדדו לקטמיה אשב ימי כדלעיל והוא מבואר מאוד למי שיש בו חכמ* ישראל לז אםקוהו בגגידא וכר .דע כי מה שזמר טובתם דרוש דעתם אל הדרוש ,הוא כמו שאמד בםמוד תא ומי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם ,וזה כי פושעי ישראל נתן הש״י בהם נשמה טהורה דק שאח״כ נטו אהד הרשעות ולטיבו חטאו דבר מקרה בעולם הזה אכל שלא בעולם הזה אין חוטאים ומודים על האמת וחוזרים בהם מעד כי יש להם שורש טוב כמו שאמרו חז״ל בעירובין )י״ם ע״א( עוברי בעמק הבכה מעיין ישיתוהו שמורידין דמעות כמעיין, אבל פושעי ע״ג על מתחי גיהנם אינם חוזרים וזחו מטעם שעצמס רע לכו נשארים רע אף אחר מותם כי אין שינוי לדבר שבעצם .ולכו ההוא גברא היה אומר טובתם דרוש רעתם א52 תדרוש בל הנוגע בהם וכר ,כי כבר חומר ממנו מה שהיה נמשו בחייו אחר החטא כי ישראל ראוים בעצמם אל האמת והקדושה והמחר* אכל אומות העולם חםרונם בעצמם שהרי בכללותם הם כד ,ודבר שהוא בכללות הוא בעצם ולא ישתנה. כל המלעיג על דברי חכמים נדת בצואה רותחת, ר״ל כי דין של אותו האיש שהיה דבק במדרגה הפחותה שנקראת צואה ,והפחיתות הזאת אי זו דבר גשמי חמרי דק הוא עגין גיהנם ולס* נקרא צואה רותחת כמו שאמד אצל בלעם שהיה דיגו בשכבת זרע רותח* בי אין דבר פחות ומרוחק מן האדם רק צואה ,כי הפרש יש בין חפחיתות ובין הטומאה כי הטומאה גבדל ומרוחק שהרי הטמא אטור ליכנומ למחנה שכינה אבל מתיתות הוא פחית.ת בלבד וחיח הוא דבק במדריגה חפחותה והיא מדריגה התחתוגח בגיחנם ,כי דיני הגיהנם הם כמה מדרגות .ויש לד לדעת כי אין ראוי למלעיג על דברי חכמים רק חצואה ,כי הוא הפד החכמים שיש בהם שכל הנבדל מן האדם לכד כאשר לועג עליהם גדון בחטד זד ,שהוא בצואה רותחת והוא ג״כ דבר גבדל מן האדם ויוצא ממנו מפני פחיתות* חדי השכל בודאי נבדל מן האדם בשביל מעלתו והצואה גבדל מן האדם לפחיתותו לכד המלעיג על דברי חכמים נדון בצואה רותח* וםוד זה רמזו חכמים באמונתם במסכת טובה )ט׳׳ב (3*9כל קטן שאין בו דעת אין מרחיקין מצואה שלו שנאמד יוםיף דעת יוסיף מכאוב .והדבר הזח כי מציאות לח נצח פרקו ישראל ההפכים אחד וכאשר נמצא אחד נמצא השני אלו ב׳ דברים הטומאה והפחיתות ד!יפך לאדם שהוא כנגדו ולכך במציאות הדעת שהדעת הוא והם דין שלו .ואין הכוונה רק כי דין הרשעים שכל נבדל מן האדם במעלה ימצא הפך זה הוא הוא דין גמור בדבר שהוא הפך הנשמר .כי הצואה שנבדל מן האדם לפחיתות ,וכל אלו הנשמה נבראת שהיא טהורה ואין בה פחיתות לבך כאשר הנשמה גרונית היא נדונית בדבר דברים הם ברורים עמוקים מאוד. שהוא הפכו לגמרי ,לכך אמר כי בלעם נדון ויש להבין באלו דינים שהיו נדונים אלו שלשה ,בשכבת ,זרע רותחת שהיה דבק אחר מותו וזה כי כל דבר שהוא מתנגד אל האדם הוא בטומאה שהיא מרוחקת מהכל ,והמלעיג על דברי פועל בו והוא דין שלו ,לכך הטומאה והפחיתות הוא חכמים היה גדון שהיה דבק בפחיתות והכל הוא דין האדם אחר מיתתו ,כי הטומאה הוא הפך האדם הפך הנשמה ,והשלישי הוא הפך ממש כמו הדין כי נשמת האדם טהורה כמו שאמרו חכמינו ז״ל שהיה לטיטוס הוא ההשחתה הגמורה שהיה לו ) ב ר כ ו ת ס׳ ע״ב( נשמה שנתת בי טהורה ולפיכך אחר המיתה .והבן אלו שלשה החטאים אשר הטומאה שהוא הפך הנשמה דבר זה הוא דין האחד היה גמשך אחר הטומאה והתיעוב ולפיכך הנשמה ,והפחיתות ג״כ הוא דין לאדם שהרי בא על אתוגו ,ושני היה נמשך אחר ההשחתה הצואה הוא יציאה והבדלה מן האדם ואין האדם וההפרדה ,והגי היה דבק במינות ויצא מכלל סובל אותו והוא פחיתות של ארם ולכך דבר זה ישראל והיה דבק במיגות ועבודת גלולים ואין להאריך עוד: שהוא הפחיתות הוא דין של הנשמה ,נמצא כי פרק ששי אתרנגולא ואתרנגולתא חרב טור מלכא דהוי נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא כלומר פרו ורבו כתרגגולין יומא חד הוי קא חליף גונדא דרומאי שקלינהו מנייהו נפלה עלייהו מחונהו אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אתא עלייהו הוה בהו ההוא בר דרומא דקפיץ מיל וקטיל בהו שקליה קיסר לתאגי׳ ואותביה על ארעא אמר רבש״ע אי ניחא לך לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא אכשליה פומא לבר דרומא ואמר הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו דוד נמי אמר הכי דוד אתמוד ,קא מתמה על לביה׳׳כ אתא דרקונא שמתיה לכרכשיה ונח נפשיד ,אמי• הואיל ואתרחש לי גיםא הא זימנא אשבקינהו שבקיגהו ואזיל איזדקור ואכלו ושתו ואדליקו שרגי עד דמתחזי בליוני דגושפנקא ברחוק מילא אמר מחדי קא חדו בי יחודאי חזר אתא עלייהי אמר ר׳ אסי תלת מאד ,אלפי שליפי סייפא עיילו לטור מלכא וקטלו בה תלתא יומא ותלתא ליליותא ובהר גיסא הלולי וחנגי ולא הוי ידעי הני בחני .כבר התבאר לך למעלה שהתרנגול מרבה להוליד יותר מכל לכך לקחו תרנגול ותרנגולתא בחופתם .ותבין מזר ,שכל דברי חכמים באמונה כי כאן נאמר חליף גונדא דרומאי ולקחו התרנגול ותרנגולתא וגונדא חוא רבוי של מלכות ,מפני כי מלכות רומי שהיה באותו זמן רצו ליקח הברכה מישראל כאשר חטאו ישראל ובטלה הברכה מהם אז עשו רוצה לקום ולרשת הברכה של יעקב ,ולפי׳ גוגדא דרומי רצו ליקח התרנגול והתרגגולתא אשר תרנגול ותרנגולתא מורה על רבוי הברכה של ישראל. נצח פרק ו ואמר הוה בהו ההוא בר דדומא דקטץ מיל וכו׳ הבן מה שאמרו שהיה שם בר דרומא מאי אכפית ליה אם מדרום אם מצטון וכי מד. זולה הדבר שהוא מדרום .אמנם כאשר תעמיק :אמת תדע דברי הכמה עמוקה מ היה מיוחד לזה בד דדומא ,כאשר תדע כי דרום נקרא ימין באשר ידוע והיד הימין מיחדה לקלות לא השמאל •לפיכד קפץ מיל לכך ההוא בר דרומא היה מוכן לזה .ומה שאמר קפץ מיל פירוש בתנועה אחת ־במרוצה אחת היה עושה מלהמה וזהו ענין הקפיצה שנזכר באן והיה בחו למלחמה הזריזות •־״יותר .ובמה שאמר הוה בהו דהיינו בטור מלכא זדע עוד ענין יותר עמוק מאוד .כי טור מלכא :מה שנקרא הד של מלד הוא מתיהם לצטון לקבל משם בח הגבודח למלחמה כי המלד צרין• לו גבורה לעשות מלחמה .ונתחברו ונבללו ביחד *ני הדברים האהד הזרמות והמהירות וקלות התנועה בכה ימין ולכד היה בד דרומא ובמה שהיה בר דרומא זה בטור מלכא היה בו שניהם, יאלו שניהם צדיד למלחמה ולפיכד קפץ מיל ׳קטיל מיל ותושע לו ימינו וזרוע מזו והבן זר- יזהו שאמר חוד .בהו ההוא גברא בר דרומא ואין הדברים האלה דק רמז חכמה עמוקה שבאו לומר :י נכלל ימין בשמאל ואז היה להם כח לעשות תיל למלחמה .ואמר על לבית הכסא וכד ראוי לו דבר זה מ החויא הזאת היא כמו חויא דרבנן שהנוגע בכבוד חכמים טדקי׳ חויא דרבנן, כיש זה שדיבר נגד כבוד העדי דטרקי׳ חרא וחוא כח נחש ובית הכסא מובן במחר לנחש והבן »ה .ומה שאמר כי דוד דדך תמיה אמר אין הפירוש שדוד אמד הלא אחה אלהיס זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאוחינו דרד חמיה אלא אתה יוצא בצבאותינו שאין זה משמעות הכתוב ,אבל פירושו שדוד אמדו דרד תמיד .הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו למה תעשה זה וזהו התמיה של דוד כמו למה אלהים זנחתנו אבל ההוא בר דרומא אמד כד הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו ואנחנו עושים מלחמה מעצמינו .מה שהית נמסים לשם תלת מאה ]אלפי[ שליפי סייפא דוקא שלש מאות ]אלפי[ וגם שהיו הורגין בה ג׳ ימים וגי לילות, ישראל לם כי אץ ספק שכל הסבות שהיו בטור מלכא לא היו במקרה כי כל דברים הגמלים אינם כמקרה ויתבאר בסמוך והוא דבר נטל* ששיס רמא עיירות וכד .כבר אמדנו כי טור מלכא היה בה ברכה ובפרט כברכת הרמי והוא ברכת ארץ ישראל מצד הרמי בי ארץ ישראל היו בה ג׳ ברמת שהם שורש ברכת הארץ כמו שמבואר למעלה ,ולפיבד כל ברכתה היתד .מ׳ רמא כמו שיש מ׳ אותיות בברכה המיותרת לישראל בברכת כהגים שהם ט׳ אותיות ,תזשבון זה אמרו הזיל גם כן על רמי בכל מקום כמו שפרשו התוםפות בפרק החובל )ביק צ״ב ע-ב( אצל ששים רהיטי רהיט מ החשבון הזה הוא על רמי וכן ששים תבלי מטי לככי חמי אבלי ואיגהו לא אכלי וכן הרבה מאוד ,ולפיכך ששים רבוא עיירות וכל אחת היה בהם מוצאי מצרים שהם ט׳ רמא הדי מ זה ההשמן היה לטור מלכא תמת מחמת שהחשמן הזה ראוי לרמי והם היו ממרכים ברמי .ומה שאמד כי שלשה היו בהם שהיו בהם כפלים מוצאי מצרים מ מספד ט׳ שהוא מטפי־ הראוי למוד מלכא יסור התחלת המסמר הזה הוא ששח כעמר מ העשרה נחשבים כמו אחד שהרי אתה מונה עשרה עשרים שלשים ארבעים וחמשים כמו שאתה מונה אחד שנים שלשה ארבעה ,לכן מסטר ם׳ נבללים במטטר שש* ומספר ששה נכללים במספר שלשה שהם כפולים מ מספר ששה הס כננד ששה קצוות אשר הם המעלה והמטר .צפון דרום מזרח מערב ואלו הם זוגות כמו שממאר ,ולכד שלשה מן מסטר ששים הם בפולים כי יסוד מספר ט׳ הם שלשה והם בפולים .מזה תבין שיש בברכת כמים ם׳ אותיות וגי פסוקים ,מ התחלה ויסוד אלו הששים חם שלשה והדברים האלו הם אמת בדור למי שממן דברי הכמה .ומה יתבאר לד מה שאמרו מ תלת מאה ]אלפי[ שליפי טייטא נמסו לטור מלכא ,מ כח טור מלכא כח הרמי שהתחלת ויסוד הרמי הוא שלש לבד תלת מאה ]אלטי[ נמטו לשם לפי שמאה הוא כמו א׳ ובן אלף כמו אחד ,ולא טגי מ ל ת מאה כדי להגדיל חכח מה שאפשר ,ונכנסו לשם במספר הזה דוקא לבטל הרמי מ בבר אמרנו כי גונדא דמלמת רמעית שהוא בה נצח פרקו רבוי של מלכות רביעית רוצה ליקח הרבוי מהם ,וכן מד ,שאמרו דקטלי בהו ג׳ ימים וג׳ לילות מפני כי הדבוי הוא שלשה לכך הוצרכו להרוג בהם ג׳ ימים וג׳ לילות לעקור הרבוי כמו שאמרו )תו״כ מצורע( ימים שנים רבים גי. ויש לפרש בענין אחר כי תלת מאה אלפי שליפי הוא כח מלכות רביעית שהם בעצמם משולשים כדאיתא בויקרא רבה פרשת שמיני שאמר שם משה נתן שלשה המלכיות בפסוק אחד והרביעית בפסוק אחד לומר שהיא שקולה נגד שלשתן ושם מייתי קרא בן אדם הנבא והך כף אל כף ותכפל חרב שלישתה ומוכח מזה הכתוב שנקרא חרב שלישתה ששקולה נגד ג׳ מלכיות ,לכך אמר כאן שנכנסו תלת מאה אלפי שליפי סייפא כנגד כחם שהוא משולש נגד כל המלכיות .ולקמן בחבור הזד. יתבאר לך בביאור כי מלכות רביעית הוא שלש מאה ואין כאן מקום זה להאריך כי יתבאר עוד באריכות ,וזה עיקר הפירוש כי נכנסו לשם תלת מאד] ,אלפי[ שליפי לבטל רבוי ישראל וראוי לזה מספר שלש מאות אלפי כי זהו כח רבוי שלהם ודי בזה : ארץ צבי כתיב .יש מקשים וכי איך יתכן לפי השכל הכנס גשם בגשם ולפיכך הם תמיהים על זח הדבר כי דבר זה נמנע לפי טבע הכנס גשם בגשם והנה אין להאריך במקום הזה כי כבר הארכנו בזה בהקדמת גבורת ה׳ ע״ש ,ובודאי לפי טבע הגשמי היה קשה אבל נם הוא דבר זולת טבע הנהוגה והנם הוא לפי שעה ולא בהנהגת העולם שהוא תמידי ,וכמו שבדרך הטבע שעור הארץ כך וכך כן שלא כדרך הטבע הארץ היא יותר גדולה ואין כאן הכנס גשם בגשם שאם היתד, גשארת כך תמידית בטבעה היה קשה ,אבל ענין זה לא היה טבעי כלל כי חוזרת היא לכמות שהיתר .והדבר שהוא לפי שעה שלא בטבע הוא ענין זולת הטבע ואין זה הכנס גשם בגשם .והיינו שאמר שנקראת ארץ צבי כי צבי מלשון פאר הוא והדבר שהוא פאר אינו גשם כלל ובא לומר שיש בארץ צד מעלה נבדלת בלתי טבעית כאשר יושביה עליה והוא הגורם שהיתר ,מרווחת בעצמה. וכן מה שדרשו במקום אחר ) כ ת ו ב ו ת ק י ״ ב ע״א( ישראל שנקראת ארץ צבי מה צבי ממהר במרוצתו כך ארץ ישראל ממהרת לבשל פירותיה ,כל ענין זה שבארץ הוא צד מעלה בלתי טבעי ומפני שהיה בה צד מעלה בלתי טבעית היתד. ממהרת בפירותיה .ותדע עוד כי הצבי נקרא צבי גם כן מלשון צבי ופאר והעור שלו שהוא פאר הב״ח לפי שהוא בחוץ לכך הוא פאר הב״ח הוא דק החומר כמו שאמרו שאין מחזיק בשרו ,וזה מפני הדקות אשר יש לו כאשר הוא בחיותו ואז מחזיק העור בשרו וכאשר נטלה מן הצבי העור ונסתלק רוח חיים ממנו ונשאר חחמרי בלבד אין ספק כי אין בו דבקות כאשר אין בו החיות ואז אין מחזיק בשרו ,וכן הארץ הקדושה כאשר יושביה עליה שזה ראוי לארץ וזהו חיות הארץ שהארץ נתן השם יתברך לישראל והיא נקראת ארץ ישראל ,לבך חיות הארץ הוא דוקא כאשר יושביה ישראל עליה ואז יש לה המעלה הנבדלת בכל דבר שהיתר. ממהרת פירותיה שמורה שיש בה מעלה בלתי גשמית כמו הצבי שהוא ממהר התנועה כך ארץ ישראל ממהר לבשל פירותיה .וכמו שהצבי בשעה שעורו על הצבי מתפשטת העור שאין לעורו גסות החמרי כאשר הוא על הצבי בחיותו ובהופשט העור גמדא שבבר נסתלק החיים שגורם דבר זה ,כך הארץ הקדושה כאשר יושביה עליה אז יש לה מעלה הנבדלת והיא מרווחת כי הגשם הוא בעל גבול ושעור ואין הדבר שהוא נבדל בעל גביל כמו הגשמי וכל אשר יש לו קירוב אל הקדושה האלהית הנבדלת אין לו כל כך גבול ולכך מצד שיש בארץ צד מעלה נבדלת היא מרווחת שאין לה צרות והגבול שהוא לגשם. ודוקא כאשר יושביה עליה כי כאשר יושביה עליה זהו חיותה כמו שאמרנו ועוד ישראל שהם עם קודש יושביה עליה ובשביל כך יש לד .מעלה הקדושה גם כן לכך היה לה הרווחה ואין לה ענין הגשמי שהוא מוגבל ,וכשאין יושביה עליה נסתלקה המעלה הנבדלת וגמדא ודברים אלו עמוקים מאוד מאוד ואין להאריך .ואין זה תמיד, אם היתד ,הארץ מקבלת הרבוי הזה כי הוא שלא כטבע וכאלו היה זה ענין אלהי בלתי טבעי ואין זה מצורף אל הטבע כלל רק היו יושבים עליה נצח פרקו בענין אלהי ופשוט הוא .והרי הרבה דברים פועלים המכשפים וההדטומים ואיד לא יהיה דבר שהוא פלא וחמש בכח אלהו אשד לו הכה והגבורה על כל וחבל בבח אלהי קדוש : אמנם מה שאמר ס׳ רבוא עיירות ודבר זה קשה לצייר שהיה בטור מלכא שהוא הלק הארץ כל כד עיירות ובכל עיר ועיר כר וכד שיהיו ישראל כל כד הרבה דע כי גם זה דבר מוטלא וחכמה עמוקה מאוד ,כי כאשר אמדנו כי ראוי שיהיה בטור מלכא כד וכד מקומות לפי הברכה העליונה ,לכך אמרו שהיה בטור מלכא מספר זה והיינו שראוי •מצד עצמה ועגינה המיוחד לה אשר כבר אמרנו לד למעלה שראוי לה הברכה ובארנו אמיתת טור מלכא הראוי לרבוי מצד עצמה ,ולא השגיחו חכמים אם יבא מניעה מצד אחר כי לפעמים חטא ישראל או מה שהוא הגורם שלא היה גמצא הרמי כל כך כמו שראוי ,מכל מקום חכמים אמדו מה שראוי מצד עגין המיוחד לטור מלכא .ודבר זה כלל גדול בדברי חכמים שהם הלכו אחר המהות חמיוחד ובאדגו זה במקומות הרבה בחבור באר חגולח ובחבור גבורת הי. ורמזו חכמים דבר זה במסכת גדרים )ל״א ע״ב( הגודר מן חעדלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם ואין זה מפני שאנו הולכים אחד לשון בני אדם כדמוכח שם בהדיא דמייתי מקרא על זה .אבל כי ישראל במה שהם ישראל נחשבים נמולים ואם לא נעשה דבר זה בשביל סבה מה לא נתבטל ענינם המיוחד אשר להם ,וכן להפד חגוי מצד ענינו המיוחד במה שהוא גוי ראוי לו ערלתו ואט יהתוד ערלתו בשמל יה לא נתבטל עגין חמיוחד שראוי לו במה שהוא גד וראוי לו הערל* וכן הדבר הזה הנה טוו מלכא במה שהוא מקום מן הארץ הקדושה כמו שהתבאר למעלה וראוי להם רבוי זה בפרט כמו שהתבאר ,ואם יבא מניעה מה שהוא מונע לא יבא הבטול אל הכל ונשאר הרמי במה כי טור מלכא מיוחד לרמי ובודאי היה שם דמי .וזה ששאל המיז כי המקום קטן ואיד יהיה שם דבוי מה ,והשיב לו ארץ צבי כתיב ולא הביטו חכמים דק אל הדבר בעצמו מה שהוא ישראל מא מיוחד בו וראוי מגד עצמו ולא השגיחו על הבטול שמגיע לו מגד אחר ודבר זה בארנו מעמים הרב* ובמקום זה תוכל לדעת ולחבין כי לא דברו חכמים רק מגד הברכה הראויה לטור מלכ* שהרי לא תמצא במספר הזה מטפר פרטי שלא היה המספר רק ששים או ששים רבוא וכל המספרים האלו הם מספר כללי ולא תמגא מספר פרטי כי הכל נאמר מגד הענין האלהי שיש בטור מלכא והפרטי הוא מגד החמרי הגשמי .וא״ת אם כן מגא לז שהיה ברכתם מגד עגמם כמו זה ,זה אינו קשיא שאם לא כן לא היה כל כ ן רבוי נמצא בטור מלכא אבל מאחר שהיו הרבוי בטור מלכא והיתד. הברכה להם שלא כדרד הטבע מורח שהיה ברכתה כאשד ראוי לטור מלכא׳ אשר כבר בארנו לך כי מצד טור מלכא בעצמה ראוי שיהיה שט הרבוי הזה אשר אמר ,ואין להשגיח אט יש מונע מצד אחר כי אפשר כי חטא מה הוא הגורם מניעה למעט דבר מה כמו שבארנו זה בכמה מקומות ,מכל מקום החכמים מדברים מצד ענין המיוחד שהיה בטור מלכא מופשט מן החומר אמרו כך וגחבאר זד .גם כן בחבור גבורת ה׳ אצל ובני ישראל טרו ע״ש והבן חדברים כי חם דברים אמתייס מאוד: פתח חד מנייהו ואמר מעשה באדוט וארוטתו שנשבו לבץ הגוים והשיאוט זח לזו אמרה לו בבקשה ממד אל תגע בי שזח לי כתובה ממך ולא גגע בה עד יום מותו וכשמת אמרה להם ספדו לזה שפיטפט ביצרו יותר מיוסף דאילו ביוטף לא הוי אלא חרא שעתא והאי כל יומא ויומא ואילו ביוטף לאו בחרא מטה הוי והאי בחרא מטה הוי ואלו יוסף לאו אשתו והאי אשתו פתח אידד מנייהו ואמר מעשה ועמדו מ׳ מודיות בדינר נחסר חשעד במודיא אחת בדקו ומצאו אב ובנו שבאו על נערה מאורםח ביום הכפוריס והביאום לבית דין וםקלום והזר השער למקומו פתח אידך מינייהו ואמר מעשה באדם אהד שנתן עיגיו באשתו לגרשה והיתד .כתובתה מדובה מח עשה הלר וזימן את שושביניו והאכילן והשקן שיכדן והשכיבן על מטח ]אחת[ והביא לובן ביצה והטיל ביניהם והעמיד להן עדים ובא לבית דין מב נצח פרק ז היה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן ובבא בן בוטא שמו אמר להן כך מקובלני משמאי הזקן לובן ביצה סולד מן האור ושכבת זרע דוחה מן האור בדקו ומצאו כדבריו והביאוהו לבית דין והלקוהו יהגבו כתובתה ממנו א״ל אביי לרב יוסף ומאחר דהוי צדיקים כולי האי מאי טעמא איענוש א׳׳ל משום דלא אתאבלי על ירושלים דכי שמחו ]את[ ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה .ונראה כי לכך מייתי הך מלתא של כפר סכניא של מצרים ואף על גב דלא שייך הבא כלל ,ואין נראה לומר משום דגקרא כפר סכגיא כמו בפר ביש וכפר שיהלא וכפר דכירא שהיו לינאי בהר המלך שאין ישראל לומר כך כלל .ונראה לומר דמייתי הך מלתא ללמוד שיש להתאבל על ירושלים כמו שאמר, וסמך זה לכאן ולא סמך זה למעלה שלכך סמך חורבן טור מלכא אחר חורבן ירושלים לומר כי חורבן ירושלים וטור מלכא הכל חורבן אחד הם, כמו שאמרנו למעלת ענין שלשה מקומות אלו שהם ירושלים טור מלכא וביתר והכל היה נמשך אחר חורבן ירושלים כי כאשר חרב ירושלים נמשך אחריו חורבן טור מלכא וביתר ,ומאחר שהיה זה בטור מלכא שהיה נמשך חורבן טור מלכא אחר ירושלים בודאי גם כן היה נמשך חורבן ביתר אחר חורבן ירושלים ואין צריך לפרש אצל ביתר : פרק שביעי אשקא דריספק חרב ביתר כי הוה נהיגי כי הוה מתילד ינוקא שתלא ארזא ינוקתא שתלא תורניתא וכי הוה מינסבי קייצו להו ועבדו לדו גננא יומא חד הוה קא חלפא בדתה דקיסר איתבר שקא דריספק קצצו ארזא ועיילו לה אתו נפיל עלייהו מחונהו אתו א״ל לקיסר מרדו בך יהודאי אתא עלייהו גדע בחרי אף כל קרן ישראל א״ר זירא א״ר אבהו א״ר יוחנן אלו שמונים קרני מלהמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדו והכו בה אנשים ונשים וטף עד שהלך דמן ונפל לים הגדול שמא תאמר קרובה היתד ,רחוקה היתד, מיל תניא ר״א הגדול אומר שני נחלים יש בבקעת ידים אחד מושך אילך ואחד מושך אילך ושיערו חכמים שני חלקי מים ואחד דם במתניתא תנא ז׳ שנים בצרו עו״ג את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל הוה קא חלפא ברתה דקיסר וכר .מאוד יש לך לעיין כי כל הדברים שהיו באים מאת הש״י בחורבן ירושלים היו באים כאשר ראוי לזה ,כי גונדא דרומא שהוא חיל רומי בא לקחת תרנגולתא שלהם כמו שהתבאר והנד, חיל רומי לקח ה ר מ י וכך בת קיסר לקחה הנטיעה החזק* כי כל לשון בן ובת הוא מלשון בנין כי בן מלשון בנה ובת גם כן מלשון בנת שכן בתרגום יאמר בנתא ולכך בתו התיו דגושה להורות על הנו״ן ההסירד ,כי הבן והבת הם בגין אב ,ומפני שאנשי ביתר היתד ,כוונתם שיהיו בנין חזק ולכך היו נוטעים ארז וארזא כאשר ילדו להם בנים כדי שיהיו הבנים נטיעה חזקה בארץ כמו הארז, וכאשר נשאו ביחד עשו חופה ממנו שיהיה להם בית יתד נאמן אוהל בל יצען .וכן בכלל שלהם זכו אל בנין תקיף וחזק ולפיכך זכו לכרך תקיף וגדול שהוא כרך ביתר ,שכמו שהבן והבת הוא בנין פרטי כך המקום והעיר הוא בנין ונטיעת הכלל והוא חזקם ותקפם שיתישבו בארץ ,ושוד, בנין הכלל והפרט וכמו שנקרא בתו של אדם בת כך יקרא המקום בת ציון וכן הרבה מפני שכבר אמרנו כי בת היא מלשון בנין ,כלל הדבר שהיה ברכתם של טור מלכא שהיה בה הרבוי כמו שהתבאר למעלה והיה ברכת ביתר החוזק והתוקף בין בכלל בין בפרט .וכאשר הגיע זמן להיות חרב באה הסבה על ידי בת קיסר כי הקיסר לקח ברכתם על ידי בתו שהיא בגיגו של קיסר שהוא החוזק והתוקף שלהם לקה מאתם .והיה :זה דוקא על ידי בת קיסר אבל לא על ידי בן קיסר ,כי נצח פרק ז יותר נקראת הבת בנק האב והוא דבר נפלא ואין כאן מקומו ,וראיה א ה גי הגת היא ברשות אביה ואין הבן ברשות אביו שנאמר )במדבר לי( בנעוריה בית אביה ולפיכד אמר הלפא בדתה דקיםר .והוא מובן ממה שאמדו חז״ל )גדה ל״א ע*א( האיש מזריע תחלה יולדת נקבה שנאמר ואת דינה בתו ואין להאדיד .והבן זה מ אלו ב׳ ברמת דהיינו הרמי והתתק שאלו בי דברים אין עוד אחריהם לקחו גונדא דרומי ובת הקיסר ושניהם לקחו רומי ,ואלו קדושת ירושלים לא לקחו רומי כי קדושתם לא לקחו רק שנאבד ונחרב אבל אין לקיחה מ ה אל אתם כי אין ראויה לקדושחם שיקחו מהם ואף כי משלו מ זרים לא לקחו ולא ירשו קדושתם אשד הוא שייך לישראל והבן זה הוסב : אלו שמונים קרני מלחמו -והבן הדבתס אלו מאוד כי כאשר היה ברכת מתר בחתק ובתוקף ולפיכד דרשו חז״ל עליהפ גדע בחרי אף כל קרן ישראל שהקרן הוא לשת חיזוק שגא׳ )דברים ל״ג( וקדגי ראם קרגיו ,לכך אמר גס כן אלו שמונים קרני מלחמה שנכנסו שהם חזקים ותקיפים לקחת חזקם של כרו ביתד במו שאמרגו למעלה והקרן הוא על הראש תה מודה על הנצתו שהיו גוברים .ולכד באשר בא לומר שהיו נכנסי׳ לכדו ביתד להתגבר עליחם וליקח חזקם קראם קרני מלחמה ,ותדקדק על מספר שמונים קרגי מלחמה כי מספר שמוגה הוא מטוגל לקרן תקא לכו אמר שמונים קרני מלהמה ,כי אין חלוק במ שמונה ושמונים רק שזה מספר כללי תה פרטי שהקרן מסוגל לשמונה ,כי מספר שבעה הוא המספר שהוא שלם שהרי מספר שבעה התר חלילה בימים ובשנים ומזה נראה שהוא מטפר שלט ,והשמיני שהוא על המספר השלם הוא כמו הקרן שהוא על ב״ח שהוא שלם והקרן עליו לכד אמר שמונים קרני מלחמה .ועוד יש במספר הזה שאמר שמונימ קרני מלחמה !דבר! מחר עמוק כי הקרנות מכל דבר הם ח׳ כאשר ידוע לחכמי מדע.ואין להאדיר במקום הזד -ומפני שבאו כאן להתגבר בקדנס ותוקפם העליון ולקחת תוקף וחתק ישראל ולכד נכנסו שמונים קרני מלחמה ישראל מג ודבר זה ברוד למי שידע להבין .ואמר וגמל דמם לים הגדול עד שלא נשאר דגר מהם וכל זד• שגעקרו לגמרי המד כוונת* שזהו שייר לכל דבר שהוא משורש ונטוע בחוזק כאשר הוא עומד הוא מקוים מאוד ואם הוא נעקד אז הוא נעקד משורשו לגמרי שלא נשאר עוד דבר לא שרש ולא ענן• .ואנשי ביתר היו רוצים להיות משורשים כמו שאמרנו למעלה ולכו כאשר נעקרו נעקרו לגמרי משרשם והבן זה היטב. ושערו שני הלקים מים וכוי .כלומד פי כ״כ גשטד דמן שאין למים תוספות על הדם רק שליש ולא גשאר למים דק הרוב ולא יותר .דש לדעת כי מה שאומר שהם שגי חלקים מים ואחד דם .וכן מה שאמר בטמוד שבצרו את כרמיהם מדם ישראל בלא זבל הכל הוא ענק זד -כי כאשד נגזר שיהיה נשפו דם שלהם כמים נהפד הדם למים ונתגבר כה המים. בי כל שני דברים שהם הפכיט בביטול אחד גובר השני כי הדס הוא הפו המים כי המיס הם המרים ואלו הדם הוא הנפש ולבו הדם שהוא הנפש נחשב צורה ובאשר בטל הצורה אז היה גובר החמדי הוא המים .אכל כברייתא אמר שהיו בוצרים כרמיזע מדם תהו עגין אהד .כי מה שעזר על הדם להיות נשפו ונפסד או נתהוה ממנו בשביל זה דבר הדומה לו דהיינו היין שהרי הדם דומה ליין שנאמר )דברים ל״ב( ודם ענג תשתה המר ובכמה מקומות והאומות ששפכו דם ישראל כצדו כרמיהן מדם ישראל בלא זבל כי בשפיכת הדם על האדמה בזה נתנו כה אל האדמ׳ להצמיח היין .ואמר ששערו הנחלים שיש בבקעת ידים שהיו שני חלקים מים ואחד דם .הוא מה שאמרנו כי כאשר נהפך ונשפו הדם כי הדם הוא הנפש שהוא נחשב צורת האדם מ ה היה מתגבר ההפך חם חמים שהם מתיחסים אל החמדי .ודבר זה ענין עמוק בארגו אותו בחבור גמרת ה׳ אצל מ מן המים משיתיהו וגם בשאר מקומות הרבה מ המיס הם הפד הצורה כמו שהתבאר שם ,לכד הכתוב אומר )דברים י״ב( על הארץ תשפכגו כמים ודיל כי הדם אשר הוא הנפש ואין ראוי שפיכה כלל לנפש ,אבל דם של בהמה אמר עליו מי נצח פרק ז תשפוך אותו כמים שהוא הפך הנפש לפי שאין לדם בהמה משפט הנפש ,ולפיכך כאשר נגזר בחורבן הזה שיהיה הדם שהוא הנפש נשפך בזה התגבר כח המים שהוא הפכו ,ולברייתא שאמרו כי בצרו או״ה כרמיהן מדם ישראל כי כאשר שפכו הדם בצרו כרמיהן כי יש בדם כח יין והבן הדברים האלו .וכן מה שאמר על חגחלים שהם בבקעת ידים אחד מושך אילך ואחד מושך אילך ושערו ב׳ חלקים מים ואחד דם ,כי בארץ יש מקומות מיוחדים ומסוגלים לדבר מה יותר ממקו׳ אחר ,ובבקעת ידים מקום מיוחד למדת הדין להתגבר ולכך נקרא בקעת ידים ו כ מ ו ) ש מ ו ת טי( הנה יד ה׳ הויד ,במקנך ובכל מקום שנאמר יד ה׳ אינו אלא רמז למדת הדין ,ולפיכך אמר שהיה שם ב׳ נחלים א׳ מושך אילך ואחד מושך אילך כמו שני ידים האחד מתפשט אילך ויד השניה מתפשט אילך ,ואלו שני הנחלים מה שהם מהיחסים ליד שהרי האחד מושך אילך והאחד מושך אילך לכך התגבר לשם מדת הדין שהם הידים אשר אחד מושך אילך ואחד מושך אילך ושם היה מתגבר כח אדום שנאמר עליו)בראשית כ״ז( והידים ידי עשו ,ושפכו דמן שם עד ששערו חכמים שני חלקים מים ואחד דם נמ^א כי נתוסף שליש באלו שני הנחלים אשר היו בבקעת ידים כי ש״ד הוא שייך לגוף בעצמו והוא שליש, כאשר תדע להבין כי אלו שני ידים הם ימין ושמאל והגוף באמצע ולכך כאשר נשפך דם ישראל שערו הנחלים אשר בבקעת ידים שהיו שני שלישי מים ונוסף עליהם שליש דם שנהפך למים ,ור״ל שהיה מוסיף כח המים מן ש ״ד הגוף עד שליש יותר כמו שהתבאר .וגם יש לפרעו אם היה יותר משליש היה שנוי הטבע לגמרי והיה גובר יותר מן הראוי לכך היה גובר עד שליש והיה נשאר הרוב מים כמו שהיה והמעוט היה דם : אמר ר׳ חייא בר אבין א״ר יהושע בן קרחה סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחד עשרה רבוא ובירושלים ]הרג[ תשעים וארבעה רבוא על אבן אחת עד שהלך דמן ונגע בדמיו של זכריהו לקיים ישראל מה שנאמר דמים בדמים נגעו אשכהיה לדמיה של זכריה דהוה קא מרתח וסליק אמר לתו מאי האי אמרו ליה דם זבחים דאישתפך אייתי דם זבחים ולא אדמי אמר להו אי אמריתו לי מוטב ואם לאו מסרקינהו לבשרייכו במסרקי דפרזלא אמרי ליה מאי נימא לך נבייא הוה בן דהוה קא מוכח לן במילי דשמיא קמינן עלויה וקטלינן ליה והא כמה שנין דלא קא נייח דמי׳ אמר להו ]אנא[ מפייסנא ליה אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה קטלוה עלויד .ולא נח בחורים ובתולות קטל עלויה ולא נח ]אייתי תינוקות של בית רבן קטל עלויה ולא נח[ א״ל זכריה ]זכריה[ טובים שבהם אבדתי ניחא לך דאבדינהו לכולהו כדאמר ליד הכי נח בההיא שעתא הרהר תשובה בדעתיה אמר ומה אם על נפש אחת כך ההוא גברא דקטיל כל הגי נשמתא על אחת כמה וכמה ערק אזל שדר פרטתא בביתא ואגייר תנא נעמן גר תושב היה נבוזראדן גר צדק היה מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק מבני בניו של םיסרא למדו תינוקות בירושלים מבני בניו של סגחרב למדו תורה ברבים מאן אינון שמעיה ואבטליון היינו דכתיב ונתתי דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות הקול קול יעקב והידים ידי עשו הקול זה אנדריינוס קיסר שהרג באלכםנדריא של מצרים ס׳ רבוא ]על ם׳ רבוא[ כפלים כיוצאי מצרים קול יעקב זה אספסיינוס קיסר שהרג בכרך ביתר ארבעה מאה רבוא ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא והידים ידי עשו זו מלכות הרשעה שהחריבה את בתינו ושרפה את היכלנו והגלתנו מארצנו ]ד״א[ הקול קול יעקב אין לך תפלה נשמעת שאין ]בה[ מזרעו של יעקב והידים ידי עשו אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו והיינו דאמך ר׳ אליעזר בשוט לשון תחבא בחירחורי לשון. אשכחיה לדמי וכוי .פי׳ שהיה הדם מבקש נקמה כמו כל דם שנשפך מעלה הדם רותח של נקמח שאינו שקוט מן הנקמה ,והיינו שאמר שהיה מרתיח ,ואשכחיה דקאמר ,ר״ל כי כאשר ראה נבוזראדן שהשם יתברך גזר עליהם שפיכות דם ביותר ,ודבר זה היה יודע ומשיג שהוא נקמה מאת השם יתברך שהרי חשב שלא לבא עליהם נצח ולהניח אותם ולא מצא מנוח בלבו ומזה ידע כי השם יתברד רוצה לשפוד דמם ומזה ידע כי אין זה רק בשביל נקמה .ושאל אותם מה הוא ענק הדם ,והשיבו דם קדשים דאישתפד כלומד שלא עבדו השם יתבוך ובטלו עמדת הדם או שטמאו אותו או נעשה נותר ולא נזהרו בעבודת השם יתברר עד שנשפך ודם זה מבקש נקמה שכל דם מבקש נקמה .ומה שאמר אייתי דם זבהים ובו׳ כלומר שנתן לב להתבונן בו אט היה חטא הזה דם קדשים אט היה מבקש נקמה ולא היה דומה א ה כלומר שאין ענין דם קדשים דאישתפוד מעלה רותח כל כר ,עד שהיו צריכת לומר האמת כי דבר זה הוא מפני דם הנביא שהוא מבקש נקמה ומה שאמר כי אז נח הדם פי׳ כן היה משער שכבד נה שכבר עשה נקמה כאשר ראוי ואינו מבקש עוד נקמה שאמו מבקש שיאבד העולם כולו: נבתראדן גר צדק היה וכו׳ דע כי מה שספדו כאן מן הרשעים שזרעם גתגייר בישראל ולמדו תודה ברבים הוא ענת נפל* כי יש לד לדעת שהרשעים כאשר הם מופלגים ברשעות ויש לוע כח גדול מאוד כמו שהיה לאלו שזכר ,אי אפשר שלא יהיה מצורף בח שלהם אל כח עליון כח הש״י רק שהיה זה אצלם בטומאה ,אבל אצל הבנים כאשר גתגיירו גצרף ונזדכד וגתלבן ולפיכד היו בגיהם גדולים מלמדים תורה ברבים .ואי אפשר שלא יהיה כך שכל כח כמו אלו שהיה להם כח גדול ]הוא[ מאת השם יתבדו ,וכיון שהוא מאת השם יתבדר יש בו צד בחינה מה של קדושה שהרי הוא מן השם יתברך ,ואם אצל האב היה בטל כח הקדושה אצל הטומאה אבל בבנים נתלבן כח זה ולבו למדו תורה ברבים .רק מזרע טיטוט לא היה השם יתבדו מכנים תתת כנפי השכינה שאת ל. חלק בו יתבדו והוא נבדל מן הקדושה לגמרי ואינו מצטרף אל הקדוש* לא כמו בל הכחות האהדים שיש להם חבור ודבוק אל הקדושה ומצד אותו הדבוק גתגיירו ולא כן טיטוס שהיה כח שלו כח משחית ומקלקל כמו שהתבאר ,ולכו נקצץ ונפרד מן השם יתבדו ואין מכגימ מבגיו ישראל מה ranכנפי השכינה והדבר הזח הוא דבר עמוק ואין באן מקום זה : שהרג בכרו ביתר וכר .בבר אמרנו לן כי תמיד מזכיר אותו בלשון כרו ביתר שהיתה עיר תקיפה מאוד והוא היה תוזקן ותוקשן של ישראל ,לכו דרש למעלה גדע בחרי אף כל קרן ישראל על ביתר כי הקרן הוא הוזק ותוקף כמו שנקרא עשתרות קרגיס ע״ש החוזק והתוקף, ולכו היו גומעים שם ארז ותורניתא שזה מורה על גמיעה חזקה ,ולכו אמר כי בכרו ביתר הרג די ממית רבוא וגר שבמו שמנת ם׳ רבוא מורח על רבוי כמו שהתבאר לעיל ,בו מנת ארבע מאה דבוא מורה על מקום המיושב לפי שמנין ארבע הוא שטח המתפשט לד׳ צדדין וכל מקום משוער כדי ,שכן נתנו לאדם מקום ד׳ אמות כי המקום הוא מרובע שכן מצעו)מגילה ג׳ ע״א( ארץ ישראל ד׳ מאה פרמה על דימאה פרטה ,ולטיבו אמר שנהרגו ד׳ מאות כי הכרך הזה מקום חשוב היה ולפי חשיבתו ראוי לו מםפד ארבע על פי היותר גדול ,כי המקום משוער במספר ד׳ והאנשים היושבים בה משוערים גם כן במספר ד׳ ולכו אמר כאשר גחרב כרו ביתר שהרגו בו ד׳ •מאה רבוא ולאמרי לח ארבעת אלפים רבוא: אץ תפלה נשמעת אלא אם בן יש בה מזרעו של יעקב .זה סוד נפלא כי חחפלה היא רחמים תהו מדת יעקב שמדתו הרחמים .אין לו מלהמה שנוצחת וכוי .לפי שכחם כח החרב לפי שברכה שנתן לו השם יתבדו היא על חרבו תחיה וזהו כח עשו למיכד כל מלהמה אינה נוצחת אלא אם יש בה מזרעו של עשו ובזה אין להאריד. והיינו דאמר וכוי .קבע זה כאן כלומר שעל ידי לשון הרע נחרבו כל שלשתן כי ירושלים היה חרב מתחלה על ת י לשון הרע כי כל זמן שבית המקדש קייס היה בית המקדש מגין על כל ארץ ישראל וכאשר חרב בית המקדש לא היה להם מה שמגין עליהם וחרב טור מלכא וחרב ביתר, והגה תראה כי חחלת הגזירה שנגזר חורבן בית אלהיגו היה על ידי הטא לשון הרע הוא חטא המרגלים שהוציאו דבת הארץ ועתה על ידי לשון חרע גפרע מהם .ויש לד לדעת כי בדבר זה מו נצח פרק ז שאמר בשוט לשון תחבא גלד ,לך דבר נפלא מאוד ,שלא היה ראוי לצאת לפעל חורבן בית אלהינו כ״א ע״י הלשון כי אין לך מחריב ומשחית הכל רק הלשון והנה אנחנו עתידים לבאר זה ולהאריך בזה בעז״ה : אמר ר׳ יהודה אמד רב מאי דכתיב כי עליך הורגנו כל היום זו אשד ,ושבעה בניה ,ולא אלו שהפילו עצמם לים ,כי הורגנו מלשון הופעל שמקבל הפעולה ואלו מה שטבעו בים הם טבעו עצמם ואין זה בלשון המקרא .כתוב בתורה .כל אלו פסוקים הם לפי סדר שהם כתובים בתורה, וגירסת התוספות דקמא אמר לא יהיה לך ולא מייתי תלמוד רק ששה קראי ומשביעי לא מייתי כיון דלא הביא מקרא חדש רק חד מ מ י קראי דלעיל ,וגרסא נכונה היא דקרא דאנכי ה׳ אלהיך לא משתמע מיניה ע״ג רק שלא יכפור בעיקר׳ אבל לפי גירסא שלנו והוא המדרש שהביאו בתוספות דקמא אמר אגבי אף על גב דלא משתמע מיניה איסור ע״ג םבירא ליה שהעובד ע״ג כאלו כופר בעיקר .אף היא עלתה לגג .ותימא למד ,המיתה עצמה בחגם ,וי״ל שרצו גם כן לכופה לע״ג, אמנם נראה דמה שאמר אף היא עלתה על הגג רמז על שהפילה עצמה מן הגובר ,שהוא החיים שנבחר לה מות מחיים ומסרה עצמה למות והשם יתברך עשה רצונה ומתה והחיים הוא מעלת בבני אדם והמתים ירדו שאול והיא הפילה עצמה ממעלה זאת אל השאול ומסרה עצמה למות וזהו מ פ י ל ה .שמראין הלכות שחיטה .דע כי דווקא שחיטה מפני שהשחיטה היא בכח והיא מדת הדין ואין דבר שהוא במדת הדין כמו השחיטה כאשר ידוע ,ולפיכך כאשר הוא מראה בעצמו השחיטה לפי גודל כח הפעולה וחוזק שלה במדת הדין היא בא על האדם ,והצרעת הוא ממהר לבא לפי שהצרעת דבר קל הוא וממהר להדבק באדם .ועוד ידוע דבר זה בענין עמוק מאוד איך הצרעת ממהר לבא ,לפי שכחות הטומאה רודפים להדבק באדם וזה ידוע ואין כח טומאה יותר מן הצרעת לפי שהתורה אמרה בטומאה זאת )ויקרא י״ג( בדד ישב מחוץ למחנה וזה לא תמצא בכל הטמאי׳ ולפיכך רודפים לבא להתדבק באדם לפי גודל ישראל הרחוק שהם מרוחקים מן האדם ,וענין זד .נכון מאוד כי אלו שני דברים השחיטה והצרעת השחיטה הוא בכה ולפי גודל כה הפעולה שזה פועל בחוזק במה שהוא שוחט ולכך סכנה להראות השחיטה ,בעצמו שחוזק הפעולה מביא רושם בו, והצרעת הוא קל לבא ואין צריך פועל חזק ודבר זה נרמז שהצרעת נקראת פריחה ואם פרח תפרח ולשון זה משמע מהירות וקלות כעוף הפורח והוא ענין נפלא למבין ולכך בקלות הצרעת בא .ועוד רמזה התורה בענין הצרעת שאמרה תורה )שם( ושלח הצפור על פני השדה כמו שהצפור נשלח על פני השדה בקלות במהירות כך יפרח הצרעת מן האדם כמו שבא בפריחה. ואין להקשות אם כן למה אין הצרעת רגיל לבא כיון שהוא בקלות ,אין זה קשיא כי הצרעת הוא בעצמו מסולק מן העולם ולכך אין לו שייכות אל האדם והוא נבדל מן האדם ולכך איגו רגיל לבא, רק אם מראה הצרעת בעצמו אז הוא קל לבא כאשר מראה בעצמו ,והבן זה מאד: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם .דבר זד ,ענין מופלא כי התורה והגוף שהם שני הפכים ואם כן איך תתקיים התורה שהיא שכלית בגוף הגשמי שהגשמי הפך מ ב ד ל ,ולפיכך אין קיום התורה באדם הגשמי שהם כמו שני דברים שאינם מתדמים ומתיחםים ביחד שאין להם עמידה ביחד ,ולפיכך אין התורה מתקיימת רק במי שממית עצמו על התורה ,ואדם כמו זה גופו אינו נחשב כלל וכאלו אינו גופני כלל שהרי הוא ממית ומסלק עצמו על התורה ובזה התורה מתקיים שהרי איגו בעל גוף ,אבל מי שאינו ממית עצמו על התורה והוא גופני גשמי א״א שתהיה מקוים בו התורה השכלית שהיא אינה גשמית : אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ארבעים סאה קצוצי תפילין נמצאו בראש הרוגי ביתר ר׳ ינאי בר רבי ישמעאל אומר ג׳ קופות של ארבעים ארבעים סאה במתניתא תנא מ׳ קופות של ג׳ ג׳ סאה ולא פליגא הא דרישא הא דדרעא אמר ר׳ אסי ד׳ קבין מוח מצאו על אבן אחת עולא אמר ט׳ קבין .אמר רב כהנא ואיתימא נצח פרק ז רב שילא בר מרי מאי קרא בת בבל השדודה אשרי שישלם לד וגו׳ אשרי שיאתז וגפץ את עולליך אל הסלע .בני ציון היקרים המטולאים בפז מאי מטולאים בפז אילימא דהוי מחטי בסיזא והאמר דבי ר׳ שילא תרתי מתקלי אמחרי טמא גחות בעלמא חדא ברומי וחדא בכ״ע אלא שהיו מגגין את הפז ביופיין מעיקרא הוי חשיבי דדומאי נקטיה בליוגי דגושפנקא ומשמשי ערטייהו מכאן ואילך מייתו בני ישראל ואטרו בכדעיה דטורייהו ומשמשי א״ל חד לחבריה הא היכא כתיבא איל גם כל הלי וכל מכה אשר לא כתובה בטפר התורה הזאת יעלם עליך אמר כמה מרחיקנא מדוכתא פלן א״ל ]אינגיח פותיא וטלגא אמד ליה אי מטי לגביה לא איצטריכנא לך .אמד ר׳ יהודה אמר ר׳ שמואל משום רבי שמעון בן גמליאל מ״ד עיני עוללה לנפשי מכל בגות עירי ארבע מאות בתי כנטיות המ בברך ביתר כל הד וחד היד .בה ארבע מאות מלמדי תינוקות וכל אחד ואחד היה לפנמ ארבע מאות תינוקות של בית רבן וכשהיה אויב נכנס לשם היו ת ק י ץ אותו בחוטריהן וכשגבר האויב ולכתם כרכום בספריה׳ והציתום באש תנו רבגן מעשה בר׳ יהושע בר חנניה שהלך לכרך גדול שברומי אמדו לו תינוק אחד יש בבית האםורין יפה עמים •וטוב רואי קווצותמ ס ת ת ת תלתלים הלך ועמד על פתח בית האסורים אמר מי נתן למשימה יעקב וישדא׳ לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ה׳ זו הטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו אמר מובטחני בו שמורה הודאה בישראל העבודה שאינו זז מכאן עד שאפרנו בכל ממון שפוסקים עליו וכר .אמר רב מעשה בבנו ובתו של ר׳ ישמעאל בן אלישע שנשבו לב׳ אדונים לימים גזתוגו שניהם במקום אהד זה אומר יש לי עבד שאין כמפיו בבל העולם וזה אומר יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה אמרו בא וגשיאס זה לזה ונחלק בוולדות הכניסו אותם לחדר אחד זה יושב בקרן זוית וזו ישבה בקרן זוית זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה וזאת אומרת אני כהנת בת כתנים גדולים אנשא לעבד ובכו כל הלילה כיון שעלה עמוד השחר ישראל מז הכית זה אה זה מ פ א זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן ועליהם קונן ירמיהו על אלה אני בוכיה עיני עיני מרדה מים. מ׳ ס א ה וכוי תימה דמאי רבותא לפי ההשבון שהרגו כביתר שנמצאו מ׳ סאה של תפילין״ ומכ״ש מ״ש אה״כ שנמצאו ארבעה קבין מוהין על אבן אחת דאין זה דבר מופלג כ״כ״ ועוד למה נמצא דמקא תפילין ומוחים בברד ביתר ולא בסוד מלכא וכבד אמרנו שאין לומר בדברים שאמרו חכמים שהוד• יין* מקר* אמנם דע כי אין דבר בדברי חכמים שאין מ חכמה עמוקה ואין דבר ריק בדברי חכמים רק הוא ת ק ממנו .כבר אמרנו כי דרשו ג׳ פסוקים .הפסוק הראשון איכה יעיב באפו על ירושלים ולכד כתיב איכה יעיב באפו את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל וזה נאמר על בית המקדש וירושלים״ הפסוק השני בלע ה׳ ולא חמל על טור מלכא, ודרשו גדע בהרי אף כל קרן ישראל על ביתר. כי אלו שלשה דברים הם מקושמס ביחד כוללים כל מעלות ארץ ישראל״ האחד מה שהיחד .ארץ מבורכת וזה היה על ידי בית המקדש וירושלים כי על ת ם היתד .הברכה בארץ״ השגי מה שהיה יושבים בה בגי אדם הרב* הגי שהיו בה כרכים חזקים ובאלו ג׳ הוא הבל .וכבר אמרנו כי קרא ביתד קרן שהיתה תוקפן של ישראל כאשר אמדגו למעלת מעגין כרד ביתר״ ושהיו גוטעים ארז וארזא כי דבר זה היה ראוי להם״ כי באמת האדם גקרא עץ השדה דכתיב )דבוימ כי( כי האדם עץ השד* דק שהוא אילן הסיד כי העץ שורשו למטה תקוע כארץ״ ואלו האדם שרשו למעלה כי הגשמת הוא שורש שלו והוא מן השמים. והידים הם עגטי האילן״ הרגלים הם עגטים על ענפים ,גופו עיקר האילן .ולמה הוא אילן הפוך כי העץ שורשו למטה כי חעץ חמתו מן האדמה. והאדם היות נשמתו מן השמים .וכל ענין של ביתר עם הנטיעה הזאת להראות הדביקות עם השם יתברך שזהו חוזק ותוקף האדם ,כי אין העיד גורם רק ההבור והנטיעה עם השם יתברך גורם החוזק .וזהו ענין התפילין לנטוע את האדם עם השם יתבדר״ ולפיכד התפילין הס על המוה מח בצח פרק ז ששם שורש החיות וכנגד הלב שגם שם שורש החיות עד שיש להם נטיעה עליונה עם השם יתברך ,וכאשר הגיע העונש נחרבו ולכך נמצא בראש הרוגי ביתר דוקא תפילין ,כי התפילין ראוי לאנשי ביתר כפי מעלתם ומדריגתם כי הם על המוח ועל ידי התפילין נקרא שם ה׳ עליו כדבי )שם כ״ח( וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך .ומה שאמר ארבעים סאה קצוצי תפילין הוא דבר עמוק ,ידוע כי מ׳ סאה הוא שיעור מקור ,טהרה אשר כל מקוד ,הוא מים חיים, והתפילין האלו הם קבלת שפע החיים אשר לאדם ולכך יש עליהם שם מקוד ,טהרה שהוא מים חיים. ומזה תבין את אשר אמרו חכמים )מנחות מייד ע״א( כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה׳ עליהם יחיו ,ומן הדברים אשר נתבאר לך תוכל להבין את הדברים ,כי על ידי התפילין יש לנשמה דביקותו בו יתברך והוא החיים .ומוקי ליה הא מלתא בדרעא דקתני שהיו ארבעים סאה ,ואף על גב דהברייתא אמרה בראש הרוגי ביתר ,נראה מפני שהיו במלחמה והיו נושאים על זרועותיהם כלי מלחמה ואם יניחו זר ,על תפילין דבר זה גנאי שיהיו כלי מלחמה על התפילין לכך שמו התפילין על הראש ,וכן הדין כאשר נושא משא על זרוע נותן של יד בראשו ,אבל תפילין של ראש היו שלש קופות של מ׳ סאה ,כי תפילין של יד הם בבית אחד ויש להם חבור ביחד ולכך היו מ׳ קופות של ג׳ סאים כי מספר ג׳ מורה על החבור והקשור ,אבל תפילין של ראש שהם מחולקים בד׳ בתים ולכך אמר ג׳ קופות של מ׳ סאה ולא היו שלשה ביחד כי מספר ג׳ ביחד היא חבור גמור .והיינו דקאמר במתניתא תנא מ׳ קופות של ג׳ סאה ,ואף על גב שהכל אחד כי מה לי ג׳ קופות של מ׳ סאה ומה לי מ׳ קופות של ג׳ סאה ,רק מפני כי בראש הם מחולקים ולכך אמר ג׳ קופות של מ׳ סאים וביד אינם מחולקים רק הם ביחד בבית אחד ,ולכך אמר מ׳ קופות של ג׳ סאה שהיו ג׳ סאה ביחד ושלשה הוא מספר שיש לו חבור על ידי השלישי שהוא מחבר ומקשר הכל ,וזהו כנגד התפילין של יד שיש לבתים חבור ביחד .ומה שאמר שנמצא ד׳ ישראל קבין מוחין על אבן אחת ,זה מפני כי מקבל התפילין הוא המוח ואין ספק שהמקבל יש לו יחוס עם הדבר שהוא מקבל ולכך אמר שנמצא על אבן אחת ד׳ קבין מוחין ,כי מספר ארבע יש לו תתיחסות אל מספר ארבעים רק כי מספר מ׳ כללי ומספר ארבע מספר פרטי .ואמר כי נמצא מ׳ סאה קצוצי תפילין בראש הרוגי ביתר וד׳ קבין מוחין שכל זה מורה כי היה אל ביתר הדביקות בו יתברך לכך היו נמצאים אלו תפילין בראש הרוגי ביתר ,ומפני כי המוח הוא לאדם שהוא גשמי וכל גשמי יש לו גבול יותר מן הדבר שאינו גשמי ,ולכך המוח שהוא לאדם הגשמי היה ד׳ קבין לפי שהוא מוגבל ביותר, אבל התפילין שהם קדושים ויש להם מעלה קדושה הם עוד יותר רחוקים מן הגשמי ,ולכך הם ארבעים סאה שאין זה כל כך גבול .ולמאן דאמר ט׳ קבין מוחין הוא דבר חכמה מאוד ,כי המוח שבו החכמה שייך לזה מספר ט׳ כאשר ידוע למבינים ,ולכך אמר כי ט׳ קבין מוחין נמצא על אבן אחת שמספר זה שהוא ט׳ ראוי אל המוח אשר מקבל התפילין .וכאשר חרב ביתר היה חורבן שלהם בטול מעלתם אשר היו מיוחדים בו וזה מה שאמר אחר זה שהיו מגנין הפז ביופין, גם זה; מביא כאן משום שהיה דבר זה בפרט בביתר וזה ענין נפלא ודבר זה מעיד על לל הדברים אשר אמרנו לך למעלה ,כי הכל דברים ברורים כי היה ראוי ביתר בפרט לתפילין כי התפילין הם גם כן פאר והדר כדכתיב בפירוש )יחזקאל כ׳׳ד( פארך חבוש עליך ,רק שאי אפשר לפרש יותר כי צריך שיעמיק בדברים אלו ואז ירע מדריגת ביתר והיופי אשר היה להם עד שהיו מגנין את הפז ביופין ,כל הדברים האלו נמשכים אחר מדריגת ביתר שהיו מסולקים מן הגוף העכור והיה להם הבהירות והיופי .ותדע שכל אשר הוא יותר חמרי הוא עכור ,שתמצא הארץ שהיא יותר גשמית היא עבה ועכורה לגמרי ,והמים יש להם גשם דק יש בהם בהירות יותר ,והרוח יש לו דקות הגשמי יותר והוא עוד יותר בהיר ,וכן תמיד כאשר ידוע ,והיה לביתר מדריגה זאת שהיו מסולקים מן החומר העב .וזהו שזכו ביתר אל ישראל מדריגות התפילין אשר חם פאר על גוף האדם אשר הוא נקי וטהור ובהיר מן הוזמרי .מ התפילין מצוד ,דגופא ואמרו חכמים)שבת מ״מ ע״א( תפילין צריכץ גוף גקי .וכל זה מפגי שהתפילין הם דבר קדוש גבדל ולכו צריד שיהיה מתייחס אל זה גוף האדם ,ומדריגה זאת היה מדריגת כיתר כאשר תבין הדברים כאשד התבאר למעלה מעגין מתר כי הם מסולקים מן עכירות הגשמית ולכו היה להם היופי והפאר .ומזה הטעם עצמו נקראו התפילין פאר כי כל אשר הוא קדמו אל השם יתבדו הוא מסולק מן הגשמי כמו שהתבאר למעל* ואל יקשה לד למה גתיהד בזה ביתר כי כבר אמדגו לד דבר זה למעלה אם תבין הדברים אשר נתבארו למעלה : תרי מתקלי וכר .פי׳ ענין זה כי הפז נראה שהוא אדום מאוד ולפיכן• ראוי הפז לאומה שנקראת אדום מלשון אודם ,ואמרו במדרש )גיר פ׳ ע״ה( ארצו אדומה דכתיב ארצה שעיר שדה אתם מאכלו אתמה דכתיב הלעימני נא מן האדום ונפרע ממנו אדום דכתיב מדוע אדום ללמשד, בל ענין זה מורה כי מתייהמ לאדום האודם ולפיכ׳ שייו לד& הפז .ומה שאמר תרי מתקלי ומי טעם הדבר כי אתם ראוי לפז כמו שאמרנו ,ואין טפק כי הפז ראוי אל העולם שנברא הפז לצודד העולם וחפז מיוחד גם כן לאדום מצד האדמומית לכו שניהם שוים ונחלקו לתרי מתקלי .אמנם מה שאמר תרי מתקלי דווקא ולא אמד חד מתקלא ונהלק להיות חצי לעולם וחצי לאדום כי כו יהיה לעולם משקל שלם אל עולם שלם ,ועוד כי אין ראוי שיהיה אדום משתתפים עם העולם שהוא המציאות ואדום אינו בכלל המציאו* ואם היה המשקל אחד היה משתתפים לגמרי שהדי הם חולקים דבר אחד .אמנם יש בזה עוד דבר עמוק מאוד ואין להאריו ,ומה שאמר חדי מתקלי פיזא ולא יותר ,כי הדבר שהוא השוב הוא מעט והדבר שהוא הרבה אינו חשוב ,ומפני כי אדום גוהגים בחשיבות יותר כמו שדרשו זיל )ן״ז י״א ע״א( שני גויים .שני גאים בבטנו רמז בזה מ אדום נוהג בחשיבות כמו שאמר שלא טטקו מעל שולחנם צנון וחזרת וכמו שהתבאר בחמד גור אריח וזזשימת אתם הוא מצד הנהגתם והם מט מחשיבים עצמם מושיבות ישראל מצד עצמם ולפיכך קראם חשיבי דרומאי כי החשיבות בהם יותר ומנהג שלהם שהיו מהיקרים מאוד וזהו יופי שלהם .וישראל אף על גב שלא היה להם שום דגהגת השיבות היו מגנץ הפז כיפים מצד עצמם ,והיינו דקשה אי דמחפי כפיזי כלומר כי מה חשיבותם אם בשביל זה כי הנהגתם מושיבות עד שהם יפים זה אינו דהא יש חשיבות כאדום גגד כל העולם לא בישראל בלבד ואץ צרין• לפרש על פז ממש כלל. בליתי כר ,פירוש שהיו עושין צורות גאות בביתם כדי שיהיו הצורות תמיד בדעתם ולנגדס ויולידו כמותם ,ואחד כך היו אוסרים מ י ישראל פירוש שהיו צריכים תמיד להיות עמהם לשמש להם בהדרי משמותם והיו לנגד עיניהם תמיד אף כשעת תשמיש והיו מתעברים כמותם .וזה מה שאמרו דהווי אסרי בכרעי המטה כלומר שהיו צרימם להיות תמיד עמהם ולא יפדרו מאתם עד שהיו נחשבים כאלו נאסרים בכרעי המם* ארבע מאות וכר וכבר התבאר מ מעלת ביתר שהיה להם מעלה זאת שלא היה להם פחיתות הגוף כאשר אמרנו מענין תפילין שהיה על גופם ,ואזיל תפילין צריכין גוף גקי וכו׳ ולכד היה להם היומי ,ועתה בא לספר שהיו שלימים במעלה השכלית שהיו בה מספר ד׳ מאות בתי כנסיות ובכל א׳ היו ד׳ מאות מלמדי תינוקו* וכל מלמד ארבע מאות נערים להשפיע אל הנערים החכמ* וכבר אמרנו לך למעלה כי בל ענין מתר ראוי אל ד׳ מאות במה שהיא נקראת כרד ביתר ,ולכד אמר בכאן כי היו ד׳ מאות בתי בנטיות בביתר כמו שפרשנו למעלה אצל ת׳ רבוא שהרג בכרך מתר ,ועוד יש בזה מה שמספר ארבע מתיחט אל ביתר דבר עמוק ואין להאריך .ומזה תדע כי כל הדברים בזה הם ברודים מאוד והיה מתר ראוי אל השפעות ההכמ* ולכן* חיו בה ר מ י מלמדי תיגוקות משפיעים החכמה ודברים אלו גדולים מאוד .כלל הדבר חכמים באו לבאר ענק מתר ומדריגתן בדברים אשר נתבארו ל ו פה ואי נ נצח פרק ז ישראל אפשר לפרש יותר .וכבר אמרנו לך פעמים הרבה שק התפלשי באפר אבל ידיד עשי לך מספד שכל מקום שזכרו חכמים מספר גדול ר״ל כי תמרורים כי פתאום יבא השודד עלינו עליד לא מצד עצמם היו מוכנים לאותה המדריגה כמו נאמר אלא עלינו כביכול עלינו ועליך בא השודד שזכר שהיה שם ד׳ מאות בתי כנסיות וכר ,ומה א׳יר יהודה אמר ר ב מאי דכתיב ועשקו גבר בכך אם ימצא מניעה מצד אחר וכבר הארכנו בזה וביתו איש ונחלתו מעשה באדם שנתן עיניו באשת למעלה אצל ששים רבוא עיירות ע״ש ,ועוד רבו ושוליא דנגר היה פעם אחת הוצרך רבו הארכנו מענין זה בחבור גבורת ה׳ ע״ש .לכך ללות א״ ל שגר אשתך אצלי שהה עמה שלשה כיון שמצד עצמם מוכנים אל המעלה הזאת אף ימים קדם ובא אצלו אייל אשתי ששגרתי לך היכן היא אייל אני פטרתיה לאלתר ושמעתי אם ימצא מניעה מן המקבל אין בכך כלום : מעשה ברבי יהושע ובו׳ נראה שגם זה היה שהתינוקות נתעללו בה בדרך אמר לו מאי אעשה בביתר דהא בסוף הענין קאמר ועל אותה א״ל אם אתה שומע לעצתי גרשה א״ל כתובתה שעה נחתם גזר דינם ,ובודאי זה בענין ביתר מרובה אמר לו אני אלווך ותן לה כתובתה עמד איירי אף כאן בביתר מדבר אשר היופי וההדור זה וגרשה הלך הוא ונשאה כיון שהגיע זמנו ולא מדתם כמו שמבואר למעלה ,וכן מה שאמר בבן היה לו לפורעו אייל בא ועשה עמי בחובך והיו ובת של ר׳ ישמעאל כהן גדול שהיה גם כן להם הם יושבין ואוכלין ושותין והוא עומד ומשקה עליהם והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות היופי המורה על מעלתם ומדריגתם החשובה, ומזה נמשך הפרישה מן הערוד .שהרי מי שנוטה בכוסיהן ועל אותה שעה נחתם גזר דינם ואמרי אחר הזנות הוא ענין חמרי שלכך אמרה תורה לה על שתי פתילות בנר אחד .ושמה צפנת בת שהסוטה קרבנה שעורין שהיא עשתה מעשה פניאל וכו׳ אלו שתי שמות צפנת בת פניאל חמור לכך קרבנה גם כן מאכל חמור ,נמצא כי מורות על שהיה היופי שלה שאין כמותה ,ותבין כל ענין ביתר ומעלתם הפרישה מן החומר המגונה זה משם צפנת .וכן מה שאמר בת כהן גדול ששמי וזהו מעלתם בעצמם וכמו שמורה על זה המאמר לפני ולפנים כי לשון צפון הוא דבר הנסתר ,וכן שאחר כך ,ולפיכך לא רצה כל אחד ואחד להנשא מה ששמש הכהן גדול לפני ולפנים שלכך היתד. לעבד אשר עליו נאמר )בראשית כ״ב( שבו לכם נקראת בת פניאל והכל מורה כי היופי שלה בא פה עם החמור עם הדומה לחמור )יבמות ס״ד (.ממקום פנימי עליון נסתר וזה מורה על תכלית ואיך יהיה מזדווג מי שהוא נבדל מן החומר הרע ההוד והיופי .ותבין זה מן הדברים אשר אמרנו לעבד החמרי ,וזהו שאמרו גם כן כהן שהוא לך למעלה ,כי כל אשר הוא נוטה אל החמר׳׳ יש קדוש ישא שפחה והיא אומרת בת כהגים גדולים בו עכירות והמסולק מן החמרי יש בו הזיו והאור ומפני שהיתה בתו של כהן גדול המשמש לפני תשא עבד והדברים מבוארים : אמר ר״ש בן לקיש מעשה באשה אחת וצפנת ולפנים והוא בתכלית הקדושה נבדל מן החמרי בת פניאל שמה צפנת שהכל צופין ביופיה ולכך היתה בתו כל כך ביופי .ומזה תבין הכתוב בת פניאל בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים שאמר )תהלים ני( מציון מכלל יופי ,ועם כל זה שנתעלל בה שבאי אחד כל הלילה למחר הלבישה כשגרם החטא נתעלל שבאי בה כל הלילה ולמחר ז׳ חלוקים והוציאה למוכרה בא אדם אחד שהיה אדם מכוער מכל כבוד היה מבזה אותה ומפשיטה. מכוער ביותר א״ל הראיני את יופיה אייל ריקה ואמר שגזר דינם היה כאשר נטו אל ההיפך דהיי׳ אם אתה רוצה ליקח קח שאין כיופיה בכל העולם שנטו אל הזנות שחמד אשת חבירו שזה היפך כולו א״ל אף על פי כן הפשיט ששה חלוקים וז׳ מדתן שהיה ראוי להם פרישה מערוה ,וכאשר קרעתו ונתפלשה באפר אמרה לפניו רבונו של היה כאן ערוד .עם חמס שהחמס פועל גזר דין בכל מקום כמו שאמר הכתוב )בראשית ד׳( עולם אם עלינו לא חסת על קדושת שמך הגדול למה לא תחוס ועליה קונן ירמיהו בת עמי חגרי ותמלא הארץ חמס ואמרו )סנהדרין ק״ח ע״א( לא נצח פרק ח נחתם גזר דינם אלא על הגזל .ופליגי בחמס שהיה כאן ללישנא קמא החמס שנעשה לו דחיינו כמו שאמר שהיה עומד ומשקה עליהם והיו דמעות שלו גושרות לתוך הכום ,ודבר זד ,גרם חתימת הגדרה כמו שנתבאר שודאי דבר זה חמס כאשר לקח ממגו אותה שהיתר ,אשתו .ולא עוד רק שהוא היה עומד ומשקר״ משמש להם, ולאיכא דאמרי החמס שגעשה מה שהיו שתי פתילות בנד אחד שזחו חמם גמור שיקח את אשתו לשמש עמה להיות שתי פתילות בנד אחד וכאלו לקח את גופו כי אשתו כגופו ואין לד חמם יותר מזה .ומפגי כי ביתר היו פרושים ונבדלים מן הערוד .וזח חטא בערוה שהיה בו חמם ראוי שיהיה נהתס גזר דינם .ואתה האדם הבן דברי ישראל נא חכמים וסודותיהם אשר אם תדע ותנין את אשר לפניך לא יהיה לך ספק בכל אלו הדברים שכלם בנוים על יסוד אהד וסדר האמת והחכמה ,ואל יעלה על דעתך שיש ספק בדבר אחד מן הדברים האלו אבל בל הדברים האלו אשר אמדנו הם כמו מפה מן הים ,כי איך אפשר לחמורים כמונו לעמוד בסוד קדושים .וגם אל תשער בדעתד כי אפשר לכתוב בפירוש כי איך אפשר לפרש הכל בכתב, אבל באלו דברים תראה עדות על דברי חכמים כי כל דבריהם דברי חכמה וכל דברי זולתם הבל ,ואם הייגו באים לכתוב על המאמרים האלו מה שרמזו לא היה מספיק הזמן ,ואס תתבוגן מאוד מאוד תמצא שכל הדברים האלו אמת והם יתאים מחכמת פנימית: פרק שמיני במסכת תעגית )כ״ו ע״א( ה׳ דברים אירעו את אבותיגו בי״ז בתמוז וחמשה בתשעה באב בי״ז בתמוז גשתברו הלוחות ובוטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוטטמומ את התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשנה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר ע״כ המשנ* וקאמד שט )כ״ח ע״ב( בי״ז נשתברו הלוחות דתגיא וכו׳ ובוטל התמיד גמרא והובקעה העיד בי״ז הוא דהוי והכתיב בחדש הד׳ בט׳ לחדש וכו׳ אמר רבא לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש שגי ושרף אפוטטומוס את התורה גמרא והעמיד צלם בהיכל דכתיב ומעת הומר התמיד ולתת שקוץ שומם והד הוי והכתיב על כגף שקוצים משומם אמר רבא תדי הוו וגפל חד על חבריה וקטעיה ידיה ואשתכח דהוה כתיב אנת צבית לאחרובי ביתא וידך אשלימת לי בט׳ באב גגזר על אבותיגו שלא ימסו לארץ דכתיב וגו׳ עד ויבבו העם בלילה חחוא אמר רבי אבא אמר רבי יוחנן אותו יום ערב תשעה באב היה אמר הקדוש כרוך הוא אתם בכיתם בכיר .של חנם אני אקבע לכס בכיה לדורו* חרב הבית בראשונה דכתיב בחדש חחמישי וגר אי אפשר לומר בשבעה שהרי כבר נאמר בעשור אי אפשר לומד בעשור שהרי כבר נאמר כשבעה הא כיצד בשבעה גכגטו לחיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיגי תשיעי טמוך לחשיבה הציתו בו את האור והיה דולק והולד כל היום כולו שנאמר אוי נא לנו כי טנח יום כי ינטו צללי ערב והיינו דאמר רבי יוחנן אלמלא הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היבל נשרף בו ורבנן אמרי אתחלתא דפורעגות עדימי ובשגי מג״ל דתניא מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב אמרו בשחרב בית חמקדש ראשון אותו יום ערב ט׳ באב הוה ומוצאי שבת היה ומשמרתו של יחדריב היתד. והלדס עומדים על דוכגם ואומרים שירה ומה שירה היו אומרים וישב עליהם את אוגם וברעתם יצמיתם ולא הסמיקו לומר יצמיתם ה׳ אלהינו עד שבאו עו״ג וכבשוה וכן בשני* נלכדה ביתד ונחרשה העיר וכר .כאשר הנמצאים חם מחולקים כעצמם עד שתמצא שיש בהם שהם הפכים לגמרי כמו האש ומיס ,ובמק האדם גם כן אף שכולם גב נצח פרקה משתתפים שהן מין האדם ימצאו מתחלפים עד שתמצא אומה מסוגלת לזה ואומה לענין אהר הפך זה ודבר זה נראה לחוש ,ומכ״ש באומה ישראלית שהיא מתחלפת מכל האומות ויש באומות שהם הפכים להם לגמרי כמו שהתבאר .ולפיכך אמרו אין לך דבר שאין לו זמן מיוחד כמו שאמר שלמה ע״ה )קהלת ג׳( לכל זמן ועת לכל הפץ תחת השמים ,וזה שאמרו חכמים )אבות ס״ב( אין לך אדם שאין לו שעה ,כי במה שהוא מציאות מיוחד בעולם יש לו זמן שהוא מיוחד לו ,וכל המציאות הוא תחת הזמן וכמו שהוא מציאות מיוחד בפני עצמו כך יש לו זמן בפני עצמו ,כי הזמן בו הויית הנמצאים .וכמו שהזמן בו הויית הנמצאים כן תמצא זמן מיוחד שבו הוא הפסד הנמצאים ולפיכך שנינו ה׳ דברים ארעו לאבותינו וכו׳ כי הזמן הזה בפרט מיוחד אל אותם שהם מתנגדים אצל ישראל .כי הזמן אשר הוא מיוחד לישראל ובו מתעלים ישראל הוא הזמן שבארנו בהבור גבורת השם באריכות כמו ניסן ותשרי כי זה הזמן הוא הזמן השוה אינו יוצא לשום קצה. כי נקרא־ קצוות שיש להם קצה וסוף אבל השוה אינו הולך אל הקצה ,לכך בחודש ניסן ותשרי יש בהם לישראל המועדים והחגים והם זמני ששון ושמחה ומורה כי לשמחת ישראל ושלימות מעלתם לא יהיה קצה והפסק .אבל הזמן אשר היו גוברים המתנגדים להם והיו מחריבים אותם הוא בתמוז ואב שהם בקצה החמימות והם בקצה כאשר גבר החמימות ומורה כי לחורבן ישראל ותגבורת האומות יהיה קצה וסוף ,כי כל דבר שהוא קצר, יש לו סוף כמו שמשמע לשון קצה ,ואין לך נטיות קצה יותר כמו כאשר הוא בתמוז ובאב שאז השמש בתכלית תוקפה וגבורתה וזה הזמן הוא הפך הזמן המיוהד לישראל שהוא הזמן אשר בו השווי .ושבעה עשר בתמוז הוא התחלת הקצה וט׳ באב הוא תכלית הקצה ,ולפיכך אלו שני זמנים מיוחדים אל כחות המתנגדים אל ישראל. ומפני כי הזמן הזה מיוחד שהוא מתנגד אל הקדושה ,ולפיכך בי״ז בתמוז ובטי באב אירע בו עשרה דברים ,כי מספר עשרה מיוחד לדבר שהוא קדושה כי כן אמרו )ברכות כ״א ע״ב( אין ישראל קדושה בפהות מעשרה .ועוד מספר עשרה מורה שהזמן מתנגד לישראל לגמרי עד שאין על זה• ולכך עשרה דברים אירעו כי המספר מגיע עד מספר עשרה ,ואחר עשרה חוזר למנות אחד עשר שנים עשר והרי אין על מספר עשרה ומפני כי הזמן הזה מתנגד לישראל עד שאין על זה לכך היה חמשה בי״ז בתמוז וחמשה בטי באב והם יי. ומפני שי״ז בתמוז הוא התחלת הקצה ולפיכך כל ה׳ דברים שבו נעשו אינם גמר פורעניות, כי מה ששברו לוחות אינו תכלית פורעניות שהרי אפשר באחרים ,כי זה הזמן הוא התחלת הקצה ואינו גמר רק בטי באב תכלית הקצה וכן מה שבטל התמיד אינו תכלית הפורענית עד שחרב הבית ,וכן מה ששרף אפוסטמום התורה אינו תכלית פורעניות שהרי אפשר באחרת ,יכן מה שנבקעה העיר אין זה גמר פורעניות רק כשחרב הבית ,וכן מה שהעמיד צלם בהיכל אין גמר של פורעניות רק כשחרב הבית ,ולפיכך אלו חמשה דברים אירעו בי״ז בתמוז .אבל בטי באב הוא גמר פורעניות בתכלית ,כי מה שנגזר גזירה לאבותינו שלא יכנסו לארץ וכן חורבן הבית בראשונה ובאחרונה וכן מה שנלכדה ביתר וכן מה שנחרשה העיר ,ולפיכך אלו חמשה דברים אירעו בטי באב .ואלו חמשה דברים שהיו בי״ז בתמוז שנהפך להם יד הימין לשמאל כמו מאמרנו לפי זה ,לכך לא היו חחמשה הראשונים כמו החמשה האחרונים ,כי חמשה הראשונים נגד יד הימין שהוא חתחלה ולכך היו אלו חמשה שאירעו בי״ז בתמוז התחלת פורעניות ,אבל חמשה שאירעו בטי באב גמר פורעניות מפני שהם כנגד יד שמאל שהיא השניה והיא גמר .ואמר לענין שהעמיד צלם בהיכל תרי הוו .פירוש כאשר ידעו כי השם יתברך הוא אחד וביתו ששם משכן כבודו הוא אחד והאחד הוא יכול על הכל אף על ההפכים כי דבר שהוא אחד כולל הכל ,אבל הצלמים הם כחות מחולקות כי זה היה עובד ל>»ש וזה למים כל אחד מחולק משני ,ואי אפשר שיכלול הכל רק השם יתברך שהוא אחד כולל הכל ואיך יכנסו למקום שהוא הכל כח אחד בלבד ,ולכך הכניסו שם שני צלמים דבר והפכו משל זה נצה פרק ח האהד מזל מיס והשני מזל האש או מה שהיה הצלמים על כל פנים היו כאן דמי כוחות והיו סבורים להשלים הבית ברבוי הכחות שעתה יהי׳ אלו שני צלמים משלימים הכל עד שיהיה כאן הכל .ונפל חאחד על חבירו ,מפני מ מ ת המקדש הוא אחד לאל אהד ולא יוכל להתקיים שם השניות והאחד דוחה הב׳ כי קצר מצע האחדות מלהשתרע שם השניות .ולפיכד קאמר שהאהד נמל על השני וחבר ידיה מפני שאי אפשר אל הרמי שיהיה במקומ שהוא אחד והאחד מבטל כח השני כמו שמבטל כה המיט אח בה האש כאשר יבא המיס על האש ,ולכך תבר ידו שהיד הוא כחו ולכד נמצא כתוב על היד אנת בעי לאחרובי ביתי וידד אשלימית לי .כלומד שבכוחד אתה רוצה להתריב את ביתי והרי כוחך גמםר אלי שגשבר גאון עוזך, וז״ש כי נפל האחד על השני כי האחד עצמו מבטל השני כאשד אי אפשר שיהיו שט כוחות שנים והבן הדברים האלו מאוד: וקאמר בט׳ באב שבכו בכיח של חנם והקדוש ברוך הוא קבע אותם בכיה לדורו* ענין זה עמוק מאוד מאוד .כי כאשר הוציאם מארץ מצרים על מנת לתת להם הארץ .ואלו באו אותם שיצאו ממצרים אל הארץ היו עומדים שם לעולם בארץ ,ודבר זה בארנו בחבור גבורת ה׳ בכמה מקומות כי היציאה של מצרים היא נצתית כי עדיין מהמת אותה היציאה אנחנו אל השם יתברד אשר הוציאנו ממצרים ,ואם היה היציאה ממצרים וביאחם לארץ מעשה אחד דהיינו שאותו הדור שיצאו ממצרים באו אל הארץ כאלו היה מעשה אהד היציאה ממצרים והכניסה לארץ .כי השם יחברד הוציאנו ממצרים להכניס אוחנו אל הארץ כשם שהיציאה היא מקיימת נצהית כד היה נצחי ביאתט אל הארץ ולא היה בטול לעולם. ובשביל שבכו בכיה של חנם ולא רצו לכנוט לארץ ונשבע הקדוש ברוך הוא שלא יביא אוחו דור אל הארץ רק דור אחר ואז היה נחלק היציאה ממצרים מן הביאה אל הארץ ולא היה מעשה אחד ,ודוקא היציאה היא נצחיח מטעם אשר בארגו בתבור גבורת השם באריכות שהיחד! על ידי נסים ונפלאות יוצאים ממגהגו של עולם לכד ישראל נג הוא נצחית ,ולא כן ביאתם אל הארץ ודבר זה יש לו בטול והפסק .ועוד בי בל הדברים המבעים משתוקקים אל מקומם הטבעי ,ואם היה הארץ לישראל מקום טבעי והיו משתוקקים אל הארץ היה נשאר זה נצחי ,אבל היה באן ההפך שבכו בכיה של חנם ולא רצו לבא אל הארץ לבן מורה זה שאין הארץ מקום הטבעי לישראל ולכן לא היו נשארים שם .חד• שאמר שהיו בוכים בכיה של חנם ומאטו בארץ חמדה ודבר זה נקבע להם בכיה לדורו* שהיה גורם שגלו מן הארץ ,כי הבכיה שהיו בוכים מורה שאץ הארץ שיין להם לגמרי כי חן מקום על יושביה וכל דבר משתוקק למקומו שהוא טבעי לו והם בכו וזה מורה כי אץ הארץ שלהם לגמרי ולכד גלו ,ודבר זה מבואר מאד ודוקא היה תולה בדור שיצאו ממצרים כי התחלת ועיקר ישראל הוא הדור שיצאו וכאשר מאמו בארץ חמדה נראה כי אין הארץ מקומם הטבעי לגמרי: ואמר שנבנמו בו גוים בשבעה להדש וכר .מי׳ היום המוס לשריפת בית אלהינו הוא יום עשירי כדמםיק שרוב ההיכל נשרף בעשירי לחדש והטעם יתבאר ,ובז׳ לחדש גכגמו גוים בו ובט׳ לעת ערב ממיר פגה היום הציתו בו האור כי זמן זה מוכן לבטול הקדוש* והמוכן לביטול הקדושה הוא עת ערב שהערב גם כן הסתלקות האור ואז חיח חרב אור העולם גם כן שהוא ב״ה והיינו דכחיב אוי גא לגו כי פגה היום כי יגטו צללי ערב .ופי׳ הדבר אוי נא לנו כי פנה מציאות העולם שנקרא יום וזה היה כשחרב הבית כי ינטו צללי ערב דהיינו שחשד העולם כשחרב הבית ,ובשביל כד גם כן לעת ערב דוקא הציתו בו האש .ואף על גב שהלילה יותר השיבה מכל מקופ הלילה אינה מתיזיםת להפפד שכבר גפםד האור ,ואדרבה הלילה חוא ממיד אל התחלת היום שהוא אחר הלילה אבל לעת ערב הוא ה1סד האור בעצמו והוא מוכן להפסד .ולא היה התחלת החורבן לעת ערב של עשירי ,כי דבר זה אינו כי יום חעשירי מוכן לחורבן כמו שהתבאר, ואם הציתו לעת ערב של עשירי היה נשרף בי״,: וזה אינו מ יים העשירי מוכן אל ההטמד. גד נצח פוקח ועוד יש להבין כי ג׳ זמנים היו בחורבן יום ז׳ שנכנסו ושלטו בו גוים ,ויום ט׳ שעשו המעשה והציתו בו האש והוא התחלת הדבר, ושריפת החיכל בעצמו היה בעשירי .וחלוק יש בין ההתחלה של שריפה ,כי ביום הט׳ התחיל בו השריפה ועדיין לא היה כאן חורבן ,ואם כן החורבן היה בעשירי .וראוי שיהיה התחלת החורבן ביום ט׳ לעת ערב ,כי הטי גורם לעשירי שיבא כי אחר הטי מונה עשירי ,ולא כן הדי או חמשה שאינו גורם המספר את המספר שאחריו כי כל מספר מחולק לעצמו ,חוץ מן ט׳ כי נמשך אחריו העשירי שהוא סוף חשבון והעשירי כמו השלמה שמשלים החשבון שלפניו ,לכך חשלמת החורבן היה ביום עשירי .אבל התחלת החורבן היה בט׳ בו והשלמת החורבן היה בעשירי כפי מה שהוא הזמן כי העשירי נגרר אחר הטי ,ודבר זה ידוע והוא מבואר בחבור גבורת ת׳ כי הי׳ נמשך ונגרר אחר הטי והוא השלמה לו שהוא משלים לעשרה שהוא סוף חשבון ולפיכך אחז״ל )ברכות מ״ז ע״ב( קטן משלים לעשרה מפני שאין בעשירי רק השלמה לכך אף קטן משלים לעשרה ולפיכך בטי לעת ערב הציתו בו האור והתחיל החורבן והושלם ונגמר בעשירי .ומעתה יש לך להבין ענין ג׳ זמנים אלו כי גזר השם יתברך שיהיה חורבן הבית ביום עשירי כמו שהתבאר ,וכאשר עבר ז׳ ימים מן אלו עשרה עבר רובא דמנכר שמספר ז׳ הוא רוב המספר המנכר מן עשרה כדאמרינן בברכות )מ״ח ע״א( לענין שבעה שאכלו מין דגן ושלשה מין ירק שמצרפין לעשרה ,ולפיכך כאשר עבר רוב המנכר של עשרה כי יום העשירי בעצמו מוכן לחורבן וכאשר עבר רוב המנכר דהיינו בז׳ בו אז נכנסו עו״ג להיכל ושלטו עליו, וביום ט׳ לערב הציתו בו האש ובו היה התחלת הפורעניות והתחלת הפורעניות הוא עיקר מפני שהתחלה הוא יציאה אל הפועל שביום ט׳ היה התחלת היציאה לפועל ולא כן במדת הטובה ,שאין הולכין אחר התחלה רק במדת הפורעניות שהרי פורים עושים ביום שנחו ולא כשהתחילו לנצח אויביהם לפי שבהשלמה היה טובה שלימה שעיקר הדבר באשר נשלם ,אבל דבר שהוא פורעניית ישראל הולכין אחר התחלה והיינו דקאמר אתחלתא דפורעניות עדיפא וק״ל .ומפני כך מוכן מוצאי שבת לחורבן׳ שכל הימים נמנים לשבת שנמשכים ודורכין אל המנוחה ואל ההשלמה הוא השבת הולכים הימים ,חוץ מיום א׳ שנקרא יציאה מן השבת שהוא השלמה לכו הוא מוכן לחורבן ,וכן מוצאי שביעית עצמו שהשביעית נקרא גם כן שבת. והיינו דקאמר שמגלגלין חובה ליום חייב וזכות ליום זכאי ,כי מוצאי שבת היה היציאה מן המנוחה. ומה שהוקבע יום השריפה דוקא בעשירי כי כל מקום תמצא כי העשירי הוא קדוש גם כן כמו במעשר דכתיב)ויקרא כ״ז( העשירי יהיה קדש ,וכמו ביום הכיפורים שנקרא קדוש וכמו שהתבאר למעלה גם כן הרי העשירי הוא קדוש לה׳ ,ומפני שהי׳ קדוש לה׳)כך( לכך העשירי מיוחד שתתבטל בו הקדושה שהיא שייכת אל העשירי. ובפ״ק דד״ה )י״ח (:ארשב״א ד׳ דברים היה ר״ע דורש ואין אני דורש כמותו וזה אחד מהם צום הד׳ זה ט׳ בתמוז שבו הובקעה העיר שנאמר בחדש הרביעי בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר ותניא בראשונה בט׳ לחודש ובשניה בי״ז לחדש אמאי קרי ליה רביעי רביעי לחדשים צום החמישי זה ט׳ באב שבו נשרף בית אלהינו אמאי קרי ליה חמישי ה׳ לחדשים צום הזי זה ג׳ בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם כו׳ ואמאי קרי ליה שביעי ז׳ לחדשים צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר ויהי דבר ה׳ אלי וגו׳ ואמאי קרי ליה עשירי י׳ לחדשי׳ והלא היה ראוי לכתוב ראשון ולמה נכתב כאן כדי להסדיר החדשים כתקנן ואני איני אומר כן אלא צום עשירי זה ה׳ בטבת שבו באתה שמועה לגולה שהובקעה העיר שנאמר ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בה׳ לחודש וגו׳ ונראים דברי מדבריו שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון והוא אומר על אחרון ראשון ועל ראשון אהרון ועוד שאני מונה לסדר פורעניות ולסדר החדשים והוא מונה לסדר חדשים בלבד .ולדעת רבי עקיבא דקיימא לן כוותיה אלו ד׳ צומות, הצנם האחד הוא שבאה העיר במצור ולא היו יכולין לצאת מן העיר וזהו ענין הראשון ,הצום נצח פרקה השני שהובקעה חעיר ונתנח בידי חלוחמים עליה, השלישי שהחריבו את העיר והמקדש אחר שנתנה בידיהם ,הרביעי הריגת אגשים הגדולים והצדיקים ולפיכך כאשד אמרגו כי הזמן היוצא מן השווי הוא מתנגד לישראל ,לכך בי׳ בטבת בו סמך מלך בבל כי התודש הזה הוא יוצא מן השווי בקרירות כמו החודש תמוז יוצא מן חשווי בחמימות ,והרי *ש שני זמגים היוצאים מן השווי שבו היה גובר האויב והס מתנגדים אל זמן השווי שבהם מעלת ישראל ושלימותם ,לכך סמך מלך בבל על ירושלים להלחם עליה בעשירי של חודש העשירי שהוא יוצא מן השווי כמו חודש הרביעי .אך לא היה שולט לגמרי עד הודש הרביעי והחמישי ,כי הוא מיוחד להיות שולט המתנגד לגמרי בעבור שאז החמה בגבורתה ותוקפה ,ולא כן י׳ בטבת אף על גב שהוא גם כן קצה אק שט תגבורת אל החמד -ולפיכך בקצה הזה שלט האויב וגבר ביותר הוא שריפת בית אלהוגו .ולמאן דאמר שצום העשירי הוא יום שבאה שמועה לגולה, םבירא ליה כי יום שגודע להם הפורעגייות הוא עיקר ,כי בו נודע ונגלה ולפיכך יום שבאה שמועה לגולה הוא התחלת האבילות והוא דבר בפגי עצמו• וראוי שיהיה זה צום העשירי לפי מדד הפורעגיות כמו שיתבאר בסמוך. אמנם צום השביעי הוא יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם ,יש לתמוה מאוד כי כל הפורעניות הראשונים היו בזמנים היוצאים מן השווי לטעם אשר התבאר אבל מלוק הצדיקים היד .בחדש תשרי. ודבר זה יש לך לדעת כי הוא דבר גדול מאוד ,כי הפרש יש בין מלוק המקדש ובין מלוק הצדיקים ,כי מלוק המקדש הוא בטול המקדש לזמן עד שיבגה במהרה בימיגו ,אכל הצדיק מתעלה מן העולם הזה להיות עם השם יתברך .ולפיכך היה בזמן שהעולם הזה שב אל ה׳ ובזמן הזה הס עשרת ימי תשובה אז העולם שב מפהיתות הגוף אל השם יתבדה ובזמן הזה ראוי אל הצדיק שיהיה מסתלק נע הגוף אשר יש לו בעולם הזה ושב אל הי .ודוקא הצדיק הזה ולא שאר הצדיקים ,כי כבר אמדנו לך כי מיתות צדיק ]זה[ נמשך אל שריטת בית אלהינו ,כי רצה השט יתברך לבטל את כל דבר ישראל גר, שהוא קדוש וכשנשרף בית קדשנו אז נהרגו כל קדושי עלית הם אנשי העיר הקדושה בג׳ בתשרי כי כך גזר השם יתברך סילוק הקדושה מן העולם הזה באותו זמן ,ומסגי כך היה כל סילוק קדושה בזמן הראוי לו ,כי סילוק קדושת המקדש מן העולם היה בזמן המוכן א ה וכן היה נמילת הגשמה הקדושה של הצדיק גדליה בן אהיקס מן עולם הזה בזמן הראוי לזד -והפרש יש בין שריפת בית אלהיגו וסילוק הצדיק מן העולם הזה ,כי שריפת בית אלהינו הוא ביסול אליו שלא היה נמצא לבך היד• זה בזמן שהוא מיותד אל המתגגד אליו והוא הזמן היוצא מן השווי כמו שהתבאר למעלה ,אבל הצדיק לא הגיע לו ביטול רק כי נלקחה הנשמה ממגו ושבה אל הש״י ודבר זה ראוי שיהיה בעשרת ימי תשובה שהבל שב אל השם יתברך ,כי הנשמה חוזרת אל השם יתברך דוקא בעשרת ימי תשובה כמו שאמרגו והיא מתקדשת מפחיתות הגוף החמרי. כי עשרת ימי תשובה הם מוכגים שיתקדש האדם מן טחיתות הגוף ולהיות קדוש ודבר זה אמת אין ספק בו ,ולכך דוקא הצדיק הזה שהיה סלוקו מן עולם הזה כדי לטלק הקדושה מן עולם ההמרי הזה היה בזמן הזח ,ואין זמן מיוחד לטלק הקדושה מן הגוף רק עשרת ימי תשובה שבאותו זמן הכל שביס מפחיתות חגוף חחמרי כמו שהתבאר והבן הדברים הגדולים האלו .ודוקא היה ביום ג׳ לתשרי ,הלא הוא הדבר אשר בארגו כמה פעמים כי השלישי מיוהד לקדושה בפרט לצדיק וישר כי השלשה יש בהם השוה הוא האמצע ולא כן השגים שאין בהם השוה ,אבל כאשר הס ג׳ יש בהם חשוח חוא האמצעי וזהו מדריגת הצדיק והישר ולכך גתקדש ביום השלישי מן הגוף החמרי ודי בזד -ואמר שגמגה עם שדיפת בית אלהיגו לומד שקולח מיתת צדיקים כשריפת בית אלהיגו ,ודבר זה ידוע מפגי כי מעלת בית אלהיגו שהוא קדוש והצדיק גשמתו קדושה ,הרי כי האדם הצדיק שהוא קדוש גבדל מן הגוף וב״ה שהוא קדוש במעלתו עגין אחד ושקולה סילוק מיתת הצדיקים כשדיפת בית אלהיגו כי שגיחם חם קדושים נבדלים מן הגוף וזה מבואר למבין ובארנו נו נצח פרקט זה למעלה ע״ש .הרי בין לדעת רבי עקיבא ובין לדעת רשב״א כל אחד היה בזמן המיוהד לו ,כי מה שהיה יום שבאה השמועה בחודש העשירי כי חודש הזה הוא המוכן להיות מתנגד לדבר שהוא קדוש בעבור שהוא יוצא מן השווי גם כן, ישראל והוא כסדר אחר שחרב הבית בחודש החמישי באה השמועה! בחודש העשירי למרחוק כמו שרחוק הוא חודש העשירי מן חודש הרביעי ומן חודש החמישי ,והתבאר לך שלא היה החורבן במקרה ודברים אלו ראוי שתתבונן בהם : פרק תשיעי בפרק חלק )סנהדרין ק״ד עי׳ב( א״ר אמר רבי יוחנן מפני מה לקו באיכה מפני שעברו ע ל ל״ו כריתות שבתורה אמר רבי יוחנן מפני מה לקו באל״ף בית״א מפני שעברו ע ל התורה שנתנה באלי׳ף בי״ת א״ר אר״י אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב עכשיו יהיה בדד מושבו ע״כ .דקדקו ע ל המלה הזאת ,מפני כי כלם פותחים הם בלשון איכה ודבר זה אין לומר שהיה ,במקרה ,ולכך דרש רבי יוחנן מפני שעברו ע ל ל״ו כריתות ,וד״ל כי כאשר ישראל היו דביקים בו יתברך אי אפשר שיהיו גולים מן הארץ עד שתשב העיר בדד ,אבל בשביל שנכרתו ישראל מן העיקר הוא השם יתברך ולכך הלכו ישראל בגולה ,כי קודם זה היו נטועים כעץ שהוא שתול ע ל פלגי מים וכאשר עברו ל״ו כריתות נכרתו מ ן השם יתברך ,והדבר שהוא גורם הכריתה מן השם יתברך הם הכריתות שבתורה כדכתיב הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא ומפני זה נכרתו מן העיקר עד שהלכו בגולה. ולכך דרש שם גם כן אמר רבא אמר רבי יוחנן מפני מה הקדים פ״ה לעי״ן מפני המרגלים שהקדימו פ׳׳ה לעייץ ,ור״ל כי המרגלים שהוציאו דבה ע ל הארץ בשקר וכדכתיב )תהלים יי׳ב( יכרת ה׳ שפתי חלקות לשון מדברת גדולות ולכך החטא הזה שהוציאו דבר ,ע ל הארץ גרמה להיות נכרתין מן הארץ ללכת לגולה .ובעירוכין)ט״ו ע״ב( ר.רי אבא בר חנינא אמר סיפר לשון הרע אין ל ,תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקודש שנאמר י כ ו ח ה׳ שפתי חלקות לשון מדברת גדולות ,הרי כי החטא הזה מיוחד לכריתה ביותר ,והטעם בארנו במקום אחר כי זהו ענין הלשון שהוא עושה פירוד והבדל בין איש לחברו ,ולכך אמרה תורה בדד ישב מחוץ למחנה ,הוא היה עושה פירוד והבדל בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו ולפיכך בדד ישב גם כן שיהיה נכרת ונבדל משרשו כאשר הוא עושה הבדלה : ודע כי העין הוא התחלה כי מתחלה הוא רואה ואחר כך עושה ,וכמו שהעין הוא התחלה כך הפה גומר שהוא מוציא הדיבור לפעל ,וכאשר מקדים העין לפה נמשך הפה אחר התחלה שהוא העין ,והעין שהוא הראיה הוא דבק אל השכל כמו שאמרו רז״ל )ע״ז כ ״ ח ע״ב( שוריינא דעינא בליבא תליא עד שבזה הוא דבק בשכלי לגמרי ,והשכלי יש לו דביקות בו יתברך .ומפני כך לא היו גולים מן הארץ כאשר היו דביקים בו יתברך .אבל הם הקדימו הפה לעין ולא היה הגמר נמשך אל ההתחלה שהוא העין ולא היה לגמר הזה שהוא הפה דביקות בהתחלה השכלית ובזה היו מסולקים מן השם יתברך ,ודבר זה היה גורם הגלות שהוא ההרחקה ממנו .ועוד כי הדיבור הוא לנפש המדברת ,וכאשר נוטה בנפש המדברת אל הרע לדבר לשון הרע בזה נברח נפש המדברת מן העיקר ,ומה שהקדים הפה לעין כי העין שהוא רואה הנמצא לפניו לכך העין דבק אל המציאות ,והדבר שהוא רע כאלו אינו נמצא כלל ויש לסור עינו מן הרע ,ולכך הפה אחר העין שלא ידבר האדם רק מה שהוא שייך לעין הוא המציאות כמו התורה והמצור ,אבל אל! הקדימו הפה לעין שהיו מדברים מה שאין לו מציאות כלל ולכך נכרתו מן המציאות ודבריב נצח פרקט אלו ברורים מאוד והם עוד עמוקים .אף על גב כי באיכה הראשון האלפא ביתא כמדד ,היינו שלא יאמר האדם כי כד יש להיות הפה קודם לעין, ולפיכך אחר שסדר האלפא ביתא באיכה הראשון כסדר העי״ן קודם הפ״ה סדר אחר זח הפ״ה קודם העין לרמוז על חטא שלהם .אמנם במלת איכה רמז גם כן שנכרתו על ידי ל״ו כריתות. מכל מקום אם לא היה חטא מרגלים היו חייבים כריתה בעצמם לא מן הארץ ,ואם לא היה ל״ו כריתות לא היו גכרתים מן השם יתברר ואף כי אבותם חטאו הרי הם איגם׳ אד עתה גרמו שגיהס ביחד שהיו נכרתים מן השם יתברר ונכרתו מן הארץ .וגראה כי ל״ו כריתות כנגד מה שאמר בסוכה )מ״ה ע״ב( שיש ל״ו צדיקים שמסתכלים באספקלריא המאירה שנאמר אשרי כל חוכי לו. ואלו ל״ו הס הפד זה כי הצדיקים עם השם יתברר לגמרי ובעלי כריתות נכרתים מן השם יתבדר לגמרי ודבר והפכו הם שוים. ובמדרש )איכ״ר פ״א( שאלו את בן עזאי אמדו לו ר׳ דרוש דבר אחד ממגילת קינות אמד להם לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם ובמילה שנתנה לעשרים דודות בעשרת הדברות ובהמשה חומשי חורה מנין איבה ישבה בדד ע״כ .בעל המדרש הזה באר הדבר יותר וזה כי ישראל היה להם בדית עם השם יתברך וכאשר היה להם הברית עס השם יתברך והוא הקשור והחבור לא גלו כי היה להם ברית וקשור עם השם יתברך ,וכאשר בטלו הברית על ידי שכפדו במי שהיה להם ברית עמו והוא יחידו של עולם ,וגט כפרו שאין כאן מקבל ברית כי המילה מורה שישראל מקבלים ברית מן השם יתברך כי המילה היא ברית דבק בגוף האדם והוא החבור ולכך יש ברית בבשרם לומר כי ישראל מקבלים בדית מן השם יתברך. והתודה ועשרת הדברות שנתן השם יתברך לישראל הס הברית ,והחב.־ר כאשר עושים ישראל התורה והעשרת הדברות כי הם מונהים בארון הברית כי התודה והמצות שנתן השם יתברך לישראל הוא הברית עצמו והחבור כאשר עושים ישראל מצותיו ,כי כל בדית וקשור הוא על ידי ישראל גו שלשה האחד הוא שמאחו הברית והוא השם יחי אשר כדת עמהס חברית .והמקבל הבריח מ א האדם ,והדבר שהוא חברית הוא השלישי ,ולכך התורה עצמה היא הברית כי התודה חוא חבור לישראל ועשרת הדברות כי הדבר אשר הוא בין שני דברים יש לו חבור אל שניהם ובזה מקשר אותם .ולנד התורה כולה עם עשרת חדברות הם התבור בין השם יתברר ובין ישראל .רק כי עשרת הדברות שהם ראשונים אל התורה יש להם חבור אל השם יתברר ביותר ושאר התודה יש לח יותר חבור אל ישראל .ולכד בני ישראל כמםפד תודה חוץ מיו״ד שחם עשרת הדברות ועשרת הדברות אינם קרובים בל כד אל ישראל דק על ידס יש להם חבור אל השם יתברר .והס היו כופרים ביחידו של עולם שמאתו הברית והמילה שהיא כמקבל הברית ועשרת חדברות וחתורח חם עצם חברית : ובפרק קמא דשבועות)י״ג ע״א( רבי אמר על כל עבירות שבתודה בין עשה תשובח ובין לא עשה תשובה יום חכיפורים מכפר חוץ מפורק עול תודה ומגלה פנים בתודה ומפר ברית בשר ע״כ .הרי לד אלו *לשה כסדר ור״ל כי ׳והי׳כ ראוי שיהיה מכפר כאשד יש לאדם חבור וברית עם הקדוש בדיד הוא כמו שבארנו דבר זה במקומו, וכאשר פורק עול תודה שהוא כופר בעיקר שעמו הוא הברית אס כן אין כאן בדית כלל ,וכן כאשר מגלה פנים בתורה שהתודה עצם חחבור והברית בין השם יתברר ובין האדם ואס אין תורה בטל עצם הברית ,ומפר ברית מבשר שאין כאן מקבל ברית כמו שהתבאר .וכן נזכרו אלו שלשה )שם( את דבר ח׳ בזה וגו׳ זה האומר אין תורה מן חשמים ואמר אחר כד את דבר ח׳ בזה זה אפיקורס דבר אחד דבר ה׳ בזה ואת מצוחיו הפר זה המפר ברית בשר הכרת בעולם הזה ,הדי זכרו בפי׳ כאשד הוא כופר במי שעמו הברית וזהו אפיקורוס והכופר בברית עצמו היא התורה ואומר אין תורה מן השמים והמפר ברית בשד הוא כופר בקבלת הברית כמו שאמרגו. ולפיכר מלת איבה מרמז על הדברים שהם עצם הברית ובשביל שהיו מבטלים הברית גלו .ור׳ נח נצח פרקט לוי דרש שלא גלו רק בשביל שעברו ל״ו כריתות ובטלו עשרת הדברות כי ל״ו בריתות כאשר עברו אותם נכרת נפשם מן חשם יתברך ,וכאשר בטלו עשרת הדברות בטלה הדביקות הוא התורה ודי בזה .וסדר ירמיה ג׳ איכה מתחילין באיכה ואלו אני הגבר אינו מתחיל באיכה ,כי נראה ג׳ איכה יסד על חורבן בית ראשון ואני הגבר יסד על בית שני ,ומפני כי בית ראשון חרב בשביל ג׳ דברים עבודה זרה גילוי עריות ושפיכת דמים, אשר נתבארו למעלד״ לכך כנגד זה יסד ג׳ איכה, ואלו אני הגבר הוא מיוסד על חורבן בית שני ויש בו ג׳ אלפא ביתא ,כי מפני שנחרב בית שני על שנאת הנם והיא שקולה כנגד ג׳ חטאים עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים כדאיתא במסכת יומא )ט׳ ע״ב( שאמרו שם מלמד ששקולה שנאת חנם נגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכת דמים לכך יש באני הגבר ג׳ אלפ״א בית״א מפני שהוא מיוסד על חורבן בית שני .ולכך לא פתח באיכה כי בית ראשון היו בעלי עבירות ועברו ל״ו כריתות וכמו שמבואר ביחזקאל )כי( שזכר כ״ד עבירות בפרשה של התשפוט וכדפריך בתענית )ה׳ ע״א( שתים רעות עשו עמי שנים ועשרים שבוקי ,לכך אלו ג׳ פותחין באיכה ולא אני הגבר שבו ג׳ אלפא ביתא שהוא כנגד חורבן בית שני, אבל בזכור ה׳ מה היה לנו וזה יסד ירמיה על חורבן הארץ שגלו ממנו מפני שעברו על התורה, לכך יש בזכור ה׳ מת היה לנו גם כן כ״ב פסוקים רק שאין זכור ה׳ הולך באלפ״א בית כמו איכה, כי איכה יסד על חורבן בית המקדש והוא מגיע עד ההתחלה שאין למעלה מזה לכך הולך באלפא ביתא כי אלפ״א בי״ת הוא ההתחלה אל הכל ,אבל זכור ה׳ מה היה לנו יסד על שגלו מן הארץ ואין הארץ כמו בית המקדש שהוא מגיע עד ההתחלה. לכך אין זכור ה׳ הולך באלפ״א בי״ת רק יש בו כ״ב פסוקים נמצא בי ספר קינות יסד ירמיה על חורבן בית המקדש ראשון וחורבן בית המקדש שני ועל אשר גלו מן הארץ ,וכנגד זה ג׳ דמעות שאמר ירמיה )ירמי׳ גי( ודמוע תדמע עיני ותרד עיני דמעה. ובפרק א׳ דחגיגה )ה׳ ע״ב( מאי במסתרים תבכה ישראל נפשי אמר רב שמואל בר אוניא משמי׳ דרב מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ומסתרים שמו מאי מפני מה גוה אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאותן של ישראל שנטלה מהם ונתנה לאומות העולם רבי שמואל בר נחמני אמר מפני גאותה של מלכות שמים שנטלה ומי איכא בכיה קמיה קודשא בריך הוא והא אמר רב פפא אין עציבות לפני הקב״ה שנאמר עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי ובבתי בראי ליכא עצבות והא כתיב ויקרא ה׳ צבאות לבכי ולמספד ולקרח׳ ולחגור שק שאני חורבן בית המקדש דאפילו מלאכי השרת גם כן בכו שנאמר הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מד יבכיון ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה׳ א״ר אליעזר ג׳ דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה .ויש מתמיהים על דבר זה איד יאמר בזה שהקדוש ברוך הוא בוכה ואיך שייך בכיה אצל השם יתברך .אבל הדבר הזה כי השם יתברך נראה ונגלה בעולם כפי מה שהוא המקבל ,וכאשר נגלה הקדוש ברוך הוא על הים נגלה כגבור עושה מלחמה ,וכאשר נגלה על הר סיני נגלה כזקן מלמד תורה ,וכך כל דבר ודבר נגלה הקדוש ברוך הוא כפי מה שראוי אל המקבל ,וכאשר המקבל שהם ישראל יש להם חורבן ב״ה נגלה ונראה להם אל המקבל בבכייה .ומוקי ליה בבתי גואי אבל בבתי בראי הוד והדר לפניו עוז ו ח מ ה במקומו ,ודבר זה כי בתי גוואי הם כלפי הנשמה שהיא יושבת בחדרי חדרים וכמו שאמרו בפרק קמא דברכות )י׳ ע״א( מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים ,ואל הנשמה נגלה בבכיה כי הנשמה שהיא יושבת בחדרי חדרים בודאי חסירה כאשר חרב ב״ה ,שבזמן שבית המקדש קיים היה לנשמה כפרה על ידי קרבנות בב״ה והיה הנבואה והתורה וכל הדברים אשר הם שייכים לנשמה ועתה הם חסרים אבל הגוף שהוא כנגד בתי בראי שם לא נגלה רק בשמחה ובהדר כי אין לדבר הזה שום חסרו; ולכך בבתי בראי איכא שמחה ובבתי גוואי ליכא נצח פרקט שמח* ומקשה ובבתי בראי ליכא בכייה והא כתיב ויקרא ה׳ וגו׳ ומתרץ שאני חורמ ב״ה דאפי׳ מלאכי שרת בכו ,כלומר אפילו מלאכי השרת שהם ממונים על הדברים שהם בארץ בכו ביום שהרב הבית ,שכל העולם היה מקבל חםרון .כי כאשר היה בית המקדש קיים היה ברכה בעולם עד שהיה לד& השובע בכל דבר ,ומשחרב בית המקדש ירדה קללה לעולם עד שודאי כל הנמצאים היו מקבלים קללה .ודבר זה היה ביום שהרב בית המקדש שנטל מהם הברכה בכל הדברים והיה הקללה בכל דבר .ודבר זה בכייה באותו יום דוקא כי נטלה מהם דבר זה שהיה להמ הברכה מכל מקום עולם כמנהגו גוהג אחר כך ואין הדברים השייכים לגוף חסרים כלל .ועוד יש בזה דבר עמוק מאוד. ואמר ג׳ דמעות וכו׳ ר״ל מקדש ראשון היה בו הנבואה מקדש שגי היה כטרת ישראל ועל ישראל שגלו ממקומם ולמאן דאמר על בטול תורה ,כי כאשר היה חורבן בית המקדש היה בטול ת״ת ,למד יותר עדיף ת״ת לגודל מעלת התורה ,ולמר כית שאפשר לעסוק בתורה אף שאי אפשד לעמוק בתורה כמו שהיו עוסקין בתורה קודם שגלו. טוף סוף היו יכולים לעסוק בתורה ולכד דבר זה שגלו מן הארץ הקדושה הוא יותר גדול בי הדר בארץ ישראל כוי .וכנגד זה יסד זכור ה׳ וגו׳ עד הסוף כ״ב פסוקים כנגד התורה שהולכת בב״ב אותיות אלפ״א בית״א ומכל מקום לא נתבטלה התורה לגמרי ויש למוד התורה אבל לא נעקר ת״ת מן השורש וההתחלה״ לכד אין זכור וגוי הולך באלפא בית״א שהוא ההתחלה. ולמאן דאמד כ״ב פסוקים אלו כנגד שהיו ישראל גולים מן הארץ וגם אין זה עקירה מן השורש. ובמדרש )איכ״ר פ״א( איכה ישבה בדד TOלוי משל למטרונא שהיה לה שלשה שושבינין אחד ראה אותה בכבודה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד רואה אותה בניוולה כוי ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר איכה ישבה .וביאור דבר זה כי לשון איכה משמע דבר חדוש יוצא מן המנהג. לכך משה אמר איכה אשא טרחכם ומשאכם ישראל גט וריבכם כלומר שאתם ככוכבי השמים לרוב ודבר זה יוצא מן הםדר ומן המגהג ובשביל זה היו יוצאין ג״כ מן הטרד שהיו טרחגים מדוב טובה, ולפיכך אמר איכה אשא טדחכם ומשאכם וריבכם וזה בעצמו שהיו יוצאיט בטוב שלהם מן הסדר הראוי והוא בעצמו היה גודט חטאם ,ולכך אמד ישעיה איכה היתה לזונה קריה נאמגה ודבר זה שהיו יוצאים בחטאם מטרד הראוי .אבל ירמיה ראה אותם בניוולם שבא עליהם צרות משונות שלא בא על שום אומה והדבר הזה בעצמו החטא היה גורם שבא עליהם פורעניות יוצא גם כן מסדר העולם לכך אמר ירמיה איכה ישבה וגר. ועוד גראה לפרש כי אלו ג׳ איכה יסד ירמיה גגד ג׳ דברים שבא עליהם ,הגלות מן ארצם ועוד בא עליזש החרב ועוד בא הרעב שהוא כליון אף אל הקטניים ,כי בעלי מלחמה אין שולחין ידם להמית הקטנים אבל הרעב הוא שייך יותר לקטנים כי הגדול יכול לפרנמ עצמו ואיך יתפרנסו הקטניט ,ועיקר הגלות הוא לנשיט כי הנשים הן יושבות ביותר במקומן ובבתיהן כי כל כבודה בת מלך פנימה .ולכך התחיל איכה ישבה בדד ודבר זה נגד גלות עצמה ואמר גלתה יהודה יהודה מעוני וכל איכה זה לשון נקיבה ,היתה כאלמנה כי דבר זה נגד הגלות ששייך יותר לנשים כמו שאמרנו מפני שהם יושבות במקוממ ואחר כך התחיל כגגד החרב שבא עליהם ולכך אמר איכה יעיב באפו וגו׳ גדע בחרי את כל קרן ישראל דדך קשתו כאויב ויהרוג כל מחמדי עין וגו׳ וזהו נגד האנשים ,אבל איכה יועם גאמר נגד הקטנים שבא עליהם הרעב וכדכתיב איכה יועט הזהב וגו׳ תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות וגו׳ גם תגין חלצו שד וגר טובים היו חללי חרב וגר .אבל אגי הגבר הוא כגגד השבי שנתנו ביד אויביהם .ודבר זה בפגי עצמו והוא שייך לאנשים ולנשים ולטף שהכל הולך בשבי למכור אותם אף הקטנים ולעשות בהם צרכיהם. וכל השלשה יש בשבי הן הגלות דודאי הוא גולה ממקומו ,ואם ירצא השבאי הוא הורג אותו בחרב .וכמה פעמים שאיגו מתן לו לאכול ומת ברעב .והרי בך אמרו במרק קמא דבחרא)וז׳ ע״א׳ נצח פרקי כי שבי נגד חרב דבר ורעב ,וזכרם הכתוב )ירמי׳ א׳( אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי .וקאמר בגמרא בפרק קמא דבתרא דשבי איתנהו כולהו בו כדאי׳ התם .וכנגד המיתה הוא הגלות כי הגלות סבה למיתה ,כדאיתא בברכות )ח׳ ע״א( אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה דכתיב למען ירבו ימיכם על האדמה וגומר כי המקום נותן קיום ליושביו שלכך נקרא מקום .ובענין זה הארכנו במקומו לקמן ודבר זה מבואר בכתוב במה שאמר )ויקרא כ״ו( ואכלה אתכם ארץ ישראל אויביכם ,ואין דבר שהוא סבר ,למעוט ישראל כמו הגלות ,וכנגד זה אלו ג׳ איכה והרביעי שהוא אני הגבר הוא כנגד השבי .ודע כי השבי שנמצא בו שלשה דברים אלו כמו שאמרו ז״ל ולכך אני הגבר יש בו ג׳ אלפ״א בית״א .ומכל מקום לא נמצא בו בהפלגה רק בדבר מה כי אין השבי בא בכה עליו כל כך לכך באלו ג׳ זכר לשון איכה המורה על הפלגה ביותר ,ולא כן אני הגבר שאין בו הדבר בהפלגה כל כך והפסוקים של אני הגבר קצרים הם לא כמו הפסוקים שבאים באיכה והדברים הם עמוקים עוד : פרק י כאשר האדם שומע הדברים אשר הגיעו לעם ה׳ אשר לא הגיע לשום אומה בעולם, ורוב הצרות אשר באו עליהם והשפלות היתרה אשר הם ירודים עד עפר ויותר מזה ,ותהרהר במחשבתך באולי הוא יתברך עזב ןןותם והם אליו כאומה אחרת חס ושלום ויותר פחות מהם כאשר הם ירודים אל הכל ,אל יבא בהרהור לבך ובמהשבתך דבר כמו זה .כי מחייב הדעת והשכל שאינו כך וגם המוחש לא יקבל זה ,גם משה עבדו הנאמן וכל עבדיו הנביאים לא העידו עליהם כך. והנה מחייב זה הדעת והשכל בראיות מופתיות מחויבים מוכרתים עד שכל אדם בן דעת יראה לפניו דבר זה יותר משמש בצהרים .וזה כי מן הדברים אשר נתבארו לך בפרקים הקודמים מסדר השתלשלות הרבוי מן האחד ,ובארנו לך במופת ברור כי אי אפשר רק שיש בבריאה דבר שהוא ראשית שהוא קודם וראשית אל הרבוי אשר הוא אחריו ,וכמו שהתבאר למעלה ,ואל״כ היה קשה איך יבא הרבוי מן השם יתברך אשר הוא אהד וכמו שנתבאר למעלה ,לכך אי אפשר י־ק שתהיה אומוז אחת יחידה והיא ראשית הרבוי מן האומות בעולם ואל״כ היה הספק הזה עומד במקומו מאיזה צד יבא הרבוי מן הסבה הראשונה שהסבה הראשונה היא אחת .אבל האומה הזאת היחידה הם ישראל שהם אומה אחת יחידה נקראת ראשית ,וכדכתיב קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתו ,ואמר הכתוב כי האומה הזאת קדש שהיא אל השם יתברך ,מפני שהיא ראשית לכל האומות והדבר שהוא ראשית הוא אל השם יתברך ,והראשית הזה הוא אחד כמו שהתבאר למעלה ולפיכך הם קדש לה׳ ,והם ראשית תבואתו ושאר האומות הם תוספת ומזה הצד הוא הרבוי .אבל מה שכתיב )במדבר כ״ד( ראשית גוים עמלק אין זה שהוא ראשית תבואתו של השם יתברך ,רק ראשית גוים ,ור׳׳ל כי במה שהגוים הם מחולקים מן ישראל לדבר הזה עמלק הוא ראשית .כי הוא יותר מחולק ומובדל מן ישראל משאר אומות כמו שידוע .ומפני כי ישראל הם ראשית המציאות לכך הם עיקר המציאות, והאומות שאינם ראשית אין להם דבר זה ,לכך אינם רק תוספת והדבר שהוא תוספת אינו עצם ועיקר המציאות .ודבר זה מבואר .ואיך יהיה דבר זה בטל שיהיו האומות עיקר וישראל יהיו טפלים אצלם והם משועבדים להם ,דבר כמו זה אי אפשר, נצח פרקי מאחי שכבר בארגו למעלה מעגין השתלשלות הדבר והוכחנו בראיות מופתיות שמחייב חמופת שיהיה כאן אומה אחת יחידה והיא ראשית לבריאה ובשביל זאת הבריאה נברא הכל .כדבי )כראשית אי( בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ .ופי׳ במדרש)ב״ר ם״א( בשביל ישראל ברא שמים וארץ .והם ישראל כדכחיב .קודש ישראל ראשית תבואתו״ כי בשביל ראשית התבואה אדם זורע כל התבואה׳ כר ישראל הם ראשית תבואתו ובשבילם ברא את הכל ,כי שאר אומות ד& תוספת על זה ואת לא יהיה דבר זה בי השם יתברר שהוא יחיד בעולמ איד לא יהיה לו בעולם אומה השייכת לו ,ויש לה חתיחםות אליו שהיא גם כן אומה יחידה בעולם הזה כמו שהוא יתבדר יהיד ,והם ישראל שעליהם נאמר )שמואל ג׳ ז׳( ומי כעמר ישראל גר אהד שיש להם התורה ובשביל זה הם עם אחד ולא כמו שאר עו״ג אין להם תורה מן השמים שהיא תודה אחת ,רק יש לער׳ג דת גימוםית ודת גימוסית אפשר שיהיה בפנים הרבה ,רק התודה כתיב בה )במדבר ס״ו( תורד .אחת תהיה לכם ועל ת י התורה גם כן ישראל עם אחד ,אומה כמו זאת, היא שייכת אל השם יתברר שהוא יתברר אחד, ואם כן איד נאמר כי מעלת ישראל בטילה מהם ואינם אל הש״י ,והרי מוכרח שיהיה נמצא אומה יחידה בעולם שהיא אל השם יתברר .ועוד אם היה דבר זה נמצא בישראל שהיו נחשבים אומה כמו שאד אומות זמן מה ,ולא היה שם ה׳ נקרא עליהם להיותם אל הש״י לעם מגולה ,אז היה אפשר לומר כשם שחיו מתחלה ולא הוו אל השם יתברר .כד אטשד לומר שיטולק מהם אח״כ דבר זה .ולא יהיה גקדא עליהם שט הי ,ויהיו כמו שאד האומות .אבל כאשד תראה כי ישראל לא היו לעס כלל קודם שיצאו ממצרים ,כדכתיב )דברים ב״ו( רדד מצרימה רגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב ,ואז השם יתברר הוציא אותם משם והיו אל השם יתברר .ואם כן לא היו ישראל בלא זד .כלל .דק כאשר היו לעס גקרא שמ ה׳ עליהם׳ לבד אין לומד שיהיה זד, מסולק מהם בלל לומד שיהיו כשאר האימות, ישראל K0 מאחר כי מצד בריאה שלהם הם אל השם יתבדו״ כאשר נראה בהם דבר זה כי כאשר היו לעם או מיד היו אל השם יתבדו• ו ב מ ד ר ש )יל״ש ואתחנן( או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גר כעובר שהוא גתון בתוד מעי בהמה והרועה גותן ידו ושממו״ כד הנמה אלחים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי ,ופירושו בזה הדברים שאמרנו כי לא נחשבו ישראל כאשר היו במצרים ,שהיה להם מציאות כלל ,שאם נחשבו ישראל שהיה להם מציאות, אם כן היו ישראל זמן מה ולא היה שם ה׳ נקרא עליהם ,כי עדיין לא לקחם השם יתברד לעם, ואם כן אפשר שהיו ישראל בלא זה ,אבל לא היו כד ואם כן אי אפשר שיהיו ישראל ולא יהי שם ה׳ נקרא עליהם כמו שאמרנו ,לכד **ר כי היו ישראל כעובר ששמטו הרועה מקרב אמו כאשר הוציא אותם משם ,ולא היו לישראל שום מציאות קודם זה ,ומזה תדע כי אי אפשר לישראל שיהיו בלא זה כלל שלא יהוד .שם ה׳ נקרא עליהם, וא״כ אי אפשר שיהיה בטל דבר זה בשום אוטן. ועוד תבין זד .מן עצם בריאתם של ישראל שמצד עצמן יש להם המעלה האלקית ואין בטול אל דבר זד -רש ללמוד דבר זה מדברי חכמים אשד הודיעו לנו דברים אלו בחכמתם באמרם )ב״מ קי״ו ע״ב( ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קררם אדם ולא עו״ג קרוימ אדם. הנה אין צריו ראיה כי ישראל הם עיקר המציאות בעולם הזה כאשר ישראל בטרט נקראים אדם. וכאשר תתבונן תמצא שהם דברים ברורים מאד עד שאין ספק בו .וזה כאשד תראה בבריאה שנברא האדם אחרון לכל הנבראים ודבר זה בודאי אינו במקרה רק הוא נמשו אחר עצם האדם ,וזה כי ראוי דבר שהוא כמו צורה והצורה על ידה יושלם הבל ,לכד ראוי שיהיה אחרון כי הכל יושלם באחרונה ,ומפגי כך נברא האדם אחרון אל הכל לפי שהאדם צורה על חתחתוניס והוא השלמת כל חתחתונים ולכד נברא חאדם באחרונה כאשר הושלם הכל .ותמצא דבר זה בישראל שגם הם נבראו באחרונה רש לחם בזה סגולת האדם שנברא באחרונה .שהרי לא תמצא םב נצח שום אומה נבראת ויצאה לפועל אחר ישראל כי עמון ומואב ועשו הכל היו אומות גדולות קודם ישראל כמו שמוכיח מן הכתוב שמזכיר אותם הכתוב קודם שיצאו ישראל ממצרים אם כן יש לישראל סגולת האדם אשר הוא נברא באחרונה, וכאשר ראה דניאל ממשלת ד׳ מלכיות המשיל כולם בחיות ואמר )דניאל ז׳( חזה הוית בחזוי לילא וארו עם ענני שמיא כבר אגש וגוי ,וזה נאמר על מלכות המשיח שהוא מלכות ישראל, וכל זה מפגי שאין העו״ג עיקר המציאות רק הם טפלים אצל ישראל לכך נקראו חיות שאינם נבראים בשביל עצמם רק בשביל ישראל, ואלו ישראל מדמה אותם לבר אנש בי ישראל הם עיקר המציאות בעולם הזה וכל הדברים האלו ברורים .ומזה התבאר לך נצחית ישראל שאי אפשר שיהיה השינוי בהם ,מאחר שישראל הם עיקר המציאות ,או שתאמר שאין לישראל מדריגה האלקית שבשבילה הם עיקר המציאות והיה בטל דבר זה מהם אם כן מתחייב מזה שיהיה שינוי בעולם הזה עד שיהיה עיקר העולם מקבל שינוי והיה עולם אחר ממה שהיה קודם ,והכתוב מעיד על זה גם כן כי עיקר המציאות ישראל ואם יתבטל ישראל היה העולם משתנה לגמרי עד שאין כאן עוד עולם הראשון, ואיך יתכן דבר זה כי ישתנה העולם לגמרי ולא יהיה קיום ועמידה אל העולם ,וזהו ראיה ומופת שכלי. נוסף על כל זה הרי על זה העידו הנביאים כולם פה אחד ,כי לא עזב השם יתברך את ישראל וירמיה הנביא זכר את המופת המחויב מן השכל ,לכך אמר ירמיה )ל״א( כה אמר ה׳ נותן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים ויהמו גליו ה׳ צבאות שמו אם אם ימושו החקים האלה מלפני גם זרע יעקב ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים ,והנה אמד בפירוש כשם שאלו נמצאים הם עיקר המציאות והם השמש והירח והכוכבים ולא יתכן שיהיה שינוי בדבר שהוא עיקר המציאות ,כך אין שינוי לישראל במה שהם עיקר ועצם המציאות בעולם הזה ,כמו שאמרנו ,כי הם ראשית ועיקר בעולם ישראל ואין ראוי לעלות על הדעת דבר כמו זה ומרוחק מן השכל בתכלית הרחקה ,ודי בזד -ובדבר הזה שאמר נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה ,רמז כי לא יהיה ביטול לישראל בין כאשר לא יהיו תחת ממשלת האומות והיה להם אורה ובין שהם יושבים בגלות ובחשיבה ,ולכך אמר נותן שמש לאור יומם וזהו כאשר אין ישראל תחת ממשלת האומות ואמר חוקות ירח וכוכבים לאור לילה וגוי ,וזה אמר שאל יאמר כי יניע לישראל בטול בשביל כובד גלותם׳ ולכך אמר כי כשם שנתן חוק לירה ולכוכבים שיהיה להם המציאות לאור לילה כך נתן קיום לישראל בגלותם ולא יקבלו בטול והפסד כלל בגלותם אף אס ישבו בחושך הגלות ,ואמר רוגע הים ויהמו כנגד העו״ג שנמשלו כים ובמדרש )במד״ר פ״ב( הוי המון עמים כהמות ים יהמיון נמשלו ישראל לחול שנאמר והיה בני ישראל בהול אשר על שפת הים ונמשלו העו״ג לים שנאמר כהמות ים יהמיון והם מתיעצין על ישראל והקדוש ברוך הוא מתיש גבורתן ,וזה שאמר כאן רוגע הים ויהמו גליו שהוא יתברך מבטל עצתן כאשר רוצין לבא על ישראל וזה מבואר. ויותר מזה שמעיד על זה המוחש ,כי כאשר נגלה ונראה לפניך שפלות ישראל וירידתם בין האומות עד שאי אפשר שיהיה שפלות יותר מזה ואיך יש להם קיום בין האריות והנמרים ,אם לא כי גדול הרועה אשר שומרם ואם לא כי מאת ה׳ היתד• זאת והיא נפלאת בעיני כל באי עולם אי אפשר לאומה שיהא לה קיום כלל .