צא מן התיבה חלק א`

‫הגליון לכל בית יהודי • בנשיאות הרה”צ שלום ארוש שליט”א • פרשת‪ :‬נ ח‬
‫א' חשון‬
‫ה'תש‬
‫ע''ה (‪)25/09/14‬‬
‫• גליון‪391 :‬‬
‫צא מן התיבה חלק א'‬
‫פ‬
‫רשת השבוע פותחת בפסוק‪" :‬אלה תולדות נח‪,‬‬
‫נח איש צדיק תמים היה בדורותיו‪ ,‬את האלוקים‬
‫התהלך נח"‪ .‬ידועים ומפורסמים דברי רש"י על‬
‫המילה "בדורותיו"‪ ,‬שהרי לכאורה היה מספיק לומר שהיה‬
‫צדיק‪ ,‬יש להבין מה רצתה התורה להדגיש בכך שאמרה‬
‫שהיה 'צדיק בדורותיו'‪ ,‬אומר רש"י‪" :‬יש מרבותינו דורשים‬
‫אותו לשבח‪ :‬כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק‬
‫יותר; ויש שדורשים אותו לגנאי‪ :‬לפי דורו היה צדיק‪ ,‬ואילו‬
‫היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום"‪ .‬יש אמרה‬
‫ידועה שמדקדקת בלשון רש"י‪ ,‬מדוע אומר רש"י בדעה‬
‫הראשונה "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח" ובדעה‬
‫השנייה אומר "ויש שדורשים אותו לגנאי" ולא אומר "ויש‬
‫מרבותינו"? אלא מדייקים מכאן‪ ,‬שמי שדורש לגנאי אינו‬
‫לׁש ֵּבח ולא לגַ ּנֹות‪.‬‬
‫מרבותינו‪ .‬אנו רוצים ללמוד רק ַ‬
‫אבל למעשה‪ ,‬זוהי דעת ר' יוחנן בגמרא‪ ,‬שנח היה צדיק‬
‫דווקא בדורותיו‪ ,‬שהיו אנשי רשע‪ ,‬אבל בדורות אחרים לא‬
‫היה נחשב לצדיק‪ .‬ויש להתבונן מה העניין להשוות את‬
‫נח לצדיקים אחרים ולדורות אחרים‪ ,‬ועוד להשוות את‬
‫נח דווקא לאברהם אבינו? ומדוע לדרוש לגנאי אם אפשר‬
‫לדרוש לשבח‪ ,‬הרי התורה עצמה משבחת את נח כמה‬
‫פעמים ועליו נאמר ש"מצא חן בעיני ה'"?‬
‫כדי לענות על שאלה זו נוסיף ונקשה‪ ,‬אם התורה כל כך‬
‫משבחת את נח שהיה צדיק תמים‪ ,‬מדוע לא בחר בו ה'‬
‫יתברך להוציא ממנו את האומה הנבחרת? הרי כבר יש את‬
‫נח שהוא צדיק תמים ומוצא חן בעיני ה'‪ ,‬מדוע לא יהיה הוא‬
‫הראש והשורש לעם ישראל? מדוע המתין ה' עד אברהם‬
‫אבינו ובחר דווקא בו? על כורחנו רצה הקב"ה למסור לנו‬
‫מסר גדול בעניין זה שנתבונן ונבין מהו רצונו מאתנו כעם‬
‫הנבחר בני אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬וכדי נשאל את עצמנו כבר‬
‫בפתיחת ספר בראשית וסיפור האנושות "מתי יגיעו מעשיי‬
‫למעשי אבותיי?" וכמו ששואל הרמח"ל בדרך עץ חיים‪:‬‬
‫"מה עשו הראשונים אבות העולם שכך חשק ה' בהם?"‬
‫מכיוון שה' לא בחר בנח והמתין עד אברהם‪ ,‬לכן באמת‪,‬‬
‫יש הדורשים את נח לגנאי‪ ,‬ומשווים אותו לאברהם בצורה‬
‫חריפה מאוד ואומרים שאם היה בזמן אברהם לא היה‬
‫נחשב לכלום‪ .‬הלשון 'לא היה נחשב לכלום' מורה על כך‬
‫שיש הבדל מהותי‪ ,‬הבדל של שמים וארץ בין אברהם לנח‪.‬‬
‫ה' זיכה אותי להתבונן מהו העניין המהותי הזה שעושה את‬
‫כל ההבדל‪.‬‬
‫ידועים דברי הצדיקים שאומרים שנח היה "צדיק במעיל‬
‫פרווה"‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬היה צדיק לעצמו‪ ,‬מכונס וסגור בתוך‬
‫עצמו ומנותק מהחברה‪ ,‬ולעומת זאת אברהם אבינו היה‬
‫כל הזמן עסוק באחרים‪ ,‬להשפיע‪ ,‬לפרסם‪ ,‬לגייר ולקרב‪.‬‬
‫זה אחד הדברים הבולטים ביותר בתורה ובחז"ל בדמותו‬
‫של אברהם אבינו‪ ,‬שלא היה רק ראש למאמינים‪ ,‬אלא גם‬
‫עושה נפשות בכל מקום‪ ,‬הוא ושרה אשתו‪ .‬בכל מקום היה‬
‫קורא בשם ה'‪ ,‬מכניס אורחים לקרבם תחת כנפי השכינה‪,‬‬
‫ודואג שגם זרעו ימשיכו בדרכו "כי ידעתיו למען אשר יצווה‬
‫את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'" וכו'‪ ,‬כל עניינו היה‬
‫רק להאיר ולקרב ולשנות את העולם‪ .‬וה' חנן אותי לעיין‬
‫בנקודה זו ולפתח אותה‪.‬‬
‫אמנם גם נח דיבר עם בני האדם והזהיר אותם מכך שיבוא‬
‫מבול‪ ,‬אבל הוא לא הלך והתאמץ לשם כך‪ .‬הוא ישב בחצר‬
‫ביתו ובנה תיבה‪ ,‬מי שבא אליו ושאל מה זה ועל מה זה‪ ,‬נח‬
‫הזהיר אותו מפני הסכנה הצפויה בתקווה שיחזור בתשובה‬
‫וישנה את מעשיו מתוך יראה מהמבול‪ ,‬ואילו אברהם אבינו‪,‬‬
‫הלך ממקום למקום‪ ,‬והאהיב שם שמים על הבריות‪ ,‬שיזכו‬
‫להתקרב לאמונה מתוך הבנה ואהבה‪.‬‬
‫גם ההבדל הגדול שבין אברהם לנח שמובא בחז"ל וברש"י‬
‫על פסוק זה – השורש שלו הוא בעניין הקירוב וההפצה‪ .‬וכך‬
‫מביא רש"י את דברי המדרש על המילים "את האלוקים‬
‫התהלך נח"‪ ,‬אומר רש"י‪" :‬ובאברהם הוא אומר 'אשר‬
‫התהלכתי לפניו'‪ .‬נח היה צריך סעד לתומכו‪ ,‬אבל אברהם‬
‫היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו"‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שלאברהם‬
‫אבינו היה יותר כוח של צדקות מאשר לנח‪ ,‬שהיה כל הזמן‬
‫צריך עזרה ושמירה‪ .‬אך עדיין קשה מדוע זה כך? ומסביר‬
‫השפתי חכמים על המקום‪ ,‬שזה קשור לאותה הנקודה‪,‬‬
‫שנח היה חלש ולכן ברח מבני דורו כי פחד מהשפעתם‬
‫הרעה ולא יכול היה להשפיע עליהם‪ ,‬אבל אברהם היה‬
‫חזק ולכן יכול היה להתווכח עם הרשעים ולגיירם ולא פחד‬
‫משום השפעה רעה‪.‬‬
‫וצריכים להבין את העומק שבעניין‪ ,‬שהרי נח לכאורה היה‬
‫צודק‪ ,‬כל אנשי דורו הם רשעים ומושחתים‪ ,‬והוא לכאורה‬
‫צדק בשיקול דעתו שכדאי יותר להתרחק מהם ולהתבודד‪,‬‬
‫וכי עדיף שיושפע מהם וייגרר אחר מעשיהם הרעים? ועוד‬
‫קשה על דברי רש"י‪ ,‬שאומר שאברהם היה מתחזק מעצמו‪,‬‬
‫וכי אברהם לא היה צריך את עזרתו של בורא עולם חלילה?‬
‫מה הכוונה שהוא היה 'מתחזק מאליו'? אלא לומדים מכאן‬
