נעשה ונשמע - ברסלב ישראל

‫הגליון לכל בית יהודי • בנשיאות הרה‬
‫”צ שלום ארוש שליט”א • פרשת‪ :‬אחרי קדושים‬
‫(ב‬
‫חו''ל תזרי''מ) ו' אייר‬
‫נעשה ונשמע‬
‫ב‬
‫המשך למה שכתבנו בשבוע שעבר בעניין‬
‫ספירת העומר שכל כולה כיסופין ורצונות‬
‫לקבלת תורתנו הקדושה כהכנה לחג‬
‫השבועות‪ ,‬וביארנו שעיקר הטהרה והקדושה הנמשכת‬
‫על האדם בימי הספירה נובעת מהרצונות והכיסופין‪,‬‬
‫וכך מסביר ר' נתן בליקוטי הלכות‪" :‬וכל זה רמזה לנו‬
‫התורה הקדושה בדיני טהרת הטמאים שרוב טהרתן‬
‫תלוי בימים ובזמן כפי ערך טומאתן‪ ,‬כגון הטמאים‬
‫ביותר כמו טמא מת וזב ומצורע צריכין להמתין שבעה‬
‫ימים וכו'‪ ,‬ובעל קרי וכיוצא צריכין להמתין יום אחד עד‬
‫שיעריב שמשן ויתחיל יום שלאחריו‪ ,‬וכל זה הוא בחינת‬
‫הנ"ל שבכל יום ויום נעשים חדשות לגמרי‪ ...‬ועיקר‬
‫ההתחדשות בכל יום ויום הוא רק בשביל להמשיך‬
‫ולהאיר מקדושתו העליונה עלינו מחדש לעורר אותנו‬
‫להתחדש בכל יום ויום ברצונות חדשים וחזקים וכו' לה'‬
‫יתברך‪...‬‬
‫וזה סוד הספירה שצריכין ישראל לספור שבע שבתות‬
‫כמו ספירת ימי הנידה להיטהר מטומאתן‪ ,‬כמבואר‬
‫בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל‪ ,‬כי אי אפשר להיטהר‬
‫בשלמות עד שיזכו לקבלת התורה‪ ,‬כי אם על ידי‬
‫שממתינים וסופרים שבע שבתות והעיקר להתחזק‬
‫בכל אלו הימים שאינו זוכה עדיין לשלמות טהרתו‬
‫שהוא בחינת קבלת התורה‪ ,‬להתחזק בהם בכל יום ויום‬
‫ברצונות חזקים חדשים וכנ"ל‪ ,‬ויהיה חזק בזה מאוד‬
‫מאוד בכל מה שיעבור עליו עד שיזכה ליום ישועתו‬
‫שהוא בחינת טהרתו לגמרי שיוכל לאכל מן הקדשים‪"...‬‬
‫ולאור דברים אלה נמשיך גם השבוע בביאור חשיבות‬
‫ומרכזיות עבודת הרצון‪ ,‬ונלמד שכל קבלת התורה‬
‫תלויה ברצון‪.‬‬
‫ה'תשע''ה (‬
‫‪•)25/04/15‬‬
‫גליו‬
‫ן‪416 :‬‬
‫'נעשה'? שעם ישראל רצו בלב שלם ונפש חפצה לעשות של ה' יתברך‪ .‬אך עם ישראל זכו להשיג סוד שמלאכי‬
‫את כל אשר יאמר ה' ומיד שקבלו עליהם לעשות את כל השרת משתמשין בו שהוא סוד הרצון‪ ,‬וכן הם לא שאלו‬
‫המצוות נחשב באותו רגע כאילו עשאום‪ ,‬וקיבלו שכר שאלות ומיד קיבלו על עצמם לקיים את כל אשר יאמר‬
‫של עשייה ממש!‬
‫ה' יתברך‪ ,‬כי הם זכו להבין שה' יתברך רוצה שנרצה!‬
‫הרי שרבנו יונה‪ ,‬שפירושו על מסכת אבות הוא אחד‬
‫מעמודי התווך של ההשקפה ודרך המוסר‪ ,‬פורש כאן‬
‫בפנינו את סוד הרצון‪ :‬אדם שמקבל על עצמו פירושו‬
‫שרוצה בלב שלם ונפש חפצה‪ ,‬זה נחשב לו לעשייה‬
‫גמורה‪ .‬כל התורה כולה היא בחינת רצון שהיא גילוי‬
‫רצונו יתברך‪ ,‬וכל עבודת האדם היא רק לרצות את רצונו‬
‫יתברך כמו שאומרת המשנה‪" :‬עשה רצונו כרצונך‪ ,‬בטל‬
‫רצונך מפני רצונו"‪.‬‬
‫והיסוד הזה של רבנו יונה מחזק את מה שחזרנו וכתבנו‬
‫ואמרנו בשיעורים רבים‪ ,‬שהעשייה אינה בידי האדם‬
‫וכל מה שבידי האדם זה רק הרצון‪ ,‬ושכל הבחירה של‬
‫האדם היא אך ורק ברצון‪ .‬מי שזוכה לרצונות וכיסופין‬
‫טובים‪ ,‬משמים יוליכו אותו ויזכו אותו‪ ,‬כמבואר בגמרא‬
‫"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" ומובא בתנא‬
‫דבי אליהו זוטא פרק ג' ומובאים דבריו בספר שמירת‬
‫הלשון‪" :‬אם אדם רוצה להיות צדיק‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬
‫מוסר לו מלאך‪ ,‬שמתנהג עמו בדרך צדיק‪ ,‬ואם אדם‬
‫רוצה להיות חסיד‪ ,‬הקדוש ברוך הוא מוסר לו מלאך‪,‬‬
‫שמתנהג עמו בדרך חסיד"‪ ,‬אך רבנו יונה מגלה לנו כאן‬
‫יותר מזה‪ ,‬שהרצון עצמו הוא כבר נחשב לעשייה!!‬
‫כעת נתבונן במאמר רבותינו הקדושים שאותו מכיר‬
‫כל ילד מהגן‪ .‬רבותינו אומרים על הפסוק "ה' מסיני‬
‫בא וזרח משעיר למו‪ ,‬הופיע מהר פראן" וגו'‪ ,‬שכשנגלה‬
‫הקב"ה על ישראל לתת להם את התורה‪ ,‬פנה לפני כן‬
‫אל האומות והציע להן את התורה וכל אחת מהן שאלה‬
‫מה כתוב בה‪ ,‬וכל אומה ואומה סירבה לקבל את התורה‬
‫בטענה שקיום התורה לא אפשרי לה בגלל התאווה‬
‫והמידה הרעה שלה‪ ,‬ורק עם ישראל קיבלו ואמרו נעשה‬
‫ונשמע‪.‬‬
‫הגמרא במסכת שבת אומרת‪" :‬אמר רבי אלעזר בשעה‬
‫שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה‬
‫להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו"‪.‬‬
‫ואומרת הגמרא שהיה אותו צדוקי שקרא לעם ישראל‬
‫"עמא פזיזא" על כך שהקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬ולא שמעו‬
‫לפני כן מה כתוב בתורה‪ ,‬ובאמת שאלת הצדוקי היא עפ"י דברי רבנו יונה נבין‪ ,‬מהי נקודת ההבדל שבין‬
‫שאלה קשה מאוד‪ ,‬שהרי באמת איך ניתן לעשות לפני ישראל לאומות? לאור סוד הרצון שהוא סוד הבחירה‬
‫ניתן להסביר מדרש זה באור חדש לגמרי‪ .‬האומות לא‬
‫ששומעים? איזו 'עשייה' שייכת ללא 'שמיעה'?‬
‫ידעו את סוד הרצון וכוח הרצון‪ ,‬הם לא ידעו שה' יתברך‬
‫אך רבנו יונה מגירונדי בפירושו למסכת אבות בפרק רוצה את הרצון "רחמנא ליבא בעי" וה' רואה את הרצון‬
‫השלישי (שהוא הפרק שאותו קוראים כל בית ישראל כעשייה‪ ,‬ומאחר שהן ידעו שאין בהן כוח לשנות את‬
‫בשבת זו) מגלה יסוד נורא ונפלא‪ ,‬מה הכוונה במילה מעשיהן בפועל‪ ,‬לכן לא רצו לבטל את רצונן בפני רצונו‬