ובפרק קמא דמגילה )י״א ע״א( אמר שמואל לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אגי ה׳ אלהיהם לא מאסתים בימי יונים ולא געלתים בימי אספסיאנוס קיסר לכלותם בימי המן להפר בריתי אתם בימי מלכות רביעית ,כי אני ה׳ אלהיהם לימות גוג ומגוג .במתניתא תנא לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דגיאל חנניה מישאל ועזריה ,ולא געלתים בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר לכלותם בימי יונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק ומתתיהו בן יוחנן כ״ג וחשמונאי להפר בריתי אתם בימי מלכות רביעית נצח מרקי שהעמדתי להם של בית רבי ותכמי הדורות כי אגי ה׳ אלהיהם לעתיד ל}א שאץ כל אומה ולשון שולטת בהם ע״כ הגה דעת שמואל בפי׳ הטםוק הזה שכל זמן שתבא צדה על ישראל הוא ית׳ מציל אותם ואינו מניה לכלותם ומעמיד להם מצילים שיהיו נושעים על ידם ,ובזה נראה בגלותם יותר שלא מאם בהם ,ואלו הציל אותם הש״י שנתן בלב המושלים עליהם שלא יעשו להם דבר, בזה לא נראה שלא מאט בהם הש״י אבל כאשר העמיד מהם אנשים שהיו קרובים אל המלכות והיו נצולים על ידיהם מ ה נראה כי לא מאט בהם השיי ,כי בזה נודע כי ההצלה היא בעצמם וזהו מעלתם העליונ* והברייתה מפרש שמעמיד הש״י להם בני אדם בכל מלכות ומלכות מצילים מיוחדים ,מ כח כל מלכות ומלכות מיוחד בפני עצמו ולכך מעמיד הש״י להם בכל מלכות ומלכות בפני עצמו מרנםים כפי מה שראוי לאותו מלכות וכפי ענין המלכות. ובירושלמי דתענית)פרק ב ,היו( ריש לקיש כשם רבי ינאי אמר שתף הקב״ה שמו בישראל למה הדבר דומה למלך שהיה לו מפתח פלטרץ קטנה אמר אם אני אניח המפתח כמו שהיא הרי היא אבודה אלא הרי אני קובע בה שלשלת שאם תהיה אבודה תהיה השלשלת מונח עלי כד אמר הקב״ח אם אני מניח את בני ישראל הרי הם אבודים בץ האומות אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם מה טעם וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונםמ עלינו והכריתו את שמיגו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול שהוא משותף בנו ע״כ. וביאור עגץ זה כי העוה״ז הוא פלטרץ של מלד וישראל הם מפתח של פלטרץ ,שאם אין ישראל הרי דומה לפלטרץ שהוא מגור וכאשר הטלטרץ טגור אין הפלטרין משמש כלום ולא נקרא מ ת כי אין לו פתיחה ,כך אט אץ ישראל אץ הטלטרץ, שהוא העולם משמש כלום והוא פגור וכאלו אין שם פלטרץ עליו כלל ,ולפיכד גקרא ישראל מפתח קטנה שהם אומה קטנה והם המפתח של הפלטרץ הגדולה .וכבר התבאר כי ישראל נחשבים שהם כמו צורה אל העולם ולכד מדמה את ישראל למפתח שהמפתח פותחת הטרקלין עד שהוא ישראל מג פתוחה וכאשר אץ המפתח חפלטרץ היא סגור* והוא כמו גלמי כלי עץ אשר הוא טתום ואין לו בית קיבול ואין לה אורת טרקלין שהוא פתו* ואמר שאם יהיה מגיח ישראל כמו שהם יהיו נאבדים בין האומות כי ישראל הם אומה נבדלת מכל האומות והיא אומה לעצמה מיוהדת כמו שהתבאר ,ואין טפק שהאומה הישראלית כל האומות מתגגדים לה והיו המתגגדים גובדין עליה ומבטלין אותה כאשר הם בגלות והם תחתיהם. לכך שתף שמו בהם ,כלומד ,שהם דביקים אל חש״י ומה אין האומות יכולים להם כאשד שתף חשם בשמם ,ודבר זח גקרא שלשלת כי חשלשלח משלשל ומחבר המפתה שלא יהיר: ,אבד ממנו, לכד מה ששתף הש״י שמו בהם הוא השלשלת המהבד אותם אל הש״י שלא יהיו נאבדים בין האומות והם דביקים בו כדכתיב )ובריש ד (,ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם וגר .ואינו דומה לישמעאל שאף כי גם אצלו שם אל אינו דומה לשם ישראל, כי נקרא ישמעאל שהשם שמע תפילת הגר אכל אצל ישראל לשון אל מורה שיש בהם ענין אלהי. שהרי בשביל זה נקרא יעקב בשם ישראל שריח עם אלהים ועם אנשים )בראשית לב .(,ואם כן שם ישראל ר״ל שהי׳ ביעקב ענין אלקי על שם שרית עם אלהים ותוכל ולפיכד נקרא זהו שתף שמו בשמם ולכד אמר הכתוב )יהושע ז (,והכריחו את שמיגו מן חארץ ומה תעשה לשמד הגדול ,כי מאחר ששתף השם בשמם א״כ אם יכריתו אותם מן הארץ ומה תעשה לשמן הגדול שדבר זה מגיע אל שמו .אמנם גיל כי מה שאמרו כאן ששתף שמו כשמם שלא יהיו נאבדים כץ האומות, שאין פירושו שלא יהיו נאבדים כאשר הם בגלותם בין האומות שאף אם אינם כגלות צריכים ישראל לשתוף שמו בשמם שלא יהיו ישראל בטלים בין האומות ,כי האומות מרובים ויהיו ישראל תיו בטלים בהם ,ואז לא יהיה כאן מפתח למלטרין הגדולה כמו שהתבאר למעל* ולכך קבע בישראל שלשלת המחבר אותם אל הש״י ובזוז הם גמצאים ונבדלים בטני עצמם שהם הלק ה׳ ואינם בטלים אצל הרוב׳ אבל לעמן ישראל בגלותם הוא ענין אחר שהש״י בעצמו עמהם בגלותם. סד נצח פרקי ובפרק בני העיר )מגילה כט ,א( תני רבי שמעון בן יוחאי אומר בוא וראה כמה חביבין ישראל שכל מקום שגלו שכינה עמהם גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כםאי בעילם, גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שלחתי בבלה גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה וגו׳ ואף כשהם עתידים ליגאל שכינה עמהם שנאמר ושב ה׳ אלהיך את שבותך וגו׳ והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהשכינה שב עמהם מבין הגלות ע״כ. והרשב״א ז״ל בפירוש ההגדות שלו )שם( הוקשה לו מה שאמר ואף כשהם עתידים להגאל פשיטא אם הוא בגלות עמהם מכ״ש שהוא בא ע מ ה ם כשנגאלו ,ולכך הוצרך לפרש כי מה שאמר וכשנגאלו שב עמהם מן הגלות היינו שבא לומר שהשם יתברך עמהם בגלותינו ז ה שהם נפוצים בכל קצוי הארץ ,כך הם דברי הרשב״א .ואני אומר שהדברים הם כמשמען שיותר יש טעם להיות עם ישראל בגלות ממה שיהיה עמהם כאשר יצאו מן הג'.ות שכן אמרו רז״ל לענין החולה בפרק יציאות השבת )שבת יב ,ב( הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי מטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף וישב לפניו שנאמר )תהלים מא ,ד (.ה יסעדנו על ערש דוי וגר .ובחבור גור אריה בפ׳ ויחי פרשנו שני טעמים האחד שכל דבר שצריך שמירה השגחתו עליו יותר והחולה שיצא מטבעו אשר נתן הש״י הטבע אל האדם להעמיד את האדם ועתה נשתנה טבעו צריך הוא אל השמירה שלא יהיה נפסד ,והשמירה מן הש״י .והטעם השני הוא שהכתוב אומר )ישעיה נז( את דכא ושפל רוח אשכן שזהו ממדת הש״י ששכינתו עם אשר הוא דכא ,וכבר התבאר למעלה ענין זה באריכות .ולכך החולה שהוא דכא הש״י עמו בפרט ,ולשני הטעמים ראוי שיהיה השכינה עם ישראל ביותר כאשר הם בגלות ,שכאשר הם בגלות אז ה ם כמו חולה שיצא מטבעו כי אין מן הטבע וממנהגו של עולם שתהיה אומה תחת אומה אחרת וכמו שהתבאר למעלה ,ולפיכך הש״י אתם בגלות ואל״כ , ישראל איך יהיה עמידה וקיום להם במלכות רביעית אם לא כי יד ה׳ עשתה זאת ,וכן לטעם השני אשר אמרנו כי עיקר שכינתו בתחתונים כי כן מדתו של השי״ת להיות שכינתו את דכא ,וישראל בגלות מדוכאים הם ראוים שיהיה שכינתו עמהם. אבל כאשר יצאו מן הגלות אז יעלה על הדעת שאין הש״י אתם ולפיכך אמר אף כאשר ישובו מן הגלות הוא נמצא אתם .וכאן מה שהש״י עם ישראל בגלות הוא טעם אחר כמו שאמרגו למעלה, כי אין ישראל נפרדים מן השכינה מאחר שהוא ית״ש שתף שמו בשמם ולכך בכל גלות וגלות ובשובם הוא אתם ,כי לדביקות הזה אין פירוד, ולכך קאמר שאף כאשר הם עולים מן הגלות שאז אין לומר שהוא אתם בשביל שצריך שיהיה לו השגחה עליהם רק בשביל כי לא הוסר הדבוק ההוא כי אין הסרה לו וכמו שיתבאר עוד .ובפ״ק דברכות )ח .ע״א( תניא ר׳ נתן אומר מניין שאין הקב׳יה מואס בתפילתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי אמר הקב״ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור כאלו פודה לי ולבני מבין האומות ע״כ .ורצו גם בזה כי השכינה עם ישראל בגלותם כמו שאמרנו ואף על פי שאצלו אין שייך שעבוד חייו מאחר שהוא ית׳ עם ישראל בגלותם ,הרי נאמר עליו ית׳ גלות מצד הזה כי שכינתו ית׳ עם ישראל ,וכאשר יש קיבוץ עם אל הש״י כאשר ה צ מ ר מתפללים דבר זה ה!א יציאה מן פיזור ישראל אשר הם פזורים בין האומות והוא נחשב פדיון מבין האומות כאשר הם מתאספים אל הש״י לתפילתו ובזה הם יוצאים מן הפיזור ,כי כאשר ישראל הם בין האומות ואף אם הם אלף ביחד נקראו פזורים בין האומות. אמנם כאשר הם מתפללים עם הצבור והם מתאספים ומתקבצים אל ה׳ זהו יציאה מן רשות האומות והתעלות מתוכם אל ה׳ וזה נקרא שפודה ישראל מן האומות .ועוד יש להם התרוממות והתעלות מן האומות ע״י גמילות חסדים כי ע ״ י גמילות חסדים האדם מתרומם ,ועל דבר זה יש ראיות ברורות דכתיב )משלי יד( צדקה תרומם גוי וגר ,ועוד כתיב )ישעיה ל״ג( ,ועלך צדקות דובר נצה פרק יא משדים וגר הוא מרומי׳ ישכון מצתת סלעים משגבו .וכל הדברים האלו כי גמילות הסד מדת אברהם שנקרא אברהם אבדם שהיה מתעלה על כל אדם בשביל מדה זאת ועוד צריו־ יותר התרוממות עד שהוא מתעלה מבין מדריגת האומות לצאת הוץ לרשות האומות ,וזהו ע״י התורה שהתודה מתעלה על הבל כמו שאמדו חכמים בברייתא דשנו )םיםקא ב׳( כל העוסק מתעלח שנאמר ומגחליאל במות וכל אלו ג׳ דברים התעלות ממדריגה למדריגה עד היציאה מרשות האומות בהתעלות זה׳ ולכך אמר כל העוסק בתורה ובגמילות הסדים ומתפלל עם הצבור כאלו פדאו לי ולבני מבין האומות כאשר יש כאן התעלות מן האומות ,כי על ידי התורה ועל ת י גמילות חסדים יש לאדם התעלות עד למעלה. ורמזו הכמיס דבר זה שאמרו במדרש )ויקרא ובא ישראל םה ם״יא שני דברים הם ביד ימינו של הקב״ה התורה וגמילות הסדים תורה מ ת י ב מימינו אש דת למו גמ״ח דכתיב צדק מלאה יממן וכל עגין זה לגלות על אלו ב׳ דברים כי על ת ם האדם מתעלה למעל* ולכד הם בימיגו כי היד הימגית יש בה התעלות כמו שבארנו לפני זה דכתיב)תהליס קיח( ימין ה׳ רוממה והאדם מתעלה על ידי שני דברים אלו שהם ב ת הימין ,וכאשר הוא מתפלל עם הצבור בזה יש לו קבוץ מן רשות האומות וזהו ג״כ פדיון לשכיגה שהיא עם ישראל בגלותם. ופי׳ זה גכבד מאד ממזר תבין אותו על עמקו כי יש כאן התעלות עד שמתעלים ישראל עד עולם העליון עד שאין עוד התעלות על ז* מ״מ התבאר לד מ הש״י עם ישראל בגלות ואין סירת כלל בגלות והוא שעמד לאבותינו ולנו עד כי יבא גואלנו: פרק יא הראיה השכלית אשר אמרנו שמחייב מסדר השתלשלות הרמי מן האחד ,על זה העידה התורה הנאמנה שאמרה )וברים יד( ,ט י ס אתם לה׳ אלהיכם ,ויש לד להבין בשם הנכבד הזה מה שנקראו ישראל בנים לה׳ .וזה כי אין ספק כי הנמצאים הם עלולים ומושפעים מן הש״י ואין הנמצאים מתדמים יחד ,דק כי יש מושפע מאמתת עצמו ויש שאינו כד לפי רחוק הנמצאים ולפי קורבתם אליו יתברר .והנה ישראל אומה זאת מושפעים ממנו יתברר מאמתת עצמו ית׳ ובדבר זה יותר יש לחם צירוף וחבור אל הש״י, ועל זה מורה השם הנכבד הזה שנקראו מים ונקראו בשם מ י בכורי)שמות ד( ,כי שם בן יאמר על שנמצא מאמתת עצמו ומצד שם הזה אין בזה עדיין הצירוןי הגמור שהוא מיוחד ,כי אפשר שיהיו ב׳ בנים לאחר והצירוף אשר הוא לשגימ אינו צירוף גמור מיוחד ,ואף כי אין אומה נקראת בן אל הש״י יותר מישראל מ״מ שם בן אינו כ״כ הצירוף אליו ,כיון שאפשר שיהיה לאחד שני בנים ,ולכד נקראו ישראל בני בכורי כי א״א שיהיה לאחד שני בכורים .ומזה תבין כי אי אפשר שתהיה עוד אומה שנקראו בנים כי הש״י הוא אהד בעצמו־ ומאחר כי הבן הוא מן אמתת עצמו אשר אמתת עצמו הוא אחד ולכד יבנו ג״כ הוא אחד ,וזה מבואר ממה שאמרו במדרש )מובא בתום׳ חגיגה ג׳ ע״ב ד״ד ,מי( כי הש״י מעיד על ישראל שהם אחד ופירוש זה מ מאחד כי ישראל הם מן אמתת עצמו ית׳ והוא ית׳ אהד, וכד אשר מושפע מאתו ית׳ הוא אחה אבל שאד אומות שאף שהם מושפעים מן הש״י מ״מ אינם מושפעים מאמתת עצמו רק ישראל מושפעים מאמתת עצמו .ודבר זה כמו שאמרנו כי אי אפשר שלא תהיה אומה אחת שהיא ראשית והיא נבראה בראשונה מן הש״י ,ולכד נקראת אומה זאת ראשית וגקראת בכור ג״ב כי הבכור הוא ראשית, ובשביל אותו ראשית גברא הכל כמו שמחייב השכל ,גם בשביל שהבכור הוא אהד בי אי אפשר שיהיה שגי בכורי׳ לאחד כד א״א שיהיר ,אל הש״י סו נצח פרק יא שנים שהם ראשית ,מאחר שהוא יתברך אחד לא יושפע ממנו בראשונה והוא עיקר המציאות רק אחד ובשביל זה הראשית יושפע אח״כ תוספות עליו כמו שפרשנו .ודבר זה מורה על הקשור והחבור שאין לו פירוד כלל ,כי אם לא היה האומה הזאת נקראת בני בכורי על שם שהוא אחד והיו לו שני בנים לא היה לאחד מן השנים החבור גמור ,שהרי יש חבור אל השני ואותו חבור שיש לו אל השני אין לו לזה וא״כ אין זה חבור גמור ,אבל כיון שהם נקראים בני בכורי והבכור הוא אחד מורה שיש כאן חבור גמור, לפי שהם מושפעים מאמתת עצמו ,ולחבור הזה אי אפשר שיהיה לו פירוד כלל וכי יש שנוי לאמתת עצמו והכל נרמז בשם הנכבד תזה שנקראו בנים ,והדברים האלו גדולים מאוד מאוד. ובפ״לן דקידושין)לו ,ע״א( ,בנים אתם לה׳ אלהיכם ר׳ יהודה אמר בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים ר׳ מאיר אומר בין כך וכך קרוים בנים שנאמר בנים סכלים ואומר בנים לא אמן בהם ואומר זרע מרעים בנים משחיתים ואומר והיה במקום אשר יאמר לא עמי יאמר להם בני אל חי מאי ואומר וכי תימא בנים סכלים הוא דמקרי בנים בנים לא אמן בהם לא נקראו בנים ת״ל בנים לא אמן וכי תימא בנים לא אמן בהם הוא דמקרי בנים פלחי לע״ג לא מקרי בנים ת״ל זרע מרעים בנים משחיתים וכי תימא בני מעלי לא מקרי ת״ל והיה במקום אשר יאמר לא עמי אתם יאמר בני אל חי ע״כ .ובארו בזה כי לדעת ר׳ יהודה כיון שבשם בנים הצירוף היותר שיש לישראל אל אביהם שבשמים ,אם אין עושים מעשה בנים אין ראויים הם לשם הזה שכבר בטל השם הנכבד הזה .ולדעת ר׳ מאיר אינו כך ,כי שם בן נאמר על שהוא ית׳ אב ועלה לישראל ואם ישראל סרו ופרשו מן אביהם זהו מצד העלול עצמו ,אבל מה שהוא ית׳ עלה להם לדבר זה אין הסרה כלל כי אין ההסרה שלהם רק מצד העלול עצמו ולא מצד העלה ,לכך בכל ענין נקראו בנים. וקאמר רי׳מ לא זה בלבד שנקראו בגים כאשר הם סכלים ,ופירוש סכלים כאשר הם נעדרים החכמה אשר ראוי שיהיה להם ובשביל העדר קנין החכמה ישראל אין ראוי שיתבטל מהם שם בנים ,כי כאשר הם חוטאים בשגגה שלא יבינו בשביל העדר החכמה לא יסולק שם בנים אבל אינם פושעים שיהיו מזידים יודעים את רבונם ועם כל זה חוטאים, ועל זה אמר כי עוד יותר מזה שגם באשר הם פושעים במזיד נקראים אל הש״י בנים שנאמר בנים לא אמן ,הרי אף שהאב הוא מוכיח ומלמד ומזהיר את בניו ויודעים הבנים את אביהם ועם זה אין אמון בהם מ״מ שם בנים עליהם ,ולא זה בלבד אלא אף אם דביקים לגמרי בע״ג ויוצאים במעשיהם מן הקב״ה להיות דביקים באלהי נכר, ובדבר זה היה ראוי לומר שיתבטל שם בנים אשר הם מצטרפים אל הש״י כמו צירוף הבן אל אביו, ועל זה אמר שגם בענין זה נקראו בנים אל הש״י. וכל זה מפני כי אין שייך בטול לענין זה אשר נקראו ישראל בנים כי שם בנים מצד אשר הש״י הוא עלה להם כמו האב שהוא עלה אל הבן והוא מצד עצמו של האב ,ודבר זה אין שינוי לו בכל חטא אשר יעשו תהיה החטא מה שהוא שכל חטא שהוא הסרה מן הש״י הכל הוא מצד העלול ,אבל מצד כי הוא ית׳ עלה להם דבר זה הוא מצד אמיתת עצמו ,ומפני כי עדיין יש לומר כי אף אם ישראל הם בנים של הסבה הראשונה הם דבר חסר כאשר הם חוטאים ,ועל זה אמר כי נקראו בני מעלי כדכתיב )הושע ב ,א(, במקום אשר יאמר לא עמי אתם יאמר בני אל הי ,ודבר זה שר״ל שהם בנים באין חסרון, כי החסרון ג״כ הוא מצד ישראל שהם העלול מצד הזה הוא ההטא ,אבל הש״י שהוא העילה ברא ישראל בלא חטא ,כי הדבר שהוא מצד העלול יש הסרה כי יסיר לב האבן מעל לבם ,מאחר שאין זה רק מצד העלול ולכך נקראו ישראל בני מעלי, כי מצד שנבראו מן העלה הם בתכלית הטוב ואם הלכו אחר יצרם אין זה מצד עצמם רק הוא דבר מקרה כמו שיתבאר בפרק שאחר זה ,מ״מ כיון שהם טובים מצד עצמם שכך נבראו מן הש״י בשלמות בשביל זה נקראו בני מעלי ,ותחלת בריאתם היה בטוב יבשלימות רק כי אחר כך מצד עצמם נעשו רעים ,ואל דבר זה יש םלוק והסרה מן החטא כי ישובו מדרכם ודבר שהוא על ענין נצח פרק יא שתחלתו טוב וטוטו טוב אף על גב שבאמצע אינו טוב נתשב כאלו היה טוב מראשיתו עד הטוף .לכך אמרו ז״ל )ב״ב קכ״ח .א( לענין טקת ונתתרש וחזר ונתפקח דהוי כאלו היה טקח מראש ועד טוף ואמר הכתוב בנים אתם לה׳ אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם ,ומה ענין השם הזה שנקראו בנים אל המצוד ,הזאת וכבר בארנו זה בחבור גור ארי* שהכתוב ר״ל כי אתם בניס נמצאים מן אמיתת העלה ובשביל כך יש להם ג״כ מציאות אמיתי* שעל זה יבא שם בן כמו שהתבאר למעל* ולכן אל תתגודדו למת שהיה דרך שלהם לעשות השחתה בעצמם בשביל ההשחתה שהגיע למת ,ואמר בית שיש לכס מציאות אמיתית מקוים שהרי אתם גקראים בגיס בשביל שאתם גמצאים מן אמיתת הש״י ודבר שיש לו מציאות גמור אמיתי אין ראוי שימצא בו השחתה שהוא הפך המציאו* כפרט כאשר עשה בשביל מת וכאלו היה הפסד בישראל, וישראל יש להם המציאות הגמור לכך לא תתגודדו על מת ולא תעשו בכם השחתה ,כי אם תעשו בכם השחתה הרי זה היה מורה שאין לישראל מציאות אמיתי כי אין ראוי שיהיה השחתה לדבר שיש לו מציאות אמיתי ,והדברים האלה ברודים מאד. אמנם כל מחלוקת של אלו החכמים אס נקראו החוטאים עצמם בנים ,אבל בודאי על ישראל בכלל שם בנים כי כבר אמרנו לד כי החטא הוא לפדטיי׳ בלבד הם חחוטאים אבל שיטור בשביל הפרט שם בנים מן כלל ישראל דבר זה אי אפשר ,כאשר תבין כי השם הזה מטני כי הש״י עלה לישראל כמו שאמרנו למעלה ,ומצד העלה אין הסרה לזה כלל רק מה שהוא מצד העלול עצמו ובמס׳ פסחים בפרק האשד) ,פ״ז ע״ב( אמר הקב״ה להושע חטאו ישראל היה לו לומר בניך בני בחוניך בני אבדחם יצחק ויעקב גלגל עליהם רחמים לא די שלא אמד כך אלא אמר רבש״ע כל העולם שלך העבירם באומה אהרת כו׳ עד ויאמר ה׳ אל הושע קה לך אשת זנונים וילדי זנונים וכו׳ עד אחד מד׳ קנינים שקניתי בעולמי תורה קנין א׳ דכי ה׳ קנני ראשי׳ ישראל מ דרכו שמים וארץ קנין א׳ דכתיב קונה שמים וארץ ישראל קנין אחי יכתיב עם זו קנית וכו׳ ב״ה קנין אחד דכתיב הר זה קנתה ימינו ע״מ ביאור ענין זה כי הושע כאשר חטאו ישראל אע״ג שידע הושע שא״א שיהיה נטרי הדביקות מן ישראל מ״מ לטי שהיה שתא ההטא עד שהיה הפץ בפירוד ובמילוק הדביקות הזה כ״כ היה הושע הנביא שונא החטא והיה משתוקק הושע אל הפירוד בשביל חטאם ולכן אמר העבירם באומה אחר* כלומר שראוי להעבירם אותם באומה אחרת אם הוא אפשר .ולפיכך אמר )הושע א( קח לך אשת זנונים וילדי זנונים ,והראה לו כי מצד שהם בנים למקום איז להעכיר אותם ואי אפשר להעביר ולהחליף עניז ז* כי אין דבר יותר מצטרף ומתקשר במו צירוף וקישור האב אל הבן ,וכאשר אמר הושע שלא ירצה לגרש את האשד ,בעבור הבן אף כי אפשר שאינו בנו בודאי כי זונה הי* וא״כ איד אפשר לטלק ישראל שהם כנים למקום מצד עצמם ועוד כי הם כני אברהם יצחק ויעקב שנבהנו למקום ,שאלו לא נבחנו יש לו לומר אף על גב שנראה בהם הטוב לא היה הטוב בהם באמת ועיי נטית והבחנה נגלה היכר מה הוא ,כי אפשר כי נראה דבר אתי טוב ואינו טוב באמת ,אבל האבות נבחנו ומפני שנבחנו הם טוב באמת ודבר שהוא טוב באמת אין בו שינוי כלל ,ובשביל זה גלה הש״י לועשע שא״א להעביר אותם באומה אחרת מצד שהם בנים אל הש״י. ואמר עוד כי ישראל הם אחד מד׳ קנינים שקנה הקב״ה בעולמו ורצה בז* כי כשם שישראל נקראו בניס מצד כי הם נמצאו מאתו יתברך כמו שהתבאר למעל* כך הם קנינו ר״ל שהם שלו לגמרי ודבר זה ג״כ קשור וצירוף גמור ,תה כי יש דבר שהיה גמצא מאוזר ואיגו קגיגו להיות ברשותו ויש רבד שהוא קנין של אדם והוא ברשותו אבל אינו נמצא מאתו ,כי הבן הוא גמצא מן האב ואינו קנינו והעבד הוא קנין של האדון והוא ברשותו לגמרי ואינו נמצא מאתו ,וכבר בארנו דבר זה למעלה שעל זה אמר הכ׳)דברים לב( ,הלא הוא אביר קנין• וגר .ומה שאלו ד׳ דברים דוקא נקראו קנינו נתבאר במקום אחר ,כי שאר נצח סח ישראל פ ר ק יא דברים אע״ג שהם שלו כי גם הים שלו כדכתיב בלתי הזה טבעי, ואם באולי יאמר שמצאנו )תהלים צה( ,א ש ר ל ו ה י ם ו א י ן ז ה ק נ י ן מ פ נ י ש א י ן ש ה ד ב י ק ו ת הזה ה י ה לו ס ת ו פ ת וחסרון לפי ה מ ע ש י ם הים מ צ ד עצמו לבד שלו רק עם דבר אחר כדכתיב וכך א פ ש ר שיוסר הדביקות לגמרי ,בודאי דבר )שם( ו י ב ש ת י ד י ו י צ ר ו ו ל א נ ק ר א ד ב ר ז ה ק נ י ן זה א פ ״ ל א צ ל נ ח ואדם ,ש ל פ י ש ל א היי ה ד ב י ק ו ת כיון שאינו ש ל ו מ צ ד ע צ מ ו בלבד ,וכן ה י ב ש ה גם רק פרטי לנח בלבד כאשר ישתנו הפרטים ישתנה כן אינו שלו מ צ ד שהוא יבשה ב ל ב ד ר ק היבשה ג״כ .א ב ל ה א ב ו ת ש ל א ה י ה ה ב ט ח ת ם הדביקות זהים י י ח ד ה ם שלו ,ואין ז ה קנין וצירוף גמור פ ר ט י ר ק כללי לך ולזרעך א ת ן א ת הארץ ודבר זה כאשר אינן צירוף מיוחד כמו שהתבאר למעלה נ ק ר א ד ב י ק ו ת כללי ,דהייגו כ ל ל ה א ו מ ה ואין שגוי כ י ה צ י ר ו ף ש א י נ ו מי! ח ד א י נ ו צ י ר ו ף ג מ ו ר .וכן בכללי רק השנוי הוא בפרט .ולפיכך אע״ג שיתוסף ה כ ס ף ה ו א ש ל ה ק ב ״ ה ש נ א מ ר )חגי ב ,ח( ,ל י ה ב ם ף ויגרע הדביקות לפי המקבלים מ״מ נמצא עצם א ב ל א י ן ה כ ס ף מ צ ד ש ה ו א כ ס ף ה ו א שלו ,ש ה ר י ה ד ב י ק ו ת הכללי עומד ,לכך ד ב י ק ו ת הזה אין לו נ א מ ר ג״כ ולי הזהב וכן כ ל הדברים .א מ נ ם אלו שנוי א ף בגלות ,כי לא שייך ה ש ת נ ו ת ע״י ח ט א ד ׳ ד ב ר י ם ה ם א ח ד ואין ש י ת ו ף להם ע ם זולתם כי א ם ש י ג י ע ל פ ר ט י ׳ השינוי ,אבל לא יגיע שנוי ואם כ ן ה ם ש ל ו מ צ ד ע צ מ ן בלבד ,וזה נ ק ר א קנין לכללי ולהורות לך כי לא היה ה ת ח ל ת הדביקות ג מ ו ר כ י ה ת ו ר ה ה י א ש ל הקב״ד ,ו א י ן ד ב ר מ ש ו ת ף מ צ ד הפרט ר ק הדביקות הזה דביקות כללי׳ לא עמד״ ולפיכך היא קנין ל ה ק ב ״ ה נ ק נ ה לו לגמרי. מתחלה וכן ה ש מ י ם וארץ ל א ת מ צ א ד ב ר ע ם ש מ י ם וארץ, ואל י ק ש ה לך כי גם ש מ י ם וארץ מחולקים אין ז ה ק ו ש י א כ י ש מ י ם ו א ר ץ ה ם כ מ ו ד ב ר א ח ד כ־ ה ם מ ת ח ב ר י ם י ח ד ו ד ב ר זה אין כאן מקומו והוא מבואר .וכן ב״ה שהוא יהיד שאין עוד א ה ד לכך ה ו א קנינו ש ל הקב׳׳ה ,וכן י ש ר א ל ה ם ע ם א ח ר ה ם קנינו ש ל הקב״ה .והרי ה ד ב ר מבואר כי קנין ד ב ר שלו קנוי לו לגמרי מ צ ד ע צ מ י ב מ ה נקרא ש ה ו א מ י ו ח ד אליו ,ו מ פ נ י ז ה א ל ו א ר ב ע ה ד ב ר י ם הם נקנים לו לגמרי א ח ר ש מ צ ד ע צ מ ו הם אל הש״י. וכבר הרחבנו הביאור בכמה מקומות שכאשר שלימה אמיתית בענין הזה הזה שהדבר מ ח ו י י ב ו מ ו כ ר ח ל ה י ו ת ם ח ב ו ר ה ק ד ו ש נצחי .ו מ ״ מ למעלת ענין הנכבד הזה יש ל ה א ר י ך בזח, כי ב ד ב ר זה יודע מ ע ל ת ישראל ויתבאר לך כי לא עזב הש״י את ישראל בגלותם. וכאשר מצאנו כי הדברים ה ט ב ע י ם א ש ר ה ם בעולם כולם יש ל ה ם קיום ל א ישתנו ולא יצויר שיהיה ל ד ב ר ש ה ו א יותר דביקות באברהם והוציאו מאור כשדים כ ת י ב )בראשית י״ב( ו י א מ ר ה ׳ א ל א ב ר ם ל ך ל ך מארצך הר״ם וממולדתך אל הארץ אשר אראך .והקשה ז״ל ש ת י מ ה הוא ש ל א זכר הכתוב קודם זה שהיה אברהם צדיק ולכך נגלה עליו השכינה לו לך ואמר ו מ מ ו ל ד ת ך וגוי ,כ י מארצך בלא זה ל א נ ג ל ה ע ל י ו ה ש כ י נ ה ו א מ ר ל ו ל ך מ א ר צ ך לכך ראוי היה לכתוב קודם צ ד ק ת אברהם .וכמו שתמצא ואה״כ ב נ ח )בראשית ו( ו נ ח מ צ א ח ן ב ע י נ י ה ׳ כ ת י ב )שם( א ל ה ת ו ל ד ו ת נ ח וגו׳ ,ה ז כ י ר קודם צדקת נח קודם שהזכיר שדבר השם יתברך עמו ,אבל לפי ה ד ב ר י ם א ש ר אמרנו ל ך ל א י ק ש ה יעמוד האדם על הדברים ההם יקנה בהם הבנה פרטי ,לכך כאשר בחר הש״י ל ת ת לו הארץ במעלה מן ה ט ב ע ובלתי נכנס תחת ה ט ב ע כ מ ו ש ה ו א ד ב י ק ׳ י ש ר א ל בו י ת ׳ א ש ר ה ד ב י ק ו ת כלל כי אצל נח לא היה רק בחירה פ ר ט י והבחירה הפרטית הוא לפי מ ה שהוא והכל הוא לפי מ ע ש ה צדקות שלו ,אבל ב א ב ר ה ם לא היה ב ח י ר ה פ ר ט י ת רק באומה הישראלית ש ה ם זרעו ,ש ה ר י כ ת י ב באותה בחירה ו א ע ש ה א ו ת ך לגוי גדול וזה בחירה כללית ובחירה כמו זאת אין תולה במעשה כלל ו ל א ב ח ט א בי ה מ ע ש ה ה ו א ל פ ר ט ,א ף כ י ב ו ד א י זכות אבות מועיל, מכל מקום עיקר הבחירה ב ח י ר ה כ ל ל י ת בו ו ב ז ר ע ו .ו א ל י ק ש ה ל ך מ ה ש ב ׳ )דברים ט׳( ל א ב צ ד ק ת ך א ת ה ב א ל ר ש ת ו ג ו ׳ ו ל מ ע ן הקים א ת הדבר אשר נשבע ה׳ לאבותיך ,בודאי נצח פרק יא דבר זה מה שהביא אותו הדור אל הארץ היה תולה בזכות אבות וגם דבר זה פרטי .אבל עיקר הבהירה שבהר השם יתברך באברהם לא היה בהירה פרטית רק שבחר בו ובזרעו אחריו בחירה כללית ולא היה בחידה פרטית ,שהבחירה הפרטית הוא לפי המקבל ואם נשתנה המקבל ישתנה הדבר ולכך יתורץ השאלה שלא הזכיר הכתוב צדקת אברהם קודם שנגלה עליו השכינה ואמר לו לך לך מארצך וממולדתך וגר שאם כך היה משמע שלכך נגלה עליו הקב״ה ואמר לו לך לך מארצך בשביל זכותו שהזכיר ,ואם כן היה זאת האהבה תלויה בדבר וכל אהבה התלויה בדבר בטל דבר בטל האהבה ,לפיכך אל בחירה הטרטית יש שנוי ולא אל הבהירה כללית .וכיה שלא נזכר צדקת אברהם קורט שאמר לו לך לך מארצך לא היה זה בשביל צדקת אברהם עד שתאמר אם בטל דבר בטל האהבה, כי זכות אבות אפשר שיהיה תמה וא״כ תהיה הבחירה חזאת שבחר באברהם בטל ,ולכד לא הזכיר זכותו לומר כי הבחירה הזאת לא תליא בזכות כלל׳ לכד אי אפשר שיהיה דבר זה בטל ודברים אלו ביארו חכמים בדבריהם הנאמנים במדרש מי זה ערב לבו לגשת אל ה׳ אמר רבא בד רב הונא מעלה זו יש בין ישראל לגויס, דאלו בישראל כתיב והייתי לכס לאלהיס והמה יהיו לי לעם ואלו בגוים כתיב מי הוא זח ערב את לבו לגשת אלי נאם ה׳ להיות לי לעס ואני אהיה להם לאלהיס ע״כ .בארו בזה דבריגו אשד אמרגו לך כי ההפרש אשר יש בין ישראל לאומות כי השם יתברך בחר בישראל בעצם ולא בשביל מעשיהם הטובים ,שלא לומר דוקא כאשר הם עושים רצונו של השם יתברך אז בחד בהם ולא כאשד אין עושים רצונו של השם יתברך, ולפיכך כתיב והייתי לכם לאלחים קודם ואחר כך והמה יהיו לי לעם כלומד מה שהשם יתברך בחר בישראל הוא קודם ואף כי ישראל אינם מקבלים אלקותו ,לכך לא כתב גם כן קודם בחירת אברהם מעשיו הטובים .שלא תאמר כי הוא ית׳ בהר באברהם ובזרעו אחריו בשביל מעשיהם, ישראל DO ואז היה לד לומר באשר אין מעשיהם טוניס ימאט בהם שדבר זה אינו ,רק בי הבחירה בהם מצד עצמם וזוהי בחירה כללי* אבל באומות ב׳ קודם להיות לי לעם .שכאשר מעשיהם טובים וצדיקים אז השם יתברך מקרב אותם׳ ואץ חקירוב אליהם רק מצד הפרטי׳ לא בחירה כללית .ולבד אצל גח שהשם יתברך קרבו זח היה בשביל מעשיו בלבד .ולכד לא היח חבחירה בזרעו כלל .ואלו יבינו וה בני אדם לא עלה על מחשבתם מחשבת הבל לומד כי השם יתברך מאם כישראל חס ושלום. ובשמות רבה )פ״ג( ראה ראיתי את עני עמי וארד להצילו כי ידעתי אה מכאוביו, יודע אני כמה עתידים להכאיבני כמה ימרוהו במדבר וגו׳ ואף על פי כן איני נמנע מלגאלן. אמר רבי שמואל בר גחמן הדבר הזה שפט עתניאל בן קנז לפגי הקדוש בהד חוא ,רבוגו של עולם הבטחת את משה בין עושים רצונך וכין אין עושים רצונך אתה גואלם שנאמד ותהי עליו דוח אלהים וישפומ את ישראל ,לכך כתיב כי ידעתי את מכאוביו עד כאן .ור״ל כי בודאי הברית שבדת עם אבדחם לא סד ,שחרי לא נתן גבול וקץ לברית הזה רק אמר לברית עולם .ואחר שכן הוא למה יהיה בטל הברית בשביל דור אחד או שתים שחטאו ויחיד ,בטל הברית מזרע אברהם שעדיין לא נולדו ,לבן אמד בטרשת אתם גצבים )וברים כ״מ( ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את חברית חזאת כי אח אשר ישגו פח וגר ,ומעתה איך אפשר שיכרות ברית עם אשר לא גולת עדיין ואיגם בעולם .אבל חדבר בדוד לפי שכרת ברית עם אברהם מצד שהוא התחלת האומה בכלל ,וכן בישראל הוא אומר שאין כורת ברית עמהם מצד שהם טרטים אלא רק מצד האומה דהיינו שס ישראל ,ודבר זה כולל אותם שהם עתה לפניו ובן אותם שנולדו אחר כר שבולם שם אומה ישראלית עליחם ,ומאחד שכן הוא איך יתכן לומד בי הפרטים אשד הטאו יבטלו הברית זמיר חיח חל על האומה הכללית .לא מצד זמיר הם אלו בפרט רק מצד הגלל בלבד .ותתבאר לד כי נצח ע ישראל פרק יא ה ש ם י ת ב ר ך א ש ר לקח י ש ר א ל אליו לא היה ה ס ב ה ולחיי העולש ותאמר ד.בא, זד .א ח ר בשביל בשביל צ ד ק ת ישראל ומעשיהם רק בחירה כללית שחטאו ישראל הסיר אותם מ ע ל פניו ונטל מ ה ם ודבר זה מבואר ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת ובאו ע ל זה דברי התורה א ש ר נ ת ן ל ט ו ב להם ,כי דבר זה בארנו הנאמנים ב כ מ ה מקומות ,ולכך ל א שייך בראיות ברורות מאוד בחבור התפארת ,כי נתינת חכמים בסור לומר הסבה שהוא צדקת ישראל יסור הוא התורה על לעול ישראל וכמאמרם ז״ל ה מ ס ו ב ב מד ,ש ל ק ח א ו ת ם ל ע ם א ל י ו .ו א ף ש ה י ה )עיוובין ל״א ע״א( מ צ ו ת ל א ו ל ה נ ו ת נ ת נ ו ,ו מ ה מעשיהם לטוב או ל ר ע שיוסיף הדביקות ש א מ ר ה כ ת ו ב )דברים וי( ו י צ ו נ ו ה ׳ א ל ה י נ ו ל ע ש ו ת או יגרע ודבר זה בודאי היה לפי רוב ה מ ע ש ה א ת כל החקים האלה לטוב לנו כל הימים לא עצם יסתור יסוד זה כמו שבארנו לשם באריכות ,כי גורם כי אז יוסיף או יגרע, אבל מכל מקום הבחירה לא היה בשביל ש ו ם מ ע ש ה כלל. ואם ב ו ד א י ש כ ך ה ו א ב א מ ת ש ה ת ו ר ה ה י א ל ט ו ב לנו, יאמר האדם הרי בודאי כל פעולה בעולם אבל תחלת נתינתה אל ישראל לא היה זה בשביל שכן אל פעולת השם יתברך צריך ט ו ב ת ישראל ר ק בגזירה במו מ ל ך שגוזר גזירותיו עבדיו לעול ע ל י ו ע .ו ע ת ה יש לשאול א ח ר ומכל סבה ותכלית שיפעל ,ואם לא נאמר שהיה הבחירה על תזאת בישראל בשביל מעשת ,אם כן מ ה הוא הסבה ש ה ו א י ת ב ר ך ר ב ח ס ד ל מ ה ג ת ן עול ת ו ר ה ע ל י נ ו ב ח ר ב י ש ר א ל .א ב ל ד ב ר זד .נ ר א ה מ ד ב ר י עול זה ל ט ו ב ת ישראל ,א ם ל א נאמר כי אשר חכמים כי יש ש ל ש סבות אשר ה ם חיו מחייבות ואין כך השם יתברך כמו גזר הבריאה כל שסדר הבחירה הזאת אשר בחר השם יתברך בישראל, אחד ואחד בסדר הראוי לו שלא ישנה אחד מהם והסבות האלו אין להם ת מ ו ר ה כלל ולא בטול סדרו ש נ ת ן לכל א ח ד כ מ ו ש ת ק נ ו ח ו ק וזמן נ ת ן כלל .ה ס ב ה הראשונה היא ה ת ו ר ה אשר אי א פ ש ר ש ל א ישנו א ת ת פ ק י ד ם ,ואין ס פ ק ש ח ו ק להם כי מאחר שהשם יתברך ברא העולם הזה נתן להם בגזירה שכך גזר השם יתברך וכך הזר ,ב ר צ ו נ ו מ ו כ ר ח ג ם כ ן ל נ ת י נ ת ה ת ו ר ה ה ז א ת נתן תורה לישראל ונתן להם חוק הם מבלעדה, ודבר זה ברור בעדים נאמנים ברורים לישראל, מ ד ב ר י ח כ מ י ם ב פ ר ק ר ב י ע ק י ב א )שבת פ״ת עי׳א( בעצמו חקות התורה כמו שהתברר בחבור התפארת באריכות .ולכך א מ ר ו ז״ל ש א ם ל א היו מ ק ב ל י ם א מ ר חזקיה מ ה דכתיב משמים השמעת דין ארץ התורה היה הקדוש ברוך הוא מחזיר בל העולם ו ש ק ט ה א ם י ר א ת למד .ש ק ט ה ו א ם ש ק ט ה בראשית היו תלוים בםיון ,א ם י ק ב ל ו ישראל יראה יראה, למה בתחלה יראה אבל ולבסוף שקטה ו מ ה ו וכל מ ע ש י לתוהו ועומדים, עד ששי ולמה יראה כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי התורה ד כ ת י ב ויהי ע ר ב ויהי ב ק ר יום ה ש ש י ה ״ א י ת י ר ה ו מ ה ו וזה מפני כי אם אין כאן תורה ב ט ל חוק ש ה ת נ ה הקדוש ברוך הוא עם העולם מ ת שראוי ל ה להיות גוהג וסדר לי ,מ ל מ ד למה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלין ש ב ט ל מ ק צ ת ו ב ט ל כולו ,ב י ל א ש י י ך ה צ י ס ד ר . ה ת ו ר ה א ת ם מתקיימין ואם לאו א נ י אחזיר כי נתינת התורה הכרחי כמו שהתבאר מעשה את וסדר מ ו ט ב ואם לא יחזיר כל העולם לתוהו ומאחר א ת כ ם לתוהו ובהו .וכבר בארנו ד ב ר זה באריכות ימשך אחר זה שבחר השם יתברך בישראל מאחר בחבור ה ת פ א ר ת ,ע נ י ן ז ה שהייתה נ ת י נ ת ה ת ו ר ה שיש בהם תורתו ,ודבר זה אין צריך ביאור כי ה ש ל מ ה ל ב ר י א ת עולם ,ואם אין ק ב ל ת ה ת ו ר ה ג ו ר מ ת ה ח ב ו ר ע ם י ש ר א ל ו ה כ ל מ ו ד י ם בזר, ו מ ה ו ואין בסמוך. לישראל התורה הבריאה בטילה והיא תוהו ל ה א ר י ך כ א ן כ י ה א ר כ נ ו ש ם בזה .ו ה ד ע ת ו ה ש כ ל מחייב גם כן זה במופת חותך ,כי אי אפשר ונתבאר אמנם בחבור התפארת ויתבאר עוד אם תאמר אפשר שתהיה התורה לאומה אחרת, דבר זה אל יעלה על דעת האדם בשביל שהנמצאים בכלל יש לכל אחד ואחד סדר מיוחד טובת ישראל כדי להביאם אל הטוב בעולם הזה א ש ר הוא סדרו מ י ו ח ד אליו ואינו ראוי אותו ס ד ר לך לומר כשום פנים שנתיגת התורה נצח פרק יא ישראל לאחד כד סדר התורה ותמצות אי אפשר רק לעם שיהיה בטול והסרה לדבר זה כי א 0גתיגת התורה ישראל עד שהתורה היה סדרם המיוחד להם .ולא וקבלתה מחויב כל שכן שמתויב שלא תהא במול אפשר זה לעס אחר ,כאשר תראה בחוש עם שהם לתור* ובמדרש )מביאו רבינו בספרו גור ארי׳ ומובא מודים בתורה אבל עד גבולה לא באו לקיים אוח* גם בספר מגהה גלולה ומקומו לא ידוע( מצאתי כשבאו וכל זה מוכח כי אין התורה חלקם כלל וכל ישראל לקבל התורה כטה עליהם הר כגיגית זה בארו תכמים באמונתם במסכת עבודה זרה שיהיו אנוסים לקבל את התודה וכתיב אצל אונם )דף ב׳ ע״ב( ובכמה מקומות על הכתוב ה׳ מסיני ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה .וטי׳ ענין זה בא וגו׳ מלמד שהחזיר הקב״ה את התורה על כל כי לכד אמרה תורה אצל אוגם לא יוכל לשלחה האומות ולא רצו לקבלה רק ישראל ,וכמו שבארגו כל ימיו ,מטני שהחבור שהוא מצד עצמו אפשר בחמר גבורת ה׳ ובחבור התפארת שאין מוכן שיהיה ואפשר שלא יחיה כמו כל איש שנשא אשד, לתורה הזאת רק ישראל בלבד ואין ספק בדבר אפשר שישא אתה ואפשר שלא ישא אותה ,לכד הז* כי כל מעשי השם יתבדר אשר ברא בעולמו אפשר שיתן גט גם כן וישלה אותה מאתו ,אבל אי אפשר לומר שיהיה בד& חילוף ותמוד* ומכל כאשד היה החבור חכרחי כמו זה שאגטה ודבר שכן כי נתינת התורה שהזא על הכל איד אפשר שהוא מוכרח להיות אין לו טידוד והסר* לכד לומר שיהיה אפשר בזה הילוף לתת לעס אתר ,אמרה התורה על המאנס את האשד .ועשה החבור דבר זה לא יתכן בלל .ומעתה התבאר כי בחידת בהכרח לא יוכל לשלהה כל ימיו .וכן השם יתברר ישראל הוא הכרחי לפי סדר המציאות בשביל גחג בחבור זה עם ישראל חחבוד שעשה חכרחי התורה ,שאי אפשר לעולם בלא תורה ואי אפשר שחרי כפח עליחם חד כגיגית לקבל את התורח, שתהיה התורה זולת לישראל ,וממון שהוא וקבלת התודה חיא עצם חחבוד כמו שהתבאר, הכרחי וכי שייר לומר שיהיה הסרה ובטול לדבר לכד אין הטרה לחבור זה וכד הוא לפי אמת שהוא חכרחי ,שאם היה זה חכרחי קודם יציאתו שחחמר הזה מוגרה ,וממון שהוא מוכרח אין לפעל איד אפשר לומר אחר שיצא למעל שיהיה לו טירוד לדבר זה כלל .והרי חדגרים אשר בטל ,הרי כי הטבח אשר בחר בישראל לא נשתנה אמרגו רמזו חכמים בדבריהם .והתוספות מפרשים שם כאשר ראו האש הגדולה היו חוזרין ממה כלל. שאמרו נעשה ונשמע .ואין דעתינו נוהה בתירוץ ובפרק דבי עקיבא )שבת פ״ח ע״ח( ויחיצבו זה שכל זכות ישראל שאמרו נעשה ונשמע וחס בחחחיח ההר אמד רב אבדימי בר חמא ושלוט שהיו הוזדין מדבר זה .וקאמר דמכאן מלמד שכפה עליהם הר כגיגיח ואמר להם אם אתם מודעא רבא לאורייתא טי׳ שראוי חיה שתהיה מקבלימ את התורה מוטב ואם לאו שם תהא התורה לישראל שלא באונם ובחכרח אם כן אין קבודתכם אמד דב אתא בר יעקב מכאן מודעה התורה ראויה לישראל מצד עצמם רק על ידי רבא לאורייתא אמר רבא אף על טי כן הדור הכרח ,ולא היה הזמת כל כד גדול כמו כאשר קבלוה בימי אחשורוש שנאמר קימו וקבלו קיימו היה החורח להם מצד עצמם ,שאז בזה זכות יותר מה שקבלו עליהט בבר ע״כ .וביאור ענק זה אף גדול אף על גב שאמרו געשה וגשמע קודם מכל על גב שככר אמרו נעשה ונשמע ואם כן למה מקום בשעת קבלת התורה בא להם התורה על הוצרד לכפות עליהם הר כגיגית ,אלא הטעם כי ידי הכרת ולא מצד עצמם ,ומכ״ש לטי מה שהת׳ קבלת התורה הכרחי ואלו היו מקבלים עליהם למעלה התודה מתיחסת לישראל ואם לא כן לא את התורה מרצוגס היו םבודים כי הדבר תולה היה ראוי שתהיה לישראל התורה כמו שנתבאר בדעתם ,ואפשר שיהיה פירוד לדבר זה שאם למעל* וקאמד דאף על טי כן הדוד קבלוה בימי לא ישמרו התורה יהא בטול לגתינתה .אבל עתה אחשורוש ופירוש רש״י בשביל אהבת הגם קבלו שהיתר .קבלת התורה הכרחי .אם כן אי אפשר נצח עב ישראל פרק יא התורה ,וגם בזה ל א נ ח ה ד ע ת האדם שקודם לדבר זה אחר שמתחייב מ צ ד העלה ית׳ שכחה ל כ ן ל א ה י ה ר ו צ י ם ב ת ו ר ה ו ד ב ר ז ח א י ן ראוי, מציאות ש ל ישראל והבחירה ב ה ם מ צ ד העלה, א ב ל ה פ י ׳ ה ו א ש כ א ש ר ק ב ל ו ע ל י ה ם מצוד ,ז א ת לכך אין ח ט א שהוא בעלול מ ב ב ט ל הבחירה שהוא מגילה ש ל א היו מוכרחים מ צ ד העלה כ מ ו שבארנו ל מ ע ל ה .ובארנו מ א מ ר למצוד ,ז א ת ו ב ק ב ל ת מ צ ו ה ז א ת ק ב ל ו כ ל ה ת ו ר ה ׳ וע״ש מעצמם היא קריאת זה בחבור באר באריכות מאוד הגולה ש ז א ת המצוד ,ה י א כ מ ו ת ו ס פ ת ל מ צ ו ת ,ו א ם ק ב ל ו ותמצא המצוה הזאת שהיא כ מ ו תוספות ,כל שכן קבלת )תנחומא )באבר( נצבים ובויקרא רבד ,ליתא( א ת ה מ ו צ א באו מצות בימי בשעה שבקשו לפרוק עול בימי יחזקאל קבלו כ ל התורה ולא היה ש ם אונם אנשים מזקיני יהודה א ת ה׳ אמרו לו בן א ד ם שהם אחשורוש אינם כמו לפיכך תוספת, ו ה כ ר ח ופי׳ ז ה נכון .נ מ צ א כ י ה ח ב ו ר ה ז ה ל י ש ר א ל כהן שקנה ע ב ד מ ה ו שיאכל בתרומה ,א״ל אוכל חזר הכהן ומכרו לישראל לא יצא העבד מרשותו ה כ ר ח י ואיך יהיה בטול ל ד ב ר ז ה כלל. הסבה מ ב ו א ר ה ס ו ד הזד -ו ב מ ד ר ש ו י ק ר א ר ב ה השניה אשר בחר ה ש ם יתברך בישראל אף אנו יצאנו הקדוש ברוך מרשותו של הוא לאותה א מ ר ל ה ם העולה ע ל רוחכם ה י ה ל א ת ה י ה ח י אני מהשתלשלות א ם ל א ב י ד חזקה ובחימה ש פ ו כ ה אמלוך עליכם, ה ר מ י מ ן ה ש ם י ת ב ר ך שצריך שיהיה כאן עלול כ י ה ו א י ת ב ר ך ע ל ה ה כ ר ח י ת א ל י ש ר א ל ואין עלה אשר סבה, כי לא כאשר היה בארנו ושנוי תמורה למעלה שהוא ראשון וכאשר יש כאן עלול ראשון אז יש כאן תוספת באריכות, עליו וכמו שבארנו זה למעלה ו ה ר א ש ו ן הזד ,ה ם י ש ר א ל כ מ ו ש ב א ר נ ו בלא עלול ולפיכך יתברך בהכרח ימלוך השם עליהם א ף א ם ל א ירצו ,כ י ד ב ר זה ה ו א מ צ ד הדבר ה ע ל ה ולא מ צ ד העלול ,כי מצד שהוא ל מ ע ל ה ד כ ת י ב )ירמיה ב ׳ ( ק ו ד ש י ש ר א ל ל ד ׳ ר א ש י ת העלול אפשר שישתנה כ י העלול הוא ב ע ל שנוי באומה מצד תבואתו, ומפני זה בחר השם יתברך הזאת ולדבר זה אין לו בטול כלל .ועוד כי מ צ ד שהוא י ת ב ר ך ע ל ה ו פ ו ע ל ו א י ן ע ל ה ב ל א עלול, לכך עלתו, ואף כי כ ל הנמצאים ה ם עלולים מאתו יתברך ה נ ה הפרש יש כ מ ו שאמרנו כי ישראל הם עלולים אשר שיהיה העלול עלול מיוחד ,כ מ ו האומה שבחר ב ה ה ש ם יתברך ,ומזה תוכל לדעת ולהבץ כי דבר זה שבחר בישראל מחויב מצד העלה .ואם האומר כי ד ב ר זה היה לו בטול והסרה מ צ ד ה ח ט א א ש ר היה בישראל ,דבר זה אינו כי מאחר שהיה הבחירה מ צ ד השם ית׳ א ש ר ה ו א ה ע ל ה א י ן ב ט ו ל ל ד ב ר זה׳ מ צ ד ח ט א העלול כלל. ודבר ו ל פ י כ ך בחימר• ש פ ו כ ה מחויב עליכם .ה נ ה התבאר בישראל והסבה בחר שהסבה ומאחר השניה לך סבה קיימת ולא קיימת גם כן המסובב סרה שבחר ב י ש ר א ל ג ם כ ן קיים. שהוא יתברך עלח מיוחד כ מ ו ש נ ת ב א ר למעלה ,והעלול הזה יאמר אפשרי מ צ ד העלה הוא אמלוך מ ן א מ י ת ת ו י ת ב ר ך כ י ה ם ע ם א ח ד גם כן כ י ראוי הוא מצד ולפיכך א מ ר עצמו מאחר ומחוייב שהדבר הזה הוא הסבה הג׳ מ צ ד שלימות הבריאה א ש ר בישראל, אשר מצד ראוי הזה ישראל שיהיה לחלק ה ש ם יתברך בי השלם ראוי א ל כמו שיתבאר, כשלימות כי הגמור אומה ואל בהם ,מ כ ל מקום ע צ ם זאת תשגיח עצם השלם בריאתם בחטא הבריאה בהם אשר כשלימות ודבר זה גורם ש ה ש ם יתברך ב ח ר בהם כי ראוי שיהיה השלם א ל השלם ל א יוסר ממגו׳ ואין ראוי באמונתם במס׳ ברכות שיחליף וימיר החטא שהוא דבר מקרה בישראל ותאמר א ת הבחירה שבחר בהם מ צ ד השלימות העצמי עזבני ה ׳ וה׳ שכחני א מ ר ה כנסת ישראל בישראל כי טהורים ה ם מ ן החטא בעצמם .וראיה לפני הקדוש ברוך הוא עזבתני שכחתני התשכח ל ז ה כי ה ם משתלשלים מ ן הצורים חחזקים מ א ב ו ת אין ואמהות ש ה ם קדושים וטהורים ,והגה עצם שלהם זה בארו חכמים בפרק ציון אין א ש ה עולה וכר, ע ו מ ד י ם )ל״ב בארו ע׳׳ב( בעומק ח כ מ ת ם בי נצח סרק יא ישראל 39 טוב ואין בטול החטא שהוא כמקרה מבטל הבחירה אשד מור בישראל לא נשתנה ולא חומר א ח ו מהם. שבהר בהם בשגיל השלימות שבהם שהוא דבר עצמי בישראל ודבר זה ברור .ובמדרש שיר השירים רבה)סרשה א( ,איר יצחק מעשה בקרתנית ועל אלו ג׳ דברים שמור בשבילם משויאל זמר התנא האלקי)אבות .1*0מי״ח( המג האדם אתת שהיתר .לה שפחה כושית שירדה הי׳ והכרתה למלאות מן העין אמרת לחברתח חברתי למחר שנברא מגלם אלחים חגה יתירה נודעת לו שנברא אדוגי מגרש את אשתו ונוטלני לאשר .אמרה לה כעלם אלהים שנאמר מ בעלם אלהים ברא את למה בשביל שדאה שידיה מטוחמות אמרה לה האדם חממו ישראל שנקראו מים למקום הכה אי שוטה ישמע אזנד מה שפיר מדבר מה אשתו יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמד שהיא חביבה עליו ביותר את אומר׳ בשביל שראה בניס אתם לה׳ אלהיכם המבין ישראל שנתן להם שידיה מפוחמות הוא מגרש אותה את שמלד כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב מפוחמת ושחורה ממעי אמד על אחת במה וכמה נתתי לבם תורתי אל תעזזבו ע״כ .ביאר התנא בך לפי שהע״ג מוגין את ישראל לפי שאומה זו הזה אלו ג׳ סבות שבשמל זה בחר הש״י בישראל המירו כבודם בתבנית שוד ומה אגו לשעה כך ולכד אמר חביב האדם שנברא בעלם אלהים שזה נתחייבו אתם על אחת כמה וכמה הה״ד אל תראוני מורה גי האדם הוא הבריאה השלימה שבכל שאינו שחרחורת ע״כ .הנה התבאר לך כי השפחה הנמצאים שהרי נגרא בצלם אלהום׳ ואין שלימות הזאת הכושית שהשחרורית לה בעצמה שנולדה יותר מזה כאשר נברא כעלם אלהים ,ובשביל כך ממעי אמה והשחרות לה טבעי אומרת שאדוניה כך ראוי שתהיה חבה אליו מעד שלימות בריאתו בעצמו .ואף על גב שאמר חמג האדם אין זה יגרש אשתו מפני שידיה מפוחמות ואין פטק שאץ כולל גל מק האדם ,גי גגד אמרו חז״ל אתם זה בטבע״ שאם היה בטבע היה כל גופה כך והוא קרמים אדם ולא האומות קרויים אדם באילו דבר מקרי בלבד״ ולכך אמר וישא את חשטחה אמרו גי שלימות הבריאה שהיא לאדם כטרס הכושית שהשחדודית אל הכושית כאלו היה דבר הוא אל ישראל לא לאומות כאשר בארגו עצמי .והבן מה שאמר כי הקרתני׳ ידיה מטוחמות טעמים הרבה שישראל בטרמ נקראים אדם, ור״ל כי ישראל מעשיהם שעושים בידיהם מצד ואן• כי מעלה זאת אינה רק לישראל בלבד אמר היצה״ר לכך הם מפוחמות ,אבל עצמם הם טהורים על זח חביב האדם ,וזה כי הפרש גדול יש כץ דק שהיצה״ר מתגרה בהם ,ויפה הוא שאמר שהיא מעלה זאת ובין שאד מעלות שזכר אחד כך שאינם שוטה שאין שוטה כמו זאת שירחיק דבר שהוא דק לישראל ואין חלק ומולה כלל לשאר אומות, במקרה שהמקרה יש שינוי לו ואלו דביקות ולא כן שם אדם אע״ג שמדריגה זאת אינה שייכת ישראל בו יתברר ענין זה דבר עצט כמו שהתבאר .דק לישראל ולא לאומות״ מכל מקום יש לאומות ואין מה שבמקרה מבטל דבר שבעצט .וכן מה שם אדם במה כי נקראו אדם בשביל הצלם האלקי נעשה אדם בצלמנו וגר״ רק שהרחיק הע״ג הוא דבר עצמי׳ וזה מטני שבעצם כדכתיב )בראשית אינט ראוימ לזה הדביקות וא״כ איד ירחיק מה שאצל הע״ג צורת האדם בטילה אצל הגוף״ כי שבעצם טוב ובמקרה הוא רע ויבחר מה שבעצם מצד הגוף חחמרי נתבטל הצלם האלקי הזה שהוא רע ואם ימצא טוב בהם הוא במקרה וראוי לקרות לאדם וכאלו הגה הבל חומרי ואין כאן צלם האלקי אותה אי שוטה .ואי אטשד לומר שיהיה המקרה הזה״ מ״מ נמצא הצלם הזה אצל שאר אומות מתמיד לעולמ ,ודבר זה בארנו במקומות הרבה רק שהוא בטל ואינו נחשב לכלום .ולכד אמר מאוד .כי אם היה המקרה מתמיד נעשה מה חביב האדם ולא אמר חמבין ישראל שנבראו שבמקרה דגר שגעצם אחר שהוא עומד גד בצלם אלהיט ,ממני כי יש להם לאמות הצלם גתמידוח ,הרי לד דגרים גדודים מאוד ,בי הסבות הזה שנבוא מ האדם במה ועוד כי כאשר נברא נצח האדם בשם פרקיב היה מ ע ל ה ז א ת לאדם ולנח אף כי אינם נקראים. ישראל ואם ישראל אחר שבחר הש״י בישראל נתמעט הצלם הזה אצל הע״ג מכל מקום ו ל כ ך א מ ר ח ב ה י ת י ר ה נ ו ד ע ת כ ל ו ׳ ב ש ב י ל שהוזכר. היא יתירה כ״כ ע ד שהיא נודעת ואינה אהבה ודבר מסותרת, זה והוסיף לומר חבה ברור. האלקי הוא שייך לאדם ב מ ה שהוא אדם י ת י ר ה נ ו ד ע ת להבו ,כ י ד ב ר ז ה ש נ ת ן ל ה ם ה ת ו ר ה ג״כ ,ודבר זה מבואר .ואמר עוד ח ב ה יתירה נ ו ד ע ת שהיא חמדה הוא גורם שהש״י הוא אוהב שלהם ו מ א ו ד יש ל ה פ ל י א ע ל זה ,איך ד ב ר ה ת נ א האלקי ומפני זה ה ח ב ה בפעל ובשלימות .ואחר כך אמר דבריו ב ח כ מ ה והשכל שאמר חבה יתירה נ ו ד ע ת חביבין ישראל שנקראו בנים למקום ,כ ב ר אמרנו לו ,ו מ ה ה ו ס י ף ה ת נ א ב ז ה ש א מ ר ח ב ה י ת י ר ה נ ו ד ע ת לך כי ישראל נקראים בנים בשביל ש ה ם עלולים ייו ,א ב ל ב י א ו ר ע נ י ן ז ה ש ב א ל ו מ ר כ י ד ב ר ז ה מאמתתו יתברך ודבר זה גורם החבור והדביקות שנברא האדם בצלם אלקים גרם לו החבור ל ג מ ר י ,ו ל כ ך א מ ר ח ב ה י ת י ר ה נ ו ד ע ת ל ה ם וכוי, והדביקות אל הש״י עד שיצא אל הפעל מ ה שהוא כ י מ ה ש ה ם ע ל ו ל י ם מ מ נ ו ה ו ׳ ה ס ב ה ש ב ח ר הש׳יי אל הש״י ע ד שהיה מקבל האדם האהבה בישראל ,ודבר זה נודע להם שבשביל זה הוציא והחבור מ ן הש״י ,ולפיכך א מ ר חבה י ת י ר ה נ ו ד ע ת אשר הצלם מה חביב אותם ממצרים .והנה לך דברים שלשה ל ו בו׳ ,ו ר ״ ל ש נ ו ד ע ל ו ה ח ב ה ה ז א ת ו י צ א ה א ל אמרנו אשר הם הסבה מ ה שבחר הש״י בישראל הגמור ,ומפני כך מביא הכתיב כי בצלם וקרבם אליו וזכרם ה ת נ א האלקי ב ד ע ת ובחכמה. אלקים הפעל א ל ק י ם ע ש ה א ת ה א ד ם ו א י נ ו מ ב י א מ ק ר א )בראשית הראשון כי מ צ ד שהאדם א( ,ו י ב ר א א ל ה י ם א ת ה א ד ם ב צ ל מ ו כ י א י ן ר א י ה ובשביל כ ך הוא הבריאה השלימה ביותר וראוי כ י נ ו ד ע ל ו החבר* א ב ל ש ו פ ך ד ם ה א ד ם ב א ד ם שיהיה ד מ ו י ש פ ך )בראשית ט( ,ו ב ז ה נ ו ד ע ל א ד ם ה ח ב ה , נברא דביקות האדם אל הש״י שהרי בריאתו, נברא בדמותו בצלם שלימות מצד והדומה אוהב בשביל זה השופך ד ם האדם נהרג ,והנה ו מ צ ו ר ף ל ד ו מ ה לו .ו ה ש נ י מ צ ד ה ת ו ר ה ש ה י א ס ד ר נ ו ד ע ל א ד ם ח ב ת ו ש ל הקב״ד -וכן מ ב י א מ ק ר א העולם שא״א לעולם זולתה כמו שהתבאר בחבור ב נ י ם א ת ם ל ה ׳ א ל ה י כ ם )שמות ד( ,ו ל א ה ב י א ב נ י התפארת, ואין ל ת ו ר ה מ ק ב ל ז ו ל ת י ש ר א ל כמו )דברים י( ,כ י ל א מ צ ז ז ג ו ש נ ו ד ע שהתבאר הם שהרי ישראל בכורי לישראל ה ח ב ה הזאת .אבל מ ה שציוה ה ק ב ״ ה על למעלה. והשלישי מצד אשר מצורפים א ל הש״י ,מ צ ד ש ה ו א י ת ב ר ך ע ל ה להם ל א ת ת ג ד ד ו ו ל א ת ש י מ ו ק ר ח ה ב י ן ע י נ י כ ם )דברים והם עלולים מאמתתו יתברך ,הרי לך ג׳ דברים ד ,א( ,ב ש ב י ל ש י ש ר א ל ה ם א ל ה ש ״ י ב ז ה נ ו ד ע אלו שהם הסבות אשר בחר הש״י בישראל ולקחם ה ח ב ה ש ה ם בנים למקום ,ועוד יש לך אליו ,ו א ל ו ה ס ב ו ת א י ן ב ט ו ל ל ה ם ב ש ו ם צ ד ו כ א ש ר ח ב ה י ת י ר ה נ ו ד ע ת ל ו כי האדם משכיל ומבין ימצא כי כל אלו השלשה הם לישראל לדעת כי מ ה שאמר ענין א׳ וא״א לפרש יותר מ ז ה : ה פ ר ש יש בין ח ב ה ש ה י א נ ו ד ע ת ל ש א י נ ה נודעת, פרק יב הדביקות שיש לישראל אל הש״י א ף כי נפלאה היא בעיני האדם הדביקות הזאת שיהי׳ אפשר ש ל א יהיה להם דביקות וחיבור אל א ש ר פעל אותם ,כי ל א י ב א ד ב ר מ ד ב ר ר ק א ם יש מעידה התורה לו צירוף אליו .ואי א פ ש ר ל ו מ ר ש ה ד ב י ק ו ת ה ז א ת ה נ א מ נ ה ,ש א מ ר ה ה ת ו ר ה )דברים ו( ,ו א ת ם ה ד ב ק י ם עליונים ,ו כ מ ו ש א מ ר ו הפילוסופים כי האדם דבק בבורא הכל הנה לנמצאים בה׳ אלהיכם ,וגם ה ש כ ל מחייב ד ב י ק ו ת זו מ צ ד הדביקות הזה לשכלים ,ה נ ה כ ב ר ה ש ב נ ו ב מ ק ו ם הנבראים ,כי מאחר ש נ מ צ א העולם הזה מאתו אי אחר כי מ צ ד מדתו יתברך שהוא ית׳ נאמר עליו נצח פרקיב )ישעיה 1״ז( ,מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח ,וכל זה מטני כי הוא יתבו־ד טשוט בתכלית הפשיטות ־ולפיכו בחר בשפלים שהם פשוטים ואין להם הגבהות ,ודבר זה בארנו במקום אחר, ולכו א״א שיחי׳ החמר הזה רק לאדם שהוא בשר ודם ובפרט לישראל שהכתוב קראם כי קטן יעקב ודל ,ועוד אמדו)חולץ »״ט ע״א( על הפסוק הזה)דברימ ז ,ז( ,לא מרבכם מכל העמים חשק ה׳ בכם כי אתם המעט ,כי כשמל שאתם ממעטים עצמכם לכד חשק ה׳ בכס ואין להאדיר מ ה כאן. בפר? ד׳ מיתות )סנהדרין םו א( ,הגצמדיס לבעל פעור כצמיד סתיל ואתם הדבקים בה׳ כב׳ תמרות דבוקות זו בזו ,במתניתא תגא הגצמדים לבעל פעור כצמידים ע״י אשה ואתם הדביקים דבוקים ממש ע״כ ,וכבד בארנו בפרקים הקודמים עגץ דביקות שהיה לישראל לע״ג מתר משאר אומות וזה מצד היצר הרע שבאדם ,כי היצה״ד משתוקק אל הדבר הרע והיצר הרע מטית אותו לזה ומשתוקק לע״ג וכל אשר לא עבד ע״ג היה חמר שלכד היה יצרו לע״ג ,וכאשר היה שומע ליצרו ועבד ע״ג לא היה חסר ,וכל זה מצד יצרו אף כי לטי האמת אץ לד חסרון כמו זה הזוגה אחר הע״ג ,מ״מ מצד יצרו היה ו5£״ג השלמתו, והדבר שהוא השלמה לדבר קודם זה הוא חמר ולכד גחשב להם הדביקות בע״ג כמו צמיד שכל זמן שאין הצמיד על הכלי חוא חסר ,וכאשר יש לו צמיד הוא כלי שלם ונחשב הצמיד והכלי דבר אחד ,וכו היה דביקות שלהם בע״ג מפגי שהיה יצרם לע״ג וכאלו היה הע״ג חשלמתם ,כמו כל דבר שיצרו של אדם תאב לו הוא נחשב חסר מחמת יצרו וכאשר הולו אחר יצרו נחשב זה השלמתו ,ומה שכתוב ואתם הדבקים בהי ,הדביקות הזה הוא כשתי תמרות כי הדביקות הזה הוא מצד השלימות שיש באדם והשלם יש לו הבור אל המלט כי הם דברים דומים ושוים ,והדומה יש לו חבור אל הדומה ,ולטיבו אמר שהוא כמו שתי תמרות שכל אחת ואתת שלימה בטני עצמה רק מפני שהם דומים מתחברים יחד ,וכך ישראל מצד השלימות שיש בהם יש לחם חבור אל הש׳׳י ישראל 10 שהוא השלם האמיתי ,ובענין זה אין נעשים אחד לגמרי כמו שהיה להם הדביקות לע״ג ,שההבור לע״ג היה כמו עמיד מתיל שגעשה דבר א׳ לגמרי. אכל במתניתא תנא הנצמדים לבעל מעור כצמידים עיי אשה ביאור זה כי אין לישראל דביקות עם הע״ג כל כך״ כי ע״ג נקראת אלהים אחרים שהם אהריס לעובדיהם ובשביל כי הע״ג באמת גבדל מהם א״א להיות כאן דביקות גמור שהוא זר לעובד שכך גקרא ע״ז ,ומפגי זה מדמה דביקות הזה לצמידים שחם עיי אשד* כי אין זה דבוק גמור רק כל אחד ואחד עומד בפ״ע׳ אבל הדביקות עם הש״י הוא דביקות גמור׳ עד שהוא ית׳ נחשב צורה אחרונה לישראל ,וכמו שהתם שם אל כשמם עד שחם דביקים לגמרי בו ית׳, כמו שיש דביקות לאילן בעיקר שלו כך יש דביקות לישראל בעיקר הכל הוא השם יתברן ואי אפשר שיהיה מתור ומלוק לדביקות כזאת וכמו שיתבאר ודברים אלו ברורים מאוד. ובמדרש )תגחומא tramp .מי׳ ה( ,כאשד ידבק האזור אל מתגי איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל אמר הקב״ה איני כבשר ודם בשר ודם אין רשות להדיוט להקראות בשמו של מלו אבל ישראל נקראו בשמו של הקב״ה כל שם חביב להקב״ה בו בשם קרא את ישראל נקרא אלהים וקרא לישראל אלהימ ,אני אמרתי אלהים אתם נקרא חכם שנאמר חכם לבב ואמיץ כח וקרא לישראל חכם שנאמר רק עם חכם ונכון נקרא דוד שנאמר דודי צח ואיום וקרא לישראל דודים שנא׳ אכלו רעים שתו ושכרו דודים נקרא בחור שנא׳ בהוד כארזים וקרא לישראל בחודים שנאמד ובד בהר ה׳ אלהיד נקרא חמיד שנאמר כי חסיד אני נאם ה׳ וקרא לישראל חסידים שנאמר (מטו לי חסידי נקרא קדוש ונקראו ישראל קדושים תחיו כי קדוש אני ואף לעתיד לבוא כל אחד ואחד יאמר לו קדוש שנאמר והיה הנשאר בציון והנוחר ממשלים קדוש יאמר לו .בארו ענין הדביקות הזה ,שישראל הם דביקים בו לגמרי עד שמצד דביקות זה מקבלים מן הש״י כל מעלה קדוש* כי אץ ספק כי שגי דברים אשר יש להם דביקות ביהד נצח עו ישראל פרקיג מקבל זה מזה מ צ ד הדביקות מאחר שהם דביקים אל מלכותו, אשר הראוי שיהיה מיוחד ונבדל יחד ,ומפני כ י ת מ צ א דברים א ש ר ה ם מ ת ח ב ר י ם מן העם ולכך הוא מחויב מ י ת ה בי המלך הוא יש להם חבור ש ל מ ה לא חבור ודביקות גמור׳, בשר ודם כמו אדם אחר ,ואם ע ו ש ה ש ת ו ף עמו בענין הזה אינו כ ך ד ק כי יש כאלו אין כאן הבדל לכך חייב מ י ת ה ש ה ו א מ ב ט ל ולכך אמר כי לישראל שמות דביקות מ כ ל צד ,לכך זכר כאן ש ש ה כ נ ג ד ש ש ה צדדין ע ד ש י ש כאן אבל הש״י אין לו ש ת ו ף ודמיון א ל מלכותו. דביקות ברואיו ולפיכך אין מ ב ט ל מלכותו כלל ,א ף כאשר מ כ ל צ ד וזהו ה ד ב י ק ו ת הגמור׳ ,ו מ ה ש א מ ר מ ל ך י ש כאן ש ת ו ף ואין ל ה א ר י ך י ו ת ר ב ז ה כ י כ ב ר בשר ודם אם יקרא אדם אחד בשמו של מלך נתבאר לך במה שיש בו די מענין הדביקות הזה חייב נבדל מן הכלל ואם בא מיתה .כי המלך שא״א שיהיה בטל החבור הזה נ אחד לעשות שיתוף עם המלך דבר זה הוא בטול פרק יג המעלה זה שהוא ע ו ד יותר מ ע ל ה מן הקודם ,כאשר א״ל בניך חטאו א מ ר לפניו ר ב ש ״ ע ימחו על ק ד ו ש ת תתבונן במעלת ישראל תדע כי לא דבר שמך עצה ב ל ב ד מ ה ש י ש ר א ל ח ל ק הש״י ,וכמו ש מ ע י ד אמר אמר לא בםבי טעמא ולא בדרדקי ליצחק בניך חטאו א מ ר בני ה ס ולא בניך עליהם השם של ישראל ש ח ת ם השם בשמם ,כי בשעה אין לישראל בעצמם שום מציאות ושום ה ד ה רק בכורי עכשיו בני ולא בניך ועוד מ ה חטאו כ מ ה בו ית׳ .ולא ת א מ ר א ף א ם ה ם חלק ה׳ מ כ ל מקום של אדם ע׳ ש נ ה שנאמר ימי שנותינו שהקדימו נעשה לנשמע ק ר א ת להם בני שנותיו ה ם בריאה לעצמם אל ת א מ ר כך אבל הם לגמרי בהם שבעים ש נ ה דל עשרין דלא ע נ ש ת פשו להו א ל הש״י ע ד כי ב ט ל מ צ י א ו ת ע צ מ ם אל הש״י, דל ודבר זה נראה באומה הזאת שעל שמו יחוד וקידוש ש מ ו בעולמו ולקיים תורתו היו מבטלים עצמם ונותנים עצמם מיני לכל וכבר הפסד. הארכנו בזה בחבור באר הגולה שזהו ענין קדימת נעשה לנשמע שאמרו ישראל, כי ישראל אין נמשכים לרצונם כלל רק לרצון העלה ברוך הוא חמשים תרתי פשו דל סרי כ״ה דלילותא ופלגא דצלויי פשו ל ה ו כ׳׳ה, ומיכלי ודבית הכסא להו תרתי םרי ופלגא אם א ת ה סובל א ת כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך ואת״ל כולם עלי הרי קרבית נפשי קמך גשאו עיניהם ואמרו כי א ת ה אבינו אמר להם יצחק עד ש א ת ם מקלסים לי קלסו להקב״ה ומחוי לחו והם ונפשם אל הש״י ולא שייך בזה להקדים נשמע יצחק בעיניהו מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים ל נ ע ש ה כאלו היה תלוים ברעתם וברצונם ,א ג ל בי א ת ה ה׳ אבינו גואלנו מעולם ש מ ך ע״כ .ויש יהיה לתמוה על המאמר הזה כי ל מ ה לא היה אברהם אינם תולים בדעתם הסרה ובגמרא וברצונם ואיך כלל ויעקב מלמדים זכות על ישראל והיה מ ל מ ד זכות לקשר הזה ודבר זה מבואר. ב פ ר ק ר ״ ע )שבת ש״ט ,ב( ,א ״ ר ש מ ו א ל יצחק ,ועוד מ ה שייך לומר לא בםבי ט ע מ א ולא אתה ב ד ר ד ק י ע צ ה וכי ל ע ת י ד יהיה א ב ר ה ם נ ק ר א סבי בר נחמיני דכתיב מאי כי אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו ויעקב דרדקי בשביל שהיה לאברהם איזה שנים לבא יותר דבר זה לא יתכן .ויש מ פ ר ש י ם ל ת ר ץ קושיא אמר לפניו ראשונה דלכך היה יצחק מ ל מ ד זכות על ישראל, א״ל ליעקב דהוי כי כאשר היו מ ל מ ד י ם אברהם ויעקב ק ט ר ו ג כ א ש ר ליה צ ע ר גידול בנים ואפשר דבעי עלייהו רחמים ראוי לזה מ פ נ י ח ט א י ש ר א ל אז ראוי ש י צ ח ק מ ל מ ד גואלנו אתה ה׳ אומר הקב״ה מעולם שמך לאברהם בניך חטאו רבש״ע ימחו על קדושת שמך לעתיד נצח מרקע זכו* כי אין ראוי שיהיה הב״ד כולו מלמדין כולם חובר ,רק צריד שיהיו מלמדין זבות ג״ג ואם כולם מחייבים היו טטורים מן הדין שכן אמדו זיל )םנהורין ת ,א( ב״ד שראו כולם לחובה סוםרין אותו מת כית דגמתי דבעי הלנת דין וכיה שראו כולם לחובה תו לא חזי ליה זכותי* וד״ל דהלגת הדין בעי משוס צדק ילין בה)ישעיה א ,כא( ,כדי לעיין אם ימצא לו זכות וכיון שראו כולם להובר. אין כאן זכות כלל ,ודבר זה אין ראוי לב״ד שכל ב״ד צריד שילמדו זכות ולא יהיה־ בית דין שמלמדין הכל הובר -ולכד היה יצחק מלמד זבות מטעם זה אחר שהיה אברהם ויעקב מלמד הובר. וגס שלא יהיו ישראל ח״ו גאבדיס הוצרד ללמד םגגוריא עליהם .ולכד אומרים ששאל תחלה לאברהם ואחר כד ליעקב ואחר כד ליצחק ולא כסדר ,שאם כד היה יעקב מלמד זכות כי לעולם האחדת מלמד זכות הן מצד שצריד לבית דין ללמוד זכות שיהיו בית דין צדק הן מצד שלא יהיו גאבדים ישראל לגמרי ,ולא היה מועיל אם יעקב מלמד זכות ויצחק מלמד חובה כי היה מדת הדין שהוא מדת יצחק מקטרג על ישראל ,ולכד כאשד יצחק מלמד זכות שמדתו של יצחק מדת הדין שוב לא יהיח כאן מדת הדין מקטרג וכאשר הם זוכים במדת הדין זוכים לגמרי׳ כד מפרשים ולא יתורצו שאר קושיות ,גם יש להשיב על כל זה ואין להאריד. אבל דעת חכמים בזה לגלות הדברים אשר אמרגו ,כי מצד יצחק ומדתו א״א שיהיה חסדה והפרדה לישראל מן חש״י רק יש להם דביקות וחבור לגמרי אל השם יתברר ולא שייר בחטא שיהיה מבדיל ומרחיק את ישראל מן הש״י ,וג״כ כי מצד מדת יצחק אשר הוא מדת הדין כאשר ירד לעומק הדין יש ללמוד זכות לכך ע״י יצחק שהוא התחלתם ומצד מדת המשפט אשר הוא עומק הדין יש כאן זכות ,ואם אץ noזכות טשוט לגמרי מ״מ יש זכות ממזר יורד לעומק הדין .תה שאמר כי כאשר אמד לאברהם בגיןי חטאו »יור ימחו על ש»ד הקדוש ,כי אברהם אף שהוא התחלת ישראל מתחייב כד אחר שחטאו ישראל עו ישראל ואמר אימא ליעקב דהוי ליה צער גידול מים ,םי׳ בי יש ליעקב יותר צירוף לישראל ממה שיש לאברהם ,וזה שאמר דהוי לי׳ צעד גימל בגים ר״ל שהוא היה מגדל שבטי ישראל שהם התחלת ישראל ,ובשביל בד יש ליעקב יוחד שייכות אל ישראל ולבר נקרא בית יעקב ובית ישראל מה שלא נקרא בית אברהם וממני שיעקב יותר שייר אל ישראל מן שאר אבות יש לו צירוף לישראל יותר ,ולבד אמר אימא ליעקב אם ימצא זכות מצד מדת יעקב שהיא התחלתו ,אחר שיש ליעקב יותר שייכות לישראל וגם מצד יעקב היה מתחייב ימחו על קדושת שמו ,כי אוזר שחטאו אל הש״י גסרדו מן השם יתברר .ואמר לית בםבי טעמא ולא בדרדקי עצה וביאור ז* כי מצד אברהם ויעקב אין כדי אבות אותם שכבד אמדנו כי לא יוכו ישראל רק על תי דקדוק עומק הדין ודבר זה אינו מצד מדת אברהם ומצד מדת יעקב. ולכד אמר לא בטבי טעמא ולא בדרדקי עצה כי הדין והמשפט יש בו טעם ועצה ודבר זה לא נמצא באברהם ויעקב ,כי אברהם שהיה ראשון באבות ויעקב שהוא אחרון באבות אין מדתם מדת הדין רק כח מדת הדין הוא באמצע .כי אין טטק כי המשפט והדין יש לו כח יותר ואין בזז וחוזק הדבר רק באמצע ,לא בתחלה שעדיין אינו בכחו ולא בטוף שכבר אינו בכחו רק האמצע יש לו בח ילכד הלוים אינם כשרים לעבודה! דק מבן שלשים עד בן חמשים כידוע שמדת הלויס מדת הדין ולכד ראוי שיהיו בתוקפם ובחזקם ולא כאשד הם דרדקי ולא כאשר הס זקנים רק כאשר הס בעיקר כחם באמצע ימיהם .וכר האבות שהם שלשה אין מדה זאת לראשון שבהם ולא לאחרת שבהם רק ליצחק שהוא באמצע ,כי כל דבר הוא בחזהו ובתקטו באמצע ולכד האמצעי שבאבות נתן לו המדד .הזאת .וזה שאמר לא בטבי טעמא ולא בדדדקי עצה כי אץ באלו מדת הדין והמשפט שעל ידו אפשר למצא זכו* כי הזכות הוא כאשד יורד לעומק הדין .לכד אמר ליצחק בניד חטאו ואז מתחייב מצד מדת יצחק באשר יעמיק בדין זכות ישראל ,תה שאמר בני לא בניד כלומר הרי נצח עח ישראל פרק יג ובראשונה מן השם יתכן בזה זכירה ,כי ה ו א נ ר א ה ת מ י ד לפני הש״י, יתברך שלכך נקראו בני בכורי ישראל ודבר זה וזהו שאמר שנראה אפרו ר״ל מה שמסר נפשו בארנו למעלה ,ומאחר שנקראו בניו ראוי שיהיו אליו ל כ ך ה ו א לפניו תמיד ,ואלו ה ד ב ר י ם הם מסולקים מ ן ה ח ט א שכל המחובר והדבק אל הטהור עוד סודי ח כ מ ה עמוקה מ א ד ואי א פ ש ר לפרש טהור מן החטא׳ ולכך מ צ ד החבור שיש לישראל יותר. ישראל שהם הם עלולים בעצם בניו של החטא. הש״י ראוי שיהיו מסולקים מן ה ר י התבאר לך כי אין פירוד לישראל מן הש״י ועוד מ צ ד ע ו מ ק הדין יש זכות ועל זה כאשר תבין דבר זה ג״כ ,אבל מ צ ד כלל א מ ר כ מ ה י מ י חיי א ד ם כר ,ואמר א ם מ צ ד ש ה ש ״ י עצמם שהוא עלה להם ראוי שיהיה מסולקים מן החטא ל ה ם מ צ ד ע צ מ ם ובן א מ ר ו ב פ ״ ק ד ב ר כ ו ת )ד ,ב(, של י ש ר א ל אין כ ה ל ה ם כ ל ל ואין עזר ה ו א מ ו ט ב ,י א ם לאו ,ש א י ן ר א ו י מ צ ד ש ה ו א י ת ב ר ך א״ר יוחנן מפני מ ה לא נאמר נו״ן באשרי מפני עלה להם טלוק ה ח ט א מכל וכל מכל מקום פלגא ש י ש בו מ פ ל ת ן ש ל שונאיהם ש ל ישראל ש נ א מ ר עליך כי מ א ח ר ש ה ם בנים אל הש״י ואל י צ ח ק נפלה ראוי ש י ש א ו עונם ,ואם ת א מ ר כולם עלי ,הא ק ר י ב ת אמרי הכי נ פ ל ה ולא תוסיף לנפול קום ב ת ו ל ת ולא תוסיף קום בתולת ישראל, במערבא נפשי קמך כי מצד שיצחק מסר נפשו אל הש״י דבר ישראל א״ר נחמן בר יצחק אפ״ה חזר ד ו ד וסמכה זה מ ו ר ה ע ל יצחק שהוא א ל הש״י לגמרי ,ומפני ברוח הקודש דכתיב סומך ה ׳ לכל הנופלים ,וגם כך הוא נושא א ת עונם לגמרי ומפני כי יש לחשוב ב מ א מ ר הזה באו לומר כי אין לישראל מ צ ד ע צ מ ם מ ד ת י צ ח ק ז כ ו א ל זה ,ו ז ״ ש נ ש א ו מציאות כלל רק המציאות שיש להם הוא על ידי כי שום עיניהם כ ל פ י י צ ח ק כ י ה ו א הגואל א ו ת ם וזה אינו, הש״י שנותן מציאות להם וכל מציאותם וקיומם בי ה ו א י ת ב ר ך הגואל ר ק ש ע ל ידי מ ד ת יצחק ה ו א הש״י ,ו א ף כ י כ ל ה נ מ צ א י ם ק י ו ם ש ל ה ם ה ש ״ י ה ם אל הש״י ,אבל ע צ ם ה כ פ ר ה זעא מ צ ד הש״י המקיים א ת הכל ,ה פ ר ש יש כי כ ל ה נ מ צ א י ם אין ע צ ם ה כ פ ר ה ה ו א אל הש״י .ואמר כי מחוי להם קיום מן הש״י מ צ ד א מ י ת ת ע צ מ ם רק דבר יצחק להקב״ה׳ אל ישראל בעינייהו ודבר זה תבין שאין אל מ מ ה שאמרנו כי יצחק מ ס ר נפשו א ל הש״י ואיני ההפסד, כי נפרד אמיתת עצמם מ ן הש״י ,ל כ ך י צ ח ק ה ו א מ ח ו י ה ש ״ י א ל מן הש״י ולכך ה ם מקוימים ו א ץ ה פ ס ד להם .וכל בעינייהו כי יש ליצחק דביקות אל הש״י זה נרמז ב ש ם ישראל ,כי ה ש ם שהוא בא ע ל עצם ישראל והוא עמו י ת ב ר ך לגמרי ,ודבר זה ידוע לנבונים רמזו אותו בעינייהו חכמים במקומות הרבה, והבן מ ל ת דקאמר שהיו רואים אותו מ צ ד מדת ה ד ב ר ומהיותו ודבק בשם הזה ש ם אל. ודבר אמרו גואלנו הו מעולם יתברך שמך כי הוא ב ע צ מ ו ה ג ו א ל א ו ת ם ו ל א עי׳י ז ו ל ת ו . זה בארו ג״ב ב מ א מ ר הזה ש ה ו א י ת ׳ קיום ישראל, הדין ה ו א מ ד ת יצחק כ א ש ר ידוע ,ואז נשאו עיניהם למרום ולפיכך בסוף מגיעים אבל ישראל א מ י ת ת עצמם יש לו קיום ואין הפי׳ בשביל שכתוב נפלה בנו״ן לא כתיב נו״ן באשרי שזה אין ט ע ם בשביל שכתוב נפלה בנו״ן לא יכתוב נו״ן באשרי ,אבל בשביל שמזמור אשרי הוא גדול מאוד דקאמר ש ם ע נ י ן ז ה ר מ ז ה כ ת ו ב ד כ ת י ב )ויקרא כ״ו( ,ו ז כ ר ת י אמר ר״א בר אבינא כל האומ׳ ת ה ל ה לדוד ג״פ בכל א ת בריתי יעקוב ואף א ת בריתי יצחק ואף א ת יום מ ו ב ט ח לו שהוא בן העולם הבא מ ״ ט אילימא וכל בריתי א ב ר ה ם אזכור ל מ ה נאמר אצל יעקב זכירה משום דכתיב ביה פותח א ת ידך ומשביע לכל חי ואצל י צ ח ק לא נאמר זכירה׳ כי אפרו ש ל יצחק רצון נימא הלל הגדול דכתיב ביה נותן לחם לכל נ ר א ה כ א ל ו צבור ומונח ע ל גבי ה מ ז ב ח ע ד כאן. בשר אי משום דכתיב ביה אלפא ביתא ,נימא אשרי ו ב א ו ר ז ה כ י ה ז כ י ר ה ש י י ך א ל ד ב ר ש א י נ ו לפניו, תמימי דרך דאיתא בתמניא אפי אלא משום דאית אבל מ צ ד כי יצחק מ ס ר נפשו אל הש״י ובטל עצמו ב י ה ת ר ת י ע״כ .ביאור ז ה כי ה פ ר נ ס ה נ ק ר א ת חיים, הש״י הרי אין לו הבדל מ א ת ו יתברך ולא ה פ ר נ ס ה חיים ש ל הבריות ואין חלוק בין אל שהרי נצח פרק ע ההיים ובין הטרנטה כלל ,שהרי נקרא הטרנטה בבל מקום חיים כדבתיב )ויקרא כה( ,וחי אחיך עמך והפרנסה היא באה ממקור החיים .ובחמר גבורת השט פרשנו כי הטרנטה היא עוד יותר גדול על החיים של בעלי חיים ,ושם באדנו זה אצל הלל הגדול ולפיכך כל אשר משבח הקב״ה בשבח הזר* שהוא פותח את ידך ומשביע לכל הי דצון הוא דבק כהיים הבאים מן הש״י ,ובזה הוא דבק בשלם הבא אשר שם החיים באמת ,כי העולם הזה יש לו חבור ודביקות בעה״ב מצד החיים כי עה״ב שם החיים הגמורים ואין להם מיתה כלל ולא חיים גשמים רק חיים נבדלים בלתי גשמי ,כי אין החיים בעה״ז רק להעמיד הגוף הגשמי .ומקשח אם כן לימא הלל הגדול דכתיב )תהלים קלו( ,נותן לתם לכל בשר וגוי ,אלא משום דאתי׳ באלפ״א מת״א פי׳ שהשבח הזה הולך באלפ״א מת״א שהם כ״ב אותיות והאותיות הם התחלת התיבות ולפיכך הם התחלת העולם ובהם נברא העולם, לכך אלו כ״ב אותיות יש להם הפשיטות הגמורה כי התיבה אשר הוא מן חמר אותיות אין בהם הפשיטות רק האותיות יש להם הפשיטות .ובאלו כ״ב אותיות ברא הש״י את עולמו כי ראוי לחם שיהיו הם התחלה בשביל שיש בגם הפשיטות, וכאשר גותן אל תש״י שבת שהוא יתברך גותן פרנסה שהוא החיים אל הכל דבק בתיים אשר הוא מן השם יתברך כמו שאמרנו .וכאשר השבח הוא באלפ״א ביתא מגיע החיים עד החיים הפשוט הבלתי גשמי ,כי אלו כ״ב אותיות יש בהם הפשיטות הגמור ובשביל כך מגיע עד חוזיות הפשוט הבלתי גשמי ובזה זוכה אל אה״ב ,שחיי עה״ב הוא חיות גבדל פשוט בלתי גשמי .ומעתה מה שנזכר כאן פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון אינו ד״ל חיים גשמיים כי מה שהשבח הזה הולך כמדד אלפ״א בית״א המודה על הפשיטות ל א יתכן שיהיה פירושו חיים גשמיים שהם חיי עה״ז בלבד רק החיים הפשוטים ,כי יש דביקות לחיי עוה״ז ולחיי עוה״ב ,וכאשר הוא משבח אל השם יתברך בשבח זה שהוא משפיע החיים לעולם חייט פשוטים לא במה שד& חיים גשמיים הרי ישראל הוא דבק בחיי׳ ולא בחיים הגשמיים אשר הם בעוה״ז ,ולכד ראוי שיהיה בן עוה״ב מצד הדביקות שיש לחיים שלו בחיי עולם הב* והכן כי באן נאמד פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון ובמקום אחר כתיב )ש (0נותן לחם לכל בשר כי לעולם חמדו״ כי הלחם והבשר גשמיים ואין הרצון גשמי והבן זה כי הוא עמוק מאוד מאוד. וקאמר שצדיר לומר ג׳ פעמים כדי שיזכה לעולם הבא שצריך התעלות ג׳ עולמו* וכבר הם רמוזים בקק״ק ה׳ צבאות ותרגום יהונתן קדיש בשמי׳ מרומי קדיש על ארעא קדיש לעלם ולעלמי עלמי׳ .ובבר אמרנו זה למעלה אלו ג׳ מעלות עד עולם הבא ולכך אמד האומר ג״פ תהלה לדוד בכל יום הוא בן עולם הב* וקאמד שלכך לא נאמרה נו״ן באשרי שיש בה מפלתן של ישראל וביאור ענין זה כי כל האותיות באלפ״א בית״א אין להם נפילה חוץ מן הנו״ן והטעם הוא שכאשר תשים אותיות מנצט״ך בטוף האלמ״א בית״א ויהיו י״ג אותיות לפניהם וי״ג לאחריהם תהיה אות הגו״ן אות י״ ד עומד באמצע .וידוע כי כל דבר שהוא באמצע עומד בעצמו ואין לו ממך בי אין לו חבור לא לימין ולא לשמאל .ועוד מצד אחר אין אל הגוץ החבור והצירוף בי בל האתיות חם מתחברות כמו הי׳ מן אותיות העשריות והצ׳ הס ק׳ ביחד והכי וחטי חם ק׳ ביחד והל׳ והעי״ן הם ק׳ והמ״ם וטי חם ק׳ חוץ מן הנו״ן אין לח חבור והיא עומדת בלבד .ואף כי גם הה״א יש לה טגולה זאת באותיות חאחדים כי א׳ והטי הם מתחברים לעשרה וכן כולם חוץ מן הה״* וע״ז נאמר )במדבר מ ,ט( .הן עם לבדד ישמן שזה נאמר על ישראל שהם אומה יחידה שאין לה הבור אל שום אומה רק לבדד ישכון׳ כמו מלת הן שיש בה הה״א והנו״ן ואלו ב׳ אותיות אין להם חבור דק אל עצמם .מ״מ חלוק יש מן הה״א והנו״ן מ ועוץ בכל בחינה שאתה מחן תמצא הנו״ן באמצע אם תחשוב האותיות בכלל שהם כ״ז תמצא אות הנו״ן באמצע ואין לאמצע שום חכור שאינו נחשב מן אותיות השמאל ואינו נחשב מן אותיות חימיו נצח פ ישראל פרקיג ר ק ע ו מ ד ב א מ צ ע ואין ל ה ״ א סגולה זאת ,וגם מ צ ד נופל אצל המדקדקים ,ולפיכך מזמור זה שמסודר חבור באלפ״א בית״א אין בו א ו ת הנו״ן מפני ש י ש בו הנפילה המציאות שהנון רק במספר לנו״ן ע ש י ר י ו ת אין שום ע ו מ ד ב ע צ מ ו ,ל כ ך הנו׳ין ה י א י ח י ד ה ל ג מ ר י שאין ל ה שום חבור א ל דבר מ ה לכך הנו״ן ג ס ואלו שאר אותיות באות על ו ע ל ה ק י ו ם ,ו ל א כ ן ה נ ו ״ ן מ ן ה מ ז מ ו ר הזה .ו כ א ש ר כן מ ו ר ה ע ל י ש ר א ל ש ה ם ע ם א ח ד ואין ל ה ם חבור ת ב י ן ד ב ר י ם א ל ו אז ת ד ע כ י י ש ר א ל מ ו כ נ י ם ל נ פ י ל ה א ל מ ה ו ל כ ך כ ת י ב )עמוס ה( ,נ פ ל ה ב ת ו ל ת י ש ר א ל , הוא ש ה כ ת ו ב ר מ ז כי י ש ר א ל ה ם כ מ ו הנו״ן שאין לה עצמם ,אם לא כי השם יתברך א ש ר מצד אותם וזולתו מעמיד י ת ב ר ך אין ישראל, קיום בעונותינו נפילו לאומה זאת ודברים אלו תבין אותם על א מ ת ת ם כאשר תבין ב י ו ת ר כ מ ו ש ה כ ת ו ב א ו מ ר )קהלת ד( ,ט ו ב י ם ה ש נ י ם הדברים אשר בארנו בחבור באר הגולה אצל הא א ח ד שיפול מ י מקיימו ,ולכך כ ת י ב נפלה בתולת. ולןאמר ולפיכך יש חבור. בבתי בראי הא בבתי גואי ע״ש. מ ן ה א ח ד כי א ם יפול ה א ח ד השני מקיימו ואלו א ף על פי כן סמבה ד ו ד ברוח הקודש ו מ ט ע ם הזה אין נ ק ר א א ו ת נופל בדקדוק הלשון ר ק הנו״ן הוא אות .נופל כי הנו״ן ב פ ר ט אי! לה כי חבור ושיתוף לאחר ,ו מ פ נ י כי ה מ ז מ ו ר ה ז ה אין בו לנפילה, האות ש ה ו א ב א מ צ ע והוא ע ו מ ד בעצמו שאין לו מקיים חבור עם שמצד מכל מקום ה׳ כנסת השם יתברך הנמצאים כולם מקיים אותם כן היו מוכנים אשר הוא ב פ ר ט ואם אשר נופלים כולם ,ר ק הש״י הוא אשר הם התחלה בו של מקיים כל הנמצאים סומך גם כן א ת כנסת ישראל שונאיהם ש ל ישראל ,כי כאשר השם י ת ב ר ך ברא ש ל א ת פ ו ל נ פ י ל ה לגמרי ,ולכך כ ת י ב מ י ד מומך באלו ה׳ לכל הנופלים .וראוי להבין הדברים הגדולים אותיות א ו ת א מ צ ע י שהוא ע ו מ ד בעצמו וכל א ש ר האלו מאוד מ א ו ד כי הם דברים ברורים אין ספק לעולם את האותיות הזה. העולם ומה הפשוטים לא אף דכתיב סומך עצמם לכל הנופלים ישראל ור״ל שאמר אותיות באלו שיש מפלתן הקדושות ויש הוא ע ו מ ד בעצמו הוא מוכן אל הנפילה ,לכך היה באמתתם בעולם הזה א ש ר נברא באלו כ ״ כ אותיות גם כן נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל היינו מ ד ל א אחד עומד דבר באמצע מוכן אל הנפילה כמו שהוא ראוי אל האמצע ,והם האומה הקדושה כנסת י ש ר א ל א ש ר ע ל י ה ם נ א מ ר )במדבר כ״ג( ,ה ן ע ם ל ב ד ד ישכון ובגוים ל א י ת ח ש ב ובארו ב מ ד ר ש כי ישראל ישכון אשר ל ב ד ד כמו אות הה״א ואות הנו״ן הם ל ב ד ד ואין חבור להם כ מ ו ש ה ת ב א ר ל מ ע ל ה ענין אלו ב׳ אותיות ,ולפיכך ישראל אשר יש להם ה א מ צ ע י כי כבר ה ת ב א ר ל ך פ ע מ י ם ה ר ב ה כי יש אל ישראל מדריגה האמצעי אשר האמצעי הנבחר, והם מוכנים בעונותנו בשביל זה הוא אל הנפילה כי לא שייך נפילה בדבר שיש לו חבור כמו שאמר הכתוב טובים השנים מן האחד כי א ם יפולו ה א ח ד יקים א ת חבירו ואלו האחד שיפול למי שמבין דברי חכמה .ומעתה פירוש כ ת י ב נ פ ל ה ו ל א ת ו ס י ף לקום ,ו מ ד כ ת י ב נ פ ל ה ולא תוסיף קום כך פרושו נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל וזה ר מ ז הכתוב ,אבל פ ש ט י ה ד ק ר א בודאי כמו שאמרנו כי הגיע נפילה לבתולת ישראל ע ד שאין תקומה לה כי אם השם ית׳ שהוא מקים אותה. לפירוש וגם מ ע ר ב א כ ך היא ,כ י השם י ת ב ר ך אומר ל ב ת ו ל ת י ש ר א ל קום ואין ל ה ה ק מ ה מעצמה רק מן השם יתברך ,והכתוב רמז דבר ז ה ש ל א כ ת י ב לקום והוא פ י ר ו ש ברור .וזהו ה ח ל ו ק בין הגאולות כי גאולה ר א ש ו נ ה ב מ צ ר י ם א ף ש ה י ה יתברך השם שבועת אל המוציא בלבד עיקר הסבה הוא ה א ב ו ת ו כ ד כ ת י ב ב כ ת ו ב )שמות ו( ,ו א ר א א ב ר ה ם וגוי׳ א ב ל ג א ו ל ה א ח ר ו נ ה אין כאן שבועת האבות לכך הסבה א ל הגאולה הוא ה ש ס ואין שני להקימו ,ולכך הנפילה ב ד ב ר שהוא ע ו מ ד יתברך ולא ס ב ה אחרת. בעצמו ואין לו חבור א ל ה כ ל ולכך יש לו נפילה. ומפני זה מ ש מ ש א ו ת הנו״ן אל נפילה והוא בראש התיבה כמו אטע יטע ו נ ק ר א ה א ו ת ה ז ה אות ועוד יש לך להבין ולדעת מ ה שהנו״ן באלפ״א ביו!״א מורה על הנפילה ,כי הוא מורה נצח פרק יד על העלול שכל אשר הוא עלול יש בו הנפילה מצד עצמו רק הקמתו.מצד העלה אבל מצד עצמו יש לו נפילה ואין הקמתו רק מצד הש״י שהוא העל* והנו״ן שהוא באמצע מורה על העלול שהוא עלול ראשון אשר יש מ הנפילה מצד עצמו רק הקמתו מצד העל* מ זהו ענק העלול ,כי העלול הוא נפעל ולכך יש מ נפילה ומפני כי אלו כ״כ אתיות הם התחלה ובטרם כמזמור הזה שהוא אשרי שבו כתיב)תהלים קמה(, מותה את מך ומשביע לכל הי רצון ,ודבר זה מצד שהוא יתברך התחלת הכל ולכך הוא מפרנס ומהיה הכל ולכך אק מ הנו״ן כמו שאמרנו ,כי הנו״ן מורה על העלול והעלול מפני שהוא עלול יש מ נפילה ואין תקומה לעלול רק מצד עלהו, וזה שאמד אפ״ה חזר חד וסמכה ברוח הקודש כי הוא יתברר הקמת העלול בפרט ,כי העלול תלוי כעלה יתברר ומצדו הקמתו והבן זה גם ,p והוא פירוש אחד עם מה שפרשנו לפני זה ואין לפרש מתר .והתבאר לד גם כן מזה מ הש״י לא יתן נפילה גמורה לישראל והוא יתברר מקיים אותם במה שהוא יתברר עלה להם ואף אם יש לישראל נפילה מצד עצמם מותר ,מ״מ הש״י הוא עלה להם והוא מקים אותם דק מפגי כי ישראל בפרט נקראים עלולים אל הש״י ואשר הוא עלול ישראל KB אם אינו קשור מגלתו יש א נפילה מצד עצמו ולכך ישראל בפרט מוכנים אל הנפילה מגד החטא רק שאין כאן פירוד גמור מן העל* ולכך הש״י אשר שמו עליהם מקים אותם כמו שנתבאר .ווה טעם ברור מאוד על אדיכת הגלות ,מ איך אפשר לומר שיהיה גאולה תמיד מוכן לגאת אל הפעל, כי הש״י סבה אל זה ואין כאן סבה אחרת אל הגאולה רק הש״י׳ לכך הוא רחוק מן העולם הטבעי ואינו נמגא נריע תמיד כמו דבר שהוא קרוב אל הטבע ,כי הגאולה האהרונה בפרט הטבה אל זה הוא העדי בלבד .ולפיכך ג״כ מעלת הגאולה יותר עליונה בכל דבר מפגי שהיא רחוקה מן עולם הזה מותר .ולכך אין דבר זה נמגא תמיד וכמו שהיתה הגאולה של בבל שלא היתה הגאולה במעלה כ״כ, מפגי שהיתה הגאולה של בכל קרובה אל עולם הזה ולכך היתד .הגאולה ההיא נמצאת מיד לשבעים שנה בלבד .אבל גאולת מצרים שהיתה מעלת הגאולה מתר לא יצאת לפעל כ״כ מיד לפי מעלתה ומדריגתה מן עולם הטבע והיה צריך לזה ד׳ מאות שנ* אבל הגאולה האחרונה שמעלתה עוד רתוקה יותר לגמרי מעולם הטבע לכך אין הגאולה הזאת נמצאת רק באיחור הזמן .מ כל אשר נבדל מן עולם הטבע הזה אין מציאותו במהירות כל כך וצריך איחוד יותר ואלו דברים בדורי* פרק יד הנה יש לשאול אחר הדברים שנתבארו׳ אם p מאחר כי אן לדבר הזה שוס חשתנות כלל, כי הש״י לא עזב אותם ושכינתו יתברר עם ישראל אף כשהם כגלות ופזורים בת האומות ,אם כן יש לד לשאול למה זה ועל מה זה באו על אתם שהם עם ה׳ רמי הצרות המשונו* והרי העו״ג חוטאים הם ולא מצאנו שבא עליתם פודענמת כמו שבא על אתם שהם עם הי .ובשביל זה לא יטפיק התשובה שהחטא הוא היה הגורם כאשר אן טפק שנמצא החטא גם כן בשאר עו״ג מתר ומתר ולא בא עליהם הפורעניות כל בד .והגה על זה יש תשובה גדולה מאוד מ לגודל הקושיא הזאת לא יספיק לה תשובה דק מעיבה פנים עד שיסולק השאלה מכל וכל .והנה יש לד לדעת מ המכות אשר באו על ישראל המכות הגדולות לשלם עונשם ובא עליהם העונש יותר ממה שבא על שום אמה שבעולם ,אכן דבר זה מ העונש של ההוטא הוא על שעשה דבר הבלתי ראי א ואין טטק מ ישראל הס יותר רחוקים מן חחסא משא־ אמה והחטא אין ראוי להם כלל ,מ למעלת קדושתם אן דאי להם החטא כלל ,ולפיכך החטא אצלם מתר נחשב היציאה מן הראוי ממה שנחשב נצח פג ישראל פרק יד ה ח ט א ל ע ו ״ ג ל כ ך anנ ע נ ש י ם ,א ב ל ה ע ו ״ ג א י נ ם שלום בארץ ואם לא תשמעו ויספתי ליסרה אתכם, חשבתי חייא בשם רבי אבא אמר ברכות נ ע נ ש י ם ע ל ה ט א ם כ מ ו ישראל .ובאולי י א מ ר א ם רבי כן הוא מ ה מעלתם במה שהם זרע אברהם יצחק מ א ל ״ ף ועד תי״ו ו ח ש ב ת ק ל ל ו ת מ ן וי״ו ו ע ד ה״א ויעקב והרי יוצא שכרם בהפסדם .והתשובה על ולא ע ו ד אלא שהן הפוכות כיצד א ם זכיתם אני ז ה כ י ג ם ז ה ל ע ו מ ת זה ,כ י א ם י ש ר א ל ק ר ו ב י ם הופך ל ה ם הקללות ל ב ר כ ה ע״כ .והנה ל ד ע ת רבי אל העונש מ ן ה ט ע ם אשר אמרנו כי ה ח ט א אין מנחם בא דוד לומר כי כאשר יחשב הברכות נאמר ראוי מדקדק להם ולפיכך הש״י כחוט עמהם בהן ב א ר ץ ו ב ש ל ו ם ה ו א ה כ ל ,וכן ונתתי שלום ה ש ע ר ה כ מ ו ש ד ר ש ו ז ״ ל ע ל ה פ ס ו ק )יבמות קכ״א שאר ברכות שנתן הש״י לישראל נתן להם ברכות עם כ ת י ב )ויקרא כו(, ב(, וסביביו נשערה מדקדק מאוד שהש״י הצדיקים כחוט השערה ,וכך הש״י בשביל מצוה שהם הכל, אבל אצל החטא ויספתי ליסרה אתכם כמו אדם שהוא מייסר א ת א ח ת קטנה אשר ישראל עושים נותן להם שכר בנו ל ה ש י ב אותו ל ד ר ך ה ט ו ב ה כ ך ה ש ״ י מ י י ס ר גדול מ א ו ד ו ד ב ר זה אינו נוהג אצל העו״ג .ואל א ת י ש ר א ל כ ד י ל ס ל ק מ א ת ם החטא ,ולפיכך אין יקשה לך הרי בפ׳ בחקותי שמזכיר חכתוב הברכות המכות שמביא הקב״ה לישראל רק לסלק החטא שיהיה להם על ה מ צ ו ת והם אינם כ״כ ה ר ב ה כמו מהם הקללות השכר ש ה ם ה ר ב ה מאוד ,ואם כ ן אין ולא לכלותם, אתכם ולכך כתיב ויספתי ליסרה כ מ ו ה א ב ש מ י י ס ר א ת בנו .ו ר ׳ א ב א פ י ׳ ה ר ב ה כמו העונש .ודבר זה אין קשיא כי הברכות עוד כאשר תתבונן בברכות ת מ צ א כי אם שנראים כי ולפיכך הם לישראל כסדר שהם מתחילין אתכם באל״ף אם הברכות מעטים ואולך מתחילין מאל״ף ומסיימין בת״יו לומר כי בכלל הכל הברכות האלו יש הכל מאל״ף ועד תי״ו ,אבל מ א ל ״ ף ע ד תי״ו, בחקותי ומסיימים קוממיות בתי״ו .ואחר ה ס ד ר נ מ ש ך נתברכו בכל ישראל הן העולם ה ז ה והעולם ה ב א ובכלל ב ר כ ו ת אלו הקללות עם רבויים אין הקללות האלו ה ם בכל ה ם ה כ ל ש ה ם מ א ל ״ ף ע ד ת י ״ ו ובזה יש הבל ,אבל חייו ר ק ש נ ר א י ם ר ב י ם א צ ל ה מ ק ב ל א ב ל א י ן ה ד ב ר הקללות ה ם ש ל א כ ס ד ר ואין דבר נמשך אחר שהכל הוא בכלל הזה הרבה .ודבר זה מבואר הקללות כאשר הם ש ל א כ ס ד ר ובהפך הסדר ,לכך ה ס ד ר ואין נ ש א ר ד ב ר חוץ ,ועוד בי ה ד ב ר ש ה ו א הקללות שבאו על ישראל כמו הברכות .כי כסדר הש״י מהפך אותו אל הסדר ,אמנם אץ שלא הברכות שהיה בכלל הזה בכלל הכל ומאל״ף עד שיהיה ע ר ך ושווי בין ה ט ו ב ו ת שראוים לישראל תי״ו הוא הכל ויותר מ ז ה כי הדבר שהוא כסדר כאשר הם עושים רצונו של מקום אל ההפך כאשר נשאר הוזר קיים, ואף אם יש להם הכל אל בטול ה ס ד ר וזהו ענין לזמן הברכות. מה אין עושים רצונו ,ל ד ב ר זה אין יחוס ודמיון כ ל ל אבל ועל זה א מ ר ד ו ד ח ש ב ת י דרכי ואשיבה רגלי אל שהם לא עדותיך. ולכך ת ש מ ע ו ומסיימין בה״א ביד משה ,וזה לפי ש ה ד ב ר בישראל הלא הדבר הזה יוצא מן סדר העולם הקללות הפוכות שהם מ ת ח י ל י ן בויי׳ו ו א ם הצרות תראה המשונות שהוא הפוך אינו קיים ואם הוא לזמן מ ה אי א פ ש ר וכל דבר שיוצא מ ס ד ר העולם אי א פ ש ר שיהיה ש י ה י ה קיים וחוזר ה כ ל אל הסדר ,לכך הקללות קיים הכל ה ם הפוכים ואין ב ה ם ה כ ל ש ה ר י מתחילין בוי״ו מסודר לכך אי א פ ש ר ש ל א יהיה חוזר אל הסדר, ומסיימין ב ה ״ א ואין בזה ע ל ע נ י ן זה ,כ י ה ש ״ י ס י ד ר ש י ה י ה והדבר הכל. שהוא כ ס ד ר אליו יש קיום כאשר ראוי אל דבר שהוא כסדר הראוי .וכאשר ת ר א ה הקללות ודבר זה דרבי אמר דוד ואשיבה )תהלים רגלי אל רבה פל״ה(, רבי מנחם בר חנינא אמר דוד חתני׳ חשבתי קיט(, חשבתי ע ד ו ת י ך )ויקרא דרבי אליעזר מח שכתוב בתורה אם בחקותי תלכו מ ה כתיב חמן ונתתי והצרות דבר זה הוא שלא כסדר הראוי לישראל הם האומה ה ק ד ו ש ה ולכך לא יהיה אל דבר ש ה ו א יוצא מן ה ס ד ר אליו מהופכים שהם קיום מתחילין ולכך בוי״ו הקללות הם ו מ ם י י מ י ן בה״,״! ודבר זה עוד יתבאר באריכות לקמן. נצח מרקיד אך אט התמיה הוא על דבר זה כי אץ־ תהיה האומה הקדושה העליונה שבחר הש״י בה יגיע לה השפלות כמו זה ויגיעו מהפו אל הפו ,הנה בארנו מזה קצת בחבור גבורות ה׳ ע״ש .ובמקום זה נוסיף ביאור להעמיד אותו על שורש הדברים, וזה כאשר ישראל מיוחדים ונבדלים מכל העו״ג אשד הם במדרגה החמדית וישראל במדריגה הצורה ודבר זה בארגו טעמים הרבה כמו ,שאחז״ל אדם ואץ האומות קרויין )יבמות *0א א( אתם אדם ,באלו דבר טשוט הוא אצלם שמדרגת ישראל בעדו אל האומות ,כמדרגת האדם אל ב״ח בלתי מדברים וזה כי האדם נבדל מן חב״ח במה שאץ האדם חמרי גשמי כמו שאר ב״ח והאדם הוא שכלי ,וכו מדריגת ישראל שחס גבדלים מן חחומד ואיגם מוטבעים בחומר וכאלו אצל ישראל במל החומר אצל הנפש ,ואין החומד רק נושא שעליו רוכב הנטש ובטל חחומד הזה אצל רוכבו כמו שבטל וטפל החמור אצל מי שרוכב עליו .וכד ענין ישראל כאשר עושים רצונו של מקום ואז הם צורה נבדלת בלבד ,ואלו אצל האומות הוא ההיפר כאלו היה הנפש בטל אצל הגוף וכאלו היה כולו גוף וחומד בלבד .וכבר התבאר בראיה ברורה כי הנפש גובר בישראל ,וזה נודע מן המדד .הפחותה שבישראל שהעיד עלינו יוצרנו כי עם קשה עורף אתה)דבדיס »׳( ר״ל שהם בלתי מקבלים תוכהה ואינם שומעים מוסר והם עם קשה ערף ,ודבר זה בשביל שאינם חומריים שהחומר בלבד הוא מקבל התפעלות ,ולא כן דבר שהוא כמו הצורה בלבד שהוא עומד קיים ואינו מתפעל ,ולפיכד ישראל הם עומדים במדתם ואינם מתפעלים לקבל תוכח* ועוד אז״ל )בי»ה כ״ה( כי ישראל הם העזים שבאומות ,וזה מפני כי כל זה יש לו כח הצורה ועוד האריכו עליהם כמסכת ביצה שהם עזים כמו אש וכל זה מפני שהם נבדלים מן חחמרי כי האש שהוא להב אין בו גוף והוא קשה וחזק וכו הם ישראל שאינם המריים לכו הם קשים לקבל התפעלות ,ואלו האומות הם קלים להתפעל ולקבל תוכחה ומוסר. ובשביל כו אז״ל )מכילתא פתיהתא פ׳ בא( שלא היי ישראל פג יונה רמה ללכת בשליחותו של מקום לנינוה״ שידע כי המים קרובי תשובה הם ובודאי יחזרו בתשובה ויקבלו תוכחה ומוסר מן הנביא אשר מוכיח אותם כמו שעשו ויתייבו את ישראל״ שהאומות חוזרים כתשובת ואלו ישראל אין תוזרין בתשובת כלל״ וכל זת ממני כי האומות תם הסו ישראל שכמו שישראל תם קשת עורף ועומדים כמדתם מפני שאינם תמריים לכו אינם מתפעלים״ p־ האומות שהם תומריים תם מתפעלים ומוכנים לקבל התפעלות במו שהחומר הוא מקבל התפעלות ולכו חם מקבלים דברי תוכחה ותוזרין בתשובה -כי כאשר מוכיח אותם הם מתפעלים ומשנים דרכם. והתבאר לו שיש בישראל כאלו היה החומר במל אצל הנפש״ וזה שאמרו אדם אתם אתם קרוים אדם ולא הע״ג קרוים אדם .וכאשר אתה עומד על ענין זה תדע כי יש לישראל משפם הצורה הנבדלת ולעו״ג משפט החומר .וידוע כי הצורה היא פועל ומושל כהומר וכו כאשר ישראל עושים רצונו של מקום הם באמת מושלים על כל האומות ואז מקוים ונתנו ה׳ עליון על כל גויי הארץ)ובריפ ב״ח א( ובשביל כו אץ ראוי אל הצורה הפחיתות ויציאה מענץ ראוי לה כי זה הוא ענץ עצם הצורה בעצמה שהיא שלימה כלא חסרון׳ ואץ ענץ הזה בדבר שהוא המרי כי אין עצם החומר שהוא של* וכאשר אין הצורה כאשד ראוי להיות הדי כאלו אין לה מציאות כלל״ ולכו כאשד ישראל שיש להם משפט ומדריגה הצורה שראוי לה השליטות והם במעלתם המ על הכל .אבל אס יוצאים מן חשלימות שאז כאלו ח״ו אין להם מציאות כלל וכאלו הס געדרים כי הצורה כאשר אינה כשלימות שלה יש לח בטול והכל מושלים עלי* ובפר? מציאות האשד) .כתובות ם״ו ע״ב( תנו רבנן מעשה בד׳ יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמוד והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכים אחריו ראה ריבה אחת שהיתה מלקמת שעורים מבץ גללי בחמתם של ערביים כיון שראתה אותו גתעטמה בשערה ועמדה לפניו נצח פד ישראל פרק יד אמרה לו רבי פרנסני אמר ל ה בתי ב ת מי א ת נעדר ויש לו מציאות מ ה הן רב הן מ ע ט אבל לו ב ת נ ק ד י מ ו ן ב ן גוריון אני ,א מ ר ד ב י זה נ ח ש ב נעדר לגמרי ובודאי יפה אמר על זה יוחנן בן זכאי אשריכם ישראל בזמן ש א ת ם עושים אשריכם ישראל וכר .וכאשר תבין אלו הדברים אמרה רצונו ש ל מקום אין כל אומה ולשון שולט בכם על אמתם מ ה שראוי לך להבין מ ה ם אז יפתחו ש ל מקום אז לך שערים הרבה ,כי דברים ה ר ב ה תלוים בזה ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה ב מ ה שאין לישראל ש ו ם מ ד ר י ג ה בינונית ,א ו ש ה ם ר ק ב י ד ב ה מ ת ן ש ל אומד ,ש פ ל ה .ו י ש ל ת מ ו ׳ מ א י מושלים על הכל או שהכל מושלים עליהם .וכבר לשון אשרי דקאמר אשריכם ישראל שמסרם ביד רמזה זה התורה גם כן באדם אשר כבר אמרגו שאין אתם ובזמן נמסרים עושים רצונו אומה שפלה ,ולא עוד אלא ביד בהמתן של אומה כי ש פ ל ה ,וכי בזד ,ש י י ך ל ש ו ן א ש ר י .א ב ל ה ד ב ר ה ז ה משפט הצורה נגד שאר בעל חיים כך לישראל לראות משפט הצורה נגד העו״ג ואצל האדם כ ת י ב גם כמו בודאי שבארנו לך כי יש בזה ישראל והאדם שוים הם ,ש כ מ ו ש י ש לאדם ולהתבונן מ ע ל ת ישראל העליונה שיש להם מ ש פ ט כ ן ו י ר ד ו ב ד ג ת ה י ם ו ג ו ׳ )בראשית אי( ו ד ר ש ו ז ״ ל לה זכה השלימה, הצורה השלימות לגמרי מ צ ד ע צ מ ה ראוי אשר ואין ראוי לה חסרון כלל )ב״ר ם״ד( ז כ ה ר ו ד ה נעשה ב ד ג ת ה י ם וכו׳ לא לאדם ירוד בפניהם ,ולא גמצא שיהיה לגמרי מדריגה בינונית ש ל א יהיו שאר בעל חיים מושלים ומזה ה צ ד היא יותר בו והוא לא ימשול בהם גם כן כי דבר זה לא פחותה מכל אשר הם במדריגה החמרית אשר יש אין בצורה הוא בטול אל והחסרון נ ע ד ר ת לגמרי, ונחשבת הצורה יתכן לפי ל ה ם מ צ י א ו ת מ ה וזו ג ח ש ב כ א ל ו א י ן ל ה מ צ י א ו ת הצורה כ ל ל ר ק נ ע ד ר ת .ו ז ה ש א מ ר )שם( א ש ר י כ ם י ש ר א ל לגמרי כמו שראוי להיות אז ואז ש א ר ב ״ ח ולשון ש ו ל ט ת בהם, כאשר ראוי אל נחשבת נעדרת שיש להם מציאות מה ועוד ב מ ד ר ש )במדבר רבה פ״כ( א ל מ ו צ א ם מ מ צ ר י ם כתועפות ראם לו כ ך הוא מ ד ת ו חטאו ק מ ע א לכך א מ ר ש א ם עושים רצונו של מקום אין אומה הצורה הדברים מושלין עליו ודבר זה ענין ברור מ א ד . בזמן שאתם עושים רצונו של הקדוש ברוך הוא ש ד ב ר ז ה ר א ו י א ל ה צ ו ר ה ל ה י ו ת עליונה ע ל כל, אשר אמרנו, שכאשר כעוף שנאמר אפרים כעוף יתעופף מורידן זכו ולא מרומם אותם למעלה כעוף שנאמר מי אלה כעב ה ח ו מ ר מ ו ש ל בה ,ו ב ז מ ן ש א י ן ע ו ש י ם ר צ ו נ ו ש ל המשיל השלימה שהיא מושלת תמיד על החומר תעופנה ע ד כאן. ועתה ראה והבן כי לעוף כי העוף אינו כל כך חמרי שאין מ ק ו ם א ז נ מ ס ר ו ב י ד אומד ,ש פ ל ה ,כ י מ ה ש ה ם ישראל אומה ש פ ל ה מ ו ר ה על שהיא יותר חמרית כי אין לו עבות החומר ,שאלו ה י ה ב ע ל חומר לא ה י ה ספק כ ׳ השפלות מורה על החמרית שהחומר הוא פורח החומר, שפל ,ולא עוד אלא ביד בהמתם של אומה שפלה אבל אין העוף כל כ ך ח מ ר י ודבר זה בארנו ב כ מ ה באויר ש ה ר י מ ע כ ב עליו ש א י ן ס פ ק כ ׳ ה ב ה מ ה ש ל אומד ,ש פ י ל ה ע ו ד י ו ת ר מקומות. חמרית .וכאשר ת ד ע מענין הערביים האלו שאין בחינות א ו מ ה י ו ת ר פ ח ו ת ה כ מ ו א ל ו והיתד ,מ ל ק ט ת ש ע ו ר י ׳ בין גללי בהמתן ש ל ערביים דהוא היציאה ש ל שיש ובשביל זה לישראל שתי שאם הם עושים רצונו של מקום מ צ ד לישראל המרים בעצמו יש כבידת מדריגה נבדלת עליונה שאינם ראוים לרוממות ,ואם חטאו ק מ ע א הרי ב ה מ ה ואין ס פ ק ב ד ב ר ז ה למבין ,כי ה נ מ ס ר ב י ד כבר זה אין לו מציאות כלל וכאלו נ ח ש ב נעדר .וכל אשר ראוי אל הצורה כאלו היא בטילה ,כי לא ענין ז ה מ פ נ י כ י ה צ ו ר ה מ צ ד ע צ מ ה ראוי לה שייך חסרון מ ה בצורה ,הרי על ידי ז ה נ ח ש ב השלימות כי זהו ע צ ם הצורה שהיא שלימה וכאשר הצורה א י ן ל ה ה ש ל י מ ו ת ש ר א ו י לה ,כ א ל ו ה י א נ ע ד ר ת לגמרי, והשפל אם הוא פחות ושפל אינו נחשב א מ ר נ ו כ י ה צ ו ר ה כ א ש ר א י ן ב ה ר״שלימות כאלו אין לה מציאות כלל ואז מ ו ר י ד ן כעוף כי העוף שייך בו ירידה ,מ ה ש ל א שייך בשאר בעלי חיים והבן הדברים האלו מאוד. נצח פרק יי , ובפ קמא דמגילה)ט״ז <״א( גם שם אמרו לבאר השאלה הזאת ,דרש רבי יהודה כי נמל תפול לפגיו שתי גמילות אלו למה מלמד שאומה זו גמשלת לעפר וגמשל לכוכבי השמיס אם יורדים יורדים עד עפר ואם עולים עוליט עד לרקיע עד כאן .ואם יקשה לד אם כן כאשר חטאו ישראל ראוי לד& ההעדר ,כי אל הצורה ראוי שיהיה לה השלימות כמו שאמרנו אם כן תם ושאם באולי יגיע להם ההעדר בגלותם ,דבר זה אינו כי ההעדר שאמרגו הייגו העדר רוממתן וגדלותן אבל שיגיע העדר אל עצמן זה אינו ,לכד מדמה אתם לעוף טורח שיורד מלמעלה למטה עד האיץ אבל שיגיע העדר על עצמם זה איגו .ומדמה אוחס אל עפר שאמר הכתוב)במוכר כ״ג( מי מנה עפר יעקב ודרשו על זה )במובר רבד0 .״נ( ,שאם חוטאם הס יורדים עד עמר .ויש לשאול במדרש זה הרי פסוק זה נאמר בברכת ישראל ואיד ידרוש על זה שמורידן עד עפר ,אבל הפירוש הוא כי הכתוב בא לומר אף שהשם יתבדר מורידן המ יורדין עד עפר ודומים לגמרי כמו העפר ,כי העפר הזה עם ירידתה ויהא למטה לגמרי מכל מקום יש לעפר קיום יותר מהכל וכמו שאמר הכתוב )קהלת אי( והארץ לעולם עומד* ודבר זה עגין מופלג מאוד כי יש קיום לעפר מכל ד׳ יסודות והעפר מבלה כל מתכת שגיתן בארץ לבד אץ הפורעגיות מבלה את ישראל ואדרבה המד ת א הדבר כי המכות והיםודין שבאים על ישראל ,לא שאגם כלים מהם רק שהם קיומם: ובמדרש )תנהומא שם( אתם נצביס למה נסמכה טרשת אתם נצנים לטרשת קללות לטי ששמעו ק׳ קללות חטר שתימ תוץ מן הקללות שנאמרו בתורת כהניס מיד הוריקו סניהם אמרו מי יובל לעמוד באלו מיד ויקרא אותם מש* והיה מפייםן מד ,כתיב ויקרא משה אל כל ישראל וגו׳ חמסות הגדולות וגו׳ ותבואו אל המקום הזח וגו׳ מפגי מה העו״ג חייבץ באיה לטי שבאין עליהן ימורין מבעטין בהם ואינם מזכירין שמו של הקדוש בדוד הוא שנאמר שפור חמתד על הגוים אשר לא ידעוד וגו׳ אבל ישראל כשהיםורין ישראל no נאים עליהם נבנעץ ,שנאמר גוה ויגת אני גי ע ובשם ה׳ אקרא מומר אמי מדוש נרוו KIK הקללות ד& מעמידין אתבם שנאמד )למען( לנסותו להטיבן• באזריחו לכד כתיב אתם נגבים ע״כ .בארו מת כי תאדם יחשוב כי היטורץ שתם באים על ישראל לכלותן אדרבה באים לסתר ולנקות זוהמת החמא .ודומה אהב שיש מ סיג אס האדם מגדפו באש נעשה זו והוא קיומו ,ולכו כאשר היםוריס באים על ישראל היםורים מזככין אותם מן החמא ומה הס דמקים נו יתבדו ומזמרין שמו .אבל האומות שאין להם זכוו כלל בעצמם ,אין הימורים מזכמם נפש* ולכו אין קוראים את שמו וחייבים כלי* ודברים אלו עוד עמוקים .ולכד השי״ת מביא מכות על ישראל בענין זה שלא יהיה חם ושלום כלייה בהם .ולבד תמצא בעונשם אשר מביא ויספתי אסדה אתכם שבע על חטאתיכס .ואין הפירוש שהשי״ת מייסר החוטא שבע טעמים על מה שעשה תם ושלום לומר כי הוא יתבדר אנו נפרע מן האדם יותר ממה שחטא, אבל חמירוש .כי הוא יתברר אם היה מביא המכח בפעם אחד כפי מה שעש* אין טפק שלא היה יכול לעמוד מפני המכה של הקדוש ברח־ חוא, לכר מביא המכה מחולק* ומה שהם נחלקים א׳ דוק* זה ידוע ,כי חחלוק הגמור הוא כאשר גחלק לשבע* במו שאמר הבתוב )וברים כ״מ( בדרד אחד יצאו ובשבעה דרמם יגומו ,ר״ל מ דרד אחד שיצאו יהיה נחלק א׳ ,ומ יהיח לשבעה נחלים .וכן הרבה מאד ,ודבר זה התבאר בכמה מקומו* וחממת בכלל על כל הימזאימ נחלקים לשבעה וכל מכה מתחלקת לשבעה ,ומד .כל המכות עולים למספר מ״ט הכתובים בפרשת אם כחוקותי אמנם במשנה תורה חם צי* והוא כטל מ*ט ,וזה לא שמקולל החוטא מן השם יתברר אשר הוא חוטא אליו ,רק כי הבריות מקללין אותו עד שהוא מקולל מעליונים ותחתונים .ולטי׳ הקללות שנאמרו כמשנה תורה .משה מטי עצמו אמרן. ומפני שאמרן משה מפי עצמו לכר הוסיף לקלל מ״ט ,עד שהוא מקולל מאועלה ומלמט* לכר הר צ״ח. נצח פו ואמר זה פרקטו כאשר שמעו המכות הוריקו פניהם ,אמרו ועמידה כי היסודין הם באים להסיר א ת חטאם מ י יוכל לעמוד בכל אלו המכות ,ועל ובמדרש פשעם ,ולכך ואת נאמר א ת ם נצבים. שמביא זה בא ל ת ר ץ כי ה צ ר ו ת והפורעניות שבאים ע ל עליהם מכלים אותם ,כי אין לגוים מ צ ד בגלותם אל ת א מ ר ש ה ם באים לכלותם, אמר הקב״ה ישראל משה להם כי הגויים המכות ישראל ע צ מ ם נ ש מ ה קדושה ,ע ד שיהיה להם דביקות אל ואף ש ת ר א ה כ י י ו ת ר מ ו כ נ י ם ל ק ב ל פ ו ר ע נ י ו ת ע ל ה ש י ״ ת שהיא קיום הנפש .ולכך אין האומות מזכירין חטאם יותר מן האומות עד שהם קרובים אל וכמו שיהיו ח״ו כלים ש מ ו של הקב״ה כאשר באים יסורין עליהם שהרי ההעדר אין ל ה ם דביקות ע ם ה ש י ״ ת ולכך היסודין שבאים ב ש ב י ל ה ע ו נ ש ש ב א ע ל י ה ם ד ב ר ז ה אינו ,כ י ל כ ך עליהם לכלותם באים כאשר אין להם הדביקות אל נמשלו כ ד כ ת י ב )במדבר כ״ג( מ י ה ש י ״ ת המקיים הכל ,אבל ישראל יש להם דביקות מ נ ה ע פ ר יעקב ,כי ה ע פ ר ה ו א ב ת כ ל י ת ה מ ט ה ויש ע ם ה ש י ״ ת ה מ ק י י ם הכל ,ובשביל כ ך כ א ש ר יסורין ל ה קיום יותר מהכל ,ולא שאין העפר כלה ,רק מ ס ל ק מ ה ם ה ח ט א ועי״ז יש להם מכלה ברזל וכל כלי מ ת כ ת ש ב א בתוכה ,והתבאר דביקות א ל השי״ת .ולכך מזכירין ש מ ו ש ל הקדוש לך כי א ף א ם י ש ר א ל ק ר ו ב י ם ה ם ל ק ב ל ע ו נ ש עליהם באים ברוך הוא כי ע ת ה הם טהורים מן קיומם בו יתברך כלים ואינם החטא ביםורין שנתבאר, ישראל לעפר מ״מ וזהו יותר ,מכל מקום ה כ ל י ה אין בהם ולא שייך זה מפני שבא בהם כלל, הפורעניות ואדרבה והצרות עליהם הוא קיומם: ה ד ב י ק ו ת הזה ,ו א ד ר ב ה ה י ס ו ד י ן נ ו ת נ י ם ל ה ם ק י ו ם פרק טו והנה כי א ם אולי אין די לך ב ת ש ו ב ה הזאת אשר ואומרים לו הוי וכו׳ אמרנו .כי מאחר שבארנו בראיות ברורות מתוקן אלא לצדיקי׳ הזה יכולים רוב נברא העולם ,והרי ראינו כי רוב ימי ומעתה ישראל ובשבילם הם עיקר הנבראים בעולם ע ו ל ם ה ם ב צ ר ה ובגלות בעולם הזה ואיך ה ם עיקר לקבל שהעולם יודע וישראל בזמן הבא אין הזה אינם ט ו ב ה ורוב פורעניות ע״כ. יש לשאול ל מ ה אינם יכולים בזמן הזה לקבל רוב טובה מ ה הוא המונע ,אבל הפי׳ שאם ב ע ו ל ם ,ו ה ת ש ו ב ה ע ל זה ,כ י ח כ מ י נ ו ז ״ ל ב ד ב ר י ה ם היו ישראל מקבלים ר ו ב ט ו ב ה בעולם הזה ה י ה הגידו לנו ת ע ל ו מ ו ת ח כ מ ה כי העולם מ ד ר י ג ת ישראל מ ד ר י ג ת הגשמיים ,אבל אין הדבר הזה אינו מיוחד לישראל ,ואם היו ישראל מוכנים כך כי ישראל ה ם דביקים במעלה אלקית הבלתי טובה הנאמנים ל ע ו ל ם ה ז ה ו ה י ה ח ל ק ם ב ע ו ל ם הזה ,ה י ה ז ה ש א ל ה גשמי ,ולפי זה אינם יכולים גדולה ,כ א ש ר ח ח ט א שלהם היה גורם כ״כ אריכות בעולם הזה הגשמי .