רכח קהית פרישה כד•

‫קהית פרישה כד•‬
‫רכח‬
‫א־גע• פלל פלייה שמכל לפעיל פעול כדי שמשיג שלמותהמישכלותיען אין‬
‫כעהמעשהיחשנוןידעת!חכמה שהם כצחלק׳ השצמוירק מה שתוליך עייך‬
‫ן‪1‬א כ• אי; מעשה •תשכין ורעיו יחנמה כשאיל אשי־ א ת ה ה לך שמה והגה‬
‫מלתש‪-‬ית נר צ כ א ר א שהיא חיזתותשיאחר שאחר שאין כשאול אשי אתה‬
‫הולך מעשה יחשכין ימימה צריך צחויר ולומר שחה אך הכינה שעה החת‬
‫שתמצא שש המעשהוהחשבקוהדעתוהחנחה אשר תוליך עמך הנה חינם‬
‫בשא‪,‬לשחה כאלו אמיבשאול אשר אתה הילך אין פחה ה ר ע ת והמעשה‬
‫והאשמה וביירקמהשתלין מ ה ס ע א ן שאס צח היה אומר אלא שאין מעשה‬
‫וחשני; הגז'כשאיל אשר אתה הילך היה ח!בן שהכל היה נשאר פה כ• חינש‬
‫כמנאיס כשאול בפיס צד א ן באה שהיהין מלתשחה היא כאל! אחר שנשאול‬
‫אשר היא ה ל ן אינס שמה המעשהוזחשבי; ׳זולתי רק שאוליכיס א׳תס עיוהס‬
‫יה א ‪ -‬ק ־ ק נשי;׳‪• -‬ת׳ שש הכפל וייתר עש השי'הזה ששק גדול •חוייב לכל‬
‫הפירושים כ• א י ן ׳ א מ ר כ ל א ש ר ת מ צ א י ד ן ל ע ש י ת כ כ ח ך עשה שהא גזרה‬
‫כממיתכ׳ללתכל חיפני מיני מעשה כהי‪:‬מהנ‪1‬נה על המעש ; הט כ הפרט•‬
‫ביבמה שפירשנו עמה •!מי יה הכפח כ׳ מ ל מ נ כ ת ן היא ההבדל העצחמ•‬
‫לפיצה בי על כעילתכחנייתהשכצ א ש ר » מנד עצמו כמי שביארנו ואס לא‬
‫נרצה לדקדק יילת שחה עצ ה ד ו ן שיכונו אפשר שימישכ הכתוב כשירמוו‬
‫לדרוש אמת ונסן והוא כ׳ הכה ההשגה המושגת כעולם הזה כחושכליתה א‬
‫בהדרגה כיראשינהצריןאלהכנמהחומר שלא יטריד א מ השכל מהשיג‬
‫ווה כנש!״ון המעש פ יאחר שלמימהמי*שה צייךט ב הכנת השכל כמחשבות‬
‫גקייתיביריעתה‪-‬־״ישנלת הרא שינית הנקרא שכל ימזמושכלות הראשונית‬
‫יושג׳ הרע מ השהגייימ ההיךי׳ ה קרי! רעמי •הי‪.‬ק־יי מיירשב ההקש‬
‫ימצא התולדה במופת והידיעה המישג הניללמאשר היא נצחימ יצא משתנה‬
‫תקרא חכמה כמ־ שנתבאר נשש־ מהכר החדומובחו שהרחבת׳ אני בכיין ר‬
‫עליו כ ס פ י פני מכה ונקפד הגהגמ החיינ בחלק הגיפיייוכייחאחנה אחרי‬
‫העדר הנפש מהגיןי לא תפעל הנפש המעפיש שה‪ 0‬ייכאר״החמר וכ! החכמה‬
‫הייישגת שס אינה מושגת כהדרגה עי השכל והרעת רק כל‪ :‬הוא חכמה‬
‫הכרחיתייריעת מוחלטת יעל כן אחר כה שליוה העה שכל אשר תמצא ידו‬
‫לעש תבבח! והוא מה שנכח שכלי להיציא חלהפיעל •עשה כ ע ד י נעה״י יען‬
‫בעהב איןשש מעשה וחשכין ששיאהשכצ מלשין מחשכה כמו שפייהראבעזל‬
‫ו ר ע ת ׳׳חנייה על ידי הקש רק חכמה לכדה כשוטה כלו״ר אינם נמצאים שם‬
‫יחד המעשה עה שתר המעליתהשכליות יען א׳ ן שס היציאה מן הכח אל הפיעצ‬
‫ר ק ש כ צ ב פ ע ל ככל משר השיג פה כעידו בעהיי והוא ד ק ד ק אמתי ינכין‬
‫ילה׳ ת שכתב תחצה עמן בנין ההשגחה יהגירההמערכייתעד שאמי י ה ר ע ן ״ ^ ן ך ^ ן‬
‫בכל אשי יעשה מחתהשמש כ׳ מקרה אחר לבל וכויבחו שביארנו הכתכיס‬
‫יויזס אשר י ר א ? םי‪6‬״»א אל המעוכה נענינ• כני העזלס ואחר כ ן ביאר‬
‫ישריין‬
‫קהלת ‪5‬דטה כה‬
‫! ה ד י י ן ! ל י ש י ר את השלש שיתענג בדבר• הו״א״אחיאשרי״עלידרצ״לש^‬
‫ה ש ל י מ כ י ו שביאיניהו ככש קיש לקידי•‪ :‬כאימי ל ך ‪ J - f t‬כש״חה לחלף‬
‫וכייבכלעתיהיי ב ג ד י ן לכנים ׳שיייאה ח ״ ס עש אשל כיישניאל שלכל ל ל י‬
‫כ כ ק י ו ל כ ה י ל ט י ש א ק מ ב י א א ל ה ״ ע י כ ה כלל ע! ק ד ״ י ע ־ ל ‪ : :‬כ נ ל ש ת כ ל‬
‫היטב בידי שהלל ילבו ו א ה שאיננ‪1‬י‪ <-3‬ב ב ת י ה אי• לי״ש־יכאללדבותש‬
‫לא לשי! ללש הל שב בבי הטביעיההש שלה יתיייייימ ילמייצימ בא שד אשכי*‬
‫ע ל ל כ ה ״ ע ר ש ה זא שבת י ד י ה האת השלש ׳יישבתי ל י א ת בעני; הישכנן‬
‫הי׳עוכי׳ כמתחייב י י נ י ? ״ מ ה א י ש י א מ ה ש י ש ת ל י ל נ ר ג ה כ א מ י ש י מ י‬
‫יראה מחמהשייששליאבאל! אח כבמי לוא׳ת ילע״ן בדבייש ש ל ‪ :‬א י י ן‬
‫המעיכה ׳ואימי ביאיה אזיתיתכי לא לקלייהמ־ק כי' ׳רייאימ׳ שללי‪::‬׳" ‪k‬‬
‫הכיגילימלח׳ חזי ל ל ‪ :‬לא יכע ׳ אימש ילא •צאו ל ל הכיעל אף שייני לכעל‬
‫‪1‬‬
‫אימיניהיוננייאל‬
‫למרוצ לא • ו צ׳ כעמהצירךכאשיירצילריץוזא כ• לא לקלי*‬
‫ה מ י ן י י ל י י ן ל נ נ ת ו י ל נ ו נ ל ג ־ ״נסיק‪ •:‬א‪-‬״ילא א ש י ללש ל נ י ״ ;‬
‫ה ה נ ‪ :‬ת הנייכית אל המחצה וכי‪ ,‬לא לגכייים המלחמה שלש מ״כנ״ש אליל‬
‫ועונתי לכעמיימהחל שיכמלשיבןאיןללס לחכמי לחג כ׳ לא יוכלו כהשית*‬
‫להשיגלחכ ליכול יק לנבוניכ!ליודע כ חןיכיילזשיישני א כני מיני אנשים‬
‫הח ו ה א השימיס כ ה נ נ ה י כ א ת ל ג י ף <לסהקליסיהגביייש ל ש ‪ :‬לשלמי*‬
‫מכאת השכל והס החכמים!לנביניס יהי יעים אשד כשני איכ״ש אלי אכשר‬
‫שיישניהט ב;מהחצ!נ״מאש נהשתדלו' יטרח הגיף ימה ג־ בהצטרף אליהם‬
‫‪ u‬כ ההכנה או בשליית השנלנהמציאתחמל ת!המצא ת להשגתם יללי מ‬
‫החלק ה שני היא הייתי נכבד שהיא מכאתהשכל היהיף בהש י ל ת גש כאות*‬
‫וגש לאלחכ״ישישייוגש לאלנבוציס זכו גש לא ליודעים ׳כוייה א י ק ז ז ק נשק‬
‫ואיור שלא ״ ע ל לה‪ :‬כל זה כאשר ׳נגד להפהמערכהיעןיש עת לכל אלה‬
‫הדכריס יפאתהמערכה הכללת ויש כגע כוט• מצד חבור ה י נ ט ׳ ; מכיכבי‬
‫לכמבחבט׳ הייזלימב^יששירשהראיבעזלויזא כי עת י פ נ ע י ק י ל את כלס‬
‫ירי כל האישים אשר כמי; האנושי ׳ ק ו ל להם זה!אכשל שא מעת יפגע רצה‬
‫ב ע מ ע ל ח ש פ ט למערכה ובמלמפגע על זמן יציאת המשפט כפעל ואש‪:‬־‬
‫שהעמהיא הנגזר חלחיגרכה ׳הפנעהוא ההזדמן הבא לאיש כיקרה כת•‬
‫שהולך כ ד ר ן ינ־פלתעל ראשו אכ; מקיר ויכהו מ כ מ ״ י ת כזה נקרי יקלל דע‬
‫נ•‬
‫‪ a‬לא וביאיהטעסלמהלאיוכלולזמלט מהמערכה כד׳ שלא נחשיב שיש יכלת‬
‫מ י נ י ח במעיכה אשי א׳ אפשר להמלט ממנה בשים צד שזה טיכיתכאית‬
‫שהמערכה אינה י ח ״ כ מ כחייב גמ!ר י ק ניטל האדם אל מ ‪ :‬פ ט ל אך א ‪:‬‬
‫•דעהאדם י ש פ ט ל קודם בואי יובל להמלטמחנ־ בחכמתי •ו ציני ובחיר ת־ עלי‬
‫כן אמישלסכה שיחייב המשפטהחערפ״ ויפעל כארס הוא להיית ל א י ש‬
‫כימי ׳!דע עמ ביאי ייא כ׳ גם לא ׳לעהארס את עתי ירי לא • י ע ה ארס א ‪f‬‬
‫ע ת שיהיה נגור מבאמהמערכה יתכא עלי! פתאשועל כ; לא־מלעמממ •זא‬
‫ב•‬
‫רכט‬
‫קהלת פרשה כה‬
‫כי נה לא י ד ע תאים את עתי ירצה לא י ד ע האדם את עתי הנמר עליז‬
‫יכאת‬
‫ל מ ע י כ ה ואמר םיקיה להם ב ו ז כמ‪ 1‬שיקרה לדגים שנאחזים‬
‫נ י ‪ :‬י ה רעה ‪ 1:‬מר ייצורה ח לושה כמי שכירש דשי וצזקצ שאם הי! הדגים‬
‫‪,‬‬
‫מדגיש כ כ ה מתחלה היה כנקל להם להמלטממנה •כן כצעירים האאיוות‬
‫בפח ש‪::‬א הי• תיחתש ללכד הצהרים ק י ק ר ה אל בני אדם לה עדר ידיעתי‬
‫נ״יה שנגיר עליהם ילידיות נ א ה עליהם הגזרה כתאס וזה! אדיח כדגים‬
‫פנאא! ה נייצידה רעהיכצפיריס האח ייתכפח נהם ׳•קשים כני ארס לעת‬
‫רעה ׳רבבה •יק כיס כני אדה לא מצד ח זק המשפט המערה״ וצא מצד חולש‬
‫הא־ה כי יש כזכא להמלט ממני כאש־ יהיה נידעאצלו קידם א ן כשיכא‬
‫פ־אשוהזא צא ׳רעאו יהיה נלכד כה יעל הן ה ס י ף ואמיכשזשיל עליהם‬
‫פתיים!לא איויבהס ״קשיש כני אדם לעת רעה פתאס כזישאס היה אומי כן‬
‫היהנריששיהוהתמיד על ה א פ ן הנזיאן כאזיפהס ׳וקשייכנ׳ הארס לעת‬
‫רעה שהיאגירהניללתכהבדלההחכיארבאויכשתפיל עליהם פיתתה הזוה‬
‫פלא יקיה ק י ק נאשר תשול עליהס כתאס ולא ב ז ק שתקרה יריעה אליהם׳‬
‫כחת ר ואפשר שיתישבו שני הפסוקים גס יחד עצ ענק ההשגחה החלהית פייבינניפ'‬
‫ש נ ל ה ד ב ו י א ע פ ׳ שירתה שייקרה אי׳קרה א ת כלס הנה הכל הוא ייהידר‬
‫מפאתההשגחה נחי שכתבנו בפסיקיה ר ע ככל אשר ניכשה תתת השמש‬
‫וכויכיש׳ הדרך השני ילהיותשלפהיק בפה קיש ל ן אש ל בשייחה יבויככל עת‬
‫יהי! בגדיך לכניה ונוראה ח״ס ובי'כל אשר כייעל כןאיייששב ליייותכדריש‬
‫פק־ה ק דה לכה!ק ס כמיוראה כי הקלים כשירוצ׳ אין היירוצה ייפאתעציו'‬
‫רק ״פאתההשגתל!!־י שכת׳ וריאה תתתלש ־!ש יריכרכריס אשר יקי! תתת‬
‫השלש שכת׳ להסתכל בלס וראיתי כי צא לקלים המדון שללה כשאנו רואים‬
‫א תס שהם רצים אין ר א ‪ 1‬י לחשוב שהכנתם יקליתס סבב להס הלרוצה וכ;‬
‫הגביריסכשמנצחיהביילח־יה איננו מצד גבירתה וכן לאנמיה הלחה איננו‬
‫מישגללהלפאיתהשכלתה וחכחתםוכןלנכיניסהעישר וליודעים הח; איננו‬
‫להם מצדירקמצדההשנחד שנצטרפיכשוצתה שת‪:‬א‪:‬ה הפעילו'ההן כפ־על‬
‫יהראיה על שהש ייפאתהה שגתה ולא מצדה הוא שמצאנו ראינו כלא יקית כ;‬
‫מימישאםהיהנח&ןמצדםיהננחםכלתי צדייו ההשגחה היה ול מתליד‬
‫לעילה אמנם אחר שמצאת ראינו שעת ופגע יקרה את כל מלה המי‬
‫פ!פעמיה הקלים יר‪-‬צ׳ שהיא העתילפיגייס לא יחצו שהיא הפגעיכ׳ הגיור׳'‬
‫לעת מל ׳‪,‬־צחי ופעס צא •נצחי בלולאתה וכן צא יהיה לתכיויס לחם ולא‬
‫לגבינים לא ליידעיפחן תמיד אם בן וה מ רה שכאשר יהי! להם יהיה כרצון‬
‫אלד׳ ובצריף השגחתו הנפלאה זאכיעתופיעיקרהאתכלסיתהיה מלתת׳‬
‫מדיקיקתהיטכושןיתישש הכפל אשר יקשה לפיויש הראשון שאחר שאייר‬
‫ש!א לקלים המרק וכן השאר הרי זה היא יראי עת יפגע הקורה להס א ך לפי‬
‫דרכנייההעתיהפגעהיאוילתמה שאתר צא לקלים הארון והיא ק״ל וכ;‬
‫גא‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫^‪5‬‬
‫הכו׳״ת‬
‫קהלת פרטה בה‬
‫ה מ ח ת ה י א שונית שאמר לא לקל' ה ״ י ק‬
‫ס‬
‫כ‬
‫יידז‬
‫י ד * ל״ד‬
‫‪::‬א‬
‫ההעדר במצת לא שלכ• כל הפיחשיס אשר פירש כיהמפישיסהילל כ• *•ן‬
‫לקציהמרק שהיה מורה על הערר המרינה מהם אך לכי כייישנ ' ־ • ך ק‬
‫ה׳ישכ שלא בא צרמו ע ל ה ע ־ ר המחצה מהש ר ק שלא מ ת א־ להב י!־! ב י ק‬
‫‪:‬עבת‬
‫מצ׳א תה והוא דקדוק נכי! ואחר אשר כ ׳ ה ר עני; כנק הה‪:‬גי־־‬
‫הג־׳שכת צננ׳ אדם עם הכנתם כשהיא נציין‪ .‬ההשגחה כ ד נ ־‪,‬ר ‪ -‬ן‬
‫ה י ע י ת ה ב א ו ת ע ל י ה ס ה ‪ 0‬ג ש ‪ p‬מ ע א ת ה ה ש ג ח ה •לא ע ל צ י ה ק י י ההו‪-‬קן‬
‫ם א ן ע ל פ י ש ב ע י ן אל המתפעל והמקבל ה ר ש ת ההם נראה ש ב א ש צ!‬
‫במקרה הנה בערך אל המשנית והמכיאם על״ ׳היפ־רש הם כ ; ‪:‬ה נש נה‬
‫והמשי ל הדבר לדגים שנאח!י'כמצ‪1‬דה )לצפרים שצחחית ככח שעם ה־ית‬
‫בערך אל הדגים!הצפרים מקרה הלכידה נהם הנה נ ע ר ך חל האיש הני־ד‬
‫אותסוהפיישישתללכיס הוא נ ב ד ר צכק!בהשנאה פרשית ל־‪.‬פ‪:‬ש •'•כ•‬
‫א ש ל א י ד ע ה א ד ם אתעת!׳ר'העתשה!א עת המשך ה פ ע ל ה דה־י‪-‬כ; י ג י ה‬
‫והפנעשאמרתי שיקרה הפך מה שיחיינ שנעם והכנתם הנה האדם צא‬
‫ידעהו ולא יכירהו ווא פ׳ גס ל א י ד ע ה א ד ס א ת ע ״ •ר הראיה עיר שהשל‬
‫מפאתההשגחה זולתהראיה שאמדמ מההתחלכ תאשר יקרה כהס פלא‬
‫יתמידו יש ע!ר ראיה אחרתעצ שהכצ מעאתההשגחה!היא שאס היו הדכרי'‬
‫נמשכים מפאת השבע וההבנה הנה האדם היה מרגיש בעצמי הפעלית‬
‫הנמשכיתשהגכור היה מרגיש ויודעכשינצח המלחמה והקל היה ׳!דע ע ת‬
‫שיוכל לחן אל המערכה ‪ p i‬החכסהיה יכול לדעת ע ת יומן שיכיל ל מ צ ו א‬
‫הלחם כחכמת! אמנם מצאנו ראינו להכןשאין שיש אחימהש שידע את עת!‬
‫ולא הפגעאשרעל כןיתאמתבאמתשכדגיה שנאחויש כמצידה ע ל י י ׳ בני‬
‫ארס וצודריסאיתסככונהמכוינתוהשגחה פרנו׳תעליהם לצדדים וכצפרים‬
‫עפיתהאח ויתכפח אשר שממ להם הצודדיסכהם ׳!קשים כני ארס מפאת‬
‫ההשגחה וצא כמקרה!הזדמן פשתפול עליהם הרעה כתאש שהיא » פ א ת‬
‫ההשגחה אשר תפיצ אותה כאמת ו!א כדציש‬
‫שנאחייס כמצודה‬
‫רעפ‬
‫וכצהירים ה א ת ״ ת ב פ ח כן כהס ׳וקשים כני ארס לעת רעה ׳ריפ׳ צא אמר‬
‫בהם צלכריס כצ• ארס או נוקשים שהיה משמעשנלכדיה מאליהם כמקרה רק‬
‫מקשיה שארה עלהיותזה בפוני פיעל סיוקשיש משש ילה פ ע ליש כמ! שפירש‬
‫‪3‬רשה נ י‬
‫הראיכעול פשתפול הרעה עליהם כתאפ י!א כ ש ־ פ ל עליהם פתיש ה; ח י ת‬
‫‪ 0 1‬זוז‬
‫המפרשים כלס כיאיוהפשוקים הללו כ י י ן מ ‪ 11‬יחידה י ק ריל אמר! שהעיר‬
‫קצונה הוא האדם והילד מהשי היא היציהי^נ־ה־ילךהגד ל ה א היצר שרע‬
‫ומנה יי׳ ״י! שהיצר משש; הוא השכל על ה ד ר ן שפירש‪ !:‬כפה ישיש ילד י ה ק‬
‫יחכסוכייוהסבאמתתשצ׳ימסשיחייאשלצלונאיתאןרת׳להשתדצ‬
‫בנל עז‬
‫ל ב א י ה כ ת כיס כפשטן ראשונה ואחנלתיספת ביאיר שמ ‪ .‬צ י ׳ ־ ידיעת‬
‫הג השיטהנצמר׳ש נ ‪ . £‬ו ת נ א ; צ ‪ :‬מ ! ' צ כ ש ו ל ב א ר ם ש י ת י ש כ ! ע צ ‪ :‬ש ; כ נ י‬
‫‪hi‬‬
‫קהלת פרשה כ‪1‬‬
‫המשציפ המיאסי עפ נכאר הפסו'כלס א״נפ׳ הפשט ואחר כ ן נשינ לבארם‬
‫כפי הדרש א‪ :‬כדרך משל כאמיר והנה פפ׳ הפש־ש יראה כאמת כ• לה• ‪p‬‬
‫‪0‬ששח כחה שקרס החכמה כאוחימ• כהחכס יםיחכמתאדס תאיר כיי! וכוי‬
‫)כחי כן כמה שאחי כי אין מעשה ותשכון ויעתוחכמה כשאול שמתה הילן‬
‫וכי' ככ׳ מה סכירשנ! כו שהחכמה לכדה היא הנשארישס כעילס הנא והיא‬
‫נאחתהחנמה האלהית ככולליס שהיא נצחית כאמור אמר עתה סרחה‬
‫חכמה אחרת יולתהמיתתתהשמש‪1‬היא החכמה המדינית שאייה נשי ־ ת‬
‫יעןהיאאצלהדכריסהפרט״סהה!׳סינכסדייכאישיהחיןהחגש׳ ווא צש‬
‫‪1‬ה ראיתי ח;חה תחתהשמש ימיזיהיה כאל! אחר גפ ‪1‬ה תנחה ראיתי כלומר‬
‫זולת החכמה אשר הוכרת׳ למעלה ושכחתי אותה מצד עצמה שהיא נצחית‬
‫משאית בעצמה הצה גס ואת החכמיראיתי תחת השמש שעס ששיא תחת‬
‫השמש‪:‬אינה נשארת בעצמה ואינה נמצאת כעילס הנשמית הנה היא צחלה‬
‫אלי כלומר כ ע ד ן אל הארס לקיים הקבין המדיני היא גדולה באמת יוא‬
‫וגדולה היא אלי וביאר מעלתה וחממיתה כמה שיקרה לפעמים כה שתמלט עיר‬
‫קטנח‬
‫ה ע י י באמצעית החכמה הנייאשי לא היה בכת הטבע להמלט אם ייצר‬
‫ח לשתה ואה מצד כח הבא ללוכדה!יא עיר קטנה ואנשים כה מעט יהנה‬
‫לילדוחולשתהמתפעל אמישהיתה העירקטנתהכמתוהאנשים מעטים כי‬
‫אה היתה העיד גדולה אף שיהיו האנשים מעטים היה אפשי שימלט! כאמצע‬
‫העיד ע ד שתלכד ה ע י י או אס הי! אנשים יביס אף שתהיה העיי קטנה היה‬
‫א פ ש י שיתחזקו מאדולא יוכל להם הבא ללבד חתהעיר א ן נהיית העיר‬
‫קטנה ואנשים כה מעט שאין כהס חוזק!•!וקו מחזן בנקל להיות ה ע י י קטנה‬
‫ומה גס כהיות המלן הכא עליה מלן גיול!חוק יהככ אותה כלה!כנה עליה‬
‫מציייס גיוליס גכיהיס מחומת ה ע י י ע י שייכל מבחוץ לאבי ולהשחית‬
‫האנשים המעטים ההם כצקל אף שלא ילכוד את העיר ו!א!כא אליה מ ל ן‬
‫גדול וסככ אותה וכנה עליה מצודים גדולים !אחר שיקרה שכאשר יכנה ונוציא נ ח‬
‫המצודיס הגדולים ממנה והוא מסתכל משם כצ אנשי העיר הקטנה כאמור‬
‫שמצא כה איש מהכן חכס כלומר מצא כה ק ר ס שנכנס לעיר שאס הוא אחר‬
‫שככר לכד אותה א י ן יצדק אומר! ומצט אתהעיר ומירק הוא שמצא יאיתו שם‬
‫בהיותלוחס עליהם מן החצודיס הגדולים והאיש ה ס ק חכס מלט את‬
‫מ‬
‫העיר בחכמתי ותחבולותיו והחצאיתיו שהיה חשס כהנהגת העיר וצבא‬
‫המצחמהאשרהוא חלקמחלקיהחכמה החרינייוזאומציבה איש מסכןחכס‬
‫ומלט את העיר כחכחתי ירילא כחיצ וצא ככת מצט אתהעיר ולא כרוכ עשרו‬
‫ששלח להכיאאנשייככח ממון לעוורו כאשר קרה למלכים העשירי'כ׳ על כן‬
‫הוכיר שהיה משכן לרמה שלא מלטה רק כחכמת! והמצאיתיו שהמציא‬
‫המצאות שברח המלן הגדול מעליה <נמלטה העיר כחכמת! !תחבולות•) נמו‬
‫שנאמר נ י נתחבליתתעש? ל ן מלחמה וכו'ולהפליג דלותו ועניו אמר שארם‬
‫נת‬
‫כ‬
‫ג‬
‫‪53‬‬
‫לא‬
‫קהית פרעה כו‬
‫לא ו כ ר א ת ה א י ש ה מ ש נ ן ההיח • י ש ה י ה נ נ י ‪-‬‬
‫ח ‪ :‬״ ? ״ ‪ - : .‬״ ; ז החנייה היה ר י • ש‬
‫נ י נכי‬
‫־ ‪ . .‬־ ‪ : , :‬׳ ־ ש־ ‪ -‬כ‬
‫י־ ‪ :‬ש ־‪.‬כ •־ ־ ‪:‬‬
‫ויה היה בלי הנק להבלגתדל ת׳ שלא היה ל׳ י — ל‪.‬י‪:‬ש נ־‪.‬־׳•‬
‫»א‪2‬רת׳‬
‫אני‬
‫ויוא *!די! צא ו נ ר ‪ p h‬האיש ה׳ נ נ ; ‪ r r‬א‬
‫‪:‬י‬
‫‪-.‬נ‪-‬׳‪: ::‬‬
‫<־• י נ י ל י ‪ -‬־ ׳ ־ ד ‪ -‬״ ־ ־ ז‬
‫צב;•׳ שי־‪.‬׳‪.‬למרב ‪ : ,‬נ י • ‪ :‬־ ‪ : -‬־ • י ‪ : :‬״‬
‫־ ־ ‪• .‬ה ־‪.‬‬
‫מתהעיל הכ־ ה ש ב ע מ ל ח י י ר ש ה ח נ י ה הי־ ש הה‬
‫‪-‬כ־ ‪-‬‬
‫‪L‬‬
‫י ״ י ה ‪ .‬ב ר ה שביי‬
‫באיתההעילהקשנהאןאה היי כלה ג ב י י ה לת ה ה י ב ש י צ ״ ‪ - .‬״ ת ה ‪ * .‬י‬
‫ובהיצא ‪ :•6‬א חנה לבד היא ילש א ח‪ .‬ה ׳ניר!•ח זא״ריד א‪:‬׳ נ י‪•:.‬׳משאי‬
‫‪0‬צא ו נ י פוש חד מתהאיש הל׳כנן שנר שצא נש‪-‬י‪ - .‬כ י‬
‫עד ה׳־•• שנא הילך צליכדהשאשה״דבי׳‬
‫שלייה‬
‫‪::‬״‪:.‬״־‪.‬נהו‬
‫־‬
‫ב‪,‬י‬
‫שישי־‪!.‬‬
‫מצד ח שיתי יי! פויזעכיא שצר •ב לנייד נח הי! רבו׳ונש־יעישמ•‪ : : .‬־ ׳ ד ב ר י‬
‫חשיש ומישי ׳"!א ח נחי‪/‬הא שק נל! א י נ ה ‪ :‬ש י ע י ‪ :‬א‪-‬א ב־שר •י •י ‪-‬הנאתה‬
‫ולתיעלחהני! שקוה ל ח כ ש ה י ה ‪ :‬־ ה ה ח ש ‪ .‬א ‪ :‬ש מ ע י דברי‪ :‬רה נשה נ י ט‬
‫‪ ,‬״ ״ ״ ‪ ,‬אליההלמלשאתהע׳רכנזיילהיתשחישרכלי החשש לינה נ ש ־ ־ ע ‪ -‬״ י ז ה‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫ונרי היש׳‬
‫גניתכחכה שחינו מגביה קול‪ :‬נ ‪ -‬ש היו דברי נש‪ •.-‬־־•ר ש‪-‬־ ק ־ ‪ :‬ה‬
‫צ ה י ו ת ! מ ד ב י ב נ ח ת ל ק צ ה י ו ת י מ י נ י עצ א!; כלתי פ י י ע ת כ ׳ הישר יה•;‬
‫הדכו׳יביןחנמ׳ ה שיהיה ה י ל נ ל חשש יהה י ע ח ש ש ח נ ׳ שידבר! בנח־ הה‬
‫נשיעיו״זא י נ י י ח נ מ י פ ננחת נשמע׳ •רנשיהי! ר נ ד ׳ חכמי פלייר דברים‬
‫הנדברייביןחכמיס אפי'בנתתנשמע״!תד מועקת י«של כשמדבר נשה•‪:‬׳‬
‫א ן שכין כפיציייצשרךלועקה גדולה וזעקת היישל כאשריועק כשפיני •היה‬
‫נשמעתמאד הנה ׳ותלנשמעיילבל׳ החכמ׳ כשיהיה כי; חשי׳‬
‫כחי!־ ק ן‬
‫שיהיה בנאתותנה הראנעיצהזכיר שצשה פירושי אתרי ציתק דק שיח כין‬
‫שתי אצה הגוחת שניאותצכאירא פיתחת ו! צוו נ ׳ ראשונה ה י ד שאשית‬
‫המהבן בז״ה ודברי! אינה נשמע׳!אתר שכאשר יהיה ל ח ד דנרי! אינה‬
‫נשתע׳‪/‬יוא !דברי! אינה נשמע׳ וכשיהיו רבי המדברידנריהה נשיעייוא‬
‫לכרי ח כ י ׳ בנחת‪:‬שיעי כויואלי היה!ה הכי נ‪ ;!:‬נר כאמת שלא היה צ י י ן‬
‫להוביל מלתבנחתאחל שבא להשמיענו שכהייתם לכיש נשמעי י נ ל י ל ש‬
‫והפייהאתר היאשמיש דבלי משמיש בנחת נשמעים ה!א כתכ־יש עשירים‬
‫והראש;להיית׳ משקאינש נשמע•‪ :‬ונש זה אי‪ :::‬נשי; כעיני שהיה ל‪.‬׳ לכיש‬
‫עקלהחלוק ל מ י י כ י י ח נ מ ׳ ם ע ש י י ׳ נשתעיה י ש ל׳ צ י י כ י ד י ל ת ב נ י ת‬
‫שאינ!חלוקנללכי;הג!רההראשינה!‪:‬שניתכאמיר!יי<תר‬
‫נשי; אצל! י א‬
‫שמישדכר׳ ח כ י י י נ נ ח ת נ ש י ע • ה ! א כ ע ת י ה ג ת כת שנש־‪.‬״׳ ד ‪ .‬־ ׳ ־־•שש;‬
‫ההוא כםבאלמלשכהם איתהעירומהשאמריחשממ ה י ה ־ ־ ב״יה ידיי•!‬
‫אינסנשיעייה״נ! בעתים שאי; כשמיעה ציוך וכל יה דת ק כע ־ ק׳ י ש י עצ‬
‫כן יראה כאמת מה שפירשתי ייתר נכו; צהתר כ ת י י ת הכתכ• ‪ •5‬י ש דבר•‬
‫חנמי'רצהב!הכי;חנחי'וגמעמדח‪:‬תישתצאששח;ה‬
‫‪.‬׳‪:‬־>‬
‫‪ L‬ה ׳־‪.‬ר‬
‫רלא‬
‫קהלת פרעה כו‬
‫איאפייסידכרכנחתהש נשמע׳' תי ״יעקתמישלככס ליש כאמ!ראח'אשר‬
‫‪,‬‬
‫ביאר מעלת י‪/‬הלין החכמה שהחלש י׳לט את העיר משר על ק גזראימר‬
‫ס‬
‫* י‬
‫נ‬
‫שהחכמה ג‪ 1‬ב ז מ ק ‪ ; • :‬הגבירה כגנ־יריש כיאר שאין צריך ליייר שהחכמה‬
‫היא גו מ ״ ק ‪ :‬׳ ; הגבירה אשי כ מ ש הגביר להמציא ההצלה מהעיר אלא אף‬
‫מהכלי קרב שהש האמצע״ למלחמה כשיללות וחרב יח‪:‬יח !רואיהם הנה‬
‫ה ח נ י ה היא טובה לכקשח הלצת ן מהכל׳ קרב עצי•; אשר כהש יפעלו‬
‫במלחמה ו?א טיבה חבי׳ה מכלי קרב ואמר שבחו שהחכמה היא ט בה‬
‫מהגבירה ומבלי קרב למלט את ה ע ר כאי כן הכבה שה ח השכלית אף‬
‫שיה׳ מעט יהיימויק הרבה חאר כ׳ אש ימצא איש פנל בעיר אף שתהיה עיר‬
‫גרילה וביתיעס בכל ח ו ק שבעילם הנה ״ם ימצא שש היש פ נ ל כעצזי‬
‫ה נ כ ע ר ת י א כ ד טובה הרבה אף שיהיה המלך הבא עליה חלוש מחר שהוא‬
‫הפך עצת החשש הישר ויא וחיטא אחד יאבד טובה הרנה ירצה כיו! שחבש‬
‫אחד לבד! ימלט את העיר בעצתי ובהמצאות•! כמו כן ח ט אחד לבדו יחבר‬
‫טיבה הרכה מעש רבוכיאר הענק במשל נא ת כפש ק הנמשך כאומרו ו ב כ י‬
‫ז‬
‫״ ‪,‬‬
‫י‬
‫מ ת יבאיש יביע שח; רקח וכי' והוא כליו שפי הרחכעול שחלת יבאיש ויניע‬
‫עם פ ת ו ר לזכיביש הנו לקתש בלשין יחיד על דרך בנות צעדה עלי שור ומחי‬
‫כ י ו ל בלאתדמהוכוכיכאיש ויביע אתהשחן הרוקח ואפשרשמלתיבאיש‬
‫שב אל המיתוהואהיותרנכיןאנליכיהובוכ החי אינו מבאיש ומביע השמן‬
‫הטיב כלל רק המתהיא סכת העפיש והכאשה ועל כן תלה הבאשה אלי!‬
‫ונמצא מותבלשין ובר כמו מיתירעס ומי שאף שיהיה השמן מכישס מתר‬
‫יבאיש אותו ׳אח ריח! כל אתר חוביבימותיהובוכ הנו ליעלה נשיו; אכעכועו'‬
‫פכר ש י!יהי יביע שת; רוקח שמבאישוימעלה אבעביעותחנר ה עכו ש בשתן‬
‫ואחר שב; לארס •קר מחכייה ויושביד ׳באיש ק שלית יו עט ויאבד ט כה הרבה‬
‫כיישלייעלה!יאיקרחחבחה!חכבודכשליתיועטש‪!:‬לות באיש! כ עח!שבו'‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫‪,‬‬
‫עצח; וחחרותעחן!כתלו אחר יבאיש !יביע שבילית מעט את היקר מחכיוה‬
‫ומכביר כמי שיביעייכא׳ש הובוכ אתהשיק כאמור !לפי וה הרוך פירשוה!‬
‫כל המפרשים ילה״ת שפי היית החכמה!השכלית הפכיים יי; הקצה חל הקצה ל ב דזי‬
‫ביאהענקאיןפעיל! הס הפכיויכמו שהימין יהשמי‪ 1‬הם הפש״ !מנגדי וה לוה‬
‫א ש י ניניה' האמצע״' שידם מורח!תערב!מפעילותיה שתש הפב׳וי״דעי הכתו'‬
‫וי!נ ‪ r‬תיתהותיוייאלכחכסלימינו ילב כשיל לשמאל! •רילבהחכ ניט'תמיד לצד‬
‫ימין ש ז ח ה ד ר ן הישר ע ד שחיל יכל הפיייישאתיפינייהיו לנד ימין!לב הכפיל‬
‫‪ : 0‬י ז תמיד לצד שמחל שהוא הפך ה ד ו ן הישרה מן הקצה אל הקצה שאינו‬
‫מטה מהדרך הישרה ופינה לצד מן הצדדים לחורח א‪ :‬לחערכ רק לצדשחאל‬
‫שהית ;קנה ההפכי׳ אל היי!׳; כנו והוא בקשת הרעכהחלט שהוא השכלית‬
‫יקל׳‪:‬׳׳ ביארעיד א פ; פכליתהש־לכשהיאהכלותקניני והפפי אלהתשס יגם כן‬
‫ג מ מ ו ו גס כ ד ו ן כשהשכל הולך לבו חשר ׳רצה וגס בדרך אשר ה‪,‬אנ טה אלין‬
‫לנר‬
‫קהלת פרשה בו‬
‫לצר שמאל ביןיאין צ י י ן ל ו מ י אחר שנעש ה הרשע יההכלת קיק מכש• *‪fc‬‬
‫אכיל! בהית! הלן!נישה אליו שה! א ב י ר ך הליכת לבי ח שד כא־־מעדישאידד‬
‫לכל מ׳ פאינ! הילך גדרכ! שה! ככל כזה היראה גי‪.‬׳ רה עלהיותפנל י ע ? ‪f t‬‬
‫שיראה כעיני! שהדרך הישיכ שה!' הפכי פהיא ככל ח וו א ׳איירלנל הכל ה א‬
‫ירצה אוזר לכל י י שאיני הילך כ ד ו נ! שהיא סכל!שה!א לכדי היא החכש יה א‬
‫דקדוק נכון ו ע נ ן אי״‪/‬׳ צהוראתשבליתי היזח׳ פ נ ל ת ק נ ׳ נ ׳ כאמיר אשר על‬
‫כ ן י ק ו א כ ש ס ח שא שנאיר עלי! שיאשר ש כה הרכה נ א י י ר יכוה כמישכו‬
‫‪,‬׳ »׳ כל הפסקים על נכ!ן כפ• כשישן של לנריס הנאמי׳ס באי׳ת‪.‬׳אד‪ -:‬י כ נ י ס‬
‫ל ׳ מ ד ו פ י ויל!שוש׳ האי• נ י מ ה א י ת ׳ ת שכ• ייה שפידשד‪,‬׳ כ ד ר ־ שני נ ל‬
‫כ‬
‫הפכיקיס הקילמיס נפרש נס הכםוקיש האלה בשיה׳! כדרך משל כפ• ד ע ת‬
‫המפ!הנה לדעתי הפהיק הראשון כפי מה שיירה עלי! מלמ נ נ ה ־ א ז נ ק עש‬
‫מה שקדם אומרו שנתי!ראה מחת השמיש נ ׳ לא לקלים המרק!ג׳ יהא כאלו‬
‫אמר ששנלראימ הדרוש ש נ נ ר קדם נענינ׳ ההשכחה והמערכה נ י ד י ב ד‬
‫ואמר שגס וו ראה כששב לראי ת בענק החכמה מ כ ף על אשר ממר ל ע ל‬
‫שהחכמה תעיולחכססיןאמר מ׳ נ ה ח כ ס נ י חכמת אדם מאיר פניי •‪!:‬מד‬
‫ווא גפ זה ראית* ח נ י ה תחת השיש זה‪-‬מ נד!לה מאד אצל עניני האד כ ע ד ן‬
‫הנהגתהח מד שיהיה נכנעאל השכל להשגת ה שיליימ האית׳ יעל כן אמד‬
‫וגדילה היא אלי ׳ליגלינה היא ה ח נ י ה הזאתלצ׳ כמה שאני מ י י נ ב י ח ו י י‬
‫וציוה שהיא מעיל ל׳ מאל להשגמ השליית האאוון כ א י ל יהמתיל לכאר‬
‫א מ נאימרו ע י י קטנה ואנשים כה מעש ובא אליה מלך נ ד ל יכבכ איתי!הנש‬
‫העיר הקשנה היא ג ף האוס וכללית החימר כמו שכייש כשי׳ יל כשש ה י ד ו ש‬
‫אגדה!אנשיש כה הס אנריו שלאדם ובא אליה מלך גדול ופככ איתה הנה‬
‫היא היצר ה י ע ה ש ל ט כבל הגיף בהדגש תיי הה'ועל ק א י ר שהיא סיבב א ת‬
‫כלהעירכיכלההרגםימאשר לחומר יכללם הנח המרגיש אשד ל ־ א ד!‬
‫רזליצר הרעכנו'!היאהכ!נהעלכל החומל מצודים לל!כדי כדי שישה אל‬
‫המ!חשימכלסככלההרגשימכאמ!ר ווא ובנה עליה מצ!ליס גלולים והנה‬
‫לפי מה שפילשנ! כפי הפשט יש להתעלל נ א מ מ למה לא היכיל נמלך פכא‬
‫ע ל ה ע י י אנשי החילאשי הביא עמו והילל יבא אליה מלך גריל עש חיל גריל‬
‫יפנכ׳ אמהעילוגס ככני; המצילים הילל וצוה ובנו מצ!לים כ׳ הוא צא היה‬
‫הנונה מצודים!איך אמר ונצה מצודים אך כהיותו משצ אל הכח המדגיש הגה‬
‫הוא המלך הגל ל והוא לבלו השוכב כל הגיף וכצ אבריו כיהוא נמצא ככל‬
‫האבוישיכבל החישיס !ההוגשית באייל •הוא הנונה את המצילים ככל‬
‫האכייס צלכיל אותם!‪:‬ננס ככצ מוחק׳ ה ג ף מכיתומכח •ן‪.‬‬
‫ועל כ; אמר‬
‫נ פ ש ק הנמשך ומצא כה איש מפנן ב׳ כאויל! ויצא נלאה סשבל נכנם בפנים‬
‫ינהיהפשוקיםהקולמיםנואהשעליןלאנננס כבניסאלא שפבכ א מ ה ע י ר‬
‫מכחק ונצה המצודיש סכינ עליה ואחר נ ך א מ ו ומנא ונוי שנואה ש כ ב י‬
‫ננ‪.‬ש‬
‫קהלת נירשה כו‬
‫רלב‬
‫נכצשוחצאשאם לא ‪p‬הילל יהיה כה איש ״שכן יכו'א! ויאה כה וסי אך‬
‫כהיות המלך הגדול הוא הכח‪.‬המיניש כמ" הנה ביאת! וקבוכו את העיו הכל‬
‫הוא הכנסתו בה כ׳ היא עימד מכיתוחחק ועל כן ע ר ק נ ו שחצאאיש מ ש ק‬
‫וחכם שהוא הטזכ או השכל הישר שהכל אחד לפי האמתיקראו מהכן להיות‬
‫שאינו נהנה מהחימר רק מעט מיער ואין הכמות הגשמיות נ כ נ ע ת אלי‪ :‬כי‬
‫כלה נכנעים אלהכחהמרגיש וקראו חכס יען נלמגמתכניו ימכליחו חכמה‬
‫ודעתהאחתייתהשכליותוהנהכפיהכחודגביוה אין כח כשכל להתקמם‬
‫נ ג ד הכחית הגשמיות כלס שכל האנדים וההרגהיתהכ מטית ב ט ב ע אל‬
‫ה»יחש!תוככללהסנכנעיתאללכחהמרגיששהיחהיילך הגדול אמנם כפי‬
‫החכאהיהדעתהאמתי כאשר יגכר השכל כטענות נהנית אל סראוילעהיק‬
‫כמושכליתופשגתהאחמיותישפיקכהשכלמולהכניע אמ המלך עצמו ולכל‬
‫נזשדמיו שיהיו ניטים אליי ויסכימו לעצמו יכוה ״מלט אמ כל העיר כ׳ אם היו‬
‫האכריס כלס ובכלל כל התומר ניטה כהחלט אל הנח המרגישה׳! נססדיס‬
‫כלס בהחלט כרדפס אחר המאייתהגשמייתיהיתיהעיר כלהנאבדיינככדת‬
‫מ ל כ ד ת לגמרי אך כעצמהשכל לכדו נמלטה כל העיר !!א ומצא איש מסכן‬
‫דשסי־ילטהיאחת העיר כלומר הוא לנד! עס היות כל הכחימ הגשמיות‬
‫מנגדים לו ה!א לכדו מלט אמהעירוהפליג כשבח האיש המסכן החכם שה!א‬
‫השכל או היצר הט!כ כאמוישעס היויפלא ימציאיש מכל איש׳ העיר הנוי והוא‬
‫»וםל אל כל האברים שלא נמצא שים אכרמאכרי הגוף מ׳ שיזכור אמ השכל‬
‫כצל כ׳ פלס ניטים אל הפח המרגיש והנח המתעורר פ על נ מ תשית נ פ י‬
‫הכחהנחעכז הספיק כ ח ה ח כ » ז שהואטיכלמלט אמכלהעיר היא צ נ ח‬
‫עסטלא היהיוכראיתי שים איש צאחאנשי המלך ולא מהאנשים העומדים‬
‫כתיךהע־רכ׳ על ‪ p‬אחר סתם וארס צא יכראמהאיש המסכן ההיא צרמו!‬
‫כמשצחצכלהאנשים העומדים מכיתומחק כנייוגיר אומר לקיים מה שאמי‬
‫‪0‬ואהחשמהתאמהשחש שהיאגדוצה אליו והראיה היא שעס היית חכמת‬
‫המשכי ביאה ילנריואינסנשמעיםעכיהועילההחכחה מיתה טוכה יותר‬
‫»כצ הגנירהאשדהיתה ככל אנשי העיר כי עש היית בל אנריהאדיגכוריס‬
‫מצד ההמ הממעירר ואיש לא יעמיד כפניהם כ׳ כלס ממאמצים זמתחוקיס‬
‫עהההח המרגיש שהיא המלך הגדול כאמ‪1‬ר ודברי השכל אינם נשמעים אל‬
‫טיס אבד מ; האברים ועבי בחבהמצאיתהשכלכהשכיל• ה ט ג נ י מ הנכומת‬
‫הטה כצ האברים יכצהכתותהגשמיימ שיהיו נכנעים ‪t‬׳‪ 1‬עס כל גכוחמיהיוזא‬
‫אחרמיאניינ‪ ':‬ירצה מהמעשה הנל מהעיר שהאיש החכם בהיתי ייסכן מצט‬
‫אתהעיר נחרתי איחר שטובה החכמה יותר מהגבורה כ׳ הגכזרה ואס רכה‬
‫למעלה ראש לא הימה משפקתלעתזדנגד המלך הגדול הנוי והחשמ הספיק'‬
‫לכדהלהכניעאתהמלן יאת כל אנשי עס היות שחכמתהמשכן ככל מקים‬
‫כ!־י‬
‫•לידי! אינ גש ו ע י ; )יא וחכמתהמסק כוויה ולבר׳) אינם נשמעים והוא‬
‫כאלו‬
‫ק־יית פריגיה כו‬
‫כ א ! ו א מ י טיבההיא החכמה מהגבייהאף שתהיה התשמה כאהשן בז״ייז‬
‫כי‬
‫ה‬
‫;‬
‫ז‬
‫היא מצד עצמה עיבה מהגבירה ה;‪,‬י‪,‬יכ• ‪ i f‬שיש ד ״ ; יע״ך יהד‬
‫תשא־תאייתתיכאימרודבריחכמיש בנתתישמיכישמינק־! מ שלככסליז‬
‫יייא‪ •:‬אמיתי שטיבההחכמהיותימהגכרה ׳איי־ת• שמדין העלה היא‬
‫שתבמתהמשכ׳ בדיה !ד־רייאינש נשמע׳ ש •מק׳ כלים כשמדבר א ־ ה ‪:‬״יכן‬
‫והבשת־ביאיתתאל השבילים ששש נע־רי ההשכלה שא נש •ש • ש להבין‬
‫פתאיסיבי• חכמיה אך בנה‪/‬מיצה ־׳׳‪•!;.‬שמעי א תיש השה לש‬
‫עצ־־ש •יתר‬
‫מיתקתהיי־שלכלס אףשכהתחי‪-‬תדכיי! אינהנשמע׳היזא דשייחשאי יכו'‬
‫ירידברי בלתת‪:‬׳יי־ א ן שיהיו ענייה י ד לדלייההנשאעיאן נ ' ! ‪ :‬י השפילי*‬
‫אך השצשאעיילהשבנחתילא כתא התתימזעקתל״ושלשנ׳ר עליהשכניז‬
‫והממשלה ה׳ הין׳ ש י! דברי האשימה נכנהיס בנחת כאוניה״ ! י מ י ה מלין‬
‫תבשיליה שבה לשניה־ כאילי א־ירדבר׳ חנמישכצתתנשמעיסמיעק'מ של‬
‫יעל כ׳ היא ישיבה ת חנייה מהגב רה לכי ש תשפיק החכמה להשביע הא‪:‬יכיס‬
‫אפיל! שיהיו כהיליה ׳ויתר מכל המ שלים הגבירים כי ׳כנשי ״תר דברי‬
‫ה ח נ מ ה כ א י ‪ :‬ה ־ ר ן שלא •ק בלי כתא ה ייתר לזעקת התישליה האלו' ‪1‬ה!א‬
‫דק־יק י נ ן יאפשר ל תר עוד א ן שיהיה קנתלח ק כ׳ מיש ׳דבריו אינינשמעי"‬
‫אינה דברי! של התנה המהכ; רק של הלהכ; לבד! משולל מהחכמה •כיה‬
‫ית׳ ‪-‬ב א־שיק ׳!יתר על נכי; בהתיתהפק לא יעלה כי והא כי לא יצדק א מ'‬
‫ש־יבייש תתכמתרק תחר שישמע! א!־ת ומציאתה יאה לא ישמע‪ :‬דברי‬
‫התכה כשמדבר דבר החכמה איךתתיה חכמתי בז״ה יאה מ ט י פ החכה‬
‫ש־ידעיששישביחכיה ת ילל וח כה יישב; כיו׳ ודברי! אינה כשמעיה אך בא״ת*‬
‫יחכי״ת המשכן נראה ש אחי שישמעו השלת! יכו! אותה יאה כ; איך אתר‬
‫!דירי! אינם נ שמעיה א־ הוא כאל! אמר שח כמת המהכ; כל! מר כאשר תמצי‬
‫חכחהכאיש משכן תליהיזייהאנלהאחי שישמע! א ת ה כ׳ כרא תה א ‪tr‬‬
‫מהבן ועני יהוודבי׳האשייה אשר ידכר כפיו וכששת׳! ׳דבריו של המהכ;‬
‫כפ איןכיחהמיה אינש נשמעים כלל כ׳ מלת ׳דברי! שב אל התהש; משלל‬
‫מהחכמה ישא ל! א מ י שדבריו של כל מהכן ־•ש לל מהחכמה אינה נשתע׳ ככל‬
‫וחניית׳ של המשכן א עפ׳ ש׳ ש תעז אותה ׳ביי א תה כי כיה הא פ׳ יצדק שכוי ן‬
‫כייאחר •שישמע׳ התנתה מפיו ואתר ש אף על פ• שיכז׳ התכת־ ישמשכן‬
‫הנהדכריהחשמייאןש היו מהמשכן כאשר ׳ ־ י ה א כ־ א׳ •רכרדכרי חכתה‬
‫יהיו ישמעיפ י שיכה יניא ת ל כל הש מעי ש א תה אף שיבח א ת ‪ :‬ייתר מזעקת‬
‫המישלבההילישכנו ה אדקדק אמת״נשין! ל י ח ש א ״ ר למעלה שהיתכם‬
‫המהכ! מלש את העיר אשר על כ; תחליט עלי' שחכמת שכה מהגבירה‬
‫למלט את העיר שהיא החימר כ י י י י כ י א מ י שהיא גס כי ״ ז י טיפה מהשלים‬
‫והאמצעייש אשר בתש יעשיהתלחמ״וינצחושלש בנמשל של‪ !:‬תת שי*ידחצ!ניי'‬
‫שהס באמת כלי ק י כ החיחי לנע ת א ל המוחשיתייא ט בה חכמיה משלי ק‪-‬־כ‬
‫!הגה‬
‫דלב‬
‫קהלת פרשה כ‪1‬‬
‫זהצהדרילעמיד עלאמתתיש‪1‬דהשתיברא!< להתעוור כפהיק היה׳כנמשך‬
‫אחריי קנח העייתהא נאימיוח טאאייאנד טינה הרכה ש י ס ריח ייקכיל‬
‫החכמהכיי!ספירבמהיהל‪ .‬להיכירו נשש כסיל נמו שהמשיך חחכ בפסוקי'‬
‫באימי לב חכס לימעיילכ כפיל לשמאלי ! מ כ י הפכליחהיא המקביל יההככיי‬
‫לחכמה והכפיל לחשם כמלעיאץ אמר וחיטא אחד יאשר טיבה ה ו נ ה ה כ '‬
‫בכהיק הנמשך קשה כאמת שלא ׳בפיק וריב ח אף שיהיה מת להבאיש כייוימ‬
‫מה כ ש ק רוקח כי כמה נחשב הומב כ׳ יתבטל כמע טי ואף הוכויעצמו יריח‬
‫כריח השק עצמו ועיר לאההיצרךלנכיל הערק כחלת יכיע שהיה מהפיק‬
‫שיאמר •כאיש ש ק רוקח וגוי וקשה מכלס לכל פירוש׳ המפרפיס ולמה שפיר‬
‫ודחקנו לויר שגזרתיקר מחכמה ! מ נ מ ר היא כאל! אמר שכמו ק הארישהיא‬
‫יקר מחכמה!מככוד כשיש ל! סנליתאעט ׳כאיש איתי פסשלית ההוא כ׳ כל‬
‫‪1‬ה חהרבאמתמהלש׳ןומתישכ כד חק ג ד ל ולא יכילת׳ לה למהעל ק אומר‬
‫כינעניניסהגדוליסאשרבלההסח״רוחהאדסאף‬
‫שיהיה התיעלתגדול‬
‫כפעילה מה כשיהיה פס ספק פבקא מסכנה גדלה אין ראוי לפעיל איתה‬
‫בשיסצד נדילנרזחמספקהמקהגדילההיא אך כשיהיה התיעלתרכמאר‬
‫ואין שסאכייהפק נזק כלל אותייהדרןהואהנבחרסאסלא יועיל לא עיק יביש‬
‫כשיועיל הרכה בהיות שס סכליתמעטיוהי עצת! הטעם שביאר שלייה העה‬
‫כה כמה שאמר שהחכמה טוכהמכל׳ קרב וביאר הטעס הצזיככארו כ א ר‬
‫היטב שבמלחמה והנצוח הנעשה על ידי כלי קרכ הנה השכנה היא עצומה‬
‫מ א ד כ׳ אפשר שיבוין להשליך החן או החנית לצד האויב זיכה בה לשר‬
‫צבא! וינצח הא‪1‬יכ ויאבד ט!כה הרכה כמה שיחטא כמלחמת! עס כלי‬
‫הקרב אך החכם אשר ימלט א ת העיר לא כחילולא ככח ולא ככלי זין‬
‫דק כ ד כ רו הנה אס יחטא כמשפט! והשכלת לא יאבד טובה הרכה רק‬
‫&אכשר שלא יועיל אף לא ׳ויק כ׳ חה שהיה יהיה !לא יוסיף ילא יתן‬
‫דכורו והמצאתי יכל שכן שכאשר יהיה הסכלות והעדר ההשכלה מעט‬
‫יועיל הרבה כ׳ יתחזק השכל מאד כאשר יהיה שס שכלית מעט ויעמיק‬
‫מאדכהששלתומהשלאיעשהאיתיכשיהיההשכל ישר מאד כי לא יעמיק‬
‫? ר כ ה והנה הוא מכוארשק״ס החכמה כדי שתהיה קבין קייס כנכש תלו•‬
‫בהכרת הפכה ונטולה שהוא הככלותהקנינ׳ ועל ק מצאנו ראינו הישרים‬
‫מ א ד בעיונם אינס מפולפלים ופאומילפיס ח רפא שנשתא והדכר מכואר כ׳‬
‫כל דבר כשיתערכ עמ! ההפכי׳ לו אס יהיה מעט יתח!ק יותר ה ד ב ר ההוא‬
‫כמי שיראה לחוש כאש הגדולה כשישציכוכו מעט מיס לא די שלאיככ! אות!‬
‫אלא שיתחזק עיר האש מצד התקיממיתהממד ובכן אחר שאמר טזכיז חכמה‬
‫מכלי קרכ כיאר הצוק המתחייב כסכלותהחכמה כשיהיה מעט ועל החטא‬
‫אשר ככלי קרב אחר שחוטא אחד יאכד ט!בה הרכה יריהחיטא ככלי ק ר ב‬
‫•אבד טונה הרכה שאעשר שיכה מכה אחתכשגגה לשר הצבא של! ויפיל בל‬
‫גע‬
‫‪6‬‬
‫‪I‬‬
‫?ן‬
‫הצבא‬
‫קהית פ ר ע ה בו‬
‫•קציא וינצח ״א )ידעת אחד יאבד נ‪1‬כה הרב !אחר אשר בימיהניקל־עיש‬
‫מחטאהמצחמהככליקרככנזביחרהתיעלתהייגיע ייהנצח־ן ע• ה‪-‬ש־ה‬
‫כשחטא!הטעית •הסנציתהמעט •ע׳ ראצהנניא שתתאיק׳ י י ל ס ‪ - :‬ד ננז"‬
‫!'•אוביכימ תייזביב• מ י ת ס ה מ י ת י ב א י ש מ ט ב ע ז ב צ ד כ ר י ב י ע הז‪-‬הינ ל•• ת‬
‫וייתיחאת השמן הרוקח ש׳תת׳ק ריחי ״תר י י ה שיל• ל י׳צש•; י ‪ ,• : ; :‬ת‬
‫ככרש• זצ ואש מלשון מביע כמ! צח צ רשע!היא כחצי י י ״ ד ש׳ שיעה׳ שצח‬
‫ריחו הרוצה כן היקר מהחנייה •מהככידהח לשש; ת •״׳;־ש שיל־לששל‬
‫כאשריהיהמעט שיתח‪1‬קהשנלבמוכט ׳כייע״יןצהעי״ק בי ה־־דיכ י• •י• קר‬
‫מחכמהימככודככציתמעט אש שנאמר שהדבר היקר י ה י ו כ י ז ־ י ׳ ז כ ע י‬
‫היא הככלית מעט הצמצא כ ה ־ אי שיאייר שצאדש הנה היח • ק י צ׳ • תך‬
‫מהתכמהומהנב!דהננצית מעט שיחזיק שכצו כאמור!כליה צדקבד!ש‪1‬‬
‫מכצ צד שהחכמה בהשכצתהש כצ תכניע כצ איכרי הגיד א־ינה הא ט א •היא‬
‫הנח המרגיש!הויהינרהרעאשר יחטא יאבד את הצהגיי! בהחלט כ׳ כאשר‬
‫יחטא הארס ויטה כרכר מה אל התח שית יאבד כצ הנין תא ׳חיטא אייאהד‬
‫טיבה הרבה אך אמנה הנשל תמעט ־•דששל״שר יהיה מ נ א ת ה ד י י ן צא‬
‫יי׳ שצאחיק ‪1‬א שיועיל כ• יתק מ הששצ נגדו לשבר י־תלע׳ צוחתיי לדמי נ• ‪r‬‬
‫כטענות נ ס מ ת ע ל ם י נ נ י ע כלהגון תחתיו והיא מ ש ל י ש כ י נ מכל צד ינ״ ת‬
‫זאכשר שרמז בהנציתמעט לדכי יקר הערך מאדוה! שאש יראה לשכל ל ׳ שי‬
‫להראייכעצמיהכצוימעטהניכאשייהיימכלימכאיהשכל׳היייקרמחכמ‬
‫לככו‬
‫והיא כאשר ישנה האדם מכני השליש א! בההיא שאמרו בגס פכשהאשה‬
‫טיבעתכיס ראוי להחויק כה להוציאה מן היש א ף םיגש בכצ מקי־ מגיבה‬
‫וככשרה כ ע ת ההיא שוהו סכלות מ ע ט ׳עןהרעוהככציתמתהכנ׳ כנושא‬
‫מה שאין כן כחטא כ׳ החטא הוא כשיהיה מפאת הש כצ שיחטא השכצ ואשי‬
‫ע ד שאריולטוכהעכירה צשמהממצייה שיצא צשאליהראשו; ה אייתר נשק‬
‫וכיארהע‪:‬י;צמההסכציתהמעטיועיל!צאי‪1‬יק כאשר יזיק השכל! המיחצט‬
‫טיהיה השכצ!תרכ עצ החכמה ‪1‬כל שכןכשצא יהיה שש רק בכל ת כל; ׳׳א לנ‬
‫חכס לימינו ייילב החכס ונטייתו תמיד לצד ימין שה יא החכמה ש‪:‬אמ אידך‬
‫ימיסכימיצהוכמושאר‪1‬צהרוצהלהחכיםידריס !זאצכחשש לימי‪ •:‬ע ג ‪p‬‬
‫כשתודמןאצצוסכצותמעט ׳חזקהו עיד ללכת כ י י ס הישרה לצד׳מיןתאיר‬
‫כ׳ לא יהיה ׳כילתכפכלית המעט להסית! אל הצד ההפכי׳ אדרבה יתח׳ין‬
‫׳יתרהשכלהישרמצדהככלויהמעטהמננר נמושזפרנווההפךיקרהלנשיצ‬
‫שלבו ה!א לגד שמ־‪ 1‬שה!א או העישר זהככ!ד המדומה בשמאלה עישר!נכיר‬
‫ועל כן פ על תמיד ונוטה ‪ t‬המוחשיתבהחצט!אמר שאין צריך צרש!ס מהיחס‬
‫לבאר גדרם ׳עןהסמפורכמ׳ימצד פ־ג לית׳הש כימהכעילמ דע! הכחזתיזא‬
‫וגס כדרך כשהסכל הולך צב! חהריד' קורס שיהיה להכלות!הועקנק קיש‬
‫גנכשוהנה נ ר ר ן כשהסכל?ולן לבו המיוחד לו לאד שהיא לימיי ה א חשד‬
‫י י‬
‫״‬
‫•י‬
‫ל‪.‬לירי‬
‫רלד‬
‫קהלת פרשה כו‬
‫לגמרי בהחלט חא לכו השר נעל ‪ p‬אחילכל הרואה אות! סכל הוא כל‪1‬מ'מצד‬
‫כעילות׳! ״ נ ר כ ש לעיני הנל שהוא סכל ואין צריך לגרור אותו ולהניא ראיה‬
‫פלי! כ׳ לייפיופמיתאין צריך ואיה ו!א ואמר לכלהכלהיא או שיתפרם כמו‬
‫ס פ י ר ם נ י ה ‪ 1‬ק ! ד ס שהגיעסכל־ת! עד שהיא אויו לכל שהם שבלים יען רו־יה‬
‫םאינס ה•לכים כדרכי! וידא גדר הככליתהקגינ׳ כמו שיכרת׳ וכזה יתישכו‬
‫כל הכש־קיס על כפין ככל אחר מהשצי דרכ׳ש כ• כלס צכוחיס למכין הן איית פ ר ע ה נ ז‬
‫גפ הפסיקים ה א ל ה א פ ש ר ל פ ר ש פ כ כ י ה פ פ ט ו ג ם מ ס כ י ם ל מ ד ר ש י ל ן ל ‪ ,‬א ש ר ו ת‬
‫)ככ‬
‫ד ע ת ה מ ת ו ג ' ש ה א הדעתהנכין כחיית כמן שהירשמ הפפיקיס הקרמים‬
‫כפרשתעירקטנה כו ואמנם בכי ר ו ך הפשטיאחר אל העומדים תחתמיסל‬
‫העיר או פ ר הצבא כעיר הנויוהס המונהג׳ יממנו שחס תעלה עליו רוח המושל‬
‫המלתתלומעלה גדולה עלמה שישלו שלא יתגאה בזה ויחשוכ שמדרגתו‬
‫גדולה ממה׳ שהיתה קורס שאם יתגאה ויבקש גדולת!נפלאות ממנו יפסיד‬
‫מה שיש כיח חא‪ ,‬אם רוח המישל תעלה עליך מקומך אל תנח ירצה אם‬
‫מעלה עליך מעלה מעלה ממה שאתה כעתשתעלה רוחו עליןמקימךאלתנת‬
‫!והאפשר לפרשובשני פני' אס שיאמר שלא תתרצהכמעלה שימן לך כשום‬
‫צד א! ‪-‬שלא תתרצה רק כמעלה שתהיה מסכמתככי מ ד ר ג ת ן ! ל א במה שהוי‬
‫‪,‬שלא מדרכך ומדדגתך יען הייקרהלא ׳תמיר ו״ה שהוא מהפיילה׳ מררגתך‬
‫ודא יעמוד קיה!יא חקומךאלתנח כלומילא תסכים לעלותלמעלה ממדרגתך‬
‫ר ק עד מק ה שיד מדרגתךמגעת!היא היותר כפין ואפשר שרוח המזשל היא‬
‫הממשלה עצמה שהיא רוח המושל וחלק ממשלת! ופא ל! אמר כאשרתגיעלך‬
‫יותהממשלהיהימלתמקימן אל תנת אל תתגאה כה ולא תניח עניתניתך‬
‫כזה!כןררש!ה!כמדרשייולנ׳ כאתה לך ממשלה‪I:‬תנת מדתעניתניתך עכיל‬
‫ןביארהטעילוה כאומח כ׳ מרפא יניח חטאייגדולי' י ר כ י הרפיון מהממשלה‬
‫והעדר הגאיה!ההתגכרויהכלתינאיתיניח ויעזופ חטא־ס גחלים הפך מה‬
‫שיקיה כאשר יתגאה האדם ויתנכרייתר חמה שראוי לו שיסככאח״כ חטאיי‬
‫גדילים אשר לא יוכל לתקנם ולפי שיש לאימי שיאמר כ׳ אה יראה הארס ״ב׳ רעת‬
‫שהמדרגה היתירה שניתן ל! המ!של והשליטהנוייהיה הוא ראוי לה!למדרגה‬
‫יותר גדילה ממנה למה לא יתרצה כה על בן בא ל ה ר י ע כ׳ אין הממשלה‬
‫זהגחלה נתנת לראוי כי הכל הוא כמקרה והודתן בשגגה שיוצאה מלפני‬
‫השליט א! המ!של נעירשאימ כ ס ד ר כפי השכל הישר רק פפ׳ מה שיעלה‬
‫בחח! !אמר שוהורעה אשר ראה תחת השמש כהנהגה האמשייוזא יש רעה‬
‫כ!'!אמ' שהרעה אשר ו א ה כהנהגה האמשיתהיא כשגגה שיוצאה מלפני‬
‫השליט והמושל עיר כנו'ואמר שהיא כשגגה ולא אמי שהיא שגגה י ע ן לפי‬
‫האחת אינה שגגה שאס היתה שגגה לאהיתה מתמדתועוד שאההיתהשגגה‬
‫כשהיה מוגיש כה השליט היה משתדל לתקנה אך היא בסנה מכוונתמהשל׳'‬
‫כאשר יעלה על רוח! כן יעשה ולא כעי הראוי א ך ה י א כ מ ו ם ג ג ה כ ע ו ך א ל‬
‫מ‬
‫י‬
‫ג‬
‫?‪5‬‬
‫מציאות‬
‫קהלת יפרע״• ‪?r‬‬
‫יוציא ת הפעל• מ שהיעל שעפ שהוא •כ• ״ל ה נ כ י ־׳כ״‪ .‬הנה כפ• ‪! : : T‬‬