‫יסוד חשוב ביותר בקירוב‪ .‬שמי שכל עניינו הוא רק להסתגר‬
‫ולהישמר‪ ,‬נמצא בפחד וסכנה מתמדת ותמיד יכול ליפול‪,‬‬
‫אבל מי שכל הזמן נמצא במגמה של השפעה ונתינה אין‬
‫לו מה לחשוש מכלום‪ ,‬הוא מקבל כוחות נפלאים ושמירה‬
‫נפלאה משמים‪ ,‬והוא מוגן מההשפעות הרעות הרבה‬
‫יותר מזה‪ ,‬שנמצא סגור ומסוגר ובורח מהעולם‪ .‬כי מי‬
‫שנותן ומשפיע לאחרים מקבל כוחות נפלאים מעל ומעבר‬
‫לכוחותיו‪.‬‬
‫אם נעמיק יותר בעניין זה נבין את השורש העמוק של הכול‪.‬‬
‫כל צדיק וצדיק זכה למדרגתו כפי מה שזכה להבין מהו רצון‬
‫ה' ולעשות את רצון ה'‪ .‬נח הבין מה רצון ה' ממנו‪ ,‬ולכן טרח‬
‫לשמור על עצמו תמיד מכל השפעה רעה‪ ,‬אבל אברהם‬
‫אבינו הבין מה רצון ה' מכל הבריאה כולה‪ ,‬הוא הבין שה'‬
‫רוצה שתתגלה מלכותו ויתפרסם שמו בכל העולם כולו‪,‬‬
‫שיהיה גילוי כבוד מלכותו בשלמות בעולם‪ .‬לכן חשב בליבו‬
‫וכי מה זה יעזור שאהיה צדיק תמים בשלמות‪ ,‬כאשר כל‬
‫בני העולם שרויים בחושך נורא‪ ,‬וכי זה נחת הרוח של ה'‬
‫יתברך? לכן הבין שרצון ה' ממנו הוא לעמול יומם ולילה‪ ,‬לא‬
‫לנוח ולא לשקוט עד אשר יעשה כל שביכולתו לפרסם את‬
‫שמו של ה' יתברך ולקרב רחוקים לשמו‪ .‬ומי שחי ומבין את‬
‫ההבדל הזה‪ ,‬מבין מהו ההבדל המהותי ביותר שבין אברהם‬
‫לנח‪ ,‬ומבין מה הניע את אברהם אבינו לכל המסירות נפש‬
‫הבלתי פוסקת שלו‪ ,‬ומבין מהו הדבר הגדול ביותר שאפשר‬
‫לעשות כאן בעולם הזה‪.‬‬
‫וזה גם מה שהשפיע על היחס של נח לדורו ועל היחס‬
‫של אברהם לדורו‪ .‬נח ראה את דורו‪ ,‬דור בשפל המדרגה‬
‫המוסרית‪ ,‬גזל‪ ,‬רצח וניאוף‪ ,‬ובוודאי הבין שרצון ה' שהעולם‬
‫לא יתקיים כך‪ ,‬כי זה לא עולם‪ ,‬זה גיהינום ואנדרלמוסיה‪,‬‬
‫אבל אברהם אבינו הבין שזה לא רצון ה' האמתי‪ ,‬כי מה‬
‫הגדולה האמתית של בורא העולם – להרוג את הרשעים‬
‫או שהרשעים יחזרו בתשובה ויכירו אותו ויאמינו בו?‬
‫בוודאי הגדולה של הבורא ברוך הוא היא שהרשעים יחזרו‬
‫בתשובה‪ ,‬וכתוב בזהר הקדוש שכמה שהאדם יותר נמוך‬
‫ויותר גרוע ויותר רשע – כשהוא מודה במלכות ה' וחוזר‬
‫בתשובה אז מתגלה כבוד ה' בעולם יותר‪ ,‬לכן התפלל‬
‫אברהם אבינו גם על אנשי סדום‪ ,‬בוודאי אברהם לא רצה‬
‫שהרשע ימשיך‪ ,‬אלא רצה להשפיע עליהם ולקרבם לשכל‬
‫ולדעת‪ ,‬וידע שבכוח הקירוב ניתן להגיע לגילוי כבוד ה' יותר‬
‫מאשר על ידי שה' יהפוך את סדום‪ ,‬ולכן זה רצון ה' האמתי‪.‬‬
‫ואומר הזהר הקדוש שנח טעה‪ ,‬כי הזהר אומר שאם משה‬
‫רבנו היה בדור המבול לא היה יורד מבול‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬למה‬
‫לא? הרי באמת העולם לא היה יכול להמשיך ולהתקיים כפי‬
‫המצב שהיה אז‪ ,‬אלא שמשה רבנו השיג בשלמות שרצון‬
‫ה' יתברך הוא שיתגלה כבוד מלכותו מתוך הרשעים ומתוך‬
‫כל הפגמים‪ ,‬ולמשה רבנו היה את הכוח להחזיר את כולם‬
‫בתשובה וללמד אותם את דרך ה'‪ ,‬לכן היה עומד בתפילה‬
‫ומבקש מה' יתברך שיתגלה כבוד מלכותו בדרך של הפצת‬
‫הדעת ולא בדרך של עונשים וצרות‪ .‬וזו הטעות של נח‪ ,‬שלא‬
‫הבין שהמבול היה בלית ברירה‪ ,‬אבל רצון ה' האמתי היה‬
‫שהרשעים יחזרו בתשובה‪ ,‬וה' רמז זאת לנח בכך שאמר‬
‫לו לבנות תיבה מאה ועשרים שנה‪ ,‬כדי שיבין שהמטרה‬
‫העיקרית היא להשפיע על הדור ולא להסתגר בתוך תיבה‪,‬‬
‫אבל נח לא הבין זאת ולא ידע להשפיע על הדור‪ ,‬כי לא הבין‬
‫את אמיתת רצונו של ה' יתברך‪ ,‬ולכן נקרא לאחר המבול‬
‫"רעיא שטיא" רועה ומנהיג שוטה‪ ,‬שלא זכה להבין את‬
‫כוונת ה' יתברך‪ ,‬ולכן המבול נקרא על שמו כמו שכתוב‬
‫בנביא "מי נח"‪ ,‬ובגלל טעות זו לא היה יכול לצאת ממנו עם‬
‫ישראל‪ ,‬שהוא עם ה' המפרסם את כבוד ה' בעולם‪.‬‬
‫לכן גם עכשיו הנחת רוח האמתי של ה' יתברך הוא שלא‬
‫תהיינה מלחמות ולא תהיינה מגיפות ולא תהיינה צרות‪,‬‬
‫לא פחדים ולא מחלות ולא ארגוני טרור‪ ,‬שלא יכירו את ה'‬
‫מתוך יראה ומתוך חימה שפוכה‪ ,‬אלא יקבלו עול מלכותו‬
‫באהבה וברצון‪ ,‬שכל אחד יעסוק בהפצה ויראה להאהיב‬
‫שם שמים‪ ,‬שכל אחד יבין שזה רצון ה' וייתן את לבו‬
‫להרבות כבוד שמים‪ .‬צריך שכל אחד ואחת מעם ישראל‬
‫יהיה אכפת לו‪ ,‬שיקום וילך ויסתובב‪ ,‬וגם אם אתה לא יודע‬
‫לדבר יש היום דיסקים וספרים ואתה צריך רק להפיץ‪ .‬היום‬
‫יותר קל מאי פעם‪.‬‬
‫קודם כול תדע‪ :‬רצון ה' הוא שתעסוק בהפצה! זה הנחת‬
‫רוח האמתי של ה'‪ ,‬זה קירוב הגאולה הגדול ביותר‪ ,‬כי כל‬
‫הגאולה זה רק הדעת של האמונה‪ ,‬וזה מה שהכי מגן על‬
‫העולם מכל הצרות והפגעים‪ ,‬כי כל מה שה' מביא צער‬
‫המשך מאמר הרב‬
‫בעמוד ‪3‬‬
‫הפרשה‬
‫פניני‬
‫הפרשה‬
‫פניני‬
‫פנינים‪ ,‬פתגמים‪ ,‬רעיונות‪ ,‬חידושים לפרשת השבוע‬
‫פנינים‪ ,‬פתגמים‪ ,‬רעיונות‪ ,‬חידושים לפרשת השבוע‬
‫ֵ"א ֶּלה ּתֹולְ דֹת נ ַֹח נ ַֹח‪( "...‬ו‪ -‬ט)‬
‫התולדה של ״נח״‪ -‬בטלה‪ ,‬ומנוחה מופרזת‪-‬‬
‫היא ״נח״ ‪ -‬עוד מנוחה‪ ,‬כי ״אם בטלת מן‬
‫התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך״‪( .‬פניני‬
‫תורה)‬
‫ֵ"א ֶּלה ּתֹולְ דֹת נ ַֹח נ ַֹח‪"...‬‬
‫לימדונו חז"ל כי בכל מקום שנאמר "אלה"‬
‫זה בא למעט‪ ,‬ויש א"כ להבין את מי באה‬
‫התורה למעט כאן?‬
‫ונראה לומר שהתורה באה לגלות לנו שמי‬
‫שרוצה שיולדו לו הבחינות של נ ַֹח היינו‬