וכן אינם יכולים לקבל רוב ה ג ל ו ת ,א ב ל י ש ר א ל א י ן ר א ו י ל ה ם ע ו ל ם הזה ,ואין האלקית אשר לא עיקר המדריגה חלקם בעולם הזה הגשמי ,ר ק ישראל כל יעזוב אותם לגמרי שיחיו נדחים ונעזבים באשר ו מ ד ר ג ת ם ש ה ם נבדלים מ ן הגשמי ,ואיך מוכנים אל עולם הבא ,ובעולם הזה צריך מעלתם יעלה ע ל ,ה ד ע ת שיורשים עולם הזה הגשמי: בפרק אין פורעניות בשביל לקבל רוב ה ח ו ל ץ )יבמות מ״ז ע״א( ג ר ש ב א ל ה ת ג י י ר הם ה א ד ם ל ת ק ן ע צ מ ו א ל ע ו ל ם הבא ,ו ל כ ך ה ם צ ר י כ י ם להיות מקוימים ב ע ו ל ם הזה .ו א ל י ק ש ה ל ך מ ן אומרים לו מ ה ר א י ת ש ב א ת להתגייר אשר אמרנו למעלה כי ישראל הם מוכנים יותר יודע דווים מכל שניהם ה ם א מ ת כי אתה שישראל בזמן הזה ל ק ב ל ע ו נ ש ויסורין, סחופים ומטורפים ויסורין באים עליהם ואם א מ ר הדברים ש א מ ר בכאן כי אין ישראל יכולים לקבל יודע אני א ף על פי כן איני כדאי מקבלים אותו רוב פורעניות היינו פורעניות שיהיו ח״ו נאבדים, מרקמו נצח או שלא יהיו יכולים לעבוד הש״י מרוב הצת* א שלא יהיו יכולים לעסוק בתורה מרוב הצרות ה״ו ודבר זה היה גהשב ג״כ אבוד להם שהרי לא יהיה להם עולם הבה ,ודבר זה מדאי איגו כי כבר אמרנו כי הצתת מקיימים אתם עד שהם מקוימים ואם הי׳ מגיע להם כד היה בטול לה* וזה התשובה בעצמו על ארד גלותיגו שאין ראי׳ ישראל להיות להם עולם הזה למעלתם שאץ חלקם טובת והנאת עולם הגשמי. והנה בארו חכמים םיבת אריכות חגלות באומן אמת והדעת נותנת ומקבל הדברים האלה ונתבאר זה מדבריהם ז״ל עוד אצל עולם המור דאתי עליונים למטה ותחתונים למעלה)פםחיס נ׳ ע״ב( ,שענין עולם הזה ועולם הבא הם מתולקיםמ זה גשמי וזה גבדל מן הגשמי ולכך א ן כל אדם זוכה לשתי שלהגו* ודבר זה רמזו חכמים בטדק ההובל)בב״ק צ״ג ע״א( אמר ר׳ אבא לעולם תהא מן הנרדמים ולא מן הרודסים שאין לד נרדף בעוטות לתר מן תורים ובני יונים והגשירן הכתוב לגבי מזבה עד כאן .ובמדרש )קהלת רבא פ״ג( האלהים יבקש את הנרדף רבי יודא בר סימון בשם רבי יוסי בר נהוראי לעולם הקב״ה מבקש הנרדף הבל נרדף ממני קין וכו׳ עד ישראל נרדף מכל האומות ובחר בישראל שנאמר ובך בחר ה׳ רבי אליעזר ברבי זמרא שור נרדף ממני ארי עז ממני נמר כבש מפני זאב לא הקרימ לפניו לא מן הרודפים אלא מן הנרדפים ,וזה כי כל דבר שהוא בעולם הזה שהוא עולם גשמי אין לו שיימת אל הנבדל מן הגשמי ,מפני שהלקו כעולם הגשמי בלגד, ואין דגר אחד שית לשגי דברים שהם מחולקים. גי העולם הזה הגשמי מחולק ונגדל מן עולם הבלתי גשמי ,ולפיכך זה שהוא נרדף געולם הזה מוגה שאין לו מדריגה השובה בעולם הזה הגשמי ,שאם היה לו מדריגה השובה געולם הזה הגשמי לא היה אחר רודפו למום לתוך גמלו, מאחר שמיוחד אליו העולם הגשמי .ומאור שאין מיוחד אליו העולם הגשמי חוא שיין אל הש״י ביותר שהוא יתברר גבדל מן עולם הזה הגשמי. ולגד אף בבהמות ובעופות אשר הוא נרדף כעולם הזה ,מורה גי אין לו דגר געולם הזה והוא אל הלק , ישראל TB הש״י אשר הוא נבדל מן הגשמי .ולכך מאחד שהדבר ברור אצלעו כי לישראל מיוהד הבלתי גשמי ,איך נאמר שיהיה עיקר חלקם בעולם הזה. עד שיהיו ישראל ברוב הזמן געוה״ז בממשלה ובגדולה* ומי שישאל דבר ז* לא ידע בנמצאים ובמדריגתם וההבדל שלהם מה שהוא שייך לנמצאים: והגה התבאר לד מדברי הכמינו ו״ל שאין ראי עולם הזה אל ישראל עם קדוש׳ כי עולם הזה שאינו קדוש שהוא גשמי ואץ גו הקדושה האלקית אין ראוי לה* רק עוהיב הוא עולם הקדוש הנבדל ראוי לה* ולכד אף אם אתה דואה העולם הזה שאינו מיוחד לישראל ,אל יהא תמיד, בעיניך כלל ,שאן מיוחם עולם הזה להם והוא לטוב להם ככמה וכמה מנים כמו שיתבאר זה באריכות: ובפרקי דבי אליעזר )מ׳ ל״ו (.אמר מכרה כיום בכורתד לי אמרו כשהיו יעקב ועשו במעי אמם אמר יעקב לעשו אחי שני עולמים לטנינו עוה״ז ועוח״ב עולם הזה יש בו אכילה ושהיה ומשא ומתן לישא אשד ,ולהוליד בנים ובנות עוה״ב א ן בו כל המדות הללו רצונו טול אתה עוה״ז ואני עוה״ב שנאמר מכרה כיום בכורתו לי באתה שעה שהיו בבטן אמם מיד כמר עשו בתהייה המתים ואמר א י הולד למות ולמה לי זה בכורה כאותה שעה נטל עשו הלקו כעולם הזה ויעקב נטל שכרו כעולם הבא וכשבא יעקב מבית ל מ וראה שהיה ליעקב בניס ובנות אמר לו יעקב אהי לא כך אמרת לי שתמול העולם הבא ואני העולם הוה מניין כל הממון הזה הרהר עשו בדעתו ומה העוה״ז שאינו הלקו נתן לו הקב״ה שכרו עולם הבא שהוא הלקו על אחת כמה וכמה מיד אמר עשו רצונך נעשה שותפות טול אתה חצי עולם הזה והצי עולם הבא אמר לו בני רבים ואינם יכולים לעמוד ביםורים שנא׳ ודפקום יום אהד עד כאן .הגה בארו בזה דברים גמלים מאד מאד ,כי מה שהיה יעקב ועשו מתרוצצים בבטן אמם ,היינו ממני שהם הפכי* כי יעקב כל מעלתו שהוא מםולק מן הגשמי ,ודבר זה בארנו בכמה מקומות וזה עצם מעלת יעקב בפרט ,ועשו הפד נצח פח ישראל פרק טו זה כי כ ל ענינו אין ר ק בעולם ה ג ש מ י הזה בלבד. ר ו צ ה בהבל ,ולפיכך כ א ש ר היו ב ב ט ן א מ ם ש ה ו א ו מ פ נ י ש ה ם ה פ כ י ם ז ה ו ז ה והיו ב ב ט ן א ח ד ,ל כ ך ד מ י ו ן ה ע ו ל ם ש ה ו א ל א ד ם ה י ו מ ת ר ו צ צ י ם ב ו יאין כמפשט כי יש ליעקב עוה״ב ולעשו ל א חיו עומדים ב י ח ד והיו מתרוצצים, אחד כלל, מנצה שלום עוה״ז וכל א ה ד ר ו צ ה ב כ ל וזהו הרציצה ,וכיון ביניהם .ואל ת ת מ ה הלא לא היה ד ע ת ורצון בהם, ש י ש ל כ ל א ח ד ח ל ק מ י ו ה ד ש א י ן ז ה כזה ,ל כ ך כ ל כי אין זה קשיא ,כי ה י ה ה ת ג ג ד ו ת הזה מ צ ד כח אחד היה רוצה בכל והדברים האלו עמוקים מאד. שלהם ,שכל אחד היה מתקשר בכח מיוחד שהיה לך ל ד ע ת כי לגמרי היו מריבין בנחלת שני שני הפכים כאשר יבאו יחד אין אשר ויש עולמות ,ולבסוף הש״י שהוא נותן לכל בריה ד ב ק בו .כ י ה ו ה י ע ק ב ד ב ו ק ו ק ש ו ר ב כ ח ק ד ו ש ה ועשו ב כ ח ה ט ו מ א ה וכח הזוהמה ,ו מ צ ד הזה בא א ת א ש ר ראוי אליו ,נ ת ן ל י ע ק ב עולם ה ב א ו ל ע ש ו התנגדות בבטן אמם .ואל יקשה לך אחר כי דירת הולד במעי אמו הוא כמו להם שיעקב מוכן אל עולם הנבדל הבלתי גשמי ועשו מה. עולם ד י ר ת ה א ד ם בעולמו ,וידוע כי ה ם ש ל ש ה עולמות, מוכן אל עולם הגשמי ,מ ה הוא המחלוקת שהי׳ כי בימי הקטנות והבחרות ל ה ם בזד -א י ן ז ה ק ש י א ,ד ו ד א י כ ל א ח ד ה י ה ר ו צ ה החמרי ,כי אז נ ח ש ב שכלו וצורתו בטל אצל הגוף בכל ,שהרי עולם הזה ועולם ה ב א שניהם נבראו כאלו אל לאדם ,ואם ל א היה עשו היה ליעקב עולם הזה ה ת א ו ת ה ח מ ר י ו ת ו ה ו א ע ו ז ב ה ש כ ל מ כ ל וכל ,א ב ל וגם עולם הבא כי לא היה נ מ צ א ההיפך שהוא ר א ו י א ל עוה׳יז ,ו מ פ נ י כ י י ע ק ב ו ע ש ו ה פ כ י ם ,ל כ ך וכן לפי מ ד ר י ג ת יעקב אין מציאות לעשו לפי מ ד ר י ג ת ע ש ו אין מ צ י א ו ת ל י ע ק ב כלל .ולכך היו מריבים ב נ ח ל ת שני עולמות ,כי יעקב היה רוצה ב ע ו ל ם ה ז ה ו ה ע ו ל ם ה ב א כ א ל ו א י ן כ א ן עשו .ו כ ל זה מ צ ד ה ת נ ג ד ו ת שלהם בעצמם ,אבל א״א שיהיו ש נ י ה ע ו ל מ ו ת ל י ע ק ב ועשו ביחד ,כי א ״ כ היו שני הפכים בנושא אחד ,כי העולם שהוא הנושא להם הוא עולם א ה ד ויהיו בו ההפכים מושלים בו דבר ז ה א י א פ ש ר ובשביל זה לשאול היו ואין מתרוצצים. מנין שהיו מריבין בשביל שני עולמות, ש מ א ב ש ב י ל ע ו ל ם ה ז ה ב ל ב ד א ו ע ו ל ם הבא ,ו מ נ י ן החלוקה שהגיע ליעקב עולם הבא הזה ,ש א י ן ז ה ק ש י א , מחלוקתם מנצח בעוה״ז, ליעקב עולם ולעשו כי אי אפשר לומר שהיה דממה נפשך והיה ל ו עוה״ז, היה אם לא שייך עשו לומר ו י ת ר ו צ צ ו ה ר י כ ב ר נ צ ח ע ש ו ל י ע ק ב ׳ ואין ל ו מ ר שאין אחד היה מנצח לאחר והיו עומדים במחלוקת ,א ״ כ הי׳ לשניהם עוה״ז ודבר זה אי אפשר כי מאחר שהם אפשר שיעמדו מתרוצצים דיו עוה״ב, הפכים ולכך הוא פוגה כ א ש ד מגיע ה א ד ם אל ימי העמידה ,אז אין השכל ב ט ל א צ ל ה ח ו מ ר וגם אין ה ח ו מ ר ב ט ל א צ ל השכל, רק שניהם עומדים ביחד ועושה פעולות מתיחסים א ל ע נ י ן זה׳ ד ה י י נ ו ש א י ן א ח ד ב ט ל א צ ל ה ש נ י ושניהם משותפים ביחד .ומדריגה של עולם אמצעי מדריגה זאת שאין הצורה הטבעית מוטבע בחומר ,כמו ש י ש בעולם ה ש פ ל שהצורה ש ע ו מ ד ת ב ח ו מ ר מ ו ט ב ע בו ,ו א י ן ז ה ב ע ו ל ם ה א מ צ ע י כ י י ש ל ה צורה בלתי מ ו ט ב ע ת בחומר ,ועל כל פנים אין מ ו ט ב ע ת כמו שהוא בעולם הצורה התחתון, עומד השפל הזה לכך בזמן ימי ע מ י ד ה נ ח ש ב כי ה א ד ם בעולם האמצעי .אבל בזמן הירידה שאז ה ג ש מ י ה ח מ ר י פ ו ח ת ו ה ו ל ך ש נ ק ר א י מ י י ר י ד ה ,ואז השכל קנים( מתגבר כמו ביותר, שאמרו ז״ל )סוף זקני ת ״ ח כל זמן שמזקינין ד ע ת ן נוספת לכך נחשב כאלו האדם הוא שכלי ויש לו מהלכין בין השכליים .ולכן כ א ש ר ד ר ה ו ל ד במעי אמו שנחשב האם עולמו ש ל ולד, הראשונים דר במדור התחתון, נגד ימי הבחרות והם ימי בעוה״ז עלייה לכך ג׳ חדשים ואלו ג׳ חדשים כמו שהאדם בעת ימי עלייה הוא דר במדור התחתון ה ו א עולם ה ט ב ע הזה .ג׳ ח ד ש י ם אמצעיים ה ו ל ד ד ר במדור האמצעי ,כמו שהאדם בעוה״ז באמצע בבטן אמם .אבל ה ד ב ר י ם ה ם כך ,כי ימיו נ ח ש ב כאלו הוא ד ר בעולם האמצעי ,שכבר אהד עולפ בעבור שני עולמיר שהרי איך בעולם היו מתרוצצים יחד בעולם אחד וכן כך היה חמרי לגמרי, האדם הזה .כי אמרנו ל מ ע ל ה כי אז מדריגתו מדריגת נצח טרקטז אמצעי .אשר אין הצורה בטילה אצל החומד ואץ החומר בטל אצל הצורר -אבל בג׳ חדשים אחדוגים הולד דר גמדור העליץ .ובאשר היו יעקג ועשו גכטן אמם כבר אמדו)ב״ר פ׳ ס״ג( כי יעקב זרע ראשון ועשו אחרת ,ולכד עשו היח קרוב תמת אל המדוד התתתון ויעקב היה קרוב אל המדור העלית ,וכל אחד היה עומד בשלו זה קרוב למדור התחתון וזה קרוב למחר העליון. והנה כאשר היו מתרוצצים בבטן אמם היה יעקב רוצה להתפשט אל המטה ג״כ עד שיהיה לו מקום עשו שהוא עולם התחתון ,מפגי שרצה בבי עולמו* ועשו כאשר היה מתרוצץ ומבקש להתטשט אל המעלה ג״כ רצה בעוה״ב ג״כ. וכאשר היו מתרוצצים ואין אחד גדחה לגמרי ואז כל אחד נשאר במקומו ,והנה נשאר עשו במקומו הראוי לו אצל מדור התחתון שהוא עולם התחחץ, ויעקב נשאר במקומו הראוי לו אצל מתר העליץ. וכאשר יצאו לאויר העולם אמר יעקב לעשו מכרה בכורתך לי .כלומר כשם כאשר היינו בבטן האס היה חמחלוקת הזה בינינו ועתה מכרה בכורתד לי לעשות המעשה בפועל ,ונקרא עולם הבא בבודה כי הבכורים הם קדושים לה׳ כמו שידוע, ולכד אמד כי אין ראוי אליך הקדושה של בכור לפי המחלוקת שהיה בבטן האם .דק בל דבר שהוא גופני בלבד הוא ראוי לד והבכורה שיש בה קדושה אלקית למה לד .וזה שאמר עשו)בראשית כ״ה( הנה אנכי הולד למות ולמה לי בכורה מיד כפר בתחיית המתים .שהיה אומר שהעולם ישראל פט הוה הוא עיקר והוא עולט הגשמי ואץ כאן תחיה גלל וא״כ למה זה לי גכורה דהייגו הקדושה הגגדלת מן הגשמי .גי אץ לאדם דגר זולת עולם הגשמי הזה: ועוד יש לו לדעת גי עוה״ג הוא עולם השבי גי עולם התחתון הוא ראשון לאדם ,ונברא העולם בב׳ של בראשית ברא גי יש עולם שני. ותמצא גי אותיות ככר הגל שניים ,הבי באחדים הכף געשרות הרי׳ש גמאות ,ולבר אמר יעקג לעשו מכרה בכורתו לי הוא עולם הבא שהוא עולם שגי .ולכד גתו יעקב לעשו לחם ונזיד עדשים ,הגל תאות הגוף שלקח בעד הבכורה שחיא קדושח גלתי גשמית ,וחחליף אותו געולס הבא גשמי .ואמר הכתוב ויבא עשו מן השדה והוא עיף ויאמר הלעיטגי גא מן האדם האדם הזה ,בי חתאות הגשמיות הם למלאות החסרון .וכל עגץ זה מורה כי חלק יעקב חוא עולם הב* ומאחר שהוא כד מסולק השאלה מכל וכל עד שאין קשה כלל והם דברי הכמים הנאמנים .ובמרק חזח תמצא תשובה ברורה כי כמו שאץ חלק ישראל עולם הזה והם נרדפים בעולם הזה׳ לכד אל יקשה לד אם הם נרדפים מן הצרות במו דודו של שמד הקדושים והטהורים ,אם חיה רודף אותם גח םמא״ל אץ זה תמיח גלל גי ישראל הם דווים וסחופים ומטורפים געולם הזה ,גשגיל שאין גדי להם עוה״ז ויש לחם התנגדות געוה״ז והדגר חזח מבואר: סרס טז בפרק קמא דע״ז )י״א ע״ב( אמר דגי ומכריזץ וקורץ לפניו םד קירי פלסתר אחוה יהודה אמר שמואל עיר אחת יש דמרנא זייפנא דחמי חמי ודלא חמי לא יחמי מאי לה למלגות דגיעית אחת לשגעימ שגה מגיאיס אהני ליה לדמאי ברמאותי׳ ולזייפנא בזייפנותי׳ אדם שלם ומדביבץ אותו על אדם חגר ומלגישין ומסיימים בו הכי ווי לדץ כד יקום דין ע״כ אוחו בלבוש של אדם הראשון ומגיחץ לו קדקפילו במאמר זה באו לגלות ולבאר ענץ כח מלכוו של רבי ישמעאל בראשו ותלו ליה בצואת רביעית עם ישראל .אמר כי אחת לשבעים שגו! מתקל׳ ד׳ זוזי פיזא ומחפין את ד״שווקץ באמך וכו׳ דוקא אחת לשבעים שגה כמו שיתבאר בטמוף נצח צ ישראל פרקטז ענין זה .ואמר ש מ ב י א י ם א ד ם ש ל ם ומרכיבי! אותו כ ד כ ת י ב )בראשית ג׳( ו י ע ש א ל ה י ם ל א ד ם הלבוש על ולאשתו כתנות עור וילבישם ,וכשם ש י ר ש יעקב ה ח ג ר הוא ,כי יתחייב כ ש ז ה קם שנופל השני ולכך מעלת הצלם שהוא אלקי כדכתיב כי בצלם אלהים נ ח ש ב ה א ח ד רוכב על השני ,כי כ א ש ר האדם ר ו כ ב וגוי ,כ ך י ר ש ע ש ו מ ע ל ת ה ל ב ו ש .כ י מ ע ל ת ה צ ל ם א ח ד הרי אי א פ ש ר לו שיקום אותו שרוכב הוא מ ע ל ה אלקית ,ו מ ע ל ת ה ל ב ו ש א י נ ה א ל ק י ת ר ק עליו ,וכך א י א פ ש ר ש י ק ו ם י ע ק ב מ פ נ י א ש ר הוא שמראה עצמו בלבוש על א ד ם חגר ,ד ע כי מ ה על ר ו כ ב ע ל י ו ודי׳ז ב ר ו ר . השלם שמרכיבין שנה אמר שכל שבעים כבוד ויקר נ ר א ה לעינים אבל הדר, זה אין אלקית מעלה כבוד רק מביאים א ד ם ש ל ם ומרכיביו אותו ע ל א ד ם חגר, וחשיבות .ודבר זה ירש עשו ,ולפיכך כ ת י ב ו ת ל ב ש ס״ח( א ת יעקב בגדי עשו בנה הגדול ה ח מ ו ד ו ת א ש ד ענין ז ה מ ה ש ה י ה צולע יעקב מ ו ר ה על חסרון שירש וכבר בחבור התבאר גבורת )ם׳ ה׳ בבית, אתה ופירשו פס״ג( ז״ל )ב״ר ד ב ר מה ,ואלו ה י ה י ע ק ב ש ל ם ל א ה י ה יכול לו עשו מן אדם הראשון ,ודבר זה הוא הכבוד ש נ ת ן ה מ ל א ך ו ל א ה י ה נ ו ג ע ב ו ה מ ל א ך ב כ ף י ר כ ו ,ואז לעשו, הראשון לא ה י ה א פ ש ר לעשו לשלוט בו לעולם ,כי המלאך וכבוד והדר תעטרהו .ושני הזה ה י ה שרו ש ל עשו .ובמדרש ויגע ב כ ף ירכו ה ר א ש ו ן ה א ח ד ה צ ל ם ה א ל ה י ם ש נ ב ר א בו ,ה ש נ י נגע בצדיקים שעתידים לצאת ממנו אלו דורו של היקר והכבוד ,וזהו מ ל ב ו ש א ד ם הראשון ,ד ה א ד ׳ ש מ ד ע״כ .הרי כי מ ה ש ש ל ט המלאך על יעקב י ו ח נ ן ק ר י ל מ א נ י מ כ ב ד ו ת י ) ש ב ת קי״ד ע״א( ו כ א ש ר שנאמר על דברים האלקי היו מ ה שנגע בכף ירכו של יעקב הוא שגרם לשלוט ב ו עשו •,ו ע ש ו ה ו א א ד ם ש ל ם ו ד ב ר ז ה ג ו ר ם ש ע ש ו ש ה צ ל ם הוא ענין אלקי ,אבל אין ה כ ב ו ד ענין אלקי ר ו כ ב ע ל י ע ק ב ש ה ו א צולע .וזה ש א מ ר ש מ ב י א י ן ר ק כבוד נגד העולם .לכך יעקב יש לו הלק בעיקר והוא צלם אלקים ,ועשו יש ש ל ם ומרכיבין אותו על אדם חגר: ובענין לאדם תתבונן אדם בענין )תהלים הצלם חי( אדם לו הלק דהיינו היקר וההדר שזהו הלקו ש ל ואמר שמלבישין אותו בלבוש פירוש אדם הראשון דבר זה כי כ ל ה מ א מ ר הזה החשיבות. המלבוש, וראוי לאלו ב׳ אחים בבגדים עשו שהם הוא תואמים בא שירשו אלו ב׳ דברים ש ה ם מ ת ח ב ר י ם יחד ,יעקב לפרש כי היה לעשו עולם הזה ולכך כל מ ה שראוי מ ע ל ת אלקית של אדם כמו שאמרגו ועשו ירש אל עולם הזה היה לעשו ולא היה ליעקב רק עולם ירש מ ע ל ת הבגדים שהיא החשיבות .וז״ש דניאל ה נ ב ד ל מן הגשמי ,ולכך אמר שמביאין אדם ש ל ם )ז׳( ע ל ה ח י ה ה ר ב י ע י ת ש ה ו א א ד ו ם ו א ל ו ע י נ י ן אמר כי ראוי אל עשו ש י ה י ה א ד ם ש ל ם כ א ש ר יש לו כעיני אנשא, לעשו העוה״ז לכך לא היה ראוי שיהיה לו חסרון וארו עם ענני כלל בעוה״ז ,ולא כן יעקב שאין ראוי לו עולם הזה ולכך ה י ה חגר ברגליו .והיה צולע על ירכו כמו שהתבאר ,כי יעקב ה י ה מיוחד אנש עינין כעיני אנשא כלומר ד ו ג מ א שלו כבר והיינו דכתיב ו ת ק ח א ת בגדי ע ש ו הדבר ה ח מ ו ד ו ת אשר א ת ה בבית ,שעיקר ש ה ו א אלקי ולא גשמי ,ואין ד ב ר ש ה ו א ג ש מ י כמו עשו הבגדים שהם הכבוד וההדר. מעלת ומלבישין אותו בגדי אדם הירך ,לפי שאין בו צלם אלהים אל אבל על מלכות שמיא כבר המשיח אתא ,ופירוש שהוא יעקב ,ובפרט בירך לפי שהירך ה ו א ב ס ת ר ואינו נגלה והצלם ה ו א בפנים ש ה ו א נגלה ,ודבר זה ־אוי ליעקב כמו ה פ ו ע ל י ם )ב״מ אנש, הגדול בנה מעלתו וזה הראשון, של שאמר בגדי כי אדה׳יר יש ע ל א ל ו ב ג ד י ם ש ה ם ה ח ש י ב ו ת וקאמר שלובשין אותו קרקפילו שלו: של ר׳ שאמרו בפרק השוכר את פ״ד ע״א( שופרא דיעקב מעין מלכות רביעית היא שגזלה א ת אלקים. אבל מ ה ם מ ה ש א פ ש ר להם ליקח ,וראיה לזה ש ה כ ת ו ב שופרא דאדם הראשון והוא צלם ל ע ש ו ל א היד ,ר ק ה ד ב ר י ם ה ח ש ו ב י ם ב ע ו ל ם ה ז ה ל א ד ב ר ה נ ב ד ל אלקי ,והיי לאדם ג״כ מעלת י ש מ ע א ל כהן גדול, אומר )בראשית ו׳( ולאום כבר התבאר ישראל מלאום כי ולקחה יאמץ, כי מחורבן ירושלים נתמלאה מלכות רביעית ,ומאחר נצח פרקטז שכן היא גומלת מהם מה שראוי היה ליעקב וכבר הארכנו בזה למעלה אצל קא הליף גונדא דרומי וכו׳ ע״ש .ולפיכך אמר שלובשים אותו קדקפילו של רבי ישמעאל כ״ג בי הדבר הזה שהוא היופי ראי דוקא לכ״ג .ולקחו וגזלו אותו בתרו של שמד וגמלו אותו מן ישראל המעלח הזאת ומתלבשת עצמה בהמ כי ההדר והיופי הוא חשיבות ג״כ ,ולכך כשם שעשו ירש בגת אדם הראשון שהם בגדים חמותס ,ולכך לקחו קרקפילו של רבי ישמעאל כ״ג .והבן למה אמר דוקא קדקפילו של רבי ישמעאל כ״ג שקבל האור האלקי שהוא זוהר הבא ממקום ב״ה ,כמו שאמרו במדרש פ׳ בראשית )ב״ר ם״ג( ממקום ב״ה נבראת האורה שנאמד והנד ,כבוד ה׳ אלקי ישראל בא מדרך הוקדים והארץ האירה מכבודו ע״כ .ועיין )לעיל פ״ז( אצל מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה ע״ש ושם נתבאר .ורבי ישמעאל שהיה כ״ג שנכנט לפני ולפנים הוא מיוחד לדבר זה בפרט ,ובדודו של שמד גזלו וחממו מישראל עגין זה ומתלבשין בו עד שיש להם דבר מה מן האור הפנים עם הלבוש של אדם הראשון: וקאמר שתולים בצואר אותו אדם השלם ד׳ זוזי מתקלי פיזא ,הוא מורה על החשיבו* כי המלבושים הס מורים כבוד ומתקלי פיזא מורה חשיבות ויקד יותר שיש להם ,וכבר הארכנו בזה )שם( אצל תדי מתקלי פיזא ירדו לעולם ע״ש ותמצא מבואר .והבן אלו הדברים האחד שיש להם לבוש ,והשני אור פנים מן רבי ישמעאל כ״ג ,השלישי תכשיט של יקד תלוי בצואר שלהם ,הרביעי שהמקום שלהם חשוב, ולכך קאמר שמחפין השווקים באינך .ואמר שעושים זה אחת לשבעים שנה כמו שיתבאר .כל אלו דברים אמס דבר שבעצם כי כל אלו אינם מעלה עצמי* כי הלבוש וכן קרקפילו של ר׳ ישמעאל וד׳ זוזי מתקלי פיזא ומה שמחפין השווקים באינך הכל כבוד וחשיבו* ומפני כי הדברים האלו הם כלל האומה נמצא בהם דבר ז* ולא שעושה אותם אדם פרטי רק הוא אל כלל האומה הזאת ,לכך אמר שעושים אותו)הוא( אחת ישראל צא לשבעים שנה .כי הכלל הוא דור אחד ודור שלם הוא ע׳ שהם ימי האדם ,ולבד אמר זה שעושים כד אחת לשבעים שנה ומיי הזה עיקר .וכאשר תבין אלו הדברים על שמקם .תדע להבין ענין אומה זאת .שיש להם הדרת מנים ומלבוש ותכשיט .שאלו שלשה הם מצטרפים אל האדם ומקום חשוב הוא הרביעי שית לאדם כי כל אדם יש לו מקום מיוחד .וכל אלו דברים נמצאים במלכות רביעית שהם מייפים את עצמם ,וכבוד ויופי ויקד יש להם וחשיבות המקום .וכאשר רואין עצמן בהשיבות אשר יש להם גוזרת מלכות רביעית טד קירי טלםתר .כי ברכות של יצחק אבינו אין בהם ממש .מותגים טעם לדבריהם אחוד ,דמרנא זייטנא מאי אהני לרמאה ברמאותי* כלומר שמאחר שלא באו הברכות ליעקב רק דרו תחבולה ולא מעצמם ,אין בברכות אלו שבאו ליעקב ממש כי הברכה ראוי שתבא מעצמה .וקצת אמת אמרו ,שאלו לא אהב יצחק את עשו ולא רצה לתת הברכה לעשו מעולם לא נתבטלו הברכות מן יעקב לעולם ,אבל מפני שלא נתן יצחק ליעקב הברכות מדעתו היה בטול לברכו* ומםיימין ווי לדין כד יקום דין ,פי׳ כי גוזרין על עצמם ווי לדין כד יקום דין, ודבר זה גוזרים על עצמם מצד חדכיבה, כי מאחר שרוכבין עליו מורה זה על ממשלה, כי חדוכב אין לו שתוף עם אשד רוכב עליו .ולכך אמר שמרכיבין אותו על איש חגר, ומה שאין הרוכב גובר לגמרי על החגר זה מפגי שא״א לאבדו .ולכן מסיימין כד ווי לדין כד יקום דין שהדי אין להם שתוף ביתד שתאמר כאשר יקום דין לא יהיה גובר עליו ,כי הרכיבה מורה שאינם משותפין ולכד ווי לדין כד יקום דין שלא יתן לו חיות כלל .והתבאר כי עשו ירש עולם הזה לגמרי וכל המעלות שהם בעולם ראוי׳ לעשו, ולכך ירש בגדי אדם הראשון וקרקפילו של רבי ישמעאל .והיופי הזה אע״ג שהוא קרוב לעגין אלקי איגו לגמרי אלקי .רק צלם אלקים דבר זה הוא אלקי לגמרי שהוא צלם אלקים .רק הירד שהוא בסתר ואין בו צלם אלהיס שהוא דוקא בפגים ועגלה .ולכד המלאך שהוא שרו של עשו נצח ישראל פרקיז שם נ ג ע ב י ע ק ב כ ד כ ת י ב )בראשית ל״ב( ו י ג ע ב כ ף והשמש סדר העול /והסדר ירך יעקב .ועוד יש ל פ ר ש כי הירך הוא ברגל, מצלעתו ו כ א ש ר י ע ק ב צ ל ע ע ל יריבו אז יש כאן מרפא יעקב את והרגל ה ו א מיוחד שיש בו פחיתות ואי א פ ש ר שנוי בסדר העולם כמו שנתבאר למעלה בפרקים, לאדם ש ל א יהיה בו פ ח י ת ו ת ש ל מה ,ולכך בזה ולפיכך ה ש מ ש ש ה ו א מנהיג ס ד ר העולם מ ר פ א א ת שולט שרו ש ל עשו .אבל פירוש הראשון שלו היה יעקב מצלעתו עד סדר העולם כי השמש השמש והנה חוזר ובארנו לך דברים גדולים מ א ו ד : ה ו א ע י ק ר ו ב ר ו ר ו כ א ש ר ז ר ח ה ל ו ־,שמש ,א ש ר מושל שהעולם לסדר בעולם פרק יז ובפרקי )ם׳ ר״א עולים ד׳ מלכיות מלכות ל״ר(, ויורדים בו משלן ואבדן בבל עולה שבעים מלאכי אלהים במדרש ה ר א ה לו הקב״ד, מלכיות הראשונים ראה יעקב עלייתן וראה ג״כ לו שר ירידתן ,חוץ מן ה מ ל כ ו ת ה ר ב י ע י ת ש ר א ה עלייתה ויורד, שר המלכיות והראה עקלים ולא כי ענין החיה הרביעית, שלשה כל ר א ה ירידתה .וזה מ פ נ י כ י ש א ר מ ל כ ו ת מ ד י ע ו ל ה ג ״ כ עקלים ויורד ,ש ר מ ל כ ו ת נתן להם הש״י ירידה מ צ ד ע ו ל ם הזה ,ו ל פ י כ ך יון ק׳ עקלים ויורד ה ר א ה לו ש ר מלכות אדום יעקב שהיה באותו זמן הירידה עולה ואינו יורד ואמר א ע ל ה ע ל ב מ ת י ע ב א ד מ ה שלהם .אבל מלכות הרביעית ירידתה מ ן העולם וכדכתיכ לעליון אמר לו יעקב אך אל שאול ת ו ר ד א״ל העליון, והש״י הקדוש ע״כ )עובדיי( אם ברוך הוא אם תגביה כנשר המדרש. וגו׳ והנה בטרם אשר היה ועדיין לא יצא המלכות הרביעית ,כי ר״א ירידתה ואין תגביה מצד כנשר עולם לפעל הממשלה של הגדול ה י ה ב ע ת ה ח ו ר ב ן ו ב ס מ ו ך לו ,ו ע ם *בל ז ה העליון הגידו חכמים כח ההיה הזאת ואריכות אשר נתן בו .ו ל כ ך ל א ר א ה י ע ק ב ל ה מ ן השמים .וא״כ מ ה לך עוד לשאול על א ר י כ ו ת הגלות ,כי אין ראוי שיצמיח קרן יהודה בממשלה החיה הרביעית .וכמו שהתבאר למעלה כי אין זמן א ח ד לשני דברים א ש ר הם מחולקים והם הפכים ,ואין צריך ראיה אומר בפירוש, שכן אל כתוב מה בספר שהכתוב אותה וגו׳ הזה עוה״ז משם כלל. רק אורידך לכך מצד לא עולם א ש ר אין ה א ד ם שהוא בעולם הזה ש ו ל ט המלכות, שהוא בעוה״ז ירידת רק ראה ירידת המלכות הרביעית מצד אשר אי א פ ש ר בשום צ ד ש ל א יהיה ב ט ל מלכות חיה רביעית כמו שיתבאר. ולכך אמר ה ק ב ״ ה א ם ת ג ב י ה כ נ ש ר וגו׳ ו ל א י ה י ה י ר י ד ת ה רק ע׳יי מלך המשיח אשר מעלתו ומדריגתו מן )זי( עולם העליון כמו שיתבאר .כלל הדבר כי מ א ח ר עד כי ק ט י ל ת חיותא והובד ג ש מ ה ויהיבת ליקדת שאלה א ש א וגו׳ חזה ה ו י ת בחזו ליליא וארו ש מ י א כבר א נ ש וגר ,הרי בפירוש דניאל שייך לה הירידה מ צ ד הש״י בעוה״ז בעצמו מוריד ראה, עם כי ענני כלל ,ו ל כ ך ג ל ו ח כ מ י ם ב ח כ מ ת ם כ ח ה ה י ה ה ר ב י ע י ת מלכות ממשלתה: המשיח לא יקום ע ד שיגמרו ד׳ מלכיות מלכותם, וכשיהיה המשיח. ת ם וכלה מ ל כ ו ת ם אז ומאחר שמהלכות של יתגלה החיה כי ארכא נתן למלכות רביעית אין עוד ו ת ו ק ף שלד״ ש מ ז ה ת ד ע ע ל אריכת ב פ ר ״ ק ד מ ג י ל ד ) ,ו׳ ע״א( אייר י צ ח ק מ ד ״ כ א ל ת ת ן מלכות ה׳ מאויי ר ש ע זממו אל ת פ ק ירומו סלה הרביעית לעשו אמר יעקב לפני הקב״ה רבש״ע אל תתן ת א ו ת לבו ז מ מ ו אל ת פ ק זו ג ר מ מ י א ש ל י מ ש כ ת ו א ר כ א מ ן ש מ י א נ י ת ן לה ,ה ו ס ר ה ש א ל ה הרשע הזאת לגמרי על אריכות הגלות שהוא נ מ ש ך כל אדום ש א ל מ ל י הן יוצאין מ ח ר י ב י ן כ ל ה ע ו ל ם ואמי ימי ש ל ט ו ן ש ל היה רביעית״ והודיעו לנו חכמים איכא ר׳ ח מ א בר חנינא ת ל ת מ א ה קטירא הגי tttl שרק ת ישראל צג אלמלא קול גלגל חמה היה נשמע קול המונה של ארוס וכבר בארגו זה בחבור באר הגולה )באר שעי( .ועוד יתבאר בסמוך מה שאין בה שלהם ב&על ,שאלמלא היה כחם בפעל לגמרי היו מחריבין את העולם לגודל כה שלהם .לפיכך אמר אהד זה גי מאות מלכים קטירי תגי איכא בגרמימי של אדום ושט״ה מדזבני כר .כיאור דבר זה ענין מופלג מאה וזה כי כגר אמרנו כי כח מלכות רביעית יש לו כה מן השמש אשר בחלקה המלכים והמושלים ,וזה שאמר שי״ן מלכים קטירי תגי בגרמימי של אדום ,כי המסמר הזה שהוא ג׳ מאות ראוי אל בח השמש .וזה כי השמש הוא מלך ומושל בעולם הזד -והאחדות הגמור שהוא ית׳ מלך מלכים אין ראוי כי אם אל הש״י שהוא מלך על הכל והוא יתברך אחד לגמרי ,ואין לחמה המלכות הגמור .אבל מסמר שלשה ראוי אל התמה ,כי השנים שהוא זוג אין בו אחדות בלל ואין זה שיד למלכות שהמלכות הוא אחד ,רק מסמר ג׳ שאינו זוג יש בו אחדות והוא ראוי אל החמד -לכך בשם שמש שיין בתהלה ושי״ן בסוף לרמוז כי בחח שיץ .והדבר הזה רמוו גס כן בסדקי ריא שאמרו שם כי ג׳ אותיות משמו של הקב״ה כתובים על החמח וגי מלאכים מנהיגים אותה וכר .והדי גתגו לשמש ג׳ אותיות משמו וגי מלאכים מגהיגים אותה ואין להאריך בדברים אלו כאן .ולכך אמר שמושמע מן החמה ג׳ מאות מלכים קטירי תגי .ולא אמר שלש, כי אין החמה מן חתחתוגים שהם על הארץ רק נתנה הש״י בשמי* ואמרו כי החחתוגים הם עד עשרה ,ובמו שאמרו )סובה ה׳ ן״א( מעולם לא עלה משה ואליהו למעלה מעשרה לקיים מה שנאמד השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם, ומאחר כי רשות התחתונים עד עשרה והעליונים כח שלהם מגיע עד מאה ומאה הם כמו אחד, וכבר אמרנו כי אין מסמר אחר ראוי לשמש רק בגרמימי של אדום ושמיה מרזמא איכא בכרך של אדום ובבל יום נמקי ועי לאמי הגי ומקטיל הד מינייהו ומטרדי לאקומי מלכא ע״כ .בארו בזה כח מלכות רביעית ותוקף של המלמ* ודע כי על מי דעת רז״ל בעלי האמת כה התיה הרביעית מקבל מן כח חמה המאור הגדול והוא מונה מספר שלו אל החמה ,ויעקב נקרא קטן והוא מונה מספר שלו למאור הקטן .ומפני זה נקרא אדום ,ואמרו במדרש )כ״ר פס״ג( תבשילו אדום שנאמר הלעיטני נא מן האתם ארגו אתמה שנאמר ארגה שעיר שרה אדום גמריו אדומים שנאמר גמריו מאדם לבושיחן אדום שנאמר אגשי חיל מתולעים וסורע ממנו אדום שנאמר ת ת צח ואדומ בלמש אדום שנאמר מדוע אתם למשך ע״כ .בארו בזה כי שם אדום ראוי אל עשו ולכך כל אשר שייך אליו נקרא בשם אדום ,וכל זה מפני כי מקבל מזו מן ההמה אשר היא אדומה ,וכדאיתא בב״ב )פ״י ע״ב( האי שמשה םומקתא היא .בשביל כך נקראת השמש חרטה בטרם תבא החרטה )שופטים( כי החרס הוא אדום .וכמו שנקרא המאוד הקטן למה על שם הלבנות כך נקראת השמש חרמה על שם האדמימות ואין טטק בדבר זד -ומאחר שבחו בה השמש .ויתע בי המלכים והמושלים בתם מן כח השמש ,בעמר שהוא המאור הגדול המושל בעוה״ז ולכך מושפעים המלכים והמושלים לאתם ביותר .וזה שאמרו אמר יעקב לפגי הקב״ה דבש״ע אל תתן לעשו תאות למ זממו אל תפק ירומו סלה זו גרמימי של אתם שאלמלי הן יוצאין מהרימן את כל העולם כולו ,ור״ל שאם גתן הקב׳׳ה להיות יוצא כחם של מלכות רביעית אל הפעל היו מחרימן את כל העולם מגודל התוקף אשר יש להם .אבל עתה הש״י לא הוציא כח אתם toהפועל ,והם דומים אל הבהמה שהיא זמומה וסגורה מבלי יציאה אל הפעל כחה .וכן כח אדום אשר יש להם כח מן השמש הוא כמום בלתי יוצא שאיגו אל הפעל עם שהוא גדול מצד עצמו רק מסמר ג׳ ולכך בזז חחמה מסמר ג׳ מאות: בפעל לגמרי: רש לך לדעת כי ב׳ מזיגות יש לשמש ,המזיגה האחת מגד עגמה דהיינו במה שהיא עצם ודבר זה עוד בארו בחכמתם ובםודתם במקום מאיר בלבד ,ובחינה השנית חוא כח השמש אשר אחר ,שאמרו בטיק דיומא )י-ט עיב( יש לה מגד תנועתה בגלל אשר יש לה שם״ה נצח צד ישראל פ ר ק יז הליפי תנועות .וכנגד זה אמר שם״ה מרזבני והם וזה שאמר ומטרדי לאקומי מלכא .ה ר י גלו לך ע ל כ מ ו ד ו כ ס י ם בכרך גדול ,ולכך א מ ד ש ה ם מ ר ז ב נ י כה מלכות רביעית אשר כה מלכות זה מושפע השמש ויוצא ל פ ע ל תמיד ,ולפיכך אין ל כ ה מ ל כ ו ת רביעית בלבד ,ואלו הנך מרזבני אינם מ צ ד עצם ה ש מ ש להיות וזהו ולא מלכים ,כי המלכים כחם מ צ ד רק עצם מ צ ד ה ל ו פ י ת נ ו ע ו ת ה ש מ ש ו ה ו א ה ב ח שלד, שנמצא מציאות בפעל לגמרי כאשר ראוי הסרונו ,ומפני כ ך אין מ ח ר י ב העולם ש כ ל ד ב ר ב ש מ ש ש ס ״ ה ח ל ו פ י ת נ ו ע ו ת וד& כ ה ה . פועל באחד מ צ ד אשר יש לו מציאות בפעל לגמרי לאפי ולכך הוא פועל באחר ,ואל ה מ ל כ ו ת הזה אין לו מלכות רביעית מלכות מציאות גמור בפעל .והבן הדברים האלו מאוד כי מהולק ,שהרי המלכים ש ה ם קטירי תגי יש להם ה ם מגלין סוד מלכות הרביעית וכח ש ל ה ולא באו ענין מיוחד כי י ש להם כח החמה ,וכן מרזבני יש לפרש ר ק ענין כח מ ל כ ו ת רביעית מ ה הוא כה להם ענין מיוחד ,ועם כל ז ה יש להם ש ת ו ף ביחד מלכות ז ה ו מ ה ה ו א ענינו .ואין א ל ה ג׳ מ א ו ת ב ע ב ו ר כ י ש נ י ה ם ד״ם כ ח מ ל כ ו ת ר ב י ע י ת ו י ש ל ה ם קטירי תגי ושס״ה מדזבני ,ר ק כח השררה של חיה ת ו ק ף ה ש מ ש ,ו ה ם נ ב ד ל י ם ז ה מ ז ה ו ד ב ר זד ,ה ו א שמקבלת החיה הרביעית מן כח השמש ומה שאמר הנהו, דגפקי הני ופירושו מפני כי לאפי הני והנהו רביעית התנגדות כאשר תבין זה עד שימצא בטול המלכות מ צ ד מ ה מ צ ד עצמו .וזה שאמר דנפקי הני לאפי ה נ ה ו ו מ ק ט י ל ח ד מ ת נ י ,ה ו א ה ה ת נ ג ד ו ת ב צ ד מר, שיש במלכות רביעית שאינה בפעל השלימות מצד חילוק ה מ ל כ ו ת לכך יש כאן בטול מ צ ד מד -ו ע ו ד ד ב ר זה ענין עמוק מ א ו ד מ ה ש א מ ר דנפקי הני לאפי הנהו ו מ ק ט י ל ח ד מנייהו ,כי מ ל כ ו ת ז ה ל פ י כח שלו אין כח שלו הוא בפעל הגמור כשלימות, שאלו היו ב פ ע ל ה ש ל י מ ו ת לא ה י ה א פ ש ר לעולם להתקיים' וכמו שבארנו שלימתם שכל לפני זה, היה ואם וכחם בפעל לא ה י ה ה ת נ ג ד ו ת ביניהם, דבר אשר הוא בפעל ובשלימות כל אחד ו א ח ד ע ו מ ד ב ע צ מ ו ו א י ן נ ו ג ע בזולתו ,ו מ צ ד ש א י נ ו כ ש ל י מ ו ת לפי ש א ״ א שיהיה כ ח עליון זה בפעל כשלימות ,שאלו היה כשלימות לא הוי בעוה״ז נ פ ק א תני לאפי הנהו והי׳ ביניהם. שלום אך עכשיו שאין כח ז ה העליון כשלימות בעוה״ז וקצר ל ה ש ת ר ע א ל ו ה כ ה ו ת בעוה״׳ז ,נ פ ק י ה נ ה ו המצע לאפי הנהו ומקטל ח ד מינייהו ,וזה הפירוש ברור בלי ס פ ק כאשר תבין והוא ענין עמוק מ א ו ד יותר ר ק כי אי א פ ש ר ל פ ר ש יותר .ומפני כי אין ראוי במלכות שיהיה חסר מ מ ש ל ה מ ט ר ד י לאקומי מלכא, שאין שלימות למלכות זה שיהיה נמצא כלומר כח מלכותם בפעל שאם היה נמצא בפעל היו מחריבין העולם ר ק כי ת מ י ד ה ם יוצאים אל תפעל ומצד היציאה אל שיפעלו הפעל אינם בפעל הגמור באחד ר ק הם בעצמם יוצאים אל הפעל והבן הדברים מאוד. וכן המאמר אשר איטליא ש ל יון ז ה כ ר ך גדול ש ל מ ל כ ו ת רביעית והוי׳ ש׳ בסמוך פרסה אליו על ש׳ אמר פרסה עולא ויש ב ה ש ס ״ ה שווקים כמנין י מ ו ת ה ח מ ה וקטן שבכולם של מוכרי עופות והם ט״ז מיל על ט״ז מיל ומלך ס ו ע ד בכל יום באחד מ ה ם והנולד בו אעפ״י שאינו דר בו והדר בו א ף שאינו נולד בו מ ק ב ל פ ר ס מ א ת ה מ ל ך ו ש ל ש ת אלפים בי בני יש ב ו וכל א ח ד י ש בו ח מ ש מ א ו ת חלונות מ ע ל ו ת עשן חוץ ל ח ו מ ה צדה א ח ת ים וצדה א ח ת הרים וגבעות וצדה אחת מהיצר ,ש ל ב ר ז ל ו צ ד ה א ח ת ח ו ל ס י ת ו מ צ ו ל ה ע ״ כ . כבר אמרנו כי ה ש מ ש מ צ ד עצמה מתיהם לד, מספר שלש מאות מצד עצם השמש ,גם יש לה חלופי ת נ ו ע ו ת כי כ ל יום ויום י ש ל ה מ ה ל ך מ י ו ת ד ע ד ש ס ״ ה ימים ,ו כ נ ג ד זה א מ ר כ י ה כ ר ך ב ע צ מ ו הוא שלש מאות פרסה על שלש מאות פרסה שכך ראוי אל זה כ מ ו ש ה ת ב א ר .א מ נ ם המקום מהולק לשס״ה חלקים והם ש ס ״ ה שווקין כ מ ו שהם חלקי ת נ ו ע ו ת ה ש מ ש ש נ ח ל ק ת לשם״ד ,י מ י ם .א מ נ ם מד, שאמר הפחות שבכולם מוכרי עופות יש לך להבי! למה מוכרי עופות הוא השוק שהוא יותר קטן, ודבר זה ידוע למבינים כי העוף הוא נברא מן ה מ י ם ו א י ן בו מ מ ש ל ת ה ח מ ה כ י החמד ,כ ה ה א ש והלבנה מ מ ש ל ת ה על המים ולכך השוק הקטן מוכרי עופות שנבראו מן הרקק .ועוד יש לפרש מ ה שאמר קטן שבכולם מוכרי עופות ,כי ד ג ר זה נצח פרקי! רמזו תכמים בתכמתם בפיק דםוכת )ה׳ ע״נ( וקאמר שם פני האחד פני אדם פני שני פני הכרוב .וקאמר שם אפי דברבי אמי זוטרא מ הכרוב נהשב יותר קטן .והדברים האלה ידועים מאוד למבינים .אבל פירוש הראשון עיקר כי העופות תם תחת ממשלת המאוד הקטן ודבר זח ראוי לך להבין .ומד .שאמד שהוא טין פרטה על ט״ו טרט* טי׳ כי השטה זה היה לשוק .בי אץ השוק רק שהוא שטה מתפשט לגמרי ,ואל דבר זה ראי מטפר טין .וראיה לוה מ נתנו חכמים )שבת ו׳ ע״א( טדטיא וטלטיא שיש לו דין רשות הרבים שהם רתמם שש עשרה אמו* שתראה מ אן שטת גמור רק על ידי רווזב שש עשר* ודבר זה עגין עמוק ומופלג .אדמת לך דבר מה להודיע לד בי כל דברי חכמים בהכמה עמוקה מאוד מאד .וזה כי המקום שהוא מקום פרטי של אתו הוא ד׳ על ד׳ כמו שאמרו כבל מקום דבר ו* ודי אמות על ד׳ אמות מקיפין אתו מיז אמו* ודבר זה ראוי אל מקום רבים שהרבים עוברים מ ,דהיינו שמתפשט זה המקום שהוא מקום היחיד שהוא מטפר ארבע בלבד .להיות מקום הרכים דהיינו שמתפשט ככל ארבע צדדין שהוא שש עשרת שהוא מקיף מקום היהיר בן יהיה מתפשט למקום הרכים כצד אחד ,ולכד מטמר ט״ז על ט״ז הוא שיד אל השוק שהוא מקום רכים מפולש .ומזה הטעם עצמו מקום היהיר ארבע אמו* כי המקום יש לו שטת וכל שטת יש לו התפשטו* אכל אמה על אמה א ן לו התפשטות כי היא אמה אחת מרובעת .וכאשר תתן לדבר זה התפשטות מתפשט היקף אמה על אמה עד שהם ד׳ אמות לצד אחד .וכאשר הוא מהפשט כצד אחר הוא ד׳ אמות על ד׳ אמות תהו מקום היחיד. ומקום הרבים שש עשרה כי מתפשט היקף ד׳ צדדץ שהם ליהיד שש עשרה אמות לצד אוד, כמו שהתבאר למעלה והבן הדברים האלו מאוד ובבר בארגו זה גם בן במקום אחר. ומה שאמר בי המלר סועד בבל יום ויום באחד מהם ,בא לומד על חשיבות המלכות .תה כי שאר מלכים נמצא המלד בכלל העיד ולא ישראל « בחלקי העיד .אבל יש למלכות רביעית דגר מיוחד שהמלך סועד בכל יום פעם אחת בשנה באחת השתקים ,ווה מורה על חשיבות של מלכות וה ביותר שהמלד מועד בכל יום באחת מהם .כי השווקים אשד שם מוכרים פרנס* לא בלבד שיש בהם סעודות סתם אדם אכל סעודות מלכים ימצא בהם .וכל זה לומר כי יש למלכות הוה החשיבות בפרנסתם ותענוג שלהם כמו שיש למלך׳ וזה שאמר כי המלך סועד בכל יום אחת מהם .ורצה לומר כי חשיבות מלכותו שם הוא נראה כאשר יש במלכות זה שווקים מוכרי פרנסה אשר זה דאי למלכות לעשות סעודות מלכים ,ומצד המלכות הוא זה שהמלך סועד בכל יום כאחת מה* ודבר זה תוכל להבין כי אלו שם״ה שווקים .חם מגד חלופי התנועות שיש בעולם לשמש כמו שהתבאר .תעה המלך שהוא השמש נמצא בבל יום ויום באחד מה* לבך אמר מ המלך סועד בכל יום באחת מהם כי סעודת מלכים צריד לו שווקים והכן ז* ואמר הנולד שם אע״ג שאינו דד שם או מי שדד שם אע״ג שלא גולד שם מקבל פרם מן המלד ,ודיל שמקבלים כה מן המלך זהו פרם שמקבלי* כמו מי שנולד כמזל החמה מקבל כח מל החמ* או שדר כמקום שהוא תחת ממשלת החמה מקבל כחד .מן החמ* לכך הנולד במלכות הזה או שדר תחת המלכות מקבל כח מן המלכו* מה שאמר הנולד או שדר שם מקבלים פרם מן המלך ,וכל זה מודה על גודל כה המלבות עד שכל אהד מקבל ממגו .והבן הדברים האלו מאוד ,כי כל אלו דברים נאמרו כי יש למלכות הזה מקומות השובים והכל מצד המלכו* לכך אמר כי חמלו נמצא בו ,ולכד אמד שיש מקום להם שהוא שלש מאות פרסה על שלש מאות פרס* ו ט שמיה שווקים במו שהתבאר .כי דבר זה כח החמה כי מצד עצמה יש מ שלש מאו* ומצד כתת והם חלופי התנועה יש בה שסי* ומה שאמר מ יש ג׳ אלפים מ מי ,דע לך כי עגין מלכות רמעית מיוחד בדבר ות שתם בעלי ישוב בשווקים ובמדחצאו* כי שני דברים אלו תם ישוב תעולם ותיקון נצח צו בפרנסה האדם כמו הפרנסה כי שלו. פ ר ק יז השווקים שאמר כי המלך שם נמצא כ י א ל ה א ו ר ש י י ך ח מ ש .ומד ,ש א מ ד צ ד א ח ד י ם ו צ ד יום אחד סועד בכל ב א ח ד מהם ,לומר לך כי אין פ ר נ ס ת ם וסעודתם כסתם ישראל הרים אחר וגבעות וצד ברזל א׳ וצד חולסית ומצולה ע״כ ,כי אלו ד ׳ דברים ה ם ת ו ק ף א ד ם א ב ל ס ע ו ד ת מ ל כ י ם נ מ צ א ב ה ם .ובן א ר ב ע רוחות ,כי ים הוא תוקף מערב ,שלכך נקרא אל בשם ים בכל הכתוב ק ד מ ה וימה מפגי המרחצאות ה ם ע ד ו ן ה א ד ם ו כ ל זר ,מ ס ו ג ל המערב מלכות רביעית ,והם הפך אותם שאינם כ״כ בעלי שהים במערב ,וכן ההרים וגבעות ה ו א ת ו ק ף דרום בלבד .ודבר זה בארו וזה תבין מפני שנקרא דרום דר רום שהוא לשון ישוב והם יושבי אהלים ד ע ״ ז )ב׳ ע״ב( חכמים בפרק קמא לעתיד לבא שתאמר שם אמרו התרוממות וגובה ,וזה מ פ נ י ש ה ד ר ו ם נ ק ר א ימין הרבה בכל מ ק ו ם כ ד כ ת י ב צפון וימין א ת ה בראתם ,ויד שווקים תקנו הרבה מרחצאות עשינו ה ר ב ה כסף ה י מ י ן מ ס ו ג ל ב ה ת ר ו מ מ ו ת ב כ ל ד ב ר ד כ ת י ב )תהלים כדי שיעסקו בתכלית אליהם שווקים מלכות וזהב עשינו והכל לא עשינו אלא בתורה והקב״ה ישראל אומר רביעית עשיתם לצורך עצמיכם לעדן עצמיכם כסף וזהב ש ל י ש נ א מ ר ל י ה כ ס ף ו ל י ה ז ה ב א מ ר ה ׳ ע ד כאן. הדי לך כי ענין האומה הזאת שהיא מיוחדת מ ה ב ע ל ת י ש ו ב ב י ו ת ר ,ו ד ב ר זר ,ע נ י ן מ ו פ ל ג שהיא בענין מלכות רביעית ,והדברים האלה הם דברים גדולים אי אפשר ש א מ ר ג׳ לפרש יותר .ומה א ל פ י ב י בני ,כ ב ר א מ ר נ ו כ י מ ס פ ר ג ׳ מ א ו ת ה ו א מסוגל למקום מלכות רביעית ,מפני כי מ ס פ ר ג׳ מ א ו ת ה ו א מ ת י ח ס ל ח מ ת ו כ ב ר א מ ר נ ו ל מ ע ל ה כי ה ש מ ש כ ח ה החום ,ומפני כי ה מ ר ח ץ ה ו א מ ת י ח ס לחמימות המופלג בתוקף גדול אשר הוא לחמה, ו ל כ ך ש י י ך ל מ ל כ ו ת ר ב י ע י ת ד ב ר זר ,ו ר א ו י א ל ג׳ מספר אלפים שהוא יותר משלש מאות׳ כי מ ס פ ר ג׳ מאות הוא לדבר שאינו יוצא מ ן השעור, אבל בי בני יש לו החמימות היוצא מן השעור ימין ה׳ ר ו מ מ ה קי״ח( ובדרום השמש ג ב ה ה וזהו ו צ ד ו ה א ח ד ה ר י ם ו ג ב ע ו ת ש ה ם ג ב ו ה י ם ורמים והוא חוזק דרום ,וצדו א ח ד ברזל גגד צפון ששם כי ת ו ק ף וכח תברזל ,כי מצפון ת פ ת ח ה ר ע ה משם ההשחתה ימשם נולד כח ברזל שהוא משחית .ודבר זה ידוע מן אבן המגניט״ו ששואבת הברזל והוא בצפון כאשר נראה לחוש העין. ו ח ו ל ס י ת ו מ צ ו ל ה ה ו א ת ו ק ף מזרח ,כ י כ ל הכוכבים נראים עולים מ ן עומק מזרח ולפיכך תוקף מזרח העומק ש ש ם ת ש מ ש עולה מן העומק ,כמו דרום אשר תוקף שלו הרים וגבעות מפני כי השמש דר בגובה בדרום ,וחולסית הם אבנים קטנים ודרכם ל ג ד ל בעומק .ו ה נ ה לכרך הזה ת ו ק ף העולם כלה, כי יש ל ו כ ח ד ׳ ר ו ח ו ת העולם .וכבר אמרגו כ י כל ע נ י ן זד ,ע ל ש י ש ל מ ל כ ו ת כ ח ת י ש ו ב ב י ו ת ר ,ו כ ל זה מפני כי הם מקבלים מן מושלת הישוב תחמה אשר היא בעולם שהוא הישוב ולכך מתיחס להם ביותר ו מ ש ו ע ר ד ב ר זד ,כ ש י ע ו ר כ א ש ר ו ה ו א מ ת י ח ס ל ח מ ה ה ו א ע ו ד ב מ ד ר י ג ה י ו ת ר גדול, ראוי לחמה .ודברים אלו ברורים מאוד למי שמבין ו ל כ ך א מ ר ש י ש ש ם ג ׳ א ל פ י ם ב י בני .ו מ ה ש א מ ר א ת אלו ד ׳ דברים ,ע ד ש ת מ צ א אלו ד ׳ דברים מסוגל רביעית .ומה שאמר ש ה ם מ ע ל ו ת עשן שיש לכל אחד ת״ק תלוגות מספר לתלונות, לפי שהתלונות עשוים זה האור להביא והאור נחלק לת״ק חלקים .ו ד ב ר זה ת מ צ א ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת כ מ ו ש א מ ר ו )תענית י׳ ע״ב( פ ס י ע ה נוטל והטעם אחד מחמש מ א ו ת ממאור עיניו גסה שבאדם. הזה ידוע למבינים והוא ש ת מ צ א חמש א ו ר ו ת ב פ ר ש ת ו י ה י א ו ר )בראשית אי( ש ת ר א ה מ ז ה במלכות ח ו ץ ל ח ו מ ה ש ל א ל ב ט ל ה א ו ר והזיו ,ו כ ל ה ד ב ר י ם האלו הם כח החמה ,והתבאר לך תוקף המלבות א ש ר י ש ל ה ם א ר י כ ו ת ה צ ל ח ה בעולם הזה ,ו מ פ נ י ש ע מ ד ו ח כ מ י ם ע ל ע נ י ן מ ל כ ו ת ר ב י ע י ת וכחד ,ג ל ו לנו מ ה ו ת ה מ ל כ ו ת ה ז ה מ ה ש א פ ש ר מ ע נ י ן זד, ועוד יתבאר: מרקיח גצח ישראל « פרקיה הנה גאדנו גמה שיש גו די מענין מלבות רגיעית אשר חלק הש״י אליו חלק גדול בעולם עד עידן עדגין .וחכמי אמת והחסידים והקדושים קבלו עול מלכות זה עליהם ,גאשר עמדו על מוד מלגות רגיעית זא* וגגר גתגגו גמת שיש מ די: ב י ג פ 0ח י ם ועוד מטי » ׳ * י * ° ״י• רגיעית ובכל שיק י י< ™ לזון את כל העולט אמר ׳5יז יא» יי י א״ל לד ולחברי ו י ואתגגה ?ייש ׳ יוסף לא יאצר זח בית אוצרותיהן ולא יוזמן זת בית יל״ימי• י ׳ יי״יי• יס יי ' » ? »אי ^י״יבי הבירו בישיבה א״ד זה המקבל פגי המרו בישיבה מאי למכסה עתיק זה המכסה דברים שכמה עייי? יומץ ומאי גיגהו סתרי תורה וא׳ד זה המגלה דברים שבמה עתיק יומין וגמד גיגהו טעמי תורה עד כאן .כבר בארנו לד הרב* כי מלכות רביעית זאת כת מלכותה במספר שם״ה לסעם אשר התבאר ,ודבר זה תמצא נמשך בכל דברי תכמים אשד עמדו על כח מלכות רביעית זא* כי כת מלבות רביעית יש לו הבח אשר יש לחמה ותם שם״ה ימים ובכל יוט תנועה מיוחד* והגת לא במקום אחד בלבד רק בכמה מקומות מזכיר מספר שס״ה ,ומספר שלש מאות ,ומור מזת תבין מהות המלכות חי* ועתה בא להגיד על השט? אשר מקבלים מלכות זאת ,וכאשר אמד הכתוב )בראשית כ״ד( הנה משמני הארץ יהיה מושבה ולכד אמדו שס״ת שווקים יש בברד גמל של מלכות רביעית ,ובאור ענין זה כי יש במלכות הזאת שמקבלים שפע עלית ,וכגגד זה יש כאן ג׳ מעלות ובכל אחד ואחד מספר שם״* כי הטרנטה שהיא מעולם העלמן ומתפשט לעולם שם י ש ו ו ב כ ר י ש ו ב י ר ה י ש «יי׳ »״> ״י י״י ״י׳ ביי"׳ י״י י י ליה רבי ״מעיז י י ז י P י י״יי ו שם מ ע ל ה מ ע ל ו ת 3 1 ל מ ב ד , ג מ 5ל ה ב רי ב י לי י ו ג י י ש מ ל ח ב ל ה ג ״ ו ל מ כ ם ה ב י ל י ו ש ב י ט תי י ה נ ה ש נ א מ ל א ל פ ג י ל ר ב י י א צ י , ו ל א ב י ל מ א ו ה י ה י ח ם ז ם ח י ה 1 0 0 ל א ג ל י , 0 ל פ נ י ה ה ה כ ר ב האמצעי ומתפשט עוד יותר לעולם התחתון׳ ובגל אחד שמתפשם יותר הוא שם *-ובאשר הוא בהתחלה הוא שם״ה מעלות שכד ראוי אל בת מלגות רביעי* תהו מגד עולם תעליון אשר משם הטרנטה גא* וכאשר מתפשט לעולם האמצעי מתטשט הטרגטה הזאת לשמ״ה מרגו* גלומר גי עדיין לא גא לעולם התחתון ,לכר נקרא שהוא גמרה שאיגו מגל* וגאשר הוא מתפשט לעולם התחתון מתפשט לשם״ה שוקים ,גי השוק שם הוא בפעל הנגלה .כלל הדגר שגא לומר גזה גי כת המלגות הרגיעית מקגל בח הטרנטה מן עולם העליון ,ואמר שבכל אחד מן תמעלות יש לטרנט את כל העולם ,כי שט״ה ימי החמה כל אחד מן שם״ת הוא כל העולם ולכד בכל אחד יש לפרנט בל העולם. ואמרו תגהו למאן ,כי אי אפשר לומר בשום צד שיהיה דבר זה שהוא כ״ע במעלה למי שאין לו המעלה האלהית כמו מלכות רביעי* ואם כן למה גברא דבר ז* רק כי כל דבר זה דהיינו השפע העליון הזה יהיו יורשים לעתיד אותם אשר ראויים לו .ומה שנמצא זה למלכות רביעית בעוה״ז ,איגו רק הכגה שיהיו ישראל יורשים הכל לעתיד .אבל באין ספק הבדל גדול יש ,כי אן״ אם יש למלכות הזה שפע העליון אין טטק שתוא מתיתט תשפע אל תעולם הגשמי ,אבל ישראל כאשר יהיו מקבלים השטע הזה העלית לעתיד לא יתית מתיחט אל ענת גשמי כלל .רק בעוה״ז הגשמי המלבות הרביעית מקבלת השטע הזה ואין זה שייד לישראל ,רק כי מדריגות ישראל שיהיו מרשים כח המלכות הזה כאשר יהיו ישראל מקבלים הכל ,ולמיכר כל ענין זה שיש למלכות רביעית אינו רק הבנה אל ישראל שיהיו יורשים לעתיד לעוה״ב הכל ,ומה שאמד זה המכיר פגי תכירו ולמיד זר ,תמקבל פני תמרו בישיבה ,ר״ל שאינו רותת דברי תכירו משיב* כאשר שמע דבר ממנו הוא מקבל דבריו ומסכים ומודד .על תאמת ושומע דברי תכירו .וכל זה הוא שלימות ישיבה שיהיה קמם אל הישיב* מפני כר ראוי נצח צח פרק יח להם כל הדברים האלו ש ה ם עיקר הישוב שהוא בעוה״ז. בפרט הדין היה האדם שכלי לגמרי כי זהו ומקבלים זה מלכות רביעית שיש להם אבל א פ ש ר ל ד ע ת עומקו ,ואין ד ב ר ש ה ו א מחויב ר ק להם הראשונה ש ה י א מחויבת ומוכרחת ובודאי ישוב הוא מוכן לאותם הכנה לישיבת התורה. העולם, שלומדים שיש ותבן מה ראוי שאין הסבה אין לעמוד עליה כלל. אדם ואין למדריגה זאת רק מי שלומד בישיבה לא הלומד משתכר, מעצמו ,כי דבר ז ה אינו ראוי למעלת המדריגה הוא חוץ ממדריגות האדם ,כי דבר הזאת אמיתות השכל ולפיכך השכל המחויב הוא נבדל ממנו שאי הכנה לדבר שהוא לעוה״ב ישראל שהוא דבר שהוא עיקר ישוב העולם רק מ י שמיוחד לו בעולם הזה אל הישיבה ,ולכך אמר יודע ש ז ה גם כן חוץ מן האדם כי פרנסתו בחבור שם במה גבורת הארכנו ה׳ )ם׳ בדבר ס״ה( זה זה בארנו אצל כוס חמישי ובארנו הפרנסה כי ליושבים לפני ה׳ תהיה סהרה .והבן דברים ש ל א ד ם ה י א ל מ ע ל ה מ ס ד ר ה ע ו ל ם ע׳׳ש .ל כ ך אלו ואין ס פ ק בהן ל מ י ש י ש בו ח כ מ ה ו ת ב ו נ ה אינו יודע ב מ ה משתכר ,ואף א ם האדם ח ו ש ב כי הבימות בדבר הזה בודאי י ש ת כ ר אין זה בודאי כי א ״ א ובענין ה מ ע ל ו ת כי כלם דברים ברורים מאוד ,ר ק דוד כי במה שפרשנו שהדברים בענין השווקים ובענין הם יותר עמוקים ומה שאפשר לפרש פרשנו והחכם יוסיף ד ע ת ותבונה .והנה החכמים אריכת ויום כאשר הבית נ ב נ ה בית שני וחזר ל ה ם ענין שכאשר יעמוד על כח הצלחת לבאר ד ו ד ג״כ ,וזה ל מ ע ל ו ת מ ל כ ו ת ב י ת ד ו ד ש ל א ה י ה מ ק ו ם ש נ ה ג ו )פסחים נ׳ ע״ב( ז ׳ ד ב ר י ם מכוסים מבני א ד ם ואלו הן יום ה מ י ת ה הנחמה וגם ד ב ר ז ה חוץ לגבול וגדר האדם. לא חזר ל ה ם מ ל כ ו ת ב י ת דוד ,ו ד ב ר ז ה צ ר י ך המלכות שוב לא ישאל ולא יפקפק בזה: ובפרק ותראה מלכות ט ע ם נפלא מ א ו ד כי ל מ ה לא חזר להם מ ל כ ו ת ב י ת גלו כח הצלחת המלכות הזה והכל גלותינו, ל ד ע ת זה .ו א י ן ה א ד ם כשתחזור, יודע בית ועומק הדין ואין א ד ם י ו ד ע מ ש ת כ ר ואין א ד ם י ו ד ע מ ה בלבו של כדי להיות מלכות בית דוד ולפיכך זורח לעתיד, עד אין א ד ם יודע מ ת י תחזור מלכות ב י ת במה דוד .ואם לא היה בית דוד כ״כ במעלה ,לא היה חבירו במלכות בית דוד לבטל מלכות רביעית, ומלכות בית דוד מתי תחזור ומלכות רביעית מתי אפשר ולפיכך בהכרת צריך לומר ש מ ל כ ו ת דוד בית ע ד כאן .ו ב י א ו ר ע נ י ן זח ,כ י י ו ם המיתר, מ ע ל ת ו ב מ ע ל ה שאין י ד י ע ת ה א ד ם ת ו פ ש שם .וכן הוא בודאי חוץ לגבול ,ש ל א י ת ח ב ר ע מ ו בגבול לך תכלה ד ב ר ש ה ו א ה ע ד ר לו ,ו ה ע ד ר ב ו ד א י חוץ ממנו מלכות רביעית מתי שכבר תפול, בארנו למעלה כי נפילת המלכות הזה אין ידיעה בו מפני ו א י נ ו בגבולו ,ו ל פ י כ ך ד ב ר ז ה מ כ ו ס ה מ ן ה א ד ם . גודל מ מ ש ל ת המלכות ,ולפיכך אין אדם יודע מ ת י ו כ ן י ו ם ה נ ח מ ה ו ד ב ר ז ה ג ם כ ן א י ן בו י ד י ע ה ,כ י ואינה תפול ,ולפיכך ר א ה יעקב אותה עולה ה נ ח מ ה חוץ מן ה א ד ם ש כ א ש ר הגיע לו צ ר ה אין יורדת. י ד ו ע ל ו ז מ ן ש י ה י ה מ ת נ ח ם א ח ר ה צ ר ה ש ה ג י ע לו, השאלה הזאת ואשר חרפו עקבות משיחנו כאשר ומעתה התבאר במה שיש בו די להסיר כי הנחמה לאדם הוא כאלו היה מגיע לו ה ע ד ר ראו אורך הגלות .א מ נ ם יתבאר לך ע ו ד דברים ויחזור ויקבל הויה אח״כ ,ואין ד ב ר זה ידוע לו מ ה כבושים הבאים שחוזר ונותן לו הויה כי הוייתו חוץ ממנו .ועומק בעז״ה ,ו כ א ש ר ת ר א ה ש ל ט ו ן מ ל כ ו ת ר ב י ע י ת ואשר הדין הוא ג״כ מכוסה ממנו .כי הדין מושכל מחויב על כי שאר דברים שהם אפשרים כיון שאינם תשובת שאלה משמיא נתן ל ה ארכה ,יתורץ לך אריכות השאלה גלותינו כאשר יש למלכות הזה שלטון בעולם: מחויבים אינם ש כ ל גמור ,ולפיכך מ ה ש א מ ר כאן ועומק הדין ר״ל הדין המחויב מפני שהוא מחויב זאת בפרקים והנה ומוכרח הוא מכוסה מ ן בני אדם ,ב מ ה ש ה א ד ם חכמי ה א מ ת באו לבאר ענין הזה ב מ ד ר ש פ׳ שמיני בויקרא ר ב ה )פ׳ י״ג( באתר ג ש מ י ושכלו אינו ש כ ל גמור לא יוכל ל ע מ ו ד על ד:א ה ש כ ל ה מ ח ו י י ב ש ה ו א הדין .ו א ל ו ה י ה י ו ד ע ע ו מ ק דחילה ואימתני ו ת ק י פ א י ת י ר ה זו מ ל כ ו ת ר ב י ע י ת חזא ה ו י ת בחזוי ליליא וארו חיוה ר ב י ע א נצח פרקיה דניאל ראה שלשתן בלילה א׳ ולזאת בלילה א׳ ולמה ר׳ יוחנן אמד ששקולה כנגד שלשתן ור״ל אמר יתיר* סי׳ כי ג׳ מלכות ראה דניאל בלילה אחד כנגד ג׳ משמרות שיש בליל* וכל משמד מן הלילה ננד מלכות אחה והם ג׳ מלמות ולכך ראה שלשתן בלילה אחר .אבל מלכות רביעית שקולה גגד שלשתן לכך ראה מלכות רביעית בלילה מיוחה שיש בו ג׳ משמרות שהם בלילה אחד .וזה כי הש״י גזר על ישראל עד שהיו משועבדים תחת האומות בכל חלקיהם .כי האדם יש בו שלשה חלקים׳ חחלק חאחד גופו ,וחלק השני הוא גפשו׳ וחלק השלישי הוא שכלו ודעתו .ואלו החלקים אין זה כזה ,אלו הם שלשה חלקים שיש באדם והאדם כלול משלשה חלקים אלו .הנה יש באדם ד׳ מזיגות מצד הלקי האדם שהם שלשה כמו שאמרנו. ובחינה רביעית מצד כלל האדם .ולכך הש״י שעבד אתם בד׳ מלכיו* כי ג׳ מלמות לשעבד אתם בג׳ חלקי האדם ומלכות רביעית כנגד כלל האדם שיש מ אלו ג׳ וכל אחד בהיגד .מיוחדת. ולכד דניאל ראה ג׳ מלמות בלילה אחד וראה מלכות רביעית בלילה מיוהה וזה כי ג׳ מלמות הראשונות הם מגד שלשה חלקי האדם ,ומלכות רביעית גגד האדם בכללו שהוא כולל שלשתן יחד .והלילה נתלק לג׳ משמורות כדאיתא בפרק קמא דבדכות )ג׳ ע״א( תניא ר״א אומד ג׳ משמורות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב׳׳ה ושואג כארי שנאמר ה׳ ממרום ישאג שאג שאג על נוהו וסימן לדבר משמרה דאשוגה חמור נוער שנייה כלבים צועקים שלישית תיגוק יונק משדי אמו ואשד .מספרת עם בעל* ויש לשאול למת בכל משמד ומשמר הקב׳ה שואג אי לי שהחרבתי את ביתי וכו׳ אבל יש לד לדעת שחלילה הוא הושך והוא דומה לגלות שישראל יושבים בחושד ולא אוד .ולכד כאשד גגאלו ישראל כתיב )אסתר חי( ליתודים היתד .אורה ולכך הלילה סימן לגלות ,וכמו שהלילה גחלק לג׳ משמורות כך הגלות גתלק לג׳ חלקים .והם דומים לגמרי אל המשמורות שהם בלילה כי הם מימן אל שלשה חלקי תגלו* לכך תש״י יושב ישראל wr ושואג על כל משמר אוי לי שהחרבתי את ביתי וכוי .כי בתהלה כאשר באו בגלות היו נותנים עול על ישראל ומכבידים עליהם הגלות ביותר״ והוו ישראל נושאם עול ומשא גדול תמיד עד שהיו ישראל כמו החמור שנושא משא גדול׳ וזהו תהלת הגלות היו נוהגים כד והוא מלכות בכל כד היה הלק הראשון מן הגלו* הלק הב׳ מן הגלות היה דור של שמד שהיו גוזרים עליהם מיתה ושמד .והוא כגגד משמרת השנייה שכלבים צועקים וכלבים צועקים הוא סימן מיתה כמו שאמרו )נ״ק ם׳ ע״ב( כלבים צועקים מלאז־ ממות בא לעיר״ כך היה חלק הב׳ מן הגלות שהיו הורגי) בהם וממיתץ אותם .ולכך אמר משמרה ב׳ כלבים צועקים שהוא סימן יללה ומיתה ולכד גם על זה הקב״ה יושב ושואג כארי .חלק הג׳ מן הגלות אץ שמד הש״י ישמור עמו ישראל מז* ונוהגים האמות עם ישראל כמו שנוהג הבעל עם האש* כי האמות נחשבים בעל לישראל כגלות שנאמר )ישעי׳ כ״ו( בעלונו אדונים זולתד״ והבעל כאשר לא תמצא האשה חן בעיניו הוא מגרשה כך האומות כאשר ישראל אינם מוצאם חן בעיגיהם מגרשים אתם׳ תוע עיקר הגלות של חלק הג׳ ועל זה אמר משמרה ג׳ אשה מספרו! עם בעל* ואמר כמשמר הג׳ שהתינוק יונק משדי אמו כגגד זה בסוף הגלות יוגקים ישראל שנחשבו תיגוקות בתורה שיוגקים מן שדי אמם הראשונים שנקראים אמם״ תה מפני שלא נתנו להם מנוחה שישבו כמקום אחד והם גולים ממקום למקום עד שגשכהד .בעו״ה התורה לגמרי מישראל בסבת הגלו* ודיש לקיש שאמר שהיא קשה משלשתן דעתו כי ממור מתחברים השלשה יהד כמו שהיה אצל מלכות רביעית שהיה בו כל השלש* וכאשר כל השלשה ביחד אש את רעהו יעוורו והוא יותר קשה מן השלשה אשר הס מחולקים כל אחד לעצמו .והתבאר לד כי כת מלכות רביעית הזד. כחו על כל ג׳ מלכיות לכד ג״כ איכה נתן לה כפי כחד .וכה שלה הוא משולש״ ודבר זה הוא אדיכח גלותגו כי למי גודל שלטץ המלכות גתן ארכה לה מן שמיא .ובאלי תאמר כי סוף סוף דבר זה הוא המרוגיגו מה שאץ א ו מיוחדים ומומים נצח ק פרקיט ל ע ו ל ם הזה ,ד ב ר ז ה ל ח ס ר ו נ י ה ש כ ל א ב ל ש ל י מ י השכל ישראל ורואה א ת חלקו חבלו ונחלתו א ש ד נתן לו הש״י לטוב לו כל הימים וכמו ש י ת ב א ר : אשר יש בו חכמה הוא רואה א ת הנולד פרק יט בפרק כ ל ה מ נ ת ו ת )מנחות נ״ג ע״ב( א מ ר ר ׳ י צ ח ק ובאור בשעה שהחריב הקב״ה א ת בה״מ מצאו ה מ ק ד ש א״ל מה ההויה, לידידי בביתי א״ל על עסקי בני באתי א״ל בניך ומסדר הקב״ה חטאו לאברהם עומד בבית ענין זה כי כן ראוי אל ת ת ה ל ת ה ר ה שילמד זכות והתשובה על הכל שלא יגיע הפסד זה מן הש״י אשר באמת ובמשפט אל פעל ב נ י ך ח ט א ו וגלו, וגלו א ״ ל ש מ א ב ש ו ג ג ח ט א ו א״ל ע ש ו ת ה שאע״ג שבניך הם וראוים להיות מ ת ד מ י ם א ל מי ולפיכך א״ל ש מ א מיעוטם חטאו א״ל הרבה שיצאו ממנו א״ל ה י ה לך להזכיר ב ר י ת מילה א״ל ובשר קודש אברהם מלמד זכות ש מ א בשוגג המזימתה מ״מ נמצא בהם החטא. חטאו והחטא היו בשוגג אין ז ה לעצם האדם כ י עצם ה א ד ם ה ו א ב ת ש ו ב ה א״ל כי רעתיכי אז תעלוזי מ י ד דעתו והשוגג ע ש ה בלא ד ע ת והחטא שאינו בעצם הניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה ואמר ש מ א האדם אינו נ ח ש ב כ״כ ,והשיב לו במזיד עשו .ועוד ח״ו אין ל ה ם ת ק נ ה י צ ת ה ב ת קול ואמרה לו זית היה מ ל מ ד סנגוריא ש מ א ה מ ע ו ט חטאו ואין ה מ ע ו ט יעברו מעליך א״ל ש מ א אם חוזרין המתנת להם רענן יפה פרי תואר קרא ה׳ שמך מ ה זית אחריתו שהוא ה פ ר ט נ ח ש ב א צ ל הכלל ,ולפיכך ה ש י ב כי בסופו אף ישראל אחריתן בסופן לקול המולה ברית גדולה הצית אש עליה ורעו דליותיו א מ ר ר ב המילה ,פי׳ א ע ״ ג ש ח ט א ו מ ״ מ מ צ ד חשיבות ו מ ע ל ת חנן בר פ פ א לקול מלייהו ש ל מרגלים נתרועעו עצם הצורה שבהם אף שיש חטא מצד החומר דליותיהן ש ל ישראל דאמר רב חנן בר פפא ד ב י מ״מ יש להם צורה נבדלת אלהית מ צ ד עצמם, רובם חטאו ואז א מ ר ש ה י ה לך לזכור גדול דברו מרגלים באותה ש ע ה כ י חזק הוא ממנו ודבר זה י ת ב א ר ל ק ט ן כי י ש לישראל צ ו ר ה נ ב ד ל ת אמרו כביכול שאפילו בעל הבית אינו יכול להוציא אינה מ ו ט ב ע ת בחומר ,וזה יורה המילה ש ה מ י ל ה כליו מ ש ם מ ת ק י ף ל ה ר ׳ א ח א בר חנינא בר פ פ א מורה על שלימות צורתן הנבדלת מן החמרי כאשר מאי לקול המולה לקול מילה מיבעי ליה אלא אמר ימי המילה ביום השמיני והוא לאחר ז׳ שהם לי׳ ה ק ב ״ ה לאברהם קולך ש מ ע ת י וחמלתי עליהם הטבע שבהם נברא העולם הטבעי והמילה שהיא אני אמרתי ישתעבדו בד׳ מלכיות כל אחד ואחד א ח ר ז׳ י מ י ם ש ה ם ז ׳ י מ י ב ר א ש י ת ה י א ע ל ה ט ב ע . מאי ומעתה אף כי ה ם נפתים ליצר ה ר ע מ צ ד החומר דפסיק לה ואיכא דאמרי אני אמרתי בזה אחר זה שבתם הרי אין בטול לצורתן ה ע צ מ י ת הנבדלת עכשיו ב ב ת א ה ת א מ ר רבי יהושע בן לוי למ ה ואין ראוי ל ה ם ה פ ס ד מ צ ד הזה ,ו ע ל זה א מ ר כי נמשלו ישראל לזית מ ה זית אין עליו נושרין לא גם צורתם השחיתו וראיה לזה כי העבירו בשר ב י מ ו ת ה ח מ ה ו ל א ב י מ ו ת הגשמים א ף י ש ר א ל אין מעליהם עד שנשתנו באמיתת עצמם ,כי כשעבוד מלכות מצרים השתא חדא חדא להם ב ט ל ה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא א״ר יוחנן ל מ ה נמשלו ישראל לזית מוציא שמנו רק ע״י כתישה כך מה זית ישראל חוזרים ל מ ו ט ב ר ק ע״י יסורין ע״כ. קודש לפעמים הדבר נשתנה ויצא מן אמיתת עצמו אינו ונמשל כ ב ה מ ה וכיון ש ק ב ל ו ה ש ת נ ו ת מ צ ד צ ו ר ת ם אינם ש ו ב א י ן כאן סנגוריא .ואז ה י ה זועק ובוכה כ א ש ר ש מ ע ב ט ו ל צ ו ר ת ן ה ק ד ו ש ה ו ה ש י ב ל ו הקב״ד ,א ל נצח פרקים תהא סמר שדבר זה לעולם כיון שקבלו ישראל השתנות בזה הדבר שהוא בטול צורתן ,כי ישראל נמשלו לזית מה זית תתלתו מד ומופו מתוק כד ישראל תחלתן מד ופופן מתוק .ויש לד לדעת הזית הוא עומד לדבר קדושה אלהית ולקדש במשיחתו כל דבר שראי אל קדושה וכן ממנו האוד שהוא אינו גשמי ,ורצה בזה אף כי המילה מורה על צורתן אן זה אמתת צורתן של ישראל כי יש לישראל צורה נבדלת קדושה אלהית ואמיתת צורתן הוא הש״י שהוא יתברד צורה אהרונה להם כמו שחתם בשמם באחרונה שט אל ולא נתקלקלה הקדושה שיש בהם .ומפני זה יש לזית סגולה שאנס גשמיים כי דברים הגשמיים לשפלת מדריגתם ימצאו מיד בשלימתן ובטובתן כמו שנתבאר ויתבאר בפמוד דבר זה עוד ,אבל דברים שאינם גשמיים לא ימצא בשלימתם ובטובתם בתחלה דק באחרונה למעלת שלימתם כמו שהתבאר .ולכד ישראל אף שהגיע צדות להם דבר זה ראוי לישראל במה שהם קדושים אלהיים ולכד לא נמצא בשלימתט ובטובתמ בתחלה עד לבפוף וזה שאמר כי חחלתו מר ומופו מתוק מודה כי אין טובתם ושלימתט דק בטוף .ואמר כי טוף טוף באלי שעל ידי זה יגיע אבוד להם כי דבר זה אינו ישראל נמשלו לזית וכר ,אף כי הס קיימים לעוה״ב .מכל מקומ אין כליון והבט להם בעולם הזה אף שאן העולם מיוחד להם, מכל מקום מפני כי עולם הזה נברא כשמל עולם הבא שיהיה האדם ממן עצמו בעולם הזה לעולם הבא לכד יש להם קיום בעולם הזד -וכן מה שאמר דבי יוחנן אהד כד נמשלו ישראל לזית מה זית אינו מוציא שמנו רק על ידי כתישה וכר ,כל זה ידוע שהוא ממעלת הדבר שיש בו מעלה נבדלת כמו שאמרנו .כי ישראל אשד יש בהם הנפש הנבדלת ,אינם חוזרים למוטב כאשר ראי אל הנפש הנבדלת רק ע״י יםורין ,כי הימודין ממרקין ומטחדין ומפלקין פחיתות הגשמי הוזמרי, כמו הכתישה שמסלק פסולת הזיתים ,ודבר זה בארנו למעלה: ואמר לקול המולה של מרגלים .כבר התבאר עגין זה כי בשביל המרגלים גלו .כאשר ישראל קא המרגלים שהיו דור ראשון שיצאו ממצרים ומאסו בארץ חמדה ולא רצו לכנוס לארץ ,שמה נראה כי אין לישראל חבור לארץ ,כאשר ראוי שיהיה חן מקום על יושמו ואם כד היה אצל ישראל לא היו מואסים ב* אבל מה שלא היו רוצים לבא לארץ וידגנו באהליהם ונשאו קולם ויבכו בכיה של חגם ,נראה בזח שיש לישראל טירוד מן הארץ ולכד גלו ממנה .וזה נראה בדור ראשון שיצאו ממצרים והס התחלת ישראל שבהם נראה טירוד ז* ואמר לו הקב״ה אמרתי לשעבד את ישראל בכל מלכות ומלכות ,בשבילד ישתעבדו בכל ד׳ מלמות מהד .ודבר זה מפני בי אברהם הוא התחלה אל ישראל והוא אחד ,ומצד התחלה כל ד׳ מלמות ג״כ הס כמו אי .ולפיכד כשם שאברהם הוא אהד כד ד מלמות אלו הס גם כן אחד ,ולכד לא ישתעבד בהם כל אחד ואחד רק ד׳ מלמות יחד כאנו היו כלס מחד איש אחד והדברים האלו יש להבינם: ובמדרש )ילקו״ש משלי( יד ליד לא ינקה רע אמד הקב״ה לישראל לא תעשו את התורה על מנת לקבל שכר מיד כל מי שעושה כד נקרא רע ואינו מתנקה שלא הניח למיו כלומר שאלו בקש אברהם שכרן של מצות מיד האיד היה משה אומר זכור לאברהם וגר \ \ s אליהו אמר ה׳ אלהי אברהם יצהק וישראל היום יודע ואני גזבר להם אכל אם עשה עו״ג מצוה מ ת ליד אני נותן שנאמד ומשלם לשונאו בעוה״ז ואין בידו לעולם הבא מזע לא יאמר לשונאו אגו נותן שכר לשונא ממה שלאחריו .פירוש זה כמו שבארנו במקום אחר כי התשלומין הס כסוף ובהשלמה ,ודבר זח אמרו זיל ג״כ באמרם )ב״מ ס ״ א ע״א( אין שכירות משתלמת אלא כסוף ,וכמו שהוא מורה הלשון שגקדא תשלומין מלשון שלם כאשר גשלם הדבר א כאן השכר, ואין השכר רק בשביל שלימות הדבר והשלימות הוא בסוף הדבר כי אין השלימות בחצי דבר, ולפיכך אם האדם מבקש שכרו בעוה״ז כאלו הוא מבקש שיהיה סופו בעוה״ז .ולפיכד אמר יד ליד לא יגקה דע כי כאשר מבקש שכרו מיד מבקש שיהיה לו סוף ,ואז יש לו העדר אשר ההעדר הוא הרע נצח קב ישראל פרקיט והמציאות הוא הטוב אבל האומות סופם שייך ה ה ו ד א ה שאנו מ ו ד י ם לו כי הכל אליו ,כלומר בעוה״ז ואין ראויים לעוה״ב ולכך ה ש י ״ ת נותן להם שלו הגמור כי האדם הוא מודה אל הש״י שהבל הוא הש״י ברא א ת הכל ומפני שהוא יתברך שכרם שהוא בסוף בעוה״ז שהוא סופם ש ל אומות. שהרי ולא כ ן ישראל א ש ר מזומנים לעוה״ב ,וכיון ש כ ך ב ר א א ו ת ם הכל ה ו א שלו ,וזהו ענין ה ה ו ד א ה כמו הוא אין ראוי שיקבלו השכר שהוא שלימתם בעוה״ז שהתבאר ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת ד ב ר זה .ו ב ש ב ת ש ה כ ל א ב ל ש כ ר ם ה ו א בסוף ,ל כ ך ש כ ר ם אינו ר ק לעולם ב ר א ב ש ש ת ימי ב ר א ש י ת והשלים הבריאה ביום הבא .ו מ ה שאוכלים בעוה״ז אינו ר ק פירות ,כי השבת, ל כ ך א מ ר מ ז מ ו ר ש י ר ליום ה ש ב ת עיקר השכר שהוא עצם השכר ראוי שיהיה בסוף להודות לה׳ .ואמר ל ש מ ך עליון, לזמר טוב כלומר להודות אל הש׳י כי הכל הוא שלו שהרי כ י כ ך ה ו א ראוי ש י ה י ה ה ש כ ר בסוף ,ו ה ד ב ר ש ה ו א שיש נמשך מ ן ע צ ם הדבר וזה נקרא פירות דבר זה הוא ב ר א הכל ,ובריאת העולם ה ז ה ש ה ו א ש ל ם א י נ ו ע י ק ר וד*א ב ע ו ה ״ ז ,ר ק ה ד ב ר ש ה ו א ע י ק ר והיא ב מ ע ל ה עליונה ,ולכך י ש לזמר ל ש מ ו ש ה ו א מתנקה עליון על הכל .ע ו ד יש ל פ ר ש ג״כ ט ו ב ל ה ו ד ו ת ב ש ב י ל ש ל א הניח לבניו אחריו ,כי כ א ש ר עדיין הכה הוא בסוף כמו שאמרנו .ואמר שכרו גם שאינו אצל הש״י משלם ש כ ר ה א ב ו ת לבנים כי זה בכלל שכר ,אבל כאשר קבל שכרו כבר, הניח כלום לבניו כ י שכרו נתן לו לא וא״כ מאיזה צ ד יקבלו בניו ש כ ר מ צ ד אביתם הרי כ ב ד לה׳ ש ה ו א ב ר א הכל ,ואחר ש ב ר א ם י ש לו להפסיד אותם ,וזה שאמר ולזמר שהוא בבוקר הבא שהוא עולם ועולם ועל לשמך ח ס ד ך ואמונתך בלילות ,כי הבוקר דפסחים קבל שכרו. עליון יתברך עליון ומושל עליהם .ואמר להגיד )ב׳ כולו ע״ב( אור שנקרא כדאיתא עולם הזה נ ק ר א לילה ,וזהו בפ״ק הבא ואמונתך הוא בוקר בלילות ד ב ר ז ה י ס ד ד ו ד ע ״ ה ה מ ז מ ו ר ש י ר ליום ה ו א עולם הזה ש ד ו מ ה ללילה .ובודאי בעולם ה ב א המזמור עם השבת וכוי, מצאנו ולא בכל הזה שנזכר יום ה ש ב ת ש א מ ר מזמור שיר ליום ה ש ב ת .א ב ל מפני כ י ה ש ב ת בו אז נראה ה ח ס ד הצדיקים, שהש״י והטוב ובעולם הזה שאין עושה הצדיקים שרויס בטובה ,להגיד א מ ו נ ת ך בלילות כי עולם הזה ח מ ה השלים הש״י כי נמצא ללילה ובו יגיד אמונתו ,כי אע״ג ש ה ו א ב צ ר ה ד ב ר י ם ש ה ם חסרון בעולם ,ובפרט ש י ש צדיק ורע מאמין בו יתברך שיהיה לו הטוב בעולם העולם ,ומפני כי יש ש ה ם אומדים ל ו ר ש ע ו ט ו ב ל ו ד ב ר ז ה י ח ש ב חסרון ,ו ע ל זה מ ז מ ו ר ש י ר ליום ה ש ב ת ט ו ב ל ת ו ד ו ת לה׳. אמר כי יש להודות הש״י על שלימות הבריאה ושלא הוא הבא. ואמר עלי עשור ועלי ג ב ל וגוי. כלומר שיהיה מ ש ו ר ר ומזמר ש ב ח ש ל ם ומלא ,וזהו עלי ו ב ד א י ת א ) ב מ נ ח ו ת ( )ערכין י ״ ג ע״ב( כ ג ו ר עשור חסרון בבריאה רק הכל ב ה ש ל מ ת ומפני ש ה י ה ב מ ק ד ש היתד• ש ל ז ׳ נ י מ י ן ו ל י מ ו ת ה מ ש י ח ה ש ל מ ה ה ז א ת א י נ ה ר ק מ צ ד ע ו ה ״ ב ועל ידו ש ל ש מ ו נ ה נ י מ י ן ו ל ע ת י ד ש ל ע ש ר ה נ י מ י ן .ור׳׳ל יושלם הכל כ מ ו שיתבאר ,ולכך אומר מזמור שיר כי השיר מ ו ר ה על שלימות ,כי על שלימות דרך ימצא כי ליום לזמר ולשורר ,וכמו ש ה א ב ל הוא ע ל ה ה פ ס ד כן ש כ ל ו ש ב ת והוא מ נ ו ח ה לחי עולמים ,כי א ף אם השיר מורה על השמחה .לכך אמרו כי שלימות של נ ר א ה בעוה״ז ד ב ר מ ה ש ה ו א חסרון ,א ב ל מ צ ד ע ו ל ם ה ז ה א י נ ו ר ק ע ד ז׳ כ י ה ע ו ל ם ה ז ה ה ו א ע ו ל ם ע ו ה ״ ב יושלם הכל .ולפיכך כ ל המזמור ה ז ה כפול, ימי בראשית. ולימות של שמונה נימין כי השלימות שיהיה ליום טוב בבוקר השבת להודות ופירשו ולזמר ז״ל לשמך )סוף תמיד( עליון וכן להגיד ח ס ד ך ואמונתך בלילות ,כ ל המזמור הזה הטבע שנברא המשיח לימות בשבעת המשיח יהיה על הטבע, ואפילו למ״ד שהיא )סנהדרין צ״ט ע״א( א י ן ב י ן ה ע ו ל ם ה ז ה ל י מ ו ת ה מ ש י ח עולם כפול .ואמר ט ו ב לתודות לה׳ ולזמר ל ש מ ך אלא השלימות הוא מגיע עליון ,כ י ה ה ו ד א ה ש ה כ ל ה ו א א ל תש״י ,ועל ז ה א ל מ ע ל ה עליונה י ו ת ר מ ן ע ו ל ם הזה ,ולכך הכגור הוא כפול מפני שהוא מיוסד על עולם ש ע ב ו ד מלכיות ,מ ״ מ נצח מרקיט של ימות המשיח של שמונה .ולעתיד שלא יהיה טבע גשמית כלל אבל השלימות יהיה נבדל לגמרי .אז יהיה הבנור של עשרה גימין ,כי העשרה נימין מורה על קדושה אלקית כי העשירי הוא קודש ומורה על עולם הבא שהוא עולם קדוש ,ועולם הבא נברא ביו״ד ולכד כנוד של עולם הבא הוא של עשרה נימין .ולכד המזמור הזה שהוא נאמר ליום שכלו שבת נאמר עלי עשור ועלי נבל. ואמר כי שמחתני ה׳ בפעלד וגו׳ איש בער לא ידע ,כלומר כי מתחלה הייתי מצטער כאשד דאיתי כי יש צדיקים בעולם הזה ברע ורשעים שהם בטובה ובשלום ,וכאשר דאיתי פעלר שמתתני ,כי אז ידעתי שאין כאן שום חסרון בעולם שבראת ,אבל איש בעד לא ידע וכסיל לא יכין את זאת ולכד חושב כי יש כאן חסרון .שאף אם הרשעים מצליחים בעולם הזח. הצלחתם הוא כמו העשב שהוא ממהר לפרוח וכיון שהוא ממחר לפרוח כן ממהר להיות נאבד. כי נראה ששלימותו קטן ואין לו שלימות גדול, ודבר שהוא קטן ואין לו שלימות גדול הוא ממהר לצאת לפעל כפי שהוא קטן מאוד וכמו שנתבאר, אבל דבד ששלימ׳ שלו גדול ביותר אינו ממהר לצאת לפעל כפי מה שהוא גדול .אבל כשיצא לפעל יש לו קיום גמור .ובמו שתראה בתמר ובארז, שהתמר אינו ממהר לצאת לפעל ובזמן רב הוא יוצא לפעל ,ומשיצא לפעל והוא כשלימות שלו יש לו קיום .ולכד הרשעים שהם מצליחים בעולם הזה מפני ששלימתם הוא קטן .לכד ממהר לצאת שלימתט לפעל בעוה׳ז לפי קטנות שלימי שלהם. לכד ממהר כי העולם הזה ג״כ לפי קטנות שלימתו יצא לפעל קודם .וזה שאמד בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און ,כי העשב ממהר לצאת אל הפועל וכמו שהעשב ממהר לצאת אל הפועל כד מיי-״ר להיות נאבד .וכן הרשעים מה שהם בעולם הזה בטוב ובשלימות, אץ זה רק כמו עשב שהוא ממהר לפרוה ולכד הוא ממהר להיות נאבד ג״כ .אבל הצדיק לפי גודל שלימתו אינו ממהר לצאת לפעל כ״כ .ולכד ישראל קג אינו מקבל שלימתו רק לעולם הבא שכרו .ואינו ממהר להיות נאבד ג״כ .והבל כמו שהתבאר הדבר מי שיש לו שלימות קטן לכן מיד בעולם הזה ממהר לצאת לפעל .אבל ועריק ששלימותו גדול מאחר לצאת שלימותו לפעל לעולם הבא. וזה שאמרו בברכות )ד.׳ ע״ב( שאמר לו ר׳ יוחנן לר״א שהיה מצטער אמד לו למה אתה מצטער אם בשביל מזוני שלא היה לך כדי סיטוקד אין אדם זוכה לשתי שלהנות ,כלומר המעורה שהיא השליטות אל האדם אין אדם זוכה לשתי השלימות שאם היה לד השלמה בעוה״ז לא היו לד השלמה בעוה״ב ,כי דבר זה אי אפשר שיהיה לאדם שתי שלימות .לכד 1אינו[ השלמתד בעולט הזד* ובתופפת )ד״ה לא כל( גרמי׳ אין כל אדם זוכה לשתי שלחנות ,כלומד אין כל אדם בר אבל בודאי נמצא הרבי שזכו לשתי שלחנות כמו רבי שהיה עשיר גדול .ופי׳ זה אי אפשר .כי איד יהיה לאדם שתי השלמות ,כי השלימות שיש לאדם כאשר גמצא בפעל הגמור ,ולכד אי אפשר שיהיה האדם כשלימות ובפעל בעוה״ז ,וגם יהיה בפעל בעוה״ב .כי אם הוא כשלימות בעוה״ב אי אפשר שיהיה כשלימות ובפעל בעוה״ז ,ומאחר שלא היה כשלימות ובפעל בעה״ו נראה כי אין ראוי לו עוה״ז ,ואם היה בפעל בעוה״ז א״כ אין לו עולם הבא מאחר שעצם שלימותו שהיה בפעל היה בעוה״ז .וזה שאמר אין אדם זוכה לשתי שלחנות ,כי השלחן ע״י זה הוא כשלימות ובפעל מה שראוי אל האדם .וגם ד׳ לא זכה לשתי שלימות .שהם הוה לו השלמה בעוה״ז לא היה לו יםורין שתראה מזה כי לא היה לו השלמה כלל בעוה״ז .והיינו דאמריגן במסכת ערכין)ט״ז ע״ב( כל אשר הוא ארבעים יום בלא יםורין כבר קבל עולמו בעוה״ז ,והיינו משום שכבד היה שלם וקבל השלמה בעוה״ז .ואין אדם זוכה לשתי סעודות ר״ל לשתי השלמות .ולכד אמר דוד כי בודאי איש בער לא ידע וכסיל לא יבין בפרחז רשעימ כמו עשב ויציצו כל פועלי און .אבל הצדיקים הם כתמר וכארז .ואמר שהם שתולים בבית ה׳ בחצרות אלהיט יפריחו .כלומר כי הצדיק נסיעתו ומקומו בבית ה׳ בחצרות אלהינו נצח קי ישראל פרק כ יפריחו ,כי נ ש מ ת ה צ ד י ק ג ט ו ע ו ע ו מ ד ב מ ד ר י ג ה צורי ולא עולתה בו מ ה ש נ מ צ א רשעים מצליהים בעולם בעוה״ז וכאשר הגשמי שאין ראוי לזה מאחר כי נשמתם שתולים תעמוד ב ב י ת ה׳ ,ל כ ך אין יוצא ש ל י מ ת ם לפועל ר ק בעולם מ ה שאין לישראל עולם הזה ורוב עולם הזה הם הקדושה, העליונה אין ולכן שלימתו שהוא ג״כ קדוש נבדל .לא כן הרשעים ש נ ש מ ת ם שאיגו קדוש ,לכך שלימתם יוצא לפעל במקום והצדיקים ביסורין בעוה״ז. ע ל דברים אלו אז ת ד ע ב א מ ת ובאמונה בצרה שאין דבר זה מורה על מיעוט שלימתם הגדול אשר יש להם בעולם אשר לחם מיוחד הוא עולם ה ב א ואין להאריך י ו ת ר : בעולם שאינו קרוש ,וכל זה להגיד כ י ישר ה׳ פרק כ כל דבר שהוא בעל גשם או מתיחס אל גשם ה ו א בעל תכלית ,כי א ״ א שיהיה גשם בלתי בעל על ישראל ש ל א היו ב ה ם ש ק ט ושלוה, שעברו ומזה נראה כי הם עומדים לקבל שלימות י ו ת ר : תכלית ,ודבר זה מבואר ליודעים .ומעלת ו ש ל י מ ו ת ה ג ש ם ב ת כ ל י ת שלו ,כ י ב ת כ ל י ת ה ד ב ר וכאשר תבין דברים אלו בענין העו״ג ,אז אין לך לקגאות על גדולת ש ם נשלם הדבר ולכך ש ם שלימותו ,כי אין ראוי כשלימות דבר שיהיה שלימותו. שבר כאשר לא הגיע אל ו ד ב ר ז ה מ ה ש א מ ר )משלי ט״ז( ל פ נ י גאון ,ש ר ״ ל כ י ל פ נ י ה ש ב ר ש ה ו א הוסלוק וברים במדרש ת נ ח ו מ א )ויצא( כייס( ר ׳ ברכיה בשם ר׳ מאיר וההעדר היה התכלית שלו ותכלית הדבר ש ם הוא הקב״ה שלימתו ,כי אין ס פ ק כי ב ת כ ל י ת הדבר ש ם הוא נשלם, שלימתו, ומפני ש ש ם הוא נשלם ראוי שיהיה ש ם ולפיכך לפני שבר שהוא תכליתו שלו ליעקב ובמד״ר של מדי עולה ויורד ש ל יון עולה הקב״ה ואלו עוה״ז. בארו ח כ מ י ם וגלו לנו ה ר ב ה דברי ח כ מ ה שרה של בבל אמור פ׳ )פ׳ מלמד שהראה ויורד עולה ויורד א״ל ליעקב יעקב אף א ת ה עלה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר ת א מ ר כ ש ם ש י ש לו ש ם הוא גאון שלו שהוא שלימתו .ומזה ת ד ע כי ירידה לאלו כ ך יש לי ירידה א״ל ה ק ב ״ ה לישראל ה ד ב ר ש ה ו א ב ש ל י מ ו ת ו ו ב מ ע ל ת ו בעוה״ז ,ת ד ע כ י א ל תירא א ם א ת ה עולת אין לך י ר י ד ה ולא האמין זהו ת כ ל י ת ואינו מוכן ל ש ל י מ ו ת אחר יותר גדול ולא עלה בכל זאת חטאו עוד ולא האמין בכל מזה ,ואינו כ ך ה ד ב ר שאינו בשלמותו ,מ ו ר ה על נפלאותיו זה יעקב אבינו ש ל א האמין ולא עלה ש א י נ ו ב ת כ ל י ת ו וסופו ,ש א ם ה י ה ב ת כ ל י ת ו ו ס ו פ ו אייל ה ק ב ״ ה א ל ו ה א מ נ ת ו ע ל י ת ל א ה י ה ל ך י ר י ד ה היה ג״כ בשלימותו אחר כי תכלית וסוף הדבר עולמית עכשיו ש ל א האמנת ולא עלית יהיה בניך ש ם שלימתו ,וכאשר אינו בשלימתו יודע שהוא משועבדים במסים מ ק ו ה ועומד ל ש ל י מ ת עוד .ומזת ת ד ע ותבין כי ובארנוניות כאשר א ת ה רואה שלימות העו״ג ב ע ו ל ם הזה, !זדע שזהו ת כ ל י ת ם וסופם אין עומדים לשלימות תחת מארץ בד׳ מלכיות בעוה״ז ובגלגולת וכו׳ יכול לעולם ת ״ ל אל ישראל כי אני מושיעך מרחוק ואת זרעך שבים מגליא ומאספמיא ומחברותיה ושב א ח ר י ו ת ר ג ד ו ל מזה; א ב ל י ש ר א ל א י נ ם כ ך א ת ר יעקב מבבל ושקט מ מ ד י ושאנן מיון ואין מ ח ר י ד בשלימותם בעוה״ז תראה הדחתיך שתראה שהם אינם מ ז ה כ י ל א תגיעו ל ת כ ל י ת וסוף שלהם .ואל יקשה מאדום כ י כ ל הגוים א ע ש ה כ ל ה אשר ש מ ה ואותך לא אעשה כלה אומות העולם שהם ושלמה, מכלין שדותיהם א ע ש ה כלה אבל ישראל שאין שאין להביא ראיה מן המעט ,כאשר ת ר א ה הצרות מכלין שדותיהן כי כתוב לא ת כ ל ה פ א ת ש ד ך ל ך כי היו י ש ר א ל ב מ ע ל ת ם בימי דוד נצח פרק כ ויסרתיך במשפס ביםורץ בעוה״ז כדי לגקותד לעוה״ב. ופי׳ סוד מאמר הזה הוא ,להודיע לנו כי אף אם אין לישראל עוה״ז אין נחשב זח חסרון ,כי ד׳ מלכיות הם כנגד ד׳ דוחות כמו שהתבאר ג״כ לפגי זה ,וכבר התבאר טעם דבר זה במקומות חרבה, למה העו״ג מתיחםים אל ד׳ צדדץ וישראל מתיחםים אל הנקודה האמצעית ,מפגי שהצד מתיחס אל הגשמי שהרי כל צד אשר יש לו רוחק שהוא מתרחק מן האמצעי אשר אן לו רוחק ,וכל דבר אשר יש לו רוהק הוא מתדמה אל הגשמי, אשר גדר הגשם הוא הרוחק ,ומדריגת העו״ג שהם גשמיים ולפיכד המלכיוח הם ד׳ כנגד הצדדין שהם די .אבל ישראל שיש להם מדריגה בלתי גשמית הוא נגד האמצעי ,שהדי האמצעי אין לו דוחק כלל שאינו נוטה לשום צד ולפיכד מתיחס אל בלתי גשמי שאין לו רוחק .ולכד ישראל הם אחד שהרי האמצע חוא אחד והצדדין הס ד׳ וכאשר ראה יעקב עליות המלכות ,ידע שממשלתם יש להם סוף כי כל התעלות הגשמי יש לו סוף ותכלית ,מפני שכל התעלות שיהיה נמצא כשלימות מדריגתו לגמרי בפעל ולכד הוא עולה במדריגתו עד שהוא בפעל ,וכאשר הוא בפעל אז הוא סופו ותכליתו כמי שהתבאר ,כי כל דבר הגשמי תכלית שלימותו הוא סוף שלו ,ובבר אמרנו כי כשלימות מדריגתו של הדבר הגשמי הוא הקץ והסוף. ואמר הקב״ה ליעקב אף אתה עלה ,כי מעלת יעקב כמו שאמרנו מהולק מן המלכיות כי יש ליעקב מעלה נבדלת ,ולכד אומר לו הקב״ה עלה כי אץ ספק כי העלייה היא התעלות שזהו ענין העליה שהיה עולה בסולם השמימי* ולכד אמר עלה שלא ידיו האומות משתעבדים בישראל כאשר יהיה לד& המעלה העליונה .ואמר לו שאם אתה עולה אין אתה יורד לעולם ,ודבר זה כי דוקא בד׳ מלכיות שהס מתיחםים אל הגשמי וכל גשם הוא בעל גבול לכד יש סוף׳ ותכלית לאלו .וזה שייד בגשם אשר נמצא בו קץ ותכלית וזהו בדבר שהוא גשמי ,אבל ישראל קח דבר שהוא נבדל כל זמר הוא עולה הוא מתקרב אל הש״י כאשר הוא מתעלה ,ולכך אמר לו הקב״ה אף אתה עלה .ומפני שאין מעלתו של יעקב כ״כ גחל כי סוף סוף הוא אדם ,ולכד לא עלה כי עליות הגשמי הוא אל הקער ,ואל הסוף ,רק עליות יעקב אס הוה עולה היה עליתו להיות דבק בו יתברד .ובשביל כד אלו עלה היה לו דביקות בו יתברד ולא ירד לעולם .כי ע״י העליה הזאת יהיה בפעל הגמור וכאשר היה בפעל הגמור יהיה דבק בו יתברר לגמרי .וזה שאמר בזה הלשון אלו האמנת ועלית ,כלומר המאמץ באחד דבק בו לגמרי כאשד מאמץ בו ,ולכד עלית זאת הוא דביקות לגמרי בו ולא תרד כלל ,ובשביל שלא האמגת א״כ אץ כאן הדביקות בו יתברר לומר כי השי״ת בעצמו הוא השלמות יעקב והיה השלמתו מצד כי היה יעקב דבק בו .אבל כאשר לא עלית ולבד לא דבק היה בו יעקב מה שראוי להיות דבק בו יתברר ,וא״כ הוא נפרד מן העלה ובשביל כד היו העו״ג משעבדץ בהם .ולא כן אלו עלה יעקב עד שהיה בפעל הגמור וזהו תכלית עלייתו ובזה היה לו דביקות גמור מ יתברר ו וזה שאמר אלו האמנת ועלית כי האמונה בו יתבי״ד הוא דביקות גמור ,ולכד כאשר לא האמנת יש לבניך פירוד מן הש״י ואינם בפעל הגמור והדבר שאינו בפעל הוא בשעבוד .ובשביל כד יהיו משועבדים בד׳ מלכיות במסים ובארנוניוח ובגלגולת ובזימיוח ,כאשר חסר התעלות אל תכלית המדריגה מה שראוי שיהיו כשלימות ובפעל והם חסדים הדביקות בו יתבדה וזה שלימות מעלתם אשד מרמז עליו העליה במדריגת הסולם שיהיה כשלימות ובפועל ולבר הס משועבדים לאחדים .ואם היו עולים אל שלימות מדריגתם להיות דביקים בו יחכיר לגמרי לא היו משועבדים לאחרים ,והבן את ד׳ דברים במסים וכר שזכר גגד ד׳ מלכיות שהם משועבדים לחם, והבן עוד מה שאמר האומות שהם מכלץ שדותיהם אתם אעשה כלה ישראל שאגם מכלין שדותיהן לא אעשה כלה .והדברים האלו גדולים מאוד כאשד תבין הדברים אשר בארגו לד למעלה .כי ישראל אגם בעלי השלמה מצד עצמם נצח קי כמו שהם מצור. ישראל פרק כא ה א ו מ ו ת ,ו ל פ י כ ך צוד .השי׳י ל י ש ר א ל נתנו אותו אל הש״י ובשביל כ ך תכלית ישראל שדך, א צ ל הש״י .ו פ ס ו ק ז ה ש ל ל א ת כ ל ה פ א ת ש ד ך כ ת י ב ז א ת )ויקרא כ״ג( תכלה לא פאת שישראל אינם בעלי תכלית מ צ ד עצמם ק ו ד ם ר ״ ה ש ה ו א יום הדין ויום ה מ ש פ ט ,ו א מ ר לך י ה י ו נ ו ה ג י ם במדד .ז א ת ל א ת כ ל ה פ א ת ש ד ך .וצוד, כ י א ל ת ה י ו י ר א י ם מ י ו ם ה ד י ן ש י ה י ה חייו כ ל י ו ן ל ת ת ה פ א ה ל ע נ י י ם וזה נ ח ש ב כ א ל ו הפאר ,ש ל ה ם ב י ש ר א ל ,כ י ז ה אינו ,כ א ש ר י ש ר א ל א י נ ם מ כ ל י ם ת כ ל י ת ש ל ה ם הוא אל הש״י ,וכך אמרו ש ד ו ת י ה ן ו נ ו ת נ י ם הפאר .ש ה ו א ה ת כ ל י ת א ל ה ש ״ י ב מ ד ר ש )תוי׳כ אמור( כ ל ה נ ו ת ן מ ת נ ו ת ע נ י י ם כ א ל ו להורות כי תכליתן ש ל ישראל א ל הש״י ,ודבר זה שמאחר שהוא בנד ,מ ז ב ח ו ה ק ר י ב ע ל י ו ק ר ב ן ,ו ד ב ר ז ה ב א ר נ ו אין ל ו ה פ ס ק וכליון .ו כ ך מ ו ר ה ע צ ם ה ש ם ש נ ק ר א ו הנותן ישראל ,כ ת י ב בסוף ה ש ם ש ם א ל ל ה ו ד ו ת כי סוף וזה ו ת כ ל י ת ש ל ה ם ה ו א א ל השי׳י ו י ת ב א ר ע ו ד ב פ ר ק יורה לך כי ישראל נותנים תכלית שלהם אל הש״י בכל אמור בפרשת גור בחבור מ ת נ ו ת עניים דוקא כאלו נתנו אדיה כי אל הש״י, זה. שאחר שאמר וזה ה כ ת ו ב )ירמי׳ ל( כי הוא י ת ב ר ך תכלית להם .ומפני זה אין לישראל הגוים אעשה כלה ואותך לא א ע ש ה כ ל ה ויסרתיך שהרי לא הגיעו אל התכלית בצד ל מ ש פ ט ,כ ל ו מ ר אף ש ה ו א י ת ב ר ך ב מ ש פ ט מ י י ס ר ע צ מ ן ר ק ת כ ל י ת ש ל ה ן אל הש״י ,ו מ צ ד הזה אין כי קץ ותכלית, הפסק להם. וזה כי שאמר בעו״ג והתבאר א ו ת ם א ב ל אין ע ו ש ה א ו ת ם כ ל ה . שמכלין ישראל ה ם עומדים קיימים לנצח ,ואל ת א מ ר בי שדותיהן וזה מורה לך כ י התכלית שלהן הוא אצל בלבד- רק ב ח כ מ ה מ ו פ ל ג ה מ א ו ד ואין להאריך עוד ע צ מ ן ו ל כ ך י ש ל ה ם ק ץ וסוף ,א ב ל י ש ר א ל ש א י ן אלו דברים נאמר בהרחבת הלשון נאמדו מכלים שדותיהן הם נותנים הפאה שהוא התכלית בזה אך יש לך להבין הדברים ה א ל ו : א ל הש״י ,דהיינו לעניים ש נ ח ש ב מ ת נ ת עניים כאלו פרק נ א אחר שבארנו לך בפרקים הקודמים ,שאי אפשר מי לעולם בלא מושלן של מלכות של האומות בעל והם ד׳ מלכיות ,וישראל האומה היחידה היא ש י ש בו חכמה ,ומפני ז ה העולם א ש ר גשם יש בו בחינה ובחינה זאת היא נבדלת מ צ ד הפועל בלתי שהוא הוא גשמי, נבדל מן מלכות ש י ש בה הקדושה האלהית והיא מ ו ב ד ל ת מן הגשמי ,ויש בעוה״ז ג״כ בחיג׳ ג ש מ י ת וזה מ צ ד הם הנברא עצמו שהוא גשמי .וכנגד זה ע מ ד ו בעולם מ צ ד ע ו ל ם הזה ,א ש ר ה ע ו ל ם ה ז ה י ש אל העוי׳ג .ו ז ה המלכות מתייחסים המלכיות כי האלו בו שני דברים ,כי הוא עולם גשמי כאשר ידוע שתי הגשמי בחינות מחולקות עו״ג וזהו ב ח י נ ה א ח ת , שהם והאומה נוטים הישראלית ו מ צ ד הזה אין בו קדושה ,ומ״מ אי א פ ש ר ש ל א האומה הקדושה כנגד הבחינה השגית שיש בעולם יהיה העוה״ז בו מדריגה קדושה בדבר מה ,שאין בלתי הדבר העות״ז הזה כך כלל כמו שבארנו למעלה, כי בא מן הש״י שהוא קדוש ומאחר שבא מאתו ית׳ אי אפשר שלא יהיה לעולם בחינה שראוי לעולם צ ד בחינה גשמית, דברים לכך יש לישראל קדושה התורה והמצות וכל אלקיים בלתי גשמיים .ומפני כי העולם הזה הזה הוא גשמי ,והגשם יש לו רחקים והרחקים ה ם התיחסות אליו יתברך ,שלא יבא דבר מ ר ב ד אם ד׳ שהם רחוקים מחולקים והם ד׳ רוחות העולם, אין לו התיחסות אליו בדבר מ ה כמו שהתבאר ואלו ד ׳ רחקים ה ם מחולקים כ ל א ח ד ל ע צ מ ו ואין ל מ ע ל ה ג״כ .ודבר זה מבואר ואין מכחיש אותו ז ה כ מ ו זד* כ נ ג ד ם י ש ב ע ו ל ם ד ׳ מ ל כ י ו ת מ ח ו ל ק י ם נצח סרקכא ישראל שאין זה כמו ז* ומפני שיש בכל שטח אמצעי ,פרסיים מקדש שגי שבנאוהו פרסיים והחריבו והוא מסולק מכל ד׳ צדדין ,לכד כנגד זה הוא אדום אינו דין שיפול אדום ביד פרסיים אמר רב עתידה פרסיים שיפלו ביד אדום אמד ליה רב המלכות הקדושה הוא מלכות ישראל. וזה ענץ ד׳ מלכיות שעמדו בעולם שהם נגד ד׳ כהנא בנויי ביד סתורי א״ל אין גזירת מלד היא צדדץ אשר הס אל הגשם והאמצעי מן השטה איכא דאמרי א״ל אינהו נמי דסתרי בי כנשתא מתיחם אל הגבדל .כאשר התבאר פעמים הרבה תני נמי הכי עתידה פרם שתפול ביד אדום הדא שכשם שהצדדץ מן השטח חם מתיחסים אל הגשם דםתרי בי כגשתא ועוד גזירת מלך היא שיפלו בעבור שהצדדין הם בעלי רוחק שחרוחק הוא בוגץ ביד םותדין אמד רב יהודא אמר רב אץ בן מתיחס לגשם ,אכל האמצעי מתיחס אל הנבדל דוד בא עד שתפשוט מלבות הרשעה בכל העולם שאין לאמצעי שום רוחק ,ומפני זה הוא מתיחם כולו ט׳ חדשים שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה אל הנבדל מן הגשם שלא שייד רחקים בדבר ילדה ויתר אחיו ישובו על בני ישראל ע״כ. אשד הוא נבדל .ולכד היה המלכות הקדושה ומחלוקת החכמים האלו הם דברים נפלאים מאוד, חאלקית אחת והיא כנגד הבחינה הנבדלת הבלתי יש לד להבין אותם כל חדברים אשר בארנו לך ,כי גשמית בעולם הזה ,אכל המלכיות שחס מצד אלו שני מלביות הס נמשכים עד המשי* הגשמי של עולם הזה הם ד׳ כמו שהתבאר ,ואלו ומהלוקתם איזה יהיה בסוף כי אף שאמרנו כי דברים הם ברורים מאוד .ולפיכד תמצא שאמר אלו שני מלכיות הם מתדמיס במשיכת המלכות, )דניאל ז׳( חזה הזית בחזוי לילא וארו ארבע אבל שיהיו שגיהם גמשכים לגמרי עד זמן המשית רוחי שמיא מגיחן לימא רבא ,ומן הים היו עולים דבר זה א״* כי יש לאלו ב׳ מלכיוח בחיגות אלו ד׳ חיות שהם ד׳ מלכיות שראה דגיאל .זה מחולקות שאין זה כמו ז* ולפיכר אי אפשר שלא מפני שאמרנו כי אלו ד׳ מלכיות חם מכח העוה״ז יהיה האחד גובר על השני אותו שהוא מוכן ביותר לזה: הגשמי כמו שהתבאר ,ולכן ד׳ רוחי שמיא המ מביאין אלו ד׳ חיות שהם ד׳ מלכיו* ובפ״ק דע״ז)ב׳ ע״ב( קאמד מאי שנא דחשיב טפי ואמר אתריו שאץ בן דוד בא עד שגתטשט חני תדי מלכות׳ דהיינו מלכות פרם ומלכות מלכות הרשעה בכל עולם ט׳ חדשים. רביעית משום דמשכי מלכותייחו עד ביאת חמשי* והטעם כי יהיו ישראל נחשבים כאלו גולדו, דש לשאול על שתי מלכיות אלו למד .מלכות שלחם וכדכתיב )תהליס כ״ג( ויגידו צדקתו לעס גולד נמשד עד מלד המשיח ולא מלכות בבל ולא מדי .כי עש* ועוד כתיב )ישעי׳ ס״ו( היוחל ארץ וכל אלו הדברים תבין מן הדברים אשד אמרנו ביוט אחד היולד גוי טעם אחד ועוד כתיב)תחלים למעל* כי אלו ד׳ מלכמת הם מתחייבץ ד׳ ק״ב( תכתב זאת לדוד אחרץ ועם גברא יחלל צדדץ כמו שאמרנו ,ואלו ד׳ צדדין יש בהן שני וגו׳ ואלו הם דור של משיה שיהיו גחשביס צדדץ שהם צד הימין צד השמאל שהם שקולים שגולח מחדש .ומפני שמצא לפעל הבה הנסתר ושוי* ובפ״ק דיומא )י׳ ע״א( אמד ר׳ יהושע העליון הפנימי הוא עולם המשי* וקודם זה יהיה בן לוי אמר ר׳ עתידה שתפול אדום ביד מתפשט מלכות הרשעה ט׳ הדשיס בכל העולם, פרם שנאמד לכן שמעו דבר ה׳ אשר יעץ על ובזה הזמן יולד בו ישראל שנקראים ישראל אדום אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים אדם ,באלו ט׳ הרשים אשד יוצא לפעל ישראל עליהם נוה וכו׳ עוד שם אמר רכה כר כר תנא יהיה מלכות הרביעית מושל בעולם ,ומן מלכות אמר ר׳ יוהנן משוס ר׳ יהודה בר אלעאי עתיד זה יקבל המלד חמשמז המלכות ,ולא יהיה מלד אדום שתפול כיד פרס ק״ו ומה מקדש ראשון המשיח מקבל המלכות מן שנים דק מן אחד ראוי שבנאו ב״י והחריבו כשדיים נפלו כשדיים ביד לענץ זה נקרא מלכות ד׳״ ולכד תחלה תפול נצח קח ישראל פ י ק כא רביעית רביעית הוא מלכות ישמעאל ,כי הוקשה להם כי ומן מלכות רביעית יקבל מלך המשיח המלכות: היא חיה גדולה מאוד וראוי ל ת ת למלכות זה כח פרס מלכות שהוא שלישי ביד חיה ובמדרש פי כי יותר שלשה אבות לאבות מלכות כו׳ שנים בה יכרתו אלו הוא והשלישית ישראל יעקב שהם שהוא בני שלישי ע ד כאן .הרי ביארו ז״ל כל דברינו על הכתוב ש נ א מ ר כי פי שנים יכרתו ,ור״ל ה מ ל כ ו ת המהולקת השניות א״א שיהיה קיום להם מ צ ד ש ב ה ם ואין ל ז ה קיום ,ו ה ש ל י ש י ת ה א ו מ ה ה י ח י ד ה שהיא שלישי קיימת לנצח מה ביניהם ה ש י י והיא יצרף אותם בעבור ש ה י א יחידה בעולם .והבן שאמר ש ה ם בני ש ל ו ש ת אבות ,כי דבר זה גם כן ענין מופלא מאד .ויש להבין ע ו ד כי מ ה ה ם ז ר ע ה א ב ו ת וכתיב והיו פי שנים שישראל י כ ר ת ו ן וגו׳ ,ה א ב ו ת א ש ר ה ם א ב ו ת ה ע ו ל ם ,א י ן ראוי שיהא הפסק לאומה הזאת הבנויה על יסודי עולם אשר הם האבות ויסוד שלהם משתלשלים מן האבות והבאתי א ת השלישית באש וצרפתי אותו לך בצרות כצרוף כסף. ותבין שבארנו ממה א צ ל י ע ק ב אביגו לא מ ת בחבור גור א ר י ה ב פ ר ש ת ו י ח י ו ב ח ב ו ר ב א ר ה ג ו ל ה ש ם ה א ר כ נ ו ,כ• ב ׳ הקצוות יש ל ה ם קץ וסוף ש ל כ ך ה ם קצוות שהוא ל ש ו ן ק צ ה וסוף ,ו ל כ ך י ש ל מ ל כ ו ת פ ר ס ו מ ל כ ו ת רביעית וסוף, שהם ימין ושמאל קץ והאמצעי ש ה ו א ה י ש ר אין ל ו ק צ ה ואינו ב ע ל ת כ ל י ת וזהו מ ד ת יעקב שנקרא ישורון ולפיכך אינו בעל ק צ ה ,ו מ ט ע ם ז ה א מ ר ו ) ת ע נ י ת ה ׳ ע״ב( י ע ק ב א ב י נ ו ל א מ ת כמו ש ה ת ב א ר שם .ויש כמו יעקב בישורון שאמר מלך הכתוב לישראל )דברים בהתאסף ראשי עם ל״ג( מדת ויהי יחד הרי כי נקראו ישורון וכבר בארנו זה במקומו באריכות, ומפני ז ה א מ ר הכתוב והיה בכל הארץ פי שנים הם יכרתו המלכיות המחולק ש ה ם הקצוות ,כי אלו ש נ י מלכיות מחולקים והם כ מ ו שני קצוות, ולכך ראה דניאל האחת שהיא של כסף והשנית ש ל ברזל. ובענץ ר ב י ע י ת ואם לא כ ן מאי מ ל כ ו ת זה .א ב ל מדברי וסוד חכמים אשר הם יודעים מצפוני התורה המלכיות כלם ,והם בארו כי אינה מלכות רביעית ודבר זה ידעו בבירור הגמור מ ה מ ת כ מ ה חכמה .אמנם דברי מלכות ישמעאל שאמרו ממה מלכות כי גדולה אין זה קשיא כלל ,כי הכתוב לא אמר ר ק כי ד ׳ מלכיות מקבלים מלכות עליונים, קדישין ד׳ וכדכתיב יקומון מלכאן ויקבלון מלכות דקדישין עליונים ויחסנון מ ל כ ו ת עד עלמא עלם ועד הרי לך שהכתוב עלמיא, מעיד כ י אלו ד׳ מלכיות יקבלון מלכות קדישין וביאור זה כ א ש ר קדישין עליונים היה עליונים. להם המלכות׳ אותן מלכות עצמו מסר הש״י לד׳ מלכיות כי מ כ ה אותו מלכות עמדו אלו ד ׳ מלכות, כי נטל מלכיות מלכות קדישין ואתיהב לר׳ עליונים כי עמדו מ כ ח מ ל כ ו ת קדישין עליוניט. עמדה שהרי מלכות בבל בודאי מלכות מכה קדישין עליונים ,שהרי מ ל כ ו ת בבל נ ט ל ה מ ל כ ו ת ישראל. מלכות ואח״כ נטלה מלכות פרס בבל וירשה מלכות המלכות קדישין מן עליונים. ואח״כ מ ל כ ו ת יון נ ט ל ה ה מ ל כ ו ת מ ן מ ל כ ו ת פ ר ם ו מ ל כ ו ת אדום נ ט ל ה ה מ ל כ ו ת מ ן מ ל כ ו ת יון כ א ש ר ידוע .אבל מ ל כ ו ת ישמעאל א ע ״ ג ש י ש מ ע א ל היא תקיפא עליונים, קדישין שעמדו מעכבים לחדא לא עמדה רק אלו ד׳ מכה מלכיות עליונים ,ולכך אלו וקבלו מלכות מלכות קדישין עמדו מן מלכות ד׳ קדישין מלכיות עליונים מפני הם הגאולה וארכה נ ת ן להם ,וכל זמן ש ה ם מולכים לא יחזרו ישראל א ש ר נ ט ל הש״י המלכות ונתנו לאלו ד׳ מלכיות אין חוזרין למקום מתם מעלתם ולמלכותם .ואם מלכות ישמעאל מ ל כ ו ת תקיפא, מ ״ מ אינו בכלל ד ׳ מלכיות א ש ר קבלו מלכות קדישין עליונין ,ואין ר א י ה מ ן ה מ מ ש ל ה והשלטון .אבל עיקר הפירוש כי מלכות ישמעא 1 ו מ ל כ ו ת פ ר ס ה כ ל מ ל כ ו ת א ח ד ,כ י א ל ו ד ׳ מלכי׳־,־, מחולקים ד׳ מלכיות אלו הם מפקפקים במלכות חם י ש מ ע א ל ,כ י י ש היו א ו מ ר י ם כי מ ל כ ו ת שאמרו ב ה נ ה ג ת ם ואין ז ה כ מ ו זה, וכ:ו ב מ ס ׳ ע ״ ז ב פ ״ ק )ב׳ ע״ב( נ כ נ ם מ ל כ ו ת נצח פרק גב רביעית ואומרים להם כמה עסקתם בעולם אומרת הרבה שווקים תקננו הרבה מרתצאות עשינו הרכה כטף וזהב הרכינו נכנט מלכות טרט אומרים לה במה עסקתם אומרים הרכה גשרים עשימ הרבה כדמם כבשנו הרבה מלחמות עשינו. ומזה תראה כי הד׳ מלכיות הס מהולקים במעשיהם שאין זד .כז* והדברים האלו ידועים למה מלכות זה מיותד בדבר זה ומלכות אוזר מיוחד בדבר אחר .וכמו שהד׳ דותות הם מחולקים כך מחולקים אלו ד׳ מלמות שהם גגד אלו ד׳ רוחות והם מחולקיט .וטרם ומלכות ישמעאל הם מלבות אחד כאשר הנהגותיהם ומעשיהם שמים ,ודבר ידוע הוא כי מלכות פרם ומלכות ישמעאל הם ממים ושוים בעניניהם ובהגהגותיהם ואין כאן קשיא כלל: וכאשר תתבוגן באלו ד׳ תמצא בהס דבר שאמרו תככים ,כי ג׳ מלמות דהייגו מלכות בכל מלכות פרם מלכות יון שלשתן יש לד& חמר אל ישראל .ומפני כך היו גמשכץ אחר ישראל .כי כבר אמרמ כי ד׳ מלכמת גגד ד׳ צדדין שיש לבל דבר שיש לו התפשטות הגשם. וישראל גגד האמצעי שאין לו רוחק כלל כמו שאמרנו ,ושלשה מן הרוחות הס סוגים אל ישראל האמצעי כי כל פימת שאתה פונה אינו אלא לימת ,ולכך הצי הימין פונה אל האמצעי ,וכן המעלה והמטה ג״כ הוא פונה אל האמצעי ,אכל הצי השמאל כאשד הוא פונה אל הימין אייכה יש לו פרישה והביל מן האמצעי ,ולא כן שלש מהות כשהם פונים אל הימין הם מתתברים אל האמצעי אבל צי הרביעי פורש מן האמצעי .וזה אמרם במררש )ויק״ר פי״ג( את הגמל ואת הארנבת ומ׳ ואת ההזיר זה איום שאינה מגילת את הצדיקים ולא מ שאיגה מגילת את הצייקים אלא שהורגתם וכן במירש ויקחו אליך מרה אממה תמימה אשר לא עלה עליה עול ומי כמו שהוא מפורש במדרש ,ומפגי כד יש לן* לרעת כי מלכות רביעית מתולקת מן ג׳ מלמו* מ שלשה מלמות יש להם חמד יחד ,כי כל שלשה יש להם חבור עד שגעשו כמו דבר אחד, ועל ידי ג׳ מלמות כאשר הם מהד יש כאן הממשלה לגמרי .אכל מלכות רביעית אינה מתקשרת עמהם ולה הממשלה בלבד .לכן אמרו )שם( כי שקולה מלכות רמעית עד כל אלו שלש* ולכי דניאל ראה אלו ג׳ בלילה אחד ומלמת רביעית בלילה אהד בפני עצמו .ודי מה להבין קצת »ז ענין י׳ מלמות: פרק ככ אחר שהתבאר לך כי האומה הזאת אשד בחר בה הש״י היא עיקר המציאות בעולם, ובשביל כך כאשר באו בגלות גחשב דבר גדול מאוד שיהיה השועות בדבר שחוא עיקר העולם. ובפ״ק דברכות )ג׳ ע״א( תגיא אמר ר׳ יוסי פעם אהת גכגםתי לחורבה אחת מחורבות ירושלם להתפלל ובא אליהו ז״ל ושמד לי על הפתח ואמר לי בגי מה )בת( קול שמעת בחורבה אמדתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי שההרבתי את מתי ושרפתי את היכלי והגליתי את מ י לבין האומות א״ל בגי חייך והיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ג׳ פעמים אומרת כד ולא עוד אלא בכל זמן שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונק אמן יהא שמיה דכא מברך הקב״ה מנענע בראשו ואומד אשרי המלד שמקלסין אותו כד ומה לו לאב שהגלה את מיו למן האומות ואוי להם לבגים שגלו מעל שלהן אביהם ע״כ .אין טטק כי החמידימ כמו ד׳ מטי המ משתמשים בבת קול משמתו נביאים אחרונים ,וכיש כאשר היה המקום מיוחד לדבר ז* שהיתר .חורבה אחת והיא מחורבת ירושלים ,שהחורבה מצד עצמה במה שהיא גבדלת מן מ י אדם גגליס לשם דברים עליונים ומוס המקום לחיות גשמע לשם בת קול, נצח קי ישראל פרקכב ואליהו ז״ל נגלה ש ם כמו שמוכן להיות נגלה ש ם ל מ ל א כ י ש ר ת ל ש ב ח ש ב ח זה ,ש ל א י ו כ ל ל ש ב ח ב ת קול .ונראה מ ה ש א מ ר ש ה י ה ב ת קול מ נ ה מ ת ולקלס בריאה א ת בוראה ב מ ע ל ה מ ה ש ל א נ מ צ א מכירין לבריאה כיונה, שהיונה מפני והנקבה הזכר אחת ז ה א ת ז ה ביותר אין לזכר כי א ם נ ק ב ה אתו ,ו מ ה ש ה ש ״ י ע ו ש ה לקלס לבריאה ישראל א ת שמו .ולכך יש מזומנים שהם מ י ו ח ד ת לו ,ו מ פ נ י כ ך ה ז כ ר מ צ ט ע ר א ח ר ז ו ג ת ו ומוכנים ש ה י א מ י ו ח ד ת לו .ו ל פ י כ ך א מ ר ש ש מ ע ת י ב ת ק ו ל שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא עד עולם כיונה שהוא מנהם אחר זוגתו בעבור העליון ה ו א עולם הבא ,אבל המלאכים אי א פ ש ר מ י ו ח ד ת לו ,כ ך ה ש ״ י נ ו ה ם א ח ר י ש ר א ל להם שיקנו מ ע ל ת עולם הבא ,שאין למלאכים קנין שמנהמת שהיא מעלה יותר שהם נשארים שהם מיוחדים לו יתברך. ואמר לו אליהו לא זו בלבד שעה כמו שמעת ואין סובר זה כי עיקר כמו ב פ ע ל ואין קונין מ ד ר י ג ה י ו ת ר בראיות שכליות התבאר נמצאים שהם גדולה, מופתיות, שכבר שאם אין יים ה פ ס ד אין הויה כי השלם לא יתהוה ,לכך א צ ל דבר כמו זה שהוא ב״ה וישראל הם עיקר שאין ה פ ס ד לא שייך בם הויה אחרת. כוונתו כי שאתה לעולם ה ב א יכולין לברך כך א מ ן יהא בעולם הזה, ג׳ אבל בכל פעמים המלאכים כ ו ו נ ת ו ש ל הש׳׳י בעוה״ז ,ל כ ך בכל יום א ו מ ר ת ו ד ב ר ז ה ר מ ז ו ח כ מ י ם ב מ ד ר ש )במד״ר ם׳ כ׳( ג ״ כ כך ג׳ פעמים ע ר ב ובקר וצהרים כי מ ש ך הזמן כ ע ת יאמר ליעקב ולישראל מ ה פעל אל לעתיד הוא ע ר ב ובקר וצהרים .ולא עוד א ל א כשנכנסים לבא יהית מחיצתן של ישראל לפנים ממחיצות אמן המלאכים ומלאכי השרת שואלים אותם מ ה הורה לבית הכנסת ,פירש כי השבח הזה שהוא 1 י ה א ש מ י ה ר ב א מ ו ר ה ע ל מ ע ל ת ישראל ,כי בו לכם ה ק ב ״ ה זהו כ ע ת יאמר ליעקב ולישראל מ ה נזכר מ ה ש ל א נזכר בשום שבח ,שאומר שהוא פ ע ל אל .ולכך כאשר ולעלמי מברך לעלם ולעלמי עלמיא ר״ל בכל העולמות עלמיא ובזה מ ד ר י ג ת ישראל יותר ק ר ו ב אל הש״י א ף ל ע ו ל ם ה ב א .ל פ י כ ך א מ ר ו ז ״ ל ) ש ב ת קי״ט ע״ב( מן המלאכים ,ולפיכך יש כאן קנאה כי ה ש ב ח הזה כ ל ה ע ו נ ה א מ ן י ה א ש מ י ה וכוי ק ו ר ע י ן ל ו ג ז ר ד י ן ש ל שבעים שנה ,כי גזר דין ש ל שבעים ש נ ה הוא אינו ראוי ל מ ד ר י ג ו ת המלאכים ולכך יש לומר המלאכים כ ל ז מ נ ו ש ל א ד ם ב ע ו ל ם הזה ,ו ב ע ו ל ם ה ז ה א י ן השתנות לו מפני שנגזר על שבעים עולמו כל שהוא ע ו ל ם ה ז ה כ י ע ו ה ׳ ׳ ב י ו ת ר ב מ ע ל ה מ ן ה ע ו ל ם הזד* וכאשר אמר אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא ,וממנו יכול לבטל הגזירה ש ל ע׳ שנד -ולפיכך לא מצינו בכל השבחים שמתחיל ביוד העתיד לומר אמן יהא שמיה ר ב א מברך רק ש ב ח זה ,כ י י ר י ד ה ע ת י ד מ ו ר ה ע ל ע ו ה ״ ב ,ו כ מ ו ש א מ ר ו ז ״ ל )סנהדרין צ״א ע״ב( א ז י ש י ר מ ש ה ש ר ל א נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה. ו י פ ה א מ ר ו ) ת ו ס ׳ ברכות ג׳ ע״א( ש ל כ ך ה ש ב ח ה ז ה בלשון א ר מ י שלא יבינו שאינם אותו מלאכי השרת מבינים בלשון ארמי שלא יקטרגו עלינו כ ש א נ ו מ ש ב ח י ם ש ב ח כזה ,ו א י ן ס פ ק ש נ מ צ א ד ב ר זה ולפיכך ש נ ה ,ל כ ך ב ע ו ל ם ה ז ה א י ן ב ט ו ל לו ,כ י א ם מ ן העוה״ב העליון שיש ה ש ת נ ו ת אל גזירת ב מ ד ר ש חכמים .והפי׳ ועא כי אי אפשר מזכירין בלשון אשר הזה ומסולק הוא נבדל מהם, מן ודבר זה ענין ע מ ו ק : אמר אשרי המלך ואמר מ ה לו לאב משלחן לעלם שמקלסין אותו כך שהגלה את בניו אביהם ,כי אין שבח למעלה מן השבח ע ד עולם לתת שמגיע העליון ,ואין ראוי שבח ז ה ר ק אל ישראל בלבד מ ה שהם עומדים ומוכנים לעולם הבא ,ו מ צ ד ה ז ה ל א ה י ה ראוי להם שיהיו נ פ ר ד י ם מ ש ל ח ן אביהם .והתבאר לך השנוי אשר יש בעולם מ צ ד גלות ישראל ,ואין זה נחשב חסרון במה ,ר ק כי נ ח ש ב חסרון בדבר שהוא עיקר בונת הש״י ע ד שדבר זה כאלו כל העולם ב ט ל .