‫‪,‬‬
‫שאינה יאי״ס לשה הש כשגגה ! ה ד ו ד ק ־ י ; ‪ :‬כ ; •'•ח כשגגה ש •צא י• ג של•‬
‫‪ r j‬׳ ה ס כ ל השליכו ואחל אשל כ׳אל ה ע נ ק ב ד ר ך כגג ש‪ :‬א ! ־ כ י ר ג ב כ ־ ד ההנ‪-‬גה‬
‫האנישיתאשל היא ״היללת י צ ל השליטים עה כ אל הגו •־‪,‬ה־ישיהה‬
‫אשריקדהנהנהיתהשליטאוהיישלה‪ !:‬א ־! שנתיהשגגיתכ ״י ‪ -‬הי‪'•:‬‬
‫ו ז א נ מ ; ה ה כ צ מ ר מ י ה י ב י ה י ר נ מ ; ת ס י גיתיהה•״ ב י ־ י י ״ ה •דג־׳־‪,‬־ה‬
‫ב‬
‫כ ע ס איות וצא ש ת ה כ י א ה ה י ה ו ה ק לא היה דבר לימי השהיהיהשדיו*‬
‫הלכל ההיא שגגה אמש וחטא ביקרה אשל צא •תמיד על י ; תליר שאינו‬
‫‪p‬‬
‫לק שגא; ההשצשהא הכהיצ כמ! שפירש הלבלב• חכיהה ן עזרא •צ‬
‫ג י ־ ל•׳ ה לביס שהוא כאז פעמיס לכיס שתאשר מגת פעייה כמ!‬
‫שממשל בשש ק ••עשיר יעלה על תשתאהר מצתדבל•!הי‪-‬א כסגן ת מ ל מ ל !‬
‫עיותיהןרכיסייעשהההפךכעשיר• אשר ככ• הטבעדרי׳ שיע‪-‬ל כ י ל ‪-‬יה‬
‫ראיתי‬
‫הס יעמדו כשפל ויזא ועשירייכשפלישכ! ואחר אשר ניאילועההלל כמ״נתגיש‬
‫והס אגש׳ המדינה כיאר גס הן רוע הסדר מהמושל עה י ש ר ת ! שיש עכדיס‬
‫‪,‬‬
‫אשר ייטכעה ומדרגתה צה״תעכדיה •היו ר הבי על ה היס כשר• ן"‪:‬א ראיתי‬
‫עבדים על שסיס וההפך כשדיה שהה שריה ככ׳ ט ב ע מדרגתה •השה לשיש‬
‫כ ע ב ד י ס ע ל ה א ק ב ל מ י ר כ י ב ה ע ל ס ! ס שהיהרא;׳ צהפיבז הכיס צרא׳ שמין‬
‫הדנריסהנמשכיס מהמושצמסלריס כסדר ישר פ׳ י כ ל בהה ה ט ע ת עצ‬
‫הרוכ צא פעם אחתוצא כעמים כ• ׳שמנה רצו; השציט!המ שצ ככל חלק‬
‫מרגעי! שנו״יאין משפר ועצ כ; אק ראו• שיניח האדיידרנמו ו י ק י י ׳ הרח י צו‬
‫ד ש ר ג ו י י ץ פ ן י כ ס ־ מ ד ר ג מ ! כחדוכיואחאשיכ׳אירועהשדרביגהיגעהה־־‪.‬הגי לנשי‬
‫המדיניועכדיו משרתיו עיש׳רנ!נו כיארגכחעהס־רהטכע• פ ״ פ י ה ־ כ י ׳ '‬
‫שכפי הטבע היה ראו• שיהי!ק״מי'ומתמידי'נרא'כהשהתתלכ ] ת עיל‪«:‬א‬
‫ש י ת ה פ ־ ת מ ן ה ק צ ה א צ הקצה!!א חפר נימןכ‪1‬יפ!צ ירפאנו חמיה שמי‬
‫שהוא חיק עד שת‪:‬א חכר ג מ ן צהפ צ צתתר כו הנה גמגצגצהדכר שהיא‬
‫כעצי! לח לשת יפ צ כוופןהפירן ג ד ר שצ חכירו ככח! ועינם יד! ישכר נחש‬
‫פ‬
‫י ‪.‬י‪.‬‬
‫;‬
‫א נ ג ׳‬
‫• ןזאיפירן גדרישהנ!נחש ועל וה הדרך ביאר שהיסיע אכניס לעשות כנין‬
‫גר‪,‬צ ‪1‬ה׳א העשיר השמח כשהר! ורוצה לכנימ בדניה גדיצ־ה עד שהיא י ס י ע‬
‫אבניהממחצבתםפמושפיירשיייוציעצבפ׳ לא יהיה צאצ י־ו לעשות מהם‬
‫כבנין אשרחצכוכמ!כןהכיקע עצים מןהיעראצהכנ׳ןהזת״יהש; כש ש׳בא‬
‫פיינינויע'‬
‫לילי הכנה כ׳ כלהפ!געכ!יהיהיכולצ)לרוכחילשת!אפשרשבל ה פ ס ק ם‬
‫הצל! כאולפרסםמעלמושכחהחכחהוגנ!תהסכליתעדשעסה»!תשיש כת‬
‫במערכה לפע צ כדכריס השפלים אין כח כה כצצ נ ג ד החכמה והחכמה‬
‫מיויולחכםמהעשרהשליט׳ישהסהעשרה גלגצייכמ! שניארנ! ליעלה‬
‫‪hh‬‬
‫אם ריח המושל תעלה עליך •ריאם רוח המושל אס שיהי'הש כשמכ׳א ״ ס ח ן‬
‫;‬
‫עליך מין!חךאלתנת שלא ת ז י ז ב‪1‬עט כהש אלא ש‪/‬ק־‪-‬לס נ ש ‪ :‬ר פ ‪ :‬י ש י כ ז‬
‫‪1b‬‬
‫קהלת פרשה כן‬
‫דיה‬
‫& ש*ליהרוחהמישל!ה‪1‬אהכיכבאוהגלגלהשלטעל האדם כמי פכיארנז‬
‫מקוחךימדרגמןאלתניחילאתטיח דכריסחלילה יעןהרעיתהכא ת י י ב א ת‬
‫ההשגחה או המעיכה הס ר כ א ה כ ד י ל ע י ו ב ח ט א ־ ס נ ד ל י ם שיהיו כידו של‬
‫אדסכיבאחצעיתה״סיוין יכנע הח!מר ייעויכ החט‪-‬זיס וי״צא שהיסידין‬
‫ההס הס רכיאה שלמה אל האדם כדי שיעו‪1‬כ החטיוי' וישיב אל ד ו ן ה ‪ :‬למן‬
‫פשזאהכריאיתהאמתיווא כי מ ו ב א יצית חטאיס גדולי יוחס תהיה י ל ת‬
‫מ ו פ א מלשין וכחן כמ‪ 1‬שסיישו קצת מהמכושים יאמר שהחרפ־ו ענחו‬
‫מהשלמותבעביי הייס דין הבאים עליי ואינו מתחזק ע י כשלמי הנה כזה‬
‫יניח וישים חטאים נחלים שמצד וכחני כשלמיתיגבר החימי ויהיה היא סכת‬
‫הנחת ושיחת החטאים הגחלים ההם •אחי שאמי י י ן כלל שאין להתפעל‬
‫משנוי המעיכה כ י א י העניןיותי כאומיו •ם י ע ה יאית׳ תחת השחש ייייש‬
‫י ע ה י א י ת י א ת ה שהיא תתת המעיכה א ש י ת ת מ ה כשמש להיותו הוא‬
‫ה ‪ :‬י כ כ היותר נחל שככל כוככ׳ השמיס והיא הפ על ׳!תר בעילם השפל ואחר‬
‫שהרעה היא כשגגה ש׳ •נאה מלפני הכוככ השל ט או׳הגלגל השלי על ה ר כ י‬
‫כהוא שהוא כ!על ונראה לעיני בני ארס שהיא שגגה א ן אינה שגגה רק‬
‫שהמכטיהחשרמהמהב־ס •ח •ב א תה בעצם וראשונה אך מצד השנויים‬
‫הנראים שחתח״ביס מהם נראה כשגגה מא יש רעה ראיתי תחת השמש‬
‫כשגגה שיוצא מלפני השליט וביאר השני״ס הנראים לעין המתחייבים‬
‫מהמערכה והיא שנת; הסכלותכמרימיס מהגלגלים כלסוהחרומים הוא תאר‬
‫אלריס הגלגל כ׳ כאשר יהיה הכיככ כחס הגלגל ׳הייה לו כח חזק לפעול‬
‫לחט־ יעל כ; אחר נת; הסכל שהוא הכס ל כריס הגלגל ולח כדוס גלגל אחד‬
‫לכדו רק במרומים רגיםייא נתן ההבל במרומים וכיס!העשירים שיש להם‬
‫כח לעשתחיל בחב עשרס כשפל הגלגל ישבו לררן שלח יהיה להם שפע רק‬
‫מפייתשפע הגלגל יעל ‪ p‬יהי! הס כהשפלה תמיר!!ל! !עשירים כשפל ישבו‬
‫ואחר פ‪-‬יכט היותכן מתחייבמהמערכה למעלה ההפפ״ם הנוימן המאוחי‬
‫אל ה ק ד ם מחה שראה ל־יטהכארן שהעכדיס <הש הסכלים שראוי שיהיו‬
‫עבדיה לחכמים שחי; כהס כת מנר עצמה הס רוככיס על סיסים ווהלא יתכן‬
‫נ א י י ת ר ק ייצר המערכה שנת; הסבל המרומים רבים כאמיר וזא ראיתי‬
‫עברים על כוסיסוכוייעלכןלא אחר כ כה ק הקדה כשבא לספר א כ; חי!ב‬
‫המערכה ראיתי שנת; ה שכל במרומים!‪'o‬׳‪ ;r‬זה אינ! נראה לחוש רק מושג‬
‫מפאתהםכליכןחייכומפאתהששלוהכיאעליוראיהח; הח!ש ועל כ; גור‬
‫אימרמתחלהישריגהראיתיתחתהשמשכיממהסראהתחת השמש ראה‬
‫היזת! יוחוייכ חפאת המערכה כאת!ר ואחר‬
‫שכיאר הפכיות הפעולית‬
‫ה‪:‬יי‪1‬כ ת••־‪ :‬׳•יוה י עי כה כשי גה ש• צא בנושאים מתחלפים כמה שביאר‬
‫שיאה עבדים על סיפיס ישרים כעבדים ומיאחר עצין מכהיל שיתחייב‬
‫» ? א ת ה ח ערכה ו ז י א שתחייב ?מערכה שאיש אתר יחפור הגוחן אשר י כ ו ל‬
‫י‬
‫‪-‬‬
‫‪..‬‬
‫י"‬
‫ט‬
‫קהלת פרעה כז‬
‫כו כ׳מתחלה ׳חייב עליו המערכה שמי פיכת‪ -‬ליש י‪ p - ' 3 -‬יחכיר היא‬
‫עצמו הגילי ץ ההוא!!א ח כר גימ־ן כ! •כ ‪ 3‬וכי שתק הכינה כיקרה פהתיהד‬
‫הגילין יכ!‪ 3‬רק כאל! אליר שיקרה כיהיה איש ח כ ר גי־ץ כלי שיש ‪ i‬כ? כ׳‬
‫יתחלתהחכירהנגייהעל• הנכ•‪3‬הכ! יה מ ה כ ר ג ‪ ; -‬־ כ י •כ‪-3‬־ •־הה‬
‫י׳לתח ; י ‪r3‬כצי‪,‬־‪,‬ד״הכריכה•‪:‬עי‪-.‬רך זכיכ•‬
‫•כדיש • כ ״ כ ‪ -‬כ ד ת‬
‫צעדהוהויזכחצ! קליד שצחד׳ שהשריש הזלניה כעכדיש עצ ה ד ק ח;א‬
‫סהצאח־ ״ ? ה ח הר גיי־ןי׳שריכיצכ׳ כירק כדר כ ־ י שישכנ נ־ש הנ־ינא‬
‫כגדר הה!א שיכימה! המערכה ההיא •היא הדעהעג ע‪:‬־׳ ׳היא ׳כרייה אי־או‬
‫כידיש ש י ת י ה כ י י י כ ־ ר ‪ -‬י ה כ ־ י ש י נ ״ י ששהנתש‬
‫‪! : : :‬־׳ ש ־ ־ ; ־ ד י ש ‪: :‬‬
‫נחש שהיא שי חצ האיכר הנ! שיהיה גש ה א כדק גדר כדי פישכנ! הנאש‬
‫הנמצא שה!ה! !עצ פ׳ הדרך הוה ח־יר שיקי‪-‬ה נה כ; שיהיע אבני כד״ שיעצה‬
‫בהה ההוא הג ר ‪ :‬צע'‪-‬״׳ העצבי; בידיה יזא ״ ה י ע ־ כ ‪ :‬הי ג נ כ י כ י ד י מ כ ק ג‬
‫עצ־ס כד׳ שישכן בהה!!הכצ!אניריאיהיחוש כ׳ •שלך אדה שהיה •שכיב‬
‫האבניה‪:‬יכקיגעציה יק היער כדי ‪5‬נ‪!:‬תצ‪ 1‬בית נבין צמישי׳ כשמחה •בטיב‬
‫צככ וכאשריגמירהכנ״ יפ!הביאעלי!״הר!גאמכ‪:‬׳!!בנ׳כיח׳ •נ־נשה ‪t‬‬
‫(‬
‫גרס לעצמי‪ ,‬באהיכתהאכניה!העניה‪:‬עש״תהבניןהעצב׳; וההכנה כאמת׳‬
‫^‬
‫ג‬
‫י‬
‫ובתמים וכאלה רכיהאנחנ! רואיה א ת ה ככל ׳!ה!•!ש חד היה ‪3‬ברד>ידלזר‬
‫א ש ר נ ׳ ד ר ה ר ע ת ה נ מ ש ט י י ׳ כ א ת ה מ ע ר כ ה ה כ ־ ט כ ע מציאית!הכרתית ש‬
‫ביארהטביתהנחשנית״פאתהחנמה‬
‫עד שלא יהיה• כת כאיעדשה !נא‬
‫נ ט ב ע צה!תדס‪:‬למונעם !׳א אש קהה הכרוצ!ה‪:‬א צא בניס קלקצ ;׳תיק‬
‫ה ששר ח הייה יד אה ׳ידה הברול״ בלי הי׳ לח״ קהה שלא תחתיך השיש כלל‬
‫והוא צא פנ׳יקלקצ שאיני נחשתקצצ!צא יהיה ממ רש ברול האנית׳שאר הכצ׳*‬
‫כלו! שכ׳יהמכרשיסועה כצ זה יגבר הבדוי הנ! !יצצח חיילי ש !זח !חיילים‬
‫יגבר הנה לחכמה יהיה יתרון ייתר מכלכל׳ המלחמה כמ! שאל! למעלה‬
‫‪rye‬‬
‫חכמהמגבורה!כייוטובה חכמה מכלי קרב וזאויתחן הכשר חכמה י ר מ ה‬
‫שיכש׳רהחבמהשיהיזהדכריםכשריה ״׳‪,‬׳קניה ט ביסהפךמששיח״כה!‬
‫הטכעהיא כיתר שאתעצ כצ אשר יכשירו כילי המלחמה הכר ט נ ע כשיהיה‬
‫‪,‬‬
‫ע‬
‫ך‬
‫הברוצ קהה ובלתי ממורט כאמור ולפי שאמר למעלה שנכעמיה תתייה‬
‫המערכה שאדם מה יפרק גדר אאר שיצא משש נחשצנישנו;׳מ ת בנש שת­‬
‫אמר שלא יקרה כן לחכה אדרכה יקרה להפך שאף שיהיה הנחש הייתי‬
‫ארס״שאכשרלאישוךרקמצדהעדרשנידכריכ‬
‫האשלא נ״צא שה חכר‬
‫סיה׳ה ל!חש לו או שהחבר הליחש איני חשה ׳בקי בלחש רק שכיל יבער שאין‬
‫כ! רק הדכרים מופשטים ח נ נ ה כלל ואין כ! לא דעת ל א תישנה כ• אין הלא ‪1‬‬
‫תל!׳ כלשון לכדו רק כשיהיהיוצאמכיחשםיודעדעתימה״י כדכר*פי!׳אאש‬
‫י ש ן הנחש כלא לחש יראם׳שין הנחש הנה וה יהיה צא משתי כבית אש‬
‫להעדר הלחש או שאין יתרון לבעל הלשין המדבר הלחש הה;א!'׳ש ׳אין •תר ן‬
‫•י‬
‫צגעצ‬
‫קהלת פרשה כ?‬
‫דלו‬
‫"לבעל הלשון שתהיה וא״ו ואק יתרון כמו ו"א< למקלל אביו ‪1‬אחי שהוא כמו א!‬
‫אמו רבים כבה והוא כאלי אמר א‪• 0‬שוך הנחש הנה זה הוא מחמת שלא‬
‫לחשו החבר שלא יש‪1‬ךכמ! שפירש רש׳ וברומלברכהאו מפני שאין יתרון‬
‫לבעל הלשון של החבר שאינו •ודע רק הדברים ואין ׳תרוןחכחהודעת‬
‫נ ! וייא ואיןיתרון לכעל הלשון כאמור ‪1‬ביאר העניןכארהינוכ כאיחח י‬
‫ב‬
‫י‬
‫' דנר׳‪•B‬‬
‫יפי חכם חן •רצה כשיהיה הלחש יוצא מפי חבש או ימצא חן ושכלם כולא‬
‫״שיך הנחשכלחשוווה הואשאחרדכריפיחכם חן אמנם כשיצחש הכפיל‬
‫ויצאו הדברים מפיו שאינו יודע כנ‪1‬יכ הענין ר ק קול הדברים שמע ודבר‬
‫הנה שפת״ של הכסיל כדובר! הדברים ההם תבצע כל אחת משפתיתיו את‬
‫החןהמ!*!א!שפתיתכסילתכלענ! ויהיה על דרך !כוכי מ!ת ׳כאיש וכוי פח!‬
‫פפירש הראבע זל ריויששפתהכסיל תבלעאת החן אשר כדכר׳ החשס ועל פן‬
‫לא ׳!עיצו דכריו כצל יען אימ נמצא בהם החן המוצא בדברי החכיכנו' ואמר החיית‬
‫שלארי ששפתי הכסילתכלעאתהחן אלא שהם הכלותשה!א הפך רכל! דבר•‬
‫החשה שהה בחכמה וכןיקרה הפך מה שיקרה לחכם כדבריו פ׳ החשה פל‬
‫עיר שיאריך כדברי! ׳!סין דעת וחכמה והכפ׳לאס תחלתדכריפיה! יהיה‬
‫ככליתשה!א העדר החכמה ה!א ספליתהעדריהנה אחרייכיה! יהיה סבלו'‬
‫קנינ׳ הנקרא הוללות שהא באמתרעה רבה כ׳ ההוללותיקרא סכל!תרעה‬
‫יען היא הפך הידיעה ז!לת העדרה כנודע יהא תחלת דברי פיהו סכל!ת‬
‫ואחריתפיהו הולל! רעהוכו ויהיה מדוקדק לפיזה לחה הוסין כגורתתחלת‬
‫דברי פיהו ים יולתדבריוכאחריתאיורואחרייפיהוולא אמר ואחרית דבר!‬
‫פיה׳ אך לפי דרכני ׳תישב היסב בי תחלת דבריו הס העדר הידיעה וכרופ‬
‫דבריו יהיה אחרית כל מה שדבר כפי! הילליתיאס היה א!חר ואחריתדבר׳‬
‫פיהוהיהנשמעשאחריתהדבריסצבד היוהיללותאך כאומרו ואחריתהיהו‬
‫ה!א כאלו איור שתחלתהרבדים היי סבלות ואחריתפיהו כצו לחפרעהיה‬
‫ה!לל!תרעה!אמר שתמשך מזה רעה רכה עד מאד!היא שהסבל באשר הצי' זהסכל‬
‫למדרגת הכשצויהקנינ״ התיש שרשי הדתייחשוב שהה הפךמהשהס כאח' •רנה‬
‫)יעל כ; אחר והסבל ירבה דברים יד השכל אחר אשר הניע למדרגתההוללו'‬
‫ה י ע ה שה א ה ‪ ; :‬ל תהקגינ• ירבה דבריה כי כאשר היה כמדרגת הסבלות‬
‫ההערריילאירכה לדבר יען ה!א נעדר היריעה ולא י ד ע הפשה!אחר שאין‬
‫בודעתלאאמתיולאכיוכלאידכראךהסשל אשר הגיע למדרגת הסבלית‬
‫הקל•‪:‬׳ ירכה דנרייוזא והסכל ירבה דבריי ואחישיחשך מרכוי דבריו וסגנית׳!‬
‫שהאדם הפומעלא ׳רעייה שהיה מדברי! כ׳ לא יביא עליהם מ!פת!צא י ד ע‬
‫אחתתסונכןאש צ א י ד ע מ ה ש ה י ה ב ה י ה ח ״ ג י ד ל ! מהסיהיה אחריוכי‬
‫׳מאחתת הדברים בהייה <ספ!ס על אחמתהדברים אשר יהיו אחריו כעתיד י‬
‫ווא צא ירע הארס מה שיהיה ואשר יהיה מאחויומ׳ יגיד לו ׳ריהארס השומע‬
‫ו־נריולא י ר ע מה שיהיה מהס בהגה נש חה שיתחייב ייהס אחריו ואפשר‬
‫־שיאתר‬
‫קהלת פרשה כ?‬
‫שיאמר שה^דס השימעלא ׳דעמה שיהיה ייתם נ ״ ! ב ^ י מ ר ש י י ץ ר‬
‫‪5‬״‪f-‬‬
‫מ ל הכס׳" ואכין• •גידלו חה שיהיה אחריו בתה שיגיד לי מהעה !איי־פהע־יל היה‬
‫מהסבל הנ!'!מהכביליס אשי כייה! מיגענ׳ לאיש השיייע אשי וכי ע ־ ש נ א‬
‫• י ע ל ל כ מ א ל ש י י ל א ל ה מ כ ל י מ ה נ כ ש ל ‪ .‬אני! ‪ :‬״ ‪ :‬ת ר נשיךבש •‪•!-‬צ•יייתן‬
‫ווא עמל הכסילים תיגענזאשי לא •־ע ללכת אלעיי׳ייעדלהיכ•׳•; אשד‬
‫הס כמו הששלהנו״מיגענ! לא־ס הפיאעאשי לא ירע י!? יהיה ע ־ א ש ו לא‬
‫»>'‪? '93'3‬ניל י י ע ללכת אל העיר שה א המכלית הנישא כנויואמנס כל הפשיקיס הלל!‬
‫אפשר שיח• שבו ״הביס ליעתהמתיגש שכתב פה»!שלה!אה צהר י״ל א ץ‬
‫‪:‬‬
‫רוח כיצרא כישא ממלכך יממגכי למיסק עלךכייהר׳ שכייש ה־שיייןעל‬
‫שהמושל היא שיש; היא יצי הרעיפייהכייהנכ!; בנ״״מתעלה עליך שהיא כאלו‬
‫אמר אס ׳מגבר עליך שירצה לעלימ על‪-‬ך להכניעך מחמי׳ ייקימ־ אל מנח‬
‫שהיא הטוב אשי כ ן שהוא מקייך המי ח־ לך כי לכך סצרמ אל מניח אימי‬
‫ואל •פתן •נין הנקיא ייושצ ויש אכ ה ח הי״שלולאאמי א ‪ :‬המושל יענה‬
‫עלין הוא מתישכעל נכי! כהיות המשל היצהר חה כ• הפח המאוד והיא‬
‫המאיה אל המיחשומ ימענ ג׳ כשי ה־א י!ח היצי ה י ע ימאן' היני ה י ע ק י א‬
‫רוחי והוא כאלי א י י שאם מ ג ב י המאה עליך שהוא רוח ה י נ ד י אל מנח‬
‫מקומן המיוחד לן שהיא המשקה אל הש כ כמה שהוא ש כ שהכל •בששת;‬
‫כ ט ב ע ונתן הטעם לוה באומרו פ׳ מרפא ירח חטאים גדולים י ו נ י היפ‪-‬איז‬
‫יעויכ החטאים הגחלים ככייאיתהנפש ילא •מ‪ :‬את ח ח המישל'להשתרר‬
‫עלי! תא כ• מדכא יניח חטאים גחלים ב׳;אתר םהוהייו לבלתי •מכמה‬
‫ייהינהר כמי ביאר שיש רעה מחמ השמש כענק בגין הרכבמ הארס אך‬
‫אינה רעה לפי האממרקה׳אצמראה ׳עיני! בלבד כ׳ אחר ההשקפה הצריפ'‬
‫י ; ; ?‬
‫‪<-‬‬
‫ה‬
‫ל;!! לחרב יי א ה י מ י בחיר״ ומטה בשבע• מ י אצהדעממה‬
‫כ‬
‫שהואאלהטיבכד• שימרכה ששרו כאשר •פעל הט כ 'יא ׳שרעה ראית*‬
‫תחמהשמשיריישרעהאךאינהדעה כאחמרקשראימימחמ השמש!היא‬
‫כשגגה שיוצאה מלפני השליט ה״צר אמ האדם אשר הוא שליט עלי! א י אינה‬
‫שגגה חל‪-‬צה רק בשגגה למראה עינ׳ייזא כשגגה שייצאה מלפני השליט וכיא'‬
‫הרעה הנראה לאראהעיניס שדומה לשגגה ואינה שגגה כאמו'כאומרו נמן‬
‫הכשל כ‪-‬׳רי־ייס רביסיר שהשכל שה א היצר הרע א שר כנה א!ת! למעלה‬
‫כשם מלך וקן יכשיל הנה הוא נתן במרומים רביס כעיר קטנה אשר זכר‬
‫למעלה שהיא הגוף כ• הפשל שהוא היצר הרע הוא נתן במרומים וכיס עד‬
‫שה!א מלך על פל הגיף ועשירים שהס הפחות הנפשיות אשרנכראו להישיר‬
‫אל הטיכ כי׳ה שהוא ט!ב בשפל ישבי שכלש יהי! נשנעיש אל המושל הנזכר‬
‫וכןהמשיתיס שהם המשים החצונ״ם הס על שיפיס לרון לעכידתהמשל‬
‫!השייס שהם החושים הפנימיים הס כ ע נ י י ם על האיץ ייצב כמו שהם‬
‫העבדים על ה א ד ן כאותה המדרגה הם השרים שאס שרים לכ• האמת‬
‫באשי‬
‫‪5‬ך!?ויזפרסד«ס ‪.‬‬
‫כ י ־ י ינ ־ר מאכל ‪ -‬׳ ־ ‪ c‬י־״חר אשר ביאר כל מה •שיקיה נגיף הארס‬
‫־ח<‪:‬׳ר !‪.‬הבא ־‪/‬־נפשייתנעתקלנארהרעאשריגיעלכחייעצ‪-‬־יס הגשמי!‬
‫י ״ ־ שני נא ש־סמפסידיכאמעצחם כ׳ כאשר ימנה היצהר להיישךהגיף‬
‫‪ ? i‬״ ‪ t : : r‬״ ‪f‬‬
‫הנה ‪1‬ה ה! א סכת הכשר כל הגיף כי ככל כ ע ל ר ע‬
‫‪0‬׳ ‪ : 1 :‬הגיף תיסרהי רעתי שהרשעים מלחיס חרטותורכיס מכאיכיס לרשע‬
‫ויאחיפרגייק כי יכיל ׳ייהיציהרעשהיא חוכר גימץ להכיל כו אתהשכלא!‬
‫את היצי הטונ הנה כמה שמשב ש ־יכיל כו את השכל הוא •כל כו כאמת‬
‫כר ר פ אחר התא וחוק כהיות פ ו ק גדר האיתוהצרק והתירה ישכח נחם‬
‫נ ר י ח שהתא״תההס הכ המכבידים אותי כ מ ד ב ר וייא ׳פור־ן גדר ישכנו נחש‬
‫‪0‬הס כלס מאיים ליצר הרעשקראוחיפרגימן יכדץ נדר ועל דרך וה קראו‬
‫מסיע אכניס שהיא כונה עולמית ומחריבן כ• כחישכ! שהוא ניצה הנוף‬
‫ומסיע אבנים יכיקעעציס לבני[ הגוף ברודפו אחי המא!!מהגשמיומ הנה‬
‫ס פו ליעצכ כהס ויבא ליי׳ סכצה ש י פ ס י לגמר׳ ויא מסיע אבציס יעצב בהם‬
‫כוקעעציסיסכן כסשהס כלס תארים נאמרים על ה י צ י ה י ע בפעילות•!‬
‫הגשמיותברודפו אחר התא! והמוחשית ואחי אשר כיאר אופן פת‪ •1‬היצר‬
‫ק ר ע ל א ד ם ! ה ר ע המגיע לו הפך מה שהוא חושב שהוא עישה לעצמו אשר‬
‫לא יוכל אויכ! עשוהו נעתק לבאר מעלת תהלתהחכמה ואשר בחבה לשכר‬
‫מתלעיתהיייצהר אס יעמוד השכל קייס ויתקומס כנגדו והכיא משל מסכים‬
‫מכל צד מהברול באשר •לחם הארס עס אויביו שאף אס ירכו האויבים יש‬
‫כחגדול ככיןל לעמוד צי‪.‬דס אף שיהיה הברזל קהה!הוא לאפניסקלקלכחו‬
‫שכתבנו שהוא כאל! אמר אף שלא יהיה ממורט ועכו חיליייגכר כלוחי שינצח‬
‫הכרול חת כל האויבים אף שלא יהיה מחודד כ ר א י וביש החכמה שתככיק‬
‫לננח את הכח!תהגשיייית‪1‬יכשיר אותם ויהיה יכול על כלס!יא ויתרון הכשר‬
‫חכמהירייתרוןעלהכרול אצל מלחמית האישים יהיה לחכמה בהכשירה‬
‫אתהכחית הקמים נגדה וביאר העצין כ כ י א ר ה פ כ ה למה ׳מפתה השכל‬
‫מהנחש המנחש הואשטןה!א יצר הרע שהוא נחש נופך את הנפש!אמי שאס‬
‫היה פח בנחש שה! א היצהר לישיך הנה היא לסבת שאין השכל •ודעלהחגב'‬
‫עלי! בלחש חכמת! !אין יתרון לשכל שהיא כעלהלשקכיהאדינקרא ח מדכי‬
‫בעכ!ר הלשון ה י ד כ ו שהוא שליח השכל ׳נייצא שבעל הלש; ה‪:‬א השכל ועל‬
‫ק אמישסבנשיכיהיחיהוילהעדייריעיהלחיועל כן אין יתרון לשפל עלי׳ ויתפת'‬
‫ממנו ויא <אין •תיון לכעל הלשון!כיא'ע!י הענין כאוח' ר נ ד ׳ פ׳ חכי ח; י י ' א )‬
‫‪,‬‬
‫דרך לומ' שהחכיימציח; כעיני פני שומעי דבריו נ‪1‬א שדברי! עצמיהס ח; וכבוי‬
‫פהמ!צ'א!ת'!ש!מעאות'הוא המוצ החןיזא רכר׳ פ• חפיחן •רידכר׳ פ׳ החכם‪.‬‬
‫הס עצמותהח; אשר צת; ה לננ׳ הארס כ׳ הוא הכרל! על כל שאר הכיח שהוא‬
‫הדכ!ר השכלי שהם כאחתדכרי פ• החכם כאמור!הוא החן פחננ! השי על‬
‫כל שאר הנביאי' ויא ד ג ר ׳ פי חכם חןישהת׳ הכסיל ׳נלעאתהחן הנוי אשר‬
‫ס‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫‪6 0‬‬
‫הא‬
‫קהלת פרטה כח‬
‫^ ' ‪ ,‬ל ל ב ל ל ה י ג י ת ו מ י ב א ד ש י ש פ מ י ה כ ס ־ צ ב ה ״ מ ד ס ר שכ •מ ד ל ! כיי׳‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫שיבאר היא יבלע אמהח;שא־ם נמצאככש׳ליפ ‪1‬ל ההנדצשל א ל ח ן ל נ י נ ר‬
‫שאין •מיון ‪ !3‬על שאו ה נ ח ! ז א ו ש פ א ת נ ש למכל‪.-‬׳ ל ‪ : :‬לנכנלבבל •ל‬
‫שה׳צי ה ר ע לא יופל להמקימס נגד השנל החיק פ ל א החנש היישק‬
‫ושכמימנשיל פ ה א ה י נ ה ר שהיא־•!ךיק; •ננילמבל‪-‬י• ל ־ ל ״ ; ל ל יכשר‬
‫טמלמ תבלענישכ אל החנש הניכר שאייר ד ב ר • פ י ח ‪ :‬־ יי; לך שפת מ‬
‫השביל כל אחל יישפמימיו מבצענו לחכה שיחלה צא יענה ע ־ ה א‬
‫משל אל היגר ה ר ע י ל י נ י ליש נ םיתקיאס הינלל נגלי ‪ -‬כצ ל‪1‬‬
‫וכיאר א י ק ה כ מ ׳ ׳ ל י ל כ י ב מ ת צ ל כ י י ש צ ה י צ ל י נ ל א הכפילה א ר ‪ :‬ליי‬
‫והעדר כ׳ צא •לעייל •דכר •עןלשכצימקיי• נגדוייקלקצייחשבמ ״ ־ ־ מ ל מ‬
‫לכרי נ׳הי שנלומאן כאשר יתח!ק עיר נגד ה פ נ ל יה• חחיימ־יל׳ ימבצימ!‬
‫יילל מרעה שהיא האאשכה אצ המאימ נ ׳ יכמה השנל •י שצ ל• צ ל ׳ ‪ :‬ך‬
‫אחרה־׳תשימנ־׳צאאארימפיה׳ אחר הפמ׳שימהוהלשש היללימיעה‬
‫&הסהמאויתהגשמ״מיההמשכ‪:‬מאליל;כאמי יחייר שלשכל של א ל מ ל י‬
‫הנויירכה דכריס כד׳ לכממאמהשכצ ״אייר שאין מקיה לאארימ יהשארו'‬
‫גפשוובא הישענה מיו״כמכאייכ׳ האד' לא ׳רעמה שיהיה כ ע מ ר ל כי ב‪-‬הי‬
‫כ צ ש ק ם י ל ע מ ה ש י ה י ה א ח ו י ו כ ע ה כ כ׳ אאר פאי; יידע ייה שיהיה אכיצו‬
‫בח״ואכחיהוא!הוא• וההוא אשל ׳ ג י ל צ ו » ה יהיה מאמליו!יא ׳השכל‬
‫ילכהדכליס צאירעהארס יוה שיהיה ירצה והשכל אשלהיניל׳ כשש כשיל‬
‫כאומיושפמימכשילמכלענוומ' הגה הפנל הנ ל י י נ ה י כ ר י ס ינשח הדבדיש‬
‫סיאיירהס לא • י ע ה א י ס י ו ה שיהיה <א'נ הלכר אשר יהיה תתחרת אתל‬
‫יוימומ׳ •גיד לו וואוא של יהיה מאחריו מ ״ ג ׳ ל ל׳ והס בלשלבל• הככצואת‬
‫שלמה המלך עהכמלכלאצהששצ האנש ואתל ל ע־־להכש לישה״ ידגעמ‬
‫אמה החנס!מהיל המי! מת לננח שמדבר עש הח שש הש חעמישר ואומר לו‬
‫שעמל הכסילים הנו באשר יאמרו הרבדים הנוי מ׳נענו כשתאמר ל! שצאידע‬
‫הכסיצ והוא היצהר הנושר לצנמאצ עיר ש ל א קיום הכיף ם בלה שמשב‬
‫היצהר שמקיים אמהעיל ומעמידה ה!א מפשירה כהחל‪-‬ש 'יא אשר צא י ד ע‬
‫פריצה נ ח ללכמיפו'הנה גס הפשק׳יהצליאפשר לפרשם עלפי השני ללכיש הנעלכיש‬
‫א י ל ך ארץ למעלה שאכשל שמהיהמלמאקכמשמעה וכפששל ואנשל שמליל מאר‬
‫נאחל על החומל כמו ה ע י י שינינו ואמנם כפי הפש־שאחל שביאר למעלה‬
‫אס רוח המושל מעלה עליך וכויפפ׳ מה פפירשנ הוכיאר ד ע הפרד כ־‪:‬ל•;•'‬
‫וכמונהגיס כעיר שראה עבדים עלה שים !שרים כעבדים ‪ *01‬אתר שלארץ‬
‫אשר היה המלך נער ויצשיף ליה היותשר• המלך שהם שר• העיר המנהיגים‬
‫אמהעיר משכימים לאכילה ואינם משטחים להישיר אמהעס ולהדריכם‬
‫בדרך ישרה כצדק ומשפט הנה אוי ואכ״ לאלן ההיא ווה כי לפעמים •קדה‬
‫פהחלן הוא נער ו ר ן בשנ׳ס אש נער נה׳ שני! ‪ 16‬כה׳ מדוו‪/‬הנערות ויטה אל‬
‫התי;נ גים‬
‫דלד!‬
‫קהית פרשה בח‬
‫התעניגיס הגשמיים הנה ככר יתיק; וה כהייתשדיו ועבדיו ככינים וישרים‬
‫םהכ י שתרצי לתקן אתאשר עיותהסרון צעחתהמלך וכי כשיהיה להפך שיהיו‬
‫שרי העיר רעיכ וחטאים והמלך יהיה טוב וישר הנה המלך יתקן א ת אשר‬
‫יעית! שריו ועבדיו כאשר יהיה נידע לי אך כאשר יתיזכרו שמיס ה ר ע ת שיה׳'‬
‫המלך נער או שיהיו לו יורות הנערות!שיהיו שרי העיר איכליסככקר ש ה‬
‫יורה על שיניח! ההנהגה הראויה ולא יהיה מגמתכניהס רק האכילה!תענוגי‬
‫כשר שאם היומתעכקיס כהנהגה ה ר א י ה כעיר היהרא!‪/‬שבבקר השכם‬
‫׳סיכבועירעדעתהאוכצאךכשיאשלובכקר לא יצליח! כהנהגתהויוא א׳‬
‫לך ארץ שמלכך נער ושריך ככקר יאכל! וכיאר חיך יהיה להפך כעיר אשר‬
‫יהיו שני הדכריס גס יחד טיכיס שאו יצדק נאחישהארץ ההיא היא מאישרת‬
‫א‬
‫' » י ו יזי‬
‫א‬
‫כהחלטכ׳ לא יחסר כל כהזמזהצשמעשהארץאשרתה׳האמצעיתכין שתי‬
‫הקצ!י׳תה!‪1‬ה שיהיה מלכה כן חורין ושריה כבקריאכלו א! שיהיה מלכה צער‬
‫ושייה כעתיאכל! לאתקיאהעירההיאמא!שרתאךלא ׳היהלהא!׳ ואבוי‬
‫כמ! ה ע י שיש כה שתים י ע י ת כ א מ ו י ו כ ו ה ש כ י א י ג י י שתיהקצ׳ת נשמע‬
‫!מוכן נ ד ו האמצעי ואין ציין לפרשווכיארהקצההטככאומרו אשריך ארץ‬
‫שמלכך כן חורין וכוי והנה גזרת כן ח!רין אפשר שהוא גדר היק; כפי שני!‬
‫הפך ה נ ע ר ה ק ד ס א ס י ה י ה נ ע ר כפי שניו כ׳ כאשר יגיע האדם אל הזקנה‬
‫יהייכחותיו הגשמית נכנע תכלס שחשש כחוולאיוכל עיר לצאתולכאלגנר‬
‫חיילים אלהיכי׳'הגשח״ס ועל כן יהי'א‪ 1‬השכל כ; תיוןמכחיתיו הגשמיות‬
‫ואפשר שקרא כן חורין אל השלם כ׳ החכם לכח היאהנקיא כן חיריןשאינו‬
‫נכנע לשים ארס כעילשיהיאכןחירין ששיסאדס ולא המערכה יפ!ל לשלוט‬
‫כמה שהוא שלמ תאצלו שהיא חכמה וכן כתב החכס הייני כלשון יון ויל‬
‫*‪"f‬‬
‫־•־״׳ ״ י י ״‬
‫י ל החנם לכרי הוא כן תירק ועל כן אמר אשריך ארץ‬
‫שמלכךכ! חורין שכאשריהיה המלך חכם ישפיטתכצ כצדק ולא יעשה עילי‬
‫לאחר שאי! תכלית! רק השצמות כאמור ועל שלמית השרים אחר ושריך כ ע ת‬
‫׳אכלי יי'שדין כשיאכלו בעת הראוי וכוחן הראוי היא הוראה על שצמיתס‬
‫שמתנאי המעלה הס לאכיל כזמן הראוי החיוחיכפי המעלה ועל הכמויהראו׳‬
‫אמר כגבורה וצא כ ש ת ״ י ' שהם איכליס כנכויה כ י י לקיים גיפס ל י ד ולא‬
‫כעבור המשתה מצד עצמו ואפשר שרמז עוד כגכ‪1‬רהשר!כהמאכצמתיש כיי![ »חר‬
‫ומחלישכח תיו של אדם יהאוכל הכמותהראו׳!הנאות צקיוסהגיף יהי הגון!‬
‫ההיא חוק מאד ויהיה האיש האוכל הכמות הראוי צבור לצאת ולבוא אצ‬
‫המלחמה!לכל דרכי הנהגת המדינה חא כגכורה ולא כשת״רצה איכליס‬
‫בעתס כגב!רת גיפס וצא בשתיית היין א! רבו׳ המשתה שמתיש ומחליש‬
‫כחית׳! שצ ארס כאמור ואחר אשר ביאר ההנהגה הטיבה וההנהגה הרעה נעגצעים׳ ׳‪,‬‬
‫מצד המלך והשרים המנהיגים אתהע׳ר אמר שאעפי שיראה לכאורא שהיות‬
‫השרים אוכלים כבקר או בעתם או שיאכלו יותר מהכמות איצו מעלה ולא‬
‫ס‬
‫נ‪.‬‬
‫ג‬
‫‪60‬‬
‫מור׳ ר‬
‫י־‬
‫קהלת פרעות כח‬
‫»‪:‬ר׳ד'היה עג׳ן הנהגתהמדינה היא כ ה ‪ : :‬ג י ז ה נ * ד כ • ״ שבהנהגת הבי ין‬
‫אס הבעל הביח לח ישגיח בפרט• ע‪ •:•:‬ה ב ח בהשגחה פרשית הגה הבית‬
‫כל‪• :‬ה ל ‪-‬כ‪:‬׳ לכר מ!עט א ‪ %‬צא השגיח כמחצה כ• המק הקטין המחלה‬
‫כאשר צא ימק; מיד •עשה גלול נאחל! נה!כמ! שיקלה כ ב י מ ־ נ ר עצלנמיל׳‬
‫הבעל הכימכ; יקרה בחליצה מצל עצלות החכה־גייסתכסדהחייגיבהתלש‬
‫באשו׳מושל! בהמחלהבהשגחמהפושי׳סהצליכיס לקיימהי׳אכענלתש‬
‫י מ ן המקלה כעצל!מהשמ״ליסאשליוכ!ו כ׳ על ב; א מ ו בעציתיס בצשק‬
‫ו כ י ס כמ! שפירש הכאכעהנה כעצלויהשמ׳ יל׳'שלא למין השכ מ היוודנין‬
‫יי; הגג והוי הדלף ש ר ד מוה יבא!׳משן שימן המקדיויפיל סוניהבני‪ ,‬המקיה‬
‫א מה ב• והמסכן עליו פמ• שפירש רש׳ זכרוני לברכה!הדלף ש י ד ה י י מ י כ ״‬
‫נפיצמ הכני; נמשך גס היא משכל מ ה׳ד׳ש שצא יגיע כצל בגג לתקנן‬
‫כשישכרו הרעפיס כ׳ אש ׳מקן האדס הרעפיש צ ח י ד ל ף ה ב י מ י כ ־ ש ר‬
‫ידלוף הכית שבנק ל י מיק אס לא •תקן אותו יהיהעצל‪:‬י‪ 3‬עלהעצלויהואק‬
‫ס כ מ נפיצמכצהבימ!כצ הבנק וואובשפלימ •ליס ׳לציףהבימכ׳ שפלות •לי‬
‫ה ! א ד ב ר פ ח ! מ מ א ד מהעצלות ואפשר שאומלכעצלמישלמו השניעצליית‬
‫עצלותמק!; הרעפים וה א השפלות׳ל׳סשלאידציף הבית ׳העצלות השנית‬
‫אחל ש׳ילוףהבימשא׳צוממקנ! אשל יהיה סבה שימן המקלה שהיא עצצ!ת‬
‫אחר ענלומכאמור!כזה יקרה כהנהגמהמדינה כמו שהאלין ביה ה ר י ב ג‬
‫לסוזוק‬
‫*ןלבפלשושהפסיקהיההואלבקבפסוקשלמעלהואחראשל כ• אד המשל‬
‫להפסד המדינה שמלכה נער!שריה ככקר יאכלו שהוא מזוה עצ עצל מס‬
‫בהנהגה וה!א דומה צעצצזמהכעצהכימככנין וקיוסהכ׳מחזדצכאר ה‪:‬משל‬
‫בהנהגה הרעה וכאלו אחל שהשרים האוכציס בבקר הס איכל׳פ יפימיס‬
‫לכקשמהמעניגיפהפןהא)כציסכעמסכאמירו*וא לשחוק עישיס לחש ייק‬
‫•םמחח״ס׳רילשמוקומענוג עושים לחש ולא לקי!ס גיפש ;על כן ישתדלו‬
‫לעשותהלחס המענג!לא ה מ ע ח י ל ה ג ף ו ק ה י י ן עושים אזת שישמח החיים‬
‫הגשמיים כמינ• בשמים שילב! השמחה והוא כאל! אמל שעיש• ש הלחש שיהיה‬
‫ראו• צשחיק ושמחה ז ק עושים ״ ן ש ש אח ח ״ ס יאמר שהכסף יענה אמ הכל‬
‫כ׳ בוהתפשל ההנהגהבהחלט •ע; בהכרח צריך שיוכ! לשם כסף לריב‬
‫כלקושלא כרין כ י י שיספיק להם לכל התענ נים הצויכ• השכף •השמין ה א‬
‫אשליענהאתפל^פנימינ׳התעמגישובכןכה• ממכל׳מש אס כמ הממק‬
‫ת פ ס י ההנהגה כהחלט ו ע ל כ ן ס מ ס ! ח ת ש י ב י כאומיוהכסף •עגה אמ הכל‬
‫והוא כאלו אמר שאחר שהם מבקשים פל המענגים האפשריים כמאכל‬
‫גשנסדען‬
‫ובמשמה יצכצוהיצשרןאלהמחקשהיאצבדו׳ענה ל מהבל אש כ; צדק י׳ה‬
‫ש א מ ר א י צ ו א ו ן ששויןככקל יאכלו בויוהוא מתישכ על נ כ ; ולהיות שדבר‬
‫ר ע ע ל המלך הנער ועל השרים הא!נליס כבקר ש ׳ צ ט ו ן שיהיו עשירים בד׳‬
‫שיהיהלאלירגלהעיו׳רמעמגיהסלזהיי&תהאלסשלא • מ א כ ע י נ י !?‬
‫גק‪#-‬‬
‫‪3i!p‬‬
‫דלכ‪1‬‬
‫קהלת פרשה נח ־‬
‫את ה״׳לך אאתהשריס העשירים הנויווא גס כ מ ד ע ן מלך אל מקלל ירי!‬
‫למלך ל ז תקלל אפ׳יכמחשכ' נ!ה< הנרמז כמדעך שהוא כלכ כמו בעי הי א ב ע‬
‫ןלועלהשייס לא הזהיר על הקללה כלכ יען חי; הסכנה כל כך עצומה אך‬
‫הזהיי! שאפי כ פ ת י כחדרי חדדיס לא יוציא הקללה מפיו וזה אוירו ובר‪1‬דר»‬
‫י־ששבן אלתקללעשיו וכיארהטעס כ ד י ן משצעצמהידו' השמיעה כנז!מת‬
‫כ ׳ עוף השמים יוליך את הק צ יר כ׳ ע ף השמים יוליך את הק צ ש ת ל כ י‬
‫כחללי משככן ‪ 1‬ב ע ל כנכים •גיל ה ל נ י א פ י תרכל ב ק י כ לכן ולא יצא‬
‫מדלתי שפתין החוצה ׳הסונה פפ׳ הפשט הוא כ׳ להיותהקללה למלן הכנת‬
‫עצמי י א י פאפייכלכיצא‪-‬חשוכלקללויען הסחשכה כקללה ׳גרס הלנול‬
‫מצל ההוגצ כ• מהמחשבה •כ א לקללו נ פ ה כמקים נפתל כחושכ! שאק שומע‬
‫יאפשר שי מצא אחולי הסחצ א! טמוןשם מ׳ שישמע ואחל שהזא כאכשלות‬
‫א ף שיהיה אפשל• לחיק לאוילהשמל ממנוכי כעצ ה מ פ י ס אפשר שיציל‬
‫ה ל כ ל על יל׳ גלגול כאמולויעניש אות׳ המצן אפי על פי על אחל והמקלל‬
‫אתהעשיר כ ת י י י משככו אף שאין כיה כל כ ן פכנה הנה הככיה היא‬
‫גי" ת ך היות! מלגיל עצמו לקלצ כפה כ ח ל י ׳ ישככו יכיא י ש ם למירנה‬
‫אחרתשיקללה! כ פ ר ס י ס ‪ 1‬א ‪ 1‬תהיה השכנה עצוי׳הגכ כשרים העש ליס כ׳‬
‫כאשליהיהכפלסוסיענישוה! כלי( כשיהיה ה ל כ י בפיקיס נ ע י י ס יעלי!‬
‫אמי כי ע ן ה ש מ ׳ יולין אתהקוצ*! השלים כ׳ או? כ׳ עש ו לכי'וימהרו להוליע‬
‫הלכל למציא ח; כעינ׳הס כאמול אשל על כן אמ ככפל משל׳ שומל פיו‬
‫ולשנו שומל מציתנפשוסיןאמידידהעיהמי האיש החפן ת י ס כ ו נצל לשונן‬
‫מ ר ע סיםמרתנצור לשוצן מלעהיא לכקה ל ‪-‬ויתמי האיש כ ו ' כ מ שפיו ש ה!‬
‫י*!צ נ מ ע כ ה לההוא לופלוהואיצואיןא ליד; אפרשהו שנתחכטוכו רנייוהיא‬
‫כאמת קשה ההכנה והוא בייקלא לכה פי! ובילקיס כעוימצולע י״זצ מעשה‬
‫ג ל ו כל אחלםהיהמחזלכע״יות<אומ'מאןכעילא!קהש חים כ‪'••- :‬עיי' ןו ‪ ^ ,‬ן ‪,‬‬
‫ינאי היה יתיככפלקציטיה שמעיה י מ כ י י ז מ א ן כעי סס חיים כ! על אימי צמוק‬
‫א י ינאי כל ימי הייתי קייא הפשוק הוה!לא הייתי •ויע היכן הוא פשוט על ח״ס‬
‫פבארוכלזהוהידיעימ! האיש החפץ חיים יכי עכליהר׳עול כשעיסיכפיי'‬
‫סקזלם ששמע לכ״נאי לכרי הרוכל היה חישכ ששל פס קמשנ פסוקים אלו‬
‫‪,‬‬
‫מ ת פ ו ש כ ע צ מ ו י ו ג י ו ת י י י ה א י ש ה ח פ ץ ח ״ ס היתה איהכ ׳מיס לרמות טוב‬
‫ופשק יציר לשונן מיעוכ! היתה גורה ככני עניו־ וכאשו שמע לכרי הרוכל‬
‫הכין שהפסוק השני היא גורת הרחשין ואני שמעתי <לא אכין ל א ש י ו שאס‬
‫כ ד ב ר י ו כ ן ה א ק ש ה כ א ח ת א י ן א ח ר ריינאישהיהקרא פסיק זה ׳לא היה‬
‫•ודעהיכןהיא פשיטופייםהרי לפי פירושו א ן קידנ הרוכל היה מתכרש אצלו‬
‫‪6‬היה חישב שכל פסוק היה פשוט כעצמו ש נ ‪ 1‬ר ת א י ה כ ימים לדאומטכ היה‬
‫כשיטות גורמח׳ האיש החפץחייס כאמ!ר והילל עדעכשו הייתי חושב שכל‬
‫‪pps‬‬
‫היה ‪ w i s‬כעצמו וכששמעתי דברי הרוכל ידעתי שהפס ק השני ה י ?‬
‫‪JPIP'PP‬‬
‫‪,‬‬
‫‪'13‬‬
‫קהלת ‪3‬דעה כח‬
‫בשיטיתהאיוש'קשה למה חול בזאמה שה־הח שי קייסשז־״צדשי• ד ר ל י‬
‫בהייישהלוכצ לא הבליח ד ב ר ח ז שה־ילזא ח ששקי־ם ב י ש ב ה כ מ כ • ל <‬
‫;‬
‫ככני עצמו היה מתיישב על נכיןועיד קשה כ ל ש ; ר י ״ נ מ ׳ נ ל ה ש ש ׳ ; ‪ ! -‬״ ר‬
‫ע ל שבא לופל והודיע! מי הא שלמשיןחייישש• דש״; שהשב שהיה‬
‫"‪v;:‬‬
‫ע ד ששח א ת ריכל הימה •ע; גא היה״דע ה־ש; היא בשיט ה פ ס ק הלאשק‬
‫הילל עד שבא איתי ריכל •היד••״‪:‬צ ר לשינך לידע שה א הבשיט ת ש׳ ע‪:‬יו‬
‫תצדק מלי‪/‬והיליע׳ והדרך הנפק אצל• מ ה היא שייעלב לא עלה על דעת* של‬
‫ו נ י יצא• ש• היה פכיק מ׳ האיש החפץ ח״בצורה מצי שח ׳‪:‬ש א ושתהיה;•־ת‬
‫אוהכיחיסלראיתטיבנשיא הגזרה שכשיטא ליה בצדק זכאשכטשהחק‬
‫י ו ״ ס הואהאיהב׳מיס צרחת מ כ שאש לא כן •מאשת״! יעלה•‪ ,‬חשב לעלש‬
‫פהפשיק הראשון כלו דכר חמד והוא כפל ענק כללות ש מ ת רק שהיה קשה‬
‫אצל! ה׳כןהזא פ ש ט שלא היה מוצא •שיא לגולי כלהפפיק פ• לש היה ח מ ש י‬
‫אצלו נשוי צד שיהיה הפש ק השני נשא לראשקמכ‪ •:‬שאס היה נשיא היא שק‬
‫הילל ניצי לשונו מיעכייאך באמנציד לפיק• מ ר ע מ א שיהיה דנק למעלה עש‬
‫הפסייהראשין יען היא או׳לריפרט־מצא׳ ש פ ר ט י מ ד נ ר עמ‪ :‬צנשת ואי־ מאיש‬
‫משא לגזרה כוללתהנאמרתכלשקנכתד וכשש־׳עהכח' החבל שהיה משר׳»‬
‫״ א ; נ ע ׳ למוכן פס ח׳יס אז הנין הכסויבהךץ הקושיא שהיה ‪ J‬מגירת נצ!ד‬
‫ל ש נ ן מרעשבאופן ההוא היה אפשר שיהיה ה פ ס ק השני נושא חל הפסיק‬
‫הקורס כיכהיויפשוימיהאישהחפץחייסאוהכיחישלראומש כ כל! הכרזה‬
‫כמו אימ! הרוכל או יצדק שיהיה כ ש צציר לשינךמרע תשוכה אל הש!‪6‬ל‬
‫יזהמכריו הפס חיים שלש אישים כ ת ר י ס ונזה הפייימרצו כצ הקיש• ת‬
‫שהקשינו לפי הריע דל כ• מע!צס צא עצה על צכ ייצא• ש׳ ליה הפשקהואשין‬
‫ממפרש בעצמו יק בכל ענק נ מ ל ת ם י נ ת ש ש ם ה פ ד נ ר ח פמז פהיכחל!אה‬
‫שהיה קשהאנלו היה שלא היהיידעהינ; ה א י ת פ ר ש אחר שלא היה אש‪:‬ר‬
‫לרעמי שיהיה הכפויה שני מרה אצהראשקכמושהיכממ שהילל פצר לשימי‬
‫מ ר ע א ך כאשל שחעקילהרוכלהמבייזהכק שהפסיק הדאשין היה הכייס‬
‫ולא הודעה כמו שחשב ק ד ש אשלעל ק לא היה יכול לישכ שיהיה הכסזן‬
‫השני דכק עמו וכהי ית הכרזה נמישכ אצצ! על נכו; שיהיה הפשיקהשמ‬
‫דבק עם הראשי; שהיא תשיכת המכריז אל הבא הלי' לקחמ הפס ח״ס‬
‫כאחויוהוא דרךישר׳כשרכעיניאציס ואדם משכים מכל נ ד לשנת שעה‬
‫»ייו‪ 6‬אלי כפפיקיס הצלו ואמנם כפי הלרך השני אשל פילסנו נ פ ש קיש הק למיס אשר‬
‫ק י א אצ היצהר מצך ז ק אמ עמה שיזתי י ע וא‪1‬י ואב״ הוא כאשי יהיה נעל‬
‫היצהר שהוא המלך כעיר שהיא כנ‪1‬יאלהג!ן>האנוש• כמדוכיוזא א• ל ן א ק‬
‫שמלכך נער ירי דבר אל חזמרהאדם !אמ לו שהא״!האבו׳ אשר לו היא היית‬
‫מלכו נעל כפי מלותהנער!' שהזא היצהר שהוא!ק; כפנים יהוא נער כמדות׳!‬
‫להיותו הולך תמיד אחל החוחשזתנאחי שלא ׳קלה לו כמלכיתהעהל כאשי‬
‫יקרה‬
‫רמ‬
‫לףלתפרשה כח‬
‫»קרה כ ״ ל נ י ה ע י ר כ׳ כיילכויהעיר אפש' שיהיה ?לילך ינער •'•היו לי פרייטוכי'‬
‫זישייסשינהעוהמלסתכהנהגה טינה ישרה א ן החומ' האנושי כאשר יהיה‬
‫י־ לךכ• הינהד כלמשרחיי רשעים ושרי! רעים !חטאים שה׳צהויניעהכח‬
‫?ליעע!ר!‪1‬התא!ו'הגשי׳־י'כלס הא ושריך ככקייאכלו ׳וייתחייימהיו מלכךנער‬
‫שיהיו שריך כלס איכלייככקר וניטים אל התאויתהגשמיותיצא אל הח!שכלו'‬
‫כלל ואין ג ז י ת ושריך ככקר יאכל! רק ר כ ר נמשך מהקורס כאמור!כי ההפך‬
‫כאשי יהיהמולןהשכל כארס שיהיו כל הנחימהטכעיות והנפשיתאוכלים‬
‫לחס חקס כעת היאו׳ כ׳ כהיית השכל שה!א'כן ח! יין מהתאוות כא‪ V.‬יהיה‬
‫הוא הי׳• לך הנפ הח •יי •היהנכנעאליוויהיו כל השייפיהסהכח! הנפשית‬
‫יהטשע״תא כליס ונהנים מהמוח&יתכומ; הרא‪,‬י ו‪1‬א אשרך א ו ץ ‪ ! 1‬ל ‪ :‬ך י •‬
‫יז!רין ושריך כעת׳אפלו <ה<א רמז אל פל הכח!תהטנעיות!האכריס הגשחיי'‬
‫שכלש יאכלו!יהניכעתסייהיואישאיש על עכודתו לכל הצריך אליהם לקיו'‬
‫‪.‬הג!ן>ולאהמיתר!ת והוא כאלו אמר שימשך מהיות מלכך כן ח!רין ששריך‬
‫ג ע י כ י א כ ל ו ז ׳ ה ׳ ה כ ג כ ו י ה ‪ 1‬ל א כשתי ירישיהנוכאיפןשיהיה ה נ ‪ 1‬ף כגבורה‬
‫ולא כמשתה מצד עצמו כאמור והכיא חשל אל רועהנהנתהשתיתה גשמיות‬
‫יוצר היזתהמלך נער כשימשכי אחריו שיכשר החמי שהוא הגיף האצוש׳ואח"‬
‫שהוא כמו הכיתשיפול כל הכניןמצד עצליתהנעל הכית כאייור והנה הכית‬
‫אפשר שיהיה תאר ממש אל הגיף עצמו שהוא כאמיכית מושכ ה שכל או הנפש‬
‫המפנלתאשרנורקהבוזהיאיושכתנהנלימיח״הגיףהנזיואמר‬
‫שכעצצו'‬
‫»די השכל ימך המקרה פלימר שיפול כנין כל הגיף יען כסכלות ידי השכל‬
‫כתחלהלתק; אשר עתתזהיצהר המלך הנער על ‪ p‬ידלוף הכית ומהיותו‬
‫יולףמעטמעש<ניאה<העצצותאחרהעצצותשיפ!צנצ הכצ׳ןויכשר הגיף‬
‫לגמרי יזא יכשפליתידיס ידלוף הכית כוייאפשר שיהיה ה פ ס ק הזהמקישר‬
‫‪tirs‬‬
‫אחו‬
‫ע ס הקידס צמה שאמר אשרך ארץ שמלכך כן חזרין י שריך כעת יאכלו וגימר‬
‫כ׳ צ מ ה שאמר כגכירה ולא כשתי נ ׳ השלמים א ן תכליתם כדנריס הגשמיי'‬
‫מצד עצמם רק למה פיכפיק לקיום הגיף והס כיכשיסאת יצרם וזהו המכוון‬
‫נ א ו מ י ו כגבירה עלייך שארזצאיוהי גנ‪-‬ייהכיכשאת׳צדז וזא כגכוריולא‬
‫כשתי כיאר שיצטרכו השלמים להתיהג תמיד כנכורה ושיימ׳ שהיייצהי הוא‬
‫כהר גבוה לפניהם כ• על כן אוולכל שנדוצ מחכידו יצרו גדוצ ממצו שצריך‬
‫שיצ״רהיתמידגדוצנגדוולאיתרשצוצא ׳חעצצ מהתקמס נגדו תמיד ו ז א‬
‫ימךהמקרה ירצה צריך שהאכילה והשתיהוכן שאר המחשות םיהייכגבורה‬
‫לכבוש כהס היצהרוהתאוה יען כעצלתיס ימך המקיה ירצה העצלות הקטן‬
‫כהתחלה ׳גרוס רעה גדזלה צכשיף עד־שפירשו רול על פסוק הו• מושכי העין‬
‫כחבלי הש!א וכעכותהעגלה חטאה ונויוהיא המם!; לדוד המלך עה כאיח'‬
‫למה אירא כימי ר ע ע‪;1‬עקכ< יס‪:‬כני ירצה למה אירא כימי ר ע שהם הח״ס למס‬
‫איריג‬
‫?גשמייישאיישלא להעשיר הנקש ואחי שהעין שארס דש כעקכיו כהתחלה נימי י •‬
‫ומתעגל‬
‫‪,‬קהלת פדדזד‪ .‬כ ו‬
‫דיתליל י‪ .‬לקיים מ ׳ ה י כ ה י י א ה י ע ן מ ש י ק ‪ -‬״ נ י ל י ו י י כ י י ־ ל יי •••••י—ז‬
‫'©כנייר‪ . 5 -;-<.' ,‬ד י י כ ל ש ה ע ל י ת אתר עגל ת כ י י ר ש‪.‬יתה‬
‫גזיעטיי‪! ,‬׳;׳•ת סי‪.‬׳‪ :‬שי״יןלי‪-‬יקיהיכשכי‪-‬ית ידים‬
‫*‬
‫! • ׳ ־־‪».‬‬
‫ל ־‪;-‬‬
‫י‬
‫‪7‬‬
‫‪.;.‬‬
‫‪,‬‬
‫כ ר י א ‪ :‬׳ נ ל ׳ ל ל ו ף הכית ויתחיל לללסדוי׳שש •כאליתיך י י י י ל נ ״ ו י ־ ׳ ‪f‬‬
‫‪,‬‬
‫לסל ל ק ‪ :‬׳ ס מכל צל י כ י י ו ל ע ל א י ן יפסל הגיף לגילי שיללי יועם‬
‫־‪tv‬‬
‫לעש תה״אכל!ה» זתה לשח ק קליתראשתחת היותי לקיים הגיף ל ל כ י ת‬
‫ממנו לכל!!א לשתק * ש י ם לחש •יק ישמח חיים ילצל כ ע ‪ :‬י ש״ ק ע ‪ :‬ם‬
‫הלחם והיק אשר ישמח חיים ואומרו •הכפף יענה את לשל יה• לפ• ׳למלשין‬
‫נכספה!גפ כלתה נכש• וגייוליאהבחהתאונ־ כיהוחישת־ד על כלהכחית‬
‫הגשמיותגסהש תרד חא!הכפף יענה אתהכ‪!3‬מלת>ענה היא כ ״ ׳‪.‬״ניא‬
‫אתהכל כיו! שפירש ישי! !ל!אחר אשר כיארמה שיגר!' העגלות היא לפסל‬
‫כל הגיף אף פיה•'השכל מולך כו כ׳ כמעט ההתי שלית יאכל יי• יי •שית י כ ס י‬
‫כל הגיף אתר שאף שיהיה השכל סלך על החמר אי; ואוי לניתילקלל א ת‬
‫ה י ג ה י שהוא מ ל ו ייתחל!‪ /‬כרית! אעפ׳ שתינו מ לך עליו כ ע ת כ׳ לא א»' גש‬
‫כ מ ד ע ן מ ל פ ך א ל תקלל רק מלך שדל שם מלך מל תקלל אעכ• שלא יהיה‬
‫מלן ע ל י ן י א ו י ם ת ״ י א מלפניו ותהיה ורמתו עליך יזא גס כמדע־ מלך אל‬
‫תקלל י י גסכומןמיעךםהוא ט י ק תגכ!רת השכל שאז הוא מ ד ע ן כ ת י ‪/‬‬
‫שאס •מלון עלין היצהר לא יהיה פ ן לא י ע ת לא תכינה א ן כשימלין עליך‬
‫הששלאואתלכמדעךאיןרא״ישתקללסלך שהיא היצהר וכן פ א י הכחית‬
‫הגשמיות שהם העשיייס שלא יהיו נמים כעינין ‪ p‬תתעצל מהתקימם נגים‬
‫זיגכייו עליך תא ! כ ח ו ר י משככך כשאתה כט ח כשלמ!תך'אתה יש; כטת‪1‬‬
‫תקלל עשיי שאם יהיו נ כ ו י ס כ ע י ט ן ה ס •יגיש! כ י כ י כ י ע י ף השמים ״ליו‬
‫להס א ת הכל והוא הכח החחשכ במחשכיתיו אלה ׳ולין א ת היןל יכע'‬
‫הכנפיסוהוא הרמת; שהוא מלכיכהלככותלמיילתעל שעל ק נקרא כעל‬
‫כנפים הוא יגיד הרכר אל הכח •לתא!‪:‬׳!הכעסני!׳ק חו נצלן כראות שאת־‬
‫מכזה אותם יאינם נחשכיס בעיניך למאומה אשר על כ; רא!י •שתחשיכ א תש‬
‫ותחשיכ שיש להסכח להתקומם נגדך כי כ י ? יתקיים מלש ת ־ עליהם כשלא‬
‫תתעצל לתקן כ כ ל ע ת א ת א ש ר ׳ ע ת ! הס יהכינל שתהיה חוגר חרכ נגדם‬
‫»‬
‫״‬
‫‪c‬‬
‫*י"" תיידואפשרשאומרומלךאלתקללואלתקללעשיררצלכ‪1‬לשית;ת קלגוף‬
‫|‬
‫וצכלהכחתהגשמיותולא ׳כזה איתסילאיקללאיתם כחסח הדבר הגש־־י‬
‫הצריך להם ופייהסכה כאומר! כי עוף השמיס יוליך אתהקיל וכוייוצייעןלא‬
‫יוכל השכל להשיג שלחית המושכלית רק כאמצעית הכח המחשכ והמראה‬
‫שהש ׳!כילו כקלית הדכריס מן החושים החצינ״ם אל השכל וכאמצעתש‬
‫ישיג השכל כללות הצירות העצמיות הכוללות ‪1‬הק ימית שיפשיט החמרימ‬
‫מהצול!תהדמיוגי!תכנודעו'זא כיעיףהשמיסיה<א המחשב ׳;לין את הקול‬
‫הצשחע מהחושים החצוצ״ם וכיחוד הצשמע כ א מ צ ע ת חוש השמע וכעל‬