‫וכעת שדברי המדרש הזה מתוקים מדבש‪ ,‬ניתן לראות‬
‫לפי זה הרבה מאוד דברים באור חדש‪ .‬ראשית‪ ,‬כעת‬
‫מובן מדוע‪ ,‬עיקר ההכנה לקבלת התורה בספירת העומר‬
‫היא הכנה של רצונות וכיסופין‪ ,‬שהאדם שסופר רוצה‬
‫ומכין את עצמו לעוד געגועים וציפייה שיזכה לקבל‬
‫את התורה וזה כל עניין הספירה (כמבואר במאמר של‬
‫השבוע שעבר)‪ ,‬מדוע זה כך? כי כל קבלת התורה עצמה‬
‫היא רק הרצון לקיום התורה‪ ,‬וממילא גם ההכנה היא‬
‫הכנה של רצון לקראת הרצון הגדול של נעשה ונשמע –‬
‫לרצות לקיים כל אשר ילמד אותנו ה' יתברך‪.‬‬
‫ועל פי זה נבין מדוע רבותינו קוראים לשלב האחרון של‬
‫התשובה שהוא עיקר התשובה שלב ה'קבלה לעתיד'‪,‬‬
‫ולכאורה השלב הסופי של התשובה צריך להיות תיקון‬
‫המעשים‪ .‬תמיד הסברנו‪ ,‬שתיקון המעשים הוא לא‬
‫לגמרי בידי האדם‪ ,‬ולכן עיקר התשובה היא תפילה‬
‫לעתיד‪ ,‬אך כעת לפי רבנו יונה הכול מובן שבעתיים‪ ,‬שה'‬
‫יתברך יודע שלא ניתן לשנות את כל ההרגלים הרעים‬
‫ולעזוב את כל הרע ביום אחד‪ ,‬ולכן הוא רואה את רצונו‬
‫של האדם וקבלתו כעשייה גמורה‪ ,‬וכל שנדרש ממנו‬
‫הוא קבלה לעתיד‪ ,‬דהיינו רצון‪ .‬וישנם דברים שעל ידי‬
‫שירצה אותם שבועיים‪ ,‬הוא יגיע אליהם וישיג אותם ויש‬
‫דברים שיצטרך להתחזק ברצונות ימים ושנים כפי ערך‬
‫הנחשק‪ ,‬כמבואר בדברי ר' נתן שבתחילת המאמר‪ ,‬אך‬
‫העיקר הוא הקבלה שהיא ביטול הרצון לרצונו יתברך‪.‬‬
‫לכן לקבלה יש את הכוח הגדול של התשובה‪ ,‬כמו‬
‫שאומרת הגמרא על רב הונא שהחמיצו לו ארבע מאוד‬
‫חביות יין בגלל שלא נתן לאריסו את חלקו בזמורות‬
‫הגפן (שזה נזק מועט ביותר‪ ,‬ובכלל לא היה מחויב‬
‫בכך)‪ ,‬מספרת הגמרא הקדושה שברגע שהבין רב‬
‫הונא את טעותו ואמר 'קבילנא עלי'‪ ,‬עוד לפני שתיקן‬
‫את המעוות בפועל‪ ,‬כבר זכה שישתנה הטבע והחומץ‬
‫יהפוך בחזרה ליין‪ .‬וכך ניתן להבין גם את כוחה של‬
‫קבלה שאדם מקבל על עצמו בעת צרה‪ ,‬שבכוח הקבלה‬
‫עצמה הוא זוכה לישועה‪ ,‬כי הקבלה זה רצון האדם‪ ,‬וה'‬
‫דן את האדם ורואה אותו לפי הרצון לבד‪ ,‬כמו שביארנו‬
‫בעבר באריכות‪ .‬וכך כתוב בספר דניאל שקיבל על עצמו‬
‫להתענות‪ ,‬ואז נגלה אליו המלאך ואמר לו‪" :‬ויאמר אליי‬
‫אל תירא דניאל‪ ,‬כי מן‬
‫המשך בעמוד ‪3‬‬
‫המשך מאמר הרב‬
‫בעמוד ‪3‬‬
‫הפרשה‬
‫פניני‬
‫הפרשה‬
‫פניני‬
‫פניני חסידות ברסלב‬
‫פנינים‪ ,‬פתגמים‪ ,‬רעיונות‪ ,‬חידושים לפרשת השבוע‬
‫"ת זָ ִהיר ְמאֹד‬
‫ַּכ ָּידוּ ַע ָהיָ ה רַ ִּבי ִמיכְ ל ב"ר יִ ְצ ָחק ֶּבן מו ַֹהרְ נַ ְּ‬
‫פנינים‪ ,‬פתגמים‪ ,‬רעיונות‪ ,‬חידושים לפרשת השבוע‬
‫ִּב ְט ִבילַ ת ִמ ְקוֶ ה‪ ,‬וְ ָא ַמר ַּפ ַעם ְּב ֶדרֶ ךְ רֶ ֶמז‪ֶ ׁ ,‬ש ּסו ֵֹפי ֵתיבוֹת צו ֶֹפה‬
‫הציבור ולא שתגיד שלום עלייך‬
‫ותפשפש במעשיך ותשוב אל ה׳ כמוהו כמוך‪ ,‬רָ ׁ ָשע לַ ַּצ ִּדיק' וּ ִמ ּ ֻכ ָּלם' יַ ִצילֵ ינוּ ' ה' הוּ א ִמ ְ'ק'וֶ 'ה ָּכל ַּכךְ מו ֶֹעלֶ ת‬
‫"ּוׁש ַמ ְר ֶּתם‬
‫ְ‬
‫ותזכו שניכם לחיי עולם‪ ,‬בזה ובבא‪.‬‬
‫נפשי והציבור מה אכפת לי?‪( ...‬ע"פ החת"ס)‬
‫זְ כוּ ת ַה ְּט ִבילָ ה ַּב ִּמ ְקוֶ ה‪( .‬שיש"ק ד‪-‬תלד)‬
‫ֶאת ֻחּק ַֹתי וְ ֶאת ִמ ְׁש ָּפ ַטי ֲא ֶׁשר יַ ֲע ֶׂשה א ָֹתם ָה ָא ָדם וָ ַחי‬
‫ָּב ֶהם‪( "...‬יח‪ ,‬ה)‬
‫רבינו הקדוש זי"ע היה אומר ַעל ֵאּלּו‬
‫ַה ְמ ַד ְק ְּד ִקים ַּומ ְח ִמ ִירים ּבְ ֻח ְמרֹות יְ ֵתרֹות‪ֲ ,‬עלֵ ֶיהם‬
‫(יֹומא‬
‫נֶ ֱא ַמר‪" :‬וְ ַחי ּבָ ֶהם"‪' ,‬וְ ֹלא ֶׁשּיָ מּות ּבָ ֶהם'‪ָ ,‬‬
‫פה‪ּ ):‬כִ י ֵאין לָ ֶהם ׁשּום ִחּיּות ּכְ לָ ל‪ ,‬וְ ָת ִמיד ֵהם‬
‫ּבְ ָמ ָרה ְׁשח ָֹרה‪ֵ ,‬מ ֲח ַמת ֶׁשּנִ ְד ֶמה לָ ֶהם ֶׁש ֵאינָ ם‬
‫יֹוצְ ִאים יְ ֵדי חֹובָ ָתם ּבְ ַה ִּמצְ וֹות ֶׁשעֹו ִשֹין‪ ,‬וְ ֵאין‬
‫ּדּוקים‬
‫לָ ֶהם ׁשּום ִחּיּות ִמּשּׁום ִמצְ וָ ה ֵמ ֲח ַמת ַה ִּד ְק ִ‬
‫וְ ַה ָּמ ָרה ְׁשחֹרֹות ֶׁשּלָ ֶהם‪( .‬ליקו"מ ח"ב מד)‬
‫והחי' הרי"מ זי"ע היה אומר‪ ,‬וחי בהם‪ ,‬שיחי'‬
‫בהם‪ ,‬באופן שיחיה בהם שכל חיותו בהם‪,‬‬
‫באופן שיחיה בהם שכל חיותו יתלה רק בתורה‪,‬‬
‫ולהתאמת אצל כל אחד שאין לו חיות אחר‬
‫רק מתורה ומצוות וכמו שאומרין כי הם חיינו‬
‫ולכן מברכין ברכת אלהי נשמה וכו' ומחזיר‬
‫נשמות לפגרים מתים אחר ברכת התורה תיכף‬
‫להראות שכל חיות רק מתורה‪( .‬שיש"ק פולין)‬
‫דׁשים‬
‫ַ"ּד ֵּבר ֶאל ּכָ ל ֲע ַדת ְּבנֵ י יִ ְׂשָר ֵאל וְ ָא ַמְר ָּת ֲאלֵ ֶהם ְק ִ‬
‫ִּת ְהיּו‪( "...‬יט‪ ,‬ב)‬
‫מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל‪( .‬רש"י)‪ .‬לא‬
‫שתשב סגור בתוך ארבע אמותיך‪ ,‬ובכך תהיה‬
‫קדוש‪ ,‬כי פרשה זו נאמרה בהקהל אתה צריך‬
‫להתקדש בהקהל‪ ,‬יחד עם הציבור ובתוך‬
‫שו"ת‬
‫של חסד‬
‫"הֹוכֵ ַח ּתֹוכִ ַיח ֶאת ֲע ִמ ֶיתָך וְ ֹלא ִת ָּשׂא ָעלָ יו ֵח ְטא" (י‬
‫ט יז)‬
‫לכאורה אפשר לדקדק‪ ,‬למה כפלה באן‬
‫תורתינו הקדושה את המילים "הוכח תוכיח״?‬
‫משיב בעל ״בני יששכר״‪ ,‬על פי מה דמקובל‬
‫בידינו מאת תלמידי הבעש״ט שצדיק הרואה‬
‫עבירה באדם הרי זה ודאי אינו במקרה‪ .‬למה‬
