Preview

‫‪1‬‬
‫ספר‬
‫תורת הנפש‬
‫לרבי משה בן מיימון הספרדי‬
‫לרבי מאיר אלדבי‬
‫לרבי יצחק לוריא אשכנזי‬
‫‪2‬‬
‫ספר‬
‫תורת הנפש‬
‫ידבר בהבחנת הנפש‪ ,‬בחלקיה‪ ,‬בתכונותיה‪ .‬ובמעלותיה‪.‬‬
‫לרבותינו‪:‬‬
‫רבי סעדיה גאון‪ ,‬רבי משה בן מיימון‪ ,‬רבי יצחק ערמה‪ ,‬רבי מאיר אלדבי‪,‬‬
‫רבי יצתק לוריא אשכנזי‪ ,‬רבי חיים ויטאל‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫פתיחה‬
‫ספר תורת הנפש מיועד בעיקרו לציבור תלמידי חכמים‪ ,‬מפני שתלמידי חכמים הם "בנאין" פירוש‬
‫בוני העם ומנהיגיו‪ ,‬כמו שאמרו בגמרא‪ ,‬שבת דף קיד‪/‬א‪" .‬מאי בנאין‪ ,‬אמר רבי יוחנן אלו תלמידי‬
‫חכמים שעוסקין בבנ ינו של עולם כל ימיהן" וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק "ורב שלום בנייך" אל‬
‫תיקרי בנייך אלא בונייך‪ .‬ופשוט שתלמידי חכמים אינם בונים בנייני חומר‪ ,‬אלא הם בונים את‬
‫נפשותיהם של בני האדם‪ ,‬ולכן החכמים נקראים בפי הקדמונים גם בשם "רופאי הנפשות"‪.‬‬
‫כי יש הבדל עצום בין תורת הנפש לדעת חז"ל‪ ,‬לפסיכולוגיה שהיא תורת הנפש של ימינו‪,‬‬
‫הפסיכולוגיה אינה שואלת על מהות הנפש ועל השלמות היעודה לה‪ ,‬אלא גדרה הוא כמדע ניסיוני‬
‫שעניינו‪ :‬מדידת הגבותיהם של בני אדם במצבים שונים לשם קביעת החוקיות של פעולתם‪.‬‬
‫הפסיכולוגיה בימינו מודדת את ההגבה הנורמלית ומציעה אמצעים להתגבר על סטיות מן ההגבה‬
‫הנורמלית‪ ,‬אולם נורמליות אינה מתייחסת מלכתחילה אל ערך מוסרי או שלמות שהאדם מציבו‬
‫כתכלית‪ ,‬אין היא אלא קביעת המצוי בדרך כלל‪ .‬את שאלת הנדרש מבחינה מוסרית‪ ,‬וכן את שאלת‬
‫מהות הנפש‪ ,‬מוציאה הפסיכולוגיה מתחום חקירתה‪.‬‬
‫הפכו של ד בר בתורת הנפש אצל חז"ל‪ .‬שאלתה הראשונה והעיקרית היא השאלה על מהות הנפש‬
‫כי איך ירפאו אותה מבלי להכיר את מהותה‪ ,‬ואין היא באה לקבוע מהי ההנהגה הנורמלית‪ ,‬היא‬
‫מציבה את התכלית המוסרית ואת השלמות שצריך האדם להגיע להם‪ ,‬דבר שהוא בניגוד לדרך‬
‫ההנהגה של רוב בני אדם‪ ,‬הנדרש ולא המצוי הוא עניינה‪.‬‬
‫והנה כדי לעמוד על ההבדל העצום בין תורת הנפש של חז"ל‪ ,‬לפסיכולוגיה‪ .‬נוכל לעמוד מהמשואה‬
‫שבמשמעות המונח "חולה נפש" בדברי חז"ל אל המקובל בלשון המדוברת בימנו בהשפעת‬
‫הפסיכולוגיה‪.‬‬
‫לדעת חז"ל "חולי הנפש" אינם המטורפים הזקוקים לאישפוז בבתי חולים לחולי נפש‪ ,‬או לטיפול‬
‫בתרופות‪ ,‬כי אלה אינם חולי הנפש‪ ,‬אלא הם חולים בחולי הגוף שגופם לקה‪ ,‬וכאשר הגוף לוקה‬
‫אזי גם הנפש מופרעת ואינה יכולה לפעול כיאה לה‪ .‬אבל חולי הנפש באמת שלא מחמת חולי הגוף‪,‬‬
‫אלה הם כלל האנשים שבעיני העולם הם נורמליים‪ ,‬כגון‪ :‬הכעסניים‪ ,‬רודפי הכבוד‪ ,‬ובעלי התאווה‪,‬‬
‫בעיני חז"ל הם חולי נפש‪ ,‬לא המטורף‪ .‬כי אם האדם שלא הגיע לצורת האדם השלמה‪ .‬היינו‪ :‬מי‬
‫שמתרחק מאידיאל השלמות האנושית‪.‬‬
‫ועל כן רופאו איננו רופא הנפש במובן המקובל בלשוננו‪ ,‬כי אם החכם‪ .‬האדם השלם בעצמו‪,‬‬
‫המנהיג את הציבור ומחנכו‪ .‬ולכן חובה על תלמידי החכמים העוסקים בתורת אמת‪ ,‬ללמוד ולהכיר‬
‫את הנפש ודרכי ריפוייה‪ ,‬כדי שיתקנו תחילה את נפשותיהם שלהם עצמם‪ ,‬כדי שיהיו אנשים "בעלי‬
‫צורה"‪ ,‬ואחר כך יוכלו לעזור לאחרים לרפאות את נפשותיהם‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫וכך כתב בשמנה פרקים להרמב"ם ‪ -‬פרק א‬
‫ואתה יודע‪ ,‬שתקון המדות היא רפואת הנפש וכחותיה‪ ,‬וכמו שהרופא אשר ירפא‬
‫הגופים צריך שידע תחלה הגוף אשר ירפאהו כולו‪ ,‬וחלקיו מה הם‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬גוף‬
‫האדם‪ ,‬וצריך שידע איזה דברים יחלוהו וישמור מהם‪ ,‬ואיזה דברים יבריאוהו ויכוין‬
‫אליהם‪ ,‬כן רופא הנפש הרוצה לתקן מדות האדם צריך שידע הנפש וכחותיה‬
‫בכללה וחלקיה‪ ,‬ומה יחלה אותה ומה יבריאה‪.‬‬
‫ועיין בספר ארחות צדיקים ‪ -‬הקדמה וז"ל‬
‫תדע ותבין‪ :‬מי שטבעו נוטה למידה רעה‪ ,‬או שהורגל במידה רעה‪ ,‬ולא יתן אל לבו‬
‫לשוב ממנה‪ ,‬אך תמיד מתגבר בה‪ ,‬זה מביא אותו שימאס ויגעל במידות טובות‪ .‬וכמו‬
‫שרוב הכאב והצער והיסורים הוא חלי הגוף ‪ -‬כן רוב מידות רעות הוא חלי הנפש‪.‬‬
‫וכמו שחולי הגוף טועמים המר מתוק והמתוק מר‪ ,‬ויש מן החולים שמתאווה למאכל‬
‫שאינו טוב לו ושונא המאכל הטוב‪ ,‬הכל לפי רוב החולי ‪ -‬כך בני אדם שנפשותיהם‬
‫חולות מתאווים ואוהבים הדעות הרעות‪ ,‬ושונאים הדרך הטובה‪ ,‬ומתעצלים ללכת בה‪,‬‬
‫והיא כבדה עליהם מאד לפי חליים‪:‬‬
‫וכן ישעיהו אומר באנשים הללו (ישעיה ה כ)‪" :‬הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע‬
‫שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר"‪ ,‬ועליהם נאמר (משלי ב‬
‫יג)‪" :‬העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חושך"‪ .‬וכיצד ומה היא תקנת חולי‬
‫הנפש? ילכו אצל החכמים שהם רופאי הנפשות‪ ,‬וירפאו חליים בדעות שמלמדים‬
‫אותם‪ ,‬עד שיחזירום לדרך הטובה‪ .‬והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים‬
‫אצל החכמים לרפא אותם‪ ,‬עליהם אמר שלמה (משלי א ז)‪" :‬חכמה ומוסר אוילים‬
‫בזו"‪:‬‬
‫‪....‬‬
‫ומה שאמרנו שחובה מיוחדת מוטלת על המנהיגים החכמים‪ ,‬ללמוד להכיר את הנפש‪ ,‬ודרכי‬
‫ריפויה‪ ,‬יותר משאר ההמון‪ ,‬הוא לשני סיבות‪ ,‬האחת כדי לתקן את עצמו‪ ,‬כי אם אינו מתוקן הנזק‬
‫המגיע מזה לא לעצמו לבד אלא לכלל הציבור‪.‬‬
‫והשני שעצם מה שזיכהו הבורא בכוחות להנהיג את האחרים‪ ,‬הרי הוא אחראי כלפי המונהגים‪,‬‬
‫ולכן עליו מוטלת החובה לדאוג לשלמותם הנפשית‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל במסכת ברכות דף סד‪/‬א‬
‫"אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל‬
‫בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך"‬
‫שלום פירושו שלמות‪ ,‬וכשיש שלמות שלום בעולם‪ ,‬מה גם שבזה החכמים מקדשים שם שמים‬
‫שהם הבונים והרופאים האמתיים‪ ,‬כי הם רופאי ובוני הנפש‪ .‬וכאשר הנפש בריאה אזי גם הגוף‬
‫בריא ‪.‬‬
‫ועיין ברמב"ם בהקדמה לסדר זרעים‪ :‬וזה לשונו‬
‫וכאשר נשלם לו מה שהיה צריך אליו השופט‪ ,‬התחיל באבות‪ .‬ועשה זה לשני‬
‫ענינים‪ . ....‬והענין השני‪ ,‬שהוא רוצה לזכור במסכת זו מוסר כל חכם מן החכמים ע"ה‪,‬‬
‫כדי שנלמד מהם המדות הטובות‪ ,‬ואין אדם צריך לזה הדבר כמו הדיינים‪ ,‬שעמי הארץ‬
‫כשלא יהיו בעלי מוסר‪ ,‬אין ההיזק לכל ההמון‪ ,‬אלא לבעליו בלבד‪ .‬אבל השופט כשלא‬
‫יהיה בעל מוסר וצנוע‪ ,‬יזיק עצמו ויזיק לבני אדם‪ .‬לפיכך היה תחלת דבריו במסכת‬
‫אבות מוסר הדיינין‪,‬‬
‫וצרי ך לשופט שלא ירבה לרדוף אחר תענוגי העולם‪ ,‬ואהבת העושר והמעלה‪ ,‬כמו‬
‫שאמר הכתוב (שמות יח)‪ ,‬שונאי בצע‪ .‬ואמרו ע"ה‪ ,‬מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש‬
‫תרומות יהרסנה‪ ,‬אם דומה הדיין למלך‪ ,‬שאינו צריך לכלום‪ ,‬יעמיד ארץ‪ ,‬ואם דומה‬
‫לכהן המחזר על הגרנות‪ ,‬יהרסנה (כתובות קה ע"ב)‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫ואחר שנראה שהשופט צריך לכל אלו המוסרים‪ ,‬כדי להוסר בהם‪ ,‬אם כן מה נחמד‬
‫ונכון היה תקון מסכת אבות אחרי מסכת סנהדרין‪ ,‬ומה שנלוה אליה‪ ,‬לפי שהיא כוללת‬
‫אלה המוסרים‪ ,‬ועוד נוסף עליהם ענינים אחרים‪ ,‬מביאים לידי פרישות מן העולם‬
‫וכבוד העולם ובעליה‪ ,‬ומעשה היושר והיראה עכ"ל‬
‫הרי שהחכם או הדיין או הרב או ראש הישיבה‪ ,‬או המורה והמחנך‪ ,‬כל מי שמנהיג את הציבור לא‬
‫מספיק לו לימוד ההלכה‪ ,‬אלא צריך שהוא עצמו יהיה שלם בדעותיו‪ ,‬וזה‪ ,‬לא רק כדי שלא יחריב‬
‫את עצמו ואת העולם אתו‪ ,‬אלא עצם תפקידו כמנהיג‪ ,‬זה עצמו מחייב אותו להיות גם רופא הנפש‪,‬‬
‫דהיינו להורות למונהגים שתחתיו שהם "חולה הנפש" את דרכי ריפוין על פי התורה‪.‬‬
‫ודע! שתיקון הנפש אינה לצורך שלמות ומעלה לנפש גרידא‪ ,‬אלא עצם בריאות הגוף תלוי בשלמות‬
‫הנפש‪ .‬והטעם לכך‪ ,‬שמאחר שחז"ל קבעו שנפש שאינה שלמה במידות פירושה הוא "שהנפש‬
‫חולה" ולא כמו שחושבים העולם שזה חוסר במעלות ושלמות רוחנית‪ ,‬אלא הוא חולי בנפש ממש‪,‬‬
‫הרי שכאשר הנפש חולה היא הסיבה לכל תחלואי הגוף רח"ל‪ ,‬ולכן תלמידי חכמים הבונים את‬
‫העולם‪ ,‬חייבים לדאוג לבריאות הנפש הן מצד הנפש והן מצד הגוף‪ ,‬ובריאות הנפש היא הרפואה‬
‫המונעת האמיתית‪.‬‬
‫ועיין ברמב"ם בכתבי הרפואה בספר הנהגת הבריאות‪,‬שכתב למלך מצרים‪ .‬וזה לשונו‪.‬‬
‫וידוע לאדוני‪ ,‬יאריך ה' ימיו‪ ,‬כי ההפעליות הנפשיות ישנו הגוף שינויים גדולים‪,‬‬
‫מבוארים‪ ,‬נראים לכל‪ ,‬ויעיד על זה‪ .‬תראה אדם חזק הבנין וקולו ערב חזק וערב‪ ,‬ואור‬
‫פניו מבריק‪ ,‬וכאשר יבוא לו פתאום דבר שימאסהו מאוס גדול‪ ,‬יפלו פניו מיד‪ ,‬ויסור‬
‫הרם‪ ,‬ואור פניו ישונה‪ ,‬וקומתו תשפל‪ ,‬וקולו יהיה צרוד ודק‪ ,‬ואם ירצה להרים קולו‬
‫בכל כוחו‪ ,‬לא יוכל‪ ,‬ויחלש כחו‪ ,‬ולפעמים יהיה נרעד מרוב חולשה‪ ,‬וגידיו הדופקים‬
‫יקטנו ויחלשו‪ ,‬וישתנו עיניו ויכבדו עליו עפעפיו מהניעם‪ ,‬ויתקרר שטח גופו‪ ,‬ותאבד‬
‫תאות המאכל‪ .‬סבת כל אלה האותות — העמיק והכנס החום הטבעי והדם אל תוך פנים‬
‫הגוף‪.‬‬
‫ובהפך מזה תראה אדם חלוש הגוף ומשונה המראה וקולו דק‪ ,‬וכאשר יבוא לו דבר‬
‫ישמחהו שמחה גדולה‪ ,‬תראה אותו יחז גופו‪ ,‬וירום קולו‪ ,‬ויאירו פניו ותמהר‬
‫תנועתו‪ ,‬ויחזקו ויגדלו גידיו הדופקים‪ ,‬ויתחמם שטח גופו ותיראה השמחה‬
‫והגילה בפניו ובעפעפיו‪ ,‬וענייניו מבוארים מאד‪ ,‬עד שלא יוכל לכסותה‪ ,‬ואין צריך‬
‫עיון להכיר‪ .‬וסבת אלה המקרים כולם – תנועת החום הטבעי והדם אל שטח הגוף‪.‬‬
‫וכן ענייני בעלי הפחד והתקוה והתוחלת הבטחון והשלוה ידועים‪ ,‬וכן עניני התנועה‬
‫בכל מחשבותיו‪ ,‬הנואש והמצליח מבוארים‪ .‬כי פעמים מגיע האדם הנואש מיגונו לרע‬
‫מזלו‪ ,‬עד שלא יראה‪ ,‬למיעוט כח הראיה ועכירותו‪ ,‬ואולם המצליח יוסיף מאור עיניו‬
‫תוספת מבוארת‪ ,‬עד שידמה‪ ,‬כי אור האויר הוסיף וגדל! וזה ענין מבואר‪ ,‬אין צריך‬
‫להאריך בו‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫ובעבור זה צוו הרופאים להשגיח בתנועות הנפשיות ולהסתכל בהם תמיד‪ ,‬ושיכוונו‬
‫להשוותן בעת הבריאות ובכל חולי‪ ,‬ולא יקדימו להן הנהגה אחרת בשום פנים‪ .‬ויחשוב‬
‫הרופא כי כל חולה – לבו צר‪ ,‬וכל בריא ‪ --‬רחב הנפש‪ .‬ולכן יסלק מעליו‬
‫ההפעלויות הנפשיות‪ ,‬המביאות לקוצר רוח‪ ,‬כי בזה תיארך בריאות הבריא‪ ,‬והוא‬
‫הקודם ברפואת כל חולה‪ ,‬וכל שכן אם היה חוליו מיוחד בכחות הנפש וכליהם‪,‬מכחולי‬
‫אשר בטפשא או במוח בעלי מחשבות העכורות והמלנכוליאה‪ ,‬כי ההשגחה בתנועות‬
‫הנפשיות באלה צריכה יותר‪ .‬וכן כל מי שיגבר עליו הדמיון והמחשבה הארוכה‪,‬‬
‫ובריחת החברה‪ ,‬מה שלא היה משפטו לברוח ממנה‪ ,‬או שירחיק האדם מה שהיה‬
‫מקרבו קודם לכן‪ ,‬אלה כולם לא יקדים הרופא דבר לפני תיקון ענייני נפשותם‪ ,‬בהסיר‬
‫אלו ההפעליות‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫‪6‬‬
‫ואולם הרופא באשר הוא רופא‪ ,‬לא יחפש ולא ישפוט מלאכת ידיעת חכמתו לדחות‬
‫אלה ההפעליות‪ ,‬אמנם יושגו אלה העניינים מן הפילוסופיה והמוסרים התוריים‪,‬‬
‫כי הפילוסופים‪ ,‬כאשר עשו ספרים במיני החכמות‪ ,‬כן חברו ספרים רבים בתיקון‬
‫המידות ומוסרי הנפש‪ ,‬ולהקנות מידות נכבדות‪ ,‬עד שלא יבואו מהן כי אם‬
‫פעולות טובות‪ .‬והזהירו מפחיתות המדות‪ ,‬ולימדו דרך להסירן מהנפש כל מי שימצא‬
‫בנפשו מאותה המדה הרעה‪ ,‬עד שיסיר הקנין ההוא המביא לכל הרעות‪ .‬וכן המוסרים‬
‫התוריים התוכחות והדינים‪ ,‬הלקוחים מן הנביאים ע"ה‪ ,‬מנביאותם וטבעיהם וידיעת‬
‫הנהגותיהם הטובות‪ ,‬יועילו לתקן מידות הנפש‪ ,‬עד שתגיע להם התכונה הנכבדת‪ ,‬שלא‬
‫יבואו ממנה כי אם פעולות טובות‪.‬‬
‫ולזה לא תמצא אלו ההפעליות שיעשו שינוי גדול‪ ,‬כי אם לפחותי העם‪ ,‬אשר אין להם‬
‫חכמה וידיעת המדות הפילוסופיות ולא במוסרים התוריים‪ ,‬כקטנים וכנשים וכשוטים‬
‫מן העם‪ .‬כי אלה למורך נפשם יבהלו ויפחדו‪ ,‬ותמצאם‪ ,‬אאשר יגיע אליהם הנזק או‬
‫תבוא אליהם צרה מצרות הזמן‪ ,‬ירבה פחדם‪ ,‬ויצטערו ויבכו ויטפחו על פניהם‪ ,‬ויכו‬
‫החזה שלהם‪ ,‬ואפשר‪ ,‬כי פעמים יגדל עליו הדבר עד שימות האדם הפחות ההוא‬
‫פתאום או אחר זמן‪ ,‬לפי מה שישיגהו מן היגון והאנחה‪ ,‬וכן כאשר תבוא לאלה‬
‫הפחותים טובה מטובות הזמן‪ ,‬תגדל שמחתם בזה ויחשוב הפחות ההוא למיעוט מוסר‬
‫נפשו כי השיג טובה גדולה‪ ,‬ויוסיף להתאוות ולהתפאר ברוב מה שהשיג מהתענוג‪,‬‬
‫וירבה צחקו ושמחתו עד שקצתם ימותו מגודל השמה‪ ,‬כיון שנתכת ונמסה הרוח לרוב‬
‫נטותה לחוץ פתאום‪ ,‬כמו שזכר גאלינוס‪ .‬וסבת כל זה רכות הנפש וסכלותה באמיתת‬
‫הדברים‪.‬‬
‫ואולם הלומדים והלוקחים מדות הפילוסופיה ומוסרי התורה‪ ,‬הם יקנו לנפשם גבורה‬
‫והם הגבורים באמת‪ ,‬עד שלא תשתנה נפשם ולא תתפעל‪ ,‬כי אם מעט מזעיר‪.‬‬
‫וכל מה שהיה האדם יותר לוקח מוסר‪ ,‬יתפעל יותר מעט בשני העניינים יחד‪,‬‬
‫ר"ל בענין יום הטובה ובענין יום הרעה‪ ,‬עד שאם ישיג טובה גדולה מטובות העולם –‬
‫והם אשר יקראום הפילוסופים הטובות המדומות ‪ --‬לא יתחמם בה ולא יגדל זה בעניו‬
‫ויחשוב לאין הטובות ההן‪ .‬וכן כאשר יבוא לו נזק גדול וצרה מצרות הזמן ‪ --‬והם אשר‬
‫יקראום הפילוסופים הצרות המדומות – לא יבהל ולא יפחד ויסבלם סבל טוב‪.‬‬
‫ואולם הגיע לאדם זאת התכונה בנפשו‪ ,‬בהסתכלות באמיתת הדברים וידיעת טבעי‬
‫המציאות‪ ,‬כי הגדולה שבטובות העולם לא תתמיד עם האדם כל ימיו‪ ,‬שהוא‬
‫ענין פחות מאוד‪ ,‬בעבור כי הוא דבר כלה ונפסד בהגיע קץ האדם‪ .‬כי מה יהיה‬
‫לאדם אשר ימות כשאר בעלי חיים? וכן הגדולה שברעות העולם‪ .‬כשיסתכל במות‪,‬‬
‫אשר אי אפשר להנצל ממנו‪ ,‬הנה הרעה ההיא קטנה מרעת המות בלי ספק‪ ,‬ולזה ימעט‬
‫השינוי לזאת הרעה‪ ,‬כי היא למטה מהרעה‪ ,‬אשר אי אפשר בלעדיה‪.‬‬
‫‪....‬‬
‫וכדין‪ ,‬והאמת‪ ,‬קראו הפילוסופים טובות העולם ורעותיו ‪ ---‬טובות מדומות או רעות‬
‫מדומות‪ ,‬כי כמה טובות מטובתיו ידמה ויחשוב טובות והן רעות באמת‪ .‬וכמה מרעותיו‬
‫ידמה שהן רעות והן טובות באמת‪ .‬למשל‪ :‬כמה פעמים קבץ האדם ממון רב והשיג‬
‫לגדולה ולמלכות גדולה‪ ,‬והיה הדבר ההוא סבה להפסד גופו ואבדת נפשו‪ ,‬בקנותו מדות‬
‫מגונות‪ ,‬ובהתרחקו מהשם ית'‪ ,‬אשר הדבקות בו היא הטובה האמיתית והנצחית לעד!‬
‫וכמה פעמים נורש העשיר‪ ,‬ומלך אבד מלכותו‪ ,‬והייה הדבר ההוא סבה לתקן גופו‬
‫ולהשלים נפשו במדות נכבדות‪ ,‬ולהאריך ימיו ולקרבו אל השם בוראו‪ ,‬ולהדביקה בו‬
‫בעבודתו אשר היא לו הטובה הנצחית לעד! ‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫ובכלל‪ ,‬רוב מה שיאמר ויחשוב העם שהוא טובה‪ ,‬הוא רעה באמת‪ ,‬ורוב מה שיחשבו‬
‫שהוא רעה‪ ,‬הוא טובה באמת‪ .‬ואין כוונת זה המאמר לבאר אמיתת אלו העניינים‬
‫‪7‬‬
‫ולפרש אותם או ללמד דרכיהם‪ ,‬כי כבר חובר בזה הרבה בכל זמן ובכל אומה חכמה‬
‫שתעיין בחכמות העיוניות‪.‬‬
‫ואולם רמזתי זה הרמז‪ ,‬כדי לעורר ולהרגיל הנפש לקבל מעט במיעוט ההתפעלות‬
‫בהסתכלו בספרי המדות ההם ובמוסרי התורות והתוכחות והדינים‪ ,‬אשר אמרו אותם‬
‫המשכילים‪ ,‬עד שתתחזק הנפשותכיר ותדע האמת שהיא אמת והבטל שהוא בטל‪,‬‬
‫וימעטו ההצתפעליות בנפשו‪ ,‬ותהיה נעדרת מחשבתוט הרעה‪ ,‬ותסור התבודדותו‬
‫והתרחקותו מן החברה‪ ,‬ותרחב הנפש‪ ,‬עד היות נפשו באיזה טבע שתהיה‪ .‬ובכאן‬
‫ההסתכלות גרידא טובה מאוד‪ ,‬ימעטו בו המחשבות הרעות והיגנות והאנחות‪ .‬ואפשר‬
‫שיבטלו לגמרי‪ ,‬כאשר ישים זאת ההסתכלות נגד עין שכלו‪ .‬וזה‪ ,‬כי כל מה שיחשוב‬
‫האדם ויכאב למחשבתו‪ ,‬ויחדש לו יגון ואנחה ואבל‪ ,‬לא ימנע זה מהיות אחד משני‬
‫דברים‪ :‬א) או שיחשוב בדבר שעבר‪ ,‬כמו שיחשוב במה שעבר עליו‪ ,‬כאבידת ממון‬
‫שהיה אצלו‪ ,‬או מיתת אדם‪ ,‬שיכאב לבו עליו‪ ,‬ב) או שיחשוב בעניינים העתידים‬
‫ליפול‪ ,‬ויפחד שיבואו‪ ,‬כמי שיחשוב וידמה שיפול עליו נזק מהנזקים‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫וידוע עם הסתכלות שכלית‪ ,‬כי המחשבה במה שהלך ועבר לא תועיל כלום בשום ענין‪,‬‬
‫והאבל והיגון על העניינים שעברו הם מפעולות חסרי השכל‪ .‬ואין בין האדם שיתאונן‬
‫בעבור ממון שאבד והדומה לו‪ ,‬או שיתאונן בעבור היותו אדם ולא מלאך או כוכב‬
‫והדומה לזה מבהמחשבות הנמנעות‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫ואמנם המחשבה המביאה לקוצר הנפש והרוח‪ ,‬במה שיפול ויבוא בעתיד‪ ,‬ראוי להניחה‬
‫גם כן בזה ההסתכלות‪ :‬כי כל מה שיפחד האדם שיפול עליו‪ ,‬הוא מצד האפשר‪ .‬אפשר‬
‫שיהיה ואפשר שלא יהיה‪ .‬וכמו שיכאב וידאג שמא יהיה מה שמפחד ממנו‪ ,‬כן ראוי‪,‬‬
‫שירחיב נפשו בבטחון בהשם יתברך‪ .‬ובזאת ההשכמה אפשר שיבוא ההפך ממה שפחד‬
‫שיבוא עליו‪ .‬כי מה שפחד שיבוא עליו וגם הפכו ‪ ---‬שניהם אפשריים‪".‬‬
‫בספר "תורת הנפש" ישנם היסודות להכרת הנפש על פי חז"ל‪ ,‬אבל ודאי שיש עוד לפתח ולהגדיל‬
‫ולהאיר את תורת הנפש על פי חז"ל‪ ,‬וזה יעשו תלמידי החכמים‪ ,‬וספר זה אינו אלא תן לחכם ויחכם‬
‫עוד‪ .‬כי דורנו זקוק לרופאים אמיתיים‪ ,‬שעניינם לעזור באמת ולא הכסף‪ ,‬ועיקר ריפוי הנפש היא‬
‫בקשר הנפשי האמיתי שיש לרופא עם מי שבא לעזור לו‪ .‬לכן נראה לי שחובה היא על תלמידי‬
‫חכמים לעסוק בת ורת הנפש‪ ,‬ויהי רצון שספר זה יהיה יסוד שיבנו עליו בניינים מפוארים לבנין‬
‫הנפש באמת‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫הקדמה‬
‫דורנו זה שולטים בו הכפירה והתאווה‪ ,‬בניגוד לדורות ראשונים‪ ,‬שהאמונה שלטה בכל העמים‬
‫ובפרט בעם ישראל‪ ,‬והסיבה לכך היא צורת המדע הפועל בימינו‪ .‬דורות ראשונים עסקו וחקרו‬
‫בנפש‪ ,‬העמיקו וחפשו לראות בכל נברא אם בצומח אם בחי ובמדבר את הנפש והצורה שעומדת‬
‫אחריו‪ ,‬שהרי השכל מחייב שחומר לא מתפתח מאליו אם לא תהיה לו צורה ונפש שמפתחת אותו‪,‬‬
‫ובפרט הרבו לחקור אחר נפש האדם‪ ,‬שהוא נזר הבריאה‪ ,‬עמדו נדהמים נוכח גילוי נפש האדם‪,‬‬
‫גדולתה ור וממותה‪ ,‬שהרי היא מגיעה למרומים‪ ,‬ומנפש האדם עלו למרומים לדעת את המלאכים‪,‬‬
‫ומשם העפילו לדעת ולהשכיל במציאות הבורא‪.‬‬
‫אבל בדורות האחרונים וביותר בדורנו זה‪ ,‬עיקר המדע מופנה לעבר החומר‪ ,‬לבדוק את מרכיביו‪,‬‬
‫כדי שיוכלו לעשות בו שימוש מעשי‪ .‬המדע החומרי התפתח בצעדי ענק עד שהצליח האדם בזכותו‬
‫להגיע לירח‪ .‬ואילו הנפש הרוחנית נשכחה כליל‪ ,‬כי אין מי שיחקור ויתעסק בה‪ ,‬וכבר אמר מורי‬
‫ורבי הרב מפונביז' ר' שלמה כהנמן זצ"ל בזמן שהגיעו לירח‪" ,‬לירח הגיעו אבל לנפש הנמצאת‬
‫בקרבם עדיין לא נגעו בה‪ ",‬וכל כך נשכחה מלב עד שהרבה מן המדענים אינם מכירים במציאותה‬
‫כלל‪ ,‬כי כל כך שיעבדו את הנפש לחקר החומר‪ ,‬עד שנראה כאילו שלא קיים רק חומר‪ ,‬ובאדם לא‬
‫קיים רק חושים‪ ,‬והשכל עצמו אינו אלא תוצאה ופונקציה של פעולת החושים‪.‬‬
‫וכל כך שקועים הם בחומר‪ ,‬עד שכל תכלית מחקרם הוא לצורך החושים‪ ,‬להמציא כל מיני המצאות‬
‫בתחום הפיסיקה‪ ,‬כגון התקשורת על כל סוגיו‪ ,‬הנשק האטומי‪ ,‬וכלל סוגי הטכנולוגיה‪ ,‬שתכלית‬
‫כולם הוא לרווחת הגוף‪ .‬ולכן איך אפשר לדרוש הכרה במציאות ה'‪ ,‬שהרי אפילו לנפשם אינם‬
‫מודעים‪ ,‬מציאות שנמצאת בתוכם ממש‪ ,‬מציאות שעל ידה הם חוקרים חושבים ומרגישים‪ ,‬וכל זה‬
‫משום שלא ראו ומששו את הנשמה בחושים‪ ,‬ולא יכלו להכניס אותה למעבדה בדי לבדוק אותה‪ ,‬כל‬
‫שכן שאת ה' לא ידעו ולא יכירו‪.‬‬
‫ואם תשאל אבל איך יתכן שיתעלמו ממנה‪ ,‬התשובה‪ ,‬הם לא מתעלמים ממנה‪ ,‬אלא היות והחושים‬
‫אינם רואים רק חומר לכן ואין להם בראש רק חומר‪ ,‬ומזה הם מסיקים שגם נפשם היא חומר‪ ,‬רק‬
‫שיש חומר חושב ויש חומר שאינו חושב‪ ,‬ויש חומר מרגיש ויש חומר שאינו מרגיש‪ ,‬כי לא מעלים‬
‫על דעתם שיש עוד מציאות חוץ מהחומר‪ ,‬אע"פ שהם יודעים שתכונות החומר הוא דבר מת‪ ,‬ומה‬
‫למחשבה והשכלה עם חומר מת‪ .‬משאלות אלה וכיוצא בהם הם לא מתבלבלים‪ ,‬כי אצלם העיקר‬
‫מה שהם רואים בחוש זה מה שקיים ותו לא‪ ,‬ולכן אפילו הפסיכולוגיה שעוסקת בחקר הנפש‪ ,‬אינה‬
‫רואה בנפש אלא מכונה גרידא‪ ,‬המגיבה באופן מכני לגירויים‪ ,‬כמו שכל חומר מגיב‪ ,‬כגון המים‬
‫מגיב לחום ולכן הוא מתאדה‪ ,‬והוא מגיב לקור ולכן הוא קופא‪ ,‬כך חומר הנפש מגיב לתגובות‬
‫נפשיות‪ .‬ולכן כל מחקרם בנפש היא‪ ,‬מה הם סוגי התגובות של הנפש‪ ,‬ומה הם הגירויים הגורמים‬
‫לתגובות הללו‪ .‬כגון הגירויים היצריים‪ ,‬והגירויים לכוח ולשלטון‪.‬‬
‫אבל אין הם מכירים בנפש בת חורין בת שמים‪ ,‬חלק אלוקי‪ ,‬מציאות הקדושה בעולם‪ ,‬מציאוטת‬
‫שאין לה עסק עם גירויים‪ ,‬אלא פועלת בבחירה‪ ,‬ואין שום שלטון חיצוני עליה‪ ,‬ומשעה שהוציאו‬
‫את החלק האלוקי מנפשם‪ ,‬הרי נכרתה האמונה‪ ,‬וגברה התאוה‪ ,‬כי חומר שולט‪ ,‬פירושו הוא שכל‬
‫יצרי החומר הם השולטים‪.‬‬
‫וצריכים לדעת באופן הברור ביותר‪ ,‬שהמדע והפסיכולוגיה‪ ,‬תורתם ודעותם‪ ,‬אינם נחלתם בלבד‪,‬‬
‫אלא זה נעשה נחלת כל האנושות כולה בלי יוצא מן הכלל‪ ,‬כי החלל מלא מדעותיהם הכפרניות‬
‫והמזלזלות‪ ,‬הם מחדירים אותם למוחות האנשים בין במודע בין שלא במודע‪ ,‬והצליחו בכך‪ ,‬עד‬
‫שעניין הנפש ועניין האלוקות נתפס כדבר שאינו ענין להשכלה ולדעת‪ ,‬אלא למסטיקה‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫לאמונות טפילות ח"ו‪ ,‬דבר שאינו מתאים שיתעסקו בו ברי דעת ומשכילים אלא הפתאים‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫וכיון שהיסוד הוא הכרת נפש האדם הרוחנית‪ ,‬לכן החכמים הקדמונים אפילו באומות העולם‪ ,‬וכל‬
‫שכן רבותנו הראשונים זכרונם לברכה‪ ,‬ראו בהכרת הנפש על כל חלקיה אבן פינה לכל הצלחה‪.‬‬
‫עסקו בה ולמדו אותה לתלמידיהם‪ ,‬חברו בזה ספרים‪ .‬כגון‪ ,‬ספר אמונות ודעות לרבי סעדיה גאון‪,‬‬
‫וכן ספר תורת הנפש לרבנו בחיי בעל חובת הלבבות‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬רבי מאיר אלדבי נכד הרא"ש בעל‬
‫ספר "שבילי אמונה"‪ ,‬רבי יצחק ערמה בעל "עקידת יצחק"‪ ,‬ואחרון חביב הרי הוא האריז"ל‪ ,‬כולם‬
‫עסקו וכתבו על הנפש‪.‬‬
‫ועיין במאמר הנפש לבעל שבילי אמונה וזה לשונו‪ " .‬כל בני אדם הם שווים בנפש ובגוף‪ .‬אבל‬
‫אין כולם יודעים אמיתת הנפש כאשר יודעין אמיתת הגוף‪ .‬וזה אינו פלא כי הגוף מושג‬
‫בחושים‪ .‬והנפש אינה מושגת כי אם בשכל לבד‪ .‬ועל זה המון בני אדם שאינם משיגים כי‬
‫אם דבר מוחש‪ ,‬אינם מאמינים בהוויית הנפש‪ ,‬או יאמינו שהיא מתפשטת בכל מקומות הגוף‬
‫מפני שהוא מתנועע‪ .‬אבל מהותה או ענייני ישותה‪ ,‬הם המאמינים דבר קבלה‪.‬‬
‫ומעטין הם שישיגו זה בשכל‪ .‬ואין ראוי ונכון שלא לידע האדם חלקו אשר בו ישכיל‬
‫אלוהיו‪ .‬הואיל והחלק ההוא דומה לאלוה‪ .‬כמו שיתבאר‪ .‬ולכן ראוי לנו לחקור ולבקש‬
‫בדרך המופת‪ ,‬לידע ישות נפשנו‪.‬‬
‫ועיין לרבי סעדיה גאון בספר אמונות ודעות – (מאמר שישי ‪ -‬אות ב) בהקדמה לפרק העוסק‬
‫בנפש וז"ל‪" ,‬ידע הקורא ספר זה‪ ,‬כי המחקר בידיעת הנפש הוא מחקר בדבר עמוק דק‬
‫ועדין‪ ,‬וכפי שתיארתי במחקר באמתות יש מן האין‪ ,‬ובענין בורא כל המציאות‪ ,‬כך גם‬
‫היא‪ ,‬יש בענינה מן הדקות"‬
‫ועיין לרבנו יונה בשער העבודה וזה לשונו‪.‬‬
‫"הפתח הראשון הוא שידע העובד ערך עצמו‪ ,‬ויכיר מעלתו‪ ....‬וישתדל ויתחזק תמיד‬
‫להעמיד עצמו במעלה ההיא ולהתנהג בה תמיד‪ ...‬ואם ח"ו לא יכיר מעלתו‪ ...‬נקל‬
‫יהיה בעיניו ללכת בדרכיו הפריצים‪ ,‬להגלות כאחד הנבלים‪ ,‬למלאת תאוותיו בחיקו‪,‬‬
‫כאשר אמר המשל‪" :‬כל מי שאינו מתבייש מנפשו – אין לנפשו ערך בעיניו"‪.‬‬
‫על כן צו השעה להשיב מלחמה שערה‪ ,‬להחזיר עטרה ליושנה‪ ,‬לעסוק ולהכיר בדעת ובהשכל את‬
‫נפשנו‪ ,‬כי בנפשנו הדבר‪ ,‬כי רק על ידה נכיר את בוראנו‪ ,‬על כן אמרתי לקבץ כמה מאמרים‬
‫לרבותינו הראשונים העוסקים בידיעת הנפש‪ ,‬לעשות מזה ספר אחד שיכלול בו מאמרים העוסקים‬
‫בתורת הנפש‪ ,‬דבר שיועיל לעצמי ולכל מי שרוצה לרומם את נפשו להגיע להצלתה האמיתית‪.‬‬
‫ובפרט שמאמרים אלו הם המקור לספרי "דעת אלוקים"‪ .‬כך שהרוצה לעמוד על הדברים במקור‬
‫ולהעשיר את ידיעתיו‪ ,‬הרי המעיין והמקור פתוח לפניו‪ ,‬יבוא וירוה את צמאונו‪.‬‬
‫ספר תורת הנפש הוא קיבוץ של שלשה מאמרים בתורת הנפש‪ ,‬המאמר הראשון הוא מאמר הנפש‬
‫לרמב"ם‪ ,‬שעיקרם הוא שמונה פרקים שהם הקדמה לפירושו על מסכת אבות‪ ,‬והוספתי עליהם‬
‫"הגהות וביאורים"‪ ,‬ההגהות מספרים אחרים‪ ,‬וביאורים מדברי הרמב"ם עצמו‪ ,‬מדבריו הנמצאים‬
‫מפוזרים בכל ספריו ומאמריו בענין הנפש‪ .‬הלוא הם‪ :‬ההקדמה לפירוש המשניות הנמצאת במשניות‬
‫זרעים‪ ,‬יד החזקה‪ ,‬וכן מספר מורה נבוכים‪ ,‬ומפירושו למסכת אבות‪ .‬מכתבים רפואיים לרמב"ם‪,‬‬
‫שבהם הוא מדבר בהשפעת הנפש על בריאות הגוף‪ ,‬ונוסף על זה הצגתי כמה מאיגרותיו המדברים‬
‫בנושא הנפש בהקדמה ובחתימה‪ ,‬את אגרת "פרקי הצלחה" הצגתי בהקדמה‪ .‬ואת אגרת המוסר‪ ,‬וכן‬
‫אגרת תלמידו בעניין הנפש הצגתי בחתימה‪.‬‬
‫המאמר השני הוא מספר שבילי אמונה לר' מאיר אלדבי אחד מהראשונים‪ ,‬שספר השל"ה מביא‬
‫מדבריו בהרבה מקומות‪ ,‬וכתב שהוא נכד הרא"ש‪ .‬ספר שבילי אמונה עצמו עוסק בהרבה נושאים‪,‬‬
‫אבל אני הבאתי רק את הפרקים העוסקים באמונת הייחוד‪ ,‬ובתורת הנפש‪ ,‬ושכר ועונש‪ .‬וגם כאן‬
‫הוספתי "הגהות וביאורים"‪ ,‬הגהות מספרים אחרים‪ ,‬והביאורים הם מתוך שאר דבריו בענין הנפש‬
‫הנמצאים מפוזרים בספר שבילי אמונה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫המאמר השלישי הוא הפרק האחרון שבספר "עץ חיים" לאריז"ל המדבר בנפש האדם‪ ,‬וגם כאן‬
‫עשיתי הגהות וביאורים‪ .‬הגהות מספרים אחרים‪ .‬וביאורים משאר ספריו‪ ,‬וכן משאר ספרי קבלה‬
‫אחרים‪ .‬ובפרט מ"ספר הברית" שהאריך לבאר את דברי האריז"ל‪ .‬ונוסף על זה הבאתי פרק מספר‬
‫שערי קדושה בתור מבוא והקדמה למהות האדם על פי הקבלה‪ ,‬ועוד שני פרקים משערי קדושה‬
‫הדנים בעניין המידות והמצוות היכן הם פועלות בנפש האדם‪ ,‬והצגתי אותם בחתימה למאמר הנפש‬
‫לאריז"ל‪.‬‬
‫בתור הקדמה לספר "תורת הנפש" הבאתי מאמר נפלא מספר "עקידת יצחק" לר' יצחק ערמה‪,‬‬
‫בעניין הנפש‪.‬‬
‫המעיין בספר זה ימצא עולם חדש עולם הנפש‪ ,‬עולם של רוחניות‪ ,‬והתועלת מעיון ולימוד הנפש‬
‫הוא גדול מאוד‪ ,‬שעצם המודעות לנפש‪ ,‬זה לבד כבר תורם שהאדם נעשה רוחני‪ ,‬ובפרט כאשר הוא‬
‫עולה מידיעת הנפש לידעת ה' יסוד הרוחניות של המציאות כולה‪ ,‬ועל ידי זה נעשה האדם מרומם‬
‫מעל התאוות וענייני החומר‪.‬‬
‫רוממות הנפש וידיעת האמיתיות‪ ,‬עוזרת לאדם לא רק לבריאות הנפש עצמה‪ ,‬אלא זה משפיע על‬
‫בריאות הגוף‪ ,‬כי בבריאותה יהיה הגוף בריא‪ ,‬ובחוליה יחלה הגוף‪ ,‬כמבואר במאמר הנפש‬
‫להרמב"ם ב "הנהגת הבריאות"‪.‬‬
‫כאמור ספר תורת הנפש הוא המעיין והמקור לתורת הנפש האנושית‪ ,‬ולכן חשוב מאוד לצרף לספד‬
‫דעת אלוקים את הלימוד והעיון בתורת הנפש‪ ,‬ומה שחסר שם יושלם כאן‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫מבוא‬
‫מספר‪ :‬עקידת יצחק לרבי יצתק ערמה‪.‬‬
‫השער השישי‬
‫‪12‬‬
‫ידוע הוא שכל דבר שלא נתבררה מעלתו או שתעלם כוונת תכליתו‪ .‬יתחייב מזה‪ ,‬אם שלא יתנועע‬
‫המתנועע בבחירה אליו כלל‪ .‬או אם יתנועע תהיה תנועתו אליו בעצלה ובכבדות‪ .‬ויהיה שיעור‬
‫הכבדות והעצלה כפי שיעור העלם הסבה‪ ,‬וסכלות התועלת‪ ,‬או המצא הספק בו‪ .‬והכלל כי מי‬
‫שיסכל תועלת התכלית לא ימנע מהשתבשות הפעולות או מהמניעה מהם או מהעצלה והכבדות‬
‫בהם‪ ..‬ומהיות הכרת התכלית והתועלת בפעולות‪ ,‬הכרחי לשיתנועע האדם אליהם‪ .‬היה מהשתדלות‬
‫החוקר לחקור על מהות האושר‪ ,‬ולשבח ענינו ולפרסמו לשומו לנס ניכר ומבואר לכל‪ .‬יראו רבים‬
‫וישתדלו בכל עוז להשגתו‪.‬‬
‫מי הוא החלק שבאדם הנושא את ההצלחה והאושר‬
‫אבל מה יועיל ההשתדלות בהכרת האושר והחריצות בהודעת ההצלחה כאשר היה העיקר חסר‬
‫מציורנו ונעלם מדעתנו‪ .‬והוא במה שנסתר ונעלם מנגד עינינו ושכלנו עיקר מהות‬
‫ומציאות העצם הנושא לזאת ההצלחה‪ .‬כי הגוף הנראה לעיניים הינו לעינינו נכרת ונפסד‬
‫והוא לקברות יובל‪ .‬והנפש המשכלת אשר שמוה תורה נביאים וכתובים וכל חכמי לב במאמינים‬
‫לנושא קיים ונאמן אל זה הענין הנפלא‪ .‬מי יתן אפוא ונדע מה היה לו‪ .‬ואם הוא כדאי להישאר אחרי‬
‫הגוף לעת ההיא‪.‬‬
‫סברות רבות במהות הנפש‬
‫כי באו בעיון זה כמה סברות ובלבולים כפי מה שהעמיקו אצלו החוקרים זה אומר בכה וזה אומר‬
‫בכה‪ .‬ובכל מה שנזכר מדעותיהם לא יצאנו מידי מבוכה‪ ,‬אדרבה העמיקו שחתו‪ .‬עוד הוסיפו פקפוק‬
‫ובלבולים‪ .‬למה שמופתי וראיות בעל הדעת הראשון הם ביטולים וסתירות לזולתו‪ .‬ומופתים וראיות‬
‫זולתו ביטולים וסתירות לעצמו‪ .‬וזה וזה לא נתקיימו בידינו‪ .‬ונשאר מהות הנפש פורח באוויר‪.‬‬
‫והתכלית למציאותינו נסכל ממנו‪ .‬והתועלת בכישרון המעשים מסופק מאד‪ .‬ויישאר‬
‫האיש הנלבב משתומם על מציאותו‪ .‬משתאה מחריש על תכליתו‪ .‬מתעצל טומן יד‬
‫ומתרפה במלאכתו‪ .‬כי לא ידע מה אחריתו‪.‬‬
‫וכמו שאמר איוב בתומתו‪ :‬תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי (איוב ט')‪ .‬ירצה שעם שהוא אינו עיקש‬
‫דרכים נפסד התאוות‪ .‬אבל מטבעו להלוך בתמימות לקראת הצלחתו‪ .‬הנה סכלותו באמתת מהות‬
‫נפשו הנושאת לזאת ההצלחה‪ .‬תחייב להחליש לו התשובה המחויבת להשגת החיים האמתיים‪ .‬והוא‬
‫אומרו אמאס חיי‪ .‬כי ההתרשלות ממה שראוי שיאהב יורה על המיאוס בו‪ .‬ואין ספק כי זהו פתח‬
‫פתוח והיתר רצועה לכל עושי רשעה‪ .‬ונמצא האדם כדגי היום בלתי קיימי המציאות לא בעולם הזה‬
‫ולא בעולם הבא‪.‬‬
‫יש תשוקה עזה לבעל שכל להכיר את נפשו‬
‫ואולם מפני שהתשוקה היא נמרצת מאד לכל בעל שכל אם מעט ואם הרבה‪ .‬לעמוד על נפשו‬
‫להתבונן במהותו ולהתאמץ בכל כחו בהכרתה‪ .‬עד יגזור במציאותה ענין עצמי‬
‫וממשיי מספיק לשיסכים הדעת על קיומו כשייעור שיהיה לו תכלית ידוע והצלחה‬
‫נכרת‪ .‬ישקוד בכל עוז על השגתה‪ .‬מה שלא יעשה זה בדבר שאין לו שום השערה‪.‬‬
‫ראיתי ליחד שער לזה הדרוש הנפלא אזכור בו קצת הספקות הנופלות עליו ראשונה‪ .‬הנה באו‬
‫בספריהם וחדשות אני מגיד‪ .‬ומה שראוי שיקבלהו הדעת בו בהסכמת התורה וחכמי החקירה‬
‫והאמונה‪ .‬כי הוא מה שיאות שיחובר בזה לחמר הדרוש ומעלתו‪ .‬אמנם הספקות והבלבולים אשר‬
‫זכרום חכמי העיון בזה הדרוש הנה הנם בספריהם הראשונים והאחרונים‪ .‬אם מחכמי האומות‪ .‬ואם‬
‫המתפלספים מאומתנו‪.‬‬
‫שתי אפשרויות במהות הנפש‪ ,‬הם‪ ,‬או שהיא הכנה ותאבד באבוד הגוף‪,‬‬
‫או שהיא עצם רוחני קיים‬
‫ואבחר הקיצור במה שיספיק לכוונתנו‪ .‬וזה שלא תמלט משתהיה זאת הנפש כח והכנה בלבד‬
‫הווה בהויית הגוף ומתחדשת בחידושו כמו שחשבוה רוב המעיינים‪ .‬או שתהיה עצם נבדל‬
‫עומד בעצמו בלתי הווה עמו אלא שמתחבר אליו הקשר מציאות בהווייתו כמו שחשב‬
‫זה טמסט"יוס וסיעתו‪.‬‬
‫ואם היתה על הענין הראשון הנה למראית העין הוחלט עליה האבדון וההספד במות הגוף‪ ,‬כי עמו‬
‫הווה וכאשר ימות תמות ועמו תקבר‪ .‬כמו שיחויב מההקדמה האומרת שכל הווה נפסד‪ .‬והנה לפי זה‬
‫‪13‬‬
‫אין הפרש ממנה לנפש אחד מבעלי חיים‪ .‬וכמו שנראה מאמר החכם ומי יודע רוח בני האדם העולה‬
‫היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ‪ .‬ואמר ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל‬
‫(קהלת ג')‪.‬‬
‫ואם נניחה על הענין השני הנה ישיגונו בה ספקות עצומות ממה שזכרום‪ .‬שיאמרו שאי אפשר‬
‫לעצם נבדל אשר כזה שיעתק אל זה החומר מחוץ‪ .‬שכבר התבאר שכל מתנועע הוא גשם‪ .‬וגם לא‬
‫שהצורה ההיא תהיה נסתרת ומכוסה בחמר ההוא עד הזמן שתראה בו‪ .‬שאם כן יתחייב שתהיה כן‬
‫בחמר אשר נתהווה זה החומר ממנו‪ .‬וכן באותו שנתהוה ממנו הראשון עד לבלתי תכלית‪ .‬ויתחייב‬
‫שיהיו כל החמרים ההווים והנפסדים בעלי שכל אנושי‪ .‬וכענין הזה נאמר בהפסד האדם אם הצורה‬
‫אז היא נעתקת ממנו או נחבאת ומכוסה בחמר‪ .‬ויגזרו על שזה וזה מבואר הביטול‪ .‬גם אמרו קצת לו‬
‫היתה הנפש נמצאת קודם לא תמנע אם שתהיינה הנפשות אחדות או רבות‪ .‬וכאשר לא היו חמרים‬
‫ומקרים בם יפול החלוף‪ .‬הנה לא יצויר החלוף גם לא האחדות לפי שהיא בגופות רבות‪:‬‬
‫אם הנפש היא עצם נכבד‬
‫איך גזרה חכמת הבורא להביאה לידי סכנה בהורידה לעולם‬
‫אמנם המיוחד אלינו אנחנו בעלי ברית התורה ובני ביתה הוא שנשגיח בזה מצד תכלית זאת‬
‫הבריאה ותועלתה‪ .‬כי אם הנחנו העצם הזה נבדל‪ ,‬משכיל מעצמו‪ ,‬ונמצא מזולת חמרו‪.‬‬
‫איך גזרה חכמת בוראו לתת תחת ידו מכשלת החברה הזאת או העירוב או השכונה עם זה החמר‬
‫הנתעב והנאלח‪ ,‬אשר הוא פונה תמיד אל כל דבר פשע אשר ממנו תפתח הרעה לו ראשונה‪ .‬ולו‬
‫הכין כלי מות הפסד מוחלט בחברתו לבא באחת הפחתים‪ .‬אשר עליהם ועל כל אחד מהם הועד‬
‫העונש מאצלו‪ .‬והאבדתי את הנפש ההיא מלפני (ויקרא כ"ב כ"ג) הכרת תכרת הנפש ההוא עונה‬
‫בה (במדבר ט"ו) ואמר ואת נפש איבך יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א' כ"ה)‪ .‬ונאמר ועסותם‬
‫רשעים כי יהיו אפר וכו' (מלאכי ג')‪ .‬ואמרו רבותינו ז"ל אלו פשעי ישראל בגופן שגופן כלה‬
‫ונשמתן נשרפת (ר"ה י"ז ע"א)‪ .‬הלא טוב לה שבת מושב אלהים כראשונה שלוה ושקטה‪ .‬מהתחפש‬
‫ובא אל מערכת המלחמה שכמעט כל באיה לא ישובון‪ .‬ודרך כלל נוח לו לאדם שלא נברא משנברא‬
‫(עירובין י"ג ע"ב)‪.‬‬
‫נפשות כלל האנושות הם מאוצרות מתחלפים‪,‬‬
‫או הם מאוצר אחד‬
‫וקשה עוד מזה כי זאת הנפש אשר כן הנחנוה נמצאת קודם הויית הגופים‪ .‬לא ימלט משיהיו שמה‬
‫אוצרות מתחלפים למספר האומות אשר אליהם נפרדו חלוקי האמונות‪ .‬מאוצרות מתחלפים‬
‫יוקחו נפשות מתחלפות לאומה אומה מהן‪ .‬או שתהיה מהות הנפשות כלן ענין אחד‬
‫בלתי מתחלף ‪ .‬ולעג הוא שיהיו על הענין הראשון‪ .‬שאם כן יהיו הדעות והאמונות טבעיות‬
‫והכרחיות אשר אי אפשר ההפך מזו לזו‪ .‬הפך ממה שנראה מהנסיון בכל זמני הדתות‪ .‬ומה שייעד‬
‫הנביא כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם וכו' (צפניה ג')‪ .‬וגם היה מהנמנע שימצא‬
‫אדם בלי דת ואמונה בשום זמן מעולם‪.‬‬
‫יתחייב אם כן שתהיינה הנפשות על הענין השני‪ .‬ותישאר התלונה רב לאמור‪ ,‬איך הסכימה‬
‫חכמתו וצדקתו ית' שתהיינה הנפשות הזכות והברות‪ ,‬אלה לחיי עולם ואלה לחרפות‬
‫ולדיראון‪ .‬כמו שיתחייב זה להנתן אלו לפלשת וצור עם כוש‪ .‬וליתר העמים אשר לא ראו אור‬
‫הישרת התורה האלהית ולא שמעו את שמעה‪ .‬ואלו לעם הקדש אשר תורת יי' בלבם‪.‬‬
‫הבדלים עצומים בין האומות‪ ,‬וגם באותה אומה לא הכל שווין‪,‬‬
‫בפרט ההבדל בין הזכרים לנקבות‬
‫ואין ספק שדעת כל אומה מהאומות שאמונת זולתה בטלה ומקיימה אין לו חלק ונחלה בהצלחה‬
‫האנושית כלל‪ .‬ואף באומה האחת לבדה לא ימלט המצא עוול בחיק נותן נשמה לעם עליה חלילה‪.‬‬
‫וזה שלאלו תהיינה נפשות לזכרים המושלים ברוחם ובעצמם ובכל אשר להם‪ .‬ויש סיפק בידם‬
‫לבקש שלמותם ולהגיע עדיו מאין מוחה‪ .‬ואלו תהיינה לנקבות אשר הן חלושות במזגן בכל‬
‫הפעולות השלמות עם הכנעתם והשתעבדם אל העבודה והשירות התמידי לזולתם‪ .‬אשר הם סבות‬
‫עצומות להרחיק מהם כל שלימות והצלחה הרחק מאד מאדם‪ .‬כמו שנראה לסבה זו תפטור אותן‬
‫תורתנו הקדושה (קדושין כ"ט ע"א) ממצות עשה שהזמן גרמא‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫הספיקות במהות הנפש אין אדם ניצול מזה‪,‬‬
‫רק יראים לדרוש ולחקור שלא יראה ח"ו כאינו מאמין‬
‫הן אלה מעט מהרבה מהספקות אשר ראוי לשום אליהן לב כל בעל דעת‪ .‬אם בתורת בעל דת‪ .‬אשר‬
‫מצדן יגיע הספק והבלבול אשר לא יעלם‪ .‬והאדם אינו ניצול מזה כי קרוב הוא‪ .‬והוא ממשש בו בינו‬
‫לבין עצמו כאשר ימשש העור‪ .‬וירא לדרוש ולחקור עליו עם זולתו ברבים אשר עמו‪ .‬פן‬
‫תצא כאש ומצאה קוצים כסוחים ופשה תפשה מספחת הפקפוק‪ .‬ותיהפך לנגע הייאוש‬
‫וצרעת המינות וההתפקרות‪ .‬ובין כה וכה נופל במה שאמר איוב (ט') תם אני לא אדע‬
‫נפשי אמאס חיי‪ .‬לפי פשוטו כי איננו מוצא קורת רוח לנפשו‪.‬‬
‫ועתה כמו כן קויתי יי' יהיה עם לבבי‪ .‬בעתות מחשבי‪ .‬קותה נפשי יערב עליו שיחי‪ .‬דברה לשוני‬
‫בחכי‪ .‬ולדברו הוחלתי יסכים על ידי‪ .‬והיה אמונת עטי כי אעלה על ספר זה הדרוש הנכבד‪.‬‬
‫לתועלתי ולתועלת אשר כגילי‪:‬‬
‫דעת חז"ל במהות הנפש‬
‫ותחילת דברי יוודע איפה כי מה שאומר אותו לא המצאתיו ממחשבתי ולא בדיתיו מלבי‪ .‬אבל‬
‫ביררתיו מדעות מתחלפות ועיונים מרבים חכמים אשר אתנו‪ .‬העברתים במסורת הברית‪ .‬לטהר‬
‫אותם מצרף וכבורית‪ .‬והעולה מזה לא יהיה דבר זר ומחודש‪ .‬אבל חבור וסדור ממה שנמצא מפוזר‬
‫ומפורד בספרים‪ .‬וגם אמנה קצת גלוי ופרסום הנאמר בלט ובחשאי מפי הראשונים בסמיכות הדעת‬
‫ההוא הטוב והישר בעיני האלהים‪ .‬כי ראיתי כי מה שרגילים לפרסם בזה אימות החלוקה השנית‬
‫אשר זכרנו ראשונה‪ .‬אם הוא דרך אמונה לרבים והן לא יאמינו בה‪ .‬גם כי אינו דבר של קיימא מפני‬
‫רוב הספקות הנופלות בה‪ .‬ואמנם החלוקה אשר לכאורה חשבוה לזרה‪ .‬היא אשר יאמינוה וחשבוה‬
‫לטובה‪ .‬והם כחדוה תחת לשונם ולא המתיקו אותה וקראו לה מרה‪ .‬והיה זה סיבה עצומה כי זו וזו‬
‫לא נתקיימו ביד עם ה' אלא מבקש אמת ואמונה‪.‬‬
‫לזה אמרתי טוב הדבר כי יזדרז אדם להשתדל בה למרק אותה ולזככה‪ .‬להכין אותה מדרך השכל‬
‫ולסעדה מהכתובים ולקיימה מדברי חכמי האמת האלהיים‪ .‬באופן שיצא הפסד גלויה לרבים בשכר‬
‫עוצם התועלת המגיע להם‪ .‬כי ידעו וישכילו אשר בידם טובם‪ .‬וה' אלהים הוא הנותן להם כח‬
‫לעשות להם את הנפש הזאת‪:‬‬
‫הנפש האנושית מתחדשת עם הגוף‪,‬‬
‫והיא הנכבדת שבצורות המתחדשות‪ ,‬כגון‪ .‬הצומח‪ ,‬והחי‪.‬‬
‫ואומר כי הנאות והנראה מחוייב אצל הדעת לצאת מידי מבוכה זו שזכרה המשורר ומכל המבוכות‬
‫והספקות שזכרנו ושלא זכרנו‪ ,‬הוא שנקבל בדעתנו שהנפש הזאת האנושית המיניית היא הצורה‬
‫הראשונה המתחדשת ונמשכת אל הרכבת החמר ההוא האנושי ושווי מזגו‪ .‬והוא דבר הלך ממנה‬
‫מדרגת ההיולי‪ .‬וזו היא הנכבדת שבכל הצורות ההיולניות‪ .‬כמו שהחמר הזה הוא על המזג היותר‬
‫שוה והיותר נכון שבכל החמרים‪ .‬כי כמו שהצורה הצומחת נתעלתה מהצורה המחצביית מצד עילוי‬
‫מזג נושאה מנושאה‪ .‬וכן הצורה החיונית התעלתה מאד מן הצומחת לסבה הזאת עצמה‪ .‬עד שכבר‬
‫העלה אותה בוראה למעלת ההרגש והחיות והבחינה להתקרב אל המועיל ולהתרחק מן המזיק‪ .‬מה‬
‫שלא היה כח ביסודות על זה כמו שכתבנו אצלם בשער הג'‪ .‬וגם בהרגש ובבחינה ההיא נמצא הבדל‬
‫ויתרון לקצת המינים על קצתם‪ .‬לפי ההבדל שימצא בדקות חומרו ובטוב מזגו בהתקרבו אל‬
‫השיווי‪ .‬עד שכבר נמצאו מינים מהב"ח שהם מסוגלים בתכונות נאותות דומות למדות טובות כמ"ש‬
‫החכם מלפנו מבהמות ארץ וכו' (איוב ל"ה) לפי דרש חז"ל (עירובין ק' ע"ב)‪ .‬כמו שנמצא בהם‬
‫מרגישים ומפקחים במלאכות הדקות ובהרבה תחבולות המיוחדות להם בטבעם הפלא ופלא‬
‫מזולתם‪ .‬עוד נמצא להם ערמומיות טבעיות דומות למחשביות‪ .‬שבהם יכניעו קצתם לקצתם‬
‫ושיעבדו להם‪ ,‬כמו שכל זה הוא מפורסם‪ .‬ולא נתחייב זה רק ממה שהוא מבואר כי לפי דקות החמר‬
‫ההוא ושווי כך גזרה חכמתו ית'‪ .‬בתחלת היצירה להלבישו צורה יותר שלימה‪ .‬והשפיע עליו הרגש‬
‫גדול ונפש יתירה עד שכבר הגיע זה אל שימצא מין הקוף שהוא מופלג בזה הענין עד‬
‫שיקביל מזגו כדמות התמונה האינושית‪ .‬וכמעט היות יהיה כמוהו במה שנתפרסם ממנו מן‬
‫החקויים‪ .‬ולזה שמוהו ממוצע בין הנפש החיונית והמדברת‪ .‬כמו שאמרו מהאלמוג והאספוג הימיי‬
‫שהם ממוצעים בין המחצב והצומח ובין הצומח והחי‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫החומר האנושי נכבד מכל החמרים‬
‫ולכן הוא נושא אל הצורה הנכבדה שהיא הנפש האנושית שיש בה בחירה רצונית‬
‫כן בהיות החמר האנושי היותר שווה והיותר נכבד מכל החמרים‪ .‬עד שכבר שולח עליו שם מזג‬
‫שווה בבחינת שאר המינים‪ .‬היה מחכמתו יתברך שהצורה המרגשת בו והנותנת בו השלמות תהיה‬
‫היותר שלמה ויותר זריזה בכל פעולותיה מכל הצורות ההיולאניות בזה‪ .‬רצוני שימצא בטבעה טוב‬
‫הבחינה בהתרחק מן הרע והמזיק ולהתקרב אל הטוב והמועיל‪ ,‬באופן יותר שלם ממה שתמצא‬
‫בחינה זו בכל בעלי החיים‪ .‬ונוסף לו כח אחר נכבד מזה והוא הרצון או המניעה בבחינת‬
‫הטוב והרע‪ .‬וזה כי האדם כבר ימאס בטבעו בטוב או בערב המתדמה אליו בתחילת המחשבה‬
‫מפני בריחתו מהרע או הנזק הנמשך לעתיד‪ .‬או יבחר הרע לרצותו אל הטוב הגדול המקווה ממנו‪.‬‬
‫אשר זה הענין תיקרא בחירה שהיא רצון שכלי‪ .‬מה שלא נמצא כן לשום אחד מהב"ח הבלתי‬
‫מדברים‪ .‬כמו שנודע מספרי החכמים והביאו החכם בטבעיות במאמר בנפש האנושית‪ .‬והנביא העיד‬
‫על זה כשאמר בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב (ישעיה ז') יעיד שבתחילת עניינו‬
‫תמצא בו סגולת הבחירה לעשות מעשיו לדעתו מאס ברע ובחור בטוב‪ .‬כמו שהביא‬
‫לדמיון חמאה ודבר מאכל (שם)‪ .‬כי עירוב שניהם למאכלו יהיה למאוס ברע המגיע לגוף מאכלו כל‬
‫אחד בפני עצמו‪ .‬ולבחור בטוב המזון המועיל והערב המגיע משניהם יחד‪.‬‬
‫בצורה האנושית נוסף בה תכונה מעולה‬
‫והיא סגולת המושכלות הראשונות‬
‫גם מטוב מזגו ועצם שוויו תמצא אותו בתחילת עניינו סגולת המושכלות הראשונות‬
‫ופקחות השכל בענייניו‪ .‬אשר בזה השתמשו להשלים צרכיהם ההכרחיים והנאותים‪ .‬כמו שהוא‬
‫הענין להמציא המלאכות העמוקות כולם‪ ,‬הצריכות להם לכדי חייהם למאכל למשקה ולבוש‪ .‬מה‬
‫שלא ימצא זה לאחד מהב"ח‪ .‬ואם שתמצא מלאכת מה למין אחד מהם ומלאכה אחרת למין זולתו‪.‬‬
‫וגם בפקחות וערמימות בענייני המשא ומתן הנמצא ביניהם‪ .‬וטוב ויושר התכונה לאהוב הצדק‬
‫ולשנוא העול והחמס ולגרשו מבין כתותיהם לחיות החיים המדיניים הטבעיים אליהם‪ .‬עד שיוכרח‬
‫להם מזה הצד להמציא הלשון והכתב להגיע כוונותיהם הנפשיות קצתם לקצתם אשר לא ישוער‬
‫מציאות קיומם זולת זה כמו שכתבו החוקרים‪ .‬והאדם יראה לעיניים‪.‬‬
‫הנפש האנושית תקרא בכללותה הנפש היולאנית כלומר נפש מוכנה לקבל צורה‬
‫כי אינה הנפש באמת‪ ,‬והיא משותפת למין האדם בכללו‬
‫והנה הצורה הזאת ההיולאנית אשר כן תארנוה היא הצורה המיניית המשותפת למין האדם‬
‫בכללו‪ .‬ואשר יקבלו אותה כל אחד ואחד מאישי המין באותה מדרגה מהשלמות אשר יאות לו לפי‬
‫הכנת המזג ההוא המיוחד שמקבלה בשעת ההויה‪ .‬ואתה קרא אותה שכל היולאני או כח או‬
‫הכנה או באיזה שם שתרצה‪ ,‬ואני הנני קורא אותה בשם כח מקבל התעצמות נבדל‬
‫במעשה ועיון‪ .‬וזה כי בתחילת עניינה והוא בהיותה על התואר שאמרנו כבר יצדק עליה שם‬
‫הכח‪ .‬והוא התואר שתארוה קצת הפילוסופים כאלכסנדר וסיעתו שאמר שאיננה דבר בפועל‬
‫זולתי הכנה‪ .‬והוא האמת הגמור כי זאת היא התחלה והכנה ושלמות ראשון לקבל שלמויות‬
‫אחרות בזה אחר זה עד שתושלם לגמרי‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫כאשר תגיע נפש ההכנה הזו לשלמות הכנתה‪,‬‬
‫אז תתחדש עליה הוויה שנית צורה רוחנית ממרום‬
‫וזה כי כאשר יורגל זה הכח באותו השלמות הראשון שהוא טבעי אליו‪ .‬עם החריצות והזריזות בכל‬
‫דבר שיצטרך אליו‪ .‬וביושר המעשים והפעולות בכל עסקיו‪ .‬וטוב התכונה בכל ענייניו‪ .‬וישתמש‬
‫בכח הבחיריי ההוא המוטבע לבלתי נטות אל המדות הרעות והפחיתויות אשר הוא אפשר עליהם‬
‫כמו כן‪ .‬ולא יתעצל לטמון יד מהשיג מה שהוא בחוקו להשיגו במושכלות הראשונות והשניות‪ .‬ובכל‬
‫מה שנמסר לו להתבונן בעצמו על מעלתו משאר הנמצאות השפלות‪ .‬אבל יתן אל לבו לדרוש ולתור‬
‫בענייני המציאות כאשר תמצא ידו לפי הקיצור אשר תמצא אז ידו‪ .‬ויתרבה לו הכוסף והתשוקה‬
‫לצאת מהמחיצה ההיא לעלות במעלות החכמה והמדע‪ .‬אז יבקע כשחר אורו לחדש עליו‬
‫כדמות הוויה שנית רוחנית‪ .‬ויושפע על הכח ההוא אשר אמרנו רוח ממרום‪ .‬ואתה קרא‬
‫המשפיע ההוא כבוד נברא או שכל הפועל או כמו שתרצה‪.‬‬
‫אנחנו מייחסים את נתינת הנשמה החדשה שהיא עצם רוחני נבדל ובלתי נפסד‪,‬‬
‫אליו יתברך לא לשום מלאך‬
‫ואנחנו בשם יי' אלהינו נזכיר ואליו יתברך מיחסים הכל כמ"ש נותן נשמה לעם עליה וכו' (ישעיה‬
‫מ"ב) ונאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי (שם נ"ז)‪ .‬ירצה כי הוא הנותן על ידי ההרגל‬
‫הנאמר בשלמות הראשון ליעף הזה כח יתר ולאין אונים ירבה עצמה‪ .‬לחדש בו רוח נכון‬
‫להתחזק בתיקון המעשים הנכבדים בשיערו יותר גדול‪ .‬ולקנות תכונות מעולות בנפש‬
‫ולהתאמץ בעיוניות הנכספות אליו‪ .‬עד אשר יתעצם הכח ההוא הראשון עם זה השפע‬
‫האלהי המחודש אליו התעצמות רב‪ .‬והוא הולך ומתחזק עד היותו עצם רוחני נבדל‬
‫בלתי נפסד בהפסד הגוף כלל‪ .‬מה שלא היה זה אפשרי בכח ההוא כמו שהיה ראשונה אצל‬
‫החמר ההוא כלל‪ .‬כמו שכתב זה החכם בטבעיות‪ .‬אמר "שהגשם כבר נתבאר שלא יהיה סיבה‬
‫לחידוש דבר כ"ש למה שאינו גשם‪ .‬אבל בסבת נותן הצורות והוא עצם שכלי יישאר העלול‬
‫כהישאר העילה‪ ,‬ואותם העצמים הנשארים‪ ".‬ע"כ‬
‫הנשמה החדשה היא בריאה חדשה‪,‬‬
‫או שהיא ברואה ועומדת מששת ימי בראשית‬
‫וכבר תהיה הנפש הזאת על התואר שתארה תמסטיו"ס והנמשכים אחריו שחשבום שסכלו בתוארה‬
‫שהיא עצם נבדל בלתי הווה ונפסד‪ .‬ועם שכבר יהיה זה ההתעצמות וחידוש אלו המושכלות‬
‫ומציאותם בשכל האנושי הוויה באופן מה‪ .‬אבל כבר נתבאר בפי' בטבעיות והביאה החכם בספר‬
‫המלחמות כי על זה האופן אינו נמנע בנבדל שיהא הווה‪ .‬ואתה קרא ההתעצמות הזה בשם‬
‫שכל נקנה אם תרצה‪ .‬כי הענין הוא שכבר נתחדש בכאן מציאות עצם נבדל שלא היה‬
‫כן מתחלה כאשר הנחנו‪ .‬ואין להיפלא אם בריאה יברא ה' אותה על זה האופן‪ .‬יותר ממה‬
‫שנפלא ממנו אם היא ברואה ועומדת מששת ימי בראשית כמו שחשבו ההמון‪ .‬אבל הוא יותר קרוב‬
‫אל הדעת מטעם כל הספקות שזכרנו‪ .‬ועכ"פ יצדק בה מאמר המשורר באומרו נאלמתי לא אפתח פי‬
‫וכו' (תהלים ל"ט) כמו שכתבנו‪ .‬וכמ"ש במקום אחר על הנפש הזאת וידעו כי ידך זאת אתה ה'‬
‫עשתה (שם ק"ט) כמו שיבא‪.‬‬
‫בהתחדש הצורה אזי הבחירה בה תהיה מצד הטוב והרע הנפשיי‪,‬‬
‫ואילו בנפש ההכנה הבחירה היא בטוב ורע הגופני‬
‫והנה אז יעלו פעולות הנמצא הזה הנכבד אל מדרגה עליונה מאוד מהראשונה בבחינות פעולותיו‬
‫הבחיריות‪ .‬והוא שכבר יהיה הרצון בהם או המניעה מהם בבחינת הטוב והרע הנפשיי‪ .‬כמו שהיו‬
‫בתחילה בבחינת הטוב והרע הגופיי והזמני לבד‪ .‬וזה הענין מהבחינה במעשים נתייחד לאומה‬
‫הישראלית בפעולות התורניות כמו שיבוא‪.‬‬
‫כאשר הנפש החדשה תתעלה בהשכלה ובחסידות‪ ,‬יושפע עליה עוד עצם רוחני‬
‫עד שיהיה האדם קרוב אל ה'‪ ,‬ויעלה למדרגת הנבואה ולחדש אותות ומופתים‬
‫ואולם כאשר הורגלה הנפש בשלמות הזה השני הרגל נמרץ ויעלה בפעולות אל מעלת החסידות‬
‫והזריזות והענווה ובהפלגת העיון אל השגת האמתיות בנמצאים‪ .‬כפי מה שיסבול חוק המדרגה‬
‫ההיא ולא עצרהו ליאות או עצלות או היסת או פתוי אל הבלי העולם ודמיונותיו מבוא עד סוף מה‬
‫‪17‬‬
‫שיכול עליו‪ .‬ויוסיף לו אז תשוקה על התשוקה הראשונה שיתגלו אליו הסודות העמוקים והדרושים‬
‫האלהיים הנשארים והנסתרים מפניו‪ .‬בעת ההיא יוסיף ה' שנית ידו להשפיע על הנפש‬
‫הזאת שפע יותר נכבד רוחני בשיעור גדול ועצום מן הראשון‪ .‬עד שיתעצם התעצמות‬
‫יותר יקר ונעלה‪ .‬ויהיה קרבתו אל העצם הראשונה בשיעור יותר מופלג‪ .‬עד אשר יעלה אל‬
‫מעלת הנבואה ויחדש אותות ומופתים בשמים ובארץ‪( ,‬יהיה המוכן ההוא איש או אשה [ילקוט‬
‫שופטים רמז מ"ב] אלא שהשלמות כמו זה השיעור נמצא בנקבות על המעט ובחולשה)‪ .‬אשר‬
‫המדרגה הזאת מהשלמות נתייחדה לאומתנו הקדושה ולא לזולתה מהאומות‪ ,‬כמ"ש‬
‫אדון הנביאים ונפלינו אני ועמך מכל העם וכו' (שמות ל"ג ע"א)‪ ,‬אך כמו שיתבאר בפרשת פקודי‬
‫שער נ"ו ב"ה‪.‬‬
‫המעלה הזו מתוארת בפי חז"ל‬
‫אלוהית‪ ,‬ושהיא חצובה מכסא הכבוד‬
‫ובהגיע הנפש ממדרגה אל מדרגה אל זה השיעור מהמעלה‪ ,‬כבר תתואר באותו תואר שתיארוה‬
‫חז"ל כשהורגלו לומר עליה שהיא אלהית ושהיא חצובה מכסא הכבוד‪ .‬ושמה תשוב בסוף‬
‫כמ"ש החכם בפי' והרוח תשוב אל האלהים וכו' (קהלת י"ב)‪ .‬ועל זאת המדרגה שמו חז"ל‬
‫נשמותיהן של צדיקים סיבה לכל הנמצאות כמו שביארנו בשער הקודם‪ .‬עד שאמרו כל‬
‫העולם כלו לא אברי אלא בשביל חנינה בני וכו' (ברכות ס"א ע"ב)‪ .‬וביארו בהיבראם בזכות‬
‫אברהם (ב"ר פ' י"ב)‪ .‬כי ודאי זה וכיוצא בו מזרעו יעצור כח בשמים ממעל ועל הארץ מתחת‪ .‬ומי‬
‫בכל צבא השמים‪ .‬אמר‪ ,‬ואם בריאה יברא יי' ופצתה האדמה וכו' (במדבר ט"ז ע"א) או מי זה אמר‬
‫ותהי שמש בגבעון דום וכו' (יהושע י') או אשר מלאו לבו לאמור חי יי' אם יהיה טל ומטר (מלכים‬
‫א' י"ז) ורבים כמו אלה אפילו בחכמי התלמוד וחסידיהם שעלו במעלות מעלה ויקם להם‪ .‬וכמה‬
‫הפליגו חז"ל (חגיגה י"ב ע"ב) לספר בשבח זאת הנשמה כמ"ש ערבות שבו נשמותיהן של צדיקים‬
‫ונשמות ורוחות שעתידין להבראות‪.‬‬
‫זו כוונת הרמב"ם במורה כאשר יובן על נכונה‬
‫אך כשיובן על הפירוש הנכון שפירש הרב המורה פרק ע' חלק א'‪ .‬אמר "ומה נכבד ענין זה למי‬
‫שיבינהו כי הנשמות הנשארות אחר המוות אינה הנשמה ההווה באדם כשיתהווה‪.‬‬
‫שזאת ההווה בעת התהוותו היא כח ההכנה לבד‪ .‬והדבר הנבדל אחר המוות הוא‬
‫הדבר המתקיים בפועל‪ .‬ולא הנשמה ג"כ ההווה היא הרוח ההווה‪ .‬ולזה מנו (רבות סוף‬
‫ואתחנן) הווית נשמות ורוחות‪ .‬אמנם הנבדלים הם דבר אחד לבד‪ .‬וכבר בארנו שתוף רוח וביארנו‬
‫עוד בספר המדע (יסוד התורה פ' ד') מה שנפל באלו השמות מן השתוף" עכ" ל‪.‬‬
‫ראה דבריו דברי אלהים חיים מכוונים לכל מה שאמרנוהו הנה‪ .‬כי הברואות והטובות‬
‫בשלמותן הן הנה הנשארות אחר המות ‪ .‬ואשר ייחסו חז"ל מושבם במדרגת גלגל ערבות‬
‫(חגיגה י"ב ע"ב)‪ .‬שהוא המניע הנבדל הנמצא ראשונה לכל הנמצאות‪ .‬כמו שהוא ג"כ בהנעתו‬
‫מסייע בהויות הנשמות‪ .‬רצוני לתת נפשות ורוחות בגופים שהם להם ההכנה הראשונה כמו‬
‫שאמרנו‪ .‬ואמרם ז"ל שהם בו כלומר שמציאותם תלוי בו כפי אשר הפקד עליו מאת‬
‫הבורא ית' שמו‪ .‬ראה כוונת הרב טובה באלו העניינים שהם עיקר מציאות האדם וחלילה לשמוע‬
‫על זה פירוש אחר‪.‬‬
‫השכל ההיוליאני‪ ,‬השכל הקנוי‪ ,‬והשכל הנאצל‪.‬‬
‫והנה במה שאמרנוהו הנה אצל שלמות נפש האדם כבר בארנו בקרוב אל מה שאמרוהו הפילוסופים‬
‫הנקראים בפי האומות אלהיים‪ .‬במה שנמצא מהם ומרמיזותיהן שיעור מה שכללו הספר הידוע‬
‫הנקרא חי בן יקטן כמו שנראה מבואר מענינו‪ .‬אמנם הסכמנו עם המתפלספים מחכמי אומתנו‬
‫כשהניחו במהות הנפש ג' מדרגות‪ .‬השכל ההיולאני והשכל הקנוי ושכל נאצל‪ .‬אלא שלא ראינו‬
‫מאמריהם על זה האופן שהנחנוהו‪.‬‬
‫סברת בעלי הקבלה היא שיש ג' מדרגות‪ .‬נפש‪ ,‬רוח‪ ,‬נשמה‪.‬‬
‫אמנם רבותינו בעלי הקבלה יראה מאד מהם שמחזיקים הדרך הזה‪ .‬כי הם אשר שמו שמות‬
‫בא רץ לחלקי נפש האדם נפש ורוח ונשמה‪ ,‬כנגד כהנים ולוים וישראלים באומה‪ .‬וכנגד השלשה‬
‫עולמות בכלל המציאות‪( .‬רבות סוף פ' ואתחנן)‪ .‬ואמרו שהנפש היא אשר תמצא עם האדם‬
‫‪18‬‬
‫בתחילת ענינו בהיותו על התכונה הראשונה מהבחינה בעניניו‪ .‬ואחר בואו בקצת הימים ופקוח עיניו‬
‫על התכונה הרא שונה מהבחינה בעינייניו‪ .‬ואחר בואו בקצת הימים ופקוח עיניו יותר בדרכי התורה‬
‫והמצוה יתגבר שכלו ותנוח עליו הרוח‪ .‬וזה שכבר התעצם ההוא להיות רוחני נבדל כמו שאמרנו‪.‬‬
‫וכשיוסיף אומץ בהרגל אדם עצמו בזאת המדרגה בתכלית הזריזות והתשוקה לעלות ולראות אל פני‬
‫אלהיו‪ .‬תבוא בו הנשמה שהיא השלמה שבמדרגות‪ .‬כמו שאמר נותן נשמה לעם עליה ורוח‬
‫להולכים בה (ישעיה מ"ב)‪ .‬ירצה שהנשמה נותן לעם אשר יש להם מעלה ושלטנות על הארץ‪.‬‬
‫כענין שנאמר ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א')‪ ,‬ורוח להולכים בה לא שהם משועבדים‬
‫אליה‪.‬‬
‫רוח הקדש‬
‫ואפשר כי שתי מעלות הנבואה שהאחת נקראת רוח הקדש אצלם רוח‪ .‬יושפע עליו שפע אלהי בו‬
‫ישיג מדעים רוחניים אלהיים לשיר שירות ותהלות‪ ,‬ולהגיד בעתידות‪ ,‬תקרא השגה זו רוח הקדש‬
‫להיות על זה החלק הנקרא רוח‪ .‬וכמו שנאמר רוח ה' דבר בי (שמאול ב' כ"ג) ורוח קדשך אל תקח‬
‫ממני וכו' (תהלים נ"א) ואמלא אותו רוח אלהים (שמות ל"א)‪ .‬ועל זה הכח אמר פרעה על יוסף‬
‫הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו (בראשית מ"א) ולהמצא לדניאל (ה') זה השלמות תארוהו‬
‫ברוח אלהין קדישין‪ .‬והנה בהיותם במדרגה הזאת אע"פ שהיא גדולה מאד בערך אל הראשונה‪,‬‬
‫עדיין אין בהם כח לעלות אל מדרגת הנבואה עד שיעלו אל השלישית הנקראת אצלם נשמה‪ .‬זה‬
‫שפירוש דניאל לא נשארה בי (שם י') אמר כי מצד שעדיין לא יפה כחו בשימצא אתו יתרון ומעלת‬
‫הנשמה‪ .‬לא היה בו כח למעלת הנבואה כי אם לרוח הקדש‪ .‬ויהיה אומרו לא נשארה בי כמו לא‬
‫נותרה בי כלומר לא נתוספה בי כאומר ושאר רוח לו (מלאכי ב') שירצה תוספת ויתרון רוח לו‪.‬‬
‫וממה שיאמת זה הדעת הוא שאפילו קצת החכמים מחכמי ישראל אמרו עליהם שהיו משתמשין‬
‫בכח הזה‪ .‬עם שלא נמצא עמם כל כך בקבע‪ .‬אמר בעירובין (ס"ד ע"ב) מעשה ברבן גמליאל שהיה‬
‫רוכב על החמור והיה מהלך מעכו לכזיב והיה רבי אילעאי מהלך אחריו מצא גלוסקין בדרך אמר לו‬
‫אילעאי טול גלוסקין מן הדרך מצא נכרי אחד אמר לו מבגאי טול גלוסקין הללו מאילעאי ניטפל לו‬
‫רבי אילעאי אמר לו מהיכן אתה אמר לו מעיירות של בורגנין ומה שמך מבגאי שמי‪ ,‬כלום הכרך‬
‫רבן גמליאל מעולם‪ ,‬אמר לו לאו באותה שעה למדנו שכוון רבן גמליאל ברוח הקודש ע"כ‪:‬‬
‫מעלת הנשמה היא מעלת הנבואה‬
‫אמנם כשתתעצם הנפש במעלה השלישית של תוספת ויתרון הנשמה‪ .‬יעלו למעלת הנבואה סתם‬
‫ובה יתנבאו כל אחד מן הראויים אליה לפי מעלתם‪ .‬אם לתועלתם אם לתועלת הרבים כשיסכימו‬
‫הדברים אשר מחוץ‪ .‬כמו שאמרו חז"ל עשרים מהם ראויין שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו‬
‫ע"ה אלא שאין הדור ראוי לכך (סוכה כ"ח ע"א)‪ .‬ברוך המשפיע ומאציל מחכמתו ומזיו כבודו‬
‫ליראיו‪:‬‬
‫מדרש הנעלם‪ :‬בירידת הנשמה לרבי אליעזר בר רבי שמעון‬
‫ועתה כדי לקרר ולישב דעת כל תורני בענין עוצם המבוכה עליו כאשר כתבתי‪ .‬ראיתי לכתוב הנה‬
‫מהמדרש הנעלם (בראשית פ"ד)‪ .‬מה שיאמתהו אצלו בלי שום פקפוק‪ .‬הלא הוא כמוס עמדי‬
‫בפרשת תוצא הארץ נפש וכו' על זה הדרוש עצמו וזה לשנו‪" :‬תנינן במתניתא דר' אליעזר ב"ר‬
‫שמעון בן יוחאי זמין למארי מתניתא למיכל בסעודה רבא דעבד להו‪ ,‬וחפא כל ביתא במאני דיקר‪.‬‬
‫ואותיב לרבנן בהאי גיסא‪ ,‬והוא להאי גיסא‪ .‬והוה קא בדח טובא‪ .‬אמרו ליה מאי בדיחותא דמר יומא‬
‫דין משאר יומין‪ ,‬אמר להוא דיומא דין נחתא נשמתא קדישא עילאה בד' גפין דחיותא לרבי‬
‫אליעזר ברי‪ ,‬ובהילולא דא יהא לי בדיחותא שלימתא וכו'‪ .‬והאריכו שם מאד בזה הענין ולקצר אני‬
‫צריך‪.‬‬
‫עוד מאמרים מהזוהר המורים על בחינת הנשמה‬
‫ואזכור מהם עוד מאמר וזה לשונו‪" .‬ת"ר אמר רבי יוסי בן פזי זימנא חדא הוינא אזיל באורחא‬
‫וארענא בההוא טורא דכפר קרדו והוו גברי בדיחי בחולקהון‪ .‬ובאית תמן לילא דשבתא ונפקי‬
‫שבתא‪ ,‬וחזית לאושפיזאי דהוה בעי למשכב עם דביתהו‪ .‬קם האי מהאי גיסא וצלי וקמת היא מהאי‬
‫גיסא וצלת‪ .‬אמרית להו מאי צלותיכון בשעתא דא‪ ,‬אמרו לי עדנא דידן לזווגי משבת לשבת‪,‬‬
‫‪19‬‬
‫ומצילנא צלותנא קמי קב"ה דיהב לן בר למפלח פולחניה‪ ,‬בר דחיל חטאי‪ ,‬בר דיעבד פקודיו‪ ,‬ולא‬
‫יסטי מאורחא דאוריתא לימינא ושמאלא‪ .‬אמרית להון יהא רעוא דיהב לכון בעותכון‪ ,‬דהא לשום‬
‫שמים קא עבידתון‪ .‬אמר רבי יוסי אחזיא אפי שכינה‪ ,‬דלבתר יומין ארעית תמן‪ ,‬ואשכחית ההוא‬
‫ברא דאתיליד להו והוא בר שבעה שנין‪ .‬חמא לי בביתא ולא צבי למללא עמי‪ .‬אמר ליה אבוי זיל‬
‫לקמיה גברא רבה דא‪ .‬א"ל מסתפינא לאשתעויי בהדיה ולאתקרבא עמיה דלא ידענא אי אית ביה‬
‫נ שמתא קדישתא אי לאו‪ .‬דהכי אוליף לי מורי יומא דין‪ ,‬דכל מאן דלית ליה נשמתא קדישתא אסיר‬
‫לאשתעויי בהדיה ולהתקרבא עמיה‪ .‬אמר ליה חס ושלום דגברא רבא חכימא דדרא הוא‪ .‬קריב גבאי‬
‫ולא ספיק למללא עמי‪ .‬אמר לי אנא חכים בך דנשמתא חדתא היא בך מיומין זעירין‪ ,‬ולא אזדקיקא‬
‫בך מיומא דנפקת לעלמא‪ .‬תווהית‪ .‬אמרית‪ ,‬כך הוא דרווק הוינא‪ ,‬כד לעינא באורייתא‪ ,‬ואתיהיבת בי‬
‫נשמתא‪:‬‬
‫אמר לי‪ ,‬ידעת נפש חיה‪ ,‬דאמר קרא‪ ,‬דהוות מן ארעא‪ ,‬והא משמע נפש חיה‪ .‬למה‪ .‬אמרית‪ ,‬אימא‬
‫ברי‪ :‬אמר‪ ,‬הכי אמר לי מורי‪ ,‬דהיא נפשא דאפיקת ארעא‪ .‬ומן ארעא אתגזרת‪ .‬אבל היא חייתא‪,‬‬
‫לאתנענעא לכאן ולכאן‪ .‬כמה דעבדין בעירא ורחשא‪ ,‬וכלא‪ .‬אבל לית בה סוכלתנותא וחכמתא‬
‫בפולחנא דהקב"ה‪ ,‬דלא אתבריאת אלא לבעירא ולחייתא‪ ,‬לאתנענעא בה בלא סוכלתנו‪,‬‬
‫ולאשתצאה‪ ,‬כד תפוק‪ ,‬כהאי הבל דפומא‪.....:‬אמרתי לו מה שמך‪ .‬אמר לי אהבה‪ .‬אמרתי לו‬
‫מר אהבה‪ .‬וקראתי עליו אהבת עולם אהבתיך (ירמיה ל"א) ואנא חמית וזכינא למחמי לרב אדא‬
‫בריה וסחינא ליה האי‪ :‬עכ"ל‬
‫ועתה ראו כמה כללו אלו המעשים הנפלאים כל מה שכווננו אליו מהדרוש הזה ממציאות זה הנפש‬
‫באדם בכלל על האופן הנזכר ואחר התעצמה בשלמים מהם באותו ענין מההתעצמות אשר‬
‫תארנוהו‪ .‬ועם שלא הוזכרו בכאן כל שלשה חלוקים על הדרך אשר הנחנו אין ספק שזכרום‬
‫במקומות אין מספר‪ :‬ויתכן כי אל שלשת המדרגות האלו כוון הנביא לומר על השלמים שבבריאה‬
‫האנושית כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיה מ"ג)‪ .‬ויהי חלוף הלשונות‬
‫כפי חלוף המדרגות במעלתן והנה מבוארות מעצמן‪.‬‬
‫אדם המניח עצמו על מדרגת הנפש האנושי‬
‫אין להם שום מבוא אל ההשארות הנצחי‬
‫והנה אחר שהיתה הנפש האנושית על התואר הזה שהנחנו כבר‪ ,‬יחוייב שכל אותן האנשים‬
‫שיתעצלו וישאירו עצמן באותו מציאות החלוש שיש לה בתחילת ענינה‪ .‬לבלתי‬
‫התאמץ לעלות אל גרם המעלות על הדרך אשר זכרנו‪ .‬כי אין להם שום מבוא אל‬
‫ההצלחה האנושית ואל ההשארות הנצחי כלל‪ .‬כי הצורה ההיולאנית היא הווה בהוייתו‬
‫ונפסדת בהפסדו ככל שאר הצורות ההיולאניות‪ .‬וכמ"ש ההוא ינוקא בשם רביה בהאי הבלא דפומא‪.‬‬
‫ולזה כל האנשים שהם ריקים משלמות מעצמן וגם לא קבלו הישרה אלהית להשלמתם‬
‫לא נמצא בהם איש מוצלח ומאושר כי אם בזרות‪.‬‬
‫באומות העולם לא תמצא מי שיזכה להישארות‬
‫אלא יחידים שהם כמר מדלי‬
‫ועליהם נאמר כל הגויים כאין נגדו וכו' (שם מ') וכמו שאמאר הן גויים כמר מדלי (שם)‪ .‬כי כמו‬
‫שהטפה שנופלת מהדלי בשעת הדלייה היא לבדה אשר תושב אל מקורה ומקומה הראשון‪ .‬וכל‬
‫המים אשר בדלי הם מוצאים להספיק צרכיהם להשקות הבהמה או לגבל טיט או לאיזה דבר אשר‬
‫יעשה מהם לכל מלאכה‪ .‬ואינן חוזרין שם לעולם‪ .‬כן הוא יחס שלמי האומות אשר יש להם חלק‬
‫בהשארות הנצחי אל כולם‪ .‬כי השבים מהם אל המקום אשר משם חוצבו הם מעט מאוד‪ .‬וכמעט‬
‫בטל במיעוטו כערך הטפה הנופלת מהדלי אל הבור אל רוב המים אשר בתוכו‪ .‬וההולכים‬
‫לאבדון ולהפסד הם רבים מאד מאד‪ .‬כערך המים אשר בדלי עצמו אל הטפה הנופלת בתוך‬
‫הבור‪ .‬ואמר (שם) וכשחק מאזנים נחשבו שאינו מעלה ומוריד דבר בערך הנשקל בהם‪ .‬וסיים "הן‬
‫איים כדק יטול" להורות שהם במדרגת המותר והפסולת הנמצא בתבואות שא"א זולתו‪ .‬ועל אלו‬
‫וכיוצא בהם ועל מעשיהם אמר החכם הבל הבלים וכו' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת‬
‫השמש (קהלת א')‪ .‬כי כל פעולותיהם לארבעת רבעיהם שזכרם החכם בתחלת ספר המדות‪ .‬אם‬
‫המלאכה והלמוד אשר לחלק השכל‪ .‬ואם המעשה והבחירה אשר לחלק החמרי‪ .‬כלם הם הבל‬
‫הבלים ‪ .‬ולזה כפל שתי פעמים לומר הבל הבלים‪ .‬כי כל אחד משניהם הוא הבל מצד סוגו‪ ,‬והבלים‬
‫מצד שני מיניו‪ .‬וזה מצד שכל עניינם ותכליתם הוא תחת השמש (שבת ל' ע"ב)‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫שלמות האדם היא מצד המעשים אשר הם למעלה מן השמש‬
‫אמנם כאשר העביר העיון על מקום שלמות האדם‪ .‬והוא מצד המעשים אשר הם למעלה מן השמש‪.‬‬
‫והן אותן שתעשינה בעלותו במדרגת האצילות שאמרנו‪ .‬מצד שאינן הבל הבלים על הדרך ההוא‪.‬‬
‫אבל שישוב העליון למקומו הגבוה‪ ,‬והמעולה והשפל למקומו אשר בו‪ .‬כמו שפסק הדין בסוף‬
‫דבריו וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל וכו' (שם י"ב)‪ .‬ולזה סמך לשם בחתימתו‬
‫הבל הבלים אמר קהלת וכו'‪ .‬ולא כפל ההבלים כבאשונה‪ .‬לומר כי אז כשהיו כל המעשים על זה‬
‫האופן‪ ,‬לא יהיה הבל ולא הבלים רק שני מיני הפעולות אשר לחלק העפרי לבד‪ .‬כי החלק‬
‫השכלי והפעולות הנמשכות ממנו שכולם הם למעלה מן השמש‪ ,‬יש להם אחרית‬
‫ותקווה בלי ספק‪ .‬כך נתבאר לנו כל זה שם בפי' קהלת‪ .‬ארמוז קצתו עם הנלוה אליו ממינו‬
‫בפרשת אחרי מות שער ס' ב"ה‪:‬‬
‫ומותר האדם מן הבהמה אין לבד הנשמה הטהורה וכו'‬
‫ולחתימת זה הענין פקח עיניך וראה איך כוונו אליו מתקני התפלות‪ .‬בבוקר יעירו לנו אזן לשמוע‬
‫סדר תיקונם בתחילת התפלה‪ .‬מה אנו מה חיינו וכו' [והוא מתנא דבי אליה פ' כ"א ע"ש]‪ .‬וימי חיינו‬
‫הבל לפניך ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל לבד הנשמה הטהורה וכו'‪ .‬הנה ביארו לנו‬
‫היטב כי מצד הצורה ההיולאנית המשותפת לכל המין האנושי ומצד פנייתם אל הטוב‬
‫והרע הכולל ההוא‪ ,‬אנו ומעשינו וכחנו וגבורותינו וחכמתנו הכל הבל‪ ,‬ומותר האדם‬
‫מן הבהמה אין‪ .‬עם שאמרנו שיש בו נפש יתירה במה שהיא הצורה היותר שלמה שבמורכבים‪.‬‬
‫עם כל זה אחר שהכל הולך אל מקום אחד‪ ,‬המותר הוא אין מוחלט‪ .‬ולזה לא אמר‬
‫שאין מותר לאדם מן הבהמה‪ .‬אלא שמותרה הוא אין‪ .‬רצוני כאלו אינו‪ ,‬אחר שאינו‬
‫מוציא שלמותו אל הפועל‪ .‬וכמ"ש לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם‪ .‬כי מקרה האדם‬
‫ומקרה הבהמה מקרה אחד לכל וכו' (קהלת ג')‪.‬‬
‫עם ישראל בקבלת התורה והמצוות‬
‫ובזכות אבות זכו ועלו למעלות הנזכרות על ידי התורה והמצוות‬
‫אמנם היתרון אש ר ימצא לנו אשר נפלינו בו משאר העמים הוא כי אנחנו עמך בני בריתך וכו'‪ .‬זרע‬
‫יצחק עקידך וכו'‪ .‬עדת יעקב בנך בכורך וכו'‪ .‬וזה כי בעוצם השתדלותם וחריצותם של אלו האבות‬
‫הקדושים לעלות במעלות הנזכרות‪ .‬נתעצמו בעצם וזכו את הבנים לקבל דת אלהית‪ .‬אשר‬
‫בה נתמלאו הריקים שבהם מצוות אלהיות כרימון (חגיגה כ"ז ע"א) הפונות אל ההצלחה האלהית‪.‬‬
‫אשר בם נמלטו מעיצבון ההבל ההוא‪ ,‬ומצער ההפסד‪ ,‬כמו שנתבאר בכמה מקומות מהתורה‪ .‬אשר‬
‫לפי זה החליט המאמר (דברים ל"ג) אשריך ישראל מי כמוך וכו'‪ .‬כאשר יתבאר בפ' יתרו שער מ"ד‬
‫ב"ה‪ .‬וגם חז"ל אמרו (סנהדרין ל' ע"א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא‪ .‬אך כאשר יתבאר בפ'‬
‫שמיני שער ס' ב"ה‪.‬‬
‫הנשמות נתונות באוצרות מתחלפות לכל אומה ואומה‬
‫ועל הענין הזה אמר מי שאמר מחכמי המדרשות שהנשמות נתונות מאוצרות מתחלפים‪ .‬כי‬
‫הנפש הנתונה לכלל המון העמים היא אותה נפש חיה והבלא דפומא שאמרנו אמנם לשרידים‬
‫אשר עמדו על נפשם נתוסף בהם רוח אחרת ונפש יתירה מאצילותו ית' המשפע אליה‬
‫יום יום‪ .‬כאשר הונח בזה הדרך הישר והנכון שכתבנו‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫‪21‬‬
‫מאמר הנפש‬
‫לרבנו משה בן מיימון הספרדי‬
‫הקדמת הרמב"ם למסכת אבות (שמונה פרקים)‬
‫‪22‬‬
‫הקדמה‬
‫פרקי הצלחה לרמב"ם‬
‫(אגרת שכתב הרמב"ם לתלמידו)‬
‫‪23‬‬
‫התלמיד החשוב‪ ,‬אולם באשר נזדכך לבך ונבדלו ממנו הענינים‪ ,‬יתבאר לך מה שנתבאר‬
‫לראשונים המוכנים להימצא בקהל השכלים‪ ,‬ודע והבן במה שהישרתי אותך אליו‪ .‬לפי שכל‬
‫אחד מבני העולם אם רצה השלמות היה קרוב ממשה רבנו עליו השלום‪ ,‬ואם רצה‬
‫החיסרון היה כמו ירבעם בן נבט‪ .‬ואולי יהיה המניע אותך ממך ובך‪ ,‬והם הכרובים אשר‬
‫המשילם בך‪ ,‬באומרו והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה‪ ,‬ובדבור האל יתברך תחיינה‬
‫הנפשות המתות‪ .‬כמו שהנשימה היא חיות הלב ובריאותו ורפואתו ממדוה התנועה המזקת‬
‫אליו‪.‬‬
‫במו שהנשימה חיות הלב ובהפסקתה ימות הגוף‪,‬‬
‫כך דבר ה' חיות הנפש‪ ,‬בהפסקו תמות הנפש‬
‫והנה רוח תיבה משותפת‪ .‬פעם נבארה נשימה ופעם נבארה נבואה‪ .‬וכאשר היה חיות הלב עם‬
‫זאת הנשימה המקררת ממנו אישות והתלהבות‪ ,‬וכאשר שקטה ממנו רגע קטון היה זה סבה‬
‫למותו‪ .‬הנה כן בחייך כאשר בוטלה רוח הקדש מזה הלב ימות לשעתו וזו היא מיתתו‪.‬‬
‫הכרובים סוככים על הארון‪ ,‬והריאות סוככים על הלב‪,‬‬
‫וכמו שבארון היו לוחות העדות‪,‬‬
‫כך בלב צריך שתהיה כתובה בו התורה‬
‫סוככים בכנפיהם המשילם בתיבה המשותפת תחת כנפי הריאה‪ ,‬והם שתים באמת‪ .‬ודע כי‬
‫משכן לבך הוא הארון הגנוזים בו לוחות העדות וכמו כן היא גנוזה בלבך כתובה על לוח לבך‪.‬‬
‫הלא תראה אומרו יתעלה (ישעיה נא) שמעו אלי ידעי צדק עם תורתי בלבם‪ .‬ואמנם הכרובים‬
‫מניעים אותך מגביהים את יסודך מעלה מעלה‪ ,‬ואתה כאשר התעסקת במורגליך אשר הם חוץ‬
‫מקדש הקדשים‪ ,‬הנה כבר החרבת ביתך האמתי והחשכת שמשך ונאסף ירחך‪.‬‬
‫הדלקת המנורה היא לכווין את החושים והמדמה‪,‬‬
‫והמדברוכל הכוחות אל עבר השכינה‬
‫וכאשר התעסקת בעבודה מה שהוא ממך במדרגת קדש הקדשים‪ ,‬וכ"ש בעבודת המנורה‬
‫הטהורה בהטיבך את הנרות‪ ,‬באופן שתשים חושיך וכוונתך לבדו יתברך‪ ,‬והם ה' חושים‪,‬‬
‫והשמש והירח‪ ,‬המדבר והמדמה‪ ,‬אל מול פני המנורה והוא נר מערבי שהשכינה במערב‪.‬‬
‫וראה סדור השמש באמצע הגלגלים‪ ,‬וזה כלו כדי שיגיע אותך זריחתו עליך באופן שישאר‬
‫ביתך מאיר באורים הרבניים והכבוד המלאכיי‪ .‬טעמה כי טוב סחרה ולא יכבה בלילה נרה‪.‬‬
‫נשמת אדם נקראת‪ ,‬נר אלוקים‪ ,‬נשמת אלוקים‪ ,‬צלם אלוקים‪,‬‬
‫רוח טובה‪ ,‬רוח נדיבה‪ ,‬כבוד‪ ,‬ונפש‬
‫וראה אתה אחי‪ ,‬את נרך ומה מעלתו ומה טובה צורתו לפי שהוא מעשה ידיו יתברך‪ .‬כי נר ה'‬
‫נשמת אדם פעם יקראה נר אלהים ופעם נשמת אלהים ופעם צלם אלהים ודמותו‪ ,‬ורוח הטובה‪,‬‬
‫ורוח נדיבה‪ ,‬וכבוד‪ ,‬ונפש‪.‬‬
‫כאשר הנפש משכילה נקראת רוח הקדש‪,‬‬
‫וכשלא תשכיל נקראת רוח טומאה‬
‫וכאשר השכילה שבה רוח הקדש‪ ,‬הלא תראה אמרו ורוח קדשך אל תקח ממני‪ .‬והוא אומרו‬
‫רוח ה' דבר בי וגו'‪ .‬היא המדברת‪ ,‬והיא המלאך‪ ,‬והיא אשר כאשר נפרדה דבקה במחצבה‬
‫הראשון‪ ,‬והוא אומרו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה‪.‬‬
‫והפך זה כאשר לא תשכיל‪ ,‬ותטמא בעבירות‪ ,‬תקרא רוח טומאה הלא תראה אמרו ית' אל‬
‫תטמאו בכל אלה וגו'‪ .‬ולזה היא טמאה אמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ‪ .‬וממנה אמר‬
‫רוח הולך ולא ישוב‪ ,‬לענין יכולתה וחזרונה והיותה בימי נעוריה מקטרת ומנסכת לאלהים‬
‫אחרים הגוף הנגוף‪ ,‬ואיך יאות לה לבא אל המלך החדרה‪ ,‬כי המלך טהור וקדוש ומשרתיו‬
‫טהורים וקדושים‪ .‬ובאומרו ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם ר"ל אני טהור ותהיו טהורים‪.‬‬
‫אמר קדושים תהיו כי קדוש אני‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫הנפש נמשלה למנורה הטהורה‪ ,‬כי יש בה חמשה חושים‬
‫והמדמה והמדבר‪ ,‬הרי שבעה נרות‪ ,‬וכולם מתנועעים לעבודתו ית'‬
‫והמשילה כמו המנורה הטהורה אשר לפני ה' כלה מקשה אחת זהב טהור ושבעה נרותיה לא‬
‫יבטלו‪ ,‬אכן יבערו תמיד להעלות נר תמיד‪ .‬ואם תרצה תאמר כי משל המנורה הוא החושים‬
‫הה' וכחות הנפש כלם מתנועעים עובדים בעבודתו יתברך וכאומרו ונשמות אני עשיתי‪.‬‬
‫הנפש המשכלת היא רוח ה'‪ ,‬וכל הכוחות כולם‬
‫תפקידם לעבוד את הנפש המשכלת‪,‬‬
‫ואם ח"ו המשכלת עובדת לכוחות הגוף זו עבודה זרה בטהרה‬
‫התבונן באומרו יתברך כי רוח מלפני יעטוף‪ .‬וזאת היא הנפש המדברת צלם אלהים ודמותו‬
‫המקפת בהנהגת הגשמים‪ .‬אמר ונשמות אני עשיתי ר"ל לעבודת הנפש המדברת‪ .‬ולא תהפוך‬
‫רצונו בך עד שתשים הנפש עובדת לחושים‪ ,‬ותהפוך רצונו בך ותהיה אתה אחי עובד ע"ז‬
‫בטהרה‪ ,‬במה שתדמה אותו ממאכל ומשתה ומלבוש ומשגל‪ ,‬ותאמר אלה הם עניינים מותרים‪.‬‬
‫ואתה אמנם התעסקת בחושים והעבדת נפשך היקרה בת מלך לעבד נבל וכמו שהקדמתי במה‬
‫שרמז אליו שלמה ע"ה תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם‪ .‬ואמר‬
‫דוד ע"ה לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר כפי מה שביארו קדמונינו ז"ל איזהו אל‬
‫נכר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע‪.‬‬
‫לשתף את כל כוחות הנפש בעשיית המצוות‬
‫אי אחי‪ ,‬בוא בחושיך נגליהם ונסתריהם לעבודתו יתברך‪ .‬ואתה בהיתקע שופר בראש השנה‪,‬‬
‫ת יקונו והכשרו הנה תהיה תנועתו כולה באבריך‪ .‬ידיך פשוטות ללקיחת השופר‪ ,‬אצבעותיך‬
‫מקמצות להחזיק בו‪ ,‬גרונך ולשונך‪ ,‬וכלי הקול משמשות להנעים תקיעתו‪ ,‬תהיינה אזניך‬
‫קשובות ורגליך עומדות ועיניך עצומות ויתר חלקיך נרעדים וחרדים‪ .‬וכן תעשה הסוכה‬
‫והלולב ושאר התורה‪,‬‬
‫התפילה צריכה להיות באופן שימצא נפשו בעולם השכלים‪,‬‬
‫נכנעה נפשו הנכבדה‪ ,‬והוציאה אותו מן המוחשות‬
‫והמתפלל יהיה פונה אל הש"י עומד על רגליו מתענג בלבו ובשפתיו‪ ,‬ידיו פרושות‪ ,‬וכלי‬
‫דבורו הוגים מדברים‪ ,‬ויתר חלקיו חרדים ונרעדים‪ ,‬ולא יסיר מהנעים קולות ערבים מתדבק‬
‫מכין עצמו מתחנן כורע ומשתחוה בוכה‪ ,‬לפי שהוא לפני מלך גדול ונורא‪.‬‬
‫על ידי תפילה אמיתית אדם מתנתק מן העולם‪,‬‬
‫ויוכל לדעת את העתידות‬
‫ויגיע אליו השקיעה והפלצות עד שימצא נפשו בעולם השכלים‪ ,‬נכנעה נפשו הנכבדה‪,‬‬
‫והוציאה אותו מן המוחשות‪ ,‬וכאלו הוא נסתר מהם‪ ,‬ויביט עם הכח המדמה ויראה וישמע מה‬
‫שלא יהיה בו ספק‪ .‬ולפי שהעתידים והעוברים הם במדרגה א' אל אותם הענינים‪ ,‬לפי שהם‬
‫נמצאים יחד בעניינים מבוארים להם‪ ,‬הנה יביט בעתידים כמו שיביט בעוברים‪ ,‬ואשר ספר‬
‫אותם היו אמתיים‪ .‬וכאשר נאותו וקבלו אותם אנשי האמת היו נאותים ומסכימים כ"ש שהוא‬
‫על כל מה שירוץ בעולם ממלחמה ומרעב ומדבר וממות ומחיים‪ .‬ובמה שהוא נעלם ממנו‬
‫ישמרהו‪ ,‬ומה שנחסר ממנו ישלימהו‪ .‬אחר כן יכיר האוהב מן השונא‪ ,‬החביב מן האויב‪ ,‬ולא‬
‫נעלם ממנו בעולם בכללו דבר‪ ,‬ישתמש בו כמו שהוא משתמש בביתו בין משרתיו ונעריו‪.‬‬
‫ההולך בדרך האמת הוא חי שלם ומשיג‪,‬‬
‫וההולך ברך ההפוכה הוא קטן שפל ונבזה‬
‫והוא בכלל חי שלם משיג‪ .‬והפך זה חסרונו ויתבאר לו חסרונו וחסרון מדרגתו בעניין אשר‬
‫היה בתורתו קטן ושפל ונבזה‪ ,‬ויתבאר אז היותו קצר יד ונמנע מדבקות ההצלחה‪ ,‬ואז תגיע‬
‫לו החרטה ויזעק זעקה גדולה ומרה ותשלם לו החרטה וההכנע‪ ,‬וכמאמר ישעיהו עליו השלום‬
‫אוי לי כי נדמתי כי איש טמא שפתים אנכי וגו'‪ .‬אמר זה בהתרשלו מהוכיח האומה ויראתו‬
‫מהם וזה היה עוונו‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫צורת האדם צריכה למשול על כוחות הנפש‪,‬‬
‫כמו שהרוכב שהוא למעלה ממנה שולט על הבהמה‬
‫ואמרו חגור חרבך על ירך גיבור הודך והדרך פירוש‪ ,‬שימשול על החושים כדי שלא‬
‫יטרידוהו‪ ,‬וכבר אמרו איזהו גיבור הכובש את יצרו‪ ,‬ואמרו "והדרך צלח רכב" כמו רוכב‬
‫שמים בעזרך‪ ,‬והוא הידמות נפלא‪ ,‬כי כמו שהאל יתברך מושל על השמים והושאל אליו רוכב‬
‫על ההידמות הזה הנפלא‪ ,‬שהרוכב הוא אשר יניע הבהמה ויוליכה איך שירצה והוא‬
‫מופשט ממנה בלתי דבק בה אבל חוץ ממנה‪ ,‬כן האל יתברך שמו הוא המניע הגלגל אשר‬
‫בתנועתו מתנועע כל המתנועע בו‪ ,‬והוא נבדל ממנו איננו כח בו‪ .‬ולמה שיש כנפות הדבריות‬
‫דומות אל יוצרן על דרך ההעברה‪ ,‬לזה אמר צלח רכב על דבר אמת וגו' על זה הגשם שהוא‬
‫העולם הקטן‪ ,‬הלא תראה אומרו והוא רוכב על אתונו ואמר והיא רוכבת על החמור‪.‬‬
‫וכן אמרו חציך שנונים חצים ימית בהם אויבי המלך‪ ,‬וזהו הריגת תאוות יצר הרע אשר הוא‬
‫אויב ליצר הטוב‪ .‬ואמרו מר ואהלות קציעות כל בגדותיך‪ ,‬רמז אל החושים הגופיים אשר הם‬
‫מנצחי הנפש‪ .‬ואמרו מן היכלי שן מני שמחוך רמז ג"כ אל זה ההבל והדמיון ההוא כאשר‬
‫נזדכך השן החזק הלובן‪ .‬אח"כ אמר בנות מלכים ביקרותך רמז אל כח הנפש המדברת‪ .‬ואמר‬
‫ניצבה שגל לימינך בכתם אופיר‪ ,‬רמז אל הנפש החיונית אשר נשלם אליה קנין ההכנעה‬
‫נשמעת לנפש המדברת‪ .‬בכתם אופיר תתרצה אליה‪ ,‬ומתקשטת במעשים המתוקנים‬
‫וההתאפקות והאומץ על קניית המעלות המדותיות והדבריות‪.‬‬
‫שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך‬
‫מדבר על הנפש החיונית שתכניע עצמה לפני הנפש המדברת‬
‫אחר כך שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך‪ ,‬וזאת היא הנפש החיונית ר"ל‬
‫שתעתק מטבעה החיונית ותשוב כפופה ונשמעת אל השכל‪ ,‬והוא אומרו ויתאוו המלך יפיך כי‬
‫הוא אדוניך והשתחוי לו‪ ,‬וישוב ההכנעה אל הסבה הראשונה במציאותה והוא האל יתברך‬
‫הלא הוא אביך קנך‪ .‬אח"כ אמר ובת צור וזאת היא הנפש המדברת הנחצבת מהסבה הראשונה‬
‫וההתחלה הראשונה הפועלת לכל מה שזולתה‪ .‬כמו שתיקרא האמת צור‪ .‬כאמרו הצור תמים‬
‫פעלו‪ ,‬צור ילדך תשי‪ .‬וכן אמרו וניצבת על הצור היותו יתברך התחלה‪ ,‬ואומר במנחה פניך‬
‫יחלו עשירי עם‪ ,‬רמז אל כוחות הנפש והחושים וההבל‪ .‬וזה הוא כל עצמותי תאמרנה‪.‬‬
‫כל כבודה בת מלך פנימה‪,‬‬
‫היא שלמות הנפש בהפסק וההפשטה‬
‫ואומרו כל כבודה בת מלך פנימה ר"ל שלימות הנפש המדברת אמנם ישלם בהפסק‬
‫וההפשטה‪ .‬אח"כ לרקמות תובל למלך‪ ,‬הנרצה בו‪ ,‬כפי המאמר ומלבושך שש ומשי ורקמה‬
‫ואלה הם המעלות‪ .‬ואומרו תובל למלך‪ ,‬הוא האל יתברך כאשר נזדככה הנפש וכבר החכימה‬
‫אל החושים והשיבתם אל עבודתה‪ ,‬וכן יתר הכוחות הגופיים הם תחת ממשלתה‪.‬‬
‫הנפש תעתק מרוח אלהים שהיא בכח‪ ,‬ושבה רוח אלהים בפעל‪,‬‬
‫וזו רוח הקדש השכנה אל הקדושים והם עולם השכלים‬
‫הנה אמר בו בתולות אחריה רעותיה‪ ,‬וזה יהיה אצל עמוד הלב לפניו יתברך והתנשא האות‬
‫הטהור בין ידיו‪ ,‬ונראה יופי כוחות הנפש והתייפותם בעדי גאונם וקישוטם והמשכם בשמחה‬
‫למצוותיו‪ ,‬וכאשר חובר אליה אז הדבקה בנעימות הכליים והמליציים שבה אז ככלה בכלי‬
‫העדי והנעימות המורישים עריבות הנשמעים מן הנערות הבתולות המקושטות המקוטרות‬
‫אשר כבר הסכימה יפיין עם הדר מלבושיהן‪ .‬והוא אומר בתולות אחריה ורעותיה‪ ,‬רמז אל‬
‫כחות הנפש המדברת הוא אומרו מובאות לך ר"ל מתפעלות‪ ,‬הנה בזה תזדכך הנפש ותאיר‬
‫נרה בלטישת פניה ופנותה לצורת השמש ‪ ,‬הנה היא תעתק מרוח אלהים בכח ושבה רוח‬
‫אלהים בפעל‪ ,‬וזו רוח הקדש השכנה אל הקדושים והם עולם השכלים‪ .‬אח"כ אמר תחת‬
‫אבותיך יהיו בניך בהתלמדם המעלות תשיתמו לשרים בכל הארץ‪ ,‬ר"ל לא ישלם זה אלא‬
‫במשלם על הארץ‪ ,‬כאומרו ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ‪ .‬וכבר ביארנו זה המזמור‬
‫ביאור רחב יותר מזה ממה שחלק לנו האל משולחנו השמימיי‪.‬‬
‫דברי חכמה צריכים להמסר למעטים לא לרבים‬
‫‪26‬‬
‫ותהיה בזה מצליח‪ .‬ולא תאציל מאמריך אצל אנשים הרבה‪ ,‬ותהיה ממי שנאמר עליהם‬
‫כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד‪ .‬כי אינו טוב מי שישליך מרגליות בתל‬
‫אבנים כי היא אבדה בזולת מקומה‪ ,‬ותהיה ממי שנאמר עליהם ליושבים לפני ה' יהיה סחרה‬
‫לאכול לשבעה ולמכסה עתיק‪:‬‬
‫‪....‬‬
‫החומר מבדיל בין האדם לבוראו‪,‬‬
‫וזה הגורם שהתורה תייעד ייעודיה בחומר ולא ברוחניות‬
‫ודע ש החומר מבדיל בין האיש ובין אדוניו‪ ,‬וזה תכלית העונש בעולם אצל מי שדקדק בו‬
‫תענוג הדבקות‪ ,‬במה שאפשר הידבקות בו בזה העולם‪ .‬ואולם אצל העיוורים אשר לא ישיגו‬
‫תענוג זולת תענוגי החושים הנה אין תענוג אצלם בלתי תענוג זה העולם‪ ,‬ולא צער מעונש‬
‫בלתי העדר תענוגם‪ ,‬ולמה שהייתה זאת סברת רוב ההמון וגם כולם‪ ,‬לכן יעדה התורה בהבאת‬
‫הטובות עם ההשמע אל המצוה והפכן עם העבירה‪ ,‬כאמרו והיה אם שמוע תשמעו וגומר‪ ,‬אם‬
‫בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה‪.‬‬
‫לפי שהפסק המעיקים וריבוי הטובות סיבת הפנאי לדרישת השלמות והשגת האמתות‬
‫לראויים ‪ ,‬כאומרו יאכלו ענווים וישבעו יהללו ה' דורשיו יחי לבבכם לעד ואמר והתענגו על‬
‫רוב שלום‪ ,‬והניאוף והעיוות לעיוורים‪ ,‬כאומרו וישמן ישורון ויבעט וגומר‪ ,‬ואומר כמרעיתם‬
‫וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני‪ ,‬ואל מי תגיע אל זה ההמון אשר אין להם תענוג זולת‬
‫חושיהם‪.‬‬
‫וכן בזה ספרו הנביאים מההצלחה האחרונה במה שהמשלנו במה שאמרו עתיד הקב"ה‬
‫להנחיל לכל צדיק וצדיק ז' חופות במה שקדם זכרונו עד שנאמר מכניסת ג"ע ופרדסיה מה‬
‫שנאמר‪ ,‬ומכניסת גהינם ושלהבתה אמר כי ערוך מאתמול תפתה‪ ,‬וכן נמשך לו הסברא כל מי‬
‫שהלך דרך התורה במה שיאמרו האותיות‪ ,‬וכל זה הוא מליצה לנעימות הנפש ושעורה בקרבת‬
‫יוצרה‪ ,‬וצערה במרחקה ממשכנה‪ ,‬וכאומרו אני בצדק אחזה פניך‪ .‬ואמנם הגופים כאשר‬
‫נפרדו והבאישו והתעפשו ואנחנו נראה אותם באחרית דבר שלא יסורו מהיותם נתכים‬
‫וכבר צמחו עשבים מאכל לבעלי חיים‪ ,‬הנה כבר נתאמת מזה במה שנראהו מענין‬
‫הגוף שלא נשאר גמול ועונש אלא לנפש‪ ,‬אמר מי את ותראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר‬
‫ינתן‪ ,‬וכבר קדם לך ביאור כל הבשר חציר‪ ,‬יבש חציר‪ ,‬נבל ציץ‪ ,‬ודבר אלהינו יקום לעולם‪ .‬לא‬
‫המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה‪.‬‬
‫לא המתים יהללו יה אלו אומות העולם‪,‬‬
‫ואנחנו נברך יה אלו בני ישראל ותענוגם שהיה להם בעבודת ה' ישאר לנצח נצחים‪,‬‬
‫וגם ילך ויוסיף כפל כפליים עד סוף העולם‬
‫והענין כל הבשר בעוה"ז יורדי דומה באחריתם‪ ,‬ואמנם בני ישראל לא כן‪ ,‬אבל אנחנו נברך‬
‫יה מעתה ועד עולם הללויה‪ ,‬רמז לעובדים בזה העולם אשר הם "עם צדק" תענוגם לדבקותם‬
‫הטהור‪ .‬ו הם נשארים באותו התענוג אשר נעתקו ממנו וגם מוסיפים כפלי כפלים עד‬
‫סוף העולם‪ .‬וכן אמרו למען יזמרך כבוד ולא ידום‪ ,‬ה' אלהי לעולם אודך מעניין העוה"ז‪,‬‬
‫ולא שיודה בזה העולם הודאה ושבח בלתי נפסק‪ ,‬עד שיאמר ולא ידום‪ .‬ואיך יהיה זה וכבר‬
‫יפסיקוהו המעיקים כמה חוליים ומקרים‪ ,‬ואמנם כאשר התענגה נפשו בעבודתו הנה היא‬
‫כאשר נעתקה והוסיפה בהתענג ולא תסור מלשבח כגלגלים והשכלים‪ ,‬כמ"ש בגלגלים‬
‫השמים מספרים כבוד אל‪ ,‬ואמר במלאכים וקרא זה אל זה ואמר‪.‬‬
‫הנה כבר הארכתי הדבור מאד למה שראיתי בו מהתועלת‪ ,‬וכבר קיבצתי לך מאמרים נבואיים‬
‫ורבניים וסברות פלוסופיות מסכימות בהגעת ההצלחה האחרונה בחלק מה שיגיע אליו היכולת‬
‫ולא תעזוב מה שהישרתיך אליו‪ .‬ותשים ספרי זה לנוכח עיניך ותתבונן בו בשאר העתים‪,‬‬
‫ותשנה אותו פעמים מנויים‪ ,‬וכמה הם ימי חייך המקיפים‪ ,‬כי הוא יגיעך לקצה אחריתך‬
‫ויישירך במעשיך‪ ,‬כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫שמונה פרקים לרמב"ם‬
‫הקדמה למסכת אבות‬
‫‪28‬‬
‫הקדמה‬
‫הקדמת המחבר‬
‫אמר שמואל בן יודא אבן תבון‪:‬‬
‫אמר הרב המחבר זכרונו לברכה‪ .‬הנה בארנו בתחלת זה הדבור מה היתה הסבה בשום המחבר זאת‬
‫המסכתא בזה הסדר‪ ,‬וזכרנו גם כן רוב התועלת בזו המסכתא‪ ,‬ויעדנו פעמים רבות במה שקדם בזה‬
‫החבור לדבר בזאת המסכתא בענינים מועילים להאריך בה קצת אריכות מפני שהיא קטנה ואף על‬
‫פי שתראה מבוארת וקלה להבין‪ ,‬ולעשות מה שכוללת‪ ,‬אינו קל על כל בני אדם‪ .‬ואין כל עניניה גם‬
‫כן מובנים מבלי פירוש ארוך עם היותה מביאה לידי שלמות גדולה והצלחה אמתית‪ .‬ומפני זה‬
‫ראיתי להרחיב בזה המאמר‪ ,‬וכבר אמרו רבנן זכרונם לברכה (בבא קמא ל‪" ,).‬האי מאן דבעי‬
‫למיהוי חסידא לקיים מילי דאבות"‪ ,‬ואין אצלנו מעלה גדולה מחסידות אלא הנבואה‪ ,‬והיא המביאה‬
‫אליה כמו שאמרו רבנן זכרונם לברכה (עבודה זרה כ‪" ,).‬חסידות מביאה לידי רוח הקדש"‪ .‬הנה‬
‫התבאר מדבריהם שבקיום מאמרי זאת המסכתא מביא לידי נבואה‪ ,‬והנני עתיד לבאר אמתת הדבר‬
‫ההוא‪ ,‬מפני שהוא כולל חלק גדול מהמדות הטובות‪:‬‬
‫וראיתי להקדים קודם שאתחיל בפירוש ההלכה פרקים מועילים‪ ,‬ידע מהם האדם הקדמות ויהיו לו‬
‫גם כן מבוא ומפתח במה שאני עתיד לפרש‪ .‬ודע‪ ,‬שהדברים אשר אומר בפרקים אלו ובמה שיבא מן‬
‫הפירוש אינם דברים בדותים מעצמי ולא פירושים שחדשתים‪ ,‬אמנם הם ענינים לקטתים מדברי‬
‫חכמים במדרשות ותלמוד וזולתם מחבוריהם ומדברי הפילוסופים גם כן הקדמונים והחדשים‬
‫מחבורי הרבה בני אדם‪ .‬ושמע האמת ממי שאמרו‪ ,‬ואפשר שאביא לפעמים מאמר אחד כולו‬
‫מספר המפורסם בלשוננו‪ ,‬ואין בכל זה רוע‪ ,‬ואיני מתפאר במה שאמרו מי שקדם ממני שאני כבר‬
‫התודיתי בזה‪ ,‬ואף על פי שלא אזכיר "אמר פלוני"‪ ,‬שזה אריכות אין תועלת בה‪ ,‬ומפני זה ראיתי‬
‫שלא לזכור האומר‪ ,‬שכונתי להועיל לקורא ולבאר לו ענינים הצפונים בזאת המסכתא‪:‬‬
‫‪29‬‬
‫פרק ראשון‬
‫דע שנפש האדם אחת‪ ,‬א)‪ .‬ויש לה פעולות רבות חלוקות‪ ,‬יקראום קצת הפעולות ההן נפשות‬
‫ויחשוב בעבור זה‪ ,‬שיש לאדם נפשות רבות‪ ,‬כמו שחשבו הרופאים‪ ,‬עד ששם ראש הרופאים‬
‫פתיחת ספרו‪ ,‬שהנפשות שלש‪ :‬טבעית‪ ,‬וחיונית‪ ,‬ונפשית‪ .‬ופעמים שתקראנה כחות וחלקים‪,‬‬
‫עד שיאמר "חלקי הנפש"‪ .‬וזה השם יעשוהו הפילוסופים הרבה פעמים‪ ,‬ואינם רוצים באמרם‬
‫"חלקי"‪ ,‬שהיא מתחלקת כהחלק הגופים‪ ,‬אבל הם מונים פעולותיה החלוקות‪ ,‬שהן לכלל‬
‫הנפש‪ ,‬כחלקים לכל המחובר מהחלקים ההם‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬בחקירה אם נפש האדם היא אחת‬
‫רמב"ן (בראשית ב‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫"ודע כי המתחכמים במחקר חלקו באדם ‪ -‬מהם יאמרו (ראב"ח הנשיא‪ ,‬ראב"ע שמות כג כה) כי‬
‫באדם שלש נפשות‪ ,‬נפש הגדול כצומח‪ ,‬או תאמר בזו נפש הגדול‪ ,‬ובו עוד נפש התנועה שהזכירה‬
‫הכתוב (לעיל א‪ ,‬כ ‪-‬כד) בדגים ובחיה ובכל רומש על הארץ‪ ,‬והשלישית הנפש המשכלת ‪.‬‬
‫ומהם יאמרו‪ ,‬כי זאת הנפש אשר באדם מפי עליון‪ ,‬בה ימצאו שלש הכחות האלה‪ ,‬ורק היא יחידה‪.‬‬
‫והכתוב הזה כפי משמעו ירמוז כן‪ ,‬כי יאמר שיצר השם את האדם עפר מן האדמה והיה מוטל גולם‬
‫כאבן דומם‪ ,‬והקב"ה נפח באפיו נשמת חיים‪ ,‬ואז חזר האדם להיות 'נפש חיה' שיתנועע בה כמו‬
‫החיות והדגים שאמר בהם (שם)‪':‬ישרצו המים שרץ נפש חיה'‪ ,‬ו'תוצא הארץ נפש חיה'‪ .‬וזה טעם‬
‫'לנפש חיה'‪ ,‬כלומר ששב האדם להיות נפש בה חיים‪ ,‬אחרי שהיה חרש את חרשי אדמה‪ ,‬כי הלמ"ד‬
‫תבא בהפוכים‪ ,‬כמו 'והיו לדם ביבשת' (שמות ד‪ ,‬ט)‪' ,‬ויהי לנחש' (שם ד‪ ,‬ג)‪' ,‬וישם את הים‬
‫לחרבה'(שם יד‪ ,‬כא)‪.‬‬
‫אבל אונקלוס אמר‪' :‬והות באדם לרוח ממללא'‪ ,‬נראה שדעתו כדברי האומרים שהם נפשות שונות‪,‬‬
‫וזאת הנפש המשכלת אשר נפחה השם באפיו היתה בו לנפש מדברת‪ ,‬וכן נראה לי מדעת רבותינו‪,‬‬
‫ממה שאמרו (סנהדרין סה‪' :):‬רבא ברא גברא‪ ,‬שדריה לקמיה דרבי זירא‪ ,‬הוה מישתעיה ליה ולא‬
‫אישתעי‪ ,‬אמר דמן דחבריא את תוב לעפרך'‪ .‬ובויקרא רבה (לב‪ ,‬ב)‪' :‬אמר רבי אבין‪ ,‬בשעה שאדם‬
‫ישן‪ ,‬הגוף אומר לנשמה‪ ,‬והנשמה אומרת לנפש‪ ,‬והנפש אומרת למלאך'‪ ,‬וכן‪' :‬רוחו ונשמתו אליו‬
‫יאסוף' (איוב לד‪ ,‬יד)‪ ,‬יורה כפי משמעו שהן שתים‪.‬‬
‫ואם כן יאמר הכתוב‪' :‬וייצר ה' אלהים את האדם'‪ ,‬יצירת תנועה שהיה האדם נוצר‪ ,‬כלומר בעל‬
‫תנועה‪ ,‬כי היצירה היא החיות וההרגש‪ ,‬שבהם הוא אדם לא גבול העפר‪ ,‬וכמו שאמר‪' :‬ויצר ה'‬
‫אלהים מן האדמה כל חית השדה ויבא אל האדם' (להלן ב‪ ,‬יט)‪ ,‬ואחרי שיצרו בהרגשה‪ ,‬נפח באפיו‬
‫נשמת חיים מפי עליון‪ ,‬להוסיף הנפש הזאת על היצירה הנזכרת‪ ,‬ויהי האדם כולו לנפש חיה‪ .‬כי‬
‫בנשמה הזאת ישכיל וידבר‪ ,‬ובה יעשה כל מעשה‪ ,‬וכל הנפשות וכחותן לה תהיינה‪.‬‬
‫והלמ"ד הזו למ"ד הקנין‪ ,‬כמו 'אדוני המלך לך אני וכל אשר לי' (מ"א כ ד)‪' ,‬לקונה אותו לדורותיו'‬
‫(ויקרא כה‪ ,‬ל)‪' ,‬לך אני הושיעני' (תהלים קיט‪ ,‬צד)‪ ,‬או יאמר שחזר כולו נפש חיה‪ ,‬ונהפך לאיש‬
‫אחר‪ ,‬כי כל יצירותיו היו עתה לנפש הזאת"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫ואתה יודע‪ ,‬שתיקון המידות היא רפואת הנפש וכוחותיה‪ ,‬א)‪ .‬וכמו שהרופא אשר ירפא‬
‫הגופים‪ ,‬צריך שידע תחלה הגוף אשר ירפאהו כולו‪ ,‬וחלקיו מה הם‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬גוף האדם‪,‬‬
‫וצריך שידע איזה דברים יחלוהו וישמור מהם‪ ,‬ואיזה דברים יבריאוהו ויכווין אליהם‪ ,‬כן‬
‫רופא הנפש‪ ,‬הרוצה לתקן מידות האדם‪ ,‬צריך שידע הנפש וכחותיה בכללה וחלקיה‪ ,‬ומה‬
‫יחלה אותה ומה יבריאה‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬רפואת הנפש וכוחותיה‬
‫מאמרי הרמב"ם‬
‫אמר משה‪ ,‬מן הידוע מאמר הפילוסופים‪ ,‬שיש לנפש בריאות וחולי‪ ,‬כמו שיש לגוף בריאות וחולי‪,‬‬
‫ואותם חולי הנפש ובריאותם‪ ,‬היא מזגם בסברות ובמידות בלי ספק‪ ,‬ולכן אני קורא הסברא הבלתי‬
‫אמיתית והמידות הרעות כפי רוב התחלפותם‪ ,‬מיני החולאים הנפשיים‪ .‬חולי הנפש‪.‬‬
‫הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות‬
‫ונתברר מאלו המוקדמות‪ ,‬כי תכלית העולם וכל אשר בו‪ ,‬הוא איש חכם וטוב‪ .‬וכאשר יתברר‬
‫לאיש‪ ,‬שהוא ממיני האדם‪ ,‬הדעת והמעשה‪ ,‬ר"ל בדעת‪ ,‬לצייר בשכלו אמתות הדברים על פי מה‬
‫שהם עליו‪ ,‬ולהשיג כל מה שאפשר לאדם להשיג‪ .‬והמעשה הוא תיקון וישור הדברים‬
‫הטבעיים‪ ,‬ושלא יהיה שטוף בתענוגים‪ ,‬ושלא יקח מהם אלא מה שיהיה בו תקון גופו‪,‬‬
‫ותקון המדות כלם‪ .‬ועל כן האיש שיהיה על ענין זה‪ ,‬הוא התכלית‪ ,‬והוא החפץ‪ .‬וזה הדבר לא‬
‫נודע מאת הנביאים בלבד‪ ,‬אבל חכמי האומות החולפים‪ ,‬ואשר לא ראו הנביאים‪ ,‬ולא שמעו‬
‫חכמתם‪ ,‬כבר ידעו גם הם‪ ,‬שאין האדם שלם אלא כשיהיה כולל הדעת והמעשה‪ .‬ודי לך בדברי‬
‫החכם המפורסם בפילוסופים‪ ,‬שאמר‪ ,‬חפץ האל ממנו להיות נבונים חסידים‪ .‬שהאדם כשיהיה‬
‫חכם נבון‪ ,‬מבקש תאוות‪ ,‬אינו חכם על האמת‪ .‬שתחלת החכמה מחייבת‪ ,‬שלא יקח אדם‬
‫ממעדנים הגופניים אלא מה שיש בו תקון צורך גופו‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫ומפני זה אומר‪ ,‬שחלקי הנפש הם חמשה – הזן והוא נקרא צומח‪ ,‬המרגיש‪ ,‬המדמה‪,‬‬
‫המתעורר‪ ,‬והשכלי"‪.‬א)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הצומח‪ ,‬המרגיש‪ ,‬המדמה‪ ,‬המתעורר‪ ,‬והשכלי"‪.‬‬
‫אבן עזרא על קהלת פרק ז פסוק ג‬
‫טוב כעס ‪ -‬כבר בארו חכמי הראיות שיש באדם שלש נפשות‪:‬‬
‫האחת נפש הצומחת והענין כי כמו שיש במיני הצמחים והדשאים וכל עץ כח קרא שמו נפש או‬
‫מה שתרצה שיגדל גשם הצמח ויגביהנו וירחיבנו כן יש באדם וזאת הנפש מתגברת עד זמן קצוב‬
‫וזאת הנפש היא המתאוה והצריכה לאכול‪.‬‬
‫והנפש השנית נפש הבהמה והיא בעלת ההרגשות חמשה‪ ,‬ובעלת התנודה ההולכת ממקום למקום‬
‫וזאת הנפש גם היא באדם‪.‬‬
‫ולאדם לבדו נפש שלישית‪ .‬היא הנקראת נשמה היא המדברת המכרת בין אמת ושקר בעלת‬
‫החכמה‪.‬‬
‫והנפש השנית היא אמצעית בין שתי הנפשות‪ .‬והאלהים נטע שכל באדם הוא הנקרא "לב" למלאת‬
‫חפץ כל נפש בעתו‪ .‬וגם עזרהו במצות תעמודנה כל דבר על מתכונתו‪ .‬ואין זה הספר מוכן לדבר על‬
‫סוד הנפש כי עמוק הוא‪ .‬ולא יוכל מבין לעמוד על האמת כי אם אחר קריאת ספרים רבים‪ .‬ולולא‬
‫שהוצרכתי להזכיר חלקי הנפשות בעבור פירושי הפסוקים לא רמזתי לכלל אף לפרט‪.‬‬
‫‪....‬ועתה אפרש אותם בדרך קצרה‪ .‬אע"פ שהשלש נפשות נקראות בשם אחד בעבור התאחדות‪,‬‬
‫כי הנשמה תקרא רוח ונפש‪ .‬לכן אשים שמות להם למען לא אאריך בתואר כל אחת‪ .‬ויהיה השם‬
‫הנפש המתאוה לאכול ולשמוח וחשק המשגל‪ ,‬נפש‪ .‬ויהיה שם נפש בעלת ההרגשה המבקשת‬
‫שררה וגדולה‪ ,‬רוח‪ .‬ויהיה שם נפש החכמה‪ ,‬נשמה‪ .‬וכן חלקם רבנו סעדיה גאון ז"ל‪.‬‬
‫וידוע כי בהתגבר הנפש תחלש הנשמה‪ ,‬ואין לה כח לעמוד לפניה בעבור היותה גוף‪ ,‬וכל יצריו‬
‫עוזרים אותה‪ .‬על כן המתעסק באכילה ושתיה לא יחכם לעולם‪ .‬ובהתחבר הנשמה עם הרוח‬
‫תנצחנה הנפש‪ .‬אז תפקחנה מעט עיני הנשמה להבין חכמות הגויות‪ .‬אבל לא תוכל לדעת החכמות‬
‫העליונות‪ ,‬בעבור כח הרוח המבקשת שררה‪ .‬והיא המולידה הכעס‪.‬‬
‫והנה זה פירוש "טוב כעס משחוק" וענין "כי ברוע פנים ייטב לב" היא הדאגה‪ .‬כמו מדוע פניכם‬
‫רעים‪ ,‬וענין לב הוא השכל‪ .‬ואחר שתתגבר הנשמה על הנפש בעזרת הרוח‪ .‬צריכה הנשמה‬
‫להתעסק בחכמה שתעזור אותה עד שתנצח הרוח‪ ,‬ותהיה תחת ידיעה‪ .‬וזה פירוש אל תבהל ברוחך‬
‫לכעוס‪ .‬וענין כי כעס בחיק כסילים ינוח שהוא עימהם לעולם ולא יזוז מהם‪ .‬ועם החכם לא ימצא כי‬
‫אם בעתו לצורך‪ .‬וענין כי ברוב חכמה רב כעס‪ ,‬כענין אל תתחכם יותר‪ ,‬כי רוב החכמה ירבה כעסו‬
‫על הבלי העולם ועל בני העולם‪ ,‬ויצא מן היישוב‪ .‬כענין למה תשומם‪ ,‬וימות בלא עתו‪ .‬על כן הטוב‬
‫לאדם שישקול כל דבריו וענינו במאזני צדק‪ ,‬ויתן חלק לכל נפש בעתו‪ .‬וענין והסר כעס מלבך הוא‬
‫שלא תמשול הרוח עליך‪ .‬וכן והעבר רעה מבשרך היא התאוה‪ .‬כי אם אוכל כל מאכל שיתאוה‪,‬‬
‫יביא רעה על בשרו‪ .‬וכן אם הוסיף על המשגל יביא רעה חולה על בשרו‪ .‬וענין בשר הוא גופו‪.‬‬
‫והנה הזכיר בפסוק הזה שיחליש אדם בכל יכולתו הרוח בעלת הכעס והנפש בעלת התאוה‪.‬‬
‫אבן עזרא שמות פרק כג פסוק כה‬
‫אמר אברהם המחבר ‪ -‬יש חכמים גדולים חכמי השתי תורות‪ .‬ולא התעסקו בחכמת התולדה‪ .‬על כן‬
‫לא יכולתי לפרש אלה הברכות‪ ,‬אם לא אזכיר מעט מן החכמות‪ .‬בעבור שגוף האדם מהעולם‬
‫השפל‪ .‬והנשמה העליונה קשורה בו‪ .‬ויש אמצעים בין הנשמה והגוף‪ .‬והנה הם שני כוחות‪.‬‬
‫ובלשון הקדש יקראו על הרוב רוח ונפש‪.‬‬
‫כי הנשמה היא החכמה‪ ,‬ומושבה במוח הראש‪ ,‬וממנה יצא כח כל ההרגשות ותנועת החפץ‪ .‬והרוח‬
‫בלב ובו חיי האדם‪ .‬והיא המבקשת שררה להתגבר על כל העומד כנגדה והיא בעלת הכעס‪ .‬וכן אמר‬
‫שלמה אל תבהל ברוחך לכעוס כל רוחו יוציא כסיל‪ .‬והנפש בכבד והיא המתאוה לאכול‪ .‬וככה כתוב‬
‫כי תאוה נפשך‪ .‬ותאות המשגל ממנה‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫והנה יש אדם שנברא שתהיינה לו אלו השלש הנזכרות חזקות או כלן רפות‪ .‬או זו חזקה וזו רפה או‬
‫לא חזקה ולא רפה‪ .‬והנה בני אדם על כל זה מינים משונים‪ .‬והשם הנכבד נתן התורה לחזק‬
‫ולהגביר ולהגדיל הנשמה העליונה ואז לא ימשול הגוף עליה‪ .‬ואם לא תהיה התורה נשמרת אז‬
‫יגבר הגוף על הנשמה‪ .‬והנה אתן לך משל‪ .‬ידענו כפי חכמת התולדת כי כל אדם שגברה על תולדתו‬
‫מרה אדומה יהיה בעל אף כי כן תולדת האש‪ .‬כי המרה האדומה דומה לה‪ .‬והנה הנשמה רודפת‬
‫אחרי הגוף כאשר איננה חכמה שתוכל לסבול‪ .‬גם נחשוב‪ ,‬אדם שאין חום בגופו ובא אחר וחרפו‬
‫וקללו עד שכעס‪ .‬והנה הוליד בגופו חום שלא היה שם לפני כעסו‪.‬‬
‫והשם יתעלה למען חסדיו בחר בישראל והורם תורתו‪ .‬וכאשר ישמרוה ימצאם חכמתם וידריכם‬
‫דרך ישרה לכל דבר שלא יזיק להם‪ .‬והכלל שיהיה גופם סר אל משמעת הנשמה ולא הפך הדבר‬
‫שהנשמה סרה אל משמעת הגוף‪.‬‬
‫ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים‪ ,‬והוא הנקרא תולדת‪ .‬והנה‬
‫הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה‪ .‬כי מארה באה לחסר כח התולדת‪ .‬כדרך אתה תאכל ולא תשבע‪.‬‬
‫והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף והנה לא יפחד שומר התורה מהם‪ .‬וזהו וברך‬
‫את לחמך‪ .‬ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שנוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים ועל‬
‫זה כתוב והסירותי מחלה מקרבך‪ .‬והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד‪ .‬על‬
‫כן כתוב גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים‪ .‬והנה דברתי על חכמת הרפואות‪.‬‬
‫ועתה אדבר על חכמת המזלות‪ .‬דע כי כל הנולד יקרוהו מקרים כדרך מה שיורה מערכת המשרתים‬
‫ברגע הולדו‪ .‬וערך אלה אל אלה והדבר עמוק מאד‪ .‬והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה משכלה כי‬
‫תולדת הרחם להשכיל הילודים‪ .‬או שתהיה עקרה ולא תלד והנה אם היה הדבק בשם במולדו‪,‬‬
‫וכפי תולדתו שלא יוליד בנים‪ .‬השם הנכבד אם היה דבק בו‪ .‬יאמץ כח תולדת הכליות ויתכן‬
‫עלילות הזרע עד שיוליד בנים‪ .‬על כן אמר השם לאברהם התהלך לפני והיה תמים‪ .‬וזהו שאמרו‬
‫קדמונינו ז"ל צא מאצטגנינות שלך‪ .‬ואם תכרות ברית עמי שתעבדני אני ארבה אותך במאד מאד‪.‬‬
‫כי אנצח התולדת‪ .‬ואין זה נצוח במערכת הכוכבים כי לא נבראו להיטיב או להרע לעולם השפל רק‬
‫הולכים תמיד לעבודת השם לצרכם ובמרוצתם יקבלו בני העולם השפל דבר והפכו על ידם‪ .‬והנה‬
‫אם נשמור לא נקבל‪ .‬ועוד אדבר על זה בפרשת כי תשא והנה הברכה השלישית שיהיה כל אחד‬
‫מהם מוליד בנים ולא ימותו בחיי אביהם‪:‬‬
‫‪33‬‬
‫וכבר הקדמנו בזה הפרק‪ ,‬שדברינו אינם רק בנפש האדם‪ ,‬א)‪ .‬כי כח המזון שיזון בו האדם‬
‫אינו ככח המזון שיזון בו הסוס והחמור‪ ,‬כי האדם ניזון בחלק הזן מן הנפש האנושית‪ ,‬והחמור‬
‫ניזון בחלק הזן מן הנפש החמורית‪ ,‬והנשר ניזון בחלק הזן מן הנפש אשר לו‪ .‬ואמנם על הכל‬
‫יאמר "נזון" בשתוף השם לבד‪ ,‬לא שהענין כולו אחד בעצמו‪ .‬וכן יאמר על האדם ושאר‬
‫בעלי חיים "מרגיש" בשתוף השם לבד‪ ,‬לא שההרגש אשר באדם הוא ההרגש אשר בשאר‬
‫בעלי חיים‪ ,‬ולא ההרגש אשר בזה המין הוא ההרגש בעצמו אשר במין אחה‪ ,‬אבל כל מין ומין‬
‫מאשר לו נפש י ש לו נפש אחת בלתי נפש האחר‪ ,‬ותתחייבנה מנפש זו פעולות ומנפש זו‬
‫פעולות אחרות‪ ,‬ואפשר שתדמה פעולה לפעולה ויחשוב בשתי הפעולות שהן דבר אחד‬
‫בעצמו‪ ,‬ואין הדבר כן‪ .‬והמשל בזה‪ ,‬שלשה מקומות חשוכים‪ ,‬האחד מהם זרחה עליו השמש‬
‫והאיר‪ ,‬השני האיר עליו הירח והאיר‪ ,‬והשלישי הודלק בו הנר והאיר‪ .‬הנה כל אחד מהם‬
‫נמצא בו האור‪ ,‬אבל סבת זה האור ופועלו ‪ -‬השמש‪ ,‬ופועל אחר ‪ -‬הירח‪ ,‬ופועל אחר ‪ -‬האש‪,‬‬
‫כן פועל הרגשת האדם הוא נפש האדם‪ ,‬ופועל הרגשת החמור הוא נפש החמור‪ ,‬ופועל‬
‫הרגשת הנשר הוא נפש הנשר‪ ,‬ואין להם ענין שיקבצם אלא שתוף השם בלבד‪ .‬והבן זה הענין‬
‫שהוא נפלא מאד‪ ,‬וכשלו בו הרבה מהפילוסופים‪ ,‬ותתחייבנה בזה הרחקות ודעות בלתי‬
‫אמתיות‪ .‬ב)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬נפש האדם אחת ובה ניזון ובה מרגיש ובה משכיל‬
‫ספר עקידת יצחק‪ -‬שער סג הערה א‬
‫וכן עשו גם החוקרים כאשר רצו לבאר מהות ותכונת נפש האדם‪ ,‬כי אחרי שראו שהאדם ניזון‬
‫וגדל‪ ,‬ומוליד בדומה לו‪ ,‬כמו הצומח וירגיש ויתנועע ברצונו להתקרב אל המועיל ולהתרחק מהנזק‪,‬‬
‫כמו החי‪ .‬וישכיל ויתבונן על כל הדברים אשר מסביב לו בנפשו המשכלת‪ ,‬חשבו קצתם כי האדם‬
‫יש לו ג' נפשות‪ ,‬הצומחת‪ ,‬החיונית‪ ,‬והמשכלת‪ .‬ולהוציאם מטעותם זאת אמרו החוקרים האמיתים‬
‫כי נפש האדם באמת אחת היא בעצמותה‪ ,‬ורק ג' מיני כוחות אלה לה למנה בחוברת‪.‬‬
‫ולבאר ענין זה יותר דמו נפש האדם שהוא עולם קטן להעולם הגדול בכללו‪ ,‬שגם הוא אחד‪ ,‬ובכל‬
‫זאת יש לו שלשה חלקים‪ ,‬עולם השכלים הנבדלים‪ ,‬עולם הגלגלים‪ ,‬ועולם הד' יסודות שתחת גלגל‬
‫הירח‪ ,‬משכן בני אדם ושאר בע"ח הצמחים והדוממים‪ .‬ובעבור היות האדם בבחינת ג' כוחותיו‬
‫הנפשיות השונות הנ"ל דומה להעולם הגדול המשולש בחלקיו‪ ,‬הוטל גם החוב עליו להשתדל לקנות‬
‫לנפשו ג' קנינים מוסריים שהם כנגד ג' חלקי העולם‪ ,‬התורה והעיון השכלי האמיתי‪ ,‬נגד עולם‬
‫השכלים בעלי העיון וההשכלה האמיתית‪ ,‬העבודה ועשיית מצות השמעיות רק למען מלאות רצון‬
‫האדון ה' צבאות המצוה אותן לעשותן‪ ,‬אשר הן נגד עולם הגלגלים‪ ,‬המתנועעים ג"כ בשמחה‬
‫ומשוש נפש בהקפתם התמידית לעשות רצון קונם (כי לדעת הקדמונים יש גם להגלגלים האלה‬
‫נפש משכלת היודעת עצמה ואת בוראה י"ת שהוא סבתה‪ ,‬וגמילות חסדים ועשות טוב איש לרעהו‪,‬‬
‫אשר הם הכרחיים לקיום והנהגת החברה האנושית עלי ארץ‪ ,‬נגד עולם היסודות המתנועעים‬
‫בהכרח ע"י תנועות השמים וכסיליהם ובסבת התנועה הזאת יורכבו יחד זה עם זה ויתהוו כל‬
‫הדברים עלי ארץ‪ .‬ולזה נתנו לו לאדם ג"כ ג' כוחות כח השכל העיוני‪ ,‬לעיין ולהתבונן בעניינים‬
‫שכליים ומושגים רוחנים‪ ,‬וכח השכל המעשיי הנחלק לשנים‪ ,‬כי באחד מהם יעשה את כל מצות ה'‬
‫אלקיו אף שלא יחייבן משפט שכלו לטובתו ולתועלתו המדינית‪ ,‬רק למען שמוע בקולו כאחד מצבא‬
‫המרום הששים ושמחים לשמור תפקידם לשמוע בקול דברו‪ ,‬ובשני יעשה הפעולות והחובות‬
‫המדיניות ההכרחיות‪ ,‬לשחר בהן שלום ואושר בני אדם היושבים יחד בחברה אנושית כי בעזור‬
‫איש את אחיו‪ ,‬ולרעהו יאמר חזק ישכנו יחד בהשפט ובבטחה מבלי מחסור כל דבר‪ ,‬ועל כל זה‬
‫רומז מאמר התנא שהחל בו הרב ז"ל "על ג' דברים העולם עומד (ר"ל האדם שהוא עולם קטן‪,‬‬
‫ובזכותו גם העולם הגדול בכללו) על התורה ועל העבודה ועל ג"ח‪ :".‬עכ"ל‬
‫ב)‪ .‬הסברה שיש ג' נפשות מביאה להרחקות ודעות בלתי אמיתיות‬
‫א‪.‬ה‪ .‬כוונת הרב היא שרק אם הנפש היא אחת‪ ,‬זה המחייב את האדם וכן זה עושה את האדם אחראי‬
‫על כל פעולותיו‪ .‬ויתרה מזאת‪ ,‬יש בקביעה זו גם תביעה מוסרית גדולה מהנפש‪ ,‬שהאדם יהיה אדם‬
‫‪34‬‬
‫בכל פעולותיו‪ ,‬אפילו בפעולות שבהן הוא דומה בהם ליצורים נמוכים ממנו‪ .‬כלומר‪ ,‬שהדבר שעל‬
‫ידו הוא מוגדר כ"אדם" ישלוט במישרין בכל פעולותיו של האדם‪.‬‬
‫ומלבד זאת‪ ,‬הקביעה שנפש האדם היא אחת‪ ,‬מחייבת לומר שיש קשר אחדותי בין כל פעולותיו‬
‫וכוחותיו של האדם‪ ,‬ויש יחסי גומלין ביניהם‪ .‬הוי אומר כי ישנה השפעה מהמידות על ההשכלה‬
‫ולהיפך‪ ,‬באופן שלא ניתן להפריד בניהם‪ .‬כי לא יתכן שדעתו של אדם תהיה מתוקנת בזמן שמדותיו‬
‫מקולקלות‪ ,‬וכן להיפך‪ .‬ומשום כך יש לעבוד על כל הכוחות בשוה‪ ,‬כי הנפש היא אחת‪.‬‬
‫ולכן כתב הרמב"ם שאם לא נחשוב כך‪ ,‬תתחייבנה בזה הרחקות ודעות בלתי אמיתיות‪ ,‬וזהו מפני‬
‫שהנפש היא אחת‪ ,‬ולכן מוטלת עליה האחריות לשלמות כל פעולותיה‪ .‬ואמנם‪ ,‬אילו היו הנפשות‬
‫נפרדות‪ ,‬לא היתה אחריות לאחת על חברתה‪ ,‬ולא היה קשר בין תיקון המידות להשכלה וכדומה ‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫ואשוב אל כוונתי בחלקי הנפש ואומר‪:‬‬
‫החלק הזן‪ ,‬ממנו הכח המושך‪ ,‬המחזיק‪ ,‬המעכל‪ ,‬הדוחה למותרות‪ ,‬המגדל‪ ,‬המוליד בדומה‪,‬‬
‫המבדיל הליחות‪ ,‬עד שיפריש מה שצריך להזן בו ומה שצריך לדחותו‪ .‬והדברים על אלו‬
‫שבעה הכחות‪ ,‬ומה יעשו‪ ,‬ואיך יעשו‪ ,‬ובאיזה איברים פעולתם יותר נראית ויותר נגלית‪ ,‬ומה‬
‫מהם נמצא תמיד‪ ,‬ומה יכלה מהם לזמן קצוב‪ ,‬זה כולו ראוי במלאכת הרפואה‪ ,‬ואין צורך לו‬
‫בזה המקום ‪.‬‬
‫והחלק המרגיש‪ ,‬ממנו הכוחות ההם המפורסמים אצל ההמון‪ ,‬הראות‪ ,‬השמע‪ ,‬הטעם‪ ,‬הריח‬
‫והמשוש‪ .‬והוא (המשוש) נמצא בכל שטח הגוף‪ ,‬ואין לו אבר מיוחד כמו שיש לארבעה‬
‫הכוחות‪.‬‬
‫והחלק המדמה א)‪ .‬הוא הכוח‪ ,‬אשר יזכור רישומי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים‬
‫אשר השיגום‪ ,‬וירכיב קצתם אל קצתם ויפריד קצתם מקצתם‪ .‬ולזה ירכיב זה הכוח מן‬
‫העניינים אשר השיגם עניינים שלא השיגם כלל ואי אפשר להשיגם‪ ,‬כמו שידמה האדם‬
‫ספינת ברזל רצה באויר‪ ,‬ואדם שראשו בשמים ורגליו בארץ‪ ,‬ובהמה באלף עיניים על דרך‬
‫משל‪ ,‬והרבה באלו הנמנעות ירכיבם הכוח המדמה וימציאם בדמיון‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬המדמה‪.‬‬
‫מורה נבוכים (חלק א ההקדמה העשירית)‬
‫דע‪ ,‬אתה האיש המעין בזה המאמר‪ ,‬שאם ידעת הנפש וכוחותיה והתאמת לך בה כל דבר לפי‬
‫אמיתת מציאותו ‪ -‬הנה תדע‪ ,‬כי הדמיון נמצא לרוב בעלי החיים (אמנם בעלי החיים השלמים כולם‬
‫ רצוני לומר‪ :‬אשר להם לב ‪ -‬מציאות הדמיון להם מבואר); ושהאדם לא הובדל בדמיון‪ .‬ואין פועל‬‫הדמיון ‪ -‬פועל השכל‪ ,‬אבל הפכו ‪ -‬וזה‪ :‬כי השכל יפרק המורכבות‪ ,‬ויבדיל חלקיהם‪ ,‬ויפשיטם‪,‬‬
‫ויציירם באמיתתם ובסיבותם‪ ,‬וישיג מן הדבר האחד עניינים רבים מאוד‪ ,‬שביניהם הפרש אצל‬
‫השכל כהפרש שני אישים מבני אדם אצל הדמיון במציאות‪ .‬ובשכל יבדיל הענין הכללי מן הענין‬
‫האישי‪ ,‬ולא יתאמת מופת מן המופתים אלא בכללי‪ .‬ובשכל יודע הנשוא העצמי מן המקרי‪ .‬ואין‬
‫לדמיון פועל דבר מאלו הפעולות ‪ -‬שהדמיון לא ישיג אלא האישי המורכב בכללו‪ ,‬לפי מה‬
‫שהשיגוהו החושים‪ ,‬או ירכיב הדברים המפוזרים במציאות וירכיב קצתם על קצתם‪ ,‬והכל ‪ -‬גשם‬
‫או כח מכוחות הגשם‪ ,‬כמו‪ :‬שידמה המדמה איש אדם וראשו ‪ -‬ראש סוס‪ ,‬ולו כנפיים‪ ,‬וכיוצא בזה ‪-‬‬
‫וזהו הנקרא‪ :‬הבדוי השקר‪ ,‬שלא ישווה לו נמצא כלל‪ .‬ולא יוכל הדמיון בשום פנים להימלט‬
‫בהשגתו מן החומר‪ ,‬ואפילו הפשיט צורה אחת בתכלית ההפשט; ולכן אין בחינה בדמיון‪:‬‬
‫ושמע מה שהועילונו החכמות הלימודיות‪ ,‬ומה גדול מה שלקחנו מהם מן ההקדמות‪:‬‬
‫דע כי יש דברים‪ ,‬כשיבחנם האדם בדמיונו‪ ,‬לא יצירם כלל‪ ,‬אבל ימצא המנע דמיונם ‪ -‬כהמנע‬
‫התקבץ שני ההפכים‪ .‬ואחר כך התאמת במופת מציאות הדבר ההוא הנמנע לדמותו והוציאהו‬
‫המציאות‪ .‬וזה‪ ,‬שאם תדמה כדור גדול אי זה שיעור שתרצה‪ ,‬ואפילו דמית אותו כשיעור כדור‬
‫הגלגל המקיף; ואחר כך תדמה בו קוטר‪ ,‬יעבור על נקודת מרכזו; ואחר כך תדמה שני אנשים‬
‫עומדים על שתי קצות הקוטר עד שתהיה הנחת רגליהם על ישרון הקוטר‪ ,‬וישוב הקוטר והרגלים‬
‫בקו אחד ישר ‪ -‬לא ימלט מהיות הקוטר נכחי לאופק או בלתי נכחי; ואם היה נכחי ‪ -‬יפלו שניהם‬
‫יחד‪ ,‬ואם היה בלתי נכחי ‪ -‬יפול אחד מהם‪ ,‬והוא התחתון‪ ,‬ויעמוד האחר‪ .‬כן ישיג הדמיון‪ .‬וכבר‬
‫התבאר במופת‪ ,‬שהארץ כדורית ושמן המיושבת ‪ -‬על שתי קצוות הקוטר‪ ,‬וכל איש משוכני שתי‬
‫הקצוות ‪ -‬ראשו אל השמים ורגליו לצד רגלי האחר שהוא בראש הקוטר האחר‪ ,‬ואי אפשר נפילת‬
‫אחד מהם כלל ולא יצויר‪ ,‬מפני שאין אחד מהם למעלה ואחד למטה‪ ,‬אבל כל אחד משניהם למעלה‬
‫ולמטה בהצטרף אל האחר‪ .‬וכן התבאר במופת‪ ,‬במאמר השני מספר החרוטים‪ ,‬יציאת שני קוים‪,‬‬
‫יהיה ביניהם בתחילת יציאתם רוחק אחד‪ ,‬וכל אשר ירחקו ‪ -‬יחסר הרוחק ההוא ויקרב אחד מהם‬
‫אל האחר‪ ,‬ולא יתכן הפגשם לעולם‪ ,‬ואפילו יוצאו לבלתי תכלית‪ ,‬ואף על פי שכל אשר ירחקו ‪-‬‬
‫יתקרבו; וזה לא יתכן שידומה ולא שיפול בשבכת הדמיון כלל ‪ -‬ושני הקוים ההם‪ ,‬האחד מהם ישר‬
‫והאחד מעוקם‪ ,‬כמו שהתבאר שם‪ .‬הנה כבר התבאר מציאות מה שלא ידומה ולא ישיגהו הדמיון‪,‬‬
‫‪36‬‬
‫אבל הוא נמנע אצלו; וכן התבאר במופת המנע מה שיחיבהו הדמיון‪ ,‬והוא‪ ,‬היות האלוה ית' גשם או‬
‫כח בגשם ‪ -‬שאין נמצא אצל הדמיון אלא גשם או דבר בגשם‪:‬‬
‫הנה כבר התבאר‪ ,‬שיש בנמצא דבר אחר‪ ,‬בו יבחן הראוי והעובר והנמנע‪ ,‬ואינו הדמיון‪ .‬ומה טוב‬
‫זה העיון ומה גדולה תועלתו למי שירצה שינצל מזה החושך ‪ -‬רצוני לומר‪ ,‬ללמוד מן הדמיון‪:‬‬
‫ולא תחשוב שהמדברים לא ישערו בדבר מזה‪ ,‬אבל ישערו בו קצת משער וידעוהו‪ ,‬ויקראו מה‬
‫שידומה והוא נמנע‪ ,‬כמו‪ ,‬היות האלוה גשם ‪ -‬עולה על רוח ודמיון; והרבה פעמים יבארו‪ ,‬שהעולות‬
‫על רוח ‪ -‬כוזבות‪ .‬ולזה הוצרכו לתשע הקדמות אשר זכרנו‪ ,‬עד שאימתו בהם זאת ההקדמה‬
‫העשירית‪ ,‬והיא ‪ -‬העברת מה שרצו העברתו מן המדומים‪ ,‬מפני התדמות העצמים והשתוות‬
‫המקרים במקריות‪ ,‬כמו שבארנו‪:‬‬
‫והתבונן‪ ,‬אתה המעין וראה‪ ,‬שהנה יצא דרך עיון עמוק מאד‪ .‬וזה‪ ,‬שאלו ‪ -‬קצת ציורים‪ ,‬יאמר איש‬
‫שהם ציורים שכליים ואחר יאמר שהם ציורים דמיוניים‪ ,‬ונרצה שנמצא דבר יבאר לנו המושכלות‬