‫הננפם‬
‫רפא‬
‫קהלת פרשה כ ט‬
‫ה מ פ י ס שהוא המדמה הוא •ניד דבר כל החושים אל השכל כי מחנו יקיז‬
‫לצור מהענייי!מ כאמיר!על ק ראוי לחח חלק לכל כחית הצין מהדכריס‬
‫הכשמ״ש להעמדת הגון כי כלתי וללא יהיו לכהות המיעל עמרס שלפכח‬
‫בגין׳ ו כ ק ל א יוצל השכל כלתו להשיג שלחיתהמושכלתכמחכר אחר יושר פי־יהית כש‬
‫היל׳יאתהשיליעלמהשראז׳ להתנהג עס המלך ושרי! כ פ ׳ מ ל ש ר א י כהנהגתעלחלדוכן‬
‫ה ־׳דינה על ה ד ר ן אשר פירה‪ !:‬לפי כשישן של דבר׳ הזהירו עתה על ההנהגה‬
‫הראויה ל! עה אנש׳ המדינה לק״ס הקכ [ ה מ ר ע ׳ שיא!׳ שיסייע׳ העשיריס‬
‫אל ה ענייה!׳מכמה! אלי מאל! ‪?:‬א שלח לחמך על פני למים ׳ריהלאה שאתה‬
‫ניתן לענייה שלח אות׳ על פני המ׳ס כמ׳ ששולח בלתי תקה שישוב אלי! פי‬
‫כאשר יהיה תכליתו!‪ r‬הנה כשישיכ אליו תהיה מניאה ולא חורה וזא כי‬
‫נרוכהימיכ תמצאנו ׳ י י כ א ‪ :‬ר תתןא!ת! כחי שש לח אותועלפניהמייכאכס‬
‫י‪/‬קימהחורה רקכמתיאשממנו בהחלט הנה כ!ה כאשר ישיב אלין ברוב‬
‫בימיה כלומר תחר ימיה רבי מ י ק ש אימי פ׳ תצטרך אלי! יעי גלגל הוא שחוור‬
‫כעילה ואז בהיותך אתה מבקש תהיה מציאה אצלך ואמר שיתמיד כנתינת הן הלק‬
‫הלאה שיתן א ת! כל השביעשיתן סלק לויימ׳ השביעויחווו ויתןכייהרשמינ•‬
‫פל‪:‬א הנמשך אחר השבעה ב״ס שהחל נ!פמו שכייהראיכעוהוא כאל! אמר‬
‫שיהיה מתמיד וחווי חלילה כהל ימי השביעוזא תן חלק לשבעה ונס לשמונה‬
‫וביאר ההבה והיא כי לא ׳דעליז־ה מה יהיה דיני‪ :‬יגל הארץ ואול״תנילגל‬
‫הדבר הא תו שקבלמי׳נ״חויוהי לחיחורוימןלוןוא כי לא ת ד ע י ה ׳היה‬
‫י ע ה על ל א י ן ואילישמבא אתה ליד׳ צורך וימני אאייס לך כמ! שאתה נתת‬
‫לאחריסכיכןיתק״סלק‪ :‬ז המדיני שיתןהאדס לאחייס ואחריה יתנו לו‬
‫שקבל! מיוני והביא יישל ל!ה מעיין האשד סי רד על האדן לעת הציין אם ימלאו‬
‫יילחדיסענלס שעל! א; הארץ כאות‪ :‬שלארץ נתנה ל א י י ה מעט מעט ע ד‬
‫שנתמלא! העביה ואחל כ י חיזויס לארץ שלעבים יריק! הנשש על הארץ‬
‫פלשה עלו האידיש!!א י ה ימלאו העביה גשש על הארץ יריק׳ ״יראם ימלאו‬
‫העביה גישה ממל שנתי‪,‬ללה מ; ל ח י ץ או על לתרץ יריק׳ אך אז• לא יתמלאו‬
‫גשהמלא׳דיס לאיי׳קועלהארץ ואחרשהכיאמשלחהנוחן שבריכ הימים‬
‫ימצאנו בלו הארץ הביא חשלמלבלמ׳ נזתןעסהיותשיישללהן אתה שימע‬
‫לא! עה כל ולהביא מ ‪ it‬מ ׳;בלתי נותן מתה שיקרה שאס יפיל העץ בדרום‬
‫ובצפון!לא יעשה פריאי; מ׳ שישגיח נו כ׳ שה יהיה!!יא)אס יפיל עץ בדרוש‬
‫ואה כצכ ן מק ה שיפיל העץ שהילוא כליי׳ר שש יהיה מיויד שאי; יי׳ שיקיש‬
‫א מ! לעל אך בעידו עישהעיילחעלה יסקלו אבניו ואש יטה לצדמליקימוהו‬
‫וישגיחו בי בכל הצריך לו והוא משל מהכיסמכלצרואפשר שגזית יאש יפיל‬
‫עץ נרריס ואש כצכי; יבייהוא תשלום המשל הרח ‪ ;it‬מהגשם הי׳ירר על האר‬
‫‪1‬ה<א כאלו איור שמיעלמהנמשןחהגשס לארץ ממה שנתנה היא הוא גד!‬
‫ע ר שאם ׳כולויקרה שימצא עץ עשה פרי בדר! שהוא מקים יבש ואס נצפין‬
‫קא‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫‪6 1‬‬
‫בכל‬
‫קהלת ‪3‬רג־ד‪.‬‬
‫כט‬
‫ככל מקים שיהיה סם יהיה ‪ !3‬ה יה!נתיחה י׳הגשה ה י ד ייהיג־‪-‬יה כא־״ר‬
‫‪,‬‬
‫* ׳ ' נ ' ננ‬
‫־‬
‫' ואפשר שיה•! השלשה כה קיבה‪ •::‬בחי‪ :‬עי‪-‬עני; ההשנאה ‪ - r‬־ ׳ ‪ r‬בבני‬
‫‪r‬‬
‫אדסואמר שישלח לחח! עלפניה־י ה •‪ •:,:;>-‬ה תיש•ניה״נקשיש ‪ :‬־ ם‬
‫כ׳ כרוב היי׳׳ ה ש ח ה ׳ י י נ י ‪ :‬ייבאת ההשגחה ל־׳ י י ״ י כ י כי־׳ ה שהיה‬
‫גשמעבאירן ׳מיס יכיה י ק י מ י כי!ה הימ ה ל י מ ן ששריה הימים יה‬
‫‪jt‬׳‪X‬‬
‫לו! כיוכ הימים שיחיה בעהוי״נא‪ :‬ב׳ ״ ‪ 3‬ה ה ח ‪ , :‬־ ! יגי ‪• 3‬ש‪-‬ש ‪ 3‬כהל‬
‫׳!ס!׳!ה ואמי שהעצה ה׳עיצה חל השלה היח שייבה י׳ תל לתת י ח י ששש'‬
‫משלה לו על ח ד א ל ן שתהיי‪ ;/‬לולחה לחד ימצאני בייב ישי! על כ; י ד י‬
‫להרכ!'לתתשית;תלקב‪:‬ל י ה ׳!א ת;חלק לשבעה יה יתת ב׳ ל א ׳ ד ע ה י ־ ס‬
‫ה י ע ה הכוללת שיבוא עלהארן וכפ׳ מה שנית; כ; •גילה! השי!יהיר מעליו‬
‫הרעההבוללתשלא מגיעל! !!א כ׳ לח י‪/‬יעמה •היה י ע ה על ב ל ק יעל כן‬
‫ל א א מ י ל א ת י ע חה יהיה יעה עליך צ י ד ‪ 1‬ש״הרעה שהגג־ שתביא על‬
‫ה א י ן כפי מה שית; לצדקה כ; ׳מעה השי מהרעה הכי‪-‬לתשעלי)!להי! שתימ‬
‫י ו י ע ה א י ס היעה שתכא אפ תהיה בהפלגה עד שיצטרך להם ר מעליו י ל ק‬
‫רכממנה לפי רוב צדקת! על כן יא‪ •:‬שתריע!רע י כ לצדקה!׳קניי לכי אהד‬
‫והוי ד ק ד ק צם; ויש לדקדק שהילל מה תהיה רעה על ה א ק בלשי; נקכ‪.‬למי‬
‫אמי׳ה׳ה שהוא לשקוכר והרעה היא נוכיתתמ׳ד בלשי; נקבה כנידע וגם‬
‫לשון מה יהיה הוא קשה הישוב שהילל ב׳ לא תלעהרעה שתב‪:‬א או לא ת ד ע‬
‫במה תהיה הרעה כויאשי על נ; אפשי שרמז לירוש טיב אשי ביארתי! בשכר‬
‫כרק׳משה במשנת עשה רצינו כרצ׳נךכד׳ שיעש וצינך כרצינויהיא כאל!‬
‫אמיפה שלא ת י ע ל ה ש מ י מהרעה יען אינן יודע מה יהיה על האדן הרעש‬
‫כשתבוא אס יהיה על האר; לטונ א׳‪ ,‬ללעומלת׳ה׳ה איני דבק עש י׳ לת הרעה‬
‫י קאלמייעל האו‪/‬הויבאלו אמיב׳ לא תלימה ׳הייע' ה א ק היעכשתה׳'כעלה‬
‫אס יהיה מציאותה ט כ ע ל ה א ק א! לא!עלכ; ראי׳ שתת; חיק לשבעת •גס‬
‫לשמונה כדי שישגיח השי כ ן שהויהמיע מה יהיה ו׳תה;ה ע ל ה א ק מ ז י א י י '‬
‫שיקרה להצילן ממנו כ׳ אתה מצד השתדלתן א ן שיהיה לך מ מ ן ו ב ל א‬
‫יועיל ל ן כ׳ לא תיעלהנצלכאמויוהיא דקדוק טוב ואפשר ש‪.‬־•ג״ החיק‬
‫לשבעה היא ‪ 3‬מ ה שיפעל! למטה כעילה השפלה! כיכב׳ לשתיה א שיל! אתי‬
‫כד׳ שתנצל מרעתהו'כוכבים וגס לשחיצה שיצטנן גשהגלגל השחינ׳ לצד‬
‫מחברתהכיכביסביכ מוליתוכיאי כמשל עני( ההשגחה האלה׳׳־‪ /‬כאשי‬
‫ישגיח בהשגחה פרטית עד שיעשה דבריס הפך הטבע בהחלט ו־נ׳אל!‬
‫ראיה חמה שיקרה כארציתהנגכ היבשת שאין המקים ההוא מעלה אידיש‬
‫כלליעסהיותשבפ׳הטבעלא ירד המטר עד ימלא! העביה נשה מהאירים‬
‫עב! השי ממטיר ה פ ך ה ט כ ע ומצמיח האילנית עושי פרי אף בדמה ובכל‬
‫מקים ש י פ י ל א ן שתהיה צמיחת! שם הפך הטבעאש י פ נ י הפלגת היובש כמ!‬
‫ש־אאכקצתהור<סאשרששהכ)ש״'‪),‬אש מר‪,‬ב הקור בקצה הצפ; אשר לא‬
‫‪. . .‬‬
‫•יגלו‬
‫רמב‬
‫קהלת ‪5‬רעוה כט‬
‫'!כלונס׳ ה ס י ע לצמיח סס האילמת הא אס ימלא! העבים גשש על הארץ‬
‫•ריק׳ •ריהנהככ׳ הטבע אם ימלא העביה גשם א! יריקו יועצים על האר‬
‫! ל א ק ד ה וא‪-‬יינשהמציא<תה!אלהכךמפאתהשנחת<יתהנפלאהשאהיפ!ל‬
‫י‬
‫העץכליחר אס יקרה שיהיה נטועבדריס שהיא יוקם יבש !אס כצכין שהוא‬
‫יוק ס קר מאד שס יהיה לו הויה וצחיחה ועשדפרי בהשגחתי הנפלא' שככל‬
‫החקומותמהארץ ימצא! אילנותעוסיכירוח למאכל האישים ׳!א ואס ׳הול עץ‬
‫נדרוייאה בצכ ן מק׳ שיכ!ל העץ שםיה! •ר אסיסל במקרישיה׳' צוטעאיש עץ‬
‫בדר! א‪ 1‬כצפון בכל מק' שיפ ל שש יהיה כמציאות׳ !הו״ת׳ צ מח בהשגחת!‬
‫הנפלאה וביה יתיישב צמה ככל אומימקיס שיפיל העץ שש אחר ששבר קדם‬
‫או אה יכו! כדרום ואס כצפין!כויאלא שהבונה היא לחתיס כעקר יקר הדריש‬
‫שאקהמק! גירס צמיחת׳ ככ׳ הטכעכי ככל מקים שיפיל אן> שיהיה הפך‬
‫הטבעששיהיהלוה״הפאמר ועל פ׳ הדר הוהכעניןכנין ההשגחה המשיך ע י ב ר ו ! ח‬
‫שאי‬
‫עיליתהאנישיותיהוא שאני רואייכחיש שאס ישגיח האדם‬
‫לפעיל כעילית׳! ככי הטבעולא יסמוך על ההשגחה לא יצליח כלל הא שיחר‬
‫רוח לאיורעכ׳השוחר הר‪.‬תהנטןאלה!ריעה !ימתק י׳ל!ריעאס לאיכיא‬
‫»!ריח הנאית לירידתהגשמיס עליו הנה איש כוה לא ׳!רעוכן הרואה כעכים‬
‫כשיוצא לקציר תבואת! שיוה שמא ימטיר על״ הנה איש כוה לא ׳קציר רק‬
‫ואוי שיסמיך על השגחת הנפלאה ויורע בבל עת בא! שיאמר וביאר הפכה נאשיאינן‬
‫למה אין ראוי שיתנהג על פ׳ הטבע והוא יען לאידעהאדסאתמעשיהאלייים‬
‫יהיא הה ‪ wt‬כ׳ הכל ה א בהשגחתי רק שאי; בעל נס מכיר כנש! וכיא' אותו‬
‫כמשלבאייכאשראינך׳ודעמהכוייריכאשראינךיידעמהדרךהרוחאסהוא‬
‫להכיא מטר או למינע• כאשר יקרה פעמים רכית שי!רה הרוח על מטר ואחכ‬
‫לח •רדהי׳טי ׳לשע״יש ההפך אשר על כן לא ידע האדם מה ׳חייכ דרך‬
‫הרוח ׳'!א בא שר אינך יו־עחה דרך הרוח כ׳ על כן לא אחר שאינך יודע דרך‬
‫הרוח ב׳ בברידעהאדיררך הרוח אש היא דרומי א! צפינ׳ או מערבי אך לא‬
‫•דע מהית! ויוה יח״' על הארץ יען הוי כעצמייככטן החלאה ׳היא ההרה שלא‬
‫י ד ע ה זדם מה הס העצמים אשר כבטגהאס רכישיאםמעטיס אס זכר אס‬
‫נפל!אס עיבר שלם ׳?א כעצמים בבטן המלאה כן יקרה כעצין מעשה האלים‬
‫שהיא השנחת׳ הנפלאה שלא ׳דעהאדימה שיפעל השיתואין כעל הנס מכיר‬
‫ננסי ״א ככה לא תדעאתמעשההאלי'סוא!מ'אשריעשהאתהכל‪1‬הוא רמז‬
‫נפלא לקיים השגחתו שלא יחש!כ הרואה השני״ישהס כמקרה כי הכל מעשה‬
‫ידי! והיא ׳תיעשה אתהבל!אינו כמקרה חלילה רק שלא ידעהו הארס ווא‬
‫אשי עש אתה של ׳ריאשר ה! ׳תיעשיאתהכל בהשנח!לא ׳דעהאדיאתמעשיו‬
‫ועלכןהשיא! עצה שלא יתנהג כלל כפי הטבע וישלך עלהיהכ! "י^‬
‫כ כ‬
‫ק י ב נ ק ר זדג‬
‫ז ר ע ו ר ע ך ולערכ אל תנחידךאל תסתכל כוחן ואס תהיה הודיעה נאותה‬
‫בבקר א! כערב יען אינך ׳!דעאיוה יכשר מפאתההשגחה יאם שניהם כאחד‬
‫כא‬
‫כ‬
‫ג‬
‫‪6 1‬‬
‫ט!כיס‬
‫קהלת פרעה כט‬
‫צווכיסיען אין הה שנחה נ מ ש נ ת ככ• הטבע ועל ק זרע זר ‪.‬׳‪,‬־ כ י י • ק יזא‬
‫‪,‬‬
‫כיאינך<!־עאיזה •כשר הזה א! זה יאה שנ‪-‬הפכלחד ט בישיכזייעלקתשלך‬
‫יפי־״י?‬
‫ייאיי‬
‫על היהנן!ה!א •כלכלך בהשגחתי הנכליה כ א ״ י י ׳לה״ת שההיח שינא‬
‫ה ש ד ה ל ז ח ע ב נ ק ר ק ד כ צאתהש״ש ״ניד‬
‫מעטאחר‬
‫צייתי‪:‬כ; ב ע י נ שה א‬
‫מעט ויק קילה השקיעה‪1‬אחל שקיעת עד הלילה שאז היא ז־•; כ א ז אגליייעה‬
‫ולא בהיות השמש בחצי השמיש אחר כ• אז נחלה השני ‪1‬ח‪:‬י‪ 0‬היא יי״יק‬
‫האיר ה‪:‬מצא נעילה והיא ז ק •‪.‬״•ש ויערב לעיניה ליא־תאתהשלש ההש •ע; אי‬
‫א•; השמש בתקעו •וא !מתוק האור יטיב לעני ם ל ד א ד א ת ה ש ח ש י ה א ד ‪ :‬ק‬
‫למעלהשיזועננקרובערב״‪!1‬איהיידעאיזה •כשר יעיד שאז היא תייק‬
‫האירקידסצאתהשמשזאחדשקיעתיויא ומי‪/‬יק האיר ינוי־גס לחד צאת!‬
‫מעט וקרוב לשקיעתו היא ט ב לעיניה לראות אח השלש יי א •טכ לכינים‬
‫לראיתאתהשמשאמנם בחציה״ש אין האורמתק רק מצעד הרנה צלב‬
‫בה־ריתהמיירוה; איני טיב לעיניה לראיתאז א ת הש־־ש אדרבה היא מ ח ק‬
‫ני אסשג•' מאדלח!!קהננ!נ‪'1‬והתהפכ!תכנ׳דעיאחרשראי‪,‬יש*שת־ללהתנלג באעשיו‬
‫על פי הדרך הזה כשיכחיך על ההשגח' ״שלך על היהכ׳ נהצטרכויהשמלליתו‬
‫כאויככלאשרתעשהיכמושאוזליכיל׳ישביבטלמילככל אשר תעשה ש ש•‬
‫אש לא ירצה האלב לעשות הן אלא ש ט ה אחר התאית הצשמ״ת נח שבו‬
‫שהנל במקרה הצה באחרית׳מיו ימצא ששל ביאתי כעת׳ היה הבל!!א ב׳ אש‬
‫שניה הרכה יחיה האדם ככלה ישלח י ר כ י אש שרש הרנה יחיה הא־ש‬
‫וישמח ככלס בשמחה הגשמית יוכיל את ימי החשך שהה החיים הגשמיים‬
‫שהה ימי ח״ ח שך כאשל לא ׳עשיק כשלמי' וזא ויו הזל אתית׳ החשך כ׳ הרבה‬
‫•היו ׳ליפי נהיזתיהמגמתפפי יהיו ימי החשך הלבה •נחצא נל שגא נעילה‬
‫הזה הבל כלשלאהשיגהמכליתאשלבא להפליה עצחז נעה! !'•א כל שנא‬
‫ט ש ח נ ה י ר הכלואחראשרביארההכהדשיג׳עלאדם מה״תזמתדשלויתעצל בהשגת‬
‫השלמת והוא העלל התענ ג הלוחש הזהיר לבחור בתחלת עגני הנאית‬
‫להשגתהשלמית כ׳ אה לא ׳תעירר להפגת! כזמן ה נ ח ל ת לא יצלח כל ימיו‬
‫עדשפירש׳ חכמי לפומית בפהוימבני שיכה הקים והדרת כני יקי יראת‬
‫מאלה׳ךכויכידרשזמלת מפני שה!א כאל! אמר ק ד ם השיבה !כאל! אחר‬
‫שקידה שיבוא! ימי היקנהיהשיבה צריך שיקים האדם לבקשת השלמת כ׳‬
‫נ ז ה יהדר כני וקנתו״היהירא היחנעריזכ׳ כזה תהיה הירא־ ק ״ ת והיא‬
‫מ‬
‫רמו נפלא יהלל נכי; לללישת כקשת השלמ ת על נכין והיא מיש פה שמח ב ת ר‬
‫בילדותךכויוהנההמפרשים וש׳יהייאכעילוהנאים א א ל י י ס אמת שהיא‬
‫כאדם האומר לעבדו חטא נ ׳ פעם אחתתלקה על הכל ו ש!א כאלו אמר עשה‬
‫מ ה ש ת ר צ ה א ן ת ל ע נ א מ ת ש ע ל ה נ ל א מ ה ע ת ל ל י ת ן י ש כ ט ואי; וה דרך‬
‫המיסריס להשגת התכלית רק ה!א דרך הריצה להעניש כארון אל העבר‬
‫ותנה נהקדמת׳ להפר הוה שירשתי נו כ׳ ינסן נ ה מ ת נינת קלרשליל על»‬
‫אן‬
‫קהלת פרשה כט‬
‫רמג‬
‫אךלפיכששןשצדכדיכאפשר צ י מ ר שרצה גלחה העה להישיר אל לבחיר‬
‫לבקשתהשלמת ולהיות ש מ ו ב ע הכחול הוא לשליח נענינ׳ העולם חצר‬
‫י מ י ח מ ה ר פ אין ראוי שיוכר מכל יכל משלחתהעילה כי אפ יעשה פן אפשר‬
‫טימ תאי ישוב שחורי׳ מאד שהוא חילי כ ב ד וכרו אכיעל׳ כן כינא כ ‪ :‬כ ר‬
‫הקאניןכ^!פן הרביעי מהספר השלישיפטאתיאשר ה!כיר בכוק הקורס‬
‫ח ל‪ .‬המאציא שהס קרובים וה לוה יעל כן אחר והתיר לבחיר שישמח בילדותו‬
‫כפי טבע! אך הזהיר! שתהיישחחתעל ר כ ר אחת בא‪:‬פ; שישיבהו לבו ולא‬
‫•צא לתדכית רעה חלילה וזא !׳שיכך לכך כיח׳ בחורותיך !אחר שבאשר‬
‫•טיבה! לכ! א! ילך כדרכי לכ! וכמראה עיניי עס‪1‬ה התנאי שיהיה כדברים‬
‫המותרים כ׳ הלכ והעין כחי שהס הרסירי דעכירה הנה הם גה אמצעיים‬
‫להשגתהשוככייה שהוא ש‪1‬ב אך כאשר יהיה כתנאי שישיבה! לכו והיא‬
‫כשתשלס נכש! אז ה!תר ל! ללכת כדרכי לב! וכמראה עיני! כ׳ ק •ליה במ!תר‬
‫לו לכד ואפשר שגורתוישיכך לכך ה!א תישפת כיאור השמחה שישמח עד ‪ C I T S‬שנ•‬
‫שישב לכו כרכר׳ הגשמיים!הזהירו שילך כשני דרכי לכ! •ח־!לא כדרך אחד‬
‫לכד! וה!א כאל! אחר שכאשר ילך כדרך לכו כתעניניס ילך גפ בדרך האחר‬
‫סהיאהשלחיתכיבלכישוערוהשנידרכיסכאמרועלכן אחד בדרכי לכך‬
‫וצא אמר!הלך אחר לכך א! אחרי שריחתלכךפמשפט ככל מק!ש א! כ ד ר ך‬
‫לכך רק כדרכי צכך צרמו! שבלמה שיצך כדרך התעמג הגשמי ישתתף כ!‬
‫דרך השצמותוכן יעשה כדאית העין שתל״נה שתי הראיותיחד תמיד ועל‬
‫כן כאה הכתיכה כמלת מראי עם יוד כ ק ו ף ולא עם הא לדמו! על רכו׳ הראי!‬
‫שתהיהתמידהראיההשכליתוהשלמהעםהחיש״ת!ה)אדקדק נכון ואמר‬
‫שידעכאמתשעל שתיהן •חד׳כיאה!השי'כמשפש כלומר שעל כל הדרכים‬
‫האלה כאשר יהיה תכליתם אל השלמות תהיה !!כה לכ!א ליום המשפט‬
‫ולקיפעסמת״שראלהשלמיסוואודעכיעל כלו‪1‬ה יביאך האלים כמשכשועל‬
‫בן כאהפתח!'כביתאשר כמלת כמשפט לדמיו עלייס הדין והמשפש זה!א‬
‫כיוס תת״תהמת־ס המס הגדול והנורא ואחר שהזהירו והישיי' ייל י־יי!" והסר כעס‬
‫הנכיןלבקשתהשלמית כנתינת החלק הנאיתאל החמר ב!מןהכחי!תהשיא!‬
‫עצה כדתמה לעשיתלק״ס חה שנאמר שיהיה שחח כטבע! !שיהיה דורש‬
‫ןחבקש השצחיתשנראיס כרכריס הפכי• לכא!רא!אחר שהעצה הנכונה כוה‬
‫היא שיתק; הכח לכעס‪:‬׳ והכח התא נ׳ שהם השתי כתתהנשחיות אשר בהם‬
‫״כלל! כצ המוחשית ׳הדברים הגשמיים כמו שהרחבת׳ אני הביאור עציהם‬
‫בספר פניי! שה במאמר השש׳ וביארתי העני; בקציר כספר הנהגת החיים‬
‫ועל הכת הכעסני שעקר! כלכ אמיוהסר כעס מלכך כיוהכאמתיהיה הכת‬
‫השמחה כאשר יוסר הכעס!על הכח התא!ני היתר מהראי׳ והנאות אמר‬
‫והעבר רעה מבשרך ׳ריהתאוה שהיא רעה אותה ראוי שתסיר מכשרך ולא‬
‫תחשובכ׳הילדותוהשחרותהמת״ביסיתחןהתאיית הוא ד ב ר מתמיד או‬
‫קייס‬
‫קהלת פרשה כמ‬
‫ין״סכ׳אימ יקאקיה עיבייאיננ• מ ע נ ״ י ת ה א ־ ס חלילה •על י; ניקל י‪3‬נ‪3‬‬
‫להס ר מעליך הדליים ד‪:‬ז חחי ‪ :‬ל ש ״ ־ ; י • ‪ : :‬נ ״ י ״ ג ־ ־ ־ ד ‪; :‬־! כ‪-‬מש‬
‫וזאכיהשחוותיהילדיתהכליייניהשעסייעמד־ש־הס‬
‫־כריס ‪ : E W‬׳ ‪C‬‬
‫מהכחר!משי‪!.‬אומ;שחד!מהש־ער והיליתילםמק־־םכלמי ע י מ מ ל ״ י ם‬
‫* ל ן ‪ :‬ג ׳ ' פ ' ועל כ;כנקלמיכל לתקנם !מבשר שימשכו כצ העשנה כשיקיש הלל! על כ ׳‬
‫י ר ך מדרשי דיל ויה•! נלשי״שיר‪-‬נ כ ־ י ך •׳של נייית ‪-‬יל השל־י׳מ הי־ז־•׳‪,‬‬
‫והנכסף ו ח י י י א שינה שישלח לחח! ‪1‬כל ח! ני על כני המייה נליייר לשש ־‪,‬לש‬
‫על כ׳ ה מ י ה כ י ה חאיימעיניס כי אי; איה אלא מ י ה כיי! שירש ה! דיל‬
‫כחירש בכס ק הזה עצייו!ה אשלח לחמך על כני המים יאמר שכר!בהי־יש‬
‫שיחיה ימצא מה שישלח בעסק המייה כ׳ היא ניחנת ח״כלבעליה יאחר‬
‫פיילתייה שיעסיק השכל כמייצייךשימ׳‪ ,‬ע ד חלק לחמשה חישיפ החניכיים‬
‫יחד עס הכח השוחר והכחהויכי יע; כאמצעי'אלה ישיג כח הדמיקהצי׳ת‬
‫הדמי!ניומאשרמהסיכשינ‪ 1‬השכלחחויימס!ישכיל צורמש ה ע צ מ י ת כ נ ! ז ע‬
‫ו״וא מן חלק לש שעה שהם הה' חושים חצינ״ם י ח י עם הנח דש חר והייני‬
‫אשרמהש יקכלהדמ•;•עלנח הלח״; אמר!גס לשמני נ• צריך כאממש מן‬
‫חלק לרמי ן אחר נתינת החלק לשכעה נ י מהם יקא הדמיון!על כעילות‬
‫הדמיון •כעל השכל וזא!גס לשחינה כ ל י י י שיעייהשנלייישיילהנק ה ת י ר‬
‫ע ד ש׳ כ י י הצ!ר‪:‬מהמ!חש‪:‬מאלהדחי!;!ביאר הישעים אל צ רך הירא מ עליה‬
‫יה!א להיומשאין ארס •ויעאס יכא דעה על החומר המנונה כשם האדן על‬
‫הדרך שנירש‪ !:‬למעלה ככסיק א׳ לך ארץ ינו ויא נ ׳ לא מ ד ע מה •היה רעה‬
‫על האדן •רנה כ׳ לא מ ד ע אס יכא ר ע אי ה נ ס ר על ה מ י ר ! י ח ס ר ח׳ ‪ri‬‬
‫ח ש מהחושיש ולא יוכל הדחיק להשיגהמוחשית היזשנימאצל! מאת ה מ ש‬
‫ההיא!תחהי ההשכלה כצירימ הדמי!ניומהמ!רככ!מ מהחי ש ההוא כ׳ אס‬
‫לאיקכלהדמיוןהצרתהחמריותלאיהיהצומקיש למת אל השכל שיכעל‬
‫כהש !כיאר העני; במשל מסכים מכל צד מעני; הנשם כי אס •מלאו‬
‫העבים גשש א! על האיץ יייק! ממה שנמן להם ימנו הס ונןהדמ•!; ממה‬
‫שנח; ל! כאמצעית החושים ית; הוא לשכל יכיאר הענק מהלכך נ ׳ אס יכיל‬
‫העץ כ י י ס א! כצפ!ן לא יעשה ע ! י כ י י כלל כן אס ׳ כ ס י איזה ח!ש לא •שינ‬
‫ע ו י המוחש אשר היה מושג אצל! ק י ס הכהיו ינפילתי יי א ואס יכ!‪ 1‬עץ נדרו'‬
‫ואס כ צפי; מקים שיכלה עץ שש •הוא •רישס יהיה נ ת ת שש א נפסד ולא יעשה‬
‫עוד פרי כן יקרה כחשים כאשי מב!א עליהם רעה אשר על כן רא;׳ להשתדל‬
‫ולהיייו לתת להש חלק מהחוחשימ כפרש יכ!א! ימי ה ר ע ל כמ! שיאמר‬
‫עיר כפסיק הנמשךאח־ הפרשה הזא־ו יאחר שהושיר! !הישירו לנמינת‬
‫חלק לכל החושים מהמיחשומיה״שיר! אלי• כדרך משל נאימכפרס יבוא׳ ימי‬
‫הרעה כאמיר ביאר עוד חשל אחר לשא׳ן ראי׳ להתאח' ' ל ל מ ו ש ! כנתינת‬
‫החלק אל השכעה ואל הדחיק כנ!שר כדי‬
‫שיש‪-‬ל כהש השגל ש ‪ :‬א‬
‫רהית פרשה כט‬
‫רפד‬
‫ייש! באתת אל הודיעה והקצירה כי הודיעה היא המוחשית והקצירה‬
‫כינו כ ״ ת השכל בצרות הדמיוניות כ מ ד ע ואיור שאס יאחרהאדסשיש‬
‫עיר ומן ר ב לתת חלק לשבעה וגס לשמונה כ׳ לכל!מן מיוחד הצה איש כוה‬
‫ידמה לש!מר הרוח הנאות אל הודיעה כ׳ איש כזה לא יורע והרואה כעביס‬
‫אס ׳יישיר!לא יצא לקציר! הנה אישכוה לא ׳קצירווא שומר ר!ח לא יורע‬
‫ומאה כעבים לא ׳קציר כ• אם ימתין לומן ה נ א ת א כ י ר שיתקלקל ־ימן ע ד‬
‫‪1‬‬
‫שכאשר •רצה לורועלאיוכליאכדהוריעה לגמרי והכיא משל אחו ‪..‬ה והוא‬
‫כ׳ פמייתהרוח !מה שיקריכעילההלאה״א כמ! שיקרה כעצמ׳'אשר כבשן‬
‫המלאה שלא •דעהאדס מה יהיה כתיבי אס יכר אס נקבה!אס נעל א! עוכר‬
‫ויזא נאשיאינךיריכאשראינך ׳!רעמה שיקרה ברות לענין הודיעה יען הוא‬
‫כמו העצמים בבשן המלאה כן לא תדע מה שיקרה מהרע שתבוא על החמר‬
‫ייבאת ההשגחה ואפשר שכאשר תרצה לתת חלק לדי!׳!; לא ת ב ל שיכבדו‬
‫החשיש המביאים אלי! המותש ת ה ח מ ר י ת ז ז א ככה לא ת ד ע א ת מעשה‬
‫האלים אשר יעשה את השלינ! !הוא פי מה שקרס א מרו בי לא תדע מה יהיה‬
‫דעה כיי שש התייר כ׳ הגל י‪.‬שה השי כהשגתת הנפלאייעפה ציאהתילדה‬
‫הקידמת שאתר שיודח לתתחלק לוי וגם לתיולא ׳תאתר בדבר וזא בבקר ו ר ע‬
‫ודעך פ י י ר בכקרוהואכומןהילדותהכחרות ורע ודעך בתתך חלק לשב וגש‬
‫ליתשה!חמשלאלה ו ר ע י ש ר יקציב כריו וצמיחת׳ השכל כמישוכ; לערב שהס ימי‬
‫ה ו ק נ ה א ף כ כ ל מ ה ש ה ש ׳ ג ב י מ ׳ ה ב ח ר ו ת ח ל י נ ח י ד ו ר ק •שתדלגסאו לתת‬
‫להסתלק כפי האפשר ל! ל ‪ :‬וביאר הטעם כאומרו כי אינן ׳!דעאיוה יכשר‬
‫הוה א•!ס ירצה כי אי; הארס ׳‪,‬דע אש יצליח השכל כמושכלות׳! אס כמה‬
‫שיפעלבצוחתהדמייניתאשר ידמה הדתי; בואן הבארות שאו הנח חוק‬
‫לקנלי׳התישיש !אם כיח׳ ה!ק;ה אשר הכחית הגומיות הס חלושות ויפעל‬
‫השכל כהםכנקלויוא כי אינך יידע איוה יכשר הוה א׳ וה ומס שניהם כאחד‬
‫טיבי' שכאשר יפעל השכל פיעל חוק כהתק!יימ!ת! ‪ :‬ג ד הרת•!; כ!י!ן הבחרות‬
‫יועיל ל׳ למה שיפעל כומןהוקנה יא ואש שניבה מייתר כ<' !הביא משל לאוד‬
‫השיל מה שמש ׳הוא כ׳ אה •ראה הארס בעיניואתהשיישפתאס כחצי היום‬
‫כהיות׳ בתקפי!כגבורת! י ו קאלהיא תתאר!תבהינ עיניי מר׳ייי‪/‬אן כאשר‬
‫י תת י ל ליאית מא ר ה נ ק י קידם צת־ת השמש וקודם יעלות׳ על הא הק הנה‬
‫ה ' ! ר ההוא היא מתיק !באשי ירא! העיניס הא ר היין ז ויהיה מתיק הנה‬
‫אחר כך מעש מעש ישית ש!‪ :‬לעיניה לראות ח ת השמש לאש לאט כפי ומן‬
‫עלית• ו!א!מתיק הא!ר ייני ה אור לכד• בלתי השמש שיה יקיא אור כתס הנה‬
‫ה א יית ק לחיה בשיקיימהייטה ויראה ‪!6‬ר קידיצאת השמיש כש עמ! מתיקות‬
‫הא!ריה׳הח!גויבלעינישכאשר יראה את השמש בזריחת! כן מדרגה אחר‬
‫*ודרגה ע ד חצ השמים ייא יטיב לעיניס לראי' אתהם»ש ׳רנה ואויהיהטוכ‬
‫ל י » י ‪ 3‬ל ו א ! ת א ת ה & מ ש כשיקדש חתיקיתהאיו כאח ו שה!א משל להשגת‬
‫המושפלות‬
‫קהלת פרישה ב ט‬
‫המושכלים חומן הילדות והבחרות כ׳ או יהיה לאדם בא ל ש כ י מאלעיין‬
‫הצרתה־•״•נ• ת ה ס י י י ת שה א כתה לתה ״ י ‪ :‬כיעל כ; הכה ייש יהיה‬
‫נקל‪3‬הס ה ש ג ת ה י ו ש כ ל ת א מ נ ב א ס לא ה!רגל< ״תחלה לראית אזר השפל‬
‫באשר •רני לראותי מלי; ה ז ק נ ה ‪ ! 6 :‬השכל היא כגכירתי יאק כח להביש כו‬
‫ילאה ה כת ולש ׳יכל להשיג דבר כליו שיקרה כזקני‪ :‬כאשר ירכי לשד ח בעיק‬
‫המיישכל תבזיי; יקנתש כלת־ קדימת העי ן כדין הכחריין שיגע• לריק זיל־ו‬
‫לבהלה שגא יהיה בהשכת להשכיל זלע״ן כלל ותא משל מבכים אכל צד‬
‫ונאות וביאר הענין ׳!תר כגמשליהוא שאש שניב הרכה יחיה האיש החיים‬
‫האמת״ססהם ח״ שלמות הנכש הנה ימשך לן מזה שבכלשישמחכשמהת‬
‫השכל והמושכל ת וביחידנפייחתהתרה בקיריה' ׳שדיכדישדחילכאאכי‬
‫אש שג־כ הרבה יחיה הארס ׳ריאכ יחיה האדכ שני הרבה כ״ו שהשהשלמיס‬
‫כ׳ נעדרי השלחיתנח״הס קרוייס מתיסננידעהנה כאשריצדק עליה'שיחיו‬
‫שני‪ 0‬הרכה זה!א שהשתדל! כשלמות השכל כל •מיחייהש הנה בזה השלש‬
‫<צדקנאייתשננלסישמח!זא נכלם ישמח מה ש א י ן ק כ ר ש ע י ש כ׳ רבים‬
‫מכאובים לישע וימשך עיר שיזכיר את ימי החשך ששה ימי ההעדר קידש‬
‫םיעכק כשלי״תשאףאסהיכה יהי' כל שבא כהסהיא הכל יזה כ׳ השלש היא‬
‫המכיר העדר השלמות שאורהשלמית צכר מתיך חשך ההעדר !יא ׳׳!שיר את‬
‫ימי החשךכ׳ הרכה יהיו כל שבאהבל ותהיה מלת כ׳ כמי אש שהוא אחד‬
‫משמישיה והיא כאלי אמר שיוסר אחר שישיגהשלמיתהאחתי הימים אשר‬
‫ילא השיגהשל‪-‬ייתםהם •יי׳ י‪ ,‬ת דך אש הרכה יהי; כל שבא בהםוהשיג בהם‬
‫יראה ויכיר ו י ו ס י שהיאהכל והיאמתישכ עלנכו; יאחר שהודיע׳ שאש •לן‬
‫כדרכי השלמיתששס החיים האמידים ישמח כהם כלי ככק ייס לאו יהיו‬
‫חיי! חי׳ צער ועצב ר ב השיאו עצה שישתדל היא להיזת שיח היא כשישתדל‬
‫ביי• ן בחרתי לעסיק כת רה וללכת כדרכי השלמת וה!א כ ת ד י ה שאליר‬
‫למעלה כבקר זרעורע־וזא שמח בחיר בילדותן ירצה אתה ה כ ת ר השתדל‬
‫להיות שמח בבחירות׳‪,‬״ זזה כבקשת השלמות כיזילתזה לא •היה שיח אחר‬
‫כ׳ או יהיה בנקל להשיג השלמותש׳טינהו לכו כשלמויאשר לא הורגל כקכינים‬
‫הרעים עדין ׳'!א ויטיבן לבן כימי בחורותיך ואחר שי!רג‪ 3‬כבקשת השלמת‬
‫או הותר לו לילך כדרכי לכו ו כ י ר א ה עיניו אחר שבכר הרגיל עצמ! בדרכי‬
‫השלמות כ׳ או כשל אשר יכנה ירבה להטיב תא והלך בדרכי לבך ובמראה‬
‫עיניך ירצה אחר שתשחח ככחר תך בשמחיהםלמותילא ע ד א‪.‬א שיהיה ק‪:‬י|‬
‫השלחתק״ש בנכששאז יציק כאחת שהטיב לך לבך או הלך כדרכי לבן‬
‫וכמראה עינין א ן בתנאי שיהיה מ ג מ ת פ נ י ן תאיר שעל כל אלה כהש י ר כ י‬
‫עיניך!מראה לכך יביאך האלייסכחשכט והוא השבר והעינשכ׳ אס לא יהיה‬
‫וה מגמת כנין תמיד יהיה בנקל לחטוא חש ושייש כ׳ ה צהר אליך תשיא‪!,‬‬
‫ז‬
‫תמירכ׳לפתחמושן החטאתויוכן!אתי!‪!;/‬שילכו נ ו י ו •ת‪,‬״ ע ל נ ‪ ,‬ד ע ת ־ י ד‬
‫רכה‬
‫קהלת פ־דניה ל‬
‫שעל כל א ל ה אתל עתיד לדין לפניו ית!זא!דע כי על כל י׳ •ד •כי י ך י ל ם‬
‫‪:‬‬
‫כמשפט ׳כיאו לי הדרך הישר יכשר צהכיאאצהשלחויהנויוהוי־י כתקין ביירית‬
‫שהה ההכנה א ל שלמיתהמישנל! וההכנה היאבהכנעתהחימו ש ה י ו מהרע‬
‫אשר נמחשכה יאשר כפעיציתיהיא הוכיך יהמריק ועלהוכיך שהו' כנקש אס‬
‫• ה י ה מ ד ב ר ר ע ב ח ח שכת׳ או ככצ כח מהכת!' הנפשיות צריך היהירה׳ שאס‬
‫לא ישיר הרע!יזכך המיזשבותיהלכ לא יהיה מוכן לקכלהאמתי<תכמ! הלוח‬
‫המצטש שאם לא ׳!!כך ראשונה לא ׳פיתח; ם הצייית״א והסל כעס מלכן כי‬
‫הכעש הוישנ!• ‪ 18‬ה ט ניויכאחשכויכ• כא לכלל כעש כא לכלל טעוייעל הפעול!'‬
‫אשר הס נפעל! כחימ א מ והעכירעה מכשוך ואמישעס היוישיואה לי שהכעס‬
‫ו ר ע ת כשר שהה התענוגים הגשמ״ס מצד עצמייח״כש הטכע כוחן הכתרות‬
‫ואיך יסירם מ מ מ על כן א מ ר שהילדותוהשחרות עצמם שהם הכתס הנה הוא‬
‫הכל ועל כן הנמשך מהם הוא הכל ולא!׳ להסיר'ממנ! כדי שיהיה מוכן כהכנה‬
‫נפ!נה פ׳פתח! כ שיל! הצורותהאמתיותכהפשט החוחליוימהצול! הלמיוניות‬
‫כא! שיקריכשלמ• להשגיהתכליתהאחרין הנכפףייא כיהילדיתיהשחרייהכצ‬
‫שאימ נשאיק״ וכאשריכא השציכ׳מיייכיידכליוחסריניכשיוכויימ׳ החשיכמדוכ'‬
‫הנה אחר אשרהישיראצדרךהשצחותוהוהירעצ השריהכחיתוימהחחשכ!' פישר! ל‬
‫והפעיליתהדריךעתהוהישיראלמציאותהטיככמשפט שאחר ל י ש ? ואוי וזכר את‬
‫שיפותח! כנכש הצירית העצמית המשלימות אותה !!א יזכור את כוראין‬
‫נימי בחורותיך ׳ריכפ׳ הקריאה עה שהוא מלא ככתיבה שכ אל השי יאפשר‬
‫שלזכירו כלש!; רכיס לרי׳ו! א ל הבריאה הראשונה שנמלך עפ מלאכי השרת‬
‫כהכדעתנ! כאחר! נעשה ארס בצלמנו וכייועל לשי עס מלאכי ל ש ר ת‬
‫םנשתתפ! כ כ י י א ת הארס אמר וזכור את כיראיןכלםין רכים ואמר שכימ•‬
‫הכחיותשהאהז־קהנאיתלהשגתהשלמית שהפחות הנפשיות הס חוקית‬
‫ואשר כח כלס לעמוד לשותאל השכל על ידי החושים הגשיו״ס החצינ״ס או‬
‫לא י שיזכור אתהכורא אות׳ שהוא השי עס מלאכי השרת שה!א רמו אל‬
‫הי!תי כנלה אליה כאחד מצכא החרס כיורים כדי שיהיה שכל כפיעל!ישתדל‬
‫כל האפשר לה־ציא שכלו מן השח אל הפעל ועל כן הוהיוו שבימי הבחרות‬
‫ראוי שיובודאתכורא״חד עה השכלים הנבדלים שהיתה תכליתכריאת!‬
‫השגתהשלמותווהראו• שיוכורוכיארהדכיכטעמוצחההוהיר! שמכרה! או‬
‫»‪3‬א כויוןאתר ואליל שהכינה היא ‪ o'p'0‬ק!ד‪0‬‬
‫‪( 3‬‬
‫א‬
‫ש‬
‫?‬
‫ס‬
‫ז ״ (‬
‫ה‬
‫ך‬
‫ע‬
‫ה‬
‫וה‪:‬א כ׳ האדם כעידו צומח עד ומן הירידה ה ה ימי הטיבה המיוחדת לחומר‬
‫יאחר שיגיעצירידה הס ימי הרעה כאמתכ׳ הרעה היא כמי אל ההפסד‬
‫הפך מה שהיה עד הזמן ההוא שהיתהנשצמתלל״העס שההפסד מתחיל‬
‫מומן התחלתהלויה אךלפיהאמתההויההולכתימתחזקתעדשנ• הירידה‬
‫כנידעחא עד אשר צא •כאן •מי הרעה שלס כאמת •מי הירי ד ל ועל פן אחר‬
‫כאלה ׳מיס וצא שנים •עןהס •מים מועטיס התחלתהרעה ואחו׳התתצתימו‬
‫‪3‬כ‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫‪6 1‬‬
‫הרעה‬
‫עי‬
‫קהלת ‪3‬רכ!ה ל‬
‫הרעה יכא! יעיד שניה אש יגיעת ל לקי; השבעיני׳־הע־שכע־ה •שצל אשר‬
‫•אייראי; ‪ •3‬כ ה ‪ :‬הכן כ׳ כה־‪.‬אל־‪.‬לי גל יש ־‪ : •'/:,‬שעכ ‪ :‬ה ״ה ‪ :‬״ !‬
‫ה ה י כ ר ס ףהילתינ׳ ״יאה ‪ r‬״ ‪3‬הי ~‪ .‬ע ־ •ג כ כלכ־‪ :.'.‬כ כ ‪ :‬־ ־ כ״ כ י‬
‫•כל — י ל ‪;••:‬ה ל ‪ :‬ש‪:‬׳‪ :‬ד כ י •ל־יר ה ־ ־ ‪ :‬כ י י ‪ :‬י־כ; כ ל ‪ :‬כ ־ ‪ : :‬־‬
‫ו י כ ח ד » ת » ח י י ‪ 0‬ח א ! ה ג י ע י כ‪:‬יכ השד תת ״ר ח ל ל י נ ל כ השז ׳־‪•:‬ל<‬
‫השיכה כאמיר אחר ששיהש‪:‬ה שימחההלדהח״! <לח י ל ה [ בה‪ :•:‬הלה‬
‫ער אישר לא כהש יד‪}:‬ל• ‪;.-‬־!••ר ש ־ ־ ״ ל ל ל ע י ר ־ ל לנ\• ל כ י ‪ • : - .‬כ ־ ‪ -‬י ל י ע ל‬
‫שלה התחלת׳מ• הירידה !הגיעי שניכחשר׳ר‪-‬ר שליכיהש[ כלש שלש ידי‬
‫השיבה נאי! ר המשיך ע ד המשל נר‪:‬י!ד ‪ !3‬לגכ ‪ 3‬ל ר י ר ‪ :‬שלימ י כ לג י ע ל‬
‫ממש שלוא הולך!נג עי׳עיש ייעה עי־ ויי; יצ חי‪/‬נש־׳ה ' ל ע־ י־ש׳ ליי ־‪.‬י׳שך‬
‫השמש׳האיר!הירח נ י י י ל נ ל ה ו י כ ע ה י ג י ש ש ־ ל י ש ־ ״ ־ ע ־ א ש ד ל ־ ל י ש ־‬
‫הש־יש לה צירך להזכיר ל ח ל ל ר!לנכי; בעי‪:‬׳ של־א לישיר ל ש ה ־ לכח‬
‫מעש מעה כהדרגה כ״של יהכיש ייכל נ־ ילה־ ש ל ־ ־ הנש־־ ד י י‬
‫ש ־ ‪ :‬״ ־ י ד כיי׳‬
‫ש־יע־״הש‪-‬ש כא ש; שיהכייש •חנך ראש ‪:‬ל כשק• ג ־‬
‫שהיה כהיות! על הארץ!אתר כך ישחר א־רהערנתתר שקיעת השלש שעה‬
‫ושליש ש כה שהשיח ״ ‪ .‬ל ת י ־ ר יריד־‪ .‬ל ־ הא כי‪ ,‬כ ‪ :‬־ ‪ ,‬א י ר ש חשך‬
‫האיר מנשף הערכ כנז יתחיל א ר הירח ייתר שתשקע הירח •שיי ״ י י‬
‫השכב• ה יאחר בך ישוב! העביה אתולככ־י ש לשש ־‪ .‬־ ת כ‪ 3‬הכ יש ש‪-‬א‬
‫יראו אכיל! הכככיס כלל!'!א עד אשר לא תתשךהש‪-‬ש‬
‫‪n‬‬
‫‪p‬‬
‫‪-, -‬י ‪-V- ,‬‬
‫והירחיאחנוהנככיפואחכבאחרונה ושכ ה‪,‬כיש א ת י ל ג כ ה י ר ב ־ ־ י נל‬
‫יש כ! העניה לכשתאתלשחיס כלח!ש כ־•! ה‪,‬כיש ה ‪ :‬כ ש לכש ־ ‪ .‬־ ״ ר‬
‫הגשת ס שהה ׳!תל עביה מ א י ואתר חש כיש ״יל‪,‬־‪ -‬ה לק ‪ -‬־ • ‪ :‬־ ‪ .‬־ ‪ .‬כ ״ ש‬
‫יעי יתלו! מאידיה ׳!תר לחיה שיעל! מהגשמים שכבי ירד ! י‪,.‬כ׳ י ת־ ע ־‬
‫שיהיהחשךכהחלששלאימצאאכיאלה‪ :‬שכיש ה ־ ׳ ה ־ י נ ש ; ־ ־‪ .‬־‪..‬׳‬
‫ואתר אשר כיאר תשלים למקריה אשר יקר! ל ו כ ג ר ך א ל צ ת ת ״ ; ה ‪ .‬ל ה‬
‫שעילה חשך כעד! התחיל לבאר קצי זהה בחל שיקרה ל‬
‫‪.‬‬
‫נ‬
‫י‬
‫ש‪.‬כ׳‬
‫כ‪;.‬׳‬
‫כהכשר הרכבת! !אפיהתכחזתיו ואכריו ׳החשיל כל חלק• האיש !אבריו‬
‫ע‬
‫י י‬
‫אללביתעש כ ל ל ע י ל ד י ש ב ל כ י ל נ ל נ ת ל ז ־ ש ״ש ‪ 3:‬ר ‪ .‬ד י ! ישי ־‪,‬‬
‫לא‬
‫משל אל הנהגתהכיתוהנהנתהכיתאלהנלנתל־י־ינה ש׳ ״שלשל ל ־ כ ת‬
‫ס י ר אתר ללה זהה דומיה זה לזה!מהכימיה ״;‪ 3‬צ־ •נח ת ‪ • ! .‬ל ־ ־ י ־‬
‫ובדמיו; ה נ א ת נקיא הארה עילם קש; ככ‬
‫‪:‬ת כ‬
‫כ ל ק ־ ׳ ‪.‬״ה‬
‫־ת־ל‬
‫!אחר כ״‪0‬שי!!ע!שמרילכיתיאהשר שיה׳! הידיה שולי׳ הבית הי כלש‬
‫»שמורהאדפאתהגיי>חמ<־ק־כאשרכחכהשליעננ‪3‬מ ק י ׳ ת י ן י א ב ש‬
‫שיוועושוחריהביתיריאתרששיהנהאלה‬
‫ב״שה ונפל לישכב י‬
‫ידי! !יתבשל! ממלאכתה ש לא יה ה בהה נח ל ״ ש ת ח ל‬
‫‪ ,‬י־ ‪V‬‬
‫‪ f‬נ ש ש ‪!»1‬‬
‫שומרי הכית ועל חולשתהרגליפ אשרכח כלס להכיל כל ה‪ -‬ף שלה כ א י ת‬
‫נזה‬
‫רמו‬
‫קהלת פרשה ל‬
‫כזה אנשי החי! אמי!התעית! אגש׳ היזיל<ה!א כאשי לא •היה כח כאדם‬
‫לעמודעלרגליוונפל לחששכ כלוחי זאח״כ יתבטלו הט!חנ!תאתי שככר‬
‫•מעט ק י פ של יה מעט מעט הנה א!תם המעטייאשר נשאי! כאשי •שכפ‬
‫על מטת חרוב ח!!שתו יתבטל! אותם הט־חנותשנשארו וזא וכטל! הטזחניין‬
‫וביאר הטעה לחהיתכטל!!‪ -‬א לה׳ ת שבכי מעטי קוים לכן אתת חחת‬
‫ואותה הנשארותלהיותןמועטזתאין בחבהכ לעמוד ויא!בטלו הט!חנ!ת כ׳‬
‫מעט! !תחר שככר כט!ל הטיחנוישה א התתלתהמיתכהעדר החאכל אשר‬
‫הוא להשליש תח!רת הנתך אמישמא! יתחיל! להתבטל החושים החצנ״ש‬
‫ולהיזתשהח ש אשר יתבטל ראשינה כעתאפ־הת הכח הוא התש אשר יבוא‬
‫כאחר נה כעת הלירה וההויה כ־תשכתיהאכה כמק מי פ׳ המתה יה כאחרוני‬
‫הוא הנפשי רא שינה שהיא חוש הראתוהחתש׳ ה ראשונה שהוא חיש המשש‬
‫היאהנפהד באתדנהעצ כן התת ל בהפשי ח ש הראות כא‪.‬מרן!חשבו‬
‫הרוא־תבארונית׳ריפה׳ותם ה י א תבאריב• תאשרהםקכיעיס שש יחשכו‬
‫כיכב׳ נשפש ויאיחשפ• הרואותנאריכיתנו אחר אשר ביאר א ך יכשר ח‪:‬ש והגר!‬
‫הראות שהיא הנפשי ראש!נה מכל הח שים החצ נ״ם כמדובר נעתק לבאר‬
‫ה פ ש י שאר האנדים הנמשכים משאר ה ח ש ם ועל הכללים ח ש הטעם‬
‫והאשילה ותשתה !ה־ב!ר שהם כלס נכללים כשש שהא אבר כילל כל‬
‫הדברים הנוי!הוא כת! כתת ותששתיש הש הדלתיש ‪ pr‬גרים הכה הבולל בל‬
‫המינמ שפייהיאינע יל אמי שאחי ש ‪ :‬כ ר נתבטל היא׳ייהגיי הילת־ס שהם‬
‫‪ .‬השפתי בי כאשד ידבק ושנוה תהיה הפה שכייה לגחר׳ י י א י ס נ י י דלתיס‬
‫זאמכם קיאם ילתי«־שיק יען השיק היא הגיין ה נ ל ל הונזט ותקנה‬
‫א כ י הושט הוא השיק א ‪ :‬י ב! נגנה אלהג!ף כל המאנליהשתיה והקנה ה‪.‬א‬
‫כי׳ השק גב שתנא ונכנש כי הרוח ׳הנשימה יעל הן אחי שהשפתיס שהם‬
‫‪ .‬כשיקיהשדלתיםלבלגין הארס יהגרו כ ש נ ת חייתה אתר העדר !כיטיל‬
‫הראית! א״׳ר ש כל!ה יקדה השעל ת הטחנה שהי א ת־(ר ורמזאלהעררעבול‬
‫‪ .‬ה״יאבלכא־גטייינא "וא כשתל קיל הטחנה והיא משל כאשר יכלה הקייח‬
‫כטחנה שאוישפל הק ל ליהטתנה !אז תשגר הפת כהחלט )יתעב ה א י ש‬
‫הייאנל בהחלט שת א בשעתתיויתיכאומרו בלאיכלתתיוי נפשה ייגיע! עד‬
‫שערי יי תיגיייא • י ש נ א ש י נעדר הח!ו;בתע!כהחאבלשלאיעל אידיה אל‬
‫הראש ח שמאכל לא יו כל לישן הת ילה הנויויק!'ילק ל הצפוד אשר‪1‬נייון בריא• תו‬
‫היהקיל הצפר מחיק השינה!החביא א תה הנש כ ע ת קן הארס כשיגיע‬
‫אל הגבל הני' הנה לא י ׳ שלא •עי י ק ל הצפיי להביא השינה אלא שיקם‬
‫הח לה כמדרגה הנ! לקיל הצפר ׳יא ויק ש לקיל הצפוד !חיה ימייך שלא יצא‬
‫עידחדגריןשס חין ניגין ושיר שתהגרהפה לגחייוזא וישחו כל בנית השיר‬
‫ש׳ ששל! ויתבטל! לגחר׳ כל בנויה שיר שהיו •!צאיס״הפה ואחר א כ י‬
‫ה ש‬
‫ל'‬
‫ס‬
‫העדר נ ל מ ז שככלל בפה והשפתיסאמישאו החולה נאשר יגיעאלהמדרגה‬
‫שכ‬
‫כ‬
‫ג‬
‫‪6z‬‬
‫ההיא‬
‫גם מ ג מ ה‬
‫ק^‪V‬ת ‪3‬דעי־! י‬
‫ההיא שיהיה א! גישש ו ׳•; הכאיתלשכע״ת כשיד ת כל ‪ -‬ככ־נל‬
‫‪4‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ err‬כי‬
‫כבר נתישל• כלכ אי יהיה ה״תשבה ייי־‪,‬־ כניה ׳ה־גיגיש אל ה ״ ־ י נ ה‬
‫•ילאו מאד מהמקישהגכיל שה• לנים שכ צ•־‪.‬׳־•; • א ‪ :‬כ ; גבה ״‬
‫נב ה‬
‫שיי׳רחא גש לגבוה ״ראי ׳‪ •.‬יד שלש ירא ש ״ א ד ״השי שה א ; ב ה ‪ . -‬צ‬
‫נכיהים או כשעמייימה ויראה צלש הדרך שלש היצכיס בה ש׳ ש בי מתחתיי‬
‫יכחדיפ יוויאיחמתמישבדרךגיותליש ״למ תתתמיש כ כ צ הכל לציד‬
‫והיא מלש!; תחת שהוא כי״ כ א ־ כ״׳ שכיר ל ־ ־ כ ע "\ • י ״ ש נ״ז ״ ־ י ן‬
‫כמ״יהשקדבחייש לגשלייש שאחר ש ג ע י ‪ .‬ל ־ י ־ ו ג ל לליא ״ ־ ; ׳•‪*•:‬ן‬
‫אמעצח!א!מיהפקדעצדלמיתהחיים הגש״••‪ :‬י ; ״ ל‬
‫‪:‬‬
‫־ ״ ‪ - :‬־ השי־‬
‫ואל׳ר שאחרכצוה•מכשצהדפקשהיי הלאר ;״‪:‬־•־‪.‬־‪.‬ש‪:‬בהיג־ד ה י ‪r‬‬
‫החיוני החתפש־ש בו !?א ו׳סי‪/‬בצ החגב שקיא הדפק בשש חגב לה׳ ל‪ ,‬מ ק ק‬
‫ודוצגכיו! החגב בהמקבצימ יה‪/‬כשש מ אשר כ־פק ואזר שאחר ש‪:‬־ץ‬
‫השקד המי שימאש ח״! והוא כהיות! ג כש א! •שתבל החגב כיעד שש ליה‬
‫מתכועעואו •שמכל וישקם מלתנ יגהנו ליי שלו שש ־ כ צ ל י ג ־ י ל ־ ־ ג ‪ :‬ת‬
‫תפרהאכיוכה שהיאהככש החתא ה פת פ י כהתלש שלא להאצת ל ״ ־‪r.‬‬
‫וההעדר הניצל א! הדוח החיוני כמ! שפי הייתבעיליפייהשעש צלה י ע ד ה‬
‫כל הכחייתהאלהולמה ירא מעלות גכול ומל־רךאשר היא היצךנהייא נ»‬
‫ה לך לאדשיגיייר ללי ת שכבר ל ג י ע ל ע ת ש ל ל ך ה י ד ש י צ נ ־‪ .‬ע ג״ צ־ת‬
‫דין!ח שבי; לפני מלך מיה על ‪ p‬ירא ויחתמהדרךאשרילךכל יעל כן יערת‬
‫הכאותהנשתייתכלםכחיוכיויאביהילךהייישאלנימ^ל״ •לח ש־תר‬
‫פיגיעאל היידרגה הגו כאשיש־ לשת ־‪ .‬הגי זמייינינב! הכיכייש בשק‬
‫לנא אליו לשוכרו והם כיבביס כשוק בטרנימימ ללחמי; שש עד יא ת!'•א‬
‫?‬
‫ן‬
‫א‬
‫״‪,‬‬
‫ר‬
‫וקבבו כש!קהש!פדיס ‪1‬אחר אשר כיאר שיא י ל!כ ר אתכוי•*׳ ע ־ ־שר צא‬
‫יביאו ימי הרעה וכויועד אשרלא תחשך השחשוכיישל אעדאשר גא תגיע‬
‫הנקרה האחרונה אשר ה א גיפש ככר אחר ע!ד גכל אחר והא הגבל‬
‫האחר!; שהיא ההעתקה!כ ר ד ה נ פ ש להג ן‪ .‬כלתלש י א עד י ש ־ גת •ר־ק‬
‫ח ב ל ה כ ־ ן וגוי!הנה כל ‪1‬ה ה!א משל משנים לכל נד להכשר י ל ד נ ב ! ־ ג ל‬
‫גולת הוהנ הוא המ!ח •הגלגלה‪.‬א גולגילמ הראש •החנל שצ כשן הוא חש‬
‫השדרה אשרהוא קש ר ע ש המ!ח כנודע ומשש ירד ההיגש אל כל •לגין‬
‫והכד היא תאר אלההרנשההמתפששתמהמ ח אל כל ה א ב י ׳ ! ‪:‬לשר ישני‬
‫ה כ ר א ו ה י א ע ת המיתה והעדר ח!ש המש־שןאשר כ! ההדגש אשי הא‬
‫הנעדר כאחרוני כנידעולרמ‪ !:‬לכל וה אמי עד אשר לא ירתק יל אה־׳‪ *.‬לקשר‬
‫כ ע מ ה שלא כקריאה‪:‬שפי מה שהוא כתיב •רחק ה א העני! בעני• ש׳‬
‫כאשר •רחק החנלמהגילהכנויאו לאיעכוראלהגיןהשרנש־‪.‬־!' אחיויר ן‬
‫גולתהיהכ והוא מלש ן המלצנו‪:‬ה א כאל! אמר כאשר תשכר הגולה שלא‬
‫החח אשר ממנו נמשך ה ה ו ג ש נ נ ד ע ואמר שאו משכר ל נ ד שהיא הנח‬
‫בת‪.,‬׳ר‬
‫קהלת פרשה ל‬
‫דמן‬
‫ל ״ ! • י ה ה ר ג ‪ :‬א ל כ ל ה א ב י י ס ז כ פ י ש אל הכבד תשבר על המבוע שהוא‬
‫ה כ ב ד אשר היא מבוע הדש ׳החיות!וא ומשבר כ ד על המבוע ואחר שאו‬
‫תרוץהגלגלאל הבירוהואכללות הגיף שיורד א ' הקבר שה‪1‬א הכור ו״יא‬
‫!תרוץ הגלגל אל ה מ ר יאחר שכאשר יקבר הגיף או יצדק ב! שישוב העפר ויענהע*‬
‫שהוא ה ט ף שגשאר לבדו ונעדר מן הנכש אל הארץ כשהיה ע ד שנאמר כי‬
‫ע כ ר א מ ה ! א ל ע פ ר מ ש כ ו ' ! א ו י ש ! כ ה ע פ ר אל הארן כשהיה שמא הפסד‬
‫הח!מר והרוח שהוא רמו לנפש יען הנכשנאתות כרוח ע ד שנאמר כמדרש‬
‫הנעלם ונאק אינק צדיקיא דממקשרן דא כדא נכש ברוח וריח כנש מה וכולי‬
‫םנאמרזהיתה נפש אדוני צרורה כצרור החיים וכ! לריח ו שהר!ח ה!א הכח‬
‫הנאצל מאתי יי‪/‬המשתדל בעילם הזה ועולה למדרגת נשמה עליונה !שהורה‬
‫ולהיומההמחלה ה!א הרוח על ‪ p‬אמר םהר!ח משוב אל ה!‪1‬היס אשר נתנה‬
‫כ ׳ כמ! שהוצבה מכאמ כהא הכבוד ‪ p‬משיב שמה ימא רמו ואמ!מללשארו'‬
‫הנפש וחיותה עצם רוחני נבדל עומדת כעצמה ושאינה מתהווה רק שהיא‬
‫ח זרת למקיה שממנו כאה פה תא והרוח תש כ אל האלפים אשר נתנה פלימר‬
‫אל המקים אשר ממנהחוצבה ושכה אליו כאמ!ר‪:‬אכשרשימישכוהחיכשוקיס כיינינחימ*‬
‫אלה כאופן אתר מתישכיס על נכון כלתי ״צאיס מהבנה הנכונה אשר זכרנו‬
‫מה״מםמגכיליסומרשימיס ומן הירידה!אש פמהכממהגשתיותעד ׳פרד‬
‫הנפש מהנוף וישוב העפראל ה א ק כשהיה !הריח תשיב וכי'והנה איימ יש‬
‫להרגיש כפסיקהדאשון לתה אמר ימי הרעה שהזכיר ימים כרעה ושנים‬
‫פהעדרהחפץבהם הילל בשרם •בואן ימי הרעה ואשי־ תאמר אין ל׳ כתם‬
‫מ ש ן ימס הה שני מינים שימי הרעה יש כהה חפן הילל בשרה יבואו‬
‫ימי הרעה וימיה אשר מאחר אין לי כהס חפן!כוי עיי קשה כ׳ איך יאמר‬
‫והגיעו שניסכיהשניסהס מח כריס מחרשים והחדשיכמימים וההגעה ראו׳‬
‫שתיוחס אל החלק הראש ןוליללבטרסיגיעומןאשר תאמר אין לי כ! משם‬
‫והלאה חפן אך ההגעה בשני ש איני צודק יאה ליה א מר כשרש יבואו שנים‬
‫אשר תאמרהיה אפשרלישכ׳ שהיה כולל כל השנים בשרסיכיאוהשנייאשר‬
‫מאמר איי לי חכןככלהשנ׳ס ההם זעיר קשה כאלת כי כשנים שככר הגיעו‬
‫או שבבר עברו שלפ ה כדחייה ואין מציאותם תל״ בתכן הח׳ כלס איך יאמר‬
‫החי כהס איני חפץ בהם שעב אמה ח׳ בהם למאמר התנא וכויואיךיאמר‬
‫שיגיע׳ ה שנים א שר יאחר הארה איני חפץ בהה הילל והגיע׳ שנייאשר מאמר‬
‫מ״מןזלאהיזאישגיסאשרמאחרלא הייתי חפץ כתם או אינם כחכצ׳אך‬
‫נזרמאינ׳ חפץ אינה ניפלתאלא בדבר האפשר לאבי! כרח ועיר יש לראות‬
‫בחלמיהציעישניס למה לא אחר ויגיע! שנים כייש במלמיכאואו היה ל!‬
‫ל• •י •‪.‬שיה בא ימי הרעה והגיע! שנים וגי' עם שהחדקרקיס יחשב! שהיא!‬
‫סל מלמ הגיע! מהפכה לעמיד ושתהייכחו ויגיעו אך לעולסקשהלחה היצרך‬
‫כהיות שהיה יכיל לתה ס לשק דומה למלת׳ בואו שיהייפועל עתיד ולא יצשין‬
‫להימין‬
‫קהלת פר־״ד‪ .‬ל‬