‫צדיק תמים וכו' אזי עליו לדעת "אלה" היינו‬
‫שימעט את עצמו שזה הכלי היחיד לזכות‬
‫לכל המעלות‪( .‬נתיבות דעת)‬
‫"וַ ּיַ ַעׂש נ ַֹח ּכְ כֹל ֲא ֶׁשר ִצּוָהּו ה'‪( ,,‬ז' ה')‬
‫ופירש רש"י ויעש נ ַֹח ‪ -‬זה ביאתו לתיבה‪ :‬יש‬
‫מי שהקשה שהרי נאמר מפורש לאחמ"כ‬
‫ויבא נ ַֹח אל התבה ומה א"כ הוסיף רש"י?‬
‫ונראה לבאר בס"ד שהחידוש בזה הוא‬
‫שלא רק שנ ַֹח בנה את התיבה במשך ‪120‬‬
‫שנה ברציפות‪ ,‬אלא החידוש שהוא בא כל‬
‫יום לתיבה והיה מחזק את בני דורו על ידי‬
‫כך שראו אותו בונה‪ ,‬ולא נתן לבניו שיבנו‬
‫שו"ת‬
‫של חסד‬
‫את התיבה כפי שצוה אותו ה' אלא הוא‬
‫בא בכל יום מחדש ועורר את בני דורו לשוב‬
‫בתשובה‪ ,‬וזה כוונת רש"י‪( .‬נחל חכמה)‬
‫ֹלקים‪( "...‬ו‪ -‬יא)‬‫"וַ ִּת ָּשׁ ֵחת ָה ָאֶרץ לִ ְפנֵ י ָה ֱא ִ‬
‫״ותשחת הארץ״ ‪ -‬הארץ הייתה מושחתת‬
‫ובני‪ -‬אדם עשו כל מיני תועבות‪ -‬״לפני‬
‫האלקים״‪ -‬במסוה‪ ,‬ש״לפני אלקים״! אמרו‬
‫שהם מתכוונים״ לשם שמים״‪( ...‬ג״א)‪.‬‬
‫"‪...‬בּ ֹא אַ ָּתה וְ כָ ל ֵּב ְית ָך אֶ ל הַ ֵּתבָ ה‪( "....‬ז‪ -‬א)‬
‫אמר רבי משה מקוברין כשאתה אומר תיבה‬
‫לפני השי״ת‪ .‬הכנס בכל פנימיותך ואיבריך‬
‫אל התיבה! ואם ישאל השואל‪ :‬איך אפשר‬
‫לאדם גדול להכנס לתיבה כה קטנה? אף‬
‫אני אשיב לו‪ -:‬מי שרואה את עצמו גדול מן‬
‫התיבה ‪ -‬אין לי שום עסק עמו!‪( ..‬פניני תורה)‬
‫שיהודי צריך "לבוא" ולהכניס את עצמו‬
‫בתוך תיבות התורה והתפלה‪.‬‬
‫ולכאורה הדבר פלא‪ ,‬דהרי בהמשך הפרשה‬
‫(ח‪ ,‬טז) מצווה הקב"ה לנח – "צא מן התיבה"!‬
‫ולפירוש הבעש"ט‪ ,‬ש"תיבה" קאי על‬
‫התיבות הקדושות דתורה ותפילה – איך‬
‫ייתכן הדבר?‬
‫אלא שבאמת כך הוא הסדר בעבודת האדם‪,‬‬
‫שמצד הכוונה של "דירה בתחתונים" נדרש‬
‫הוא לצאת מהתבודדתו והסתגרותו בחדרו‬
‫עם תיבות התורה והתפילה‪ ,‬ולהביא אל‬
‫העולם כולו את אור הקדושה‪.‬‬
‫יחד עם זה‪ ,‬מוכרחת ההכנה של "בא אל‬
‫התיבה"‪ .‬כלומר‪ :‬ראשית כל צריך יהודי‬
‫להשקיע עצמו בתוך ה"תיבה" דתורה‬
‫ותפילה‪ ,‬ולהיות שם משך זמן של "שנה‬
‫תמימה" (פרש"י פרשתנו ח‪ ,‬יד)‪ ,‬הכוללת‬
‫בתוכה את כל שינויי הזמנים האפשריים;‬
‫ואז‪ ,‬כאשר חדור הוא בתורה ובתפילה ובכל‬
‫הפרטים‪ ,‬יש בידו הכח לעבודה ד"צא מן‬
‫התיבה" – שיוצא לעולם התחתון ומקדשו‬
‫להיות "דירה לו יתברך"‪( .‬ע"פ שיחת הרבי‬
‫פניני חסידות ברסלב‬
‫לע"נ ר' אברהם נחמן שמחה ויצהנדלר בן ר' אלעזר זצ"ל‪.‬‬
‫ּגֹור ֶרת ִמ ְצוָ ה"‬
‫"מ ְצוָ ה ֶ‬
‫אמ ָרה ַה ִּמ ְׁשנָ ה (אבות ד) ִ‬
‫ָּבזֶ ה ֶׁש ְ‬
‫ֵּפ ְרׁשּו ַאנַ "ׁש ֶׁשּזֶ ה יְ סֹוד ְּוכ ַלל ְל ָכל ֲע ִׂשּיַ ת ִמ ְצוָ ה‪ֶׁ ,‬ש ָּצ ִריְך‬
‫ָה ָא ָדם ְל ַח ֵּפׂש ְּול ִה ְׁש ַּת ֵּדל ַל ֲעׂשֹות ָּת ִמיד ִמ ְצוָ ה ָּכזֹו‬
‫ֶׁש ִּתגְ רֹור ַא ֲח ֶר ָיה ִמ ְצוָ ה ַא ֶח ֶרת‪ְּ ,‬ול ִהּזָ ֵהר ִמ ַּל ֲעׂשֹות ִמ ְצוָ ה‬
‫ָּכזֹו ֶׁש ְּמ ַב ֶּט ֶלת ִמ ְצוָ ה‪ִ ,‬אם ֹלא ֶׁשּנִ ְק ַּבע ָע ֶל ָיה ְמפ ָֹרׁש ַּב ֲה ָל ָכה‬
‫ימּה ַאף ִאם ִּת ְת ַּב ֵּטל ִמ ְצוָ ה ַא ֶח ֶרת‪ְּ ,‬וכדֻ גְ ָמא‬
‫ֶׁש ָּצ ִריְך ְל ַה ְק ִּד ָ‬
‫ָלזֶ ה הּוא ִענְ יָ ן ָה ֲא ִסיפֹות ֶׁש ִּמ ְת ַא ְּס ִפים יַ ְח ָדו ֲעבּור ֵאיזֶ ה‬
‫ּומ ֲא ִר ִיכים ָּבּה ַעל ֶח ְׁשּבֹון ֵׁשינַ ת ַה ַּליְ ָלה‪ֶׁ ,‬ש ַעל יְ ֵדי זֶ ה‬
‫ִענְ יָ ן ַ‬
‫ימת ֲחצֹות ַליְ ָלה‪ֶׁ ,‬ש ָע ֶל ָיה ָא ַמר‬
‫בֹודת ִק ַ‬
‫ַמ ְפ ִס ִידים ֶאת ֲע ַ‬
‫בֹודת ִאיׁש‬
‫"ׁש ִע ָּקר ֲע ַ‬
‫ַר ֵּבנּו ְּב ִׂשיחֹות ָה ַר"ן (סי' שלא) ֶ‬
‫ַהּיִ ְׂש ְר ֵא ִלי הּוא ָלקּום ַּב ֲחצֹות ַליְ ָלה"‪( .‬שיש"ק ד‪-‬טז)‬
‫"חצֹות ַליְ ָלה ָאקּום‬
‫ִּדיְ קּו ַאנַ "ׁש ַּב ָּכתּוב (תהלים קיט) ֲ‬
‫"אקּום"‬
‫ְלהֹודֹות ְלָך ַעל ִמ ְׁש ְּפ ֵטי ִצ ְד ֶקָך" ֶׁש ָּבזֶ ה ֶׁש ָא ַמר ָ‬
‫"ק ְמ ִּתי"‪ ,‬נִ ְל ַמד ֶׁשּיֵ ׁש ָּבזֶ ה ֵהן ָלׁשֹון‬
‫וְ ֹלא ְּב ָלׁשֹון ָע ַבר ַ‬
‫ּומ ִליץ ַעל ַע ְצמֹו‪ֶׁ ,‬שּזֶ ה ִס ְדרֹו ָּת ִדיר ָלקּום‬
‫ֶׁש ַבח ֶׁש ְּמ ַׁש ֵּב ַח ֵ‬
‫ּומ ְת ַּפ ֵּלל‬
‫ַּב ֲחצֹות ַליְ ָלה‪ ,‬וְ ֵהן ַּב ָּק ָׁשה ַעל ֶה ָע ִתיד ֶׁש ְּמ ַב ֵּקׁש ִ‬
‫"חצֹות ַליְ ָלה ָאקּום"‬
‫ֶׁשּיִ זְ ֶּכה ָלקּום ְּב ָכל ַליְ ָלה ַּב ֲחצֹות‪ .‬וְ זֶ הּו ֲ‬
‫ְּב ָלׁשֹון הֹווֶ ה וְ ָע ִתיד (שם ד‪-‬ה)‬
‫יאת‬
‫"ס ֶדר ְק ִר ַ‬
‫ָא ְמרּו ְּב ַצחּות‪ֵ :‬מ ֲח ַמת ֵּכן נִ ְד ַּפס ַּב ִּסּדּור ֵ‬
‫"ּב ְר ַּכת ַה ָּמזֹון"‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשּיֵ ְלכּו‬
‫ְׁש ַמע ֶׁש ַעל ַה ִּמ ָּטה" ְל ַא ַחר ִ‬
‫יּוכלּו ָלקּום‬
‫עּודת ַע ְר ִבית‪ ,‬וְ ְ‬
‫אכלּו ְס ַ‬
‫ִליׁשֹון ֵּת ֶיכף ְל ַא ַחר ֶׁש ְ‬
‫עֹורר ָּכ ָראּוי ְּב ֵעת ֲחצֹות ַליְ ָלה‪( .‬ד‪-‬צד)‬
‫ְּול ִה ְת ֵ‬
‫ֵ"צא ִמן ַה ֵּת ָבה‪( "...‬ח‪ -‬טז)‬
‫בקשר עם הכתוב בפרשתנו "בא אתה וכל‬
‫ביתך אל התיבה" (ז‪ ,‬א)‪ ,‬מפורסמת היא‬
‫תורת הבעל שם טוב על פסוק זה (הובא‬
‫"ּתּקּון ַה ְּכ ָל ִלי" ְל ַא ַחר ַה ְּפגַ ם‪,‬‬
‫מֹועיל ֲא ִמ ַירת ִ‬
‫ָא ְמרּו‪ִ ,‬אם ִ‬
‫בהוספות ל'כתר שם טוב' ס"ח ואילך‪.‬‬
‫ּתֹועיל לֹו ְּבוַ ַּדאי ִמ ְּל ִה ָּכ ֵׁשל ָח ִל ָילה‪.‬‬
‫אמ ָיר ָתּה ְל ָפנֶ ָיה ִ‬
‫ֲה ֵרי ֶׁש ִ‬