‫מן המדומות‪ .‬ואם יאמר הפילוסוף‪ ,‬שהמציאות עדי ‪ -‬כמו שיאמר ובו אבחון הראוי והעובר והנמנע‬
‫ יאמר לו בעל הדת‪ ,‬ובזה היא המחלוקת‪ ,‬שזה הנמצא‪ ,‬אומר אני‪ ,‬שנעשה ברצון‪ ,‬לא שהתחייב‪,‬‬‫וכשנעשה בזה התואר ‪ -‬היה אפשר שיעשה בחילופו‪ ,‬אלא אם יגזור הציור השכלי‪ ,‬שאי אפשר‬
‫חילוף זה‪ ,‬כמו שתחשוב‪:‬‬
‫ושער ההעברה הזה‪ ,‬יש לי בו דברים‪ ,‬תשמעם במקומות מזה המאמר‪ ,‬ואינו ענין ימהר האדם‬
‫לדחותו כולו ברגע קטן‪:‬‬
‫ספר המורה ‪ -‬חלק ב פרק יב‬
‫וכמו שהדמיון לא יציר נמצא כי אם גוף או כח בגוף‪ ,‬כן לא יציר הדמיון היות פעולה רק בקריבות‬
‫פועל או על רוחק אחד ומצד מיוחד‪ .‬הדמיון‪ ,‬אשר הוא גם כן 'יצר הרע' באמת; כי כל חסרון בדיבר‬
‫או במידות הוא פועל הדמיון או נמשך אחר פעלו‪:‬‬
‫ספר המורה ‪ -‬חלק ג פרק מח‬
‫וכן אסר לשחוט 'אותו ואת בנו' 'ביום אחד' ‪ -‬להשמר ולהרחיק לשחוט משניהם הבן לעיני האם‪ ,‬כי‬
‫צער בעלי חיים בשה גדול מאד‪ ,‬אין הפרש בין צער האדם עליו וצער שאר בעלי חיים‪ ,‬כי אהבת‬
‫האם ורחמיה על הולד אינו נמשך אחר השכל‪ ,‬רק אחר פועל הכח המדמה‪ ,‬הנמצא ברוב בעלי חיים‬
‫כמו שנמצא באדם‪ .‬והיה זה הדין מיוחד ב'שור ושה'‪ ,‬מפני שהם ‪ -‬מותר לנו אכילתם מן הביתיות‬
‫הנהוג לאכלם‪ ,‬והם אשר תכיר מהם האם מן הולד‪:‬‬
‫ספר המורה חלק ב פרק לו‬
‫וכבר ידעת כי כל כח גופנ י יחלש וילאה ויפסד עת‪ ,‬ויבריא עת אחרת; וזה הכח המדמה ‪ -‬כח גופני‬
‫בלא ספק; ולזה תמצא הנביאים‪ ,‬תתבטל נבואתם בעת האבל או בעת הכעס וכיוצא בהם‪ .‬כבר ידעת‬
‫אמרם‪" ,‬אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות"; וש'יעקב אבינו' לא באתהו נבואה‬
‫כל ימי אבלו‪ ,‬להתעסק כוחו המדמה בהפקד יוסף;‬
‫מורה נבוכים (חלק ב פרק יב)‬
‫"וכמו שהדמיון לא יציר נמצא‪ ,‬כי אם גוף או כח בגוף‪ ,‬כן לא יציר הדמיון היות פעולה רק‬
‫בקריבות פועל‪ ,‬או על רוחק אחד ומצד מיוחד‪ .‬הדמיון‪ ,‬אשר הוא גם כן 'יצר הרע' באמת; כי כל‬
‫חסרון בדיבר או במידות הוא פועל הדמיון או נמשך אחר פעלו"‪.‬‬
‫מורה נבוכים (חלק א פרק מט)‬
‫"וכבר ידעת‪ ,‬כי השגת הנקי מן החומר‪ ,‬הערום מן הגשמות לגמרי‪ ,‬כבדה מאוד על האדם‪ ,‬אלא‬
‫אחר לימוד רב; ובלבד למי שלא יבדיל בין המושכל והמדומה‪ ,‬ורוב השענו על השגת הדמיון לבד‪,‬‬
‫ויהיה כל מדומה אצלו נמצא או אפשר המציאה‪ ,‬ומה שלא יפול ברשת הדמיון אצלו נעדר ונמנע‬
‫המציאה; כי אלו האנשים ‪ -‬והם רוב המעיינים ‪ -‬לא יתאמת להם עניין לעולם‪ ,‬ולא יתבאר להם‬
‫ספק"‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫ספר המורה חלק ג פרק נד‬
‫השלמות הראשון ‪ -‬והוא הפחות שבהם‪ ,‬והוא אשר עליו יכלו ימיהם אנשי העולם ‪ -‬הוא שלמות‬
‫הקנין ‪ -‬רצוני לומר‪ ,‬מה שימצא לאדם מממון ובגדים‪ ,‬וכלים ועבדים וקרקעות‪ ,‬וכיוצא באלו;‬
‫ושיהיה האדם מלך גדול ‪ -‬הוא מזה המין ‪ -‬ושלמות שאין דבקות בינו ובין האיש ההוא כלל‪ ,‬אבל‬
‫הוא יחס אחד‪ ,‬רוב הנאתו ‪ -‬דמיון גמור ‪ -‬רצוני לומר‪ ,‬שזה ביתי‪ ,‬וזה עבדי‪ ,‬וזה הממון שלי‪ ,‬ואלו‬
‫הם גדודי וצבאי ‪ -‬וכש יבחון גופו‪ ,‬ימצא הכל חוצה לו‪ ,‬וכל אחד מאלו הקנינים הוא מה שהוא נמצא‬
‫בפני עצמו; ומפני זה‪ ,‬כשיעדר היחס ההוא‪ ,‬ישכים האיש ההוא אשר היה מלך גדול ‪ -‬אין הפרש‬
‫בינו ובין הפחות שבבני אדם‪ ,‬מבלתי שישתנה דבר מהדברים ההם אשר היו מיוחסים אליו‪ .‬ובארו‬
‫הפילוסופים כי מי שישים השתדלותו וטרחו לזה המין מן השלמות ‪ -‬לא טרח רק לדמיון גמור‪,‬‬
‫והוא דבר שאין לו קימא; ואפילו יתקים בידו הקנין ההוא כל ימי חייו ‪ -‬לא יהיה לו בעצמו שום‬
‫שלמות‪:‬‬
‫אמונה ובטחון לחזו"א (פרק א)‬
‫"ענין הדמיון הוא כח נאצל מן השכל‪ ,‬והוא שטחי בלתי עיוני‪ ,‬וטבעו לשכנע את האדם‪ ,‬ולאסור את‬
‫לבו שלא יחשוב נגד דמיונו‪ .‬ולעומת זה השכל הוא תמיד איש ריבו של הדמיון‪ ,‬והאדם מכיר‬
‫בשכלו כי הדמיון לאו בר סמכא הוא‪ ,‬אבל לעתים ינצח הדמיון בהיותו תוקף על האדם ביותר‪ .‬דברי‬
‫הימים וקורות עולם הם מאלפים הרבה את החכם בדרכו‪ ,‬ועל תולדות העבר ייסד אדני חכמתו‪.‬‬
‫ואמנם בהיות האדם אוהב לחדש ולהרצות לפני קהל‪ ,‬נצברו הרבה שקרים בספרי התולדות‪ ,‬כי בן‬
‫אדם אינו שונא את הכזב בטבעו‪ ,‬ורבים האוהבים אותו ומשתעשעים בו שעשועי ידידות‪ ,‬ועל‬
‫החכם להבר בספורי הסופרים לקבל את האמת ולזרות את הכזבים‪ .‬וכאן יש כר נרחב אל הדמיון‪,‬‬
‫כ י טבע הדמיון למהר ולהתקדם ולהגיד משפט‪ ,‬טרם שהשכל הכין מאזני משפט לשקול בפלס דבר‬
‫על אפנו‪ ,‬והדמיון חורץ משפטו כרגע‪ ,‬מהו מן האמת ומהו מן הכזב"‪.‬‬
‫אמונה ובטחון לחזו"א (פרק ה)‬
‫"הדמיון כופף ראשו בפני העושר‪ ,‬ולעתים בפני העשיר‪ ,‬נכנע לפני הכח‪ ,‬ולעתים לפני בעל הכח‪,‬‬
‫נכנע לפני היופי‪ ,‬לפני הנוי‪ ,‬לפני היכלי שן‪ ,‬לפני ארמוני מלכים‪ ,‬לפני מעשים כבירים‪ ,‬לפני‬
‫המצאות חדשות‪ ,‬כורת ברית עם העין‪ ,‬הולך שלובי זרוע עם ההוה‪.‬‬
‫והשכל איש ריבו‪ ,‬אוהב את הבחינה השכלית‪ ,‬מחבב את המאזנים‪.‬‬
‫אגרת המוסר לרבי ישראל סלנטר ז"ל‬
‫האדם חפשי בדמיונו ואסור במושכלו‪ :‬דמיונו מוליכו שובב בדרך לב רצונו‪:‬‬
‫בל יחת מעתיד הודאי‪ :‬עת יפקוד ה' על כל מפעליו ובשפטים קשים יוסר‪:‬‬
‫בל ילכד זר בגללו‪ ,‬הוא לבדו ישא פרי חטאיו‪:‬אחד הוא עושה העברה והנענש‪ :‬מרה היא‪ ,‬בל יאמר‬
‫האדם זה חלי ואשאנו‪ :‬פגעי התבל מצערים המה למכביר‪ ,‬מול ענשי העברות‪ :‬תגעל נפש האדם‬
‫למדי‪ ,‬יום לשנה יחשב‪:‬‬
‫אוי לדמיון‪ ,‬אויב הרע הלזה!‪ :‬מידינו הוא‪ ,‬בכחנו להרחיקו‪ :‬בתתו אזן קשבת אל השכל‪ :‬להשכיל‬
‫על דבר אמת‪ ,‬לחשוב שכר עברה נגד הפסדה‪ :‬ומה נעשה? הדמיון נחל שוטף‪ ,‬והשכל יטבע‪ :‬אם לא‬
‫נוליכנו באניה‪ ,‬היא רגשת הנפש וסערת הרוח‪.‬‬
‫א‪.‬ה‪ .‬פירוש הדמיון הוא משוחרר מהמציאות‪ ,‬בגלל שאינו נוקט את היחסים הקיימים למעשה בין‬
‫העובדות הממשיות‪ ,‬אלא יוצר יחסים חדשים בניהן כרצונו‪ ,‬היחסים החדשים הנגרמים ע"י פעילות‬
‫הדמיון אינם צריכים להיות דומים ליחסים שקיימים או שיהיו קיימים במציאות‪ ,‬ואף אפשר שלא‬
‫יהיו קיימים לעולם‪ ,‬אע"פ שהדמיון אינו בורא יש מאין והוא מוצא את החומר לפעולתו בציורים‬
‫הקיימים בזיכרון‪ ,‬הרי בכל זאת הוא יוצר דבר חדש על ידי שהוא משתמש בהם באופן שרירותי‬
‫להתיר אותם מתוך יחסיהם וקבוצותיהם המקוריים וליצור דמויות חדשות המשתנות תמיד לפי‬
‫שרירות לבו ורצונו‪ ,‬ובכאן היא הסכנה אם לא משליטים עליו את השכל שהרי יכול הוא להוליך‬
‫את האדם שולל‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫ובכאן טעו המדברים הטעות המגונה הגדולה אשר בנו עליה פינת חטאתם בחלוקת המחויב‪,‬‬
‫האפשר והנמנע א)‪ .‬שהם חשבו או הביאו בני אדם לחשוב‪ ,‬כי כל מדומה אפשר‪ ,‬ולא ידעו‬
‫שזה הכוח ירכיב עניינים שמציאותם נמנעת כמו שזכרנו‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬המחויב האפשר והנמנע‬
‫פירוש המלות הזרות אות האלף‬
‫"אפשר ‪ -‬מלה תלמודית‪ .‬עניינה ידוע‪ ,‬כעניין 'יכול'‪ .‬והפילוסופים קוראים הדבר שאפשר שיימצא‬
‫ואפשר שלא יימצא ‪' -‬אפשר'‪ .‬והנה‪ ,‬יש מן החכמים שאינם מודים במציאות האפשר‪ ,‬אך אומרים‬
‫שכל דבר הוא‪ ,‬אם ראוי או נמנע; ואולם המאמתים מן הפילוסופים חלקו הדברים על שלשה‪ ,‬דבר‬
‫שאי אפשר שלא יימצא יקראוהו‪' ,‬הכרחי' או 'מחויב'‪ .‬ודבר שאי אפשר שיימצא כלל יקראוהו‪,‬‬
‫'נמנע'‪ ,‬ודבר שאפשר שיימצא ואפשר שלא יימצא יקראוהו‪' ,‬אפשר' ‪ -‬ופעמים נאמר 'אפשר'‬
‫במקום 'אפשרי'‪ ,‬ועשו ממנו שם הפעל‪' ,‬אפשרות'‪ .‬ו'אפשר' ו'עובר' שמות באים זה אחר זה על דבר‬
‫אחד‪ ,‬וכן‪' ,‬הכרחי' ו'מחוייב'"‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫והחלק המתעורר הוא הכח‪ ,‬אשר בו ישתוקק האדם לדבר אחד או ימאסהו‪ .‬ומזה הכח יבא אל‬
‫פעולות בקשת הדבר והבריחה ממנו‪ ,‬בחירת דבר אחד או התרחק ממנו‪ ,‬הכעס והרצון‪ ,‬הפחד‬
‫והגבורה‪ ,‬האכזריות ורחמנות‪ ,‬אהבה והשנאה והרבה מאלה המקרים הנפשיים‪ .‬וכלי זה הכח ‪-‬‬
‫כל אברי הגוף‪ ,‬ככוח היד על לקיחת דבר ונגיעתו‪ ,‬וכח הרגל על ההליכה‪ ,‬וכח העין על הראות‪,‬‬
‫וכח הלב להתגבר או לירא בעת הפחד‪ ,‬וכן שאר איברי הגוף הנראים והנסתרים הם וכחותיהם‪,‬‬
‫כולם כלים לזה הכח המתעורר‪.‬‬
‫והחלק השכלי הוא הכח הנמצא לאדם אשר בו ישכיל‪ ,‬בו תהיה ההשתכלות‪ ,‬בו יקנה החכמות‬
‫ובו יבדיל בין המגונה והנאה א)‪ .‬מן הפעולות‪ ,‬ואלו הפעולות‪ ,‬מהן מעשיות ומהן עיוניות‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הנאה והמגונה הם במפורסמות‬
‫ספר מורה נבוכים (חלק א פרק ב)‬
‫"אמנם המגונה והנאה הוא במפורסמות‪ ,‬לא במושכלות‪ ,‬כי לא יאמר השמים כדוריים ‪ -‬נאה‪ ,‬ולא‬
‫הארץ שטוחה ‪ -‬מגונה‪ ,‬אבל יאמר‪ ,‬אמת ושקר‪ .‬וכן בלשוננו‪ ,‬יאמר על הקושט ועל הבטל ‪' -‬אמת‬
‫ושקר'‪ ,‬ועל הנאה והמגונה ‪' -‬טוב ורע'; ובשכל ידע האדם ה'אמת' מן ה'שקר'‪ ,‬וזה יהיה בענינים‬
‫המושכלים כולם‪ .‬וכאשר היה על שמות עניניו ותמותם‪ ,‬והוא עם מחשבתו ומושכליו‪ ,‬אשר נאמר‬
‫בו בעבורם‪' ,‬ותחסרהו מעט מאלוהים'‪ ,‬לא היה לו כוח להשתמש במפורסמות בשום פנים‪ ,‬ולא‬
‫השיגם‪ ,‬עד שאפילו הגלוי שבמפורסמות בגנות ‪ -‬והוא גלות הערוה ‪ -‬לא היה זה מגונה אצלו ולא‬
‫השיג גנותו‪ .‬וכאשר מרה ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות‪ ,‬כמו שאמר‪' :‬כי טוב‬
‫האץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים' נענש בששולל ההשגה ההיא השכלית‪ ,‬ומפני זה מרה במצוה‬
‫אשר בעבור שכלו צווה בה‪ ,‬והגיעה לו השגת המפורסמות ונשקע בהתגנות ובהתנאות‪ ,‬ואז ידע‬
‫שיעור מה שאבד לו ומה שהופשט ממנו‪ ,‬ובאיזה ענין שב‪ .‬ולזה נאמר‪' :‬והייתם כאלוהים יודעי טוב‬
‫ורע'‪ ,‬ולא אמר‪' :‬יודעי שקר ואמת' או 'משיגי שקר ואמת'‪ ,‬ואין בהכרחי 'טוב ורע' כלל‪ ,‬אבל 'שקר‬
‫ואמת'‪ .‬והתבונן אמרו‪' :‬ותיפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם' ‪ -‬לא אמר‪' ,‬ותפקחנה עיני‬
‫שניהם ויראו'‪ ,‬כי אשר ראה קודם הוא אשר ראה אחרי כן‪ ,‬לא היו שם סנורים על העין שהוסרו‪,‬‬
‫אבל נתחדש בו ענין אחר‪ ,‬שגינה בו מה שלא היה מגנהו קודם"‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫והעיוניות ‪ -‬אשר בהן ידע האדם הנמצאות שאינן משתנות כפי מה שהן עליו‪ ,‬והן אשר‬
‫תקראנה "חכמה" סתם‪ .‬א)‪ .‬והמעשיות ‪ -‬מהן מלאכות מחשבות ומהן מחשבי‪ .‬והמלאכות‬
‫מחשבות הוא הכח‪ ,‬אשר בו ילמוד המלאכות כנגרות‪ ,‬עבודת האדמה‪ ,‬הרפואה‪ ,‬והמלחות‪.‬‬
‫והמחשבי הוא הכח‪ ,‬אשר בו יסתכל בדבר אשר ירצה לעשותו‪ ,‬אם אפשר לעשותו אם לאו‪,‬‬
‫אם אפשר לעשות ‪ -‬איך צריך שיעשה‪ ,‬זה שיעור מה שצריך שנקח מענין הנפש הנה‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬שם חכמה‬
‫ספר מורה נבוכים ‪ -‬חלק ג פרק נד‬
‫שם 'חכמה' נופל בלשון העברי על ארבעה דברים‪ .‬הוא נופל על השגת האמיתות אשר תכלית‬
‫כונתם ‪ -‬השגתו ית' ‪ -‬אמר‪" ,‬והחכמה מאין תמצא וגו'"‪ ,‬ואמר‪" ,‬אם תבקשנה ככסף וגו'" ‪ -‬וזה‬
‫הרבה‪ .‬ונופל על ידיעת המלאכות‪ ,‬איזו מלאכה שתהיה‪" ,‬וכל חכם לב בכם"‪" ,‬וכל אשה חכמת‬
‫לב"‪ .‬ונופל על קנות מעלות המדות‪" ,‬וזקניו יחכם"‪" ,‬בישישים חכמה" ‪ -‬כי הדבר שיקנה האדם‬
‫בזקנה לבד הוא ההכנה לקבל מעלות המדות‪ .‬ונופל על הערמה והתחבולה‪" ,‬הבה נתחכמה לו";‬
‫ולפי זה הענין אמר‪" ,‬ויקח משם אשה חכמה"; ‪ -‬רצונו לומר‪ ,‬בעלת ערמה ותחבולה; ומזה הענין ‪-‬‬
‫"חכמים המה להרע"; ואפשר שיהיה ענין 'חכמה' בלשון העברי מורה על הערמה ושימוש‬
‫המחשבה‪ .‬ופעמים תהיה הערמה ההיא וההתחכמות ‪ -‬לקנות מעלות שכליות‪ ,‬או לקנות מעלות‬
‫מדות‪ ,‬או ללמוד מלאכת מעשה‪ ,‬או תהיה ברעות ובמדות מגונות‪ .‬הנה התבאר ש'חכם' יאמר לבעל‬
‫המעלות השכליות‪ ,‬ולבעל מעלות המידות‪ ,‬ולכל בעל מלאכת מעשה‪ ,‬ולבעל תחבולות במעשים‬
‫מגונים וברעות‪:‬‬
‫ולפי זה הבאור יהיה החכם בכל התורה על אמיתתה נקרא 'חכם' משני פנים‪ ,‬מצד מה שכללה‬
‫התורה מהמעלות השכליות‪ ,‬ומצד מה שכללה ממעלות המדות‪ .‬אלא מפני היות השכליות אשר‬
‫בתורה מקובלות‪ ,‬בלתי מבוארות בדרכי העיון‪ ,‬נמצא בספרי הנביאים ודברי ה'חכמים' שמשימים‬
‫ידיעת התורה מין אחד‪ ,‬והחכמה הגמורה מין אחר ‪ -‬החכמה ההיא הגמורה היא אשר התבאר בה‬
‫במופת מה שלמדנוהו מן התורה על דרך הקבלה מן השכליות ההם‪ .‬וכל מה שתמצא בספרים‬
‫מהגדלת החכמה וחשיבותה ומיעוט קוניה‪" ,‬לא רבים יחכמו"‪" ,‬והחכמה מאין תמצא וגו'?" וכיוצא‬
‫באלו הפסוקים הרבה ‪ -‬כולם יורו על החכמה ההיא אשר תלמדנו המופת על דעות ה'תורה'‪ .‬אמנם‬
‫בדברי ה'חכמים ז"ל' הוא גם כן הרבה מאד ‪ -‬רצוני לומר‪ ,‬שגם הם משימים ידיעת ה'תורה' מין‬
‫אחד וישימו החכמה מין אחר ‪ -‬אמרו 'ז"ל' על 'משה רבנו'‪" ,‬אב בחכמה אב בתורה‪ ,‬אב בנביאים";‬
‫ובא בשלמה‪" ,‬ויחכם מכל האדם" ‪ -‬אמרו‪" ,‬ולא ממשה" ‪ -‬כי הוא רוצה באמרו 'מכל האדם' ‪ -‬מכל‬
‫אנשי דורו; ‪ -‬ומפני זה תמצא שהוא זוכר 'הימן וכלכול ודרדע בני מחול'‪ ,‬החכמים המפורסמים אז‪:‬‬
‫וזכרו ה'חכמים ז"ל' גם כן‪ ,‬שהאדם נתבע בידיעת ה'תורה' תחילה‪ ,‬ואחר כך הוא נתבע בחכמה‪,‬‬
‫ואחר כך הוא נתבע במה שראוי עליו מתלמודה של תורה ‪ -‬רצוני לומר‪ ,‬להוציא ממנו מה שראוי‬
‫לעשות‪ .‬וכן ראוי שיהיה הסדר‪ ,‬שיודעו הדעות ההם תחילה על דרך קבלה‪ ,‬ואחר כך יתבארו‬
‫ב מופת‪ ,‬ואחר כך ידוקדקו המעשים המטיבים דרכי האדם‪ .‬וזה לשונם 'ז"ל' בהיות האדם נתבע על‬
‫אלו הענינים השלשה על הסדר הזה ‪ -‬אמרו‪" ,‬כשאדם נכנס לדין‪ ,‬תחילה אומרים לו‪ ,‬קבעת עתים‬
‫לתורה? פלפלת בחכמה? הבינות דבר מתוך דבר?" ‪ -‬הנה התבאר לך שידיעת ה'תורה' אצלם מין‬
‫אחד‪ ,‬והחכמה מין אחר‪ ,‬והוא ‪ -‬לאמת דעות ה'תורה' בעיון האמיתי‪:‬‬
‫‪41‬‬
‫דע שזאת הנפש האחת אשר קדם ספור כחותיה וחלקיה היא כחומר‪ .‬והשכל לה צורה א)‪.‬‬
‫וכשלא הגיעה לה צורה‪ ,‬יהיה כאילו מציאות ההכנה שבה לקבל הצורה ההיא לבטלה‪ ,‬וכאילו‬
‫היא מציאות הבל‪ ,‬ב)‪ .‬והוא אומרו (משלי י"ט ב)‪' :‬גם בלא דעת נפש לא טוב'‪ ,‬רצונו לומר‪,‬‬
‫שמציאות הנפש שלא הגיעה אליה הצורה‪ ,‬אבל תהיה נפש בלא דעת‪ ,‬לא טוב ‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬השכל צורה לנפש‬
‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות יסודי התורה פרק ד‬
‫נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם היא צורת האדם‬
‫השלם בדעתו ועל צורה זו נאמר בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כלומר שתהיה לו צורה‬
‫היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם כמו המלאכים שהם צורה בלא גולם עד שידמה להן ואינו‬
‫אומר על צורה זו הניכרת לעינים שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף שזו תואר שמה‬
‫ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר אלא הדעה שהיא‬
‫צורת הנפש ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו ופעמים רבות תקרא זאת הצורה נפש‬
‫ורוח ולפיכך צריך להזהר בשמותן שלא יטעה אדם בהן וכל שם ושם ילמד מענינו‪:‬‬
‫אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להם ואינה מכח הנשמה עד שתהא צריכה‬
‫לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף אלא מאת ה' מן השמים היא‪.‬‬
‫ב)‪ .‬הנפש היא הכנה לצורה ובלי צורה היא לבטלה‬
‫שם בהלכות יסודי התורה‪ .‬לפיכך כשיפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות ותאבד הנשמה מפני‬
‫שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף בכל מעשיה לא תכרת הצורה הזאת לפי שאינה צריכה‬
‫לנשמה במעשיה אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגולמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולם‬
‫ולעולמי עולמים הוא שאמר שלמה בחכמתו וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל‬
‫האלהים אשר נתנה‪:‬‬
‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות תשובה פרק ח‬
‫כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה‬
‫מהבורא כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים והיא הצורה שביארנו ענינה בפרק‬
‫רביעי מהלכות יסודי התורה היא הנקראת נפש בענין זה חיים אלו לפי שאין עמהם מות שאין המות‬
‫אלא ממאו רעות הגוף ואין שם גוף נקראו צרור החיים שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור‬
‫החיים וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאוו לה כל‬
‫הנביאים‪:‬‬
‫ספר עבודת הקודש (חלק ב פרק כא)‬
‫"אנשי המחקר התחכמו במהות הנפש‪ ,‬ואמרו שהיא הכנה לקבל החכמה‪ ,‬וראיתם כי מתחלת‬
‫היצירה עיר פרא אדם יולד לא ידע ולא יבין‪ ,‬וכל זמן שהגוף הולך וגדל היא מתחכמת והולכת‪ .‬וזה‬
‫יורה שהנפש אינה אלא הכנה בלבד‪ ,‬ואלו היתה הנפש חכמה מיום שחלה בגוף האדם‪ ,‬יתחייב‬
‫שיהיה הגוף חכם בצאתו מרחם אמו‪ .‬זה דעתם בנפש האדם‪ ,‬ואליו נמשך הרמב"ם ז"ל‪ ,‬כנראה‬
‫מדבריו בפרק א' משמונה פרקים שהקדים למסכת אבות‪ .‬אמר שם‪' :‬ודע שזאת הנפש האחת‪ ,‬אשר‬
‫קדם ספור כחותיה וחלקיה‪ ,‬היא כחמר‪ ,‬והשכל לה צורה‪ ,‬וכשלא הגיע לה הצורה‪ ,‬יהיה כאלו‬
‫מציאות ההכנה בה לקבל הצורה ההיא לבטלה‪ ,‬וכאלו היא מציאות הבל‪ .‬הוא אמרו גם בלא דעת‬
‫נפש לא טוב‪ ,‬ר"ל שמציאות הנפש שלא תגיע אליה צורה‪ ,‬אבל תהיה הנפש בלא דעת לא טוב'‪ ,‬עד‬
‫כאן‪.‬‬
‫וזה הדעת גלהו גם כן בפרק ד' מהלכות יסודי התורה‪ ,‬ואנחנו אל חכמי ישראל הקדושים נשמע‪,‬‬
‫אשר קבלו האמת מפי נביאי האמת והצדק‪ ,‬והם אשר ידעו האמת על בוריו‪ ,‬כי הנפש בבואה אל‬
‫‪42‬‬
‫הגוף חכמה היא מתח לת היצירה‪ ,‬והכתוב מעיד לנו כן באמרו‪' :‬ויפח באפיו נשמת חיים'‪ .‬והיודעים‬
‫מקום אצילותה ידעו‪ ,‬כי באה משם כלולה בחכמה ובינה והסוד‪ ,‬ונשמת שדי תבינם‪.‬‬
‫ואמרו בפרק המפלת‪' :‬ונר דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬שנאמר‪' :‬בהלו נרו‬
‫עלי ראשי' וגו'‪ .‬ואל תתמה‪ ,‬שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא‪ ,‬ומלמדים אותו כל התורה‬
‫כלה‪ ,‬שנאמר‪' :‬ויורני ויאמר לי' וגו'‪ ,‬וכיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל‬
‫התורה כולה‪ ,‬שנאמר‪' :‬לפתח חטאת רובץ'‪.‬‬
‫הנה‪ ,‬רז"ל כנו החכמה לנר‪ ,‬ואמרו שהוא צופה בו‪ ,‬רמז למה שמשיג מהעבר והעתיד‪ ,‬והוא אמרם‬
‫מסוף העולם וכו'‪ .‬ובהקדמת זה הספר פירשתי בו פירוש אחר‪ ,‬על דרך הסוד ידרש משם‪ ,‬ואמר‬
‫שהנר הזה על ראשו‪ ,‬רמז על נשמתו שהיא מאירה בחכמה עליונה‪ ,‬ואמרו שמלמדים אתו כל‬
‫התורה כלה‪ .‬הנה‪ ,‬גלו לנו כי החכמה והתורה שעתיד ללמוד בבואו באלה החיים אם יזכה‪ ,‬עודנו‬
‫שם מתחכם ויודע הכל‪.‬‬
‫ובמדרשו של רשב"י ע"ה (ח"ג ס"א ע"ב) תאנא‪ ,‬אפילו כל אינון נשמתין דבני נשא עד לא יחתון‬
‫לעלמא‪ ,‬כלהו גליפאן קמיה ברקיעא‪ ,‬בההוא דיוקנא ממש דאינון בהאי עלמא‪ ,‬וכל מה דאוליפאן‬
‫בהאי עלמא כלא ידעי עד לא יחתון לעלמא'‪.‬‬
‫ואמרו במדרש ילמדנו פרשת פקודי‪' :‬מניחין לו נר דלוק על ראשו וצופה בו מסוף העולם ועד סופו‪,‬‬
‫שנאמר‪' :‬בהלו נרו עלי ראשי' וגו'‪ ,‬בבקר נוטלו המלאך ומוליכו לגן עדן‪ ,‬ומראה לו הצדיקים שהם‬
‫יושבים ועטרותיהם בראשיהם‪ ,‬והמלאך אומר לו‪ ,‬תדע‪ ,‬מי הללו שאתה רואה‪ ,‬הללו נוצרו כמותך‬
‫בתוך מעי אמן‪ ,‬ויצאו בעולם ושמרו מצותיו של הקב"ה‪ ,‬ולכך זכו ונזדמנו לטובה זו‪ ,‬ואתה סופך‬
‫לצאת בעולם‪ ,‬ואם תזכה ותשמור את התורה תזכה לישיבתם‪ ,‬ואם לאו תשב במקום אחר‪ .‬לערב‬
‫מוליכו לגיהנם ומראה לו הרשעים שטורדין אותם מלאכי חבלה במקלות של אש‪ ,‬וקורין וי וי‪,‬‬
‫והמלאך אומר לו‪ ,‬תדע‪ ,‬הללו שנשרפין כי הם נוצרו כמותך‪ ,‬ויצאו לעולם ולא שמרו מצותיו של‬
‫הקב"ה‪ ,‬ולכך נענשו ובאו לחרפה זו‪ ,‬ואתה סופך לצאת לעולם‪ ,‬הוי צדיק ואל תהי רשע למען‬
‫תחיה‪ .‬ומנין שכן הוא‪ ,‬שנאמר‪' :‬ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך' וגו'‪.‬‬
‫כשהגיע זמנו לצאת לאויר העולם מיד המלאך מכה אותו ומכבה נרו ומוציאו בעל כרחו‪ ,‬ושוכח כל‬
‫מה שראה ומוציאו לאויר העולם‪ .‬ועל זה התינוק בוכה תכף שיוצא לאויר העולם'‪ ,‬עד כאן‪.‬‬
‫הנה בארו כי הנשמה אינה הכנה לקבל החכמה‪ ,‬אבל היא חכמה ויודעת ומשגת טרם בואה אל הגוף‪.‬‬
‫ומה שאין הגוף חכם בגיחו מרחם יצא‪ ,‬לפי שהמלאך מכבה נרו‪ ,‬שהיא ההשגה והמדע‪ ,‬ומשכחה‬
‫ממנו בגזרתו של הקב"ה‪.‬‬
‫והטעם בזה‪ ,‬כי כבר התבאר בזה החלק‪ ,‬כי האדם עשוי ומתוקן בדמות הכבוד העליון‪ ,‬והיה זה כן‪,‬‬
‫כדי שיתקן הכבוד בתורתו ומעשיו הטובים‪ ,‬והוא ייחוד השם הגדול בכבודו‪ ,‬וזה יעלה בידו בלמוד‬
‫החכמה האמיתית המקובלת מן הנביאים‪ ,‬ובעסק התורה וקיום מצותיה‪ ,‬מה שאי איפשר לתקן‬
‫הכבוד ולהשלים הכוונה בייחוד בזולת זה‪ .‬ואלו יצא לאויר העולם והוא חכם ויודע וזוכר כל מה‬
‫שראה ולמד שם‪ ,‬הנה לא היה מקום אל ההשתדלות בתקון הכבוד‪ ,‬ולא תשלם הכוונה בייחוד‪.‬‬
‫והתכלית בביאת הנשמה לאלה החיים ‪ -‬להתעסק בייחוד ובעבודה כדי שתהיה כלולה מכל הצדדים‬
‫להשלים הכבוד‪ ,‬כמו שבארנו בפרק הקודם לזה ‪ -‬לא היה נשלם‪ ,‬וכדי שיעלה כל זה ויבא וישלם‬
‫מיד האדם‪ ,‬כי כן היה הרצון מתחלה‪ ,‬הוצרך המלאך לכבות נרו ולשכחו זה כל מה שראה וידע‪ ,‬ואז‬
‫יטרח וישתדל להשלים הכוונה בבריאתו‪ ,‬ומידו יבא וישלם היחוד‪ ,‬בהיותו משתדל תמיד להשיב את‬
‫אשר נסתם ממנו בגיחו מרחם‪ ,‬ולזכור את אשר שכח‪ ,‬ולא יסור מלטרוח תמיד בזה‪ ,‬ובזה תשלם‬
‫הכוונה בבריאתו‪ ,‬ויעלה הייחוד שלם בידו באין הפסק‪ .‬ואם כן לטובה חשבה אלהים השכחה ההיא‪.‬‬
‫כדי שיהיה יגע תמיד‪.‬‬
‫וכבר רמזתי מזה בהקדמת זה הספר בסיעתא דשמיא‪ .‬ולזאת הסבה היתה השכחה גם אחרי צאתו‬
‫מרחם אמו‪ ,‬לכוונה זו עצמה‪ .‬ולזה רמזו במדרש קהלת רבה‪ ,‬באמרם‪' :‬לטובתו אדם למד תורה‬
‫ושוכח‪ ,‬שאלו היה אדם למד תורה ולא שכח‪ ,‬היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים‪ ,‬וחוזר ומתעסק‬
‫במלאכתו‪ ,‬ולא היה משגיח לעולם כל ימיו‪ ,‬אלא מתוך שאדם למד תורה ומשכחה‪ ,‬אינו מזיז ואינו‬
‫מזיע את עצמו מדברי תורה'‪ .‬עד כאן‪.‬‬
‫התבאר‪ ,‬אם כן‪ ,‬כי אין הנפש הכנה כדעת הרב‪ ,‬אבל היא עצם רוחני דק מאד‪ ,‬יודעת ומשכלת‬
‫וחכמה טרם צאתה לאויר העולם‪ ,‬אלא שגזרת עליון לכבות נר חכמתה ולשכח ממנו תורתה מן‬
‫הטעם שכתבנו‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫ודעת הרב בשכל‪ ,‬שהוא צורת הנפש‪ ,‬הו א השגת חכמת הנמצאות בדרך העיון והחקירה‪ ,‬כפי שרשי‬
‫הפלוסופיא אשר חשקה נפשו בה מאד‪ .‬וכמו שנראה מדבריו בפרק ד' מהלכות יסודי התורה‪ ,‬אמר‬
‫שם‪' :‬ועל צורה זאת נאמר בתורה‪' :‬נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שתהיה לו צורה היודעת‬
‫ומשגת הדעות שאין להם גולם עד שידמה להן'‪ .‬ואמר עוד שם‪' :‬אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות‬
‫מן הגלמים‪ ,‬ויודעת בורא הכל'‪.‬‬
‫ובפרק ח' מהלכות תשובה אמר‪' :‬כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף‪ ,‬אלא צורת‬
‫הנפש שהיא הדעה שהשיגה הבורא כפי כחה‪ ,‬והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים‪ ,‬והיא‬
‫הצורה שבארנו עניינה בפרק ד' מהלכות יסודי התורה'‪ .‬ולמעלה מזה אמר‪' :‬זה שאמרו ועטרותיהם‬
‫בראשיהם כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהם‪ ,‬והיא העטרה שלהם‬
‫כענין שאמר שלמה בעטרה שעטרה לו אמו‪ ,‬והרי הוא אומר ושמחת עולם על ראשם כו'‪:‬‬
‫הנה גלה הרב דעתו‪ ,‬כי ידיעת הנפש האל יתברך ומלאכיו ושאר מעשיו‪ ,‬והוא הנקרא אצלו מעשה‬
‫מרכבה ומעשה בראשית‪ ,‬היא העטרה שבגללה זוכה לחיי העולם הבא‪ ,‬אם כן יש להוליד מזה‬
‫הדעת‪ ,‬כי הצדיק אשר הוציא כל ימיו בעיון התלמוד המקודש ובמעשה המצות‪ ,‬עדיין לא זכה אל‬
‫העטרה ההיא אחר שלא הוציא שכלו מן הכח אל הפועל בחכמת הנמצאות‪ ,‬והרי הוא בכלל גם בלא‬
‫דעת נפש לא טוב‪ ,‬והרי ההכנה בה לבטלה וכאלו מציאותה מציאות הבל וכמו שכתבנו מדבריו‬
‫למעלה‪ ,‬ואם זה כן חס ושלום הנה זו הריסה רבה ונפילת התורה בכללה והפכת קערה על פיה‪,‬‬
‫ואנחנו כבר הוכחנו הפך זה ובארנו‪ ,‬כי הטובות וההצלחות נמשכות ומחוייבות אל עסק התורה‬
‫והמצות והתורה הקדושה תשרישנו זה בכמה מקומות‪:‬‬
‫אלא שכבר נמצא בדברי הרב ז"ל מה שהסכים בו אל האמת ושרשי התורה‪ ,‬כי בפרק ד' מהלכות‬
‫יסודי התורה כתב‪ ,‬שהויות אביי ורבא היא הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה לישוב העה"ז‪ ,‬כדי‬
‫לנחול חיי העולם הבא‪ ,‬ועדין אין דעתו זה מכוון שאין תכלית הויות אביי ורבא ישוב העולם הזה‬
‫בעצם‪ ,‬כי אם צורך גבוה וכמו שהתבאר כבר ומצד זה היא הזכיה לחיי העולם הבא‪:‬‬
‫ובפירושו למסכת מכות אמר בזה הלשון‪ ,‬מעקרי האמונה בתורה‪ ,‬כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג‬
‫מצות כראוי וכהוגן‪ ,‬ולא שתף עמה כוונה מכוונות העולם בשום פנים‪ ,‬אלא שיעשה אותה לשמה‬
‫מאהבה כמו שבארתי לך הנה זכה בה לחיי העולם הבא עד כאן‪ ,‬ומי יתן והיו אלה כל דבריו‪:‬‬
‫‪44‬‬
‫אבל הדברים על הצורה והחומר‪ ,‬א)‪ .‬השכלי והדעות כמה הם‪ ,‬ואיך יגיעו‪ - ,‬אין זה מקומם‪,‬‬
‫ולא יצטרך במה שנרצה לדבר על המידות‪ ,‬והוא יותר ראוי בספר הנבואה אשר זכרנו‪:‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬תומר וצורה‬
‫חומר ‪ -‬שם מושאל למה שהגוף הווה ‪ -‬נעשה ממנו בבוא הצורה עליו והתחברה אליו‪ ,‬עד היותו‬
‫גוף מורכב מחומר וצורה‪ ,‬ייאמר על חומר כל הנמצאות השפלות שהוא הארבעה יסודות שהורכבו‬
‫מהם;‬
‫וצורתו היא בכל נמצא דבר מיוחד‪ ,‬היא באדם ‪ -‬נפשו המשכלת‪ ,‬ובסוס ‪ -‬נפש הסוסית‪ ,‬ובאילן‬
‫התמר ‪ -‬נפשו התמרית‪ .‬וכי יש חומר קרוב ויש חומר רחוק‪ ,‬עד שהחומר הקרוב לכל מיני בעלי‬
‫חיים הוא הדם ושאר הליחות‪ ,‬וצורותם חלוקות למיניהם; וייקרא חומר ראשון החומר המשותף‬
‫לארבעה היסודות‪ ,‬והוא דבר שאין לו צורה כלל‪ ,‬אך יקבל הצורות הארבע אשר לארבעה היסודות‪.‬‬
‫ספר מלות ההגיון ‪ -‬שער תשיעי‬
‫החומר והצורה‪ ,‬דמיון זה בעניינים המלאכותיים‪ ,‬הכסא‪ ,‬דרך משל‪ ,‬חמרו ‪ -‬העץ‪ ,‬וצורתו ‪-‬‬
‫הריבוע‪ ,‬אם הוא מרובע; או השילוש‪ ,‬אם הוא משולש; או העיגול‪ ,‬אם הוא עגול;‬
‫וכן הוא הענין בנמצאות הטבעיות‪ ,‬ראוי שנבקש בהם אלו הסבות בעצמן; זולת כי אנחנו לא נקרא‬
‫התמונה והתאר בעניינים הטבעיים‪ ,‬צורה; אבל נקראת צורה בעניינים הטבעיים‪ ,‬העניין המעמיד‬
‫אותו העניין המיוחד בו; אשר אילו יכולת לסלקו מן הדבר ההוא‪ ,‬לא יהיה הדבר ההוא מאישי אותו‬
‫המין‪ :‬דמיון זה‪ ,‬האדם‪ ,‬כי הוא מן הענינים הטבעיים‪ ,‬חמרו הוא החיות‪ ,‬וצורתו הוא הכוח המדבר‪.‬‬
‫הלכות יסודי התורה פרק ב‬
‫"כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלשה חלקים מהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה והם‬
‫הווים ונפסדים תמיד‪ ,‬כמו גופות האדם‪ ,‬והבהמה‪ ,‬והצמחים‪ ,‬והמתכות‪ .‬ומהן ברואים שהן מחוברים‬
‫מגולם וצורה אבל אינן משתנין מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים‪ ,‬אלא צורתן קבועה‬
‫לעולם בגולמם ואינן משתנין כמו אלו‪ ,‬והם הגלגלים והכוכבים שבהן‪ ,‬ואין גולמם כשאר גולמים‬
‫ולא צורתם כשאר צורות‪ .‬ומהן ברואים צורה בלא גולם כלל והם המלאכים שהמלאכים אינם גוף‬
‫וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו‪:‬‬
‫האל נותן לכל גולם וגולם צורה ראויה לו על ידי מלאך העשירי שהיא הצורה הנקראת אישים‪:‬‬
‫לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם אלא לב האדם הוא שמחלק גוף הנמצא‬
‫בדעתו ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה‪ ,‬ויודע שיש שם גופים שגולמם מחובר מארבעת היסודות‪,‬‬
‫וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר רק מגולם אחד‪ ,‬והצורות שאין להם גולם אינן נראין לעין‪ ,‬אלא‬
‫בעין הלב הן ידועין כמו שידענו אדון הכל בלא ראיית עין‪ :‬עכ"ל‬
‫ב)‪ .‬ההפסד והחיסרון הם מהחומר‪ ,‬והמעלות הם מהצורה‬
‫ספר המורה (חלק ג פרק ח)‬
‫הנה כבר התבאר שכל השחתה והפסד או חסרון ‪ -‬אמנם הוא מפני החומר‪ .‬ובאורו באדם‪ ,‬על דרך‬
‫משל‪ ,‬כי כיעור צורתו וצאת אבריו מטבעם‪ ,‬וכן חולשת כל פעולותיו או ביטולם או בלבולם אין‬
‫הפרש בין היות כל זה בתחילת היצירה או מתחדש עליו ‪ -‬אין זה כולו נמשך אלא אחר החומר שלו‬
‫הנפסד‪ ,‬לא אחר צורתו‪ ,‬וכן כל בעל חיים אמנם ימות ויחלה מפני החומר שלו‪ ,‬לא מפני צורתו‪ .‬וכל‬
‫פשעי האדם וחטאיו אמנם הם נמשכים אחרי החומר שלו הנפסד‪ ,‬לא אחרי צורתו‪.‬‬
‫ומעלותיו כולם אינם נמשכים אחרי החומר שלו הנפסד‪ ,‬אלא אחרי צורתו‪ .‬והמשל בו‪ ,‬שהשגת‬
‫האדם את בוראו וציירו כל מושכל והנהיגו תאוותיו וכעסו והסתכלו במה שצריך לבחור בו ובמה‬
‫שצריך לרחקו ‪ -‬כל זה נמשך אחר צורתו‪ ,‬אבל מאכליו ומשתיו ומשגליו ורוב תאוותיו בהם‪ ,‬וכן‬
‫כעסו וכל מדה רעה שתמצא לו ‪ -‬הכל נמשך אחר החומר שלו‪.‬‬
‫ומהנה נחלקו מדרגות בני אדם‪ .‬כי יש מבני אדם אנשים שכל השתדלותם תמיד לבחור הנכבד‬
‫ולבקש העמידה המתמדת כפי גזרת צורתו הנכבדת‪ ,‬ולא יחשוב רק בציור מושכל והשגת דעת‬
‫אמיתי בכל דבר והדבק בשכל האלוהי השופע עליו אשר ממנו נמצאה הצורה ההיא‪ ,‬וכל אשר‬
‫יביאוהו צרכי החומר ללכלוכיו וחרפתו המפורסמת ‪ -‬יצטער על מה שנשקע בו ויבוש ויכלם ממה‬
‫‪45‬‬
‫שנוגע בו וישתדל למעט מן החרפה ההיא בכל יכלתו ולהשמר ממנה בכל צד‪ .‬כאדם שכעס עליו‬
‫המלך וצוהו לפנות זבל ממקום למקום לבזותו‪ ,‬שהאדם ההוא ישתדל בכל יכלתו להסתתר בעת‬
‫הבזיון ההוא‪ ,‬ואולי יפנה דבר מועט למקום קרוב‪ ,‬כדי שלא יתלכלכו ידיו ולא בגדיו ושלא יראהו‬
‫אדם ‪ -‬כן יעשה מי שהוא בן חורין‪ .‬אמנם העבד ישמח בזה ויראה שלא עמסו עליו טורח גדול‬
‫וישליך כל גופו בזבל ההוא וילכלך פניו וידיו ויפנה בפרהסיה‪ ,‬והוא יצחק וישמח וימחא כף‪ .‬כן‬
‫עניני בני אדם ‪ -‬כי מבני אדם אנשים‪ ,‬כמו שאמרנו‪ ,‬שכל צרכי החומר אצלם חרפה וגנות וחסרון‪,‬‬
‫התחיבו בהכרח‪ ,‬ובלבד חוש המישוש‪ ,‬אשר הוא חרפה עלינו (כמו שזכר אריסטו)‪ ,‬אשר בעבורו‬
‫נתאוה למאכל ולמשתה ולמשגל ‪ -‬כי צריך למשכיל למעט מהם מה שאפשר ולהסתר בהם‬
‫ולהצטער בעשותו אותם‪ ,‬ושלא ידבר בהם ולא ירחיב בהם המאמר‪ ,‬ולא יעשו חבורות לאלה‬
‫הדברים; אבל יהיה האדם מושל על אלה הצרכים כולם‪ ,‬לקצר בהם כפי יכלתו‪ ,‬ולא ישיג מהם אלא‬
‫מה שאי אפשר זולתו‪ ,‬וישים תכליתו תכלית האדם מאשר הוא אדם‪ ,‬והיא ציור המושכלות (לא‬
‫זולת זה)‪ ,‬אשר החזק והנכבד שבהם ‪ -‬השגת האלוה והמלאכים ושאר פעולותיו‪ ,‬כפי היכולת‪ .‬ואלה‬
‫האנשים הם עם האלוה תמיד‪ ,‬והם אשר נאמר להם‪" ,‬אלוהים אתם ובני עליון כולכם"; וזהו‬
‫המבוקש מן האדם ‪ -‬רצוני לומר‪ ,‬שזאת היא תכליתו‪ .‬אמנם האחרים‪ ,‬הנבדלים מהאלוה‪ ,‬והם המון‬
‫הסכלים‪ ,‬הם בהפך זה‪ ,‬ביטלו כל מחשבה והסתכלות במושכל וישימו תכליתם החוש ההוא‪ ,‬אשר‬
‫הוא חרפתנו הגדולה ‪ -‬רצוני לומר‪ ,‬חוש המישוש‪ ,‬ולא יחשבו ולא יתבוננו רק במאכל ובמשגל‪ ,‬לא‬
‫בדבר אחר ‪ -‬כמו שנאמר ברשעים בהיותם שטופים במאכל ובמשתה ובמשגל‪ .‬אמר‪" ,‬וגם אלה ביין‬
‫שגו ובשכר תעו וגו'"‪ ,‬ואמר‪" ,‬כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום"‪ ,‬ואמר‪" ,‬ונשים משלו‬
‫בו"‪ ,‬הפך מה שבוקש מהם בתחילת היצירה‪" ,‬ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך" וסיפר חוזק‬
‫תאוותם גם כן ואמר‪" ,‬איש אל אשת רעהו יצהלו"‪ ,‬ואמר‪" ,‬כי כולם מנאפים וגו'"‪ .‬ומזה הענין שם‬
‫שלמה משלי כולו להזהיר מן הזנות ומן המשתה המשכר‪ ,‬שבשני אלו ישטפו שונאי האלוה‬
‫הרחוקים ממנו‪ ,‬אשר נאמר בהם‪" ,‬כי לוא ליי המה"‪ ,‬ונאמר‪" ,‬שלח מעל פני ויצאו"‪:‬‬
‫ואמנם אמרו‪" ,‬אשת חיל מי ימצא" ‪ -‬המשל ההוא כולו מבואר‪ .‬כי כשיזדמן לאיש אחד חומר‬
‫טוב‪ ,‬נאות‪ ,‬בלתי גובר עליו ולא מפסיד סידורו ‪ -‬היא מתנה אלוהית‪ .‬סוף דבר‪ ,‬החומר הנאות‬
‫יקל להנהיגו‪ ,‬כמו שזכרנו‪ ,‬ואם הוא בלתי נאות אינו נמנע מן המתלמד לכבוש אותו‪ .‬ומפני זה‬
‫הוכיח שלמה המוסרים ההם כולם‪ .‬הוא וזולתו‪ .‬ומצוות התורה ואזהרותיה אמנם הם לכבוש תאוות‬
‫החומר כולם‪ .‬וצריך למי שיחבר להיות אדם באמת‪ ,‬לא בהמה בתואר אדם ותמונתו‪ ,‬שישים כל‬
‫השתדלותו לחסר כל צרכי החומר‪ ,‬ממאכל ומשתה ומשגל וכעס וכל שאר המידות הנמשכות אחר‬
‫התאוה והכעס‪ ,‬ויבוש מהם‪ ,‬וישים להם מדרגות בנפשו‪ .‬אמנם מה שאי אפשר מבלעדיו‪ ,‬כמאכל‬
‫וכמשתה‪ ,‬יסתפק מהם במועיל ולפי צורך הפרנסה‪ ,‬לא לפי ההנאה‪ ,‬וימעט הדברים בו גם כן‬
‫והקיבוץ עליו‪ .‬כבר ידעת מאסם "סעודה שאינה של מצוה"‪ ,‬ושהחסידים‪ ,‬כפנחס בן יאיר‪ ,‬לא אכל‬
‫עם אדם כלל‪ ,‬והשתדל רבנו הקדוש שיאכל עמו ולא עשה‪ .‬ואמנם היין דינו כדין המזון בכונה‪ .‬אך‬
‫הקיבוץ על השתיה המשכרת ראוי שיהיה אצלך יותר חרפה מהתקבץ אנשים ערומים מגולי הערוה‬
‫נפנים ומתריזים ביום בבית אחד‪ .‬ובאור זה‪ ,‬כי היציאה ענין הכרחי‪ ,‬אין לאדם תחבולה לדחותו‪,‬‬
‫והשכרות הוא ממעשה האיש הרע בבחירתו; וגנות גלות הערוה מפורסם‪ ,‬לא מושכל והפסד השכל‬
‫והגוף מרוחק לשכל‪ .‬ולזה צריך למי שרוצה להיות אדם שירחיק זה ולא ידבר בו‪ :‬עכ"ל‬
‫‪46‬‬
‫פרק שני‪:‬‬
‫בעניני כחות הנפש ובידיעות החלק אשר בו תמצאנה המדות הטובות והרעות‪:‬‬
‫דע‪ ,‬שהעבירות והמצוות התוריות אמנם תמצאנה בשני חלקים מחלקי הנפש‪ ,‬והוא החלק‬
‫המרגיש והחלק המתעורר לבד‪.‬א)‪ .‬ובשני אלו החלקים תהיינה כל העבירות והמצוות‪ .‬אמנם‬
‫החלק הזן והחלק המדמה אין מצוה בו ולא עבירה‪ ,‬שאין דעת ובחירה באחד משניהם‪ ,‬ב)‪ .‬וגם‬
‫אין בהם מעשה כלל‪ ,‬ולא יוכל האדם בדעתו לבטל מעשיהם או למעטם מפעולה אחת‪ .‬הלא‬
‫תראה ששני החלקים האלה‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬הזן והמדמה יעשו בעת השינה הפעולה המיוחדת‬
‫להם‪ ,‬ג)‪ .‬מה שאין כן בשאר כחות הנפש‬
‫‪.‬הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬המצוות והעבירות אינם אלא במתעורר לבד‬
‫הגהות יעב"ץ על שמונה פרקים לרמב"ם‪.‬‬
‫מבואר שהמצוות והעבירות במרגיש והמתעורר לבד‪ .‬כי שם הבחירה‪ ,‬ואילו בשכל אין בחירה‬
‫כמו שכתב להלן‪" .‬ואם כוח המתעורר והמרגיש עושים פעולותיהם לבדם בלי סיוע השכל‪ ,‬על מה‬
‫זה יצטוו ויענשו‪ ,‬ומדוע לא ייענש המדמה בעשותו דמיון כוזב בלי דעת‪ ,‬ולא תיענש הבהמה על‬
‫חטא המרגיש והמתעורר שבה‪ ,‬אך האמת אין עונש כי אם לשכל לבדו כי הכול נתון בידו‪ ,‬המרגיש‬
‫והמתעורר נתונים המה לו לעובדו‪ ,‬ולכן העובר בלי התראה ובלי כוונה והסכמת דעתו ושכלו הוא‬
‫לא ייענש‪ ,‬כי אם בדברים שבממון ובנזקי אדם בחברו‪ ,‬שבהם אדם מועד לעולם לא זולת‪ ,‬גם על‬
‫הבושת אינו חייב עד שיתכוון‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב)‪ .‬הבחירה אינה אלא במתעורר‬
‫מבואר ברמב"ם שהבחירה היא במתעורר ולכן שם את המצוות והעבירות בחלק המתעורר‪.‬‬
‫ועיין בחלק א שלדעת האריז"ל יש שני בחירות האחת במתעורר‪ ,‬אבל אינה הבחירה האמיתית כי‬
‫הבחירה האמיתית היא בשכל העיוני עיין שם‬
‫ג)‪ .‬הזן והמדמה אין לאדם בחירה להפסיק את פעולתם‬
‫הזן והמדמה פועלים את פעולתם בטבע‪ ,‬אין האדם מפעיל אותם בבחירה ורצון‪ ,‬יתירה מזה אין‬
‫לרצון האדם שליטה על הזן והמדמה לבטל פעולתם‪ ,‬ואין האדם יכול לשנות את טבעם‪ ,‬רק‬
‫המתעורר בלבד הוא הכוח שאדם שולט בו‪ ,‬שהאדם מפעיל את רצונו מרצונו‪ .‬אומנם גם החושים‬
‫פועלים בטבעם ולא מרצון‪ ,‬אך אדם יכול לבטל את פעולתם ברצונו‪ ,‬שיכול לעצום את עיניו‪,‬‬
‫ולאטום את אוזניו‪ ,‬אך את פעולת הזן הוא לא יכול להפסיק‪ ,‬וכן את פעולת המדמה אינו יכול‬
‫לבטל‪ ,‬דהיינו לבטל את הזיכרון או את פעולת הרכבת הרישומים‪ ,‬אמנם יכול הוא להזין את הדמיון‬
‫בציורים נאים כמו שאדם יכול להזין את הגוף במזון טוב אבל על עצם פעולת הזן אין לו שליטה‬
‫אם לצייר ומה לצייר ואיך לצייר‪ .‬ולכן מצינו אזהרה על הדמיון שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומה‬
‫בלילה‪ .‬והביאור הוא שיתן למדמה ציורים אחרים טובים אבל אינו יכול להפסיק את פעולתו שלא‬
‫ידמה שום ציור‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫אך החלק השכלי יש בו מבוכה‪ .‬א)‪ .‬אבל אני אומר‪ ,‬שיש בזה הכח גם כן מצוה ועבירה לפי‬
‫אמונת דעת בטלה או אמונת דעת אמתית‪ ,‬אבל אין בו מעשה שיאמר עליו שם מצוה או שם‬
‫עבירה סתם‪ ,‬ב)‪ .‬ולזה אמרתי למעלה‪ ,‬שבשני החלקים ההם תמצאנה המצוות והעבירות‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬החלק השכלי יש בו מבוכה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬יש בו ספק אם שייך צווי על החלק השכלי מצד עצמו‪ ,‬וצדדי הספק הם האם השכל אינו‬
‫אלא כלי שרת ביד הרצון והוא המכון אותו‪ ,‬ולאן שהוא רוצה הוא מטה אותו‪ ,‬כלומר הוא כוח נטול‬
‫עצמאות‪ ,‬וכל הציוויים שבתורה שהם ביחס לשכל הם ציוויים למתעורר להשתמש בשכל ולא‬
‫לשכל עצמו‪ ,‬ויתירה מזו אפשר שאין שום מצווה אפילו למתעורר‪ ,‬ביחס לשכל העיוני לחשוב‬
‫מחשבה נכונה אמיתית‪ ,‬מפני שאינו כמו המרגיש שיש לאדם שליטה על החושים שלו‪ ,‬כי אפשר‬
‫שאין לאדם שליטה על השכל העיוני‪ ,‬כי אם השכל הוא עקום ומסיק מסקנות ודעות שאינם אמת‪,‬‬
‫אפילו ירצה הרצון לדעת את האמת אין לו אפשרות כמו שאין לו שליטה על הקיבה או על המדמה‬
‫שיפעלו פעולה נאותה אם הם חולים‪ ,‬והצד השני הוא שיש מקום לומר שהשכל הוא כוח יוצר‬
‫עצמאי שיש לו שליטה על מחשבותיו‪ ,‬והוא יכול לכוון את עצמו ולבקר את עצמו בדומה לרצון‬
‫שיכול לרצות ברצנו‪.‬‬
‫מסקנת הרמב"ם שאפשר לצוות על השכל מצוות שהם בתחום השכל בלבד‪ ,‬והיא לאמת דבר‬
‫אמיתי ולבטל דעת שקרית‪ .‬ויש בכוח השכל להגיע לאמיתיות ואם הוא טועה זו עבירה כי יכול הוא‬
‫שלא לטעות) אבל אין בו מעשה שיאמר עליו שם מצוה או שם עבירה סתם‪ ,‬כלומר שביחס למעשה‬
‫המצוה והעבירה כגון ללמוד או לא ללמוד אין לשכל בחירה ושלטון בזה‪ ,‬רק למתעורר‪ ,‬כי הוא‬
‫יכול לרצות ללמוד תורה או לא ללמוד‪.‬‬
‫והנה פשוט שהמתעורר הוא האחראי לכל מעשה האדם ולא השכל‪ ,‬כי המתעורר הוא אחראי לגוף‬
‫ולכן כל האברים הם כלים למתעורר‪ .‬אך השאלה היא אם גם התורה המצוות גם הם ככל צרכי‬
‫האדם כלומר התורה היא תורת האדם ותיקון גופו ומידותיו והמדינית החברתית‪ ,‬וממילא הם‬
‫נתונים תחת ממשלת המתעורר‪ ,‬ורק ידיעת ה' לבד היא שייכת לשכל העיוני כי היא ידיעה ושכל‬
‫גרידא‪ ,‬או שהתורה היא אלוהית תורת האלוהות גם בלימודה וגם במצוותיה‪ ,‬ואינה תורת האדם‬
‫גרידא‪ ,‬והרי החלק המתעסק באלוהות הוא השכל העיוני כי אין מבוא למתעורר באלוהות אלא‬
‫בגוף האדם‪ ,‬אם כן מוכרח הוא שיש שליטה לשכל העיוני על המתעורר בנוגע לקיום התורה‬
‫והמצוות‪ ,‬שהרי מעשה המצוות הם הכרחם נובע רק מהשכל העיוני המשיג את האלוהות ודרכיה‪.‬‬
‫והרמב"ם שסובר שידיעת ה' מסתכמת בעצם ידיעת המוחלט‪ ,‬אם כן אין מזה שום חיוב למעשה‬
‫המצוות כי התורה והמצוות אינה תכלית עבודת ה' כמבואר בספר‪ ,‬אם כן התורה ומצוותיה הם‬
‫תורת האדם כמבואר בטעמי המצוות לכן אמר שהתורה ומצוותיה הם במתעורר‪ ,‬ורק האמנת‬
‫אמיתיות מוחלטות הם ברשות והשכל והוא מצווה עליו‪ ,‬אבל לפי הקבלה שהיא סוד גילוי האלוהות‬
‫וכל התורה ומצוותיה הם גילוי האלוהות‪ ,‬אזי החלק השכלי הוא המחייב את התורה והמצוות ויש‬
‫לשכל שליטה עליו‪.‬‬
‫ב)‪ .‬השכל אין בו מעשה מצוה ועבירה‪ ,‬אלא מצוות לאמת דעה‪.‬‬
‫ספר עקידת יצחק ‪ -‬שער סד‪.‬‬
‫"והנה הם הפילוסופים לא ראו שייפול בחלק השכלי לא שום זכות ולא חובה לשמים כלל‪ ,‬כי החלק‬
‫העיוני לא יסודר ממנו לפי דעתם שום מעשה בחלק הגופיי‪ ,‬ואשר יסודר מהמעשי היושר בו או‬
‫החטא‪ ,‬והוא אצל הדת המדינית או אנשיה‪ ,‬לא אצל האל יתברך כלל‪:‬‬
‫ואין ספק שאם זרח עליו אור התורה והמצוה‪ ,‬היה מרגיש כי מהשכל העיוני אשר בנו‪ ,‬יסודרו כל‬
‫המצות האלהיות‪ ,‬כי השכל הגוזר בעיונו במציאות האל יתברך וידעתו באלו הנמצאות כלם‪,‬‬
‫ומשגיח בהם ומנהיגם ברצונו המוחלט‪ ,‬הוא עצמו יגזור במציאות הנבואה ומצות התורה ובאמות‬
‫שכרה ועונשה‪ ,‬וממנו חוייבו כל אלה המעשים האלהיים המוטלים חובה על האדם לעשותם‪ .‬והיה‬
‫מוצא המעשים היוצאים לחוץ שלשה מינים‪:‬‬
‫חלק מסודר מהעיוני והם המצות התוריות‪ .‬וחלק מסודר מהמעשי‪ ,‬והם הענינים האנושיים‪ ,‬ושניהם‬
‫תחת הבחירה וחלק בלתי מסודר משום אחד מהם‪ ,‬רק מהרצון לבד‪ ,‬אשר קראו הוא מעשה‪ ,‬אשר‬
‫‪48‬‬
‫הוא באמת אינו פועל אנושי בייחוד‪ ,‬כי הוא משותף לכל הבעלי חיים המתנועעים ברצון‪ .‬אמנם לפי‬
‫ח לוקתו עקר המעשים אשר בם יוצלח האדם‪ ,‬חסר מספרו‪ ,‬כי עקר הצלחת האדם וישועת נפשו לא‬
‫ימצא לו‪ ,‬רק במה שנפרד בו משאר הנמצאות השפלות כלן בפעולותיהן ובתכליותיהן העולות‬
‫במעלה על כל אלה הדברים המורגשים‪ ,‬וזה לא ימצא בשום צד‪ ,‬רק בהתנהג במעשים אלהיים‬
‫מגיעים אלינו על ידי החלק השכלי הגוזר לשמוע אל דברי הנביא ולהאמין מצותיו אשר ידבר בשם‬
‫ה' ולירוא מפניו‪:‬‬
‫כמו שעל ענין זה אמר החכם בחכמתו סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי‬
‫זה כל האדם (קהלת י"ב)‪ .‬כי הוא כבר העביר החפוש בכל אותם הפעולות אשר זכרם החכם שם‬
‫על סדרם‪ ,‬ול א מצא שיהא לאדם בהם ולא בשום אחד מהם יתרון המחוייב להמצא אליו משאר‬
‫הנמצאות‪ ,‬אשר עליו שאל פעמים מה יתרון בכל עמלו וגו' (שם א')‪ ,‬רק מצא יתרונו מצד זה החלק‬
‫השכלי אשר עיונו יחייב על יראת האלהים הנפשיית‪ .‬והפעולות אשר יסודרו מהעיון ההוא שמור‬
‫מצותיו‪ ,‬ואמר כי זה כל האדם ולא זולת‪ ,‬וכבר התחלנו לדבר קצת בזה בתחלת (שער ל"ג) וזכרנו‬
‫מה שנטה הרב המורה אחר הדעת הפלוסופיא ונלחץ בעניינו עיין עליו כי הוא ענין נכבד מאד‪:‬‬
‫ספר עקידת יצחק ‪ -‬שער לג‬
‫הדת תצוה ותניח מצות ועבירות לשני חלקי האדם‪ ,‬אם לחלק השכלי‪ ,‬להישירו בדעות ואמונות‬
‫אמתיות‪ ,‬כגון שהוא האמונה בידיעת האל יתברך באלו הדברים הפרטים‪ ,‬וענין השגחה והיראה‬
‫והרצון בעבודה‪ ,‬וכיוצא‪ ,‬אשר לא יגזרם השכל ולא ישכילם מעצמו‪ ,‬ולא עוד אלא שיסודרו‬
‫מהדעות השכליות ההמה המעשים התוריים כלם‪ ,‬כמו שאמר החכם "סוף דבר הכל נשמע את‬
‫האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" (קהלת י"ב)‪ .‬יורה כי הפעולות המסודרות מהקנין‬
‫השכלי אשר בנפש‪ ,‬אשר בו יירא את הש"י‪ ,‬לפי הישרת התורה האלהית‪ ,‬הם שמירת המצות‬
‫האלהיות‪ ,‬והוא מבואר‪ .‬ואמר "כי זה כל האדם" לענין נפלא מאד‪ .‬וזה‪ ,‬כי הוא כבר חקר על כל‬
‫מעשה האדם וחלקי פעולותיו כל הדרך אשר חלקם אריסטו‪ ,‬באומרו כל המלאכה וכל למוד וכל‬
‫מעשה וכל בחירה‪ ,‬יראה שהוא לתקות דבר טוב לדרוש ולתור בהנה מה יתרון לאדם בכל עמלו‬
‫אשר יעמול בימי חדלו‪ .‬ולא מצא בו שום יתרון במה שהוא אדם‪ ,‬כמו שהוא מבואר בפרשיותיו‬
‫הראשונות‪ ,‬עד שביאר כי אלו הפעולות התוריות אשר ימצאו בה מצד החלק השכלי המיושר מצד‬
‫התורה האלהית‪ ,‬זה כל האדם‪ ,‬והוא ענין נפלא מאד נמשך בכל הספר ההוא‪ ,‬כמו שביארתיו משלם‬
‫בפירושו ת"ל‪:‬‬
‫ואולם זה הענין נעלם מארסטו וכל הנמשכים אחריו‪ ,‬אשר לא ראו אור התורה האלהית‪ ,‬ולזה לא‬
‫שמו שום פעל מסודר מהחלק השכלי העיוני‪ .‬אבל שמו כל פעולותיו נשארות בעצמו‪ ,‬כמו‬
‫שיבוא זה בשער ס"ד ב"ה‪ .‬וכמה תמהני מהרמב"ם ז"ל שנמשך אחריו בזה‪ ,‬כמו שיראה מדבריו‬
‫בפי' (פרק כ"ז חלק ג') מספר המורה‪ ,‬ז"ל‪" ,‬ושלמותו האחרון הוא שיהיה משכיל בפועל‪ ,‬רצוני‬
‫לומר‪ ,‬שיהיה לו שכל בפועל‪ .‬והוא שידע כל מה שביכלת האדם לדעתו מכל הנמצאות כפי שלמותו‬
‫האחרון אין בו מעשים ולא מדות‪ .‬ובפרק שני מהקדמת פרקי אבות אמר‪ ,‬אך החלק השכלי יש בו‬
‫מבוכה‪ .‬אבל אני אומר שיש בזה הכח מצוה ועבירה לפי אמונת דעת אמתי‪ .‬אבל אין בו מעשה‬
‫שיאמר עליו שם מצוה או שם עבירה סתם‪ .‬ולזה אמרתי למעלה שבשני החלקים ההם ימצאו‬
‫המצוות והעבירות ע"כ‪ .‬והשני החלקים שאמר הם המרגיש והמתעורר שזכר בתחלת הפרק‪:‬‬
‫ואני אומר‪ ,‬כי ודאי האמת לחצתו ושמהו במבוכה אשר זכר‪ ,‬כי מי יוכל לכחש שיש בו מצוות‬
‫ועבירות‪ ,‬אם מצד עצמו אצל הדעות והאמונות‪ .‬ואם מצד מה שסדרו ממנו אלו הפעולות המעולות‪.‬‬
‫אלא שהוכ רע אל הדעת הפילוסופי‪ ,‬ונשמט ממנו הענין הזה הנפלא‪ ,‬והוא שיהיה פועל מיוחד אל‬
‫השלמות האחרון לאדם‪ ,‬במה שימשכו ממנו המעשים התוריים‪ ,‬אשר אין להם התחלה אחרת זולתו‪,‬‬
‫כי הכל מתחייבים מהאמונה אשר זכר‪ ,‬וכמו שנאמר (שמות י"ט) וגם בך יאמינו לעולם‪ ,‬על הענין‬
‫עצמו שנמשכו מהשכל המעשי‪ ,‬שהוא שלמותו הראשון‪ ,‬או מהכחות ההנה אשר זכר מיני המעשים‬
‫הבחיריים‪ ,‬ואיך לא יחוייב מאמונת מציאותו וידיעתו ויכלתו ורצונו אשר זכר שם (בפרק כ"ח)‬
‫שהם מיוחדים אל השכל העיוני‪ ,‬חיוב עשות מצותיו חקותיו ותורותיו‪ ,‬כמו שיתחייב מהשכל טוב‬
‫המדינות ותועלתו המיוחד לשלמותו הראשון המון הפעולות המסודרות להנהגת המדינה וטוב‬
‫סדרה‪ .‬זהו ענין יקר באלו העניינים‪ ,‬אחשוב שאמתוהו חז"ל במה שנמנו וגמרו תלמוד גדול‬
‫שהתלמוד מביא לידי מעשה (קדושין ע' ע"ב)‪ ,‬והנה יתבאר המאמר הזה יפה אצל נעשה ונשמע‬
‫(שער מ"ז) ב"ה‪:‬‬
‫‪49‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬השכל הוא ראש המונהגים מהישרת הדת‪ .‬אם בהשכליותיו הנאמנות‪ ,‬ואם בסדור‬
‫המעשים האלהיים אשר תיעשינה על פי התורה ומצוה‪ .‬ואחריו החלק החמרי אשר הוא נכנס תחת‬
‫המצוה אליבא דכוליה עלמא‪ .‬וזה‪ ,‬אם לעשות כל המצות המסודרות מהאמונה האלהית גם כל‬
‫המעשים שיגזרם השכל מפאת עצמו‪ ,‬אשר כלם תצוה שיעשו לשמה‪ ,‬מה שיחייב שיגיע שכרה‬
‫ותגמולה לכל אחד משני אלו החלקים כפי מה שהוא‪ .‬אם שיגיע על השכל שפע הוד וזיו אלהי‬
‫להתעלס בשובע שמחות ונעימות נצחי אל פניו יתעלה‪ .‬ואם שיגיעו על החלק הגופיי הצלחות אלו‬
‫העניינים הזמניים‪ .‬וכבר ייעדה תורתנו האלהית תמיד שני עלו העניינים על כן‪ ,‬באומרו (דברים ו')‬
‫ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהנו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כיום הזה‪.‬‬
‫כי סוף הכתוב הוכיח על ראשו‪ ,‬שזה מדבר בהצלחה הנפשית‪ ,‬אשר היא נמשכת לכל הימים‪ ,‬כלומר‬
‫עד אין קץ‪ ,‬לחיותנו כיום זה בהצלחת הזמן המוגבל בעולם הזה‪ ,‬וכן פירש הרב המורה ז"ל (ח"ג פ'‬
‫כ"ז)‪:‬‬
‫‪51‬‬
‫אמנם המעלות הן שני מינים‪ ,‬מעלות המדות א)‪ .‬ומעלות השכליות‪ .‬ב)‪ .‬וכנגדן שני מיני‬
‫פחיתות‪ .‬אמנם מעלות השכליות הן תמצאנה בחלק השכלי‪ .‬מהן החכמה‪ ,‬ג)‪ .‬והיא ידיעת‬
‫הסבות הרחוקות והקרובות ד)‪ .‬אחר ידיעת מציאות הדבר אשר יחקרו סיבותיו‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬מעלות המידות‬
‫ספר המורה חלק ג פרק נד‬
‫ושלמות המין השלישי הוא‪ .‬שלמות בטבע האדם יותר מן השני‪ ,‬והוא ‪ -‬שלמות מעלות המדות‪,‬‬
‫והוא‪ ,‬שיהיו מדות האיש ההוא על תכלית מעלתם‪ .‬ורוב ה'מצוות' אינם רק להגיע אל זה המין מן‬
‫השלמות‪ .‬וזה המין מן השלמו ת גם כן איננו רק הצעה לזולתו‪ ,‬ואינו תכלית כונה בעצמו‪ .‬כי המדות‬
‫כולם אינם רק בין האדם ובין זולתו‪ ,‬וכאילו זה השלמות במידותיו הוכן בו לתועלת בני אדם ושב‬
‫כלי לזולתו‪ .‬שאם תעלה בלבך שאחד מבני אדם עומד לבדו ואין לו עסק עם אדם ‪ -‬נמצאו כל‬
‫מדותיו הטובות עומדות בטלות‪ ,‬אין צריך להם‪ ,‬ולא ישלימוהו בדבר‪ ,‬ואמנם יצטרך אליהם ויקבל‬
‫תועלתם עם זולתו‪:‬‬
‫ב)‪ .‬מעלות השכליות‬
‫ספר המורה חלק ג פרק נד‬
‫ושלמות המין הרביעי הוא‪ .‬השלמות האנושי האמיתי‪ ,‬והוא ‪ -‬הגיע לאדם המעלות השכליות ‪ -‬רצוני‬
‫לומר‪ ,‬ציור המושכלות‪ ,‬ללמוד מהם דעות אמתיות באלוהיות‪ .‬וזאת היא התכלית האחרונה‪ ,‬והיא‬
‫משלמת האדם שלמות אמיתי‪ ,‬והיא לו לבדו‪ ,‬ובעבורה יזכה לקיום הנצחי‪ ,‬ובה האדם אדם‪ .‬ובחון‬
‫כל שלמות מן השלש שלמויות הקודמות ‪ -‬תמצאם לזולתך‪ ,‬לא לך; ואם אי אפשר‪ ,‬לפי המפורסם‪,‬‬
‫מבלעדי היותם גם כך‪ ,‬הם לך ולזולתך; ‪ -‬אבל זה השלמות האחרון הוא לך לבדך‪ ,‬אין לאחר עמך‬
‫בו שיתוף כלל‪" ,‬יהיו לך לבדך וגו'"‪ .‬ומפני זה ראוי לך שתהיה השתדלותך להגיע אל זה הנשאר‬
‫לך‪ ,‬ולא תטרח ולא תיגע לאחרים ‪ -‬אתה‪ ,‬השוכח נפשך‪ ,‬עד ששחר לובן פניה‪ ,‬במשול הכוחות‬
‫הגופניות עליה ‪ -‬כמו שנאמר בראש המשלים השיריים הם הנשואים לזה הענין ‪ -‬אמר‪" ,‬בני אמי‬
‫ניחרו בי‪ ,‬שמוני נוטרה את הכרמים‪ ,‬כרמי שלי לא נטרתי"; ובזה הענין בעצמו אמר‪" ,‬פן תתן‬
‫לאחרים הודך ושנותך לאכזרי"‪:‬‬
‫ג)‪ .‬החכמה‬
‫ספר המורה חלק ג פרק נד‬
‫'חכמה' נופל בלשון העברי‪ ...‬הוא נופל על השגת האמיתות אשר תכלית כונתם ‪ -‬השגתו ית' ‪-‬‬
‫אמר‪" ,‬והחכמה מאין תמצא וגו'" כלומר שעל ידי ידיעות הנמצאות שאינם משתנות שהם המלאכים‬
‫ו הגלגלים וכדומה‪ ,‬אדם מגיע לידיעתו יתברך לאמת מוחלטת‪ ,‬כי הוא תכלית הנמצא שאינו משתנה‬
‫לא בעבר ולא בהווה ולא בעתיד כי הוא יתברך המציאות המוחלטת‪ ,‬עיין בהלכות יסודי התורה‬
‫פרק ב "ומהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה אבל אינן משתנין מגוף לגוף ומצורה לצורה‬
‫אלא צורתן קבועה לעולם בגולמם ואינן משתנין כמו אלו והם הגלגלים והכוכבים שבהן ואין גולמם‬
‫כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות עכ"ל‪.‬‬
‫ד)‪ .‬סיבות קרובות וסיבות רחוקות‬
‫ספר המורה (חלק א פרק סט)‬
‫סיבות קרובות ‪ ,‬כבר התבאר בחכמה הטבעית שאלו הארבעה מינים מן הסיבות‪ ,‬צריך שתבוקש‬
‫לכל סיבה מהם סיבה גם כן‪ ,‬וימצאו לדבר המתהווה אלו הארבעה סיבות הקרובות לו‪ ,‬וימצאו להם‬
‫גם כן סיבות‪ ,‬ולסיבות ‪ -‬סיבות‪ ,‬עד שיגיע לסיבות הראשונות‪ .‬כמו שזה ‪ -‬הדבר הפעול‪ ,‬ופועלו הוא‬
‫כך‪ ,‬ולפועל ההוא פועל ‪ -‬ולא יסור זה‪ ,‬עד שיגיע אל מניע ראשון‪ ,‬הוא הפועל באמת לאלו‬
‫האמצעיות כולם‪ .‬וזה ‪ -‬כי כשתהיה אות אל"ף תניעה אות בי"ת‪ ,‬ובי"ת תניעה אות גימ"ל‪ ,‬וגימ"ל‬
‫תניעה אות דל"ת‪ ,‬ודל"ת תניעה אות ה"א‪ ,‬וזה ‪ -‬מה שלא ילך אל לא תכלית‪ ,‬ונעמוד אצל הה"א‪,‬‬
‫על דרך משל; ואין ס פק כי הה"א היא המניעה לאל"ף ולבי"ת ולגימ"ל ולדל"ת‪ ,‬ובאמת נאמר‬
‫‪51‬‬
‫בתנועת האל"ף שהה"א עשאה‪ .‬ובזה הצד ייוחס כל פועל שבמציאות לאלוה ‪ -‬ולו פעלו מי שפעלו‬
‫מן הפועלים הקרובים כמו שנבאר; הנה הוא הסיבה הרחוקה מצד היותו פועל‪:‬‬
‫ספר המורה חלק ב פרק מח‬
‫מבואר הוא מאד שכל דבר מחודש ‪ -‬אי אפשר לו מבלתי סיבה קרובה חדשה אותו‪ ,‬ולסיבה ההיא ‪-‬‬
‫סיבה‪ ,‬וכן עד שיגיע זה לסיבה הראשונה לכל דבר ‪ -‬רצוני לומר‪ ,‬רצון האלוה ובחירתו‬
‫והמשל לזה‪ ,‬שזאת האבן אשר התנועעה ‪ -‬הניעה המקל‪ ,‬והמקל ‪ -‬הניעתו היד‪ ,‬והיד ‪ -‬הניעוה‬
‫המיתרים‪ ,‬והמיתרים ‪ -‬הניעום העורקים‪ ,‬והעורקים ‪ -‬הניעום העצבים‪ ,‬והעצבים ‪ -‬הניעם החום‬
‫הטבעי‪ ,‬והחום הטבעי ‪ -‬הניעתו הצורה אשר בו‪ ,‬והוא המניע הראשון בלא ספק‪ ,‬והמניע ההוא ‪-‬‬
‫חיבתו להניע עצה‪ ,‬על דרך משל‪ ,‬והוא‪ ,‬שיביא האבן ההיא‪ ,‬בהכות המקל לה‪ ,‬אל חור‪ ,‬כדי לסתמו‪,‬‬
‫עד שלא תכנס לו ממנו זו הרוח הנושבת‪ ,‬ומניע הרוח ההיא ומוליד נשיבתה היא תנועת הגלגל‪ .‬וכן‬
‫תמצא כל סבת הויה והפסד מגעת בסוף לתנועת הגלגל‪:‬‬
‫‪52‬‬
‫ומהן השכל‪ ,‬אשר ממנו השכל העיוני והוא הנמצא לנו בטבע‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬המושכלות‬
‫הראשונות א)‪ .‬וממנה שכל נקנה‪ ,‬ב)‪ .‬ואין זה מקומו‪ .‬ומהן זכות התכונה וטוב ההבנה‪ ,‬והיא‬
‫לעמוד על הדבר ולהבינו מהרה בלא זמן או בזמן קרוב‪ .‬ופחיתות זה הכח הפך אלו או‬
‫שכנגדם‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬מושכלות ראשונות‬
‫ספר מלות ההגיון ‪ -‬מושכלות ראשונות‬
‫המשפטים אשר יוודעו ולא יצטרך אל ראיה על אמתתם‪ ,‬ארבעה מינים‪ ,‬המוחשים ‪ -‬כידיעתנו כי זה‬
‫שחור‪ ,‬וזה לבן‪ ,‬וזה מתוק‪ ,‬וזה מר‪ .‬והמושכלות הראשונות ‪ -‬כידיעתנו כי הכל גדול מן החלק‪ ,‬וכי‬
‫השנים מספר זוגי‪ ,‬ושהדברים השוים לדבר אחר בעינו‪ ,‬כולם שוים‪ .‬והמפורסמות ‪ -‬כידיעתנו‬
‫שגילוי הערוה מגונה‪ ,‬וכי חסד המטיב ביותר‪ ,‬נאה ומקובל‪ .‬והמקובלות ‪ -‬והוא כל מה שיקובל‬
‫מאחד נבחר או רבים נבחרים‪ ,‬כי אנחנו אמנם נבקש ראיה על היות האיש אשר יקובל ממנו נאמן‬
‫אמתי בכלל‪ .‬ולא תבוקש ראיה על כל מאמר שיאמר‪ ,‬אבל נסמוך בו בקבלה‪ ,‬לא זולתה; כי כבר‬
‫התבארה אמתתו בכלל מה שסופר ממנו‪:‬‬
‫ואולם המוחשים והמושכלות אין חלוף בין השלם בחושים והיצירה‪ ,‬וזולתו ממין האדם‪ ,‬והנכבדים‬
‫מהם‪ .‬ואולם המפורסמות‪ ,‬הנה יש בהם חלוף ויתרון‪ ,‬כי יש משפטים נתפרסמו אצל אומה אחת ולא‬
‫נתפרסמו אצל אומה אחרת‪ .‬וכל מה שהיה הענין מפורסם אצל אומות רבות‪ ,‬האמתות בו יותר חזק‪,‬‬
‫וכן המקובלות‪ ,‬פעמים שיהיה המקובל אצל אומה‪ ,‬זולת המקובל אצל אחרת‪:‬‬
‫מושכלות ראשונות ‪ -‬מה שידעהו האדם בלא למוד ואינו צריך בידיעתו לזולתו‪ ,‬כגון שתיים כפול‬
‫שתיים שהם ארבע‪ ,‬ושהחלק קטן מהשלם‪.‬‬
‫ב)‪ .‬השכל הנקנה‬
‫השכל הנקנה ‪ -‬מורה על השכל שקונה אדם בידיעת כל הנמצאות‪ ,‬שפלות ועליונות‪ ,‬עד השם ית'‪,‬‬
‫כל נמצא ונמצא לפי מה שאפשר לדעת בו‪:‬‬
‫פירוש המלות הזרות‬
‫שכל אנושי ‪ -‬השכל שני מינים‪ ,‬ראשון ‪ -‬שכל נפרד‪ ,‬נבדל מן החומר‪ ,‬כהשם ית' והמלאכים; ושכל‬
‫בחומר‪ ,‬וזה השם ‪ -‬שני מינים‪ ,‬השכל אשר בגלגלים ובכוכבים‪ ,‬כמו שהתבאר בהם שהם משכילים‪,‬‬
‫וכמו שזכר הרב ז"ל בפ' ה' מן החלק הב'; והשכל נמצא באדם ‪ -‬וזהו הנקרא‪ ,‬שכל אנושי ‪-‬‬
‫להבדילו משאר המינים‪ ,‬לפחיתות ‪ -‬שאין ספק שהשגתו למטה מהשגת שכל הגופות העליונות‪,‬‬
‫כ"ש מהשגת השכלים הנפרדים; והראשון נקרא‪ ,‬שכל אלוהי‪:‬‬
‫השכל הנקנה ‪ -‬לשון אחר‪ ,‬הנאצל ‪ -‬ופעמים קיבצתים שניהם לביאור‪ ,‬במקום מלה אחת ערבית‬
‫פילוסופית‪ ,‬מורה על השכל שקונה אדם בידיעת כל הנמצאות‪ ,‬שפלות ועליונות‪ ,‬עד השם ית'‪ ,‬כל‬
‫נמצא ונמצא לפי מה שאפשר לדעת בו‪:‬‬
‫והמין הרביעי הוא השלמות האנושי האמיתי‪ ,‬והוא ‪ -‬הגיע לאדם המעלות השכליות ‪ -‬רצוני לומר‪,‬‬
‫ציור המושכלות‪ ,‬ללמוד מהם דעות אמתיות באלוהיות‪ .‬וזאת היא התכלית האחרונה‪ ,‬והיא משלמת‬
‫האדם שלמות אמיתי‪ ,‬והיא לו לבדו‪ ,‬ובעבורה יזכה לקיום הנצחי‪ ,‬ובה האדם אדם‪ .‬ובחון כל‬
‫שלמות מן השלש שלמויות הקודמות ‪ -‬תמצאם לזולתך‪ ,‬לא לך; ואם אי אפשר‪ ,‬לפי המפורסם‪,‬‬
‫מבלעדי היותם גם כך‪ ,‬הם לך ולזולתך; ‪ -‬אבל זה השלמות האחרון הוא לך לבדך‪ ,‬אין לאחר עמך‬
‫בו שיתוף כלל‪" ,‬יהיו לך לבדך וגו'"‪ .‬ומפני זה ראוי לך שתהיה השתדלותך להגיע אל זה הנשאר‬
‫לך‪ ,‬ולא תטרח ולא תיגע לאחרים ‪ -‬אתה‪ ,‬השוכח נפשך‪ ,‬עד ששחר לובן פניה‪ ,‬במשול הכוחות‬
‫הגופניות עליה ‪ -‬כמו שנאמר בראש המשלים השיריים הם הנשואים לזה הענין ‪ -‬אמר‪" ,‬בני אמי‬
‫ניחרו בי‪ ,‬שמוני נוטרה את הכרמים‪ ,‬כרמי שלי לא נטרתי"; ובזה הענין בעצמו אמר‪" ,‬פן תתן‬
‫לאחרים הודך ושנותך לאכזרי"‪:‬‬
‫‪53‬‬
‫ספר הכוזרי ‪ -‬מאמר רביעי אות א ‪ -‬לא‬
‫אמר החבר‪ :‬מה שאמרתי נוגע רק לעיקר לימודם‪( ,‬של הפילוסופים) שלפיו תכלית ההצלחה לאדם‬
‫אינה כי אם במדע העיוני ובהשגת המושכלות באמצעות השכל שבכח הנעשה על ידי זה לשכל‬
‫שבפעל‪ .‬ואחרי כן לשכל הנקנה בו יתקרב אל השכל הפועל‪ .‬ורק אז מובטח לו כי בן אלמות הוא‪.‬‬
‫אולם דבר זה לא ישלם כי אם בהקדיש אדם את כל ימי חייו למחקר ולמחשבה מתמדת דבר אשר‬
‫לא יתכן עם ההתעסקות בענייני העולם הזה‪ .‬ולכן ראו צורך לעצמם להתרחק מן הרכוש ומן הכבוד‬
‫ומן ההנאה בבנים כדי שלא יטרידום מלהגות בחכמה‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫אבל מעלות המדות תמצאנה בחלק המתעורר לבדו‪ .‬א)‪ .‬וחלק המרגיש בזה הענין אינו רק‬
‫שמש לחלק המתעורר‪ .‬ומעלות זה החלק רבות מאוד‪ ,‬כזהירות‪ ,‬כלומר יראת חטא‪ ,‬הנדיבות‪,‬‬
‫היושר‪ ,‬הענוה‪ ,‬השפלות‪ ,‬ההסתפקות ‪ -‬והוא שקראו חכמים עשירות‪ ,‬באמרם (אבות)‪" ,‬איזהו‬
‫עשיר השמח בחלקו" ‪ -‬הגבורה‪ ,‬האמונה וזולתן‪ .‬ופחיתות זה החלק הוא לחסר מאלו או‬
‫להוסיף בהן‪ ,‬אבל החלק הזן והמדמה לא תאמר בו לא מעלה ולא פחיתות‪ ,‬אך יאמר שהוא זן‬
‫על יושר או על בלתי יושר‪ ,‬כמו שיאמר‪" ,‬איש פלוני עכולו טוב" או "בטל עכולו" או‬
‫"נפסד דמיונו" או "הוא מדמה על יושר" ‪ -‬אין בזה לא מעלה ולא פחיתות‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬המידות הם בחלק המתעורר לבדו‬
‫רמב"ם פירוש המשניות ‪ -‬מסכת אבות פרק ב‬
‫וכבר ביארנו בפרק השני אשר הקדמנו לפירוש זאת המסכת שמעלות המדות כולם ימצאו לחלק‬
‫המתעורר לחלקי הנפש לבד ולא ימצאו גם כן פחיתיות המדות‪ ,‬וביארנו בפרק הרביעי שהפעולות‬
‫שהם טובות הם הפעולות הממוצעות אשר יבאו ממעלות המדות וכן הוא ידוע אצל הפילוסופים‬
‫והרופאים שהנפש המתעוררת היא בלב והלב חדרה וכליה אליו תיוחס‪ .‬ואע"פ שהכחות כולם‬
‫מפוזרות מן הלב והוא התחלתה לפי דעת האמיתי אבל הכח המתעורר לא יתפשט ממנו לאבר אחר‬
‫כדרך שמתפשט הכח הזן ר"ל החלק הצומח אשר ספרנוהו בפרק הראשון מן הלב אל הכבד‪ ,‬והבן‬
‫מכל מה שביארנוהו שלב טוב רוצה בו הפעולות הטובות והם הפעולות הממוצעות והם מעלות‬
‫המדות והוא כולל ההסתפקות ואהבת הטובים וזולת זה מן המעלות‪ ,‬והוא אמרו שבכלל דבריו‬
‫דבריכם‪ .‬וכן לב רע פחיתות המדות והוא כולל ג"כ כל מה שהזהירו ממנו‪:‬‬
‫ספר עקידת יצחק הערות ‪ -‬שער צד הערה‬
‫שהמעלות וכו' ר"ל כי הפעולות יחלקו בכלל לג' הא' פעולות טבעיות שאין ביכולת האדם למנעם‬
‫כמו כל פעולות החושים שכל עוד שלא יעצים האדם ד"מ עיניו מראות‪ ,‬או יאטיס אזנו בשום דבר‪,‬‬
‫יראה בהכרח מה שעומד לנגדו וישמע קול מדבר אליו‪ ,‬אף אם לא ירצה לשמוע אותו‪ ,‬וכשרון‬
‫עשיית הפעולות הטבעיות האלה מוטבע באדם מלדה ומבטן‪ ,‬מבלי שיצטרך תחילה אל לימוד‬
‫והרגל‪ ,‬כי מדי תפקחנה עיני ואזני הנער יראה וישמע כל הדברים הנראים‪ ,‬והקולות הנשמעים והב'‬
‫הם הפעולות שהן חוץ לטבע דרך משל עלית האבן ועל דבר כבד למעלה היא פעולה המתנגדת אל‬
‫הטבע ואין האדם יכול לעשותה כלל‪ ,‬כי אם גם הרבה עמים ישליכם למעלה בכל מאמצי כוחו‪ ,‬בכל‬
‫זאת הלוא מהר חיש ישובו לרדת עוד למטה‪ ,‬ומעתה יאמר החוקר כי המעלות והמידות טובות הן‬
‫הפעולות הממוצעות בין שתי אלה כי אינן טבעיות לאדם עד שלא יצטרך לקנות אותן בלימוד‬
‫והרגל‪ ,‬גם ‪ ,‬אינן הפכיות לטבעו עד שנוכל לאמר ממנו שיעמול לריק לקנותן‪ ,‬כי אם נקנות הם לו‬
‫ע"י לימוד והרגל תמיד‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫פרק שלישי‬
‫בחולי הנפש‪:‬‬
‫אמרו הקדמונים‪ ,‬כי יש לנפש בריאות וחולי א)‪ .‬כמו שיש לגוף בריאות וחולי‪ .‬ובריאות‬
‫הנפש היא‪ .‬שתהיה תכונתה ותכונת חלקיה תכונות שתעשה בה תדיר הטובות והפעולות‬
‫הנאותות‪ ,‬ב)‪ .‬וחליה הוא‪ ,‬שתהיה תכונתה ותכונת חלקיה תכונות שתעשה בהן תדיר הרעות‬
‫והפעילות המגונות‪ .‬ג)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬יש לנפש בריאות וחולי‬
‫הנהגת הבריאות לרמב"ם‪ ,‬שכתב למלך מצרים‬
‫וידוע לאדוני‪ ,‬יאריך ה' ימיו‪ ,‬כי ההפעליות הנפשיות ישנו הגוף שינויים גדולים‪ ,‬מבוארים‪ ,‬נראים‬
‫לכל‪ ,‬ויעיד על זה‪ .‬תראה אדם חזק הבנין וקולו ערב חזק וערב‪ ,‬ואור פניו מבריק‪ ,‬וכאשר יבוא לו‬
‫פתאום דבר שימא סהו מאוס גדול‪ ,‬יפלו פניו מיד‪ ,‬ויסור זהרם‪ ,‬ואור פניו ישונה‪ ,‬וקומתו תשפל‪,‬‬
‫וקולו יהיה צרוד ודק‪ ,‬ואם ירצה להרים קולו בכל כוחו‪ ,‬לא יוכל‪ ,‬ויחלש כחו‪ ,‬ולפעמים יהיה נרעד‬
‫מרוב חולשה‪ ,‬וגידיו הדופקים יקטנו ויחלשו‪ ,‬וישתנו עניו ויכבדו עליו עפעפיו מהניעם‪ ,‬ויתקרר‬
‫שטח גופו‪ ,‬ותאבד תאות המאכל‪ .‬סבת כל אלה האותות — העמיק והכנס החום הטבעי והדם אל‬
‫תוך פנים הגוף‪.‬‬
‫ובהפך מזה תראה אדם חלוש הגוף ומשונה המראה וקולו דק‪ ,‬וכאשר יבוא לו דבר ישמחהו‬
‫שמחה גדולה‪ ,‬תראה אותו יחז גופו‪ ,‬וירום קולו‪ ,‬ויאירו פניו ותמהר תנועתו‪ ,‬ויחזקו ויגדלו גידיו‬
‫הדופקים‪ ,‬ויתחמם שטח גופו ותיראה השמחה והגילה בפניו ובעפעפיו‪ ,‬וענייניו מבוארים מאד‪ ,‬עד‬
‫שלא יוכל לכסותה‪ ,‬ואין צריך עיון להכיר‪ .‬וסבת אלה המקרים כולם – תנועת החום הטבעי והדם‬
‫אל שטח הגוף‪.‬‬
‫וכן ענייני בעלי הפחד והתקוה והתוחלת הבטחון והשלוה ידועים‪ ,‬וכן עניני התנועה בכל‬
‫מחשבותיו‪ ,‬הנואש והמצליח מבוארים‪ .‬כי פעמים מגיע הדם הנואש מיגונו לרע מזלו‪ ,‬עד שלא‬
‫יראה למיעוט כח הראיה ועכירותו‪ ,‬ואולם המצליח יוסיף מאור עיניו תוספת מבוארת‪ ,‬עד שידמה‪,‬‬
‫כי אור האויר הוסיף וגדל! וזה ענין מבואר‪ ,‬אין צריך להאריך בו‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫ובעבור זה צוו הרופאים להשגיח בתנועות הנפשיות ולהסתכל בהם תמיד‪ ,‬ושיכוונו להשוותן בעת‬
‫הבריאות ובכל חולי‪ ,‬ולא יקדימו להן הנהגה אחרת בשום פנים‪ .‬ויחשוב הרופא כי כל חולה – לבו‬
‫צר‪ ,‬וכל בריא ‪ --‬רחב הנפש‪ .‬ולכן יסלק מעליו ההפעלויות הנפשיות‪ ,‬המביאות לקוצר רוח‪ ,‬כי בזה‬
‫תיארך בריאות הברחא‪ ,‬והוא הקודם ברפואת כל חולה‪ ,‬וכל שכן אם היה חוליו מיוחד בכחות הנפש‬
‫וכליהם‪,‬מכחולי אשר בטפשא או במוח בעלי מחשבות העכורות והמלנכוליאה‪ ,‬גי ההשגחה בתנועות‬
‫הנפשיות באלה צריכה יותר‪ .‬וכן כל מי שיגבר עליו הדמיון והמחשבה הארוכה‪ ,‬ובריחת החברה‪,‬‬
‫מה שלא היה משפטו לברוח ממנה‪ ,‬או שירחיק האדם מה שהיה מקרבו קודם לכן‪ ,‬אלה כולם לא‬
‫יקדים הרופא דבר לפני תיקון ענייני נפשותם‪ ,‬בהסיר אלו ההפעליות‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫ואולם הרופא באשר הוא רופא‪ ,‬לא יחפש ולא ישפוט מלאכת ידיעת חכמתו לדחות אלה ההפעליות‪,‬‬
‫אמנם יושגו אלה העניינים מן הפילוסופיה והמוסרים התוריים‪ ,‬כי הפילוסופים‪ ,‬כאשר עשו ספרים‬
‫במיני החכמות‪ ,‬כן חברו ספרים רבים בתיקון המידות ומוסרי הנפש‪ ,‬ולהקנות מידות נכבדות‪ ,‬עד‬
‫שלא יבואו מהן כי אם פעולות טובות‪ .‬והזהירו מפחיתות המדות‪ ,‬ולימדו דרך להסירן מהנפש כל מי‬
‫שימצא בנפשו מאותה המדה הרעה‪ ,‬עד שיסיר הקנין ההוא המביא לכל הרעות‪ .‬וכן המוסרים‬
‫התוריים התוכחות והדינים‪ ,‬הלקוחים מן הנביאים ע"ה‪ ,‬מנביאותם וטבעיהם וידיעת הנהגותיהם‬
‫הטובות‪ ,‬יועילו לתקן מידות הנפש‪ ,‬עד שתגיע להם התכונה הנכבדת‪ ,‬שלא יבואו ממנה כי אם‬
‫פעולות טובות‪ .‬ולזה לא תמצא אלו ההפעליות שיעשו שינוי גדול‪ ,‬כי אם לפחותי העם‪ ,‬אשר אין‬
‫להם חכמה וידיעת המדות הפילוסופיות ולא במוסרים התוריים‪ ,‬כקטנים וכנשים וכשוטים מן העם‪.‬‬
‫כי אלה למורך נפשם יבהלו ויפחדו‪ ,‬ותמצאם‪ ,‬אאשר יגיע אליהם הנזק או תבוא אליהם צרה‬
‫מצרות הזמן‪ ,‬ירבה פחדם‪ ,‬ויצטערו ויבכו ויטפחו על פניהם‪ ,‬ויכו החזה שלהם‪ ,‬ואפשר‪ ,‬כי פעמים‬
‫יגדל עליו הדבר עד שימות האדם הפחות ההוא פתאום או אחר זמן‪ ,‬לפי מה שישיגהו מן היגון‬
‫‪56‬‬
‫והאנחה‪ ,‬וכן כאשר תבוא לאלה הפחותים טובה מטובות הזמן‪ ,‬תגדל שמחתם בזה ויחשוב הפחות‬
‫ההוא למיעוט מוסר נפשו כי השיג טובה גדולה‪ ,‬ויוסיף להתאוות ולהתפאר ברוב מה שהשיג‬
‫מהתענוג‪ ,‬וירבה צחקו ושמחתו עד שקצתם ימותו מגודל השמה‪ ,‬כיון שנתכת ונמסה הרוח לרוב‬
‫נטותה לחוץ פתאום‪ ,‬כמו שזכר גאלינוס‪ .‬וסבת כל זה רכות הנפש וסכלותה באמיתת הדברים‪.‬‬
‫ואולם הלומדים והלוקחים מדות הפילוסופיה ומוסרי התורה‪ ,‬הם יקנו לנפשם גבורה והם‬
‫הגבור ים באמת‪ ,‬עד שלא תשתנה נפשם ולא תתפעל‪ ,‬כי אם מעט מזעיר‪ .‬וכל מה שהיה האדם יותר‬
‫לוקח מוסר‪ ,‬יתפעל יותר מעט בשני העניינים יחד‪ ,‬ר"ל בענין יום הטובה ובענין יום הרעה‪ ,‬עד‬
‫שאם ישיג טובה גדולה מטובות העולם – והם אשר יקראום הפילוסופים הטובות המדומות ‪ --‬לא‬
‫יתחמם בה ולא יגדל זה בעניו ויחשוב לאין הטובות ההן‪.‬‬
‫וכן כאשר יבוא לו נזק גדול וצרה מצרות הזמן ‪ --‬והם אשר יקראום הפילוסופים הצרות‬
‫המדומות – לא יבהל ולא יפחד ויסבלם סבל טוב‪.‬‬
‫ואולם הגיע לאדם זאת התכונה בנפשו‪ ,‬בהסתכלות באמיתת הדברים וידיעת טבעי המציאות‪ ,‬כי‬
‫הגדולה שבטובות העולם לא תתמיד עם האדם כל ימיו‪ ,‬שהוא ענין פחות מאוד‪ ,‬בעבור כי הוא דבר‬
‫כלה ונפסד בהגיע קץ האדם‪ .‬כי מה יהיה לאדם אשר ימות כשאר בעלי חיים? וכן הגדולה שברעות‬
‫העולם‪ .‬כשיסתכל במות‪ ,‬אשר אי אפשר להנצל ממנו‪ ,‬הנה הרעה ההיא קטנה מרעת המות בלי‬
‫ספק‪ ,‬ולזה ימעט השינוי לזאת הרעה‪ ,‬כי היא למטה מהרעה‪ ,‬אשר אי אפשר בלעדיה‪.‬‬
‫‪....‬‬
‫וכדין‪ ,‬והאמת‪ ,‬קראו הפילוסופים טובות העולם ורעותיו ‪ ---‬טובות מדומות או רעות מדומות‪ ,‬כי‬
‫כמה טובות מטובתיו ידמה ויחשוב טובות והן רעות באמת‪ .‬וכמה מרעותיו ידמה שהן רעות והן‬
‫טובות באמת‪ .‬למשל‪ :‬כמה פעמים קבץ האדם ממון רב והשיג לגדולה ולמלכות גדולה‪ ,‬והיה הדבר‬
‫ההוא סבה להפסד גופו ואבדת נפשו‪ ,‬בקנותו מדות מגונות‪ ,‬ובהתרחקו מהשם ית'‪ ,‬אשר הדבקות בו‬
‫היא הטובה האמיתית והנצחית לעד! וכמה פעמים נורש העשיר‪ ,‬ומלך אבד מלכותו‪ ,‬והייה הדבר‬
‫ההוא סבה לתקן גופו ולהשלים נפשו במדות נכבדות‪ ,‬ולהאריך ימיו ולקרבו אל השם בוראו‪,‬‬
‫ולהדביקה בו בעבודתו אשר היא לו הטובה הנצחית לעד! ‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫ובכלל‪ ,‬רוב מה שיאמר ויחשוב העם שהוא טובה‪ ,‬הוא רעה באמת‪ ,‬ורוב מה שיחשבו שהוא רעה‪,‬‬
‫הוא טובה באמת‪ .‬ואין כוונת זה המאמר לבאר אמיתת אלו העניינים ולפרש אותם או ללמד‬
‫דרכיהם‪ ,‬כי כבר חובר בזה הרבה בכל זמן ובכל אומה חכמה שתעיין בחכמות העיוניות‪.‬‬
‫ואולם רמזתי זה הרמז‪ ,‬כדי לעורר ולהרגיל הנפש לקבל מעט במיעוט ההתפעלות בהסתכלו בספרי‬
‫המדות ההם ובמוסרי התורות והתוכחות והדינים‪ ,‬אשר אמרו אותם המשכילים‪ ,‬עד שתתחזק‬
‫הנפשותכיר ותדע האמת שהיא אמת והבטל שהוא בטל‪ ,‬וימעטו ההצתפעליות בנפשו‪ ,‬ותהיה נעדרת‬
‫מחשבתוט הרעה‪ ,‬ותסור התבודדותו והתרחקותו מן החברה‪ ,‬ותרחב הנפש‪ ,‬עד היות נפשו באיזה‬
‫טבע שתהיה‪ .‬ובכאן ההסתכלות גרידא טובה מאוד‪ ,‬ימעטו בו המחשבות הרעות והיגנות והאנחות‪.‬‬
‫ואפשר שיבטלו לגמרי‪ ,‬כאשר ישים זאת ההסתכלות נגד עין שכלו‪ .‬וזה‪ ,‬כי כל מה שיחשוב האדם‬
‫ויכאב למחשבתו‪ ,‬ויחדש לו יגון ואנחה ואבל‪ ,‬לא ימנע זה מהיות אחד משני דברים‪ :‬א) או שיחשוב‬
‫בדבר שעבר‪ ,‬כמו שיחשוב במה שעבר עליו‪ ,‬כאבידת ממון שהיה אצלו‪ ,‬או מיתת אדם‪ ,‬שיכאב לבו‬
‫עליו‪ ,‬ב) או שיחשוב בעניינים העתידים ליפול‪ ,‬ויפחד שיבואו‪ ,‬כמי שיחשוב וידמה שיפול עליו נזק‬
‫מהנזקים‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫וידוע עם הסתכלות שכלית‪ ,‬כי המחשבה במה שהלך ועבר לא תועיל כלום בשום ענין‪ ,‬והאבל‬
‫והיגון על העניינים שעברו הם מפעולות חסרי השכל‪ .‬ואין בין האדם שיתאונן בעבור ממון שאבד‬
‫והדומה לו‪ ,‬או שיתאונן בעבור היותו אדם ולא מלאך או כוכב והדומה לזה מבהמחשבות הנמנעות‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫ואמנם המחשבה המביאה לקוצר הנפש והרוח‪ ,‬במה שיפול ויבוא בעתיד‪ ,‬ראוי להניחה גם כן בזה‬
‫ההסתכלות‪ :‬כי כל מה שיפחד האדם שיפול עליו‪ ,‬הוא מצד האפשר‪ .‬אפשר שיהיה ואפשר שלא‬
‫יהיה‪ .‬וכמו שיכאב וידאג שמא יהיה מה שמפחד ממנו‪ ,‬כן ראוי‪ ,‬שירחיב נפשו בבטחון בהשם‬
‫יתברך‪ .‬ובזאת ההשכמה אפשר שיבוא ההפך ממה שפחד שיבוא עליו‪ .‬כי מה שפחד שיבוא עליו‬
‫וגם הפכו ‪ ---‬שניהם אפשריים‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫זה הוא שיעור מה שראה העבד שהוא צריך אליו בזה השער‪.‬‬
‫ב)‪ .‬בריאות הנפש קודמת לבריאות הגוף‬
‫דרשות הר"ן ‪ -‬הדרוש הששי‬
‫ראוי לחפש היטב על רפואת הנפש ולהקדימה על רפואת הגוף‪ .‬הוא אמר דוד המלך ע"ה‪ :‬אני‬
‫אמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך‪ ,‬פירוש‪ ,‬אני בחליי הייתי מתפלל על רפואת נפשי‪ ,‬ועל‬
‫אותה רפואה היה כל השתדלותי‪ ,‬לא על רפואת הגוף‪ .‬ואין ספק שכל משכיל ראוי להקדים רפואת‬
‫הנפש על רפואת הגוף‪ ,‬כי גם בחולי הגוף נשאלה שאלה בחכמת הרפואה‪ ,‬כשיזדמנו שני חלאים‬
‫בשני איברים איזה מהם ראוי להקדימו ברפואתו‪ ,‬והושב על זה בשלשה דרכים‪ ,‬האחד שראוי‬
‫לרפאות אותו שהוא יותר חזק הסכנה‪ ,‬השני שראוי לרפאות אותו שהוא סבה לחברו‪ ,‬השלישי‬
‫שר אוי לרפאות אותו שלא יתרפא חברו כי אם בהרפאו‪ .‬וכל אלה השלשה מסכימים ברפואת הנפש‬
‫והגוף‪ ,‬כי אין ספק שהנפש יותר חזקת הסכנה מהגוף‪ ,‬כי הגוף אובד והנפש נשארת‪ .‬וכן אין ספק‬
‫אצלי שחליי הנפש סבה לחליי הגוף‪ ,‬וכי לא יתרפא הגוף מבלי הרפא הנפש‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל‬
‫בברכות שבמקומו של רבי חנינא בן דוסא היה ערוד אחד שהיה ממית את הבריות‪ ,‬ובאו ואמרו‬
‫לרבי חנינא בן דוסא‪ ,‬ונתן עקבו על חורו ונשכו ומת הערוד והביאו לבית המדרש‪ ,‬ואמר להם ראו‬
‫בני שאין ערוד ממית אלא חטא ממית‪ .‬הנה מבואר שחליי הנפש סבה לחליי הגוף‪ ,‬וכי הנפש‬
‫הבריאה תדחה הסבות הממיתות כלם‪ .‬ואם ישתבש אדם לומר כי אין זה אלא לרבי חנינא או שקול‬
‫כמותו‪ ,‬אבל שאר האנשים אין להם מבוא בזה כלל‪ ,‬זה שבוום וטעות גמור‪ ,‬כי בריאות הנפש‬
‫ורעיעותה הולכים על דרך בריאות הגוף ורעיעותו‪ ,‬וכמו שתראה אנשים רעועי הגוף חלושי‬
‫האברים‪ .‬כל סבה מזקת להם‪ ,‬גם אם תהיה חלושה מאד יזיקם‪ ,‬כי אין בריאותם דוחה שום סבה‬
‫מזקת לחולשתם‪ ,‬כן האנשים רעועי הנפש‪ ,‬לא תדחה נפשם סבה מזקת כלל‪ ,‬וכמו שהאנשים‬
‫הבריאים ידחה בריאותם קצת הסבות המזיקות [לגוף] כפי יתרון בריאותם‪ ,‬כן הנפשות הבריאות‬
‫ידחו הסבות המזיקות כפי יתרון בריאותם‪ .‬וכמו היחיד אשר הוא בתכלית הבריאות ושתה‬
‫התריאק"ה והמרקחות המצילים‪ ,‬ידחו סמי המות כלם ולא יזיקוהו‪ ,‬כן הנפש הבריאה בתכלית‬
‫הבריאות הנכספת למצות‪ ,‬ועחמה אותם צרי ותריאק"ה‪ ,‬התשובה‪ ,‬תדחה הסבות המזיקות כלם‪,‬‬
‫וזהו מעלת רבי חנינא בן דוסא והדומים אליו‪:‬‬
‫‪58‬‬
‫אמנם בריאות הגוף וחליו מלאכת הרפואות תחקור עליהם‪.‬א)‪ .‬וכמו שחולי הגוף ידמו להפסד‬
‫הרגשותיהם במה שהוא מר שהוא מתוק ובמה שהוא מתוק הוא מר‪ ,‬ויצירו הנאות בצורות‬
‫בלתי נאות‪ ,‬ותחזק תאותם ותרבה הנאתם בענינים אין הנאה בהם כלל לבריאות‪ ,‬ואפשר‬
‫שיהיה בהם צער כאכילת עפר ופחמים והדברים העפוצים (ס"א העפושים) והחמוצים מאד‬
‫וכיוצא באלו מן המזונות אשר לא יתאוו להם הבריאים אבל ימאסו אותם‪ ,‬כן חולי הנפשות‪,‬‬
‫רצוני לומר‪ ,‬הרעים ובעלי המדות הרעות‪ ,‬ידמו במה שהוא רע שהוא טוב ובמה שהוא טוב‬
‫שהוא רע‪ ,‬והאדם הרע יתאוה לעולם להפלגת (פעולות רעות) אשר הן באמת רעות וידמה‬
‫בעבור חלי נפשו שהן טובות‬
‫וכמו שהחולים הגופניים כשידעו חלים ולא ידעו מלאכת הרפואות ישאלו הרופאים ויודיעום‬
‫מה שצריך לעשותו‪ .‬ויזהירום מה שידמהו ערב והוא בהפך חלים ויכריחום לקחת דברים‬
‫הנמאסים והמרים עד שיבריאו גופתם וישובו לבחור בטוב ולמאוס ברע‪ ,‬כן חולי הנפשות‬
‫צ ריך להם שישאלו החכמים‪ ,‬שהם רופאי הנפשות‪ ,‬ויזהירום מן הרעות ההן אשר יחשבו בהן‬
‫שהן טובות‪ ,‬וירפאו אותם במלאכה אשר ירפאו בה מדות הנפש אשר אזכרם בפרק שלאחר‬
‫זה‪:‬‬
‫אמנם‪ ,‬חולי הנפשות אשר לא ירגישו בחלים וידמו בו שהוא בריאות‪ ,‬או ירגישו בו ולא‬
‫יתרפאו‪ ,‬אחריתם למה שיהיה אחרית החולה כשימשוך אחר הנאותיו ולא יתרפא‪ ,‬שהוא ימות‬
‫בלי ספק‪ ,‬אבל המרגישים והם נמשכים אחר הנאותיהם אמרה בהן התורה האמתית מספרת‬
‫דבריהם (דברים כ"ט י"ח)‪" ,‬כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה"‪ ,‬רצונה‬
‫לומר‪ ,‬שהוא מכוון לרוות צמאו והוא מוסיף לעצמו צמא‪ ,‬אך על שאינם מרגישים בדבר אמר‬
‫שלמה המלך עליו השלום עליהם (משלי י"ב ט"ו)‪" ,‬דרך אויל ישר בעיניו ושומע לעצה‬
‫חכם"‪ ,‬רצונו לומר‪ ,‬שומע לעצת החכם ‪ -‬חכם‪ ,‬מפני שיודיעהו הדרך שהיא ישרה באמת ולא‬
‫אשר יחשבה היא ישרה‪ ,‬ואמר (משלי‪ .‬י"ד י"ב)‪" ,‬יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי‬
‫מות"‪ ,‬ואמר עוד בחולי הנפשות האלה בהיותם בלתי יודעים מה יזיקם ומה יועילם (משלי ד'‬
‫י"ט)‪" ,‬דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו"‪ :‬אך מלאכת רפואות הנפשות הוא כמו‬
‫שאספר בפרק רביעי‪ .‬ב)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬שלמות בריאות הגוף מבוא לשלמות הנפש‬
‫ספר המורה חלק ג פרק נג‬
‫ושלמות המין השני‪ .‬יש לו התלות בטבע האדם יותר מן הראשון‪ ,‬והוא ‪ -‬שלמות תבנית הגוף‬
‫ותכונתו וצורתו ‪ -‬רצוני לומר‪ ,‬שיהיה מזג האיש ההוא בתכלית השווי‪ ,‬ואבריו נערכים חזקים‬
‫כראוי‪ .‬וזה המין גם כן מן השלמות אין לעשותו תכלית כונה ‪ -‬מפני שהוא שלמות גופני ואין הוא‬
‫לאדם מאשר הוא אדם‪ ,‬אבל מאשר הוא בעל חיים‪ ,‬וישתתף בזה עם הפחות שבבעלי חיים גם כן‪.‬‬
‫ואילו הגיע כח אחד מבני האדם עד התכלית האחרון ‪ -‬לא ישיג לכח פרד אחד חזק‪ ,‬כל שכן כח‬
‫אריה או כח פיל‪ .‬ותכלית זה השלמות (כמו שזכרנו) ‪ -‬שישא משא כבד‪ ,‬או ישבור עצם עב‪ ,‬וכיוצא‬
‫בזה ממה שאין תועלת גופנית גדולה בו‪ ,‬אך תועלת נפשית נעדרת מזה המין‪:‬‬
‫ב)‪ .‬בריאות הנפש אפשר ללמוד מבריאות הגוף‬
‫ספר השל"ה הקדוש ‪ -‬מסכת יומא ‪ -‬הלכות תשובה‬
‫ודברי פי חכם חן‪ ,‬מה שכתב רבינו תם בספר הישר על ענין טהרת הלב לתשובה‪ ,‬והביא דמיון‬
‫לרפואות חולי הנפש מרפואת חולי הגוף‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬כאשר בחולי הבא מתערובות צריך בתחילתו‬
‫רפואות משלשלות מטהרות את הנגע מבפנים‪ ,‬ואז תועיל הרפואה מבחוץ‪ .‬כי אם תתן לו רפואה או‬
‫משיחה או תחבושת והנגע עומד בעיניו‪ ,‬לא תועיל הרפואה רק להתחבר התערובות ותוסיף על‬
‫ההיזק‪ ,‬כמו שנאמר‪ ,‬ונוסף גם הוא על שונאינו‪ .‬ועוד מה תוכל הרפואה לעשות מבחוץ‪ ,‬והאורב‬
‫יושב לו בחדרו‪ ,‬וכפי אשר תתקן הוא יקלקל ויאבד הגוף בין מלחמת שניהם‪ .‬ועל כן צריך לטהר‬
‫הגוף‪ ,‬וכשיהיה נקי אז תועיל הרפואה‪ ,‬כמו היריעה המטונפת אם תרצה לצבוע אותה‪ ,‬לא ידבק בה‬
‫צבע מפני הטינופים עד ירחצוהו היטב ותהיה נקיה‪ ,‬וכפי שתהיה נקיה תקבל הצבע היטב‪ .‬וכן‬
‫הנפש‪ ,‬כשנדיח ממנו חלאי המחשבה הרעה והתאוה הנגעלת‪ ,‬אז תדבק בה כח התשובה כמו הבגד‬
‫הרחוץ‪ .‬ועל זה אמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ט‪ ,‬ח)‪ ,‬בכל עת יהיו בגדיך לבנים‪ ,‬רמוז‬
‫‪59‬‬
‫לנקיות הלב‪ ,‬כלומר תהיה כוונתך בכל עת שתהיה לבך בר‪ ,‬ואז תוכל לקבל המעשים הטובים‪ ,‬וכן‬
‫אמר בתשובה (ישעיה נה‪ ,‬ז)‪ ,‬יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו‪ .‬עד כאן‬
‫לשונו‪[ .‬סימן על השק‪ ,‬השקיפה ‪ -‬השק יפה‪ ].‬ואמרו רבותינו ז"ל (שבת פג‪ ,‬ב)‪ ,‬מה שק מטלטל‬
‫מלא וריקן‪ ,‬רוצה לומר דרך רמז השק יפה לטלטל אף מי שהוא מלא מצות‪ ,‬מכל שכן מי שהוא‬
‫ריקן‪:‬‬
‫‪61‬‬
‫פרק רביעי‬
‫ברפואות חולי הנפש‪:‬‬
‫המעשים הטובים הם המעשים השוים הממוצעים בין שני קצוות ששניהם רעים‪ ,‬האחד מהם‬
‫תוספת והשני חסרון‪ ,‬מעלות המדות הן תכונות נפשיות וקנינים ממוצעים בין שתי תכונות‬
‫רעות‪ ,‬האחת מהן יתירה והאחת חסרה‪ .‬מן התכונות האלו תתחיבנה הפעולות ההן‪ ,‬והמשל‬
‫בזה הזהירות‪ ,‬שהיא מדה ממוצעת בין רוב התאוה ובין והעדר הרגש ההנאה‪ ,‬והזהירות היא‬
‫מפעולות הטובות ותכונות הנפש אשר תתחיב ממנה הזהירות‪ ,‬היא מעלת המדות‪ ,‬אבל רוב‬
‫התאוה הוא הקצה הראשון והעדר הרגש ההנאה לגמרי הוא הקצה האחרון ושניהם רע גמור‬
‫ושתי תכונות הנפש אשר מהן יתחיב רוב התאוה‪ ,‬והיא התכונה היתרה‪ ,‬והעדר ההרגשה‪,‬‬
‫והיא התכונה החסרה‪ ,‬שתיהן יחד פחיתות מפחיתות המדות‪ ,‬וכן הנדיבות ממוצעת בין‬
‫הכילות והפיזור‪ ,‬והגבורה ממוצעת בין המסירה לסכנות ובין רך הלבב‪ ,‬והסלסול ממוצע בין‬
‫ההתנשאות ובין הנב לה‪ .‬ופירוש "סלסול" הוא מי שמתכבד כראוי ואינו מתנבל בדבר‬
‫וההתנשאות היא שיתכבד האדם יותר מן הראוי לו‪ ,‬והנבלה ידועה‪ ,‬והיא שיעשה אדם‬
‫מעשים בלתי הגונים שיש בהם פחיתות הרבה וחרפה‪ ,‬והנחת ממוצעת בין הקטרוג והקנטרנות‬
‫ובין רכות הטבע מה שקורים בלעז "אם ולד"‪ ,‬והוא מי שהוא בלא דבור ובלא מעשה לכבדות‬
‫טבעו וקור מזגו‪ ,‬והוא כנגד הקטרוג שיבא מחדוד טבעו וחום מזגו‪ ,‬והענוה ממוצעת בין‬
‫הגאוה ושפלות הרוח‪ ,‬וההסתפקות ממוצעת בין אהבת הממון ובין העצלות‪ ,‬וטוב לב ממוצע‬
‫בין הנבלה ויתרון טוב הלבב‪ .‬ומפני שאין למדות האלו שם ידוע בלשוננו‪ ,‬צריך לפרש‬
‫עניניהם ומה שרוצים בהם הפילוסופים לב טוב קורים מי שכל כונתו להטיב לבני אדם בגופו‪,‬‬
‫בעצתו‪ ,‬בממונו‪ ,‬בכל יכלתו‪ ,‬בלתי שישיגהו נזק או בזיון ‪ -‬והוא האמצעי‪ ,‬והנבל הוא הפך זה‪,‬‬
‫והוא מי שאינו רוצה להועיל לבני אדם בדבר‪ ,‬אפילו במה שאין לו בו חסרון ולא טרח ולא נזק‬
‫ והוא הקצה האחרון‪ .‬ויתרון טוב הלבב הוא שעושה דברים הנזכרים בלב טוב‪ ,‬ואפילו אם‬‫ישיגהו בזה נזק גדול‪ ,‬או בזיון‪ ,‬או טורח רב והפסד מרובה ‪ -‬והוא הקצה הראשון‪ .‬והסבלנות‬
‫ממוצעת בין הכעס‪ ,‬והעדר הרגשת חרפה ובוז‪ ,‬ובשת פנים ממוצעת בין העזות והבישנות‪.‬‬
‫פירוש זה נראה ל י מדברי רבנן‪ ,‬זכרונם לברכה‪ ,‬שבישן הוא אצלם מי שיש רוב בשת‪ ,‬ובשת‬
‫פנים הוא הממוצע‪ ,‬ממאמרם (אבות פ"ב)‪" ,‬לא הבישן למד"‪ ,‬ולא אמרו‪" ,‬אין בושת פנים‬
‫למד"‪ ,‬ואמרו‪" ,‬בושת פנים לגן עדן" ולא אמרו "הבישן"‪ ,‬ולזה סדרתים כך‪ .‬וכן שאר‬
‫המדות תצטרכנה על כל פנים לשמות מונחים להן מהסכמה שיהיו הענינים מובנים‬
‫והרבה פעמים יטעו בני אדם באלו הפעולות ויחשבו אחד מהקצוות טוב ומעלה ממעלות‬
‫הנפש‪ ,‬ופעמים יחשבו הקצה הראשון טוב‪ ,‬כמו שיחשבו המסירה לסכנות מעלה‪ ,‬ויקראו‬
‫המוסרים עצמם לסכנה "גבורים" וכשיראו מי שהוא בתכלית זאת המדה‪ ,‬רצוני לומר שמוסר‬
‫עצמו לסכנות ומוסר עצמו למיתה בכונה‪ ,‬ופעמים ינצל במקרה‪ ,‬יחשבוהו בזה ויאמרו עליו‬
‫שהוא גבור ופעמים יחשבו הקצה האחרון שהוא טוב ויאמרו על פחות הנפש שהוא סבלן ועל‬
‫העצל שהוא שמח בחלקו‪ ,‬ועל נעדר הרגש ההנאות לעובי טבעו שהוא נזהר‪ ,‬כלומר‪ ,‬ירא‬
‫חטא‪ ,‬ועל זה המין מן הטעו ת יחשבו גם כן הפזור ויתרון טוב הלב מן הפעולות הטובות‪ ,‬וזה‬
‫כולו טעות‪.‬‬
‫ואמנם ישובח באמת הממוצע‪ ,‬ואליו צריך האדם שיכון וישקול פעולותיו כולן תמיד עד‬
‫שתתמצענה‪ .‬דע‪ ,‬שאלו המעלות והפחותות אשר למדות לא תגיענה ולא תתישבנה בנפש רק‬
‫בכפל הפעולות הבאות מן המדה ההיא פעמים רבות ובזמן ארוך והרגילו בהן‪ ,‬ואם היו‬
‫הפעולות ההן טובות יהיה המגיע לנו מהן מעלה‪ ,‬ואם היו רעות יהיה המגיע לנו מהן פחיתות‪.‬‬
‫ומפני שאין אדם בטבעו בתחלת ענינו בעל מעלה ולא בעל חסרון‪ ,‬כמו שנבאר בפרק שמיני‪,‬‬
‫והוא ירגיל בלי ספק פעולות מקטנותו כפי מנהג קרוביו ואנשי ארצו‪ ,‬אפשר שתהיינה‬
‫הפעולות ההן ממוצעות‪ ,‬ואפשר שתהיינה מיותרות או מחוסרות‪ ,‬כמו שספרנו‪ ,‬ותהיה נפשו‬
‫חולה‪ ,‬וראוי שילכו ברפואתה בדרך רפואות הגופים בשוה כמו שהגוף כשיצא משויו נראה‬
‫על איזה צד נטה ויצא ונעמוד כנגדו בהפוכו עד שישוב אל השווי‪ ,‬וכשישתוה נסלק ידינו מן‬
‫ההפוך ונשוב לעשות מה שיעמידהו על שויו‪ ,‬כן נעשה במדות בשוה‪ .‬והמשל בו‪ ,‬כשנראה‬
‫אדם שהיתה לו תכונה בנפשו‪ ,‬יחסר בה נפשו מכל טובה לרוב הכילות‪ ,‬וזו פחיתות מפחיתות‬
‫הנפש‪ ,‬והפועל אשר יעשהו מפעולות הרע הוא כמו שבארנו בזה הפרק‪ ,‬וכשנרצה לרפאות זה‬
‫החולי לא נצוהו להרגיל בנדיבות‪ ,‬שזהו כמו שירפא מי שיגבר עליו החום בדבר הממוצע‬
‫‪61‬‬
‫השוה שלא יבריאהו מחוליו‪ ,‬אבל צריך שנביאהו לפזר‪ ,‬ויכפול מעשה הפיזור פעם אחר פעם‬
‫פעמים רבות‪ ,‬עד שתסור מנפשו התכונה המחיבת לכילות‪ ,‬ויהיה קרוב להגיע אל תכונת‬
‫הפזור‪ ,‬ואז נסלק פעולות הפזור ונצוהו להתמיד על פעולות הנדיבות‪ ,‬וישקוד עליהן‪ ,‬לא יתיר‬
‫ולא יחסר‪ .‬וכן כשנראהו מפזר נצוהו לעשות פעולות הכילות ולשנותה‪ ,‬אבל לא יישנה פועל‬
‫הקילוס פעמים רבות כשנותו פועל הפזור‪ ,‬וזה החדוש הטוב הוא סדר הרפואות וסודה‪ ,‬והוא‬
‫שישוב האדם מן הפזור לנדיבות יותר קל ויותר קרוב לשוב משובו מן הכילות לנדיבות‪ ,‬וכן‬
‫שוב נעדר הרגשת ההנאה נזהר וירא חטא יותר קל ויותר קרוב לשוב משוב בעל התאוות‬
‫לנזהר‪ ,‬ולזה נכפל על בעל התאוות פעולות העדר ההנאה יותר משנכפל על נעדר הרגשות‬
‫ההנאה פעולת התאווה‪ .‬ונחייב רך הלבב מסירת עצמו לסכנות יותר משנחייב המוסר עצמו‬
‫לסכנו ת רכות הלבב‪ .‬ונרגיל הנבל ביתרון טוב הלבב יותר משנרגיל מי שיש לו יתרון לב טוב‬
‫בנבלה‪ .‬זה סדר רפואות המדות וזכרהו‪ :‬ולזה הענין לא היו החסידים מניחים מתכונות‬
‫נפשותיהם תכונה הממוצעת בשוה‪ ,‬אך היו נוטים מעט לצד היתר או החסר על דרך הסייג‬
‫והשמירה‪ ,‬רצוני לומר על דרך משל‪ ,‬שהיו נוטים מן הזהירות לצד העדר הרגש ההנאה מעט‪,‬‬
‫מן הגבורה ‪ -‬לצד מסירות נפשו בסכנות מעט‪ ,‬מטוב הלבב ‪ -‬לצד יתרון טוב הלבב מעט‪ ,‬מן‬
‫הענוה ‪ -‬לצד שפלות הרוח מעט‪ ,‬א)‪ .‬וכן בשאר הענינים‪ .‬ואל זה הענין רמזו באמרם‪ ,‬לפנים‬
‫משורת הדין‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הגאוה צריכים להתרחק ממנה ולנטות לצד השפלות‬
‫רמב"ם פירוש המשניות ‪ -‬מסכת אבות פרק ד‬
‫ר' לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה ‪ -‬כבר ביארנו וזכרנו בפרקים‬
‫הקודמים שהענוה היא ממעלות המדות והיא ממוצעת בין הגאוה ושפלות הרוח ואין לה שם אחר‬
‫רק ענוה‪ ,‬ולגאוה יש שמות רבים בלשון עברי גבה לב‪ ,‬עינים רמות‪ ,‬וגאה‪ ,‬ורם‪ ,‬ומשמות החכמים‬
‫ז"ל רוח גבוה וגסות הרוח ומתגאה‪ .‬וכנגדן שפלות הרוח‪ ,‬וכבר ביארנו בפרק הרביעי שאדם צריך‬
‫לו שיטה מעט לאחד מן הקצוות עד שיעמוד באמצע המעשים על צד הסייג אבל במדה הזאת לבדה‬
‫בין שאר המדות ר"ל בגאוה לגודל חסרון זאת המדה אצל החסידים ודעתם בנזקה רחקו ממנה עד‬
‫הקצה האחרון ונטו אל השפלות הרוח לגמרי עד שלא ישאירו בנפשם מקום לגאוה כלל‪ ,‬והנה‬
‫ראיתי בספר מספרי המדות שנשאל לאחד מן החשובים החסידים ונאמר לו איזה יום הוא ששמחת‬
‫בו יותר מכל ימיך‪ ,‬אמר יום שהייתי הולך בספינה והיה מקומי בפחות שבמקום הספינה בין חבילות‬
‫הבגדים‪ ,‬והיו בספינה סוחרים ובעלי ממון‪ ,‬ואני הייתי שוכב במקומי ואחד מאנשי הספינה קם‬
‫להשתין ואהי נקל בעיניו ונבזה שהייתי שפל בעיניו מאד עד שגלה ערותו והשתין עלי ותמהתי‬
‫מהתחזק תכונת העזות בנפשו וחי השם לא כאבה נפשי למעשהו כלל ולא התעורר ממני כחי‬
‫ושמחתי שמחה גדולה כשהגעתי לגבול שלא יכאיבני ביזוי החסר ההוא ולא הרגישה נפשי אליו‪,‬‬
‫ואין ספק שזאת תכלית שפלות הרוח עד שיתרחק מן הגאוה‪:‬‬
‫ואני זוכר עתה קצת מה שזכרו חכמים בשבח הענוה וגנות הגאוה ומפני זה צוה זה להתקרב אל‬
‫השפל ות ואמר מאד מאד הוי שפל רוח‪ .‬מפחדו שישאר האדם על הענוה לבדה כ"ש שיהיה אצלו‬
‫מעט מן הגאוה אחר שהוא קרובה אליה מפני שהענוה ממוצעת כמו שזכרנו‪ .‬ואמרו (מ"ר ש"ה מח‬
‫ושלהי פ"ק שבת) בשבח הענוה מה שעשתה החכמה כתר לראשה עשתה הענוה עקב לסוליתה פי'‬
‫למנעלתה דכתיב ראשית חכמה יראת ה'‪ .‬זאת הראיה שיראת השם גדולה מן החכמה‪ ,‬והיא סיבת‬
‫מציאותה‪ ,‬ואומר עקב ענוה יראת השם כלומר שיראת השם תמצא בשולי הענוה א"כ הענוה גדולה‬
‫מן החכמה הרבה‪:‬‬
‫ואמרו (מגילה לא‪ ):‬דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים‪ ,‬כל מקום שאתה מוצא‬
‫גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו‪ ,‬כתוב בתורה האל הגדול וגו' וכתיב בתריה עושה‬
‫משפט יתום ואלמנה‪ .‬ושנוי בנביאים דכתיב כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש‬
‫אשכון וסמיך ליה ואת דכא ושפל רוח‪ .‬ומשולש בכתובים דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו‬
‫וכתיב בתריה אבי יתומים ו דיין אלמנות‪ .‬ויש לך ללמוד ממשה רבינו ע"ה אשר נשלמו בו מעלות‬
‫השכליות ומעלות המדות כולן מכוונות למדרגת הנבואה אב בתורה אב בחכמה אב בנבואה‪ ,‬ושבחו‬
‫השם יתברך על כל אדם במדת הענוה‪ ,‬ואמר והאיש משה עניו מאד מכל האדם‪ ,‬ואמרו מאד מופת‬
‫לרוב ענותנותו והטותו לצד הקצה האחרון וכן תמצאהו אומר ונחנו מה‪ .‬וכן בדוד משיח אלהי יעקב‬
‫‪62‬‬
‫ונעים זמירות ישראל והוא מלך נכבד שגדלה מלכותו וחזקה חרבו ושיעדו הש"י לנו ע"י משה‬
‫רבינו ע"ה והוא הכוכב אשר דרך מיעקב כמו שבארו רז"ל והוא נביא וגדול שבשבעים זקנים‪ ,‬כמו‬
‫שאמר יושב בשבת תחכמוני ועם כל זה אמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה‪ .‬והרבה מאילו‬
‫מעלות המורות על תכלית הענוה‪ .‬ומה שאמרו רז"ל בגאוה אמרו (סוטה ד‪ ):‬כל אדם שיש בו גסות‬
‫הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים‪ .‬כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם ולא תביא תועבה‬
‫אל ביתך‪ ,‬ואמרו כאילו כפר בעיקר‪ ,‬שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה'‪ .‬ואמרו שחטא הגאוה כמי‬
‫שבא על העריות אמר תועבת ה' כל גבה לב ואמר כי את כל התועבות האל‪ ,‬ואמרו שהמתגאה הוא‬
‫בעצמו אצל הש"י כעבודת כוכבים עצמה‪ ,‬והביאו ראיה מאמרו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה‬
‫באפו‪ ,‬כלומר גבה רוח כי במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה‪ .‬ואמרו שהמתגאה ראוי להורגו‪,‬‬
‫ואמרו כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשירה כתיב הכא ורמי הקומה גדועים וכתיב התם‬
‫ואשיריהם תגדעון ואמרו שהש"י לא יחיה המתגאים בתחיית המתים באמרם כל אדם שיש בו גסות‬
‫הרוח אין עפרו ננער שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר‪ .‬מי שנעשה עפר בחייו ר"ל הענוים הם אשר‬
‫יחיו והפליגו בזה ואמרו כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנאמר וגבוה ממרחק‬
‫יידע‪ .‬והרבה מדבריהם באמרם שהצרעת עונש המתגאים‪ ,‬אמרו לשאת ולספחת ולבהרת‪ ,‬ואין שאת‬
‫אלא גבוה שנאמר הגבעות הנשאות כאילו אמר למתגאה הספחת‪:‬‬
‫וסוף שאמרו בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה‪ ,‬ר"ל שאין ראוי להיות האדם שפל‬
‫רוח לגמרי מפני שאינו מן המעלות‪ ,‬ושערוהו על דרך משל חלק מארבעה וששים‪ ,‬ר"ל כשנשים‬
‫הגאוה בקצה אחד ושפלות הרוח בקצה אחר יהיה ביניהם רחב ארבעה וששים חלקים שיהיה האדם‬
‫עומד בחלק ס"ג אינו רוצה במצוע בזאת המדה לבדה לברוח מן הגאוה שאם יחסר חלק אחד ויקרב‬
‫אל הגאוה יותר יכנס תחת השמתא‪ ,‬וזה היה דעת רבא בענוה אבל רב נחמן פסק ואמר שאין ראוי‬
‫שיהיה לאדם ממנה ר"ל מן הגאוה לא חלק גדול ולא חלק קטן מפני שאין חטאו מעט שישים האדם‬
‫תועבת ה' אין ראוי להתקרב אליו אמר בזה הענין רב נחמן בר יצחק אמר לא מינה ולא מקצתה‪ .‬ומי‬
‫זוטרא מאי דכתיב כי תועבת ה' כל גבה לב ולחוזק זה החטא הארור אמר זה מאד מאד הוי שפל‬
‫רוח‪ .‬שתקות אנוש רימה‪ .‬רוצה לומר שאתה צריך להכריח נפשך עד שתרחיק ממנה הגאוה בחשבך‬
‫באחרית הגוף והוא שובו רמה‪:‬‬
‫‪63‬‬
‫אבל מה שעשו אותם החסידים בקצת הזמנים וקצת אנשים מהם גם כן‪ ,‬מנטות אחר הקצה‬
‫האחר בצום‪ ,‬וקימה בלילות‪ ,‬והנחת אכילת בשר ושתית יין‪ ,‬והרחקת הנשים‪ ,‬ולבוש הצמר‬
‫והשער‪ ,‬ושכונה בהרים והתבודד במדבריות‪ ,‬לא עשו דבר מזה אלא דרך רפואות‪ ,‬כמו‬
‫שזכרנו‪ ,‬ולהפסד אנשי המדינה גם כן‪ ,‬כשיראו שהם נפסדים בחברתם ורעות פעולותיהם‪ ,‬עד‬
‫שיפחדו מהפסד מדותיהם בעבורם‪ ,‬על כן ברחו להם למדברות ולמקום שאין שם אדם רע‪,‬‬
‫כמאמר ירמיה הנביא עליו השלום (ירמיה ט' א')‪" ,‬מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את‬
‫עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בוגדים"‪ .‬וכאשר ראו הכסילים שהחסידים עשו אלו‬
‫הפעולות ולא ידעו כונתן‪ ,‬חשבו שהן טובות וכונו אליהן‪ ,‬בחשבם שיהיו כמותם ויענו את‬
‫גופתם בכל מיני ענוי‪ ,‬ויחשבו שהם הקנו לעצמם מעלה ומדה טובה ושעשו טובה ושבזה‬
‫יתקרב האדם לשם כאילו השם יתברך שונא הגוף ורוצה לאבדו‪ ,‬והם לא ידעו שאלו הפעולות‬
‫רעות ושבהן תגיע פחיתות מפחיתות הנפש ואין להמשילם אלא לאיש שאינו יודע במלאכת‬
‫הרפואות‪ ,‬כשיראה בקיאים מהרופאים שהשקו חולים נוטים למות סמים הנקראים בערבי‬
‫"שהס הנטל" ובלעז ‪" -‬קולקונטרידא ואשקמוניאה"‪ ,‬ו"הצבר" ובלעז ‪" -‬אלואי" וכיוצא‬
‫בהם‪ ,‬ופסקו מהם המזון‪ ,‬ונרפאו מחלים ונמלטו מן המות הצלה גמורה‪ ,‬ואמר הסכל ההוא‪,‬‬
‫אחר שאלו הדברים מרפאים מן החולי‪ ,‬כל שכן שיעמידו הבריא על בריאותו או יוסיפו בה‪,‬‬
‫והתחיל לקחת אותם תמיד ולהתנהג בהנהגות החולים‪ ,‬שהוא יחלה בלי ספק‪ ,‬כן אלו הם חולי‬
‫הנפשות בלא ספק בלקחם הרפואות על הבריאות‪:‬‬
‫וזאת התורה התמימה המשלמת אותנו‪ ,‬כמו שהעיד עליה יודעה (תהלים‪ ,‬י"ט ח')‪" ,‬תורת ה'‬
‫תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי"‪ ,‬לא זכרה דבר מזה‪ ,‬ואמנם כונתה להיות‬
‫האדם טבעי הולך בדרך האמצעית‪ ,‬יאכל מה שיש לו לאכול בשווי‪ ,‬וישתה מה שיש לו‬
‫לשתות בשווי‪ ,‬ויבעול מה שמותר לו לבעול בשווי‪ ,‬וישכון במדינות ביושר ובאמונה ולא‬
‫שישכון במדברות ובהרים‪ ,‬ולא שילבש הצמר והשער‪ ,‬ולא שיענה גופו‪ ,‬א)‪.‬‬
‫והזהירה מזה לפי מה שבא בקבלה ואמר (במדבר ו' י"א)‪" ,‬וכפר עליו מאשר חטא על‬
‫הנפש"‪ ,‬ואמרו רבנן זכרונם לברכה (תענית י"א‪ .‬נדרים י'‪ .‬נזיר י"ט ‪ -‬כ"ב‪ .‬סוטה ט"ו‪ .‬בבא‬
‫קמא צ"א‪ .‬שבועות ח')‪" ,‬וכי על איזה נפש חטא זה‪ ,‬אלא שמנע עצמו מן היין‪ ,‬והלא דברים‬
‫קל וחומר‪ ,‬מה זה שציער עצמו מן היין צריך כפרה ‪ -‬המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת‬
‫כמה וכמה" ובדברי נביאינו וחכמי תורתינו ראינו‪ ,‬שהיו מכונים על הענוי ושמירת נפשם‬
‫וגופם על מה שהתחיבה התורה‪ ,‬וענה השם יתברך על יד נביאו למי ששאל לצום יום אחד‬
‫בעולם אם יתמיד אם לאו‪ ,‬והוא אומר לזכריה הנביא (זכריה ד' ג')‪" ,‬האבכה בחדש החמישי‬
‫הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים"‪ ,‬וענה אותם (זכריה ז' ה')‪" ,‬כי צמתם וספוד בחמישי‬
‫ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתוני אני וכי תאכלו וכי תשתו הלא אתם האוכלים ואתם‬
‫השותים"‪ ,‬אחר כן צוה אותם ביושר ובמעלה לבד ולא בצום‪ ,‬והוא אמר להם (זכריה ז' ט')‪,‬‬
‫"כה אמר ה' צבאות לאמר משפט אמת שפוטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו ואלמנה‬
‫ויתום גר ועני אל תעשוקו ורעות איש את אחיו אל תחשבו בלבבכם"‪ .‬ואמר אחר כך (זכריה‬
‫ח' י"ט)‪" ,‬כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו‬
‫לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו"‪ .‬ודע ש"אמת" הן‬
‫המעלות השכליות מפני שהן אמתיות לא תשתנינה‪ ,‬כמו שזכרנו בפ"ב ו"השלום" הן מעלות‬
‫המדות אשר בהן יחיה השלום בעולם‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬אין לו לאדם לענות את גופו‬
‫ספר השל"ה הקדוש ‪ -‬מסכת ראש השנה‬
‫ועוד כי מתוך שמענה נפשו בתעניות ובשאר סיגופים יחלש לבו ויתערבב מוחו‪ ,‬ויהיה הפסדו‬
‫מרובה כי יבטל מן התורה‪ .‬ואפילו בשעה שלומד לא יכול לדקדק כראוי ולהבין הענינים‪ ,‬לפי שאין‬
‫תורה אלא מתוך שמחה‪ ,‬וגם תפלתו לא תהיה רצויה כשיתפלל אותה מיוסר ומעונה‪ ,‬כי אין‬
‫להתפלל אלא מתוך שמחה כידוע‪ .‬בפרט בדורות האלו אשר בני אדם חלשים בגופם מאד‪ ,‬שאל‬
‫יתענה אדם עינוי נפש פן יחלש ולא יוכל לעשות עבודת השם יתברך בשלימות‪ .‬הביטה נא וראה‬
‫מה שכתבו חכמי ה תלמודיים [בפרק כיסוי הדם (פד‪ ,‬א) וזה לשונם‪ ,‬תנו רבנן‪ ,‬כי ירחיב ה' אלהיך‬
‫‪64‬‬
‫את גבולך‪ ,‬למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון וכו'‪ ,‬עד אמר ר' אלעזר בן‬
‫עזריא‪ ,‬מי שיש לו מנה יקח לפסו לטרא ירק וכו'‪ ,‬עד ואינך אימת מערב שבת לערב שבת‪ .‬אמר רב‪,‬‬
‫צריכין אנו לחוש לדברי זקן [פירש רש"י‪ ,‬לחוש ולהסתפק במזונות קלים] אמר ר' יוחנן‪ ,‬אבא [ר"י‬
‫קרא לרב אבא] ממשפחת בריאים הוה‪ ,‬אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו ירצנה לחנוני‪.‬‬
‫אמר רב נחמן‪ ,‬כגון אנו לווין ואוכלין‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬כגון אנו שאין אנו בריאים‪ ,‬מי שאין לו אלא‬
‫פרוטה ירי צנו לחנוני וכו'‪ ,‬ולא יסגף עצמו בעינוי ויצטרך לבריות יותר‪ .‬אמר רב נחמן כגון אנו‪ ,‬רב‬
‫נחמן אחר דורו של רבי יוחנן הוה‪ ,‬ותמיד העולם היה משתנה והולך‪ ,‬ולא היה בריא כאותן שבימי‬
‫ר' יוחנן‪ ,‬ולפיכך הוא אומר כגון אנו‪ ,‬דאפילו אין לנו הפרוטה עלינו ללוות ולאכול‪ ,‬עד כאן‪ .‬ואם‬
‫בימיהם היו חשו לחולשה‪ ,‬קל וחומר בזמנינו זה שראוי שניחוש על חולשתינו ועל תשות כחינו‪ ,‬כי‬
‫מה אנו ומה כחינו לסבול יסורים יותר מן הראוי‪ .‬הלא אפילו בהיות בית דין בירושלים בלשכת‬
‫הגזית והיו דנין דיני נפשות ומלקיות‪ ,‬היו אומדים במלקיות כפי כח האיש הנלקה‪ ,‬וצערא דגופא‬
‫הכתוב ברוקח במקום מיתה או לפחות במקום מלקות עומד‪ ,‬ופן יוסיף ונקלה אחיך לעיניך שייך גם‬
‫כן כאן‪ ,‬וק"ל‪:‬‬
‫‪65‬‬
‫ואשוב אל כונתי‪ ,‬שאם יאמרו אלו המתדמים באומות מאנשי תורתנו‪ ,‬שאיני מדבר כי אם‬
‫בהם‪ ,‬שהם אינם עושים מה שעושים אותו מהטריח גופתם ופסוק הנאותיהם‪ ,‬אלא על דרך‬
‫הלמוד לכחות הנפש‪ ,‬כדי שיהיו נוטים אל הצד האחד מעט‪ ,‬כפי מה שבארנו בזה הפרק‪,‬‬
‫שראוי שיהיה האדם כן‪ ,‬זו היא טעות מהן‪ ,‬כאשר אבאר‪ ,‬והוא‪ ,‬שהתורה לא אסרה מה‬
‫שאסרה ולא צותה מה שצותה‪ ,‬אלא מפני זאת הסבה‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬כדי שנתרחק מן הצד‬
‫האחר יותר על צד ההרגל‪ ,‬שאסור המאכלות האסורים כולם‪ ,‬ואסור הבעילות האסורות‪,‬‬
‫והאזהרה על הקדשה‪ ,‬ומה שהצריך בכתובת האשה וקדושיה‪ ,‬ועם כל זה אינה מותרת תמיד‪,‬‬
‫אבל תאסר בעת הנדות והלידה‪ ,‬ועם כל זה גזרו רבנן‪ ,‬זכרונם לברכה‪ ,‬למעט המשגל ומנעוהו‬
‫ביום‪ ,‬כמו שבארנו בסנהדרין‪ .‬זה כולו‪ ,‬אמנם צונו השם יתברך להתרחק מקצת רוב התאוה‬
‫רחוק גדול ולצאת מן המיצוע אל צד העדר הרגשת ההנאה מעט‪ ,‬עד שתתחיב ותתחזק‬
‫בנפשותינו תכונת הזהירות‪ .‬וכן כל מה שבתורה‪ ,‬כנתינת המעשרות‪ ,‬ולקט והשכחה והפאה‬
‫והפרט ועוללות‪ ,‬ודין שמיטה ויובל‪ ,‬והצדקה די מחסורו ‪ -‬זה כולו קרוב ביתרון טוב לבב‪ ,‬עד‬
‫שנת רחק מקצה הנבלה רחוק גדול ונתקרב לקצה יתרון טוב לבב עד שיתחזק בנו לב טוב‪.‬‬
‫ובזאת הבחינה בחון רוב המצוות ותמצאן כולן‪ ,‬שהן מלמדות ומרגילות כחות הנפש‪ ,‬כמו‬
‫שאסרה הנקימה והנטירה וגאולת הדם באמרו‪" ,‬לא תקום ולא תטור" (ויקרא יט יח) "עזב‬
‫תעזב" (שמות כג ה) "הקם תקים" (דברים כב ד) עד שיחלש כח הכעס והרוגז‪ ,‬וכן "השב‬
‫תשיבם" (שם כב א) עד שתסור תכונת הכילות‪ ,‬וכן "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן"‬
‫(ויקרא יט לב) "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ יב) "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך"‬
‫(דברים יז יא) עד שתסור תכונת העזות ותגיע תכונת הבושת‪ .‬ואחר כך‪ ,‬הרחק מן הקצה‬
‫האחרון‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬מרוב הבושת‪ ,‬ואמר "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא י"ט י"ז) "לא‬
‫תגורו מפני איש" (דברים א' י"ז) עד שיסור רוב הבושת גם כן וישאר בדרך האמצעי‪,‬‬
‫וכשיבא האיש הסכל בלא ספק וישתדל להוסיף על אלו הדברים כמו שיאסור המאכל‬
‫והמשתה‪ ,‬מוס יף על מה שנאסר מן המאכלים‪ ,‬או יאסור הזווג יותר על מה שנאסר מן‬
‫הבעילות‪ ,‬ויתן כל ממונו לעניים או להקדש מוסיף על מה שבתורה על ההקדשות ועל‬
‫הצדקות ועל הערכים ‪ -‬יהיה עושה מעשים רעים והוא לא ידע ויגיע אל הקצה האחר ויצא מן‬
‫המיצוע לגמרי‪ ,‬ולחכמים בזה הענין דבר לא שמעתי כלל יותר נפלא ממנו‪ ,‬והוא בגמרא דבני‬
‫מערבא בפרק התשיעי מנדרים דבר בגנות המקבלים על עצמם שבועות ונדרים עד שישארו‬
‫כעין אסורים‪ ,‬אמרו שם בזה הלשון‪ ,‬אמר רב אידי בשם רבי יצחק‪" ,‬לא דייך במה שאסרה‬
‫תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים" וזה הענין שזכרנו בשוה בלא תוספת ובלא‬
‫חסרון‪:‬‬
‫הנה התבאר לך מכל מה שזכרנוהו בזה הפרק‪ ,‬שצריך לכוין אל הפעולות הממוצעות‪ ,‬ושלא‬
‫יצא מהם אל קצה מן הקצוות‪ ,‬אלא על צד הרפואות‪ ,‬ולעמוד כנגדו‪ .‬ובהפך‪ ,‬כמו שהאדם‬
‫היודע במלאכת הרפואות‪ ,‬כשיראה מזגו שישתנה מעט שנוי לא ישבות ולא יניח החולי‬
‫להתחזק עד ש יצטרך אל רפואה חזקה בתכליתו‪ ,‬וכשידע שאבר מאבריו חלוש‪ ,‬ישמרו תמיד‬
‫ויתרחק מדברים המזיקים לו‪ ,‬ויכוין למה שיועילוהו עד שיבריא האבר ההוא או עד שלא‬
‫יוסיף חולשה ‪ -‬כן האדם השלם צריך לו שיזכור מדותיו תמיד‪ ,‬וישקול פעולותיו‪ ,‬ויבחן‬
‫תכונות נפשו יום יום‪ ,‬וכל מה שיראה נפשו נוטה לצד קצה מן הקצוות‪ ,‬ימהר ברפואה‪ ,‬ולא‬
‫יניח התכונה הרעה להתחזק בשנותו מעשה הרע‪ ,‬כמו שזכרנו‪ .‬וכן ישים לנגד עיניו המדות‬
‫הפחותות אשר לו‪ ,‬וישתדל לרפאותן תמיד‪ ,‬כמו שזכרנו‪ ,‬שאי אפשר לאדם מבלתי חסרון‪,‬‬
‫שהפילוסופים כבר אמרו‪ ,‬כבד הוא ורחוק שימצא מי שהוא בטבע למעלות כולן‪ ,‬רצוני לומר‪,‬‬
‫למעלות המדות ולמעלות השכליות מזומן ומוכן אבל בספרי הנבואה נמצא זה בהם הרבה‪,‬‬
‫אמר (איוב ד' יח)‪" ,‬הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה"‪( ,‬איוב טו יד)‪" ,‬מה אנוש‬
‫כי יזכה וכי יצדיק ילוד אשה"‪ ,‬ושלמה המלך עליו השלום אמר סתם (קהלת ז כ)‪" ,‬כי אדם‬
‫אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"‪:‬‬
‫ואתה יודע שאדון הראשונים והאחרונים משה רבינו‪ ,‬עליו השלום‪ ,‬כבר אמר אליו השם‬
‫יהברך (במדבר כ יב)‪" ,‬יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל‪ ,‬על אשר מריתם את‬
‫פי במי מריבה על אשר לא הקדשתם אותי‪ ,‬וחטאו‪ ,‬עליו השלום‪ ,‬הוא שנטה לצד אחד מקצוות‬
‫ממעלות המדות‪ ,‬והוא הסבלנות‪ ,‬כאשר נטה לצד הרגזנות באמרו (במדבר כ' י')‪" ,‬שמעו נא‬
‫המורים"‪ ,‬דקדק עליו השם יתברך‪ ,‬שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת ישראל במקום שאין‬
‫ראוי בו הכעס‪ ,‬וכיוצא בזה‪ ,‬בדין האיש ההוא הוא חלל השם יתברך‪ ,‬מפני שמתנועותיו‬
‫‪66‬‬
‫ומדבריו כולם למדים‪ ,‬והיו מקוים להגיע בהם אל הצלחת העולם הזה והעולם הבא‪ ,‬ואיך‬
‫יראה בו הכעס והוא מפעולות הרע‪ ,‬כמו שבארנו‪ ,‬ולא יבא כי אם מתכונות רעות מתכונות‬
‫הנפש‪ .‬אבל אמרו בענין "מריתם פי" הוא כמו שאבאר‪ ,‬והוא שלא היה מדבר עם סכלים ולא‬
‫עם מי שאין לו מעלה‪ ,‬אבל עם אנשים שהקטנה שבנשיהם היתה כיחזקאל בן בוזי‪ ,‬כמו‬
‫שזכרוהו חכמים‪ ,‬וכל מה שיאמר או יעשה יבחנוהו‪ ,‬וכאשר ראוהו שכעס‪ ,‬אמרו‪ ,‬שהוא עליו‬
‫השלום ודאי אין עליו פחיתות מדה‪ ,‬ולולא שהיה יודע שהשם יתברך כעס עלינו בבקשת‬
‫המים ושאנחנו הכעסנוהו יתברך לא היה כועס‪ ,‬ואנו לא מצינו שהשם יתברך כעס בדברו אליו‬
‫בזה הענין אבל אמר (במדבר כ' ח') "קח את המטה והקהל את העדה"‪ .‬והנה יצאנו מכונת‬
‫השער אבל התרנו ספק מספקי התורה‪ ,‬שנאמר בו דברים רבים‪ ,‬ונשאל פעמים רבות איזה‬
‫חטא חטא‪ ,‬וראה מה שנאמר בו‪ ,‬ומה שאמרנו בו אנחנו והאמת תעשה דרכה‪:‬‬
‫ואשוב אל כונת י כי כשיהיה האדם שוקל פעולותיו תמיד‪ ,‬ומכון אל אמצעיתן יהיה במדרגה‬
‫עליונה ממדרגת בני אדם‪ ,‬ובזה יתקרב אל השם יתברך‪ ,‬וישיג את טובו‪ ,‬וזוהי הדרך השלמה‬
‫שבדרכי העבודה‪ ,‬וכבר זכרו חכמים‪ ,‬זכרונם לברכה‪ ,‬זה הענין וכתבו עליו‪ ,‬ואמרו (מועד קטן‬
‫ה ע"ב סוטה ה')‪" ,‬כל השם אורחותיו ומשגיח בהם זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך‬
‫הוא‪ ,‬שנאמר (תהלים נ' כ"ג)‪" ,‬ושם דרך אראנו בישע אלקים" אל תקרי "ושם" אלא‬
‫"ושם" והשימה הוא השעור והסברא‪:‬‬
‫זה הענין אשר פירשנו בזה הפרק כולו בשוה‪ ,‬וזהו שעור מה שראינוהו שצריך בזה‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬תלמוד תורה באופן הנכון הוא רפואת כל המידות‬
‫ספר שיח יצחק חלק א ‪ -‬דרוש לשבת פרשת בראשית‬
‫ועל ענין הזה אמרו רז"ל בפ"ק דקידושין‪" ,‬ת"ר ושמתם‪ ,‬סם תם‪ ,‬נמשלה תורה כסם חיים‪ ,‬משל‬
‫לאדם שהכה את בנו מכה גדולה‪ ,‬והניח לו רטיה על מכתו‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬בני כל זמן שהרטיה על מכתך‪,‬‬
‫אכול מה שהנאתך‪ ,‬ושתה מה שהנאתך‪ ,‬ורחוץ בין בחמין בין בצונן‪ ,‬ואין אתה מתירא‪ ,‬ואם אתה‬
‫מעבירה‪ ,‬הרי היא מעלה נומי‪ ,‬כך אמר הקב"ה לישראל‪ ,‬בני בראתי יצה"ר‪ ,‬ובראתי לו תורה‬
‫תבלין‪ ,‬ואם אי אתם עוסקים בתורה‪ ,‬אתם נמסרים בידו‪ ,‬שנאמר לפתח חטאת רובץ‪ ,‬ולא עוד אלא‬
‫שכל משאו ומתנו בכם‪ ,‬שנאמר ואליך תשוקתו‪ ,‬ואם אתה רוצה אתה מושל בו‪ ,‬שנאמר ואתה‬
‫תמשול בו"‪ ,‬ע"כ‪:‬‬
‫מג) והוא מאמר נכבד מאד‪ ,‬ומבואר ע"פ מ"ש רבינו הגדול בכתביו‪ ,‬בביאור מאמרם פרק חזקת‬
‫הבתים (דף נ"ח)‪" ,‬בריש כל אסוון אנא חמר‪ ,‬בריש כל מרעין אנא דם‪ ,‬באתר דלית חמר‪ ,‬תמן‬
‫סממנין מתבעין"‪ ,‬וה יינו שידוע שכל חולי הנפש והמשכו אחר תועבת ה'‪ ,‬אשר שנא‪ ,‬שבזה חוטא‬
‫חומס ומשחית נפשו‪ ,‬הוא ע"י כוחות התאוה והכעס‪ ,‬הנטועים בנפש היסודי‪ ,‬שהן ראשי כל מדות‬
‫הרעות שבאדם‪ ,‬שבזוהר הק' מכנה אותם בשתי בנות לוט‪ ,‬והדם הוא הנפש באדם‪ ,‬נמצא שהוא‬
‫ראש כל מרעין‪:‬‬
‫מד) וידוע כי לש בר כח יצרו הרע צריך סגופים גדולים‪ ,‬ורוב פרישויות גדולות‪ ,‬עד שבטורח רב‬
‫יכול להעביר חליי נפשו‪ ,‬והם נמשלים לסמים מיוחדים לרפואה‪ ,‬המגרשים ליחות הרעות‬
‫והמעופשות בגוף‪ ,‬כמו כן הם סמים‪ ,‬לגרש מדות הרעות שבנפש‪ ,‬וצריך פרישות מתאות אכילה‬
‫ושתיה‪ ,‬כמבואר בספרי מוסר באריכות‪ ,‬אבל ראש כל הסמים‪ ,‬הוא התמדת עסק התורה לשמה‪ ,‬היא‬
‫רפואה כללית לכל חליי הנפש‪ ,‬שקדושת אור התורה הוא מגרש כל המדות הרעות וכוחות הרעים‬
‫הנטועים בנפשו‪ ,‬והוא נמשל ליין‪ ,‬כמ"ש "ושתו ביין מסכתי"‪ ,‬עד שאין צריך האדם לרוב סגופים‬
‫ופרישות ויסורי הגוף‪ ,‬שהם הסממנים שאין צריך להם‪ ,‬רק באם אין בו תורה‪ ,‬וז"ש "באתר דלית‬
‫חמר‪ ,‬תמן סממנים מתבעי"‪:‬‬
‫מז) וטעם הדבר‪ ,‬שהתורה היא ממקור אחד נחצב עם נשמתו של האדם‪ ,‬ששניהם חקוקים‪ ,‬בחותמו‬
‫של הקב"ה כמש"ל‪ ,‬ולכן נקרא חכמת התורה "אחות אדם הישר הולך"‪ ,‬והוא מלשון איחויי וקשר‬
‫ותפירה‪ ,‬ולכן נקרא אחותו ‪ ,‬מודע וקרוב לנשמה‪ ,‬ולכן המשילו התורה‪ ,‬לרטיה הנתונה על גבי מכה‪,‬‬
‫שהמכה הוא הרע הנטוע בנפש היסודי‪ ,‬שהיה בכוונה מאתו יתברך‪ ,‬להוציא הרע המתנגד לקדושה‪,‬‬