‫להוהייי *א! להככ• לעמיד ויל י׳השאהשי ל ׳ ‪ : :‬׳ שיהיה פ ע ל עכי כה‪:‬שי‬
‫ה ו א י ו ת י נ ס ן ע ל כ ן א מיכימ״ש ו ב י י א ת ב י י א י ך ה א נ ־ ״ ע ‪ :‬־ ש ‪ :‬ג ל ־ ־ ;‬
‫שלסהכיראיס לאדה ןחשל׳מיכ אתייתהיה הבריאה י ו הכיראישהנ!"פה‬
‫מלשן השלי׳תיגחר הדבר החש ה י ד כ י ! במלת בראשית ביא יהי* כ י ו‬
‫ויביא אלהיהאי‪/‬דתציניםוגייישייילנשתחשוב&תיף היה כדימוי ני׳‪ ,‬ל!‬
‫לחרס שלא נברח שהיא אנל• גורה א ן מינן לה כחי שלרי־שת• כי ה ב י י ד‬
‫כשכר כ‪ •:‬חשה שבקשתי שה שבדבר הגעדד אש־ לא נביא כגל לא י א ק‬
‫לוחי בשיה צד ש היה ‪:‬ח ל׳ ט כנעדר לא •צ־ק קי א יציא י‪ .‬יש־• ‪ :‬׳ ג ת‬
‫ל׳ כיש שלא יצדק ב שיהיהמז ! ! א ך ה כ נ ה היא שהיה לז נח וייתר טיב שלא‬
‫•היה משתלש מעצמי י ק שיהיה שלה חתאלתיצירתי כ־־יהשכליה הנבדלים‬
‫והגיחיהה״י׳ח״כ הד׳ שלאיהתכ; כהעדר השלח ת ברוע בחירתי!הללו‬
‫אי־׳ריה שצח!טיב לי שיהיה נברח ומשתלה חעצחו שיהיה •שבח ״תו את‬
‫שתהיה ההבנה גדילה כי לפ ש צערא אגרא כמי שהימרנו ככיא ר היאד־גגו‬
‫מת אדיר שמך ככל ה א י ; כששי תפלה לחשה מחתי רחש; חלק ג •נמנ! ינחרו‬
‫שלתייתההננת עצימה מחד ישכק העדי לשלמיתרעמ׳ תלש הנה נא היד ‪15‬‬
‫שלא •ה הנכיאונשלהבנתירתרק שיה׳ שלשמתתלת׳ כמוהדביי היעל״נ׳ס‬
‫שנקותתן נביאו ובנכ׳ נ; נבראו יה אן אחי שכבר נבר‪,‬נשל דאו• שיפככש‬
‫כמעשיו תמיד להת־ז ד בריאתו שלימתישלאתאנדממניעד׳־החת יעל‬
‫כן אחר פת שיו‪!:‬ראתכיר‪6‬י! !משליחיו שהה השכל והדש״; שהדמ״ן ישתדל‬
‫לקבל הצ י<תהמ חש תמהחוש׳יהחציצ״היהש ‪:‬ל יפשיט החומרי תחהניר׳ת‬
‫ו׳שארוהצריתהעצי״ותח שבל!ת מופשט ת י ח מיייתיבלחלטשאלל השגיש‬
‫הה ל י ראיה החשליחיה לארס!על ק אחר ש׳וכיר א!תש כדק לבתר ת כי‬
‫א! •היה השכל בתקע! ללתקיח' כנגד החומר!ל‪:‬כר מתלע׳ הצ ר׳ לדי׳״ג״ת‬
‫כרא‪ <:‬׳!א‪:!:‬׳ר אתכוראך כימ• בח י ת י ך ואחי שיעשל!ה כהדה יבא לרעה‬
‫שהההימיש האחריניפמ־אשיפתהכחיתאשר ׳כיש איתי עיי במית״לשבעית‬
‫שאינה כאיש לכלל שנהרק הכימיה מעשיה מעתשיכלהא־ה למשכב עד‬
‫•גוע!׳מ!ת!עלב;ה!‪:‬ירה כשש ימים שאיתיהס ימי הרעל בלח'ש !א בשיה‬
‫יביאו כעתיד‬
‫יחי הרעה !אמר שבאשר יכא׳ יחי הרעל כ נ ר הגיע!‬
‫קודהלוהשניס‬
‫רביסאשרתאמרשא׳;לךחכז!בח׳רהכש ס דבר רק הוא‬
‫‪ .‬יוכלאלאשרימששכוהשח המדמה שלש שנית ה!קנה ולשיבה שא! א״; ל!‬
‫לאדה חפן בשיה דבר כחי שהיה כוח; הנחיית ׳תליה ג ו י ת אי; ל• בלש‬
‫חהן‪:‬אל! אמר שהניע׳ ה שניה אשר כפל השניה ההש לא י ‪ :‬י ה ל׳ חפן כשיש‬
‫מ נשתלולמכוו;באימי! אין ל• בוי‪ :‬כלוחי שככל ה!מ; הלוא לא יהיה ל!‬
‫ח פ ן כ פ ע ל תיו נליחי שהאכילה ולשתיה יכל פ ‪-‬ילה שע של אינו עישיאות!‬
‫כחבן יינון!ה!א מקרא קצר מהכיס אל המנה נ א י ! א מ י שהגיע! או כבר‬
‫השנים שאקל׳ חכןויצין כשוס י נ ר בוחן ההוא!אש תכיה י לת א פ ן כ י ש ת‬
‫תהיה‬
‫כףלתפדשהל‪'.‬‬
‫רםח‬
‫תהיה נאמרת על הנחירה יהוצ‪ ft;5‬הטוב כיי ה שהיא טיב כי בוחן השינה‬
‫•ערר הרצי; אל ה ט ב כ• יה•! כל הכרות הנפשיות חל ש ת חאר ולא •וכל‬
‫לעהיק נמושבלייתנאשר לא •!רגל בכס מ ד ק בחוות! ואמר שה!מןיהקציפ‬
‫פיעדכליבחילאייהיף שלמיתהאדככ! כלל היא כאשר תחשןהשחששה‪-‬א‬
‫השכלהאמש׳ הנחני שהוא המשכיל וכמי כן האור שהוא כיעל ההשכלה פ׳‬
‫כאשר •גיעהייי; ההיא שיעדר החשכיליהשכל כ׳ הח־ ששל החצ־נ׳ לא י ע ד ר‬
‫ולא יחשך לעלהכעצחורקשה א נעדרמהמשכילשלא ׳ששילה! כ פ ע ל הא‬
‫ע ד א ש ר לא תחשךהשחש יהאוו שכס המשכיל שהוא בשכל ההיולחניאשר‬
‫כח כ! להשכיל!הש של שהוא כאשר ישכיל בפיעל ב׳ כאשר יחשבו מל! השני'‬
‫שלח יהיה כהה הכנה עיד כ׳ והו החשך שלו כיח׳ הזקנה והשיבה שתעדר‬
‫ההכנה מה גיא השכל מן הכת אל הפיעל והירח הוא הוחיו; הדקבל האור‬
‫מהשכל כמו שהירח תקבל האור מהשמש והן הכנביס הה שאי ה כ ח ת‬
‫הנכשייתשההגיכמקכליסהשפעמהשכל האניש• המאיר כהה והס הכח‬
‫החחשכ יהוובר והשומר והשאר !!א עד אשר לה תחשך השמש!האיר ׳היות‬
‫והבככיס שאו כאשר תחשך השמש והאור והירח יהככביס •היא כשלא‬
‫השתדל הארה להשתלה בבחרותי כאמור הנה או העביה שלה לחוחשת‬
‫המתהייתחהחימר יתעלו כדי שיפעל כלה הדמיון ואחר כך •פעל השכל‬
‫כדמיון כמדע באיה; שיתעלו העביה שהס החיחשית ויתעצם השכל כצירית‬
‫העצמיזתשלהם הצה כאשר יקרה שלא ׳שתלה האריולא ישכיל הציר! העצמי!'‬
‫ישובוהעכיסההם שלסהמיחשית אשר השינ באמצעיתהחישיה הגשח״ס‬
‫גלש ישוב׳ אחר הגשש שה א החמר והעפר ם כאשר יש כ הגשה והעפר חל‬
‫האדן כשה ה ישיבו גס הה אחריו ו״ויא ושבו העביה אחר הגשם כלומר שלא‬
‫נתעצמה חהח חשיתשוה צירה עצחייבשגל רק שבי כלס כמ‪ :‬שכאן מלח ייר‬
‫והיא דרוש אייתי זנבי; ככתוב ואחר אשר ביאר דרך בלל שלוחן א ‪ :‬ר אפשר‬
‫שישיג נו אתל שלח תהוח מוחן הבחרות טוס יבואו ימי הרעה עד אשר לא‬
‫תת שי ל שחש הנ! שלוא קצה הגביל יהוא נ א ל ו א מ ר ע ר סיף הזלן שיצדק נו‬
‫שעדי; לא חשך השמש!‪!'!:‬לא אמר עדפתחשך׳עןומןהתחלתחששתהשמש‬
‫חינני!חן שאפשילהשתלס ב! נ ׳ אין הומ; רק בל עיר שלא תחשך שהוא קידם‬
‫שתחשך נאת ר ביאר עתה הומןאשרתתשך השלש ולא ר !הירח זהבכביה‬
‫אשר וכר מכת לשלילה כאח ר באומרו ביוה שיוועו ש מרי הכית וכ! ירצה‬
‫הוח; הנוי אפר עד הגביל להוא לא תת ־ ן הש־ישוהאדיכ׳' הוא ביוה שיוועו‬
‫‪!0‬מר׳ הביתיהה ארכעהאביותאשר בית הלוו‪ .‬וההרכבה האנישית נכין‬
‫עלילה כ• הי •תתל החיל׳ כגוף האדם כאשר יתחיל! האיכיותלהתניעיג‬
‫מ מ ק חס יוררגתס הנא ‪ p‬לבריאתהאדם ושזויחזיו והעמדתי על נכוןויזא‬
‫ב׳ ס שיזיע׳ שי‪-‬ריהכיתזתהיהמלתיזעז מלשיןולא קש ולא ועכמו ש פ ר ש‬
‫הר״אבעול ואיור שימשך מתגכירתאיוה איכות על שאר האיכיויממה שנאות‬
‫קהלת פדכיה ל‬
‫^ ה מ ז ג ו ה ת ג י נ ה ה ה י א ש ־ ת ע י ת י ה י ס ד ת ע צ ״ ם פההא־הי החיי ל ' ‪' -‬‬
‫‪V‬‬
‫אצש׳ החיל!אי; מלת ב• ה נ״שכמלי‪-‬׳טללקהאלבר ־‪-‬־ שך ״י• י ‪ :‬י ל לאי‬
‫באל! חמל ש‪•:‬־׳‪,‬הגיש‪ :‬לעיל מהתחלת הח׳‪.‬׳ י ‪ :‬י ה •־ ל ~ • ‪ :‬מ ל ש ן ל‪:‬־־ ש‬
‫והאור כמ הוא ביוה שיו ע׳ הומר׳ הכיל ולה ה־יכ׳ מ ל ־ הק ד •לל ‪ :‬ל ל י מ‬
‫והיובששישנו אתתפקילס הלא‪.‬׳ לבריאות ל ג ף ה׳ מזה ׳ממ״ב שימי‪-‬ימו‬
‫אנשי החיל שהה היפילתיעג״ה ששא• האישית!!א ׳התעית׳ א;שי הליל‬
‫כלי‪,‬מי ב׳ או ימע מ׳ בלי ההין אנשי ה ח י ל ‪ 1‬א מ ר האז כאשר יגיע הי״ן ה ׳״‪:‬ו‬
‫שומרי הביתה‪ !:‬הנה או כבר גנולו הט חנית • ק מעטו מעש מעט ב ה ב ל‬
‫מעישה •בישלו במגכ״למאיזה איכ־ממהד איכ׳ומהנזיז״א !בשלי השחנית‬
‫נ ׳ מעש •ר הנה א! כבר כשלו הש משמיע; מעשי‪ .‬קילה לכן!על כ׳‪ ,‬בכ א‬
‫הוחןהנוייב של! לגמרי!כמו ק או כבר חשכו לרוא ל‪! ,‬לא מצד לבר מחיץ‬
‫שמחשין אימה רק בהיומהרוח׳כ כארוכימיחשכיממהיכ הכח מצל מגבירי‬
‫איזה איכוממהחיכיומבימזה נמשכימימממייבמבלהשאר ה‪•:‬שר• בכתיב‬
‫ואמר שבמה ששכל ק ל הטחנה כלומר למה שבשל! לש חנ׳מ מהכה כ׳ כזל‬
‫נעררהק!להשחינהמה; הנה בזה נכגר! הדלמיה בשיק של!א ל כ ל כמ!‬
‫שביאר;! מזה נמשל שמלל ש;!‪ /‬מעיני! כ׳ ׳מגבר עלי! השחיר לצר ל ג ב ו ר ת‬
‫הקריממאשר ה!א העלר החיה השכע׳ אשר כ! יחיה האלה ומזה ימשך‬
‫ש•שחי‪ .‬אצל! בל כניתהשיר מגר מגביותהשח־יה ט יעציבו לולשירייולנכינ׳'‬
‫כ׳ כאשר שבממש ש הלכ כ׳ על כן יק ה לק ל הצביר הנה מיל נמשך ש‪ :‬־כך‬
‫״ ‪£‬‬
‫לאגל המחול יהנמ; כמאמר הנביא שבמיש!שלבמ נ ל כ ־ ל א ב ל י ח לש׳רצי‬
‫שבקור שש ; ה ל ב המחול עצמן •הכן לחבל באזני השמע א מ׳ כהי מ! עצב‬
‫כנו ויוא!•קיש לקיל הצבור וישא׳ כל ננויהשיל •לימצל העצבי‪ ,‬לא יוכל לאלם‬
‫ליש; ויקיה לק!ל הצב ל!המשורל להיומו ממעצכ לקיל׳ כמ‪ 1‬שהיא שמח לק ל!‬
‫כבחיומוועל כןישת!!•ושכלו אצלו כל בנותהשיר שלא ירצה לשילעה ע ל‬
‫כאמור ואחר אשר השלה לרשיה למחלת לחיל• באלה שלוא כיחש •מ׳‬
‫הרעה כל! שבי תרנו ביאר ע!ד א י ן מ ו ה י מ ש ן א כ י ש מ ה כ ח מ כ ל ס !חלשת‬
‫האברים ובפי והאפשר לפרש שאומר! נה מ נ כ ה ׳ירא יהיה כפשטו שאאר‬
‫שהתחילה חולשת הכחותוהאבלים בנפילתתאיתהמאכל הם יראו לעלת‬
‫למקים גבוה כ׳ לא יהיה כה ה כח לעלותשהעליה כחומר‪:‬הלבר הכבל ל א‬
‫ה פ ן הטבעונרין כחמחין להתנועע למעלה »א גם מגבוה ׳•יא! כלומר הם‬
‫׳ואיה ממקוש גביה השיולמ; ללה לעלתאליו!כן אכ׳ לו ב ־ ר ן ישרה לח לשת‬
‫אבריהם בל לבר קלמאר שימצ כ ר ר ן יהיה להה למכשיל זיכשל! כז!חמלמים‬
‫ב ר ר ן ובזה מ מ ו ן קשית הליאבע שהקשה שליה ראוי שיהיה זה מ!קלש‬
‫לגוותוסיגוו ללתים!גויכי בהי!תהפסיקים הק למים רושם למאלמ המל•‬
‫ל ב ד ) ח ! ‪ 1‬ש מ ה א כ ר י ס ונפילממא מ המאכל הנה אחריו ימשך חולש'האבלים‬
‫שיראו מלעלותושיראה להם חתחתים כררך כנו ואפשר שמש גם מגבוה ייראג‬
‫בא‬
‫קהלת פרשה ל‬
‫רמט‬
‫ה!‪ 0‬רמז אליראתספאשריפלו בחולי הוא פן יקרה להם פ ג ע במוח שהו‪6‬‬
‫המק ס היותי גביה שכגיןייא גס מגבוה ייראו זגו'שהם יראיפ מפגעי המות‬
‫סהואהתחליהפסד ההרגשויובאשריקרישס איוה פ ג ע או ח!לש'יתפשט משם‬
‫אל בל הגיף שמחנו •ורד אל הלב ואל הכבד שהפאכייס ראש״ס ויפסד כל‬
‫ר נ ן • ; • כריכים אשר בי; המוח וכין האברים כלס ד ר ן חוט השדרה הדבק‬
‫נקדרתהמיח הנה כשיהיה איזה כ ג ע נ מ י ח יהיו הדרכים כלס מקולקלים‬
‫וזא וחתחתים בדרך שיתקלקלו כל הדרכים כאשר יתקלקל המזח ובקלקיל‬
‫הדרבים תתבטל ההרגשה באברים וביאר כיטילההיכחות והנה ככללמיש‬
‫וחתחתים ב ד ו ן ביאר נ ט ל הכח הדיחה בי המוח דוחה ‪ t‬השאר האברים‬
‫כלס יכן כל ש י ר האברים דזחיס זה לזה זבל אחד לוקח הצוין והמתו נדחה‬
‫לעולם עד שיצא חיץ מן הניןועל כיטול הכח המעכל שהוא שוקד לעילם‬
‫נכה י • ת שמעכל המאכל אמר ויצאץ השקד כלומר המעכל סה!א השוקד‬
‫לעילפבכעלתיומלאכת״נאץ וימאס כמו שפירש ה ר א ב ע והוא שיתבטלו‬
‫»מלא כתי!ינאץ אצל הטכעוזא וינאץ השקד ומועל הכח המיפן אמר ויפתבל‬
‫החגב כי הכח המושך הוא מושן)אוחו לעצמו כל הקרכ צ‪1‬יו כחז החגב שא ח‪1‬‬
‫מ י ש ן כל דבר ונביא הומן הנו הוא סוכל כל המשא !נמנע מתניעתו ואינו‬
‫מושך מליו דבר וזא ויסתבל החגכ ועל הכח המחזיק אמר והפר האכ״נה כ׳‬
‫הכת המחזיק היא במו האביון שהוא ירא תמיד שלא יחסר לו המאכל ומתויק‬
‫בנמצא אתו ליראתו מחסרונו ווא ותפר האביונה כ׳ כאשר תפר ׳חלש הכת‬
‫אז תפר האביון ההיא כהיא הכח המחזיק ילא יחזיק כמזין כלל )הנה אןמוו‬
‫כ• הולך האדם אל ביתעילי! וכוי רמו לרחש ט‪:‬ב׳נאות אל הבנה והיא מה‬
‫מ ג ד ע מהטכעיית שהתנ״גה הטבעיתתהיה ככדי כהתחלה ומהירה לכסון‬
‫וכל עוד שתתקרב חל הקץ!התפל׳תתהיה יותר מהירה וההפך כ תפעה אשר‬
‫היא הפך הטכע שהיא תהיה בהתחלה מהירה וכל עיר שתתקרב אל ה ס י ן‬
‫תהיה יותר בכדה ווה יראי בחוש כי כאשר נשליך האכ; או החץ למעלה הנה‬
‫בהתחלה כשתנא מיד המשליך א!תה תמהר מרוצתה וכאשר תתקרכ אל‬
‫המק ס היותר רח ק תהיה מ א ח ר ת בתנועתה !כאשר תש!כ ותרד למטה‬
‫מ נ ח התמעה הטבעית אשר לה מצד‬
‫בבדותה לררת הנה כשתתחיל‬
‫לרדת ת ה ה מ א ח ר ת כתנזעתה וכל עוד שתתקרב אל האיץ שהיא‬
‫מקומההטבעיתתמהר״תרכתניעתהווה דכר פ ש ט ומוחש ועל כן אמר‬
‫החכם שלמה המלך עה שאיןלתתיהעלביאהמקרייהאלה כלס יתד כשעית‬
‫מעיטיתכאשריגיעכיןהאדםלמותשיכואו כלס במהרה ופתאים ויתבטלו‬
‫כל ההרג‪-‬שיתיחד והיא להיות שהיא תנועה טבעיתאשו ב ס פ ה היא מהירה‬
‫וואכיהולן הארס אלכית עולמן מיום הלידה יצא •וכל הפך טכעו רק היא‬
‫ה!לן מעצמו כטבע על כן כאשר ׳תקרכאל ה ש ן ימהר בהליכתו ובביטול‬
‫סג‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫גי*‬
‫ההרגשות‬
‫קהלת פרעה ל‬
‫ההרגשזמזהתקרכ‪1‬תהמיתה!כ<'<אית־<יבכביכשיק השינ־ישהיאגכסעש‬
‫אלהתמהממעהחהגויעהגובעימייילייה‬
‫י‪-‬ככל בת־״ר כילל״ בל ‪1‬ך‬
‫ג ט י ע א ל י ׳ ק י ״ ו הטבע׳ חין י ק ה ל ש י אה ד ועל כ; כ ע ד ו הולך שע־יק‬
‫לא נש ליוה המטעה ׳כוכבי הכיכדיכ ירי כליית׳ הולך שע‪-‬יק לל ד־‪ .‬כא‬
‫הגיע צוגעהלימה כ ב י סבב! הס כדיכ כש קאש־ששהגיסש ה נ׳ כ י •ל״(‬
‫ד ק ד ק נכין ‪1‬אחר אשר ה ו כ ׳ י אפיסת וחוי־שת הכחזתהנןשעיזת ע ד שיבא‬
‫האיכקרובלה׳ימגיסס הוכיר אפישת הכל מ הנפשית נס הס שה‪ :‬כמ‬
‫ב ג ן ‪ » .‬ע י י ן כאחחנ והמשיל אימס במשל נכלא ו נ * לששים מכל נ י צכעילית‬
‫הש ‪ :‬ל כשני חלקי! באמצעית הנחיתהנכש׳ומאל הגלגל הי!ל<ס מיש ‪ p‬ה כ י ר‬
‫שמשימים חנל על הגלגל ובסין החבל ישימו בו הכד אשי ׳ממלח מיס מן‬
‫הב!רויעלהא מס למעלה מל גולמהולכ!היא המקיש אשר אליו״שככהמיש‬
‫כי כ ן י ק י ה ב א ד ם שגל הוהב היא הששל!הדמ״;ה!א המשל המעלל הנד׳‪-‬ת‬
‫יון המומש!משה‪0‬המב!עכ׳ המוכס מכל המחש מהוא המבוע אשר סלפ‬
‫•קח! להכ׳אאלהששלבחמצעמ הדמיון שירלל ה צ ר ת הדמיוניות!הכד‬
‫ה ח הכח הלש מ ן אשר באמצעית׳ ׳דלההדמ׳ ן ה צ י י ת הדמייניזמ!יזכרם‬
‫וישמרם ויחשוב בהם כא־יצעתלכח הזי‪:‬ר והש חד !המחשכ !הגלגל הוא‬
‫כלל!מהחושיסהמצינ״'אשרכהסיעל'ה‪:‬ח האשימןשליא החבלהמוחשית‬
‫אל הדמייןושארהכחימהגפש ו מ ו ע ל ‪ ; :‬א מ ר עד אשר לא ירתק חבל ה כ ס ן‬
‫שה!א הרמ״ן שה!אה׳‪1‬מרקר‪1‬כאלהשכלהמ!כ׳לאלי!הצ<יימ והשכל פ על‬
‫בהסכמדעכמ!שהשסןה!א*!מרקר!כאלהזהכיכאשר ירתק מ ב ל ה כ כ ן‬
‫ויפפד הדמיון חיד ת י ! [ ז מ י צ ן גיליהוהכ כי כאשר יעדר הימיוןועדרנושא‬
‫הששלאשרכו יפעל‪1‬על כןאתרוחרוץ ג ל מ הזהב זכבן משבר הכד שהיא‬
‫ה שח ה־יש ת ן על המש ע שהם המ!חש!מאשדי!ביל השח הנואל הדמין‬
‫ו״וא!משבי כ ד עלהליכיע ואו כדוק הגלגל כלו אל הכיר שלוא הפסד החישיש‬
‫ההישלס הנעדרים ב ס ו ן הכל כי ראשוגה ׳כסר הדמיון!‪ : rr‬ר והשומר‬
‫והתחשב יהש כל ש לא יש‪ •:‬ל כלל ועדין ירגיש החומד קנמ הרגשה אס ׳מש ש!‬
‫כו וכאשר• עדר המשיש ככר נפרדה הגשתי מ לגין כ• כל ולן היותי מחוברים‬
‫<היה כח המשיש קייס ובכן כאשר ירון הגלגל ש ל א כללית ה מ שיש כלס אל‬
‫הכוראו •היה החוחר נפרד לגיור• ״הגירה יא! •ס!כ העפר אל הארץ!יא‬
‫ומחץ הגלגל אל הכיר ולשי‪.‬משכנפ!ל הגלגלאל הניר •היה הכר!ק י ‪ :‬ר‬
‫ה כ ל ל ו מ פ י ר הצורה מן ה מ מ ד על כן פאן* לול וישוכ העפר אל האדן‬
‫בשליהוגי'•שיכלמתראשר כ נ ל א מיכששעפריע; היא לחלק מהישיית‬
‫הי!תר נרגש ועל כן כלל ארכעמש כ! ועל חלק הצדה אמר והרוח מש כ וכימי‬
‫וביאר השעם למה משיב הריח אל האלהיסולוא ל ש י ת של א •מש־ינ‪-‬תיל אל‬
‫ה ח מ ר שתתחבר אליו ׳!ז לא •תש; רק ב ע ר ו ק״ש!ככן ב ר ג ע הפסח מ ש ב‬
‫לנעליו‬
‫קהלת פרשה ל‬
‫רנ‬
‫‪5‬כע?י<כי אחר שנמנה אליו כהכרח מ ש ב אחר הכסדהיוקכל הממנה ‪ftfi‬‬
‫אשר נמנה ה־הייגורמאשרנתנה טעם אל ש‪1‬בה חל האצים ולאתאראל‬
‫הס" !הוא דקר ק נכון!אפשר שיהיה וה הכס ק האחרון ג!רה דנקה אל‬
‫הגורה הראשינה‬
‫נמחילמ השבעה כ ס ק ס הללו אבר התחיל!המר‬
‫וזכור אמכיראיך כימי בחייומיך וגי'ויתבן שרצה לומרשיוכיר אמכ‪:‬ראו‬
‫נימי הבחרומ בטרם יבואו ימי הרעםהסהמיממ המקריומוהכרמיחכטרם‬
‫יגיעו פנומהמיהה־טכעימשהיאכאריכומהזמן באכיכתהכח מאשר על‬
‫כן הזכיר ׳מיס בנותיותוהמקוייתלהיזת שאכפר שיבואו כמאוס ככל׳!ם‬
‫כיזדיקוכטבעימהזכיר שניב יען הוא באזיךומןימיס ושצייווא!הגיעי שנים‬
‫אשר תאמר אין ל• כהס חפן וביאר אופןאפיכתהכחות הטבעיות זהנכש׳!'‬
‫כמו שפירשנו כשלשה אופני מיני המיתית הכוללות שהיא הטכעיתוהמקרית‬
‫והכרת״תכ׳ כאומרו כיום שיווע! שומרי הכית ער יסבכו כשק הפיכדיס‬
‫ביארהטבעימכאכיסתהכח ת מאליהן וכא!מרו עד אשר לא ירתק חבל‬
‫הכסףוג!'עדויש!כ העפרוג!'כיארהמקרימוהכרמיימכ׳ מלמ ירמק ומחץ‬
‫ימשבד־כיכצה ׳ודועלהרמיקיההעמק !הרציצה והשכר!; הפמאומ׳ ק‪:‬דס‬
‫כא הומ; הטנע׳ ואחר שאמר לו שיוסר אמנורא! קורס כוא המימימשאכשר‬
‫לכא עליו כדי שמכה שיש כ העכר אל הארק כשהיה נלמ׳ מפמבך נצ!רה‬
‫כלל והרוח מש!כ אל האלהיסאשר נחנה נקיה מכל סיג ‪1‬חלאמ הח!מר כ׳‬
‫אסלאיזכ!ראמכ!ראולאמש!כהר!חאליוכהיזמ שלא השלים נכש! נחייו‬
‫ותרד הנפש לגהינסיהיא ג!רה דכקה למעלה והיא כאלו אמר ו!כור את‬
‫כ!ראך כימי נ ח מ ת ך ותש כ הרוח אל האלהיס אשר נתנה פלומר‬
‫כאשר נמנה שאס לא כן לא תשוכ אליו נקיה כאשר נחנה כי לא‬
‫יהיו כה כיכימ הדכקימעמוימכרך כאשר הימה כאחנה אמ! וכזה סמס‬
‫וחמס דכר חמה שרצה לחקור כספר הוה כ כ ׳ א ד השארומ הנפש והצירה‬
‫האנישימ כהפסד החומר אשר על כן חמס כחמיממ! כהנחמו הראשוצה‬
‫אשר כמחכה והוא אומרו הכל הכלים אמר הקהלמ והיא כאל! אמר שעתה ה נ ל ה נ \ י '‬
‫גמאממאחר פל החקירו'היקרויאשר נעשז כסכר הזה מה שפמח כ! הקהלת‬
‫אשר ככר הקהיל כל הרר!שיס והאמזמיס המורנ״ס כמה שההכיל כל‬
‫ההבלים אשר הס כלס הכל שהיא ההנחה אשר הניחראשיצה שהיה רוצה‬
‫למקור כה ועל כן באשר המחילבחקירה שעדין לא הקהיל הדרושיסרק היה‬
‫מתחיל להקה׳לס ולקכצס ולהדיע האמ!ת כהס לההכיל חה שהיה ראוי‬
‫לההביל הוניר עצמוכשס קהלתלהודיע פעילת׳ שהיה מקהיל הדרושייבנו'‬
‫ואחר שפעל ועשה החקירה היקר' בהםוככר השל׳יפעןלתהקכקוהקה׳לה‬
‫בהם הוכירעצמ! כהא הידיעה שככר היה צידעשהיה קהלמשכבר הקהיל‬
‫כצ הדרושים המי ועל ק בגורה הראשונה האריך גס פן לפוש איזה מין‬
‫מהבבלים היה מהביל עד שהוצרך לבאר שהיה מהביל ההבצ׳ שהי! החלק׳ס‬
‫&ג‬
‫כ‬
‫‪{6‬‬
‫‪a‬‬
‫והנולליש‬
‫קהלת פרעה ל‬
‫»הנו‪33‬׳ס כלס הבי‪ .‬א ן הי•״‪ ,‬ה היה י ׳ ‪ :‬י היי( ‪ :‬י ד ״ ־ ‪• /‬ח־‪" .‬״‪ .‬ל כ ל י ‪T P S‬‬
‫‪-‬‬
‫להזכיר הנחת הרא ש נה קצר כה ‪ ; :‬א ה ה צ י י ן לפיה רק הנעה היה‪?:•:‬‬
‫כה י• כ• על ה ״ כ; כראש;ה • ע ל נ ן י ־ ר ש‪-‬ש קה ת כ ‪ : :‬ה ‪ :‬י י‬
‫ההא‬
‫היית! יהכ׳ל ההנליס שהכ הדכר ש הנשש‪ -‬שהכ כלש הכני •אינש נש־־י־ש‬
‫<׳הס דכר עצמית׳ אחר שנכואמישהויח הייאשר תש! ‪ t‬ה«יש כחל י ‪ : - :‬י‬
‫היא מסאי כי נלמהשיעש׳'האר'כע!!מ!אשר‪3‬א ׳‪3:‬׳ כירת•!נכאתה;‪3‬‬
‫הב‪3‬יה!'נכשד כהכס'הח!מ'ומ‪'1‬י\אניביא'שהדברי'ה‪:‬כה־• ייצר עצ״םנ״!‬
‫שה'העי שיישאר האמצע״'הגשמ״יהע זי׳ ‪ t‬השל־׳! ייםיייהןמהפ ישיש לנכש‬
‫עש שה ש כ‪3‬ישינככדי'י׳ינש ניג־רישששש הכל ח‪ •:‬לה רק כאשר יהיה ה־ שר‬
‫הכל!הדכר אשר יכ׳א א‪3‬י! שהיא הכי‪33‬את האלקיכ תחת״ גש ה ה הכל •יא‬
‫הכלהכלי‪3‬הכ‪ 3‬הב‪3‬ירצהמהכילההכליסאשר הכלל וההבלים החלקיים‬
‫כלס הכל!הנה הכירוש הזה כזה הפסוק היאמסשיה •נא תככי השני כיד‪.‬ש>'‬
‫הראש ניס פירש‪ !:‬כפשיק הוא שק כתחלתהשפר א ן ככ• הפירוש הגייתישי‬
‫•ותר ע‪ 3‬צכקכ׳לה׳ותשכתחלת השפר רצה להזריע שרצה ‪3‬ההב׳‪ 3‬ע מ !‬
‫ניף הארס מנד האיש הכריש׳ שה!א הנרמז כחל־קה הואשינה שאמי הבל‬
‫הבלים אמר קהלתומצל דורו שהיא חלקממנ! !בהכשי הכל •כשדו המלקים‬
‫כמו שאמרמ חזו ואמר הכל הכלים הכל סיעתה כחתימת כת־התהחקירה‬
‫שאינההודעיממה שיחקיו כאשוכתחלה לקחהחל!קה היותו כללתאשר‬
‫תחתיה תעמוד הכום׳' •ע; אק הכ!!צה פה ו ק ה דעתנלל!' מה שככו חקר‬
‫ו ר ו מ ח הכל הבלייאמר הקהלתשהפל הכילל כ‪ 3‬האישים ככל ד!ד ורור הס‬
‫נפשדיס וידועפאין הפשר הדור הסלל לאישים רביש רק י ה י קד י• י ה כשד‬
‫האישים והוא דקי!קט‪:‬ב ! נ א ת א ל ה נ ‪:‬ה‪:‬ה היל י ־ א לידן הכשקהזה‬
‫א כ א ו כקצר' מדרש ריול עליו שהוא כאמתק שה הישיב ו כמעט בלתי מתישפ‬
‫‪if‬‬
‫כח‬
‫‪,,‬ק‬
‫עשיר!;‪',‬‬
‫י‬
‫כלל זול תני החזיק עש‪-‬ר ב ד כ ר ט כ תתלת! כעב היא לו המתישןכו עשאו‬
‫למרמס גס עצי כ׳ דל חלקו נס עני! גבוהממנ! חלק שמעיד כ! עשיר לזה‬
‫תאוה ולזה תאוישניהישויילקביהכל הבל עש״ל הנה אמתאיאלישכ! רק נ ד ח ק‬
‫כ׳ הלשוןקשההישזכונראט לעד שכאווול לישכ הכפל מ״לתהכל ‪1‬מלת‬
‫הכליס!למה נאמר האי כלשון יחיד והכיכלשק רכים ואמרו שכונת שלמה‬
‫העה כוה היתה לרשום התחלטתתש!ק!תכצי הארס אצלהטוכיתהחצנית‬
‫אשר כהס •צדק כאמת היותם הכל והכלים ולא כ! לתש ואמר! כ׳ להית‬
‫שנמצאו נאנשיסכהםגת כמ!ת הסוכות החציני ת תאוית מ ת ח ל פ ת ! ת א ה‬
‫כיללת לשניהם על כן על התאוה הכוללת לשניהכ קרא הכל שהיא הגל‬
‫)‪:‬פסדתכאמתועלהתש!קיתהמתחלפתבינ»הסקוא הכליה יאשר שכלם‬
‫כאחד נפסדים והס שיים לקבר שהוא פני׳ אל ההפסד וביארו הענין כא!מר'‬
‫חני החוק עשיר כ ר כ ר טוב ירצה כאשר החזיק עשיר אחיככמיתאימהטנכות‬
‫החצונ׳ותמהממק שהוא סלל‬
‫‪.‬‬
‫אתם כנודע שיהיו ל! ר״מ אלף כיח• ס פצה‬
‫‪-‬‬
‫נתקלת‬
‫קהלת פרשה לא‬
‫רנא‬
‫נ מ ה ל ת השגתיאותסהוארעכ לי הנמות ההוא שהיה משתיקק אליוו!א‬
‫תחלמי לעב הוא לו אך באשו נתיש; ב! ש נ כ ו ה א יש; נושן אצלו היותו מחויק‬
‫כאלף פרחיסלאיחשיכאומס למאומה!'!אהל׳תישןנו עשת וכוי ׳רצי נאשר‬
‫ג מ י ש ן ב ו ו מ ן ל כ ב ל ב ל ה ט ו כ ההואשהיאהכמיתהגושיעשא! לחומש שאיצו‬
‫גי! שכ אצלו כלל!משמקק אל חלק ׳!מל צליל למ משתוקק להש ג עשליאלכים‬
‫כרמיה ואתל שגס העני שחלק! לל מאל שאין ל‪ :‬פו‪,‬טה הנה עניו שלהעשיל‬
‫הנוישהס האלף פרחים לימ הוא גבוה מהלל ומשמקק מליו ו'‪1‬א נכוה ייתנו‬
‫!אמר שהחלק שמעידכ• העשיר שה!א טוכשהס העשרה אלכיס ריח הנה גס‬‫»ה החלק שהייא מאיה לעשיר היא מאוה ג״כ לעני כ׳ עס הי‪:‬מ ממאוה אל ה ‪ t‬ף‬
‫הנה הוא ממאה גב אל העשרה אלכיס כמו העשיר‪;!1‬חצא שהעשרה כיפים‬
‫ה ס נ ת א ׳םמשניהםוהואהבלאחדלשניהסוכערךאל העני הם ש‪:‬י ה •י‪-‬ל• ש‬
‫&הש שתי תשיקיתאשל הס אצלו האי על החלף שאינו נחשכ אצל העשיר ועל‬
‫העשרה אלפיס שמשתוקק אליהה העשיו ג״כ ואמו! ששניה' סוים לקיר שכל‬
‫המשיקימהההיגהכלבי ס הנהפכים ה‪!:‬בלששליש ינשה־ ה ב ק ‪ :‬ל ! ; י ! י‬
‫וגלה נ!ההיימהפסיקה!המשלימ הכפל כלי במה שהקהיל נו מהלר!‪0‬ים‬
‫החלשים !החקירות היקרות כשאין המנלימהנכהף והטכ כמה שהוא‬
‫ט ב שה כל •נההיה ו ק י נ ת מ הנ ו ה הענחימ הנ שחרת‪:‬׳לח מפאת החומל‬
‫&ה!א נפסל בהחלט כמו שגלה והוכיח לרך כלל ודרך פרט כשפי הוה אחר פרישה לא‬
‫ששמה וחמה דכר עקר יקר סיד יש!ד השפר הוה מראש ועד ש ף כשהוא ‪1‬יהר עתי'‬
‫ההבילהדנריס הנפסל׳ ‪1‬לבור האוכל שהיא השלח האחר!; מתיך הפהילת‬
‫שהה הדנריס הנפסדים והס המוח שיתהג שמייתניאר עתה החמ״יימ הספר‬
‫כינתיהשיללתאהככל פפריוואש כספר ה!ה להישיר את האדם להגעת‬
‫המכליתהנכסף שהוא •לאמה'ושמילמחצומיוכהילעת השכר והעונש נפי‬
‫האחיין פהס סבתההתעורחיאלהשגתהשלמתוכויואחנם יראה באמ שלפי‬
‫ד ע מ ר ‪ 1‬ל כמדרש מלות א!ן חקר ותקן מסליפ הרנה!כ!'הס נאמרות עלכל‬
‫הספרים אשר חכר שלמה העה שהם ש ר השיריקהלממשליכיהנה הינאו‬
‫בחרוש נמשלים אשר לער כל משל מהכה!א פפימלה חחתמחלההגייילות‬
‫כי םס נאמר כתתלה היתה ת ר ה ד ו מ ה לכפיפה שאין לה אונים עד שנא זל נתילס‬
‫שלמה ועשה לה אונים!נהנאמר עוד שה הא לי־ה וה יומה לארס שאילי ל! קיי‪,‬ה תירס‬
‫מרגלית בתיך ביתו עד שנדליק פתילה כאיהר ורואה!מ צא א ת המרגליתב! לומ לנעי»"‬
‫‪,‬‬
‫!נאחר עיר ששתל לחה היו דית דוחייעדשעמר שלחה העה לבאר שהי! מימיה‬
‫ע מ קיס וכייולא היה אדם יכול לשתיתייהס מה עשה כקת לי הפק חבל כחבל‬
‫ומשיחה בחשיחה וללה ו שתה כך עשה שליו־ מחשל למ של יכו על שעמד על‬
‫ל ב ו י תייה עב והנה ליעת׳ המשל האימהכפיפה שאיי לה תוניס אשר הוציאו‬
‫איתה ממלתאו; ‪0‬ה!אכא!ואמלשעשהא!ני‪ 0‬נאמר ע ל כ פ ר ש י ר הפירים‬
‫ג ׳ נחבלו הספל בלש!; שיו הטי און אליו כל השומעים נ ע ל מ ת השיל והביס‬
‫השיתעיס‬
‫*"‬
‫רך‪.‬לת נרשה לא‬
‫השומעים מה שלא היה יתיפןאצלס ק י ה י׳ ת ך התירה •כ״‪-‬־ל כי ?"‪V * pf‬‬
‫כו שלמה העה שלאהבה מל״ • מ ל א המשלימהאחייןאש־ב׳ •כיש־ ה צ ־ י ת‬
‫)•שיג הז־בקימב! ימשול׳ למכלימ‬
‫ל כ ל ״ י מ ל־יא* • ־הנכשל ד ה ה ־ ‪:‬׳ה‬
‫לאח!! כילדה!להגימבה‪•-‬ש •לילל ‪ : 3‬י־־‪ :‬מ׳‬
‫‪r‬‬
‫־ז״‪ •.‬־‪::‬־הבה‬
‫•ת כ• בה הה א הב נ• •יה ‪ ! : :‬־ • ‪ :‬־ ‪ .‬־ לאהב מתה^דיך ל־בק כ יה• ׳‪:‬ת'‬
‫כי היאת״ךגויאיור שהניא נה שירהשיריש״־יכתלאלשל י ל י י י ז ״ ‪ -‬־ ו‬
‫אחז! ב ת י ה בזאכיסהלש החזיקו בייציתיו ית ה ק ״ ל ‪ :‬ה ה ״ ה ל ‪ -‬ד י ז ל ה!'‬
‫׳‬
‫‪1‬אק הנאמר כה והמשלהשצי מהמוגלית אשר היציאי א ת ל לדעתי איילת‬
‫וחיקו כ׳ החקירה היא כמו החפ ש כמ־ למניא הדבר אשר נרצה לליכי א ת!‬
‫על דרך אחפש אתירישלסנכויתכן החקירה היא ח פ ש האמת הנעלה על‬
‫•ד• החקירה!היא נאמר על הההר הזה הפר קהלת כחקר נ׳ וחפש ה ו ר י ש ‪0‬‬
‫?‪:‬על•*•‪• :‬ייצא א״מתש נ א ר השבל כל! מבקש המרגלית נפתילה נ ״ יהד‬
‫והמשל הנימהנאו ע מ ו ק א שר הוציא! א!ת! לדעתי ממלית מק; משלים הרנה‬
‫כירכויהיישליהלהשגתהאמתהבלת׳ מושג לריב עולקה היא משל לקשירת‬
‫החבלים זה בזה לה גיא המיס הגה ה א נאמר על ככר משלי כ׳ שה נ י א ו‬
‫שלמה המלך עה הדרושים ה ת ר ״ ה העמוקים כמשלים אשר יבינו אתם‬
‫יןבלת• משיגים אמתתפלעמק המושג!הנא שהעתיק הדבר העמיק כמשל‬
‫פיליה‬
‫‪ w‬נקל להשיג! והמשל הוה העתיין למשל אחו ׳!תי־ מ!נן מהקדש‬
‫ובן מחשל למשל ע ד שיהיו הדברים העמייןס מושגים לכל והיא משל‪-‬מהכיס‬
‫מלל צד להשגמהאלמי ת העמיק ת כמ! המיס העיל־־ש כבאר עמ ק כאמיר‬
‫ועש זה י ו ק הבהיק כנקל שאמר שיותר ורשף עלמה פליל קללת חכם‬
‫כחכמת! הנה ניהףעלחשמת! כעצמו רצהלזשימ ע ד אתהרניס כח‪5‬מי‪8‬‬
‫וללמד לאחריה אתחכמת׳'יא ויותר שליה קהלתחכס ע ד ל י ל רעאתהעם‬
‫מחהממ! בשלשה פהויוהנח־ידיה מזהב ולכו רב אשר עלילה אתרו אי;‬
‫וחקי מקן משלים היכה שהם הגי כ פ י ׳ ס הכויואכשר שיהיה הכל נאתר על‬
‫הספד הוה לביו א שר בו און כ י ב כ י ש ת ! הראשונה האויןאתכל השמעיש‬
‫א מ דברי! במה ‪-‬שה דיע שרצ‪ :‬לללביל א ת כל להבלים אשר בעילה זשוצל‬
‫לחקזי!לרעת מה •תיון לארס ככל עמל! שיעמילוכן ב ה ו י ע ת הפסד הדירו'‬
‫מפאתהתנועה השמימ״ת הרח השמש ובא השמש ונויפהם כלס סיכז' חזקת‬
‫להטות אזן אל החק רה כדר!שיסאשר •וילחקווואחר כך חקר ככל שאר‬
‫הפיסיות הייושים עצ״ס כפינו• פ ע י ל ת האדם )כח!תי‪! 1‬הכסדסזלנשאר‬
‫מהס שהוא עקר יקר כל הספר ‪!1‬א!חקר ואחר כךכהיףלהפרניאיהדבויס‬
‫העתיקים כמשלים הרנה נאותים מאד ולהכימיה משל צד אל הכונה הנכונה‬
‫כאומרו טוכ ילד מסכן ומכס ממלך זקן ונסיל אשד וצומ!א;לר החכמה‬
‫‪VP‬‬
‫לחכס מעשרה שלישים וגויוכן אומר! עיר קטנה !אנש׳יכה מעש עס בל המשך‬
‫?בשיקיס במשל הנפלא ההוא <כן אומי א• לך א ק שמלכך נער וגומר א פ ר י ן‬
‫ארן‬
‫קהלת נרשה לא‬
‫רגב‬
‫ארץ שמלכך בןחוריןיג! שהס כלס משלים לצמד כהס דעת את העם להכין‬
‫משלי מליצהוככןאמר שיתרו‪ :‬כ ף שהיהקהלתתבכ גרול עוד למר בחבורו‬
‫וה רעתאתהעם כ• מלת דעתה!א אמתתהררוש שהיא התלדה מההקדמו'‬
‫כמי ש‪:‬תבאדכמאמר השש׳ משפר המרותואנ׳ הארכתי הכ אורכו כ כ פ ר‬
‫כני חשה כיהדעתשהיאמהמעליתהשבליותהיאיד׳עיהאמימתיךהחקירה‬
‫וההקשועל ‪ p‬אמר שעוד מסף על חשייתו בעש״תההקשיס והחקיריתשהו'‬
‫נדר האכמה כמ‪ 1‬שנתבאר שס כ‪.‬חאחרה!'הנ‪'1‬עיד למד הדעת יהיאהאמית‬
‫כדרושיס אתהעס אשר לא ידע! לעשיתההק שים ו‪ ;11.‬בכפר! ‪1‬ה בערשה האי‬
‫וחקר כשאר פרשיותיו ברמשים החדשים והיקרים אשר הונרכה ידיעתם‬
‫מאד לשלמות הנפש !כן תק; משלים ה ו נ ה להשיג כהס כאמת כ י ‪1 :‬שיפ‬
‫העמוקים מאד אשר א׳ אפשר להשיגם כלתי משל שיעת ק א ת ס כ ד ׳ שיהיו‬
‫מובנים אלהעסוידעיאתאתכנתש והדדשיס המתבארים מכס וכייוהנה‬
‫אתר שכ אר תכלית הספר הוה כפי הפירוש הוה האתר!; א! תכלית כל‬
‫כתרי! כפיהפירוש הראש‪ ;:‬אמו שכל יש ג• וכלחפג! של שלתה המלך עה‬
‫ב ד‬
‫״)‪*,-!-‬‬
‫י"‬
‫‪1‬‬
‫יי‬
‫באיו; והחקירה ותקין ה» ‪:‬לים היתה שגלו לכק ‪ t‬ל״ג א החחתשהית' נעלתי‬
‫לאלתדשאמ ת ח ע צ ת ר ק רצה לייצא מד שביה נסתי !נעלם מצד קוצר‬
‫המשיג ועל ‪ p‬מק •וזק־־ותקןהתשליסלמצואהאתיכ״דעלא חסר מהתר'‬
‫ומדברי ה‪:‬כיאיסדבר אךחששחשרהההעררהבות־ש ועל כן אתר בקש‬
‫קתלתלחצ א ר כ ר י ח ש ן יר ל יצ א הדברים שיאפ ץ הארס בהם והוא השגת‬
‫הא־ותיותשהואכא־ותכתביושרדבר׳ אתת!ה‪:‬ה וה לדעתי אבשר לפרשו‬
‫כא משלשהפ‪:‬יס אה שרצה כתקירתהדכריס מצדחקיריהשכל וולתהקכלה‬
‫‪1‬תה שרצה על החקירה לברכוכקשת הת פ ת ו לת התת נה ואס שרצה על‬
‫סניהשיחדוחמנש אס רצה על ה !׳פתוהחק רה והחבוש קרא השנת האמת‬
‫על צר החקיר דברי ח פ ן כ׳ הארה חתן מ ־(ר כמש שהא מבי; מנד החקירה‬
‫כיריעיתהנתהרנרישוהייופתעייהשכיאותתקרר ר ע ת כתם ויתפץ כס‬
‫וירנה מה ה י* ן כ‪ ,‬כ ק נ ל ד כ• עש שידע שה א אמתלא יהיה חפצי שלכ אהד‬
‫שחש' לוידיעיהמיהיעל״ וזיא בקש קישלתלמצ דינר׳ ח פ ן שהיא התק ריכאמו'‬
‫ואמר שזהו הנקרא בתיב יושר שמבין אית! ביושר כ י י פ ת מוחיש ודם דברי‬
‫אחתק״שיח!קשבא *ליוהתפתיייא וכתיבי; שר דברי אתת ועליהם אמר דכריחכ&׳'‬
‫סדברי האשמים התקיים הדגריהעל פי החשחה ולת האזינה והקבלה‬
‫הם כדרבוניתש;חקירה ל שיישיר א ל השנתהאחת היא כדרכן אל הבהמה‬
‫לה• ש• רה אלהררךהישר בק ץשתניחין כ ה ו ז א ד כ ר ׳ חכחיס כדרכונזתכו'‬
‫וחמר שהיא גכ כמשייחתנש ע׳ ס שאחרי שישיג! ה א מ ת נ ד ר ך חקירה ומופת‬
‫כל ריחיתהקישיית שבעולם אינה מניעים ומויויס השכל מחנה ‪ 11‬א וכחסמר!'‬
‫נשיעיס ואמר סהחקיר!תהס כעלי אסיפוימאסיפתההקדמותיהנחייששרש‬
‫צילזסיה׳אהצמ׳י‪/‬ויוא כעלי א ס י פ ת כלס נענ‪ 1‬וכוי ואס רצה בשני הפסקים " י‬
‫‪69 .‬לס‬
‫‪3 9‬‬
‫•י‬
‫קהלת פרשה ילא‬
‫באצה על הקבלה ‪1‬האא!נהצכדה כלת• החקירה יהיה‬
‫<‪rH‬‬
‫נקש‬
‫‪ylrp‬‬
‫למציא ר י ר י ח פ ן !ג!'נאחר עי‪ .‬האמינה שהיא דברי חנק דש? א; ח נ ן ה ש ד ‪8‬‬
‫שחשק בהה בצח• טעם ש נ י ד ב ר אשר • א י נ ה ! האדס בלתי מעם ד י כ י ן‬
‫איני י ק ו ני; •חיק ח ש צצ מהטעם יהמינת לה ת האחי‪ :‬ת י ח י ד ת א‪-‬ד‬
‫שהש במש יישר דברי א־יתרצ ש־• ה שנתיב באתתתהאת־נזיהיא ״שר רבי•‬
‫האמתשנכתניהכ״שר!צאבאירחימ בקלקלת ב־י! שהש קניו מ ה ת נ ת ם‬
‫ה־ד״פי־ביק־חיינזכ׳ שאן שאפיש־יהק־י״ינ וכיייתצתלד‬
‫‪ks'P‬‬
‫נ א ת ‪' ' . b‬‬
‫‪ 7‬מ כצ א ד ר כ; י כצ אכ; דרגי אש נצ אד או גייפניההקדמ! הה ביזבוירזת ל ־ ד‬
‫היא א ל ת ת א י מ י ד ו ך ישר אך מה שנתב שלחה העה י ד נ ד י החנק ‪cr5‬‬
‫הה־׳‪ :‬ת י ש נ ת ב י שר דבריהאאתשתישגהאאתכיכרכתמיכצמדפ חי‬
‫ונצחי ״רגישאהכ; בל אדם ירגיש שהיא הקש שלם !ישר יהכינה פשצאה‬
‫המצן עה בקש צחצ א אחתתהאחזכיתבלת׳ יקיר" מינ־׳תרקתסשצתציא‬
‫היי־‪-‬יתיצא בייככקאשהוא אמתא! צא בימלתלמציחאעו כדבר‬
‫הימן‬
‫רק ב־כר שאי;ככקבחציאת!רקנעלש טהמ־קש איתי ו ד א דקדזק נשק‬
‫ואמי שדבי׳ חכמים יהש חשאי תראני הס נדרנסתיכמה־לזתנעעייכעל׳‬
‫אס כ ת שלא ׳‪ !w‬לעילם והוא כאל! אאל שעשפנכלהכרש»יזוימוציקנקצינ‬
‫לבדי בעלי אס!עתה‪:‬ה אצו ואלו ל נ ר י אצהיס ידים כי בלס נתשמחעהא'‬
‫בהוא רש׳׳‪,‬אין בכס ל ב ל טוכישיןר חלילה ‪ b h‬ל נ ר י חכיייס בדדב״ת‬
‫פ־יישיריש אתהבהמה כלרך הישר •‪5‬ך בה נ ; לנליהקכצה מחנידנו מישרי'‬
‫א ל האאתשלא ילכו נאיראות עקלקלת כמי שהלכו אנשי החקירה ה ס‬
‫חזקים נאמינתששאין פיכה להתציעע ממנה ימין ישי אל!על כן אמר‬
‫!נליסיייותצטיעיס ! א ד ר שעם ששם בעלי יהיפיתוהה כברית החכליס‬
‫שיתחלפו קצתהנה שוש אחר צהש ואינם ׳!צאיס מנקדתהא״תאש נתי!‬
‫רהרכז־מ' י י עהאאדיב׳ יצש‪:‬׳ הפיחשיסהמ' יהיה פ׳יהפש ק הנישך כא ל ח וי תר‬
‫מהמה בני הזהר כוי כאצן אמר וייתר מהכהאיתהצזהרית י ה ר ו כ מ ת ה נ ! "‬
‫צלכתכדרך ישרה ׳!תר מהמה הזהר אתה כני יען א״א להזהירך בדבר ‪C‬‬
‫והתריס כצומיאיןהכהיכילה לדבר!אין היד יכ!לה לכת כ פ י ט ׳ הדברים‬
‫אשר ראוי להזהר כהס כהכנתסנת דברי כחכמי' ׳ע; ה ; כבת עצ כןי״יהר‬
‫אתה מעצמך כהס ׳!תל ממה שניהל תהמה מהדרכ!נ!'ה ז • א ״־תר ׳ ה י ד‬
‫ז‬
‫נ צ י ה ! ה ר ו נ י א ר ה ט ע ה ל מ ה מ צ ‪ 1‬ה עלי! שיוהר מעצי•) ולא יצטרך לה־תין‬
‫כאוהית׳ צא ככתב!לא כעל פה!על מה שבכתב אמר עש ת כשייש הוכה‬
‫א י י ק ק י י צ ' ע ש ת קשרים הרכה בכי הצריך להזהירך לשמור ולהכין לכרי‬
‫השיחים שצריך שיהיו הרכה מאד הנה א ;קקלהסכל!‪-‬ר שההכיתועלכן‬
‫איאלכיתבה!לעשות הפריס על פאוהרה ־נ!'!כת! פן ה ה ג י ה עלבה הרנה‬
‫נהםהיאיגיעת כשר יגע הבשר !לא ׳!כצ הרידס לבא עד קצה ויא !להג‬
‫ק ר כ ה י ג י ע ת ב ש ר כ ׳ תהיה מלת ל ה ג כ פ י ר ו ב ה מ כ ר ש י נ שהוא כמי וצהגית‬
‫כה«‬
‫תג‬
‫קהלת פרשה י א‬
‫בהם ה א יניע' כסר שאי אפשר לבא ע ד קצם ועל כן אתה הזהר בהס מעצמך‬
‫כלמה שמיכל ו ה ו א מ ת י ש כ ע ל נ ט ן ו א ס י צ ה כ א ו ט ו ‪ 1‬ב ק ש ק ה ל ת ל מ נ ו א ד נ י » פיל![ ו י י‬
‫יופק על ש‪:‬׳ הל רכים גס יחד סהס החקירה והקבלה חמר' יחד שהוא ה י ר ך‬
‫היותר ישר יכשר בעיני בני אלהיס ואדם יהיה יותר יידשבכלשין הכתיבים‬
‫‪-‬‬
‫ותהיה גורת רכר׳ חכקעל החקירה והמופת שחפן כההשכלהאנ ש׳ באמת‬
‫וכתמים כמ! שביארנו ׳הבונה שרציפלמהכהפרו הנכביהוהלמנוידבר׳ חכץ‬
‫שהיא מציאת האתת במופת אשר יצדק כה הכקשה והמציאה כי כקבלה‬
‫והאמינה לא יצדק כה לא בקשה ולא מציא' יע; היא נמצאתלפל כלתי בקשה‬
‫אך הדבר ש צריך לחקר כו להגיעאל אתתתו יצדק בו כקשה ודרישיוההגעה‬
‫אל מבלימה תקרא מציאה ועל ק אמר שבקש קהלת למצוא האמת אשר‬
‫חפ־ן האדם בו והוא כדרך חפיש וחקירה ע ר שימצא האחת״חפ ן כה וירצה‬
‫אותה להיותנמצאתחצלו כטורח! כה עדיחצא דבר דבור על אבניו שתיזקרר‬
‫יעת! כה!אמר שלא רצה לרדיף אחר החקירה משוללת מהקבלה חלילה‬
‫כאיש הה י ‪ :‬רשת לדגים אולעיפיתרעלה מה שיעלה רק כאיש מבקש ד כ ר‬
‫שידע שיש לה מציאוימייחדומהיייס אך נעלם ממנו וידע שימצאהו כשיכקשהו‬
‫ו"!א י ‪ :‬מ כ יושר דבר׳ אתתירימה שמבקש למצוא הוא המיבמאך לא על דכי‬
‫מהיכק רק על כתיב יישר דברי אמתורוצה לחקר למצ א המיפת על ה ד כ ר‬
‫המונח וכמוכ בכפר שהוא יושר דכרי אמת הכתוב כיושר כיתירה וכדברי‬
‫הנביאים כ׳ בזה האיפן יצדק על נטן בקשתהאחתהממח בקבלה ומציאתה‬
‫והא דק־ ק נ‪:‬׳;‪-‬דרי‪ :‬תמתי ואתר על שניהס יחד הכה ק הנמשך בא!מ'‬
‫ר כ ר ׳ חכמים כדרבונות וכמסמרית נטיעיס ׳טיותהיה גורת דברי חכמים‬
‫מושכת עצמה ׳אתיתעתהוהיאנאל! אמי דברי חכמים כדרכינותופן ר כ ר ׳‬
‫חכמים כמהמיותנטיעיםוכויוהםנה כי כאשר יהיה על האופן הנוימחטר‬
‫השכלוהתויההמקיבלתשהיאחביר החקירה והקבלה הנה אד יהיו דברי‬
‫חהחיככררכיניתשהה דומים אל החקירה ששיא כמו עקיצת הדרבן אל‬
‫ה ב ה ־ ה ‪ :‬־ ׳ ‪ :‬מ י ך י מ י ש י ר ח ל הדרך הישר וכן דברי חכמים כקבלה שהש‬
‫כ•״ ‪-‬המר'״ש ע• הה בעלי אה פית שייאההיאישייפי איש הנה כלס יתד‬
‫נמל! מרועה אחד שהיא השי אשר הוא האמתבעצמה כ׳ היא ׳תיאמתיתירתו‬
‫אי־ מ ויזא נמנו מרועה אחד שהוא השי" שהמחלה אחמלהס שהוא הש? אשר‬
‫היא האיימעצמה כנו'ולפי זה הזהיר שיומר מאלה השני דרכים כלומר כוילת‬
‫אלה ׳!הר מאד ש!א יאבד ומנו בהם כאשר יסכימ‪ 1‬שניהם יהס החקירה‬
‫והקבלה כשיהיו שניהם יחד יעה ק כהס שאלה כלס שרש אחד ו י ס ד אחד‬
‫להם שנתממרועה אחד כאמור א ן ׳ותרמהמה יוהד מאד לבלמייפסד ‪1‬י!נו‬
‫גהס במו שהם שאר כפרים שאינם במורה ולא כחקירה כמו מהם הפרי‬
‫תלסמאויובשיפיסוכ; דברי הפורים שאי ן כהס חכמה ולא מושכל )לאשים‬
‫יולקחהשנ׳ חלקים הנויהוהר מהם וואויותר מהמה כני הזהר ׳רייותר מ ה ש י‬
‫סד‬
‫א‬
‫‪6 ^ 1‬‬
‫אלמ‬
‫‪,‬‬
‫״‪-.‬‬
‫קהלת פרטה לא‬
‫אללהנויכנ׳ הולר י׳לה ״ ע ן ע ש מ ס פ ר י ש ל י ב ל ״ ל ־ י י י ל ל ל ש נ ׳ י י נ י ה י י י ;‬
‫קץ והס להג הרכה י ג י ע ת בשר אמ שמליל ל ל״ ל ״ " ׳ ״ ‪ .‬׳'ל‪ :‬ש־שימ ה‪•-‬‬
‫שפירש הראב'עילואכחל‪ 1‬אחר שכ ‪ .‬שאר לססייס לאי; קן לש לעג ה ר כ ז‬
‫!‬
‫והואמל‪:‬יןיגיעהילא!ת!ממישהש לחימהרכה )יגיעת בהר יעי‪ ,‬לי; ללה‬
‫‪.‬‬
‫‪M‬‬
‫^י׳י מכליתיעל כ;רא‪:‬י שיזהר י׳הה יאפשרלפרש ע ד ה פ ה ק הזה אהכיה לפירי ש‬
‫‪t n‬‬
‫המתרגשבשהזהיילעשיתהשריש חי; קן •!תר אדהכריס אשד הה דברי‬
‫ח‪:‬׳•׳ ש הקד״‪ .‬כיה אשר אחר עליהה שהה כדרבי‪ ;:‬מ ׳ ‪ :‬־ ‪ :‬־ י ־‪:.‬׳‪.‬׳ עיה 'ית‬
‫)״תר ליל״ה כ ג היפר עש־מככייה אקקץ יר עה שיחרתי לך שדכרי ח‪:‬איי‬
‫בחל שהירש׳ בתורה!כדברי הכגיאיה הה שדרבנ מלל•‪ :‬ד אל הדרך הישר‬
‫ומל השלי״מלאחל‪!;:‬יד<עמהאממי!מהנה»ימר ו‪ :‬ה ן יעלילה הזהדלעשית‬
‫כפייהחיןק;כלישרתחגא׳דךלעהתככחךעשל‬
‫להישין בכייה אין‬
‫קן!להגו תהרבה בתרה עה ׳ג״עתכשר כ׳ לכזה נערא אגיש צכ׳ חה שיגע‬
‫בשרך בעהקך במורה!בעש ת ל ה פ ר י ה ל ל ה י ל ל שכרך כ כ ל ׳״כפל 'יא‬
‫ולהג הרכה יגיעת בשר ותהיה מלתהולר נחש ‪ :‬ת ג ה ל״ישל שי״‪ .‬חל והילל‬
‫ג ב ל ה ג י ת ה ל כ ה ב ת ל ה כ י ג י ע ת ב ש ר ש ה ת ר ה ״ ת ש ת כ ח ת ׳ של מ־ה ל ש‬
‫תהיה מלת להג כמו ששייהראכייעיל שהלמד היא מהשיש כמשקל ללש‬
‫קתרביכוייאמר שיותר לעש׳תההרישאיןקןולאיתהרבה יגיעת כשר והיא‬
‫הבנעתהחומרשלאיהיהמעיקלהשגתלמ שבלית ועש ת לפשר ה הלביש‬
‫ההס ׳היא פיינכין ואחר אשר השליה לבתר מכיק שעה לש שהיה ה‪:‬מ בע;מ!‬
‫המדבר גס הדברים האחרונים האלה יא‪ :‬של הח ק ל יהיעת׳ כ״׳ של ‪t‬‬
‫לדעמקנמשהששהבסיקיסהאחרינישכמבשל י ‪ ,‬ל ש י י כ ה ל י ש ; תש;‬
‫! ‪ :‬ל ה י ‪ :‬׳ ר י ש לשפיהיה הנה כין כך זכי; כך מ ת י אשי כיתר גדר אופן‬
‫לתלו של שלתה העה אש בספריו בשלשה ואש בשפ־ הזה ב י ח י כאשר‬
‫פירשנו והוליד על שמילתזהבנתלכליחכמתשוחידזתש כאחת״תהמשלימו'‬
‫אתהאדס סתם וחתס דבר באולר; כ י ן דבר לכצנשלעאמלאל׳ש ירא את‬
‫י‬
‫נ‬
‫מציתי! סמור ביוה כל האדם ולטינה להזדיעכ׳ מה שנאחר למעל הזא סין‬
‫י‬
‫כל דבר נ• הכלנשמעכספר הזה והיא גווה ככ‪:‬י עצמה בתשליס הספר‬
‫שהוא כאלו אמר והי ה ו ן הדכר והשל נשמע כל מל שה ה צויך להשא׳ע‬
‫ולשחועהכלנשחעאא ש ן ל כ ל ה כ ל נ ש ח ע ואחר שהודיע זה הזליר שירא‬
‫הש!מערכריו אל האלים!׳שח ר אמ חניתי! כי ואת מצוה כיללת לכל בני‬
‫אדס החכם יהיה א! סכל אש דל!אש עשיר כי כלאחד כמסתיר! ׳!כל ליראה‬
‫אתהישא׳; צייך חכמה לוה ילא עושר ואת מציתי! ישחיר כחשת»דו!יא את‬
‫האלים ירא ואת מצתי) שח!ר וביאר שהזהיר ע ל ! ל יע; ‪1‬ל סלל לכל אדם‬
‫‪5‬‬
‫י‬
‫א‬
‫ת‬
‫‪1,‬‬
‫ב‬
‫כאתרוביארהשעסלמההוצרךלהוהירעלה׳ראהחהשיאחרשלזהירעל‬
‫עש״תהמצומכיחישיש חיר מצ!מ׳וודא»איצ! שומר א מש אלא מאהבה אליו‬
‫ימ'!תהיותיואתוית'עלשניועלכןאמרשהוה<רעלה<ואה‬
‫י ׳»‬
‫ש ה י א כלכ וילת‬
‫עשי‬
‫‪I‬‬
‫קהית פרשה י א‬
‫רנד‬
‫עפייתלמצזתאשר הסבפזעלהחצינייקמהש כיא האלים א מ בל ייעשה‬
‫בני ארס כמשפט ליא על כל יול שנעלס יזכני אדם שהוימה שהוא בלב הע׳שה‬
‫וצא יעצ המעשה עצמו כי הכינה והמחשבה כמעשי היא העקר ועציה ראוי‬
‫להעניש ליאדפילתתשכרילאעצ המעשהעצמ׳ פי אפשר שיעשה האדייועשה‬
‫טיכ מצד עצמי!תהיה שלא לשמה ‪u<1‬־ מיינה הפעילה הרעה כאשר תליה‬
‫לשמה כייאמררזל נוינה עכירהלשמהממציה ש'‪.‬א לשמה וכאומריהרהזרי‬
‫עכירה קשיסחעכ׳רה!כמו שהראכת׳ הכיא ר עלזה כהקדמת׳ לספר שיר‬
‫השירים יעל כ; אמר שהזהיר על היראה שהיא כלכ יען את כל מעשה ננ<‬
‫אדם <כיא האל׳'‪ :‬כמשפט על כל נעלם לא על הננלה !זה אס ט!כ )אס ר ע‬
‫שאס • ה ה הנעלם כלכטוכית; לו שכר ואס יהיה רעית; לו ע נש ולא י כ ט אל‬
‫המעשה החצונ׳ ועל כן ראוי להיהר כיראתן מאתי ית' מאד ו"!א כי את כל‬