‫זימן השי״ת שיראה את העבירה?‬
‫על כרחך הוא שיש בידו גם כן שמץ מה‬
‫מדוגמת אותה העבירה‪ ,‬והראוהו מן השמים‬
‫בכדי שיפשפש במעשיו‪.‬‬
‫וכמו שתלמידי הבעש״ט סיפרו‪ ,‬שפעם אחת‬
‫ראה הבעש״ט אדם שחילל שבת בפרהסיא‪.‬‬
‫עמד משתומם למה הראוהו כזאת‪ ,‬ופשפש‬
‫במעשיו דעל כרחך יש בידו עון כזה‪ .‬פשפש‬
‫ומצא ששמע מקרוב זילותא דתלמיד חכם‬
‫(ת״ח נקרא שבת כאמור בזוהר) ושתק‪,‬‬
‫והמשכיל יתבונן כן בכל הענינים‪ ,‬שהקב״ה‬
‫מדקדק מאד עם חסידיו‪.‬‬
‫ולפי זה יתפרש הכתוב ״הוכח תוכיח את‬
‫עמיתך״‪ ,‬היינו שתהיה גם אתה מוכח כאשר‬
‫תוכיח את עמיתך‪ ,‬ותפשפש במעשיך‪ .‬״ולא‬
‫תשא עליו חטא״‪ ,‬רצ״ל לא תשא את החטא רק‬
‫עליו‪ ,‬אבל תבין אשר גם אתה מצטרף לתוכחה‪,‬‬
‫דיון הלכתי המוגש ע"י בית ההוראה "חוט של חסד" מאת הרה"ג‬
‫נָ ֲהגוּ וְ ִה ְק ִּפידוּ אנ"ש לִ ְקרוֹת ְקרִ ַיאת ׁ ְש ַמע ׁ ֶשל ׁ ַש ֲחרִ ית‬
‫"וְ ָא ַה ְב ָּת לְ ֵר ֲעָך ּכָ מֹוָך ֲאנִ י ה' (יט‪ ,‬יח)‬
‫יטת ַה ָּמגֵ ן ַא ְברָ ָהם ַּדוְ ָקא‪( .‬שם ד)‬
‫משל לשני אוהבים שהיה נפשם קשורה ְּכ ׁ ִש ַ‬
‫באהבה מאוד והיו רחוקים זה מזה‪ .‬והגיע‬
‫עילה על אחד מהם ונגמר דינו ליהרג‪ .‬והוכרז‬
‫שכל המדינה יבואו לראות דין האיש הזה‪ .‬ובא‬
‫האוהב הזה גם כן לשם‪ .‬וכראותו כי כן‪ .‬צעק‬
‫בקול גדול הניחוהו אני הוא שעשיתי העוול‬
‫הזה ולא חבירי‪ .‬והגיע הדין להמלך‪ .‬וקרא‬
‫אותם לשאול להם אמיתות הדבר כיון שרק‬
‫אחד עשה הדבר ולמה יחפוץ זולתו למות‬
‫בחינם‪ .‬אז השיב לו אני יודע שחבירי לא עשה‬
‫שום עוול כי אני מכיר מזגו ומהותו שאי אפשר‬
‫לו לעשות כן‪ .‬אם כן אין זה רק עילה‪ .‬וחיי תלוי‬
‫בחיי חבירי מוטב שאמות ולא אראה במיתת‬
‫חבירי כי בודאי אני חייב מיתה על שהגיע לי‬
‫עונש לראות במיתת חבירי‪ .‬וכן השיב לו גם‬
‫חבירו‪ .‬אז פטר אותם זה המלך‪ .‬וביקש מהם‬
‫שבין אוהבים כמותם אני חפץ להיות גם כן‪.‬‬
‫שתכניסו אותי באהבתכם ואני אהיה לכם‬
‫גם כן אוהב כזה‪ .‬כן הדבר כאשר יגיע למעלת‬
‫ואהבת לרעך כמוך‪ .‬אז אני ה' מבקש לשרות‬
‫בכם שתאהבו גם אותי‪ .‬ואני אהיה לכם גם כן‬
‫לאוהב נאמן עד כאן דבריו הקדושים‪( .‬רמתים‬
‫צופים ‪ -‬סימן א)‬
‫ֲאנַ ׁ"ש לֹא ָהיוּ עו ִֹשים ֵע ֶסק ִמ ִּכ ּבוּ ד ַסנְ ְּד ָקאוּ ת וְ כַ ּדו ֶֹמה‪ַּ .‬פ ַעם‬
‫ְּב ֵעת ׁ ֶש ִהכְ נִ יס רַ ִּבי ַמ ִּת ְתיָ הוּ כּ ֵֹהן זִ כְ רוֹנוֹ‪-‬לִ ְברָ כָ ה ֶאת ְּבנוֹ‬
‫ִּב ְברִ יתוֹ ׁ ֶשל ַא ְברָ ָהם ָא ִבינוּ ‪ָ ,‬מכְ רוּ ֶאת ִּכ ּבוּ ד ַה ַּסנְ ְּד ָקאוּ ת‪ִּ ,‬כי‬
‫רָ צוּ לְ ַהׁ ְּשלִ ים ְּבכָ ךְ ָמעוֹת לְ הו ָֹצאוֹת ַה ְּברִ ית‪ִּ ,‬כי ָהיָ ה ָענִ י ָּגדוֹל‬
‫וּ ָמרוּ ד ַעד ׁ ֶשלּ ֹא ָהיָ ה לוֹ ֲא ִפלּ וּ לְ הו ָֹצאוֹת ַה ְּברִ ית‪ ,‬וְ ָקנָ ה אוֹתוֹ‬
‫רַ ִּבי ַח ִּיים ׁ ַש ְּב ַתי ֵמאוּ ַמאן‪( .‬שם ד)‬
‫ָא ַמר רַ ֵּבנוּ זַ "ל‪ְּ :‬כ ׁ ֶש ְּמ ַפ ֶּתה ַה ֵּי ֶצר ֶאת ָה ָא ָדם לַ ֲע ֵברָ ה ָחלִ ילָ ה‪,‬‬
‫ֵאין ַּכ ָּונָ תוֹ לְ ֶע ֶצם ָה ֲע ֵברָ ה ְּגרֵ ָידא‪ֶ ,‬א ָּלא ְּב ִע ָּקר לְ ַע ְצבוּ ת וּ לְ ַמ ַּפח‬
‫נֶ ֶפ ׁש ׁ ֶש ִּי ְהיֶ ה לוֹ לְ ַא ַחר ַה ִּמכְ ׁשוֹל‪ֶ ׁ ,‬ש ַעל יְ ֵדי זֶ ה ָה ַע ְצבוּ ת יִ ּפֹל‬
‫ְּכ ָבר ָה ָא ָדם ַּב ֲע ֵברוֹת רַ ּבוֹת לְ רֹב ַה ֵּיאוּ ׁש וְ ָה ַע ְצבוּ ת וְ יִ ּפֹל ְּכ ָבר‬
‫ֵמ ַע ְצמוֹ ִמ ְּד ִחי ֶאל ֶּד ִחי‪ַ .‬על ֵּכן ָצרִ יךְ ָה ָא ָדם לְ ִה ָּז ֵהר ְּב ֵאיזֶ ה א ֶֹפן‬
‫ׁ ֶשהוּ א לִ ְבלִ י לִ ּפֹל ְּב ַע ְצבוּ ת ַעל יְ ֵדי ִמכְ ׁשוֹלוֹ יִ ְהיֶ ה ַמה ׁ ֶּש ִּי ְהיֶ ה‪,‬‬
‫ש ְמ ָחה וְ ַא ַחר ָּכךְ‬
‫רַ ק יַ ְמ ׁ ִשיךְ לַ ֲעסֹק ְּבתוֹרָ ה וּ ְת ִפ ָּלה ְּכ ַדרְ כּ וֹ וּ ְב ִ ׂ‬
‫שה ְּת ׁשוּ ָבה‪( .‬שם ה ‪ -‬מט)‬
‫יַ ֲע ֶ ׂ‬
‫ִהרְ ִחיב ַּפ ַעם רַ ִּבי יִ ְצ ָחק ֶּבער זַ "ל ְּב ִד ּבוּ רָ יו ִמגּ ֶֹדל ַה ְּקדֻ ׁ ָּשה‬
‫יטב‪ ,‬וְ ָא ַמר ֲהרֵ י ִּב ְת ִפ ִּלין‬
‫ׁ ֶש ָּצרִ יךְ ָּכל ֶא ָחד לִ ׁ ְשמֹר ְקדֻ ׁ ָּשתוֹ ֵה ֵ‬
‫שרָ ֵאל"‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָא ְמרוּ‬
‫ְּד ָמארֵ י ָעלְ ָמא ָּכתוּ ב ָּב ֶהם "וּ ִמי ְּכ ַע ְּמךָ יִ ְ ׂ‬
‫רַ זַ "ל‪ִ ,‬מ ֶּזה יֵ ׁש לְ ָה ִבין ׁ ֶש ְּכ ׁ ֶש ּפוֹגֵ ם ָחלִ ילָ ה ְּפגָ ם ָּכל ׁ ֶשהוּ א‬
‫ִּב ְקדֻ ׁ ַּשת יַ ֲהדוּ תוֹ ֲהרֵ י הוּ א ְּכפוֹגֵ ם ִּב ְת ִפ ָּליו ׁ ֶשל ַה ׁ ֵּשם יִ ְת ָּברַ ךְ‬
‫ַעד ׁ ֶש ָּיכוֹל ַאף לְ ָפ ְסלוֹ ָחלִ ילָ ה‪ .‬וְ ַהיְ נוּ ׁ ֶש ּפוֹגֵ ם ְּב ַה ִה ְת ָּפ ֲארוּ ת‬
‫ׁ ֶש ִּמ ְת ָּפ ֵאר ּבוֹ ַה ָּקדו ֹׁש ָּברוּ ךְ הוּ א ׁ ֶשהוּ א ְּב ִחינַ ת ְּת ִפ ָּליו יִ ְת ָּברַ ךְ ‪.‬‬
‫ר' אלחנן שלום אלגרוד שליט"א ר"כ ההוראה ודומ"צ דק"ק "חוט של חסד" ודיין בביה"ד "משפט וחסד"‬
‫עצות והדרכות בלימוד התורה לתחילת זמן קיץ ה'תשע"ה – ח"ב‬
‫אנו ממשיכים השבוע בעצות והדרכות כיצד‬
‫נוכל לשפר את לימוד התורה במהלך הזמן‬
‫למעננו ולמען עולם התורה‪ .‬העצות מלוקטות‬
‫מהספרים הנפלאים‪" :‬הזמן ובין הזמנים"‪,‬‬