‫בכדי שיקבל אדם שכר בעמלו בבחירתו הטובה‪ ,‬והוא מ"ש "משל לאדם שהכה בנו מכה גדולה"‪,‬‬
‫והרפואה לזה הוא עסק התורה‪ ,‬והוא מ"ש הכתוב אחר שאמר "השמרו לכם פן יפתה לבבכם"‪,‬‬
‫‪67‬‬
‫אמר ששמירה מעולה לזה‪" ,‬ושמתם את דברי אלה על לבבכם"‪ ,‬ולכן נמשלה התורה לסם חיים‪,‬‬
‫שכל זמן שעוסק בתורה‪ ,‬אין צריך לתעניות וסיגופים רבים‪ ,‬וז"ש "אכול מה שהנאתך‪ ,‬דריש כל‬
‫אסוון אנא חמר"‪:‬‬
‫אבל כשהוא בטל מן התורה‪ ,‬אז תיכף יצה"ר אורב לו מאחוריו‪ ,‬ורובץ בפתח הלב‪ ,‬בשמאל‪ ,‬שכל‬
‫כוחות הנפש בטבעם משועבדים ונמשכים אחריו‪ ,‬וז"ש "שכל משאו ומתנו בך"‪ ,‬ואעפ"כ יכולת ביד‬
‫האדם למשול עליו‪ ,‬ע"י סם חיים הזה‪:‬‬
‫‪68‬‬
‫פרק חמישי‪:‬‬
‫בהשתמש האדם בכחות הנפש לצד תכלית אחת‪:‬‬
‫צריך לאדם שישעבד כחות נפשו כולם לפי הדעת‪ ,‬כפי מה שהקדמנו בפרק שלפני זה‪ ,‬וישים‬
‫לנגד עיניו תמיד תכלית אחת‪ ,‬והיא השגת השם יתברך כפי יכולת האדם לדעת אותו‪ ,‬וישים‬
‫פעולותיו כולן‪ ,‬תנועותיו‪ ,‬מנוחותיו וכל דבריו‪ ,‬מביאים לזו התכלית‪ ,‬עד שלא יהיה בפעולותיו‬
‫דבר מפועל ההבל‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬פועל שלא יביא אל זאת התכלית‪ ,‬והמשל בו‪ ,‬שישים הכונה‬
‫באכילתו‪ ,‬בשתיתו‪ ,‬משגלו‪ ,‬שנתו‪ ,‬יקיצתו‪ ,‬תנועתו ומנוחתו בבריאות גופו לבד‪ ,‬והכונה‬
‫בבריאות גופו‪ ,‬שתמצא הנפש כליה בריאים ושלמים לקנות החכמות ולקנות מעלות המדות‬
‫ומעלות השכליות‪ ,‬עד שיגיע לתכלית ההיא‪ ,‬ועל זה ההיקש לא תהיה אז כונתו אל ההנאה‬
‫לבד עד שיבחר מן המזון והמשתה הערב‪ ,‬וכן בשאר ההנהגות‪ ,‬אבל יכון אל המועיל‪,‬‬
‫וכשיזדמן שיהיה ערב יהיה וכשיזדמן ‪ -‬שיהיה בלתי ערב ‪ -‬יהיה‪ ,‬או יכון אל הערב על דבר‬
‫חכמת הרפואה כמי שחלשה תאותו למאכל ‪ -‬יעוררה במזונות המתובלים הערבים שנפש‬
‫האדם מתאוה להם‪ .‬וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה ‪ -‬יסירה בשמיעת הנגונים‪ ,‬במיני‬
‫זמר‪ ,‬בטיול הגנות‪ ,‬בבנינים הנאים‪ ,‬חברת הצורות היפות וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש‬
‫ויסיר חולי המרה השחורה ממנו‪ .‬והכונה בכל זה שיבריא גופו ותכלית הכונה בבריאות גופו‬
‫לקנות חכמה‪ ,‬וכן כשיתעסק לקנות ממון‪ ,‬תהיה תכלית כונתו בקבוצו שיוציאו במעלות‬
‫ושימציאהו לחושי גופו ולהמשיך מציאותו עד שישיג וידע מהשם יתברך מה שאפשר‬
‫לדעתו‪:‬‬
‫ועל זה ההיקש יש למלאכת הרפואות מבוא גדול מאוד במעלות השכליות והמדות בידיעת‬
‫השם יתברך‪ ,‬ובהגיע אל ההצלחה האמתית‪ ,‬ויהיו למודה ובקשתה עבודה מן העבודות‬
‫הגדולות‪ .‬ולא תהיה אז כאריגה וכנגרות‪ ,‬כי בה נשער פעולותינו‪ ,‬ותשובנה פעולות אנושיות‬
‫מביאות אל המעלות האמתיות‪ ,‬כי האדם שיבא ויאכל מזון ערב אל החיך טוב הריח שנפש‬
‫אדם מתאוה לו והוא מזיק לו‪ ,‬ואפשר שיהיה סבה לחולי קשה או למיתת פתאם ‪ -‬זה והבהמה‬
‫אצלי שוים‪ ,‬ואין זה פועל אדם מאשר הוא אדם בעל שכל‪ ,‬אמנם הוא פעל אדם מאשר הוא חי‬
‫נמשל כבהמה נדמה‪ ,‬ואמנם יהיה פועל אנושי‪ ,‬כשיאכל המועיל לבד‪ ,‬ופעמים יניח הערב‬
‫ויאכל הנמאס כפי בקשת המועיל‪ ,‬וזה פעל לפי הדעת‪ ,‬ובזה נבדל האדם מפעולותיו מזולתו‪.‬‬
‫וכן כשיבעול כשיתאוה מבלתי שישמור הנזק והתועלת‪ ,‬יש לו זה הפעל מאשר הוא בעל חי‪,‬‬
‫לא מאשר הוא אדם‪ .‬ואפשר שתהיה הנהגתו כולה לפי המועיל‪ ,‬כמו שזכרנו‪ ,‬אלא שישים‬
‫תכליתו בריאות גופו ושלמותו מהחליים לבד‪ ,‬ואין זה חסיד‪ ,‬כי כמו שבחר זה הנאת הבריאות‪,‬‬
‫בחר זה האחר הנאת המאכל או הנאת המשגל‪ ,‬וכולם אין תכלית אמתות לפעולותיהם‪ .‬אבל‬
‫הנכון‪ ,‬שישים תכלית כל מה שיתעסק בו בבריאות גופו והמשך מציאותו על השלמות‪ ,‬כדי‬
‫שישארו כלי כחות נפשו‪ ,‬אשר הם איברי הגוף שלמים‪ ,‬ותתעסק נפשו מבלי מונע במעלות‬
‫המדות ובמעלות השכליות‪ .‬וכן כל מה שילמדוהו מן החכמות ומן הדעות שישיג משהו מהן ‪-‬‬
‫דר ך לתכלית ההיא‪( ,‬נ"א ואע"פ שישתדל במה שאין בו וכו') אין בו דין ודברים‪ .‬ומה שאין‬
‫בו תועלת בתכלית ההיא‪ ,‬כשאלת החשבון‪ ,‬ספר החרוטים‪ ,‬ובתחבולות‪ ,‬להרבות משאלות אל‬
‫ההנדסה‪ ,‬משיכת המשקלים והרבה כיוצא באלו‪ ,‬תהיה כונה בהן לחדד בהן השכל ולהרגיל כח‬
‫השכלי בדרכי המופת‪ ,‬עד שיגיע לו לאדם קנין ידיעת ההקש והמופת מזולתו יהי לו זה הדרך‬
‫שיגיע בה לידיעת אמתות מציאות השם יתברך‪ .‬וכן בדרכי האדם כולם אין צריך שידבר‬
‫(בהם) אלא במה שתבא לנפשו בו תועלת או ירחק היזק מנפשו או מגופו‪ ,‬או בחכמה או‬
‫במעלה‪ ,‬או בשבח מעלה‪ ,‬או מעולה‪ ,‬או לגנות גנות‪ ,‬או מגונה‪ ,‬כי קללת בעלי החסרונות וזכרם‬
‫לגנות אם תהיה הכונה בהם לחסרם אצל בני אדם‪ ,‬עד שיתרחקו מהם ולא יעשו כמעשיהם אז‬
‫מחויב והוא מעלה‪ .‬הלא תראה אמרו יתברך (ויקרא י"ח ג')‪" ,‬כמעשה ארץ מצרים אשר‬
‫ישבתם בה לא תעשו"‪ ,‬וספור הסדומיים‪ ,‬וכל מה שבא במקרא מגנות בעלי החסרונות‪ ,‬וזכרם‬
‫לגנאי ושבח הטובים והגדלתם‪ ,‬אין הכונה בהם רק מה שזכרתי לך‪ ,‬עד שימשכו בני אדם‬
‫אחרי הדרכים הטובים האלה‪ ,‬ויתרחקו מדרכי הרעים ההם‪:‬‬
‫וכשישים האדם כונתו אל זה הענין‪ ,‬יבטל מפעולותיו ויחסר ממאמרו הרבה מאד‪ ,‬כי מי‬
‫שיכון אל זה הענין לא יתעורר לפתח הכותל בזהב או לעשות רקום זהב בבגדיו הנאים‬
‫(האלהים)‪ ,‬אם לא יכוין בזה להרחיב נפשו כדי שתבריא וירחיק ממנה חליה‪ ,‬עד שתהיה‬
‫‪69‬‬
‫בהירה וזכה לקבל החכמות‪ ,‬והוא אמרם‪ ,‬זכרונם לברכה (שבת כ"ה)‪" ,‬דירה נאה ואשה נאה‬
‫ומטה מוצעת לתלמידי חכמים"‪ ,‬כי הנפש תלאה ותעכור המחשבה בהתמדת עיון הדברים‬
‫הכעורים‪ ,‬כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שינוח וינפש‪ ,‬ואז ישוב למזגו‬
‫השוה ‪ -‬כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים בעיון לפתוחים ולענינים הנאים‪ ,‬עד‬
‫שתסור ממנה הליאות‪ ,‬כמו שאמרו‪" ,‬כי הוי חלשי רבנן מגרסיהו הוו אמרי מילתא‬
‫דבדיחותא"‪ ,‬ויחשוב שעל זה הצד לא יהיו אלה רעות‪ ,‬ולא מעשה הבל‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬עשית‬
‫הפתוחים והציורים בבנינים‪ ,‬בכלים ובבגדים‪:‬‬
‫ודע שזאת המדרגה היא מדרגה עליונה מאד וחמודה‪ ,‬לא ישיגוה אלא מעט מזער ואחר הרגל‬
‫גדול‪ ,‬וכשתזדמן מציאות האדם שזה ענינו‪ ,‬אני אומר שהוא למטה מן הנביאים‪ ,‬רצוני לומר‪,‬‬
‫שישמש כחות נפשו כולם וישים תכליתם ידיעת השם יתברך לבד‪ ,‬ולא יעשה מעשה קטן או‬
‫גדול‪ ,‬ולא ידבר דבר אלא שהפעל ההוא או הדבר ההוא מביא למעלה או למה שמביא אל‬
‫מעלה‪ ,‬והוא יחשוב ויסתכל בכל פעל ותנועה‪ ,‬ויראה אם יביא אל התכלית ההיא או לא יביא‪,‬‬
‫ואז יעשהו‪ .‬וזהו אשר בקש ממנו יתברך שנכוין אליו‪ ,‬באמרו (דברים ו' ה')‪" ,‬ואהבת את ה'‬
‫אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" רצונו לומר‪ ,‬בכל חלקי נפשך‪ ,‬שתעשה תכלית כל‬
‫חלק ממנה תכלית [אחת]‪ ,‬והיא לאהבת השם יתברך‪ .‬וכבר הזהיר הנביא עליו השלום על זה‬
‫גם כן ואמר (משלי ג' ו')‪" ,‬בכל דרכיך דעהו"‪ ,‬ופירושו חכמינו‪ ,‬זכרונם לברכה‪ ,‬ואמרו‬
‫(ברכות ס"ג)‪" ,‬אפילו לדבר עבירה"‪ ,‬רצונם לומר‪ ,‬שתשים לפעל ההוא תכלית‪ ,‬והיא האמת‪,‬‬
‫אף על פי שיש בה עבירה מצד אחד‪:‬‬
‫וכבר כללו חכמינו‪ ,‬זכרונם לברכה‪ ,‬זה הענין כולו בקצרה במלות מועטות‪ ,‬מורה על זה הענין‬
‫הוראה שלמה מאד עד כשאתה תבחן קוצר המלות איך ספרו זה הענין הגדול והעצום כולו‬
‫אשר חברו בו חבורים ולא השלימוהו‪ ,‬תדע שנאמר בכח אלהי בלא ספק‪ ,‬והוא אמרם‬
‫בצואתיהם (אבות פרק ד') "וכל מעשיך יהיו לשם שמים"‪:‬‬
‫וזהו הענין אשר בארנוהו בזה הפרק‪ ,‬וזהו שיעור מה שראינוהו ראוי לזכרו הנה לפי זאת‬
‫ההקדמה‪:‬‬
‫‪71‬‬
‫פרק שישי‬
‫בהפרש אשר בין החסיד המעולה ובין הכובש את יצרו והמושל בנפשו‪:‬‬
‫אמרו הפילוסופים‪ ,‬שהמושל בנפשו‪ ,‬אף על פי שעושה המעשים הטובים והחשובים‪ ,‬הוא‬
‫עושה אותם והוא מתאוה אל הפעולות הרעות‪ ,‬ונכסף אליהן‪ ,‬ויכבוש את יצרו‪ ,‬ויחלוק עליו‬
‫בפעולותיו אל מה שיעוררוהו אליו כחותיו ותאותו ותכונת נפשו‪ ,‬ויעשה הטובות והוא מצטער‬
‫בעשיתן ונזוק‪ ,‬אבל החסיד הוא נמשך בפעולותו אחר מה שתעוררהו תאותו ותכונתו‪ ,‬ויעשה‬
‫הטובות‪ ,‬והוא מתאוה ונכסף אליהן‪ .‬ובהסכמה מן הפילוסופים‪ ,‬א)‪ .‬שהחסיד יותר חשוב ויותר‬
‫שלם מן המושל בנפשו‪ ,‬אבל אמרו‪ ,‬שהמושל בנפשו כחסיד בענינים רבים ומעלתו למטה‬
‫ממנו בהכרח להיותו מתאוה לפעל הרע‪ ,‬ואף על פי שאינו עושה אותו‪ ,‬מפני שתשוקתו לרע‬
‫היא תכונה רעה בנפש‪ .‬וכבר אמר שלמה המלך עליו השלום כיוצא בזה (משלי כ"א י') "נפש‬
‫רשע אותה רע" ואמר בשמחת החסיד במעשה הטוב והצטער מי שאינו צדיק בעשיתו זה‬
‫המאמר (משלי כ"א ט"ו) "שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפועלי און"‪ .‬זהו הנראה‬
‫מדברי הנביאים נאות למה שזכרוהו הפילוסופים‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬מעלת מי גדולה‪ ,‬החסיד בטבעו או המושל ברוחו‬
‫ספר עקידת יצחק הערות ‪ -‬שער ק הערה א‬
‫אפם כל זה הוא רק לפי דעת חכמי התורה אשר מצד אחד הם מודים ביקרת ומעלת נפש השלמים‬
‫בבני אדם הטהורה מעצמותה מכל סיג וחלאה מוסרית‪ ,‬ומצד אחר מאמינים הם גם בייעודי התורה‬
‫האלקית אשר על פיה ישולם שכר טוב לעושי הטוב‪ ,‬כי מזה נמשך בהכרח‪ ,‬כי לפי גודל טורח‬
‫האדם ועמלו והתאמצותו נגד טבעו בעשותו הטוב ההוא‪ ,‬כן יגדל גם שכרו וגמולו כמו שאחז"ל‬
‫"לפום צערא אגרא" וגדלה א"כ גם מעלת השב אשר רבת שבעה לה נפשו עמל ותלאה בעשותה‬
‫את הטוב והישר ממעלת הצדיק אשר בשובה ונחת יעשהו מבלי טורח ויגיע כפים‪.‬‬
‫אבל לדעת הפילוסופים אשר לא יאמינו‪ ,‬כי ישים ה' איש פרטי לפעמים בתור במעלה המוסרית רק‬
‫בעבור עש ותו הטוב והישר וימלא בזה רצונו וחפצו ית'‪( .‬יען כי לדעתם הנפסדה לא ישקיף ולא‬
‫יראה ה' כלל על ביני אדם בהשגחה פרטית כזאת לראות במעשים הטובים ולראות בדעותיהם‬
‫ולהשיב להם גמול טוב או רע עליהם כי אם יחשבו שהמעלה המוסרית והשלמות הנפשיית תהיינה‬
‫לאדם למנה רק בהכרח טבעיי‪ ,‬ורק אם השלים נפשו תחילה כראוי בדעות ובמדות ישרות כהכרח‬
‫כל מסובב להיות‪ ,‬אחרי שקדמה לו סבתו הראויה יהיה תמיד היתרון רק לאיש צדיק מנוער אשר‬
‫נפשו טהורה מכל תאוה ותשוקה רעה אשר בשם "מעולה" יקראהו החוקר‪ ,‬ולא לבעל תאות רעות‬
‫הכובש בכל זאת את יצרו הרע‪ ,‬אשר בשם "כשר" יקרא‪ ,‬אחרי שנפשו איננה טהורה מסיגי‬
‫התאות‪ ,‬ובחו בה טמונה חלאתה המוסרית‪ ,‬כמו שיותן תמיד גם היתרון אל הכלי העשוי בתחלתו‬
‫מזהב סגור ומזוקק שבעתים‪ ,‬ולא אל הכלי אשר רק אחרי העשותו‪ ,‬יצטרכו להסיר בדיליו ולצרוף‬
‫כבור סיגיו בעמל רב ויגיע כפים והנה מכל האמור עד הנה נמשך‪ ,‬כי לפי דעת חכמי התורה נוכל‬
‫לבחון מעשי בני אדם הטובים בבחינה כפולה‪ ,‬אם בחינת עצמותם ומהות פעלם‪ ,‬או בבחינת גודל‬
‫העמל הטורח והתחבולה אשר היו הכרחיים לעושיהם למען הוציאם אל הפועל‪ ,‬כמו שבאר הרב‬
‫ז"ל זאת במשל נחמד ונעים מאוד (עיין בפנים) ובזה מבאר הרב ז"ל גם שינוי דעות ר"ח ור' אבוהו‬
‫במאמר שהחל בו‪ ,‬כי ר"ח בחן פעולות בני אדם הטובות בבחינת מהות פועליהם ע"כ נתן היתרון‬
‫אל הצדיקים באמרו "אבל צדיקים עצמם" וכו'‪ ,‬אבל ר"א בחן אותו בבחינת עצמותם ובבחינת‬
‫העמל והטורח המצטרך לפועלם בעשייתן‪ ,‬ע"כ עמר "במקום שבעלי תושבה וכו'‪ ,‬אפי' צדיקים‬
‫גמורים אין יכוים לעמוד‪:‬‬
‫ועתה אפרש‪ .‬דע כי ההפרש אשר בינינו אנחנו מאמיני החדוש למאמיני הקדמות‪ ,‬הוא שנשים כל‬
‫פעולותינו מול עבודת השי"ת‪ .‬ונכוון בכולן כוונה אחת לבדה והיא עשיית רצונו‪ ,‬ובזה נקיים פנת‬
‫החדוש‪ ,‬כי כל מה שבראו השי"ת לא בראו אלא לכבודו‪ ,‬וכל מעלה אשר נשתמש ממנה לצד עבודת‬
‫השי"ת סופה להתקיים ותחיה את בעליה‪ ,‬ואם ח"ו נעשה ההפך‪ ,‬אותה המעלה כאפס ותוהו‪ ,‬כי‬
‫באור פני מלך חיים והמתרחק מעבודתו מתקרב אל המות‪ ,‬כאומרו ברחקי ממך מותי בחיי ואם‬
‫אדבק בך חיי במותי‪:‬‬
‫‪71‬‬
‫וכאשר חקרנו דברי חכמים בזה הענין‪ ,‬נמצא להם שהמתאוה לעבירות ונכסף אליהן הוא יותר‬
‫חשוב ויותר שלם מאשר לא יתאוה אליהן ולא יצטער בהנחתן‪ ,‬עד שאמרו‪ ,‬שכל אשר יהיה‬
‫האדם יותר חשוב ויותר שלם תהיה תשוקתו להעבירות והצטערו בהנחתן יותר גדולות‪.‬‬
‫והביאו בזה הדברים ואמרו (סוכה נ"ב) "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"‪ ,‬ולא דים זה‪ ,‬עד‬
‫שאמרו‪ ,‬ששכר המושל בנפשו גדול לפי רוב צערו במשלו בנפשו‪ ,‬ואמרו (אבות פרק ב')‬
‫"לפום צערא אגרא"‪ .‬ויותר מזה‪ ,‬שהם צוו להיות האדם מתאוה לעבירות‪ ,‬עד שהזהירו‬
‫מלומר‪ ,‬שאני בטבעי לא אתאוה לזאת העבירה‪ ,‬ואף על פי שלא אסרה התורה‪ ,‬והוא אמרם‬
‫(ספרא קדושים)‪" ,‬רבי שמעון בן גמליאל אומר‪ ,‬לא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב‪,‬‬
‫אי אפשי ללבוש שעטנז‪ ,‬אי אפשי לבא על הערוה‪ ,‬אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר‬
‫עלי"‪ .‬ולפי המובן מפשוטי שני המאמרים בתחלת המחשבה הם סותרים זה את זה‪ ,‬ואין הענין‬
‫כן‪ ,‬אבל שניהם אמת ואין מחלוקת ביניהם כלל‪ ,‬והוא שהרעות אשר הן אצל הפילוסופים‬
‫רעות‪ ,‬אשר אמרו‪ ,‬שמי שלא יתאוה אליהן יותר חשוב מן המתאוה אליהן ויכבוש את יצרו‬
‫מהן‪ ,‬הם הענינים המפורסמים א)‪ .‬אצל כל בני אדם שהם רעים כשפיכת דמים‪ ,‬כגנבה וגזלה‪,‬‬
‫ואונאה‪ ,‬ולהזיק למי שלא הרע לו‪ ,‬ולגמול רע למטיב לו‪ ,‬ולבזות אב ואם וכיוצא באלו‪ ,‬והן‬
‫המצוות שאמרו עליהן חכמים זכרונם לברכה‪( ,‬יומא ס"ז) שאילו לא נכתבו ראויות הן‬
‫ליכתב‪ ,‬ויקראו אותן קצת חכמינו האחרונים‪ ,‬אשר חלו חלי‪ .‬המדברים מצוות השכליות ב)‪.‬‬
‫ואין ספק שהנפש אשר תכסף לדבר מהן ותשתוקק אליו‪ ,‬שהיא חסרה ושהנפש החשובה ג)‪.‬‬
‫לא תתאוה לאחת מאלו הרעות כלל‪ ,‬ולא תצטער בהמנעה מהן‪ .‬אבל הדברים שאמרו עליהם‬
‫החכמים‪ ,‬שהכובש את יצרו מהם הוא יותר חשוב‪ ,‬וגמולו יותר גדול‪ ,‬הן התורות השמעיות‬
‫ב)‪ .‬וזה אמת‪ ,‬שאלמלא התורה לא היו רעות כלל‪ ,‬ומפני זה אמרו‪ ,‬שצריך האדם שיניח נפשו‬
‫אוהבת אותן ולא יהיה מונע‪ ,‬ובחון חכמתם‪ ,‬עליהם השלום‪ ,‬במה שהמשילו‪ ,‬שהם לא אמרו‬
‫"אל יאמר אדם אי אפשי להרוג הנפש‪ ,‬אי אפשי לגנוב‪ ,‬אי אפשי לכזב אלא אפשי ומה‬
‫אעשה אבי שבשמים גזר עלי"‪ ,‬אבל הביאו דברים שמעיים כולם‪ ,‬בשר בחלב‪ ,‬לבישת‬
‫שעטנז‪ ,‬עריות‪ ,‬ואלו המצוות וכיוצא בהן הן אשר קראן השם יתברך "חקות"‪ .‬ואמרו רבנן‪,‬‬
‫זכרונם לברכה (יומא ס"ז ע"ב) "חקים שחקקתי לך אין לך רשות להרהר בהם"‪ ,‬ועובדי‬
‫עבודה זרה משיבים עליהם‪ ,‬והשטן מקטרג בהם‪ ,‬כגון פרה אדומה ושעיר המשתלח‪ .‬ואשר‬
‫קראו אותן האחרונים שכליות תקראנה מצוות‪ ,‬כפי מה שבארו החכמים‪ :‬והנה התבאר לך מכל‬
‫מה שאמרנו‪ ,‬איזו מן העבירות יהיה מי שלא ישתוקק אליהן יותר חשוב מן המשתוקק אליהן‬
‫וכובש יצרו מהן‪ ,‬ואיזו מהן יהיה הענין בהפוך‪ .‬וזה חדוש נפלא בהעמיד שני המאמרים‬
‫ולשונם מורה על אמתות מה שבארנו‪ .‬וכבר נשלמו כונות זה הפרק‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬המפורסמות‬
‫הם המצוות שהשכל מחייב אותם גם בלי שהתורה הייתה מצווה עליהם‪.‬‬
‫ב)‪ .‬והשמעיות‪,‬‬
‫הם המצוות ששמענו אותם ממשה רבינו ולולי ששמענו לא היה בהם עבירה‪.‬‬
‫ג)‪ .‬המושל ברוחו עדיף על החסיד בטבעו לדעת היעב"ץ‬
‫הגהות מהריעב"ץ‪ :‬נ‪.‬ב‪ .‬שהנפש החשובה וכו'‪ .‬אע"פ שלכאורה דברים נכונים הם ומקובלים אל‬
‫הדעת בתחילת המחשבה וכמו ששמח בהן הרב החסיד ז"ל תנוח נפשו בעדן גן אלוקים שזכה וזיכה‬
‫את הרבים בדבריו הנעימים והמתובלים‪ ,‬מכל מקום אחר בקשת המחילה אני אומר שאן זה דעת‬
‫תורני מוסכם‪ ,‬כי לפי דעת האומר במקום שבע"ת עומדין צדיקין גמורים אינם יכולים לעמוד‪ ,‬וכל‬
‫הגדול מחברו יצרו גדול מחברו‪ ,‬על כורחנו נאמר‪ ,‬שגם הנפש השוקקה לעבור על מצוות שכליות‬
‫וכבשה יצרה היא גדולה מנפש צדיק שאינו חומד ולא מתאווה לדבר עבירה שתהיה‪ ,‬ודרך כלל‬
‫אמרו לפום צערא אגרא‪ ,‬וכל שכן באלו העבירות הגדולות שהנפש מתאוה להם ומחמדתן כגזל‬
‫ועריות ודומיהן‪ ,‬אע"פ שאינם שמעיות‪ ,‬כל שכן ששכרם גדול ומרובה‪ ,‬לפי הצער שיש בהמנעם‬
‫יותר ממניעות השמעיות‪( ,‬ובאמת שאיש הישראלי יצרו תקפו בכל המצוות המונעות בכלל‪ ,‬לפי‬
‫שהיצר משתוקק יותר לדבר האסו‪ ,‬כמו שכתוב מים גנובים ימתקו‪ ,‬וכן אמרו חז"ל קידושין לא‪.‬‬
‫גדול המצו וה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה‪ ,‬ואמרו סוכה נב‪ .‬שהיצר הרע מניח עובדי כוכבים‬
‫‪72‬‬
‫ומתגרה בישראל) וכל שיצרו גדול וחזק בהן שטבעו יותר נוטה להם‪ ,‬ועם כל זה הוא מושל ברוחו‬
‫וכובשה מפני אהבת קונו‪ ,‬הרי זה ודאי משובח יותר ושכרו גדול ביתר שאת ממי שאין טבעו מטהו‬
‫לעבור עליהם ואינו מוצא צער ונזק בהמנעו‪ ,‬ולכן גדולים בעלי תשובה וכו'‪ ,‬מפני שהראו גבורה‬
‫גדולה ועשו מלחמה חזקה עם היצר שהיכריחם בודאי בכוח גדול‪ ,‬מחמת טבעם בתולדה ובמזג‬
‫המבקש העברות ורודף אחריהם‪ ,‬ועם כל זה לסוף עמדו נגדו ולבשו בגדי אומץ ואזרו חיל עד‬
‫שהצחו אויבם החזק השוכן בין צלעיהם ובקרבם‪ ,‬אלו ודאי ראויים לשכר עצום נפלא יותר הרבה‬
‫ממי ששוקט ועושה הטוב במנוחה מבלי אויב ומאין שטן מסית ומדיח‪ ,‬וזה כל הרדם שעל מנת כן‬
‫באו לעולם לבחון גבורתם וכחם במלחמה זו הגדולה והעצומה‪ ,‬ולפי כבדה וקושיה תכפל מנת‬
‫שכרה‪ ,‬כאשר הארכתי בעה"י בביאור הגדה פ"ק דברכות י‪ .‬מאי דכתיב מי כהחכם וכו' יע"ש‬
‫בהרחבה‪ .‬ואולם דרך הפילוסופים אינו דרך התורה כי מי שיעשה הטוב והישר במצוות המפורסמות‬
‫לבני אדם מצד היותן טוב בחיים כהסכמת השכל עדיין אינו מוצא חן בעיני ה' בשל כך‪ ,‬ולא יקבל‬
‫שכר על זה מאת ה' כטוב וישר בעיני ה'‪ ,‬עם כי לא יקופח שכרו בעולם הבא הנה שכרו אתו‪ ,‬אבל‬
‫התאב לעברות המפורסמות ומניחן מפני צווי בוראו ודאי טוב ממנו ושכמ"ה‪ .‬עכ"ל‬
‫א‪.‬ה‪.‬‬
‫הנה מה שהרמב"ם סובר שמי שמתאווה לעבירות המפורסמות שהן מצד הטבע הרע אע"פ שהוא‬
‫מתגבר על היצר הוא גרוע ממי שאינו מתאוה לעבירות הללו‪ ,‬כי לא יכול להיות שהוא יהיה אדם‬
‫שלם לעולם‪ ,‬כי תאוות אלו מורות על החומר שלו שהוא חומר רע‪ ,‬והרי בעל כורחו הצורה שלו‬
‫היא נפסדת בגלל החומר הרע‪ ,‬וממילא אינו יכול להגיע לשלמות הצורה המשכלת כי החומר‬
‫מקלקל את הצורה‪ ,‬ומה יעזור לו כל ההתגברות אם הצורה שהיא הצורה המשכלת אינה שלמה‬
‫בגלל החומר העב‪ ,‬והרי זה דומה לאדם גס השכל שלא יכול להשכיל השכלות נכבדות והוא עמל‬
‫בכל כוחו ואינו משכיל‪ ,‬ודאי לדעת הרמב"ם שאינו שווה מאומה כל העמל שהרי לא קנה את‬
‫הצורה המשכלת עם כל המאמצים‪ ,‬ורק אם התאווה באה לו במצוות השמעיות שאינן מורות על‬
‫החומר הרע אזי כל שיצרו גדול הוא יותר מעולה‪ ,‬וכן עליו אמרו חז"ל לפום צערא אגרא‪ ,‬שמאחר‬
‫ואין כאן חיסרון בחומר שלו שמפסיד את הצורה השכלית‪ ,‬ורק יש לו קושי לעשות רצון ה' במצוות‬
‫שהם מצד צווי ה'‪ ,‬כי רצון ה' מנגד לרצון הטבעי ודאי שהמתגבר על יצרו זה הוא יותר חשוב‪,‬‬
‫שהרי התגברות זו באה לו מחוזק הצורה השכלית המתגברת על הטבע‪ ,‬והרי זה דומה לאדם שלם‬
‫שיש לו קושי חיצוני מצד גורמים המפריעים לו לקיים רצון ה' והוא נאבק עמם קשות ומנצח שהוא‬
‫ודאי המעולה מאדם שאין לו שום מאבק לעשות רצון ה' כי אדם זה אינו צריך להגביר את הצורה‬
‫כדי להתגבר על הקשיים ונשאר בצורה חלשה‪.‬‬
‫וכבר הבאנו את לשון הרמב"ם ששלמות האדם או גריעותו הם נובעים מן החומר‪ ,‬וז"ל הנוגע‬
‫לעניינו "הנה כבר התבאר שכל השחתה והפסד או חסרון ‪ -‬אמנם הוא מפני החומר‪ .‬ובאורו באדם‪,‬‬
‫על דרך משל‪ ,‬כי כיעור צורתו וצאת אבריו מטבעם‪ ,‬וכן חולשת כל פעולותיו או ביטולם או‬
‫בלבולם אין הפרש בין היות כל זה בתחילת היצירה או מתחדש עליו ‪ -‬אין זה כולו נמשך אלא אחר‬
‫החומר שלו הנפסד‪ ,‬לא אחר צורתו‪ ,‬וכן כל בעל חיים אמנם ימות ויחלה מפני החומר שלו‪ ,‬לא מפני‬
‫צורתו‪ .‬וכל פשעי האדם וחטאיו אמנם הם נמשכים אחרי החומר שלו הנפסד‪ ,‬לא אחרי צורתו‪.‬‬
‫ומעלותיו כולם אינם נמשכים אחרי החומר שלו הנפסד‪ ,‬אלא אחרי צורתו‪ .‬והמשל בו‪ ,‬שהשגת‬
‫האדם את בוראו וציירו כל מושכל והנהיגו תאוותיו וכעסו והסתכלו במה שצריך לבחור בו ובמה‬
‫שצריך לרחקו ‪ -‬כל זה נמשך אחר צורתו‪ ,‬אבל מאכליו ומשתיו ומשגליו ורוב תאוותיו בהם‪ ,‬וכן‬
‫כעסו וכל מדה רעה שתמצא לו ‪ -‬הכל נמשך אחר החומר שלו‪.‬‬
‫ואמנם אמרו‪" ,‬אשת חיל מי ימצא" ‪ -‬המשל ההוא כולו מבואר‪ .‬כי כשיזדמן לאיש אחד חומר‬
‫טוב‪ ,‬נאות‪ ,‬בלתי גובר עליו ולא מפסיד סידורו ‪ -‬היא מתנה אלוהית‪ .‬סוף דבר‪ ,‬החומר הנאות‬
‫יקל להנהיגו‪ ,‬כמו שזכרנו‪ ,‬ו אם הוא בלתי נאות אינו נמנע מן המתלמד לכבוש אותו‪( .‬מו"נ חלק ג‬
‫פרק ח)‬
‫‪73‬‬
‫פרק שביעי‪:‬‬
‫במחיצה ועניניה‪:‬‬
‫הרבה ימצא במדרשות ובאגדות‪ ,‬ויש מהן בגמרא‪ ,‬שיש מן הנביאים מי שיראה השם יתברך‬
‫מאחרי המחיצות רבות‪ ,‬ומהם מי שיראהו מאחרי מחיצות מועטות‪ ,‬לפי קרבתם אל השם‬
‫יתברך ולפי מעלתם בנבואה‪ ,‬עד שאמרו (יבמות מ"ט) שמשה רבינו עליו השלום ראה השם‬
‫יתברך מאחרי מחיצה אחת בהירה‪ ,‬כלומר מזהירה‪ ,‬הוא אמרם‪" ,‬הסתכל באספקלריא‬
‫המאירה" ו"אספקלריא" שם המראה הנעשה מגוף המזהיר כשהם וזכוכית‪ ,‬כמו שהתבאר‬
‫בסוף "כלים"‪ .‬והכונה בזה הענין מה שאומר לך‪ ,‬והוא שאנחנו בארנו בפרק שני‪ ,‬שהמעלות‬
‫מהן מעלות שכליות ומהן מעלות המדות‪ ,‬וכן הפחיתיות מהן פחיתיות שכליות בסכלות ומעוט‬
‫ההבנה ודוחק התבונה ומהן פחיתיות המדות כרוב התאוה‪ ,‬הגאוה‪ ,‬הרוגז‪ ,‬הכעס‪ ,‬העזות‪,‬‬
‫ואהבת הממון והדומה להם‪ ,‬והן רבות מאד‪ ,‬וכבר זכרנו הסדר בידיעתם בפרק הרביעי‪ ,‬ואלו‬
‫הפחיתיות כולן הן מחיצות המבדילות בין האדם ובין השם יתברך‪ ,‬מאמר הנביא מבאר זה‬
‫(ישעיה נ"ט ב') "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם" יאמר‪ ,‬שעונותינו והם‬
‫אלו הרעות‪ ,‬כמו שזכרנו‪ ,‬הן המחיצות המבדילות בינינו ובינו יתברך‪:‬‬
‫ורע‪ ,‬שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שתהיינה לו כל המעלות השכליות ורוב מעלות המדות‪,‬‬
‫והחזקות שבהן‪ ,‬והוא אמרם (שבת צ"ב‪ .‬נדרים ל"ח)‪" ,‬אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור‬
‫ועשיר"‪" ,‬וחכם" הוא כולל כל המעלות השכליות בלי ספק‪" ,‬ועשיר" הוא במעלות המדות‪,‬‬
‫רצוני לומר‪ ,‬ההסתפקות‪ ,‬מפני שהם קוראים המסתפק ‪ -‬עשיר‪ ,‬והוא אמרם בגדר העשיר‬
‫(אבות פרק ד')‪" ,‬איזהו עשיר השמח בחלקו"‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬שיספיק לו במה שהמציא לו זמנו‬
‫ולא ידאג במה שלא המציא לו‪ .‬וכן "גבור" הוא גם כן במעלות המדות‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬שינהיג‬
‫כחותיו כפי הדעת והעצה‪ ,‬כמו שבארנו בפרק החמישי‪ ,‬והוא אומר (אבות פרק ד')‪" ,‬איזה‬
‫גבור הכובש את יצרו"‪ .‬ואין מתנאי הנביא שתהיינה אצלו כל מעלות המדות עד שלא‬
‫תפחיתהו פחיתות‪ ,‬שהרי שלמה המלך‪ ,‬עליו השלום‪ ,‬העיד עליו הכתוב (מלכים א' ג' ה')‪,‬‬
‫"בגבעון נראה ה' אל שלמה"‪ ,‬ומצינו לו פחיתות מדות‪ ,‬והוא רוב התאוה בבאור "בהרבות‬
‫נשים"‪ ,‬וזה מפעולות תכונות רוב התאוה‪ ,‬ואמר מבואר (נחמיה י"ג כ"ו)‪" ,‬הלא עם כל אלה‬
‫חטא שלמה"‪ .‬וכן דוד המלך עה"ש‪ ,‬נביא אמר (שמואל ב' כ"ד ג')‪" ,‬לי דבר צור ישראל"‬
‫ומצאנו אותו בעל אכזריות‪ ,‬אף על פי שלא שמש בה כי אם בעבודה זרה ובהריגת הכופרים‬
‫והיה רחמן לישראל‪ ,‬אבל בא בביאור מ"דברי הימים" שהשם יתברך לא הרשהו לבנות בית‬
‫המקדש ולא היה ראוי בעיניו לזה לרוב מה שהרג‪ ,‬אמר (דברי הימים א' כ"ב ח')‪" ,‬אתה לא‬
‫תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת"‪ .‬ומצאנו (סנהדרין קי"ג)‪ ,‬באליהו זכרונו לברכה מדת‬
‫הרגזנות‪ ,‬ואף על פי ששמש בה בכופרים ועליהם היה כועס‪ ,‬אבל אמרו חכמים‪ ,‬שהשם‬
‫יתברך לקחו ואמר לו‪ ,‬שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן מי שיש לו קנאה כמו‬
‫שיש לו‪ ,‬כי ימיתם‪ .‬וכן מצאנו בשמואל שפחד משאול‪ ,‬וביעקב שפחד מפגישת עשו‪ .‬אלו‬
‫המדות וכיוצא בהן הן מחיצות בין השם יתברך עם הנביאים‪ ,‬עליהם השלום‪ ,‬ומי שיש לו‬
‫שתי מדות או שלש מהן בלתי ממוצעות‪ ,‬כמו שבארנו בפרק הרביעי‪ ,‬נאמר בו‪ ,‬שראה השם‬
‫יתברך מאחר שתי מחיצות או שלש‪ .‬לא תרחיק היות חסרון קצת המדות ממעט ממדרגת‬
‫הנבואה שאנחנו מצינו קצת פחיתות המדות תמנע הנבואה לגמרי‪ .‬בכעס אמרו (פסחים ס"ו)‪,‬‬
‫"כל הכועס אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו"‪ ,‬והביא ראיה מאלישע שנסתלקה ממנו‬
‫הנבואה כשכעס עד שהסיר כעסו והוא אומרו "ועתה קחו לי מנגן"‪ ,‬והאנחה והדאגה של‬
‫יעקב אבינו עליו השלום‪ ,‬כל ימי התאבלו על יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש עד שנתבשר‬
‫בחייו ואמר (בראשית מ"ה כ"ז)‪" ,‬ותחי רוח יעקב אביהם"‪ ,‬ואמר המתרגם‪" ,‬ושרת רוח‬
‫הנבואה על יעקב אבוהון"‪ .‬ולשון החכמים "אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך‬
‫עצבות אלא מתוך שמחה" (שבת ל ע"ב פסחים קי"ג)‪:‬‬
‫וכאשר ידע משה רבינו‪ ,‬עליו השלום‪ ,‬שלא נשארה לו מחיצה שלא הסיר אותה‪ ,‬וכי נשלמו‬
‫בו מעלות המדות כולן והמעלות השכליות כולן‪ ,‬בקש להשיג מהות השם יתברך על אמתות‬
‫מציאותו אחר שלא נשאר לו מונע ואמר (שמות ל"ג י"ח)‪" ,‬הראני נא את כבודך" והודיעו‬
‫השם יתברך שאי אפשר לו זה‪ ,‬בהיותו שכל נמצא בחומר‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬מאשר הוא אדם‪ ,‬והוא‬
‫אומרו (שמות ל"ג כ')‪" ,‬כי לא יראני האדם וחי" הנה לא נשאר לו בינו ובין השגת השם‬
‫יתברך על אמתת מציאותו אלא מחיצה אחת בהירה‪ ,‬והוא השכל האנושי שאינו נבדל‪ ,‬וגמל‬
‫‪74‬‬
‫אליו יתברך חסד בתת לו מן ההשגה אחר ששאלו יותר ממה שהיתה אצלו קודם שאלתו‪,‬‬
‫והודיעו שהתכלית ההיא אי אפשרית לו מפני שהוא בעל גשם‪ ,‬יכנה אמתת השגה בראית‬
‫פנים‪ ,‬כי האדם כשיראה פני חבירו תהיה אז בנפשו צורתו עד שלא תתערב לו עם זולתה‬
‫(אפילו בשעה שאינו רואה אותה) אבל כשיראה אחוריו‪ ,‬אף על פי שהוא מכירו בראיה‬
‫ההיא‪ ,‬פעמים יסופוק עליו ויתערבו לו עם זולתם‪ ,‬כן השגתו יתברך על האמת היא ידיעת‬
‫השם יתברך מאמתות מציאותו‪ ,‬מה שלא ישתתף במציאות ההיא זולתו מן הנמצאות‪ ,‬עד‬
‫שימצא בנפשו מציאותו חזקה ונבדלה למה שמצא בעצמו ממציאות שאר הנמצאות‪ .‬ואי‬
‫אפשר לאדם להשיג זה השעור מן ההשגה‪ ,‬אלא שהוא עליו השלום השיג למטה מזה מעט‪,‬‬
‫והוא אשר כנה ואמר (שמות ל"ג כ"ג)‪" ,‬וראית את אחורי"‪ .‬ואני עתיד להשלים זה הענין‬
‫בספר הנבואה‪:‬‬
‫וכאשר ידעו חכמינו‪ ,‬זכרונם לברכה‪ ,‬ששני המינים האלו מן הפחיתיות‪ ,‬רצוני לומר‪,‬‬
‫השכליות והמדות הם אשר יבדילו בין השם יתברך ובין האדם‪ ,‬ובהם הוא יתרון מעלות‬
‫הנביאים‪ ,‬אמרו על קצתם במה שראו מחכמתם ומדותיהם (סוכה כ"ח בבא בתרא קל"ד)‪,‬‬
‫"ראויים הם שתשרה שכינה עליהם כמשה רבינו עליו השלום"‪ ,‬ולא יעלם ממך ענין הדמיון‬
‫שהם דמו אותו בו‪ ,‬לא שישווהו אליו חלילה‪ .‬וכן אמרו על אחרים‪ ,‬כיהושע בן נון‪ ,‬על הצד‬
‫אשר זכרנו‪ .‬וזה ענין אשר כווננו לבאר בזה הפרק‪:‬‬
‫‪75‬‬
‫פרק שמיני‪:‬‬
‫ביצירה האנושית‪:‬‬
‫אי אפשר שיולד האדם מתחלת ענינו בטבע בעל מעלה ולא בעל חסרון‪ ,‬כמו שאי אפשר‬
‫שיולד האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות אבל אפשר שיולד בטבע מוכן למעלה או‬
‫לחסרון‪ ,‬בהיות פעולות האחד מהן יותר קלות עליו מפעולות האחר‪ .‬והמשל בו‪ ,‬כשיהיה‬
‫האדם מזגו נוטה אל היובש‪ ,‬ויהיה עצם מוחו זך‪ ,‬והליחות בו מעט יוקל עליו לגרוס‪ ,‬לזכור‬
‫ולהבין הענינים יותר מבעל לחה לבנה ורב הליחות במוח‪ .‬אבל אם יונח האיש ההוא המוכן‬
‫במזגו אל זאת המעלה‪ ,‬מבלתי למוד כלל‪ ,‬ולא יעורר כחותיו ישאר סכל בלי ספק‪ ,‬וכן‬
‫כשילמדו ויבינו זה עב הטבע ורב הלחות ידע ויבין‪ ,‬אבל בקושי‪ ,‬ועל זה המין בעצמו ימצא‬
‫איש שמזג לבו י ותר חם ממה שצריך יהיה גבור‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬מוכן לגבורה‪ ,‬אם ילמדהו‬
‫הגבורה יהיה גבור במהרה‪ ,‬ואחר ‪ -‬מזג לבו יותר קר ממה שצריך‪ .‬והוא מוכן לצד המורך‬
‫והפחד‪ ,‬וכשילמדוהו וירגילוהו יקבלם מהרה ואם יכון בו הגבורה לא ישוב גבור רק בקושי‬
‫גדול‪ ,‬אבל ישוב כשירגילוהו בלי ספק‪:‬‬
‫ואמנם בארתי לך זה שלא תחשוב השגעונות אשר ישקרו בהם חכמי הכוכבים אמתיות‪ ,‬כי‬
‫יחשבו שמולד האדם ישימהו בעל מעלה או בעל חסרון‪ ,‬ושהאיש מוכרח על המעשים ההם‬
‫בהכרח אמנם אני יודע‪ ,‬שהדבר המוסכם עליו מתורתנו ומפילוסופי יון כמו שאמתוהו טענות‬
‫האמת‪ ,‬שפעולות האדם כולן מסורות לו‪ ,‬אין מכריח אותו בהן ולא מביא אותו זולת עצמו כלל‬
‫שיטהו לצד מעלה או לצד חסרון‪ ,‬אלא אם כן תהיה לו הכנת המזגים לבד‪ ,‬כמו שבארנו‪ ,‬שיקל‬
‫בו ענין או יכבד‪ .‬אבל שתתחיב (פעולה מהפעולות) או יהיה בו נמנע ‪ -‬אין זה כלל‪ .‬ואילו היה‬
‫האדם מוכרח על פעולותיו‪ ,‬תהיינה בטלות מצוות התורה ואזהרותיה‪ ,‬והיה הכל שקר גמור‪,‬‬
‫אחר שאין בחירה לאדם במה שיעשה‪ .‬וכן היה מתחיב בטול הלמוד והתלמדות‪ ,‬ולמוד כל‬
‫מלאכת מחשבת היה כל זה הבל ולבטלה‪ ,‬אחר שהאדם אי אפשר לו כלל מפני הגורם המכריח‬
‫אותו מחוץ זולתו‪ ,‬לפי דעת האומרים זה‪ ,‬שמוכרח שלא יעשה הפועל הפלוני בלתי שידע‬
‫החכמה פלונית ושתהיה לו המדה הפלונית‪ .‬והיה הגמול והעונש גם כן עול גמור‪ ,‬הן ממנו‬
‫לקצתינו והן מהשם יתברך לנו‪ ,‬שזה שמעון שהרג לראובן‪ ,‬אחר שזה מוכרח שיהרוג וזה‬
‫מוכרח שיהרג למה נענש שמעון ? ואיך יתכן עליו גם כן יתברך צדיק וישר הוא‪ ,‬שיענשהו‬
‫על פועל שאי אפשר שלא יעשהו‪ ,‬ואפילו שישתדל שלא יעשהו‪ ,‬לא היה יכול ? והיו בטלות‬
‫גם כן ההכנות כולן עד סופן מבנות בתים‪ ,‬כנוס הממון‪ ,‬לברוח בעת הפחד וזולתם מן הדומה‬
‫להם‪ ,‬כי אשר נגזר שיהיה אי אפשר מבלתי היותו‪ .‬וזה כולו שקר גמור‪ ,‬וכנגד המושכל‬
‫והמורגש‪ ,‬וזה הריסות חומת התורה לגזור על השם יתברך בעול‪ ,‬חלילה לו ממנו‪:‬‬
‫אמנם האמת אשר אין ספק בה שפעולת האדם כולן מסורות לו‪ ,‬אם ירצה יעשה ואם לא‬
‫ירצה לא יעשה‪ ,‬מבלתי הכרח שיכריחהו עליו‪ ,‬מפני זה היה ראוי לצוותו‪ .‬אמר (דברים ל'‬
‫ט"ו)‪" ,‬ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב"‪( ,‬דברים ל' י"ט)‪" ,‬ובחרת בחיים"‪.‬‬
‫ושם הבחירה לנו בהם‪ ,‬וחייב העונש למי שימרה והגמול למי שיעבור אם תשמעו ואם לא‬
‫תשמעו‪ ,‬וחיב הלמוד וההתלמדות (דברים י"א י"ט)‪" ,‬ולמדתם אותם את בניכם" (דברים ה'‬
‫א')‪" ,‬ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" וכל מה שבא בלמוד המצוות‪ ,‬וחיב‪ ,‬גם כן ההכנות‬
‫כולן‪ ,‬כמ"ש בתורה (דברים כ"ב ח')‪" ,‬כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים‬
‫דמים בביתך" (דברים כ' ז')‪" ,‬פן ימות במלחמה" (שמות כ"ב כ"ו)‪ ,‬במה ישכב (דברים כ"ד‬
‫ו') "ולא יחבול ריחים ורכב" והרבה בתורה ובנביאים מזה הענין‪ ,‬ר"ל‪ ,‬ההכנות‪ .‬אבל מה‬
‫שנמצא לחכמים עה"ש‪ ,‬והוא אמרם (ברכות ל"ג‪ .‬מגילה כ"ה‪ .‬נדה טז)‪" ,‬הכל בידי שמים‬
‫חוץ מיראת שמים" הוא גם כן אמת ונוטה לצד מה שזכרנו‪ .‬אלא שהרבה פעמים יטעו בני‬
‫אדם ויחשבו קצת פעולות האדם הבאות לבחירתו שהוא מוכרח עליהן‪ ,‬כזוג פלוני או היות זה‬
‫הממון בידו‪ .‬וזה בלתי אמת‪ ,‬כי זאת האשה אשר לקחה בכתובה וקדושין והיא כשרה לו‪,‬‬
‫לקחה לו לפריה ורביה והיא מצוה‪ ,‬והשם יתברך לא יגזור בעשית המצוה‪ .‬ואם יהא בנשואין‬
‫אסור ‪ -‬היא עבירה‪ ,‬והשם לא יגזור בעשית העבירה‪ ,‬וכן זה אשר גזל ממון פלוני‪ ,‬או גנבו‬
‫ממנו‪ ,‬או הכה אותו וכחש בו ונשבע עליו לשקר‪ ,‬אם נאמר שהשם יתברך גזר על זה שיגיע‬
‫זה הממון לידו ושיצא מיד זה האחר‪ ,‬כבר גזר בעבירה‪ ,‬ואין הענין כן‪ ,‬אבל כל פעולות האדם‬
‫הבאות בבחירתו בהן בלי ספק תמצאנה המצוות והעבירות‪ ,‬כי כבר בארנו בפרק השני‪,‬‬
‫‪76‬‬
‫שמצוות התורה ואזהרותיה הן בפעולות אשר לאדם בהן בחירה שיעשן‪ ,‬או שלא יעשן‪ ,‬ובזה‬
‫החלק מן הנפש תמצא יראת שמים ואינה בידי שמים‪ ,‬אבל נמסרה לבחירת האדם‪ ,‬כמו‬
‫שבארנו‪ .‬אם כן מהו אמרם "הכל בידי שמים"? אמנם ירצו בו הענינים הטבעיים אשר אין‬
‫בחירה לאדם בהם כגון בהיותו ארוך או קצר‪ ,‬או רדת המטר או עצירה‪ ,‬או הפסד האויר או‬
‫זכותו וכיוצא בהם מכל מה שבעולם‪ ,‬זולת תנועות האדם ומנוחתו‪ .‬ואמנם זה הענין אשר בארו‬
‫חכמים‪ ,‬שהמצוות והעבירות אינן בידי שמים ולא ברצונו אבל ברצון האדם נמשכו בזה אחרי‬
‫דברי ירמיהו עליו השלום‪ ,‬והוא אמרו (איכה ג' ל"ח)‪" ,‬מפי עליון לא תצא הרעות והטוב"‪,‬‬
‫שהרעות הם המעשים הרעים והטוב הם המעשים הטובים‪ ,‬ואמר שהשם יתברך אינו גוזר על‬
‫האדם לעשות רע או טוב‪ ,‬ואחר שהענין כן ראוי לאדם להתאונן ולבכות על מה שעשה מן‬
‫החטאים והעבירות אחר שפשע ברצונו ואמר (איכה ג' ל"ט)‪" ,‬מה יתאונן אדם חי גבר על‬
‫חטאיו"‪ ,‬ואחר כן שב ואמר‪ ,‬שרפואות זה החולי ‪ -‬בידינו‪ ,‬כי כמו שפשענו בבחירתנו‪ ,‬כן לנו‬
‫לשוב ממעשינו הרעים‪ ,‬ואמר אחר כך (איכה ג' מ'‪-‬מ"א)‪" ,‬נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה‬
‫עד ה'‪ ,‬נשא לבבנו אל כפים‪ ,‬אל אל בשמים"‪ .‬אבל המאמר המפורסם אצל בני אדם‪ ,‬וגם ימצא‬
‫ממנו בדברי החכמים ובדברי הנביאים גם כן‪ ,‬והוא שישיבת האדם וקימתו וכל תנועותיו‬
‫ברצון השם יתברך וחפצו‪ ,‬הוא מאמר אמתי על צד אחד‪ ,‬והוא כמו שהשליך אבן אל האויר‬
‫וירדה למטה‪ ,‬שאמרנו בה שברצון השם יתברך ירדה למטה‪ ,‬והוא מאמר אמתי שהשם יתברך‬
‫רצה שתהיה הארץ כולה במרכז‪ ,‬ומפני זה בכל עת שישליכו חלק ממנה למעלה יתנועע אל‬
‫המרכז‪ .‬וכן כל חלק מחלקי האש מתנועע למעלה ברצון שקדם להיות מתנועע למעלה‪ ,‬לא‬
‫שהשם יתברך רצה בעת שהתנועע זה החלק מן הארץ שיתנועע למטה‪:‬‬
‫ובזה חולקים המדברים‪ ,‬כי שמעתי אומרים‪ ,‬שהרצון בכל דבר‪ ,‬עת אחר עת תמיד‪ ,‬ולא כן‬
‫נאמין אנחנו‪ ,‬אך הרצון היה בששת ימי בראשית שימשכו הדברים כולם על טבעם תמיד‪ ,‬כמו‬
‫שאמר (קהלת א' ט')‪" ,‬מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת‬
‫השמש"‪ .‬ומפני זה הוצרכו החכמים לומר‪ ,‬כי כל המופתים היוצאים חוץ לטבע‪ ,‬אשר היו וגם‬
‫אשר עתידים להיות מאשר יעד בהם הכתוב‪ ,‬כולם קדם בהם הרצון בששת ימי בראשית‪,‬‬
‫והושם בטבע הדברים אז שיתחדש בהם מה שיתחדש‪ .‬וכאשר יתחדש הדבר בעת הצורך‬
‫יחשבו הרואים בו שעתה נתחדש‪ ,‬ואין הדבר כן‪ .‬וכבר הרחיבו בזה הענין הרבה במדרש‬
‫קהלת וזולתו‪ ,‬ומאמרם בזה הענין (עבודה זרה נ"ד)‪" ,‬עולם כמנהגו נוהג"‪ ,‬ותמצאם עליהם‬
‫השלום‪ ,‬תמיד בכל דבריהם בורחים מתת הרצון בדבר אחר דבר ובעת אחר עת‪ ,‬ועל זה הצד‬
‫יאמר באדם כשיקום וישב‪ ,‬שברצון השם יתברך קם וישב‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬שהושם בטבעו‬
‫בתחילת בריאתו שיקום וישב בבחירתו‪ ,‬לא שהוא רוצה עתה בעת קומו שיקום או שלא יקום‪,‬‬
‫כמו שלא רוצה עתה בנפילת האבן הזאת שתפול או שלא תפול‪ ,‬וכלל הדבר שנאמין בו הוא‪,‬‬
‫כי כמו שרצה השם יתברך שיהיה האדם נצב הקומה‪ ,‬רחב החזה‪ ,‬בעל אצבעות‪ ,‬כן רצה‬
‫שיתנועע וינוח מעצמו ויעשה פעולות בבחירתו‪ ,‬אין מכריח לו עליהן ולא מונע מהן‪ ,‬כמו‬
‫שהתבאר בתורה האמתית המבארת זה הענין באמרה (בראשית ג' כ"ב) "הן האדם היה כאחד‬
‫ממנו לדעת טוב ורע"‪ ,‬וכבר באר התרגום בפירוש שהרצון בו ממנו לדעת טוב ורע‪ ,‬רצוני‬
‫לומר‪ ,‬שהוא היה אחד בעולם‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬מין שאין כמוהו מין אחד שישתתף עמו בזה‬
‫הענין אשר נמצא בו‪ ,‬והוא שמעצמו ומנפשו ידע הטוב והרע ויעשה איזה מהם שירצה ואין‬
‫מונע לו מהם‪ ,‬ואחר שהוא כן אפשר שישלח ידו ויקח מזה ואכל וחי לעולם‪:‬‬
‫ואחר שיתחייב זה במציאות האדם‪ ,‬רצוני לומר שיעשה בבחירתו פעולות הטוב והרע 'כאשר‬
‫ירצה‪ ,‬א"כ יתחייב ללמדו דרכי הטוב והרע ושיצוהו‪ ,‬יזהירהו‪ ,‬יענישהו ויגמלהו‪ ,‬יהיה כל זה‬
‫יושר וכן ראוי לו להרגיל עצמו בפעולות הטובות עד שתהיינה לו המעלות השכליות‪ ,‬ויתרחק‬
‫מן הפעולות הרעות עד שתסורנה‪ ,‬והן הפחיתיות אשר הן נמצאות אתו‪ ,‬ולא נאמר שהן בענין‬
‫שאינן יכולות להשתנות‪ ,‬כי כל ענין אפשר להשתנות מן הטוב אל הרע ומן הרע אל הטוב‪,‬‬
‫והכל בבחירתו‪:‬‬
‫ומפני זה הענין זכרנו כל מה שזכרנו מענין המצוות והעבירות‪ ,‬והנה נשאר עלינו לבאר דבר‬
‫אחד מזה הענין‪ ,‬והו א שיש מפסוקים יחשבו בהם בני אדם‪ ,‬שהשם יתברך יגזור במרי‬
‫ושהשי"ת יכריח עליו‪ - ,‬זה שקר וצריכים אנו לבארם‪ ,‬כי הרבה מבני אדם התבלבלו בהם‪,‬‬
‫ומזה מה שנאמר לאברהם (בראשית ט"ו י"ג)‪" ,‬ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה"‪,‬‬
‫אמרו‪ ,‬הלא תראה שגזר על המצרים שיחמסו זרע אברהם ולמה ענשם ? והלא בהכרח בגזרת‬
‫השם יתברך השתעבדו בהם כמו שנגזר עליהם ? והתשובה לאלו‪ ,‬שזה הענין דומה כאילו‬
‫‪77‬‬
‫אמר השם יתברך שהנולדים לעתיד יהיה מהם מורד ועובד‪ ,‬חסיד ורע‪ ,‬וזה אמתי‪ ,‬ולא מפני‬
‫זה המאמר התחיב פלוני (זה) הרע להיות רע על כל פנים ולא פלוני (זה) הצדיק להיות צדיק‬
‫על כל פנים‪ ,‬אבל כל מי שיהיה מהם רע יהיה בבחירתו‪ ,‬ואילו היה רוצה להיות צדיק היה‬
‫יכול‪ ,‬ואין מונע לו‪ .‬וכן כל צדיק וצדיק אילו היה רוצה להיות רע לא היה מונע לו מזה‪ ,‬כי‬
‫הדברים שאמר הקדוש ברוך הוא לא אמרם על איש ידוע‪ ,‬עד שיאמר כבר נגזר עליו‪ ,‬ואמנם‬
‫באו הדברים בכלל ונשאר כל איש ואיש בבחירתו בעיקר יצירתו‪ .‬וכן כל איש ואיש מן‬
‫המצרים אשר חמסו והונו אותם היה בבחירתו שלא יחמסם אילו היה רוצה‪ ,‬כי לא נגזר על‬
‫האיש בפרט שיחמסם‪:‬‬
‫וזאת התשובה בעצמה נשוב על אמרו (דברי' ל"א ט"ז)‪" ,‬הנך שוכב עם אבותיך וקם העם‬
‫הזה וזנה אחרי אלה י נכר"‪ ,‬שאין הפרש בין זה ובין אמרו‪ ,‬כל מי שיעבוד כוכבים יעשה בו‬
‫כך וכך‪ ,‬שאם לא ימצא לעולם מי שיעבוד אותה תהיה ההפחדה לבטלה ותהיינה הקללות כולן‬
‫לבטלה‪ .‬וכן העונשים אשר בתורה אין לנו לומר כאשר מצאנו דין סקילה בתורה שזה שחלל‬
‫שבת היה מוכרח לחלל‪ .‬ולא מפני הקללות שבאו בתורה נאמר‪ ,‬שאשר עבדו כוכבים חלו‬
‫עליהם הקללות ההן שנגזר עליהם לאבדם‪ ,‬אבל בבחירותו עבדו כל מי שעבדה וחל עליו‬
‫העונש כמו שנאמר (ישעיה ס"ו ג' ‪ -‬ד')‪" ,‬גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה‬
‫גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורתם אביא להם"‪:‬‬
‫אבל אמרו (שמות י"ד ד') ‪" ,‬וחזקתי את לב פרעה"‪ ,‬ואחר כך ענשו והמיתו יש בו מקום‬
‫לדבר‪ ,‬ויעלה ממנו בידינו שורש גדול (על מה שלא חשבו כל המפרשים)‪ ,‬והסתכל מאמרי‬
‫בזה הענין ושים אליו לבך‪ ,‬וחבר אותו על דברי זולתי ובחר לך הטוב‪ ,‬והוא אצלי‪ ,‬שפרעה‬
‫וסיעתו אילו לא היה להם חטא אלא שלא שלחו ישראל היה הענין בסופק על כל פנים שהרי‬
‫הקדוש ברוך הוא מנעם מלשלוח אותם‪ ,‬כמו שנאמר (שמות י' א')‪" ,‬כי אני הכבדתי את לבו‬
‫ואת לב עבדיו"‪ ,‬ואיך היה מבקש מהם לשלחם והם מוכרחים שלא לשלחם ? ואיך ענשם אחר‬
‫כן כאשר לא שלחם ? וזה נראה עול בלא ספק‪ ,‬וסותר כל מה שהקדמנו הצעתו‪ ,‬אלא שאין‬
‫הענין כן‪ .‬אבל פרעה וסיעתו מרו בבחירתם בלי הכרח‪ ,‬וחמסו הגרים אשר היו בתוכם‪ ,‬והעלו‬
‫עליהם עול גמור‪ ,‬כאשר נאמר בבאור (שמות א' ט ‪ -‬י)‪" ,‬ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל‬
‫רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו"‪ ,‬זאת הפעולה היתה בהם בבחירתם‪ ,‬מבלי הכרח רק ברוע‬
‫לבבם‪ ,‬והיה עונש השם יתברך להם על זה למנעם מהתשובה‪ ,‬עד שיחולו עליהם מהעונשים‬
‫מה שהיה ראוי להם מן הדין‪ ,‬ומניעתם מהתשובה הוא שלא ישלחם‪ ,‬וכבר באר לו השם‬
‫יתברך זה הענין והודיעו‪ ,‬שאילו היה רוצה להוציאם לבד היה מאבד אותו וסיעתו והיו‬
‫יוצאים מהרה מאין איחור‪ ,‬אמנם רצה‪ ,‬עם הוציאו אותם‪ ,‬לענשם על מה שקדם מחמת‬
‫שעבודם כמו שהבטיח ואמר (בראשית ט"ו י"ד)‪" ,‬וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי‬
‫כן יצאו ברכוש גדול"‪ ,‬ואי אפשר לענשם אילו היו עושים תשובה‪ ,‬ועל כן נמנעו מהתשובה‬
‫והחזיקו בהם‪ ,‬והוא אמרו (שמות ט' טו ‪ -‬טז)‪" ,‬כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך‬
‫בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי"‪ ,‬ואין לדקדק‬
‫עלינו‪ ,‬אם נאמר שהשם יתברך יענש האדם וימנענו מהתשובה ולא יעזבהו לבחור בתשובה‪,‬‬
‫כי הוא יתברך ידע החטאים‪ ,‬ולפי חכמתו וישרו יהיה שעור העונש‪ ,‬פעמים בעולם הבא לבד‪,‬‬
‫ופעמים ב עולם הזה לבד‪ ,‬ופעמים בשניהם‪ ,‬וענשו בעולם הזה חלוק‪ ,‬פעמים יענש בגוף‪,‬‬
‫פעמים בממון‪ ,‬ופעמים בשניהם יחד‪ ,‬וכאשר יבטל קצת תנועות בני אדם שהן בבחירתו על צד‬
‫העונש‪ ,‬כבטול ידיו מן המלאכה שלא יכול לעשות בה מאומה כמו שעשה לירבעם בן נבט‪ ,‬או‬
‫לסמא עיניו מן הראות‪ ,‬כמו שעשה לאנשי סרום הנאספים על פתח לוט‪ ,‬כן יבטל ממנו בחירת‬
‫התשובה‪ ,‬עד שלא יתעורר אליה כלל וימות בחטאו‪ .‬ולא נתחיב לדעת חכמתו עד שנדע‪ ,‬למה‬
‫ענש זה בזה המין מן העונש ולא ענשו במין אחר‪ ,‬כמו שלא נדע מה הסבה להיות לזה המין‬
‫זאת הצורה ולא היתה לו צורה אחרת‪ .‬אבל הכלל כי כל דרכיו חסד ומשפט ויענוש החוטא‬
‫כפי חטאו ויגמול המטיב כפי הטבתו‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬למה בקש ממנו לשלח את ישראל פעם אחר‬
‫פעם והוא נמנע מלשלחם? ולמה לא באו עליו המכות והוא עומד במרדו על עקשותו? כמו‬
‫שאמרנו‪ ,‬שענשו מהשם יתברך הוא שיעמוד על עקשותו ולא היה מבקש ממנו לבטל מה שאי‬
‫אפשר לו לעשותו‪ ,‬זה גם כן היה לחכמה מהשם יתברך‪ ,‬שיודיעהו שהשם יתברך יבטל‬
‫בחירתו כשירצה לבטל‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬הנני מבקש ממך שתשלחם ולא שלחת‪ ,‬ואם תשלחם תהיה‬
‫נצול‪ ,‬רק ידעתי שאתה לא תשלחם עד שתמות והיה הוא צריך שיודה לשלחם‪ ,‬עד שיראה‬
‫הפך דברי הנביא שאמר‪ ,‬שהוא יהיה נמנע להודות ולא היה יכול‪ ,‬והיה בזה אות גדול‬
‫‪78‬‬
‫ומפורסם אצל כל בני אדם‪ ,‬כמו שנאמר (שמות ט' ט"ו)‪" ,‬ולמען ספר שמי בכל הארץ"‪,‬‬
‫שהשם יתברך אפשר שיענוש האדם שימנעהו בחירת פעולה אחת ויודיעהו בזה שלא יוכל‬
‫למשוך נפשו ולהשיבה אל הבחירה ההיא‪:‬‬
‫ועל זה הצד בעצמו היה עונש סיחון מלך חשבון‪ ,‬כי למה שקדם ממריו אשר לא הוכרח עליו‬
‫עונשו יתברך שמנעו מהעביר ישראל בגבולו מהפיק רצון ישראל עד שנלחמו עמו והרגוהו‪,‬‬
‫והוא אמרו (דברים ב' ל')‪" ,‬ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו" וגו'‪ ,‬ואשר הביא להיות‬
‫ענין זה הפסוק קשה על המפרשים כולם‪ ,‬מפני שחשבו כי לא נענש סיחון אלא מפני שלא‬
‫הניח את ישראל עבור בגבולו‪ ,‬ואמרו‪ ,‬איך ענשו והוא מוכרח כי הקשה ה' את רוחו ואמץ את‬
‫לבבו ? כמו שחשבו רבים שלא נענש פרעה ועמו אלא מפני שלא שלח ישראל מארצם‪ ,‬ואין‬
‫הענין כן אלא כמו שבארנו‪:‬‬
‫וכבר באר השם יתברך על ידי ישעיה הנביא‪ ,‬שהוא יתברך יעניש קצת המורדים שימנע‬
‫מהם התשובה ולא יעזוב הבחירה בידו‪ ,‬באמרו (ישעיה ו' י')‪" ,‬והשמן לב העם הזה ואזניו‬
‫הכבד ועיניו השע"‪ ,‬וזה הדבר פשוט אין צורך לפרש‪ ,‬אבל הוא מפתח למנעולים רבים‪:‬‬
‫ועל זה העיקר הולכים דברי אליהו‪ ,‬זכרונו לברכה‪ ,‬באמרו על הכופרים מאנשי דורו (מלכים‬
‫א' י"ח ל"ז)‪" ,‬ואתה הסבות את לבם אחורנית"‪ ,‬רצונו לומר‪ ,‬כאשר חטאו ברצונם היה‬
‫עונשם עליהם מאתך שתסב לבם אחורנית מדרך התשובה‪ ,‬לא תניח להם הבחירה‪ ,‬ולא רצו‬
‫להניח החטא ההוא והתמידו מפני זה על כפירתם באמרו (הושע ד' י"ז)‪" ,‬חבור עצבים‬
‫אפרים הנח לו"‪ .‬רצונו לומר‪ ,‬שהוא מתחבר אל העצבים בבחירתו ואוהב אותם ‪ -‬עונשהו‬
‫שיונח על אהבת ה' וזה ענין "הנח לו"‪ .‬וזהו מן הפרושים הטובים למי שיבין דקות הענינים‪:‬‬
‫אמנם מאמר ישעיה הנביא עליו השלום‪ ,‬שנאמר (ישעיה ס"ג י"ז)‪" ,‬למה תתענו ה' מדרכיך‬
‫תקשיח לבנו מיראתך" אינו מזה הענין כלל‪ ,‬ואינו נתלה בדבר ממנו‪ .‬ואמנם ענין אלו‬
‫הדברים‪ ,‬כפי מה שבא לפניו ולאחריו‪ ,‬שהנביא היה מתרעם על גלותינו‪ ,‬גזרתנו‪ ,‬הפסק‬
‫ממשלתנו ותגבורת האומות עלינו‪ ,‬ואמר על זה דרך תפלה‪ .‬ה' אלהים‪ ,‬כשיראו ישראל‬
‫תגבורת הכופרים יתעו מדרך האמת‪ ,‬ויטה לבם מיראתך‪ ,‬וכאילו היית אתה הסבה לסכלים‬
‫האלה לצאת מדרך האמת‪ ,‬כמו שאמר משה רבינו‪ ,‬עליו השלום‪( ,‬במדבר י"ד ט"ו)‪" ,‬ואמרו‬
‫הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה" וגו'‪ ,‬ומפני זה‬
‫אמר אחר זה (ישעיה ס"ג י"ז)‪" ,‬שוב למען עבדיך שבטי נחלתך"‪ ,‬רצונו לומר‪ ,‬עד שלא‬
‫יהיה בענין חלול שמך הגדול‪ .‬וכמו שבאר בתרי עשר מאמר הנמשכים אחר אמת המנוצחים‬
‫מן עובדי עבודה זרה בזמן הגלות‪ ,‬אשר מספר דבריהם (מלאכי ב' י"ז)‪" ,‬כל עושה רע טוב‬
‫בעיני ה' ובהם הוא חפץ או איה אלהי המשפט"‪ ,‬וספר דבריהם כמו כן מאורך הגלות (מלאכי‬
‫ג' ט"ו ‪ -‬ט"ז)‪" ,‬אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית‬
‫מפני ה' צבאות ועתה אנחנו מאשרים זדים"‪ ,‬והבטיחנו שם שהוא יתברך עתיד לבאר האמת‬
‫ואמר בזה (מלאכי ג' י"ח)‪" ,‬ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע"‪:‬‬
‫אלו הפסוקים המסופקים בתורה ובמקרא‪ ,‬שיראה מהם שהשם יתברך יכריח על העבירות‪.‬‬
‫והנה ב ארנו ענינם בלא ספק‪ ,‬והוא באור אמתי עם טוב התבוננות‪ ,‬ונשארנו על שרשינו‪,‬‬
‫שברשות האדם הן המצוה והעברה והוא הבוחר בפעולותיהן‪ ,‬מה שירצה לעשותו יעשה ומה‬
‫שלא ירצה לעשותו לא יעשה‪ ,‬רק אם יענישהו השם יתברך על חטאו שיבטל רצונו‪ ,‬כמו‬
‫שבארנו ושקנין המעלות והפחיתות בידו‪ ,‬ומפני זה צריך לו שישתדל לקנות לנפשו המעלות‪,‬‬
‫שאין לו מעיר לזולתו שיעירהו עליהם‪ ,‬והוא אמרם במוסרי זאת המסכתא (אבות פרק א)‪,‬‬
‫"אם אין אני לי מי לי"‪:‬‬
‫ולא נשאר מזה הענין אלא דבר אחד שצריך לדבר בו מעט‪ ,‬עד שתשלם כונת זה הפרק ואף‬
‫על פי שלא היה בדעתי לדבר בו כלל‪ ,‬אבל הצורך הביאני אל זה‪ ,‬והוא ידיעת השם יתברך‬
‫העתידות‪ ,‬שהיא הטענה אשר יטענו עלינו בה החושבים שהאדם מוכרח על המצוה ועל‬
‫העבירה ושכל פעולות האדם אין לו בחירה בהן אחר שבחירתו תלויה בבחירת האלהים‪,‬‬
‫ואשר גרם לזאת האמונה הוא שישאל השואל‪ ,‬זה האיש ידע בו הבורא אם יהיה צדיק או‬
‫רשע או לא ידע ? ואם תאמר‪ ,‬ידע ‪ -‬יתחיב מזה‪ ,‬שיהיה מוכרח על הענין ההוא אשר ידעו‬
‫השם יתברך טרם היותו‪ ,‬או תהיה ידיעתו בלתי אמתית‪ .‬ואם תאמר שלא ידע מקודם‪,‬‬
‫תתחיבנה בוה הרחקות עצומות ותהרסנה חומות נשגבות בענין הדת‪ .‬לכן שמע ממני מה‬
‫שאומר לך‪ ,‬והסתכל בו מאד‪ ,‬כי הוא האמת בלא ספק‪ ,‬וזה כבר התבאר בחכמות האלהית‪,‬‬
‫רצוני לומר‪ ,‬מה שאחר הטבע‪ ,‬שהשי"ת אינו יודע במדע‪ ,‬ולא חי בחיים‪ ,‬עד שיהיה הוא‬
‫‪79‬‬
‫והמדע שני דברים כאדם וידיעתו‪ ,‬שהאדם בלתי המדע והמדע בלתי האדם‪ ,‬וכיון שכן הוא ‪-‬‬
‫הם שני דברים‪ ,‬ואילו היה השם יתברך יודע במדע היה מתחיב הרבוי‪ ,‬והיו הנמצאים‬
‫הקדמונים רבים‪ ,‬השם יתברך‪ ,‬המדע אשר בו ידע‪ ,‬החיים אשר בו חי‪ ,‬היכולת אשר בו יכול‬
‫וכן כל תאריו יתברך‪ .‬ואמנם זכרתי לך תחלה טענה קרובה וקלה להבין אותה ולהשכילה‬
‫להמון‪ ,‬כי הטענות והראיות אשר תתירנה זה הספק הן חזקות מאד ומופתיות אמתיות‪,‬‬
‫והתבאר‪ ,‬שהוא יתברך שמו ‪ -‬תאריו‪ ,‬ותאריו ‪ -‬הוא‪ ,‬עד שיאמר עליו‪ ,‬שהוא המדע‪ ,‬הוא‬
‫היודע‪ ,‬והוא החי‪ ,‬והוא החיים‪ ,‬והוא הממשיך לעצמו החיים וכן שאר התארים‪:‬‬
‫ואלו הענינים קשים‪ ,‬ולא תקוה להבינם הבנה שלמה משתי שורות או משלש מדברי‪ ,‬ואמנם‬
‫יעלה בידך מהם ספור דברים לבד‪ .‬ולזה העיקר הגדול לא התירה הלשון העברית לאמר "חי‬
‫ה' צבאות" כמו שאמר (בראשית מ"ב ט"ו) "חי פרעה" (שמואל ב' י"ד ט"ו)‪" ,‬חי נפשך"‪,‬‬
‫רצוני לומר‪ ,‬שם מצורף‪ ,‬כי המצורף והמצטרף אליו הם שני דברים חלוקים‪ ,‬ולא יצטרף‬
‫הדבר לעצמו ולפי שחיי השם הם עצמו ועצמו הוא חייו‪ ,‬ואינו דבר אחר זולתו‪ ,‬לא הזכירוהו‬
‫בצירוף‪ ,‬אך אמר "חי ה' צבאות" ‪ -‬חי השם אשר עשה לנו את הנפש הזאת‪ ,‬הכונה בזה‪,‬‬
‫שהוא וחייו אחד‪:‬‬
‫כבר התבאר גם כן בספר הנקרא "מה שאחר הטבע"‪ ,‬שאין יכולת בדעתנו להבין מציאותו‬
‫יתברך על השלמות‪ ,‬וזה לשלמות מציאותו וחסרון דעתנו‪ ,‬ושאין למציאותו סבות שיודע בהן‬
‫ושקצרה דעתנו מהשיגו כקוצר אור הראות מהשיג אור השמש‪ ,‬שאינו לחולשת אור השמש‬
‫אבל להיות אור השמש יותר חזק מאור הראות שירצה להשיגו וכבר דברו בזה הענין הרבה‪,‬‬
‫והם כולם מאמרים אמתיים‪ .‬וראוי מפני זה שלא נדע גם כן דעתו‪ ,‬ושלא תכילהו גם כן דעתנו‬
‫כלל‪ ,‬אחר שהוא ‪ -‬דעתו ודעתו ‪ -‬הוא‪ .‬וזה הענין נפלא מאד‪ ,‬והוא אשר נבצרה מהם אמתתו‪,‬‬
‫ואמרו‪ ,‬שהם ידעו שמציאותו יתברך על השלמות אשר הוא עליה לא יושג‪ ,‬ובקשו להשיג‬
‫ידיעתו עד שידעוהו ‪ -‬וזה מה שאי אפשר‪ ,‬שאילו תכיל דעתנו מדעו‪ ,‬היתה מכילה מציאותו‪,‬‬
‫אחר שהכל דבר אחד‪ ,‬שהשגתו על השלמות הוא שיושג כמו שהוא במציאותו‪ ,‬ומן הידיעה‬
‫והיכולת והחיים והרצון וזולת זה מתאריו הנכבדים הנה כבר בארנו‪ ,‬שהמחשבה בהשגת‬
‫ידיעתו סכלות גמורה‪ ,‬אלא שאנחנו נדע שהוא יתברך יודע‪ ,‬כמו שנדע שהוא נמצא‪ .‬ואם‬
‫ישאלנו שואל‪ ,‬איך הוא מדעו ? נאמר לו‪ ,‬אנחנו לא נשיג זה‪ ,‬כמו שלא נשיג מציאותו על‬
‫השלמות‪ ,‬וכבר הרחיק על מי שישתדל לדעת אמתת ידיעתו יתברך ונאמר לו (איוב יא ז)‪,‬‬
‫"החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא"‪:‬‬
‫והבן כל מה שאמרנו שפעולות האדם מסורות אליו‪ ,‬וברשותו להיות צדיק או רשע מבלתי‬
‫הכרחת השם יתברך עליו על אחד משני הענינים‪ ,‬ומפני זה היה ראוי הצווי‪ ,‬הלמוד‪ ,‬ההבנה‪,‬‬
‫הגמול והעונש‪ ,‬ואין בכל זה ספק‪ .‬אמנם תאר ידיעתו יתברך והשגתו לכל הדברים דעתנו‬
‫קצרה להשיגו‪ ,‬כמו שבארנו‪:‬‬
‫וזהו כלל מה שכוננו אליו בזה הפרק‪ ,‬וכבר הגיעה העת לפסוק הדברים הנה‪ ,‬ואתחיל בפרוש‬
‫המסכתא הזאת אשר הקדמנו אלו הפרקים‪:‬‬
‫תם ונשלם‪:‬‬
‫‪81‬‬
‫מוסר‬
‫הרמב"ם לבנו רבי אברהם‬
‫ערלת בשר כנגד השכל האנושי‪ ,‬וערלת הלב כנגד השכל האלוקי‬
‫דע! בני אברהם ישכילך האלהים ית'‪ ,‬כי הערלה הנאמרת באברהם ע"ה היא בבשר‪ ,‬מפני כי‬
‫השכל האנושי תחלת משכנו הוא בלב אשר הוא בשר‪ .‬והערלה הנזכרת במשה רבינו ע"ה היא‬
‫בלב‪ .‬ו כבר אתה ידעת שתוף שם לב מפני שהוא שכל נבדל‪ ,‬ובא הענין כאלו יכלול השכל‬
‫האנושי וירגילנו להיישיר הטוב לבלתי השתתף עם תאוות הגוף ויהיה נאבד‪.‬‬
‫פרעה משל ליצר הרע‪ ,‬ישראל לשכל האנושי‪,‬‬
‫משה נגד השכל האלוקי‪ ,‬מצרים כנגד הגוף‪ ,‬ארץ גושן נגד הלב‬
‫ויש לך בני לדעת כי פרעה מלך מצרים הוא יצר הרע באמת‪ .‬וישראל כלם גם כן באמת הם‬
‫כדמות דבר בענין השכל האנושי ותבין זה מענין המלה והרכבתה‪ .‬ומשה רבינו ע"ה הוא‬
‫השכל האלהי‪ ,‬ומצרים בכללו הוא הגוף רוצה לומר הגוף בכללו‪ ,‬האברים השרים והאברים‬
‫שהם כעבדים להם‪ ,‬והם הדבר הטפל‪ .‬וארץ גשן הוא מקום הלב‪ .‬וידעת כי בני ישראל הם‬
‫אשר שלט בהם פרעה הרשע ועבדוהו בעבודת פרך‪ .‬אבל משה רבינו ע"ה אין בינו וביניהם‬
‫שום יחס ולא להם עליו שום כח ולא שליטה‪ .‬ומשה ואהרן כלם דבר אחד‪ ,‬אמנם מעורר‬
‫הכוחות הוא משה ע"ה‪ ,‬ומעורר החמרים הוא אהרן ע"ה‪ .‬ודע בני כי המיתה הנזכרת בנביאים‬
‫ע"ה היא הפסקת הדבקות אשר ביניהם ובין הדבר השופע עליהם‪ ,‬וזה כלו כשיתעסק השכל‬
‫האנושי עם תאוות הגוף‪ .‬ולא תפרש בו יותר ממה שהעירותיך עליו‪.‬‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬בית המקדש‪ ,‬רומזים על החומר הנכבד‪ ,‬משכן לשכל האנושי‪,‬‬
‫ציון מקום במוח משכן השכל הפועל‬
‫ומה שעוררתיך בני גם כן במאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים על אשת חיל אשר הוא נאמר על‬
‫חמר נכבד‪ .‬כן היא ארץ ישראל ג"כ וירושלם אשר בה בית המקדש‪ .‬וכן הלב הוא משכן‬
‫השכל האנושי וציון הוא מקום במוח נכבד מאוד בו משכן השכל הפועל‪.‬‬
‫מלכי בית דוד נגד השכל האנושי המתעסק בשפע האלוקי‪.‬‬
‫שומרון הוא החומר הארור אשה זונה‬
‫ודע בני! כי מלכי בית דוד הם דבר אחד בשכל האנושי‪ ,‬אותם אשר נאמר בהם ויעש הישר‬
‫בעיני יי' וגו'‪ ,‬והוא השכל המתעסק בשפע האלהי‪ .‬ובהפכם‪ ,‬הוא אשר היה משולח אל‬
‫התאוות הגופניות‪ ,‬כי באותו הזמן יבא מלך מן האומות וילחם בו אשר הוא יצר הרע בלי ספק‪.‬‬
‫ודע בני! ישמרך האל יתברך כי שומרון הוא החמר הארור המקולל אשר לא ימלכו עליה אלא‬
‫מלכים רעים וחטאים שהם התאוות‪ ,‬כמו שנאמר בספר משלי גם כן על האשה הזונה‪.‬‬
‫דוד‪ ,‬שאול‪ ,‬ושמואל‪,‬‬
‫כנגד השכל העפרי‪ ,‬השכל האנושי‪ ,‬והשכל האלוקי‬
‫והבן ג"כ היאך היה שונא שאול לדוד והוא האמת‪ .‬ואל תונה עצמך ולא יקטרג אותך השטן‬
‫כשאול‪ ,‬כי לפעמים יבא בו השכל האנושי ולפעמים יבוא בו השכל העפרי ויטה אחר התאוות‬
‫ואז ימאס לדוד‪ .‬וראה והבן איך הלך שאול אחרי דוד אל מקום הנקרא בשכ"ו וזו המלה היא‬
‫נאמרה על הלב עברו משכיות לבב או מי נתן לשכוי בינה‪ ,‬והוא בלא ספק בעבור הסתלקו מן‬
‫הדמיונות הגופניות והיתה המחשבה נקייה וטהורה במושכלות עם השפע אשר בא משמואל‬
‫שהוא שכל נבדל ומשכנו במוח אשר נקרא שמו בניות ברמה‪ .‬ופי' רמ"ה עליונה‪ .‬וכשהלך‬
‫שאול אל הלב לא מצאו שמה כאלו נאמר לו לך אל המוח שהוא יגבר בכחות למען היותו מלך‬
‫עליהם‪ ,‬ועלה אל מקום המוח ומצאו שמואל עמו ונתיסר אז שאול מפני שאין לו כח על דוד‬
‫כי העזר היא משמואל אל דוד אף על פי שהיה מתחלה עם שאול‪ .‬ואחרי כן נאמר לו שהוא‬
‫בניות ברמה והוא המוח בלא ספק ואין לו כח עליו בעבור שהיה עמו השכל האלהי אשר הוא‬
‫שמואל וברח דוד מפניו ושאול פשט בגדיו‪ .‬ואלה הבגדים בא המשל בהם בתאוות כאמור‬
‫הסירו הבגדים הצואים מעליו וגו' בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגו'‪:‬‬
‫‪81‬‬
‫המשכן וכליו משל על הגוף הנכבד‬
‫ודע בני אברהם! ירחמך האל יתברך‪ ,‬כי המשכן וכליו בא המשל בו על גוף נכבד‪ .‬והתחיל‬
‫בארון אשר הוא הלב בלא ספק‪ .‬וכן הוא גם כן התחלה בגוף‪ .‬ובארון גם כן הלוחות אשר הם‬
‫השכל האנושי‪ .‬ובאומרו והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה וגו'‪ ,‬המשל בזה בריאות‪,‬‬
‫והשולחן משל על הכבד‪ ,‬והמנורה משל על המרה‪ .‬ומזבח העולה אשר נאמר בו אש תמיד‬
‫תוקד על המזבח לא תכבה‪ ,‬המשל בו על החום הטבעי‪ ,‬ומזבח הקטורת הוא השפע‪.‬‬
‫השמש הוא שכל אלוקי‪ ,‬והירח שכל אנושי‬
‫והאמת והנכון הוא מה שבאר בו החכם רבי אברהם אבן עזרא זצ"ל נאמר לי עליו שהוא חבר‬
‫בפירוש התורה וגלה בו סודות עמוקות ועצומות לא יבינם אלא מי שהוא במדרגתו והם‬
‫השרידים אשר יי' קורא‪ .‬והוא זצ"ל דבר בפרשת ואלה המשפטים בפסוק הנה אנכי שולח‬
‫מלאך לפניך וגו'‪ ,‬מאמר נכבד על השמש ועל הירח‪ ,‬ודברים נעימים אין ראוי שיבינם כל‬
‫אדם‪ ,‬וזה הוא אמרו שם אור הירח הוא מאור השמש‪ .‬ואני אגלה לך בני קצת מדבריו‪ .‬דע כי‬
‫השמש אשר אמר הוא השכל האלהי‪ ,‬והירח הוא השכל האנושי‪ ,‬ימשוך השפע ממנו על אי‬
‫זה צד שיהיה לפי גלוי המשל‪ .‬שהירח אין לה אורה ולא בהירות אלא מהשמש‪:‬‬
‫‪82‬‬
‫מאמר על הנפש‬
‫לרבי יוסף עקנין תלמיד הרמב"ם‬
‫(הוא פרק אחד מספרו הגדול מרפא הנפשות)‬
‫‪83‬‬
‫הנפש היא משלמת גוף טבע‪ ,‬בעל רוח חיים בכח‪ ,‬והוא לה תמימתו השלמה‪ .‬ורצוננו במה‬
‫שאמרנו‪ ,‬כי הנפש היא צורה עיקרית לא מקרית‪ ,‬ואמרנו גוף טבע‪ ,‬להבדיל גוף התולדה‪ ,‬מגוף‬
‫העשוי במלאכה כמו המטה והחותמת‪ .‬ואמרנו בעל רוח חיים בכח‪ ,‬זה גבול שני‪ ,‬להבדיל בו‬
‫מן הברזל והאבן ודומיהם‪ ,‬כי אעפ"י שהם מן הגופות הטבעיות‪ ,‬אינם מזומנים לקבל רוח‬
‫חיים‪ ,‬ועל כן היא הנפש המשלמת גוף טבע בעל רוח חיים בכח‪ ,‬וזהו גדר אשר החכם נתן לה‪,‬‬
‫ולקח זה השם מתמימות תנועתה ושלימות פעולתה‪ ,‬כי הוא הודיע כי הגופים בטרם היות‬
‫הנפש בהם נקראו בעלי רוח חיים בכח‪ ,‬ובהימצא הנפש בהם השלימה אותם והוא חיים‬
‫בפועל‪ .‬וזה ענין מה שאמר החכם (קהלת י"ב ז') והרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה‪ ,‬ולא‬
‫אמר אשר בראה ואשר יצרה‪( .‬כי נתנה משמע שהיא קיימת רק חסר נתינה) וזה ענין מה‬
‫שאמר (בראשית ב' ז') "ויפח באפיו נשמת רוח חיים"‪( ,‬גם כאן מבואר שיש כבר צורה‬
‫שנקראת נשמת חיים שנופחה באדם) אח"כ הודיע שהיא משלמת חסרון הגוף "ויהי האדם‬
‫לנפש חיה"‪ ,‬ר"ל כי הוא בפועל בעל רוח חיים‪.‬‬
‫נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‬
‫וגם זה כן עניין שאמר האל ית' (בראשית א' כ"ו) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‪ ,‬רצה להודיע‬
‫כי הנפש חנתה בו והשלימה גופו הטבעי‪ ,‬כמו שנאצל מזיו האל עליה‪ .‬על כן דמתה אליו מפני‬
‫שהיא עיקר הגוף‪ ,‬לא הגוף‪ .‬כי לא יתכן שירצה לומר באומר נעשה אדם בצלמנו‪ ,‬צורה‬
‫גשמית‪ .‬כי השכל יחייב שלא יהיה לו גוף‪ .‬כי אלו היה בעל גוף נתחדשו עליו המקרים וכבר‬
‫רחקו מעליו כמו שהתבאר בס' הנקרא מה שלאחר הטבע‪ .‬ואמר האל ית' מעיד על כבודו כי‬
‫המקרים לא ידבקו בו ולא ישנוהו כמו שנאמר (מלאכי ג' ו') אני ה' לא שניתי‪ ,‬ועוד אמר‬
‫בביטול הגשמות ממנו (דברים ד' ט"ו) כי לא ראיתם כל תמונה‪.‬‬
‫הנפש דומה למצוותיו ופעליו הנכבדים‬
‫של הבורא ית'‬
‫ומפני שנסתלקו מעליו עניני הגשמות מדרך השכל ומדרך הדת‪ .‬ידענו כי עניין מה שאמר‬
‫נעשה אדם בצלמנו‪ ,‬שתהיה הנפש דומה למצוותיו ופעליו הנכבדים‪ .‬כמו שאמרו חז"ל‬
‫(ברכות י' ע"א) מה הוא טהור אף היא טהורה‪ ,‬ומה הוא קדוש אף היא קדושה‪ ,‬ומה הוא‬
‫רואה ואינו נראה אף היא רואה ואינו נראה‪ ,‬מה הוא סובל כל העולם כולו אף היא סובלת כל‬
‫הגוף‪ ,‬כי אינה בעל גוף בעל אורך ורוחב כדי שישלוט עליה הכפל והחילוק‪ ,‬כדי שיודבקו בה‬
‫שאר מאמרות התנועה ויחולו בה‪ ,‬אבל היא נושאת הגויה מתקנת צרכיה משלמת חסרונה‪,‬‬
‫כמו שהאל ית' מתקן חסרון ברואיו‪ .‬ועוד כי אין יכולת בראות העין‪ ,‬או בזולתו מן ההרגשות‬
‫להשיגה‪ ,‬אבל ישיגוה עין השכל‪ ,‬כמו בוראה הנעלם מעינינו ונגלה לעין שכלינו כפי מה‬
‫שנוכל להשיג‪ .‬ועוד כי היא קיימת במציאותה בלי נעדרת‪ ,‬כמו בוראה שהוא קיים במציאותו‬
‫בלי נעדר ולא ישיגהו כליון‪ .‬ועוד כי היא מתאחדת בדעות המושכלות על תכונתם‪ ,‬ואעפ"י‬
‫שיהיו רחוקות ממנה לפי יכולתנו‪ ,‬וכפי מה שיתכן לה להשיג בוראה‪ ,‬שהוא יודע כל‬
‫המושכלות לא יבצר ממנו דבר מהם‪.‬‬
‫צלם ודמות‪,‬‬
‫צלם לעניין שאינה גשמית‪.‬‬
‫ודמות לעניין פעליה הנאצלים ממנה לתיקון הגוף‬
‫ואולם זכר למקום ההוא צלם ודמות‪ ,‬להודיענו כי היא דומה לבוראה בשני עניינים במציאותה‬
‫האמתי לעניין ביטול הגשמות ממנה נסתלקו המקרים‪ ,‬וקיום היותה על זה העניין‪ ,‬נאמר צלם‪.‬‬
‫והשני היותה דומה אליו בפעליה האצולים ממנה בתקונה צרכי הגוף‪ ,‬וידיעת האמיתות ושאר‬
‫פעולה‪ ,‬על זה אמר דמות‪.‬‬
‫וירדו בדגת הים‬
‫זכו ירדו מלשון ממשלה‪,‬‬
‫לא זכו ירדו למטה ממדרגת בעלי חיים‬
‫ומה יקרו דברי רז"ל בבראשית רבה (פרשה ה') בפירוש וירדו בדגת הים‪ .‬אר"י בר חנינא זכו‬
‫ירדו‪ ,‬לא זכו ירדו‪ .‬ר"י איש כפר חנין [אומר] את שהוא בצלמנו כדמותנו ירדו‪ ,‬את שאינו‬
‫‪84‬‬
‫בצלמנו כדמותנו לא ירדו‪ .‬מי שנפשו זכה וטהורה ולא נתערבה בתערובות הגוף‪ ,‬תצלח‬
‫למלוכה על נפש שאין לה דבור‪ ,‬מפני שיש לה יתרון עליהם‪ ,‬ומי שלא דמתה לדמות הבורא‬
‫יתברך‪ .‬וטבעה ביון מעמקי הגוף ובאה לחקר סתומיו‪ ,‬ונשטפה בשיבולת מימיו‪ ,‬היא שפחה‬
‫נחרפת לתאוותה הבהמית‪ ,‬וזהו עניין מה שאמר ירדו‪ .‬כי החיות שאין להם דבור הם נכבדים‬
‫וטובים ממנו‪ ,‬כי יש להם תכלית צרכיהם אשר נבראו בעבורם‪ ,‬גמורים בתכלית מה שיתכן‬
‫להם להיותם‪ .‬והנפש הסכלה‪ ,‬לא די לה כי נלאתה להשיג לתכלית מה אשר בשבילו נמצאה‪,‬‬
‫אלא עוד התעסקה בתאוות הבהמיות החולפות ואובדות‪ .‬כמו שאמר הקב"ה בתוכחתו כי רע‬
‫עשה עמי‪ ,‬על כן חפשה לא נתן‪ ,‬ונפלה בעבדות שאין לה פדיון‪ ,‬ולא נגאלה ממאסרו לאסור‬
‫יהיה לה כסופה בעולם הבא מן העונש הקשה והמחלה והצרות‪.‬‬
‫השלמת הנפש לגוף אינה כשלמות החום לאש‪,‬‬
‫שבאבוד האש תאבד החמימות‬
‫אלא כהשלמת רב החובל לספינה‪ ,‬שלא יאבד באבוד הספינה‬
‫ומה שאמרנו כי הנפש ההיא משלמת לגוף טבעי אין רצוננו לומר כי היא משלמת בעצמה‪,‬‬
‫אבל היא‪ .....‬משלמת אותו‪ ,‬כי הגוף יהיה חסר בעוד שאין הנפש בו‪ ....‬כי השלמות ב' מינים‪,‬‬
‫האחד שיהיה הוא בעצמו השלמות‪ ,‬כמו החמימות באש‪ ,‬הוא השלמות בעצמו‪ ,‬ובו תשלוט‬
‫האש‪ .‬והמין השני הוא שיהיה עושה בשלמות‪ ,‬כמו רב החובל‪ ,‬כי הוא שלימות הספינה‪ ,‬מפני‬
‫שהוא שעושה בה השלמות‪ .‬וכמו הבונה‪ ,‬שהוא שלימות הבניין כי הוא ישימהו שלם‪ .‬והנפש‬
‫היא ממין הזה השני‪.‬‬
‫ועוד נוכל לחלק השלמות חילוק אחר על שני מינים‪ ,‬המין הראשון האדם שהוא חכם סופר‬
‫ומשכיל וכשירצה יכתוב‪ .‬והאחר‪ ,‬כמו האדם אשר לא יכתוב‪ ,‬ויתכן ללמוד הכתיבה ויהיה‬
‫סופר‪ .‬אם כן הנפש היא שלמות לגוף הטבעי‪ ,‬אבל היא השלמת נבדל‪ ,‬כמו רב החובל שהוא‬
‫שלמות הספינה‪ ,‬והוא נבדל ממנה‪ ,‬ולא יזיק לו בהבדלו ממנה‪ .‬והשלמות אשר איננו נבדל‪,‬‬
‫כמו החמימות באש‪ ,‬שאינה נבדלת‪ ,‬ובהבדלה ממנו תאבד החמימות ותמות‪ .‬וכן הנפש הוא‬
‫לגוף שלימות נבדל‪ ,‬ר"ל כי בהפרדה מן הגוף לא תאבד‪.‬‬
‫הנפש שהיא שלמות לגוף‪,‬‬
‫כמו הראות לעין‪ ,‬וכח המגדל לגוף‪,‬‬
‫בהבדלה מן הגוף נשחתה ואבדה‬
‫ועוד יחלק השלמו ת לשני חלקים אחרים‪ .‬כי כשתהיה השלמות לאבר אחד‪ ,‬ולא יעבור מעליו‬
‫ויעשה צורה לאבר ההוא‪ ,‬כמו הראות‪ ,‬כי היא שלימות לעין לא יסור מן העין‪ ,‬והוא לה צורה‪.‬‬
‫וכשתהיה השלמות לאבר אחד‪ ,‬ויגיע לכל האברים הוא נפש‪ ,‬אבל היא נבדלת ממנה‪ ,‬ובהבדלה‬
‫ממנה תשחת‪ ,‬כמו כח המגדל בגוף‪ ,‬והכח הגופי אשר מקומם ידוע באיכות הגוף‪ ,‬ויגיע לגוף‪,‬‬
‫וכשיבדלו מן הגוף‪ ,‬נשחתו ונאבדו‪ .‬ולא יפעלו פעולתם הראויות להם‪ ,‬ולא בגוף הסובל אותם‪.‬‬
‫הנפש החכמה היא שלמות לגוף‬
‫אבל היא נבדלת מנושאה‪,‬‬
‫ועל כן לא תאבד בהפרדה מן הגוף‬
‫ובהיות השלמות לגוף כמו לאבר אחד‪ ,‬נקרא נפש‪ ,‬אבל הוא נבדל מנושאו‪ ,‬כלומר כי כשיבדל‬
‫מן הגוף לא יאבד‪ ,‬כמו הנפש החכמה‪ ,‬והראיה כי הנפש לא תאבד אחרי הפרדה מן הגוף‪,‬‬
‫בעבור כי היא פועלת בדבר הרחוק מגופה‪ ,‬והיא חושבת לו עד אשר תדענו מבלי שיעמוד‬
‫בפניה‪ ,‬ומאחר אשר פעולתה עובר חוץ מגופה ומגיע לזולתה‪ ,‬בזאת תדע כי היא קיימת אחר‬
‫הפרדה מן הגוף‪ ,‬ואם לא כן הדבר‪ ,‬יהיה פעלה יותר נכבד ממנה‪ ,‬וזה טעות שווא‪ ,‬שיהא‬
‫הפיעל יותר נכבד מהפועל‪ ,‬כי הפיעל נמצא מכח הפועל‪ ,‬כהימצא הפרי מן האילן‪ ,‬ולא ימצא‬
‫הפועל מן הפיעל‪.‬‬
‫תאר נפש חיה שייך רק כאשר‬
‫הנפש מתחברת לגוף‬
‫והדבר מחויב שלא נקרא לנפש לבדה חיה אלא בהתחברותה עם הגוף אעפ"י שהיא משלמת‬
‫אותו‪ ,‬כי היא כמו הראות שהיא משלמת לעין הגוף‪ ,‬ועל נפש החכמה הזאת נאמר (שמואל א'‬
‫‪85‬‬
‫כ"ה כ"ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך‪ ,‬וזה הפסוק רומז שהיא‬
‫קיימת בקיום הבורא יתב' אשר אין לו תכלית ולא סוף‪ ,‬ואביגיל אמרה זה הפסוק והיא מן ד'‬
‫נביאות שהתנבאו לישראל‪.‬‬
‫הנפש החכמה היא פיקדון‬
‫שצריך להחזירו כמו שנתנו לו אותו‬
‫ואמרו רז"ל‪ .‬במדרש קהלת (מס' שבת דף קנ"ב ב') "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה‪,‬‬
‫תנה לו כאשר נתנה לך‪ ,‬מה הוא נתנה בטהרה אף אתה בטהרה‪ .‬משל למלך בשר ודם שחלק‬
‫בגדי מלכות לעבדיו כו' פקחים שבהם החזירום מגוהצים‪ ,‬טיפשים שבהם החזירום מלוכלכים‪,‬‬
‫שמח המלך לקראת הפקחים וכעס על הטיפשים‪ ,‬על הפקחים הוא אומר כלים יינתנו לבית‬
‫האוצר והם ילכו לשלום‪ ,‬על הטיפשים הוא אומר כלים יינתנו לכביסה והם יכבשו בבית‬
‫האסורין‪ ,‬אף הקב"ה על גופן של צדיקים הוא אומר יבוא שלום ינוחו על משכבותם (ישעיה‬
‫נ"ז ב') ועל נפשם הוא אומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (ש"א כ"ה כ"ט) ועל‬
‫גופן של הרשעים הוא אומר אין שלום אמר ה' לרשעים (ישעיה מ"ח כ"ב) ועל נפשם הוא‬
‫אומר ואת נפש אויבך יקלענה בכף הקלע (ש"א שם) " ע"כ‬
‫נפש החכמה בתענוג גדול ועצום דבקה בבורא‪,‬‬
‫ונפש הרשע בעונש מכאיב בכף הקלע‪ ,‬כי אינה כלה לגמרי‪,‬‬
‫שהרי השכילה את בוראה‬
‫והנה הודיע כאן בביאור קיום הנפשות של צדיקים לעד אין להם כליון רק הם בנועם קיימת‪,‬‬
‫ובתענוג גדול ועצום‪ ,‬והוא מה שאמר את ה' אלקיך (ש"א שם) והוא היותה דבוקה בבורא‬
‫ויודעת אותו‪ .‬ועל נפשות הרשעים אמר כי היא בעונש מכאיב ויגיעה עצומה הם אסורים בה‬
‫לבד‪ ,‬והמשילה לאבן הקלע שהוא עולה למעלה כפי כח הקולע‪ ,‬וכשתגיע לתכלית כח הקולע‬
‫תשוב למטה בטבעה ותשוב למצוקי ארץ‪ .‬כן נפש הרשע מפני חכמתה ודעתה את הבורא‬
‫תעל ה למעלה‪ ,‬ומפני רוע מעלליה תרד למטה למדרגה התחתונה של גיהנם‪ ,‬ואין לה מנוחה‬
‫מפני שהיא נכספת אל העליון‪ .‬והיא מתנחמת על המעללים‪ ,‬והיא באבל וביגון‪.‬‬
‫והנה הנפש החכמה והרשע‪ ,‬אין להם אבדון וכליון‪ .‬אך היא נבדלת האחת מן השנית‪ ,‬כי‬
‫האחת בנועם והשני בקצף ועונש כל ימי עולם‪.‬‬
‫גם הרשע וגם הצדיק הולכים לעולמם באתו שער‪,‬‬
‫שהוא שער המות‬
‫רק זה לעולם של עונג‪ ,‬וזה לעולם של צער‬
‫ואמר עוד ר' אליעזר הגדול (מס' שבת שם) כי נשמת הצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד‬
‫שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ושל רשעים כו'‪ ,‬הודיע זה הענין החכם‬
‫באמר ו (קהלת י"ב ה') כי הולך אדם אל בית עולמו‪ ,‬כי המות עולמו של אדם ועומד שם‬
‫לעולם כפי מה שהוכן לו או כעס או הצלחה או עונש ועמל‪ ,‬ואמר במדרש קהלת (שבת קנ"ב‬
‫א')‪" ,‬אל בית עולמו מלמד שכל אחד ואחד עושין לו מדור לפי כבודו‪ ,‬משל למלך בשר ודם‬
‫שיש לו חיילות הרבה כשנכנסין במדינה נכנסין בשער א'‪ ,‬וכשיושבין נותנין לכל אחד ואחד‬
‫מדור לפי כבודו ע"כ‪ .‬והשער אשר זכר כאן הוא המות אשר ישתוו בו הכל‪ ,‬כמו שאמר‬
‫(קהלת ט' ג') מקרה אחד לכל‪ ,‬אך יהיה הפרש בין הנפשות אחר המות ושם יודע הצלחת‬
‫המצליח והפסד המפסיד‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫נפש הבהמה היורדת למטה שאמר שלמה‪,‬‬
‫אינה על נפש הבהמה ממש‬
‫או נפש הטבעי והמתאוה‪,‬‬
‫אלא על נפש החכמה של הרשעים והכסילים הדומים לבהמה‬
‫ובזה הענין אומר (שם ג' כ"א) ומי יודע רוח בני האדם העולה למעלה ורוח הבהמה היורדת‬
‫וגו' ופירוש רוח הבהמה‪ ,‬רומז לנפשות הכסילים והפריצים אשר נפשותם לאבדון ועונשם‬
‫קיים לעד‪ ,‬וחכמת שלמה ע"ה גדולה שישים דברים בבהמות‪ ,‬אם נפשותם יורדת למטה‪ ,‬או‬
‫הנפש הטבעי או המתאוה אשר באדם בידוע שהם אובדות באבוד הגוף‪ .‬ואין הרמז אלא בנפש‬
‫החכמה בכסילים או ברשעים‪.‬‬
‫וכבר הבאנו ראיות מן הדת ומן השכל על קיום הנפשות ובלבד הנפש החכמה משלש הנפשות‬
‫אשר הצלחתם קיימת בעוה"ב לצדיקים‪ ,‬וכן קיום הנפשות (לרשעים) מפני שהם יודעים‬
‫ואינם עושים‪ .‬והם אשר נאמר בם (ישעיה ס"ו כ"ד) כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה‪,‬‬
‫פירוש תולעתם ר"ל נפשותם‪ ,‬ונתן הכתוב אשם אשר לא תכבה‪ ,‬ותולעתם אשר לא תמות‪ ,‬כי‬
‫שלא תאבד העילה לא יאבד העלול‪ ,‬ונפשות הכסילים לא תאבד באבוד גופן‪ ,‬ובהן נאמר‬
‫(מלאכי ד' ג') ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם‪ ,‬וזכר בכאן אפר לאבוד‬
‫נפשותם כי העצים לא ישובו אפר עד אבוד האש מהם‪ ,‬והודיע במאמר הזה עוד כי נפשותם‬
‫לא ישובו לגופם אחרי אובדם כאשר לא ישוב העפר אל הגוף אשר היה בו‪:‬‬
‫‪87‬‬
‫מאמר הנפש‬
‫לרבי מאיר אלדבי מחבר ספר "שבילי אמונה"‬
‫(שלשה פרקים )‬
‫‪88‬‬
‫הקדמה‬
‫אודה לאל ואהללה‪ .‬ושמו תמיד אגדלה‪ .‬ובגודל תעצומו אמללה‪ .‬ואומר בתהלה ושבח וגדולה‪ .‬ועוז‬
‫וממשלה‪ .‬לנורא עלילה‪ .‬אשר על כל מאוד נעלה‪ .‬כי הוא עלה ראשונה לכל עלה‪ .‬ואחרון לאחרונים‬
‫בלי תכלה‪ .‬שליט בכל דיירי מטה ומעלה‪ .‬ולו דומיה תחלה‪ .‬דביה אתאי תושבחתא כולא‪ .‬והוא סליק‬
‫עליהון לעילא‪ .‬אשר חסדיו עמנו תמיד העלה‪ .‬ובהיותינו במצרים בתוך הגולה‪ .‬אותנו משם דלה‬
‫דלה‪ .‬והפאירנו לעטרת ולכלילה‪ .‬שנאמר בך בחר י"י להיות לו לעם סגולה‪ .‬ונתן לנו את התורה‬
‫אשר בה כל חכמה כלולה‪ .‬וצונו להגות בה יום ולילה‪ .‬כדי להתבונן ממנה דרך אמונתנו המעולה‪ .‬כי‬
‫והמשפטים והמצות‪ .‬אשר הם בתורתנו כתובות‪ .‬ובהם נבדלנו מכל לשון ואומה‪ .‬על אחת כמה וכמה‬
‫שהזהירנו בוראנו‪ .‬לשום לשביל האמונה מגמתינו‪ .‬לכן אנו חייבים להודות ליוצרנו ולברכו‪ .‬ותמיד‬
‫עלינו להמליכו‪ .‬וליחדו לפארו ולקלסו ולהדרו‪ .‬ולשבחו ולהללו ולרוממו ולגדלו‪ ,‬גם עלינו לבקש‬
‫תמיד ולדרוש‪ .‬ולחשוב ולחרוש‪ ,‬ולהתבונן ולהביט ולפנות‪ .‬ולהגות ולתנות‪ .‬ולחקור בעד פעולת‬
‫שוכן מעונים‪ .‬בחבורי חכמי קדמונים‪ .‬ונדעה נרדפה לדעת את י"י‪:‬‬
‫ואני הצעיר שבמשפחת בית אבי‪ .‬מאיר בן החסיד רבי יצחק ז"ל המכונה אבן אלדבי‪ ,‬מבני גלות‬
‫ירושלים אשר בספרד‪ .‬אשר הוא בין העמים מפוזר ומפורד‪ .‬ממדינת טולטילה‪ .‬אשר בארץ אנדלוס‬
‫היא העיר הגדולה‪ .‬בגוף החמישי לפאת מערבית דרומית היא מהוללה‪ .‬בראותי המון העם הגוי‬
‫כלו‪ .‬אשר הלך חשכים ואין נוגה לו‪ .‬ומשכילי הרבים כלים‪ .‬והחכמים הולכים ודלים‪.‬‬
‫והנוגשים אצים והוללים‪ .‬ורודפים אחר הבצע קלים‪ .‬וינהגו בכבדות אשר החכמה‬
‫שואלים‪ .‬וניתן השכל במחבוא ובתרים‪ .‬עד קברו אותו המקברים‪ .‬לא ידעו ולא ישכילו‬
‫כי טח מראות עיניהם‪ .‬אבדה האמונה ונכרתה מפיהם‪.‬‬
‫ובכן נכ ספה וגם כלתה נפשי‪ .‬לידע אמתת אמונה ולסוד ממוקשים‪ .‬נתתי את לבי לדרוש ולתור‬
‫בחכמה‪ .‬ולחקור בעד התעלומה‪ ,‬מפי סופרים ומפי ספרים‪ .‬וארא הרבה חבורים מזהב ומפז יקרים‪.‬‬
‫אשר חברו לנו חכמי קדמוננו‪ .‬לבאר בו אמונתנו‪ .‬ויש אשר רמזום בסודם להחכימנו‪ .‬כי דעתם‬
‫רחבה מדעתינו‪ .‬ויש אשר הרחיבו בביאורם‪ ,‬והאריכו עד מאד בדבורם‪ .‬ובעמדי על רמיזותיהם‪ .‬ועל‬
‫סוד עניניהם‪ ,‬ובינותי בספרים ההם‪ .‬הוסר מסוה הסכלות מעל רעיוני‪ .‬ויאירו עיני‪ .‬ושמחתי בהגיעי‬
‫למחוז חפצי‪ .‬ואחשבה התעלומה לאור אוציא‪ .‬כי אמרתי אולי מרוב המאורעות‪ .‬אשר מצאנו צרות‬
‫רבות ורעות‪ .‬ומ חמת האריכות‪ .‬אשר הם באמונה בהמשכות‪ .‬גם יגרום חתימתה וסודתה‪ .‬שלא נוכל‬
‫להשיג אותה‪ .‬ואומר מי יתן מכריע ביניהם‪ .‬לעשות לי טוב משניהם‪ .‬ומהאריכות קצת להסר‪.‬‬
‫ולבאר מהסודות בקוצר‪ .‬ואקראה עם הילדים אשר כגילי‪ .‬ואענדם עטרות לי‪ .‬וקורות הזמן הפרו‬
‫עצתי‪ .‬כאשר התעו אותי‪ .‬עד כי נעויתי שחותי‪ .‬והוציאוני מבית אבי ומארץ מולדתי‪ .‬ומאת קרובי‬
‫ומשפחתי‪ .‬וטלטלוני טלטלה גבר‪ .‬ונדדתי כיונה מבלי אבר‪ .‬ולא נטשוני ולהשלים מאויי‪ .‬וקצתי‬
‫בחיי‪ .‬לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי‪ .‬כי מדחי אל דחי הלכתי‪ .‬וכאשר ללמוד חזרתי‪ .‬כמעט כלום‬
‫לא הבנתי‪ .‬כי באורך הגלות נתבלבלה דעתי‪ .‬ואחשבה לדעת ולא ידעתי‪ .‬גם מחמת אורך הדברים‪.‬‬
‫אשר בספרי המחברים ללמוד בהם קצתי‪ .‬וכאשר בגודלם הבינותי‪ .‬וישבתי ברעדה‪ .‬משתומם‬
‫‪89‬‬
‫כשעה חדא‪ .‬בחשבי איך אשר יגעתי מלפנים‪ .‬בימים הראשונים‪ .‬הנה עתה הכל אבדתי‪ .‬ולכן‬
‫מלהנות בחכמה נמנעתי‪.‬‬
‫ויהי היום ואשמע את קול הקורא‪ .‬ואשא עיני וארא‪ .‬והנה עומד לנגדי כמראה גבר‪ .‬והוא מלין‬
‫מדבר‪ .‬ויעירני כאיש אשר יעיר משנתו‪ .‬ואעמוד בבהלה לעומתו‪ .‬ויאמר אלי בן אדם‪ .‬מה לך נרדם‪.‬‬
‫למה כל אשר בתחלה יגעת‪ .‬עתה הכל אבדת‪ .‬הלא ידעת אם לא שמעת‪ .‬יגעתי ולא מצעתי אל‬
‫תאמן‪ .‬גול על י"י מעשיך ודברך יאמן‪ .‬כי אדם לעמל יולד‪ .‬ואיזה חכם הרואה את הנולד‪ .‬ואשרי מי‬
‫שעמלו בתורה‪ .‬ובחר תמיד דרך האמונה הישרה‪ .‬אם תגביר נפשך השכלית על הבהמית‪.‬‬
‫נשמתך תחיה ואותה לא תמית‪ .‬ואל תשיאך תבל בהבליה‪ .‬כי היא תמית במפעליה‬
‫והחכמה תחיה בעליה‪ .‬וזאת עוד אחרת‪.‬אשר היא לכל חכם ניכרת‪ .‬שאמרו יודעי דעת‬
‫ומזמה‪ .‬ומותר האדם מין הבהמה‪ .‬אכן יש נשמה‪ .‬והיא והיא הנפש החכמה‪ .‬אשר נתנה‬
‫לך אלוהי הרוח‪ .‬והיא בכך בכוח‪ .‬ואתה אל הפועל תוציאנה‪ .‬בהתעסקך בחכמה‬
‫להביננה‪ .‬ואז תעלנה מעלה מעלה‪ .‬אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה‪.‬‬
‫וכשמעי הדבר הזה התחזקתי‪ .‬ועל עמדי עמדתי‪ .‬ואפתח פי ואומר אל העומד אצלי‪ .‬מצאתי און לי‪.‬‬
‫ידבר נא אדני כי חזקתני‪ .‬כי אמרתי‪ .‬הנני הנני‪ .‬מזומן לכל אשר תצוני‪ .‬ואלך בדרך אשר תורני‪.‬‬
‫אמנם אין לי פה להשיב ולא אזן להקשיב‪ .‬ולא מצח להרים ראש‪ .‬כי שבעתי לענה ורוש‪ .‬ומה אענה‬
‫ואומר‪ .‬ולבי חמרמר‪ .‬כי לא עמד טעמי בי וריחי נמר‪ .‬כי יודע אדני כי מרוב עוני‪ .‬צר ומצוק‬
‫מצאוני‪ .‬ואבד מנוס ממני‪ .‬ולכן אין מלה בלשוני‪ .‬כי הגלות הביאני‪ .‬וממושבי דחפני‪ .‬כי מארצי‬
‫הוציאני‪ .‬ואל ארץ גזרה הוליכני‪ .‬והכני פצעני‪ .‬ולעשות חפצי לא נטשני‪ .‬עד כי יחיד ועני אני‪ .‬ואתה‬
‫ראה עניי וחלצני‪ .‬כי עבדך אני הבינני‪ .‬כי אמרתי מרוב יגוני‪ .‬מה בצע לי להוסיף בעמלי ולהגות‬
‫בחכמה‪ .‬אשר היא גבוהה ורמה‪ .‬וכאשר עיני ממנה אעלימה‪ .‬לא ישאר בידי מאומה‪ .‬ועתה אם נא‬
‫מצאתי חן בעיניך‪ .‬תקנני בעצה טובה מלפניך‪ .‬והודיעני דרך זו אלך‪ .‬ואולי יהי דרך המלך‪ .‬בענין‬
‫שלא איגע לריק ולא אלד לבהלה‪ .‬כאשר עשיתי בתחלה‪ .‬ועליך המלאכה לגמור‪ .‬כי המתחיל במצוה‬
‫אומרים לו גמור‪ .‬ואודה לך תמיד בכל מאדי‪ .‬זה חסדך אשר תעשה עמדי‪ .‬ויוסף עוד לדבר אלי‪.‬‬
‫ויאמר כל מחסורך עלי‪ .‬לכה נא אתי‪ .‬ואל תקוץ בתוכחתי‪ .‬ואיעצך נא עצה‪ .‬זאת העצה היעוצה‪.‬‬
‫ובעשותה תמצא חפצך אשר אהבת‪ .‬קח לך הספרים אשר בם למדת‪ .‬וסלת נקיה מהם ברור לך‪.‬‬
‫והגיפ' בנפש שכלך‪ .‬וקצר מהדברים בנועם אמרים‪ .‬כי י"י יהיה בעזרך‪ .‬וכתוב הכל וכסדר‬
‫תחברהו‪ .‬וכאשר תדעהו‪ .‬מהרה לא תשכחהו‪ .‬כי יהי קטן ועמך תביאהו‪ .‬ושננת בו תמיד ותנצרהו‪.‬‬
‫ובזה תעשה הטוב והישר ותהיה בו תמיד מאושר‪ .‬וזאת העצה היא טובה ונבחרת‪ .‬ועליה נאמר שם‬
‫עולם אתן לו אשר לא יכרת‪ .‬ואם גלית אל ארץ אחרת‪ .‬הגלות עונות מכפרת‪ .‬ומעתה סר עונך‬
‫וחטאתך תכופר ותיטב לי"י משור פר‪.‬‬
‫ואען ואומר‪ .‬אדני טוב דברת‪ .‬בכל אשר ספרת‪ .‬מה נמלצו לחכי אמרתיך‪ .‬על כן אהבתי מצותיך‪ .‬כי‬
‫כל אמריך הם נכוחים ומת וקים‪ .‬והדברים עתיקים‪ .‬ועתה מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני‪ .‬כי‬
‫בעצתך תנחני‪ .‬מה חיי ומה אני‪ .‬ואתה ידעת מיעוט שכלי‪ .‬ורוב סכלי‪ .‬ולמה ידבר אדני אל עבדו‬
‫כדברים האלה‪ .‬ואני רש ונקלה‪ .‬ואין בי לא דעת ולא תבונה‪ .‬ואיך תצוני להורות שבילי אמונה‪.‬‬
‫והנה ללכת באלה לא נסיתי‪ .‬ולא עמדה לי חכמתי‪ .‬כי זה כמה לחבר הספר הזה אמרתי‪ .‬ומחסרון‬
‫שכלי ודעתי‪ .‬וגם יען כי בגולה הלכתי‪ .‬לא נתקיימה מחשבתי‪ .‬לכן לא אוכל לחבר ספר קטן ולא‬
‫גדול‪ .‬כי הקטן הוא אצלי כגדול‪ .‬ועתה תיקר נא נפש עבדך בעיניך אדני‪ .‬ואל תשים עלי המשא הזה‬
‫כי עצום הוא ממני‪ .‬והנה כמה חכמים ונבונים בישראל‪ .‬והם יחברו הספר אשר אתה שואל‪ .‬כי הם‬
‫אדירי עליון קדושים‪ .‬ואני נבזה וחסל אישים‪ .‬גם כי צעיר אני לימים והם ישישים‪ .‬כי אני כאשר‬
‫דמיתי‪ .‬לקרות בספרים אשר לפני נלאיתי‪ .‬ובהבלי הזמן נהייתי ונחליתי‪ .‬ועתה איך תצוה מותי‬
‫לקצר הספרים הנעימים‪ .‬אשר חברו לנו הקדומים‪ .‬החכמים התמימים‪ .‬והם סתומים וחתומים‪ .‬וכל‬
‫מאמריהם יקרים מפנינים‪ .‬נטעים נעמנים‪ .‬ועתה אם הדבר בעיניך יערב‪ .‬מוטב לי לזה הדבר שלא‬
‫ליקרב‪ .‬מלכנס בדבר אשר הוא ממני רב‪ .‬ויהי עמי כל אדם רב‪ .‬כי אין לאל ידי‪ .‬וכל חכם לב יריב‬
‫עמדי‪.‬‬
‫וישב עוד לדבר אלי‪ .‬ויאמר הסכת ושמע מלי‪ .‬הלא אם קטן אתה בעיניך‪ .‬כאשר הארכת במענך‪.‬‬
‫הבט אל צור חוצבת‪ .‬ואל מקבת בור נוקרת‪ .‬כי ידעתים כי הם זרע ברך י"י‪ .‬ותמיד מצאו חן בעיני‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫גם היו אנשי שכל ויראי האל‪ .‬ומהם יצאה תורה לישראל‪ .‬וזכו לראות פני שכינה‪ .‬על אשר דרכו‬
‫בשביל אמונה‪ .‬גם אתה קרית ושנית ושלשת‪ .‬ותלמידי חכמים שמשת‪ .‬כי תורה חוזרת לאכסניא‬
‫שלה‪ .‬ותמיד נסתופפת בצלה‪ .‬ושוקד על דלתותיה יום יום ראיתיך‪ .‬ולכן לזה הדבר בחרתיך‪ .‬ועוד‬
‫כי אמונתה היא נכונה‪ .‬מאת אל אמונה‪ .‬ועתה שמע בקולי איעצך‪ .‬ויהי אלהים עמך‪ .‬ולא יבצר מזמה‬
‫ממך‪ .‬ואל תאריך אמרים‪ .‬אל תוסף דבר אלה הדברים‪ .‬ואם זה הספר תחבר‪ .‬אשר אנכי דובר‪ .‬יהיה‬
‫לך לזכרון‪ .‬ולזולתך לכשרון‪ .‬כי ראיתי בני אדם אשר אין דעתם שלמה‪ .‬כי לא למדו‬
‫חכמה‪ .‬ואמונתם היא משובשת ולא תמה‪ .‬וייראו מגשת לחכמות הרמות‪ .‬כי ראמות‬
‫לאויל חכמות‪ .‬וכאשר יראו הספר הזה לפניהם‪ .‬יהגו בו ותמיד יהיה לעיניהם‪ .‬ולא‬
‫יקוצו בקריאתו‪ .‬כי יהי קטן בכמותו‪ .‬וגדול באיכותו‪.‬‬
‫ובזה יסורו מדרכם הרע‪ .‬ומאמונתם התועה‪ .‬ותהיה אתה הסבה‪ .‬להנחילם חיי העולם הבא‪ .‬כי היא‬
‫לתחיה עיקר תהיה‪ .‬שנאמר וצדיק באמונתו יחיה‪ .‬גם בה נגאלו באמונה‪ .‬שנאמר וארשתיך לי‬
‫באמונה‪ .‬ובטח על חסדי השם ועל אבותיך‪ .‬ואז תמלא משאלותיך‪ .‬ותקח רשות מעוזר לכל עוזר‪.‬‬
‫והוא יהיה לך לעזר‪ .‬ובטח באל עוזר לכל דל והלך‪ .‬כי ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך‬
‫תלך‪.‬‬
‫וכאשר ראיתי כי העצה טובה‪ .‬והתוכחה חשובה‪ .‬ולא מצאתי לה תשובה‪ .‬כי היא מבור השכל‬
‫שאובה‪ .‬ומהר הבינה חצובה‪ .‬אז את חצני נערתי‪ .‬ויהבי על בוראי השלכתי‪ .‬ולחבר החילותי‪ .‬ככל‬
‫אשר צויתי‪ .‬וחברתי הספר הזה ברנה‪ .‬וקראתיו שבילי אמונה‪ .‬יען כי הוא ידריך ללמדו בכונתו‪.‬‬
‫שבילי חאמת מאמונתו‪ .‬ויהי לו מעיר לעזרה‪ .‬ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה‪ .‬ויסיר לו‬
‫המכשולים‪ .‬ויאיר לו במבואות האפלים‪ .‬יען כי האמונה היא העשירית תהיה קדש‪ .‬כאשר מבואר‬
‫בעיני המאיר שכלו בעבודת הקדש‬
‫‪91‬‬
‫השביל הראשון‬
‫באמונת הבורא יתברך ויחודו‬
‫‪92‬‬
‫באמונת הבורא ויחודו‬
‫השלמות האמתי‬
‫הוא לדעת מה שאפשר לדעתו‬
‫מאמתת אמונת מציאות הבורא יתברך‬
‫שביל אמונה בחרתי משפטיך שויתי‪ .‬בראות דוד ע"ה שעם היות שהוא מבואר בעיני כל בעל‬
‫שכל‪ ,‬כי מיני השלמות רבים‪ .‬אמנם השלמות האמתי באמת הוא לדעת מה שאפשר‬
‫לדעתו מאמתת אמונת מציאות הבורא יתברך‪ .‬כי יש מה שיאמר עליהם שלימות בעצם‪.‬‬
‫ויש מה שיאמר עליהם שלמות מפני שיהיו דרך להגיע אל השלמות האמתי‪ .‬והוא מאמר‬
‫הנביא באמירו אל יתהלל חכם בחכמתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי‪ .‬ולכן‬
‫אמר דוד "דרך אמונה בחרתי"‪ .‬שבחר תמיד ונתן כוונתו בהשתדלותו לידע כל מה שיכול‬
‫להשיג באמונתו‪ .‬והוא מציאות הבורא יתברך‪.‬‬
‫דע את אלהי אביך ועבדהו‪.‬‬
‫וכן צווה לשלמה בנו ואמר לו ועתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו‪ .‬והקדים הידיעה‬
‫לעבודה לפי שהידיעה היא עיקר ושורש לעבודה‪ ,‬שאם אין לו ידיעה אם כן למי יעבוד‪ .‬ולכן‬
‫בתחילת דבור ראשון נצטווינו באמיתות מציאותו יתעלה כפי שאבאר‪ .‬עד שנדע כי יש נמצא יחיד‬
‫מושל בכל הנמצאים‪ ,‬מצד היותו נושא אותם‪ .‬ומלך מצד היותו ממציאם‪ .‬ואין בכל הנמצאים דבר‬
‫שיתדמה אליו יתעלה‪ .‬לפי שהוא יתברך נושא‪ ,‬וכולן נושאים בו‪.‬‬
‫היותו יתברך נושא את המציאות פירושו שהוא ית' מקיים אותה‬
‫ועל כן הוא יתברך מחויב המציאות‬
‫וענין היותו נושא הוא ענין היותו מקיים‪ .‬ועל כן הוא יתברך מחויב המציאות וכל מה‬
‫שזולתו אפשר המציאות‪ .‬ועיקר דבר זה הוא‪ ,‬שצריך אדם לדעת תחילה שיש לו בורא שברא אותו‬
‫והמציאו לא מצד היותו יתברך צריך אותו מאחר שאין לו צורך בכל מה שזולתו אלא מצד היותו‬
‫יתברך חפץ לגמול עמו חסד ולהורות אליו דרכים במה שיוכל להתקיים לעולם‪ .‬ומאחר שידע‬
‫האדם שיש לו בורא נמצא חי וקיים נושא ומכלכל אותו ומשפיע עליו טובו וגומל עמו‬
‫חסדו אזי צריך האדם לקבל עליו עול מלכותו ולהודות לפניו על כל מה שעשה עמו מהחסד ועל‬
‫רוב הטוב שהשפיע עליו‪ .‬כשהגיע האדם לדעת אמיתות מציאות קונו‪ .‬ויקבל עליו עול‬
‫מלכותו‪ .‬ראוי לו להיות רץ לעבודתו ולעשות מה שהוא חפץ‪:‬‬
‫כדי לעבוד את ה' צריך לדעת את מי עובד‬
‫‪93‬‬
‫רק יחידים זכו לעבוד את ה' באמת‬
‫וכתבו חכמי המחקר לא יוכל לעבוד עילת העלות יתברך‪ .‬אלא נביא הדור בטבעו‪ .‬או החכם‬
‫המובהק במה שקנו מן החכמה‪ .‬וכאשר ישיג האדם לזה‪ .‬אזי יגיע לקבל שכר הטוב ויתקיים בו‬
‫כוונת הבריאה‪ .‬כי לכך נוצר כאמור כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'‪ ,‬כמו שאבאר בתחילת‬
‫הנתיב השלישי בעזרת ה'‪ .‬ולפי עיקר זה נאמר בראשית הדברות‪ .‬אנכי ה' אלוהיך כלומר האמן‬
‫בלבך אמיתות מציאותו‪ .‬ואחר כך תוכל לקבל עול מלכותו‪ .‬לפי שאין קבלת עול‬
‫מלכות ראויה‪ .‬כי אם אחר אמונת מציאות כמו שביארתי‪ .‬ואמר ה' אלוהיך כלומר הווה‬
‫קדמון‪ .‬ומאתו היה הכל בחפץ ויכולת‪ .‬והוא אלהים להם‪ .‬שחייבם לעבוד אותו‪ .‬ואמר אשר‬
‫הוצאתיך מארץ מצרים‪ .‬כי הוצאתו אותנו משם‪ .‬תורה על המציאות‪ ,‬ועל החפץ‪ .‬כי בידיעה‬
‫ובהשגחה ממנו יצאו‪ .‬וגם תורה על החידוש‪ .‬כי אם העולם קדמון לא שיתנה דבר מטבעו‪ .‬ותורה על‬
‫היכולת‪ .‬ותורה על הייחוד‪ .‬וכמו שאמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ‪.‬‬
‫מצוות האמנתו ית' לא נאמרה על צד הצווי אלא על צד הגילוי‪,‬‬
‫כי בלי שידענו איך יצווה ממנו‬
‫ומצוה זו שהיא אמונת המציאות‪ .‬לא נאמרה בדברות על צד הצווי כשאר המצות‪ .‬והטעם לפי‬
‫שאין ראוי לצוות אלא אחר שידע השומע כי הוא המצוה ויאמין בלבו שהוא נמצא על‬
‫ענין כך‪ .‬ולפיכך אמר בדבור זה אנכי ה'‪ ,‬ולא אמר על צד הצווי אלא על צד האמונה‪ .‬ואחר‬
‫שהודיענו אמיתות מציאותו ודרכי הנהגתו לעולם‪ .‬אזי התחיל לצוות אותנו‪ .‬ולהודיע‬
‫לנו שאין דבר זולתו ראוי לעבודה‪ .‬לפי שכל הנמצאים זולתו כולם נמצאים במאמרו‪ .‬ואין ראוי‬
‫לכלול באמונתו ובקבלת עול מלכותו אחד מכל עבדים‪ .‬שלא להשוות כבוד הבורא יתברך‬
‫לכבוד הנבראים‪ .‬ולפיכך סמך מצוה זו לאמיתת מציאותו‪ .‬לפי שאמונת עבודת זולתו מכחשת‬
‫אמיתת מציאותו‪ .‬ועל דבר זה התחיל לצוות ולהודיע שאין ראוי לעבוד לזולתו‪ .‬ולכן הזהיר תחילת‬
‫הצווי ואמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני‪.‬‬
‫אלוהים אחרים מלשון אחוריים‪ .‬כלומר אלהים נמשכין אחר אחרים‪.‬‬
‫שאין להן כוח מעצמן אלא שקיומן תלוי בדבר אחד זולתם‬
‫ואל יעלה בדעתך ממה שאמר אלהים אחרים שיש מציאות אלוה אחר זולתו‪ .‬כי מה שאמר אלהים‬
‫לפי מחשבת עובדיהם‪ .‬כמו והאנשים רדפו אחריהם‪ .‬ואמר אחרים מלשון אחוריים‪ .‬כלומר אלהים‬
‫נמשכין אחר אחרים שאין להן כוח מעצמן אלא שקיומן תלוי בדבר אחד זולתם‪ .‬ומי שאין לו כח‬
‫קיום מעצמו אלא מזולתו אין ראוי להעבד ולא להישבע בשמו‪ .‬אבל העבודה הראויה היא ליחיד‬
‫אשר הוא נושא ומקיים כל הבריות הנמשכין זה אחר זה ועדיו יתברך יגיע תכליתו‪ .‬והוא אין‬
‫לו נושא ואין מקיים יתברך שמו ויתעלה זכרו‪.‬‬
‫צריך האדם לשוטט ולחקור עד שידע אמיתתו ית‪.‬‬
‫ולפי עיקר זה צריך האדם לחקור ולשוטט בדרכי המדע לבחון מציאת שאר כל הנמצאים‬
‫זולתו‪ ,‬וכשידע מציאותם ויתברר לו עצם אמתתם‪ .‬אזי ישיג הדבר על בוריו וישוב יוצר על מכונו‪.‬‬
‫הבורא ית' הראשון‪,‬‬
‫ועליו נסמך השכל‪ ,‬ועל השכל נסמכת הנפש‪,‬ועל הנפש נסמך הטבע‪ ,‬והתנועה נסמכת על‬
‫הטבע‪ ,‬ועל התנועה נסמך הזמן‪ ,‬וההוויה היא בזמן‪.‬‬
‫כיצד‪ ,‬דע! כי הבורא יתברך ויתעלה הוא סיבת הסיבות ועילת העלות כי הוא למעלה מן השכל‪,‬‬
‫והנפש‪ ,‬והנצחות‪ ,‬והמציאות‪,‬והטבע‪ ,‬והזמן‪ ,‬וההוויה‪ .,‬כי השכל הוא אחר הראשון‪ ,‬ולמעלה מן‬
‫הנפש‪ .‬והנפש היא אחר השכל ולמעלה מן הטבע‪ .‬והטבע אחר הנפש ולמעלה מן התנועה‪ ,‬והתנועה‬
‫היא אחר הטבע ולמעלה מן הזמן‪ ,‬וההוויה היא בזמן‪ .‬נמצא שהזמן הוא בתנועה‪ ,‬והתנועה בטבע‪,‬‬
‫והטבע בנפש‪ ,‬והנפש בשכל‪ ,‬והשכל בבורא יתברך‪ .‬א"כ הבורא יתברך הוא עילת העלות‪ ,‬וסבת‬
‫הסבות‪ ,‬והתחלת התחלות‪ .‬וממנו נמצאו כל הדברים‪ .‬וכולם נסמכין עליו‪ ,‬והוא מקיף בכל‬
‫הדברים הקפת מדע והשגה ויכולת וגבורה‪ .‬ואם כן הראשון יתברך יודע‪ .‬שאם לא כן מאין‬
‫הג יע הידיעה‪ .‬כמו שאי אפשר שלא היה נמצא שאל"כ מאין הגיע המציאות‪ .‬ולא שלא יהיה חי שאם‬
‫לא כן מאין הגיע החיות‪ .‬ולא שלא יהיה אחד שאם לא כן מאין הגיע האחדות‪ .‬ובכלל צריך שימצא‬
‫לו יתברך כל שלימות צוריי ויהי' מרוחק ומשולל מכל ענין חמוריי‪ ,‬ואין השלמות בו כדרך שהם‬
‫‪94‬‬
‫בנו שהחיים בנו זולת עצמנו וזולת מדענו וזולת רצוננו וזולת יכולתנו‪ .‬ובכלל שהעניינים הנמצאים‬
‫לנו מצד הצורה‪ .‬והוא‪ ,‬החיים‪ ,‬והמדע‪ ,‬והרצון‪ ,‬והיכולת‪ ,‬והמציאות‪ ,‬הם בנו רבים‪ .‬אין אחד מהם‬
‫בנו הוא הא'‪ ,‬ולא הא' מהם הוא עצמנו‪.‬‬
‫כל שלימות הראשון יתברך חוזרים על עצמות אחת פשוטה‪,‬‬
‫אמנם הם בראשון יתברך אחד‪ ,‬והם עצם הראשון‪ ,‬כי החיים הם המדע בו‪ .‬כי החי הוא חי בעבור‬
‫שמשיג‪ ,‬אם שישיג מורגש ואם שישיג מושכל‪ .‬והראשון יתברך אין חייו חיי הרגש‪ ,‬ואם כן חייו‬
‫חיי מדע והשגה‪ ,‬ר"ל שהוא חי חיים משכילים‪ .‬וכל משכיל הוא שכל‪ .‬וא"כ הוא חי חיים שהם שכל‬
‫ומדע‪ ,‬וא"כ חכמת הראשון יתברך הם חייו בלתי נוספים על עצמו‪ .‬לפי שאם כן יתחייב החומר‪.‬‬
‫ומפני זה הוא חי שהוא עצם החיים‪ .‬וכבר נתבאר שאין מציאותו נוספת על עצמותו‪ .‬ואם כן כל‬
‫שלימות הראשון יתברך חוזרים על עצמות אחת פשוטה‪ ,‬והוא עצמות הראשון יתברך‪.‬‬
‫כל מה שנשיג ממנו ית' השגה חיובית‪,‬‬
‫היא אינה שווה למה שנמצאת בו באמת וכן ההשגה בו תהיה על צד השלילה‬
‫ולכן אין מה שיושג ויושכל ממנו‪ ,‬הוא שווה למה שהוא עליו בעצמו‪ .‬ולא בעבור שהוא בעצמו אין‬
‫בטבעו שיהיה מושכל שלם‪ .‬כי הוא לבדו אשר צריך שיהיה מושכל שלם למעלה מכל המושכלות‪.‬‬
‫מפני שהוא לבדו השלול בתכלית השלילות מכל מה שימנעו לדברים שלא יהיו מושכלים‬
‫שלמים‪ .‬אמנם זה שאין הראשון יתברך מושכל לזולתו כפי מה שהוא אצל עצמו‪ ,‬הוא מפני קוצר‬
‫זולת ההוא ופרטי ותיו‪ ,‬להשיג המהות ההיא ושלמותה וכללותה‪ ,‬כלאות העין לקבל עין השמש‬
‫מפני שאין כח בה‪.‬‬
‫שום נברא איזה שיהיה לא תוכל השגתו להקיף אותו‬
‫ורק הוא יתברך משכל עצמו‪ ,‬והוא השכל והמשכיל והמושכל בבחינת עצמו‪.‬‬
‫וכן היות הראשון יתברך אינו מוקף מהשגות שום משיג זולתו‪ ,‬הוא מצד קיצורם‪ .‬ולכן צריך שיהיה‬
‫מושכל בבחינה אל עצמו ר"ל בעבור שעצמו משכיל אותו‪ ,‬והעצמות ההיא המשכלת אשר היא‬
‫שכל‪ ,‬היא בעצמה המושכלת לה‪ ,‬אשר בעבור זה נקראת משכלת‪ .‬ולכן הראשון לבד הוא אשר הוא‬
‫יתברך השכל והמשכיל והמושכל בבחינת עצמו‪ .‬והוא משכיל עצמו ומושכל לעצמו בתכלית מה‬
‫שעליו מן השלמות והמעלה‪ ,‬לא יבצר ממנו דבר‪ ,‬כי אין בעצמו מה שימנעהו מהיות משיג שלם‪,‬‬
‫ולא מה שימנעהו מהיות מושכל שלם‪ ,‬ולכן אי אפשר שישיג עצמו בחלוף מה שהוא עליו‪,‬‬
‫ואם כן הוא אמת בלי ספק‪ .‬אבל למעלה מכל אמת והתחלה לכל אמת‪ ,‬אשר בעבור האמתות‬
‫ההוא היו שאר הדברים אשר אמת‪ .‬מפני שהתחלה להם אמת‪ ,‬כי מי שהועיל האמת לדברים‪ ,‬ראוי‬
‫הוא באמת מכל הדברים‪ .‬ומי שמועיל המציאות לכל הדברים‪ ,‬הוא ראוי במציאות מכל הדברים‪.‬‬
‫וא"כ הוא המצוי למעלה מכל מציאות‪ .‬והאמת אשר הוא למעלה מכל אמת‪ .‬מפני שהוא היודע‬
‫באמת יותר מכל יודע‪ .‬ויודע הדבר אשר הוא בעצמו‪ .‬ובחינת מהותו אמת‪ .‬והוא עצמו אשר הוא‬
‫היודע יתברך שמו ויתעלה זכרו‪.‬‬
‫אי אפשר לתפוש בשכלנו‪,‬‬
‫את הקטן שבקטנים מחלקי מידותיו ושבחיו‬
‫ואם נחקור בשכלנו ובהכרתנו נלאה מהשיג הקטן שבקטנים מחלקי מידותיו ושבחיו כמ"ש דוד‬
‫ע"ה רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו‬
‫מספר‪ .‬עוד אמר מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו‪ .‬עוד אמר ויברכו שם כבודך ומרומם על כל‬
‫ברכה ותהילה ‪ .‬וכל מה שנספר משבחיו אינו מענינו כלל כמו שמצינו לרז"ל שאמרו ההוא שליחא‬
‫דצבורא דנחת קמיה דרבי חנינא אמר ליה סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך‪ ,‬והאל הגדול הגיבור‬
‫והנורא‪ ,‬אי לאו דמשה אמרינהו ואתו אנשי כנסת הגדולה תקנינהו בתפלה‪ ,‬לא הוה אמרינן להו‪.‬‬
‫ואת שבחתיה כולי האי‪ .‬משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דנרי זהב והיו מקלסין אותו‬
‫בשל כסף והלא גנאי הוא לו‪ .‬ואתה אם בעל נפש אתה פקח נא עין שכלך לזה המשל הנכבד‬
‫שהמשילו זה החכם שלא אמר משל למלך שהיה לו אלף אלפים דנרי זהב והיו מקלסין אותו במאה‬
‫דינרין של זהב או בעשרה או בדינר אחד של זהב כי זה היה מורה שזה היה מספר בשבחו ממש‬
‫דומין להם‪ .‬אלא אמר והיו מקלסין אותו בשל כסף‪ ,‬כמו שהכסף אינו מעין הזהב כי אם מין אחר‪.‬‬
‫כך כל השבחים שנוכל לספר עליו יתברך אינם ממין שבחיו כלל‪ .‬אלא מה ששכלנו יוכל להשיג‬
‫‪95‬‬
‫בלשון בני אדם‪ .‬כי התפלה והתשבחות הם להכנעה כדי שייכנע האדם לפני בוראו יתברך כמו‬
‫שאבאר לפנים ב"ה‪ .‬ולא ייכנע האדם אם לא יבין הדברים אשר יוציא מפיו‪.‬‬
‫התארים הם על דרך השלילה‬
‫והתארים העצמיים שתארו לבורא יתברך כמו חי חכם ויכול ורוצה אינם באים לתארו יתברך‬
‫באלה העניינים‪ ,‬אלא דברו כפי השגת דבורנו‪ .‬והכוונה הוא לשלול העדרם מהבורא יתברך‪ .‬המשל‬
‫בזה חי הוא העדר המוות ועל זה נאמר עליו יתברך שהוא חי לשלול ממנו המוות לא שהוא חי‬
‫מתנועע וכן כולם‪ .‬וענין החכמה הנאמרת בו יתברך הוא החיות להיות כל משיג עצמו חי‬
‫וחכם‪ .‬שאילו אינו חי אינו משיג עצמו חי וחכם‪ ,‬שאילו אינו חי אינו משיג‪ ,‬ואילו אינו חכם אינו‬
‫משיג‪ ,‬הרי חי וחכם ענין אחד‪ .‬ושאנו אומרים שהוא יתברך חכם כוונתנו לומר שהוא משיג עצמו‪,‬‬
‫והעצם המשיג הוא המושג‪ ,‬לפי שאינו הבורא יתברך שני דברים דבר משיג ודבר מושג כמו גוף‬
‫האדם וחכמתו שהם שני דברים הגוף מושג והחכמה הוא המשיג‪ .‬ומאחר שאינו יתברך גוף הרי‬
‫המשיג הוא עצם המושג והרי החכמה והחיים ענין אחד בו יתברך‪ .‬וכמו כן היכולת והרצון אין אחד‬
‫מהם נמצא בבורא יתברך כשנבחין אותו‪ .‬לפי שאינו הוא ויכולתו שני דברים‪ ,‬כמו גוף האדם‬
‫ויכולתו‪ ,‬שהיכולת מושל על הגוף‪ .‬ומאחר שאין הבורא יתברך יכול על עצמו הרי עצמו ויכולתו‬
‫דבר אחד‪ .‬וכן ענין הרצון כמו שאינו יכול על עצמו‪ ,‬כך אינו רוצה על עצמו‪ ,‬שאין רצונו ועצמו שני‬
‫דברים כמו שביארנו‪ .‬הרי לך מבואר שאלה הארבעה דברים שהם‪ :‬חי‪ ,‬וחכם‪ ,‬ויכול‪ ,‬ורוצה‪ ,‬אינם‬
‫עניינים נפרדים בו יתברך אלא הכל דבר אחד והוא עצם הבורא יתברך ויתעלה‪:‬‬
‫התואר היחיד שיכלו לומר עליו יתברך הוא "קדמון"‬
‫וכתבו חכמי המחקר כי הבורא יתברך לא יאוייך‪ ,‬רצונם לומר שאינו בעל איכות‪ ,‬ומן הנמנע‬
‫מציאות איכות אלא במאוייך‪ ,‬מפני שהאיכות מקרה‪ ,‬והמאוייך עצם‪ ,‬והמקרה אין לו עמידה כי אם‬
‫בעצם‪ ,‬ולכן הבורא יתברך אינו נושא האיכות‪ .‬גם כי בעל האיכות‪ ,‬הוא אשר לו התואר בעצמו‪ ,‬ולו‬
‫יתברך ויתעלה אין תאר‪ .‬וכאשר חקרו לבקש לו יתברך תאר‪ ,‬שטו לבקש ולא מצאו‪ .‬וכתבו כי‬
‫התואר שיהיה יותר נאות בענייני תארי הבורא יתברך‪ ,‬מפני שלא יתחייב ריבוי יהיה מלת קדמון‪.‬‬
‫לפי שהראיות הודו כי לעולם זה הראשון‪ ,‬אין ראשון לפניו‪ ,‬ותחלה שאין תחלה לפניו‪ .‬ועוד‬
‫התבאר כי התחלות א"א שתמצאנה מאין תכלית מנין בתחילתה‪ .‬ולכן הדין נותן עכ"פ שהבורא‬
‫יתברך ראשון אין ראשון לפניו‪ .‬וזהו ענין הקדמות‪ .‬אם כן קדמון מורה על עצם הבורא יתברך יותר‬
‫משאר התארים המיוחסות לו יתברך‪ .‬כמו כן נתבאר במופתים אמתיים שאין לו עלה ומה שאין לו‬
‫עלה אין לו תחלה ומה שאין לו תחלה קדמון‪.‬‬
‫כיון שהוא יתברך קדמון צריך לומר שהוא אחד‬
‫וכיון שהוא יתברך קדמון צריך לומר שהוא אחד‪ .‬כי אם הוא יותר מאחד‪ ,‬צריך לומר בהם אחד‬
‫משני דברים‪ .‬או שכל אחד מהם יכול לברוא העולם או לא יוכל כי אם בעזר חברו‪ .‬ואם כל אחד‬
‫מהם יכול אם כן האחד יהיה מותר מפני שהאחד יכול ואינו צריך לזולתו‪ .‬ואם לא שלם הדבר כי‬
‫אם בהתחברם אין לאחד מהם יכולת שלמה ולא כח גמור מפני שכל אחד מהם נלאה ומקצר וכל א'‬
‫מהם חלש וכל חל ש יש תכלית לכחו ולעצמו‪ .‬וכל אשר יש לו תכלית יש בו גבול‪ .‬וכל אשר יש לו‬
‫גבול הוא מחובר‪ .‬וכל מחובר מחודש‪ .‬וכל מחודש‪ ,‬יש לו מחדש‪ .‬א"כ החדש א"א שיהיה קדמון‬
‫מפני שהקדמון לא תקצר ידו מדבר ולא יצטרך לעזר זולתו א"כ הנה ראוי שצריך להודות ולהאמין‬
‫כי הבורא יתברך ויתעלה לא יתחייב לו ריבוי ולא חידוש א"כ הוא אחד קדמון‪ .‬שהוא הסבה‬
‫ראשונה והוא העלה ראשונה יתברך‪ .‬והוא עצם אחד פשוט‪ .‬אין הרכבה בו‪ .‬ולא ריבוי בשום צד‬
‫ולא בשום פנים ולא בשום סבה‪ .‬ולא ימצא בו ריבוי לא בשכל ולא חוץ לשכל‪ .‬ואין לו נושא‬
‫ומקיים זולתו‪.‬‬
‫אפילו השכלים הנפרדים אינם אחד‪ ,‬שהרי הם צריכים לצורה שתקיים אותו‬
‫מה שאין כן בעלול אשר הם השכלים הנפרדים שאף על פי שעצמם הוא עצם פשוט‪ ,‬יש לו נושא‬
‫ומקיים זולתו‪ ,‬וקיומו הוא צורתו‪ ,‬ולפיכך נמצאת העלה הראשונה יתברך עצם פשוט שאין בו‬
‫דבר שני‪ .‬והעלול יש בו דבר נוסף והוא הקיום הנקרא צורה‪ .‬והרי העלה עצם בלבד‪.‬‬
‫והעלול עצם וצורה‪ .‬ולפי ענין זה יתבאר לך שאין בכל מה שזולתו יתברך דבר שהוא ראוי‬
‫‪96‬‬
‫להיקרא אחד אמתי‪ .‬מפני שאין נמצא שימלט מהיותו עצם‪ ,‬אפילו יהיה בתכלית הזכות‪ ,‬ואותו‬
‫העצם יש לו דבר זולתו מקיים אותו והוא הנקרא צורה אצל העצם‪ .‬ולפיכך הוא יתברך עצם לבד‪.‬‬
‫ושאר כל הנמצאים עצם וצורה‪.‬‬
‫על הבורא נאמר‪ :‬הוא הפועל‪ ,‬הוא הצורה‪ ,‬והוא התכלית‬
‫ועל ענין זה נקרא יתברך‪ :‬פועל‪ ,‬וצורה‪ ,‬ותכלית‪ .‬פועל שהוא הממציא כל הפעולות שפעל‪ .‬צורה‬
‫שהוא מקיים הצורות‪ ,‬כמו שהצורה היא קיום העצם‪ .‬ותכלית שהוא יתברך תכלית התכליות שכל‬
‫המעלות הנמשכות זו אחר זו שהם מתקיימות זו בזו תכליות כולן עדיו יתברך ובו יפסקו‪ .‬לפי שהוא‬
‫המציא כל הפעולות והוא קיום כל הצורות ותכלית כל התכליות‪ .‬כי ידוע הוא שלכל דבר נמצא‬
‫מוצא עד תחילת כל נמצא שהוא סבת כל מסובב משלפניו ושלפניו משלפני פניו עד המסבב‬
‫הראשון יתברך שמו שהוא סבת כל הסבות‪ .‬ואל תחשוב שאמרנו בו יתברך שהוא הצורה על‬
‫דמיון היות הצורה בעל החומר צורה לחומר ההוא עד שיהיה הוא ית' צורה לגשם לא‬
‫על אלו הפנים נאמר אבל כמו שכל נמצא הוא קיום העצם כמו שביארתי כן הוא‬
‫יתברך קיום כל נמצא‪ .‬ומאלו הדברים אשר ביארנו צריך כל אדם לדעת שאין בכל הנמצאים‬
‫זולתו יתברך דבר שיהא ראוי להיקרא אחד אמתי לפי שכל הנמצאים זולתו לפחות פחות הם‬
‫כוללים שני דברים הנקראים עצם וצורה‪.‬‬
‫אחד הנאמר עליו ית'‬
‫אינו כאחד ששכלנו משיג רק לשלול את הריבוי‬
‫וגם צריך אדם לדעת כי אחד זה לא נרצה בו‪ ,‬כי אם לשלול ממנו יתברך הריבוי‪ .‬ואמרנו אחד אין‬
‫דעתנו מקרה כאשר יחשבו הסכלים‪ .‬שהרי לא ישיגנו יתברך שום מקרה בעצם כבודו בשום פנים‪.‬‬
‫אמנם אמרנו אחד הוא כאמרנו נעדר הריבוי‪ .‬אם כן אינו אחד מצד המספר לפי שהוא יתברך אינו‬
‫נגדר בגדר המנין אלא נקרא יתברך אחד מצד היותו יתברך מיוחד מכל מה שזולתו‪ ,‬ולכן צריך‬
‫האדם להבדיל בדעתו אחד זה משאר האחד‪ .‬ודע כי מי שהתקיים לו ענין האחדות באמת‪,‬‬
‫כבר תתקיים לו ענין המציאות והקדמות‪ .‬כי מדת המציאות התמידה כשהוא נאותה לדבר‪ ,‬תאוות לו‬
‫עמה מדת האחד באמת ומדת הקדמות אך מה שראוי ממדת האחד‪ .‬מפני שהנמצא תדיר לא יתכן‬
‫שיהיה נמצא אחד אפס ולא ישתנה מענין המציאות אל אפס מציאות ולא מאפס מציאה אל מציאה‪.‬‬
‫ומה שהוא במדה הזאת אינו יותר מאחד מפני שהרוב לא ימצא מציאה תדירה מפני הקדמת האחד‬
‫וכל הנמצא תדיר איננו כי אם אחד‪ .‬וכן ראוי לו עוד מדת הקדמות כי הנמצא תדיר אין לו תחלה‬
‫ולא תכלה אם כן הקדמות דבק לו על כל פנים‪.‬‬
‫אילו היה אפשר בלשון לומר מילה אחת שתכלול את כל המדות‬
‫בבת אחת זה היה הולם יותר לומר בבורא‬
‫אבל מידת הגבול שלנו מחייבת את ריבוי התארים‬
‫הרי ביארנו כי שלשת העניינים אחד‪ .‬הענין אשר נבין מהם שהבורא יתברך אינו נעדר‪ ,‬ואינו חדש‪,‬‬
‫ואינו מתרבה‪ ,‬ואלו היינו יכולין להליץ כל ענינו במלה אחת שכולל אלו המדות בבת אחת כמו‬
‫שכולל אותם השכל כדי שיעלו אלו השלשה עניינים בדעתנו בה כאשר הם עולים בשלשה המדות‬
‫אשר זכרנו היינו מליצים בה עליו יתברך‪ .‬וכיון שלא מצאנו במה שאנו מדברים בה מן הלשונות‬
‫מלה שחורה על אמיתות ענין הבורא יתברך הוציאנו הענין ביותר ממלה אחת‪ .‬והריבוי הנמצא‬
‫במדת הבורא יתברך איננו מצד עצם כבודו רק מצד קוצר כח מליצת המספר מהשיג ענינו ממלה‬
‫אחת שחורה עליו‪.‬‬
‫מה שהתורה מספרת בו ית' מידות ותארים‬
‫הוא משום שאי אפשר לאדם לתפוש ולעבוד דבר שאין לו תפישה‬
‫והמדות האלוהיות והפעלות אשר יסופר בהם הבורא יתברך‪ ,‬אפשר שישתתף בספור עם קצת‬
‫ברואיו‪ .‬והתירו חכמים לספר אותם בהם מפני הדוחק המצריך אותנו להודיעו ולעמוד על מציאותו‬
‫כדי שנקבל עבודתו‪ .‬ולכן מצאנו שמשתמשין במין הזה ממדות הבורא יתברך בספר התורה ובספרי‬
‫הנביאים הרבה מאד ובתשבחות הנביאים‪ .‬ואשר נסכים עליו כולנו כי הדוחק הביאנו‬
‫להגשים הבורא יתברך ולספר אותו במדת הברואים כדי לשער ענין שיכנס מציאו'‬
‫‪97‬‬
‫הבורא ית' בנפשות והוציאו אותו ספרי הנביאים לבני אדם במלות גשמיות שהם‬
‫קרובות לשכלם והבנתם‪ .‬ואלו היו מספרים אותו כענין שראוי לו מן המלות הרוחניות והעניינים‬
‫הרוחניים לא היינו מבינים לא הענין ולא המלות‪ .‬ולא היה אפשר שנעבוד דבר שלא נדע‪ .‬כי‬
‫לא יתכן עבודת דבר שאיננו נודע כמו שביארתי בתחילת הנתיב‪.‬‬
‫והמשכיל הנלבב‬
‫ישתדל להפשיט קליפות המלות וגשמותם מעל הענין‬
‫ויעלהו במחשבתו ממדרגה אל מדרגה עד שיגיע באמיתות הענין הנדרש‬
‫ועל כן היה צריך שתהיינה המילות והעניינים כפי כח הבנת השומע כדי שייפול הדבר על לבו על‬
‫דרך גשמות והמובן מן המלות המוגשמות בתחילה‪ ,‬ואחר כך נתחכם לו ונדקדקם להבינם להודיעם‬
‫שכל זה על דרך הקרבה ומליצת הספר‪ ,‬ושהענין האמתי יותר דק ומעולה ומרומם ורחוק מאשר‬
‫נוכל להבין אותו על תכונית דקות ענינו‪ .‬והמשכיל הנלבב ישתדל להפשיט קליפות המלות‬
‫וגשמותם מעל הענין ויעלהו במחשבתו ממדרגה אל מדרגה עד שיגיע באמיתות הענין הנדרש אל‬
‫מה שיש בכח יכולתו והשגתו‪.‬‬
‫דברה תורה כלשון בני אדם‬
‫וע"כ אר ז"ל ודומה לזה‪ ,‬דברה תורה כלשון בני אדם‪ .‬וכן נאמר בכל ענין הדומה לזה שיש בספר‬
‫התורה כמו גמול העו"ה ועונשיו‪ ,‬כי התורה קצרה בביאורו מפני שסמכה בה על השכל כמו שאבאר‬
‫בנתיב הט' בגמול עולם הבא‪ .‬ורמזה ממנו ברמזים להתעורר עליהם מי שיוכל לחקור עליהם‬
‫ולדרוש אותם כמו שיוכל להגיע אליהם ולהבינם כמו שאמר ומבקשי ה' יבינו כל‪.‬‬
‫ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה‪.‬‬
‫וכדי שלא יטעה הסכל הפתי מצד פתיותו ומיעוט הבנתו ויחשוב שהבורא יתברך הוא‬
‫על דרך הנראה ממליצות הספר שיש לו גשמות הזהירנו יתברך והתורה שנשמור מאד‬
‫מלחשוב שיש ל בורא יתברך צורה ולא דמיון והוא אמרו ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם‬
‫כל תמונה‪ .‬והנביאים הזהירונו להימנע מלדמותו בשכל ומלהמשילו ברעיון באומרו ואל מי תדמיון‬
‫אל ומה דמות תערכו לו‪ .‬וכתיב ואל מי תדמיוני ואשווה‪ .‬וכל זה צריך כל בעל אמונתנו לידע‬
‫ואז יוכל להבדיל בין הבורא יתברך לזולתו ויהיה מייחד אותו יתברך יחוד גמור כי מי‬
‫שאינו יודע דרכי ההבדל אינו יכול לייחד אותו יתברך יחוד אמתי‪.‬‬
‫כשאין אדם זוכה לידע אמיתות בוראו אפילו יהא מייחד אותו בלבו‬
‫הרי הוא כאלו יש מחיצה בינו ובין בוראו יתברך‬
‫אמנם כאשר ידענו על מתכונתו אז יתקרב לאמיתות בוראו ותתקרב נפשו להשגת המציאות‪.‬‬
‫ותתעלה בהשגתה‪ .‬כי כשאין אדם זוכה לידע אמיתות בוראו אפילו יהא מייחד אותו‬
‫בלבו הרי הוא כאלו יש מחיצה בינו ובין בוראו יתברך כי זה הוא דבר אשר יגיע אליו‬
‫הקטן והפתי אשר איננו יודע ענין האמונ' ואין אמתתה קבועה בלבו‪.‬‬
‫אבל כל עוד שמתחיל לחקור לידע אמתותו יתברך אזי המחיצה היא הולכת ומתנועעת‬
‫והנפש הולכת ומתקרבת אל בורא' יתברך ותתייחד נפשו ויתעלה שכלו בתענוג‬
‫השגתו יתברך כי בהיות הנפש מתעסקת בדברים שכליים אז היא נמשכה אחריהם לפי‬
‫שהיא ג"כ ממקור השכל נמצאת ולכן היא משתוקקת ונכספה להדמות לבוראה יתברך‬
‫ואינה יכולה להבדל ממנו עד שנמצאת תמיד דבקה בו‪ .‬ועל כיוצא בענין זה אמר יתברך‬
‫בתורתו ובו תדבק וגם על זה אמר הכתוב קרוב ה' לכל קוראיו‪ .‬כי מאחר שהבורא יתברך איננו גוף‬
‫ולא כח בגוף א"א היותו קרוב או רחוק מן הנפש אלא רחוק מצד המחיצה והסכלות כשאין לנפש‬
‫ידיעה באמתתו יתברך‪ .‬וקרוב לנפש מצד הידיעה וההשגה‪ .‬ולכן צריך בעל נפש לתור ולבקש‬
‫על דרך ידיעה אמיתת מציאות הבורא יתברך כי הוא עיקר ויסוד לאמונה ועל דבר זה‬
‫צונו בתורה ואמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו'‪.‬‬
‫ידיעת ה' אינה ידיעת מהותו ית' ח"ו‪,‬‬
‫כי זה אינו אפשרי‪ ,‬והחושב שיכול לעמוד על מהותו‪ ,‬הוא מחרף ומגדף‬
‫ואל יעלה בדעתך כי תוכל להשיגו יתברך מצד היותך דורש וחוקר בידיעת מהות‬
‫עצם אמתותו כי דבר זה איננו אפשרי ואדרבה הוא מחרף ומגדף מי שחוקר בדבר שאין כח‬
‫‪98‬‬
‫בכל מה שזולתו יתברך להשיגו וכל שכן כל שהוא בחומר ועל זה הזהירונו רז"ל באמרם במופלא‬
‫ממך בל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור‪ .‬במה שהורשת התבונן ואין לך עסק בנסתרות‪ .‬גם על זה‬
‫אמר דוד לך דומיה תהילה‪ ,‬אמר שהשגתו יתברך היא בדרכי תהילה‪.‬‬
‫השגת ה' היא על דרך השלילה‬
‫אמנם השגתו יתברך היא בדרכי השלילה‪ .‬והשלילות הנאות לכל בעל דתנו לשלול מהבורא‬
‫יתברך הם שלש שלילות ידועות לכל משכיל בענין האלוהות והם‪ :‬גשמות ופירוד ושנוי‪ .‬ושלילת‬
‫הגשמות הוא שהבורא יתברך אינו גוף ולא כח בגוף וכלל השלילה הזאת הוא שאינו מוגבל לא‬
‫במקום ולא בזמן אבל הוא שכל גמור נצחי‪ .‬ושלילת הפירוד הוא כי כאשר ראוי להאמין כי הוא‬
‫יתברך שכל גמור כן ראוי להאמין עוד שאינו שכל נפרד כמו שכל מלאכים אבל נאמין כי הוא‬
‫יתברך שכל שלם מיוחד יחוד גמור עד אין קץ ותכלית לשלמות אחדותו יתברך‪ .‬ושלילת השנוי היא‬
‫כולל שני עניינים שנוי מחשבה ושנוי פעולה‪ .‬ענין שנוי מחשבה מה שיורו מקצת הכתובים לפי‬
‫פשטם שדברו בלשון בני אדם כמו וינחם ה' נחמתי כי המלכתי את שאול‪ .‬וענין שנוי פעולה נחלק‬
‫גם כן לשני עניינים האחד ההנהגה והשני שמות וענין ההנהגה הוא שיורו הכתובים בהנהגת הבורא‬