‫מלויבוויטש זצ"ל מוצש"ק פ' חיי שרה תש"מ‬
‫נֹוהגִ ים ַה ְר ֵּבה ַאנַ "ׁש ְל ָא ְמרֹו ְּב ָכל יֹום‪( .‬ד‪-‬צו)‬
‫וְ ָא ֵכן‪ָ ,‬היּו ֲ‬
‫ובכ"מ)‪ ,‬אשר "תיבה" רומז לתיבות התורה‬
‫וש"פ נח תשמ"ה)‬
‫והתפילה‪ ,‬והפירוש "בא אל התיבה" הוא‬
‫דיון הלכתי המוגש ע"י בית ההוראה "חוט של חסד" מאת הרה"ג ר' אלחנן שלום אלגרוד שליט"א ר"כ ההוראה ודומו"צ בק"ק "חוט של חסד"‬
‫הלכות בית דין – הקדמה‬
‫איתא במשנה [אבות פ"א מי"ח] שקיום העולם‬
‫תלוי בדיינים שדנים דין אמת לאמיתו‪,‬‬
‫וז"ל‪" :‬רשב"ג אומר‪ ,‬על שלושה דברים‬
‫העולם קיים‪ ,‬על האמת ועל הדין ועל‬
‫השלום"‪ ,‬ואיתא במס' דרך ארץ [פרק השלום‬
‫ה"ב] ובירושלמי [תענית פ"ד ה"ב‪ ,‬מגילה פ"ג‬
‫ה"ו] ששלושתם הם דבר אחד וז"ל‪" :‬תמן‬
‫תנינא רבן שמעון בן גמליאל אומר על‬
‫שלשה דברים העולם עומד – על הדין ועל‬
‫האמת ועל השלום‪ .‬אמר ר' מונא ושלשתן‬
‫דבר אחד הם! נעשה הדין – נעשה אמת –‬
‫נעשה שלום‪ .‬ושלשתן בפסוק אחד נאמרו‪,‬‬
‫שנאמר [זכריה ח'‪,‬ט"ז] 'אמת ומשפט שלום‬
‫שפטו בשעריכם'‪ ,‬כל מקום שיש משפט יש‬
‫שלום‪ ,‬וכל מקום שיש שלום יש משפט"‪.‬‬
‫ולכאורה יש להקשות‪ ,‬שהרי כאשר יש דין‬
‫בין בעלי הדין‪ ,‬יש מחלוקת ואין שלום?‬
‫אלא מתרץ ההון עשיר [בפירושו על אבות שם]‬
‫שע"י שדנים דין אמת – נעשה שלום בין‬
‫בעלי הדין‪ ,‬וז"ל‪" :‬על הדין ועל האמת‪ .‬על‬
‫הדין היוצא באמת נעשה השלום בעולם‪,‬‬
‫שאין לבעלי דינין עוד תרעומת זה על זה‪.‬‬
‫נמצא ששלש אלו תלוים זה בזה‪ ,‬האמת‬
‫בדין‪ ,‬והשלום באמת‪ .‬ועל פי פירוש זה‬
‫יש טעם הגון לשנותו שלא כסדר הכתוב‪,‬‬
‫משא"כ לפירושים אחרים"‪ .‬וכך גם מקשה‬
‫ומתרץ הגר"א [בביאורו על המשנה הנ"ל בליקוטים]‪.‬‬
‫אחת הטעויות המצויות אצל אנשים רבים‬
‫ואף אצל תלמידי חכמים‪ ,‬היא שחושבים‬
‫שכולם צריכים ללמוד הלכות אורח חיים‬
‫ויורה דעה הנוגעים לחיי היום‪-‬יום‪ ,‬אבל‬
‫הלכות חושן משפט מסורים לדיינים‬
‫בלבד‪ .‬וזו טעות יסודית! שהרי כל אחד‬
‫מצווה בהשבת אבידה ואיסור השגת גבול‬
‫וכד'‪ ,‬וממילא על כל אדם ואדם להיות‬
‫בקי בהלכות חושן משפט הנוגעים לחיי‬
‫היום‪-‬יום שלו‪ ,‬ובהם נזקי שכנים‪ ,‬שכירות‬
‫פועלים‪ ,‬מקח וממכר‪ ,‬אונאה וגניבה‪ ,‬גזילה‪,‬‬
‫מציאה והשבת אבידה‪ ,‬דיני שומרים ועוד‬
‫ועוד‪.‬‬
‫ואכן הגר"י בלזר זצ"ל [אור ישראל מאמר‬
‫נתיבות אור עמ' נ"ט] מעיד על רבו – הגר"י‬
‫סלנטר זצ"ל‪ ,‬עד כמה היה זהיר בהלכות‬
‫חושן משפט משום שהם עיקר ההלכות‬
‫שבין אדם לחבירו‪ ,‬וז"ל‪" :‬דרכי תהלוכתו‬
‫והנהגתו‪ ,‬בחלק התורה שבין אדם לחבירו‪,‬‬
‫היה בתכלית הזהירות והזהירות למעלה‬
‫להשכיל להפליא מאוד‪ ,‬הן בסור מרע והן‬
‫בעשה טוב‪ .‬כל דרכיו היה שוקל בפלס‬
‫ומאזני משפט‪ ,‬בחלק חושן משפט כמו‬
‫בחלק אורח חיים ויורה דעה‪ ,‬והוא הראה‬
‫נפלאות כמה דוגמאות על פי משפט‬
‫התורה איך האדם נכשל בקל בעוון גזל‬
‫ומילי דנזיקין"‪ ,‬ולכן דעתו של הגר"י סלנטר‬
‫זצ"ל [הובא באמרי השכל לר' יצחק ויינשטיין עמ' צ"ו]‬
‫הייתה שאת לימוד ההלכה יש להתחיל‬
‫דווקא בשו"ע חושן משפט‪ ,‬וז"ל‪" :‬בדבר‬
‫אחד אינני נוקט כמותם (כמו חסידי‬
‫ראסיין)‪ ,‬באשר הם התחילו את סדר‬
‫לימודים במסכת ברכות ושו"ע אורח חיים‪,‬‬
‫ואילו אני ממליץ להתחיל בסדר נזיקין‬
‫ושו"ע חושן משפט"‪ .‬ועוד כותב הגר"י‬
‫סלנטר זצ"ל [אור ישראל עמוד כ"ו] שגם בעלי‬
‫בתים צריכים ללמוד שיעור קבוע בשו"ע‬
‫חושן משפט‪ ,‬וז"ל‪" :‬אכן שגגת תלמוד וכו'‪,‬‬
‫הטוב לקבוע שיעור ללימוד חושן משפט‪,‬‬
‫ויבואו בעלי בתים‪ ,‬לפעמים זה ולפעמים‬
‫זה‪ ,‬כי כל סעיף כמעט נקל להסבירו בפני‬
‫עצמו‪ .‬והבעלי בתים יעיינו איך יהיה הדין‬
‫שייך כעת‪ ...‬ובזה יהיה ביד בעלי בתים‬
‫לדרוש ולחקור אצל תופשי התורה‪ ,‬איך‬
‫לקיים את אשר יקרה לפניהם"‪.‬‬
‫כך גם כותב הג"ר יצחק מלצן זצ"ל בפירושו‬
‫על סידור התפילה "שיח יצחק" [הנדפס‬
‫בסידור הגר"א "אישי ישראל"] בתפילת נעילה על‬
‫המילים "ותתן לנו‪ ...‬את יום הכיפורים הזה‬
‫קץ ומחילה וסליחה על כל עוונותינו‪ ,‬למען‬
‫נחדל מעושק ידינו"‪ ,‬וז"ל‪" :‬והרוצה להינצל‬
‫מעוון המר הזה (של גזל)‪ ,‬בין שהוא עסקן‬
‫במסחר בין שהוא יושב אוהל‪ ,‬אין עצה כי‬
‫אם ללמוד בעיון ההלכות השייכים לזה‪,‬‬
‫היינו הלכות נזקי שכנים‪ ,‬מקח וממכר‪,‬‬
‫אונאה וגניבה‪ ,‬גזילה ואבידה‪ ,‬מציאה ודיני‬
‫שומרים‪ .‬ומי שאין לו פנאי‪ ,‬יעיין מתחילה‬
‫בקיצור שולחן ערוך מעניינים אלו ואחר‬
‫כך יתבונן העניינים השייכים לו ויעיין בהם‬
‫היטב"‪.‬‬
‫וכן דעת החפץ חיים [בסוף ספרו תורת הבית‬
‫חתימת הספר מאמר ב'] וז"ל‪" :‬גודל עניין לימוד‬
‫ההלכות בכל יום כמאמר חז"ל [מגילה כ"ח‬
‫ע"ב‪ ,‬נדה ע"ג ע"א] 'כל השונה הלכות בכל יום‬
‫מובטח לו שהוא בן עולם הבא"‪ ,‬שאם לא‬
‫ילמד הלכות המצוה כיצד ידע לקיימה?‬
‫הן אורח חיים‪ ...‬והן יורה דעה‪ ...‬וכן בחושן‬
‫משפט‪ ,‬הלכות שלוחין‪ ...‬והלכות אונאה‪,‬‬
‫ומקח טעות‪ ,‬והלכות אבידה ומציאה‪,‬‬
‫והלכות שומרים‪ ,‬והלכות תשלומי שכיר‬
‫בזמננו‪ ,‬ודיני השבת העבוט ולקיחתו‪ ,‬וכן‬
‫באבן העזר יש כמה הלכות ששייכות לבעלי‬
‫בתים‪ ...‬כלל הדבר‪ ,‬לא יצוייר כלל קיום כל‬
‫המצות אם לא שילמד כל ימיו ההלכות‬
‫השכיחות‪ ...‬ואז הוא בכלל קדוש לה'‪,‬‬