‫מעשה האלים יכיא במשפט על כצ נעלסיר' כ׳ אתכל מעשה והזא המעשה‬
‫שיעשה הארס יכיא האלים כמשפט על כל נעלם ׳גירת אס טוכ ואס ר ע‬
‫דכקהלמעצהצמצת מעשה ויהיה הפסוקמסירסזליא כאל! אמר כ׳ את כל‬
‫י ע ש ה אס טיב יאס ר ע יביא האלים כמשפט על כל נעלם ריצ עצ כצ יזה‬
‫שנעלכמבנ׳ אדם בי עליו ״כיאה! האלים כמשפט ואכשר שתתישכ הכינה‬
‫עצאה כהי!תגזרתאסטיכ!אס רעדכקה לגורתעצ כצ נעלם והוא כאל! אמי‬
‫‪8‬את כל מעשל׳כיא האל׳יס כ״שפט ׳כדין אך צא עצהנגלה ממנו רק על כל‬
‫הנעצס ממנו שהיא מה שבצכהפעצ ועושה איתי אס ט‪1‬כ כצכ! הנעלם זאם‬
‫ו ע ! ה ‪ :‬א מ ת י ש ‪ :‬ע ל נש!ן כין כך יכין כך והוא דריש איית• וכן פ׳ירש׳ וצ‬
‫שמלת מעשה איני ס״וךירכ ק ל מ ל ת א ל ׳ ס ו א פ ס י ש י א מ ר ע ד ע ל פ ׳ הדרך פייוש ‪0‬י•‬
‫הנועצמווהוא כאליאמר שלא ׳חשיכ האדם שמה שתשככלבכ! אין סיפ!‬
‫להשמעועלכןאין צריךשישתדל רק כעשיית ה ט כ המפרסם ולא כ ט כ ו י ן‬
‫שהסנעלמיתבלבכיאףאסיהי!ל‪1‬דע!תנפסד!תבקרכלכואין הקכה דן‬
‫אותו עליהס רקעלהמסירסאיתכ׳ אין הדבר כן אדרבה סיף הדברים כלס‬
‫הנה הכל נשמע לפני! יתברך ולפני מלאכי! סניגיר ;קט גזר ואין כל ד כ ר‬
‫געלש •כלתי נשמע י״יא סיף רכר הכל נשמעיריס׳ף כל רכר כאחרית העניט'‬
‫הכל נשמעונ ד ע ועל כן את האלים ירא בקרכלכך ואת מציית•• שמיר כ׳ זהו‬
‫השלמיתהאמש• ועל םנ׳הס היא נדון כ׳ אתכל מעשה אס חצונ• ‪1‬אס פנימי‬
‫שלוא פ״גצ השכל המעש׳ הנקרא גס הוא מעשה !לכלול שניהם החנינ•‬
‫והפנימי אמר כי אתכצ מעשה הנה כצו יכיא א ת חצ׳יס כמשפט עצ כל נעלם‬
‫מאך ככר שאינך ויכראיתו כמיס עכרו הנה האלים ׳כיאא־ת! כמשפט אס‬
‫טיכ ואס ר ע ב׳ לא ד• מה שיהיה מצוי עמך מרועמחשכתך אצא אפי' הנשכח‬
‫»ייךככראסט!כואסרעהכלכת!'כמריס׳נפמעצפנ״ית!מביא! לפניך כיי'‬
‫הדין להענישך עלהרעילתילךשכר טוב על ה ט ב וזאאסטוכואפרעיאפש' מימש בניו׳‬
‫•תלייגורתעצ כל נעלם על החטא׳יהנעשייכשגגה כמו שפירי רש<‪1‬ל!מיש אס‬
‫‪p‬ר‬
‫‪,‬כ‬
‫ג‬
‫‪£•4‬‬
‫טיכואס‬
‫קהלת נודעה לא‬
‫<ז!ב‪1‬אסרעו צאפ׳"שאהילהשגגה והחטא פעילה ע בה ש ־ ‪ .‬ל ־ ל ל ־ ת ‪ :‬נ ל‬
‫י‬
‫ו ע ל נג!; הויתןלצדקיכד׳ םיחו־ק׳הי צא־ נח*•; •ח‪ •:-‬נ׳ ליו ״ ־ • • נ ל ד‬
‫בז שה• חח שבח ר ע ל כמעשה ט נ עש ב״עשל ר ע שיתעאכחחששה נ״עש‬
‫הכצ יביא לש׳ כמשפט וצא תחשיב שיביא ל״עשהמשוצצ לה־יתשכ יל•‪.‬ה‬
‫‪.‬״‪ .‬כ׳ הכצ יביא כמשפט !עצכןרא״שתירח ‪-‬צנ‪•:‬׳ כת״ י ~ ‪ : :‬ר ‪ • :‬־ ח י ב ה‬
‫״ לדרושעמיק אשר נתחבט‪ :‬כו הנביאי' וכ; נ ת ב הו כר‪:‬ח הקרש נלהחנלים‬
‫והיא ב ד ע ה כ ד ר בטיב‪1‬תיהוע‪1‬תהאתוגש ת לביא ב ע י ‪ : :‬היא תל נתצייק‬
‫ורעל! רשע!ט!כ ל! אשר עליה כתב המלך היד! הזה כשהזה בא! יש הבל נוי‬
‫צדיקים אשר מג׳עאל׳לש כ־• ״שההדשעיש״שרשע• ש־גיע״לילש ש־עשל‬
‫הנדיק־ס כ ו ע ד שאחישאא להבינו באוזו!דאיתי את כצ מעש׳ האי‪-‬יש כ׳ צא‬
‫•וכלהאדפלמציאאתהמעשהחשו געשהתתתהשחשס וחחדולרעאשי‬
‫געשה כי מקרה א ' צ כ צ כ ז ' ו נ א צ ל ר נ י ס א ש ר כירשנשכ‪-‬׳ייחש ! ־ ־ ד ע ת ה‬
‫כין׳ כצ דבר!כצ חקירה מהחקירות כעני; ר!ע השדר כאשר דמו שלי התבל׳‬
‫החכ!!; כשכר ה!ה הנה אתר אשר נשחעהכצ דתי להד שירא אתהש׳ יי שלמי‬
‫מצוותי! !צא •טעה כ ד ע ת צרת ת י ר י ע ה נ ־ ר נ• השכק הילה א נ ק ל ל ל ת י ל‬
‫כאמת!!א אתהאליסיראואתמצייתיו שתירכיזלישליי־תכצהאדשכא־ת‬
‫ואציכהיליךהסנקית כלס חלילה ואליו׳!! א ת ך אני'כחל א נישא מ ד ר ס‬
‫שלמותן וה כיול כל תנל׳ת הארס ואחר ש שניח ל!!ה צהנחה א־ דת ה ־‪.‬׳ד‬
‫לו הנפק בנקל בחל ש ל ד י ע ש ל ש ש ק ל א ט ע ת מ ע ק י י י‪ .‬א כ׳ נל־הששץ‬
‫לחושכנו שלטויוהדעהמגיעלכניאדפ הוא על מה •שנגלה לנו מהס־ענ נתלונן‬
‫על הצדיק שאנו רואים איתי שכועל כצדק צמה יגיע צ׳‪ ,‬ר ע !כןעלהרשע‬
‫סה!א פיעל ה ר ע למה מתן לז השי טיב בעילס לזה !ל!א טעיתכ׳חעשה‬
‫האלים הטיב אן ה ר ע שיגיע לבני האדם איננו על פעילזתם הנגליתרקעל‬
‫הנעלמותמממ שהסגליי!ת!מפידסחו לפניז י ת ו מ ה היתר הפכק מעיקר! ני‬
‫כאשראמרזאיס שיגיערע לצדיקים הנה ה‪:‬א מצד איזל רעשנמצאבם‬
‫שהוא נעלס מחנ! וכיח; לבית היא ידעו •ב־יששט ישיא עצי! הרעהלוא לשכר‬
‫עופ בעהו והטוב המגיעלרשעיס הנה הוא מצד איזה טיב אשר מצא השי‪,‬ש‬
‫סצעלם מחנו!לא ידענו אנחנו א!ת<‪:‬השי פת; ל! שכרו על הט ב ה ל א הנעלם‬
‫כעזלסהוהיעןאיןהשימקפח שכר כל כריה ו״ענישאת! על נ ש ; ‪ :‬ע ל‬
‫ו!א כי את כל מעשה האלהיסופו' ׳תהיהמלתמעשהדכקלאצמלתאלה׳ס‬
‫וכאלו אחו כי כל מעשה האליש אשר אתה רואה שעשה כעל? שיואל ל ן‬
‫שהוא שלא כדין ושלא כמשפט הנה אתה טועה בזה כ׳ הכצ יביא אתו‬
‫כמשפט וכצדקווא יביא במשפט •ריכל מעשה האלים שעשה יביא אות‪ :‬הוא‬
‫׳תיכמשפט כעהז א ן ׳כיאה! עלפל נעלםאסטיפ ואש ר ע כלומר לא על‬
‫הפעולותהמפווסחיתלכל רק עלהפעוליתשלא ידעם כלתי ׳תיאסטונות‬
‫ואם רעות כ׳ להיותם מ ו ע ט ת ה ר ע ת בצדיקים והטזכית כרשעים יהיו‬
‫נ*ל»‪:‬ת‬
‫דגה‬
‫קהלת פרשה י א‬
‫נעלמות כ׳ לא ישגיחיירק כר^כ פעיצוא‪ 6‬ז׳ש׳'?!‪ 1‬הכלכחזקיהחכאךהש•‬
‫שהוא משגיח יפרט• מעשיהיהוא מביא כמשכיוכצדק הכצ עציהם והוא התר‬
‫הספק והתלינ׳כאוקיקר מאד כעיני ואכםר שרצה לרי׳וו כסיףהסכר‬
‫ג‬
‫* פירוש‬
‫ר‬
‫ש צ מ ת ה א י ם כשהוא תצו׳ כשצמותהעייןוכשלמיתטאעשהלהיותשכנל‬
‫ה הפר הזה צח רכר כ; רק נשצמו העיון וחק רתהדבר׳כליולהייהשהמוי‪-‬ט‬
‫פ צ השכל העיוני הוא האמת והשקר כמי םסייהרמכש !ל כסכ־־והרככד‬
‫ככרק השני מהחצק הראשק רצה צומר למכקש השלמות שכדי שישתלם‬
‫נהחלט צריך שירא אתה'שהוא היזת׳ נוהר כמצותצאתעשהוהסרתהמר׳ית‬
‫הרעיתוהמגימתנ׳ כצ זה נכצצ כיראה מהעזנש עצהעיכר ופיעל הרע אשד‬
‫מנעי השי! ושמירתהמצזזתשהם מנית עשה שהם נעשותמפאתהאהכהאליו‬
‫׳תייצא מפאת היראה ועל כן צא כללם כיראה רק חצקסכחצק כפני עצמו‬
‫»אתמציותיישמ!ר כויןאמר שיה יעשה אחר םישחעויניןכדכריסאשרהם‬
‫אצל השפלהעיינ׳ פלמה שאפשר לשמוע כ׳ העיון מכיא אל המעשה השלם‬
‫שהוא האהכה אלי!יתישהוא התכלית כמו םהרחכחיהכיאורעלזההדרופ‬
‫כ ס פ ר פני משה מאמרט ועשירי וכמקימות אחריה מההפרוכ; הרחכת׳‬
‫ה ביאיר עציו ג פ בהקדמתי לפיישיר השירים בביאור מאמר תצמוד גדול‬
‫זטמב׳ א ציד׳ מעשה פ‪ 1‬והוא מיש פה סוף דבר הכל נשמעאת האצים ירא ואת‬
‫יזצותיושמור •ריס״ףדברהחקירז'כלס היא שאחרשהכל יהיהנשמעימוכן‬
‫היטכמשלמוהע״ןאתהאליס ירא במצותלא תיעשה זאתמציתיי שמור כמצות‬
‫עשה כי!הכל הארה ר״ל והז תכלית כל האדם אשר נברא כעכורזאוירצה‬
‫כיזה כלוה‪:‬א כצחצק׳ האדם <?א כ׳וה כלהאדיולהיזת שנתאמ'שאינ!נשאר‬
‫אחר המיתרק החלק השכלי ולא ׳שאר דכר מהחומר אשר מזה יהיה נולד‬
‫ספק יהא מה <!עיצ ומה יוסיף ומה יתן שצמו'החלק החמר׳ כעש״תהמצזות‬
‫אחר שאי; בעזצה הנפשיתיונזרע כצצ כמו שפירש הרמנה זצ שה רק שקר‬
‫ואלת שהיא מובט השכל מופשט מהחומר לוה אמר שעם כל ו ה י נ י ע ה ש כ ר‬
‫זהעינש עליהם צארסניגס אתכלהמעשהההנימי הנקרא מעשה סתם יביא‬
‫החצים במשפט עצ כצ מעשה הא־ס אשר כבר נעלה ב ה פ י ד הנפש ׳הגיף כ׳‬
‫כהפסדהגיףנעלה הטיב והרע יזא על כלנעלהריל על נעלה מהמעשההט'‬
‫לעיל אה טוכיאס ר ע י!ה ביעה ה תשא׳; כעילה השכל טיב ירע יעןאי; פס‬
‫מעשה‪,‬חציני הנהקזין המעשה הטיב או ה ר ע הנשאר ידכק כנפש יהיה‬
‫ד ב ק כנפש ותענשהנפשעלהקנ׳ן הרעוינתןצהשכרעל הטיב אף שכנר‬
‫נעלםהטיכ !הרעעצמס שהם דכקים כמעשה החצוני‬
‫והוא ד ק ד ק אמתי ונכון‪:‬‬
‫& ג ח ו ן ל ! ה לאדון הנעלה לשי וכנו להשיים הדפסיג סייי״יינלמ קללת גייס השני"אן‬
‫»נציןמוי‪joc‬‬
‫!נקיא?‬
‫וו)סצס»רהאזמליניוהנ‪8‬ימנו(הנ‪6‬‬
‫פירוש‬
‫פירוש פניית אסתר‬
‫־ ׳ ‪ .‬י־'־‪•,‬‬
‫יל < ? ־ ‪< ^ X‬‬
‫^ \ * י ‪*- vN - >^ irv-‬‬
‫‪v‬‬
‫נ ה י נ י ד י••"'•••' •ל‬
‫‪-,-,-,‬‬
‫ו י ‪ -‬י»י״י‪-‬י‪ :‬י י ׳ ‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫‪, f‬׳״‪^-‬‬
‫<‪5£‬י‬
‫י‬
‫ת‪,‬ך)• י‪-‬י‬
‫אמי ^ ‪t v‬‬
‫~א‪3‬ד*«‬
‫‪f‬‬
‫‪:‬‬
‫‪A.tJ‬׳‪j;.,‬‬
‫ > ' ‪ J .‬י * <־> ~‪l‬׳ ‪ 4 " / :‬־ ‪f‬‬‫>‪ v/‬י ‪< -\..sY-‬־;<‬
‫עלד־־‪;•-‬‬
‫^ ^‬
‫‪ r j 5‬י ^‬
‫‪7‬‬
‫‪1‬‬
‫ד ד‬
‫חישק ‪ c‬להקיש כ כ ת צדקת‬
‫ף י י ׳ ל י ־ •־־‬
‫ז‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫‪z‬‬
‫‪ -‬״‬
‫‪1‬‬
‫לחדש ימת גה כדרשת כרשת האגדית‬
‫ה׳את כ׳ ר ; ר קצרה •ר ה־הישים‬
‫הצגשיה צכארה כ כ ״ ב‪-‬יי נהי‪-‬יכש‬
‫‪.‬‬
‫בק • כ י ; י ־ ‪ - : .‬־ ‪v‬‬
‫עד‬
‫!תזשהלגקששיהניהילה־היףעליהש‬
‫כהנה ׳כהנה!׳דיעיתנד כלות ו־״שולא־ת קנח כהשיג עי• ס איירת׳ הלה‬
‫נאת׳ אני היה׳ כעני יי!כ י׳כ‪ •:‬ה ד ל ב א ל ט ל כ ת עצ דהידעתכעכו• אשר‬
‫א׳< י‪*•!.‬־״ המגילה המהיללה כל שד ימשש העוד נאכלה תשלה נכלא בעינו‬
‫הכלא כלא ובעיני כני כ צ י ו ר ע י ד ע ת ז מ כ י נ ׳ י ד ע י כ ג א ש־יצ־ימ נ ד ד נ ר י ס‬
‫זריב ס תריס וה לזה י ש ר צפ ראי תיש כש ש ככר מכתשי הקד כ י ו ת ר מנד‬
‫אחד היתה כסכר׳ ב ב ר י דבר׳הימיההיהש׳איה לכתיב כחצהת מלכיש‬
‫ודנשיכים לזכר עצס כפייש׳ מעש׳הס ומלחייתש וצדקתה עימדת לעד עד‬
‫‪0‬צא נזכר כה שסה יזלה׳נזכנלקואניאכ•) מנד אחר יראה נאמת היית‬
‫מעלתה!י‪.‬חמותה למעלה מכצ שאד כתני הקדש צמה שראינ! רזצ ונו‬
‫לדמותלננתיבתהלכפר תירתאלהימ ב י ד י ע ת ה תבירזתבכידקותגיק‬
‫באית״תיה כללותיהיכישיה יחצו נאמו; בשיני ואוני תשמענה ד נ ו ו י צ לדל‬
‫כגול א־יותש בכיר‬
‫נזראכ נ מ כ נ ת ס נ ת כ ו ק ו כ י עקיבא אמר וכ!‬
‫אכד׳מי כר חמאוית־צכוכתחתיתההר טי מלמד שככה הקד ש כריך ה; א‬
‫עליהם אתההר כגיגית זאמר להס אש אתה מקבלי ה אתהתירה מישב‪:‬אש‬
‫לאישה תהא קבורתכס אי־ר ו כ איוא כ ר יעקב מכא; מודעארכה צאיריין‬
‫א מ ו י ב א אעכי שהיוי קבלוה כימי אמשויוש י כ ת י ב קימן יקבל! היהודים‬
‫קיימו מ ד שקבלו ב ב י ע כ ב י ׳ דששתיית דבריהם משמע שיעני; הנה לז*‬
‫ה י ה ס ב ת ק י ל ת ה ת י ה שנית בקבלתה כה•נ׳ כיתר שאת כ י ה כ‪:‬כ־‪..‬ק‬
‫האנשונתבנולההמויעאומהן>עלכלהפתיותהייותהאלה י א ת׳ ינתק‬
‫אצ לבי לתיילחקיוחקירה יקרה אשר לח ראיתי לשה אחד מתמכישיס‬
‫ואשוניס ׳אחרונים נגעו נ ה כלל והיא כ׳ מצד אחד ׳ ו א ה ב א י ת ׳בתמים‬
‫ככ׳ כששי הכת כ ם ש אין כ ‪ :‬צ השכר הזה נש וכלא שיעצה‬
‫מ מ‬
‫מ כנת׳ כגדר‬
‫הנשים והנכלא״מאשי נעשו לאבותינו ככל דור וחד ה כ ן השבע כ‪.‬לא כן‬
‫נהרשתהאגרתהואתכ׳ חששתי על כל הצרדיס יצרי צדויש ואין ד נ ר נ ה‬
‫יוצא‬
‫הק־מד! יאסתר‬
‫דגו‬
‫» ז ‪ 5‬א מ ה ל ק ש לטבעי מראשיתה ד ‪ 1‬ד אחריתה ככל ספירי המלכים כ׳ איננו׳‬
‫רחיק שימצא מלך גדיל יהרוג את אשתו מנר הייתה מורדת בדביר! לפני‬
‫המלךוהשרים ׳מלכיתהיתן המלך לרעתה הטיכהממנה יגם כמה שקבן‬
‫יעדותרביתעלקחה הנערה אכת־ שה ה קרוב לה מרדכי גלא י ר ש המלך‬
‫אי; יה ייצא ימהקש הטכע• שלא הגייה אפתראתעמהיכי' ימה שגלה כיד‬
‫בגת‪:‬א!תרש גם וה יקרה ככל יום כחצר ת מלכים וטיריתש כ׳ לא ידע!‬
‫שהמליןכינותס ינכתכ כשכר ונחתפ וגש יקרה פעמים רכית שהמלך ת ד ר‬
‫פינתי מעיניו כאיי! לילה ‪,‬יאמר להכיא תת ספר הוכחםת ויהיו נקראים‬
‫לפניהמצךוימנאכמבהדברים הנשכחים אצלי ויתןגמ ל למי שגמלו טוב‬
‫ולאנת;לישכרווכאלהרכותכפלייםייוש ותציית המ; והשכלת הנה הכל‬
‫היה בצדק וכמשפט נחושי המלך ודתי כי רכר כמרמה אל המלך והשינולו‬
‫נמלו בראשי ונהפ ך ה ח אשר ׳שלט היה דיש ה־יה בש נחיהם הפך כינת!‬
‫ועצתי הרעה לגזרה הואשונה והם ד נ ו י ס ישרים כמי שנרחיב הביאור‬
‫ככשט• השת ביש א שי על ש; ירשה כאמת ש ‪ ;•f‬ככל ׳ ‪ .‬ש פ ר דבר שיואה‬
‫היית הפך ה הקש הטבע׳ עד שנשפוט עלי‪ :‬שה ש נס ׳שלא •קרה כן לפעמים‬
‫בדרך ט ב ע !־ויינם מנד מחר ירח נאמת ש;פליגו זל כנס היה עד שהצריכו‬
‫לימד עצ הנסים בה דאש יצ תמיאנותאיש צרעה! ומתכת לאביונים לוכר הנס‬
‫ןפיטתעסה‪/‬היזתרקשלאנליהיאמה שאזל שאין אימריסהיצצ כ פ י י ם עם‬
‫ה״מהנש נרזצמתר מפני שהיא מבואר ומכ דד במגלה עד שקריאתה היא‬
‫הצוצהיאנוחפשנו בכצהמקרא ולא מצאניבה נש להלל עליו ביתר הנסים‬
‫ועודקשהכיאיתלמד לאני! צכתכ זכר‪ ;1‬ביספ־ליס אשר ניגשה בפך‬
‫הש־ק אשר אנחנו א!־ירים עצת הלי ויעל הנסים כחנופה ומה נשתנה הנס‬
‫הזהחמנ!ומהיא!לליתכועצ ספרעל האפ; שתקנו רול אשר על כן ואוי‬
‫באממלהשיכ על כל הדברים החלה קידס שנבוא צבאר פשטי הכתיבים‬
‫ואיתר של‪-‬־סהוש כהכלי‪/‬האויה ד מ ח ־ ת מהמיתה היה גדול יוכל ה‪-‬־סיס‬
‫והנפלא תאשר ניגש ל זכיתי‪ !:‬במצרי'ועל ליס יען כל מ פ י ס והנפלאויההם‬
‫הי! ברבדיה השפלים כעולם הששל לנשפעמח ערכית הש״יס זשםיליהם פ׳‬
‫הנסים הי‪ :‬ביס רימת‪ :‬כמירשביה מלשיהי מיז המערב בלמי נפסרימסרורה‬
‫והכלא הול היה נגימערניתהשמיםונצצכחש שהשי' ש־דהמערכיתכלש‬
‫להציל א־תס מ י שת ‪ n‬ט •ק להם המן הרעמה היה נס נ ת ך יס הפך ט ב ע‬
‫המערנ!תאשרעל כ; נתאאת נ א ־!ת שהיה מ ה נ ס יותר גחל מנס עמידת‬
‫הש תש והרימי לי כ׳ המ; הרשעהיה אצטגנין גדול כמו שאיל ׳ראינאצטגנינית‬
‫ש!י שכפי טבע המערניבחדש א ד ר בהיו השמש כמול דגים יתח״כ להיציא‬
‫מחשבתי היעה י ק ה כ ח א ל ה פ ע ל נ ג ד היהודים לאבדס והפיל פ ו מיו'לי‪01‬‬
‫וחשיש צחדשוג!' מסכים בפי המערפה וצהפיךהוא שכומן עצמן לא די‬
‫סנתנעצל גזרה ו‪ :‬נגד היהודים שהיתל מסו״נת כ פ י ט כ ע המעיכה אצא‬
‫ס שדר‬
‫!•קדמה יאסתד‬
‫! ש ר י ה ש ? המערכה כאוקסתחימגלהפך ביגתיבע״נהלליא ס י ז ל * ל י ‪5‬‬
‫ביק• נס בלי ספק ׳הוא אשר דית! זל ב י י ד י ש ‪• i f .‬בלמי כ כ ל הלז־ •ט ללש־״ד‬
‫להר!ג!צאבדאתכל שונא• היהודיה כיישאשי ככד! א״ב« היהזדיס לשלנן‬
‫כהה !נהפך ה!יא יהיה להס •לשש הנפ שעש־‪ ,‬הבה שלא נ ע ש ז בליל! בעל*‬
‫עכל ה ו י שביאר! בפירוש שהיה להבת ן• נס שהיה ל ע ד ן הה־ מה ביתשמ‬
‫הס ל ע מ ת כפי מה שחייבה ה״ערבה אשד על כי‪ ,‬אמר! שלא נעשה ביילנ‬
‫בעלה!כ!'‪:‬ב אד! ר! ל הענק מתר בכה ק הכי • כ ד היא הג וליגית‪:‬האריכו‬
‫נ ט י כ טעה •דעת ללה!ה מ ל ! עשי הבה הנסהנד להיה הכן סבב המערב*‬
‫״;הקצה מל הקצה!!ה ע ר ר ! כשבעה ביעלת נכינ תאשר גומז! בדבריהס‬
‫?ל כה בעת היליה אשר לפיל בלה הגירל ככלייה!״הבכלחדשמלתדשים‬
‫נ י ל בהרחבת׳ חני הביחיי על המאמר הה! •מאתייהאחיינוגיהכענקיה‬
‫בדושית׳ אשר נתבאר כהה בתר היטה שיאי׳ שתש ד ד התעדנה ל ע ז ק‬
‫ש ל י ש ו א ל א ס ר מ נ ל ז ה תראה יתגלה שהנס הזה כלה ששדד השיהלערכה‬
‫ע ד שהכריח איתה ל פ ע ל ה נ ך לה פאי׳כה כפי הטבע מלם ללה ומחלש‬
‫לחדש היה נסגד!לאשר לא נהיהכמ‪:‬הל!נתכא כשל יזה שהכיל הפגר השע‬
‫למה ר א ״ לשלד המערכה לשיבת; של ישר אף על פי שהיתה סחייכתלהק*‪.‬‬
‫!על ק קרא! לימיה האלה פ ד י ה על שה ה מ ד כי ההה ה ק ר ס ככל ל כ י‬
‫ה!א המירה עלעצס הדבר ולבית! ונהיית הדבר ק א מ ח ז ל כצדק ו מ ש מ‬
‫^‬
‫״‬
‫י י‬
‫^ ‪1‬‬
‫‪^,‬‬
‫ה‬
‫ה‬
‫־צולל‬
‫ןל‬
‫ה!דז נ ש !‬
‫»«צ‪ ! 0‬נ !‬
‫נערקיקמא ימגלה דקדיאיהמגל'היא הלולה אשד לדעתי נ מ ב ז ל שבקדיא‬
‫א‬
‫המגלה כלה מראשיתה ועד אחריתה תגלה יתרא היית הנס כלל לכל האופי‬
‫הנבחרת אשר לדעתי א א ת ס ל ס נ י ת החוקית אשר ראה י ר ד נ י לקשייע‬
‫בתחלתלפפירגד׳צתמעלתאחשורושהיאללודיעלמשהיהיילן ככ׳כיכימ‬
‫שרושו ו'!ל ו כ ושמאל דאתו׳ חומה! ר כ אמר ה!ח כסיף העולה ׳כיש כסיף‬
‫העלה שי! ‪(:‬אמי כלס בהדי הדדי‪:‬׳נהו !כשהשלצ־בו( כןמלךבכלהכילס•‬
‫כל! והנה לרעתי לא ׳תבן שנחלק! במנ־א ת שאף אה לה צאידעמקמיהיה‬
‫אפשר להתבאר על ידי הבקיאים כחשה העילס והיקימ ת כלה אך‬
‫מחלקיתסהיהכישיכ הפסיק כ׳ ל ד ע ת כלס כיו כלימת!! ל!‪ :‬אלא שדכ ה ב ד‬
‫שלהי!ת העילה כדור״ הנה כל התחלה כנד!ר סמיך לו יהיה הסוף לדעתו‬
‫כ!נתהכת!'באו'חהוד!‪1‬עדכ!שה;א כלההקף המתחיל מלוד! !יסיים ב נ ש‬
‫שהם ק ‪ ! :‬מדינה ולדעת םליאל היא ה‪-‬ייחק לקש; אשר כיי שניהם!שנת‬
‫הפסוילומ״שבשש שמלךכאל! ההתיבותחלך ככל העילה כל! שהא הלקח‬
‫כל! שאמירבשהסקנזחדינה‪:‬נזיועלכ; תגלל ו ת ל י ־ היית הנס כ ל ל לכל‬
‫האומה יעלכןהקיייאתהמגלה הנלה א רואה היבש ל ת ת ! ה ! ע ד כיף שלוא‬
‫כולללכלהאומהדדואהמעשההנסככלדיכימתיו כמשפט בל כ ע ל שיה־״ו‬
‫נפעל והם הישייית !התכליתי' !התל‪,‬־׳"זלציר״ת כ< הנה הסנה הפיעלת‬
‫בלבנו ׳תשלך במדרגת אמצעי וכל׳אלהפעילה ליה לחש ווששהואה ‪r‬‬
‫לסנה‬
‫רנן‬
‫הקרמה לאסתר‬
‫* ז ‪ 5‬מ השיעית הקרובה מ ס ד ר ת מהסבה האייתסיוו הצןכה התכליתית‬
‫היה מרדכי שתצדחסיד‪1‬ת!וכוכותתירת‪ 1‬נעשה הכל והוא התכלית הי! ביין‬
‫לעשיתצירא׳ היוצחישכ׳ שמו!הסנה התמרית היה ה ק כ• ‪ 13‬נעשה הנש‬
‫נ י י ן נה כאמוי וההבההצ!רייתהיהענץהגירל!שליח‪1‬תהסכריסההככ״ס‬
‫ונהכין הוא כויהמ! שליארני'ל'^ "‬
‫‪:‬‬
‫‪ :‬י מ !‬
‫ליי־‬
‫כ‬
‫ה‬
‫' ׳ ילי־‬
‫י‪,‬‬
‫ג‬
‫י ת ד‬
‫? י ^‬
‫‪7‬‬
‫‪ ) 0‬מ ה‬
‫' ‪ 1‬וצ ומהיכן‬
‫כ‬
‫ק ר א אדה את המגצה!׳‪:‬צא בה ירי חיבתו רימאיר אומר״כצה י י ה ו ד ה א‪,‬מר ק יי־ולס <‪tf‬‬
‫»אישיה!די ריייס׳ אומר מתחר הדברים האלה עכואמרינןכגמיתניא רש בן המצל? ובו"‬
‫•!תאי אימר מכלילה הה!אא"ר יחנן!כלה תקרא אחד דרשי!תכתוב אהתר‬
‫הללכה!מרדכי היהודי אתכצתקףיידכלהתקפ! של אחםחשומד מאיש‬
‫יהודי תקפי שליזדדכי!מיד מאתר הדכריה האלה תקפ! של המן ומיל• מכלילה‬
‫ההוא תקפ! של נס עכל!הנה לדעתי ריח!ר' יהודה ודי ייהי וכרו כמשנה הגי‬
‫כ ב י ת הראשינות אשר זכרנו!הנה דייו דאמר כלה רצה לרמי! אל הסבה‬
‫הפזעלתהנרמותמתחלה!עד ס!ן> כמ! שזכרנו כי כא!חרו כלה הוא כאלו אמר‬
‫מתחלתהזה״נז תקכושלאחשיריםפהויהפועל כאמזרורייהודהאחישיספיק‬
‫בזכירת הפכה התבליתיית כי הכלהולךאחר החיתים יהיינו מאיש יהודי‬
‫‪5‬ה!א תקפז של מ ר ד ם בכעכורו נפשה הנס לתכלית קייס הת!ריז אשר היה‬
‫ה!אשצסכהכמ!סלכארע!ר כסל־ ו ר נ ״ ו ס י א מ ר שמכפיק מ כ י ר ת חמר‬
‫הנה אשר כי נעםהיה־א מאחר הדברים האצה גדצהמלךאחשירושיכ!' !הוי‬
‫תקפו שצ הסן והנה כמשנה צא הכיאוהככה הצ!ר״ת כי זאת כשיטא להם‬
‫שנרתהנה צריך להוכירוהא צא צריהא צמימר ואמצה רשב׳ אמר שאין צריך‬
‫להזכיר הנסבות הקירמית רקהסכההציריית יספיק לפרסים הנס שהוא‬
‫מקפושלנס!נח‪1‬ק!בגזית כ ל ת ק ף ש כ ת כ מרדכי א׳ והתקף היה אס תקף‬
‫הדיסביתאו הגילבדאו הביא! האי שהיא תקע! של נסכי ‪ !3‬ככללו כלס והיה‬
‫הכצצ העולה מהסב׳ הקורא את המגלה כלה י ר ע באחת !יתכרסס אצלו‬
‫אתאיפן הנס הגדול הוה בכל הכיתי! נ א מ ד ! ש ע ק ר יקר גדולתה היא תקפ!‬
‫סל נס השהלכלס כי לא נתלק! הראשונים רבנמאיר ורבי •מרהזר''!סי על‬
‫<!רך קריאתה מפציצה ההוא שהיא תקפ! םצ נס והכצ מודים שצריך צקר!ת‬
‫ייבציצה ההיא יכו'והוא כאמת כענק היות! משדד השי המערפל כמדוכר‬
‫ואחר שה־נח לימד מושר ונס; היית הנס הזה גחל ייכל הנסים אשר •קדח!‬
‫לייראהבאמתשלא תסכים השגחת! ית'כעשיית! אס לא יהיה לשכה חזקה‬
‫מ א ד וה!א לקיום האומה פלה והעדר הפסדה מצד זכית התירה אשר היחס‬
‫התכלית הרח שי; ככריאתס כמו שארזצ כראשית כשביל התרה וכוי וכשביל‬
‫ישראל סהסנהלהסזצכאצואמחשנהתחבריהתורהוהאדסיושלסהתכלית וצ‬
‫חימר‬
‫המכ!!ןכבריאהוכזיועצ ק אמרו ‪ Jf‬כמאמר אשרזסרנושכא כפרק ריעקיבא שנעיז עליז‬
‫עלפסיקו׳ת>צב!בתחתיתההדשלא<תכןהי!תהרנריספפשט;חל<להלשדי י‪/‬ת ההר‬
‫»ע!ל לתתלהס אתהתןרה על כרחןוהפשיהעיד בפירגש בחתן וערה סאמיו ננ׳גיע‬
‫‪?9‬‬
‫*‬
‫*‬
‫‪*5‬‬
‫׳שואל‬
‫הקדמה לאסתר‬
‫ישיאצל״נ ?ידית•‪:‬׳ כ ״ ל כ י ח צ ד ־ ה א ת ל ־ י ־ נ י מ ״ ל ־ ׳ ך ל נ נ ל ל נ ש ״‬
‫אנצ׳ שההר לנו הל היא ה ת ח ל אשי *כינה כינלל יי כילל נצשן י>צ כהס‬
‫הלכאומלה שצעתידלטא י י נ ׳ א הקנה •כלי יש יזע נל‪:‬״ לכייק ה לפ»•‬
‫הרשעים יצישעיס כלמה להם כ מ ט השעיה יצנ—;יה נ ל א ל להש נ ה ר‬
‫שהכינה ללה'‪ 31‬סהחימרהנה לצדיקים נראה להל כהדנניה י ק הה כ‪:‬גשים‬
‫איתי •‪:‬פךטכעיתי״לכצה״סינאשרנקנצ! נא! כי‪ .‬הכי‪-‬גילה•‪•::‬‬
‫צ״י‪-‬‬
‫לבא לעצי הנליק׳ בעיניהם ילא! ש מ ש י הל גניה מ״ה ל״ש ס הפעיל־ ‪r‬‬
‫הטיבימהסמצ׳אימאחרמציאימנפיעציצדשע־ה צהנך כ׳ נהיית לירכיה‬
‫אתל החיול צלמה צהה כחייש ההעלה שהיא התחלת החטא כי כצ הכע‪-‬צית‬
‫הרע! הה העדר!צא י׳ציאית כנילע זק אל*!צ נ כ י שהתל? היא ה—׳‪:‬היי‬
‫להכנעתהחייר כלי שצא ישלוט עצ הצירה החיי• ג נראמי יצהר כרמת׳ לי‬
‫ת ר ה תהל׳; לו כל‪,‬״ ש א עפ׳ שכלש שת היצלר שהיא הסחר וככלל הכח‬
‫המרגיש הממקימס נגד הצירה יהנפש מ ל בראתי ל! למק ! ולס התבלין‬
‫‪,‬‬
‫לתקנו שהיא המלה כ׳ אלתה היא ל ע י ל א יופל למק ן כיייעצ ק אמ ל לכלח•‬
‫שלשייכשנמןצהסאמהתלהפפהעציהםאתהחחל ככ״‪-‬ימ יה א מהכיס‬
‫עס מה שארזצ שפוחה נשממן כשנמ; צהס ה מ ל ה כמי שללה על כה ק‪:‬כשי‬
‫יצאה כרכרו נ! כי צא היו יכיליפ להשיג המדרגה ההיא נהייתה בחימר‬
‫שהיה מסך מ כ ד י } מונע חהשיגההשגההאצהימההיא ואז הראהצהס את‬
‫החמר שהיה עומד נעצמו והנפשיתע־מחת בעצמן כציר׳מננ־צימ‪-‬אחכהש‬
‫כהיזמס נא!מה המדרגה מהלשנ שהשיגז וציירו נ ע נ פ ירא ש נל מעלמהמ ר'‬
‫אש תקנלואתהתירימוטנשיהילנס פחלמזשאתההלהזההצר ל ע י ג י מ‬
‫טהיאהח‪-‬׳ר ואס לאו תדע• נ א מ ת ששה מהל קבורתה ולא שהיה אינה להם‬
‫הגה שיקנלזה על נרחה חציצה אלא שיהיה מ דיעלהס אי‪/‬אשד •קרה ללס‬
‫כחנרתהחמר כ׳ אה צא •ק״מואמהמ רה יהיו נחיילה א־י״ש ימיה כאלו‬
‫‪5‬‬
‫י»*י'ב‪ < -‬הס קבורים כתיךהחמריהיא הנרצה צר זצכאימירשעיס כחייה קר ״ה מת׳'‬
‫קיי״ימת׳ינ! כ׳ לה ׳!תם יכלת• פיעציס הטופ הנה פס נעדרי הפעילה כי הפעילה הרעה‬
‫איננה פ ע ל לק הערל נ נ ל ע •החיים הס פ ע ל י ה כ׳ ה׳••• מה וגדרה הערר‬
‫הפועצ איכ הרשעים שלם נעללי לפיעל הטיב הם קלי״יממים‪:‬על כן אח להם‬
‫» כה לישראל שאם לא יקללו אתהמירה אשר היא המישלת אצ הפעילית‬
‫הטיכית שם כחמר תהיה ק ב ר ת הנפש ואמרו של קש ד ל ד נ י נע•‪:‬׳ נ‪:‬׳ ר כ‬
‫אחא נ ר »עקנ ס!ה מירעא רכה לאוריתאיא׳ן כ נתז נ ו ל שהיי ארסים‬
‫כשהכריחסהש׳לקכלאתהת<רה‪1‬שהיואמקיםמ!ה הצדכ׳ כ נ ו צ כ ו ראפ‬
‫מ ו ל ממחק מאד מחקו יתיוגס ראהשמשרכ׳ אכדימ• שאמר ללש!אה לאו שס‬
‫תהא קבורתכם היתה מ ד ע ה את אשר יקרה ל ל ‪ :‬אך אמר ש ל י ־ ‪ n‬צכש‬
‫נ‪1‬עגהכאשר •חטא! כ• לא הכיח מעלתה כהתתס מעודנים כ ח מ ר ויאחלו‬
‫מאו כשהניח מעלתה וקנלוה ה י ? כ?י!תש נפרדיש מ ל ח מ ו ו־׳! משיכים‬
‫־ ׳‬
‫*‬
‫י‬
‫־ י‬
‫מעלתה‬
‫רנח‬
‫הקדמה לאסתר‬
‫מעלתה אןכפחור! הנשמותלכגליס מידם לא הניח מעלתהנאשר הנץ••?‬
‫<ןדס וזה יהיה להם טענהמוקהומודעאוכה להתנצל מעונם!כאה תשוכת‬
‫ו נ א על נס; שאעיפנ נ ב ו קיימוה נימי אחםוח' •רישבוחן אחשוחש הכירו‬
‫מעלתה וחיות תה כהתתסמעורכיס כ ח מ ר נ י נ ל ס מ ג ד ו ל ! ע ד קטין ה נ י ו ו‬
‫ש מ ש ת התודה‪.‬כתיי‪.:‬יתק• מה נצ׳לו ״המיתה כ׳ כה שכו אל היונדכק! כ ו‬
‫ולא מצאיס המקרים ברעים ההם נמצא איכ מכלהצאמר היות מעלתתהלמ‬
‫היה הזה גדולמאדומעלת המגצההואתקחכהלמעליהתיוה אחר שנתבאר‬
‫נהשקיימוכהישרימהשכבוקכלוככיניוואו כח‪1‬ש מעלתתהלת ה ת ר ה‬
‫•קטנס ועד גמלם אשר לא ראוה! מעילם ועל כן הצריכו כה קצת מהדברים‬
‫* ש ר הצריכו כהתכמד! כר יהצריכי לומר בימים משר הס וכר לאותו הנס על‬
‫*נהיה נויזניכףנס ה!א לשי׳וח כו כשליחת המנות איש לרעהו ומתמת‬
‫לאכיוצים כויואמצס מהשלאצכתככהשס משמזתהש• הנה הנם; כ!ה הוא‬
‫»יה שכיאר הר״אכעיול כי להיוישהמגלה הזאת כתכהמרדכ׳ וידע שיעתיק ה‬
‫הפרה״ס כמי שהיא ק כאמתשנכתכה דכרי הימים למלכיהם!הס היו עובדי‬
‫ע! זהי! מעתיקים כמקיס ה‪0‬ס הנכבד שם תזעבימם פאשר עשייגאפיקיייס׳*‬
‫כתירתנ! הקדושה עלכןנמנעמלכת׳כ שס משמ!ת הקדש!לרמ!ו לוה צו! ויוצ‬
‫לה שסה נאגדתשה׳!‪;:‬מרדכי כה שתהיה כאגרתיהפיר רכריס אל כל העול'‬
‫וצא לגחע כקדישתה משאר כתכי הקדש כ מ ד ב ר וכהית הדכר מ י ו ד ד‬
‫ש מ ס הוה היה שלא כדרך טכעכתב מרדכי כתחלת ספורו ענין ממשלת‬
‫אתשוחש !!לח הטעה אשר ככר כיארנ! כי מלכד מה שרצה להודיענו‬
‫שהיה הנפ כ!לצ לבל ה!הזדים אחדי היות! מ ל ך בכיפה רצה ע ד להידיעל!‬
‫פצא היה סקיהצהנצלמלשפט המלך!מרחו לשיס סבהמההביתאשר כנהוג‬
‫שבעילה ׳•׳לטימידמלךערק שהשבה ה״ת־ייפרש־ית היא צש׳ ת המלך‬
‫אשר תחתיו יהיה העם אשר יכחד להומה ולאבדם מלך קש; שה!א ירא כ ן‬
‫יברח! ממלכת! ויה יה להם ביתמניסכ״לבית אחרת ועל כן׳ ימנע מלאכדס‬
‫כ׳ לא יוכל צבא על כלס פתאם שלא יהיה להס כייימייה על כי התחיל לה דיע‬
‫פה»לך הוה היה מוצך ככיפה יבכצ אשר היה חצה לעשית ככל עס אשד‬
‫תחתיו אין צהס שוס צד ריית והצצה ממק‪1‬ס אחר כפי הטבע וכפרשה נ ר ש ה «‬
‫הראשונה הזאתרצה לפרסם סתרי המגלה איך היה המלך הוה עי‪6‬ה נצ‬
‫מעשיו בבח התערבה כאצטגנינזיגדול אשר ממנו תגלהותראהיותהנס גחל‬
‫מאד ששדד בו השי המערכה וכזה נבוא לביאור הכתבים והנה יש להרגיש דה׳ נימי‬
‫בפייהפסיק הראשין שהיה מספיק שיאמיו׳ה׳ כימי אחשיחש המלך מהודו‬
‫ועד כוש שאס רצה להבדיל! מאחשיחש אחר שהיה כמלכי פרס הקדחוניילא‬
‫היה לו לפרש רק הבדלם כמה שהיה וה המוצך מהודו וער כוש מה שצא מ ל ן‬
‫הקדסלנוכייאןמנתולדעתילהודיעלנו פרסיםמעלתווממשלת! כ׳ כאשר‬
‫•הי! שני מלכים כשס אתי אס ׳?׳‪ 1‬שניהם שוים כמעלה יצטרך להכדיל ביציה"‬
‫» »‬
‫נ‬
‫ג‬
‫‪$j‬‬
‫כדי‬
‫כ י י שילש השומעויש ע? מ• מהם רצה׳ המזכיר שא! ‪* "fi‬םה‪£‬ין‪ -‬גדיגי• א י‬
‫מה אמד כמ! כ; ׳ה־ה גד!ל שחו עלה אסר!כוכייתהשם כ י ש גלי? הבדיל •׳!כן‬
‫היו‪ /‬נאמד על הגדולובכןחשהיהאומרויה׳ כימי א ח * ח ‪ £‬המ&ןמה׳לן‬
‫ועד כיש היה ‪ :‬ש מ ע שגס האיור היה הזה ל! בגדיליעצ ק אמר היויא אחשירוש‬
‫המצןוכו' כלומר הוא ‪ sxrtob‬הידוע בקרית שח‪ :‬כמם שה!יוהמלל־מהית‬
‫ועדכושקכימד׳נ והואבאלוחמשצאזנרהי‪-‬מיחיצךמהודיי־גדכישצהב־יצו‬
‫מהאחר כ׳ לר!כ מי־שלמ׳ לא היה צרי־ להבדל רק הזכיר יה להדי שלי! •כצר‬
‫‪i‬‬
‫‪S‬‬
‫‪.‬‬
‫‪! c‬‬
‫‪n‬‬
‫‪r‬‬
‫‪c‬‬
‫מחנו מאומה ייכל אשר יזש לעשיתבדרן •שגע כאמיר יאחד שחמי דדך כליל‬
‫מלתויהי על כל א שר •אחר כמגלה כלה במה שקרה בימי המלך הזה אחר‬
‫מעשה שהיה פרשי כמחלת הדבריה ‪1‬ה א שבימי־ הבילגיה ההש מ שד ק ד ־‬
‫בה ה כלמה שיאחר במזשפי' הראיבע!לקרה ע ד שששכמ ה״י‪-‬ר אתשיד‪£-:‬‬
‫על כסא מלכימווה היה בשנמ שלש למלכו עשה משמה לכל שריי יעבד•!‬
‫חיל פ י ס ומד• הכיתמ׳ם ואמנם מה שהיצרןלימר שהיה וה כשבתהמלן ‪is‬‬
‫כהא מלכות ישהיה כשנמשלשלחלשי שהיה מספיק שיאמר כימיה ההם עש"‬
‫משתה לכל שריו וגזי הנה בינתו בזה להגדיל הכה שאם היה המלך הילךיחוק‬
‫מאד במלחמותיו ולא היה ׳!שב ובשל בכית! ייתמימת על כהא מלכתי אשר‬
‫היא בעיר המלוכה כ׳ שה בית׳ הצה היתה ההצלה אפשריתקי!ב כי בהיות‬
‫המלך צשרד‬
‫‪ w?i‬עימד חין מביתי אן ממעהקכענינ׳ השלחמנתלא ישגיח‬
‫כפרש׳ מעשה העמיס אשר מחמי! ע ל ק א מ ר ש ו ה קרה בה ״מ• יושכיגשל‬
‫בלמי׳ חרדה כלל יהיה!ה על פהא מלכית אשר בשושן הביר־ שהיה הארמי;‬
‫המיוחד‪!5‬כ׳ שסבימ! כ ח מ ר ועל כ; הימה ההצלה מגירת רחקה מאד‬
‫להיימשלא הי! למלך טרחת מחק כלל והיה משחדל להעמיד גילת בכל‬
‫‪y , .‬‬
‫מלכימ<!כןאחרשקרה!הכמחלת!מ! מלכת! שהיה כשנת שילש צמלכיפ&ש‬
‫"** " י‬
‫היהישן נישןבהנהגתהמלכיתהיהכק׳ כתחביל מ כני איה והיה חמישי‬
‫ע ' נ כ ו ן קידם שיגזור גורה אחנה המלך חדש יתפתה ב‪:‬ק‪ '.‬לעצת שרי! !עברי*‬
‫ועל כן זכר שהמשתה שעשה היה לכל שריו וגברי! ל פ י ד שהיה הי לישמעת'‬
‫ועצתם שהיא הי ס עושה להם משמה למצ־א חן בעיניהם כמנהג היילכים‬
‫י י‬
‫נ‬
‫ח‬
‫י‬
‫א‬
‫ו‬
‫החדשים ואמר ע!ד סבה אחרילשיאין להם כיתמניס ב ד ר ן ש נ ע ! ה א לה״ית‬
‫ר‬
‫'‬
‫י‬
‫המלך בלתי חומר ממון וכלת• צריך אליו אשר על כן לא ישא פניה!לא *קח‬
‫שוחד ולא ישוב מכני כל ווה רמו באומיכהיאות׳ את עישר כיי־מלכייתיזיתת‬
‫• ק י תפארת נ־זלמי שאש היה העשר פל־י תראש•; אנל׳ הנה היה אפשר‬
‫לימלש מידו על ידי ממין כ׳ כל אשרינדל עישרז •שמקק •יתי אל הממי ן כי‬
‫א הב כ ק ן לא ישבע כסן> ושויאךכהיתשאיצומחש־כ הממזן לע שר רק כבור‬
‫המלכימהאהעושר אצליהנהבוהלא ישוב חנייתי לעילס פכי הטבע שלא‬
‫להפחית בכבודו!?אכהואיתו א ת עישר ככור מ ל כ י ת •ר״שהייה ז ? בוחן‬
‫שהיה מראה לכלזעילס עישר כמד מלמת! כלומר שלא היה‬
‫כבוד מלהזח!‬
‫כעשר‬
‫דנט‬
‫אסתר‬
‫יזעישרכשאד המלכים רק העז שד של! היה כ מ ד מצבית! והנה ככ!ח היה‬
‫פלא יהיה ג!זר ואינו מקי׳ שהא כחיתייגדול אצל המלכים רק גיור ומקיים‬
‫&ה!א כביד המלכתוש; היה א! מדמה יקר תפארתגחלתו כל! שהיה מראה‬
‫שביתה נדולת׳ לכבוד‪!:‬תפארת וצא היה מראה גדולתי מזפשטתחהתפארת‬
‫רק היה מראהיקר תכארתהגחלה !!לתהגדוצה •עצמה שהיהה לכל מודעת‬
‫!אמר שעשה המשתה ה!ה שי!!‪:‬־ס ‪1‬אאת ׳!ס רציפים !רמז כזה עוד שהיה‬
‫יזשת־לשיהיה נעזר כפרטי מעשיו מגבא השמיה ונכיליהה שהיה ע ש ה‬
‫א!תה מנתניה אליהם ועל ק ל מ ש י ך המשתה הוה שמונים ומאת יום צכלוצ‬
‫כהש השמינה!עשריה עגיליה ם עישה השמש כהת התנועה ה י ר ש נביישלשה‬
‫מראש גדי עדסיףתאימיס כ׳ מראש סרטן ע ד ס ף קשת ישיב כשמונים‬
‫ו‪0‬אתעי‪!-‬ליס עצמה!נמצא הצ מהלך השמש בתגירתהמזלות כלול כשמזנים‬
‫ו‪-‬יחתימיס וספר הכתוב שבאשר עשה ‪ n‬צכצ שר•) ועבדיו מכויןצהשכעת ו נ ש י א ת‬
‫הגלגל השמיני כצי כפי משלך השמש כוככלו כאמור עשה משתה אחר לכל‬
‫המון העה מש!!; חל כת השבעה כיכב׳ לבת!על כן עשה אויןי שבעה ימים‬
‫לרמוז כ׳ כמ! שהז כיכב׳ לבת הס מתגלגליס החת הגלגל השמיני וישפיעו‬
‫למטה כפי מקימה כ! כן המין כעס כפי התחכריתש !התיאהתה !הסכמתם‬
‫וקירנתשעס השרים כן יהיה כתה!גבורתה !כעילותויא!כמלא הימים האלה‬
‫המאשר עשה המלך‪..‬ג‪ :‬יישתה לשרתמש״ןחל השפע הגלגל השמיני העליון‬
‫עשה משתה חסר לשל העה הנמצאים בשישן הבירה למגדול ועד קטן שהם‬
‫יןסין ממשלת השדים שנעת הימיש משוק לויננכ׳ לכת שהה תחת הגלגל‬
‫העצ׳ון וממשל תי כ מ ח ב ר יאמר שהיה זה כחצרגנת ביתן המלך שהוא חזן‬
‫מהתר״!!; להורות ש לא היה בגיודרגתמשתתהשריינזיי; ונמקיסני כמושה!'‬
‫כ ר י ׳ צכתהס למטה מהגלגל השמיני כת! כןמקיס המשתה ה! ד היה למטה‬
‫ממדרגתמקיכ הראש!; !אמר ע ד ש‪ :‬ה עשר אופני מיני צבעיניפ שכירי להם ה ‪ 1‬ר נ ר ‪ 3‬ש‬
‫למצעיתלכ״ןאל הייב לחלות אשר כת הו ככב׳לכתיהיהכפיעויידתכ כהס‬
‫כניייעייתהיה גירתחיר נרפה ׳׳תכלת נלתימישכת למעלה כמ‪ :‬שפ• הרא״כע‬
‫"זג רק הכרייה שעשה במשתה השגי לכל העמיס נשיכעתהימיהיהוא תוארו‬
‫•יוד כיכסותכלתאח!בתבל• כ ק י ר ח י ר כרפס ותכלת שהם שלשה גוונים‬
‫כמש• היה כלאחדאחיו בחבל׳ ניןיהנהחיר כרפס ותבלתוחבלי בון הם‬
‫ד <חרגמ‪,‬על גלילי כשף הס ש־יה שהה שש ה •יעה עי‪!:‬די שש הה פשעה!י‪.‬יטו‬
‫זהב ! ב ק י ל ה שניה שששט'‪:‬בהט דריהחיתהה שלשה אחריס הרי יכ כי‬
‫ה שש אשר עה בהט !דר ׳סחרת ה!ה כפול שבבר נ!'לי»עלה נעמוד׳ שש!כתב‬
‫ה ר ת י ע זל על הפסיק הוה ויל כרפס עין כדייית! כלשון קדר גס‬
‫ח ג‬
‫'־ •'‬
‫ח‬
‫י ‪ ,‬ע‬
‫וסלה עיניה במש• ולער חח!! עיכל וכונתו נזה לחון קיש׳א נפסוק והיא‬
‫שאחר שחור וכרכס ותכלת הס גייניכ סהס מקרים איך יאמר עליהם אחיו‬
‫שכאחיה ןיס »‪&:‬א עצ־״ת׳ול‪pjr£‬שתהיהנמקר?עלקלתק הראבע‬
‫ןצ‬
‫לשו!‬
‫י'•‬
‫?ל ‪*V39‬‬
‫אסי‪/‬ד‬
‫זלזה אמר שתלתאחיז שכ ‪ to 16‬דגיינ׳ם שהיא ‪ : T‬־ ״ג! כ; תביא נהנימ‬
‫ק! שית הפי עצמה אשרהקשעוייזא מ ע ד אחיז ישי י י ‪ ,‬״ ת י ככ•; יי״• ז ־*‬
‫שההיכחה היא מדנקש אחת בלשי; •ח־ד שלפ היה שהאל הכי‪ :‬ש לכ־שייו‬
‫אשנישאיהשמתחצפיםוה » ה הילל אחתים כחפצי ב־ילך בי־־־י• •*״‪,‬יל‬
‫בדאלשעצנישא כצה שלוא המשי כ ב ילא אל היידיש ינש צח חג נ נ ״ ‪e‬‬
‫ממחצפיהוהיאהנכוןאצצ׳ודקדיקמתת• כהבנת כ ׳ ‪ :‬־ ה י י ב ע כ ־ •וי‬
‫‪:‬‬
‫התעקימ‬
‫ולשקיתככלי והכיכליה מנליש שידה ו נ ה כ• צכיץ לשפר ה י ד ט ת א ש ד‬
‫בגלגל השמיני שהה תיושתשינותכיו פ ל נ ל ׳ כה־; מילא •ה י הכי כ ־ ‪ :‬ת‬
‫הפכבישאשר ינללשהמיחתממית הייזעית ישר ככללס היב »ל‪:‬ת כמו‬
‫שהאריסלתכנים גרש יש‪.‬הנוזל ר נ י ‪ :‬בקנים שההדב־מ־כליש •נשפר‬
‫וריש מ ד ‪,‬‬
‫שער הש״יהיחימרי׳•השידהכדמאי; אזנההנהצדעמ׳צמנאי׳עצלשמ־‪-‬ד‬
‫לבל וילמהאניצה ו ק ע ל כ ל ההערה אשד נקיחמ לשתה ככל ‪ -‬ק ה •הן‬
‫נאמר לשתית עה לכתר כי שה משתה הנאסר על כלליתההעולה יאמר ‪a‬‬
‫לשתי־ כליי לפעול יכן השתה היא כ י ‪ :‬השעירה •מ כי ה‪-‬לך הזד כיין‬
‫כמשתה הזה לעש תכוצקא׳ש ואיש במאכל‪1‬בשתיה לתת צהל אחד האבל‬
‫אשר ״שיעה ל‪ 1‬כ׳ ק ׳אומצתצך גדול שיש הבק בידי צעה•תיכל מאכל אשי‬
‫יאכל כ׳ יש ־נשיהשלא •מכלולימיקיכן ככ׳ חלין י ״ ‪ .‬י ה־־נשיה ‪:‬לרגלם‬
‫במאכל צריך שיתחלכ! המאכל־ס‪:‬הפר ה כ ת ב שההעזה היתה כלת כל איש‬
‫ואיש כי אה היה היאכצ אחר פזה לפלס ד ר ך משל ה» אנ היה מישרח־ש‬
‫האוכלים לזנב יה גה צמאיש לאסל הלכר אשרהוא י א ש צהה על כן א י ל‬
‫בהיתה ״ ל כ ל כ; שלא היה איכה לש ה אדה רק כל אחדהיד הוחל היאשל‬
‫הערב צחה׳! נ תנים ל! ואמר שהפכה כזה היא כ׳ ק י פ ד המצןצעש ‪ r‬כיצין‬
‫איש ואיש ושלא יתנו לשים אדם מאכל א! משתה שצת ש י ‪ : :‬דנה י ד ‪'. -‬׳צ‬
‫הקשה כי אחר אשד השתדל המלך הוה לעשת דכויש ‪ :‬א ת ה אל התשים‬
‫כי הנה לחוש הריח עשה המשתה בחצדגנתבית; שזיו כנן כ! י כני דיני‬
‫עשבים ופיחת מריחים ולחוש הראית עשה המונים ההם ת ר כיכה״תגציז‬
‫מיזלחוש המשוש עשה מ ט ו ת מ כ י כ פ ף על רצש ב י ש שש‬
‫־‪.‬־שכשעם‬
‫‪6‬מיוהשתיה ניתאיןאינה!גויכמ!שכיאימלמה לא הביא במשתה ־ ה א‬
‫כלו שיי שהיא נאות לח ש •לשמע והנה ה א *ולהשיב שאי! כל ה ד ע ת ש ו ז‬
‫כשמיעתהנגיןכ״שחהאנשיכשלא ירצו לשמוע כלי שיר !יתעצב׳ נש־יעם‬
‫הננו; ויש מהאנשים ישמח! כמין הזהמהנגין ויצשעח בשומעמין לתר לל‪:‬ש‬
‫כח ש הרא ת יחיש הר׳ח <ה‪1:‬ש ש נ ל; מ תעי כ׳ ה ם כשיו׳ והנה כשעה הזד‬
‫לא יכולתי להולמו יען מצאנו ראימ כ»ה אנשי־ מצשעדיפ י א ל בקצת ר נ ד ס‬
‫מר׳חיסאםריתענגזאחריס בהם!׳מעמו קצת כאחרים זולת‪ :‬׳;ישעי; בהם‬
‫וזה ההתחלפית יקרה כחוש הריח יזמר מנח ש השמע אצל הנני; שכלש‬
‫״!מענגים ש ב י ; י כ למעט אשר עלכןהנועשהצכוןאצצינוה כואשהמערב‬
‫אצל‪.‬‬
‫רס‬
‫אסתר‬
‫*יצציזושהשמעהיאסבתהטרדתהחתענג נו מהתעננ כשאי כחיטים כי‬
‫המתענג מ ג ו ן אש •היה א‪:‬כצצא ירגיש נאכילוע נהייתי גומד בתעניג חיש‬
‫הםמעבנגין יוה נראה צחיש אמנם כעוצתשיס אח'חשאר החושים לא יטרידו‬
‫פעילת חיש אחר אדרכיייסיף תענוג כי המריח ריח טונ נהייתי אוכל יוסיף‬
‫תעצ!ג באכילת! שיראיצושהמאכצעצח! יש לו הריח הטוכההו ונמו שהמאכל‬
‫המריח כריח טיכיהיימתרמענגלאיכל אותו כ! ייסיף ת ע נ ג כ! הריח הכא‬
‫ייחיןוההכן בריח הרע י ק המשוש הט כ כשהאדס א!כל אס יהיה יישב‬
‫ב״ק־הט!כינאתחלהלישישיתינננייתר באכילתו יאס יצטערכמשישלא‬
‫יתענג כמאכל !עצכןהשתדצהמצךלהמגיאתעניגהח!שיס בלס שמיסיפיס‬
‫יה לזה כמדיכר !חסר תעניג חוש השמע להיית׳ סכת מניעת תעניג שאר‬
‫החישיס!ה!אטעס נכיןיאמת׳ ועל כן נתקןהמאכל שהוא תענ!גח‪1‬שהטעס‬
‫שהיא העקר כסעידהכאזק שיתענג! כלס איש לפי אפל! פפ׳ מה שיטעס‬
‫לחכי כ׳ כזה נתקנו כל הרח!שיש כאמור ואחר אשר וכר שלמו'יישתה המלך ‪-j‬‬
‫‪t r ! s n‬‬
‫ואמר שנס זשתיהמצכה צהיותה מצכה ומזרעמצוכה צא נשתתפ'!לא נצטרפה‬
‫כמשתה המלך רק עשתה גשהיאכמ! המלך»סתה אחר כפני עצמה נ נ י ת‬
‫המלכיתאשר צמלך כמו המשתה הראשון שעשה המלך כאומ!נ‪ 1‬וה נח ס פ ר‬
‫יי שתה י שת• ככצ פרטיו צהודיע כמה הפציאחשד! השיגעמנז שעס היותצה‬
‫כמה פתחיס צהצלתה הפך מה שהיה להצצתיםראצ עס כצ וה היא צא צצוצה‬
‫וישראל בצי לי צהראתיכילת! והשגחת יתברך ושלא היו הדכריס כדרך טכע׳‬
‫‪,‬‬
‫ואפשר שמלת גש הנזיפה אינה נאה על רנו׳ המשתה בנרימפשט הנתו' שנס‬
‫היא עשתה מ שתה כמו המלך רק באה צרמזז שגס מה שקרה לישת׳ היה שלא‬
‫בדרךטבעלהצלתישראל!הוא כאלו אמר קרהמקרה אחר אשר תתפרסם‬
‫בז השגחתו ׳תכיך כמ! שנראה חמה שקדם והוא שושת׳ המלכה עשתה‬
‫משתה נשים כ׳ ביה היה מקיש להצילה מהמות יען תיתהמתעהקתכמשתה‬
‫שלה והיו נשי המלכת אתה ונתביישת בפני הנשים כלס ממה שגורה‬
‫עליה המלך םתכ!א צפניו עיזמה כיד הסייסים כדעת ר״וצ בהיותה היא‬
‫מ ר ע המלוכה יעל כן הפר תתלה שעשת' משתינשיס שהיו פל נשי המלכוישם‬
‫ושהיהוהככיתהמצכותאשרצמלך כ׳ צא היתה ככיתה המיותר צה !צא‬
‫בכיתהמצךוזמיוחדלורקיכיתהתלכיתשהואהכיתהמ׳ותדלכל המל‪0‬ת‬
‫מ א י ם סס!עשתה המשתה שס צהורית שהיא היתה מ‪6‬תתפת כמצמת וילת‬
‫הייתה אשתהמלךוהזא דקדיק נכין יהמצך שלח להכיאה מ כ י ת ה מ ל ט ת‬
‫והיא קצתהתנצלית צה שצא נתרחקה מכיתהמצך צעשית המשתה צנשיס עם‬
‫ה י ת ל ה כיתמייחדנלתיכיתהחלכיתאשרליולךועסנל!ה לא הועיל לה‬
‫ו כ פ י התעלית שצי שהיהלהוולתהקודס‬
‫‪l t D‬‬
‫־‬
‫< ‪r‬‬
‫כ‬
‫ע‬
‫י‬
‫ה‬
‫י־‬
‫‪1,,0‬‬
‫•'‬
‫ם י ״ ‪,‬‬
‫שאין ראוי או לק״ ה גזרתי!זא בטיב צב המלך ביין וכויועוד התנצצות שלישי‬
‫» צ י ז להביאה עצ ידי שבעה פריס׳ שאין דרך לקרוא הנשים הצנועות‬
‫והבכודית‬
‫כיום ה !‬
‫״אסתר‬
‫*הככ!ל!מ‪0‬יס‪1‬י‪8‬יסשנישאינםמאידמן בהן יזתבאנד יגל ידי אנ״ין•‬
‫כצת• ״ כ רשים פ;•!׳־• ני צהש<!ה ק ק ״י״•־ •־׳יש? י ג ‪ r r‬על ק אייי‬
‫‪1‬‬
‫כייס השביעי כש בצב ה ״ כ ן נ ‪ % -‬׳ י למהמק » ת א תרנינא ״נ• שבעת‬
‫ההריפיס היישר ‪.‬׳ס ר י‪/‬פ‪ •:‬ה‪-‬׳ לן א ה ‪ :‬י שיריחע־ד ‪4‬ןהייז*‪1‬כ״י;עדמ‬
‫כ כ ׳ י ׳ ש נ ט ׳ ה נ י נ ב י ש כ ־ ׳ י ‪ :‬׳ ב י ‪ - : :‬ת י ״ ל א ת ת‪ :‬׳־׳היהיארי״לכששי‪-‬ז‬
‫ז' סבכי לנתחמ ‪ 13‬כריכי־ צ ‪ :‬ב י ד ה ׳תייר ‪:‬אלה ‪ ir‬הת מ כימי־ את כנת‬
‫מחיר שהיה ייני׳; אל ״ נ נר היי; לה•־־׳‪,‬׳ יישב־ שנש כ־י שכתב ה ו ת נ ע ‪h‬‬
‫נ כ ר ש ת ב ל ק ע י כ ה י ק בנה צ• בזה שבעה תיכאיתיש! •אני הרחבתי הביא•!־‬
‫ז‬
‫י‬
‫י‬
‫נ‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫א‬
‫ת‬
‫ש ‪ :‬ככגילית היההר המעש צהיית יש״; כננא זכיכב׳ לכת יכי׳‪-fi‬־‪r‬‬
‫התנצציתרביע׳ שהיה צה להנ‪-‬לנבשהדתיתוהיאשניההאלך להביאה ולא‬
‫הלח לה לאייר פתבא רק שיכיאיה כעצ כרחה ׳׳א להבא ועיר טענה ה־ש׳ת‬
‫והיא להייתשהיהחאמרילדברנד• י׳א־ ׳׳היא לפראית בה ייב׳ נ־ צ אצ‬
‫״‬
‫העייים ׳השרים נצה ‪ 6‬מ •כיה שיש׳ רל!ידעי ה׳ ש בתיזראה היא מהלא יעשה‬
‫וקצר‪:‬תה״ופקחתאשרלאיקח!אתהצנשיהרקבעב׳יכייה!‪3‬הייתזאת‬
‫יימשכתתיילהיה א י רא!׳ שיעש! צה הכיעצ המכינ־ היה ׳"א‪-‬הכיא אתישתז‬
‫התלכה יד ‪ ! :‬ת שלח לה לאתר שתבא י־ענ־ה רק צהכיאה כעל כדאה‬
‫בהייתה מלנה שאק י ח י להכריחה םצאכרצינה!היה תכליתי כיה לפראית‬
‫העיייס והשריה אתיכיהיתכצית! היה כזה להראיתכישיבתייאתה•א ע '‬
‫וועאן‬
‫! כ כ ר ה כ ת ב שבעבד השביתהני כלס לא עשתה את מחמי המלך יצא‬
‫להיזת? מודדת י ק שהיה לה התנצלתמכמה צדדים כ־יישיפרא 'יא ימי• אן‬
‫המלכה ׳שתי כ• נ א י ! המלכה!שתי רמו אל הטענה היאש‪-‬נה!היא לזייתז‬
‫א! בני ת משתה הנשיסכיח מלנה מזרע מלינה כ* על ‪ p‬עשתה משתה‬