‫"אגרת לבן התורה" מאת הג"ר יצחק יוסף‬
‫שליט"א וספר "חיזוק – לקט מדברי רבותינו‬
‫ומאמרי חיזוק לעמלי התורה" בהוצאת דרשו‪.‬‬
‫במהלך בין הזמנים נפטרו הגאונים המופלגים‪,‬‬
‫מעמודי התווך של עם ישראל ושל התורה‬
‫הקדושה‪ ,‬בעל שבט הלוי זצ"ל ומרן הגר"ח‬
‫גריינמן זצ"ל‪ .‬מדור זה שעוסק השבוע בלימוד‬
‫תורה‪ ,‬מוקדש לזכרם הטהור והקדוש‪ ,‬ויה"ר‬
‫שיהיו מליצי יושר על כלל ישראל ויחישו את‬
‫ביאת משיח צדקנו בב"א‪.‬‬
‫ח‪ .‬עצה כיצד לא להישחק בלימוד רצוף‬
‫הג"ר ברוך דב פוברסקי שליט"א – ראש‬
‫ישיבת פוניבז' [ספר חיזוק שער ז' פרק ד' עמוד‬
‫תקצ"א] מביא בשם רופא נאמן שהיה‬
‫ידיד המשפחה‪ ,‬עצה טובה בדרך הלימוד‬
‫שהיא דבר בדוק ומנוסה‪ ,‬שבדרך כלל‬
‫כשעוסקים בסוגיא בעמלה של תורה‬
‫במשך כמה שעות רצופות‪ ,‬מרגישים‬
‫עייפות במוח וצורך מנוחה קצת‪ ,‬ואמר‬
‫לו הרופא שאין צורך להפסיק לגמרי את‬
‫לימוד התורה כדי לתת למוח מנוחה אלא‬
‫די ללמוד סוגיא אחרת‪ ,‬וזה כשלעצמו‬
‫גורם לאדם להרגיש רעננות ובד בבד אינו‬
‫מפסיק את לימודו הרצוף‪.‬‬
‫ט‪ .‬לתת גט לבינוניות‬
‫הג"ר אביעזר פילץ שליט"א – ראש ישיבת‬
‫תפרח [ספר חיזוק שער ז' פרק ד' עמוד תקצ"ד]‬
‫מביא שאדם צריך להשתדל כל הזמן‬
‫להתעלות ולהתרומם מעל הבינוניות‪,‬‬
‫כי אדם יכול לשבת בישיבה ובכולל וכד'‬
‫ולמרות כל עסקו בתורה שייך שלא‬
‫יתעלה כראוי ויישאר בבינוניותו‪ .‬ולכן‬
‫צריך לשים לב כל הזמן לתפילתו‪ ,‬לתורתו‪,‬‬
‫להתנהגותו עם הבריות ולשאר הדברים‬
‫בעבודת ה'‪ ,‬וצריך לתת "גט" לבינוניות‪.‬‬
‫וכאשר האדם יקפיד שלא להיות בינוני‬
‫אלא ישתדל לעלות מעלה מעלה ולהיות‬
‫מהמצוינים שבחבורה‪ ,‬ע"י כך יגיע‬
‫בסייעתא דשמיא לדרגות גבוהות‪ .‬הגר"י‬
‫סלנטר זצ"ל העיד על עצמו בזקנותו‬
‫שהיאך הוא צמח להיות ר' ישראל? כי‬
‫כל ימי חייו הוא שאף להיות כמו הגר"א‬
‫ולכן הוא הצליח להיות ר' ישראל‪ ,‬והסבא‬
‫מנובהרדוק היה אומר‪" :‬אם תשאפו‬
‫להיות מפקדים‪ ,‬אז תצאו חיילים טובים"‪,‬‬
‫כלומר – אדם צריך לשאוף למקסימום כדי‬
‫למצות את הכוחות שטמונים בו‪.‬‬
‫י‪ .‬לדעת שכשרונות אינם הערובה לגדלות‬
‫בתורה‬
‫הגמ' [ברכות ל"א ע"ב] מספרת שכשחנה‬
‫ביקשה מה' ילד‪ ,‬היא ביקשה "זרע‬
‫אנשים"‪ ,‬ומבארים שם רבנן ורב דימי‬
‫שהכוונה היא לילד ממוצע בכשרונותיו‬
‫ובמראהו‪ .‬וז"ל הגמ'‪" :‬ונתתה לאמתך‬
‫זרע אנשים [שמואל א' פרק א' פסוק י"א]‪ ,‬מאי‬
‫זרע אנשים? רבנן אמרי‪ :‬זרע אנשים ‪-‬‬
‫זרע שמובלע בין אנשים‪ .‬כי אתא רב‬
‫דימי‪ ,‬אמר‪ :‬לא ארוך ולא גוץ‪ ,‬ולא קטן‬
‫ולא אלם‪ ,‬ולא צחור ולא גיחור‪ ,‬ולא חכם‬
‫ולא טפש"‪ .‬והנה חנה קיבלה את מה‬
‫שביקשה מאת ה' כדכתיב [שם פסוק כ"ז]‪:‬‬
‫"אל הנער הזה התפללתי‪ ,‬ויתן ה' לי את‬
‫שאלתי אשר שאלתי מעמו"‪ .‬ואותו ילד‬
‫ממוצע ללא שום כשרון או דבר שמייחד‬
‫אותו מאחרים‪ ,‬זכה להגיע להיות נביא‬
‫ה'‪ ,‬שופט של כל עם ישראל וממליכם‬
‫של שאול המלך ודוד המלך‪ ,‬ובגדולתו‬
‫ובקדושתו עבר את משה רבינו ואת‬
‫אהרן הכהן עד שהיה שקול כשניהם יחד‪,‬‬
‫כדאיתא בגמ' [ברכות הנ"ל] וז"ל‪" :‬מאי זרע‬
‫אנשים? רבי יוחנן אמר‪ :‬זרע ששקול כשני‬
‫אנשים‪ ,‬ומאן אינון ‪ -‬משה ואהרן‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫[תהלים צ"ט] 'משה ואהרן בכהניו ושמואל‬
‫בקוראי שמו'"‪ .‬ומכאן שגם אדם ממוצע‬
‫ובינוני‪ ,‬יכול להגיע למדרגת גדול הדור אם‬
‫ירצה בכך ויתאמץ! וידועים דברי החזו"א‬
‫זצ"ל [ספר חיזוק הנ"ל עמוד תקצ"ט] ש"כמעט‬
‫כל בן תורה הוא בספק להיות גדול הדור"!‬
‫יא‪ .‬אין הדבר תלוי אלא בי‬
‫כל אחד צריך לדעת שהיכולת להיות גדול‬
‫בתורה תלויה רק בו עצמו ולא בשום גורם‬
‫אחר‪ .‬הגמ' מספרת [ע"ז י"ז ע"א] על חוטא‬
‫גדול בשם אלעזר בן דורדיא‪ ,‬שכאשר הוא‬
‫ביקש לחזור בתשובה הוא ביקש מכוחות‬
‫רבים להתפלל עבורו והם סירבו‪ .‬אומרת‬
‫הגמ' שם וז"ל‪" :‬אמר‪ :‬אין הדבר תלוי אלא‬
‫בי‪ ,‬הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד‬
‫שיצתה נשמתו‪ .‬יצתה בת קול ואמרה‪:‬‬
‫ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא‪...‬‬
‫בכה רבי ואמר‪ :‬יש קונה עולמו בכמה‬
‫שנים‪ ,‬ויש קונה עולמו בשעה אחת‪ .‬ואמר‬
‫רבי‪ :‬לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין‬
‫אותן‪ ,‬אלא שקורין אותן רבי"‪ .‬וקשה‪ ,‬וכי‬
‫בגלל שחזר בתשובה ראוי להיקרא רבי?‬
‫ושמעתי מהגה"צ ר' אלימלך בידרמן‬
‫שליט"א שמתרץ ש"רבי" הוא מי שאינו‬
‫מרמה את עצמו ואינו משליך את האשמה‬
‫באחרים‪ ,‬אלא תולה את הכל בעצמו‪ .‬לכן‬
‫משעה שהבין אלעזר בן דורדיא ש"אין‬
‫הדבר תלוי אלא בי" – הרי הוא רבי‪ .‬וכך‬
‫אומר הלל הזקן בפירוש [מסכת אבות פ"א‬
‫מי"ד]‪" :‬אם אין אני לי‪ ,‬מי לי"‪ ,‬ומסביר‬
‫המאירי [שם] שהכל נתון ביד האדם עצמו‬
‫ולא ביד שום דבר אחר‪ ,‬ומוהרנ"ת זיע"א‬
‫[ליקוטי הלכות או"ח ח"א‪ ,‬הלכות קריאת התורה ה"ו‬
‫אות ל"ב] מביא שדברים אלו של הלל נאמרו‬
‫ישירות על לימוד התורה‪.‬‬
‫יב‪ .‬חזרה על הלימוד כל ימיו‬
‫גמרות רבות מדברות על החשיבות של‬