‫כמא דכתיב [במדבר ט"ו‪,‬מ'] 'ועשיתם את כל‬
‫מצוותי והייתם קדושים לא‪-‬לוקיכם'‪."...‬‬
‫בדורנו בס"ד‪ ,‬אור ההלכה הולך ומפציע‪,‬‬
‫הולך וגדל‪ ,‬ורבים הם השואלים דבר ה'‬
‫זו הלכה בכל אורחות חייהם‪ ,‬ובכלל זה‬
‫גם בדיני חושן משפט‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬אנו‬
‫עדים להקמתם של בתי דין רבים לענייני‬
‫ממונות‪.‬‬
‫ועל אף שיש בזה גם צד של גריעותא‪,‬‬
‫כמו שכותב הספורנו על הפסוק בריש פ'‬
‫"דברים" [א'‪,‬י"ב] "איכה אשא לבדי‪ ,‬טרחכם‬
‫ומשאכם וריבכם" וז"ל‪" :‬וריבכם‪ .‬בענייני‬
‫הדין ותביעת ממון‪ .‬וזה סיפר להזכירם‬
‫את פשעם‪ ,‬שאע"פ שבישר אותם שיכנסו‬
‫לארץ בלתי שום מלחמה שהיה עניינה‬
‫רב התועלת והכבוד יותר מכל נכסיהם‬
‫וענייניהם במדבר‪ ,‬לא נמנעו מלעורר דברי‬
‫ריבות איש על חבירו באופן שהוצרך למנות‬
‫מדרגות שופטים עד שכל עשרה מהם היו‬
‫צריכים לדיין פרטי‪ ,‬ואין זה כי אם מרוע‬
‫לב"; מ"מ יש בזה גם צד גדול למעליותא‬
‫מכמה סיבות‪\1 :‬ריבוי בתי הדין ופריסתם‬
‫הארצית מקל על בעלי הדין לבוא להתדיין‬
‫בפני בית דין דווקא ולא בפני ערכאות‬
‫[דבר שנאסר בהדיא בשו"ע חו"מ סי'‬
‫כ"ו]‪\2 ,‬ריבוי בתי הדין מאפשר לבעלי הדין‬
‫לבחור את הדיינים המקצועיים והיעילים‬
‫ביותר‪\3 ,‬המציאות כיום שבתי הדין דנים‬
‫מכוח בוררות ולא מכוח דין תורה (מושגים‬
‫אלו יתבארו בשבועות הקרובים) מאפשרת‬
‫לבתי הדין לנקוט כמעט את אותם צעדים‬
‫משפטיים שנוקטים בערכאות כך שאין‬
‫הבדל גדול במישור השיפוטי בין השניים‬
‫(למעט ההבדל הגדול והמהותי – שההולך‬
‫לבי"ד מקיים מצוה ואילו ההולך לערכאות‬
‫עובר ח"ו עבירה)‪.‬‬
‫לכן כאשר בעלי הדין מחליטים לגשת לבית‬
‫הדין‪ ,‬עליהם לדעת את ההלכות מתוך‬
‫חושן משפט העוסקים בבתי הדין ובעדות‬
‫שנוגעים אליהם‪ ,‬כגון כיצד לגשת לבית‬
‫הדין‪ ,‬מהו תפקידו של בית הדין בזמן הזה‪,‬‬
‫סדרי מושב בית הדין‪ ,‬לאיזה בית דין הם‬
‫צריכים לפנות‪ ,‬מהי פשרה ומהי בוררות‪,‬‬
‫הדין שהולכים אחר הנתבע ומצד שני‬
‫נזקקים לתובע תחילה‪ ,‬סדר נתינת פסק‬
‫הדין‪ ,‬חובת העדות ומי יכול לשמש כעד‪,‬‬
‫חומר האיסור לפנות לערכאות ועוד ועוד‪.‬‬
‫בעזהי"ת‪ ,‬בתקופה הקרובה‪ ,‬המדור יעסוק‬
‫בנושאים הללו של הלכות בית דין ועדות‪,‬‬
‫ומידי שבוע נדון בנושא מסוים שעל אף‬
‫שמתקשר לנושא הקודם ולנושא הבא ‪ -‬מ"מ‬
‫עומד בפני עצמו (כך שגם מי שלא קרא את‬
‫המדורים הקודמים‪ ,‬מ"מ יוכל לקרוא את‬
‫המדור של אותו שבוע)‪.‬‬
‫ויה"ר שבזכות עיסוקנו בהלכות ממונות‪ ,‬נזכה‬
‫כולנו להחכים בתורה הקדושה כמו שאומרת‬
‫המשנה [ב"ב קע"ה ע"ב] ש"הרוצה להחכים –‬
‫יעסוק בדיני ממונות‪ ,‬שאין לך מקצוע בתורה‬
‫יותר מהן והן כמעיין הנובע"‪.‬‬
‫לשאלות ולתגובות למדור יש להפנות‬
‫לכתובת אימייל‪hutShelChesed@ :‬‬
‫‪gmail.com‬‬
‫סיפור‬
‫לשולחן שבת‬
‫שבת היא מקור הברכה‬
‫ה‬
‫בעיר ז'טיל אשר בליטא‬
‫חי לו יהודי פשוט‬
‫ותמים‪ .‬את מקור פרנסתו לקיום‬
‫ממשפחתו ובני ביתו מצא האיש‬
‫בתפקידו כעגלון‪ .‬הוא היה מסיע‬
‫נוסעים ממקום למקום ובתמורה‬
‫לכך קיבל את שכרו‪ .‬כך היה‬
‫מפרנס את בני ביתו‪ .‬בעיקר עסק‬
‫בהסעת הנוסעים מתחנת הרכבת‬
‫ועד ליעד מחוז חפצם‪ .‬משראה‬
‫האיש כי אזור תחנת הרכבת‬
‫הינו מקור פרנסה טוב‪ ,‬שכן רבים‬
‫היו הנוסעים המבקשים להגיע‬
‫מתחנת הרכבת אל מחוז חפצם‪.‬‬
‫אט‪-‬אט החל לאחר ביום שישי‬
‫את כניסת השבת ולהקדים את‬
‫יציאת שבת‪ .‬תחילה לא היה ענינו‬
‫אלא רק בזמן השקיעה וצאת‬
‫הכוכבים אשר בזמנים אלו מצא‬
‫היתרים לעצמו להסיע הנוסעים‬
‫ולהמשיך במלאכתו‪ .‬משהתרגל‬
‫האיש בדבר נעשה לו כהיתר והוא‬
‫אף החל ממש לחלל את השבת‬
‫בפרהסיא‪.‬‬
‫משראו תושבי העיר בדבר חרה‬
‫להם מאוד על היהודי המחלל‬
‫שבת בפרהסיא ללא חת ומורא‪.‬‬
‫באו לפני רבם הרב הרב זלמן‬
‫סורוצקין זצ"ל‪ ,‬והודיעוהו בדבר‬
‫כדי שיעצור את מעשי לחילול‬
‫השבת‪ .‬קרא לו הרב לשיחת‬
‫מוסר‪ ,‬סיפר לו על קדושת השבת‬
‫מעלתה ואף נזף בו והתריע בפניו‬
‫במלוא החומרה על חומרת‬
‫חילולה של השבת‪ .‬האיש הבטיח‬
‫להיטיב את דרכו ולחזור בו מסורו‪.‬‬
‫אך לשווא רק יצא האיש את בית‬
‫הרב וכבר בשבת הקרובה שב‬
‫לסורו כאילו לא אירע דבר‪.‬‬
‫אביו של האיש היה אדם מוכה‬
‫חולי‪ ,‬היה עסוק בצרות גופו‬
‫ובסבלו העלים את עינו ממעשי‬
‫בנו ומעולם לא דיבר עימו ולא‬
‫הוכיחו‪.‬‬
‫‪vvv‬‬
‫באחד הימים שהה הרב זלמן‬
‫סורוצקין בווילנה בכינוס של‬
‫רבני ליטא בענייני חינוך‪ ,‬שנערך‬
‫בהשתתפותם של ה'חפץ חיים'‪,‬‬
‫רבי חיים עוזר וגדולי ישראל‬
‫נוספים באותו הדור‪ .‬כשעמד‬
‫לחזור לעירו התברר לרב זלמן‬
‫שה'חפץ חיים' נוסע עמו באותו‬
‫קרון בדרכו חזרה לראדין ושמח‬
‫מאוד על הזכות הגדולה לשהות‬
‫עוד מעט במחיצת החפץ חיים‪.‬‬
‫רבי זלמן הביט בעד חלון הקרון‬
‫והבחין לפתע באביו של העגלון‬
‫הסורר המחלל שבת בעירו‪,‬‬
‫כשהוא חבוש ומדדה במקלו‬
‫השבת היא מקור הברכה‬
‫לעבר הקרון‪ .‬כשעלה האב אל‬
‫הקרון פנה אליו הרב‪ ,‬שאל‬
‫לשלומו וברר אם רופאיו בווילנה‬
‫מרשים לו לשוב לביתו‪.‬‬
‫"לא"‪ ,‬ענה האיש‪" ,‬טרם החלמתי‬
‫ואיני שב לביתי‪ .‬ברצוני לנסוע‬
‫ברכבת הזו לראדין אל ה'חפץ‬
‫חיים'"‪ .‬הרב שידע כי החפץ חיים‬