וזד ,מ פ נ י ש ה ו א י ת ב ר ך ה ע ל ה א ל ישראל ו מ צ ד הזה ה י ה ראוי שיהיה כאן הקשר העלול ע ם ה ע ל ה לגמרי ,וכאשר נ פ ר ד העלול מן העלה, על זה יאמר ומה לו לאב שהוא העלה שהגלת א ת בניו משלחן אביהם ו נ ע ש ה פירוד זה שהוא שנוי אשר אין ראוי ש י ה י ה כלל ,ויותר נצח פרק ע שנחשב הזרבן ב״ה הסרת אל בל המציאות וכמו שהתבאר למעלה בפרק ט׳ במה שאמד שאני חורבן ב״ה דאפילו מלאכי השרת בכו ,שתראה מזה גודל ההשתנות שהוא בעולס עד שהדבר זה גודם השתנות לעליונים ולתחתוגים: ובפרק אין דורשין)חגיגה י״ג ע״ב( כתוב אחד אומד שש בגפים לאחד שש מפיס לאחד וכתוב אחד אומד ארבע כנפים לאחד ארבע מפיס לאחד לא קשיא כאן בזמן שביד .קיים וכאן בזמן שאת ב״ה קיים כביכול נתמעט כנפי החיות הי מנייתו אתמעט אמר רב חנינא אמר רב אותן שאומרת בהן שירה כתיב הבא בשתים יעופף וקרא זד ,אל זה ואמר וכתיב התעיף עינו בו ואיננו ורבנן אומדים אותם שמכסות בהם דגליהם שנאמר ורגליהם דגל ישרה אי לאו דאמעט מנא הוה ידעי ודלמא דגלאי ואחוי דאי לא תימא הכי ודמות פניהם דמות אדם ה״נ דאמעט אלא דגלאי ואהוי ליה הכי השתא התם בשלמא אפי אורחא לגלוי קמי רביד ,אלא כרעיה לאו אורח ארעא לגלוי קמי רביד .כתוב אחד אומר אלף אלפים ישמשוגיה ורבוא רבבת קדמוהי יקומת וכתוב אחד אומר היש מספד לגדודמ לא קשיא כאן בזמן שב״ה קיים וכאן ממן שאין ב״ה קיים כביכול גתמעטו פמליא ע״כ .כבר אמדגו לו פעמים הרבה מאוד שאל תטעה כדברי חכמים, שיש מעוט לעליונים בעצמם או שיהיה בהם ההשתנות ,רק בי בן הם נמצאיט אל העולם בהשתנות בי הוא העולם אשד בו השתנו* וקאמר ר׳ חנינא דאמעט אותן כנפיים שאומרים בהם שירה אתמעטו ,שהרי הכתוב אומר ובשתים יעופף .וביאר ענין זה כי יש לעליונים בחינה מה שבו יש התדמות במה אל הסבה הראשונ* כמו שנאמד על האדם )בראשית ם( כי בצלם אלהים עשה את האדם ,וכן הוא אצל המלאכים כי יש להם התדמות במד ,לבוראם ,ודבר זד, עיקר מעלתם שיש להם התדמות מה אל העלה. ויש לוע גם כן עגת מה שבו mנבדלים מן העלה יתבדו״ ולפיכו אמד בשתים יכסה פניו, כי פנמ הוא הדבר שיש לו התדמות מה אל העלה ישראל קיא יתבדו .תה שהש״י הוא עלה לנמצאים כדמות אדם אף שאין דמות ודמיון לו יתבדו״ מכל מקום כך הוא נראה לנמצאים כדמות זד* כמו שאמר )יחזקאל אי( על הכסא דמות כמראה אדם וכמו שהתבאר בחבור דרו תיים ונאמר עליהם דמות אדם להם ודבר זה עיקר אצל* ולכו אמר בשתים יבמה פניו כי אצל הש״י אין המציאות שלהם כפעל הגמור״ ולפיכו מכסה את פניו בעבור ,כי בפגים שם יש לו התדמות אל העלה או אינו נמצא בפעל הגמור שא״כ היה לו שתוף עם העלה ולכו כתיב כשתים יכסה פניו. והכנסים הוא עצם מה שהוא מלאו ,תה כי המלאך פועל פעולתו במהירות כעמר שאין מ כבדות החמרי ,רק כאלו יש להם כנפי רוח ולפיכו מתיחס למלאו כנפיים תה עצם המלאו שהוא נשלח מן הש״י לעשות שליחו* ודבר זד .מכסה הפנים״ שאין נמצא הפנים שיש א ימית אל העלה בפעל הנגלה רק מהות המלאי״ והמודד .על המהות הזה הם הכנפיים הוא מכסה הפנים שגו ההתדמות אל העלה שאין נמצא ההתדמות הזה בפעל הגמור ולכו אמר ובשתים יכסה פניו .וכן בשתים יכסה דגליו״ ריגל הוא הפו זה דהייגו הדבר שבו הם גבדלים מן העל* וגקרא זה רגל בעבור שהדגל הוא תדבר תמהות והשמל ובו הוא גגדל לגמרי מן העל* וגם זה יש לו כסוי מפייס שאין נמצא זה גפעל הגמור העלה מ מפגי שיש לעלול דגר מד .התיהמות אל העלה לגי ד״הםדת יש לו גםוי מצד מהות המלא־ תהו וגשתים יגםה רגליו .ואמר וגשתים יעופף ודיל גי זה אמתת עצמו הם כנפי* כי המפיס מיוחסים למלאו לפי שהכנפיס מורים על הזרמות היותר אל מה שהוא נשלה״ ובבנפיימ עושה השליתות שנקרא בשביל זה מלאן־ .וכאלו אמר כי ג׳ מזיגות יש בהם״ הבתינת חאחת מצד העלה כמו שאמרנו .והבחינה השנית מצד שהוא עלול בעצמו .המזיגה הג׳ מצד מהות עצמו .ועל וה אמר ובשתים יעופף .ואמר כי אלו שתים דאמעטו הם אותם שאומרת בהם שיר* ופירש זה כי השירה היא השבח להקב״ה והמלאכים מורים על נצח קיב ישראל פרק כב ש ב ח היוצר ,ואלו כנפים א מ ע ט ו מ ש ח ר ב ב״ה ,כי רגליהם ש ל א ימצא חסרון עם הש״י ,וכאשר יש לא בא מהם הפעולה שראוי לבא מהם פעולתם ח ס ר ו ן ב ע ו ל ם ה ז ה כ א ש ר ח ר ב ב׳יה ו ד ב ר ז ה נ ח ש ב ומפני כך אלו כנפים שנאמר עליהם נגלה כשלימות, יעופף ה ו א השליחות א ל פ ע ו ל ת ם וזהו ובשתים הישירה כ י פ ע ו ל ת ם ה ו א ש ב ח ה ש ״ י ו מ כ י ח ר ב חסרון והרי החסרון גגלה בפעל, יתברך אל הנמצאים כאשר וכאשר אין פעולתם בעולם כפי מ ה שראוי א ץ חסרון הוא כבוד אליהם כי כן עגין ה ר ג ל : כלל מורים על ש ב ח יוצרם כפי מ ה שראוי ולכך א מ ר ובמדרש זה בעצמם הדבר לדעת רבי חנינא בשביל חורבן ב״ה א מ ע ט הכבוד ,ולכך החיות ד א מ ע ט כנפי החיות מיום ש ח ר ב ה ב י ת : הנמצאים בחסרון כי גלוי הרגלים דבר ב״ה אמעטו ,כי אז אין פעולתם כשלימות הגמור ולכך אמעט דוקא כנפי שאומרים בהם שירה ,אבל לומר א מ ע ט )תנחומא( א מ ר ש ל כ ך מ כ ס י ן ר ג ל י ה ם כנפי החיות שמכסים פניהם אין זה מעוט הכבוד העגל שמכסים פניהם שאין לעלול שתוף ע ם העלה ולא ש נ א מ ר ו ר ג ל י ה ם ר ג ל ע ג ל .ו פ י ר ו ש זה כ י כ א ש ר לומר שלא כדי נזכר יהא עון עשו י ש ר א ל א ת ה ע ג ל ובחרו ב ד מ ו ת שור ,ש כ ל אלהים רצונם הוה להיות להם ולכך אחרים, שייך בהם מ ע ו ט הבבוד .גם הכנפיים דאמעט שייך לא שמכסים בהם רגליהם שלא יהיה נגלה ב מ ה ש י ש בהם מ ן החסרון ,זה אינו בחרו בדמות שור שהשוד מפני שהוא מן השמאל כי דבר זה לא אמעט .ולדעת רבנן יותר ראוי לומר הכבוד המרכבה מן מהשמאל, שנאמר ובשמאל השניות שהרי אחת. ואמרו דבק באחדות שבמרכבה, היו )יחזקאל א׳( כי השם מפני אומרים השור כי שהוא יתברך שהשור צורה כמו הוא זאת השוד דאמעט הכבוד ,כי הרגל הימין היא וכאשר ח ר ב ב׳׳ה ש א מ ע ט ה כ ב ו ד א מ ר כ י ר ג ל בשמאל אינו שלהם ופני שאר החיות דאמעט בשמאל, ולכך הדברים להשמט יכולים שחרב הוא שהוא חסרון הכבוד חסרון ולכך נגלה, אמר כנפי החיות דמכםות בהם רגליהם ואלו ברורים מאוד .וכן מה הבית כתיב היש מספר שאמר קודם לגדודיו ולאחר מ ן ה מ ר כ ב ה ולעבוד אותו .ולפיכך החיות א ר ב ע ת ש ח ר ב א מ ע ט פ מ ל י א ש ל מעלה״ א ע ״ ג ש ל א נ מ צ א ל ג ל עגל ,כ י ה ר ג ל נ ב ד ל י ם ב ו מ ן ה ע ל ה דבר זה בעצמו רק כי כך הוא גמצא אל הגמצאים כמו שבארנו לפני זה וכל א ש ר נבדל מ ן העלה שלא נגלה להם כשלימות כבוד מלכותו ,ולפיכך נוטה לשניות ,לכך רגליהם ב פ ר ט רגל עגל כי א מ ר כאלו א מ ע ט ח״ו פמליא שלו וכך נגלה אל רגליהם העגל הוא השור מן המרכבה שהיא בשמאל אשר העולם .וזה כי כ א ש ר אין ב ״ ה ש ה ו א היה היכל נמצא המלך כמו שהתבאר ,אמעט ג״כ שאין הש״י גגלה באחדותו א ף כי בוודאי א צ ל חש״י אין השמאל בהם נבדל ב מ ה מן העלה. בשביל זה דבר יתברך, שאינם ומפני כי דביקים ודבר זה הם מכסים שלא נמצא בפעל ה נ ג ל ה והיינו כ מ ו ש א מ ר בגמרא כי כסוי ה ר ג ל בכבוד מלכותו, שנוי וחסרון כלל ולא שייך בו לומר כך ,מ כ ל מקום קודם ש ח ר ב ב״ה היו הנבראים מקבלים הוא מ ה שיש בהם מן החסרון מ ה שהם נבדלים כבוד מלכותו כפי שלימות מעלתם ,וכאשר חרב העלה .ולפיכך א מ ר ג״כ כי מכסים רגליהם ב ״ ה אין הש״י נ ג ל ה להם ב כ ב ו ד מ ל כ ו ת ו כ א ש ר ש ל א יהא נזכר עון העגל ,פי׳ כי אילו היה נ מ צ א והבן מן דבר זה בפעל הנגלה היה נגלה החטא בפעל הנגלה ,א ב ל א ח ר ש מ כ ס י ם רגליהם היינו מ ה ש ה ם נבדלים הדברים כי הם דברי א מ ת ברורים: והתבאר מן העלה לכך לא נמצא גם כן בפעל ה ח ט א ש ל ישראל ,והבן הדברים האלו כי דברים ברורים הם .ו ל ד ע ת רבנן שמכסים חסר העולם הזה מ ן ב״ה. אמעט שתי כנפים רגליהם ,וזה כ י הכנסים ש ה ם מכסים וכל זה ברור, לך כי חסרון בית קדשינו ותפארתינו נ ח ש ב חסרון אצל העליונים ,ו א ץ זח ר ק מ צ ד ה מ ק ב ל כי בודאי אין שנוי לעליונים ר ק שכך כבודו. נמצא הש״י אל עולם הזה ש ל א כשלימות ויאמר כך כאשר לא נמצאו בשלימת,׳ נגח פרקכב ובמעלתן מצד המקבל ,כי טוף טוף יש בהם מזינה זאת שנראה כך אל המקבל הוא האדם. ואין זה נחשב דבר קטן אבל תוא תשוב דבר גדול ,כי דבר זה עיקר כאשר הוא נמצא כך אל המקבל ,כמו שתמצא שהאדם קרא שמות לכל הנמצאים מזו נראה כי הכל נחשב כפי מה שהוא אל המקבל הוא האדם .ואף אל השיי קרא שם וכמו שאמר במדרש )ויק״ר פי״ם( כאשר קרא האדם שמות לכל מפני שהכל נהשכ כפי מה שהוא אל האדם שהוא המקבל אמר לו הקב׳יד ,ומה שמי אמר לו ה׳ אמר הקב״ה זה שמי שקרא לי אדם ,אשר מזה תכץ ותדע כי הכל היא כפי מה שהוא המקבל ועא האדם .לכן כאשר הש׳׳י נמצא אל המקבל הוא האדם בענין אחד נאמר אתו עליו ,ודבר זה ביארנו במקומות הרבה מאוד בחבור באר הגולה )באר די( ושאר מקומות ומזה תובל ללמוד החסרת שגמצא בעולם הזח מצד חסרת ב״* כי אף על הקב״ה אמרו דאמעט פמליא שלו באשר אן הש״י נמצא כשלימות כבודו אל הנמצאים נאמר כך שכך הוא גמצא לעולם: ובפרק בתרא דםוטה )מ״ח ע״ב( תגן מיום שחרב מ ת המקדש בטל השמיר וגופת צופים ופסקו אנשי אמנה מישראל שנאמר הושיעה ה׳ כי גמר חסיד וגר רשביג אומד משום רבי יחושע ממם שחרב ב״ה א ן יום שאת מ קללה ולא ירד הטל לברכה ובטל טעם חפירות רבי יוסי אמד אף בטל שומן הטירות רבי שמעת pאלעזר אמד הסהרה בטלה את הטעט ואת הריה המעשרות בטלו שומן הדגן והכמים אמרים הזנות וכשפים כלו את הכל ע״מ המשגה הזאת בא לבאר לך ,כאשד נחרב הבית שנמשד אחד זה חסרון בעולם הזה במה שב״ה שלימות לבל העולם ,וכאשר הרב ב׳׳ה היו התחתונים נבדלים מן העליונים .כי ע״י ב״ה שועא בתחתונים יש להם לתחתונים דביקות וחבור בעליונים ,ולסיבד היתד ,הבדכ* וה שאמר משחרב הבית בטל השמיד ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה באלו שלשה דבייס נזכרו כל הברכות תה כי השמיר ישראל קמ היה בו כח חזק ועז כמו שמפרש בנמר*)גסין ס י ח ע״ב( והוא נגר םורא כשמניחין אותו על מלע מתבקע ממנו הסלע״ ואין סמק שזה ממני הכה הגדול שיש לו ,והמו זה נופת צופים שהוא מתוק בתכלית המתיקו* עד שאלו ב׳ דברים אשד הם שתי מזות דשכים שזה עז בתכלית וזה מתוק בתכלית ובטלו לגמרי מן העולם .וכל הדברים אשר בעולם יש בהם א מ ת זה שהוא החוזק או א מ ת המתיקו* ועל כל פנים יש לו דבר מה מהם ,ואם אלו שגיהם בטלו לגמרי כמו כאשר חרב ביה נחםרו כמה דברים שיש בהם מן העזות והתוקף והפן זה המחיקות והרכו* ואחר כך אמר ופטקו אשי אמנה דבר זה ענק שלישי שפטקו אשי אמנה וזה שגוי באדם עצמו ,ובזה היה כל העולם מקבל חםרון אם בוהות טבעי הדברים אשר נכללו באלו שני דברים אשר אמרנו׳ ואם האדם עצמו והכן זה מאוד. ואמר א ן יום שאן מ קללה ,כי בבטול ביה בטלה הברכה מן העולם ובל יום קללתו מדובה משל הבת .וביאור זה בי השגוי גורר אחריו שנוי ,ולטיכך כאשר חרב ביה היה זה גורם קללה במה שקבל העולם השתנות ויציאה חוץ מן המדד כמו שאמרנו ,תה גורר אתריו עוד שנוי יותר ,ולכד כל יום קללתו מרובה משל ראשמ׳ ודברים אלו ברורים שנמשד אחר שנוי שנוי יוחד .ולא ירד לברכת אחר שאמר שלא היה יום שאין בו קללת ואת״כ אמר שאו היה כרבה כעולם ,ונכלל זה בשני דברים שלא ירד הטל לברכה ונטל טעם הטירו* ואלו שני דברים תם מחולקים ,כי הטל הוא בליל* וטעם הטירות מכת השמש שנותנת טעם בטירות שנאמר )דברים ל״ג( וממגד תבואות שמש וכאלו אמר שלא הית ברכת לא כלילת ולא ברבת מום .ומה שאמר ר מ יוסי אף בטל שומן הטירות, טי׳ כי השומן גוף הדבר ,ודיל לא שהיה תםרון בטעם וכיוצא מ ה שהם אבות בלבד אבל היה חסרון בגוף הדבר ,תה שאמר שנטל שומן הטירות כי השומן הוא גוף הדבר ,כי הדבר שהוא כחש בטל מגופו אבל דבר שהוא ש ת יש לו גוף ע״כ נצח קיד ישראל פרקכב ד ב ר זד ,ק ל ל ה ב פ נ י ע צ מ ו .ו ק א מ ר ר ש ב ״ א ה ט ה ר ד , ולפיכך קאמר דקאי על סדרא דקדושא ואמן יהא נ ט ל ה ט ע ם ה פ י ר ו ת והריח ,ור״ל כ א ש ר היו נוהגים דאגדתא ,כי ע״י זה מביא הברמז ה י ה ת ט ע ם ת פ י ר ו ת ו ר י ה ת פ י ר ו ת קיים, בטהרה רבא שמיה העליון מעולם לעולם הזה כי לא זאת הברכה ה ט ו מ א ה והזוהמא הפך ה ר י ח וכן הטעם ,כי שייך ב ה הפסק כלל .ובשניהם אנו אומדים קדיש ה ר י ה הוא ש מ ר י ה ריה ה ט ו ב וכן ה ט ע ם שנותן לעלם ולעלמי עלמיא וכן ביהא ש מ י ה ר ב א אנו ט ע ם ט ו ב לאדם ,וכמו ש ה ת ע ו ב והזוהמא משוקץ אומרים מברך לעלם ולעלמי עלמיא ,ולא ת מ צ א כי וסרוה ,כ ך צריך אל הריח ו ה ט ע ם ה ט ה ר ה וכאשר בשני זה בשום שבח בעולם ר ק אלו, שבחים ומשוקצין בעבור כי אלו ב׳ שבחים בפרט משבחים הקב׳׳ה בטלה מ צ ד עולם העליון ,ועל ד ב ר ז ה ה ע ו ל ם ע ו מ ד מ צ ד ה ש ו מ ן ו ז ה ו כ מ ו ש א מ ר ו ז ״ ל )תענית ט ׳ ע״א( ע ש ר שהש״י מ ב ר ך העולם ה ז ה מ ן ע ו ל ם העליון .ועל בשביל ש ת ת ע ש ר ,נ מ צ א כי ה מ ע ש ר גורם הרבוי, זה תקנו אלו ב׳ שבהים בפרט בלשון ארמי ,כי שהיא לשון ארמי אינו מכלל ש ב ע י ם לשונות המיוחדים בטלה דבר הבריות מתועבין ה ט ת ר ה והיו זה נטל הריח והטעם. כאשר אין מ ע ש ר ולפיכך והמעשרות בטל השומן הרמי ר ק י ש כ א ן כ ת י ש ו ת כ מ ו )שמואל ב׳ י״ג( מדוע כ כ ה אתר ,ד ל .ו ח כ מ י ם א ו מ ר י ם כ י ת ז נ ו ת והכשפים ב ט ל ו ה כ ל ,פ י ׳ ד ב ר זד .כ י ה ז נ ו ת ה ו א יציאה מן הסדר ,ומפני זה בכל מקום כאשר ירצה הכתוב לומר שסרו מן הש״י אחר אלהי נכר אמר ו ז נ ו א ה ר א ל ה י נ כ ר ה א ר ץ ו ד ב ר זד ,ב ט ל א ת הכל. וכן הכשפים הוא ענין הכשוף שמבטל והכשפים בטלו זממגהגו ש ל עולם. דברים יציאה מן הסדר, סדר הטבעי הכל עד שהבל כי ולכך יוצא והמשנה הזאת נזכרו כל הזנות מסדר בהם לכל אומה ואומה׳ וכבר בארנו ד ב ר ז ה ל מ ע ל ה כי השבח הזה הוא מגיע ע ד עולם העליון והוא כולל ה כ ל ואינו מיוחד ,לכן ראוי ש י ה י ה ה ש ב ח הזה וכל ש א ר הלשונות כלם ה ם לשונות מיוחדים חוץ מ ל ש ו ן א ר מ י .ו י ד א ה מד ,ש א מ ר א מ ן י ה א ש מ י ה רבא דאגדתא ,הוא מ פ נ י כי ראוי זה ל ה ג ד ה שהיא ת ו ר ה כי על ידי הקדיש שהוא אחר ה ת ו ר ה בפרט, יש לאדם דביקות יותר על ידי קדיש שאחר התורה עד וכן ה י ה מ ח ס ר העולם ע ד ש נ מ צ א ח ס ר ב כ ל ואי א פ ש ר לפרש ייתר: ובגמרא קאמר, אמר בלשון שאינו מיוחד. ראוי בלשון הקודש מפני כי לשון הקודש לשון מיוחד, גדולים מ א ו ד אי א פ ש ר ל פ ר ש יותר ,ר ק ת ע מ ו ד על תדברים א ש ר אמרנו ,איך חורבן ב״ה ואינו שיהיה שהביא הברכה והקיום מעולם העליון: י ש ב מ ד י )ילקוי׳ש משלי תתקנ״א( נ ד י ב י ע מ י ם נאספו ע ם אלהי א ב ר ה ם וגו׳ מ א ו ד נ ע ל ה א י מ ת י שמו של ה ק ב ״ ה מ ת ע ל ה בשעה שישראל נאספים רבא וכל יום קללתו לבתי כנסיות ובתי מ ד ר ש ו ת ונותנין ש ב ח וגדולה חבירו בבקר להקב׳יה א מ ר ר ׳ י ש מ ע א ל ב א ו ת ה שעד .כ ש ש ו מ ע י ן מי יתן ע ר ב ובערב ת א מ ר מי יתן בוקר ה ג ד ה מפי ח כ ם ואח״כ עונין אמן יהא ש מ י ה ר ב א אלימא בוקר דלמחר מי ידע מאי הוי אלא דחליף באותה שרת ואזיל א ל א ע ל מ א א מ א י קאי א ס ד ר א ד ק ד ו ש א ועל באו וראו ע ם זו ש י צ ר ת י בעולם ב מ ה ה ן מ ש ב ח י ן אמן יהא שמיה רבא דאגדתא שנאמר ארץ עיפתה הקב״ה הוד והדר מרובה משל תאמר שנאמר אותי שעה הקב״ה שמח ב א ו ת ה שעד׳ ואמר מלבישין למלאכי נ א מ ר ברוב ע ם ח ד ר ת מ ל ך ע״כ .הרי כמו אופל צלמות ולא סדרים ותופע כמו אופל לכך ה א א י כ א סדרים ת ו פ ע מאופל ע״כ .וביאור ז ה כי מ ב ו א ר כי ה ש ב ח הזה ש ה ו א מ ב ר ך לעלם ולעלמי ה ע ו ל ם הזד ,ה ו א מ ק ב ל מ ן ה ע ו ל ם ה ע ל י ו ן ,ו ד ב ר ג״כ עלמיא ,מיוחד ל מ ע ל ת ה ת ו ר ה אשר היא לך זה אין בטול לו ולא יפול ת ח ת הבטול כלל ועל מעולם העליון כ א ש ר בארנו .ולכך ביארנו שצריך ד ב ר ז ה קאי עלמא .כי כ א ש ר ב ט ל ב ״ ה ש ע ל ידו שמבואר היתה דבר ה ב ר כ ה ב א ה ל ע ו ל ם ׳ א ב ל עדי-ין ל א בטל ז ה ש ה ע ו ל ם הזה מ ק ב ל מ ן ה ע ו ל ם העליון. שנים מקרא ואחד תרגום לומר בחבור אלו ב׳ התפארת דברים )פי״ג( האחד בו ע״ש. ברכה כמו והבן השני עוד כי קדושה פרק בג כנגד קחש ובתו ,ולכו מזכיר תהלה מדרא דקדושא ואמן יהא שמיה רבה מברך דאגדת* ואלו שני דברים ביחד ד& סדרים לעולם הזה, כי על ידי קדושה יש לעולם הזה דביקות בעולם העליון שהוא קדוש ,ומפני כו הוא מקבל הברכה מן עולם העליון שהוא יתבדו מבורו לעלם עלמי עלמיא .וכאשר ב״ה היה בעולם היה מקבל ישראל ברכה ע״י ב״ה שהוא קדוש שוזיה דביקות לעולם הוה בעולם הקדוש ,אבל כאשר אק ב״ה צדין האדם אל סדר קחשה שעל ידי ^דושה הזאת יש לעולם דביקות בעולם הקדוש ,ועל ידי אבץ יהא שמיה דבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא באה הברכה מעולם העליון לעולם הזה ועל זה קאי עלמא: פרק כג התבאר לד כי חורבן ב״ד ,הוא הסרת העולם לתחתונים ולעליוגים ,ולכד צדד שיהיה הנהגת האדם על ענין זה כפי שהוא ענין העולם ויהיר ,גוהג באבילות על דבר ז* וכאשר יש אבילות על ירושלים ,ומה גראה כי יש הפסד וחסרון בעולם ולכד הוא חוזר אל הסדר .חד, שכתוב )ישעי׳ ס״ו( שישו אתה משוש כל המתאבלים עלי* ר״ל כי המתאבלים עליה בשביל החסרון שהגיע לעוה״ז ועל זה הוא מתאבל ,וכבד התבאר שכל דבר שיש בו שגוי כמו זה הוא חוזר אל הסדר ,לכד שישו אתה משוש כל המתאבלים. אבל אם איגם מתאבלים וכאלו לא היה כאן חסרון ,וכאשר אין כאן תסדון אין כאן חזרה. ובברכות )ל׳ ע״ב( פ׳ אין עומדין לחתפלל אלא מתיד כובד ראש ובגמרא מה״מ וקאמד רב גחמן בר יצחק דכתיב עבדו את ה׳ מדאה וגו׳ מאי וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה ע״כ .וביאר ענין זה ,כי המתפלל אל הש״י מורה על שהאדם עלול מן העלה שהרי צריד אל השם יתברד׳ ומפני כד אין עומדין להתפלל אלא מתור כובד ראש ,להראות שהוא עלול מן העלה ושהוא צדד אל חעלה בתפילתו .ובברייתא קאמר אין עועדין להתפלל אלא מתיד שמחה של מצו* ופליגי ברייתא אמתניתין דםבידא אין עומדין להתפלל אלא מתיד מבד ראש .וביאור מחלוקת זה כי כאשד האדם הוא עלול מן העלה יש לו כ׳ בחיגו* הבחיגה האחת כי במה שהוא עלול הגה הוא גבדל מן העלה וראוי שיקבל יראתו ופוזת עליו ,והבחינה השניה כי אין ספק בי העבד יש לו צירוף אל אדון שלו .ולפי דעת שניהם התפילה מורה על שהאדם עלול אל הש״י ונתלה בו ,ולכו התנא דמתניתין יש לעמוד מתוו יראה לתפילה שהעלה נבדל מן העלול ולכו יש לעמוד מתוו יראה וכובד ראש ,ולברייתא צ י ד לעמוד מתוץ שמחה של מצוה׳ *,צד הכהינה השניה שהעבד יש לו צירוף אל האדון והוא עבד לאדון הבל וזהו צירוף וחבור אל העלה יתבדו ,לכו יש לעמוד מתח־ שמחה של מצוד• ששמה בשביל שחוא עבד מקבל גזירותיו ומצותיו עליו וזהו המזיגה השגיה שיש לעלול עם העל* למתגיתין עתפא היראה משום שזה עמדה הוא אל הש״י לגמרי כאשר ירא לפניו ,ולברייתא שמחה עדיפה כמו שהתבאר .ויש לפרש בפשוטו כי התפילה הוא שנכנמ לעמוד לפני הש״י ,והנכגט לפגי המלך ראוי שיכנפ באימה וביראה ,ולכד אין עומתן להתפלל אלא מתוך כובד ראש ,ובברייתא קאמר אין עומתן להתפלל אלא מתיר שמהה של מצוה, כי ע״י השמחה שהיא שלימות הנפש ועל ית זה השמנה שורה עליו והוא עט הש״י ודבר זה ברור: ושם אמרו עוד אמי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דחוי בדה טובא אמר ליה וגילו ברעדה כתיב רב ירמיה מ י יתיב קמיה דר׳ וירא חזי דהוה בדח טובא אמד ליה לא מביר מר בכל עצב יהיה מותר א״ל תפילין קא מנחגא ע״כ׳ כד הוא גרפת רב אלמפ והוא נבונה .וביאור זה מה שאמר נצח קטז מנהנ* תפילין ישראל פרקכג אמרנו מפני שכבר ל מ ע ל ה כי בסמוך ודבר זה ענין נ פ ל א מ א ו ד מאוד ,והשיב לו תפילין מ נ ח נ א כמו ש ה ת ב א ר : אין ראוי שיהיה האדם אשר הוא עלול ב ש מ ח ה כלל ר ק יהיה עליו י ר א ת העלה ,לכך א״ל תפילין לפרש עוד כי מ ה ש א מ ר לא סבר מ ר בכל ויש עצב יהיה מותר ,ר צ ה בזה כי האדם הזה מנחנא ,פי׳ כי התפילין ש ם ח׳ נקרא על האדם )דברים כ״ח( כדכתיב וראו כל עמי הארץ כי הוא המרי גשמי אין ראוי אליו השמחה, אשר ש ם ה ׳ נ ק ר א עליך ויראו מ מ ך ואמרו אלו תפילין כ י ה ש מ ח ה ש י י כ ת א ל ה נ פ ש ה נ ב ד ל ת ואין ה א ד ם ש ל ראש ,והם כ ת ר ע ל ה א ד ם ו פ א ר עליו .ואמר נבדל במעלתו ר ק ה ו א חמרי גשמי ,ומפני שהוא ה נ ה א ף שראוי מ ח מ ת שהאדם עלול לכך צריך ח מ ר י גשמי אין ראוי לו השמחה ,ובעצבות ש ל ו שיהיה עליו י ר א ת העלה ,מ ״ מ אני ש מ ח ב ע ל ה יש לו מותר ,והיינו כי כ א ש ר ב ד ע ת ו ש ה ו א ב ע ל עצמה מ ה שהוא יתברך אדון לי ושמו יתברך ח ו מ ר חסר אז ה ש ״ י מ מ ל א חסרונו כ מ ו ש ה ת ב א ר נ ק ר א עלי והוא ת ה ל ת י ותפארתי ומזה ה צ ד ראוי הם זה השיב ועל תפילין מנחנא ,כי התפילין אל מורים על שיש באדם ג״כ מדריגות השכל שהוא ה א ד ם ה ש מ ח ה ב מ ה ש ה ו א עלול ,כ י ה ש מ ח ה ה ז א ת ולכך ראוי אל האדם התפילין ד ב ר שיש אל האדם השמחה ,שאין לומר שאין ראוי נבדל היא מ צ ד העלה ,בשביל כי הש״י שהוא העלה הוא בו ת פ א ר ת ו והוא כ ת ר על ראשו והם התפילין וראוי ואל״כ שיש באדם מ ד ר י ג ת השכל ה נ ב ד ל לא היה אמרו תפילין ראוי אל התפילין ,ולכך התפילין ה ם על ה ר א ש שישמח בכתר ובפאר הזה ולכך מ נ ח נ א .ו כ ב ר א מ ר נ ו ג ״ כ ל פ נ י זה ,כ י מ צ ד ש י ש לאדם אל צירוף העלה ראוי אליו השמחה, והצירוף ה א מ ת י הם התפילין אשר ש ם ה׳ נקרא עליו ,ומפני כ ך ראוי אל ה א ד ם ה ש מ ח ה בתפילין ב פ ר ט מד ,ש ה מ צ ו ר ,ה ז א ת ה י א ע צ ם ה צ י ר ו ף ש י ש ל ו א ל הש״י .ו א ב י י כ א ש ר י ת י ב ק מ י ה ד ר ב ה מ פ נ י שהיד ,ת ל מ י ד ו ו ה ו א ב ד ה ק א מ ר ל י ה ר ב ה ו ג י ל ו ברעדה, קדושת אלהים שהרי התפילין הם קדושים, ששם יד הם נגד חלב ששם הנפש ,ולפיכך אמר תפילין מנחנא, והמצור ,ה ז א ת ל א ד ם ל פ י שיש באדם הנשמה והשכל הנבדל ,ומצד הזה ראוי לו ה ש מ ח ה מצד שלימות הנפש .ודבר זה ג״כ ברור מאוד ואמת בלי ספק ,כי התפילין אשר ה ם לאדם ה ם מ צ ד שיש לאדם ה נ ש מ ה והשכל ומצד הזה ראוי לו ולא קאמר ליה בכל ע צ ב יהיה מותר, מ פ נ י ש ה י ה ת ל מ י ד ואינו ר ב אין עליו להחמיר ה נ ש מ ה ה נ ב ד ל ת והשכל ,וכן התפילין של ועוד ה ש מ ח ה ודי בזה: אמר ש ם רבי יוחנן משום רשב״י אסור כ״כ ,ר ק כי לכל הפחות לא ישמח כ״כ רק יהיה לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה ש נ א מ ר רעדה ע ם הגילה ,ולכך א מ ר ל י ה וגילו ב ר ע ד ה אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה אימתי ימלא כתיב שיהיה עם הגילה רעדה .אבל ר׳ ירמיה שחוק פינו בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה ׳ ל ע ש ו ת לאו ת ל מ י ד ו ד ר ׳ זירא היה ,ש ה ר י קראו מ ר ש א מ ר עם אלה אמרו על ריש לקיש שמימיו לא מלא שחוק לא סביר מ ר בכל עצב יהיה מותר ,ור״ל פיו כי ש מ ע ה מ ן ר ׳ יוחנן רבו .ביאור זה כי ה א ד ם היה בעוה״ז אין ראוי ש י מ ל א ש ח ו ק פיו ,כ י מ ה ש מ מ ל א חכם ויש לו לדקדק במצות מאוד ,ולכך קאמר שחוק שהוא בפעל בכל ע צ ב יהיה מ ו ת ר ולא ישמח כלל בכל אשר הגמור ,ולא כך ה ש מ ח ה שהוא שייך בלב ד כ ת י ב בעל הוא ליה שבכל בדעתו ע צ ב יהא מ ו ת ר ולא ישמח כלל כי כי האדם אין נ ח ש ב לכלום והוא פיו הוא בשביל השלימות )תהלים וי( נ ח ת ש מ ח ה ב ל ב י ,א ב ל ה ש ח ו ק בשביל ז ה יהיה לו מ ו ת ר ש י ש בפעל כאשר יש לו שחוק ,ולכך א מ ר אסור שימלא ל ו ש כ ר ע ל זה ,ו ז ה ב ש ב י ל ש ה ו א י ו ד ע ב ח ס ר ו נ ו ש ח ו ק פ י ו ב ע ו ל ם הזר -כ י ה ש ח ו ק ש ה ו א ב פ ע ל ולכך מ ת ע צ ב בחסרונו וראוי הוא להשלמה ,אבל לגמרי ,ודבר זה אינו ר א ד לעולם הזה כלל ,כי מבקש המדריגה הזאת אינו בעולם הזח לפי ש ה א ד ם אינו בהשלמתן ,לכך אין מ ק ב ל השלמה ,ודבר זה יתבאר כ ש ל י מ ו ת ו ב פ ע ל .ר ק ל ע ת י ד ,ואז נ א מ ר א ז •ימלא רימה השמח ותולעת, הרי בדעתו שהוא שלם ואינו נצח פרקכג שחוק פינו כי יאמרו הגדיל ה׳ לעשות על אל* כי כאשר יהיה לעתיד והגדיל עם אלה מה שלא היה קודם שלא היה האדם בפעל השלימו* לכך אן השחוק שהוא שמחה כפעל רק השמחה היה לו שעיקר השמחה בלב ואנו בפעל ,רק לעתיד א יהיה בעולם השהוק .ומה שאמרו שאסור למלאת שחוק פיו בעולם הזה אנו מצד חחורבן, שהרי אמרו אסור שימלא שחוק פיו בעולם הזח, ודבר זה משמע אף בשעת בנץ הבית אסור למלאת שחוק פיו בעולם הזה עד שיהיה העולם כשלימות בלא חסרון .אבל מה שראוי לאדם מצד חורבן בית קדשינו ותפאדתינו .אם באנו לעשות כמו שראוי להוות גוהג האדם כמו שאמרנו ,הרי לא היה נשאר לו חיים לגמרי ,כדאמריגן בפ׳ חזקת הבתים )ב״ב ם׳ ע״ב( כשחרב בית באחרונה רבו פרושים בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין נטפל להם ר״י א״ל בני מפני מה אן אתם אוכלים בשר ואין שותים יין אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבץ על המזבח ועכשיו בטל ונשתה יין שממגו מגמכץ על גבי מזבח ועכשיו בטל אמר להם א״כ לא נאכל לחם שכבר בטלו מנחות וכו׳ עד שתקו אמר להם בני בוא ואמר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר גגזרה גזירה להתאבל יותר מדאי אי אפשר שאץ גוזרץ גזירה על הצמר אלא אם כן רוב הצמר ימלץ לעמוד כה אלא אמרו חכמים אס אדם סד מתו בסיד משייר מ דבר מועט וכמה אמה על אמה אמר רב חםדא כנגד הפתח עושה אדם כל צרכי מעודה ומשייר בה דבר מועט מאי היא כסא דהרםנא שנאמר אם אשכחך ירושלים וגו׳ תדבק לשוני לחכי מאי על ראש שמחתי זח אפר מקלט שבראש חתנימ אמר ליה רב פפא לאמי היכי מנח לה אמר ליה במקום תפילין שנאמר לשום לאבלי ציון לשום פאר תחת אפר וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמת ציץ שנאמר שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה ע״כ .הרי לך כי הפדושימ היו אמרים כי דאי שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מפני שהיו קרבין על גבי המזבח ,וזה בעביל להודיע כי הכל הוא בשביל חש״י ולא ישראל קיז בשביל האדם ,בי הבשר ננדא שיהיה קרב על המזבה והיין לנםך אותו על המזבח ,ולכך עתה שאץ מנםכין היין ואין מקריבץ הבשר על חמזבח ראוי הוא שיתבטל האדם מאכילת בשר ומשתייה יין אחד שבטל הקרבתו על המזבח .דק שאין גוזרין גזירה על הצבור דק אם דוב הצבור יכולים לעמוד בו ,שאם אין רוב הצבור יכולים להתקיים אין כלל כאן קבלת הגזירה ,שצריך שיהיו מקבלים הגזירה הרוב וכאשר אין רוב הצבור יכולים לעמוד אף על גב שרוצה איזה אדם לקבל דבר שהוא קשה אין כאן קבל* כי pכל דרכי התורה ראויים לקבלה ואין דבר בתודה שהוא כגגד האדם ,ולפיכך אי אפשר לגזור דבר שאין לו קבלה אל הרו* אלא שכך צריך להיות שלא ישכח ירושלים כלל כמו שאמד אם אשכחך ירושלים תשכח ימיגי כי ירושלים הוא עצם ועיקר מעלת העולם ,ודבר שאינו עיקר ועצם יש בו הסרה והסתלקות ,אבל דבר שהוא עיקר אין שכחה בדבר שחוא עיקר .ולבך אמר תשכח ימיני שאי אפשר לשמה באדם דבר שהוא עיקר כמו הימין ,כי דבר שאינו עיקר אין האדם משגיח עליו ויש בו חשכח* לא דבר שהוא עיקר ,וירושלים הוא עיקר העולם .ולפיכך אין ראי לשכוח ולעשות כל צרכיו כשלימות כאלו היה ב״ה קייס ,שא״כ עושה עצמו שלם אחר שהוא באמת חסד כמו שהתבאר. ולפיכך אדם סד ביתו בסיד ומניח אמה על אמד, שאינו סד .וכגגד הפת* והטעם שחוא מגד הפתח כי אס לא כן ויהיה במקום אחר הרי בטל אתו מקצת אצל השאר ואץ באן חסרה ,אכל בגגד תפתח שראוי ששם יהיה יפח ביותר ,וגם כאשר נכגס אן רואה רק זה המקום בלבד אץ לומד בזה שהוא בטל אצל השאר .ועוד בי הגוי שהוא כנגד הפתח הוא גוי מותר ,ואם יהיה גשאר הגוי אשד הוא גגד הפתח יהיה כאן נוי ביותר ,והנוי היותר אין ספק שבטל ,ולכך משייר אמה ע; אמה נגד הפתח .וכן מלס דמשייד דבר מועכ וחוא כסא דהרםנא והוא מאכל חשוב ביותו וראוי שלא יהוח כאן חשימת מותר׳ וכן צדע־י ובת צדעא הוא נוי ביותר ראוי שלא יהיד: .־ נצח קית ישראל פרקכג יראה .ומ״ש דמשייר דבר מ ו ע ט היינו דהוא מועט יין ,ר ז ה א י נ ו ד ה ת ם מ ו כ ח ד ל א ו ב ש י ר ש ה ו א ב י י ן נשכח אסור, לא בכמות אבל הוא השוב יותר ,ובזה ירושלים שהוא מקום אחד חשוב .וקאמר מ א י על ראש שמחתי זהו מקלה אפר ופירוש וכר, ד ו ק א מ ש ת ע י א ל א א פ י ל ו ב ל א יין דקאמר פירש נמי ש ם א מ ר ר ב הונא דנגדי ודבקרי שרי, רש״י ז״ל ספינות שמושכין בחבל שאינם ש ה כ ת ו ב אומר כאשר יש לחתן ש מ ח ה יש להזכיר א ל א לכוון אותם ל מ ל א כ ה ודבקרי שמזמרין ב ש ע ת ה ש מ ח ה ש ה י ה לו ונתבטל ,ולכך א פ ר מ ק ל ה ב ר א ש שחורשין שאינו א ל א לכוון השוורים ל ת ל מ י ה ם שהולכים לקול השיר ש ע ר ב ל ה ם ודגרדי אסור התנים כי האפר מקלה שבראש חתנים מורה על בטול ה פ א ר ש ה י ה ראוי ו נ ע ש ה מזה אפר ,כי אפר ובין ש ל א על היין אסור והא ד ק א מ ר ב ט ל ה ש י ר אותיות פאר שנתבטל הפאר ונעשה לאפר: וקאמר כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה, כבר אמרנו לך שהחסר הוא ומקבל הויה ,והדבר ש ה ו א ש ל ם אין שמתהוה שאינו א ל א לשחוק ע״כ ,ה ר י מ ו כ ח דבין על היין מבית המשתאות ,נראה דלרבותא קאמר אפילו בשעת ש ת י י ת ה א ד ם ש ד ר ך ה א ד ם לזמר ,וכאלו היה דבר זה מנהג לאדם אפילו הכי א ס ו ר : ושם ע ו מ ד ל ק ב ל הדיה ב א ש ר ה ו א ש ל ם ק ו ד ם ז ה ו א י ך יתהוה, ונתבאר גם ודבר זה ענין ברור מאוד כן בחבור היה ,והמתאבל על ירושלים והרי הוא בשביל חסר לראות ירושלים, שמתאבל זוכה ובשביל בנחמתה ,כי החסר הוא ראוי אל קבלת ההויה ,כי ה ע ה ד ר ה ו א ס ב ת ההויה ו ד ב ר ז ה ידוע. אבל מי שאינו מתאבל על ירושלים והנה הוא כאלו הוא יתהוה שלם, אמרנו וכבר כי השלם בבית חורבא שנאמר ישורר בחלון חורב ב ס ף כי ארזה ע ר ה א מ ר רבי יצחק המסוכך בית מתרועע אמר בארזים רב אשי ש״מ כי מתחיל חורבא בסיפא מתחיל שנאמר בסף חורב למשכילים, ע״כ. והדברים האלו ידועים למה אמר אודגא דשמעא זימרא תעקר ,וזה מפני כי השיר הוא מיוחס ל מ ד ת הדין לא ו ל כ ך א י ן ר ו א ה ב נ ח מ ו ת ציון ,ו ד ב ר ז ה וכאשר מ ש ו ר ר ואין ראוי לו ה ש י ר ה כ י לפי מ ד ת ה א מ ת והיושר ראוי היה שנחסר בשביל חורבן קדשינו ותפארתנו ,רק כי אין הגזירה ח ל ה על דבר שאין הצבור יכול ליה למר לעמוד: ובפ״ק זמרא בסיפא קיל שהרי הלוים היו משוררים דוקא ודבר זה ידוע ב ר ו ר מ א ד ל מ י ש מ ב י ן ד ב ר זד -ו ה ר י ת ת ב א ר לך, עצמינו אמר אודנא דשמע זמרא תעקר אמר רבא דגיטין )ז׳ ע״א( שלחו עוקבא זמרא מנ״ל דאםור ש י ר ט ט וכתב ליד! א ל ת ש מ ח י ש ר א ל א ל ג י ל כ ע מ י ם ו ל ש ל ח ל י ה למשכילים, פ ו ג ע בו מ ד ת הדין ,וכל ה ב י ת אשר ש ם השיר חרב מכח מדת הדין שהתחלת שמחריב וקאמר הכל. החורבן ה ו א בסף ,מ פ נ י ש ת ו א מ ק ו ם ששם הכניסה והיציאה לבית והוא הבית ש ש ם נ כ נ ס י ן ויוצאין ,ו ל פ י כ ך ש ם מ ת ח י ל עיקר ישוב החורבן ,כ י מ ד ת הדין המחריב פוגע דוקא ב ד ב ר מיושב יוסר. שהוא משבטלה אמר ולכך במשגה שם סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות, מהבא בשיר ל א ישתו יין אי מ ה ה י א ה ״ א זמרא ש כ א ש ר היו הסנהדרין יושבין ודגין ה י ה נ מ צ א דמנא אבל בפומא ש ר י קמ״ל ע״כ .פי׳ מאחר מ ד ת הדין בעולם ,וראוי ג״כ ש י ה י ה ה ש י ר ב ע ו ל ם שאין ש מ ח ה בישראל אין ראוי לישראל לשמוח. וקאמר ולשלח ליה מהבא דכתיב בשיר לא ישתו יין ,ש מ ז ה ה כ ת ו ב מ ס י ק )מ״ח השיר ע׳׳א( דתנן התם בפרק משבטלה בתרא דםוטה המיוחד ואין מ ד ת הדין ע ם בני אדם ,ולכך מדת סנהדרין בטל מבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו דמשום כך פריך ולשלח ליה מהכא ,משום שאין ר ק על היין ובתאי ק ר א בשיר ל א י ש ת ו אין ראוי לה׳יות ה ש י ר ה נ מ צ א א צ ל ם ,כ י כ ל ש י ר ה ה ו א מ צ ד וזה יין ,ו ל כ ך פ ר י ך ו ל ש ל ח מ ה כ א .א ב ל ל י כ א ל מ י מ ר אסור ל מ ד ת הדין ,א ב ל כ א ש ר ב ט ל ה סנהדרין שאמר שם אמר הדין. רבי יוחנן כל השותה יין בארבע מיני זמר מ ב י א ח מ ש פ ו ר ע נ ו ת לעולם שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדופו מ א ח ר י בנשף יין ידליקם והיה כנור ונבל ו ת ו ף נצח פרקכג והליל ויץ משתיחם ואת פועל ת׳ לא יביטו מת כתיב אחריו ל pגלת עמי מבלי דעת וכמדו מתי רעב והמונו צחת צמא וישח אדם וישפל איש ומת כתיב אחריו לבן הרחיבה שאול נפשה ע״כ .וביאור ענץ ז * באשר שותח יין בד׳ מיני זמר הרי דבר זח חמשה ממי שמחה כי היץ עצמו הוא החמישי. ולכד מביא חמשה פורענות לעולם .כי כאשר חוטא במ״ה לגמרי ושותה יין בד׳ מיני זמר, וכבר ידוע מ חמשה מתיחמ למדת הדין כגגד יד ה׳ הויה במקבד וכתיב שם )שמות טי( במומים ומזמורים כגמלים כבקר ובצאן יכר כבי מאי. ולכד מביא חמשה טורעגות לעולמ .מסגי כי מרת הדין הקשה שולט כאשר יחטא כמדת הדין כמו שהתבאר ,ואץ דבר חטא במדת הרץ מתר כמו זה לשורר כאשר אין ראוי השירה והזמר* אע״ג שהגאונים פמקו דלתת שיר ושבח להקב״ה מותר מפגי שאין שיד של בשר ודם שיר שלם ולכד הוא מותר ,אבל שיר המלאכים הוא שיר שלם ולכד אמעטו ממי חיות שלא לתת שיר שלם ,אכל שיר של שמחה שאמו להקכ״ה אסור מדאי והוא חוטא במרת הדין׳ ולכד עוגשו כמו שהתבאר וראוי לשמוע דברי חכמים המלמדים את האדם לטו* אמנם לא ידעתי מגיץ דבר זה כלל .כי אם אנו באם לתת שיר ושבה להקכ״ה דבר זה יש להיות בלא שתיית יץ .כי איד יהיה שבת ושיר להקב״ה בכלי זמר על השתי* והרי אמרו )םנהודיז ק״א ע״א( כי התודה תוגרת שק ואומרת עשוגי בגיד ככלי זמר שמגגגץ בתם .וכי השיר וחשבח להקב״ה גרע מזה שלא יתיר .שם כלי זמר .ואלו לדידי צייתי לא היה זה כלל ,ולדעתי אף בשעה שב״ה קייס אסור להזכיר שמו כר בשכרות׳כי אף בשעת התפילה אסור לעמוד לפגי הקב״ה כאשר הוא שכור והמונע עצמו מוה תבא עליו ברכה .ואף כי מותר לברד ברכת המ»ץ אף אם הוא שמד .אץ זה ראה כי ברכת המזון מחדב לברד וכתיב )דברים n׳( ואכלת ושבעת וברכת. ומאחר שברכת המזון בשמל אכילה יש לו לברר אף אם הוא שכור .אבל לתת שבח לחקב״ד .מ ת ו ך שכרות נראה שהוא אסור גמור: ישראל קיט עוד שם בםר״ק רגיטץ אמר ליה דיש גלותא לרב הוגא כלילא מג״ל דאםור אמר ליד. מדרבגן יתגן בפולמם של אםפםיונוס גזרו על עמדות חתנים ועל האירוס אדהכי קם רב הונא לאפנוי אמר ליד .דב חםדא קרא כתיב כה אמר ה׳ הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפל הגבוה הגבה השפל וכי מה עגץ מצנפת אצל עטרה אל $ממן שיש מצגפת בראש כ״ג עמדה כראש כל אדם נסתלקה מצנפת מראש כ״ג נסתלקה עטרה מראש כל אדם אדהבי אתי דב הונא אשכתינהו דהוי יתבי א״ל האלקים מדרבנן אלא תםדא שמר ותםדאין מילר רמנא אשכתיה למר ברי׳ דדב אשי דתוי גדיל כלילא א״ל לא סבר מר הסר המצגסת והרם תעטרמ אמר לית יומי׳ יכהן גחל בגברי מאי זאת לא זאת דרש רב עוירה זמגץ אמר ליה משמיה דרב אמי בשעה שאמר הקכ״ת לישראל הסר המצנפת והרם העטרה אמרו מלאכי השרת לפני הקכ״ה זאת להם לישראל שהקיימו במיני נעשה לנשמע אמד להם לא זאת לישראל שהשפילו הגבוה והגביהו את השפל והעמידו צלם בהיכל ע״כ .הא דקאמר רב חםדא קרא כתיבי אף על גב דבהדי׳ אמרינן )םוטד .מיני ע״א( בפולמוס של אםסםיוגום גזרו, היינו שגזרו אף ממן שמת תמקדש קיים אבל בשעת תורכן קרא כתי* ורש״י ז״ל טי׳ עטרות ממש וכתבו התוספות שאץ נראה דאמרינו עלה בסוטה בסרק כתרא לא שנו אלא של ורד ושל הדם אבל של קנים ושל הילת מותר ע״כ ואין דרד לעשות עמדת משל קנים ע״כ .ויראה דאץ זי .קשיא כלל ,חיאי אץ דרכו לעשות של קנים ושל תילת כי בטני עצמן ,אבל בודאי תיו מציירץ הקנים ומיטים אותם עד שתיו נאים מאוד. וכדפירש רש״י משמע ,דקאמד כל זמן שהמצנסת בראש כהן גדול עמדת בראש כל אדם ,ואם כפירוש התוספות שפרשו שתיו עושים מקום לחתן לישב תחתיו מה עגץ זה לזה דתלה במצגפת של כחן גחל ,ועוד דקאמר מר ברית דדב אשי גדיל כלילא לברתית עד דומיא דברן גחל ,ואם לא תית חמת כלל עטרת תועים נצח קכ פרק כג ל מ צ נ פ ת מר .ש י י ך ד ו מ י א ב ז ה ד ק א מ ר ד ו מ י א ד כ ה ן גדול .וכך פי׳ ב ז מ ן ש ה ע ט ר ה ב ר א ש כ ה ן ג ד ו ל , וזה מ ו ר ה על המדריגה האלהות שיש לישראל, ומצד ישראל הזה יש לאדם מ ע ל ה גם כן מ ה שהאדם שאינם חפצים בבית מאחר שיש לפניהם במוחש חסרון הבית ואינם עושים ת ש ו ב ה להחזירו .ו ל א כך ה ר א ש ו נ י ם ש ל א היה; ל פ נ י ה ם ב מ ו ח ש ח ו ר ב ן ש ת א מ ר ש ל א היו הפצים בבית ,ל כ ך ל א הבית ה ו א מ ל ך בתחתונים וראוי ל א ד ם ה ע ט ר ה הזאת. היה זה כל כך .וז״ש כי הראשונים העבירו א ת כאשר אין ה מ ע ל ה ה ק ד ו ש ה האלקית הזאת התקרה ,כי חטאם שהיה גורם להחריב הבית דבר לישראל ,אין ע ט ר ה הזאת לאדם מ ה ש ה א ד ם מ ל ך זה נקרא העברת ה ת ק ר ה בלבד ,ולא בזה ש י ד בתחתונים והוא בטילד -משל זה כאשר יש מלך ש ל א היו ח פ צ י ם ב ב י ת כלל ו ד ב ר זה ל א נ ק ר א אבל ב מ ד י נ ה אז יש כאן ש ר י ם ומושלים ע מ ו ג״כ ,א ב ל עקירת ש ו ר ש שאינם חפצים ב ב ״ ה כלל .ד ק א ו ת ם א ם א י ן מ ל ך ב מ ד י נ ה אז א י ן ג ״ כ מ ו ש ל י ם ל מ ט ה שרואים במוחש לפניהם חסרון ב״ה ואינם עושים ב מ ד י נ ה .וזד .ש א מ ר א ם י ש מ צ נ פ ת ש ה י א תשובה .הרי כאלו אינם חפצים בו ודבר זה נ ק ר א ממנו המעלה עמו ה ק ד ו ש ה נמצאת ,ראוי שיהיו האלקות ה מ ע ל ה ל מ ט ה מזר .ד ה י י נ ו ע ט ר ת ב ר א ש כ ל פעפוע משרשו: ועוד יש לך ל ד ע ת כי ב ״ ה מ צ ד שיהיה ת מ י ד ולא יוסר כלל ,וכך ראוי לפי א ד ם כ א ש ר י ש מ צ נ פ ת ב ר א ש כ ה ן גדול. וקאמר בשעה הקב״ה שאמר הסר עצמו ראוי המצנפת המושכל ,ומאחר שכך הוא סדר וראוי שיהי׳ והרם ה ע ט ר ה אמרו מלאכי ה ש ר ת לפני נ מ צ א ע ת ה ב״ה לפי סדר המושכל ,א ם אין אנו הקב״ה רבש״ע וזאת להם לישראל שהקדימו נעשה תשובה הרי אנו מחריבין ב״ה מעיקרא. עושים כאשר אנו מחריבין ומבטלין סדר המושכל לנשמע ,ומפני ה ק ד מ ה הזאת ראוים לכתר ועטרה, כי ש ה ר י י ר ד ו ק ״ ך ר ב ו א מ ל א כ י ש ר ת ב א ו ת ה שער, דבר זה נקרא פעפוע משרשו ,כי סדר זה המושכל שהקדימו נ ע ש ה לנשמע וקשרו לכל א ח ד מישראל ה ו א שורשו ,וכאשר אין מ ת פ ל ל י ן עליו זה נ ק ר א שני כתרים א ח ד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, משרשו .אבל הראשונים מפני שעל ידם אמר ועתה המצנפת והרם העטרה .ו כ ב י הסר פעפוע לא ח ר ב ר ק עצים ואבנים שלפנינו ,לא נ ק ר א זה ראויים שעקרו אותו מ ש ר ש ו וחלוק יש בין ה מ ח ר י ב דבר ישראל לכתרים בשביל נעשה ונשמע ,ושם פרשנו שהוא לפנינו בלבד ,או כאשר מגיע הבטול לעצם בחבור פרשנו התפארת )פ׳ כ״ט( כי ה ט ע ם כי ל מ ה היה להם הכתרים ע״י נעשה ונשמע הדבר ע ״ ש ו ת מ צ א מ ב ו א ר .ו ע ל ז ה ה ש י ב הקב״ד .ל א ז א ת נ מ צ א ב ״ ה בעולם ואינו נ מ צ א ודבר זה ה ו א בטול והשפילו הגבוה ,לכך ל ע צ ם ב׳יה .ו ל פ י כ ך ה א ח ר ו נ י ם ש ל א ע ש ו ת ש ו ב ה שהגביהו לישראל ראוי לכך השפל שיהיה שיהיה בטל גבהותם ג״כ מ ה ם : על האדפ להתאבל על חורבן ב״ה ויהיה מתאונן ומקונן על תורבנו ויתפלל שיחזור ויבנה זה ב״ה, כאלו הוא וכאשר היה אין סבה האדם עושה לחורבנו. דבר ובירושלמי הראשונים העבירו א ת ה ת ק ר ה והאחרונים פעפעו א ו ת ו ו כ ל כ ך ל מ ה ש ל א ע ש ו ת ש ו ב ה .ו ב י א ו ר ז ה כי הראשונים א ש ר בשביל ח ט א ם נ ח ר ב הבית אין זה רק ה ע ב ר ת התקרה. אין תשובה האחרונים ״ושים אבל האחרונים שלא עשו זה ר ק ע ק י ר ת השורש .והטעם כי אשר ראו לפניהם חורבן י ר י ת ואין ת ש ו ב ה לדחזיר א ת הבית ,א זה כ י א ם ; מ ה שמחייב הסדר השכלי ,שראוי שיהיה נ מ צ א ב׳יה ב ע ו ל ם דבר זה בטול לעצם ב ״ ה ,וזה ש א מ ר כ י א ח ר ו נ י ם פ ע פ ע ו א ו ת ו .ו מ ה שאינו נותן לבו כלל על זה ואינו נחשב מי מתאונן על כבוד שמים, כאשר יראה ארמין זרים על מרום דרים והדום רגלי בית אלקינו חרב ב ע ו נ י נ ו .א ך ב ד ו ר ה ז ה א ש ר א נ ח נ ו בו ,ע ל מ ה יתאונן האדם א ם על חורבן בית קדשינו ,או ע ל ב ט ו ל מ ח מ ד ע י נ י נ ו ה ו א ת ו ר ת י נ ו שהיתר .ל נ י ל מ ש י ב ה נ פ ש בגלתינו .ואלו ש נ י ם ת ו ר ת אלהינו ובית קדשינו הוא ת כ ל י ת הכל ,כמו שאנו א ו מ ר י ב יהי רצון שיבנה ואב״.- פ״ה( בימינו ותן חלקנו בתורתך. ב״ה וענין איי במהרה -ני T1U פרק כד ישראל קנון דברים שחבר אותם ביווד הוא דבר מופלג ועמוק .וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע ועתת אגו ערומים מכבוד ההורה שלא גמצא בגו לו ימיגו וזרוע צדקתו םמכתהו וגו /וזו עיקר לא תורה ולא חכמה וזעצגנו ככלי ריק או אם הכטחתינו ונחמתנו בגלותיגו אשר אין דבר טוכ נתאונן על אנשי מעשה שאבת מן הארץ בעולם וקרובים הם ימי התשועה ,כי דבר ברור ונשארנו באין מחסה ומםבר ,עד כי לגודל הוא ואי אפשר שיהיה השלם אשר נברא מן הש״י חטדונינו זכינו לנחמה כדכתיב )ישעי׳ ג״ם( עומד כך וכן יהי רצץ אמן: פרק כד מן המבואר כי גלות ישראל וחורבן בית קדשמ ותפארתנו הוא שגוי בסדר העולם .וידוע כי הדבר שהוא יוצא מסדר העולם והוא בשינוי אין קיום לו רק לפי שעה .כי א״א שהוא יוצא מן הסדר ויש לו קיום ,שאם כן יהיה דבר היוצא מן הסדר מסודר מאחר שהוא קיים כמו תדבר שהוא מסודר .ומפני כי לפי סדר המציאות ראוי שיהיה כל דבר עומד במקומו אשד סדר לו השם יתברך, ומכל שכן האומה הישראלית שהיא אומה יחידה שאין לה דבוק וחבור כלל אל האומות מצד עצמה שאין ראויה שתהא עומדת בתוכם׳ לכד נחשב עמידת ישראל בין האומות שלא כמבע .וכל הדברים כעולם שאינם עומדים כמקום הטבעי לד& והם יוצאים מן המקום המיוחד לבל אחד, ועא שינוי ודבר זה הוא הפסד נחשב .כי המקום הוא קיום אל אשר הוא מקום אליו ,כאשד מעיד עליו מלת מקום שהוא לשון קיום ,והיציאה מן המקום שהוא קיומו הוא אבוד אל אשר הוא מקום אליו ,וכבר בארנו זה בהקדמה. וזה שרמזו בחכמתט בגיטץ )פ״ח ע״א( במרק המגרש וישקוד ה׳ על הרעד .ויביאה עלימ כי צדיק ה׳ אמר רבי חםדא דריש מרימר משוט דצדיק ה׳ וישקוד על הרעה אלא צדקה עשה הקב״ה על ישראל שהגלה גלות צדקיה ועדיין גלות יכניה קיימת דכתיב החדש והמסגר אלף חדש בשעה שפיתחין נעשו הכל בחרשים והמסגר בשעה שסוגרין אין פותחץ וכמה אלף עולא אמר שהקדים שני שנים אל וגושגתס אמר ר׳ אחא בד י!-קב שמע מינה מהרה דהקדוש ב״ה חתנ״כ הויץ .וביאר עגץ זה כמו שטרשגו בחבור גור אריה כפ׳ ואתחנן ,שאם עמדו ישראל בא״י במגץ ומשנתם שוב לא היה מקום מיוחד להן .וכאשר גלו מן הארץ היו היו נאבדים כי היו כמו דבר שאין לו מקום מיוחד והוא נאבד מיד .אבל עתה שהקדים שתי שנים קודם ונושנתם ,אף אם היו גולים ממנו והם בארץ אחרת ,לא מר מקום זה מאתם שהדי לא נגמר ישיבתם מה שראוי להיות בארץ שהוא מקומם .ואם כן הם כמו אדם שיצא ממקומו והוא כארץ אחרת שעדיין שם מקום הראשון עליו .ואף כאשר גלו מן הארץ עדיין ארצם מקום להם. ומה שאמר הכתוב ונושנתם בארץ ואין ראוי שיהיה בטול אל דברי השם יתברך. ועוד למד .הקדים דוקא שתי שנים לא פחות ולא יותר .כי דבר זה מפני כי שתי שנים הם כמו גבול וטוף.של זמן של ומשנתם .והגבול בכל דבר גבדל מן הדבר עצמו .ואיגו בחזקו ובתוקפו בגבול כאשר הוא בעיקר .ולפיכך כאשר הגיע אל הגבול ואץ הישיבה בכוחה אז גלו. וכתב ומשנתם בארץ דמשמע שיהיו שם כמגין ומשנתם .מאחר ששתי שנים אלו נחשבים גבול של ונושגתס דבר שהוא גבול בטל אצל הדבר עצמו .ולפיכך בטל׳ אלו ב׳ שנים אצל עיקר הישיבה כאלו ישבו שם ונושנתט ,כי הגבול נמשך אחר מף הדבר .וטעם כי ב׳ שנים הם גבול .מפני כי מספר שלש שנים חס חשובים ביותר .כמו שתמצא כי חזקת הבתים ג׳ שנים )כ״ג ב״וז ע״א( לכד מספר ג׳ איגם גבול רק מספר שתי שגיס נצח קכב ישראל פרק כד שאינם נחשבים בעצמם לענין חזקה הם נחשבים הוגלו גגול ,וכיון שגלו ש ת י ש נ י ם קודם ונושנתם ולא מיוחדת הרי לא שייך אצלם שאינם במקומם .אין חיו ש ם כל מ ה שראוי שיהיו ש ם עדיין ש ם הארץ זה קשיא כי שני דברים הם כי ד פ ר זה מועיל עליהם עליהם א ף בגלותם ממנו ,ולכך אין מקוים ואבדתם מהרה .אבל א ם ח״ו ישבו ש ם כל בהם זמן שלהם ש ו ב לא נקרא א״י מקום שלהם ,והיה ח״ו מקוים בהם ואבדתם מהרה. בכל העולם ,וא״כ א ף אם שאינם מ״מ בארץ ישבו בארץ א ח ר ת כאשר העולם כולו מקומם, כיון ש א י נ ם יושבים דבר זה היה א מ ד להם בארצם כי המיוחד להם ראוי ארץ להם ו מ ע ת ה תוכל הקדושה כמו ש ה ם קדושים .ובזה שגלו מ ן הארץ ל ד ע ת כי בלתי טבעי הוא הגלות לעמוד האומה שתי ולקמן ב ס ד ר המציאות הוא לפי ש ע ה ב ל ב ד ולבסוף יחזור ודבר שנים קודם ל א בטל מ ה ם היחידה• ש ל א ב מ ק ו מ ה ה מ ס ו ד ר ל ו ,ו א ם י ש ש נ ו י הארץ י ת ב א ר זה עוד. זה אל ס ד ר שלו .וזה כ מ ו כל א ד ם ש י ו צ א מ מ ק ו מ ו ראיה לגליותינו, מחייבת ברורה שיהיה כי א ם היו ישראל קץ נשארים ש ה ו א מ ס ו ד ר לו ולבסוף יחזור ל מ ק ו מ ו ה מ ס ו ד ר בגלותם ,היה א פ ש ר ל ו מ ר כי נ ס ת ל ק ה ש ם י ת ב ר ך ואין ז ה נ ח ש ב שנוי גמור ,כיון ש ב ס ו ף יחזור אל מ א ת ם והם כמו ש א ר גויי הארץ א ב ל ע ת ה ש א י נ ם שלו .ולכך גלו שני שנים קודם סדר ונושנתם בארצם והם ת ח ת ר ש ו ת אחרים ,ועל דבר ז ה ל א כדי שישאר עליהם ש ם מקומם שגלו ממנו ,ואף נבראת שום א ו מ ה ולשון והוא ש ל א כ ס ד ר העולם, א ם אינם ב מ ק ו מ ם נ ח ש ב ז ה מקום ש ל ה ם כיון ש ל א דבר זה א״א שיהיה כך תמיד ולא יהיה קץ לדבר ש ם כל א ש ר היה ראוי להם שישבו שם. זד -ו ע ם ש א י ן ה ד ב ר ה ז ה ר ק לזמן ,מ ״ מ א ם ל א אבל שיהיו בארץ א ח ר ת ולא יחזרו כלל למקומם, ש ה ש ״ י גזר ד ב ר זה על ישראל שיהיו ב ג ל ו ת ת ח ת ישבו דבר ז ה א ״ א כלל שאם כן מסולקים ה ם לגמרי רשות מ מ ק ו מ ם ו ה ם ב א ר ץ א ח ר ת ,ואין ל ך ש נ ו י ה ס ד ר מה ,לגודל ענין ז ה ש ת ה י ה האומה הזאת בארץ יותר. א ח ר ת ת ח ת מ מ ש ל ת זרים ,ואם ל א כן היה ,ראוי ואף האומות ל א היה לדבר ז ה קיום אף זמן כי ל ק מ ן נבאר כי מ ה ש י ש ר א ל ה ם פזורים שיהיה מחויב א ח ד משני דברים ,או שיהיה חוזר עד אל ה ס ד ר ויהיה הגלות בטל ,או ח״ו שיהיו גוברים ונפרדים בין האומות מטוף העולם הפחיתות על ע צ מ ם לגמרי .אבל שיהיה קיים הגלות מ צ ד הגדול ש י ש ל א ו מ ה זאת ,וכמו ש א מ ר ה מ ן כ א ש ר השם סופו ,ו ה א ד ם י ח ש ו ב כי ד ב ר ז ה הוא רוצה לאבד היה את ישראל, )אסתר גי( עצמו ישנו ע ם מ פ ו ז ר ו מ פ ו ר ד ב י ן ה ע מ י ם ו א י ן ה מ ל ך שוד, י ת ב ר ך ה ו א א ש ר מ ע מ י ד ד ב ר זה. וכן להניחם .וכונתו ה י ה כ י זהו א ב ו ד י ש ר א ל בעצמו, הם כאשר ונחשבים מפוזרים העמים ב פ ׳ ב ת ׳ ד כ ת ו ב ו ת )קי״א ע״א( ה ש ב ע ת י א ת כ ם בנות ירושלים וגו׳ א מ ר רבי יוסי בר ח נ י נ א ג׳ שבועות הללו ל מ ה א ח ת ש ל א יעלו ישראל אצל האומות ,א״כ יש לאבד בחומה ואחת שהשביע הקב״ה לישראל שלא ימרדו א ו ת ה לגמרי .ו א ד ר ב ה כי אלו היו לישראל א ר ץ באומות עולם ואחת שהשביע אומות חעולם שלא מארצם ומקומם אל בישראל יותר מ ד א י ור׳ לוי א מ ר ש ש מיוחדת בטלים ומפורדים בין אינו ראוי לפי הסדר, לכך גזירת א״כ מאחר שיצאו ישתעבדו א ש ר מ י ו ח ד להם דבר ז ה היה ה פ ס ד להם ,אבל שבועות הללו ל מ ה ג׳ הא דאמרן אינך ש ל א יגלו א ת ארץ הקץ ושלא ידחקו א ת הקץ ושלא יגלו א ת הסוד מיוחדת ,ר ק כי מ ק ו מ ם כל העולם .ודבר זה ראוי לאומות העולם בצבאות או באיילות ה ש ד ה א מ ר ר׳ הם פזורים בכל העולם ולא נתן להם לישראל כי כבר ידוע כי כל דבר יש לו מקום אליעזר אם א ת ם מקיימים א ת השבועה מ ו ט ב ואם ומפני כי אם לא היו כאיילות לפי מ ע ל ת ו ולפי ענינו, ישראל לא נברא העולם לכך כל העולם הוא מ ק ו מ ם ו ר א ו י ל ה ם ,ל כ ך כ א ש ר ה ו ג ל ו מ 7ה א ר ץ לאו אני מ ת י ר א ת בשרכם השדה ע״כ .וביאר ענין זה, כצבאות כי הגלות כמו שאמרנו ה ו א שנוי מ ס ד ר העולם ,ודבר כ מ ו זה נצח פרק כד קשה שיעמוד בשנוי הסדר שלו ,ותמיד הוא חפץ לבטל השנוי ,דהיינו שיתקבצו מן הפיזור ויזגלו בחומה לשוב מן האימות וזהו פירוד זה מזה. השני שלא ימרדו ישראל באומות וזהו מצד ישראל הג׳ שלא ישתעבדו בהם יותר מדאי ,וזה מצד האומות ובזה יהיה נשאר הגלות .וכבר בארנו למעלה )ס״א( אצל ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ידוע שאני ממשכנן תדע שאני פורקן ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלם ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן כמו שהתבאר למעלה .והם הם אלו דברים שנזכרים כאן כי כנגד שאני ממשכנן והמשכון הוא תהת מי שממושכן בידו ,לכך גזר שלא ימרדו באומות לצאת מתחת רשותם .וכגגד שאני משעבדם גזר שלא יהיו האומות משעבדים בהם יותר מדאי ,ואם לא כן לא היה קיום אל הגלות שגזר הש״י כי די בעצם הגלות אף שאיגו יוצא מסדר העולם ולכך לא יוסיפו עליהם בשעבוד .וכנגד שאני מפזרן גזר עליהן שלא יעלו בחומה שזהו קבוץ גליות ,והוא בטול הפיזור .וכנגד אלו ג׳ יש כאן ג׳ שבועות כי שלא יתגברו ישראל ויצאו מרשותם השביעם שלא ימרדו באומות ,גגד השני שלא יתגברו האומות לגמרי עליהם השביעם שלא ישתעבדו בהם יותר מדאי ,נגד הג׳ שלא יפרדו זה מזה השביעם שלא יעלו בחומר -ורבי לוי דרש עוד את תעירו ואם תעוררו כל אחד ואחד בפני עצמו והרי הס שש שבועות ,כי בכתוב נאמר ג׳ פעמים חשבעתי אתכם ,ודרש ר׳ לוי אם תעירו ואס תעוררו הס שתי שבועות כל אהד כפל לשנים הרי שש. ולפיכך הוסיף עוד שלש שבועות האחת שלא יגלו הקץ ,כי כאשר יגלו הקץ הרי יש כאן גאולה ,כי מי שידע זמנו לצאת באלו הוא נגאל ,והש״י שם הגלות ולא יהיה נמצא הקץ קודם זמנו ולפיכך אל יגלו הקץ .ופירש״י אל יגלו הקץ הייגו הנביאים שבתוכם אל יגלו הקץ ול״נ שאל יגלו הקץ שלא יעסקו בענין הקץ לעמוד עליו עד שיהיו יודעים הקץ .גם לא יגלו לומר בפרהסיא כי בזמן הזה תהיה הגאולה ופי׳ זה ברור .וכן שלא ידחקו את הקץ פ י ׳ להביא את הקץ שלא בזמנו ע״י תפלה ורחמים. ישראל קמ ושלא •גלו הסוה ובמדרש שבסמוך משמע שלא יגלו סודותיהן פי׳ שלא יגלו ישראל שום דבר שהוא סוד אצלם לא יגלו לעו״ג .וטעם דבר זה כי כל אחד אשד מגלה סודו לאחר הדי יש לו חבור אל העו״ג אף בדבר הנסתר ,שהרי גלד• סתר שלו וזעא סוד שלו אליו .ודי שיהיו ישראל תחת העו״ג בדבר שהוא נגלה אבל אין ראוי שיהיו ישראל תחת הש״ג בדבר סתר .וכאשר יגלו סודותיהן הרי בדברים הנסחרים יש להם חבור אל העו״ג ודבר זה אין ראוי ודבר זה יתבאר עוד בסמוך. וכן הוא הפי׳ הזד -ודע כי ג׳ שבועות הראשונות שלא יבטלו השעבוד והגלות וג׳ אחרוגות הם שלא ישנו בעגיין הקץ .וזח כי שלא יגלו הקץ וכן שלא ידחקו הקץ כל זה שייך אל הקץ ושלא יגלו סודותיהן לעו״ג הוא דבר מופלג מאוד כי כאשר יגלו סודותיהן לעו״ג ,דבר זה הרחקה לקץ בשביל שהם לגמרי תחת העו״ג ומתתברים לעו״ג אפילו בגסתר שלהן ,ולכך דבר זה מדחיק הקץ ח״ו שלא יצאו מן העו״ג .בי הקץ היא ממדריגה עליונה נסתרת שאין שולטים כחס העו״ג .ואם מגלים הטוד הרי הט תחת העו״ג לגמרי אף בנמתר שלד& .והגה דבר זה שהם מגלין ממתורין שלהם הוא הרחקה לקץ כי בזה מרחיקין הקץ יותר מדאי .ושלא ידחקו הקץ דבר זה להיפך שהם מקרבין הקץ יותר מדאי מן הראוי .ושלא יגלו את הקץ כי הקץ צריך שיהיה נבדל מן האדם וזה אשר מגלה הקץ כאלו היה הקץ עם האדם ובזה מבמל הקץ .בי אין הקץ כך שהוא עם האדם וכל אלו הם בטול אל הקץ: ובמדרש )שהש״ר פ״ב( אמר ד׳ שבועות השביעם שלא ימרדו על המלכיות ושלא ידחקו את הקץ ושלא יגלו מסתורין שלהם ושלא יעלו בהומה מן הגולה א״כ למה משיח בא לקבץ גליותיהן של ישראל ע״כ .ופי׳ מסתורין הוא כמו שאמרגו ,שלא יגלו שום סוד וסתר לעו״ג .ועוד שם השבעתי אתכם בנות ירושלים במה השביעם דבי אלעזר אומד השביעם בשמים וכארץ בצבאות כצבא מעלה ובצבא מטה בצבאות בשתי צבאות ר׳ חנינא בר פטא ור׳ יהודה בר סימון ר׳ חניגא אומר השביעם באבות נצח קכד בצבאות ובאמהות אלו ישראל פרק כד אבות שעשו צביוני ועשיתי בהם צביוני באיילות ה ש ד ה אלו השבטים שהשביעם כלומר בשמים ובארץ ש ה ם שומרים תסדר אשר הש״י סדר אותם ,ולא ישנו ולא ימירו במילה א ת אשר גזר ה ש ״ י ואין א ח ד שיעבור ,וכך י ש מ ר ו בצבאות בצבא שיש בתם א ו ת או באיילות שדה י ש ר א ל מ ה ש ג ז ר הש׳׳י ב ג ל ו ת ם ע ל י ש ר א ל .ו כ מ ו ד מ ם כדם צבי ודם איל ורבנן אמרי שאם היו יוצאים ש מ י ם וארץ מ מ ה ש ס ד ר הש״י בדורו ש ל ש מ ד בצבאות שעשו צביוני להם ,ד ב ר זה ה י ה ה פ ס ד ל ע ו ל ם וכך א ם יהיו ועשיתי צביוני בהם או באיילות ה ש ד ה ששופכים יוצאים ישראל מ מ ה שגזר הש״י תגלות הוא איבוד ד מ ם על קדושת שמי ה ה ״ ד כי עליך הורגנו כל לכך לא ישנו הגזירה .ו מ ה ש א מ ר ד ׳ ר׳ יהודא בר ששופכים השביעם סימון השביעם אומר לישראל בד׳ יתודא בר סימון ש ה ש ב י ע ם באבות ובאמהות ,פי׳ שבועות ,ונראה ש ד ר ש ג״כ השבעתי אתכם בנות כי אין ל ו מ ר ש ה ש ב י ע ם ב ש מ י ם וארץ ,כ י ה ש מ י ם ע״כ. היום ובמדרש זה שאמר שהשביעם א ם ת מ צ א ו א ת ד ו ד י וגו׳ א ף ע ל ג ב והארץ אינם פועלים ר ק ב ט ב ע כמו שבראם הש״י שאינו ד ו מ ה אל השאר ,ש ל א יתכן שידרוש אם ולכך ה ם ש ו מ ר י ם הסדר ,אבל ה ג ל ו ת ה ו א נ ג ד ט ב ע תעירו שא״כ היו האדם וקשה על האדם .ואם ל א ה י ה מ ש ב י ע ם ר ק כאן ש ש שבועות לא ד׳ שבועות .ויראה שלכך ב ש מ י ם וארץ ,ל א ה י ה ש ב ו ע ת ז א ת ק י י מ ת ל ס מ ל שהשביעם בד׳ שבועות ,מפני כי ה מ ש ב י ע באבות ירושלים אמר ואת תעוררו לשתי שבועות, קושי הגלות, אמר ולכך שהשביעם א ת אתר הוא משביע שלא יצא מדבר שמשביעו ואמהות ,ש ע ש ו רצונו ש ל מקום א ף ש ה י ה ק ש ה עליו ,ר ק י ה א נ ש א ר עליו לגמרי מבלי נ ט י י ה ימין עליהם ונבחנו ונצרפו ולכך באבות השביעם .ומה ושמאל לפנים ולאחור ,ומפני זה היו ד׳ ש ב ו ע ו ת שאמר ר׳ חנינא שהשביעם במילה ,דעתו כי אין ה ה ס ר ה מן הענין אשר הוא עליו הוא בד׳ היו כי צדדין כמו שהתבאר .ויראה לומר שגם בגמרא ראוי שישביעם באבות בלבד, ל ד ע ת ר ׳ ה נ י נ א ש א ו מ ר כ י ג׳ ש ב ו ע ו ת ה ש ב י ע ם , במילה ח ו א ענין זה כאשר תבין דברי אמת ,שאמר כי ה ו א בג׳ פנים ,האחד ה ו א בטולו לגמרי ,השני ש ל א יוסיף ,הגי ש ל א י ג ר ע ממנו .ולכך ה י ה צ ר י ד ג׳ ש מ ע ו ת .ו ג ם ר ׳ ל ו י ש א ו מ ר ש ה ם ש ש ש ב ו ע ו ת ד ע ת ו כך ,כ י ה ש ב ו ע ה ש י ש א ר ע ו מ ד על עגין א ש ר עליו ,ו ל א י ה י ה לו ה ס ר ה לשום צד ,והצדדין ה ם ששד .כ א ש ר י צ ט ר ף א ל ז ה ה מ ע ל ה ו ה מ ט ר -ו ל כ ך קאמר שהשביעם בשש ש מ ע ו * ולמדרש שאמר כי שופכים ד ם שלהם כמים׳ ולפיכך א מ ד שהשביעם השביעם. נ׳ שבועות השביעם .מפני שהוא סובר כי ההסרה בגלות שגם במילה שפיכת ד ם ולפיכך במילה שמד, ומה שאמרו רבנן השביע בדורו של כי לא די ש ה ש ב י ע ם במילר -כ י ה מ י ל ה אינו ר ק ש פ י כ ת ד מ י ם בלבד ,א ב ל מייסרין אותו ביסורים משונים ולכך הגלות וקשים היו מאוד, אמר שהשביעם בדודו של שמד שהיו במסריקות ברזל ולכך בשרם מסרקין את השביעם בדורו של שמד .וא״ת דורו של ש מ ד עצמן ב מ ה ה ש ב י ע ם ש ל א ישנו ,ואין זה ק ש י א כי פי׳ בדורו ש ל ש מ ד היינו במדד .ש ה י ה ל ד ו ר ו ש ל שמד שהיו דביקים ב ה דורו של שמד ,ובאותה ש ה ם ארבע ,כי הצדדין ש ה ם ב ש ט ח הם ד׳ ,ולכל מדד .ה ש ב י ע א ו ת ם ש ל א י ש נ ו ב ע נ י ן ה ג ל ו ת ,כ י א ח ד יש ט ע ם מופלג .וכלל אלו דברים כי גזר דורו ש ל ש מ ד א ע ״ ג ש ה ג י ע להם ה מ י ת ה בגלות הש״י א ת הגלות ש ל א יצאו מן הגלות והשעבוד לא היו משנים .ועוד פי׳ בדורו ש ל שמד ,ר״ל כ י ה ג ל ו ת צ ר י ך לזד .כ מ ו ש ה ת ב א ר ,ו ל כ ך ג ז ר ש ל א א ף א ם יהיו רוצים ל ה מ י ת א ו ת ם בעיגוי ק ש ה לא לשום צ ד ודברים אלו ת ם ברורים .ומה יהיו י ו צ א י ם ו ל א י ה י ו מ ש נ י ם בזה ,ו כ ן ה פ י ר ו ש א צ ל יסור שאמר ר׳ אלעזר שהשביעם בשמים ובארץ, כ ל אחד ואחד ויש להבין ז ה : נצח פרק כת ישראל קמו פרק כה התבאר לך בפרק שלפני ז* שהש״י אשר נתן ישראל בגלות גזר קיום הגלות ג״* שהדבר אשר הוא שגוי יוצא מסדר המציאות צריך שמידה והיזוק ביותר שיעמוד ,לכך גזר הש״י אופן קיומו .ולכן צריכים ישראל בגלותם שגתגם הש״י תחת האומות ,ודבר זה הוא בטול לישראל שאינם נחשבים אומה לעצמה כאשר הם פזורים ונפרדים בין האומו* וידוע כי חיבר שמא שלם אנו ממהר להוות נשגר כמו הדבר שאינו שלם רק הוא הלק ,ולמ אף שישראל הם נתלקים ופזורים זט בין האומות ואינם שלימים להוות אמה שלימה ביחד ,מ״מ אותם שהם ביהד צריכץ שיהיו נשמרים מן החלוק והפירוד. כי הדבר שמא הלק כלבד אנו הזק והוא מוכן לקבל התפעלות יותר ,ודבר זה התבאר פעמים הרב* כי התלק הוא חסר בעצמו ואינו חזק שהדי הוא הלק בלבד ואינו שלם ,ודבר כמו זה מוכן לקבל התפעלות מן אשר פועל בו .ואינו כן הדבר שמא שלם בעצמו .מאתר שהוא שלם כעצמו מא תזק יותר ואינו מוכן לקבל תתפעלו* וכך הם ישראל כעצמם אם הם אומת שלימד ,ואינם נתלקים כלל m ,אנס מוכנים לקבל התפעלות בגלותם ,וכאשר הם נחלקים אז חיו הם מוכנים לקבל התפעלות והם מקבלים התפעלות מן אשר יפעל בהם ודו: והחכמים הנאמנים גלו דברים אלו בחכמתם הרמה והנשא* אמרו כספרי )מ«א( רבי אלעזר הקפד אומד גדול השלום שאפילו עובדין ע״ג אמר הקב״ה א ן השטן נוגע בהם שנאמר הבור אפרים עצבים הנח לו אבל משנהלקו מה נאמר חלק לבם עתה יאשמו תוא יערוף מזבחתם ישדד מצבותם והא לד גדול השלום ושנאוי המחלוקת ע״כ בספרי. ואתה בן אדם פקח עיגיך והבן הדברים האלו מאד ,על הלשון הזה אשד אמדו אן השסן גוגע בהם כי השטן זמיר יש לו כח על ההעדר וההפסד אץ גוגע בהם ,וזה מפגי כי השלום הוא מסולק מן ההעדר מגד השליטות אשר ט• לכך כאשר יש כאן אומה שלימה בלתי מחולקת ,אין השטן נוגע בהם ושולט עליהם לסבת השליטות אשד בהם .אכל כאשר חלק לבם ונחשבו חלק בלבד וכל חלק הוא המר ,עתה יאשמו על ידי השטן. ודבר זה כפרט כישראל ,כי הם כעגמם עם אחד אומה שלימה שאין זה בשאר אומו* ומאחר שחם אומה יחידה שלימה כמו שבארנו בחבור גבורת ה׳ בכמה מקומו* אין ספק כאשד יש שלום ביניהם ראוי שאין השטן שהוא ח0ח על ההעדר שולט בהם .ועתה עם ממושך וממורט אשר הכל מושלים עליו איך לא יעלה על דעתם דברים אלו .ודבר זה תמגא תמיד שכל דבר כזמר בא עליו דבר מתנגד לבטל מציאתו ,הנה הוא מכין עצמו בדברים אשר הם מועילים למגיאתו ,עד שיוכל לעמוד נגד המתנגד .וישראל אשר הם בגלות ראוי הם שיהיו מכינים עצמם שלא יהיו מקבלים התפעלות מן אשד גובר עליו. ויותר מז* כי כאשר יתבונן האדם כי אין עגין זה רק למטיף עצם הגלו* כי כאשר תדע כי עצם הגלות מא הפיזור שנתפזרו ונתחלקו ישראל ,והגה כאשר הם מחולקים ג״כ בעצמם תנת עוד מוםיפים חלוק ופיזור יותר על מה שנתן הש״י אותם ,והפך זה כאשר הם עם אחד הנה נחשב דבר זה יציאה מן הפיזור והגלו* גם דברים אלו גלו חכמים כדבריהם הנחמדים וביארנו אותם למעל* כמו שאמדו )ברכות ח׳ ע״א( כל העומק בתודה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור מעלה עליו הכתוב כאלו פדאגי לי ולבני מבין העו״ג .ומה שאמד ומתפלל עם הצבור פרשנו למעלה ע״ש. ואין ספק כי כאשר יש כאן בחינה מה של יציאה מן הגלו* כמו שמא כאשר ישראל המתאחדים ואינם מחולקים ,וזה נחשב שהם יוצאים מן הגלו* כי בגלותם הם פזורים בין העו״ג ,וכאשר ישראל מתאחדים דבר זה נחשב שהם יוצאים מן הגלו* ודבר זה מא גורם שיהיה להם יציאה לגמרי מן תגלו* נצח קבו וכשם פרק כה שקיום ישראל היא השמירה מן חלוק עצמם עשר מהם וזהו ב ע ר י ו ת וכוי .מ ה ש א מ ר ש ל א ג ל ו מ ס ת ו ר י ן ש ל ה ם , העו״ג ע ד ש ה ם א ו מ ה שלימה בעצמם הוא קיום ישראל. ב פ ר ק ש ל פ נ י ז ה ש ל א יגלו הסוד הוא נכון וברור בגלותם, ישראל א ו מ ה שלימד, חדש ולא גלה אחד ולא נתפרצו דבר זה מוכח ג״כ כי הפירוש שאמרנו למעלה קיום שבזה יהיו ישראל וכן מן ההבדל הרי אינם ש א ם אין ישראל נבדלים מן העו״ג א ו מ ה שלימה בעצמם ,כי הדבר אשר הוא ב א י ן ספק. בארנו ש ם כי ומוכח הדברים אשר שלם הזכות הזה שלא היה להם חבור למצרים ,ולכך בעצמו ה ו א ע ו מ ד בעצמו ולכך הבדל ישראל מן את העו׳׳ג ע ד ש ה ם ע ו מ ד י ם ב ע צ מ ם ואין ל ה ם ש ל א גלו מסתורין שלהם .ושלא ש נ ו אמר שום מלבושיהן ,ודבר זה ג״כ הבדל מ ן האומות .א מ נ ם א ל ה ע ו ״ ג ׳ ה ו א ק י ו מ ם ב ג ל ו ת ם .ו ד ב ר זד. מ ה ש ל א א מ ר ב מ ד ר ש ה ר א ש ו ן ג ם כ ן ש ל א גלו יש לך ללמוד מגלות הראשון הוא גלות מצרים, אין חמר עליהם שנאמר מלמד גדול ישראל נפש, )דברים שהיו מעטים כ״ו( ויהי ישראל היו מצוינים. שלא והמעט בטל וטפל שם אצל מסתורין שגו לגוי ז ה קשיא כי גלוי ה ס ו ד ש ה ו א ה פ נ י מ י ת ש ב א ד ם כי אל האומות ,דבר זה ה ו א חבור לגמרי אל האומות, רק שבעים ועל זה אמר ש א ם תעברו זה בצבאות או באיילות העיקר ונמשך הפקר לגמרי .כלל הדבר כאשר ישראל היו וזד, שלהן ושלא א ת מלבושיהן, שתהיו אחריו ,מ ״ מ היו מצוינים מ ס ו מ נ י ם ולא ה י ה להם ה ם א ו מ ה שלימד ,ב ע צ מ ם נ ב ד ל י ם מ ן ה ע ו ״ ג א י ן חלק א צ ל מ צ ר י ם .ו א ם ל א היד ,ד ב ר זה, חבור לפי העו״ג פועלים ר ו ב ה ע ב ו ד ה ה ק ש ה א ש ר ה י ה עליהם והיו ה מ צ ר י ם לבבם בעצמם או שיש להם חבור אל העו״ג אף פועלים בהם היו נאבדים ביניהם .אבל מ פ נ י שהיו במלבושיהם. מ צ ו י נ י ם ב י נ י ה ם ו ה י ה אומד ,ש ל י מ ה ,ו ה ד ב ר ש ה ו א שראוי לישראל האחדות ולא יהיה שלם לא ישלט חלוק לך למעלה .והוא ש ע מ ד ה להם בגלותם ג״כ כמו שאמרו ש י ש ל ה ם ח ב ו ר מד ,ש א י ן ר א ו י ל ה י ו ת ל ה ם ח ב ו ר ב מ ד ר ש )שה״ש רבא פ״ד(בשביל ד ׳ ד ב ר י ם הגלות: ז״ל ישראל ש ל א היו כמו ובני אדם גורעין מ ד ב ר זה. להם מה ופירוד כלל ו מ ד ב ר זה גרעו ,והוסיפו על החבור נגאלו מ ההעדר שהתבאר ושולטים בהם ,כמו כ א ש ר בעריות ושלא פרוצים העו״ג, אל וכבר ודבר זה בעצמו זעא סבת נשאלנו על זה מ ן העו״ג, היה בהם לשון ה ר ע שלא שנו א ת ש מ ם ושלא שנו מ״ג( ה ט ו ב ה וא״כ איך משתוקקין אל ה ר ע תמיד ,ולא פרישה מן ש ה ם ח פ צ י ם ב ר ע ל מ ת נ ג ד י ם ל ה ם ב ד ת ם ,ר ק בי עד שהיו לעם מיוהד בפני עצמם ולא אותו אשר הוא עמיתו עמו ב ת ו ר ה ובמצות מ ב ק ש היד ,ל ה ם ע י ר ו ב ע מ ה ם ,ש מ צ ד ה ז ה ז כ ו ל ג א ו ל ה י׳׳ט( א ת לשונם .ובחבור ג ב ו ר ת ה ש ם )פ׳ בארנו כ י כ ל ד׳ דברים אלו מצרים, יוצאים להיות מתוכם היו לגמרי. היה שאם להם אתם ולא רעתו ואהבת אומרים כי טובתו, ישראל באמרם והתורה הם כי האומה א מ ר ת )ויקרא ל ר ע ך כמוך .ואולי א ת ם מ פ ר ש י ם ,א ש ר עירוב והבור אל האומות ע ד שיהיה להם חבור הוא כמוך ונבדלים אחד ר ו א ה ע צ מ ו ש ה ו א י ו ת ר ב מ ע ל ה ו ל כ ך אין לא היה א פ ש ר שיהיו נפרדים עמהם, מתוכם ,כיון ש כ ב ר י ש ל ה ם אין צריך שיאהב א ת אחר ע״כ ש א ל ה שלו .ושאלה ראוים ל ה פ ר ד מתוכם .ועיין בחבור גבורת ה ש ם ישראל, שם תמצא פירש אלו במדרש כמת ד׳ חבור דברים. עמהם במעלה ו ב מ ד ר י ג ה ת א ה ב א ו ת ו ,וביי וכך מוכח כסף ובאמת דבר זה הוא גנאי נ ג ד העו״ג ,כאשר ת ר א ה ב מ ק ו ם א ח ר )תנחומא בלק( ה ל כ ה ב ש ב י ל בכל שנו וזאת דברים נגאלו אבותינו במצרים שלא א ת ש מ ו ת ן ולא שנו מלבושין ושלא גלו מסתורין שלהם זאת היא שאלה קדומה מן העו״ג ש מ ש ה א מ ר ו ש א ל ה אשד, על ה ע ו ״ ג ש א י ן מדד ,ז א ת נ מ צ א ב י נ י ה ם . ת ש ו ב ת נ ו ע ל ד ב ר זה ,מ ה ש א י ן ה א ו מ ה ה ז א ת באהבה ה א ח ד ע ם אחיו ,הוא ע צ ם ה ג ל ו ת משכנתה כלי שהפריד הש״י א ת הבור שלהם וחלקם והפיצם, וכלי זהב והיה הדבר מ ו פ ק ד בידם שנים ומאחר שחלקם והפיצם דבר זה גורם ג״כ שיהיו נצח פרק כה מהולקים בדעתם ,שאם לא היו מחולקים לא היה מקוים בהם הפיזור והפירוד אותם שהם אהד ולב אחד להם ,ואם יש להם לב אחד ביתד אין כאן פתור בין העו״ג .כי מה שיש לחם לב אחד הוא מחבר אותם יתד ,וגזירת הש״י שיהיו מחולקים .ודבר זה הוא מתחייב פיזור ופירוד לבניהם ,שאם היה האחד שמח בגתלתו וחפץ בשלוות של אהד וכי היה זה פירוד ,לא היה זה פירוד רק חבור לגמרי. השיב על יה .הדברים האלו בודאי ראדיס והגונים לקבלם ,אם לא היה נראה דבר זד• בשורש מחצב שלכ* כי כאשד היו 'בני יעקב שנים עשר .היו מקנאים בצעיר אהיהמ כדכחיב )בראשית ל״ז( ויקנאו מ אחיו וגם אח״כ היה קודח ועדתו מקנאים על כהונת אהרן, ולכך ראוי לומר שדבר זה הוא םגולה בכם אבל היא סגולה לדעה .השבתי ,כן הוא שהוא סגולה בישראל והשמן הוא מגרה ביותר להדום בית בגוי ממה שיהרוס בית מהורס ,וכמו שתמצא שהיה השטן מגר׳ בישראל עד שהיו רודפים אחר העו״ג .נכל זה מפגי שהש״י אחד הוא אלקיט להם והם אומה יהידה ,ולכו השטן היה מגדה בישראל שילכו אהד העו״ג ,ולא כן לכל העמים אשר הם לאלוקים אחרים .וכבר התבאר זה למעלה באריכות ,כי זהו היה גורם מה שישראל היו עובדים לאלוקי נכד ,וכן זה בעצמו ישראל ד& עם אהד מה שלא תמצא בשום אומה ,והשטן הוא מנרה בהם להפרידם ולחלק אותם .השיב כי תשובה זאת היא מערכה על הדרוש .כי בל זה אני אומר מה שהיו ישראל עובדים ע״ג הוא עוד יותר רע ,ואיו אתה בא לתקן הרע'ביותר רע. אמרתי אם לא תתן תוקף לבל הדברים ,הנה בודאי אף כי מדד ,זאת מגונה היא מאוד וראוי לגנות בעל מדה זאת כי משליט נטשו בחםרון חבירו: אמנם מדד ,זאת אינו בישראל מצד כי נפשם רעה ,לומר כי נפש רשע אותה דע .כי עם הקדוש הזה מצד עצמם ראוים אל החשיבות והמעלה יותר מכל הזוו״ג ,וכדכתיב )דברים כ״ח( ישראל קמ ונתנו ה׳ עלינן על בל גויי ומרץ׳ רק שהחטא גורם ,מכל מקום עצם בריאתם על תכונה rat שנפשם השובר* והחשוב מצד מבע עצמו יבקש המעלה .ולא תמצא בי הכפרי הוא מקנא בחשוב, רק גבור מתקנא בגבור במותו וחכם מתקנא כחכם כמותו ודבר זה מבע המוכים וההגונים. רק איש רע מרכה המדה משלו ,לא מצד התכונה שנתן השי״ת בו כי השי״ת נתן בישראל תכונת המעלה בלבד .ותכונה זאת תכונה טובה וראויה היא לישראל ,ובו יורה שמם שנקראו ישראל על שם כי שרית עם אלקים ועם אנשים שראוים לתכונתם המעלה .דק הבלתי הגונים הנדילו והוסיפו על המדה משלהם ,לקנאת על כל דבר מעלה וכבוד או עושר או קנין אשר ידאו בחבריהם ,באשר הם מדמים כעצמם כי הם ירשו ארץ בלבד ואין עוד אחד ,לכו אינם חפצים במעלת אדם הן גדולה או קטנה .ואין ספק כי מדה זאת גרוע למאוד .או הדבר הזה יוצא מתכונה טובה הוא תבונת החשיבו* וראיה לזה, כי נראה לחוש ,כי כזמיר יגיע לאחד צרה הנד, הכל הם אליו כאח גגש לצר* זה מטני כי ישראל עם אחד בארץ ולכו הם מרחמים זה על זה בצרתם מאוד מאוד ,רק כי מקגאים בגדולה אשר יש לאהד .וכן שאר מתת אשד הם בישראל אשר הם עאי לישראל ,מ״מ יוצאין מצד תכונה טוב* ואינו כמו מדת הזנות ,כי המדד ,המגונה ומאת אין לה שורש טוב רק רע בלבד .ודבר זה מורה בודאי על פחיתת גדול .אבל אצל ישראל אינו כן• בי הדבר הרע אשד ימצא בהם הוא יוצא וגולד מן תבוגה טוב* וכמו מדת קשה עורף שהכתוב מגגה בה ישראל שאמר )שמות ל״ג( כי עם קשה עודף את* אל תאמר כי מדד ,זאת איגה יוצאת מתכוגה טוב* רק כמה שיש לישראל גפש גבדלת בלתי המרי* כי החומר הוא שמקבל התפעלות ואינו דבר מקדם ,אבל הדבר שהוא נבדל אינו מתפעל לקבל שנד רק עומד, ולפיכך ישראל ממאנים לקבל תוכחה דש בהם קושי עורף לחזור בתשוב* הכל בשביל שאינם חמריים ,אשר בעל החומר בלבד מתפעל ,אבל נצח קכזז פרק כה ישראל שהם דחוקים מן ההמרי אינם מתפעלים רק עומדים בתכונתם .וכן כ ל ה מ ד ו ת א ש ר הם ישראל בהפך ע״ב( זה ש א מ ר ו ז ״ ל ב מ ס כ ת ב י צ ה )כ״י. כמו מימינו דת אש למו אמרו של דתיהם בישראל והם אינם טובים תם באים מ צ ד תכונת אלו אש׳ ואין ל ך ש נ י ה פ כ י ם י ו ת ר מ ן א ש ומים. ט ו ב * ר ק כי הם משתמשים מתכונה ההיא בדבר ולכך הכתוב מייחס העו״ג למים ו א ת ישראל לאש, ואלו שני דברים האש והמים אם נתערבו ביחד מן שאינו טוב .ענה ואמר ומי יתן ש ל א יצא שכר זאת הוא המים מכבין ש א ל ה מ ן רבוי המצות לישראל ,שאתם אומרים המים ונבדל ממנו אז האש מכלה ומייבש המיס כי יצא השכר בהפסד ,ואנחנו אומרים כי מדרך ע ד ש ל א נשאר ד ב ר בו ו מ ת י ש כחו ואלו דברים שלכם הש״י בהפסד .א מ ד ת י לו כי ש א ל ה להשפיע השלימות ,ולכך הוא יתברך נתן נתונה א ל ישראל תכונת הטובה ,והרשות אל ברורים. האש, ואם האש ישראל והם סגולת עומד רחוק באמת, אם כי מ ת ע ר ב י ן ו מ ת ח ב ר י ן י ש ר א ל לעו׳׳ג ,א ז ה מ י ם ש ה ם המקבל לעשות כמו שירצה וצדיק מ ה פעל אשד העו״ג גוברים עליהם לגמרי ,כמו שגוברים המים הוא משפיע הטוב .ומעתה יסולק הקושיא מכל על האש כאשר מ ת ע ר ב האש לגמרי ע ם המים. מדד, זאת ואם גבדל האש מן המים ,הרי האש בכוחו מ ב ט ל וכל שאנו מה רואים גובר אשר המים ע ד שאין נמצאים ,וכך א ם ישראל נבדלים מן ב י ש ר א ל ו ד י בזה: והתבאר ל ך כי קיום ישראל בגלותם ה ת א ח ד ם העו״ג ועומדים בפגי עצמם הרי ה ם גוברים על ביחד והפרדס מן העו״ג. העו״ג שהם גקראים מים רבים ע ד שהם מבטלים והתחברם אותם ע ד שאינם נמצאים: ו א מ ר ו ב מ ד ר ש )ילקו״ש בלק( ה ן ע ם ל ב ד ד י ש כ ו ן וגו׳ מ ו ב ד ל י ם ה ם מ ן ה ע ו ״ ג ב מ א כ ל ן ו ב מ ל ב ו ש י ה ן והתבאר לך מתשבותם הפך אשר נבערו ובגופיהן ובפתחיהן א י נ ם דגין ע ם העו׳׳ג י ש ר א ל מ ד ע ת החכמה ,כי הבוערים יהשבו כי והוא קירוב אש ומים יהיה שלום ביניו ,0וזת אינו כי ח אותם ביום והעו״ג ישפוט כל אשר ה ם שייכים לאדם ,האכילה שהוא גוברים ת ב ל בצדק ועמים הדברים בלילה שגאמר ה ה ת ח ב ר ו ת ל ה ם א ז ד״עו״ג ג ו ב ר י ם ו מ ב ט ל י ם ה ״ ו במישרים. זכר קיום ה א ד ם ובו מ ו ב ד ל י ם מ ן העו״ג ,כי אין ספק אותם ,ואם נפרדים עליהם ונבדלים ישראל כ ״ ש שאינם יכולים להם .וזהו מ ס ג ו ל ת מקיים א ת הנפש .ועוד הם מובדלים א ש ו מ י ם א ש ר א ל ז ה ד ו מ י ם י ש ר א ל ו ה ע ו ״ ג .אף בגופיהם ע ״ י המילה .ועוד ה ם נ ב ד ל י ם מ ן העו׳׳ג עול שהאכילה דירה שלהם ע״י מזחות הפתה ,עד שיש בבית כאן הבדל בכל הדברים אשר הם שייכים אל האדם ולא יהיה כאן שתוף כלל .ואמר שישראל כי בודאי כי ראוי לישראל בעצמם קבלת מלכות ש ל ה ם עליהם ,וכמו שאמרו ש ל א י מ ר ח בעו״ג, וא״ל ואמר אם אתם משמרים השבועה מוטב הריני מפקיר עצמכם ואיילות בצבאות ב י ו ם ו ה ע ו ״ ג ב ל י ל ה ,ג ם ז ה מורד ,ע ל ה ב ד ל ם השדה .אבל דברינו אלה על ההבדל בלבד אשר כי ד ן ישראל ביום לפי ש ה ם א מ י ת ת המציאות, צריך להסכים על זה כל אשר נתן הש״י בו הכמה. אשר המציאות היא נ ח ש ב כמו יום אשר בו נ מ צ א כאשר באו ישראל בגלות בין העו״ג ,אז ח הבל. דין והעו״ג אשר אין להם א מ י ת ו ת המציאות, היה צריך לעשות הבדל יותר גגד הקירוב אשר איגם לא שלהם אמיתת ולכך בלילה לפי מדרגיתם אשר המציאות ,ולכך דין שלהם בלילה א ש ד ב ו ו ב י ן העו׳יג ,ו י ש ם ד ג י א ל ע ל ל ב ו יתגאל אשר ב פ ת בג ה מ ל ך וביין משתיו ,והוא ע י ק ר ל א ג מ צ א בו דבר .וכבר בארגו במקומות הרבה השמירה מן בטול ההבדל ,כמו שאמרגו שהשביע כ י ה ע ו ׳ ׳ ג נ ק ר א ו מ י ם ב כ ל מ ק ו ם כ ד כ ת י ב )תהליפ הש״י א ת ישראל ש ל א יגלו ה ס ו ד כ מ ו ש ה ת ב א ר . קמ״ר( וראוי לישראל כ א ש ר אגחגו בסוף גלותינו א ש ר והצילני ממים רבים מיד בני נכר ,וכדכתיב מים להיות יח( ימשני ממים רבים, ועוד )שם ה ו א ק ש ה עלינו יותר מידי יום מם, ר ב י ם ל א י ו כ ל ו ל כ ב ו ת ה א ה ב ה ,ו ע ו ד )ישעי׳ י״ז( ש ו מ ר י ם ה ה ב ד ל הזד ,ב י ו ת ר .ו נ ר א ה כ י ר מ ז ו ד ב ר הוי המון ע מ י ם רבים ב ה מ ו ת ים .ונמשלו ישראל זה ב מ ה ש א מ ר ש ל א יגלו הסוד ,והיו לומר ש ל א טרק בה יגלו דבר סתר .אף כי יש לפרש ,ילכד אמר חסוי כלומר שהוא םוי גיול ,כי דבר שאינו כל כד סוד לא נחשב אף אם מגלה אתו אליו שיש לו חמד אל העו״ג ,רק כי אם מגלה יבר שהוא סור לגמרי שאן לגלות אתו והוא מגלה אתו אליו ,מה גראת שיש לו תמר לו לגמרי ,לכד אמר שלא יגלו את תםוי יתיינו םוי מיותר שתוא סוד לגמרי .אבל נראה ברור שלא יגלו תםוי ,רצו כזה שלא יהיה התמר להם ביכר שהוא מספד סוד ,וזהו היין שהוא במספר סוי .וזה מפני מ היין הוא סוד למי שהוא נסתר ונטמן תוך הענב וממנו יצא לכד הוא סוד ,ולא נמצא שום משקה שיוצא מן הפנימית כמו היין שהוא יוצא מתוך הענב׳ לכד הוא כמספר סוד .ועל זה אמרו שלא יגלו המור ,כלומר כל רבד שהוא סור פנימי לא יהיה לישראל שוס שתוף עם העו״ג ולא יהיה שום המר להם׳ כי אם ישתתפו העו״ג עם ישראל בדבר שהוא סגימי גםתד ,דבר זה הוא שתוף ותבור להם לגמרי ,וישראל צריכים שיהיו גבדליס מן העו״ג וזהו קיום שלתם מן העו״ג. ולפיכי כאשר בא דניאל בגלות תחת האומה, היד• גמר על יק נםד שלא יהי׳ חבור לישראל לעו״ג בדבר שהוא פנימי נסתר כמו היין שהוא גטתר ,בפרט כאשד ישראל בגלות ,ודבר זה נחשב חמד לוט כאשר הם ביגיהם צריכין ישראל להיות נבדלים מהם כנגד החמר שיש להם בגלותם .לכן גזר דניאל על יין גטן־ שיהיו ישראל טרושיס מהם ,וגדר הגדר וההבדל הזה בפרט ,כי כאשר יש לישראל חבור לוש בדבר שהיא פגימי דבר זה הוא חמר גמור ויהיה להם ת״ו תמר בעיקר .ולכד אמר שלא יגלו את הסוד, ונאמר זת שלא יתית לישראל חבור לתם בדבר שהוא פגימי ,דהייגו הן שלא יגלו הדבר שהוא סוד ופגימי אצלם .וכן לא יהיה מתוובר להם ביין שלתם ,כי גם זת תבור להם בדבר שהוא פגימי נסתר ,וכאשר מתחבר בדבר כמו זה הוא תמר לגמרי לכר גזרו על יין נסד: ועתה בעו״ת בא שועלים קסנים ננגסו בגדר הזה וטדצו סרצות בגדר שגדדו צדיקים ישראל קנט יסודי עולם מנוחתם כבוד .והכל כסכה זאת כי עמדו ראשים ועליתם שמן משחת קודש ,ויאמרו לאשר תויא מתויב לגדור גדד ולעמוד בטדץ ,מה לד מה כי אין לד כת ויכולת על זה ומתא מת עושים עד שהותרה הרצועה לעוברים ככמה דברים .ועל זה אני אומר מ נקרא ממנת ראש, ובאמת הוא ראש ועליון כאשר מדריד אשר תתתיו ביראת שמים והוא תולד לסני הצמר בכל צרכיתס בראש ומשתדל לטוב לתם ,ועל זת ראוי לומר אשרי לו ואשרי תלקו .אבל אם אין מדריד אותם ביראת השם ,אז הוא בהפך זה כי המד מן ראש הוא שאור שיש מ אותיות ראש למפרע׳ כי מחמת את אתרים כמו שאור המחמיץ את העיסה ,ותמר• מעדת ירבעם וא״א לסמד קלקול ז* ויושבים אנתנו באמילה מ אין מאד למנינו ,ותוא .יתברר ברתמיו וברוב תםדיו יוציאנו מאפילה הזאת ויאיר נרו לפני להביאני אל ארץ החיים׳ ולא אביס עוד אל עמל ושוא אשר הוא בקצת מדינות אלו אמיר .ומומר ממי הגולה שם הארכט־ כענין זה מאוד עיין שם. וכן המלמשיס אשד ישראל נבדלים מהם, ותמצא שהיו מוסרים נמשם על זה במרק מי שמתו)ברמת כ׳ ע״א( א״ל רב ממא לאמי מאי שנא ראשונים דאיתרתיש לתו גיסא ומאי שנא אנן דלא איתדתיש לן ניםא א״ל קמאי מסרי נמשייתו על קדושת השם אנן לא מסרינן נטשין על קדושת השם כי תא דרכ אדא בר אהבת חזיי׳ לההוא גויה דהוי למשת כרבלתא בשוקא סבר דכת ישראל הוא קם קרעיה מעיה אגלאי מלתא דגויה הוא שיימוה בד׳ מאה זוזי א״ל מה שמך א״ל מתון אמר מתון מתון ד׳ מאה זוזי שויה ע״כ .ואס לא היה נחשב גדול מאוד ,ההבדל הזה מה שישראל גכדלים מן העו״ג אף במלמשים לא היו מוסרים גפשם על זד -וגם כהבדל זה פרצו מאוד עד שרוצים לדמות להם ככל מה שאפשר, ואין זת רק להכביד על גלותיגו עד כי ישפוד עלינו רוחו ממרום למחר לבמגו מן השאור שבעיסה לעבת שכם אחד אמן: נצח קל ישראל פרק כו פרק כו וכבר דרה שיש ור׳ יהושע ור׳ ולפיכך עקיבא מהלכים בדרך ושמעו קול המונה של בפרק בתרא דמכות ע״א( )כ״ד ר ״ ג ור״א בן עזריה היכן לאומה ישראלית עד שכרה. יגיע אמר כאשר ש מ ע קול צווחה ש ל רומי ברחוק ק״ך מיל והוא מהלך ג׳ ליום ,וכמו זה מצאנו בכמה רומי מפלטום ברחוק מ א ה ועשרים מיל התחילו פרסאות ה ם בוכים ור׳ עקיבא מ ש ח ק א״ל מפני מ ה א ת ה מ ק ו מ ו ת )במדבר ו׳( ו י ס ע ו מ ה ר ה ׳ ד ר ך ש ל ש ת מ ש ח ק א״ל מפני מ ה א ת ם בוכים א״ל גוים הללו ימים במדבר יושבים ב ט ח ושלוה והשקט ואנו בית הדום רגלי )בראשית )שמות לי( גי( וישם דרך דרך הדרך ימים עשרה ג׳ ימים ג׳ נלך ימים לבין בינו שרוף באש לכך אני משחק אם לעוברי י ע ק ב וגו׳ ,כ י ש ע ו ר ז ה ל ד ר ך ש י ש ל ו ר ח ו ק כ י רצונו כך לעושי רצונו על א ח ת כמה וכמה שוב פחות מזה ל א גקרא רחוק ,ולפיכך א מ ר ש ש מ ע אלהינו פ ע ם א ח ת היו עולים לירושלים כיון שהגיעו להר קול צ ו ו ח ה ש ל רומי כך, צופים ק ר ע ו בגדיהם כיון ש ה ג י ע ו להר הבית ראו לשמוע האזן כ״כ מרחוק מ ״ מ הם שמעו ברוח שיוצא מבית קדשי הקדשים התחילו הם שעליהם קול צווחה זאת .ועוד כ י ה א ד ם שועל בוכים ור׳ עקיבא מ ש ח ק א״ל עקיבא ל מ ה א ת ה הקודש ואע״ג שא״א מקבל מן הקול התפעלות ,וכאשר בטבע בקרוב היו בוכים א״ל מהלך ג׳ ימים היו מקבלים מן צווחה ש ל רומי ועכשיו התפעלות בעצמם ,ודבר ז ה היו יודעים בחכמתם שועלים הלכו בו ולא נבכה א״ל לכך אני מ ש ח ק שעל משחק אמר מפני שכתוב להם בו מ פ נ י מר, חזר אתם יומת הקרב הזה ה ו א קול צווחה ש ל רומי, שהגורם היו מקבלים בהלה ורעד ,כמו מי שראוי ד כ ת י ב ואעירה לי עדים נ א מ נ י ם א ת אוריה הכהן ידה ו א ת ז כ ר י ה בן יברכיהו וכי מ ה ענין אוריה א צ ל שיהיה מ ק ב ל ה ת פ ע ל ו ת ע״י הקול. אמר ועוד זכריה והלא אוריה ב מ ק ד ש ראשון וזכריה ב מ ק ד ש שפעם שני אלא ת ל ה הכתוב נבואתו ש ל זכריה בנבואתו מ פ נ י שהיתר ,ה ג ז י ר ה ע ל ב י ת א ל ה י נ ו א ל ו ש ג י ש ל אוריה כ ת י ב באוריה לכן בגללכם ציון ש ד ה זה תחרש יער וירושלים עיים תהיה והר בזכריה כתיב עוד ישבו דברים א ח ת היו עולים לירושלים וכר ,ור״ל כי ביחד דהיינו השממון הגדול, וגם הבית לבמות ש י ש ב ו ש ם ז ק נ י ם וזקינות ,ו כ א ש ר כ ב ר נ ת ק י י מ ה וזקינות לבמות זקנים ברחובות ירושלים עד שלא נתקיימה נבואתו של הגזירה האחת שהיה מקוים והר יער ,הרי אנו מ ו ב ט ח י ם ש ת צ א הבית הגזירה השנית תתקיים נבואתו לפעל ג״כ .כי אלו ש נ י עדים דהיינו החורבן וגם ש ל זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה שישבו זקנים וזקינות בירושלים ,האחד מ ע י ד על בידוע שנבואתו ש ל זכריה מ ת ק י י מ ת ובלשון הזה השני ,כי ה ה ע ד ר היא ס ב ת ההויה ואם אין כ א ן א״ל עקיבא נחמתנו ע״כ .ומה מאוד השיב ר ״ ע ה ע ד ר א ז ל א ת ח ו ל ש ו ם ה ו י ה ש ל א יתהור ,ד ב ר ישראל כאשר קדם לו העדר צורה לגמרי .ולפיכך אוריה לדבר הייתי מתירא ש מ א לא זה. הזה כשיבין אדם דבר כי ומעלתם ע ד היכן מגיע לא יוכל האדם לדעת ,אך רק אמר הכתוב ואעירה עלי עדים נאמנים אוריה להם ה כ ה ן ו ז כ ר י ה ב ן י ב ר כ י ה ו ,כי ע ד ו ת ם ע ד ו ת א ח ת ז ב ו ת מ ה ש ב ש ב י ל א ו ת ו ד ב ר מ ו ע ט יזכו ל ד ב ר לגמרי ,כי ה א ח ד ה ו א ה ה ע ד ר והשני ה ו א ההויה, שהוא וההעדר הוא סבה להויה .וכאשר מקוים הגזירה מ ס ד ר הכל ב מ ש פ ט וביושר שבשביל זכות הגדול האחת שהוא החורבן אין ספק שיהיה ג״כ מקוים כאשר יראו העו״ג אשר א״א שלא יהיה ג ד ו ל כזה ,ו א ״ כ א י ך י ס ו פ ק בו יתברך נגח פרקכו הנזילה השנית היא הזעיר ,שהיא לביד״ אכל אם לא היה מקוים הגדרה שהוא ההורס היו מםוטק בנבואת זכריה ,אעיג שאין למפק מבואו הנביא, מ״מ יש לחשוב מ בודאי יהוו יושבים זקנים תקינות בירושלים אבל לא הרבה רק איזה יחידים ולא תהיה מיושב לגמרי .אבל כאשר ראו התויס והשממון הגדול שיגא שועל ממת קדשי קדשים וזד .מדאי הורכן גדול ,אז ידעו כי כמו ההעדר שהוא קודם ההויה כך יהיה ההויה שיהיה ירושלים מיושב לגמרי בישוב הגמור: ובמדרש )ב״ר פ״ב( ר׳ תייא רבד .אמר מתתילת ברייתו של עולם גפת הקדוש ב״ה המקדש בגד ותר* מ ד כראשית ברא אלהים וגו׳ הרי הוא מ ד כדכתיב לנטוע שמים לימוד ארץ ולאמר לגית עמי אהה והארץ היתד .תוהו ובהו הרי זה חרב כדכתיב ראיתי הארץ והגה תוהו וגו׳ ויאמר אלהים יהי אוד זה בנד ומשוכלל שנאמר קומי אורי מ בא אדן• ע״כ .גי׳ דבר זה מה שנרמז עגין ביה בתהילת בריאת עולם ,כי ראי דבר שהוא עיקר בבריא* .והוא שלימות הבריאה שהוא קוים ,ואף כי אגו יוצא אל טעל השלימות לגמרי ,ואדרבה הוא מאוזר לצאת אל פעל השליטות כמו שהתבאר למעל* מ״מ התחלתו קודם הכל רק כי ההשלמה אנו בתחלה ודבר זה מבואר בבירור .ולכד גרמז עגין ב״ה בתחלת בריאת העולם וכתיב בראשית ברא אלהים שמים וארץ וגוי ,כי כבר אמרנו מ לפי ההעדר יתחדש ולס התוהו קודם הדת האור שהוא המציאות הגמור כתיב לפגי ז* והארץ היתד .תוהו וגו׳ ואחר כד יהי אד .וכן לפגי הויות מ ת המקדש שהוא קדוש לגמרי צריך שיהיה העולם תוהו ומהו וחושך ,כמו קודם הדית האר שהיה החושד הגמור .תה שרמז הכתוב בבריאת עולם שקודם הוויית האור שהוא המציאות היותר של* כתיב והארץ היתד .תוהו שלפני הודה הזאת היה חושד והוא העדר ,שאי אפשר שיתמה דבר כי אם אחד ההעדר ואה״כ יתהוד ,ואם לא היה נמצא בארץ ההעדד לא היה בא הוויית האור .משל לזה הביצה קודם שיתהוה האפרוח היא נפסדת ,שאם הביצה היתד ,נשארת ישראל קלא בהויה שלה אין באן מקבל הויה״ שהרי המקבל איגו חסר .לפיבך ג״ב אם לא היה הורגן ב״ה לא היה כאן הטית גמקגל שיהיה מקבל הטוב והשלימות שגא אה״כ ,כי הדבר שיש גו הויד .לא יתהוה גמו הגיגה והיא שלמה ולגן הפסד והורגן הבית הוא טבת הויה האחרונה ,ולא שיהיה כאן העדר מה רק העדר גמור כמו שאמר תוזע ובוהו וחושד ואז מהי אור הוא האור מליון נבדל לגמרי. ובזה יתורץ שאלה גדולח מאוד מאחר כי הוא יתברד ויתעלה אלהי עולם נקרא. ואיד אטשר לומר כן מאחר כי בית המקדש הוא עיקר טאו־ העולם .א״כ לא היה ראוי שיהיה שמו יתביד נקרא על העולם לומר אלהי עולם כאשר היה כ״ה הרב בעתינו .אכל מפני כי כל הויה יוקדם לה העיר .וא״כ העדר ב״ה הוא מיבת הווייתו וכאלו כבר התחיל הורית בי* ולפיכך כמו שהלילה והיום הוא אהד בעבור שהלילה הוא שייך ליום ,מפני כי העיר הוא טבת הוייתו וכן הורס בה״מ מבת הויתו .ולכד רמז הכתוב חורבן ביהמ״ק כהתחלת בריאתו של עולם ,כי מזה יש ללמוד כי אן• הורס ביהמ״ק כיון שהוא מבת הוייתו נכגם בגדר הוי* ולכך נקרא אלהי עולם. רק כי אק ביהמ״ק נמגא בדורותינו על זה יש להתאונן ואל הדור אשר אין ביהמ״ק נמגא אליהם הוא החסרון ,ולוע גגלה הש״י כמו שראוי לחיות נגלה להם כמו שהתבאר למעלה: ובמדרש איכה רבתי)פ״א( ריש אמד עוביח עובדה הוה כהד בר נש דהוי רדי געת תור תא עבר עליו חד ערבי א״ל מה את א״ל יהודאי אנא איל שרי תירד ושרי טרנד א״ל למד. איל מקדשאי דיהודאי הרב איל מנא ידעת א״ל מגעת דתורך עד דעםק עמי׳ געת זימני אהריתי א״ל אטור תורד אמור מרגך דאתיליד פרקאי דיהודאי איל ומה שמיה איל מנחם שמיה ואביו מה שמיה איל חוקיה והיכן שרייה איל בבית ערבא בדבית לחם יהודא זבין ההוא גברא תוריה זבין טרגי והוד ,מזבין ליבדין דיגוקין עלול לקרתא ועלל למדיגה וגטק למדיגה עד דמטא לתמן אתיא נצח קלב ישראל פרקנו אימה מבעלי חיים שאינם מדברים ש ח ר ב בית המקדש, דההוא ינקא לא זבנית מיניה אמר לה לית אנת ודבר זה אין ספק שהיו יודעים להבין בב״ה מן ב ל כפריא למזבין מינה וההוא זבנית ליבדין איתתיה דינוקא א מ ר ה ליה דנחשים קשי לינוקא א מ ר ליה ל מ ה א מ ר ה ליה דעל רגליה בית הרב א״ל המקדש רהיצין במרי׳ הקול שלהם. דשמיא ולפיכך דעל כאשר געת פעם ראשונה אמר שחרב ובפעם שניה אמר שנולד המשיח ,כי דגליה ח ר ב ועל רגליה מ ת ב נ י א״ל נסיב ליך מן כבר אילין לבידין דינוקא ולבתר יומי א נ א אתי לביתך להויתו ,מ פ נ י ש ה ד ב ר ה ש ל ם ל א י ת ה ו ה ,ו כ א ש ר ונסיב פ ר ו ט ך נ ס ב א ואזלא לבתר יומין א מ ר איזיל ח ר ב ה ב י ת אז ראוי ש י ב א המשיח .ו מ פ נ י זה א מ ר ואחמי ההוא ינוקא מאי עביר א ת א לגביה אמר דעל רגליה מתבני ,פי׳ כי נולד ה מ ש י ח והלידה ליה ההוא ינוקא מאי עביד אמרה ליה לא אמרית זאת אינה מ מ ש ג ש מ י ת כמו ש ה י ה ענין כל לידה, לך אמרנו למעלה כי חורבן הבית הוא סבה ת ח ש י ם ק ש י ד מ ן ההוא ש ע ת א אחיין רוחין כי אין החכמים מ ד ב ר י ם מעגין הגשמי כלל רק ל ה לא בך מ ן הגשמי ,ור״ל שגולד המשיח דהיינו ועלעולין אמרתי אמר ט ע ו נ י ה ואזלי להון מופשט דעל דגליה ח ר ב ועל רגליה מתבני א״ר מ צ ד ע צ ם כ ח ה מ ש י ח שהוא נ מ צ א בעולם .וזה כי אבין ולמה ליה ללמוד מן עדבא הלא מקרא מלא ק ו ד ם ש ח ר ב ד״בית ל א ש י י ך מ ש י ח ב ע ו ל ם כ ל ל כ י באדיר יפול וכתיב ויצא חוטר השלם לא יתהוה כמו שאמרנו ,וכאשר ח ר ב הבית מגזע ישי ונצר משרשיו י פ ר ח ע״כ .פי׳ המאמר, אז יש בעולם כ ח מ ה ש ל א ה י ה קודם ויש כאן הי( שהוא סבת אל ה ת י ר -ובודאי יש מונע דכתיב כי והלבנון כבר אצל בארנו כלבים בחבור בוכים באר ענין ה ג ו ל ה )באר החיים בעלי ההעדר שאינם ומעכב מ צ ד אחר כי עדיין כחות הטומאה גוברים שיעברם הש״י מן העולם מדברים ,כי ה ם מקבלים ה ר ג ש מ ל מ ע ל ה יותר מן בעולם, האדם ,כי האדם לחשיבת צורתו אינו מיוחד לקבל סוף סוף נולד ש ם משיה שלא היה דבר זה קודם כמו שהוא הבהמה לפי פשיטותה ביותר קודם אין ראוי שיהיה המשיח כלל בעולם. הדגשה שהיא מן בהמה ,לכך מ ר ג ש ת יותר העליונים יותר מ ן ה א ד ם שאינו פשוט כ״כ ,כי התחתונים ה ם קשורים עם העליונים מקבלים מיום נקרא שיש לו נחמה ,לכך המשיח שהוא נחמות לתנוקות ישראל בגלותם נקרא מנחם ,כי הוא תנחומין ש ל ולשוטים ,ו כ ל זה כ י כ ל א ש ר ה ו א פ ש ו ט ואין בו בגלותם ,ומפני כי כ ל תנחומין נותן חזוק קודם. שחרב ודמיון הבית נטלה אמרו הם ואמר מנחם בן חזקיה שמו ,פי׳ שכל מי שהוא בכח על דבר אחד ומצפה לטוב ותשועה לזה ולכך כי עד שראוים )ב״ב הנבואה י״ב( ונתנה ישראל דבר ,הוא מיוחד לקבל מ ן עליונים .אבל האדם וכח לאשר מ ק ב ל התגחומין ,כי האבל חלש מ צ ד ב ר ד ע ת והוא לעצמו אינו מוכן לקבלה. והתנחומין ש י ש לו ממקום אחר מחזיקים שהוא ממה ולפיכך אותו ,ולכך ק א מ ר ש ה ו א בן חזקיה .וכן א מ ר ו ב פ ר ק ש ר ו א ה ה א ד ם ,כ מ ו ש ת מ צ א א צ ל א ת ו ן ב ל ע ם .וכן חזקיה שמו ש נ א מ ר תמצא נתנה רשות לבהמה לראות יותר עצמו שדברים הרבה שמקבלים חיים ש א י נ ם מ ד ב ר י ם י ו ת ר ממד ,ש מ ק ב ל ה א ד ם ,כ ד א י ת א המשיב נפש הוא המחזיק אחד מחולשתו ,ולפיכך ב פ ר ק ה ש ו ל ח )גטין מייד ,ע״א( ג ב י מ ע ש ה ה מ ש י ח מ נ ח ם בן חזקיה .ו ד ב ר ז ה מ ו ר ה בגמרא הבעלי ח ל ק )צ״ח ע״ב( מנחם בן כי רחוק מ מ נ י מ נ ח ם מ ש י ב נפשי ,ואין ס פ ק כ י ד ר ב עולש הוי י ת י ב גבי ח ד דהוה י ד ע בלישנא דציפורא ידיעה אתא עורבא וקא קרי לבעל חי ולא ת מ צ א זה וכוי, הרי באדם נקרא כי המשיח הוא נבדל מישראל ,כי ה נ ה מ ה הוא יש מ צ ד זולתו אשר הוא נבדל ממנו ,וכך המשיח לטעם אינו מכלל ישראל ר ק הוא ב מ ע ל ה היותר עלי!נה שבארנו וכן יתבאר ע ו ד בסמוך .לכך אל ת ת מ ה ונבדל מן ישראל ולכד נ ק ר א משיח מנחם .וזה ש א מ ר ההוא ע ר ב א שידע ח כ מ ה זאת להבין שאמר מנחם מה ה כ ת ו ב )איכה אי( כי רחק ממני פרק מ ישראל קלג שיהיה מתעלה על עליונים ,ולכך המשיח גדל בבירת עדבא לפי שהמשיח מתעלה על נח ישמעאל ,ולפיכך הוא נמצא בבית ערבא בבית לחם ,כי הוא מתעלה על כח הערביים שעליהם נאמר י״ב נשיאים יוליד אשר כה שלהם הוא הענן ,והמשיח הוא מתעלה על הענן כדכתיב וארו עם ענני שמיא ככר אנש שזה נאמר על המשיח ולבך אמר שהוא בבירת בית ערב* ובמדרש הזה מוכח כי המשיח בבירת בית ערכא הם ישמעאלים ,ובגמרא )שט( אמרו שהוא על מתח של מלכות רביעי* ומתלוקת זה כמו שהתבאר למעלה מי יהיה בסוף מושל או מלכות מרם שמרשנו למעלה שהם מלכות ישמעאל ,או מלכות רביעית הוא מלכות אדום כמו שהתבאר למעלה והבן זד -ובבד אמרנו לך שלא תטעה לטרש דברים אלו גשמיים ,רק שבאו לומר לך עגין המשיח מומשט מן הגשמי .וכן מה שאמר ח מ ן למדין ועלל למדיגה וגמק למדיגה ,כל הדברים האלו הם שכליימ שכך מתחייב מצד השכל המופשט ,ודבר זה בארנו במקומות הרבה ואץ צריך להאריך בדברים אלו .ומה שאמר כי רוחץ ושדין נטלו אותו ,מ מודאי בוהות הטומאה שעדיין בעולם חם מתנגדים לענין משיח ,ומהם מגיע בטול אליו תהו שטענו אותו. ולמיכך השיב דרתיצין אגן במארי שמיא דעל רגלית חרב ועל רגלית מתבני ,כמו שתתבאר למעלת שתתורבן המגיע לבית המקדש הוא מכת הוייתו שיהיה לו בטוף .וכאשר תדע ותבין דברים אלו אז תבין דברים גדוליט ,כי חורס הבית אך שהוא הורכן אליו בעצמו הוא טבה להויה יותר עליונה מאוד כמו שנתבאר למעל* משיב נטשי כי בודאי המשיח הוא רחוק מותר מן ישראל מצד עצם מעלת המשיח ודבר זה יתבאר עוד .ואמר והיכן שרי בבירת ערבא כך הגדטא בממדים שלנו ,וכבר בארנו למעלה כי כל הדברים האלו בלתי גשמיים רק כי וגל מחייב המדד השכלי שהמשיח הוא בבירת ערב ור״ל שיש לו צירוף וקישור לשם .ודבר זה ענין מופלא בי אין ראוי שיהיה אצל ישראל שקודם הגאולה אין ראוי להם מדריגת המשיח ,ודבר זה מדבר קודם הגאול* ודבר זה עצמו שגדל משה בבית פרעה ולא בבית אמו .תה כי בוודאי המא מצרים מתועבתס היה גורם שיפקד הש״י על חטאם וכמו שהוא מפורש בכתוב ,ולכך המצרים בעצמם הם הס שמגדלים הגואל אשר ע״י חגואל יהוד ,הש״י נפרע מהם ולכך היה גדל משה בבית פרעה .וכך הערביים אצלם גדל מלך המשיח כי האומה הזאת מגיע לה הקצה ,ומצד הקצה שיש לאותה אומה נמשך מלכות המשיח אשד ביאתו נמשך אחר הקצה והסוף של אותה אומה ,וכבר הארכנו בזה בחמד גבורת השם )טי״ח( ע״ש ותמצא מבואר ביותר .ולכך אמר כאן כי חרתו הוא בבירת ערב* כמו שהיה מרע״ה גדל בפלמין של פרע* כי המשיח הוא דבק בהעדר אותה אומה כמו שפרשנו לפני ז* לכד המשיח הוא בבית ערבא .ואמר בבית לתם כי המלכות ראוי בבית לחס במרס .ויש להבין מה שאמר חקא כבית ערב* מ המשיח הוא רוכב ומתעלה על מדריגת הערביים שהם בני ישמעאל ,והוא מוסלג ועמוק בחכמה כי כח ישמעאל נאמר עליו )בראשית י״ז( י״ב נשיאים יולד ודרשו זיל )ב״ר פמ״ז( כי נשיאים חסד כתיב ודיל יכלו בענן. ודבר זה דמז מופלג בענין כח ישמעאל אשר ישמעאל מתעלה בכוחו למעלה למעל* אכל הוא ועוד כי לא היה ראוי שיהיה מן הש״י אשד הוא כמו עגן זה שיכלה כסוף .אבל מלן* המשיח חטוב חאמיתי חורבן המת הקדוש ויהיה מתעלה עליהם שהדי גאמר )דניאל זי( וארו הוא יתברך טבת להפסד שהוא הורס הכית הקדוש, עם עגגי שמיא כבר אגש ודרשו חכמים )חלק מ אין דבר זה מתייתם אל הש״י אם לא היה דבר *״ח 5״א( זבו וארו עם עגגי שמים לא זכו עגי רוכב זה שיעלה הכל אל התה יותר עליונ* ואף ב״ה על החמור ,הרי כי מדריגת המשיח לעתיד שיהיה דאשמ שהרב בעונינו אמרו )«1י ב׳( גדול מתעלה על כל העולם ההמרי הזה מעלה מעלה. יהיה כמד הבית האהרון מן הראשת אמר הי ולכד הוא רוכב על העגן שהוא למעלה לפי ופרשו ז״ל )ג״נ ג׳ »״א( שהיה בית שני יותר נצח קלי פרק מ גדול בשעורו מן ה ב י ת הראשון .וגם בזמנו היה יותר ש ז ה היה ע ו מ ד ת ״ י ש נ ה וזה ת ״ ך גדול כדאיתא )ט׳ ביומא. ישראל ע״א(. ת ר א ה כי מזה מן העליונה הוא הבית האחרון נ מ צ א בקודש ולכך שמעלין ראשון, היה נמצאו שני רק הבתים הקודמים ,כי א ף אם ח ר ב הבית אל תאמר שזה חורבן הוא כאלו לא ה י ה כ ל ל ה ב י ת בעולם ,כי דבר זה והפסד המציאות אם לא כאשר יעלה אל הויה ואל בעולם הש״י אשר מאתו המציאות א״א מציאות יותר שלפניו במעלה בית שלישי אפשר אינו, המציאות וקדושה זאת לא נתבטלה ,וחורבן של בית ראשון לשאול סוף סוף היה שיוקדם ולכך ה פ ס ד .ואין ל ך שיבא שסוף סוף כבר היה נמצא הבית שיהיה יקבל ב מ ה ר ה בימינו ולא הוא לקבל הויה אחרונה עליונה העדר כמו לכל הויה .הרי לך כי בל אדם א ש ר נתן י ה י ה כ ל ל חורבן ,כי ד ב ר ז ה אינו כ ל ל כמו ש ל א בו ה ש ״ י ד ע ת ו ח כ מ ה מ ב י ן ד ב ר י ם אלו ,כ י מ ן היה האור נמצא בתחלת הבריאה רק היה צריך הש״י א ש ר מ א ת ו מ צ י א ת העולם והוייתו אין ראוי להיות נ מ צ א בריאה שאינו כל כך ב מ ע ל ה קודם, שיהיה חורבן והפסד שהוא חורבן הבית כי אם ואז מ ע ל י ן ב ק ד ש א ל ה מ ד ר י ג ה י ו ת ר ע ל י ו נ ה ,ו כ מ ו שיהיה מ ת ע ל ה א ל הויה יותר עליונה ,וכל אלו בריאת האור שהיה נ מ צ א העדר בבריאה דברים כמו שאמרנו .וזה ב א מ ת שהיה הארץ תוהו ו מ ה ו עד שהיה כאן העדר שהיתר. לגמרי, המציאות נברא ואז האור חכמים בארו קשור המציאות להעלותו אל תכליתו הוא שלימתו האחרון והבן הדברים ה א ל ו : להשלים הבריאה .וכן בעצמו אינו ראוי שיהיה המדריגה פרק כז בחבור הזה ה ת ב א ר כי הזמן הוא מוציא לפעל, א י ן ה ע ת ה ז מ ן כ א ש ר י ד ו ע ל מ י ש מ ב י ן א ת זה. הפועל בכל ה ע ת ה א י נ ה זמן, תלוי בזמן, מה הדברים שראוי לצאת אל א ש ר ה ם בעולם• כ י ה כ ל ומפני שהם תלוים בזמן יוצא כל אחד לפעל בזמן וכמו הראוי לו. שאמר ש ל מ ה )קהלת ג׳( לכל אמר ועת לכך לכל חפץ כי ובעתה אשר מוכן לזה היה ראוי ש ת נ ת ן התורה כתבנו וכבר זד. תפארת בחבור )פ׳ כ״ה(, ומכל מקום למדנו שכל הדברים חם מתחדשים בזמן ה מ י ו ח ד ל ה ם ו ה נ ה ה ד ב ר י ם מ ב ו א ר י ם : ז מ ן ו ע ת ל כ ל חפץ ,ו ב מ ד ר ש ר ב ה ז מ ן ה י ה ל א ד ם הראשון לכנוס לגן עדן ש נ א מ ר ויקרא אלהים א ת ה א ד ם וגו׳ זמן ה י ה ל ו ש י צ א מ מ נ ו זמן ה י ה ל נ ח ליכנס ל ת י ב ה ש נ א מ ר ב א א ת ת וגו׳ ז מ ן ה י ה ל ו שיצא ש נ ת נ ה לו ממנו זמן היה לו לאברהם ובפרק ח ל ק )צ״ז ע״א( תנא דבי אליהו ש י ת אלפי ש נ ה הוי עלמא ב׳ אלפים תוהו ב׳ אלפים תורה ב׳ אלפים ימות המשיח ה מ י ל ה ש נ א מ ר ב ע צ ם היום וגו׳ ו ע ת לכל ח פ ץ זמן ו ב ע ו נ ו ת י נ ו ש ר ב ו י צ א ו מ ה ש י צ א ו ע ״ כ .ואין ס פ ק היה לו לאותו חפץ שהיה בשמים שינתן לארץ שצריך ט ע ם וסברא ש מ ח ל ק הזמן של עולם לאלו א י מ ת י ב ח ו ד ש ה ש ל י ש י ו ג ו ׳ ע ד כאן .ו ב י א ו ר ע נ י ן ובאיזה צ ד מתיחס כל אחד ואחד מאלו חלקים, ז ה כ י ה ד ב ר י ם ש ה ם ת ח ת הזמן ,כ מ ו כ ל ה ד ב ר י ם דברים לחלק ממנו .וביאור ענין זה כי הזמן הוא ואף נתינת המצות, להתחלה הגשמיים ש ה ם ת ה ת הזמן, המשך המציאות ,וכל ה מ ש ך יתחלק לפי ש ה מ צ ו ת דהיינו ע ע י ו ת ם נמשכים אחר האדם ו מ ת ח ל ק א ל א מ צ ע ואל הסוף ,וא״א ב פ ח ו ת מאלו א ש ר ה ו א גשמי ,ולפיכך היה זמן מ ו ג ב ל ש ת נ ת ן ג׳ חלקים .וכל א ח ד ו א ח ד יש לו ש ם בפני עצמו, המילה אל אברהם .אבל התורה מפני שהיא שכלית שאין ס פ ק כי ה ה ת ח ל ה הוא מחולק מן ה א מ צ ע י ב ל ב ד ל א ת פ ו ל ת ח ת ה ז מ ן ,א ב ל ש י י ך ב ז ה ע ת כי ו ה א מ צ ע י מ ח ו ל ק מ ן ה ס ו ף ,כ י כ ל א ח ד ו א ח ד י ש יי ו נצח פרקכז גדר בפגי עצמו .ומפגי זה מחלק ג״כ זמן כל העולם לשלשה חלקים אלו ,כי זמן כל ימי עולם הוא ו׳ אלפים כדאיתא התם אמר רב קטיני שית אלפי שגי הוי עלמא וחד חרב שנאמר ונשגב לבדו ביום ההוא ונאמד שיר ליוס השבת ליום שכלו שבת ונאמר כי אלף שנים בעיגיד כיום אתמול ע״כ .וביאור ענק זה מה שאמד כי שית אלפא שני הוי עלמא וחד תריב, וזה כי הדעת מהייב שיהיה הש״י לבדו בעולמו וזהו ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא .כי אם העולם גוהג בהנהגתו לעולם היה הוא יתברר מצטרף אל הנמצאים תמיד .והוא יתברר גבדל מכל הנמצאים ,ואף שהוא יתברר מצטרף אל הנמצאים במה שהוא סבה ועלת הנמצאים ,מ״מ הוא נבדל מהם ג״כ .