‫נכ‪:‬׳ עצמה כ״דוכד ולא היה נאיתשתקבל עלכק כהני נל הנהיה!־‪.‬ה צהייתה‬
‫מורעהיילונה ואל הטעיה הביוהרניעיתאמר לבא בדבר המלךכלומ צהיית‬
‫ר ב י המלך בה• ותו שת!• כטוב לבי ביין שוה הייה נהיית דברו השך הנהיג‬
‫במה שניה שיניאיה עדי־ ה נ י ע ת י י ‪ :‬יעיד שתכלית• בצייתי זאת היה‬
‫להיא׳תאתהעמיס!הכייסאתיפיהשהיאעלכ‪;-‬גייללהכא»י'!לרמו!‬
‫אל‬
‫השענה הגיאמד אהד ביד ההייש־ס כויואמי ה כ ת ב •שהמלך להיית• מלך‬
‫גדול קצף מאד כדרך המלכים כשאינם מק״מיה ייאמוה וגויתה ועכ• חמא*‬
‫נערהכ!!לאה!ציאח״תיהחיצהרקכערהכו כ׳ אש היתה חמתי יצאה‬
‫לפיעצהיתה ביערתבח אך לא בערה רק ב׳ ובקרבי כי כל ב־ינת! הית‪:‬‬
‫להצילה שהיה אוהבאזתה עד מאד!על כן אמר שחמת כ ע י ה ב שכליה היה‬
‫‪*1‬שר‬
‫כפי הטבע פבתהתנצלותה נהיית המלך ח פ ן כיקרה יהצלתה אך אייכם‬
‫צהי!תשהיהות הפועל כל! כפימכ׳ כפני כל השרים יעבד• ה־־צך לא היה‬
‫יכ!ל המלך לכהיתקל־כ! !לשכב ככשתז רק בקצת התנצלות כפ׳ הדין ועל ק‬
‫הפר הכתוב שהציג משבטה לפגי החכמים!׳ודעי העתיס!נתן‪ .‬הפה ק טע‪6‬‬
‫י‬
‫נם!‬
‫רסא‬
‫אסתר‬
‫כשין לאל לכיעלי•לך מפשטה לפני החכמים !׳ידעי העתים כליית כדעי&‬
‫להצילה יהיה ראוי שישה ט הוא כעצמו על הצלתל וכאשר ׳שפטלו הוא מי‬
‫יכיא אחרי המלך ונתן הטעה ליה למה הגיע הדכר לפג׳ החכמים ויודעי‬
‫העתים ואמר שהטעם כוה הוא להיות כ; מנהג המלכי' כ׳ כן רכר המלך ורתן‬
‫שיהיה כל י כ ר נשפט לפני כל יודעי דת ודין ואפשר שיאמר על פ׳ דרכנו זה עירוש <‪m‬‬
‫שכיאר הטעה למה לא היה המלך םיפט כרכר הזה כהיזתהמלך עישה משכט‬
‫לכל עמי ויהא להיות דכר ניגע אל המלך עצמו והוא כאלו אמר כי להייתו‬
‫ד כ ר מנע אל המלך הוא כן שאש לאהיהניגעאלהמלךהיה ש פט בדכיאך‬
‫להיותי וה דכר למלך היה לכני כצ *!דעי דת ‪1‬דין כאמור הא כי כן דכר המלך‬
‫־לפני כל יודעי י ת י י ק ואה החכמים יודעי העתיה הנזיפה הס חכמי המילית פיחש *לין׳‬
‫כמו שפי הרח כע צריך לפרש הפהיק כאופן אחר והיא סלא יוכל להכחיש‬
‫ה י א כ ע ‪ if‬כיודעי דתודין שהם אחריה זילתחכמי המזלתואיך צכצה כחכמי‬
‫המזלית שהיה הדבור להם ואחיה א מ ר כ י כ ן ד כ ר המלך לפני כל יידע׳ ד ת‬
‫ודין כימה לתכן אל הכר רק ההגנה לפי הנחתו ו א ת כ פ פ ק היא כאלו אמר ־‬
‫ששאל המלך הדבר אל חכמי המזל!' ראשינישירא! כחכ״מש הוראתהמערכ'‬
‫כמשפט המלכה ק דה שיכיא הדכר לפני יודעי דת ודין ונתן הפה״ק טעש‬
‫למה שאל הדכר אל חכתי המזלות ואמר כ׳ כן הזא התנהג שהדכר הניגע‬
‫אל המלך יהיה נשאל אל יודעי'העתים קידהיידע׳ דתידיןוזא לפני כל יודעי‬
‫כוי כי מלת לפני דלק דה תדעי רתודין והוא טעה לייה אמר המלך הדכר‬
‫לחכמים יודעי העתים והשיב כי ‪ p‬היה מגהנהמלך שיאמיאותי להם קיים‬
‫יודעי יתודיןולנכיןאצל׳ כפשט לכתיב היא שיש שני א פני מיני דתיתאחת פירוש רני*י‬
‫היא הדת הכוללת בכל ויי; ובכל מלכית זהס הדרכיס השילליס כמשפט‬
‫היושר יהראיילעשימ ויש דין סרטי כ פ העת יהימן משר קיא׳ הפליסיף‬
‫משיחת יהיאידיעמ המשפט הפרטי בבל המנאיה הצריביס להבחין כיכפי‬
‫הזמן יה״קיה ׳המשא כייואלהנקךאודמ׳ המלך ודיני הדיינים הפרטיים בכל‬
‫דור וחד וכבל ו י ; ׳הנה המלך כה״תכוינת׳ להציל את ושת׳ שאהבת עילם‬
‫אה בה לא ה׳ ה רוצה שיהיה נד ן הדבר רק כפי הדתהכילל על פ׳ החכמים‬
‫הבקיחיה כחכמתהיתהכיללמכ׳ כפי הסדר הכ־לל בדמימ הנמיסיות לא‬
‫תהוגהתשה אף שתהיה מלבה בעביי שלא יצתה לבוא ב י ב י כעלה לפניו‬
‫א ך א ס ׳ ו ש ק ף ה ד ב ד כפי העמ והומן כה• מ שגיימ המלך לפני בל שיין‬
‫שנעשה ביה עלבון ג ד ל למלךהיתה חייבת מימת על כן א״ ה כ ת ב שהמלך‬
‫שתל יינה אל החכמים היוייגיס חכממהימהכיללמ ואל ׳!יעי העמיס שהם‬
‫הדנים כפיהעמוהימןואמישהגיעוהציגלפגישניהםהדכיהוד ולא מלבו‬
‫רקלהיומקמנהגונמיההיילכימשהיהנראה כל דבר לפני כל מרעי י ת‬
‫כוללת ׳דין פרטי כאמיר אכן כששאל שאלמו הפרטימלכניהס אמר כדמ מה‬
‫לעשית במלכה ושת״ריכאלואמיהנה הצגתי לפני שנימיניהדייניסהנזיריני‬
‫‪p1‬‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫להיות‪66‬‬
‫אסתר‬
‫* ‪ * • w e i r‬להיות כ ן ניושהמלכיתאך איןיציכי שיד•‪ !:‬ה ״ נ י רק נ כ י ה ־ ת ל כ ‪ -‬י ־ כ ש י‬
‫צדקדקעידעצכידרננחהשה״לךהניג •‪;-:‬ר‬
‫‪.....‬‬
‫כילליהכש‪ •:‬תככי מיני ה ד ת •היא ה כ ‪-‬ית •הכי*‪ .‬־‪.‬־‪:‬גת •־‪.‬״ ‪• •::‬־•ג•‬
‫ד ״ נ י כ נבדל־ה יה יווה כ ת א א ת ח ה י ״ ה י נ ת י א ־ ת ׳ ד ע י ה ‪ .‬־ ‪ .‬׳ ‪ :‬כ• כ־כי•‬
‫יה ה ה ל כ ו כןכהשיח יכיל ה כ י ש כי; שתי השתת ׳לא •כנימי‪ .‬כדעת י י ת‬
‫לעילש על כ; כחד צייד ה ד נ י חלהחכמיהה ־עיש הכ־ריכ שש ‪-‬ליש ‪:‬יהד‬
‫ה ; עצמכ׳‪:‬דע• ה ע ת ה צדקככ׳ לעתיה״קיעל כ; לח י׳־ר הה־ כ לחש־־ש‬
‫יצ׳ דעי ה עתים שהייה הייתהש עצמיש יידיש׳ העתי ינת; השעה לבחירי! ‪1*1‬‬
‫!היא צה״תהדכר נ ג ע אכ המלך ילכד המלך חי; י י י שיהיהנששש על כי ב'‬
‫מיניד״ניסכיאיןחישיכריעביניהס לראיתלה ראי׳ צכה ע ככ׳ ההדר‬
‫הישי ח הכיש׳ תך כשיהיה דכרניגעחצ אחרזיצתהמלן מ! א ן שיהיה'‪.‬ה‪•:‬‬
‫&‪ •:‬מיני הדיינים איןקהידא ככך כ* היצך י ג ו ד אתה יכשר ה מ ש י כ י‬
‫י‪,‬מלךראוי!הגי;ה;אשיהיהלכניכצ יודעי הדתהכיגלת ישיהי! הש עצמה‬
‫׳;לעיש הלי; הכיש׳ ועל כ; צא אייל לכ‪:‬׳ כצ״דע• דת צככ׳ כצ ״דעי די; א‪:‬‬
‫ל כ ת ת לש‪ •:‬כל •!דע׳ דד‪ •:.‬דע• לי; לק אמר צה‪:‬׳ כל י לעי לתידק ש־‪..‬ש‪•:‬‬
‫היידעיה ה־תוהרין יחד ושיהיה הדכד נדי; צכ‪:‬׳ הקייכ אליו והש כיש‪:‬א‬
‫ש ת י ארתתא ת י ש י ש מ י ש מ י ש כ א כ ! ית!א דק־קנכיןיככ; יהיה דקה‬
‫לשאלת ששאצ מהש שישגיח! כ ר כ י ככ׳ הדת!לא ככ׳ הדין שלש היי‬
‫ש׳‪:‬׳ מיני דייגיה נכדציס איך שאל להגהה כ ד ת י ה ל ע ‪ -‬ת ׳יהכתצצ־ק‬
‫האחד אה כ; הד״ניה השיכשיש כה׳ העת הה ללא צ ר ן כלל!למה תמר‬
‫הדנרלכניהסאשאיןלהסמכות כלל כמשב־ש ההא אךכהי־־שמייאתל‬
‫לכדאמר להה שעה הייתש כוללי־ לשני מיני המכהשיה צא ה ה י ‪ .‬נ ה‬
‫‪3‬‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ס‬
‫ה‬
‫שישבש׳‪.‬איתי רק כפי הדת הכ׳יללת כאמיר וה א היו!ש אתת״נכיןיזאכ־ת‬
‫מהלע‪1‬יתכמלכהישתי כ ״ צ ל ע ת י י צ במדרש נראה דהיבירא להוכימישכד'‬
‫מהלעשיתכוה״מ כלתם ממש שאמי‬
‫׳ ע י י ל כ ד ־ ־ש לעש ת ר ד יציק‬
‫; ; לח‪ ,,‬ד‪,‬א לחוירתא כיתילאימה קדישא שלא כ ד ת אלא כמלכה ושדעצאתתכל־ה‬
‫ר‬
‫נדת!‪'!:‬‬
‫כמלבה שאינה ושת׳ עב״ל!נכלא כעיני הכלא !הלא מ ע י ק ר א מאי ש‪:‬ר כעל‬
‫הדרש שדרש מלתכדתדהי׳נ! דיקא כמלכה ושתי!על ק־קששלת״רתא‬
‫כ ד ת כויולכשוףמא׳ קבר לש״צדצאו דוקא ולא עיר אלא דה י מנש למלכה‬
‫שאינה ושת׳והנכיןאצלי הוא שהרגיש!‬
‫שלפיה ריתשאמשתעדמלתושמ״‬
‫מיותית שליה מהשיק שיאתר כדתמה לעשיית כמלכהי־ישהתמ‪-‬ת־כת׳‬
‫משמעלוקא לה״תה ישא׳‪:‬בקתתח״כהקשיאלאוירתאכדתכייודש־שו‬
‫דאין מלת ושת• מיותרת רק מלת כמלשה שהיה משפיק שיאמר הדתייה‬
‫לעש ת ב שתי!כן נהיות מלת כמלכה מייתרת תהיה ההכנה כשכיח כאל!‬
‫אמר כרת מיז לעשית כישתי אשר עש הייתה מצד עצמה בלתי ראייה‬
‫למחילה הנה מצי היותה מלכה ואוי צעניר עלהשעה ילעישית לה הרת אוה‬
‫דסב‬
‫אסתר י‬
‫מ ש ך שב*ש שוא!י שיעשה כדתלמלבה שאינה!שתי נראה שמצד היית? ושתי‬
‫היתה ר א י ה לעי צש אך מצד היותה מלכה ראי׳ סתגתן למחילה רמו שיח״בהו‬
‫ה ד ת יאכ מכיש כמלכה אחרת שא׳צה ושתי שרא!י לעשית להכדת!ה!א‬
‫דק ריק נכין וכין כך !כין כך הנה כדכר׳ו אלה נתיך שאלתי רמו טענותיה‬
‫ויתנצל תה על שאינה חייכת מ׳חה והוא להיותה מזרע מלזבה עד שמוה‬
‫נחרך שעשת' גס היא חשתיוולימשתיהמלךוכהיוישש כל הנשיאים מן הכלישלא‬
‫תבא ! ע ד שנ ת כ כ י נושא ה ר ב ו והיא שלא עשתה את מאמר המלך כ׳ לא‬
‫מרדה במלכת ו ק כנעלה הפרטי ועל כן הזכיר שמו כה ואמרעלאשרלא‬
‫עשתה אתיואמר הלילך אחשירוש כאל! אמר שגא י ר ד ה כמלך כפי הית!‬
‫מלך כיללהמלשית רק כפ• היות! פלוני כעלה!הוא דקר ק נכין והכלתיעישה‬
‫•‬
‫מאמל בעלה פעם אחת או יעמיס לא תהרג ומה גס כהית מאמר! !גורת!‬
‫יגונה שתנא ע ו ו י ה וזה נלו כלל נמש על אשר לא עשתה אתמאמ המלך‬
‫אחש דוש נ!' ועוד טענה אחרת שיש לה התנצלו'גדול להיויהדכל נ י ד הפריכי'‬
‫שהוא עלבו; גדיל לצש׳יהצנ׳עית!"!א בידהכריהיינ׳ הכל׳סיס משימים א תש‬
‫למשמרת לגשיה שירא! מהן שלא יהיו מומת ננ׳ הנה מ ת נ ן שהיא מהעימדיס‬
‫שש דאי כני המלך נ ״ ן שהזנירו ה נ ת נ אחרו; מכל יכשכעא יייי־‬
‫‪3‬‬
‫ש ? |‬
‫מו‬
‫‪..,‬ן•‬
‫ב‬
‫א וייאסר‬
‫היה ייתר קטן ואכש'שלהיות ה ד נ ר כדיני נכש ת שמתחיליןמןהיצדקפן‬
‫בראש אם דינ הינדיננ! א‪ :‬שלא וכר מרדכי כהפזדהוה מה שימר! האחרים‬
‫סקדיוהז כ ת " ב ת ! ׳ כ ר חשובתוה אף על כ׳ נ כ א דברו נאחר־נה יען ק בלו‬
‫דברי! ונבשרו לפני ה י ל ן •הפרי' !עשה הי׳לן כדברו על כן הזכיר לה שאמר‬
‫מ ולא הזכיר מאמר האחדים וה א מה שיצ! רול במדרש שנחלק• כוה ממש‬
‫עס ש ש ן המאמר קשה ההבנה ולא יכלתי להזלמו!'!לייכנחה ו י אליקים‬
‫נשה ר הימין יריחלעורזרייוחנןחד אמר ריננו כדיניהכולחרינא א מ י אין !ל‬
‫לינח‬
‫דינניכדיניהה ייל־ד־ננוכדיניהסבדת‪ ;•.‬כדיני ממונות הטהורות והטמאות בדיניהם‬
‫ייתתיליס יין הגדול ודיני נפשיתמתח‪-‬לק מ‪ ,‬הצל ומד אין דיננו כדיניהם מה‬
‫מקיים!׳אמלממוכןנרא״ לכרי ו כ ׳ יה‪1‬יה נלאים דברי ממיק עכל ו י נ ה‬
‫לבלהכיוושיס כלס הוג׳שו למה נכתכ מאמל ממוכן בה יותז היא הקט; ויי׳‬
‫שאמר דיננ כדיניהשתרץ ל״הקפץ זה כראש שדכו קידה הגד לי יימנו והוא‬
‫להיות הדבר בדיני נפש ת זבאהר שאמר שאין דיננו כדיניהם כבירא ל ה‬
‫כי למה שנראו ד ב ר י מ מ ו ק כעיני המלךוהשריס נכתבו לכרי ממיכ; עס היית‬
‫שקדהדםרהאחרים ומה שאמר נראיס דברי רכ׳ י ה ר ה אפשר שנא״ר‬
‫ב ר ת ק שהא ל ו ך משל שכמו שאנ! אומויס בגמלא ל כ ו י ו כ י יהירה עם‬
‫סקלס לו מאייל לבי יואיל כ; הוא בוה כאל! אמימללכ׳ כיתכ המגלה נראים‬
‫לכרי ממוכן עם שקרס דביר אחר אל דבירו ואפשר גה כן שנמצא מאתל ו נ י‬
‫יהירה בחיוהמדוש או מאמר מסבים לרעת האומר אין רימו בליניהס זבו'‬
‫שאמינואיס דברי ממוכן ועל כן נכתבו ותנא אחר שאמר שהא היה ה ק ר ס‬
‫ס‪1‬‬
‫כ‬
‫‪%‬‬
‫‪66‬‬
‫סי‪-‬׳ו א‬
‫‪• :‬‬
‫אסתר‬
‫כבירא ליהייינ־הם כדיננו שתתחיל ; • ׳ ; • ‪ : :‬־ • ‪ • :‬ר * ‪ -‬י נ • ; ! ? ־ ־ י ש ל י ל‬
‫דמא; דאמר מי; יינני כדיניהם מ ? מקיים כאימו! ויחמו ממ־כן •יוזן שנרם•;‬
‫כזה דברי ליהולה שחמניי•; ד נ ו ׳ ־•• כ; •גל ש•‪,‬נ שיש• י ח ד שכ־‪.‬ש־‪.‬׳ יה‬
‫ייצאתי ראיתי המאמדהזה בתיבבייושל‪-‬י• בשיק א א ל ל י נ ׳ " ־ נ ז י•;••־׳;‬
‫ל א ח ו אי; דיננ׳ כדי ניהס מה תני מק״ם י• א־־ר יה לה יתחיל״ ש; דיי ־בלי‬
‫יהירה ואו דברי ממי בן עש יהיא הנשי; ב י מ ת ׳השינה שששתחו יהידה‬
‫הוציאה!תשלף הנה ללעת לול כמ״שכחלוש היה יעקב שש ב א ת ה הגזרה‬
‫ייהודה היה הקש; ואש אי; דעני כדיניהם אלא םנדיניהס אתתיל׳; מ; הגדיל‬
‫אן‪ .‬כדיני נכש תאם כ; מה אני מק״' ויאחליהולה שהיה הקש; ׳היא ה ק ׳ שיא‬
‫עצמה של;׳ממר מ מ כ; ׳השיב שמל שנכתב ‪:‬׳אייר יהודה!כ; !•ממל מ‪-‬דיק‬
‫ויל שראו דברי יל!ל' שהי! עקר ונכתב! יכן כדבר׳ ממוכן כמ• שכ׳ איך שיהיה‬
‫לבלהה׳ הנה מאמרממושןה׳ה נ ת ב נהוכדעת ועל כ; נששר כעיני המלן‬
‫והשרים ;ה‪:‬א לייה שהשיב לשל שענית המלך אשר הניע להתנצלתה‬
‫ורא שינה השיב אל השענה היתר ח‪:‬קהבהל‪-‬ית המשכנו אשר שיל המלך‬
‫שיהיה ה ו ב ר נר ן בפי הלתהכזללת ככ׳ מה שראוי בין איש לאשי! ילא בשי‬
‫השעה כ ה י ת ה ד ב ר לפני המלך והשרים ׳היא תמרן לא על המלך לבד! עיתל‬
‫ושתי המלכה יו' לא תניח להנחה מילאת שיה ה ה ד כ ר נ ד ; ככ׳ הדת באשה‬
‫מילדתככעלה כיהנההנאתךא׳ננדנשינה׳עןלת עלהמלך לבד! עתה כי‬
‫אה על כל השריה !העמים הנתצא׳ה שש ואמר ששרעהוהיגיע ממ״ניקילכל‬
‫העילה אשר על כ; ר א ו י שיהיה נדי; נ כ י השעה שש א דבר ניגע לכלה ק‬
‫ישימה! לומר שאף על‬
‫פ׳ שהיה‬
‫ה ד ב ר לפני השרים מא• איכפת להז‬
‫כיין שהמלך מוחל על עלכ!ני ‪1‬ה על כן א מ י ינפיק מיניה ח ו נ א שהוא ״ק‬
‫גדולאשריגיעלכלהוואלאעלהמלךלכדועיתהי־גייכ׳ על כ; לא מ ז י לא‬
‫לפני המלך לכי! ע׳ תה כי אס לפני כל השרים להר! ת דאי; הקפי־א לביית‬
‫הדכרלפניהש לכד כי אם היה כעכויוה ה נ ? הוא עלבו; נ גע• ה מ ל ך לכדו‬
‫אך מצר התקלה יהנוק המגיע מוה לכלה הנה היע״תעצמ‪ :‬היה נ ה עצ כל‬
‫כ״צא‬
‫השרים והוא רק־וק נ כ י ן ! כ א ד השעה איך ע תש על כל השריש ויצג כל ה ע מ י '‬
‫והיום‬
‫נ א פ ; שגש הס במדרגת תכעיס בוהוה א ל ז י י ת שיצא דבר ה מלכש על כל‬
‫הנשים להמית בעליהן בעיניהם כ מ ! שכותל ואת אל י ‪ ,‬מ ל ך ולא עש! בה רכר‬
‫וישאוקל!חימר לעצמן שה; נשי הדיוש ת בלומר; לינעליהו שהמ‪'.‬ך אמש ־‪:‬ש‬
‫עסה׳ותי מלך גדול על כל ה א ר ז ! נ י ד ע בשמו אמר להביא את שתי המלכה‬
‫לפניו והיא ל א י י שלא הביאוה אלא שלא באל א ח י פ ך מעצמה ל ק י י ם מאמי‬
‫המלך שניאה שלא עשתה חשבון מגויתהמלך כללאה כ; נפיק מיניה כדי‬
‫כי׳וןוקצף ובמייש נחלקו בשתי המלתהאלהאיוו היא גורה לו‪ :‬יעי אפשר‬
‫ן‪, < ,3‬‬
‫שחישבו ב! שגי הדברים ללפכיים!‪ 11‬המדרש ‪1‬שדיכויין!ק‪.‬־ףרב'!שמ!תל‬
‫•‬
‫ח ־ א ח ר כר׳ הבוק ה ז ז אל הקצכין הזל וחד אתר כרי ה ק נ ה ן ה ו ? אל‬
‫ז‬
‫^‪^.,‬‬
‫א־ל‬
‫‪m‬‬
‫הברק‬
‫אסתר‬
‫רסב‬
‫< נ ד ז ; ה ו ל עני‪-‬והוא באמתקשה ההכנה שנראה שאין' לפוש כיגיהסדמה‬
‫ליכדיהכזיקאצהקצפוןאונד׳ הקצפון אצ הבוק ומאי בינ״הו אך אמנם‬
‫יראה בא את שנחצקו כישיכ הפסיק! מנתם פאמור כ• האומר שגזרת וכר•‬
‫כזיון זקצףהזאנאצ! אמר נדי הבזיק אצ הקצפון הנה לפי לעתי ודרכו זה‬
‫•היה הקצף מעט כערך אצ הנזיזן והזא כאל! אמד שכדי וראוי הוא כזיזן גדול‬
‫כול אצ קנפין ‪1‬ה ואל גד!צ ממנו וצפ׳ וה תהיה גזרתהפפק ככה שכיניממוכן‬
‫כאומרו כ• יצא הדכר עצ כצ לצשיס ה!א כאצן אמר אס צא תהרוג אותה‬
‫ויפפיק צה מה שקצפתעל׳ה על הכזיו; שעשתה לך שצא רצתה צכח למאמרך‬
‫הנה יצא דכרהמלכה על כל הנשים ויכו! גס הן לכעציהן כאומרם פ׳ כן‬
‫עשה החצן וצא שמעה אשת! לגזרתי!פ; שחת פרק ומדי אשר שמעי א ת ד נ ר‬
‫המצבה צפני כצ שרי המצך תאמרנה שכדי היה הכויון הגדוצ אשר עשתה‬
‫גשתילמלךאל הקנפק שקצף עליה המלך ואל ע נש גדול מזה ועל כן אין‬
‫להעניש גש צהן כשמנותלכעציה; אמנס לדעתהאומר שהוא כאלי אייר נ ד י‬
‫הקצפיןאצהכייוןאחנהצכ׳ לעתי יהיה הקנף גדול מאד נערך אל הנוי•}‬
‫וכבזיוןהיאחעיש כערךאצהקנףיהיגינש עלי! ובכן לפי דעתי כשתמר ממיכ;‬
‫כ• יצא לכר המצבה עצ כצ הנשים היא כאצו אמר אס תלון אותה בייז שאני‬
‫אימרשעיתל על כל השרים!עצכצ העמיס כ י נ ו ה ראי׳ שתדון למיתה הנה‬
‫בזה נשיצא רכר המליכה על כל הנשים מהמלכיתכלז וירצו ללבי ת בעליהן‬
‫בעיניה; באומרה שהמלך את הדוש אמר להביא את ו שתי המלנה לפניו ולא‬
‫ממעהאלי!הנהא! תהיה צשרותפרס ומדי תשובה נצתתכש־שיכ! מלין לבל‬
‫הנשים הנויותאמרנה להן שכדי הקצפין שקנף עליה המלך שסבב הריגתה‬
‫אל הבלו; שבותה היא למלך אף אס היה גדול מעט שכפ• הבחינה הנאמנה‬
‫תאמרנה שה; ידעי באמתשהבויוןהיה מבט שהיה צה התנצלית ועכו היה‬
‫הקצף נגדה גדוצ עד שהרגיהולא יהיה ע ד מק סלהבוותהנשיסאח בעליהן‬
‫כעיניהןונויוכזה ׳תישנו על נכין הפסוקייצרעמשניהסיאיכא כינייהיפשטיה‬
‫רקרובמדרש נאת על פסוינ״צאדברהחלכהוכוייזצ אר שמואל בלא דרין ז‪ 5‬נצא דיין‬
‫הותצריכאעכ״ליהואקשהההבצהוהנכוןאצלי שמל הרגישו ב׳ איך היה ?!‪ p‬נריכא‬
‫»!מוקבת; טעם להריגתה מפני הרעשהיה מושך צשארהנשיה כיאיןהדע'‬
‫פובצשתהרגאסאינהח״בתמיתל מצל סט אתה פלי שלא ימשך ממנה ר ע‬
‫לשל הנשיס פי יל לא •תשן לפי התשהט הדת״ עצ כן השיב! ריזצ כמדרש‬
‫לקושיא הולתכימה שאמרמתיכן כ• יצא דבר ההלכה הוא מקושר לעיל‬
‫שאמר לא על המלך לכדו עיתל וםיוהיא כאלו אמר מלכד היותה חייכת‬
‫יו׳תהמצל מה שעיתה למלן עצמי הנה א עפ יי שהמלך ׳מחול על מיתתה אין‬
‫ל מ י שיעשה זה ייצר המק שיגיע לכל השלים יעבל׳ המלך כ׳ יצא לבל‬
‫המצבה!כייוהואאויבלא לרין היתצליכא ליל כלא כל אלה לסבית אשר‬
‫•וניר היתל צריכה שיהרגוה תצר חטאתי; ויעל כן סמן ו ? לסניף צשאין לאן!‬
‫לסמל‬
‫אפתד־‬
‫‪till‬‬
‫לחחיל על ״׳ממל והוא כאין א מ י ‪ 0 5 * 8‬שעס לעונשה ה ר * לל י י !‬
‫‪,‬‬
‫תנמןצמח׳צהכ׳ כלא זה הימה צ י ׳ כ ל זיאייה לחיית מ צ י י ש י מ ה י ה א‬
‫דקדוק שיכ!נכקיה׳ה מ נ פ י ק שיל‪/‬י׳" כלא ד׳•‪ ,‬הימה צ י י נ ה נ י ה ד ו מ ה ״ הכת‬
‫ה י א ח י מ היחיש אלא שהיא נחלי אמישכלמי ל פ ע מ י ‪ :‬כל ה ה כ י מ י כ ד‬
‫‪ ;•ci‬ולו־נ״ יזכיר הימה ציינה צמומיהיא ה נ נ ן י ה י ח ב ע ז ל כ מ ב ככניק היה זזל ול״ש‬
‫וי‪ z< ,‬ס!ה‬
‫ל ו ל יהיה א•• י י ‪ :‬׳ פ נ ל יעכל י ה א באמתלה־; קשד ההכנה ונתלבש‪ :‬ב!‬
‫»?יקק‪:‬״‪.‬כ!' לחע׳יניה!ל!ל שיעלה י ׳דיני ממיר נפיל פ ל ^ ש ; ל ז ה ה ח שהרגיש ה ר י ב ע‬
‫נ ׳ חיך ׳משן של״פ ההיא מאילנה שרימ כ ר פ ילידי אשר שיעי דת דבר‬
‫המלנה פ ‪ :‬ו י ש י מכיש!לילי לא לי! ניל; כשישי‪ ,‬ו ק יניירימ נשל לדיל• מ‬
‫ה י ׳ ל ב י מ י י י י נ י כ י ה י ח י ן פ ככל מקוב שהכ שוי נ י ש י ״ ד ׳ ׳אין י‪/‬אמינה‬
‫א מ׳ נ ל ; נ ש אתדבה־ומשאהשי שיהיה י ק ה י א ק י ה ל ־ ששה ה־שיה‬
‫ולא ימה; שמאמינה אייו נלןב״ש• אחל ומוץ ל ו יביע'יל שאי; נ י נ מ ל כ מ נ‬
‫לימי שמאמינה א‪/<.‬ו בייש ההוא י ק שיהיה א מ י ! נ י נ ו צדייימהיישההיא‬
‫נ י י ק שלי!ה ע נ י י ׳ה׳האמיי!יהיה הי‪:‬פ עצי׳ כעייל שיאיריאיח׳ ויישייהץ‬
‫לד יימ אך ה קשל כעיניה מ י י ד שלא ל י ל צ י י ן להאריך בל כך ונפרצו‬
‫נ ל י מ י ר כ! של ב ר א ב ע י ל לקצר נל האפשר והיה ישכיק שיאיר הי! •היה‬
‫כעילאוהיושעצמו׳היהאמייצמה היצרן לשכל ה ד נ י לדמי •ליה א״יד‬
‫והוא פעיל ו א כ נ ו למיץ כוה ‪1‬ה א מ נ י ר לדני; ד ו כ י ה ו ד כ ע ז צ שינשגנ‬
‫להאריך נברכה מקיייותצרמ• ו מ ו י ‪ f‬לק שיימ הנישלימ כעני; א ל ־‬
‫ל־־ז‬
‫ו כ ; כ מ ק י ‪ :‬הזה צומת למרוץ הקישיא אשר הקשינו הנואמ לעץ מ ק שיאק‬
‫הכינה שמא־ייצה אימ כייה ל ל א ל כ י י ק ש היה אמיר צדור־מ י‪:‬א •היה‬
‫אמ!ר כ׳ לא אמר ל״ה יהיה א ש י רק יהיה אמ ר לימיו על הלצה מי‪:‬להיוון‬
‫שנמשכה מוה קי שיא שנית יהיא שאשר נכה ק מל יהמר! !•כל איך ימי‪:‬ה‬
‫לשיי׳ה״סהולול־־ה מיץ ששי ס עצמי‪ .‬היא הכע‪:‬ל׳י;א‪-‬ר לד י ת •כזד מיץ‬
‫הכל ו נ י ; כך ני; כ ־ רמו השימה לשי‪:‬מחמ!ש; שלימה ל ח ״ כ ד צ־ריגל שלש‬
‫אש עיי‬
‫כימליהיתדיאית‬
‫יאמ‪'.‬אהעלה־י'ךש!כ׳ר'אחרשלתק‪:‬היאגדוללא‪:‬לא‬
‫תדיןא‪.‬תה כפ• העת!הדק שהיא בת מ ת אה ק ל א נשאי כ״ה שה ס ; ‪ :‬ד‬
‫א ח ו מ ר ק ל י י מ רצן המלךלהצילאיתהכמו שרמי בדבריי בלציע! ד ו כ י‬
‫המ־צ!!מה עלב; א ־!ר מדרך היוישר אס על המלך ש־ב ׳מיקי הכל!‪ :1‬כ׳ ד ל‬
‫ששינן ב ע י ה שליתהמויעהמצ נ ה יהיה הגזיה מ צ י המ ל נ י מ !'׳אצא דבר‬
‫מלכוימיגו' כ׳ ה״־לך מ י א‪:‬יצ! ‪.‬ל המלכה אשיתחשאאףששי• למלכימלא‬
‫׳גוי! ׳גליה נמת כה עיר לומר שתשמב הגייה היאשינהכדי שלא יהיה א פ י ־‬
‫לבשלה !אחר כ ך ת י * וסתי לה‪:‬׳ המלך לק״ פ מרתויזאו׳כמבכימ• כרש‬
‫ומיי ולא יעכיר וצו' ׳יצידאשינה י נ ת ב כ־מ׳ פרה ולידי ג ז י מ ל שהיא בת‬
‫מ ! מ ו ה ! א ה י ב ר מ ‪ 1‬כ ‪ ' 1‬ש י כ י ואיונלאיעכוישלאתביושמ׳ נלמ׳ מאד המלכ)*‬
‫שהיה לה לפני המלך לק״ס מאחר! שלא יאמר כש‪:‬ש נ ד שלא נמק• •מד‬
‫גוית!‬
‫רסי‬
‫י\בתר‬
‫גזרתיואחר כך חלכיתהית; החלך לרעותה הט כה ממנהירציאחר שיהרוג‬
‫אותה כמשפט צאיקח עיר אשה שתהיה יחיעהיליבה •תביא עמה המלכות‬
‫שנמצאת כה גא‪1‬ה ׳תייה מזה ה צ י י ק שהמלכית ית; היילך ליע!תה וכאשר‬
‫יגעיבע‬
‫י מ ן לההמלכיתילא תכ׳א אותו עמה תהיה כ י ה תמי' למשמעת ואחי‬
‫כיאר התועלת המגיע למלך כעצת! ואת כ פ י התיעלת המגיע לכל העלם‬
‫שיתק; הנזק א ש ד היה נמשך אפ היה מותצ עלעצב!נ״הואאו'‪1‬נשחע פתגם‬
‫היילך אשר יעשה ככלמלכת׳ כי רכה היא ׳רי׳היה נשמעה תג המלך וגזרת!‬
‫ככל י ל פ ת ו א ף אס המלכותהנזיהיא רבה שהוא ככל העילס עבז •היינשמע‬
‫ככלי יאפשר שאומות כי רבה היא שבלושתי שהיתה רבה וגדולה כמו על כל‬
‫ג י ר ו ש‬
‫שני‬
‫י כ ביתי והוא טעם לשישתע ככל מלכותי יע; היא רכה וגדולה ויעשה ל פס‬
‫גדוצזישחעמהיף העילה ועד סיפוחה שלא יקרה אש היתה שכחה או פחות'‬
‫כנזדעיאמר שמהשמיעההזאתשישמעאשרנגזר עליה ימשך התעלתהגדול‬
‫תנז יקר לנעליה; צמגד־ול ועל־‬
‫‪V‬‬
‫‪T‬‬
‫‪,‬‬
‫?‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ת‬
‫‪p‬‬
‫‪V‬‬
‫•‬
‫ב‬
‫וייטב‬
‫•שנהיית דברי ממוכן כלס נמחיש!גזרתו מייסדת על אדני כי העצה היעוצה ' " ־ •‬
‫ל ח‬
‫לתעלת המלך והשרים שנכשר הדבר בעיני המלך והשרים על כ; עשה המלך‬
‫כ ל כ ל מ ע כן ככל דברו הטיב אשד דבר ואמר שניח' הדבר טיב כעיני המלך‬
‫והשריה עד שמלבד שעשה כרכר ממיכן הוסיף ע י י על דברו שהוא אמר‬
‫שיהיה צשמעהדכרמעצמ! ככל מלכתי והוא הוסיף וישלח כפרים אל בל‬
‫מרינותהחלןאצ מדינה ומדינה ככתבה )אל עה ועם כלשונו שהודיע כל‬
‫הע‪ ;•:‬שקרה את אשר יגשתהושת׳ זאת אשר נגזר ׳עליה כדי שימשך מוה‬
‫שיהיהכלאיששורי בכית וכלהנשיסיתנויקר לבעליהן כמו שאמר ממזכן‬
‫זעידימשך באה שיכתיב בהל מדינה ומדינה ככתבה ואל עס ‪1‬עש בלשנו‬
‫שיהיה מדבר כל איש כלשין עמ! וצא יצטרך לשנות לש נו כדי להבין ליש;גזרת‬
‫ה א ' ך והוא משפט יצדק מאתהמלך ש׳ ש שח ביד! להעמיד לפניי היפריס מכל‬
‫עה !עשילכתיכלכלעה כלשתוכדישלא יצטרכו להצטער ללימוד לשק א ח ר‬
‫כ ׳ כלוה מורהצרקתהמלך הנה והו המיכן כהי הפשט יאמנה רול דרשו‬
‫שהיה כתיב בתיך הכתב שיה הכצאיש‪10‬יר כביתי ׳מדבר כלשון עמי וגזרו‬
‫שהיה כעבור זה שתק להל העיצה ׳?ל וישלח הפייה ככל מדיניתהמלך וגוי‬
‫אי־ פנחס ולא עיר אלא שגעשה שת ק כעילה כנהג שבעילה מדי׳ נישא פרסית זלוצא עוד‬
‫והיא מ ד ג ר ת בלשי; פיסי פיה׳ נ שא מ ל י ־ ת י ה י א מרכלת בלשין מד״ אבל‬
‫‪visoiblb‬‬
‫הק ‪:‬ה דברעסישיאצצשןח״סשצו ההד אנכי היאלהיך לשין יחנך עיכ"‪ 5‬שריק !נוי‬
‫ז‬
‫ותנה אמתתאלתהייאמר היא מבואר והוא שביאר רבי פנחס צחה היה‬
‫שתוקלעילסבייה שגור שיהיה כל איש מדכר כלשון עמו שדמו כוה שאשת!‬
‫ת ל י ת ד לשי; האיש כ• יגל כל פייס כדי שיכינו והלוה צריך שהיא תדבר כלשון‬
‫כעלה או בעיה כלשונה שאס לא כן אין ו וגס עולה יפה וביאר שנעשה שחוק‬
‫בכל העו‪-‬ס לפי שהיה גיור ה פ ן הנהיג כ׳ נ ה ג שבעילם הוא שזאיש שהיא‬
‫מלי!‬
‫אסל‪/‬ר‬
‫י•••• • י ‪ :‬א א ש י פ ־ ה ״ ת ש ה י א לח ה ש‪:‬ל את צ ‪ : t‬ל‬
‫י ״ ז ד ״‬
‫‪• ?:‬״ל‬
‫‪4‬‬
‫אתלשינ! !צא •דכר כצשין ע״! רק בצשין עם חשת• ב׳ כ‪ 3‬כ ב ד ה כ ת ‪ } -‬ך‬
‫כציי׳ה׳א־נה ״ נ א ת לצמיד לש י‪ ,‬עה בעלה ״‪-‬נל כ• היה שחיק לכל הע־לם כ״ה‬
‫שהיהגיזרהכך הנהיג שבעילה כ׳ צא ידעי ־•היאה עצ כ כ ל ‪ -‬ה ה כ״ג!‪rl‬‬
‫יכצ יה היה בהשכחת ית הנפלאה שכל אהד ידבר נצשק עיי! ! נ ל י ש י ל י ת‬
‫צש נ• בי־׳ ש ה נ י י ת י י י ש י ד י ד ! בלשינה ״ י ש ד ׳ שאק ש ‪ :‬י״ שיני; לש‬
‫; ;‬
‫יצאידע! ש י י ר ד כ ׳ ה י ה ״ ב י ; ש כ ע י ש ל ש ; יעלכ;סייר! שלילי אכדיתרלשינ״ת‬
‫גס בלשה צא היתהל׳ א־•‪ :‬כיי•הייחיי לאיכלת• ל ה ׳ ‪ :‬־ ״ ש י ־ ר י ש ל לשה‬
‫ד כ ר ע ס ישי־׳ צ בלשי; ח״סשצי ההד אככ• ה חלליך לש; יה‪:‬ך דדשייע‬
‫די<‪-‬קאיייא‪:‬כ׳!לאא־׳רא‪:‬יה אצה־ךאיהירא ד כ י כ ש ה י ח מ ־ ת נ ה ׳ עם‬
‫חית בא איית גיכק היא ייצשי; יי׳‪:‬ך שהיא ח ‪ ; :‬כ׳ רא ש!א‪:‬קה א •עצ כ‪<»:‬‬
‫שהיאצשין שצ!שהיאצש ן י ׳ ד ת ת כ י ח ‪ :‬י ; היא יאש הכיריש ה־־־‪.‬׳ ה א‬
‫זה מה שיני• צשין איכא הנא שהדי בי; אני וכין צשק מצב• ה!א צשק הקל״ ש‬
‫ואין אמרו כמדרש אכצהבהדכר עכישוחצ שנר&השהכינה צהס זצ שלא‬
‫עשה כניהגשבע ‪1‬־ אלא ש־ברכלש ;אי־ששל !צה׳ ת כ י צאי־ ת יהנ‪-‬ת׳‬
‫צה צבר! היהשאיקלכל העילס שהיה מש!ה את כצ האנשיכ יזנצ נ ש ת י ק‬
‫כמדרגת השי עש •שיאצ יקשה שהרי גש השי דבר כצשין •שנ־חצ שהיא לצלק‬
‫היייוח־ לה״ צתיככאאיתאאתלאיקרא שניי כשין באמ־ !עיר קשה שאס‬
‫ד י ך ה ש• לדבר בצשי׳‪,‬חיים פלו תמיד !לשי; אני א׳ס לשי; שצ‪ :‬לויך מנאמ‬
‫ע״;י!ןייז‬
‫י — ד ״ ‪ :‬׳ ה ‪-‬דבר אלשיש י ל ־ ש ה ״ א ־ ד ־;• אני ה • נ י ר‬
‫וכן ככמה יקימיתצחיןמכפינחמד אניהיהיצלבבצ ״קיש אנשיה בלשן‬
‫חיי־ שיל! !אכ מכני ששגה במק ש אחד נלמיד שהשי היא הכלת• משנה לשש‬
‫ולא כ‪:‬י ארס אש כ; •אמר לך הא לק מ מ ר י ו לשכך שלשי הוא המשנה צשיש‬
‫ומדבר כלשין עי״ םמ־׳יבר׳כ המק‪«1‬ת מני ה וגי ‪1‬עד קשה אצלי שאס בא‬
‫ללח־נ! שיכר בצש ןחי׳כ שלוולת כלש•‪ !::‬לא היל לילה‪-‬יכיף באף כחק׳ חית‬
‫ותהיה כאה הח' י גלגיל י ק לכת כ ח‪:‬ח• עה ח׳ חצש‪ ;:‬ח‪:‬־; כ•!; ד שינה מלשין‬
‫הקי־ש הי״רנל א שי על ב; ע צ לדחק א‪:‬׳ איח שיל י נ; עה י ל ש שתלר־־בש‬
‫יל בפ כהייהתצק הח ימם שה; אמירה ידביר שבאה מייאשת לשה לש שני•‬
‫אלהחפץיהרצן עדהצהרג‪:‬׳ חתהא!מר וגי'א‪ :‬שהיא כנ״ אצ צייר השכצ‬
‫״‬
‫כי צ א י צ ו י ר ד כ ו י ג ש ח י ! ח ; י ‪ :‬י ב ! ית ואככהכרח י ע י י ף ת ח ״ כ שכשגכלכ‬
‫נתירה שהש׳ א־!ר אנשיה אלה»ך שליח הדביר לח מדברית׳! ל א כני׳ אצ‬
‫החפ; שרצה ה ש׳ לומר מנכי ה ח כ ה י ן ו ל ח שדבר חלשי י ו ־ ״ה היד׳ע׳ צש‬
‫אשבקילנבראשנאמרכולנישיצידהכי ל מ י א י י ' יי א‪-‬היך •גי' א•יש‪:‬״־ע‬
‫בדרך מדרכי ה‪:‬כ!אל כיי! שביאר הרייכש !יל ׳•לה יבין שי יכי• כך הנלהלשי*‬
‫הוה שאמר אנכי היאלהיך איש לשיני ית מיישבי ה א יח צ ל • ־ ג ר דב ר פניני‬
‫כצל כבשר ודש רק צי‪:‬ר שכל׳ כ א מ ר ו ע ל ק מ ה ש נ ת ב א נ כ י ־ אללי־ היא‬
‫רםח‬
‫אסתר‬
‫ב!ש!ןיחנך ש ‪• f‬יר'יפן* לאחיי נ ׳ א י ; ‪ f t p‬שלא היה כן ר ב ד ! א ש י י צ א ל פ י ו‬
‫ג י היא ל א היה מ ד כ ר א ו לאחי! כלש‪.‬ן הקדש כי ‪ CD‬נאחד כ׳ ויחי! לי! ׳ ד ג ן‬
‫כ י פ ־ צ ן ביניתהילא ה י י ‪ :‬י ש י פ ״ צ ד ‪ . .‬־ ל־‪..‬׳! כלשון ד ק ד ש כ ח ו כ כ ס שאינו‬
‫מכיןלשון ה ק ד ש ד מ ש ח ע ו ד א י ש ת ו א ל א היה מ ד ב ר י י ן נלש׳ן יוצרים כ ד י‬
‫שלא ירגיש! אתי! כנו' אצא שהועתק לשינו כצש ן ד ק ־ ב ‪ p‬הציוד השכצ׳ של‬
‫הש׳הםיג! אותו הנביאים ושמו איתן כצשוינו הקדוש )אמנם איורו מלשין‬
‫»קיך ולא א מ ו ן חלה אחרו‪ /‬מכל ד ב ר י ״כן> א ש ר ד ב ר לאחיו הוא צהיית‬
‫‪0‬המלה הזאת תורה על ההעתקה יוי!‪,‬ד ממלה א ח ר ת ש א ם היה מ כ ר ך אותו‬
‫נלש!ן ה ק ד ש היה אישר י ב ר כ ך היפני שבך התנהג ל ב ר ך כלשין הקדש כלשון‬
‫נ ד כ ה א ך להיות שבלשון מצרי היה מורגל אצלם לברך כלשון חנינה על כ ן‬
‫י‪ .‬ע ת ק כ פ ׳ מה שאמר הוא כלש!נ! ו כ כ ן כ צ כינת דייל כא!מרס א כ ל הקיבה‬
‫ד כ ר ע ם ישראל כלש ן חיים שלו ר״ל שלא יאות צ ר כ ד כלש!ן התייהד ל! ר ק צה'‬
‫לבדו שאין לו ה ת י ח כ י ת ע ם ש!ם נ ב ר א חלילה והדבור אשר נכנה לי היא ע ל‬
‫הציור השכצ• שהוא לשון ח ״ ס ש צ ו המיוחד לו ית'כ< מה שנאמר כ! שפתח‬
‫ו א מ ר א נ כ י היאלהיך איננו הלשין שדבר הוא ל מ ש מ ע ששינה מהנהיג ל! שהוא‬
‫הציור השכצ׳ כי צא שינה חלילה ר ק היא כלש׳; יחנך שהוא מ!עתק אל הבונה‬
‫ו ה ו מ ה שראיתי‬
‫עדהיוינכוןקצתלהבניכונייולבוה‬
‫בדיחקכילכלהפיינרא'‬
‫‪9‬צזל ס ? שאחשירום כ ת ב כ ן בפיישינהגי כמנהגהקיבה יצא כמנהג ב"! ו מ ה‬
‫ה ׳ ה שחוק צכצעמן כאמיר שיכ מצאתי מיזצעצכאנכיה'אלייך כפי יחדו אשר‬
‫גתכאיכו ל ע ד א מ ת המיהזה ויל א ר נ מאי אנכי לשין מצרי הוא משצ צתצך כיו‬
‫ו כ ! צ י ע ד אומרו הריצי משיח עמהן כישו; מצרי אנכי אנוך ע ד פ א ן ולפי ז ה‬
‫נ פ ל ט ע י ת כ מ ד ר ש היה שהיינו כו ששמ! כמקים מ ל ת א מ ך מלת יחנך‬
‫וכינת ה מ ד ר ש מ ב ו א ר ת שנ!הג שבעולם שהאיש מ ד ב ר ב ל ש ן אשתו א ב ל‬
‫השם •תברך שיש לו כ ח לדבר כלשון ח ש ת ן שהוא לש ן ח ״ ס של! שהילל שתי‬
‫לה נ ת ה א לכדו יש צ׳ כ ח ל י ד שהוא א מ ר א נ כ י ! ה ו א לש!ן הקדש ולשין מצרי‬
‫כ< כלשון מצרי א נ י ן ר״לאנכ׳!היה יכיל צומר אני ה' אצדיך ואמר אנכי כ ד י‬
‫לכלול גס ל ש ן מצרי שהוא היה הלשין שהיו מדברים א! ישראל ובכן תהיה‬
‫ה ר א י ה יותר לשנעשהאחשורוש שחוק בעולם שאפילו השם י ת ב ר ך שאינו‬
‫משנה לשונו כ ח ד לשון כוצצצצשי; ישראל שהוא לש!ן מצרי שהיו ישראל אצל!‬
‫ותיבמדרגתהאשה אצל ה כ ע ל כ נ ו ד ע ש ה ו י י ת ' ה מ ש פ י ע ב ה ס ו מ ה יוכן ה מ ר ר '‬
‫כל! ע ל נכין עם ה י י ת שמה שפירשנו בו צפ׳ הנהתא המצויה אצלנו כ מ ד ר ש הוא‬
‫נ כ ו ן גס כ ן ומשכים אצ הדרוש האמת׳ אשר וכרנו ואצו ואלו ד ב ר י אצים ח ״ ס‬
‫א ח ר ה ד ב ר ׳ י ה א ל ה כ ש י ן חמתהמלןאחשירוש ו כ ר אתושת׳ ואת אשר עשת' א ח ר‬
‫ו א ת אשר נגור עליה ירצה א ח ר שעשה ה מ ל ן ע צ ת ממ!כן והיא ישרה בעיניו ה ד נ ר י פ‬
‫ובר א ת ו ש ת י ו א ת א ש ר עשתה בחייה שהיתה משתמשת כנשים העכריוישיעשו‬
‫**לאכהכשכתערןמותוכןמהשנגורעל׳ה‬
‫שיביא!הכשבת ערומה לפי ד ע ת‬
‫‪ w‬א‬
‫‪1‬‬
‫ך‪6‬‬
‫יול‬
‫אסתר‬
‫ליל שאיי' שבשבת הביאוה יהיא באלי‬
‫א י ו ר י ו א ן יינרק ‪c » » yern‬‬
‫א‪:‬מה י ו ד ? כנגד מרה ה נ ? והו מהשיה לדעתריזל חך כבי ה פ נ ט בא לנתי כ‬
‫יי"‬
‫״‬
‫‪6‬‬
‫צהשיב צקישיאאחמחיקה אצל׳ יה׳אנאההנמשךאחר‬
‫והנאימ«‪rt‬‬
‫רגוז‬
‫המלך משרתיו •כקשי לח לן נערותכתיליתנ׳ איך נת‪ !:‬נערי־ עצ? צמצ‪-‬יצ־י‬
‫שישאל מלה ענה שהוא שלא כ ד י ן ההיכר בהחלט אשר על כ; י ן י י ר ר ל כ ׳‬
‫יוה שנאמ שיכר אמישת׳ואתאשרעשתלואתאשרנצירעליהרילשינריגית‬
‫בכה לה‪ •:‬נ ״ ‪ ! .‬משרתי! עיש׳ רציני יאתייעשיה כחלשגארניגלצעשימ הין‬
‫ר‬
‫ייאמר המלך!!כר ג״כ מה שנגור עליה ר צמה שאמר מפיה; בניית׳ שמלשיתה‬
‫•מןהחלךלרעימל ה ט ב ה ממנה והיה מצטער איך ימציא א ק נ א ת לקיים‬
‫הגירה ה! תת ש אמר ממ‪:‬כן!א! השיביה! נעריו יהמו! ‪ 15‬כשראיהייצשעד על‬
‫י‬
‫' *‬
‫!‬
‫‪ 2‬י ג‬
‫וה שהדרך הנהן בוההיא שיבקשו צחצך נערות כתיצי'!ה!א מאמר נצצ׳וכיא'‬
‫הדרך המביא צול ואמר ש!ה יגיע לי כשלמות כשיכקד כקיר•־ כגל מדינת‬
‫ו פקר‬
‫מלש!מי!יק‪:‬צ< את כל נערה כמילה טובת מראה ‪! fcfi'e‬׳כקד המצן כקידיה‬
‫ככל מריניימצכימ׳ יריכדי ש‪ 1:‬השמ!ל!'מכאנה לפני המלך א יא!? רק השיהק'‬
‫המלך נ ק י ד י ס נ כ ל ה ח ד י נ ת ז ל ס יקבצו אתכלהצערו״ט בימ״ראה הנ־ינמת‬
‫והצערח‬
‫בכל ה־ילש מ!ככן הצעדה אשר מיטב נע׳‪:‬׳ המלך ממליך מאמ!שמי!הפר‬
‫ה נ ת י נ ש נ נ ש ר הדבר כעיני המצןויעש כ; והנה אמת לא נתקררה דעתי גה‬
‫כפי היה להשיב אל הקישיא כ׳ לא ימה; שהמלך היה מצטער איך ימקי׳ש‬
‫דכר ממיכןכלת• פשה כ׳ איךיצוייר שיחהר! נשיילילך יעיד קשה אצלי השפל‬
‫שבא בדברי נערי! שאמר! יבקשו למלך כער!מכמיל!מ!אאכ אמר ויקבצו אמ‬
‫כ ל ‪ :‬ע י ה !אש היה כלל ופרט כמו שכמ־מי הילל ככלל ויאמרו נערי המלך‬
‫משרתיו יבקשו ליוצןצערה במילה כויאך כא;מ'‪:‬ערית‪:‬רשש!'כוט״מהדבר‬
‫»י"<ו<נל'כ"‪1‬אופ;המצאתהנערהכבקשתנערו'רב!מאשרעל כ;הנש; אצל׳ היא שלילך‬
‫היה מצטער על מה שנגור על ושמי להורגה על אשר צא עשמל את מ א י ל‬
‫׳המלך כ׳ אס היה על חטא אחר לא היה מצטער ‪1‬יא;א‪-‬מאשר עשתה ואת‬
‫א ש ר ‪ :‬מ ר עליה ורצה כוהכאלו היה מגלה שלא ימצא ע!ד אשל חשיבה שמרנ‬
‫לליי־אשת! כ׳ כאשר ישמע כחלשות שלמלך ה רצ את אשתי כ ע מ ר שלא‬
‫ע ש ת ? מאמרו לא תרצנה ש!ה אשל לליימכאיתל השנה!א‪-‬מחזכר אמ‬
‫!שמי היינו ו שירה כדכ!'כאמ!'עד ושור את אשר עשה ל י עמלק שנאה הקבל?‬
‫האחמיתשהיא!כירה כדכיר ועל כן צצשייינו לקייתברשת עמצק!‪-‬ן' !בלי‪.‬ת‬
‫המצךא!מ'הדכריסהאלה כפני נעריו והימי מכר כדבייאאאשר עשתה! שתי‬
‫שהיא סר!כ ייאמרו ואשר נגור עליה על והשתהרנה ה מ צ ט ע י צ ע ל נ ח ל נ א ד‬
‫שה!ציד מול שלא יהיה אפשר לאציאאשה כתאותלבו וחפצו ששל; תנרחנה‬
‫‪1‬צא תרצנה להזדווג לו וכאשר שמע! והנערי! השיכו לו ד ב ר ואמרו לו שיצפה‬
‫•תחכולהטבהבזהלהגיעאל המשיק והוא שיכקשו ראשונה כלהמק!מו' שיה׳!‬
‫שסנעהתכמולותויכתכוהנשיסעלשפרולא יקבצו א ת ס מ י ר כ י אס יפקד‬
‫כקידיס‬
‫רסן‬
‫אסתר‬
‫פקיריפ לקבץ איתס כהתחלה לא ימצאו אתם ותכרחנה מהמכקש א ת ן‬
‫אןבש׳בקשו אותן כחקירה הראויה להעשויכקוד גלול ובחשאי א! לא מתעל'‬
‫‪ " ! 5‬ליחתי‪-‬יה; מהתנקשיס אותם ככל מקוש שהן ואחר הנקש'הרא‪.‬׳ה וכתוב‬
‫כ כ פ ר למוברתא! יפקד המלן פקיליס ו׳קבצ! א ת נ ל נ ע ל ה כתלה המבוקש!'‬
‫ככר ו א ו ע ל ב ו ח ן ה נ ע ר ה א ש ר ת י ט כ כעינ׳החלך ת מ ל ן תחת וכת׳ ותצא‬
‫כינתהמלן•לפיעל ב י ה ה י ו כ ו ולהיות העצההיאת טובה ונכונה גור ה כ ת ב‬
‫ואתר!יטב הדבר כעיני המלך שנתקירה לעתו בוהויעש כן כ י ר א ה שהיה‬
‫נאיתלילעכיתיעצתנעריו כ• אש היה י ב ק ש א תן ניצוק על ׳דיהכקודים לא‬
‫היתה כונתו נעשית כמדובר כמדרש חיש יהודי היה בשיש; הכירה איש מלחי פ ר ע ה ג‬
‫שהיה י ל ל כ ׳ פק ל כלור! במשה בלילו לכתיב כיה ובאיש משה עמ מ א‬
‫ד‬
‫״‬
‫ה‬
‫א״ש ׳ר״יו•‬
‫משה עחד כפרץ דכתי ויאמר להשמידה לול׳ משה כחייו ייף ל י לכי כן לכתי'‬
‫יירש טוב לעמו!דונו שליה לכל ורע! מה משה למי ת ר ה לישראל שנאמ' ו א ה‬
‫למדתי אתנה חקיה ומשפטיה אף מרדכי כן ד נ ת י ' ד ב ר י שליה ואמתיכתיב‬
‫ח־יתק‪:‬ה!•‪ I‬ת ״ כ ד עכיל הןאחת כפי מה סבידרנוכמה שקדם נתחלקה‬
‫פעילה חהכעולית‬
‫מגלהואתבדימלקיסככיחליקהדיסבןתהדזצאתככל‬
‫וכרמו! לרול במשנה בפלקס;! למגלהוכגמ' דתנן מהיכן קירח אלפ את‬
‫המגלה ויצא בה ובו' כייופביאלנ! ועל המקים הוה נלכאל באר היטב ה כ נ ה‬
‫הפועלתכנה הוה שלוח מאת! ית' שהיהאחשולוש כמ! שהוכחנו שהיה באי‪-‬׳ת‬
‫כיעל הצה ונתבאר בכל מה שקד" תקפו וגב־לתי ושהיה כ!על הדכריינהכבי!‬
‫המעיכה שיהיה הרצין משניה עש המערכה כאמור עתה התחיל ניתב‬
‫המגלה לבאר ההכה התכלית יתעה שהיה מרדכי עצמו ה כ ת כ א ת ה כ ׳‬
‫למה שראה התיעלת החניע לאימה הנבחרת ל ח י י ת הבאיכ בהודעת‬
‫התיעלתאשד הגיע אל הדיר הה!א מצדו וזכות! מצר היית! עושק בתורה‬
‫וכעביית! ית רצה לביתנו עה היית שחצר עניתניתז לא היה כותכ׳ מס לא‬
‫היהמשערהנוק המגיע מהעדר כתיבת ה א ״ ת כזה וכל שכן שבלרכרמ‬
‫אשל כתב היו נאמויס מצל התעיררית אלה׳ כ ד ע ת ייזל שנאמרה ברוח ‪-‬‬
‫הק־שוווח הקדש אומית והוא כותב קשט אחלי אמת ובכן התחיל לכאל‬
‫קיושת מ י י כ ׳ להידיע!לה!דע שכעבור קדושתו!שליחות! נצול ה ד ו כלו‬
‫בעבורי!!א איש יהודי היה כ<'והנה!לכמא'שהתחלנולמה שואו שנכת' יחכו‬
‫ונל פרשתפרט׳ מעשי! להורות על הסנההחנלית׳' כיס ה!ה הפליגו כשבח!‬
‫וסמנ!הונפסקהראשיןהזהבחירששהתחלכו‪1‬הג‪7‬ל ‪1‬‬
‫ה‬
‫ד ע‬
‫‪j‬‬
‫‪,‬ן_‪,‬‬
‫״‬
‫‪ r‬ר‬
‫‪0‬‬
‫שהיהקצתכתאיןפהלאומיםיאמישנמצא! כו גיחסרומ' לפיס ריהטאהשתיל!‬
‫לתקגסירצו ליחשהחסרוניתאשר ירא! לכניש‬
‫‪'•*"•"'•t‬‬
‫כ‬
‫'‬
‫ה‬
‫ס‬
‫^‬
‫ה ‪5‬‬
‫‪"1‬‬
‫ש ה‬
‫''‬
‫י ‪ :‬ס‬
‫עצמה ש לשה שלחיות נ י צאית נו החסיון הראשון שהיה אקים לחשוד בו הוא‬
‫פהיהניאההייתז גאה מאד כמה סכל היהודים וכל השרים וכל העמיס‬
‫גישתת״ה להמןנמציתהמלך והיא לא היה כ<רעוחשתח!'לו הנה!ה ׳!רה על‬
‫פו‬
‫כ‬
‫‪a‬‬
‫ך‪0‬‬
‫גאותג‬
‫־ ‪1‬‬
‫(‬
‫‪ £‬ו‪.‬ח‪.‬מל‬
‫‪0‬‬
‫'''"יי *‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫'({(‪nni‬‬
‫‪,‬‬
‫אסתר‬
‫ג א י ת פ ל כן לה דיעיושה־ה להכך םאדרביהיהעי• מאד!לא היה ע ש ה מ‬
‫מצדגאיה חליצה רק ליכד ‪ 6‬י ש י ר ‪ l-j‬י ‪ -‬ע ח י י צ עצ כ; אמר• שביה ש־יר!‬
‫ה ב י ; י כה בשש י • ש שייר •שה‪ —:-‬שהיה ש י צ י ד די ביישה י ד ד! ש‪:‬איר‬
‫והאיש י׳שה ענו ייאד נ• הל י שה ר! עצ ע‪:‬ימ‪:‬ימ שהיא לידה שצי־ה ששש״ץ‬
‫לגא המאית היא צעע־ה ה ח ה י י ן ה ש ‪ :‬י ה ‪ :‬י י ה גש ש ו י ‪ • ; ,‬׳ ‪ • :‬״ כ • ה א‬
‫שה׳ה י׳ככ; אתכצ׳שרחצשהליןהרשעחשבצהשלידלהד ג ולאבד חת כצ‬
‫היהידיש בעב ר! !אש היה משמחה צ׳ לא היה י ש ב ; לבל ׳שיגיעל ק אדר!‬
‫מה מ שה עייר כפרץ שנאמ ויאמר צה שמידה צ!לי י ש ‪ :‬ש י ק מרדכי ע ל ד‬
‫ב כ ר ן ש ‪ :‬ח דיוש שיב צעדי י ו צח <חש!ב הדיאה כששי הכמ כ י ‪ :‬שמרדכי נא‬
‫היה מחשיב הנוקהייגיעלאי״ה כדי שיעשה ונינ׳ לנשיא נש ג־" מ •גא ש‬
‫םאדרכה כצ •שע! יכל חכצ• היה ל ע מ ד ב כ ר ן על עמי ש‪ ;:‬נודה בלה שהיעד‬
‫עציו שהיה דירש שיכ לעמו תמיד כמ! שנתגלה בכיף העני; כ׳ כצ יה שעשה‬
‫עשה לש; שמיה ולקדושת ׳שתי ׳תיהחשחן הג שהיה נראה ב! היאה׳ מ בלמי‬
‫שיקר על הלמ!ד שהיה כ כ ל י ! ‪ :‬וייס ממהלך לכני חצר כימהנשיש כ! ז ק‬
‫נאמר ומרדכי י!שב כשער המלך שנראה ל כ י ‪ :‬דיששאהימדר‪ •:‬כיה כדרך‬
‫ה בשלנים יושבי קרנימעל כן אמרו מה משה למד מ!רה לישראל שנתלו ר א ה‬
‫למדמיאמכשחקיס !משישים כ!'אן׳ מרדכי כ; כוייכינתס ביה שאדרבה‬
‫א י כ ; א מהמבוא ש כ ז כ ת ה י ת ׳ ע י כ ק כ מ ו ה צ צ י ל ! ! ע ‪ :‬ה י י מ י י מ ה ל ך כחצר‬
‫כימהנשיש גש םהידהעיק וההמביודממנחה! בהצשרן‪ ,‬אליו נ‪!1‬ב כ נמו‬
‫ומבלימ• לעכודמהש׳ לעמיד על מ ש מ ר מ ה צ ל מ ה א י מ ה מ ש ל ד כ ר ר ע כ ״ ד ע‬
‫כ ! ‪ -‬־ מ ה מ ; ה ר ע ל ה ש כ י מ מ א נ ו ש ‪ 1‬כ ר ס וכזילמהתדרשהיהרמוריצהגישלסיימ‬
‫הצל! ככירוש הכהיק עצי• ל ה י ו ת לנ! כ׳ הכמייעצ‪ -‬כא לגל מל‪ :‬שהדברים‬
‫שה ונראים ל כ י ש‬
‫ן!‬
‫נ‬
‫)‬
‫‪,‬א‬
‫י‬
‫ח ה ח ן כ ! ה י ‪ 1‬ש צ מ י ו מ כ א ת מ י ‪ 1‬ה ‪ :‬מ ב א ר כמה שא־רו דייל‬
‫וול כן ׳איי שהאייעינ׳הה של ׳שיאל ב מ י ה כ; שמעי ששמע הימכלמ! כ;‬
‫»ק»ו<'עיני< קיש שהקיש על דלמי רחמים הרי שביארו הנידכריה עצמה אשר ביארנו אלא‬
‫סל ׳שיאל‬
‫שכהי!מם אלה מאריס נאמרים כוהתחיצומן הגדול כי המעלה היותרגד!לה‬
‫שנמצאה כ! היא שהאיר עיניהם של ישראל כ ת ר ה עש היית שהיה נראה‬
‫ככשלן ׳!שכ כשער המלך!ה וא הדכיהאחרק שנושר כמדרש הראשין מה סשה‬
‫למד תרילישראל!כויכן שמעי כנגד הדבר השני שאמרו מה משה עמד בברז‬
‫וכויאתר ששמעה'תכלת׳הכךמה שהיהנראהמ שהיה מהכן לשל ישיא‪.‬‬
‫בן קיש שהקיש על דלתי רחמים ווה היה כעניתנית! ששיא הדכר הראש;;‬
‫שוכרנו שהיה שק!צ כדור! כמשה כדור! שנאמר כו!האיש משה ע מ מאד כי‬
‫המבקש רחמייהא מצד הכנעה וענוה צא!ה נירישלס הרי שרצי רול שהככוק‬
‫הוה הראשון כא לרמת על כל תארי שלחיות׳! )שלא היה כ! משרון כצל ממה‬
‫שיחשדהו ש מעבבונה מהסול לה!ר<תעלהסכה התכליתית כנה היה והוא‬
‫לקיים הת‪,‬וה ועבייתהשז כמו שוכר נו יהמ ליעי‪ '/‬נ?׳ העשש תגלה ׳תר&ש‬
‫ק‪-‬לא‪»,‬‬
‫אסתר‬
‫רסן‬
‫»עלת‪1‬זר‪1‬ממית!ככלהפה‪1‬יןס האל? ראשונה נפסיק היאש!ן כמי‪ • :‬א מ ר‬
‫איש •הזד׳הי? כש‪1‬ש|הבירה!שמו מרדכי וכוישהיצלמרדני ממושב׳ •רישליס‬
‫אשר הגלה עם המלט אשר הגלה נבוכדנצר ושיהיה אומן את ה י ב ט יב• ״ ך‬
‫נ א •יד! כפסוק הראשון מרה ככני עצייה איש יהודי היה וכייושמו מרדכי וכוי‬
‫יספירא׳ ק גלית! כפסיקהשנירצה לכאר רושש מעלתו ושלמות! כי ואסונה‬