‫נמצא עימם ברכבת‪ ,‬שאל את‬
‫האב החולה לפשר נסיעתו והאיש‬
‫הסביר‪:‬‬
‫"חלמתי הלילה חלום‪ ,‬ובו ראיתי‬
‫את סבתי עליה השלום‪ ,‬שנפטרה‬
‫לפני זמן רב‪ ,‬כשהיא עומדת‬
‫וקוראת לי‪' :‬מדוע אתה מבלה כל‬
‫הזמן בבתי חולים?! לשווא אתה‬
‫מחפש רפואה אצל הרופאים‪.‬‬
‫קום וסע ל'חפץ חיים'‪ ,‬התברך‬
‫מפיו ותירפא ממחלתך!' החלטתי‬
‫לשמוע בקולה וכעת אני בדרכי‬
‫לראדין להתברך מפיו של החפץ‬
‫חיים"‪.‬‬
‫"אינך צריך לנסוע עד לראדין"‬
‫פנה אליו הרב בהפתעה‪" .‬מכיוון‬
‫שהחפץ חיים בכבודו ובעצמו‬
‫נוסע עימנו בקרון ממול!"‪ .‬החולה‬
‫התרגש מאוד וראה בכך אות‬
‫משמיים המאמת את חלומו‪ .‬הוא‬
‫דידה אל הקרון ומצא את ה'חפץ‬
‫חיים' עומד בתפילתו‪ ,‬כאשר‬
‫כל הקהל עוקב בנשימה עצורה‬
‫אחר משפטי התפילה הברורים‬
‫היוצאים מפיו הקדוש‪.‬‬
‫‪vvv‬‬
‫בעוד האיש מאזין לתפילתו‬
‫העריבה של ה'חפץ חיים'‪,‬‬
‫וממתין לשעת כושר לגשת אל‬
‫החפץ חיים‪ ,‬עלה רעיון במוחו‬
‫של הרב זלמן‪ .‬הוא קרא לאחד‬
‫ממקורבי החפץ חיים וסיפר לו‬
‫על חילול השבת בפרהסיה של בנו‬
‫של החולה‪ .‬הוא ביקש מהמקורב‬
‫שיספר על כך ל'חפץ חיים'‬
‫בטרם ייגש אליו האב החולה‪,‬‬
‫כדי שהצדיק יורה לו לתבוע מבנו‬
‫לשנות את דרכיו‪.‬‬
‫המקורב הסכים לדבר והם שבו‬
‫לקרון‪ ,‬אבל איחרו את המועד‪:‬‬
‫ה'חפץ חיים' סיים את תפילתו‪,‬‬
‫והחולה כבר עמד לידו והחל לדבר‬
‫עמו‪ .‬בלית ברירה עמדו השניים‬
‫והקשיבו כיצד האיש מספר‬
‫ל'חפץ חיים' על מחלתו ועל דבר‬
‫חלומו‪ ,‬שבו ביקשה סבתו לבקש‬
‫את ברכת ה'חפץ חיים' לרפואתו‪.‬‬
‫רבי ישראל מאיר מראדין‪ ,‬הזדעזע‬
‫וענה לאיש החולה‪:‬‬
‫"מי יתן לך ברכה ‪ -‬ישראל מאיר?!‬
‫האם אתה סבור שברכתי תעזור?!‬
‫חלילה! הרי אתה יודע בידי מי‬
‫מסורות הברכות ‪ -‬בידי שבת‬
‫קודש! השבת התברכה בידי‬
‫הקדוש ברוך הוא והיא מקור‬
‫הברכה‪ ,‬ומדוע תבקש ממני‬
‫ברכה?!"‬
‫ה'חפץ חיים' שתק מעט‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן הוסיף‪:‬‬
‫"אם תשמור שבת כהלכתה‬
‫ותקבל את ברכתה‪ ,‬יאציל לך גם‬
‫ישראל מאיר את הברכה‪ .‬אבל‬
‫אם אינך חפץ לשמור שבת‪ ,‬והינך‬
‫סבור שדי לך בברכתו של ישראל‬
‫מאיר‪ ,‬זה בלתי אפשרי‪ .‬אין זה‬
‫בכוחי כלל‪"...‬‬
‫האיש החולה תמה על דברי‬
‫ה'חפץ חיים'‪ ,‬הלא הוא שומר‬
‫שבת כהלכה‪ .‬בטרם הביע את‬
‫תמיהתו‪ ,‬המשיך ה'חפץ חיים'‪:‬‬
‫"ואם תאמר שאתה שומר שבת‬
‫ולפיכך ראוי לברכה‪ ,‬התבונן היטב‬
‫במה שכתוב בתורה‪' :‬לא תעשה‬
‫כל מלאכה אתה ובנך ובתך'‪ .‬לא‬
‫מצאנו אזהרה כזו בכל התורה!‬
‫לא נאמר למשל‪' ,‬לא תאכל בשר‬
‫בחלב אתה ובנך ובתך'‪ ,‬או 'תניח‬
‫תפילין אתה ובנך'‪ .‬רק לגבי שבת‬
‫נאמרה לשון זו ‪ .‬בעניין שמירת‬
‫השבת האב אחראי בעד בניו‬
‫ובני ביתו‪ .‬אמנם אתה משמר את‬
‫השבת‪ ,‬אבל בינך נוסע בשבת‬
‫ואף מתפרנס מחילולה‪ .‬לא תוכל‬
‫לקבל את ברכת השבת‪ ,‬וממילא‬
‫גם ישראל מאיר לא יוכל להעניק‬
‫לך את ברכתו‪"...‬‬
‫כאשר סיים ה'חפץ חיים' את‬
‫דבריו באזני השומעים הנדהמים‪,‬‬
‫התייפח האב בבכי והבטיח כי‬
‫ישדל את בנו שלא ייסע יותר‬
‫בשבת‪ .‬רק אז נאות הצדיק לברכו‬
‫בברכת רפואה שלימה‪.‬‬
‫‪vvv‬‬
‫וראה זה נס ופלא‪ ,‬כשחזר האב‬
‫אל ביתו סיפר את השתלשלות‬
‫הדברים לבני ביתו‪ ,‬ובפרט דיבר‬
‫על ליבו של בנו המחלל שבת‪.‬‬
‫ממשמע הבן כי חיי אביו תלויים‬
‫בו קיבל על עצמו תשובה שלמה‬
‫וחזר לשמור שבת כהילכתה‪.‬‬
‫תוך זמן קצר גם השבת קיימה‬
‫את שלה וברכה את האב החולה‬
‫בברכת "רפואה שלמה"‪ .‬כי‬
‫השבת מקור הברכה היא‪.‬‬
‫העלון השבוע מוקדש‬
‫לע"נ מו"ר הראשל"צ הג"ר עובדיה‬
‫יוסף בן גורגיה זצוק"ל‪ ,‬הרב יעקב חי‬
‫בן מרגלית זצ"ל‪ ,‬קלרה בת פורטונה‪,‬‬
‫ז"ל‪.‬‬
‫לרפואת מו"ר ראש הישיבה הרב‬
‫שלום בן ימנה‪ ,‬בועז בן רומיה‪ ,‬חיים‬
‫בן טובה‪ ,‬בת שבע בת ימימה‪ .‬לזש"ק‪:‬‬
‫דוד גרשון בן מרסל‪ ,‬וזוג' תהילה‬
‫בת לאה‪ .‬להצלחת יוסף זיו בן רחל‪,‬‬
‫להצלחת חנניה רפאל בן שרה‪.‬‬
‫המשך דבר ראש הישיבה‬
‫ובהלה לעולם זה רק בלית ברירה‪ ,‬כי "בכל צרתם לו צר"‬
‫כביכול‪ ,‬ואפילו כשצר לאומות העולם ה' יתברך מצטער‪ ,‬ולכן‬
‫אסר על המלאכים לומר שירה כטבעו המצרים האכזרים‬
‫והרשעים בים‪ .‬אבל מלבד זאת‪ ,‬כל מי שעוסק בהפצה מרוויח‬
‫רווחים עצומים בעולם הזה ובעולם הבא‪ ,‬כי הוא בוודאי יהיה‬
‫שמור מכל הרוחות הזרות הנושבות בדור‪ ,‬כמו אברהם‪ ,‬והוא‬
‫יקבל כוחות משמים להתהלך מאליו‪ ,‬וגם ייפתח לו שפע‬
‫עצום בכל התחומים‪ ,‬כמו אברהם אבינו שה' ברך אותו בכול‪,‬‬
‫ובוודאי בעולם הבא לא יהיה סוף לזכויות שלו כי אין צדקה‬
‫וחסד בעולם כמו ההפצה‪.‬‬
‫אחד מצדיקי דורנו כשהיה בחור צעיר היה אצל אחד מצדיקי‬
‫הדור הקודם‪ ,‬ואותו צדיק שאל אותו מהן תכניותיו לעתיד‪,‬‬
‫השיב לו הבחור הצעיר‪ ,‬שהוא שואף לגדול בתורה ולסיים‬
‫את הש"ס ולהגיע להוראה וכו' אמר לו אותו הצדיק‪" :‬עסוק‬
‫בקירוב רחוקים‪ .‬דע לך‪ ,‬אין מעלה בעולם כמו לקרב רחוקים‪,‬‬
‫אם תצליח להחזיר בתשובה אדם אחד‪ ,‬זה חשוב בשמים‬
‫הרבה יותר מאשר שתסיים את כל הש"ס בבלי וירושלמי‪ ,‬כל‬
‫הפוסקים וכל הזוהר וכתבי האריז"ל וכו' "‪ .‬אפילו אם תחזיר‬
‫בתשובה אדם אחד!‬
‫בשנה זו‪ ,‬שנת תשע"ה לא קוראים את פרשת וילך‪ ,‬שבה‬