ולפיכד במה שהוא סבה להם מנהיג אותם ונותן להם הוי* ובמה שהוא יתביד נבדל מהמ הוא נשגב לבדו ולא נמצאו הנבראים ולפיכו וחד חרב שנאמר )ישעי׳ כי( ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא שיהיה הוא יתבדר בלבד ואין נמצא אתו שום מציאות עוד .כי הוא יתביד עלה לנמצאים והם עלולים ,אם היה העלול נמצא תמיד ,היה משתוה אליו העלול שיהיה נמצא תמיד כמו העל* ואין כאן מקום זה כלל לבאר .לכד במה שהוא יתברר מצטרף אל הנמצאים נמצאו הנמצאימ בהויותן ,ובמה שהוא יתברר נבדל מהם יש כאן שביתה מהמ .לכד שית אלפי שני הוי עלמא במה שהוא מצמרף אל הנמצאים ,וחד חרוב היא אלף השביעי תהו מצד שהוא נבדל מן הנמצאים .ומאחר שא״א לומר רק שיהיה כאן שביתה והפטק ובו יהיה גשגב לכדו נבדל מן הנמצאים ,ראוי אל זה השביעי כי בכל מקום הוא מיוהד לקדושה כמו שהתבאר בחבור גמרת ה׳. ולבד הש״ית שהוא קדוש בכל הקדושות לכד גבדל מן הנמצאים ,והוא יתברר מתקדש מן העולם באלף הז׳ תשגב באלף הזי ,וכל דבר שהוא תמרי או נוטה אל החמרי הוא הר* כי אין העולם הגשמי יש לו כח כאלף השביעי ,מפני כי אלף השביעי מיוחד לנבדל מן הגשמי .ולפיכר אמרו שם כשם שהשביעית משמט אחד לז׳ שגה כד העולם משמט אחת לוי .כי העולם גשמט ממנו ישראל קלה והוא נשגב לבדו .ומאחר שימי עולם שית אלפי שגי חלק אותם לגי הלקים ,שהזמן נחלק בראש ץ אליהם כמו שהתבאר למעלה ההתחלה והאמצע והםוף: וקאמר שני אלפים תוהו נגד התחלה ,שכן ההתהלה עדיין אין מ דבר וזה מסגולת ההתהלה שאין בו דבר ממש .ואמר שגי אלפים תודה כי הזמן האמצעי מיוחד לתורה ,ודבר .זה בארנו בסוף חבור גבורת ה׳ ובכמה מקומות ,מפגי שהאמצעי איגו גשם ,כי כל גשם יש לו רחקימ והאמצעי אין לו רוחק לכך מתייחם הזמן האמצעי שאין לו רוחק אל בלתי גשמי כמו התורה שאץ שייך בה גשמות כלל .ושני אלפים ימות המשיח ,פירש הזמן האחרון הוא מיוחד לימות המשיח ,כי הזמן האחרת הוא השלמה שכל אשר הוא באהרוגה הוא השלמה ,ולכן הזמן האחרון מתייחם אל המלך המשמו ,כי המלך המשיח יהיה משלים את כל העולם כאשר יהיה כל העולם אחד עד שיהיה העולם כשלימות ,ולכן״ ראוי שיהיה מלד המשיח שהוא המשלים בסוף הזמן שאז מסוגל אל השלמות ביותר ודבר זה מבואר ועוד יתבאר דבר זד -ומ״ש ב׳ אלפים תורה איגו ר״ל ה״ו שאהד ב׳ אלפים לא יהיה עוד תור* אלא ד״ל כל אלו ב׳ אלפים הם ראוים לתורה, ואלו לא נתנה תורה ע״י מדע״ה אפשר שתגתן באלו ב׳ אלפים שנה ע״י אהד ,אבל קודם זה או אהד זה לא היה אפשר כקבלת התורה אפילו עיי מרעיה בי אלו ב׳ אלפים מיוחדים לתור* וכן אמרו)סגהירין נ-א ע״ב( ראוי היד! עזרא שתנתן התורה על ידו אלא שהקדימו מש* מימ אלו ב׳ אלפים הם ימי תור* וכן כי אלפים ימי המשיח, דיל שהם מיהודים למשיה אבל קודם לכן א״א שיבא המשיה בשום אופן ככל תשובה ומעשים טובים בעולם ,רק באלו כ׳ אלפים אחרונים הם ימי המשיח שהזמן האהרת הוא מיוחד אל ביאת המשיוו ובתוד אלו ב׳ אלפים שנה זמן הכשר לזה שיבא המשי* הנה התבאר לד שהזמן אשר הוא מיותד למשית שיהיה מאחד את הכל הוא כאחרית הומים שהוא השלמת ימי עולם ,וא״כ לא יקשה אם כ״כ מעכבין עקכת המשיח מפני נצח קלו ישראל פרק כח שהזמן אשר ראוי לו הוא באחרון מ ן הזמן והוא שיבא המשיח ב ה ח ל ת הלק האחרון מימי העולם, מיוחד אליו ודבר בעתו מ ה טוב .ולא אמרו ב׳ אבל אם אינם זוכים זכות גדול אינו ב א ר ק בזמן אלפים ימות המשיח ר ק לעגין זה ש א פ ש ר לבא שלו שהוא זמנו המיוחד לו ומוכן לו ביותר כמו מ ל ך ה מ ש י ח באלו ב׳ אלפים והיינו דקאמר ש נ י שאמרנו למעלת .וכאשר ת ד ק ד ק ותבין דברים אלו עקבות המשיח, אלפים ימות המשיח ולא אמר שני אלפים מלכות יוסר מעליך המשיח ,ולמה ת ל ה זה בימיו אבל מפני כי ר״ל וישמח לבך כי ש נ י אלפים הם הימים המשיח, כבר כי שאפשר הוא חלק לבא האחרון מן המחרפים חרפת בדברים אלו בדברים אשר אמדנו בהם ובלם ה ם ברורים ואמתיים ל כ ל א י ש מ ש כ י ל ו ע ו ד שלשה בפרקים שלפנינו בענין אריכות הגלות יתבאר והם גם כן דברים ש ל א מ ת : חלקים שראוי שיבא המשיח בחלק האחרון מימי העולם .ואם ישראל זוכים זכות גדול מ א ו ד א פ ש ר פרק כח לך לשאול אחר אשר אמרנו כי הזמן אשר ימי המשיח ,ואח״כ יקנו ה מ ד ר י ג ה היותר עליונה הוא מסוגל שיגלה בו המשיח באחרון ימי ממדריגה יש וזהו ע נ י ן ה מ ש י ת ל ת ע ל ו ת למדריגה וממעלה למעלה לא זולת ז ה : עולם ,א ״ כ ל א י מ ש ך מ ל כ ו ת ה מ ש י ח זמן רב ,וא״כ מהו הטובה שיקבלו ישראל בזמן המשיח אשר ובפרק ח ל ק )צ״ח ע״א( ר י ב ״ ל א ש כ ח י ה ל א ל י ה ו המשיח היא ת ק ו ת ישראל ותוחלתם ,ואומר דודאי למי שאומר ב פ ר ק ח ל ק )דף צ״ם ע״א( כ י ז מ ן המציאות דתוי אתיגא א״ל אפתחא קאי לעלמא דמערתא דאתא א״ל דרשביי ירצה אם ה מ ש י ה יהיה ז מ ן ארוך וכמו ש י ת ב א ר עוד ,ואין האדון הזה באחרית שלשה ש מ ע ת י א מ ר ליהי א י מ ת א ת א מ ש י ח א ׳ ׳ ל זה סותר למה שאמרנו שימי הימים הזמן המשיח כי ימי המשיח זמן אחד ,לא כמו שהוא הזה נחשב בשביל רוב הצרות שהם בזמן הזה שייל זיל אמר ריב״ל שגים לדידיה היכי יתיב רביעית ומאי סימניה יתיב בין ראיתי אפתחא עגיים וקול דמלכות סובלים הזמן א ר ו ך מאוד ,א ב ל י מ י ה מ ש י ח י מ י ם חלאים וכולם אסרי ושרי ב ח ד זימנא איהו ש ד י שיהיו בסוף הזמן הוא אחד .ולפי אותם שאומרים ח ד ואסר ח ד א מ ר ד ל מ א מבעינא ולא מ ע כ ב אזל שאין מלכות המשיח נמשך כל כך אין זה קשיא לגביה א״ל שלום עליך רבי ומורי א מ ד ליה שלום לאכול ליה שאם היינו אומרים כי ולשתות טובת בלבד ,היה לך להקשות המשיח קושיא זאת. אבל אנו אומרים כי המשיח יבא כדי להשלים ולהיישיר היום שלום לך עליך בר לוואי א ״ ל א ב ט ח העולם לקנות תחיית המתים ועולם יהיה נמשך מלכות היום אתינא ולא א ת א א״ל כי א מ ר לך היום אם כ ל כי האי ריתחא לירתח שיתן להם ת ש מ ע ו ע״כ .ד ב ר י ם א ל ו צריכים ביאור, בקולו בי ולאביך לעלמא דאתי א״ל שקורי משקר הבא ,א״כ מ ה בכך ש ל א תמשיח, עליך בר לוואי א״ל א י מ ת א ת י מר אמד א ת א לגבי אליהו א״ל מאי א מ ר לך א״ל דאמר לי שאין ספק כי יש מקומות בעולם מיוהדים מדריגה יותר עליונה הוא מ ד ר י ג ת תחיית המתים דע לעולם הבא ,וימי ה מ ש י ח אינו ר ק ש ע ל י ד ה יזכו ל ד ב ר קדושה אלהית ביותר ,ובפרט ה מ ע ר ה שהי׳ האדם ר ׳ ש מ ע ו ן בן יוחאי ה ק ד ו ש נ ט מ ן ר א ו י לזה ,ואין מ מ ד ר י ג ה ה פ ח ו ת ה ה ו א העוה״ז ,למדריגה עליונה ספק רשב״י כמה הוא מדריגה תחיית המתים ועוה״ב כמו שאמרנו פ ע מ י ם במערד* ו ה י ה ג ל ו י ש ל א ל י ה ו נ מ צ א ש ם המעלה הזאת שהוא בשכבר גם ע ת ה נגלה ש ם אליהו .ואין ח ל ו ק בין ל מ ד ר י ג ה יותר עליונה .כי א ״ א למעלה. ולכך ת ח ל ה יקנו שיזכה שהיה נגלה אליהו להקדוש nil שרקכח אם היה נגלה לו כמראה א בר נגלה לו כלא מראה ,כי מעמים הרבה היה אליהו מגיד דברים לאהד ולא ידע האדם מאין באו לו הדברים״ והיה גדמה לו כאלו הדברים היה לו מעצמו ואגס אלא דברי אליהו שהגיד לו הדברים .וכן מוכח קצת כמסכת ערובין )&״ג ע״א( גבי חני שמעתתא שגאמרו בבי מדרשא וקאמר מאי לאו דאמריגהו אליהו״ והרי לא ידעו אתם אשר הם בבית המדרש מי אמרם כי באו כדעתם הדברים ההם ולא ידעו מי אמרם .וחכם גדול כמו ר׳ יב״ל יודע היה שהשגה הזאת מן אליהו ז״ל״ והיה אליד* ז״ל מ ג ז לו סתרי חכמ* ושאל את אליהו ז״ל אם חכה לעוה״* והשיב כשירצה האדון חזח ,כי עגיין עוה״ב מצד עצמו גסתר ,ולכד אמר כשירצה האדון הוה הוא הש״י בו בלבד תלוי עוה״ב. ומ״מ לא אמר כשירצה הקב״* כי בא לומר כי יש לאליהו ז״ל הבור עם השיי לכד אמר האמן הזה שהוא עמו ,והיינו דקאמר שנים ראיתי וקול ג׳ שמעתי״ שר״ל שאע״ג שלא היה לו לריב״ל דבוק לגמרי עם הש״י״ שמע קולו של הש״י וד״ל קצת דבוק ואינו דבוק לגמרי ,כי הקול גשמע אע״ג שאגו עמו לגמרי ,אבל הראיה הוא מנים בפנים ,לכד אמר שנים דאתי וקול שלשה שמעתי ,כי על ידי אליהו ז״ל שהיה עם דיב״ל היה לו דביקות בו יתברר ג״כ עד ששמע קולו של הקב״* ושאל אח״כ אימת אתי משיה ואמר שייליה ל מ מ * פירש כי כאשר יתבוגן במת משיח בעצמו ובמדריגתו ידע כי היום אתי ,והיכא יתיב אפתחא דמלכות רביעית בין עניים וםובלי הלאם ,אל תטעה לומר כי דבר זה שאמר כאן והיכא יתיב הוא דבר מוחש כלל ,אבל א ן כאן דבר מוחש לעין רק כמו שבארנו לד טעמים הרב* כי דברי חכמים מצד ענין המוטשט מן הגשמי ,ואן טפק כי אף קודם שיצא המשיח לפעל לגמרי ,הגה מדר המושכל שלו נמצא מופשט מן הגשמי .ועל זה אמר שייליה לדידי* כלומר שיחהבר בעיה אל המושכל המופשט בעגין של משיה ואז יעמוד על ביאתו ,ומה שאמר דיתיכ על פתתא של מלכות רביעית ,דבר ישראל קלו זה ג״כ כי בציור המושכל של משיה נמצא המשיח על פתה מלכות רביעית״ כי כן אמר במדרש רבות בפרשת שמות )ש״א( משה נתגדל בפלטין של מדעה ואף מלן המשיה שעתיד להגלות במהרה בימיגו ישב ביגיהמ שגאמר שם ירעה עגל ושם ירבץ כמיר .וכבר בארגו כי ראוי שיהיה כך ,כי בשביל שההעדר הדבק במלכות רביעית שהיא מלכות שמגיע לה המסד ,מחייב בעצמו דבר זה שיגלה מלך המשיח כי אין העולם חסד מלכות ,לכך בהכרח מתחייב שיגלה מלך המשיח, והכל גרמז כמה שיעקב היה אוחז בעקב עשיו שהעקב הוא סוף האדם ,והוא כגוי להעדר האדם וסוםו ושם דבק יעקב ,כי כאשר מגיע העדר למלכות רביעית .מחייב התגלות המשי* ולמיכך אמר שיושב על מתח מלכות רביעית ,שהמתח הוא סוף העיד ושם דבק המשיח בהעדר שלהם, ולםיכך בסוף העיד של מלכות רביעית שם דבק משיח ובחבור גבורת השם)פי״ח( שם תמצא עוד מבואי: ועוד תדע כי מלכות ישראל הוא מלבות נבדלת מן מלכות העו״ג ,ולכך המשיח מתעלה ומתגדל בתוך מלכות האומד״ כמו שיוצא המרי מתוך הקלימה .וכך מלכות ישראל הוא גבדל ממלכות האומות ,ומלכות האומות נחשב כמו קליפה אל מלכות ישראל .וכמו הפרי שהוא גדל בתוך הקליפ* כאשר הפרי על שלימותו אז הקליפה גופלת וגבדלת ממגו״ מ״מ תחלת גימל הפרי הוא תוך הקליפ* כך ישראל מלכות שלהם הוא מתעלה ומתגדל מתוך מלכות האומות .והייגו שמכה מציאות מלכות האומות וממדרגתם ,מתעלה אל מדריגה יותר עליונ* וכאשר מלכות ישראל כשלימות ,אז יסולק מלכות האומות כמו שמסולק הקליפה וגופל כאשר הפרי על שלימותו ודבר זה עצמו פי׳ הראשון כאשר תבין ,ולפי שעולם הזה הוא מבעי גשמי״ אבל מעלת המשית גבדל מן העולם הזה המבעי הגשמי״ וידוע כי הגשמי מתגגד לבלתי גשמי ,ודבר זה באינו למעלה והארכנו בזה איך הטבעי הגשמי הוא מתגגד לדבר הבלתי טבעי ובלתי גשמי .ולכך אמד שהמשיח יושב בין ענייה. כי א ן למשיה הלק מן עוה״ז כלל ,והוא כמו העני נצח קלח ישראל פרק כט חלאים ש א י ן ל ו ע ו ה ״ ז ובין ס ו ב ל י ה ת נ ג ד ו ת מ ן עוה״ז שהרי תם שיש מדוכאים להם ב ע צ מ ו א י נ ו נ ו פ ל ת ח ת ה ז מ ן ו ב י א ת ו כ ל יום ,ר ק בחולי, מ ק ב ל מ ו כ ן ש א ם היד ,ה מ ק ב ל ר א ו י ל ז ה וראוי שיהיה יושב המשיח ביניהם ר״ל מ צ ט ר ף שצריך א ז מ צ ד ה מ ש י ח א י ן כ א ן זמן .ו מ פ נ י כ י מ ד ר י ג ת כי גם ה מ ש י ח אין לו ח ל ק בעוה״ז כלל לפי משיח ל מ ע ל ה מ מ ד ר י ג ת אליהו ואליהו ה ו א ש מ ב ר ר שאין מעלות המשיח מן עולם הטבע ,ולכך הוא ענין המשיח .ולכך לא שאל א ת המשיח בעצמו בירור ענין ה מ ש י ח הוא שייך לאליהו ,ו מ ה להם מ ת י ח ס לעגי שאין לו חלק בעוה״ז ויושב גם כן כי בין סובלים חלאים ש מ ת נ ג ד לו עולם ה ט ב ע .ושני ש א מ ר ל ו זיל ש י י ל י ה ל ד י ד י ה ,מ פ נ י כ י ת ש ו ב ת ו דברים א מ ר בין עניים וסובלי חלאים ,כי עניים עצמו היום אתינא ודבר זה הוא מ צ ד המשיה ה ם חסרים מן עוה״ז וסובלי חלאים מ ת נ ג ד להם ומעלתו עוה״ז .וקאמר ו מ ה סימניה ,ור״ל כי מ ה ה ב ד ל שאמר שלום עליך ב ר לוואי א ב ט ח לך ולאביך יש בין ה מ ש י ח ש מ נ ג ד לו ה ט ב ע ובין ש א ר סובלי לעלמא דאתי ,היינו כ מ ו שאמרנו ל מ ע ל ה כי אין ש מ נ ג ד להם עולם הטבעי .ועל זה אמר חלאים כי סימן של משיח דאסר חד ושרי ח ד ע ד שהוא וכל מוכן ומזומן לגאול ישראל, אפשר שעה המשיח שאינו ת ח ת הזמן .ו מ ה ש א מ ר ש ב ש ב י ל ר ק שיקנו מ ע ל ה ומדריגה יותר עליונה ה ו א מדריגת עוה״ב ,ומכיון שריב״ל היה לו מ צ ד חבור אל המשית שאמר שלום עליך בר מעלתו שיבא המשיח לכך אסר חד ושרי ח ד משום דלמא לוואי ,מ ו ר ה כ י י ש ל ו ש ל ו ם ו ח ב ו ר ע ם מ ד ר י ג ת מ ב ע י נ א ליה ,ו ז ה מ ו ר ה ש א י ן ה מ ש י ח י ש ל י ח ב ו ר המשיח לכך בזה הבטיח אותו לעוה״ב .כי עולם לעולם וכל אשר המשיח על ידו קונה עוה״ב ,ו מ צ ד ריב״ל לא היה הוא בעולם יש לו זמן מיוחד ,א״כ לא היה אומר מניעת ביאת המשיח ,ואדרבה היה לו שלום וחבור ב ל ש ע ה ד ל מ א מ ב ע י נ א ל י ה ש ז ה מ ו ר ה ש א י ן לו כי אל עוה״ז ,כי אם היה ראוי זמן מיוחד בעולם .וכאשר הנה בענין התבונן עמו כאשר א מ ר לו שלום עליך המשיח בר הוא הכנה לעוה״ב ,כמו לוואי שאמרנו. וכן המשיח שיצא לפעל ,מ צ א כי המשיח אומר שהיום אביו ג״כ הוא בן ע ו ה ״ ב א ח ר שהזכיר א ת שמו, יבא כלומר בזה היום כ ל יום ש ה י ה שואל אותו, לכך היה למשיח חבור א ל אביו ולפיכך כי מעלתו בלתי טבעי ובלתי גשמי כלל והדבר שניהם גם הוא גם אביו יש לו צירוף וחבור אל ג״כ, גשמי אינו ת ח ת הזמן ולכך המשיח אומר עולם המשיח לגמרי ב מ ה ש א מ ר אליו שלום עליך היום אתיגא ,ויש לך לחבין א מ י ת ת דברים אלו ב ר לוואי ,ו ל כ ך ה ו א מ ו כ ן ל ע ו ה ״ ב כ י ע ו ל ם ה מ ש י ח שאיגו הוא כי הם דברים ברורים כאשר ת ב י ן : ומפני כי דבר זה אינו לפי החוש הגשמי הנגלה ,ולכך היה אומר זה לאליהו ז״ל מדריגה לעלות למדריגת עוה״ב .והתבאר לך ענין ה מ א מ ר הזה והם דברים א ש ר במאמר גאמרו הזה והם דברים ברורים אין ספק בהם אשר מברר ענין המשיח ואמר שקורי מ ש ק ר ר״ל כלל ואל ת ט ע ה לפרש ,כי דברים א ש ר נאמרו החוש הנגלה הוא משקר שהרי לא אתא הזה הם הכל שכלים כמו שהתבאר לך כנגד היום ,ו ה ש י ב ש כ ך ה ו א כי בודאי מצד במאמר פעמים המשיח ה ר ב ה ודי ב ז ה : פרק כט בני אל חי זרע אברהם תולדות יצחק צאצאי והתקוה הזאת שהיא לזכות ולצדקה עולמית ,מורה התוחלת אשר ׳־עקב, אל יהא קטן בעיניכם על זרע א מ ת לא ישקרו באמונתם, העם נצח טרקכט יושבים בתושד נותנים שכממ לסבול עול הגלות ולהתבזות מהעו״ג זה עידן עדנץ ,דבר זה בודאי מורה על אמונתם .ובמדרש )ילקו״ש תהליס ל״א( אהבו את ה׳ כל חסידיו אמונים נוצר ה׳ אלו שהם אומרים אמן באמונה אומרים מחיה מתים ועדיין לא דאו אלא לפי שעה מאמינים שאני מחיה מתים אומרים גאל ישראל ועד עכשיו לא נגאלו אלא לפי שעה וחזרו ונשתעבדו והם מאמינים שאני עתיד לגאול אותם הוי אומר אמונים נוצר ה׳ ע״ב .בארו בזה כי האמונה הוא דבר גדול מאוד שהיא מאמין בגאולה ,ואף כי עדיין לא ראה. ודבר זה מורה כי הוא דבק בו יתברד לגמרי שכל תקותו ותוחלתו בו יתברר .לכד כתיב אמונים גוצר שהש״י גוצר ושומר אותו כי ראוי הוא לשמירה אשר הוא עם הש״י ולא נבדל מאתו יתברר כמו שהוא האמונה: ובמכלתא )בשלח פ״ו( אתה מוצא שאין הגליות מתכנסות רק בשביל האמונה ואמר אתי מלבנון כלה תבואי מראש אמנה וגדולה האמונה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר האמונה שהאמינו ישראל שרתה עליהם דוח הקודש ואמרו שירה שנאמד ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו אז ישיר וגו׳ וכן אתה מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים רק בזכות האמונה שנאמר והאמץ בה׳ ויחשבה לו צדקה וכן הוא אומר אמונים נצר ו ס הוא אומר ואהרן וחור תמכו בידיו והי׳ ידיו אמונה מזכירץ זכות אבות זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו בעלי האמונה מה הוא אומר פתהו שערי צדק מבא גוי צדיק שומר אמונים השער הזה כל בעלי אמונה נכנסים בו וכן הוא אומר טוב להודות לה׳ להגיד בבוקר חםרד ואמונתד בלילות מי גרם לנו לבא לידי שמחה בשכר אמונה שהאמינו אבותינו בעוה״ז שכולו לילות וכר .בא לבאר ולפרש מעלת האמונה ובארנו דבר זה ג״כ בתבור גבורת השם )סרק ז׳( ובמקום הזה נבאר עוד .כבד אמדנו בי האמונה הוא הדביקות בו יתברר מכל וכל .כאשר הוא מאמץ בו יתברן* בכל לבבו ובכל נפשו כי זהו ענין האמונה .ולכד אמר שהגליות מתכנסות ישראל קלס בזכות האמונה .כי זהו ענץ האמונה שהוא מצא מרשות עצמו ולהיות אל הש״י להתדבק בו ,ולכך הגליות אשר anנפרדים מן הש״י מתכנסות אל הוש״י בזכות האמונה להיות דבקים בו מצד האמונה .וזה עצמו ששורה עליו דוה הקודש בשמחה ,כאשר הוא דבק בו יתברר שורה עליו רוח הקודש .ולכד כאשר ישראל מאמינים מ יתברר בבטחון גמור אז הגליות מתכנסות אל הש׳״י• לכד מה נעים תקותינו בו יתבלד ומה יפה אחריתנו של התקוה והתוחלת הזאת ,שאם חשבה הש״י לאברהם לזכות ולצדקה עד עולם ומכ״ש לישראל המיחליס לחסד ה׳ תמיד ועיניהם מצפים וחוזרים ומצפים אל הש״י: ועל מעלת האמונה ומדריגתו אמדו )שבת ל״א ע״א( בפרק במה מדליקין והיה אמונת עתד חוסן ישועת חכמה ודעת יראת ה׳ הוא אוצרו אמר דכא בשעה שמכניסין האדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפריה ורביד״ כי לשון חוסן מלשון יורש והיינו שיהיה לו בן יורש ,צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתיר דבר וא״ה יראת ה׳ היא אוצרו אין אי לא לא משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חמין לעליה והעלה לו ערבתם קב חומטין א״ל לאו איל מוטב לא העלית ע״כ .ופי׳ זה בי כאשר בא האדם אל עולט הנבדל הבלתי גשמי לדין .אז הדין על דבר זה אם היה נמשד אחר השכלי גם בעוה״ז הגשמי ,כי העליונים הס פשוטים ואין בחם גשמות .ולכד כאשר האדם נפרד מן העולם הגשמי להיות נכנס במחיצת הנבדלים נותן הדין אם האדם בעולם שהיה בו נמשר אחר השכלי ,ואז ראוי שיזכה לעולם הנבדל שבא לשם .וידוע כי השכל הוא פשוט ואין שיין בו קבלה כי אם החומר הוא שמקבל .לכד לא תמצא בעליונים שהם נבדלים שכליים שהם מקבלים זה מזה .והאדם א״א שלא יהיה בעל משא ומתן לכד א״א שלא יהיה מקבל זה מזה -אבל כאשר משא ומתן שלו באמונה ואין נוטל מה שאינו ראוי לו ,הרי אינו מקבל מן אחד רק מה שראוי .ואץ זח נחשב שהוא מקבל דבר כאשר משא ומתן שלו באמונה ומחזיר להבירו מה שקבל נצח קמ ישראל פ ר ק כט ממנו ,ואם לקח וקנה דבר מ א ח ד נותן דמיו ובזה הצד הוא נבדל מן הגשמי אשר הוא מ ק ב ל : כאלו הוא בפעל כ א ש ר הוא מ צ פ ה לישועה א ל הפעל .כי ה ת ב א ר לך כי הישועה ש ת ה י ה ל ע ת י ד ז ה א מ ר ה כ ת ו ב )תהלים כ״ד( מ י י ע ל ה ב ה ר ש י ה י ה אז ה א ד ם ב פ ו ע ל ל ג מ ר י מ ה ש ל א ה י ה ע ד ה׳ ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר ביאת המשיח ,לכך הדין אם היה מצפה לישועה לבב ,ר ״ ל ש ז ה ה י א שראוי להיות ב מ ח י צ ת הש״י, שיהיה בפעל ולא יהיה נשאר בכח ודברים אלו היא נקי כפים אשר לא לקח דבר שאינו הבנת ועל אשר ר א ו י לו ,ו ב ש ב י ל ז ה ה ו א פ ש ו ט ו א י נ ו ח מ ר י כ י בחכמה מבוארים .וכן מ ה ש א מ ר פ ל פ ל ת דבר מתוך דבר ,כל זה מ ע ל ה נבדלת ש כ ך ראוי ובר מי שנתן בו הש״י נ ש מ ה מ ש כ ל ת ש י ה י ה מ ש כ י ל ל ב ב ,כ ל ו מ ר א ד ם ש ה ו א ב ר ל ב ב ו ה ו א ש כ ל י .וזהו בחכמה ובבינה ,ולפיכך צריך שיהוה נ מ צ א על שלימתו הראוי ,ואל״כ יתן הדין על ז ה כ א ש ר החומר אחריו הוא שמקבל .ולפיכך אמר ש א מ ר כאן ג״כ אחר ש א מ ר נ ש א ת ו נ ת ת באמונה, קבעת עתים לתורה .כלל הדבר כאשר בא לעליונים א ש ר אינם בעלי גשם ,א ם החל ובגדול כלה ,והבן הדברים האלו מ א ו ד מאוד. היה נמשך אחר הנשמה הנבדלת השכלית או היה ואמר ש א ף ש י ש בו כל ה ד ב ר י ם צריך ליראת ה׳, עתים זהו אף כ י יש בו ה מ ע ל ו ת ש י ש לעליונים ,צ ר י ך לתורה ,כי מ צ ד ה נ ש מ ה שהיא נ ב ד ל ת ראוי שיהי׳ ש מ י ם כי ה א ד ם ה ו א עלול ואין לעלול נמשך אחר גופו הגשמי. הדין קבעת ואמר בתחלה היה נוטה א ל החמרי .הרי לך ו׳ ד ב ר י ם ב ק ט ו ן ליראת נמשך אחר האדם קיום מ צ ד ע צ מ ו כי א ם מ צ ד העלה ,ו כ א ש ר אין קבעת ע ת י ם לתורה .ש פ נ ה מעניני החמרים אל בעצמו ואין השכלי ,ולפיכך תהילת דין התורה עד שהיה קובע עתים לתורה .כי קביעת מורה העת על שהשכל הוא עיקר באדם ,ולא היה השכל אצלו דבר מקרה .וכן ע ס ק ת בפריה ורביד!, כמו שאמרנו שראוי שיהיה הנבדל מן החמרי ולכך יש לו נוטה אחר לעסוק בפריה ורביד! ,ל פ י ש ה נ ב ד ל א י נ ו נ ח ש ב פ ר ט י ר ק כ ל ל י , והוא אין צריך לו לעסוק בפריה ורביה ,כי הוא ב ע צ מ ו אינו נ ח ש ב פ ר ט י כי ה פ ר ט י הוא מצד הגשמי בלבד אבל הנבדל הוא כללי כמו שמבואר זה מעצמו ,ומי שעוסק כמו ב פ ר י ה ורביד ,ה ר י ה ו א כללי ואינו נ ח ש ב ע ו ד פרטי׳ ולפיכך ה ו א מ ת ד מ ה לנבדל שאין נחשב הנבדל פרטי .ואמר עוד צ פ י ת לישועה ,וביאור ענין ז ה כ י ה נ ב ד ל הוא בפעל, והאדם הגשמי אינו בפעל רק הוא בכח כי זהו ענין החומר ש ה ו א בכח ,וכאשר אינו מ צ פ ה לישועה הרי האדם הוא בכח ולא המצפה בפעל, אבל לישועה שיהיה ה א ד ם ב פ ע ל כמו שהם הנבדלים שהם בפעל ,ל א נ ח ש ב א ד ם זה בכח רק בו יראת ש מ י ם הרי נשאר העלול קיום לעלול ב ל א עלה ,אבל כ א ש ר יש ב ו י ר א ת ה׳ יתברך אז הוא מקוים על ידי ה ע ל ה שיש לעלול קיום בעלתו .ולפיכך כ ת ו ב י ר א ת ה ׳ היא אוצרו, כי האוצר הוא מקוים ,ואמר כי י ר א ת ה׳ הוא המקיים א ת הכל ,והוא ד ו מ ה לקב חומטין המקיים את התבואה ,ש א ם אין כ א ן קב שהתבואה חומטין אע״ג יפה וטובה אין קיום אל התבואה ר ק מ צ ד קב ה ו מ ט י ן א ש ר הוא מ ק י י ם הכל ,וכך אע״ג שיש באדם כל המעלות ,סוף סוף אין לעלול קיום כלל בלא העלה וצריך אל העלה המקיים אותו, וזהו ע ל י ד י י ר א ת ה ׳ שנראה ,כ י י ש ל א ד ם ע ל ה שהוא מתירא ממנו יתברך .ולא קאמר א ה ב ת ה׳ אוצרו ,כי אין ד ב ר ז ה מ ק י י ם א ת ה כ ל ר ק ב י ר א ת הי .ש י ד ע ש ה ו א ע ל ו ל ו י ש ל ו ע ל ה .ו ה ר י נ ת ב א ר לך ענ־ן ז ה ה מ צ פ ה ל י ש ו ע ה ש ה ו א מ ח ו י י ב ע ל האדם שיצפה לישועת הש״י תמיד ,שיהיה האדם ב פ ע ל ה ש ל י מ ו ת כ מ ו ש ה ם ה ע ל י ו נ י ם ו ל פ י כ ך הד־־ על זה ת ח ל ה כמו ש ה ת ב א ר : נצח סרק ל ישראל קמא ול כבר התבאר לד כי גלות ישראל עם שהוא חסרון מצד עצמו לישראל ,הוא סבה אל הטוב המקווה לנו לכסוף .ועם כי א ן הגלות סבה לסוב המקווה כעצם ,הוא מכה מ״מ לטוב ,כי כל מיה יוקדם לד ,העדר כמו שבארנו כמה פעמים. כמו שיוקדם הלילה לפני היום ,וכד יוקדם עוה״ז לפני עוה״ב ,ולכד ראי שמקדם לפני זה העדר וחסרון הוא הגלו* אבל מתר מזה כי מצד בחינה אחרת ,כי כאשר הוציא אתם מן חגלות ומה לקח הש״י אותם לו לעס ,וקודם זה היו תחת העו״ג וכאלו לא היה להם מציאות כלל ,כי א ן לאחד מציאת כאשר הוא תחת יד אהד ,א״כ במה שהם אל הש״י כאשר הוציאם מן העו״ג מד, נמצאו כפעל אחר שלא היה להם קודם זה מציאת בפעל בלל ,ובזה ומדי אמיתת צורתם ובו יתברד מציאתם של ישראל ולא היה זה להם אם לא הוציא אותם .וזה עיקר הפי׳ מה שאמר )שמוה נ׳( אנכי ת׳ אלתיד אשר הוצאתיד מארץ מצרים, שאין ספק אחר שהוציא אותם מאיץ מצרים ולקחם לו לעם וקודם זה לא היה להם מציאות כלל ,הנה הש״י נחשב צורתם ,לכד אמר ה׳ אלהיד כי אף שהוא יתברר אלהי הבל ,מ״מ אינו דומה כי עצם מציאתן של ישראל כאשר הש״י אלהיהם ,מאחד שהמ ישראל משועבדים למצרים ולא היה להם מציאות קודם והש״י הוציאם לעבודתו ובזה בעצם שלהם הוא יתברר אלהים. ל כ ך האבות שהם נבחרים אל ומדי לא היז בלא הוצאה מן העו״ג ,ובפרקי ר׳ אליעזר )פ׳ כ״וו( אמר שם חמש אתיות גכמלו כולם לשון גאולה כ״ד שנגאל אברהם אבמו מאד כשדים שנאמר לד לד מארצך מ״ם שנגאל בו יצחק מפלשתים שנאמר לד מעמנו כי עצמת ממנו נ״ן שנגאל בו יעקב אבינו מיד עשו שנאמר הצילני נא מיד עשו פ״ף שגגאלו אבותינו ממצרים שנאמר פקוד פקדתי צ״ץ עתיד הקב״ה לגאול אז י--ר*,ל בסוף מלכות רביעית שנאמר אש צמת שמו ומתחתיו יצמח וכר .הרי כי האבות שגמרו אל תש״י כולם הוצרכו לגאולה״ כי הגאולה היא למעלת הנגאל׳ מה שלא היה אם לא היו כגלות כלל ולא היו צריכים לגאולה רק היו ברשות עצמם״ היה להם מציאות עצמם ולא היה נחשב כי הש״י צורתם תאתרונ* אבל כאשר לא היה לישראל שום מציאות קודם זה כלל״ ובמה שהוציאם לו לעמדתו נעשו לאומד -בשביל זה הש״י צורה האהרוגה להם .והמעלה הזאת הוא על כל המעלות כמו שאמר ג״כ אגמ ה׳ אלהיך אשר הוצאתיו מארץ מצרים ,שבשביל שהוציא אותם מרשות מצרים הרי הס אל הש״י לגמרי ולכד הוא אלהיהס בפרט .והגה הגלות הזה שעתיד הש״י להוציא אותנו pהגלות אל הש״י׳ ואף כי בהר ומדי בישראל כשיצא ממצרים״ דבר זה ענין אחר שהוא ההוצאה מכל המלמות ומכל העו״ג״ וצריו גאולה הדשה לזה עד שבשמל זח ימו אל הש״י לגמרי .כלל הדבר הזה כי ההוצאה מן העו״ג״ מורה שישראל הס לגמרי אל ומדי עד שאין להם מציאת עצמם רק מצד הש״י שהוא יתבדו צורה אחרונה לישראל״ כמו שמודה שם ישראל שחתם שם אלבשמם לומר כי עצם מציאות ישראל מה שהוא אלהיהם וזולת זה לא ודה לחם מציאות רק היו ברשות העו״ג: ובפ״ק דברמת )י׳ ע״ב( זכר גא את אשד התהלכתי לפניד באמת ובתמים ואת הטוב בעיגיו עשיתי מאי הטוב בעיגיד עשיתי זה שממד גאולה לתפלה רבי לד אמד שגגז ספד רפואת ע״כ .ומה מאוד יש לתמוה באיזה עגין גזבר כאן שממד גאולה לתפלה א שגנז מפר רפואות .אכל בודאי מחלקותם״ כי כאשר חלה הזקיהו והתפלל אל ומדי שירפא אתו מחליו, אמר הטוב בעמיו עשיתי״ כלומר כי ראי שתרפאגי בשביל בי הטוב בעיגיד עשיתי .למד סבר מ סתם חולי מחמת רוחות ופגעי הזמן הוא״ ולכד אמד וחטוב בעיגיד עשיתי מי שהיה טומד גאולח לתטלה״ ואמרו ז״ל )שס( כל נצח קמב ישראל פרק ל גאולה ל ת פ ל ה אינו ניזוק כ ל אותו יום, מסלק ענין כ ל ו מ ר שאין פגעים חצונים שולטים בו ולכך אין שהוא הטבע שדבק בטבע ראוי שיהיה ניזוק מן הפגעים רעים .ולמר שגנז דבר זה מ ן העולם הוא הטוב .ולדעת ר ׳ לוי כי הגזומך ה ט ב ע כ מ ו זד• ש ג נ ז ספר רפואות ההמרית ה ר ע וסלק ס פ ר רפואות ,סבר כי ס ת ם חולי הוא שחולה מפני מ ה שגנז ספר רפואות שלא יהיה האדם נמשך ב ט ב ע ו ש ה ג י ע לו ,ו ל כ ך ה ט ב ע לגמרי וספר הרפואות ,ה ט ו ב שעשה, טבעו מ ה שהוא שנוי התפלל מאחר שגנז ספר רפואות יהיו שלא אחר ולת״ק נקרא הטוב ש ע ש ה דבר הטוב וזה שסמך בטוחים על הטבע ,רק יתפללו אל הש״י להציל גאולה לתפלה שהוא המדריגה האחרונה מ ן ת ט ו ב ובטח כ מ ו ש א מ ר נ ו .א ף ע ל ג ב ש א מ ר ו ח כ מ י ם )ב״ק פ״ד. בו יתברך ראוי שיציל אותו מן ה ט ב ע ולא יהיה מ ״ מ ישים אותם, ולכך מאחר שהוא רפואות גנז ע״א( שנתן רשות לרופא לרפאות, אל ה ט ב ע הרע .והגה למר שסמך גאולה עיקר בטחונו בו יתברך לדרוש בו יתברך שיהיה ל ת פ ל ה ,ה י ה י ר א כ י ה פ ג ע י ם ה ר ו ח נ י ם היו ש ו ל ט י ם הוא היו נמסר הרופא שלו שלא א ב ל ב־מיו בטבע, ו מ ח מ ת ם ה ו א חולי ,ו ל מ ״ ד שגנז ס פ ר ר פ ו א ו ת היה דורשים הכל אחר ה ט ב ע ולא היו מביטים כלל ירא שהוא חולי מפני טבעו כך יראה .מ ״ מ יש א ח ר הרפ1אה ש ה י ה מ ן ה ש ״ י ש ל א ב ט ב ע ,ו ל פ י כ ך ל ד ק ד ק מנין לנו ש ד ב ר זה נרמז ב מ ה ש א מ ר ו ה ט ו ב מד ,ש ג נ ז ס פ ר ר פ ו א ו ת ש ה ו א ב ע צ מ ו ר ע ש ה י ה בעיניך עשיתי ,ש מ א מרמז זה ב מ ה ש א מ ר אשר התהלכתי לפניך באמת ובתמים .אבל מפני שאמר והטוב מסלק ועוד ד ב ר זה מ ן כלל העולם ה ו א טוב. י ש ל פ ר ש ,דבזד .פ ל י ג י כ י ל מ ״ ד ש ג נ ז ס פ ר בעיניך עשיתי ,לכך א מ ר כי ה ד ב ר ש ה י ה רפואות ,סבר כי בזה היה מ ז כ ה כ ל העולם, גאולה אבל מ ה שסמך גאולה לתפלה אף על גב ש ד ב ר זה לתפלה ,כי דבר זה הוא ה ט ו ב הגמור על הכל כי הוא יותר טוב מ ה שהיה דבק בו י ת ב ר ך לגמרי ,אין מ ה שהוציא הש״י א ת ישראל מן הגלות והוצאה זה זכות הרבים ל כ ך אין זה נ ח ש ב כ״כ .א ב ל אידך הוא ל ע ב ו ד ת הש״י שיהיה אלהיהם ,וזהו סבר א ד ר ב ה ואע״ג שאין זה זכות הרבים ,מ ״ מ מ ה היתה גאולה ל ת פ ל ה גקרא ט ו ב גמור .ועוד יש ט ו ב לגמרי ,ואין ע ל הזאת התפלה זה כאשר סמך אם שהיא עבודה א ל הש״י .כי הגאולה ולא היה הגאולה שלקחם הש״י לעבודה, היה ר ק שיהיו כמו עם אחר א״כ לא שסמך לומר כי מחלוקת כמו שפרשנו ל מ ע ל * כי ל מ ״ ד הגאולה ש ס מ ך גאולת ל ת פ ל ה שהית ירא חזקיה מן הרוחות בשביל העבודה ובזה לא היה הש״י צורה אחרוגה ר ע ו ת ששולטים בעולם ,ו ל מ ״ ד שגנז ס פ ר ר פ ו א ו ת להם ,כי אין כאן הלקיחה לו יתברך .אבל מ ה לתפלה שסמך גאולה תש״י, ו מ ו ר ה זה כי ע צ ם עבודה אל והתפלה הוא היה ירא מן הטבע והיה מתירא שהטבע שלו גשתגה ,וכל כי אחד הולי מפרש שלו הטוב הגאולה היא לעבודת בעיניך עשיתי ל מ ר כ ד א י ת ליה ולמר כ ד א י ת ליה. ה ש ״ י .ו כ ן א ם ה י ה ה ת פ ל ה ו ל א ס מ ך ג א ו ל ה לה, פ י ר ו ש מ ה ש א מ ר ו )קידושין פ ״ ב ע״א( ט ו ב אין זה מ ו ר ה כי הש״י צורה כאשר אחרונה לישראל לא היו מ ת ח ל ה בשעבוד ,ר ק כאשר היו וכך שברופאים בעל לגיהנם, פי׳ מי שהוא רופא ואינו ת ו ר ת א ל ה י ם ע ם זה ,ה ר י כ ל ע נ י נ ו ש ה ו א ק ו ד ם ב ש ע ב ו ד והש״י לקחם לעבודתו ,בזה נ ר א ה מעיין בחמרי בלבד ,לכך הוא ב ע ל גיהנם .שאין כ י מ ה שהיו ישראל לעם דהייגו שיצאו מ ן העו״ג ענין הגיהנם ר ק ההעדר והרע ,ומפני שהחומר ה ש ״ י לקת אותם לעבודתו ,ודבר זה הוא המדריגה אין לו מציאות בפועל והוא בכח ב ל ב ד ודבק בו טוב, כאשר ידוע מענין החומר שאינו נ מ צ א האחרונה העליונה ,ולכך דבר זה גקרא והוא הטוב על הכל כאשר ישראל דבקים בו ית׳ לגמרי. אבל ההעדר, בפעל, לפיכך בעל ה ט ב ע המעיין בענין החמרי שאין לו מציאות בפעל הוא בעל גיהנם ,שגיהנם אבל זעא חושך מי שאמר שגנז ספר רפואות ,במה ש ס פ ר אין לו מציאות בפועל ג״כ רפואות הוא ט ב ע י ויש בזה הרע ,כ א ש ר וצלמות וזה אינו מציאות נ ח ש ב כלל .ודבר ברור נצח מרק לא ישראל הוא כי בעל המבע חחמרית אשר אין לו רק זה יותר מעלה משאו לא היו תחת רשותם ודבר שמתעמק מזמרי ,אשר החומר אין לו מציאות זה ענק גדול ומעלה יתירה כאשר תפקה עיניך בפעל הוא כעל גיהגם וזה שאמרו טוב שברופאים על הדברים אשר אמרנו .שאו יםמך גאולה לגיהגם ופירוש זה ברור ג״כ מאוד .ומעתה לתפלה יקנה ריביקות מ יתברך ק״ו וק״ו הגאולה בעצמה ודי בזה: התבאר המעלה הגדולה אשר יקנו כאשר יצאו מרשות העו״ג להוות דבקים מ יתברך ,מ דבר פרק לא התבאר לך מן הדברים אשר אמרנו ,מ הגלות הוא יציאה מן מדר העול* ומכל שכן הורמ חבית הקדוש זה יציאה מן המדד הראי לגמרי ,שהרי מדר המציאות חייב שיהיה הבית קדוש לעולם ,ולכד אמרם מ מי שאגו עושה תשובה עד שיהיה התר הבית כבראשוגה כאלו החריב אותו כמו שהתבאר למעל* ולכד מצאנו בדברי חכמים כי הוא יתברך אשר מדד את העולם והטץ בסדר הנמצאים מקוד ,ומצפה אל הגאול* ובפרק חלק )סנהדרץ »״ז ע״ב( תניא ר׳ גתן אמר מקרא זה גוקב ויורד עד התהום כי עוד חזון למועד ויפת לקץ ולא ימב אם יתמהמה חכה לו מ בא יבא ולא יאחר לא כדמתינו שהיו דורשים עד עידין עידגק ופלג עידן ולא כרמ שמלאי שהיה דורש האכלתם לתם ודמעה ותשקמו בדמעות שליש ולא כרבי עקיבא שהיה חרש עוד אחת מעט ואני מרעיש את השמים ואת הארץ אלא מלמה ראשונה זר שנה שנייה נ״ב ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה מאי ויפח לקץ ולא ימב אמר ר מ שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצק שהיו אומדים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אנו בא אלא הכה לו שנאמר אם יתמהמה הכה לו שמא תאמר א ו מחבק והוא אנו מהכד, ת״ל לכןייתכה ה׳ לחננכם ולמ יחום לרחמכם ומ מאור שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב מדת הדק מעכבת וכי מאתר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכים כדי לקבל שכד שנאמר אשרי כל חובי לו .ב א לבאר כל ענק הקץ חאורון ,שהוא געלס ואין עוד לעמוד על הקץ ,מה שלא היה כגאולה הראשוגה שהיה נודע הקץ .כי כבר התבאר לך ענין הגאולה האחרונה ועיכוב שלה יותר מן הגאולה הראשונה ,והם דברים ברורים עד שאין ככל הדברים אשר אמרנו ספק מ * עוד יש הפרש גמל בין הגאולה הראשונה ובין הגאולה האתרוג* עד שמזה מתהייב העלם ותםתר הגאולה האתרוג* והוא ג״כ דבר ברוד שאין לספק מ .וזה כי גאולה ראשונה כמצרים היה מכות תאבות שנשבע לאמת שיגאל המים, לכד היה אפשר לדעת הקץ כי הקץ היד ,מצד האבו* אכל גאולה אחרונה הוא מן הש״י כעצמו, לכך הקץ מופלג דבר שהוא מן הש״י בעצמו .וזה שאמר מקרא זה יורד וגוקב עד התהום ,פי׳ שהוא מדקדק על עגין הקץ עד התהום .כי הכתוב הזה שאמר כי עוד תזון למועד ,שר״ל כי המועד אשר כתוב עוד יש חזון עליו שאין החזון מבודר ,אף כי נרמז הקץ כאן מ״מ אן הקץ ממרר גמור ולפיכך אק לחשמ מתוך הכתו* ולא כדמתינו שהיו חושבים הקץ ממה שכתוב עדן עדנין על מלכות ראשונ* ור׳ שמלאי שהיה דורש ותשקמו בדמעות שליש על מלכות שנייה ,ודי עקיבא שהוד ,דורש עוד אחת מעט על מלכות כוזיבא. כי כולם לא השבו האמ* שהרי מלכות ראשונה ע׳ שנ* מלכות שנייה נ״ב שנה ,מלכות כוזיבא שתי שנים ומהצד -ומה שאמר תפח נפשם של מהשבי קיצין שהיו אמרים כיון שהגיע הקץ שוב לא ב* אק הפירוש ה״ו שהיו מתייאשים 0ך הגאול* רק פירושו שגרמו שיאמרו הבריות פרק לא וצח קמד ישראל מבינים ,שכאשר לא יבא אל תחכה לו מ מ ה שהוא רואה ומשיג ,לא כמו התורה א ש ד נ ת נ ה ע ו ד כי אין קץ מוגבל ,ר ק ת ח כ ה ל ו ע ו ד שיגאל לאדם מ ן הש״י ,א ב ל ה א ד ם צריך למושכלות שלו את להשיג בנמצאים .ולפיכך ק ר א שכל האדם טייעא ישראל, שאז יהיה גמצא העולם כשלימות והוא אשר הוא סוחר ישמעאל ,אשר כל סוחר סובב כל יתברך חפץ כשלימות העולם ,ולפיכך ועא ית׳ ולעיין שאינם את ישראל .וכן ה ו א י ת ב ר ך מהכד ,ש י ג א ל מ ח כ ה לגאולה -ומי מ ע כ ב מ ד ת ה ד י ן מ ע כ ב שאין וכך הארץ, שכל האנושי צריך לסבב בנמצאים ומהם יקנה החכמה .וקאמר שאמר ליה הטוב ההוא טייעא הוא השכל האנושי א ש ד ת ש י ג בל והחסד שנוהג הוא יתברך ע ם עולמו מ צ פ ה לחונן הדברים, לרבה בר בר חנא שהוא בעל התורה א ת ישראל .ואמר אחר ש מ ד ת הדין מ ע כ ב ת אם שהוא ה ש כ ל האלקי ,והוא מ ק ב ל מ ן ש כ ל האנושי ראוים במדת ב מ ד ת הדין ,ומכל מקום כ ן למד ,א נ ו מ צ פ י ן ו מ ק ו י ן ,ו א מ ר כ ד י ל ק ב ל ש כ ר , ג״כ כאשר צריך לו ועיקר האדם כאשר יש לו ל מ ע ל ה ענין השכר א ש ר הוא ד ע ת התודה .ולכך מ ה שאמר כי הטייעא א מ ר לגאולה .מ ״ מ ה ת ב א ר ל ך מ ד ב ר י ח כ מ י ם לרבה ב ר בר חנא ,כאלו א מ ר כי ש כ ל האנושי כי הוא י ת ב ר ך א ש ר ס ד ר ה מ צ י א ו ת ע ל ס ד ר שלו, היה מורה ומלמד א ת אשר יש לו שכל התורה, התבאר לך כבר מצפה ה ו א מ צ פ ה ומקור ,א ל ה ג א ו ל ה ל ה ס י ר ה ג ל ו ת א ש ר כי ר ב ה בר בר ח נ א ה י ה נ ו ד ע שמו שהוא בעל ה ו א יוצא מ ן ס ד ר העולם ,ומכ״ש ה א ד ם שהוא שכל האנושי אמר ל ר ב ה בר בר הנא הוא ה ד ע ת א ש ד בגלות בכל נפשו יצפה אל הגאולה: ובפרק המוכר אמר הספינת את )ב״ב ע״ד ע״א( ר ב ה בר בר ח נ א אמר לי ההוא טייע׳ ת א אחוי לך ט ו ר א דםיני אזלי ואחוי ד ה ד ר ן ליה ע ק ר ב א וקיימין כי ח מ ר ת א חיורתא ש מ ע ת י ב ת קול ש א ו מ ר ת אוי לי ש נ ש ב ע ת י מ י מ פ ר לי כי אתאי לקבלייהו דרבנן אמרו לי כ ל א ב א ח מ ר א וכל בר ב ר חנא םיכתא ה ו ה ל ך ל מ י מ ד מופר לך ורבה בר בר חנא דלמא משבועתא דמבול קאמר ורבנן א ״ כ אוי לי ל מ ה ע״כ .ה מ א מ ר הזה מופלא, כי ל מ ה היו עקרבים סביב להר סיני ו מ ה הוא ענין ה ט ע י י א ש י ד ע זד -א ב ל הם התכמות שתים יש ל ך ל ד ע ת , כי בעולם ,החכמה ה א ח ת היא ח כ מ ת ה ת ו ר ה והם דרכי השם ,א ש ר ח כ מ ה ז א ת ל א הוריש לשום אדם ,כי היא שכל האלקי כמו שהוא ידוע כי ה ת ו ר ה בפרט הוא ש כ ל אלקי ,ולא נ ת ן ז ה כ י א ם ל י ש ר א ל א ש ר צוד ,ל ה ם ח ק י ם ו מ ש פ ט י ם הזאת היא מן הש״י אשר והחכמה החכמה השנייה היא ח כ מ ה לישראל. נתן תורה האנושית, ו ז א ת ה ח כ מ ה ה י א ג ״ כ ב ע ו ״ ג א מ ד ו ב מ ד ר ש )איכ״ר פ״ב( א ם יאמר לך אדם יש ת ו ד ה בעו״ג אל ת א מ י ן ש נ א מ ר א י ן ת ו ר ה ב ג ו י ם א ם י א מ ר ל ך יש חכמת באומות תאמין שנאמר והאבדתי תורה .ואמר כי הטייעא שהוא רמז על חכמה מ א ד ו ם וגו׳ א ״ כ א י ת בהו .ו ה א ד ם קונה ה ח כ מ ה ש ל ו בתורה ,שמפני שבא לומר בסוף ה מ א מ ר לאדם ש ש מ ע ב ת קול ש א מ ר מי מפר ,ואין ה פ ר ת נדרים שייך ר ק בתורה ,ולכך אמר ש א מ ר הטייעא ל ר ב ה בר בר חנא ,ור״ל כ י בעל ה ת ו ר ה ה י ה מ ק ב ל מ ן ש כ ל האנושי .ו א מ ר ת א אחוי ל ך ה ר סיני ,ו ר ״ ל להבין ה ר סיני ומעלתי והיה מ ק ב ל רבה שידע בר בר ח נ א מ ן ש כ ל האנושי מ ע ל ת ה ר סיני .ותזאי דהדרן ליה עקרבי וקיימין כי ח מ ר א חיוורתא ,וכל ענין זה ש ר ״ ל כ י מ ע ל ת תר סיני נבדל מ ן ה א ד ם לגמרי ,ולכך א מ ר דהדרין ליה עקרבי ,כי ע ק ר ב הוא כ מ ו ש א מ ר ו )אבות פ״ב( ע ק י צ ת ן ע ק י צ ת הממית עקרב .ודבר זה כי ה ה ע ד ר הוא שמפסיק בין האדם ובין ה ר סיני ,כ י מ ע ל ת ה ר סיני כ א ש ר יבחן מ ע ל ת ו הוא כ״כ גדול והוא נבדל מ ן האדם ,ע ד שאין ש ם מגיע מעלת האדם ושם יקבל האדם העדר לפי רוממות ו מ ע ל ת ה ר סיני ,ו ל פ י כ ך ק א מ ר ד ה ד ר ן עקרבי להר סיני והוא ה ה ע ד ר הגמור ,כי ה ה ע ד ר מפסיק בין האדם ובין ה ר סיני ע ד ש ל א יכול לבא ש ם האדם .ו ק א מ ד שהיו גדולות כ מ ו המרי, פי׳ מצאנו שני דברים הנושכים ,ה א ח ד הוא עקרב כמו שאמרו עקיצתן עקיצת עקרב והעקרב הוא נושך ו מ מ י ת בודאי ,ומ״מ אינו ר ק עוקץ א ה ד ואינו מכלה הגוף וממית .והחמוד הוא נושך ומשבר הגוף נצח פרק לא כמו שאמר ר׳ עקיבא )פסחים מ״מ ע״ב( כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי ת״ת ואנשבנו מזמור וקאמד ולימא ככלב זה נושך ואינו משבר עצמות וזה נושך ומשבר עצמו* והיינו דקאמר שהיה סביב סיני עקרבא כמו המרת* לומר שההעדר בין סיני ומן האדם העדר מוחלט ,עד שלא יגיע שם האדם ומגיע לאדם העדר גמור כאשר רוצה להגיע ש* לכך נתן לו שגי תארים עקרבים שממיתין האדם וגם הם מסלקים גוף האדם ודבר זה תעדר גמור גוף וגפש .בי כאשר יבחן מדריגת הר סיגי יש לאדם במדריגה עליוגה זאת של הר סיגי העדר גמור גוף ונפש ,עד שאץ לאדם שם מציאות כלל רק העדר מוחלט .ואלו אמד עקרבים אן העקרב טועל בגוף רק עקיצתו בלתי גראה בגוף ,אבל העקרב הזה היה כמו חמור שהוא גושר וממית ומכלה את הגוף ג״כ .ואמר שהיו למגים לומר כי ההעדר הזה מצד הפשיטות שיש להר סיני, והצבע הלבן יש בה הפשיטות הגמור ,כי לא נקרא הצבע הלבן גוון כי הצבע הזה יש בו הפשיטות הגמור ,והאדם המורכב יש לו העדר אצל הטשיטות הזה .ובשביל כך אמר ג״כ מ היו כמו המרא ,כי החמוד מפגי מעוט הדעת שיש בו מחייחפ אליו הפשיטות מותר משאר בעל חי, כמו כל תמים בדעתו מתייחט אליו הטשיטות ביותר ,והוא הפך הנחש שהוא ערום תה יוצא מגדר הפשיטות .ומפני כי בא לומר כי יש להר םיגי הפשיטות הגמור תהו מעלתו העליונ* ודבר זה הוא העדר האדם ד&ורכב ,ולכן־ אמד דהדרן ליה עקדבא כמו המרי תיורתא .ואף כי הזומוד הוא יותר חמרי מן שא* בעלי חיים ,מ״מ הוא חומר פשומ שכך אמרו )סנהדרין »״ח ן״ב( ג״כ על חמשיח דכתיב אצלו עגי רוכב על ההמור שהוא חמרא דהוא בר חיור גוונא כמו שנתבאר במקומו. וקאמר ושמעתי בת קול שאומרת א י לי שנשבעתי וכר ,פירוש שאין דאי שימה שמעד ,נמצא כעולם ,מ אן השמעה דבר מצד עצמו דק שהוא נשבע על זה ואוסר עצמו ,אבל מעצמו אינו כך ,ואין ראוי שיהיה נמצא כי אם דבר שהוא כך מעצמו ,אבל השמעה הוא לפי הגדרה אבל אן הדבר דאת מצד עצמו ,ולפיכך בת קול ישראל קמה אומרת א י לי שנשבעתי .ועכשיו שנשבעתי מי מפר ,ויוקא בת קול יוצא מהר סיני כי ע״י תר סיני ראוי לתמר ועדר כי אין תמרת ועדר דק מזולתו, וכמו שלמדו רז״ל )חגיגה י׳ ע״א( ממדרש תכתוב לא יחל דברו הוא אינו מתיל אגל אתרים מחילים את נדדו ,והר סיני הוא שמובן לדבר זה דהיינו שמצורף הש״י לישראל וישראל אל הש״י .שהרי ירד הש״י על הר סיני להיות עם ישראל ושייך מה שנזקק הש״י לישראל וישראל אליו ,ושייך מת שימר נדדו שאם אין כאן צירוף הש״י אל האדם אין כאן הפרה שהסרת הנדר ע״י שממין ומצורמים אל הנשבע ,ואפילו עיי שליה אין להתיר ועדר שצריך שיהיו מקקין אל הנשכע: ובמדרש רמת מרשת האזינו )מ״ד *״•( ברא הקג״ה את העליונים לעליונים ואת התחתונים לתחתונים שכן כתיב השמים שמים לה׳ והארץ נתן למי אדם בא משת ועשת את תתחתוניס לעליונים ואת העליונים לתתתונים שכן כתיב ומשה עלה אל האלהיס וירד ת׳ על הד סיני .ולפיכך משם יצא כת קול ואמר מי ממד ועדר ,וזת זעת קול היה על הר סיני שהוא מיותר שמצסרמים עליונים והתחתונים ביתד .וקאמר כי דמן הם אומרים כל אבא תמרא וכר ,פירוש מ כאשר היה מצטרף השגת זאת אל תשגה יותר פשוט אשר השגה ההיא נקרא דמן ,מ שכל דמם כמו שהם דמן הוא שכל פשוטי ומן השכל תפשוט יש פתירה על זה שהיה לומר מופר לד. אבל ההשגה אשר אמדנו הוא כהשגת שאינו כ״כ השגה פשוט* והיא מתיתטת אל השגת היהיר שהוא פרטי ,שאין זה השגה פשוטה כמו השגת רמם שהיא השגה פשוט* ולבד הלכה כרמם ככל מקו* וקאמר מ בהשגה הזאת שהוא אנו כ״כ השגה פשוטה היה מכד דלמא מממל קאמר, ולפיבד לא היה רוצה לומר מופר לד• ורבנן אמרי א״כ לא ה״ל לומר אוי לי ,כי שמעת הממל מון שהוא לקיום העול* והוא יתברך סדר העולם כסדרו ולא היה אמר אוי לי מ הש״י הפץ בקיו* אבל על גלות ישראל אמר הש״י א י לי כי נשבעתי, וזה מ הוא יתברך סדר המציא* ועל דבר היוצא נצח קמו ישראל פרק לא מ ן ה ס ד ר ה ש ״ י א ו מ ר א ו י לי ,ועל ד ב ר ז ה ב א ר׳ יהושע לר׳ אליעזר והלא כבר נאמר כ ה א מ ר לשון אוי לי ע ל החרטה הגמורה שיש בדבר זה ה ׳ גואל י ש ר א ל וקדושו ל ב ז ה נ פ ש ל מ ת ע ב גוי כי דבר ז ה כאלו היה הסרון במעשיו יתברך ,אבל אמר ליה ר׳ אליעזר והלא כבר גאמר אם תשוב א ״ א ש י ה י ה ר ק כ ך .ו כ א ש ר ת ב י ן ד ב ר י ם אלו ,א ז ישראל נאם ה׳ אלי תשוב א״ל ר׳ יהושע והלא אהרית כבר נאמר ואשמע א ת האיש לבוש הבדים אשר לגלותנו .ואם א ת ה אומר ש ה ד ב ר שהוא במקרה ממעל למימי היאור וירם ימינו וגו׳ ו ש ת ק ר׳ כ מ ו ה ג ל ו ת ל א יתקיים ,הייגו כ א ש ר ה מ ק ר ה איגו א ל י ע ז ר .ו ב י א ו ר ע נ י ן זה ,כ י י ש ז מ נ י ם מ ה ן מ ו כ נ י ם נמשך אל דבר עצמי ,אבל כאשר המקרה נמשך לגאולה, הם א ל ד ב ר ע צ מ י ה מ ק ר ה קיים ,כ מ ו שקיים המקריים מעכבין הקץ ,ו כ ב ר עברו כ ל ם ואין ע ו ד ק ץ מ ע כ ב שא״א בעולם תמצא שיהיה רק קץ שכאשר לא אותם הגיעו זמנים שבגלגל כמו ה ה א ר ה והזכות שבגלגל ,מ צ ד שהם ל ג א ו ל ה ,יזהו כ י כ ל ה ק י צ י ן כ ל ו ו א י ן מ ע כ ב א ל א אל ע צ ם הגלגל אין להם הסרה א ע י ג ר׳ נמשכים שהוא דבר מקרי ,וכן הגלות הוא נמשך אחר חטא תשובה שיהיה ומעשים טובים .ולא דעת אליעזר שלא יהיה גאולה א ל א א ם עשו תשובה ואם ישראל ,ואם ה ם עומדים ב ה ט א ם הגה הגלות גצתי לא יעשה תשובה יהיה הדבר בספק ,שזה אינו שאין בודאי בגאולתן ש ל ישראל .א ל א הפי׳ הוא כמו הלא להם. גם דבר זה אינו, כי ה ה ט א לישראל ג״כ מ ק ר ה כאשר התבאר ,וא״כ ספק שאמרנו ,כי הגלות הוא דבר מקדד -הן הגלות ג ם ד ב ר ז ה א ״ א ש י ה י ה קיים גצחי ,כי ע צ ם ישראל מ צ ד עצמו שהוא ד ב ר יוצא מ ס ד ר העולם ,כ י לפי מ צ ד ע צ מ ם ראוי׳ שיהיו בלא חטא ,וכבר בארנו סדר העולם ראוי שיהיה האומה הישראלית ת ת ת ז ה ל מ ע ל ה ע ״ ש ת מ צ א מ ב ו א ר ו ב ר ו ר עגין ז ה ו א י ן רשות הש״י .ו א ם ה ג ל ו ת ת ו ל ה ב ה ט א ,ג ״ כ ו ד ן לכפול הדברים .ועוד כי איך אפשר שיהיה החטא החטא דבר בעצם רק הוא נצהי כי עיקר ה ה ט א הוא היציאה מ ן הסדר וא״כ ש ב מ ק ר ה א י ן ק י ו ם לו ,ו ל פ י כ ך א ״ א ש ל א י ע ש ו ה ח ט א הוא מקרי ג״כ והתבאר כבר שאין מקרה א ל א בודאי יעשו תשובה .ולשמואל א ף א ם לא יעשו ת ש ו ב ה מ צ ד ע צ מ ם כמו שראוי ,דיו מתמיד: ובפרק ח ל ק )סנהדרין צ״ז הקיצין כלו ואין ע״ב( א מ ר הדבר רב כל תלוי אלא ב ת ש ו ב ה ובמעשים טובים ושמואל א מ ר דיו לאבל שיעמוד באבלו כתנאי ר׳ אליעזר אומר אם י ש ר א ל עושין ת ש ו ב ה נגאלין ואם לאו אין גגאלין א מ ר לו ר׳ יהושע אם ישראל אין עושין ת ש ו ב ה אץ גגאלין שגזרותיו אלא הקב״ה תשובה עגין מקרה ודבר מעמיד להם מלך קשין ומחזירן ל מ ו ט ב תניא אידך א מ ר ר ב י אליעזר א ם ישראל עושין ת ש ו ב ה גגאלין ש נ ׳ שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם אמר לו ר׳ יהושע והלא כתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע והלא כבר נאמר שובו אלי ואשובה אליכם אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים מ מ ש פ ח ה והבאתי א ת כ ם ציון א מ ר לו ר ׳ אליעזר ו ה ל א כ ב ר נ א מ ר ב ש ו ב ה ו נ ח ת ת ו ש ע ו ן וגו׳ א ״ ל לאבל שיעמוד באבלו כי האבילות איגו לפי סדר המציאות והוא שגור בפי חכמים על האבילות ע נ י ן זה ,כ א מ ר ם א ת ר ע ב י ה מ ל ת א )מדות פ״ב( א ו אירע בו אבילות ,וכל לשון א י ר ע הוא ק ר י והזדמן ואין ד ב ר זה הוא תמיד .ולכך א מ ר לשון ז ה דיו ל א ב ל ש י ע מ ו ד ב א ב ל ו ,כ ל ו מ ר ש א י ן ר א ו י שיהיה ד ב ר זה ת מ י ד י דבר ש ה ו א המקרי ואין זה דבר שבעצם ,ודי לו ב מ ה ש ע ו מ ד באבלו במקרה, ואין ה ג ל ו ת ד ב ר ע צ מ י ולפיכך א ע ״ ג שאין עושין תשובה ,ע ם כל זה מ צ ד האבילות שהוא מקרי א ״ א שיהיה לעולם ,א מ נ ם רבי יהושע לא סבר שיהיה תולה דוקא בתשובת ישראל ,ר ק הגאולה תלויה בו י ת ב ר ך כ ש י ר צ ה ל ג א ו ל א ת י ש ר א ל ה ו א ג ו א ל א ו ת ם ,ו ד ב ר זד ,ר א ו י ל ו מ ר ,ל א ש ת ה י ה ה ג א ו ל ה ב י ד ישראל ,ולכך ס ב ר שודאי צריכין ישראל ל ע ש ו ת ת ש ו ב ה ואז יהיו נגאלין ובלא ת ש ו ב ה אין הש״י גואל אותם ,ואם הש״י רוצה לגאול א ת מרקלב ישראל ואת עושים תשוב* המ״י מעמיד להם מלד שגזירותיו קשות כמו המן ומחזירן למוט* טוף סוף לדברי הבל א״א שיהיה הגלות מתמיד כלל .ומ״מ קיי״ל כר״י דקאמר אף אם את עושת תשובה נגאלין דהא שתיק ד״א בממקג* ופירוש הראיות כד הם ,שר״א הביא ראיה ממה שכתוב שומ מים שוכבים ארפא משומתכם .והשיב ר״י הלא ונאמר הנם גמכרתם וגר ומוכרח שלא יגאלו בתשוב* וא״כ מה שכתוב שומ מים שובבים לא לענת גאולה נאמר הכתוב רק לענת כפרת החמא ועת תהו ארפא משובתכ* והביא ד״א דאה מ על עגין הגאולה קאמר ,דכתיב שובה אלי ואשובה אליכם ,וא״כ מה שכתוב הנם נמכרתט ולא בכםף היינו לענת מעשים מומם שנקרא כסף .אבל תשובה להיות חתרים מהטא מדאי צריד שיעשו תשוב* לכד קאמר ר״י על פטוק לא בכסף תגאלו .כי לא כתשובה ומעשים טובים תגאלו .והנם נמכרתם היינו כי מה שבאו ישראל בגלות לא שהיה ראוי הגלות לישראל ,רק חנם נמכרתם כי בשביל החטא היה זה והחטא א ט לישראל דבר עצמי לכו נקרא זה הנם כמו שהתבאר כמה פעמים ,והתשובה ומעשים מומם שמצטרפת ומזככין הנפש נקרא כטף שהוא צרוף ומזוכו .אבל ר״א טיל כי לא בכסף תגאלו לענת מעשים טובים כלבד קאמר ,אבל תשובה צריו ואמר הכתוב שאת צריכת לתת מעשה הטוב עבור הגאול* כמו שנוהגים הכסף כעד החפץ רק תהיו נגאלים שלא כשביל שום מעשה אבל תשובה צריו• ומייתי ראיה והא כתיב כי אבי בעלתי בכם וגוי ,ומשמע שעל כרחם יהיה לאדץ להם והיינו שיעמוד להם מלו שגזרותיו קשות ישראל tap ומחזירים למוטב על כרה* תהו כי אנכי בעלתי בכם בעל כרחם ,וא״כ בודאי תא יכתיב שובו אלי ואשובה אליכם היימ שמזתיר הכתוב אותם שיווזרו בתשובה ,אבל אם לא יחזרו כתשובה מחזירים למוטב בעל כרחם שלא בטובתם ?די מלך שמדותיו קשין .ור״א מייתי ראיה דכתיב בשוכה ונתת תושעת ,לשת זה משמע שלא יחזור אותם בתשובה על כרחם po ,משמע בתשובה ונתת תושעמ׳ וא״כ צ״ל הא דכתיב כי אנכי בעלתי בכם לא לעגת זה שעל כרחם יגאל אותם רק שלא יוכלו ישראל לטרוק עלו מן הש״י ,ולכי אמד כי אנכי בעלתי בכם שלא תוכלו לטרוק עלו מאתכם. והביא ר*י ראה דכתיב לבוה גטש וגו׳ דםשמע שהן באים בעבירות אפיה יגאל אותם ,וא״ב בודאי הא דכתיב בשובה ונחת תושעון אינו משמע ,רק מכאשר יעשו תשובה יושעו בלא יסורים ,אבל אם אין עושין תשובה יעמוד להם מלן* שגזרותיו קשה כדלעיל .והביא ר״א ראיה והלא כתיב אם תשוב ישראל אלי תשוב ,דמשמע מלת אם שהוא תנאי שאם תשוב אז אלי תשוב ג״כ מן העו״ג ,ואם לא תשוב לא תשוב אלי מן העו״ג כלל ומשמע שלא ישובו כי אם בתשוב* וא״כ הא דכתיכ לבזה נטש למתעב גוי היינו שיהיה שפלים ונבזים אבל לא בעבירות .והביא ר״י ראיה והא כתיב ואשמע את האיש וגר וא״כ גשמע שיגאל אתם .אע״ג דאף לר״א א״א שלא יגאל את ישראל כמו שאמרנו למעל* מ״מ כיון שהתשובה תולה משראל לא שית־ מ ה שמע* מ אם דבר שהוא תולה מ יתברר בלבד ולא בישראל כלל׳ ואז שתיק ר״א והודה שהגאולה הוא הכרתית כמו שבארנו ג״כ בדאי .כדורת מן השכל ודי מה: פרק לב כל הויה שהוא בעולם היא מתהות מקצת אחי לשאול תםבת שתראה בעגת הגלות המד ז* מקצת ,כמו שתראה בבל תויות צמתים וב״ח שקוים וטמיד למאת הגואל נראה שסאת ישראל שמתתוים מקצת אתר מקצ* ומעתה יש לו מתר מזה שהיה כבר .הן מצד שפלותם בעצמם, פרק לב נצח קמח ישראל ובמוצאי ש ב י ע י ת ב ן ד ו ד בא .י ש ל ך ל ה ת ב ו נ ן שכמעט נ ש ת כ ח ה ת ו ר ה ואין ג ד ו ל ה ב י ש ר א ל ו ה ן מרודים ושפלים ובזוים בין העו״ג מ א ו ד מ א ו ד כ י אין ראוי למשיח ר ק ה מ ס פ ר שהיא שידע כ ל ש ע ה יותר מ מ ה שהיה .ודבר ז ה ש א ל ה גדולה א ח ר השבעה ,וזהו מ ד ר י ג ת ה מ ש י ח וכאשר עייגגו בדברי חכמים יש לעמוד על דבר מ ד ר י ג ת ו ש ל מ ש י ח ו מ ע ל ת ו העליונה .כ י מ ד ר י ג ת זה ,ב פ ר ק ח ל ק )סנהדרין צ״ו ע״ב( א ״ ל ר ב נ ח מ ן כי מי שמע לרב בר מאן לך נפלי אימת א״ל אתי משיח מדריגתו מספר שבעה עוה״ז למי מפני בלבד נפלי א״ל מדריגת המשיה על עוה״ז ועולם הזה ה ו א מיוסד משיח בר נפלי ע ל ז׳ .ו ב מ ס כ ת ע ר כ י ן ) י ״ ג ע״ב( כ י נ ו ר ש ל מ ק ד ש את סוכת בר דוד ש ל ז׳ נימין שנאמר ש ו ב ע ש מ ח ו ת אל ת ק ר י ש ו ב ע הנופלת א ״ ל הכי א מ ר ר ׳ יוחנן דור שבן ד ו ד בא אלא שבע ולימות המשיה של שמונה נימין דכתיב בו תלמידי חכמים מתמעטין והשאר עיניהם כלות למנצח על השמינית ולעה״ב עשרה נימין שנאמר ביגון ואנחה וצרות רבות וגזירות ק ש ו ת מ ת ח ד ש ו ת ואומר הודו לה׳ בכינור אין עד דכתיב ביום אקים ההוא שהראשונה פקודה השניה ממהרת לבא ת״ר ש ב ו ע ש ב ן ד ו ד ב א ב ו שנד ,ר א ש ו נ ה מ ת ק י י ם מ ק ר א זה גדול עלי ד י ד י ה נ פ י ש קליד .ד נ ב ל ו ק ר י נבל ע״כ. ליה אחת לא ופרשנו זה למעלה כי עוה״ז שלימתו ומעלתו שיש שניה חיצי רעב משתלחין שלישית רעב שיהיה והמטרתי על עיר א ח ת ועל עיר אמטיר עשור ועלי בגבל נבל עשור וגו׳ ולעוה״ב איידי דנפש נימין ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מ ע ש ה ותורד ,מ ש ת כ ח ת מ ל ו מ ד י ד ,ב ר ב י ע י ת ש ו ב ע ואינו ש ו ב ע ב ח מ י ש י ת ש ו ב ע גדול ואוכלין ושותין ותורה חוזרת ללומדיה בשישית ושמחין בשביעית קולות מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא א מ ר ר ׳ י ו ס ף ה א כמד ,ש ב ו ע ו ת היד ,כ ן ו ל א א ת א א מ ד אביי ב ש ש י ת קולות ובשביעית מ ל ח מ ו ת לא ה י ה ו ע ו ד כ ס ד ר ן מ י הוד ,ע ״ כ .ה ר י א מ ר ו כ י ב י א ת בו רבוי שלם בלא חסרון ,ולכך שהוא השמחה והשבח הכינור ראוי הש״י אל כפי השלימות א ש ר ה ו א בעולם ,כי השלימות בעולם הוא רבוי שהוא בעולם .ומספר בכל א׳ מקום יצאו על הרבוי שבעה כ מ ו )דברים כ״ח( תמצא בדרך ו ב ש ב ע ה ד ר כ י ם י נ ו ס ו )משלי כ״ד( כ י ש ב ע יפול צדיק וקם וכן הרבה .ולכך היה הכינור ב מ ק ד ש ש ל שבער ,נ י מ י ן ,ש ה ש מ ה ה דהיינו מ פ נ י השלימות שיש בו של הרבוי עוה״ז וזהו שבו ה ת ח ד ש ו ת הויה יגרום ה פ ס ד הויה ש ל י מ ת ו ,ו ל פ י כ ך ה כ י נ ו ר ש ה ו א ה ש מ ח ה המורד ,ע ל הראשונה ולפיכך בשבוע שבן דוד בא מפני שהוא השלימות יהיה מן לימות קרוב אל ההויה החדשה ,לכך הוא גורם ה פ ס ד ח מ ש י ח ה ו א מ ד ר י ג ה י ו ת ר ע ל זה ,כ י ל י מ ו ת ה מ ש י ח תכלית י ת א ח ד הרבוי א ש ר הוא בעוה״ז ע״י המשיח ,ולכך המשיח הויד הראשונה, עד שנה שלישית הוא הפסד ,וברביעי שהוא באמצע השבוע אומר שיהי׳ שובע ואינו שובע ,ר״ל שאין כאן הויה ש ל י מ ה שבעה הכינור הוא ש ל שמונה, האחדות נימין. כי אבל השמיגי הוא גגד אשר הוא לאלו ה ש ב ע ה א ש ר יש בהם ע ד ה ש נ ה החמישית ,שאז יהיה הויה שלימה מכח ה ר ב ו י ,ו ל כ ך ה כ י נ ו ר ה ו א ש ל שמגר ,ג י מ י ן .ו ל ע ה ״ ב בחמישית קדוש ההויה ה ח ד ש ה ש ת ה י ה בעולם, לכך שיהיה הסתלקות הגשמי ויהיה העולם ש ו ב ע גדול והשובע הוא ש ל י מ ת עולם הזה בלבד. ו נ ב ד ל מ ן ה ג ש מ י ,ו ל כ ך י ה י ה ל כ י ג ו ר ע ש ר ה גימין, הויה כי העשירי הוא קדוש מורה על מדריגה נבדלת ה ח ד ש ה ש ת ה י ה בעולם ,א ז ת צ א ל פ ע ל מ ה ב ק ו ל ו ת ייכך י ה י ה ל כ י ג ו ר ל ע ו ה ״ ב ע ש ר ה נ י מ י ן . ובששית קולות הוא כאשר קרוב אל לגמרי הויה ומפני זה א מ ר כי בשביעית מלחמות ,כי השביעי כח ה א קרוב אל השמיני שבו יהיה ה ת ח ל ת הויה של י ש ר א ל מ כ ח ההויד ,ה ח ד ש ה ש ת ח י ל ב ע ו ל ם ,ו כ ב ר ישראל ,כי ה ת ח ל ת השמיני מיוחד דוקא לישראל ידוע כי כח ישראל הוא מ ת נ ג ד לכח העו״ג ולכך כמו שהתבאר .ודבר זה ידוע מ מ ה שהיו מקריבים א ש ר יהיו ,ו כ ל החדשה. זה מכח התקרבות ובשביעית מלחמות, מלחמות אל כ י אז יתחיל בשביעית: בשבעת ימי סוכות שהיו מקריבין שבעים פרים טרקלנ כגגד העו״ג ,כי אץ בעו״ג אחדות רק רבוי׳ לכד בהם הקרבת ע׳ פרים בז׳ ימי מוכות כי שבעח ושבעים דומים ושרם ,ומזה תדע בי העו״ג יש להם עולם הזה שגברא בד ימי בראשי* ואהר השבעה מקריבץ פד אהד נגד האומה הישראלית היחיד* ואמר במוצאי שביעית בן דוד בא ודבר זה מבואר כי כל ענץ המשיח במעלה אלהית יתירה על המבע ומזה יתרבה השכל והדעת והחכמה כל הדברים הבלתי םבעייס והם מה שאחר המבע: ובפרק הבא על יבמתו )יבמות מ׳׳ב ע״א( אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אשר עשיתי ע״* וביאר ענץ זה כי הגשמות שחם קודם ימות המשיח גקרא המקום שבאו משם גוף .כי קודם ימי המשיח יש לגשמות הצירוף אל הגוף״ אבל לימות המשיח לא יהיו הגשמות מוטבעות בגוף אבל יהיו גבדלים מן הגוף .ולפי׳ אמרו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הגשמות מן הגוף ,שאז יהיו משמות באות לעולם גבדליס .ועוד שהנשמות אשר באים לעולם הזה המדריגה הזאת גקראת גוף ,מפגי שהמדדיגה הזאת הוא גוף המקום אשר ראוי לגשמות אשר הס בעולם הזה בלא חופפות ובלא חסרת ,אבל לימות המשיח יבואו משמות ממדריגה יותר עליוגה ואין זח גוף המדריגה אשר היא ראוי לעולם הזה ומזה תבין הסעם שהמלד המשיזח יהיה גולד מאומה אחרת .שהרי דוד ממואבית ושלמה מעמוגית, שכאשר הש״י רוצה להוציא מיה חדשה אל זח צריד הרכבה מן נטיעה אחרת שאינו מן הראשונ* שאם היה זה הנטיעה הראשונה אין כאן דבר חדש ,ולטיכד כאשר הש״י רצה להביא זרע המשיח לעולם היה צריד לעשות חרכבד .ונטיעח חדש* והיינו דאמרינן בפ׳ הבא על יבמתו)יבמות פ״ג ע״א( ונכרכו בד כל משפחות האדמה אמר הקב״ה לאברהם שתי בריכות טובות יש לי להבריד ממד רות המואביה ונעמי העמונית ע״* וביאור ענץ זה כמו שאמרנו למעל* כי אלו דוקא גקראו שתי בריבות טובות .אע״ג דכמה ישראל קמט וכמת גרים טובים נתגיירו בישראל לא חשיב רק אלו ב׳ בריכות טובות .שאלו ב׳ בריכות בברכו להוציא מרי חדש בישראל אשר לא היה קודם .ותבין מאוד אף תיו אלו ב׳ בדיבות טבח להוציא טרי חדש׳ חת כי לא היה ראוי שיבא ענק חדש וחויח חדשה לעולם כי אם עיי העו״ג .וכל אשר יותר רחוק מישראל ראר שיהיה ממנו הרה הדשה ,ולכד ההרה התדשת באת »ז עמון ומואב שלא תמצא שום אומת יותר רתוקה מישראל מן עמון ומואב שנמצאו עליתם )ובריפ כיג( לא יבואו בקהל לעולם ,שלא תמצא דבר זה בשום אומה כלל .ומהם ראוי שיהיה נולד המשית שהיא הרה הדשה .וכל זה ממני התחדשות הויה החדשה: ואל יקשת לד שא״כ בכל גרים יהיה שייד דבר זה ,תה אינו דאמריגן במרק תזזולץ )יבמות מ״ז ע״ב( אמר ר׳ הלבו קשים גרים לישראל כטמאת שגאמר וגלוה הגר עליהם ונםמהו על בית יעקב עד כאן .וביאור ענין ז* כי המטתת שהוא גדל באדם הוא הוספה לאדם השלם .וכל יתור כנטול ותוא הסרת שיש בו תופפו* וכן הגר הוא תוספות על ישראל .כי ישראל תם כעצמם עם אחד בני אבדתם יצחק ויעקב כמו אדם אחד. כאשר גחחבד חגר עליחס חדי יש כאן תוספות, וכל תוטטות מבטל השליטות ,כמו שמבטל תמפתת שהוא גוםף שלימת האדם שמבטל שלימות צורתו והוא הסרת באדם ,וממני כד הספחת הוא קשה לאדם .וכן הגרים שאינם רק תוספת כלבד הס קשים לישראל .אבל אלו שגים אינם תוספות אגל הם משלימים את ישראל ואינם נחשבים .רק הם מתהברים להם כמו בריכה שאינה תוספות וכד אלו שנים אינם תוספות רק לקנות הרה חדשה אשר לא היה מקודם .ודבר זה אינו שייר בגרים אהרים .ואין לד להקשות כי למה היה זה בעמון ומואב דוקא ,כי יש לד לדעת כי דבר זה מפני כי לוט שממנו יצא עמץ ומואב ,היה אצלו טסה של קדושה שהגיע ללוט בשביל שהיה לוט כן אחיו של אברהם .רק שאצל לוט היה הטפה היאה מעורבת בזוהמא ובטיג עד שהיתר .הטפה הידישי פרק לב נצח קנ ישראל הזאת בטילה ,ולא היה א פ ש ר שיהיה מקבל אברהם ודאין קטלוהו דניאל חנניא מ י ש א ל ועזריה דכתיב הטפה הזאת כי היה ע ם הטפה הזוהמא והפסולת בהו ילדים אשר אין ב ה ם כ ל מ ו ם וטובי מ ר א ה שהיד .מ צ ו ר ף ל ט פ ה ז א ת ,ע ד א ח ״ :ש נ ז ד כ ך ו נ ט ה ר ו ב י א ר ע נ י ן זה ,ש ר א ו י ל צ א ת מ ר ו ת ש ש ה הטפה אחר בנים ,וזה מ ו ר ה ע ל הבנים ש נ מ ש כ ו מ ן ה ב ר י כ ה ו מ פ נ י ב י א ב ר ה ם ד י ה ט ה י ר ונקי ,ל א העליונה ,ולכך ר מ ז ל ה שיצאו מ מ נ ה ש ש ה בנים הזאת שנטהרו. וכר. והבריגה הש״י בישראל ה י ה ראוי לאברהם לקבל אותה ט פ ה כי אם לוט, וכל א ח ד מ ת ב ר ך בשש ברכות .ודבר זה יש לך כי לפי אותו זוהמא שהיה אצל אותה טפה היה להבין מ מ ה שילדה כל אחת במצרים ש ש ה בכרס א ו ת ה טפד -ו ד ו מ ה לזה ה כ ס ף ש ז ע א זך אחד ,וזה ג״כ בשביל שנתברכו במצרים בבריכה ביותר אין לו מ צ י א ו ת ר ק בסיג ,וכן ל א עליונה בבנים ,ע ד ש כ ל א ח ת ואחת ילדה ש ש ה ג מ צ א ת א ו ת ה ט פ ה ר ק אצל לוט ,ולבסוף בכרס אחד .ויש לך ל ד ע ת ע ו ד כי א ו ת הויו שמספרו א ו ת ה ט פ ה וגתהבר אל ישראל ע״י רות מ ו ר ה ע ל זה ,ש ה ו א כ מ ו ק ו נ מ ש ך ו מ ו ר ה בטילה וגקי היד. גזדכך ששה ו נ ע מ י ו ז ה ו ה ה ב ר י כ ה ,ו ל ב ס ו ף א ו ת ה טפר .מ ז ד כ ך הקו השוה ,כי הזרע הזה נ מ ש ך ו ב א ממקום עליון י ו ת ר ע ד ש מ ז ה י ה י ה ג ו ל ד ה מ ש י ה וזהו ה ה ב ר י כ ה מאוד .ו ו ע א מ ו ר ה ג״כ ע ל ז ר ע אמת ,כ י ה א מ ת כאשר תבין כי א״א לכתוב זה בפירוש: אינו נ ו ט ה ימין ושמאל ,וזהו עגין הויו ש ה ו ל ך ובפרק הלק )סנהדרין ק״ג תנהום דרש בר קפרא ע״א( אמר בציפורי ר׳ מאי ביושר ואינו נ ו ט ה ימין ושמאל, וכל זה כמו שאמרנו כי הבריכה ה ח ד ש ה שהיה ה ק ב ״ ה מבריך ד כ ת י ב ו ת א מ ר ש ש השעורים ה א ל ה נ ת ן לי מאי ב י ש ר א ל ה י ה מ ו ס י ף ב י ש ר א ל ז ר ע א מ ת כלו ,ו ע ו ד וכי אלו דברים מופלגים מאוד בחכמה .וכאשר תבין דרכו של בועז ליתן מ ת נ ה שש שעורים אלא ש ש זה תדע ,כי עגין עמון ו מ ו א ב ראוי ל ז ה מ צ ד סאין וכי ד ר כ ה ש ל א ש ת ליטול ש ש סאין אלא ש ה י ה עגין בעמון ומואב ש ל א ה י ה בשאר העו״ג, רמז לה שעתידין צדיקים לצאת ממנה שמתברכים ש ה ם גולדו מ א ב ש ב א ע ל בגותיו ,ל א כ מ ו ש א ר ש ש השעורים אלימא שש השעורים ממש ברכות ואלו הן ד ו ד ומשיח דניאל חנניה בני אדם שיש לכל אחד א ש ה שהיא חומרית ג״כ מישאל ועזריה ד ו ד דכתיב ויען א ח ד מ ן הנערים חלק בבן ומתוך כ ך אינו הכל מ ן האיש ,וכאשר ויאמר ה נ ה ראיתי בן ישי ב י ת הלחמי יודע נגן בא לוט על בנותיו אשר בנותיו נחשבים טפלים וגבור ח י ל א י ש מ ל ח מ ה ונבון ד ב ר ואיש ת ו א ר והי אצל האב והם ג״כ יצאו ממנו ,לכך נ ח ש ב הכל עמו אמר רב יודא אמר רב כל הפסוק הזה לא מ ן האב .ותולדות אלו ה ם נוטים אחר הצורה, א מ ר ו דואג אלא בלשון ה ר ע י ו ד ע גגן שיודע לשאול כי יש אל האיש מ ש פ ט הצורר -ולפיכך נאסרו גבור חיל שיודע להשיב איש מלחמה שיודע לישא הזכרים ולא נאסרו ועקיבות ,כ י הזכרים יש להם בשש וליתן במלחמתה ש ל תורה נבון דבר שמבין דבר משפט מתוך ד ב ר א י ש תואר ש מ ר א ה פנים בהלכה וה׳ המציאות, עמו ש ה ל כ ת א ת ו בכל מקום וכו׳ מ ש י ח ד כ ת י ב ונחה שבא הצורה ותצורה באומה זאת יוצא מסדר כאשר כל האומה הזאת יצא מן האב ע ל בתו ,כי ת ב ת ב ט י ל ה א צ ל ה א ב וכאלו עליו ד ו ה ה ׳ רוח ה כ מ ת ובינה וגו׳ ו כ ת י ב והריחו ה כ ל ה י ה מ ן ה א ב ש מ א ז כ ר ל כ ך ב ל האומד .ה ז א ת ב י ר א ת ה ׳ ל א ל מ ר א ה עיניו ישפוט ולא ל מ ש מ ע עמון ומואב נמשכים אחר הצורה ,והצורה הזאת אזניו יוכיח א י ר אלכסנדרי מ ל מ ד שהטעינו מ צ ו ת יוצאת מסדר המציאות כי תולדות אלו אינם כמו ויסורים כריחיים רבא א מ ר דמורח ודאין דכתיב אשר סדר הש״י כאשר בא הכל מ ן האב אשר נחשב ל א ל מ ר א ה עיניו ישפוט ושפט ב צ ד ק דלים והוכיח צ ו ר ה והוא צ ו ר ה זרה ,ולכך נ א ס ר ו הזכרים ד ו ק א במישור לענוי הארץ בר כוזיבא מלך תרתין שנין ולא הנקיבות ,כי הזכרים א ש ר יש להם מ ש פ ט ליה הצורה ראוי שיהיו אסורים ש ה ם צ ו ר ה זרה ש ה ד ב ר במשיח כתיב דמורח ודאין כיון דחזיא דלא מורח הזה זר ביותר ולא הנקיבות ,ו מ ״ מ מ ו ט ב ע באומה ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיה אמרו נגח פרק לב זאת כח הצורה ביותר .אבל כאשד נסע בתכת זאת בישראל הוה עושה פרי הדש והיד .עושה שלטון באשר ראוי אל הצורה שהיא שולט* והיה עושה צורה שלימה על כל הוא המשיה שהוא צורה נהשב לישראל .ומזה תבק איסור עמה ומואב איםוד שלהם איסור עולם .בעבור נטותם אל הצורה היוצאת מן םדר העולם ,וא״א להבר צורה הרעה אל ישראל אשד צורתם אלקות נבדל* ולפיכר מעולם היה היה עמה ומואב צוררי ישראל יותר מכל העו״ג .ועליהם אמד הכתוב ידו פרש צר על כל מחמתה זה עמון ומואב כדאיתא בפ״ק תבמות )ט״ז ן״ב( pm .מה שאמר ידו פרש צד ולא אמר אויב ,כי אק להם חבור ביחד בשביל הצורה הזר* אבל דגקמת מותרות מפני שהנקיבה איגד .צורה ולפיכד אפשר לה הדביקות בישראל .ואדרבה ראוים הם שעל ידם יהיו מלתם השלטונות האלהיים: חה שאמרו במדרש )ב״ר 8רשה מס( ונהיה מאבינו זרע כן לא נאמר אלא זרע הבא ממקום אהד וזהו מלד המשיח ע״כ .וביאר ענק זה .כי לא היה דאוי לצאת המשיח רק בהרכבה הזאת מלוט שבא על מותיו ,שהיה נמשר הזרע מן הצורה ויבריד אותם בישראל ואז יצא הצורה האלהות הקדושה הוא המשיוו שיהיה לעתיד השולטן הזה ,והיימ דאמר זרע הבא ממקום אחר, ד״ל שצריך פרי חדש אחר כמו שהתבאר וצריך נטיעה חדש* ודברים אלו עמוקים מאוד מענק זה שאמר זרע הבא ממקום אוזר כאשר תעמיק ותבק ז* ועל זרע האלהי הזה אמרו בגמרא שהיה רמז לה בועז שיצאה ממגד ,ששה מים וכל אחד משש מדו* כי כל זה מורה שהקכ״ה היה מבריך בישראל זרע אמת אלהית ,ומצד עצמם הם זרע פסול רק מפגי כי שתי בריכות שהובדמ כישראל והס אינם זרים .כי הפסול שלהם מצד הצורה והם נקיבות ואינם נחשבים צוד* לכן* אינם פסולים והם מומים אל הזרע הזה הוא המשיח ולפיכו כל אהד ואחד יש בו שש מ ת * ומה שאמד יודע גגן יודע לשאול ,פי׳ שיודע נגן ישראל קנא לב האדם .וכאשר ישאל אדם הוא משפח לב השומע ופותח את לכו עד ששמח כמו שעושה מי שיודע גגן .והתשובה שמשיב לו תמה לגבור היל מנצח את השואל וזה גמר חיל ,אכל הנושא מותז כתורה כעל משא ומתן מקשה ומתרץ זהו נקרא איש מלחמה ,וכן איש תואר שמראה ומתאר את דבריו הכל מדד ,אתת הי* וכן והי עמו שהלכה כמותו בכל מקום .כי הוא יתבדו אמת וכאשר דבריו אמת לפי ההלכה אז הקב״ה עמו וזה מבואר .אכל שש מתת האלהית שהם במשיח הם יותר ויותר ,ולפיכו מתת שלו הוא דוח חכמה ומגד ,עצה וגמר* והריהו מראת ה׳ אמד ר׳ אלכםגדרי מלמד שהטעינו מצות ויםודים ברחיים, ובהרבה נוסחאות לא מצאתי שהטעינו מצות רק שהסעיגו יםוריס כדתיים ,ואם גרסינן מצות מיי שהטעינו מצות התורה .והמשיח יהיה מקיים התורה וזה נקרא שחמעינו מצות ברחיים ,וכן היםורין ג״כ הם זכוו הנפש .ומסני זה כתב והריהו לשה נופל על לשון .שמפני שיהיה לו יםורין ומצות שקשים עליו ברחיים ,כתב ג״כ והריחו .כי מי שיש לו מעלה הנבדלת מן החומר לכו העולם החמרי מתגגד לו מותר ,ולפיכן־ יש עליו יסורים ברחיים .ודרש זו שהוא לשה נופל על לשה .לא שיהיה פי׳ והריחו לשה דחים כי המ״ס הוא שורש׳ רק הוא לשון ממל על לשון כמו שהתבאר בחמר באר הגולה: ובמדרש ר׳ אחא בשם ר׳ הונא לשלושה חלקים נתחלקו היםורים אחד לדוד ואחד לדורו של שמד ואחד למשי* וביאר ענק זה כי ענק היםוריס הם מצד התגגתת אשר יש לדבר אחר לכד באים יםוריס עליו ,וידוע מ העו״ג וישראל הם מתנגדים .ודוד היה ההתחלה לעגק זה שהיה לוחם באומות המתגגתם ,ומסגי כר העו״ג שהם רוצים לבטל אשד מתגגד להם לכד העו״ג ג״כ היו מתנגדים ביותר אל דוד שהוא במו התחלה לדבר ז* והרוגי מלכות הם עצם ישראל שהעו״ג מתגגתס להם ,כי הרוגי מלכות חיו מוסרים נפשם על תהודה והמצות ,ולכד היו והשואל מדד ,אחת לה* לפי שהתורה משמח anעצם ישראל שהעו״ג היו מתגגתם להם והיו נצח קנב בהם ,ו מ ל ך שולטין ההתנגדות פרקלג הוא המשיח לפי שהמלך המשיח בא יהיה סוף לבטל את העו״ג העו״ג, ולכך ב כ ל כ ח ם יהיו כבר ה ת ב א ר לך כי העולם הזה אין ראוי שיהיה ישראל עמוקים למשיח ,ואלו דברים ה ם וזהו מאוד ד מ ו ר ח ודאין ,וכל ה ד ב ר י ם ה א ל ו מ ע י ד י ם ומורים על מעלת המשיח: מתגגדים פרק לג אהד, העולם ע ד ז מ ן ה מ ל ך ה מ ש י ח ואז יצחק עתיד הקב״ה לעשות סעודה לצדיקים ביום חסד ע ם זרעו ש ל יצחק לאחר שאוכלים שיגמל ל א י ש א גוי אל גוי ח ר ב ויהיה העולם א ח ד ב ל א ושותים נותנים כוס של ברכה לאברהם לברך א מ ר ש ו ס חלוק ופירוד .ומפגי כ ך י ש ר א ל א ו מ ה יחידה, להם אני לא א ב ר ך לפי ש כ ב ר י צ א מ מ נ י י ש מ ע א ל ק ו ד ם ב י א ת ה מ ש י ח היתד ,מ ח ו ל ק ת ל ש ת י ם ש ב ט נותנין ליצחק אומר להם אני לא אברך לפי ש כ ב ר י ה ו ד ה ו ע ש ר ת ה ש ב ט י ם ל ב ד ומלך לכל או״א ,ועם יצא ממני עשו נותנין ליעקב אומר להם אני לא לאומה היחידה האחדות ולא החלוק ,ע ם בחייהן שראוי כל זה מפני שאין עוה״ז מסוגל לאחדות גמור אברך לפי שכבר נשאתי שתי תורה שעתידה אחיות לאוסרן עלי אומרים ל ו ל מ ש ה היה לישראל חלוק המלכות ,ולא היה מ ל ך א ח ד טול א ת ה וברך אומר להם לא אברך ש ל א זכיתי ר ק בימי דוד מפני ש ד ו מ ה היה מלכותו לזמן מ ל ך לו ובמדרש תנחומא בימי בשרתי בשורה היו צדק בקהל רב צריכין בימי דוד ד ו ד ל א היד ,ר ק מעין דוגמא של מ ש י ח א ל א שהיד ,פ ו ת ח ו ד ו ר ש ל פ ג י ה ם ,ד ב ר י ת ו ר ה ש ל א ש מ ע ה א ד ם מ ע ו ל ם ע ״ כ .ו ב י א ו ר זה ,כ י א ח ר שלמה טול א ת ה וברך אומר איני מברך שלא זכיתי לבן דכתיב נון בנו יהושע בנו אומרים לו מה מיד התחיל החלוקה מן וכדכתיב לכנוס ליהושע המשיח: והלא לארץ ל א בחיי ולא ב מ ו ת י אומרים ירבעם ואילך, לדוד טול א ת ה וברך אומר אני אברך ולי נ א ה לברך שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא. ודקדוקים ה ר ב ה י ש בדברים אלו ,ש ה ר י א ם אלו הרחיקו עצמן מן הברכה מ ה שלא זכה משה לארץ ויהושע לבן ,כ ״ ש ד ו ד ש נ מ צ א ב ו ח ט א ג״כ וגם אבשלום יצא ממנו ,ושאר דברים שנראים קשים )מלכים א ,י״א( ו י צ א י ר ב ע ם מ י ר ו ש ל י ם לאדם ב מ א מ ר הזה. ואז נ ת ן לו א ח י ה השילוני ל י ר ב ע ם מלכות ,ש ל א ה י ה ראוי העוה״ז לאחדות כי א ם בימי ד ו ד שהיה הענין הזה שהקב״ה עתיד לעשות סעודה אבל מעין דוגמא ש ל מ ל ך המשיח .ואחר ד ו ד היה ראוי לצדיקים, שיהיה נחלק ,ר ק מפני כי ש ל מ ה ב נ ה ב״ה שהוא יצחק א ח ד ו א י ן כ י ו צ א ב ו ,ל כ ך היד ,מ ל כ ו ת ו ג ״ כ א ח ד .כ י שמדתו ה מ ל כ ו ת ג ק ר א ב י ת כ מ ו ש ד ר ש ו ) ס ו ט ה י״א ע״ב( ע ל כנגד הפסוק ויעש להם בתים ,ומלכות ש ל מ ה לא היה על מלכות א ח ד רק זמן מ ע ט ולא נקרא זה מלכות כי תיכף שמלך נקרע מלכותו מיד. ובפי ב ת ר א ד פ ס ח י ם )קי״ט ע״ב( ד ר ש ר ב ע ו י ר א זימנין א״ל משמיה דר׳ אמי זימנין א״ל משמיד ,ד ר ׳ אסי מ ד ״ כ ויגמל ה י ל ד ויעש מ ש ת ה גדול ביום הגמל א ת יצחק מאי ביום הגמל א ת שקבלו מדת הדין הדין, והיו ועתה בניו יעשה יצחק של להם חסד הדין ש ה י ה להם .סעודה זאת ר״ל השכר מ ה ש ה ג י ע ל ה ם מ ן ה צ ר ה בגלותם ,ו ק ב ל ת שכר על זה נקרא רק מדת ביום שיגמול ח ס ד לזרעו ש ל שאוכלים את שכרם שהיו זה סעודה .והסעודה הזאת איגה בצרה גשמית, קבול ה ש כ ר נ ק ר א שעושה להם סעודה ,כי לשון והקיום סעודה אינו ר ק לשון ס ע ד שהוא החיזוק ש י ה י ה להם .ולא י ק ש ה לך מ ה שאמד שנותנין ל א ב ר ה ם כ ו ס ל ב ר ך ו כ ן לכולם ,שאין כ ל פרק לג דבר זה נשמי ,חח שאמר אחרי שאכלו ושתו נותנים כוס לאברהם לבדד ,כלומד כל מעודה יש ברכה וכדכתיב)דברים n׳( ואכלת ושבעת וברב* כי מפני הברכה שנתן הש״י לאדם ,יש לו לברך הש״י אשר מאתו הברכה ובשביל זה נראה כי הוא יתכרך מכורך .ומפני כך כפי מה שהיה לאדם בעתן״ז .כך לעתיד יעשה הקב״ה גם כן טעויה לצדיקים שיתן קיום לצדיקים ויהית מדריגתם כפי מעלתם שתיה להם בעות״ז .ומפני כי דוד היה שלם בלי חסרון והוא היה מתברך כשלימות, לכך הוא מברך הש״י כי הוא יתברך מבורך כשלימות הגמור כלי הסרת .והיה בו יתברך במה שהוא יתברר מכורך ,וד׳א שהוא מברך את השם יתברך שהוא יתברך מבורך כשלימות הגמור. כלל הדבר כי דוד בפרט בו היה נראה כי ומדי הוא מבורך לגמרי ,כאשר לא היה חםי־מ בברכת דוד .והיה דבק בו יתברך במה שהוא יתברך מבורך .ואמר אברהם אני איני מברך שיצא ממגי ישמעאל ,וביאר ענין זה כי ישמעאל הוא אימה שאין ראוי לה המציאות ויש בה חסרון ,ונמשך מן אברהם מן טעלתו הגדולה החסרת שהגיע לישראל מן ישמעאל .ולא היה דבר זה במקרה, רק כי ראוי אברהם מצד עצמו לצאת ממנו ישמעאל ,אע״ג שאברהם יש לו מעלה גדולה מצטרף הסרון אל מעלתו כאשר ישמעאל בא ממנו ,כי הצדיקים מחולקים במעלתם ,לטעמים יש לצדיק מעלה גדולה מאוד ומצטרף אליה המדון .וממני כך אין ראוי להיות מברך אל הממציא הטוב שהוא מבורך אשר ממנו הטוב הזה ,כי אין א השלימות במעל וכיון שאין א השלימות במעל א ן מבוך אל הש״י שהוא יתברך מבורך ,כי אין זה מודה על הממציא הברכה שהוא מבורך ויותר מזה לא שהיה לו חמרת שאינו שייך לסעוד׳ ,רק חחסרון הזה נמשך ממנו הפך הסעודה. בי הטעודה הוא טובת ישראל ומז חחסרון נמשך גלות וצרות ישראל כמו שיתי .ואץ בכל הצדיקים כמו דת־ שכל הצדיקים היה להם הסרת בדבר מה, וא׳-ז נחשב חמרת במעלתם שכ״כ היה להם מעלה עליונה עד שאותה מעלה א״א שתהיה בלא חסרת ישראל קע ונ&ו שיתבאר .אבל לדוד לא חיה חסרון ולהד ראוי לנרד אל הממציא מאתו הברכה .תה שאפר שנוחנין מם לברן־ לדוד ממני שלא חיה לו חסרת דק הכל היה כשלימות .ואמר אברהם שאין ראוי לו לברר .מפני שמצד מה היה אברהם היפך לסעודת ישראל וברכתם .לפי שיצא ממנו ישמעאל שהוא מתנגד לישראל והוא מבטל טובתם וברכתם .ולכד אין נאה לו לברך אל הש״י ,שאין הברכה באה רק ממי שאין לו בחינה בלל בדבר מה שיהיה הוא הפד הסעודה ומאת ,והרי אברהם יצא ממנו ישמעאל שהוא הסך סעודת ישראל. וכן יצחק שיצא ממנו עשו שהיה מתנגד לישראל ומבטל טובתם וברכתם .וכן יעקב שנשא שתי אחיות ,הרי מורה דבר זה על שישראל יהיו מחולקים ,שבט אפרים מלכות אחד שיצא מן רחל ושבט יהודה מלכות אחד שיצא מן לאה ,ולפיכך מה שנשא יעקב שתי אתיות היא בטול אל טובתם של ישראל בצד מה ,ולפיכך אין הסעודה של ישראל שהוא קבלת טובתם מיוחד לגמרי אל יעקב ,כי הוא טיבה כצד מה אל הפך זה׳ ואיך יהיה מברך אזדמן אלו שהוא יתברך מבורך והדי הם היו סבה בצד מה אל הגלות עצמו .וכן משה שלא זכה לכנוס לארץ הוא הוראה שלא ירשו הארץ כשלימות ,כי לא היה כת יהושע כמו משה לגרש את כל העו״ג ונשארו מהם .והיה ומדע אשר נשארו בו לשבים לאנינים להם והיו צוררים אותם ,וכדכתיב ככתוב )»ו«ים א׳( ולא הוריש מנשה וגר ואפרים לא הוריש .וכל זה מפני שהיה המכניס את ישראל לארץ יהושע ,ולא היה א כה להוריש את תעו״ג ,אבל משה הוא המחריב את העו״נ וכבר בארגו בחבור גבורת ה׳ )פרק כ״ב( אצל ומשה היה רועה צאן יתדו ויגהג הצאן אוזר המדבר דבר זה ,כי אם משה היה מכנים את ישראל לארץ היה מגרש את כל העו״ג ולא היו הנשארים בארץ מחטיאים את ישראל והיו נשארים בארץ לעולם ,הרי כי היה משה בצד מה נגד טובת ישראל וסעודתן שלא זכה לארץ ואז היה מוריש את ישראל הא pבכללה. וכן מה שלא זכה יהושע לבן היה מורח זה ,על נצח קני ישראל פרק לד שלא יהיה נחלת ארץ ישראל מ ה שהנחיל הלקו פ ר ש ת אבשלונ* ל פ ר ש ת ג ו ג ו מ ג ו ג א ם י א מ ר א ד ם נמשכת ,אפילו מה שהנהיל א ת ישראל לא יהיה כלום יש ע ב ד שמורד ברבו ת א מ ר לו בלום י ש גמשך ,שהרי יהושע שהוא ה י ה המנהיל א ת א״י בן לא ה י ה לו בן ש י ר ש מ מ נ ו נחלתו ,והיה ב א ה שבארנו זה במקומו .ולכך ב ס ע ו ד ה ש ה ש ״ י י ע ש ה לאחרים וזרים אוכלים אותה ,ואיך נחלתו מה שמורד לזרעו באביו אלא הוי ה א נמי הוי וכמו של יצחק שהנחיל א ת ישראל יהיה נחלה מקוימת נמשכת המברך דבר זה אינו .ולכך אין בכל אלו א ש ר הוא ראוי הסעודה הזאת לגמרי ,ולכך אמר דוד כוס ישועות אל השם ,כי היו מצד מה סבה אל הפך ובשם ה׳ אקרא ,כי אע״ג כי היו האבות לברך אשא אל שקבלו מ ד ת הדין ,ד ו ד הוא הש״י ,כי דוד הוא המתייחס הסעודה וא״כ איך יברכו א ל הש״י שהוא מבורך ושאר בשביל הטוב שגומל ע ם ישראל ,מאחר כ י בא מצורף אל מהם מצד מ ה סבה לגלות ישראל כמו שאמרגו: שהתבאר ,ומפני כך מצד הזה אין הברכה נמצא דוד אמר שאליו נאה לברך כי הוא מיוחד אבל בסעודה זאת לגמרי ,כ י כל ענין דוד היה צדיקים כשלימות אבל גדולים הרבה יותר, אל המעלה העליונה מ״מ היה שלהם חסרון כמו ואין מורים על שהוא י ת ב ר ך מבורך, דוד שהיה ברכתו כשלימות הגמור מבלי מעין דוגמא של מלך המשיח לעתיד והיה מבטל ש י צ ו ר ף לזה ש ו ם הסרון ל כ ן ב ר כ ת ו ב פ ע ל ו מ ו ר ה מ ל כ ו ת א ד ו ם ו כ ד כ ת י ב )שמואל ב׳ חי( ו י ש ם ב א ד ו ם על ש ה ש ״ י ש ה ו א מבורך .כ ל זה ב א להגיד כ י רי׳ נציבים ויהיה כל אדום עבדים לפני דוד .ומה לו לדוד מעלתו כשלימות ,ולכן יצא ממנו המלך ממגו שיצא המשיח, אבשלום הוא בפ״ק דברכות עצמו דוגמא למלך ע״א( )י׳ למה נסמכה ה מ ש י ח ש י ה י ה מ ש ל י ם ה ע ו ל ם ש י ה י ה ב ל א חסררן, וזהו ע י ק ר מ ע ל ת ו ש ל ע ו ל ם ש י ה י ה ל ע ת י ד : פרק לד התבאר ל ך כ י בזמן ה מ ש י ח אז יהיו ישראל שאין בה מ מ ש והגלית בני ונהרגו כחרב ועשו לכולם ,אבל קודם של אחד ומלך אחד אויביהם בם כרצוגם מ י ד גתגלגלו רחמיו ש י ב א ה מ ש י ח אין ראוי שיהיה בעולם התאחדות הקב״ה ואומר בשבילך רחל אני אחזיר א ת ישראל ובמדרש )איכ״ר למקומן הדא הוא דכתיב כה א מ ר ה׳ קול ברמה לפני הקב״ה רבש״ע העולם שיהיה אחד פתיחתא כ״ד( א מ ר ה לגמרי. רחל נשמע נהי בכי תמרורים רהל מבכה על בניה גלוי לפניך שיעקב בעלי אהבגי אהבה יתירה מאנה הנחם על בניה כי איננו וכתיב כה אמר ועבד בשבילי שבע שנים ובהשלימו אותן שבע ה׳ מנעי קולך מבכי ועיניך מ ד מ ע ה כ י יש ש כ ר שנים והגיע זמן נשואי בעלי יעץ אבי להחליפני לפעולתך לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר ע ד מאוד ה ׳ ושבו בגי ם לגבולם .ומדרש הזה נראה קשה, כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסר לי סימן כי בשביל שרחל קבלה עליה באהבה ולא ביישה ביני ובין אחותי כדי ש ל א יוכל אבי אחותה לכך י מ ח ל הקב״ה לישראל ש ע ב ד ו ע״ג. עם ומסרתי א ב ל ב י א ו ר ע נ י ן זה ,כ י ב ש ב י ל ש י ד ע ׳ ר ח ל ש י ע ק ב לאחותי ולא קנאתי ב ה ולא הוצאתי ר א ו י ב פ ר ט לזד ,ש ל א י ה י ה ל ו אשד ,א ח ת ,ש א ם להרפה ולבושה ומה א נ י שאני ב ש ר ודם ע פ ר ואפ׳ ה י ה ל י ע ק ב אשר ,א ה ת ה י ׳ ז ר ע ו ש ה ם ש ת י ם ע ש ר ה שיכיר להחליפני הסימנים וגמלתי חסד אחותי וגו׳ ו כ ת י ב ו י ש ת ק ו ה ל א ח ר י ת ך נאם ל א קנאתי ל צ ר ה שלי ולא הוצאתי לבושה ולחרפה שבטים בלתי מחולקים ,ודבר זה אין ראוי שיהיה ו א ת ה מ ל ר ח י ו ק י י ם ר ח מ ן מ פ נ י מד ,ק נ א ת ל ע ״ ג בעולם הזה שיהיו ישראל אחד .ולכך קבלה ר ח ל נצח פרק ל י יבר זה באהבה ,אף שידעה רחל כי תיא עיקר אשת יעקב והיא ראויה א בפרט ,ידעה ג״כ שאץ יעקב ראוי שיהיה לראשה אחת בלבד. לכך קבלה דבר זה כאהבה מאוזר שאין העולם ראוי לכך .ומכיש הש״י שהוא הי וקיים ,אף אם עבדו ע״ג דבר זד ,מפגי שאין עולם הזה ראוי שיהיה בו השם אחד עד לעתיד ,ולפיכך מה שהוא טבע עולם הזה ראוי שימחל הש״י .כי מפגי שאין האחדות בעולם הזה הוא שגורם לישראל לחטוא שזהו החסרון שהוא כעולם וממנהגו .ולכך רחל היא מבקשת רחמים ,שהרי בה נראה שעולם הזה מסוגל שיהיה מ שניות וצרה בעולם הסירוד שאינו מסוגל לאוות* שאם או היד ,מסדר העולם להיות בו צרה לא היה דבר זה לאבות שהאמת הם עיקר העולם וסדר שלו ,וכיון שמצאנו שהיה ענין שלהם להיות להם צרת ושניות כמו שהיה לרהל א״כ ענת זח ראוי לעולם הוה ,ולפיכך רחל בפרס מבקשת רחמים כלבי והכן זה היטיב* ובפרק חלק)סנהדרין ק״י ע״ב( תנן עשרי חשבמים אין עתייין אמוד שנאמר וישליכם אל ארץ אוזרת כיום הזה מה המס הולך ואינו תתר אף הס הולכים ואינם חוזרים דברי רבי עקיבא ר׳ אלעזר אומר מה היום מאפיל ומאיר אף הם שאפלה עליהם עתידה להאיר להם .ואין מחלוקת אס יהיו לעתיד כל עשרת השבסיס או רק יהודה ובנימין ,שאץ לומר שיהיה הסר שבט אחד מישראל חיו .שדבר זה א״א אמד שאין חלוק יותר מזה שיהיו ת״ו מקצת ישראל בלבד ולא הכל .וצריך לומר הא דסבירא ליה למ״ד עשרת השבטים אין עתידין אמור ,דלא איירי בכל עשרת השבטים שהרבה מהן כבד שמ והדי אמדיגן בגמרא )מגילה י״ו ן״ב( תרמיה הזמיר אותם רק הדברים נאמדו על עשרת השבטים שהגלה אותם מנחריב ועל בניהן אמרו בד. ובגמרא בסדק חלק אמר להיכן אגלא להו מר זוטדא אמר לאפריקי ודי חגיגא אמר להרי מלוג .ומעתה למיד אפריקי הרי אטדיקי אין שם ישראל ידועים׳ ואין לומר שהיו ישראל מתערבים עם העו״ג ופליגי OKאותן *נטמעו בין העו״ג יחזרו לעתיד .יבפרק קפא דיבמות )ם״ז ן״ב( מוכת ילא תיישינן להבי .דקאמר שם גוי שקדש בזמן הזה אין תוששין לקתשין ולא תיישיגן שמא הוא מעשרת השבטים יגמירא דבגתא דההוא דרא אצמרויי אצטרי פירוש גבקע רחמה ולא קלטו הזרע ושוב ליכא למיהש שנשאר! מן עשרת השבטים .ולטיבן צריו אמר יהא דקאמר עשרת השבטים עתידין לחזור .ה״ק דלעתיד יחזרו עם שאר גאות ,כי עתה גם כן הם בתוך שאר הגליות ,כי מתחלה הגלה אותם שלבסוף יוכלו לחזור עם שאר הגליות שהגלה אותם מתחלה לאטריקי או להרי טאג ,ואחר כי העתיקו ממקומם להיות בין שאר גליות ,כי כמה פעמים האדם מעתיק מקומו והולך למקום אוזר, ולמיד אינם חוזרים אותם עשרת השבטים הלכו להם ונאבדו מן הארץ .חת שאמר אץ עתידין לחזור ,כלומר מתחלה לא הגלה אותם שיחזרו לעתיד אלא יאבדו מן ישראל ,ומ״מ ח״ו אין אמר שיהיה המר שבט מישראל ,רק כמו שאמרנו כי חזרו בימי ירמיה וישימו מלך עליהן ,ואו דיבר רק על אותם שלא זמרו בימי ירמיה אם עתידים לחזור שעל אותם אמר וישליכם אל ארץ אחרת כיוס חזח שלא יזמת .ועוד יראה דהכי פירושו, דמתחלה הגלה אותם לאפריקי ,ואינו אפדיקי שהוא ידוע לגו ,אכל הוא מקום יפטקי הרי חושך. וזה נקרא ג״כ אפריקי וכך מוכח כמסכת תמיד )ל״ב 5״«( דקאמר אלכסנדר מוקרן אקנים דבעינ׳ למיזל למדינת אפריקי אמת לי׳ לא מצית דפםקי הרי חושך ,ש״מ דאי אפשר לעמר שם ואפריקי הידוע אין נראה דפםקי הרי חושך .ועל כל פנים לא היה הש״י מפריש אותם מן ישראל. רק השליך אותם מעל פניו לימין שהוא צד דתם או לצי צפון שהוא צי שמאל .ולכל אהד ואתי יש טעם מופלג בחכמה ,כי למר שהשליך אותם לימין ר״ל בי בכח ימין משליך למרחקים .ולמד השליך * ת ם לשמאל כי השמאל הוא נבדל מעל פניו לגמרי .ודבר זה מבואר .ופליגי אם עתייין לחזור אחר שהובדלו והופרשו pישראל .מוכה נצח קנו התם כמ״ד דהלכה ישראל פרק לד עשרת עתידים השבטים וביאור לחזור: ובמדרש ע נ י ן זה ,כ ב ר א מ ר נ ו ש י ש ל מ ע ל ת ה מ ש י ח התנגדות עולם הטבעי ,ואין סוף ליסורין )ילקו׳׳ש ישעי' מ״ט( ל א מ ר ל א ס י ר י ם של המשיח ,כי העולם ה ט ב ע י הוא מתגגד לדבר עומד ומסיח במלך ה מ ש י ח כה אלהי .ודבר זה בארנו ב כ מ ה מקומות ,רמזו עליו ב ע ת רצון עניתך ואצרך ומהו ואצרך ח כ מ י ם )פסחים מ ״ ט ע״ב( ש א מ י ר ׳ ע ק י ב א כ ש ה י י ת י רבותינו אין סוף ליסורים שהוא מתייסר עם הארץ אמרתי מ י יתן לי ת״ח ואנשכנו כחמור, אמר הקב״ה כי עם הארץ שאינו שכלי ר ק ט ב ע י חמרי ,והוא באותה ש ע ה בורא אני אותו בריאה ח ד ש ה ואינו והן צאו אמר ה׳ אמרו בכל דור ודור עונות הדור לפי השכלי מבטל הנבדל מן לגמרי. החומר מתייסר עוד ואצרך ואתנך מהו לאמור לאסירים הימורים שאמר שהוא מ ת י ם ר בכל יום לפרענות צאו ג׳ גליות נעשו ב ע ש ר ת ש ב ט י ם א ח ת ג ל ת ה הדור ,ש א ל מ ל א ע ו נ ו ת ה ד ו ר ה י ה ה מ ש י ח י ו צ א א ל לסמבטיון ואח׳ גלתה לפנים מ נ ה ר סמבטיון וכשם הפעל והיה גובר עליהם ,א ב ל מ פ נ י עונות הדור ש י ש מא״י לסמבטיון כך יש מסבטיון לשם ואחת מ ע ל ת ה מ ש י ח אינו כ״כ ,לפיכך אינו גובר ע ל ל מ פ נ ה של רבלתא ונבלעה ש ם לאמור ומתנגד לו עולם הטבעי .והם היסורים גלתה לאסירים בהושך ולאלו צאו לאלו שנתונים בסמבטיון ולאשר שסובל המשיח עד ע ת קץ ויהיה מציאתו בפעל לסמבטיון כי עד ל ע ת י ד אין מציאתו רק בכה ולא בפעל, להם ולכח הזה י ש ה ת נ ג ד ו ת ה ע ו ל ם ה ט ב ע י ,ע ד ל ע ת י ד מ ל מ ט ה והם הולכים בהם עד שיהיה עולם חדש שיהיה עולם נבדל ושוב לא הגלו לאלו שנבלעו מחילות הטבע שנתונים ברבלתא מחילות בפנים הקב״ה עושה שהם באים תחת הר הזתים שבירושלים והקב״ה יהיה לו התנגדות כלל ולא יתייסר עוד .ובמה ע ו מ ד והוא נבקע והם עולים מתוכו כ מ ״ ש זכריה שאמי שהגלה אות׳ לפנים מנהר סמבטיון ,ה מ ד ר ש ועמדו רגליו ביום ההוא על ה ר הזתים אשר על הזה מ ש מ ע ש ע ש ר ת ה ש ב ט י ם הוגלו למקום רחוק הזתים מחציו ו כ ד כ ת י ב )דברים כ״ט( ו י ש ל י כ ם א ל א ר ץ פני מקדם ונבקע ירושלים הר מזרחה וימה הה״ד ואמרת בלבבך מי ילד לי א ת מאוד, אחרת כיום הזה ע ד שא״א לבא להם .וכן מוכח א ל ה ואני שכולה וגלמודה גולה וסירה ואלה מ י הא גדל ה ן אני נ ש א ר ת י לבדי ואלה א י פ ה ה ם ואלו למדינת אפריקי שא״א לבא ש ם כדלעיל ,ומכ״ש גליות אינם לבד אלא כל מקום שיש שם ישראל להרי סלוג ד מ ש מ ע שיותר רחוק מזה ,ע ו ד דודאי מתכנסין ובאין ה נ ה אלה מרחוק יבואו הנה אלה א ת י ולא ל מ ע ט הריחוק .ויש בני אדם מצפון ומים אלו שנתונין במקומות דקאמר לאסופי בגמרא ד י ת )שם( דהגלה אותם רחוקים אומרים ,שחכמי האומות ה ם שכתבו מקום ומקום ב א ס פ מ י א ואלו מ א ר ץ ס י נ י ם אלו בני י ו נ ד ב בן ב כ ל י ש ו ב ה א ר ץ ,ו א י ן ע ו ד ש ו ם מ ק ו ם שייא ג ר ש ם רכב ומי שהוא מהלך בדרך הוא ר ע ב וצמא והם בספריהם והכל נודע להם ,ואין מקום ש י ד ו ע י׳ א י נ ם כן אלא ל א ירעבו ולא יצמאו ולא יכם ש ר ב שבטים. ואין ראיה מ ש ם בשביל ד ב ר זה הבל ו ש מ ש ו ל א ע ו ד א ל א מ ר ח ו ק י ב ו א ו ה נ ה שהקב״ד, יפצה פיהם כי אפשר ואפשר שיהיה מקום אחד שמפסיק אותו מן מ ש פ י ל לפניהם א ת ההרים ועושה אותם ד ר כ י ם בארץ לפניהם וכן כל מקום שהוא עמוק מגביה לפניהם ה י ש ו ב ה ה ר י ם ו כ י ו צ א בזה .ו ה ר י א מ ר ו ש מ ק ר ו ב ועושה אותם מישור ד כ ת י ב ושמתי כ ל ה ר י לדרך בלשונם עולם ומסילתי ובאים עומדים ע ו ד ש י ש ש ם ב נ י א ד ם ו א ״ א ל ב א א ל י ה ם .ומבייש עמה כי הגלות הזה ש ל ע ש ר ת ה ש ב ט י ם מ ה שהגלה דכתיב אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם אותם למדינה אחרת ,הוא בשביל גזירת השם ועכשיו ש ב א ת השמחה שישו ושמחו עמה שנאמר שגזר ע ל י ה ם )שם( ו י ש ל י כ ם ל א ר ץ א ח ר ת כ י ו ם רנו שיי־ם וגילו א ר ץ פצחו ה ר י ם ע ״ כ במדרש. הזה, שלא יהיו ההב״ה כשהיתה ירומון אמר וכיון מקום אחד קוראים אותם חדש שלא נודע מקודם ,וכך א פ ש ר שימצאו מקום לשמים כנסת שהם מתכנסים נמצא ש ל א נודע להם ,לפי ולארץ מ ה א ת ם ישראל אבלה נתאבלתם והדבר הזה גזירה מן הש״י נצה פרק לד גורעים ולא יתחברו ביחד עד עת קץ ולא קודם. לכך כמו שגזר הפירוד והפיזור על ישראל בכל קצוי ארץ כך גזר ההבדל והפרישה אלו מאלו, ולא יתחברו ביחד עד עת קץ שאז יתאחדו לגמרי ולא קודם לכך ,שאם היו נודעים היה זה קצת הבור ואחדות ישראל ביחד כאשד היו יודעים מקומם .והש״י גזר על ישראל הפירוד וההבדל עד שיהיה הרצון ממגו יתברך שיקוים )ישעי׳ כ״ז( ובאו האובדים מארץ אשור וגו׳ .והגזירה הוא המעכב שלא נמצא מקומם! ויראה שבשביל כך היד ,נבדל יוסף שממגו שבט אפרים שהוא עיקר עשרת השבטים וכל מקומם ,והיה נבדל מאחיו ולא היו יודעים מקומו כלל ,והיה זה גזירה מאת הש״י שלא יהיה גודע להט .וכל עגין זה סימן לעתיד, שיהיו עשרת השבסימ בארץ אחרת גבדלימ מישראל אחרים ,עד עלות הרצון לחבר אותם ביחד .וכך יש במדרש )ב״ר פצ״ג( ויתן אח קולו בבכי .כשט שלא פייס יוסף את אחיו דק בבכי כך אין הקב״ה גואל את ישראל אלא בבכי שנאמר בבכי יבאו ובתחגוגים אובילם .ופטוק זה נאמר על עשרת השבטים ,והיה מה שנודע יומף לאחיו דרך בכי ותחנונים רמז לעתיד שכך יתוועדו עשרת השבטים לישראל ,כי לעולם אותו שנאבד הוא בוכה .כמו שהיה יוסף נאבד מן אחיו וכשהיה חוזר לאחיו היה בוכה ,לכך עשרת שבטים שהם נאבדים מישראל כשיחזרו נאמר עליהם בבכי יבאו ובתחנונים אובילט .ולא היה יוסף רחוק כ״כ מאביו ומאחיו עד שלא יהיו יודעין השבטיס היכן הוא׳ רק שהיה גזירת הש״י על זה שיהיה גבדל מאחיו ,וזה בעצמו ג״כ שהגזירה מן הש״י שלא יהיו טדעים עשרת השבטים. אמנם קצת מוכח ממדרש דלעיל שיש למדרש דבר פגימי ,שאמר שאותן שגלו עושה הקב״ה להם מחילות תחת הקרקע .ודבר זה א״א לפרש כמשמעו ,ואין ספק שדבר זה פירושו שי׳ השבטיט הכח שיש להט גסתר וגעלם ולא נגלה כאלו אינם כלל ,והם בכה לא בפעל עד לעתיד יתגלה כח שלהם .ואינו דומה לשבט ישראל קנו יהודה אע״ג שאינו בממשלתו ,נדם אין כוז שלהם נסתר ובאלו אינו נמצא לגמרי רק שהם משועבדים תחת המלכיות ,ומ״מ כתיב )בראשית מ״ס( לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות, ולמיכד אינו מדבר בעשרת השבטים הטרטים, אלא בכח שלהם שהוא נסתר ונעלם ובלתי נמצא עד לעתיד ,ואז יתגלה כח עשרת השבטים ויהיה נמצא מה שלא היה גמצא קודם ,ויהיו ישראל הבל אחר ומלך אחד יהיה לבלם .בי עתה בה שלהם נסתר ונעלם כאלו אין עשרת השבטים במציאות ,עד שלעתיד יתגלה כחס ולכך יעשה להם מחילות תחת הקרקע כי הדבר שהוא נסתר הוא נסתר בארץ .ועוד יתבאר בסמוד׳ למה אמר דוקא עשרת השבםיס ,והבן הדברים האלו מאיד כי הם דברים בדודים .לכך אמר שבאים מתזזת הקרקע עד הד הזתים והקב״ה עומד והוא נבקע, ודבר זה כי הקב״ה מוציא חכח אל הסועל .ודבר זה מומ א הארץ שהיא מוכן אה בפרט להוציא אל הפעל הן פירות הן שאר דבר ,והר הזתים מיוחד ג״כ לדבר זה ,ולכך אמר שהם באים עד הר הזתים ושם גבקע הר הזתים וחס יוצאים אל הפעל לגמרי .ואמר כי ג׳ גליות געשו בהם, כלומר כי באלו ג׳ געשו הפירוד ,האחד הריתוק באשר הם גולים למרהוק וכגגד זח אמר כי אחד גלתה לסמבטיון שהיא רחוק .השני לא הריתוק בלבד רק שיש דברים המפסיקים בינם ולמקום שגלו משם .הג׳ שגלו בין האומות ונבלעו ביניהם עד שלא נודע שהט עשרת השבטים .וזה נקרא שנבלעו לשם .כי הבליעה היא בתוך אהד .כנגד הריחוק אמר שגלו עד סמבטיון שהוא רחוק ביותר ,וכגגד שיש דבר הממםיק בין ישראל וביגיהם אמר שגלו לפנימ מנהר ממבטיון ,וכגגר אותם שגבלעו בין האומות אמר גבלעו בריבלתא. ומפני כי יהודה ובגימין היו יושבים קרוב לירושלים שהיא עיקר א״י ,לכך נחשבו יהודה ובנימין עיקר ועשרת השבטים הם תוספות ,ולכך כאשר גא .אותם שהם עיקר נשארים היו כך ,אבל אותם שהם תוססות כאשר גא גתרחקו לגמרי וגבדלו מהם .ופליגי למ״ד אין עתיד׳ לחזור שלא נצח קנח ישראל פרק לה יהזרו ל ה ש י ב ת ן הראשונה ,ולמ״ד ש ע ת י ד י ן לחזור ה י ו בתחלד ,י ח ז ר ו ,א ף ש ה ג י ע ו ל מ ק ו ם ר ח ו ק א ו שיהיו חוזרין למעלתן ולחשיבתן כראשונה כאשר שיש דבר המפסיק כמו שהתבאר או שנבלעו: פרק לה ש ק ד ם התבאר ,כי כל הויה חדשה הוא במה ה פ ס ד הויד ,ה ר א ש ו ג ה ,ו ל פ י כ ך ה ו א ה ג ו ר ם מ צ י א ו ת חזק בעולם נ ק ר א ב י ת ש ה ו א בנין קבוע. וכן המלכות נקרא ב י ת מפני החוזק והקביעות ש י ה י ה ה ע ד ר הויה בעולם קודם שיתגלה המשיח, ש י ש למלכות ,וכמו ה כ ה ו נ ה נקרא ב י ת מ פ נ י חוזק ע ד ש י ה י ה כאן ה פ ס ד ה ו י ה ה ר א ש ו נ ה ואז י ת ח י ל הכהונה קרא ה ה ו י ה ח ד ש ה .ו ל כ ך א מ ר ו ב פ ר ק ה ל ק )*״ו ע״ב( מלכות שאין לו הסרה ולפיכך לעולם, ב י ת דוד סוכה׳ לפי שמלכות ב י ת דוד א״ל רב נחמן לרב יצחק מי שמיע לך א י מ ת אתי ה ו א מ ל כ ו ת אלקי׳ ל א כ מ ו ש א ר מ ל כ ו ת ש ה ו א ה ו ל , בר נפלי א״ל מאן בר נפלי א״ל משיח משיח בר ולפיכך לא קראו אותו ב י ת שהוא בנין קבוע כמו אבל נפלי ק ר י ת ל י ה א״ל דכתיב ביום ההוא אקים א ת הדברים הטבעים ס ו כ ת ד ו ד הנופלת א״ל הכי א״ר יוחנן דור שבן הדברים האלקים אינם בעוה״ז קבועים ,ר ק ה ם כמו-הסוכה שהם בעולם דוד בא תלמידי חכמים מתמעטין והשאר עיניהם ארעי כ ל ו ת ב י ג ו ן ואגהד ,ו צ ר ו ת ר ב ו ת ו ג ז י ר ו ת ק ש ו ת )סוכה מתחדשות עד שהראשונה פקודה ושנייה ממהרת ש ה ס ו כ ה מצוד ,א ל ק י ת ר א ו י ה ש ת ה י ה ה ד י ר ה שבד, ב׳ ע״א( ארעי. ולפיכך ק״ל סוכה ד י ר ת ארעי בעינן ,מפני לבא עוד ש ם תני ר׳ יהודה אומר דור שבן דוד ארעי בא בו ב י ת הועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן אקים א ת סוכת דוד הנופלת ,ה ב י ת כ א ש ר נופל ולא נ ת ב ט ל ע נ י נ ו ה ר א ש ו ן ש ה י ה לו ,ו א ם ת ו ז ר ל ב נ ו ת יהוננו ו ה כ מ ת הסופרים תסרח ויראי ח ט א ימאסו הוא בית חדש ,ולא נקרא שהקים ב י ת נופל ש כ ב ר ישתומם ואנשי גליל יסובבו מעיר לעיר ופני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת שנאמר ותהי האמת ותהי האמת נעדרת אמרי דבי שנעשים עדרים נעדרת מאי ולא נתבטל קבע. שהיא קבועים, ו א מ ר )עמוס ס׳( ביום ההוא ר ק כ א ל ו בגד ,ב י ת ח ד ש מ ת ח ל ה ,א ב ל הסוכה שאינו ב י ת שהוא בגין גמור וקבוע ובקלות עדרים הוא חוזר ומעמידו ,לכך א ם נ פ ל ש י י ך בו ה ק מ ה והולכת לה .מאי וסר מ ר ע משתולל אמרי דבי והוא חוזר לענין הראשון בקלות ,וכן מלכות ב י ת נפילת המלכות, רב מלמד שהוא עומד להקמה אחר ר׳ שילא כל מי שסר מרע משתולל על הבריות דוד תניא ר׳ נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים נקרא ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים ובת נפילתה י ש עליה ש ם סוכה כיון שהסוכה עומדת המלכות סוכת ד ו ד הנופלת ,ואף ב ש ע ת קמה באמה כלה בתמותה ופני הדור כפני הכלב להקים תניא ר׳ נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות ומה ת ר ב ה והיוקר י ע ו ת והגפן י ת ן פריו והיין ביוקר ל ג ל ו ת ע ל מ ה ש א מ ר ה כ ת ו ב )בראשית מ״ט( ונהפכה כל המלכות למינות ואין תוכחה מסייע לא יסור ש ב ט מיהודה ,כי משיה גקרא ב ר נפלי דוד שהמלכות נפלה ועומד להקימה ,כמו האדם שנופל קרא ש ו ד א י י ע מ ו ד ולא י ה י ה נופל לעולם ,וכך מ ל כ ו ת כולו ה פ ך לבן טהור הוא .וביאור ד ב ר י ם אלו ,ד ע בית דוד נקרא נופל שהוא עומד להקימה ,ומאחר ליה לר׳ יצחק דאמר בא עד שתהפך כוי ר׳ אמר יצהק אין רבא בן מאי אותה וקרוב מאוד ה ו א להקימו ב ק ל ו ת : שקרא רב נחמן מ ש י ח בשם ב ר נפלי ,בא ש נ ק ר א מ ל כ ו ת ב י ת דוד סוכה ,כי כל מלכות נקרא שהוא כך א״כ ל א סר ש ב ט מיהודה ,ש כ א ש ר יבא ב י ת ו כ מ ו ש פ י ר ש ו ר ז ״ ל )סוסה י״א ע״ב( ו י ע ש מ ל ך ה מ ש י ח א י ן זה ר ק ש י ק י ם ס ו כ ת ד ו ד הנופלת, להם ב ת י ם ב ת י כהונה ומלכות ,לפי שהדבר שהוא שהוא ראוי ל ה ק י מ ה ולא י ה י ה מ ל כ ו ת ח ד ש כמו נצח פרק לה מי שכונה בית שהוא בגין חדש כאלו לא היה כאן בי* אכל מלכות בית ד»ד היא כמו טובה הנופלת שעומד להקים אותה מנפילתה ,ולא נקרא הקמת כנין מהדש רק שמקים אותה ושם ראשון עדיין עליה ,והרי לא טר שבט מיהוד* אף כי בעוה״ר כבר טר הממשלה מן יהודה כיון שתחזור השכם ליהודה כמו בראשונה נקרא זה לא יטור שבט. ואלו כתיב יהיה שבט מיהודה אז יש להקשות הרי עתה אק כאן שבט מיהוח־ .,אבל לא יטוד כתיב שלשון זה משמש שלא יוסר מכל וכל עד שלא תהזוד הממשלה אליו זה הוא הסרה בודאי. אבל כאשר היא אמן ותהזור הממשלה ליהודה, הרי לא יוסר שאלו סר לא חזרה אליו הממשלה ולכך אמר ביום ההוא אקים את סוכת חד הנוטל* ומדברי רז״ל נראה לפרש ,כמו הסוכה כשהיא נוטלת נראה רושם הטובה והיינו הסכך שנשאר ,וכו מלכות בית ח ד כזמן נטילתה נראה רושם מה אל סוכה .וזהו שאמרו הדל )םגהדריז ה׳ ע״א( לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גאות שבבבל .ודבר זד ,רושם סוכת דוד הגופל* וכבר פירשנו כי לאו דוקא ראשי גליות שבבבל ,ה״ה נמי כאשר אין ראש גליות זוכה שבס יהודה להעמיד בני אדם חשובים ,סוף סוף לא סר השבט מכל וכל .זה שאמר אימת אתי בר נפלי. ואמר א הבי אר״י דור שבן דוד בא וכוי ,וביאר ענק זה שקודם שיבא המשיח ראוי שיהי׳ נמצא הפסד גמור ,כיון שיהיה הוי׳ הדשה ויהיה כמו עולם חדש ,שקודם זה הגיעו ישראל עד עפר ועתה ירום קרנם עד שמי שמים .וכי אק דבר זה הויה הדשה .ולכך כאשר תחול הויה הדשה או יהיה בטילה הויה הראשתה ותתבטל צורת העולם הראשון ,ולכך יתיו ת״ת מתמעטק פי* אותם שיש בהם השכל יתמעטו .וכאשר השכל מתמעט אז יבא פורעניות על השאר ,כי כאשר ת״ה בעולם אין פורענות בא לעולם .ואמר והשאר שאינם ת״ח עיגיהם כלים ביגון ואנחה תרות רבות מתחדשות ומיתת קשות מתחדשות בעולם ,חכר ד׳ גזית* כי לפעמים הצרה הוא מצד אריכת הזמן שעומד בפורעניות זמן רב ,וכנגד זה אמר עיגיהם כאם ביגון ,שזה נאמר שתמיד יום ויום מצפים להרוהה ישראל up ולא הנא להס הדוחה שמאריך בצרת* ולפעמים הפורעניות הוא מעד הרבוי ,וכגגד זה אמר תרות רבות מתחדשות .ולפעמים הגזירה בעצמה קשה, וכנגד זה אמר וגזירות קשות מתחדשות .הרי לך בל החלקים עד שיהיה הפסד בכל .ומפני שזכר כאז הפסד שיהיה בעולם לבני אדם ,זכר אחריו בברייתא ההפסד שיהיה במילי דשמיא שאמר בית הועד יהיה לזנות וכר .כל הדברימ אשר נזכרו כאן הם מילי דשמיא ,ויותר מזה כי כולם הולכים מהיפו לד.יםך ,כי בית הוועד יחיו אנו* דהיינו שהדבר הטוב יהיה לרע וכן כולם .אכל ותהי האמת נעדרת ,משמע שיהיה האמת בטל כלבד .