‫יתברך בעולם השפל כי לעתים דן‪ ,‬ולעתים מרחם‪ ,‬או בכללים או בפרטים וכמו ענין נינווה ודומה‬
‫לו‪.‬‬
‫עניין שמותיו יתברך‬
‫ענין השמות היא מה שנמצא שמות מהם יורו על הרחמים מהם יורו על הדין וכאלו נחלק ומשתנה‬
‫בשמותיו‪ .‬וכללות השלילות האלה כולן נכללות במאמר אחרות שלמה‪ .‬וכלל אמונת הבורא יתברך‬
‫בשלמות הוא שאיננו גוף ולא כח בגוף ואין בו לא קצב ולא שיעור ולא שכל נפרד ולא ישתנה‬
‫ממחשבה אל מחשבה ולא מפעולה אל פעולה ולא מהנהגה אל הנהגה והוא שכל שלם ופשוט‬
‫ומיוחד בכל חלקי שמותיו ובכל חלק מדותיו‪.‬‬
‫שינוי הפעולה היא מצד המקבלים‪ ,‬לא מצידו יתברך ח"ו‬
‫ושנוי הפעולה אשר בצד ההנהג' אינם רק מצד המקבלים‪ .‬כל ההולך בתום וביושר שומר בית‬
‫קיבולו הנגזר מאתו יתברך‪ ,‬כי צדקת הצדיק חסד וברכה ורחמים אליו ולשכניו ולדורו‪ .‬והמסלף‬
‫עצמו להתרחק מהטוב הנגזר מאת הבורא יתברך‪ .‬מקבל ההפוך הנגזר גם מאתו יתברך‪ ,‬כי רשעת‬
‫הרשע משפט ודין וקללה אליו ולשכניו ולדורו‪ ,‬כי גמול ידם יעשו להם כאשר אבאר‪ .‬אך מצד‬
‫הבורא יתברך אין דבר רע וטמא יורד מן השמים‪ .‬כי הוא פשוט והנהגותיו פשוטות‪ .‬ועניינים אלו‬
‫צריך אדם לעיין בהם היטב‪ ,‬ואז יתברר לו מתוכם שהן מעידין על היותו יתברך יחיד שאין לו צד‬
‫שנוי מכל צד שיבחנהו האדם‪ .‬והעניינים ההווים בעולם מענייני הגמול והעונש הם מעידים על‬
‫עצמם שהם באים מכח דבר אחד‪.‬‬
‫משל‪ ,‬השמש והאש הם אחד‪ ,‬ופעולותיהם שונות לפי המקבלים‬
‫כיצד הרי אתה מוצא אחד מן הטבעיים הגופים שאינם חיים ולא פועלים ברצון אלא בטבע ובאים‬
‫מכחו כמה פעולות משתנות זו מזו‪ ,‬וסבת שנוי הפעולות מפני היותו עומד בכח אחד‪ .‬כיצד הרי‬
‫השמש מלבנת בגדי הפשתן ומשחר' לכובס‪ .‬מתכת השעוה והחלב והזפת ומקפיאה הטיט והמלח‬
‫מגדלת הצמחים ומחסרת הליחות וכל אלו הפעולות נמצאות בה משונות זו מזו מפני שיש לה כח‬
‫אחד והוא כח החום‪ .‬ועיקר ענין זה היא כי השמש מצרף לכל הטבעים ובודק בכולם מפני היותו‬
‫עומד באחד‪ .‬וכשהדברים נבדקים בכח אחד אזי נדע שאין כח כולם שווה‪ ,‬זה נקפה וזה מהותך זה‬
‫מתלבן וזה נעשה שחור זה גדל וזה חסר הרי השמש בודקת בכולם בכח אחד‪ .‬ואלו היה הכח הזה‬
‫משתנה לכל אחד לעולם לא היינו יודעים דרכי השנוי שבנבדקים היאך זה ראוי להיותו לבן וזה‬
‫ראוי להיותו שחור וזה להיותו מהותך וזה להיות צומח וזה להיותו כלה‪ .‬ובדרך זה תוכל לדעת‬
‫בהיותו יתברך עומד באחד והוא מצרף הנמצאים וכשהם עוברים במצרף נבדלין זה מזה ולכל אז‬
‫הגמול כפי המעשה הצדיק נבחן בהיותו צדיק והרשע נבחן בהיותו רשע והבורא יתברך עומד באחד‬
‫ובודק כל הנמצאים בדרך זה‪ .‬ועל ענין זה נאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את‬
‫הכסף ובחנתים כבחון את הזהב ואומר מצרף לכסף וכור לזהב ובחן לבות ה' ואומר ה' צדיק יבחן‬
‫ומפני שהוא יוצרם ויודע מעשיהם נדמה להם כצורף‪.‬‬
‫‪99‬‬
‫אין שני מיני רצון אחד לצדיק ואחד לרשע‪,‬‬
‫אלא רצון אחד והצדיק נרפא בו והרשע נשרף בו‬
‫הרי כבר ידעת אין שני מיני רצון אחד לצדיק ואחד לרשע‪ ,‬אלא המצרף אחד הוא‪ .‬והצדיק והרשע‬
‫עוברין בתוכה‪ ,‬והצדיק נעשה לבן ככסף‪ .‬והרשע נעשה שחור כברזל‪ .‬ושניהם נבדלין זה מזה בהיות‬
‫המצרף בודק בהם ועומד בכח אחד‪ .‬ובענין זה אתה דן שלש עשרה מדות וכן מה שאמרו רז"ל כל‬
‫מקום שנאמר אלהים זו מדת הדין‪ ,‬וכל מקום שנאמר ה' זו מדת הרחמים‪ ,‬כי חלילה מהיותו יתברך‬
‫נושא מדות‪ .‬כי המדות מקרים הם בגוף‪ .‬אבל ענין י"ג מדות‪ .‬הוא כלל כל מיני הגמול והעונש לכל‬
‫באי עולם‪ .‬וכלם נבדקים ונבדלים בהיותו יתברך מצרף עומד באחד‪ .‬וכל באי עולם עוברין באותו‬
‫המצרף‪ .‬הראוי לרחם רחום‪ .‬והראוי לחנון חנון‪ .‬וכל אחד מהם מקבל הגמול כפי המעשה וכפי‬
‫שהוא ראוי‪ .‬ולא בעבור היותו יתברך רוצה לאנכם מזה ורוצה לגמול לזה‪ .‬אלא רצונו עומד באחד‬
‫והעוברים במרצף נבדקים מאליהם‪ .‬נמצאו י"ג מדות לכל באי עולם מצרף ומבחן מחמת היותו‬
‫יתברך עומד באחד‪ .‬וכשעוברין במצרף אחד שווה‪ .‬ותמצא זה לבן‪ ,‬וזה שחור‪ ,‬זה כלה‪ ,‬וזה צומח‪,‬‬
‫זה נקפה‪ ,‬וזה מהותך‪ ,‬נדע שאין כלן שבין בכח‪ .‬שאלו היו כולם שווים היו כולם לבנים או כולם‬
‫שחורים או כולם נקפים או כולם מותכין‪ .‬ואילו היה מצרף משתנה שנויין הרבה לא היינו יודעים‬
‫כיצד נבדלים הנבדקים זה מזה‪ .‬שנוכל לומר זה שנעשה לבן נשתנה המצרף ונעשה לבן‪ .‬וזה‬
‫שנעשה שחור נשתנה המצרף ונעשה שחור‪ .‬שאלו לא נשתנה המצרף שניהם היו לבנים או שניהם‬
‫היו שחורים‪ .‬ואלו היה כך לא היינו יודעים הבדל הדברים‪ ,‬אע"פ שאלו לבנים ואלו שחורים‪ .‬אבל‬
‫בהיות המצרף עומד בכח אחד בלי שנוי ונמצא זה לבן וזה שחור נדע שבודאי שזה ראוי להיותו‬
‫שחור‪ .‬ובדרך זה הם הגמול והעונש בהיותו יתברך עומד באחד‪ .‬ונשמות הצדיקים והרשעים עברו‬
‫במצרף שווה‪ ,‬ונשתנו זה מזה‪ .‬נדע שאין הצדיקים והרשעים העוברים במצרף שבין במעשה‪ ,‬שהרי‬
‫עברו נשמתן במצרף‪ ,‬אחד יצא הצדיק כזהב שנאמר בחנני כזהב אצא‪.‬‬
‫הזכיות מאירות הנשמה והחובות מחשיכין אותה‪.‬‬
‫ולפי שהזכיות מאירות הנשמה כמאמר הכתוב אור זרוע לצדיק‪ .‬עוד נאמר אור צדיקים ישמח‪.‬‬
‫לכן דימה אותם לזהב שמזוקק להאיר‪ ,‬והחובות מחשיכין אותה‪ .‬ולכן נשמת הרשע דומה לסיג‬
‫וברזל קודרים וחשוכים‪ ,‬וכן כתיב כסף נמאס קראו למו‪ .‬וכאשר עוברת במצרף נעשית אפר‪.‬‬
‫דכתיב ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם‪ .‬ואם כן מי גרם להיות זה זהב וזה אפר‬
‫והלא שניהם עברו במצרף אחד‪ ,‬אלא מעשיהם גרמו‪ .‬וא"כ לא תוכל לומר כי הוא יתברך רצה‬
‫לאנכם מזה ורצה לגמול טוב לזה‪ ,‬אלא כל אחד מהם הביא בידו אורו או בורו‪ .‬ולכן אמר דוד ע"ה‬
‫בפסוק אשר בו התהלכו שבילי אמונה דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי כלומר‪ ,‬כאשר‬
‫כוונתי בהשתדלותי להשיג אמונת הבורא יתברך אזי משפטיך שויתי‪ .‬כלומר מה שאתה דן על‬
‫הצדיק ועל הרשע ידעתי שהכל שווה לפניך יתברך ושאין השנוי בא כי אם מצד המקבלים‪ .‬הנה‬
‫למדת שאין לו יתברך שנוי רצון אצל צדיק ורשע אבל הכל לפי הנעשה שכל אחד מאנשי העולם‬
‫עושין ולא נשאר ספק בענין זה שהרי הוא מבואר היטב ונעים‪.‬‬
‫ואם כן מהו זה שנאמר בפסוק ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי‪ .‬תדע לך שכל זה דרך משל ודמיון‪.‬‬
‫בהיותם עוברים במצרף ודברה תורה כלשון בני אדם מוסכמים לטובה או לרעה‪ .‬ובדרך זה כי את‬
‫לתועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם‪ ,‬וכן מחה אמחה את זכר עמלק‪ ,‬וכן לא תחיה כל נשמה כלן‬
‫חלילה מהיותו יתברך נעשה להם כאויב ורוצה להיפרע מהם מחמת אף‪ .‬אלא דברה תורה כלשון‬
‫בני אדם‪.‬‬
‫כל מה שתמצא בתורה מענין אוהב ואויב‬
‫אצל הבורא יתברך הכל משל‪.‬‬
‫והעיקר המובן מדברים אלו שהודיענו יתברך כי כשעברו במצרף נעשו אפר‪ ,‬ולפיכך אמר לא‬
‫תחיה כל נשמה‪ .‬ומכל אלה הדברים אשר עוררנוך עליהם יש לך להקיש על כל מה שתמצא בתורה‬
‫מענין אוהב ואויב נגדו יתברך כי הכל משל‪ .‬דרך הדין הראוי כשעוברין הצדיקים והרשעים במצרף‬
‫אחד‪ .‬ומכנין לצדיקים שם אוהב על דרך היותם אוהבים לבוראם יתברך‪ .‬ומכנין לרשע על שם אויב‬
‫בהיותו מתרחק מבוראו יתברך‪ .‬ועל הדרך הזה הוא ענין שנוי השמות שכתבתי למעלה‪ .‬שאף על פי‬
‫שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר ה' זו מדת הרחמים‪ ,‬וכל מקום שנאמר אלהים זו מדת הדין‪ .‬איננו‬
‫ענין היותו יתברך נחלק בשמותיו‪ .‬אף השמות מורים במקומם על ההשגחה הטובה היתה מאתו אם‬
‫‪111‬‬
‫רעה‪ .‬רוצה לומר אם נגזר מאתו על בוראיו לקבל הטוב בזכותם או ההפך ברשעים‪ .‬ועל הצד השוה‬
‫רצוני לומר במדת השם אמר הכתוב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק‬
‫וישר הוא‪ .‬ואמר כי פעולת צור עולמים תמימות והוא בעצמו צדיק וישר בכל דרכיו כלומר תמים‬
‫ופשוט בכל מדותיו‪ ,‬ואחר שהוא ישר בכל דרכיו תורה מלת אין עול על התגמול שהוא מצד‬
‫המקבל‪ .‬ואין צריך עומק גדול בענין למשכיל כי בהיות האדם צדיק הדין נותן היות לו טוב ולמה‬
‫יצא מעוקל משפטו‪ .‬ובהיותו רשע ראוי הוא לכלותו להאבידו לדיראון עולם‪ .‬ועל הדרך הזה‬
‫שביארנו כל המדבר בענייני הבורא יתברך אין ראוי לו לקבוע לא בשמותיו ולא במדותיו לא‬
‫קבועה ולא מדה קבועה‪ .‬רצוני לומר שלא יאמר שם פלוני יאמר על רחמים ולא על הדין ושם פלוני‬
‫יאמר על הדין ולא על הרחמים‪ .‬וכן מדה זו היא דין ולא רחמים וזו רחמים ולא דין כי הצד שווה‬
‫בכולן בין בשמות בין במדות כי המה ההשגחות וההנהגות המיוחדות וכלולות בבורא יתברך זו בזו‬
‫בפשיטות וההפכים הנראין בהם מצד המקבלים הן‪:‬‬
‫אם הבורא לא משתנה אם כן מה תועלת בתפלות או בתחנונים שאנו מתפללים ומתחננים‪.‬‬
‫אם אנו אפר היאך אנו מתפללין שנחזור ונהיה זהב‪.‬‬
‫ואם ישאל שואל ויאמר מאחר שהוא יתברך אינו משתנה לשום ענין שבעולם ואינו אוהבו לזה ולא‬
‫שונא לזה אלא שהכל כפי כח הנשמה כשהוא עוברת במצרף כמו שנתבאר‪ .‬א"כ מה תועלת‬
‫בתפלות או בתחנונים שאנו מתפללים ומתחננים‪ .‬אם אנו אפר היאך אנו מתפללין שנחזור‬
‫ונהיה זהב‪ .‬והרי הכל דבר בטומאת הנשמה או בטהרתה‪ ,‬א"כ מה תועלת לנו שנאמר סלח לנו‬
‫אבינו‪ ,‬והרי אנו יודעים שאנו טמאים‪ .‬ומן הדין להיותנו כלים ונפסדים‪ ,‬כי מעשינו גורמין‬
‫והכל לפי המעשה‪ .‬ואם נאמר שמשתנה לאחר התפלה הרי זה שנוי גדול שאין שנוי גדול הימנו‪.‬‬
‫נשיב דע! כי מה שאנו מתפללים וצועקים לבורא יתברך‪ ,‬לא להיותו יתברך משתנה מרצון לרצון‪.‬‬
‫אלא כשאדם שואל מאת בוראו מזון ופרנסה הרי מעיד שיש לעולם בורא נושא את הכל ומפרנס‬
‫לכל ומושל בכל שאין שואלין מזון ופרנסה אלא מאת האדון המושל על העבדים והרי מודה שהוא‬
‫משגיח על כל המעשים בין טוב למוטב‪ .‬ובעוד חיות הנשמה מתעסקת בשבחיו יתברך ומעידה‬
‫שהכל בידו‪ .‬הרי היא מטהרת ומתקדשת‪ .‬א"כ על כל תפלה שאנו מתפללין אנו מסירין מפסיק אחד‬
‫חשך בינינו ובינו יתברך‪ .‬לפי שאנו מטהרין את הנשמה ומעבירין אותה מטומאה‪.‬‬
‫אם לא היינו מבקשים סליחה לא היינו נזכרים שאנו חוטאים‪,‬‬
‫ואלו לא היינו אומרים בתפלות סלח לנו או מחל לנו ולא היינו מזכירין עניינים אלו‪ .‬לעולם לא‬
‫היינו מרגישים בעשותנו הרעות‪ .‬אבל בהיותינו תמיד נכלמים על עונינו ומבקשים הסליחה‬
‫ותחנונים על שעברנו לא נשוב לחזור ולהרשיע‪ .‬וכן אלו לא היינו מתפללים ומבקשים ממנו מזון‪.‬‬
‫אז היינו שוכחים חסד הבורא יתברך המפרנס אותנו והזן ומפרנס לכל מה שזולתו‪ .‬אבל בהיותינו‬
‫תמיד מבקשים ממנו כלכלה ומזון‪ ,‬הרי הנשמה הולכת ומתקרבת ומטהרת‪ .‬ונמצא יתברך משגיח‬
‫בנו בהסיר המחיצה‪ ,‬ומשפיע בנו טובה‪ ,‬אבל הוא יתברך אינו משתנה‪ .‬ומה שאנו אומרים סלח לנו‪,‬‬
‫אע"פ שהכל תלוי בנו‪ ,‬דברה תורה כלשון בני אדם‪ .‬לפי שכל החוטא אצל חברו מבקש ממנו‬
‫סליחה‪ .‬וכדי שיתיישב דעת כל ההמון אנו אומרים העניינים בלשון הקרוב והמובן להם‪ ,‬כדי שלא‬
‫תשתבש דעתם‪ ,‬בעוד שאינם יודעים עיקר הדברים ואז היה דלת התפלה ננעלת‪ .‬ועוד שאלו לא‬
‫נתפלל בלשון בני אדם באיזה לשון נוכל להתפלל‪ .‬ובדרך זה הם כל מיני תפלות ותחנונים שאנו‬
‫מתפללים לפניו תמיד‪ ,‬ואע"פ שהוא יתברך אינו משתנה‪ ,‬הרי הנשמה הולכת ומתקרבת בהיותה‬
‫מתעסקת בעסקי שבח והודאה וכוספת להשגתו יתברך‪ .‬ונמצאו התפלות מתקבלות‪ ,‬והעוונות‬
‫נמחלין‪ ,‬והמזונות מזומנים‪ ,‬הנשמות מתקרבות בתפלה ובתשובה אם נתרחקו ומטהרות אם נטמאו‪.‬‬
‫מכל אלו הדרכים אחר התעוררנו עליהם יש לך לדעת כי התפלה עמודו של עולם הוא‪ .‬כי המתפלל‬
‫ומתחנן ומהלל לבורא יתברך באמת ובכוונה הוא הדביק שכלו במשפיעו והוא אחד ופועל פעולה‪.‬‬
‫ואם לא היינו מתפללים לא היינו נזכרים שיש אדון משפיע‬
‫ואמר והתגדלתי והתקדשתי והוא אומר יתגדל השם ויתקדש אז הוא מתפאר בו‪ .‬ואלו לא נתפלל‬
‫היינו שוכחים בורא הכל יתברך‪ .‬ולא היינו יודעים אם יש עלינו אדון מושל על הכל‪ ,‬נותן לכל‬
‫נמצא מן הנמצאים חלקו הראוי לו‪ .‬אבל כל שעה שאנו מתפללין לפניו ונחזור מהחטאים אשר‬
‫עשינו אזי התפלה נשמעת‪ .‬והעיקר הזה רמזו רז"ל באמרם כל המתודה בעבירה ואינו פורש ממנה‬
‫אפילו התפלל כל הימים וכל הלילות אינו נמחלת לו‪ .‬ומשלו משל למי שטובל ושרץ בידו‪ .‬שבעוד‬
‫‪111‬‬
‫שהשרץ בידו לא עלתה לו טבילה אפילו טבל בכל מימי עולם‪ .‬הנה רמזו בזה המאמר שכל עניני‬
‫התפלות אינם לשנות רצונו יתברך‪ .‬אלא כדי שיהיו התפלות והתחנונים פתח לנשמה שתתוודה על‬
‫מה שחטאה ותיפרד מכל חטאתה‪ .‬ובכך היא עולה מטומאה לטהרה‪ .‬ונמצאת קרבה לבוראה יתברך‪.‬‬
‫אמנם הוא יתברך אינו משתנה בשום ענין בעולם‪ .‬לפי שכל המשתנה לצרכו הוא משתנה‪ .‬וכל‬
‫המשתנה יש עליו משנה שיוכל לשנותו‪ .‬אבל הבורא יתברך אין לו צורך בכל מה שזולתו‪:‬‬
‫אני ה' לא שניתי‬
‫וכתב רבי אברהם בן עזרא ז"ל ידענו כי הבורא יתברך הוא אחד ולא ישנה מעשיו כי כלם הם‬
‫בחכמה והשנוי יבא מן המקבלים‪ .‬הרי כבר התבאר כי הפעולה אשר מצד הנהגה אינה כי אם מן‬
‫המקבלים ומצד המעשה אבל לא מצד היותו יתברך משתנה כלל‪ .‬וזהו שאמר הכתוב אני י"י לא‬
‫שניתי‪:‬‬
‫שלוש עשרה עיקרים של הרמב"ם‬
‫וכתב הרמב"ם ז"ל כי עיקרי אמונת דתנו ומוסדותיה הם י"ג עיקרים‪ .‬אמנם אני המדבר לא אבאר‬
‫הנה כי אם עשרה מהם ושאריתם אפיצם על הספר‪.‬‬
‫העיקר הראשון‪ .‬להאמין כי הבורא יתברך נמצא מציאות גמורה והוא עילת מציאות כל הנמצאים‬
‫ובו קיום מציאותם וממנו ימשכו כח קיומם ואלו נעביר על לבנו מניע' מציאותו מיד בטלה מציאו'‬
‫כל נמצא ולא נמצא לנמצ' ואלו נעלה על לבנו בטול הנמצאים כלם זולתו לא בטלה מציאותו‬
‫בשבילם ולא חסרה כי הבורא יתברך נקרא עשיר מסתפק שאין לו צורך במציאותו לזולתו וכל‬
‫בלעדיו מה הדעות וגופי הגלגלים ומה שיש בתוכם כלם יצטרכו במציאותם אליו יתברך זה העקר‬
‫הראשון אשר נרמז במלת אנכי י"י אלהיך‪.‬‬
‫והעיקר השני‪ .‬יחודו יתברך לדעת כי עילת הכל אחד לא כאחד המין הכולל שהוא מין האדם‬
‫שכולל אישים רבים ולא כאחד המין הפרטי כמו שתאמר אדם אחד בפרט ואתה כולל בו רמ"ח‬
‫איברים ולא כאחד המורכב אשר יחלק לאחדים רבים ולא בגוף הפשוט אשר הוא אחד במספרו‬
‫ויקבל חילוק עד לאין תכלית כי לכל אחד מאלו יקרא אחד על דרך העבר מפני שהדברים ההם‬
‫אשר יקבץ אותם השם ההוא שווים בענין אחד אבל אינו אחד על דרך אמתי אמנם האחד האמתי‬
‫הוא אחדות הבורא יתברך אשר אין אחדות כמוהו בשום פנים וזהו עיקר השני באומרו שמע‬
‫ישראל י"י אלהינו י"י אחד‪.‬‬
‫והעיקר השלישי‪ .‬להרחיק ממנו יתברך מדת הגוף כי זה האחד אשר זכרנו אינו גוף ולא כח בגוף‬
‫ולא ישיגוהו משיגי הגוף ומקריו כגון התנועה והעמידה לא בעצם ולא במקרה ועל כן הרחיקו ממנו‬
‫רז"ל שם החבור והפירוד ואמרו אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה ולא עורף ולא עפוי עורף הוא‬
‫פירוד ועפוי הוא חבור ממלת ועפו בכתף פלשתים‪ ,‬ר"ל יהדפו אותם בכתף בהדבקם בהם ואמר‬
‫הנביא ואל מי תדמיוני ואשווה‪ .‬ואלו יהיה גוף היה דומה לשאר גופים‪ .‬וכל מה שנמצא בכתוב אשר‬
‫ידמוהו בדמות הגופות כגון התנועה והעמידה והישיבה והדבור כל זה דרך העבר כמו שאמרו דברה‬
‫תו רה בלשון בני אדם‪ .‬והוא העיקר הג' הנראה אליו במלת כי לא ראיתם כל תמונה‪ ,‬ר"ל כי לא‬
‫השגתם לו יתברך תמונה כמו שאמרנו שאינו גוף ולא כח בגוף‪.‬‬
‫והעיקר הרביעי ‪ .‬הקדמות‪ .‬צריך להאמין כי זה האחד הנזכר הוא קדמון במלה מוחלטת וכל נמצא‬
‫זולתו אינו קדמון שנעריכהו אליו והראיות על זה רבו בספריה והוא העיקר הרביעי באומרו מעונה‬
‫אלהי קדם‬
‫והעיקר החמישי ‪ .‬כי הוא יתברך הראוי לעבדו ולרוממו ולהרים קול ברוממותו ובעבודתו ולא‬
‫יעשה כן לזולתו מן הנמצאים כגון המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם כי‬
‫כלם הם מוגבלות על פעולתם ואין להם רשות ולא חפץ אלא רצונו יתברך‪ .‬ולא ישימו מליצים‬
‫בינם לבינו להתחבר אליו אלא ישימו הרעיוניים מגמתם לעומתו יתברך ולא ישיחו לב לזולתו‪.‬‬
‫והעיקר השישי ‪ .‬כי זאת התורה הנתונה למשה מפי הגבורה ושנתנה לנו משה תהיה נצחית ולא‬
‫נחלפת ולא תבוא תורה מאת הבורא יתעלה זולתה ולא יהיה בה תוספת ולא גרעון ולא בכתב ולא‬
‫בפירוש כאשר אמר לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו‪.‬‬
‫והעיקר השביעי ‪ .‬הוא שהבורא יתברך יודע מעשה ב"א ולא יתרשל בהם ואינו כמ"ש עזב י"י את‬
‫הארץ אלא כמו שנאמר גדול העצה ורב העלילייה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת‬
‫לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫והעיקר השמיני ‪ .‬הנבואה‪ .‬והוא שידע האדם כי זה המין האנושי ימצאו בו אישים שיש בהם דעות‬
‫זכות מאוד ושלמות גדולה ותשוב נפשם זכה עד אשר תקבל צורת השכל אח"כ ידבק שכל האנושי‬
‫בשכל הפועל ויפרוש עליהם ממנו שפע נכבד וזאת היא הנבואה וזה ענינה‪.‬‬
‫והעיקר התשיעי ‪ .‬זמן ימות המשיח‪ .‬להאמין בביאתו‪ ,‬ואם יתמהמה חכה לו ולא ישים לו אדם זמן‬
‫ולא יוציא סברות מן הפסוק כדי לדעת זמן בואו‪ .‬וחכמים אמרו תפח רוחם של מחשבי קיצים‪.‬‬
‫וצריך להאמין במשיח ולהתפלל בעדו כפי מה שבא על ידי כל נביא ממשה עד מלאכי‪ .‬וכל מי‬
‫שיבוא בלבו ספ ק בזה הוא מכזב התורה אשר הבטיחה בו בביאור‪ .‬ומכלל זה הוא שלא יהא מלך‬
‫לישראל אלא מזרע דוד ושלמה בלבד וכל החולק על מלכות זאת המשפחה הוא כופר באל ובדברי‬
‫נביאיו‪.‬‬
‫והעיקר העשירי‪ .‬הוא תחיית המתים‪.‬‬
‫אדם שאינו מאמין בשלוש עשר עיקרים‬
‫כפר בעיקר והוא מין ואפיקורוס‬
‫וכשיאבד לאדם עיקר מאלו העיקרים‪ ,‬יצא מן הכלל‪ ,‬וכפר בעיקר‪ ,‬ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ‬
‫בנטיעות‪ .‬וצריך כל בעל דתנו להאמין אמונה שלמה מוחלטת קבוע בלב שיש אלוה קדמון מחדש‬
‫יודע ומשגיח ויכול כמו שביארתי למעלה‪ .‬והוא המציא לכל הנמצאים מאין‪ .‬וכל הדברים יש להם‬
‫שיעור אצלו‪ ,‬והוא אין לו שיעור אצלם‪ .‬וכל המתבודד ומשכיל בשכל נמרץ בהשגת שמו‬
‫הגדול יתברך אזי יבין בדעתו אמיתות בורא עולם שהוא נושא ואין לו נושא ומקיף‬
‫שאין לו מקיף ושאינו משתנה כלל כמו שביארתי למעלה‪ ,‬לפי שאין דבר בעולם שיגרום לו שנוי‪.‬‬
‫הטבע אינו אלא אחד מעבדי האל ומשרתיו‬
‫יצוינו וירוץ כעבד לפני אדוניו‪,‬‬
‫אבל אמונתנו התמימה היא כי התורה וכל ענייניה וסיפוריה מתחילתה עד סופה הם עניינים לא‬
‫יורה עליהם שכל ולא טבע כלל‪ .‬כי כן הגיע עדינו בקבלות איש מפי איש ועד משה מסיני‪ .‬והמצות‬
‫המתנהגות בעדת ישראל איש מפי איש הם עדים נאמנים על כל האמונה שזכרנו‪ .‬כי הטבע הוא‬
‫אחד מעבדי האל ומשרתיו יצוינו וירוץ כעבד לפני אדוניו‪ ,‬וכשיגער בו ידחה וינוס‬
‫מפניו כענין שנאמר הים ראה וינוס‪ .‬וכשירף ממנו יחזור מיד למלאכתו כמו שנאמר וישב הים‬
‫לפנות בוקר לאיתנו‪ .‬ועל דרך זה כל הנסים שעושה הבורא יתברך‪ .‬כי כשהוא רצונו יתברך לעשות‬
‫הנס ההוא‪ ,‬נדחה הטבע בעת ההיא ונהדף מפני רצון האל יתברך וממאמרו‪ ,‬ואחר שנעשה הנס ההוא‬
‫אזי חוזר הטבע לעשות מלאכתו‪:‬‬
‫עניין המופתים והנפלאות‪ ,‬הם על שלשה אופנים‬
‫וכתב הרב רבינו משה בן מיימוני ז"ל שהנפלאות פעמים שיהיו בעניינים הנמנעים בטבע כבהפך‬
‫המטה לנחש ובקיעת הארץ בעדת קרח ובקיעת הים‪ .‬ופעמים יהיו העניינים אפשרים בטבע‪ ,‬כבא‬
‫הארבה והברד והדבר במצרים‪ .‬כי מדרך אלו הדברים שיארעו בקצת העתים ובקצת מקומות‪ .‬וכמו‬
‫קריעת מזבח ירבעם במאמר איש האלהים‪ .‬זה המופת אשר דבר י"י הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן‬
‫אשר עליו‪ ,‬כי מדרך הבניינים שיבקעו‪ ,‬וכל שכן הנבנים מחדש‪ .‬וכרדת המטר הסוחף בזמן הקציר‬
‫על ידי שמואל‪ ,‬וכברכות וקללות הכתובים בתורה‪ ,‬כי כל אחד מהם אפשר שיבואו בכל ארץ‪ ,‬ובכל‬
‫זמן‪ .‬והם כולם מפאת האפשר כשיסתכל האדם בהם‪ .‬ואמנם יהיו העניינים האפשרים מופתים‪,‬‬
‫באחד משלשה תנאים או בכולן‪.‬‬
‫התנאי הא'‪ ,‬מהם בוא האפשר ההוא בעת מאמר הנביא בשווה‪ .‬כמו שנאמר בשמואל אקרא אל ה'‬
‫ויתן קולות ומטר וגו' וכתיב ויקרא שמואל אל ה' ויתן קולות ומטר ביום ההוא‪ .‬וכמו שבא איש‬
‫האלהים הבא מיהודה ומזבח נקרע ונפשך הדשן מן המזבח כמופת אשר נתן האיש האלהים‪.‬‬
‫והתנאי ה ב' זרות האפשר ההוא על כל אפשר ממנו‪ ,‬כמו שבא בארבה לפניו לא היה כן ארבה‬
‫כמוהו ואחריו לא יהיה כן‪ .‬ובברד אמר אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי‪.‬‬
‫ובדבר‪ ,‬וממקנה בני ישראל לא מת אחד‪ .‬כי התייחד האפשר ההוא באומה נרמז אליה או במקום או‬
‫במין נרמז אליו מזרות האפשר ההוא‪.‬‬
‫והתנאי הג' המשך האפשר ההוא המתחדש והתמדתו כברכות והקללות כי אלו היה פעם אחת או‬
‫שתים לא היה מופת והיו אומרים שהוא במקרה‪ .‬וכבר באר זה בתורה ואמר אם תלכו עמי בקרי‬
‫ולא תאבו לשמוע לי ר"ל שתשימו מה שיחול בכם מאלו המכות מקרה לא שהם עונש‪ .‬אמר שהוא‬
‫‪113‬‬
‫יתברך יתמיד בחרון אפו על הדבר ההוא אשר חשבתם אותו מקרה‪ ,‬והוא אמרו אם תלכו עמי בקרי‬
‫והלכתי עמכם בחמת קרי‪.‬‬
‫המופתים בעניינים הנמנעים בטבע‪,‬‬
‫לא יאריכו ולא יישארו על עניינם‪.‬‬
‫ואחר שהתבאר זה דע! שהמופתים בעניינים הנמנעים בטבע‪ ,‬לא יתאחר כלל ולא יאריך ולא יישאר‬
‫על עניינו‪ .‬שאילו התמיד כך היה מדריך לספק במופת‪ .‬שאילו נשאר המטה נחש היו מספקים היותו‬
‫נחש מתחילתו‪ .‬ומפני זה היה שלמות המופת בשובו מטה‪ ,‬ויהי למטה בכפו‪ .‬וכן אילו שקעה הארץ‬
‫בעדת קרח והיה נשאר שקיעה לעולם‪ ,‬היה המופת חסר‪ .‬ואמנם שלמותו היה בשוב הארץ לעניינה‪.‬‬
‫וכן וישב הים לפנות בוקר לאיתנו‪ .‬ומפני זה העיקר אשר העירותיך עליו אברח מאמונת התמדת‬
‫ענין יוצא חוץ לטבע כמו שביארנו בזה המאמר‪ .‬ואמונת המופת שבעניינים האפשרים הוא‪ ,‬כל אשר‬
‫יתמיד ויאריך יותר ראוי להיותו מופת‪ ,‬ומפני זה נאמין התמדת הברכות עם העבודה‪ ,‬והקללות עם‬
‫המרי לעולם בזאת האומה‪ ,‬ובזה שבו אות ומופת כמו שביארנו‪ .‬ואולם אולי יש דרך או דרכים‬
‫אחרים חייב אותם חכמת הבורא יתברך ואנחנו לא נדעם‪:‬‬
‫המופתים מבטלים כל הדעות הרעות כולם‬
‫וכתב הרב רבנו משה בר נחמן ז"ל כאשר ירצה הבורא יתברך בעדה או ביחיד ויעשה עימהם מופת‬
‫בשינוי מנהגו של עולם וטבעו‪ ,‬יתברר לכל בטול הדעות הרעות כולם ונגלה השגחתו‪ .‬כי המופת‬
‫הנפלא מורה כי ה' לעולם מחדש‪ ,‬ויודע‪ ,‬ומשגיח‪ ,‬ויכול‪ .‬וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר מפי נביא‬
‫יתברר ממנו עוד אמיתות הנבואה כי ידבר את האדם‪ ,‬ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי‬
‫אני ה' בקרב הארץ‪ .‬להורות על ההשגחה כי לא עזב ה' את הארץ כדעתם‪ .‬אמר למען תדע כי‬
‫לה' הארץ‪ .‬להורות על החידוש כי היא שלו שבראה מאין‪ .‬ואמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל‬
‫הארץ‪ .‬להורות על היכולת שהוא שליט בכל אין מעכב בידו‪ .‬א"כ האותות והמופתים הם עדים‬
‫נאמנים באמונת הבורא יתברך ובתורתו התמימה ובהשגחתו ע"כ‪.‬‬
‫אמונת ההשגחה היא כללות הדת וכוונת מעמד הר סיני‬
‫ואמונת ההשגחה היא כללות הדת וכוונת מעמד הר סיני‪ ,‬שאם אין השגחה עליונית אין תורה‬
‫עליונית‪ .‬כלל א' שהדבר פשוט שהתורה ניתנה לתועלת מקבליה ומקיימיה לא לתועלת נותנה אם כן‬
‫נאמין שהבורא יתברך משגיח בעולם ולולי השגחתו בעולם שבו כל המציאות לתוהו‪ ,‬כמאמר‬
‫הכתוב תסתיר פניך יבהלון‪ .‬אמר כי אם יסתיר פניו ממנו רגע ישוב הכל להבלי‪ .‬עוד אמר הכתוב‬
‫ואתה מחיה את כלם ודרשו רז"ל החיית אין כתיב‪ ,‬אלא מחיה ההווה‪ .‬משמע בכל שעה מחיה את‬
‫כלם‪ .‬ואמר בלשון חיים כי כאשר אם יחסר החיים מן החי רגע ישוב מת‪ ,‬כן אם יסיר הבורא‬
‫השגחתו שהוא חיות העולם ממנו רגע אחת נשוב מתים שהוא ההעדר‪.‬‬
‫דעות שונות באמונת ההשגחה‬
‫וכתב הרמב"ם ז"ל ונמצאו באמונת ההשגחה דעות שונות אינו ראוי לכתבם‪ .‬אמנם אמונה האמתית‬
‫היא שההשגחה האלהית היא בזה העולם התחתון רוצה לומר מתחת גלגל הירח במין ומין מן‬
‫הדברים‪ ,‬אלא שזה יתחלף‪ ,‬כי במין אישי בעלי חיים מדברים ישגיח בפרט לבד‪ ,‬וזה המין לבדו הוא‬
‫אשר כל עניני אישיו‪ .‬וזה שישגיח בפרט מטוב או רע נמשך אחר הדין‪ .‬אבל שאר בעלי חיים כ"ש‬
‫הצמחים וזולתם אינם כי אם במקרה גמור‪ .‬כי אין להאמין שזאת העכביש טרפה זאת הזבוב בגזירה‬
‫מאת הבורא יתברך ורצונו‪ .‬ולא שזה הדג חטף ובלע זאת התולע' מעל פני המים ברצון אלהי אישי'‪.‬‬
‫אלא כל אלה והדומה להם הם במקרה‪ ,‬שהרי כבר תמהו הנביאים ע"ה על היות ההשגחה אפי' בבני‬
‫אדם כי הוא קטן ופחות שישגיח הבורא יתברך עליו כאמרם מה אנוש כי תזכרנו מה אדם ותדעהו‪,‬‬
‫כ"ש בזולתו מבעלי חיים ואף כי בצמחים‪ .‬ואולם ההשגחה האלהית הוא נמשך אחר השפע האלהי‪.‬‬
‫והמין אשר בו נדבק השפע ההוא עד ששב בעל שכל‪ ,‬ונגלה לו כל שהוא גלוי לבעל שכל‪ ,‬הוא אשר‬
‫התחברה עליו השגחה האלהית‪ ,‬וישער לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש כפי הדין‪.‬‬
‫ההשגחה היא שפע והיא מיוחדת למין האדם‬
‫‪114‬‬
‫בגלל ההשגה שהוא גם שפע‪,‬‬
‫וכפי שישיג מן השפע כן תהיה ההשגחה עליו יותר חזקה‬
‫עוד אמר כי הואיל וההשגחה נמשכת אחר השכל אם כן כפי מה שישיג האיש ממיני האדם אל‬
‫השכל כן תשיגהו ההשגחה‪ .‬כי איזה איש מאישי בני אדם שהשיג מן השפע ההוא חלק יותר גדול‬
‫כפי הכנת החומר שלו וכפי התלמדו תהי' ההשגחה עליו בהכרח‪ .‬ולכך נאמר בהשגחה על החשובים‬
‫החסידים ועזיבת הסכלים רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש‪ .‬ר"ל כי‬
‫כשינצלו קצת ב"א מן המכות והמקרים ונפלו קצת בהם‪ ,‬אינו לפי כחם הגופיים והכנותיהם‬
‫הטבעיות‪ .‬והוא אמרו כי לא בכח יגבר איש‪ .‬אבל הוא לפי השלמות והחיסרון‪ ,‬רצוני לומר קרבם‬
‫אל הבורא יתברך או ריחוקם ממנו‪ .‬ומפני זה הקרובים אליו הם בתכלית השמירה והוא אמרו רגלי‬
‫חסידיו ישמור‪ .‬והרחוקים ממנו מוכנים למה שיקרה שימצאם ואין שם מי שישמרם ממה שיתחדש‬
‫כהולך בחושך ואין ספק שיכשל‪ .‬ונאמר בהשגחה על החסידים ג"כ לא יגרע מצדיק עונו וכתיב‬
‫שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה והפסוקים אשר באו בענין הזה רבים‪ ,‬ר"ל בהשגחה על‬
‫בני אדם כפי שיעור שלמותם וחסידותם‪:‬‬
‫מי שיש לו את היכולת להעתיק נפשו ממידה למידה‬
‫עליו תהיה השגחת הבורא ביותר‬
‫וכתב הפילוסוף מי שיש להם יכולת להעתיק נפשותיהם ממדה למדה‪ ,‬הם אשר תהיה השגחת‬
‫הבורא יתברך עליהם יותר‪ .‬כי אע"פ שהבורא יתברך ברא הרשעים והמציאם כדרך שהמציא‬
‫הצדיקים‪ ,‬אינו שומרם כשמרו הצדיקים‪ ,‬כי כאשר רחקו הרשעים ממנו יתברך כן הרחיק שמירתו‬
‫מהם‪ ,‬ומידם היתה זאת להם‪ ,‬לא מצד שיש למעלה שום שנוי חלילה‪ .‬וכל מקום שאתה מוצא‬
‫שהבורא יתברך מאבד הרשעים ומשמידם וכיוצא בו מרעות שיעשה להם‪ ,‬זהו עניינם רצוני לומר‪,‬‬
‫הסתלק השגחתו מעליהם לבחירתם הרעה‪ ,‬אמנם הבורא יתברך לא יעניש אלא המחויב והראוי‬
‫להענ יש‪ .‬ואל זה הדעת נמשכו דברו חכמינו ז"ל באמרם אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא און‪,‬‬
‫וכן אמר הכתוב אשר עיניך פקוחות על כל דרכי ב"א לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו‪ .‬אמנם שאר‬
‫בעלי חיים זולתי האדם הענין בהם מקרה כמו שנתבאר ומפני זה היתה שחיטתם מותרת לנו וגם‬
‫מצוה בה ומותר להשתמש בם לתועלתי נו בכל אשר נרצה‪ .‬והראיה על היותם בלתי השגחת אישית‬
‫כמו שביארתי היא מאמר הנביא כשראה מהתגברות נבוכדנצר ורוב הרגו בבני אדם שאמר ותעשה‬
‫אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו‪ .‬כלומר כאלו נעזבו בני אדם ונשכחו ונעשו הפקר כדגים ותולעי‬
‫הארץ‪ .‬ואחרי כן ביאר שאין הענין כן ולא על העזיב' והשכחה והעלות ההשגחה אבל על צד העונש‬
‫בהם להתחייבם מה שחל בהם והוא אומרו י"י למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו‪:‬‬
‫שאר הנבראים ההשגחה עליהם היא השגחה מיניית‬
‫הנה מבואר כי ההשגחה האלהית אינה כי אם באישי מין האדם בפרט ובשאר בעלי חיים בכלל‬
‫לקיום המין‪ .‬ואל תחשוב שזה הדעת יסתור אמרו נותן לבהמה לחמה‪ ,‬ואמרו כפירים שואגים לטרף‪,‬‬
‫פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון‪ .‬ומאמר רז"ל יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כנים‪ .‬והרבה‬
‫כאלה המאמרים הנכתבים הנמצאים‪ .‬אין בהם סותר‪ ,‬כי אלו כלם השגחה מינית לא אישית‪ .‬וכאלו‬
‫הוא מספר פעולותיו בהכינו לכל מין מזונו ההכרחי וחומר עמידתו‪ .‬וזה מבואר ונגלה ולולי זה היה‬
‫המין אבד בלי ספק וזה מבואר במעט התבוננות‪ .‬ואין לשאול למה השגיח הבורא יתברך באישי בני‬
‫אדם ולא השגיח בהשגחה ההיא בשאר בעלי חיים כי כן רצה יתברך ויתעלה‪ ,‬וכן גזרה חכמתו ליתן‬
‫שכל באדם ולא נתנו לשאר מיני בעלי חיים‪.‬‬
‫ענינים אלו שבנתיב זה הם עמוקים עד למאוד‬
‫ואין כל דעת ודעת ראוי לסבלם‬
‫וצריך כל בעל שכל ללטוש רעיוניו לדעת עניני יחוד הבורא יתברך ויתעלה מצד קבלת‬
‫תורתנו התמימה‪ ,‬מאחר שנתברר לנו מצד השכל באר היטב‪ .‬וענינים אלו האדם יכול להגיע להם‬
‫מצד הקבלה אם יעיין בעיון נמרץ בתורתנו הקדושה הנמסרת לנו שבה נוכל להשיג כל ההשגות‬
‫האפשריות לכל שכל שהוא בחומר‪ ,‬ואז נוכל להשיג אותו יתברך מצד תורתו השגה נכונה‪.‬‬
‫וענינים אלו הם עמוקים עד למאוד ואין כל דעת ודעת ראוי לסבלם ועל זה אמר שלמה‬
‫בחכמתו על דרך משל כבשים ללבושיך ואמרו רז"ל בפירוש משל זה‪ ,‬דברים שהם כבשונו של‬
‫עולם יהיו ללבושיך‪ ,‬כלומר לך לבדך‪ .‬גם עליהם אמר דבש וחלב תחת לשונך ואמרו רז"ל דברים‬
‫‪115‬‬
‫שהם כדבש וכחלב יהיו תחת לשונך‪ .‬ולכן אף כי נרמוז הנה להם לא יהיה כי אם מעט מזער כי אין‬
‫ראוי לגלות תכלי ת מה שיוכל אדם לגלות אלא לאותם האמודים על הספר תמיד‪ ,‬ומפנין עסקיהם‬
‫ומתעסקין בו אבל לא למי שעומד על הספר בשעת הפנאי‪:‬‬
‫לא ידרוך בנתיב זה רק מי שלטש עיוני שכלו בחכמת האלהות‪,‬‬
‫או שילמד את זה עם רב שיוכל ללמדו‬
‫ולכן אני מחלה מהחפץ לקרות בנתיב הזה שלא ידרוך בו זולת אם לטש עיוני שכלו‬
‫בחכמת האלהות‪ ,‬ובדברים המצורפין לה‪ ,‬כפי שיעור השגתו‪ ,‬עד שיהא שלם בשכלו‪,‬‬
‫או שילמדנו בפני מי שנתחנך בו כבר‪ ,‬על דרך אין דורשין מעשה מרכבה ביחיד ואז יהא ראוי‬
‫לזאת המדרגה העליונה אשר היא תכלית יצירת האדם‪ ,‬ויכנס בשלום ויצא בשלום‪ .‬ואמנם אם לא‬
‫יעשה כן ותהיה התחלת קריאתו בזה הנתיב לבדו שלא בפני המשכיל בו‪ ,‬אזי לא יועיל לו כלל‪ ,‬אבל‬
‫יחדש לו בלבול באמונתו‪ ,‬ואולי יהא מציץ ונפגע באמת‪ ,‬ויזיק לו כאשר יזיק לנער היונק לחם חיטה‬
‫ובשר ושתיית היין שימיתהו בלא ספק‪ .‬לא לפי שאלו המזונות בלתי טבעיות לאדם‪ .‬אבל יזיקו לו‬
‫לחולשת לוקחם לעכלם עד שיגיע לקבל התועלת בהם‪ .‬כן הוא הנתיב הזה למי שלא חנך שכלו‬
‫בחכמות האלהות‪ .‬ואל אלהים י"י הוא יודע שלא היתה זאת כוונתי בחבורי זה כ"א להועיל לעצמי‬
‫ואולי גם להועיל לאחרים אבל לא להזיק כלל‪ .‬גם ידוע תדע כי הדבר אשר הרחיק כמו כן השלמות‬
‫הא מתי הזה מבני אדם מוסף על מה שכתבתי בסמוך היה קוצר הבנתם והיותם מבקשים בתחילה‬
‫התכלית‪ ,‬ולכן מבקש אני מהקורא בנתיב הזה שלא יארע לו כן‪:‬‬
‫דרישת החכמה אינה שיגיע לתכליתה וקיצה‪,‬‬
‫אלא לדעת מה שלא יסכל האדם‬
‫ואמר החכם איני דורש החכמה לתקווה שאגיע לתכליתה ואבא עד קיצה‪ ,‬אלא לדעת מה שלא יסכל‬
‫האדם‪ .‬ר"ל לשום מר למתוק‪ .‬הודיע שבקשת החכמה‪ ,‬ובקשת השגת תכליתה‪ ,‬הוא סכלות‪ .‬שלמה‬
‫ע"ה האשים לעושה זה באמרו תאוות עצל תמיתנו כי מיאנו ידיו לעשות‪ .‬כל היום התאווה תאווה‬
‫וצדיק ייתן ולא יחשוך‪ ,‬ומה ענין צדיק אצל עצל‪ .‬אלא ר"ל שהצדיק בבני אדם הוא יתן לכל דבר‬
‫חוקו‪ ,‬כלומר זמנו לדרישה‪ .‬ולא ימנע בזמנו דבר‪ ,‬אבל ישתדל תמיד בזה‪ .‬והוא כאלו אמר וצדיק‬
‫יתן כל ימיו בחכמה ולא יחשוך מהם‪ .‬ובהיות זאת כוונת מבקש החכמה ישיג בה על כל פנים‪ .‬אמנם‬
‫המבקש תכליתם לא ישיגם כאשר יקרה לכסיל הסכל בהתקרבו לפתח החכמה תדמה לו כהר קשה‬
‫ותלול‪ .‬ולכן יפחד ויברח משם ויאמר מי יעלה בהר י"י כאשר רמזו רז"ל ראמות לאוויל חכמות‬
‫רב‪ .‬אמר‪ ,‬הטיפש הזה נכנס לבית המדרש ורואה אותה עוסקין בתורה והוא תמה ואומר היאך‬
‫למדתם זו התורה אומר לו תחלה קרינו במגלה ואח"כ בספר ואח"כ בנביאים ואח"כ בכתובים ואחר‬
‫שגמרנו המקרא למדנו בתלמוד ואח"כ בהלכות ואח"כ באגדות‪ .‬כיון ששומע הטיפש ההוא כך אומר‬
‫אימתי אני לומד כל זה וחוזר לו מן השער‪ .‬הוי בשער לא יפתח פיו‪.‬‬
‫ראמות לאוויל חכמות‬
‫ורבי יוחנן אמר ראמות לאוויל חכמות‪ .‬משל למה הדבר דומה‪ ,‬לדבר התלוי באוירו של בית‪ ,‬טיפש‬
‫אומר מי יכול להוריד את זה‪ ,‬חכם אומר ולא אחד תלאו שם אלא הריני מביא שני קנים וקושרם זה‬
‫בזה ואורידהו‪ .‬כך טיפש אומר מי יוכל ללמוד תורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים‪ ,‬ופקח אומר‬
‫הריני לומד הלכה אחת היום ושתים מחר עד שנמצא לומד מעט מעט ולומד את התורה‪ .‬כי הרוצה‬
‫להגיע לידע תכלית החכמה אי אפשר לו כלל שהרי בבריאת העולם אשר נתחיל לבאר בסמוך‬
‫שוטטו חכמי המחקר להגיע בנתינת התכלית למה נבראו ולא מצאו‪ .‬ואף כי תכלית מה שהשיג‬
‫בבריאה‪ ,‬הוא שאמרו שנברא לכבוד הבורא יתברך‪ .‬כמו שאבאר בתחילה הנתיב השלישי בעזרת‬
‫ה'‪ .‬שנברא בעדנו כדי שנעבדהו לשלמותנו‪.‬‬
‫אין לשאול מה תכלית מציאותנו בזה השלמות‪,‬‬
‫כי אין שאלה על גזרתו יתברך אלא‪ ,‬כך רצה!‬
‫וזהו שאמר הכתוב כל פעל י"י למענהו כלומר למען עצמו ר"ל רצונו‬
‫‪116‬‬
‫אמנם עדיין תתחייב השאלה ונאמר ומה תכלית מציאותינו בזה השלמות אלא נצטרך‬
‫לומר כך רצה הבורא יתברך‪ ,‬וכן גזרה חכמתו וזהו שאמר הכתוב כל פעל י"י למענהו‬
‫כלומר למען עצמו ר"ל רצונו שהוא עצמו כמו שביארתי למעלה‪ .‬ונמצא שזה המציאות‬
‫בכלל מכוון ממנו יתברך לפי רצונו‪ .‬א"כ לא נבקש לו עילה ולא תכלית אחרת כלל כי כמו שלא‬
‫נבקש תכלית מציאותו יתברך‪ ,‬כך לא נבקש תכלית רצונו אשר בעבורו התחדש כל מה שהתחדש‬
‫ויתחדש כפי מה שהוא‪ .‬א"כ אין לנו לבקש תכלית אחרת למה שאין תכלית לו‪ ,‬אלא מציאותו‬
‫הנתלית ברצון הבורא יתברך‪ .‬ואם תרצה אמור בחכמה האלהית‪ .‬א"כ אין ראוי לחכם לחקור אחר‬
‫תכלית החכמה‪ .‬ולזה כיון שלמה ע"ה באמרו ואל תתחכם יותר למה תשומם ר"ל שלא לחקור‬
‫לתכלית החכמה כי ח"ו שכיון למיעוט השתדלות אחריה שהרי הוא עצמו אמר שם וראיתי אני שיש‬
‫יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך אלא אין כוונתו כ"א שלא לחקור אחר תכלית‬
‫החכמה‪ ,‬ולכן אמר אל תתחכם יותר‪:‬‬
‫‪117‬‬
‫השביל השני‬
‫בביאור חדוש העולם וארבע היסודות‬
‫וביאור פרשה ראשונה על בראשית‪:‬‬
‫‪118‬‬
‫השביל השני‬
‫בביאור‬
‫חידוש העולם וארבע היסודות‬
‫וביאור פרשה ראשונה על בראשית‬
‫שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה‬
‫ראוי לכל איש חכם לב לבקש ולתור בידיעת חידוש העולם ועניני גלגליו‬
‫שמהם ידע ויכיר את הבורא וגדולתו‬
‫מה רבו מעשיד י"י כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניינך‪ .‬בראות דוד ע"ה שראוי לכל‬
‫איש חכם לב לבקש ולתור בידיעת חידוש העולם ועניני גלגליו‪ ,‬אזי דרש וחקר להבינם כדי‬
‫להתבונן מהם בגדולת יוצרם יתברך‪ .‬וכאשר ידע אותם אזי תמה ואמר מה רבו מעשיך י"י וגו'‪ .‬וכן‬
‫ישעיה הנביא ע"ה היה מוכיח לבני דורו לחקור זאת החקירה באמרו שאו מרום עיניכם וראו מי‬
‫ברא אלה וגו' רצונו לומר כאשר תשיגו תכונת הגלגלים ומהלכם ורוממותם בזה תכירו מעלת‬
‫בוראם יתברך וזהו טעם מי ברא אלה‪ .‬גם במקום אחר מצינו שהיה מוכיח לישראל על התרשלותם‬
‫בזאת החקירה והיה מוחה ביד העוסקים בהבלי עולם ושוגים בתענוגיו ואינם שמים לבם להתבונן‬
‫ולהשכיל בתכונת העולם אשר פעל הבורא יתברך ומעשה ידיו כאמרו והיה כינור ונבל תוף וחליל‬
‫ויין משתיהם ואת פועל י"י לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו‪.‬‬
‫א"כ צריכים אנו להתעורר לחקור ולהבין מעשה הבורא יתברך בבריאת העולם ולדעת תכונת‬
‫הגלגלים וכוכביהם ועוצם גודלם בנשיאותם וסדרם ומצבם ובזה יהיה לנו הערה גדולה להשכיל‬
‫מתוך כך ולהתבונן בגדולת מעלת יוצרם ומנהיגם ועומק מחשבותיו יתברך שמו ויתעלה זכרו וכחו‬
‫הגדול הסובלם ושהם עבדיו ומשרתיו עושי רצונו כי הוא בראם‪.‬‬
‫חכמה בינה דעת‬
‫ה' בחכ מה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו‪ .‬שלמה ע"ה סידר חכמה ותבונה‬
‫ודעת באלה הכתובים שבספר משלי‪ ,‬כאשר סדרם שם במקום אחר כאמרו "בחכמה יבנה בית‬
‫ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו" וגו'‪ .‬ובזה הדרך מצינו שנאמרו בתורה‪ ,‬ואמלא אותו רוח‬
‫אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת וגו'‪ .‬וכן הוא סדרן בכל מקום בענין אחד החכמה תחילה ותבונה‬
‫אחריה‪ ,‬ואח"כ הדעת‪ .‬כי החכמה היא התחלה וצריך לקבלה והשומע חכמה חכם יחשב‪ .‬ואמנם נבון‬
‫היא מדרגה שנייה והוא המבין דבר מתוך הדבר מעצמו בלא שיורהו אחר‪ .‬ומזאת המדרגה יגיע‬
‫האדם אל המדרגה השלישית שהוא הדעת והוא שידע דבר משקול דעתו לבד‪.‬‬
‫‪119‬‬
‫הבורא האציל ממעלתו‬
‫חכמה ותבונה ודעת‪ .‬וברא בהם העולם‬
‫והודיענו שלמה באלה הכתובים שבהם התחלנו כי בשלושתם ברא הבורא יתברך העולם‪ .‬כי‬
‫החכמה היא בשם יתברך‪ .‬והוא החכם כי הוא השכל והמשכיל והמושכל כאשר ביארתי בנתיב‬
‫הראשון‪ .‬והאציל ממעלתו יתברך חכמה ותבונה ודעת‪ .‬וברא בהם העולם‪ .‬מה שאין השכל‬
‫יוכל להשיג‪ .‬כי אז היינו משיגים מהותו יתברך‪ .‬וזהו מה שאין לשום שכל יכולת להשיג‪ .‬ואין צריך‬
‫לומר שכלנו שהוא בחומר‪ .‬אלא אפילו שכלי המלאכים אינן יכולין להשיג מעלת הבורא יתברך‪.‬‬
‫וזה נוכל לידע כאשר נחקור על מציאות זה העולם‪.‬‬
‫הנמצאים זולתו יתברך נחלקים לשלש מעלות‪,‬‬
‫עולם השכל‪ ,‬עולם הגלגלים‪ ,‬ועולם החיבור והפירוד‬
‫עולם השכל‬
‫כיצד‪ ,‬דע! שכל הנמצאים זולתו יתברך נחלקים לשלש מעלות‪ .‬מעלה א' הוא עולם השכל והוא‬
‫עצם פשוט‪ ,‬וקיומו שהוא צורתו תלוי בבורא יתברך‪ .‬וזהו היא המעלה העליונה שבשלושת‬
‫המעלות‪ .‬וזה עולם השכל הוא המשיג אותו יתברך השגה גדולה עד שאין מעכב בהשגתו כי אם‬
‫גודל התעלמות הבורא יתברך שאין זולתו שום נמצא יכול להגיע לדעת אמיתות מציאותו כמו‬
‫שהוא חוצה לו‪ .‬והוא שהשיב יתברך למשה על מה שבקש ואמר הראני נא את כבודך אמר לו לא‬
‫תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי‪ .‬ר"ל ולא אף החי רמז למלאכי השרת והנלווים להם‬
‫שלא ישיגוהו יתברך על התכלית‪ .‬ולפיכך העולם העליון אע"פ שמשיג השגה גדולה אינו משיג‬
‫תכלית אמיתותיו יתברך‪ .‬שהחידוש של המשיג הוא המעכב בהשגת הבורא יתברך שהוא קדמון‪ .‬כי‬
‫מן הנמנע הוא שיהא דבר מחודש שיכול להגיע לידיעת הקדמון‪ .‬ואין בעולם העליון ההוא‬
‫גוף וגויה כלל‪ .‬גם אין שם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא השגת אמיתותיו יתברך לבד ואין‬
‫שם שנוי כלל מפני שתכונתם מחייבת כן‪ .‬בהיותם עצם שכל פשוט ונקי‪.‬‬
‫הצורות האלו הם קיימות לעד ברצון בוראם יתברך‪ .‬ואינם משתנות מצורה לצורה ומענין לענין‪.‬‬
‫והם עשר מעלות זו למעלה מזו‪ ,‬לא מעלת מקום‪ ,‬אלא מעלת השגה‪ .‬לפי שאין מעלת מקום אלא‬
‫למי שיש לו גוף וגויה‪ .‬ואלו העשר מעלות כך שמם וסדרם‪ .‬הראשונים הם חיות הקודש והם‬
‫למעלה מן הכל‪ .‬ואחריהם אופנים‪ ,‬ואראלים‪ ,‬וחשמלים‪ ,‬ושרפים‪ ,‬ומלאכים‪ ,‬ואלהים‪ ,‬ובני האלהים‪,‬‬
‫וכרובים‪ ,‬ואישים‪ .‬ושנוי שמותם על שם מעלתם הוא‪ .‬והמעלה העשירית שהיא מעלת הצורה‬
‫הנקראת אישים הם המלאכים המדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה‪ ,‬ולפיכך נקראו‬
‫אישים שמעלת' קרובה ממעלת דעת האדם והם צורות נפרדות זו מזו ואינם גוף וגויה‪ .‬ומה‬
‫שהניבאים אומרים שראו מלאך אש ובעל כנפיים הכול במראה הנבואה ודרך משל וחידה‪.‬‬
‫עולם הגלגלים‬
‫למטה מעולם זה הוא עולם הגלגלים וכל צבאות השמים שאבארם לפנים בע"ה‪ .‬ומערכות הכוכבים‬
‫והעולם ההוא‪ ,‬הוא עולם החומר‪ ,‬אבל החומר שלו זך ונקי טהור‪ ,‬והוא משיג לבורא יתברך השגה‬
‫גדולה‪ .‬אבל לא כהשגת העולם העליון מפני שהחומר שלו הוא המעכב עיכוב גדול שהרי הוא בעל‬
‫חומר והחומ' היא מחיצה גדולה בין המשיג ובין המושג‪ .‬ואלו הגלגלים והכוכבים שבהם‪ .‬כלם חיים‬
‫בעלי שכל ודעה ומכירין עצמן ומכירין זולתם בחפץ ממציאם‪ .‬ואעפ"י שהם גולם וצורה‪ .‬מפני‬
‫שאינן גלמים משתנה מאותו הערך שנערך בבריאה ראשונה‪ .‬וכלם הם משתוקקים תמיד להשגתו‬
‫יתברך‪ .‬ואין ביניהם כמו כן קנאה ולא שנאה ולא תחרות לפי שאין בהם דבר שיגרום דברים אלו‬
‫אלא כלם מוסכמים לדעת אחת והיא השגת ידיעתו יתברך‪ .‬והם ששים ושמחים לעשות רצון קונם‪.‬‬
‫ולמאמרו כסופה ירדופו‪ .‬ולפני כיסאו הם משתחווים‪.‬‬
‫עולם החיבור והפירוד‬
‫למטה מעולם זה הוא עולם החבור והפירוד וזהו העולם השפל שיש בו חומר אחד מקבל‬
‫ד' צורות כי משם ייפרד והיה לארבעה ראשים‪ .‬והם הנקראים ארבע יסודות‪ .‬שהם‪ :‬האש‪,‬‬
‫והאוויר‪ ,‬והמים‪ ,‬והעפר‪ .‬וארבע יסודות אלו לובשין צורה כפי תנועת הגלגל‪ ,‬על ידי עולם השכל‬
‫שמשם הצורות נשפעות בעולם השפל באמצע תנועות הגלגל כמו שאבאר לפנים‪ .‬ויסודות אלו‬
‫אינם בעלי נפש ודעה ואינם משיגים לא עצמם ולא זולתם אלה הם השלשה עולמות ‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫כנגד שלש עולמות אלו תקנו קדושה משולשת‬
‫וכנגדם תקנו הקדוש' משולשת כנגד שלשה צבאות העולם‪ :‬ודע כי לשון קדוש ענינו מובדל ומיוחד‪,‬‬
‫ולכן נאמר בנזיר כל ימי נזרו קדוש הוא לה'‪ .‬כלומר מובדל ומיוחד הוא לו יתברך בהיותו נבדל‬
‫מכל אשר יצא מגפן היין‪ .‬ומפני שצבאות העולם הם שלשה כמו שביארתי שהם השכלי' הנבדלים‪,‬‬
‫והשמים וצבאותם והארץ וצבאותיה‪ .‬לכן אנו משלשין הקדושה‪ .‬כלומר קדוש ומובדל מצבא‬
‫המלאכים וקדוש ומובדל מצבא הגלגלים וקדוש ומובדל מצבא התחתונים‪ ,‬ולפיכך כלל בקדושת י"י‬
‫צבאות להיות הבורא יתברך קדוש ומובדל משלשת הצבאות‪.‬‬
‫אין בכוח השכל להשיג אותו יתברך‪,‬‬
‫לכן לא יוכל להשיג איך האציל ממעלתו חכמה בינה ודעת‬
‫הנה ביארתי שאין כח בשום שכל להשיג אותו יתברך השנה שלמה‪ ,‬ואם כן לא נוכל להשיג איך‬
‫האציל ממעלתו חכמה ותבונה ודעת‪ ,‬וברא בהם את העולם‪ .‬וכתבו חכמי המחקר שהמופתים אשר‬
‫הורו שזה העולם מחודש רבו עד למאוד והאחת מהם הוא שאנו רואים העולם מחובר ומורכב אין‬
‫חלק מחלקיו בלי חבור ופירוד וכל מחובר חדש‪ ,‬א"כ העולם חדש‪ .‬ואחרי שהוא מחודש‪ .‬צ"ל שיש‬
‫לו מחדש בורא שבראו מאין‪ ,‬והראיה לזה הוא שהדבר אי אפשר שיעשה עצמו כי אם היה עושה‬
‫עצמו לא ימלט מאחד משני דברים‪ ,‬אם שעשה את עצמו קודם היותו‪ ,‬או לאחר היותו‪ .‬ושניהם א"א‬
‫שאם נאמר שעשה את עצמו קודם היותו צ"ל שבעת ההיא היה אפס ואין אפס עושה דבר‪ .‬ואם‬
‫נאמר שעשה את עצמו אחר היותו א"כ לא עשה ולא כלום שלא היה צריך לעשות עצמו מפני‬
‫הקדמת היותו למעשהו‪ ,‬א"כ הרי נתבאר שהוא מן הנמנע שהדבר עושה את עצמו‪ .‬א"כ נאמין‬
‫שהבורא יתברך אשר הוא יחיד ומיוחד בעולמו בראו מאין והעדר הגמור מאפיסה מוחלטת בלי‬
‫מקרה וטבע ומנהג‪ ,‬אך בחפץ ויכולת‪ .‬ומבלתי התחלה זמנית אבל הזמן נברא כי הוא נמשך לתנועת‬
‫הגלגל והגלגל נברא‪:‬‬
‫האם חידוש הבריאה הוא חידוש רצון בבורא‬
‫נאם המחבר ראה ראיתי בני אדם נבוכים בייחוד הבורא יתברך על אודות חידוש העולם‪ .‬כי‬
‫שואלים ואומרים הנה בריאת העולם תורה שיש לו יתברך שנוי רצון במה שיצא העולם בזמן ההוא‬
‫מן הכח אל הפועל ולא קודם לכן‪ .‬שהיציא' מן הכח אל הפועל אינו נאמר אלא על מי שהוא בכח‬
‫ואינו יכול לצאת עדיין לפועל‪ ,‬או מפני חסרון הדברים שבהם נתקנה הפעולה‪ ,‬או מפני מונעין‬
‫ומעכבין שהיו בו ותמו נכרתו‪ .‬או מפני שנוי רצון שהיה למוציא ההוא‪ ,‬א"כ הבורא יתברך מדוע‬
‫ברא העולם וחדשו כשבראו ולא קודם לכן‪ .‬כי מתחלה קודם שבראו לא היה לו יתברך מונעין‬
‫ומעכבין‪ .‬גם כשבראו לא נתווסף לו דבר שהיה חסר ממנו קודם לכן‪ .‬כי אין שם עד שהבריאה דבר‬
‫שיתהווה עמו זולתו יתברך‪ .‬א"כ יראה שהיה שם שנוי רצון‪.‬‬
‫יש מאין‬
‫גם יש אחרים נבוכים בחידוש וזו שאלתם‪ ,‬ידוע כי שרשי הנמצאות הטבעיות וראשיתם הם שלשה‬
‫והם‪ :‬החומר‪ ,‬והצורה‪ ,‬וההעדר‪ .‬וביאורו העדר החומר מן הצורה הזאת‪ ,‬שאם לא היה צורת העפר‬
‫על דרך משל נעדרה מצורת העכבר שקבל אח"כ לא היה העכבר הווה ומחודש אך היה קדמון‪ .‬א"כ‬
‫ההעדר הוא סבת ההוויה ואין ההעדר התחלה מוחלטת‪ ,‬כי בהסרתו תהיה ההוויה‪ .‬רצונו לומר‬
‫בהסרת ההעדר‪ .‬אך החומר והצורה הם התחלה אמתית בעצם הגשמים‪ .‬ואף לפשוטים שבהם כמו‬
‫ארבע היסודות והגשם החמישי‪ ,‬כי כל גשם וגשם הוא מחומר וצורה‪ .‬ולאלה השלשה ראשיות‬
‫שביארתי‪ .‬ר"ל לצורה ולחומר ולהעדר‪ ,‬יש שלשה תארים המתייחסים עליהם והם‪ :‬מחויב‪ ,‬ואפשר‪,‬‬
‫ונמנע‪ .‬מחויב יתייחס אל הצורה עם היותה עומדת בעצמה והיא בפעל‪ .‬האפשר יתייחס אל החומר‬
‫עם היותו נמצא במציאות חסרה והוא תמיד ואפשר ובכוח‪ .‬הנמנע יתייחס אל ההעדר כשהעדר הוא‬
‫נמנע מבוא אל ישות‪ ,‬מן הצד שהוא בו העדר ואינו ראשית אלא במקרה מצד התדבקותו אל החומר‪.‬‬
‫א"כ בריאת העולם לא היה מוכרח להבראות שא"כ כבר התחייבה הקדמתו‪ .‬גם לא היה נמנע‬
‫מלהיות שא"כ לא היה אפשר מציאות‪ ,‬אלא ודאי היה אפשרי‪ .‬אם כן מי היה נושא אפשרותו‪ .‬אלה‬
‫הם הב' השאלות‪.‬‬
‫מי תכן את רוח נ"י ואיש עצתו יודיענו‬
‫כלומר מי ירד לעומק רצונו והשיגו‬
‫ואולם מענה שאלה הראשונה אמרה ישעיה הנביא ע"ה וממנה משתלשלת מענה השאלה השנית‬
‫‪111‬‬
‫והוא אמרו מי תכן את רוח נ"י ואיש עצתו יודיענו‪ .‬כלומר מי ירד לעומק רצונו והשיגו‪.‬‬
‫ולשון תכן הוא לשון תוכן לבנים‪ .‬ולשון רוח במקום הזה הוא מלשון חפץ ורצון כעניין כל אשר‬
‫היה ברוחו עמו‪ .‬ר"ל כל אשר היה ברצונו‪ ,‬וכן כל רוחו יוציא כסיל‪ .‬ר"ל כל חפצו ורצונו‪ ,‬ואמר‬
‫ישעיה מי יוכל להגיע לידיעת רצונו מדוע ברא עולמו שבראו ולא קודם לכן‪ .‬ומדוע עשהו בתכונה‬
‫הזאת ובשיעור הזה כי את הכול עשה יפה בעתו ואיש עצתו יודיענו‪ .‬נ' של יודיענו רפוייה כלומר‪,‬‬
‫מי הגיע לתכלית רצונו יתברך בבריאת העולם ויודיע אותנו‪ .‬ועל ענין הרצון אמר מי תכן את רוח‬
‫י"י‪ .‬ועל ענין היציאה מכח אל הפועל אמר את מי נועץ ויבינהו‪ .‬כלומר היעלה על דעתך שהבורא‬
‫יתברך היה לו קודם שברא העולם מונע שעיכבו מלברוא את העולם והוסר בשעת הבריאה או‬
‫שנתווסף לו דבר בשעת הבריאה שהיה חסר ממנה קודם‪ ,‬זה איננו באפשר כי לא היה זולתו הבורא‬
‫יתברך וזהו טעם את מי נועץ ויבינהו‪ .‬אלא צריך לומר כן גזרה חכמתו אין מי שיוכל להגיע לידיעת‬
‫חכמתו ולא להשיג ולידע רצונו יתברך‪ .‬מפני שחכמתו היא היא עצם אמתתו ורצונו‪ .‬ואינו הוא‬
‫וחכמתו‪ .‬ולא נוכל להשיג ולידע רצונו יתברך מפני שחכמתו היא היא עצם אמתתו ורצונו ואינו הוא‬
‫וחכמתו שני דברים כאשר ביארתי בנתיב הראשון‪ .‬והנה מענה השאלה הראשונה‪ .‬וממנה נתבונן‬
‫מענה השאלה השנית כי הואיל ולא נוכל לידע למה היתה אז הבריאה כל שכן שלא נוכל לידע איך‬
‫היה הבורא יתברך נושא אפשרות העולם קודם שבראו‪ .‬ולכן אמרו רז"ל שלא להרהר מה לפנים‪.‬‬
‫וגם דרשו כבוד אלהים הסתר דבר‪ .‬קודם שנברא העולם‪ .‬וכבוד מלכים משנברא העולם‪ .‬עוד אמרו‬
‫בירושלמי ר' יונה בשם ר' אבא אמר כי שאל נא לימים ראשונים יכול עד שלא נברא העולם ת"ל‬
‫למן היום אשר ברא אלהים אדם יכול לא ישאלו בששת ימי בראשית ת"ל לימים ראשונים‪:‬‬
‫בריאת יש מאין היה על חומר דק הנקרא היולי‬
‫נאם המחבר אחרי אשר ניתן לנו רשות לחקור בששת ימי הבריאה‪ .‬ראיתי לבאר הנה מה שיכולתי‬
‫להשיג במיעוט שכל לאחר הרבות השתדלות הדרישה והחקירה בספרי החכמות‪ .‬דע כי הדבר הא'‬
‫אשר ברא הבורא יתברך מן האפס הגמור והאין המוחלט היה יסוד דק מאד אין בו ממש אבל הוא‬
‫מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל והוא החומר הדק שנקרא בלשון יוני היולי‪ .‬וראה‬
‫הבורא יתברך כי היה חסר לו כח וההעמדה והקיום אם לא ילבש צורה ולכן ברא לו תיכף הצורה‪.‬‬
‫וזאת הצורה אינה יכולה להראות לעין אם אינה מלבשת ההיולי הסובלה‪ .‬ולכן אין כל אדם יכול‬
‫להבינה זולתי המעמיק בחכמה‪ .‬כי הוא יכיר את דרכיה‪ .‬והיא נתנה כח בהיולי לקבל הצורות‪ .‬ואלה‬
‫שני הדברים היו שורש ומקור לכל הנבראים אשר נבראו בג' עולמות‪ .‬שהם עולם הרוחני‪ ,‬ועולם‬
‫הגלגלים‪ ,‬ועולם ההפסד‪ .‬וההיולי נחלק לשני מינין המין האחד ממנו הוא זך ונקי והמין השני עכור‪.‬‬
‫והצורה גם כן נחלקת לשני מינין הא' היא צורה חתומה וטהורה וקדושה מתדבק אל היולי‪ .‬והמין‬
‫השני צורה חלולה ופתוחה‪ .‬ראויה להדבק אל ההיולי ולהלבישו צורה‪ ,‬וזיו הצורה הטהורה‬
‫החתומה המתקיימת בעצמה‪ ,‬הקדושה מתדבק אל ההיולי מפיץ ומשפיע על הצורה החלולה לתת כח‬
‫והעמדה להלביש ההיולי כל הצורות שיוכל להתכסות בהן‪ .‬וכאשר ברא הבורא יתברך שני הדברים‬
‫האלה כמו שביארתי‪ .‬חיזק הצורה החתומ' ורצה שתתחזק ותתקיים על זיוה מבלתי הוצרך לדביקות‬
‫ההיולי והיא צורת המלאכים והשרפים והנשמות וכל צבא השמים הנקראים שכלים נפרדים‪ ,‬כלומר‬
‫שהם נפרדים מכל היולי והוא הנקרא עולם הרוחנית‪ .‬ואור הצורה הזאת הטהורה שפע על המין‬
‫ה אחד מן הצורה ההיא החלולה הנכונה להתחבר אל ההיולי‪ .‬ונתן בה כח להדבק אל המין האחד מין‬
‫מיני ההיולי שהוא המין הזך והנקי עד אשר לבש צורה קיימת בלתי נעדרת שהיא חבורה בו חבור‬
‫חזק‪ .‬ומזה החבור נעשו גופי השמים והכוכבים ונקרא עולם הגלגלים או עולם האמצעי‪ .‬אחרי כן‬
‫חוברה הצורה הפתוחה והחלולה אל המין השני ממיני ההיולי שהוא העכור ונעשה חבור א'‪ .‬שקראו‬
‫ארסטו החומר הראשון‪ .‬וקראו ממוצע בין האין והפועל‪ .‬ומציאתו בכח‪ ,‬כלומר שאינו רק ממה‬
‫שבפועל מן הצורות הסובבות עליו תמיד‪ .‬כי מרוב עובי חומרו לא יקבל קביעות הצורה‪ .‬עד שלא‬
‫ימירנו באחרת ואחרת באחרת‪.‬‬
‫בראשית ברא וכו' והארץ היתה תהו ובוהו‬
‫כאן נרמז בו סוד תחילת הבריאה‬
‫והחכם ר' אברהם אבן עזרא ז"ל הוצי' מהפסוק אלה הסברות ודקדק בפ' בראשית למצוא בה‬
‫ההיולי והצורה שאמרו חכמי המחקר ואמר שהם תהו ובוהו הכתובים בפרשה שהם היו התחלת‬
‫בריאת כל העולם‪ .‬והיולי ייחס אל התהו לפי שאין לו דמות ולא צורה‪ .‬גם לא יוכל לעמדו בעצמו‬
‫‪112‬‬
‫כאשר ביארנו בתחילה‪ .‬והתוהו אין בו תועלת שנאמר בו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה‪.‬‬
‫וכתיב לא תהו בראה כלומר ללא תועלת‪ .‬והצורה תיוחס בלשון בהו‪ .‬לפי שהורה על דבר עיקר‬
‫נגזר מתיבת בה‪ .‬ועוד יש להבין מהמלה הזאת שתי מלות מורות על ממשות עומד כלומר בו הוא‪.‬‬
‫כמלת לא תוכל עשוהו לבדך שמחוסר הו' והאל"ף והוא כאלו אמר עשו הוא‪ .‬ויורה שהוא דבר‬
‫המקיים בעצמות והוא הצורה גם ההיולי צריך להתלבש ממנו‪ .‬ולזה כוונו רז"ל באמרם תהו זה קו‬
‫ירוק שמקיף כל העולם‪ .‬לקחו לשון קו מדברי הנביא שאמר ונטה עליה קו תהו ואבני בהו‪ .‬ודמהו‬
‫הנביא לקו שאינו עשוי לתועלת עצמו אך להורות לבונים אשר בנדבך‪ .‬ומה שיקווה לעשות מן‬
‫קווה אל ה' כן ההיולי צריך לצורה להיות לה כעין שטח למען תראה ותושג בשטח החושים‪ .‬ולשון‬
‫ירוק בעבור שהוא צבע מורה על שריפת החום הטבעי עד שיופסד‪ ,‬ואלה המשלים מדמים דבר‬
‫נעדר מן הפשיטות והגיע אל ההפסד עד שלא יוכל לעמוד בעצמו‪ .‬ולשון מקיף כל העולם מורה על‬
‫שיש בו כח לקבל כל הצורות‪ .‬ובהו פירשו אלו אבני' מפולמות לקחוהו מן המקר' אבני בהו והוא‬
‫רמז לצור' שמתקיימת בעצמה ואבן מורה על חיזוק שנאמר משם רועה אבן ישראל‪ .‬וגם האבנים‬
‫עיקר הבניין‪ .‬ואמרם מפולמות רמז לצורה החלולה הנכונה להדבק בהיולי‪ .‬וכתיב נוטה צפון על‬
‫תהו‪ .‬תולה ארץ על בלימה‪ .‬ותהו ובלימה שתי שמות הן נאמרות על דבר א'‪ .‬כמו שכתוב בפסוק‬
‫אשר לפני זה‪ .‬ערום שאול נגדו ואין כסות לאבדון כי שאול ואבדון דבר אחד הם‪ ,‬וכן תהו ובלימה‬
‫דבר אחד הוא‪ ,‬ולפי שכתב נוטה צפון על תהו וכתיב מצפון תפתח הרע' ארז"ל שרוח צפונית אינה‬
‫מסובבת כלומר פחותה היא ואין לה במה להתקיים והוא משל להיולי אין לו קיום בעצמו‪ .‬ויהיה‬
‫פירוש בלימה כמו בלי צורה או בלי קיום‪ .‬כי מלת מה היא שואלת על עיקר הדבר ושורש יצירתו‬
‫שמתקיים בו‪ .‬דכתיב ויאמר איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא כלומר לא ידעו את תוכן‬
‫יצירתו‪ .‬ועוד נוכל לומר כי מלת מה היא הצורה והיא אותה בעצמה שחזר וקראה מים אחרי כן‪.‬‬
‫שכתב וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים והחשך הוא דבר שאין לו צורה‬
‫שהיה מכסה התהום‪ .‬והתהום שם נגזר מלשון תהו הוא היולי כאשר כתבתי‪ .‬והמ"ם נוספת בתהום‬
‫כמו שנוספת במלת חנם הנגזרת מחן‪ ,‬מענין חנו שהיא מתנה בלא מחיר‪ .‬ובמלת ריקם שנגזרה‬
‫מריק וכאשר אמרנו בתהום שמורה על תהו ונגזר ממנו כן יש לומר ורוח אלהים מרחפת על פני‬
‫המים כי אותם המים יורו על הצורה ויהיו נגזרי' משורש מה שפירשתי שהיא הצורה‪ .‬ויהיה "מה"‬
‫מורה על צורה יחידה‪ .‬ומים יורו על רוב צורות‪ .‬כמו שתאמר משנה שנים‪ ,‬ומשה שיות‪ .‬וייחס‬
‫אליהם פנים לבעבור שמוש הראות מקבל אותם קבלות משתנות לפי המזג‪ .‬וקראם בהו ומים ואחרי‬
‫כן הבדיל הבורא יתברך את הצורה הטהורה והוציאה לפועל וקראה אור‪ .‬כדכתיב יהי אור ויהי‬
‫אור‪ .‬והאור בכאן היא הצורה אשר יאמרו עליה חכמי המחקר שאינה גוף ולא נדבקת בגוף‪ .‬והצורה‬
‫אינה צריכה למקום שיקיפנה‪ .‬אבל היא מקום לגוף אחר‪ .‬ועל זאת הצורה אמר הכתוב ביום השני‬
‫י הי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים‪ .‬והרקיע הנאמר כאן היא הצורה הנדבקת אל החלק‬
‫הזך והנקי מההיולי‪ ,‬ואז נדבק בו ונתחבר בחבור נצחי בלי הבדל‪ .‬ואמר בתוך המים ללמד שהצורה‬
‫הנרמזת במלת מים ואור מקום ומעמד לרקיע‪ .‬ומקפת כל סביבותיו‪ .‬ויהי מבדיל בין מים למים‬
‫ר"ל שהרקיע ההוא יבדיל בין הצורה הפשוטה הנפרדת מכל גוף והוא האור הנברא ביום א'‪ .‬ובין‬
‫הצורה המידבקת אל ההיולי העב והעכור שהוא יסוד זה העולם ההווה והנפסד‪ .‬הנה ביארת לפי‬
‫הנסתר איך נבראו לשלשה עולמות שהם עולם הרוחני והגלגלי וההפסדי ועתה אקדים הקדמה אחת‬
‫ואומר‪:‬‬
‫הבורא לא ביאר בריאת העולם הרוחני ורק רמז לזה‪,‬‬
‫כי זה אינו נתפש אלא ליחידים‬
‫דע! כי הבורא יתברך לא רצה לבאר לנו כל זה בתורתו הקדושה רצוני לומר בריאת עולם הרוחני‬
‫והגלגלי ויסוד עולם השפל לרוב דקותם ועמקם‪ ,‬כי הם מעשה בראשית‪ .‬אשר הוא מיוחד לשרידים‬
‫אשר השם קורא‪ .‬אמנם רמזם לנו דרך כלל בפסוק בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ‪.‬‬
‫שאמרו רז"ל להגיד מעשה בראשית לבשר ודם א"א‪ ,‬לפיכך סתם לך הכ' בראשית ברא וגו' ורצו‬
‫לומר שיכלול במלת השמים כל מה שבשמים מגלגל הירח ולמעלה‪ .‬ובמלת הארץ יכלול מה שתחת‬
‫גלגל הירח‪ ,‬ר"ל היסודות הד'‪ .‬וכמוה והנה אופן אחד בארץ‪ .‬ויהיה פי' הכתוב כן‪ .‬בתחילת הנבראים‬
‫ברא הבורא יתברך עליונים ויסודי התחתונים ורמז לנו כל זה במלת ברא לרמז להוצאת היש מן‬
‫האין‪ .‬כי אין מלה בלשון הקדש דקה לענין הזה כמוה‪ .‬ר"ל שאין אצלנו בלה"ק בהוצאת היש מן‬
‫האין זולתי לשון בריאה‪ .‬ואחר אשר רמז לנו זה הנה לא האריך לבאר זה יותר מהטעם שביארתי‬
‫וחזר ובאר באורך דרך פרט‪ ,‬איך היתה יצירת זה העולם השפל‪ .‬ואמר והארץ היתה תהו ובהו כמו‬
‫‪113‬‬
‫שאבאר לפנים בע"ה‪ .‬ואחר שהקדמתי לך זאת הקדמה מעתה אבאר דרך הכתוב איך ביאר לנו‬
‫יסודות זה העולם על דרך הפשט‪.‬‬
‫התורה מתבארת על שני פנים פנימי וחיצון‬
‫דע! כי כוונת התורה היה שתתבאר על שני פנים פנימי וחיצון‪ .‬הפנימי לחכמים המדקדקים‪,‬‬
‫והחיצון הנגלה להמון‪ .‬ועל דרך זה נאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי‪ .‬והנה הפנימי‬
‫שבפסוקים ראשונים שבפרשת בראשית ביארתיו כבר‪ .‬ועתה אבאר החיצון ר"ל אשר הוא נגלה‬
‫להמון‪.‬‬
‫יסוד העולם הזה השפל והחומרי היה צורה מדבקת אל ההיולי העב והעכור‬
‫ואומר כבר ביארתי למעלה כי יסוד העולם הזה השפל והחומרי היה צורה מדבקת אל ההיולי העב‬
‫והעכור‪ .‬ודע! כי הדבוק ההוא לא היה חזק ואמיץ עומד תמידי‪ ,‬וזה מחסרון כח המקבל לרוב עוביו‬
‫וכובד חמור‪ .‬ולכן יתחלף וישתנה מצורה לצורה‪ .‬ומהחומר ההוא יצר הבורא יתברך הארבע‬
‫היסודות שהם‪ :‬אש ואויר ומים ועפר‪ .‬שגם הם משתנים מצורה לצורה‪ .‬והם היו התחלת יצירת‬
‫העולם הזה ההפסדי‪ .‬כי על היסוד הראשון בהוא ההיולי שביארתי למעלה לא נאמר בו יצירה אלא‬
‫שם בריאה כמו שביארתי‪ .‬ועל אלה הארבע יסודות אמר הכתוב והארץ היתה תהו ובהו‪ .‬וכינה שם‬
‫יסוד המים לתוהו מלשון תהום‪ .‬כי הואיל וקרא ביום השלישי למקווה המים ימים‪ ,‬אם כן נראה כי‬
‫מקודם לכן לא היה שמו ים אלא תהום‪ .‬גם מצינו מי הים שנקרא תהום שנאמר תהומות יכסיומו‪.‬‬
‫וכינה לעפר שם בהו כלומר בו הוא וחסר הוי"ו והאל"ף כמו שביארתי למעלה‪ .‬והודיענו הכתוב‬
‫שהיתה הארץ טבועה במי הים שנקרא תהום‪ ,‬ולכן אמר וחושך על פני תהום‪ .‬וזה החושך הוא האש‬
‫היסודית שהיא דקה וזכה‪ ,‬ונקרא חושך‪ ,‬להיותה בלתי מאירה אבל שפירית‪ .‬שאם היתה מאירה אז‬
‫היתה מאירה לנו האור בלילה מלהב האש‪ .‬וזה החושך שאמר עליו הכ' יוצר אור ובורא חושך‪.‬‬
‫ואמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים הוא יסוד האוויר‪ .‬שהיה על המים ממש‪ .‬כי הארץ היתה‬
‫טבועה בתוכו כמו שביארתי ובעבור ששם היתה מתנועעת‪ ,‬ר"ל מרחפת ותנועת הרוח לעולם‬
‫מיוחסת לשם יתברך כאומרו ורוח נסע מאת ה'‪ ,‬לכן ייחס לה רוח ה'‪ .‬ולפי שהארץ עמדה בתוך‬
‫המים יום ראשון ויום שני עד יום שלישי שאמר הכתוב יקוו המים כמו שאבאר לפנים לכך אמר‬
‫והארץ היתה רוצה לומר שעמדה בהוויה ההיא שני ימים הראשונים‪:‬‬
‫וישלח הבורא שלש נפשות להתחבר בד' יסורות והם לבדם מולידים‪,‬‬
‫נפש הצומח‪ ,‬נפש החי‪ ,‬ונפש המדבר‪.‬‬
‫וישלח אלהינו שלש נפשות הטהורות והקדושות אשר בנתיב הששי יהיו מפורשות להיות עם‬
‫ארבעת היסודות לבדם מולידים‪ .‬ויצמיח הבורא יתברך נפש הצומחת ותהי בחומר כל אשר תוציא‬
‫האדמה עם היסודות מתלקחת‪ .‬והוא הדשיא הארץ והפריאה והולידה והצמיחה‪ .‬וישלח הנפש החיה‬
‫עם הנפש ה צומחת אל חמרי כל החיים עם היסודות איש למינו והעמידם חיים איש על מכונו על כן‬
‫הנפש החיה יהיה כל בריה חיה איש על שמו ויחיה ויתגדל עמו‪ .‬וישלח אלהינו הנפש החכמה עם‬
‫החיה והצומחת אל חומר האדם להחכימו לעמדו לפני ה' לשרתו ולברך בשמו‪ .‬אבל הד' יסודות‬
‫לבדן אינן מולידו ת‪ .‬אבל יולידו כל אשר אין בהם רוח כמו הרים ובקעות‪ .‬ואבנים וגבעות‪ .‬כי אין‬
‫בהם רוח חיים‪ .‬על כן לא עצרו כח להוליד לבדם כל אשר בו רוח‪ .‬אבל כאשר התאוו להדמות‬
‫לנפשות להחיות נולדים‪ .‬הולידו רמה ורקב‪ .‬כי לא השיגה על יותר מזה ידם‪ .‬ויולידו רמה ומיני‬
‫זבובים בפירות הנשחתות ובנבלות ובאשפתות ובביצות ובמקומות אשר יבאישו ויורטבו‪ .‬ויולידו‬
‫גם עש ורקב וסס בחיטה ובשעורה ובזירעונים ובבגדי הצמר ובעצים אשר ירקבו‪ :‬הנה נמשכתי‬
‫לבאר איך נולדו ארבע היסודות וסדרם וטבעם‪.‬‬
‫בריאת הזמן‬
‫נהיה עם בריאת שמים וארץ‪,‬‬
‫כי משעה שיש יש מציאות ייתפש בו הזמן‬
‫ואחזור לענייני לבאר בריאת העולם בסדר הימים כבר ביארתי למעלה כי ביום א' נבראו ארבע‬
‫היסודות וכל מה שיש מגלגל הירח ולמעלה‪ .‬וכשאמר הבורא יתברך יהי אור נבראו השמש והירח‬
‫‪114‬‬
‫ושאר הכוכבים‪ .‬וכן אמרו ז"ל הן הן המאורות שנבראו ביום א' ולא תלאן עד יום ד' ולכן אמר‬
‫ה כתוב ויהי אור ולא אמר ויהי כן כמו שאמר בשאר הימים‪ ,‬לפי שעדיין לא היה בתכונתו עד יום ד'‬
‫שנתלו בו כמו שאבאר לפנים וכל שלא היה לו לעמדו באותה התכונה שהיה בה כשאר מעשה‬
‫בראשית לא נאמר בו ויהי כן‪ ,‬והקדים הערב לבקר לפי שמתחלה נבראו שמים וארץ ויצאו מן‬
‫האפס אל היש כמו שביארתי ועמדו כן כמדת לילה מבלי אור ואז נהיה זמן‪ .‬שעם היות שזמנו‬
‫הוא ברגעים ושעות שהם באור וחשך‪ .‬אמנם משהיה יש יתפש בו זמן ואחר שעמדו כמדת לילה‬
‫מבלי אור נאמר יהי אור‪ ,‬ולכן אמר ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ויקרא תחילת הלילה ערב בעבור‬
‫שיערב בו הצורות ותחילת היום בקר שיבקר אדם בינותם‪ .‬וביום שני נאמר יהי רקיע ורז"ל‬
‫פירשוהו יתחזק הרקיע ואמרו לחים היו נעשין ובשני קרשו רצונם לומר שעם היות שכבר נברא‬
‫הרקיע ביום א' כמו שביארתי למעלה שהיא הצורה הנדבקת אל החלק הזך והנקי מן היולי‪ .‬אמנם‬
‫עדיין הדבוק ההוא לא היה חמוץ ורצה הבורא יתברך לחזקו ביום שני שיהיה הדבוק ההוא מחובר‬
‫בחבור נצחי בלי הבדל והוא גלגל הלבנה ולפי שאז תקן שטח עקמימותו אמר ויעש אלהים את‬
‫הרקיע רוצה לומר הכין ותיקן כמו ויעש לו רכב ופרשים‬
‫המים שמעל לרקיע אינו מים ממש‪,‬‬
‫אלא כינוי ליסוד גלגלי השמים וצבאם‬
‫וכל היסודות הארבעה והמתהווה מהם‬
‫ואלו המים שאמר עליהם הכתוב שהם למעלה מן הרקיע אינם מים ממש אלא שם כנוי הוא ליסוד‬
‫שכולל גלגלי השמים וצבאם וכל היסודות הארבעה והמתהווה מהם‪ ,‬ור"ל שהרקיע הוא מבדיל בין‬
‫עצם השמים וכל צבאם ובין גופי השפלים שהם כנוי למים התחתונים‪ .‬ואל תתמה שקרא הכתוב‬
‫ליסוד הזה מים כי על כזה אמר במקום אחר וממי יהודה יצאו ועוד הוא השם הזה הנאמר בכינוי על‬
‫דברים אחרים כמו הנה מים עולים מצפון‪ .‬אותי עזבו מקור מים חיים‪ .‬אף המים הנאמרים הנה הוא‬
‫כולל ליסוד אשר אמרתי‪ ,‬אבל אינו עצם אחד כמו שחשבו האפיקורסים ההם באמרם שהמים‬
‫הנאמרים הנה בעליונים ובתחתונים שהכל ענין אחד ואין שום חלוף ביניהם אלא במקרים ולא‬
‫בעצם אינו כן אלא השמים הם עצם אחד והתחתונים הם עצם אחד וכמו שהם מובדלים מהם‬
‫ברוממותם וגובה מקומם ככה הן נבדלין במעלתן ונשיאותם כי העליונים הם זכים וטהורים חיים‬
‫וקיימים עומדים על תכלית שלמותם מן העולם‪.‬‬
‫היסודות התחתונים הם גופים מתים הווים ונפסדים‬
‫ותחתונים הם גופים מתים הווים ונפסדים וכמו שביארתי המים הנאמרים‪ ,‬הנה כן נבאר המים‬
‫שאמר דוד באמרו הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים שהמים ההם הם נאמרים על‬
‫הצורה הנקייה מדבקת אל ההיולי עליהם היה ר"ע גוער בתלמידיו ואומר להם כשאתם מגיעים אצל‬
‫אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שכן כתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני‪ .‬רוצה לומר אל‬
‫תחשבו כי הוא שאמר הכתוב ובין המים אשר מעל לרקיע וכן המים אשר מעל השמים שהם מים‬
‫ממש אלא שם כנוי כמו שביארתי וכינה לשמים אבני שיש לפי שהם חזקים קיימים וזכים‪:‬‬
‫‪115‬‬
‫השביל השלישי‬
‫בתורת הנפש‬
‫‪116‬‬
‫פתיחה‬
‫ראוי לכל אדם נברא‪ ,‬לשבח לבוראו שנתן לו חכמה יתירה‪ ,‬בתתו בו הנפש הטהורה‪ ,‬ומחויב‬
‫הוא להודות במקהלים כל ימי צבאו את אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו‪ ,‬ולחזור ולהודות‬
‫לאלהי מ עוזו אשר עשה לו את כל זאת‪ .‬ולכן כל חכם לב צריך לחקור על הנפש אשר‬
‫בביאורה אאריך‪.‬‬
‫ואשרי הנפש הנכשרת‪ .‬אשר היא באדם נקשרת‪ .‬אם סודה חוקרת‪ .‬בכל לשון אשר בה‬
‫מדברת‪ .‬אשר היא לבדה לשם נמסרת‪ .‬והיא הנפש הנשארת‪ .‬ולעד נשמרת‪ .‬יען היותה מכרת‪.‬‬
‫כי לה' הגדולה והגבורה והתפארת‪ .‬ותהיה לו לשפחה נמכרת‪.‬‬
‫כי כן הדין נותן לכל אשר בשמו נקרא‪ .‬כאשר תמצא בטעמי המקרא‪ .‬ובסתרי התורה אשר‬
‫מורים הדרך הישרה‪ .‬לכל בעלי מדה יקרה‪ .‬דורש את השם הנכבד והנורא‪ .‬למען ימצאנו‬
‫וידענו‪ .‬בכל לבבו ובכל נפשו יעבדנו‪ .‬ויקבל תענוג ממנו‪ .‬אשר רעה יחרוש‪ .‬את דמו לנפשו‬
‫ידרוש‪.‬‬
‫וכאשר אבאר בנתיב התשיעי בגמול בעזר מושיעי‪ ,‬ולכן כל ערום יעשה בדעת‪ .‬ויהיה לו עין‬
‫רואה ואוזן שומעת‪ .‬ונפש חכמה לדעת‪ .‬ויחקור תמיד לידענה‪ .‬ומהכוח אל הפועל יוציאנה‪.‬‬
‫ואז לא יהיה לה מחיצה מונעת‪ .‬ועד כסא הכבוד מגעת‪.‬‬
‫ואם לא טהרה מזובה‪ .‬בדד תהיה ועצובה‪ .‬וליהט אותה היום הבא‪ .‬כי מחוץ למחנה מושבה‪.‬‬
‫כל ימי אשר הנגע בה‪ .‬וכאשר הגוף הולך למות‪ .‬גם הנפש החוטאת היא תמות‪ .‬ואם טהורה‬
‫מזובה‪ .‬הבת השובבה‪ .‬לא יאמר לה עוד עזובה‪ .‬ותחזור למקום אשר ממנו נחצבה‪.‬‬
‫על כן הערני לבבי‪ .‬לכבוד אלהי אבי‪ .‬אשר שם רוחו בקרבי‪ .‬ורוח ה' דבר בי‪ .‬לדבר בזה הנתיב‬
‫בביאור הנפש וכל כוחותיה וכלליה ופרטיה והשכל אשר בה היא משכלת אשר עלי התקווה‬
‫והתוחלת וכאשר לבי גמר אחל ואומר‪:‬‬
‫כאשר נחפוץ להשיג ולידע הנפש אשר בנו וכל ענייניה על תכונתה כפי שיש לשכל שהוא‬
‫בחומר אזי ראוי לחקור עליה על דרך אלה עשר שאלות‪:‬‬
‫השאלה הראשונה אם יש נפש בבעלי חיים‪:‬‬
‫השאלה השנית אם נפשות כל בעלי חיים שוות‪:‬‬
‫השאלה השלישית אם יש באדם נפש אחת או יותר‪:‬‬
‫השאלה הרביעית אם נוכל להשיג מהותה ומקומה‪:‬‬
‫השאלה החמישית אם היא קדומה או נבראת‪:‬‬
‫השאלה השישית אם נבראת מאת הבורא יתברך על ידי אמצעי אם לאו‪:‬‬
‫השאלה ה שביעית אם בכל יום נבראות נפשות חדשות מוצקות בגופים המתהוות או אם נבראו‬
‫כבר בבריאת העולם‪:‬‬
‫השאלה השמינית אם נפשות אישי העולם כולו נפש אחת בסוג או אם הם רבות כפי הגופות‬
‫שהם מוצקות בהנה‪:‬‬
‫השאלה התשיעית באיזה ענין היא תנועתה‪:‬‬
‫השאלה העשירית לבאר כוחותיה‪:‬‬
‫‪117‬‬
‫פרק א‬
‫ההכרח שיש נפש לכל חי‬
‫ואולם מענה השאלה הראשונה וזה מבואר לעיל‪ ,‬כל כאשר יקרה כשנראה עשן עולה נע נד‪,‬‬
‫שנאמין שהוא מתעשן מאש בוערה‪ .‬וכשנשמע קול צווחה‪ ,‬נדע שהוא מקול הצועק‪ .‬כן נדע‬
‫ונאמין שיש בבעלי חיים נפש‪ .‬א)‪ .‬ואנו מודים באמיתת מעשיה‪ ,‬ב)‪ .‬ואף על פי שלא נראה‬
‫אותה‪ .‬ג)‪ .‬זה הוא לרוב זכותה ודקותה‪ .‬ועוד נאמין שיש בבעלי חיים נפש‪ ,‬מאשר נראה גוף‬
‫מתנועע ברצון ומרגיש‪ ,‬וזה יהיה להם מצד שהם גוף‪ ,‬או לאו‪ .‬ואם יהיה להם מצד שהם גוף‪,‬‬
‫יהיה כל הגופות שוות בזה‪ .‬ואנחנו רואים גופים רבים שאין להם תנועה והרגש כמו הדומים‬
‫והצמחים‪ ,‬אם כן יראה שאין התנועה והרגש אשר לבעלי חיים מצד שהם גוף אלא מצד‬
‫הנפש אשר בהם‪:‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬חומר ורוח‬
‫כדי לעמוד על קיום הנפש ופעולותיה‪ ,‬צריכים להגדיר מה הם הדברים המבדילים בין גוף לנפש‪,‬‬
‫בין רוח לחומר‪ ,‬הן בנפש כל חי‪ ,‬והן בנפש האדם‪ .‬כי בזה אפשר להבחין את מציאות הנפש‪.‬‬
‫גוף האדם‪ ,‬הוא החומר הפיסי של הגוף‪ ,‬והנפש היא הדבר או הכוח שפועל בחומר‪ .‬ההבחנה שאנו‬
‫מבחינים במציאות הנפש‪ ,‬הוא בהבדלים שיש בין החומר לנפש‪ .‬החומר מת‪ ,‬כלומר אין לו אופי‬
‫ואין לו יכולת‪ .‬החומר אינו פועל פעולה פרטית‪ ,‬אלא נע על פי החוקים הכלליים שפועלים על כל‬
‫החומרים בכל מקום שבעולם‪ .‬כי אין הבדל בין חומר הנמצא על כדור הארץ לחומר הנמצא על‬
‫הירח‪ ,‬לכולם חוק אחד‪ .‬ואילו לנפש‪ ,‬יש אופי ויכולת לנוע ולהתפתח מעצמה‪ .‬התפתחותה ואופי‬
‫תכונתה אינו על ידי חוק כללי‪ ,‬אלא כל נפש פועלת באופן פרטי‪ ,‬כגון‪ ,‬נפש הצומח לכל מין ומין‪,‬‬
‫ונפש החי לכל מין ומין‪ ,‬ונפש המדבר לכל אחד ואחד‪.‬‬
‫הבחנה שנייה בין הגוף לנפש‪ ,‬היא שלגוף שהוא עצם חומרי יש מקום‪ ,‬כלומר הוא נמצא במקום‬
‫מסוים‪ ,‬או מתפשט על פני תחום מסוים בחלל‪ .‬יש לגוף נפח‪ ,‬ולכן הוא ניתן לתיאור בערכי מדידה‪.‬‬
‫לכל עצם כזה יש מסה וכובד שניתן לקבוע אותו על ידי מדידה‪ ,‬יש לו הרכב כימי מסוים‪ ,‬שניתן‬
‫להיקבע על ידי ניתוח‪ .‬הוא פועל על אחרים ואף מופעל מהם‪ ,‬כל המתרחש בו או בינו לבין עצמים‬
‫אחרים‪ ,‬הם גלגולי חומר ואנרגיה‪ ,‬שניתן לבטא אותם בקטגוריות הפיסיקה והכימיה‪ ..‬ולעומת זאת‬
‫העולם הרוחני‪ ,‬אין לו מקום‪ ,‬כלומר אני יודע שהוא קיים‪ ,‬אבל איני יכול לומר שישנו במקום‬
‫מסוים ‪ .‬לפיכך אין הוא תופס מקום בחלל‪ ,‬אינו ניתן לתיאור בקטגוריות פיסיקליות‪ ,‬אינו נמדד‬
‫במשקל‪ ,‬או במעלות צלזיוס‪ ,‬או בקלוריות או בוולטים וכדומה‪ ,‬מושג ההרכב הכימי אינו חל עליו‪,‬‬
‫אנו מודעים להתרחשויות שחלים בו‪ ,‬אבל הם אינן גלגולי חומר ואנרגיה‪.‬‬
‫כל העובדות והתכונות הללו הנמצאות בחומר‪ ,‬הם ניתנות לתצפית ולקביעה לכל אדם‪ ,‬ומבחינת‬
‫אפשרות ההכרה והקביעה של העובדות הללו כל בני האדם שווים‪ ,‬ואין לשום אדם מעמד מיוחס‬
‫בנידון זה‪ ,‬נמצא שעולם החומר הוא רשות הרבים של ההכרה האנושית‬
‫מה שאין כן העובדות ופעולות הנפש הם רשות היחיד‪ ,‬אינם מוכרים בוודאות אלא לאדם אחד‬
‫בלבד‪ ,‬שהוא בעל הדבר בעצמו‪ .‬כל הנעשה בתחומי נפשו‪ ,‬אינם ניתנים להכרתו של שום אדם‬
‫אחר‪ .‬העולם הרוחני שייך לרשות היחיד של האדם בלבד‪ ,‬ומן הבחינה הזאת כל אדם הוא עולם‬
‫לעצמו‪ .‬והעולם הזה הוא עולם האירועים הנפשיים‪ ,‬כגון‪ :‬השגותיי‪ ,‬רצונותיי‪ ,‬שאיפותיי‪,‬‬
‫זיכרונותיי‪ ,‬כאבי‪ ,‬שמחתי‪ ,‬מצבי רוחי‪ ,‬תקוותי‪ ,‬אמונותיי וכיו"ב‪ .‬ואילו הגוף הוא נתון לרשות‬
‫הרבים‪ ,‬כל אחד בעולם יכול להכיר אותו ואת פעולותיו‪ ,‬ולפעמים האחר מכיר את הגוף שלי יותר‬
‫ממה שאני מכיר את גופי‪ .‬גם הכרת הגוף של האדם בעצמו אינה באה אלא על דרך שאדם מתבונן‬
‫בגוף זר‪ ,‬ולא מתוך הכרת האדם את עצמו מתוך עצמו‪ ,‬כמו שאדם מכיר את מחשבותיו ואת‬
‫‪118‬‬
‫רגשותיו‪ ,‬עד שאילו לא היה משתמש בחושים לראות את גופו או גוף חברו‪ ,‬וממנו יקיש על עצמו‪,‬‬
‫לא היה מכיר את גופו לעולם‪ ,‬וזו ראיה שהנפש והגוף הפיזי הם שני דברים נפרדים לחלוטין‪ ,‬אלא‬
‫שהם קשורים אחד בשני בצוו הבורא‪ ,‬והוא הפלא שבהרכבת חומר ברוח‪ ,‬שאנו אומרים בברכת‬
‫אשר יצר‪" ,‬ומפליא לעשות"‬
‫‪.‬‬
‫ב) מעשה הנפש נכרים וברורים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬מעשיה הם עצם התפתחות גוף החי מטיפה אחת של זרע‪ .‬שהרי הנפש היא מהות "החיים"‪,‬‬
‫כלומר היא המציאות שמארגנת ומפתחת את גוף החי מתא אחד‪ ,‬שזה אומר שמתא אחד היא‬
‫מייצרת מיליארדי תאים‪ ,‬על כל סוגיהם ומיניהם השונים‪ ,‬תאי עצמות‪ ,‬תאי בשר‪ ,‬תאי דם‪ ,‬תאי‬
‫עיניים‪ ,‬ולא די בכך‪ ,‬אלא כל מבנה גוף על כל אבריו בצורתו ובקומתו‪ ,‬גוף שלא היה כלול ונמצא‬
‫בנבט‪ ,‬בקיצור‪ .‬כל ההתפתחות הזו מגרעין זרע אחד‪ ,‬למציאות של חי בעל ארגון מושלם‪ ,‬הם הם‬
‫מעשיה של הנפש‪ ,‬והרי יצירה זו היא יש מאין‪ ,‬כי בזרע‪ ,‬אין בעל חי קטן שרק צריך לגדול‪ ,‬אלא‬
‫היא יצירה חדשה לחלוטין‪.‬‬
‫ג)‪ .‬הנפש אינה מושגת בחושים‬
‫דרשות הר"ן ‪ -‬הדרוש השלישי‬
‫ד בר ידוע הוא שאין אחת מהנפשות השלוש‪ ,‬רצוני‪ ,‬הנפש הצומחת לצומח‪ ,‬והנפש החיונית לחי‬
‫שאינו מדבר‪ ,‬והנפש המדברת לאדם‪ ,‬אין אחת מאלו מושגת בחוש‪ .‬אמנם קויים אצלנו מציאותם‬
‫מצד הוראת פעולותיהם‪ ,‬כי כשראינו הצומח מתנועע לכל פאותיו‪ ,‬וידענו שלא יספיק לזה טבע‬
‫לבד‪ ,‬כי התנוע ה הטבעית ( תנועת הדומם) לא תהיה כי אם מן האמצע אל המקיף או מן המקיף אל‬
‫האמצע‪ ,‬קויים אצלנו‪ ,‬כי יש בזה המין אשר הוא הצומח התחלה אחרת תתחייב ממנה זאת התנועה‪,‬‬
‫וקראנו לזאת ההתחלה נפש הצומחת‪ .‬וכאשר ראינו החי שיש לו זאת התנועה ומלבד זה שהוא‬
‫משיג ומתנועע ברצון‪ ,‬וי דענו כי לא יספיק לזה טבע ולא נפש צומחת לבד קויים אצלנו כי יש בזה‬
‫המין [האנושי] אשר הוא חי‪ ,‬נפש חיונית‪ ,‬והשתתפו בזה שני כחות‪ ,‬כח צומח וכח חיוני‪ ,‬אשר‬
‫באורו כח משיג מתנועע ברצון‪ .‬וכאשר ראינו באדם אלו הכחות ומלבד אלו כח אחר והוא כח‬
‫המשכיל‪ ,‬וידענו כי לא תספיק לזה נפש חיונית‪ ,‬קויים אצלנו כי יש במין האנושי התחלה השתתפו‬
‫בה ג' כחות‪ :‬כח צומח‪ ,‬וכח חיוני‪ ,‬וכח משכיל‪ .‬הנה נתבאר כי מציאות אלו הנפשות קויים מצד‬
‫הראות פעולותיהם לא מצד אחר‪.‬‬
‫‪119‬‬
‫פרק ב‬
‫האם כל הנפשות שווים‬
‫ואולם מענה השאלה השנית והוא אם נפשות כל בעלי חיים שבין‪ .‬דע כי נפש נאמרת על‬
‫מינים רבים‪ ,‬כי אנו אומרים שיש לגלגלים נפש‪ ,‬וקורין לה הנפש החכמה כמו שביארתי בסוף‬
‫הנתיב השני‪ .‬ויש לבעלי חיים המדברים נפש‪ ,‬וקורים לה הנפש המדברת‪ .‬ויש לבעלי חיים‬
‫שאינם מדברים נפש‪ ,‬וקוראים לה הנפש המרגשת‪ ,‬שכתבו חכמי היונים שהיא ניצוץ שיצא‬
‫מזיו זוהר צח מאד שהתנוצץ מן השכל הפועל‪ .‬ויש לדברים הצומחים נפש‪ ,‬וקראוה הנפש‬
‫הצומחת‪.‬‬
‫ועתה יש לדעת כי זה שם שנאמר בכל אלה הדברים‪ ,‬אינו כי אם בשיתוף השם לבד‪ .‬ולא‬
‫שעניין אחד בעצמו הוא אשר במין האחד‪ .‬וכן יאמר על האדם ועל כל בעלי חיים מרגישים‪,‬‬
‫בשיתוף השם לבד‪ .‬לא שההרגשה שבאדם הוא ההרגש עצמו אשר בשאר בעלי חיים‪ ,‬ולא‬
‫ההרגש אשר בזה המין הוא ההרגש עצמו אשר במין האחר‪ ,‬אבל כל מין מאשר יש לו נפש‪,‬‬
‫יש לו נפש אחר בלתי הנפש אשר לאחר‪ .‬ויתחייבו מנפש זה פעולות דבר אחר בעצמו‪ ,‬שאינם‬
‫דומות לפעולות של הנפש האחרת כלל‪ .‬והמשל בזה שלשה מקומות חשוכים‪ .‬האחד מהם‬
‫זרחה עליו השמש והאיר‪ .‬והשני האירה עליו הלבנה והאיר‪ .‬והשלישי הודלק בו הנר והאיר‪.‬‬
‫הנה כל אחד מהם נמצא בו האור ונקרא מאיר‪ .‬אף על פי שאינם שווים באורם‪ ,‬כי סבת זה‬
‫האור יפעלו השמש‪ ,‬ופעלו האחר הירח‪ ,‬ופעלו האחר האש‪ .‬כן הם מתחלקות פעולות הנפשות‬
‫שאע"פ שכלם שווים בשם ונקראות נפש‪ ,‬אמנם אינם שווים בפעולתם‪ ,‬ואין להם עניין‬
‫שיקבצם אלא השם בלבד‪:‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫שם נפש משותף לכל בעלי נפש‪,‬‬
‫אבל כל נפש היא מציאות לעצמה‬
‫רמב"ם פרק א מח' פרקים‬
‫וכבר הקדמנו בזה הפרק‪ ,‬שדברינו אינם רק בנפש האדם‪ ,‬כי כח המזון שיזון בו האדם אינו ככח‬
‫המזון שיזון בו הסוס והחמור‪ ,‬כי האדם ניזון בחלק הזן מן הנפש האנושית‪ ,‬והחמור ניזון בחלק הזן‬
‫מן הנפש החמורית‪ ,‬והנשר ניזון בחלק הזן מן הנפש אשר לו‪ .‬ואמנם על הכל יאמר "נזון" בשיתוף‬
‫השם לבד‪ ,‬לא שהענין כולו אחד בעצמו‪ .‬וכן יאמר על האדם ושאר בעלי חיים "מרגיש" בשיתוף‬
‫השם לבד‪ ,‬לא שההרגש אשר באדם הוא ההרגש אשר בשאר בעלי חיים‪ ,‬ולא ההרגש אשר בזה‬
‫המין הוא ההרגש בעצמו אשר במין אחר‪ ,‬אבל כל מין ומין מאשר לו נפש יש לו נפש אחת בלתי‬
‫נפש האחר‪ ,‬ותתחייבנה מנפש זו פעולות ומנפש זו פעולות אחרות‪ ,‬ואפשר שתדמה פעולה לפעולה‬
‫ויחשוב בשתי הפעולות שהן דבר אחד בעצמו‪ ,‬ואין הדבר כן‪ .‬והמשל בזה‪ ,‬שלשה מקומות חשוכים‪,‬‬
‫האחד מהם זרחה עליו השמש והאיר‪ ,‬השני האיר עליו הירח והאיר‪ ,‬והשלישי הודלק בו הנר‬
‫והאיר‪ .‬הנה כל אחד מהם נמצא בו האור‪ ,‬אבל סבת זה האור ופועלו ‪ -‬השמש‪ ,‬ופועל אחר ‪ -‬הירח‪,‬‬
‫ופועל אחר ‪ -‬האש‪ ,‬כן פועל הרגשת האדם הוא נפש האדם‪ ,‬ופועל הרגשת החמור הוא נפש החמור‪,‬‬
‫ופועל הרגשת הנשר הוא נפש הנשר‪ ,‬ואין להם ענין שיקבצם אלא שתוף השם בלבד‪ .‬והבן זה‬
‫הענין שהוא נפלא מאד‪ ,‬וכשלו בו הרבה מהפילוסופים‪ ,‬ותתחייבנה בזה הרחקות ודעות בלתי‬
‫אמתיות‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫פרק ג‬
‫האם נפש האדם הא אחת או יותר‬
‫ואולם מענה השאלה השלישית והוא אם יש באדם נפש אחת או יותר‪ .‬דע כי נפש האדם הוא‬
‫נפש אחת לבד‪ .‬א)‪ .‬ויש לה פעולות רבות חלוקות‪ ,‬וחכמי המחקר קראום חלקי הנפש‪ ,‬ואין‬
‫ר"ל שהיא מתחלקת כהחלק הגוף‪ .‬אבל הם מינים פעולותיה החלוקות שהם בכלל הנפש‪ ,‬וכן‬
‫יקראו הפעולות ההם נפשות‪ .‬ואל יחשוב אדם בעבור זה שיש לאדם נפשות רבות כמו שחשב‬
‫ראש הרופאים עד ששם פתיחת ספרו שהנפשות שלש והם טבעית וחיונית ונפשית‪:‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬נפש האדם אחת‬
‫רמב"ן (בראשית ב‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫"ודע כי המתחכמים במחקר חלקו באדם ‪ -‬מהם יאמרו (ראב"ח הנשיא‪ ,‬ראב"ע שמות כג כה) כי‬
‫באדם שלש נפשות‪ ,‬נפש הגדול כצומח‪ ,‬או תאמר בזו נפש הגדול‪ ,‬ובו עוד נפש התנועה שהזכירה‬
‫הכתוב (לעיל א‪ ,‬כ ‪-‬כד) בדגים ובחיה ובכל רומש על הארץ‪ ,‬והשלישית הנפש המשכלת ‪.‬‬
‫ומהם יאמרו‪ ,‬כי זאת הנפש אשר באדם מפי עליון‪ ,‬בה ימצאו שלש הכחות האלה‪ ,‬ורק היא יחידה‪.‬‬
‫והכתוב הזה כפי משמעו ירמוז כן‪ ,‬כי יאמר שיצר השם את האדם עפר מן האדמה והיה מוטל גולם‬
‫כאבן דומם‪ ,‬והקב"ה נפח באפיו נשמת חיים‪ ,‬ואז חזר האדם להיות 'נפש חיה' שיתנועע בה כמו‬
‫החיות והדגים שאמר בהם (שם)‪':‬ישרצו המים שרץ נפש חיה'‪ ,‬ו'תוצא הארץ נפש חיה'‪ .‬וזה טעם‬
‫'לנפש חיה'‪ ,‬כלומר ששב האדם להיות נפש בה חיים‪ ,‬אחרי שהיה חרש את חרשי אדמה‪ ,‬כי הלמ"ד‬
‫תבוא בהפוכים‪ ,‬כמו 'והיו לדם ביבשת' (שמות ד‪ ,‬ט)‪' ,‬ויהי לנחש' (שם ד‪ ,‬ג)‪' ,‬וישם את הים‬
‫לחרבה'(שם יד‪ ,‬כא)‪.‬‬
‫אבל אונקלוס אמר‪' :‬והות באדם לרוח ממללא'‪ ,‬נראה שדעתו כדברי האומרים שהם נפשות שונות‪,‬‬
‫וזאת הנפש המשכלת אשר נפחה השם באפיו היתה בו לנפש מדברת‪ ,‬וכן נראה לי מדעת רבותינו‪,‬‬
‫ממה שאמרו (סנהדרין סה‪' :):‬רבא ברא גברא‪ ,‬שדריה לקמיה דרבי זירא‪ ,‬הוה מישתעיה ליה ולא‬
‫אישתעי‪ ,‬אמר דמן דחבריא את תוב לעפרך'‪ .‬ובויקרא רבה (לב‪ ,‬ב)‪' :‬אמר רבי אבין‪ ,‬בשעה שאדם‬
‫ישן‪ ,‬הגוף אומר לנשמה‪ ,‬והנשמה אומרת לנפש‪ ,‬והנפש אומרת למלאך'‪ ,‬וכן‪' :‬רוחו ונשמתו אליו‬
‫יאסוף' (איוב לד‪ ,‬יד)‪ ,‬יורה כפי משמעו שהן שתים‪.‬‬
‫ואם כן יאמר הכתוב‪' :‬וייצר ה' אלהים את האדם'‪ ,‬יצירת תנועה שהיה האדם נוצר‪ ,‬כלומר בעל‬
‫תנועה‪ ,‬כי היצירה היא החיות וההרגש‪ ,‬שבהם הוא אדם לא גבול העפר‪ ,‬וכמו שאמר‪' :‬ויצר ה'‬
‫אלהים מן האדמה כל חית השדה ויבא אל האדם' (להלן ב‪ ,‬יט)‪ ,‬ואחרי שיצרו בהרגשה‪ ,‬נפח באפיו‬
‫נשמת חיים מפי עליון‪ ,‬להוסיף הנפש הזאת על היצירה הנזכרת‪ ,‬ויהי האדם כולו לנפש חיה‪ .‬כי‬
‫בנשמה הזאת ישכיל וידבר‪ ,‬ובה יעשה כל מעשה‪ ,‬וכל הנפשות וכחותן לה תהיינה‪.‬‬
‫והלמ"ד הזו למ"ד הקנין‪ ,‬כמו 'אדוני המלך לך אני וכל אשר לי' (מ"א כ ד)‪' ,‬לקונה אותו לדורותיו'‬
‫(ויקרא כה‪ ,‬ל)‪' ,‬לך אני הושיעני' (תהלים קיט‪ ,‬צד)‪ ,‬או יאמר שחזר כולו נפש חיה‪ ,‬ונהפך לאיש‬
‫אחר‪ ,‬כי כל יצירותיו היו עתה לנפש הזאת"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫פרק ד‬
‫מציאות הנפש ניתנת להשגה ולכן ראוי לחקור לידע ישות נפשנו‬
‫ואולם מענה השאלה הרביעית אם נוכל להשיג מהותה ומקומה‪ .‬כל בני אדם הם שווים בנפש‬
‫ובגוף‪ .‬אבל אין כולם יודעים אמיתת הנפש כאשר יודעין אמיתת הגוף‪ .‬וזה אינו פלא כי‬
‫הגוף מושג בחושים‪ .‬והנפש אינה מושגת כי אם בשכל לבד‪ .‬ועל זה המון בני אדם שאינם‬
‫משיגים כי אם דבר מוחש אינם מאמינים בהוויית הנפש‪ ,‬או יאמינו שהיא מתפשטת בכל‬
‫מקומות הגוף מפני שהוא מתנועע‪ .‬אבל מהותה או ענייני ישותה‪ ,‬הם המאמינים דבר קבלה‪.‬‬
‫ומעטין הם שישיגו זה בשכל‪ .‬ואין ראוי ונכון שלא לידע האדם חלקו אשר בו ישכיל‬
‫אלוהיו‪ .‬הואיל והחלק ההוא דומה לאלוה‪ .‬כמו שיתבאר‪ .‬ולכן ראוי לנו לחקור ולבקש‬
‫בדרך המופת‪ ,‬לידע ישות נפשנו‪ .‬א)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬המחקר בידיעת הנפש עמוק ודק‬
‫ספר אמונות ודעות ‪ -‬מאמר שישי ‪ -‬אות ב‬
‫ידע הקורא ספר זה כי המחקר בידיעת הנפש הוא מחקר בדבר עמוק דק ועדין‪ ,‬וכפי‬
‫שתיארתי במחקר באמתות יש מן האין‪ ,‬ובענין בורא כל המציאות‪ ,‬כך גם היא יש בעניינה מן‬
‫הדקות עד כדי שנבוכו בו רבים מבני אדם‪ .‬ואומר‪ ,‬ולפיכך תמצא שהחכם אומר כי יקר הוא למצוא‬
‫מי שעמד על אמיתות ענין הנפש ההגיונית אשר באדם‪ ,‬באמרו מי יודע רוח בני האדם העולה‬
‫היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ ‪ :‬וראוי שאבאר כי אמרו מי יודע אינו‬
‫מסתפק בדבר שמקצת הנפשות נעלות ונכבדות ומקצתן נמוכות ושפלות‪ ,‬ואינו אלא לומר שיקר מי‬
‫שיודע ראובן החכם‪ ,‬ומי יודע שמעון הצדיק‪ ,‬כי שהיא כך‪ ,‬ואומר לשומע שזה כאמרך מי יודע‬
‫באמרך כן‪ .‬אתה קובע את החכמה לראובן והצדקות לשמעון בלי ספק‪ ,‬ושאלתך על מי שיודעם‬
‫לומר שהוא יקר‪ ,‬או דרך כבוד או מה שדומה לכך‪ ,‬כך הוא דבר החכם‪ ,‬מי יודע את הנפש הנכבדה‬
‫העולה והנפש השפלה היורדת‪ ,‬שהוא קביעה לשתי הנפשות שהן כך בלי ספק‪ .‬וענין אמרו מי יודע‪,‬‬
‫רוצה לומר כי מי שידע דבר זה כבר הגיע ונתחזק והשיג‪.‬‬
‫ואומר עוד כי דברו זה כלומר מי יודע‪ ,‬נאמר בהתפלאות והוקרה בעת השוואת שתי הנפשות למצב‬
‫שני הגופים‪ ,‬והרי הוא אומר‪ ,‬אשר למצב הגופים הרי כבר מצאנום שוין בחוש שהם גופים ומקרים‪,‬‬
‫ואין לנו ספק כי יש בין שתי הרוחות הבדל‪ ,‬מי יידענו ויעמוד עליו‪ ,‬וזהו אמרו לפני כן כי מקרה בני‬
‫האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל‪ ,‬ואמר אחריו מי יודע רוח‬
‫בני האדם העולה‪ .‬ומחזק דבר זה שהוא כפי שאמרנו מה שהוסיף בו ומותר האדם מן הבהמה אין‪,‬‬
‫ולא יתכן שהחכם רצה בכך שהוא יתרון נפש האדם על נפש הבהמות תחלה כי החכם לא יאמר כן‬
‫מפני שהוא מבטל את החכמה‪ ,‬ועוד כי ההמוני מבני אדם מי שיש בו שכל כל שהוא לא יאמר כן‬
‫בעת שהוא רואה עצמו יותר נעלה מן הבהמות בדברים שיארך פירטם‪ ,‬שהרי הוא משעבדה לצרכיו‬
‫ורוכב עליה ומשתמש בה כרצונו‪ ,‬וכל כוונתו בדבר זה הוא שאין לגוף האדם יתרון על גוף הבהמה‬
‫במאומה‪ ,‬לפי שהוא מורכב מארבעה יסודות כמוה‪ ,‬כמו שאמר אחריו הכל הולך אל מקום אחד וגו'‪,‬‬
‫אלא היתרון הוא מי יודע רוח בני האדם‪ .‬והנה זה כדרך שאומר האומר כי האודם ואבן החלמיש‬
‫מבחינת אבניותן אין הב דל ביניהן שזו אבן וזו אבן‪ ,‬ומי שיודע את הברק המבהיק שבאודם והכהות‬
‫שבאבן החלמיש הרי השיג המטרה‪ .‬ואומר עוד‪ ,‬ואפשר שיהא ענין מי יודע קביעה כאמרו שם מי‬
‫יודע ישוב מי יודע שהוא חוטא ישוב‪ ,‬כך אמר כאן מי שיודע יבין שזו עולה למעלה וזו יורדת‬
‫למטה‪:‬‬
‫‪122‬‬
‫ונחקור תחילה אם היא גוף‪ ,‬או בגוף‪ ,‬או חוץ לגוף‪ .‬ונאמר תחילה צריך להאמין בהכרח‬
‫שאיננה גוף‪ ,‬שאילו הייתה גוף‪ ,‬לא הייתה מגיעה פעולתה אלא לקרוב ממנו‪ ,‬כמו שהגוף לא‬
‫יגיע פעולתו לרחוק ממנו‪ .‬א)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫החקירה הראשונה היא מה היא מהות הנפש‪ ,‬האם היא גוף כלומר דבר מה חומרי‪ ,‬או דבר מה‬
‫שהוא כוח בגוף‪ ,‬או שהוא כוח פועל מחוץ לגוף‪.‬‬
‫ופשוט שאינו גוף‪ ,‬כי החומר פועל רק על הדבר הקרוב שבא במגע אתו‪ ,‬כמו האש לא תשרוף אלא‬
‫אם היא באה במגע‪ ,‬וכן המים וכדומה‪ ,‬ואילו הנפש היא מגיעה למרחוק עד לשמים ושמי השמים‪,‬‬
‫מוכרח שאינה גוף‪.‬‬
‫א)‪ .‬הנפש מגיעה פעולתה לרחוק‪ .‬ורחבה מן השמים והארץ‬
‫ספר אמונות ודעות לרס"ג ‪ -‬מאמר רביעי ‪ -‬אות ב‬
‫נפשו של האדם יותר רחבה מן השמים והארץ‪ ,‬שהרי ידיעתו מקיפה כל מה שבהם‪ ,‬כן עד אשר‬
‫הגיעה לידיעת מה שלמעלה מהם אשר בו קיומם כלומר הבורא יתעלה ויתקדש‪ ,‬כאמרו נפלאים‬
‫מעשיך ונפשי יודעת מאד‬
‫‪123‬‬
‫ועוד כל גשם מתנועע אי אפשר לו זולתי אחד משתי פנים‪ .‬או שיניע לו גשם‪ ,‬או מה שאינו‬
‫גשם‪ .‬ואמנם אם יהיה המניע לו גשם יתחייב שיהיה הגשם ההוא מתנועע ויתחייב לו מניע‪,‬‬
‫והנה לא ימלט הענין אם שילך אל לא תכלית וזה שקר‪ .‬או שיגיע אל מניע שאינו גשם‪ ,‬הנה‬
‫אם כן התחייב המניע שאינו גשם‪.‬‬
‫ואמנם איך הוא שיש באדם חי זה המניע‪ ,‬כי גם המתנועעים ינועו בהכרח אל מתנועע‬
‫ראשון‪ ,‬והמתנועע הראשון הוא שלא יתנועע מפאת דבר חוץ ממנו‪ ,‬ולא ימלט אם שיש לו בו‬
‫או לא‪ .‬ואם לא‪ ,‬הנה יהיה מתנועע מבלתי מניע‪ .‬ואם יהיה לו מניע ויהיה גשם‪ ,‬ישתלשל‬
‫העניין אל לא תכלית‪ .‬ואם כן אי אפשר מבלתי שיהא במתנועע הראשון מניע בלתי גשם‪ ,‬הוא‬
‫אשר יניעהו‪ ,‬וזה המניע הוא אשר נודה עליו בשם נפש‪ .‬א)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הנפש יש בה תנועה עצמית שבה מניעה את הגוף‬
‫הראיה השנייה שאינה גוף אלא היא רוחנית‪ .‬ממה שמצאנו שהיא מניעה את הגוף‪ ,‬והרי התנועה‬
‫הנמצאת בחומר יכולה להיות משני סיבות‪ .‬או שחומר גשמי דוחף חומר שני ומכריחו על התנועה‪,‬‬
‫כמו שהרוח מניעה את כל הנקרא לפניה‪ ,‬וכן המים וכדומה‪ .‬ויש תנועה אחרת שאינה נגרמת על ידי‬
‫דבר גשמי‪ ,‬כגון חוקי התנועה שעל ידם נעים כל גרמי השמים‪ ,‬שהם חוק המשיכה וחוק ההתמדה‪,‬‬
‫שהם הגורמים לכל החפצים שבעולם לנוע‪ ,‬והרי חוקים אינם דבר גשמי‪.‬‬
‫והנה אם נאמר שהנפש הוא חומר אם כן צריך או שחומר אחר יניע אותה‪ ,‬וכן החומר ההוא צריך‬
‫שחומר אחר יניע אותו‪ ,‬אם כן זה דבר בלי סוף‪ ,‬וכל דבר כזה הוא דבר שקרי‪.‬‬
‫אלא נשאר לנו לומר שהתנועה בנפש היא לא מדבר גשמי‪ ,‬אלא ממניע שאינו גשמי‪ ,‬ולומר שזה‬
‫חוק ככל החוקים‪ ,‬זה אי אפשר שהרי כל נפש מתנועעת לפי רצונה‪ ,‬שלא בחוקי המשיכה וההתמדה‬
‫שכל החומרים הפיסיים נמצאים תחת שלטון החוק בשווה‪ ,‬ולא שייך שחומר זה יתנהג כך וזה כך‪,‬‬
‫על כורחך שיש גורם פרטי אישי לתנועה זו‪ ,‬ואם תאמר שיש איזה דבר שאינו חומרי דוחף את‬
‫הנפש ומניע אותה‪ ,‬זה עדיין לא פותר את השאלה‪ ,‬כי מי מניע את הניע‪ ,‬אם תאמר שיש עוד דבר‬
‫אחר שאינו גשמי שהוא המניע את המניע‪ ,‬אם כן הדבר ילך עד לבלי סוף וזה שקר‪ ,‬על כורחך‬
‫שהתנועה שבנפש היא עצמית אליה ונמצאת בה‪ ,‬אם כן מוכרח שהנפש אינה חומר‪ ,‬כי החומר אין‬
‫לו תנועה עצמית מצד עצמו אלא הוא מציאות מתה ללא תנועה‪ ,‬שחל עליה חוק ההתמדה‪ ,‬שאיך‬
‫שיניחו אותו כך יישאר לעולמים‬
‫‪124‬‬
‫ועוד כי כל גוף יש לו איכות מוחש מן המוחשים‪ ,‬ואיכות הנפש לא ישיגו החושים‪ ,‬אם כן אין‬
‫הנפש גוף א)‬
‫ועוד כי הדבר שאינו חי‪ ,‬לא יחיה דבר אחר‪ ,‬ואנו רואים שהנפש תחיה את הגוף‪ ,‬ובסורה‬
‫ממנו הוא מת‪ ,‬אם כן איננה גוף‪ .‬ב)‪ .‬ואין לומר שהיא גוף נפשי‪ ,‬שאם כן היא נפשית מנפש‬
‫אחרת‪ ,‬וכן יאמר על האחרת וזה ילך אל לא תכלית אם כן איננה גוף נפשי‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הנפש לא ישיגוה החושים סימן שאינה חומר‬
‫עוד ביאר‪ ,‬שכל חומר אפשר לתפוש אותו על ידי החושים‪ ,‬שהרי אנו מריחים אותו‪ ,‬ממששים‬
‫אותו‪ ,‬שומעים אותו‪ ,‬רואים אותו‪ ,‬אבל הנפש אינה יכולה להיתפש על ידי חושים‪ ,‬אלא בתודעה‬
‫בלבד‪ ,‬כי השכל מודע לעצמו‪ ,‬שהוא חושב ומשכיל‪ ,‬נמצא שעצם המודעות היא עצמות הנפש‪,‬‬
‫ואילו את הגוף וכל שאר החמרים הנתפשים על ידי החושים‪ ,‬האדם לא מודע להם ישירות‪ ,‬אלא אם‬
‫יחוש אותם בחושים‪ ,‬ואם יבטלו החושים הרי שלא יישאר לאדם רק את המודעות לעצמו‪ ,‬מפני‬
‫שאינה תלויה בחושים כלל‪ ,‬ומזה מוכח שגם גוף האדם אינו מעצמות האדם אלא הוא סך הכול‬
‫לבוש שקשו ר ומחובר לנפש‪ ,‬ולכן רק האדם עצמו ואין לזר עמו בכל הקשור לנפש כגון מחשבות‬
‫רצונות צער וכדומה‪ ,‬כי רק הנפש משיגה את עצמה את מחשבותיה‪ ,‬את רגשותיה צערה ושמחתה‬
‫באופן ישיר‪.‬‬
‫ב)‪ .‬החומר מת‪ .‬והנפש חיה‬
‫המושג חיים אינו תנועה בעלמא‪ ,‬אלא כדברי מדען דגול שאמר‪ :‬החיים היא "רשות מחוקקת"‬
‫כלומר היא קובעת לאיזו תכלית ולאיזה מטרה ישמש חומר פלוני ותא פלוני‪ ,‬אם למוח‪ ,‬אם לעיין‪,‬‬
‫אם לשערות וכן הלאה‪ ,‬ואילו החומר עצמו‪ ,‬דהיינו החומר הפיזי והכימי שממנו נבנה גוף החי‪ ,‬על‬
‫כל המנגנונים ועל כל הגנים שיש בו‪ ,‬הם בבחינת הרשות המבצעת‪ .‬החיים מכוונים את התופעות‬
‫שבביצוען אין להם חלק‪ ,‬והחומרים הפיסיים והכימיים מבצעים את התופעות שאותן אין הם‬
‫מכוונים"‬
‫זוהר הקדוש (שמות קיח)‬
‫"בר נש‪ ,‬גופיה ונשמתיה בפרודא‪ ,‬דא חומר ודא שכל‪ .‬דא חיי ודא מותא ע"כ‪.‬‬
‫תרגום‪ .‬האדם‪ ,‬גופו ונשמתו נפרדים‪ ,‬זה חומר וזה שכל‪ ,‬זה חי וזה מת‪.‬‬
‫מזוהר זה למדנו כמה דברים יסודיים על האדם‪[ .‬א] האדם‪ ,‬מורכב משני דברים‪ ,‬גוף ונשמה‪.‬‬
‫[ב] גוף ונשמה‪ ,‬אינם יחידה אחת‪ ,‬הם נפרדים‪[ .‬ג] הגוף חומר‪ ,‬והנשמה שכל‪[ .‬ד] הגוף מת‪,‬‬
‫הנשמה חיה‪.‬‬
‫‪125‬‬
‫ודע! כי החושבים שהנפש היא גוף‪ ,‬עם היות שאין זאת המחשבה כל כך רבת הנזק‪ ,‬אלא מצד‬
‫מה שאפשר להמשך אחריה שאר אמונות נפסדות מאבידות‪ .‬ובעבור כי תוקף ציורינו בציורי‬
‫השכל שהנפש היא גוף יהיה מה שיהיה או דק מאד או מאיר או מזהיר כשמש‪ ,‬לאלתר‬
‫יביאנו ההכרח לצייר שיש למעלה בעולם העליון גופים ומקומות מוגבלים‪ ,‬עם מה שיתקבל‬
‫אצל כל אדם שהנפש ניתנה מלמעלה‪ ,‬ובציירו שיש גופים בעולם העליון‪ ,‬לאלתר יביאהו זה‬
‫הציור שהמלאכים גופים‪ .‬וכבר התאמת אצל ההמון שהמלאכים הם אצולים מהוד הבורא ית'‬
‫שמו ויתעלה זכרו‪ .‬וידוע הוא שהמאציל לא יאציל ראשונה אלא בדומה לו‪ .‬אם כן מזה יגזור‬
‫שהבורא ית' שמו הוא גוף‪ ,‬והרי החושב המחשבה הזאת כפר בעיקר‪.‬א)‪ .‬ראה גם ראה מה‬
‫קרה לאשר חשב שהנפש הוא גוף‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬המגשים את האלוה נקרא מין‬
‫רמב"ם הלכות תשובה פרק ה' הלכה ו‬
‫"חמשה הם הנקראים מינים‪ ,‬האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג‪ ,‬והאומר שיש מנהיג אך הם‬
‫שנים או יותר‪ ,‬והאומר שיש ריבון אבל הוא בעל גוף ותמונה‪.‬‬
‫ספר המורה חלק א פרק ל"ו‬
‫וז"ל …‪.‬ומי שלא יאמין מציאותו או יאמנהו שניים או יאמנהו בעל התפעלויות (כעס‪ ,‬שמחה‪,‬‬
‫רחמים‪ ),‬או ייחס אליו איזה חסרון שיהיה‪ ,‬כי זה בלי ספק הוא רע מעובד ע"ז שחושב שהיא‬
‫אמצעית בין הנבראים ובין ה'‪ ,‬או מטיבה או מריעה לפי מחשבתו‪.‬‬
‫ודע! שאתה כשתאמין הגשמה או עניין מענייני הגשם שאתה מקנא ומכעיס וקודח אש חמה ושונא‬
‫ואויב וצר יותר קשה מעובד עבודה זרה במאוד‪ .‬ואם יעלה בדעתך שמאמין ההגשמה יש לו‬
‫התנצלות בעבור שגדל עליה או לסכלות וקוצר השגתו‪ .‬כן ראוי שתאמין בעובד ע"ז שהוא לא‬
‫יעבוד אלא לסכלות או מפני שגדל על זה‪ .‬ואם תאמר שפשט הכתובים ישליכום בזה הספק‪ ,‬כן תדע‬
‫שעובד ע"ז הביאוהו לעבודתו דמיוניים וציורים חסרים‪ ,‬אין התנצלות!‪.‬‬
‫שם פרק ל"ט‬
‫"וצריך שתתבונן ותאמר אם היה לשון הרע והוצאת שם רע – מרי עצום‪ ,‬כל שכן התרת הלשון‬
‫בחוק ה' ית' ותיאורו בתארים – יתעלה מהם! ולא אומר שהוא מרי‪ ,‬אבל חירוף וגידוף בשגגה‬
‫והם אצלי מכלל מי שנאמר בהם "ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלוהיהם" עכ"ל‬
‫‪126‬‬
‫הנה הוכחנו באר היטב שהנפש איננה גוף‪ .‬ואם כן צריך להאמין שאיננה בתוך הגוף‪ ,‬לפי‬
‫שאין דבר שיהיה בתוך דבר אחר למלאת חללו אלא גוף‪ .‬כמו המים בתוך הנוד והשמן בתוך‬
‫הצלוחית‪ .‬ועוד שאם תאמר שיהיה הגוף מקום לנפש ותהיה הנפש בתוכו‪ ,‬לא ימלט מאחד‬
‫משני פנים‪ ,‬או שתהיה הנפש במקום אחד מן הגוף או בגוף כלו בשווה‪ .‬ואם תהיה במקום‬
‫אחד מן הגוף‪ ,‬היה שאר הגוף מת‪ .‬ואם תהיה בגוף כלו בשווה‪ ,‬היה חסר מן הנפש כפי מה‬
‫שיחסר מן הגוף‪ .‬א"כ איננה בתוך הגוף‪ .‬גם אינה בגוף כלו בשווה‪.‬‬
‫וגם אינה חוץ לגוף‪ ,‬שאם היתה חוץ לגוף‪ ,‬לא ימלט או שתהיה קרובה לגוף או רחוקה ממנו‪,‬‬
‫אם תהיה רחוקה מן הגוף אזי יהיה הגוף אפס התועלת מהנפש וישחת האדם‪ ,‬ואם היא קרובה‬
‫לגוף מעבר אחד‪ ,‬העבר ההוא בלבד ישיג הנפש ושאר הגוף לא ישיג‪ .‬ואם היא קרובה לגוף‬
‫מכל עבר אזי תהיה מקפת על הגוף ומקפלת אותו‪ ,‬ותהיה כמו שק לגוף‪ ,‬ויחזור הדבר לקושיא‬
‫הראשונה שהיא גוף‪ ,‬שאם תמצא מקום א' שתהיה כמו שק לגוף ממלא מקום‪ ,‬תהיה הגוף‬
‫משני פנים‪:‬‬
‫הנה נתבאר ממה שאמרנו שאיננו גוף‪ ,‬ולא בתוך הגוף‪ ,‬ולא חוצה לו‪ .‬א)‪ .‬א"כ צריך לומר‬
‫שהיא מדרגה אחת משפע‪ ,‬דקה מאד וזכה מאד ב)‪ ,.‬והקפתה לגוף יותר דק מהקפת הגוף‬
‫עצמו‪ ,‬ויותר קרובה ודבקה לגוף‪ ,‬מדיבוק וקורבת איברי הגוף וחלקיו לגוף‪ ,‬ואין לה שום יחס‬
‫עמו עם אבר מיוחד ממנו‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫ב)‪ .‬הנפש דקה וזכה מאוד‬
‫ספר אמונות ודעות ‪ -‬מאמר שני ‪ -‬אות ח‬
‫ואסמיך לזה מה שאולי יאמר אדם‪ ,‬היאך יתכן כי מה שהוא עדין מכל עדין בענין‪ ,‬יהיה חזק מכל‬
‫חזק‪ .‬ואומר כי החכם כבר עשה לדבר זה דוגמא במציאות‪ ,‬והוא‪ ,‬שהנפש יותר עדינה מן הגוף‪ ,‬והיא‬
‫יותר חזקה ממנו ובה הוא מונהג‪ .‬ולפיכך היו האבות נשבעים חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת‪.‬‬
‫וכן החכמה יותר עדינה מן הנפש והיא יותר חזקה ממנה ובה היא מונהגת‪ ,‬ולפיכך תמצאנה דווקא‬
‫מיוחסת אל הבורא באמרו ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה‪ .‬ואף גם בארבעת היסודות‬
‫אנו רואים כן‪ ,‬המים עדין יותר מן העפר‪ ,‬והוא יותר חזק ממנו שהרי הוא חודר בו ויש שהוא‬
‫עוקרו‪ .‬והרוח יותר עדינה מן המים‪ ,‬והיא יותר חזקה ממנו שהרי היא מניעה אותו ויש שהיא מעלה‬
‫אותו‪ ,‬והאש חזקה מן הכל כי כדור האש מקיף את הכל‪ ,‬ובתנועתה התמידית נחה הארץ וכל אשר‬
‫בה במרכז‪ ,‬והתנועה המזרחית העליונה המסובבת את הגלגל הגדול אין אדם יודע לה סיבה המניעה‬
‫אותה‪ ,‬אלא פקודת בוראה יתברך ויתעלה שהוא עדין מן הכל וחזק מן הכל‪ .‬הנה נתבאר שכל דבר‬
‫שהוא בעניינו יותר עדין מן השני הוא יותר חזק ממנו‪:‬‬
‫‪127‬‬
‫ואם יראה כוחה ואורה במקום אחד יותר מבזולתו‪ .‬וזה כי כאשר תתחבר עם הגוף א)‪ .‬יצא‬
‫ממנה שלש כוחות שהם נקראים‪ :‬רוח חיים‪ ,‬והתאווה‪ ,‬והבינה‪ .‬והכתוב קראם רוח ונפש‬
‫ונשמה‪ .‬ב)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬על ידי התחברות הנפש לגוף היא פועלת‪ ,‬ואז נראה לה שלש כוחות‬
‫ספר אמונות ודעות ‪ -‬מאמר שישי ‪ -‬אות ג‬
‫כן נתברר לי שאינה פועלת אלא על ידי הגוף‪ ,‬לפי שפעולת כל נברא זקוקה לכלים מסוימים‪,‬‬
‫וכאשר מתחברת הנפש נראה לה שלשה כחות‪ ,‬כח ההבחנה‪ ,‬וכח התאוה‪ ,‬וכח הכעס‪,‬‬
‫ולפיכך קראה לשוננו בשלשה שמות נפש ורוח ונשמה‪ ,‬והנה רמזה בשם נפש לכך שיש לה‬
‫כח מתאוה כאמרו כי תאוה נפשך‪ ,‬ונפשו מאכל תאוה‪ .‬ורמזה בשם רוח לכך שיש לה כח רוגז‬
‫וכועס‪ ,‬כאמרו אל תבהל ברוחך לכעוס כל רוחו יוציא כסיל‪ .‬ורמזה בשם נשמה לכך שיש לה כח‬
‫חכמה‪ ,‬כאמרו ונשמת שדי תבינם ונשמת מי יצאה ממך‪ .‬ובכחות הללו טעה מי שעשאה שני חלקים‬
‫אחד מהם בלב והשני בשאר הגוף‪ ,‬אלא השלשה לנפש לבדה‪ .‬וספחה הלשון לכך שני שמות אחרים‬
‫והם חיה ויחידה‪ ,‬מה שקראתה חיה מפני שהיא מתקיימת במה שמקיימה בוראה‪ ,‬אבל יחידה מפני‬
‫שאין דומה לה בכל הברואים לא בשמים ולא בארץ‪:‬‬
‫ונתברר לי עוד כי משכנה באדם הוא בלב‪ ,‬וכפי שהדבר ברור כי השרירים אשר הם מעניקים לגוף‬
‫את התחושה והתנועה כולם ונתברר לי עוד כי משכנה באדם הוא בלב‪ ,‬וכפי שהדבר ברור כי‬
‫השרירים אשר הם מעניקים לגוף את התחושה והתנועה כולם מוצאם מן הלב‪ ,‬ואף על פי שאני‬
‫מוצא את המיתרים הגדולים אין מוצאם מן הלב אלא התפשטותם מן המח‪ ,‬הרי יודע אני שאין‬
‫אותם המיתרים שייכים לנפש‪ ,‬ואינם אלא מיתרי הגוף וניביו‪ ,‬ולפיכך משוה הכתוב תמיד הלב‬
‫והנפש‪ ,‬באמרו בכל לבבך ובכל נפשך בכל לבבכם ובכל נפשכם ודומיהן‪:‬‬
‫‪128‬‬
‫רוח‪ .‬הוא חיים‪ ,‬ובו יתנועע‪ .‬ולפי שקיומו הוא באוויר‪ ,‬כי בהעדר האויר הוא נאבד‪ .‬וגם כי‬
‫הוא עצמו דומה לאוויר לכן נקרא רוח‪ .‬וכל חי משתתף בו‪ .‬ועיקר כוחו הוא בלב‪ ,‬ועובר‬
‫בגוף בעורקים הדופקים כמו שביארתי בנתיב הרביעי‪.‬‬
‫ונקרא יכולת התאווה בשם נפש‪ ,‬להודיע שיש לאדם חשק וגעגוע‪ .‬וראייה לדבר כי תאווה‬
‫נפשך‪ .‬וכן אומר נפש מאכל תאווה‪ .‬וזה הכח עיקרו הכבד‪ ,‬וכל חי משתתף בו‪ ,‬וממנו תאוות‬
‫המאכל ודבר המשגל‪ .‬ונקרא נפש‪ ,‬להיותה נופשת המעשים בגוף‪ .‬בהיותה מתנועע בתשמישי‬
‫הגוף‪ .‬או הוא לשון ריבוי ודבר עודף מגזרת ויצאתם ופשתם‪ .‬וחכמי המחקר קראוהו הרוח‬
‫הטבעי‪ ,‬ועוברת בגוף בעורקים בלתי דופקים עם הדם‪ ,‬כמו שביארתי בנתיב הרביעי‪ .‬א)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הנפש המתאוה‪ ,‬והרוח החיים‪ ,‬הם לבושי הנשמה ויש בהם צד גשמי‬
‫שבילי אמונה השביל הרביעי‬
‫הנפש הזאת כשהיא יוצאה מן הגוף לא תצא ערומה מן הגשמות מכל וכל‪ ,‬אבל יצא עמה המלבוש‬
‫הפנימי שלה שהיה לה כשהיתה בגוף‪ ,‬והוא רוח החיים שהיה אמצעי בינה ובין הדם‬
‫והבשר כשהיתה בגוף‪ .‬והרוח ההוא הוא גשמי ממש ותופס מקום כמו הרוח הנתפס‬
‫בנוד מעור‪ ,‬אלא שהרוח ההוא קבל רוח חיונית מכח הנשמה והוא שוכן בחומר לב האדם ובכל‬
‫איבריו עד לחות המוח ושל העצמו'‪ .‬ואולי בעבור התחברה הנשמה עם הרוח בזה תקרה נפש כי‬
‫נפש הוא לשון רבוי מגזרת ופשו פרשיו‪ ,‬ומקרא מסייע לו שהוא ויפח באפיו נשמת חיים ואחר‬
‫כך ויהי האדם לנפש חיה‪ ,‬ותרגם אונקלוס והות באדם לרוח ממללא‪ .‬כי תחילת השפעת הנשמה‬
‫היא על הרוח והיא מנשבת בו בקלות בעבור שהוא קל להתנועע‪ .‬ועל ידו היא מדברת ע"י כלי‬
‫דבור‪ .‬ועל ידו תנענע הנשמה כל איברי הגוף וכל הגוף‪ .‬ועל ידו היא כועסת כמו אל תבהל ברוחך‬
‫לכעוס‪ .‬וכן הענוה טוב שפל רוח את ענוים‪ .‬ועל ידו הקנאה ועבר עליו רוח קנאה‪ .‬וכן הגאוה‬
‫והרחמנות וכן השמחה ודאגה וכל תכונת הנפש הוא על ידו‪ .‬ואפי' החכמה והדעת על ידו באמצעות‬
‫הדמיון‪ .‬וכבר אמר שלמה בחכמתו כתבם על לוח לבך ולוח הלב הוא רוח החיים‪ ,‬כי ממנו ההרגש‬
‫הפנימי לשמור הענינים אחר העלמם מן החושי' ולזכרם‪... .‬‬
‫הנפש והרוח קשורים זה בזה‪ ,‬והרוח הוא מלבוש הפנימי מן הנפש שאם תצא הנפש מן הגוף יצא‬
‫עמה הרוח החיים ועל ידו תקבל הנפש גמול טוב גשמי בג"ע או עונש גשמי בגיהנם כי לא יפרד‬
‫ברוח החיים מן הנפש עד לאחר י"ב חדש לאחר המות‪ .‬וזו היא סברא גדולה כי אחרי שנודע במופת‬
‫שכל פעולות הנשמה ע"י הרוח ההוא וכל תכונת הנפש עבורו אם כן הוא מופת חותך שיותר חזק‬
‫יהא דבוק הנשמה עם הרוח ממה שיהיה דבוק הרוח עם הגוף כי יותר הוא כח המלך על המשנה‬
‫ממה שיהיה כח המשנה על מי שהוא למטה ממנו‪.‬‬
‫א‪.‬ה‪ .‬הנפש ורוח לדעת הרב הם אינם עצם הנפש‪ ,‬אלא הם מלבושי הנפש העליונה‪ ,‬והם כוחות‬
‫מתיילדים על ידי הנפש דהיינו על ידי הנשמה‪ ,‬וכמו שהגוף מתחדש כן מתחדשים שני בחינות שהם‬
‫כוחות הגוף‪ ,‬והם הנקראים נפש ורוח‪ ,‬והם בחינות גשמיות דקות הקשורים בנשמה‪ ,‬ולכן הם‬
‫יכולים להאבד ולהישרף באש הגהינום‪ .‬מה שאין כן הנשמה שהיא עצם הנפש שהיא משמים‪.‬‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר כ"א כל תכלית ‪ -‬פרק ה‬
‫ועיין בספר הברית שאמר בשם האריז"ל שכל הנפש היסודית כולל השכל העיוני‪ ,‬יש בה צד גשמי‬
‫מפני שהיא מורכבת מצורת היסודות‪ ,‬והיסודות הרי הם גשמיים‪ .‬ומשום זה אמר האריז"ל שאינה‬
‫נפש גמורה אלא כוח הגוף‪ ,‬ומזה הוא מסיק שהיא תאבד באבוד הגוף‪ .‬אבל המעיין יראה שהאריז"ל‬
‫לא אמר שאובדת אחר המיתה אלא נשארת בארץ‪ .‬כי מוצאה מן הארץ אבל לא תאבד‪ .‬וז"ל ספר‬
‫הברית‪ " .‬הנפש הזאת בכללה היא מחוברת מן היסודות כמו הגוף‪ ,‬רק שהגוף מורכב מחומר‬
‫היסודות והיא מורכבת מצורת היסודות כמובא למעלה (במאמר י"ח פ' א')‪ ,‬על כן אמרו שטבע‬
‫הנפש התחתונה הזאת עם כל כחותיה מעותד ומוכן לקבל הכליון‪ ,‬ובכלות הגוף גם הם יאבדו כח‬
‫העיוני כמו כח נפש הצומח והחי שבו וישובו בטבעם לצורת הד' יסודות‪ ,‬אף גם אם השיג העיוני כל‬
‫חכמת הפילוסופיא‪ ,‬ובלכת החיות מן הגוף‪ ,‬גם העיוני גם שאר כל כחות נפש היסודית הזאת כל‬
‫אלה חברו אל עמק השדים בארות חומר ויכלו בקבר ויחזרו לשרשם הם הד' יסודות כמו נפש‬
‫הבעלי חיים ורוח הבהמה‪ ,‬מפני שנפש הזאת שהיא נפש התחתונה נקראת כח הגוף‪ ,‬ולא‬
‫נקראת בשם נפש גמורה כלל‪ ,‬ויש בה כח גשם כאשר כתב איש אלהי קדוש הרב ר' חיים‬
‫‪129‬‬
‫וויטאל ז"ל בספרו שערי קדושה (בחלק ג' שער ה') וזה יכתוב ידו שם‪ ,‬בגופו וגם בכחות נפשו‬
‫היסודית בהם לבדם יש בחינת גשם עכ"ל‪.‬‬
‫‪131‬‬
‫ונקראת הבינה‪ .‬בשם הנשמה‪ .‬על דרך הכתוב שאמר ונשמת שדי תבינם‪ .‬ועיקר כוחה הוא‬
‫במוח הראש‪ .‬ולכן נברא האדם זקוף מכל הנבראים בקומתם‪ ,‬א)‪ .‬לפי שהיא גזורה מן‬
‫השמים‪ .‬ולכן נקראת נשמה‪ .‬או שנקראת כן להיותה מתנשמת באויר‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬האדם עומד זקוף בגלל הנשמה שהיא מן השמים‬
‫ספר חדושי אגדות חלק שלישי עמוד קנ ‪ -‬מסכת סנהדרין‬
‫ואמר שעה ראשונה הוצבר עפרו‪ ,‬וזה כי כל דבר יש לו חומר מוכן לקבל הצורה‪ ,‬כי אין כל חומר‬
‫מוכן לקבל‪ ,‬לכך המדריגה הראשונה שיש כאן חומר מוכן‪ .‬וזה שאמר שעה ראשונה הוצבר עפרו‪,‬‬
‫כי הצובר העפר הוא המכין הדבר לקבל מה שירצה לעשות‪ .‬שעה ב' נעשה גולם‪ ,‬פי' המדריגה הב'‬
‫שקבל החומר התמזגות שקבל העפר‪ .‬שעה ג' שנתמחו אבריו‪ ,‬כי אחר המורכב הוא הצומח הוא‬
‫התפשטות הגידול‪ ,‬וזה שאמר נמתחו אבריו הוא כח הגידול והצומח‪ .‬שעה ד' נזרקה בו נשמה‪ ,‬הוא‬
‫החיוני‪ ,‬חמישית עמד על רגליו‪ ,‬דבר זה המדריגה החמישית כי המדריגה הראשונה מדריגות‬
‫הגולם הוא שתמצא בדומם‪ ,‬מדריגות הצומח תמצא בצומח‪ ,‬מדריגת החיוני תמצא בב"ח‪ ,‬אבל דבר‬
‫זה שעמד על רגליו לא תמצא רק באדם‪ .‬כי בכל הנבראים לא תמצא דבר זה רק‬
‫באדם‪ ,‬שכולם הולכים כפופים פניהם יורד למטה‪ ,‬אבל האדם הולך קומה זקופה מפני‬
‫שהוא מלך הנמצאים והתחתונים‪ ,‬והמלך ראוי שיהיה הולך בזקיפה‪ ,‬ולפיכך כל ב"ח‬
‫הולכים כפופים כמו העבד שהוא כפוף מפני המלך‪ ,‬והאדם בלבד הוא עומד בזקיפה‪ ,‬ודבר זה מעלת‬
‫האדם על שאר ב"ח שדבר זה מורה כי האדם אין עליו בתחתונים‪ .‬ולפיכך שעה חמשית עמד על‬
‫רגליו‪:‬‬
‫ב)‪ .‬ברכת זוקף כפופים‬
‫א‪.‬ה‪ .‬ונראה לי שעל זה אנו מברכים כל יום ברכת "זוקף כפופים" כי מצד הגוף והנפש הבהמית‬
‫היה צריך להיות גוף האדם כפוף כמו שאר בעלי החיים‪ ,‬רק מצד הנשמה האלוקית ששורשה הוא‬
‫למעלה בשמים והקצה התחתון שלה נטוע באדם‪ ,‬והוא הצלם האלוקי שנברא בו כל אדם כמו‬
‫שנאמר חביב אדם שנברא בצלם‪ ,‬היא הזוקפת את הגוף הכפוף כלפי מעלה‪ ,‬וכמו שנאמר ה'‬
‫זוקף זוקף כפופים‪ .‬ועיין במהר"ל בבאר הגולה בבאר השישי‪ .‬וזה לשונו‪ .‬והצלם הזה כולל כל‬
‫בני אדם הן ישראל הן אומות הכל יש לו צלם אלקים שהולך זקוף‪ ,‬ועדיין אין בזה‬
‫התקרבות אל הש"י לגמרי‪:‬‬
‫ג)‪ .‬הזקיפה מורה על שהאדם נברא בצלם אלוקים‬
‫ספר דרך חיים ‪ -‬פרק ג משנה יד‬
‫ויש לפרש מה שאמר הכתוב ויברא אלהים את האדם בצלמו אין פירושו שיש אל השם יתברך צלם‬
‫ודמות שאין הדבר כך כלל‪ ,‬אבל הכתוב בא לומר כי כאשר בא לרמוז בתמונה הגשמית מה שנמצא‬
‫בהקב"ה בעיון נבדל מן הגשמי‪ ,‬כי בודאי יכול האדם לצייר בענין הגשמי דבר הנבדל הבלתי גשמי‪,‬‬
‫דמיון זה כאשר בא לצייר השם יתברך שהוא מלך על הכל ואין עליו במציאות‪ ,‬הנה יצייר תמונה‬
‫בזקיפה‪ ,‬אף בודאי שאין לתת שום תמונה חס וחלילה אל השם יתברך‪ ,‬היינו שדבר זה אסור‬
‫בודאי לאדם מצד השכל שבאדם שמשיג הדבר כפי מה שהוא כמו שיתבאר‪ ,‬אבל מכל מקום מה‬
‫שנמצא בהקב"ה היא מצוייר באדם הגשמי שבריאתו של אדם בזקיפה ולא כמו שאר בעלי‬
‫חיים הולכי שחוח‪ ,‬כי מי שהולך שחוח הוא מורה על שיש עליו אדון ולפיכך הולך‬
‫שחוח כמו עבד שהולך שחוח לפני אדון שלו‪ ,‬אבל השם יתברך אין עליו לכך האדם‬
‫שהוא בזקיפה נאמר עליו שהוא בצלם אלהים‪ ,‬כלומר כאשר אחד בא ליתן צלם ותמונה‬
‫גשמית מה שנמצא בו יתברך בלתי גשמי הנה האדם הוא בצלם אלהים‪ ,‬כי האדם הוא בעולם‬