‫החזרה ועל כך שאי אפשר לגדול בתורה‬
‫ולדעת את התורה ללא שחוזרים עליה‬
‫שוב ושוב‪ .‬וז"ל הגמ' בסנהדרין [צ"ט סוף‬
‫ע"א]‪" :‬רבי יהושע בן קרחה אומר‪ :‬כל‬
‫הלומד תורה ואינו חוזר עליה ‪ -‬דומה‬
‫לאדם שזורע ואינו קוצר"; וכן איתא בגמ'‬
‫בעירובין [נ"ד ע"א] וברש"י שם שמי שחוזר‬
‫על לימודו – תלמודו מתקיים בידו; וכן‬
‫מובא בגמ' בתענית [ח' ע"א] שריש לקיש‬
‫היה חוזר על תלמודו ‪ 40‬פעם קודם שהיה‬
‫נכנס ללמוד לפני ר' יוחנן כדי שהדברים‬
‫יהיו סדורים בפיו‪ ,‬ורב אדא בר אהבה היה‬
‫חוזר על תלמודו ‪ 24‬פעמים קודם שהיה‬
‫נכנס ללמוד לפני רבא; וכן מובא בגמ'‬
‫בגיטין [ס"ז ע"א] שאיסי בן יהודה היה מונה‬
‫שבחן של חכמים‪ ,‬ועל ר' עקיבא שהיה‬
‫ראוי שתנתן התורה על ידו [כדאיתא במנחות‬
‫כ"ט ע"ב] אמר שהוא "אוצר בלום" ומבאר‬
‫שם רש"י שהכוונה היא שכל דבר ששמע‬
‫ר"ע מרבותיו‪ ,‬היה נותן לבו לחזור עליהן‬
‫ולגורסן עד שהיו סדורין בפיו‪ ,‬ומזה נעשה‬
‫ר"ע אוצר בלום בכל חלקי התורה‪ .‬וסיפר‬
‫הגר"ח מוואלאז'ין זצ"ל שכשאר בא‬
‫לפני הגר"א והיה אז כבן י"ט שנה‪ ,‬אמר‬
‫לו הגר"א שאין שיעור למספר החזרות‬
‫שצריך לעשות על הלימוד [כתר ראש אות‬
‫נ"ז]; ואחיו של הגר"ח מוואלאז'ין – הגאון‬
‫ר' זלמן זצ"ל‪ ,‬היה חוזר על כך דבר שלמד‬
‫מאות פעמים [תולדות אדם פרק ט']‪ .‬והרה"ק‬
‫השר שלום מבעלזא זצ"ל אמר שיש "יצר‬
‫הרע מיוחד למנוע את החזרה והשינון"‪,‬‬
‫והרה"ק הקדושת יו"ט מסיגעט אמר‬
‫שעיקר מטרת נתינת התורה וחיוב הלימוד‬
‫הוא בכדי לחזור ולשנן אח"כ [חיזוק שער ב'‬
‫פרק ד' עמוד קע"ג]‪.‬‬
‫יג‪ .‬לימוד תורה קודם תפילת שחרית‬
‫הגר"י אייבשיץ זצ"ל‬
‫דרוש י'] כותב וז"ל‪" :‬אשרי איש קובע עתו‬
‫לתורה לשמה קודם התפילה‪ ,‬ואח"כ‬
‫יתפלל ברעותא דלבא‪ ,‬ואז בלי ספק‬
‫ייפתחו לו שערי שמים"; וכן מובא בספר‬
‫שולחן הטהור [סי' צ"ג ס"ב] שללא לימוד‬
‫תורה קודם התפילה‪ ,‬אי אפשר להתפלל‬
‫בלב טהור ונכנע בלב אמת; ובספר מאור‬
‫ושמש [פ' "בראשית" ד"ה "והנה עיקר"] כותב‬
‫שעצה יעוצה שלא יבלבלו אותו מחשבות‬
‫זרות בתפילה‪ ,‬היא שילמד קודם התפילה;‬
‫והאהבת שלום מקוסוב זצ"ל [פ' "משפטים"]‬
‫כותב שרק ע"י השכמה בבוקר ולימוד‬
‫תורה קודם התפילה אפשר להביס את‬
‫היצר הרע כמאמר הגמ' [סנהדרין ע"ב ע"א]‬
‫"אם בא להורגך‪ ,‬השכם להורגו"‪ ,‬והכוונה‬
‫היא שהדרך לנצח את היצר הרע שבא‬
‫להרוג את האדם מבחינה רוחנית‪ ,‬היא ע"י‬
‫שמשכימים בבוקר ובכך הורגים אותו‪ ,‬וכך‬
‫גם כותב הפלא יועץ [ערך "השכמה"] להדיא‪.‬‬
‫[ספר יערות דבש ח"א‬
‫סיפור לשולחן‬
‫שבת‬
‫הל המלווים התהלך‬
‫ק‬
‫שפוף אחר מיטתו של‬
‫אחד מנכבדי הקהל‬
‫בעיר אוסטרו שבגליציה‪ .‬אהוב‬
‫על המקום ונוח לבריות היה‪,‬‬
‫פורש כפיו לכל נצרך‪ ,‬רחום וטוב‬
‫לב היה ועתה‪ ,‬הגיע זמנו לעבור‬
‫לעולם שכולו טוב‪.‬‬
‫ההלוויה התנהלה כיאה וכיאות‬
‫לאדם אהוב על הבריות‪ ,‬חבורת‬
‫המלווים התקרבה אל שערי‬
‫בית העלמין היהודי‪ ,‬שם כבר‬
‫נכרה קברו‪ ,‬סמוך לזקני וחשובי‬
‫הקהילה לדורותיה‪.‬‬
‫בעודם צועדים‪ ,‬חלפו על פני‬
‫הכנסייה המקומית‪ ,‬זו הייתה‬
‫דרכם הקבועה להגיע אל בית‬
‫העלמין‪ .‬בעברם מלמלו את‬
‫הפסוק הנהוג לאמרו‪" :‬שקץ‬
‫תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם‬
‫הוא‪."...‬‬
‫אולם אז אירע לפתע דבר‬
‫מחריד‪ .‬פעמוני הכנסיה החלו‬
‫לצלצל בעוז‪ ,‬ומין רוח של‬
‫טומאה חדרה וחטפה את‬
‫מיטת הנפטר‪.‬‬
‫מאז חזר המאורע על עצמו שוב‬
‫ושוב‪ .‬כל מסע הלוויה נהפך‬
‫לצער ועוגמת נפש גדולה‪ .‬וזאת‬
‫בשל הסיבה כי הדרך היחידה‬
‫לבית העלמין עברה סמוך לבית‬
‫טומאה זה‪ ,‬ולא הייתה ליהודי‬
‫העיר ברירה אלא לחלוף לידו‪.‬‬
‫בכל לוויה היו פעמוני הכנסייה‬
‫מתחילים להרעיש בקולי קולות‬
‫ולגרום בכח טומאתם את צער‬
‫הנפטר‪.‬‬
‫בעת ההיא כיהן כרב העיר הגאון‬
‫הקדוש‪ ,‬שנודע בחיבורו הגדול‬
‫על הש"ס "חידושי הלכות‬
‫ואגדות – מהרש"א"‪ .‬לבו‬
‫"מגדיל ישועות מלכו‪"...‬‬
‫התמלא צער רב על התופעה‬
‫המחרידה‪ ,‬והוא לחם בכל‬
‫כוחו כדי להכניע את הטומאה‬
‫הגדולה הזו‪.‬‬
‫***‬
‫"נצחו אראלים את המצוקים‬
‫ונשבה ארון הקודש"‪ ,‬פילחה‬
‫השמועה בעירה‪ .‬התושבים‬
‫נחרדו למשמע הבשורה‪,‬‬
‫המהרש"א הקדוש‪ ,‬שהיה נערץ‬
‫ואהוב על כל בני עירו היראים‬
‫והתמימים – הסתלק לבית‬
‫עולמו!‬
‫באותו יום לבשה אוסטרו אבל‪,‬‬
‫כל החנויות נסגרו האובדן המר‬
‫והיתמות הורגשה על פני הכל‪.‬‬
‫המונים נהרו אל בית מדרשו‬
‫של רבי שמואל אליעזר אידלס‪,‬‬
‫שבו נהג להשקות מתורתו‬
‫לתלמידיו‪ ,‬משם החל מסע‬
‫ההלוויה‪ .‬המהרש"א ביקש לפני‬
‫עלייתו לגנזי מרומים‪ ,‬כי יניחו‬
‫על מיטתו בעת הלוויתו את‬
‫חיבורו הגדול על הש"ס‪ .‬ואכן‬
‫כך היה‪ ,‬כפי שביקש המהרש"א‪,‬‬
‫הניחו על מיטתו את ספרו‪,‬‬
‫והעיר כולה ליוותה את גדול‬
‫הדור אל מקום מנוחתו‪.‬‬
‫מתיחות גדולה הורגשה על‬
‫פני המלווים‪ ,‬שעה שחלפו‬
‫עם מיטתו של הצדיק‪ ,‬סמוך‬
‫לכניסה המפורסמת אשר כל‬
‫באיה לא ישובון‪ ,‬ואשר הפילה‬