‫קודיעלמ שהיה א׳ש מיותר הנרמ! כשפ איש כמשכנ! השצמיכהנקואיינשש‬
‫איש ושהיה לי הו׳הושלמותאשר על ‪ p‬נקרא איש יהודי שהיה פלס ניהדית‬
‫שהיו נקראים כני ישראל •הד־פ על שש שהגלה עפ הגלה אשר הגלתה עס‬
‫•פניה מלךיהודה ולא מפני שהיה משכט יהודה כ׳ הוא היה משיט כטמין‬
‫אמנם נ ק י א •הול• לעי שהגלה מייושלס עס הגולה אשר הגלתה עש ׳כניה‬
‫מלך •ה דה ועל פן נקרא •הורי על מלך יהירה שהיה אז ואפשר שה ה משכט‬
‫•הודה ועל פן נקרי •היד• ואוחיאיש •מ׳ניהוא תאר שלמותו שהיה נוטה תמיד‬
‫לצד ימין שהוא מ ת אלהשלחותשההעדר והסנדק ׳שינה תמיד תל השמאל‬
‫כפללההצלחותהזתניותהניפליתתחתההפסי שנאתי אורך ׳מיס בימינה‬
‫נשמאלה עופי־!כב‪1‬י •מיובא! א׳ש ימיני ימהו למלאכי ה ש י ת םניט׳ס תמיד‬
‫לצד ימין ובוסניס תמיד הטיב כמה שהוא ט בועל נ ן כני י יל הבת המלמית‬
‫הניגיר׳אצסשראד׳נוינאיצמצחדתקשיגור׳אסישראדשחאצא ותה ש;אמר‬
‫בפש־קהשנ׳ משרהגלה י• ר ש ש עס הגלה אשר הגלתה היא מאד אתר אישיר הגיית‬
‫שיורהעלשליותיוהאשעכה״משהורקמכל׳אל כלי טעית לא נמר !׳היה‬
‫»ק‪1‬שר הפסיק הזהעשהק דם ׳כאלו אתר שהיהשלס!איש ימיני והראיה על‬
‫זטאשלהגלהמיוושלסונהיומ׳ גול? ממק פ אל מק ם עייל טעמ! כן והראיה ויהי אםן‬
‫עיל על והשהיהאומןאתהדהיועס הייומשנית!שהימיכמווג< כ מ לולו אח׳‬
‫אביו וה׳תההנעיהיפמ ת א י וטובת מיחס והיה סכק כיד! לקסמה ל׳ לאשט‬
‫פלא היה נמצא חותהמלקחתה שאי; לה אכ ואס ועב! לקחה ל! לבת!היתה‬
‫בתלה!לא נגע אליה ולא היה ׳צי! ״ מ ג ב י עליו לבא עליה וה י!יה על הפלג'‬
‫מסידות!ושלמות׳ ואשי אשי סיכר שלמות! המחיל הכתיב ל ס פ י שלייימה ייח׳‬
‫!נניעמה בכיש־מיהמגנליתה על אשר נתיצמה חל המלך אשי לח פ י ת‬
‫במיומה •שראלימודא שנה אמר איפ; אונסה כ ע ת שנלקחה שלא היה לה‬
‫מקיס למס ולהחליש מגורת המלך ובוא אויויהיבה שחעדכר המלך!דמו ירצה‬
‫נהיית שיי ש נה נשמע ר ב ו המלך ודת! לבקש כל צי!וה בתולה שתמצא ולא‬
‫ה׳ויודעיסלא׳זה מבלימ היה וה ורוכס היו חופכיישהיתה בונת! ותכליתו‬
‫לדעתכייה ה; לשדוין מ ד כ י עריה שתהיינה כמ!ל!מעד שמה׳ינה לאיש‬
‫ושיויע אחינ מ• היא הכת לה א ש י תמצא בעלה !״סרו אותה ולוה הין‬
‫מתביישיתלהעלים עצמן ויהיו כלס ייתיצות להכתכ בפנקס המלך ואחר‬
‫הבקשה והחפ!ש קבצו אומן ו נ ו ה ה א פ ן לא היה ייקיס לב מלט הצצועיתיק‬
‫ומר!)‪;&:‬׳‪0‬למ»צאוצולזימלקסנןנון?תששןזאוי?» נ ה ש מ ע ל נ ר המלך‬
‫אסתר‬
‫זיתי ׳בהקבן‪:‬עדיתרביתני״יר כ ה י י מ ‪ :‬צ ‪ :‬ה היילך כעי‪-‬ה ש ־ ‪ : :‬ז ״ ״ ג‬
‫‪4‬‬
‫ל ב ו ! ודת לחפש כל הכעי• ל ‪ :‬מ ל מ י ‪ :‬ב מ ב י כ ג ; י א נ נ ־ ה ג י כ ק כ ו ה ה ד י ך‬
‫מ;המתבי'‪-‬ה ‪:‬לקתה א ‪ - :‬י ש ־׳‪-:‬י ־‪.‬מלל יזיל נייד ל‪-‬כ; לא לי־‪.‬ד ל י ש‬
‫מכרש״מ־גצ־־ה‬
‫ז א י מ ק ת ה ל מ כ י ה ה א נ ו ל ל ת א ‪ :‬ל ה ‪:‬לקתל ? ג נ ־ א ש‬
‫‪1‬‬
‫‪ f-1,‬ת י ־ ‪ :‬ה • ו ״ ע ‪ :‬׳ ׳ ‪ :‬לל״משראשינלנש״עדברה״לך־דמ־ * ח נ י ך ‪ " :‬כי‬
‫עלנןימריכהקבץכמיהנמהי‬
‫ל מ ד ‪ -‬־ ‪ : : .‬׳ ‪::‬־דכי•;‪:•••:‬׳; ייתתלנס‬
‫ו ־ ‪ r‬ד י ך ק ‪ : :‬ן •תת־ השר ה כ ר ל כ מ כ ל י ך ‪ :‬ל ק ר ‪ :‬יכל ב ל ל ‪ :‬מ ל ‪ :‬׳ ־ ‪ : .‬־ ל ך‬
‫וצח היה בד בידל לה״לט נ כ ר לני הנתיב הכליזתה ככל פרטי רוע‪:••:‬‬
‫לה י ־‪.‬ב• י ללילהואמללוהיגיתומ־טכלנערלכיכ״‪-‬יוימשאאה־כ •ר*‬
‫ו י י ט ב הננרה כיני ני הצי ‪ z‬מרלנשיהשוי' ה ‪ :‬נה ב כ נ ר היל ל»לי לל כי‬
‫ע ‪ :‬ל ׳ ־‪ : .‬י י ר י ל י ז ל י ה י י ־ ל י ל ל ״ נ י ‪ :‬ל ‪ :‬ל ־ ־ ‪ :‬ד ל ש כ ח ת ׳ •תהילה ‪ : :‬א ז‬
‫י ז ‪ :‬ד עליה גא •־יד משכה כל זמן היתה ל נ ד ! ו כ ק להר כלתי השק־ל כלל‬
‫אתתיורק׳ אמילנימיהלתמ להילת הבע הנערות מל •הלא ע ש ״ ל לש!«‬
‫נע־ה יי‪:‬־ ־ ־ ‪ :‬ע י •־‪":,‬׳ ' ! ״ ‪ : : :‬ר נ ‪ : :‬־ ‪ :‬ה לילל •יכל ה א־ ל ‪ :‬ע ־ ת ' ט כ ב י ת‬
‫גידה ‪::‬שיה אשר לא ליתהש כ תלתכעי‪:‬ייי־ו‪-‬ל ׳ ‪ :‬פ ד הכ״‪ .‬ה ‪ :‬ע ‪ :‬כל יה צא‬
‫הגידה אשתלאתע־יהיאתמולדתה כ׳ כאלי אמר העי‪ :‬כל י ל שנשאל ח ש ד‬
‫ל ‪ :‬י ‪ -‬ג • ‪ :‬י י י ת נ ש י ה • י ‪ :‬־‪.‬׳•׳א ה י ‪ :‬ת ק־ תמיד ישאל לל המכיל ל י ע ל ה‬
‫ו ״ י ל ־ י י ־ ע כ ו לתהגידההיאעיוהימילדייהנ׳ י»־דכ< צ ה ע‪.‬יה י ש ־ גא‬
‫תגילילגה ס כ ת ״ ר ד כ ׳ כתל הציל עליה אשר לא תניד אנשר שלימה שלא‬
‫יכי״אתשי<שבביא ע ל י ה ל ה י ״ ב י ו ד ע צ ד ת נ י כ ו ל ה י י י נ ל י ׳ ש ת ה י י ‪ .‬דל‬
‫תעכיר אך כתת שלאידעשליא ישו׳יול־תאיאשםישינייןיק להנאת! •‪•:‬ל‬
‫ה ת ק ב ל • תל א‪ :‬שלשי׳ ‪ : :‬כא‪:‬יש‪!:‬ילי ל ע ‪ :‬ש ד ת ל ע ‪ .‬־ ־ ‪ .‬ל כ ־ ־ ‪ .‬״ ל כ ל‬
‫המיג‪ :‬ר •אל מהרג ׳מלגה בדכר שר ?ה ‪ • :‬י ד ‪ :‬׳ ‪ .‬ר מ הין־ש ש ע מ ד ׳ ; יש‬
‫להנצל על •דה יכ< ולפי רעת• •ש ע ד ‪ u‬עם נניין לה׳ הששנו ליה שגלל עליה‬
‫מדרכי שלא מגיד והיא כלי שיהיה ל! מקים ללעמאמשלמל ואיל יעשה נ ל‬
‫כ י א ה ה י ת ל מ ג ד מ א ת מ לדתה ואת ע ״ ל יהי׳ י ד ע י ‪ :‬לכל ש״־־נ• ־•ל‬
‫בןדודהוקמש להמאד כשהיור איה 'ית* ה י י ‪ : :‬״ ד י ‪ :‬נ־לדה ל־כר לשנת‬
‫ע ל ד ב י א פ ת ר א ך ע מ ל ב מ ל ש ל א י ר ג י מ ל י ל ה ה ו לדכר״ם לנ‪ ••:‬ילא הי;‬
‫נשמריפממנו ובקהיהישיל לגלית חינה בבל הדברים הנאמרים באמי‪/‬ג!‬
‫כל שרי המלשותהיומקנא׳ש הה מ י ה ירא שמא ית־עצז להמיתה איכדימל‬
‫ל ו ‪ :‬ועל כן ה י ‪ :‬מתהלך מ י ״ ־ לפכ׳ ח ‪ %‬בית הנשים ל ד ע מ אמ של י ה דיל‬
‫•עשה בה והביאני ל ת למה שיאית• כי ככלמק ם שנאמר שיירדעי יתללך‬
‫לפ‪:‬יח‪:‬רבימה‪:‬תיה הכר הנתיב הי׳ ך לי שאין מקמר י־י‪-‬־י•‪ .‬יי ל־ תל ועתי‬
‫)הטעם כזללואמהשוכרמ נ• ללילשלאהימהמגימ מיללמה ועיי־ על כן‬
‫היה מקים ל ש ל ע מרדכי את שלומה ו!א לא הגידה אשמר א מ ע ת ה ןא‪-‬ת‬
‫יום‬
‫מולרתהוגומרושמיןליהוכנליוסויוםמלרכימתהלןונזיוהאכאל! אאר כי‬
‫ל‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫רסח‬
‫אסתר‬
‫לידית‪-‬שיא הגידה אסתר יאת עיוה יאתמילדתה כאשר ציה עליה מ ר ד ם‬
‫על כן היה מרדני מי‪/‬הלן ככל יום!״‪ 0,‬לפני חצר כיתהנםיס ל רעת אתשליש‬
‫אשתרוחה יעשה כה נילהי‪-‬יתז כלי‪/‬י ניכרלקרוכלוהיהיודעזשזמע כל מה‬
‫שהיו א מריס עליה יהיה מגלה אתאונה כאמיר וכ; נאחילהלן ובהקכץ כתלי'‬
‫שנ׳תזמרדנייזשב כשער המלך יקמין ליה אין אשתו מגדת מולדתה ואח‬
‫עמה וגוי עלהכינה הנוי ואחראשר ככר הכחיכ זה שבלכאר םלחזתה על י נ ה ג ע‬
‫ה ד ר ן שוכרנ! כמה שככר א!‪:‬סה ככל כרסי מעשיה כאמויעצ כ; אמ כ ה ד ר ן‬
‫הנהיג ככל הכחולות והנעריתהיא שכהגיעתיר נערה ונערה לכא אל החלך‬
‫אששור׳שמקן הייתלה כ ד ת הנשים וגוי כי כזה הנערה היתה כאה מעצמה‬
‫אל המלך כרצ נה ה גמור כשמחה וכטוב צככ ווא ובוההנערה כאה אל המלן ובזח‬
‫והכיא ראיה צוה כאומרו אתכצ אשר תאמר ׳נתן צה לכא עמה מניתהנשיש‬
‫וגוי ירי ה ר א ה שכצ נערה כ ה ג י ע ה ת ר סלה צכא אל המלך היתה כאה כרצין‬
‫ש כ ה!א שהיאהיתהשיאלתהתנשיטיןהצריכ׳ןלה להתקשט כהס ויא כצ‬
‫אשר תאמר •נתן לה צכא עמה מכיתהנשיס ע ד כ ׳ ת המלך וכ‪:‬ן כערכ היא כערכ היא‬
‫כאה מאליה כרצינה ה ג מ ד כלתי א;נס כלל ‪1‬נכקר היא שכה וכי' אמנם‬
‫כהגיעתיראשתרכתאכית• צומי צנאאצהמצך הנה היא ל^‬
‫נ‬
‫?‬
‫‪? ! :‬‬
‫ר‬
‫כ‬
‫ד‬
‫‪1‬נייגי<‬
‫כבלשאוהנעריתשנאמר כהן א ת כצ אשר תאמר ׳נתן לה רק מה שיאמ' הג׳‬
‫קריש המלך כאניסה כרכר היתה משכמת ושיתקת ולא שתשאצ היא דכר‬
‫וכנגד מה שנאמר כאחרות את כל אשר תאמר •נתן לה וגוי וכזה הנעריכאה‬
‫ברצונה כמו שזכרנו יאחר כאסתר!תלקח אסתר אל כית מלכותו זגימידה״נו זתלקח‬
‫ע ל נ ר ח ה נמו שתרה מלת!תלקה כ! וככרהכתיכשעםהיותשה<ת'ה)לכתייאהנ‬
‫על כדאה ולא היתה שואלתתכש־טין כשאר הנערית כחמלת השי' על עחו‬
‫וצא; מרעית׳ שראת'השגחתי שתהיה היא אמצעי שלם להצלתם המלך אהכ'‬
‫ונשאה חן ׳אסר לפניו וגומר והכה כאהכה אחר שאהכ אזתה יותר מכצ הנשי'‬
‫זכחן והחסר אמר מכל הכת!ל‪1‬ת!הטעש כזה היא מנואר כ׳ האהכה את‬
‫התשה שהיא התכעלותכנפש האוהכ איתה הנה היא מצד היותה אשה‬
‫מיתה הצד ׳אהכ האיש אימה צהודויג לה ועל כן אמיויאהכ המלך אתאסתר‬
‫מ כיל הנשים רוצה לומר שאהכ איחה להיותה אשה ייתר מכל הנשים אשד‬
‫ראתה עינו אמנם נשאה חן וחסד לפניו שהוא כעל חצוני להיותה כתלה‬
‫! כ ; היה דרכו בכל‬
‫הכחולות אך זאת היתה כיתר שאתמבצ ה נ ת ל י ת‬
‫ועצכ;שסכתרמלכיתבראשהמצדשתיאצה‪1‬הסהאהכה כנפש ׳תירהעל‬
‫אהבת! אל כצ שחד הנשים!הייתה נושאת חן וחסד צפני! מכל ה נ ת ל י ת‬
‫ובכן החציכה כהחלט תחת ושת׳ כלומר שעם היות שלא היתה א נ צ! רק‬
‫כאסיכיתשצא היו יודעים מאיוה עם היא לרוב אהבת א תש המציבה ע ד‬
‫‪0‬שש א תה תמורתישת׳ כמי כמדרגתיאצל המלכו'!ה‪:‬א דקר יק נכון!להראימייעשדטל'‬
‫לכל העמיס אהבתי ואת שהיעל‬
‫ב‬
‫^ י‬
‫כ‬
‫ל‬
‫כ )‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ה‬
‫המלך משתה גדוללכל‬
‫שרי!‬
‫אס״ד‬
‫‪8‬רי‪ 1‬ועברי! מניד אות! נ ש ם ״שתה <*‪:‬תי ! ל ־ ״ ‪ :‬י ל ה ״ ? נידתה‬
‫יי‪!:‬׳‬
‫במדרגתמצכה שלמה מירעמלב ת ג ר ר ת ״ מ צ ‪ :‬מ ‪ : :‬ג? —‪•:‬ל ג ‪ :‬־ ג ד ‪ -‬ן‬
‫זידינז‬
‫ה ע ם ג א מ ר והנחה למדינימעשה ו•ת;‬
‫״ ‪ :‬׳ * ‪ : ,‬־ ל•׳'־ כ ׳ ‪ :‬נ י ד כ ־ ‪ .‬נ‬
‫אין אסתר עוד כ• בהקבן בתולית שפת ו י י ר ‪ . • • :‬י ‪ ,‬י י < ‪. . . . . . -‬‬
‫‪:‬‬
‫מ‬
‫־‬
‫;‬
‫״‪_..‬‬
‫' ! ־ ‪ : .‬צדע־יי־ה ־ ‪ :‬־ ־ ׳ ‪ : :‬ה י י [ כת ל ת ‪ . :‬׳ ת ת כ יה ביה כילה׳ ר ‪,...‬י‪.‬‬
‫צ ו ה י ר ש נ ה ע ל כ י ד ד כ נ ! שיבקש יי־שינהנעי כבי•‪.‬ג ת • ‪ :‬י ‪:‬‬
‫י ת׳ עצ‬
‫ק פ ד לוכיין ויוחכ ציה נקבץ א ת; והיי ר ק נ צ ן י י ת; הנק ‪ -‬ם דעני י• •שט‬
‫ונפעם היחשונה הביאו קצת י ה ; י י ת נ ב ל ר ב ; ‪ :‬״ ־ ־ ‪ .‬ייה״ב ק‪.‬־ ־‪ .‬י־־ר‬
‫שהיה י־רדני י י ‪ :‬ב ב ‪ :‬ע י ה י י ! ך י ד י ‪ .‬ת ־ ־ ‪ :‬י ח ־ ו י ע‪ :‬י ש ־ ר היה צי י ק ש‬
‫;‬
‫לדעת!‪:‬י•;־שאי;אס־‪.‬ר״ג־תיילדתה‬
‫א־עלהנלפיצהי״צה ייד־ני‬
‫כיי נחי שונינ! והיא הנניןאמנש ה כ נ ה נ צא ה• ״ • ׳ ‪ ,‬׳ ' ; ׳ ? י י צ ־ ד ה נ ה י ת‬
‫שהיהמדעלנלדלקחוה מיד מדד ני נהיה א י ; או־ה נחי ב ו נ ד הנתיב‬
‫והנק־לי‪:‬הי‪.‬יק‪:‬צישיתה‪:‬יליתצקתה״בית‬
‫־‪:‬־‪::.-‬׳׳;ג׳ ניד ה א‬
‫ש מ י י כ י אתיצהס כשעה שלקח ה י ל י ד • א שתצ׳ צי י• א!ה עם היא וה ‪f‬‬
‫א מ י צהס שגם הוא צא י ד ע כ ו ‪ :‬כצצ י ק שבית־‪ ,‬ציד! בהי תה קטנה יתמה‬
‫וצא היה צה אב ואם ו צ א נ ד ע מ צ י ו כ ת מ י ה י א א א ‪ :‬היתה מזרע יהודים או‬
‫» ו ר ע ג ״ ס ל ב ד ו ה י ד ע שהוא היה א‪:‬מ;אית‪ :‬מקשתת‪ :‬כמיפ־יגדצ י ת מ ־‬
‫בתיך כיתווכנןצא היו יניציילדעתאמתתהיכר׳היהלהיקיכ גכ צהתגצצ‬
‫אל המלך יאל ש מ י י ה כאמישלקת ה יש‪:‬ה יצא יידעה גם היא כתי• היא‬
‫וצא עמה!מולדתה וכ; נראה ממאמר ‪ I h‬שאמרו פלמ; היה מ פ נ ק א ‪ :‬היתה‬
‫•הידיתאו משאר הא‪,‬מ!ת כי וה ה נ פ ק היה אצל ‪ :‬צ ל כי מצד אתר למה שרא!‬
‫שנלקחהמביתיהזדיהיו חישביס דמםתמא היא יה!דית ומצד אחד יען אין‬
‫איש םירעמאיוה עם היא עצהסתם א‪1‬צי ק אחר דוכא!יאתר דמד־כא בריש‬
‫והיא משאר האימות ועל ק ה י ה המן מפיכקכמ! שנאמר כמדרש ע צ כ נ ק‬
‫אחר הדברים האלה דהכיראלה׳ לרול שהם דכרים ממש!!צ דכר אתר אחר‬
‫הדברים האלה גדל המלך אח שורו ש הרהורי דבר׳יהק שש ומי הרהר ר' •הנדה‬
‫אמר המן הרהר אמראסאפתריהידיתהיא קחכתייק אכיעש! ההד הלא‬
‫אח עשו ליעקב כ!' ואכ מיה היא כצ הגיס קחכים אצו לאלו עיכ הרי שהיה‬
‫המן מסופק!אין ספק שלא ה י ‪ :‬מסופק רק להייתלו פניסלכאןילכא; ננ!‬
‫ועל כן גור השתיישל׳החקס צשישיה מרדכי •ושכ כשער המלך כמתנכר‬
‫כימי'ההם כקורכתהישהיא צא תגיד את עתה ואת מולדתה כמ וחזר !אתר ה ש ת נ‬
‫כימים הי‪:‬ס ומרדכי ׳!שב כתער המלך קצן כגתןותרש שני סריסי השלךגןן*‬
‫כימה שאמר ראשונה וכהקבץ נתלית שנית‪1‬מרדכ• ׳!שכ כשער המלך !ט"‬
‫וסמיך ציה אין אסתר מגדת ׳נויהנה היא ג!רה כיללת להיר! תעל ה נינה אשר‬
‫וכמו ש‪:‬יהמק!ש למרדכי לשנת כשער המלך ולידע נ ל מה ש ר נ ד ! ש ן‬
‫אס ט!כ ואס ר ע י ע ן לא היו נשמרים סצדכילננ׳וכצ הדברים •ע; אין אסתר‬
‫מגדת‬
‫רסט‬
‫אסתר‬
‫•י גד ת י ! ל ד ת ל )את עמהולאידעוכ!ה שהיתה קריכה למרדכיכנו' אך יייז‬
‫שנאמר ע ת ? בימים ההם ומירב• •ושב כשער המלך היא גורה פרטית כאלו‬
‫אמר כימים ההם שאמרנו ש‪:‬יה מרדכי מתללך כשער המלך קצף נגתן‬
‫ומרש שני כרישי המלך מש!מרי ה כ ף ויבקשו לשלות יד כמלך אחבורוש וסער ייודע‬
‫הכתיב שנ׳יעהיכיי למרדכי ווה היה ככלי ככק לה• ת׳ מתמיד לעמיד שם‬
‫כשער המלך שנמצא או!שמע דכריהס ואס לא נשמרו מלדכרלכניו להיותם‬
‫יזושביס שהוא כלתי מכי; לשונם ולא ידעו שהיה מהסנהדרין שהיה •ודע ע'‬
‫לש ניתכמ׳ ששתנהייאבע כש; יש אומרים יכו' והס תשבו שאף אס יכין‬
‫לשונסמאיאיככתליהכילאידע! שהיללו קירכה עם המלך מצד אסתר‬
‫ואעשר םעל הסנה הואתהקדים מאמר אין אסתד מגדת וגומר יסכר הכת כ‬
‫» ת כ ף ש נ ! י ע ה י כ י ל מ י ר ב • הגידאיתילאסתר כדי שתמצא ע ו ר ח כ ד ל כ נ י‬
‫המלך כמה שהיתה משתדלת לידעהדכריס הניגעיס אליו והיא עשת'כטבע‬
‫שלמילה שהגירה הדכדכשש אומר! כד• םיתנילו גמ!ל!ו'זא !תאמר אסתר‬
‫למלך כשם מרדכי וככר הכתוב שנתבקש הדבר כחכ!ש ראו•!נמצא האמת ר נ ו ק ש‬
‫כמו שספרו למלךיתל! איתס עלעץינכתב כ פ פ י איך י ר ד כ ׳ גלה וה הסוד‬
‫!בחמלת ה' עלינו לא נתן ל! גי• ו לו או כ׳ נשמר לומן הנאית להצלת האימה‬
‫הנכחרתיהיא על ר ו ך שפירשתי אני בספר פ י ק ׳ משה על י ש נ ת עשה ינינז‬
‫כרצינך כדי שיעשה רצונך גרצונור״ל כד• שיעשה רצינךלאכמו שאתה רוצה‬
‫י ק כמו שה!א רוצה כ׳ ה!א י ד ע הומן הראוי והמקויידא!׳ לתת לאיש כדרכיו‬
‫!הראיה כ׳ נראה כאיתשאש היו שואלים למרדכי אס היה רוצי מיד תג״! לו‬
‫שהיה ב ח ר שמיד שעשה הט כ ההיא למלך ׳נתן לו גמול! וראתה השגחתו‬
‫הנפלאה שיותר טיב היה שלא תנתןל! או י ק בומןפנת; לי וה!א הזמן הנאות‬
‫בלי פפק ימה שכתב היאבעיזל על גזרתויתלו שניה'על עץ בל אחד משניהם יאינע נ' ע!ל‬
‫כויפירשת׳ אותו במגלירותבפיילסוןהראבעול עצמו על פלבלתי היות לאיש עץנלאימנ‬
‫בפרשה כ ד ף פה יבקש סס שהוא קשה ההבנה וי־תחבט! בי הקדמיניס '!ל‬
‫אחראשרנתכאריהשתיפביתוהסהפיעלת ה ק ד מ ת כ ט ב ע י ת בל פעיל?‬
‫פ ר‬
‫״‪-.‬ך‬
‫!התבל״תיתהקדמת במחשבה והאחרונה בטבע כנורענתכארינוה הכבה א ד ר‬
‫החי‪-‬יריתאשר היההיק אשר כ! נעשה הנס כמ! שזכרנו!התחיל לספר תייר ה ד נ ר י ס‬
‫הנסואיןנעשהבהמן כ׳ תחלת! הוא גדולתו ורוממות! עד שהגיע למדרגה‬
‫שעשה המלך כל אשד שאל ממנו ועל כן ציה שיכרעו לפניו!׳שתחיו ל! ומרדכי‬
‫לאיכרע!לאישתא!האשרמוהנמשכה השפלתו וישועת ישראל אמנם על‬
‫ד ר ך הפשט הנה יראה שבא נכפל כספיר גדולתהמן אשר לא יעלם כ׳ גדולל‬
‫והתנשא תישימתהכסא על כל השרים !הכריעה •ההשתחויה אלי! נראה‬
‫פכלסהסגדולהזהתנשאת!מהטעסנפפל העניןכ״ליתשזנות ללא צורך‬
‫ויולתזה •שלראות שנראה כאמת ש כ י ל מקם שנאמר‬
‫אחר הדברים‬
‫»‪1‬אצ?ה!אמקשר וש״ןלעילובמק!פ הוה נראה לכאורא שאין לגדולתהמן‬
‫סח‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫‪68‬‬
‫פייסת‬
‫אכיזד‬
‫ש״שית בללעה כצהבתכצעיצ אך חתל ד י ‪ :‬־ ־ ה הצי כ ד כ ד י ? י ־ ד י‬
‫איית• נכי; כי״ שב־אייה־לוצ ש־׳‪-‬״כןהיי! ‪ ; r‬י ־ שן קל; ב י ־ ש '‪.‬־‪.‬־‪ .‬׳‪:.‬ה‬
‫צי‪,.‬־ נהייתי היא הקש; כ ״ ‪ :‬ה י י ש ט ה נ ה ה א כיי‪ .‬י־־‪ .‬כ — י י ״ נענדה‬
‫עצי‪/‬היק בפיעל)יאה החצןיבש כ ענת• ״שר בעכ־לה לקת תכה מ ע ן‬
‫ם‪:‬ש זה ח; ביש•‪:‬׳ ! ‪ :‬ת ק י ר ה ד ע ת ב ה י — ל ב ״ י ‪ -‬י־כצ הנשי‪ :‬נת;צ‪ 1‬נ‪-‬לו‬
‫ותאתהית‬
‫ה י ח ה ק ש ן ג ־ ל א ת 'יא אתר הדבר• ה א ל ה ג ־ צ ה ־ י י ך י י נ ־ ש‬
‫יל־‪ ;•-.‬ב; ה — ‪ .‬א האגג״ג׳ זהנה ציינת• כל הרריהייעליתהאלהיתילק!‬
‫צ‪::‬׳ מינים כ׳ הגדילשהית כ״גיך אל השריה שהיה גדיל ל•כ‪::‬‬
‫ה״יש״ ת‬
‫היא כ ע ד ן אל ההא!; יהש כללית העה הנקראים עבייהחלך התה יינה בזה‬
‫המלך׳עןהגיעתיעלתמעצתו אצ השויהיאצ כציגביי המלך כ׳ כצ הנשים‬
‫׳תני‪• .‬קרלנעליהן!ג'!עלה; הכיהכתיבידךכצגשגדל‪:‬ב־גרןקי‪-‬כצ כ י י ן‬
‫ה ה ש ה ח גד ל ח שלה כ׳ כ ע י ך ״ל הה־•; ״גבר• ה־ילך ההאיתיה צח ״‪,‬קיא‬
‫ג ד ל ה כ׳ כצ שר איך שיהיה ׳קרח גדיצ כערכם !וא כלל המלך אחש׳ריש » ת‬
‫הח; וגוי!כערך מל כל שחר עבדיו חמר זינשאהי כליייר שיה׳! חיצקיה כ ב ד‬
‫גדול יתר על כלמה שתלקיס צכצ השרים !אחר שכיאר זה דרך כצל כיאר‬
‫דרךכישיתהגדולהוההתנשאיתאשר וכר!עלמה שחמל שגלל א ת י א ש ד‬
‫שחה שגדל! כערךאצ השריש כתי היה ששה אתכהא! מעל כל השחם אשר‬
‫‪ V‬ענד‪,‬‬
‫אתי כ׳ ואת תקרא גדוצה כאח אצצהשר׳ והגדיל• כאמל וביארההתנשא ת‬
‫ואחר שהוא שצוהל! שכל עכר׳ המלך יהיו כירעיס ומשתח־יפ צו והיא מ ג ה‬
‫מישלתעלהמ;עצמ!שציה לו המלך שיעשה כא!ה; שיכרע! )•שתת•) צו בינם‬
‫כי כן רצונו!שיהיה הוא השליט על וה להכריח אתכלהצהשתאז תלו ועל ק‬
‫לא אחר כי כן ציה להה היילך רק כ׳ כן ציה צו כלי־•ר שהמלך צ ה צז כל‪-‬ר‬
‫שהמלך צוה להחן שיעשה כ א ב ן שעל כל כניס יכרע! לו כל בכדי! !להיתשאש‬
‫מוהרחיש לומר מה שאמרו ‪ if‬שהיה ל! צלה כחיק׳ אשר על כ; צא השהתה ל!‬
‫מדדכיוהכניסעצמ! ואת כל עמו כשבנה בעיבר! יצית החלד בכ־שת! על‬
‫קיושישחויתיגירכיס רחמיוכהיותשהיה מהדכריס שראו•םיהרגואל י ע כ ל‬
‫הנה כפי דעתם ?ל שהוא ה ד ע ת הנכק ומוכיח כאמתיתישכ כשש השתיכ‬
‫במצת כי צוהל! אשר עליה נצשערתי וחן רכ כי צא יצדק כפי הכשש שצ‪:‬ה‬
‫המלך ל המן הפועל שהוא תלוי באחרים והיא ההשתחויה!הכריעה אלי! שהיה‬
‫ראוי שיאמר כ׳ כן ציה להם המלך א! שיאמר כפירייש כ׳ צוה ל! הילך שיכרית‬
‫אותם שיהיו כורעים וחשתחזים ל! א! שיאחר התש כ׳ כן צי‪:‬ה המלך‬
‫שהיתה גורה כתחית!כיללת הכל אך עתה נראה שהכריעה !ההש־תיה‬
‫עצמה צוהל! המלך יכן לא •תכן אך עם ה ד ע ת האמתי הזה נאמר כי מה‬
‫שצ!ההמלךלהמ;הואשיהיהלו צלם כחיק! לפניי ת מ י ד אשר על •ד• הצלם‬
‫ההואכלסיכרע!זישתחוולווזא‪1‬כלעבדיהחלךאשר כ ש ע ר ה מ ל ך כורעים‬
‫גמשי‪1‬ח‪1‬ים להלין»‪! v‬לאי היט ע*'היצל‪0‬‬
‫‪ ? rt‬לו למשי! ויש ה״ש אצל ס אחו׳יב‬
‫‪,‬‬
‫נשי‬
‫דע‬
‫•אסתר‬
‫כפ׳ דמה להשמחיימלצלם בנל מק!ס נירא! אומי ! א י ר נ י כ! צוהליהמלך‬
‫שי‪0‬אעמ!הצלש כר׳ שיכרע! ל! !להיימ שההשמחויה דבר חחו״כ יה־ומ!‬
‫׳נישא הצלה כאמיר •צדק כאמת שהמלך ציה על ההשממיה כמה סצ ה על‬
‫הדכר המחייב אימה !אכשר שמצד ההכרח הזה מלש; כ׳ כ; צוה ל! המלך‬
‫הניח! שהיה לו צלה וכויוהוא פירוש נכין כהכצ' כונמוולנאמתיינלכןהי׳ך‬
‫לזה!י!רדכ׳לאיכדע!לאישתח!הכילהי!תזה‬
‫מעכ!דת הצלמים לא יכרע‬
‫ולא ישתח ה על הדין ועל האמת!הנה הכר הכת!כ שהיו א!י׳ריס כל עבדי ויאפר)‬
‫‪?.‬מלן למרדכי מדוע אתהעובראתמציתהמלךכיכהיותמצותהמלךשישא‬
‫צלה בחיקו כד׳ שישתח ו ל! כל עבדי! הנה הי‪-‬לת׳ משתחוה לו בהמתו נישא‬
‫הנלכ לה‪ .‬י ה ח ע כ ר י מ י י נ י מ ל ״ ל ך ו ל נ ה לדעת• מרדכי היה משיכ להס‬
‫בכלעתשה׳! אומרים לו מדוע היה ע ב ר א ת מ צ י ת המלך ומשיבת! היתה כ׳‬
‫לאהיהמשמחוהל! מהנישהי‪:‬א»ה‪1‬דיואס!רלוחצד תירת׳ להשמח!ית לצלם‬
‫והוא שביאר כפסיק הניישךבאומר! ויהי כאומרם אליו ׳‪:‬ס וייס ולא שמע ויחי‬
‫אליהם!יגידו להמןלראיתהיעמד! דברי מרדכי כי הגיד להם יגן' ׳רצי עבדי‬
‫המלך בשיאו שלח שמע אליהם להםתחוית להמן במצות המלך וראו‪! .‬שמע!‬
‫מפיו שהטעם שלא היה חשתתיה לו היה מפני שהוא יהודי ו״וא כ׳ הגיד להם‬
‫אשר היא יהודי ואין היהודי יכול להשתחוות לצלם על כ ן מ צ ד ק נ א מ ה ד מ ע ס‬
‫שהיו אוהביה למרדכי כ׳ על כן היו ח!היחיסלו יוה וייס אולי ישמע אליהם‬
‫וכיון שראו שלא שמע אליהם אי הגידו להמן התנצלותו לוה והוא כ׳ הגיד להם‬
‫מרדכי אשר ה!א יהירי!על כן לא היה חשחחוה לו ווה הגידו להמן לרא!ת‬
‫היעמדו רכריו אלה כבועל ויהיה כח כידו לקיים דתו נגדמצות המלך תא‬
‫ויגידו להמן ליאות היעמדו רברי מרדכי ידי הגי דו להמן כל המאירע שלא‬
‫היה רוצה מרדכי להשתחיית ל! ושהפכה לוה ה א להיותי יה!די וכל זה עשו‬
‫לראיתהיעמדו דברי מרדכי על נכין ככ!על!גורת כ׳ הגיד להם וגומיאפפר‬
‫שתהיה מפייסת ומסכת למעלה כאיל! אמר ויגיד! להמן כי הג׳ד להם אשר‬
‫ה!א יהוד׳ לראיתהיעמדו דברי! ובוהית׳שב הכתיב על נכין יספר ה כ ת יירא ה כ ן‬
‫ב‬
‫שכאשר הגידו להמןאמדבד׳ מ ר ד נ י פלא היה משתחוה ל! ושלהב'בזל היה‬
‫להיותו יהודי!ראה בעיניו כ׳ אין מרדכ׳ כורע!משמתה לו נמתליחי־וה פחתו'‬
‫ושפט כ׳ אס היה בלתי חשתחו'מצד גאות! היה מחשיב א י ת י לפכלולא היה‬
‫מקפיד כו א! היה מיסד א ת! מיד והיה שילח כו יראך להיות! עישהזהמצר‬
‫קיום דת! שהיא ר כ ר כולל לפלהאומה היה גויון גדול לו שייסר פרט׳ אחד על‬
‫חטא אומה כוללמועיר שלא מק; ד ב ר ככולל כשיעניש הפרטי כ׳ אה ״סר זה‬
‫בסיב א יהודי אחר שם ׳עשיכמוהו ועוד שאי; עוןאשר חטישיהיה ראוי לעינם‬
‫אחרשנאסר‬
‫לומצדדתו ומרת! אשר על כןה׳הרוצהל״ברולהגננישכל‬
‫? א י י ה אחר‬
‫שלטעםהיהחצדהדתהכוללתלכלסוואתכוכעינ״כו' שהיו‬
‫יהודיה ולכלס נאסר ‪1‬יז כמו שנאסר ל! הה! אומר! כ׳ הגירו לו א ת ע ס מרדני'‬
‫כת‬
‫כ‬
‫י‬
‫ג‬
‫‪68‬‬
‫ועל‬
‫אסתר‬
‫;‬
‫ועי‪ .‬כן העי׳סוהשמ־צלשלזחידככי‪-‬הבה־תה‪-‬־בי שהככלה כי‬
‫!•‪•r-‬‬
‫שמרדכילא היה סרעומשתתזה צ! מ צ י א י ה ר ה י מ א י כ ה ד ב ר גדה ככל‬
‫היה‪-‬יההיאיןשיהאחדיישס ש י ב י ע ו• שתתה יעל כ; ב י ש להשי״ד‬
‫כצה״אויבקשהמןלהשמידאמכל היה דיה משר בכצ‬
‫‪f‬‬
‫י ; ‪ :‬־ ‪ .‬״ ‪; • :‬‬
‫עש מרדכי בצומ צהיותהעאווהם כ י ה! א‪:‬צ העדר ההשתח־יה אצ ה‪:‬יש‬
‫!חטאה שיה‪:‬היא דקדוק טוב • י מ י ש כ ע צ נ כ ; יאתר אשרנמכיירא־ך רצה‬
‫המןלהזציאמחשבתזהרעהלפ׳עגלהשמידאת‬
‫נלהידי־יה כאההפידעל‬
‫אוב; התחבולה ועצמו הצכערה צהציא ה ד כ ר מן השח הצ ה כ ע צ ח ‪ -‬י ז‬
‫נ ה ר ה האי בחדש הראש!ן הוא חדש צי• הן כזייקי־ס שייבא לביא ר הכת ביש אשאר לש;‬
‫הראיבע!ל כפשקהזה הואיל ואמא לידן שהוא אצל׳ קשה ההבנה •יא הכיל‬
‫‪ f ,‬׳‬
‫»לה‬
‫הירואמהמצהפרשימ<פירושהגירציה‪:‬ה והההךהיא הדש ‪ • :‬ה י ע ב ‪ :‬י י ה‬
‫‪w‬‬
‫‪5‬‬
‫י • ^ כ‪::‬מ הראכעיוצלומילצו שכגורה זאמב״רש ההרה׳ בלש‪:‬צ! הק־ו •בצ׳י כמ־ ש‬
‫‪'1:4‬׳‬
‫־‬
‫הראשי; ה!א חדש ניסן הוא צ ד ״ שכ ר צ ה ‪ : :‬עש לשי; הכ־ה׳ הצה אש כ־צ־ס‬
‫זל ה י א ' א ת א כמה כא צצמדנו אחר ששמי הגור!ממב אי מבעצ־•; שה־יאת‬
‫ההך ה א ח י ת ו א י ן י י ס ו צ לבאיהדכריס שהה פשיטיס כעצמה רק למיץ‬
‫א׳ והקושיא שמרגיש ככתוב א׳ למק; אייה דבר שנראה צ שא רישא׳;• י ת ק ן‬
‫כראוי ואה צבו ראה שהדרך הנא‪:‬מה!א לכרש הכלמי יריע עה הידוע היה‬
‫לו להרגיש כגזרה הקידמתשהוא הק־ הדרך הצאת ששם יפרש ה י ד ע שהא‬
‫הדש הראשון עם הבלתי ידועשהיא)יכן שהוא פרם׳ ולא נגזרה השהישהיא‬
‫כפי הדרך הגנון ו ע ד קשה באמת שלא היה צריך להאריך ולומופירשה‬
‫גורל כ׳ מ׳ צא ׳רעכוה רק היה מהפיק שיאמר הפך מ א חדש נישן ‪.‬לשל‬
‫הפירושייקשה אצל׳ כאמתכי לא ימה; נשים צד שבמש המגלה שנאמרה‬
‫ביות הקיש יפרש הידזעעשהנלמ׳ ׳דועאשרעלנןהנשיןאנלי הוא שנשל‬
‫הש־‪.‬׳ גירימהניכרימכלש ןהק־ש שה א הידוע הוא פירוש הלשין הפיפי‬
‫שהיא ה כ ל מ ״ ח ע א כ ן לכיול י א ה ש ד י ך הכת ב ואה גס כיגלה זאיכשאימ"‬
‫;‪.‬־ י‬
‫פצויפהואפלויכיישיוכייהפייושקיסהבלמ״דו־גהנמשךכמושנאח כחדש‬
‫העשירי הוא חרש ט ב מ שחדש העשירי הוא פירוש אצת ט ‪ :‬מ שמי שבייש שם‬
‫ה י א כ ע ע צ מ ו ז ל סס ובא הפירוש קודם המפורש וכןכאומילחדש שדש עשר‬
‫הוא חדש א ד ר פו'שהק‪1‬ד'היא פירוש הנמשך ולפי זה הרגיש הראיבע זל שהיה‬
‫מקים לטעיתבגורתהפילפור שנחשוב שמלתפיר שהוא הקדם יהיה פירוש‬
‫מצת גורצ שהזא הנמשך בדרך הכתיב והיה קשה כאמתאק־יפרש הידועעש‬
‫הכלת׳ ידוע על כן לתרץ וה אמיהראיבע שלא נחש!‪ 3‬שהקודם פירוש הנמשך‬
‫י ק הנמשך פירוש הק דס ו ז א ופירושה גורל ואמי שזה הא פן מהפ־רזש שי היה‬
‫הנמשך פ ר ש הקידש הוא הפךה!א חדש נישן ששם קדס הפיחש אל ה ד ב ר‬
‫החפזרפ! !א!יה נה וה הפך הזא חרש נישן שה‪1‬א כאלו אמישהפך דרך ושהיא‬
‫גורתהזא חרש נישן ששם קדם הפירוש אל הבלתי מפ‪:‬רש ובשק־ה הכליל‬
‫מ»רש‬
‫•הירש אל הפירוש ו מ ה‬
‫רעא‬
‫אסתר‬
‫׳‪ pw‬כל מהשהקשיס והוא קל והנה להכנת כ נ י ן‬
‫י‪ .‬בת כ• ה האלה ככל פרשתמחשכת ה ק ה ר ע אשר יזשכ על היהודים‬
‫לאכלס נספק כהס קצתפפקיתאשר יוהס נעמוד על אמתתהפונה הרכינה‬
‫וקלס !כרין ה ס פ ק ת הנו ראי׳ להתעיור על מ נ ת התן כתה סיוהר לדכר‬
‫ה ד ב ר הוה ואס היה כדעתי למהר א ת הק־ן לעשותו כפועל למה המתין ע ר‬
‫חדש ארד שהוא !מן א ר ן שאפשר שבין ב ן ! כ ׳ ן כ ך יתחרט המלך ולא יצא‬
‫לפיעל)אס המתין לחדש אדר יען ראה כאנטננינותשלו שהחדש הה א היה‬
‫מחייב השפלתהאומה הנבחרת כמ‪ 1‬שאר״ול אפ למה לא המתין מלומר ל כ ר‬
‫למלן עד ׳ניעהזמ; ההוא ויאחר איתי תכף ל ע ש ה פ; יתחרט המלן ביני‬
‫וכינ׳והנהכלזהיתורץ כאמת עס מה שארול כמדרש ויול כשעה שנחתמו'ל‬
‫נ‪:‬ע»‬
‫א!תס האגרותונחתס כיד המן!יכא שמח הוא!כל כני חכורת! כצע׳ כמרדכי ‪mpn.-c‬‬
‫שהיה הולן לבניהם וראה מרדכי שלשה תינק ת שהי! באיס מכית הכפר &‪,‬ת?‪6‬נר!ק‬
‫ורץ מדרכי אחריהם וכשראה המן וכל כני חבורת! שהיה רץ מרדכי אחר‬
‫התינוקייהלכ! אחרי מרדכי לדעת מה שאל מהם כיון שתציע מרדכי אצל‬
‫התינוקיתפאללאימהס פסיק ל׳ פ ש ק י ן אמר לו אל תירא מפחד בתאם‬
‫ןמשואתרסעיס כ׳ תביא פתח השני ואמר אני קרית׳ היום ומה הכס!'עמדתי‬
‫מביתהספרעיצ! עצה ויעפר דברו דבר ולא יק!ספיעמנו א ל פ ת ת הגיאחר‬
‫ועד זקנה אני הוא ועד שיכה אני אסבול ואמלט כיון ששמעמרדכ׳ כ ן שמח‬
‫שמחה גלולה אחר לו המן מה היא ו א ת השמחה ששמחת לדברי התנקית‬
‫הללו איל על כשדותטיכיתשבשדני שלא אכחל מן העצה הלעה שיעצתעלינו‬
‫מיד כעס היק!אמיאין אני שולח יל תחלה אלא כאלו התנוקות עכ״ל והצה‬
‫אחת כתאחר הוה לצו לגל*מ שחללכ׳ היה מצטעל על אדכעה לכלים‬
‫מלאה כעין שכלו שהיו עומרים כנגדו ונגד כלישראל והמה היובעוכויו לעור‬
‫ולה!ע׳צמחשבתהמ;הרעהא'ה!א למה שראה שהעלים המן לעםיתהדכר‬
‫בתאם כ׳ עס שראה שהזמן הראוי נ פ י ה מ ע ל ב ה הוא על אלר לא רצה‬
‫להמתין על כא הזמן ההיא כ׳ היה ילא שמא בין כ ן ! ב י ן כ ן יעלה יילדכי‬
‫לגדלהויפלעצתיויקלקצמחשבתיועלכן שאל פתאס מאת החלן לעשות‬
‫רצונ!כעסבניישראליכתככספרותתיסזאייןלהשיביהביהוא‬
‫למה שואה‬
‫ג ח ל ת המן ויכולת! ל ע ש ת כל מה שירצה למה שואה שגדלו המלך ונשא! ושם‬
‫אתכפאועלכלהשריסכימ׳שישיכלתגדולוכידו‬
‫ל ע ש ת לא •עמוד דכר‬
‫כנגדו ונהייתו מצטער כשתי אלה הראשונו' כשפגע כתנוקהראשין ואמר לו‬
‫פסיק ל׳ פסוקיך השיכ לו על ש ת׳ אלה מצד התעוררות אלה׳ שנשפע על‬
‫התנייק תההס וה‪1‬א שאמר ל! הא אל תירא מהחד פתאיכויכ׳ כנגד מה שהיה‬
‫י ר א מרדכי להיית הדבר פתאס יהיה ירא שלא •וכל לקלקל מחשכתו אחר‬
‫שעתר הענין פתיאס אחיאל תירא מפחד פתאס וכנגד מה שהיה ירא מצר‬
‫יכולתי וגחלת! שהיה לאל יח להוציא מחשכתו לפיעל אחיותשואת רשעים כי‬
‫מ ב צ‬
‫י אסתר‬
‫תבא ‪ ' ! :‬ל י כ ־ יגיש‪-‬יה ירא ״•‪•* :-‬י־־• ל י ה ) ־ ל ש י י ל הי״תייעהל הלק‬
‫נ ה י ע י ל ב ־• ל י‪ .‬י ‪• :‬׳•‪ •;,‬ה י • ‪ :‬״ צ ׳ליל • ו ח י ‪ : :‬לי‪ '.‬י היעיל•״• ה‬
‫נ‬
‫ק ג נ ת ו י י׳ לחי‪ ,‬ב־ ׳‪,‬י ז י ‪ .‬י י ;‬
‫\ ‪ ,‬׳‪••.‬‬
‫‪5‬תלת״י‪.‬־‪,‬ש־‪!,‬‬
‫ש מבמת־‪',‬ליעיתלצ־ש־ניתמה־ילן‬
‫כי‪-‬־ייי **עתכנלני׳ ש נ י מ י ב ע ד ה ב י י י‬
‫נ נ ־ ה ש ‪ . - .‬י י ׳ מ ה י ׳ ‪ ,‬נ ‪ ,‬־ י ‪ ,‬״ ל י ה ־‪.‬לב •ה נ;•ש ‪•-‬־ו‪.‬־‪:‬־‬
‫)‬
‫'‪:r-1;r‬״‪.;::‬‬
‫־‪:‬‬
‫‪r‬‬
‫‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫כ‬
‫•‬
‫נבעל‬
‫״ ‪ : :‬ל ל י ‪ :‬נ י י ז ש י נ ל הד־‪-‬ר‬
‫הרהיי( ל וה ‪ :‬י ׳ ‪ :‬ש־‪-‬י‪,.‬׳' גל מ ־ ע ש ל ע ־ ה־׳•; ל נ ר י ־ ל ככ• יי‪•.;•.‬״‬
‫ה ‪ :‬כריש שייה נגד י ש־ניי‪ -‬ה <‪ :‬נל מלל צ א מלשכת׳ הרעל ליי עשה כי•‬
‫‪ 5‬כ נורורילעלפס ‪ p‬ה כ י ' ; ר ‪ •.‬ש י ל ‪ ? :‬־ ־ ‪ :‬׳ ‪ :‬יה•—; ל י ח ת י יה ה־ש‬
‫ומחל יוה לוח הצי( ין ל גשי ה י •עשה הרעבת! אימ־ניזה ליה יראחידכ׳ ב׳‬
‫י׳שיייה נלחמו כני ןלי‪,‬ו היה ו ו י ו ? ובימרכ ביימה הים־אלי כדי שישכיק‬
‫ל ‪ :‬־ד ל י•‪.‬יי כ ‪ :‬נ ע־ י ה ׳‪.‬ל יה ד•‪:••:‬הי;־ צ ע י ‪ :‬־ ל ‪.:‬־נ־ ה י ‪ .‬י ־ ‪ :‬ה י ־ ל‬
‫ל! לכהי [לשני עיציעצה •ת!י‪:‬י דברי דבר ! נ י יקיש כנגד החשהיא הדבר‬
‫הניחלורעוצ־עצה יח פרושצצד למשלט המערכייחמר דברו דבר כ׳ היא‬
‫חלקצכיחז המכינהבש‪ :‬רכרכא־חה׳הדכר ה כיייבייור הכבה אי־ יין‬
‫ר ת ׳ שיייא׳ קטול העצה וממשהמ• הכיכביה ולית לה ־ ת לשי דבק‬
‫בהה ובלתי ה ק נהבחתיה‬
‫חלילה יזין נ ׳ עלנ! מל י ר כ י ״הדבק‬
‫כהבה הראשינה מיננו מפל תת־‪,‬המקיים המערכ״כ יביש תחת ייקר׳‬
‫ההמצחיתהאנישיותלמנוא מפניהם והנה התנוק הגי בידר ל! הכבה בכל‬
‫וה כ• ח ‪ :‬הימה ל! שאין כ׳ •מיש‪!:‬׳ כלל שלא״דיו!•לתיחתבחישב!שלסיהפ־ק‬
‫ובית הא ‪-‬יוה הישראלית שישדד השי המעיכה נע־‪-‬ייה כ׳ ל‪:‬ל הפה ית'‬
‫ייצדענמולא ישתנה אף שהם <שנ א ת ת פ ק י י ס הנה הוא י ת י ב חפי מטה‬
‫כלפי חקל ואינו חפן בהפחתת העה כחד לנחלה ל׳ ווה אייר! !עד זקנה אנ<‬
‫אסבול כ‪'1‬שהוא מורה על היימו השי כלתי מ‪:‬ת‪,‬ה ! כ ב ל חל״ש הוא נשא‬
‫ומכאובינו הוא הבלה •ביאר ש ע ל כ ן ה ז א י ס מ ל ח ט א מ י מ ו י מ ל ט א ת י א ד ה‬
‫מ ב ל פ נ ע ר ע !על כ; שמח מרדכי שמחה גדולה לרכריהמ‪!:‬ק‪:‬מלמל שרסז‬
‫שבאו להשיב ל! על מה שהיה מצטער והיה נאנח פ* מ!ה הבי; שה יה שפע‬
‫אלה׳ שיפע יעל אותם ה ת י ק תובריח הקרש דבר! ונביא ר המאמר ל ז ־ י ת'‬
‫להפקמעקר!שרצה לעשות ה י כ ר פ יזאש להיותי או בתכליתהמעלה ול׳נ־ג‬
‫לעשות כלמה שירצה ו ע ו ל שהיה ירא כ! ׳עלהמודכ׳ לגדולה כיני וכיני כנוי‬
‫ושיהיה ‪1‬ה על ס׳ משפטי הסבכים !על כן נ א י ר הכחיש הראש; ה א מלש‬
‫ניכן מ נ ף ש ר א ‪ :‬שמרדכי לא היה כורע !משתמה לימיד ה פ י ל פ ר ל י א ת‬
‫באיוה ומן מחייב המערכה לה ציא מאשכמו לפעל ונא^יר מצא •לחדש הנאו'‬
‫לוה מיד רכר אל המלך שיעשה רציני <כמכ כ פ פ י ויתמה נ ו המלן ר• שר לא‬
‫ואפר הפן •וכל לשוכ מפני כל וואויאמיהמן לחלןאחשוי ש ישנו עם א מ י מ פ ח י ! מ פ י ר י‬
‫כויוק׳רישננאר הפסיקי'נוכירההכקימאשר ראינו לסכין בהה כמו •שכתכש‬
‫״‪.‬‬
‫הספק‬
‫*כהר‬
‫רעב‬
‫ה כ ב ק הראשון י למה אחר י ס ‪ 0‬עם אחדמפיורומפירד ולא אחר כפירוש עס‬
‫» ׳ ׳״ראי מכיורןמפוריוכויולמההוכיים נ ע ם אחר סתם הספקההיהוא‬
‫הספק הייפיוהש במש הכפף נתק לך והעם לעפות נו בטוב כעיניןשאחר‬
‫םאחר לו המלך כן איך עשה עצמו נחלו לא י ד ע רכר פשאמר מ׳ הוא זה ואיזה‬
‫הוא אשד מלאו לבולעשיתכןוהלאהואכעצמואמר והעם לעפות כי כנ‪!1‬כ‬
‫בעיניך ונאמרויקראו קופד׳ המלך ואיךשנח נלוהא! עשה עצמו נאלו לא‬
‫ירעו הנ'אחר שאחר •בשלוח ספרים נ י ד הרצים אל נ ל מדיניתהמלך !כי'‬
‫הנתיה שהספרים הי! להשמיד להרוג ולאבד מה היה צריך לחו ר ולומר פתשנן‬
‫הפתהלהנתןדתזכויהדישנראיסדכריסנלתיגזרה נלל ואין מינן להם נמה‬
‫שאמר שפתשגן הכתב היה להיותעתירייליוס הוה ולא פורםלאיוה דכי־ יהיו‬
‫עתידים!הילל להייתעתידים ליום הזה להשמיד להרוג ולאכד כמ! שאמר‬
‫לעיל ונפלוח פפריס כיד הרציםוכוילהשמיד להרוגולאבד וכייההימח׳ והעיר‬
‫שישןנבוהה אתר שנתפרש להשחיר להרזג ולאבד ומאמה צד היו ננוכים‬
‫הילל והעיר שישן מכוהלה ודחופה כיענין חבוכז לא שייך ה נ א כללהז'באוסרו‬
‫ומרדכי ידעאתכל אשר נעשה שנראה שהיה דבר בלתי ידוע לכל והיא לכדו‬
‫ידעוהיללייה׳כראיתחררכיא׳ כשמועמררכיאתכלאשר נעשה ויקרע את‬
‫בגדיו!‪'0‬כ׳ כאומרו ו מ ר ד כ ״ ד ע נ ר א ה שהוא ידעי ולא אחר וחי לא ידע‬
‫בכל אלה אחר שהדתנתנה כשושן הכירייביייקשה עיר מוה מה שאזל שאליהו‬
‫גלה לו זה שנראה נאמת שנפלא כעיניהם איך ידע מרדכי את כל אשר נעשה‬
‫בהיית הדכר ככ חפירסס כמו שנראה מאומרו והדת נתנה כשושן הכירה הזי‬
‫לחה אחר ובכל מדינה ומרינה ייקיס אשר דבר המלך ידת‪ :‬ובשושן אחר שנתן‬
‫הדת ל נ ד בא מרו והדת נתנה בשיש; הבירה וזולתוה ראוי להכין מהו דבר‬
‫ה מלך ומהו דת! שנראים שניה ם דבר אחד ולחה חלקה ה נ ת ב לשנים ובחקי ם‬
‫אחדהזבירהדתובייקיםאחר הוניר שניהם הח •היא קישיא חיקה אצל•‬
‫כששאלה אסתר להשיכ אתהספריה מחשכת המן וכויוהיא השיק ואתם נתבו‬
‫על היהירים נטיבבעיניכיוכויב׳ כתב אשר צבת־ כשה המלך •כ! אין להשיב‬
‫ב׳ ה!א השיב על מה שלא שאלה מחני כי היא שאלה להשיב את האגרות‬
‫הראשינות והוא השיב שיכתבו בטיב בעיניהם ולא ע! ד אלא שכמה שאמר כי‬
‫כ ת י אשר נכתב בשה המלך <נחת!'בטכעתהמלך אין להשיב נתחזקה שאלתה‬
‫להשיכאתהספריסהראשיניסשאס לא ישיב! אימה אחור לא ישמעו אל‬
‫אגרותייהאתריניתבהייתהיאשינות כתיבות בשמו ותתימית כטבעת! כחן‬
‫שהעיר ה בתי ב לעיל ויקראו פ!פרי המלך בחדש הראשין וכויןיכתכ ככל אשר‬
‫צ!ה החן!נ! ינשה המלך אחשירוש נכתבויחתס נטכעתהמלךוכייואם יאמר‬
‫א‪-‬מרשררן המלכות היה שהאגרותהאחרוניתפיקליתאתהראםנית אס ‪p‬‬
‫חקק׳ ה באגרות׳! כלל כ׳ אס ישוב ינחם מאלה האחר!ג!ת יכתיב אחרות‬
‫אחריהס ו׳ נטל איתס והוא מאמר פיתר נעצתי‪ ,‬נחש שאין להשיב והנכין אצלו‬
‫לי&כ‬
‫‪#‬‬
‫אסתר‬
‫לישכ נלהפהיקיסהללוהיא שהמ; הרשע הפליא עצל הכ־יצ ת שה ללי‪f :‬‬
‫מןהכח אצהכ!עצ מחשבת! הרעה אשי י ו ש ב ע } ה י ‪ :‬־ ׳ ‪ :‬ל ל ב * ‪ : :‬לי ה‪8:‬‬
‫‪.....‬‬
‫פהיה לנוצהכרעצתווצקצקצמחשבת״היא כיה ־׳היהי‪-‬ת ‪:‬‬
‫נ‪-‬מ‬
‫םישמיל ויהרוג את כל היהיל־ה שי׳א ליי • ל י צה ביל ׳ ‪ :‬־ ‪• • :‬י־־;‬
‫ה כ ן בלבל לא יהיה ל! עיל מקיש לעש ת־‪:‬גל י צ ן ה״ ך כי ל; י ‪ r‬היא על‬
‫י‬
‫כןחמלל׳רבריכ התימיסאשרהמ ק ל ל ה ל כ י ‪ :‬ליל־‪-‬א ל•‪.:‬״ הליגה י ק‬
‫איבולנבכ־ס א! אב ר ה ל ת ת י ל א כמישחשב! ק צ ת י ל ״ כ י ש ‪ :‬כלא לי ד‬
‫לואחהעהההניזהצאיאמין‬
‫כ ׳ ׳ כ כ ר •שכל ע;•‪ !:‬כ י ה שהיה מעלים"‬
‫י‪-‬ציאיתהעם מהמלך ו א ן אנהיהיוצההואלהעצ׳מ! לא ימשו שהמלך לא‬
‫ישאל מתה עס הוא!שהיה מת־‪ ,‬ל! י ש תלעש״תבינטיי כעיר! בל ת• •ליעת‬
‫איזה ע ‪ :‬היה נ י ! ה לא •עליעל לנ לעילס ׳•באמתה א ל כ י לעתי שהיא י ג י ד‬
‫לו איוה עמ הוא ולהייתשילע אחשילוש ושמעהיתהענ הזה עש אחל מייחד‬
‫באלן ה ע י י ה ה מ ן ל ע ש ת נ מ ו ה נ נ כ ת ניבא‪:‬הצ״עלהנ״ נ ׳ עש הית• עש‬
‫אחד מיוחד ומחיני ל נ ל י כ ו א ש י •קרה להם א ק י א ! ׳ לירא יכניהש מזה‬
‫הצד לה׳ י‪.‬כ מ כ!ר• ש!ער ש‪ :‬וער ככ ו! לת כזרה במקייימ יתחלכיש לם‬
‫כעתמתחלכים!‪:‬כרדיש וה ״זה בלתי התחברת בלל חלק לבס חש !של ם‬
‫ו!א ומכירד על כן א י ר יש‪ !:‬עכ ל ח ד י כ זר ומפורד ! ה ‪ :‬תארי האמה‬
‫הישראלימאשר מאלאימס בתארים אלה שבהש ׳היהמיבןמיהש ומה גש‬
‫כא מרו!דתיהכ ש!‪!:‬תמכל ע ‪ :‬יאת דתי הילך א י נ י ע׳ פיס •ריבי הס‪:‬הרגיש‬
‫‪x‬‬
‫‪c‬‬
‫;•‪>-,‬‬
‫ואל יעבר! על דתס יבזה הותר הנכקהאיואמי שעל כן לילך אקב ה להניח'‬
‫נמית שהכ ב ד ת ‪ :‬רק רא‪:‬ילאנדס!ני'ומלת לאבדם אששר ששב לעש עצמי‬
‫א; אל הימיתאשר ו כ ר ! א ן אס נ א ד ר שאמר כפירוש ש ־ ב ת כ צ י כ ־ ‪ :‬לעס‬
‫עצי• להשרשה הה כ‪-:‬ל ‪•:‬בי; המלך שישלכ ל י כ ד ‪ :‬כ א ב ר ‪::‬שילש ילא‬
‫אכזר נפשזתואחר ש י ד ע ששכר נהרג! יאמר למלך שנשי‪ •:‬ד לאבדה ה״נו‬
‫לאבדם יקהעילכ התואאב ד נפש כ י היה ירא שאה •כרש את‪ !,‬ככיריש‬
‫מתחלה לא ׳השיה ב! היו'ך כמד כר ויעל ק ל מ ר כתה ׳כי־‪ :,‬לדברה !נדר‬
‫לתתעשיתאלכיה כשר כהןויויצהביא אל גנזי המלך בדי ש ־‪;,‬־‪ :,‬המלך‬
‫ר ס ה״ייך אצהתיעלת המגיע צ! מזה ו!למ קנאת הרמ!אמר הכתוב שלשיר ל מ ך את‬
‫;‬
‫)יאמר‬
‫שנעת! מעל יד! ויתנה להמ; ונויושאמר לו המלך הכסף נתין לך יהעה ציעשין‬
‫כובטונ בעיניך כ ׳ במה שחמר לעשות כ! כש כ בעיניך ניאה באתת שלא‬
‫הכיןהכציה בהחלט כ׳ צא יצדק לעשתבהם דבר רק בהייתה הה קיימי‪ :‬כ•‬
‫הס •היו קיימה ויעשה כהה כטוב בעיניומאבוד נשהיהכ א! א ש ד דתה כנו'‬
‫ו מ ל ה‪1‬חר השכק לש‪:‬׳ מעיקרו ה׳ היא מעולה לא הכין מדכר׳ המן לישתיד‬
‫להרוגוצאכררקלעשיתכהס א מ ד נכניס או דתיתועל כן כששמע שליה‬
‫להשמיד להריג תמה ואחר מ׳ ה!א וה ואתה הוא אשר מלאו צבו צעשית ה; ‪::‬וי‬
‫והנה כעניןהספליס אשר ננתכו נכל עיר ועיר מדינה ומדינה המציא המן‬
‫תחבולה‬
‫רעב‬
‫אסתר‬
‫קחנולהגדולהעדמ&דשילמה שידע שמחק המלכות והמלך הוא שהכתה‬
‫אשר יהיה נכתב כשש ה״לך ויהיה יחתס נ ט ב ע ת הילך צריך שידעהו‬
‫המלך על כל כנים כי הניכרים יקיא! א תס ק דס שיהיה נהתס לבני‬
‫המלך פמנפט כל המלכים משר יחתמו באכרותיהס על כן כתב בשם המלך‬
‫בחב אחד סתמי שאמר שיהיו עתידים ליס בלוני אשר הב לב! הכיר ואמר‬
‫למלך שלא היה רוצה לכרט נכתב! לאיוה דבר יהיו עתידים כ׳ כתב‬
‫המלך ה!א מכורסם לבל ויברח! מיד אי ׳תחכא! ולא ימצא! אתס אשר על כן‬
‫אמר ש• כתיב סהש ש היי עתי־־ ש ל• ם הוה ׳היא כתב הדת כ׳ כתב המלך‬
‫הוא רתהמילכ!ת‪:‬דת המלך כצודעוהיא יכתיב כסיד הכירוש כשש המלך אן!‬
‫&לא יה ה צחתש בטבעיהמלן כ׳ אחר שיראו כתכ המלך סתמי וסוכל פירוש!‬
‫יאמינו פו ופירושו נקרא דבר המלך אשרהוא נאמר כשס המלך ואמר הכתוב‬
‫פנקיא׳ פיפר׳ המלך בתדש הראש ן כ״ג‬
‫כ ‪1‬‬
‫‪,,‬‬
‫כ ת ב‬
‫כ‬
‫־‬
‫לא‬
‫ש‬
‫ר‬
‫ג ‪ :‬ס‬
‫ה‬
‫‪ %‬ויקרא!‬
‫״ן‬
‫אחשדרפני המלך ואל הפחית אשר על מדינה!מדינה ופ‪':‬וה!א פתפ ה ד ת‬
‫השתמ׳ שהיה פיתב להיות עתידים לי!ס הוה פ׳ לבתוב וה לכד נקראו כיפר׳‬
‫המלך שהוא פתב מפורסם לשל הנעשה על ידי סוכר• המלך ה־־פייש־יים‬
‫ואמר שאשר ציה להם המן לבתיכ אל כל מדינה ומיינה והוא הבתכ הסתמי‬
‫כנויכליננתבכשס המלך ונחתם בטבעת המלך ומה שאמר אחר כך ונשלוח וצ־סלה‬
‫כ פ ר י ם כ י ד ה י צ י ס ה ו א נ א מ ר ד ר ך כלליתעלכתב הדת ועל כיחש! כ׳ על‬
‫•ניהסאייר ספריסחא ונשלח ספרים כיד היציס אל כל מדימת המלך‬
‫להש־ויי להיוגולאבד את כל היהודים חנעי ועד זק; טף ינשיס כיוס אחד וטי‬
‫נ ל מר כ׳ מכתב הדת ו מ י כ י המלך שהיה פיייש המן על כתכ ה י ת היה‬
‫נשמע שיהיו עתידים להשמיד להרוג ולאבד זכויואחר שכיאר מ‬
‫ייו ל ל ‪ 5‬ת ש ג ן‬
‫כ‬
‫‪ 6‬כ לפרש העתק כתב הדת לבר! איך היה והוא אומר! פתשין הכתב להנתן‬
‫ד ת ככל מדינה ומדינה גל י לכל העמי' לה״תעתידיס ליום ה!ה כ׳ ככתב של‬
‫ה״לךלאהיה כתיכ רק להיות עתידים ליוס הוה כמיופפר שהרצים ' ^ ' הרע׳‪!:‬‬
‫נ‬
‫יחופיש כדבר המלך אל כל המקומות הקרוכים והרחוקים עם נתחי המלך‬
‫ועס כתב החן שהיא פירוש כתב המלך כמיאך אחר שבשושן להייתהמלך‬
‫פסלא נתןהפירושרק כתב ה י ת ל ב י ו שהוא כתב המלך אשר י י ע נ ו המלך‬