‫התחתון ומדבר הכתוב מן העולם התחתון ומצד עולם התחתון האדם בצלם אלהים‪ ,‬כי אז יתואר‬
‫השם יתברך כפי מה שראוי אל עולם הזה הגשמי‪.‬‬
‫ולכך נאמר (יחזקאל א') ועל הכסא דמות כמראה אדם כי כך מתיחס השם יתברך מצד עולם‬
‫הגשמי‪ .‬כי האדם שקומתו זקופה מורה על המלכות ולכך הולך זקוף ומפני כך האדם בבריאתו‬
‫בעולם הזה בצלם אלהים אשר יתואר לו יתברך מצד עולם הגשמי כי שם יתואר הכל גשמי‪ .‬וידוע‬
‫כי העולם הזה הגשמי הוא כמו מלבוש אל עולם הנבדל‪ ,‬וכמו שהמלבוש מתואר בו הלובש לא‬
‫‪131‬‬
‫באמתתו של הלובש רק כפי המלבוש יתואר בו הלובש אף שאינו באמתתו‪ ,‬וכן יתואר השם יתברך‬
‫בעולם הגשמי מצד עולם הגשמי ונאמר על האדם שהוא בצלם אלהים דהיינו מצד שהולך האדם‬
‫בזקיפה כמו שהתבאר וכל הבעלי חיים הולכים שחוח מפני שהם תחת האדם שהוא המלך על הכל‪,‬‬
‫ובתחתונים אין עליו והאדם הולך זקוף כפי מדריגתו שיש לו כי אין עליו בתחתונים‪ .‬וכן אם אתה‬
‫בא להורות היושר שיש בו יתברך‪ ,‬הנה אתה מורה עליו בזקיפה שהוא כמו קו ישר‪.‬‬
‫‪132‬‬
‫והכתוב הוסיף לה שתי שמות והם יחידה חיה‪ .‬יחידה לפי שאין לה דמיון עם הברואים לא‬
‫בעליונים ולא בתחתונים‪ .‬וחיה‪ ,‬לפי שאינה מתה‪ .‬והיא עצם‪ .‬לפי שכל דבר שמקבל הפכים‬
‫ועומד בעניין אחד הוא עצם‪ .‬והנפש היא עומדת אחת במנין‪ ,‬מקבלת ההפכים והוא האמת‬
‫והשקר‪ .‬שמחה ויגון‪ .‬חכמה וסכלות‪ .‬אם כן הנפש היא עצם‪ .‬ועוד כי גדר העצם הוא כל דבר‬
‫אשר במציאותו יקיים דבר אחר‪ ,‬ובסורו ממנו יפסד‪ .‬ואנו רואים בנפש גדר העצם‪ ,‬שהיא‬
‫כאשר תבוא תקיים אותו ותעמידנו כל ימי היותה בו‪ ,‬ובסורה ממנו יפסד‪ .‬א"כ היא עצם‪ .‬א)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הנפש היא עצם ולא מקרה‬
‫ספר אמונות ודעות ‪ -‬מאמר שישי ‪ -‬אות א‬
‫ואומר תחלה‪ ,‬מצאתי בני אדם חושבים את הנפש מקרה כשאר המקרים ונראה לי כי אשר הביאם‬
‫לידי כך מפני שלא ראו אותה‪ ,‬אלא ראו פעולתה‪ ,‬ונדמה להם בגלל עדינותה מכדי להראות בחוש‬
‫שהיא מקרה מחמת עדינות המקרים ודקותם‪ ,‬ועם זאת נחלקו בה לחמשה סוגים‪ ,‬מהם מי שחשבה‬
‫מקרה המניע את עצמו‪ ,‬ומהם חשבה שלמות לגוף הטבעי‪ ,‬ומהם נדמה לו שהיא חבור ארבעת‬
‫הטבעים‪ ,‬ומהם שחשבה התקשרות החושים‪ ,‬ומהם שבא להשערה שהיא מקרה המתהווה בדם‬
‫וכאשר העמקתי להתבונן בדברים הללו שהצד השוה שבכולן הוא לומר שהיא מקרה‪ ,‬כי המקרה‬
‫והשלמות והחבור והקשור וההתהוות‪ ,‬מקרים‪ .‬ומצאתי שכולם בטלים מכמה פנים‪ ,‬האחד שהדבר‬
‫שהוא מקרה לא תבוא ממנו החכמה העצומה הזו והתבונה הנכבדה הלזו אשר בה העולם עומד כפי‬
‫שהזכרתי במאמר שלפני זה‪ .‬ועוד כי המקרה לא יתואר במקרה אחר מחמת מה שיש בכך מן‬
‫ההפסד‪ ,‬והננו מוצאים שהנפש מתוארת במקרים רבים‪ ,‬כמו שאומרים נפש סכלה ונפש חכמה‪,‬‬
‫ואומרים נפש זכה ונפש רעה‪ ,‬ואומרים שיש לה אהבה ותיעוב‪ ,‬ורצון וכעס‪ ,‬ושאר המדות הידועות‪,‬‬
‫ועם המצבים האלה לא יתכן שתהיה מקרה‪ ,‬והואיל ורואין אנו אותה במצב זה מקבלת ההפכים‬
‫הללו ראוי יותר שתהיה עצם‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫הנה הוכחתי שהנפש היא בלתי גוף ולא נגבלת בגוף‪ ,‬ובלתי מקרה‪ ,‬ובלתי מגולה‪ ,‬ולא ישיגנה‬
‫אחת מהמקרים חלילה‪ .‬אלא היא עצם צוריי‪ ,‬כי היא דק וזך ביותר‪ ,‬והיא בלתי מתחלקת‬
‫ובלתי משתנית‪,‬והיא אצולה באצילות מאציל‪ ,‬ונמצאת במציאות ממציא‪ ,‬כי היא אצולה‬
‫ונמצאה מכבוד הבורא יתברך‪ .‬א)‪ .‬כאומרו נר ה' נשמת אדם‪ .‬ב)‪ .‬והמציאה מאיתו להיות‬
‫מגדת פעולתו ולהורות מציאותו ג)‪ .‬והיא המדמית אליו‪ ,‬כדי שלא יכפור בה שום‬
‫כופר ולא ידחה אותה שום מדחה כמאמר הכתוב ומבשרי אחזה אלוה‪ .‬ד)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הנפש אצולה ונמצאת מכבוד הבורא‬
‫אורות הגר"א‬
‫והנשמה היא חלק אלוה ממעל מתאוה לדברים אלוקים והיא במוח מקום החכמה והמחשבה‬
‫וכמ"ש באיוב והחכמה מאין תמצא‪ ,‬ובמשלי הרבה מקומות‪ .‬וכן המחשבה היא הדבקות והיראה‪,‬‬
‫שכל משנה תורה מפליג בהן וכמ"ש ועתה ישראל וכו' והרבה פסוקים כידוע‪.‬‬
‫הנשמה‪ ,‬היינו השכל אינו בגוף האדם אלא מזלו ושורה עליו‪ ... ,‬וראיה לזה שאמרנו לעיל‪,‬‬
‫שהנשמה אינה ידועה‪ ,‬כשאדם רוצה לעיין בשכלו אזי סוגר את העניים ויושב במנוחה ובהשקט‪,‬‬
‫וכשמבטל כוחות הגופניות אז בא לו כח השכל שורה ולא קודם מפני שאין לו שייכות עם הגוף‪.‬‬
‫ב)‪ .‬נר ה' נשמת אדם חופש כל חדר בטן‬
‫אבן עזרא משלי פרק כ פסוק כז‬
‫נר ה' נשמת אדם ‪ -‬דרך משל כי הנשמה אצולה מאורו ובית מנוחתה בראש‪ ,‬ומשם תאיר לרוח‬
‫ולנפש בשכלה ויאורו באורה על כן יקרא נרו כאילו הוא מחפש בו חדרי בטן והוא רמז ללב שהוא‬
‫חדר המחשבות‬
‫הנשמה נהנית מן האור‬
‫רבינו בחיי שמות פרק כה פסוק לא‬
‫וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה‪ ,‬ומתפשטת ומתרחבת‬
‫מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה באור השכל‪ ,‬ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור‬
‫שהוא מינה אע"פ שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט‪ ,‬ועל כן המשילה שלמה ע"ה לנר‬
‫הוא שאמר (משלי כ) נר ה' נשמת אדם‬
‫ג)‪ .‬הנשמה נמצאה מאיתו ית' להיות מגדת פעולתו ולהורות מציאותו‬
‫ספר עקידת יצחק ‪ -‬שער עו‬
‫הכוונה להם‪ ,‬כי לפי שהשכל האנושי הוא חלק אלהי בארץ וחלק אלוה בעולמו‪ ,‬וכאלו הוא מורה‬
‫על עצמו יתעלה‪ ,‬לפי שהוא מנהיג את הגוף עם כל איבריו בכל הענינים וכחותיו הנמצאים בו‪ ,‬גם‬
‫הצריכים מחוץ קרובים רחוקים בחכמה ותבונה ובדעת‪ ,‬על הדמיון שהוא יתברך מנהיג את העולם‬
‫בכלל ומסדר כל פעולותיו על ידי סבותיהם הקרובות והרחוקות על דרך ההשכלה‪ ,‬כי על זה נקרא‬
‫האדם בפי החכמים עולם קטן‪ ,‬כמו כתב הרב המורה זה הענין (בסוף פרק ע"א חלק א') שעל זה‬
‫יאמר בטוב אדם בצלמנו כאמור‪ ,‬וכבר גבר אז התואר בזה השם‪ ,‬רצוני‪ ,‬אדם‪ ,‬עד שכבר נעתק‬
‫לתאר בו כלפי מעלה ולדבר בו באלהיות‪ .‬וזה‪ ,‬כי לפי העלם השגת מהותו יתברך ותכלית הסתרתו‬
‫מלב כל חכם‪ ,‬הוצרך לדבר בו במשל ודמיון‪ ,‬ולא נמצא דמיון נאות ויותר מפורסם ממנו משל‬
‫לכפרי הדורש ממהות המלך או בהם להוציאם ולהביאם‪ ,‬אמר לו הרועה‪ .‬אמר לו דע שכן הוא‬
‫המלך ששאלת עליו הוא הפיפיור הרועה בתוך עמים רבים‪ ,‬כאשר ינהיג הרועה מקנה הבקר והצאן‬
‫ומרעה אותם‪ .‬והנה אחר שיורגל ביניהם זה המשל‪ ,‬כאשר ידברו ביניהם מעניני המלך והמלכות‪,‬‬
‫יאמר האומר שיצא הרועה עם אביריו ואילי צאנו‪ ,‬וכוונתם שיצאו המלך עם חייליו ושריו‪.‬‬
‫ד)‪ .‬מבשרי אחזה אלוה‪ ,‬בזיכוך החומר עצם החומר נהפך לכלי מחזה‪.‬‬
‫משך חכמה בראשית פרק יב פסוק ז‬
‫הענין הוא עפ"י מש"כ (איוב יט‪ ,‬כו) ומבשרי אחזה אלקה והוא לדעתי כי הנפש עצמו משכיל רוחני‬
‫משיג אמיתת השי"ת מציאותו ומוראו וכבודו‪ .‬רק בשביל שמלובש בחומר גס מסך מבדיל חוצץ‬
‫‪134‬‬
‫בינו לאביו שבשמים‪ .‬לכן נחוץ לנו התורה שהיא כלי המחזה (מיקראסקאפ) לזכך החומר ולהסיר‬
‫מלבושיו הצואים עד כי ישוב כמו טרם הולדו‪[ .‬וזה מאמרם ז"ל (ברכות לב‪ ):‬משחרב בהמ"ק‬
‫מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬והכוונה מחיצת החומריי אשר יפסיק בין‬
‫זוהר השגחתו באספקלריא המאירה לישראל]‪ ,‬וא"כ הנראה כי זה ביכולת החומר להזדכך עד אשר‬
‫לא מפסיק בין זוהר אשנבי הרוחני לבלי לחצוץ בהשכלתו‪ ,‬אבל לראות יותר מאשר יראה המשכיל‬
‫בהיותו במציאותו בעצמו בלא לבוש הגשמי זה אינו באפשרי‪ ,‬לכן אמר כי לא כן‪ ,‬כי כאשר יש כלי‬
‫הבטה וכלי המחזה אשר יגדילו חוש הראות אלף פעמים כפי היותו כן יש בכח השלם האלדי לזכך‬
‫את החומר עד כי ישוב למחזה מלוטשה ובהירה מגדלת עיני הנפש אלף פעמים לאין מספר שתראה‬
‫מראות אלקים‪,‬וזה ומבשרי מן הבשר הוא החומר הגס [ככתוב לב בשר (יחזקאל יא‪ .‬יט) עיני בשר‬
‫(איוב י‪ ,‬ד) אחזה כמו ע"י מחזה מגדלת אלוקה ולכן אמר אחזה ולא אראה והוא ביאור ורעיון יקר‪.‬‬
‫‪135‬‬
‫וכן דמוה רז"ל לבוראה ית'‪ ,‬א)‪ .‬באמרם מה הקב"ה מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬אף הנשמה מלאה‬
‫כל הגוף‪ .‬מה הקב"ה רואה ואינו נראה‪ ,‬אף היא וגו'‪ .‬מה הקב"ה טהור אף הנשמה טהורה‪.‬‬
‫מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים‪ .‬מה הקב"ה נושא העולם‬
‫כלו‪ ,‬והוא ית' אינו נישא‪ ,‬אף הנשמה נושאת כל הגוף ואינה נישאת‪ .‬ואם הדברים יגעים‬
‫בענייני הנפש קל וחומר בענין הבורא ית'‪ .‬והנה מצאנו אמיתת הנפש‪ ,‬ואין מי שיוכל לכפור‬
‫מציאותה בו‪ ,‬ואע"פ שלא ידע הויתה בעצמה‪ ,‬ובגופו‪ .‬הואיל ואינה בו כמו שביארתי שאין‬
‫מקומה הגוף‪ ,‬אבל הנפש מקום לו‪ ,‬ולא נשיג ממנה לא צורה ולא דמות ולא מראה ולא ריח אף‬
‫על פי שפעולותיה ניכרין בו‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הנשמה דומה לו ית' ולמדים ממנה עליו ית'‬
‫ספר עקידת יצחק ‪ -‬שער סח‬
‫ולפי שכל אלו הענינים האלוקיים לא יושגו אלו מתוך הנשמה רק במה שתהיה זכה וברה‪ ,‬כמו‬
‫שאמרנו‪ ,‬כי בזה יזדכרו בה כל הענינים שנתנו בכחה‪ ,‬ויראו רשמי כחותיה באר היטב‪ ,‬לזה אמר‬
‫שכללו בשבועתו זאת הוי יודע שהקדוש ברוך הוא טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך‬
‫טהורה‪ ,‬שאם אתה מעמידה בטהרתה אתה מכיר מתוכה נפלאות מבורא העולם‬
‫ומלאכיו הקדושים הטהורים‪ ,‬כמו שיבא‪ .‬ובאותו ענין היתה הנפש אצל הפילוסופים האלהיים‪,‬‬
‫תל שהכל פונים אליו‪ ,‬ללמוד כל העניינים האלהיים שאין עליהם למוד אחר‪ ,‬כדאיתא במדרש‬
‫תהילים שלומד מן הנשמה על הקב"ה וזה לשונו "ברכי נפשי את יי ‪ -‬למה מקלס דוד להקב"ה‬
‫בנפש? אמר‪ ,‬מה הנפש ממלאה את הגוף‪ ,‬כך הקב"ה ממלא את עולמו; ומה הנפש סובלת‬
‫את הגוף‪ ,‬כך הקב"ה סובל את העולם; ומה הנפש יחידה בגוף‪ ,‬כך הקב"ה יחיד‬
‫בעולמו; ומה הנפש אינה אוכלת ואינה שותה‪ ,‬כך הקב"ה אינו אוכל ואינו שותה; ומה‬
‫הנפש טהורה‪ ,‬כך הקב"ה טהור‪ ,‬שהוא למעלה מעולמו; ומה הנפש רואה ואינה נראית‪,‬‬
‫כך הקב"ה רואה ואינו נראה; אמר דוד‪ ,‬תבוא הנפש שיש בה כל המדות הללו‪ ,‬ותהלל‬
‫להקב"ה שיש בו כל המדות הללו" (מדרש תהילים מזמור קג)‪.‬‬
‫הרי מאמרם ז"ל שיהא הלימוד לקוח מהנפש‪ ,‬על הדרך שאמרנו‪ ,‬להקנות בו דעות אמתיות‬
‫ואמונות נכונות בענינים האלהיים‪ ,‬ולראות מראות אלהים מתוך נפשו הטהורה‪ .‬וזה‪ ,‬שהידיעות‬
‫ההכרחיות לכל מקבל עול מלכות שמים הם ארבע‪:‬‬
‫מציאות האל יתברך‪ .‬ופשיטותו מחמר‪ .‬ונצחיותו‪ .‬ועוצם עלויו‪ .‬ואמרו שכלם מתבארות מצד מה‬
‫שהם מפותחות פתוחי חותם על נפשו אשר נפקדה אתו‪ ,‬והיה אומרם מה הקב"ה וכו' אף הנשמה‬
‫וכו'‪ .‬כלומר‪ ,‬מאין יש לנשמה זה הענין מהשלמות‪ ,‬אם לא היה ראשונה בממציאה יתברך‪ .‬והנה אם‬
‫כן כשנתבאר שימצא בנשמה אי זה שלמות‪ ,‬יתבאר שבו יתברך נמצא בעצם וראשונה‪ .‬וכן אמרו‬
‫במדרש שוחר טוב (תהלים ק"ג) אצל אומרם מה הקב"ה מלא את העולם וכו'‪ .‬דבר אחר‪ ,‬מה‬
‫הנשמה אין אדם יודע מקומה וכו'‪ ,‬כך הקדוש ברוך הוא אין כל בריה יודעת מקומו‪ ,‬שאפילו חיות‬
‫הקדש וכו'‪ .‬נראה שכך יהיה דרך הלמוד בכלן‪ .‬והנה על אמתת המציאות אמרו‪ ,‬מה הקדוש ברוך‬
‫הוא מלא את העולם‪ .‬ירצה‪ ,‬ממציאות נפשך המפורסם אצלך‪ ,‬מצד מה שיאן חלק מכל חלקי גופך‬
‫פנוי ממנה‪ ,‬יתבאר לך אמתת מציאותו וכו'‪ ,‬על זה האפון אצל העולם כלו‪ ,‬עד שלא יהיה מקום פנוי‬
‫מהשכינה‪ ,‬וכמו שאמר (ישעיה ו') ושוליו מלאים את ההיכל‪ ,‬ומלאכיו העידו עליו (שם) מלא כל‬
‫הארץ כבודו‪:‬‬
‫ועל פשיטותו מחומר‪ ,‬אמרו מה הקב"ה רואה כו'‪ .‬ירצה‪ ,‬ממה שאתה רואה נשמתך‪ ,‬אתה רואה‬
‫ומרגיש בכל ההרגשים‪ ,‬והיא אינה מורגשת ומושגת בשום כח מהכחות ההיולאניות‪ ,‬כי אין אתה‬
‫רואה את כל מאומה אשר יאמר כי הוא זה‪ ,‬כן חוייב להמצא זאת הפליאה באל יתעלה‪ ,‬שהוא יודע‬
‫ומשיג כל הנמצאים‪ ,‬והוא אינו גוף‪ ,‬ולא כח בגוף שיושג ויוחש בחוש מהמושגים ההיולאניים‪ ,‬ואף‬
‫כי העיוניים השכליים גזרו אל עמתת מציאותו הנה המה נלאו להשיג מהותו‪:‬‬
‫אמנם על הנצחיות‪ ,‬אמר מה הקדוש ברוך הוא זן וכו'‪ .‬לומר כי ממה שנראה שהנשמה זנה ומעמדת‬
‫את הגוף וזולתה‪ ,‬לא ישוער לו שום קיום ועמידה‪ ,‬כמו שאמר (תהלים קמ"ו) תצא רוחו ישוב‬
‫‪136‬‬
‫לאדמתו‪ .‬כן חוייב שיודע מבוראה שהוא יתברך המעמיד ומקיים העולם כלו‪ ,‬והוא אשר ממנו ימשך‬
‫הנצחיות והת תמדה אשר לו‪ ,‬מה שיחייב לו יתברך הקיום והנצחיות ראשונה‪ ,‬כי על כן נקרא‬
‫(דניאל י"ב) חי העולמים‪ ,‬כמו שכתב הרב המורה (פרק ע"א) וזולתו‪ ,‬לפי שהוא אצל העולם בכלל‬
‫כמו שנשמה אצל הגוף לענין החיות‪ .‬והוא מה שאמר הכתוב אתה עשית את השמים שמי השמים‬
‫ועל צבאם הארץ וכל אשר ע ליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט')‪ .‬והכוונה‪,‬‬
‫כי כמו שכל איברי האדם יקראו חיים בעוד שהנשמה היא אצלם‪ ,‬אפילו בעצמות והשער והצפרנים‬
‫וכיוצא ממה שאין בהם הרגש‪ ,‬כן השמים ושמי השמים וכל צבאם‪ ,‬שהם חיים משכילים מניעים‬
‫ומתנועעים עם הארץ עצמה וכל אשר עליה‪ ,‬מבעלי החיים ואשר אין בהם רוח חיים‪ ,‬כמו הצמחים‬
‫והמחצבים והימים וכל אשר בהם‪ ,‬מהחי ובלתי חי כלם יקראו חיים‪ ,‬מצד היותך אצלם כנשמה אצל‬
‫הגוף‪ .‬ואתה מחיה את כלם במציאותך אצלם‪ ,‬מוסף על ההמצא בכולן הטבע ההוא‪ ,‬אשר בעבורו‬
‫יתנועעו וינוחו‪ ,‬כל אחיד לפי טבעו וסגולתו‪ ,‬כתבנועת היסודות הקלים אל המעלה‪ ,‬והכבדים אל‬
‫המטה‪ ,‬או בהמשך המגניטי"ש הברזל‪ ,‬וזולת זה מסגולות הנמצאות שהמה כחם וחיותם בלי ספק‪:‬‬
‫והנה על עוצם מעלתו ‪ ,‬אמרו מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים וכו'‪ .‬ירצה‪ ,‬כמו שעם‬
‫פרסום מציאות נפשך עמך‪ ,‬הנה מהותה נסתר מדעתך בחדרי חדרים‪ ,‬כן חוייב אליך לדעת שהאל‬
‫יתעלה עם עוצם פרסומו‪ ,‬הנה עצמותו ומהותו‪ ,‬נעלם ונסתר מכל ההשגות האנושיות‪ ,‬עד שלא‬
‫יצדק עליו שום מציאות מכל מה שיגזור עליו השכל האנושי‪ ,‬ויותר יצדק עליו שהוא זולת מה‬
‫שישיג‪ ,‬כמו שאמר וראית את אחורי ופני לא יראו‪ ,‬כאשר כתבנו שם‪:‬‬
‫‪137‬‬
‫וכן השכל א)‪ .‬שאבארנו לפנים‪ ,‬שפעליו וסימניו ניכרין‪ ,‬לא נשיג לו לא דמות ולא צורה ולא‬
‫מראה ולא נמשילהו ברעיונינו‪ .‬א)‪ .‬ואמר הפילוסוף במליצת משלו בשומו רושם הנפש‪,‬‬
‫שהיא עצם מתמים לגוף כליי בעל חיות בכח‪ .‬וענין הרושם הזה מעולה‪ .‬כי מה שאמר על‬
‫הנפש שהיא "עצם" להבדילו ממקרה‪.‬‬
‫ומה שאמר "מתמים" רצה לומר שהעצם הזה הוא עילה מתממת לאדם‪ .‬והוא סיבה לעולם‬
‫הבא‪ ,‬הואיל ובגלל הטוב הזה נבראנו ובעבורו באנו לעולם והגענו להרכבת הגוף‬
‫ולביאת החומר‪ .‬ב)‪ .‬ואמרו גשם טבעי כליי‪ ,‬שהוא כלי שמשתמש בה הגוף כפי חפצה‬
‫וכוונתה‪ ,‬הואיל ואין לגוף שום חפץ זולתה‪ .‬ומפני היותו חסר‪ ,‬הופקד עליו להנהיגו "עצם‬
‫שלם"‪ ,‬שיראה בו שלימות העצם הזה‪ .‬כי הגוף הוא גולם והנפש היא צורתו כמו שהמראה‬
‫צורה לעין‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬השכל אע"פ שפעולתו נגלית לא נוכל נשיג את מהותו‬
‫עד עתה דיבר הרב בנפש עצמה שעיקר גילויה הוא בנשמה‪ ,‬ואמר שהיא עצם צוריי‪ ,‬דק וזך‬
‫ביותר‪ ,‬בלתי מתחלקת ובלתי משתנית‪ ,‬אצולה באצילות מאציל‪ ,‬ונמצאת במציאות‬
‫ממציא‪ ,‬כי היא אצולה ונמצאה מכבוד הבורא יתברך‪ .‬עתה בא לדבר בשכל‪ .‬והשכל אינו‬
‫הכוח המשכיל שיש בנפש‪ ,‬אלא הוא מציאות המדע והשגה‪ ,‬והוא הצורה של הנפש כלומר של‬
‫הנשמה‪ .‬כי מה תהיה מעלת מציאות רוחנית ולו הגדולה ביותר‪ .‬ולא יהיו לה שום השגות עליונות‪.‬‬
‫ו השכל הוא מציאות השפע השופע מאיתו יתברך‪ ,‬אשר מתדבק בנפש‪ .‬והיא הדעת שבו אדם משיג‬
‫את מציאותו ית'‪ .‬והנפש בלי השכל היא כחומר בלי צורה‪ .‬אע"פ שהנפש מצד עצמו עצם צוריי דק‬
‫וזך ואצול ונמצאת מכבוד הבורא‪ ,‬ואין לה כיליון בכלות הגוף כי אינה מעורבת בגוף‪ ,‬מכל מקום‬
‫היא צריכה לשפע השכל שהבורא משפיע עליה‪ .‬להשיג את המדעים העליונים‪ .‬שהעיקרי הוא‬
‫מציאותו ית'‪.‬‬
‫והנפש היא משלמת את הגוף‪ ,‬כי היא עצם שלם‪ ,‬והגוף הוא חסר‪ ,‬והיא הופקדה להשלים את הגוף‪,‬‬
‫והשכל בא להשלים את הנפש כפי שיבואר להלן בעניין השכל‪.‬‬
‫ב)‪ .‬הנפש זוכה לעולם הבא‪ ,‬הוא רק בגלל הגוף‪ ,‬שהנפש משלימה אותו‬
‫ספר אמונות ודעות ‪ -‬מאמר שישי ‪ -‬אות ד‬
‫מצאתי מקצת בני אדם אומרים מה הוא אופן החכמה במה שנתן הבורא יתרומם ויתהדר את הנפש‬
‫הנכבדה הזו שהיא יותר זכה מן הגלגל בגוף העכור הזה‪ ,‬והגיעו לכך שעלה בלבם שהוא הרע לה‪,‬‬
‫לפיכך הוכרחתי להתישב במקום זה ואפרשהו פירוש ברור‪ .‬ואקדים בתחלת הדברים כי הבורא‬
‫יתרומם ברוממותו אשר תיארנו ענינו במה שקדם מן המוכחש בהחלט כי ייאמר עליו שיעשה רע‬
‫לברואו או יעשה לו עול‪ .‬ראשית מפני שכל המקרים מסולקים ממנו ועוד מפני שכל פעולותיו טוב‬
‫וחסד‪ ,‬ועוד לפי שלא ברא את הברואים אלא להועיל להם לא להזיקם‪ ,‬כיון שהנחנו לו את הצדק‬
‫הזה יסוד‪ ,‬הרי כל שאלה שישאלו בני האדם בענין הנפש צריך להסב אותה אל היסוד הזה ולהניחו‬
‫עליה‪.‬‬
‫ואומר‪ ,‬כיון שאינה פועלת לבדה בעצם בנינה‪ ,‬אם כן הכרחי לחברה עם איזה דבר כדי שתגיע בו‬
‫לידי פעולה לתועלתה‪ ,‬כי הפעולות מובילות אל העונג הנצחי והאושר השלם‪ ,‬ועל דרך מה‬
‫שפירשנו במאמר החמישי שהמשמעת מוסיפה זוהר בעצמותה‪ ,‬ושהעבירות מדעיכות את עצמותה‪,‬‬
‫וכפי שמפורש בכתובים אור זרוע לצדיק וגו'‪ ,‬וכן אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך‪ ,‬ושהבוחן‬
‫את זאת הוא אדון העולמים‪ ,‬והרי הוא היודע מעשיה‪ ,‬והמשילו להתכת האש את מה שנקרא זהב או‬
‫כסף שבה יתברר אמתת החומר שלו ואז ישארו יסודות הזהב והכסף‪ ,‬והמעורב בהם מן הבדילים‬
‫מקצתו ישרף ומקצתו יתפזר‪ ,‬כאמרו מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו‪ ,‬וכן וצרפתים כצרף‬
‫את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב נמצא כי הנפשות הזכות המזוקקות אשר נצרפו יבהיקו ויתגלו‬
‫כאמרו כי ידע דרך עמדי בחנני כזהב אצא והמשול לסיגים ולזיפים יורדים ממנה וכלים‪ ,‬כאמרו‬
‫לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו כסף נמאס קראו להם‪ .‬ואף על פי כן אפילו המלוכלכת‬
‫שבהן כל זמן שהיא בגוף אפשר לה לשוב להזדכך ולהתנקות‪ ,‬ולפיכך התשובה‬
‫מקובלת כל זמן שהאדם חי‪ ,‬וכאשר יצאה ממנו אי אפשר לה להתנקות ממה שכבר יש‬
‫בה‪ ,‬ואף אין לקוות לה מאומה מזה כאמרו במות אדם רשע תאבד תקוה וגו'‪.‬‬
‫‪138‬‬
‫ומי שאומר שהיה יותר טוב לה אלו הניחה נפרדת היתה ניצלת מן החשכות והלכלוכים והצער‬
‫הסבר לו וברר‪ ,‬כי אלו היתה הבדידות יותר טובה לה היה בוראה עושה לה כן‪ .‬ועוד ממה שידענו‬
‫שאלו הניחה בודדת לא היתה מגיעה אל הטובה ולא אל האושר ולא לחיים הנצחיים‪ ,‬כי השגתה‬
‫את כל אלה אינו אלא במשמעת לאלהיה‪ ,‬ואין לה דרך מצד מהותה להיות נשמעת אלא על‬
‫ידי הגוף‪ ,‬כי על ידו היא עושה כל פעולה‪ ,‬כמו שאי אפשר שתגיע האש לצורתה אלא בהתלותה‬
‫בדבר אחר‪ ,‬ודברים פרטיים רבים לא תתכן פעולת אחד מהן אלא עם אחר‪ ,‬לפיכך אלו נשארה‬
‫הנפש לבדה לא היתה פועלת מאומה‪ ,‬כל שכן שהגוף ולא היה עושה מאומה‪ ,‬וכאשר‬
‫יהיו שניהם נעדרי פעולה אם כן אין שום ענין לבריאתם‪ ,‬וכאשר לא יהיה ענין לבריאתם בטל עם‬
‫בטולו בריאת השמים והארץ ומה שביניהם‪ ,‬כי הכל לא נברא אלא בגלל האדם וכפי שאמרנו‬
‫בפתיחת המאמר השלישי‪ ,‬וכמו שהקדים כאן נטה שמים ויסד ארץ [בגלל ויצר רוח אדם בקרבו]‬
‫וכמו שתיארנו במעשה בראשית שהכל בגלל נעשה אדם‪:‬‬
‫ואם יאמר יניחנה כמו שהיא לבדה‪ ,‬ויתן בה יכולת לעשות כדי שתגיע בכך למה שנבראה לו‪ .‬נבאר‬
‫לו כי מחשבתו זו כמו מחשבתו הראשונה אשר הזכרנו בגוף האדם שיהא כמו עצם הכוכבים‬
‫והמלאכים‪ .‬והשבנו לו שהוא אז חשב שתהא הנפש לא נפש‪ ,‬כי הנפש המושכלת היא שאינה עושה‬
‫אלא עם גוף האדם‪ ,‬ואלו היתה פועלת לא בגוף האדם הרי היא או כוכב או גלגל או מלאך ונמצא‬
‫שבטלה אמתתה‪ ,‬והרי בקש בטולה שלא בלשון בטול‪ ,‬והוא כמי שרצה שהאש תרד למטה והמים‬
‫יעלה למעלה באופן טבעי שזה בטול עניניהם‪ ,‬או שרצה שתהא האש מצננת והשלג מהמם אשר זה‬
‫בטול ענינם‪ ,‬והמבקש את זאת עובר את החכמה‪ ,‬כי החכמה היות הדברים כפי אמתתן הידועה‪ ,‬ואין‬
‫החכמה שיהו הדברים כפי חמדת מחמד או תאות מתאוה‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב הוי רב את יוצרו וגו'‪.‬‬
‫אבל עשותה העול בעברה על מה שהזהיר‪ ,‬אין זה נעשה אלא ברוע בחירתה‪ ,‬שהמרתה מה שכוון‬
‫בה בוראה‪ ,‬וכמו שאמר‪ ,‬לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו‬
‫חשבונות רבים‪.‬‬
‫אבל מה שהרחיק מן הטנופים והטומאה‪ ,‬אנו אומרים לו‪ ,‬גוף האדם אין בו שום טומאה אלא‬
‫כולו טהור ‪ ,‬כי הטומאה אינה דבר מוחש ולא דבר שהשכל מחייבו‪ ,‬אלא שהתורה חייבתו‪ ,‬והתורה‬
‫טמאה מקצת ליחות האדם לאחר פרישתן ממנו ואינן מטמאות כשהן בו‪ ,‬אלא אם יקבע לנו האומר‬
‫כן מצוות שיחוקקם מדעתו ויטיל עלינו דבריו המוזרים הרי אנו לא נקבלם‪.‬‬
‫אבל היסורין הבאים עליו‪ ,‬לא יבצרו מאחת משתי הנחות‪ ,‬אם היו יסורין שהביאם על עצמו‬
‫הוא בצאתו בעתות החושך ובעת החום והקור הרי הוא האשם ולא בוראו‪ ,‬כי הוא כבר‬
‫נתן בו שכל וצוהו להשמר מכל המזיקים הללו והמרה דברו‪ ,‬וכמו שנאמר ערום ראה רעה נסתר‬
‫פתאים עברו נענשו‪ .‬ואם היו יסורין שה' הביאם עליו הרי הן בצדקו ורחמיו‪ ,‬ולא הביאם עליו אלא‬
‫על דרך התוכחת לגמול לו טובה‪ ,‬וכמו שאמר למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך‪ ,‬ואמר‬
‫אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו' להשקיט לו מימי רע וגו'‪:‬‬
‫‪139‬‬
‫פרק ה‬
‫האם הנפש קדומה או נבראת‬
‫ואולם מענה השאלה הה' אם הנפש קדומה או נבראת‪ .‬דע כי כל נמצא או יש לו התחלה או‬
‫אין לו התחלה‪ .‬ואם הנפש היא עצם שאין לה התחלה היא נצחית‪ .‬אם כן היא עצם נצחית‪.‬‬
‫ואם כן היא דומה בנצחיותה לבורא יתברך‪ .‬ואם יהיה זה‪ ,‬היה הבורא ית' וזולתו נצחיים‬
‫בשווה‪ ,‬וזה הוא שקר במושכל ראשון‪ ,‬א)‪ .‬שהיא הידיעה האחת בארבע מיני הידיעות‬
‫שביארום חכמי המחקר‪ .‬ואלה הם ארבע מיני הידיעות‪.‬‬
‫המין אחד המורגשות‪ .‬והם הנודעות לאדם באחד מחמשה חושיו וזה המין מבואר אין להאריך‬
‫בביאורו‪.‬‬
‫המין הב'‪ ,‬המפורסמות‪ .‬והם העצות הגלויות שהתפשטו בכל העולם‪ ,‬כמו שנודע לכל אדם‬
‫שכבוד אב ואם והשבת אבידה וכיוצא בהם טוב‪ ,‬והגזילה והגניבה וכיוצא בהם רע‪ .‬ולא יעמוד‬
‫המופת על זה‪ ,‬כי הכרת המופת יחייב להאמין האמת ולהכחיש השקר‪ ,‬לא לעשות הטוב‬
‫ולהרחיק הרע כמו שאבאר לפנים‪ ,‬רק ידע אותה בעבור שנתפשט זה ברוב האומות ונפלה‬
‫הסכמת העולם עליה‪ .‬ואלה הם הנקראות מפורסמות‪.‬‬
‫המין הג' המקובלות‪ ,‬והם הדברים שאין צריך אצל המעיינים לאמתם במופת או להכחישם‬
‫במופת‪ ,‬ולא יהיו נודע ות אצל זה המקבל מצד המופת‪ ,‬כי לא יצא שכלו לפועל‪ ,‬רק יסמך‬
‫בידיעת' בקבלו אותם מנביא אמת או חכם אחד שהוא מרוצה אצלו שנתבאר לו במופת‪.‬‬
‫המין הד' הם המושכלות ראשונות‪ .‬ב)‪ .‬ונופל בזה המין‪" ,‬האמת והשקר" לא טוב ורע‪ .‬כמו‬
‫שתאמר הכל גדול מן החלק‪ ,‬וקוטר המרובע גדול מצלעו אמת‪ .‬והתקבץ שני ההפכים בנושא‬
‫אחד שוא‪ .‬והם מושכלות ראשונות‪ ,‬שאין צריך האדם לאמתם במופת‪ ,‬כי בטבע כל אדם לדעת‬
‫אותם‪ ,‬ומזה המין הוא אמונת הידיעה שהנפש נבראת‪:‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הנפש ברואה ואינה קדומה‬
‫ספר אמונות ודעות לרס"ג ‪ -‬מאמר שישי ‪ -‬אות ג‬
‫ואומר‪ ,‬המתברר בענין הנפש שהיא ברואה‪ ,‬כפי שהקדמתי שכל הדברים מחודשים‪ ,‬ושבטל הוא‬
‫שיהא דבר קדמון זולת הבורא‪ ,‬לפי שאמר ה' ויוצר רוח אדם בקרבו‪ ,‬ואין ה' בוראה אלא עם‬
‫שלמות צורת האדם שנאמר בקרבו‪ ,‬כמו שלא חדלו האבות להשבע חי ה' אשר עשה לנו את הנפש‬
‫הזאת‪.‬‬
‫ב)‪ .‬המושכל הראשון מחייב שהנפש נבראת ולא קדומה‬
‫המושכלות ראשונות הם מחייבים את הדברים בהכרח‪ ,‬גם אם לא ראינו את הדבר בחושים‪ ,‬וגם‬
‫אם אין לנו ראיות עליהם‪ ,‬מכל מקום הדברים המתחייבים מהמושכלות הראשונות הם מוכרחים‬
‫בהחלט‪ ,‬כגון‪ :‬שהכל גדול מן החלק‪ ,‬או שהקוטר המרובע גדול מצלעו‪ .‬או שיתקבצו שני ההפכים‬
‫בנושא אחד זה אי אפשרי והוא שוא ושקר‪ .‬כגון שתאמר שמשולש – הוא מרובע‪ ,‬או שכדור הוא‬
‫גם משולש‪ ,‬דבר זה המושכל הראשון מחייב שזה אי אפשרי‪ ,‬גם אם לא בדקתי אותו במציאות על‬
‫ידי החושים‪ .‬והעדר דבר זה הוא מוכרח ואין בעולם בשום מקום דבר כזה‪ .‬כל המושכל מחייב‬
‫שדבר שיש לו הוויה הוא לא היה תמיד אלא היה זמן שלא היה קיים‪ ,‬והוויתו התחילה בזמן‪ ,‬והרי‬
‫נפש האדם והשכל אנו רואים שיש לו הוויה כי הדעת שבו הולכת ומתהווה על ידי תוספת דעת‪ .‬אם‬
‫כן מוכרח שהיא נבראת בזמן שהוא‪.‬‬
‫‪141‬‬
‫פרק ו‬
‫האם הנפש נמצאת מהבורא ישירות או על ידי מלאך‬
‫ואולם מענה השאלה השישית הוא‪ ,‬כבר הסכימו חכמי המחקר שהנפש נבראת מבוראה ית'‬
‫על ידי שכל הפועל הנותן צורה לכל בעלי צורה‪ ,‬ונותן השכל לבעלי שכל‪ .‬כי הנפש היא‬
‫מתחלת בכח חומר הגוף או בכח המזג המתחדש שממנו יהיה נוצר הגוף‪ ,‬ואחר כן תצא הנפש‬
‫מן הכח אל הפועל‪ .‬וכל מי שיצא מן הכח אל הפועל‪ ,‬מוציאו זולתו‪ ,‬והוא חוץ ממנו בהכרח‪,‬‬
‫כמו שהוא מבואר במופת‪ .‬ועוד אם הנפש נבראת מאת הבורא ית' בלי אמצעי אינו נמצא שום‬
‫דבר נכבד ממנה ואינו כן כי ידוע שהשכלי' הנבדלים הם נכבדות יותר ממנה‪ :‬א)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬השכלים הנבדלים נכבדים מן הנפש מפני שנבראו בלי אמצעי‬
‫סברת הרב שאע"פ שהנפש היא עצם ולא הכנה‪ ,‬אבל היא בתחילה נמצאת בכוח החומר‪ ,‬ורק אח"כ‬
‫היא יוצאת אל הפועל‪ ,‬שהרי אנו רואים שטיפת הזרע אינה אדם שלם‪ ,‬אלא יש בכוח הטיפה להיות‬
‫אדם‪ ,‬זה מחייב שהנפש היא בחומר בכוח‪ ,‬והיא הולכת ויוצאת לפעל‪ ,‬ואז הולך ונשלם האדם‪ ,‬וידוע‬
‫הוא שכל דבר שהוא בכוח צריך שמי שהוא מחוצה לו יוציאנו לפועל‪ ,‬שאם הוא עצמו מוציא עצמו‬
‫למה לא היה בפועל תמיד‪ .‬והמוציא אותו הוא הנקרא בפי החוקרים שכל הפועל‪ ,‬שהוא המלאך‬
‫התחתון ביותר הנקרא השכל הפועל אצל הפילוסופים‪ ,‬והוא נותן צורות לכל מי שהוא בכוח ומוציא‬
‫אותו לפועל‪ .‬ולמה לא נאמר שהנפש נמצאת בפעולה ישירה על ידי הבורא לא על די מלאך שהוא‬
‫פועל בכוח הבורא‪ ,‬על זה אומר המחבר שאם כן הייתה צריכה להיות הנפש משכלת בפועל ונכבדת‬
‫כמו המלאכים‪ ,‬והרי אנו רואים שהמלאכים נכבדים מן האדם‪ ,‬ועל כורחך שהמלאכים מעלתם היא‬
‫מפני שהם נמצאו בפעולה ישירה מאת הבורא‪ ,‬ולכן הם צורות משכילות בפועל‪ .‬אבל נפש האדם‬
‫היא נמצאת על ידי השכל הפועל‪ ,‬ולכן יציאתה מן הכוח אל הפועל הוא לאט לאט‪.‬‬
‫א)‪ .‬נשמת האדם גדולה מן המלאכים כי היא מעצם תוכיות האלוקות‬
‫רמב"ן בראשית פרק ב פסוק ז‬
‫ויפח באפיו נשמת חיים ירמוז לנו הכתוב הזה מעלת הנפש יסודה וסודה‪ ,‬כי הזכיר בה שם מלא‪,‬‬
‫ואמר כי הוא נפח באפיו נשמת חיים‪ ,‬להודיע כי לא באה בו מן היסודות כאשר רמז בנפש התנועה‬
‫(לעיל א כ)‪ ,‬גם לא בהשתלשלות מן השכלים הנבדלים‪ ,‬אבל היא רוח השם הגדול‪ ,‬מפיו‬
‫דעת ותבונה‪ ,‬כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו וזהו שנאמר (איוב לב ח) ונשמת‬
‫שדי תבינם‪:‬‬
‫כי היא מיסוד הבינה בדרך אמת ואמונה‪ ,‬והוא מאמרם בספרי (ריש פרשת מטות) נדרים כנשבע‬
‫בחיי המלך‪ ,‬שבועות כנשבע במלך עצמו‪ ,‬אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר חי ה' וחי נפשך‬
‫וגומר (מ"ב ד ל) ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר אות נז) מאי וינפש‪ ,‬מלמד שיום‬
‫השבת מקיים כל הנפשות‪ ,‬שנאמר וינפש ומכאן תבין דברת שבועת אלהים והמשכיל יבין‪:‬‬
‫ב)‪ .‬הנפש עצם בהיר כבהירות הגלגלים‬
‫ספר אמונות ודעות לרס"ג ‪ -‬מאמר שישי ‪ -‬אות ג‬
‫וכל עצמה עצם בהיר כבהירות הגלגלים‪ ,‬והיא מקבלת את האור כמו שמקבל הגלגל‪ ,‬ותהיה מאירה‬
‫יותר‪ .‬במה שיהיה בו עצמה עדין יותר מן הגלגל‪ ,‬ולפיכך נעשה הגיונית‪ .‬ואני הגעתי לכך על ידי‬
‫שני היסודות הגדולים‪ ,‬תחלתן המושכל‪ ,‬והוא מה שראיתי מהשפעת חכמתה והנהגתה לצרכי הגוף‪,‬‬
‫וראיתי שהגוף ערום מכל זה בזמן פרידתה ממנו‪ ,‬ואלו היתה כמו החלקים שבעולם השפל לא היתה‬
‫עושה מאומה מן הפעולות הנכבדות הללו‪ ,‬ואלו היתה מן החלקים הגלגליים לא היה לה‬
‫ההגיון‪ ,‬כמו שאין לשום גלגל נמצא שהוא עצם עדין בהיר וזך ומופשט יותר מעצם‬
‫הגלגלים‪ .‬והשני ממה שאמר הכתוב שהנפשות הזכות יזהירו כזוהר הגלגלים מן הכוכבים‪ ,‬והוא‬
‫‪141‬‬
‫אמרו והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע‪ .‬והנפשות הרעות לא יזהירו אלא הם למטה ממצב‬
‫הגלגלים הפשוטים‪ ,‬כאמרו הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו אף כי נתעב ונאלח איש‬
‫שותה כמים עולה‪ .‬אז ידעתי כי הכתובים לא דמו את זאת לגלגלים המזהירים ואת זאת למטה מן‬
‫הגלגלים הפשוטים‪ ,‬אלא מפני שהיא דומה לעצם הזה‪ ,‬ושני הדמויים הללו מחזקים מה שאמר‬
‫החכם העלה היא למעלה היורדת היא למטה‪ .‬ואומר עוד על דרך הדיוק‪ ,‬כי מה שאמר החכם בסוף‬
‫ספרו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה‪ ,‬קביעה ואשור המוכיח על נכונות הפירוש אשר פירשתי‬
‫בו ומי יודע‪:‬‬
‫‪142‬‬
‫פרק ז‬
‫האם כל נפשות אנשי העולם היא נפש אחת‪ ,‬או הם נפשות רבות נפרדות‬
‫ואולם מענה השתי שאלות והם השביעית והשמינית אבארם יחד‪ ,‬יען שבשניהם יחד נחלקו‬
‫חכמי המחקר‪ .‬והוא אם כל הנפשות שבאנשי העולם כלנה נפש אחת בסוג‪ ,‬כמו אור השמש‬
‫שהוא כללי מאור אחד רצוני לומר מן השמש‪ ,‬ועם היות שיתנוצצו ממנו על שוכני הארץ‬
‫מאורים לאין סוף‪ .‬כמו החום שיוליד חמימויות רבות כפי נושאיו ונפעליו‪ ,‬ועם כל זה איננו‬
‫אלא חום אחד לבד‪ .‬כמו כן הם הנפשות‪ .‬או אם נפשות העולם הם רבות במספר כפי הגופות‬
‫שהם מוצקות בהנה‪ .‬וכמו כן נחלקו החכמים ההם אם בכל יום נבראות נפשות חדשות מוצקות‬
‫בגופות המתהוות ‪ .‬או אם נבראו כל הנפשות כבר בבריאת העולם‪ .‬ועל זה העיון יש חלוקה‬
‫בין הכתות‪ .‬א)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬נפשות האדם הם נצוצות מנפש אחת‪ ,‬או שכל אחת מציאות לעצמה‪ ,‬וכן האם נבראו‬
‫בבריאת העולם‪ ,‬או שהם נבראות בכל יום בבריאת הגופות‬
‫הנה בנפש הדומם והצומח והחי‪ ,‬פשוט להם שישנה צורה כללית לכל מין ומין‪ ,‬ומהצורה הזו‬
‫מתנוצצים צורות כל הזמן לכל המתחדש‪ ,‬שזה כעין השמש שהיא אחת ויוצאים ממנה ניצוצות‬
‫להאיר ולחמם בכל מיני גופים נושאי האור והחום‪ .‬והצורה הזו הכללית היא לעולם עומדת ולכן‬
‫המין א ף פעם לא בטל‪ ,‬ומה שיאבד ובטל הוא הבעל חי הפרטי או צומח וכדומה‪ ,‬דהיינו הניצוץ‬
‫נאבד לא בגלל טבע הצורה שנאבדת‪ ,‬אלא בגלל טבע החומר שהוא לובש צורה ומחליף צורה כל‬
‫הזמן‪ ,‬שהרי הוא הווה מחיבור ד' היסודות ונפסד מהתפרקות הגולם וחוזר לד' היסודות‪ ,‬אבל‬
‫הצורה הכללית של החי או הצומח לא נאבדת והיא תמיד נמצאת בפועל‪.‬‬
‫וכל הספק הוא בנפש בני האדם‪ ,‬האם היא גם כן נפש אחת כללית וממנה מתנוצצות צורות פרטיות‬
‫לכל בני האדם בשווה‪ ,‬או האדם היות ויש לו צורה נכבדה שכל אחת יש לה דעה משלה‪ ,‬ואי אפשר‬
‫לאף אחד לדעת מה שבדעת ומחשבת השני‪ ,‬אם כן יש לומר שכל נפש היא בריאה עומדת בפני‬
‫עצמה‪.‬‬
‫והספק השני הוא שאף אם נניח שכל נפש היא בריאה בפני עצמה‪ ,‬מתי נבראו‪ ,‬האם בבריאת‬
‫העולם‪ ,‬נבראו כל הנפשות אע"פ שעדיין לא נתהוו הגופות והם ממתינות מלרדת עד שיתהווה לה‬
‫גוף‪ ,‬או שהם נבראות יחד עם הגוף‪.‬‬
‫‪143‬‬
‫כי בן רשד כתב בפירושיו על ספר הנפש בהראותו שהנפש היא אחת במספר‪ ,‬בכל אנשי‬
‫העולם‪ ,‬גם אם נראים ממנה רבויים במקרה‪ .‬אמר אלו הנפשות של כל בני העולם אם הנה‬
‫רבות במספר בעצם מציאותם‪ ,‬אינן יוצאות מאחד משני פנים‪ .‬או שהנה מצואות בפועל‪ ,‬או‬
‫המה מחודשות מדי יום יום ונבראו בהתהוות הגופות‪ ,‬וכל אחת מוצקת בגוף המיוחד אליה‪.‬‬
‫ושני הפנים האלה הם נמנעים ובטלים‪.‬‬
‫היותם כלנה מצואות יחדיו בפועל תמיד הוא דבר בטל‪ ,‬בעבור שאחרי שהנפש היא צורה כמו‬
‫שביארתי א"כ ימצאו צורות בפועל בזמן אחד לאין תכלית‪ ,‬וזה שווא‪ ,‬בעבור שהיא צורה‬
‫מובאת אל חומר גוף אנושי להיות עליו צורה משלמת‪ .‬ובהימצאו צורות מובאות אל חומר‬
‫לאין תכלית‪ .‬צריך בהכרח שימצאו עימהם חומרים בפועל ללא תכלית‪ ,‬כי אי אפשר שימצא‬
‫צורה בלי חומר וחומר בלי צורה בפועל מן הצורות המתאחדות אל החמרים עומדות כך‬
‫מקדם תמיד‪ .‬בעבור שאם היו צורות נמצאות בלי חומר היתה מציאותם לבטלה‪ ,‬כי לאיזה‬
‫תועלת ולאיזה צורך ימצאו כך‪ ,‬הואיל ואין אז נמצא החומר אליהם‪ .‬והצורה והחומר הם‬
‫במאמר הצירוף‪ .‬ובהימצאו החומרים בפועל ללא תכלית‪ .‬זה גם כן שווא כראשון ויותר‪,‬‬
‫שהרי לפי זה יתחייב שהיו מקדם מעולם גופים נמצאים במספר הנפשות עומדות ברואות כך‬
‫תמיד‪ ,‬ולא נתהוו עוד הגופות מאז עד היום‪ ,‬אם כן הפנים הראשונים בטלים ומבוטלים‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬בירור הספק אם הנשות כל אחד בריאה לעצמו או נפש כללית‬
‫ביאור דבריו‪ ,‬ההנחה שהנפשות הם בריאה כל אחת לעצמה‪ ,‬היא בלתי אפשרית‪ ,‬וזה משום שאז‬
‫הברירה היא‪ ,‬או שהם נבראות יש מאין כל זמן שמתחדש גוף‪ ,‬או שהם נבראות ונמצאות בפועל‬
‫קודם חידוש הגוף‪ ,‬ולומר שהם נמצאות קודם חידוש הגוף זה דבר בטל‪ ,‬מאחר שהנפש היא צורת‬
‫הגוף‪ ,‬כלומר מציאות משלימה לגוף‪ ,‬לא כמו המלאכים שאין להם גוף‪ ,‬ועל כן צורתם אינה‬
‫משלימה לגוף‪ ,‬אם כן הרי הגוף והנפש הם לא נמצאות זה בלי זה‪ ,‬כמו שלא שייך אב בלי בן‪ ,‬ולא‬
‫בן בלי אב‪ ,‬שזה מאמר המצטרף‪ ,‬כלומר שרק בצירוף שניהם יש מקום לכל אחד‪ ,‬ואם תהיה צורה‬
‫ללא גוף היא מציאות ללא תכלית וללא מטרה‪ ,‬ואין היגיון שיש כזה דבר‪ ,‬וגם לומר שהגופות‬
‫דהיינו החמרים נבראו ועומדים בפועל ללא תכלית‪ ,‬דהיינו ללא חיבור עם הנפש הוא דבר בטל‪.‬‬
‫‪144‬‬
‫והפנים השניים‪ ,‬ר"ל שהמה מתחדשות תמיד מדי יום יום‪ ,‬ונבראות כפי התהוות הגופות אשר‬
‫יוצקו בהמה‪ .‬גם זה בטל‪ .‬בעבור שכל מתחדש אפשרות חידושו קודם חידושו בזמן‪ ,‬והוא‬
‫נמצא בכח‪ .‬וכבר הונח בהקדמות אמתיות שהצורות הם כולם נמצאות בפועל מצד‬
‫מציאות עצמם‪ .‬ואע"פ שתראה שצורה פלונית הוא בחמר בכח‪ ,‬אין זה הכח לה מצד עצמה‪,‬‬
‫אלא מצד החומר‪ ,‬שהוא לקבל צורות שונות זו אחר זו‪ .‬ויאמר בחומר שצורה פלונית בו בכח‪,‬‬
‫אבל לא יאמר בצורה שצורה פלונית בה בכח‪ .‬וכ"ש בצורה הטבעית והמינים שהם דברים‬
‫כולם עם חומריהם‪ ,‬והם בם נמצאות בכח‪ .‬שהמה שלמיות אל חומריהם‪ ,‬כמו צורה האנושית‪.‬‬
‫ב)‪ .‬והצמחית עם הצמח‪ ,‬וכן באישי המינים‪ ,‬כמו צורת הדקל בדקל‪ .‬והכרוב בכרוב‪ .‬אבל‬
‫בצורה המלאכתית אין הדבר כן‪ .‬מ"מ הצורות האלהיות כמו הנפש היא תמיד בפועל‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הצורות האלוהיות והנפש אינם בכוח אלא הם תמיד בפועל‬
‫ביאור דבריו‪ ,‬שהאפשרות השנייה היא‪ ,‬שהנפשות אכן מתחדשות תמיד בכל יום כאשר מתחדש גוף‬
‫בעולם‪ ,‬גם זה בטל משום‪ ,‬שאנו רואים שכל המתחדשים בעולם‪ ,‬מצומח‪ ,‬חי‪ ,‬האפשרות הנושאת‬
‫את חידושו‪ ,‬היא קיימת בו קודם החידוש ועל ידו היא מתחדשת‪ ,‬כגון הגרעין הקודם לצמח‪ ,‬וכן‬
‫הזרע הקודם לחי‪ ,‬אבל הנפש אין לה מציאות של בכח שעל ידו היא יוצאת לפועל‪ ,‬כי היא תמיד‬
‫בפועל מצד מציאותם העצמית‪ ,‬כלומר אין לנפש מצד עצמה איזה גרעין נפשי שממנו צומחת הנפש‪,‬‬
‫אלא הבורא המציא את הנפש מציאות בפועל חיה וקיימת בפועל‪ .‬ומה שגרעין הצמח או זרע האדם‬
‫אינו אדם בפועל אלא הוא בכוח עד שיצא לפועל‪ ,‬אינו מסיבת הצורה והנפש‪ ,‬שהיא בכוח‪ ,‬אלא‬
‫הוא מסיבת החומר שצריך לצאת מן הכוח אל הפועל על ידי הצורה והנפש שהיא בפועל‪ ,‬כי אם‬
‫הצורה לא הייתה בפועל מי הוא המוציא את החומר שהוא גרעין ועושה ממנו עץ שלא היה קיים‬
‫בגרעין‪ ,‬והרי הצורה היא כמו האומן שבונה שולחן והשולחן הולך ונבנה מחומרים עד שמקבל את‬
‫צורתו הסופית‪ ,‬הנפש הפועלת אותו‪ ,‬הוא האומן‪ ,‬והוא בפועל גמור‪ ,‬ורק החומר הוא בכוח‪ .‬רק‬
‫שיש הבדל בין הצורה המלאכית כלומר שנעשית על ידי מלאכת האומן שאינה נמצאת בכוח עם‬
‫החומר‪ ,‬כי האומן עוש ה את זה מחוצה לחומר ובבחירה חופשית ואינו דבק בחומר‪ ,‬מה שאין כן‬
‫הצורה הטבעית היא נמצאת בכח החומר ופועלת בו בהכרת‪ ,‬והיא עצמה היא בפועל‪ ,‬ורק החומר‬
‫היא בכוח‪.‬‬
‫ב)‪ .‬נשמות מתחדשות כל יום‪ ,‬אבל לא נבראות יש מאין ‪.‬‬
‫שער הגלגולים ‪ -‬הקדמה ו‬
‫דע‪ ,‬כי כאשר נבראו כל העול מות‪ ,‬ואפילו עולם האצילות‪ ,‬נתהוה בתחלה בסוד זווג אחור באחור‪.‬‬
‫ואח"כ חזר להתהוות בבחי' פנים בפנים‪ .‬והנה גם בחי' נשמות של בני אדם‪ ,‬היו כך‪ ,‬כי תחלה נתהוו‬
‫בבחי' אחור באחור‪ .‬ואח"כ מן העת אשר נברא אדם הראשון ואילך‪ ,‬עד ביאת המשיח‪ ,‬התקון‬
‫הנעשה מאז ואילך‪ ,‬הוא לאותם הנשמות‪ ,‬שאז נתהוו בבחי' אחור באחור‪ ,‬שיהיו עתה חדשות‬
‫יוצאות מזווג פנים בפנים‪ .‬לפי שאחר שנתהוו בתחלה מאהור באחור‪ ,‬ירדו עם גלות השכינה למטה‬
‫בתוך הקליפות‪ ,‬וכאשר איזה צדיק מכוין איזו כונה גמורה טובה‪ ,‬יכול להמשיך ע"י כונתו‬
‫ההיא איזו נשמה חדשה‪ ,‬פירוש‪ ,‬שהנשמה שבתוך הקליפה‪ ,‬תתעלה משם ולמעלה‪,‬‬
‫בסוד חדשים לבקרים רבה אמונתך‪ ,‬ושם תתחדש‪ ,‬ואח"כ תרד משם בעה"ז מבח" פנים‬
‫בפנים‪ ,‬ועתה הם תחלת ברייתם‪ ,‬ונקראים חדשות‪ .‬ואלו הנשמות מוכנות שלא לחטוא‬
‫כשאר הנשמות‪:‬‬
‫אך דע‪ ,‬כי אין בנו כח בכל הזמן הזה רק להמשיך אלו הנשמות החדשות אותם שהם מן הבי"ע‪,‬‬
‫שהם סוד נשמה רוח נפש כנודע‪ .‬אבל לעתיד לבא אחר התחיה‪ ,‬יבואו נשמות חדשות יותר מעולות‪,‬‬
‫שהם מעולם האצילות והם מבחי' הנשמה דאצילות שהיה לאדה"ר‪ ,‬הנקראת בשם זיהרא עילאה‪,‬‬
‫כמו שיתבאר בדרושים הבאים‪ .‬וז"ס מ"ש בס"ה פרשת פקודי דף רנ"ג ע"א‪ ,‬שמיום שנחרב בית‬
‫המקדש ‪ ,‬לא נכנסו נשמות בהיכל האהבה‪ .‬כי אלו החדשות דפנים בפנים מן עולם האצילות‪ ,‬לא‬
‫נכנסו שם‪ .‬אבל הנשמות שמן הבי"ע החדשות‪ ,‬אפשר שיבואו אפילו בזמן שלאחר החרבן‪ .‬אבל כל‬
‫שאר נשמות הבאות בעולם‪ ,‬הם מאותם שהיו כלולות בנשמת אדה"ר‪ ,‬אחר אשר נברא אחור‬
‫באחור‪ ,‬חזר ונסרו מבחי' פנים בפנים‪ ,‬והחזירו פנים בפנים‪ .‬ונמצא כי כל הנשמות הישנות הם‬
‫באים ממנו‪:‬‬
‫‪145‬‬
‫עוד אם תאמר שהיא מתחדשת בכל יום לא ימלט זה מאחד משני פנים‪ .‬או שתהיינה נמצאות‬
‫מאין או שתמצאנה מנמצא‪ .‬הראשון בטל ר"ל המציאות מאין‪ ,‬שימצא נמצא מבלתי‬
‫נמצא הוא דבר נמנע‪ ,‬אם לא על צד הבריאה‪ .‬והוא פלא ואין להאמין אם לא לצורך‬
‫אמונה מכרחת על כך‪ .‬ו השני גם כן בטל בעבור שזה הנמצא אשר נמצאו ממנו או בהכרח‬
‫חומר או צורה כי אין עוד ראשיות נמצאות זולת אלה‪ .‬כי ההעדר אן לו מקום בזה‪ .‬בשכבר‬
‫בטלנו היותה נמצאת מאין‪ .‬ואם תאמר שאותו הנמצא שנמצא ממנו הוא חומר זה בטל יותר‬
‫מן הראשון בעבור שאם כן לפי זה הנה הצורה התהוותה מן החומר‪ ,‬ונולד מזה שמה שהוא‬
‫בפועל נתהווה ממה שהוא בכח‪ ,‬והשלם בעצמו נמצא ונתהווה מן החמר וכל זה שווא ודבר‬
‫כזב‪ .‬ואם תאמר שאותו הנמצא שנמצאו ממנו הוא צורה גם זה בטל כראשון ונמנע בעבור‬
‫שאם כן לפי זה הצורה תתהווה מצורה‪ ,‬ג)‪ .‬ולא אחת מאחת לבד‪ ,‬אלא צורות מצורות ללא‬
‫תכלית‪ .‬ויוליד מזה שהצורות המה נמצאות בכח הוות ונפסדות זו לזו תמיד‪ .‬והנה התבאר‬
‫ההפך מזה ר"ל שהחומר הוא סיבת ההוי' והפסד‪ .‬והצורה היא בלתי הווה ובלתי נפסדת‬
‫בעצמה‪ ,‬מן הצד שהיה בו צורה‪ .‬וזהו היא הקדמה אמתית‪ .‬לכן כל אלה ההנחות הם שוא‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬לא נברא דבר יש מאין לאחר בריאת העולם‬
‫ביאור דבריו‪ ,‬עוד בירורים באפשרות שהנפשות מתחדשות כל יום‪ ,‬וטען ואמר כי זה יכול להיות‬
‫בשתי אפשריות‪ ,‬או שהם נבראות כל יום יש מאין‪ ,‬או שהם יוצאות מנמצא אחר לגמרי‪ ,‬ושני‬
‫האפשרויות הללו הם דבר בטל‪ ,‬כי יש מאין זה דבר בטל‪ ,‬כי לא מצאנו מעת הבריאה שיברא יש‬
‫מאין‪ ,‬רק יש מיש‪ ,‬אם לא לצורך מיוחד‪ .‬ולומר שהנפש נמצאת מנמצא אחר‪ ,‬הדבר האחר הוא יכול‬
‫להיות‪ ,‬או חומר או צורה‪ ,‬ולומר שהצורה תצא מחור זה בלתי אפשרי‪ ,‬שהרי הצורה היא משלמת‬
‫את החמר אם כן איך החומר יוציא אותה‪ ,‬ואם נאמר שיצאה מצורה אחרת הרי נמצא שגם בצורות‬
‫יש מציאות כמו בחומר שאחד יוצא מהשני והווה ונפסד‪ ,‬וזה ברןר שהצורה היא בלתי הווה ובלתי‬
‫נפסדת‪ ,‬כי סיבת ההויה וההפסד הוא רק בחומר ומסיבת החומר בגלל שהרכבתו תלויה בסיבוב‬
‫הגלגלים שגורמים לחומר הרכבה והיפרדות כמבואר בהקדמה למאמר הנפש לאריז"ל‪ .‬וכמבואר‬
‫במורה חלק ג פרק ח וז"ל‪" ,‬כל הגשמים ההווים הנפסדים לא ישיגם ההפסד רק מצד החומר‬
‫שלהם‪ ,‬לא זולת זה‪ .‬אבל מצד הצורה ובבחינת עצם הצורה לא ישיגם הפסד‪ ,‬רק הם עומדים‪ .‬הלא‬
‫תראה שהצורות המיניות כולם מתמידות עומדות‪ ,‬ואמנם ישיג הפסד לצורה במקרה ‪ -‬רצוני לומר‪,‬‬
‫מפני התחברה לחומר‪ ,‬וטבע החומר ואמיתתו ‪ -‬שהוא לעולם לא ימלט מחברת ההעדר‪ ,‬ומפני זה לא‬
‫תתקיים בו צורה‪ ,‬אבל יפשיט צורה וילבש צורה אחרת תמיד"‪:‬‬
‫ב)‪ .‬הנשמות נבראו עם האור הראשון‬
‫הרמב"ן כי זה לשונו בתורת ה' תמימה‪.‬‬
‫וכן אמרו רבותינו ו"ל‪ ,‬ערבות‪ ,‬שבו צדק ומשפט גנזי חיים וגנזי שלום ונשמות של צדיקים‬
‫ונשמות העתידות להבראות‪ ,‬כלומר העתידות לבוא בגוף‪ ,‬וכן אמר ר' יהודה הלוי תקן נשמות‬
‫עם האור הראשון תחלת דבר ה'‪ ,‬ודעת הגוים שאומרים שהיא נבראת כמו בריאת הגוף‬
‫אינו נכון כלל‪ ,‬מפני שאין הקב"ה בורא עכשיו תמיד יש מאין‪ ,‬אלא פועל וממציא דבר‬
‫מדבר‪ ,‬מתמיד ההויה ומתמיד ההפסד להשיבם ליסודות‪ ,‬והדברים שאין בהם הפסד אין בהם הויה‬
‫עכשיו‪ ,‬כגון המלאכים והשמים והיסודות‪ ,‬כלם נבראו מאז קיימים ועומדים הם‪ ,‬וזה הדבר מוסכם‬
‫וברור‪....‬‬
‫והווים תמיד‪ ,‬ואותם ש אין בהם גוף כמו המלאכים כולם נבראים מאז וקיימים ואינן נבראים בכל‬
‫יום‪ ,‬ואף הנשמות מאז נבראו‪ ,‬וזהו פירוש ויכלו השמים והארץ וכל צבאם‪ ,‬ביאר השמים וכל‬
‫צבאם‪ .‬והארץ וכל צבאיה‪ .‬כלם כלו בששת ימים‪ ,‬כי הקיימים הנה הם בעלי הפסד יש להם תולדות‬
‫בקיום המין‪ ,‬ואין דבר נברא מאין מעת ההיא והלאה‪:‬‬
‫ג)‪ .‬הנשמות נמצאות בכח הבינה שהיא אלוקות‪.‬‬
‫ספר שושן סודות ‪ -‬אות רכו ‪ -‬בענין הנשמות‬
‫ההקדמה הא'‪ .‬בעלי העבודה הסכימו כי הנשמות כולם יורדים מהבינה כמו שכתוב ונשמת שדי‬
‫תבינם‪ ,‬כלומר‪ ,‬הנשמות השוכנות במדת שדי שהוא המלכות תבינם רצה לומר נגזרות מהבינה‪ .‬רק‬
‫‪146‬‬
‫יש מחלוקת בין בעלי עבודה בזמן הזה אם יש חדשות אם לא מהן אומרים אין כל חדש תחת השמש‬
‫ומהם אומרים שגם בזמן הזה יש נשמות חדשות‪ .‬ולפי דבריהם איך שיהיה חזרתן אחר מותן יש‬
‫מדרגות‪ .‬מהן תשובנה למלכו"ת ומהן תשובנה ליסוד ומהן לבינה‪ .‬והנה נשמת מרע"ה שבה לבינה‬
‫ולכן לא ידע איש את קבורתו‪ .‬ואביגיל ברכה את דוד להיות נפשו צרורה בצרור החיים והוא מדת‬
‫יסוד שהוא צרור ת"ת הנקרא חיים‪ .‬ורז"ל אמרו והצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים‬
‫מזיו השכינה‪ .‬הנה מכל אלה יתבאר שהנשמות תעלנה מעילוי לעילוי כפי השגתן עד מקור חוצבו‪.‬‬
‫והנה יתבאר מן ההקדמה הזה מאמר החכם באומרו שיתעלה מעילוי לעילוי עד שאתקדש בקדושת‬
‫העליונים‪ .‬כפי הפירוש הראשון שהיה מתפלל על חזרת נפשו למקום שממנו חוצבה‪.‬‬
‫‪147‬‬
‫ונשאר שכל הנפשות הם אחת בעצם‪ .‬ובמספר הרבה במקרה הנושאים‪ .‬והיא מדרגה מוצקת‬
‫על הנושאים הנאותים אל קבלתו‪ ,‬כמו משל השמש וחילותיו שמשלתי למעלה‪ .‬או כמו‬
‫הנקודה שהיא אחת ויוציאו ממנה ראשי קוים הרבה אלה הם הראיות שהביא בן רשד על‬
‫היות כל הנפשות אחת במין ובמספר‪ .‬א)‪.‬‬
‫ויש כת אחרת שאומרת שהנפשות המוצקות בגופות אנשי העולם המה נבראות ומחודשות‬
‫בכל יום בהתילדות הגופות‪ ,‬והמה רבות בעצם מיוחד כל אחת כפי מספר הגופות שיוצרו‬
‫בהנה‪ .‬שאלו היו כל הנפשות אחת בעצם היה ראוי שיהיו אנשי העולם כולם חכמים או‬
‫סכלים‪ ,‬וידע האחד מהם מה שידע האחר ולא נעלם ממנו‪ ,‬ויהיו כולם שווים בנפש‪ .‬כמו משל‬
‫בן רשד שכלם שווין כן היה להם להיות נפשות כל בני האדם שוין‪ ,‬ואין אנו רואין הדבר כן‪.‬‬
‫ואם תהיה הנפש אחת בחכם ובסכל‪ ,‬תהיה אם כן הנפש הסכלה והחכמה ביחד‪ .‬וזה שקר‪ .‬אם‬
‫כן הנפש החכמה אינה הנפש הסכלה ואין הנפש אחת בכל הגופים אבל הם רבות כמספר‬
‫הגופות המיוחדות בהם‪:‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הנפשות אינם שוות לכל האנושות‪ ,‬אלא כל אומה יש לה מקור לנפש משלה‪.‬‬
‫הנה המחבר הזה וכן החוקרים שהביא‪ ,‬הם בדעה‪ ,‬שהנפש היא אחת כמבואר לעיל‪ ,‬וכן שנפש‬
‫האדם שווה בכל בני האדם ואין חילוק בין עם ישראל לשאר אומות העולם במהות הנפש שלהם‪,‬‬
‫שהיא נפש המדבר‪ .‬ולכן הם נבוכים‪ ,‬כי מצד אחד נראה שהנפש היא אחת כמו שהשמש היא אחת‪,‬‬
‫והגופות הרבים הם ניצוצות אור של הנשמה האחת‪ ,‬כמו שהשמש שולחת את קרניה על המקבלים‬
‫הרבים את אורה‪ ,‬ומצד אחד נראה שהם נפשות חלוקות לכל גוף נפש נפרדת משלו‪ ,‬מצד אחד‬
‫נראה שהנפשות קיימות בפועל מעת הבריאה ולא נבראות עם הגוף‪ ,‬ומצד שני נראה שהם נבראות‬
‫עם הגוף‪ ,‬כי למה יהיו קיימות בלי גוף מאחר וכל מהותם היא צורה לחומר‪ ,‬ואין חומר ללא צורה‬
‫ולא צורה בלי חומר‪ ,‬כמו שאין אב בלי בן ואין בן בלי אב שזה המאמר המצטרף שזכר המחבר‬
‫לעיל‪.‬‬
‫אך בעלי הקבלה האמיתית הם אומרים שכל הדעות הם אמת‪ ,‬אלא שהם אומרים שהנפש אינה אחת‬
‫ואינה שווה לכל האנושות בשווה‪ ,‬כי יש הבדל בין נשמת ישראל לאומות‪ ,‬וכן בנשמת ישראל‬
‫הנפש אינה אחת אלא היא מורכבת מכמה נפשות באחדות אחת‪ .‬ובזה הכל יבוא על מקומו בשלום‪,‬‬
‫כי היא נפש אחת כמו השמש הוא אמת בנר"ן של ישראל שהיא נשמת אדה"ר‪ .‬וכן שהם היו‬
‫נבראות מאז ומקדם ועומדות בפועל‪ ,‬שהרי היא נשמת אדם הראשון כמו שנביא להלן על זה‬
‫ממאמרי חז"ל‪ .‬וגם זה אמת שיש נפשות נבראות כל יום אמנם לא בריאה יש מאין‪ ,‬אלא התהוות‬
‫חלקי הנפש מיסודות הנפשות הנמצאות בעולם‪ .‬ונפשות אלו הם כמו נפשות הדומם צומח חי‬
‫ומדבר‪ ,‬ובנפשות אלו יש הוויה והפסד ויציאה מן הכוח אל הפועל‪ .‬ורק הנר"ן של בני ישראל הם‬
‫בפועל גמור עומדים בקומתם בשלמות מבריאת העולם‪ ,‬והנפש המתחדשת בהתחדש הגוף שהוא‬
‫הנפש מהיסודות אינה רק המלבוש של הנר"ן‪ ,‬והם מתחדשים בכל יום‪ ,‬חדשים לבקרים‪.‬‬
‫ומה שאין עם ישראל מרגישים אחד את השני אם הם נפש אחת‪ ,‬זה משום שהנר"ן הם עומדים‬
‫בפנימיות הנפש היסודית‪ ,‬והנפש היסודית מבדילה בין האחד לשני‪ ,‬ואם יזכך הישראלי את נפשו‬
‫היסודית וירגיש בפועל את הנר"ן שלו אזי ירגיש גם את חברו ממש‪ .‬ובפרט שפנימיות כל המציאות‬
‫היא אורו יתברך היו צריכים כל אחד להרגיש את השני אלא שזה כוח הצמצום להסתיר את הידיעה‬
‫מהזולת וכל זה מבואר בעץ חיים ובלשם‪.‬‬
‫‪148‬‬
‫נאם המחבר בקשתי בספרים למצוא לאחד מחכמי ישראל אם הכריע בין שתי הכתות האלה‬
‫ומצאתי שכתב הר"מ במז"ל שכל נפשות ישראל שהן עתידין לבא מיום מעמד הר סיני‬
‫עד היום האחרון היו במתן תורה א)‪ .‬ואנו נכנסנו ערבים בעבור אבותינו ובנינו בעבורנו‬
‫ובני בנינו בעבורם עד הדור האחרון שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עז ע"כ‪ .‬הנה מזה‬
‫המאמר נבין מענה שתי השאלות שאינן מתחדשות בכל יום אלא שנבראו בבריאת העולם כמו‬
‫שביארתי בנתיב השני‪ .‬ושהמה רבות‪ ,‬בעצם מיוחד‪ ,‬לכל אחד‪ ,‬כפי מספר הגופים שיוצקו‬
‫בהנה‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬כל הנשמות עמדו בהר סיני‬
‫תרגום יונתן דברים פרק כט פסוק יד‬
‫ארום ית כל דריא דקמון מן יומי עלמא כולהון הנון דקיימין הכא עמנא יומנא קדם יי אלהנא וית כל‬
‫דריא דעתידין למיקום עד סוף כל עלמא כולהון הינון קיימין הכא עמן יומנא‪:‬‬
‫תיקוני זהר דף פו‪/‬א‬
‫אמר ליה סבא סבא‪ ,‬מרוב אונים ואמיץ כח תמן אדם קדמאה‪ ,‬תמן אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬תמן משה‬
‫ואהרן‪ ,‬תמן דוד ושלמה‪ ,‬ותרין עשר שבטין‪ ,‬וכל נשמתין דשתין רבוא דישראל‪ ,‬ודכל דרין עלאין‬
‫ותתאין‪ ,‬דאתמר בהון כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום וגומר‪ ,‬כלהו תמן‪ ,‬איש לא נעדר לא‬
‫חסר מנייהו חד מחושבנא‪ ,‬כגוונא דצבא השמים‪:‬‬
‫זוהר חלק ב דף פג‪/‬ב‬
‫והוו חמאן כל ישראל עינא בעינא‪ ,‬והוו חדאן‪ .‬וכלהו דרין בתראין כלהו אזדמנו לתמן‪ ,‬וכלהו קבילו‬
‫אורייתא בטורא דסיני‪ ,‬דכתיב (דברים כט יד) כי את אשר ישנו פה וגו'‪ ,‬ואת אשר איננו פה עמנו‬
‫היום‪ ,‬וכלהו כל חד וחד כדקא חזי ליה‪ ,‬וכלהו חמאן ומקבלין‬
‫‪149‬‬
‫אמנם מתוך תורה שבכתב לא נוכל להתאמת על זה רוצה לומר אם הן אחת במין או רבות כי‬
‫נמצא קצת כתובים יורו שהמה רבות כאמרו "כל הנפשות לי הנה"‪ .‬וכן שומר נפשות חסידיו‪.‬‬
‫וכן לכפר על נפשותיכם‪ .‬וקצת כתובים יורו שכלם אחת כאמרו "נותן נשמה לעם עליה"‬
‫משמע אחת לכל בני העולם‪ .‬עוד אמר צדקיה "חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת"‪ ,‬אמר‬
‫לנו ואמר זאת ולא אמר נפשות אלו משמע שכלם הן אחד‪ .‬אמנם מצאנו כתוב אחד שיורה‬
‫יותר על מספר הרבוי בעצם הבריאה‪ ,‬מכל שאר הכתובים‪ .‬והוא אמרו כי רוח מלפני יעטוף‪,‬‬
‫ונשמות אני עשיתי‪ .‬שזה מורה על היותם רבות במספר ובעצם ושהמה ברואות כולנה מקדם‬
‫הואיל ואמר עשיתי‪ :‬א)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬נפשות ישראל הם נפש אחת כמו השמש‪ ,‬אבל נפשות האומות הם רבות‪.‬‬
‫וכבר אמרנו לעיל שבאמת כל הסברות הם אמת‪ ,‬כי הנר"ן של עם ישראל בשורשם הם נפש אחת‪,‬‬
‫נפש אדם הראשון‪ ,‬שהיא נשמה אחת הכוללת את כל נשמות ישראל‪ ,‬כמבואר בזוהר‪ ,‬ועוד ששורש‬
‫נשמות ישראל הם במלכות של האצילות שעל כן נקראים בנים לה'‪ ,‬והמלכות נקראת כנסת ישראל‪,‬‬
‫משום שבה כנוסים ומתאחדים כל נשמות עם ישראל‪ .‬ומשם הם יוצאים כניצוצות מהשמש‪ .‬אך‬
‫הנפש היס ודית שלהם וכן נפשות אומות העולם‪ ,‬שמוצאם הוא מעולמות בי"ע הרי שמצד עצמם‬
‫אין בהם אחדות‪ .‬כי הם מעולם הפירוד‪ ,‬ועליהם נאמר יתפרדו כל פועלי אוון‪ .‬אמנם עם ישראל‬
‫הזוכים בעבודתם לאחד את הנפש היסודית לנר"ן‪ ,‬הם אחד גם בנפש היסודית מכוח הנר"ן‪ .‬ולכן‬
‫עם ישראל קרויים אד ם‪ ,‬כמאמר רז"ל‪" ,‬אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם"‪ ,‬כי‬
‫בשם אדם אין לשון רבים‪ ,‬לומר על רבים אדמים‪ ,‬מה שאין כן בשאר שמות הנזכרים על האדם‪,‬‬
‫כגון איש‪ ,‬יאמר אישים‪ .‬אנוש יאמר אנשים‪ ,‬גבר יאמר גברים‪.‬‬
‫ב)‪ .‬כל נפשות ישראל היו כוללות באדם הראשון‬
‫ספר הליקוטים ‪ -‬ספר תהלים ‪ -‬פרק לב‬
‫והנה‪ ,‬כשברא הקב"ה אדה"ר‪ ,‬כל הנשמות שנכללו בו‪ ,‬לא היו אלא נשמות של ישראל‪ .‬ואם לא‬
‫היה חוטא‪ ,‬לא היו אומות העולם יוצאים לעולם‪ ,‬ואחר שחטא‪ ,‬נתערבו בו נפשות של אומות‬
‫העולם‪ .‬וז"ש אדם אתם‪ ,‬ישראל לבד היו כלולים כל נשמותיהם באדה"ר‪.‬‬
‫ג)‪ .‬כל ישראל נחשבים לאיש אחד‬
‫ספר תורת משה על דברים ‪ -‬פרק כט פסוק ט‪-‬יב‬
‫אמר כל איש ישראל כלומר כל הכתות הם איש ישראל‪ ,‬כלומר כי כל ישראל גוי אחד הוא כי כל‬
‫הנשמות הם משורש ואיכות אחד‪ ,‬וכאשר איש אחד כלול מאיברים רבים וכללות כולם הם איש‬
‫אחד‪ ,‬עם היות שלא תשווה מדרגת הראש אל הרגל‪ ,‬וההיקש בכל יתר האברים‪ ,‬אך צד השוה‬
‫שבהם הוא כי אין גם אחד שאינו מאיכות מין האנושי‪ .‬כן כל אישי ישראל הצד השוה שבהם כי יחד‬
‫כלם קדושים הם אך לא ישתוו במדרגה בפחות ויתר‪ ,‬זה במדרגת מח וזה במדרגת יד וזה במדרגת‬
‫רגל‪ ,‬אך לאחד יחשבו כולם כאיש אחד מפאת שורשם‪ ,‬זהו כל איש ישראל כלומר כל שהוא‬
‫הכללות הם איש ישראל והוא מאמר הכתוב (שופטים כ) כל ישראל כאיש אחד חברים‪ .‬וזהו אומרו‬
‫כל בחול"ם ובטיפחא שאינו נמשך אחר תיבה שאחריה כמו בהיות בקמ"ץ ובמק"ף‪ ,‬והוא כאילו‬
‫אמר הכל איש אחד הם שהם כאיש אחד כי משורש אחד המה‪:‬‬
‫ד)‪ .‬כל ישראל גוף אחד וכשאחד לוקה כל ישראל מרגישין‬
‫מדרש רבה ויקרא פרשה ד פסקה ו‬
‫תני חזקיה (ירמיה נ) שה פזורה ישראל נמשלו ישראל לשה מה שה הזה לוקה על ראשו או בא'‬
‫מאבריו וכל אבריו מרגישין כך הן ישראל אחד מהן חוטא וכולן מרגישין (במדבר טז) האיש אחד‬
‫יחטא תני רשב"י משל לב ני אדם שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו‬
‫אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה אמר להם מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח אמרו לו שהמים‬
‫עולין ומציפין עלינו את הספינה כך אמר איוב (איוב יט) ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי אמרו‬
‫לו חביריו (שם לד) כי יוסף על חטאתו פשע בינינו יספוק אתה מספיק בינינו את עונותיך‬
‫‪.....‬בעשו כתיב ביה שש נפשות וכתיב בו נפשות הרבה דכתיב (בראשית לו) ויקח עשו את‬
‫‪151‬‬
‫נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו‪ ,‬וביעקב שבעים נפש וכתיב ביה נפש א' דכתי'‬
‫(שמות א) ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב וגו' אלא עשו שהוא עובד לאלהות הרבה כתיב ביה נפשות‬
‫הרבה‪ ,‬אבל יעקב שהוא עובד לאלוה אחד כתיב בו נפש אחת ויהי כל נפש וגו'‪:‬‬
‫‪151‬‬
‫פרק ח‬
‫באיזה ענין תהיה תנועת הנפש‬
‫ואולם מענה השאלה התשיעית‪ .‬והוא‪ ,‬באיזה ענין היא תנועת הנפש‪ .‬דע כי התנוע' היא סוג‬
‫לארבע מאמרות‪ .‬האחת תנועה בעצם כמו ההוויה וההפסד‪ .‬והשנית התנועה בכמות והיא‬
‫הצמיחה והחיסרון‪ .‬והשלישית התנועה בכל איכות ר"ל השנוי מאיכות לאיכות‪ .‬והרביעית‬
‫התנועה באנה ר"ל ממקום אל מקום ומזה המאמר הרביעי היא תנועת הנפש ותנועתה את‬
‫הגוף‪ .‬הוא כמו הציור שמניע המצויר‪ ,‬ואמנם הוא לא הונע‪ .‬והוא התחלה לדבר המתנועע‪ ,‬כן‬
‫היא הנפש מניעה הגוף לתאווה‪ ,‬ורצון‪ ,‬ולפועל‪ ,‬ולשנוי‪ ,‬והיא לא תתנועע באחת מענייני‬
‫תנועות הגוף‪ .‬ואף על פי שאין לה מעצמה תנועה עצמי‪ ,‬יש לה תנועה מקרית‪ .‬כי בהתנועע‬
‫הגוף מן הבית לעליה נעתק הנפש גם כן‪ ,‬אך תנועת הגוף היא בעצם ותנועת הנפש במקרה‪.‬‬
‫והנפש היא המניע הראשון בעצם אלא שכבר התנועעה במקרה‪ ,‬וכשתנוח הנעת הנפש ינוח‬
‫המתנועע והוא הגוף‪ ,‬ובנוח הגוף תסיר התנועה המקרית המהווה לנפש‪ ,‬כי מה שיתנועע‬
‫במקרה ינוח במהרה‪ .‬וכשינוע ינוע המתנועע בעבורו‪:‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫ספר מורה נבוכים ‪ -‬חלק ב החלק השני‬
‫הרביעית היא‪ ,‬שהשינוי ימצא בארבע מאמרות ‪ -‬במאמר העצם‪ ,‬וזה השינוי ההווה בעצם הוא‬
‫ההוויה וההפסד; וימצא במאמר הכמה‪ ,‬והוא הצמיחה וההיתוך; וימצא במאמר האיכות‪ ,‬והוא‬
‫ההשתנות; וימצא במאמר האנה‪ ,‬והוא תנועת ההעתקה‪ ,‬ועל זה השינוי באנה תאמר התנועה בפרט‪:‬‬
‫‪152‬‬
‫פרק ט‬
‫כוחות הנפש‬
‫ואולם מענה השאלה העשירית והוא לבאר כחות הנפש‪ .‬דע! כי פעולות הנפש נחלקים‬
‫לחמשה כחות‪ .‬והם נפש הצומחת‪ ,‬נפש המרגשת‪ ,‬והמדברת‪ ,‬ונפש המתאווה והיא הצומחת‬
‫או המעוררת‪ .‬ונפש השכלית‪.‬‬
‫נפש הצומחת‪ ,‬נחלקת גם כן לשלשה כחות‪ .‬והם כח הזן‪ ,‬וכח המגדל‪ ,‬וכח המוליד בדומה‪.‬‬
‫כיצד הזן הוא באצטומכא‪ ,‬והוא הכח המעמיד הגוף במזג שווה‪ ,‬ומושך אליו מה שיאות לו‪,‬‬
‫ודוחה מעליו מה שיזיקהו‪ .‬לפי שיש בו כח המושך והמחזיק והמעכל והדוחה‪ .‬המושך חם‬
‫ויבש על טבע המרה הירוקה והוא בכל האיברים השואבים ליחות המאכל ומושכין אליהן‪.‬‬
‫והמחזיק קר ויבש על טבע המרה השחורה והוא יעצור המאכל וישמרנו עד ישלים הטבע‬
‫פעולותיו אשר יפעל בו‪ .‬והמעכל חם ולח על טבע הדם וטוחן וישנה המאכל עד שידמה אל‬
‫עצם הגוף וידבק בו‪ .‬והדוחה קר ולח אל טבע הליחה הלבנה ודוחה מותר המאכל ויטהר‬
‫הגוף ויוציא הפסולת ממנו‪ .‬וכל אלה הכחות נבדלים בכח הזן ואינו נעדר מבעלי חיים עד יום‬
‫מותם‪.‬‬
‫וכח המגדל הוא בכל הגוף‪ .‬ומגדלו בכח הדם הנמשך בו‪ .‬וזה הכח נמצא בחי עד הגיעו‬
‫להשלמת שיעורו‪ ,‬כי כל גוף יש לו גבול ותכלית ידוע‪ ,‬לפי מזג האצטומכא‪ .‬וכאשר גדל כל‬
‫צרכו‪ ,‬לא יהא צריך לו‪ ,‬ולכן יעדר ממנו‪ .‬וכח המוליד בדומה הוא כמו כן בכל הגוף‪ ,‬והוא כח‬
‫הצריך להתמדת המין‪ ,‬שהוא הכח אשר בטיפת הזרע‪ ,‬ונמצא באדם עד הגיעו לששים שנה‪,‬‬
‫אם שטבעו בינוני‪ .‬ואם הוא חזק יעמוד בו יותר‪ .‬וכתב הרמב"ם כי שבע כחות הזן ימצאו לכח‬
‫המוליד‪ .‬כי יש לו כח מושך הטפה‪ ,‬וכח מחזיק שבו שומר העובר‪ ,‬וכח משנה ואז המצויר‬
‫הנתון בטפה יצא לפועל ויצייר האיברים כמו שביארתי בתחלת הנתיב הרביעי וכח מכיר‬
‫ובורר מה שיכשר לו מן המזון ובעת הגיע הזמן המוגבל להיות העובר במעי אמו‪ ,‬אזי‬
‫יוציאוהו הכח הדוחה מהרחם‪ .‬כל אלה הכוונות אינם בכוונה ורצון אלא בטבע‪:‬‬
‫ואולם פעולת הנפש המרגשת אשר ממנו הכח המדמה‪ ,‬הוא בכוונה ורצון‪ ,‬לא בבחירה‬
‫וטבע ‪ .‬וממנה נפעלים ה' חושים שהם הראות והשמע והריח והטעם והמישוש‪ .‬הג' שהם‬
‫הראיה והשמע והריח צריכין לבינונית האויר או המים או האש‪ ,‬כמו שנאמר בספר הנפש‪.‬‬
‫אבל שני ההרגשים‪ ,‬הטעם‪ ,‬והמישוש‪ .‬הבינונית היא נמצאת להם בלא צורך לבינונית מבחוץ‪.‬‬
‫וחוש הראות הוא הדק והנכבד שבכולן‪ ,‬ולכן הוא משיג בשיעור יותר משאר החושים‪ .‬וזה‬
‫מבואר‪ ,‬שהרי בראותך אדם מרחוק לא תשמע קולו‪ .‬וחוש השמע משיג מרחוק בערך אל חוש‬
‫הריח‪ .‬וחוש הריח ג"כ הוא משיג בערך אל חוש הטעם והמישוש‪ ,‬שהם גסים‪ ,‬ולכן לא ישיגו‬
‫מוחשיהם עד הדבקם בהם ונגעם אותם‪ .‬וחוש המישוש אין לו אבר מיוחד‪ ,‬אך הוא נמצא בכל‬
‫שטח הגוף‪ ,‬כי לפי שהרגש המישוש מצוי בכל חי‪ ,‬לכן הוא ראוי להיות לכל המינים אבר‬
‫שותף שירגיש בו‪ ,‬ולא יהיה מיוחד לאבר מאיבריו המורכבים‪ ,‬אלא ימצא בכל איבריו‪ .‬ויותר‬
‫הוא הבשר‪ ,‬לפיכך בבשר הוי ההרגש של מישוש השותף‪ ,‬והוא ההתחלה בו‪ .‬אמנם גאלינוס‬
‫ראה כי העצב נושא כח המישוש ולכן כתב כי הידיים וכלי המשגל הם מיוחדים למישוש‪.‬‬
‫וטוב זה ההרגש הוא סימן ליבוב וזכות הנפש‪ ,‬וחולשתו הוא סימן סכלות‪ .‬ולכן מי שבשרו רך‬
‫הבשר הוא נבון‪ ,‬והקשה אינו נבון‪.‬‬
‫וכל אלה הה' חוש ים שבאדם הם בו חזקים כולם יחד‪ ,‬יותר מבזולת שאר ב"ח‪ .‬אמנם נמצא‬
‫בקצת מבעלי חיים שיש להם חוש אחד חזק יותר מבזולתם כמו הנשר בראות‪ ,‬והעורב‬
‫והזבובים והדבורים בריח‪ .‬והאריה בשמע‪.‬‬
‫‪153‬‬
‫ושורש אלה הה' חושים שבאדם הוא המוח‪ .‬ואף לדברי החכם שמיחד אותם אל הלב‪ ,‬שכתב‬
‫ששורש כולם הוא הלב‪ ,‬וממנו מתפשטים הכחות‪ .‬אלא שהמניעים והמרגישים ברצון יהיו‬
‫באמצעות המוח‪ .‬והטבעיים באמצעות הכבד‪ .‬והמולידין באמצעות הזרע‪ .‬אמנם מודה הוא‬
‫שהמוח הוא האמצעי‪ ,‬ומקבל אותה מן הלב‪ ,‬שהוא השורש האחד‪ .‬והמוח הוא השורש הב'‬
‫תחתיו‪ ,‬שממנו יתפשטו כל א' ואחד למקומו‪ ,‬ושם ישובו כולם‪ ,‬כמו הנקודה שבאמצע העגול‪,‬‬
‫שהיא שורש לכל הקווים היוצאים ממנה לקו היוצא בעיגול‪ .‬כן שורש כל ההרגשות הוא במוח‪,‬‬
‫ומשם יצאו ושם יבאו‪ .‬אם כן הם חיצונות‪ ,‬והם גם כן פנימיות‪ .‬החיצוניות נקראות בכלל‬
‫הרגשות‪ .‬והפנימיות דמיון‪ ,‬והוא הכח המדמה‪.‬‬
‫וביאור זה‪ ,‬כי הרגש החיצון‪ ,‬כמו הראות והשמע‪ .‬רואה דברים הנראים‪ ,‬ושומע קול הנשמע‪.‬‬
‫והרגש הפנימי והוא הדמיון‪ ,‬משיג העניין ומצייר אותן ותופס תכונתו וכמותו בדמיונו‪,‬‬
‫עד שנשארו חקוקים שם‪ .‬א)‪ .‬ולולי זה לא היה מכיר הדבר שראה או הקול ששמע כשחוזר‬
‫ורואהו או שומע אותו פעם אחר‪ .‬אך הדמיון אשר צייר העניינים בעת ההרגש וחקק תכונתם‬
‫ושיעורם ועצר אותם בדמיונו‪ ,‬על כן הכיר בפעם האחרת‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬ההרגש הפנימי הוא הדמיון‬
‫שבילי אמונה הנתיב רביעי ‪ -‬השביל הראשון‬
‫במוח עומדים ד' כחות בארבעה חדרים‪ .‬בחדר הראשון הוא כח ההרגש וטבעו חם ויבש‪ ,‬ומתחבר‬
‫עם האחר ויש בו מעט מהרוח והרבה מהמוח‪ .‬בחדר השני הוא כח הדמיון‪ .‬בחדר השלישי הוא כח‬
‫השכל‪ .‬ונקרא שופט כי הוא ישפוט על הדמיון כמו שישפוט ההרגש על המורגש‪ .‬ואי אפשר לחיוב‬
‫מהשכל דין ולא ציור בלא דמיון‪ .‬וזה הדמיון פעם יהיה בכח ופעם בפועל‪ ,‬והמוציאו מן הכח אל‬
‫הפועל הם באשר המורגשות ינענעוהו‪ .‬ואלה שני החדרים טבעם חם ולח ויש בהם הרבה מהמוח‬
‫ומעט מהרוח‪ .‬ובחדר הרביעי הוא כח הזיכרון וטבעו קר ויבש ומתחבר עם האחר ויש בו מעט‬
‫מהמוח ומעט מהרוח‪.‬‬
‫ודע כי בחדר התיכוני הנקרא שופט יש בו שביל אחד חלול ונכנס הרוח המרגיש משני החדרים‬
‫אשר לפניו אל החדר האחרון דרך אותו השביל ויש בו מעט מהמוח וצורתו כדמות תולעת עולה‬
‫ויורד באותו השביל אל החדר האחרון ובו יזכור מה ששכח‪ .‬ומפני זה מי שמבקש לזכור איזה‬
‫דבר זוקף ראשו ומסתכל כלפי מעלה כדי לסייע לאותו השביל להיפתח ויזכור‪.‬‬
‫וכאשר רוצה להבין כופף ראשו כדי שיסגר השביל ההוא ואז ישאר הרוח באותו החדר‬
‫הנק' שופט עד שידע תכונת הדבר שרוצ' להבין‪ .‬וכבר נתפרסמו כחות אלה החדרים‬
‫שביארתי באנשים שהזוקן במוח במכה אותם שניזוקו בחדר החיצון לא היו מביני' כלל‪ .‬ואותם‬
‫שניזוקו בחדר האמצעי היו מבינים קצת‪ .‬ואותם שניזוקו בחדר הפנימי היו מבינים אמנם לא היו‬
‫זוכרים‪ .‬וההפרש שבין כח המרגשת וכח הדמיון‪ .‬כי המרגשת תשיג המורגש בעודנו מצוי עמה‪.‬‬
‫אבל לאחר שנעלם אינה משיגתו‪.‬‬
‫וכח הדמיון בהפך מזה כי הוא אינו משיג הדבר אלא לאחר שנעלם מן העין‪ .‬ועוד כי המרגשת‬
‫שאינה שותפת לא תחטא וזו תחטיא‪ .‬וההפרש שבין השגת הדמיון להשגת השכל הוא גדול‪ .‬כי‬
‫השכל לרוב דקותו לא ישיג רק דברים שאינם גשמים כצורות הנפרדות‪ .‬או ישיג צורות הטבעיות‬
‫מופשטות מחומריהן הנושאים אותם‪ .‬והדמיון בעבור שהוא כח גופני לא ישיג מכל זה דבר‪ ,‬אמנם‬
‫ישיג הגשם במקריו ר"ל במראיו ובתכונתו ובשיעורו‪ ,‬ובאמצעיתו יושג השכל לדמיון‪ .‬וכמו‬
‫שהשכל יפריד הצורות מן החמרים אף על פי שאין להם מציאות רק בהמה‪ .‬כן הדמיון יפריד‬
‫המקרים מן הגשם הנושא אותם אעפ"י שאין למקרה ההוא מציאות רק בגשם‪.‬‬
‫ועוד יש הפרש בין כח הדמיון לכח המחשבה שהוא השכל‪ .‬כי המחשבה ירדפנו הצידוק בהכרח‬
‫ואין לבהמות בעלות הדמיון צידוק‪ .‬אכן אין הדמיון הרגש ולא דעת ולא שכל ולא מורכב מאלו‪.‬‬
‫אמנם כח הזכרון אשר הוא בחדר הרביעי ונחלק לג' פעולות והם הזכר והזכרון והשמור ואולם‬
‫הזכר יהא בדברים המושגים בזמן העובר‪ .‬והזיכרון הוא דרישת זה הענין ברצון כאשר ינשהו‬
‫‪154‬‬
‫האנוש והבאתו ליש אחר שנעלם במחשבה ממנו‪ .‬והשמור הוא זכר רצוף‪ .‬וזהו ההפרש בינו ובין‬
‫הזכר‪ .‬כי הזכר הוא שמור שאינו רצוף אך יש שכחה בינתיים‪ .‬והשמור הוא רצוף בלי שכחה‬
‫ולפיכך הוא השמור מעולה מהזכר‪ .‬כמו שהתנועה הרצופה מעולה ממה שיש עמידה בינתיים‪ ,‬וזה‬
‫הכח הזכרנית ה יא משגת לדברים אחרים כגון שתשיג כמות מוגבלת שכבר הרגישה אותה ודמתה‬
‫אותה בדמיון לא טבע הכמות הכללית כי אותה ישיגה השכל‪ ,‬ויתקדם על הכח הזכרנית ההרגש‬
‫והדמיון‪ .‬כי האנוש אינו זוכר כי אם דבר שכבר הרגישו ודמהו בדמיונו‪:‬‬
‫ודע כי ציור הדבר יגמר בשלשה כוחות‪ .‬האחד דמיון הדבר‪ .‬השני ענין דמות הדבר ונקרא זכר‪.‬‬
‫השלישי הרכבת שני עניינים אלו ר"ל הרכבת דמיון הדבר והוא תבניתו עם ענינו והוא צורתו‪ ,‬וזו‬
‫היא כח המחשבה‪ .‬ולפיכך היא ממוצעת בין שתי כוחות אלו שהם הדמיונות והזכרות‪ .‬והזכירה‬
‫תשלם בעזרת אלו השלש כחות והבאת כל אחת מהן מה שמיוחד לה‪ .‬כי ענין הצורה תביאנו‬
‫הזכרנות וחקיקתה תביאנו הדמיונות‪ .‬והרכבת הענין אל החוק תתנהו החשבנית והיא המכרת‬
‫ומשגת מה שאפשר לה להשיג מאמתת בוראו ית'‪ .‬ובקבוץ אלו השלש יבא דבר השכוח בעת‬
‫הזיכרון‪ .‬וקושי הבאתו הוא מפני הפסד אחד מאלו‪ .‬או כשיולדו ליחות לבנות בסוף המוח ולא יניחו‬
‫אל הזיכרונות להשלים מעשהו‪ .‬כי המוח בשביל שהוא כמין תולעת שביארתי למעלה יעכבוהו‬
‫הליחות ההם לנוע‪.‬‬
‫ב)‪ .‬ציורי דמיון שאינם טובים בשעת החיבור‪ ,‬מקלקלים את צורת העובר‬
‫ספר שבילי אמונה ‪ -‬הנתיב השלישי ‪ -‬השביל השני‬
‫הנה למדנו כי בהתחבר האדם עם אשתו אם דמיונו ומחשבותיו וכיוונתו עסוקים בדברים לא טובים‬
‫הנה אותו הדמיון אשר במחשבותיו יקלקל הצורה הבאה מן הטפה ההיא ויהיה הנולד ממנו הולך‬
‫בדרך רעה ועליו נאמר זורו רשעים מרחם וזה יוליד להביא לנער היולד נשמי רשע ופריץ ואם‬
‫דמיונו ומחשבותיו עסוקים באשתו בדברי חכמה ובינה ומדות טובות והגונות הנה אותו הדמיון אשר‬
‫במחשבתו יש לו כח לצייר הצורה הזאת בטיפי הזרע כפי שהיה מדמה בשעת החיבור בלי ספק אף‬
‫אם יהיה האדם ההוא מאומות העולם אעפ"כ מחשבתו הטובה תמשיך נשמת צדיק לנער היולד‬
‫ממקום קדוש וטהור וחשוב‪.‬‬
‫ולכן כל אותם המתגיירים' מאומות העולם נפשם היתה נפשית ישראל עבור הרוח הקדוש שעברה‬
‫על לב אביהם בשעת חיבורם ועל כן קרבם הבוי"ת תחת כנפיו לבלתי ידח ממנו נודח‪ .‬ונפשות‬
‫המומר שהם נפשות רשעי או"ה ששם בהם הבוי"ת עבור הרהור מהרוח רעה שעברה על דעת אביו‬
‫בשעת תשמיש‪ ,‬ולכן הבוי"ת מסלק קוצים מתוך כרמו ודוחה אותם בשתי ידיים‪.‬‬
‫כמו כן שמעתי מפי מקובלים אמתיים כי כשתראה לנער שהוא תם וישר ואוהב המצות‬
‫ומתרחק מהעבירות והוא בושת פנים ומקבל מוסר בידוע שנפשו נפש צדיק על פי גלגול‬
‫שאבאר בנתיב התשיעי בע"ה ואם הפך הפך‪ .‬וענין זה הוא גורם מחשבת האיש והנהגתו עם אשתו‬
‫בשעת תשמיש ואפי' יהיו סתמן צדיקים או רשעים מזמין להם הבוי"ת נשמה כאשר הוא שם‬
‫כאשר ביארתי‪ .‬וזה כי כפי הכנת החומר אשר ציירו במחשבתם בשעת תשמיש כן תהיה‬
‫הנשמה מתחברת אליו וכפי מעלת חומר א' מחברו כן תתחבר אליו הנשמה הנכבדת‬
‫מהנשמה האחרת שמתחברים בחומר הגרוע ממנו כפי ערך חומר מחבריו‪.‬‬
‫א"כ ראה גם ראה כמה צריך האדם להיזהר ולהזהיר לאשתו בשעת תשמיש שיהיו נקיי' וטהורי'‬
‫מכל הרהור ומחשבה רעה ואז כל אשר יעשו יצליחו וראיה לזה ממה שהבאתי בחלק הראשון ר'‬
‫יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה אמר כי סלקן בנות ישראל מנהרא לסתכלן בי כי היכי דלהוי‬
‫להו זרעא שפירא כותי הנה זה החסיד הודיע כי בהיות האשה מחשבת ביופיו בעלותה מהטבילה‬
‫ומתחברת לבעלה אזי המחשבה ההיא אשר בדמיונה תצייר צורת הוולד כפי הדמיון שהיא מדמה‬
‫וא"כ נמצא הדמיון הרהור ומחשבה סבה גדולה לצורת הוולד ומדותיו כאשר ביארתי‪ .‬ולכן צריך‬
‫כל אדם לנקות מחשבותיו והרהוריו לזכותם בשעת תשמיש ולא יחשוב בדבר עבירה ויזמה ולא‬
‫באשר אחרת ולא בדברי הבאי אלא יחשוב בדברים הקדושים והטהורים ויפנה מחשבותיו מכל‬
‫הרהור רע ויטהרם ‪ .‬ויחשוב בחסידים הטהורים והקדושי' אנשי שכל ומדע והשכל כי‬
‫אותם המחשבות יחולו על הזרע ויציירו בצורתה בשעת התשמיש‪.‬‬
‫‪155‬‬
‫וכן צריך שיהא מחשב דעת אשתו ומשמחה ומכינה ומסעדה בדברים המשמחים את הלב כדי‬
‫שתשיג התאווה וזה יהא ניכר בנשימתה ובעיניה‪ .‬ואז יאהבו לזה ויהיו ביניהם פקחים כי‬
‫כפי מה שתהיה אהבתם זה לזה בשעת תשמיש כן יהיה פקחות הנער היולד וסכלותו‬
‫והטעם הוא לפי שאהבה לא תהיה כי אם מן התאווה‪ .‬והתאווה לא תהיה כי אם מחום הלב‪ .‬ומחום‬
‫הלב יחמו הדם וכל האיברים ולפי רוב תאוותם תהיה חמימותם ויחמו שני הזרעים זרע האיש וזרע‬
‫האשה אשר מהם יברא הילוד ולכן יהא הילוד פקח‪ .‬כי הפקחות הוא מחום הלב ומחידוד‬
‫המחשבה אשר במוח וכאשר תהיה היא ג"כ מסכמת למחשבות טהורות וזכות כמוהו‪ .‬אזי יהיו‬
‫שניהם אחדים בדבר המצוה ותתקשר מחשבתם כאחד ויולידו בן כפי הצורה הטהורה שציירו‪.‬‬
‫ואל תתמה על דבר זה‪ ,‬כי טבע פשוט הוא אפי' לעיני חכמי המחקר כי כפי המחשבה וההרהור‬
‫שיעבור על לב האדם ואשתו בשעת חיבורם יהיה הוולד מוכן ומציור אם טוב אם רע‪.‬‬
‫וכבר הביאו מעשה מההיא מטרוניתא שילדה בן שחור והיו היא ובעלה לבנים ויפים עד מאד וחשב‬
‫בעלה להרגה כסבור שזינתה עם כושי לולי שבא חכם אחד ואמר שמא הרהרה בשעת תשמיש‬
‫באדם שחור בדקו ומצאו צורות שחורות במשכיות אותו החדר ששמש בו ואמרה היא כי כששמשה‬
‫עם בעלה היתה מסתכלת באותם צורות ומהרהרת בהן‪ .‬א"כ הבן עד מאד וראה עד היכן יגיע כח‬
‫ההרהור בשעת תשמיש‪ .‬גם המקלות שפיצל יעקב לפני הבהמות יוכיחו‪:‬‬
‫והבין מה שארז"ל כל הנושא אשה לשם יופי חדש נכנס וחדש יוצא וחרב אוכלתו שנא' בי"י בגדו‬
‫כ י בנים זרים ילדו וגו' והסוד הגדול הזה הוא בהיותו נושא אשה לשם יופי הרי חבורו אינו לש"ש‬
‫לפי שהוא מהרהר בצורת' בדרך הגופניות ואינו מחשב במחשבה טהורה עליונה הנה הבן הנולד‬
‫מההרהור ההוא הוא בן נכרי וזר ועליו נאמר כי בנים זרים ילדו ואין לשם חלק בו ונמצאו בוגדים‬
‫בשם ולכך נסמכה פרשת בן סורר ומורה ופרשת תלוי לפרשת יפת תואר להודיע כי מאשת יפת‬
‫תואר לקוחה בשביה לא יצא אדם צדיק מאחר שאין הכוונה רק ליופי ואמר כי יצאו ממנה בנים‬
‫סוררים ומורים ראויין לארבע מיתות ב"ד‪:‬‬
‫ודע כי לא לחנם אירע לדוד ענין אבשלום ותמר כי שניהם בני יפת תואר היו‪ .‬והטעם כמו שכתבתי‬
‫כי כמו שהוא השורש כן יצאו הענפים וכן יהיו הפירות היוצאים מהאילן ההוא‪ .‬גם לא לחנם אהב‬
‫שלמה נשים עם היות שהיה בתכלית השלמות שנא' עליו ויחכם מכל האדם כי אם על ענין בת שבע‬
‫אמו אשת אורי' החתי‪.‬‬
‫גם דוד אביו ע"ה לא לחנם עשה המעש' הה וא של בת שבע אף כי היה תם וישר וירא אלהים אלא‬
‫על מה שאירע לאמו עם ישי אביו כמאמר רז"ל כי שנא לאשתו אם דוד ולא רצה לקרב אליה‬
‫והיתה לה שפחה אחת אמר לה לכי וטבלי ואבוא אליך הלילה מיד הלכה השפחה לגברתה אם דוד‬
‫ואמרה לה כזה וכזה דבר עמי אדוני בעליך ועתה לכי טבלי ובואי הלילה באפילה למיטתי והוא‬
‫יסבור שאני עמו במטה וישכב עמך וכן עשתה גברתה הלכה וטבלה וישכב עמה בלילה ההוא‬
‫ונתעברה מדוד מאותה ביאה ונמצא שהיה דוד ע"ה כא' מבני תשע מדות שביארתי למעל' והוא‬
‫מבני ערבוביא או מבני תמורה ולזה אמר הן באון חוללתי ובחטא יחמתני אמי לפי שלא כוון ישי‬
‫לבא עמה כי סבור הי' שבא עם שפחתו ואעפ"י שכוונתה היתה לש"ש עתה ראה גם ראה עד היכן‬
‫ישתלשל ויגיע כח המחשבה בשעת ביאה והנני מאיר עיניך לבאר לך הטעם‪:‬‬
‫דע כי מעין המים בהיותו נמשך ממקום גבוה למקום נמוך יש כח להעלות אותם המים אל מקום‬
‫גבוה אחר כנ גד גובה המקום שיוצאין ממנו וכן ידוע לבעלי הקבלה כי מחשבת האדם היא‬
‫ממקור נפש השכלית שנמשכ' מן העליוני' ויש כח במחשבה להתפשט ולהתעלות‬
‫ולהגיע עד מקום מוצאה ובהגיע' אל המקור אזי היא נדבקת ביסוד העליון שמשם‬
‫נמשכה ונעשי' היא והוא דבר א' וכשהמחשבה חוזרת להמשיך מלמעלה למטה נעשה הכל‬
‫בדמיון קו א' ואותו האור העליון נמשך למטה בכח המחשבה שמושכת אותו למטה ונמצא ששכנה‬
‫עמו ואז האור נמשך ומתפשט באותו המקום שבעל המחשבה יושב שם‪.‬‬
‫וכך היו החסידי' הראשוני' מדביקין המחשבה בעליוני' ומושכין האור העליון למטה ומתוך כך היה‬
‫נמשך האש מלמעלה למטה כמו בן עזאי שהיה יושב ושונה והאש מלהטת סביבותיו ור"א שהיה‬
‫יושב ודורש וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה רבינו ע"ה וגם מתוך כך היו הדברים בשבילן‬
‫מתברכין ומתוספין כפי כח המחשבה וזה הוא סוד צפחת השמן של אלישע וכד הקמח של אליהו כי‬
‫‪156‬‬
‫כל דבר שהיו מחשבין בו ומתכוננין עליו באותה שעה היה מתקיים אם טוב ואם רע‪ .‬ועל זה הענין‬
‫אמרו ז"ל נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות‬
‫ואחר שהדבר כן הוצרכו רז"ל לומר כי בהתחבר האדם עם אשתו אם מחשבתו נדבקת בעליונים‬
‫הרי אותה המחשבה מושכת אור העליון למטה והיא שורה על אותה טפה שהוא מתכוון עליה‬
‫ומהרהר בה כענין צפחת השמן ונמצאת אותה טפה נקשרת לעולם באור הבהיר‪.‬‬
‫וזהו סוד בטרם אצרך בבטן ידעתיך‪ .‬מפני שכבר נקשר האור הבהיר בטיפת אותו צדיק בעת החבור‬
‫לפי שהמחשבה נקשרת בעליונים ומשכה האור הבהיר למטה והבן זה עד מאד ושמרהו כי יועיל‬
‫לזה הספר ולזולתו‪ .‬ולכן אמר שלמה במשליו הנמרצות בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך‪.‬‬
‫וארז"ל ואפי' לדבר עבירה והיינו בצרכי הגוף קטן וגדול‪ .‬ומה שאמר דעהו כבר ידעת מהו לשון‬
‫ידיעה שהוא חבור הנפש השכלית ודבוקה באור העליון‪ .‬וכאשר חבור האדם עם אשתו‬
‫נקרא ידיעה כן דבוק הנפש בעולם השכל נקראת ידיעה‪ .‬ולכן אמר הכתוב בטרם אצרך בבטן‬
‫ידיעתיך‪ .‬וזה כוון אל הצורה השכליות לא אל צורת עצמותו וכ"ש אל עיקר מציאתו‪ .‬וידוע הוא‬
‫שלא נקרא האדם יודע דבר פלוני עד שנדבק במושכל המשכיל ואמר בסוף והוא יישר‬
‫אורחותיך כי האור העליון יהיה נבדק במעשיו ויהיו כלם בסדר נכון וקיים‪ .‬ואחר שהודעתיך זה‬
‫התבונן למה שארז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה כמו שביארתי למעלה‪ .‬כי בהיות האדם מחשב‬
‫בדברי רשע וטינוף אזי מחשבתו נדבקת בטינופא בעליונים והרי נפשו מחייב לשמים שהרי הוא‬
‫מטמא במגע‪ .‬אבל אלו עשה עבירה למטה לא נגע אל השמים משפטה ואז יקל מעליו יותר מן‬
‫הרהור הרע שהוא נדבק בעליוני' והוא קרוב לקצץ בנטיעות ומכאן תבין עונש המהרהר בעבירה‬
‫בשעת תשמיש כי אותה המחשבה המטונפת חלה על הטפה ומיסדת ממנה יסוד רשע ועול ומטונף‪.‬‬
‫ובהיות אדם ואשתו מתכונים בקדושה ובטהרה לדבר א' אזי יהא הזרע ההוא טוב וישר וירא‬
‫אלהים‪ .‬והנה זה מבואר טוב ונעים‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪157‬‬
‫פרק י‬
‫הנפש המדברת‬
‫והנפש המדברת‪ ,‬מבואר הוא שכחה בלשון‪ .‬א)‪ .‬והיא הנפש אשר נפחה בוראה ית' באדם‪.‬‬
‫כאמרו ויפח באפיו נשמת חיים‪ .‬והיא היתה בו לנפש המדברת‪ .‬כמו שתרגם אונקלוס‪ .‬ויהי‬
‫האדם לנפש חיה‪ .‬והות באדם לרוח ממללא‪ .‬וכן יראה מדברי רז"ל שאמרו‪ :‬רבא ברא גברא‪,‬‬
‫שדריה לקמיה דרבי זירא‪ ,‬הוי משתעי ליה ולא אישתעי‪ ,‬אמר ליה דמן חבריא את‪ ,‬תוב‬
‫לעפרך‪ .‬הנה ראינו כי כח המדבר אי אפשר להיות באדם כי אם מהבורא יתברך‪ ,‬והוא‬
‫חלק מן השכל‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הנפש המדברת צורתה וכוחה‪ ,‬הוא בדיבור‪ ,‬ויש דיבור פנימי ויש דיבור חיצוני‬
‫ספר עקידת יצחק ‪ -‬שער סב‬
‫אחר שמותר האדם משאר בעלי חיים סגולת דבורו‪ ,‬הנה היה מהמחויב אליו שלא יצא מדלתי‬
‫שפתיו דבר רק במה שישמר לו הבדלו‪ .‬הקודם הוא מבואר ממה שאמר הכתוב (בראשית ב') ויפח‬
‫באפיו נשמת חיים וגו'‪ ,‬ותרגם אנקלוס והות באדם לרוח ממללא‪.‬‬
‫ועם שזה יאמר בעצם וראשונה על הדבור הפנימי‪ ,‬שהוא הכח המחשבי המיוחד אליו‪ ,‬שעליו‪,‬‬
‫נקרא חי מדבר‪ ,‬כלומר חי שכלי‪ ,‬כענין אחת דבר אלהים (תהלים ס"ב)‪ ,‬דברתי אני עם לבי‬
‫(קהלת א')‪ ,‬וזולתם‪.‬‬
‫מכל מקום הדבור החציני הוא שותפו רעו ומליצו‪ ,‬יצא לחוץ ידבר את אשר עם לבבו לזולתו‪ ,‬אם‬
‫על דרך השאלה או התשובה‪ ,‬או על דרך הלמוד‪ ,‬או ההגייה‪ ,‬עד שעל כן הוכרח שיהיה מציאות‬
‫הדבור והלשון מכלל הנבראים בששת ימי הבריאה‪ ,‬בו ישתתפו קצתם לקצתם‪ ,‬להודיע את אשר‬
‫בלבבם‪ ,‬וכמו שאמר (משלי ט"ז) "לאדם מערכי לב ומי"י מעני לשון"‪ .‬יאמר‪ ,‬שכבר היה האדם‬
‫בטבעו משכיל ומבין לערוך מערכי העניינים המחשביים אשר בלב‪ ,‬אמנם מה' היתה לו למוד הלשון‬
‫לשלמות שני‪ ,‬בו יהיה שואל ומשיב‪ ,‬באופן שישתלם בו מציאותו‪ ,‬וכן אמר הנביא (ישעיה נ') י"י‬
‫אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר‪ .‬והכל אמרו (ב"ר פ' י"ח) שנברא העולם‬
‫בלשון הקדש‪ ,‬כי הוא הלשון הנברא במאמרו יתעלה‪ ,‬ואשר בו השכיל לאדם וחוה לשמוע מפיו‬
‫דבר‪ ,‬ואשר בו ידברו איש את רעהו‪ ,‬כמו שנתבאר במאמר (בראשית ב') לזאת יקרא אשה כי מאיש‬
‫וגו' (שער ח')‪ .‬וממנו למדו הדורות הנמשכים אחרי כן להמציא הלשונות במספרם‪ .‬וכבר נתפאר על‬
‫זה ה' יתעלה באומרו (שמות ד') מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש וגו'‪.‬‬
‫ומהידוע כי החרש שאינו מדבר אינו מכלל האדם בכל משפטיו (תרומות פ"א)‪ ,‬וזה לפי שהדבור‬
‫הפנימי והחיצון הם שותפים וקרובים‪ ,‬חסרון האחד מעיד על חסרון השני בלי ספק‪ .‬והוא מה שאמר‬
‫הכתוב מסיר שפה לנ אמני וטעם זקנים יקח (איוב י"ב)‪ .‬כי הסרת השפה נמשכת מלקיחת הטעם‬
‫הפנימי מהמדבר‪ .‬וההפך לב חכם ישכיל פיהו‪( ,‬משלי י"ו)‪:‬‬
‫ב)‪ .‬כוח הקללה לחול‪ ,‬מפני שכוח המדבר הוא עליון‬
‫ספר החינוך ‪ -‬מצוה רלא‬
‫שלא לקלל אחד מישראל בין איש בין אשה‪:‬‬
‫אף על פי שאין בנו כח לדעת באי זה ענין תנוח הקללה במקולל ואי זה כח בדבור להביאה עליו‪,‬‬
‫ידענו דרך כלל מכל בני העולם שחוששין לקללות‪ ,‬בין ישראל בין שאר האומות‪ ,‬ויאמרו שקללת‬
‫בני אדם‪ ,‬גם קללת הדיוט תעשה רושם במקולל ותדביק בו המארה והצער‪ .‬ואחר דעתנו דבר זה‬
‫מפי הבריות‪ ,‬נאמר כי משרשי המצוה‪ ,‬שמנענו השם מהזיק בפינו לזולתינו כמו שמנענו מהזיק להם‬
‫במעשה‪ .‬וכעין ענין זה אמרו זכרונם לברכה [מועד קטן י"ח ע"א] ברית כרותה לשפתיים‪ ,‬כלומר‬
‫שיש כח בדברי פי אדם‪ :‬ואפשר לנו לומר לפי עניות דעתנו‪ ,‬כי בהיות הנפש המדברת‬
‫שבאדם חלק עליוני‪ ,‬וכמו שכתוב [בראשית ב'‪ ,‬ז'] ויפח באפיו נשמת חיים‪ ,‬ותרגם‬
‫אונקלוס לרוח ממללא‪ ,‬נתן בה כח רב לפעול אפילו במה שהוא חוץ ממנה‪ ,‬ועל כן ידענו‬
‫‪158‬‬
‫ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש האדם ודבקותה בעליונים כנפש הצדיקים והחסידים‪ ,‬ימהרו‬
‫דבריהם לפעול בכל מה שידברו עליו‪ ,‬וזה דבר ידוע ומפורסם בין יודעי דעת ומביני מדע‪ .‬ואפשר‬
‫לומר עוד‪ ,‬כי הענין להשבית ריב בין בני אדם ולהיות ביניהם שלום‪ ,‬כי עוף השמים יוליך את הקול‬
‫ואולי יבואו דברי המקלל באזני מי שקילל‪:‬‬
‫ג)‪ .‬חיוב קיום מוצא שפתיים מפני שזה בכח המדבר‬
‫ספר החינוך ‪ -‬מצוה שנ‬
‫משום ככל היוצא מפיו יעשה‪:‬‬
‫משרשי המצוה‪ ,‬לפי שהאדם לא ישתתף בעליונים זולתי בדבור‪ ,‬והוא כל החלק הנכבד שבו‪,‬‬
‫וזה יקרא באדם נפש חיה‪ ,‬כדמתרגם אונקלוס והות באדם לרוח ממללא‪ ,‬כי שאר חלקי הגוף מתים‬
‫הם‪ ,‬ואם יפסיד האדם זה החלק הטוב ישאר הגוף מת וככלי אין חפץ בו‪ .‬על בן נתחייב לקיים‬
‫דבורו במה שהוא משתמש בו בדברי שמים מכל מקום‪ ,‬כגון בהקדשות ובכל דברי הצדקות‪:‬‬
‫וביתר כל עניני העולם‪ ,‬אף על פי שלא נתייחדו בהן עשה ולאו‪ ,‬ציוו חכמים והזהירו כמה אזהרות‬
‫שלא ישנה אדם בדבורו‪ .‬גם תקנו לקלל המשנה בדבורו כל זמן שנעשה בענין מעשה‪ ,‬וזהו ענין‬
‫מי שפרע הנזכר להם בהרבה מקומות‪.‬‬
‫ד)‪ .‬הדיבור הוא השלמת צורת האדם‬
‫ספר גבורות השם ‪ -‬פרק כח‬
‫ויהי האדם לנפש חיה והוה לרוח חיה ממללא‪ .‬כי האדם צורתו חבור הנשמה השכלית והגוף ביחד‪,‬‬
‫ודבר זה הוא עצמו כח המדבר שהוא נשמה עם הגוף כמו שיתבאר‪ ,‬וכח המדבר הוא גמר‬
‫צורתו‪ ,‬וכל זמן שהוא בבטן אמו אין לו רוח ממללא עד שהוא יוצא לאויר העולם‪ .‬והכאה הזאת‬
‫שהוא מכה על פיו‪ ,‬רצה לומר גמר צורתו‪ ,‬ונקרא זה הכאה על פיו‪ ,‬כי כן גמר צורה של כלי נקרא‬
‫מכה בפטיש המכה על הכלי בגמר מעשה זהו גמר מלאכתו‪ ,‬כן גמר צורתו שהוא חי מדבר הוא‬
‫נעשה על ידי גמר פיו ששם כח הדברי‪ ,‬והגמר היא הכאה ושם נגמר ונעשה האדם מורכב מן‬
‫הנשמה השכלית וגוף‪ .‬וזה כי פועל הדבור על ידי גוף‪ ,‬ואי אפשר זה בלא נשמה שכלית כמו שאמ'‬
‫למעלה כי התינוק שאין לו שכל אינו מדבר וכן הבהמה יש לה כלי הדבור ואין בה‬
‫דבור כי הבהמה אין לה נשמה שכלית‪ .‬ובא לומר כי גמר צורתו של אדם שזהו גמר מלאכתו‪,‬‬
‫נעשה בגמר פיו שבו כח הדברי‪.‬‬
‫ה)‪ .‬נבלות הפה מנבלת את צורת האדם‬
‫ספר חדושי אגדות חלק ראשון עמוד כה ‪ -‬מסכת שבת‬
‫באון נבלות הפה צרות רבות וכו'‪:‬‬
‫אמר רב חסדא כל המנבל וכו'‪ .‬פירוש‪ ,‬כבר אמרנו כי החטא נבול פה הוא שחוטא בדבר אשר הוא‬
‫צורת האדם‪ ,‬במה שהאדם חי מדבר והוא מנבל פה אשר נחשב צורת האדם‪ .‬ואף אם הוא‬
‫חוטא בדבורו והוא מחרף ומגדף אין החטא ההוא מיוחד לפה [כי הוא כפירה]‪ .‬אבל נבול פה חטא‬
‫הזה מיוחד לפה שאינו עושה דבר רק שמוציא דברי נבלה‪ .‬אבל חטא זה נקרא נבול פה שמנבל את‬
‫פיו והוא חוטא בצורת האדם בלבד שהוא הפה‪ .‬ולכך אמר לפני זה שבשביל חטא נבול פה צרות‬
‫רבות וגזירות מתחדשות‪ ,‬כל זה בשביל שחוטא בצורה שהוא כל האדם‪ ,‬שכן תרגום אונקלס‬
‫(בראשית ב') ויהי האדם לנפש חיה ‪.‬והוה אנשא לרוח ממללא‪:‬‬
‫‪159‬‬
‫כי יש בשכל ג' מינים‪ ,‬או תקראם ג' מדרגות מושכלות‪ .‬א)‪ .‬והם שכל האפשרי‪ ,‬המכונה שכל‬
‫החומרי הוא כח המדבר‪ .‬ושכל הקנוי והוא העיוני‪ .‬ושכל הפועל‪ .‬ב)‪ .‬שאבארם לפנים‬
‫בסמוך‪ .‬ושכל החומרי שהוא השכל המתפעל‪ ,‬יהיה דמיון החומר והנושא לשכל הקנוי והוא‬
‫השכל הנקנה‪ .‬ושכל הנקנה‪ ,‬דומה כחומר וכנושא לשכל הפועל‪ .‬ושכל הפועל לפעולת ההשגה‬
‫בכח המדבר‪ .‬והגיעו השגתו בתכלית מדרגות השלמות אשר לאדם‪ ,‬הוא שישיגהו‪ ,‬והוא‬
‫תכלית ההצלחה‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬שלשה מיני שכל יש באדם‬
‫כתב הגר"א (אורות הגר"א)‪ ,‬וז"ל‪" :‬מפני שהיות ע' כוחות נטועות באדם‪ ,‬והשכל הוא‬
‫המנהיג אותם‪ ,‬נחלק לשלשה והם‪ :‬השכל העיוני‪ ,‬והוא אשר שמו החוקרים שמו‬
‫'אלוקיות'‪ ,‬והוא הראשון במעלה‪ ,‬לפי שהנושא אשר תחקור הוא הנמצא בהחלט‪,‬‬
‫והעיוני המיוחד הוא [לחשוב] באל יתברך ובמלאכיו וכל צבאיו‪ ,‬מצד שהם צורות נכבדות‬
‫מופשטות מחומר כלל‪.‬‬
‫והשכל המחשבי ‪ ,‬הוא אשר קראוהו המחקרים‪' :‬מדיני'‪ ,‬שהיא המעיינת בתכלית המיוחד‬
‫לאדם‪ ,‬להמציא הבריאות לגופו להעמידו על בוריו‪ ,‬ולהמציא מזונו ההכרחי‪.‬‬
‫השכל המעשי‪ ,‬הנקרא בפיהם‪' :‬טבעי'‪ ,‬איך לזרוע ולקצור למזונו ההכרחי‪ ,‬היא מעיינת‬
‫תחבולות איך להוציאם אל הפועל"‪.‬‬
‫ג)‪ .‬בשכל העיוני שלש מיני השגות‪.‬‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ח נפש המדבר ‪ -‬פרק ב‬
‫בעיוני הזה משיג האדם שלשה מיני השגות‪:‬‬
‫א) הוא שכ ל נקנה ר"ל שהוא קנוי ומבונה מן הקדמות אשר המה החושים או מושכלות הראשונות‬
‫ועל ידם הוא בונה וקונה חכמות רבות גדולות ונפלאות בהיקש השכל ודרכי המופת המהלך על‬
‫כנפי ההיגיון עלי דרך ועל אורח המחקריי‪:‬‬
‫ב) היא השגת מציאות הבורא ומציאות צורות הנפרדות הם המלאכים הנפרדים מחומר לא שמשיג‬
‫מהות הבורא או המלאכים לפי שאינו בחוק הבשריי להשיג המהות‪:‬‬
‫ג) שמשיג על ידו הצורות הטבעיות הנושאים על החומר והוא משיג הצורה העצמיית ומפליטה‬
‫מהחומר הנושא אותה‪.‬‬
‫‪161‬‬
‫פרק י א‬
‫הנפש המתאווה‬
‫ונפש המתאווה‪ ,‬היא תתאווה כבהמה‪ .‬וכלן נקראת נפש הבהמי‪ ,‬וממנה נמשכות כל התאוות‬
‫הרעות‪ ,‬בהתגברה על הגוף‪ ,‬ובה ישתוקק א)‪ .‬האדם לדבר אחד או ימאסהו‪ ,‬ובסבתם נמשכות‬
‫המחשבות הרעות‪ ,‬הכעס והרצון ב)‪ .‬והפחד והגבורה ג)‪ .‬והאכזריות והרחמנות והאהבה‬
‫והשנאה‪ .‬והרבה מאלה המקרים הנפשיים הם בסבתה‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬החשק ימשוך אחריו היותר גדול שבכאבי הנפש‬
‫ספר שבילי אמונה ‪ -‬הנתיב החמישי ‪ -‬השביל השמיני‬
‫והחשק מן החוליים המתיילדים במוח והוא תגבורות תשוקה עם מחשבה ותאוה ולכן ימשוך אחריו‬
‫היותר גדול שבכאבי הנפש רצוני לומר המחשבה והתעור' ולכן החשק היא שם למה שיהיה יותר מן‬
‫האהב' וכמו שהניצו ח הפלגת הזריזות כן החשק הפלגת אהבה ומלת חשק תורה על זה שהוא מלשון‬
‫וחשוקיהם כסף כלומר שנקשר לבו בלב' קשר אמיץ שאינו נפרד כלל‪ .‬וכתב אפלאטון צריך האד'‬
‫להתרחק מהחשק כי היא תקווה מתעוררת בלב ויתקבצו בו כחות מן התאוה וכל אשר יוסיף‬
‫להתחזק יוסיף בעליו לדאוג ולהיעצב ולהניד שנתו וישרוף דמו ויתהפך למרה שחורה ותבער המרה‬
‫הירוקה ותשתנה אל המרה השחורה ומתגבורת המרה השחורה תשחת המחשבה ומהשחתת‬
‫המחשבה יהיה חסרון השכל ובלבול הדעת ויגרום לעצמו השיגעון ויהיו עמוקים מהירי התנועה‬
‫בעבור סער הנפש במחשבה ותשוקת' להשיג מה שישתוקק אליו ויהיו עפעפיו כבדו' ומראהו‬
‫כרכומי לתגבורת המרה השחור' ויהיה דפק עורקיו חזק לו ימצא בו התפשטות הדפק הטבעי ולא‬
‫ישפל הכאתו וכאשר תעמיק הנפש במחשבה יופסדו פעולות הנפש ופעולות הגוף יחד כי הגוף‬
‫נמשך אחרי הנפש בפעולותיה והנפש נמשכת אחר הגוף גם כן בהתחדשו ורפואתו בחמלת הבורא‬
‫יתברך כי לא מצאתי לו רפואה אמנם הנאות לו להוציא מלבו מחשבתו ולהרחיקו מהמשך במחשבה‬
‫וישמחוהו בהשמעת השיר ובכל מיני שמחה ויתמיד הבטת המים והירקות והפנים הנעימים‬
‫ב)‪ .‬התנועות הנפשיות‪ ,‬הכעס והפחד והדאגה וכדומה‬
‫ספר שבילי אמונה ‪ -‬הנתיב החמישי ‪ .‬השביל התשיעי בתנועות הנפשיות‪:‬‬
‫התנועות הנפשיות צריך האדם לידע אותם ולהיזהר בהם ואלו הן הכעס והפחד והדאגה והשמחה‬
‫שהם פעולת הנפש‪.‬‬
‫הכעס הוא תנועת הרוח מתוך הגוף לחוצה לו אם הדם מבקש לבצר ולכן דפק לבו קטן וחלוש מאד‪.‬‬
‫והנה לא ימות ממנו האדם אמנם יעורר חמימות הגוף ומחממו חמימות גדול ומוריש קדחת וימות‬
‫וקדחת עפושית בו יתעוררו החלטים‪ .‬וכתב אפלאטון כאשר השחין מחולי הגוף כן הכעס הוא מחולי‬
‫הנפש‪ .‬עוד כתב יאות לאדם לדעת שיעור הכעס ואל יהי כעסו חזק וארוך ולא חלש וקצר כי הא'‬
‫ממדות זאבי היער והשנית ממדות הנערים‪.‬‬
‫ואולם הפחד יוריש לגוף רעדה וקרירות‪ ,‬כי הלב מפחדו ימשוך אליו הטבעי‪ ,‬ולכן יהא דפק לבו‬
‫גדול מאד ויצטננו אצבעות ידיו ורגליו‪.‬‬
‫והדאגה תפעל בנפש פעולת הפחד אלא שפעולת הפחד תהיה בבת אחת והדאגה תפעל בזמן‪ .‬ועל‬
‫זה יתכן להמית הפחד כשיתחזק ויהיה האדם מוכן בבניינו וטבעו רפה הלב‪ ,‬ולזה תופסד הנפש‬
‫כשירפה רפיון רב אחרי כן תצא לחוץ‪ ,‬והדאגה תמס הלב‪ .‬ואמר גאלינוס שתיית סם המות קל‬
‫מהדאגה כי הדאגה היא מות טבעית לפי שמיבשת רטיבות הגוף ותפיל לאדם בקדחת היבש‪,‬‬
‫ומחלשת כח האדם‪ ,‬ומפלת תאות המאכל‪ ,‬ומשמן בשרו ירזה‪ ,‬כי היא תקבץ תנועות הדם והחום‬
‫הטבעי‪ .‬ונוחם כשיכבד להב הנפש בבורחה ממה שיעציבהו ויזיק בה‪.‬‬
‫‪161‬‬
‫ולכן אין ראוי למשכיל לדאוג על מה שאבד ממנו‪ .‬כי לא תועיל לו דאגתו כי לא ישוב לו‬
‫בשביל זאת הדאגה הממון שנאבד ממנו או ג"כ אם מת לו מת לא יוכל להחיותו כמאמר דוד על בנו‬
‫ועתה מת‪ ,‬למה אני צם האוכל להשיבו וגו'‪.‬‬
‫גם אין לאדם לדאוג על מה שיש לו עתה‪ ,‬כי כשיעריך אותה הרעה לשעת מיתה‪ ,‬ימצא שתהא אותה‬
‫הרעה טובה‪ ,‬כי תהיה שעת מיתה רעה ממנה‪ .‬והדואג על מה שעתיד להיות עושה סכלות כי מי יודע‬
‫אם ימות קודם שיבוא אותו הדבר כמו שאמר בן סירא אל תדאג לצרת מחר כי לא תדע מה יולד‬
‫יום אולי יום מחר יבא ואיננו ונמצאת דואג על עולם שאינו שלך‪ .‬ואמר החכם הדואג אשר לא יתום‬
‫יגונו‪ ,‬מבקש יותר מכדי ספקו‪ .‬וחכם ראה לאדם דואג אמר לו אם דאגתך על העולם הזה יניח לך‬
‫האלהים ממנה‪ .‬ואם על הבא האלהים יוסיף לך דאגה‪.‬‬
‫אמרו ז"ל שלשה מביאין לאדם לידי דאגה‪ .‬גידול שער‪ ,‬וגידול ציפורנים‪ ,‬ובגדים פצועים‪ .‬עוד‬
‫אמר החכם ששה לא יחסר מהם דאגה‪ .‬אלו הן‪ .‬המקנא‪ .‬והחומד‪ .‬והעשיר‪ .‬והמפחד מן הריש‪.‬‬
‫והיושב עם בני מוסר ואינו מהם‪ .‬ומי שיש לו זמן מועט עדיין שהעשיר‪ ,‬לפי שהוא מפחד על ממונו‪.‬‬
‫והמבקש מעלה שהוא פחות ממנה‪ .‬ואמר החכם הרוצה להאריך ימים יזמין למקרים לב אמיץ‪ .‬וכתב‬
‫ארסטו כאשר תראה האדם בעציבות המתמדת שאין לו סבה ידועה ונמיכת הרוח ועצלות הנפש עם‬
‫ייאושו מטוב העולם‪ ,‬זה יבא מרוב השחורה‪ .‬ולכן ראוי לנקות ויריח ההדס והחבק שהם משמחים‬
‫לב הדואג‪.‬‬
‫והשמחה הממוצעת תגדל החום הטבעי ויתחזקו כחות האיברים לפעול פעולותיהם כראוי ויתעכל‬
‫המזון עיכול טוב בקלות וייטב מראה הפנים ויתחזק אור העיניים וכל ההרגשות ויתחזק אור השכל‬
‫וכן ראוי לאדם לשמוח בחלקו בימי הבלו ולא יבקש יתרונות‪ .‬וצווה פילוסוף לתלמידו ואמר לו די‬
‫לך מן העולם הזה מה שיטריפך לחם חוקך ומה שירוה צימאונך ומה שיסתיר ערוותך ודי לך‬
‫במקום שיהא לך בו מחסה מזרם צל מחורב‪ .‬והיה משרת נשמתך ותצליח ותעשיר ושים‬
‫הארץ ערשך והכוכבים נרך והחכמה בקשתך ולמוד ועשה מהתורה עסקך ותהיה מבחר‬
‫אנשי דורך ותשיג למעלת המשובחים מאחיך‪ .‬והזהר מהרשת הפרושה על הארץ מאהבת‬
‫האנשים לנשים כי משחתת החכמה והנפש‪ .‬ומסירה האימה ומעוררת השנאה‪ .‬אמנם ריבוי השמחה‬
‫יזיק הרבה ואולי אם יהיה חלש בבניינו תמיתנו‪ ,‬כי יצא החום טבעי לשטח הגוף ויתקרר הלב‬
‫פתאום‪:‬‬
‫ג)‪ .‬תנועות הפחד והגבורה והעיצבון‬
‫דרשות הר"ן ‪ -‬הדרוש השנים עשר‬
‫תנועות הפחד והגבורה הם הפכיות‪ ,‬כי תנועת הרוח מחוץ לפנים‪ ,‬ותנועת הגבורה היא תנועת‬
‫מפנים לחוץ‪ ,‬וסבת התחלפות כל זה‪ ,‬כי הפחד מסובב מדם דק מימי קר ולכן מפני קרירותו ודקותו‬
‫הוא כבד התנועה לחוץ‪ ,‬ותקל יותר תנועתו מחוץ לפנים‪ .‬ולכן יקבל רושם הדברים המפחידים‬
‫מהרה‪ .‬ותנועת הגבורה מסובבת מדם עב רב החום בלתי עכור‪ ,‬וזה לרוב חמימותו ודקותו יוליד‬
‫רוח רב תקל תנועתו מבפנים לחוץ‪ ,‬ולזה יהיה מוכן לגבורה עד שלא יתחדש בבעליו הפחד‬
‫והעיצבון‪ ,‬כי בעלי הגבורה לא יפחדו ולא יתעצבו‪ ,‬כי העיצבון היא התקיים צורת ההיזק בדמיון‪,‬‬
‫ובעלי הגבורה לא יתעצבו ‪ -‬כי להפלגת תנועתם בנקמה ולקלותם ידמה להם כאלו כבר נעשה‪,‬‬
‫ולהתקיים הדמיון ההוא תסור צורת המזיק מהדמיון‪ .‬והוא מה שאמרה תורה לא תקלל חרש‪ ,‬ואין‬
‫הכוונה בחרש לבד‪ ,‬שהרי אמרו‪ .‬מנין לרבות כל אדם ת"ל בעמך לא תאור‪ ,‬אבל הכוונה בזה כי‬
‫הנפש כשהתנועה לנקום מהמזיק כפי צורת ההיזק הקיימת בדמיון‪ ,‬הנה לא תסור מהיות מתנועעת‬
‫עד שתגמול למזיק לפי צורת ההיזק הרשומה בדמיון‪ ,‬וכאשר שלמה [לה]‪ ,‬אז תנוח אותה התנועה‬
‫ונעדרה אותה הצורה מהדמיון‪ .‬ופעמים תשלמנו גמול בקללה ובחירופין לבד ותנוח בדעתה‪,‬‬
‫בשיעור מה שהגיע למזיק מן הנזק באותן המאמרים והחירופים‪ .‬ופעמים יהיה הענין יותר קשה ולא‬
‫תנוח התנועה ההיא עד שתיקח נפש המזיק ותסלקהו מהמציאות‪ ,‬וזה הוא התכלית‪ .‬ופעמים תהיה‬
‫תנועת הנפש לקטנה לבקש עונש המזיק‪ .‬וזה לקטנות עונו עד שתנוח התנועה ההיא בזעקות‪ ,‬וגזמו‬
‫אותו וקללו אותו‪ .‬ואולי היה עולה במחשבתנו כי תכלית מה שאסרה לנו התורה קללת איש‬
‫מישראל‪ ,‬כשיהיה משמיע אותו למה שישיגהו מן הצער והכאב אבל קללת חרש לא תהא אסורה‪,‬‬
‫לכן הודיעתנו התורה כי לא הקפידה בענין המקולל לבד‪ ,‬אבל הקפידה בענין המקלל שלא ירגיל‬
‫נפשו לבקשת הנקמה‪ ,‬ובזה יטה מזגו אל השווי‪ ,‬וכל זה אמנם מתכונת בעלי הגבורה אשר להם בזה‬
‫‪162‬‬
‫הכנה טבע ית‪ .‬ולכן בקש יהונתן לדעת אם הם מוכנים לגבורה או לבריחה‪ .‬וכאשר מצא שהם‬
‫מוכנים לפחד וליראה עלה עליהם ועשה והצליח‪ .‬וזה אמנם לא היה בכלל נחש‪ ,‬כי זה יגזרהו עיון‬
‫שכלי ומנהגו של עולם הוא‪ .‬ומה שאמר כל נחש שאינו וכו' אינו נחש‪ ,‬הכוונה בזה שכל נחש‬
‫מהנחשים האסורים שלא יסמוך עליו כמו שהיה אלו סומכים [בנסותם] בדבר המותר אינו נחש‪,‬‬
‫ורב כשהיה בודק במברא לא היה תולה מעשיו באותם הדברים‪:‬‬
‫‪163‬‬
‫והיא החוטאת‪ ,‬כי היא יצר הרע‪ .‬א)‪ .‬ועליה נאמר והנפש החוטאת היא תמות‪ .‬וצריך‬
‫הירא את דבר ה' להלחם עם הנפש הבהמית הזאת‪ ,‬כגיבור הנלחם עם אויבו‪ .‬ובעת‬
‫עלותה ישפילנה‪ ,‬ובעת התגברה יחלישנה‪ ,‬עד אשר ישב בבטח ובשלוה וימצא שלום‬
‫לנפש השכליות‪ .‬כענין שאמר שלמה ע"ה "תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סור‬
‫מרע" נהיה משורש נהייתי ונחליתי‪ ,‬והוא על משקל "נפש נענה תשביע רצונו" לומר תאווה‬
‫הנשברת אחריתה תערב לנפש‪ ,‬היא נפש השכלית‪ .‬ותועבת כסילים סור מרע‪ ,‬רצונו‪ .‬כי‬
‫הכסילים תיעבו הטוב‪ ,‬שהוא סור מרע‪ .‬ובחרו ברע ולא סרו מאחרי תאוותם‪ ,‬ומאחרי שרירות‬
‫לבם הרע‪ .‬ומאחר שלא נתרחקו מן המידות המגונות ומהבלי התענוגים הגופיים‪ ,‬הנה הם‬
‫בהמה על צורת אדם‪ .‬הואיל והנפש השכלית אשר להם‪ ,‬לא תשלים פעולתה‪ .‬וזהו‬
‫מאמר הכתוב "יודע צדיק נפש בהמתו וגו'"‪ .‬רצונו לומר‪ ,‬כי הצדיק שובר נפש הבהמית‬
‫שבו‪ ,‬כמו יודע בהם את אנשי סכות‪ .‬וכן וידוע חולי‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הנפש הבהמית היא היצר הרע‬
‫ספר עץ חיים ‪ -‬שער נ פרק ז‬
‫כי הנפש הבהמית היא החוטאת ואלו מגדלים ויועצים הגוף וכל מדות רעות כגון כעס וכיוצא כולם‬
‫מהם נמשכים לפגום הנפש והם נפש המתאוה והחומדת לכן נקרא יצה"ר‬
‫ספר עץ חיים ‪ -‬שער נ פרק ט‬
‫ונבאר מהו ענין יצה"ט וי צה"ר כי הוא עומק גדול ונלע"ד דבר האמיתי כי נודע כי כל העולמות הם‬
‫טו"ר והנה בעולם העשיה הרע הוא ד' יסודות שהם שמרים של האופנים ואלו נכנסין באדם לפתח‬
‫חטאת רובץ‪ .‬החומר שהוא הגוף והצורה שהוא ענין נפשות היסודות כנ"ל ולא נגמר‬
‫כניסתן בתשלום עד שלש עשרה שנה כי כן הגוף הולך וגדל וגם הנפש הולך וגדל כי תחלה נכנס‬
‫נפש הדומם והצומח שהוא הזן ואח"כ נפש חי בתשלומה עד שהולך ברגליו ומתנענע כרצונו ואח"כ‬
‫נכנס בו נפש השכל המעשיי שהוא מזמן הפעוטות ואילך ואח"כ שכל העיוני לדעת בחכמות‬
‫המלאכות והסחורות והרי נשלמו ד' חלקי הנפש וחומר ארבע יסודות בתשלום י"ג שנה‪ .‬וזה נקרא‬
‫גוף האדם ונפש ד' יסודות הנקרא דרך כללות נפש הבהמית‪ ,‬כי כל תאותה להחזיק הגוף כעין‬
‫הבהמה וזו הנפש הוא מצד הרע ושמרים דעשיה‪ .....‬והנה על נפש היסודות אמרו שהיצה"ר‬
‫נכנס באדם משנולד כי האדם עצמו הוא נפש דאופני קודש דעשיה‪ .‬עכ"ל‬
‫‪164‬‬
‫ויש מפרשים יודע צדיק נפש בהמתו‪ ,‬שהצדיק הוא יודע איכות שיתופה בחומר בהמתו‪,‬‬
‫ומנהיגה בהנאותיה כפי הכמות הראוי לה מהם‪ .‬א)‪ .‬ורחמי רשעים אכזרי רוצה לומר‪ ,‬כי מה‬
‫שמרחם הרשע והגרגרן על נפש הבהמי שלו‪ ,‬והוא מענגה ומעדנה ומשביע אותה יותר‬
‫מצורכה‪ ,‬אותה הרחמנות שידמה שהוא רחמנות שיעדן גופו במאכל ובמשקה ובתאוות‪ ,‬היא‬
‫האכזריות עצמה‪ .‬כי ההצלחות ההם הגופניות‪ ,‬אינם כי אם דמיונות‪ ,‬ומקרה הגוף‪ .‬והם‬
‫כלין בכלות הגוף‪ .‬ולכן מצאנו שהנזיר לפי שמנע עצמו ממקצת מעדני העולם‪ ,‬נאמר בו‬
‫"כי נזר אלהיו על ראשו" ודומה לכהן גדול‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬יודע צדיק נפש בהמתו‬
‫ספר השל"ה הקדוש ‪ -‬מסכת סוכה ‪ -‬פרק נר מצוה‬
‫ולמקנהו עשה סוכות‪ ,‬והוא על דרך שכתב בעל שבילי אמונה [נתיב ו'] על פסוק (משלי יב‪ ,‬י)‪,‬‬
‫יודע צדיק נפש בהמתו‪ ,‬זה לשונו שם‪ ,‬רצה לומר כי הצדיק שובר נפש הבהמית שבו‪ ,‬כמו ויודע‬
‫בהם אנשי סוכות‪ .‬ויש מפרשים יודע צדיק נפש בהמתו‪ ,‬שהצדיק הוא יודע איכות שיתופה בחומר‬
‫בהמיותו ומנהיגה בהנאותיה כפי הכמות הראוי לה מהם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אף כאן אמר ולמקנהו עשה סוכות‪,‬‬
‫לפי שעשה לה תיקון‪ ,‬כמו ויעש אלהים את הרקיע‪ ,‬ועשתה את ציפורניה‪ ,‬רוצה לומר תיקון לנפש‬
‫הבהמית שלו הנרמז במלת ומקנהו‪ .‬סוכות ‪ -‬רצה לומר כמו שהסוכה היא דירת עראי ושעור‬
‫מצומצם רק שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו‪ ,‬והם שבעה טפחים על שבעה כמוזכר בפוסקים‪ ,‬כך‬
‫היתה אכילתו של יעקב אבינו עליו השלום הנרמז במלת מקנהו כדלעיל‪ ,‬כל ימיו אכילת עראי‬
‫ושיעור מצומצם כדי חייו‪ ,‬פת במלח ומים במשורה כדי ללמוד תורה‪ ,‬כי לא בקש כי אם לחם‬
‫לאכול ובגד ללבוש‪ .‬על כן אמרו סוכת כנגד יעקב‪ ,‬כלומר יזכור כל אדם מה שנאמר אצל יעקב‬
‫ולמקנהו עשה סוכות על הדרך הנזכר‪ ,‬ואז לא יכוין בריבוי סעודתו ביום טוב אל מלוי הבטן והנאות‬
‫הגרון בלבד שהוא מצד נפש הבהמית‪ ,‬רק יכוין גם כן בזה לעורר כחות הגופניות כדי שיעורר הכח‬
‫הנפש על דרך הנזכר לעיל רק אשר יאכל לכל נפש וכו'‪:‬‬
‫‪165‬‬
‫ואם יקש ה עליך מה שארז"ל וכפר עליו מאשר חטא על הנפש‪ ,‬וכי באיזו נפש חטא זה‪ ,‬אלא‬
‫מפני שציער עצמו מן היין‪ ,‬קל וחומר‪ ,‬ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא‪,‬‬
‫המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה‪ .‬זה אל יקשה עלינו‪ ,‬כי פירושו הוא כמו שאורך‪.‬‬
‫דע! כי הנזיר הקדיש את עצמו לבורא ית'‪ ,‬ומנע עצמו מן היין‪ ,‬ומן התגלחת‪ .‬וסבור כי יכול‬
‫לקבל‪ .‬ואולי בזמן נזירותו כשהוא רואה חבריו שותים יין ומתגלחין‪ ,‬היה מתנחם בנפשו‬
‫ונמצא כמו מתחרט‪ .‬ולכן צריך כפרה על הנפש‪ ,‬רצוני לומר בעבור שנתחרט בנפשו‪ .‬לפיכך‬
‫יהיה לו זה הקרבן כפרה על אותה חרטה‪ ,‬כדי שלא יפסיד כלום משכרו שעשה עצמו נזיר‪.‬‬
‫שאם תרצה לומר שעשה חטא לפי שנדר‪ ,‬היאך צווהו הבורא ית' לעשות כך ושלא לעשות‬
‫כך‪ .‬ומנע אותו מלאכול ענבים לחים ויבשים‪ .‬ואדרבה היה לו להיזהר מתחלה עליו שלא ידור‬
‫במצוה במוראו‪ .‬ותהיה זאת אחת ממצות לא תעשה כמו לא תתגודדו ולא תשימו קרחה‪ .‬ולמה‬
‫הזהיר המלאך לאשת מנוח שלא תאכל מגפן היין‪ .‬וצוה על הבן להיותו נזיר אלהים‪ .‬אלא‬
‫הדבר הוא כמו שביארתי‪ .‬כי בעבור שיש בני אדם שסבורין לקבל‪ ,‬ועכשיו אינן יכולין לקבל‪,‬‬
‫לפיכך מפני אותם הצריך הכתוב משפט אחד לכל‪ ,‬והוא להביא קרבן על שציער עצמו ולא‬
‫עשה מאהבה‪ .‬על כן גרסי' מפני שציער עצמו‪ .‬א)‪ .‬ולא גרסי' שמנע‪ .‬אלא בעבור שמצטער‬
‫אי אפשר לו שלא יתנחם בעצמו‪ ,‬ולכן יביא קרבן כפרה על אותה הנחמה כדי שלא יפסיד‬
‫שכרו‪ .‬אבל מי שרואה שיצרו מתגבר עליו שנודר להיות נזיר ועושה מאהבה ואינו מתנחם‬
‫כמה שכרו הרבה מאד כי החליש נפש בהמיותו‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬אסור לו לאדם לצער נפשו ורק החסיד שיכול לעשות מאהבה ולסיבה מוכרחת‬
‫הקדמות הרמב"ם ‪ -‬שמנה פרקים להרמב"ם ‪ -‬פרק ד‬
‫ולזה הענין לא היו החסידים מניחים מתכונות נפשותיהם תכונה הממוצעת בשווה‪ ,‬אך היו נוטים‬
‫מעט לצד היתר או החסר על דרך הסייג והשמירה‪ ,‬רצוני לומר על דרך משל‪ ,‬שהיו נוטים מן‬
‫הזהירות לצד העדר הרגש ההנאה מעט‪ ,‬מן הגבורה ‪ -‬לצד מסירות נפשו בסכנות מעט‪ ,‬מטוב הלבב‬
‫ לצד יתרון טוב הלבב מעט‪ ,‬מן הענווה ‪ -‬לצד שפלות הרוח מעט‪ ,‬וכן בשאר העניינים‪ .‬ואל זה‬‫הענין רמזו באמרם‪ ,‬לפנים משורת הדין‪ .‬אבל מה שעשו אותם החסידים בקצת הזמנים וקצת‬
‫אנשים מהם גם כן‪ ,‬מנטות אחר הקצה האחר בצום‪ ,‬וקימה בלילות‪ ,‬והנחת אכילת בשר ושתית יין‪,‬‬
‫והרחקת הנשים‪ ,‬ולבוש הצמר והשער‪ ,‬ושכונה בהרים והתבודד במדבריות‪ ,‬לא עשו דבר מזה אלא‬
‫דרך רפואות‪ ,‬כמו שזכרנו‪ ,‬ולהפסד אנשי המדינה גם כן‪ ,‬כשיראו שהם נפסדים בחברתם ורעות‬
‫פעולותיהם‪ ,‬עד שיפחדו מהפסד מדותיהם בעבורם‪ ,‬על כן ברחו להם למדברות ולמקום שאין שם‬
‫אדם רע‪ ,‬כמאמר ירמיה הנביא עליו השלום (ירמיה ט' א')‪" ,‬מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה‬
‫את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בוגדים"‪ .‬וכאשר ראו הכסילים שהחסידים עשו אלו‬
‫הפעולות ולא ידעו כוונתן‪ ,‬חשבו שהן טובות וכונו אליהן‪ ,‬בחשבם שיהיו כמותם ויענו את גופתם‬
‫בכל מיני ענוי‪ ,‬ויחשבו שהם הקנו לעצמם מעלה ומדה טובה ושעשו טובה ושבזה יתקרב האדם‬
‫לשם כאילו השם יתברך שונא הגוף ורוצה לאבדו‪ ,‬והם לא ידעו שאלו הפעולות רעות ושבהן תגיע‬
‫פחיתות מפחיתות הנפש ואין להמשילם אלא לאיש שאינו יודע במלאכת הרפואות‪ ,‬כשיראה‬
‫בקיאים מהרופאים שהשקו חולים נוטים למות סמים הנקראים בערבי "שהס הנטל" ובלעז ‪-‬‬
‫"קולקונטרידא ואשקמוניאה"‪ ,‬ו"הצבר" ובלעז ‪" -‬אלואי" וכיוצא בהם‪ ,‬ופסקו מהם המזון‪ ,‬ונרפאו‬
‫מחלים ונמלטו מן המוות הצלה גמורה‪ ,‬ואמר הסכל ההוא‪ ,‬אחר שאלו הדברים מרפאים מן החולי‪,‬‬
‫כל שכן שיעמידו הבריא על בריאותו או יוסיפו בה‪ ,‬והתחיל לקחת אותם תמיד ולהתנהג בהנהגות‬
‫החולים‪ ,‬שהוא יחלה בלי ספק‪ ,‬כן אלו הם חולי הנפשות בלא ספק בלקחם הרפואות על הבריאות‪,‬‬
‫וזאת התורה התמי מה המשלמת אותנו‪ ,‬כמו שהעיד עליה יודעה (תהלים‪ ,‬י"ט ח')‪" ,‬תורת ה' תמימה‬
‫משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי"‪ ,‬לא זכרה דבר מזה‪ ,‬ואמנם כונתה להיות האדם טבעי‬
‫הולך בדרך האמצעית‪ ,‬יאכל מה שיש לו לאכול בשווי‪ ,‬וישתה מה שיש לו לשתות בשווי‪ ,‬ויבעול‬
‫מה שמותר לו לבעול בשווי‪ ,‬וישכון במדינות ביושר ובאמונה ולא שישכון במדברות ובהרים‪ ,‬ולא‬
‫שילבש הצמר והשער‪ ,‬ולא שיענה גופו‪ ,‬והזהירה מזה לפי מה שבא בקבלה ואמר (במדבר ו' י"א)‪,‬‬
‫"וכפר עליו מאשר חטא על הנפש"‪ ,‬ואמרו רבנן זכרונם לברכה (תענית י"א‪ .‬נדרים י'‪ .‬נזיר י"ט ‪-‬‬
‫כ"ב‪ .‬סוטה ט"ו‪ .‬בבא קמ א צ"א‪ .‬שבועות ח')‪" ,‬וכי על איזה נפש חטא זה‪ ,‬אלא שמנע עצמו מן היין‪,‬‬
‫והלא דברים קל וחומר‪ ,‬מה זה שציער עצמו מן היין צריך כפרה ‪ -‬המצער עצמו מכל דבר ודבר על‬
‫‪166‬‬
‫אחת כמה וכמה" ובדברי נביאינו וחכמי תורינו ראינו‪ ,‬שהיו מכונים על העינוי ושמירת נפשם וגופם‬
‫על מה שהתחיבה התורה‪ ,‬וענה השם יתברך על יד נביאו למי ששאל לצום יום אחד בעולם אם‬
‫יתמיד אם לאו‪ ,‬והוא אומר לזכריה הנביא (זכריה ד' ג')‪" ,‬האבקה בחדש החמישי הנזר כאשר‬
‫עשיתי זה כמה שנים"‪ ,‬וענה אותם (זכריה ז' ה')‪" ,‬כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים‬
‫שנה הצום למתוני אני וכי תאכלו וכי תשתו הלא אתם האוכלים ואתם השותים"‪.......‬‬
‫וכשיבוא האיש הסכל בלא ספק וישתדל להוסיף על אלו הדברים כמו שיאסור המאכל והמשתה‪,‬‬
‫מוסיף על מה שנאסר מן המאכלים‪ ,‬או יאסור הזווג יותר על מה שנאסר מן הבעילות‪ ,‬ויתן כל‬
‫ממונו לעניים או להקדש מוסיף על מה שבתורה על ההקדשות ועל הצדקות ועל הערכים ‪ -‬יהיה‬
‫עושה מעשים רעים והוא לא ידע ויגיע אל הקצה האחר ויצא מן המיצוע לגמרי‪ ,‬ולחכמים בזה‬
‫הענין דבר לא שמעתי כלל יותר נפלא ממנו‪ ,‬והוא בגמרא דבני מערבא בפרק התשיעי מנדרים דבר‬
‫בגנות המקבלים על עצמם שבועות ונדרים עד שישארו כעין אסורים‪ ,‬אמרו שם בזה הלשון‪ ,‬אמר‬
‫רב אידי בשם רבי יצחק‪" ,‬לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים" וזה‬
‫הענין שזכרנו בשווה בלא תוספת ובלא חסרון‪ ,‬הנה התבאר לך מכל מה שזכרנוהו בזה הפרק‪.‬‬
‫‪167‬‬
‫מזה למדנו שראוי כל חכם לב לשום השתדלותו תמיד לנהוג עצמו בדרך הממוצעת‪ ,‬ואז יקרא‬
‫חסיד‪ .‬כמאמר הכתוב גומל נפשו איש חסד א)‪ .‬אמנם אם יראה שיתגברו עליו התאוות‪ .‬ימנע‬
‫מהם כמו שעושה הנזיר‪ .‬או יתענה לעתים רחוקים כדי להמית הבהמיות העודפת עליו‪ .‬ואם‬
‫יראה שיזיק לו לפי חלישות טבעו‪ ,‬ירחק ממנו ולא יענה עצמו יותר מדאי כדי לקצר ימיו‪.‬‬
‫כמו שעושין פרושי האומות המסגפים עצמן בכל מיני סגוף כאלו הבורא יתברך שונא‬
‫הגוף ורוצה לאבדו‪ ,‬כי זה הוא בלי ספק אכזריות גמורה‪ .‬ועליו נאמר ועוכר שארו‬
‫אכזרי‪ .‬ב)‪ .‬ומי שמגרר עליו הנפש הזאת‪ ,‬ר"ל הנפש הבהמית‪ ,‬הוא כסיל אטום מעט הבנה‪.‬‬
‫מסתכל בתאוות הפחותות רב מאכל ומשתה משגל והתולדה ודומה לטבע הצמחית‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬גומל נפשו איש חסד‬
‫מדרש רבה ויקרא פרשה לד פסקה ג‬
‫גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם אמרו לו‬