‫את חיתתה על יהודי העיר‪ :‬מה‬
‫יהיה עכשיו?…‬
‫וראה זה פלא‪ :‬ברגע שבו עברה‬
‫המיטה ועליה גופו הטהור של‬
‫רבי שמואל אליעזר‪ ,‬ליד מקום‬
‫טומאתם של הנוצרים‪ ,‬קם‬
‫והתיישב הצדיק על מיטתו‪,‬‬
‫נטל את ספרו והחל מדפדף בו‬
‫–––‬
‫חרדת אלוקים נפלה על כל‬
‫הקהל‪ ,‬ובעודם משתוממים‬
‫למראה עיניהם‪ ,‬החלו שומעים‬
‫זעקות שבר נוראות בוקעות‬
‫מתוך בית התיפלה‪ .‬לתדהמתם‪,‬‬
‫החל הבניין הענק שוקע אט אט‬
‫באדמה על יושביו‪.‬‬
‫כעבור שעה קלה‪ ,‬לא נותר‬
‫מבית התיפלה האימתני זכר‪,‬‬
‫מלבד בור ענק שנותר במקום‬
‫בו היתה פעם הכנסייה – עדות‬
‫לנס הגדול שחולל המהרש"א‬
‫לאחר הסתלקותו‪.‬‬
‫בזה תם מסכת העינוי והצער‬
‫בשעת הלוויות הנפטרים‪,‬‬
‫וליהודי אוסטרו הישועה‬
‫והרווחה‪.‬‬
‫(גירסה אחרת מספרת כי‬
‫המלווים של המיטה היו‬
‫הם נמשכים אחרי הטומאה‬
‫ומנפטר‬
‫ומשתמדים‪,‬‬
‫המהרש"א שקעה הכנסיה‬
‫ובטלה הגזירה)‬
‫‪aaa‬‬
‫באחד הימים שרק'ה הצדקנית‬
‫חלתה ונפלה למשכב‪ ,‬אביה‪,‬‬
‫רבי נחמן מברסלב זיע"א הגיע‬
‫לבקרה כשראה אותה בחוליה‬
‫מרותקת למיטתה הצטער צער‬
‫רב וכשהוא יושב ליד מיטת‬
‫חוליה של ביתו שרק'ה‪ ,‬נרדם‪.‬‬
‫והנה זקנו הקדוש‪ ,‬הבעל שם‬
‫טוב‪ ,‬הופיע בחלומו שאלו‪" :‬על‬
‫מה אתה מיצר?"‬
‫"על בתי החולה"‪ ,‬השיב רבי‬
‫נחמן מברסלב‪ .‬נענה הבעש"ט‪:‬‬
‫"הלא נאמר בתהלים‪' :‬מגדיל‬
‫ישועות מלכו' – ה' מגדיל‬
‫ישועותיו לצדיקיו המכונים‬
‫מלכים‪' ,‬ועושה חסד' למשׂיחים‬
‫בסיפורי הצדיקים – 'לדוד‬
‫ולזרעו' – לצאצאי דוד המלך"‬
‫(שרבינו נמנה עמם)‪.‬‬
‫התעורר רבי נחמן מחלומו‬
‫כששמחה ורגש אופפת אותו‪,‬‬
‫כשהוא יושב לצד ביתו סיפר לה‬
‫את סיפור המהרש"א‪ -‬מגדיל‬
‫ישועות מלכו ועושה חסד‬
‫למשיחו‪.‬‬
‫המשך דבר ראש הישיבה‬
‫היום הראשון אשר נתת את ליבך להבין ולהתענות לפני‬
‫אלוקיך נשמעו דבריך‪ ,‬ואני באתי בדבריך"‪ .‬רואים גם‬
‫מכאן שה' רואה ומחשיב את הקבלה והרצון כעשייה‪.‬‬
‫ועל פי זה מבאר רבנו יונה את המשנה שאותה נקרא‬
‫השבת בפרקי אבות‪" :‬כל שמעשיו מרובין מחכמתו‪,‬‬
‫חכמתו מתקיימת"‪ .‬שהרי יש לשאול‪ ,‬איך ייתכן שיעשה‬
‫יותר ממה שיודע‪ ,‬ועוד הרי אין בור ירא חטא ולא עם‬
‫הארץ חסיד? ומבאר רבנו יונה‪ ,‬שהוא מהראשונים‬
‫כמלאכים במתק לשונו בביאור קל‪" :‬אלא שזו המשנה‬
‫דיברה לפי עצה טובה נאה ומקובלת שיש לו למי שאינו‬
‫יודע (דהיינו‪ ,‬אדם שחסר לו ידע) שלא יאבד נפשו‪.‬‬
‫(ומהי העצה?) שיקבל על עצמו לעשות כל הדברים‬
‫אשר יגידו לו חכמים ולא יסור מהן ימין או שמאל‪,‬‬
‫כאשר יידעם‪ ,‬ועל פי התורה אשר יורו אותו ועל המשפט‬
‫אשר יאמרו לו יעשה‪ .‬ומיד שקבלה זו יקבל על עצמו‬
‫בלבב שלם ובנפש חפצה מעלה שכר כאילו קיבל עליו‬
‫כל המצוות‪ .‬ועל דרך זו אמרו (וזה פירוש המשנה‪' ):‬כל‬
‫שמעשיו מרובים מחכמתו'‪ ,‬כי אף מי שאינו יודע ואינו‬
‫עושה נקרא מעשה‪( .‬ביאור הדברים‪ :‬שגם אם אינו‬
‫יודע מה לעשות וממילא אינו עושה בפועל‪ ,‬אך רוצה‬
‫לעשות את רצון ה' זה כבר נחשב לעשייה ונקרא מעשיו‬
‫מרובין מחכמתו)‪ ,‬על שם כי יש לו שכר עליהם כאילו‬
‫עשאם מפי הקבלה‪ ,‬וכן מפורש באבות דרבי נתן דתנן‬
‫התם‪" :‬כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת‬
‫שנאמר נעשה ונשמע"‪.‬‬
‫וזו נקראת תמימות‪ ,‬כי התמים מוכן בכל ליבו לעשות‬
‫את מה שאומרים לו בתמימות ובלי חשבונות‪ .‬וכך עונה‬
‫האמורא רבא לצדוקי ששאל אותו כיצד הקדמתם‬
‫נעשה לנשמע‪ .‬עונה לו רבא‪ :‬אנו הולכים בתמימות‬
‫ואתם לא הולכים בתמימות! ואומר רבנו הקדוש שעיקר‬
‫היהדות היא תמימות ופשיטות‪ ,‬ולכן בספירת העומר‬
‫שעניינה הוא הרצון והכיסופין נאמר "תמימות תהיינה"‬
‫ורבותינו דרשו מתי הן תמימות? בזמן שעושין רצונו‬
‫של מקום‪ ,‬וזה מדרש פליאה‪ ,‬מה הקשר בין תמימות‬
‫תהיינה לעשיית רצונו של מקום? וכעת על פי הנאמר‬
‫מובן היטב‪ ,‬עיקר הספירה הוא להתחזק ברצון לקיים‬
‫את רצון ה'‪ ,‬וזה נקרא תמימות‪ ,‬בבחינת בטל רצונך‬
‫מפני רצונו‪ ,‬וזו עיקר ה"עשייה" של רצונו של מקום‬
‫כפי שבארנו שעיקר העשייה הוא הרצון‪ ,‬ולכן כאשר‬
‫אדם סופר באמת דהיינו שרוצה בכל ליבו יום אחר יום‬
‫שבוע אחר שבוע‪ ,‬זה נקרא התמימות שהיא עיקר הכלי‬
‫לקבלת התורה‪.‬‬
‫יהי רצון‪ ,‬שנזכה כל בית ישראל לאור הרצון בשלמות שהוא‬
‫עיקר קבלת התורה‪ ,‬ונזכה לעשות רצונו יתברך כרצוננו‬
‫ולעובדו בלב שלם ובנפש חפצה מעתה ועד עולם‪.‬‬
‫בברכת שבת שלום ומבורך‬
‫לכל בית ישראל‬
‫חנוך‬
‫לנער‬
‫לימודי הצלחה פרק יב'‬
‫מאת הרב יצחק אבוחצירא‪.‬‬
‫המאמרים האחרונים עוסקים ב"מיומנויות‬
‫ההכשרה ללמידה" דהיינו‪ :‬באותם כלים‬
‫שבאמצעותן ניתן להגיע ללמידה‪.‬‬
‫בפרק הנוכחי‪ ,‬נלמד בע"ה על המיומנות השנייה‬
‫מתוך חמש המיומנויות‪ ,‬שהן‪ :‬סדר וארגון‪ ,‬ניהול‬
‫זמן‪ ,‬התמקדות‪ ,‬ריכוז ומוטיבציה‪.‬‬
‫המיומנות השנייה‪ -‬ניהול זמן‪:‬‬
‫דמיינו עולם המתקיים בלי המציאות הברורה‬
‫הזו של "הזמן"‪ ,‬עולם שחיים בו "למעלה‬
‫מהזמן" וללא שום הגדרת זמן‪ ,‬מה דעתכם?!‬
‫זה נחמד אולי ליום או יומיים במקרה הטוב‪,‬‬