‫כתוב "ואנוכי הסתר אסתיר פני"‪ ,‬מכיוון שקראנו את וילך‬
‫לפני ראש השנה‪ ,‬ואילו בשנה הבאה נקרא את וילך בשבת‬
‫שובה לאחר ראש השנה‪ ,‬וזה סימן טוב לעם ישראל‪" ,‬סימנא‬
‫מילתא" שבשנה זו לא תהיה שום הסתרה‪ ,‬וכבוד ה' יתגדל‬
‫ויתעלה וכל בני בשר יקראו בשמך יכירו ויידעו כל יושבי תבל‬
‫וכו'‪ ,‬לכן שנה זו מסוגלת להפצה ולקירוב ולפרסום שמו של‬
‫ה' בעולם‪.‬‬
‫לכן העיקר הוא‪ ,‬שהדברים האלה הכתובים פה לא יישארו‬
‫בגדר "רעיון יפה לשולחן שבת"‪ ,‬אלא שכל אחד יתעורר‬
‫באמת לקחת את הדברים הלכה למעשה‪ ,‬שבכל יום יום‬
‫יישאל את עצמו‪ :‬מה עשיתי היום בשביל שעוד יהודי יתקרב‬
‫לה'? מה עשיתי היום בשביל שעוד יהודי יכיר את הבורא?‬
‫נתחזק כולנו לא להסתגר בחדרי חדרים ולהשאיר את האור‬
‫הנפלא והמתוק של היהדות בין כתלי הבית‪ ,‬אלא נלך כולנו‬
‫בדרכי אבינו הראשון‪" ,‬אברהם אוהבי"‪ ,‬לעסוק בהפצה‬
‫ולהאהיב שם שמים על הבריות‪ ,‬וניקח חלק בהמלכת הבורא‬
‫ברוך הוא בעולמו‪.‬‬
‫בברכת שבת שלום ומבורך‬
‫לכל בית ישראל‬
‫חנוך‬
‫לנער‬
‫בית ושמו בית ספר פרק ז‬
‫מאת הרב יצחק אבוחצירא‪.‬‬
‫כפתיחה לנושא "לקויות וקשיי למידה"‬
‫הזכרנו בשבוע שעבר את "בעיית הדור"‪,‬‬
‫את אותה בעיה נוראה‪ ,‬שבעטיה למעלה‬
‫מעשרים אלף הורים‪ ,‬חיים מידי יום את‬
‫הקושי‪ ,‬בלהיות הורה ל"ילד נושר"‪.‬‬
‫נושרים שונים‪ ,‬סיבות משותפות‬
‫הזכרנו במאמר הקודם‪ ,‬כי ישנן סיבות‬
‫רבות לנשירת נער ממסגרת הלימודים‪:‬‬
‫פלאפון‪ ,‬אינטרנט‪ ,‬סרטים‪ ,‬חברים‬
‫רעים‪ ,‬שכנים לא טובים‪ ,‬מורה לא טוב‪,‬‬
‫הורים מתירנים‪ ,‬הורים נוקשים‪ ,‬בעיות‬
‫בשלום בית בין ההורים‪ ,‬בעיות בפרנסה‪,‬‬
‫משפחות מרקע של מצוקה ועוד‪,‬‬
‫אולם הסיבה המשותפת לכלל הילדים‬
‫שנשרו‪ ,‬הייתה‪" :‬כישלונות בבית‬
‫הספר"‪.‬‬
‫למעלה מ‪ 60%-‬מהילדים שנשרו‪ ,‬היה‬
‫גם קשר חזק למושג הכללי של "לקויות‬
‫וקשיי למידה"‪.‬‬
‫שנות "הכנה"‬
‫למי שמתבונן מהצד נראה‪ ,‬כי הנשירה‬
‫ממסגרת הלימודים‪ ,‬הייתה בגלל‬
‫"בעיות גדולות" כדוגמת הבעיות‬
‫המובאות לעיל‪ ,‬אך האמת היא שהם‬
‫היו בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל"‬
‫ועד נקודת השבירה‪ ,‬עד לאותו היום‬
‫שבו הילד עזב את המסגרת לצמיתות‬
‫והודיע להוריו ש‪"-‬זהו לשם אני יותר לא‬
‫חוזר" היה תהליך ממושך‪.‬‬
‫לתהליך הזה שלקח מספר שנים‪ ,‬אפשר‬
‫לקרא "שנות ההכנה לנשירה"‪.‬‬
‫באותם שנים‪ ,‬הילד התכונן לקראת‬
‫נשירתו‪ ,‬ל"שנות ההכנה" יש צורה‪ ,‬יש‬
‫במראה דהיינו‬
‫ֶ‬
‫סגנון‪ ,‬וזה ניכר בעיקר‪:‬‬
‫בסגנון החיצוני וביחס למערכת החינוך‬
‫הביתי והבית ספרי‪ .‬הילד כבר לא רוצה‬
‫ללמוד‪ ,‬הוא מתנהג בחוצפה ומסרב‬
‫בהדרגתיות לקבל את עול החינוך‪.‬‬
‫פתי מי שיחשוב שפתאום הילד מתהפך‬
‫ומחליט לנשור‪.‬‬
‫ההתדרדרות לקראת ה"נשירה" הייתה‬
‫צפויה‪ ,‬ולכולנו היה ידוע מה עלול‬
‫לקרות בסופו של תהליך זה‪.‬‬
‫אלא שברוב הפעמים מחוסר פנאי‪,‬‬
‫טרדות הפרנסה‪ ,‬בעיות של שלום בית‬
‫ומחוסר ידיעה כיצד עלינו להתמודד‪,‬‬
‫העדפנו לעצום את העיניים ולטמון את‬
‫הראש באדמה‪.‬‬
‫התוצאה לצערנו היא אחת‪ :‬הילד נשר‪.‬‬
‫או תורה או עבודה‬
‫לפני דור אחד או שניים‪ ,‬הייתה‬
‫מוסכמה כזו‪ ,‬שתלמיד שאינו יכול‬
‫ללמוד או תלמיד מתקשה‪ ,‬היו לפניו ‪2‬‬
‫אפשרויות‪:‬‬
‫אפשרות ראשונה‪ -‬להמשיך‪ .‬יש לך‬
‫קשיים? אתה לא חייב להתמודד‬
‫וללמוד‪ ,‬אבל אתה כן חייב להמשיך‬
‫במסגרת החיידר או בית הספר‪" .‬אבל‬
‫אני לא מבין מה שלומדים?!" לא נורא‪,‬‬
‫העיקר שאתה בחיידר ושומע דברי‬
‫תורה‪ ,‬ואפילו שהראש לא מבין‪ ,‬הנשמה‬
‫שלך בוודאי מבינה‪.‬‬
‫אפשרות שנייה‪ -‬הוריו היו מוציאים‬
‫אותו לעבוד‪" .‬חבל לך לחמם בחינם‬
‫את הכסא" היו אומרים לו‪ .‬ומאותו‬
‫היום נגזר עליו גורלו‪ ,‬להיות שוליה‬
‫של איזה בעל מקצוע‪ :‬נגר‪ ,‬סנדלר‪ ,‬או‬
‫אפילו מלטש יהלומים‪ ,‬עד שיהיה בעל‬
‫בעמיו ויהפוך להיות איש עצמאי ברבות‬
‫השנים‪.‬‬
‫בדיחות הדעת‬
‫יועץ חינוכי ומחנך בת”ת “שלום בנייך”‬
‫בשני המקרים‪ ,‬התלמיד שלא למד‪ ,‬היה‬
‫נמצא במסגרת שהועילה לו בחיים‪.‬‬
‫אמנם הוא לא יצא תלמיד חכם‪ ,‬אבל‬
‫יהודי כשר ואבא טוב בוודאי שהוא‬
‫יהיה‪.‬‬
‫אולם מה שקורה בדורנו‪ ,‬כמעט כל‬
‫בתי הספר לבנות וברוב התלמודי‬
‫תורה לבנים‪ ,‬הם מוסדות תחרותיים‬
‫המותאמים‬
‫מוסדות‬
‫והישגיים‪,‬‬
‫לחרוצים ומצליחנים ותלמיד מתקשה‬
‫אינו מצליח לחצות בהם את כיתה ד'‪.‬‬
‫תהליך הנשירה‬
‫כאשר ישנו בכיתה תלמיד חלש אך‬
‫שקט‪ ,‬כל זמן שהוא יכול לשבת שיעורים‬
‫שלמים מבלי להפריע‪ ,‬גם הנהלת בית‬
‫הספר לא תפריע לו‪.‬‬
‫אך אם הוא לפעמים מראה סימני‬
‫"שעמום" דהיינו הפרעות‪ ,‬דיבורים‬
‫במהלך שיעורים‪ ,‬צחוקים‪ ,‬חוצפה וכדו'‬
‫לא ירחק היום והוריו יהיו ה"חברים" של‬
‫צוות ביה"ס‪.‬‬
‫יזמינו אותם מידי פעם למנהל וישלחו‬
‫מידי פעם את הילד לבית‪ .‬מכתב יגרור‬
‫מכתב חריף יותר‪ ,‬עד שבסוף השנה‬
‫הילד יקבל מכתב פרידה מרגש והצלחה‬
‫בהמשך הדרך‪.‬‬
‫ושוב אותו הסיפור במקום החדש‪ ,‬עד‬
‫ש‪...‬הוא יצטרף לחבורת הנושרים‪.‬‬
‫הורים יקרים! המספר הגבוה של‬
‫הנושרים‪ ,‬צריך להדליק אצלנו נורה‬
‫אדומה‪ .‬חובה עלינו לבדוק‪ ,‬מה גרם‬