‫תלמידיו ר' להיכן אתה הולך אמר להם לעשות מצוה אמרו לו וכי מה מצוה זו אמר להן לרחוץ‬
‫בבית המרחץ אמרו לו וכי זו מצוה היא אמר להם הן מה אם איקונין של מלכים שמעמידים אותו‬
‫בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן והן מעלין לו מזונות ולא‬
‫עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות אני שנבראתי בצלם ובדמות דכתיב (בראשית ב) כי בצלם‬
‫אלהים עשה את האדם עאכ"ו ד"א גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר‬
‫מתלמידיו היה מהלך והולך עמם אמרו לו תלמידיו ר' להיכן אתה הולך אמר להם לגמול חסד עם‬
‫הדין אכסניא בגו ביתא אמרו לו כל יום אית לך אכסניא אמר להם והדין נפשא עלובתה לאו‬
‫אכסניא הוא בגו גופא יומא דין היא הכא למחר לית היא הכא‪:‬‬
‫בעשיית מצוות אדם גומל חסד עם נפשו‬
‫ספר שיח יצחק חלק א ‪-‬‬
‫והנה המצוות ידועים שהם גומלים חסד לנפש‪ ,‬כמ"ש "גומל נפשו איש חסיד"‪ ,‬שכל מצוה בפרט‬
‫מתקנת איכות א' בנפש מתרי"ג איכויות שבה‪ ,‬וכמו שהנפש באדם היא יסודית וחומריות ממוזג עם‬
‫רוחני‪ ,‬והוא נפש שבו כל החושים‪ :‬כמו כן המצוות רוחניות‪ ,‬שהם חלק גילוי רצונו יתברך המתגלה‬
‫בהשתלשלות אל האדם‪ ,‬ומלובשין בדברים גשמיים חומריים‪ ,‬לכן הם פועלים ומתקנים הנפש‪ ,‬כל‬
‫אחת בפרטות לפי סגולת איכות זה שבנפש‪ ,‬כך היא סגולת וטעם המצוה הזאת‪ ,‬וזה נדמה למה‬
‫ש האדם זורע כמה מינים בערוגות שדותיו וכל אחת מוציאה פרי למינו להוציא חיים לאדם‪ ,‬כמו כן‬
‫כל מצוה ומצוה מוציאה ומגדלת כח האיכות הזה שבנפש‪ ,‬כדי להמציא חיים נצחיים לנפשו‪,‬‬
‫ב)‪ .‬עוכר שארו אכזרי אלו המסגפין עצמן‬
‫ספר מסילת ישרים פרק יג ‪ -‬בביאור מדת הפרישות‬
‫אך הפרישות הרע הוא כדרך הסכלים אשר לא די שאינם לוקחים מן העולם מה שאין להם הכרח‬
‫בו‪ ,‬אלא שכבר ימנעו מעצמם גם את המוכרח וייסרו גופם בייסורין ודברים זרים אשר לא חפץ‬
‫בהם ה' כלל‪ ,‬אלא אדרבא חכמים אמרו (תענית כב)‪ :‬אסור לאדם שיסגף עצמו‪ ,‬ובענין הצדקה‬
‫אמרו (ירושלמי סוף פאה)‪ :‬כל מי שצריך לטול ואינו נוטל‪ ,‬הרי זה שופך דמים‪ .‬וכן אמרו (תענית‬
‫כב)‪" :‬לנפש חיה"‪ ,‬נשמה שנתתי בך החיה אותה‪ ,‬ואמרו (שם יא)‪ :‬כל היושב בתענית נקרא חוטא‪,‬‬
‫והעמידוה בדלא מצי מצער נפשה‪ .‬והלל היה אומר (משלי יא)‪" :‬גומל נפשו איש חסד" על אכילת‬
‫הבוקר והיה רוחץ פניו וידי ו לכבוד קונו‪ ,‬קל וחומר מדיוקנאות המלכים (ויקרא רבה לד)‪ .‬הרי לך‬
‫הכלל האמיתי‪ :‬שכל מה שאינו מוכרח לאדם בעניני העולם הזה ראוי לו שיפרוש מהם‪ ,‬וכל מה‬
‫שהוא מוכרח לו מאיזה טעם שיהיה כיון שהוא מוכרח לו‪ ,‬אם הוא פורש ממנו הרי זה חוטא‪ .‬הנה‬
‫זה כלל נאמן‪ ,‬אך משפט הפרטים על פי הכלל הזה אינו מסור אלא אל שקול הדעת ולפי שכלו‬
‫יהולל איש‪ ,‬כי אי אפשר לקבץ כל הפרטים כי רבים הם ואין שכל האדם יכול להקיף על כולם אלא‬
‫דבר דבר בעתו‪:‬‬
‫‪168‬‬
‫פרק יא‬
‫הנפש השכלית‬
‫הנפש השכלית‪ .‬עיקר פעולתה הוא במוח‪ ,‬וממנה נמשכין החכמה והתבונה אל הלב‪ ,‬לחשוב‬
‫מחשבות‪ .‬ומשם אל הכליות היועצות לגמור המחשבה‪ ,‬ולהמשיכה אל האיברים‪ .‬ולהוציא‬
‫המחשבה אל הפועל‪ .‬א)‪ .‬ומי שגברה עליו זו הנפש שב רוחניי אלהיי‪ ,‬מתאווה מאד‬
‫בדרכי המלאכים ב)‪ .‬כפי יכולת האנושית‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הנפש השכלית עיקר פעולתה במוח ומשם משתלשל עד פעולת האברים‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק ב מאמר ח פרק ט‬
‫ככה כח המחשבה הוא יותר גדול ונפלא מכח הדיבור‪ ,‬כי המחשבה השכלית היא דיבור רוחני כמה‬
‫שכתוב דברתי אני עם לבי (קהלת א')‪ ,‬והדיבור הוא שכל וגפניי כמה שכתוב לב חכם ישכיל פיהו‬
‫(משלי ט"ז)‪ ,‬ויותר חשוב דיבור רוחני משכל וגפניי כי הדיבור הוא דיבור הגוף וגשמיי ונגלה‪,‬‬
‫והמחשבה הוא דיבור הנפש ורוחני ונעלם אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולו‪ .‬והוא‬
‫נגיד ומצוה לכל אברי הגוף כרצונו‪ ,‬והמה בהיותם מביני מדע לשונו הרוחניי תיכף סרים‬
‫למשמעתו אל כל אשר יצוה ולמאמרו כסופה ירדופו‪ ,‬יקום אבי יבחן שהאדם במחשבתו יצווה לידו‬
‫להגיע לו חפץ אחד מן השולחן ותיכף ידו תבין את זאת וברצוא ושוב יגיע לו אותו החפץ וישיב‬
‫לשונאיו דבר ההוא על כי הוא שומע קול לו קול אליו‪ .‬בלי נשמע קולו לזולתו מבני האדם אשר‬
‫עמו‪ ,‬וכן יצוה לרגליו במחשבתו ללכת ותיכף אל אשר יהיה שמה הרוח של מחשבה ללכת ילכו‬
‫ולאתר דבעי בר נש תמן יובילון יתיה‪ .‬הרי שהמחשבה היא החשובה מהדיבור מכש"כ ממעשה‬
‫אשר למטה במדרגה מהדבור כאמרם ז"ל (ביומא פ"ג) הרהורי עבירה קשין מעבירה‪:‬‬
‫ב)‪ .‬השכל בטהרתו הרי הוא כמלאך‬
‫ספר אמונה ובטחון לחזו"א פרק א‬
‫כאשר זכה שכל האדם לראות אמיתת מציאותו ית' מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ‪ ,‬ונשמתו נעימה‬
‫עליו‪ ,‬והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ד'‪ ,‬וכל תענוגי בשרים חמקו עברו‪ ,‬ונפשו העדינה‬
‫מתעטפת בקדושה וכאילו פירשה מגוף העכור ומשוממת בשמי שמים‪:‬‬
‫ובהעלות האדם בערכי קדש אלו‪ ,‬נגלה לפניו עולם חדש‪ ,‬כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות‬
‫כמלאך לרגעים‪ ,‬וליהנות מזיו הקדש‪ ,‬וכל תענוגי עולם הזה כאפס נגד ענג של דביקות האדם‬
‫ליוצרו ית'‪:‬‬
‫הכח הטמיר הלזה הוא אחד מכוחות הטמירים שנתן היוצר בנשמת האדם‪ ,‬וכח זה‬
‫מעיד על קשר הגבר ליוצר כל היצורים‪ ,‬ואשר נברא לעבוד את בוראו ולדבקה בו‪":‬‬
‫‪169‬‬
‫פרק יב‬
‫הנפש החיה‬
‫ודע! כי הנפש החיה‪ .‬היה לה מצד הבורא יתברך חנינה‪ ,‬ומחיוב סדר טבע המציאות התחברה‬
‫בחומר גוף אנושי לתת לו שלימות והוא השכל‪ .‬והיה זה נאות וראוי‪ .‬מפני כי כאשר השכל‬
‫האמצעי בין הבורא ית' ובין זולתו מעלוליו‪ ,‬ובכלל שהוא המנהיג הראשון תחת מעלת‬
‫הבורא יתברך‪ .‬כי השכל‪ ,‬ראשון העלולים‪ .‬והוא מניע לכל שאר העלולים‪ ,‬מפני שאי אפשר‬
‫שיהיה הראשון ית' ויתעלה מניע לכל דבר מהדברים מאין אמצעי‪ .‬לא מפני חסרון יכולת‬
‫בראשון יתברך חלילה וחס‪ ,‬כי הנה אפילו כשיהיו האמצעים ההם‪ ,‬אינם פועלין מכח עצמם‪,‬‬
‫אלא מן הכח שהגיע להם מיכולת הראשון‪ .‬ואמנם היה צורך באמצעים מפני עוצם יכולת‬
‫הראשון ית'‪ ,‬ועוצם עילוי על כל עילוי‪ .‬עד שמפני זה לא היה אפשר לכל דבר מן הדברים‬
‫שיהיה מקבל יכולת הבוי"ת ושפעו בלי אמצעות‪ .‬אמנם השכל היה אפשר לו זה מפני שהוא‬
‫תחילת העלולים‪ .‬ומפני זה נראה בו כח הבורא ית' והדרו יותר מאשר הוא נראה בשאר‬
‫הדברים‪ .‬ומפני שהתבאר מעניינו שאינו דבק בגשם ולא בחומר‪ ,‬יתחייב בהכרח דבר‬
‫אמצעי בין השכל והדברים החמרים יחסו ביניהם‪ .‬כמו השכל בין הראשון ית' ושאר‬
‫הדברים‪.‬‬
‫ונתחייב כמו כן כי כמו שהשכל הוא מצד דבק בשאר הדברים אשר מפני דבקותו בראשון היה‬
‫מקבל מן הראשון ית' ומצד דבקותו בשאר הדברים פועל בהם‪ .‬כן צריך שיהיה האמצעי בין‬
‫החומר והשכל‪ ,‬מצד אחד דבוק בחומר ומצד אחד דבוק בשכל‪ .‬ואין דבר בכל הנמצאות‬
‫שיהיה כן רק הנפש החיה‪ ,‬כי אנו רואים שהיא תולה בשכל כמו שאבאר‪ .‬ואם כן היא‬
‫בהכרח האמצעית בין השכל והדברים הגופיים‪ .‬א)‪ .‬ואם כן הנפש החיה שהיא שוכנת‬
‫בגידים היא סרסור בין השכל לגוף‪ .‬ולפי שלא יתכן להיות הנפש החיה בגוף מבלי שתהיה‬
‫שם נפש צומחת‪ ,‬לכן נקשרת בו נפש הצומחת תחלה‪ ,‬אם כן נמצאת הנפש הצומחת שלישית‬
‫לשכל והנפש החיה היא שנייה לשכל‪ :‬ב)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬נפש החיה שהיא הרוח הוא אמצעי וסרסור בין השכל לגוף‬
‫ספר שבילי אמונה ‪ -‬הנתיב התשיעי‬
‫שהנפש הזאת כשהיא יוצאה מן הגוף לא תצא ערומה מן הגשמות מכל וכל אבל יצא עמה המלבוש‬
‫הפנימי שלה שהיה לה כשהיתה בגוף והוא רוח החיים שהיה אמצעי בינה ובין הדם והבשר‬
‫כשהיתה בגוף והרוח ההו א הוא גשמי ממש ותופס מקום כמו הרוח הנתפס בנוד מעור אלא שהרוח‬
‫ההוא קבל רוח חיונית מכח הנשמה והוא שוכן בחומר לב האד' ובכל איבריו עד לחות המוח ושל‬
‫העצמו'‪ .‬ואולי בעבור התחברה הנשמה עם הרוח בזה תקרה נפש כי נפש הוא לשון ריבוי מגזרת‬
‫ופשו פרשיו ומקרא מסייע לו שהוא ויפיח באפיו נשמ' חיים ואחר כך ויהי האדם לנפש חיה ותרגם‬
‫אונקלוס והות האדם לרוח ממללא כי תחלת השפעת הנשמה היא על הרוח והיא מנשבת בו בקלות‬
‫בעבור שהוא קל להתנועע ועל ידו היא מדברת ע"י כלי דבור ועל ידו תנענע הנשמה כל איברי‬
‫הגוף וכל הגוף‬
‫ב)‪.‬נפש הבהמה אמצעית בין הנשמה לנפש הצומח‬
‫אבן עזרא על קהלת פרק ז פסוק ג‬
‫כבר בארו חכמי הראיות שיש באדם שלש נפשות האחת נפש הצומח' והענין כי כמו שיש במיני‬
‫הצמחים והדשאים וכל עץ כח קרא שמו נפש או מה שתרצה שיגדל גשם הצמח ויגביהנו וירחיבנו‬
‫כן יש באדם וזאת הנפש מתגברת עד זמן קצוב וזאת הנפש היא המתאוה והצריכה לאכול‪ ,‬והנפש‬
‫השנית נפש הבהמה והיא בעלת ההרגשות חמשה‪ ,‬ובעלת התנודה ההולכת ממקום למקום וזאת‬
‫‪171‬‬
‫הנפש גם היא באדם ולאדם לבדו נפש שלישית היא הנקראת נשמה היא המדברת המכרת בין אמת‬
‫ושקר בעלת החכמה והנפש השנית היא אמצעית בין שתי הנפשות והאלהים נטע שכל באדם הוא‬
‫הנקרא לב למלאת חפץ כל נפש בעתו וגם עזרהו במצות תעמודנה כל דבר על מתכונתו ואין זה‬
‫הספר מוכן לדבר על סוד הנפש כי עמוק הוא ולא יוכל מבין לעמוד על האמת כי אם אחר קריאת‬
‫ספרים רבים‪.‬‬
‫‪171‬‬
‫פרק יג‬
‫ההשגות האנושיות הם שלש‬
‫ודע כי ההשגות האנושיות שלש‪ .‬והם הרגש‪ ,‬ודמיון‪ ,‬ושכל‪ .‬והחיבור המורגש הוא חבור‬
‫איש ואשתו‪ .‬והחיבור המדומה הוא חבור הצורה והחומר‪ .‬והחבור המושכל הוא חבור השכל‬
‫והנפש‪ .‬והחבור הזה הוא חיבור רוחני‪ .‬והנפש פועלת כל פעולותיה בשכל שהוא צורתה‪,‬‬
‫כאשר היא הנפש צורת הגוף‪ .‬אם כן הנה נתבאר שהשכל הוא הצורה שבה תפעול‬
‫הנפש‪ ,‬כי השכל נותן כל הכוחות‪ ,‬ואפילו החיוני והצומח והמרגיש‪ .‬ויהיה השכל‬
‫צורת הגוף הטבעי באמצעות הנפש‪ .‬א)‪ .‬וימצאו הנה לפי זה שתי צורות‪ ,‬הנפש צורה‬
‫לגוף‪ ,‬והשכל צורה לנפש‪ .‬ב)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬השכל הוא הצורה לנפשות הצומח והחי ולגוף‬
‫ספר עץ חיים ‪ -‬שער נ פרק י‬
‫כלל העולה במהות נפש האדם כי גופו הורכב מתולדות ד' יסודות השפלים מבחי' החומר שבהם‬
‫ותחלה נכנסת נפש המורכבת ואח"כ נפש הצומחת בכל כוחותיה ואחר כך נפש החי המשגת בכל‬
‫כוחותיה ואח"כ נפש המדברת בכל כוחותיה‪ ....‬נמצא כי הנפשות והכוחות הנ"ל נקרא חומר בערך‬
‫השכל העיוני כי הוא צורה לכולם‪.‬‬
‫ב)‪.‬שתי צורות הם‪ .‬האחת היא הנפש צורה הגוף‪ ,‬והשכל צורה לנפש‬
‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות יסודי התורה פרק ד‬
‫נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל‪ .‬והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם היא צורת‬
‫האדם השלם בדעתו‪ .‬ועל צורה זו נאמר בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כלומר שתהיה לו‬
‫צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם כמו המלאכים שהם צורה בלא גולם עד שידמה להן‬
‫ואינו אומר על צורה זו הניכרת לעיניים שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף שזו תואר‬
‫שמה ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר אלא הדעה‬
‫שהיא צורת הנפש ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו ופעמים רבות תקרא זאת הצורה‬
‫נפש ורוח ולפיכך צריך להיזהר בשמותן שלא יטעה אדם בהן וכל שם ושם ילמד מענינו‪:‬‬
‫אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתיפרד להם ואינה מכח הנשמה עד שתהא צריכה‬
‫לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף אלא מאת ה' מן השמים היא לפיכך כשייפרד הגולם שהוא‬
‫מחובר מן היסודות ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף‬
‫בכל מעשיה‪ .‬לא תכרות הצורה הזאת לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה אלא יודעת ומשגת‬
‫הדעות הפרודות מן הגלמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולם ולעולמי עולמים הוא שאמר שלמה‬
‫בחכמתו וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה‪:‬‬
‫‪172‬‬
‫ושתי הצורות המה כמו דבר אחד‪ .‬והראיה שהשכל חלק מנפש‪ ,‬כשנראה כי השכל יהיה נטרד‬
‫ולא לבד נטרד אלא אפילו נשחת‪ .‬כאשר יקרה לנפש התפעליות נפשיות כמו כעס ודאגה‬
‫ודומיהם‪ .‬ואם היה עצם נפרד מהנפש לגמרי‪ ,‬לא ישתנה ממקרה הנפש כלל‪ .‬אם כן נראה‬
‫ששניהם אחת‪ .‬א)‪.‬‬
‫והשכל אין לו טבע מחומר מוגבל בפועל‪ ,‬ואינו כח בגוף‪ .‬ב)‪ .‬בעבור שהוא בלתי‬
‫מעורב לגוף כמו שביארתי‪ .‬מפני שבכוח המשכיל הוא משיג הצורות הפשוטות מן‬
‫החומר‪ .‬ולכן אי אפשר לו שיהיה מעורב בחומר‪ .‬תדע שהוא כן‪ ,‬שהרי תמצא כי כוחות‬
‫הגופיים הם נחלשים לסוף עת הבחרות אשר הוא סמוך לארבעים שנה‪ ,‬והכוחות המשכילים‬
‫אשר הם חלקי הנפש המשכלת יחזקו בעת ההיא‪ .‬ועוד כי כוחות הגופיים כמו החושים‬
‫בהתמדת מעשיהם‪ ,‬או בהשיגם דברים עצומים וחזקים כמו אור השמש העצום והקול החזק‬
‫יחלישו חוש הראות וחוש השמע‪ ,‬ולא יוכל להשיג לחוש הדברים הקלים והחלושים אשר היו‬
‫משיגין קודם לכן‪ .‬ולא כן כוחות הנפש המשכלת‪ ,‬כי כל עוד אשר יפליגו להשיג בדבר‬
‫עמוק יוסיפו אומץ להשכיל בדבר עמוק יותר ממנו‪ .‬ואם פעמים יחלש הכוח השכלי הוא‬
‫מפני שהוא נעזר מכוח הציור (הדמיוני) ובהיחלש האבר הנושא הכח המצוי ההוא‪ ,‬אזי‬
‫יחליש השכל‪ .‬אבל השכל אינו מעורב בגוף ואף על פי שהוא בנפש‪ ,‬והנפש היא פועלת בגוף‪.‬‬
‫ועוד אם היה מעורב בגוף היה לו כוח מאת החומר מן הטבעיים הגשמיים ויהיה לו כלי‬
‫החוש‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬שתי הצורות שהם השכל והנפש‪ ,‬יש אחדות בניהם‪ .‬ומצב הנפש משפיע על השכל‬
‫מבואר שהנפש מפני שהיא צורת הגוף‪ ,‬לכן היא מוגבלת מחומר הגוף ומעורבת בו‪ ,‬כי חיבור‬
‫הצורה לחומר הוא חיבור טבעי והוא כוח הגוף‪ ,‬ועל כן כוח הדמיון שבנפש הוא מוגבל בגוף‪ .‬אבל‬
‫השכל אינו מוגבל ומעורב בחומר‪ ,‬מפני שחיבור השכל לנפש הוא חיבור רוחני‪ ,‬שהרי הנפש עצמה‬
‫היא רוחנית ועל כן הצורה שלה שהוא השכל הוא חיבור רוחני‪ ,‬וזו הסיבה שהשכל אינו מוגבל‬
‫מהחומר‪ ,‬וגם אינו מעורב בחמר‪ ,‬ועל כן השכל משיג צורות פשוטות מן החומר‪ ,‬ואע"פ שהשכל‬
‫אינו דבק בגוף הוא משפיע על הגוף‪ ,‬על ידי שהוא צורה לנפש הדבקה בגוף‪ .‬והנפש פועלת כל‬
‫פעולותיה בשכל שהוא צורתה‪ .‬כי השכל נותן כל הכוחות‪ ,‬ואפילו החיוני והצומח‬
‫והמרגיש‪ .‬ויהיה השכל צורת הגוף הטבעי באמצעות הנפש‪ .‬וימצאו הנה לפי זה שתי‬
‫צורות‪ ,‬הנפש צורה לגוף‪ ,‬והשכל צורה לנפש‪ .‬ושתי הצורות המה כמו דבר אחד‪ .‬והראיה שהשכל‬
‫חלק מנפש‪ ,‬כשנראה כי השכל יהיה נטרד ולא לבד נטרד אלא אפילו נשחת‪ .‬כאשר יקרה לנפש‬
‫התפעליות נפשיות כמו כעס ודאגה ודומיהם‪ .‬ואם היה עצם נפרד מנפש לגמרי‪ ,‬לא ישתנה ממקרה‬
‫הנפש כלל‪ .‬אם כן נראה ששניהם אחת‪.‬‬
‫ב)‪ .‬הנשמה אינה בגוף האדם אלא מזלו ושורה עליו‬
‫הגר"א ביהל אור בתיקון מזהר חדש פ"ט‬
‫הוא כמו התחלת הרצון שאינו נגלה כלל אפילו לאדם עצמו‪ ,‬והוא באדם נשמה החופף על הראש‬
‫מלמעלה באוויר ‪ ,‬כידוע שאינה נכללת בגוף‪ .‬כמו כתר על האדם שאינו מכלל הגוף‪ ,‬והוא לא ידוע‬
‫כלל לכן נקרא אויר קדמון (ועיין אדרת אליהו פרשת תרומה עה"פ ועשו לי מקדש) ובפרשת נח‬
‫אות ס"ב כתב "הנשמה אינו מתלבש בגוף כלל רק מסייע מלמעלה‪ ,‬וזה שאמרו (יומא ל"ט ע"א)‬
‫אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה‪ .‬ובשבת ק"ד הבא לטהר מסייעין אותו‪ ,‬וזהו‬
‫הנשמה שמסייעין אותו שנותנין לו‪ ,‬והוא מזלא של האדם‪ ,‬ונקרא מזלא דנשמה‪ .‬וכל בעל חי יש לו‬
‫נפש ורוח‪ ,‬אבל נשמה אין רק לאדם‪ .‬וזה שאמר ב"ק דף ב' ע"ב אדם דאית ליה מזלא‪.‬‬
‫דעת הרמב"ם יש הבדל בין השכל העיוני שהוא כח בגוף‪ ,‬לבין שכל הנקנה שאינו כח בגוף‬
‫ספר המורה חלק א פרק עב‬
‫כי זה הכח המדבר הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו‪ ,‬והאלוה ית' אינו כח בגוף העולם‪ ,‬אבל נפרד‬
‫מכל חלקי העולם‪ ,‬והנהגתו ית' והשגחתו מחוברת לעולם בכללו חיבור‪ ,‬תעלם ממנו תכליתו‬
‫ואמיתתו וכוחות בני אדם מקצרות לדעתו ‪ -‬כי המופת יעמוד על הבדלו ית' מן העולם והינקותו‬
‫‪173‬‬
‫ממנו‪ ,‬והמופת יעמוד על מציאות מעשי הנהגתו והשגחתו בכל חלק מחלקיו‪ ,‬ואפילו הדק הפחות ‪-‬‬
‫ישתבח מי שניצחנו שלמותו‪:‬‬
‫ודע‪ ,‬שראוי היה שנדמה יחס האלוה ית' לעולם ‪ -‬יחס השכל הנקנה לאדם‪ ,‬אשר אינו כח‬
‫בגוף‪ ,‬והוא נבדל מן הגוף הבדל אמיתי ושופע עליו‪ ,‬ויהיה דמיון הכח הדברי בשכלי הגלגלים אשר‬
‫הם בגופות‪:‬‬
‫‪174‬‬
‫פרק יד‬
‫השכל הוא שפע ממעלה עליונה‬
‫ודע! כי השכל הוא שפע‪ ,‬א)‪ .‬ממעלה עליונה על האדם‪ ,‬ובזה נבדל משאר כל המורכבים‬
‫ההווים הנפסדים‪ .‬ושכלו מעלה גבוהה מכל חי שפל‪ .‬ועל המעלה הזאת נקרא האדם‬
‫האמתי אדם בהיות צורת השכל מגעת לנשמה‪ ,‬ובלתי זאת הצורה אין לנשמה צורה‪.‬‬
‫ועליה נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‪ .‬וצלם אינו רוצה לומר על תכונת האיברים ותמונת‬
‫האדם ותארו שהוא צורת העין והחוטם והפה‪ .‬אמנם צלם הוא נופל בכל מקום על הצורה‬
‫הטבעית‪ ,‬רצוני לומר על העניין אשר בו נגלה הדבר והיה מה שהוא והוא אמתתו אשר הוא‬
‫הנמצא ההוא‪ ,‬אשר הענין ההוא באדם הוא אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית ומפני‬
‫ההשגה הזאת השכליית נאמר בו בצלם אלהים‪:‬‬
‫ואמנם דמות הוא שם מן דמה ר"ל דמיון בענין‪ ,‬לא בתמונה ותאר‪ .‬כענין אמרו דמיתי לקאת‬
‫מדבר‪ .‬לא שדימה לכנפיה ונוצתה‪ .‬אבל ידמה אבלו לאבלה‪ .‬ובאשר יוחד האדם בענין שבו זר‬
‫מאד‪ ,‬מה שאין כן בדבר מן הנמצאות שתחת גלגל הירח‪ ,‬והוא ההשגה השכלית אשר לא‬
‫ישתמש בה חוש ולא מעשה גוף ולא יד‪ ,‬דמו אותה להשגת הבורא ית' אשר אינה בכלי‪ ,‬ואם‬
‫אינה דמיון באמת אבל לנראה מן הדעת תחילה‪ .‬ונאמר באדם מפני זה הענין רצוני לומר‪,‬‬
‫מפני השכל האלהי המדובק בו‪ ,‬שהוא בצלם אלהים ובדמותו‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫פעולת הנבדלים וכן של הבורא תקרא "שפע"‬
‫ספר מורה נבוכים ‪ -‬חלק ב פרק יב‬
‫ויכונה לעולם פועל הנבדל ב'שפע' ‪ -‬על צד ההדמות בעין המים‪ ,‬אשר ישפע מכל צד ואין לו צד‬
‫מיוחד שימשך ממנו או ימשיך לזולתו‪ ,‬אבל מכולו הוא נובע ולכל הצדדים ירוה‪ ,‬הקרובים אליו‬
‫והרחוקים ממנו תמיד‪ .‬כן זה השכל‪ ,‬לא יגיע אליו כח מצד אחד ומרוחק אחד‪ ,‬ולא יגיע כוחו לזולתו‬
‫גם כן מצד מיוחד ועל רוחק מיוחד‪ ,‬ולא בעת בלתי עת; אבל פעולתו תמיד‪ ,‬כל אשר יזדמן דבר‬
‫יקבל הפועל ההוא הנמצא על התמידות‪ ,‬אשר כונה בשם 'שפע'‪ .‬כן הבורא יגדל שמו כאשר התבאר‬
‫שהוא בלתי גוף והתקיים שהכל ‪ -‬פעלו ושהוא ‪ -‬סבתו הפועלת‪ ,‬כמו שבארנו‪ ,‬וכמו שנבאר‪ ,‬נאמר‬
‫שהעולם ‪ -‬משפע האלוה ושהוא השפיע עליו כל מה שיתחדש בו; וכן יאמר שהוא השפיע חכמתו‬
‫על הנביאים ‪ -‬הענין כולו‪ ,‬שאלו הפעולות ‪ -‬פעולת בלתי גוף‪ ,‬והוא אשר יקרא פעלו ‪' -‬שפע'‪ .‬וזה‬
‫השם ‪ -‬רצוני לומר‪ ,‬ה'שפע' ‪ -‬כבר התירהו הלשון העברי גם כן על האלוה ית' מפני ההידמות בעין‬
‫המים השופע‪ ,‬כמו שזכרנו ‪ -‬מפני שלא ימצא להדמות פעולת הנבדל יותר נאה מזה הלשון ‪ -‬רצוני‬
‫לומר‪ ,‬ה'שפע'‪ .‬שלא נוכל על אמיתת שם שתסכים לאמיתת הענין‪ ,‬כי ציור פעולת הנבדל כבד‬
‫מאוד‪ ,‬ככבדות ציור מציאו ת הנבדל‪ .‬וכמו שהדמיון לא יציר נמצא כי אם גוף או כח בגוף‪ ,‬כן לא‬
‫יציר הדמיון היות פעולה רק בקריבות פועל או על רוחק אחד ומצד מיוחד‪ .‬ובעבור זה‪ ,‬כאשר‬
‫התאמת אצל קצת ההמון היות האלוה לא גוף או שהוא לא יקרב למה שיעשהו‪ ,‬דמו שהוא יצוה‬
‫המאלכים‪ ,‬והמלאכים יעשו הפעולות ההם בקריבות ובנגיעת גשם בגשם‪ ,‬כמו שנעשה אנחנו במה‬
‫שנעשהו‪ ,‬ודימו המלאכים גם כן גשמים‪ .‬ומהם מי שיאמין‪ ,‬שהוא ית' יצוה הדבר בדיבור כדבורינו ‪-‬‬
‫רצוני לומר‪ ,‬באותיות וקול ‪ -‬ויפעל הדבר ההוא‪ .‬כל זה המשך אחר הדמיון‪ ,‬אשר הוא גם כן 'יצר‬
‫הרע' באמת; כי כל חסרון בדיבר או במדות הוא פועל הדמיון או נמשך אחר פעלו‪ .‬ואין זה ענין‬
‫הפרק‪ ,‬אבל הכוונה ‪ -‬להבין ענין ה'שפע' הנאמר בחוק האלוה ובחק השכלים ‪ -‬רצוני לומר‪,‬‬
‫המלאכים ‪ -‬להיותם בלתי גשמים ויאמר בכוחות הגלגליים גם כן שהם ישפיעו במציאות‪ ,‬ויאמר‬
‫'שפע הגלגל'‪ ,‬אף על פי שפעולותיו יבואו מגשם; ולזה יעשו הכוכבים ברוחק מיוחד ‪ -‬רצוני לומר‪,‬‬
‫קרבתם למרכז ורחקם ממנו ‪ -‬וערך קצתם לקצתם‪ .‬ומהנה נכנס למשפטי הכוכבים‪ :‬אבל מה‬
‫שזכרנוהו‪ ,‬שספרי הנביאים השאילו ענין השפע גם כן לפועל האלוה ‪ -‬הוא אמרו‪" ,‬אותי עזבו מקור‬
‫‪175‬‬
‫מים חיים" ‪ -‬רצונו לומר‪ ,‬שפע החיים ‪ -‬כלומר‪ ,‬המציאות‪ ,‬אשר הוא החיים בלא ספק‪ ,‬וכן אמרו‪,‬‬
‫"כי עמך מקור חיים" ‪ -‬רוצה בו‪ ,‬שפע המציאות‪ ,‬וכן השלמת המאמר‪ ,‬והוא אמרו‪" ,‬באורך נראה‬
‫אור"‪ ,‬הוא הענין בעצמו‪ ,‬כי בשפע השכל אשר שפע ממך נשכיל ונתיישר ונשיג השכל‪ .‬והבינהו‪:‬‬
‫א)‪ .‬השכל הוא שפע מלמעלה‬
‫מלבי"ם תהילים פרק יח‬
‫כי אתה תאיר נרי ה' אלוקי יגיה חשכי‪ :‬כי ‪ -‬ויש הנהגה שאינה מכוונת כלל עם מעשה האדם‪ ,‬והם‬
‫בשני דברים‪ ,‬א] בענין הודעת האמתיות והוראת הדרך בו ישכן אור‪ ,‬ועז"א כי אתה תאיר נרי ‪-‬‬
‫ור"ל כי האדם מצד טבע חמרו וכחותיו אינו מוכן שיתפלש עליו אור האלהי ושידע האמתיות‪,‬‬
‫אולם מצד שכלו הוא מוכן לקבל האור‪ ,‬ומצד זה נמשל אור השכל לנר המאיר חשכת הנפש‪,‬‬
‫כמ"ש נר אלהים נשמת אדם‪ ,‬אולם הנר הזה לא יאיר מעצמו רק ע"י אור ה' המעלה נר‬
‫הנפש והאיר אל עבר פניו‪ ,‬שהשכל בחקירותיו א"א שישיג אור האמת‪ ,‬רק ה' יאיר נרו עד‬
‫שיאיר באור ה'‪ ,‬מצד זה אמר ה' אתה תאיר נרי ‪ -‬אולם החשך והערפל המסבבים את הנר הזה שהם‬
‫כחות החומריים הסוככים עליו‪ ,‬הם חשך ממשי‪ ,‬עד שאינם מוכנים לקבל נוגה מן האור הזה‪ ,‬וגם‬
‫לזה צריך עזר ה' שיעשה החשך הזה מוכן אל שיגיה מן האור הזה‪ ,‬ועז"א כי אתה אלהי תגיה חשכי‬
‫ ומשל הנר הוא הודעת האמונות האמתיות והנבואה אשר ישפיע על שכל האדם‪ ,‬ומשל הגהת‬‫החשך הם המצות שנתן ה' בם יוסרו ענני החומר ע"י הקדושה והזדככות‪ ,‬ושניהם הם מאת ה' מבלי‬
‫ימתין על האדם‪:‬‬
‫‪176‬‬
‫והשכל הוא פרי נפש החכמה‪ .‬כי בעת שנולד האדם ויצא לאויר העולם נמצאת נפשו‬
‫החכמה בתוך גופו כמו הזרע הזרוע בארץ שלא נודע כוחו‪ ,‬ואם ישקהו בעליו‬
‫וישמרהו כפי כוחו עד שיתחיל לצמוח וישלח ענפים ויונקות‪ ,‬אזי יוציא פרח ויציץ‬
‫ציץ ובסוף יגמול פריו‪ .‬ואולם כל עץ לא יעשה פרי טוב‪ ,‬אך כפי האדמה וטוב השורש וטוב‬
‫השמירה יהיה טוב הפרי‪ .‬וכן הנפש החכמה בתחילת היותה בגוף לא נודע כוחה ולא יראו‬
‫פעולותיה וכוחותיה‪ ,‬והוא כמו הזרע הנסתר תחת הארץ‪ ,‬וכל אשר יגדל האדם הלוך וגדול‬
‫יראו כוחותיה ויוסיפו בכל יום מעט מעט‪ ,‬עד שיגיע האדם לזמן הבחרות‪ .‬ואז תדמה הנפש‬
‫לאילן אשר הוציא פרח ויציץ ציץ‪ .‬ובעת יוסיף ימים עד ארבעים שנה שהוא ראוי לבינה‪,‬‬
‫וישתדל לחקור בחכמות‪ ,‬אזי יושלם שכלו‪ ,‬ותדמה נפשו לפרח ולציץ אשר גמל פריו‪ .‬ואולם‬
‫לא כל נפש יש לה שכל טוב‪ ,‬אלא כפי יסוד הגוף אשר הוא האדמה‪ ,‬וכפי טוב המוסר‪,‬‬
‫והרבות החקירה בחכמה‪ ,‬אשר היא כשמירה לאילן‪ ,‬כן יהיה טוב השכל אשר הוא הפרי‬
‫הטוב של הנפש‪ .‬א)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫ב)‪ .‬השכל פרי הנפש החכמה‬
‫כמו שהפרי הוא נמצא בכוח העץ‪ ,‬מצד הצורה המחוברת לעץ‪ ,‬כך השכל הוא נמצא בכוח הנפש‬
‫החכמה‪ ,‬ורק צריך אדמה טובה ושורש טוב עם השמירה ויהיה פרי טוב‪ .‬כך הנפש החכמה‪ ,‬בתחילת‬
‫היותה בגוף לא נודע כוחה ולאט לאט היא הולכת וגדלה ומתגלה עד תוציא את פריה שהוא השכל‪.‬‬
‫ו בא ללמדנו שאין השכל צורה חדשה לגמרי שהאדם על ידי התעסקו בחכמה גורם להתחדשותה‪.‬‬
‫אלא היא ממש כמו פרי שההתפתחות עד להוצאת פרי היא טבעית ומוכרחת כי השכל כבר נמצא‬
‫בכוח‪ .‬ומה שלא כולם יוצא מהם שכל טוב‪ ,‬כי הפרי תלוי בנפש שתהיה אדמה ראויה להוציא פרי‪,‬‬
‫וכן לפי הטיפול בעץ‪ ,‬שהוא הרבות החקירה בחכמה‪.‬‬
‫ספר הישר לר"ת ‪ -‬השער השני‬
‫השכל בתחילתו דומה לזרע הנסתר תחת האדמה והוא מתפתח בהתאם לטיב השמירה‪:‬‬
‫ׁשנֵּי ָה ֲעמּודִּ ים‬
‫ׁשנֵּי עֲמּודִּ ים‪ְ ,‬והֵּם‪ַ ,‬הי ְִּרָאה ְוהַָא ֲהבָה‪ְ .‬ו ִּל ְ‬
‫ְועַל כֵּן ָאמ ְַרנּו‪ ,‬כִּי עֲבֹודַ ת ָהאֵּל י ִּתְ ב ַָרְך‪ ,‬י ֵּׁש לָּה ְ‬
‫שכֶּל הּוא פ ְִּרי ַהנֶּפֶּׁש ַה ֲח ָכמָה‪ .‬כִּי ְבעֵּת י ִּ ָּולֵּד הָָאדָ ם ְויֵּצֵּא ַל ֲאוִּיר ָהעֹולָם‪,‬‬
‫שכֶּל‪ְ ,‬ו ַה ֵּ‬
‫ָה ֵּאלֶּה י ְסֹוד וְהּוא ַה ֵּ‬
‫ׁשקֵּהּו ְב ָעלָיו ְבכָל‬
‫ָָארץ ֲאׁשֶּר ֹלא נֹודַ ע כ ֹּחֹו‪ ,‬אְַך י ַ ְ‬
‫תִּ דְ מֶּה [הַ]נֶּפֶּׁש בְתֹוְך ּגּופֹו כְמֹו ַהז ֶַּרע ַהזָרּו ַע תַ חַת ה ֶּ‬
‫ׁשלַח ֲענָפִּים וְיֹונְקֹות‪ ,‬וְַאח ֲֵּרי כֵּן יֹוצִּיא פ ֶַּרח‬
‫ׁשמ ְֵּרהּו ֵּמח ֶֹּּרב ּו ִּמק ֶַּרח‪ ,‬עַד ֲאׁשֶּר י ַתְ חִּיל ִּלצְמֹו ַח וִּי ַ‬
‫יֹום ְוי ִּ ְ‬
‫ְויָצֵּץ צִּיץ‪ּ ,‬ובַּסֹוף יִּגְמ ֹּל פ ְִּריֹו‪ְ .‬וכֵּן ַהנֶּפֶּׁש‪ ,‬בִּתְ ִּחלַת הֱיֹותָ ּה בַּגּוף‪ֹ ,‬לא נֹודַ ע כֹּחָּה וְֹלא נ ְִּראּו ְפעֻלֹותֶּ יהָ‪,‬‬
‫ָָארץ‪ּ .‬ו ְבכָל ֲאׁשֶּר תֵּ לְֵּך הָלֹוְך ְוגָדֵּ ל‪ ,‬י ֵָּראּו כ ֹּחֹותֶּ י ָה וְיֹוסִּיפּו ְבכָל יֹום‬
‫ְוהִּיא כְמֹו ַהז ֶַּרע ַהנִּסְתָר תַ חַת ה ֶּ‬
‫ׁשיַּגִּי ַע הָָאדָ ם ִּלזְמַן ַה ַבחֲרּות‪ ,‬וְָאז תִּ דְ מֶּה ַהנֶּפֶּׁש ְלאִּילָן ֲאׁשֶּר יֹוצִּיא פ ֶַּרח ְויָצֵּץ צִּיץ‪ּ .‬ו ְבעֵּת‬
‫ְמעַט‪ ,‬עַד ֶּ‬
‫שכֶּל‪.‬‬
‫שכֶּל הָָאדָ ם וְתִּ דְ מֶּה ַהנֶּפֶּׁש ְלפ ֶַּרח ּו ְלצִּיץ ֲאׁשֶּר ָּגמַל פ ְִּריֹו‪ּ .‬ופ ְִּרי ַהנֶּפֶּׁש הּוא ַה ֵּ‬
‫ׁשלִּים ֵּ‬
‫יֹוסִּיף יָמִּים‪ ,‬י ַ ְ‬
‫שכֶּל טֹוב‪ .‬אְַך ְכפִּי טּוב ָהאֲדָ מָה וְטּוב הַש ֶֹּּרׁש‬
‫וְאּולָם ֹלא כָל עֵּץ עֹושֶּה פ ְִּרי טֹוב‪ ,‬וְֹלא כָל נֶּפֶּׁש י ֵּׁש לָּה ֵּ‬
‫ירה‪ ,‬י ִּ ְהי ֶּה טּוב ַהפ ְִּרי‪ְ .‬וכֵּן ְכפִּי טּוב י ְסֹודֹות הַּגּוף ֲאׁשֶּר הּוא ָהאֲדָ מָה‪ּ ,‬ו ְכפִּי טּוב י ְסֹוד ַהנֶּפֶּׁש‬
‫ש ִּמ ָ‬
‫וְטּוב ַה ְ‬
‫שכֶּל‪ּ .‬ו ַבעֲבּור זֶּה ָאמ ְַרנּו‪ ,‬כִּי‬
‫ירה‪ ,‬כֵּן י ִּ ְהי ֶּה טּוב ַה ֵּ‬
‫ש ִּמ ָ‬
‫ֲאׁשֶּר הּוא הַש ֶֹּּרׁש‪ּ ,‬ו ְכפִּי טּוב הַּמּוסָר ֲאׁשֶּר הּוא ַה ְ‬
‫שכֶּל הּוא י ְסֹוד ְלי ְִּרָאה ּולְַא ֲהבָה‪ּ ,‬וׁשְתֵּ י ֵּאלֶּה הֵּן עַּמּודֵּ י ָהעֲבֹודָ ה‪.‬‬
‫ַה ֵּ‬
‫‪177‬‬
‫פרק טו‬
‫השכל המעשי והשכל העיוני‬
‫דע! שזה האנושי יחלק לשכל מעשי ולשכל עיוני‪ ,‬והשכל המעשי הוא אשר בו יבחר האדם הטוב‬
‫מן הרע וראוי לקרותו דעת או חכמה‪ .‬והשכל העיוני הוא אשר יבחר בו האדם האמת מן השקר‬
‫א)‪ .‬והוא השכל האמיתי‪.‬ב)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬השכל המעשי בו יבחר בין טוב ורע‪ ,‬והשכל העיוני יבחר האמת מן השקר‪.‬‬
‫ספר מורה נבוכים ‪ -‬חלק א פרק ב‬
‫הקשה לי איש חכם זה לו שנים קושיה גדולה ‪ -‬צריך להתבונן בקושיא ובתשובתנו בפרוקה‪:‬‬
‫אמר המקשה‪ ,‬יראה מפשוטו של כתוב‪ ,‬כי הכוונה הראשונה באדם ‪ -‬שיהיה כשאר בעלי חיים‪ ,‬אין‬
‫שכל לו במחשבה‪ .‬ולא יבדיל בין הטוב ובין הרע; וכאשר המרה‪ ,‬הביא לו מריו זה השלמות הגדול‬
‫המיוחד באדם‪ ,‬והוא ‪ -‬שתהיה לו זאת ההכרה הנמצאת בנו‪ ,‬אשר היא ‪ -‬הנכבד מן העניינים‬
‫הנמצאים בנו‪ ,‬ובה נתעצם‪ .‬וזה ‪ -‬הפלא‪ ,‬שיהיה ענשו על מריו תת לו שלמות שלא היה לו‪ ,‬והוא ‪-‬‬
‫השכל! ואין זה אלא כדבר מי שאמר‪ ,‬כי איש מן האנשים מרה והפליג בעול‪ ,‬ולפיכך שנו בריתו‬
‫לטוב‪ ,‬והושם כוכב בשמים‪ - .‬זאת היתה כוונת הקושיא וענינה‪ ,‬ואף על פי שלא היתה בזה הלשון‪:‬‬
‫ושמע עניני תשובתנו‪ .‬אמרנו‪ ,‬אתה האיש‪ ,‬המעיין בתחילת רעיוניו וזממיו‪ ,‬ומי שיחשוב שיבין‬
‫ספר‪ ,‬שהוא הישרת הראשונים והאחרונים‪ ,‬בעברו עליו בקצת עתות הפנאי מן השתייה והמשגל‪,‬‬
‫כעברו על ספר מספרי דברי הימים או שיר מן השירים! התיישב והסתכל כי אין הדבר כמו‬
‫שחשבתו בתחילת המחשבה‪ ,‬אבל כמו שיתבאר עם ההתבוננות לזה הדבר‪ .‬וזה ‪ -‬כי השכל אשר‬
‫השפיע הלאוה על האדם ‪ -‬והוא שלמותו האחרון ‪ -‬הוא אשר הגיע ל'אדם' קודם מרותו; ובשבילו‬
‫נאמר בו שהוא 'בצלם אלוהים ובדמותו'‪ ,‬ובגללו דיבר אתו וצוה אותו‪ ,‬כמו שאמר‪ ,‬ויצו יי אלוהים‬
‫וכו'" ‪ -‬ולא תהיה הצואה לבהמות ולא למי שאין לו שכל‪ .‬ובשכל יבדיל האדם בין האמת והשקר;‬
‫וזה היה נמצא בו על שלמותו ותמותו‪ .‬אמנם המגונה והנאה ‪ -‬הוא במפורסמות‪ ,‬לא במושכלות; כי‬
‫לא יאמר; השמים כדוריים ‪ -‬נאה‪ ,‬ולא‪ ,‬הארץ שטוחה ‪ -‬מגונה‪ ,‬אבל יאמר‪ ,‬אמת ושקר‪ .‬וכן בלשוננו‬
‫יאמר על הקושט ועל הבטל ‪' -‬אמת ושקר'‪ ,‬ועל הנאה והמגונה ‪' -‬טוב ורע'; ובשכל ידע האדם‬
‫ה'אמת' מן ה'שקר'‪ ,‬וזה יהיה בענינים המושכלים כולם‪ .‬וכאשר היה על שמות עניני טוב ורע';‬
‫ובשכל ידע האדם ה'אמת' מן ה'שקר'‪ ,‬וזה יהיה בענינים המושכלים כולם‪ .‬וכאשר היה על שמות‬
‫עניניו ותמותם‪ ,‬והוא עם מחשבתו ומושכליו‪ ,‬אשר נאמר בו בעבורם‪" ,‬ותחסרהו מעט מאלוהים" ‪-‬‬
‫לא היה לו כוח להשתמש במפורסמות בשום פנים‪ ,‬ולא השיגם ‪ -‬עד שאפילו הגלוי שבמפורסמות‬
‫בגנות ‪ -‬והוא גלות הערווה ‪ -‬לא היה זה מגונה אצלו ולא השיג גנותו‪ .‬וכאשר מרה ונטה אל‬
‫תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות‪ ,‬כמו שאמר‪" ,‬כי טוב האץ למאכל וכי תאוה הוא‬
‫לעיניים" ‪ -‬נענש בששולל ההשגה ההיא השכלית‪ ,‬ומפני זה מרה במצוה אשר בעבור שכלו צווה‬
‫בה‪ ,‬והגיעה לו השגת המפורסמות ונשקע בהתגנות ובהתנאות; ואז ידע שיעור מה שאבד לו ומה‬
‫שהופשט ממנו‪ ,‬ובאיזה ענין שב‪ .‬ולזה נאמר‪" ,‬והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע"‪ ,‬ולא אמר‪' ,‬יודעי‬
‫שקר ואמת' או משיגי שקר ואמת' ‪ -‬ואין בהכרחי 'טוב ורע' כלל‪ ,‬אבל 'שקר ואמר'‪ .‬והתבונן אמרו‪,‬‬
‫"ותיפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם" ‪ -‬לא אמר‪' ,‬ותפקחנה עיני שניהם ויראו'‪ ,‬כי אשר‬
‫ראה קודם הוא אשר ראה אחרי כן ‪ -‬לא היו שם סנוורים על העין שהוסרו; אבל נתחדש בו ענין‬
‫אחר‪ ,‬שגינה בו מה שלא היה מגנהו קודם‪:‬‬
‫ב)‪ .‬השכל העיוני הוא השכל האמיתי והוא בחינת כותנות אור‬
‫ספר השל"ה הקדוש ‪ -‬מסכת ראש השנה ‪ -‬פרק תורה אור‬
‫אחר שראה השם יתברך שמכתנות אור שהיה לו לאדם בתחילת הבריאה כדלעיל‪ ,‬נעשו עתה‬
‫כתנות עור מסך מבדיל בינו להשם יתברך בעטיו של נחש‪ ,‬והשם יתברך חפץ תמיד להטיב לו‪,‬‬
‫בפרט לאחר שעשה תשובה גמורה‪ .‬על כן אמר הש"י הן האדם היה כבר קודם שחטא כאחד ממנו‪,‬‬
‫כי כן היה תכלית בריאתו להשיג הנצחיות‪ ,‬אין לו מונע כלל‪ ,‬ועתה ירד ממעלתו ונתלבש בתאוותו‬
‫‪178‬‬
‫ונכנס בגדר לדעת טוב ורע שהוא מצד השכל המעשי‪ ,‬ולא בגדר המסך האמת ושקר שהוא מצד‬
‫העיוני‪ .‬ומאחר שנכנס בגדר זה נתלבש בלבוש החומר העכור שהוא המסך המבדיל‪ ,‬וזה לא טוב‬
‫ונדבר תחלה על שכל המעשי‪ ,‬ונאמר כי הוא על שני פנים‪ ,‬האחד נקרא מחשבי או שמעי‪ .‬והשני‬
‫מלאכותי‪ .‬המחשבי הוא אותו שבו יהיה ההסתכלות בדבר‪ ,‬אם ראוי שיהיה אם לאו‪ ,‬ומבדיל בין‬
‫הנאות והבלתי נאות בפעולות‪ ,‬ובמדות אנושיות‪ .‬והוא מבוא גדול אל הצלחת הנפש‪ ,‬כי הוא‬
‫המנהיג והמנהל את הכח המתעורר על העניינים הרצוניים ומישר אותו לבחור בטוב‪.‬‬
‫ככיבוד אב ואם‪ ,‬וגמ"ח‪ ,‬וכיוצא בהם‪ .‬ולמאוס ברע כגניבה וגזילה ורציחה וכיוצא בהן‪ .‬ויאמר בכל‬
‫אלה טוב ורע‪ ,‬כי הם הסכמיות‪ .‬לא אמת ושקר שהם פעולות השכל העיוני‪ ,‬כי לא תאמר הגניבה‬
‫שקר וכיבוד הורים אמת‪ ,‬אמנם תאמר הגניבה רע וכבוד ההורים טוב‪.‬‬
‫והמלאכותי הוא אותו אשר בו יסתכל האדם וישיג מיני המלאכות והאומניות‪ .‬וזה הכוח כמו כן הוא‬
‫מיוחד באדם לבד‪ ,‬לא בשאר בעלי חיים‪ .‬וזה לפי שהאדם צריך להכין מזונו ודירתו‪ .‬ובעבור אלה‬
‫שני הפנים הוא נקרא מעשי בעבור שמצד אלה הוא נערך אל השגת העניינים המביאים אל‬
‫מעשים ואל פעולות‪ .‬רוצה לומר למה שדרכו שיובא אל פעולות‪ ,‬ובפרט האופן השני ממנו‬
‫שהוא המלאכותיי‪:‬‬
‫אמנם עם זה הוא גם כן עיוני מצד אחד‪ ,‬רוצה לומר מצד העיון וההשתכלות שיש לו להבדיל בין‬
‫הראוי ובלתי ראוי‪ ,‬והמועיל והמזיק‪ ,‬בכל העניינים המביאים אל מעשה‪ .‬ולכן נגדרה המלאכה‬
‫שהיא דמיון אחר טו ב מובא מן הצידוק‪ .‬א"כ המלאכה עם היות שגם היא נעשית בכוח הדמיוני‪,‬‬
‫אמנם צריך שנאמר שאותו הדמיון יהיה מובא מן הצידוק‪ .‬ויהיה אם כן לפי זה שההפרש שיש בין‬
‫העיוני שאבאר לזה השכל המעשי‪ .‬הוא רק לפי הנכחיים ואין הפרש ביניהם בעצם אלא במקרי‬
‫הנכחיים‪ ,‬כי נכחי העיוני הם האמת והשקר לבד‪ .‬ונכחי המעשי הם הטוב והרע‪ .‬ואלה‬
‫הנכחיים של המעשי שהם הטוב והרע הם תיקון הגוף‪ ,‬לא תיקון הנפש‪ .‬אמנם השכל העיוני‬
‫הוא נכבד ממנו שהוא תיקון הנפש והוא קודם לו במעלה‪ .‬אף כי הראשון קודם לו בטבע‬
‫ובזמן‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬השכל המעשי הוא לתיקון הגוף‪ ,‬והשכל העיוני לתיקון הנפש לבדה‬
‫עץ חיים שער נ פרק י‬
‫אך העיוני‪ ,‬אינו אלא להשכיל צרכי הנפש לבדה‪ ,‬והוא להכיר חכמת הנפש‪ ,‬כמו חכמת התכונה‪,‬‬
‫והטבעי‪ ,‬וכיוצא‪ .‬לדעת הפרש האמת מן השקר בעניין ידיעות אותם החכמות שאין להם צורך אל‬
‫הגוף אלא לנפש לבדה‪,‬‬
‫ואינו בשביל המעשיי‪ ,‬שהוא לחדש מלאכות חדשות של מעשה הגוף ולשנותה ממלאכה למלאכה‪,‬‬
‫אך השכל העיוני אינו אלא לדעת הדברים כפי אמיתתם לשנותן‪ .‬גם כי הוא לצרכי הנפש ולא לגוף‬
‫כמו המעשיי‪.‬‬
‫וע"י השכל העיוני יתוסף בו ענין הבחירה כנ"ל‪ ,‬כי אין נקרא בחירה אמיתית אם יבחר בדבר הזה‬
‫להיותו נאהב לו יותר מזה אם שתיהן שווין‪ ,‬כי זה נקרא רצון‪ ,‬אך אם יבחר באמת מה שהוא כך‬
‫וירחיק השקר שהוא מה שאינו כך זו נקרא בחירה אמיתית‪ ,‬כי בוחר אמת להיותו אמת לא מפני‬
‫שהוא לא יחפוץ בו וגם כי הוא אמת‪ .‬אלא מפני שהוא הכיר בו שהוא אמת בענייני הנפש‪ ,‬שאין‬
‫שם רצון ממנו כמו ענייני הגוף שהולך אחר רצונו‪.‬‬
‫‪179‬‬
‫פרק טז‬
‫השכל העיוני‪ ,‬נחלק לארבע מדרגות‬
‫וזה השכל העיוני הוא אשר בו ידע האדם האמת מן השקר‪ .‬והוא נחלק לארבע מדרגות‪.‬‬
‫המדרגה הראשונה‪ ,‬היא הכח אשר בו ישיג האדם המושכלות הראשונות‪ ,‬והם הדברים שלא‬
‫יצטרך להם מופת על אמתתם‪ ,‬והם מטבע האנושית‪ ,‬כמו שיודע כל אדם שהכל גדול מן החלק‪,‬‬
‫וקוטר המרובע גדול מצלעו‪ ,‬ושלא יתקבצו שני הפכים בנושא אחד בזמן אחד וכיוצא בהם‪.‬‬
‫והמדרגה השנייה‪ ,‬היא החכמה שיצטרך אל המופת‪ ,‬שבו ידע האדם אמיתת המציאות‪ ,‬כתכונת‬
‫הגלגלים ומספרם וכיוצא בהם‪.‬‬
‫והמדרגה השלישית‪ ,‬היא הכ ח אשר בו ישיג התחלת כל הדברים וצורתם העצמית‪ ,‬ויפשיט בשכלי‬
‫הצורות מן החומרים הנושאים אותם‪ ,‬ואז יתאחד שכלו עם הצורה המופשטת וישוב הוא והיא דבר‬
‫אחד‪.‬‬
‫והביא החכם בכתב הדעת המשל בזה‪ ,‬כמו החותם והנחתם והחתום‪ .‬שאם יחתום בדונג ויצלול בו‬
‫ויסבוב כל חלקיו על האורך והרוחב והעומק בכל כללי חלקיו של העומק והרוחב ואז יתאחד אותו‬
‫הדונג עם הצורה ומהותו כמהותו‪.‬‬
‫והמדרגה הרביעית‪ ,‬היא השגת הצורות הנפרדות בעיקר מציאותם‪ ,‬ואין צריך להפריד אותם‪ ,‬כי‬
‫הם בעצמם נפרדות מחומר‪ ,‬והם השכלים הנפרדים‪ .‬ולא ישיג שכל האנושי מהם‪ ,‬רוצה לומר‬
‫מהצורות הנפרדות‪ .‬רק השכל הפועל שהוא אחרון שבשכלים הנפרדים‪ ,‬והוא המוציא שכל האדם‬
‫מן הכח אל הפועל‪ .‬והוא התחלת שכל המתפעל‪ ,‬כמו שניצוץ השמש או שאר דברים המאירים‬
‫מוציאין חוש העין מן הכח אל הפועל‪ .‬שאם יעמוד אדם במקום חשוך שנעדר ממנו האור‪ ,‬יהיה‬
‫ניצוץ העין רואה בכוח‪ ,‬והדבר הנראה יהיה נראה בכוח‪ ,‬וכשיופיע אור שמש או אחד הדברים‬
‫המאירים‪ ,‬אז יצא ניצוץ העין מן הכוח אל הפועל‪ ,‬ויהיה רואה בפועל‪ .‬והנראה נראה בפועל‪ .‬וסיבת‬
‫צאתו מן הכוח אל הפועל‪ ,‬הוא ניצוץ השמש‪ .‬כן שכל האדם משכיל בכוח‪ ,‬וכשיצא מן הכוח אל‬
‫הפועל‪ ,‬ישיג הצורות מופשטות מחומריהם‪ .‬ואחרי כן יעלה למדרגה האחרת וישיג הדבר שהוא‬
‫סיבת צאתו מן הכוח אל הפועל ההוא‪ ,‬והוא שכל הפועל‪ ,‬אשר הוא סבת שכל המתפעל‪ .‬וזו היא‬
‫המדרגה העליונה שבשכל האנושי‪ ,‬רוצה לומר השגת התחלתו שהוא השכל הפועל‪ .‬לא‬
‫שידע כל מהותו‪ ,‬כי לא יוכל שום אדם להשיגו כאשר הוא בעודנו דבק בחומר‪ ,‬אמנם מציאותו יוכל‬
‫להשיג בדרכי המופת‪ ,‬על פי הקדמות צודקות והוא מן המדרגה השניה שזכרנו‪:‬‬
‫‪181‬‬
‫פרק יז‬
‫שכל בכח ושכל בפועל‪ ,‬ועניין המשכיל והמושכל והשכל אחד‬
‫וכתב החכם כי הכח המדבר אשר בו האדם אדם‪ ,‬אינו בעצמו שכל בפועל‪ ,‬ולא יותן בטבע‬
‫שיהיה שכל בפועל‪ .‬וישים שאר הדברים מושכלות בפועל לכח המדבר‪ .‬וכאשר הגיע לכח‬
‫המדבר שכל‪ ,‬שב גם כן השכל אשר בו עתה בפועל‪ .‬א)‪.‬דומה לדברים הנפרדים‪ .‬וישכיל‬
‫עצמותו אשר הוא בפועל שכל‪ .‬ובהשכילו עצם‪ ,‬השכיל שאר הדברים שעצמו עלה להם‪ ,‬כי‬
‫הוא ציור ענין הנמצא‪ ,‬ושב המושכל ממנו הוא אשר ישכיל‪ ,‬ויהיה אז עצם מה שישכיל יהיה‬
‫מושכל מצד מה שישכיל‪ .‬ויהיה אז המשכיל והמושכל והשכל בו דבר אחד בעינו‪.‬ב)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪.‬שכל בכח שכל בפועל‬
‫הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות‬
‫ואין ספק‪ ,‬שאין שכל מי שידע דבר נכבד‪ ,‬כשכל מי שישכיל הדבר ההוא‪ ,‬שהאחד נקרא שכל‬
‫בפוע ל‪ ,‬והאחד שכל בכח‪ .‬ובשביל זה יש דברים שהם בעיני אנשים בתכלית האמת והביאור‪ ,‬ואצל‬
‫איש אחר הם רחוקים ונמנעים‪ ,‬מהיותם על פי המעלה בחכמה‪:‬‬
‫ב)‪ .‬המשכיל והמושכל והשכל דבר אחד‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ח נפש המדבר ‪ -‬פרק ב‬
‫השכל העיוני משיג הצורות הטבעיות הנושאים על החומר והוא משיג הצורה העצמיית ומפליטה‬
‫מהחומר הנושא אותה ואז יתאחד שכלו עם הצורה המופשטת וישוב הוא והיא דבר אחד‪,‬‬
‫דרך משל‪ ,‬האדם חוקר על צורה העצמיית של הצומח ויצא בו שכלו מן הכח אל הפועל והשיג‬
‫אותה על אמיתתה ונתחדש לו ידיעה ברורה באמיתת זה המבוקש שהוא כח הזן ומגדל ומוליד שבה‪.‬‬
‫ואז שכלו שהיה זה בכחו להשיג נקרא שכל‪ ,‬וההשכלה אשר יצא אל הפועל והשיגה נקרא‬
‫משכיל‪ ,‬וצורת הצמח הנודע לו נקרא מושכל‪ ,‬ואחר שצורת הצומח מוצק בשכל האדם לא חוצה‬
‫לו נמצא ששב שכל ומשכיל ומושכל לדבר אחד באדם‪ .‬ועל דרך זה תבין גם כן מה שאמרו‬
‫הפילוסופים שהבורא יתברך הוא השכל הוא המשכיל הוא המושכל והכל דבר אחד‪ ,‬כי הוא יתברך‬
‫שכלו אינו דבר נוסף על עצמותו כמו האדם שהוא ושכלו ב' דברים‪ ,‬הוא אינו שכלו ושכלו אינו‬
‫הוא‪ ,‬אבל נתווסף בו אחר שהיה אדם בקטנותו משולל ההשכלה‪ .‬לא כן הבורא יתברך שהוא שכלו‬
‫ושכלו הוא‪ ,‬והוא מבין ומביט לכל הנמצאים יחד בפועל תמיד וידיעתו זה הוא עצמו סיבת הוויתם‪.‬‬
‫לכן הוא השכל הוא המשכיל הוא המושכל והכל דבר אחד מיוחד‪:‬‬
‫אפס ההפרש וההבדל בענין זה בין הבורא לאדם הוא בשני דברים‪ ,‬א) שבאדם אינם נעשים דבר‬
‫אחד עם האדם עצמו רק עם שכלו‪ ,‬ואצל הבורא יתברך הוא דבר אחד עם עצמותו‪ ,‬ב) באדם אף‬
‫עם שכלו אינו תמיד דבר אחד רק אחר שיצא שכלו מכח אל הפועל ובו יתברך הוא תמיד ככה‪ ,‬ואם‬
‫חפץ ה' בידי יצליח אתה תחזה בחלק שני מספר זה הנקרא דברי אמת ענין שכל משכיל ומושכל‬
‫איך שמתייחדים והיו לעצם אחד על דעת חכמי האמת‪ ,‬ונועדתי לך שם ודברתי אתך את כל‬
‫דבריהם בו בענין הנאמרים באמת‪ ,‬והיה אם בין תבין מה בין זה לזה אז תבין שלא קרב זה לזה ויש‬
‫תקווה ויתרון לדברי המקובלים על הפילוסופים כיתרון האור מן החושך‪:‬‬
‫‪181‬‬
‫ובזה ישוב במדרגת השכל הפועל‪ .‬וזאת המדרגה כאשר יגיע האדם נשלמה הצלחתו‪ .‬א)‪.‬‬
‫ויהיה אז בפועל ובשלמות בהשכילו פעולתו‪ ,‬ואמנם כל זמן שלא ישכיל פעולתו‪ ,‬אינו‬
‫שכל בפועל‪ .‬אשר הוא הפועל השכלי‪ ,‬ומפני זה אין שכלנו שלם עד שנשכיל השכל‬
‫הפועל‪ .‬וזה ההיקש הוא בכל שכל‪.‬‬
‫אלא שהשכלים הנפרדים לא היה עת שהם יהיו בו בלתי משכילים פעולותיהם בפועל מפני‬
‫תכלית הבדלתם מ ן החמר‪ ,‬ומפני זה לא היה עת שלא היו שכל בפועל‪ .‬מה שאין כן בשכל‬
‫האנושי‪ ,‬כי מפני שהיה לו תליה עם החומר‪ ,‬היה נמצא מופשט מן הציור בפועל בשום עת‪,‬‬
‫והשכילו השכל הפועל לא יהיה רק אחר שישכיל כל המושכלות‪ ,‬וכשישכילם אפשר‬
‫שישכיל השכל הפועל‪ ,‬וכשישכיל השכל הפועל אזי יהיה שכל בפועל באמת‪ ,‬וזה‬
‫הוא תכלית שלימות השכל האנושי‪ .‬ב)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬נרנח"י שבאדם הם המשכיל והמושכל והשכל‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק ב מאמר ח איכות הנבואה וענין הכרת ‪ -‬פרק י‬
‫נשמת האדם היא כענף ארוך מאד רגליו מוצב ארצה תוך הגוף הקרוץ מחומר היסודות וראשו מגיע‬
‫ה שמימה‪ :‬שורש העליון מנשמתו אשר בשמים ממעל נקרא שכל כי הוא הוא השכל האמיתי בעצם‪,‬‬
‫וקצה ענפו התחתונה אשר היא נשמת האדם שבגופו נקרא משכיל כי על ידו הוא משכיל על דבר‪,‬‬
‫והתעוררות ההשכלה היוצא מן המשכיל מלמטה למעלה אל השכל וכן השפע היורד מן השכל‬
‫מלמעלה למטה אל המשכיל זה נקרא מושכל‪ ,‬ומושכל הזה הוא ענין המחשבה‪ ,‬ואשר היא העולה‬
‫היא המחשבה מן המשכיל המושכל אל השכל והיורדת למטה היא המחשבה מן השכל המושכל אל‬
‫המשכיל‪ ,‬והנה המושכל הזה בין היורד ובין העולה הוא קו אחת בעצמו שהוא הענף הארוך‬
‫שמתעורר להגיע המשכיל או השכל מקצה מזה אל הקצה מזה והוא הבריח התיכון המבריח מן‬
‫הקצה אל הקצה ועל ידו מתאחדים השכל עם המשכיל והיו לאחדים בידו ונעשה שכל‬
‫משכיל ומושכל דבר אחד‪:‬‬
‫ב)‪ .‬דעת המקובלים שהתחלת השכל של האדם‪ ,‬היא החיה והיחידה של האדם עצמו‪ ,‬והיחידה‬
‫דבקותה באלוקות עצמה‪ ,‬לא בשכל הפועל‪.‬‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר כ"א כל תכלית ‪ -‬פרק ה‬
‫אמנם המקובלים אמרו שהמדבר אף הוא יחלק לאינו ישראל ולישראל‪ ,‬כי בהנחל עליון גוים‬
‫בהפרידו בני אדם במעמד הנכבד זה סיני‪ ,‬יצב גבולות עמים למספר שבעים שרים אשר חלק להם‪,‬‬
‫ויעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו ורוממם מכל לשון‪ ,‬בתת להם תורתו האמיתית‪ ,‬והנחילם נפש‬
‫עליונה הבא מבחינת השמים דעשיה‪ ,‬מלבד נפש המדברת העיונית הבא מד' יסודות דארץ דעשיה‬
‫ומחוברת מהם אשר שם אל בכל בני אדם‪ ,‬וזו נקרא נפש העליונה באדם המעלה אשר בשם ישראל‬
‫יכונה‪ ,‬והישראלי הזה אשר נתאמת יצירתו אחר כ"ו דורות ליצירה כמובא למעלה (מאמר י"א פרק‬
‫ו') הוא התכלית המבוקש לא המדבר‪ ,‬והתכלית המבוקש ממנו הוא השארת נפשו בהתדבקו בשם‬
‫הנכבד והנורא בורא הכל‪ ,‬לא התדבקו בשכל הפועל אשר בשפל המדרגה‪ ,‬והסיבה המסבב זה הוא‬
‫קיימתו התרי"ג מצות ולימוד התורה ולכתו במדות ה' מה הוא רחום מה הוא חנון וכן כלם‪ ,‬לא עיונו‬
‫בחכמת הטבע וההיגיון ובמהלכי הגלגלים וכוכבים והשגתו הנמצאים על אמיתתן כאשר הם‬
‫והשגתו שכל הפועל בשכלו העיוני‪ ,‬כמו שכתב הרמ"א ז"ל בתשובתו (סימן ז') וז"ל‪ ,‬בלימודי חוקי‬
‫התורה יקנה האדם עולם הזה ועולם הבא לא בשאר החכמות עכ"ל‪ ,‬והנפש החוטאת אשר לא תפעל‬
‫הסיבה הזה היא תמות ונכרתה הנפש ההיא‪ ,‬ויען כי תכלית העולם הוא הישראלי לכן נאמר ישראל‬
‫אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט)‪ .‬עוד אמרו שנפש התחתונה אינה אחת בעצמה מראשית הוויתה‬
‫באמת הפועלת כחות רבים‪ ,‬אבל אמרו שהיא מורכבת מד' בחינות נפשות שהם דומם צומח חי‬
‫מדבר‪ ,‬כאשר בארנו בסבך פרקים ומאמרים הקודמים באר היטב‪ ,‬והם אמרו שהנפש נבראת מן‬
‫הבורא יתברך בכבודו ובעצמו שלא על ידי אמצעי כלל‪ ,‬ובאמת נכבדת היא מן המלאכים משרתי‬
‫עליון‪ ,‬מה גם מן הכוכבים וכסיליהם‪:‬‬
‫ועל צרור החיים אמרו המקובלים שאינו שכל הפועל כי לא חננו השכל הפועל בשום יכולת‪ ,‬אבל‬
‫שללו ממנו כל הכבוד אשר חלק לו הפילוסוף ואומרים שאין לו יד וכח בכל פעולות ההוויות אשר‬
‫תחת גלגל הירח‪ ,‬ולא הוא המוציא שכל האדם מן הכח אל הפועל‪ ,‬רק הקב"ה יפעל בתחתונים‬
‫ובעליונים בכבודו ובעצמו לא על ידי אמצעי ולא על ידי מלאך ולא על ידי כוכב‪ ,‬והוא יתברך‬
‫‪182‬‬
‫מוציא שכל האדם מן הכח אל הפועל‪ ,‬כנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב')‪ ,.‬סוף‬
‫דבר לא השאירו המקובלים לשכל הפועל בלתי הירח וממשלת הלילה‪ ,‬ועל כן אמרו שהעיוני אינו‬
‫תיקון הנפש‪ ,‬אבל אמרו שהיא סיבה קרובה לתיקון הנפש‪ ,‬וכל נפש היסודית עם העיוני שבה אינה‬
‫אלא כסא לנפש ו העליונה‪ ,‬ואינה נקראת אלא כח הגוף או נפש היסודית לא בשם נפש כלל כדבר‬
‫האמור (במאמר י"ט פרק ב')‪ .‬הרי ביארתי לך התכלית לדעת המקובלים גם כן‪:‬‬
‫‪183‬‬
‫ואולם שכל האנושי בין קודם שישכיל בין לאחר שישכיל הוא פשוט מהרכבה‪ ,‬אלא‬
‫קודם שישכיל הוא פשוט במציאות שאינה שלימה‪ ,‬ואחר שיקבל ציור הדברים הוא‬
‫פשוט במציאות שלימה‪ .‬א)‪ .‬ואין שלמותו בהשכילו הדברים החומרים‪ ,‬ואמנם שלמותו הוא‬
‫בהשכילו הדברים הפשוטים מן החומר‪ .‬ב)‪ .‬וזה הוא השכל הנבדל ואז יתחייב לו בהכרח‬
‫שהוא ידבק בשכל הפועל וישיגו‪ ,‬מפני ששניהם באופן נצחי בעצמות ובמהות‪ .‬ומה שיתחדש‬
‫ל א היה כי אם ציור העניינים‪ .‬וציור העניינים אינו עושה רושם בו‪ ,‬כי אינו מתפעל מהם‪ .‬ולא‬
‫הם דבר נוסף עליו‪ ,‬כי אין ציור שום ישות בעצמו כלל‪ .‬אמנם אין ספק באפשרות דיבוקו‬
‫בשכל הפועל‪ ,‬וישיגהו העידון והתענוג אשר יש לשכל הפועל‪ ,‬כי השכל הפועל בלי ספק‬
‫מתענג ומתעדן במציאות שלמותו אשר קנה מהציור בראשון ית' ויתעלה ומהשיג מציאותו‬
‫ומעלתו לפי האופן שיוכל עליו‪:‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬עיין לעיל פרק יד וז"ל‪" .‬והשכל אין לו טבע מחומר מוגבל בפועל‪ ,‬ואינו כח בגוף‪ .‬בעבור‬
‫שהוא בלתי מעורב לגוף כמו שביארתי‪ .‬מפני שבכוח המשכיל הוא משיג הצורות הפשוטות מן‬
‫החומר‪ .‬ולכן אי אפשר לו שיהיה מעורב בחומר‪.‬‬
‫ב)‪ .‬רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות יסודי התורה פרק ד‬
‫נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם היא צורת האדם‬
‫השלם בדעתו ועל צורה זו נאמר בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כלומר שתהיה לו צורה‬
‫היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם כמו המלאכים שהם צורה בלא גולם עד‬
‫שידמה להן ואינו אומר על צורה זו הניכרת לעיניים שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם‬
‫הגוף שזו תואר שמה ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר‬
‫אלא הדעה שהיא צורת הנפש ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו ופעמים רבות תקרא‬
‫זאת הצורה נפש ורוח ולפיכך צריך להיזהר בשמותן שלא יטעה אדם בהן וכל שם ושם ילמד‬
‫מענינו‪:‬‬
‫אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתיפרד להם ואינה מכח הנשמה עד שתהא צריכה‬
‫לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף אלא מאת ה' מן השמים היא לפיכך כשיפרד הגולם שהוא מחובר‬
‫מן היסודות ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף בכל מעשיה לא תיכרת‬
‫הצורה הזאת לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן‬
‫הגולמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולם ולעולמי עולמים הוא שאמר שלמה בחכמתו‬
‫וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה‪:‬‬
‫‪184‬‬
‫פרק יט‬
‫בהישארות הנפש המשכלת והמדמה‬
‫נאם המחבר הנה נשלמו מענות עשר השאלות בביאור הנפש על תכונתה‪ .‬ודע כי הבורא ית' נתן‬
‫הנפש קיום הגוף‪ .‬והאוויר קיום הנפש‪ ,‬והנפש תעמוד באוויר‪ .‬ואם נעדר האוויר תאבד הנפש‪.‬‬
‫ובהעדר הנפש יאבד הגוף‪ .‬א)‪ .‬אמנם הנפש השכלית לא תכלה בכלות הגוף לפי שאינה‬
‫צריכה לגוף‪ .‬ויש אשר הוסיף ואמר כי הכח המדמה ישאר אחרי המוות כמו החלק‬
‫השכלי ברצון הבורא ית' באמצעות שכל הפועל ויתאחד עם הכח השכלי והיו לאחד‬
‫לקבלת התגמולים בשכר ובעונש‪ .‬אבל שאר כחות גופניות כמו הזן והמגדל והמוליד ודומיהם‬
‫אין להם זיכרון בהשארות‪ .‬ואני אומר כי גם כח המדמה אין לו זיכרון בהשארות‪ ,‬כי הוא הווה‬
‫ונפסד ב)‪ .‬כמו שביארתי בנתיב הרביעי‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הרוח הוא האדם‪ ,‬והנשמה היא מלאך הניתן לשמור את האדם והיא מזלו‪.‬‬
‫ליקוטי הגר"א מספר "רוח אליהו"‬
‫הרוח באדם הוא האדם‪ ,‬אבל הנפש היא למטה ממנו‪ ,‬והנשמה הוא מדרגת מלאך כידוע‪ .‬והוא מלאך‬
‫הניתן לשמרו כמו שכתוב כי מלאכיו יצווה לך לשמרך‪ .‬אדם אית ליה מזלא‪ .‬ומותר האדם מן‬
‫הבהמה אין לבד הנשמה‪ .‬כי ג' דרגין‪ .‬בצומת הוא הנפש‪ ,‬והוא למטה מהארץ‪ ,‬ולכן שרש הצומח‬
‫בארץ‪ .‬וחי מהשורש‪ ,‬ועקירת השרש מיתתו‪ .‬ורוח הבהמה מהאויר‪ ,‬והוא מזה העולם על הארץ‪.‬‬
‫ואדם הנשמה שלו מהשמים‪ ,‬לכן הולך בקומה זקופה ראשו בשמים‪.‬‬
‫ובליקוטי הגר"א מספר הדרת קדש כתב וז"ל "האדם הוא הרוח‪ ,‬והנשמה הוא חלק אלקי ממעל‪ .‬וכן‬
‫בכל העולמות‪ .‬עיקר הוא הרוח‪ ,‬ובצאת הרוח מהאדם הוא מת אפילו שנשאר הנפש בו‪ ,‬מה שאין כן‬
‫בצאת הנשמה‪ ,‬עדיין חי‪ ,‬ואינו מרגיש בעצם‪ ,‬וכל ההרגשות וחיות הוא ברוח‪ ,‬וכן הוא בכל‬
‫העולמות‪ .‬וזהו האדם והעולמות והבן היטב‪ .‬וכל הדומם והצומח אע"פ שיש להם נפש‪ ,‬אינם חיים‪.‬‬
‫וכן המת‪ ,‬והישן שהרוח מתאסף אל הלב אינו מרגיש אז והחושים בטלים‪.‬‬
‫ב)‪ .‬הגר"א בספר יהל אור‬
‫הענין של נר"ן‪ ,‬נשמה היינו השכל‪ ,‬ואינו בגוף האדם אלא מזלו‪ ,‬ושורה עליו‪ ,‬והרוח הוא כח‬
‫ההרגש שבאדם‪ ,‬והנפש הוא כח החיוני הצומחת שבאדם‪ .‬וכשבאו הנשמה והרוח בדם‪ ,‬מיד בא‬
‫הנפש במעי אמו מכחם‪ .‬דרך משל‪ ,‬כשפותחין החלון בא האור לבית‪ .‬וכשנסתלקו הנשמה והרוח‪,‬‬
‫אז נתבטל כח הצומח‪ ,‬כמו בכל הצמחים כשנחתך הצומח אז נסתלק הכח‪ .‬כי הכח אינו רק כשקיים‬
‫הדבר ואחר זה כאילו לא היה‪ .‬אך באדם אינו כן‪ ,‬רק כשהנשמה ורוח מאוסרים בנפש‪ ,‬אף לאחר‬
‫מיתה נשתייר בו כח הנפש‪ .‬ולזה נאמר הכרת תכרות הנפש‪ ,‬זה סילוק נשמה ורוח וממילא נכרת‬
‫הנפש‪ .‬אבל הנשמה אינה בכלל עונשין‪ ,‬שמסתלקת מיד כשפוגם‪ .‬והרוח הוא בכלל העונשין‪ ,‬ולזה‬
‫אמר רוחין ונשמתין‪ .‬אבל נפש מיד נתהווה ממילא וגם שאין לו רק ע"י וכנ"ל‪ .‬ודמות ודיוקנא‬
‫לעילא‪ .‬כי הדם נצטייר מיד לעילא‪.‬‬
‫וראיה לזה שאמרנו לעיל שהנשמה אינה ידועה‪ ,‬כשאדם רוצה לעיין בשכלו אזי סוגר את העיניים‬
‫ויושב במנוחה והשקט‪ .‬ושמבטל כחות הגופניות אז בא לו כח השכל ושורה ולא קודם‪ .‬מפני שאין‬
‫לו שייכות עם הגוף‪ .‬וגם הצמיחה וגידול האדם בשינה‪ ,‬שמסתלק הנשמה‪ .‬ורוח אינו מחוזק‪ ,‬אז‬
‫נתחזק כח הצומח שנשאר לבדו בגוף‪ .‬ותבין זאת שדברים הנ"ל נוגעים לעומקא ורומא עכ"ל‬
‫‪185‬‬
‫ואולם הנפש השכלית לבדה א)‪ .‬היא הנשארת לקבל השכר והעונש שאבאר בנתיב התשיעי בע"ה‪.‬‬
‫וראיה להישארותה הוא מה שאומר‪ ,‬ידוע הוא אצל היודעים מה שבעצם ומה שבמקרה‪ ,‬שהמקרה‬
‫יחול על העצם ויפסיד המקרה‪ ,‬והעצם יעמוד‪ .‬ואם נפש השכלית היתה אובדת היתה מקרה‪ ,‬ואם‬
‫היתה מקרה לא היתה שלימות אל הגוף‪ ,‬כי אין שום שלימות נמשך מצד המקרה‪ .‬ואין להקשות מן‬
‫החכמה בנפש שהוא ממאמר האיכות‪ ,‬שהרי הנפש מתעצמת בחכמה ואין החכמה מקרה‬
‫אליה‪ ,‬זולתי מפני שעיר פרא אדם יולד‪ .‬ועם כל זה אין הנפש ריקנית ממנה לגמרי‪,‬‬
‫שהרי המושכלות הראשונות שהם התחלות אל החכמות העיוניות ימצאו בה מתחילת‬
‫ברייתה‪.‬‬
‫ועוד שאנו מוצאים שפעולת הנפש יוצאת לדברים רחוקים ממנה מבלי שתאבד הפעולה‪ .‬כי תחשוב‬
‫כל הדברים העליונים והתחתונים עד הגלגל המקיף העליון‪ ,‬ותצייר אותם בשכל‪ ,‬ותעמוד על‬
‫אמיתותם מבלתי שתקבצם אצלה‪ ,‬ואם פועל הנפש יעבור חוץ לגופה יוצא ממנו אל רוחק גדול‬
‫מבלי הפסק‪ .‬כ"ש הנפש בעצמה כשלא תצטרך לגוף‪ .‬דאם לא כן הנה תהיה פעולת הנפש נכבדת‬
‫מעצמה‪ ,‬וזה בטל‪ .‬לפי שהפעולה היא מקרה לנפש‪ ,‬כי הפעולה באה מאת הפועל‪ ,‬ואין הפועל בא‬
‫מחמת הפעולה‪ ,‬מפני שהפועל עצם והפעולה מקרה‪ .‬וידוע הוא כי אין העצם גרוע מן המקרה‪ ,‬אבל‬
‫הוא נכבד ממנו‪.‬‬
‫ועוד ידוע הוא שהעניינים אשר הם כח בגוף יבטלו בהבטל הגוף‪ ,‬ואשר אינם כח בגוף לא יבטלו‬
‫בהבטל הגוף‪ ,‬אך כי יהיו סבת קיומו‪ .‬והנה הוכחתי למעלה שנפשו השכלית אינה כח בגוף‪ ,‬אם כן‬
‫לא תכלה בכלות הגוף‪ .‬הנה נתבאר מכל אלה הראיות שהנפש האנושית רוצה לומר השכלית‬
‫אשר בה נבדל האנוש משאר בעלי חיים תישאר אחרי אבדן הגוף כי היא אינה צריכה לגוף‪ ,‬כי אם‬
‫בעבור שיהיה תנאי לחידושו‪ .‬כאלו הגוף הוא רשת שבו צדין מן הסבה את הנפש‪:‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬דעת הקבלה‪ ,‬שהנשמה אינה חוטאת‪ ,‬והרוח חוטא ונענש אבל נכרת‪ .‬והנפש נכרתת אם‬
‫האדם לא זכה‪.‬‬
‫אבל דעת חכמי הקבלה שהנשמה והרוח לעולם לא נכרתים ואובדים‪ ,‬ואפילו הנפש הצומחת שיש‬
‫בה כרת ואבדון‪ ,‬כאשר אדם זוכה אינה נכרתת אלא מאחדת עם הרוח והנשמה‪ ,‬ואדרבא כל עיקר‬
‫ירידת הנשמה היא לתקן את הגוף‪ ,‬דהיינו את נפש הצומח שהיא הנפש החיונית‪ ,‬וגם את חומר הגוף‬
‫הנשמה מתקנת ויקום לתחייה‪ ,‬וישאר קיים לנצח‪ .‬כמבואר בספר דעת אלוקים‪.‬‬
‫ספר שערי הלשם חלק א ‪ -‬סימן ה ‪ -‬תפקיד האדם ועבודתו‬
‫ואור הנפש הוא אשר משתתף בגוף ומתערב עמו‪ .‬וכמ"ש כי נפש הבשר בדם היא (ויקרא י"ז וכן‬
‫בפ' ראה) כי הדם הוא הנפש‪ ,‬וישנו בהנפש כל תכונות הגופניות מכל עביותו וחומריותו‪ .‬ולכן תלוי‬
‫בו כל תיקון האדם כולו‪ .‬כאשר מתקן את הנפש כנ"ל‪ .‬ותיקונו הוא לטהרו מכל עביית וזוהמת הגוף‬
‫אשר מתערב עמו‪ ,‬ולקדשו ולייחדו עם שורשו אשר לעילא לעילא כנז'‪ .‬ועי"ז מתתקן ועולה‬
‫הגוף ג"כ כי הם שניהם קשורים ומיוחדים זב"ז לעולם ועל זה שולח האדם בעולמו‬
‫לתקן את נפשו ולזכך את גופו שיהא כולו קודש לה' ולייחדם בשרשם העליון אשר למעלה‬
‫שהוא בהמלכות דאצילות ובהגילוי ויחוד דאור א"ס שבה וזהו כוונתו ית"ש בכל גילוייו כולם ובכל‬
‫בריאת עולמו ואז ישמח ה' במעשיו‬
‫ספר שערי הלשם חלק א ‪ -‬סימן ה ‪ -‬תפקיד האדם ועבודתו‬
‫ומשום שהנפש היא משתתפת עם הגוף‪ ,‬והגוף הוא ירד ונתעבה מעת החטא ונתחלף מכתנות אור‬
‫לכתנות עור שהוא משכא דחויא זוהמת נחש הקדמוני‪ ,‬לכן הוה כל החטאים והעונשים הכל בנפש‬
‫וכמ"ש ונפש כי תחטא‪ ,‬החטאים האלה בנפשותם‪ ,‬ונכרתה הנפש ההיא‪ ,‬אוי לנפשם כי גמלו להם‬
‫רעה (ישעיה ג')‪ ,‬ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א' כ"ה)‪ .‬וכן עיקר התיקון‬
‫הוא רק לתקן את הנפש וכמ"ש ונתנו איש כופר נפשו‪ .‬וכן בפ' שלח וכיפר הכהן על הנפש‪ .‬וכן‬
‫עיקר תיקון העבודה הוא בה כמ"ש ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם‪ .‬כי משום שהיא מתעצם‬
‫עם הגוף‪ .‬והיא נפש המתאוה לכל חמודת העוה"ז‪ ,‬ובה הוא כל החטאים לכן תלוי בה‬
‫כל העבודה לכבוש אותה ולשעבדה לרצון קונה בכל התורה והמצוה‪ .‬וכן בה הוא‬
‫עיקר השכר וכמ"ש (שמואל א' כ"ה) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים‪ .‬ובישעיה נ"ה‬
‫‪186‬‬
‫ותתענג בדשן נפשכם‪ .‬וביחזקאל נ"ח ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את‬
‫נפשו יחיה‪ .‬עכ"ל‬
‫‪187‬‬
‫השביל השלישי‬
‫באמונת הגמול הטוב‬
‫לעושי רצון קונו וההפך לעוברי רצונו‬
‫‪188‬‬
‫באמונת הגמול הטוב‬
‫לעושי רצון קונו‪ ,‬וההפך לעוברי רצונו‬
‫השגחה פרטית לשלם לאיש כמעשהו פינה מפינות התורה‬
‫כבר ביארתי בתחילת הספר בנתיב הראשון שאמונת ההשגחה הפרטית היא פנה מפנות התורה‬
‫וראוי לכל מי שהוא מכת משה ואברהם להאמינה והוא שאמר הכתוב כי נכח עיני ה' דרכי איש וגו'‬
‫והבורא יתברך ויתעלה דן לכל אחד ויגמול לו טובה כפי מעשיו הטובים כאמרו למען ייטב להם‬
‫ולבניהם לעולם ועוד נאמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו' וקרא גמול המצות צדקה כי‬
‫העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו אם יתן שכר עוד בעבודתו צדקה וחסד יעשה עמו וזהו‬
‫שאמר הכתוב ולך ה' חסד כי אתה תשל' לאיש כמעשהו הנה ראיות על הגמול הטוב לעושהו וכמו‬
‫כן יתברך ישיב הרע לצורריו וכרוע מעלליו ישיב לו והוא אמרו שלמה ע"ה כי את כל מעשה‬
‫האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע ועוד אמר עונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי‬
‫חטאתו יתמוך וכמו אלה נמצאו הרבה כתובים שהם מורים על הגמול הראוי שלא נוכל לכתבם כלם‬
‫ואחר שנתבאר זה ראוי לבאר היאך יהיה הגמול ומה יהיה ‪.‬‬
‫לא יתכן שהשכר יהיה טובות העולם הזה‬
‫ולכן נאמר תחלה כפי מה שנראה לבורא יתברך ויתעלה מחכמתו ויכלתו והטבתו אל בריותיו לא‬
‫יתכן להיות שיעור הטובה אשר כוון בה לנפש הזאת מה שהיא מוצאה בעולם הזה מטובותיו‬
‫והנאותיו מפני שכל טובה שיש בעולם הזה יש עמה רעה ועם כל הצלחה עמל ועם כל הנאה צער‬
‫ועם כל שמחה אבל וכל חלקיו שווים וההכרעה לענינים המעציבים על המשמחים‪ .‬הנה כי טובות‬
‫העולם הזה הן דמיונות ומותרות שמזיקות וממיתות הנפש וכיון שזה מבואר ואין בו ספק א"כ מן‬
‫השווא הוא שיהיה הבוי"ת משים תכלית תועלת הנפש הזאת בענינים האלה הנהפכים אבל ראוי‬
‫שיהיה מזומן לה מדור שיש בו החיים הגמורי' וההצלחה המיוחדת שבו ימצאו תאות'‪ .‬ועל זה הורו‬
‫כבר החכמים בראיות מופתיות לרוב מאד‪....‬‬
‫הכריתות הנזכרת בתורה הוא הביטחון לקיום הנפש אחר הפטירה‬
‫וכתב הרמב"ן ז"ל כי הכריתות הנזכרים בתורה בנפש הוא בטחון גדול לקיום הנפש אחר המיתה‬
‫ובמתן השכר בעולם הנשמות כי באמרו יתברך ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה וכן ונכרתה הנפש‬
‫ההיא מלפני יורה כי הנפש החוטאת היא תיכרת בעונה ושאר הנפשות אשר לא חטאו תהיינה‬
‫קיימים לפניו בזיו העליון ולכן הוא מפרש הנפש ההיא עונה בה כי ההון אשר בה הוא יכריתנה‪.‬‬
‫וטעם זה הענין כי נר ה' נשמת אדם אשר נפחה באפינו והיא נשמת שדי שכתב בה ויפח באפיו‬
‫נשמת חיים‪ .‬והנה היא בעניינה לא תמות ואיננה מורכבת שתיפרד הרכבתה ותהיה לה סבת הוויה‬
‫והפסד כמורכבים אבל קיומה ראוי הוא והוא עומד לעד כקיום השכלים הנבדלים ולכן לא יצטרך‬
‫הכתוב לאמר כי בזכות המצוה תהיה קיומה אבל יאמר כי בעונש העברות תגאל ותטמא ותיכרת מן‬
‫הקיום והוא הלשון שתפשה בהם התור' כרת כענף הנכרת מן האילן שממנו יהיה שרשו עכ"ל‪.‬‬
‫‪189‬‬
‫איך יתכן שעם ישראל נחשבים בנים לה'‪,‬‬
‫והם הכי סובלים ומטריחים על ה' יותר מכל העמים‬
‫וכבר שאל מין א' לא' מחכמי עמינו באמרו א"כ הוא שהבוי"ת בחר בכם ואתם גוי קדוש ובניו‬
‫ושאר כיוצא בזה שאתם אומרים בעצמכם‪ .‬למה נראה כאלו אתם מטריחים על העולם‪ .‬ויראה מכח‬
‫המעשים שנעשו לכם מאברהם ועד עתה כי במקרה אתם בארץ ושאר האומות עיקר ואתם טפל‪.‬‬
‫כיצד כי מתחלה היה אברה' עקר ושרה עקרה אין לה ולד‪ ,‬ודרשו חכמיכם שאפילו בית ולד לא היה‬
‫לה והטריח הבורא יתברך את הטבע ועשה לה בית ולד וילדה בת צ' שנה‪ .‬ואברהם בן מאה שנה‪.‬‬
‫ויצחק בן ס' שנה‪ .‬ויעקב לא קבל הברכה מאת אביו כי אם במרמה כי הכוונה היתה לעשו אחיו‪.‬‬
‫וברח מאחיו ושהה בבית לבן כ' שנה ביום אכלו חורב וקרח בלילה‪ .‬והוליד י"ב בנים לאחר כמה‬
‫עבודה ויגיעת כפיו‪ .‬וכל ימיו לא היה לו מנוחה אלא צרה אחר צרה‪ .‬ונתגלגל הדבר וירדו למצרים‪.‬‬
‫והושב יוסף לאדון על בית פרעה‪ .‬ונשתבח ואמר וישימני לאב לפרעה‪ .‬כלומר כי זה דבר גדול‬
‫ונפלא‪ .‬ולא הגיע להיות אדון אלא על עבדים כי מצרים עבדים היו‪ .‬ואח"כ נשתעבדו הבנים בגלות‬
‫חזק עד ששלח הבוי"ת את משה ואת אהרן והוציאם בכל האותות והמופתים שזכרם לכם כמה‬
‫פעמים בכמה מקומות בתורה ובשאר ספרי הקודש כלומר ראו מה עשיתי עמכם‪ .‬ועד עתה אתם‬
‫עושים חגים ומזוזות ותפילין וכל האוכל חמץ ונכרתה זכר ל"וישא העם את בצקו" בעבור שעשאן‬
‫בני חורין כאומה אחת משאר האומות‪ .‬ואפילו המים לשתות לא בא להם כי אם בצער גדול ונחשב‬
‫להם כי נסו לבוי"ת לפי ששאלו מים לשתות‪ .‬ולמה כל זה עד שנראה כי כל כך אתם מטריחים‬
‫בעולם כי אין לעולם בכם צורך ואפי' במקרה‪ .‬ואלו הדבר אמת כי אתם בניו וגוי קדוש ושאר מה‬
‫שאתם אומרים בעצמכם אדרבה היה ראוי להיות שמן הדין הוא להיותכם בעולם עיקר והעולם‬
‫שלכם‪ .‬ואלו הגיע אחד מהאומות לשמש לאחד מכם היה מתפאר ואומר כי עלתה מעלתו להיות‬
‫שמש בבית יהודי שנקרא בנו של הבוי"ת ושאר כיוצא בזה‪.‬‬
‫ואפילו בימי עוזכם הנה אמר דוד מלככם ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש‪ .‬וכי תפארת היה‬
‫למלך בעבור שאינו בוש לדבר לפני מלכים אחרים‪ .‬אלא נשתבח לפי שהיו מעולים ממנו ומעולם‬
‫לא הגיע מעלת שלטונכם להיות שבעים מלכים מלקטים תחת שלחנו כאשר היה לאדוני בזק שהי'‬
‫ממלכי האומות‪ .‬ושלמה לא מלך כי אם מתפסח ועד עזה‪ .‬ועוד שנאסר לכם הרבה ממעדנות העולם‬
‫ממאכלות ובעילות ושאר צרכי הגוף‪ .‬כללו של דבר שאתם כמו אסורים בזיקים שאינכם עושים‬
‫דבר כי אם ברשות‪ .‬ע"כ שאלת המין‪.‬‬
‫עצם הדבר שאין לעם ישראל כלום בעולם הזה‬
‫הוא אות וראיה שמקומם הוא בעולם העליון הרוחני‬
‫וזו תשובת החכם‪ .‬דע אתה השואל שאילו לא היה כל המצוי כי אם זה עולם ההוויה וההפסד כמה‬
‫היו דבריך טובים ונכוחים‪ .‬אמנם הלא ידעת אם לא שמעת כי משלו המציאות למלך בשר ודם שיש‬
‫לו חצר המלכ ות‪ .‬וזה החצר נחלק לג' חלקים והם‪ :‬הבית הפנימי והתיכוני והחיצוני‪ .‬הבית הפנימי‬
‫הוא מיוחד למשכבו ולא יכנס בו אדם כי אם הוא ושגלתו והוא המכובד שבחצר‪ .‬הבית התיכוני הוא‬
‫מיוחד למאכלו עם השרים שלו ובו יכנסו בני אדם לדין לפניו‪ .‬הבית החיצוני הוא בית שער שאין‬
‫רוב בני אדם נמנעין מלהיכנס שם‪ .‬ועל כל בית משלשה אלו‪ ,‬יש עבדים ממונים‪ .‬וכל אחד הוא שר‬
‫במקומו‪ .‬כיצד כמו שאותו הממונה על החדר הוא שר במקומו‪ ,‬כך הוא אותו הממונה על בית שער‬
‫שר במקומו‪ ,‬יש לו רשות להכות אפילו לנכבד מהנכבדים שלא יכנס לאותו בית שער‪ .‬כי כן צוה לו‬
‫המלך‪ ,‬ואותו הנכבד לא יוכל להשתמש באותו בית שער אלא ברצון אותו השוער‪ .‬אע"פ שכשיכנס‬
‫אל החצר הפנימית הוא נכבד בעיני המלך‪ .‬כן הוא כל זה המצוי נחלק לג' חלקים‪ :‬רוחני והוא‬
‫החדר‪ .‬והתיכון הוא הגלגלים‪ .‬ובית שער והוא זה העולם של הויה והפסד‪ .‬וזה בית שער הוא שנתן‬
‫לאומות העולם‪ .‬ועל כן נקראו אומות העולם כלומר כי זה העולם הוא שלהם בעיקר‪ .‬אבל‬
‫ישראל שהם נכבדים אצל הבוי"ת ובניו וגוי קדוש נתן להם עולם העליון‪ .‬ולפיכך היתה‬
‫אות למ"ד של ישראל‪ .‬לפי שצווארה ארוך למעלה‪ ,‬ואין לה תושבת כשאר אותיות‪ .‬רמז כי אין‬
‫לישראל תושבת בזה העולם כי אם במקרה‪ .‬וכן כתיב כי גרים ותושבים אתם עמדי‪ .‬לפי שאותו‬
‫העולם הרוחני הוא בחלקם‪ .‬כמו שהוא בחלק האומות זה העולם התחתון שהיא כבית שער‪ .‬וכמו‬
‫שלא נמצא בית שער זולתי בעבור החצר והחדר‪ .‬כן לא נמצא זה העולם אלא בעבור שנתקן עצמנו‬
‫בו כדי שנזכה לאותו העליון שנקרא טרקלין‪ .‬כארז"ל העולם הזה דומה לפרוזדור לפני העולם הבא‬
‫התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין‪ .‬וכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב‪.‬‬
‫‪191‬‬
‫ומה שאין להם גם זה העולם‪ .‬לפי שהם זה כנגד זה‪ .‬שאם יתעדן בזה יקצר מעוה"ב‪ .‬ולכן מנע לנו‬
‫קצת ממעדני זה העולם ממאכלות ובעילות ושאר צרכי הגוף כמו שאמרת‪ .‬כדי להתרחק מקצה רוב‬
‫התאוה רוחק גדול להעדר הרגשת ההנאה מעט‪ .‬עד שתתיישב ותתחזק בנפשותינו תכונת הזהירות‪.‬‬
‫אמנם פעמי' ימצא בנו נוחל שני עולמות והוא כשיהיה השבח הרבה שיעדיף על שניהם וזה לא יוכל‬
‫להיות כי אם במעט‪ .‬ולכן לא היה בישראל גבורה בזה העולם כי אם מעט‪ .‬אבל לעתיד לבא יעדיף‬
‫עלינו בשני עולמות כמו שהבטיחנו ע"י נביאיו‪ .‬ומה שאנו מתפללים להיות לנו מלכות וארצות הוא‬
‫לשני טעמים‪ .‬הא' לפי שאין אנו יכולים לעבוד בוראינו ית' בלבב שלם בעודנו תחת עול האומות‬
‫לפי שאין דעתנו פנויה‪ .‬ועוד לפי שרוב מצות תלויות בארץ ולפיכך נתאוו לה הצדיקים ליכנס בה‪.‬‬
‫וכמו שהחרוב יותר מן היישוב בעולם כך ארצות היגוים יותר ויותר מארץ ישראל‪ .‬וכמו שהחיות‬
‫והבהמות יותר מבני אדם כך האומות יותר מישראל וכן כתיב כי אתם המעט מכלל העמים‪ .‬וכמו‬
‫שיש לעולם די בשמש אחד כך די בגוי אחד קדוש‪ .‬ע"כ לשון החכם להשיב על שאלת המין‪.‬‬
‫שאלת צדיק ורע לו‬
‫ועכשיו נחזור לעניינינו ונאמר אחר אשר הוכחנו כי יש גמול אחר זולתי של זה העולם מעתה הוסר‬
‫דבר המכאיב הלבבות ומדאיב המחשבות אשר ממנו נמשכו רבים בכל הדורות לכפירה גמורה והיא‬
‫הראות בעולם כאלו משפט מעוקל בצדיק ורע לו ורשע וטוב כי יאמרו מדוע דרך פלוני ופלוני‬
‫רשעים צלחה ולמה פלוני הצדיק אבד וגם ראינו שירמיה הנביא ע"ה ואיוב וחבקוק תמהו על זה‪.‬‬
‫ירמיה אמר מדוע דרך רשעים צלחה‪ .‬ואיוב אמר מדוע רשעי' יחיו‪ .‬וחבקוק אמר תחרי' כבלע רשע‬
‫צדיק ממנו כי זה יתיישב במה שיבאר‪....:‬‬
‫השכר והעונש‬
‫אינו שינוי אצל הבורא אלא הוא מצד הזדככות האדם‬
‫כבר ביארתי בתחילת הספר בנתיב הראשון כי אין שנוי רצון אצל הבוי"ת בגמול הצדיק והרשע‬
‫אבל הכל כפי מעשיהם שיגמלם כי אחרי שהבו"י הגדיל חסדו עם המין האנושי עד אשר שמהו‬
‫היות נושא אל זו הצור' המפואר' רוצה לומר השכל והתלכדו והתאחדו יחדיו בנפש ובגוף חנן‬
‫ברצונו את הדבוק הזה אפשרות ההגעה אל ההצלחה הנצחית והוא שכל עוד היות זה הדבוק קיים‬
‫יעשו בו תכונות ראויות לכמונו ובעדם יעלה החלק הראוי מזה הדבוק לעלות באורח חיים ולחנינה‬
‫והי' הדבקה בעולמה וזהו נעימותה ושכרה וזו היא תכלית הנפש האנושית והגמול על מפעלה הטוב‬
‫ותהיה במעלת העצמים הרוחניי' העליונים שנאמר ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה‪ .‬שא"א‬
‫הוא להיות מהלכים לגוף אלא לנפש בלבד והוא בהפרדה מזה העולם שתעלה לאור באור החיים‬
‫ושם תעמוד קיומה בעצמה ושביעה מזיו הזוהר הנצחי' כמאמר הנביא ע"ה באמרו אני בצדק אחזה‬
‫פניך אחזה בהקיץ תמונתך‪ .‬רצה בזה שאותו העולם הוא עולם היקיצה הטובה עם היות הנפש בו‬
‫בפועל שלה אבל זה העולם הוא עולם התרדמה והחשך אף אם ישיג בו‪ .‬גם לזה כוון שלמה באמרו‬
‫ואורח צדיקים כאור נוגה וגו' רצונו לומר כי כוכב נוגה אינו מתרחק מן השמש הרבה עד שמנה‬
‫וארבעי' מעלות ובעתים הוא מזרחי והוא כשיראה בשחר‪ .‬ועתים הוא מערבי והוא כשיראה לפנות‬
‫ערב‪ .‬והמשיל החכם השגת הצדיקים בעוה"ז הדומה ללילה ואח"כ הבדל הצורה מהגולם שיגיעו‬
‫להגעת השלמות דומה לאור זה הכוכב כשהוא מזרחיי כי כמו שזה הכוכב כשהוא מזרחיי אורו‬
‫רצוף באור השמש רצ וני לומר בא אחריו מיד ואינו נרחק ממנו הרבה כך אורח צדיקים השגתם זו‬
‫בעוד שהצורה עם הגולם הוא דומה לאור זה הכוכב שיבוא אחריו אור השמש תיכף לו וכמו כן‬
‫תשלום ותגמול הצדיקים אחר בדילת צורתם מגולמם הנמשל כלילה ותהיה באור חזק ערכו מזו‬
‫ההשגה שעלה לה בכאן בזה העולם בערך אור השמש מאור נוגה ואז יאיר לה האור הנצח ותלך‬
‫בעלותה ממדרגה למדרגה באור חיים‪:‬‬
‫טבע הנפש מצד עצמה ויסודה‬
‫לעלות למעלה למקורה לחזות בנועם ה'‬
‫וכאשר נשלמו הליכותיה אזי היא בארצות החיים ובמחזה הפנים לראות את פני האדון ה' והוא‬
‫הנעימות הטוב והשלמות האמתי' אשר לו יקום כל אדם‪ .‬ואולם קודם שתעלה צריכה להיכנס בג"ע‬
‫של מטה כמו שאבאר לפנים בע"ה ואז תעלה מעלה מעלה‪ .‬ויש ממשילים העלייה הזאת לטבע‬
‫היסודות ואומרים כך ידוע הוא כי טבע כל דבר הוא לשוב לייחודו ולטבעו כאשר תראה האש‬
‫שעולה ממנה שלהבת ואנו רואין שהשלהבת ההיא חפצה לעלות למעלה ליסודה שהוא גלגל יסוד‬
‫‪191‬‬
‫האש אך מפני שהיא קשורה בעץ הנשרף לא תוכל לעלות לגמרי וכאשר תיפרד תעלה למקומה‪.‬‬
‫כמו כן נפש השכלית אשר באדם יען כי ממקום קדוש נחצבה ונצמדה בגוף דוגמת השלהבת‬
‫הקשורה בעץ כך היא בגוף ולא תוכל להיפרד ממנו עד כלות כחות הגוף המחזיק בנשמה ההיא ואז‬
‫תוכל לשוב ליסודה ולמקומה אשר ממנה נחצבה ותעלה למעל' אם היא ראויה לכך‪ .‬ואם לאו היא‬
‫נדחפת לגיהינום כמי שמשליך אבן בקלע ועליה נאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע‪.‬‬
‫המשיל הנפש ליסוד האש שטבעו לעלות למעלה‬
‫עוד יש ממשילים ואומרים מבואר הוא בעיני כל בעל שכל שסדר הארבע יסודות במעלה הוא אש‬
‫אויר מים עפר וכל יסוד שהוא למעלה מחברו הוא קל ממנו אמנם פעמים אפשר שבהכרח ישנו‬
‫סדרם ותנועתם כי לפעמים אפשר שתרד האש מלמטה ואפשר שיעלה העפר למעלה אך תנועתם‬
‫זאת תהיה להם הכרחית לא טבעית‪ .‬המשל בזה אפשר לו לאדם שיזרוק צרור השמימה ויעלה‬
‫הצרור ההוא אך עלייתו זאת לו הכרחית ובסור המכריח אזי הצרור ישוב דרך ישרה למקומו שהוא‬
‫הארץ כך הנשמה החיונית הזכה הטהורה שהיא בהכרח בגוף כי טבעה הוא לעלות למעלה כאש ואם‬
‫לא תטמא בעודה בגוף בכחות העפרוריות שהם התאוות הבהמיו' רצוני לומר בעונות אזי בהעדר‬
‫הגוף תעלה דרך גבולה ביושר כי אין מעיק ומונע ושם תנוח ותהיה צרורה בצרור החיים ועליה‬
‫אמר שלמה ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה‪ .‬אמנם אם נתלכלכה ונתערבה בכחות הגוף‬
‫ר"ל גילוליה וטומאתה תרד למטה לארץ אעפ"י שתשתדל היא לעלות כח העפרי גובר עליה‬
‫ויכריחנה לירד והיא רוח הבהמה היורדת היא למטה כלומר החוטא שעשה מעשה בהמה שהגביר‬
‫עליו הנפש הבהמית הנה היא במלחמה עצומה כי השכל ימשכנה למעלה וכח הבהמית ימשיכנה‬
‫למטה זכה תחתונים למעלה לא זכה עליונים למטה‪:‬‬
‫הנפש היא צורה פשוטה‬
‫ולא שייך אצלה לעלות או לרדת‬
‫נאם המחבר אלה הם דברי הממשילים וכל זה איננו שווה לי כי לא יתכן לומר שעליות הנשמה היא‬
‫טבעי' כעליית האש היסודית שאם כן עלות לה נפש הצדיק למעלה בהפרדה מן הגוף ושובה‬
‫לגזרתה לא יחשב לה לאישור ולא לתגמול או שכר מאת הבורא ית' אלא הוא ענין טבעי מטבעה‬
‫כעליית האש היסודית למעלה ויהיה לפי זה עונש הרשע הכרח ברדת נפשו שאולה וכל אלה‬
‫הדרכים הם שוא‪ .‬לכן נשאר בהכרח לומר שאין לה בעצם שום מין ממיני התנועה ובאמרנו בה‬
‫עלייה וירידה אין זה אלא בדרך המשלי כדי לשכך את האזן‪ .‬ואין דבוק הנפש בגוף ירידה ממקום‬
‫ולא הפרידה ממנו עלייה אל מקום כי ידוע הוא שלא ייוחס שם מקום אל אותה המדרגה אשר ממנו‬
‫לוקחה ואשר תשוב אליה כי למעלה מן הגלגל אין גופים ולא שום דבר מוגבל במקום ולא מקום‬
‫ואם אין שם מקום א"כ לא ירדה ממקום ולא תעלה אל מקום גם בבואה אל גוף לא יאמר כי באה‬
‫בתוך מקום אבל היא עם הגוף כמו הצורה אל החומר ולא כמו דבר במקום או דבר בכלי שהם מן‬
‫התשעה דברים שאומר ארסטוס בספר השמי' ועולם שיאמר בהן דבר בדבר אמנם היא דבקה בגוף‬
‫דבוק צוריי נותן שלימות לחומר כמו שביארתי בנתיב הששי ובהפרדה תהיה העלייה דבר שיבת‬
‫אציל אל מדרגת האצילות אשר ממנו נאצל‪.‬‬
‫נוח לו לאדם שלא נברא‬
‫כי מוכרח שיתלכלך ולא תשוב למעלתה שהיתה בה‬
‫ומצאתי כתוב כי בשובה לא תהיה מעולה כאשר היתה בעוד שהיתה צורתה במקומה קודם‬
‫שהורכבה בזה הגולם‪ .‬ולכן שנינו שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים מוטב לו לאדם‬
‫שנברא משלא נברא והללו אומרים מוטב לו שלא נברא ממה שנברא ועכשיו שנברא יפשפש‬
‫במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו‪ .‬ולזה כוון שלמה ע"ה באמרו ושבח אני את המתים שכבשר‬
‫מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה וטוב משניהם את אשר עדן לא היה‪ .‬עתה יסופר הנה שלשת‬
‫דרכי הנפש השכלית שבארתי והם הצורה שנתרכבה ונבדלה שהם המתים‪ .‬והצורה שנתרכבה‬
‫ועודנה בגולם והם החיים‪ .‬והצורה שעדיין לא התרכבה אשר היא טהורה מכל מקרי חומר מכל‬
‫טומאת גוף‪ .‬ושבח הראשונה יותר מהשניה‪ .‬והשלישית יותר מכולם‪ .‬כי דומה הנפש השכלית קודם‬
‫הרכבתה בגוף למלך יושב בהיכל‪ .‬ודומה הרכבתה בגוף למלך אסור ברהטים‪ .‬ודומה הבדלתה ממנו‬
‫לח בוש שיצא מבית האסורים וחוזר למלכותו‪ .‬ובלי ספק כי אותו המלך אשר הוא בזו המעלה‬
‫‪192‬‬
‫השלישית יותר משובח מבשנייה‪ .‬ובראשונה יותר מבשתיהם‪ .‬לפי שבראשונה לא השיגו נזק ולא‬
‫צער ולא ידע דבר רע‪ .‬ומזה הטעם אמר וטוב משניהם את אשר עדן לא היה‪.‬‬
‫מדוע באמת הורידו את הנשמה לעולם‬
‫וכאן הבן שואל כיון שהראשונה יותר טובה למה הורכבה וכבר נאמר וירא אלהים את כל אשר‬
‫עשה והנה טוב מאד‪ .‬יש להשיב שאע"פ שהראשונ' יותר מעולה מהשניה‪ .‬אמנם יש לשלישית שבח‬
‫מצד אחר וזה שעם היות שהראשונה מעולה ומשבחת וטהורה מכל טיט‪ ,‬ואולם אינו נודע שיעורה‬
‫ויופייה וחשיבותה אלא לאחר הסרתה ממנה ואח"כ חזרתה לה‪ .‬ולפי' יתאוו נפשות הצדיקים לחזור‬
‫למקומם הראשון‪ .‬ולכן אמר בשלישית לשון שבח רוצה לומר כי אז ישבחנה החוזר אליה וידע‬
‫חשיבותה‪ .‬כי לא יוודע הנגד כי אם בנגדו שאין טוב כי אם בהעריכו אל הרע‪ .‬ואומר בראשונה‬
‫לשון טוב‪ ,‬ר"ל כי היא בפני עצמה טובה ולא השיגה טיט ולכן היא העולה מכולם‪:‬‬
‫לא מסתבר שהנשמה לא תחזור למעלתה שהיתה לה מקודם‬
‫בפרט אחר שעברה את כל הניסיונות והצליחה‬
‫נאם המחבר זו הסברא מצאתי ולא ישרה בעיני שנאמר שהנפש החסיד לא תשוב לאצילותה מאחר‬
‫שנתרכבה בחומר ודחק עצמו לזאת הסברא האמורה מפני שהוקשה לו איך אפשר שהנפש אחר‬
‫שהורכבה בזה החומר שתעלה ותגיע למעלה שהיתה בה קודם לכן אשר היתה טהור' ונקיה מכל סיג‬
‫ואפי' תהיה נפש מרע"ה‪ .‬ואני אתרץ זו הקושי' כמו שאבאר‪ .‬מבואר הוא בעיני כל בעל שכל כי מי‬
‫שהוא מזמין עצמו אל הטוב ואל קבלת השלימו' ראוי שתהי' נוספת לו עוד שלימות על השלמות‬
‫שיוכל להגיע אליה בתכלית‪ .‬א"כ הנפש השכלית הניתנת באנוש מאת הבוי"ת כל עוד היותה‬
‫למעלה במדרגתה היתה במעמד נכבד בטוח בלי שם מניעה ומדרגתה עומדת על מה שהיתה והקב"ה‬
‫שלחה בגוף האנושי למען הנהיגו ולמשול עליו אותו שהוא סבת כל התהפוכות והתשוקות הבהמיות‬
‫והתאוות הרעות והעזות והמרי‪ .‬כי הגוף הוא חומר והוא בעולם החומר ומאכלו ומשקהו חומר‪ .‬וזה‬
‫מחויב ממרוצת הטכסיס הטבעי האנושי החסר‪ ,‬שיהי' זה בדבוק‪ ,‬ר"ל דבוק הנפש בגוף יוציא רק‬
‫לפועל רע‪ ,‬נוטה אל התכונות הרעות המתחייבות מחסרונו וחשכתו‪ .‬עד שיהיה כמעט מחויב‬
‫מזה הענין שאפילו היא עצמה תפסיד בזה הדבוק מכל מעלותיה שהיו אליה מקודם‪.‬‬
‫והיא המאושרת לא כך עשתה אבל הבריחה מרוצת אותו הטכסיס הרע והתאמצה לקראת המניעים‬
‫והמונעים‪ ,‬ועשתה חיל בכח השכל והתחזקה בעבודת בוראה ית'‪ ,‬והסבה פניה אל מול פני מלחמת‬
‫התאוות‪ ,‬ולא די לה שנשמרה היא מהפסד בעד הפסד אותם הטכסיסים הרעים המתחייבים מן‬
‫הדבוק ועמדה בטבעה‪ ,‬אמנם עוד הוסיפה אומץ והשיבה אותם הטכסיסים הרעים והתכונות הרעות‬
‫כולם אל הפועל הטוב והנכבד‪ ,‬ועמדה חזקה בעוז בוראה ית' ומשלה על הגוף עד שהביאה אותו‬
‫בעול מלכה‪ ,‬והנהיגה כל כחותיה בכח החמשה חושים לעבודת בוראה והנה היא שלימה בפועל‪.‬‬
‫וכיון שעשתה כן אינו מן הראוי שאחר הפרדה מזה הגוף ועלותה בית בוראה ית' שתישאר זולתי‬
‫במדרגה הראשונה שהיתה בה טרם עשותה כל אלה הטובות והצלחות‪ .‬שהיתה במעלה דומה לשלם‬
‫שהוא נשאר על מעמדו לבד בלתי נבחן בפועל הניסיון ולא יוסיף לה הוד והדר יותר מאד מאד‪,‬‬
‫חלילה לאל מזה כי זה יהיה עול גדול בחוק הטוב והמטיב השלם ית' ויתעלה‪ .‬אמנם ראוי שיוסיף‬
‫לה אלף אלפים פעמים יותר עד התכלית שאפשר לקבל מן שלימות שהוא תכלית כל השלימיות זה‬
‫תכלית' האחרון‪.‬‬
‫והתקדשתם והייתם קדושים‬
‫והכת וב שביארתי למעלה מעיד על זה באמרו ואורח צדיקים באור נוגה הולך ואור עד נכון היום‪,‬‬
‫כלומר עד המעלה שאין אחריה מעלה‪ .‬ולכן יש בזה תוספת לישראל מהמלאכים‪ .‬כי ישראל שיצר‬
‫הרע מצוי ביניהם נאמר בהם שתי קדושות‪ .‬שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים‪ .‬והמלאכים שאין‬
‫יצר הרע מצוי ביניהם נאמר בהם קדושה אחת שנאמר ובמאמר קדישין שאלתא‪ .‬ולזה כוונו רז"ל‬
‫בויקרא רבה בפסוק והתקדשתם והייתם קדושים במשל שמשלו במרתף של יין שהושיב בו‬
‫שכורים ונזירים וכפל שכר השכורי' ששמרו היין ולא שתו ממנו בעבור שהכריחו טבע' הרע וכן‬
‫אמרו ז"ל בכתוב שאומר גבורי כח עושי דברו אלו צדיקים שכובשין יצרם הרע שהם גדולים‬
‫ממלאכי השרת‪.‬‬
‫‪193‬‬
‫איך צורה פשוטה תקבל שכר בגן עדן גשמי‪,‬‬
‫ותיענש בגיהנם גשמי‬
‫נאם המחבר הנה ביארתי בזה הנתיב תהילת אמונת ההשגחה כי הבורא ית' גומל את האדם כפי‬
‫מעשיו אם טוב ואם רע אחרי כן ביארתי כי הגמול ההוא אינו בגוף לבד אלא אף בנשמה גם ביארתי‬
‫גמולה‪ .‬ורצוני לבאר עתה תחלה אם יש גן עדן וגיהנם בארץ אחרי כן אבאר איך יהא בהם גמול‬
‫לנפש שאיננה גוף כל זה אבאר באר היטב בעזרת העוזר ית' כאשר הורונו מפי סופרים וספרים‪:‬‬
‫שלש מחיצות יש לצדיקים בגן עדן‬
‫ומצאתי בדברי הזה"ק כי חנוך כאשר הרגיל עצמו את האלהים נכנס לשם וראהו ועמד על עניינו‬
‫וכתב שיש בו כמין שלש מחיצות ובכל מחיצה ומחיצה כמה היכלות וענוגות ותצג כל מחיצה‬
‫ומחיצה יושבים כתות כתות כל אחת כפי מעשיהם כיצד סמוך למחיצה הראשונה מאותן שיושבין‬
‫מבחוץ סמוך למחיצה הראשונה מבחוץ יושבין שתי כתות ובפנים ממנה סמוך לה יושבין שתי כתות‬
‫אחרים הכת הראשונה הם חסידי אומות העולם ששמרו ז' מצות בני נח שהם אבר מן החי ברכת‬
‫השם גזל דינין והסימן בהם אבג"ד והג' הידועים שהם מ"ז גילוי עריות שפיכות דמים ואף אם לא‬
‫שמרו כל אלה השבע מצות אלא שהטיבו לישראל תמיד הן יושבין שם‪ .‬ופעם ביום באים מלאכי‬
‫חבלה ליטול אותם להוליכם לגיהנם והם צועקים לישראל ומצילין אותם מידם‪ .‬הכת השניה מאותם‬
‫שיושבין סמוך למחיצה ההיא מבחוץ הם אותם העובדים הבוי"ת לפי מראות העין כדי שישבחום‬
‫בנ"א ואלה הם נעשקים פעם אחד בכל יום מיד דומה שר של גיהנם וטובל אותו באשו של גיהנם‬
‫ומחזירם למקומם ועליהם אמר שלמה שבתי ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש‬
‫והכת האחת מאותם הב' כתות שהם סמוך למחיצה ההיא מבפנים הם אותם העובדים הבוי"ת כדי‬
‫ליטול שכר מיד מונעין עצמן מן הרע בחשבם שיתנו להם שכר וכונתם על העולם הזה ואינן‬
‫מחשיבין העוה"ב לכלום ואלי רואים בכל יום מרחוק מעלת הצדיקים שהם לפנים בג"ע‬
‫ומתבוששים שם ונכלמין ואחר שקבלו ענשם נכנסים שם והכת הב' הם אותם שהם בעלי מעשה‬
‫בלא תורה ואין הכונה דבקה בהם לש"ש בכל שעה אלא לפעמי' בשמעם דברי תורה שמחים‬
‫ולאח"כ כשעושים אין כונתם לשם שמים ואלו הם נהנין במחיצה ההיא מתוך שרואין ערב ובקר‬
‫וצהרים זיו בעלי תורה ונהנין מזיום הנהדרת‪ .‬המחיצה השנית היא החומה התיכונה כמראה אש בית‬
‫לה סביב והיא כמין אש ירוקה מרוקמת בכל גונים וסמוך למחיצה הזאת שם יושבין ארבע כתות‪.‬‬
‫הכת האחת הם בעלי תורה ולא בעלי מעשה ונהנין שם מזיו אור הגנוז אבל בעשן האור המעורב‬
‫שאינו כ"כ צח מצטערים קצת לפי שלא עשו מעש' והם רואים משם חופות החכמי' בעלי מעשה‬
‫יושבין בכבוד איש על כסאו והם מתבוששים על אשר לא עשו מעשה‪ .‬הכת השנית הם אותם‬
‫שלמדו תורה קצת שלא לשמה ועשו מעשה והם נהנין מרחוק מאור הנוגה ולא כל כך רחוק כמו‬
‫האחרים‪ .‬הכת השלישית הם אותן הלומדים תורה ומלמדין אותה כדי לעשות שם ואין כונתם לשם‬
‫שמים והם נהנין ג"כ מזיו אור זוהר שאר הצדיקים והחסידים‪ .‬הכת הד' הם אותם הלומדים תורה‬
‫כל ימיהם לשמה ולא נתעסקו בפריה ורביה ואלו הם סמוך לזאת החומה מבפנים ונהנין מזיו‬
‫השכינה ונדחין ממקומם פעם ביום לפי שלא קיימו פריה ורביה וחוזרין מיד מפני כבוד התורה‪.‬‬
‫המחיצה השלישית והיא החומה הפנימית שם העידונים שלמים בלי שום רוגז כלל ושם הם‬
‫החסידים הגמורים משרתי עליון כולם מלובשים בלבוש מלכות איש על כסאו וסלקי ונחתי‬
‫למתיבתם דרקיעא והעליה היא השגת הנפש ודביקתם בעליונים והירידה היא להשגת מה שיגיעו‬
‫סגולות התחתונים בחייהם כגון הנביאי' זהו מה שכתב חנוך בגן עדן‪:‬‬
‫אע"פ שנראה לאדם שהדבר רחוק‬
‫חייב להאמין לדברי חז"ל‬
‫נאם המחבר הנה קבלתי מפי סופרים וספרי' בענייני גן עדן וגיהנם ע"פ רבותינו זכרונם לברכה‬
‫והירא את דבר ה' יאמין כל דבריה' ואף אם לא יסבלם דעתו ולא יבינם יתלה הדבר בחסרון דעתו‬
‫ולא יהרהר אחר דבריהם שהם כגחלי אש ויזהר מגחלתם שלא יכוה כמו שביארתי בנתיב השמיני‪.‬‬
‫‪194‬‬
‫והנה ראיתי לבאר איך יקבל האדם תגמולו בגן עדן או בגיהנם כפי מעשיו וראוי להאריך בזה כדי‬
‫להסביר הדברים כי זה הוא עמוד התוך אשר כל העולם נשען עליו‪.‬‬
‫האם אפשר לנו להסביר את עונש הגהינום ושכר גן עדן‬
‫לנפש רוחנית אע"פ שהם גשמיים‬
‫ועתה ראוי לנו לשאול ולאמר הנה נתבאר למעלה שיש גמול אחד זולת גמול שבזה העולם אמנם‬
‫איך נאמר שצדי ק והרשע יקבלו גמולם אם טוב ואם רע בגן עדן או בגיהנם כי אין לומר שגוף‬
‫הצדיק בגן עדן אשר שם כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ הדעת טוב ורע גם כל מיני בשמים‬
‫ויתענג שם ויתעדן עד אין קץ‪ .‬ואמנם גוף הרשע יושב בגיהנם אשר הוא בוער כתנור וכבשן אש‬
‫ולהבות ולפידים בוערים ושם יבער גוף הרשע ויצטער לאין קץ זה אי אפשר להאמין שהרי אנו‬
‫רואי' בעינינו שגוף הצדיק והרשע קבור לפנינו בעפר עד כלם גופם ושב להיותו עפר גם נרקבו‬
‫עצמותיהם ואנו רואין אותם לפנינו בכל יום‪ .‬גם ראינו שגוף הצדיק והרשע נשרף לאבק ואפר‬
‫והאפר אתנו בבית ואיך נאמין כי גוף הצדיק נכנס בגן עדן ויאכל ויתעדן שם וכי גוף הרשע נכנס‬
‫בגיהנם וישרף שם תמיד א"כ זה נמנע‪.‬‬
‫ואם נאמר שהנפשות הוכנסו שם בלא הגופות והנפשות לבד יקבלו הגמול והעונש אם כן יתחדש‬
‫לנו קושיא גדולה וחזקה יותר מן הראשונה והוא שנאמר הלא כבר נתבאר בנתיב השביעי שהנפש‬
‫איננה גוף ואינה תופסת מקום והיא ערומה מכל גשמות ואיך תתקרב ותתדבק אל המקום אשר‬
‫תקבל שם עונג גשמי כמו המאכל והמשתה בג"ע או עונש גשמי בגיהנם כמו שריפת אש ולהבה‬
‫והלא מן הנמנע שתמצא פעולה גשמית במה שאינו גשם כמו שהוא מן הנמנע נמצא פעולה אשית‬
‫במה שאינו אש אלא הפך אש או פעולה אבנית במה שאינו אבן אלא הפך אבן כן הוא זה מכת‬
‫הנמנע‪.‬‬
‫רמב"ן ג"ע וגיהינום כפשוטו ממש‪,‬‬
‫וכמו שקשר הנשמה בגוף והוא פלא‪ ,‬כן יקשור הנפש בג"ע ובגיהינם‬
‫וזו הקושיא גרם לרבים מבני עמנו להאמין שענין ג"ע וגיהנ' הם משל לגמול שכינו ג"ע לשכר‬
‫וגיהנם לעונש ו אולם הרמב"ן ז"ל השיב לתרץ זו הקושיא כי אמר באמת ענין ג"ע וגיהנם‬
‫שבתלמוד לגמול ולעונש הם כפשוטם ממש ולא דרך משל והאריך בראיותיו בזה בשער הגמול‬
‫וכתב שאין העונש והשכר לגוף כי אם לנפש‪ .‬עוד כתב שם ואם יקשה עלינו הפילוסוף ויאמר הלא‬
‫הנפש איננה גוף וגויה והיא ערומה מכל גשמות ואינה נגבלת במקום כי היא צורה מבלי גולם ואיך‬
‫נוכל לומר שהיא בג"ע לקבל עונג גשמי כמו המאכל והמשתה או שהיא בגיהנם לקבל שריפת אש‪.‬‬
‫נשיבהו ונאמר לו הלא אם כפי חכמות הפלוספי' הנפש איננה גוף ואינה נתפסת במקום עם כל זה‬
‫לא נניח אנחנו מדעתינו היות נפשו של ראובן יותר דבוקה במוחו ממה שיש ממנה בענף האילן או‬
‫בראש החמור כי על כל פנים הנפש שאיננה גוף יש לה חבור עם הגוף כן נאמר אנחנו שמי ששם‬
‫חבור בינה ובין הגוף הוא אשר יחברנה בג"ע או בגיהנם כאשר שם באות' השכלים הנפרדים‬
‫לכחותיהם בשמים כן ישים כח הנפש בג"ע או בגיהנם‪ .‬אלה הם כונת הרב רבינו משה ב"נ ז"ל‪.‬‬
‫ואולם גם אלו הדברי' ראוי לשאול על מה שאמר כי כמו שאנו רואים שיש חבור בינה ובין הגוף‬
‫כן יכול להיות שיעשה הבוי"ת חיבור בינה ובין ג"ע או הגיהנם‪ .‬וע"ז נשיבהו ונאמר שאינו דומה‬
‫כ"א יש חבור בינה ובין הגוף זה הוה ע"י אמצעים רבים כי הדם שוכן על הבשר ועליו רוח חיים‬
‫ועליו הדמיון ועליו הנשמה הרי כמה אמצעי' בינו ובין הגוף וכאשר תצא הנפש ערומה מן הגוף מכל‬
‫גשמות איך יהיה לה חיבור במקום הג"ע או הגיהנם בלי אמצעיים‪ .‬ואם תשיב ותאמר לא כן אבל‬
‫דעת הרב רבינו משה ב"נ ז"ל לומר כי מי ששם חיבור בינה ובין הגוף ע"י אמצעים גם יכול לעשות‬
‫חיבור בינה ובין הגוף ע"י אמצעים גם יכול לעשות חיבור בינה ובין הג"ע או הגיהנם ע"י אמצעי'‬
‫אבל הענין שאנחנו משתדלים בו עתה‬
‫הוא ליישב הדברים לבב העקוםליישב הדברים בטבע הניכר לנו‬
‫דע כי זה אמת ואפשר להיות אבל על דרך הפלא ואין הפרש בין א"ת באמצעים או בלא אמצעים‬
‫הכל הוא אפשר להיות על דרך הפלא אבל ענין ג"ע וגיהנם שאנחנו בביאורו עתה מענין הנפש‬
‫והשארותיה וגמולה וענשה הוא ענין שנתחדש אפילו קודם שנברא העולם כמאמר רבותינו ז"ל ג"ע‬
‫וגיהנם נבראו קודם העולם ואינו ענין שצריך להתחדש בכל פעם‪ .‬כי הכל מוכן הטוב והרע ויתנו‬
‫לכל אחד מקום בג"ע או בגיהנם לפי מעשיו‪ .‬ואם נאמר כי דעת הרב רבינו משה ב"נ ז"ל לומר כי‬
‫‪195‬‬
‫כבר הכין הבוי"ת אותם האמצעים בג"ע או בגיהנם עד שאפשר לנפשו של אדם להתחבר שם אך‬
‫שאנחנו אין אנו מבינים האמצעים ההם א"כ מה הועיל לנו בזה הרב ז"ל בדבריו‪ .‬כבר ידוע לכל‬
‫מאמין שכל הענינים מיושבים ואף אם לא נבינם אנחנו‪ .‬אבל הענין שאנחנו משתדלים בו עתה הוא‬
‫ליישב הדברים לבב העקום כמאמר רבותינו ז"ל הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב‬
‫לאפיקורוס והנה אשיב על אלה השאלות ואבאר הדבר בעזר בוראי יתברך‪:‬‬
‫הנפש עצמה היא מכח המלאכים‪,‬‬
‫אך ברדתה מתלבשת בלבושים גשמיים דקים ועל ידם היא מתחברת בגוף‪,‬‬
‫ולבושים אלו נשארים אתה והם מרגישים בגן עדן גשמי ובגהינם גשמי‬
‫דע! אתה המעיין אלהים יחנך כי כאשר תפרד הנפש ממדור העליון להתחבר עם הגוף‬
‫היא אחת לעצמה והיא בריה זכה ודקה ומכרת את בוי"ת והיא מכת המלאכים טרם‬
‫התחברה עם הגוף ואחר כך תרד ממעלתה ותתחבר עם הגוף בבטן בעל כרחה‪ ,‬כמארז"ל על‬
‫כרחך אתה נוצר‪ .‬וזה למען נסותה התשמור דרכי בוראה יתברך א"ל‪ .‬וכל זמן שהעובר במעי אמו‬
‫עדיין הנשמה משגת גדולות באור השופע עליה מאת בוראה יתברך אע"פ שהושפלה ממעלתה‬
‫הרבה בהיותה בבטן ממה שהיתה קודם כניסתה בו‪ .‬אמנם עדיין היא משגת לפי שעדיין לא השיגה‬
‫גשמות ולא דבקה בהם עד שיצא הולד לאויר העולם‪ .‬ואז יהיו לה חמשה הרגשות הגשמיות שיראה‬
‫וישמע ויריח ויטעם וימשש‪ ,‬ואז תדבק נפשו בגשמיות ותבטל ממנה כל השגת אלהיות ורוחנית‪,‬‬
‫ונסתלקו ממנה השגותיה ודעותיה שהיו לה קודם שבאה לאויר זה העולם‪ .‬וימי עמוד העובר בבטן‬
‫אמו הם נקראים ירחי קדם‪ ,‬והכין אותם הבוי"ת לנפש למדור אמצעי בין יציאתה והסתלקה מעולם‬
‫הנפרד מן הנשמות ובין כניסתה לעולם הזה הגשמי‪ .‬וכמו כן הכין לה בוראה יתברך מדור אמצעי‬
‫בין יציאתה והסתלקה מעוה"ז הגשמי ובין חזרתה וביאתה אל עולם הנפרדים‪ ,‬והם שנים עשר‬
‫חודש שאחר המות‪ .‬כי היציאה מן ההפך אל ההפך נמנע‪ .‬וכמו שנראה שהיוצא מן החשך פתאום‬
‫לאור השמש החזק שהאור ההוא יכהה מאור עיניו אם לא ירגיל עצמו תחלה במעט אור ואז אם יצא‬
‫לאור השמש החזק לא יזיק לו‪ ,‬כמו כן הנשמה היוצאה מן העולם הזה שהוא מקום חשך‪ .‬ולכן‬
‫צריכ' ליכנס תחלה בגן עדן‪ ,‬והוא לה למדור אמצעי‪ ,‬ושם תצטייר בציורה הראוי לה‪ ,‬ומתעכבת שם‬
‫שנים עשר חדש כמו שאבאר לפנים בע"ה‪ .‬ואחרי כן הולכת לאור באור החיים למקום הראוי לה‬
‫שהוא מוכן לנפשות הצדיקים מיום שנברא העולם‪ .‬לא כדעת הפילוסופים שאומרים שהצדיק הזוכה‬
‫תיכף שתצא נפשו מגופו היא ערומה מכל גשמות והיא מיד מכת המלאכים‪ .‬וזה העדונו רבותינו ז"ל‬
‫בדבריהם הנעימים ובקבלתם האמתית בענין הגמול בג"ע ובגיהנם‪ ,‬שיובן מדבריהם שהנפש הזאת‬
‫כשהיא יוצאה מן הגוף לא תצא ערומה מן הגשמות מכל וכל‪ ,‬אבל יצא עמה המלבוש הפנימי שלה‬
‫שהיה לה כשהיתה בגוף‪ ,‬והוא רוח החיים שהיה אמצעי בינה ובין הדם והבשר כשהיתה בגוף‪.‬‬
‫והרוח ההוא הוא גשמי ממש ותופס מקום כמו הרוח הנתפס בנוד מעור‪ ,‬אלא שהרוח ההוא קבל‬
‫רוח חיונית מכח הנשמה והוא שוכן בחומר לב האדם ובכל איבריו עד לחות המוח ושל העצמו'‪.‬‬
‫ואולי בעבור התחברה הנשמה עם הרוח בזה תקרה נפש כי נפש הוא לשון רבוי מגזרת ופשו‬
‫פרשיו‪ ,‬ומקרא מסייע לו שהוא ויפח באפיו נשמת חיים ואחר כך ויהי האדם לנפש חיה‪ ,‬ותרגם‬
‫אונקלוס והות באדם לרוח ממללא‪ .‬כי תחילת השפעת הנשמה היא על הרוח והיא מנשבת בו בקלות‬
‫בעבור שהוא קל להתנועע‪ .‬ועל ידו היא מדברת ע"י כלי דבור‪ .‬ועל ידו תנענע הנשמה כל איברי‬
‫הגוף וכל הגוף‪ .‬ועל ידו היא כועסת כמו אל תבהל ברוחך לכעוס‪ .‬וכן הענוה טוב שפל רוח את‬
‫ענוים‪ .‬ועל ידו הקנאה ועבר עליו רוח קנאה‪ .‬וכן הגאוה והרחמנות וכן השמחה ודאגה וכל תכונת‬
‫הנפש הוא על ידו‪ .‬ואפי' החכמה והדעת על ידו באמצעות הדמיון‪ .‬וכבר אמר שלמה בחכמתו כתבם‬
‫על לוח לבך ולוח הלב הוא רוח החיים כי ממנו ההרגש הפנימי לשמור הענינים אחר העלמם מן‬
‫החושי' ולזכרם‪.‬‬
‫ובעבור שרוח הוא גשמי ותופס מקום על כן צריך שיהיה עיקר הגוף שלם בלי נקב ואם נשבר או‬
‫ניקב אחד מן הכלי' המחזיקי' הרוח ההוא הוא טרפה וימות והם י"ח טרפות ניקב הושט או הלב או‬
‫קרום של מוח וכן כלם כי יצא הרוח החיים ההוא כמו מנוד של עור שניקב שלא ישאר בו וכשיוצא‬
‫הרוח ההוא תצא ג"כ הנפש עמו כי עומדת על הרוח‪ .‬וכשתצא הנפש מן הגוף בבוא עתה יצא ג"כ‬
‫עמה הרוח ההוא כי הם קשורים זה בזה ולא יפרדו זה מזה‪ .‬למה זה דומה למרגלית תפורה במעט‬
‫משי נתנו בתוך כיס שאם יקרע הכיס ויפול ממנו הבגד של משי תפיל עמו המרגלית כי היא תפורה‬
‫בו וכן אם באת להוציא המרגלית מפי הכיס תקחנו עם המשי כי היא קשורה בבגד‪ .‬כן הנפש והרוח‬
‫‪196‬‬
‫קשורים זה בזה והרוח הוא מלבוש הפנימי מן הנפש שאם תצא הנפש מן הגוף יצא עמה הרוח‬
‫החיים ועל ידו תקבל הנפש גמול טוב גשמי בג"ע או עונש גשמי בגיהנם כי לא יפרד ברוח החיים‬
‫מן הנפש עד לאחר י"ב חדש לאחר המות‪ .‬וזו היא סברא גדולה כי אחרי שנודע במופת שכל‬
‫פעולות הנשמה ע"י הרוח ההוא וכל תכונת הנפש עבורו אם כן הוא מופת חותך שיותר חזק יהא‬
‫דבוק הנשמה עם הרוח ממה שיהיה דבוק הרוח עם הגוף כי יותר הוא כח המלך על המשנה ממה‬
‫שיהיה כח המשנה על מי שהוא למטה ממנו‪.‬‬
‫רוח חיים‪ ,‬זה הלבוש הגשמי הדק‪,‬‬
‫נדבק עם הנשמה י"ב חדש‪ ,‬ולפעמים יותר‬
‫ואחרי שכן הוא אל תתמה אם ידבק רוח החיים עם הנשמה י"ב חדש לאחר המות שהנשמה בג"ע או‬
‫בגיהנם לקבל גמול או עונש גשמי כפי מעשיהם‪ .‬ולזה כיונו רז"ל באמרם שהקב"ה דן הנשמה‬
‫והגוף יחד רוצה לומר הרוח החיי' שהוא יוצא עם הנשמה מן הגוף ועדיין הם מחוברים יחד על‬
‫לאחר י"ב חדש ועל ידו תקבל הנשמה עונש גשמי כי בלעדיו לא תקבל אש של גיהנם כמו שהמים‬
‫לבדם אינם נשרפין ובהתערבם עם הקמח להיות לחם כבר נשרפים‪.‬‬
‫עוד אמרו ז"ל פושעי ישראל נדונין בגיהנם י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת‬
‫כפות רגלי הצדיקים ו מ"ש גופן כלה ר"ל רוח החיים היוצא עם הנשמה ומחובר עמה עד י"ב חדש‬
‫לפחות פחות אפי' צדיקים גמורים‪ .‬ורז"ל אמרו עד י"ב חדש הגוף קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר‬
‫שנים עשר חדש גופו בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת‪ .‬ר"ל כי כל י"ב חודש עדיין כח הגוף‬
‫קיים והנשמה נוטה לדעתה ולמעשיה כאשר היתה באמנה אתו בהצטיירות מחשבות גשמיות ואע"פ‬
‫שהיא עולה לדעת עולם הנשמה‪ .‬אמנם יורדת היא לענין שהיתה בו‪ .‬אבל לאחר י"ב חדש נתעלית‬
‫מדעות גשמיות ולבשה מלכות ונתעטרה בפטירתה‪.‬‬
‫אמנם יש נשמה שיחובר עמה הרוח כמה שני' כדי לשלם לה שכרה בג"ע אם לא זכתה עדיין‬
‫לעלות אל צרור החיים וכן יש רשעים שרוחם מחובר עם גופם לעלות כדי לשלם להם עונשים‬
‫בגיהנם הם המינין והמסורות ושאר המנוין לרבותינו ז"ל ועליהם נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים‬
‫הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה‪ ,‬ר"ל עיקרם‪ .‬כמו אל תיראי תולעת יעקב והיא‬
‫ה רוח החיים הדבק עם נשמתם לא ימות כדי שיוכלו לקבל העונש‪ ,‬והוא שאומר ואשם לא תכבה‪.‬‬
‫וכשיצא הנפש עם הרוח החיים מן הגוף אינו חסר מן החיים אלא שלא יביא לו ההרגש החיצון על‬
‫ידי הכלים החיצוניים ואף על פי שהפסיד ההרגש החיצון לא הפסיד ההרגש הפנימי רצוני לומר‬
‫הזכירה‪ ,‬כ י יזכור אחר המות הטוב והרע שעשה‪ .‬כי מה שפעל כבר הם דבוקים בנפשו אחרי שיצא‬
‫עמה הרוח החיים‪ .‬ואפילו מהרגש העולם הזה הדקים כמו הראות והשמע משיג הרוח החיים שיצא‬
‫בלי כלי חיצון‪ ,‬שהם העין והאוזן כאשר אבאר עתה‪ ,‬שישכיל השכל באפשרות דבר זה‪ .‬ואני צריך‬
‫לבאר לך תחלה ענין החושך ומהותם ועתה הט אזניך ושמע דברי ולבך תשית לדעתי‪:‬‬
‫הנפש היא שמרגישה את מה שהחושים מרגישים‪ ,‬ולא שהחושים הם המרגישים‪,‬‬
‫אלא כאשר הנפש מחוברת לגוף אינה יכולה לחוש רק דרך החושים‪,‬‬
‫אבל כאשר היא משתחררת מן הגוף‪ ,‬היא רואה יותר ממה שראתה על ידי החושים‪.‬‬
‫כבר בי ארתי בנתיב הד' כי חומר מוח הראש מורכב מלחות והוא רך וחיוני רצוני לומר יש בו כח‬
‫חיוני ובעבור כן ישתלשלו ממנו שלשה החושים שהם הראות והשמע והריח כי עין מזכותו עם הכח‬
‫חיוני ימצא כח הראות ע"י העין שהוא בתכלית הזכות‪ .‬והראיה ע"ז שכל דבר זך ובהיר מקבל כל‬
‫המראות כמ ו המים והיין והשמן וכל משקה יראה בו אדם כל צורה וכן המראה מזכוכית או מברזל‬
‫מלוטש הוא מקבל כל הצורות הנראין‪ .‬ובאמת יבין כל אדם שאם היה בו כח החיונית במראה או‬
‫במשקים הללו שקבלו הצורות היו מרגישין כל הצורות שקבלו אף לאחר העלמם מהם כי באמת‬
‫אין כח הראות אלא התח ברות רוח החיוני עם דבר זך ובהיר שהוא העין ולכן יש חוש הזה לכל חי‬
‫שיש לו העין כי החיים בלא עין אינו מועיל לראות וגם העין בלא החיים‪ .‬ועתה שים לבך לדקות‬
‫אלה הדברים והוא שכבר בארתי בנתיב הרביעי שהעין הוא דק ובהיר מורכב מליחות וצורתו כעין‬
‫הבדולח‪ .‬ודע שאין ראוי לחכם לומר שחומר העין יותר דק וזך מן הבדולח עד שיהיה דק כמו כן‬
‫חומר הרוח שאינו נראה כלל שלא היה רואה העין אז ולא היה משיג הצורות אינו כן אבל היה‬
‫משיג דברים דקים‪ .‬והראיה ע"ז שהעראה מזכוכית הזך אם לא היה מכוסה מצד א' מן העופרת ומן‬
‫הזפת לא היו נראין בו הצורות מלפניו אבל היו יוצאין מצד אחר והעופרת אזי מונע הצורה לצאת‬
‫מצד אחר עד שיאסוף המראה כל דמיון הצורה שקבל ולא יניחם לצאת כמו כלי שלם שאין בו נקב‬
‫‪197‬‬
‫המאסף כל המים עד שיהיה מלא מהמים כן המראה וכל כן נראות מלפניו וכשאין המראה מכוסה‬
‫יראה בו הצורה כי הזכוכית הדק שאינו מכוסה מצד אחר אינו מונע הצורות לצאת מאחוריו וכ"ש‬
‫שחומר הרוח יקבל הצורות ולא ימנע ג"כ מליתן דוגמתו אחר שעברו ממנו‪ .‬והמופת על זה שהעולם‬
‫מלא אויר ורוח ואע"פ שיש רוחק גדול בין העין או המראה ובין הדבר הנראה בהם הם רואי'‬
‫הצורות מרחוק כי חומר הרוח לא ימנע הצורה לצאת ממנה מצד אחר מהזכוכית‪ .‬ועוד שהדבר‬
‫מופת כי כשתשים מחיצה על העין או המראה מנגד או מצד א' מפסיק בין הדבר הנראה ובין‬
‫המראה אז העין לא ישיג הצורות וכשתסיר המחיצה מן העין או מן המראה לא ישיגו הדבר הנראה‪.‬‬
‫כן הוא המופת שכל הרוחק שהוא בין הנראה ובין העין אזי המראה הוא מלא מן הדבר הנראה‬
‫אפילו היה רחוק מהם עשרה מילין הכל מלא מצורת הדבר הנראה במראה או בעין אחר שהגיע‬
‫אליהם הצורה אם מעט ואם הרבה‪ .‬אמנם הדבר הקרוב יותר נראה בביאור כי השפע מדמות הצורה‬
‫הנראית כלה והולך בגודל הרוחק כי אם לא כן היו הדברים נראים באלף מיל או בסוף העול' ולכן‬
‫נמנע זה הנה הוכחנו שהדבר הנראה לעין או למראה ממלא כל מקום הרוחק שבין הצורה הנראית‬
‫ובין המראה או העין ומעתה תבין שאם כח חיוני בזה הרוח והאויר המלא מן הצורה הנראית היה‬
‫הרוח ההוא מרגיש ג"כ הצורה ההיא כי כבר הוכחנו שאין הראות אלא התחברות כח חיוני עם דבר‬
‫הזך עם שאפילו המראה היה מרגיש הצורה אם היה בו רוח חיוני כל שכן הרוח שהוא יותר זך‪.‬‬
‫וא"כ אחרי שהוא אפשר שיצא הרוח החיוני עם הנפש למה לא תשיג הדברים הנראים מבלתי העין‬
‫כי הנה הוכחנו שאין הראות כי אם התחברות כח חיוני דבר זך‪ .‬וג"כ הוכחנו שהרוח מקבל הצורות‬
‫כי אפילו הזכוכית מקתם ואם יהיה רוח החיוני לאותו רוח או לאותו מראה שקבל הצורות היה‬
‫משיגם וא"כ בצאת הרוח עם הנפש ישיג הצורות בלי ספק‪:‬‬
‫והנפש היא רואה י"ב חדש ואינה נראית וכן דעת רז"ל בשדים שאמרו שהם רואים ואינם נראים‬
‫ואחרי שהגענו לדבר בשדים ראיתי לבאר בריאותם וטבעם‪ .‬דע כי כאשר הבריאה מתחלה במעש"ב‬
‫בגוף האדם ובכל בעלי הנפש והצמחים והמתכות מד' יסודו' נתחברו ארבעתם בכח אלהי להיות‬
‫מהם גוף גס מורגש לכל חמשת ההרגשות לעביו ולגסותו כן היתה יצירה מב' יסודות ר"ל מן האש‬
‫והאויר והיה מהם גוף אינו מורגש ואינו מושג לאחת מן ההרגשות כאשר נפש הבהמה אינה משגת‬
‫להרגשות לדקותם‪ .‬והגוף הזה הוא רוחני יטוס לקלותו ודקותו באש ובאויר והם נקראים שדים‬
‫בעבור שנמצאים במקום שדוד כגון המדבר‪ .‬וכאשר ההרכבה בכל דבר סבת ההויה וההפסד‬
‫במורכבים מד' יסודות‪ .‬כך היא במורכבי' האלה בב' היסודות כי בהתחברותם יהיה בעל גוף חי‬
‫ובהפרדם יהיה כמת‪ .‬ולכן ארז"ל ו' דברים נאמרו בשדים‪ .‬שלשה כמל"ה יש להם כנפים כמל"ה‪.‬‬
‫וטסים כמל"ה‪ .‬ויודעים מה שעתיד להיות כמל"ה‪ .‬יודעין סלקא דעתך‪ .‬אלא שומעין מה שעתיד‬
‫להיות‪ .‬שלשה כב"א אוכלין ושותין כב"א‪ .‬פרין ורבין כב"א‪ .‬ומתים כב"א‪ .‬וסבת המות הוא פירוד‬
‫החבור היא הסבה בכל המורכבים‪ .‬וסבת הטיסה בקלות יסודותיו כאשר נראה גם בעוף כי מפני‬
‫שגברו עליו האש והאויר הוא טס ופורח ואע"פ שהיסודות האחרים בו‪ .‬וכ"ש אלו שאין בהן מן‬
‫היסודות העבים כלום‪ .‬וטיסתן גדולה יעופו ולא יגעו לענין האכילה ללחוך מן המים והאש הריחות‬
‫והליחות כענין האש שתלחך במים במעלה‪ .‬והוא ענין הקטורת שיעשו בעלי נגרמונסים (מכשפי'‬
‫ובל"א שווארץ קונסקלער) לשדים‪ .‬וסבתה היובש אשר תיבש האש באויר בגופם וצריך להחזירה‬
‫כאשר היא אכילת האדם לצורך מה שהוא ניתך ממנו כמו שביארתי בנתיב הה'‪ .‬וענין מה שאמר‬
‫שומעין מה שעתיד להיות כי בטיסתם באויר השמים יקבלו העתידות משרי המזלות השוכנים באויר‬
‫והם נגידי התלי ומשם יגידו גם בעלי הכנפים כאשר הוא מנוסה בלחשים‪ .‬והנה יצאתי מהכונה כי‬
‫הארכתי בביאור שדים יען שראיתי קצת מבני עמנו מתפלספי' ומכחישין מציאות השדים‪.‬‬
‫ועתה נחזור לענינינו ונאמר‪ :‬הנה הוכחנו למעלה הראות לנפש אחרי המות ועתה נוכיח לה ג"כ‬
‫השמע והוא מה שאומר‪ .‬הנה ביארנו למעלה שחומר המוח הוא זך ורך וחיוני והוכחנו שמחמת‬
‫התחברות החיים עם הזכות יבא הראות‪ .‬ועתה דע אתה המעיין שמחמת דקותו עם כח החיוני יבא‬
‫השמע והוא שעיקר הקולות אינן באין אלא מתנועה כמו הדבור או שאר נגיעות גשם בגשם בכח‬
‫ובעבור שהאויר דק וזך יגיע התנועה באזן אל חומר המוח שהוא מאד רך וקל להתנועע עד שירגיש‬
‫הקול כמו שיצא כי הדבור היוצא מן הקול ילך באויר עד האוזן ויגיע למוח וירגיש וא"כ גם בכאן‬
‫נאמר שבאה תנועת הקול באויר ונענעה הקול באויר ונעשה קול באויר שבין הדבר המתנועע ובין‬
‫האוזן מק"ו כי אפי' חומר המוח שהוא רחוק נתנענע כ"ש האויר שהוא בנתים והוא ג"כ יותר זך‬
‫וא"כ אם היה כח חיים בתוך הרוח והאויר שבנתים היה מרגיש הקולות‪ .‬ואחר שהוכחנו זה וביארנו‬
‫‪198‬‬
‫שהרוח ירגיש בלא ספק מעתה נבא ר מחוש הריח‪ .‬דע אתה המעיין אלהים יחנך כי מחמת התחברות‬
‫החיים בחומר המוח המורכב מלחות ירגיש כח הריח כי הבושם וכל דבר שיש לו ריח ישפיע כחו‬
‫באויר קרוב או מעט רחוק ממנו כפי הבושם ויגיע כח הריח אל חומר המוח דרך האף וירגיש וא"כ‬
‫גם בכאן נאמר שהוא מופת שכל הרוחק מהאויר והרוח שבין חומר המוח ובין הבושם מלא מן הריח‬
‫וא"כ אם היה ברוח ההיא שבנתים כח החיים היה מרגיש כי באמרנו אין הרגש אלא מחמת‬
‫התחברות כח החיים עם החומר ולכן יש ההרגש לכל חי‪.‬‬
‫ומעתה נאמר ג"כ בכאן שלאחר שיצא הרוח החיים עם הנפש ירגיש ריח הבושם ודע כי לפי שיצא‬
‫הרוח החיים מן הגוף נקי מכל ליחה לכן לא ירגיש אז מריח הבשמי' שבזה העולם כי הם גסים אלא‬
‫מבשמי' שבג"ע שבהם יתעדנו י"ב חדש ויהיה הטעם והריח הכל באין כאחד‪ ,‬כי יזון ג"כ מדקות‬
‫הריח הלח הבא מאפרסמון והוא השתיה בג"ע ואין הנאה מעולה מזו‪ .‬כי אפי' בהיות האדם בחיים‬
‫לא יהנה מן הריח כ"א הרוח שלו‪ .‬וכבר ארז"ל כי הנשמה של אדם נהנית מן הריח ומן הקול ומן‬
‫המראה‪ .‬וכ"ש בהפרדה מן הגוף שהיא ערומה מן החומר העכור ולא נשאר כ"א הרוח החיים שיהנה‬
‫בריח בשמי ג"ע לאין קץ‪ .‬ומעתה נדבר בחוש המשוש ונאמר שמחמת התחברות רוח החיים עם‬
‫הדם והבשר יול יד החוש לדם ולבשר עד שירגיש בחום האש ויהנה ממנו וירגיש בקור ובקשה‬
‫וברך ואם יתקרב הגוף אל האש יותר מדאי יכוה וישרוף‪ .‬ודע כי לאחר שיצא הרוח החיים באש‬
‫של זה העולם בעבור כי הרוח והאש הם ב' גופים קרובים זל"ז ולא ישרוף את הרוח להפסידו‬
‫מצורתו מכל וכל אבל יתערבו ז ב"ז ויהיו לגוף אחד כיון שיהיו לאחדים לכן אני אומר שלא תקבל‬
‫הנפש צער באש שלנו כ"א באש של גיהנם שהיא דקה ביותר וכ"כ הפליגו רז"ל בדקותם עד‬
‫שאמרו בפ' אין דורשין גבי נהר דינור מהיכא שקיל מזיעתן של חיות ולהיכא שפוך על ראש‬
‫רשעים בגיהנם‪ .‬הרי שהעלו דקותה בתכלית‪ .‬גם אמרו בפסחים אור דידן איברי במוצ"ש ואור‬
‫דגיהנם איברי בשני ואם יש לך שכל בין תבין כמה רצו להעלות האש ההוא ולעשותה דקה מן‬
‫הדקה עד שאמרו שהיא מלמעלה מגלגלי השכל וגם שיחסו אורה להבראות ביום ב' והוא היום‬
‫שמיחדים בב"ר ובמדרשים לבריאת המלאכים‪ .‬וידוע הוא בכל מעש"ב כי הנבראים בראשונה דקים‬
‫וקרובים לסבה הראשונה וליסוד המוקדם יותר מן הנבראים בשני וכן השני מן הג' כאשר תראה‬
‫אפי' בפשט הכתוב‪ .‬א"כ ראה גם ראה כמה הפרש יש בין האש ההיא לאש שלנו ולכן האש של‬
‫העוה"ז ר"ל האש שלנו אינה שורפת נפש ואפי' האויר העולמי הנתפס אין האור מכלה אותו ולא‬
‫שורפת אותו כמו שביארתי כי אינה שורפת אלא גוף וזה לפי שהיא גסה בערך האש ההיא של‬
‫גיהנם שהיא שורפת דברים דקים שאינן גוף כגון נפשות הרשעים שהם זכים ודקים‪ ,‬עוד תדעו כי‬
‫כפי זכותם ודקותם כן יהיה רוב צערם כי כמו שהרגש האדם בנגיעת המחט רב מהרגש החמור מפני‬
‫גסות ברייתו ואף בב"א עצמן זכי הגוף והנקיים בדעות וביצירתם מרגישים בייסורין וצער יותר‬
‫מהגסים עבי הגוף משובשי הדעות וההרגש הרגילים במלאכות הכבדות והנמבזות שנעשה בשרם‬
‫כבשר החמור‪ .‬כן הרגש הנפש ויסוריה גדול מאש מייסורי הגוף לרוב ההרגשה ודקות ברייתה‬
‫וזכותה וא ין ערך ודמיון בשום פנים בין אותו הצער החזק והגדול ובין צער בעלי חיים בגופתם הנה‬
‫ביארתי הגמול באר היטב‪:‬‬
‫אמונת הגמול ועונש לנפש אחר הפרדה היתה אמונה קבועה וברורה בלב ישראל‬
‫ורק שהמצוות והעבירות יש להם השפעה על מציאות העולם זה לא היה באמונתם‪,‬‬
‫לכן התורה תדבר רק על זה השכר ועונש‬
‫ודע! כי זאת האמונה היתה קבועה בלב ישראל מימי עולם ושנים קדמוניות אפי' כשהיה בלבם שאר‬
‫אמונות רעות כמו שאבאר ולא הי' צריך משה לבאר אותה בתורתנו הקדוש' עם היות שהוא עיקר‬
‫ויסוד האמונה לפי שעיקר כונת מרע"ה היתה להורותם לעבוד את אלהי האמת ולהראות להם שהוא‬