‫אבל האם אפשר להתנהל‪/‬לתפקד בלי זמן‬
‫מוגדר?!‬
‫תחשבו על מציאות של חיים ללא זמני‬
‫שינה וקימה‪ ,‬ביה"ס המתנהל ללא זמן‪,‬‬
‫פעילות בבית או מחוץ לבית ללא מחויבות‬
‫של זמן‪ ,‬עבודה ללא זמן ידוע‪ ,‬שעות פתיחה‬
‫וסגירה של המכולת ללא התחייבות של זמן‪,‬‬
‫משרדים שונים‪ ,‬בנקים‪ ,‬תחבורה‪ ,‬טיסות‬
‫וכדו'‪ ,‬תארו לכם אימא שאומרת לבנה‪:‬‬
‫"תתארגן‪ ,‬עוד מעט הולכים‪ "..‬ומבחינת הילד‬
‫זמן הארגון הוא נצחי‪...‬‬
‫או הורים שאומרים לילדיהם "אנו יוצאים‬
‫לחופשה נחזור מהר" אך ללא כל מימד של‬
‫זמן‪ ...‬בקיצור‪ ,‬מובן לכולנו כי עולם ללא‬
‫מציאות של זמן‪ ,‬הוא עולם של "תוהו ובוהו"‪.‬‬
‫הזמן מציב לנו גבולות ברורים ויוצר לנו‬
‫סדר בחיים‪ ,‬הוא מאפשר רמה של שליטה‬
‫מסוימת בהתרחשויות‪ ,‬תכנון מוקדם‬
‫ותקשורת בריאה‪.‬‬
‫מימד הזמן‪ ,‬גורם לדברים ולפעילויות שלנו‬
‫בעולם להתקיים‪ ,‬ובגלל שהוא לכאורה לא‬
‫מוגדר וכמעט "אין סופי" אנחנו זקוקים‬
‫להתנהל מולו בצורה ברורה ולנהל אותו‬
‫בחכמה בכדי שיסייע לנו לחיות בעולם‬
‫נורמאלי ותקין‪.‬‬
‫כולנו מאמינים כי‪" :‬ילדים צריכים סדר‬
‫יום קבוע" ובלי סדר יום ברור‪ ,‬הם פשוט‬
‫משתגעים‪ ,‬נסו להזכר מה קרה בחופשת‬
‫פסח‪.‬‬
‫הזמן‪ ,‬הוא עיקרי וחשוב בחיינו ו"ניהול‬
‫הזמן" בצורה חכמה‪ ,‬הוא ממש חיוני בכדי‬
‫להתקיים‪.‬‬
‫היסטוריית הזמן‬
‫לפני דור אחד או שניים‪ ,‬ניהול הזמן של‬
‫רוב תושבי העולם היה ברור ופשוט‪ :‬בבוקר‬
‫השכם כולם היו מתעורריםבאותה השעה‪-‬‬
‫האם לעבודת הבית‪ ,‬האב לעבודתו בחוץ או‬
‫ללימודו‪ ,‬הילדים הקטנים ללימודם והגדולים‬
‫לעבודתם‪.‬‬
‫כולם היו מסיימים את לימודיהם או עבודתם‬
‫כמעט באותה השעה‪ ,‬אוכלים את ארוחתם‬
‫באותה השעה‪ ,‬משחקים באותם השעות‬
‫ועם רדת החשכה חוזרים בזריזות לבית‪,‬‬
‫מתארגנים לסיום היום ועולים לישון‪.‬‬
‫בדורנו‪-‬דור הקידמה‪ ,‬לוח הזמנים שלנו‬
‫עמוס‪ ,‬מבולבל וצפוף‪.‬‬
‫טווח השעות שאנו ערים בו כמעט והתחלף‪,‬‬
‫קשה למצוא אנשים שישנים עם רדת‬
‫החשכה וקמים עם עלות השחר‪ ,‬כמעט כולנו‬
‫גולשים לשעות הלילה המאוחרות ולכן גם‬
‫קמים בשעות יותר מאוחרות‪.‬‬
‫המנגנון הביולוגי הטבעי שלנו‪ -‬מבולבל‬
‫וכשנוסיף לו את שלל הפעילויות האינסופיות‬
‫שאנו מעמיסים על עצמנו מידי יום‪ ,‬נבין‬
‫מדוע יש לנו קושי משמעותי לנהל את החיים‬
‫בכללותם ואת הזמן שלנו בתבונה ובנחת‪.‬‬
‫זמן של ילד‬
‫לוח הזמנים של הילדים שלנו‪ ,‬נעשה אף‬
‫הוא מיום ליום מסורבל וצפוף במיוחד‪ ,‬הילד‬
‫הרגוע של לפני ‪ 30-40‬שנה‪ ,‬צריך להכיל‬
‫בדיחות הדעת‬
‫כמעט א”א לבוא לידי שמחה כי אם ע”י מילתא דשטותא‬
‫יועץ חינוכי ומחנך בת”ת “שלום בנייך”‬
‫באותו הזמן עוד עשרות פעילויות יומיות‬
‫שלרוב מתנגשות ונעשות במהירות‪ ,‬ללא‬
‫השקעה או הנאה וללא התייחסות מספקת‬
‫לפרטים‪ .‬הבלגן הזה בחיים יוצר אצל הילד‬
‫חוסר חשיבות למימד הזמן‪ ,‬חוסר ניהול‬
‫זמן בצורה נכונה‪ ,‬אי הספקה של פעילויות‬
‫חשובות‪ ,‬הרגשת רדיפה‪ ,‬חוסר שביעות רצון‪,‬‬
‫קושי להשתלב במערכת הלימודית הדורשת‬
‫עמידה בזמנים ועוד‪.‬‬
‫במיוחד סובלים מכך הילדים "המתקדמים"‬
‫מבחינה טכנולוגית‪.‬‬
‫הם גם לומדים בבית הספר‪ ,‬יוצרים קשרי‬
‫חברה‪ ,‬עוזרים בבית‪ ,‬משחקים אחה"צ‬
‫במגרש השכונתי‪ ,‬רשומים לחוג במתנ"ס‬
‫ובנוסף הם מחלקים את זמנם בין חברים‬
‫רגילים וחברים וירטואליים‪ ,‬בין שיחות‬
‫טלפון לשליחת ‪ ,SMS‬עניית מאות תגובות‬
‫בקבוצות הווצאפ'‪ ,‬משחקי מחשב‪ ,‬צפייה‬
‫בסרטים‪ ,‬סדרות‪ ,‬משחקי כדורסל או כדורגל‬
‫ועוד רעות שונות‪...‬‬
‫לילדים אלו‪ ,‬הזמן הולך ונהיה מצרך יקר‬
‫ובגלל שהם רוצים להספיק הכל‪ ,‬ויעיד על‬
‫כך הרצון להישאר ערים עד שעות מאוחרות‪,‬‬
‫יוצר מצב שהם פשוט נסחטים מבחינה‬
‫נפשית‪.‬‬
‫מרוץ נגד הזמן‬
‫רובנו מנהלים מערכת יחסים מאוד מורכבת‬
‫עם הזמן‪ ,‬המשפטים השגורים על לשוננו‬
‫הם‪" :‬אין לי זמן"‪" ,‬אני לא מאמין איך שהזמן‬
‫טס"‪" ,‬אני במרוץ נגד הזמן"‪" ,‬לא הספקתי‬
‫היום כלום"‪" ,‬הלוואי היו לי עוד כמה שעות‬
‫ביום"‪" ,‬היו לי כל כך הרבה דברים לעשות ולא‬
‫הספקתי לישון הלילה" ועוד ‪...‬‬
‫בעידן הנוכחי של קצב חיים מהיר ותובעני‪,‬‬
‫אנו נדרשים לעיתים קרובות‪ ,‬להלחם נגד‬
‫הזמן בכדי שנוכל "לשרוד" את החיים ולא‬
‫לשקוע בהם‪.‬‬
‫עלינו המבוגרים להספיק לעבוד מספיק‬
‫שעות ביום בכדי לפרנס את המשפחה‬
‫ובמקביל להיות גם הורים ובני זוג מושלמים‪.‬‬
‫אבא אחד אמר לי‪" :‬אתה מבקש ממני שעת‬
‫איכות עם הילד‪ ,‬ומנהל הבנק מבקש ממני‬
‫עוד ‪ 3‬שעות עבודה כל יום" למי מהם אשמע‪.‬‬
‫החוויה של רבים מאיתנו היא‪ :‬שהזמן הוא‬
‫משאב מצומצם ויקר‪ ,‬שדרושים מאמצים‬
‫רבים להשגתו ולרוב הם מסתיימים‬
‫בתסכולים ובתחושה של חוסר סיפוק‪.‬‬
‫תוך כדי מרוץ החיים‪ ,‬חלקנו חיים בתחושה‬
‫שכאילו "מישהו" מנהל אותנו‪ ,‬במקום‬
‫שאנחנו ננהל את עצמנו ונחוש שליטה‬
‫במצב‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬הפכנו לקורבנות של‬
‫"מרוץ ההספק נגד הזמן"‪.‬‬