לכו דרש ותהי האמת נעדרת שנעשים עדרים עדרים והולכת לה ,שלא תאמר כי הםתותים יהיו משקרים בשביל פתיתת שלהם, ולא נקרא זה שהאמת הלכה לה רק שהם אינם חפצים כאמת ,כי זה אינו כי לא ימצא כלל אף אצל אשר נקראו מוכים ,ועל זה נאמר שהאמת הלכה לה ולא ימצא האמת .ודבי זה יותר פחיתות. שאם בני אדם מצד שהם אינם טובים משקרים, אק כאן בטול האמת מן העולם רק שהבריות הם אינם טובים ובאים לידי שקר ,ולפעמים ימצא אדם כשר ואין הכל משקרים ,אבל לעתיד יסולק האמת מצד עצמו ולא נמצא אצל אחד האמת .רק כל אדם כוזב ,וזה פחיתות גדול שאין האמת מצד עצמו נמצא! וקאמר עוד תניא ר׳ נהוראי וכוי ,ובא אמר כי עוד יהיה בתר שבן דוד בא שלא יהיה טרד בעולם ,ודבר זה ענין בפני עצמו כי ראוי לפי הטרד שהקטגים מכבדי׳ לגחלים ,ודבר זה הוא סדר החד .ואלו בדור של משיח לא יהי׳ סדר הדור כלל ,ולכד קאמר נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמח לפני נערים ,וכן שאד הדברים כלם יהיה בהם שנוי הסדר ודבר זה הפסד גמור .ור׳ נחמיה אמד כי בתרו של משיח יהי׳ העולמ יוצא מן הסדר לגמרי .וידוע כי העזות יוצא מן הסדר השוה בעזו* וכן כאשר זה שהוא יקר ונכבד יעות דבר זה שגוי יוצא מן הסדר לגמרי .והגפן יתן פריו והיק ביוקר .דבר זה שנוי גמור שהגפן יתן מריו והיין ביוקר .והמלכות כר נצח קס פרק לה ודבר זה ברור כי ה מ י ן ה ו א בפני עצמו יוצא מן האמונה. יוכיח ישראל ההפסד ואין תוכחה שיוצא מן הסדר ,וכאשר שהוא צריך אל מביא ההויה ,ומעתה ראיה מ ן הכתוב כראוי מאוד כאשר תבין: אותו אין מקבל תוכהה .ה ר י ה׳ דברים שהעולם נברא יוצא מן הסדר הראוי ,ומפני שהעולם כי י ר א ה כי אזלת י ד א י ן בן ד ו ד בא עד ת״ר בה׳ משמו יתברך שמספרו חמשה ,כנגד שירבו המסורות ד״א עד שיתמעטו זה א מ ר כ י ב ח מ ש ה ד ב ר י ם י ה י ה י ו צ א מ ן ס ד ר התלמידים ד״א עד שתכלה פרוטה מן הכיס ד״א העולם ,כי הסדר הוא ע״י הה״א מ ש מ ו ית׳ ח מ ש ה עד ש י ת י א ש ו מ ן הגאולה .ואלו ד ׳ ד ב ר י ם ב ו ד א י יוצא העולם מן ה ס ד ר לגמרי אחר כי בה׳ נברא כולם ה ם אזלת יד ,כי כ א ש ר ה א ד ם גמסר ביד העולם וסדר שלו ,ועל ידי ח מ ש ה י ו צ א מ ן ה ס ד ר האחד א ש ר ל א י ו כ ל ק ו ם ב ש ב י ל זה מ ט ה י ד ו והם ח מ ש ה דברים א ש ר נזכרו ב ד ב ר י ר׳ נחמיה וכחו נמסר ביד אחר ,וכן ע ד אשר שיתמעטו ש י ה י ו קודם לזמן ה מ ש י ח .וכן ב ד ב ר י ר׳ נהוראי ה ת ל מ י ד י ם וזהו מ ט ת י ד מ צ ד ה י ס ו ד ש ל ע ו ל ם , ג״כ זכר ח מ ש ה דברים נערים ילבינו וכר והכל כי שעליהם קיים ט ע ם אח׳ כמו שאמרנו ,כי אלו גם כן שינוי העולם ישראל ש נ ב ר א בה״א .אבל ר׳ נהוראי זכר שמונה ד ב ר י ם הפרוטה הם וכולם ב ש ב י ל התורה .וזה מן הכיס שאמר עד שתכלה כלומר שהדבר המקיים את אלהות ,כמו התורה האדם הוא הפרנסה והממון קיום ש ל אדם כדכתיב והחכמה י ה י ה ב ט ו ל להם ,ולא ש י ה י ה ב ט ו ל ל ה ם )דברים י״א( ו א ת כ ל ה י ק ו ם .ז ה ה מ מ ו ן ,ו ל פ י כ ך רק שיהיו מגונים ושפלים בעיני בני אדם .ואמר להם רבא הדברים שהם התלמידים ה ם יסוד ישראל עד שתכלה פרוטה מן הכיס ויהיה אמר מאי ק ר א כלו הפך לבן טהור הוא ,והגה עוד מ ט ת י ד מ צ ד ע צ מ ם וזה ש א מ ר ע ד ש י ת י א ש ו נראה לפי ה ד ע ת רהוק מאוד שיביא ראיה ממקרא מן הגאולה .וכאשר ת ב י ן ש א י ן עוד ד ב ר י ו ת ר זה ש מ ד ב ר בצרעת .ודע כי הכתוב שאומר כלו מ ן אלו ד׳ ד ב ר י ם הללו ,ל מ ה זה ד ו מ ה לאילן א ח ד הצרעת שאם רוח ס ע ר ה ב א עליו עוקר אותו ,וכן א ם אין ב מ ק צ ת ט מ א אותו התורה ,כי ה צ ר ע ת ה ו א ה פ ס ד שרשיו מרובין נעקר מעצמו שאין לו יסוד קיים, לבן הפך כמת אם הוא נטיעה בארץ מליחה לא ת ש ב ואין לו א ש ר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו .והפסד כח יניקה מן הארץ גם הוא נפסד ולבסוף הוא לאדם, טהור הוא ,מ פ נ י כ י כאשד כ ד כ ת י ב )במדבר י״ב( א ל נ א תהי זה א י נ ו י ר א ו י ל פ י ס ד ר ה מ צ י א ו ת א מ נ ם כ א ש ר נעקר ,וכן א ם יזקין האילן ע ד שאין לו כ ח מ צ ד פ ר ח ה בו צ ר ע ת בכלו הוא טהור ,כי ב צ ד הזה הרי י ה ש ב נאבד ,ואלו ד ב ר י ם מ פ ס י ד י ם עצמו אין ה צ ר ע ת חוץ לסדר העולם ,כאשר ה ה פ ס ד הוי׳ האילן. כי כל הויה יוקדם ל ה העדר ומפני כי יוקדם אל המומרץ ההויה ה ה ע ד ר לכך ה ע ד ר זה הוא ב ש ב י ל ההויה. מפילין ואם ה צ ר ע ת הוא במקצת והנה יש מ ק צ ת הויה והצרעת ליחות וכנגד הרוח סערה שעוקר אותו ,ה ן הן שהן באים ע ל האדם ברוח חזק את האילן בחוזק ,וכנגד זה לכך שאין לו ויניקה מ ן ה א ר ץ ע ל זה א מ ר ע ד ש ת כ ל ה שהוא בו ה פ ס ד ההויה ,לכך הוא טמא, פרוטה מ ן הכיס ,וכנגד אותו שאין לו ש ר ש י ם כ י א י ן ה ה פ ס ד זה ב ש ב י ל ה ה ו י ה ר ק ה ו א ה פ ס ד מרובים אמר שיתמעטו הת״ח שהם לעולם כמו ההויה .כלל הדבר כאשר יש כאן ה פ ס ד להויה יש יסוד ושרשים ,וכנגד האילן הזקן אמר שיתיאשו טומאה ,רק אם ההפסד הוא בשביל הויה בגלות מ ן הגאולה .סוף ס ו ף אלו ד׳ ד ב ר י ם ה ם אחרת שכל הויה יוקדם לה ההעדר ,א י ן זה נקרא מ ט ת יד ,ו כ ב ר ה ת ב א ר ל ך ש צ ר י ך ק ו ד ם ש ת ה ו ל ה פ ס ד ר ק הוא הויה .וכך גם כן כאשר הדור כלו ההויה ה א ח ר ת ה פ ס ד ה ו י ה הראשוגה בכל ,לפיכך מסדר כאשר יש מ ט ת יד באלו ד׳ דברים הוא ה פ ס ד הויה המציאות ,שכבר התבאר לך כי ההתחדשות הויה ש י ב א הגואל ,וגם כאן מקולקל ונפסד אז אין הפסד זה יוצא צריך ש י ה י ה קודם העדר הויה הראשונה ,והפסד זה הוא ה ו י ה והוא ה ס ד ר שראוי והכרהי להיות הראשונה ל ג מ ר י ,ואז ר א ו י ב א ל ו ד־ ד ב ר י ם א ש ר התבאר יש עוד עמוקים: דברים נגח פרק א ישראל nop פרק לו התבאר למעלה שיהיה בעולם הטםד הויה הראשונה והוא שגורם השתנות בכמה דברימ ,וכמו שמצד הטםד ,הויה ראשונה יהיה משתגו* וכן יהיה ג״כ שנוי בעולם מצד הויה החדשה שיהיה בא אל העולם שכמו שכל הממד הוא שנוי ,כד כל הויה שנוי בעולם ,והוא נקרא חבלי משיח .ונקרא הבלי שכמו שהאשה יגיע לה חבלים ממני השנוי של הויות הולד הבא לעולם, שכל הויה הוא שטי ומצד ההויה החדשה הוא השינוי ,וכד כאשר יצא למעל ענין הדש הוא עולם המשיח והוא יציאה למעל ההויה החדשה ודבר זה הוא שיטי בודאי ,ולמיכד יהיה חבלי המשיח כמו אשד ,כאשר יצא הולד לאויר עולם יש לד, חבלים מצד ההויה והבריאה שבא לעולם. ובפי חלק)1״ nע״ב(אמר עולאייתי ולאאהמניה וכן אמר רבה ייתי ולא אהמניה רבי יוסף אמר ייתי ואזכה ואיתיב בטולא דמסיתא דחמריה א״ל אמי לרבה מ״ט אילימא משום הבא של משיח והתניא שאלו תלמידיו את ד׳ אליעזר מה יעשה אדט וינצל מחבלו של משיח יעמוק בתורה ובגמילות הסדימ ומר הא תורה והא גמילות חסדים אמר שמא יגרום החטא בדד׳ יעקב בר אידי דר׳ יעקב בר אידי רמי כתיב והנה אנכי עמד ושמרתיד בבל אשר תלד וכתיב ויירא יעקב מאוד וייצר לו שהיד ,מתירא שמא יגרום החמא כדתניא עד יעבור עמד ה׳ זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שנייה אמור מעתה ראויין היו לעשות להם נם בביאה שניה כביאה ראשונה אלא שגרם החטא וכן אמר ד״י ייתי ולא אחמניה א״ל ר״ל מ״מ אילימא משוס דכתיב כאשר יטט איש ממני הארי ומגעו הדוב וסמד ידו אל הקיר ונשכו נחש בא ואראך מגמתו כעוה״ז ממן שאדם יוצא לשדה ומגע בו טגטר דומה כמי שמגעו ארי נכגם לביתו מגע מ גבאי דומה כמי שפגעו דוב נכנס לביתו ומצא בניו ובגי ביתו מוטלין ברעב דומה כמי שנשכו נחש אלא משוט דכתיב שאלו גא וראו אמ יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו וכו׳ מאי ראיתי כל גבר אמר דבא בר יצחק אמר רב מי שכל גבורה שא ומאי נתמכו כל מנים לירקון א״ד יוחנן ממליא של מעלה וממליא של ממה באותה שעה אמר הקב״ה הללו מעשה ירי והללו מעשה ידי האיו אעמר אלו ממני אלו היינו דאמרי אינשי רתיט ונמל תורא ואזיל ושדי ליה טוטיא באורי* טי׳ דעת ר׳ יומף שאמד ייתי ואחמניה ואשב בצל יציאת החמור שלו ,כי העולם הזה גשמי ביותר ,ועולם תמשית הוא יחיה נבדל ביותר .ואמר שאם לא אטשר לי להיות עם המשיח ולהיות עמו במעלה הגדולה שלו שאז בודאי יקנה האדם מעלה אלקית ,אלא אף אם לא אזכה אה רק שאהיה בתכלית הדחוק ,עד שלא אשתתף עם עיקר המעלה האלקית שלו ,רק אשתתף ואשב במדריגה המתותה ,וגקדא זה יציאת החמור שלו, כלומר בעגיין התמרי שלו אשתתף ,ולא עם עיקר התמור רק עם היוצא מן התמור שלו ,ר״ל הנדחה מן החומר והוא המדריגה תשםילת ביותר ,אם אשתתף בזה די לי .שגם בזה יקנה האדם מעלה עליוגה ,במה שהוא בדור עם המשיה ויקגה מעלה האלקית ,שהרי העוה״ז המעלה הגדולה שלו אינו שוד ,למעלה המחותה שהיא בתכלית המתיחות של המשית ולמיכד אמד ואשב בכומיחא חזמרא. וקאמר ליה אביי לרבה דאמד ייתי ולא אהמניה אילימא משום הבלי משית, וכמו שאמרנו למעלה כי הויה הזאת א״א שא1 תהיה בלא צער ,שהרי הוית המשיה בריאה הדשה שלא היה בעולם ,וזה גורם שנוי כי כל הויה שנוי וכל שגוי רע .והתגיא וכר .מי׳ כי מציאת עולם הזה הם שגי דברים גומגים ובלתי גומגים ודבר זה ידוע .וכאשר האדם הוא בעל גמילות המד ובעל תורה ועוסק באלו שניהם ,הוא מתהבר בטוב, בכל שני הלקים .כי התורה היא טוב בלתי גוטני וכמו שאמר הכתוב )משלי י׳> כי לקה טוב גתתי לכם תודתי אל תעזבו ,וגמילות תםדימ היא טוב גוסני שהוא עושה טוב לבריות ,כי בגי אדם בעלי גוף צדיכין זה אה וזהו עגיין גמילות חסדים ואיש מה הוא טוב לגמרי שהוא טוב קסב נצח לשמים פרק לו ישראל ולבריות ,וכאשר הוא טוב יוצא מחבלי רודף אחר אדם ר ק כאשר ימצא אותו על השדה ה מ ש י ח ,כ י ח ב ל י מ ש י ה הוא מ צ ד השנוי וזהו ע נ י י ן שממנו המס ,וכאשר בא לשם יבא עליו גבאי גובה ה ב ל י ה מ ש י ח ,וכל שנוי אינו ט ו ב אבל ה ו א רע. מ ס המלך שחוזר ב ע י ר ודומה לו ש ב א ע ל י ו דוב, שהיא והוא בא לביתו ושם סובר ש י מ צ א מנוח שאין ט ו ב אלקי ,וטוב הבריות שהוא טוב גופני יגצל גבאי חוזר ר ק בעיר ,ומצא ש ם בניו ובני ב י ת ו ה מ ש י ה שאיגו ט ו ב ר ק רע .וראיה לזה ב ר ע ב כאלו נשכו נחש .ואין הענין ר ק המתדבק לפיכך מחבלי בטוב, לגמרי בתורה שביום שגי שהוא ה ת ח ל ת השנוי שלכך נקרא שני מוטלים ש י ש רבוי צ ר ו ת בכל מקום ,שאין מקום ב ל א צער ע ״ ש שנוי ,לא נאמר בו טוב ,כ י ב ר י א ת יום השני ואין מדבר ב צ ע ר גדול שיהיה .כלל ה ד ב ר ש א מ ר ה ו א שנוי שהוא חלוק ה מ י ם אלו מאלו ,לכך א י ן כ י חבלי מ ש י ח א י ן זה ר ק כ מ ו ש ב א ה א ר י והדוב שאפשר שהאדם ראוי ש י ה י ה ט ו ב ב ו כלל .ולפיכך אלו ש נ י דברים, וכן כמו שחבלי המשיח הוא שנוי וכל שנוי הוא רע, יציל עצמו מהם ,כך ישראל נקראים אדם באים כך אלו שני דברים הם הטוב ולא ימשל בו רע ויש הוא דבק בטוב. כאשר ולפיכך הרוצה שיהיה הנחש שבאים על האדם, עליהם העכומ״ז לישראל שהם ארי ודוב ונחש כח להציל עצמם מהם ,ר ק שלא יהיה ניצול מחבלי המשיח יהיה עוסק בתורה ובגמילות כאן ה ש ק ט ומנוח כלל ,אבל ה צ ע ר הגדול ש י ה י ה והדבר הזה הוא עגין עמוק מאוד באלו ולא הסדים. שתי מדות שהם התורה מדריגות במה והחסד ,מ ד ו ת הפשיטות התורה שבהם נרמז והחסד ,והוא ש א מ ר ה כ ת ו ב )משלי ט״ז( כ י ב ח ס ד ו א מ ת י כ ו פ ר עון ,ו מ צ ד ה פ ש י ט ו ת ש י ש באלו ש ת י מ ד ו ת נצול אחמניה. גבר ומתרץ משום דכתיב מדוע ראיתי כל ידיו על חלציו וכר ,וביאור זה כי ה ת ה ו ת הוא המשיח אבדון הע״ג וזהו השנוי הגדול ודבר זה נ ח ש ב ה פ ס ד העולם כ א ש ר מ ג י ע שגוי בעולם ,כי אל העולם בכללו .והבן מ ה ש א מ ר מ ד ו ע כ ל גבר הפשיטות אין בו שנוי כאשר ידוע למבין .ומתרץ ודרשו אותו מ י ש כ ל גבורה שלו ,ש פ ע ל הזה הוא יגרום החטא וכבר בארנו דבר זה בחבור גבורה ל א ב ד ולשנות אלו מ פ ג י אלו ,ואף מ י ש ה ו א גבורות ה ׳ עיין ש ם ותמצא מבואר. ג ב ו ר נ ה פ ך כ ח ו מ כ ח ג ב ו ר ה ז א ת ו ש ג ו י זה ,מ פ נ י שמא מן חבלי המשיח שהוא שנוי אין ראיה מזה, ואם כן למה א מ ר ייתי וקאמר פירש ריש לקיש לר׳ יוחנן מ ״ ט אמרת ייתי כי אחר שנוי כמו ד ב ר זה שהוא שנוי גדול בכלל ו ל א א ח מ נ י ה א י ל י מ א מ ש ו ׳ ד כ ת י ב וכוי, העולם ימשכו עוד שנוים אחרים ג״כ ולכך קאמר בודאי מ ה ש כ ת ב כ א ש ר ינוס האיש מפני ה א ר י וגר ,ה כ ת ו ב ב א ל ו מ ר ש ל א יהיה באותו זמן השקט ובפרק ו מ נ ו ח ה וזהו ח ב ל י ה מ ש י ח ,כ י כ ל ש נ ו י א י ן ש ם מ נ ו ח ה כלל ,ולפיכך א מ ר כ א ש ר ינוס האיש ייתי ולא אחמניה: בל כתבי )שבת קי״ח ע״א( א מ ר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים ג׳ סעודות ב ש ב ת מ פ נ י ה א ר י וכוי ,ו ה ד ו ב ה ו א י ו ת ר ר ע מ ן ניצול מגי פורעניות מחבלו ש ל מ ש י ח ומדיגה ש ל ה א ר י ד כ ת י ב )שמואל א׳ י״ז( ג ם א ת ה א ר י ג ם א ת גיהנם וממלחמת גוג ומגוג מחבלו ש ל משיח כתיב הדוב ה כ ה עבדך ,לשון גם יש בו תוספות ,והנחש הכא יום וכתיב ה ת ם הנה אנכי שולח לכם א ת ע ו ד יותר ר ע ומזיק .וקאמר ש א י ן ה כ ת ו ב מ ד ב ר א ל י ה ו ה נ ב י א ל פ ג י ב א י ו ם ה ׳ ה ג ד ו ל וגו׳ מ ד י נ ה מ ן כמה גדול יהיה השנוי ,רק הכתוב מ ד ב ר מן ש ל גיהנם כ ת י ב הכא יום וכתיב ה ת ם יום עברה רבוי ה צ ר ו ת ש ל א י ה י ה ה ש ק ט ושלוה ,ש כ ן הוא היום ההוא .מ מ ל ח מ ת גוג ומגוג כ ת י ב ה כ א יום עניין השנוי שאין ש ם הנחה .ולפיכך ה מ ש ל הוא זה, וכתיב התם ביום בא גוג. וביאר ענין אל א ש ר הוא ממונה על גבול ה ש ד ו ת וגובה מס כי השבת מורה שהש״י ברא א ת העולם כשלימות בא ו א י ן ח ס ר ו ן בו -ו ר א ו י ע ל ז ה ל ה י ו ת ע ו נ ג כ ר א ו י , עליו ד ו מ ה כאלו ב א עליו ארי ,ובורח אל העיר כי העונג מורה ע ל שלימות העולם ב ל א צער רק הסנטר והעולם ה י ה בבלתי שלימות בג׳ פנים, מבני ושם העיר ,וכאשר יבא אל השדה והסנטר רגיל יותר להיות מנוח לו שאין בעונג. נצח סרק א האחד אם היה בבריאה תוספות דבר זה נחשב להםרון שהדי כל תוספות כנטול דמיא ,והשני אם היה חסרון ממש בבריאת ,השלישי אם לא נשלמה הבריאה והיה תמיד הרה הדשה ,כי כל הרה שנוי וצער ואין כאן הנה* והן הן ג׳ דברים הדבר והמיעוט והשינוי כמו שהתבאר .וכאשר הש״י השלים העולם ביום השבת השלימו בג׳ שלימות ,שאין כאן בבריאה תוספות ,ואין הסרת בבריאה כלל ,כמו שאמר הכתוב )קהלת ג׳( כי על כל מעשה ה׳ אין להוסיף ואין לגרוע, וביום השבת גשלמה הבריאה ואין כאן עוד הויה יוצאת לפעל שעצם הרה הוא שגוי כמו שהתבאר למעלה .ולפיכד יש לעגג שבת בג׳ סעודות שהם ג׳ עוגגימ על השלימות הזה .ולפיכו גאמר ג׳ פעמים היום .כי שם יום נאמר על המציאות והלילה על ההעדר כמו שמבואר בכמה מקומות. כי ביום נמצא ונראה הכל לאור ובלילה נעדר הכל וכבד כתבנו זה פעמים הרבה ,שהרי נקרא חושו מלשון העדר ומניעה כמו )בראשית כ׳( ואחשוף אותו מחטא לי )שס כ״ב( ולא חשכת את בגו וגוי .ובמו שנמצא הממחה והעונג כאשר אין כאן תוספות ואין כאן חמרת וכבר נשלמה ההרה כשלימות ,והפר זה הטורעמת הוא או מצד תוספות והדבר או מצד המרת ומיעוט או מצד השנוי שאין כאן הגת* וג׳ פורעניות אלו שהן מלחמות גוג וממג ומגי גיהנם ותבלי תמשית הם ג׳ פורעניות אלו ,כי גוג וממג הוא פורעמת מצד התוספות בימי גוג ומגוג יתרבו הגרם והמון שלהמ בתוספות גדול וגורא מאוד ,וכדכתיב )תהלים כ׳( למה רגשו גויס וגר ,תהו התרגשות רמי הגמל והמדא מאוד ,נמצא כי פורעמת ישראל up וצעד זה מתחדש מן הרמי והתוססות שיש כעולם ,כי מאחר שבסוף יתבטלו מן העולם, א״כ נחשבים הם תוספות כעולם .אמנם דין הניהנם הוא החסרת כעצמו כי אין הגיהנם רק חסרת המציאות וכמו שמבואר למעלה, וכמו שמוכח עליו הכתוב שנקרא ציה וצלמות שאין עליו שם מציאות כלל ואינו נכלל במציאות׳ ולטיבו יבאו שם החוטאים הם הרשעים שהט אנשי הטרת• והשלישי היא הבלי המשיח והיא יציאת הויה לפעל ,וכל הויה כעצמו שצי והוא רע .ולפיכו המקיים ג׳ מעודו* שאלו ג׳ סעודות מורים על כי העולם מםולק מג׳ דברים, ולכו ראוי שיהיה גיצול מג׳ פורעניות אלו ,אחד שהוא מאמין שהעולם מסולק מזה והכן הדברים האלו מאוד מאוד .ואין ספק כפי׳ זה וכאשר תכין דברי חכמה מאוד ,הגה אלו ג׳ דברים יש לכל אחד עולם ומציאות בפגי עצמו ,כי מציאות גיתגם הוא אחר המות כהםחלקו מן עוח״ז ,וחבלי המשיח יהיה בסוף ימי עוה״ז כאשר יתחדש הויה אחרת כמו שאמרנו למעלה .וגוג ומגוג יהיה בזמן עולם המשיח כאשר יהיה נמצא משיה ויבא גוג ומגוג עליו למלהמה ,כדכתיב למה רגשו גוי ם ולאמים יהגו ריק יתיצבו על ה׳ ועל משיחו. ולכו גכתכ בבל אחד יום בפגי עצמו כמו שאמרו חכמים ,שכל אחד ואחד מציאות בפגי עצמו כמו שאמרנו כי שם יום נאמר על המציאות ועיין בחבור באר הגולה ושם עוד יותר נתבאר והכל הוא עגין א׳ ואין להאריו .וחתבאר לו ענין חבלי חמשיח חוא התחדשות עולם הויה חדשה ודבר זה מביא שגוי לסי החמש הגדול ועוד יתבאר בפרקים» פרק לז בזמן המלו המשיח שיגלה במהרה בימימ ,את הכל ,ואז יהיה אהד בשלם הוא חמלו המשיח. קודם מלכותו יהיר ,מלחמות גוג ומגוג ,וענין מלחמה זאת שיחיה מן גוג ומגוג ,כי כאשר שכל תאומות יעלו עליו למלתמת עד שינצח המשיח אין תמשיח במדדינתו אחרונה ,שכל דבר בעולם נצח קסד בתחלת כך פרק לז מציאותו אינו במעלתו העליונה ,ומפני אינו נמצא העכומ״ז בלבד ישראל רק בעולם כח ימצא בנשיאים תמצא שהוא ללב נשיא באמצע אפרים האדם. באמצע וידוע בי רומה הנשמה ג ם כן ,שכל ד ב ר שאינו הכל ר ק ה ל ק הנבדלת ה י א במוח ,והנשמה ה י א א ל ק י ת יותר ב ל ב ד ימצא א ח ד עמו .ולכך ב ת ה ל ה מלכות מ ש י ח מן הלב ,וכן ה ו א מ ל כ ו ת יהודה ב א ש ר ה מ ל ב ו ת ועדיין אינו שלם לגמרי במלכותו ,עדיין ימצאו העכומ״ז. ג״כ ולפיכך יהיה כאשר הוא כראוי אז מקבלים כבוד ה ׳ ואין כאן ר ק בתתלת מלכות ב י ת דוד ,ולפיכך ראוי כי יהיה מ ל ך א ח ד מדריגת המשיה ,יהיו העכומ״ז נמצאים ע ם המלך לכל י״ב שבטים האדם ,אבל המשיח ,ויהיה להם כח גדול מאוד כמו ש י ש למלך באשר אינם זוכים איני מקבלים לגמרי כבוד ה ש ם שהם י״ב אברי המשיה ,והעכומ״ז מפני ש ה ם מסוגלים אל הרבוי ואין כאשר הרבוי תמיד אצלם לכך הם רוצים להתגבר המלכות ,ורוב האברים נמשכים אל ה ל ב שהוא על מלך המשיח ,ויהיה התנגדות גדול מאוד ויהי עיקר ,ומעוט אל ה ר א ש כ א ש ר הוא בתסרון ,ל כ ך נהרג מ ש י ח ב ן יוסף. בפרק בתרא כל דסוכה )נ״ב להם מעלה זאת כאשר ראוי ואז נתלק לא היה ליהודא רק ש ב ט יהודא ובנימין ,ש ה ם וספדה ע״א( לו האברים הקרובים ביותר לקבל כבוד השם כאשר ה א ר ץ מ ש פ ח ו ת ל ב ד ת א י הספידו־, ה מ ק ד ש בחלקם ,אבל שאר האברים שהם ה ש ב ט י ם הד לא היו נמשכים אחריהם ,כאשר לא היו ישראל אמר על ב מ ד ר י ג ה העליונה ל ק ב ל זה .מזה תבין ל מ ה ל א מאי עבידתיה פליגא בה ר׳ דוסא אמר על משיח בן יוסף שנהרג וחד ורבנן יצה״ר ש נ ה ר ג בשלמא למ״ד על משיח בן יוסף נמשחו שנהרג שנא׳ והביטו אליו א ת אשר דקרו וספדו כי שמן ה מ ש ח ה ראוי למשוח ה ר א ש והם מלכות עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על בנו ב י ת דוד א ש ר מ ת י ח ם להם ה ר א ש ולכך ה ם ב ל ב ד ב ש מ ן ה מ ש ח ה ר ק מ ל כ י דוד ,וזה מ פ נ י הבכור אלא למ״ד על יצר הרע שגהרג הספידה בעי נמשחים ,ומזה הטעם ראוי לישראל שיהיה להם למעבד שמחה בעי למעבד כדדריש ר׳ יהודא בר מ ש י ח ב ן יוסף ג״כ ,ש כ י ו ן ש ר א ו י ש ב ט א פ ר י ם ושחטו למלוכה מ צ ד ש ה ש ב ט הזה דומה ללב ,לכך יהיה בפני הצדיקים ובפני ה ר ש ע י ם צדיקים נראה להם להם בסוף המושל הזה שהוא מ ש י ח בן יוסף .ו מ ״ מ כהר גבוה רשעים נדמה להם כחוט השערה הללו גוברים עליו האומות ,כי מ מ ש ל ה ומעלה זאת י ש בוכין והללו בוכין צ ד י ק י ם בוכין האיך יכולגו לו ה פ ס ק ובטול ,ו ל פ י כ ך ג ו ג ו מ ג ו ג ש ה ו א מ ת נ ג ד א ת ההר הזה רשעים בוכים האיך לא לישראל כמו שהתבאר ,יהיה גובר על משיח בן יכולגו לכבוש א ת ח ו ט ה ש ע ר ה הזה ואף הקב״ה יוסף ויהיה נהרג ומסתלק מ ע ל ה זאת מ ן ישראל. לעתיד לבא מביא הקב״ה ליצר אילעי לכבוש ת מ ה עמהם שנאמר כי יפלא בעיני שארית העם הזה אף בתחלה בעיני יפלא דומה כחוט של א״ר אסי עכב־ש יצר ובפרק הרע ולבסוף דומה ה ח ל י ל )שם( ת ״ ר מ ש י ח ש ע ת י ד ל ה ג ל ו ת במהרה ממני מה אתה בימינו אומר לו הקב״ה שאל מבקש ואני נותן לך שנאמר כ ע ב ו ת ו ת ה ע ג ל ה ש נ א מ ר ה ו י מ ו ש כ י העדן ב ח ב ל י אספרה אל חוק ה׳ אמר אלי בני א ת ה אני היום ו כ ע ב ו ת ה ע ג ל ה ח ט א ה ע ד כ א ן .ו פ י ר ש זה, ילדתיך .כיון שרואה ל מ ש י ה בן יוסף שגהרג אמר כי אומה ישראלית ה ם דומים לאדם אחד ש י ש בו לפניו ר ב ש ״ ע א י נ י מ ב ק ש א ל א ח י י ם א ״ ל הקבי׳ה שוא שנים עשר אברים ,והם מנויים וידועים והם כנגד עד שלא עמדת כבר התנבא עליך דוד אביך שנאי י״ב מזלות וכנגד י״ב חדשי השנה .ויש באדם ח י י ם ש א ל נ ת ת י ל ו ו כ ר ע ד כ א ן .ו ב י א ר ע נ י י ן זה, שני אברים והם מלכים על כל האברים והם הראש שאמרנו למעלה כי מעלת משיח בן יוסף וכדכתיב יש לו ה פ ס ק ש י ה י ו גוברים עליו העכומ״ז ו י ש תמיד הפסק למעלתו ,אבל משיח שאל שלא יהיה הפסק כי והלב, באמצע כנגד הלב שכן הוא באמצע ,שכן ל מ ד ר י ג ת ו ו ל א י ה י ו ג ו ב ר י ם ע ל י ו ה ע כ ו מ ״ ז .וזהו )שופטים הוא אי( מלכות יהודה יהודה יעלה נגד הראש כמו בראש, ויוסף ישראל פרק א! ההיימ אשר שאל דהיינו כי אל כת מציאתו לא הרע כפו הד גדול .ואלו הרשע הוא רע והוא יהיה לו הפסק ,לא כמו שהיה משיה בן יוסף שהי׳ תמה ליצר הרע׳ ולכד אין הרשע נדמה לו הינד לכח שלו הפסק ,אבל לכח מעלת משיח בן דוד הרע רק כמו חוט השערה ,ואלו הדברים עוד לא יהיה לו הפסק ,ואז יהיו גויס נחלתו ואחזתו עמוקים יותר .ולטיכד אלו בוכים ואלו בוכים אטסי ארץ ,כי יתגבר משיח בן דוד על העכו״ס על הצרה שהגיע להם מן היצר הרע ,כי pדרך ויסלק כח העכומ״ז ועמהם מטתלק חיצד חרע .שהאדם בוכה על הצדה שהגיעה אליו כבר ,ואלו והנה הצדיק אשר הוא טוב הגמור׳ נדמה לו בוכים על הצרה שיגיע להם עדיין ,והתבאר לד היצר הרע כמו הר שהוא גדול ,כי הצדיק הוא מזה כי מלהמה זאת של גוג ומגוג להסיר הטרון הטוב הגמור והיצר הרע הוא הרע הגמור ,ולפי עוה״ז׳ ולכד יוסר אז היצר הרע ואין כאן מקום להאדיד! גודל חריחוק אשר ביגיהט גרמה לצדיק היצר פרק לח כל שגי דברים אשר הם מחולקים אין להם עמידה יהד .והאחד מבטל השני׳ לכד א״א רק שיהיה כל אחד עומד בעצמו עד שלא יהיה לחם חבור ושתוף כלל .אבל באשר יגיעו ימי המשיה אשר הזמן ההוא ראוי שלא יהיה עוד חלוק והבדל ,וא״א שיהיה כל אחד עומד בעצמו. שאז לא יהיה העולם אחד דק מחולק ואז כל אחד הוא בטול השגי שא״א שיתקיים השגיות והחלוק בעולם .וההבדל אשד ישראל הם מתולקים מן האומות .במה שישראל הם אומה יתירה לגמרי והעבומ״ז הם רבים׳ לכד דבוי העבומ״ז הס מתנגדים ובטול לישראל האומה היהירה ,וכן ישראל האומה היתירה הט בטול העכומ״ז הרבים. וזהו ענין מלחמות גוג ומגוג שתהיה לעתיד עש המלד המשיה ,שכל העכומ״ז אשר הם הרבוי יתחברו יחד על המלד המשיח שהוא מלד ישראל לאומה יחידת! ודע כי אשר הוא מאחד ישראל הוא השי״ת אשד הוא אחד והוא אלהיהם ולכד השי י מאחד ישראל עד שהם עם אחד׳ וכמו שאנו אומרים בתפלה )מנחת שבת( אתה אחד ושמד אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ,הדי כי הש״י אשד הוא אחד והוא אלחי ישראל ע״י זה ישראל חם עם אחד ,ומפגי בד מלחמות גוג ומגוג אשר מלהמה זאת על ישראל כמה שהעכומ״ז הם רבים וישראל אמה יחידח ויחידית ישראל הוא מצד הש״י ,א״כ מלתמות גוג ומגוג הוא על הש״י גחשב בפרט כי הוא יתברד אתתת ישראל! ובמד )ילקו״ש יהושע ס׳( ויתקבצו יחדיו לתלחם עם יחושע א״ד איבו בשם ד׳ אלעזר בגו של ר׳ יומי הגלילי בשלשה מקומות תיו חולקים באי עולם על הקב״ה אהד בדוד הסלגה שגאמר ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים דברי חרופין היו משיחין אחר הקב״ה ואחד בימי גוג ומגוג שנאמר יתיצבו מלכי ארץ ותנים נוסדו יחד על ה׳ ועל משיחו ואחד בימי יהושע שנאמר ויתקבצו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד מהו פה אחד שחלקו על הקכ״ה שנאמר בו שמע ישראל ה׳ אלהינו ח׳ אחד .וביאר ענין זה ,כמו שאמרנו כי לכד היו חולקים על הש״י שהוא אהד, כי עתה געשו האומות הרבה כאשר גפלגו בתר הפלגה ,ולקח חש״י את אברהם אשד בחר בו לפי שהוא אחד ,ואז האומות שהם רבים כי אז גפלגו והיו דכים .ומכח רבוים אשר הרבוי מתגגד לדבר שהוא אחד היו חולקים על יהית של עולם .וכאשר גכגםו לארץ גפםלו כל הארצות pהדבור והיתה השכינה בארץ ,והיה אז האחדות יותר בעולם כאשר היה בעולם ארץ יחידה שבה היה הדבור , פרק לט נצח קסו ישראל מ ן הש״י שהוא אחד .ולפיכך האומות ש י ש בהם סמוכים ולימות גסמכד. מתגגדים הרבוי המשיח לאחדות ש מ ו יתברך. שאז יהיה הוא יתברך אחד ושמו אחד יאמר לעד לעולם עשוים ב א מ ת ו י ש ר למר. פ ר ש ת אבשלום ל פ ר ש ת גוג ומגוג שאם לו א ד ם כ ל ו ם י ש ע ב ד ש מ ו ר ד ב ר ב ו א ף לגמרי ,אז י ת נ ג ד ו העכומ״ז ש ה ם רבים ע ל אחדותו אתר .א מ ו ר ל ו כ ל ו ם י ש ב ן ש מ ו ר ד ב א ב י ו א ל א יתברך ,כלל הדבר ,כאשר ה י ה בעולם אחדותו הוה הבא נ מ י הוה והגה הכתוב בא לבאר הספק יתברך ,אז העכומ״ז ש י ש בהם הרבוי היו מתגגדי׳ הזה׳ א י ך י ב א מ ן ה ש ״ י ד ב ר כ מ ו זה ש י ה י ו כ ל א ל י ו .ו א ם א ת ה מ ת מ י ה ע ל ד ב ר זה ,ש א י ך י צ ו י ר האומות ש י ה י ה ה ע ל ו ל ח ו ל ק ע ל ע ל ת ו ,ש א ״ כ יהיר ,ה ד ב ר מזמור לדוד בברהו מ פ נ י אבשלום בנו׳ לומר כ י מ ת נ ג ד לעצמו ,כי במה שהוא ית׳ עלה וסבה לו כמו ש א ב ש ל ו ם ה י ה ר ו צ ה ל ה ר ו ג א ת א ב י ו מפי-י א ם מ ת ג ג ד אל עלתו כאלו מ ת נ ג ד אל עצמו .ע ל כי ז ה א מ ר ו ב פ ״ ק ד ב ר כ ו ת )י׳ ע״א( א ״ ל ה ה ו א מ י נ א להרוג א ת אביו ,וכן ב י מ י גוג ומגוג אינם רועים מפני במלכות! ה ש ״ י כ י ה ו א י ת ב ר ך א ח ד ,ו א ל ו ה ע כ ו מ ״ ז בנו וכתיב מזמור לדוד בברחו מפני ה ם ה ר ב י ם כ א ש ר יהיו ב י מ י ג ו ג ומגוג ,ולכך יה־ו שאול במערה הי מעשה הוי ברישא מכדי מעשה ע ל יתודו ש ל עולם באותו זמן ש ל א לרבי אבהו אבשלום כתיב לדוד מזמור בברחו מ ת נ ג ד י ם א ל ה ש ״ י ,ו ל פ י כ ך ק ב ע א ה *כ היה רוצה למלוך במקומו ולכך ה י ה רוצה מחולקים דשאול הוא ברישא ה״ל לכתוב ברישא א״ל אתון יהיה הוא י ת ב ר ך מולך עליהם ,ולכך ס מ ך א ח ר י לא דרשיתו סמוכין קשיא לכו אנן דרשינן סמוכין מלחמות בברחו מפני לא קשיא לן דא״ר סמוכין מן התורה מנין שנא׳ אבשלום בנו והתבאר לך ענין מלחמות גוג ומגוג • גוג ומגוג מזמור לדוד פרק לט נתבאר לך תשובת שאלה ,במה שקודם ביאת כאשר ושנוי מדרך הטבע ה מ צ י א ו ת ו ה ס ב ה מ ב ו א ר ת ג ל ו י ה ל כ ל .ד ב ר זד ,ש מ ו הוסיף שקודם הגואל חכמים המיוחד ימצא בעולם הפסד ה ד ב ר י ם ה ט ב ע י י ם י ה י ו נ ע ד ר י ם ,ו א י ן זה שהעולם כמנהגו נוהג .ור׳ יוהנן התחדשות הויה האחרונה יהיה ס י מ ן ברור ואות ע ל ב י א ת הגואל וזמנו העדר אף לדבר מלאכותי שהוא שכר האדם שיהי׳ המציאות ק ל ק ו ל ו ה ע ד ר בו ,ו ז ה מ ו ר ה ע ל ש נ ו י נ ד ו ל כ י ד ב ר קץ כזה אין ראוי שיהיה העדר לו שהוא דבר מלאכתי מגולה מזה שנא׳ ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ענין שבא בטבע ,וגם ובפרק ופרייכם לו כשנראה הפסד ואפיסת ה ל ק )צ״ח ע״א( א ״ ר א ב א א י ן ל ך תשאו לעמי ישראל ר׳ אלעזר אומר ואין צריך לברכה כמו בדבר זה יהיה העדר .ורב הוסיף שאף לת״ח ל א א ף מזה שנא׳ כי לפגי הימים האלה שכר האדם יהיה שלום ,א ף כ י ת ״ ח מ ר ב י ם שלום כ ״ ש שראוי לא נהיה מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר רב שיהיו ה ם בשלום ועם כ ל זה לא יהיה שלום א מ ר א ף ת ״ ת ש י ש בהם שלום ר ב לאוהבי הורוני להם ,וכל זה מ פ נ י ה מ ע ל ה העליונה וההויה ה ח ד ש ׳ אין להם שלום מן הצר ושמואל אמר עד שיהיו שתהיה כ ל ה ש ע ר י ם כולן שקולים .כ ל הדברים האלו באו קודם ש ל א יהיה שלום להם .ושמואל הוסיף שכל באה לעולם ע ד שנם ת״ח יקבלו העדר להעיד על העדר הויה שיהיה קודם התחדשית השערים שקולים ,כלומר ה ע ד ר בכל הדברים כי כמו זה מדכתיב ואתם הרי ישראל ענפיכם תשאו ל פ ע מ י ם י ש הסרון ב ד ב ר זה ולפעמים באחר א ב ל וכר .מזה ת ל מ ו ד ש ק ו ד ם זה ל א ה י ה ד ב ר זה ש ל א אין ה י ו ה ר י י ש ר א ל נ ו ת נ י ם פ ר י י ם ,וזהו ק ץ מ ג ו ל ה חדשה לגמרי כך יהי׳ העדר בכל הדברים ,ולפיכך הקללה בכל הדברים ,שכמו שיהיה הויה נגח מרקלט אמד עד שיהיה כל השערים שקולין .והבן מה שאמר שיהיה העדר והפטר כדברים ד״טבעים, והוטיף ר׳ יוחנן דבר בלתי טבעי והם המלאכתי והוא דבר יותר רהוק מן השנוי ,והוטיף רב אף לח״ח כי הת״ח הוא שכלי והוא בודאי יותר רחוק מן השנוי ,כי הדבר המלאכתי אע״ג שאינו טבעי והוא מתחדש מן הרגת של אדם מ״מ אינו שכלי, אבל הת״ח הוא שכלי והוא יותר דחוק מן השנוי ואף בו יהיה• העדר ,והנה בזה נבללו כל המעלות. והוםיף שמואל הכללי ,שיהיה העדר בכלל הדברים הנמצאים ,ולטיכד אמר עד שיהיו כל השערים כולם שקולים ,כלומד ההטםד יהיה בבל הדברים עד שיהיו כל הדברים שדם .וראוי לד להבין דברים אלו מאוד מאוד כי הם דברי חכמה, כאשר תבין ענין אלו ד׳ דברים שזכרו אלו החכמיט כי א״א לסדש עוד יותר .וכאשר תתבונן בדברים אלו אשד אמדנו לד״ יודע לד מעלת ההדר ,תתדשת שיהיה בעולם שמן השנד אשד יהיה בעולם נובל לדעת ההויה ההדשה העליונה שתהיה! ובפרק חלק )ט״ח ן״א( אם ראית דוד שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו שנאמר כי יבא כנהר צד דוח ה׳ נוטםה בו וכתיב ובא לציון נואל וא״ר יוהנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או במד שכולו הייב במר שכולו זכאי דכתיב ועמד כלס צדיקים לעולם ירשו ארץ בדוד שכולו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתוממ בי אין מסגיע אם ראית מר שפוחת והולד הכה לו שנאמר ואתה עם עגי תושיע ועינימ דמות תשסיל ע״כ .וביאר ענין זה ,שהדוד שיבא בו משיח יהיה לדוד ההוא התגגמ* לפי שיש בהם התחלה מה למדריגה חאלקי* ודבר זה נרמז במ״ש כי יבא כנהר צר ,כבד התבאר בכמה מקומות מאוד כי הנהר תמיד הוא בא על עגין תמרי והארכנו מה ,ולכד אמר כי יבא כנהר צר ,כי יבא מהר צר בכת גשמי ממני כי דוח ה׳ נוםמה מ במלד המשיה .ולכד יבא הצר כמו גהר ודבר זה מבואר .ועוד אמר ישראל !top שאין בן דוד בא אלא נדור שכולו זכאי או כולו חייב״ כי מעלת מדריגת המשיח איגו שיין רק אם כל המד זכאי או כל הדוד חייב ,כי יש לד לדעת כי המשיח יהיה משלים כל העולם .ואם המד זכאי מלם ראיס להשלמה .ואם הדוד כולו חייב והם בעלי העדר והפסד וההעדר הוא קודם הוי*־ ולפיכד בשביל חדור שמלו חייב יבא המשיח .ועוד אמר אם ראית דור שנתמעט וכר, פי׳ כי המר אשר יבא בו משיה הוא מר שפל יותר מכל הדורות .ואלו יזכו אל המשיח כאשד אץ כאן הויה בעולם כלל ויש כאן העדר ואז יתחדש הויית המשיח וישראל הויה אל כל העולם ,וכאשר שהוא כאן חסרון הויה לגמרי בעולם כפי חסרת הדה יתחדש חדה שלימה ודבר זה מבואר« עוד שם אמד רבי הגיגא אמ בן דוד בא עד שיבקש דג לחולה ולא ימצא שנאמר אז אשקיע מימיהם ונהמתם כשמן איליד וכתיב בתריה ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל. וביאור ענין זה ,מסגי שהדגים אינם שלימת הבריאה ,ולכד הם רתוקים יותר מן ההפסד הבא על הב״ח ,שכל אשר שלם הבריאה יותר קרוב אל ההפסד שבא עליו מבחוץ ,כמו שתראה כאדם אשר הוא שלם הבריאה מכל הנמצאים רגיל מ השנוי וההפסד מן החלאים המשונים הבאים עליו בתוץ יותר מכל ב״ה .ואשר אין כל בד שלם הבריאה כמו ב״ת יותר רהוקים מן ההסםד ,ולכד הדגים אשר אינם שלימי הבריאה יותר עוד רתוקים מן ההפסד מבתוץ משאר ב״ת .ואשר תדע כי הדגים אק בהם שלימות הבריאה תדע מן התורה ,שכל ב״ח צדיכין שחיטה ודגים באסיפתם בלבד .וגם תראה בעצם כריאתן ,וזה כי האדם יש בהם הדבור ושאר ב״ה יש בהם קול הדבור ,והדגי׳ אין בהם אף קול הדבור .ולסיכד בעת המבול הגיע הפסד לאדם מתהלה ,ואח״כ לשאר ב״ה כדכתיב )בראעית זי( מאדם ועד כחמר* ודגים בים לא גמחו לגמרי .ועס כל זה אין בן דוד כא עד שיגיע הפסד ושגוי אף לדגים אשד הס דחוקים מן השנוי וההפמד .ואף אלו יקבלו שנוי ,וכל זה למעלת החדה החדשה עד שיהיה הדה הדשה נצח קםה ישראל סרק מ וחסו עוד לגמרי ,ולכך א מ ד א י ן בן ד ו ד ב א ע ד ש י ב ק ש ד ג ושארתי להולה ולא יהיה נמצא שיהיה שנוי בדבר אשר שם א״ר שמלאי משום ר׳ אליעזר ב ר שמעון אין ה ו א ר ח ו ק מ ן ה מ צ י א ו ת ,וזה מ ע י ד ע ל ש י ב א ה ו י ה מן בן דוד בקרבך עם עני ודל בא עד שיכלו שופטים בשם ה׳ ושוטרים ח ד ש ה בכל העולם בכלל ,כ י ל פ י ההעדרים יש ישראל באן הויה וכאשר יש כאן העדר גמור בא ג״כ סגיך וכר ואשיבה שופטיך .כל אלו ש ל ש ה דברים שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור הויה גמורה ,ופי׳ זה ברור מאוד כאשר תבין ע ל מפני כי יהיה הויה חדשה בעולם המשיה אשר יסלק מן אמתתו ,שכל ענין זה להודיע על מעלת ההויה מעלתו הפשיטות ,לכן אמר ה ח ד ש ה אשר יבא לעולם בביאת הגואל כאלו היה העולם ה מ ל כ ו ת הזלה ,כ י כ ל מ ל כ ו ת יוצא והבן זה כ י ה ו א ע ו ד ד ב ר מ ו פ ל א עולם חדש עוד שם א״ר חמא בר חנינא אין בן דוד בא מאוד! שהש״י מן הפשיטות ,וכן ד י י נ י ם ש ו פ ט י ם א ש ר י ש להם ש ם חשיבות כי כל אלו יוצאים מן הפשיטות ,וכן גסי רוח שבדעתם הם גבוהים וחשובים ,כל אלו הם עד שתכלה מלכות הזלה מישראל שנאמר יוצאים מן הפשיטות ,ולא יהיה נשאר ר ק ע ם עני וכרת הזלזלי׳ במזמרות וכתיב ב ע ת ההיא יובל ודל ויש להם הפשיטות הגמור ,לא כמו הגדולים ש י ל ש ם ה ׳ צבאות וכן עוד ש ם א מ ׳ ר ׳ זעירא א ״ ר שאין להם הפשיטות ,ומה ת ר א ה כי לזמן ה מ ש י ח חנינ׳ אין בן דוד בא עד שיכלו גסי רוח מישראל ע ו ל ם פשוט ,וזה מ ע ל ת עולם ה מ ש י ת וזה יהיה מבואר: שנאמר כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך וכתיב פרק מ בפרק ועזוב. מסדר ,לא שהוא מקרה רק הוא מ צ ד עלוי המעלה ואין סומך לישראל שהוא ע ל ס ד ר עולם הזה .ולפיכך ה ד ב ר י ם א ש ר כי הא דרבי זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה הם מ ס ד ר ה ע ו ל ם ה ם אלו ,ה א ח ד ה ו א א מ ר ו להו במטותא מנייתו לא תרחקוה ד ת נ י ג׳ המציאה שלא בא לידו ר ק במקרה ,ולא כן שאר באין בהיסח ה ד ע ת אלו ה ן משיח מציאה ועקרב. פרנסתו ומחייתו ש ל אדם שהוא כסדר העולם, ו ב י א ו ר ע נ י ן זה כ י כ א ש ר ל א י ה י ה ע צ ו ר ו ע ז ו ב אבל המציאה אינה כסדר העולם רק במקרה קרה אז יתייאשו מן הגאולה ולא יחשבו כלל שיהיו והוא לטוב .וכן ה ע ק ר ב ש נ ו ש ך א ת ה א ד ם אינו נגאלים ,ואז יבא הגואל ,כ י ג׳ ב א י ם ב ה ס ח ה ד ע ת מ ס ד ר העולם ר ק ב מ ק ר ה והוא לרע ,ל א כ ן ה כ ל ב וכר .וביאור זה כי ה ד ב ר י ם אשר ה ם מ ס ד ר הנהג״, שאין הכלב מ מ י ת וגם ה נ ת ש אינו מ מ י ת כ״כ כמו העולם באים בסדר ובמחשבה עליהם ,לפי שהם העקרב .והוא יתברך ברא ס ד ר העולם ,לא הטוב קרובים א ל העולם ,אבל ה ד ב ר י ם אשר הם רחוקים המקרה הפתאומי ,וגם לא ינהג ב ר ע הגמור שהוא )צ״ז חלק כביכול ע״א( אין עוזר ואפס עצור רהוקים עקיצת מן העולם יש בהם היסח הדעת שהרי ה ם רחוקים מן ס ד ר העולם ,ולכך א י נ ם באים ר ק בהיסח ה ד ע ת . ודבר אשר הם יוצאים מסדר העולם הם שלשה, אמנם עקרב המקרה ה ר ע : ה מ ש י ח ה ו א מדד ,ש ל י ש י ת מ צ ד ה מ ע ל ה היותר גדולה והעליונה ,ואין זה מ ס ד ר כי הדברי׳ שאינם בעצם רק שהם מקריים יוצאים העולם והנהגתו ,ולפיכך אלו ג׳ דברים מ י ו ח ד י ם מסדר המציאות. לבא בהיסח הדעת ,כי הדבר כאשר מסיח דעתו האחד הוא מ ק ר ה הטוב מן הדבר הוא נבדל ממנו שהרי הסיח דעתו ממנו, השלישי יוצא ואם ב א ה ר י בא מ ן ה מ ד ר י ג ׳ ש י ש לו ד ה י י נ ו ש ה ו א מסדר העולם, והמקריים והשני הפך שהמקרה אינו הם זה שנים, המקרה הרע. נצח פרק מ רתוק מן מדריגת האדם ,ודבר זה הוא דדו פתאומית דהיינו ענין פתאומי שכל ענת פתאומי אינו מטדר העולם ,ולפיכו א״א לבא כאשר מתעטקין בו כי אז לא היו מטיהין דעת ממנו, ואין זה שייר למשיח כי במה שאלו ג׳ דברים הס נבדלים מן מדר הנהגת העולם הוא בא בחםח הדעת דוקא כי דבר שהוא בהסה הדעת ופתאומי הוא נבדל מן סדר העולם .ופי׳ זה ברור בלי ספק. ומזה תבין המעלה העליונה שיהיה נבדל מכל סדר העולם .וזה מעלתו העליונה של משיח כאשר תבין את הדברים האלו מאוד: ובמדרש )ילקו״ש תחלים כ״י( ויבא מלו הכבוד למה נקרא שמו של הקב״ה מלד הכבוד שחוא חולק כבוד לבריות כיצד מלו בשר ודם אין רוכבין על סוסו ואין משתמשין בשרבימו ואין משבץ על כםאו ואין לובשין עטרה שלו אבל הקב״ה הרכיב את אליהו על סוסו דכתיב אשד בסופה ומערה דרכו ונאמד רעל אליהו בסערה השמים ומטר שבטו למשה שנאמר ויקוו משה את מטה אלהים בידו והושיב לשלמה על כםאו שנאמר וישב שלמה על כסא ה׳ למלו ומלו המשיח עתיד ללבוש עטרה שלו שנאמר תשית לדאשו עטרת וכר ונאמד ראשו כתם פז ע״כ .ובטדק כ״ג)םנהידץ נ״ב ע״א( לא זכרו רק ג׳ הראשונים ולא זכרו העטרה .וביאר זה כי אלו שלשה דברי* כי המלן• הוא מיוחד בהתרוממות שהוא מתנשא ומתעלה על העם אשר הוא מלו עליהם .השני שהוא מושל עליהם ופועל בהם כרצונו בענין הממשל* חג׳ שהוא מנהיג את העם ועושה להם משפט ובזולת זה א״א שיהיה קיום לעם .ואלו ג׳ דברים הם מיוחדים למלה כי במה שהוא מלו הוא מתרומם על כל העם ,ואם היו דוכבין על טוטו היה בהתרוממות זה שתוף למלד בעגין התרוממות הזה אשד אין בזה השתתפות אליו בשביל שהוא מלו והוא מתרומם על הכל ולכו אין דוכבין על סומו ,כמו שאמרו)שגת קנ״ב ע״א( דעל טוס מלו. כנגד הממשלה שיש לו על העם אשר המלד מיוחד בלבד בממשלה על העם ,ולכו אמר אץ משחמשק בשרבימו ,כי השרבימ הוא המטה בו מושל על הכל והוא שבס מושלי* ולכו את משתמשין ישראל קסם בשרביטו של מלו שאם היה אזור משתמש בשרביטו של מלו היה משתתף עם המלו בענין הממשל* וכנגד השלישי שהמלו מנהיג את העם במשטט ישר ,ובנגד זה אמר ואץ יושבין על בטא .בי הישיבה על הכסא מודה שהוא יושב לדין לטניו לבו אין יושבין על בטאו היה זה השתתפות עם המלו במה שהוא מיוחד בו אלו הם ג׳ דברים אשר המלו נבדל מהם .אמנם העטרה הוא עני! המלכות בעצמו .וזה אין עריו לומר שלא ילבש דבר שהוא מורה על המלבות בעצמו ואמר בי המלך בשר ודם אין לו השתתפות עם העם ,ואם היה נותן טופ שלו לרכוב עליו אחר היה זה השתתטות .אבל הש״י מאתו יתבדו הבל .ומזמור שמאתו הכל לא שייר בזה השתתפות ,כי מה שהיה נותן ממשלה למשה על פרעה ממשלה זאת היא עצמה! ממשלת הש״י ולא שייך בזה השתפות עמו יתבדו• וכבד התבאר זה ג״כ למעלה ענין זה באריכות אצל מה שקרא ישראל בשמו יתבדו• ולטיבו מה שהושיב שלמה על בטאו של הש״י דבר זה עצמו הוא אל הש״י ,ומאמי שכן הוא אק כאן שתוף כלל .ואל המשיה שיגלה במהרה בימיגו יתן עטרה שלו ,דבר זה מורה על עצט מעלת המשיה שיהיה לו מדריגה אלהית גבדלת תהו העטרה של הש״י שהוא יתבדו הכל ויתן אל המשיח ג״כ המלכות מן השמים וזאת היא העטרה של משיה: יעוד מדברי חכמימ אשר העמיקו בחכמחט גלו עגין מעלתו של חמשיח ,א״ר אלכסנדדי ריב״ל רמי כתיב וארו עם ענגי שמיא כבר אמש וכתיב עני רוכב על החמוד זכו עם עגנא שמיא לא זכו עני רוכב על חחמור א״ל שבור מלכא לישראל אמדיתו משיח על חמרא אתי אשדד ליה אנא סוםיא ברקא א״ל אית לד בר חיוור גוונא• ופירשו מאה גוני כי חמר בל׳ פרט לשון מאה, כמו שפי׳ דש״י ז״ל .וד״ל כי מה שאגו אומרים שהמשיח אתי על חמדא דבר זה מורה על מעלת המשי* מפני שהחמור הוא טשוט יותר מכל ב״ח שהוא בדיה פשוטה שאין לו דעת וחכמה׳ וכאשר רוכב הוא על דבר פשוט מורד ,שהוא נבדל במעלתו לגמרי ואל תשגיח במה שהוא שהחמור נצח קע ישראל פרק מ חמרי ,אין זה קשיא דסוף סוף הוא חומר פשוט שניהם ענין אחד כי ת מ י ד אלו שניהם מתיחסים יותר והוא ה פ ך ה נ ח ש ש י ש בו ע ר מ ו מ י ת ואין לה אל החמרי ,ודבר זה בארנו פעמים ה ר ב ה מאוד, והרוכב ע ל ה פ ש ו ט הוא נ ב ד ל לגמרי, נקרא ענן שמים ,הנה הענן הפשיטות שבו המים והענן וכבר הארכגו בזה בחבור גבורת ה׳ אצל וירכב הוא ענין ח מ ר י ל מ ע ל ה ועליו רוכב מ ש י ח א ם זכו מ ש ה א ת א ש ת ו ובניו ע ל החמור ,ו ש ם בארנו לך יהיה רוכב ו מ ת ע ל ה על הומר העליונים ומתעלה ה ט ע ם ל מ ה ה ו ב ה ר לו ח מ ו ר ע׳׳ש מ פ נ י כ י ש ל מ ע ל ת על לא זכו יהיה עני ורוכב ע ל המשיה ש ה ו א נבדל לגמרי ,לכך ראוי שירכב על החמור ,פירש ש ה ו א מ ת ר ו מ ם על חומר הראשון החמור שהוא פשוט בתכלית ה פ ש י ט ו ת לכך מוכן הוא הומר העולם התחתון בלבד: ל ק ב ל כל הגוונים ,כי ד ב ר שאינו פ ש ו ט אינו מוכן השמים, ובבבא בתרא אבל הפשוט ,מ ק ב ל כל הגוונים מפני שהוא פשוט. בספר והרמב״ם מורה פי׳ נבוכים כי מה שכתוב בתורה ו ת ח ת רגליו כ מ ע ש ה לבנת הספיר, המוכר בפרק הספינה את )ע״ר ,ע״ב( א ״ ר ש מ ו א ל כ ר נ ח מ נ י א ״ ר ל ק ב ל שהרי יש בו ת ת י ח ד ו ת ב מ ה ש ה ו א מיוחד, לפיכך אינו מ ק ב ל כל הצורות כאשר הוא מיוחד, ואם יוחנן ג׳ דברים נקראו ע ״ ש ה ק ב ״ ה צדיקים מ ש י ח וירושלים. צדיקים ולכבודי בראתיו דכתיב דכתיב ויצרתיו כל אף וזה שמו אשר יקראו הנקרא בשמי עשיתיו. משיח לו צדקינו. ה׳ ותחת סבתו שמסובב ממנו החומר הראשון ירושלים דכתיב ושם העיר מיום ה׳ ש מ ה אל תקרא ונקרא לבנת הספיר ,שמפני שהספיר הוא פשוט ה׳ ש מ ה א ל א ה ׳ ש מ ה ע ד כאן .וביאור ענין זה א י ן בו גוון כ ל ל ל כ ך מ ק ב ל כ ל הגוונים ,וכך ההומר כי ה ש ם הוא מורה על ע צ ם ה ד ב ר ואמיתתו ,ומפני הראשון ל פ ש י ט ת ו מ ק ב ל כל ה צ ו ר ה בזה א ח ר זה כי כל ש ם מ ו ר ה ע ל א מ ת ת ה ד ב ר מ ה שהוא ,ואלו ר״ל ועם שבעיקר הפי׳ אין דעתי נחה בפירושו, שלשה ולפיכך מורים על א מ ת ת השם יתברך מ ״ מ מדבריו ראיה לדברינו שהחומר הפשוט שהוא נקראו על שמו ,והם ש ל ש ה כ נ ג ד ש ל ש ה עולמות ה ח ו מ ר ה ר א ש ו ן נ ק ר א ס פ י ר ש מ ק ב ל כ ל הגוונים, הם בין העליונים ו ל כ ך א מ ר א י ת ל ך א ח ר ש י ש ל ו מ א ה גוונין ,ו ר ״ ל והתחתונים, והנה ירושלים כ י ש ה ח מ ו ר ה ו א ל מ ש י ח ש ה ו א ר ו כ ב $ליו מפגי שהמשיח מתרומם והוא נבדל מן החומר שהוא הוא התחתונים שהוא ומה והעליונים לגמרי. בתחתונים, והצדיקים ה ם מן עליונים ומן התחתונים כי גוף האדם הוא מן התחתונים פשוט ע ד כי מ פ נ י ה פ ש י ט ו ת מתייחס אליו ה ר ב ה והנשמה מן העליונים ,אבל המשיח ש נ א מ ר עליו ג ו ו נ י ם .ו כ ך פ י ר ו ש ו א י ת ל ך א ח ר ב ר מ א ה גוונין, )ישעי׳ מן כלומר אין הפי׳ מ ה שכתוב עני ורוכב על החמור העליונים. נ״ב( מן ונשא והנה ירושלים המלאכים נחשב בתחתונים מורה על שהמשיח רוכב על החמור בלבד ר ק שהוא רוכב הש״י ש ה ו א שוכן בה ,והצדיקים ש ה ם ע ו ב ד י ם ע ל ה ח ו מ ר ה פ ש ו ט ל ג מ ר י ל כ ך י ש ל ו מ א ה גוונין, השם יתברך מורים על השם יתברך אשר הם ולפיכך יש ל ו לרכוב על חמור כ מ ש מ ע ו גם כן ולא עובדים אליו ,ו ה מ ל ך המשיח אשר בימיו יהיה ש ה ו א גקרא חמור ע ל ש ם החומר ,ויש בו הוא יתברך א ח ד ושמו אחד ,לכך כל אלו נקראו מ א ה גונין כלומר ש ה ו א מ ק ב ל כל הגונים לכך על ש מ ו י ת ב ר ך ויש לך להבין א ת דברים אלו סוס ראוי שיהיה והענינים משיח דוקא רוכב על החמור. האלהיים אינם כמו שאר דברים שהם כי אי אפשר לפרש יותר: ובמדרש ב ע ו ל ם ,ש ה מ ל ך ב ו ח ר ס ו ס ח ש ו ב ל ר כ ו ב עליו ,א ב ל הדברים העליונים האלהיים אינם תולים בחשיבות תנחומא וירום מאברהם ר ק מ ה שראוי לפי ענינו ,ויותר ראוי למשיח ח מ ו ר ונישא )תולדות( ה נ ה י ש כ י ל ע ב ד י וגבה ונשא מאוד. וירום ד כ ת י ב א צ ל ו ה ר י מ ו ת י י ד י לאל עליון. משה שכתוב אצלו שאהו בחיקך .וגבה מ ט ע ם אשר אמרנו למעלה .ולפיכך ריב״ל הקשה ממלאכי ד כ ת י ב ו א ר ו ע ם ע נ נ י ש מ י א כ ב ר א י נ ש ל א זכו וכן הוא אומר מ י א ת ה ה ר הגדול שהוא גדול רוכב על החמור .וכאשר תבין כי הענן והחמור מאבות .ופירש זה המשיח יהיה גדול מכל העולם ש ר ת דכתיב אצלם וגביהם וגבה להם נצח KSplfi ומסגי כי אברהם היה התחלת העולם כי היה הכל עד שבא אברהם תוהו כמו שאמרו כי אלפים תוהו ,ומשה היה כאשר היה עיקר העולם בפעל תה כאשר יצאו ישראל מצדים כי אז נחשב כי העולם הוא כפעל ,והמלאכים הם בפגי עצמם שהם כעליונים ,והמשיח שהוא השלמת העולם ירום וגבה ונישא והוא כמו התכלית כאשר הוא השלמה והתכלית הוא על הכל כי הכל גמשו אל התכלית ולכד אמר וידום וגבה ונישא זה המשית: ובפרק הלק )*״זז ע״ב( אמר רב יודא אמר רב עתיד תקב״ת לתעמיד לתם דוד אחר שנאמר ועבדו את אלהיתם ואת דוד מלכם אשר אקים להם הקים לא נאמר אלא אקים אמד ליה רב פפא לאביי והא כתיב ודוד עבדי נשיא ישראל m להם לעולם כגת קיסר וסלגא קיסר כר .ונראה שמקשה והרי כתיב דוד עבדי נשיא לה* אם p לא יהיה המשיה מלו רק נשיא בלבד וכית דיליף pואח דוד מלכם אם pיהיה מלן״ ,ומתרץ כגון כר כי המשיח יהיה מלו והנשיא הוא ,פלגא דקיםר כי נקרא משית כי קדושתו ביותר ועל pנקרא משית כי סלגא דקיםר יהיה קדוש והקיסר שיהיה עליו הוא קודש קדשים כי כל דבר שנמשה הוא קדוש לגמרי ,ומפני מעלתו וקדושתו יהיה תחתיו אתר כמו סלגא דקיסר פי אין חמי שיהיה הוא עצמו למנהיג למעלת קדושתו שנקרא משיח, רק שיהיה תהתיו גשיא והוא יהיה מגהיג רק כי המשיה יהיה מנהיג בדברים האלהיים לגמרי. גם יש לפרש כן דוד עבדי נשיא משמע דוד הראשמ והדברים עמוקים מאוד: פרק מא התבאר לד המעלה העליונה הרמה שורש המלד המשי* וכמו pיהיה מעלתו כוללת כל המעלו* שיש צדיק שיש לו מעלה אחת מיוהדת ,כמו שתראה שאברהם ירש מדד, מיוחדת בהתרוממות ובמעלה כמו שהתבאר למעל* ויצחק ירש מדד ,אלהית הוא חדביקות בו יתברר ,ויעקב ירש מדת הקדושה האלהיח כמו שהתבאר למעלה והמלד המשיח שיגלה במהרה בימיגו יהיה לו הבל .ועל דבר זה רמזו חכמים בסודותם בפרק חלק ) (orמה שמו דבי ד׳ שילא אמרי שילה שמו שנאמר עד כי יבא שילה דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינת שמו דבי רבי חנינא אמרי חנינא שמו שנאמר אשר לא אתן להם חנינה .ויש אומרים מנחם pחזקיהו שמו שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי ורבנן אמרי חיורא דבי דבי שמו שנאמר אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו עוע ומוכה אלהיט ומעונ* הנה יש לד לתמר .מאד איד ר׳ שילא אמר כי שמו שילה כשמו ר׳ חנינא גם כן קורא אותו כשמו .אבל דבר זה מודה על מעלת המשיח אשר כולל הכל ולפיכו הוא אל המעין בו ומשיג כו כאשר הוא אתו המעין .ודבר זה אמרו על המלן* המשיה לפי שהוא כולל מכל מעלות כמו שיתבאר ,ולכד נדמה למשיג בו כפי מה שהו* ואינו דומה לשאר צדיקים אשר יש להם שמות פרטיי* ומפני שהוא כולל הבל לכו יקרא לו הקורא שם כפי שהוא הקורא כי שם הקורא עצמו הוא יותר ראשת אליו לכו תנא דבי רבי שילא אמר כי שמו שילד ,כשמו ,וכן דבי ר׳ חנינא אמדי חנינא כשמו .ו pדבי ר׳ ינאי אמרי עת שמו תה גם כן כשמו ,ולא פליגי אלו החכמים כלל דק כי כל אחד אמר שהמשיח שיהיה במהרה בימינו יהיה כולל כל המעלות ולכד אמר כל אחד שנקרא כשמו. ואמר דבי שילא שילה שמו כי כודאי שם שילה מורה על דבר מיוחד ומפני כי המשיח כולל לכד אמר שילה שמו .ור׳ חנינא אמר הנינא שמו .ור׳ ינאי אמד ינמ שמו כי בודאי שם ינץ בא על דבר מת לכר אמד ינון שמו כי תמשית כולל נצח קעב ישראל פרקמב הכל .ג ם נ ר א ה ל ו מ ר כי ש ם ש י ל ה בא ע ל ש ה ש ״ י עוד כולל המשיח מעלה השכלית ,ולפיכך רבנן לו ולכך בעלי ה ש כ ל קראו לו חיורא דבי ר ׳ ודבר זה ענין ינון שמו עמוק כי ה צ ר ע ת הוא דבר שנבדל מן העולם הזה כלומר שיהיה נדחה מן מחנה הראשון מורה הכל יתן אמר תחתיו שילה זה ולשון הכל, שמו, הוא והכל יובילו ורבי ינאי לשון שי אמר גדולה השם ואלו ש ת י ש מ ו ת שיהיה הכל ב ר ש ו ת ו ושם ינון מ ו ר ה על הגדולה והמעלה שהשם העליונה .ולמאן דאמר יתברך יהיה מחונן אותו מאתו חנינא במה מורה מה וזה ישראל בדד שהמצורע הוא ואין לו ש י י כ ו ת א ל ה ע ו ל ם ולכך כ ת י ב ישב .ו מ פ נ י כ י ה מ ש י ח ג ״ כ ה ו א נ ב ד ל מ ן שמו עולם הזה לגמרי לכך קודם שיבא המשיח הוא שישאל אל וכדכתיב שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. דומה כמו מצורע שאין לו ש ת ו ף ר ק הוא מחולק הימנו, העולם וחבור כי ומפני מה ויש אומרים מ נ ח ם בן חזקיהו שמו ,וביאר ענין שהמשיח הוא מחולק מן העולם בשביל כי המשיח זה כי ראוי משיח לשם ה ז ה וראוי להיות ש מ ו מ נ ח ם יהיה שכלי לגמרי ואלו העולם הזה ה ו א גשמי, ב ן חזקיהו ,כ י ה ו א כ א ש ר ח ג י ע ל א ח ד א ב ל ו מ י ת ה המשפט המצורע .לכך גקרא שמו ומקבל כאלו נחמה חוזר לחיותו ,וכך המשיח יהיה מ נ ח ם אותם ומשיב נ פ ש ם וכאלו חוזר להם חיותם. כי בבית רבי היו נ ב ד ל י ם מ ן ע ו ל ם ה ז ה והיו ו ק א מ ר ש ה ו א בן חזקיהו ,כי אין ס פ ק המשיח עליהם הצרעת שהוא נבדל ג״כ מן הנפש, ולפיכך מחזיק א ת י ש ר א ל הוא מ נ ח ם בן חזקיהו. ומביא ה כ ת ו ב ל ר א י ה כי ר ח ק מ מ נ ה מ נ ח ם מ ש י ב נפשי תיורא דבי רבי כי בבית רבי היו מנוגעים מפגי נמשכים אחר השכלי אשר הוא נבדל מעולם הזה כי הנחמה הוא מהזיק שהוא ולכך יש לו ו א ל ו ה ד ב ר י ם ב ר ו ר י ם ל ח כ מ י ה א מ ת ואין בא לכך ולכך א מ ר כי המשיח א ש ר הוא שכלי הבריות, הוא נבדל לגמרי לגמרי מ ן העולם הזה ,ולכך היורא דבי ר׳ ש מ ו והוא ע צ מ ו מ ה ש א מ ר ו ד י ת י ב ספק בהם כלל .ורבנן א מ ר י חיורא דבי רבי שמו בין םובלי הלאים והבן זה מ א ו ד : פרק מ״ב והסוף כאשר הוא בסוף ימיו נסתלק ממנו כוחות הגשמי כי ע ד ש ה ו א אלהי ,ו ד ב ר זה ג״כ א צ ל ה ע ו ל ם כי ב ס ו ף ה ה ת ח ל ה ב מ ה ש ה י א ה ת ח ל ה אין ב ה ש ל י מ ו ת ש ה ר י ימי עולם שאז יהיה ימות המשיח יהיה העוה״ז ה ת ב א ר לך פעמים כי כבר לשלימות יותר מסוגל התכלית מהכל, וזה ל א נ ש ל ם עדיין ,ר ק הסוף י ש בו ה ש ל מ ה ולכך הסוף ראוי אל השלימות. והגה המתחייב מזה ולא יהיה האדם אלקי, הגשמיים רק דברים רודף אלהיים. אחר וכן הדברים בסוף ימי שיהיה ת כ ל י ת הזמן מן ימי עולם מסוגל לשלימות, העולם יהיה העולם א ח ד לגמרי .כ י עיקר סגולת וזהו י מ י ה מ ש י ח ש ה ו א ב א ח ר י ת הזמן ,ו ד ב ר זה הוא האחדות כי על דבר שהוא ש ל ם מ ב ו א ר ל מ ע י י ן ב ד ב ר זד -ו א ף כ י ב א ר ג ו ל מ ע ל ה כ י עוה״ז אין מוכן לישראל ואיך יהיה המשיח בעולם הזה שהוא עולם גשמי שכל ענין ה מ ש י ח הוא אלהי לא גשמי ,ואין ד ב ר זה קשיא כי ימות ה מ ש י ח ה ם אחד ולכך כל ימי המשיח נקרא סוף העולם השלימות ש ה ו א א ח ד כ מ ו ש כ ת ו ב )שמות ל״ו( ו י ה י נאמר המשכן מזה אחד. ר״ל ויהי המשכן שלם, שתראה שכל שלם הוא אחד והאחד הוא שלם כי הדבר שאינו שלימות, אחד רק מ ח ו ל ק לא, יפול עליו והפך זה ג״כ ה ד ב ר שאינו ש ל ם איגו וסוף העולם הוא מוכן שיהיה אלהי וכמו האדם אחד שהרי הוא חלק בלבד ואם דבר זה הוא חלק ימיו אינו אלהי ,א ב ל ע ו ד ח ל ק ואין כ א ן אחדות .ו ה ת ב א ר ל ך כי הזה כאשר הוא בעיקר יש נצה טרק מג ימי המשיה שאז יהיה העולם כשלימות כאשר כל טוף הוא ממוגל אל השלימו* מתחייב שיהיה העולם אחד שאם לא היה העולם אחד לא היה מ שלימות: ודבר מבואר תוא בפרק אלו עוברת )פסחים נ׳ ע״א( וחית ת׳ למלד על כל תארץ ביום ההוא יתית ת׳ אתר ושמו אתר .וכי עד האידנא לאו אתר אמר ר׳ אתא כר חניגא אמר ר׳ אמי לא כעוה״ז עוה״ב עות״ז על שמועות טומת אומר ברוד הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוד דיין האמת אבל לעוה״ב כלו הטוב והמטיב ושמו אחד וכי עד האידנא לאו אהד אמר רב נחמן בר יצחק לא כעולם הזח עוה״ב עולם הזה נכתב ביו״ד ח״א ונקרא באל״ף דל״ת עולם הבא נכתב מו״ד ה״א ונקרא ביו״ד ה״א ע״כ .וביאר זה כי מה שכתב והיד .ביום ההוא יהיה ה׳ אחד וגר .אין זד .ח״ו מצד עצמו כי הוא יתברר מצד עצמו הוא אחד לעולם .אבל הענין הוא מצד המקבלים כי הנמצאים בעולם הזה מקבלים מהש״י פעולה לטובה ופעולה לרע* אם שהוא יתברד אחד הפעולות הבאות מאתו מחולקו* וכן מה שמקבלים הנמצאים אינו מאמתת שמו יתברר שאין חעולם גווןןנ באמתת שמו יתברר במו שהתבאר .מ השם המיוחד חוא נבדל מכל הנמצאים בעולם הזה שהם גשמיים .ואף כי הוא נכתב בשם הדה לא נקרא כד כי הכתיבה הוא מורה על אמיתת עצמו .אבל הקריאה הוא אל האדם והכתיבה נבדל מן האדם ובעולם הזה אשד האדם הוא גשמי המרי ויש מפד מבדיל בין הש״י ובת האדם .לכד בעוה״ז הקריאה בטני עצמו כשם אדי .כי העבד הוא נבדל מן האדת ואין לו שתוף עמו לכד בעולם הזה נקרא כשם אד /אבל לעולם הבא שלא יהיה האדם חמדי וגשמי כמו שהוא בעוה״ז ,רק יהיה האדם במדריגה המלאכים המסולקים מן הגשמיות, יהיר .נקרא ג״כ בשם בן די .כי כבר התבאר כי יש שתי מזינות שיש לעלול עם העל* הבחינה האחת כי במה שהעלול הוא מן העלה יש כאן צירוף העלה אל העלול כמו צירוף בן אל האב, ובבחינה זאת יש כאן צירוף גמור .הבחינה ישראל קעג השניה כי במה שזח עלה חח עלול העלול הוא נבדל מן העלח כמו העבד שהוא נבדל מ! האדון, ולפיכן־ בעולם הזה הש״י נמצא אל עולמו כמו האדון אל העבד ,ולבד אף כי הוא יחברו נכתב כשם מיותר נקרא אל תאדם בשם אז״ בשם אדון כי הוא יתבדו נבדל מן עולמו במת .אבל לעתיד יהיה כאן הבתינת תשנית שהוא יתבדו יש לו צירוף ותבור אל העולם והוא תבתינת שיש בד .צירוף ותבור אל העול* ולבר נכתב בשם המיותר ונקרא בשם המיוחד חת יחיה לעולם הבא: ובספרי )ואתחנן( שמע ישראל ה׳ אלהינו על כל באי עולם חזה ה׳ אחד בעולם הבא עד כאן .וביאר ענין דהוי לכתוב שמע ישראל ה׳ אלהינו אחד׳ אלא שיש ב׳ מזינות מ יתברר כמה שהוא אלתי כל הנמצאים׳ הכהינה הזאת הוא מצד תעלול ותרי תעלול אינו אתר, אבל לעתיד יהיר .תתבור תזת מצד תעלה יתבדר לבד לא היה מצורף הש״י אל עולמו רק מצד שהוא אחד לא מצד העלול כי העלול אינו אהד. תה מה שאמר ה׳ אלהינו בעוה״ז ה׳ אחד לעולם הבא .והנה עצם המשיח שהוא יהיה המאחד הכל ומשלים הכל עד שיהיה העולם אחד ולכד אמרו חי אחד לעוד.״* ומזת עצמו תתחייב בטול מלכות רביעית מן חעולמ שכל דבר שתוא יוצא מן האחדות יהיה מםולק עד שהעולם יהיה אתד בלתי מהולק כלל .ואשר הוא מתנגד אל זה הוא כה אדום שזאת המלכות הוא תתגגדות אל חאתדות: ובערבי פםתים )קי״ח ן״ב( א״ר תייא בר אבא א״ד יותגן גער תית קנה שכל מעשה גכתבין בקולמום אתר עדת אבירים בעגלי עמיט כשחטאו אבירים בעגלים שאין לתם בעלימ מתרפט ברצי כטף שפושטים ידיתם לקבל ממת ואינם עושים רצת כעלים מזר עמים קרמת יחפצו מי גרם לחם לישראל שיתפזרו בת האומות קרבות שהיו חפצים כחם .ככר התבאר למעל* כי ג׳ מלמות מן האומות הם נמשכים במה אל ישראל אף בעוה״ז וכמו שגתבאר במדרש ,אבל מלמת רביעית היא מתגגד להם. בצח קעד ולכך פרקמב לימות ה מ ש י ח יהיו נמשכים מלכות אחר ישראל שלש מלכיות לגמרי אבל ישראל ובפי במלכות א ל ו ט ר פ ו ת )חולין ס״ג ע״א( ר ח ם ז ה ש ר ק ר ק נקרא ולמה רחם שמו יוחנן כיון א״ר ר ב י ע י ת אין ה ת א ח ד ו ת עם ישראל .ועל זה א מ ר ש ב א ה ר ח ם בא רחמים לעולם .א מ ר רב ביבי בר בו׳ פי׳ ג ע ר ח י ה ו מ מ י ל א ת ק נ ה עדה ,כי אביי והוא דיתיב אמידי ועביד ש ר ק ר ק וגמירי דאי א״א שיהיה למלכות זה ה ת א ח ד ו ת ע ם זרע יעקב יתיב על ארעא ושריק אתי משיח ש נ א מ ר אשרקה ו ת ב י ן זה .ו ל כ ך א ם ת ג ע ר ח י ת ק נ ה ו ת ה י ה מ ר ח י ק להם ואקבצם א״ל רבי יודא בר שימי למר בר א ו ת ה ,מ מ י ל א ת ה י ה מ ק ר ב ע ד ה ה ם י ש ר א ל כי ושריך ואתי גער א״א שיהיה מלכות והא ההוא דיתיב בי עם י ש ר א ל .ו ק ר א א ו ת ה ח י ה ס ת ם ,כ י כ ל ג׳ מ ל כ י ו ת ויש בני א ד ם נותנים פירושים שונים ל מ א מ ר הזה יש להם שם מיוחד שהרי קרא הא׳ בדברים הראשונות הצטרפות הרביעית איהי ברכא גלגלא פסיקיה למחיה א״ל ההוא ביידא הוה ע״כ והמה בכתובים אינם להאריך ואין ארי ש נ י ה ד ו ב ש ל י ש י ת נ ש ר ואלו חיה ר ב י ע י ת שאין בהם ממש .אבל המאמר הזה הוא כפשוטו, אחרי בלבד ,ולכך א מ ר ובאו ל פ ר ש ב מ א מ ר הזה כי ל ע ת י ד לימות ה מ ש י ח תגער נמצאים וארו אמר עזה חויא שכאשר ש ד ב ר ז ה ת ו ל ה בזה, נמר חיה חיה זאת שהיא הפך ישראל ממילא תקנה עדה והוא לשון נופל על לשון בדרך הנבואה ,לכך אמר שהיא בין עדת גער ישראל. חיה הקנים ותקנה ומה שקרא הכתוב מלכות רביעית סתם יהיה העולם שמסוגלים אחד לגמרי, לדבר אחד. מיוחדים ויותר העופות בעבור השמים ויש מיני מכל שהם זה גקראים הם עוף והם מסוגלים לאיזה דברים כמו שידוע ה ע ו פ ו ת ,ו ג ב י ר ב ע י ל ש )גטין מ ״ ה ע״א( מצפצופי ח י ה כי ה א ר י ו ה ד ו ב נקראו חיה ,ו מ פ נ י כ י ב כ ח ד ק א מ ר היונה עילש ברה ודבר זה מבואר ב כ מ ה נקרא באכזריות כמו רביעית כח ארי מלכות בשם חיה סתם. בקולמס ואמר וכח שכל דוב לכך נכתבים מעשה מקומות. עופות ויש מין שהם העורב ,ויש בחסידות כ מ ו החסידה ש ע ו ש ה חסידות אחד ,פי׳ ש כ ל המלכיות יש בהם קצת עם חברותיה .ויש ברחמים כמו ע ו ף ש נ ק ר א רחם למעלה ולפיכך נקרא רחם על ש ם הרחמים .ולא פירשו והדברים ברורים .ואמר ק ר ב ו ת שהיו ה פ צ י ם בהם ש מ ר ח ם על חבירו ,ש ל א נ ק ר א ר ק רחום דבר טוב גורם והטעם הוא זה הדברים שהם הפכים חכמים זה בשורק והוא פעול ,ולא נקרא ר ח ם ה ח י ת בצירי ל ז ה כ מ ו א ש ו מ י ם ל א י ת ח ב ר ו ב י ח ד ,ו א ם היו בשורק מרחיקים כי כל כמו שהתבאר שמשמע אחרים על אבל רחום החית א ו ת ם לא היו מ ת פ ז ר י ם בין העכומ״ז אינו מ ש מ ע רק הרחמנות בעצמו והוא מורה על ולא היו באים בהם כי לא יתחברו ש נ י הפכים, ש ב א ל ע ו ל ם ,ו ל פ י כ ך א מ ר ו כיון ש ב א אבל בשביל התפזרו המעיד בהם אליהם הרחם ב י נ י ה ם ו ד ב ר זה נ ת ב א ר ל מ ע ל ה .ו ה ו א דיתיב אמידי על הקירוב דברינו ידיהם שהתבארו שרקרק, והארכנו שפושטים ק ר ש וכן ה ם כ ת י ב ת קשר ,וזה מ ו ר ה ע ל ר ח מ נ ו ת ל ק ב ל ובו׳ כ י מ ל כ ו ת ר ב י ע י ת א ף כ י י ש כ י כ ל ר ח מ נ ו ת כ א ש ר ל ב ו ק ש ו ר ה בו ,ו ל כ ך כ ת י ב וכל בו גליותינו. למעלה ועבד דוקא שרק שרק מפני כי אותיות שרק מחוברים וקשורים יחדיו מאוד מענין לה כח שהיה לישראל הרחמנות בא רחמים לעולם. והיינו כ מ ו שמפרש ואמר גדול מ א ו ד הוא חסר ואינו שלם כרחם אב בנים על מפני שנפשו קשורה ח ס ר מ ק ב ל ואינו ש ב ע ואלו ה י ה ש ב ע ה י ה עושה כדכתיב ר צ ו ן ב ע ל י ם כ י ה י ה ש ב ע רצון .א ב ל מ פ נ י ש א י ן אותיות לו ש ב י ע ה אין לו רצון ולפיכך אינה עושה רצון כי א ם ב ת ח ל ה ה ם ק ש ר י ם ואח״כ מ ת פ ר ד י ם ,ר ק בעלים ,והבן הדברים אשר אמרנו לך פה ונתבאר כאשר לך במופת אמיתי שאין ספק ביאת גואלנו בסוף לעולם ו ת כ ל י ת ע ד ש י ה י ה ה כ ל כ מ ו ש מ ח ו י ב מ צ ד העייה שהוא שהוא א ח ד : ונפשו קשורה בנפשו .ודוקא אלו ג׳ אחרונות ולא ראשונות ,כי אין זה ק ש ר נשאר הקשר. ולא היה אותו שהוא אהרון הוא בהם התיו, לעצמו כי בעבור בסוף והסוף הוא נבדל מהכל באשר הוא סוף ואינו מ ק ו ב ץ ע ם האחרים ,ו ד ב ר זה ידוע. נצח פרק מג והאותיות הם למפרע ,כי זה ענין הליכתם לאתדות ולקבוץ כי אם היה קרש הנה בענץ זה הקו״ף פוגה אל השי״ן אבל אץ השי״ן פונה אל הקו״ף וזה אינו קשור וחבור יחד ,דק אם הקו״ף מתחבר אל השי״ן והשי״ן מתחבר אל הקו״ף ,והנה באותיות שרק השי״ן הולך אחר הקו״ף ובאלפא ביתא הקו״ף הולך אחר השי״ן ובשביל זה יש כאן חבור שי״ן בקו״ף וחבור קו״ף בשי״ן וזהו חבור וקשור גמור ,ועוד יתבאר בסמוך עגץ זה כי שרק הוא חבור דוקא .ומפגי כי כאשד דבר אהד מסגל לדבר מה כאשר יבא לעולם דבר שהוא מסוגל אליו הוא מתעורר אל זה בקול ,והפך זה כאשר דבר בא לעולם שהוא הפך להם הם עצבים ודוממים ,ומפגי כי העוף הזה הוא מתייחם לרחמים שנקרא דהס לכך כאשר רחמים באים לעולם אז מתעורר בקול שהוא קול שמחד• ועכיד שרק שרק ,מסעם אשר התבאר למעלה כי שרק דוקא חוא חבור גמור כי יש כאן חבור שי״ן בקו״ף וקו״ף בשי״ן .ועוד כי שרק מלשץ שורק שהוא שורק את פיו וכאשר שורק פיו מקבץ השפתים יהד ,ולכד גקרא השורק קבוץ שפתיים והקבוץ הזה מורה על רחמים ,והרי האוהב שהוא קשור בחבירו גקרא רחמוהי בי כל חבור הוא רחום ,וכאשר באים רהמים מלמעלה לעולם מפגי כי הש״י מתחבר לחחתוגים ומרחם עליהם ולכך העוף הזה שגקרא רחם עבוד שדקדק המודח על חבור .וזחו דוקא כאשר יתיב על מידי לא כאשד הוא סורח מלמעלה באויד שאין כאן חבור ,רק כאשר הרחמים למטה לא כאשר החבור הוא למעלה באויר שאין כאן חבור למט* וכאשר יתיב על ישראל m ארעא ועביד שדקדק געשו עליונים חבור לתחתונים חבור אחד לגמרי והרחמים anבארץ כאשר יש כאן חבור מן העליונים בתחתונים ולפיכך אתי משיח .אכל כאשר לא יתיב אארעא רק דיתיב על מידי אף על גב שהרחמים באים לעולם איגם בארץ לגמרי ,ולכך לא יתיב אארעא ועכיד שרק ,אכל כאשר יתיב אארעא אז הרחמים בארץ והדיבוק והחיבור נמצא בארץ לגמרי pmזר* וקאמר דהוה יתיב ביני כרבא ועביד שדקדק ואתי גללא וטטקיח לרישא ,וביאר זה אע״ג שיש דברים סגולים בב״ת אין להביא ראיה מזה ,שאץ הסגולה כעצם עד שלא תמצא רק כך כי לפעמים לא תמצא הסגולה וכאשר היה משגה בסגולה הזאת שראויה לו היה נדחה, ולפיכך קאמר דאתא גללא ואפםקיה לרישא הוא הביטול אשד הגיע לו .והמקשה היה סובר כי מה שישב על הארץ ועביד שדקדק לבד גפל גללא ופמקא למוחי* כי ישיבתו על הארץ הוא שיגוי אליו לכך אתא גללא ואטמקיה לרישא בשביל השנוי שלא היה נמשך אחד מה שהוא ממוגל אליו ,ומ״מ קשה שהדי לא אתא משיח כדאמדת דהיבי דיתיב אארעיה אתי משיח .ומתרץ ההוא שקרא הוד* פי׳ שלפעמים יש בשום בריאה תכונה משונה ובשביל אותה תבונה משגה ומשקר .בלל הדבר הזה העוף הזה מסוגל לרתמים ולפיכך עביר שדקדק כמו שהתבאר למעלה, אבל יתיב על מידי מפני שאץ הרהמימ לגמרי בארץ לא אתי משיח רק כאשר יושב על הארץ ועביד שדקדק הנה הרחמים שבאים מלמעלה הם בארץ לגמרי ואז יבא משיה במהרה בימינו אמן: פרק מג התבאר לך כי בזמן מלך המשיח יהיה העולמ בכח עוד ,כי כאשר חדבד חוא עדיין בכדו חוא מעלימות כמו שבארגו לך הרבה חמר השלימו* ולטיכך כאשד יהיה העולם מאוד .וכל דבר שהוא כשלימות הוא בטעל ואיגו כשלימות כמו שהוא לימות המשיח שיהיה העולם נצח קעו כשלימות נקרא וזה ישראל פרק מג בפעל א ל ה ש ״ י ש מ מ נ ו ה ה ש ל מ ה .ויחזקיה אע׳׳ג ש ה י ה הוא שהעולם ה ש ל י מ ו ת ,וזהו ע נ י ן מ ד ר י ג ת ה ע ו ל ם ש י ה י ה ל ע ת י ד אמר לימות המשיח: ובפרק חלק ל מ ר ב ה ה מ ש ר ה ולשלום אין קץ שמעון מוציא השירה א ל הפעל ,ולכך אין ראוי אמר ר׳ תנחום דרש ר׳ בר קפרא בציפורי מפני מ ה כל מ״ם ש ב א מ צ ע חזקיה ש י ה י ה מ ש י ח כי אין ה מ ש י ח ר ק יהיה שהכל פ ת ו ח ה וזה ס ת ו מ ה ב ק ש ה ק ב ״ ה ל ע ש ו ת בפעל מדת מורה אמרנו וסנחריב ומגוג גוג אמרה הדין לפני הקב״ה רבש״ע ומה דוד מלך ישראל כ מ ה שירות ותשבחות לפניך לא עשית אותו מ ש י ח חזקיה ש ע ש י ת לו כל הנימים הללו ולא ולכך השלימות ,ומפני שלא אמר יחזקיה שירה משיח שאמר צדיק שלימתו בפעל׳ ה ז ה מ צ ד כ י ה א ד ם ש נ ו ת ן ה ש י ר ה הו־א ב פ ע ל ג ״ כ וגו׳ התיבה לא היה ולכך לא שירה .כי ה ש י ר ה ש ה ו א מ ו צ י א א ל ה פ ע ל ה ש י ר שאינו בפעל תשלימות ,כי שאין הצדיקים כלם הם במעלה לפעמים מ״מ כבר כי אחת, יש לאחד מ ע ל ה עליונה כמו שהיה ליחזקיה א פ ש ר שיהיה חסרון ב מ ע ל ת ו במה ,ו מ צ ד אמר לפניך שירה ת ע ש ה אותו משיח מיד אשר מ ע ל ת ו אינו כ ש ל י מ ו ת ה ו א בכה ב ל ב ד ואינו פתחה הארץ ואמרה רבש״ע אני אומר לפניך שירה בפעל מ צ ד החסרון ,וחזקיה לא היה לו ה מ ע ל ה ת ח ת צדיק זה ועשהו משיח פ ת ח ה ואמרה ש י ר ה זאת שיהיה בפעל ולכך לא א מ ר ש י ר ה ומפני כך לפניו שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו לצדיק על של למרבה המשרה סתומה המ״ם להעיד וגו׳ א מ ר ש ר העולם לפני ה ק ב ״ ה ע ש ה צביונו מ ע ל ת חזקיח כ י כח ש ל ו ס ת ו ם ואינו נ מ צ א ב פ ע ל ל צ ד י ק ז ה י צ א ת ב ת ק ו ל ו א מ ר ה ר ז י ל י רזי א מ ר השלימות, לשירה, נביא אוי לי ע ד מ ת י יצאת ב ת קול ואמרה ע ד ומפני כך אינו ג״כ מוכן להיות משיח ש ע ל ידו ו ב ש ב י ל זה ל א מוכן היה ב ו ג ד י ם ב ג ד ו ו כ ב ג ד ב ו ג ד י ם ב ג ד ו ו א מ ר ר ב א ואי הכל כשלימות בפעל .ולכך ת י מ א א ״ ר י צ ח ק ע ד ד א ת י בזוזי ובזוזי ד ב ז ו ז י ע״כ. אצל דוד כולם לשון נקיבה ,ואף שירות מ ש ה דברים שירה א ל ו ק ש י ם להבין ,ד ב ש ב י ל אמר שלא יחזקיה לא יעשה אותו משיח ד מ ה ענין שירה למשיח, שירה בשבילו .ד ע להיות משיח מפני שבא ענין ועוד ד מ ה שהיה שאמרה לחזקיה ענין שראוי אבל ל ע ת י ד נ א מ ר )תהלים קצ״ 0ש י ר ו ל ה ׳ ש י ר חדש, כי הזכר הוא יותר ב מ ע ל ת השלימות מ ן הנקיבה הנקיבה. והוא יותר ב פ ע ל מ ן ומכ״ש שהיה שלא אמר יהזקיהו כלל שירה ,שאין ראוי שיהיה מ ב ל ב ל כל האומות ומביאם על יחזקיה ל מ ל ח מ ה כמו שלעתיד שיהיה ויביאם העכומ׳׳ז גוג סנחרב כתיב ה ז א ת )שמות ט״ו( בלשון נקיבה על ידו העולם בפעל השלימות כמו שיהיה לימות על עליו הארץ השירה השירות אשר הם ומגוג המלך מבלבל כל ה מ ש י ח .ואין ה פ י ׳ ש ל א ר צ ה ל ו מ ר ש י ר ה ,ש א י ן ואין ענין שאין המשיח, דור יודעים הדבר כך רק היו באותו ל ו מ ר ש י ר ה מ ט ע ם א ש ר ה ת ב א ר בו ,כ י משיח רק שיהיה מבטל כה האומות אחרי שהם ראוים יבואו עליו ל ב ט ל אותו ,ולפיכך ראוי שיהיה נ ע ש ה אין ראוי שיהיה העולם כ ש ל י מ ו ת ובפעל על ידי יחזקיה משיח .וכאשר נעשה לו הנס היה ראוי יחזקיהו. שיאמר שירה. כי וכן הא אתה אומר שיאמר יחזקיה שירה ,כי הנס הוא הנהגת ה ע ו ל ם ש ל א ב ט ב ע ,וזהו ש ל י מ ת ה ע ו ל ם ו י א מ ר י ת ר ו ב ר ו ך ה ׳ א ש ר ה צ י ל וגו׳ ת נ א מ ש ו ם כאשר הוא יוצא מן ה ט ב ע ונוהג בהנהגה בלתי ר׳ פפייס גנאי ל מ ש ה רבינו ש ל א א מ ר ברוך ע ד ה ג מ ו ר אז ש ב א י ת ר ו ו א מ ר ברוך ע״כ .ואין הפי׳ ש ל א היו נותן שירה ושבח למי שממנו השלימות .והפך זה שאין טבעי, והאדם הוא האבל כאשר הוא שהגיע לו כשלימות ההפך מורה ואל״כ דבר קטן הוא שהוא רוצים דאמר שם כיוצא בדבר לומר ברוך ,כי הפי׳ הוא ש י ד ע ו ההעדר ראוי לומר ברוך ,כי לשון ב ר כ ה ה ו א ע ל ה ב ר כ ה פיו, שהעולם מ ק ב ל ולא היו הם דבקים ב מ ד ת הברכה א ב ל כ א ש ר ה י א כ ש ל י מ ו ת ו ה ו א ב פ ע ל ה ג מ ו ר אז ש ה ר י אין כאן ב ר כ ה ל ה ם רק היציאה מ ס ב ל ו ת ם ג״כ ה ד ב ר אל ה פ ע ל ונותן שירה ושבח ואין זה ת ו ס פ ו ת ב ר כ ה ל ה ם כ ל ל ו ל פ י כ ך ל א א מ ר ו והמיתה ,הוא יושב ודומם ולא יפתח מוציא את סרק מג ברוך .אבל יתרו שלא היה בצרה והיה אוהב את ישראל ובא אליהם לתיומ אתם ונתוםף יתרו על ישראל היה זה נחשב ברכה ,ולפיכן־ אמר יתרו ברוך ת׳ אשד הציל אתכם וגר .אבל למשה וישראל שהיו במצרים בסבלות קשת ולא היה כאן תוספות ברכה .לא היה אפשר לומר ברוך. \ב\ מה שלא אמדו שירה יתזקיהו וסייעתו שלא היה מעלה זאת ליתזקיתו .ואין להקשות א״כ מה גנאי היה למש* כיון שלא היה ראוי להם לומר ברחי .מ״מ נהשכ זה קצת גנאי שלא נמצא מדד. זאת אצלם ,ודבר זה ענת נפלא כאשר תבין. ואז אמרה חארץ מה תעכב שלא יהיה יהזקיהו משיח מפני שלא אמר שירה שזה מורה שאין שלימתו בפעל .הנה אני אומר שידה בשביל הצדיק ,וזה כי האדם מצד שיש לו נשמה מן העליונים את שלימתו בפעל מה שראוי לה ,אבל הארץ היא מן התחתונים ושלימת הארץ כאשר יש צדיק בארץ כמו יחזקיהו שעשה הקב״ה לו נם ,אמרה הארץ שהיא תאמר שירח בשביל הצדיק .כי בודאי כאשר אין צדיק בארץ אין הארץ ג״כ כשלימות כי האיץ נתן למי אדם, וכאשר מ י אדם שעליה הם הסרים אין הארץ בפעל השלימות ,אבל יחזקיהו שהוא צדיק ועשה לו הקב״ה נם ועל כל פגים מצד מה היה בשלימ׳, ולבך הארץ שהוא מן התחתונים ושלימ׳ התחתונים את צדיד כ״כ לכד אמרה הארץ שהיא תאמר שידה בשביל יהזקיהו .אע״ג בי יחזקיהו עצמו מצד שהאדם גשמתו מן העליוגים לא היה כשלימות ,ומצד הזה את כאן שירה .מכל מקום השירה היא מן הארץ שהוא מן התחתונים, והאדם גברא ג״כ מן התתתונים והוא על הארץ, ומצד זה יש כאן שיר* ואמר שר העולם ,שלפי סדר העולם ראוי שיהיה געשה יחזקמע משית. ויצאת בת קול •wanרזי לי רד לי׳ שאת הדבר ישראל קעז כך רק שמדדיגת המשיח הוא נסתר ונעלם מז עוה״ז ,ולכן דד לי רזי לי וכר .וקאמר עי מ ת ו מחי ומוזי ימוד .ופי* יבוזו מלכות בבל את ישראל .ומלמוו פרם ימו את ככל ומלכות יון יכהו את מלכות פיס ומלכות איום יבוזו את מלמת יון ואז כמלכות אדום יבא המשיח: והתבאר לד מ ענק המשיח שיחות העולם כשלימות ובפרק חלק אמר דכ לא אברא עלמא אלא לדוד ושמואל אמר למשה ור׳ יוחנן אמר למשיח ע״כ .ובמר מחלוקתם ,מ התחלת הדבר יש לו אד מזינה שהוא עיקר הדבר במה שהוא התחלה ואחר ההתחלה נמשך הכל .דש מזינה שאמצע הדבר הוא עיקר הדבר במה שעיקר הדבר הוא גוף הדבר והוא האמצע לא ההתחלה והסוף ,והבחינה השלישית פון• הדבר ששם השלמת הדבר דאוי שיהיה עיקר כאשר נשלם ,ולדעת רב לא נברא העולם רק למשה׳ מפני שאז היה התחלת ישראל, שהם עיקר העולם ולא היה לישראל מציאות עד משה ומשה הוא צורת ישראל כמו שתתבאר בתבור גבורת ה׳ ,ולפיכך סבירא ליה שלא נברא העולם אלא למשה שהוא עיקר מפני שהוא ההתחלה ואחר התחלה ימשך הבל .ולשמואל לא אברא עלמא אלא לדוד ,מפני שהעיקר הוא גוף הדבר ,וכאשר היה דוד מלו־ על ישראל היו ישראל במעלתם היותר עליוגה. וזה ראוי שיהיה עיקר כאשר היו ישראל במעלת׳ העליונה .ולדעת ר׳ מהגן לא גברא העולם אלא למשיה ,מפני שאז יהיה העולם בשלימותו האחרת שלא נמצא בעולם חסרון רק הכל כשלימות ,וראוי לדבר זה דבר שהוא עיקר .שכל דבר נמצא בשביל שלימותו כי זהו צורתו כמו שהתבאר למעלה• נצח ישראל פרק מד פרק מד הבנין חשבון ש א י ן ר א ו י ל ג ל ו ת ד ב ר זה׳ ש ה ר י ע ו ל ם ה מ ש י ח כ א ל ו זה הוא עולם ח ד ש ואין ליעקב לגלות מצפוניו ,ולכך ל א י ב א ב ו ה י ד י ע ה ל ש ו ם א ד ם ו ש ו ם רעיון ,ו כ מ ו נסתלקה ממנו שכינה .ואמר יעקב ש מ א יש פסול אשר ש ו א עמלו בוניו בו כמו שהתבאר הקץ, הוא למעלה שדבר ש י ת ב א ר ע ו ד ט ע ם ד ב ר זה .ו ב פ ר ק מ ק ו ם ש נ ה ג ו בזרעו ,כ י א ם י ש פ ס ו ל ב ז ר ע ו ו ה י ה ז ר ע ו י ו צ א י ם מ ן )פסחים נ״ו ע״א( א ״ ר ש מ ע ו ן ב ן פזי ו י ק ר א י ע ק ב מצד הזה אל בניו ב ק ש י ע ק ב ל ג ל ו ת הימין קץ המדריגה אין יכול לגלות הקץ. לבניו ונסתלקה ממנו שכינה אמר ח״ו יש פסול במטתי אמרו לכך כאברהם אבי אבא שיצא ממנו ישמעאל וביצחק שיצא אבי ממנו העליונה ה נ ס ת ר ת הפנימית, עשו א מ ר ו ש מ ע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ א ח ד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד שמע ה׳ אחד. ו ב י א ו ר ע נ י ן זה ,ש ל כ ך ת ל ו ע צ מ ם כי באחדות ביעקב, הש״י ישראל אלהינו ה׳ בודאי הוא יעקב דבק לגמרי כי מ ד ר י ג ת י ע ק ב בין א ב ר ה ם ובין אין בלבנו אלא א ח ד מ י ד פ ת ח הזקן ואמר יצחק והוא פנימי נ ס ת ר לכך י ע ק ב ד ב ק באחדותו ברוך ש ם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרו רבנן ולפיכך אמרו ש מ ע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ כך לגמרי, נעבד נימריה לא אמריה משה לא נימריה א ח ד כשם שאין בלבבך אלא א ח ד כ ך אין בלבנו אמריה יעקב התקינו שיהא אומרים בחשאי א״ר א ל א אחד ,שאין ס פ ק ש י ע ק ב ה ו א לגמרי יצחק בשם ר׳ אמי מ ש ל ל ב ת מלך שהריחה ציקי בו י ת ב ר ך ב מ ה ש ה ו א א ח ד כ מ ו ש א מ ר נ ו ולפיכך ק ד י ר ה ת א מ ר יש לה גנאי ולא ת א מ ר יש לה צער בלבנו אלא אחד היכי אין ה ת ח י ל ו ו ה ב י א ו ל ה ב ח ש א י ע ״ כ .ו ב י א ו ר ע נ י ן זה, שגם כי יעקב הוא שמוכן לגלות קץ הימין יותר מכל כי וזה מ פ נ י ש ה ק ץ האחרון הוא גאולה מן האבות. א ד ו ם ה מ ת נ ג ד ל י ע ק ב ,ו כ מ ו ש ה ת ב א ר ל מ ע ל ה דאכ־ר ב ל ב ו א ל א אי, השבטים ולכך אין דבקים באחדות הש״י ע״י יעקב ה א ח ד ו ת ה ו א ב ש נ י פגים, שהוא דבק האחד הוא הדבר בעצמו אחד ,והשני אם כי אינו א ח ד מ צ ד עצמו ויש לו חלקים והחלקים נ ע ש י ם א ח ד ע״י ווי ל ד י ן כ ד י ק ו ם דין ,ו מ פ נ י כ ך י ע ק ב ה ו א ס ב ת דבר ה מ א ח ד אותו .כמו ש ה ו א הענין באדם ,ש י ש קץ לאדם איברי מחולקים ,וכולם ה ם מתאחדים ע״י כי הנשמה ה נ ב ד ל ת כמו ש ה ת ב א ר למעלה .ויש באדם לעתיד, )פ״.־ז הגאולה ולפיכך העתידה הימין. ומזה הטעם הכתוב הזה נאמר ויעקב יעקב נזכרו על הוא האבות אחורנית, שתהיה הגאולה בגאולת שהיה שהרי אליו ה ב ט י ח וגם הגוי א ש ר איברים י״ב והם מנויים בספר יצירה כמו מ״ב( ש ה ם ע י ק ר א י ב ר י ה א ד ם ו כ ו ל ם מ ת א ח ד י ם מצרים ע ״ י ה נ ש מ ה ה נ ב ד ל ת -ו כ נ ג ד ז ה ה ם י׳יב ש ב ט י ם הוא סבה ראשונה לגאולה העתידה, אברהם סבה לראשונה אנכי מגלה ג״כ והם מתאחדים ע״י יעקב שהוא אביהם יעבדו דן )בראשית ט״ו( ו ל כ ך י ע ק ב ה ו א מ ג ל ה הקץ אביהם ועל ידו ה ם אחד .ולכך ע״י יעקב ה ש ב ט י ם לגלות י״ב שלעתיד. ועוד מטעם יעקב ראוי אחר ב א ח ד ו ת הש״י ,ואל״כ מ א ח ר ש ה ם דביקים הקץ שלעתיד ,כי הקץ לעתיד הוא סתום ונעלם לא היה להם דביקות בו י ת ב ר ך ב מ ה שהוא ית׳ מאוד ויעקב מעלתו ומדריגתו עד המדריגה שהוא ה׳ נעלם ולכך א ל ה י נ ו ה ׳ א ח ד .ו ע ו ד כ י ב נ י י ע ק ב שהיד .ב ה ם ונעלם. ש ב ט לוי ש ה ו א ק ד ו ש ל ה /והוא נ ב ד ל מ כ ל ש א ר זה זכה אליו יעקב מפני ש ל א היה פסול והוא כ נ ג ד הא׳ ש ב ש ם אחד ,כי ה א ח ד ונסתר כמו שידוע מדריגת א פ ש ר לו לגלות ה ק ץ א ף שהוא ודבר אחד, ולפיכך הם אומרים שמע ישראל חיצונות ־זרעו דבוק בבחות דבקים בכח פנימי קדוש, יעקב, נסתר רק שבטים, היו ה.א נ ב ד ל מ ה כ ל ,ו א ח ״ כ ח ׳ ב נ י ג ב י ר ו ת כ נ ג ד ה ח ׳ מעלתו שבטים כולם במלת אחד כי יוסף נעשה ימ־רי.יתו מגיע ע ד ה מ ד ר י ג ה שהיא פנימי נסתר, אפרים ומנשה ,ואח״כ ד׳ בני שפח,ת כנגד חד׳ והיי ,א פ ש ר ל ו ל ג ל ו ת ה ק ץ ה פ נ י מ י ה נ ס ת ר .ו מ פ נ י במלת אהד .ולכך אמרו כ ש ם שאין בלבך אלא ולכך היה ממנו שני פרק מי אחד כי תוא כנגד מלת אהד שהוא התיבה .כד אגו כגגד האותיות שכשם אחד ואנחנו נעשים לאחד על ידי יעקב שהוא כגגד מלת אחד. ואז ענה חזקן ברח־ שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וביאור ענץ זה ,כי יעקב הוא שומע מה שבניו מקבלים האתדוח ,כי הוא תיותר קרוב להם ושומע מחם שאמרו כשם שאץ בלבד אלא אחד כד אין בלבנו אלא אחד .לכד עליו לומר בשכמל״ו .כי הברכה הזאח שהוא מבדד שם כבודו הוא יוחד עוד ,כי כאשר יאמר בדוד שם כבודו בזה ועא מבדד את שמו במה שמודה שמו הגדול על אמתת מהותו ,ולא היה ראוי לומר בשכ״מ רק ליעקב מפני שיעקב היה קדוש ה׳, כדכתיב )ישעי׳ כ״ט( והקדישו את קדוש יעקב ואין אומרים ברוד שם כבוד מלכותו רק בקדושה ,ולכד לא חיו אומדים ברוד שם כבוד מלכותו דק במקדש שהוא קדוש אל השם ,ולכד המלאכים אשר הם נבדלים והם קדושים מן החומד ראוי להם שבח זה ברח־ שם כבוד מלכותו ,כי אין לברד השם המורה על המהות כי אם המסולק והנבדל מן החמדי ,ולפיכד ראוי ברכה זאת למלאכים שהם קדושים מן החמדי הגשמי .וביום אשד מסולק האדם מן התומר, כמו י״ה שאסור באכילה ובשתיה ומםולק מאתו שאר עניגים הגשמיים ,עד שהאדם קדוש והוא במדדיגת המלאכים כפרם ,ביום זה אומרים ברח־ שם כמד מלכותו בקול רם כמו המלאכים אשר ראוי להם שבת זה בפרט .וכן במקדש ג״כ היו עוגים ברוד שם כמד מלכותו, וכל זה מפגי קדושת המקדש, וכמו ששבטי יעקב היו מקבלים אתדותו ע״י יעקב אביהם כמ״ש .וכן אגו מקבלים מלכותו ע״י כלל ישראל .שהכלל חוא אחד והפרט הוא תיתיד והיחיד מקבל מלכותו על ידי הכלל .אשד אלועתו יתברד הוא על הכלל שחוא אחד ,ועל ידי זה מקבל אחדותו האדם הפרטי לפי שהפרטי הוא תוד הכלל ולכד אומרים שמע ישראל וגו׳. וקאמר נמרינהו לא אמד משה ,כי משה אמר שמע ישראל אל כל ישראל לכד לא אמד בשכ״מ ,וגו׳ כי ברוד שם כבוד אץ שייר ישראל קעט שבה זה רק למי שהוא קדוש כמו שהתבאר״ ומשה שאמר שמע ישראל דיבר כנגד כל אדם והרי כל אדם לא שייך לשבח הזה כמו שהתבאר. לא גמרינהו הרי אמדו יעקב״ כי יעקב מצד קדושתו ראוי לשבח השיי בשבח הזה כמו שאמרנו״ ועל כל פנים יש בכל אדם דבר מח של קדושה״ לכד ראוי לכל אדם בצד מה לומר בדיד שם כבוד מלכותו .ולכד אמר משל לבת מלד שהריחה ציקי קדידה וכר״ תדמה הנשמה הנבדלת לבת מלן־ .כי הנשמה היא נאצלת מן הש״י בלבד והגוף הוא מן האדמה .ומפני כי הנשמה היא קדושה וטהורה הוא משתוקקת אל השבה חזה ,כי מצד קדושתה ראוי לה השבה הזה וכל דבר משתוקק אל הראוי לו ,ולכד אמר שהדיחה ציקי קדידה שהריח שייר לנשמה ביותר כמו שאמד )ברכות 8״ג ע״ב( איזה דבר שהנשמה נועה ממנה הוי אומר זה הריח .ואמר תאמר יש לה גנאי .כי הגשמה היא בגוף והוא תלוי בגוף אשר מצד הגוף אין ראוי לה השבח הזה ,ואם כן הגשמה רוצה בדבר שאין שייר לה וזה בודאי גנאי הוא לה׳ לא תאמר יש לה צער דטוף טוף מצד הנשמה עצמה ראוי לה השבה הזח ,ולכד אמר לא תאמר יש לה צער ,ולכד תקנו לומר ברוד שם כבוד מלכותו בחשאי לא בנגל* שאין ראוי לאדם הנגלה השבח הזה רק מצד הנשמה שהיא יושבת בסתר ׳בחדרי חדרים, כמו שאמדו חכמים )שם י׳ ע״א( תבא הנשמה שהיא יושבת בסחר כחדרי חדרים ,ולכד אומרים ברוד שם כבוד מלכותו בחשאי הנסתר כמו שיושבת ועשמה בחדרי חדרים .דק ביום הכפודים מצד מלוק הדברים הגופנים יש לאדם קדושה ,ולכד אמרו)שבת קי״ם ע׳׳א( לקדוש ה׳ זה יום הבפודים שאין בו אכילה ושתיה והאדם אינו נמשך אחר הגופני ,ראוי לישראל בשבח הזה אף שלא בסתר ,ובשאר ימות השנה בנסתר מפני כי מצד ועשמה שהיא נסתרה ראויס ישראל לזה השבח׳ ואץ להאריך עוד כי אלו דברים עמוקים מאוד מאוד ,ולא באנו לבאר רק כי גלוי הקץ אין ראוי לשום אדם ,וכל זה מפני מעלת הקץ לכד לא היה ראוי לגלות הקץ בי אס נצח קפ ש ה ק ץ נעלם אין ליעקב של רוחן פ ר ק מד• י ד י ע ה בו ,ו ל כ ך ת פ ח מ ח ש ב י הקץ .ומזה ת ד ע כי כל מה ש א מ ר ו ח כ מ י ם בענין הקץ ,לא שהיו גוזרים ש כ ך יהיה ישראל בודאי באותו זמן ובאותו שעה ,ר ק שגלה אין ראוי שיהיה ה ק ץ כ ל ל ע ד אותו זמן הזמן ש ה ו א מוכן ,א ב ל ל א ב א ו ל ו מ ר הוא בודאי באותו זמן, שהזמן שדבר א״א זה והקץ כמי שהקץ הוא מהדברים הנעלמים אשר אי אפשר לנו זמן מוכן שראוי שיהיה בו הקץ ו ע ד אותו נגלה בבירור ,ועוד י ת ב א ר : שיהיה פרק מה בפרק נקם בלבי אלפים ומאתים ותשעים ואחד ש נ ה לאחר בריאתו יוחנן ללבי של עולם עולם יתום מהם מלחמות תנינים מ ה ם גליתי ולאברי לא גליתי ר״ש א ו מ י ללבי גליתי ואין חלק )צ״ט ע״א( כי יום מאי יום נקם בלבי א״ר למלאכי ש ר ת לא גליתי .הבן ה ד ב ר י ם האלו איך מלחמות הקב״ה המשיח גוג ומגוג והשאר ימות מחדש עולמו אלא לאחר ש ב ע ת אלפים בא להפליג ה ק ץ שאינו תלוי ר ק ב א מ ת ת הש״י ש נ ה ר ב א ח א בריר ,ד ר ׳ א ב א א מ ר ל א ח ר ח מ ש ת שאמרו ללבי אלפים מאחר זה דבר עמוק בתארים שלו מאוד, גודל לפי ה מ ע ל ה ש ל הקץ ,וזה גליתי ,ר ״ ל שאין הגאולה תלוי ש נ ה אתמר .ופי׳ ד ע כי י ת ב ר ך ש ה ו א י ת ב ר ך מ ת ו א ר ב מ ד ו ת י ו ,ואין ע צ ם אותו ה ג א ו ל ה ת ל ו י ב מ ד ו ת ה ש ״ י ש ה ם ת א ר י ם לו ,ר ק במדרש ה ו א מ א מ ת ת עצמו ,כי לפי מ ע ל ת ו א מ ת ת הקץ הש״י ברא כאשר בבי״ת שהוא אות שניה, עקיבא דר״ע אותיות אלו עשרים רבש״ע רצונך והכי העולם, והטעם מבואר איתמר ושנים שם אותיות הגאולה אינו תלוי ב ת א ר י ם ש ל הש״י .ור״ל סבר בי״ת ד א ם א נ ו אומרים כך יהיה הקץ נעלם יותר מדאי. ו א ם כן י ה י ׳ ז מ ן א ר ו ך י ו ת ר ל ג א ו ל ה ע ד ב ל י ש י ע ו ר . משיב ולפיכך אינו א מ ר ר ק למלאכי ה ש ר ת לא גליתי, הקב״ה וברא א ת העולם בבי״ת שנאמר בראשית שאין ה ק ץ תלוי בם כי לא יגאל א ו ת ם ב ר א ו א ל ״ ף כיון ש ר א ה א ת ה ק ב ׳ י ה ש ק ב ל ו מ מ נ ו ע ל י ד י מ ל א ך ו ל פ י כ ך ל מ ל א כ י ם ל א גליתי ,א ב ל לברא א ת העולם עמד לצד אחד ושתק עד שקרא ל ו מ ר ל א ב ר י ל א ג ל י ת י זד ,אין ל ו מ ר כ י ה י ה ה ק ץ לו ה ק ב ״ ה ואמר לו א ל ״ ף מ פ נ י מ ה א ת ה ש ו ת ק ולפיכך ואין א ת ה א ו מ ר ל י כ ל ו ם ה ש י ב ל ו א ל ״ ף ו א מ ר ראוי לומר למלאכים לא גליתי ל מ ע ל ת הגאולה: לפניך כלום מרובים ואני כלומר לגמרי ולא היה יוצא אל הפעל נסתר ובפרק חלק ע״כ( ;צ״ז אמר אליהו ליה ל ר ב י ה ו ד א א ח ו ה ד ר ב ס ל א ח ס י ד א אין העולם פחות משמנים וחמשה יובלות וביובל לו ה׳ ברוך העולם א״ר אמרה אומרים בכל יום שתברא ברא לעולם בי שכן אמן ואמן הקב״ה הן ברוך הבא בשם ה׳ מ י ד קבלו רבש״ע שכל שאין בי האותיות מחושבין מ ו ע ט ב׳ במנין לומר כח במנין בשתים גימל בשלשה וכן כלם ואני באחד מ ש י ב לו ה ק ב ״ ה ואמר לו אל״ף אל ש א ת ה ראש לכולן כמו המלך א ת ה ואני האחרון בן ד ו ד בא א״ל ב ת ח ל ת ו או בסופו א מ ר תירא ל י ה א י נ י י ו ד ע א מ ר ליד ,כ ל ה א ו א י נ ו כ ל ה א מ ר אהד לו איני יודע ר ב אשי אמר הכי אמר ליה עד הכא ישראל והתורה אחת שאני ע ת י ד ליתן בך לעמי אנכי ה ׳ אלהיך .וביאור ענין ז ה שאין רב ראוי ש י ה י ה נברא ה ע ו ל ם ר ק בבי ש ה ר י הב׳ מ ו ר ה ח נ ן בר ת ח ל י פ א לרבי יוסף מצאתי א ד ם א ח ד ובידו הברכה ,אבל באחדות אין כאן ב ר כ ה ש ה ר י לא שלח ת ס ת כ י מכאן ואילך ת ס ת כ י ליה על הקודש הברכה על כל פנים יותר מאחד .ואע״ג שג׳ וד׳ א מ ר ת י לו זו מנין ל ך א מ ר לי לחילות נ ש ב ר ת י חוזר מגילה ובין אחת כתובה אשורית ובלשון גנזי ר ו מ י מ צ א ת י ה וכתיב בה לאחר ד׳ ה ו א י י ת ר ,א י ן זה ק ש י א לאחדות כי הג׳ הוא כי השנים הם כנגד שגי הפכים ש ה ם נצח פרק מה שגים והם מחולקים ואין לחם אודות כלל ,ולכך שגים יש בו רמי ואין מ אחדות אחר שהם גגד שגי הפכים אשד לא יתאחדו ,אבל מן שנים ואלך א״א שיהיו שלשה הפכים ,ולפיכך מ ׳ יש התאחדות ולא בשגיס שיש בו רבוי .ולכך אמר שהתחיל בב׳ מפגי שכתוב מ בדוך ה׳ לעולם אמן ואמן ר״ל שהב׳ מורה ברבר -ויש לך לדעת כי ברוך כל האותיות שלו מגק זה, שהרי הב׳ שנים באהדים ,והכ׳ שנים בעשריות והר׳ שנים במאות ,ולכך לא היה אות ראוי לברא בו את העולם רק הב׳ מפני שבו הברכה, כי בריאת העולם רבוי מינים הם בעולם וזהו הברכה ולכך חתחיל הבריאה בב׳ שבו רמי וברכה .ואילו התורה היא אחת כל דבריה ומצותיה מקושרים והתורה היא חכמה אתת לגמרי .ומ״מ התבאר לך ,כי דaהלת העולם בבי, וחיו״ד היא סוף שהרי היא סוף האחדים ,ומן הב׳ עד היו״ד הם ט׳ אותיות ,רק אין היו״ד נחשב לגמרי אל האחדים שהרי היו״ד מצטרפת ג״כ לעשרות ,ולפיכך לא נחשב רק חצי .וכל אחד מן האותיות כולל י׳ עולמות ,כי כל א ת ואות למעלתו כולל עשרה עולמות ,וכל יובל נחשב עולם בפגי עצמו ,ולפיכך אן בן דוד בא עד פ״ה יובלת שזהו תשלום מן האותיות ואז אפשר שיבא המשיח .וכל הדברים האלו אשר אמרנו ,היינו שלא יהיח פחות אבל אפשר שיהיה יותר .וכדמוקי ליד ,רב אשי בתר הכי .ולמ״ד לאחר ד׳ אלפים ומאתים ותשעים ואחד עולם יתום ,דסבירא ליה דבעינן פ״ה יובלת לכל הפחות לביאת המשיח ,וצריך עוד ארבעים שנה עד שיצמח המלך המשיה כשלימות ,כמו שהיה תחלה כאשד יצא ממצרים ואחר ארבעים היו גוברים על שונאיהם לכלות אותם ,ולפיכך אחר ד׳ אלפים ורצ״ה שנים עולם יתום ,כי פ״ה יובלת חם ד׳ אלפים ומאתים וחמשים ,וארבעים שנה לצמיחת המשיח ואח״כ עולם יתום כשנת מ״א .ומ״ש שיהיה מהם מלחמות תניני* ר״ל גוי אכזר כמו דכתיב )איכה וי( גם חנק הלצו שד הגיקו גוריהן .כן מד ,שאמר מהם מלחמות גוג ומגוג ,היינו אמה שכחה מחמת ישראל קפא הרמי ,וכמו שמבואר בכתוב כי יהיה חרמי לגוג ומגוג .ומלחמות תנינים ומאומות גוג וממג שגי דברים מחולקים ,חאחד מחמת הנח שיחוד, אל העכומ״ז שנקראו תנינים ,והשנית מחמת הרמי .וכל זה העגק בא לבאר לך ,שבסוף ימי העולם יתגברו המוות האלו המתנגדים למשיח ואלו שני כחות מתנגדים אליו הרמי מן האומות יהיו מתנגדים לישראל ,והם מלחמות גוג ומגוג ,והשני אשר מיוחם להם מדל הבת והס מלחמות תנינים ,ודברים אא יש להבץ אותם, ומתבאר לד כי יש זמן מיוחד לקץ הגאולה, ואילי יקשה לך מה שאמרגו למעלה ,שאמר המשיה עתה אתינא וכו׳ כי הכל אמת נכון ,כי מצד המשיח בעצמו אין מניעה כלל ואין לו זמן מוגבל ,רק כי יש מניעה מצד שהמקבל אינו מוס אבל אק מניעה מצד המשפיע .והיינו דא״ל היום אם כקולו תשמעו ,כלומד אם המקבל מוכן אין מניעה מצד המשפיע ,אמנם המקבל אינו מוכן והקץ הוא הכנת המקבל כמו שאמרנו .וגם בזה יתבאר לך תשובת השואלים אריכת הגלות ,כיון שצריך קץ מוכן ומסודר מן הש״י ,ואין לשאול על הסדר של הש״י למה כך ,כמו שאין לשאול על כל הדברים המסודרים בבריאת הש״י: ובמדרש )דב״ר 0״ב( בשביל ה׳ דברים גגאלו ישראל ממצרים מתיר צדה ומתוך תשובה ומתוך זכות אבות ומתוך רחמים ומתוך הקץ מתוך צרה דכתיב ויאנחו ישר׳ מתוך תשובה דכתיב ותעל שועתם מתוך זכות אבות דכתיב וקכור אלהים את בריתו ומתוך רחמים דכתיב וירא אלהים את בני ישראל מתוך הקץ וידע אלהים ואף לעתיד לבא אן גגאלק אלא מתוך המשה דברים הללו מתוך צרה דכתיב בצר לך הרי מתוך צרה ושבת עד ה׳ אלהיך הדי מתוך חשובה כי אל רחום ה׳ אלהיך הרי לך מתוך רהמים ולא ישמו את בריח אבוחיך הרי מתוך זכות אבות ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים הדי מתוך הקץ .וביאר ענק ,כי כל גאולה היא כמו עולם חדש לגמרי ,ומפני שהגאולה היא כמו עולם חדש הם נגאלים בשביל חמשה דברים ,גגד הה״א שבה ברא הש״י עוה״ז. נצח פרקמו והמבין יבין איך אלו ח מ ש ה דברים גגד ה ה ״ א הראשונה או ש ת י ם אינו גורם ה ד ה ה ח ד ש ה ש מ ת ח ד ש ע״י שבשם המיוחד ,וכאשר יש בגאולה ה׳ הגאולה ,ר ק כ א ש ר י ש ח מ ש ה ד ב ר י ם נ ג ד הה׳׳א גורמים ה מ י ו ח ד ו א ז יזכו א ל ה ג א ו ל ה ש ה ו א ה ו י ה ד ב ר י ם אלו ,א ז ה ח מ ש ה ד ב ר י ם הגאולה ישראל ביחד שבשם שהוא כמו הויה חדשה ,אבל דבר אחד ח ד ש ה ודי ב ז ה : פרק מו ממה ש ה ת ב א ר יש לך לדעת ,כי ענין ה מ ש י ח ולפיכך בודאי שייך בו קנין מעלה ,ר ק ש ל א יהיה ש ת ה י ה בעולם ,שיהיה העולם ד ב ר זה שיהיה ה א ד ם משנה מעשיו מ ן ה ר ע א ל וההנהגה הויה הטוב או מן ה ט ו ב אל הרע .כי בודאי א ם הוא א ח ר ת .ו ב פ ר ק ה ש ו א ל )שבת קנ״א ע״ב( ז כ ו ר ב ו ר א ך המשיח הטוב כשלימות רק לא כמו שהיה העולם הזה כ ל ימיו ,א ם י ר א ה רשע בימי בחורותך ע ד א ש ר לא יבואו ימי ה ר ע ה אלו שיעשה ימי הזקנה והגיעו שנים א ש ר ת א מ ר אין לי ח פ ץ בתשובה לקבל הטוב ,ודבר זה אין נקרא תשובה אלו ימי ה מ ש י ח שאין ב ה ם לא זכות ולא קודם בהם ח ו ב ת ע ״ כ .ו פ י ר ו ש ע נ י ן זה ,ש ה ד ב ר א ש ר ה ו א בפעל אינו יוצא עוד לפעל ,א ח ר בפעל, אינו ולכך העולם הזה שכבר השם יתברך בימות לישראל כלל .ולכך א מ ר ה כ ת ו ב ש י ע ש ה זמן המשיח שזה נקרא בודאי בודאי תשובה יחזור תשובה שלימה, הוא אבל ה ת ש ו ב ה ש ה י א כ א ש ר י ת ג ל ה ה מ ש י ח אין זה אשר אנחנו בו אשר אבל מ י ש ה י ה כ ב ר צדיק כל ימיו ,לא כשלימות ,וכיון שאינו כ ש ל י מ ו ת א פ ש ר בו תשובה. בתשובה בשביל הטוב התחיל שהשם יתברך ה ח ט א ש י ש נ ה האדם דרכו לחטא ,אבל ימי המשיח עושה לצדיקים ,רק כבר היה לפגי ביאת המשיח כבר העולם בפעל השלימות ,לכך לא יהיה קנין צדיק ,בודאי י ק נ ה יותר מ ע ל ה א ף בזמן ה מ ש י ח : הפעל ולא ח ט א לשנות ל פ ר ש כי זה ענין מ צ ו ת עירוב תבשילין, זכות הוא היציאה אל ויש האדם א ת מעשיו מ מ ה ש נ ב ר א עליו האדם ,כיון שכבר כשלימות הגמור ,אין כאן שנוי ר ק תבשילין מ ב ע ו ד יום קודם יום טוב ,ואז א ף ביום יהיה הכל כאשר הוא כי הכל יהיה בפעל .ויראה לתקן מאכלו לשבת ,כי מ ה שצריך הוא שיום יכול טוב טוב הסמוך לשבת מניח עירוב שאין לומר ש ל א יהיו ישראל קונים ע ו ד שלימות לתקן סעודות ש ב ת קודם ש ב ת רמז הוא ש ה ש ב ת הרשע מענין עולם חבא ,ומי ש ט ר ח ב ע ר ב ש ב ת יאכל נקרא ב ש ב ת ו מ י ש ל א ט ר ח ב ע ר ב ש ב ת מ ה יאכל ,ויום יציאה לפעל אחר שהיה רשע כבר שיהיה מ ע ת ה טוב הסמוך ל ש ב ת הם ימים טובים שיש לאדם כמו ימי ה מ ש י ח וכל ימים טובים שיש לאדם, לימות חמשיח ,ר ק שלא ומעלח מעשיו לשנות שיהיה צדיק, יוכל ודבר זה צדיק. ולכך הכתוב מזהיר האדם שיהיה צדיק קודם אפשר ואז ל א י ב ש ל ב ת ח ל ה ב ה ן ל ש ב ת ש א י ן י ו ם ט ו ב ש ה ח ו ט א יחזור בתשובה ,אבל לימות ה מ ש י ח לא מכין ל ש ב ת שיהיה מ ת ק ן בו בימות ה מ ש י ח שהם שישנה טובים או שאר ימים טובים ש י ש לאדם שיתגלה המשיח, שאז יוכל ל ע ש ו ת ת ש ו ב ה כי אין ש ם בודאי שנוי ימים עצמו מרע לטוב שיהיה הרשע צדיק או מטוב לא יכול ל ת ק ן מ ה שיאכל לעולם הבא ,ש ז ה אינו אפשר ש א ם מקיים מ צ ו ת ומעשים בשביל ש י ש לו ה ר ב ה ומעלה יותר .ו ה ד ע ת נותן כך ט ו ב ו ת והוא מקיים מ צ ו ת אין זה כלום ,ל כ ך אין כי אין ימי ה מ ש י ח שיהיה העולם ש כ ל י לגמרי מתחלה מיום טוב לשבת .וכמו שאמר לרע .א ב ל א ם כ ב ר ה ו א צדיק, שיקנה ויהיו שלימות בודאי כ מ ו מ ל א כ י ם נבדלים ,ש ה ר י יהיו אוכלים ושותים ואינו עולם ה מ ש י ה כמו עולם הבא, מבשלין הכתוב )איוב אי( על איוב שהיה ירא אלהים אמר השטן החנם איוב ירא אלהים הלא א ת ה ש כ ת נצח פדקמו בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב מעשה ידיו ברכת מקגיהו פרץ בארץ ואולם שלה גא ידך וגר .ולפיכך האדם אם הוא צדיק מפגי הטוב אץ זה דבר ,ולכך אין מתקגץ מיום טוב לסעודת שבת .רק אם התחיל לבשל לפגי יום טוב הוא מבשל אף ביום טוב ,שזח מוכח שלא בשביל יום מוב הוא מבשל לשבת ,עד שלא יהיה רשאי לבשל מתחלה לשבת ,שהדי התחיל כבר לפגי יום טוב. ועל עגין זה גדאה לפרש מה שאמרו בפרק אמר להם הממונה )יומא כ״וז ע״ב( אמר רב ואיתימא רב אםי קים אברהם אפילו עירוב תבשילין שנאמר ותודותי אהד דברי תורה ואחד דברי מופרים ,ולמה אמרו דוקא מצות זאת ,אבל מפני שבא לומד כי אברהם קיים כל התורה כולח ,ויש לחשוב מה בכך שקיים בל התורה כולה הרי בל ימיו של אברהם היה בטובה ,וכמו שאמר הכתוב )כראשית ב״י( וה׳ ברך את אברהם בכל ,ולא היה לו צעד כמו שהיה ליעקב וליצחק ,שיצחק היה בעל יםודץ כל ימיו ,ויעקב אמר )בראשית מ״ג( אל שדי שאמד לעולמו די יאמר לצרתי די שמעולם לא נח ולא ־שלו ,ולא כן היה באברהם שמת בשיבה טובה וכמו שהארכגו בחבור גבורת הי ,ולפיכך אמר שקיים עירובי תבשילין ,דבל קיום המצות היה על דרך זה ,שקודם זה כבר גתגםה וא״כ התחיל קודם יומ טוב לתקן לשבת, נתנסה שהושלך לכבשן האש וכמה נסיונות ואז היה קונה שלימות ומעלה אף בימים טובים שהיה לו הטוב בעולם הזה: ובהאי גוונא אמדי בפ״ב דיבמות )כ״ו ע״ב( תנו רבנן אין מקבלים גדים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דור ולא בימי שלמה אמד דבי אלעזר מאי קרא הן גור יגור אפם מאותי מי גד אתך עליך יםול מי גר בעניותך הוא דעלך יפול אבל אידך לא ,הרי לך שאין מקבלים גרים כאשר יהיו ימי הטוב .לפי שאץ לעשות התהלה מימים טובים כי בודאי אדם בזה הוא עובד השם יתברך כאשר יראה הטוב. ישראל קפג ולפיכך צריך שיהיה תחלתו קודם ואז יקנה עולם הנא אף ניטים טונים: אמנם מה שאמר שאין נהם לא זכות ולא חונה .אין לפרש כך כי תינה זכות ליכא אנל חובה אמאי אינו לימות המשיח .ולפיכך נראה כמו שאמרנו .כי לדעת הנרייתא יהיה לימות חמשיח העולם כשלימות ובפעל לגמרי. וכאשר חעולם כשלימות ובפעל אין בו שנוי כלל .ולמה יחטא והכל הוא עומד כפי מה שהוא ואין בו קנין שלימות ,ובשביל השלימות שיהיה בעולם יסולק יצר הרע כי יצר הרע חוא החסרון שהוא בעולם .וכאשר בימי המשיח יסולק יצר הרע וכדכתיב )דברים לי( ומל ה׳ אלהיך את לבבך וגו׳ לבר אץ בו הובר .וכן ממילא כאשד אין יצר הרע אין כאן זכות .כמו שאמרו בממכת יומא )0״ס ע״ג( כלוס בראת יצר הרע רק כדי לקבל אגרא וכו׳ לכך לא יהיה לו זכות ולא יהיה חוב* אמנם מ״מ נראה כי םבירא ליה לברייתא, שאין קנין מעלח לימות חמשיח .היינו שיקנה מח שירצח כמו שחוא חענין קודם ימות המשיח שאם ירצה להיות צדיק גדול ולקגות מעלה יתירה יקגה כל אשד ירצה, אבל לימות המשיח לא יוכל לקגות כאשר ירצה, רק כפי אשד סדר השם יתברך שיקנה כל אחד ואחד לפי מעלתו ומדדיגתו ,וזה בקיום המצות ועשיות רצונו יתברך .אך שיהיו הכל עובדים את ה׳ במצותיו ולא יהיה לאחד מחם כח להוסיף על מה שנברא עליו לקנות מעלה יותר ולא יהיה חולה בבחירתו לעשות כך׳ כי אץ נראה כלל שלא יקגו מדריגח יוחד לימוח חמשיח ממה שהיה להם קודם כך הוא דעת הברייתא ופירוש זה נכון וברור .ודש״י פירש שם דאיירי במצות הצדקה שלא יהיה זכות במצות הצדקה ,לפי שהבל יהיו עשירים ולכך אין בו זכות וחובה. ואינו נראה כלל רעל זה לא אמר ימים שאין חפץ במ בשביל שאין כאן מצות הצדקה שכולם יהיו עשירים ,ועוד קרא לא איירי במצות חצדקר• בלבד אלא בכל המצות איירי .והא דקאמר ופליגי אדשמואל דאמר ׳.מואל אין בין עולם נצח קפד הזה ישראל פרקמו לימות תמשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד מאוד / -א מ ר כי לא יחדל אביון מ ק ר ב הארץ ,לא מייתי מלכך זה ,ר ק ד מ ז ה ל ו מ ד י ן ש י ש ח ס ר ו ן ב ע ו ל ם ש ה ר י אלעזר אומר ימות המשיח ארבע לא יהדל אביון מ ק ר ב הארץ ,וה״ה שאר כתיב ב ת ציון הריעי יבא לך שנאמר מאוד ב ת ירושלים הנה צדיק ונושע שמחינו כימות תניא עיניתנו ר׳ אידך שנה מאות וכתיב וגר דברים יהיו נוהגים גם כן כ מ ג ה ג ו ש ל עולם .וכן ועבדום ועינו אותם א ר ב ע מ א ו ת ש נ ה ר ׳ אומר בידך שנים כמנין ימות ה ח מ ה שנאמר כי יום הא ומצוי דאמר עשה עד שאתה מוצא שס״ה לעשות ,לא איירי לענין ה צ ד ק ה ר ק בכל המצות, נקם והכי פירושו ע ש ה עד ש א ת ה מוצא המצות ש מ א המשיח בלבי תניא אבימי בריה דרי אבהו ימות לישראל שבעת שנאמר אלפים שנה לא יהיה לך פנאי לעשות ,ולכך כאשר מוצא כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך אמר רב המצות, ועודך בידך שנברא ומצוי לך לעשות עשה ל ע ש ו ת קודם ימי הזקנה כי אז ל א ת ו כ ל ל ע ש ו ת כך יודא אמר שמואל ימות המשיח כמיום העולם שנאמר כימי ועד עכשיו על השמים נראה .ואפילו לשמואל ד ס ב י ר א ליה דיהיה הארץ רב נחמן אמר כימי נח עד עכשיו שנאמר יצר ה ר ע בעולם ,אין ס פ ק דגם ש מ ו א ל םבירא וביאור והכתוב ליה כי יהיה העולם כשלימות, כי מי נח זאת אשר לי נשבעתי. אומר מחלוקתם ,כי סבירא לר״א ,כי המשיח אינו רק )וברים לי( ו מ ל ה ׳ א ל ה י ך א ת ל ב ב ך ו א ת ל ב ב שיוציא אותם מן הגליות ואחר שהוציא אותם מן זרעך וגר ,ר ק דסבירא ליה ד מ ״ מ עדיין נ מ צ א בעצמו ובכבודו מנהיג א ת יהיה חקב״ה הגלות היצר ה ר ע ר ק שאינו אלא בפרטים ,אבל הכלל לימות ה מ ש י ח יהיו צדיקים ולא רשעים ,ויקוים עיקר הוצאה מן הגלות הוא על ידי משיח ,ולכך א פ ם ל א יהיר ,ב ך א ב י ו ן כ י י מ צ א פ ר ט י ם ש ל א ימי משיח ארבעים שנה ,כי ת ה י ה ההוצאה מן יהיו צדיקים .