‫אלהי האלהים ואין עוד מלבדו ושכל הנמצאים הרקיעיים המורגשי' והנוראים אף כי הארציים כלם‬
‫עבדים הם לו ולא יעשו דבר מעצמם רק מה שירצה יוצרם להפקידם כי אין השמש ברשותו למהר‬
‫להשלים שנתו אפי' רגע וישראל שבדור משה היו חדשי' בזאת האמונה ולא האמינו זה שהרי בשנת‬
‫הארבעים אמר להם משה ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה והיו‬
‫סוברים שהרקיעים הם האלהי' וראוים להעבד מבני אדם שהרי אנחנו רואים שכל היה ונפסד בארץ‬
‫הם המהוים והמפסידי' אותם והם המורידים המטר שהוא חיי כל חי כי אם יעצר המטר יסופו כל‬
‫הצמחים וכל בעלי חיים והנה השמש בצאתו יאיר העולם ובהסתרו יעדר האור ויהיה חשך ואפלה‪.‬‬
‫והיו אומרים איך נניח לעבוד מה שאנחנו רואים בעינינו מושל על כל הארץ ונאמר שאינו אלהים‬
‫‪199‬‬
‫אבל הוא עבד ודבר נברא ממי שאין לו לא תאר ולא הדר ואפילו אם הוא נמצא אין אנו משיגים‬
‫אותו‪ .‬מאלה הטענות היו טוענים ועובדים השמש והרקיעים לאלהים מפני שהיה נראה להם שהוא‬
‫האמת עד שהיו יראים מהם פן יקצפו עליהם אם יאמרו שיש להם אדון והם עבדים‪ .‬ועתה ראה גם‬
‫ראה מה יועילו בשורות ג"ע וגיהנם להשיב הטוען מלעבוד הרקיעים שהרי יענו לנביאים ויאמרו‬
‫שהאמת כדבריכם כן הוא שכל מי שעובד למי שאינו אלהים שהאלהים יכניסנו בגיהנם והעובדו‬
‫יכניסו לג"ע ומפני זה אנחנו עובדין את השמש ואת הרקיעי' שאנחנו רואים בעינינו את יקר תפארת‬
‫גדולתם ונצחותם ושהם האלהי' ואנחנו עוזבים לעבוד מה שאתם אומרים שהוא האלהים מפני שאין‬
‫אנו רואים אפי' אם יש לו מציאות‪ .‬הנה שבשורות ג"ע וגיהנם לא יועילו כלל להפריד את הטועים‬
‫מטעותם להכניסם תחת כנפי השכינה אלא אדרבה יזיקו להם ויגבירום בטעותם כי הנה עובדי‬
‫השמש גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו לו כאשר כתוב בתורה כסבורים ללכת לג"ע מפני‬
‫שהקריבו לו בניה' ובנותיה' כמקריבין כנקרבין ואע"פ שרואי' ששורפין אותו עם העץ שהוא‬
‫מצוייר עליו ואינו מזיק השורפין אותו והם דוחין מה שרואין בעיניהם ואומרין שהגמול והעונש‬
‫אינו בעוה"ז אלא בעוה"ב ומי ששורף את בנו לשמש מצוייר על העץ שהשמש יכניס אותו ואת בנו‬
‫בג"ע ומי ששרף השמש המצוייר על העץ יכניס אותו בגיהנם ובכן מתחזקים בטעותם לעבוד‬
‫השמש בעבור בשורות רוחניות שאם לא שמעו הטועים בשורות רוחניות לא היה שום אדם טועה‬
‫לשרוף בנו לשמש המצוייר על העץ עם ראותו שאם ישרוף השמש שעל העץ אין השורפו ניזוק‬
‫אמנם נהנה ג"כ כי צולה צלי בגחליו כי אנה יגמל השורף בנו והבן נשרף אנה יענש השורף את‬
‫השמש המצויר על העץ אחר שאנו רואין שאינו ניזוק‪ .‬ואחר שכל זה מבואר לא היה אפשר למשה‬
‫רע"ה לכבוש לבני העם להכניסם תחת כנפי השכינה ולהראות להם שהשמש והירח הם נבראים‬
‫למה שאינו מורגש אלא במה שאמר להם שמתחלה הזהירם ואמר להם שמע ישראל ה' אלהינו ה'‬
‫אחד ואח"כ אמר להם ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך והיו הדברים האלה‬
‫אשר אנכי מצוך היום על לבבך‪ .‬ומה הם הדברים שצוה לעבוד את שם ה' שפירושו הוא מי שהוה‬
‫כל נמצאים ואח"כ הראה להם למראית העין שיש לכל השמים וצבאם אדון שאינו נראה ושהם כלם‬
‫עבדים לו וברואים ממנו אמר להם אתם רואים אותם נוראים ונצחיים ומזהירים ומורידים מטר שבו‬
‫מתהוה כל מתהוה בארץ ואתם יראים מהם ועובדים אותם ואני אומר לכם שהאמת הוא שנכבדים‬
‫ונוראים הם כמו שאנו רואים ושהם מורידים המטר ומתהוה בארץ כל הווה ונפסד אבל אני אומר‬
‫לכם שהם עבדים ומשרתים לאדון אחד שבראם שאין קץ לגדולתו עד שאפי' עבדיו הם כ"כ נוראים‬
‫כמו שאתם רואים‪ .‬והראיה שהם עבדים הוא שאני אומר ומבשר לכם שאם תשמעו אל מצותי אשר‬
‫אנכי מצוה אתכם לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ולהאמין שהרקיעים הם עבדים‬
‫ברואים מאתו י ת' שכל המאמין שיש בוי"ת מיד כופר ברקיעים ועושה אותם עבדים לו ולכן אמר‬
‫להם אם תכפרו באלהות הרקיעים אז אוריד לכם מטר בעתו יורה ומלקוש ואם יפתה לבבכם‬
‫ותעבדו אותם אז אעצור את השמים ובכן מתבאר שהשמים עבדים הם שהרי אתם רואים שהשמים‬
‫עצמם מעידים שהם עבדים שהרי כשתכפרו באלהותם ותאמינו שיש להם אלוה הם מורידים לכם‬
‫מטר בגזירתו וכשתעבדו לאלהים אחרים עוצרים את המטר ואם השמים הם האלהים היו מורידים‬
‫את המטר לעובדיהם ועוצרים אותם לכופריהם‪ .‬זאת היתה כונת אלה ההתראות ר"ל והיה אם שמוע‬
‫תשמעו ונתתי מטר ארצכם בעתו ואם יפתה לבבכם ועצר את השמי' ילא יהיה מטר לא כמו‬
‫שיבינום קוראיהם שמשרע"ה לגמול ולעונש נותן ירידת המטר ועצירותו אלא כמו שביארתי שהוא‬
‫להורות שהשמים וצבאם מעידים שהן עבדים יצורים למי שאין ההרגשים שולטים בו ואחר‬
‫משרע"ה התחילה חכמת התורה והאמונה לפרוץ בישראל ונתחזקת ונשרשה בלבם ונשללו מהם‬
‫האמונות הרעות ומאז והלאה החלו קצת הנביאים שבכל דור ודור הלוך ובא יותר ויותר בסודות‬
‫התורה ומעשים האלהיים וגילו מתגמולי הנפשיות כמו שתראה שישעיה הנביא ע"ה גילה כפלים מן‬
‫הסודות מן משרע"ה ואמר בנבואתו פסוק קטן מורה על ג"ע בשאמרו ועמך כלם צדיקים לעולם‬
‫ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר ונצר מטעי אפשר שירצה בו ויטע ה' אלהים גן בעדן‬
‫מקדם גם דוד המלך ושלמה בנו עליו השלום דברו הרבה במה שמורה בפי' על גן עדן וגיהנם‬
‫והגמול אשר בהם‪:‬‬
‫‪211‬‬
‫נשמת האדם יש לה בריאות וחולי‪ ,‬וחיים ומות‬
‫בריאותה היא החכמה‪ ,‬וחוליה הוא הסכלות והאוולת‪ .‬החיים היא יראת בוראה‪.‬‬
‫ומיתתה בהקל בכבוד בוראה‬
‫כתבו חכמי המחקר כי נשמת האדם יש לה‪ :‬בריאות וחולי‪ ,‬וחיים ומות‪( .‬חיים‪ ,‬הכוונה לחיות‬
‫פנימית הבא על ידי יראה ואהבה‪ ,‬ומות‪ ,‬לאדישות וקרירות) בריאותה היא החכמה‪ .‬והחולי והוא‬
‫מחלתה היא האולת‪ .‬והחיים היא יראת בוראה יתברך ואהבתו‪ ,‬ונקראת בתורתנו חסידות‬
‫וקדושה‪ .‬ומיתתה היא בהקל כבוד בוראה ברוע מעשיה וזלזולה במעשים הטובים‪ ,‬ונקראים רשע‬
‫וזדון‪ .‬אמור מעתה הנשמה נמצאת בריאה ומתה‪ .‬ויקרא האדם בה חכם ורשע וחולה‪.‬‬
‫ואם האדם חכם וחסיד‪ .‬אזי בהיות האדם במעל' הזאת תהיה צורתו מתקיימת בעצמה ובהפרדה‬
‫תעלה מעלה עד עוברה כל הצורות הנכבדות‪ .‬ותגיע עד הצורה העליונה הפשוטה הנקייה אשר‬
‫ממנה נחצבה להיות כמותה‪ ,‬וזאת נחלת החכם והחסיד עבד ה'‪ ,‬ועליה נאמר והיתה נפש אדני‬
‫צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך‪.‬‬
‫ואם האדם חכם ורשע שנקרא בריא ומת‪ ,‬תהיה נשמתו מצד חכמתו עומדת בעצמה ומצד רשעתו‬
‫לא תנצל הצלה גמורה אך תרד אל שאול תחתית והיא נעה ומטלטלת שם ומתגלגלת כמו האבן‬
‫אשר בתוך כף הקלע‪.‬‬
‫ואם הוא שוטה וחסיד שהוא חולה וחי‪ ,‬תהי' נשמתו מצד חסידות שמאס בהבלי העולם ניצולת‬
‫מהפסד ומצד אולתו שלא הבין בדרכי החכמה ונשמתו לא ידעה את ערך עצמה ולא הכירה את‬
‫בוראה לא תוכל לעלות מאויר עולם השפל מפני עמדה בו זמן ארוך היא סבה להדבק בגוף אחר‬
‫פעם שנית או שלישית עד קנותה חכמה באחרית‪ .‬ותעלה מעולם השפל ויהיה אז סדר מעלתה‬
‫ומקום מעמדה לפי קנין החכמה שקנתה‪.‬‬
‫ואם הוא שוטה ורשע‪ .‬שהוא חולה ומת לא תנצל נשמתו מכליון הגוף אשר היתה לו אלא תהיה‬
‫כמוהו והנה הוא בגבול הבהמה והחיה כמות זה כן מות זה ומקרה אחד להם‪:‬‬
‫ענין גילגול נשמות ועניין היבום‬
‫נאום המחבר אשר אמרו אלה החכמים בשוטה וחסיד הוא ענין לגלגול הנשמות אשר גם חכמינו‬
‫ע"ה קבלו כן שכתבו בפרשת בראשית בפסוק ותקרא שמו שת מלמד שנשמת הבל נתגלגלה‬
‫ונשתתה בשת ולכן נקרא שמו שת ואח"כ נתגלגלה גם במרע"ה מה שאין שום נשמה נמלטת‬
‫מגלגול פעמים או שלש כמאמר הכתוב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר כי אדם אין‬
‫צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכאשר יחטא האדם אשר מתחלתו באה הנשמה בגופו ונכרת‬
‫האיש ההוא והנשמה היא מתגלגלת ולא תשוב למקומה עד היותה מכופרת ומנוקה מכל טמא ואשם‬
‫על כן בכחו ית' היא חוזרת פעם ב' בגוף אחר למען תינקה מהעונות בהיותה סובלת יסורין בגוף‬
‫השני ועל דרך הזה היא מתגלגלת עד ד' פעמים‪ .‬וזה מאמר הכתוב פוקד עון אבות על בנים על‬
‫שלשים ועל רבעים ותמיד היא מתמעטת מכל חטא ואשמה‪ .‬ועל זה הדרך הוא סוד היבום כי בלכת‬
‫האדם לבית עולמו ואין לו זרע להזכיר את שמו הכרת תכרת הנפש עונה בה ולמען לא תאבד הנפש‬
‫ההיא השי"ת המרחם על בריותיו צוה על אחיו הגדול שהוא גואל הקרוב ליבם כדי לקיים שמו וילך‬
‫אל הכלי אשר הניח והנה כי בהתחבר אחיו הדואג והשומם על אחיהו ובא אל מעונתו אשר היא גם‬
‫היא תדאג ותשומם בראותה את בעלה בא אליה האהלה והוא גם כן בהתחברו יזכור אחיהו ובא אל‬
‫מעונתו אשר היא גם היא תדאג ותשומם בראותה את בעלה בא אליה האהלה והוא גם כן בהתחברו‬
‫יזכור לאחיהו וידאג עליו ויכוין רוחו עליו ושניה' כאחד אליו יתיחסו ואז האבדה תמצא כי ימשיכו‬
‫נפש המת לגוף הבן ושם תתנק' ותטהר ותשוב אל האלהי' אשר נתנה ולזה כוונה תמר והיתה רוצה‬
‫ומחזרת אחר גואל קרוב ונתעברה ויען ידעוה ער ואונן אשר חטאו לבוראם ית' ולכן ילדה תאומים‬
‫גם נעמי היתה מכונת לזה שלא יכרת שם המת מעם אחיו ולמען יגאלנו משחת כי הוא הגואל ולא‬
‫היתה כונתם להוליד בן ולקראו בשם המת כי לא מצינו שקראו אותו בשם המת ועוד שא"כ היה‬
‫טוב לקרובו של המת או אהובו להתחבר עם אשתו או עם אחרת נכריה להוליד בן ולקראו בשם‬
‫ה מת אבל הענין אינו ע"ז והוא ית' לא צוה על הענין הזה אבל הסוד הוא כמו שביארתי כי בהיותו‬
‫ית' רב חסד צוה לעשותה עם החיים ועם המתים כמו שביארתי‪ .‬ולכן אמרו השכנות יולד בן לנעמי‬
‫למען הנהו גואל משחת חייה והוא אמרו והיה לך למשיב נפש ודי למבין‪.‬‬
‫‪211‬‬
‫הנשמה מתעלה ומתרבה לכמה חלקים‬
‫כמו שהנר עושה כמה ניצוצותובכן היא משמשת בכל הגופים‬
‫ואין לשאול ולומר אם כן הוא שהנשמה מתגלגלת מגוף לגוף איך תחיה בת"ה הנשמה הבאה בשנים‬
‫או שלשה גופים‪ .‬כי נשיב לשואל ונאמר שהנשמה מתעלה ומתרבה לכמה חלקים כמו שהנר עושה‬
‫כמה ניצוצות ובכן היא משמשת בכל הגופים‪ .‬נאם המחבר הנה נמשכתי להאריך באמונת הגלגול‬
‫יען כי הוא מכלל הגמול ואלהי אמת אשר אמונתו אמת והיא החכמה יודיענו בסתום חכמה ונפלאות‬
‫מתורתו יראנו ולחזות בפעמו יזכרנו‪ .‬אכי"ר‪:‬‬
‫‪212‬‬
‫מאמר הנפש‬
‫לרבנו יצחק לוריא אשכנזי‬
‫‪213‬‬
‫הקדמה‬
‫כתב בעל הלשם וזה לשונו‪" ,‬מחויב האדם להתבונן על סבתו ותכליתו‪ ,‬והיינו שמחויב האדם לדעת‬
‫את סיבתו ושורשו בהעולמות כולם עד אליו ית"ש‪ ,‬ולייחד הכל אצלו‪ ,‬כי הם כולם נמשכים זה מזה‬
‫ותלוים כולם עליו ית"ש תמיד‪ ,‬והם כולם סיבת האדם ושורשו‪ ,‬והוא בכל הקומה הכללית עד אור‬
‫א"ס ית"ש‪ ,‬וזה עצמו הוא סיבת האדם ותכליתו‪ ,‬לייחד את הכל אליו ית"ש‪ ,‬וכמ"ש בזוהר תרומה‬
‫קס"א ב' בענין יחוד דק"ש‪ ,‬דהא בגין דא אייתי ליה קוב"ה לבר נש בהאי עלמא לדעת כי ה' הוא‬
‫האלהים כו' כו' ע"ש‪ .‬ובז"ח שיר השירים בפסוק הגידה לי דף נ"ו ע"א‪ ,‬חכמתא דאצטריך ליה לבר‬
‫נש למנדע כו' ע"ש‪ ,‬הרי בכ"ז מחויב האדם לחקור ולהתבונן‪ ,‬לייחד את כל המציאות דאבי"ע כולם‬
‫זב"ז ולכלול ולייחד את הכל באור א"ס ית"ש‪ ,‬וכל התבוננות הזה הרי הוא רק מהתחלת גילוי רצונו‬
‫ית"ש ולמטה‪ ,‬ומשום שכ"ז הוא באמת הכל מעצמות ושורש האדם גופה‪ ,‬מראשית קומה הכללית‬
‫שבו‪ ,‬שהוא מגילוי רצונו ולמטה‪ .‬אבל למעלה מזה הרי הוא רק בעל הרצון שהוא המאציל ית"ש‬
‫עצמו‪ ,‬אשר לית תפיסה בו כנודע ואין שייך לחקור שם על מה שבחר ורצה בצורת קומה כללית כזו‬
‫דוקא‪ ,‬מאחר שאין שום תפיסה בו‪ ,‬ונשלל ונמנע החקירה שם‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ם ז"ל במורה ח"ג פ'‬
‫י"ג ובח"א פ' ס"ט ובכ"מ מדבריו‪( :‬ספר שערי הלשם חלק א ‪ -‬סימן א ‪ -‬פרק ג )‬
‫וזה לשון זהר חדש‪ ,‬שיר השירים‪ ,‬על הפסוק הגידה לי שאהבה נפשי‪:‬‬
‫"וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ אין עוד‪ .‬זכאין‬
‫כל אינון דמשתדלי באורייתא‪ ,‬למנדע בחכמתא דמאריהון‪ ,‬ואינון ידעי ומסתכלין ברזין‬
‫עילאי ן‪ .‬בגין דכד בר נש נפיק מהאי עלמא‪ ,‬בהא אסתלקו מניה כל דינין דעלמא‪ .‬ולא עוד‪,‬‬
‫אלא דפתחין ליה תליסר תרעי דרזי דאפרסמונא דכיא‪ ,‬דחכמתא עילאה תלייא בהו‪ .‬ולא עוד‪,‬‬
‫אלא דקב"ה חקי ק ליה בההוא פורפירא‪ ,‬דכל דיוקנין גליפין תמן‪ .‬וקב"ה אשתעשעא ביה בגן‬
‫עדן‪ ,‬ואחסין תרין עלמין‪ ,‬עלמא דא ועלמא דאתי‪.‬‬
‫חכמתא דאצטריך ליה לבר נש למנדע לאסתכלא ברזא דמאריה‪.‬‬
‫א) חד‪ ,‬למנדע ליה לגופיה‪ ,‬ולאשתמודע מאן איהו‪ .‬ואיך אתברי‪ .‬ומאן אתי‪ .‬ולאן יהך‪.‬‬
‫ותיקונא דגופא‪ ,‬היאך אתתקן‪ .‬והיאך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכולא‪.‬‬
‫ב) וחד‪ ,‬למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתיה‪ .‬מאי היא האי נפש דביה‪ ,‬ומאן אתיא‪ ,‬ועל מה‬
‫אתי בהאי גופא טפה סרוחה‪ ,‬דהיום כאן ומחר בקבר ‪.‬‬
‫ג) וחד לאסתכלא בהאי עלמא‪ ,‬ולמנדע עלמא דאיהו ביה‪ ,‬ועל מה יתתקן ‪.‬‬
‫ד) ולבתר‪ ,‬ברזין עילאין דעלמא דלעילא‪ ,‬לאשתמודעא למאריה ‪.‬‬
‫וכל דא יסתכל בר נש מגו רזין דאורייתא‪.‬‬
‫תא חזי‪ ,‬כל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה‪ ,‬אפילו אית ביה עובדין טבין סגיאין‪ ,‬מפקין‬
‫ליה מכל תרעי דההוא עלמא‪.‬‬
‫פוק חמי מאי כתיב הכא‪ ,‬הגידה לי‪ ,‬אימא לי רזין דחכמתא עילאה‪ ,‬איך אנת רעי ואנהיגת‬
‫בההוא עלמא עילאה‪ .‬אוליף לי רזין דחכמתא דלא ידענא‪ ,‬ולא אוליפנא עד הכא‪ .‬בגין דלא‬
‫אהוי בכיסופא‪ ,‬בגו אינון דרגין עילאין‪ ,‬דאנא עאל בינייהו‪ ,‬דהא עד הכא לא אסתכלנא בהו‪.‬‬
‫תא חזי מאי כתיב‪' ,‬אם לא תדעי לך היפה בנשים'‪ ,‬אם אנת אתיא בלא ידיעה‪ ,‬ולא‬
‫אסתכלת בחכמתא‪ ,‬עד דלא תיעול הכא‪ ,‬ולא ידעת ברזין דעלמא עילאה‪' ,‬צאי לך'‪,‬‬
‫לית אנת כדי למיעל הכא בלא ידיעה‪' ,‬צאי לך בעקבי הצאן'‪ ,‬והוי ידעת גו אינון עקבי‬
‫הצאן‪ ,‬אלין אינון דבני נשא דדשין לון בעקב‪ ,‬וידעין רזין עילאין דמאריהון‪ ,‬ובהו תנדע‬
‫לאסתכלא ולמנדע"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪….‬‬
‫‪214‬‬
‫מבוא‬
‫מהות האדם על פי הקבלה‬
‫מספר שערי קדושה ‪ -‬חלק שלישי‬
‫‪215‬‬
‫במהות האדם‪ ,‬ובו יתבאר דרושים לא שערום הראשונים והם יסודות נפלאים‪ ,‬ולולא ההכרח לבאר‬
‫ענייני הנבואה לא הייתי מבאר אותם‪ ,‬ואכתבם בתכלית הקצור וכבשים ללבושך‪:‬‬
‫ואשאל כמה שאלות עמוקות‪ ,‬א' מה צורך היה בבריאת האדם בעולם הזה בגוף ונפש‪ .‬ב' למה‬
‫הוסיף עוד ביצירת האדם שתי יצירות אחרות והם היצר טוב והיצר הרע שבו‪ .‬ג' אחר ששניהם‬
‫שקולים בו איך ניתנה הבחירה להטותו לזה ולזה באיזו כח‪ .‬ואם יש יכולת להטות אם כן לא יבראו‬
‫כלל‪ .‬ד' ביאור אל שני יצרים האלו מה ענינם‪ .‬ה' לדעת אם נשמת האדם גדולה מהמלאכים אם לא‪,‬‬
‫אם נאמר שהאדם גדול מהמלאכים למה לא ירדו גם המלאכים בעולם הזה להתלבש בגוף ונפש‪,‬‬
‫ואם המלאך גדול מהאדם אי אפשר‪ ,‬כי בכל מדרשי רבותינו ז"ל נמצא הפך‪ ,‬כמו שאמרו (מד"ר‬
‫וישלח פע"ח) מי גדול השומר או הנשמר וכיוצא בזה‪ .‬עוד כי הכתובים עצמן מורים להפך כמו‬
‫שכתוב (דברים פרק ל"ב) צור ילדך תשי‪( ,‬תהלים פרק ס"ח) תנו עז לאלהים‪ ,‬על ישראל גאותו‪,‬‬
‫(דברים פרק י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם‪( ,‬ישעיה מ"ט ג') ישראל אשר בך אתפאר‪ .‬ואין המלאכים‬
‫אומרים קדוש עד שיתחילו ישראל‪ ,‬ולא נמצא כזה במלאכים כלל‪ .‬ו' כי גם אם נודה שכן הוא תימה‬
‫גדול לקרותם בנים ולומר שמתישים כח עליון או מחזיקים או מתפאר בם וכביכול יבוא האדם לידי‬
‫כפירה‪ .‬ז' ענין הנבואה איך יתכן שידבר מלך מלכי המלכים ואפילו על ידי מלאך אל האדם השפל‬
‫ומה גם בהיותו מתלבש בחומר היותר עכור שבכל העולמות‪:‬‬
‫ואמנם כבר נתבאר בשער שקדם לזה עניני מהות העולמות איך כולם הוי"ה אחת כוללת כולם‬
‫ונחלקת לחמשה עולמות והן נקראות יחידה וחיה ונשמה ורוח ונפש‪ .‬והעולם החומרי הזה הוא גוף‬
‫וחומר לכלן‪ ,‬באופן כי כל העולמות הם צורות אדם כלול מחומר וצורה נחלקת לחמשה מיני‬
‫רוחניות כנזכר‪ .‬וידעת כי שם ההוי"ה במלואה באלפי"ן עולה בגימטריא אדם‪ .‬ועל דרך זה בכל‬
‫פרט ופרט בכל בחינותיהם וכל בחינה מהן נקרא אדם פרטי נכלל מהוי"ה אחת הנחלקת בארבעה‬
‫יסודות ועשר ספירות‪:‬‬
‫ועוד יש חלוק אחר לא נתבאר בשער שקדם‪ ,‬והוא‪ ,‬כי גם העשר ספירות נחלקו לתרי"ג בחינות כמו‬
‫שיתבאר‪ .‬והרי כי כל העולמות יחד וכן כל פרט מהם בפני עצמו נברא כדמות אדם התחתון‪ ,‬וזהו‬
‫סוד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‪ ,‬והבן זה היטב‪:‬‬
‫וכבר נתבאר (עץ חיים שמ"ז פ"ז) כי מן הבריאה ולמטה הכל נקרא עץ הדעת כלול טוב ורע‪ ,‬אלא‬
‫שבכל מדרגה מהם מתמעט הטוב ומתרבה הרע‪ ,‬עד שנמצא שהעולם השפל רובו רע ומיעוטו טוב‪.‬‬
‫גם נתבאר‪ ,‬כי לעולם הרשע מכתיר את הצדיק ולכן הטוב נקרא פרי והרע נקרא קליפה המלבשת‬
‫את הפרי‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬כי אפילו האורות הטובים הם על דרך זה‪ ,‬כי היותר זך ורוחני שבהן‬
‫מתלבש בתוך שאר האורות‪ ,‬וכן כולן כפי סדר מדרגותיהם‪ .‬וכבר נתבאר בשער שקדם איך האין‬
‫סוף פנימי מכולן וחוצה לו הספירות בסדר מדרגותיהם כתר פנימי מכולם ומלכות חיצונה מכולן‪:‬‬
‫ועתה נבאר מה שלא נתבאר שם‪ .‬והוא כי כמו שזה האור המיוחד הנקרא עולם העשר ספירות‬
‫בתמונת אדם אחד‪ ,‬כן יש עוד אור אחד הנקרא מחצב הנשמות של בני אדם נכלל ממש בכל אותם‬
‫פרטי הבחינות שנתבאר באדם של העשר ספירות שהוא הנקרא אלהות גמור והוא מתלבש תוך‬
‫האור הזה הנקרא מחצב הנשמות בכל פרטיו‪:‬‬
‫עוד יש אור אחר בצורת אדם הנקרא מחצב המלאכים‪ ,‬שממנו נחצבו כל המלאכים וגם הוא נכלל‬
‫מכל פרטים הנזכרים כולן והוא מלבוש חיצון על אור מחצב הנשמות‪:‬‬
‫ועוד יש אור אחד מעט ונקרא אור חשוך וכלו דינים קשים שממנו נאצלו כל הקליפות שבאותו‬
‫עולם‪ ,‬ומל ביש על אור מחצב המלאכים וגם הוא תמונת אדם‪ .‬וחוצה לכל אורות הנזכרים הם‬
‫הרקיעים עצמן שבאותו עולם והם הנקראים גוף לאותו עולם‪ ,‬ובפנים ממנו חמשה אורות הנזכרים‪,‬‬
‫אור האין סוף כפי ערך אותו עולם לפנים מן הכל‪ ,‬ועליו אור העשר ספירות‪ ,‬ועליו אור מחצב‬
‫הנשמות‪ ,‬ועליו אור מחצב המלאכים‪ ,‬ועליו אור מחצב הקליפות‪ ,‬ועליו העולם עצמו שהן הרקיעים‬
‫גוף האורות הנזכרים‪ .‬ואחר כך בזה הגוף הנקרא רקיעין נבראו שם תולדות העולם ההוא והם‬
‫כלולים מכל הבחינות‪ ,‬כי כל אחד מהם יש לו כח נמשך מן הרקיעין והוא גוף שלו‪ ,‬ובתוכו אור‬
‫הדינין‪ ,‬ובתוכו אור המלאכים‪ ,‬ובתוכו אור מחצב הנשמות‪ ,‬ובתוכו אור העשר ספירות‪ ,‬רוכב‬
‫עליהם ומחיה כולן ‪ .‬ואותו הכח הנמשך מאור מחצב הנשמות נקרא מזל עליון של נפש‬
‫‪216‬‬
‫האדם השפל‪ ,‬והבן זה מאד‪ .‬אלא שזה בבריאה נקרא מזל הנשמה‪ ,‬ושביצירה נקרא‬
‫מזל הרוח‪ ,‬ושבעשיה נקרא מזל הנפש‪:‬‬
‫ועתה נבאר מהות האדם מה ענינו‪ .‬ונתחיל הויתו מעולם העשיה ממלכות ולמעלה‪ ,‬כבר נתבאר כל‬
‫עולם ועולם וגם התולדות של אותו עולם מה ענינם‪ .‬והנה עולם העשיה תחלה יש בו חלק התחתון‬
‫הנזכר‪ ,‬מלכות שבה‪ ,‬ונקרא ארבעה יסודות העולם השפל‪ ,‬והנה כל תולדותיו נבראו בגוף שבו והוא‬
‫ביסוד העפר הגשמי‪ .‬ונחלקים לארבעה חלקים‪ ,‬התחתון שבהם‪ ,‬האבנים טובות והמתכות ואין בהם‬
‫רק יסוד העפר שקבל כח מארבעה יסודות כולם מן הגוף שבהם ונתערבו יחד ונעשה מהם מתכת‬
‫ההוא‪ ,‬אמנם יש בתוכו כח אחד שערב התערובות הנזכרים‪ ,‬והם נקרא נפש ליסוד העפר הכלול‬
‫מחמשה כוחותיו כנזכר לעיל‪:‬‬
‫אחר כך נברא הצומח‪ ,‬כמו האילנות והעשבים‪ ,‬והיה גופו מיסוד העפר וכו' ובו נפש הדומם הראוי‬
‫לו‪ ,‬ונוסף עליו נפש הצומח כלולה בחמשת כחותיה‪:‬‬
‫אחר נברא החי והם בהמות ועופות וכו'‪ .‬ובהם גוף ונפש דומם ונפש צומחת ונוסף עליו נפש החיה‬
‫הנקרא נפש הבהמית והתנועה וההרגש‪:‬‬
‫אחר כך נברא האדם המ דבר‪ ,‬ויש בו כל הכוחות הנזכרים לעיל ונוסף עליהם נפש המדברת מיסוד‬
‫האש‪:‬‬
‫אך דע‪ ,‬כי ודאי שכל הבחינות מגוף וצורות שבאדם יהיו יותר זכים משל החי ושל החי משל הצומח‬
‫ושל הצומח משל הדומם וזה יתבאר לך ממה שכתבתי לעיל‪ .‬כי כל הבחינות‪ ,‬נכללה כל בחינה מהם‬
‫מכלן‪ ,‬כסדר זו בתוך זו‪:‬‬
‫ואחר כך ברא את האדם הישראלי זך בכל בחינותיו יותר מכל שאר הנבראים בגופו‬
‫ובארבע בחינות נפשותיו הדוממת והצומחת והחיה והמדברת‪ ,‬מפנימיות הזך שבכל ארבע‬
‫יסודות שבהן ובצורתן‪ ,‬רצוני לומר נפשות שבהן‪ .‬ולהיותו יותר זך מכל הנבראים בארץ‪ ,‬נתעלה‬
‫עוד כי גם הוא נכלל ונקשר בכל העולמות ובכל פרטיהם ממטה למעלה‪ .‬הא כיצד‪ ,‬תחלה נכנסת בו‬
‫נפש מרקיע וילון‪ ,‬ומשם ולמעלה עד רקיע עליון דעשיה הכל נקרא נפש דעשיה‪ ,‬וזו נקראת נפש‬
‫השכלית הקדושה שבאדם‪ .‬ואמנם זו עצמה נחלקת לחמשה כוחות יחידה וחיה וכו'‪:‬‬
‫גם נחלקת בשתי חלוקות‪ ,‬באופן אחר‪ ,‬כי כל הבחינות שלוקח מארבעה יסודות נקרא נפש היסודית‬
‫הנחלקת לכוחות הנזכרים דומם וצומח וחי ומדבר‪ ,‬ונפש של וילון כתר על כולם ונקרא נפש‬
‫שכלית‪ ,‬ומה שמשאר תשעה רקיעין נחלקין לרוח ונשמה וחיה ויחידה שבנפש וכולן יחד נקרא נפש‬
‫אחת דעשיה בבחינת כללות העולמות‪:‬‬
‫ואחר כך לוקח רוח אחד מעולם היצירה וגם הוא נחלק לכמה מדרגות על דרך הנזכר לעיל‪ .‬אך‬
‫בבחינת כללות כל העולמות נקרא רוח‪ .‬ועל דרך זה נשמה מבריאה‪ ,‬וחיה מאצילות‪ ,‬ויחידה מא"ק‪:‬‬
‫והרי נתבאר היטב מהות האדם כי הוא כולל כל העולמות כולן בין בכללותם בין בפרטם‪ ,‬מה שאין‬
‫כן בכל הנבראים העל יונים ותחתונים‪ .‬כי כל תולדות איזה עולם מהן אינו כולל רק העולם אשר בו‬
‫נברא‪ .‬והרי זה בענין העולמות ממטה למעלה‪:‬‬
‫גם הוא כולל כל העולמות מבפנים ולחוץ‪ .‬כיצד‪ ,‬הנה בעולם העשיה יש לו גוף מהעפר הנקרא‬
‫עולם השפל ובתוכו נפש היסודית מבחינת הקליפות‪ ,‬ובתוכו מבחינת מלאכי העולם הזה שנבראו‬
‫לכל צרכי העולם הזה לגדל הצמחים וכו' ובתוכו מבחינת הנשמות של בני אדם‪ .‬וכל אלו נעשין‬
‫מרכבה אל אור הנמשך מן אורות העשר ספירות שבעשיה אשר בתוך ארבעה היסודות כדי‬
‫להחיותן והם לפנים מן הכל‪ ,‬וכן על דרך זה במה שיש באדם מגלגלי העשיה ומשלשה עולמות‬
‫יצירה בריאה אצילות‪:‬‬
‫ומעתה נתבאר כל תשובות השאלות שכתבנו בתחלת שער זה‪ .‬כי הנה אור מחצב הנשמות פנימי‬
‫ועליון מאור מחצב המלאכים ולכן הן משרתיו‪ ,‬כי על ידו נמשך הארתם וחיותם מאור העשר‬
‫ספירות אליהם‪:‬‬
‫וזהו סוד (ישעיה ל"ג ז') הן אראלם צעקו חוצה‪ ,‬כי כשאין נמשך מהעשר ספירות שפע לנשמות‬
‫ישראל הפנימים מהן‪ ,‬חסרה השפעתם שהן חיצונים אליהם נמצא שצעקו בזמן החרבן להיותן חוצה‬
‫מהנשמות‪ .‬ולכן לא ירדו להתלבש גם הן בעולם הזה בגוף כי בהכרח היו נאבדים על ידי הקליפות‪,‬‬
‫כי אפילו הנשמות הפנימיות אין בהם כח לעמוד בפני הקליפות כל שכן הם‪ .‬והראיה מהנפילים‬
‫שבקשו לירד ונאבדו מן העולם וימחו לעתיד לבוא‪ ,‬וגם סיבה גדולה מזו כי לגרעונם לא היו יכולין‬
‫‪217‬‬
‫להמשיך שפע לכל העולמות כי אם מבחינתן לחוץ‪ ,‬ואפילו זה אי אפשר‪ ,‬כי הן בעצמן אינם‬
‫ממשיכין שפע לעצמן כי אם על ידי הנשמות‪ .‬אמת היא כי הנשמה שבעולם היצירה גרועה מהמלאך‬
‫שבבריאה‪ ,‬ועל דרך זה בשאר העולמות‪ ,‬אמנם הנשמה שבבריאה‪ ,‬גדולה ממלאך הבריאה עצמה‬
‫וכן בכל עולם בעצמו‪:‬‬
‫גם נתבאר גדולת הנשמה כי הוא אור מתיילד ונמשך מאור העשר ספירות עצמן שלא על ידי‬
‫אמצעי‪ ,‬ולזה נקראו (דברים י"ד א') בנים אתם לה' אלהיכם‪ ,‬כי הם בבחינתם כבן מתאחז באביו‬
‫בתכלית ונמשך ממנו‪ ,‬וזהו סוד (ב"ר מ"ז) האבות הן הן המרכבה אל אור העשר ספירות הרוכב‬
‫עליהם שלא על ידי אמצעות אור אחר וזהו סוד (ישעיה מ"ט ג') ישראל אשר בך אתפאר‪ ,‬כי לבוש‬
‫האדם הוא תפארתו כמו שכתוב (שם ס"א י') כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה‪:‬‬
‫והנה אור הנשמות לבוש לאור העשר ספירות‪ ,‬וזהו סוד (שה"ש ו' ב') דודי ירד לגנו שהוא העולם‬
‫הזה ל'רעות ב'גנים ו'ללקוט ש'ושנים נוטריקון לבוש‪ ,‬כי לוקט נשמות הצדיקים המריחין כשושנים‬
‫על ידי מעשיהם בעולם הזה ולוקטם להתלבש אורו בהם‪ ,‬וזהו סוד (דברים ד' ד') ואתם הדבקים‬
‫בה'‪ ,‬דבוק גמור עם אור העשר ספירות מה שאין כן בכל הנבראים וזהו שכתוב (ירמיה י"ג י"א) כי‬
‫כאשר ידבק האזור במתני איש כן הדבקתי אתכם אלי כל בית ישראל‪:‬‬
‫גם נתבאר ענין היצר הטוב והיצר הרע שבאדם מה ענינם‪ .‬כי הם שתי יצירות נתוספו באדם זולת‬
‫נשמתו והם אור מאור המלאכים ונקרא יצר הטוב ואור מאור הקליפות הנקרא יצר הרע חוץ אל‬
‫יצר הטוב וקליפה אליו‪ ,‬אך הנשמה עצמה של האדם פנימית מכולם‪ ,‬ולהיותה פנימית וגם כי היא‬
‫הנקראת עצמות האדם לכן יש בידו בחירה להטות למקום שירצה כי גדול הוא מהן‪ ,‬האמנם עיקר‬
‫נטיתו אל היצר הטוב כי הוא קדוש כמוהו וגם כי הוא יותר סמוך אליו‪ ,‬אך הגוף עיקר נטיתו אל‬
‫היצר הרע כי שניהם מצד הרע וגם שהן סמוכין יחד‪ .‬והנה בבחינה זו היא קטטת החומר עם הנשמה‬
‫כי כיון שהנשמה אינה פועלת המצות אלא על ידי הגוף אשר נוטה יותר אל היצר הרע בבחינה זו‬
‫יש קושי גדול להכניעם‪:‬‬
‫הרי נתבאר כי בבחירת הנ שמה יכולה להטות אל היצר הטוב אך להיותו צריך לפעולות הגוף יש לו‬
‫טורח גדול להכניע היצר הרע‪ ,‬והבן כל זה היטב איך אחר הפטירה אין עונש לא לנשמה ולא לגוף‬
‫עד שיתלבשו יחד כבהיותן בחיים‪:‬‬
‫ונבאר עתה ענין תירוץ שני שאלות הראשונות מה צורך בבריאת האדם בגוף‪ ,‬ועוד מה טעם נוצרו‬
‫בו יצר הטוב ויצר הרע‪ ,‬ועוד יתורץ עניני הכתובים (תהלים ס"ח ל"ה) תנו עוז לאלהים‪( ,‬דברים‬
‫ל"ב י"א) צור ילדך תשי וגו'‪:‬‬
‫הנה בתחילת הבריאה נבראו כל העולמות על הסדר הנזכר לעיל מכח האין סוף ברצון הפשוט‬
‫בתורת נדבה וחסד‪ ,‬אחר כך צריך עוד להמשיך מזון וחיות ושפע בכל העולמות להעמידן על עמדן‬
‫כבזמן הבריאה ולא יותר‪ ,‬כמו שכתוב (קהלת ג' י"ד) ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה‬
‫לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע‪ ,‬וכמו שכתוב (שם א' ט') ואין כל חדש תחת השמש‪.‬‬
‫וכתיב (בראשית ב' ב') ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו וגו'‪ .‬שהוא ענין הבריאה עצמה אכן‬
‫המשכת חיותם מאז ואילך הוצרך מעשיהם שיפרנסו עצמן‪ ,‬כענין הבן שבהיותו גדול אינו אוכל על‬
‫שלחן אביו‪ .‬ואמנם העשר ספירות עצמן אינם צריכות למעשיהם כי השפע הצריך להם להעמידן על‬
‫עמדם כשנאצלו נמשך להם בהתמדה מאת האין סוף כי בעשר ספירות נאמר (תהלים ה' ה') לא‬
‫יגורך רע ואין צורך להם לתקון על ידי מעשה‪ ,‬מה שאין כן בנבראים שהן מבחינת הנשמות ולחוץ‬
‫שהם מעורבים טוב ורע שצריכין מעשה ותקון‪ .‬האמנם בבחינה אחרת והיא‪ ,‬כשנגרע שפע אל‬
‫הנבראים‪ ,‬נראה חס ושלום חולשה ומעוט יכולת בעשר ספירות שאינן משפיעין בהם‪ ,‬לכן נאמר‬
‫(דברים ל"ב י"ח) צור ילדך תשי‪ ,‬ובהפך (תהלים פרק ס"א) תנו עוז לאלהים‪:‬‬
‫ועוד סיבה אחרת כי גם אם האדם בעצמו בריא ונקי‪ ,‬חפץ הוא שמלבושיו יהיו מפוארים כפי‬
‫גדולתו ולכן גם הספירות עצמן נראין כביכול חלושים‪ ,‬הן בעצמן‪ ,‬כשהנבראים בלי מתוקנים‪ ,‬וזהו‬
‫תנו עז לאלהים‪ ,‬ישראל אשר בך אתפאר‪ ,‬כנזכר לעיל‪ ,‬ונתבאר שאלה השלישית‪:‬‬
‫‪218‬‬
‫והנה לסבות הנזכרות הוצרך לברא אדם אחד יהיה כולל כל הנבראים והנאצלים קושר כל העולמות‬
‫כנזכר לעיל עד תהומא דארעא‪ ,‬כי הוא היותר קרוב לקבלת השפע מהעשר ספירות‪ ,‬ואז בתקון‬
‫מעשיו ימשיך השפע מן העשר ספירות אליו‪ ,‬וממנו אל המלאכים ומהן אל הקליפות‪ ,‬כדי שיתקן‬
‫מהם מה שאפשר להתברר כמו שיתבאר בענין היצר הרע‪ ,‬ומהן אל העולמות עצמן שהן הכלים‬
‫והגופנים של כל עולם ועולם‪ ,‬ואם חס ושלום יחטא מקלקל כל העולמות‪ ,‬והרי נתבאר בזה צורך‬
‫בריאת האדם בעולם השפל בגוף ונפש וביצר הטוב וביצר הרע‪:‬‬
‫ועוד סבה קרובה לזה בענין היצר הרע‪ ,‬כי מוכרח הוא בבריתו באדם להוליד בנים ולאכול והכל‬
‫בהכרחי המוכרח בטהרה‪ ,‬וגם הוא מוכרח לכל עולם ועולם להמשיך השפע המתגשם בהם לצורך‬
‫הכלים שהם העולמות עצמן‪ ,‬ולולא הם‪ ,‬לא יתקיימו הכלים‪ ,‬כי הם דקים מהם והם עצמן מכלל‬
‫מדרגות הברי אה והבן זה מאד‪ .‬ונמצא כי הוצרך שהאדם יהיה מורכב מכל העולמות לשהן יסייעוהו‬
‫במעשיו להמשיך השפע לו ולהם‪ ,‬כי הם לבדם אין כח בידם להמשיכו‪ .‬ולכן כשהאדם חוטא‪ ,‬כל‬
‫העולמות מתקלקלים ומקבלים עונש ומיעוט שפע בעצמן יען לא סייעוהו‪ ,‬והבן זה מאד‪ .‬וזהו סוד‬
‫הרשעה כולה בעשן תכלה להיות הקליפות סבת החטא יותר מכל השאר לכן עונשם גדול‪ .‬האמנם‬
‫הטוב הנברר מהם עליו נאמר (דברים ו' ה') ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך‪ ,‬בשני יצריך‪ ,‬כי גם‬
‫היצר הרע יוכל להתברר‪ ,‬אר הפסולת שבו שהוא מוכרח להיותו רע עליו נאמר (תהלים ס"ח ג')‬
‫כהנדוף עשן מפני אש וגו'‪:‬‬
‫והרי נתבאר כי האדם כלול מכל העולמות‪ ,‬וזהו שכתוב (קהלת פרק י"ד) כי זה כל האדם‪ .‬וזהו סוד‬
‫(בראשית פרק א') נעשה אדם בצלמנו כדמותינו‪ ,‬וזה שכתוב נעשה בלשון רבים כי כל העולמות‬
‫נשתתפו בעשיתו‪ ,‬ואז הוא כולל צלם אדם בכל העולמות כי כולן צריכים למעשיו‪ .‬וזהו סוד‬
‫(בראש ית ב' ט"ו) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה‪ ,‬במצות עשה ובמצות לא תעשה‪ ,‬וכמו שכתוב‬
‫(שם פסוק ה') כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ‪ ,‬לסבת כי אדם אין לעבוד את האדמה‪ .‬וזהו סוד‬
‫(ישעיה נ"א ט"ז) ואשים דברי בפיך לנטוע שמים וגו' כי האדם על ידי מעשיו ממשיך חיים לשמים‬
‫ולארץ‪ ,‬ו הרי הוא כאלו נטען ויסדן ונמצא כי עמי אתה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בהקדמת הזוהר‬
‫ד"ח ובתקו"ז תס"ט) שותף שלי‪ ,‬אני בורא ואתה מקים‪:‬‬
‫ומעתה לא יקשה בעיניך ענין הנבואה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על (דברים י"א כ"ב) ולדבקה בו‪,‬‬
‫(שם י' כ') ובו תדבק‪ ,‬כי הנביא מתדבק בשם יתברך על ידי המשכת הנבואה והשפע בתחתונים‪,‬‬
‫כמו שכתב הרמב"ן וכל המפרשים זכרונם לברכה‪ .‬ואין זה תימא‪ ,‬כי הרי זה נתבאר כי אין שום‬
‫אור דבוק עם אור העשר ספירות כמו אור מחצב הנשמות כי זהו סוד (דברים ד' ד') ואתם הדבקים‬
‫בה' אלהיכם חיים כולכם היום‪:‬‬
‫‪219‬‬
‫ספר עץ חיים ‪ -‬שער נ פרק י‬
‫‪211‬‬
‫עולם הגלגלים הוא י' גלגלים הנקרא שמים‪ ,‬א)‪ .‬וד' יסודות הנקרא ארץ‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬שבעת הככבים שצ"ם חנכ"ל הם החומר‪ ,‬והצורה הם ז' מלאכים הידועים‬
‫ספר עץ חיים ‪ -‬שער נ פרק ח‬
‫דע כי י' גלגלים דאופנים דעשיה הם חומר וצורה והנה הז' גלגלים התחתונים של‬
‫שצ"ם חנכ"ל הצורה והנפש שלהם הם ז' מלאכים הידועים סמא"ל למאדים קפציאל‬
‫לשבתאי וכו'‪.‬‬
‫ב)‪ .‬גלגל קבוע וכוכבים חוזרים זה הרקיע עצמו‬
‫ספר עץ חיים ‪ -‬שער מג פרק ב‬
‫והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועים לכן תמיד הפתח מכוון נגד א"י אך‬
‫הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים ונמצא כשאנו אומרים שרקיע קבוע על אלו‬
‫הרקיעים ושאנו אומרים גלגל חוזר הוא הגלגל ולא הרקיע ור"א ור"י אינן עושין עיקר‬
‫מן הגלגל אלא מן הכוכב שהוא המזל שבו ואמרו שכל מזל חוזר ורקיע קבוע וכן הוא‬
‫האמת כי גלגל וכוכב שבו הכל נקרא על שמו ע"ש הכוכב כי הכוכב הוא נקודות‬
‫הגלגל ונשמתו וגלגל הוא גוף בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל וזהו הטעם‬
‫שאינו נזכר ברדז"ל תנועת גלגל אלא תנועת כוכב לבד ורקיע קבוע במקום אחד‬
‫כאהל‪:‬‬
‫ג)‪ .‬שמים ושמי שמים‬
‫כתבי הרמ"ע מפאנו ‪ -‬מאמר הרקיעים‬
‫בפרק אין דורשין אמר רב יהודה שני רקיעים הם שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי‬
‫השמים פי' הנה במאמר הזה כולל ברקיע אחד עשרה גלגלים ידועים לתוכנים שהן‬
‫היומי והחלק ונושא הכוכבים הקיימים ושבעה גלגליהם של כוכבי התנועה‪ ,‬ויש כאן‬
‫וילון בכלל גלגל הלבנה הואיל והוא יוצא ונכנס מיניה וביה כמו שנזכיר לפנינו‪ .‬כל‬
‫אלה חברו יחדיו [יכונו] על שפתיו בשם אותו הרקיע שנקרא שמים בכתוב דאייתי‬
‫ראיה מיניה‪ ,‬והוא השם המפורסם לכלל בעלי התנועה הסיבובית אע"פ שיש ביניהם‬
‫חילוקים והבדלים שכל אחד מתנועע כראוי לו במהירות או במתון לא ישנו את‬
‫תפקידם‪ :‬אך עולם המלאכים בכל חלקיו שהוא רוחני נבדל ובלתי מושג אלינו אלא‬
‫ע"פ המסורת נקרא בשם שמי השמים‪:‬‬
‫ד)‪ .‬בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪:‬‬
‫אדרת אליהו להגר"א‪.‬‬
‫הביטה וראה ותמצא בפסוק ראשון שבעה תיבות ובהן כ"ח אותיות‪ .‬ד' פעמים ז' כנגד‬
‫ד' עולמות אבי"ע‪ .‬בראשית ברא‪ ,‬עולם הבריאה‪ ,‬אלוקים הוא אצילות ב"ה‪ .‬את‬
‫השמים ואת הארץ‪ ,‬המה עולמות היצירה והעשייה‪" .‬את השמים" יש בהן שבעה‬
‫אותיות‪ ,‬ונחלקו לב' תיבות של ב' וה' אותיות‪ .‬לכלול שבעה רקיעים שנחלקו גם כן‪,‬‬
‫שנים בפני עצמן‪ ,‬וחמש בפני עצמן‪ .‬ולא פליגי רב יהודה וריש לקיש במסכת חגיגה דף‬
‫י"ב אלא שזה חשב בכללות הן נחלקים לשנים השמים ושמי השמים‪ .‬וזה חשב בפרטות‬
‫הן נחלקין לשבעה‪ .‬ואמרו רז"ל רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות‪ ,‬שהם חמשה‬
‫כוכבי לבת ומזלות‪ .‬והקשו התוכנים הלא נראה שהם קבועים בח' גלגלים‪ ,‬ובהן הרבה‬
‫גלגלים‪ ,‬ובאמת כולן נקרא א'‪.‬‬
‫וחמשה רקיעים העליונים המה נבראו ביום ראשון וזהו "את השמים"‪ ,‬שנכללו בו ה'‬
‫רקיעים ‪.‬והרקיע נברא ביום ב' שנאמר "יהי רקיע" ובו נתלו המאורות ביום ד'‪ .‬והוא‬
‫הנקרא "שמים"‪ .‬והשמים שנברא ביום ראשון נקרא "שמי השמים"‪ ,‬לכן נאמר בפרשה‬
‫הזאת יהי מאורות ברקיע השמים‪ ,‬וכן עוף יעופף ברקיע השמים הוא הרקיע התחתונה‬
‫הנקרא "שמים"‪ ,‬שלא לטעות שהוא השמים הנברא ביום ראשון‪...... ,‬ומה שנחלקו‬
‫חכמי ישראל עם חכמי אוה"ע פסחים דף צ"ד אם גלגל קבוע ומזל חוזר‪ ,‬או גלגל חוזר‬
‫ומזל קבוע‪ .‬ודאי הגלגלים חוזרים כי שמם מוכיח עליהם‪ .‬וכן אמרו (במסכת ב"ב ע"ד‬
‫ע"א) גלגלא דרקיע הוא דהדר‪ .‬אלא שהרקיע שבו הגלגלים הוא קבוע ועומד‪.. .‬‬
‫וברקיע הזאת סובבים הגלגלים שבהן המזלות ולכן אמרו שהמזלות חוזרים‪ .‬וצבא‬
‫‪211‬‬
‫השמים העליונים שנבראו ביום ראשון לא נזכר במעשי בראשית‪ .‬כי לא הזכירה תורה‬
‫בכל מקום רק מה שנראה לעניים‪.‬‬
‫ה)‪ .‬הגלגלים הם חומר וצורה רק שאינם משתנים‪ .‬והם משכילים‬
‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות יסודי התורה פרק ב‬
‫כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלשה חלקים מהן ברואים שהן מחוברים מגולם‬
‫וצורה והם הווים ונפסדים תמיד כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות ומהן‬
‫ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה אבל אינן משתנין מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו‬
‫הראשונים אלא צורתן קבועה לעולם בגולמם ואינן משתנין כמו אלו‪ .‬והם הגלגלים‬
‫והכוכבים שבהן ואין גולמם כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות ומהן ברואים‬
‫צורה בלא גולם כלל והם המלאכים שהמלאכים אינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו‬
‫מזו‪.‬‬
‫הגלגלים‪ ,‬הן הנקראין שמיים ורקיע וזבול וערבות; והן תשעה גלגלים ‪ -‬גלגל הקרוב‬
‫ממנו הוא גלגל הירח‪ ,‬והשני שלמעלה ממנו הוא גלגל שבו הכוכב הנקרא כוכב‪,‬‬
‫וגלגל שלישי שלמעלה ממנו שבו נוגה‪ ,‬וגלגל רביעי שבו חמה‪ ,‬וגלגל חמישי שבו‬
‫מאדים‪ ,‬וגלגל שישי שבו כוכב צדק‪ ,‬וגלגל שביעי שבו שבתאי‪ ,‬וגלגל שמיני שבו‬
‫שאר כל הכוכבים שנראין ברקיע‪ ,‬וגלגל תשיעי הוא גלגל החוזר בכל יום מן המזרח‬
‫למערב והוא המקיף את הכול ומסבב את הכול‪ .‬וזה שתראה כל הכוכבים כאילו הן‬
‫כולן בגלגל אחד ואף על פי שיש בהן זה למעלה מזה‪ ,‬מפני שהגלגלים טהורים וזכים‬
‫כזכוכית וכספיר; לפיכך נראין הכוכבים שבגלגל השמיני מתחת גלגל הראשון‪:‬‬
‫(ב) כל גלגל וגלגל משמונת הגלגלים שבהן הכוכבים‪ ,‬נחלק לגלגלים הרבה זה‬
‫למעלה מזה כמו גלדי בצלים‪ ,‬מהן גלגלים סובבין ממערב למזרח‪ ,‬ומהן סובבים‬
‫ממזרח למערב כמו הגלגל החוזר התשיעי‪ .‬וכולן‪ ,‬אין ביניהם מקום פנוי‪:‬‬
‫(ג) כל הגלגלים‪ ,‬אינן לא קלים ולא כבדים‪ .‬ואין להם לא עין אדום ולא עין שחור ולא‬
‫שאר עינות; וזה שאנו רואין אותן כעין התכלת‪ ,‬למראית העין בלבד הוא‪ ,‬לפי גובה‬
‫האוויר‪ .‬וכן אין להן לא טעם ולא ריח‪ ,‬לפי שאין אלו המאורעין מצויין אלא בגופות‬
‫שלמטה מהן‪:‬‬
‫כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם ‪ -‬הן עגולין כדור‪ ,‬והארץ תלויה באמצע‪ .‬ויש‬
‫למקצת מן הכוכבים‪ ,‬גלגלים קטנים שהן קבועים בהן; ואין אותם הגלגלים מקיפין את‬
‫הארץ‪ ,‬אלא גלגל קטן שאינו מקיף קבוע בגלגל הגדול המקיף‪:‬‬
‫מספר כל הגלגלים המקיפין את כל העולם‪ ,‬שמונה עשר; ומספר הגלגלים הקטנים‬
‫שאינן מקיפין‪ ,‬שמונה‪ .‬וממהלך הכוכבים וידיעת שיעור סביבתן בכל יום ובכל שנה‬
‫ונטייתן לרוח צפון ורוח דרום ומגובהן מעל הארץ וקריבתן‪ ,‬ייוודע מספר כל אלו‬
‫הגלגלים‪ ,‬וצורת הליכתן‪ ,‬ודרך הקפתן‪ .‬וזו היא חכמת חשבון תקופות ומזלות‪ ,‬וספרים‬
‫רבים חיברו בהן חכמי יוון‪:‬‬
‫ו)‪ .‬דעת חכמי ישראל שהגלגלים גשמיים‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר ב חוג השמים ‪ -‬פרק ה‬
‫אמנם דעת חכמי ישראל בענין הגלגלים וכוכבים ומזלות הוא שהכוכבים ומזלות כלם‬
‫גשמיים ומגשם חמישי‪ ,‬כי אחר שנבראו מחומר וצורה עליונים ונכבדים מהחומר‬
‫וצורה שנברא מהם ד' יסודות הארץ כמובא למעלה (פרק ב' וג' מאמר א') א"כ המורם‬
‫מהם כיוצא בהם ויותר חשובים מיסודות הארץ‪ ,‬ולכן אינם לא כאחד מיסודות הארץ‬
‫ולא כהמורכב מהם ולא כטבעם כלל‪ ,‬וא"כ הם מגשם חמישי שלא נודע מהותו‬
‫ואיכותו‬
‫אולם בענין הגלגלים דעתם שיש גלגלים במציאות כמה שכתוב קול רעמך בגלגל‬
‫(תהלים ע"ז) ופירושו בגלגל מן הגלגלים ר"ל בגלגל התחתון שהוא גלגל הלבנה‬
‫כפירוש הרד"ק ז"ל‪ ,‬ויש מי שפירש (ווירבעל ווינד) ולא יתכן‪ ,‬כי הרעם לפעמים בעת‬
‫שלא ינשב רוח כלל‪ ,‬אבל כלם רוחניים וקבועים במקום אשר הם שם בלי תנועה כלל‪,‬‬
‫והכוכבים המתנועעים פורחים הם בגזרת חי כל אחד הולך וסובב בגלגל הרוחניי שלו‬
‫ועל סביבותיו שב בחק וזמן אשר שם לו הבורא יתברך‪ ,‬וכן המזלות המה בגלגל‬
‫רוחניי קבוע הנקרא גלגל המזלות והמזלות חוזרים בו‪ ,‬וכן גלגל היומי יש במציאות‬
‫והוא רוחניי וקבוע במקום אחד בלי תנועה הגם שאין בו שום כוכב ואינו מקיף‪ ,‬ומה‬
‫שקוראים אותו גלגל המקיף או גלגל היומי אין דעת חכמים נוחה הימנו רק‬
‫פילוסופים הקדמונים קראו אותו כן‪ ,‬כי גם הגלגלים של כוכבי הלכת לא נבראו‬
‫בעבור שהכוכבים ילכו בם ויהיו שומרים משמרת הקפתם לבל יצאו חוץ מגבולם‪ ,‬כי‬
‫לא איש אל שיצטרך לתחבולות כאלה כי הכל עבדיו וכלם עושים באימה רצון קונם‬
‫‪212‬‬
‫וא חרי דבריו לא ישנו את תפקידם‪ ,‬אבל נבראו לתכלית אשר לא נודע לנו כאשר אין‬
‫אתנו יודע התכלית של גלגל השכל שהוא רוחניי ודאי כי הוא רקיע עצמו ועומד‬
‫קבוע ואין בו לא כוכב ולא דבר‪ ,‬רק ידענו שגלגל השכל נותן כח בשמש ירח וכוכבים‬
‫כלם לפעול פעולתם ע"י גלגל היומי כדרך כתר המשפיע ומאציל הכל ע"י חכמה‬
‫כנאמר כלם בחכמה עשית‪ ,‬וכל הכוכבים עצם תנועתם הוא ממזרח למערב לא על ידי‬
‫היומי וכל מה שהוא למעלה מן היומי הכל רוחני אין שם בחינה גשמיית כלל ויכלא‬
‫הגשם מן השמים משם ולמעלה‪:‬‬
‫ז)‪ .‬תנועת גרמי השמים היא מצד כוחו וגזרתו ית' לא מצד שיש בהם שכל ותשוקה‬
‫ספר נתיבות עולם ב ‪ -‬נתיב השלום ‪ -‬פרק ב‬
‫מצד השמש והירח עצמו אין התנועה נמצאת‪ .‬ולפיכך אמר דלא נפקי עד דשדי ביה‬
‫גירא‪ ,‬פי' הגירא היא גזירת הש"י הוא שמסבב אותם ומניע השמים וכל צבאיהם והוא‬
‫הפועל האמתי אשר פועל בדין הגמור מניע ומסבב במדת הדין וזהו גירא דשדי‪ ,‬פי' כי‬
‫החץ אינה רק כח של הזורק החץ וכך התנועה הזאת מכח הש"י‪ .‬והבן איך אמר זורק‬
‫החץ‪ ,‬לומר כי התנועה הוא מצד הש"י ולא מצד המישוש כמו שיניע בעל גשם‪ ,‬שהוא‬
‫לא יניע רק במישוש בלבד‪ ,‬אבל הש"י מניע את השמים מצד כחו היא גזירתו אשר‬
‫הוא מסבב השמים‪ ,‬וזהו החץ אשר הוא זורק בהם‪ ,‬ואין התנועה להם בעצמם כמו‬
‫שיאמרו אותם שבדו סברות מדומות מלבם שאמרו כי התנועה היא להם מצד עצמם‬
‫הוא החשק והתשוקה מצד נפש הגלגל‪ ,‬ודבר זה הכל הבל ושבוש רק סברות מדומות‬
‫ומחשבות בלבד‪ .‬אבל האמת הברור כי התנועה היא מצד גזירת הש"י ומאמרו אשר‬
‫בראם‪ ,‬ומצד הגלגל עצמו אין התנועה הזאת נמצא כמו שרמזו בכאן‪.‬‬
‫‪213‬‬
‫ויש לשניהם (לשמים וארץ) חומר וצורה א)‪ .‬רצוני לומר גוף ונפש‪ .‬וחומר של שניהם הוא‬
‫פשוט‪ ,‬ואינו מורכב מכולם יחד‪ ,‬אלא חומר כל יסוד או גלגל הוא פשוט לבדו‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬חומר וצורה‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א ‪ -‬פתיחה‬
‫הקדמה אחת קטנה‪ ,‬והוא שהבורא יתברך ברא בתחלה חומר אחד פשוט וכן צורה‬
‫פשוטה אחת ואלה חבר יחד וצר בהם ד' יסודות הנקראים אש רוח מים עפר‪ ,‬ואחר זה‬
‫לקח הבורא יתברך אלה הד' יסודות וערבם יחד‪ ,‬ויקח חלק היותר גרוע שבתערובות‬
‫וברא ממנה תחלה הדומם‪ ,‬והם מיני מתכות ואבנים טובות הנמצאים בארץ‪ ,‬ושם בהם‬
‫כח אחד המחזיק אותם והמעמידם על ענינם לבל יתפרדו הד' יסודות שבהם ויחזרו‬
‫לשרשם‪ ,‬וזאת הוא כח הדומם‪ .‬ואח"כ לקח עוד מן תערובות הד' יסודות הנזכר‪ ,‬חלק‬
‫אש הוא יותר יפה מן החלק אשר יצר בו את הדומם‪ ,‬וברא ממנו הצומח‪ ,‬הוא כל דשא‬
‫וע שב הארץ והאילנות וכל הנצנים‪ ,‬ושם בתחלה בהם כח אחד המחזיקם והמעמידם‬
‫על ענינם הוא כח הדומם‪ ,‬עוד הוסיף בהם נפש הצומחת אשר בו ג' כחות והם הזן ר"ל‬
‫מזונו והשפעתו‪ .‬והמגדל ר"ל מה שבו צומח‪ ,‬ונעשה מקטן הכמות גדול‪ .‬והמוליד ר"ל‬
‫מה שמזריע זרע כיוצא בו בצלם דמות תבניתו‪ .‬אח"כ לקח עוד מתערובות הד' יסודות‬
‫הנזכרות חלק יותר יפה מהחלק אשר יצר בו את הצומח וברא בו החי‪ ,‬הוא כל אשר‬
‫נשמה באפו וכל החיים‪ ,‬ושם בו בתחלה כח הדומם המחזיק בו יסודותיו‪ .‬עוד שם בו‬
‫נפש הצומח בכל חקותיו וכחותיו שגם כל אשר בו רוח חיים צריך למזון ולגידול‬
‫ולהוליד בדומה לו‪ .‬והוסיף עליו נפש החי ובו כמה כחות והם התנועה ר"ל מה‬
‫שמתנועע ממקום למקום‪ ,‬וכח ההרגש בה' חושים‪ ,‬אשר המה ראיה‪ ,‬שמיעה‪ ,‬ריח‪,‬‬
‫טעם‪ ,‬משוש‪ ,‬וכח המדמה‪ ,‬והזוכר‪ ,‬וכח המעורר‪ .‬אח"כ לקח מתערובת הד' יסודות‬
‫הנזכרות חלק היותר יפה שבו ויצר בה את האדם הנקרא מדבר‪ ,‬ושם בו כח הדומם‬
‫המעמיד יסודותיו‪ .‬עוד שם בו נפש הצומחת בכל כחותיו‪ .‬עוד שם בו נפש החי בכל‬
‫כחותיו והרגשותיו שכלם נמצאו באדם ג"כ‪ ,‬והוסיף עליו נפש המדבר ובו כח הדעת‬
‫והשכל והבחירה וכיוצא באלה כחות רבות ונכבדות אשר תדע אותם באכה ספרה‪ ,‬כי‬
‫בספר הזה אבאר את כל כחותיו באר היטב כפי אשר תהיה עלי שם יד ה' בחסדו‪:‬‬
‫ג) ואחר דעתך ההקדמה האמורה נשובה למה שהיינו בו‪ ,‬להבין ולהשכיל ענין החומר‬
‫והצורה והמורכב משניהם הנכללים תחת סוג העצם‪ ,‬ונאמר שיש שני מיני חומר‬
‫וצורה‪ ,‬האחד הוא חומר וצורה טבעיית‪ ,‬כמו חומר הצומח הוא גוף העשב‪ ,‬או גוף‬
‫הא ילן‪ ,‬וגשמיותו וצורתו הוא כח הטבעיי שבו‪ ,‬מה שבו גדל וזן ומוליד‪ .‬והשני הוא‬
‫חומר וצורה מלאכותי‪ ,‬כמו הסכין‪ ,‬חומרו הוא ברזל‪ ,‬וצורתו הוא המבוקש ממנו‪,‬‬
‫כלומר החיתוך שהוא פעולת הסכין‪ .‬כי תמונת העשב וצבעו‪ ,‬תואר האילן וציורו‪,‬‬
‫תבנית הסכין ותמונתו‪ ,‬המושג בחוש הראות‪ ,‬נקרא תואר ותבנית‪ ,‬לא צורה‪ .‬אבל‬
‫באמרנו צורה הכונה הוא על המבוקש של המלאכותי‪ ,‬הוא ענין החיתוך אצל הסכין‪,‬‬
‫ועל עצמותו של הטבעיית הוא כח הזן ומגדל ומוליד אשר אצל כל צמח‪ .‬וצורה אמיתי‬
‫הזה אינו מושג בחוש הראות אבל מושג בשכל לבד‪ .‬וככה באמרנו צורת המדבר אין‬
‫הכונה בו ע ל פניו ואבריו אבל הכונה בו על השכל והחכמה והבחירה שבו‪ .‬ובאמרנו‬
‫צורת החי הכונה על נפש המרגשת שבו‪ .‬ובאמרנו צורת הדומם הכונה על כח המרכבת‬
‫הד' יסודות שבו ומחזיקים יחד בו‪ .‬ואלה השתי צורות אשר זכרנו אי אפשר להתקיים‬
‫ולעמוד בעצמן בזולת דבר אשר ישא אותם‪ .‬אמנם יש עוד צורה שלישית במציאות‬
‫ונקראת צורה פשוטה‪ ,‬והוא השכל והשכליים הנפרדים‪ ,‬שהם המלאכים אשר המה‬
‫יכולים לעמוד ולהתקיים ולא צריכים לדבר אחר שינשאו עליהם‪:‬‬
‫ד) ובהבינך ענין הצורה תבין ענין החומר ג"כ‪ ,‬כי הנה הצורה הוא דבר אשר בו היה‬
‫מה שהיה נבדל בו מעצם אחר עד שבסורו ממנו אינו אותו עצם עוד‪ ,‬אם במלאכיות‬
‫אחר שכבר קהה הסכין עד שאינו חותך עוד ולא יצלח לפעולת הסכין אינו עוד סכין‬
‫אבל הוא חומרי לבד‪ ,‬ר"ל ברזל‪ .‬וככה בטבעיות‪ ,‬אם יעדר כח השכל וההכרה מן‬
‫המדבר אינו עוד אדם וכל הנשאר בו הוא חומרי לבד‪ ,‬הגם שבהעדר השכל מן המדבר‬
‫לא נעדר בשביל זה ממנו נפש החי וכל כחותיו שבו‪ ,‬וכן נפשו הצומחת וכל כחותיו‪,‬‬
‫וכן כח הדומם שבו‪ .‬בכל זאת לא נקרא עוד אדם כי הן כל אלה נקרא חומר בערך‬
‫שכלו שהוא צורתו האמיתי אשר עליה הכונה במלת אדם או מדבר אע"פ שנפש החי‬
‫שנשאר בו היא צורה אמיתי בחי ונפש הצומח שנשאר בו הוא צורה אמיתי בצומח וכח‬
‫במלת אדם או מדבר אע"פ שנפש החי שנשאר בו היא צורה אמיתי בחי ונפש הצומח‬
‫שנשאר בו הוא צורה אמיתי בצומח וכח ההרכבה שבו היא נפש האמיתי של הדומם‪.‬‬
‫‪214‬‬
‫וככה הבעל חי נפש המרגשת שבו הוא נקרא צורתו האמיתי אבל נפש הצומח ונפש‬
‫הדומם שבו הוא חומרו‪ ,‬אע"פ שנפש הצומח היא צורה אמיתי אצל הצומח וכח הדומם‬
‫היא צורה האמיתי של הדומם‪ .‬וככה נפש הצומח בצמח הוא צורתו האמיתי ואם יעדר‬
‫זה ממנו מה שנשאר בו הוא חומרו לבד‪ ,‬הגם אף שהוא צורה אמיתי אצל הדומם‪.‬‬
‫וככה הדומם כח המעמיד ההרכבה שבו הוא צורתו האמיתי ובהעדר כח זה ממנו‬
‫ישאר חומרו לבד שהם הד' יסודות שנפרדו ושבו כל אחד למקומו‪:‬‬
‫ה) ואחר כי כן הודע נביא לבב חכמה להבין שכל דבר המורכב מדברים שהם מעלות‬
‫זו על זו‪ ,‬שהגדול מהם במעלה ובמדרגה הוא הצורה שלו ושלמטה ממנו במדרגה בו‬
‫הוא החומר שלו‪ ,‬וא"כ תבין שבאמרנו שבהעדר השכל מן המדבר שנשאר חומר אין‬
‫הכונה שנשאר חומר נעדר מכל צורה שהרי נשאר בו נפש החי שהוא צורת החי ונפש‬
‫הצומח שהיא צורת הצומח ועירוב הד' יסודות שהיא צורת הדומם‪ .‬וככה באמרנו‬
‫שבהעדר כח הצמח מן הצומח שנשאר חומר ג"כ אין הכונה שנשאר חומר בלי צורה‬
‫כלל שהרי נשאר בו עירוב הד' יסודות שבגופו אשר היא צורת הדומם‪ ,‬וכן הוא הענין‬
‫בחי ובדומם‪ .‬אבל הכונה שנשאר מה שהוא חומר באותו מדרגה‪ ,‬נמצא למד מזה על‬
‫כל המורכבים מדברים אשר האחד נכבד מן האחד במעלה כענין דומם צומח חי מדבר‬
‫אשר זכרנו שכל חומר מדרגה עליונה נעשה צורה למדרגה התחתונה ממנה במעלה‪,‬‬
‫ובזה ת בין היטב מה שאמרו המקובלים שבאצילות הרוחניים הקדושים אשר בעולמות‬
‫העליונים נעשים מכלים של עולם העליון במדרגה אורות ועצמות בעולם אשר למטה‬
‫ממנה במדרגה כדאיתא בעץ חיים (שער קיצור אבי"ע פ' י') ז"ל דע שבכל עולם יש‬
‫חומר וצורה שהם עצמות וכלים אלא שהכלים של עולם העליון הוא אור וצורה בערך‬
‫עולם שלמטה ממנו עכ"ל‪ .‬ובזולת מה שכתבנו לא תבין דבריהם אבל תאמין‪:‬‬
‫ו) ועתה אחי וראש אחר דעתך ענין הצורה וענין החומר כל אחד על האמת בו‬
‫בהפרדם זה מזה‪ ,‬קל עליך להבין ענין המורכב משניהם יחד‪ ,‬והוא‪ ,‬אם הוא‬
‫במלאכיות כל עוד שלא קהה הסכין אז נקרא סכין‪ ,‬והכונה בו דבר מורכב מחומר‬
‫וצורה אשר החומר בו הוא הברזל והצורה בו הוא פועלת החיתוך‪ .‬ואם בטבעיית כל‬
‫עוד שלא נעדר כח השכל והמדע מן המדבר אבל הוא יודע מחכים ומבין הוא נקרא‬
‫אדם‪ ,‬והכונה בו דבר מורכב מחומר וצורה אשר החומר בו הוא נפש החי ונפש הצומח‬
‫והרכבת הד' יסודות שבו‪ ,‬והצורה בו היא חכמתו בינתו ודעתו‪ .‬ומזה תקיש לכל‬
‫המורכבים הן דוממים הן נצנים הן מתנועעים‪ .‬הרי נתבאר סוג העצם הכולל החומר‬
‫והצורה והמורכב משניהם‪ ,‬כלומר עצם החומר ועצם הצורה ועצם המורכב משניהם‬
‫יחד‪:‬‬
‫ז) אכן ידוע תדע בשגם כי מלת עצם נופל על החומר ועל הצורה המורכב משניהם אין‬
‫אנו משיגים רק מהות עצם המורכב לבד לא מהות עצם הצורה בלי חומר אף לא מהות‬
‫עצם החומר בלי צורה‪ ,‬בעבור כי אין אנו משיגים שום נמצא השגה חושיית כי אם‬
‫מורכב וכל מורכב אין צורתו יכולה לעמוד בעצמה בזולת החומר כאשר החומר אין‬
‫יכול לעמוד בעצמו בלי שום צורה‪ ,‬אם במלאכיות החיתוך אשר היא צורת הסכין אי‬
‫אפשר לעמוד בלי ברזל שהוא חומרו‪ ,‬והברזל גם הוא אף אחר שנעדר ממנו פעולת‬
‫החיתוך אי אפשר להיות בלי שום צורה אבל יש לו צורת הדומם המעמיד הרכבת הד'‬
‫יסודות שבו‪ ,‬ואם בטבעיות כח הזן ומגדל ומוליד אשר הוא צורת הצומח אי אפשר‬
‫להיות בזולת הדבר הצומח שהוא חומרו‪ ,‬והצומח אף לאחר שנעדר ממנו כח זה לא‬
‫נשאר בלי שום צורה אבל נשאר אצלו צורת הדומם כמובא למעלה (סימן ה')‪ ,‬אשר על‬
‫כן באמת אמרו החכמים כי החומר והצורה במורכב אינם רק חלקי העצם המורכב‪.:‬‬
‫ט) וכדי שתבין בחומר וצורה ועצם ומקרה מעלתן וקדימתן זה על זה צריך שתדע‬
‫הקדמה אחת היוצאת מסוד חכמים הקדמונים ומובא ברוח חן ג"כ‪ .‬והוא חמש קדימות‬
‫הן‪ ,‬ואלה הם‪ .‬א) קודם בזמן‪ ,‬כמו ראובן הוא קודם בזמן לשמעון אחיו‪ .‬ב) קודם‬
‫במעלה‪ ,‬כמו שמעון קודם הוא לראובן במעלה‪ ,‬לפי שהוא חכם יותר‪ ,‬אע"פ שראובן‬
‫קודם לו בזמן‪ .‬ג) קודם במערכה‪ ,‬ר"ל בערך איזה מדרגה‪ ,‬כמו שמעון יושב שני למלך‬
‫וראובן שלישי אע"פ שראובן קודם לו בזמן ובמעלה‪ .‬ד) קודם בטבע‪ ,‬כמו הצומח הוא‬
‫קודם לבעל חי בטבע‪ ,‬כי אין ב"ח במציאות מבלי שיהיה בו כח הצומח בכל כחותיו‬
‫בהכרח שהוא מה שהב"ח זן ומגדל ומוליד‪ ,‬ואם לא יצוייר מציאות הצומח כש"כ שלא‬
‫יצוייר מציאות ב"ח‪ ,‬אבל כבר מצוייר מציאות הצומח בזולת מציאות נפש כל חי כי‬
‫אין הצומח נצרך לרוח חיים‪ ,‬וכן הד' יסודות קודמין בטבע לדומם ודומם לצומח וצומח‬
‫לב"ח וב"ח למדבר‪ .‬ע"כ כל אלה קדמו זה לזה בזמן גם כן‪ .‬ה) קודם בעילה‪ ,‬ר"ל‬
‫בסיבה‪ ,‬כמו השמש הוא סיבת האור ועילתו אע"פ שלא קדם זה את זה בזמן שהרי אי‬
‫אפשר לשמש בלי אור כמו שאי אפשר לאור היום בלי שמש‪ ,‬עם כל זה על שהאור‬
‫נמשך מן השמש לא שהשמש נמשך מן האור נאמר שהשמש קודם לאור בעילה‪:‬‬
‫‪215‬‬
‫י) ובזאת תדע ותבין שהחומר קודם לצורה בטבע‪ ,‬אם במלאכיות צורת הסכין נצרך‬
‫לברזל ואין הברזל נצרך לצורת הסכין‪ ,‬ואם בטבעיות צורת הצומח נצרך לדומם היא‬
‫הרכבת הד' יסודות שבו ואין הדומם נצרך לצומח‪ ,‬ובכן קדם החומר לצורה בזמן גם‬
‫כן‪ .‬אם במלאכיות הברזל קדם בזמן לסכין בלי ספק לא בהפך‪ ,‬ואם בטבעיות הד'‬
‫יסודות קדמו בזמ ן לדומם והדומם לצומח הגם שהרכבת הד' יסודות בצומח עם צורת‬
‫הצומח כאחת באו בצומח והצומח לחי והחי למדבר‪ .‬אמנם הצורה קודם לחומר‬
‫במעלה‪ ,‬כי רבה היא מעלת הצורה על החומר כמעלת הנפש על הגוף באין ספק‪ .‬וכן‬
‫קודם לו במערכה שהוא בערך‪ .‬וכן קודם לו בסיבה כי לא נברא החומר אלא בסיבת‬
‫הצורה לא בהפך‪ ,‬כאשר נברא הצומח בסיבת החי והגוף בסיבת הנפש לא בהפך‪:‬‬
‫יא) והעצם קודם למקרה בכל הקדימות האמורים חוץ מקדימת הזמן‪ ,‬ר"ל שאין העצם‬
‫קודם למקרה בזמן כי אי אפשר לשום עצם גשמי המורכב בלתי מקרה כמו שאי אפשר‬
‫למקרה בלתי עצם‪ ,‬אבל בטבע ובמעלה ובעילה ובמערכה העצם קודם למקרה בטבע‪,‬‬
‫כי אם יצוייר העץ אזי יצוייר גם מדתו גם משקלו גם מראיתו גם תבניתו‪ ,‬אבל לא‬
‫יצוייר אלה הדברים אם לא יצוייר העץ או שאר גשם עצמי נושא אותם והמעלה‬
‫והמערכה בלי ספק שהכי נכבד הוא העצם על המקרה‪ ,‬וכן הוא סיבת המקרה לא‬
‫בהפך לכן הוא קודם בעילה ג"כ אבל המקרה לא יקדים את העצם בשום אחד מחמש‬
‫קדימות הנזכרות‪:‬‬
‫‪216‬‬
‫ושני חומרים הנזכרים הנקראים‪ -‬חומר הראשון‪ ,‬ונקרא היולי א)‪.‬להיותו פשוט‪ .‬וחומר‬
‫הארץ נקרא תוהו כי אין ניכר בו ציור מה עניינו עד שיורכב (עם צורה) כמו שאכתוב‪,‬‬
‫ואחר שקנה הצורה שהוא הנפש נקראים החומר והצורה יחד בשם בוהו‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬חומר ראשון‪ ---‬היולי‬
‫פירוש הראב"ד לספר יצירה ‪ -‬הקדמה‬
‫וכבר נודע בחכמת הפילוסופים האלהיים כי יש חומר אחד מצוי והוא נושא לכח ד'‬
‫יסודות והוא הנקרא בלשון יון היולי‪ .‬ומציאות החומר ההוא אינו כמציאות שאר‬
‫הנמצאים‪ ,‬כי מציאות שאר הנמצאים הם נמצאים על אחת משתי דרכים והם מצויים‬
‫בכח‪ ,‬ע"ד משל כמציאות השבולת בחטה‪ ,‬או השינים לולד בן יומו‪ ,‬אף שהחטה עתה‬
‫אינה שבולת‪ ,‬ולא בן יומו בעל שינים‪ ,‬עתידים הם לצאת מן הכח הזה אל הפועל‪,‬‬
‫וכאשר יצאו מן הכח אל הפועל סר מעליהם הכח הראשון‪ .‬אבל החומר הנזכר‪ ,‬ר"ל‬
‫ההיולי לא סר מהיות לבוש בכח ד' יסודות ולא היה זמן מן הזמנים שיעדרו כח‬
‫היסודות ממנו‪ .‬ולכן אמרו על החומר ההוא שאינו לא בכח ולא בפועל‪ ,‬אך הוא‬
‫ממוצע במציאותו בין מה שבכח ובין מה שבפועל‪ ,‬והוא התחלת וראשית כל‬
‫הנמצאים‪ ,‬וכל הנמצאים מכתר עליון ולמטה לא נמצאו כולם אלא מאמיתת מציאותו‪,‬‬
‫ואינו עובר בדין בני חלוף ולא בדין הויה והפסד כי הוא ראשית המציאות‪ .‬ונקרא‬
‫בלשון הנביאים גולם שנא' גלמי ראו עיניך‪ ,‬פי' גלם חכמה היו"ד כי הוא כעין גולם‬
‫מבלי צורה אך הוא מוכן לקבל כל הצורות‪ ,‬ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו‪ ,‬פירוש‬
‫ספר (חכמה) וספר (תפארת) וספור (עטרת) כי החכמה ר"ל היו"ד בה יכתב ויצוייר כל‬
‫מעשה עליונים ותחתונים‪ .‬ימים יוצרו ולא אחד בהם‪ ,‬הם ששת ימי המעשה מן הבינה‬
‫ולמטה שנאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים‪ ,‬הרי‬
‫ששה שמות שפעלו בששת ימי בראשית‪ ,‬פי' כל אחד מאלו השמות פעל מלאכה ליום‬
‫אחד וכן כולם‪ .‬ולא אחד בהם‪ ,‬פי' ולח כתוב בא' ולו בוא"ו קרינן פי' ולא כתר עליון‬
‫אחד בהם כי הוא מתיחד בהם‪ ,‬פי' שהכל יבא מכתר עליון ועל ידו יעשה הכל לפיכך‬
‫אמר בהם ולא אמר מהם‪ .‬ולהיות כל היצורים אשר עלו במחשבת כתר עליון נצטיירו‬
‫בחכמת היוצר ית' ע"ד משל כצורת הבנין בבנאי כי הוא הוא הפועל והוא הוא הצורה‬
‫והוא הוא התכלית‪ .‬לפיכך נקראות כל הכחות המצוירות בחכמתו בשם אלהים שנאמר‬
‫בראשית ברא אלהים כי בו נצטיירו כל הכחות שלשים ושנים כמספר הקו הסובב‬
‫לאלכסון עשרה בקרוב‪ .‬וצריך אתה לדעת ע"ד סוד הצורה שאמר כי בי"ה ה' (תפארת‬
‫שבתוך הבינה) ולכן נקרא צורט"ק פי' קשר הצורות כי כל הצורות שנצטיירו בעולם‬
‫ממנו נצטיירו‪ .‬והזהר מאד בנפשך כי אמרי הנה נצטיירו בחכמת אלהים (בינה) שלא‬
‫יעלה על דעתך לומר שיש כח נפשי בעילת העילות חלילה וחס‪ ,‬וכל מי שיעלה‬
‫בדעתו לומר דבר מכל אלה אין לו חלק באלהי ישראל ובתורתו‪ ,‬אבל הדברים האלה‬
‫וסודותיהם כולם כבר רמזתים לך מפה אל פה‪.‬‬
‫בריאת יש מאין היא רק על החומר היולי‬
‫רמב"ן על בראשית פרק א פסוק א‬
‫ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור ‪ -‬הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה‬
‫מוחלטת ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון "ברא" ואין כל‬
‫הנעשה תחת השמש או למעלה‪ ,‬הווה מן האין התחלה ראשונה‪ ,‬אבל הוציא מן האפס‬
‫הגמור המוחלט יסוד דק מאד‪ ,‬אין בו ממש‪ ,‬אבל הוא כח ממציא‪ ,‬מוכן לקבל הצורה‪,‬‬
‫ולצאת מן הכח אל הפועל‪ ,‬והוא החומר הראשון‪ ,‬נקרא ליונים "היולי" ואחר ההיולי‬
‫לא ברא דבר‪ ,‬אבל יצר ועשה‪ ,‬כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותן‪:‬‬
‫ודע‪ ,‬כי השמים וכל אשר בהם חומר אחד‪ ,‬והארץ וכל אשר בה חומר אחד ‪ -‬והקב"ה‬
‫ברא אלו שניהם מאין‪ ,‬ושניהם לבדם נבראים‪ ,‬והכל נעשים מהם‪:‬‬
‫והחומר הזה‪ ,‬שקראו היולי‪ ,‬נקרא בלשון הקדש "תוהו"‪ ,‬והמלה נגזרה מלשונם‬
‫(קדושין מ‪ ):‬בתוהא על הראשונות‪ ,‬מפני שאם בא אדם לגזור בו שם‪ ,‬תוהא ונמלך‬
‫לקוראו בשם אחר‪ ,‬כי לא לבש צורה שיתפש בה השם כלל והצורה הנלבשת לחומר‬
‫הזה נקראת בלשון הקדש "בהו"‪ ,‬והמלה מורכבת‪ ,‬כלומר בו הוא‪ ,‬כמלת לא תוכל‬
‫"עשהו" (שמות יח יח) שמחוסר הו"ו והאל"ף‪ ,‬עשו הוא‪:‬‬
‫‪217‬‬
‫פירוש עניין היולי‬
‫פירוש המלות הזרות ‪ -‬אות ההא‬
‫היולי ‪ -‬שם לחומר הראשון‪ ,‬שאלוהו פילוסופי הערב בלשונם מלשון יוון או זולתו‪ ,‬כי‬
‫שם קדום הוא‪ ,‬ולא ידענו מאיזה לשון הוא; וכן הנוצרים‪ ,‬ואולם שינו הה"א באל"ף‪,‬‬
‫וקוראים אותו 'איולי'‪ ,‬שאין ה"א בלשון הנוצרים‪ .‬וגם אני ואשר לפני מן המעתיקים‬
‫והמחברים שאלנוה מהם‪ ,‬הנחנוה כאשר היא בקצת המקומות‪ ,‬ובמקומות פירשנוה‬
‫בחומר ראשון‪ .‬ועתה אני צריך להודיעך עניין חומר בכלל ועניין חומר ראשון בפרט‪.‬‬
‫דע שהמלה שהעתקנוה במלת "חומר" היא מלה מורה בערבי על דבר אחד שמקבל‬
‫צורות חלוקות במין או באישים ‪ -‬כברזל שעושה ממנו הנפח סכינים וחרבות וחצים‬
‫וגרזינים ואתים וכלים אין מספר‪ ,‬כולם ברזל‪ ,‬אך החילוק וההבדל ביניהם ‪ -‬מצד‬
‫צורותיהם או מצד מקרים אחרים; וכן הוא עניין "כחומר ביד היוצר"‪ ,‬שעושה ממנו‬
‫כלים חלופי הצורות אין מספר ככל אשר יחדשו בכח מלאכת מחשבת ‪ -‬ע"כ שאלנו‬
‫שם 'חומר' לכל דבר מוכן לקבל צורות‪ .‬והושם על צד ההשאלה שם לדבר שאינו‬
‫מקבל רק צורה אחת‪ ,‬אם יש במציאות גוף שהוא הסוג‪ ,‬המין והאיש ‪ -‬כמו שנראה על‬
‫השמש ויתר הכוכבים‪ ,‬שאומרים הפילוסופים שאין אחד מהם מין תחת הסוג אשר‬
‫עליו ‪ -‬ויצטרך לפי זה הדעת להאמין לכל אחד מהם חומר זולת חומר האחר‪ ,‬שאילו‬
‫היה חומר כולם או חומר רובם משותף ‪ -‬היה כל אחד משנה צורתו ומקבל צורת חברו‬
‫המשותף עמו בחומר‪ ,‬כמו ביאר הרב ז"ל בפרק כ"ב מן החלק השני‪ .‬ואולם עניין‬
‫'החומר הראשון' הוא הדבר הנחשב או המדומה שקיבל צורות ארבע היסודות‪ ,‬שהם‪,‬‬
‫האש והאויר והמים והעפר ‪ -‬כי הפילוסופים ביארו שחומר אחד משותף לכולם‪ ,‬לא‬
‫שיהיה לכל אחד חומר מיוחד‪ ,‬גם עשו הפילוסופים‪' ,‬היולאני' ‪ -‬העתקתיו ב'חמרי' או'‬
‫בעל חומר'‪ ,‬שמוהו תואר לכל בעל חומר ראשון או שני‪ ,‬וכמדומה לי שעשו כן גם‬
‫במלת ה'יולי'‪ ,‬ששמוה במקום החומר שאינו ראשון‪ ,‬על צד ההרחבה‪:‬‬
‫‪218‬‬
‫ואז נתהוו הד' יסודות א)‪ .‬אש‪ ,‬רוח‪ ,‬מים‪ ,‬עפר‪ ,‬בחומר וצורה‪ ,‬ואז נקרא בוהו יחד שניהם‪,‬‬
‫כי בהיות חומר הארץ לבד בלי צורה נקרא תוהו כנ"ל‪ .‬ולפי שחומר השמים הוא זך יותר‬
‫לא נקרא תוהו כחומר הארץ‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬התהוות הד' יסודות א‪ ,‬ר‪ ,‬מ‪ ,‬ע‪.‬‬
‫ספר חסד לאברהם ‪ -‬מעין ד ‪ -‬נהר ה‬
‫והנה הגוף הזה נבנה מפרטים ועניינים‪ ,‬שאין הגוף יוצא פשוט אלא מורכב‪ ,‬ולכך ברא‬
‫הקדוש ברוך הוא תחלה ד' יסודות שהם האש‪ ,‬והרוח‪ ,‬והמים‪ ,‬והעפר‪ ,‬והם היו‬
‫[בדמות] אבנים שמהם נברא כל בנין הגוף או צומח או חי או מדבר כדפי'‪ .‬ואלו הד'‬
‫יסודות תחילתם מסוד הכתר‪ ,‬אמנם אינם שם מתהוות בגילוי מפני שהיסודות האלו‬
‫הם מתפשטין ממציאות אל מציאות עד בואם אל סוד מים חסד‪ ,‬אש גבורה‪ ,‬רוח ת"ת‪,‬‬
‫עפר מלכות‪ ,‬ונודע שאלו היסודות ראשונים לכל הנמצאים הם בד' מדות אלו‬
‫[באצילות] ומהם יתפשטו בבריאה‪ ,‬ואחר כך ביצירה‪ ,‬ואחר כך בעשייה‪ ,‬עד העשייה‬
‫הגשמית הזאת‪ ,‬אמנם למעלה יתחילו מציאותם בהעלם מן הכתר והם אין‪ ,‬ואל‬
‫החכמה ושם תחלת היישות‪ ,‬ואל הבינה ושם תחילת מציאותם להפרד בהעלם גדול‪,‬‬
‫באו אל מקומם ונתגלו בעצם בסוד יסודות אצולים‪ ,‬אמנם נתפשטו אחר כך ממציאות‬
‫אל מציאות עד שנתהוו יסודות עפריות אלו הגשמיות הגסים והעבים‪ ,‬ואחר כך‬
‫התחילו (להתקרב) [להתרכב] אלו באלו בענין שהם נקשרים שם למעלה‪ ,‬שהמציאות‬
‫העליון הנאצל נבנה מארבעתם בהתאחדם אלו באלו‪ ,‬כולם נקשרים במים‪ ,‬כולם‬
‫נקשרים ברוח‪ ,‬כולם נקשרים באש‪ ,‬כולם נקשרים בעפר‪:‬‬
‫ד' יסודות הם מתחת לגלגל הירח‬
‫רמב"ם יסודי התורה‬
‫(י) ברא האל למטה מגלגל הירח גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים וברא ארבע צורות‬
‫לגולם זה ואינן כצורת הגלגלים ונקבע כל צורה וצורה במקצת גולם זה צורה ראשונה‬
‫צורת האש נתחברה במקצת גולם זה ונהיה משניהן גוף האש וצורה שניה צורת הרוח‬
‫נתחברה במקצתו ונהיה משניהן גוף הרוח וצורה שלישית צורת המים נתחברה‬
‫במקצתו ונהיה משניהם גוף המים וצורה רביעית צורת הארץ נתחברה במקצתו ונהיה‬
‫משניהם גוף הארץ נמצא למטה מן הרקיע ארבעה גופין מוחלקין זה למעלה מזה וכל‬
‫אחד ואחד מקיף את שלמטה ממנו מכל רוחותיו כמו גלגל הגוף הראשון הסמוך לגלגל‬
‫הירח הוא גוף האש למטה ממנו גוף הרוח למטה ממנו גוף המים למטה ממנו גוף‬
‫הארץ ואין ביניהם מקום פנוי בלא גוף כלל‪:‬‬
‫(יא) ארבעה גופות האלו אינם בעלי נפש ואינם יודעים ולא מכירים אלא כגופים‬
‫מתים ויש לכל אחד ואחד מהם מנהג שאינו יודעו ולא משיגו ואינו יכול לשנותו וזה‬
‫שאמר דוד הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור וביאור‬
‫ענין הדברים הללוהו בני אדם מגבורותיו שתראו באש ובברד ובשאר ברואים שתראו‬
‫למטה מן הרקיע שגבורתם תמיד ניכרת לקטן ולגדול‪:‬‬
‫ארבעה גופים הללו שהם אש ורוח ומים וארץ הם יסודות כל הנבראים למטה מן‬
‫הרקיע וכל שיהיה מאדם ומבהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבנים טובות‬
‫ומרגליות ושאר אבני בנין והרים וגושי עפר הכל גולמן מחובר מארבעה יסודות הללו‬
‫נמצאו כל הגופים שלמטה מן הרקיע חוץ מארבעה יסודות האלו מחוברים מגולם‬
‫וצורה וגולם שלהם מחובר מארבעה יסודות האלו אבל כל אחד מארבעה היסודות‬
‫אינו מחובר אלא מגולם וצורה בלבד‪:‬‬
‫(ב) דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע ודרך‬
‫המים והארץ להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה עד לאמצע שאמצע הרקיע הוא‬
‫המטה שאין למטה ממנו ואין הילוכם לא בדעתם ולא בחפצם אלא מנהג שנקבע בהן‬
‫וטבע שנטבע בהן טבע האש חם ויבש והוא קל מכולם והרוח חם ולח והמים קרים‬
‫ולחים והארץ יבשה וקרה והיא כבידה מכולם והמים קלים ממנה לפיכך נמצאים‬
‫למעלה על הארץ והרוח קל מן המים לפיכך הוא מרחף על פני המים והאש קל מן‬
‫הרוח ומפני שהם יסודות לכל גופים שתחת הרקיע ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה‬
‫‪219‬‬
‫וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר וארבעתן‬
‫יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו‬
‫דומה לאחד מהן כשהוא לבדו ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני‬
‫עצ מו או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה או רוח בפני עצמה אלא הכל נשתנו‬
‫ונעשו גוף אחד וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד‬
‫אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה לפיכך יראה‬
‫בהם החום יתר ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד הארץ כמו האבנים לפיכך‬
‫יראה בהם היובש הרבה ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד המים לפיכך יראה‬
‫בהם הלח יתר ועל הדרך הזה ימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם וגוף יבש יתר מגוף‬
‫אחר יבש וכן ימצאו גופים שיראה בהן הקור בלבד וגופים יראה בהן הלח בלבד‬
‫וגופים יראה בהן הקור והיובש כאחד בשוה או הקור והלח כאחד בשוה או החום‬
‫והיובש כאחד בשוה או החום והלח כאחד בשוה לפי רוב היסוד שהיה בעיקר‬
‫התערובת יראה מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב‪:‬‬
‫(ג) וכל המחובר מארבעה יסודות אלו הוא נפרד בסוף יש שהוא נפרד לאחר ימים‬
‫אחדים ויש שהוא נפרד לאחר שנים רבות‬
‫וכל שנתחבר מהם אי אפשר שלא יפרד להן אפילו הזהב והאודם אי אפשר שלא יפסד‬
‫ויחזור ליסודותיו וישוב מקצתו לאש ומקצתו למים ומקצתו לרוח ומקצתו לארץ‪:‬‬
‫(ד) הואיל וכל הנפסד יפרד ליסודות אלו למה נאמר לאדם ואל עפר תשוב לפי שרוב‬
‫בנינו מן העפר ולא כל הנפסד כשיפסד מיד יחזור לארבעה היסודות אלא יפסד ויחזור‬
‫לדבר אחר ודבר אחר לדבר אחר וסוף הדברים יחזור ליסודות ונמצאו כל הדברים‬
‫חוזרין חלילה‪:‬‬
‫(ה) ארבעה יסודות האלו משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה מקצתן לא כל‬
‫גופן כיצד מקצת הארץ הקרובה מן המים משתנית ומתפוררת ונעשית מים וכן מקצת‬
‫המים הסמוכים לרוח משתנין ומתמסמסין והווין רוח וכן הרוח מקצתו הסמוך לאש‬
‫משתנה ומתחולל ונעשה אש וכן האש מקצתה הסמוך לרוח מתחולל משתנה ומתכנס‬
‫ונעשה רוח וכן הרוח מקצתו הסמוך למים משתנה ומתכנס ונעשה מים וכן המים‬
‫מקצתו הסמוך לארץ משתנה ומתכנס ונעשה ארץ ושינוי זה מעט מעט ולפי אורך‬
‫הימים ואין כל היסוד משתנה עד שיעשה כל המים רוח או כל הרוח אש שאי אפשר‬
‫שיבטל אחד מן היסודות הארבעה אלא מקצת ישתנה מאש לרוח ומקצת ישתנה מרוח‬
‫לאש וכן בין כל אחד וחבירו ימצא השינוי בין ארבעתן וחוזרות חלילה לעולם‪:‬‬
‫(ו) ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל ומסביבתו יתחברו ארבעתן ויהיה מהן שאר גולמי‬
‫בני אדם ונפש חיה צמח ואבן ומתכת‪ ,‬והאל נותן לכל גולם וגולם צורה ראויה לו על‬
‫ידי מלאך העשירי שהיא הצורה הנקראת אישים‪:‬‬
‫(ז) לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם אלא לב האדם הוא‬
‫שמחלק גוף הנמצא בדעתו ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה ויודע שיש שם גופים‬
‫שגולמם מחובר מארבעת היסודות וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר רק מגולם אחד‬
‫והצורות שאין להם גולם אינן נראין לעין אלא בעין הלב הן ידועין כמו שידענו אדון‬
‫הכל בלא ראיית עין‪:‬‬
‫‪221‬‬
‫והרי בארנו בחינת העולם בעצמו א)‪ .‬כלול מהחומר פשוט וצורה פשוטה שהם הגלגלים‬
‫הנקראים שמים וכן גם על הארץ שהוא ד' יסודות‪( :‬ושמים וארץ יחד הם עולם אחד)‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬עולם עצמו—שמים ןארץ‬
‫ספר שערי הלשם חלק ב ‪ -‬סימן א ‪ -‬פרק ג ‪ -‬המלאכים בריאתם ועבודתם‬
‫נודע כי כל עולם ועולם מהד' עולמות אבי"ע הנה הוא כ"א עולם מלא מכללים‬
‫ופרטים ופרטי פרטים ע"ד שאנו רואין בעוה"ז ויש בכ"א בחי' מציאת העולם עצמו‬
‫שהם כדוגמת שמים וארץ‪ ,‬וכדוגמת הד' יסודות הכלליים ארמ"ע שכ"ז הוא העולם‬
‫עצמו‪ ,‬וכן יש בכ"א המציאיית הפרטיים שבו שהוא כל חלקי הדצח"מ ופרטיהם ופרטי‬
‫פרטיהם וכמו בעוה"ז‪ ,‬וכן מבואר בברייתא דפרקי מרכבה פ"ה כי יש בכ"א רקיע‬
‫וכוכבים ומזלות ושמש וירח וד' יסודות ודומם וצומח וחי ומדבר עכ"ל וכן נעשה‬
‫ונברא בכל עולם ועולם כ"א ביומו המיוחד לו ע"ד הששת ימי בראשית שבעוה"ז כי‬
‫כל העולמות הם נעשו בסדר אחד בכל הענינים והפרטים אלא שבכ"א הוא לפי‬
‫המציאות השייך בו וכן הימים שהם הששת ימי בראשית אשר בכ"א הוא ע"פ העת‬
‫והזמן השייך ומתייחס לכל עולם ועולם והכלל הוא כי כל פרשה דמעשה בראשית‬
‫בכל עניניה ופרטיה הנה הוא מדבר למטה ומרמז למעלה שכן הוא כל הענינים ממש‬
‫בכל עולם ועולם אלא שבכ"א הוא לפי ערכו וענינו המתייחס אליו התבונן בכ"ז‬
‫ותבין שכן הוא‪:‬‬
‫והנה יש לכל עולם ב' מיני שמות כלליים‪ ,‬שם כללי אחד‪ ,‬מה שנקרא בו על שם‬
‫העולם עצמו‪ ,‬ושם כללי שני מה שנקרא בו על שם הפרטים שבו‪ ,‬וכגון העוה"ז‪ ,‬הנה‬
‫על שם העולם עצמו נקרא הוא בשם עולם האופנים שהם כל הגלגלים כולם אשר הם‬
‫בחי' הד' יסודות העליונים והם הצורה והנפש של העולם‪ ,‬וכן הד' יסודות ארמ"ע‬
‫הכלליים שהם הד' יסודות התחתונים והם החומר והגוף של העולם‪ ,‬ואלו הב' מיני‬
‫היסודות הם כולם עגולים‪ ,‬ועל שמם נקרא בשם עולם האופנים‪ ,‬והוא שם הכללי אשר‬
‫נקרא בו העוה"ז על שם העולם עצמו‪ ,‬אך על שם הפרטים שבו הנה נקרא העוה"ז‬
‫בשם עולם העשיה כי בו נעשה ונגמר גמר הפעולה של כל העולמות כולם והוא‬
‫בהפרטים של כל חלקי הדצח"מ שבהעוה"ז אשר הם הכחות הפרטיים של הגלגלים‬
‫והד' יסודות ארמ"ע הכלליים ונשלם ונגמר בכל חלקי הדצח"מ שבהעוה"ז כל‬
‫הפעולות והכחות דהעולמות כולם ולכך נקרא בשם עולם העשיה כי בו נעשה ונגמר‬
‫הכל שהוא כוונת כולם‬
‫‪221‬‬
‫ועתה נדבר בנבראים שנבראו מכח העולם הנ"ל‪ ,‬ונניח עניני נבראי שמים הנקרא צבא‬
‫השמים‪ ,‬א)‪.‬‬
‫ביאורים והגהות‬
‫א)‪.‬צבא השמים‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א ‪ -‬הקדמה ראשונה‬
‫הברואים אשר על האדמה מהד' יסודות‪ ,‬המה ‪ -‬הדומם וצומח וחי ומדבר‪ ,‬הנקראים‬
‫צבאי מטה‪ ,‬וכאשר כל ברואי מעלה אשר בשמים ממעל ג"כ בבחינת דומם צומח חי‬
‫מדבר רוחניים‪ ,‬הנקראים צבאות מעלה או צבא השמים‪ ,‬אשר על כן ה' צבאות שמו‬
‫ית'‪ .‬ודבר פלא מצאתי ראיתי בספר עשרה מאמרות‪ ,‬כי דומם צומח חי מדבר עם‬
‫הכולל גימטריא צבאות‪.‬‬
‫רמב"ם הלכות יסודי התורה‬
‫(ו) גלגל התשיעי שהוא מקיף את הכול ‪ -‬חילקוהו החכמים הקדמונים לשנים עשר‬
‫חלק‪ ,‬כל חלק וחלק העלו לו שם על שם צורה זו שתיראה בו מן הכוכבים שלמטה‬
‫ממנו שהן מכוונין תחתיו; והן המזלות ‪ -‬ששמותן טלה‪ ,‬שור‪ ,‬תאומים‪ ,‬סרטן‪ ,‬אריה‪,‬‬
‫בתולה‪ ,‬מאזניים‪ ,‬עקרב‪ ,‬קשת‪ ,‬גדי‪ ,‬דלי‪ ,‬דגים‪:‬‬
‫(ז) גלגל התשיעי עצמו‪ ,‬אין בו לא חלוקה ולא צורה מכל הצורות האלו ולא כוכב‪,‬‬
‫אלא בחיבור הכוכבים שבגלגל השמיני הוא שייראה בכוכבים גדולים שבו תבנית‬
‫הצורות האלו‪ ,‬או קרוב מהן‪:‬‬
‫(ח) ואלו השתים עשרה צורות‪ ,‬לא היו מכוונות כנגד אותן החלקים אלא בזמן המבול‪,‬‬
‫שבו העלו להן שמות אלו; אבל בזמן הזה‪ ,‬כבר סבבו מעט‪ ,‬לפי שכל הכוכבים‬
‫שבגלגל שמיני כולן סובבים כמו השמש והירח‪ ,‬אלא שהן סובבין בכבדות‪ .‬וחלק‬
‫שתהלך השמש כנגדו ביום אחד‪ ,‬ילך כנגדו כל כוכב מהן בקירוב משבעים שנה‪:‬‬
‫(ט) כל הכוכבים הנראין ‪ -‬יש מהן כוכבים קטנים שהארץ גדולה מהן‪ ,‬ויש מהן כוכבים‬
‫שכל אחד מהן גדול מן הארץ כמה פעמים‪ .‬והארץ גדולה מן הירח כמו ארבעים‬
‫פעמים‪ ,‬והשמש גדולה מן הארץ כמו מאה ושבעים פעמים; נמצא הירח אחד מששת‬
‫אלפים ושמונה מאות מן השמש בקירוב‪ .‬ואין בכל הכוכבים‪ ,‬כוכב גדול מן השמש ולא‬
‫קטן מכוכב שבגלגל השני‪:‬‬
‫(י) כל הכוכבים והגלגלים‪ ,‬כולן בעלי נפש ודעה והשכל הן; והן חיים ועומדין‬
‫ומכירין את מי שאמר והיה העולם‪ ,‬כל אחד ואחד לפי גודלו ולפי מעלתו משבחים‬
‫ומפארים ליוצרם כמו המלאכים‪ .‬וכשם שמכירין הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כך מכירין את‬
‫עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן‪ .‬ודעת הכוכבים והגלגלים‪ ,‬מעוטה מדעת‬
‫המלאכים וגדולה מדעת בני אדם‪:‬‬
‫תולה ארץ על בלימה‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר ב חוג השמים ‪ -‬פרק ד‬
‫אבל האחרונים מן הפילוסופים הם אמרו שהכוכבים ומזלות הם גשמיים לא מגשם‬
‫חמישי‪ ,‬רק מהם מאש ומהם ממים ומהם מארץ‪ ,‬וסתרו ההוכחה של הקדמונים ואמרו‬
‫שכל הכוכבים הם עולמות‪ ,‬המאירין בהם הם השמשות של אותן העולמות והאינם‬
‫מאירין בהם הם ארציים וימיים שהם גופי עולמות ההם‪ ,‬וכל הכוכבים פורחים באויר‬
‫אשר למעלה מאויר הסמוך לארץ והוא יותר דק וזך ממנו וקוראים אותו (איתיר) ואין‬
‫שום גלגל במציאות כלל אף גלגל היומי אינו במציאות כלל רק כל הכוכבים‬
‫מתנועעים וסובבים באויר (האיתיר) ברצון קונם להמאמינים בם ובמקרה הטבע‬
‫להמינים בם‪ ,‬ישחקו למו לתנועה ההפכיית של היומי אשר להקדמונים האמור (בפרק‬
‫א' מאמר זה) וקוראים אותה תנועה אכזרית דרך היתול‪ ,‬ואומרים בהיות שהכוכב אינו‬
‫אלא כנקודה בערך גלגלו והמבוקש מן הגלגל אינו אלא שיגרום תנועה לכוכב‪ ,‬והן‬
‫כל אלה מעשה איש ועלילותיו מחשבות אדם ותחבולותיו ולא אלהים יחקר זאת כי‬
‫לא איש אל שמעשה אצבעותיו ירח וכוכבים אשר כונן ויצו להם התנועה שלא יסבו‬
‫בלכתן בזולת גלגל ואלהים בשמים כל אשר חפץ עשה בלי כלים ובלי גלגל‪ ,‬ומי‬
‫שאמר והיה העולם צוה ויעמוד כדור העפר ותולה ארץ על בלימה הוא צוה לכוכבים‬
‫שיסובו בלי גלגל והמה מעצמן פורחים באויר בגזרת חי העולמים ושומרים משמרת‬
‫‪222‬‬
‫הקפתם שמש ידע מבואו בלי גלגל וכן כלם ולא ישנו את תפקידם‪ .‬והמינים בם‬
‫אומרים כן על מעשה הטבע‪ ,‬וכל הכוכבים מסבבים ממזרח למערב בעצם תנועתם לא‬
‫ע"י תנועה אכזרית של היומי אשר זממו הקדמונים‪:‬‬
‫הכוכבים גם הם נכנסים בסוג ההויה וההפסד‬
‫מלבי"ם על איוב פרק ח פסוק כא‬
‫כבר נתברר להחוקרים האחרונים שגם הכוכבים נכנסים בסוג ההויה וההפסד ואינם‬
‫מגשם חמישי כדעת הקדמונים‪ ,‬רק הם מורכבים כגשם הארץ שלנו‪ ,‬ולכן יגיע גם להם‬
‫ההפסד באחרית‪ ,‬והוא מבואר מדברי הנביאים כי השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד‬
‫תבלה‪,‬‬
‫עוד התבאר כי השמש מלכת השמים עם המון כוכבים הסובבים אותה הם כאין וכאפס‬
‫נגד המון שמשים רבים אלפים ורבבות המפוזרים במרחק אשר לא ישוער ואשר לא‬
‫נשיגם רק כניצוצות דקות מתנוססים בנתיב החלב‪ ,‬והם עולמות אין מספר אשר גם‬
‫המה מורכבים ומוכנים ג"כ אל הכליון וההפסד‬
‫‪223‬‬
‫ונדבר בנבראי ארץ שהם ד' יסודין‪ ,‬א)‪ .‬ונאמר כי הלא גם כל אלו הנבראים הם חומר‬
‫וצורה‪ ,‬אמנם אינם פשוטים כמו היסודות‪ ,‬אבל הם מורכבים‪ ,‬פי' כי כל בחינה ובחינה‪,‬‬
‫חומרו וכן צורתו מורכב מכל ד' יסודות יחד‪ ,‬נמצא כי היסודות עצמן היה בהם הרכבה אחת‬
‫שהוא חומר וצורה‪ ,‬אלא שהם פשוטים בכל מה שנברא מהם הוסיף הרכבה שנייה‪ ,‬והוא‬
‫היותו מורכב מחומר וצורה גם מתערובת ד' יסודות יחד‪ ,‬נקרא הרכבה שנייה‪ .‬וזו הרכבה‬
‫שנייה הייתה בכל ד' חלקי הנבראים‪ :‬דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי‪ ,‬מדבר‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬נבראי ארץ הם מד' יסודין מהחומר והצורה שלהם לבד‬
‫שער הגלגולים ‪ -‬הקדמה יח‬
‫ענין הנבראים‪ .‬דע‪ ,‬כי ד' יסודות הם‪ ,‬וסימנם ארמ"ע‪ ,‬ר"ת‪ ,‬אש‪ ,‬רוח‪ ,‬מים‪ ,‬עפר‪ .‬והם‬
‫הם עצמם ארבע אותיות ההוי"ה‪ ,‬כמבואר בזוהר ריש פרשת וארא ומהארבעה יסודות‬
‫אלו שהם רמוזים בארבע אותיות ההוי"ה‪ ,‬מהם נתהוו ונבראו כל הברואים שבע"ז‪.‬‬
‫וכפי היסוד שנתגבר בנברא ההוא‪ ,‬על שאר היסודות‪ ,‬כך היה השנוי שמן הנברא ההוא‬
‫אל זולתו‪ ,‬ואמנם ידעת‪ ,‬כי ד' אותיות ההוי"ה מצטרפים בי"ב צרופים‪ ,‬ועל ד"ז‬
‫הולכים ומתרבים הצרופים‪ ,‬משונים זה מזה‪ ,‬ממדרגה אל מדרגה וממספר אל מספר‪,‬‬
‫עד שהם מספר ס' רבוא צרופים‪ ,‬ע"י הנקודות שבהם כנודע‪ .‬ומן הצרופים ששים רבוא‬
‫הנזכר‪ ,‬יש בחינותיהם במספרם בארבע היסודות‪ ,‬וע"כ היה כח בארבע היסודות‬
‫להרכיב ולהוליד נבראים משונים זה מזה לאין קץ‪ ,‬וכלם מבחי' ארבע היסודות בלבד‪.‬‬
‫אמנם שנויהם הוא‪ ,‬כפי כח היסוד הגובר בנברא ההוא כנז"ל‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ם ז"ל‬
‫בהלכות יסודי התורה‪ .‬והנשמות של בני אדם שהם מארבע היסודות בכל איבריה‪ ,‬יש‬
‫בכל אחד הארבעה יסודות בכל הצרופים ששים רבוא הנזכר‪ ,‬וע"כ הנשמות מתחלקות‬
‫לכמה חלקים כפי הצרופים‪ ,‬וכל חלק וחלק יש בו פרצוף שלם‪ ,‬הנקרא אדם‪ .‬והחלוק‬
‫הזה מתחלק לאין קץ‪ .‬ובזה תבין סוד הגלגול‪ ,‬שהוא גלגול החלקים שלם‪ ,‬וביאתם כל‬
‫אחד בזמן הראוי לו והבן זה‪:‬‬
‫שם הויה ב"ה הוא שורש השרשים של הד' יסודות‬
‫ספר השל"ה הקדוש ‪ -‬ספר ויקרא ‪ -‬פרק תורה אור מספר תורת כהנים‪.‬‬
‫עד שתאמר ארבע אותיות שם המיוחד הם שורש שורש השרשים של ארבעה יסודות‪,‬‬
‫'י' יסוד המים‪' ,‬ה' יסוד אש‪' ,‬ו' יסוד הרוח‪' ,‬ה' יסוד העפר‪ ,‬כנודע לחכמי האמת‪ .‬ויש‬
‫בכל מדריגה אלפים ורבבות מדריגות בלי ערך‪ ,‬עד שישוב הכל אל שרשו הנעלם‪ .‬ואז‬
‫תדע ותבין כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד‪ ,‬כלומר אין‬
‫בנמצא שום מציאות שיהיה מזולתו‪ ,‬כי הכל מאתו יתברך‪:‬‬
‫כל גוף מורכב מד' היסודות‬
‫רמב"ם ‪ -‬הלכות יסודי התורה פרק ד‬
‫(ה) ומפני שהן יסודות לכל גופים שתחת הרקיע‪ ,‬יימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה‬
‫וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן‪ ,‬גולמן מחובר מאש ורוח ומים ועפר; וארבעתן‬
‫יתערבו ביחד וישתנה כל אחד מהן בעת העירוב‪ ,‬עד שיימצא המחובר מארבעתן אינו‬
‫דומה לאחד מהן כשהוא לבדו‪ .‬ואין במעורב מהן‪ ,‬אפילו חלק אחד שהוא אש בפני‬
‫עצמה או רוח בפני עצמה או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה‪ ,‬אלא הכול נשתנו‪,‬‬
‫ונעשו גוף אחד‪:‬‬
‫(ו) וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן‪ ,‬יימצא בו קור וחום ליח ויובש כאחד‪ .‬אבל יש‬
‫מהם גופים שיהיה בהם חוזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה‪ ,‬לפיכך ייראה בהם‬
‫החום יתר; ויש מהן גופים שיהיה בהן חוזקה מיסוד הארץ כמו האבנים‪ ,‬לפיכך ייראה‬
‫בהן היובש הרבה‪:‬‬
‫(ז) ועל הדרך הזה‪ ,‬יימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם‪ ,‬וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש‪.‬‬
‫וכן יימצא גופים שייראה בהן הקור בלבד; וגופים‪ ,‬ייראה בהם הליח בלבד‪ .‬וגופים‪,‬‬
‫ייראה בהן הקור והיובש כאחד בשווה‪ ,‬או הקור והליח כאחד בשווה‪ ,‬או החום‬
‫והיובש כאחד בשווה‪ ,‬או החום והליח כאחד בשווה‪ .‬לפי רוב היסוד שהיה בעיקר‬
‫התערובת‪ ,‬ייראה מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב‪:‬‬
‫‪224‬‬
‫(ח) וכל המחובר מארבעה יסודות אלו‪ ,‬הוא נפרד בסוף‪ .‬יש שהוא נפרד לאחר ימים‬
‫אחדים‪ ,‬ויש שהוא נפרד לאחר שנים רבות‪ .‬וכל שנתחבר מהם ‪ -‬אי אפשר שלא ייפרד‬
‫להן‪ ,‬אפילו הזהב והאודם‪ ,‬אי אפשר שלא ייפסד ויחזור ליסודותיו‪ ,‬וישוב מקצתו לאש‬
‫ומקצתו למים ומקצתו לרוח ומקצתו לארץ‪:‬‬
‫(ט) הואיל וכל הנפסד לאלו ייפרד‪ ,‬למה נאמר לאדם "ואל עפר תשוב" (בראשית ג‪,‬‬
‫יט)‪ ,‬לפי שרוב בניינו מן העפר‪ .‬ולא כל הנפסד‪ ,‬כשייפסד‪ ,‬מיד יחזור לארבעה‬
‫היסודות; אלא ייפסד ויחזור לדבר אחר‪ ,‬ודבר אחר לדבר אחר‪ ,‬וסוף הדברים יחזור‬
‫ליסודות‪ .‬ונמצאו כל הדברים חוזרין חלילה‪:‬‬
‫(י) ארבעה יסודות אלו‪ ,‬משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה ‪ -‬מקצתן‪ ,‬לא כל‬
‫גופן‪ .‬כיצד‪ ,‬מקצת הארץ הקרובה מן המים‪ ,‬משתנית ומתפוררת ונעשית מים; וכן‬
‫מקצת המים הסמוכים לרוח‪ ,‬משתנין ומתמסמסין והווין רוח; וכן הרוח‪ ,‬מקצתו הסמוך‬
‫לאש משתנה ומתחולל ונעשה אש‪ .‬וכן האש‪ ,‬מקצתה הסמוך לרוח משתנה ומתכנס‬
‫ונעשה רוח; וכן הרוח‪ ,‬מקצתו הסמוך למים משתנה ומתכנס ונעשה מים; וכן המים‪,‬‬
‫מקצתו הסמוך לארץ משתנה ומתכנס ונעשה ארץ מעט מעט ולפי אורך הימים; ואין כל‬
‫היסוד משתנה עד שייעשה כל המים רוח או כל הרוח אש‪ ,‬שאי אפשר שייבטל אחד מן‬
‫היסודות הארבעה‪ .‬אלא מקצת ישתנה מאש לרוח ומקצת מרוח לאש; וכן בין כל אחד‬
‫וחברו‪ ,‬יימצא השינוי בין ארבעתן וחוזרות חלילה‪:‬‬
‫(יב) ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל‪ ,‬ומסביבתו יתחברו ארבעתן ויהיה מהן שאר‬
‫גולמי בני אדם ונפש חיה וצמח ואבן ומתכת‪ .‬והאל נותן לכל גולם וגולם צורה ראויה‬
‫לו‪ ,‬על ידי מלאך העשירי שהיא הצורה הנקראת אישים‪:‬‬
‫(יג) לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה‪ ,‬או צורה בלא גולם‪ .‬אלא לב האדם ‪ -‬הוא‬
‫שמחלק גוף הנמצא בדעתו‪ ,‬ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה‪ ,‬ויודע שיש שם גופים‬
‫שגולמן מחובר מארבעה יסודות‪ ,‬וגופים שגולמן פשוט ואינו מחובר מגולם אחר‪.‬‬
‫והצורות שאין להן גולם‪ ,‬אינן נראין לעין‪ ,‬אלא בעין הלב הן ידועין‪ ,‬כמו שידענו אדון‬
‫הכול בלא ראיית עין‪:‬‬
‫‪225‬‬
‫הדומם א)‪ .‬הם המתכות והאבנים טובות‪ .‬והחומר וצורה שלהן הורכבה מכל ד' יסודות רק‬
‫שגבר עליהן יסוד העפר‪ ,‬לכן הנפש שבהן אינה רק לערב ולהרכיב בהם כל הד' יסודות‪,‬‬
‫אבל לא שינה ולא חידש בהם שום שינוי אחר ממה שהיה ביסודות זולת הרכבה והעירוב‪,‬‬
‫לכן נקרא לה נפש המרכבת והמעמדת ומקיימת אותן על עומדן בלי שינוי אחר ממה שהיה‬
‫נמצא‪ ,‬כי אין לנפש הזו רק כוח אחד לבד‪ ,‬לכן רוב החכמים לא קראוה בשם נפש כלל כיון‬
‫שאינה מוסיפה חידוש כלל אלא הרכבה‪.‬‬
‫ואמנם זה הדומם נברא מחיצוניות ד' יסודות‪ ,‬וכאלו תאמר מחלק העפר שבכל יסוד‬
‫מארבעתן כפי ערך היסוד ההוא‪ ,‬כי כבר נתבאר שכל יסוד מהן הוא פשוט ואינו מורכב‬
‫מארבעתן‪ ,‬אך הכוונה מחלק היותר גרוע שבכל יסוד ויסוד מהן בערך גריעות יסוד העפר‬
‫בכל הד' יסודות אך אינו עפר ממש‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬דומם‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א ‪ -‬פתיחה‬
‫הקדמה אחת קטנה והוא שהבורא יתברך ברא בתחילה חומר אחד פשוט וכן צורה‬
‫פשוטה אחת‪ ,‬ואלה חבר יחד וצר בהם ד' יסודות הנקראים אש רוח מים עפר‪ ,‬ואחר זה‬
‫לקח הבורא יתברך אלה הד' יסודות וערבם יחד‪ ,‬ולקח את החלק היותר גרוע‬
‫שבתערובות וברא ממנה תחלה הדומם‪ ,‬והם מיני מתכות ואבנים טובות הנמצאים‬
‫בארץ ‪ ,‬ושם בהם כח אחד המחזיק אותם ומעמידם על עניינם לבל יתפרדו הד' יסודות‬
‫שבהם ויחזרו לשרשם‪ ,‬וזאת הוא כח הדומם‪.‬‬
‫נפש הדומם היא המרכבת את הד' יסודות של הדומם‬
‫שערי קדושה‬
‫ונתחיל הוי יתו מעולם העשיה ממלכות ולמעלה‪ ,‬כבר נתבאר כל עולם ועולם וגם‬
‫התולדות של אותו עולם מה ענינם‪ .‬והנה עולם העשיה תחלה יש בו חלק התחתון‬
‫הנזכר‪ ,‬מל כות שבה‪ ,‬ונקרא ארבעה יסודות העולם השפל‪ ,‬והנה כל תולדותיו נבראו‬
‫בגוף שבו והוא ביסוד העפר הגשמי‪ .‬ונחלקים לארבעה חלקים‪ ,‬התחתון שבהם‪,‬‬
‫האבנים טובות והמתכות ואין בהם רק יסוד העפר שקבל כח מארבעה יסודות כולם מן‬
‫הגוף שבהם ונתערבו יחד ונעשה מהם מתכת ההוא‪ ,‬אמנם יש בתוכו כח אחד שערב‬
‫התערובות הנזכרים‪ ,‬והם נקרא נפש ליסוד העפר הכלול מחמשה כוחותיו כנזכר לעיל‪:‬‬
‫גם בדומם מוכרח שיהיה בהם חיות ורוחניות‬
‫ספר עץ חיים ‪ -‬שער לט דרוש ג‬
‫בחלק עשייה עצמה יש ד' בחי' והם כסדרן ממטה למעלה דומם צומח חי מדבר והענין‬
‫כי בוודאי שאפילו בדומם שהוא עפר והאבנים וכיוצא בהם הוא מוכרח שיהיה בהם‬
‫חיות רוחניות ומזל ושוטר עליו מלמעלה דאל"כ לא היתה עפר מוציאה דשאים‬
‫וזרעים אם לא היה בהם חיות אמנם מדרגות חיות דצומח הוא למעלה מהם כי אנו‬
‫רואין שהוא צומח וגדל כבני אדם ובוודאי כי חיות אשר בתוכו גורם לו גידול הזה‪.‬‬
‫וחיות הבעל חי למעלה מהם שיש בהם נפש יותר בבירור וכמ"ש ורוח הבהמה היורדת‬
‫למטה בארץ וחיות האדם המדבר הוא למעלה מהם ואין לך שום נברא בעולמות כולם‬
‫שאין בהם מן בירור המלכים הנ"ל והכל נכלל בהן‪ ,‬ומכל הבחי' הנ"ל יש בקלי' מן‬
‫מיתת המלכים‪ .‬והנה מן כל הבחי' הנ"ל הם נבררין ויוצאין מתוך הקלי‪ ',‬ואמנם היותר‬
‫מעולה שבהם הובררה באצילות‪ ,‬והגרוע ממנו הובררו בבריאה‪ ,‬והגרוע ממנו ביצירה‪,‬‬
‫והגרוע ממנו בעשיה‪ ,‬ובעשיה עצמה יש ד' בחי' הנ"ל‪ ,‬כי המובחר שבו הוא האדם‪,‬‬
‫והגרוע ממנו הוא בעל חי‪ ,‬והגרוע ממנו הוא הצומח‪ ,‬והגרוע ממנו הוא הדומם‪,‬‬
‫והגרוע מכולם הוא הנקרא זוהמא דהתוכא דדהבא‬
‫והארץ לעולם עומדת הכל היה מהעפר והכל שב לעפר‬
‫ספר השל"ה הקדוש ‪ -‬שער האותיות ‪ -‬אות א'‬
‫בספר יונת אלם כתב זה לשונו‪ ,‬ואי קשיא לך עילוי החומר על הצורה כפי מה שהנחנו‬
‫בסדורן של שש סיבות אלה‪ ,‬מפורסם בהפכו אצל חכמי המחקר‪ ,‬עד שמקצתם אמרו‬
‫‪226‬‬
‫היות החומר משתוקק ונכסף תמיד להחליף הצורה של אותה שעה בצורה אחרת‬
‫כאשה אהבת ריע המנאפת‪ .‬צא ואמור להם כי לא יביטו אל פעולת ה'‪ ,‬שהרי נתחלפה‬
‫להם הצורה בנפש‪ ,‬מאין להם חלק בנפש העליונה כמבואר במקומה אשר אין חליפות‬
‫לה ולא תמורה כלל‪ .‬ולא מבעיא בגובהי מרומים כי הכא‪ ,‬שהנושא מאוד נעלה עד‬
‫אין שיעור והוא המהות הנעלם שהצורה והיא הנשוא נגלית ממנו‪ ,‬אלא אפילו‬
‫במוחשות הטבעיות אין ספק כי בין הפשט הצורה הראשונה להלבשת הצורה השניה‬
‫יש בחיוב בין מסריח לגביל מציאות דק נכבד מאוד בלתי מושג‪ ,‬ההוא יקרא עפר‬
‫במסכת תמורה (לא‪ ,‬א)‪ ,‬כטעם הכל היה מהעפר והכל שב לעפר‪ ,‬דאתמר התם גבי‬
‫אפרוח של ביצה טריפה שהוא מותר באכילה‪ ,‬ולא אמרינן ביה היוצא מהטמא טמא‪,‬‬
‫מאי טעמא‪ ,‬כמה דלא מסריח לא גביל‪ ,‬ובעדנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא‪ .‬וזה‬
‫המציאות דביני וביני הוא הנושא האמתי אל הצורה השניה בהעדר הפרטי קודם‬
‫להווייתו אשר אין בו סרחון בשום פנים ולא צורה אחרת כלל ועיקר‪ ,‬והוא תחילתו‪.‬‬
‫והוא הדין הפשוט בגמרא (גיטין יט‪ ,‬ב) אין מי מלין ע"ג מי מלין‪:‬‬
‫ועוד הדבר ידוע (נדה לא‪ ,‬א) כי לובן שמזריע האב לשעה קלה הוא עיקר בניינו ויסוד‬
‫חומרו של עובר‪ ,‬ומן האודם שמזרעת האם ממש נתקן לבוש עור ובשר על גבי עצמות‬
‫וגידים הנעשים מהלובן‪ ,‬אלו ואלו מצטיירים ברחם האם כל ימי ירחים שאין בהם‬
‫שנה‪ ,‬אלמא עיקר החומר הוא מזרע האב‪ ,‬וכל עצמה של צורה לרקום האברים‬
‫והגידים כולם היא מכח האם‪ .‬וזה יספיק להוכיח במישור שיש הקדם עילוי אל החומר‬
‫על הצורה אפילו בנבראים הגשמיים‪ ,‬כי הוא הנושא הקיים מעמיד בשעתן הצורות‬
‫המשתנות חולפות ובאות‪ ,‬שיש לכולן ביטול ותמורה חוץ ממנו‪ ,‬והוא זוכה לכל‬
‫השלחנות‪ ,‬ההעדריים לא יבטלוהו והפועלים לא יצמצמוהו‪ ,‬כי כחו אז כחו עתה‬
‫לקבל הצורות זו אחר זו‪ ,‬שכולן אובדות והוא יעמוד ועלויו על כלנה‪ ,‬הוא הגורם כי‬
‫כל ישען וכל חפץ להחקק בו‪ ,‬שהרי בהסתלקן ישאר הרושם קיים אצלו‪ ,‬בסוד שימני‬
‫כחותם על לבך‪ ,‬והוא משתוקק וחלוק מכבודו ונצחיותו אליהם‪ ,‬והכל מיניה וביה‪,‬‬
‫אשר הוא לו שלימות נפלא לא ישוער‪ .‬זהו האמת בעצמו בלי ספק‪ ,‬ומכאן יובן סוד‬
‫הלוז אצל תחיית המתים וסוד נצחיית הימים דאינון קריבין קמי מלכא עילאה‬
‫לצדיקים‪ .‬ודע כי אפילו בחומר השפל שבמציאות והוא הדומם אשר אין שום רושם‬
‫נשאר בו מהתחלף הצורות יום יום‪ ,‬אמרינן בפרק הגוזל (ב"ק צו‪ ,‬ב) נסכא ועבדי זוזי‬
‫לא קני‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬הדר עביד להו נסכי וקרי ליה שינוי החוזר לברייתו‪ ,‬זוזי‬
‫ועבדינהו נסכי קני‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬דאי הדר עבדי זוזי אחריני נינהו‪ .‬הא למדנו יתרון‬
‫הנסכא שהוא החומר על הצורות המשתנות דאינון זוזי‪ ,‬שזה גומר את הקנין והצורה‬
‫לא כן והוא מבואר‪ ,‬עד כאן לשונו‪ .‬והחכם המבין ומעמיק בענין ישכיל וידע כי כן‪ ,‬כי‬
‫עיקר שורש החומר תמציתו ומרכזו הוא מעולה על הצורה ?‪ ,‬והגוף מעולה על דמות‬
‫הגוף‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫‪227‬‬
‫א)‪ .‬הצומח יותר פנימי‪ ,‬והוא מחלקי המים שבכל יסוד מארבעתן‪ ,‬וכלול מחומר וצורה‪,‬‬
‫והנה הנפש שבו יש בו ב' מינים‪ ,‬הא' החיצוניות שבה היא הנפש המרכבת שבה כענין נפש‬
‫הדומם‪ ,‬ונוסף בה יותר פנימי הנקרא נפש צומחת‪ ,‬ויש קוראים לה נפש הטבעית‪ ,‬כי אין בה‬
‫כח התנועה להתנענע כפי רצונה ממקום למקום ואין לה רק טבע אשר הוטבע בה להיות‬
‫צומחת‪.‬‬
‫ואין לה רצון מעצמה בזה‪ ,‬גם נקרא כח הגוף או כח המחזיק‪ ,‬כי היא הזנה את הגוף ומחזיקו‬
‫על טבעו‪ ,‬וזה נפש הצומחת מתחלקת לג' חלקים‪ .‬הזן‪ ,‬והמגדל‪ ,‬והמוליד כיוצא בו‪ ,‬והזן‬
‫יתחלק לה' כוחות‪ .‬המושך המאכל‪ ,‬והמחזיקו עד שיתעכל‪ ,‬והמעכלו‪ ,‬והמבדיל בין הטוב‬
‫לפסולת‪ ,‬והדוחה המותר לחוץ‪ .‬והנה כח המושך הוא עפר‪ ,‬והמעכל אש‪ ,‬והדוחה מים‪ ,‬כו'‬
‫כנזכר בס' הטבעיים‪ ,‬ולהיות נפש הצומחת כוללת כוחות רבים ופעולות שונות קראוהו‬
‫החכמים נפש ממש וזהו אצלם נפש שבנבראים‪:‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הצומח‬
‫הנה הדומם החכמים לא קראוה בשם נפש כלל כיון שאינה מוסיפה חידוש כלל אלא הרכבה‪,‬‬
‫ולהיות נפש הצומחת כוללת כוחות רבים ופעולות שונות קראוהו החכמים נפש ממש וזהו אצלם‬
‫נפש שבנבראים‪.‬‬
‫א‪.‬ה‪ .‬כי לעומת נפש המרכבת שתכונתה היא רק לחבר ולקיים את הקיים ואינה‬
‫מוסיפה שום חידוש‪ ,‬הרי שנפש הצומח מוסיפה חידושים‪ ,‬כי אין בנבט של הצומח‬
‫בעצם החומר שלו את כל מה שעתיד לצאת ולגדול ממנו‪ ,‬כלומר הנבט אינו עץ קטן‬
‫מאוד שיש בו שרשים וגזעים ועלים ופירות רק שהם קטנים מאוד‪ ,‬ועל ידי המזון העץ‬
‫הקטן גדל‪ ,‬אלא חומר הנבט העומד לפנינו אין בו אלא כך וכך חלבונים וכך וכך‬
‫אנזימים וכו'‪ ,‬אילו לא ראינו מעולם שמנבט חיטה יוצא הצמח הנקרא חיטה‪ ,‬לעולם‬
‫לא יכולנו לדעת שיצמח ויצא מנבט זה צמח החיטה על גבעוליו שורשיו וכל חלקיו‬
‫גם אם נפרק את חלקיו ונבדוק אותו במיקרוסקופ פי מליון לא נמצא זכר למה שיצא‬
‫אח"כ‪ ,‬כי כל מה שגדל והתפתח הוא דבר חדש שנעשה על ידי נפש הצומח שהיא‬
‫לוקחת חומר מת למזונה והופכת אותו לחומר חי‪ ,‬והיא מייצרת ומחדשת אברים‬
‫וקובעת לכל אבר את מקומו‪ ,‬הרי שיצירת עץ וכן כל חי מהנבט שלו הוא יצירה חדשה‬
‫המתהווה יום יום שעה שעה‪ ,‬והרי זה דומה למעשהו של הצייר על פני הבד או של‬
‫הפסל בגוש שיש‪ ,‬שהם אינם מפיקים מן הבד או מן השיש מה שכבר גלום בגופים אלו‬
‫מלכתחילה‪ ,‬אלא מחדשים ממש משהו שלא היה קיים במציאות לפני מעשה חידוש‬
‫זה‪ ,‬וזה מה שאמרו רז"ל במדרש‪" ,‬א"ר סימון אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל‬
‫ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל הה"ד (שם לח) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו‬
‫בארץ" וזהו שנאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית‪.‬‬
‫נפש הצומחת גדלה עם הגוף ולעולם אינה זזה מן הגוף‬
‫ספר שקל הקדש ‪ -‬לרבי משה די ליאון ז"ל‬
‫אמרו כי הנפש הוא ענין כח סבת נפש האב המכניס באותו הזרע סבת דקדוק הנפש‬
‫בכח ציורי‪ ,‬ועל כן הנפש היא משותפת תמיד בגוף וקראו לה הפילוסופין נפש‬
‫הצומחת כי היא גדלה תמיד עם הגוף ולעולם אינה זזה מן הגוף‪.‬‬
‫התאוות לאכילה ולהולדה הוא מנפש הצומח‬
‫ברק השחר ביאור מהגר"א על קהלת‬
‫נמצא ב אדם ג' נפשות‪ ,‬הצומח‪ .‬והחי‪ ,‬והשכלי‪ ,‬והם נר"ן‪ ,‬הנפש משכנו בכבד‪ ,‬והרוח בלב‪ ,‬והנשמה‬
‫במוח‪ ,‬וכל אחד מתאוה לשורשו‪ ,‬הנפש מתאוה מאכל ומשתה‪ ,‬כי הוא הזן ומגדל ומוליד‪ ,‬לכן הוא‬
‫מתאוה לאלו הדברים‪ .‬וכן ידוע שכל הגידול והמאכל בא אל הכבד וממנו לשאר האברים‪,‬‬
‫וכן כל התאוות באים מן הכבד כידוע בזוהר על הפסוק הלעיטני נא וכו' ובשאר מקומות‪.‬‬
‫‪228‬‬
‫והפנימי‪ ,‬נחלק לב' והם המדמה והמתעורר‪ ,‬והמדמה נחלק לב' והם המשיג והזוכר‪ ,‬וזהו פירושן‪:‬‬
‫הנה כח התנועה‪ ,‬הוא כח א' והוא להתנענע ממקום למקום כפי רצונה להרגיש‪ ,‬ולא בטבע כנ"ל‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬כח התנועה הרצונית‬
‫פר הברית ‪ -‬חלק א מאמר ט"ו נפש חיה ‪ -‬פרק א‬
‫נפש החי מתחלק בכחותיו לשתי בחינות אשר יקראו פנימיות וחיצוניות‪ ,‬והחיצוניות‬
‫אף הוא נחלק לפנימיות וחיצוניות‪ ,‬חיצונית של החיצונית הוא התנועה הכללית‬
‫והפרטית‪ ,‬הכללי ר"ל מה שהוא מנענע את גופו ברצונו ממקום למקום‪ ,‬והפרטית ר"ל‬
‫מה שמתנועע כל אבר מגופו כרצונו‪ ,‬ושתי אלה נקראו תנועה רצונית לא תנועה‬
‫טבעית בכמות ואיכות כצומח‪ ,‬אף לא תנועה שכליית בחיריית כמדבר‪.‬‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר ‪ -‬פרק ג‬
‫הכח הראשון מנפש החי שבאדם‪ ,‬היא התנועה‪ ,‬ואצלו הוא ד' מינים‪ ,‬א) טבעיית‪ ,‬ב)‬
‫רצוניית‪ ,‬ג) בחיריית‪ ,‬ד) שכליית‪ ,‬ר"ל מה שמתגדל גופו בג' מרחקיו נקרא תנועה‬
‫טבעיית כי ככה הוא גם כן אצל הצומח בטבע‪ ,‬ומה שמתנועע גופו ממקום למקום או‬
‫מתנועע אבר אחד בגופו ידו או רגלו נקרא תנועה רצוניית כי ככה הוא גם כן אצל‬
‫החי‪ .‬והנה תנועת גופו הוא על ידי רגליו ותנועת רגליו על ידי הגידין ותנועת הגידין‬
‫על ידי הדם‪ ,‬וזה לא ילך עד בלי תכלית אחד מאחד‪ ,‬כי כל מתנועע יש לו מניע‬
‫והמניע כשהוא גוף גם הוא מתנועע ואחר מניעו ולכן בהכרח שמניע הראשון לא‬
‫יתנועע וזה יהיה כשאינו גוף והוא הוא כח הנפשיי‪ ,‬ולפי שזה המניע אינו גוף יתחייב‬
‫בהכרח שיהיה המתנועע הראשון ממנו גוף ויהיה כחומר לו והוא לו כצורה‪,‬‬
‫וכשנחפשה לדעת מי הוא זה נאמר שהוא חום הטבעיי שבגוף השוכן בדם שבלב אשר‬
‫משם יפרד והיה בכל הגוף על ידי הגידין‪ ,‬אף המוח אינו עיקר כמו הלב‪ .‬אמנם מה‬
‫שיתנועע האדם לדבר שיכיר בו האמת בעבור שאוהב את האמת זה נקרא תנועה‬
‫בחיריית‪ ,‬ומה שמוציא שכלו מכח אל הפועל ומשיג חכמה מה שלא ידע מקודם נקרא‬
‫תנועה שכליית‪ ,‬והראשון הוא תנועה בכמות והיא מכח נפש הטבעיית שבו‪ ,‬והשני‬
‫היא תנועה באנה‪ ,‬וזה לבדו בא מכח נפש החי‪ ,‬אולם שתי האחרונות המה תנועות‬
‫מיוחדות למדבר לבד והם תנועה באיכות‪ ,‬ועל כן כל ההשתנות של האדם נקרא‬
‫תנועה‪ ,‬אם ישתנה לשבח במעשיו או להפך הוא ממדות רעות לטובות נקרא תנועה‬
‫טובה ואם לגנאי ולהפך נקרא תנועה רעה‪ .‬עוד יש מין תנועה אחד הכולל עוד יש מין‬
‫תנועה אחד הכולל כל הד' מינים אשר המה דומם צומח חי מדבר‪ ,‬ולכן אינו נמנה בין‬
‫התנועות והוא ההויה וההפסד שגם זה יקרא תנועה בעצם‪:‬‬
‫‪229‬‬
‫והמרגיש‪ :‬נתחלק לה' חושים א)‪ .‬והם א' המשוש‪ ,‬הוא בכל אברי הגוף כי ירגיש המשוש‬
‫כשימשמש זה לזה או דבר אחר בהם‪ .‬והד' חושים כל אחד יש לו אבר פרטי‪ ,‬והם העין להרגיש‬
‫הראות‪ ,‬והאוזן להרגיש השמע‪ ,‬והאף להריח‪ ,‬והחיך לטעום‪ ,‬וכל אלו ה' חושים נמשכין מהמוח‬
‫עצמו כי שם עיקרם‪ ,‬אלא שנתפשט הרגשתם באלו האברים שזכרנו‪ ,‬וכל אלו נקרא חיצוניות‪ ,‬כי‬
‫הם ממשיים וגשמיים‪ ,‬שהם רואים ושומעין וכל זה בפועל גמור‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬הרגשת החושים‬
‫ספר כד הקמח ‪ -‬ערך זנות הלב והעין‬
‫ואמרו חכמי המחקר כי מנפלאות חכמת היצירה באדם היו חמשה חושים הללו‬
‫בהשגחה עליונה ועל סידור נפלא‪ ,‬כי כח המישוש מתפשט בכל הגוף‪ ,‬וחוש הריח‬
‫מתפשט חוץ לגוף‪ ,‬וחוש השמע מתפשט יותר מן הריח כפי מה שיצטרך לו האדם יותר‪,‬‬
‫וחוש הראות מתפשט יותר מן השמע כי האדם יצטרך לו יותר‪ .‬והנה זה ענין גדול יותר‬
‫למסתכל בו מורה על שלימות האדם בחמשת חושיו כי מעשה אלהים המה והכל עשוי‬
‫בהשגחת חכם לבב ואמיץ כח בעצה נפלאה וחכמה מפוארה‪ ,‬וע"ז אמר שלמה ע"ה‬
‫(משלי טו) מאור עינים ישמח לב ושמועה טובה תדשן עצם‪ .‬הזכיר מן הה' חושים שנים‬
‫מהם והם עיקר פעולותיו של אדם אצל השכל וקנין החכמה כי אי אפשר לו לאדם‬
‫לקנות החכמה מבלעדי הראיה והשמיעה‪ .‬ואף על פי שהוכחנו למעלה שהשמע דק‬
‫יותר מן הראות הקדים שלמה הראות בכאן וכיוון בזה כוונת לאה אמנו שקראה שם‬
‫הבכור ראובן על שם הראיה ושם השני שמעון על שם השמיעה‪ .‬וכך תמצאם מסודרין‬
‫מפי הגבורה שאמר (שמות ד) או חרש ואח"כ או עור וכ"ז כוונה אחת למתבונן בו כי‬
‫הסידור הזה הוא סידור ה"א וא"ו באותיות השם הנכבד והנורא‪:‬‬
‫חמשה החושים הם כלים ושערים לנפש השכלית‬
‫ספר שולחן של ארבע ‪ -‬השער הראשון‬
‫וצריך שתשכיל כי מנפלאות היצירה באדם היו בו חמשה חושים אלו נטועים בחמשה‬
‫איברים שהם כלים ושערים לנפש השכלית שבו האצולה מרוח הקדש‪ ,‬ומעלת אדם‬
‫וגדולתו סבה בהם כי הם עיקר פעולתו במעשה המצות וכן במעשה העבירות כי בהם‬
‫יזכה ובהם יענש כפי שירצה להשתמש בהם‪ ,‬ועל כן יגנה הכתוב לע"ז לחסרון‬
‫החושים האלה להורות על מעלותם כיון שהיא חסרה ממעלת החושים ומשלמותם כי‬
‫אין בה כח להושיע‪ .‬וא"כ איך יאמרו העובדים לאלהיהם בעתות צרותם קומה‬
‫והושיענו‪ .‬ומחמשה חושים אלו השנים גופיים והשלשה רוחניים מצאנום בהקב"ה‪,‬‬
‫וירא ה' וישמע וירח ולא כן השנים‪ .‬ומה שהיו החושים חמשה כנגד חמשה חומשי‬
‫תורה וכנגד חמשה אורות שבבראשית וכנגד חמשה שמות שיש לנשמה‪ ,‬והנה הם‬
‫שלמות לגוף שהם היכל הנפש והנפש מראה פעולותיה על ידם‪ ,‬ובעלי הטבע‬
‫החוקרים אמרו כי מחכמת היצירה באדם היה שנבראו בו ה' אצבעות ביד להיות‬
‫משרתים לחמשת החושים‪ ,‬כל אצבע ואצבע משרת לחוש שלו‪ .‬הגודל לקנח הפה‪,‬‬
‫האצבע לנחירים‪ ,‬ואמה לחוש המשוש למשש בכל חלקי הגוף בהיותו ארוך מכלם‪,‬‬
‫קמיצה לקנח העין‪ ,‬זרת והוא קטן שבכלם הוא לקנח האזן‪ ,‬ומחכמת הטבע שכל אצבע‬
‫ואצבע הולך לחוש שלו בכונה‪ .‬ובסדר האצבעות אמרו חז"ל זו זרת זו קמיצה זו אמה‬
‫זו אצבע זו גודל‪ .‬וכבר באר שם בריש כתובות שחמש אצבעות הללו כל אחד ואחד‬
‫למצוה‪ .‬זרת למדידת החשן‪ ,‬קמיצה למנחת כהן‪ ,‬אמה לבנין וכלים‪ ,‬אצבע להזאה‬
‫(ויקרא טז) והזה באצבעו‪ ,‬גודל והיא העבה מכלם לבהן ידו של אהרן לטהר המצורע‪,‬‬
‫נמצאת למד ה' אצבעות שבאדם שבהם צורך הדיוט וצורך גבוה‪ .‬ועוד תמצא בנפלאות‬
‫היצירה באדם‪ ,‬כי כח המשוש יתפשט בכל הגוף‪ ,‬וחוש הריח מתפשט חוץ לגוף‪ ,‬וחוש‬
‫השמע מתפשט יותר מן הריח כפי מה שיצטרך לו לאדם יותר‪ ,‬וחוש הראות מתפשט‬
‫יותר מן השמע כי האדם יצטרך לו יותר‪ ,‬והנה זה ענין גדול לכל מסתכל בו ויורה על‬
‫שלימות האדם בחמשה חושיו כי מעשה אלהים המה‪:‬‬
‫‪231‬‬
‫אך הפנימי נקרא כח המדמה‪ ,‬א)‪ .‬וזהו במוח עצמו‪ ,‬ומתדמה שם כאלו שם ממש הוא ההרגש ההוא‬
‫במוח‪ ,‬ומצייר שם איך היה אופן ההרגש ההוא‪ ,‬אע"פ שלא הרגיש בפועל אלא האבר המיוחד לחוש‬
‫ההוא כנ"ל‪.‬‬
‫וכח הב' נקרא כח הזוכר‪ ,‬כי אף שלא בשעת שהאבר החיצון מרגיש בפועל‪ ,‬מתדמה במוח כאלו אז‬
‫הוא מרגיש בפועל‪ ,‬מכח שנצטייר שם פעם אחרת בכח המדמה בעת הרגש החיצון‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬כח המדמה‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר ‪ -‬פרק ט‬
‫אתה הראית לדעת (במאמר ט"ו פרק א') שההרגשות המה הה' חושים אשר באברי‬
‫הגוף והם חיצוניים‪ ,‬ומלפנים אותה גליתי שפנימיות הה' חושים אשר בתוך המוח‬
‫נקרא מדמה או דמיון ‪ ,‬כי יודע כמובא למעלה בסבך פרקים אשר במאמרים הקודמים‬
‫שכל הה' חושים החיצוניים נרגשים במוח על ידי הורידים היוצאים מן המוח לכל‬
‫האברים ולכל שטח הגוף וחלקיו‪ ,‬ועל כן שורש כל החושים וההרגשות הוא במוח על‬
‫כי ממנו מתפשטים לאברים החיצוניים ואליו ישובו בכל רגע ברצוא ושוב בכדי‬
‫שיתפוס השכל את ההרגש‪ ,‬וישפוט במהותו של המורגש אם טוב אם רע‪ ,‬ובמתכונתו‬
‫ר"ל אם הוא בתואר משולש או מרובע וכיוצא בתוארים‪ ,‬וכך ישפוט בכמותו רצה‬
‫לומר אורך רוחב וגובה‪ ,‬אשר ע"כ ההרגשות הם חיצוניים והם גם כן פנימיים‪,‬‬
‫החיצוניים נקרא הרגש והפנימיים נקרא דמיון‪ ,‬והנה זה הדמיון הוא כח המדמה‪ ,‬ואחר‬
‫שאין ביד החושים החיצוניים להשיג רק דבר גשמיי לא רוחניי לכן אין ביד המדמה גם‬
‫כן שהיא פנימיות החושים רק לצייר ולדמות דברים גשמיים לא רוחניים‪:‬‬
‫ב)‪ .‬כח הזוכר‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר ‪ -‬פרק ט‬
‫שהמדמה נחלק לפנימיות וחיצוניות‪ ,‬אשר החיצוניות נקרא משיג והוא מה שהמדמה‬
‫מתעסק בעת פעולת החושים החיצוניים להשיגם ולצייר המוחשים‪ ,‬והפנימיות נקרא‬
‫זוכר והוא מה ששומר אותם הדברים במוחו ועוצר אותם בדמיונו לאחר שעמדו‬
‫החושים החיצוניים מלפעול פעולתם ומתדמה לו במוחו בכל עת שירצה כאלו עתה‬
‫הוא משיג אותם בחושיו החיצוניים‪ ,‬ולולא זה לא היה האדם מכיר את האדם אפילו‬
‫ראהו כמה פעמים ויאמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא יכיר‪ ,‬והנה זה הוא‬
‫מהות כח המשיג והזוכר אשר באדם‪ ,‬והמה שני חלקי המדמה שבו‪:‬‬
‫המדמה הוא כלי לנבואה כמו שכתוב וביד הנביאים אדמה‬
‫ספר אוצר עדן הגנוז ‪ -‬חלק א סימן ג‬
‫שהכח המדמה הוא הכלי להשגת הנבואה וכל השגותיו דמיוניות ומשלים וחידות‪.‬‬
‫והוא כח אחד נמצא לרוב בעלי חיים ולכל חי בעל לב‪ .‬ומציאותו באדם כמציאות‬
‫הנבואה במראה או במים והוא ציור דמיי‪ .‬וכשמו כן הנו דמיון מדמה‪ ,‬וסודו דימון‬
‫והוא שד ושטן‪ .‬ואמנם הוא מדיון כלומר אמצעי‪ .‬וכל תחבולותיו כולם מדיניות והוא‬
‫איש מדנים וכעס עניינו ונברא מהדם החיוני‬
‫‪231‬‬
‫עוד יש כח אחר במדמה‪ ,‬והוא כי יצייר הדברים אף שלא באמיתתן א)‪ .‬מה שאי אפשר להיות כן‬
‫ההרגש החיצון‬
‫ועוד שלא יוכל זה הכח המדמה לצייר רק בציור גשם חומר ב)‪ .‬ולא בציור רוחני הנקרא צורה‬
‫ונפש‪ ,‬ועוד שהמדמה יכול לדמות ולצייר הדברים בין בהקיץ ובין בחלום כמו שאכתוב‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬המדמה יצייר הדברים שלא באמיתתן‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר ‪ -‬פרק י‬
‫המדמה יש בכחו להרכיב את המוחשים בעת פעולתם החיצוניי‪ ,‬ר"ל מי שרואה אדם‬
‫אחד לבן משורר בקול ערב‪ ,‬הנה ע"י חוש הראות והשמע החיצוניים לא ישיג שזה‬
‫המשורר הוא אדם הלבן‪ ,‬וכן לא ישיג שזה הלבן הוא המשורר‪ ,‬מפני שאין חוש שישיג‬
‫ב' מוחשים האלה ביחד והיו לאחדים בידו כי העין לא ישיג את הקול והאוזן לא ישיג‬
‫תואר האדם אבל כל אחד משיג את שלו‪ ,‬אולם המדמה מרכיבם יחד ומשיג שזה הקול‬
‫יצא מאדם הלבן ואדם הלבן הזה הוציא את הקול ההוא‪ ,‬ובכח הזוכר שבו עוצר‬
‫הרכבת המוחשים האלה ושומר אותם בדמיונו אחר העלמם מן החושים החיצוניים‪,‬‬
‫ולכן כשרואה פעם ב' את האדם הלבן מכירו תיכף שזה יש לו קול ערב המצוייר אצלו‬
‫הגם שאינו משורר עתה‪ ,‬וככה כששומע קולו שר בשירים מכירו שזה יצא מאדם הלבן‬
‫המצוייר אצלו אף שאינו רואה אותו עתה והוא מכיר מדבר אחד דבר אחר‪ ,‬ולולא זה‬
‫לא היה אדם נשמר משונא אפילו הרע לו פעמים רבות ולא יקרב עצמו לאוהבו אפילו‬
‫הטיב עמו פעמים רבות ולא יכיר אדם בקולו בלילה ומקום חושך‪:‬‬
‫גם יש בכח המדמה להפריד את המוחשים קצתן מקצתן ר"ל שהמדמה מצייר לו את‬
‫הקול בפני עצמו ואת האדם בפני עצמו וכן הוא מפריד מקרי כל גשם מן הגשם‪ ,‬דרך‬
‫משל כשיראה אדם עץ שחור מרובע הנה המדמה ידמה לו ענין השחרות בפני עצמו‬
‫והמרובע בפני עצמו והעץ בפני עצמו ויבין שלא התחברו אלה אלא במקרה והגם‬
‫שאין מציאות לשום מקרה רק בגשם הנושא אותו כמו שלא יצוייר גשם בלי שום‬
‫מקרה בכל זאת הדמיון יפריד אותו מן הגשם‪:‬‬
‫ובזאת תדע שכל המקריים אשר המה הצבעים והתמונות והמדות אינם מושגים בשכל‬
‫רק מושגים במדמה‪ ,‬ולכן הקוים והנקודות מה שמהנדס יצייר אותם בקולמוסו אשר‬
‫המה סימני המדות והתמונות הם גם כן דברים מושגים מהמדמה לא בשכל‪ ,‬אשר על‬
‫כן המקריים וסימניהם הם מדומות‪ ,‬כמו שהצורות הטבעיות שהם כחות הנפש אשר‬
‫בצומח ובבעל חי וצורות הנפרדות שהם מלאכי מעלה הם מושכלות על כי המה‬
‫חושבי ם בשכל לא במדמה‪:‬‬
‫ועל שיש בכח המדמה גם להרכיב גם להפריד המוחשים‪ ,‬לכן הוא מרכיב ומפריד‬
‫לפעמים ממה שהשיג מה שלא השיג גם דבר שאפשר להשיג גם דבר שנמנע להשיג‪,‬‬
‫לכן הוא מוליד לפעמים שקר ולפעמים אמת מצד ושקר מצד‪ ,‬ר"ל שהדמיון ידמה‬
‫לפעמים ספינה של ברזל פורח באויר והוא שקר ודבר נמנע‪ ,‬ובא לו זה בעבור שכבר‬
‫השיג בחושים החיצוניים ושמר בכח הזוכר שבו צורת הספינה בפני עצמה והברזל‬
‫בפני עצמו ועוף יעופף בפני עצמו‪ ,‬והלך הוא והרכיבם בדמיונו בנושא אחד ונולד‬
‫הענין הזה והיה בכזיב בלדתו‪:‬‬
‫ולפעמים ידמה לו שהארץ היא בעלת תכלית ושטחיית‪ ,‬הנה מה שמתדמה לו בעלת‬