‫זמן ילדות‬
‫מערכת היחסים שלנו עם הזמן‪ ,‬אינה‬
‫מתחילה רק בהיותנו הורים‪ ,‬היא מתחילה‬
‫הרבה הרבה "זמן" לפני שאנחנו באמת‬
‫מבינים את המשמעות של המושג זמן‪.‬‬
‫כתינוקות חווינו את התנהגות הורינו וחשנו‬
‫את תגובותיהם‪ ,‬נימת קולם‪ ,‬הנינוחות‬
‫והרוגע שלהם או הלחץ ואי השקט שלהם‬
‫בהתנהלותם מול השעון המתקתק‪.‬‬
‫חוויות ראשוניות אלה‪ ,‬השפיעו בוודאות על‬
‫כל ההתייחסות שלנו לנושא "מימד הזמן"‬
‫וזה הזמן להתחיל "לטפל" בתפיסה שלנו‬
‫את הנושא‪.‬‬
‫אחת הבעיות העיקריות היא‪ :‬שלמעשה‪,‬‬
‫מעולם לא לימדו אותנו להתנהל בצורה‬
‫נכונה במסגרת של זמן‪.‬‬
‫מיומנות של ניהול עצמי במסגרת של זמן‪,‬‬
‫עשויה להחזיר לנו את תחושת השליטה שלנו‬
‫על מהלך חיינו ומכאן את האפשרות לארגן‬
‫ולחנך את ילדינו לנהל את הזמן שלהם‪.‬‬
‫במידה ואנו חיים במרוץ נגד הזמן‪ ,‬כמעט‬
‫ואין סיכוי שנוכל לחנך את ילדינו ל"ניהול‬
‫זמן" בצורה תקינה המזמינה אפשרות לניהול‬
‫עצמי ולהצלחה בלימודים ולכן העבודה‬
‫הראשונה שלנו היא עם עצמנו‪.‬‬
‫ניהול זמן וסדר יום‬
‫עלינו לדעת‪ ,‬כי הלימוד הראשוני שנוכל‬
‫לקדם בבית שלנו בכל הקשור לניהול זמן‬
‫הוא‪" :‬סדר יום קבוע" הרווח שנרוויח הוא‬
‫כפול ומכופל וניתן להתרגל לחיות לפי סדר‬
‫יום ללא הרבה מאמץ או שינוי הרגלים‪.‬‬
‫הזכרנו במאמרים הקודמים על "סדר‬
‫וארגון" כי סדר יום קבוע‪ ,‬תורם להתפתחות‬
‫של תפיסת עולם מסודרת אצל ילדים‪.‬‬
‫הידיעה של רצף ההתרחשויות הקבוע‬
‫והחוזר בעקביות על עצמו‪ ,‬היא זו שמקנה‬
‫להם תחושה של ביטחון‪ .‬העובדה שהילד‬
‫שותף לתכנון הזמן שלו ואחראי בעצמו על‬
‫ביצוע הפעולות היומיומיות‪ ,‬מגבירה את‬
‫המוטיבציה שלו לשתף פעולה‪ ,‬נותנת לו‬
‫תחושה של שליטה במצב‪ ,‬עצמאות‪ ,‬אחריות‬
‫אישית ומגבירה את תחושת הערך ותחושת‬
‫השייכות שלו למשפחה ולמערכת הלימודים‪.‬‬
‫פעם התלוננה טלית לפני הקדוש ברוך הוא‬
‫שבעל הבית נסע למרחקים ‪ ,‬לקח עמו כסף‬
‫וזהב והשאיר אותה לבדה בבית‪.‬‬
‫ענה לה הקדוש ברוך הוא‪ " :‬יום יבוא ובעל‬
‫הבית ייסע לדרך רחוקה עוד יותר וישאיר‬
‫את הכסף והזהב בבית ורק אותך ייקח עמו‬
‫"‪...‬‬
‫תכנון הזמן!‬
‫נשיא ארה"ב לינקולן‪ ,‬אמר פעם‪" :‬לו היו לי‬
‫שמונה שעות לכרות עץ‪ ,‬הייתי מקדיש שש‬
‫מהן להשחזת הגרזן"‪...‬‬
‫עלינו לדעת‪ ,‬שהדבר העיקרי ביותר בחינוך‬
‫ושיפור ניהול הזמן הוא "תכנון הזמן" בכדי‬
‫שנוכל ליצור סדר יום ברור‪ ,‬עלינו ללמוד‬
‫לתכנן את זמננו‪.‬‬
‫רובנו מסכימים ש"תכנון" הוא חשוב וחיוני‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬מדוע איננו מקדישים יותר זמן‬
‫לפעולה חשובה זו?!‬
‫התשובה המצחיקה היא‪" :‬שפשוט אין לנו‬
‫מספיק זמן כדי לתכנן"‪.‬‬
‫יש לנו יותר מדי עבודות דחופות שצריכות‬
‫להיעשות‪ ,‬והתכנון יכול לחכות ליום אחר‬
‫והיום האחר הזה עדיין לא הגיע‪...‬‬
‫הורים יקרים! עלינו לדעת כי אילו היינו‬
‫מקדישים את הזמן הדרוש לתכנון סדר היום‬
‫שלנו ושל ילדינו ותכנון לפעולות היומיומיות‬
‫שלנו‪ ,‬היינו יכולים להרוויח יותר זמן לביצוע‬
‫הפעולות שלנו ומכאן איכות הפעולות‪ ,‬הרוגע‬
‫ורמת הסיפוק שלנו ושל ילדינו הייתה עולה‪.‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫אם אנחנו רוצים שבע"ה הבית שלנו יתנהל‬
‫בנחת‪ ,‬ברוגע‪ ,‬מתוך סדר יום וניצול הזמן כמו‬
‫שצריך‪ ,‬אנו צריכים ללמוד לנהל את הזמן‬
‫שלנו‪ ,‬בשביל ההתחלה עלינו להתחיל לתכנן‪.‬‬
‫כי אם אנו רוצים שזמננו ינוצל היטב‪ ,‬הוא‬
‫חייב להיות מתוכנן‪ .‬ככל שנתכנן טוב יותר‪,‬‬
‫כך יהיה לנו יותר זמן לניצול ההזדמנויות‬
‫כאשר הן מתעוררות‪.‬‬
‫זמנים |‬
‫אחרי קדושים (תזרי"מ בחו''ל)‬
‫התשע"ה‬
‫כתבנו בעבר שעיקר ההצלחה של הילד‬
‫בלימודים היא לדביק את הפער בין המצוי‬
‫לרצוי‪ ,‬עלינו לדעת כי "תכנון הזמן" מגשר‬
‫כניסה ‪18:58 18:41 18:54 18:39‬‬
‫על הפער בין המקום בו אני נמצא עכשיו‬
‫והמקום בו אני רוצה להיות בנקודה מסוימת‬
‫יציאה ‪19:54 19:50 19:55 19:53‬‬
‫בעתיד‪.‬‬
‫למה הדבר דומה‪ :‬לאדם העומד מצד אחד‬
‫ר"ת ‪20:32 20:29 20:29 20:32‬‬
‫של התהום והיעד שלו הוא לעבור את התהום‬
‫ולהגיע לצד השני‪ ,‬איך עושים זאת?! ע"י‬
‫הפטרה ע"מ בן אדם כו' הלדרוש (יחזקאל כ ב)‬
‫תכנון‪ ,‬עליך לתכנן את האפשרות כיצד תוכל‬
‫בני אשכנז הלא כבני כושיים‪ .‬בחו"ל מפטירין הפטרת מצורע‪.‬‬
‫לעבור את התהום בהצלחה המרבית וללא‬
‫יו”ל ע”י מוסדות "חוט של חסד"‬
‫סיכונים מיותרים‪ .‬אם אין לך דרך כלשהיא‬
‫רח' שמואל הנביא ‪ 13‬ירושלים ת‪.‬ד‪ 57669 .‬י‪-‬ם‬
‫לגישור על הפער‪ ,‬לעולם הרי לא תוכל להגיע‬
‫טל’ ‪ 02-5812210‬פקס ‪02-5812252‬‬
‫ליעד הרצוי‪.‬לכן התכנון הוא סוד ההצלחה!‬
‫להצטרפות לקבלה בדוא”ל ולתגובות כתבו לנו‪:‬‬
‫המשך בע"ה בשבוע הבא!‬
‫‪[email protected]‬‬
‫פגישה‬
‫לתיאום‬
‫לייעוץ טלפוני ללא תשלום‪/‬או‬
‫כתובתינו באינטרנט‬
‫צור קשר בימים ג' ‪ -‬ד' משעה ‪ 8-10‬בערב‬
‫נייח‪ 073-727-0000 :‬נייד‪0548-434-435 :‬‬
‫י‪-‬ם‬
‫ת”א‬
‫חיפה בא”ש‬