‫לאותם אלפי בני נוער לעזוב מקור מים‬
‫חיים ולחצוב בורות נשברים אשר לא‬
‫יכילו המים‪ ,‬הרי הם ידעו את האמת‪.‬‬
‫אלא שהיה קשה להם (ולא חשוב כרגע‬
‫מה)‪ ,‬לא הבינו אותם‪ ,‬התעללו בהם‬
‫במקום לעזור להם ואלו הם התוצאות‪.‬‬
‫הורים יקרים! על אותם עשרים אלף‬
‫נערים שכבר נשרו אנו בוכים‪ ,‬אבל‬
‫עיקר תפקידינו הוא לעצור את אותם אלו‬
‫שבדרך???‬
‫רוצים‪ ,‬אבל לא מצליחים‬
‫עלינו לזכור היטב‪ ,‬כי ילד‪ ,‬בחור‪ ,‬נער‬
‫שהגיע למצב הזה‪ ,‬לא היה אף פעם‬
‫ילד טוב ירושלים‪ .‬הבעיות התחילו כבר‬
‫בתחילת הדרך‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬הבעיות הן‪:‬‬
‫ליקויי למידה שונים‪ ,‬הפרעות קשב‬
‫וריכוז ובעיות רגשיות או חברתיות‪.‬‬
‫המצב שנוצר לאחר מספר חודשים‬
‫אצל הילד המתקשה הוא‪ ,‬שלצערנו‬
‫אנחנו כבר "רחוקים ממנו" ולא מבינים‬
‫את מצבו‪ ,‬לא תומכים בו ולא נותנים לו‬
‫את העזרה שלה הוא כ"כ זקוק בכדי‬
‫"לשרוד" בכיתה‪.‬‬
‫זה לא שאנחנו כהורים "לא רוצים"‬
‫לעזור לילד שלנו‪ ,‬הפוך‪ ,‬אנחנו מאוד‬
‫רוצים‪ ,‬אלא שאנחנו "לא יכולים" "לא‬
‫מסוגלים" "מתקשים" "לא מבינים"‬
‫"לא מכירים" את הדרכים לעזור לו‪.‬‬
‫אבנים קטנות‬
‫פתגם סיני עתיק (נשמע משכנע‪ ,‬לא?!)‬
‫אומר‪" :‬כדי להזיז את ההר‪ ,‬צריך להזיז‬
‫קודם את האבנים הקטנות"‬
‫לרבים מאיתנו שקוראים את הדברים‪,‬‬
‫בוודאי עולים רגשות ורצונות של‬
‫התעוררות ורצון "להתחיל להזיז‬
‫עניינים" אלא שהיצר בא עם מסכת‬
‫טענות רצופה בייאוש ואז עולות‬
‫הטענות של "אולי כבר מאוחר מידי"‬
‫"טוב אולי נעזור לילד הבא‪ ,‬עם הגדול‬
‫כבר אין מה לעשות" וכו' וכו'‬
‫באמת תהליך השינוי לחינוך טוב יותר‪,‬‬
‫הוא תהליך ארוך ומייגע וכתהליך ארוך‬
‫ומפרך שכרוך במאמץ רב והשקעה‬
‫אינסופיים‪ ,‬אנו עלולים בקלות להיכנס‬
‫לעצלות‪ ,‬או במקרה גרוע יותר ‪ -‬לייאוש‪.‬‬
‫כמעט א”א לבוא לידי שמחה כי אם ע”י מילתא דשטותא‬
‫שני מחותנים שנוררים שותים לחיים‪,‬‬
‫ומתחייבים חצי רחוב כל אחד‪ ,‬כששמעה‬
‫זאת אשת השנורר אמרה לו‪ :‬ומהיכן תביא‬
‫את הסכום הזה? ענה לה בעלה‪ :‬הכוונה‪,‬‬
‫אני אוסף בחצי הזה של הרחוב‪ ,‬והוא בחצי‬
‫השני‪.‬‬
‫אך יהודים יקרים "אל יאוש"‪.‬‬
‫מסתבר שזה לא קשה כל כך‪ ,‬למי‬
‫שיודע שבאמת "מה שהיה היה והעיקר‬
‫להתחיל מהתחלה‪ ,‬ואפילו בהסתרה‬
‫שבתוך ההסתרה‪ ,‬בוודאי גם שם נמצא‬
‫ה' יתברך"‪.‬‬
‫אולי בכדי להצליח בחינוך הילדים‬
‫ובמיוחד למי שכבר "טעה" או נכשל‬
‫הרבה ואפילו למי שכבר מרוב כישלונות‪,‬‬
‫לא יכול להביט לילדים שלו בעיניים‪ ,‬זה‬
‫קשה ואפילו קשה מאוד‪.‬‬
‫אך אל דאגה‪ ,‬גם לו יש תקווה‪ .‬הרי רבינו‬
‫שאג בקול גדול "אין שום ייאוש בעולם‬
‫כלל" האמת היא שאנחנו באמת לא‬
‫יכולים‪ .‬אבל ה' יתברך כן יכול!!! למה‬
‫לנו לסחוב את החיים על הגב החלש‬
‫שלנו? למה לנו להתייאש? אצל ה'‬
‫יתברך הכול אפשרי‪ .‬רק שאצל אבינו‬
‫שבשמים‪ ,‬צריך לבקש!‬
‫לא לשכוח את הילד‬
‫אב יקר! אתה טוען שאין לך זמן ללמוד‬
‫ולקדם את הילד שלך‪ ,‬כי אתה בעבודה‪,‬‬
‫האמת היא שאתה צודק! זה כמעט‬
‫בלתי אפשרי‪ ,‬לדרוש מהילד ללמוד‬
‫איתך בשעות הערב כשאתה חוזר‬
‫מהעבודה‪.‬‬
‫אתה גם טוען‪ ,‬שאתה לא מבין מה‬
‫קשה לילד‪ ,‬ולכן אתה לא יודע מה‬
‫צריך לעשות בכדי לעזור לו? אל תדאג‪.‬‬
‫דע לך שאתה יכול להשפיע על הילד‬
‫ולדאוג שהילד שלך יתקדם וילמד‪,‬‬
‫אפילו ממקום העבודה שלך‪ .‬אתה לא‬
‫צריך אפילו להתאמץ‪ ,‬רק לדבר! ממש‬
‫ממקום העבודה‪.‬‬
‫אוהלים וציוד לארועים‬
‫השכרת ציוד לארועים‬
‫כדי להתפלל על הילד‪ ,‬לא צריך הכנה‬
‫מיוחדת‪ .‬לא צריך זמן או מקום מיוחד‪.‬‬
‫לדבר עם ה' על הילד שלך אפשר גם‬
‫מאותו מקום שאתה יושב בו בעבודה‪.‬‬
‫תוך כדי העבודה‪ ,‬תשוחח עם ה' ותספר‬
‫לו מה עובר על הילד שלך‪ -‬כפי מה‬
‫זמנים | נח התשע"ה‬
‫שהוא מספר לך‪.‬‬
‫תספר לה' את כל הקשיים והבעיות של‬
‫הילד בפרוטרוט‪.‬‬
‫י‪-‬ם ת”א חיפה בא”ש‬
‫אל תפחד "להפיל" על ה' את הטיפול‬
‫בילד‪ ,‬הרי הילד הוא של ה' לא פחות כניסה ‪17:40 17:27 17:37 17:22‬‬
‫ממה שהוא שלך‪.‬‬
‫תתחנן לפני ה' ותטען לה' טענות יציאה ‪18:35 18:33 18:35 18:33‬‬
‫שיעזור לך‪ ,‬שייתן לך עצה מה לעשות‬
‫עם הילד ולמי לגשת שיאיר לך את‬
‫ר"ת‬
‫‪19:13 19:10 19:10 19:09‬‬
‫העיניים ויכוון אותך להצלחת הילד‪,‬‬
‫תספר לה' שאתה מוגבל ביכולות שלך הפטרה‪ :‬הפטרת ראש חודש "השמים כסאי" (ישעיה סו)‬
‫במוצאי שב"ק נח יחזרו לשעון חורף ויש להזיז השעון‬
‫ולא יודע מה לעשות ואיך לעזור לילד‪.‬‬
‫והכי חשוב‪ ,‬תבקש מה' שיעזור לך‪ ,‬לא בשעה ‪ 2:00‬לשעה ‪.1:00‬‬
‫לשכוח את הילד שלך ולזכור להתפלל‬
‫יו”ל ע”י מוסדות "חוט של חסד"‬
‫עליו בכל יום‪.‬‬
‫רח' שמואל הנביא ‪ 13‬ירושלים ת‪.‬ד‪ 57669 .‬י‪-‬ם‬
‫כי גם מאחורי הדברים הקשים העוברים‬
‫טל’ ‪ 02-5812210‬פקס ‪02-5812252‬‬
‫עליך‪ ,‬אני עומד!‬
‫‪03-6567555 050-3333686‬‬
‫לייעוץ טלפוני ללא תשלום‪/‬או לתיאום פגישה‬
‫צור קשר בימים ג' ‪ -‬ד' משעה ‪ 8-10‬בערב‬
‫נייח‪ 073-727-0000 :‬נייד‪0548-434-435 :‬‬
‫מייל‪[email protected] :‬‬
‫להצטרפות לקבלה בדוא”ל ולתגובות כתבו לנו‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫כתובתינו באינטרנט‬