‫תכלית זה אמת‪ ,‬ומה שמתדמה לו שהיא שטחיית זה שקר כי אינה אלא כדורית‪ ,‬והנה‬
‫זה אמת מצד ושקר מצד‪ ,‬ומה שמדמה לו דבר כפי מה שהשיג אותה בחוש האמיתי או‬
‫בקבלה האמיתית אזי הדמיון כלו אמת‪ ,‬לכן לא בכל דברי המדמה תאמין השמר מפניו‬
‫מפני שהוחזק לשקרן בדברים הרבה ולכזבן פעמים רבות‪ ,‬אף אין מעלין את המדומה‬
‫באחד ומאה אם לא שברור לך אותו דבר כיום‪:‬‬
‫ודע לך איש מבין קורא נעים שיש דברים שאין להם מציאות רק בשכל לבד‪ ,‬כמו‬
‫המינים והסוגים שהסוג הוא קבוץ המינים והמין הוא קבוץ האישים‪ ,‬ואין ביכולת‬
‫האדם לראות זה המין והסוג אך הוא רואה האישים הפרטיים‪ ,‬ע"כ אין להם מציאות‬
‫רק בשכל ובכח המדמה משיג אותם יפה‪ .‬וככה יש דברים שהם נמצאים באמת בפני‬
‫עצמן והם חוץ לשכל כמו הכמות ר"ל המספר עשר או עשרים או שאר מספר‪ ,‬וזה לא‬
‫יושג בשכל כי השכל לא ישיג אלא דברים שכליים‪ ,‬אבל בכח המדמה משיג אותם‬
‫האדם שפיר‪ ,‬וכן יש דברים נמצאים אך לא בפני עצמן רק בנושא‪ ,‬כמו המקריים‪,‬‬
‫‪232‬‬
‫השחור ולבן הגאוה והענוה וכדומה‪ ,‬גם המה השכל לא ישיג אותם‪ ,‬אבל המדמה‬
‫משיג אותם יפה‪:‬‬
‫ובכן תן דעתך ושים לבך שיש בכח המדמה להשיג מה שהוא חוץ לעולם וחוץ לשכל‪,‬‬
‫כמו ספינה של ברזל פורח באויר ומה שאין לו מציאות רק בשכל כמו הסוג והמין‪,‬‬
‫ומה שהוא נמצא בעולם בפני עצמו והוא חוץ לשכל כמו המנין והמספר‪ ,‬ומה שהם‬
‫נמצאים ולא בפני עצמן כמו המקריים‪ .‬אולם מה שהוא נמצא בעולם באמת ונמצא גם‬
‫כ ן בשכל כמו הצורות הטבעיות וצורות הנפרדות ומציאות ה' אין זה ביד המדמה‬
‫להשיגם אבל מושגים הם בשכל לבד‪:‬‬
‫הנה כח המדמה על שהוא בו באדם מנפש החי שבו ע"כ הוא בב"ח ג"כ‪ ,‬ובריחת‬
‫הכבש מן הדוב יוכיח כאשר מאז השמעתי והגדתי (במאמר ט"ו פרק ב') הבט ימין‬
‫וראה שמה‪ ,‬רק על שאינו בב"ח על אופן אחד כאשר הוא במדבר כי מותר האדם מן‬
‫הבהמה בכל כחות נפש חיה שבו הוא כיתרון האור מן החושך עד שצד השוה שבהם‬
‫אינו אלא שיתוף השם לבד‪:‬‬
‫ב)‪ .‬המדמה לא יצייר אלא בחומר‪ ,‬לא בצורה‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר ‪ -‬פרק ט‬
‫אתה הראית לדעת (במאמר ט"ו פרק א') שההרגשות המה הה' חושים אשר באברי‬
‫הגוף והם חיצוניים‪ ,‬ומלפנים אותה גליתי שפנימיות הה' חושים אשר בתוך המוח‬
‫נקרא מדמה או דמיון‪ ,‬כי יודע כמובא למעלה בסבך פרקים אשר במאמרים הקודמים‬
‫שכל הה' חושים החיצוניים נרגשים במוח על ידי הורידים היוצאים מן המוח לכל‬
‫האברים ולכל שטח הגוף וחלקיו‪ ,‬ועל כן שורש כל החושים וההרגשות הוא במוח על‬
‫כי ממנו מתפשטים לאברים החיצוניים ואליו ישובו בכל רגע ברצוא ושוב בכדי‬
‫שיתפוס השכל את ההרגש‪ ,‬וישפוט במהותו של המורגש אם טוב אם רע‪ ,‬ובמתכונתו‬
‫ר"ל אם הוא בתואר משולש או מרובע וכיוצא בתוארים‪ ,‬וכך ישפוט בכמותו רצה‬
‫לומר אורך רוחב וגובה‪ ,‬אשר ע"כ ההרגשות הם חיצוניים והם גם כן פנימיים‪,‬‬
‫החיצוניים נקרא הרגש והפנימיים נקרא דמיון‪ ,‬והנה זה הדמיון הוא כח המדמה‪ ,‬ואחר‬
‫שאין ביד החושים החיצוניים להשיג רק דבר גשמיי לא רוחניי לכן אין ביד המדמה גם‬
‫כן שהיא פנימיות החושים רק לצייר ולדמות דברים גשמיים לא רוחניים‪:‬‬
‫‪233‬‬
‫כח המתעורר‪ ,‬א)‪ .‬הוא ג"כ נקרא נפש המתאוה‪ ,‬ב)‪ .‬והוא יותר פנימי מהמדמה‪ ,‬כי אחר היות כח‬
‫במדמה לצייר לדמות הדברים‪ ,‬אז יתעורר כח המתעורר לקרב תועלת הגויה‪ ,‬וזה בב' אופנים‪ .‬הא'‬
‫לחשוב איך יעשה להכין צרכי הגוף‪ ,‬ולכן כל האברים כלים שלו‪ ,‬כי יתעורר באבר העין לראות‬
‫ובאבר האזן לשמוע ולרגלים להלוך וכן לכל האברים לצורך פעולת הגוף עצמו לתועלתו‪,‬‬
‫לשמירת הגוף‪ ,‬ובהזנתו‪ ,‬ולהרחיק רעותיו ונזקיו‪ ,‬ומביא חשק באברים לקרב פעולת תועלותיו‬
‫אל הגוף ולרחק נזקיו‪ .‬והב' הוא להתעורר לבחור מדות הטובות שיש בהם תועלת לגוף‪ ,‬ולרחק‬
‫מדות הרעות מן הגוף‪ ,‬כגון הכעס והשנאה והאיבה ואכזריות ורחמניות‪ ,‬וכל זה נקרא רצון‪ ,‬כי‬
‫יתרצה בזה מבזה‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬כוח המתעורר‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר ‪ -‬פרק יז‬
‫המעורר בכללו הוא הכח אשר בו יתעורר לבו של אדם לקרב הדבר הטוב לו ולרחק‬
‫הדבר המזיק והרע לו אחר שכבר התדמה לו הדבר בכח המדמה וזכרו בכח הזוכר ונפל‬
‫עליו ההסכמה מכל כחותיו‪ ,‬וזה הכח יעורר גם כן כל מדותיו כעס ורצון פחד וגבורה‬
‫אכזריות ורחמים אהבה ושנאה וכדומה הן מה שהוא לצורך גופו הן מה שהוא לצורך‬
‫נפשו‪ ,‬וכבר ידי לנגד עיניך (במאמר ט"ו פרק ג') שזה הכח נחלק לפנימיות וחיצוניות‪.‬‬
‫ועתה דע כי מה שהוא מתעורר למדות הוא פנימיותו ומה שמתעורר למעשים היא‬
‫חיצוניותו‪ ,‬והנה גם שניהם הוא לצורך גופו ולמינו‪ ,‬כי המעשיי הוא לצורך גופו ומינו‬
‫כמו מה שמתעורר לאכילה ושתיה ומשגל ולארוג בגד ולבנות בית וכדומה‪ ,‬והמדיי‬
‫אף הוא לצורך גופו ומינו כמו מה שמתעורר לרחם על עצמו ועל בניו ולגמול חסד‬
‫לרעיו ולכל אדם כדי שיתקיים מינו וקבוץ המדינה שהוא דבר הכרחי לגופו ולמינו‪.‬‬
‫ואם היות כחות האלה נמצאות בבעל חי גם כן על כי המה מנפש החי‪ ,‬הבדל עצום‬
‫והפרש רב יש בין מה שהם בו בב"ח למה שהם בו באדם ולא ישוו אלא בשיתוף השם‬
‫בלבד‪ ,‬וההפרש בינותם הוא בכלל ופרט ברב ומעט בנכבד ושפל‪ ,‬ר"ל אם תמצא‬
‫מאלה הכחות בב"ח הוא בפרט אחד ובאדם תמצא כל הכלל‪ ,‬בבעלי חיים הוא מעט‬
‫ובאדם הרבה‪ ,‬בבעלי חיים הוא בדברים שפלי הערך ובאדם בדברים נכבדים‪:‬‬
‫ואתה איש חמודות הבן בחכמה וחכם בבינה ותמצא בכל מין ב"ח כלים פרטיים‬
‫לעשות מלחמה וקרב עם כל הבא להזיק אותם ולכלותם מעל פני האדמה כמו הקרנים‬
‫לשור ולצבי והקוצים לקיפוד והמתלעות לחזיר וכדומה‪ ,‬וכן נברא הצמר להיות לבגד‬
‫ולמכסה עתיק לכבשים לחמם אותם בעת הקור‪ ,‬אמנם עם האדם לא נברא לא כלי‬
‫מלחמה אף לא בגד וערום יצא מבטן אמו חסר מכל אלה‪ ,‬אפס נבראו בו שתי ידים‬
‫בחילוק חמשה אצבעות וזה כלל הכולל כלם‪ ,‬כי יקח איש בהם הרומח במקום הקרנים‬
‫והסייף במקום המתלעות והמגן במקום הקוצים‪ ,‬ולא נבראו עמו כלם כדי שלא יהיו‬
‫עליו לעול ולמשא בעת אשר לא יצטרך להם‪ ,‬אבל יקח כל אחד בעת הצורך ויניחו‬
‫אחרי כן‪ ,‬ועושה בידיו הלבושים וילבש בעת הקור ויניח בעת החום‪ ,‬לא כן הצמר‬
‫בכשבים שיכבד עליהם בעת החום עד שיצטרך לגוזזם‪:‬‬
‫וכן בעניני התחבולות והחריצות להבאת המזון ולהגעת הטרף תמצא בבעלי חיים‬
‫בכל מין מהם פרט אחד והאדם בשכלו יכלול כלם‪ ,‬וכן בעניני המדות תמצא בב"ח‬
‫בכל מין פרט אחד כמו הצניעות בחתול והרחקת הגזל מהנמלה והרחקה עריות ביונה‪,‬‬
‫אמנם בדעת האדם הישר יתקבצו כל אלה‪ ,‬כי ראוי לכל משכיל על דבר זה ללמוד‬
‫צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה ושאר כל מדה נכונה וטובה ממי שיש בו‬
‫שיקבץ את כלם והיו לאחדים בידו כנזכר בספר העקרים‪:‬‬
‫גם אם המדות הם בב"ח הם המעט ובאדם הם בו למרבה ויפרוץ לרוב‪ ,‬וכן במעשים‬
‫מה שהם בב"ח הוא במעט ובאדם הוא למרבה‪ ,‬כי אם יבנה הדבורה בתים בשעוה על‬
‫דרך נפלא עד שלא יופסד שטח קטן בין בית לבית בלתי בית מוכן לשבת כי כל בית‬
‫הוא בעל שש קצוות מכוונים לכן מגיע בית בבית אין לה יכולת על תמונה אחרת‬
‫זולתה‪ ,‬אבל האדם בחכמה בונה בית בתמונה הזאת אף בתמונה מרובעת גם בכל‬
‫תמונה שירצה‪ ,‬גם בב"ח הם מדברים שפלים נבזים כמו בתים של הדבורים שהם‬
‫משעוה אבל של האדם יהיה מנכבדי הערך מעצי ארזים ועצי ברושים וכל עץ טוב‬
‫ויקח מאבני המקום אבני גזית אבן גדולה ואבן קטנה ומסתת ומכה בפטיש ובמעצד‬
‫וקודח בכל מעשה חרש אבן ויעש מהם בתים וחצרות ועליותיו וחדריו הפנימיים‬
‫והחיצוניים ותכונתו ומוצאיו ומובאיו‪ ,‬וכן אם יארג העכביש בית לו סביב אריגה‬
‫נפלאה אשר קוים יוצאים בו מן המרכז לכל צד בקו הישר אל המקיף יהיה מן דבר‬
‫‪234‬‬
‫שפל הערך ומראיהן שפל מן הקור קורי עכביש אשר קוריהם לא יהיו לבגד‪ ,‬אבל‬
‫האדם מעשה אורג שלו יהיה מתכלת וארגמן צמר ופשתים תולעת שני ושש ורבות‬
‫מחשבות בלב איש במעשה חושב מציורי ציצים ופרחים וכל תמונה והיו לבגדי כבוד‬
‫ותפארת לעושיה‪ ,‬והטעם כי לא מחכמה יעשו הב"ח את אשר יעשון כי אם מפאת‬
‫תכונתם וסגולתם אשר שם יוצרם בטבעם לבקש להם די מחיתם ומשכנותם‪ ,‬זה בכה‬
‫וזה בכה‪ ,‬זה בערמה וזה בתחבולה‪ ,‬וזה בכח וגבורה וזה בחוזק בחוש מן החושים אשר‬
‫הטביע בו הבורא יותר מזולתו‪ ,‬כחוש הראות בנשר‪ ,‬וחוש השמע באריה‪ ,‬חוש הריח‬
‫בכלב‪ ,‬עד שיש כלבים במדינת הים אשר אם יגנב חפץ מבית אדוניו ישלח כלבו לחפש‬
‫בחוצות ויריח עד ימצאנו‪ ,‬ואברבנאל ז"ל כתב שהמה במדינת (ענגלאנד)‪ ,‬וכל אלה‬
‫בלי בחירה חפשית ובלי פעולה שכליית‪ ,‬ועל כן לא תמצא אישים בהם ממין אחד‬
‫אשר ישכילו או יערימו יותר משאר אישיהם למיניהם ולא תוכל לומר השועל הזה‬
‫יודע יותר מהשועל האחר כי מוכרחים גם שניהם לעשות את כל אשר יעשון‪ ,‬לא כן‬
‫האדם אין מעשה האחד דומה למעשה חבירו על כי יש במין האנושי אישים פרטיים‬
‫שונים זה חכם וזה טפש זה משכיל וזה כסיל זה תם וזה ערום וכל המעשים כלם‬
‫בחכמה יעשו ובבחירה‪:‬‬
‫ב)‪ .‬הרוח היא המתאוה לכבוד ועושר כי בה הוא המתעורר‬
‫ברק השחר להגר"א‬
‫והרוח מתאוה כבוד ועושר כי כוחות הרוח הוא המעוררת כידוע‪ ,‬וכל מדות הקנאה והגאוה ושאר‬
‫המידות ענפים לאלו והכל בלב‪ .‬ולכן אמרו לב רע שורש לכל מידות רעות וכן לב טוב לכל מידות‬
‫טובות והן נקרא נפש ורוח בהמית כי הם בבהמה‪ .‬לכן הם מתאוים דברים בהמיים‪.‬‬
‫החי יותר פנימי‪ ,‬והוא מחלק הרוח שבכל ד' יסודין‪ ,‬ויש בו נפש המרכבת ונפש הצומחת‪ ,‬ונוסף בה‬
‫נפש פנימית הנקרא נפש הבהמית‪ ,‬ויש קוראים לה נפש התנועה‪ ,‬כי היא רצונית א)‪ .‬ולא טבעית‬
‫כמו הצומח כנ"ל‪ ,‬וזה נקרא בספרים נפש השנית‪ ,‬ונחלקת לב' כוחות חיצוניות ופנימיות‪,‬‬
‫החיצוניות נחלקת לב' כוחות חוש ותנועה‪ ,‬והחוש נחלק לה' חושין‪ ,‬וחמשתן יקראו כח המרגיש‪.‬‬
‫‪235‬‬
‫אך דע כי קנין מידות טובות הצריכין לגוף או מידות הרעות‪ ,‬אמת כי עיקרם הם מן כח המתעורר‬
‫הפנימי‪ ,‬אמנם גם כח המרגיש החיצון הוא משמש לו בעניין זה‪ ,‬כי המתעורר חושב והמרגיש פועל‬
‫המידה ההוא‪ .‬א)‪.‬‬
‫ודע כי גם קניין המצות‪ .‬ב)‪ .‬והעבירות הם באדם מב' כוחות אלו המתעורר והמרגיש כנ"ל‪ ,‬אלא‬
‫שאינם מצדם אלא מצד היצה"ר המכניס בהן רצון הזה‪ ,‬ג)‪ .‬והם כלים אל היצה"ר כמ"ש‪ ,‬וגם נזכר‬
‫בזוהר פ' וירא‪ ,‬ענין לוט שהוא היצה"ר וב' בנותיו שהם הכוחות‪ ,‬הצעירה‪ ,‬היא נפש הצומחת‪,‬‬
‫והבכירה‪ ,‬היא חבור המרגיש עם המתעורר הנקרא ג"כ נפש המתאווה‪ .‬כי שתיהן אין כוונתם אלא‬
‫לתועלת הגוף לבד כנ"ל‪ .‬אלא שעל ידם נמשך נזק לנפש המדברת בכוונת היצה"ר ד)‪ .‬כמ"ש בענין‬
‫התנועה החצונית‪ .‬ועדיין אין זה (דהיינו בחירת הרצון) בחירה ממש‪ ,‬כ"א בנפש המדברת‪:‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬המידות תלויות במתעורר ובמרגיש‬
‫המתעורר הוא רצון‪ ,‬המשל הרצון לכבוד או לתאוות‪ .‬או לעושר וכדומה‪ ,‬אך הרצון הוא כללי ואין‬
‫בו שום הרגשה מהדברים שהוא רוצה‪ ,‬דהינו הרגשת העונג מדבר תאוה‪ ,‬או מהכבוד וכדומה‪ ,‬ורק‬
‫חלק המרגיש שם נמצאים כל ההרגשים של כל הרצונות‪ .‬לכן המתעורר הוא שורש למידות‪,‬‬
‫והמרגיש הוא הענף שלהם‪.‬‬
‫ב)‪ .‬קנין המצוות מהמתעורר והמרגיש‪.‬‬
‫דקדק הרב ואמר קנין המצוות‪ ,‬כמו שאמר בענין המידות‪ .‬ולא אמר המצוות והעבירות הם‬
‫במתעורר והמרגיש‪ .‬כמו שאמר הרמב"ם וז"ל‪" ,‬דע‪ ,‬שהעבירות והמצוות התוריות אמנם‬
‫תמצאנה בשני חלקים מחלקי הנפש‪ ,‬והוא החלק המרגיש והחלק המתעורר לבד‪".‬‬
‫עכ"ל ‪ .‬כי לדעת האריז"ל עצם המצוות הם בנפש מאופני הקדש‪ ,‬לא בחלק המתעורר האנושי‪ .‬כפי‬
‫שבארנו בספר "דעת אלוקים" אמנם ה"קניין" דהיינו "תיקון" כלומר התיקון שפועלים מעשה‬
‫המצוות כמו קונה הכל‪ ,‬שהכוונה מתקן הכל‪ ,‬עיקר התיקון הוא למתעורר והמרגיש שיזכו לנצחיות‪.‬‬
‫כי עצם המצוות הם הנפש מהאופנים‪ .‬אבל התיקון והקניין הוא לחלק המתעורר האנושי‪.‬‬
‫ג)‪ .‬והעבירות הם מהמתעורר והמרגיש‪ ,‬לא מצדם אלא מצד היצה"ר‪ ,‬שמכניס בהם רצון זה‪.‬‬
‫ועל ידי זה נמשך נזק לנפש המדברת בכוונת היצה"ר‬
‫המתעורר והמרגיש באמת עיקרם הוא לצורך קיום הגוף‪ ,‬והגוף מצד עצמו אין בו שום רע‪ ,‬ורק‬
‫האדם בחטאו הכניס את היצר לתוכו‪ ,‬ואז היצה"ר מכניס למתעורר רצון לעבירות‪ .‬ומזה נמשך נזק‬
‫לנפש המדברת‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪236‬‬
‫המדברת יותר פנימי מכולם‪ ,‬והוא מחלק האש אשר בכל יסוד מארבעתן‪ ,‬ויש בו נפש המרכבת‬
‫והצומחת והבהמית‪ ,‬ונוסף בה פנימית מכולם‪ ,‬והוא הנקרא נפש המדברת‪ ,‬ויש שקראוהו נפש‬
‫השכלית‪ ,‬וזהו הנקרא בספרים נפש הג' העליונה שבשלושתן‪ ,‬לכן מלבד הטבעית והרצונית שיש‬
‫בה‪ ,‬נוסף בה הבחירה‪ ,‬כי אין בחירה אמיתית כי אם בשכל כמו שאכתוב‪ .‬ונחלק לב'‪ .‬שכל‬
‫מעשיי‪ ,‬ועיוני‪ ,‬ואמנם חלק המעשיי נחלק לב'‪ ,‬המעשיי והמחשביי‪ .‬א)‪.‬‬
‫המעשיי‪ ,‬הוא לעשות מלאכות גופניות מחוץ לגוף‪ ,‬כמו הזריעה והבניין‪ ,‬כי הם אינם אלא לתועלת‬
‫להכין מזון לגוף עצמו‪ ,‬אלא שהם הכנות חיצונית לגוף‪ ,‬ואינם כמלאכות האכילה וההילוך והדבור‬
‫וכו'‪ ,‬כי הם תועלת להכין מזון לגוף עצמו‪ ,‬אשר הם מכח המתעורר באיש כנ"ל‪ .‬והמחשבי‪ ,‬הוא‬
‫לחשוב איך יעשו אלו המלאכות החיצוניות לגוף‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬השכל המעשי והמחשבי‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר ‪ -‬פרק יח‬
‫מודעת זאת ומפורסם שנפש המדבר באמת אינו אלא שכלו העיוני לבד ובו יובדל‬
‫הבדל עצמי מדומם צומח חי על כי אין מזה שמץ דבר בשום ב"ח זולתו‪ ,‬אך כל‬
‫הנפשות והכחות הרצוניות שתחת שכל העיוני אשר במדבר הכל הוא מנפש החי שבו‪,‬‬
‫אשר על כן נמצאו בב"ח ג"כ ואם הם מעטים ופרטיים ובשפל המדרגה‪ ,‬וכחות‬
‫הטבעיות שבמדבר הוא מנפש הצומח שבו‪ ,‬אמנם בעבור ששכל העיוני מאציל מכחו‬
‫מאד ומשפיע מאורו על כל מה שתחתיו שבו עד שנשתנו הכל לטוב ההנהגה הנכבדת‪,‬‬
‫וכל אחד מן הכחות והנפשות הרצונות שבו מכלכל דבריו במשפט השכל‪ ,‬על כן נקראו‬
‫בשם נפש האדם אף שבאמת הם בו מנפש החי‪ ,‬לכן אמור מעתה שנפש האדם נחלק‬
‫לב' בחינות שהם פנימיות וחיצוניות‪ ,‬החיצוניות הוא כל מה שלמטה מהעיוני ונקרא‬
‫שכל מעשיי‪ ,‬והפנימיות הוא העיוני ונקרא שכל עיוני‪ ,‬ודע שחיצוניותו הנקרא שכל‬
‫מעשיי על אודות שבשם שכל יכונה‪ ,‬הכונה בו על המובחר בכל מה שלמטה משכל‬
‫העיוני שהוא פנימיות הפנימיות של החי הנקרא כח המעורר‪ ,‬אשר פעמים רבות ידע‬
‫לבך שהוא נחלק לפנימיות וחיצוניות אשר המה מתעורר מעשיי ומתעורר מדיי כמובא‬
‫למעלה (במאמר ט"ו פ"ג ומאמר זה פ' י"ז)‪ ,‬ואם כן נאמר מעתה שמתעורר מעשיי הוא‬
‫חיצוניות של שכל מעשיי ומתעורר מדיי הוא הפנימיות של שכל מעשיי‪:‬‬
‫ומעתה תכין לבך תקשיב אזנך לשמוע ולדעת שבחינה החיצונה משכל מעשיי שהוא‬
‫מתעורר מעשיי נחלקת אף היא לשתי בחינות‪ ,‬האחת היא מה שמתעורר לעשות‬
‫מעשים הכרחיים לצורך גופו ומינו כמו לאכול ולשתות וללבוש ולהוליד ולבשל המזון‬
‫והשתיה ולארוג בגדים כדי לכסות את בשרו ולחממו בעת הקור ולבנות בית לשבת‬
‫למגן ולמחסה מזרם וממטר ומקור וחום כמו שהב"ח אף הוא יעסוק במעשים הנצרכים‬
‫לגופו ומינו וזה בחינת חיצוניותו‪:‬‬
‫והשנית הוא מה שמתעורר לעשות מעשים אשר המה מותרות ובלתי הכרחיים כמו‬
‫לבנות בתים רבים מאין יושב ועליות מרווחים וחצרות מהודרות והלשכות העליונות‬
‫לטייל‪ ,‬וכן מעשה רוקח הנאכלים למעדנים ורקיקי מצות משוחים בשמן ודבש ומעשה‬
‫מחבת ומרחשת לתענוגות בני אדם‪ ,‬וכן לארוג בגדי כבוד ותפארת במעשה חושב‬
‫ורוקם בתכלת ובארגמן ציורי ציצים ופרחים‪ ,‬מעשה הנגרות והמלחות ושאר מלאכות‬
‫אשר המה הכנות חיצוניות לגוף מה שאינם אצל ב"ח כלל‪ ,‬זהו בחינת פנימיותו‪ ,‬אף‬
‫אמנם גם אלה הב' בחינות ר"ל ההכרח והמותרות מתחלק כל אחד מהם גם כן‬
‫לפנימיות וחיצוניות‪ ,‬הפנימיות נקרא מחשביי והוא הכח אשר בו יחכם האדם ויערים‬
‫בדבר אשר ירצה לעשותו אם אפשר לעשותו אם לאו‪ ,‬ואם אפשר באיזה אופן צריך‬
‫לעשותו‪ ,‬וכיצד יעשה‪ ,‬והחיצוניות הם עשיית אותן הדברים והמלאכות הנזכרות‬
‫ונקרא מעשיי‪:‬‬
‫אולם בחינה הפנימית משכל מעשיי שהוא התעוררות מדיי בו יתעורר האדם לבחור‬
‫במדות הטובות או הרעות כגון כעס ורצון אכזריות ורחמים פריצות וצניעות אהבת‬
‫הבריות ושנאתם וכדומה לזה‪ ,‬אשר מעט ממדות הטובים נמצאים בב"ח ג"כ כרחמים‬
‫על ילדיהם כי גם תנין חלצו שד היניקו גוריהן‪ ,‬וכחיכוך הסוסים זה את זה במקום‬
‫שלא יוכלו להגיע בעצמן שהוא כעין ג"ח‪ ,‬וכן הצניעות בחתול והרחקת הגזל בנמלה‬
‫וכדומה ‪ ,‬אך רק בהם הוא בטבע לא בבחירה אבל באדם הם בבחירה חופשית והוא‬
‫בוחר במדות טובות ורוצה בהן בשביל תקון גופו ותקון מינו שהוא תועלת קבוץ‬
‫המדינה וחברת בני האדם שהוא דבר נצרך מאוד לקיום האדם בארץ‪:‬‬
‫‪237‬‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר ‪ -‬פרק יט‬
‫נמצא המתעורר בכללו הן מעשיי הן מדיי שבו הנקרא שכל מעשיי שהוא חיצוניות‬
‫נפש המדבר כדבר האמור בפרק הקודם הוא תקון הגוף‪ ,‬כי אין תקון הנפש רק בשכל‬
‫העיוני לבד שהוא פנימיות נפש המדבר‪ ,‬אמנם בכל זאת ראוי לדעת שפנימיות של‬
‫שכל מעשיי שהוא המדיי הכי נכבד מחיצוניותו שהוא המעשיי וקודם לו במעלה מפני‬
‫שהוא סיבה קרובה לתקון הנפש‪ ,‬כי מבלעדה לא יזכה לשכל העיוני שהוא תקון הנפש‬
‫ועמה עלה יעלה ויזכה בה‪ ,‬הגם שהמעשיי קודם לו בזמן ובטבע‪:‬‬
‫ודע שהמעשיי והמדיי גם שניהם נקראים טוב או רע‪ ,‬כי גם העושה מזון לגופו או‬
‫המלאכות לתועלת האיש והמין כדי שיתקיים האיש והמין נקרא טוב כי לא לתהו‬
‫בראה לשבת יצרה ולמה תשומם‪ ,‬ועל כן נאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה‬
‫טוב מאד (בראשית א')‪ ,‬וההפך כשיושב בטל עד שמשומם מבלי התקין לו מזון ומחיה‬
‫כסות ושלמה נקרא רע‪ ,‬ומכל שכן שהמדיי נקרא טוב או רע כי לא יאמר גמילות‬
‫חסדים אמת וגז ל שקר אבל יאמר ג"ח טוב וגזל רע‪ ,‬ובכן תבין ותשכיל שעיקר טוב‬
‫ורע נאמר על המדיי ונאמר גם כן על המעשיי בשתוף השם כי הוא מדרגה למדיי‬
‫וקודם לו בזמן ובטבע אבל המדיי קודם לו במעלה‪ ,‬וכן נאמר על שכל מעשיי עם שכל‬
‫העיוני אשר המה חיצוניות ופנימיות נפש המדבר שהמעשיי הוא מדרגה להעיוני‬
‫וקודם לו בזמן ובטבע והעיוני קודם לו במעלה‪ ,‬וככה בענין הבחירה נאמר שבשניהם‬
‫יש בחירה לאדם‪ ,‬אך עיקר הבחירה נאמר על העיוני לבד שהוא תקון הנפש כי בו‬
‫בוחר בדברים עיוניים על שכן הוא באמת לא מפני שהוא רוצה בכך וחפצו בה משום‬
‫איזה תועלת לגופו או מינו או קבוץ החברה‪ ,‬ונאמר הבחירה גם כן על שכל מעשיי‬
‫בשתוף השם כי באמת אין זה בחירה אלא רצון כי למה בוחר בעשיית המזונות‬
‫והמלאכות בשביל תקון גופו ומדוע רוצה במדות טובות בשביל תקון מינו וקבוץ‬
‫החברה‪ ,‬אך על שביד האדם לבחור ההפך נקרא אף הוא בחירה ומטעם הבחירה נקרא‬
‫טו ב ורע‪ ,‬מה שאין כן בכחות נפש הצומחת שבמדבר שהוא כח הזן ומגדל ומוליד שלא‬
‫יאמר בהם טוב ורע על שאין בידו הבחירה בהם ולא יכולת על הפכה לעכב פעולתם‬
‫בו כמובא למעלה (מאמר ט"ז פרק ד') עורה לקראתו וראה שמה על מקומו ותבין‪ ,‬כי‬
‫לא יאמר שעיכולו טוב או גדולו טוב אבל יאמר שעיכולו זן על יושר וכחו המגדל‬
‫מגדלו על יושר‪ ,‬ועל הפכם יאמר שעיכולו נפסד וכח המגדלו נפסק‪:‬‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר ‪ -‬פרק כ‬
‫והנה שכל המעשיי בכללו שהוא מתעורר מעשיי ומדיי כשהוא מתעורר לדבר אם טוב‬
‫אם רע הוא גומר אותו דבר ופועל אותו באחד מחמשה חושיו החיצוניים הנקראים‬
‫הרגש החיצוני או חמש חושיו הפנימיים הנקראים הרגש הפנימיי‪ ,‬כי ההרגש הוא‬
‫משמש לכח המעורר‪ ,‬זה מעורר וזה גומר ופועל‪ ,‬על כן כל אברי הגוף הן הנראים הן‬
‫הנסתרים בכל מקום שיש בו הרגש הם כלים ומשמשים למעורר‪ ,‬ולכן כל המצות‬
‫ועבירות האמורות בתורה הן במעשים הן במדות כלן תלויות ועומדות באלה השנים‬
‫שהם בנפש החי שבאדם‪ ,‬רצה לומר המעורר והמרגיש‪ ,‬חוץ ממצות עיוניות כגון לעיין‬
‫ולחשוב בתקופות ומזלות וכדומה שהמעורר מתחיל ונפש העליונה שמן השמים אשר‬
‫לאיש הישראלי תוספת על נפש העיוני גומרת אותה על ידי נפש העיוני שבו‪ ,‬כי‬
‫העיוני לבדו אינו מעיין בזה אלא בשביל לדעת האמת בו לא בעבור שהוא מצווה‬
‫מאת ה' מן השמים‪ ,‬אמנם נפשו העליונה היא תקיים זה בעבור שהוא מצווה‪:‬‬
‫ובכן צריך שתבין שמה שזכרנו בפרק הקודם ששכל המעשיי בכללו הוא תקון הגוף‬
‫ושכל העיוני בכללו הוא תקון הנפש‪ ,‬כל זה אינו אלא למדבר‪ ,‬אבל הישראלי אחר‬
‫שבאו לו מצות התלויות במעשיי ובאו לו גם כן מצות התלויות בהעיוני גם שניהן‬
‫אצלו תקון הגוף וגם שניהן אצלו תקון הנפש‪ ,‬ר"ל גם בשכל המעשיי המצות שבאו בו‬
‫הן במעשים הן במדות הוא תקון נפשו‪ ,‬כמו שהחכמות העיוניות אשר לא באה המצוה‬
‫בהם הוא תקון גופו לבד בהכנות חיצוניות הגם שתלויים בהעיוני‪ ,‬כי באמת כל‬
‫החכמות העיוניות אשר לא באה המצוה להתחכם בהם כלם פגרים מתים נגד תורת ה'‬
‫אשר רק היא תורת חיים ובשתוף השם לבד נקראו חכמות‪ ,‬ולא על ידיהם יזכה האדם‬
‫להצלחה הנצחיית‪ ,‬כאשר כתב חכם מופלא ורב רבנן מהר"י קאנדיא ז"ל שרבים‬
‫סוברים שכל חכמה היא תורה אשר יצליח נפשו בה‪ ,‬ואינו כן כאשר תינוק הקטן קורא‬
‫לכל הנשים אשר רואה אמי‪ ,‬אבל אחר שיגדל יכיר מי אמו באמת‪:‬‬
‫ועל כי נפש החי שבאדם היא קודם במעלה מנפש הצומח שבו לכן נקרא בזוהר (פרשת‬
‫וירא דף ק"י במדרש הנעלם) לכח המעורר והמרגיש שבו בת לוט הבכירה‪ ,‬וכחות נפש‬
‫‪238‬‬
‫הצומח שבו שהם הזן ומגדל ומוליד בת לוט הצעירה להיותה בשפל המדרגה נגד נפש‬
‫החי‪ ,‬כי הרשעים ממלאים תאותם באלה הב' כחות שהם ב' בנות לוט שהוא יצר הרע‬
‫הארור‪ ,‬כי לוט תרגומו של ארור והן שתי בנות לעלוקה הב הב‪ ,‬כי שתיהן מוטבעות‬
‫על הגוף ותענוגות בני אדם‪ ,‬ועל שתיהן הוא אומר ולא ידע בשכבה ובקומה (בראשית‬
‫י"ט) בשכבה בקבר ובקומה ליום הדין‪ ,‬אבל הצדיק יתגבר כארי על נפשו הבהמיית‬
‫המתאוה שהוא המתעורר והמרגיש ויחלישנה עד רדתה כי יודע צדיק נפש בהמתו‬
‫לאסור אסר על נפשו החיה ולשום מחסום לנפשו הצומחת‪ ,‬והוא יכניעם תחת כפות‬
‫רגלי רצונו הנקיה מכל חמדת העולם ויסע מקברות התאוה ויחן בחרדה ויירא ויחרד‬
‫לבו מאד ותהי לחרדת אלהים חיים ומלך עולם‪:‬‬
‫והנה כחות נפש החי זו על שבה תלוי כמעט כל מצות התורה להישראלי כאשר בוחר‬
‫הישראלי בהם נקרא בחירה על דרך אמת לא בשתוף השם‪ ,‬אך על שהבחירה אשר‬
‫באלה הכחות במה שהוא רשות ולא מצוה לא נקרא באמת בחירה אבל נקרא רצון כמו‬
‫שהוא אצל הב"ח ברצון‪ ,‬על כן נקרא זה הנפש נפש רצוניית ומשתנה בלב‪:‬‬
‫‪239‬‬
‫אך העיוני‪ ,‬אינו אלא להשכיל צרכי הנפש א)‪ .‬לבדה‪ ,‬והוא להכיר חכמת הנפש‪ ,‬כמו חכמת‬
‫התכונה‪ ,‬ב)‪ .‬והטבעי‪ ,‬ג)‪ .‬וכיוצא‪ .‬לדעת הפרש האמת מן השקר בעניין ידיעות אותם‬
‫החכמות שאין להם צורך אל הגוף אלא לנפש לבדה‪ ,‬ואינו בשביל המעשיי‪ ,‬שהוא לחדש‬
‫מלאכות חדשות של מעשה הגוף ולשנותה ממלאכה למלאכה‪ ,‬אך השכל העיוני אינו אלא‬
‫לדעת הדברים כפי אמיתתם לשנותן‪ .‬גם כי הוא לצרכי הנפש ולא לגוף כמו המעשיי‪ .‬ד)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬השכל העיוני הוא לצורך הנפש לא לצורך הגוף כמו השכל המעשי‬
‫צרכי הנפש האנושית הם החכמות שהם חיי הנפש‪ ,‬כגון חכמת התכונה וחכמת הטבע וכיוצא‪ ,‬כי על‬
‫ידם הנפש האנושית מכירה את בוראה‪ .‬כי הם פועל ה' ומעשה ידיו‪ .‬ולכן הקדימו ברכת יוצר אור‬
‫בשחרית ומעריב ערבים בערבית קודם אהבת עולם‪ ,‬כי תחילה צריך לזקוף את הנפש האנושית‬
‫בהכרת מציאותו ית' בבריאה‪ ,‬ואח"כ אהבת עולם‪ ,‬שזה קאי על התורה ונשמת ישראל שהם קומה‬
‫עליונה מעל הנפש האנושית‪ .‬וכמו שאמרו במדרש תהילים מזמור כח "כי לא יבינו אל פעולות ה'‪.‬‬
‫חזקיה אמר‪ ,‬אלו התקופות‪ .‬רבי יהושע אומר‪ ,‬אלו ההגדות‪ .‬ורבנן אמרו‪ ,‬זו קריאת שמע‪ ,‬שהן‬
‫קורין יוצר" כלומר קורין יוצא אור ולא יבינו אל פעולת ה'‪ .‬והנה בלי ההכרה הזו האדם הוא בלי‬
‫דעת‪ ,‬ואז האדם מתכופף והולך שחוח‪ ,‬והאנשים נעשים שפלים‪ ,‬ואפילו עיני גבוהים תשפלנה‪ ,‬כדי‬
‫לחפש מה אומרים האנשים‪ .‬ולא מה ה' אומר‪ .‬הוא שהנביא מתאונן‪ .‬ספר ישעיה פרק ה ‪ ְְ:‬את פעל‬
‫ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו‪ :‬לכן גלה עמי בבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא‪ :‬וישח‬
‫אדם וישפל איש ועיני גבוהים תשפלנה‪:‬‬
‫ב)‪ .‬חכמת התכונה היא חכמת מערכת השמים וכל צבאם‬
‫רד"ק על ישעיה פרק ה פסוק יב‬
‫פעל ה'‪ ,‬ומעשה ידיו‪ ,‬חכמת הככבים‪ .‬כי ממנו יגיע האדם לכבוד הבורא כמו שאמר במזמור מה‬
‫אדיר שמך בכל הארץ‪ ,‬אמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך‪ ,‬ואמר השמים מספרים כבוד אל‪,‬‬
‫ר"ל כל העומד על סוד בריאתם ידע כבוד האל‪ ,‬ואמר הנביא שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה‪,‬‬
‫רוצה לומר שיתבוננו בחכמה זאת וממנה ידעו כבוד הבורא‪ ,‬וכן אמרו רז"ל כל היודע לחשב‬
‫בתקופות ומזלות ואינו מחשב עליו הכתוב אומר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו‪ ,‬ועוד‬
‫דרשו ואת פעל ה' לא יביטו שלא התפללו שחרית וערבית כלומר יוצר אור ומעריב‬
‫ערבים‪ ,‬זהו פעל ה' ומעשה ידיו‪ :‬עכ"ל‬
‫שאו מרום עניכם וראו מי ברא אלה‬
‫רד"ק על ישעיה פרק מ פסוק כו‬
‫שאו מרום עיניכם ‪ -‬אמר הסתכלו בככבי' לפי שהם גופים עצומי' וגדולים בגוף ובמרא' מנבראי‬
‫מטה וכבר אמר להם שיבינו בארבע יסודות ובארץ ובשמים הנטוים עליהם כאהל‪ ,‬עתה אמר להם‬
‫שיסתכלו בככבים שהם נבראים עצומים וראו בדעתכם מי ברא אלה כי ברואים הם ואינם בוראים‬
‫כי יש לאדם להבין בדרכי החכמה כי העול' מחודש וכיון שיתברר לו שהעול' מחודש ידוע שיש לו‬
‫מחדש כי אין הדבר מחדש עצמו והמחדש לא יתכן להיות אלא אחד כמו שיתברר במופת בדרכי‬
‫החכמה אם כן הכוכבים שהם רבים ברואים הם ולא בוראים‪ ,‬וראו גם כן בדעתכם המוציא במספר‬
‫צבאם מה שאין כן יכולת באדם לספור אותם‪ ,‬ומה שאמרו חכמי התכונה והסכימו כי יש מספר‬
‫לככבים והם אלף וצ"ח זהו לככבים הגדולים המאירים על הארץ אבל ידוע מדרך החכמה כי יש‬
‫ככבים רבים אין מספר ל הם אצל בני אדם אבל מי שבראם יודע מספרם‪ ,‬ופירוש לכולם בשם‬
‫יקרא‪ ,‬כמו שאמר דוד עליו השלום מונה מספר לככבים לכולם שמות יקרא‪ ,‬ר"ל כי לכל אחד מהם‬
‫יקרא שם הנאות לו לפי הדבר הנברא בעבורו לסבת אותו הדבר אחר סבת עצמו כי כל כוכב וכוכב‬
‫יש לו כח וממשלה על נבראי מטה כל אחד על מין ידוע שנותן בו כח לעשות מלאכתו ותולדתו‪ ,‬וכן‬
‫אמרו רז" ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואמר לו גדל שנא'‬
‫הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ‪ ,‬וזהו שאמר הנה גם כן מרוב אונים השמות שקורא‬
‫להם מרוב כחות שיש לכל אחד מהם על יצורי מטה‪ ,‬ולפי הכח שיש לכוכב נקרא שמו לפי אותו‬
‫ענין ושכל אחד מהם הוא אמיץ כח כי לא יפסיד כחו ולא ישתנה כמו שהוא בנבראי מטה שהם‬
‫נפסדים באישיהם אף על פי שעומד מיניהם אבל נבראי מעלה איש מהם לא נעדר לעולם בשום‬
‫‪241‬‬
‫העדר לא בכולו ולא במקצתו וכמו שהיה ביום הבראו כן יהיה כל ימי עולם לא יוסיף ולא יגרע כי‬
‫אין התוספת אלא לבעלי החסרון והם שלמים בבריאתם‪ .‬וכל זה חייב אדם ללמוד מספרי‬
‫החכמות ולהבין בדעתו בנבראים בין בנבראי מעלה בין בנבראי מטה ומהם יכיר‬
‫הבורא והנה הנביא הזהיר בני אדם בזה ואמר הלא תדעו הלא תשמעו הלא הבינותם‬
‫ואמר שאו מרום עיניכם וראו‪ ,‬ופירוש וראו כמו שפירשנו ראית הלב‪ ,‬ואמרו רז"ל כל‬
‫מי שאינו מחשב בתקופות ומזלות עליו הכתוב אומר ואת פעל ה' לא הביטו ומעשה‬
‫ידיו לא ראו ‪ ,‬ואמרו מנין שמצוה לאדם לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב אסור לספר‬
‫הימנו‪.‬‬
‫פעולת ה' ומעשה ה'‪ ,‬הבטה וראיה‬
‫מלבי"ם לספר ישעיה פרק ה פסוק יב ‪ -‬חלק באור המלים‬
‫ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו ‪ -‬יש הבדל בין פועל ה' ובין מעשה ידיו‪ ,‬כמו שיש הבדל‬
‫לדעת הרש"ף בין פעולה ומעשה‪ ,‬העסק שאדם מתעסק באיזה דבר נקרא פעולה‪ ,‬ודבר שנגמרה‬
‫מלאכתו וא"צ שום תיקון נקרא מעשה‪ .‬וכן המבחין על המציאות כמו שהוא עומד נגמר ונשלם מעת‬
‫הבריאה הקדומה‪ ,‬נאמר שמבחין מעשה ידיו‪ ,‬אבל המבחין בו פעולת ה' המתמדת בו תמיד‪ ,‬איך‬
‫התמדת הבריאה וקיומה הוא ג"כ בריאה חדשה‪ ,‬וכי ידי היוצר עודם פועלים בתמידות בלי הפסק‬
‫במציאות כולו‪ ,‬ומחדש בכל יום מעשה בראשית‪ ,‬נאמר שבוחן פעולת ה'‪ - .‬ובזה אמר פה שלא‬
‫הביטו אל פעולת ה'‪ ,‬שהוא העיון השכלי לחקור אחר פועל ה' והנהגתו התמידית‪ ,‬ומוסיף שגם‬
‫מעשה ידיו כמו שהם עומדים סדורים וערוכים מששת ימי בראשית שמעידים על סבה ראשונה‪,‬‬
‫חכם ויכול ורוצה‪ ,‬שזה יכלו לראות בעינים חושיים‪ ,‬ג"כ לא ראו‪ - .‬ודע שיש הבדל בין ראיה‬
‫והבטה‪ ,‬ראיה‪ ,‬הוא ראות העין החושיי ויפול גם על ראיה הפתאומית בלי כונה‪ .‬והבטה‪ ,‬פורט‬
‫המשים לב על העצם לדעת ענינו ומהותו‪....‬ואמר ראה ה' והביטה (איכה א')‪ ,‬ראה בעין ושים לב‬
‫לדעת‪ .‬ובזה תראה איך שקל את דבריו בפלס‪ ,‬שיחס הבטה אל פועל ה'‪ ,‬כי לא יושכל רק בעין‬
‫השכל‪ ,‬וראיה אל מעשה ידיו‪ ,‬כי זה יתראה בעין החושיי‪ - .‬ודע כי פעל ראה נקשר עם את ופעל‬
‫הביט עם אל בכ"מ‪ ,‬והביט אל נחש הנחשת וראה אותו‪ - .‬כי הראיה המוחשת תפעול ותתפעל‬
‫מנצוצים הפוגשים מן המובט בעין המביט שע"ז מורה מלת הפעול את‪ ,‬לא כן ההבטה המחשביית‬
‫שקשורו עם המובט הוא הגיוני לא במציאות‪ ,‬זולת פה יצא מן הכלל‪ ,‬וצ"ל מפני שמלת את נמשך‬
‫גם למעשה ידיו ואת מעשה ידיו‪:‬‬
‫ג)‪ .‬חכמת הטבע היא ידיעת איך כל הברואים שבארץ מתהווים מהיסודות הראשונים‪.‬‬
‫ספר אוצר עדן הגנוז ‪ -‬חלק ב סימן ה‬
‫דע! כי בזמן שהיו קובעין ראשי החדשים בכל שנה ושנה על פי הראיה‪ ,‬היו בית דין שבארץ‬
‫ישראל מחשבין בחשבונות החוזים הנקראים אסטרונומי הם האיצטגנינים‪ .‬והם שבקיאים בחכמת‬
‫התכונה‪ ,‬והיודעים מקומות קצת כוכבי רום והמזלות הי"ב והכוכבים הז'‪ ,‬ובקיאים בחכמת המספר‬
‫ובחכמת השיעור‪ .‬ומכירים המעלות של הגלגלים וקצוותיהם והמערכות השמימיות‪ .‬והיא באמת‬
‫חכמה מעולה‪ ,‬וקראוה החכמה הלימודית‪ .‬ואמרו יודעיה שהיא חכמה שאינה צריכה להשתכל‬
‫בגופים לפי מה שהם אבל משתכלת בעניינים כלליים מופשטים מחמריהם‪ ,‬ואע"פ שאותם העניינים‬
‫לא ימצאו בלתי חמרים והם פרטיים במציאותם‪ ,‬וילכו במופתיה להפך מהליכתם במופתי הטבע‪,‬‬
‫וזה כי במופתי הטבע ילכו בם מהמאוחר אל המוקדם ויביאו ראיות מן המורכבים על הפשוטים‪,‬‬
‫כמו מן האדם על החי ומן החי על הצומח ומן הצומח על הדומם ומן הדומם על היסודות ומן‬
‫היסודות על החמר והצורה ועל הפועל והתכלית‪ .‬וידיעת אלו הסבות הארבע נקראת חכמת‬
‫הטבע‪ ,‬כ י הן סבות כל הדברים הטבעיים‪ .‬ואמנם במופתי חכמת הלמודים ילכו בם מהמוקדם אל‬
‫המאוחר‪ ,‬ויביאו ראיות מן הפשוטים על המורכבים‪ .‬מפני שהם עניינים ידועים אצלינו יותר‬
‫מהמורכבים‪ ,‬והמורכבים בטבע ידועים אצלינו מן הפשוטים‪ .‬וכבר חלקו זאת החכמה לארבעה‬
‫חלקים והם‪ ,‬חכמת המספר וחכמת התשבורת וחכמת התכונה וחכמת הנגונים‪.‬‬
‫ספר דרך ה' ‪ -‬חלק א פרק א ‪ -‬בבורא ית"ש מציאותו‬
‫אמנם גם מצד החקירה במופתים הלימודיים יאמתו כל הענינים האלה‪ ,‬ויוכרח היותם כן‪ ,‬מכח‬
‫הנמצאות ומשיגיהם אשר אנחנו רואים בעינינו‪ ,‬על פי חכמת הטבע‪ ,‬ההנדסה‪ ,‬התכונה ושאר‬
‫החכמות‪ ,‬שמהם תלקחנה הקדמות אמיתיות אשר יולד מהן בירור הענינים האמיתיים האלה‪.‬‬
‫‪241‬‬
‫ד)‪ .‬רוב ידיעות האדם הם מהשכל המעשי‪ ,‬ומיעוטם מהשכל העיוני‪ ,‬כי ידיעתו היא‬
‫באמיתיות‪.‬‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ט והאדם ידע ‪ -‬פרק א‬
‫כל הדברים אשר ידעם איש אינו אלא מאחד משבע מיני ידיעות האלה‪ ,‬כי כל ידיעות‬
‫האדם הם שבע ואלו הם‪ ,‬א) המורגשות‪ ,‬ב) המקובלות‪ ,‬ג) המפורסמות‪ ,‬ד) המושכלות‬
‫הראשונות‪ ,‬ה) מופת חותך‪ ,‬ו) מופת נקנה‪ ,‬ז) הראיה‪:‬‬
‫ובפ"ג‪ .‬כשנחקור על אלה הז' הידיעות איזה מקום מוצאן ובאיזה כח בנפש האדם‬
‫נשרשים‪ ,‬מצאנו ראינו שכלם נשרשים בבחינה החיצונית מנפש המדבר הנקרא שכל‬
‫מעשיי שהוא כח נפש החי שבו‪ ,‬חוץ ממופת הנקנה שהוא לבדו יהיה משכל העיוני‬
‫שהוא בחינת פנימיות נפש המדבר כמובא למעלה (מאמר י"ז פרק י"ח)‪ ,‬כי המורגשות‬
‫אשר המה הה' חושים נשרשים בבחינת נפש חיה שבו כאמור למעלה (מאמר י"ז פרק‬
‫ג' ד')‪ ,‬והמושכלות הרא שונות אחר שגם הקטן שאין בו דעת ישיגם בלי ספק שאינו מן‬
‫העיוני ואם כן הוא בחיצוניות נפש המדבר בחינת נפש חיה שבו‪ ,‬וככה המקובלות‬
‫אינם מן העיוני רק המדמה הוא מקבלם בכח שכל המעשיי ושומרם בכח הזוכר שבו‪,‬‬
‫וככה המפורסמות כלם הם ג"כ דברים שהמדמה מקבל אותם לא שכל העיוני‪ ,‬ולכן‬
‫הרמב"ם ז"ל קורא לאלו האנשים שקוראים למצות המפורסמות כגון גמילות חסדים‬
‫וכבוד הורים ומורים וכדומה מצות השכליות מדברים‪ ,‬כלומר מדברים ולא מבינים מה‬
‫שמדברים‪ ,‬כי הלא לא נודעים אלה המצות מן העיוני לולא שהסכימו עליהם רוב‬
‫אנשי העולם והמה נקראים באמת מצות מפורסמות לא שכליות‪ ,‬וכן הראיה אינו מן‬
‫העיוני כי אין לנו בו הקדמה שלם להיות כדאי לבנות עליו מופת אבל הוא רק משוער‬
‫בכח המשער שבאדם‪ ,‬וכן מופת החותך המדמה הוא מקבלם והוא הפועל בכח שכל‬
‫מעשיי ע"י הקוים והנקודות שהם סימנים למקריי הגשם ממין הכמות‪ ,‬כלומר המדה‬
‫של הגשם הידוע כמה הוא והמדה אין לו מציאות בפני עצמו זולת שינשא על הגשם‬
‫והמדמה יפריד אותו מן הגשם ויפשיטו מעליו בדמיונו עד שיצייר אותו המהנדס‬
‫בקולמוסו לא העיוני כמובא למעלה (מאמר י"ז פרק י')‪ ,‬ואם הוא מהמדמה הרי זה‬
‫בנפש חיה שבו כדבר האמור למעלה (פרק א' מאמר זה)‪ ,‬אפס הנקנה שהוא מן העיוני‬
‫הוא לבדו מפנימיות נפש המדבר שהוא הוא הנפש המיוחד ומיוחס למדבר עצמו‪:‬‬
‫‪242‬‬
‫וע"י השכל העיוני יתוסף בו ענין הבחירה כנ"ל‪ ,‬כי אין נקרא בחירה אמיתית אם יבחר‬
‫בדבר הזה להיותו נאהב לו יותר מזה אם שתיהן שווין‪ ,‬כי זה נקרא רצון‪ ,‬אך אם יבחר‬
‫באמת מ ה שהוא כך וירחיק השקר שהוא מה שאינו כך זו נקרא בחירה אמיתית‪ ,‬א)‪.‬‬
‫כי בוחר אמת להיותו אמת‪ ,‬לא מפני שהוא לא יחפוץ בו וגם כי הוא אמת‪ .‬אלא מפני שהוא‬
‫הכיר בו שהוא אמת בענייני הנפש‪ ,‬ב)‪ .‬שאין שם רצון ממנו כמו ענייני הגוף שהולך אחר‬
‫רצונו‪ .‬ג)‪.‬‬
‫הגהות וכיאוים‬
‫א)‪ .‬השכל העיוני בו תהיה הבחירה האמיתית‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ח נפש המדבר ‪ -‬פרק א‬
‫ונפש השכליית היא אשר ייחד הבורא יתברך בה את האדם מזולתו ונקרא שכל‬
‫העיוני‪ ,‬אשר בו ישכיל‪ ,‬ובו יהיה ההסתכלות‪ ,‬ובו יקנה החכמות‪ ,‬ובו יבדיל בין‬
‫המגונה והנאה מן הפעולות‪ ,‬ובו ידע האמת והשקר‪ ,‬ובו הבחירה בעיקר בעבור שבו‬
‫בוחר על דבר אמת בעבור היותו אמת לא מפני שהוא רוצה כן וחפצו בה‪ ,‬והוא צורתו‬
‫העצמיית של המדבר הנקרא נפש האדם שבו נבדל מן הד' יסודות ודומם צומח חי‪...‬‬
‫ב)‪ .‬עניין הבחירה‬
‫ספר עקידת יצחק ‪ -‬שער ח‬
‫"רבים חושבים שענין הבחירה הוא האפשרות שיש לו לאדם ליפול על הטוב ועל‬
‫הרע בשוה‪ ,‬וכי הוא הדבר שבו נבדל מהנמצאים העליונים ממנו ואשר תחתיו‪ ,‬עד‬
‫שיתהפכו להם יחד הבחירה והאפשרות‪ .‬ואני הנה ראיתי זה סכלות גמורה במהות‪.‬‬
‫הבחירה‪ ,‬כי הנה באמת היא והאפשרות שני ענינים מתחלפים ובלתי מתהפכים‪.‬‬
‫רצוני‪ ,‬שאם כל בחירה היא אפשרות‪ ,‬אין כל אפשרות בחירה‪ ,‬וזה שהאפשרות נופל‬
‫על הטוב והרע בשוה‪ .‬ונאמר שהאדם אפשר במעשיו על השווי‪ ,‬ולא נאמר כן‬
‫במלאכים ולא בבעלי חיים‪.‬‬
‫והנה הבחירה לא תאמר כי אם אל הטוב‪ .‬היתכן למי שלקח לעצמו חלק רע שנאמר‬
‫עליו שבחר בו‪ .‬באמת לא יאמר עליו רק שלא ידע לבחור‪ .‬אמנם נאמר בחור בטוב‬
‫(ישעיה ז')‪ .‬בחר לו יה (תהלים קצ"ה)‪ .‬ובחרת בחיים (דברים ל')‪:‬‬
‫והשנית‪ ,‬כי האפשרות על הרע באמת אינו טוב ומעלה באדם‪ ,‬כמו שאפשרותו על‬
‫המות איננו טוב לו‪ ,‬או אפשרותו להפיל עצמו מהגג וכיוצא‪ .‬אמנם הבחירה‪ ,‬האלהים‬
‫חשבה לטובה כששם אותה סגולה‪ ,‬כי הנה בראשונה נוצר עפר מן האדמה‪ ,‬והיה על‬
‫האפשרות אל הטוב ואל הרע‪ ,‬עם קצת הכרעה יותר אל הטוב‪ ,‬כמו שימשך מטוב מזגו‬
‫ושוויו‪ .‬כמו שנתבאר שם במקומו (שער ו')‪.‬‬
‫ואחר כך נפח בו נשמת חיים‪ ,‬הוא השכל האלהי הנותן בו עצה ודעת לבחור בטוב‪ .‬ובו‬
‫נעשה חפשי מפחיתות זה החמר והכרעתו‪ .‬ואולם כשישמע אל זה השכל ויעשה טוב‬
‫עצתו‪ .‬הרי הוא זוכה בחפשיותו‪ .‬וכשלא ישמע וישאר בהכרעת אפשרותו‪ ,‬הנה בטלה‬
‫בחירתו אצלו‪ .‬משל למי שהחפישו המלך‪ ,‬וצוה שלא יעברו עליו בכל דבר‪ ,‬אם לא‬
‫כפי רצונו‪ ,‬והוא מעצמו רצה לפרוע פרעות‪ ,‬כי הנה לא עשה זה מצד זכות החפשיות‬
‫אשר בידו‪ ,‬אלא מצד שלא נשתמש ממנו‪ ,‬ונשאר כאחד העבדים‪ .‬כן האדם כאשר יחטא‬
‫ואשם‪ ,‬הנה לא נשתמש מהחכ הבחיריי במעשה ההוא‪ ,‬אבל נפל אל הכרעת האפשרות‬
‫אל הרע‪ ,‬ונשמל כבהמות‪ .‬אמנם כאשר יעשה הטוב הוא משתמש מזכות בחירתו‪ .‬והוא‬
‫טעם הראשונים האומרים שפועלי הטובות הם רצוניים‪ ,‬ופועלי הרעות בלתי רצוניים‪.‬‬
‫כי גזרו שמה שתפול עליו הבחירה הווא רצוני‪ ,‬ומה שלא תפול הבחירה על הרע‪ ,‬הנה‬
‫תפול עליו הרצון‪ ,‬שהוא משותף אל הבחירה‪ .‬והנה הרצון ההוא אינו מכריח את‬
‫האדם‪ ,‬שכבר נתן בידו זה הכח הבחיריי להטותו ולהכניעו‪.‬‬
‫והנה על מעלת זאת הבחירה ויתרון חשיבותה הנמצאת על זה האופן באדם‪ ,‬נאמר‬
‫נעשה אדם בצלמנו כו'‪ ,‬כי היא תכונה אלהית מלאכיית‪ .‬כי הנה המלאכים ונפשות‬
‫השמים לא יתוארו באפשרות על מעשיהם‪ ,‬אבל מתוארים בשהם פועלים בבחירה‬
‫תמידית לעשות רצון קוניהם‪ ,‬מבלי שיהיה להם אפשרות לצאת מבחירתם זו לעולם‪,‬‬
‫כי על זה יאמר להם (סנהדרין מ"ב ע"א) פועלי אמת שפעולתם אמת‪ .‬ואולם היה זה‬
‫ההבדל בין הבחירה המלאכיית אל הבחירה האנושית‪ ,‬כי הנה המלאכים לא נבראו‬
‫לקבל שכר או הפסד‪ ,‬כי מיום שנבראו הנה שכרם אתם ופעולתם לפניהם‪ ,‬בהיותם‬
‫‪243‬‬
‫משרתים מתמידים את פני האדון ה' כאשר גזרה חכמתו הנשגבה‪ .‬ולזה אי אפשר להם‬
‫ליפול על זולת שלמותם‪ ,‬כמו שאמר הרב המורה (פרק ח' חלק שני)‪ ,‬אמר‪ ,‬אבל‬
‫הגלגלים והשכלים משיגים פעולותיהם ובוחרים ומנהיגים‪ ,‬אבל לא כבחירתנו‬
‫והנהגתינו אשר היא כלה בענינים מתחדשים וכו'‪ ,‬עד אומרו אלא שאנחנו נעשה‬
‫הפחות ויקדם להנהגתינו ופעולותינו ההעדר‪ .‬אבל השכלים והגלגלים אינם כן‪ ,‬אבל‬
‫יעשו הטוב לעולם‪ ,‬ואין אצלם כי אם טוב‪ ,‬כמו שנבאר בפרקים‪ ,‬וכל מה שיש להם‬
‫הוא נמצא בשלמות ובפועל תמיד מעת שנמצאו ע"כ‪:‬‬
‫ג)‪ .‬ההבדל בין הבחירה שבשכל המעשי הוא הרצון כי הוא בענייני הגוף‪ ,‬והבחירה שבשכל‬
‫העיוני הוא בענייני הנפש‪ ,‬והוא מפני שזה אמת‪.‬‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר ‪ -‬פרק יט‬
‫וככה בענין הבחירה נאמר שבשניהם בשכל המעשי ובשכל העיוני‪ ,‬יש בחירה לאדם‪,‬‬
‫אך עיקר הבחירה נאמר על העיוני לבד שהוא תקון הנפש כי בו בוחר בדברים עיוניים‬
‫על שכן הוא באמת לא מפני שהוא רוצה בכך וחפצו בה משום איזה תועלת לגופו או‬
‫מינו או קבוץ החברה‪ ,‬ונאמר הבחירה גם כן על שכל מעשיי בשתוף השם כי באמת‬
‫אין זה בחירה אלא רצון כי למה בוחר בעשיית המזונות והמלאכות בשביל תקון גופו‬
‫ומדוע רוצה במדות טובות בשביל תקון מינו וקבוץ החברה‪ ,‬אך על שביד האדם לבחור‬
‫ההפך נקרא אף הוא בחירה ומטעם הבחירה נקרא טוב ורע‪.‬‬
‫ועל נפש העיוני הזה נאמר גם בלא דעת נפש לא טוב (משלי י"ט) כלומר אדם כי יהיו‬
‫בו כל הכחות וריקה נפשו מן העיוני שהוא הדעת‪ ,‬לא טוב היות האדם ההוא בעולם‬
‫אך טוב אשר לא נברא‪ ,‬כי אם דעה חסר מה קנה‪ ,‬כאשר זכר איש מבין וסופר וגדול‬
‫ליהודים הרמב"ם ז"ל‪:‬‬
‫ונפש העיוניית הזאת תתחיל להראות כחה בו במדבר ותחל לפעמו כשמגיע לעונת‬
‫הפעוטות שהיא שנה השביעית בשכל ובבחירה בכח מעשיי ותוסיף את כחה בכל יום‬
‫ויום עד תשלום י"ג שנה‪ ,‬ובמלאות הימים האלה יש לו זאת הנפש בשלמותה ואז ידיו‬
‫רב לו בכח העיוני גם כן‪ ,‬כאמור במשנת חסידים מסכת ההרכבה (פרק ב' משנה א')‪,‬‬
‫ומשכנה במוח‪:‬‬
‫‪244‬‬
‫עוד יש יתרון בשכל העיוני מכח המדמה‪ ,‬כי המדמה לא ישיג אלא בחומר וכל ציוריו‬
‫ודמיונותיו יהיה בחומר‪ .‬אך השכל ישיג בצורה עצמה איך הוא‪ .‬א)‪ .‬וכן כח המדמה ידמה‬
‫לפעמים שקר שהוא מה שאינו כך ב)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬השכל העיוני ישיג בצורה עצמה‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ח נפש המדבר ‪ -‬פרק ב‬
‫השגת העיוני היא‪ ,‬השגת מציאות הבורא ומציאות צורות הנפרדות הם המלאכים‬
‫הנפרדים מחומר‪ ,‬לא שמשיג מהות הבורא או המלאכים לפי שאינו בחק הבשריי‬
‫להשיג המהות‪:‬‬
‫והשכל העיוני ישיג הצורות הטבעיות הנושאים על החומר‪ ,‬והוא משיג הצורה‬
‫העצמיית ומפליטה מהחומר הנושא אותה ואז יתאחד שכלו עם הצורה המופשטת‬
‫וישוב הוא והיא דבר אחד‪ ,‬דרך משל‪ ,‬האדם חוקר על צורה העצמיית של הצומח ויצא‬
‫בו שכלו מן הכח אל הפועל והשיג אותה על אמיתתה ונתחדש לו ידיעה ברורה‬
‫באמיתת זה המבוקש שהוא כח הזן ומגדל ומוליד שבה ואז שכלו שהיה זה בכחו‬
‫להשיג נקרא שכל‪ ,‬וההשכלה אשר יצא אל הפועל והשיגה נקרא משכיל‪ ,‬וצורת הצמח‬
‫הנודע לו נקרא מושכל‪ ,‬ואחר שצורת הצומח מוצק בשכל האדם לא חוצה לו נמצא‬
‫ששב שכל ומשכיל ומושכל לדבר אחד באדם‪ .‬ועל דרך זה תבין גם כן מה שאמרו‬
‫הפילוסופים שהבורא יתברך הוא השכל הוא המשכיל הוא המושכל והכל דבר אחד‪,‬‬
‫כי הוא יתברך שכלו אינו דבר נוסף על עצמותו כמו האדם שהוא ושכלו ב' דברים‬
‫הוא אינו שכלו ושכלו אינו הוא אבל נתוסף בו אחר שהיה אדם בקטנותו משולל‬
‫ההשכלה‪ ,‬לא כן הבורא יתברך שהוא שכלו ושכלו הוא‪ ,‬והוא מבין ומביט לכל‬
‫הנמצאים יחד בפועל תמיד וידיעתו זה הוא עצמו סיבות הויתם לכן הוא השכל הוא‬
‫המשכיל הוא המושכל והכל דבר אחד מיוחד‪:‬‬
‫ואחר כי כבר רצה אלהים להודיעך שכל העיוני והשגתו ומן המודעים ולפנים ידע‬
‫לבך ענין כח המדמה והשגתו ג"כ כמובא למעלה (במאמר י"ז פרק ח' ט' י' בו)‪ ,‬לכן‬
‫מעתה נדעה ונרדפה לדעת ההפרש וההבדל שבין זה לזה בהשגתם‪ ,‬והוא‪:‬‬
‫שהעיוני לא ישיג אלא ברוחניות לבד לא בגשם כלל כמו מציאות ה' ומציאות‬
‫הצורות הנפרדות שאינם לא גשם ולא כח בגשם‪ ,‬ועל שאינם גשם משיג מציאותם‪,‬‬
‫ועל שאינם כח בגשם אינו משיג מהותם‪ ,‬והוא משיג ג"כ צורות הטבעיים שהם צורות‬
‫לא גשם ובלתי נפרדות מגשם אבל כח בגשם כמו צורות הצומח והחי והמדבר‪ ,‬ועל‬
‫שאינם גשם השכל ישיג מציאותם‪ ,‬ועל שהם כח בגשם משיג גם כן מהותם‪ .‬אבל‬
‫בדברים הגשמיים אין העיוני בעצמו משיג כלל‪ ,‬לולא המדמה המסביר לו הגשמיות‬
‫שעל ידו משיג גם דרכי הגשמיות לא אותם‪ ,‬הפך ממנו המדמה שאינו משיג אלא‬
‫הגשם לבד‪ ,‬ולכן אפילו הצורות הטבעיות אינו משיג מפני שאינם אלא כח בגשם לא‬
‫גשם‪ ,‬מכש"כ שאינו משיג הצורות הנפרדות שאינם אפילו כח בגשם לולא שהשכל‬
‫יסביר לו מהם ועל ידו משיג אף הוא המשל ודוגמא להם לא בהם‪ ,‬אבל ישיג מהות‬
‫הגשמיים ויבדיל בין גשם לגשם על ידי האיכות והכמות שהם מקריי הגשם ר"ל הצבע‬
‫והתמונה והמדה של הגשם ובאמצעות המקריים הללו יושג הגשם לדמיון להבין‬
‫ולתפוס אותו בסימניו להבדיל בין גשם לגשם‪ ,‬וכמו שהשכל יפשיט ויפריד הצורות‬
‫הטבעיות מן החומר הנושא אותם אף על פי שאין להם מציאות רק בגשם ככה הדמיון‬
‫יפשיט ויפריד המקריים מן הגשם הנושא אותם אעפ"י שאין להם מציאות רק בחומר‬
‫ויצייר לו הגשם בפני עצמו וצבעו או תמונתו ושיעורו בפני עצמו‪:‬‬
‫נמצא המדמה הוא אמצעי ומתורגמן המליץ בין השכל אשר עליו במעלה ובין שאר‬
‫כוחות הגוף אשר תחתיו במעלה‪ ,‬ר"ל מה שמשיג השכל העיוני מן הדברים הרוחניים‬
‫המדמה מקבל זה ממנו ומסביר לו פנים ההם לעצמו על דרך שאינו רוחניי‪ ,‬כלומר‬
‫משלי עפר וגשמיות ודוגמות הקרובים לענין ההוא‪ ,‬והוא מוסר זה לשאר כחות הגוף‬
‫ומתרגם ומסביר להם על דרך גשמיית‪ ,‬ומה שהשיג ההרגש בחושים החיצונים‬
‫הגשמיים הוא מקבל מהם מאזין ומקשיב אותם כמו שהם מוגשמים ועל דרך שאינו‬
‫גשמיי יבדיל בינותם ויתפוס אותם בסימנים בדמיונו‪ ,‬כלומר על ידי המקריים של‬
‫הגשם שהם אינם גשם באמת‪ ,‬והוא מוסר זה אל העיוני בדרך שערים ומסביר ומתרגם‬
‫לו על ידי מקריי הגשם יורנו בדרך יבחר ויקרב אל השכל בדרך חכמה עד יתפוס‬
‫העיון וישפוט השכל בין דבר לדבר ויוציא לאור הצדק‪:‬‬
‫עוד יש הפרש בין השכל להמדמה שהמדמה דבריו לפעמים כלו שקר‪ ,‬ולפעמים הוא‬
‫אמת מצד ושקר מצד‪ ,‬ולפעמים כלו אמת‪ ,‬כמו אם ידמה ספינה של ברזל פורח באויר‬
‫‪245‬‬
‫יהיה כלו שקר‪ ,‬ואם ידמה הארץ בעלת תכלית ושטחיית יהיה אמת מצד ושקר מצד‪,‬‬
‫אמת שהיא בעלת תכלית ושקר שהיא שטחיית אבל היא כדוריית כמובא למעלה‬
‫(מאמר י"ז פרק י')‪ ,‬ואם יקבל מן החוש או מן השכל או מן הקבלה האמיתית ויצייר‬
‫וידמה כאשר קבל יהיה כלו אמת‪ ,‬אמנם השכל כשינצל מן השגיאה לא יסבול השקר‬
‫כי אינו מוטבע עליו כלל אם לא שיטעה וישגה לפעמים‪ ,‬על כן ערך המדמה לערך‬
‫השכל כערך שקר סתם לערך אמת סתם‪ ,‬ור"ל סתם שהוא בחזקתו כן כל עוד שלא בא‬
‫מופת על הפכו ע"כ המדמה בחזקתו שקר כל עוד שלא בא מופת על אמיתת דבריו‬
‫והשכל בחזקתו אמת כל עוד שלא בא מופת על הפכו‪:‬‬
‫‪ .‬ג)‪ .‬הדמיון משקר מפני שמרכיב דברים שאינם במציאות‬
‫רמב"ם פרק א מח' פרקים‬
‫והחלק המדמה הוא הכוח‪ ,‬אשר יזכור רישומי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר‬
‫השיגום‪ ,‬וירכיב קצתם אל קצתם ויפריד קצתם מקצתם‪ .‬ולזה ירכיב זה הכוח מן העניינים אשר‬
‫השיגם ענייני ם שלא השיגם כלל ואי אפשר להשיגם‪ ,‬כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באויר‪,‬‬
‫ואדם שראשו בשמים ורגליו בארץ‪ ,‬ובהמה באלף עיניים על דרך משל‪ ,‬והרבה באלו הנמנעות‬
‫ירכיבם הכוח המדמה וימציאם בדמיון‬
‫המושכל המורגש המומה‬
‫ספר אור השכל ‪ -‬חלק י‬
‫וזה שאחר שתדע שכל ההשגה אנושית בכלל בין קרובה לשכל כמושכלת‪ ,‬בין רחוקה‬
‫ממנו כמורגשת‪ ,‬בין האמצעית אשר ביניהם כמדומה‪ ,‬כלן באות מהשם יתברך‪ ,‬אין‬
‫ספק אצלי שלא יתרחק משכלך ענין ההבדל אשר בין כל משיג ומשיג‪ ,‬ואעפ"כ‬
‫אאעוררך על עניינו‪ ,‬ידוע שכל מי שרדף אחר דבר אחד להשיגו והשיגו יקרא משיג‪,‬‬
‫וכל השגה נחלקת לג' חלקים‪ ,‬והיא מורגשת ומדומה ומושכלת‪ ,‬והמורגשת כליה‬
‫חמשת החושים ידועים‪ ,‬העין והאזן והאף והחיך והיד עם כלל הגוף‪ ,‬והכחות שהם‬
‫נושאים אותם‪ ,‬הם הראות והשמע והריח והטעם והמשוש וההשגה שמשיגים הכלים‬
‫הנזכרים הה' עם הכחות הנזכרים הה' היא בכלל נחלקת לה' השגות כלליות‪ ,‬והן‬
‫השגת הנראה כתפוח על דרך משל‪ ,‬והנשמע בקולו כשיבקע בכח חזק‪ ,‬והמריח כמהו‪,‬‬
‫והמוטעם כמהו‪ ,‬והממושש כמהו‪:‬‬
‫והנה אלה ה' השגות בדבר אחד והוא התפוח‪ ,‬גם תהיינה ההשגות האלו בדברים‬
‫רבים משתנים ומתחלפים אלה מאלה‪ ,‬וההשגה שמשיג הדמיון‪ ,‬שהוא המקבץ אלו הה'‬
‫כחות במח‪ ,‬היא חזקה בעת בטולם ברדפו אחריה לפי כחו‪ ,‬והיא חלושה כ"כ עתים‬
‫בעת שהגוף ישן ואינו חולם‪ ,‬ובעת שהגוף ער ברדפו אחר השגה מכל השגותיו‪ ,‬ומפני‬
‫שאין אדם יכול לצייר כי אם ציורים ידועים לפי טבע האנושות‪ ,‬כשרודף הדמיון‬
‫להשיג השגה שאינה ממין השגותיו‪ ,‬יחלש אפילו להשיג השגותיו הטבעיות שבכחו‪,‬‬
‫כמי שרודף אחר סוס שאינו יכול להשיגו‪ ,‬ומדלג פסיעות גסות כדי למהר להשיגו‪,‬‬
‫ונופל ומשבר רגליו ואינו יכול לזוז ממקומו‪ ,‬שכבר הפסיד גם כחו הראשון ולא השיג‬
‫הנרדף‪ ,‬וההשגה שמשיג השכל האנושי גם היא בעלת כחות ידועים‪ ,‬אין בה כח והכנה‬
‫טבעית להשי ג זולתם‪ ,‬גם הם בעלי גבול לפי טבע המושכל הנגלה והנעלם‪ ,‬והמדומה‬
‫אצל הדמיון המדמה הוא פעל הדמיון בעצמו‪ ,‬וגם ממנו מתפעל כח הדמיון שהוא‬
‫המדמה‪ ,‬וכן המורגש אצל ההרגש‪ ,‬המרגיש הוא פעל ההרגש בעצמו‪ ,‬וגם ממנו‬
‫מתפעל כח ההרגש שהוא המרגיש‪ ,‬וכן המושכל אצל השכל‪ ,‬המשכיל הוא פעל השכל‬
‫בעצמו‪ ,‬וגם ממנו מתפעל כח השכל שהוא המשכיל‪:‬‬
‫ואחר זה תדע שמדרכי ההרגש תכיר דרכי הדמיון‪ ,‬ומדרכי שניהם תכיר דרכי השכל‪,‬‬
‫ומפני שההרגש חיצוני פעולתו קלה להשיג‪ ,‬שגם פעלו חיצוני‪ ,‬ומפני שהדמיון פנימי‬
‫ופעלו ג"כ פנימי הנה הוא קל להשיג מצד רדיפתו ותנועתו המהירה‪ ,‬וכבר מצד שלא‬
‫ישיג מורגש או מושכל שהם לבדם‪ ,‬וכל מה שהוא ממינם עקר המציאות האמתי כלו‪,‬‬
‫והדמיון אינו משיג שום מציאות אמתי לעולם‪ ,‬אבל הוא חמור גרם רבץ בין‬
‫המשפתים‪ ,‬פעם טעה למורגש ושומר מציאותו מה שהשיגוהו החושים‪ ,‬ופעם נוער‬
‫למושכל ושומר מציאות מה שהשיגו השכל‪ ,‬ופעם בודה כל דבר מלבו ואין שום‬
‫מציאות לפעלו‪ ,‬ואע"פ שחושב שכל מה שהשיגו הוא לבדו האמת‪ ,‬ואין אמת זולתו‪,‬‬
‫וזו ההשגה המדומה השלישית היא מטעה ומשבשת כל השגה אמתית נמצא והיא‪,‬‬
‫ובהבטל ההשגה המדומה הנזכרת השקרית‪ ,‬ובהמחות זכרה מלב המרגישים‬
‫והמשכילים‪ ,‬יבולע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים‪ ,‬וחרפת עמו‬
‫יסיר כי פי ה' דבר‪ .‬כלומר סוד השכל נגלה אחר העלמו‪ ,‬ומכאן ואילך צא וחשוב‬
‫‪246‬‬
‫ותראה בשכלך‪ ,‬כי מעלת המשיגים ויתרונם זה על זה הרבה וחזק מאד כפי כח כל‬
‫איש ואיש‪ ,‬וכפי חוזק רדפו אחר השכל לפי דרכיו‪ ,‬שאחר שהוסר המונע השיג כל אחד‬
‫ואחד נשמה יתירה‪ ,‬וחיה וחיי הגדול והקטן שוים בנצחות‪ ,‬ונבדלים במעלה‪ ,‬כי מעלת‬
‫הרודפים הנבואה גדולה ממעלת הרודפים החכמה‪ ,‬ומעלת הנביאים המדברים‬
‫והמחברים גדולה ממעלת הנביאים המתעצמים בנבואה‪ ,‬והנשלחים מעולים מהם‪,‬‬
‫והמשגים חלקי שום טבע כדי לאמת שהשם שלחם מעולים מכלם‪:‬‬
‫ספר אוצר עדן הגנוז ‪ -‬חלק א סימן ג‬
‫ואם כן ראו לך שתלמוד בבחרותך דבר יותר מעולה ממה שלמדת בנערותך‪ .‬כי‬
‫בנערותך למדת דברים מדומים ומשלים וחידות הדומים למציאות זמנך‪ ,‬שאתה הייתה‬
‫אז מלא דמיונות והיית נוטה בכל יכולתך אל המורגשות‪ .‬וכבר ידעת שהנערים אינן‬
‫מח ויבים לשמור מצות עד היותם בני מצוה משלש עשרה שנה ויום א' ואילך‪ .‬מפני‬
‫שכבר התבאר שיש כח בשכל הדברי להבין דברים ולהבדיל ביניהם‪ .‬מפני שכבר‬
‫התקשו מעט האיברים הלחים שהיו מונעי גלוי הכח הדברי‪ .‬ואעפ"כ מתחלה מחנכין‬
‫אותם במצות והם העניינים המדיניים הנרמזים בשם דמיון‪ .‬והבחורים כבר מעיינין‬
‫בבחירות ובכלים ובחפצים ובקצת ענייני הטבעים הידועים‪ ,‬ומעיינים בדבורים ובמה‬
‫שמצווים לפי הלשונות‪ .‬והנערים מתנהגים על פי הדמיון הנולד מהחושים‪ .‬והבחורים‬
‫שומרים הראשון ומשתדלים להבין דבר מתוך דבר‪ .‬והדעת מנהיג לקטנים‪ ,‬ותבונה‬
‫לבחורים שמתגלה כח הדברי בהם‪ ,‬ורוב ענייניהם טבעיים מפני רתיחת הדם שעדיין‬
‫לא כבה אש חשקם מן העולם הזה ומהבלי הבליו אשר אין יתרון למי שנמשך אחריו‬
‫להשיג העניינים שהם תחת השמש אשר הם כולם הבל ורעות רוח‪:‬‬
‫ואמנם הזקנים שנאמר עליהם שהם החכמים‪ ,‬שהחכמה מנהגת אותם‪ .‬כמו שאמרו ראוי‬
‫ז קן זה שקנה חכמה‪ .‬ונשתלשו בשלש מעלות כי הם בעלי דעת שקבלוה בעת למודם‬
‫בנערותם‪ ,‬והם בעלי תבונה שקבלוה בעת למודם בבחרותם‪ ,‬והם בעלי חכמה שקבלוה‬
‫בעת למודם בזקנותם בעת שבטלו הדמיונות השקריות‪ ,‬שהם התחלות אמתיות אצלם‪.‬‬
‫כשקבלום וחסרו החפצים המובחרים שהם הכלים הכלים מהרה שהיו בתחלה נאהבים‬
‫ושבו עתה שנואים ונמאסים‪ ,‬ונעדרו ההבלים הארציים והתחדשו והתחזקו החשקים‬
‫השכליים האלוהיים והעיונים הנבואים המוספים חשק על חשק‪ ,‬וחשוקיהם כסף בכל‬
‫יום ויום תמיד‪ ,‬עד הגיע יום המעביר אשר בו החשק יתגבר לנפש כל צדיק וזך ובר‪ .‬כי‬
‫אז יבדק בשתי קצותיו ויחבר ויקשר וידבק בשם המיוחד והיה המשכן אחד‪ .‬ואם כן‬
‫אין לסמוך על למוד הנערות ולא על למוד הבחרות כי אם על למוד הזקנה‪ .‬ואמנם יש‬
‫בחורים שהם יותר רעים מן הנערים‪ ,‬ויש זקנים יותר רעים מהבחורים‪ .‬אבל לא דברנו‬
‫אלא על הלומדים ושומרים מה שלמדו בכל זמן‪ ,‬כי זולתם אצלי בהמות וחיות ואם‬
‫שמם אדם ודמות פניה"ם פנ"י אד"ם‪ .‬ויש ויתכן שמי שהוא בחור שלם יתקרב לפני‬
‫זקנותו אל מעלת הזקנים הנזכרים‪ ,‬מפני קרבת הזמן שביניהם ורוב הלמוד המופלא‪.‬‬
‫וגם יש נערים מתקרבים אל מעלת הבחורים מפני זאת הסבה בעצמה‪ .‬אבל הגיע‬
‫הנערים אל מעלת הזקנים זה נמנע מפני רחוק הזמן שביניהם ומיעוט הלמוד‪ .‬ולפיכך‬
‫אם תרצה שיתאמת לך דבר מכל מה שאומר אותו לך אל תכחיש מה שאין לך יכולת‬
‫להכחישו‪ .‬אבל בקש מופת על מה שנאמר לך אם תרצה לדעת אמתתו‪ ,‬וקבל‬
‫הקדמותיו הראויות לו‪ .‬ואם יש כח במלמדך להביא מופת על מה שמסר לך בקבלה‬
‫קבל מופתו אחר התבונה‪ ,‬ואם אין בו כח על זה עמוד עם קבלתך עד שיובא לך מופת‬
‫סותר קבלתך‪:‬‬
‫‪247‬‬
‫והשכל יוכל להשיג גם בחומר עצמו איך הוא מהותו באמת‪ ,‬אך אין זה אלא בכח‬
‫הדעת‪ ,‬א)‪ .‬לא בכח ציור ממש‪ .‬נמצא כי בהצטרף שניהן יחדיו‪( ,‬השכל והדמיון) יהיה ב'‬
‫תועליות‪ ,‬שישיג הדמיון ציור ממשי ואמיתי‪ ,‬ב)‪ .‬לפי כי הדמיון הוא כלי השכל ושל המדמה‬
‫יחד‪ .‬ג)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬תפישת עצם מהות החומר הוא רק בשכל העיוני‪.‬‬
‫מה היא מהות החומר? האם מה שאנו רואים בחוש? אך השכל העיוני שופט שאינו כן‪.‬‬
‫ניקח למשל חתיכה של שעווה שזה עתה רדו אותה מן הכוורת‪ .‬עדיין לא אבדה לה מציקותו של‬
‫הדבר שהכילה‪ ,‬ועדיין נותר בה מריח הפרחים שמהם נאספה‪ ,‬צבעה‪ ,‬תבניתה וגודלה נראים לעין‪,‬‬
‫היא קשה‪ ,‬היא קרה‪ ,‬אפשר למשש אותה‪ ,‬ואם תקישו עליה תשמיע איזה קול‪ .‬כל הדברים‬
‫העשויים לגוף שיהיה מוכר הכרה מובחינת‪ ,‬נמצאים בגוף שלפנינו‪ .‬בשעה שאני מדבר‪ ,‬מקרבים‬
‫חתיכה זו אל האש‪ ,‬הטעם שנשאר בה פג והלך‪ ,‬ריחה מתנדף‪ ,‬צבעה משתנה‪ ,‬תבניתה מתשתשת‪,‬‬
‫גודלה עולה‪ ,‬היא נעשית נוזלית‪ .‬היא מתחממת‪ ,‬כמעט אי אפשר למשש אותה‪ ,‬ואם נקיש עליה לא‬
‫תשמיע קול‪ .‬האם השעווה עצמה נשארת גם לאחר שינוי זה‪ .‬התשובה חומר השעווה עצמו עדיין‬
‫קיים כמצ יאות התופסת מקום בחלל‪ ,‬וכל התכונות שהיו לה אינם עצם החומר אלא תכונות ארעיות‬
‫שיכולות להשתנות לפי המצב‪ .‬אבל מהות החומר אינו מה שנתפס בחוש אלא בשכל העיוני‪.‬‬
‫בספר תורת הנפש לרבי בחיי אבן פקודה כתב וזה לשונו‪ ,‬מדת העצם הגופני היא להתפשט לשלש‬
‫פאות והם‪ :‬האורך‪ ,‬הרוחב‪ ,‬והעומק‪ .‬להסגר בשעור מוגבל‪ ,‬להשאר במקום המסוגל לחומר‪ ,‬להיות‬
‫מוקף בשטחו‪ ,‬למנוע עצם אחר מלאחוז מקומו‪ ,‬ואין ביכולתו להכיל צורות המתנגדות זו לזו בזמן‬
‫אחד‪ ,‬ולכשרנו לקבל מקרים הנאותים יש קץ‪.‬‬
‫ב)‪ .‬כאשר האדם מפעיל את השכל העיוני אזי מתחברים השכל והדמיון יחד‪ ,‬ומקבלים ציור‬
‫ממשי חי‪ ,‬וגם אמיתי‪.‬‬
‫ספר אמונה ובטחון לחזו"א ‪ -‬פרק א‬
‫כאשר זכה שכל האדם לראות אמתת מציאותו ית' מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ‪ ,‬ונשמתו נעימה‬
‫עליו‪ ,‬והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ד'‪ ,‬וכל תענוגי בשרים חמקו עברו‪ ,‬ונפשו‬
‫העדינה מתעטפת בקדושה וכאילו פירשה מגוף העכור ומשוממת בשמי שמים‪:‬‬
‫ג)‪ .‬הדמיון כלי השכל והמדמה יחד ומזה הנבואה‬
‫מלבי"ם לספר ישעיה פרק ל פסוק י‬
‫רואים‪ ,‬חוזים ‪ -‬פעל חזה‪ ,‬בא תמיד על ראיית הלב בעינים הפנימים‪ ,‬אם יצייר בנפשו תמונה‬
‫דמיונית‪ ,‬או ציור שכלי‪ ,‬נאמר שחזה בעין הדמיון או השכל‪ ,‬ועקרו בא על ציור הבב"ת והבלתי‬
‫גשמי בדרך מוגבל וגשמי ותמונה דמיונית‪ ,‬וע"כ בא על מחזה אלהים תמיד‪ ,‬כמ"ש ואנכי חזון‬
‫הרביתי וביד הנביאים אדמה‪ ,‬מ"ש ביד הנביאים אדמה‪ ,‬מבאר מ"ש ואנכי חזון הרביתי‪ ,‬שהוא‬
‫שהשיגו הנביאים דמיונות‪ ,‬ויהיה חזה משתתף עם שאול עשינו חוזה (למעלה כ"ח)‪ ,‬גבול בענינים‬
‫הבלתי מוגבלים‪ ,‬ומצד זה יקרא הנביא הצופה במראות אלהים חוזה‪ ,‬והרואה בעיני בשר על עניני‬
‫העם לישר מעשיהם בין אדם לחברו היה נקרא רואה‪ ,‬שמואל היה שופט ודן בין אדם לחברו‪,‬‬
‫ונקרא רואה‪ ,‬וזה כונת הספור לפנים בישראל כה אמר האיש וכו' לכו עד הרואה‪ ,‬כי לנביא היום‬
‫יקרא לפנים הרואה‬
‫‪248‬‬
‫נמצא כי הנפשות והכוחות הנ"ל נקרא חומר בערך השכל העיוני‪ ,‬כי הוא צורה לכולם‪ .‬א)‪.‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬השכל העיוני צורה לכולם‬
‫ספר באר מים חיים פרשת בראשית ‪ -‬פרק ג‬
‫בחינת השכל הנעלם והוא הנקרא בדברי מרן הרב איש אלהים מורינו הרב ר' חיים‬
‫ויטאל (בעץ חיים שער קיצור אבי"ע) שכל העיוני כי השכל הזה אינו בא אל האדם כי‬
‫אם אחרי העיון בו בחכמת שכל המעשים אשר עליו‪ ,‬וכשהוא מעיין ומחשב בחכמתו‬
‫שבראשו אז בא לו שכל חדש משכל העיוני הלז‪ ,‬לדעת השכלת הדברים שירצה‪ ,‬והוא‬
‫הממוצע בין שכל המעשה אשר תמיד בחכמת אדם ובין שורש חיות של אדם הזה אשר‬
‫משם שואב כל חכמתו‪ ,‬והוא נעלם ונגלה תמיד‪ ,‬הוא נעלם בשורש מקור החיות ונגלה‬
‫בעת אשר יבקש האדם ליתן דעתו ושכלו להתבונן בדבר הצריך להבין בו‪.‬‬
‫השכל העיוני הוא נשמת אלוה ממעל‪.‬‬
‫ספר באר מים חיים פרשת ויקרא ‪ -‬פרק א‬
‫לולי רחמי ה' וחסדיו כי מעולם המה והותיר לנו שריד שורש נשמתנו אשר בקרבנו‬
‫נשמת אלוה ממעל והוא השכל הנעלם המוזכר בדברי מרן האר"י ז"ל (בעץ חיים שער‬
‫קיצור אצילות בריאה יצירה עשיה פרק י' וקראו שם שכל העיוני‪ .‬בבחינת שני חלקי‬
‫השכל המוזכר שם‪ ,‬שכל מעשיי‪ ,‬ושכל העיוני‪ .‬כי שכל המעשה הוא השוכן תמיד‬
‫במוח האדם להיות לו עינים פקוחות על כל דבר ודבר במושכל ראשון שלא יכשל‬
‫באבן ובאגרוף וכדומה וזה השכל נמצא גם בבהמה וחיה לפי דרכה וכמאמר חז"ל‬
‫(בבא קמא נ"ד ע"ב) בשור פקח איבעי ליה לעיוני כו'‪ .‬ושכל העיוני הוא הנקרא שכל‬
‫הנעלם כי הוא אינו שורה ושוכן תמיד במוח האדם כמו שכל המעשה כי נעלם הוא‬
‫ממנו ואך הוא מתגלה לו אחר שיושב ומעיין על איזה דבר‪ ,‬כאשר אתה תחזה כשאדם‬
‫רוצה לפעמים לחדש איזה דבר להמציא בשכלו איזה המצאה חדשה המצטרך לו‬
‫שאינו מרגיש עתה בשכלו אשר עליו הנה הוא יושב ומחשב ומעיין בשכלו ובא אל‬
‫שכל חדש מה שלא ידעהו עד עתה‪ ,‬בכל אדם לפי מה שהוא אם בתורה ועבודה אם‬
‫בהתנהגות עניניו במעשה העולם‪ ,‬ועל כן נקרא שכל העיוני שאינו בא לאדם אלא‬
‫אחר העיון בו והוא הנקרא עיני השכל שבא משכל העיוני‪ .‬והמציא הקב"ה וברוך שמו‬
‫מציאת השכל העיוני הלז בכדי שיהיה הממוצע והמחבר את שכל המעשה אשר במוח‬
‫האדם עם שורש קדושת חיות הרוחניות של אדם במקור שורש נשמתו בשמי השמים כי‬
‫המה נפרדים זה מזה‪ ,‬זה נגבל ונתצמצם במוח האנושי‪ ,‬וזה נעלם ונסתר במקומו ואינו‬
‫נגלה ונגבל ונתפס בשום מקום מורה‪ ,‬ובא הכתוב השלישי והכריע ביניהם הוא השכל‬
‫העיוני הלז אשר ניתן בו כח שניהם שהוא תמיד נעלם ונסתר במקור שורש חיות‬
‫הרוחניות של האדם וגם הוא בבחינת נגלה שמתגלה לאדם אחר שנותן דעתו‬
‫ומחשבתו לבקשו ולדורשו באשר ימצא לו‪ ,‬ועל ידי זה יתוודע לו חדשות ודעות‬
‫אחרות על ידי השכל העיוני הלז ממקור שורשו למעלה‪ ,‬והוא בחינת משה רבינו ע"ה‬
‫שגם הוא היה בחינת הממוצע בין ישראל לאביהם שבשמים‪ .‬שהיה בחינת איש‬
‫אלהים‪ ,‬מחציו ולמטה איש‪ ,‬מחציו ולמעלה אלהים כמו שאמרו חז"ל (דברים רבה‬
‫פרשה י"א‪ ,‬ד') כאשר הארכנו שם עיין שם‪ .‬והשכל הזה הוא הנקרא אלף כאשר‬
‫ביארנו שם‪ ,‬ועוד כי אלף הוא פלא המורה על שהוא נעלם ונפלא ממוח האדם שאינו‬
‫שורה תמיד במצחו ומוחו‪ ,‬רק אם תדרשנו ימצא לך‪ .‬ועל השכל הזה נאמר (בראשית‬
‫ד'‪ ,‬ז') ואתה תמשל בו כי השכל הזה הוא מושל על התאוה לפי שהוא דבוק במקור‬
‫שורש הרוחניות חלק אלוה ממעל‪ ,‬וכשאדם מיישב עצמו בשכל הזה לכבוש התאוה‬
‫תחת ידו אז נקרא אדם שהאלף מושל על הדם דם מרה והם נמשכין אחריו לעבוד‬
‫עבודת גבוה בכל מיני חשק ותאוה וזירוז בסוד מאמר הכתוב (משלי ט"ז‪ ,‬ז') ברצות ה'‬
‫דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ואמרו חז"ל (בראשית רבה פרשה נ"ד‪ ,‬א') זה יצר‬
‫הרע כי בין הכל נקרא אדם השלם‪ ,‬והבן‪ .‬ועל כן אמרו חז"ל (בבא מציעא קי"ד ע"ב)‬
‫אתם קרוין אדם ואין אומות העולם קרוין אדם‪ ,‬רצה לומר אדם השלם כי המה בשר‬
‫ודם לבד הנמשכין אחרי כוחות היצר הרע ואין להם בחינת אל"ף הלזו הנקשרת‬
‫בנשמת אלוה ממש‪ ,‬ואד"ם חושבן מ"ה הרומז לשם מ"ה החדש הנעשה אחר השבירה‬
‫כנודע‪ .‬ועל כן אמרו חז"ל (חגיגה י"ג ע"ב) ד' מיני גאים וכו' ואדם מתגאה על כולם‬
‫כי זה הוא גאותו שנקרא אדם ונקשר בפלא העליון סוד האל"ף שאין כמותו בזה בכל‬
‫הארץ‪ ,‬כי הלא לכולם נתן ה' חכמה וחיות בהנה להתנהג בהן‪ ,‬ואכן חיבה יתירה‬
‫נודעת לו בשכל הנעלם מכל רעיון להמשיך על נפשו תמיד מוחין ואורות חדשים‬
‫מקדושה של מעלה‪:‬‬
‫‪249‬‬
‫ובזה תבין ענין החלום‪ ,‬א)‪ .‬כי הנה בעת השינה נשאר בגוף נפש המרכבת והצומחת והבהמית‪,‬‬
‫ואינו יוצא ממנו רק נפש המדברת הנקרא שכלית‪ ,‬וכיון שהופשטה מן החומר משגת לדעת ולראות‬
‫חזיונות עליונים‪ ,‬ובאה וחוקקת החזיון ההוא בכח המדמה הנקרא נשמת הנפש השכלית‪ ,‬ואין בה‬
‫דיבור‪ ,‬והמדמה מראה לאדם מה שראה השכל‪ ,‬ולפי שהוא (המדמה) כלי השכל הנ"ל‪ ,‬אין בו כח‬
‫לקבל הדברים באמיתתן‪ ,‬ולכן אין חלום בלא דברים בטלים‪ ,‬וגם כי הוא דמיון מה שראה השכל‬
‫ולא הדבר עצמו שראה‪ .‬והנה נתבאר ענין כחות נפש האדם אשר בו מד' יסודותיו‪.‬‬
‫‪.‬הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬ענין החלום‬
‫ספר עץ חיים ‪ -‬שער נ פרק ח‬
‫בקהלת רבה אמר ר' יודן הגוף אומר לנשמה והוא נפש היסודות והנשמה אומר לנפש‬
‫שהיא מאופני העשיה והנפש למלאך שהוא רוח דיצירה עולם המלאכים והמלאך‬
‫להקדוש ברוך הוא שהוא יושב על כסא הכבוד והיא הבריאה ע"י נשמה שנחצבה משם‬
‫וזהו ענין החלום‪:‬‬
‫ספר הברית ‪ -‬חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר ‪ -‬פרק יג‬
‫החלומות באים מכח המדמה שבנפש החי אשר במדבר לא מנפש השכליית המדברת‬
‫אשר בו‪ ,‬לכן הוא פועל פעולתו גם בעת שאין השכל בגוף היא עת השינה‪ .‬בראשונה‬
‫נחפשה דרכי המדמה על פי מדותיו ונחקורה על אודותיו ונראה מה יהיו חלומותיו‪.‬‬
‫באחרונה נתבונן על כל פעולותיו במשער אשר בו בלילות בחזיונותיו‪:‬‬
‫ומעתה שמעו נא החלום הזה אשר בעת השינה שאז נפש השכליית שבו יוצא מן האדם‬
‫עד עת קץ אשר יעיר משנתו‪ ,‬ומכ"ש שיצאו אז שאר הנפשות אשר באדם היותר‬
‫חשובים ממנה לדעת המקובלים‪ ,‬ולא נשאר אז בגוף רק נפש החי ומה שלמטה ממנה‬
‫כלומר נפש הצומח וכח הדומם כי משכלו ומעלה הוא גבוה מכל חי והוא חסר כל‬
‫אלה בשעת השינה‪.‬‬
‫וארא בחלומות הנה בני עליה המה מועטים אשר נפש השכליית שבהם יעלו בהר ה'‬
‫בעת השינה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו‪ ,‬כמו שאמרו בזוהר (פרשת לך לך דף פ"ג‬
‫ע"א) וז"ל נפשא דזכאת לסלקא אתחזית קמיה דסבר אפי יומין ומתדבק ברעותא‬
‫לאתחזאה בתיאובתא עלאה למחמי בנועם מלכא ולבקרא בהיכליה עכ"ל‪ ,‬ורוב בני‬
‫אדם נפשם השכליית אינם עולים למעלה אך נדחים ממקום המעלה כאשר אמרו‬
‫באותו זוהר‪ ,‬ואז השכל אינו רואה כלום מדברי אמת‪ ,‬והמדמה הנשאר בגוף בעת‬
‫השינה לבדו הוא השליט עלי הגיון בתנומות והוא המשביר מעצמו ומדמה לו ענינים‬
‫וסעיפים בתנומות כאשר הוא רגיל לדמות תמיד ביום‪ ,‬והוא אין אתו יודע זולת‬
‫הרכבת חמשה חושים הגשמיים מאשר השיג מכבר הכרוכים ומונחים בקרן זוית‬
‫דמיונו‪ ,‬ומדמה לו לאדם כאלו הוא פועל המוחשים עתה בהרגש החיצון ממש והאדם‬
‫אינו יודע שהיא על חלומותיו ועל דבריו של המדמה‪ ,‬ורוב אלה החלומות הוא מן‬
‫הענינים שכבר הרגיש בהקיץ‪ ,‬ולכן כל הדברים האלה דברים בטלים והחלומות שוא‬
‫ידברו את כלם ישא רוח כחלום יעוף‪ ,‬והם באים לפעמים מחמת מזג הגוף‪ ,‬כי‬
‫בהתגברות הרטיבות בו יראה גשם שוטף וימים ונהרות‪ ,‬ובהתגברות מרה האדומה בו‬
‫יראה אש ומלחמות וקטטות ומריבות‪ ,‬וכשירבה דמיו יראה מיני גוונים יפות מראה‬
‫ודברי שחוק וטיול ומאכל ומשתה‪ ,‬ובהתגברות בו מרה השחורה יראה פחדים ואימות‬
‫וצרות‪:‬‬
‫ולפעמים החלומות הולכים אחר הפה ובאים מטבע המזונות שאכל ביום אתמול‬
‫ומאכל אשר היתה בפיהו‪ ,‬ולפעמים באים החלומות לפי הרהורי הדברים שנשתקע‬
‫בהם בשינה וחזון לבם ידברו כי בא החלום ברוב ענין שהרהר ביום אתמול או קודם‬
‫השינה‪:‬‬
‫ומטעם זה אין אדם מתבייש בחלום שאם היה מתבייש לא היה נראה לו שהוא שוכב‬
‫ומשחק עם אשה‪ ,‬מפני שלא היה מתבייש בשעה שהרהר בעצם היום שעבר כי אין‬
‫אדם בארץ אשר ידע הרהורי חבירו‪ ,‬אבל ירא שמים יוצא ידי שניהם הוא מתבייש‬
‫להרהר ביום מפני יודע מחשבות כי אלהים יראה ללבב‪ ,‬אף הוא נשמר מכל דבר‬
‫בחלומות ולא בא לידי קרי בלילות‪:‬‬
‫גם יקרה לפעמים לשכל נפש רשע המשוטט אנה ואנה בעולם משוט בארץ ומתהלך בה‬
‫שמתחברים עמו מלאכי רעים וכחות חיצוניים הנקראים שדים ומראים לו דברים אשר‬
‫‪251‬‬
‫רובם ככלם כזבים והבלים‪ ,‬כאשר אמרו בזוהר הנזכר וז"ל אי לאו דכיאת אסתאבת‬
‫בינייהו ואתדבקת בהו ולא סלקא יתיר ולזמנין דחייכין ביה ומודיעין ליה מלין כדיבין‬
‫וכדין אזלא כהאי גוונא כל לילא עד דיתער בר נש עכ"ל‪.‬‬
‫והנה החלום הזה גם מה שבו מן האמת לפעמים מדברים הקרובים לבוא אף הוא על‬
‫ידי השדים אשר המה רוחין מסאבין כמו הדברים בטלים שעמו על כן חלום אחד הוא‬
‫כאשר אמרו בזוהר (פרשת חיי שרה דף ק"ל ע"א) וזאת אשר דבר שם כל אינון רוחין‬
‫מסאבין נקטין לה ואתדבק בה באינון דרגין תתאין דשטיין בעלמא ואינון מודעין לה‬
‫מלין דאינון קריבין למיתי בעלמא ולזמנין דמודעין לה מלין כדיבין וחייכין בה עכ"ל‪.‬‬
‫ואף גם זאת הוא בעתים רחוקים שיזדמן שירכיבו בו קצת מן האמת‪ ,‬אך רוב החלומות‬
‫ממין הזה אין בו מ ן האמת כלל וכלה שקר חזו שוא ותפל ובושו החוזים ובעלי‬
‫החלומות ההם‪ .‬ולפעמים לא יתחברו השדים עם שכל האנושי המשוטט‪ ,‬בסודם לא‬
‫יבא נפשו‪ ,‬אבל ירד השד אל הגוף השוכב וילחש באזנו לתוך עומק חור האוזן מה‬
‫שירצה‪ ,‬והעד אם תלחש באוזן הנער הקטן בשעה שהוא ישן מה שתדע שחביב עליו‬
‫למחר יאמר לך שכך וכך חלם לו אם תשאל אותו על חלומו‪:‬‬
‫ולפעמים יבא אז כח המשער אף הוא בתוך כחות המדמה וישער איזה דבר מעניני‬
‫האדם וכן יהיה באמת‪ ,‬אמנם על הרוב סגור יהיה הדבר המשוער לו בסעיפים‬
‫וחזיונות ומשאות שוא והבלים הרבה אשר סבבוהו מכח המדמה כדרכו לצייר נמנעות‬
‫וכזבים בתנומות עלי משכב ולחלום מהתלות‪:‬‬
‫אמנם לאיש צדיק ובר לבב נפשו השכליית עולה אל השכל הפועל לדעת‬
‫הפילוסופים‪ ,‬ולדעת המקובלים היא עם הנפשות הקדושות היותר חשובים ממנה שבו‬
‫עולים אל פני האדון ה' בגבהי מרומים בהר ה' במקום קדוש בשמים ממעל ושם רואה‬
‫דברים אמתיים‪ ,‬והנפש מראה כל זה לגוף מרחוק על ידי כח המדמה בדברי משל‬
‫ומליצה הדומה לענין‪ ,‬כי אי אפשר להסביר לגוף אותן הדברים כי אם על ידי המדמה‪,‬‬
‫כי המדמה הוא דבר נצרך גם ביד הנביאים גם בחלומות‪ ,‬אך בחזרתה למטה והיה‬
‫כאשר תרד מתקרבים אצלה רוחין מסאבין ומגידים לה עוד דברים אחרים ומודיעים‬
‫לה הבלים רבים כדי לבלבל בהם את האמת עד כי נשאר האמת בערך השקר כערך‬
‫הבר בתבן‪ ,‬כמו שאמרו בזוהר (פרשת חיי שרה הנזכר) ז"ל וכד נחתא כל אינון חבילין‬
‫טריקין בעאן להתקרבא בההוא מלה ואינון מודעין לה מלין אחרנין וההיא מלה‬
‫דנטלא זו אינון קדישין בין אינון אחרנין איהי כעבורא גו תיבנא עכ"ל‪ ,‬ובלילה ההוא‬
‫כשזכה שעלתה נפשו בעולם העליון לומד שם לפעמים איזה חידושי תורה וזוכר אותו‬
‫למחר‪ ,‬ולפעמים אם נתדבקו בו בירידתו מאינון חבילין טריקין ישכח אותו‪:‬‬
‫אולם ברצות ה' לפעמים להודיע דבר לבן אדם אז יגלה אזנו בחלום בחזיון לילה‬
‫בנפול תרדמה על אנשים כחלום פרעה וכדומה‪ ,‬ועל זה נאמר אשר האלהים עושה‬
‫הגיד לפרעה (בראשית מ"א)‪ ,‬וחלום זה הוא על ידי מלאך הקדוש‪ ,‬כמו שאמרו בזוהר‬
‫(פרשת וישב דף קפ"ג) וז"ל מלאכא אודע לנשמתא ונשמתא לבר נש וההוא חלמא‬
‫איהו מלעילא עכ"ל‪ ,‬וחלום כזה עליו אמרו חז"ל (בפרק הרואה) שהוא אחד מששים‬
‫בנבואה כי הוא אמת ויציב חלמא ומהימן‪ ,‬אמנם על שהורק מכלי אל כלי ועל השנות‬
‫החלום פעמים תחלה ממקום הכבוד לנשמה על ידי המלאך ואחר כך מן הנשמה לגוף‬
‫על ידי המדמה לכן אף גם זאת אי אפשר שלא יהיה בו שום דבר בטל במקצת‬
‫ממשמוש יד המדמ ה‪ ,‬וכאמרם ז"ל (באותו פרק) אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי‬
‫כשם שאי אפשר לבר בלי תבן כך אי אפשר לחלום בלי דבר בטל‪:‬‬
‫ולפעמים אפילו מה שהגוף רוצה המדמה מראה לו הענין ההוא בדברים אחרים‬
‫הדומים לענין ההוא לא אמיתות הענין‪ ,‬כמו כשיקרה בעת השינה כאב מה בגוף‬
‫מאיזה פגע כמו אבן שנתגלגל תחת צדו או כי יקרה כאב בגוף מחמת הדם שנצרר‬
‫באיזה מקום בו אזי כשהמדמה רוצה להבין ולהורות זה לגוף אזי יראה על ככה‬
‫בחלומו כאלו איש או זולתו מן המזיקים הדפו בכלי מעשה באותו חלק בגופו‪ ,‬ואם‬
‫יתגלה מן מכסהו ויתקרר בעת השינה מחלים לאדם ההוא שהוא עת חורף‪ ,‬וככה‬
‫כאשר יחלום הרעב שבא באש ובתנור ואינו אלא חמימות גופו מפני זלעפות רעב‪ ,‬וכן‬
‫כי יקרה כאב ברגליו נדמה לו בחלומו שהוא צריך לרוץ אורח ברגליו ואינו יכול והוא‬
‫נרדם ויעף‪ ,‬ולפעמים בא לו זה בהיותו נצרך לנקביו‪ ,‬והסיבה בכל האמור בעבור שכן‬
‫דרכו של המדמה להרכיב המוחשים על דבר כזבו בת ציור המתעה ומטריד את האדם‬
‫מדרך אמת גם בעת ההקיצה במקום שאין יד שכלו מגעת לעכב אותו מציורים כוזבים‬
‫ההם מה גם בחלום חזיון לילה שהשכל אז בל עמו‪:‬‬
‫ואודיע לך אחי וראש שבחלומות הצודקים שזכרנו אם יהיה בסוף הלילה יתקיים‬
‫בקרוב ואם יהיה בתחילת הלילה יתאחר הדבר‪ ,‬ובהיות שאמרו חז"ל כל החלומות‬
‫הולכים אחר הפה‪ ,‬לכן הפותר חלום לעכו"ם שיעבוד ע"ז הוא עובר על לפני עור לא‬
‫תתן מכשול (ויקרא י"ט)‪ ,‬וככה הפותר חלום ליהודי שיחטא כאלו הוא החטיאו ועל‬
‫‪251‬‬
‫זה נאמר מחטיאי אדם בדבר (ישעיה כ"ט)‪ ,‬ואם נשנית לו חלום אחד פעמים בלילה‬
‫אחד קרוב הדבר וממהר אלהים לעשותו כנאמר אצל חלום פרעה ועל השנות החלום‬
‫אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו (בראשית‬
‫מ"א)‪ .‬גם הזהר בני שאל תספר חלום למי שאינו אוהב אותך‪ ,‬גם תזהר שלא תקנה‬
‫מאדם חלומו הרע כי יתקיים בך‪ ,‬וכן אל תקנה משום אדם החולי שלו‪ ,‬גם אם בחלום‬
‫אמרו לאדם בשורה טובה או ראה אליהו הנביא ז"ל בחלום אל יגלה לשום אדם‬
‫אפילו לאשתו רק ישמור הדבר בלבו‪ ,‬גם לא יספר אדם חלום של ראובן לשמעון‬
‫שונאו משום ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט) כמובא בספר חסידים (סימן תמ"א)‪ ,‬אם‬
‫רואה אדם בחלומו על איש יהודי שימות או יחלה או שאר צרה יתפלל עליו ויתן‬
‫צדקה בעדו ויתענה עליו אם אפשר‪ ,‬ואם לאו יאמר לו ברמז דק שצריך רחמי שמים‬
‫ויעשה תשובה ותפלה וצדקה‪ ,‬אבל לא יאמר לו בפירוש שחלם עליו שימות וכדומה‬
‫מפני שמחמת רוב הפחד יכול הוא שימות בלא עתו‪ ,‬ויש נספה מחמת אימה‪ ,‬וכבר קרה‬
‫מעשה כזאת בעולם ומת האדם מפחד‪:‬‬
‫‪252‬‬
‫ועתה נבאר בנפש השכל האמיתי‪ ,‬שכל מגמת' אינו אלא בענייני המצות לקיים רצון‬
‫קונו ית"ש‪ ,‬והיא באה מי' גלגלי דעשיה הנקרא אופנים‪ ,‬א)‪ .‬וגם היא כלול' מד' כוחות שהם‬
‫ד' יסודות העליונות של השמים ההם‪ ,‬וכ"א מהם מורכב ג"כ מחומר וצורה‪.‬‬
‫אח"כ קונה רוח השכלי מעולם היצירה אשר בו י' כתות מלאכין ונכללין בד' יסודות אשר‬
‫שם מורכבים מחומר צורה‪.‬‬
‫אח"כ קונה נשמה מבריאה שיש בה י' דרגין נכללין בד' יסודות אשר שם מורכב מחומר‬
‫וצורה‪ .‬וכל ג' אלו נקרא עבד להשי"ת‪,‬‬
‫ואח"כ זוכה לנרנ"ח מן האצילות מד' יסודות אשר שם ואז נקרא בן אל השי"ת‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬נפש מאופני העשיה הוא השכל האמיתי והוא עיקר צורת אדם‪ .‬כי כל מגמתו הוא לעשות‬
‫רצון קונו‪.‬‬
‫ספר עץ חיים ‪ -‬שער נ פרק ח‬
‫כי הנה נפש של האדם מצד הד' יסודות אינו נקרא נפש‪ ,‬אלא נשמת רוח חיים‪ ,‬שהיא הנותנת חיים‬
‫גופני לגוף‪ ,‬וממנה יוצאת הנשימה דרך האף‪ .‬כי עליה נאמר ויפח באפיו נשמת חיים‪ ,‬ואמרו במדרש‬
‫זו האופיא לשון אף‪ .‬ועליה נפש האמיתי מאופני עשיה וז"ש אח"כ ויהי האדם לנפש חיה‬
‫ותרגומו לרוח ממללא‪ .‬וז"ש בקהלת רבה אמר ר' יודן הגוף אומר לנשמה והוא נפש היסודות‪.‬‬
‫והנשמה או מר לנפש שהיא מאופני העשיה‪ .‬והנפש למלאך שהוא רוח דיצירה עולם המלאכים‪.‬‬
‫והמלאך להקדוש ברוך הוא‪ .‬שהוא יושב על כסא הכבוד והיא הבריאה ע"י נשמה שנחצבה משם‪.‬‬
‫נפש דד' יסודות אינה האדם‪ ,‬אלא היא יצר הרע ואין נפש האדם נקרא נפש אלא מאופני‬
‫העשיה‪.‬‬
‫ספר עץ חיים ‪ -‬שער נ פרק ז‬
‫אין נפש האדם נקרא אלא מנפש דעשיה שהם אופנים ורקיעים דעשיה ומשם ולמעלה‪ .‬אך‬
‫בחי' נפש דאדם שבד' יסודות דעשיה הם נפש הבהמית‪ .‬כמ"ש ורוח תשוב אל האלקים וגו' ורוח‬
‫האדם העולה וגו' ורוח הבהמה היורדת למטה לארץ‪ .‬וזה הנפש הבהמית שבאדם שבד' יסודין‬
‫נחלקת לב'‪ .‬בהמות וחיות טהורות דדכיא‪ .‬וכן ד' חיות טבעיות מלאכים דדכיו הממונין על ארבע‬
‫יסודות‪ .‬ויש שדים חיות טבעים דורסים דטומאה אשר בד' יסודות ג"כ‪ .‬ואלו החלקים הב' דנפש‬
‫הבהמית נקרא יצ"ט ויצה"ר‪ .‬והם כסא ומלבוש לנפש האדם דעשיה‪ .‬כדי שעל ידו תתלבש בגוף‬
‫הממשי‪ .‬ולכן הם סוד קרבנות בהמה ועוף כו' כי הנפש הבהמית היא החוטאת ואלו מגדלים ויועצים‬
‫הגוף וכל מדות רעות כגון כעס וכיוצא כולם מהם נמשכים לפגום הנפש והם נפש המתאוה‬
‫והחומדת לכן נקרא יצה"ר‪.‬‬
‫ותחלה ביום הלידה נכנס נפש האדם דעשיה מצד קטנות רוכבת על יצה"ר (בסוד אליהו שעלה‬
‫בסערה השמימה וכפאו ועשאו מרע טוב)‪ .‬וגוף שבו נראה בעוה"ז כלול מיצר הטוב ומיצה"ר שניהן‬
‫טובים כנ"ל‪ .‬והם כוחות וצורת הגוף ולא גולם הגוף ממשי‪ .‬וביום הי"ג שנה נכנס היצה"ט‬
‫ונעשה כסא לנפש אדם דעשיה דגדלות‪ .‬וזה סוד עני ורוכב על החמור‪ .‬באופן כי ב' היצרים הם‬
‫צורת ד' יסודות הטוב והרע ונקרא כחות הנפש ולא הנפש עצמה‪ .‬כי הנפש הוא אופנים דעשיה‪.‬‬
‫ואלו הב' כחות מגדילין הגוף הנוצר מהגולם ומהחומר דד' יסודות‪ .‬וב' היצרים הם צורת הד' יסודות‬
‫טוב ורע‪ .‬והם נעשין כסא ומלבוש לנפש עצמה‪ .‬כי אי אפשר שתשרה הנפש על הגוף עצמה על‬
‫גולם היסודות אלא באמצעות צורותיהן‪ .‬שהם למטה ממדרגות הנפש‪ .‬ולמעלה ממדרגה גולם‬
‫היסודות הנקרא גוף‪:‬‬
‫ביאור ענין יצר הטוב ויצר הרע‬
‫ספר עץ חיים ‪ -‬שער נ פרק ט‬
‫ונבאר מהו ענין יצה"ט וימצה"ר כי הוא עומק גדול ונלע"ד דבר האמיתי כי נודע כי כל העולמות‬
‫הם טו"ר והנה בעולם העשיה הרע הוא ד' יסודות שהם שמרים של האופנים ואלו נכנסין באדם‬
‫לפתח חטאת רובץ החומר שהוא הגוף והצורה שהוא ענין נפשות היסודות כנ"ל ולא נגמר כניסתן‬
‫‪253‬‬
‫בתשלום עד שלש עשרה שנה כי כן הגוף הולך וגדל וגם הנפש הולך וגדל כי תחלה נכנס נפש‬
‫הדומם והצומח שהוא הזן ואח"כ נפש חי בתשלומה עד שהולך ברגליו ומתנענע כרצונו ואח"כ נכנס‬
‫בו נפש השכל המעשיי שהוא מזמן הפעטות ואילך ואח"כ שכל העיוני לדעת בחכמות המלאכות‬
‫והסחורות והרי נשלמו ד' חלקי הנפש וחומר ארבע יסודות בתשלום י"ג שנה וזה נק' גוף האדם‬
‫ונפש ד' יסודות הנקרא דרך כללות נפש הבהמית כי כל תאותה להחזיק הגוף כעין הבהמה וזו הנפש‬
‫הוא מצד הרע ושמרים דעשיה עוד יש נפש הבהמית מצד אופני דעשיה והוא מצד הטוב וז"ש בריש‬
‫משפטים כד אתייליד יהבין ליה נפשא דבעירא דכיא מאופני הקודש כי אופני עשיה נקרא קדושה‬
‫וטהרה וימין וד' יסודותיהן עד תשלום י"ג שנה תחלה ע"י מילה וקריאת התורה וחינוך מצות דרבנן‬
‫ובתשלום י"ג שנה נגמר כניסת נפש בהמה טמאה שהם ד' יסודות ונפש בהמה טהורה שהוא מאופני‬
‫קודש ואז חייב במצות מן התורה והנה על נפש היסודות אמרו שהיצה"ר נכנס באדם משנולד כי‬
‫האדם עצמו הוא נפש דאופני קודש דעשיה ואחר הי"ג שנה נכנסים הטו"ר שברוח דיצירה הנקרא‬
‫עולם המלאכים לכן היצ"ט ויצה"ר נקרא מלאכים ממש שהם רוח טוב ורוח רע כמ"ש עושה‬
‫מלאכיו רוחות כי האדם עצמו הוא נפש הטוב מאופנים הנ"ל השורה על הגוף דאדמה דד' יסודין‬
‫לכן נק' אדם לשון אדמה אך הרוח נקרא יצה"ט שהוא מעולם היצירה מהטוב שבהם שהם רקיעים‬
‫של היצ ירה ורוח רע של יצה"ר משמרי היצירה נמצא כי האדם הוא הנפש דאופנים והתחלת יצה"ר‬
‫הנכנס כשנולד הוא נפש היסודין והיצה"ט שהוא רוח טוב דיצירה נכנס אחר י"ג שנים ואז נכנס ג"כ‬
‫הרוח היצה"ר כנ"ל‪:‬‬
‫כי לי בני ישראל עבדים‬
‫רעיא מהימנא ספר ויקרא פרשת בהר דף קיא‪/‬ב‬
‫כי לי בני ישראל עבדים וגו'‪ .‬פקודא לעבוד בכל מיני עבודה במקדש ולבר ממקדש בכל אינון‬
‫פולחנין דאקרי עבודה בצלותא לאשתדלא בתר פקודי אורייתא דכלא אקרי עבודה כעבד דאשתדל‬
‫בתר מאריה בכל מה דאצטריך בגין דישראל קרי לון עבדים דכתיב כי לי בני ישראל עבדים עבדי‬
‫הם‪ .‬מ"ט אינון עבדי ם‪ .‬בגין דכתיב אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים‪ .‬ובג"כ כתיב בעשר אמירן‬
‫לבתר דכתיב אנכי יי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים למפלח ליה כעבד דפלח למאריה דפריק‬
‫ליה מן מותא דפרק ליה מכל בישין דעלמא‪ .‬בתרין זינין (נ"א שמהן אלין) אקרון ישראל לקב"ה‬
‫עבדים דכתיב עבדי הם ואקרון בנים דכתיב בנים אתם ליי' אלקיכם‪ .‬בזמנא דידע ליה ב"נ לקב"ה‬
‫בארח כלל כדין אקרי עבד דעביד פקודא דמארי ולית ליה רשו לחפשא בגניזוי וברזן דביתיה‪.‬‬
‫בזמנא דידע ליה ב"נ בארח פרט כדין אקרי בן רחימא דיליה כבן דחפיש בגניזו בכל רזין דביתיה‬
‫ואע"ג דאקרי בן ברא בוכרא לקב"ה כד"א בני בכורי ישראל לא יפוק גרמיה מכללא דעבד למפלח‬
‫לאבוי בכל פולחנין דאינון יקרא דאבוי‪ .‬והכי אצטריך לכל ב"נ למהוי לגבי אבוי בן לחפשא בגניזוי‬
‫ולמנדע רזין דביתיה ולאשתדלא אבתרייהו‪ .‬ולמהוי לגבי אבוי עבד‪ .‬ורזא דמלה תרין דרגין אינון‬
‫לעילא דאצטריך ב"נ לאתעטרא בהו ואינון רזא דמהימנותא ואינון חד‪ .‬חד רזא דעבד‪ .‬וחד רזא דבן‪.‬‬
‫והאי עבד אקרי אדון כל הארץ‪ .‬בן כמה דאוקימנא בני בכורי ישראל‪ .‬וכלא רזא חדא דמיהמנותא‪.‬‬
‫ואצטריך ב"נ לאתעטרא באלין דרגין לאתכללא ברזא דמהימנותא‪ .‬עבד למפלח בכל זיני פולחנא‬
‫בצלותא דאקרי עבודה כהאי עבד דאיהו רזא עלאה דלא שכיך לעלמין תדיר‪ .‬וקא משבחא ומנגנא‬
‫תדיר‪ .‬והא אתמר בפולחנין אחרנין דכל פולחנין ומלין דעלמין כלהו איהו עביד ופלח ובג"ד אקרי‬
‫אדון בגין דאיהו עבד למפלח אקרי אדון כל הארץ‪.‬‬
‫בחינת‪ .‬אחים‪ ,‬בנים‪ .‬עבדים‪.‬‬
‫ספר שערי הלשם חלק ב ‪ -‬סימן ו ‪ -‬ישראל‪ ,‬אוה"ע‪ ,‬ע"ר‬
‫וזהו הענין מ"ש בזוה"ק ויקרא ז' ע"ב כי בג' מיני שמות נקרא ישראל להקב"ה היינו עבדים ובנים‬
‫ואחים וכמ"ש כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם‪ ,‬וכן נאמר בנים אתם לה' אלהיכם‪ ,‬ונאמר למען‬
‫אחי ורעי ע"ש (ועי' פע"ח שער עולם הבריאה פ' ה' ופ' י"ב) והוא ע"פ דברינו הנז' כי מצד שרשם‬
‫הראשון הנעלם הרי הוה הבי"ע עם האצילות משורש אחד ובזה הם נקראים אחים‪ .‬אבל מצד‬
‫התפשטות הב' שהוא מציאותם העיקרי אשר בזה הם נמשכים רק מהאצילות וכנז' הנה מצד זה הם‬
‫נקראים בנים‪... ,‬עוד היה נעשה חילוק רביעי בין התפשטיות הב' דלהבי"ע לבין התפשטות הב'‬
‫אשר להעולמות שלמעלה כי כל התפשטות הב' אשר לכל העולמות שלמעלה הנה היה נמשך להם‬
‫האורות בלי הפסק ומחיצות כלל משא"כ ההתפשטות הב' אשר להעולמות בי"ע הנה נעשה להם‬
‫מסכים ומחיצות בין אצילות לבי"ע וכן בבי"ע עצמן בין זה לזה וע"י המסכים והמחיצות הנה אינו‬
‫‪254‬‬
‫עובר האור עצמ ו אלא רק הארה ממנו לבד וכמ"ש כ"ז בשער סדר אבי"ע פ"א ובכ"מ ועי"ז הנה‬
‫נעשו העולמות בי"ע מדרגה אחרת לגמרי מהאצילות ולכן כל מי שלא זכה אלא רק לנשמה‬
‫מהעולמות בי"ע לבד הנה הוא רק במדרגת עבד‪ .‬שהוא הבחי' הג' הנז'‪.‬‬
‫וכ"ז הוא כי ע"י שכל העולמות בי"ע נמשך מציאותם רק דרך מחיצות ומסכים מהאור שלמעלה‬
‫הנה הם במדרגה אחרת לגמרי ואינם נקראים מעתה בשם בנים אלא רק בשם עבדים וכמ"ש‬
‫בזוה"ק משפטים ד' צ"ד ע"ב ותלת אלין (ר"ל העולמות בי"ע) אינון אמה עבד ושפחה דברתא‬
‫דמלכא כו' ע"ש‪:‬‬
‫ידיעת ה' באופן כללי הוא מדרגת עבד‪ ,‬וידיעת ה' באופן פרט הוא בן‬
‫ספר מעולפת ספירים ‪-‬‬
‫ספר ויקרא דף קי"א ע"ב‪ ,‬רעיא מהימנא‪ ,‬טעם למה שנקראו ישראל פעמים בנים פעמים עבדים‪,‬‬
‫אמר כי מי שיודע להקדוש ברוך הוא דרך כלל נקרא עבד‪ ,‬שעושה מצות ה' בלי ידיעת פרטי‬
‫הדברים‪ ,‬כעבדים שאין לו רשות לחפש בגנזי אדוניו‪ ,‬אבל מי שיודע להקדוש ברוך הוא בדרך פרט‬
‫נקרא בן‪:‬‬
‫תלמידי חכמים נקראים בנים‪ .‬עמי הארץ נקראים עבדים‬
‫ספר מעולפת ספירים‬
‫וכתב בספר במדבר דף קכ"ה ע"א‪ ,‬רעיא מהימנא‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬לא נקראו ישראל עבדים אלא אותם‬
‫שהם עמי ארץ כבהמה‪ ,‬אבל החכמים נקראו אדם‪ ,‬וזהו (יחזקאל לד‪,‬לא) ואתן צאני‪ ,‬כנגד עמי ארץ‪,‬‬
‫אדם אתם‪ ,‬כנגד החכמים‪ .‬אמר הכותב‪ ,‬וזהו (תהלים לו‪,‬ז) אדם ובהמה תושיע‪:‬‬
‫‪255‬‬
‫כלל העולה במהות נפש האדם‪ ,‬א)‪ .‬כי גופו הורכב מתולדות ד' יסודות השפלים מבחי'‬
‫החומר שבהם‪ ,‬ותחלה נכנסת נפש המורכבת‪ ,‬ואח"כ נפש הצומחת בכל כוחותיה‪ ,‬ואחר כך‬
‫נפש החי המרגשת בכל כוחותיה‪ ,‬ואח"כ נפש המדברת בכל כוחותיה‪ ,‬וד' בחי' אלו נקראים‬
‫בחי' נפש אחת לבד‪ .,‬נמשכת מצורת נפש ד' יסודות‪ .‬והנפש הזו אין בה תועלת רק‬
‫לתועלת הגוף לבד‪ .‬והנה כל הנפש הזו להיות' כוחות הגוף אינו נקרא בשם נפש גמורה רק‬
‫נקרא כח הגוף ב)‪ ,.‬הנשאר בארץ אחר הפטירה‪ .‬ג)‪ .‬ועליה יש נפש רוח ונשמה הנקרא‬
‫עבדים ד)‪ .‬מבריאה יצירה עשיה‪ ,‬ועליה החיה הנקרא בן להשי"ת‪ ,‬וגם היא נחלקת לנר"ן מן‬
‫האצילות‪ .‬ודרך קצרה הנה האדם יש לו גוף‪ ,‬וכח הגוף‪ ,‬ונפש‪ ,‬רוח‪ ,‬נשמה‪ ,‬וחיה‪ ,‬מד'‬
‫עולמות אבי"ע‪.‬‬
‫תם ונשלם ספר הקדוש עץ החיים בעזרת האל בורא ארץ ושמים‪:‬‬
‫הגהות וביאורים‬
‫א)‪ .‬מהות נפש האדם‬
‫ספר פתחי שערים נתיב קיצור אבי"ע ‪ -‬פתח יב‬
‫כבר ביארנו שהאדם כולל כל הנבראים והוא ע"י ד' מדרגות של דצח"ם שבו‪ ,‬וכל א' מתלבש‬
‫בחברו כמו בעולם האצילות שנוקבא מלבשת ז"א עד החזה‪ ,‬וז"א לאימא‪ ,‬ואימא לאבא עד טיבורו‪,‬‬
‫כמ"ש רבינו הגדול ז"ל בספ"ד פ"א יעו"ש‪ ,‬וכמו כן הכל הם באדם‪ ,‬וד' יסודות ארמ"ע בכל א'‪:‬‬
‫והיינו שהדומם הוא כולל כל הד' יסודות שהם חלקי העפר שבכולם ויש בו נפש הדוממת המקיימו‪,‬‬
‫והוא בחינת מלכות שנוטלת מכולם והוא נגד עשיה‪ .‬והצומחת הוא כולל שניהם‪ ,‬שיש בו כח‬
‫הרכבת הד' יסודות שהם החומר של הצומח ובו נתוסף ג"כ נפש הצומחת והוא מתלבש בנפש‬
‫הדוממת ועומד למעלה ממנו‪ ,‬והוא נגד ז"א המתלבש בנוקבא עד החזה‪ .‬והחי הוא יסוד הרוח‬
‫שבכולם ויש בו ב' נפשות‪ ,‬הראשונים חומרו וגידול שבו ובו נתוסף רוח החיוני שמתלבש בב'‬
‫נפשות הראשונים והוא למעלה מהם‪ .‬והמדבר הוא האדם יש בו ג' נפשות הראשונים‪ ,‬שהרי יש בו‬
‫חומר הד' יסודות וכח הצומח והחי‪ ,‬ונתוסף בו כח השכל והמדבר שבו‪ ,‬והוא מתלבש בג' נפשות‬
‫הראשונים נגד אצילות‪ .‬והוא יסוד האש שבכולם ולכן האדם הולך בקומה זקופה‪,‬שיסוד האש טבעו‬
‫להגביה ולעוף למעלה‪ ,‬והוא כח השכלי שבו‪:‬‬
‫וכל אלו הדרגין הם בעניני עולם השפל‪ .‬ונתוסף בו נפש עליונה מאופנים דעשיה שבו משכיל‬
‫לעשות רצון ה' ע"פ התורה והמצות ובו הוא מכיר את בוראו‪ ,‬וגם הוא כולל ד' יסודות שע"י כח‬
‫הד' יסודות הוא עובד את ה' במדות הנמשכים ע"י הד' יסודות אלו‪ ,‬כמ"ש בזה למעלה‪ ,‬והוא הנפש‬
‫העליונה‪ .‬וא ח"כ קונה הרוח מעולם היצירה‪ ,‬ושם הם המלאכים המתלוים עם האדם ושומרים אתו‬
‫כמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו'‪ ,‬וגם הם נכללים מד' יסודות רוחניים והוא עיקר מדרגת‬
‫האדם‪ .‬ואח"כ יכול לזכות למררגת נשמה מעולם הכסא והוא מדרגה עליונה מאד שעי"ז נקרא עבד‬
‫בסוד עבדו זקן ביתו שנתבאר ענינו למעלה‪ .‬משם יכול להגיע להארת האצילות להיות נקרא בשם‬
‫בן בסוד כח מאורות אצילות כחותיו יתברך‪ .‬ה' יתן חלקנו עמהם ויאיר עינינו בתורתו אמן סלע‪.‬‬
‫סליק בס"ד‪:‬‬
‫ב)‪ .‬הנפש היסודית אין בה תועלת רק לגוף לבד‪ .‬ובגלל שהנפש הזו להיות' כוחות הגוף אינו‬
‫נקרא בשם נפש גמורה‪ ,‬רק נקרא כח הגוף‪.‬‬
‫הנה הרב לא אמר שהיות והיא כוח הגוף‪ ,‬הרי היא גשמית וחומרית‪ ,‬לכן אינה נקראת נפש גמורה‪,‬‬
‫אלא אמר שהיות וכל תועלתה הוא לגוף ולא לעבודת ה'‪ ,‬לכן אינה נפש גמורה ביחס לנפש‬
‫האמיתית שעושה רצון קונה‪.‬‬
‫ג)‪ .‬הנשאר בארץ אחר הפטירה‪.‬‬
‫דקדק הרב ואמר "הנשאר" בארץ אחר הפטירה ולא אמר אובד אחר הפטירה או חוזר ליסודות כמו‬
‫שכתב הרמב"ם‪ .‬כי לדעת הסוד אין שום דבר שנאבד‪ .‬וכל שכן נפש האדם‪ ,‬אלא שהיא נשארת‬
‫בארץ לאחר הפטירה כי היא כח הגוף ואינה עוזבת את הגוף לעולם עד עת התחיה‪ ,‬ובתנאי שלא‬
‫יתחייב כרת רח"ל‪ .‬וכמו שכתב בספר עץ חיים ‪ -‬שער ה פרק ה וז"ל‪" ,‬וז"ס זרע יעבדנו שמשעה‬
‫‪256‬‬
‫שנזרעה נתנה הצורה בה שהוא הנפש אשר בכחה מצטייר החומר ונעשה אברים שהוא בית קיבול‬
‫אל הנפש‪ .‬דוגמת אומן הנופח בכלי זכוכית וע"י הרוח הנכנס בתוכו מתפשט חומר הזכוכית ונעשה‬
‫כלי‪ .‬וז"ס ויפח באפיו נשמת חיים כאומן הנופח בנפיחה תוך האפר והחומר‪ .‬לכן הנפש משעת‬
‫זריעה אינה נפרדת לעולם מהחומר ואף כי אחרי מותו נפשו עליו תאבל עד תחיית המתים" עכ"ל‪.‬‬
‫ד)‪ .‬נקרא עבדים‪ .‬גדר עבדים‬
‫ספר חדושי אגדות חלק רביעי עמוד נח ‪ -‬מסכת הוריות‬
‫עבדות אני נותן לכם וכו'‪ .‬ר"ל כי הנשיא אף המלך תכלית מלכותו לצורך העם‪ ,‬וא"כ משועבד הוא‬
‫לעם‪ ,‬שכל אשר הוא תכליתו בשביל דבר אחר הוא טפל אצלו ומשועבד אליו‪ .‬ולפיכך אין זה נקרא‬
‫מלכות‪ ,‬כי היה זה נחשב מלכות אם היה תכלית המלכות בשביל עצמו‪ ,‬אבל כיון שהמלכות לצורך‬
‫העם‪ ,‬המלך טפל אל העם ומשועבד אליהם‪ .‬כמו כל דבר שהוא טפל אצל אחר‪ ,‬והעבד תכליתו אל‬
‫האדון‪ ,‬ולפיכך העבד משועבד אל האדון טפל אליו‪ .‬וכך המלך שכל מלכותו בשביל העם ולא‬
‫לצורך עצמו נקרא עבד‪ .‬דכתיב וישב בבית החפשית מכלל דעד השתא לא חפשי היה‪ ,‬ודבר זה ענין‬
‫מופלג מאוד‪ ,‬כי לא נקרא חפשי רק המצורע‪ ,‬כי שאר אדם שהוא בתוך הכלל כל אחד משועבד‬
‫לחבירו‪ .‬משל למה הדבר דומה הלב הוא מלך על כל האברטים‪ ,‬משלח הפרנסה והחיות לכל‬
‫האברים‪ ,‬ובשביל כך הלב משרת אל [כל] האברים ביחד‪ .‬ושאר אברים מקבל זה מזה עד שכל אחד‬
‫משועבד לחבירו‪ .‬וכך העם בכללו משועבד זה לזה לסייע זה לזה‪ ,‬עד שעל כל אחד מן העם יש‬
‫ע בדות‪ ,‬והמלך משועבד אל הכל אבל המצורע שנאמר עליו (ויקרא י"ג) בדד ישב מחוץ למחנה‬
‫מושבו‪ ,‬שהוא נבדל מן הכלל שהרי כתיב בדד ישב‪ ,‬וזה נקרא שהוא חפשי כאשר הוא מופרש מן‬
‫הכלל שאז לא שייך לומר עליו שיש עליו שעבוד כלל והבן זה‪:‬‬
‫‪257‬‬
‫עיקר האדם‪ :‬הוא הנפש השכלית‪ ,‬ובה נמצאים המצוות‬
‫(ספר שערי קדושה ‪ -‬חלק א שער א)‬
‫‪258‬‬
‫גוף האדם אינו אלא לבוש לאדם‬
‫שהוא הנפש השכלית‬
‫נודע אל בעלי מדע‪ ,‬כי גוף האדם איננו האדם עצמו מצד הגוף כי זה נקרא בשר האדם‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב (איוב י' י"א) עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני‪ ,‬ועוד כתיב (שמות ל'‬
‫ל "ב) על בשר אדם לא יסך וגו'‪ ,‬נמצא האדם הוא הפנימיות‪ ,‬אבל הגוף הוא ענין לבוש אחד‬
‫תתלבש בו נפש השכלית אשר היא האדם עצמו בעודו בעולם הזה‪ ,‬ואחר הפטירה יופשט‬
‫מעליו הלבוש הזה ויתלבש בלבוש זך ונקי רוחני‪ ,‬וכמו שכתוב (זכריה ג' ד') הסירו הבגדים‬
‫הצואים וגו' והתלבש אותך מחלצות‪ ,‬הוא הנקרא חלוקא דרבנן‪:‬‬
‫הגוף יש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידים‬
‫כן הנפש היסודית שמחיה את הגוף‪ ,‬יש בה רמ"ח אברים ושס"ה גידים‬
‫שבהם היא מפעילה את הגוף‬
‫וכמו שלבוש גוף האדם יעשהו האומן בתבנית איברי הגוף כן עשה הוא יתברך את הגוף‬
‫שהוא לבוש הנפש בתבנית דיוקן הנפש ברמ"ח אברים ולהם שס"ה גידים המקשרים את‬
‫האברים‪ ,‬ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר כדמיון צנורות‪ ,‬ואחר יצירת הגוף נפח‬
‫בו נפש חיה (הנפש היסודית) כלולה מרמ"ח איברים רוחנים ושס"ה גידים‪ ,‬ויתלבשו תוך‬
‫רמ"ח איברים ושס"ה גידים‪ ,‬של הגוף ואז פועלים איברי הנפש פעולתן על ידי הכלים שהם‬
‫איברי הגוף כגרזן ביד החוצב בו‪ ,‬והראיה לזה כי לא יפעלו איברי הגוף פעולתם אלא בעוד‬
‫הנפש בהם עין רואה ואוזן שומעת וכו'‪ ,‬ובהסתלק הנפש חשכו הרואות בארובות ונתבטלו כל‬
‫החושים מרמ"ח אברים‪:‬‬
‫ועל דרך זה שס"ה גידים רוחניים של הנפש מתלבשין תוך שס"ה גידים שבגוף וממשיכין‬
‫מזון הגופני שהוא הדם אל רמ"ח איברי הגוף עם מזון הרוחני פנימי בתוכו לפרנס רמ"ח‬
‫איברי הנפש‪ ,‬ואחר הפטירה אין שום חיות נשפע‪ ,‬וגידי הגוף גם כן מתפרקין ומתרקבין כמו‬
‫רמ"ח האיברים והיו כלא היו‪.‬‬
‫בתוך הגוף והנפש היסודית כוח הגוף‬
‫נמצאת הנפש השכלית שהוא האדם‬
‫נמצא כי האדם בעצמו איננו כי אם הנפש השכלית אשר מתלבשת בגוף הנקרא לבוש שלה‬
‫בעולם הזה‪:‬‬
‫בחטא אדה"ר נתחברו טוב ורע‬
‫הן בנפש והן בגוף וזה סיבת המות‬
‫ודע כי אחר שחטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת טוב ורע‪ ,‬חוברו נפשו וגופו גם הם כל אחד‬
‫מטוב ורע‪ ,‬וזו היא ענין זוהמת הנחש שהטיל בחוה ובאדם‪ ,‬ועל ידי הרע והזוהמא שהטיל‬
‫בהם גרמו להם חלאים ונגעים ומיתה לנפשם ולגופם‪ ,‬וזהו שכתוב (בראשית ב' י"ז) כי ביום‬
‫אכלך ממנו מות תמות‪ ,‬מיתת הנפש ומיתת הגוף‪:‬‬
‫ונבאר מה ענין הטוב והרע שנתערב בהם‪ ,‬ועיין מה שנכתוב לקמן בחלק ג' שער שני ושלישי‬
‫ותבין מה שאנו כותבין בשער הזה הנה כאשר חטא בעץ הדעת טוב ורע‪ ,‬גרם תערובת הזה‬
‫בכל העולמות ואין לך דבר שאינו כלול מטוב ורע‪:‬‬
‫גוף האדם נוצר מהטוב שבד' יסודות‪ ,‬א‪,‬ר‪,‬מ‪,‬ע‪,‬‬
‫וכן מהרע שבד' יסודות שהם ד' מרות ש‪,‬ל‪,‬א‪,‬י‪.‬‬
‫ונמצא כי גוף האדם הנוצר מארבעה היסודות התחתונים‪ ,‬והנה הם כלולים טוב ורע‪ ,‬וגוף‬
‫האדם נוצר מן הטוב שבארבעה יסודות ‪ -‬אש‪ ,‬רוח‪ ,‬מים‪ ,‬עפר‪ ,‬אמנם מן הרע שבהם נוצרו‬
‫בגוף ארבע מרות שהם ‪ -‬הלבנה‪ ,‬והשחורה‪ ,‬והאדומה‪ ,‬והירוקה‪ .‬וכאשר תתגבר איזה מהם‬
‫מבחינת הרע שבהן‪ ,‬על בחינת הטוב שבהן‪ ,‬באים חלאים ונגעים על האדם‪ ,‬ואם תתגבר ביותר‬
‫תמית לגוף האדם‪:‬‬
‫גם הנפש היה בה תערובת של טוב ורע‪,‬‬
‫‪259‬‬
‫הטוב מד' יסודות רוחניים ד' אותיות שם הוי"ה‪,‬‬
‫וכן מהרע ד' יסודות של אדם בליעל‬
‫וכבר נתבאר כי בכל העולמות היה עירוב טוב ורע‪ ,‬ונמצא כי גם בנפש האדם היה כן‪ ,‬כי הלא‬
‫חוצבה מן ארבע יסודות רוחנים שמהם נוצרו כל העליונים והם ארבע אותיות שם הוי"ה‬
‫ברוך הוא‪ ,‬ועל זה נאמר (יחזקאל ל"ז ט') מארבע רוחות בואי הרוח וגו' וזו הנקרא נפש‬
‫האדם עצמו מצד הטוב‪ .‬והנה גם את זה לעומת זה עשה האלהים‪ ,‬והוא הנקרא ‪ -‬אדם בליעל‪,‬‬
‫כולל ארבעה אבות נזיקין‪ ,‬וארבעה מראות נגעים‪ ,‬מן ארבעה יסודות הרעים ומשם נמשכה‬
‫נפש רעה אל האדם הנקרא יצר הרע‪ ,‬וכשתתגבר נפש זו על נפש הטובה יבואו אליה נזקין‬
‫ונגעים וחלאי הנפש‪ ,‬ואם תתגבר יותר תמיתנו‪:‬‬
‫נפש השכלית הטהורה‪,‬‬
‫מתלבשת תוך הנפש הטמאה‪,‬‬
‫והטמאה תוך הגוף ממש‬
‫והנה נפש הטהורה (הנפש השכלית) שהיא הפרי כלולה מתרי"ג אברים וגידים‪ ,‬מתלבשת תוך‬
‫תרי"ג אברים וגידין של נפש הטמאה (הנפש היסודית) הנקראת קליפת הפרי‪ ,‬ושתיהן יחד‬
‫מתלבשות בתרי"ג אברים וגידים של הגוף‪ ,‬ונמצאו איברי נפש הטהורה תוך איברי נפש‬
‫הרעה‪ ,‬ואברי נפש הרעה תוך איברי הגוף‪.‬‬
‫כשם שהגוף צריך מזון לקיומו‬
‫כן הנפשות צריכים מזון‪,‬‬
‫ומזון הנפש השכלית הם תרי"ג מצוות‬
‫והנה כל אחת משתי נפשות אלו צריכה מזון רוחני להתקיים‪ ,‬ואמנם מזון הרוחני של הנפש‬
‫הקדושה נמשך אליה על ידי קיום התורה הכלולה מתרי"ג מצות כדמיון תרי"ג אברי הנפש‬
‫גם הם ונקרא לחם‪ ,‬כמו שכתוב (משלי ט' ה') לכו לחמו בלחמי‪ ,‬וכל אבר מן רמ"ח איברים‬
‫נזון ממצוה פרטית המתיחסת לאותו אבר וכאשר יחסר לאדם קיום איזו מצוה‪ ,‬גם האבר‬
‫הפרטי המתיחס למצוה יחסר ממנו מזונו הנמשך לו מארבע אותיות ההוי"ה כמו שכתוב‬
‫(נחמיה ט' ו') ואתה מחיה את כלם‪ .‬ובהם תלויים כל המצות כמו שאמרו רבותינו ז"ל‪,‬‬
‫(בהקדמת התיקונים) י"ה עם שמי שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח‪:‬‬
‫לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים‪,‬‬
‫בהסתלק נפש הקדושה מתלבש בו נפש הטמאה‬
‫וזהו רשעים בחייהם קרויים מתים‬
‫וכמו כן מהם נמשכים ארבעה שרשי יסודות נפשו הקדושה כנזכר לעיל‪ ,‬ונמצא שהאבר ההוא‬
‫מת לגמרי‪ .‬ובהסתלק הקדושה ממנו אז יתלבש בו רוח הטומאה מן הארבעה יסודות נפשו‬
‫הטמאה בסוד מה שאמרו רבותינו ז"ל לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים ונמצא‬
‫האבר ההוא נזון לחם טמא מגואל משם‪:‬‬
‫וזהו ענין הרשעים בחייהם קרוים מתים (ברכות דף י"ח ע"ב) כי נסתלק מהם נפש הקדושה‬
‫מאלהים חיים ושרוי עליו המות הנקרא אבי אבות הטומאה‪ ,‬וכמו כן כאשר יקיים האדם‬
‫שס"ה מצות לא תעשה בהימנעו מלעשותם‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין דף ל"ט‬
‫ע"א) ישב אדם ולא עבר עברה נותנים לו שכר כעושה מצוה‪ ,‬יש כח אל המזון הרוחני הנזכר‬
‫בקיימו מצות עשה להמשך דרך צינורות שהם שס"ה גידים של הנפש להחיות הרמ"ח‬
‫איברים שלה‪ ,‬וכאשר יעבור על איזה עבירה מהם אז יסתם הצינור הפרטי ההוא המתייחס אל‬
‫אותה העבירה על ידי הזוהמה של מזון הקליפה הנדבקת שם וכשיבש הצנור גם כן מתיבש‬
‫האבר ההוא אף על פי שלא יוסר לגמרי כענין מי שיחסר ממנו איזה מצות עשה אמנם יפול‬
‫בו מום‪:‬‬
‫חייב אדם לקיים תרי"ג מצוות‬
‫כי בזה מחיה את הנפש הקדושה ומסיר את הטמאה‬
‫ואז חל על הנפש השכלית אור קדושתו ית'‬
‫ולכן צריך האדם לחפש בכל כחו לקיים כל תרי"ג מצות‪ ,‬וכאשר יקיים איזה מצות עשה יכוין‬
‫להסיר מהאבר הפרטי של נפשו המתיחס אל המצוה ההיא זוהמת הקליפה ההיא ואזי תחול‬
‫עליו אבר המצוה הקדושה ההיא אחר הסתלק הזוהמה‪ ,‬בסוד (יחזקאל ל"ב כ"ז) ותהי עונותם‬
‫‪261‬‬
‫על עצמותם‪ ,‬כי כשזה קם זה נופל‪ .‬וכמו כן כאשר תבוא לידו איזו עבירה‪ ,‬ימנע מלעשותה‬
‫ויכוין שעל ידי כן יסלק הזוהמה אשר בגיד הפרטי של הנפש המתיחס לאותה עבירה‪ ,‬ואז‬
‫יוכל להמשך שפע הרוחני הנמשך דרך הצינור הרוחני‪ ,‬ועל ידי כן נעשית נפשו כסא‬
‫ומרכבה אל קדושתו יתברך וזהו סוד האבות הן הן המרכבה‪.‬‬
‫‪261‬‬
‫הנפש היסודית בה נמצאים המידות‬
‫ספר שערי קדושה ‪ -‬חלק א השער השני‪:‬‬
‫‪262‬‬
‫המידות אינם בנפש השכלית‬
‫שהיא עיקר האדם אלא בנפש היסודית כוח הגוף הנזכרת לעיל‬
‫ולכן ענין המידות קשים מן העבירות‬
‫והנה ענין המדות הן מוטבעות באדם בנפש השפלה הנקראת יסודית הכלולה מארבע‬
‫בחינות‪ ,‬הדומם והצומחת והבהמית והמדברת‪ .‬כי גם הן מורכבות מטוב ורע‪ ,‬והנה בנפש הזה‬
‫תלויות המדות הטובות והרעות והן כסא ויסוד ושורש אל הנפש העליונה השכלית אשר‬
‫בה תלויין תרי"ג מצות התורה כנזכר לעיל בשער ראשון‪ .‬ולפיכך אין המדות מכלל‬
‫התרי"ג מצות‪ ,‬ואמנם הן הכנות עקריות אל תרי"ג המצות בקיומן או בביטולם‪ ,‬יען כי אין‬
‫כח בנפש השכלית לקיים המצות על ידי תרי"ג איברי הגוף אלא באמצעות נפש‬
‫היסודית המחוברת אל הגוף עצמו בסוד (ויקרא י"ז י"ד) כי נפש כל בשר דמ"ו בנפשו‬
‫הוא‪ ,‬ולפיכך ענין המדות הרעות קשים מן העברות עצמן מאד מאד‪:‬‬
‫חומרת המידות מן העבירות הוא כי במוט היסוד נפל כל הבניין‪,‬‬
‫ולכן גם לא נמנו המידות במצוות‬
‫כי הם בנפש היסודית לא בשכלית ששם המצוות‬
‫ובזה תבין ענין מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת דף ק"ה ע"ב)‪ ,‬כל הכועס כאלו עובד עבודה‬
‫זרה ממש שהיא היותר שקולה ככל תרי"ג המצות‪ ,‬וכן אמרו (סוטה דף ע"א) מי שיש בו‬
‫גסות הרוח הוא ככופר בעיקר וראוי לגדעו כאשירה ואין עפרו ננער וכו' וכאלה רבות‪ .‬והבן‬
‫זה מאד‪ ,‬כי להיותם עקרים ויסודות לא נמנו בכלל תרי"ג המצות התלויות בנפש השכלית‪,‬‬
‫ונמצא כי יותר צריך ליזהר ממדות הרעות יותר מן קיום המצות עשה ולא תעשה כי בהיותו‬
‫בעל מדות טובות בנקל יקיים כל המצות‪:‬‬
‫דברים מתמיהים שאמרו חז"ל בעניין המידות‬
‫ובזה תבין גם כן דברים מתמיהין שאמרו רבותינו ז"ל בענין המדות‪ ,‬כי הענוה ושפלות‬
‫מביאין לידי רוח הקדש ושורה עליו שכינה ואמר אליהו זכור לטוב (כלה רבתי פ"ה) אין‬
‫התורה מתפרשת אלא במי שאינו קפדן‪ ,‬אף אני איני נגלה אלא למי שאינו קפדן‪ ,‬וכמו‬
‫שאמרו רבותינו ז"ל שלחו מתם (סנהדרין דף פ"א ע"ב) איזהו בן העולם הבא כל שהוא שפל‬
‫ברך וענותן וכו' וכאלה רבות‪ ,‬לא זכרו בהן קיום המצות אלא המדות הטובות‪ .‬ושים בעיניך‬
‫דברים אלו ותצליח דרכיך בלי ספק‪:‬‬
‫ד' יסודות החומריים שרשים לתרי"ג אברי הגוף‪,‬‬
‫כן נפשות הד' יסודות הם יסודות למידות‪,‬‬
‫ובאמצעותם הנפש השכלי תקיים או תבטל את המצוות‬
‫ואמנם כמו שארבעה יסודות גופניים הם שרשים שמהם נוצרו התרי"ג איברי הגוף‪ ,‬כמו כן‬
‫נפשות הארבעה יסודות האלו‪ ,‬הם יסודות לכל מדות טובות ורעות‪ ,‬אשר באמצעותם יקיימו‬
‫או יתבטלו התורה והמצות שהם תרי"ג‪ ,‬מארבע אותיות הוי"ה כנזכר לעיל‪ .‬והמקיימן הם‬
‫נפש השכלית הכלולה מארבעה היסודות רוחנים אשר משם חוצבו תרי"ג איברי הנפש ההיא‪.‬‬
‫והבן זה מאד איך היסוד של קיום המצות הם על ידי מדות הטובות וכן בהפכם‪:‬‬
‫בריאות הגוף הוא מהטוב שביסודות‪ ,‬וחולי הגוף מהרע שבד' יסודות‪.‬‬
‫כן בריאות הנפש מהטוב שבנפשות שבד' יסודות‪,‬‬
‫והחולי הנפש מהרע שבצורות הד' יסודות‬
‫וזה ענינם כבר נתבאר כי כל אשר עשה האלהים כלול מטוב ורע זה לעומת זה‪ ,‬והנה כמו‬
‫שבארבעה היסודות הגופנים הנקרא חומר היסודות מורכב מטוב ורע ומשם באים כחות קיום‬
‫הגוף או תחלואיו שהם ארבע מרות‪ ,‬מרה לבנה מרה ירוקה מרה שחורה מרה אדומה‪ ,‬כמו כן‬
‫בנפשות הנקראות צורות‪ ,‬הארבעה יסודות הם על דרך זה טוב ורע‪ ,‬ומהם נמשך בריאות‬
‫הנפש היסודית שבאדם שהם מדות הטובות‪ ,‬או תחלואיה שהם מדות הרעות הנמשכות‬
‫מארבע קליפות טמאות שבנפש ההיא‪.‬‬
‫בתיקון מידות הנפש היסודית‬
‫‪263‬‬
‫יתלבשו ארבע אותיות שם הוי"ה אור חיות הנפש היסודית‬
‫ואז יהיו מרכבה לקדושתו יתברך בעולם העשיה‪.‬‬
‫וכשיסירם מעליו יתלבשו אותיות ארבע של הוי"ה שהם אור המחיה נפש היסודית‪ ,‬וגם היא‬
‫והגוף שלה יהיו מרכבה אל קדושתו יתברך שבעולם העשיה‪ ,‬כמו שנתבאר בנפש השכלית‬
‫ממש בקיימה המצות‪:‬‬
‫בעסק התורה על כל חלקיה פ‪,‬ר‪,‬ד‪,‬ס‪,‬‬
‫יהיה רוחו כסא לשם הוי"ה ב"ה שבעולם היצירה ‪,‬‬
‫ועל ידי כוונה תהיה נשמתו כסא לשם הוי"ה שבעולם הבריאה‬
‫וזכור ואל תשכח כי גם על ידי עסק התורה בארבעה פירושים שסימנם פרד"ס‪ ,‬פשט‪ ,‬רמז‪,‬‬
‫דרוש‪ ,‬סוד‪ ,‬יהיה רוחו השכלי כסא אל שם הוי"ה שבעולם היצירה‪ ,‬וכן על ידי המחשבה‬
‫והכונה תהיה נשמתו השכלית כסא לשם הוי"ה שבעולם הבריאה‪:‬‬
‫כל המידות הרעות נחלקות‬
‫לארבע מינים שתלויים בארבע יסודות‬
‫ונחזור בביאור ארבעה היסודות שיש אל קנין המדות‪ .‬דע כי כל המדות הרעות מושרשות‬
‫בארבע מדרגות נפש היסודית מצד הרע והקליפה אשר בה‪ ,‬ולכן כל המדות רעות נחלקות‬
‫לארבעה מינים‪ ,‬וזה פרטם‪:‬‬
‫יסוד האש ממנו נמשכת הגאוה הנקראת גסות הרוח להיותו היסוד הקל וגבוה מכולם‪ .‬ובכללה‬
‫הכעס‪ ,‬כי מפני הגאוה מתכעס האדם כשאין עושים רצונו‪ ,‬ואילו היה שפל רוח ומכיר חסרונו‬
‫לא היה מתכעס כלל‪ ,‬נמצא כי הגאוה והכעס מדה אחת הם‪ .‬ותולדותיה שלש‪ .‬הקפדנות בלבו‬
‫כי לולא הגאוה לא הי המקפיד בלבו‪ ,‬כענין שבארנו בענין הכעס ובקשת השררה והכבוד‬
‫להתגאות על הבריות‪ .‬והשנאה לזולתו על היותו גדול ממנו‪ ,‬וזה ענף מהגאוה גם כן‪:‬‬
‫יסוד הרוח ממנו נמשך דבור הנקרא שיחה בטלה לדברים שאין בהם צורך כלל או נפשיי או‬
‫גופני‪ .‬ותולדותיו ארבעה‪ .‬והן‪ ,‬לדבר חנף‪ ,‬ושקרים‪ ,‬ולשון הרע‪ ,‬ולגלות שבחיו לבריות‬
‫להתגדל בפניהם‪:‬‬
‫יסוד המים ממנו תאות התענוגים כי כן המים מצמיחים כל מיני תענוג‪ ,‬ותולדותיה שתים‪.‬‬
‫החמדה‪ ,‬לגזול ממון חברו ואשתו וכל אשר לו להתענג בהן‪ .‬והקנאה‪ ,‬כי יקנא בחברו‪ ,‬אשר לו‬
‫ממון רב וכיוצא להתענג בו‪:‬‬
‫יסוד העפר ממנו מדת העצבות בכל פרטיו‪ ,‬ותולדותיה אחת‪ ,‬והוא העצלות לקיים התורה‬
‫והמצות מפני עצבונו על השגת קניני הבלי העולם הזה‪ ,‬או על היסורין הבאים עליו ואינו‬
‫שמח בחלקו בשום דבר‪ ,‬גם עינו לא תשבע עושר‪:‬‬
‫אבות המידות הם ארבע‪,‬‬
‫גאווה‪ ,‬שיחה בטלה‪ ,‬תאוות התענוגים‪ ,‬ועיצבון‬
‫נמצא כי אבות כל המדות הרעות הם ארבעה‪ ,‬הגאווה והכעס הנכלל ומתדבק עמה‪ ,‬והשיחה‬
‫בטילה‪ ,‬ותאוות התענוגים‪ ,‬והעצבון‪ ,‬וארבעתם נמשכות מארבע קליפות היצר הרע שבנפש‬
‫היסודית‪ .‬והפכם הם ארבע מדות טובות נמשכות מארבעה יסודות הטוב שבנפש היסודית‪.‬‬
‫והם‪ ,‬הענוה שהיא תכלית השפלות ומתרחק מכל מיני כעס הבא על ידי גאוה‪ .‬והשתיקה כאלם‬
‫לא יפתח פיו לבד בעסק תורה ומצות או בהכרחו לקיום הגוף ולצורך כבוד הבריות‪ ,‬והמיאוס‬
‫בכל תענוגי הגוף ומותריו המוכרחים‪ .‬והשמחה התדירית בחלקו‪ ,‬כי כל דעבדין מן שמיא‬
‫לטב‪ ,‬וגם לזרז עצמו בתכלית השמחה בעבודת קונו וכמו שכתוב (תהלים קי"ט קס"ב) שש‬
‫אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב‪ ,‬וכמו שאמרו רז"ל (אבות א' ט"ו) עשה תורתך קבע‬
‫ומלאכתך עראי‪:‬‬
‫המידות הרעות מעכבות את האדם מקיום מצוות‪,‬‬
‫ואפילו יעשה מצוות לא יהיו לשמה‬
‫‪264‬‬
‫נמצא כי בהיות מדות הרעות קבועות באדם נמנע הוא מלקיים התורה והמצות‪ ,‬וגם אם‬
‫יקיימם יהיה ש לא לשם שמים ובטורח גדול‪ ,‬ועליו נאמר (משלי י"א כ"ב) נזם זהב באף חזיר‬
‫וגו'‪ ,‬כי עוד טומאתו בו מלובש תוך הקליפות‪ ,‬וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא דף ע"ה‬
‫ע"ב)‪ ,‬זכה נעשית לו תורתו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות‪.‬‬
‫הצדיק הוא המתגבר על מידותיו‪,‬‬
‫והחסיד הוא שתיקן מידותיו לגמרי ואינו תאב להם כלל‬
‫וכאשר יתגבר על יצרו וילחם בו ויסיר מעליו מדותיו הרעות על ידי טורח ויקיים התורה‬
‫והמצות יקרא צדיק גמור ירא שמים גבור הכובש את יצרו‪ ,‬וכאשר יתנהג ויורגל יותר בזה עד‬
‫אשר יוסרו מעליו כל מדות הרעות לגמרי ולא תתאוה להם נפשו כלל ויקנה המדות הטובות‬
‫בקנין בטבע ולא יצטרך ללחום עם היצר הרע כי גופו ונפשו היסודית מנוקים מכל סיג החומר‬
‫כמו שנאמר במשה (שמות ג' ה') של נעליך מעל רגליך כנזכר בספר התקונים (תיקון ל"א‬
‫ותיקון מ"ח)‪ ,‬אז יתלבשו בו ארבע אותיות ההוי"ה ויהיה כסא קדוש למרכבתו יתברך וזה‬
‫האיש נקרא אוהב את המקום מאהבה ונקרא חסיד גמור השלם בכל מיני השלמות‪:‬‬
265
266