וזה החילוק ש י ש בין הברייתא ובין הגלות ישראל. ודבר זה יהיה ע ו ד מ ע ל ה יותר ,ר ק כי עד שבאו לכלל מנוחה והשקט ארבעים שמואל ,כי הברייתא ס ו ב ר ת דבין יחיד בין רבים שנה ,כמו ש ה י ה כשיצאו מ מ צ ר י ם שהיו א ר ב ע י ם לא יהיה ב ה ם זכות וחובה ,אבל ל ש מ ו א ל בודאי במדבר ע ד שבאו לכלל מנוחה .ומי שאמר שנה יהא ה ח ט א י מ צ א ביחידים ,ומכל מקום אי א פ ש ר שבעים שנה ימי מלך אחד וכר ,אין הכתוב תולה שכבר אמרנו לך כי ימי צור במלך המשיח דמאי ענין צור למלך המשיח, חוטאים הרוב שיהיו לפי רק שהכתוב אומר כי ת ה י ה נ ש כ ח ת צור ימי מלך ד ע ת הכל יהיה לימות המשיח הויה חדשה שלא אחד ,ר ו צ ה לומר ה מ ל ך ש ה ו א מ י ו ח ד ויש לו ה מ ש ך ה מ ש י ח הוא ש ל י מ ו ת כלל העולם .הרי עולם הזה ולכך מענין נמצא כי שהיו מ ל כ ו ת כראוי ,ואין מי ש ר א ו י ל מ ל כ ו ת כ מ ו מ ל ך אומרים כי ימי המשיח הוא כמו עולם הזה לפי לחכמים המשיח ,ולכך א מ ר ימי מלך א ח ד זהו מ ל ך ה מ ש י ח וסוף שהוא עולם בפני ע צ מ ו : ובפרק חלק תניא ר׳ המשיח אלעזר ארבעים שנה שנאמר ארבעים שבעים שנה .ולפיכ אי אפשר מלכותו ש ל משיח פ ח ת מן שבעים שנה ,שאל״כ אומר יהיה ח ס ר מלכותו ש ל משיח .וכן למאן ד א מ ר ש נ ה ש נ א מ ר והיה ביום ההוא ונשכתת דורות שנה אקוט בדור ר׳ אלעזר שבעים אומר ימות הוא סוף המשך המלכות שראוי למלך המשיח שתהיה בן עזריה ש ל ש ה דורות ,שכך ראוי ש ע ד צור מעיר שבעים ש נ ה בימי מ ל ך א ח ד איזה מלך נחשב מיוחד הוי אומר זה משיח רבי אומר ג׳ דורות לי ולניני ולנכדי והם ש ל ש ה ד ו ר ו ת דהיינו ה ו א •״נאמר יראוך ע ם ש מ ש ולפני ירח דור דורים ר׳ ו ב נ ו ובן ב נ ו י ה י ה מ ל כ ו ת ו א ם ל א כ ן ה י ה ח ס ר ,,לל )בראשית כ״א( כבר מלכותו ,אבל יותר מן ש ל ש ה דורות הוא מלכות בימי יחזקיהו א מ ר רב יוסף שרי ליה ומה ש א מ ר הילל אין משיח לישראל ,חס אומר אין ל ה ם מ ש י ח לישראל אכלוהו כמו דור אחד, כדכתיב שלשה כי אחר. הילל חזקיה אימת הוה בבית ראשון ושלום לא היה כופר במשיח ,היה סובר ש ה ש ם ואלו זכריה קא מ ת נ ב י ב ב י ת ש נ י גילי יתברך כן מרי לר׳ ואמר יגאל אותם בעצמו .ואי ת י מ א אם נגה מרקמו אמאי קאמר שרי ליה מרי* דאין זה קשיא דכל מי שאומר דבר ונראה מתירה מבוארת בכתוב נאמר עליו שרי ליה מרי* דבר זה מצאנו גם כן כשאר מקומות .תדע לך דהא למאן דאמר ימי המשיח ארבעים שנד .או שלשה דודות מה יהיה אחר כך ,אלא אחד שכלו ימי חמשיח יהיה השם יתברך מגהיג אותם ,או שישפוך רוחו על כל בשר ויהיו כולם הכמים כולם יודעים את התורה אחר בך .וכך הוא דעת הילל שאמד שאין משיח לישראל רוצה לומר כי יהיו גגאלים על ידי השם יתברך ולא על ידי חמשי* ואל תאמר כלל כי לדעת הילל היו כל הבטחות הטובות נאמר על יחזקיח חם ושלום ,שלא היו הבטהות בימי יחזקיהו כל כך ,אך דתה לומר בי לא יהיה משיח לישראל ,כי מעלת חמשיח מעלת מיוחדת שהשם יתברך מפיל שונאיו לפניו ,וקאמד שדבר זה לא יהיה לישראל שכבר אכלוהו בימי יחזקיהו. וכמו דםבירי לתו להנך תנאי שיהיה אחד דורו של המשי* כך םבידא להילל שיהיה בתתלת הגאולה גם כן בך .ולכך קבע דברי הילל אחר דבריהם ,והפמיק בדברי הנך תגאי דאמדי כי ימות חמשיח גדול מאוד כדלקמן. שמחינו כימות עגיתגו פי׳ עיגוי הקצוב ,לאמוקי גלות אדום שאין קצבה ידוע ,ועוד כי גלות שאר מלכיות גקרא גלות ולא עיגוי .אבל עיגוי לא היה רק במצרים בדכי וענו אותם וכר .ומגד זה ימי השמחה שאלמלא לא היה שמהה כגגד העינוי .חיד ,חט ושלום הרע יותר בעולם מן חטוב ,דלא מצאנו ארבע מאות שנח טוב כמו שהיו במצרים ארבע מאות שנה עינוי כדכתיב מפורש ,ואי אפשר שלא יהיה הטוב בעולם כמו הרע ולפיכד אמר ימי המשיח ארבע מאות שנ* ולמאן דאמר שם״ה שגה הוא עגין גדול מאוד. כי הגאולה האחרונה בערך הגאולה הדאשוג* היא כמו עדך חחמה אל הירח .תה בי הלבגה היא מאירח וחתרת ומאפל* וכך היתה גאולה ראשוגה שאמד הגאולה היה חושך של גלו* ישראל קפה כמו הלבנה שמאירה וחוזרת ומאפלה ,אבל הגאולה האחרונה שהוא תמיד ואין לה המםק, לכך גאולה אחרונה נגד החמת שהיא נשארת כך תמיד בלא שגוי ,ולכך אמרו כי ימי המשיח שלש מאות ששים וחמש שנים נגד ימי החמה. וכן תמצא במדרש)שמו״ר 0ט״ו( חחודש הזה לכם עד שלא הוציא הקדוש במד הוא את ישראל מצרים הודיע להם שאין המלכות עומדת להם אלא שלשים דוד שנאמר החודש הזה לכם חלבנה שלשים יום ומלכות ישראל שלשים דור הלבנה מתחלת להאיר יום ראשון של חדש וכל שהיא הולכת ומאירה עד ט״ו יום שלה מתמלא ומט״ו ואילך מתחסד ובשלשיס אינה נראת כך ישראל מאברהם עד שלמה ט״ו דור אברהם התחיל להאיר כר .ומפני כי הלבנה יש לה כל יום אוד בפני עצמו ולכד היה הגאולה לדורות גגד חלבנה ,לא שלשים שנה כי כן כל דור ודור הוא בפגי עצמו ,אכל הגאולה האחרונה שס״ה שנה .ולמאן דאמר שבעת אלפים שנה שנאמר כמשוש חתן על כלה פירוש שמחח שלימה ,שהרי התחן ראוי שיהיה לו שמחה שלימה עם אשתו לכד שמחתו שבעת ימים ,ויומו של הקב״ה אלף שנח וזח חומן ישמח השם יתברך עם ישראל שמחה שלימה שבעת אלפים שנת שכל שבעה הוא מספד שלם תה ידוע .ולמאן דאמר מיום שנברא חעולס וכו׳ פירש כי ימות המשיה עולם בפני עצמו ולכך הוא שקול כמו מן בריאת עולם עד המשיח .אף על גב כי שמואל אמר אין בין עולם הזח לימות חמשיח משמע רק שעבוד מלכיות ,מכל מקום מדאמר שמואל את בין עולם הזה לימות המשיח משמע רכל אחד נחשב עולם בפני עצמו .ולמאן דאמר מן המבול לפי שנחשב עולם חדש מן המבול ועד עתה ,וכאשר נאמד כי עולם המשיח עולם בפני עצמו שזה עולם חמשיח לעולם שלפניו .וזח העולם הוא מן המבול עד עכשיו שזח נחשב עולם חדש כפני עצמו וכזה יחיה ימות המשיח .ודבר זה מבואר: נצח קפו ישראל פרקמז פרק מז החבור שלה אף המלך נטל א ת שלו לימים ע מ ד ה שיהיה לעתיד לישראל בהקדוש ברוך את הוא יהיה לנצח ולא יוסר הקשר הזה וכשרה א ת עצמה והביאה אותם שני אריסין א ף ולא ינתק .ודבר זה מבואר בנחמות ישראל על ה מ ל ך ד ב י א א ת שלו א מ ר ה מ ל ך אלו ואלו י ע ש ה )ב׳( ע ט ר ה ויתנו בראשה כ ך א ת ה מ ו צ א א ב ר ה ם נתן ו א ר ש ת י ך לי לעולם וארשתיך לי ב צ ד ק ו ב מ ש פ ט שני אריסין כי ידעתיו למען א ש ר יצוה ידי נביאיו בחסד כמו הנביא שאמר הושע ו ב ר ח מ י ם ,ה ר י א מ ר כ י ה ח ב ו ר הזד׳ ש ה ו א יהיה חבור עולמית הארוסין בראשונה. לא בכתוב הזה כתיב כמו שהיה זקף לו ח ס ד ורחמים וארשתיך שלש פעמים וארשתיך לעולם וארשתיך בצדק ובמשפט שהחבור הזה שיהיה לעתיד זה פנים, האחד שיהיה שיהיו ישראל דבקים בכל ביתו לעשות צ ד ק ה ו מ ש פ ט א ף ה ק ד ו ש ברוך הוא החסד ואת הרחמים אבדו ו ב ח ס ד וברחמים וארשתיך באמונה .וביאור עניין החבור לבניו הוא הזה בשלשה השני נצחי, ההופכים ברוך ושמד לך ה׳ אלהיך את ישראל שלהם את משפט לרשע וצדקה לענה אף הקדוש הוא נטל א ת שלו כי אספתי א ת שלומי מ א ת העם הזה א ת ה ח ס ד ואת ישראל את עצמם וכשרו הרחמים ד כ ת י ב ציון עמדו במשפט מ ד ו ת י ו יתברך ,הגי תפדה ושביה בצדקה אף הקדוש ברוך הוא מביא ש י ה י ה חבור גמור ,ש א ף א ם החבור הזה כולל והגבעות מ ד ו ת באולי אינם בכל שאינם שאר דבקים ברחמים דבקים גמור בחבור ג ד ו ל י ם וכן ב ח ס ד ו כ ן ו א ר ש ת י ך לי לעולם וארשתיך שיהיה חבור זה נצהי .ואמר עוד וארשתיך ב צ ד ק ובמשפט הצדק תמוטנה ותסדי מ א ת ך לא ימוש וברית שלומי וגר אמר ה ק ד ו ש ברוך הוא אלו ואלו יעשו ע ט ר ה המדות ,ולפיכך אמר בחסד וברחמים ,כי אלו והמשפט א ת שלו שכן כ ת י ב כי הרים ימושו דברים שהם והחסד והרחמים כוללים מדות וינתנו בראשיהם של ישראל שנאמר לי ב צ ד ק ו ב מ ש פ ט ב ח ס ד וביאור החסד וברחמים ענין זה כי השם יתברך עד הוא כאן. משפיע ומרחם על עולמו ,והחלוק ש י ש בין ח ס ד השט ,כ א ש ר ת ד ע דברים אלו מאוד .שאין ס פ ק ורחמים כי ה ח ס ד ו ה מ ש פ ט כל א ה ד ד ב ר בפני עצמו ,וכן אף שאין חכרחי כל כך לעולם הוא משפיע א ת והצדק כמו שיתבאר ענין אלו דברים כאשר הרחמים בסמ!ך, לעולם חסד, והוא והרחמים באמונה התחתונים בצרה וצריכים לרחמים מרחם עליהם. ש ה ע נ י ן הזה ר ו צ ה לומר חבור גמור ,וזה מ ע ל ח אל בפני ואחר כך אמר וארשתיך עצמו ,כי מה ש א מ ר ובמשפט לי הטוב החסד הוא הטוב שהוא משפיע לעולם ו א ר ש ת י ך לי רק בחסד וברחמים אין זה ואייו ש נ י ד ב ר י ם מן הם השם יתברך בצדק התחתונים ,ודבר זה כאשר ישראל עושים ה מ ש פ ט שישראל דבר זה ראוי לאדם לעשות מ צ ד יהיו דבקים בו י ת ב ר ך ב כ ל המרות ,אבל לא זכר והצדק, אשר שה ,א א ד ם כ י א ם ל א י ע ש ה מ ש פ ט ה ר י י ו צ א מ ן עדיין שהחבור הזה חבור גמור ,כי א ף א ם החבור ה ד ב ר שהוא מהויב לעשות ,וכן ה צ ד ק הוא ראוי ה מ ד ו ת א פ ש ר כי אין זה ברחמים גמורים, הדבר שהוא צדק ,וכאשר ל מ ט ה עושים בכל שיעשה ולכך א מ ר וארשתיך לי באמונה שלשון זה רוצה מה שראוי להם לעשות למטה ,גם השם יתברך ברחמים לעשות והוא החסד ואלו יעשו עטרה לומר גמורים חבור גמור ,ואם כן הוא חבור וכן ב ה ס ד ש ע ל זה יפול לשון אמונה ובמדרש )דב׳יר 0״!( אמר ר׳ בן חלפתא משל למה הדבר דומה למלך שנשא ל מ ט ר ו נ ה והכניסה לו ש נ י אריסין והרחמים .ולכך א מ ר בראשה ,כי ה ע ט ר ה בראשה מורה ש י ש ב ה מלכות כ א ש ר ה ו א חב ,ר ג מ ו ר ו ד ב ר זה ,מ ב ו א ר : שמעון עושה להם מה שראוי אלו אף המלך זקף לה שני אריםין כנגדן אבדה מטרוניתה ולכך ראויה אל המלך ,וכאשר יש ל ה ם ה מ ש פ ט והצדק והחסד והרחמים ראוים להיות דבקים בו והרי הוא יתברך כמו ש א מ ר וארשתיך וגר. מבואר ענין החבור ל ע ת י ד שיהיה לישראל עם נצח פרקמז השם תברו ,שיהיה החבור נצהי ויהיה בכל מדותיו ויהיה חבור גמור שאלו מעלות כוללת הבל: כאשר תבין דברי הכמה עמוקה מאוד ,תדע כי אי אפשר להיות לעתיד סירתי בין השס יתבדו שהוא העלה ובין ישראל שהם עלולים מן השם יתבדו .ודבר זה התבאר לו ממה שאמר הנביא ירמיה )ל״א( הנה ימים באים נאם ה׳ וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית הדשה לא כברית אשד כרתי את אבדתם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצדים אשר המה הפירו בריתי ואנכי בעלתי בהם נאם ה׳ וגר .וביאור ענת זה .כי בעולם הזה חגשמי אין כאן חחבוד הגמור כי העולם הזה הגשמי נסרד ונבדל מן השם יתבדו שהוא העל* לכו ישראל לא היו חתרין אהד השם יתברו להיות דבקים בו מצד כי ישראל הם בעולם הגשמי הזה שהוא גבדל .עד כי לעתיד שיהיה העולם הזד .בלתי גשמי חמרי ,ואז ישראל אי אפשר להם כלא ז* ובעולם הזה השם יתבדו היד .מחזיר אחר ישראל .וכשיגיע הטוף שיהיה סלוק הגשמי יהיה החבור לגמרי רק ישראל מפגי שהם בעולם הזה הגשמי שהוא נפרד מן השם יתבדו אינם מחזירים אחר השם יתבדו .עד לבסוף שאז יסולק ההבדל הז* וזה שאמד הנביא הושע )הושע ב׳( ביום ההוא תקראי לי אישי ולא תקראי לי בעלי ,פירוש כי שם איש תמיד. נקראו כאשר יש לאיש ואשד .חבור ביחד .ושם י״ה הוא מחבר אותם בחבור גמור ,אבל שם בעל גקרא על שמ שהוא בועל אותה ופועל ב* והרי תמצא ובעלה שהוא לשון פועל ולכו הדבר הזה הוא מצד האיש הפועל בגקב* וכיון שהוא מצד הדבר הפועל החבור אפשר שיהיה פירוד לדבר זה מצד ישראל אבל שם איש לא נקרא מצד שהוא פועל בה דק מצד חבורס יחד ,וחבור שלהם מצד עצמם לכו אין בטול לזה ,ולכו אמר ביום ההוא תקראי אותי אישי ולא בעלי .ומעתה תבין הכתוב אשר אמר אשר המה הפידו בריתי ואנכי בעלתי בהם ,שבשביל בי הקדוש ברוו הוא היה פועל בהם חחבור וזהו חבור עלה אל העלול ואין ימראל קפז כאן קישור וחבור גמור הפירו הברית ,אבל לעתיד לא יהיה תוא יתבדו פועל בהם חבור אבל ישראל יהיו מתתבריס בו יתבדו: ובפסחים בפרק האשד• )ס״ז ע״א( ביום ההוא תקראי לי אישי ולא תקראי לי בעלי אמר ד׳ יותגן כבלת בבית המיה שהיא כבר אצלי׳ יאין כאן פירוד והבדל כלל ולא בכלה בבית אביה שיש כאן הבדל והפרש ,וכאשר ישראל בעולם הזה הגשמי שהוא גפרד וגבדל במה מן השם יתבדו נקראים שהיא בבית אביה ולא בית חמיה ,אבל לעתיד כאשד לא יהיה העולם גשמי כמו שהוא עולם חזה ואז יחיו נקראים ככלה בית חמי* לכו אמרו במדרש גקבה תסובב גבר בעולם הזה הקדוש ברוןי הוא מחזיר על ישראל שיעשו רצוגו ויעשו תשובה אבל לעתיד לבא ישראל מחזירים על הקדוש ברח־ הוא לעשות רצונו שנאמר גקבה תסובב גבר .וביאור ענין זה כמו שפרשנו ,כי כאשד יסולק ולא יהיר .כאן תבדל ,אז ישראל יתורו אהד הקדוש כרת־ הוא כאשר אין כאן הבדל, ואי אפשר שיהיו זולת יתבדו כלל pmהדברים האלו מאוד .תה שאמר הושע הנביא )ד*שע גי( ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה׳ ואל סובו באחרית הימים .והרי ביאר כל מה שאמרנו למעלה כי באחרית הימים וישובו אל ה׳ ויבקשו אותו ,כי אז יחדבקו ישראל העלול בעלה לא העלה בעלול. והבן הדברים הנכבדים האלו מאוד ,ואז תמצא שאי אפשר שיהיה בטול אל החבור הז* ומפני ההבדל חזה שיש בין גאולה ראשונה ובין גאולה אהרונה נאמר בגאולה ראשונה )שמות י״ג( ואכלתם אותו בחפזון כי בחפזון יצאת ממצרים, ובגאולת אחרונת כתיב )ישעי׳ נ״ב( כי לא בחפזון תצאו משם וגוי ,ולמה החלוף חזח ובמכלחא )בא ט״ו( כי לא בחטזון תצאו לפי שגאמר בגאולת מצרים ואכלתם אותו בחטזת זה חטזת מצדים ד׳ יחושע בן קרחה אומר זה המזון ישראל אבא חנן אומר זה חמזון שכמה אעפ״י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר קול דודי חגח בא מדלג על חהרים יכול אף לעתיד נצח קפח ישראל פ ר ק מוז כ ן יהיר ,ב ח פ ז ו ן ת ל מ ו ד ל ו מ ר כ י ל א ב ח פ ז ו ן ת צ א ו אחרונה שחוא גאולה נצחית ובלי שנוי כלל ר ק ע ״ כ .ו ב י א ו ר ע נ י ן זה ,כ י מ פ נ י ש ה ג א ו ל ה ה ר א ש ו נ ה תמיד קיים ולכך ל א י ה י ה ל ד ב ר ז ה חפזין ,כי ל א היתד ,ג א ו ל ה נ צ ח י ת ש ה ר י ל א ה י ו נ ג א ל י ם ר ק החפזון מ ו ר ה ע ל דבר שהוא ל ש ע ה וירא ש מ א לשעה ,וכך הוה ענין הגאולה גם כן ד ו מ ה לאור יעבוד הזמן לכך מ מ ה ר מעשיו ,אבל דבר שאינו ה ב ר ק ש נ ר א ה ב ר ק י ע ל ש ע ה ו מ י ד ע ו ב ר ,ו ל א היתד, לשעה אינו מ מ ה ר ותדברים האלו מבוארים מ א ו ד הגאולה הראשונה דבר ת מ י ד י קיים ולפיכך היה ענין החבור הנצחי שיהיה לעתיד יציאתם ב ח פ ז ו ן ג ם כן ,כ י כ ל ד ב ר ש א י נ ו ק י י ם והתבאר לך במהרה בימינו א מ ן : תמידי הוא עובר במהירות לשעה ,אבל הגאולה פרק מח ה פ ר ק נוסיף ביאור בזה שלא יהיה השתנות ולא ת כ ל מ ו ע ד עולמי ע ד ע״כ .וביאור תבושו קיימת ענין זה כמו שאמרנו ,כי ה ש י ר ה מ ו ר ה על ש ה ד ב ר כי הוא שלם ומצד השלימות שבו הוא אומר שירה, ולפיכך הפך האבל שיש לו העדר וחסרון ומפני כך הוא היא באחרית הימים שכל דבר מ ת ה ו ה בזמן הראוי יושב ודומם .ומכל מקום א פ ש ר כי שלימות שלו ה ש ל י מ ו ת ר ק זמן אינו ש ל ם ל ג מ ר י מ כ ל וכל ,והוא ד ו מ ה ל ז ק י ב ה האחרון מפני ש ש ל י מ ו ת ה ד ב ר הוא ב א בסוף .ודבר ע ם שהוא אדם אשר בריאתו שלימה ומכל מקום לגאולה לעולם העתידה, נשארת והיא ולעולמי עולמים .כבר ה ת ב א ר הגאולה לך האחרונה היא ש ל י מ ת העולם, לו ,ו א י ן ז מ ן י ו ת ר ר א ו י א ל זה ידוע כי ה ד ב ר אשר מ ת ה ו ה ויוצא אל הפעל, שלימות ראוי אותה ההויה בא בסוף הזיה, ולפיכך שתהיה הגאולה האחרונה שהיא» שלימות העולם רסוף וכמו שהתבאר פעמים הרבה .והדבר ידוע ש ה ד ב ר שהוא ש ל ם לגמרי אין לו שהוא שלימד, אינה הגאולות שנמצא לגמרי בערך הזכר. הראשונות נמצא בהם החסרון בנקיבה ודומה החסרון הדבר בערך לזה כמו שהוא שלם .והיינו ד א מ ר ש ה ש י ר ו ת ה ר א ש ו נ ו ת נ ק ר א ו ת נקיבה ש ה נ ק י ב ה יולדת ,וביאור ענין זה בלשון ה פ ס ד כלל ,ש ה ד ב ר י פ ם ד מ פ נ י החסרון שהחסרון שהנקיבה שהיא יולדת היא מפני חולשתה שאינה הוא העדר שבו ומביא אותו אל ה ה פ ס ד לגמרי, כמו הזכר ש י ש לו חוזק יותר מן הנקיבה ,וראיה אבל ה ד ב ר ה ש ל ם ואין ח ס ר ו ן ב ו ל א י ב א ל כ ל ל ה ע ד ר והוא מקוים לעולם ,ולכך הגאולה האחרונה שאז יהיה העולם שלם לגמרי לא יהיה לה ה פ ס ד : ובמדרש כל יעקב שירו לה׳ שיר ח ד ש )מכלתא בשלח( כי לזה אותה שאינה יולדת נקראת איילונית מ ל ש ו ן א י ל ו א י ל ל ש ו ן ק ו ש י מ ל ש ו ן )יחזקאל י״ז( אילי ה א ר ץ ל ק ח וכל ד ב ר ש ה ו א ח ל ש יש ואת לו השתנות ,ולכך ה נ ק י ב ה י ו ל ד ת מ פ נ י ש ה ל י ד ה ת ה ל ת ו מ ק צ ה ה א ר ץ כי גאל ה ׳ ע ב ד ו היא השתנות אל האשה ,והאיילנות אין ה ש ת נ ו ת בלשון נקיבה נקראת איילנות שהיא קשה כמו דוכרנית׳ השירות כולן קרואות לה כ ש ם שהנקיבד ,י ו ל ד ת וחוזרת ויולדת כ ך ה ת ש ו ע ו ת ואין ל ה ל י ד ה ש ה ק ש ה ל א י ק ב ל השתנות .ו מ פ נ י שעברו היה אחריהם שעבוד אבל התשועה העתידה כך הגאולה הראשונה נקראת בלשון נקיבה אשר להיות אין אחריה שעבוד לכך נ ק ר א ת בלשון זכר לחולשתם יש השתנות אל הגאולה הראשונה ,אבל שנאמר שאלו נא א ם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו שכשם כך התשועה העתידה לא יהא שנאמר גאולה ולכך אחרונה אין ה ש ת נ ו ת לה נקראת שהזכר אינו יולד בלשון זכר שאין ה ש ת נ ו ת לזכר .ועוד ת ב י ן גם שעבוד לה מעלה בלשון נקיבה אחריה ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים לא כן כי הנבדלת הגאולה הראשונה לא היה לגמרי ולפיכך השירה נצח פרקמח שד״יא חומרית .אבל לעתיד השירה בלשון זכר שהזכר הוא מתייחם אל הצורה הבלתי גשמי* ומפני זה גם כן הגאולות הראשונות כלם היה להם שנוי ,שהדבר אשר הוא חמרי או מתיחם אל החומד יש לו שגוי כאשד ידוע מענין החומר, אבל הגאולה האחדוגה יהיו העולם גבדל לגמרי, ולכד הגאולה האחרוגה השירה בלשת זכר שהזכר הוא מתייחם אל הצורה שאינה גשמית ולא אל החומר כלל ,ודבר שהוא בלתי חמרי הוא אן לו שנוי רק עומד קיים מבלי שנוי: ובמדרש )ילקו״ש ישעי׳ תע״ו( אנכי אנכי הוא מנחמכם איר אבא בשם רבי שמעת כן לוי משל למלד שכעט על מטרונה וטרדה והוציאה מתון• פלטין שלו לאהר ימים בקש לההזירה אמדה יכפיל כתובתי ואחר כד הוא מהזרגי כד אמר הקדוש ברוד הוא לישראל במיני אמרתי לכם פעם אחת אנכי ה׳ אלד׳יד ובירושלים לעתיד לבא אני אומר לבם שתי פעמים אבי אוצי הוא מנחמכם דבר אחר במיני קבלו שני אכי ה׳ אלי׳יד אל קנא ולפיכד הקדוש בדיד הוא מנחם בשני אנכי דבר אחר באנכי בראתי את העליונים ואת התחתונים אנכי עושה כל באכי בראתי אדם אנכי עשיתי הארץ ואדם עליה בז1צכי דברתי עם אברהם אנכי מגן לד באנכי דברתי עם יצחק אנכי האל אלהי אביד באנכי דברתי עם יעקב אנכי ארד עמד מצרימה באנכי העליתיו ואנכי אעלד גם עלה באנכי נגליתי על משה אנכי האל אלהי אביד באגכי שמתי הדבור על פיו ואכי אהיה עם פיד באנכי נתתי הדברות אנכי ה׳ אלהיד באנכי הולכתיה במדבר הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר באנכי אני בונה צית הנה אנכי מרביץ בפוד אבניד באנכי אני מביא גואל הנה אנכי שולה לכם את אליהו הנביא באנכי אני מנחם אתכם אנכי הוא מנחמכם זהו שאמר הכתוב כי הוא טרף וירפאו לפי שנאמר אין לה מנחם מכל אוהביה וכל מקום שנאמר אין לה הוה לה לכד נאמר אנכי אנכי חוא מנחמכם ע״כ. במדרש זה רמזו כל אשר אמדנו ,ורצו בזה כי מלח אנכי מורה על עצם הדבר ,והפרש בין מלת אני ובין מלח אנכי ,כי מלח אנכי הוא ישראל DDP מורה על עצמי של המרבד כאלו אמר אני עצמי עשיתי זה .אבל אני מורה על המדבר בעדו בלבד ואין בלשון הזד .שיהיה משמע על עצמו .והוא ה8ן מלת אתה כי מלת אני למדבר בעדו ואתה לנוכח, והתי״ו דגושה היא הבלעח הנו״ן של אני ובתרגום אגת ,אבל מלת אגבי את לו מכה ,מזה תראה שאין המלה מורד ,על המדבר בעדו בלבד שאם היה מורה על המדבר כעדו כלבד היה גמצא גם כן לשון זה ,אכל המלה הזאת מורה על עצמו של המדבר כלומר אגי עצמי עשיתי זה ,ולכו לא כא לשון גובה בלשון זה כי דוקא המדבר בעדו מרמז כלשון אגבי על עצמו לא כאשר מדבר אל וענה .וכאשר אמר אגכי ה׳ אלהיו כאלו אמר אגי עצמי אלהיו ,ובמקרא הזה נאמד על העלה הראשונה שהוא בעצמו אלהיו ולא שמסר ישראל לשרים עליונים ,רק השם יחברו עצמו אלהיהם ובשביל בי עצמו הוא אלהיו זעה זה בעצמו הוא הכתובה שכתב לישראל שהוא יתבדו אלהיהם ואם כן יהיה להם שכר גדול. ולא נאמר דק אנכי פעם אחד ,וזה מפני שאן* שהשם יתבדו עצמו אלהיהם ולא נתן להם לשום שר ולשום מלאד לא היה זה מה שהוא בעצמו אלהיהם מחויב מוכרה ,ולפיכד היה שנוי לדבר הזה ונפרד השם מהם .אכל לעתיד כתיב אנכי אנכי שתי פעמים ודבר זה מורה כי השם יתכהו יהיה אלהיד& הוא מתויב ומוכרת .כי הכפל הוא לחזק שמוכרה שכד יהיה״ וזה מורה הכפל כמו שאמרו בבל מקום שנה עליו תכתוב לעכב הרי כי הכפל הוא לתזק שכד מוכרה שיהיה .אבל בסיני לא אמר דק פעם אהד אנכי אנכי ולא היה זה מוכרה ולדבר זה היה פירוד, ולכד אמד שהוציא אותה:ותוך פלטת שלו כלומר שחיה פירוד לדבר זד -ולעתיד יהיו הפצים ישיומי שלא יחיד ,פירוד אל *:ור הזה ולכד אמרים ישראל יכפול לי כתובתי .כלומר שיהיה לישראל יותר מעלה ממה שהיה קודם עז כי לא יהיה לישראל עוד פירוד כלל .והכפל הוא התוזק אל החבור הזה כי שנה עליו הכתוב לעכב שלא יהיו פירוד לעולם .והדברים האלו מבוארים למי שיבין דברי חכמ* ומפני כי התורה לא תשתכה נצח קצ מישראל, לכך פרק מט התורה באנכי ב ר א ת י וכו׳ וביאור ענין זה כ מ ו ש א מ ר נ ו נאמר ש נ י פ ע מ י ם אנכי ,כי ה כ פ ל מ ה ש כ ת ו ב אנכי ל מ ע ל * כי בלשון אנכי ה כ ל ל פ י ש ה ו א מ ו ר ה על הלשון הראשון באנכי ב ר א הכל כי ה׳ בסיני ישראל ששם היה אלהיך אנכי אל קנא, שאמר אבל קבלה של המדבר ,ולפיכך עצם כי בסיני לא א מ ר ר ק אנכי פ ע ם אהד מ א מ ת ת עצמו נברא הכל ,לכך מ נ ח ם א ת ישראל לא חשיב אנכי אל קנא שהוא נאמר לרעה וסבר בלשון שלעתיד בה הכל כי סוף סוף היה פירוד אחר כך ולכך לא כ ת ב ויהיו י ש ר א ל מ נ ו ח מ י ם בכל ,ו ד ב ר י ם א ל ו ב א מ ת הכפל .אבל ל ע ת י ד שיהיה קיים ת מ י ד לא עמוקים מאוד אי אפשר לפרש דבר זה יותר ר ק שם יוסר פעמים אנכי .ואמר כתב שני דבר אנכי לומר אחר שהנחמה א ם יבין הדברים מ ע צ מ ו : פרק מט אמר י ה ו ד ה ב ן ל א ״ א ב צ ל א ל ז ״ ל ה״ה ,ה נ ח מ ו ת עמו ל ת ת להם חקים ומשפטים לא ע ש ה כן לכל לבא על ישראל ועל ירושלים, עם עוללים ויונקים דיבר ולעיני אמהותיו העתידים גוי, דבר נ ג ל ה כ ב ו ד ו ו ה י ו ב ש ל ו ם ס כ ו ו מ ע ו נ ת ו בציון ,ז נ ה ויבא בהם מ ר כ ב ת כבודו ומחשמלי זוהר י ר ד גם ש מ י ם לא בהם זכו ב ע י נ י ו ו ב מ ל א כ י ו י ש י ם ת ה ל ה ו ב י ן מ צ ו ק י א ר ץ ה מ ח ש ב ה ויתפוס בו הרעיון ענין הנחמה ,כי ד ב ר י ש ב נ פ ל א ת ה ו א ב ע י נ י כ ל ב א י עולש ,ו ע ת ה כ ס א זה אי א פ ש ר והוא מן הנמנעות .ואם יבא ב ד ע ת ך שלטו אל יעלה על ד ע ת ך ואל יבא שהוא מ ח ש ב ת און הדבור על שפתי במחשבתך שאפשר הספור בן אדם, ואף שישלוט מרום כבוד מראשון מקום מקדשינו בו ד ב ר זה על מ ח ש ב ת ך ,ת ש י ם ל נ ג ד ך זאל ערלים בו נכנסו טמאים נתנו ש מ מ ה בחמודותיו י ס ו ר מ ע י נ י ך ה צ ר ו ת א ש ר ה י ו ב ע ם הי ,ו כ י א פ ש ר לאל זר הבלי הגוים כבדוהו ולקדישין עליונים המספר וישלוט בהם המחשבה ,ע ד ב ה ם דינין ,א ל ו נ ה ר ג י ן ו א ל ו נ ש ר ם י ן ג ם ויעלה בהם שיבא כאשר ישים האדם המחשבה על זה הלא ישתומם חלקו אלו הלוקין והגולין זח ימים ועידן עדנין, גם ורעיוניו יבהלו ולבו ידום ויחרוש בקרבו ,כי אם ש ם לא מ צ א ה היונה מנוח לכף רגלה לא נתנו יהיו נאמרים בספור לא יפול בהם אמונה בלב ויתהלכו מגוי ויאמר האומר הלא זה דברי חידה ולא היה אך להם אדמה טמאה ל ש ב ת ונחלה, אל גוי ל א היה א ו מ ה ולשון א ש ר לא ע ל ה עולם מ מ ש י ל מ ש ל י ם הוא ,ואם היינו ח ם ושלום מ ז ר ע עליהם זרים לא זרח כבוד ה׳ אלהי ישראל עלינו ולא ראינו לזרא ותקיא נפשם גם אותם ובזה הלכו מדחי אל קשים להאמין ועתה אם בריאה ת ו ר ת אלהינו היו אור הדברים עד כי השביעו נפשם דחי ונדחו עד קצה השמים. מהם והיה להם אשר עבר על נפשנו בגלות ועד עתה .אך יברא ה׳ ש מ י ם וארץ ח ד ש ה אין לנו ל ש ב ת ומקום בני אברהם תולדות יצחק צאצאי יעקב לנוח עד אשר אל אשר בשם בני אל חי נקראו זרע קדושים שורש אמת ,כי לפי ה ד ע ת והשכל, אומר׳ סורו סודו ט מ א אל תגעו בשבתם אתם נתנו את אנחנו ח ו ק י ם ח ד ש י ם מ ק ר ו ב באו .ה ל א ב ת ו ר ת אם יבואו עליו כל העוברי כוכבים ומזלות שבעולם עליהם מ ב ל י י כ ו ל ת לזוז ה א י ל ן ה ז ה ה ב נ ו י ע ל ש ר ש י ה א מ ת מ ש ה עבד ה׳ לשום לבניו פאר על ראשם לכבוד מתפשטין ולתפארת ונגד לבם חותם הקודש ובבגדיהם צבע בכל רוחות העולם שתול על פלגי מים היוצאים הוד תקוע בארץ ועל יובל ישלח שרשיו כסא הכבוד והכל לפאר ולהדר ולרומם מן העדן ,ה מ ש פ ט נותן והדעת מחייב שלא יעקר מיחדיו א ו ת ו ו ל א י ש ל ו ט ב ו י ד ה א ד ם לזוז א ו ת ו מ מ ק ו מ ו ידי זדים לשום ת ח ת פאר התפילין כובע כרום אהב זולת .ו ת ח ת ח ו ת ם ק ו ד ם נ ג ד ל ב ח ו ת ם ז ר מ ג ו נ ה ולא יבאו עליו בצורת ,א ף אהבת עולם ומעידיו ,ועתה אם ת ו ר ה ח ד ש ה נ ת ן על נצח פרק מט ותחת יקר כבוד בעטיפות אבל על שפם יעטה. חלא אם כל חאגמים דיו וכל קני הים קולמםין וכל שמיס ידיעות וכל בגי אדם םופרי* לא ימפיקו לכתוב התלאות והצרות המשוגות יוצאים חוץ לטבע ומגהגו של עולם אשר עברו על עם הי .ואתה ה׳ אלהינו אבינו אתה ושמד הגדול נקדא על בניר ,למה יתחלל שמד הקדוש והנורא על ידי בגיד לאמר ,אם בני אל תי אתם למה מעלים עיניו מכם כל חימיס ובצאן לטבח יובל נתנו בידי זדים ,אם אבותינו ואנחנו חטאנו לן• חלא בייר אנחגו להעבירנו ומה לנו בעולמד להתחלל שם קדשיד על ידי בניד לס בקשתינו מלפני כסא כמדד שאל תתן אותנו בידי זרים ולהיות למשל ולשנינה בין כל העמים וחום עלינו והוציאנו מידי זדים: ובמדרש )ילקויש ישעי׳ ה פ י ג ( נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם כתיב אהבת צדק ותשנא רשע דבי עזריה בשם רבי יודא בשם רבי מימת פתה קרא בישעיה אמר ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ואשמע את קול ה׳ אומר וגו׳ אמד שלחתי את עמוס והיו קירין אותו פםילוט אמר ד׳ פנחס למה נקרא שמו עמום שהיה עמום בלשונו אמרו הניח הקדוש בדוד הוא את עולמו ולא השרה שכינתו אלא על הדין פסילות׳ על חדין קטוע לישנא שלחתי את מיכה והיו מכין אותו על הלחי כד״א בשבט יכה על הלחי מעתה את מי אשלח ומי ילד לנו ואומר חנני שלחני אמר ליה הקדוש ברוד ישעיהו בני טרחנים חם סרבנים חם מקבל אתה עליר ללקות ולהתבזות מהט אמד על מגת גווי נתתי למכים ואיני כדאי שאלד בשליחותד אצל בניד אמד ליה הקדוש ברוד הוא היא ישעיהו אהבת צדק אהבת לצדק את בני ותשנא רשע שנאת מלתייבם על כן משחד אלהיס אלהיד שמן ששון מתבריד מהו מחבדיד אמר לו הקדוש ברוד חייר שבל הנביאים מתנבאים נביא מפי נביא שנאמר נהה רוח אליהו על אלישע ודוח משה על שבעים זקנים אבל אתת מתנבא מפי חגבורח הדא חוא דכתיב רוח ה׳ עלי ולא עוד אלא שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות אבל אתה מתנבא נבואות ישראל קצא כפולות עורי עורי התעוררי התעוררי שוש אשיש נתמו נחמו עמי ע״כ .כנר אמרנו לו פעמים הרגה. שכל המא שבישראל הוא מצד המקרה ואין תםא מצד עצם צורתן .ולפיכן־ היה מצדיק ישעיהו את ישראל ואמר אף שתם חוטאים מצד המקרה מכל מקום מצד עצם ישראל תם טובים׳ כי תצורה בישראל צורת אלקית ולכו אין חטא בתם מצד עצמן דק מצד תמקד* רתמו מצי היצר הרע כמו שהתבאר במרקים תקודמים .תת חית מורה על מעלת ישעיה הנביא שהיה לו צורת אלקית גם כן .לכי היה משבח את ישראל מה שצורתן גבדלת .ואמר שאיגי כדאי להיות הולו בשליתותו אצל בגיו ממגי מעלת הצורה! של ישראל שהיא אלתי* ולפיכך אמר כל הנביאים קבלו נבואתם נביא מפי נביא .תה כי החומר מטו מבדיל בין השפ יתבדו ובין הנמצא .לטיבו כל הגביאים שלא היה צורתן כל כו נבדלת מן ההומר היה מבדיל ההמרי בין השם יתבדו וכין האדם לכד היה צריו לקבל נבואה שלהם מגביא אחר .אבל ישעיה שהיה נטשו שהיא צורתו נבדלת ולא חיח החומר שלו מטיד ומבדיל כץ השם יתברר ובין האדם׳ אין לו אמצעי ומקבל הנבואה מן השם יתברר כעצמו .וכן מה שהיה מקבל נבואתו על ידי אמצעי הכל ענק אחד וטעם אחד להם כמו שהתבאר: ובמדרש חטאה כבטלים הטא חטאה ירושלים ולקו בכטלים כי לקהה מיד ה׳ כמלים ככל חטאותיה ומתנחמים כבמלים נחמו נהמו עמי. וביאור זה כטל חטא של ישראל ,כי למי מעלת צורתן האלקית אין ראוי שיהיה בישראל חט* כי האומות שתוטאים מטני שעצמן הם כעלי חומר׳ לכד לא נחשב החטא שלהם ככטל כמו החטא של ישראל שנחשב חטאם בכפל .כי הכפל מורה על הצור* כי אצל העוברי כוכבים ומזלות שהצורה בטילה אצל ההומר ולכד את להם מדריגה שגית רק מדריגה חמרית בלבד .אבל ישראל בעצמם יש להם מעלת הצורה ולכד חטאם בכפל מצד הצורה שהיא שגית על מדריגת החומר. ולקו בכפלים ,פירש כשם שהטא שלהם אינו לפי מעלת צורתם הנבדלת שאין ראוי שיהיה נצח חטא לפי בהם פרק נ לקו בראשם חטאו בעין ומסקרות עיניהם ולקו בעי! בכפליים ש כ ל מכות ה י ה ש ל א ב ט ב ע כי היו מ כ ו ת עיני עיני ירדו מים ומתנחמים בעין כי עין בעין מדריגת הצורה. יראו בשוב ה׳ ציון ח ט א ו באוזן ואזניהם הכבידו מופלאת מעלתם ישראל הנבדלת, ומובדלת גם כן כפי ולכך וכן מ ת נ ח מ י ם ב נ ח מ ו ת כפולים ,והם נ ח מ ו ת ש ה ם ולקו ש ל א ב ט ב ע וכולם ה ם נחמות אלהיים שראויים אל ואזניך ת ש מ ע נ ה כוי .ו ב י א ר ע נ י ן זה ,כ י כ ל ע נ י ן ישראל שאם חטאו ישראל נ ח מ ו ת כפליים, כי באוזן ואזניהם מעלת הצורה והת נקראי הדבר שהוא לפי ה ט ב ע החמרי הוא ענין אחד באבר ושלא ב ט ב ע הוא כפל לכך היו דוקא הנחמות להרפא כפולות: ובמדרש הוא בדקדוק גמור, דבר אחד אותו דבר חוזר נלקה ואותו ובזה נתרפאו לגמרי ,ואם חטאו באבר זה ובאה ה מ כ ה על ענין א ח ר ל א נ ת ר פ א ה ח ט א ונשובה לגמרי מאחר ש ל א הוכה באותו אבר ש ה י ה בו מצרימה ולקו בראש כל ראש לחלי החטא, נלקו ובו חטאו ומתנחמים ת ח ר ש נ ה ומתנחמים באוזן בראש נתנה בראש ויעבור ראש לפניהם מלבם לכך באותו דבר שחטאו בו נתרפאו: והי פרק נ בארנו ,כי א ף ל מ א ן ד א מ ר אין בין העולם כבר הברכה בארץ כאשר הארץ מובנת בעצמה. תהיה ה ז ה לימות המשיח אלא ש ע ב ו ד מלכיות, וכתיב ונתנה הארץ יבולה לא כדרך שעושה עכשיו שאין ד ע ת ו לומר שלא יהיה דבר יותר ר ק ש ל א כדרך ש ע ש ת ה בימי אדם מנין א ת ה אומר אנחנו נהיה ובנינו ובני בנינו משועבדים ולא אלא השרה נזרעה ועושה שתהא בת פירות יומא י ו ת ר ,כ י ד ב ר זה א י ן ל ו מ ר כ ל ל ,א ב ל ל א י ה י ה תלמוד לומר זכר ע ש ה לנפלאותיו ואומר ת ד ש א העולם מוטבע בחומרים כאשר הוא עתה ,ויסתלק הארץ ד ש א ע ש ב מזריע ז ר ע ביום ש נ ז ר ע ה בו היצר ה ר ע מן האדם ויטו הבריות לב א ח ד לעבוד עשתה לא כדרך א ת יוצר הכל .כי למאן ד א מ ר אין בין העולם לימות הזה המשיח רק שעבוד מלכיות ,יהיה פירות ועץ שעשתה השדה יתן פריו עכשיו אלא כדרך ש ע ש ת ה בימי אדם הראשון מנין א ת ה אומר כי יהא אילן נ ו ט ע ועושה ה ע ו ל ם נ ו ה ג עי׳פ ט ב ע ו ו מ נ ה ג ו ב ד ב ר י ם ה ט ב ע י י ם פירות בת יומא ת ל מ ו ד לומר זכר עשה לנפלאותיו ולא יהיה גוהג ש ל א על פי ה ט ב ע ר ק יהיה נוהג עץ פרי עושה פרי למינו בו ביום היה בדברים ואומר אשר ה ם אפשר בטבע ,ר ק שיהיו הבל עושה פירות מנין שאף העץ עתיד להיות מאכל צדיקים ,וכך לענין ה ב ר כ ה אין ספק שיהיה ב ר כ ת לומד עץ פרי אם לומר שעושה פירות י הארץ אם הקדושה בכל שהיא מוכנת לא ונתתי שהחטא גורם. לברכה ו ב ס פ ר י )ספרא בכל תלמוד פרי כבר נאמר עושה פרי אם כן למה נאמר בחוקות•( עץ פרי אלא מ ה פרי מאכל א ף העץ מאכל מנין גשמיכם בעתם בלילי שבתות אמרו בימי אילני ס ר ק עתידין להוציא פ י ר ו ת ת ל מ ו ד שאף שמעון בן ש ט ח היו גשמים יורדין מלילי שבתות לומר ועץ ה ש ד ה יתן פריו ע״כ .הרי כי ל ע ת י ד ע ל לילי ש ב ת ו ת ע ד ש נ ע ש ו ח ט י ם ככליות ושעורים האדמה אשר כגרעיני זתים ועדשים כ ת ר י זהב צררו מהם חכמים והניחו דוגמא לדורות להודיע כ מ ה ה ח ט א גורם וכן א ו מ ר כי עונותיכם ה ט ו א ל ה וחטאותיכם מנעו הארץ הטוב מכם ע״כ .הרי אם לא היה החטא, כאשר יסתלק אדרה השם בשביל חטא אדם תחזיר ולברכתה דאמר ה ח ט א מבני אדם, לקדמותה כאשר היה קודם ש ח ט א האדם .ולמאן אין בין עולם ה ז ה ל י מ ו ת המשיח אלא הברכה מוכנת לה שעבוד מלכיות בלבד ,לא יקשה מ ה שאמר כאן המשיח כ י ת ו צ י א ה א ר ץ פ י ר ו ת כ ל י ו ם ויום ,כ י ד ב ר ז ה וא״כ בזמן ישראל לא גקדא גט שהרי היה״בחחלת בריאת העולם אם לא היה התטא ,והרי לטעמים גם כן היה חדוש שחיו חחטימ כליות ואין דבר כמו זה נקרא שנוהג העולם שלא כטבע: ובמסכת שבת בטרק במה מדליקץ )לי ע״ב( יתיב ד״ג ודרש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדיו לגלג עליו אותו תלמיד אמר אין הדש תתת השמש אמר ליה בא ואראד דוגמתו בעולם הזה נטק אחזי ליה תרנגולת ותו יתיב ר״ג ודריש עתידין אילנות שמוציאין פירות בבל יום שנאמד ונשא ענף ועשה פרי מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום לגלג עליו אותו תלמיד ואמר והכתיב אץ חדש תתת השמש אמר ליד ,בא ואראך דוגמתו כעולם הזה נפק אחזי ליה צלף ותו יתיב ר״ג ודריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוםקאות וכלי מלת שנאמר יחי פיסת בד ממיץ לגלג עליו אותו תלמיד ואמר אץ חדש תחת השמש אמר ליה בא ואראך דוגמתו בעולם הזה נפק אחזי ליה כמהין ופטריות כלי מלת נברא קורא ע״* הנח ר״ג באד לנו כי כל שלשח חלקים המוציאים תולדות על ידי ברבת השם יתברך ,כי האדם מוציא תולדות והארץ מוציאה פירות ,כולם לעתיד בהםתלק ההטא ימולק מהם גם כן החסרון ויתברכו להוציא בכל יום ויום !,והעץ יוצא פירות כל יום והארץ תוציא דברים אשר הם שלמי בריאה .ויש לך להתבוגן מאוד כי אצל האדם ואצל פירות העץ אמד שיהיו מוציאים תולדות כל יום ,ואצל הארץ אמר שתוציא דברים שלמים, כי זכר אצל כל אחד ואחד מה שראוי לו ,כי האדם והעץ השדה יותר שלם ,וחדבר השלם מעכב ומשהה תולדתו ביותר׳ והארץ היא ממהרת לחוציא תולדות ומוציאד ,פרחים וצמחים כל שעה רק שאינם שלמים כי הארץ בעצמה חיא ארמח ועפר ,על זה אמר כי הארץ תוציא דברים שלמים ולא תוציא חאדץ דבר חסר .וגם זה אינו קשיא למאן דאמד אין בין העולם הזה לימות המשיח דק שעבוד מלכיות כאשר ימצא כך ,שהרי היה גמצא דבר זד ,גם כן בבריאת עולם .שחור ,ילדה ליומא וכן עץ פרי ליומא ,ולעתיד לפי מדריגת קצג , העולם ומעלתו שיהיה מתברר מן השם *,nan אין זה שלא בטבע כאשר יחזור העולם כמו שהיה בראשונה .ומפני שלעג התלמיד שאין כל חדש תהה השמש ,נמה שהעולם הזה הוא עולם אהד עם עולם המשיח ומאחר שהוא עולם אהד אין ראוי שיהיה נמצא נו הדוש כמו שאם כן היה זה העולם מחולק ,ואף כי לפי ענין הנם ימצא כר לפעמים מכל מקום אינו דומה אל הנס נמה שהנם הוא לצורר שעה אבל דנר שאינו לצורר שעה אינו כד ,ולכד אמר התלמיד שאין חדש תחת השמש .ולכד הראה לו לאותו תלמיד תרגגולת שמולידה ניצה בכל יום ,וכן דברים שצומחים כל יום ודנרים שהארץ מוציאה והם שלמים ואץ צריכין תקון .ומעתה אין לומר אין חדש תחת השמש ,כי דבר זה היה קשיא אם לא היה גמצא כלל כעולם שאז יאמר אץ חדש תחת השמש ,אכל כיון שמצאגו גם עתה דבר זה בעולם אף אם לא היה נמצא במין זה עצמו רק במין אחר אץ זה נקרא עולם הדש .ועוד אפשר לומר ולפרש כי מה שאמד כי האשת תלד בכל יום, פירש ענץ זה כמו שהתבאר לד פעמים הרבה מאד בחבור באר הגול* כי הדברים אשר הם בעולם מורכבים מהומר מורה ,ומתחייב מן חחומר מה שראוי לו ומתחייב מן הצודה מה שראוי לו ,ואין ספק כי מצד הצורה יותר מוכן לברכה מאשר הוא מצד החומד ולפעמים הוא מוכן מצד הצורה אל דבר מה ומונע אליו החומר עד שלא נמצא בו מה שראוי אליו מצד הצורה, מכל מקום כאשר הוא מוכן מצד הצורה אל כרכה ,ואף אם יש מעכב ובטול מצד החומר מכל מקום אי אפשר שלא יהיה מועיל הכנתו מצד הצורה מה שאטשר למעיל עד שיוציא לפעל מה שראוי .ומכל מקום נאמר על הנמצא כאשר הוא ראוי מצד הצורה כי זה עצם שלו, ולא יבחן הדבר רק מצד עצמו שהוא צורתו אשר הוא אמתת עצמו ,מדן להשגיח על הבטול אשר ימצא אליו מוגע מצד ההומר .כי דבר זה דומה אל גבור גדול אשד לו הכח על פעל גדול מאד ,והוא גמגר בבית וכי בשביל זד ,שהוא נמגד בבית לא יאמר שהוא גבור גדול אף כי אי אפשר נצח קצי ישראל פ ר ק גא להוציא גבורתו א ל הפעל ,וכך הדבר הזה בעצמו ר א ו י ש ת ל ד אשד ,ב כ ל י ו ם ו ע ץ ע ו ש ה פ ד י כ ל י ו ם העצמית גלוסקאות וכלי מלת ,ואם יש מוגע מ צ ד כאשר הצורה דבר אחד ראוי מ צ ד ותוציא שהיא ע צ מ ו לו ,א ף כ י מ צ ד ש ה צ ו ר ה מ ו ט ב ע ת החומר אשר הוא המונע ,מכל מקום יאמר עליו בחומר י ש מ ו נ ע א ל ד ב ר זה ,מ כ ל מ ק ו ם י א מ ר ואין כך מ צ ד א מ ת ת עצמו היינו מ צ ד צורתן על זה כאשר ראוי אל הצורה כאשר הוא מ ו פ ר ד להשגיח אשר הוא מ צ ד החומר ,ומעתה אין א ת ה ה׳ צריך לומר ש ה ד ב ר זה נמצא לפעמים ,אבל כך החומר ודבר זה מן בארנו בחבור גבורת ב מ ק ו מ ו ת ה ר ב ה מ א ד .ו ל כ ך ה ד ב ר י ם אשי־ א מ ר ו ה ו א ל פ י מ ע ל ת ה צ ו ר ה ב ע ו ל ם הזה ,ש א ף א ם י ש ה מ ו פ ש ט ת ,וזה מ צ ד החומר ולכל הפחות מועיל כי אינו בכאן כלם נאמרו אמרו ל ע ת י ד אשד ,ש ת ל ד ב כ ל י ו ם , הצורה מצד כי יהיה מונע מ ו נ ע מ כ ל וכל אבל יוצא ל פ ע ל מ ה שראוי ,ויש לך להבין דברים אלו והם ברורים ודי ב ז ה : ה ע ו ל ם ל פ נ י הש״י ,ו מ פ נ י ז ה מ צ ד ה צ ו ר ה כ ך ה ו א פרק נא שבארנו לך ב פ ר ק הקודם אחר ענין הארץ הקדושה ומעלתה ,יש ל ד ע ת גם כן מ ע ל ת קדשינו ותפארתיגו ירושלים עיר הקדושה עיר תבנה ותכונן ב מ ה ר ה בימינו ,כי יש לך ל ל מ ו ד דכ״ש שהיה במעלה אלקית כבר ובמעלה אלקית ממה שהיה ושמתי כדכד וכ״ש הדבר שיוסיף לו. בקדושה ובבבא בתרא )ע״ד, עי׳א( גל וגעשה קוממיות קומות אמה מ א ת י ם אמד ,כ ש ת י ש ל אדם הראשון ור׳ יודא אומר מאה כ נ ג ד היכל וכותליו ש נ א מ ר בנעוריהם אשר בנותינו בניגו כנטיעים מגודלים מחוטבות תבנית היכל כי קאמר ר׳ יוחנן לכוי בזויות ד ב י זיקי. ש מ ש ו ת י ך א מ ר רבי שמואל ב ר נחמני פליגי ביה וביאור חייא ותרי מלאכי ברקיע מיכאל וגבריאל חד אמר במעלתה תרי של רבי עצמות מאיר מתיבי אומר ואוליך אתכם ע נ י ן זה ,כ י י ר ו ש ל י ם א י נ ה ע י ר ט ב ע י ת אמוראי דא״י יהודה ויחזקיה בניו ש ל ר׳ כמו שאר עיר רק היא עיר אלהית האלתית. ולפיכך א מ ר ה כ ת ו ב ושמתי דשוהם וחד אמר דישפה אמר להם הקדוש ברוך כ ד כ ד שמשותיך ,כי כדבד היא אבן יקרה ,ולפיכך ל ה ו י כ ד י ן ו כ ד י ן ו ש ע ר י ך ל א ב נ י א ק ד ח כי א מ ר כי לעתיד ל מ ע ל ת ירושלים ש ת ה י ה מ ע ל ת ה דיתיב רבי יוחנן וקא ד ר י ש ע ת י ד ה ק ד ו ש יותר אלהית ע ו ד מ מ ה ש ה י ה קודם ,וראוי שיהיה היא להביא אבנים טובות ומרגליות שהן בניינה לפי מ ע ל ת ה מאבנים טובות ויקרות .ולכך שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר ברום עשרים שמות הוא הא ברוך ומעמידם בשערי ירושלים לגלג עליו אותו תלמיד ה ש ת א ביעתא ד צ ל ת א לא משכחן כולי האי אשכחן לימים הושן דקדושים ופליגי שהיה המשפט מאבנים היה חושן מיכאל וגבריאל בענין ה ח ו מ ה הזאת ,כי שרת החומה בה יוגדר העיר ע ד שנקרא המקום על שם דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות שהן שלשים החומד, בית מ ו ש ב עיר חומה ,וכן ה ש ע ר ב מ ה שלשים וחוקק בהן ע ש ר ברום עשרים א מ ר שהוא כ נ י ס ת העיר ,ש ג ם המקום נקרא ע ל ש ם בדיך השער ושוטרים על להו הפליגה ספינתו הני למאן אמר ליה בים חזא מלאכי המשפט בו אורים ותומים טובות, שעתיד הקדוש הוא להעמידן בשערי ירושלים אתא לקמיה דרבי י ,ח נ ן א מ ר ל י ה ד ר ו ש ר ב י ו ל ך נ א ה ל ד ר ו ש כ א ש ר צורת א מ ר ת כן ראיתי אמר ליה ריקא אלמלא לא ר א י ת בה לא ה א מ נ ת מ ל ג ל ג על דברי א ת ה נ ת ן עיניו בו כדכתיב )דברים ט״ז( שופטים ת ת ן לך בכל שעריך ,ולפיכך החומה והשער ש ה ם המקום ראוי שיהיו כפי מדריגתם .ופליגי תרי מלאכים, ורז״ל אמרו )דב״ר פ״ה( מיכאל ש ל מים וגבריאל ש ל אש ,ואין הפירוש נצח פרק נא שמיכאל הוא מיס וגבריאל הוא אש דאין הדבר כד כלל ,רק כי הם צורות נמדתת נבדלות זה מזח וחם מחולקים כמו אש ומים ,כי מיכאל שהוא של מים ד״ל כי מושמע ממנו מה שהוא דומה למיס ,וגבריאל של אש כי מושמע ממנו מה שהוא שוד ,ודומה לאש ,כי מן מיכאל מושמע ממנו הטוב והחסד וזה דומה למים ,וגבריאל מושמע ממנו התן והוא שוד ,לאש ,ולמיכד צורת מיכאל חסד תורת גבריאל אש .ולמיכד מיכאל שהוא ממוגה על המים ,אמר שצורת העיד הקדושה יהיה הסוב שתהיה דביקה בחטד ובטוב ,ולסיכד החומה יהיה של שוהם כי השוהם גית שלו מורה הטד וטוב וראוי למקום הקדוש להיות צורה האלהית שלה דבר זה .וגבריאל שהוא תן אומר שצורת המקום יהיה ישסה ,שהוא גות מורה תן .ואין טמק שכל אחד ואחד מן שתי המתת האלו הוא מעלה בטני עצמה ,וכמו שיש למעלה כוחות מחולקת יש ממונה על החמד ויש ממונה על חדת ,וכן יש צדיקים בארץ יש שנטשו מוכן לעשות הטוב והחמד ויש שהוא מוכן לדין וכל אחד ואחד מעלה בטני עצמו ,לכד תרי מלאכי ברקיע ותרי אמוראי בארץ דומים ושוים וחדברים ידועים למשכילים ואת כאן מקום זה .ואמר שהקדוש ברוד חוא אמר כדת וכדת תהוי ,ומסני שהשם יתברד כולל הכל דין וחסד ,ולא כמו המלאכים המממונה על חסד אינו ממונה על תן והממונה על דין אינו ממונה על חסד ,והוא יתברד כולל הכל והוא יתברד נותן לה מעלה כוללת שתהיה כרכא דבולא בה ומצד הסתת תהיה מעלתה גבדלת לגמרי ,ולכד כתיב ושעריו־ לאבני אקדח ,והוא דומה אל האדם שהפגיס שלו מאירות וכד השער שהוא פני העיר יהיו אבני אקדח המאירים ,ומורה זה על מעלת אלהית כמו האדם כאשר יש לו פנים מאירים שנאמר )קהלת n׳( חכמת אדם תאיר פניו .וביאר לד כי שני מעלות יהיו לירושלים ,אם המעלה שתהיה כוללת הכל כמו שאמר הקדוש בדיד הוא תהוי כדין וכדת ,ואם שתהיה לה המעלה העליונה הצורה הנבדלת עד שתהיה דביקח בעולם הנבדל לגמרי. ישראל ומה שאמר לעתיד מביא הקדוש ברוך הוא אבנים שלשים על שלשים ,כי עשרים לא יתכן שהרי הפתוו גבוה עשרים מ ו י ן יותר ,ומדאפקתית מן עשרים אוקמיה אשלשים .והם מרובעים כי המרובע הוא שלם כלא תמרון והוא לפתה העיד. ומת שאמר לגלג עליו אותו תלמיד ,מפני שהיה תתלמיד מדמה העולם שלעתיד לעולם הזה ,ואמר סעם אחד הפליגה ספיגתו כים הגדול ,רתת לומר שתשיג בעגין תות לעיין לעומק דבר זת ועתה ראה בחכמה שהמלאכים מנסרים וכר ,פירש שהחכמה היא רחבה מגי ים ופעם הפליגה מפינתו שהיה גכגס בהכמה שהיא רחבה מגי ים ,ועמד על הגיסוד הזד .רתת לומר גזירה זאת שחדי לשון גזירה הוא כריתה וגיםור גם p״ וראה שהעליונים גוזרין דבר זה שכל דבר הוא בגזירת עליוגים והם גוזרת ולכד נקרא זה ניסור ,ואז היה מודה לדבר ז* ומסגי שלא היה מאמין עשאו גל עצמות שגעגש על• ידו ומת וגעשה גל עצמות, ומקשה מיתיבי וכר ,תראת מתלוקת התכמים בעגת זה דמ״ד מאה כי מאה הוא מספר שלם מורה על שלימת מבלי המרת ,ועגת מאה שהוא מםסר שלם התבאר בחבור גור אריה בפרשת ואתחנן עיין שם .ולפיכך אמר שקומת האדם מאה אמה ,ומאן דאמר מאתים כשתי קומות של אדם הראשת דעתו כי אדם היה מאה אמה פי זה המספר הוא שלג. לכד אדם הראשת שנברא כשלימות היה לו המספר הזה עד אשר שחטא שמעט אותו ,ומכל מקום אדם הראשת לא היה לו השלימת רק מצד גופו חחמרי ,אבל לעתיד יהיה השלימות הן מצד גופו החמרי הן מצד הצורה והצורח יש לו מדריגה השגיה ולכד קומת האדם יהיה מאתים וכבר התבאר למעלה אצל כסל אנכי ענת זד -ורבי יהודא סבר מאה אמה כי האדם תמה להיכל שהוא קדוש והוא היה מאת אמד״ וזה יהיה לעתיד שיהיד. האדם בית קדוש ובו יושב הנשמה שהיא נצוץ מן השם יתבדר וכמו שהיה במקדש נצוץ כבודו יתברר ,ולפיכד אמר כי יהיה מאה אמה כמו בית המקדש .ודע עוד כי מאן דאמר מאתים אמה כפל קומת האדם הראשון ,סבר כי אדם הוא גשמי נצח קצו פרק גב והצורה ב ט ל ה אצלו וכאלו היה כולו גשמי חמרי, אבל ישראל ע ג י ן זה ,כ י י ר ו ש ל י ם ה י א ג ׳ פ ר ס א ו ת ,כ י וביאר לעתיד יהיה קומת אדם מאתים גגד חומר ירושלים עיר קדושה ולכך מדריגתה ג׳ פרסאות וצורה ואין א ח ד בטל אצל השני .ומאן ד א מ ר כגגד ג׳ א מ ה כי לעתיד יהיה החומר מאה הצורה בטל הקדושה השלימה הוא על ידי ג׳ כי וכל קדוש שיאמר הוא מדלי מן הארץ׳ לגמרי תהיה אצל קדוש, וכאלו תאדם אינו גשמי ,ולכך ל א יהיה ומפני כי ירושלים מן הארץ ג׳ תהיה קדושה ר ק מ א ה א מ ה .ו מ ת ר ץ ה נ ה ו ל כ ו י ד ב י זיקי ,פ י ר ש מדלי חלונות המביאים האויד לשם ש א ף על גב שאינו ת ח ת י ה ואז י ה י ה ק ד ו ש ה כ ש ל י מ ו ת ל א ה ת ח ל ת פ ת ח לכנוס מכל מקום ש ם פ ת ח שהוא קדושה .ואמר ש מ א יש צער לעלות ,ר ו צ ה לומר מ ב י א האויד ויש עליו ש ם פתח ,א ף שאינו פ ת ח שמא לישראל הדרים בה מפגי כ ב ד ת החמרי שהוא לכנוס לשם מכל מקום ה ו א פ ת ח שהוא מבדיל בינם ובין ה ק ד ו ש ה יהיה ל ה ם צער לעלות, מ ב י א אויר וכל פ ת ח הוא צ ו ר ת העיר ,ולכך א מ ר רוצה לומר לקנות אותה מדריגה הקדושה ומפני ה נ י ל כ ו י ד ב י זיקי ,כ ל ו מ ר ש ה ש ע י ר ש א מ ר ר ׳ כך יהיה ק ש ת לעלות ,ועל זה א מ ר וכיונים אל יוחנן אין ז ה ר ק ש י ש ש ם פ ת ח עליו להביא האויר ארובותם ,ידוע ש ה ע ו ף פורה באויר מפני קלות לשם לא שיבא האדם שם ,ולא דברנו ר ק מ צ ד החומר ש י ש לו ואינו מ ו נ ע לעוף לעלות למעלה, המקום מ צ ד עצמו לא מ צ ד האדם אבל וכן י ש ר א ל יהיו ד ו מ י ם לעוף ש י ה י ה להם חומר גמור מעלת עליו פרסאות כנגד כמו שהיא זך מ צ ד האדם בודאי יהיה יותר גדול: עד שלא יהיה להם מעכב ומונע מן כבדת התומר ועוד ש ם א מ ר ר ב ה א מ ר רבי יוחנן עתידה ירושלים שתבנה שלשה פרסאות למעלה וראמה תחתיה שנאמר בתחתיה וישבה מאי תחתיה ומאי ת ח ת י ה ש ל ש ת פרסאות הוי אמר לעלות ולקנות הדברים לעב הגדולים האלו .ו מ פ נ י ז ה שהעב אף המדריגה הקדושה והבן אם יהיה הוא ענן האדם שמים, לעתיד מדמה אותו ואמר גם כן הכתוב חמרי לא יהיה חומר שלהם גס וכבד כ מ ו שהוא עתה, ר ב א א מ ר לי ההוא סבא ירושלים קמייתא ת ל ת א רק כמו חומר הענן שהוא חומר שאיגו ג ח ש ב לה צער לעלות מן ולפיכך פרסאי הות ושמא תלמוד לומד מי תאמר אלה כעב יש תעופינה אמר רב התחתונים הענן שהרי נקרא ענן שמים נבדל מ ן הארץ ג׳ פרסאות ,והתבאר לך הקדושה העליונה ש ל ירושלים: פ פ א ש מ ע מ י נ ה האי עיבה ת ל ת א פ ר ס א מורלי. פרק נב התבאר לך דבר מקדושת ירושלים וממעלתה. ויקרא יעקב למקום ב י ת א ל ע״כ .וביאור ענין הוא זה ,ד ע כ י ב י ת ה מ ק ד ש ה ו א ה מ ק ו ם ש ה ש ם י ת ב ר ר ובמהרה יש לו תבור ודביקות ע ם התחתונים שזהו ענין ב י מ י נ ו .א מ ר י נ ן ב פ ר ק האשד) ,פסחים פ״ח ע״א( א ״ ר מדת אך בית הדבר שהוא קודש קדשים קדשינו ותפארתינו שיהיה לעתיד אליעזר מ ה ד כ ת י ב והלכו גוים רבים ואמרו לכו בית המקדש .ומפני ש מ ד ת אברהם החסד הוא והחסד מ ת ד מ ה כהר לפי שכל חסד הוא אלהי גדול ,כ י מ י ש ה ו א מ ד ק ד ק ע ם א ח ר מ ש ו ה ה מ ד ד . אלהי יצחק ל א נאמר אלא אלהי יעקב ביושר ואינו נ כ נ ס לפנים מ ש ו ר ת הדין ,א ב ל ב ע ל לא כאברהם ש כ ת ו ב בו הר ש נ א מ ר בהר ה׳ יראה ה ח ס ד א י נ ו מ ד ק ד ק ועושר .ח ס ד ג ד ו ל ,ו כ ד כ ת י ב ולא כיצחק שכתוב בו ש ד ה שנאמר ויצא יצחק )תהלים ל״ו( צ ד ק ת ך כ ה ר ר י א ל כ י ה צ ד ק ה ו ה ח ס ד שקראו בית שנאמר ה ש ם י ת ב ר ך ה ו א גדול ואינו מ ש ו ה המדד, ונעלה אל הר ה׳ אל בית אברהם לשוח בשדה אלא כיעקב אלהי יעקב של נצח פרק גב ביושר כמו שתא עושה בעל מדת חדין ,וממני כי על ידי מדה זאת יש אל השם יתברר חבור לתהתונים קרא אברהם בית המקדש שבו הבור השם יתברר לתהתונים הד .לפי שעל ידי מדת אברהם שהיא מדת חחםד החבור הזה .וכן יצחק שהיה מדתו מדת הדין שעושה מעשיו ביושר ובדין ,וגס מדד• זאת מדד .אלהית ועל ידי מדד. זאת גם כן יש אל חשס יתברר חבור ודביקות אל התחתונים להיות ביניהם ,ולכד קרא יצחק את בית המקדש שדה כי השדה הוא שוד ,וישר ודבר זה מתייחס אל מדת הדין שהוא ישר .אמנם יעקב קראו בית .שדבר זה מיוחד למדתו שמדת יעקב מדת רחמים וזהו עצם החבור ,שאינו דומה מדת אברהם אע״ג שעל ידו יבא לכלל חדבוק האלהי אין מדד ,זאת שהוא מדת אברהם עצם החבור ,וכן אע״ג שמדת יצחק שהוא מדת הדין סבה שעל ידו הדיבוק האלהי לגמרי אין זה עצם הדיבוק ,אבל מדת יעקב שהוא מדת רחמים הוא הדבוק בעצם לגמרי .כי זה עגין חרחמים האהבה והחבור ,שכבד בארנו זה כי אוהב תרגומו מרחמוהו וכן בלשץ חכמים )כתובות ק״ה ע״ב( לא לדין אינש מאן דמדהם ליה־ ודבר זה ידוע, והאהבה היא הדבוק וההבור בעצם .שכאשר דבק נפשו כמו האב והאם לבנה מרחם עליו במו שהתבאר למעלה דבר זה עיין שס ,ולפיכד מרח זאת בעצמה הוא מבד .אל החבור שיש אל השם יתברר לתחתונים ודבר זה ידוע למבינים. ולפיכד לא היד ,מי שקראו בית רק יעקב ,כי הבית ששם הדירה הוא ההבור בעצם ,ולפיכד אברהם וכן יצחק אין מדתם מביא החבור הזה שהוא בבית המקדש כעצם רק שלא בעצם .ודבר זה יש לו הסרה וכמו שהתבאר לד סעמים הרבה. כי הדבר שאינו דק בשביל סבה מה יש לו חסדה, אבל דבר שהיא כד בעצמו אין לו הסרה שכד הוא !עצמו .ולפיכר מצד מידת יעקב החבור בעצם ולדבר זה אין לו הסרה ,ולפיכד קרא אותו יעקב בית ,לפיכד נאמר ואל בית אלהי יעקב, שהכוונה בזה שהבית הזה שתא החבור אל השם יתברד עם הנמצאים בעצם הוא בשביל אלהי יעקב ,אשר מדת יעקב גורס דבר זה שהשם יתברר ישראל wp דר עם התחתונים על ידי חחבוד בעצם .ואמר אל בית אלהי יעקב ,רוצה לומר כי הבית עשוי לדירה לכד ת א חבור בעצם ודבר כזה אין לו הסרה ,אבל ההד והשדה אינו כד ואם יש לאחד שם דירה הוא לזמן בשביל שהיד .חפץ לדור שם ויוסד דבר זד .מאחד שאינו עשוי לדירה ואינו כמו הבית כיון שהוא עשוי לדירה לא יסולק דבר זה: ובפרק חלק )ק׳ ע״א( יתיב דכי ירמיה קמיה דר׳ זירא ויתיב וקאמר עתיד חקדוש ברוד הוא להוציא נחל מבית קדשי קדשים ועליו בל מיני מגדים שנאמד ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו •ולא יתום מריו לחדשיו יבכר כי המקדש המה יוצאים והיו מריו למאכל ועלהו לתרופח אמד לו ההוא סבא יישר וכן אמר ר׳ יוחנן יישר אמר ליה ר׳ ירמיה כתאי גוונא מחזי כאמקדותא אמר ליה האי סיועי קא מסייעי ליה ע״כ .וביאור ענין זה לטי מעלתו העליונה שיהיה בית המקדש דבק בעולם העליון הנסתר ,שממנו הושמע ומשתלשל המציאות ונטיעת העולם משתלשל ממנו ,ולמיכד יוצא מן הקדוש המנימי השמע הוא הנהל שיוצא מן המקום העליון .ומורה זה על הברכה העליונה בלי קץ והבן זה: ובמדרש )ילקו״ש מיכה ד׳( עוד והיה באתרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההדים אמד ר׳ טנהס בשם ד׳ ראובן עתיד הקדוש ברוד הוא להביא סיני ותבור וכדמל וחרמון ולבנות בית המקדש עליהם מה סעם והיה באתדית הימים אחר רב הונא דייר אלא בית המקדש אמר שידה וההרים עונים אחריו ומאי סעם ונשא חוא מגבעות אין לשון ונשא אלא לשון שירה שנאמר וכונניה ישוד במשא ע״כ .וביאור עגין זה ,שבא לומר כי בית המקדש לעתיד יהיה מתרומם על הכל וכל העולם יבואו לבית המקדש לעבוד את השם יתבדה וכדכתיב ונהרו אליו .ולכד אמר שיביא הקדוש בדוד הוא אלו ד׳ הריס גגד ד׳ צדדין ויבגה בית המקדש עליהם ,כלומר שיהיה בית המקדש מתעלה על כל .וזה שאמר הכתוב וחיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ גבון נצח קצח בראש ישראל פרקנג אליו לגמרי ,והפך זה האבל שהוא בחסרון והוא יושב ע מ י ם והלכו גוים אליו ,ר ו צ ה ל ו מ ר בזה כי ל א ודומם ,ולעתיד יהיה מ ע ל ת ב י ת ה מ ק ד ש כ ש ל י מ ו ת ההרים ונשא הוא מגבעות המקדש שבית כמו שהיה בראשוגה שלא שלימות ונהרו בית היה כל העולם ,ש ל א הלכו גוים אליו מ כ ל שאין ל מ ע ל ה מזה, לגמרי המקדש אמר ולכך לעתיד יאמר שירה שכאשר יהיה בית ה ע ו ל ם ,ו ז ה מ פ ג י ש ל א היד ,ב י ת ה מ ק ד ש מ ת ע ל ה ה מ ק ד ש כ ש ל י מ ו ת ו י ה י ה ב פ ו ע ל וזהו ה ש י ר ה .ו א מ ר ע ל כל העולם ,אבל לעתיד שיהית ב י ת ה מ ק ד ש כי ההרים יעגו אחריו השירה ,וזה כי על ידי ב י ת מ ת ע ל ה על כ ל העולם ולכך ילכו אליו גוים רבים המקדש ש ל י מ ו ת כ ל העולם ,יושלם גם כן הכל, מ כ ל צד ,והבן ש נ ק ר א בית ה מ ק ד ש ה ר ה ׳ כי כי כמו שעל ידי המלך יושלם כל העם אשר ההר הוא מ ת ע ל ה למעלה .ואמר רב הונא דייך הוא תחתיו ,וכך על ידי ב י ת ה מ ק ד ש שהוא מקום ע״כ ,כלומר כי אין זה די מ ה שיהיה ב י ת ה מ ק ד ש בארץ יושלם הכל ,ולפיכך א מ ר בי ב י ת קדוש מתעלה ע ל התחתונים שאין זה כך ,ר ק כי ב י ת המקדש המקדש יאמר שירה ויענו הרים אתריו שירה, צדדין וזה כ י ה ש י ר ה א מ ר נ ו ל מ ע ל ה בענין ש י ר ת יחזקיהו, כי כאשר דבר אתד כשלימות הגמור והדבר שהוא ה ו א ב פ ע ל ,וזהו ה ש י ר ה מ ח מ ת ש ה ו א כשלימות יאמר שירה וההרים שהם גגד א ר ב ע ה יענו אתריו שירה ,ודברים אלו עמוקים מ א ד ב מ ע ל ת בית ה מ ק ד ש איך ישלים כ ל העולם. רצון יהי ותחזנה שיבנה בית עינינו בשוב כשלימות ואין ע מ ו חסרון והוא נ מ צ א בפעל ,ואז המקדש שכינתו ב מ ה ר ה בימינו במהרה לתוכו בימינו א מ ן : פותה פיו ומשורר כי על ידי השירה ה ו א בפעל פרק נג בארגו כבר דבר הכל בחבור ה׳ גבורת היה אמר יקוב הדין א ת ההר אבל אהרן אוהב שלום במקרה רק לחבירו כי אחד בגאולה ראשוגה לא ב ע צ ם ובכווגה ,ו ל כ ך מ ה ש ת מ צ א שהיו ראשונה שנים הגואלים בגאולה שהם משה ואהרן ,א ל ת א מ ר כי ה י ה זה במקרה .וכאשר יצאו ישראל מ מ צ ר י ם אז היו ישראל ל ע ם כמו שבארנו ורודף שלום ומשים שלום שנאמר בי איש בין בשלום ובמישור ה ל ך א ת י ע״כ .הרי לך א ה י י היה ההשור בין החלקים מתחברים )פ־״ב( ר׳ ומתקשרים יחד. מאיר אומר ובאבות מה עד דרי תלמוד שהיו נתן לומר ו ה א ר כ ג ו ב ז ה ב ח ב ו ר ג ב ו ר ת הי ,ו כ ל ע ם מ צ ד ש ה ם ורבים השיב מעון מ ל מ ד שהיה אהרן מהלך אם שיהיו פגע בו אדם ר ע או רשע נתן לו ש א ל ת שלום בזה ולעבור עבירה עם להם יש מתאחדים חבור ומתקשרים אחד, וראוים חלקי העם וכאשר ה0 זה למחר ביקש אותו האיש לילך מתאחדים וכן א מ ר אוי לי איך אשא עיני ואראה א ת אהרן ומתקשרים החלקים עדיין בשביל זה אינם נקראים ממנו שנתן לי שלום נמצא אותו האיש ע ד ש ל א יהיו נפרדים, בושתי ע ם אחד ,ר ק ש ד ב ר זה גורם שאינם מחולקים, נ מ נ ע מלילך לעבור עבירה שני בני אדם ש ע ש ו שאם היו מחולקים אינם ראוים כלל להיותם עם מ ר י ב ה זה עם זה הולך אהרן וישב לו אצל א ח ד שלום מ ה ם ואומר לו ר א ה בני חבירך מהו עושה מ ט ר ף ורודף שלום בין איש לחבירו ע ד שהיו ישראל לבו מ ח נ ק ע צ מ ו תולש בשערו ואמר אוי לי איך אחד. וכנגד זה היה אהרן שהיה מקושרים מחוברים בלתי אוהב מחולקים זה מזה, אשא עיני בחבירי בושתי הימנו שאני הוא ובפ״ק דםנהדרין א מ ת היתד! ש ס ר ח ת י עליו והיה יושב אצלו ע ד שהיה מוציא בפיהו במשה כתיב ומשפטיו עם ישראל משה כל קנאה שיש בלבו שוב הולך אצלו חבירו ועושה )ו׳ ע״ב( תורת נצח פרק גג לו כך וכשפגעו זה בזה נשקו וחבקו זה לזה שנאמד ויבכו את אהרן שלשים יום כל כיח ישראל ע״כ .ועל ידי משה היו עם אחד לגמרי. כמו שאדם אף שאבריו וחלקיו הם רבים והם מתחברים כמו שהוא הגוף .לא נקרא שם אדם אהד עליו רק על ידי הנפש שהוא צורה לאדם, כי הצורה היא אחת ,ודברים אלו mבדודים מאוד למי שיבין דברי חכמה׳ ולכך היו ישראל על ידי משה לעם אחד .כי על ידי אהרן נתקשרו ולא היה פירוד ביניהם .ומשה היה מלך להם והוא נחשב צורה לישראל כמו מלך שנחשב צורה לעט .ולפיכך היה כל דבריו של משה במשטט כמו המלך אשד נאמר עליו )משלי כ״ט( מלך במשפט יעמיד ארץ .והבן הדבדימ האלו מאוד. ולעתיד תהיה הגאולה ג״כ ע״י ב׳ ,האחד הוא המלך חמשיח שהוא יהי׳ מאחד ישראל והוא כמו צורה שע״י נעשה אחד כמו שהיה משה וכך יהיה מדריגת המשיח ,והשני אליהו שלא יהיה ענינו רק לחבר ולקשר ולמדד את ישראל הכל בחבור אחד .ובסוף מסבתא עדיות אמר רבי יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לדחק המקורבים בזרוע ולקרב המרוחקים בזרוע משפתת בית צריפה היתד .בעבר הירדן וריחקוה בני ציון מדוע ועוד אחרת היתד .שם וקדמ מ י ציון בזרוע כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר ולרחק ולקרב ר׳ יודא אומר לקרב אבל לא לרד ק ר״ש אומדלהשוות המחלוקת וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום ביניהם שנאמר הנח אנוכי שולח לבם את אליהו הנביא וגומר והשיב לב אמת על בנים ולב מיס על אמתם. וביאור ענת זה ,שיהיה מלך המשיח כמו שאמרנו. ועוד יהיה להם אליה זכרונו לברכה שיהיה מסדר אותם עד שיהיו מקושרים .ולפיכך אליהו זכרונו לברכה בא לקרב ולרחק אותם שהם מרוחקים בזרוע ואותם שהם מקורבים בזרוע .וסדר המשפחות והשתלשלות שלהם הוא סדר ותמר אל ישראל .ולפיכך בא לקרב אשד מרוחקים מרוע ישראל קמו ולרהק המקורבים מרוע .ולפי זה פירש והשיג לג אמת על בנים ומים על אבו* שידעו פדר יחוסם והשתלשלות שלהם מי הוא אב של זה ומי הוא מו ,וזהו והשיב לב אבות על גנים ומים על אבות״ כל ענק זה קשור והבור ״ישראל״ ולפיכך מקרב את מי שראוי לקרב ולדחק את מי שראוי לרהק עד שיהיה ענק ישראל מסודר כראוי ויהיו אחד על ידי זה ייגמרי ולא יעבור זר בתוכם .ולדעת דבי יודא מסגי שאליהו זכרוגו לברכה לא יבא דק לטוב ולא לרעה״ ולפיכך לא יבא רק לקרב ולא לרהק שזהו איגו ראוי למדת אליהו שהוא הטוב .ולדעת ר״ש יבא להשוות המחלוקת שזה הדבר ראי לאליהו כמו שהיה מדת אהרן כמו שהתבאר שהיה משוה הכל״ ולפיכך אליהו יהיה משוה המחלוקת שלא יהיה מחלוקת עוד משראל ובשביל זה ישלה אליהו׳ ולפי זה פירש הכתוב והשיב לב אבות עיי בגיס ולב בנים על אבות״ רצה לומר שימיר מהם המחלוקת ומה שייך לומר והשיב לב אמת על בגי* ורצה לומר שמתחלה אף בין אמת ובגים היה מהלוקת ועתה והשיב לב אמת על כנים וכנים על אבו* וחכמים אומרים שיבא להרבות שלום בעולם״ כלומר מעלה שלו יותר עליונה ולא לבד להסיר המחלוקת״ כי לפעמים אין מחלוקת מכל מקום אין שלום שיהיה להם לב אהד לגמרי .וראוי שיהיה העולם בלב אהד כמו אבות ומיס שהם אחד לגמרי מתו תכלית האחדות״ ולפיכך אמר שיעשה אליהו שלום בעולם לקרב את ישראל מזמר גמור״ ולדברי הכל ענת אליהו זכרוגו לברכה הוא הסדר והקישור שיהיה על ידו לישראל. ובמדרש בחמשה מקומות אליהו זיל הסר וי״ו חד מלאך זד דבר באליה וחד וילך אליה ויאמר איש בעל שער וחד ויאמר אליו• אם איש אלהים אגבי וחד ויאמר אליהם אליה התשבי הוא והד הגה שולה לכם את אליה ובהמשה מקומות יעקב מלא מי״ו הד הך דהכא וחד את זרע יעקוב אס אמאס וחד ושב יעקוב ושקט וחד הנני שב את שמת יעקוב וחד לא כאלה חלק יעקוב .חד• רומז על שנתן אליהו ליעקב ערכת וכתיב )משלי ר( אם ערבת לרעיך תקעת אד נצח ר ישראל פרק נד כ פ ך וגר ,והנה היד יש בו ח מ ש ה א צ ב ע ו ת היד, של ולכך נ מ צ א ח מ ש ה ואוי״ן א צ ל י ע ק ב כי ה א צ ב ע שכתוב וזכרתי הערבות בגאולה אחרונה ,לכך יעקב הוא מ ל א ב ח מ ש ה ד ו מ ה לוי״ו ונתן לו כ ף על זה והוא ליעקב .ועוד דכתיב שנתן ובמסכת׳ בפיסת אהלות היד )פ״א( וחמשה לזר תקעת יעקב נגאלין בזכות יעקב כמו שרמז ב מ ה בריתי יעקב מקדים א ת יעקב כפך מקומות מפני שהוא משלים א ת אליהו שהוא חסר מונה שלשים אברים מקומות .ונראה כי עיקר הרמז בזה כי וואוי״ן הם שלמים, בחמשה אם לא היה אליהו שעל ידו ת ה י ה הגאולה לא וכונת ה מ ד ר ש הזה כי אליהו לא נברא ר ק לגאול היתה א ת ישראל ,וכל זמן שאין גומר דבר זה אליהו ל א היתד ,ה ג א ו ל ה ה א ח ר ו נ ה ,ל כ ן נ ט ל י ע ק ב א ו ת נ ח ש ב חסר ,ולכך חסר הנה בחמשה הגאולה האחרונה ,וכן א ם ל א ה י ה יעקב מקומות מ ש ם אליהו לחבר א ת יעקב ואליהו ב י ח ד לומר ו נ מ צ א י ם אלו ואוי״ן א צ ל י ע ק ב ש ה ש ל מ ת אליהו כי יעקב נ ט ל אות א ת ת מ ש מ ו ש ל אליהו לערבון נ מ צ א א צ ל י ע ק ב ו ז ה כ א ש ר י ג א ל א ת בניו ,ו ב נ י ו ש י ב א ויגאל ב נ י ו : פרק נד בארנו ל ך בפרק הקודם ענין השווי ו ה ה ת ד מ ו ת יתברך, השם כי דודי לי ואני לו, ולפיכך ובין היה עוד גואל שלישי הוא מרים נגד ישראל שהם גאולה א ח ר ו נ ה בגואלים .א מ נ ם י ש לך להבין מ ה אל ה ש ם יתברך ,לכך ה י ה גואל זה אשר שהיה כבר יש בין הגאולה הראשונה משתוקקים מ צ ט ר ף מ ר י ם א ל מ ש ה ואהרן ,מ פ נ י כי נקבה כי חבור זה מ צ ד כי ישראל ש ה ם נחשבים שלום הם התבאר מענין אהרן שהיה אוהב כ מ ו אשד׳ ל ה ק ד ו ש ב ר ו ך ה ו א ב כ ל ורודף שלום ומקרב את הבריות ביחד לכך היה א ה ר ן מ ק ש ר א ת ישראל ו מ א ח ד ם יחד ,וכן בעבודה מקום משתוקקים אל השם יתברך: ובפ״ק ד ת ע נ י ת )ט׳ ע״א( ר ב י י ו ס י ב ״ ר י ה ו ד ה במשכן ובמזבח שהוא אחד אל השם יתברך שהוא אומר ג׳ פרנסים טובים ע מ ד ו לישר׳ ואלו אחד ובזה ה י ה ע ו ש ה ש ל ו ם וקשור בין י ש ר א ל הן מ ש ה ואהרן ו מ ר י ם וג׳ מ ת נ ו ת נ ת נ ו ע ל ידיהן ובין הקשור אביהם והאחדות רבינו שבשמים, שהיה וזהו על ידי תכלית ועל אהרן. ידי הבאר משה בזכות אהרן ה מ ן בזכות מ ש ה מ ת ה מרים נסתלק והמלך הבאר דכתיב ו ת מ ת ש ם מ ר י ם וכתיב ב ת ר י ה ולא הוא אחד ,כי על ידי סדורם והתקשרם יחד בשביל היה מים לעדה וחזרה בזכות שניהם מ ת אהרן אומה נסתלקו ענני כבוד שנאמר וישמע הכנעני מלך שלימה אחת ,כי לא היה על ידי אהרן רק שלא ערד מ ה שמועה שמע ש מ ע שמת אהרן ונסתלקו זה עליו השלום ש ה י ה מלך ישראל והענן והמן באר בזכות מרים עמוד הענן עדיין אין ראוי לומר עליהם שהם היו מחולקים ,ועל ידי מ ש ה רבינו עליו השלום ענני כבוד וכסבור נתנה רשות להלחם בישראל היו א ו מ ה ש ל י מ ה יחידה שהרי ה מ ל ך הוא אחד, דכתיב ויראו כל ה ע ד ה כי גוע אהרן אל ז ה הוא ענין זולת ודבר דברים הקשור והחבור והיינו שני ת ק ר י ויראו א ל א ויראו חזרו ש נ י ה ם בזכות מ ש ה י ח ד כ א ש ר תבין זה .א מ נ ם אהרן ש ה י ה ב י ר ח א ח ד וכי שנאמר ואכחיד ש ל ש ה הרועים ע ו ש ה שלום וחבור בין ישראל לאביהם ש ב ש מ י ם בירח אחד מתו והלא מרים מ ת ה בניסן ואהרן באב זה הוא מ צ ד השם יתברך ,אשר הוא חפץ ומשה באדר אלא שנתבטלו שלשה מתנות טובות ובדביקות זה להיות עם ישראל .אמנם ע ל ידם ונסתלקו כולם בירח א ח ד ע״כ. דבר בחבור כמו ש ה ש ם י ת ב ר ך ה ו א ח פ ץ בדביקות ישראל, כמו כן ישראל הם חפצים ומשתוקקים אל שנתנו ויש לשאול ל מ ה היו ענני כבוד על ידי אהרן והמן על ידי משה והבאר על ידי מרים׳ א כ ל נצח מדק נד כאשר תבין הדברים אשד התבאר לד למעלה תבין אלו דברים .כבר בארנו .כי ראוי היה משה שעל ידו היה המן שהוא פרנסת ישראל .בשביל שהיה פדגם הדור ומגהיג הדור ,כי נקרא המנהיג והמלד בפרט סרגם לפי שהוא משלים את הסדון הדוד במו שהפרנסה משלמת הסרת האדם ,ולכד משה שהיה טרנמ ומלד ישראל בטרט כמו שהתבאר למעלה ראוי שיהיה מפרנמ תן את ישראל עד שיהיה פרנמת ישראל על ידו .ולכד המן שהוא טרנמת ישראל היה על ידי משה .וענני כבוד היו על ידי אהה ,כבד אמרנו לד כי על ידי אהרן היה חחבור של הקדוש ברוד הוא עם ישראל ,כמו שתמצא בכל מקום כאשר היה גגלה השכינה בתחתונים היה על ידי עגגי כבוד וירד ה׳ בעמוד ענן)במדבר י״ב( תה תמיד ויהי מום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד )שמות י״ט( ,וגם כן ככל מקום שהיה גלוי שכיגתו בתחתוגים היה זה על ידי עמוד העגן ולכד ראוי שיהיה זה על ידי אהרן שעל ידי אהרן הבור השם יתבדד אל ישראל כמו שהתבאר. אמנם על ידי מדים היה הבאר ,כי היה בישראל שהיו משתוקקים אל העל* והשתוקקות הזה הוא השתוקקות התחתונים אל העליונים כמו השתוקקות הנקיבה אל הזכר ,לכד נתן להם הבאר כי הבאר נובע ועולה מלמטה למעלה וכדכתיב )במדבר כ״א( עלי באד ענו ל* כי הבאר הוא התעלות התחתונים שהם המים אשר למטה p הארץ נובעים למעלה .וכמו שהיה הענן יורד מלמעלה ,כי הענן מתייחם אל השמים שהדי הוא נקרא ענן שמים תה היה מורה על השתוקקות העלה אל התחתונים כמו שהתבאר ,כן הבאר הוא מורה על השתוקקות התחתונים למעלה .ולכד הבאר היה עולה מן התחתונים .ומפני זה נקראת האשה בכתוב באר כדכתיב )משלי הי( שתה מים מבודד .וכל זה כי האשד ,והבאר הם מתדמים ומחיחסים ,וכבד בארגו זה גם בן בהבור גבורת ה׳ )םי״ט( אצל משב משה על חממי ,ולכן• בזכות מדימ שעל ידה היה השתוקקות והתעלות אל העלה היא הבאר שהוא מקור מתעלה ומשתוקק ישראל רא למעלה pm .הדברים האלו כי הם נאמנים מאוד מאוד אין pooכה* ואמר כאשר מתה מרים הזד הבאר בזכות שניהם מת אהרן זמרו מכות משה, וזה בי אין ספק כי בכה מדריגות משה העליונה ככה שלו כל המעלות האלו .מ משה שהיה נחשב צורת ישראל כמו שהתבאר ולמי מדריגתו ומעלתו ראוי שיהיה חמר מן השם יתברד אל ישראל ויהיה גם כן כאן חבור ודביקות לישראל בו יתברד ולכך בכחו הכל .וכן אין סמק כי אהרן שהיה על ידו הדביקות והחבור מן השם יתברר אל ישראל שראוי שיהיה גם כן דביקי־ת ישראל אל אביהם שבשמים ,ולכד כאשר מתה מרים חזר הבאר בזכות משה ואהרן כי בכחם המעלה הזאת ,ובאשר מת אהרן הזר הבאר כזכות משה כי ככהו כל הדברים האלו .כי מי שידע להמן דברים אלו ידע מ כל השלשה דברים האלו יש להם קשור ביחד .כמו שהיו אלו שלשה דברים לשלשה לשני אחים ואחותם עמהם אשר יש להם חמד ביחד, ולכד בכח המדריגה העליוגה יש המדריגה אשר חוא מחובר אל זה ולממה חימגח ,ויש במדריגות משה ואהרן מדריגת מרים אשר היא מחובר אליהם ולמטה מהם ,ובמדריגת משה כל שלשתן שחס מחוברים ומצטדסים אל מדריגת משה כל אלו הדברים והבן הדברים חאלו מאוד .וכאשר תבין דבר זה אז תדע ,מ לא יהיה בגאולה אחרונה רק גואלים שנים ,כי השלישי שעל ידו חבור העלול אל העלה דבר זה לא •היה צייד לעתיד, כי כבד אמרנו למעלה כי לעתיד יהיה דביקות ישראל בו יתברר מצד עצמם .וכמו שאמד הכתוב )ירמי׳ ל״א( נקבה תסובב גבר כמו שבארנו לד למעלה ,ולכד אין צריר אל אמצעי שעל ידו יהיה דביקות זה הוא התחברות העלול בעלה, כי יהיה לישראל דבר זה בעצמם מבלי שום אמצעי כלל כמו שהארבגו בזה למעלה .גס כי למדריגת הגאולה האחרונה שיש חלוף ביניהם, כי הגאולה חאחדוגה כולו זכר ולא גקבה כמו שהתבאר בפרקים שלפגי זד״ שהשירות הדאשוגות כולם בלשה גקיבה ולעתיד לבא כתיב לשון זכר, נצח ישראל פרק נה והבדל הזה בארנו לך למעלה ,ולכך אין במעלת הכל זכר ,ולכך ל א י ה י ה ר ק אליהו ז״ל ו מ ש י ח רק שהם ראוים להנהגת ישראל לעתיד כמו ש ב א ר נ ו : האחרונה מדריגת נקבה מדריגות הגאולה הדברים אשר בארגו לך בחבור הזה, פרק נח מן כי שלא יהיה לישראל הפך ומתנגד לעתיד ומה ה י ה ב ע ו ל ם הזד ,ת ת ג ג ד ו ת ל י ש ר א ל מ צ ד א ש ר הנביא אמר חי( )זכרי׳ אמר כד, ה׳ העולם היא חלק האומות ,ובזמגים אשר מיוחדים צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי גמצא העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה. האומות אל אליהם ומתיחסים היה וצום ההתנגדות אל ישראל כמו שהתבאר .כי דבר זה וביאר ברור ,כ י י ש ל כ ל ד ב ר ו ד ב ר זמן מ י ו ה ד אליו, אלו כמו כי זה, הזמנים כבר היו התבאר מיוחדים בחבור אל הזה החורבן כי שהגיע ש ק י י מ ו ו ק ב ל ו ה ח כ מ י ם ד ב ר ז ה )אבות ס״ד( לישראל למשול בם מתגגדים שלהם כאשר התבאר אין לך א ד ם שאין לו שעה ,ואם ה ד ב ר הזה בבני לבית פרטיים איך לא יהיה אדם ולכך היה נמצא הכללים, זה דבר לששון ולשמחה ,כי הזמנים היו אשר זמנים מיוחדים שהיו מיוחדים אל האומות .ולעתיד גם ובמדרש יהיה ישלים עמהם הוא העולם המשיה ,ולא עוד שהכל הזה האלו מתנגדים להם ע ד שהגיע להם בם חורבן ישלימו אויביהם בעולם באומות באריכות, יהודה ואמר כי הזמנים יהיו התגגדות יושלם לישראל עמהם. ב ש ו ם בחיגר, זה ובשביל יהיה עמהם א״ר ויהיו עלה לששון אריה במזל ולשמחה. אריה והחריב את עד א ר י א ל ע ל ה א ר י ה זד ,נ ב ו כ ד נ צ ר ד כ ת י ב ע ל ה א ר י ה להם ירושלים בחדש והחריב א ת אריאל הוי אריאל אריאל במזל אריה עד גלות מסבכו הגצהית כ א ש ר יש ש ל ו ם ל ה ם מ כ ל אויביהם ואין החמישי כאן סבת ההפסד ,כי הפסד הוא ההפך אשר יש קרית חנה דוד על מגת שיבא אריה במזל אריה לדבר א ש ר ה ו א ה פ ס ד אליו ,ו כ א ש ר אין ה פ ך אין כאן הפסד .ומזה יצא ד ע ת האומרים שאין העולם זה נפסד שאין לו הפך אינו מקום כי העולם אף מצד שאם ג פ ס ד אליו ,ו ד ב ר מכל היה הפך יש לו אליו, העדר, כי דבר זה אי א פ ש ר כי כ ל עלול הוא חסר מן העלה שאין העלול דכתיב ביה אריה שאג מי לא ירא במזל אריה והפכתי אבלם לששון ויבנה אריאל בונה ירושלים אין עצמו ויבנה אריאל יבא אריה זה הקדוש ברוך הוא ב מ ד ר י ג ו ת העלה, ואם כן יש בו לנבוכדגצר וישראל מלך, בשלימותו אדם, נקראו כ ת י ב )בראשית ט׳( וכאשר האדם ומוראכם וחתכם חסרון והעדר לו ע ל כל חיית הארץ ,וכאשר אין ה א ד ם צדיק ואינו הקיום והגצהי מ צ ד העלה שהיתה מחויבת ,גם מ ק ב ל כ ח מ ן ה ש ם י ת ב ר ך אז הארי גובר ,כ י כ ח דבר זה אינו כי העדר אשר אפשר לו מ צ ד עצמו ה א ד ם מ מ ו צ ע ואיגו י ו צ א מ ן ה מ מ ו צ ע ,ש כ ל ה י ו צ א אי א פ ש ר ש ל א יצא אל הפעל ,ש ל א ישוו יחד מ ן ה מ מ ו צ ע הוא ט מ א הוא רע ,ובשביל זה היה שהיא מחויבת מ צ ד עצמה והעלול אשר ממוצע העלה מ צ ד עצמו .ואם יאמר שיש ה׳ נדחי ישראל יכנס. כח וביאור זה כי ג ח ל שלכך נקרא אריה שהוא כח ישראל גובר בחודש גיסן שהוא יש לו העדר מ צ ד עצמו אף שהוא מחויב מ צ ד וממוזג בשווי שאיגו ל א קד ולא ח ם כמו שראוי עלתו ,ולכך המציאות ש ל ו כאשר הוא ימצא מ צ ד אל האדם ש ה ו א ממוזג ,א ב ל גבוכדגצר ה י ה לו ה ע ל ה יגיע אליו ה ע ד ר א ש ר ראוי מ צ ד עצמו, כח גמשלים ו א י ן כ א ן מ ק ו ם זד ,ו י ת ב א ר ב ע ז ר ת ה ש ם י ת ב ר ך לאדם בספר הגדולה • ארי שאין עובדי כוכבים ומזלות והיה כחו יוצא מן הממוצע אל הטומאה. נצח פרק נד, ולפיכד היה מצד הזה גובר על ישראל והתריב בית המקדש בחודש ההמישי שמזלו ארי* כי זה החודש כחו גדול בחמימתו ואגו ממתג .ולכך חודש הזה מזלו אדיה שכחו גמל ותוקף גמל יש לו והוא כוחו של גבוכדגצר .ובית המקדש נקרא אריאל בשביל חבח רגדול אזר היה לו, וכבר בארנו בחבור גור אריה כי בית המקדש ראשון כחו הימין ,ולכן• אמרו )יומא כ״א ע״ב( אש של מזמז רבוצה כארי .ונקרא אריאל ,התם שם אל בסופו משום כי נבוכדנצר נקרא אריה מפני שכחו כח טומאה והיה יוצא מן הממוצע ,לכך נקרא ארי שהוא בהמה טמאה ,אבל בית המקדש כחו מן השם יתברר כח קדוש כי לשון אל כח קחש .וכאשר תטאו ישראל ונטל כח הקדוש מן בית המקדש שנקרא אריאל ,לא היד ,כאן רק אדי ונמכדנצר נקרא אריה שם אריה מלא ושלם ,אבל כאשר היו ישראל בקדושתן ובמעלתן היה גובר השם שהוא אל בסוף שם ארי על הארי* כי השם הקדוש הזה הוא כה קדוש נבדל כאשר שם אל בלשת אריאל והוא בפני עצמו ,אבל בשם אריה שם יה הוא מן השם ,כי מקבל כח מן הנרמז בשם יה דרד טומאה כמו נביאי אומות העולם אשר נגלה השם יתברד עליהם בטומאה כדכתיב )במדבר כ״ג( ויקר אלהים לבלעם ולפיכד גובר שם אריאל על שם אריה .אבל כאשר השם יתברך מסתלק מן אריאל ונשאר ארי ,חסר כה קדוש שהיה בבית המקדש היה גובר כח אדיה על ארי והתריב אריאל .אמנם לעתיד כמו שאמרגו ,מ יהיה לישראל הכה העליון כי יתוסף על ישראל כח על כח מן השם יתברר ,וכמו שהיה חורמ הבית במזל אריה לפי שהיו חסרים ישראל הבת הזה ולא היה להם תוקף הזה ,ולכד נחרב הבית במזל אדי ,כי מזל זה כה האומות היה קודם החורבן כי לא יקראו ישראל אריה כי אין ראי שיהיו מקבלים כח השם דרד קדושה וטהרה לגודל הכה הזה ,עד לבסוף יהיה להם הכה הגדול הזה בקדוש* אבל השם יתברר שנקרא אדיה בשביל הכה הגדול ,ולעתיד יהיה השם יתברר עמהם בכה שנקרא אריח כי א ישראל יזכו לכח אריה שיקבלו ישראל מ אותו בקדושה* ואז יהפך להם החודש הוה לשון ולשמח* כי קודם זה לא היה החודש הזה אשר הוא ממחר לאריה שיין• לישראל ,כי לא היה מדדיגתם כל כד שיקבלו כה זה בקדושה ,רק לעתיד יהיה להם דבר זח שיקבלו כה עלית בקדוש* אבל כה זה היה לאומות ,כי האומות מקבלים כה זה כסומא* וכמו שאמרו זכרוגם לברכה )ספרי נרבה( ולא קם נביא כמשה עוד בישראל לא קם אבל באומות ק* ואיך אפשר לומר כך כי לא קם כישראל וקם באומות ,אבל נביאי הבעל מקבלים היו כה נבואה עליונה במקרה ובטומאה ולכך היו מקבלים הנבואה הזאת שלא בקדוש* אבל בישראל שהם מקבלים הנבואה בקדושה לא קם כמש* ולכך ישראל אשר מקבלים כח עליון בקדושה ובטהרה לא היה להם בח זה הוא כה ארי* רק האמות שמקבלים הכה הזה כי אריה הוא בהמה טמאה ויש לו כהו הגמל בסומא• -ולכד נמכדנצד נקרא אריה והיה גובר על ישראל בהודש אדיה שהוא מיוהד לאומות ולא אל ישראל ,אבל לעתיד יזכו ישראל אל המעלת העליונה לקבל כה זה כקדוש* כי לעתיד יומר הטומאה מן העולם ויהיו הבל בטהרה ויהיה לישראל כה האריה כקדוש* תה שאמר צום הרביעי וצום החמישי וגר ,כי אלו זמנים היו מתנגדים לישראל מצד זה שהם יוצאים חוץ מן הממוצע בתוקף .ולכד הם נותנים כה לטומאה כי א ן דאי שיהיה לעולם הזה התוקף והבה הגדול כי א! בטומאה ,רק לעתיד שיהיה העולם בשלימתו ראי לעולם לכה והתוקף הגדול ואז יהיה הכח הזה לישראל מצד הקדושה והםהר* תה שאמר האמת והשלום אהבו ,לומר האמת הוא היושר השכלי כי האמת אגו יוצא מן היושר ומן הממוצע כאשר התבאר כמקום אזר ,והשלום הוא כאשד אגו יוצא מן השתי ,כי כל ריב ומחלוקת הוא יוצא מן השוד ,ואלו שגיהם דהיינו השכל כאשר יהיה רודף תאמת שהוא הממוצע, כאשר יהיו מבקשים ואוהבים הממוצע הוא השלום ,ואז יהיה צום הרביעי וצום החמישי שהם יוצאים מן היושר והשווי יהיו לששון ולשמחה כאשר יהיו אהבים האמת והשלום; נצח רד ובפ״ק ישראל פרק נ ה ד ר ״ ה )י״ח ע׳יג( א מ ר ר ב ח נ א ב ר ב י ז נ א בית ה מ ק ד ש היה קיים היו ימים טובים כאשר א מ ר ר ״ ש חסידה מאן דאמר בה אמר ה׳ צ ב א ו ת צום ה ר ב י ע י וגו׳ ק ר י ליה צום וקרי ליה ששון ומועדים. לפרש כמו אשר בארנו למעלה ,כי ה פ ס ד ויש בזמן ש י ש ש ל ו ם יהיו לששון אין ש ל ו ם צום ר ב פ פ א א מ ר בזמן ש י ש שלום יהיו לששון הגיע אשר לבית היה המקדש סבת הוייתו ,כי ל א ה י ה חורבן ב י ת ה מ ק ד ש ראשון. י ש ש מ ד צום אין ש מ ד ואין ש ל ו ם רצו מ ת ע נ י ן גם לא היה חורבן ב י ת ה מ ק ד ש ש נ י לעצמו ,רק רצו אין מתענין ע״כ .ומתמיהין על זה ד מ ה ק ש ה שהיה נ מ ש ך אהריו בנינו שביום ש ח ר ב ה ב י ת גולד ליה קרי ליה צום וקרי ליה ששון ,הרי פשוט המשיח כמו שהתבאר למעלה ,ולכך בזמן דאיכא הוא שהכתוב אומר שיהיה הצום אשר הוא עתה שלום יהיו אלו ה י מ י ם לששון ולשמחה ,כי ה ה פ ס ד יהיה לששון ו ל ש מ ח ה לעתיד .ודבר זה אין קשיא, ש ה ג י ע אל הבית הוא היה סבה אל הוייתו ,וכאשר כי הנביא היה מ ת נ ב א זה כ א ש ר נ ב נ ה ב י ת שני, נבנה הבית ראוי שיהיה מ ו ע ד הזמן א ש ר הוא ואמר להם השם ,כאשר שלחו בני גולה בחודש סבה לחורבן שלו .ועדיין לא יספיק זה מ ה ש ה כ ת ו ב א ם א ע ש ה כמו ש ע ש י ת י זה כ מ ה שנים קרא אותם מועדים טובים ,אשר שם זה נופל על וספוד וההפסד החמישי מיום צמתם החורבן ,והשיבו השם כי בחמישי זה שבעים שנה ,ומכאן ואילך יהיו לששון ו ל ש מ ח ה א ח ר ש נ ב נ ה הבית ,וכך פ י ר ש רש״י ז״ל במסכת השנה, ראש ואם )שם( כבר כן טוב, זמן ודבר זה שאמרנו שהחורבן הוא ס ב ה להויה א ח ר ת אינו כדאי ל ש ם הזה .אבל יש לך לדעת ,כי הזמנים האלו ישראל מתנגדים מ פ נ י ש ה ם ש נ י ה ק צ ו ת מ ן הזמן׳ אל אשר אינם צום ולמה קרא אותם צום ,אלא לא ב ט ל כל ש ם הצום ש א ם יחזור ויהיה ח ר ב יהיה צום .ובלא מ ן ד.שו.י ה ו א מ ת נ ג ד א ל י ש ר א ל א ש ר ל ה ם ה ש ו ו י זה ל א קשיא ,כי היה לו ל כ ת ו ב יום צום ה ר ב י ע י ואל י ק ש ה לך מ ן ש ל ש ה בתשרי ,שאין לומר כי היום ולשמחה ,וכך יש קצה הוא יוצא מן השווי ומפני שהוא יוצא בלבד. יהיה לששון שיש בו צום יהיה יום ש ל ששון ושמחה ,אבל לך למעלה ,כי מ צ ד מ ה היה מיוחד ג׳ ב ת ש ר י מ ה ש כ ת ו ב צום הזה יהיה לששון ולשאתה ,איך להריגת הצדיק הזה וליטול גשמתו כמו ש ה ת ב א ר שייך לומר שהצום עצמו יהיה לששון ולשמחה. זה למעלה .ויש ל ך ל ד ע ת כי אלו הזמנים א ש ר ו ל פ י כ ך פ ר ש ו כ^ ל א י ה י ה ל ג מ ר י ה צ ו ם ב ט ל ,ו א ם אמרנו, אף כי א ם ה ם יוצאים מן השווי מכל אין שלום עדיין הצום במקומו .ומכל מקום יש מקום הם מורים על כח ותוקף גדול מאוד ,ולפיכך זה קשיא כאשר תעיין אשר התבארו בדברים לשאול מ ה ט ע ם יהיו לששון ולשמחה ,די היה גם כן הזמן הזה ראוי לששון ולשמחה .א ף כי אין שכאשר יש שלום לא יהיה בו צום אבל ל מ ה הזנ־ן ה ז ה מי! ח ד ל ק ד ו ש ה ב ע ב ו ר ש א י ן ק ד ו ש ה לומר דכך פירושו גדול, יהיו ל ב י ת יהודה לששון ו ל ש מ ח ה אם רוצים וכאשר בית ה מ ק ד ש קיים גם כן הזמן הזה מסוגל טובים, דבפרק דר״ה הגדול ,רק ור׳ אמרו ל ש ש ו ן ולשמחה .ואין יהיו מצוה ואין שיהיו לימים )שם( בפירוש אמרו רב תענית בטלה מגילת שלום יהיו לששון דהיינו שאר והגי כן ימים טובים חנינא הכי קאמר בזמן שיש ולשמחה אין שלום מגילת תענית ל י ש ר א ל כ י הני, שהיו רק לזמן השוה ,אבל מסוגל הזמן להם כאשר יש להם הכח כאשר והתוקף אין ב י ת ה מ ק ד ש קיים ואין י ש ר א ל ב כ ח שלהם ובתוקף ו ה כ ח ו ה ת ו ק ף ה ו א ל א ו מ ו ת אז צום, הזמן הזה מיוחד לצום .ואל גש הזמן הזה יוצא מ ן השווי ואין שכאשר בית לכח לישראל- תאמר דסוף סוף ראוי זמן זה דבר זה היה קשיא אם הזמן הזה הוא ה מ ק ד ש היה קיים היו ימים טובים ועכשיו אינם מ ת ח ב ר א ל זמן ש ה ו א ש ו ה ואינו יוצא מ ן השווי, י מ י ם ט ו ב י ם ל י ש ר א ל כ י הני ,ש כ א ש ר ב י ת ה מ ק ד ש אבל ה ש ו ה ה ו א א ח ד לא שייך ב ז ה י ו צ א מ ן השווי, היה קיים היו ימים טובים ועכשיו אינם ימים טובים, ואם כן מוכח כי אלו ארבעה הצומות ומורה זמן הזה על התוקף והכח הגדול בלבד, וזה כאשר ישראל הם הכל כמו שיהיה ל ע ת י ד נגה פרקנו והם מתדמים אל השנה שהוא הכל וגל ומן פן השנה מורח על גחינה מיוהדת ,ולכד אמר הכתוב ישראל יח outהרגיעי תופ החמישי שיהיה לבית יהודה לששון ולשמחה וגר ועוד יתכאר 5 סרק ט הנחמה שיש לישראל בגלותם .כבר הארכנו בזה כי השכל מהייב העגין הזה .כי הדבר שהוא עיקר בבריאת עולם ,כמו שהיה נראה כישראל שהם עיקר המציאות ,שהוציא השם יתבדו אותם הוא יתבדו כעצמו פגים בפנים ,ובנה להם משכן ונגלה כבודו פגים בפגים, ובגה להם עוד בית הכחידה ונגלה כבודו שם פנים בפנים ,עד שחרב בעונינו ובעון אבותינו אתנו ,והחזיר בנינו עד שחרב שנית ,דבר שלא עשה לכל גד עד היום הזה שנראה כי ישראל הם עיקר ויםוד חעולס .עד כי גחשבים ישראל צורת העולם בכלל .ואם היו בטלים חם ושלום ישראל היה בטל כל העולם .ואף בהיותם בארץ אויביהם והן בהםתר פנים ,דבר זה אינו מבטל מעלת ישראל כלל .ואף כי נתן אותנו ירודים ושטליס ,הגה בעצם שפלותם נראה ונגלה מעלתם העליונה׳ כי עיקר שפלח ישראל שהם פזורים בין העמים, הנה הם פזורים מן קצה העולם אל קצה חעולם, וחאדם יחשוב כי דבר זה מורה על הםרון גמל מאוד .וכן הוא גדאה בתוזלת הדעת שאי אפשר שיהיה המדון באומה יותר מזה שהוא פזורה בכל העולם מקצה אל קצה ,עד שיאמרו האומות כי אי אפשר לומר עם זה שיהיה נשאר אצל ישראל שום דביקות אלהי .והנה נבאר לד בדאות ברורות ,כי מורה פיזור ישראל בכל העולט על מעלה אלהית שלהם .וזה כי כאשר היו ישראל בארצם היה מקומם כאשר ראד .שכאשר תתבונן בכל הדברים אשר יש להם מקום הנה מקום שלהם מתיהם וראוי להם ,כי כל דבר לטי מד ,שהוא יש לו מקום מיוהד ,ואין דבר בעולם שלא יהיה לו מקום מתיהם לו .ודבר זה כבר התבאר למעלה, עד שאם הדבר יצא ממקומו חמיוחד לו היא נהשב אליו אבוד .וראוי לאומה הזאת שהיא עיקר בעולם ,שיהיה מקום ישיבתם בארץ שהוא עיקר העולם כי ארץ ישראל שהיא ארץ קדושה ראוי לעם קדוש ,והנה יש לישראל שהם עם קדוש מקום מתיהם להם כראוי .אכל כאשר גלו מן הארץ אם היו גולים למקום אהד פרמי אין זה מתיהם אל ישראל ,כי ישראל הם עיקר העולם, וככר אמרנו כי ראוי שיהיה המקום מתיהם לבעל המקום ,ולכו נתפזרו בכל העולם שכד הוא דאי לאומה שהיא כל העולם שיהיה מקומם בכל העולם: ובפר״ק דעבודה זרה )י׳ זרג( קטיעה בד שלום ההוא קיטר דהוי םגאי ליחודאי אמד לחשיבי מלכותיה מי שעלתה גימא בדגליד, יקטעגה ויחיה או יגיהגה דצטער אמדו ליה ׳ יקטענה אמר ליה איהו חדא דלא מצית מכלית לחו דכתיכ כי כארבע רוחת השמים פרשתי אתכם מאי קאמר אלימא דבדרינהו בארבע רוחות לימא בארבע רוחות אלא כשם שא״א לעולם בלא דוחות כו אין לעולם בלא ישראל ועוד קרי לד מלכות קטיעה אמר מימר שטיר אמרת מיהו מאן דזכי למלכא שדי ליד .לקומינא הלילא)פירוש בית מלא עטר( כד נקטוה ליה ואזל אמרה ליה ההוא מטרוניתיה ווי ליה לאלפא דאזלא בלא מכם גחון ונטל על ערלתיהוקטעיה בשניה אמר יהבת מבטאי יהבת שדי הלטא ועברה יצאת בת קול ואמרח קטיעה בר שלום מזומן לחיי עולם הבא בכה דבי ואמר יש קונה עולמו בשעת אתת דש קונה עולמו בכמה שנים ע״מ הנת באר קטיעת בר שלום כל הדברים אשר אמדנו .והוכיח אותם מן תמקרא כי מת שאמר כי כארבע רותות השמים טרשתי אתכם לא כתיב בארבע רוחות .כי זה לא משמע רק שישראל הם פזורים בארבע רותות. אבל הכתוב אמר כארבע רותוח .לומר בי מפני נצח רו ישראל פרק נו שישראל דומים לארבע רוחות השמים אשר הם הוא כל העולם ,וראוי לדבר שהוא כ ל העולם ל ה י ו ת ע ר ש ל א י ה י ה ל י ש ר א ל מ ו נ ע מ ן ה ד ב י ק ו ת הזה, מקומו הדביקות שיהיה לישראל בו יתברך לגמרי בארבע רוהות .ומזה עצמו נראה כי אי רק יהיה ה ה ת ד ב ק ו ת אליו יתברך כמו מי ש ה ל ך א פ ש ר ל כ ל ו ת י ש ר א ל ,כ י ה ם כ ל ה ע ו ל ם ואי א פ ש ר במסילה מבלי שום מונע כלל אל ה׳ אלהינו ולכך העולם ולכך פיזר אותם בארבע רוהות. כל גיא ינשא וכל ה ר וגבעה ישפלו ש ל א יהיה לכלות ואל י ק ש ה לך מ ה שהיו ישראל במצרים והוא מיוחד ,כי עדיין לא היה לישראל מ ע ל ה במקום העליונה מונע: אמנם כאשר היה הגלות בשביל החטא א ם כן הזאת עד שיצאו מצרים ולקחם השם במה נתכפר חטאם .ובגמרא בפרק רבי יתברך לו לעם ולכך היו במצרים מקום פרטי. ע ק י ב א )שבת פ ״ ט ע״ד( א מ ר ו ב ע נ י ן ז ה מ ה ש ה ו א והתבאר לך כי עצם גלותם מ ה שפיזר אותם בד׳ סילוק ה ח ט א מישראל ד ר ש רבא מאי ד כ ת י ב לכו רוחות העולם מורה זה מעלתם ודבר זה די להבין נא כי הוא הוראה גמורה על מעלת ישראל העליוגה יאמר ה׳ אמר ה׳ מיבעי ליה לעתיד לבא יאמר הקדוש ברוך הוא לישראל לכו נא אצל אבותיכם שהם כל העולם: ובמדרש ונוכחה יאמר ה׳ לכו נא בא נא מ כ ע י ליה )ילקו״ש ישעי׳ תמ״ה( ג ח מ ו ת ע ל י ו ג י ם ויוכיחו א ת כ ם ויאמרו לפניו רבונו ש ל ע ו ל ם א צ ל תחתונים נחמות חיים נחמות מ י נ ל ך א צ ל א ב ר ה ם ש א מ ר ת א ל י ו י ד ו ע ת ד ע כי נחמות גד יהיה ז ר ע ך ולא ב ק ש ר ח מ י ם עלינו א צ ל י צ ח ק נחמות על ע ש ר ת השבטים נחמות נחמות על ש ב ט ש ב ר ך א ת עשו והיה כ א ש ר ת ר י ד ולא ב ק ש ר ח מ י ם יהודה ובנימין לפי ש כ ת ו ב ש ת י בכיות בכה ת ב כ ה אצל יעקב ש א מ ר ת לו אנכי א ר ד עמך ולא בקש בלילה לכך נאמרו נחמו ,ר ו צ ה לומר כי לכך נאמר אצל מי נלך עכשיו יאמר להם הקדוש נחמות נחמות מתים בעוה״ז גחמות בעוה״ב לשון רבים נחמו ,כי מתחייב הנחמה לישראל מ כ ל רחמים הוא הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו ברוך מטעם אשר אמרנו למעלה ,כי ישראל חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע ה ם עיקר העולם ,ואם לא היה נ ח מ ה להם נ ח ש ב כ צ מ ר יהיו ע״כ .ב ד ב ר זו בארו לך כי ישראל בטול א ל כ ל ה מ צ י א ו ת בכלל .ולכך נתמות עליונים תלוים בו יתברך בעצמו ,ולא יהיה להם םלוק נחמות ח ט א בשביל האבות ,כי האבות אף ש ה ם ה ת ח ל ה ב ע ו ל ם הבא ,נ ח מ ו ת חיים ,נ ח מ ו ת מ ת י ם ,כי א ל ו האבות המציאות נחמות התחתונים, נחמות בעולם הזה, לישראל הם התחלה במה .אבל שיהיו ה ם כל המציאות ו מ צ ד כל המציאות מתחייב להם התחלה הנהמה כמו שהתבאר ,כי ישראל הם שלימת הכל ר ק כי ישראל ה ם דביקים בו יתברך בלי א מ צ ע י ישראל בטל ה״ו הכל ב ט ל ולכך מקבלים כלל כי הם ז נ ׳ ק י ם בעצמו יתברך .ואם ב א מ ת ואם מ צ ד א מ ת ת י ש ר א ל ד ב ר זה אינו כלל, הנהמה מהכל .ואמר נחמו נחמו כפל כמו שסיים האבות הכתוב כי לקתה כפלים בכל חטאתיה ,ודבר זה א מ ת ת י ש ר א ל א ב ל מ צ ד א מ ת ת יש־־אל ה ם ד ב י ק י ם בארנו למעלה באריכות כי מ כ ת ישראל היו ש ל א בו יתברך ,ודבר זה הוא םלוק ה ח ט א מ י ש ר א י . הטבע ,ודבר זה היא כפל המכות כאשר ש א מ ר כי לעתיד יאמר ה ש ם לכו נא אצל בדרך וזה הם התחלות ישראל ,דבר זה לא מ צ ד ה מ כ ה ש ל א בדרך ה ט ב ע וכמו שהארכנו למעלה, האבות ועל זה א מ ר גם כן כי ה נ ח מ ה תהיה ש ל א כדרך ה א ב ו ת ל א י?:צא ל כ ש זכות ,ש א ם י ש ל כ ם ז נ ו ת ויוכיחו אתכש ,ר ו צ ה לומר כי גם א צ ל האבות היה נ מ צ א זכות שלכם אצלם ,ועל ה ט ב ע ו ש ל א כמנהגו ש ל עולם .ואמר קול ק ו ר א מצד ב מ ד ב ר פ נ ו ד ר ך ה ׳ י ש ר ו ב ע ר ב ה מ ס י ל ה לאלהינו, זה א ף כי ה ם א ב ו ת לנו והם ה ת ח ל ה ל י ש ר א ל אין ר ו צ ה לומר כי אז יתחייב מן השם יתברך בגזירה זה מ צ ד א מ ת ת ישראל ,שאלו היו האבות לישראל מ ח ו י ב ת ב כ ה מ ד ת ה ד י ן ד ב ר זה ,ו ל כ ך א מ ר ק ו ל ה ת ח ל ה ל א מ ת ת ישראל ,כ א ש ר נגזר על אברהם קורא ב מ ד ב ר שהוא מקום מ ד ת הדין .ומה יהיה כי גר יהיה זרעך ועל יצחק כאשר ת ר י ד ועל מ ת ה י י ב פנו ד ר ך ה ׳ ישרו ב ע ר ב ה מ ס י ל ה לאלהינו, יעקב אנכי ארד עמך מצרימה ה״ל לכקש רחמים פרקנו נצח עליגו .אלא אף כי האבות הם התתלה לישראל, מכל מקום מצד אמתת עצמן אין תלויים אלא בו יתבדר .וזה כמו שהתבאר למעלה כי השם יתברר בעצמו הוא צורת ישראל כמו שהתם בשמם שם אל לומד כי הוא יתברר צורה אחרונה להם. ולכד אמר הקדוש בריר הוא •;ואיל ותליתם עצמכם בי אס יהיו חסאיכם כשגים וגר ,ודבר זה רוצה לומר כי מאהר שישראל אין להם אמצעי כלל ,והם דביקים בו יתברר בלי אמצעי ובלי שום פירוד ובלי שום חציצה כלל .והוא יתברר בעצמו צורה אחרונה להם לבד השם יתברר מסלק ומטהר חטאם אד אם חטאו כבד .הרי יש לישראל השבה אל השם יתברר בעצמו מבלי הפרד מאתו כלל אין כאן עוד חטא להם במדריגה זאת .ואף כי חטאו ,דבר זה היה מצד כי יש בחינה בישראל שהם נבדלים מן השם יתברר .ובמה שהם נבדלים מן השם יתברר ימצא בהם החטא ,אכל מצד בחינת אמתתם הם׳ אל השם יתברר ובצד הזד ,יש להם סלוק חטא לגמרי כי הוא יתברר מקוד .טהרה ואין כאן הבדל מאתו ,ובזה הוא מטהר ישראל אשד הם דביקים בו וכדכתיב מקוה ישראל ה׳ ואמרו זכרתם לברכה במסכת יומא ) n'tע״ג( מה מקוד .מטהר טמאים אף הקדוש *ריר הוא מטהר את ישראל .תה כי המקור .נקרא בשם הזה מפני שנקויס ונאספים המים לתוכו ,והוא יתברר נקוים אליו כל המציאות ולכד הוא מטהר את כל אשד נקוה ונאטף אליו ,וישראל נקוימ בטרט אל השם יתברר כמו שאמרנו לכד מטהר אותם, ולפיכד אמר הואיל ותליתם עצמכם מ אם יהיו חטאיכם כשנים וגו׳ ומאחר כי הוא יתברד מטהר ישראל מתטאט ,ולפיכד לעתיד כאשר יהיו ישראל דבוקים בו יתבדר יהיו מסולקים מן החטא וכאלו לא חטאו וכדכתיב )יופי׳ גי( גיוס תתוא יבקש עון יהודד ,וגר: ובספרי )תחלת האזינו( עתירת כגטת ישראל שתאמר דבונו של עולם הריגי רואה מקומות שקלקלתי בהם ומשני מהם אמר להם הקדוש בדוד הוא הריני מעבירם שנאמר כל גיא ינשא אמדו לפניו רבונו של עולם הדי עית קיימים שנאמר העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ - ישראל יו אמד הקרוש בדוי הוא הריני מעבירם שנאמר כי הנה בורא שמים חדשים וארץ הדשה אמדו להקדוש כדוד הוא הדי שמי קיים אמד להם הריני מעבירו שנאמר וקרא לד שם היש אמרו לו הרי שמות עבויה זרה קייס אמר להם הריני מעבירם שנאמר והסתתי שמות הבעלים מפיה אמרו לו אף על סי pמ י ביתי יהיו מזכירין אמר להם ולא יזכרו עוד ע״* המדרש הזה בא לבאר .שלא תאמר איד אסשד שיהיה הדימק אל הקדוש ברוד הוא כשלימות מכלי שום מונע כלל .והדי הטאו ישראל ודבר זה מעכב הדביקות מ יתברר .וזח שאמר לעתיד יאמת הריני דואה מקומות שקלקלתי בהם ומשני ,והמקום הזח הוא המדריגה הפחותה שהגיע לה כאשד המאו .ועל זה אמר הריגי מעבירו ,כלומר ,שיהיה כאן הויה הדש* ומה שנחשב חטא בעולם הזה לא יהיה גחשב חט* ויאמרו הרי עידי קיימים ,העדים מ השם יתברר העיד על ישראל השמים והארץ ,ורמה לומר כי השמים והארץ הם המציאות שהשם יתברר סדר אותם ,והם שומרים הסדרים אשר סדר להם השם יתברר ואינם יוצאים pהםדד, ולכד הם מעימם על מי שעבר הסדר אשר סמ לו השם יתברר ,עד שההמא אשר הוא יוצא מן המדד נמצא בטעל הגגל* ועל זד .אמד הריני מעמר* כי יהיה הנהגה הדשה בעולם אשד לא היה בראשונ* וכאלו יהיו שמים וארץ הדשה והרי אין כאן עדות .כי העדות היה מצד הויה הראשונה ואז נמצא חטא ישראל בפעל׳ וכאשר יסולק הנהגה והויה הראשונה לא נמצא חטא ישראל בטעל ,וחמן ז* ועוד אמר הרי שמי קיים ,ורמה לומר כי טוף טוף השם קיים ואף שיהיו צתקים יותר ולא יהיה בהם חטא׳ דבר זה מתתלף בטתות ויותר שיתיו יותר מומם ממת שהיו קודם .ולא יסולק מהם מ ה ענק הראשון שהיה להם ככר כמו אדם שהיה רע ונעשה סוב ממה שהיה קודם .ועל זה אמר מ יהיה לישראל מדריגת אתרת עד שיהיה להם שם אחר ולא יהיה להם שם הרזמית כלל ,תהו דכתיב וקרא להם שם הדש שלא יהיה הזזלוף כסתות ויותר רק יהיה לתם שם חדש .ואמרו עוד מ שמות נצח רח ישראל פרק נז ה ע ב ו ד ה ז ר ה קיים ,ואם ה י ה ב נ מ צ א ש מ ו ת ה ע ב ו ד ה מה ,ואמר השם יתברך שלא יהיה נמצא בעולם ז ר ה ב ע ו ל ם ה ז ה ה י ה ח ט א י ש ר א ל נ מ צ א ג ם כן, ה ח ט א כלל ולא יהיה להם שום צירוף ויחוס אל שהרי יש לישראל יחוס וצירוף אל העבודה זרה ח ט א אף בענין רחוק: שהיו עובדים אותה והנה נמצא חטא ישראל בדבר פרק נז הדבר אשר מזולתו, יבחן הבחינה יהיה זה פסלה תורה נשים לעדות, כי האשד .ה י א ה א מ י ת י ת א ש ר לא יפול בו ספק .והדבר ח מ ר י ת ואין ה ח ו מ ר יש לו מ צ י א ו ת בפעל ,ו ה ת ו ר ה פסלה אמרה שיהיה העדות נמצא בפעל שזה נקרא עדות ע ד ו ת ק ר ו ב י ם ,ואין ה ט ע ם מ פ נ י ש י ע י ד ש ק ר כ י ש ב א עליו הדין .וכן פ ס ל ה ה ת ו ר ה ע ו ב ד י כוכבים לא נחשד מ ש ה להעיד דבר שאינו ואהרן שיעלים עדות אינו בפעל .ומכל שכן הזה הודיע הודע לנו ת ו ר ת א מ ת האמת׳ זד, עליו שכל זה ומזלות, ר ק מפני שאין עדות רק מזולתו ודבר ש כ ל א ל ו פ ס ו ל י ם לדין ,ד א ם ל ע ד ו ת פ ס ו ל מ ש ו ם והנה שהדין בא ע ל העדות ,כל שכן שפסולים לדין וכל לדון אלו הדברים ברורים בחכמה עמוקה מאוד .ומפני הגמור שכבר כבר יתבאר אשר בארנו לך צריך עוד, בחבור וזה כי התפארת. העדות שיהיה העדות שיש נמצא בפעל מן המעיד .ודבר זה דברי ח כ מ ה עמוקה מאוד, זה ב ל ע ם שהוא ז ו ל ת ישראל ,וזה היה אמרנו לך פעמים הרבה א ף כי ישראל יש בהם מפני כי הדין והמשפט אשר יבא על ה ע ד ו ת הוא ה ח ס ר ו ן מ צ ד ה ח ו מ ־ ,א־בל מ צ ד א מ ת ת ציי־תן א י ן מחויב ומוכרח ,כמו שהוא כל דין מחויב חסרון והם שלמים בתכלית השלימות כמו שבארנו ולדבר זה צריך שיהיה העדות בפועל, לך פ ע מ י ם ה ר ב ה בזה החכיר .ו ב י ע ם היה בוחן שחמחויב ומוכרח אין שייך אליו הכח ש ה כ ח אין ישראל מצד א מ ת ת צורתן א ש ד בו נמצאו ישראל לו מ צ י א ת גמור ,וחמחויב לפי חיוב שלו י ש לו ולכן היה מעיד ע ל א מ ת ת י ש י א ל יותר דבר ומוכרח. מציאת כל מחויב ומוכרח .ולבך פסול לכך היה בלעם מ ע י ד עליהם מ צ ד א מ ת ת ישראל והסומא פסול לעדות ,כל זה ענין אחד. שהיה גמור שהרי הוא דין פ ס ו ל בלילה ,וכל ק ב ל ת בלילה, בפעל, מ כ ל .וזה מ פ נ י ש ל א ה י ה ל ו ק י ר ב ה ו ח ב ו ר ל י ש ר א ל עדות נמצאו אשר ישראל בפעל ,וזהו שגורם ש כ ל א ל ו א י ן מצ׳-אתם ב פ ו ע ל ,כ י ה י ו ם ה ו א נ מ צ א נבואת בלעם על ישראל הכל לטובה ,כאשר הפד אשר שייך לו צריך שיהיה הקדוש ברוך הוא א ת הקללה לברכה שהיה רוצד בפועל .ולכך נ א ש ר הקרוב מעיד. לקלל אותם ונהפך לברכה ברבית שאין כ מ ו ת ם : בפועל נמצא שהוא והדין וכל חלק מ ע צ מ ו והוא כמו הוא חצי בשרו, כמו ובמד׳ )ילקו״ש בלק( כ ש ב י ר ך ב ל ע ם א ת י ש ר א ל נא היה קולו הולך ס׳ מ י ל במחנה ישראל כ מ ת בצאתו מ ר ח ם אמו ויאכל חצי בשרו, וגדולה ברכה שבירך בלעם א ת ישראל מברכות ומאחר שהעד המעיד על הנדון הוא חלק מן אשר שבירך את מ ע י ד י ן עליו ,אין כ א ן ע ד ו ת בפועל .כי כ ל ד ב ר השבטים נ מ צ א בפועל לאחר ,ולא נ מ צ א ב פ ע ל ל ע צ מ ו ר ק אבל ב ר כ ת ב ל ע ם אין בהם תוכחה ואין בהם פגם שאמר תהי ה כ ת ו ב )במדבר י״ב( אצל מרים אל לאחר צריך שיהיה נ מ צ א בפועל .ודבר זה ידוע לנבונים. ולכך הקרוב שהוא חלק מעצמו, אין עדות שלו ע ד ו ת כי כל עדות שהוא מעיד שכך נמצא בפועל ואין נ מ צ א בפעל לעצמו .ומטעם משה א ת השבטים כשבירך יעקב והוכיח א ת ראובן ואת ש מ ע ו ן ואת לוי ולפיכך גבה ד ע ת ש ל ישראל ובאו לידי ת ק ל ה בעצת ב ל ע ם ע ד כאן .ה ן ה ד ב ר י ם ש ל מ ע ל ה ,כ י מ׳׳ש ש ה י ה קולו ש ש י ם מ י ל נ ג ד מ ח נ ה י ש ר א ל מ ה ש ל א היה כ ש ב ר ך אותן משה ,וזה מפני כי נצח טרק ג! ברכת בלעם הברכה mmבפעל מתר כמו שהתבאר לד למעלה ,כי נבואתו הית על ישראל מצד אמתת צורתן שעל ידה ישראל הם בפועל הגמור ,ולכו היה נבואתו גם pבפועל הגמור על ישראל ,ולכד היה קולו הולו בר ששים מיל נגד מתנה ישראל .והיה ברכותיו שוות בלא תוכהה ,מה שלא היה כד ברכת יעקב ומש* וזד. כי יעקב ומשה שהיו מכלל ישראל והדבר שהוא חלק מהכל אינו נמצא בפועל אליו הכל ,ולכן־ לא היה ברכתם על ישראל מצד אמתת עצמן דהיינו מצד אמתת צורתן שבו נמצא בפועל .לכן• דוקא בלעם שהוא זולת ישראל ,ונחשבו ישראי! אליו בפועל הגמור ,לכד היה מתנבא על ישראל מצד צורתן של ישראל שבו הם נמצאים בפועל, וכבר אמרנו שישראל נמצאים שלמים לגמרי מצד אמתת צורתן ,אבל שלא מצד אמתת צורתן נמצא בהט ההטרון .ולכד יעקב ומשה שלא היו מתנבאים על ישראל מצד אמתת צורתן בצד אשי נמצאו בפועל׳ כי יעקב ומשר .תיו הלק מישראל ואין הדבר נמצא בפועל לעצמו ,לכד לא היו מברכת שניהם ישראל מצד אמתת צורתן לגמרי והיה תוכחה עם זה גם כן שהרי נמצא חסרון בז* אבל בלעם היה ברכתו לישראל מצד אםתת צורתן אשר הם שלמים בלא חסרון כלל ,ולכד הברכות כלא תוכחה כי מזה הצד לא נמצא שום תוכחה רק הכל ברכה לגמרי pm .הדברים האלו מאוד כי חם דברים ברורים: ומפני שאין בלעם אוהב את ישראל עד שיבא ממנו הברכה לישראל .הגיע דבר זה על ידי שבא לקלל אותט והםד השם יתבדד לברכה. ולכד לא היד .מייחד לפועל זה רק מואב ובלע* וזה כי אומת מואב הם מרוחקים pישראל ,שלא מצאנו על שום אומה שצור .לא יבאו בקהל ה׳ רק מואב ,ומת נדע כי מואב מרותק pישראל, ובלעם גם כן כדאיתא בפרק תלק )ק״ה ע״*> בלעם כלא עם דבר אחר בלע עם pבעור שבא על בעיר תנא הוא בעור הוא משן רשע היה דעביד שתי רשעות אתד בימי יעקב ואתד ממי שטוט השוטפים ומה שמו ל pשמו .דדאה פירש בלא עם ,שאץ לו עם מיוחד שהיה נבדל מכל ישראל רט האומות והי״ לו מדריגת הנבואה ולטיבו נקרא בלא ע* ואין להאריך במקום הזה .ומ בלע עם שעל ידי עצתו נפלו מן ישראל .כי ענין בלעם היה מוכן לרע ולהפסד וכאשר תשימ עיניו על ברכת בלעם היו ברכותיו נזזלקיפ לשלשה חלקים .מפני שבלעם היה מכודן לקלל וידע כה עם ישראל ומעלתם ובוודאי לא תשלוט בהם הקללה מצד כלל ישראל .והיה רוצה למצא צד בחינה מיוחדת אשר מצד אותה בחמה תחול חס ושלום הקללה .ולכן״ אמר אפס קצהו תראה וכלו לא תראה וכמו שיתבאר בםמוו ,כי היה חושב כי יותר תבא הקללה מצד המקצת מתר מאשר היתד .באה מצד הכל .וידוע כי כל דבר בעולם מתחלק אל שלשה חלקים שאין זה בזה ,כי נחלק להתחלה ואמצע וסוף ולכל אחד יש בחינה בפני עצמו .ואין ספק בי הבחינה מצד התחלתו הוא זולת הבחינה שהוא מצד השלמתו ,ושניהם זולת הבחינה בחלק שאינו נחשב התחלה ולא נחשב השלמה והוא כמו אמצעי .ובודאי כי יש בישראל בחינה שיאמר עליו דבר זה הוא התחלת ישראל, ואין ספק כי יש בחינה בישראל שהוא מצד השלמת ישראל ,וכן יש בהם בחינה מצד דבר שאינו נחשב התחלה ואינו נחשב השלמה כמו שיתבאר .ולטיבו הבחינה הראשונח מן בלעם שהיה מתבונן אם ימצא חסרת וקללה מצד התחלת* ובמד׳ )תגחופא בלק( כי מראש צורים אראנו להודיעו שנאתו של אותו רשע שמתון־ ברכותמ אתה יודע מחשבותיו למה הוא דומה לאדם שבא לקוץ את האילן מי שאינו בקי קוצץ את הענפים כל ענף וענף ומחיגע והפקח מגלה את השדשים וקוצץ כף אותו רשע אמר מד .אני מקלל לכל שבט ושבט הריני הולד לשדשים וקוצץ בא ליגע ומצאן קשים לכו נאמר כי מראש צורים אראנו אלו האבות ומגבעות אשורנו אלו האמהות הן עם לבדד ישכון כשהוא משמחן אין אומה שמחה עמהן וכשהאומות שמחין כעולם הן אוכלים עם כל מלכיות ואין עולה להם מן החשבון שנאמר ובגדם לא יתחשב דבר אתר מראש צורינו אראנו אני רואה אותם שקדמו לברייתו של עולם משל נצח רי ישראל פרק גז למלך שהיה מבקש לבנות היה חופר ויורד ומבקש אינו ל מ צ א יסודות לבנין והיה מ ו צ א מ י ם וכן ב מ ק ו מ ו ת מתברכים אלא בתורה שנמשלה למים מ ה העפר במקום אחר ומצא סלע ונתן מכלה כל כלי מ ת כ ת כ ך בניך מכלים כל העוברי הרבה היה חופר היסוד ובנה כך הקדוש מתברך במים בניך מבקש כוכבים ומזלות והן קיימין לעולם מ ה העפר הוא וברא א ת העולם והיה יושב ומתבונן בדור אנוש דיש לעולם א ף בניך ד י ש ל מ ל כ ו ת ע ד כאן .ה נ ה המבול ואמר האיך אני בורא א ת העולם בארו בזה ש ל ש ה דברים לישראל דומין אל העפר. ורשעים אלו ע ו מ ד י ם ומכעיסים אותי כיון ש צ פ ה ענין הראשון כי ה ע פ ר מיוחד לקבל דבר מלמעלה, הקדוש ברוך הוא באברהם א מ ר הרי מ צ א ת י סלע ישראל ובדור ברוך הוא היה אלא כד אינם , לבנות עליה וליסד עליה לכך קורא לאברהם צור ל א ב ר ה ם צור ח צ ב ת ם וגו׳ ע ״ כ : שנאמר הביטו והנה בארו בזה מ ה שאמרנו ,כי רוצה לקלל את ישראל ולכך הדבר עליונים, לקבל דברים לזה ומיוחד הקטן ביותר כי משום גדלתו אינו בעל קבלה .הענין השני מ ה מכלה שאמר שהעפר התחלתן, ה מ ת כ ת והיא קיימת וכך ישראל מכלים העובדי הקללה כוכבים ומזלות ,ודבר זה ענין נפלא כי האומות היה מברך אותם מ צ ד התחלתן לומר כי ש ה ר י ד נ י א ל ראר ,מ ל כ ו ת ב ב ל כאשר היה מהפך לברכה, בלעם השם מצד היה כמו המים שיורד לה מן מיוחדים השמים, כך יתברך למתכת, נמשלו מ צ ד ה ת ח ל ת ן ויסוד שלהם קשים הם .ויותר מזה של זהב מלכות מדי ש ל כסף מלכות יון ש ל נחושת מקודם בראשית ודבר זה מורה על כל שהתחלתם ה ת ח ל ה העליונה שיש לישראל ,וזה ש א מ ר הן עם ישכון ,כ ל ו מ ר כי לפי עלוי ה ת ח ל ת ן לבדד עם מלכות וראה מתכות רביעית פרזלא, משמיע שהשמעת קול וממנו ודבר זה כי נעשה הפעמון, קול ודבר ה ג ש מ ע נגלה ואין לו ענין ז ה ל ב ד ד י ש כ ו ן כ י י ש ל ה ם ה ת ח ל ה ע ל י ו נ ה ע ל כל, פנימי ,ש כ ל ד ב ר ש ה ו א פנימי אינו נשמע .ומפגי א מ ר ובגוים לא יתחשב ,ופירשו כי ה ט ו ב כי כח המלכיות אין כח שלהם פנימי נסתר רק ולכך א ש ר מגיע לעובדי כוכבים ומזלות אין הטוב הזה כח נגלה ,ולכך ה ם ד ו מ י ם ל מ ת כ ו ת ש מ ש מ י ע קול, ועמידה אבל ישראל ה ם הפך זה שהם דומים לחול ועפר, תלוים ש א מ ר ו ב מ ד ר ש )שמו״ר ט״א( נ מ ש ל ו י ש ר א ל מן ישראל ,כי אין לאומות קיום נבדל רק בעולם על ידי ישראל, והאומות כמו בישראל ואין ישראל תלוים באומות ,ולכך ה ט ו ב לחול מ ה חול אדם נוטלו ממקום זה ונותנו למקום א ל ה א ו מ ו ת א י נ ו נ ב ד ל מ ן י ש ר א ל ,ביון אחר ואין נ ש מ ע קולו כ ך ישראל אין ראוי ש י ה י ה אבל בהם דלטוריא ,כמו שפירש רש״י בפרשת שמות יש בארנו דבר זה בחבור גור אריה בפרשת )פי״ח(, שדבר שמגיע האומות שכל האומות אין קיום שלהם עם שמחים מכח ישראל. ישראל ,מפני כי לישראל התחלה מיוחדת שאין מגיעים לשם ודבר זה מבואר: ובמד׳ וכבר שמות זה )ילקו״ש בלק תשס״ו( מ י מ נ ה ע פ ר י ע ק ב ובחבור ה׳ גבורת נאמר על שישראל יש להם מדריגה פנימית נסתרת בלתי נגלית ,ולכך ה ם כמו החול שאין מלא נ ש מ ע ק ו ל ו ע י י ן ש ם ,ש ם ה א ר כ נ ו ב ע נ י ן זה .ו ד ב ר ברית זה גם כן מ צ ד ה ד ק ו ת והקטנות ש י ש לעפר ,ובשביל זאת שהיא מכוסה בעפר שנאמר מי מנה כך לא נ ש מ ע קולו כי יש לו ענין פנימי נסתר. עפר יעקב מכאן תקנו חכמים שיהיו מכסין א ת ועוד י ת ב א ר איך ה ע פ ר מ י ו ח ד ת בזה יותר מכל, העפר אשר כשבא ערלות מילה אמר מי בלעם ראה יכול לעמוד כל המדבר בזכות דם ו א ת ה ד ם ב ע פ ר ע ד כאן .פ י ר ו ש ה מ ד ר ש ולכך א מ ר כי יש הזה ,כי ה כ ת ו ב ש א מ ר מ י מ נ ה ע פ ר י ע ק ב ר צ ה אינו נ ש מ ע קולו, ל ו מ ר כ י י ש ל י ש ר א ל י ח ו ס ג ד ו ל א ל ה ע פ ר ,זזה כוכבים ומזלות שכח שלהם כח נגלה כמו המתכות כי ישראל הם האומה הקטנה שבכל האומות ומצד שהוא מ ש מ י ע קול והוא נגלה .ועוד אמרו הערלה הזה ראוי ל ה ש ם עוד זרעך והיה ה ע פ ר ש ה ו א קטון. כעפר הארץ מה הזה לישראל סגולת ולכך מכלין א ת כה העובדי ובמדרש שיש לישראל התייחסות א ל העפר ,מ צ ד כי העפר העפר בשביל כך יש לעפר היא ק ט נ ה מכל היסודות, נצח פרק מ בחינת זאת שנעשית דיש לכל .ויש לישראל שתי בחינות מחולקת ,כי מצד תקסנות שלחם יש להם מעלה אלהית עליונה .כי ראוי אל המעלד ,האלתית הקטנות יותר מן הגדלות שתיא סגולת הגשם, ולכו הקטץ שאץ לו רוחק גדול הוא קרוב אל הבלתי גשמי ,ולכו הקסנוח שיש להם כדכתיב )וברים ד׳( לא מרבכם מכל העמית השק ה׳ בכם כי אתם המעט ,ודבר זה ראוי להם כי ישראל קרובים אל הבלתי גשמי ובשביל זה מקבלים ישראל הדישה מצד הקסנות שלהם ,והתבאר לן* ענץ העפר שיש לה ענץ טגימי דק נסתר ודבר זה ידוע מאוד למבינים .והנה תמצא בעפר מה שלא תמצא בכל היסודות ,שהעפר היא כפרס תוך ופנימי לכל היסודות והוא בתוך שלהם ,שזה מורה כי יש לעפר ענץ פנימי .ומפני שבא בלעם לברר את ישראל ולומר ,כי נמשו התהלת זרע האבות ממקום עליון פנימי נסתר כלתי מתייחם לגשמי ,קרא זרע האבות עפר ,ואמר מי מנה עפר יעקב .כי הדק אשר יש לו הרבוי גם כן בפרט מורה על מדריגה עליוגה מאוד שממגו הרבוי: והנה גם כן תמצא בארץ שהיא פגימי ותוך היסודות כולם ומורה זה על הפגימית, ומפני זה העפר מסוגל למצות אלהית מצד שיש לעפר ענץ ראוי למצות ,כי הדקות אשר יש לעפר הוא מדריגה פנימית קרוב אל הדבר הנבדל. ובמדרש )במ״ו פ״כ( מי מגה עפר יעקב מי יוכל למנות המצות שהם עושים בעפר לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו לא תזרע כרמו כלאים ואפף אש טהור שלשה שנים יהיה לו ערלים ומן העפר אשר בקרקע המשכן עד כאן .בארו בזה גם כן ,כי מה שאמר מי מנה עפר יעקב היה משבח מה שישראל נמשלים לעפר ,שזה מורה על מדריגה אלהית שיש לישראל ,אשר מצד הזה יש להם מצות יותר בעפר .וזה שאמרו גם כן, כי ראה בלעם עפר המדבר מכוסה בערלות ישראל ועל זה אמד מי מנה עפר יעקב ,וזה כמו שהתבאר, כי העפר מסוגל למצות ביותר .ולכו דבר זה מה שמשימין הערלה ודם ברית בעפר ,ועגץ מצוה זאת כמו שאמרה תורה כאשר שפו דם היה ועוף אשד שחט אותם ,ואלו שגי מיגים כי החיה כאשר ישראל ריא היא דבר קל בתנועה׳ וזה תורה על כי הנפש שבו מסולק מן האדמה ,כי כל בעל אדמה יש לו כבירות הטבע ,ואלו וסויה והעוף אין לו כבירות הטבע כמו שיש לבהמה שיש לה כבדות הטבע, וזה מודה שיש בהם יסוד העפר ואינו צריו כטוי בעפר .שכל דם שהיטה ראוי שיהיה מכוסה בעפר, כי דט שהיטה היה לו גלוי יותר מדאי כאשר שפו דם בשחיטה ,כי אין ראוי לדם שהוא הנפש הגלוי כל כן /ולכו צוד .בתורה לכפות הדס של היה ועוף שאץ להם כבודת הטבע לכםות אותם בעפר ,כי העפר יש לה עגין ההטתר והכםוי כאשר אמרגו לו למעלה שהרי העפר היא פגימי ותוך היםודות שהדי כולם מבחוץ והיא מבפנים. ולפיכו ראוי שיהיו מכסים דם הערלה בעפר גם כו ,כי גס זה דם שפיכה הוא ועל זה אמד בלעם מי מנה עטר יעקב ,רצה לומר כי כמה גדולה מעלת ישראל במה שהם נמשלים לעפר ובשביל זה יש להם הרכה מצות בעפר: ובסוטה )י״ז ע״א( דרש רבא בשכר שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות עטר טוטה ואפר פרה והא איכא נמי עפר כסוי הדם חתם הכשר מצוד .איכא הנאה ליכא. ומנין לרבא זה לומר כי בשכר שאמד ואנכי עטר ואפר זכו בניו לשתי מצות אלו .אבל הפירוש הו* כי העפר יותר ראוי למצות מסעם אשר אמרנו ,כי העפר והאפר מיותרים למצות יותר משאר דברים .ומסני שהיה לאברהם יהוס אל העפר שנאמר ואנכי עפר ואפר .אי אפשר שלא יהיה לו על ידי זה מצוד .שהיא בעפר ואפר כמו עטר טוטת ואפר פרה .ובטרט אלו שתי מצות שיש בתם תטוב והזכות .שהרי יש בהם טהרת ישראל כמו שהיא אפר טרד .וטהרת אשת לבעלת ואין כאן מקום לבאי יותר: ובגמרא בפרק תמפלת)נדר ,ל״א ע״א( דרש רבי אכהו מאי דכתיב מי מנה עפר יעקב ומפמר את רובע ישראל מלמד שהקדוש ברוד הוא תשב וספר אז רביעתם של נשראל מתי תבא מפה שהצדיק נוצר ממנו ועל דבר זד .נםמת עיניו של בלעם הרשע אמר מי שהוא סהור ומשרתיו טתורים וקדושים י*יץ בדבר זת מיד נםמת עינו נצח ריב ישראל פרק נח ד כ ת י ב גאם ה ג ב ר ש ת ו ם העין והיינו דאמר רבי זה גנאי כי אין ד ב ר כזה נ ק ר א ערוה .ר ק באשר יוחנן מאי דכתיב וישכב עמו בלילה ההוא מ ל מ ד י ש כ א ן ג ל ו י ש ל כ ך נ ק ר א ערוד .כ מ ו ) ב ר א ש י ת מ״ב( ב ר ו ך הוא סייעו באותו מ ע ש ה ע ד כאן. ערות הארץ באתם לראות מקום תורפה אשר יש קרא לו גלוי ,ו ל א כ א ש ר ה ו א פ ג י מ י א י ן כ א ן ערוד. בהמתך כ ל ל ו ד ב ר ז ה י ד ו ע ל מ ב י נ י ם .ר ק מ פ נ י שהיד ,ב ל ע ם )ויקרא י״ט( ואשד ,ל א ת ע מ ו ד ל פ נ י ב ה מ ה ל ר ב ע ה ב ז נ ו ת וערוד״ ו ל א ה י ה ל ו כ ח ק ד ו ש פ נ י מ י שהקדוש זכרונם רבותינו לברכה פרשו ,כי זרע ישראל רובע מלשון י׳׳ח( וכמו לא תרביע וגו׳ )שם מנה עפר יעקב שהוא נאמר על ה ת ח ל ת ישראל ,כי ו ט ה ו ר א י ן נ ח ש ב ד ב ר ז ה א ל י ו ערוד״ ו כ מ ו ש ל א העפר והדקות מורה כי זרע האבות נמשך התחלתן נ ח ש ב ג ל ו י ערוד .ג נ א י ל א ד ם ק ו ד ם ש ח ט א מדריגה עליונה, הקטנות גם הרבוי שיש בעפר משבח עליו ענין העפר שבו היה ולא נ ח ש ב לו לגנאי וחרפה ,מפני ש ה י ה האדם שהתבאר, דבק לגמרי בכח קדוש פנימי ,ע ד ש ח ט א ולא היה ולכך אחר שאמר כי מ ר א ש צורים אראנו שהוא ע ו ד ד ב ק ל ג מ ר י ב כ ח ק ד ו ש פ נ י מ י ואז נ ח ש ב לו נאמר ע ל ש ה ם נמשכים מ ן ה א ב ו ת החזקים ,א מ ר ג ל ו י ע ר ו ה גנאי ,ו ה ב ן ה ד ב ר י ם ה א ל ו מ א ו ד מ א ו ד מי מ נ ה עפר יעקב ומספר רובע ישראל .כי ש ם כי הם א מ ת ברור והם עמקי החכמה .ואמר בשביל במעלה מן ש ם יעקב ,ולכך אמר נ ס מ ת עינו ש ל בלעם ,ר ו צ ה לומר מפני כי ישראל יותר כמו מי דבק נ ח ש ב א ל י ו ערוד ,ד ב ר ב ז ה .א ב ל מ י ש ה ו א ק ד ו ש שיורה שהיה בלעם כך ומספר א ת רובע ישראל הוא ה ת ח ל ת ן עוד יותר, אין ראוי לבלעם ל ר א ו ת א ו ת ה ה מ ע ל ה ה פ נ י מ י ת ש ה ת ח ל ה זאת לגמרי עם השם יתברך ,וזה ש כ ת ו ב העליונה, רואה ומספר א ת ר ו ב ע ישראל ,מ צ ד ש ה ת ח ל ה זאת ע צ מ ה המעלה היא ע ם ה ש ם יתברך ,ודבר זה מ ה ש א מ ר ומספר כ־ א צ ל ו ה ו א ד ב ר ג נ ו ת ו ע ר ו ה .ו ע ו ד אמרו)סנהדרין א ת ר ו ב ע ישראל מ ו ר ה כי הזרע ש ל ישראל יש ק״ה ע״א( כ י ב ל ע ם ק ו ם ס ב א מ ת ו ה י ה ,ו כ ן א מ ר ו לו ס פ י ר ה לפני השם יתברך ,כי ה ז ר ע יש לו כ ח ע ו ד ש ם כי בא על ב ה מ ת ו ה כ ל ש ה י ה ב ל ע ם ד ב ק פנימי מאוד ובפרט זרע הקודש אשר הוא קדוש היד, וטהור. ולפיכך אמר שהקדוש ברוך הוא יושב וסופר מ ת י ת ב א הטיפה שנולד ממנו הצדיק .ואמר שבלעם כר, אמר מי שהוא קדוש ומטרתיו קדושים ביאור ענין זה כי דבר מ ה ש ה ק ד ו ש ברוך ולכך נ ם מ ת עינו היה כאשר העליונה ה פ נ י מ י ת א ש ר אין ראוי ל ב ל ע ם בערוה למר ובזנות ובטומאה ,ומחלקותם מ ש מ ש ב ג נ ו ת זה ל ד ב ר י ם ה ר ו ח נ י ם ו ז ה ע נ י ן ערוד. וגנאי גדול מ ה הרוחנים, גדול שהיה משמש לדברים בזה ולמר היה בא על אתונו שזהו גנאי להתחבר אל בהמה הוא סופר א ת רביעותיהן של ישראל ,מ ו ר ה כי ואין כאן מקום זה להאריך: ז ר ע ישראל נ מ ש ך מ כ ת פנימי כ מ ו שאמרנו ,ואין פרק נח בארנו לך ,ש ה ב ר כ ה ה ר א ש ו נ ה מ ן ב ל ע ם העליונה. היה לישראל בצד התחלה ,כי התחלה במה )במדבר כ״ה( ו י ע ל ה ו ב מ ו ת ב ע ל ו י ר א מ ש ם ק צ ה כבר ורמז הכתוב דבר זד. במת שאמר שהוא ה ת ח ל ה ב ל ב ד הוא בחינה בפני עצמו .וכך העם ,כי ח ח ת ח ל ה הוא ק צ ה ושייך בזה ויעלהו, יש לדבר בחינה מ צ ד שלימתו והוא בחינה בפני ו ב ש נ י ה ל א נ א מ ר )שם( ר ק ו י ק ח ה ו ש ד ה צ ו פ י ם , עצמו ,ובכל א ח ד קללה וברכה .וכל ה ב ר כ ו ת א ש ר שאף שהיה בגובה בפסגה מכל מקום היה נקרא ב ר ך א ת ישראל בתחלה ,היו מ צ ד ה ת ח ל ת י ש ר א ל צופים ,וכל אלו דברים ידועים למי ש י ש שדה נצח פרק גח בו חכמה• כי ברכה זאת נאמר לישראל מצד שלימות הוריתם ,ודבר זה גם כן קצה ולכד אמד גם כן וירא משם קצה העם: ויש לו לדעת ,כי אלו שני הקצוות הם זה כנגד זה ,דמיון זה מתחילה ראה דגל ראובן שהוא הבכור והוא התחלת ישראל ושייו בזה קצה .ועתר. ראה דגל דן שהוא קצה שהוא בסוף ושלימת ישראל .ויש לישראל בחיגה מיוהדת מצד חתזזלתם, ובחינח מיוחדת מצד חשלימות .וכל אחד שייו בו קללה ושייר בו גם ברכה .והברכה זמיר נאמדה כאן כולד .הוא על ענין זה׳ ולכד התחיל לומר לא איש אל ויכזב ובן אדם ויחנהם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה )שם כ״ג( כי בלק חיח חושב כי אפשר שיגיע שנוי לברכה מצד אחד כמו שאמרנו ,ולכד אמר לא איש אל ויכזב וגר .כלומר כי אין שנוי אצל השם יתברר מצד עצמו ,כי לא איש אל ויכזב וגר .וברד ולא אשיבנה ,כלומר באולי תאמר בי השנוי הוא מצד המקבלים ואפשר שיהיה בהם שנוי אף כי אמ כאן השנוי מצד השם יתברך דבר זד .אינו כי אין שנוי בהם .ולכד אמר וברד ולא אשיבנה ,ולמה זה ועל זה אמד כי לא דאה און ביעקב ולא ראה עמל כישראל .ולכד אף מצד המקבל אן כאן שנוי .ולכד אמר ה׳ אלהיו עמו ותרועת מלד בו. פירש כי השם יתברר עמו מבלי פירוד .כי תיכף שהוא מריע הוא נושע וכדכתיב )שם י׳( וכי תבאו מלחמה כארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה׳ אלחיכם ונושעתם מאויביכם .וענק זה שנושעים תיכף ומיד ומודה כי השם יתבדר עמהס בלי פירוד שהרי תיכף שקוראים נענים .וכדכתיב )דברים ד׳( ומי גוי גדול אשד לו אלהיס קרובים אליו בכל קראינו אליו .וכד פירש ותרועת מלד בו. כי דרד להריע לפני חמלד כאשד אחד רוצה שיהיה נזכר לפני המלד שיושיע אותו המלה ודבר זה נמצא בישראל כאשד מריעין לפניו שומע השם יתברד ועונה אותם .ובמדרש )במ״ו פ״כ( פרדס שאת לו שומר הגנב יכול להזיקו או אם ישן לו השומר הגנב נכנס ואלו הגה לא יגום ולא ישן שומר ישראל והאיר אגי יכול להזיקן ישראל ריג ה׳ אלהיו עמו אמר לו בלק אי אתה יכול להזיקן מפני משה רבן ראה זה מה אהריו יהיה אמר לו אף הוא קשת כמותו ותרועת מלו בו תוקע ומריע ומפיל ההומה עד כאן .הרי לו כי מצד שהוא תוקע ומריע ומפיל ההומה מורה כי השם יתבדו עמו בלי פרוד .והבן הדברים האלו• כי הם דברים בדודים .והס עוד דברי הכמה ,כי מעד אשר השם יתבדו נלחם להם בכה דין ומשפט שהוא על ידי תרועה זאת ,שיוצא נגד אויביהם כאיש גכור מלחמות יריע אף יצריה ועושה הדת באויביהם. מודה כי השם יתבדו עמהם בלי פירוד .והדברים האלו ברודים מאוד באין ספק ואין פירוש זולת זה. וכו פירוש זה אצל חכמי התנאים שהרי ותרועת •מלו בו נאמר עם פסוקי שופרות כראש השנה. וכן הוא דעת אונקלום שתרגם ושכינת מלכהזן ביגיהון שהשם יתבדו עמהם בחבור גמור ,הנה כל הדברים הם על סגנון אחד .ואמר אחר כו> אל מוציאם ממצרים .רוצה לומר כי זה מודה גם כן כי השם יתבדו הוא עת ישראל בלי פירוד. שהדי הוציאם ממצרים ועל ידי זה הוא להם לאלהימ ,וכדכתיב )במדבר 0״ו( אני ה׳ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים .ואמר כתועפווו ראם לו ,כי השם יתבדו יש בו שגי דברים ,כי הוא יתבדו שומר ומגהיג העולם עד שהוא עומד על תיקוגו ,והוא מחריב ומאבד את העולם מפני עונש הבריות כשיגזוד זה מצד חכמתו ,כמו שעשה בימי דוד חפלגה ודור המבול .וזהו שאמר כתועמות ראם לו, כתועפות אלו המלאכים אשר הס ממונים על הגהגת השלם שיהיה מקוים .וראם אלו המזיקים שהם אינם ממונים להנהגת שמירת העולם רק הס מפסידים את העולם ,והשם יתבדו יש בו שניהם .וכו פעל עמהם כאשר הוציא אותם מארץ מצרים ,היה שומר ישראל שיהיה מקוימים .והיה מזיק ומאבד את המצרים .וזח שאמר הכתוב )שמות 0״ו( ימינו ה׳ נאדרי בכה ימינו ה׳ תרעץ אויב ,ופירשו במכילתא כיד אחד הוא עוזר ישראל ובאותו יד עצמו הוא מאבד ומשבר האויבים .וזהו כתועפות ראם לו .וההיצאז• הזאת הכל מורה שישראל הם עם השם יתבדו• נצח ריד פוק נט וכמו ש א מ ד ה׳ אלהיו עמו ותרועת מלך בו אל מוציאם ואמר האומות כחות ישראל מצרים כתועפות ראם ל ו : הוא ומלאכי השרת שהם יושבים חוצה שואלים את ישראל מ ה הורה לכם א ח ר י ו בי ל א ג ח ש ב י ע ק ב ו ג ו /ו ה כ ת ו ב ולכך א מ ר שמכניסין אותו במחיצתו ש א ף מלאכי הזה בא לבאר כי אין ישראל כמו ש ה ם ש ר ת א י ן נ כ נ ס י ם ש ם ו ה ב ן זה .ו ה ג ה ה ת ב א ר ו ל ך אשר הם ומעוננים ,וכל קוסמים הדברים על א מ ת ת ם : אלו הטומאה נבדלים מן השם יתברך כי הם כחות חיצונות ,אבל ישראל אין בהם קסם אבל ואמר שישראל ישתה. אתריו הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא מקבלים נבואתם מ ן השם יתברך בעצמו .ובמדרש )במ״ר יושבים הקדוש ברוך הוא׳ ס״׳כ( הקדוש כל אומר כי התורה ומן המצות עומדים מ ש נ ת ן באריות וקוראין ליושבים לפני ה׳ תהיה סחרה לא יכנף עוד מוריך קריאת ש מ ע ממליכים להקדוש ברוך הוא ונעשים ויהיו עיניך ר ו א ת מוריך ומלאכי ה ש ר ת שואלים כאריות מפליגין לדרך ארץ למשא ומתן אם נתקל מ ה הורה לכם לפי שאינם יכולים לכנוס למחיצתן אחד באחד מהם שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ממליך להקדוש ברוך הוא לא ישכב ע ד יאכל ט ר ף ופרשה למה ברוך ומבררים הוא ובמדרש )שם( הן עם אין אומה כיוצא באומה זאת הרי הן ישנים מן פרשה לפני ראתה עינו של בלעם לא ישכב עד יאכל ט ר ף ודם כלביא חללים יקום נ כ ת ב ה וכן הוא מהם או מחבלים באים ליגע ע ד כ א ן .ו כ ל זד .מ פ נ י כ י י ש ר א ל ה ם ע ם ה ש ם כשהוא אומר ה׳ אחד נאכלים כל המחבלים מפניו י ת ב ר ך ב ל א ח צ י צ ה ו פ י ר ו ד כ ל ל ,ש ב ש ב י ל זד ,ה ם ע ד כאן .ורצו ל פ ר ש ב מ ד ר ש הזה כ מ ו ש ה ת ב א ר , י ו ש ב י ם ל פ נ י ה ׳ כ מ ו ש ה ת ב א ר .ו מ צ ד הזר ,ע צ מ ו כי ישראל הם עם השם יתברך מבלי חציצה ,ולכך גם כן אינן ראוים שיהיה בהם נחוש ,כי בענין אין ראוי לשבח א ת ישראל בכח ובגבורה אנושית, הנחוש הם נבדלים וגפרדים מ ן ה ש ם יתברך ,כי הנחוש מ כ ח ו ת חצונית כחות ה ט ו מ א ה ולכך אין ראוי על ישראל דנדרים דרבי חייא ר ק עושים מ ע ש י ם גדולים ונוראים ,ו ד ב ר זה ה ם כ ל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו למחיצתו של מ צ ו ת אלהיות ,וזה נ ק ר א ש ה ם ע ם כלביא יקום, ש מ ע ש י ה ם גדולים ,ואין ל ך מ ע ש ה גדול רבי ובפרק א נ ו ש י ת ,ו מ ה ש ה כ ת ו ב א ו מ ר ה ן ע ם כ ל ב י א יקום, ר ו צ ה לומר ש כ ל ענין ש ל ה ם אינו דברים פחותים )ל״ב ע״א( ת נ י א הנחוש. ד׳ אבל השבח הזה על גבורת אלהית לא גבורה א ה ב ה בריר, הקדוש ברוך הוא ש א ף מלאכי ה ש ר ת אין יכולים כלומר ל כ נ ו ס ל ש ם ש נ א מ ר כ י ל א נ ח ש ב י ע ק ב וגוי .ו פ י ר ש יותר מ מ י שעושה מצות אלהית ,כי לפי חשיבת זה כמו שאמרנו ,כי הניחוש הוא נבדל מן ה ש ם שהוא מעשה אלהי נחשב המעשה גדול יתברך והוא ניחוש ופורש מן כוחת המעשה ח ב ו ר ל כ ו ח ח י צ ו נ י ,ו מ י ש א י ן לו מ א ו ד ,ו ל פ י כ ך מד ,ש י ש ר א ל ע ו ש י ם מצוד ,א ל ה י ת מכניסין אותו ד ב ר זה נ ח ש ב ש ה ם עם כלביא יקום וכארי יתנשא, למחיצתו של הקדוש ברוך הוא שאף מלאכי ה ש ר ת ומה שהוא גובר ע ל הדברים הרוחנים ,הוא נקרא אין יכולים לכנוס לשם ,כי גם המלאכים יש ב ה ם ש י א כ ל טרף .כ ל ל הדבר ,ה כ ת ו ב ר צ ה ל ו מ ר בי חצונית צ ד מ ה מענין ז ה כמו שידוע .ולכך אמר ב מ ד ר ש י ש ר א ל מ ע ש י ה ם א ל ה י י ם כ מ ו ש ר א ו י לאומר ,א ל ה י ת , שלפני זה כי ישראל יושבים לפני הקדוש ברוך וזהו ה ן ע ם כ ל ב י א י ק ו ם ו כ א ר י י ת נ ש א ו ד י ב ז ה : פרק נט הנה א מ ר נ ו לך ,כי בלק גם בלעם ה י ה ח ו ש ב הקללה ,והיה בוחן א ת ישראל בכל ש ל ש בחינות, שתחול א ם מ צ ד ה ת ח ל ה שלהם ,ואם מ צ ד ה ש ל י מ ה והסוף, באולי ימצא מקום אשר אפשר נצח טרק נט ואם מצד האמצע .והוא ההלק הנכבד כמו שיתבאר״ שכל נמצא יש לו עגץ גדול והוא מתייהם אל האמצעי .וכבר בארנו לו כי כל ברכה ראשונה נאמרה על ההתוזלה של אומה זאת״ וכל ברכה שניה נאמרה על שלימות האומה הזאת״ והברכה השלישית נאמרה מצד האמצעי החלק הנכבד יותר .ומזה תבין כי בברכה שלישית לא נאמר כמו שנאמר כשני ברכות״ ראשונה שלא נאמר כאן שראה בלעם קצה העם רק נאמר רקח בלק את בלעט ראש הפעור הנשקף על טני הישימן. וזה מפני כי התחלה והסוף שניהם מצד מה ולכו הראה לו קצה העם .ואלו כאן לא נאמר קצה העם לטעם אשד אמרנו לו למעלה .והוא דבר ברור מאוד .וכאן נאמר וירא את ישראל שוכן לשבטיו. ורוצה לומר כי היו ישראל שוכן לשבטיו מסודרים בסדר בלתי מבולבלים יחד רק מסודרים ,ודבר זה סגולת האמצעי שהוא מסודר יותר מכל חחלקים הן התתלד .הן השלימו* וזה תבין כי הקצה כמה שהוא קצה הוא יוצא מן השווי לכו נקרא קצ* אבל האמצעי אן לו יציאה רק הוא בשווי .לבו כאשר היה בוהן את ישראל מצד הזה יש כאן עליהם דוה הקודש נבדל .ודבר זד. בארנו כמקומות הרבה כי האמצעי ראוי שהוא גכדל מן הגשם .שהגשם הוא שיש לו רחקים ומסגי כו הקצח שיש לו רוחק מסוגל לגשם אשר הוא בעל רוחק .אבל האמצעי שאץ לו רוהק שהרי הוא עומד באמצע .ולטיבו האמצעי מיוהד שהוא גבדל ביותר .כמו שתמצא סעמים הרכה בזה חחבור .שלכו בית המקדש שהוא אוהל קדושה הוא באמצע העול* וכמו שהחליטו רמתיגו זכרוגם לברכה המאמר במפרי בפרשת בהעלותו )נואשו( מכאן שהאמצעי משובה כמו שהאדכגו בזה למעלה מאוד .ולפיכו המזיגה שיש לישראל מצד ההתחלה והבחינה שהיא מצד שלימו* מפני שהם קצוות אץ מצד זה הקדושה הנבדל* כמו שהוא הבחינה מצד האמצעי .לפיכו כאן כתיב וירא בלעם כי טוב בעיני ה׳ לבדו את ישראל״ כי בבהיגה הזאת טוב בעיני ה׳ לברו את ישראל״ כי שם צוד .את הברכה היים על העולם .ושם ברכת יעקב שהוא השלישי שבאמת ישראל וטו ברבה שהיא בלי מצרים .ופירוש ולא הלו כפעם בפעם לקראת נחשים ,פירוש באולי יכול למצוא מקום לקלל* וכאשר ראה כי לא היה יכול לפעול דבר זה מצד כח הגיהוש התהיל לומר מה טובו אהליו יעקב משכנותיו ישראל״ כל הדברים האלה כמו שאמרנו למעלה על קדושתן של ישראל ועל פרישתם: ובפרק הזקת הבתים )ס׳ ק״א( שנו רבותינו לא יפתה אדם להצר השותפין פתח נגד מתה מנא תני מילי דאמר קרא ויש א בלעם את עיניו וירא מה ראה שאץ פתחיהן מכווגץ זה גגד זה אמר ראויץ אלו שתשרה שכיגה עליהן עד כאן: הנה בארו הכתוב הזה שאמר מה טובו אהלץ־ יעקב משכגותיו ישראל על קדושת ישראל וצניעת* כי האהל שם הצגיעות ולכו אמר שראוי שתשרה שכיגה עליהן .ועוד בפרק חלק )ק״ה ע״ב( אמד רבי אלעזר מברכתו של אותו רשע אתה יודע מה היה בלבו בקש לומר לא יהיה להם בתי כנטת ובתי מדרשות אמר מה טובו אוהליו יעקב בקש לומר לא תשרה שכינה עליהם משכנותיו ישראל לא תהא מלכותם מושכת מחליט נטיו לא יהיה להם זתים וכרמים כגנות עלי נהר לא יהיה ריחן נודף כאהלים אשר נטע ה׳ לא יהיה להם מלכים בעלי קומה כארזים עלי מים לא יהיה להם מלו בן מלו יזל מים מדליו לא תהא מלכותן שולטת כאומות וזרעו במים רכים לא תהא מלכותן עזה וירום מאגג מלכו לא תהא אימה למלכותו ותגשא מלכותו אמד ד׳ אבא וכולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסת ובתי מדרשות שנאמר ויהמוו ה׳ לו את הקללה לברכה ולא קללות לברכה עד כאן: הנה תמצא בכאן עשרח ברכות זו אחר זו״ כגגד ברכת יעקב שהם גם כן עשרה״ וכל אלו עשרה ברכות הם כולם מצד קדושת ישראל. ומדריגה תנבדלת שיש בישראל והקדושה דאו• לה מממר י׳ ,ולכו יש כאן עשר קדושות .ואמי מה טובו אחלץ־ יעקב משכנותיו ישראל״ על שיש בישראל בתי כנטיות ובתי מדרשות אשר הט מקדש מעט״ וכאלו אמר מה טומ קדושתו יעקב נצח ישראל פרק גט כ י ה א ו ה ל ו ה מ ש כ נ ו ת ה ו א מ י ו ח ד ל ק ד ו ש ה .וכן ויעקב י ו ש ג אהלים א ש ר האהל עשוי להיות ש ם שאמרו לא ת ה א מלכותן נמשכת ,המלכות בפנים ולכך א מ ר כי מ כ ו ת י ך אשיב לירושלים אשר הוא נמשך הוא מלכות קדושה כמו מלכות ולהיות ש כ י נ ת כ ב ו ד י ב מ ק ד ש ב פ נ י ם ו ה ב ן זה. ד ו ד שהיה מלכותו נמשכת .וכן מ ה שאמד שלא והתבאר לך הכתוב שאמר מ ה טובו אוהליך יעקב י ה י ה ל ה ם זתים וכרמים ,אין ב כ ל האילנות ש ה ם וגומר: מה צריכין לקדושת ישראל כמו זתים למנתות וכרמים לנסכים ,ומפני ז ה ישראל שצריכים יזל מ י ם מדלית כי אלו מדבר אהר׳ ורצה לומר כי יקבלו ש פ ע זתים מ ת ו ך ש פ ע ו ז ה ו ש פ ע עליון .ו ל פ י כ ך ב מ ד ר ש ד ר ש ו וכרמים ,א ף אלו דברים ש ה ם שייכים אל הקדושה אותו ע ל שיהיה להם מ ל ך בן מלך ,ודבר זה הוא דברים לקדושתם א מ ר שאל להם ואמר ההזלה הוא יוצא להם יהיה כ ל כ ך י ה י ו ר ח ו ק י ם מ ן ה ק ד ו ש ה .זבן מ ה ש א מ ר ש פ ע מ ת ו ך ש פ ע .ו ב ג מ ר א ב מ ס כ ת נ ד ר י ם )פ״א לא יהיה ריחו נודף ,ר צ ה לומר ש ל א יהיה בעלי ע״א( עגיים ש ם ט ו ב כ י ז ה ו ג ם כ ן מ ע ל ה ק ד ו ש ה .ו כ ן מד, ש מ ה ם ת צ א ת ו ר ה ש נ א מ ר יזל מ י ם מדליו מפני שאמר לא יהיה להם בעלי קומה ,ר צ ה לומר מלך מ ה תלמידי חכמים אין מצוי לצאת מ ה ם תלמידי שאין לו יראה מאחר כי זה ענין שהולך בקומה חכמים שלא יאמרו תורה ירושה לנו ר ב שישא אמריגן שלחו מ ת ם הזהרו בבגי שאין לו יראה ,וזהו מ ו ר ה ע ל ח ש י ב ת ם שאין ל ה ם א מ ר מ ש ו ם דקרי לאנשי ח מ ר י ע ד כאן .ה נ ה בארו קוממיות מ ה ש א מ ר יזל מ י ם מדליו ,נאמר ע ל ה ש פ ע העליון יראה מאחר ,וכדכתיב ואוליך אתכם ש ל א יהיה להם יראה מאחר .וכן א מ ר ש ל א יהיה להם בן מלך במדריגה, מדליו רמז על ש ה ש פ ע העליון יותר י ש הכנה כאשר הוא מ ל ך בן מלך כי בודאי מלך בן מלך שיצא אל הפעל על ידי עניים א ש ר אין להם מלכותו יותר ,וכן המלכות ש ה י א ש ו ל ט ת ב ש א ר העושר שהוא מ ד ר י ג ת עולם הזה ,וכאשר מ ס ו ל ק אומות הוא מלכות ע ו ד יותר במדריגה ,וכן התוקף מ ן מדריגת עולם הזה ראוי ש י צ א ע ל ידו לעולם אשר יש למלכות הדברים עוד הוא מלכות והאימה יותר הוא התלמידי הכמים שיוצא מישראל, ואמר כל ה ת ו ר ה ה ש כ ל י ת .א ף כ י א ם י ש ל א ד ם ע ו ל ם הזד, האלו ה ו א מ ע ל ת המלכות ותוקפו ,וכל ש י ק נ ה ג ם כ ן עולם ה ג ב ד ל וזוכה ל ש ת י שהמלכות יותר שיש למלכות בתוקף היא מלכות יותר אפשר שלחנות ,א ב ל אין יוצא ל פ ע ל ה ש כ ל האלהי רק מאוד כמו שהתבאר .וגם לפי זה מ ה טובו אהליך ע ל מ י שאין ל ו ח ל ק בעולם הזה ,והעשיר יש לו יעקב ,נ א מ ר ע ל מ ע ל ת ישראל ש י ש להם מדריגה עולם הזה הגשמי והעגי אין לו עולם הזה הגשמי, עליונה ,ל כ ך ד ר ש ו כ ת ו ב זה ע ל ב ת י כגסיות ובתי ולכך הוא בפרט מוכן ל צ א ת ממנו תלמידי חכמים שדבר זה קדושת ישראל ש ה ם מקדש שהוא שכלי .ויש ל ך להבין ג ם כן מ ה ש א מ ר שלכך מדרשות מעט: אין תלמידי חכמים ובמד׳)ילקו״ש ירמי׳ ל׳( כ ה א מ ר ה ׳ ה נ נ י ש ב ש ב ו ת אהלי יעקב לפי שנאמר ויעקב איש ת ם מצוי שיצא מהם תלמידי ח כ מ י ם ש ל א י א מ ר ו ה ת ו ר ה י ר ו ש ה לגו ,פ י ר ו ש שהחכמה נבדלת מן האדם הגשמי לכך לא שייך באהלים בו ירושה ,כ י אין מוריש ל מ י שאחריו אחריו ר ק חייך כשאשוב לירושלם בזכותך אני חוזר א״ר דבר שהוא גשמי ,כמו האדם עצמו שהוא גשמי שמואל ב ר נחמני כ ה אמר ה׳ הנני ש ב שבות לכך יש לו יחוס וקורבה א ל בגו מ צ ד הגשמית, יושב אהלים א מ ר לו הקב״ה התחלת אהלי יעקב אהלי אברהם ויצחק אין כתיב כאן אלא כי האב מוליד הבן מ צ ד הגשמית לא מ צ ד השכלי, אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם וכן הוא אומר מ ה שאין האב נותן השכל לבן ר ק ה ש ם יתברך גותן ט ו ב ו א ה ל י ך י ע ק ב מ ש כ נ ו ת י ך י ש ר א ל ע ״ כ .ומד ,ע נ י ן השכל ומן זרע ה א ב אין גולד ר ק הגשמי ,ולפיכך זה בשביל שהתחיל יעקב באהלים כשישוב לירוש׳ ל א שייך ירושה לבניו ב ת ו ר ה השכלית .ולכך אין ישוב בזכות יעקב אבל פירוש זה כי יעקב היה לו מצוי ש י צ א תלמידי חכמים מ ת ל מ י ד י חכמים ,כי כתיב מן מדריגה העליונה הפנימית הנסתרת לכך התורה ראוי מ צ ד ע צ מ ת שתהיה נבדלת נגח פרק נט הגשמי .ומה שאינו מוריש התורה למיו מת גראה כי התודה שכלית בלתי גשמי .אבל אם התורה היתד ,יוצאת לעולם על ידי ההכס ,אץ התורה שכלית ,כי האב אין מוריש למו רק הגשמי .ולסיכך האדם מוריש למו כמו הקומה והגוי ושאר הדברים זמיר הם דברים גשמיים או מתייחסים אל הגשמי ,שכן אמרו במסכת עדיות )פ״ב( חמשה דברים חאדם זוכה למו וכר ,אבל דבר הנבדל מן האדם הגשמי לגמרי כמו התורה אין בזה ירושה אחר שקורבת האדם לבגו הוא מצד הגשמי בלבד .ומה שאמר שלא יתגדדו על הצבור ,מי׳ ,המעלה הזאת הוא תלמיד חכם בן תלמיד חכם היא עליוגה מאוד מאוד שאין ראוי לעולם הזה ,וזה שאמר שלא יתגדרו על הצבור סירוש שאן ו א י שיהיה גבדל מן הצבור במעלות כלל אבל יהיה תור הצבור, ואם יחיה תלמיד חכם יוצא מן תלמיד הכם יהיה נבדל מן הצמד לגודל המעלה הזאת .ודבר זה אן ראוי כלל כי האדם אינו שכלי לגמרי ואם היה יוצא מן תלמיד הכם היחד ,אדם שבלי לגמרי. ומה שאמד מר זוטרא מסגי שהם מתגדרים על הצבור .מירוש כי א אטשר שלא יהיה התלמיד חבט מתגדר במה על הצמר .ובזה נבדל מן הכלל שהם הצבור .ולבך אין ראוים שיצא מהט תלמיד חכם שיש בו השכלי בי הזרע הזה הוא בא במדריגה הכללית העליונה ,ובאשר הם מתנגדים על הצבור את לו מדריגה הכללית לכך את זרעם בא מדריגה הזאת והבן זר -ומה שאמד דקרי לאנשי חמדי ,סירוש כי התלמיד הכם נבדל ממי אדם כי שאר בני אדם שאינם תלמידי חכמים חם בערכו חמריים ,ואפילו אם אן האדם עושה בפעל לקרוא להם כך מכל מקוש בערכי בני אדם הם חמרים ,ודבר זה נקרא דקרו אנשי חמדי. ולכך אין להם מדריגה העליונה כאשר הוא נבדל מן הכלל רק יהיה תוך הכלל לגמרי ,ודבר זה הוא מדריגה הכוללת ואת ראוי שיצא ממנו תלמיד חכמ .ולפיכך מה שקוראים לאגשי תמרי רוצה לומד שבערבו הם חמרים ואי אפשר שלא יחשוב כך בדעתו ,ואף אם לא יתשוב כד כית ששאר בגי אדם הם כך במדו־יגתו את לו צירוף גמור ישראל יי! אל הכלל ,ואין לו המדריגה הזאת להיות יוצא ממגו תלמיד חבנו שהוא המעלה העליונה הכוללת והבן זאת מאד .ומ״מ התבאר לך ,מה שאמד יזל מים מדליו שממר על תשפעת תלמיד הכם שהוא השכל הנבדל האלהי .ואמר וזרעו במים רבים, דבר זה נאמר על התפשטות הרמי ,וכן תרגם אוגקלוט שתרגם יטגא מלכא דיתרכא מבנוהי ישלוט בעממין םגיאין .ואלו שגי דברים יזל מים מדליו על השטע העליון שיתית לי ,ואתר כך אמר שיתפשט השפע הזד -והנה יהיה לו הברכה מעד שגי דברים שיהיה לו השפע וגם יתפשט השמע הזה .תה שאמר תל מים מדליו תרעו במים רכים: ואמר עוד וירום מאגג מלכו ,דבר זה עגץ נמלא מאוד ,כי אגג הוא מתנגד לישראל תמיד שהוא מזרע עמלק ,אשר התבאר עגת עמלק ככמה מקומות למעלה ,וירום מאגג היא מעלה עליוגה לישראל .וממגי שלא אמר רק וירום מאגג מלכו ודבר זד ,נאמר על שאול המלך שיהיה מתרומם על אגג בלבד ,אכל ותנשא מלכותו הוא התגשאות בתכלית .ואמר אתריו אל מוציאו ממצרים כתועמות ראם לו יאכל גוים צריו ,כי ממגי שהשם יתברך הוציא אותם ממצרים יש לישראל מעלה אלהית לגמרי כאשר השם יתברד הוא לאלקים .תה אל מוציאו ממצרים ולכך יאכל גוים צריו עצמותיהם יגרם וחציו ימחץ .ממגי שהנבדל מכלה ואוכל את הדבר החמדי שהוא מתגגד אליו עד שאת מציאות לדבר החמדי אצל הגבדל .ולכך אמר אל מוציאו ממצרים כתועמות ראם לו יאכל גויס צריו ,ולא מציגו ל׳ זה למעלה רק אמר לא ישכב עד כי יאכל טרף ,תלה בטרף בלבד וזד ,מודה על הגבורה וחכח למלתמה וכמו שתתבאר למעלה ,אבל כאן מדבר על עגין אחר שהוא יאכל צריו מצד שהנבדל הוא אוכל מתנגד שלו הוא החמרי ,ודבר זה בארנו בהבור באר הגולה) ,באר ז׳( אצל עם הארץ אמור לאכול בשד והוא ברוד .ואמר כרע שבב כארי וכלביא מי יקימנו ,דבר זה מודה על התק שלהם במציאות, והם נמשלים כמו ארי וכלביא אשר ישכב בחתק ואת אחד מתחבר אליו לתקים אותם משם וכד נצח ריח ישראל ישראל פרק נם ל א י ה י ה ל ה ם ש י ת ו ף והיבור כלל ,מפני אמר ש ל א נברא שמים וארץ אלא בשביל יעקב אמר ששמו ישראל שנאמר בראשית ברא אלקים א ת ברוך ואוררך ארור ,ב ר כ ה זאת לומר השמים ואת הארץ אמר ד ׳ אבהו לא גברא הכל כי ישראל ה ם היו עיקר ועצם העולם ,וכאשר אלא בשביל יעקב שנאמר כי לא כאלה הלק יעקב תהפך ידזעיס נבדלים י :ה ם מברכיך מכל הקללה הוא עליו, שכאשר בלתי הוא תאומות. לעצם המציאת אז אחד מתגגד שאין בודאי למציאת מתנגד הרי למציאת הכל יוצר למשכילים, אלו ע ד כאז• ו כ ל הדברים כי אברהם הוא ה ת ח ל ה ויעקב הוא רק עיקר והכל הוא ט פ ל אליו .מ ש ל זה׳ האילז י ש ולכך המקלל ישראל ש ה ם ע צ ם ה מ צ י א ת לו ה ת ח ל ה הוא ה ש ו ר ש א ש ר מ מ נ ו ה ת פ ש ט כ ל ל היפך האילן וכך אברהם ה ו א ה ת ח ל ה א ל העולם ,אבל המברך א ת ישראל שהם עצם ה מ צ י א ת והוא מוסיף ממנו העדר, נמצא ואחר כך הוא מקבל הקללה וההעדר בעצמו. וכן גוף יעקב הוא דומה אל אשר האילן מ צ י א ת וקיום עליהם בברכתו ,ה ר י ז ה נ מ ש ך ונכנס מ ת פ ש ט י ם הענפים ש ה ם הלקי האילן לכל צד .הרי המציאת ובזה מ ק ב ל ברכה ותוספת מציאת, אברהם הוא ה ת ח ל ה ויעקב ה ו א גוף האילן, תחת כי כ י אין ה ק ל ל ה ר ק ה ע ד ר ה מ צ י א ו ת ואין ב ר כ ה מ כ ל מקום אלו ה ם המציאות ,ולכך ה י ה מ ת ב ר ר לכך כאשר מ ק ל ל ישראל בברכה זאת אורריך ארור ומברכך ברוך כמו שהת׳ רק תוספות מציאת, מתגגד אל עצם המציאות לכך הוא בעצמו בעל וכן ישראל למעלה. נתברכו בברכה זאת במה ההעדר ,ואשר מברך ישראל ומוסיף מציאת הרי שהם זה נ כ נ ס ת ח ת ה מ צ י א ו ת ה פ ך א ש ר מ ת נ ג ד לו ל כ ך זאת ולכך היא אהרונה לכל הברכות .ו מ ה שהקדים ראוי לו הברכה והוא תוספות מ צ י א ת : ותדע כי לא נאמר כך ר ק אצל אברהם שנאמר )בראשית י״ב( ו א ב ר כ ה מ ב ר כ י ך ו מ ק ל ל י ך וכן ביעקב כ ת י ב אורריך ארור ומברכיך אאור, עיקר ועצם העולם ,ודבר זה נרמז בברכה בלעם הברכה לקלל הפך יצהק שאמר אורריד אאור לברכה ומברכיך ברוך, )ב״ר פ ׳ ס״ו( מ פ נ י למצעריהן אמרו זכרונם שהרשעים מברכיהן קודמין אבל הצדיקים אורריהן קודמין פירש ברוך ,וכל ז ה מ פ נ י כ י אברהם ה י ה עיקר מ צ י א ת זה ,כי ה צ ד י ק ש ל י מ ת מ ע ל ת ו ה ו א ב א ח ר ו נ ה כ א ש ר ה ע ו ל ם ,ש כ ן א מ ר ו ז כ ר ו נ ם ל ב ר כ ה )ע״ז ס׳ עי׳א( יושלם, שלו ימצא שני אלפים תוהו עד שבא אברהם והוא ראשית כאשד הוא באמתתו עצמו ובסוף שלו הוא א מ ת ת הבריאה נחשב וכמו שהתבאר למעלה כי אברהם עצמו כמו שהתבאר למעלה בכמת מקומות ,ואף והפך זה הרשע כי הסרון היה יסוד העולם ,ובשביל כ ך הבטיחו השם יתברך על גב כי ברכה זאת נ א מ ר ה לישראל מ כ ל מ ק ו ם ו א ב ר כ ה מ ב ר כ י ך ומקללך אאור ,ל ו מ ר כי הוא י ס ו ד כיון ש א צ ל בלעם ב ר כ ת ה ר ש ע וסופו ועצם עולם ש ה כ ל תלוי בו ולכך זכה א ל ברכה ק ל ל ה זכר בלעם ס ד ר ש ל ה ן א י ז ה קודם ,ד ק א מ ר שכן אמרו מ ב ר כ ך ב ר ו ך וגוי ,א ב ל י צ ח ק ש ה ו א צ ד י ק ו א צ ל ו בחקתי )ויק״ר אמר עולמי זאת .וכן י ע ק ב ה י ה ע צ ם העולם, זכרונם לברכה פל׳יו( ר ׳ פ נ ח ס במדרש בשם בפרשת ר׳ ראובן המקללין והנה עולמי מי בוראך ומי יצרך אומר לך מי בוראך בתהלה קודמין זכר סדר שלהן והבן ז ה : כל הברכה השלישית היא על ישראל שיש להם מ ע ל ה אלהות עליונה .וכאשר תבין אומר לך מי יוצרך יעקב בוראך ישראל יוצרך ת ד ע ,כי אלו שלש ברכות כי מ ר א ש צורים אראנו יהושע וכן לא ה ב י ט און ב י ע ק ב מ ה ט ו ב ו אהליך יעקב, דסכניה ב ש ם ר׳ לוי א ו מ ר א ף ב ה מ ו ת לא נבראו הם נגד ש ל ש ה אבות .כי מ ר א ש צורים אראנו הוא בשביל יעקב דכתיב הנה נא בהמות אשר כנגד אברהם כמו שהתבאר כי אברהם היה ה ת ה ל ת אמר ישראל ,והוא היה נקרא צור מ ת צ ב ת ם בו .וברכה שמים וארץ לא נבראו אלא בשביל יעקב שנאמר ש נ י ה נ ג ד יצחק ,כ ב ר א מ ר נ ו כ י כ ל ב ר כ ה ש נ י ה ויקם ע ד ו ת ביעקב ואין עדות אלא ש מ י ם וארץ על שאין ישראל נפרדים מ ן ה ש ם יתברך כלל שנאמר העדותי בכם א ת השמים וארץ ר׳ ברכיה ודבר דכתיב אלא עשיתי בוראך יעקב ויוצרך ישראל ר׳ אתך ר״י בשם ר׳ חנן בר יצחק זה בזכות יצהק, ודבר זה רמזו זכרונם נצח מרקם לברכה במדרש )ויק״ר ט׳ ל״ו( שכל תאבות נאמר בהם זכירה חוץ מיצחק שנאמר וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אח אברהם אזכור ,הרי בכל תאבות נאמר בחן זכירה חוץ מיצחק׳ ואמרו מפני שאסרו צבור על המזבח לפני ה׳ ואינו נפרד מן השם יתבדו כלל .ומה טובו אותליו יעקב ומשכנותיו ישראל הוא בשביל זכות יעקב כמו שהתבאר ,דכתיב )בראשית כה( ויעקב איש תט יושב אהלימ וגר .וקאמר בגמרא)סנהדרין ק״ה עיב( שבלט נהפכו לקללה תוץ מן בתי כנסיות ובתי מדרשות ,כי כל הברכות ישיאל ריט שברו בלעם אין ברכת יותר מיותרת ושייכת לישראל כמו ברכת זאת מת שאמר מת טובו אתליו יעקב כמו שתתבאר ,ולכו הקיים אותה בברכה שאשית לומר מה טובו אתליו יעקב ,כי ברכה זאת היא קרובה לישראל לגמרי ,וכאשר הפו השט יתבדו את הקללה לברכה לא נהפכה הברכה שהיא שיבת לישראל לגמרי ולא תורה לקללה׳ ושא* תבדכות שאינם כל כן• קרובים אל ישראל תזרו לקללת עד לעתיד אז יתזרו כלס לברכת: סדק 0 אחר שבידו את ישראל בשלש ברכות זמיר הם שייכים לישראל בעולם הזה ,התתיל בלעם במעלה שאינה בעולם הזה כלל .כי מן אראנו ולא עתה הכל נאמר לימות תמשיוז ,שאז יהיה לישראל מעלה מיוהדת מה שלא היה להם קודם ז* ולכו לא כלל ברכה זאת עם שלש ברכות ראשונות. ובן סירוש זה אראנו ולא עתה שאין הנבואה הזאת בעולם שהוא עתה ,אשורנו ולא קרוב שאין הנבואה הזאת קרובה לעולם הזה .ובמדרש )ילקו״ש( אראנו ולא עתה אמד ר׳ יצהק מ/זה אמד כי קרוב יום אידם כי קרוב אליך הדבר ובלעם אמר אראנו ולא עתה משל למלו שנתן מדינה לבנו במקום רחוק והיה אהבו ואיבו הלכו עמו כשהיו מהלכין בדדו אמד אויבו לפי ששונא א ת ו אביו נתן לו מדינה במקום רחוק קצרה דעתו של בן המלו אוהבו אמר לו עכשיו ואמר ירו כוכב מיעקב ושם שבט מישראל. אגו מגיעין אצל מדינה ומתקנין לנו כל מעדנים קרא מלו המשיח כוכב מן הטעם אשר אמר מיד נתקררה דעתו של בן המלו וכן ישעיה אמרנו למעלה ,כי כמו שהכוכב נבדל מן האדמ כי קרוב יום ה׳ ונורא הוא עד כאן .ויש לו שהכוכב ברקיע והאדם על הארץ .וכו הזמן של להבין מדברי הכמיס ,כי לפי האמת המדינה שנתן משיח גבדל מן עולם הזח .לגמרי .ועוד כי מעלתו מלו מלכי מלכים לישראל הוא עולם חמשיח הוא ומדריגחו של משיח למעל* כמו שטרשגו למעלה מדינר ,רחוקה אבל אוהבו אמד כי קרוב הו* שעליו נאמד )ישןי׳ נ״ב( דרום וגבה וגשא, וכמו שאמר ישעיה כי קרוב יום ה׳ כי גחל ונורא ולכו קרא אותו כוכב שהוא מתנשא על כל .ועוד הוא ,אף כי רחוק הוא הרי הוא קרוב מצד יש לו לדעת כי הכוכב הוא מושל בכל העולם התשובה כמו שהתבאר למעלת שאמר משית היום אתינא עיין שם .ולטיבו הנביאימ שהם אוהבי ישראל היו אומדים כי קרוב יום הי ,כלומר אל תאמרו כי תשס יתבו־ו אשר נתן תלקכס לימות המשיח הוא דבר מופלג מן העולם הזה .אבל אין הדבר כו רק כי קרוב הוא מאד אל העולם הזה אשר אתם רוצים הוא יותר קרוב מאשר הוא עגין אחד ,שהדי דבר זד ,שהוא ביאת המשית זמגו הוא כל יום ויום כמו שאמרגו ,כי זמן ביאת הגואל זמנו כל יום ויום ,ולכו קרא ימות המשיח קרו* כי מסוגל הגאלה לזה שאין לה זמן מיוחד כמו שהתבאר .אבל בלעם אמר על הזמן שהוא רהוק כאשר אין כאן תשוב* ודברים אלו גדולים מאוד מאד: נצח רכ ישראל פרק ם כלו כאשר הוא מ ס ב ב א ת כ ל העולם ,ולכך מ ד מ ה ואחר שהזכיר זה מזכיר מ ה כוכבים מלכות המשיח ש ת ש ל ו ט בכל העולם ,כמו ש א מ ר אחריו ומחץ פאתי מואב וקרקר כ ל בני ש ת לכך השלמה שיגיע ומזלות בסוף הכל, לעובדי והוא יהיה ותכלית ולכך א מ ר ר א ש י ת גויס ע מ ל ק א ו ב ד ו ב מ ד ר ש )תנחומא תצא( כ ל מ ד מ ה א ו ת ו לכוכב .ואמר לשון ד ר ך כוכב מיעקב, ואחריתו כי נ ר א ה כאלו היה דורך בשמים והוא נקרא כוכב זמן שזרע עמלק קיים כביכול כ נ ף מ כ ס ה הפגים עדי שהוא דורך במרוצה ,וזה ש א מ ר אחריו א ב ד זרעו של עמלק נ ט ל ה הכנף ש נ א מ ר לא יכגף וקם ש ב ט מישראל שניהם ענין א ה ד שהרי נקרא עוד מ ו ר י ו ר׳ לוי בשם ר ׳ ה מ א ב ד חנינא א מ ר כוכבא דשביט ושניהם באים בחוזק ובתוקף גדול כל זמן שזרעו של עמלק קיים ל א ה ש ם ש ל ם מאוד ,וכן יהיה מ ל כ ו ת ה מ ש י ח ש י ב א בכח .ואמר ה כ ס א שלם .ב ז ה רמזו ד ב ר י ם נפלאים ,כי דשביט ולא ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני ש ת והיה אדום עמלק הוא החוצץ בפגי השכינה שאין השכינה י ר ש ה וגו׳ ,ל א ה ז כ י ר ר ק ו מ ח ץ פ א ת י מ ו א ב ו ק ר ק ר נ ג ל י ת ב ע ו ל ם הזה ,ו ז ה י ד ו ע כ י א ו מ ה ז א ת א י נ ה בל בני ש ת והיה אדום ירשה ,וזה מ פ ג י ש ב א מ ת ח ב ר ת עם ישראל כלל ולכך נחשב אומה זאת לומר כי י ש ל ט בכל אדם ,ולא א מ ר כל תוספת בפני עצמה ,וכל ת ו ס פ ת מ כ ס ה גוף הדבר בני א ד ם ובזה ה י ה כולל הכל ,כל ז ה לא שייך כמו הקליפה אשר הוא מ כ ס ה הפרי ,ולכך כאשר הכתוב שבא לחלק אותם מן עמלק בעולם הרי בעולם הכנף המכסה ,ודבר מפני שני דברים ,האחד שאר העובדי כוכבים ומזלות כי אין כלם ענין אחד ר ק ה ם מחולקים ,ואשר הם מחולקים הם שאין ה ש ם ש ל ם ואין ה כ ס א שלם ,ד ב ר ז ה בארנו מ ו א ב ואדום ,כי אלו ש ת י א ו מ ו ת אינם בכלל ש א ר בכמה נאמר כי כל זמן אומות והם מיוחדים מ ן ש א ד אומות ,שהרי אל שעמלק בעולם נמצא השניות בעולם שהוא מ ת ג ג ד מואב נתן השם יתברך ארץ לנחלה ואמר לא ת ת ג ר לישראל ,לפיכך אין ה כ ס א ש ל ם ואין ה ש ם ש ל ם בם מלחמה ,וכן לאדום גם כן שכן א מ ר עוברים אתם ב ג ב ו ל א ח י כ ם וגו׳ ,ו כ ן כ כ ל מ ק ו ם א ל ו זה יסולק כ א ש ר אין ז ר ע עמלק .וכן מ ה ש א מ ר כי מקומות, השם מלכותו דבר זה כי הזה הוא השם המיוחד והכסא כסא על הכל, כמו שבו הוא מלך מיוחד ש ת י אומות מואב ואדום מזכיר א ו ת ם בפני עצמם ש נ ת ב א ר ה כ ל במקומו .וזה ש א מ ר ר א ש י ת גוים אדום ומואב משלוח ידם ע מ ל ק כ י ע מ ל ק ר א ש י ת ו ה ת ח ל ת כ ל הגוים ,ומפני הוא שאלו שתי זה עצמו ע מ ל ק מ ת נ ג ד ואויב ל י ש ר א ל כ א ש ר הוא ועשו שהיו גוים ,כ י א י ן ס פ ק כ י ה ע ו ב ד י כ ו כ ב י ם )ישעי׳ י״א( וכדכתיב ובני עמון מ ש מ ע ת ם ,ו ה ט ע ם אומות יש להם כ ח עליון מלוט יאשית קרובים אל הקדושה ולא אמר גם כן וקרקר כל ומזלות כולם מתגגדים בני ש ת ,דאין לומר וקרקר כל בני אדם שהרי ר א ש י ת ו ה ת ח ל ת גוים ,ל פ י כ ך ע מ ל ק י ו ת ר מ ת ג ג ד ישראל ישאדו וישראל יקראו בני אדם יותר מן העובדי ע״א( כו״מ כמו שאמרו )יבמות 0״א אל ישראל מכל האומות הגוים לישראל, מפגי ועמלק שהוא הוא ראשית א ש ר י ש ל ה ם ה ת ג ג ד ו ת ל י ש ר א ל לכך אין קרוים א ד ם ואין ה ע ו ב ד י כ ו כ ב י ם ומזלות לו שום צירוף עם ישראל ולפיכך אמר ראשית קרוים אדם ,ולכך א מ ר וקרקר כ ל ב נ י ש ת כי ג ו י ם ע מ ל ק וגו׳ ו ב ש ב י ל ז ת ע ד י א ו ב ד ו א י ן ל ה א ר י ך אתם אותם במקום ז ת : ש ה ם נקראים בני ש ת ל א יהיו נשארים. ואמר וישראל שהתבאר עושה חיל, רוצה לומר כמו ובמכלתא )נמצא בתדא״ר פכ״ד( ו י ב א ע מ ל ק א מ ד למעלה בישראל ,כי ישראל יקבלו כח ה ק ד ו ש ברוך הוא אגי יצרתיך א ח ר האומות האלו כאשר יאביד ה ש ם יתברך האומות. שבעים לשון ועכשיו ת ה א ל י ר א ש לפורעגות לכל מיעקב והאביר שריד מעיר ,רוצה יורדי גיהנם שנאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו לומר כי אחד ב ל ב ד ירד מיעקב והאביר שעיר ע ד י א ו ב ד .ג ם כ ן ר צ ו בזה ,כ י ה י צ י ר ה ש ג ב ר א א ח ר ו ן ואמר שלא יהיה הכל נשאר שם ושארית להם לכל האומות מ ו ר ה כי ה ו א ראשית ,כי ה ד ב ר שהוא מעיר וירד רק יהיה ת ה ת י ד ם : ראשית בעצמו הוא יוצא לפעל, בעולם הנגלה נצח פרק באחרונה ,כמו ישראל כי ישראל קדמו אל הכל כדכתיב בראשית ברא בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו ברא שמים וארץ .ולענין יציאה אל המעל הגגלד ,יצאו באחרונה״ כי כל האומות יצאו אל הפעל קודם ישראל ,כי ישראל יצאו אל המעל כאשר יצאו ממצרים וכל האומות היו לעם גדול קודם זר* וכן עמלק ראשית גוים ולעגין יציאה אל הפעל עמלק הוא האחרון .ואמנם הראשית הזאת של עמלק הוא עצמו גורם לו העדר וההפסד .כי מה שהוא ראשית גויס וד״תתלחם והעמלק הס יורדי גיהגם, ולבך הוא עדי אובד בודאי ואין להאריך יותר. ואחר כך אמר וירא את הקיני .אגר שזכר את עמלק שהוא נבדל ונסרד מן ישראל ובשביל כך אהריתו עדי אובד ,זכר את הקיני שהוא הפך זה שהוא בא להבד אל ישראל .ודברים אלו זה כנגד זד״ שכשם שיש כאומות והוא עמלק אשר הוא מתנגד לישראל לגמרי והוא ארב לה׳ .כן יש באומות הפך זה ג״כ בי יש מי שבא להתחבר ולתקוע עצמו בישראל ודבר זה ידוע .ולפיכך אמר וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קיגך ,שיש לו מדריגה זאת שנתיישב בהוזקן של ישראל ,כי עד מד ,אשור תשבך ,כלומד כי אשור תשבך בלבד ואץ זה כלום .כי בלעם רצה להזמר אתדות העולם שיהיה ממן המשיח, ולכך אחד שזכר את עמלק שהוא נבדל מן ישראל והוא יהיה עדי אובד והכל כדי שיהיה העולם אחד ,זכר אחר כך כי חקיני אשר מתחבר אל ישראל לגמרי עד שיהיה אחד עמתם ואין כאן דבר יוצא מן חאחדות .ואמר או מי יהיה משמו אל ובפרק חלק )ק״ו ע״א( אוי לו מי שמהיה עצמו בשם אל ר׳ יוחנן אמר אוי לאומה שתמצא בשעה שהקדוש ברוך הוא עושה פריץ לבניו מי מטיל במותו בין לביא ולמאה בשעה שנזקקין זה לזה עד כאן .פירוש אוי לאותה אומה שמחיה עצמה כשם אל ,היא האומה שממעט אלהותו יתברך ומחיה עצמו בשם אל כאלו הוא אל ,וזהו משמו אל כי מי שממעט אלהותו ומגדיל עצמו זד ,עושה עצמו אל .ודבר זה נאמר על מלכות רביעית האומרת מי לי בשמים ,וכמו שהתבאר 0 ישראל דכא למעלה שעושה מ פ ו מ * ולד׳ יוחנן אוי לאופה שתמצא כשעה שהשם יתברך עושה פייה לבניו. גפ זה על מלכות רביעית נאמר שהיא החוצצת ומפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים .שכל זמן שהמלכות הזאת נמצאת ישראל מרותקים ונבדלים מן השם יתברך כמו שהתבאר פעמים הרבה בתבור הזה וכאשר השם יתברך יתהבר ישראל אליו .אז אוי לאומה שתהיה מבדלת בין תשם יתברך ובין ישראל וכמו שנאמד מי ממיל כמותו בין לביא ולביאה בשעה שנזקקין זה לזה ,כי לגודל רצון השם יתברך בהבור הזה אשר יהיה באותו זמן אוי לאומה המפסקת וזה שאמר אוי מי יחיה משמו אל ,שישוב השם יתברך למדות את בניו ,ומי שהוא מתנגד לזה אוי לאומד, המממקת ומבטלת מדיון אומתו .הרי כל הדברים אשר נאמרו כאן כלם נאמרו על אחדות העולם שיהיה הכל אהד ,ואמר אחר זה וצים מיד כתים וענו אשור ועגו עבר וגם הוא עדי אובד ,ותרגומו ידוע שהוא על מלכות רביעית .ובמרק הלק )שם( וענו אשור וענו עבר עד כאן מקטל קטלי מבאן ואילך שעבודי משעבדי עד כאן. ורצה לומד כי מטגי שהאומה הזאת כל כחד, להרוג ולשבר ,וכמו שאמר דגיאל על החיה הזאת שאמר עליה ומלכי דביעאה תהוי תקימאה כסדזלא וכמרזל דתשל ומהדק כולה pתריק ותריע ,ממגי זד .גט כן הוא עדי אובד כמו עמלק ,כי כת המלכות הזאת איגו דק לתשחית ולהטריד העולם שיש לו כה בחל המקצץ ,ומסגי זה גם כן הוא עדי אובד כי יהיה חעולס בשלום ובאחדות .והרי לך שלשה וישא משלו זה אחר זה .האחד על עמלק והשגי על הקיגי והשלישי על הכתים .ו pהם גבואות בלעם תמיד כמו שהתבאר ,בי היה בוחן את ישראל בבל ג׳ הלקים וכך היח בוחן האומות מכל שלשה חלקים כמו שהתבאר למעלה .ואמר עליחם ומחץ מאחי מואב וקרקר כל בגי שת והיה ירושה שעיר וגר׳ ו pהיה בוחן אותם אשר חם מיוחדים pשאר אומות והם עמלק קיגי בתים ,ונתן לכל אחד ואחד ענינו׳ במו שהוא אמר על עמלק שהוא עדי אובד ,ואמר על חקיני ששם כסלע קינו ,ואמר על מלכות רביעית וצים נצח רכב פרק סא מ י ד כ ה י ם וגם ה ם עדי אובד ,ואין ל פ ר ש יותר כי ישראל ה ם דברים עמוקים רק יבין ה א ד ם מעצמו, כמו ש מ ש בצהרים ,אך נבואה זאת של בלעם מעידה על גאולת ישראל העתידה שתהיה במהרה בימינו א מ ן : ו ל כ ל א ש ר השפ• י ת ב ר ך נ ת ן ב ו ה כ מ ה ו ד ע ת י ר א ה פרק סא בפרק ה כ ו ג ס )ב״ק ס׳ ע׳׳ב( ר ב א מ י ו ר ב א ס י פעל חזק האש אל האדם ,א ף כי יצא האש מעצמו אמר וכמו שיתבאר ,וכל זה לתוזק פעולת ה א ש מ ת י י ה ס לימא מ ר שמעתתא והד אמר לימא מ ר אגדתא פעל זה אל האדם ,ואם א ח ד גטל גתלת והצית הוי יתבי יצתק הד קמיה דר׳ פ ת ת למימר ש מ ע ת ת א ולא שביק מ ר פ ת ח למימר אש בגדיש מתייהס פעל זה אל האדם אשר ה א ש ולא שביק מ ר אמר להם אמשול לכם ברשותו ,כך מתייחס פעל ז ה שהוא חורבן בית מ ש ל ל מ ה ה ד ב ר ד ו מ ה לאדם ש י ש לו ש ת י גשים המקדש אף כי געשה ד ב ר זה על ידי העובדי לביגים כוכבים הכח אגדתא אחת זקגה ואחת ילדה ילדה מלקטת הזקינה מ ל ק ט ת לו שחורים גמצא קרח מכאן ומכאן אמר בחורבנו שהיה פעל ב מ ד ת הדין ומתיחס להו אי הכי אימא לכו מלתא דשוו לכו פעל זה אל ה ש ם יתברך .ומפני כי מתיחס פעל אל השם יתברך אשר הוא השלם בתכלית לתרווייכו אש שהיה ומזלות ,מ ת י י ה ס פ ע ל ז ה לגודל כי ת צ א אש ומצאה קוצים כי תצא המבעיר את השלימות ,והנה בא מאתו הסרון אל העולם ה ו א א מ ר הקדוש ברוך הוא אני הצתי א ש ה ב י ת הקדוש שהוא שלימת כלל העולם, מעצמה משמע שלם הבעירה זה ישלם הורבן בציון ש נ א מ ר ויצת א ש בציון ותאכל יסודותיה לכך מ צ ד ה ש ם יתברך ב ע צ מ ו ראוי שיושלם ד ב ר ואני ע ת י ד לבנותה באש ש נ א מ ר ואני אהיה ל ה ז ה כי ה ו א ה ש ל ם וראוי שישלים הכל ,ואין ראוי ה ו מ ת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה שלם ישלם שיבא מאתו יתברך חסרון ובפרט פעל ה׳ שהיה הבעירה אמר הקדוש ברוך הוא עלי פעל בכח מ ד ת הדין הגדול אשר הוא מתיחס אל לשלם הבעירה שהבערתי שמעתתא פתת הכתוב השם יתברך בפרט ,כמו שידוע כי הדין הוא ביד בגזקי גופו וסיים בנזקי מ מ ו נ י ה לומר ל ך א ש השם יתברך .ועל זה אמר אני הוא שהצתי א ש משום ע ד כאן .ו ה ד ר ש ה ז ה נ ר א ה ר ח ו ק בציון ואני ע ת י ד לבנותה באש ,ש ר צ ה ל ו מ ר א נ י מפשוטו ש ל כתוב ,אבל בדרש הזה ח כ מ ה נפלאה, בעצמי ש ע ש י ת י פ ע ל ז ה לגודל כ ה וחוזק המבעיר הציו הוא כי בא לומר כי הורבן בית המקדש הוא מתייחס הפעולה ב מ ד ת הדין ש ה ו א הורכן הבית ,ב א הסרון א ל ה ש ם י ת ב ר ך ל ג ו ד ל כ ח ת ו ק ף פ ע ל ז ה שהיד, מן השלימות ,ולכך ראוי א ל בית ה מ ק ד ש הקיום הגמור לפי מעלתו ראוי שיושלם הסרון זה ע ל ידו ולכך כ ת י ב ואני מתייהס לכך פעל זה אל השם יתברך שהוא אשר הוא אהיה ל ה ח ו מ ת אש ,כי החומה הוא בנינה וקיומה י ת ב ר ך ה י ה פ ו ע ל כגודל כוחו ,וגם מ ת י י ח ס פ ע ל ז ה אל האש ,כי אין לך דבר ש י ש לו תוקף יותר מן השלם בתכלית בהוזק מ ן ה ש ם י ת ב ר ך ב ע צ מ ו : ודרש זה מן הכתוב שאמר כי תצא א ש מעצמו א ש וזה ת מ צ א בכל מקום .ולכן כ א ש ר ב א שלם ישלם המבעיר א ת הבערה ,ודקדק לומר כי השם יתברך פועל הזק לאבד בכתוב שאמר תחלה כי ת צ א אש ו מ ש מ ע מעצמו, אש ואחר כך א מ ר המבעיר א ת הבערה ת ל ה ז ת בפעל הכתוב הרשעים א מ ר )דכרינ :די( כי ה׳ אלהיך א ו כ ל ה א ל קגא .ו א ף כ י ב א מ ת ח ו ר ב ן ב י ת ה מ ק ד ש אבל הכתוב רוצה לומר ,ש א ף שהאש יצאת מ ע צ מ ה ה י ה ע ל ידי עובדי כוכבים ומזלות ,ע ם כ ל זה כדכתיב כי ת צ א אש ,ע ם כל ז ה מתייחס פ ע ל פעל זה מתייחס אל ה ש ם יתברך ,כמו שמתייחס זה אל המבעיר לגמרי ,ודבר ז ה לפי הוזק ה פ ע ל נצח פרק 30 של אש שהוא פועל בכוז ובתוקף תלה תכתוב למי שהאש תחת רשותו כאלו היה הוא הפועל• ולפיכן• כתיב ישלם המבעיר כאלו הוא בעצמו פעל זה ולכד ראוי היד .לחשליס חחםרון וכן אשר בא ממנו עמן זח כי לפי הכח שפעל חזק ראוי הוא להשלים החסרת וכן אשר בא ממנו לגמרי חשלומין גמורים כי כתיב שלם ישלמ .ותנה יש לדרוש מן תכתוב שמעתתא מת שפתח הכתוב מזקי ממוגא ומפייס במקי מפו לומר לו מ אשו משום הציו .ודבר זה הוא עצמו כמו שאמרמ, שהכתוב בא לומד אף שיצא האש מעצמו מתייתם פעל זה אל האדם שהוא עשה זה לכח פעל האש ונחשב זה כאלו ירה חץ שלו .והנה השמעתא והאגדה יש להם שורש אחה שמעתא למוד ממנו כי פעל של אש לפי גודל כח פעולתו הוא באלו ירח חץ ולכו ישלם חפעולד .כאלו עשה בידים, וכו יש לדרוש גס pכי מתיהם פעל זח שהוא p i r nאל השם יתבדו לגמרי שהוא היה הפועל והיה מתחייב מן השם יתבדו חםדון ,ומאחד שבא מממ חסרון ראוי לו שישלים עד שאין תםרמ גמצא מאתו רק תשלומין גמורים: ובמדרש )ילקויש הושע ר( כי הוא טרף וירפאגו למי שעלתה לו מכה וקרעה הרוטא בית שראה שלא גתרפא מכתו הוא מחזיר אחר רופאים ולא היה מרפא לו אמר לו לד אצל הרופא שקרע לו המכה והוא מרפא א ת ו כו אמד הגמא ישראל רכג כל מה שאתפ פטליזם מן הקדוש ברוך הוא הנתמות רהוקים הם אלא עשו תשובה והקדוש כרוך הוא גואל אתכם הוא שהכה הוא שמרפא שנאי מהצתי ואני ארפא אני הוא שחכתי שנאמד ממרום שלח אש ואני המרפא שנאמד אנכי הוא מנחמכם עד כאן .בארו מה גם כן את הדברים אשד אמרנו׳ כי המכה שבאה על ישראל היה מן השם יתבדו ולפיכו אי אפשר רק שהוא יחברו המרפא, משל לרופא שקרע המכה כשבא המכה ליד הרופא אתר לא יוכל לרפאות רופא אתר את אשר אין יודע דעתו של רופא הראשון ,ולכד אמר במדרש הזה כי הקדוש כ ת ו הוא שהוא יתבדו המכה כדכתיכ ממרום שלה אש שמורה זה על שבאה המכה מאתו יתברר בעצמו לפי מדל כתו׳ לכו הוא צייד לרפאות את המכה הזאת בעצמו לפי גודל כחו .והבן מת שהמשיל מכת השם יתברר לרופא שקרע המכה ,לומד לד כי מפת השם יתבדו כל מכותיו איגם רק לרפאות את החולה, ואף בי הכה השם יתברך את ישראל אין זה הכאה נחשב רק שהשי״ת מכה אותם להסיר החטא על ידי יםורין .וכגגד שני דברים אלו אשר תיו בחורמ מ ת קדשינו ותפאדתימ ,האחד חווווץ בעצמו והשני סלוק השכינה משם ,וכנגד הראשון אמר שהוא יתברר יבנה אותו בחוזק ויהיה לה חומה טביכ׳ ומגד שנסתלק שמנה משם אמר ולכמד אהיה בתוכה אמן ו ס יהי רצון במהרה ממיגו אמן: שרק סב גילי מאוד בת ציון הנה מלבד יבא לך צדיק ונושע )זכרי׳ ט׳( תכתוב תזת נאמר על הגאולה תעתירו* .כמו שפרשו זכרונם לברכה. ובמדרש )ילקו״ש זכרי׳ ט׳( צדיק ונושע שלן• ושלי היא הגאולת דכתיב לפני אפרים ומנשה עוררה גבורתיד ולכה לישועתן־ למ אמר ר׳ מאיר ויושע ה׳ כיום ההוא כתיב כביכול כשישראל בצרה אף הוא עמהם בצרה שנאמר ככל צרתם לו צר וכתיב יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה וכתיב ושם דרו אראנו משע אלקים בישע ישראל אימ אומר אלא בישע אלקים אמר רבי ברכיה הכהן דאת מת שכתוב גילי מאוד כת צית הנה מלכו יבא לו צדיק וגושע צתק ומושיע אין כתיב כאן אלא ומשע וכן הוא אומר אמרו לבת ציון הגה ישעו בא הנה מושיעו לא נאמר אלא ישעו אמד ר׳ אבהו משה מקלם לישראל אשריו ישראל מי כמור עם נושע בה׳ לה׳ אץ כתיב אלא כה׳ משל לאדם שיש לו סאה של מעשר שני רבד נצח •רק םב ישראל מת הוא ששה גותן משת וסודה אותה כך ישראל כמוץ 09נושע בחי מגן עורק• ואשר חרב גאותיך. במה נסדים בהקדוש ברוך הוא עם נושע בה׳ וכ&סוק הזח נזכרים שלשה דברים אשר יש אמר הקדוש ברוך הוי בעולם הזה על ידי שתיתם לישראל מן השם יתברך .האהד החוזק שיש נושעים על ידי מ י אדם על ידי משה ואהרן לישראל מן השם יתברך ,כי אף אם כל העוברי בימי סיםרא על ידי דמרה וברק ועל ידי שהיו כוכבים ומזלות יבואו על ישראל לעקור אותם בשר ודם הייתם תמרים ומשתעבדים אבל לעתיד אין יכולים להם מפגי שהקדוש ברוך הוא אורת אני בעצמי גואל אתכם ועוד יותר אק אתם אחרונה לישראל ואיך א0שר שיהיו שקרים אותם משתעבדים שנאמר ישראל נושע כה׳ תשועת אתר שתוא יתברך אורה אהרונה להם ,ולכך אמר עולמים עד כאן .כבר בארנו לך במרקים הקודמים ,מי כמוך עם נושע בה׳ מגן עזרך שהוא יתברך כי השם יתברך הוא כמו צורת ישראל ד״אזזרונ* מגן עזרך שהוא יתברך מגן מינה של ישראל ולמיכך שתף השם יתברך שמו בהם כי הוא כעצמו כמו שתתבאר. יתברך צורת ישראל במרס ,וכמו שאמר הכתוב ולכך אמרו במר״ק דפםתים )ה׳ ע״א( )יהושע ז׳( והכריתו שמינו מן הארץ ומת תעשת תניא דמ ר״י אומר מכות ג׳ ראשון לשמך הגמל ומצד מזינה הזאת שהוא יתברך זמ לג׳ ראשון להכרית זרעו של עמלק ל מ ק צורת ישראל האתרוג* נאמר צדיק וגושע כי הוא בית המקדש ולשמו של משית להכרית זרעו יתברך גושע עם ישראל מאחר שהוא צורת של עשו שנאמר ויצא הראשון אדמוני ולבנק אהרוגה לישראל וגאולת ישראל נחשב להקדוש מת תמקדש דכתיב כסא כבוד מרום מראשון ברוך הוא גאולה גם .pור׳ אבהו אמר משה מקום מקדשינו ולשמו של משית דכתיכ ראשון משבח את ישראל אשריך ישראל מי כמוך עם לציון הנה הנם עד כאן .דברים אלו צריכק פירוש, גושע בה׳ מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו כי מגק לגו דברים אלו לומר מ מכות ג׳ ראשון אויביך לך ואזה על במתימו תדרך ,וזה הכתוב זכו לג׳ ראשון ,מ ועי שהם משותמק בשם ראשון הוא הכתוב האחרון שדבר משת לישראל ,כי ראוי בשביל כך אק מחיוב לומר שבשכר ראשון זכו שיהיה הכתוב הזה האהרק כי הוא המעלה לג׳ ראשון .אבל ביאור עגק זה כי השאור ראוי והמדריגה היותר עליוגה ואהרוגה לישראל ,כי לבמל מום ראשון של ממת ,מ השאור איגו ראוי בו גזכר שהשם יתברך הוא צורה אהרוגה לישראל לאכילה והוא כלו מסולת כמו שהוא השאור כדכתיכ מי כמוך עם נושע כהי ,עם גושע לה׳ באמת ,וראשון של מסה שהוא החזזלת תויות אין כתיב אלא בה׳ רצה לומד מ יתברך עצמו העולם כי הוא הודש האביב ובזמן הזה ראוי לבטל נושעים ממני כי הוא יתברך צורח אחרונה לישראל תטםולת מן תעולם ולבער אותו כמו השאור ולכך הס נושעים בה׳ ,ולא כתיב מה׳ שהיה ותתמץ ,ולכד מ מ ת ביום הראשון שהוא השבתת משמע מידור והבדל ,ודבר זה ממה לאדם שיש השאור שהוא מסולת ומבערים אותו מן העולם, לו סאה של מעשר שני שמודה את מעשר שני זכו לתכרית זרעו של עמלק שהוא כלו ססולת במש* כך שישראל נסמם בהקדוש ברוך הוא כדכתיב )עובוי׳( והיה מ ת יעקב אש ומת עצמו והוא עצמו גאולתן של ישראל ,כלומר עשו לקש והקש הוא טטולת והסרת הפסולת הזה שהכסף של מעשר שגי הוא גאולת ומדיון המירו* הוא השלמת ראשונה .ויום טין תשרי גקרא גם וכל זד ,כמו שאמרנו מסגי שהשם יתברך הוא כן ראשון לטי שהוא ראשון אל השלמה ,כי בט״ו צורה אחרונה לישראל ,לכך ישראל נסמס מ מיטן חודש האבים והוא התחלה למי שבו מתחיל בעצמו .ולא תאמר מ מן השם יתברך מתחייב הויות העולם כד ט״ו בתשרי כבר הכל הוא ובאה הגאולה של ישראל כי דבר זה אינו ,רק כהשלמה כל הדברים שהם בעולם ,לכך נקרא כי הוא יתברך הוא עצם גאולתן של ישראל .ולכך דאשק מצד שהוא עיקר גם כן והוא ראשון השלמת אמר משח באחרון דבריו ,אשריך ישראל מי הוי* ולכך בשמל זה חכו למת המקדש מ בנק טרק 30 מ ת המקדש השלמת תשלם .וממת ולקתתם לכם כיום הראשון ,דבדיזת עגין בפני עצמו מ מצד השלמת הויה תשלם הזה מגיע לקנות השלמה יותר עליוגה והוא תדביקות מ יתברן־, ולכך כתיב אצל מצות לולב )ויקרא כ*ג( ולקתתם וגוי ושמהתם לפגי ה׳ אלהיכם כי השלמת העולם מביא עוד השלמה אחרת עליונה עד שיהיה להם הדביקות מ יתברר ולכד גומלין לולב ושמהים ,וידוע כי השמהה היא בשמל השלמה העליונה ,כשם שהבכי והאבל בשביל הפסד כד השמחה בשביל ההשלמה ,וכאשר ישראל מקבלים הדמקות מ יתברר והוא השלמה האחרונה ולכד כתיב ושמחתם לפני ה׳ אלקיבם, ולפיכד בזכות ולקתתם לכס ביום הראשת חכו לשמו של משיה ,מ המשיה הוא יהיה משלים את השלם ויהיה בהשלמה עד שהוא יתברן־ צורה אחרונה לישראל ,מה ההשלמה האחרוגה והדביקות הגמור .ובשביל כד כתיב ושמחתם לפני ה׳ אלקיכם שכעת ימי* כי כל השלמה יש בה שמהר״ ולכד אמרו בזכות ולקהתם לכם ביום הראשון מכו לשמו של משיח מ המשיא הוא השאמות האהרוגה שיקגו הדביקות בו יתברר: ובבראשית דכא )פס״ג( אמרו שם ודי ברכיה כשם ר׳ לוי מכות ולקתתם לכם ראשון הרי נגלה לכם ראשון ופורע לכם p הראשון זה עשו הרשע שנאמר ויצא הראשון אדמוני ומנה לכם ראיון זה מ ת המקדש דכתיב מרום מראשון מקום מקדשינו ומביא לכם ראשון מלך המשיח דכתיב דאשמ לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן עז־ כאן .הנה ר׳ ברכיה תלה הכל מ מ ת ולקהתם לכם ראשון ,מה כי הראשון אשר נאמר אצל מצוד ,זאת הוא יותר עליון מכל ראשון כמו שהתבאר לפני זה ,ולכך דעתו כי מכות ראשון אשר נאמר אצל מצות לולב שהוא השלמה חאחדונה ודבר ראשון לגמרי ובו חכו אל כל דבר שיש א מעלת הראשון, ולפיכך בזכות ולקחתם לכם מוס הראשון שהוא השלמה האהרונה בזכות זה חכו לכל השליטות שהיא לפני ההשלמד ,אחרונ* והומיף לומר כי לא זה בלבד אשר הוא מגן עזרם שלא יוכלו ישראל רנה השבדי כוננים ומזלות לה* אלא פי הוא יתביד גאות לנגח של ישראל אוו העובדי מכנים ומזלות לכלותם .ולא זח כלבי רק יותר מזה יכחשו אוימן־ לך ואתת על כמתימו תידון /דאת לומד מ השבדי מכבים ומזלות מתנגדים לישראל וישראל חם מתעלים עליהם חח שאמר ואתה על במתימו תידון־ .וכל אלו שלשה דברים אשר זכר אשר ישראל נושע מ יתברך הוא מגן עזרם ואשד הוא חרב גאותם ואשד ישראל מתעלים על העוברי מכבים ומזלו* בל אלו השלשה זה אתו־ זה מודה מ הם בפרס המעלה האחרונה שיש לישראל ,כאשד תכין אלו ג׳ דברים שאין עליהם מעל* ודבר עזרתך מד מדת אברהם דכתיב אנכי מגז לך ואמרו בתפלות מגן אברהם תגר ואשר הרב גאותיך נגד זכות יצהק היה לו ומשם יבא הפחד על אויבי ישראל כאשר ימאים למלתמת עד שפורחים pתחר* ואתה על במתימו תדרוך מכות יעקב דכתיב והדכבתיד על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביר כל זה ההתעלות שהיה ליעק* וכל אלו דברים הם דברי הכמה מאד מאד .ואלו שלשה מעלות הם העליונות ובהם נכלל הכל מהו לשון אשריך, מ לשון זה נאמר על כלל המעלות מ ל * ולכך נאמד בלשון רמי אשריך ישראל 5 ובספרי )»ף ברכה( נתקבצו כל ישראל אל משה אמרו לו משה דמנו עליו השלום מת טוב עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לנו לעולם הבא אמר להם איני יודע מת אומר לכם אשריכם מת מתקן לכם משל לאדם שמטר את במ לפדגוג והיה מחמדו ומראה לו ואמר א כל האילנות הללו כל תגטנים הללי שלד כל ומתים שלד כשהגיע להראות אמר אה איני יודע מת אומר לד אשריך מת מתמ לך כך אמר משה לישראל אני יודע מת אמר לכס אשריכם ישראל מה מתקן לכם מת רב טובך אשר אפנת אראך עי כאן .רעה לומד מ בפוך דבריו היה אמר להם מ א אפשר לפרש ולהגביל את מעלת ישראל והצלחתם תאחרוג* מה שאמר במדרש מ הגאלת הראשונות תיו על ידי מ י אדם ולא היתה הגאולה כמה שהוא יתברר אורת אחרונה לישראל ולכן־ נצח רכו ישראל פרק םג ה י ה ה פ ס ק ל ג א ו ל ת אלו ,א ב ל הגאולה ה א ח ר ו נ ה ר א ש ו נ ה היתד .מ צ ד ישראל תהיה כמה שהוא יתברך צורה אחרוגה לישראל האבות לכך לא ת ה י ה ה פ ס ק ל ד ב ר זה .וזה ש א מ ר ישראל שבשביל זה אמרגו כי וזכות ג ר ם ו ד ב ר זר .מ ח י י ב י ם האבות ומדריגות הכתובים, מכרו עד בגאולה גושע בה׳ ת ש ו ע ת עולמים ,וכמו ש א מ ר מי כמוך ראשוגה כסדר ,וזה כ י הגאולה ה ר א ש ו נ ה בזכות ע ם גושע בה׳ אמר גם כן כאן ישראל גושע בה׳ אבות וראשון לזה אברהם שאליו הבטיהו ת ח ל ה ואף כי גאולה אחרוגה גם כן יהיה על ידי המשיח, ע ל ג א ו ל ת בגיו ,ו ל כ ך ר א ו י ש י ז כ י ר א ו ת ו ר א ש ו ן , גאולה גאולה אחרונה אינה מ צ ד האבות ר ק מ צ ד והפרש בין גאולה ראשוגה הילוק ובין אבל א ה ר ו ג ה ,כ י ג א ו ל ה ר א ש ו נ ה היתד .מ ת ה י י ב ת מ צ ד השם׳ י ת ב ר ך א ש ר מ מ נ ו הגאולה ,ו י ע ק ב ק ר ו ב א ל ישראל ו מ צ ד זכות אבות ,וגאולת זאת ה פ ס ק כי כ ל השם יתברך כי צורתו הקוק בכסא הכבוד וכמו דבר שהוא מ צ ד האדם שיש לו תפסק ,אבל גאולה למעלה שיעקב קרוב אל השם יתברך אחרוגה א ף כי תהיה ע ל ידי המלך המשיה תהיה השם מצד המשיח, ו ד ב ר ז ה גקרא כ י ה ש ם י ת ב ר ך ה ו א הגואל .ו כ ב ר יתברך צורה אהרוגה לישראל ולכך היא גצתית, ונישא תשועת התבאר כי מלך מפני יתברך על המשיה הוא מצד גאולה אחרונה נצחית ב מ ה ש ה ג א ו ל ה מ צ ד ש ה ש ם למעלה אשר פסוק מעלתו שהשם יתברך מעמיד שהתבאר הסדר שהוא אל האבות ,ומה שכתוב כי ירום על וגבה המלאכים, וכמו שאמר וזה הכתוב ישראל נושע בה׳ עולמים: מ ע מ י ד אותו ,אבל גאולה פרק םג רני שמים כי ע ש ה ה׳ הריעו תחתיות ארץ כי גאל שמים וארץ לקלס לפני ישראל שנאמר רנו ש מ י ם א ת י ע ק ב ו ב י ש ר א ל י ת פ א ר ) ,ישעי׳ מ״ד( כי ע ש ה וגו׳ מנין ש ע ו ב ד י כוכבים ומזלות ע ת י ד י ן שאין לקלס לבנ״י ש נ א מ ר הרניגו גוים עמו מגין א ף ההרים והגבעות שנאמר ההרים והגבעות יפצחו ה׳ הכתוב מעלה העתידה בא להגיד כ י גאולתיגו יותר עליוגה ,ע ד ש ע ל הגאולה ה ע ת י ד ה ראוי שיריעו ש מ י ם ויריעו ת ת ת י ו ת ארץ ,כי ה י א לפניכם ר נ ה ומגין א ף המלכיות שגאמר וכל עצי ש ל י מ ת כ ל העולם בכלל ,ע ד שבשביל זה א מ ר השדה ימחאו כ ף ומנין ש א ף אבות ואמהות שנאמר ר ג ו ש מ י ם כ י ע ש ה ה ר י ע ו ת ת ת י ו ת א ר ץ וגוי ,כ י ירונו יושבי ס ל ע מ ר א ש ההרים יצוחו ע ד כאן. ה ם כל המציאות .וראוי להם הריגה מפגי הגאולה בא לבאר כי הכל היה בהשלמה ע ל ידי ישראל, השירה וזד ,כ מ ו ש א מ ר נ ו כ י כ א ש ד א מ ר ב ה ש ל מ ה ה ו א מורה כאשר האהד הוא כ ש ל י מ ו ת ואז נותן קילוס ושירה אל דבר שהוא השלמתו ,ומפני כי היא כי בסוף יהיה העולם כשלימות בגאולה אהרונה, ש ל י מ ת הגמצאים לכך ראוי להם ה ש י ר ה והריגה. ולכך הכל וכבר בארגו לך כי ראוי הסוף דוקא אל השלמה, בשלימת, כמו שאמר כי גאל ה׳ יעקב והריגה הוא משורר בשמהה, ומפגי וגוי, כי הגאולה כאשר ישראל יהיה כשלימות אז כי שלימת ישראל ב מ ה שהוא יתברך כי ש ל י מ ת כל דבר הוא בסופו ש ש ם הוא גשלם נחשב צורה אחרוגה להם ובזה גהשב כי הוא יתב׳ כאשר בארגו ז ה פעמים הרבה ,וגאולה האחרונה צורה אהרוגה לעולם ,ולכך א מ ר הכתוב רגו ש מ י ם בסוף הזמן ראוי אל ה ש ל מ ה שאז יהיה הריעו תחתיות ארץ כי שלימת ישראל הוא שלימת שהיא ש מ י ם וארץ .ואחר כ ך א מ ר מגין ש ה ע ו ב ד י כוכבים שלימת העולם: ובספרי )האזינו( רגו שמים הריעו תחתיות ארץ מגין כי עשה שעתידין ומזלות עתידים לקלס לפגי ישראל ,כי גם מ צ ד הזה יהיה ש ל י מ ת ישראל שלימת העובדי כוכבים נצח •רק םב בית המקדש השלמת העולם .ובזכות ולקחתם לכס ביום הראשון ,דבר״ זה ענין בפני עצמו כי מצד השלמת הויה העולם הזה מגיע לקנות השלמה יותר עליונה והוא תדביקות בו יתברך. ולכך כתיב אצל מצות לולב )ויקרא כ״ג( ולקתתם וגו׳ ושמהתם לפגי הי אלהיכם כי השלמת העולם מביא עוד השלמה אחרת עליונה עד שיהיה להם הדביקות בו יתברך ולכך נוטלין לולב ושמחים ,וידוע כי השמחה היא בשביל השלמה העליונה .כשם שהבכי והאבל בשביל הפסד כך השמתה כשביל ההשלמ* וכאשר ישראל מקבלים הדביקות בו יתברך והוא השלמה האחרונה ולכך כתיב ושמהתם לפני ה׳ אלקיכם, ולפיכך בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון ימו לשמו של משיה ,כי המשיח הוא יהיה משלים את העולם ויהיה כהשלמה עד שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל ,וזה ההשלמה האחרונה והדביקות הגמור .ובשביל כך כתיב ושמחתם לפני ה׳ אלקיכם שבעת ימים ,כי כל השלמה יש בה שמה* ולכך אמרו בזכות ולקהתם לכם ביום הראשת תכו לשמו של משיה מ המשיח הוא השלימות האחרונה שיקגו הדביקות בו יתברך: ובבראשית רבא )פס״ג( אמרו שם ור׳ ברכיה כשם ר׳ לוי מכות ולקחתם לבם ראשץ הרי גגלה לכם ראשץ ופורע לבם מן הראשת זה עשו הרשע שגאמר ויצא הראשון אדמוני ומנה לכם ראשה זה מת המקדש דכתיב מרום מראשון מקום מקדשינו ומביא לכם ראשון מלך המשיח דכתיב ראשמ לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן עז־ כאן .הנה ר׳ ברכיה תלה הכל בזכות ולקתתם לכם ראשון ,תה כי הראשון אשר נאמר אצל מצוד .זאת הוא יותר עליון מכל ראשון כמו שהתבאר לפני ז* ולכך דעתו כי מכות ראשון אשר נאמר אצל מצות לולב שהוא השלמה האחרונה ודבר ראשון לגמרי ובו יזכו אל כל דבר שיש לו מעלת הראשון, ולפיכך בזכות ולקחתם לכם ביום הראשץ שהוא השלמה האחרונה מכות זה תכו לכל השלימות שהיא לטני ההשלמה אהרונ* והוסיף לומר מ לא זה בלבד אשר הוא מגן עזרם שלא יוכלו ישראל רכה העוברי כוכבים ומזלות להם ,אלא כי mnיתברך גאות לנגה של ישראל את העוברי כוכבים ומזלות לכלותם .ולא זה בלבד רק יותר מזה יכחשו אויביך לך ואתה על במתימו תדרוך״ ראה אמד כי העוברי כוכבים ומזלות מתנגדים אשדאל וישראל הס מתעלים עליהם וזה שאמר ואתה על במתימו תדרוך .וכל אלו שלשה דברים אשד זכר אשד ישראל נושע בו יתברך הוא מגז עזרם ואשד הוא חרב גאותס ואשר ישראל מתעלים על העוברי כוכבים ומזלות״ כל אלו השלשה זה אחד זה מורה בי הס בסרט המעלה האחרונה שיש אשדאל״ כאשר תבין אלו ג׳ דברים שזח עליהם מעל* ודבר עזרתך ע ד מדת אברהם דכתיב אנכי מנן לך׳ ואמרו בתפלות מגן אברהם וזכר ואשר חרב גאותיך גגד זכות יצחק היה לו ומשם יבא הפחד על אויבי ישראל באשד יוצאים למלחמה עד שפורחים מן החרב׳ ואתה על במתימו תדרוך בזכות יעקב דכתיב והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כל זה ההתעלות שהיה ליעקב״ וכל אלו דברים תם דברי חכמה מאד מאד .ואלו שלשה מעלות הם העליוגות ובהם נכלל הכל וזהו לשון אשריך, כי לשון זה נאמר על כלל המעלות כול* ולכך נאמר בלשון רבוי אשריך ישראל: ובספרי )סוף ברכה( נתקבצו כל ישראל אל משה אמרו א משה רביגו עליו השלום מה טוב עתיד הקדוש ברוד הוא אתן לני לעולם הבא אמד להם איני יודע מה אומר לכם אשריכם מה מתקן לכם משל לאדם שמסר את בנו לפדגוג והיה מחמדו ומראה לו ואמר לו כל האילנות הללו כל הגפנים הללו שלך כל הזתים שלך כשהגיע להראות אמר ליה איני יודע מה אומר לך אשריך מה מתקן לך כך אמר משה לישראל אני יודע מה אומר לכם אשריכם ישראל מה מתקן לכם מה רב טובך אשר צפנת אראך עד כאן .רצה לומר כי כמוך דבריו היה אמד להם כי אי אפשר לפרש ולהגביל את מעלת ישראל והצלחתם האחרונ* וזה שאמר במדרש כי הגאלת הראשונות היו על ידי בני אדם ולא היתד .הגאולה כמה שהוא יתברך צורה אתרונה לישראל ולכך נצח דכי ישראל פרק םג ה י ה ה פ ס ק ל ג א ו ל ת אלו ,א ב ל הגאולה ה א ה ר ו נ ה ר א ש ו נ ה היתד ,מ צ ד תהיה כמה שהוא יתברך צורה אחרוגה לישראל האבות ל כ ך לא ת ה י ה ה פ ס ק ל ד ב ר זה .וזה ש א מ ר י ש ר א ל שבשביל וזכות ישראל גרם ודבר ז ה מחייבים זה אמרנו כי האבות ומדריגות הכתובים, נזכרו עד בגאולה גושע בת׳ ת ש ו ע ת עולמים ,וכמו ש א מ ר מי כמוך ראשונה כסדר ,וזה כי הגאולה ה ר א ש ו נ ה בזכות ע ם גושע בה׳ אמר גם כן כאן ישראל גושע בה׳ אבות וראשון לזה אברהם שאליו הבטיהו ת ה ל ה ואף כי גאולה אחרונה גם בן יהיה על ידי המשיח, ע ל גאולת בניו ,ולכך ראוי שיזכיר א ו ת ו ראשון, גאולה גאולה אחרונה א י נ ה מ צ ד האבות ר ק מ צ ד ו ה פ ר ש בין גאולה ר א ש ו ג ה ובין הילוק אבל א ח ר ו ג ה ,כ י ג א ו ל ה ר א ש ו ג ה היתד ,מ ת ח י י ב ת מ צ ד השם׳ י ת ב ר ך א ש ר מ מ ג ו ה ג א ו ל ה ,ו י ע ק ב ק ר ו ב א ל ישראל ו מ צ ד זכות אבות ,וגאולת זאת ה פ ס ק כי כל השם יתברך כי צורתו חקוק בכסא הכבוד וכמו דבר שהוא מ צ ד האדם שיש לו הפסק ,אבל גאולה אחרוגה א ף כי תהיה על ידי המלך המשיה תהיה השם מצד המשיח, ו ד ב ר ז ה גקרא כ י ה ש ם י ת ב ר ך ה ו א הגואל .וכבר יתברך צורה אהרוגה לישראל ולכך היא גצחית, וגישא תשועת תתבאר כי מלך מפני יתברך על המשית הוא מצד הסדר גאולה אחרונה גצהית ב מ ה שהגאולה מ צ ד ש ה ש ם למעלה אשר פסוק מעלתו שהשם יתברך מעמיד שהתבאר למעלה שיעקב קרוב אל השם יתברך שהוא אל האבות ,ו מ ה שכתוב כי ירום על וגבה המלאכים, מ ע מ י ד אותו, וכמו שאמר וזה הכתוב ישראל גושע בה׳ עולמים: אבל גאולה פרק םג רנד שמים כי עשה ה׳ הריעו תחתיות ארץ כי גאל שמים וארץ לקלס לפני ישראל שנאמר רנו שמים א ת י ע ק ב ו ב י ש ר א ל י ת פ א ר ) ,ישעי׳ מ״ו( כ י ע ש ה וגו׳ מ נ י ן ש ע ו ב ד י כ ו כ ב י ם ו מ ז ל ו ת ע ת י ד י ן שאין ל ק ל ס לבנ׳׳י ש נ א מ ר ה ר נ י נ ו ג ו י ם ע מ ו מ נ י ן א ף י ו ת ר עליוגה ,ע ד ש ע ל הגאולה ה ע ת י ד ה והגבעות שנאמר ההרים והגבעות יפצחו ה׳ הכתוב מעלה העתידה ב א להגיד כי גאולתיגו ההרים ראוי שיריעו שמים ויריעו תהתיות ארץ ,כי היא לפגיכם רגה ומגין א ף המלכיות שגאמר וכל עצי כל העולם בכלל ,ע ד שבשביל זה א מ ר ה ש ד ה ימחאו כ ף ומגין ש א ף אבות ואמהות שגאמר ר ג ו ש מ י ם כ י ע ש ה ה ר י ע ו ת ה ת י ו ת א ר ץ וגוי ,כ י ירונו יושבי ס ל ע מ ר א ש ההרים יצוחו ע ד כאן. שלימת ה ם כל המציאות .וראוי להם הריגה מפגי הגאולה בא לבאר כי הכל היה בהשלמה על ידי ישראל, השירה וזה כמו שאמרנו כ י כ א ש ר א מ ר ב ה ש ל מ ה ה ו א מורה כאשר ה א ה ד ה ו א כ ש ל י מ ו ת ואז נותן קילוס ושירה אל ד ב ר ש ה ו א השלמתו ,ומפני הוא משורר בשמחה, היא כי בסוף יהיה העולם כשלימות בגאולה אחרונה, ש ל י מ ת הגמצאים ל כ ך ראוי להם ה ש י ר ה והריגה. הכל כמו שאמר כי גאל ה׳ יעקב והריגה ומפגי וגוי, כי כי הגאולה ולכך כאשר ישראל יהיה כשלימות אז וכבר בארגו לך כי ראוי הסוף דוקא א ל השלמה, בשלימת, כי ש ל י מ ת כל דבר הוא בסופו ש ש ם הוא גשלם נחשב צורה אחרונה להם ובזה נהשב כי הוא יתב׳ כ א ש ר בארגו ז ה פעמים הרבה ,וגאולה האחרוגה צורה אחרונה לעולם ,ולכך א מ ר ה כ ת ו ב רנו ש מ י ם בסוף הזמן ראוי אל ה ש ל מ ה שאז יהיה הריעו תחתיות ארץ כי שלימת ישראל הוא שלימת שהיא ש מ י ם וארץ .ו א ח ר כ ך א מ ר מ נ י ן ש ה ע ו ב ד י כ ו כ ב י ם שלימת העולם: ובספרי )האזינו( רגו שמים הריעו תתתיות ארץ כי ש ל י מ ת ישראל ב מ ה שהוא י ת ב ר ך מנין כי עשה שעתידין ומזלות עתידים לקלס לפגי ישראל ,כי גם מ צ ד הזה יהיה ש ל י מ ת ישראל שלימת העוברי כוכבים נצח ישראל פרק סג ומזלות לבך אמר מנין אף העוברי כוכבים ומזלו* ואתר כך אמר מנין שאף תמלכיות על זה אמר הכתוב וכל עצי השדה ימחאו כף .מדבתיב כף נאמר זה על בני אדם גם להם שלימת ישראל שלימת שלהם מטעם שהתבאר ,ולכד זע״ הם יקלפו לפניהם שבל אהד מקלפ לפני מי שהוא שלימתו לכד יהיו מקלטין לפני ישראל מפני כי השם יתברר הוא שלימת העולם והמלכיות הם גם כן בכלל העולם .ואחר כד אמר עוד כי אף תאבות והאמהות יהיו מקלסים לישראל .בי רכז מעלת ושלימת האבות הם ישראל מטעם אשד התבאר ,וכל תדברימ על מעלת ושלימת הגאולה האחרונה: יהי רצון שנזכה לישועתו: תחזה בשוב שכינתו: ואף נשורר על תמרו ועל אמונתו: ממלא פעו תהלתו: על רוב טובתו: אמן pיהי רצון במהרה בימינו: נגמר בעזר האל .ספר נצח ישראל: תוכן הקדמה : ה ק ש ר בין ס פ ר ״גבורות ה׳״ ו ס פ ר ״ נ צ ח ישראלי׳ זה וביאור ש ם נצח. איך מ ו ר ה עצם הגלות על הגאולה העתידה. מדוע יש ליצר ה ר ע שליטה מיוחדת על ישראל. פרק פרק א ב פרק פרק פרק פרק : ג : ד ה־ז : : ח סבות בח יצר ה ר ע ש ל עבודה זרה. ה ק ש ר ב י ן ס ב ו ת ו מ ש ך ז מ ן ח ר ב ן ב י ת ר א ש ו ן ושגי. ב י א ו ר א ג ד ו ת ה ש ״ ס ב ע ג י ן ה ת ה ו ו ת ה ח ר ב ן )גטין נה—:נח.(. ענין זמנים מ ו כ נ י ם לפורעגות ו ל ש מ ו ע ו ת לא ט ו ב ו ת ח״ו. פרק פרק פרק : ט : י יא : טעמים לחרבן המרומזים במגלת איכה. ה ו כ ח ו ת ש ה ש י ״ ת א ת נ ו ב ג ל ו ת ו ש ה ו א ע מ ד ל א ב ו ת י ג ו ולגו. יחסם המיוחד ש ל ישראל להקב״ה והכרחיות בחירתו ית׳ בהם שאי א פ ש ר ל ה ביטול. פרק פרק יב : יג : האפשרות של דבקות גמורה בהקב״ה לבן אדם. אין לישראל ב ע צ מ ם ש ו ם קיום זולתו י ת ב ר ך שמושפעת ר ק ממנו. פרק פרק יד : טו : ישראל קרובים לקבל עונש מ פ נ י שאין ראוי להם ח ט א אבל בזה ט ה ר ת ם וקיומם. ישראל נרדפים בעולם הזה מפני התנגדותו להם לרגלי מ ד ר ג ת ם ת נ ב ד ל ת פרק פרק פרק פרק טז : : P יח : יט : ה מ ק ר ב ת ם לעולם הבא. ענין ״והוא צולע על״ירכו״. ה ו ר א ת ענין א ר ב ע מלכיות ותוקפן. אורך שלטונה ש ל מלכות רביעית הוא ס ב ת גלותנו הממושכת. אין שלמותן של ישראל יוצאת לפועל בעוה״ז אלא בעוה״ב המיוחד להם. פרק פרק פרק פרק פרק : : : : : כ כא כב בג כד : : הפרקים וכל מציאותם בטלה אליו עד אין ש ל מ ו ת ג ש מ י ת לישראל אלא נצחיות המרומזת בסיום ש מ ם ע״י ת י ב ת ״א־ל״. ביאור גוםף בעגין א ר ב ע מלכיות. ה ש פ ע ת עוה״ז ועוה״ב א ח ד ע ל חברו. ר ק מבוז א ב י ל ו ת ג ל ו י ה ב ת ו ר ה ר ג ש ת ה ח ר ב ן ת ח ז ו ר ה ע ט ר ה ל י ו ש נ ה . הגלות ש ה י א שגוי סדר העולם רק מ ת ק י י מ ת ע״י חיזוק מיוחד כגון שבועה. בשלמותם השומרתם אשר גיכרת ע״י התאחדם פרק כה : פרק בו : פרק כז : פרק פרק כח : כט : קיום ישראל בגלותם תלוי רק י ח ד ותפרדם מ ן העו״ג. ה ע ד ר ש ל מ ו ת ההוי׳ גורם לידת הוי׳ יותר עליונה א ש ר א ח ר ת אי א פ ש ר ל ה ל צ א ת לפועל וכך ע צ ם ה ח ר ב ן מ ע י ד ע ל הגאולה. מ ה ב י ן ע ת ל ז מ ן .א י ך ו ל ש ם מ ה מ ת ח ל ק זמן .ב י א ו ר ע נ י ן ״ ש י ת א ל פ י ש נ י ה ו ה עלמא וחד חרוב״. תפקידו ומדרגתו של משיח צדקנו. ביאור ענין ״אין הגליות מתכנסות רק בשביל האמונה״. פרק פרק ל : לא : ע צ ם התהוותם ש ל ישראל רק מ צ ד ד \ ק ח ם לו לעם ע״י השי״ת ולא מ צ ד הטבע. ענין חשבון הקצים וסבות עכובם. תוכן פרק לב פרקלג פרק לד המרקים מדוע נראית שמלות ישראל ביותר *וון למאת הגואל ,לגמו מונאו * ל מלן־ המשיח דווקא ממואב דדן רו* במה היה דוד מעין דוגמא של מלן• המשי* חטא ומידור מוכרחים לעולם הזה המשולל אחדות ואו מעם לחתעלמותם של עשרת השכםי* קלקול הדור שבז דוד בא. ביאור עגת תבלי משיח. משיח בן יוסף ומשית pדוד. מלחמת גוג ומגוג. הדוש ההוי׳ בימות חמשי* קדושתו של מלך המשי* שמותיו של משית. מלך המשיח יהיה מאחד ומשלים תבל. שלמות העולם בימות המשי* אי־אמשדות גלד הקץ. זמני ותנאי ביאת המשי* מה בין עוה״ז לימות המשיח. התבור תגמור של ישראל בתקב״ת לעת״ל. תובהות שלא יהיה בימול והשתנות לגאולה העתיד* כיאור ענק •חטאו בכמליים לקו כבמליים ומתנחמים בכפליים״. בימות המשיח הבריאה תחזור לשלמות גורתה כבשעת הומר* קדושתה העליונה של ירושלים. מעלת והשמעת בית המקדש. העדר אחדות האומה כמונע הגאול* ההבדל בין הגאולה הראשונה והאחרונה• זמנים המתנגדים לישראל וביטול כח* הוראת ממודם של ישראל בין האומות ואומן םילוקמ הגמור pהחטא לעת״ל. ענק גבואותיו של בלעם וביאור ברכתו הראשונ* ביאור ברכתו השני* ביאור ברכתו השלישי* ביאור ברכתו הרביעי* ביאור ענק ״מחצתי ואני ארפא״. הגאולה האחרונה תהיה נצחית במה שהיא מצד השי״ת לגמרי. כל הבריאה תדון ותשודר לקראת השגת שלמותה ע״י הגאולה בב״* מפתחות לפסוקי תנ״ך ולמאמרי חז״ל תורה .נביאים .וכתובים עמוד עמוד // בראשית עמןד פרק א׳: H U U H גי: די: וי: u ז׳: ט׳: י״ב: י״נ: כ״ב: כ״ה: If כ״ו: כ״ז: כ״ז: ל י : ל״ב: ל״ד: ל״ז: מ״ט: כי: בראשית ב ר א אלהים. סא ס״ו: ויהי אור. נ ע ש ה א ד ם בצלמנו. ויברא אלהים א ת האדם. וירדו ב ד ג ת הים. ויעש אלהים לאדם. ותמלא הארץ המס. ונח מ צ א חן. א ל ה ת ו ל ד ו ת גח. וימה כ ל היקום. כי בצלם אלהים עשת. ויאמר ה ׳ א ל א כ ר ם לך. שגים ע ש ר גשיאים יוליד. ש ב ו ל כ ם פד- ולאום מלאום יאמץ. ה נ ה אגבי הולך. ויזרע יצהק. והידים ידי עשיו. ה נ ה משמני הארץ. וישם ד ד ך ש ל ש ת ימים. ויגע בכף ירך יעקב. ש ר י ת ע ם אלהים. ויקנאו ב ו אחיו. לא יסור שבט. צו ל״ג: גי: די: וי: ט׳: לה קכז עג ויקרא עד פד ב׳: צ י׳׳ב: מ י״ג: סח ט״ז: סח י״ט: לד כ׳: כ״ג: קיא סח כ״ד:. לג כ״ו: נ U צ H DD כ״ז: וקמץ משם. ולא יזבחו עוד. בדד ישב מחוץ למחנה. וכן י ע ש ה לאוהל. ואהבת לרעך כמוך. ו ה כ ר ת י א ו ת ו ו־5ת כ ל ה ז ו נ י ם . לא תכלה פ א ת שדך. וחי א ה י ך עמך. ויספתי ליםדה אתכם. ואכלה אתכם ארץ. וזכרתי א ת בריתי. העשירי יהיה קדש. כד לב מו D קבו מ קי עט סב נד עח נד כח במדבר מד צז ו׳: ויסעו מ ה ר ה ׳ דרך. אל נא תהי כמת. וראיתם א ת הארץ. ל י״ב: צב י״ג: סג H ונהי בעינינו כחגבים. ט״ו :ולא תתורו אחדי. ״ ת ו ר ה א ח ת ת ה י ה לכם. כ״ג :ויקר אלהים. a ה ן ע ם ל ב ד ד ישכון. מ י מ נ ה עפר יעקב. כ״ד :כאהלים נטע. ראשית גוים עמלק. כ״ה :ויעלהו ב מ ו ת בעל. קכז קנז ,קנח שמות ד ר ך ש ל ש ת ימים נלך. ש ל ח א ת בני. בני בבודי. וארא א ל אברהם. ה נ ה י ד ה ׳ הויה. בסוסים ובחמורים. אנכי ה׳ אלהיך. ימינך ה׳ נאדרי. כי ע ם ק ש ה עורף אתה. קיט קמא קל יב עי D מד לי: בנעוריה ב י ת אביר קל קס כג כד לג סא רג עט ,ם פה ,פו כד, D ריב מג לפסוקי מפתחות רלא van פסח שמואל דברים גי: די: ״ וי: ד: הי: י טי: טי: י״א: י״נ: י״ד: בי: ג״ג: כ״ו: ב״ה: * ״ נ״ט: כ״ט: ל״ב: ל״ב: ל״ג: ״ ״ ההר הטוב והלבנון. אש אוכלה ואתם הדבקי* דצונו די. לא מרובב* לא על הלתם לבדו. ואכלת ושבע* כי עם קשה עורף. לא בצדקתך אתה ב* ארץ אשר ה׳ דורש. כל היקו* על הארץ תשמכנו. בנים אתם להי. כי האדם עץ השד* לא יבואו בקהל. דרד מצרימ* דהי שם לגוי. ראשית פדי האדמה'. כדרר אחד יצאו. ונתנר ה׳ עלית• ודאו בל עמי הארץ. ולא אתכם לבדכם. משליכם אל ארץ. הלה׳ תגמלו. יעקב חבל גתלתו. ודם עגב תשתת חמר. הלא הוא אביר• וקרני ראם קרניו. וממגד תבואות שמש. ויהי בישדון מלר. ל וכב M עד ע א.י״ו :גם את הארי. נ ,ר :ומי מ מ ך ישראל. ב׳י״ג :מדוע ככה אתה דל. ב״י״וו :דשם כאדום נציבי* rc קיט, מ op מג עו־ מז קמט םא קנו יוו םה׳ ל ד א׳י״א :דצא ירבעם מירושלי* ג .כ״ו :ואת אילי הארץ. םט קני ינ n אי: י״א: כיו: ל״ג: ג״ז: » ג״ס: ם״ו: m מג קיג ק»י קנב ל1 ידע שור קונהו. אדום ומואב משלו* ובאו האובדים. הולד צדקות מבר משרי* את דכא ושפל רו* מרום וקדה! אשכון. וירא כי אין איש. היוחל ארץ ביום אהד. שישו אתה משוש. יא וכ קמ םו םו עד• קכ« קי קמי ירמיה גי :ודמוע תדמע עיני. « אשר למות למו* »׳ :ככל הגוים אעשה כל* ל״א :כה אמר ה׳ נותן שמש. m 0 קי 30 יהזקאל מג TB קיי ישעיה Mלזי ק ב ו קסז מא מלכיפ עה up סג no noo »׳ :ופני השוד מהשמאל. על הכסא דמות כמראה אד* גיד :מארד הבוש עליד. # קיב קיא הושע יהושע זי: ״ והכריתו את שמגו. ומה תעשה לשמד. סג וכד א׳: ״ י עמוס ז!׳: שופטים ולא הוריש מגש* יהודה יעל* בטרם הבא החרס* אי: ני: וי: קנג נפלה בתולת ישראל. סוכת דתי הנופל* » ק« עובדיה קסד צג קח לן* אשת זנוני* במקום אשר יאמר. m פו אי: אם תגביה כנשר. » דלג מפתחות לש״ס ממוז עמוז חגי בי: ft ט״ז: לי הכסף. סח גדול יהיה כבוד הבית. קלג די: י״ח: הי: ל״א: ל מ ה רגשו גוים. נ ת ת ש מ ה ה בלבי. ימשני ממים רבים. וכבוד והדר תעטרהו. קכוז ג׳: צ ד׳: קז כ״ד: מ י י ע ל ה ב ה ר הי. י כ ד ת ה ׳ ש פ ת י חלקות. קמ מ״א: ה ׳ יסעדגו ע ל ע ר ש דוי. מציון מ כ ל ל יופי. פ״ב: אמרתי אלהים אתם. צ״ה: א ש ר ל ו הים. ו י ב ש ת ידיו יצרו. a כי א ת כל מעשה. וחוט המשולש לא במהרה. ג׳: טובים השגים. לכל זמן ועת. נו א׳: והארץ לעולם עומדת. סז יג ג׳: ישגו עם אחד מפוזר. סח ח׳: ומרדכי יצא מלפני המלך. ליהודים היתה אורה. סח כו כד לא קסג כז B נב ,קלז פד. קכב כט צט שיר השירים קז קי״וז :י מ י ן ה ׳ רוממה* קל״ו :גותן לחם לכל בשר. עט קמ״ד :והצילגו מ מ י ם רבים. קכח סד״ צו קמ״ה :פ ו ת ת א ת ידיך. קי״ט :ח ש ב ת י דרכי ואשיבה. פא ג׳: רפידתו זהב. לג איכה א׳: כי רחק מ מ נ י מנחם. קלב פב דניאל משלי ד׳: כי לקח טוב. הי: ש ת ה מ י ם מבורך. ל ך א ל גמלת עצל. כד י״ד: צ ד ק ה ת ר ו מ ם גוי. סד וי: קז אסתר נ קט״ו :פ ה להם ולא ידברו. ק״ב :ת כ ת ב זאת לדור אחרון. לד ,ק מ ח קהלת קסז כ״ב: ני: ל פ ג י ש ב ר גאון. מלך אין לארבה. ותורת ה ס ד על לשוגה. קסג ויגידו צדקתו לעד נולד. י״ב: ט״ו: ל׳: תהלים ב׳: כ״ד: בחסד ואמת. כי ש ב ע יפול צדיק. קסב קסא ז׳: רא ft ״ מ פ ת ח ו ת הזי ה ו י ת בחזוי לילה. וארו ע ם ענני שמיא. ואלו עינין כעיני אנשא. ע ד כי ק ט י ל ת חיותא. ברכות ג. ה. ח. א מ ר לו ד״י לד״א. איכא סבי בבהל. מניין שאין ה ק ב יה מ ו א ס בתפלתן. קלג צ צב לשים עמוד פ ״ א נכנסתי לחורבה. סב ,קז עטוד ח. כל העוסק בתורה. קבה י. ה ג י הי ב ר כ י ג פ ש י . מ ה הקב״ה. גא קט קג » ס י; סג כ. מאי ה ט ו ב בעיניך עשיתי. מאי ש נ א ראשונים. נח קמא קנס ממתחו דלג לש״פ מזוז־ 3D א לני. ל4 «3 מז: *B נה .0 » אץ קדושה כמתות מיי. אץ עומדץ להתפלל. אמרת מטת ישראל. כל אדם שיש מ דע* כל תנשמת תהלל וד. קטן משלים ליי• ד שאכלו ממין דה. עוג מלו הבשן עקר טור* חזייה לההוא גבר* גשמה שגתח מ . 1כ קמו נוב עב » 3 V 11 בד 33 בא וו. 10־ ת צ קמנ קי ימ. ל*. 4B ב*. :03 3 M נו. :10 קסז. קי!3 קמה עוה״ב נקרא מקר. כשהייתי עם הארץ. עולם תמוד ראיתי. ד דברים מכוםי* בקש יעקב לגא* אמר הקב״ה להושע. מתחיל בגנו* שם״ה שווקים יש. ירש רב עודד* * SM SIB .31 0 א קא ו. 4P קנו.*tap , פז יה T .O מ. IB קו« 10 m קי a רג ל1 ל רד »ו סובה דירת אדעי. לעולם לא עלה מש* מגי האתי מגי אדם. בל קטן שאץ בו דע* יש לו צדיקי* ואת העמוני זה יעתיר. וספדה א. » נו. לי מ יב קפד קרי לי׳ צו* די יביים הו* יו פי מגילה ע 3P מי ראש השנה יו3 פסחים » סובה ra עירובין שמורייין דמעות כמעיץ. מצוות לאו לתעות גיתגו. תגי שמעתתי שנאמרו. זה היה עומי ת״י שנ* מלמד ששקולה שנ״* » עתידה אדום שתמול• י. י» אלמלא קול גלגל תם* 0ג רמצת באדי. 49שגי נהגים רעי* ל נ ה למה נקרא ב״ה לבטן. 3aמת מקו* י ו ו ש ל מ י שקלים 0״ד :מאמת איבן ר. קל* B3 בא ע עא עי דחיהם של אלו אש. ישראל הם עדם שבאוטו* nap יומא 03 שכת טרטיא ומלטיא. ו. הנכנס לבקר את החול* ינ: 46בשעה שמכניםץ תאים ליין. ל ה הזהיר במצות ציצי* ט .0תפילין צריכץ גוף נקי. נו« כפוף כאשד חר* .mאמד חזקיה מאי יכתיב. מלמד שכפה עלית* * 3J0מאי דכתיב כי אתה אמנו. » 3לכו גא וטבחה. ק י ו .ר״י קארי למאגי׳ מכבדותי* קיזו .המקיים ג׳ םעודו* קימ כל העוגה אמן. במה א״י די מאח פרסי. מאי דכי אל תתן הי. לא מאמתים בימי יווני* ירמי׳ החזית. דרש ר״י כי נטול. בא וראה כמת תביכץ ישראל. 1m *3 30 Mp 0ה 10 תענית B * II SI קנג בו. ם״ד מ שתים רעו* שנים ועשתם שבוקי. יעקב אבינו לא מ * וי דברים אירעו. •3 in np B מפתחות דלד כה: בי׳י׳ז בתמח נשברו הלוהות. י; פסיעה גסה נוטל. ירושלמי ם״ב :שתף הקב״ה שמו. פמוד נא צו סנ לש״0 מה: מט. כה: כה ה: ו. יב: יג: טו. n: קמה לא טז: * כד: מז. מז: סא. סב. סי. 0ג> קכא: סו: m קיא. קיב. קנה ק1א סב. קפז פו קמט ל* פא. יא: יד. יז. מוז. « נ צג. קמט צב: טכ קבב מ מא רטז סוטה בתי כהונה ומלכות. היא עשתה מעשה בהמה. בשכר שאמד אברהם. הברכות היו בשביל ביהמ״ק. ס: פג ,רכ קמט סד קנז ,קנה לו ריא בג קלב יא כב קיג קכא דלת ומזוזה היו עדים. בניס אתם וכר בזמן. מתני׳ העושה מצוה. טוב שברופאים לגיהנם. יב סו יב קמב כבא קמא פה. פג שלהו לי׳ למד עוקבא. רב עיליש הוה יתיב. מעולם לא קראתי. מה דכתיב אשרי אדם. והוא נגר טורא. משום דצדיק ה׳ וישקוד. קיח קידושין לו. לס. נדרים הנודר מן הערלים. הזהדו בבני עניים. סח. כב. כתובות מעשה בריביז. אשריכם ישראל. ג׳ שבועות הללו למה. שנקראת ארץ צבי. נה: סח: קיא בג יבמות גוי שקידש בזה״ז. ידו פרש צד כר עמון. אין מקבלים גרים. גר שבא להתגייר. קשים גרים לישראל. אתם קרוים אדם. אין ביד בא עד שיכלו. עם הדומה לחמור. אמר הקב״ה לאברהם שתי. הקב״ה מדקדק עם צדיקים. ז. מה. נכ. חגיגה מקום יש לו להקב״ה. הוא אינו מהיל אבל אחדימ. כל העוסק בתורה בלילה. כתוב אחד אומד שש כנפים. דית קשים לקנו* קיג קיט גטין מועד קטן היי בני ומזוני. משבטלו סנהדרין. מיום שהרב ביהמ״ק פולמוס של אספסינוס. ק־ח לימא מר שמעתא. כלבים צועקים. שגתן רשות לרופא. לעולם תהי׳ מן הנדדפין. ששים רהיטי רהוט. רכב צס קהז פז לט בבא מציעא כ. םא. פד. קיד: שנים אוהזין בטלית. אין שכירות משתלמת. שופרי׳ דעקב. אתם קדוים אדם. ע קא X םא בבא בתרא ג. ח. יב. מז. כה: כח. ס. ס: עד• שהי׳ בית שגי גדול יותר. כל שבי נגד הדם מיום שהרב הבית נטלה. עפרא לפומא דאיוב. הרוצה להעשיר יצפין. חזקת הבתים ג׳ שנים. לא יפתח אדם הצר השותפין. כשהרב הבית באהרונה. קרטילתא דביתהו דר״ד. קלג D קלב 3א כר. ק=א רטו קיז כח מפתחות א מ ר לי תאי ט ע מ * עי. m ופד שמשא פ ו מ ק ת * קמו. האחים שחלקו ובא ב ״ * פ ק ה ונתחרש והזר ונתפקח. קי. לש״© שבועות ק״־ IX n יש לי להביא בענין ז * פד 10 יג. על בל עבירות ש ב ת ו ר * ו- יז: בא: ר א ו י הי׳ ע ז ר א ש ת ג ת ן . .03 זי ש ג י ה ו ה כהגא. הנצמדים כצמיד. עי. א י ל ו ע ב ר ו ת ד& ש ו י * ש א ל אגטוגיגומ וכוי גוף. net ישיר מ ש ה ש ר ל א נאמר. ו א פ ס ע צ ו ר ועזוב. צו, א י מ ת א ת י ב ר נטלי. ר״נ אומר מקרא ז * ש י ת אלפי שני הוי עלמא. סד. .IX «. 1ז: 1ז: •nx 0 צוו. 0 כל קץ דור זכו הקיצין כ ל ו . מגול* שצרות ר ב ו * ו א ר ו ע ם עגגי. :tri אמרו שהוא על פתח. ר י ב ״ ל אשכזזי׳ לאליהו. י י ת י ו ל א אחמיגי׳. xnt מ נ ח ם ב ן חזקי׳ שמו. עגי ו ר ו כ ב ע ל ה ח מ ו ר . 0 m tnt .ax :ox קא. ap ק* קי: קה. קה: m להעמיד להם דוד אחר. זמן המשיוו יהי׳ זמן א ר ו ר . אין בין עוה״ז ל י מ ו ת ה מ ש י * התורה חוגרת שק. ד״א מוקי אג׳ מ ל כ י * א״ר תנחום דרש. מ״מ לקו ב א י כ * בלעם קומם באמתו. מ ב ר כ ת ו ש ל אותו. כולן נהפכו. א ד פ י יחי׳. מלמד שהחדר הקב״* *$ מ י ש י ה ש י ב טפי חני. עז ־ קלה m נכ1ט מ ל ב ו ת ר ב י ע י * לעתיד לבא שתאמר. קו פח V ה .0 ה ב א על אתונו. שני א ל פ י ם תוהו. קטיעה ב ר ש ל ו * לו קנ0 בז V לו 00 קי nop קמח .קנה 6ד. שני ג ד ם בבטנו. ap TO ע י ר א ת ת יש. שוריינא ד ע י נ * קלה ק» קמי ק« קינ קלג ק׳יי קפא קעא׳ ק ל י r r רד. מס BO »ו עדיות קמג B־a 8״n תאב זוכה לבנו. איל ק מ ו * ריז כד אבות מ״ג מ״ג מ״ו פ״ה עקיצתן עקיצת ע ק ד * חביב האדם לו אד* אין יהי ר צ ו ן ש י ב נ * קמי עג ,0נב .ר ב קג מנחות קמר. קעא מד. ב ל ה מ נ י ה תטלין מארק*. IB ק* קב קיס 01 בשעה שהחריב ה ק ב ״ * ק חולין •ו קנ 11 ריב רסו m נ ק ר א הגמלה קמצא. כד נו: ישראל הם כרכא ד כ ל * יב JO .00 ר ה ם זה שדקדק. בשביל שאתם מ מ ע ט י * קוי יי• ערכיו ונא מכות -4X3 י• נז עבודה זרה סנהדרין ראשי ג ל י ו * ב י ד שראו כולם ל ה ו ב * ילה מי שנתהייב מ ל ק ו * ר ״ ג ור״א ו כ ר מ ה ל כ י * יו קל •3 כינור של מקדש. m 0ה פיפר אין ל ו ת ק נ * מ׳ יום בלא י ס ו ד י * קבnop . וו קג דלו מפתחות למדרשי חז״ל מדות פ״ב קינים מי שארעו דבר. קמו פ״ג זקני ת״ח כיז שמזקינים. תמיד נדה בעינא למיזיל לאפריקי. ליום שכולו שבת. לב: סו: קני. 11 ס״ב פ״ג פ״ד פי״ד פמ״ב פמ״ז סמ״ס סס״ג a M סס״ג פס״ו פפ״ו פצ״ג פי״ט טז 0א קלא פ״א u פ״ג פ״ד ט־״ג ft 4 טליה פל״ו יז י קלג קנא פ״ב פ״כ פט וג מט יא דיא ח ז״ ל כאשר קרא האדם. מלמד שהראה הקב״ד- השבתי מד ,שכתוב בתורה. עולמי עולמי מי בראו• האמת נאמר בהם זכירה. קע קי סב ריח ריט נמשלו ישראל להול. שאם הוטאים. לעתיד לבא יהי׳ מהיצתן. כך היא מדתו. פרדס שאין לו שומר. ראתה עינו של בלעם. טנ .10 קי וןף 10 1יג T1 דברים רבה רכה ריח כג במדבר רבה 10 פ״ב פ״י יא קגז בשביל ה׳ דברים. ברא הקב״ה את העליונים. ק0א קמה שה״ש רבה פ״א רי פ״ב קלי פ״ד רפ ויקרא רבה ב׳ דברים בימינו של הקב״ה. ואת ז^זיר זה אדום. שקולה מלכות ד׳ נגד כל. באתר דנא כר זו מלכות. פכ״ס 1א שמות רבה גמשלו ישראל להול. משה נתגדל בפלטין. כמה עתידין להכאימי. איש מזריע תחלה. סופר רביעותיהן. למדרשי בראשית רבה העולם ומלואו לא נבראו אלא. בשביל ישראל. מתחלת ברייתו ש״ע. ממקום ב״ה נבראת האורה. זכה רודה בדג* אדם הראשון הלה טהורה היי. יחע שאגי מפזרן. נשיאם הסר כתיב. בן לא נאמר אלא זרע. יעקב אבינו זרע ראשון. תבשילו אדום. ארצו אדומה. בזכות ולקהתם. צדיקים אורריהן קודמין. מה ראה יעקב. ישראל נקראו ע״ש רהל. הקב״ה גואל את ישראל בבכ״י. לא. קב מפתחות פ״א no מעשה בקרתנית. ד׳ שמעות השביע. בשביל ד׳ דברים נגאלו. עג ק» קכו איכה רבתי פ״א סד. M קם M קט פ״ב nx פכ״ד רבי דרוש דבר אהד. משל למטרונה שהיה לה. עובדא הוד ,בחד בר נש. אם יאמרו לך אדם. אמרה רהל. נז נט קלא קמי קני מפתחות למדרשי חז״ל מכילתא קהלת רבה 0״ג לעולם הקב״ה מבקש. 0״ז בלק נ»נימ ו8 קינ v פו. פל״א קינ מ1ורע אמיר a קו ספרי נשא בהעלותו האזינו ברנה גדול השלו* מכאן שאמצעי משוב* דנו שמים. עתידה כנס״י שתאמר. נתקבצו כל ישראל. קנה רנוו ונו דו מה שלא הי׳ רוצה יוגה. אתה מתא שאין הגליות. פג קל« פרקי ר״א פנ״ח תו״כ ימים שגים רבים גי. הגותן מתגות עגיים באלו. נא נשלה תנחומא להודיעו שנאתו. ב ש ב י ל כמה דברים. בשעה שבקשו לפרו* למה נסמכה פרש* שלכו מכסין רגליהם. דלו « ה׳ אותיות כשהיו יעקב ועשו. הראה לו הקב״* נבפא. mp » ילקוט שמעוני מובדלים הם מן העוג. קנח בלק m כשבידו בלעם ובר הי׳ קולו הולך .דת m ראה כל המדבר מלא ערלות. וי 0א ואתחנן כעוכר שהוא נתון. רו ישעי׳תמ״ה נחמות עליונים. דכג הושעו׳ כי הוא מדף. קפה הושע מ׳ ויתקבצו יחדיו. תהלים אלו שאומרים אמן באמונו- קלי קיו פשליתתקנ״א אימתו שמו של הקב״* אמר הקב״ה לישראל או תעשוK9 .