‫ויוא!הדת נתנה כשושן הכירה ועל כן אמר והעיר שישן נבוכה שלא ידעו ולא‬
‫?נינו לאיזה ענין היה ניתכ המלך להיות עתידים ל״ס הזהוזא והמלך !המן‬
‫ישנו לשת!ת<העיי שיש[ ננופה נ ׳ היו ננזכיס כפירוש כתכ הדת אשר נתן‬
‫בשושן שלא היו יודעים לאתה ד נ י יהיו עתיייס והואיקיוק אמת׳ ונסן ו מ‬
‫הותר הספק הג'<הד'!הה'אחר שמרדכי י ד ע את כל א שד עשה המן כ ת‬
‫ח כ‬
‫' ל פתכיה ח‬
‫ה‬
‫כ<׳דעס!דעצתיועירמתיזתחכ<לת!ולהי'שזהקשלה&ינ! ״ פ חקירייען לי* ומרדכי‬
‫נתן נשישן יקהדתלנדווא׳ך אפשר ש׳דעאדס מהעיחדיס כשושן עני; פירוש‬
‫? כ ת ג אשר לא נתן לה שם והיה ס י ד גדול אשר על פן הכריחו ו'!‪ 3‬שאליהו‬
‫;‬
‫סט‬
‫‪6‬‬
‫‪6 $ 1‬‬
‫כיר‬
‫•אסתר‬
‫הגיד ‪i‬׳ וה!א ליד! ׳ ד ש יעי כ; נאמד ומרדכי ידי! ‪6‬־ כי‪ -‬יי שי‪:‬עשה יעל כ|‬
‫קרעאתכגדית׳צכששק!אכר!יגא כרסיכ העיר )יזעק זעקה ג־ילה יכי?‬
‫ה!תר הספק השש׳ וידעם לא היה מי‪»-‬ע לירדכי ככיכ״ש הענין כ״ה•!‬
‫סיאליכיייינומאקידעולא היהצ״׳ק ש יה ש; לאמתה‪:,‬׳; ׳להבי־ ר״ ה‬
‫עצי׳ יהיה ירש שאס ׳חמר יעל יישנה היי‪:‬ך שעשה ק וצח ׳שיי? עניי י י י ה‬
‫יעני שיה׳ בעינשג־!צ!עצ כ; צח היה דובר דבר ככי‪-‬׳ש• רק היה נזעק מ ק‬
‫‪,.‬‬
‫נ א‬
‫״‬
‫ד‬
‫נדוצה ויירה יהיה ציבש שק במצטער עצ ר ע גדיצ שבא ע‪:‬״ !"•א וינא עד‬
‫צכנ• שעד הי׳צן כצכיש שק א ן כ׳ אין לבא שה כצביש שק יריב שיח !שעה!‬
‫‪v. ,‬‬
‫‪M‬‬
‫צא שיה יכ!צ לכתאכק ׳סכר ה כ ת ב שישכצ ל׳ק•' אחר תלת ש ש; אשר הגיע‬
‫ד י ר הלילך זיתי ששיא כתכהדתיהכיריש ב׳ הכיר! ש נקיא דבר הל• לך ׳דתי‬
‫הוא הכתב שנחת‪ :‬כשכעתהמלךהגהככל מק״סאש* שניה‪ :‬מגיע׳‪:‬היה‬
‫אבל גדיל ליהודי‪ :‬שהיהל׳׳כיש הלין שיהיי ע־ידישלחדש אדר צ ‪ : :‬י ״ ד‬
‫צהריג אח בל היהודי‪! :‬בוי!‪:‬א !בכל מדינה ילידי‪-:‬מק‪ :‬חשד דבר הלילך‬
‫ירח מגיעאבלגד‪.‬צציה!די‪!:‬צ!ש וכני ו י ס ב ר שק!‪'!:‬יבזה ה׳ תר ההשקה!'‬
‫)י״ניאיגד‪ ,‬וצהית שמרדש״צא ברחוב ה ע ר בצביש שק כצעק‪/‬דצהובא בלביש שק‬
‫עד שער המלך ולא הגיד דבר על שקי הנה נער‪'.‬אסתר שיא! א ח! צכ ש שק‬
‫!!!עקועקה גדולה!מרה במצטער כצער גדולכא! !הגידו לה אתאשר ר־י!‬
‫את מ י ר כ י לכיש שק!זועק יכו' וזאותבאנה נערות אסתר!סריסיה ׳יגיח לה‬
‫ותמרששששחעה מ ‪ :‬ששערו צה נעייתיה מהיות! לביש שק זה׳תי ציעק‬
‫ועקהנדוצהומרהנתתצאלה מאד כ׳ שכסה כצדק שלא היה זה רקיעצענין‬
‫ג ד ל ורעומרוקשה מאדיעלכןאמריתתאלחל ה מ ל ; ‪ :‬מאד וריל הבליגו‬
‫יל ‪ » 6‬׳ י ‪ 0‬בחלחלתה עד שאמרו כמדרשאלרכנין רתת; אמרין שכירכה נדה !ובגין‬
‫ז‬
‫גד ז ‪'1:1‬‬
‫דהבא אמרין הפיצה עוברה ומשעה שהפיצה ש כצא י ל ד ‪ :‬ר כ ״ ‪ .‬ד י כרב׳‬
‫סימון אמר כמוך היתה משמסתדאמר רבי ׳;דן ברב׳ פ מין דריוש האתרין‬
‫בנה של אסתי היה טהור מאמו!טמא מאביו עכ!־!א מאמי קשה ההבנה‬
‫באמיזשוולת הקישיא ה מ ב ו א י ת כ מ י י ם הזה כמאמייב• י ד ן כרב• סימן‬
‫ס מ ב י א י א י ה ל ס ת י שאש היתה משמשת במין כ י י שלא תתעבר כמשישש‬
‫המשמשות כמין א כ א י ן צ ת ע ב י ה מיייוש האחיק הצה קש? עוד כ׳ מה‬
‫שייך זה לבששא י ק י א דיתתחלחל המלבה מאד ונשיש ליאות במאיר‬
‫החכמים היאשיניס מאיןהיכיחןמשפש השתיפ שהייפה נדה א! שהכילה‬
‫ולא ׳ליה עיי אך הניאה ל׳ כזה היא שהה הרגיש! כפפ‪:‬ק יתיר מלת מאד‬
‫שיורה עצהיותהח לחלה בהבלגה ייתי משל חלחלה אחיתייוצאה מהתקן‬
‫השביעי ובכן הרגישו הח‪:‬מיה האלה כמה נ ו י ע היויהחלחצה הזאתת‪:!:‬־־‪,‬‬
‫מ‪:‬ל החלחל ת עד שנאתי כה ותתחלחל מ א י כ! !הנה יכנו יחלק אמרי‬
‫שכייה נדה ווה כ׳ להיית מדרך החלחלה !החרדה לכלק הידח׳ש כדת‪[:‬‬
‫נ ״ ס נ ת נדה כפרק התנוקת החרדה מגלקת בדמים כו הנה כשתשים‬
‫החלחלה‬
‫רעד‬
‫אסתר‬
‫החלחלה יתייה תאר ע ד סבא לנלל כעתיתא אז מרפיא נלאיתא התם נגח'‬
‫נ כ ל א מצחת צחיתכיעתית'מרפיאזעצ נןלחה שלא! נ ה ס פ י י פ ה נלה שפטו‬
‫נצדקשנתחלחלה מאל על שנכעתיופירשה נרה!יכני; דהכאררצוהקישיא‬
‫באופ; א ח ל ! ? א שהפילה ולא יללה ע ל וזה כי מ ט נ ע העילכ ה א שהאשה‬
‫המעוברתכפתתחלחל ת פ ׳ ל ע נ ר ה אמנם נאשר יהיה החלחלה יתלה נ׳אר‬
‫תפיל כחוזק ונפח גלול על שלא תהיה לאייה להתענל עול ונחה שראו‬
‫‪t.‬‬
‫סהפילה ולא יללה עיל םנט! נצלק שהחלחלה היתייתל' מאל על שהנפילה‬
‫מקרה בהחלט ואינה רה״ול; נ ו ל כימו; אחר שזה לא יתכן שהרי היא‬
‫היתהמשחשתבמיןקודישהחעה שמועה זאתואיךאפשר שנתעברה הפילה‬
‫אלא וראי נ ד ע שהיתה החלחלה יתרה מאל למה שילענ! שהיתה משייבת‬
‫נמיך על ששמעה זה ומשם!הלאה אחר ששמעה שמזעה זאת ראינז אותה‬
‫םנתעבלה איכ יראה באחתשלחלחלה היתה גלולה על מאל נ ׳ אהלאהית'‬
‫גלולה על לאד לא היתה מתעבלתלעילס בהיותה משחפת במיך !החלחלה‬
‫היתרה כ ב נ ה ע פ ר ה כ׳ רצתה למצוא ת; ׳ ת י ע ל מה שהיה על יל׳ העכול‬
‫והכיא! ראיה חדכר׳ ריב כיח!; א י ן נתעברה אח״כ למה שאחל רבי ׳הילה‬
‫כייסיילןדויושאזןיק כנה של אסתר היה וכויזזה לא יתכן אלא שהיא בחרה‬
‫משה!הלאה שלא לשמש כמין כלי םתתעכי יתתלצה ע!ל אל המלך!יהיו לה‬
‫כניה מ מ מ שאה תקראנה כאלה אל ע י ה ואל חוליתה ימצא מלין טוב בעדם‬
‫קר כ אל הלילך !לכי זה מה שאמר משמשתבמזן היתה דייל קילס זה היתה‬
‫משיישתבמיךענשו ששמעה ק לא שמשה ע ד כמין הכלל ה ש ל ? מכינתס‬
‫"זל שהחלחלה ביתה ימרה על כל התלאלתכ׳ גדל הכאב מאד כמה ששמעה‬
‫שהיה מירכי לכיש שק ט שפסה שלא היה זה רק להבה חוקה!ה;ה לדעתי‬
‫לנהות לרחויחה היה!ה לקרה על הבה חל שה אי חוקישלחיל! נגדי' להלבישו‬
‫כ׳ אס •קבל יהיה איתלכלתי היותלהבה ככ חוקה ויאה לא יקבל לז מסתמא‬
‫הסבה היתה חוקה מאד!ראי׳ להק!רחה!הועל חה וה יעל כ| כהר הכתזכ‬
‫נ• באשר שלחה בגדיה להלביש! !לת קבל מיד ק ר י ה להתך וכוייתציה׳ לדעת‬
‫מה וה ועלמה זה;הוא ד ק ד ק נבון!יא תשלח נ ג י י ס להלביש אתחרדכ׳!ם'‬
‫ותקיא אסתי להתן מסייסיהמלן אשי העמיד לכניה ׳מנוהו כוי !אומיו ותקרא‬
‫ותצוה! על ח י י כ י ר״לשצוה עליו לעמוד על מ י ד כ ׳ ע י שייעממנו ייייתתהיגנין‬
‫י ה זה!על מהזה •לא שישאל מחני דק שיעמוד עליו אולי היא חעצח! יגיי לו‬
‫וייא לדעת מה והיילציהי שיעמוד על מרדכי ותכליתה בזה ליה לדעת חה זה‬
‫וה!א דקדיק נכין יספר הכתיב שיצא התך אל מרדכי אלוחיכ העיר׳כיייוצל ויצא ה ת ן‬
‫שהתן התנהג גס ה!א כחכמה כתכונה וכיעח כשליחיתי!י וא שיצא בכינה‬
‫»ב!זנתאל מרדכי לדעתמה זה ועל מהוה אך ל א ה ל ן אל בית! לבקש אית!‬
‫ששכנו כי אסישאל מממ אולי יפליג לומילו יזתי ממהששאלעל כ; הלן להמתין‬
‫לו אל רחונ העיר לפני שער המלן אשר נאמר לו שפס היתה ועקתי כ׳ בן‬
‫סט‬
‫כ‬
‫‪1‬‬
‫‪6$‬‬
‫ימ!ה‬
‫אסתר‬
‫ומזה ל! א פ ת י כמ! שהוכחמ ושער הכתוב שבמל םש‪5‬לל‪1‬דכרמררכ• ל נ י ד‬
‫ל ו א ח נ ל אשר קדה‪ :‬ח א ויצא לחך אל מ ו ד ם חל יחיכ לע‪-‬ר יר ע ; ‪ f k‬הלך‬
‫לשאצ מממ ממשמה זה!על מ ה י ל הנל היא יצא אלי! ל־יצא א ־׳ שה נ<‬
‫‪,‬‬
‫כהיימיציאמ׳ להמנא עמו נאמר שיצא אלי! !לא כ נ ר שאמר ל• דבר י ק שללך‬
‫סש ל‪.-‬מצא עמ!!נשנמצא ע ״ ל מ ל שידע מ ר ד נ י שלמך היה ישי׳ס• היינן‬
‫א ש ר ה ע מ י ד ל פ נ י א ש ת י הוא מעצמו ה נ ד ל ! א מ נל אשד קיל׳ וני'!הרז‬
‫ויגדלו‬
‫לרעמי הגדי‪/‬מה שקיהו היא מה שקרלייעס המשקית־שהשרה! על שלימן‬
‫טל ישראל כ׳ והקרה ל‪ :‬ע‪!-‬הס!מ!ה היה ל! כשיחי; צד! ל על ה ‪ : :‬־ ; נגד לצר‬
‫והאויב הזה וכל ול הגיד ל! להגיד אמאפמר כדי שנש היא מ־יצצש בידיי מ‬
‫להוציא כעמהש׳ לפיעל!חפץ ה'בידה יצלא ואל ממיאש מ; הרחמים עש‬
‫ש נ נ ר נ ג א י ד י צ ס ו ע ל ק ע ס מ ל שקרהו אשר היא מק ה לשל מ; הגיד לו‬
‫גס נ ן פ ר ש ת ה כ פ ן אשר אמר המן לשק ל על גנו• המלך ביל דיס ללבלס‬
‫ירי הגיד לו מה שענרכיןהמן!המלך כדי שמכעל כענמה על י ס ד הלאמ‬
‫ואמ‬
‫!הגיד ל! גש נ; שמל שנמ; כשיש; לליזמעמידיילייש ל ו ל הימי הננלהש‪-‬ידס‬
‫גמעיג!‬
‫אלא שגלה שכח וכשה טכח״ס כמחכילמ׳ נאשר ונרנ! ווא !אמ כמשנן יג‪'1‬‬
‫נמן צוונו' ׳רינת; ל! העמק כמכהדמאשר נמ; כש! שיאשר הימה נ מ נ ש ד מ‬
‫ההיא כינמ׳ כ! להשמיד אמהיהודיס כמ! שגלה א!מ ככמש! כשלד המדיני מ‬
‫וצה״מ שהכל נתגלה למרדכי על ידי אלילי כמדובר גלל ל א לכל ללמך כד!‬
‫שיגלהאזןאשמי שהיאגסהיאתדעהכל!מעשהמעשיה בהשמה כמבינה‬
‫וכדעמ עש המלך!׳היילה מקזילהמחנ; ל! !לבקש מלכני; על עתה הא להראימ‬
‫א מ א פ מ ר ולהגיד לה ולגת עליה לבקש מלפני המלך על עמה !!אוצצתיעל׳ה‬
‫י‬
‫נ‬
‫א‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ך‬
‫צכאאצ המלך להמחנן לי ולבקש מלכגי! על עתה כ י י ! נ כ ר ה כ מ כ שלמך‬
‫הגידלאשתי א מ י כ ר ׳ מרדכי כלש כ ל י ת י ש ש מ ‪ .‬א נ ר ׳ מ נ י נ ת כלל כלילה‬
‫שאתר צ! מאשר קרה! !מפרשת השכן• אשר א י י ר ל ח ; לשקיל יגייואמ פתשגן‬
‫כ מ ב ה ר מ א ש ר גיתן כשושן •גויייוא;יכא ה מ י ויגי לאשתר א מ ר נ ד ! י ר ד נ י‬
‫ותאסר‬
‫ואמנה אומרו ומאמראהמר ל ה ת ך ת צ מ ו אל מ ר ד נ י הוא קשלהישיכ שהילל‬
‫ומציה! אשמר להמךלאמר למרדכי כל עכדי •למלך ועה מדינימ המלך יודעי'‬
‫וגוי אך הכינה אצל• נ ׳ להיות המך שלית נאמןוהנין ‪6‬צ ש כ העצה !המכיצה‬
‫הנה אסתר ל א היתה אומרת ל! רק ראשי כרקיס וריח דכריס ויגאהיהכ־נה‬
‫עליהש מה שראוי להיס־ף עליהש א! לגרוע וזהו מה שרמ! כא‪.‬מר! !תאיר‬
‫א ש ת ר ל ה מ ך ו מ צ ה ו א ל מ ר ר כ ״ ר י ה י א א מ ר ל לומה שמאמר אחר כך והיא‬
‫כ ל ע כ ד י ה מ ל ן ו ע ס מ ד י נ מ ה מ ל ן י ו ר ע י ס י ג ו י ו ז ו ל מ מה שאמרה ליוהצימה‬
‫ל! אל מרדכי לכל הפרשים הממחדשיס אשריצשרך להשיכ עציהס ליצוא‬
‫איוה דרך ישנק א ר ויא!תציהו אל מ ר ד נ י ! ש כ הנתוכ לכאר מה שאמרה‬
‫כ ל ענד׳‬
‫אסתר לשתךוה‪1‬א כל עכד׳ המלך ועם מדינית המלך יודעים אשר נ ל איש‬
‫ואשה אשל יכא אל המלךאלשחצר השנתי' ! ג ו י ו ז נ ז יש לה מכונן עצ סאחרס‬
‫!ע‬
‫אסתר‬
‫רעי־־ז‬
‫* ז ) ע ל משיבת מרדני עליז שראוילהאמין על פלמים כאלה שהיא לא דברה‬
‫»לא כהיג; )אין הפק שלא הימה מבלימה להציל נפש? ממית נמו שנראה‬
‫ל כ א י א מ פ ש ט ׳ הנתונים ונמו נ ן ראוי להאמין פ מ ו ד נ ׳ נ י ה שאמר אל‬
‫תדמי נצפשך להמלט כיתהמלן לא אמר זה לחישה! שהיא הימה מקפדת על‬
‫חייה יומר מעל ח״ נל ישראל וחלילה כי!ה לא יצויר ‪61‬יך לא י פ ר !ה בה‬
‫מ י ר כ י אשר לקחה ל! לבמ ‪:‬מגדלה בנימי ־ קש‪:‬ית אך ה ‪ :‬פ ץ ' צל׳ שבדי׳״דה‬
‫זה בללה שני דברים יקרים םרא‪1‬י להשגיח בהם בכל ענין האי הוא הנריחה‬
‫מהנוקהמגיעאלהענין אולפח‪1‬תהמק פק אסיעשה! עמה וההתיךכיתאל‬
‫התיעלתוה!א הכסח; הנמשך אס יעשה! אחר כך!!ה כ׳ להייממדרן ה״ לבי'‬
‫פלא יכא שים איש א! א שה אשר לא יקראם ת מ ס היא עמה אפשר שיכעיס‬
‫המלך נה ׳•ציה להיוגאיתהכרתהיולכ ת להמית הנא אל היילך אשר לא‬
‫•קרא ולא ׳שאר מקיש ל‪:‬צלתם !אף אש בא־ילמ ישי עליה תמצא חן כעיני‬
‫המלךלמחילעל עונה !•!ש ש לה <י!מ שיבייש הוהכ הנה‬
‫‪ n‬יספיק לכלא‬
‫•הרגנה שיה׳'חשד גדיל אך לא יספ •ק ללוגי׳גי־ א; והסד לבקש מלפניו על‬
‫עמה!כ נמה יאימרי&לא נקראהו ה שלש׳ייוש שיש לה ויי; קנוב לבא‪ I:‬המלך‬
‫ואו כל מה שמשאל מאמה״לך יעשב׳ המלך כיון שיוצאה כ׳ חן וישיא ה ד ר ן‬
‫הי;מי כט ח בלמי סכנה!נ‪ •:‬נא לפי וה שהיא לא הקפידה על מיממה חלילה‬
‫י ק שהימה יראה שאם מי! מ היא אי; מ׳ שיעמוד לפ‪:‬׳ המלילבקש על עי׳ה‬
‫פהיה אפשרי רחוק כפי השבע 'ליי• ייבתשארהיאלא יהיהיגתרצזן לישאל‬
‫מאתהמלן חסר כי דילה ב ח ס י ס עש! לה שלא ימיתוה כנוי יכפר הכתוב ויגידו‬
‫שהגיד! למרדכי ל י ת ד כ ר ׳ י ס מ ר וטוב כנמה ר ך לא י נ ד ו בעיניו שענימיה‬
‫משני הצרריס גס •סד מה לצד היאשק שכמוה בדבריה והוא בנחיניהנייח י‬
‫מ; הי״יק שאש מבא ע ת ה א ל ג מ ל ך היא י י ן מקונן מ א י שאולי ת״׳תהיא‬
‫ולא ישייר ייקיש להצלתן של ישראל ושיאכישר באה תשתר היא כשיעשו עמה‬
‫ח ס י לא ח^יפיק להציל אתעמה אייר להשיב *ה פלא ת י מ ה ! ה בנפשי שאס‬
‫מ ג י א ע י מ שהיא תל׳לטככל הא תית והמ בתים חשל היהודים כי והפקר‬
‫יען השגחת! הנכלהה היה כיב דלקת כאימת׳ ה נ נ מ ר מ ש ל א ד י א ם מ ל ך ע מ ה‬
‫שתציל את עצתה ו א ת עמה אלא שאס לא ת ל ן פלל!תחיש אפשרשיהיה‬
‫ייוח והצלה אל עמה מייקיה אמד והיחוניתאכיה י ח נ י ! הפך מה שחשבה‬
‫היא שעל בן ימיי שמלן׳ עתה!לא מ י י א חהערר הצלתעמה ממקום א ח י ועל‬
‫המקרכימהחועלוהות ה צ י ה ש י י ש א מ ו ה ש א ף א ס לאיהיהנהליכמה ו ה י ק‬
‫כשק ה נ ה י ! מ ר ש ו נ לבחיר ה ר ו ך היותר כשיח ייהמסיפקל!ה ה ש י נ נ י א י ן‬
‫ראוי‬
‫לדחיקחת השינה אף שיהיה ספק כ׳ מי יודע אה העמהואמהיא‬
‫צ‪:‬א מה הי םי»ה סל ההצלה !אס תעכיר העת היאת •היה מע״תלא יוכל‬
‫ל י ק ‪ :‬כ • אפשר שביני וביצי מאימהיא או יסירה ממ לכימה ובאלה מקרים‬
‫י נ י ס צשריקר! נ נ ל ר ג י ג נ ל ע ג ע י נ ל נ ג ע ו ו א ומי ׳ ו ר ע א ם ל ע ת כ ו א ת וגומר‬
‫כלומר‬
‫א‬
‫‪,‬ז‬
‫‪,'j‬‬
‫א‬
‫נ‬
‫אס ״;ד‬
‫נלזמ' מי י ז י ע אה המציכיך א; הה•׳׳'כדיי המגיע ע ־ העת ה׳ א ־‪• .‬־;•* ־‪.‬־»‬
‫יאה ה ע י ז ו העתהיאת צאיה־ה לך עי־עשק ניילשת־כאידכללהע־צעד‬
‫ל׳שייהניכאשי שמעיא־‪-‬ד כט ל טעמי‪/‬ייעל ה־׳; !על ה ־ ‪ -‬הה י י ע ־־־כ•‬
‫}תאטי‬
‫כ• אן׳ אה תהיה; היא יהיה י ״ א •הצל י׳י ק ה י ה י י ה י יה ה י ה ה ד ב י * ש י‬
‫היה מ י עיצ־ה כי מממ היתה •ימ ״השניה עצ־יה ב ה ; ‪ :‬לא ה ת ־ ־ ־ ש ־ ־ ע צ‬
‫עציה מצל עציה מיד איירה להגיב‬
‫י צ י י ־ כ י האתי ההא כ ה ת‬
‫נהשגחת!יתיאיישישי‪.‬־צלהיביתכ‪:‬ש ‪ :‬נ • תה הלה‪ •:‬ה ־ • ‪ : - :‬׳ ‪ - -‬ה‬
‫ישארצהסרית יןמקיה אתר בההגאתי ה;הלאה ה׳ צא היתהיקה־תעל‬
‫עצמה תא •תאמר אהתילההיב חלמרד‪ •:‬לך כ‪ :‬ביית כל היהיי׳ הנמצאים‬
‫י‪-‬‬
‫י‬
‫י י‬
‫י •‬
‫כ ש ש־‪ ,‬כייר כגל מ ־ שתת ־‪:‬י; גהיה ע ה ב מ י ש י ת ג ־ ־ כ ־ ו י י י כ י ר ל ג ך י ת ה‬
‫‪,‬‬
‫<דנג‪1‬ס‬
‫‪1‬‬
‫לתק;זה!‪:‬ניהאיתש ה׳ קב ן לצ־יקיה ט ב לה; ט ב צ ‪ .‬צ‪:‬‬
‫י ‪ : -‬בת‪•:‬תת‬
‫צצמד׳היייתאתדיכלכלדכרשכק־ שה ש איהיהכהה כ י ל צ כ ב ־ ״ ל ת‬
‫והציהעליישיתעמואציחשלמלתישתישלשתימיש ליל־ ייה הלי םיירצה‬
‫ו׳תעשת‪:‬אליהלההלבקשלי‪:‬״ק־שהנלת;‪-‬אתר‬
‫כ ק אכ א י ל הילך אשי‬
‫צח כ ר ת י כ א ‪ :‬ר א ב ר ת י א ב ־ ת י יר כמשי תתחברו מתה יתיבי בצ ה יבשי‬
‫ותכלה לי‪:‬׳‪ :‬אי בזת א ב א אצ המלך יא שנים עצמי בככנה כיין שילד‪-‬־ שתה‬
‫אכלי‪ •/‬א‪:‬׳ לא ת י ש ן האכלה רק צ׳ לכד• יצא אלעס׳ כימה שהיית׳ יישז־ק'‬
‫וירא‪ :‬מצביא אל הלילך היה כ; מחברתי • י ש ־ נזק ואכרה ל־שא'‪ :‬אך עתה‬
‫שאבדתי היא אבדתי לבד כ ו ז א ב ז א ו ז א •כשן אביא אל המלך אשד לא כדון‬
‫ו ב א נ ר א כ ר ת י א ב ־ ת ״ ר י ע י ה כ ז ד ש ת כ ה א ת נ ׳ ע ל שלי־ עת׳ מ י ק ה אתר‬
‫א בא אל המלך א ן שיהיה שלא ב ־ ת יען כאשר א ב י ת י ‪ :‬י מ י ת אימי המלך‬
‫כעיכרתעל דתי ה‪:‬ה אבדתי א‪:‬׳ לבל׳ ויהיה לי ח !הצלה לתה ממקש אחר‬
‫‪ 2‬ר‬
‫‪.‬״‬
‫ה‬
‫‪,‬‬
‫זיעני‬
‫ובזהימישבוהפשקישעלנכין ושכר הכתיב כ׳ כאשר ד י ה מ ר ד ; ׳ ;דבר•‬
‫אשמי טיביס!נכח ס •שיא יה התפלה!ציש ובכי ב ע ד שהיא תב אאלהמלף‬
‫כ׳ ה נ ט ח ן ׳התפלה עליו י ה צ ט י ף אליהם ההשתדליתהאששיי שכן היכ־יי!‬
‫•צלח ע כ מ י ד בלתי המתניעצהעכרמייקוילמק׳יצכנוש א ת ‪ :‬ל היה ל׳יצ‪-‬א ל‬
‫לעשומככצאשרצתהעליואשמרוזאויעכ־ר‬
‫מרדכי!׳עש׳;;ל אשר ניתה‬
‫אהתלואליר ש׳ כאשרעבי! שלשה ימי הצה י ש ר צייתה היא ל נ ש כ׳ נש‬
‫_‬
‫!׳ה׳נ׳זם‬
‫היא ונערותיה עש‪ 1‬כ; כמו שאמרה ה‪-‬א נם אנ• ונערותי אצם כ־כו'ה‪:‬תאאר‬
‫ז‬
‫‪ 1 1‬י‬
‫י ‪1, /‬‬
‫י ־ ! •‬
‫י‬
‫׳‬
‫הג •מיש ה‪:‬ו ה כינה עצמה ל‪.‬׳‪::‬ה‪:‬תרת ן לכיא אל המלך לכ־חק כ! ימו‬
‫שאת לה מידה•!ה׳א א‪.‬ח'!יהי ביוש הגייתלכש אהי׳‪,‬ר מלכ ת יתעמ ד בחצר‬
‫ביית המלך הפנימית ‪:‬כת בית המלך • י י ע מ ד ־ כ א נ י בית המלך ה י ‪ :‬מיין‬
‫ולא ינתהלהשנש בבית המלך כלתי ישיתו י ק עמדה שה נכח בית המלך‬
‫והייצןהיהיושב יכא כתא הכית יהיה יואה אותה עימדי ומצד הממה עמי"‬
‫בלתינשנשתאלתךהביתעשהיותשייעשהחלךאהכה‬
‫)יהי‬
‫הנהמצד יוהרה‬
‫זה נשאה חן בעיניו ״אויש׳ כראויהאלך אמ אסתר המלכה עומדת בחצר‬
‫נשאה‬
‫רעו‬
‫אסתר‬
‫נשאה חן כעיני! יריבתה שראש אומה שעש היתה מלבה ואהובי; מחד אל‬
‫המלך ע נ ו עמדה כחצר ולא וצמה ל ה מ ס כלת• ושית הנה נוה נשאה‬
‫ח; בעיניו ייישט לה המלך אמ שרביט הוהכ אשר כ י י ! יא' כשיתן לה רש ת‬
‫המלך כמה שהישיט לה השרביט כמשכט או צמקיכה אכחד יתצע כראש‬
‫השרכיט והנה המלך כמה שראה אימה שבאה אליו לשר צא כ ד מ כ ׳ ל א ו א ב ר לח‬
‫נקראה כשש שפט בצדק שוה היה לסבה חוק בלי ספק ׳שהגיעלה חי‪1‬ה צער‬
‫אשר הניעה אומה לבא אל המלך אשר לא כ ל ת ושכט שהצער ההוא היה‬
‫לאייה נזק שהגיעלאחר !׳למה ‪1‬היא הימה מצנועית בצערו והימה רוצה‬
‫ליםאל מאת המלך חן ואכל על והכי כבל •דע המלך שלא חסל לה דבר כ׳‬
‫כלאשרתחמריגתןלהמביתהמלךאלאוראיעלאחר‬
‫הימה ליצה לישתל‬
‫ו ל א ב א ? ל׳שאלעלמ אסר לא כל־תרק להיותה מצטערת היא על צער א!מ!‬
‫האחר ועל כ; אתר לה מה לך אסמי המלכה ומה בקשתך סייר על מה‬
‫סהרגישכהמןהצערפכאהשלאכדתאשרלאנקראהכי‬
‫וה לא ׳מבן רק‬
‫יירוכ צערה ועצטנה אמימה לך אסמר המלכה ולמה ששפט שזה לא היל מצד‬
‫ש ח ס ר ל ה ד כ ר כ ׳ פלאשרתאמרינתןלהשפטשהיתה ייכקשמ איז! כקשה‬
‫על אחר כ׳ השחלה היא לעצסהוהבקש^היא על דבר שתינ! לעצמה ממש‬
‫!!אמה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עדחציהמלכיתיינתןלךכויוהוא מש‬
‫אחר כך מה שאלתך כ!'‬
‫ומה בקשתך כוי‬
‫והנה אסתר בחכמתה לייה ו מ א ס ר‬
‫שראתה ״מעלת ה מ ן ! א ש ר גדלו המלך היתה •ראה שמא המלך יעז!ר‬
‫לז ולא מיכל לו ועל כן המציאה מחבילה גדולה לענית למלך משתה‬
‫ישיבא שש המן!אולי בתיך המשתה ידבר! על ענין מרדכי כי• לא ידע!‬
‫שהיה קייב אל המלכה א! שייא תגלה יתיאה אם יש למלך איו׳ שנאהעס‬
‫המן ׳תייצא מקיש לגכותאתתכה יומנו ותבין אס המלך נ ט ה לדעת המן א!‬
‫אש •שליצדנטיהלעתראל עש כני ישראל וכאשר תראה כן תעשה שאם‬
‫תראה שהמלךנוטה לדעת המן ואינו ריצה להפר רכרו אשר נדר לווכתכ‬
‫לאבדם יה!א ק״ש בברימאהבת! אז מחליש‪:‬׳ המן !תפייסה! שימרציזימפ״ס‬
‫להשיב מחש‪:‬מ׳ א שר ח שש על היהירים וא‪• :‬ד המלך נגדו ונוטה קצת לעוור‬
‫ליה‪1‬ליסא‪ 1‬מלבר למלך נגד המן ועל כן השיבה אל המלך אם על המלך טיב‬
‫יבא המלן!הי!ן אל המשתה אשר עשית• לו ירצה מה שאיתהשיאלל• מהל•‬
‫!מה כקשת׳ איני משיכה על!ה עתה רק מה שאני רוצה מאתהיילךהוא‬
‫‪ 0‬י א המלך והמן חל המשתה אשר עשיתי מיוחד למלך ׳‪,‬יא אשר עשית•‬
‫וגומר והמן יביא עמ! יוה היא שאמר ומאתר אסמר אס על המלך טוב‬
‫יבוא המלך יהיו;‪ 1:‬האשמה אשליעשימיליולא אמרה שאלתי ובקשתי כויכי‬
‫שדיין לא שחלה שאלתה •כיףתה כנו והנה המלך לרוב אהבמ׳ אימה השיב ויאבר‬
‫למהי לעשיתאתרבר אסמי מה א מר‪ 1‬ויאח' המלך מהר! אתהמןלעישויאת‬
‫ד ב ר אסמי ‪'0‬והנה המלך כמין המשמה למה סואה שלא השיבה ל! עלמה‬
‫ששאל‬
‫אבתר‬
‫‪9‬ש‪ 56‬יומנה ייה לך א פ ת י ה מ צ ב ? ; י ה בקשתן כ׳ ששש ‪ :‬ד ־ ־ נ ׳ ' * ‪! : .‬‬
‫ע צ מ ה ו מ ב ק ‪ :‬ת ע צ א ח ו י ה י ק חמרה יבוא היילך יהיי ת־י ‪ .‬׳ כ ־ ־ י ׳ ‪r r :‬‬
‫היתהרצהלישאל י ת בחצי־ י‪ . • .‬י י ‪: ,‬‬
‫‪1‬‬
‫הי•‪:‬־‪,‬י׳הר־לתךב•;•הבי‪:‬־‪.‬־י•‬
‫יי‪:‬״‪.‬ה ׳‪ !.‬ף ך״יה ני יל ך‬‫• ה י ‪ -‬י •־־•ה‪-‬צ־"י‪:‬־‪,‬יבי‪*:‬ה‬
‫ה ״ ן י י ה שאלתן ״‪.‬ידיך ־ • ה ב ־ ש ל ך ע ־ י ‪ • :‬־ ־ ‪ : .‬ת ‪- .‬‬
‫זת‪/‬ין‬
‫‪ •: :‬־ ! ״ ‪v : h :‬‬
‫צחה שיחתה ש צ מ י ב י ו דברבתיךהלישתההיהעלתעתיתמ • ‪ :‬י ‪ :‬לשפת!‬
‫ר ב י עצ מני הקצן כ! חשבה שלייןכי היל ביי־ צ־ ה ב י ל ה בצי ה־ה ה א‬
‫מתחי כמשתה ההיא י ק כ א י ח נישה ב׳ כ׳ המשתה ל י ל לילך‪:‬בד• בחו‬
‫שאיירה ל כ י י ל‪3‬המשתה לושי עשיתי ‪ 15‬נ! •חשכה ש י ‪ :‬תעשה ישתה‬
‫אחר שיהיה שיה צשכיהפ!תיוחד ג ‪ :‬צי ג ‪ :‬למלך ‪ ! 6‬בייב כיחיד ידבר עצ‬
‫^‬
‫מ‬
‫א‬
‫ת‬
‫‪ ,‬העני; ! ע ‪ 3‬כן השינה ששאלתה ובקשתה עתל נ ע ־ היא ‪•:‬בא ה־*‪:• -‬־ין‬
‫אצ המשתה אשר עשה מייחד צשניההיחד כי כזה ת ד ע י ‪ :‬ר צל ה ״ ‪ :‬ן לתת‬
‫אתשאלתה אשר ת ש א צ א ח י כ ן וצעש!'אתכקשתהיאיתע;א‪:‬ת־ י־־י‬
‫שאלתי;נקשתי אס מצאת• ח; בעיני המלך!אש על המלך ע ב ליתאתשאלתי‬
‫יצעש ת התבקשת׳ יריא‪ :‬רוצה ה־צךצעשית את הזיתי ׳בקשתי אש־ על״לש‬
‫שחלמה שאלתי!נקשתי הנה אש אתה חצה כאחת צ ע ש י ת י ת שאלתי אשר‬
‫אשאל א י י כך הנה ביאי‪/‬י‪,‬בחי‪,‬אס תעשה שאלת•!נקשתי‪ •: :‬ש מצח עתה‬
‫‪A‬‬
‫!היאשיבאהמצך והמןאצמהתה א ח י א ש י אעשה ללש כצ‪:‬חי לשניה־ יחל‬
‫שיה׳! שני־‪ :‬שלס כ! ו ח י י נתיך הישתה אעשה כ י נ י הילך שלחי צ•‬
‫שאשאל א ת שאלת•!בקשת• ״ ש י על הס נאת׳ להמס אצ נ י ת המצך אשי‬
‫צא כדיתויח מתר מעשה כרכר המלך יבכר הכתישכאשר ראה המןשאכיתל‬
‫קיא! אל הלישתה א כ י י ח י אותו כייח‪:‬י אצ המשתה ׳מדעם ה מ י ן או שלח‬
‫סל־תה נלילהכ׳ צ א נ ש א י צ ו כ כ ק נ צ צ מ א י ב ת א ס ת י א י מ י כ י ע י ע ת ה היה‬
‫קי‪-‬ת מסופק צמה ש י ‪ -‬נ י כ צ ה ע צ ‪ :‬הי‪ :‬י ד ע י ‪ :‬שאסתי ליק‪.‬־‪ :‬ישית ־ י ד ‪ :‬׳‬
‫י ן ׳ שלא היו ׳׳דעיס י ה היא צל כ׳ א י ן א ס ת י מ נ י ת א ת מ צדמל ' א ת ע־׳ל‬
‫והיועלקצעיצכ היה ירא המן שלאיש צו צמרדכ׳ איי! ק ר נ ה עש הילכה‬
‫ושלח תהיה למלכה כענול זה שנאה עמ! מצל שנאימייכ•!כאשר יאה שהיא‬
‫קיאה איתי אצהמשתה •חלעס המלך נסתלק מינו לפשק וחשכ שהתה‬
‫זיצאהש! איהבתא ת׳ אהבה עיה חאויצא הח; בייש ההיא שמחושוכצכ!אמישכאשר‬
‫ראה את מרדכי יושב כשער המלך כאחד מעבדי החצך נתיבי בה שיחתן‬
‫שנכנסה ישי‪:‬א כלכ! שלא לחיה היה יישב כשער המלך כהיות! עיכר יינית‬
‫המלך כנויאס לא היה כיטת כאסתר ועל כן שמחתו לא ע י נ ה לי!!א וכרא ת‬
‫הח; את מרדכי בשער המלך!לא קש וצא ועממנ! וייצא המן על מרדכי מ י ה‬
‫והסנה שעל עתה צא היה מקכיל ב׳ כצ כך ולא ה־ה כא לכלי כעס כ׳ צא‬
‫היה מחשיב אותו לחאיחה אך עתה שהמלכה אסתר היתל " י א ל' שאיגליתה‬
‫מראה לו אהבה יתירה ע י שקלאו נ׳חול עההמלן כנוי הקביל ״ א ד ב י ד‬
‫שראה‬
‫רען‬
‫אסתר‬
‫ר־*־‪ .‬אתמרדכ• בשער המלךולא היה מחשיב אותי למאומה כי לא קש !לא‬
‫זעממנו כל שבן שלא יכרע ולא ישתחיה ועל וה נתמלא חיחיכי היה ירא שמא‬
‫נ ל האהבה שהיתה מראה לו אסתר לכנים נ ת ק ב ל ה תמנו היתה לרעתו ועל‬
‫כן הרהר בלב! לבורג! ולעוקרו מן העלם י ת א ‪ :‬אלא שמרוב יראתי שמא יגיע‬
‫ל! מיה נזקחצד אשתי ני לא לחנם היה כלתי קם תעמחנ! על כ; התאכק)נא י תא‪3‬ק‬
‫אל ביתי ורצה לעשות הענין נ־שוה העצה מאי; נל אהני! וכני! ואנשי כיתוויוא‬
‫ויתאפק המן!יבא אל נית׳!•שלח ויבא אתאהניו!את!רש אשתי ירי שרצה‬
‫להב!ל ולח ל ‪•! t‬ת ב! יר ב תאה ער י ע י ר ועש וי עשה ה ד נ ר בעצה ‪ u‬בה והנה י י כ נ ר‬
‫יש לראות במה שנאחר ויהיר להה היי; אתכב ד עשרו ׳רוב בניו כי מה צירך‬
‫היה שיכפר הוא אל אוהכיז)אתורש אשת! כ י ו ר עשר! ור!כ כניוומה ירעולא‬
‫ירע! הם ועיניהםהחאיתהיה לולימרמידויאחרלהההחןלאהכיאהאהתר‬
‫אלהמשתשה!אהדכראשרתרשלהסאךה‪:‬י‪:‬ההנכינהמצליהיא כי רצה‬
‫החן להת״עןעס אהבי! וכני ביתי שהיה ר!אה לברים הפכיים ועל כן אחר‬
‫שהיה מהפר לה ‪ c‬בנושא!נותן בענין כ׳ כן דרך העצה לשאתילתתבשנ׳ חלקי‬
‫ההיתר !יא ״כשל להם כלוייר הציע לפניהם הדבר היד!ע לדה ומהירהש‬
‫לכל יעל כן כתב ב!ה ויההד שהוא ס ה ר דבריה נידעיה וה!א עני; העישר‬
‫והכבוד והכלה לרוב שהיו ל! שהה ס ב ! ת י ה ל ת ה א ד ס על זולתו ואה שמא‬
‫•איירו כ׳ הלוה ׳השיק כשלא יהיה ל! שונא כבית המלך כ׳ אס הלילהה ויאבד הס!‬
‫םינאה לי״ה תדג־לל! כל זה על כן הניע לכניהכ ואחר כלשון אמיר־ כאומרו‬
‫ויאחר הח; ׳בויישה א מה שהידיעלהה ייחלש שחף לא הכ״אה אסתר המלכה‬
‫אלהחשתה כיאה אות! ‪ :‬ל מרעה היות שהחשתת הוה אשר כבר נעשה היה‬
‫מיוחד חל היילך במי‪ ,‬שאחר אל המשתה אשר עשיתי לו בנוצר הנה לא‬
‫הביאה אל המשתה הה‪:‬א רק אות׳ אף כ׳ לא היה המשתה מייחד לי‬
‫)!א ויאחר החן אף לא הביאה אסתרהמלכז עס המלך אל המשתה אשר‬
‫עשמההיאשאיתי!והלחחראניק־!א לה עה החלךיחדשניני ש״כביכחו‬
‫פאחריאשראעשה לההכ‪:‬ו'ו!א!גהלמתרא‪:‬יקריאלהעה המלך כלוישקרא‬
‫איתתיחר אל המשתה השני וכל זיז היא היראה מאהבתה איתי אחנה כל זה‬
‫איננושיהליולאנתקדרהדעתי בכל כ מ א ש ר אני רואה את מרדכי היהודי ונייזת‬
‫•!שכבשערה־׳לך כלימיאניחושש שלא לחנם הוא יושב בשער הייל־!אינו‪.‬‬
‫‪!0‬הלי כל הכביר שעשתה ל׳ אסתלכל עיל שאני דואה אותו יישב בשער‬
‫המלך כ׳ מצ־זה אני ׳דאשלאיהיההכלכתחשילהממנהכד׳ לקתתיק״יתה‬
‫ממני או כ ד י שיקנא המלך ב• להכניס איכה ביני וכןהסלן וכל והכלל באימי!‬
‫וכילוה איננו ש!ה ל׳ כויוהיההההשיכיהודכר עלפיהנתתיו כדישתתקרר‬
‫דעת! ויניח חרמו ןחעצבוכאזחרס שיכין עין ג ס ה ! ת כ ן שיכא מחר אל ה ־!!ן והאבר לו‬
‫כ ע ד שאהבת המלך עתו קיימת ואסתר הראתה לו פנים אף שיהיה וה‬
‫בתחבולה זתבגיד כ! הנה לא תעיו פניה כשישאל ! ה מ א ת ה ת ל ך מ ח ר מ י ר‬
‫ע‬
‫^‬
‫‪1‬‬
‫‪7°‬‬
‫קרס‬
‫אסתר‪:‬‬
‫קודם שתנניפהאיבה בים וכיןהחיךוגי כ; אתר! צ! !בשקל‬
‫‪r-f'iyb‬‬
‫לא מממן מיד ביבי עיד שמימי; מתמיד כעצכינן י ? יל* תהיה שמון‬
‫בהחלט ו נשתכא אל המשתה ליו משמין ‪ o‬יעל כן העצה ? ‪ :‬כ נ ה • * שמאחר‬
‫מתרלמצן למלית את מ ר ד נ י יב‪-‬אאצ ה־ישמה שמח י מ ב י הדאגה יהי;‪:‬ב!ן‬
‫מ צ נ ן וצא יהיה צה מקיש צהעי‪ 1‬כ כ ה ‪-‬נכדך י ם מעכה מ תחי א ת י‬
‫שהראתה ל ן אהבה כל כ ן חוקה כתי שהצעת לנ‪ :•:‬נכו'‪ :‬בהי‪ .‬מ עצתם ט כה‬
‫‪,‬‬
‫למראה עיניה שהשיב! לו על כ׳ הנת מיו נתרצה •נתכ״ש כ ה י ז ו א א מ י י ש כ‬
‫הדכר צכנ׳ המן!׳עש הע; ־כיה ימישב< הכתבים על ישן בישיש העני; עצ‬
‫‪2‬ייה־‬
‫כלילה‬
‫ז‬
‫הכינה הנכינה הנה רול מצא‪ :‬נועם חוק מאד לדרוש מלמהתלךעל תלשישל‬
‫עילה לחה שיאו שהיה וה כומן הייתי נא מ שאככר עד שנראה היימהדכד‬
‫מאמהאלישכי אהלא היה!הכלילה ההיא הנה בשקי היההת‪.‬פאצתאת‬
‫המלן לתליתאת מרדכי עצה עין אשר הכי; לי יש כ ילת היה מקיש דוס ׳הצלה‬
‫כ׳ לא היה נשאר עוד אחריו איש מכני ישראל מכלה אקאשתרעלנלאשר‬
‫נעשה וכהיימהדבר כן נראה כאחמכ׳ מהנימה ! א ת א ן עכו ר א י למת‬
‫ט ש •שעש ד ע מ הכנמ כינמהשמישככי הנכה ״ש להכק ולראות למהוש‬
‫נ ד ד ה שנת המלך בלילה הואת משכל הלילית שכשל הלילית היה יש; ושנת!‬
‫ערכה צ! והלילה הוה לא היה יכול לישן כהייתשחח יש כ לב ששמח כ־ ש תה‬
‫ז‬
‫אשמר וכדרך שכעהשתח׳'כמשמש כייהואוכצישושימיש כשמתה ובשיכצככ‬
‫יראה שהש ׳שניה שינה שקועה כלילה הנמשכת אחר המשתה וקשהעד‬
‫שאינו מדרך ה מ ל כ ת לקי!א לעני הלילך דכר׳ הימים שאירע כימת צכ»‬
‫שכיתכיה כהש כל השבית והרעות שעישה המלך יאה יקרא כהש המלן‬
‫•ציהלהשירמהש ה מ צ ת שעשה שלא ׳חצאי כתובית שהומה היעיל‪ :‬כ ת כ ׳‬
‫דברי הימיהאהלא יכתבו אחתתכל מ ה ש י ע כ ר כדי שהמלך הכא אחרי!‬
‫יתקןאתאשרעייתהק דם ל! כןיקרה! כמה! רק דברי הימים מהמלכים‬
‫םקדמיה! ואיןצוהוההמלן צהכיאהבר הוכרוניתדבר׳ הימים שצו אשר‬
‫צ א כ ד מ ו ע ו ד ק ש ה כ א מ מ מ צ ד הצשוןשהי״צצ!יאמר להביא א ת פ ש ר דברי‬
‫הימים ככת!כ בשין המגלה וכל מעשה תקפי וכויהלא הה כתיכיס בשכר‬
‫לכי׳הימיסוכויא! ׳אסיןיאמרלהכיא את כ נ ר הוכריכימ לבד מאי כ כ ר‬
‫• הוכריממדכר׳ הימים שנראה שהוא ככל הענק במלימ פינית וקשה יכלש‬
‫אצלי שאס אמת נכין ה י ב ר כפי הנשמע שהביא! לפניי פ כ ר דכר׳ הימים‬
‫מכלאה שאירע כימיו כיתר כפרי דכרי הימים למלכים הנה כשהיו נקראים‬
‫לפניו ונמצא כתוכענין מרדכי שהגיד על בגתנא ותלש היה י א • שיהיה‬
‫כת!כ שם הכצ כארוכה ואה השיכ! לו גמילו אי לא כ׳ לא חשר דבר »כל‬
‫המאורעואכאיןהיהצמןשישאלהמלןמהגעשהיקר ‪1‬נד‪.‬לה למרדכי על‬
‫וה והלא שם היה כ ת ב מה שנעשה ומה שצא נעשה כ׳ כשאינם ע׳ ש׳ ם לו‬
‫ל כ ר כותבים שש פלוני הגיר על ר כ ר פלמי ‪ bh‬נעשה עמ! ל נ ר ואה צמה‬
‫•‪,‬‬
‫י י" •‬
‫•י »‬
‫<‪;1‬צי‪3‬‬
‫דעח‬
‫אכהר‬
‫הוצרך המלך לישאל לעבדיו!שהס ישיבוהו לא נעשה עמו דכר ומוקשה עוד‬
‫באמתשעניני ה מ י ן ואוי שיהיו במכינה כחכמה ובדעת ובעצה נכונה‬
‫‪ 1‬כ ה י ‪ 1‬ת ה מ ל ך כ כ & ‪ :‬ה כ ט ה ‪ 1‬ד ל כ ל ה ח ן שגדלו ׳נשאו ושש את כסא! מעל כל‬
‫דש־•כ ה ״ ‪ ; : .‬שיעכיר שקי־ה מקרה כנמצא או כחצר ששאל כמקרה חי‬
‫כחצר והשיכיהו ואמרו ל! הנה המ; ע מ ד כחצר שיאמר לו המלך שהוא •עשה‬
‫הכיעל ההיא ביוה כאלימלא יעלה על לכלעילסשיהיהע״צ ?קרי יההזדמ;‬
‫בהיותו משנה למלך ושה!סין> לעשית לו כביד גדול שגדלו ונשאו על כל השרים‬
‫ואק ככור! של מלך שיעשה הפיעל ההוא ע* משנהו האהוב אצל! ׳לכוימ׳ כפני‬
‫הכלכה״מל! שרים וכיס!נכבדים ומה שאאחינהיכזההוא שלמה שראה‬
‫המלך שלא וצמהאהמרלגלימשאלמה ובקשתה מידוגסראהשכיויהמשמה‬
‫יוירלישאל לה שמגיד שחלמה והיאלא ר צ מ ה ג ס כ י ‪ 1‬ס המשתה להגיד ולא‬
‫עידאלא שומנהגסאמהמןעח״חדאלמשמה שני שפט כצדק כ׳ ל א ד כ ר‬
‫י ק הוא!לא לחנם עשמהאהמרוה לויק אמ המן כיחיד עס המלך ואק ‪1‬ה‬
‫כ׳ אפ שהיתה רוצה להסביר ל! כניס לבקש מלפניו ח; יחפד עלמהשנממ׳‬
‫*‬
‫לו עם מרדכי לעשות בהם בטיב כעיני! כי כבר היה ידוע למלך איוהעם‬
‫הוא ושהיה מרדכימהס כמו שכתבנו ובהיות! ב מ ב ו כ ה ! א מ א ח ר המשמה‬
‫הראשון ממכודד ומס שב כדברים האלה כמה שראה פלא רצמהאסמר גס‬
‫כמשתה הוה לישאל שאלמה!ש!מנהנס אמהמן למחר עמו כנוינדדה שינתו‬
‫כוה מעיניו מתהפך מצד לצד וזא כלילה ההוא נדדה שנמהמלךיר כלילה‬
‫ההוא שאחר המשתה מצד הסכותהנזישנתחדש! »ת!ך המשתה שמהם נמצא‬
‫המלך נבוך בבינת אסתר כהיותו מעיין ומתבודד כזה נרדה שנת! כנוי ‪1‬הנה‬
‫לדעמיהנההיא בטוב שפל! שפט שכיונתאסתי היתה להצילאת עס מרדכי‬
‫חאכדמנכסיהס או דמיהם פפי מה שהבין הוא משאלמ המן ומה שהשיב‬
‫והעסלעשית ב ז כ ט כ כעיניך פמז שפירשמהו כי ככר י ד ע המלך שאסמר‬
‫נלקחה מביתמריב•!עם שלא ייעהיותה קרובה אליו הנה הוא י ד ע שהוא‬
‫היה אימן אומה כ׳ לאהיהלהאב ואס!שפט שכליפפק הימה רוצה להציל‬
‫א מ עס מרדכי כעבור מרדכי ושואמהימה שאלמה וכקשמה וצערה אשר‬
‫עליו כאה אליו אשר לא כדת ועל כן גור להביא אמ פפרה!כרונימ לראות‬
‫אסהמצאימצאאי!ה!כית לעס כנ״שראלא! •למרדכי שעשו איוהטוכ אל‬
‫החלבית א! אלהחלךאשרכעכוחיזכצלכטלגורת׳ ועל כן צור להביא את‬
‫כ פ ר הופיינויויא ויאמר להביא א מ פפר הוכרונזמ כויואמנס לרעמי חה שצ<ה‬
‫להביא לפניו לא היה ספר דכר׳ הימים ממש מכל אשר עכר כזמנו פי והאימ‬
‫מן הנהיג ומן הראוי להביא לפני! ולא לפני שוס מלך והטעם מכואר כ׳ להיות‬
‫שכפפרדכר׳ הימים כותבים כל הדברים כאמתית כמ! שעבר! אס טוב וחש‬
‫ר ע אין להוסיף ׳אין לגחע כ׳ הוא ספור קשט אמר׳ אמתואס היו מראיילמלן‬
‫מה שאירע ממני אם עשה איוהרעימחהומספר! או יעניש אתהסיפר וגם‬
‫ע‬
‫‪3‬‬
‫ג‬
‫‪7°‬‬
‫הה‪1‬פי‬
‫אסתר‬
‫הפיפדמפתד המלך לא יגיד • ‪ r r . h r‬ע י ‪ -‬כ ; ה י ה ה ״ נ ל ‪ :‬היא ל י ־ ‪ -‬ה ״ ‪ -‬ז‬
‫פלתלתרחיתללזלשיס ק פ ר י ב י ״ מ י ה ש ב נ י י ־ ך ־ י ל ‪ :‬א ״ ר ‪ -‬״ א נכדי צא‬
‫היה כשל לכרי הישים רק ״עמת!״ ?שער ג פ י הנק כשר‪1‬כ־‪;-‬דבריה״תה‬
‫סלי?( ס כ י קצי מפתחותשכבתכ כלס כללות ל ע ג ׳ ‪ :‬ה שעלי• כי־•׳ ‪ r‬יכ‪3‬‬
‫בלעי היערנים בפלשיתהלאהה כתישיס כ ס כ י ד כ י ׳ ?•מיס כ כ ל ב כ ס ף‬
‫פרשת ? א ג ר ת לזאת זבל מעשה אקס • ג מ ר ? • פ י ‪ :‬ת כ ־ לת ־•ירכי ח ; ר‬
‫גדל! ? א ל ן ? ל א ל ‪ :‬כתיכיס על ככר רכר׳ ?•יי•‪ •:!:‬כ י ל ־ ‪ : :‬־ ‪ : : : .‬ה ג א‬
‫הס כתיבים על ס כ י הזכיינית רכר• ל ״ ״ ‪ :‬כ׳ ככר ל י ; ר י ‪ :‬ת ל א סכר‬
‫הל׳כ־אית של ס פ ד י ב ר ׳ הימים זזההשפרשצל״שתח א ‪ :‬ה ־ ‪ : :‬ו ‪ • :‬־ ‪ ,‬־ ‪ :‬י !‬
‫הימיפ היא שניה להביא פי הפר דה לח‪:‬אן לקי׳ י ת לפני !•א •א־׳^הב־א‬
‫‪,‬‬
‫א ת ככרהוכרונתדכריה׳איס !׳לי! ‪ :‬ק ר א י ‪ :‬ל׳־‪:‬־‪.‬־ ־ ל ‪ : :‬לש‪ •:‬הילך‬
‫יכזגא‬
‫)אאר ‪::‬־יצא כתיכ כסכר המפתחת הל א א ‪ :‬י הגיד ח־דכ׳ גל כג־‪:,‬א‬
‫)תיש ש;׳ ס־יסיל״לך!כויאשרנקש! ל כ ל י ל י ד כ ־ ל ן ז ‪ :‬לכלל ת ל י ‪ : :‬־ ‪: ,‬‬
‫כ! לבד כ• אק דרך לכתיב עיר כחכ־איתזכרשי הדכריסללא ל ס כתיכיש‬
‫ואבר‬
‫נקבידכי!‬
‫ה י ת י ס ע צ א ! כ י ש ‪ :‬י ל י ה כ ת כ א ‪ :‬ג ת ג י ל י ג א ל ע ל ! ה א ! לאכ׳‬
‫כ״כתא ת איני‪:‬ז‪:‬ר ר ק ! כ י ר ת הע‪:‬ק כדי שידע ה ת ר ה מ ח ת ! ״ ; ה ־ כ ר י ש‬
‫ככללית לכד והנה לאלך כשמצא ו י ! דכר שיש ל; י ק י ‪ :‬לכאל חסד עש‬
‫ח י י כ י למלאת שאלת אסתישאלאשנעכה עמו ל כ י מ ה פילחה שה!א לא‬
‫י א ‪ :‬שפי י כ י י ה י מ י כ ה ר ׳ הוא כאלי שאלאש היה כתיבכההי ד כ י ׳ הימים‬
‫עצח! אש נעשה ע מ ז י ב י ה ר א י לעשת ל! כי ה א היה י א ״ ליקי וכללה‬
‫שהיא כבוד!תעלת !!א!יאחר המלך מה געשה יקי גד ל? למרדכי על ! ל‬
‫ואו השיבוהו נעריו משרתיו עישירצ!נ! אשר קרס! סכר דברי הימי‪ :‬עצמו‬
‫ז אשר‬
‫ואמר! ל! שלא נעשה עמי י כ י ו כ כ ; שאל מהה מי כחצי ל י א ת שתת ימצא שם‬
‫המ;כי ק היה ברעתי של המלך כ ד י ל ל כ י ס ד ע ת אסתר שישיל הדבר כעשה‬
‫על •־׳ היק ׳ש״ששל ה יק תשליתהששל ת שלא תצשיך אסתר לבקש ילכני!‬
‫‪;0‬״!חסד כיאינוככוד המלך שתהיה נכנעתיליהכרא תה ש ‪ :‬ששלה״ן ליא‬
‫תגלה כונתה נגד המן ועל כן שאל ח• בחצר לראית א ל׳ ׳!דמן שימצא שש‬
‫היין כפעם כפעם חש ויאמר המלך מי בחצר •המןביא לתני בית המלך <כ!‬
‫ויאנץ•‬
‫ובכן אחרו ל! נערי! הנה הח; עומר כחצר!‪•!',:‬אחר הח'ך יכא כי ראש התל;‬
‫כ׳ נעשתה מחשכת! !השכים המקרה עם מל שהיי ברעתי ׳גי! ״יהד ‪ : ! : :‬־ ך‬
‫שה ציה לעשות הדבר על ידו כמו ש‪:‬ראל לבא רא מהכתיב ה רק ל י ל ‪::‬׳ד־ק‬
‫היותהדברכמ! שהיה הוא חפן!רוצה כי אס לא היהנמצא שש המן אז היה‬
‫ממתין עד ב״א'להיות כונת! מעיקרא שיהיה ה ד ב ר נ ע ‪ .‬ל ‪• ' .‬דלי•׳ ל ד ‪ :‬ץ‬
‫ר צ ; אשתי לחה שאשב כי כזה יתקן הכל יתפייס דעתה במל שראה‬
‫והבקכה במועל כןנ!ר המלך ואחר שיבוא !ו א ויאמר המלך •כ א ו ב ו ‪:‬‬
‫היתר! גל ב ־ י ק ת י ל ק י ש ת ת ל נ ו ' ! ת ש כ׳‪ ,‬הכתבים ע ד ־‪.‬ששש על נכין‬
‫)לנש‬
‫*כתר‬
‫רעט‬
‫והנה הלילך ה•? ד<גה סהוא יפליג כפי‪ 1‬לדנרילעשזת• יקי וככ‪1‬ד'והדר שלא ו נ א המן‬
‫׳היל לי מק ס אחיכ לסרב כהיות דעתי מעיקרא שיהיהנעשה על ידו כמדובר‬
‫זעלכן נהיית כינת המלך לעשת יקד!גדולה למרדכי נמי ששאל מה נעשה‬
‫יקר !גלולה עכיז ל א הזכיר הגדולה להלק רק הזשיר היקר לבד כדי שיתשיכ‬
‫המן שהיה החלןמדברעליוושהיה רוצה לעשותל! היקר ההוא אשר על כן‬
‫יפליג כי כנזיואש היה שואל לי מה לעשית כאיש אשר המלך חשן כיקיי יגודלו‬
‫קיהמביןהליןשי‪-‬אהיהאומרזה כעביר!כ׳ מהגדולה יוכל לעשותל<'יתר‬
‫יומה שיש ל! כ׳ אי; המלך ג ד ל ממנו רק ככסא כ׳ כנאו היתה על כל השריס‬
‫כמ! ששיבר למעלה‪:‬־‪;:.‬לי׳ היה בכל ל! הנק אש הוא נאתר עלי! שהוא ש!פט‬
‫נצדק ש ע ל א ׳ ש אחר ‪ fc;o‬המלך ולא היה מפליג כיקר! על כן המלך כתתכזצ'‬
‫כדי שיחשוב שבעבורו היה אומר אמיל! מה לעשות כאיש א ש י המלך ח פ ן‬
‫כיקר! זזא ויבא המן ויאמר ל! המלך מה לעשת כאיש אשר המלך חפן ביקרו‬
‫והנהכהיתשלא שאל המלך ממנו רק לעשתיקרכ׳ זה יתכן לעשת׳ לו כ׳‬
‫ה כ מ ד והיקר נת׳ ככל רגע ולו יא!תי‪:‬תר מלכלס להיות הוא גדול מכלס על‬
‫כן אמר כלמ למי יחפ ן המלך לעשותיקר יותר ממני •וה כא ל ! מרוב ודינו‬
‫וגאית! כ׳ טח מראית עיניו מהששיל לככו כי להיות! הילך אחרי שרירות לבו‬
‫והיותו ר ו ד ן תמיד אחר הבכור המדמה לא הכי; כ׳ כנפשו דכרשהיה לו‬
‫לחש!כ כדבר קידם שישיב ויעשה חלקי הסתר וישכיל כ׳ אש היה א!מ'וה‬
‫כי;־׳• לא היה ש אל ל רק היה ע׳ ז ‪ :‬ח ת הי׳לך כלתי שאלה ממנו כמשפט‬
‫היאיהבים אך להיות! ה! לך אתר שרירו' לב! א שר הוא כאי על התאוה הגשמית‬
‫על כן שכט שעלי! נאמר!!א ויאתר המן בלב! כלימרמצד שרירותלבו ששט הן‬
‫והואיוהשכייניהורזלכרמונהלאכאיימרש שהרשעים הה‬
‫כרשות י־ ־‬
‫‪,‬‬
‫‪0‬‬
‫־ ח |‬
‫י ל הרשעים‬
‫ויאמר עש! בלבו אמר נבל כלבו ויאמרירבעש בלבו ויאתר המן בלבי וכייכלומ' ה ס‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ש‬
‫פשכלהטללאל לכבס הערל שלוא כנוי אלהשח המרגיש אתנה הצדיקים ל כ ס וכוי‬
‫לכס ברשותם כ׳ התיאיה היא נשנעתאל הש נ ל כ נ ד ע הפך הרשעים כנפשות‬
‫והמטישעקלקליתס כי להיות התן ותרן אתר השכיר היה בלכמ תתיר‬
‫אהבתהשררהיכשןשהטמידשעליייצדק ויה ולא על אתר ‪:‬׳‪:‬י אומר! לחי‬
‫יאפי; המ לך לעשתיקר יותר ממני ועל כ; הפליג ככבוד הראי׳ להנית; לאיש יניאו‬
‫אשר החלךחכן ביקרו להיות! חישב שלעצמוהיא דורש יגור שיהיה הכבוד‬
‫הנת; לי במו הכבוד הנעשה למלך במה שיהיה לובש לכיש המלך והסה אשר‬
‫נתןעלראסוכתרמלסיכיכןהיההמנהגאולתתכתרמלכית כראש הסיס‬
‫אשרהתלך חכבעליו תמיד וכנראה לא היה הכתר תמיד על הסיס רק‬
‫כשהיזמזתיניסאתולמלךלרכובעיליו היו ניתנים כתר מלכות כראש! והיו‬
‫מוליביס איית! בכל העיר שידעו שהוא קוסמ‪!:‬״זלמלךולא ׳;כל עזד איש נכרי‬
‫וולתהמלך לרש׳‪ :‬עליויעל נ; אמר המן יניאו לבוש חלכיתאהר לבש ב! המל'‬
‫•רילא יהיה לכוש חדש ס גתידהמלן ללובש! כ׳ לא יהיה ניכר שהוא לבוש‬
‫מ‬
‫אסתר‬
‫מ ל מ ת ר ק למש שככר לבש א •ד• ה ״ י• ך •יא• י י‬
‫יי‬
‫ל י ׳ י ד י ־ ‪ : : 3‬שייבש‬
‫הי׳לך׳כןהסיש שרככ ה י ל ך ! ש י י ן קידם ל י ‪ :‬־ ‪ .‬על•• כ־‪ -,‬־ ‪ :‬כ ‪ -‬י‪-‬־־שן‬
‫ס׳היה נ ׳ כ י נ כ ל כ ל כה ח כיש הילך ׳הצבי שי י ה י־י •־‬
‫יגתון‬
‫י ; י;‪ -‬״ן ! ־ ‪p‬‬
‫ביקי! והיכיכיה׳ ע‪ 3‬ה ש פ יהי‪-::‬למה שהיה י י ־ ש; י‪:,‬־ו ה•!־ כשש‪-‬־‪.‬‬
‫ה כ כ י י ה ז ה כ י כיה ה ת ק כמה • ד ע ה ב י ל האיש הה י‪ ,‬י ה ״ ‪ ,‬־ מ״ר שש־ה‬
‫‪,‬‬
‫• ד ע השי שיי׳הי׳לן שיקיא׳ ‪3‬כ‪:‬י‪1‬ככה יעשה ‪.‬־•שיש־ ש־‪..‬ך י ש ‪ :‬ביקיז‬
‫ויה י •ר לשת• ביניתהאחתב־• להכיש ו ‪ ; :‬הילך ל י ל ק ל! כ ‪• - :‬ה;‪:‬׳‬
‫כ י ׳ ש ׳ כ ־ י ו !׳לעי כל העכ יי‪:,‬ה• כי‪ .<.‬היה זה על ‪ :‬־ ‪ :‬ק י • הה ‪-‬יי;‬
‫םשחלאומ!הייישוהבתולתחכימימהמכך‬
‫‪r‬‬
‫יקשהיהככי‪:‬המשי•נתמאייו‬
‫המלך כלי לכבדי כ׳ ה!א חכק כייךו ככל מה שינטדן ככני׳ ועל ק לשיזז‬
‫הכינוי‪w/‬‬
‫ויאצר‬
‫׳יוד ש י י ר יקראו לפנייבכה •כשה לאיש י ש י המלך ‪ p o‬ביקי!‬
‫והנה כשראה ה ד ; ן שהבליגבנמינמהכנידכלי ה שיכשר ילה יהיה ל ע ד‬
‫מענה לה שיב א ח י י ימינו כטענה גיולה א׳ קטנה כמי אמר ל! ילד שיעשה‬
‫הוא כ; למרדכי היהודי אשר הוא האיש אשר המלך מ כ [ נ י ק ה ויהמאמי‬
‫המלך לה •י; י שי קחאמהלניש ׳אתהשיש נאשר ד נ ר מ וכוי ורנה כאיימח‬
‫כאשי‬
‫ד נ ו ת שיהיה הלבוש אות! שלבש המלך ושיהיה השיש אמן! כ ר נ כ‬
‫המלך כויישנמןכמר מלכות כראש; ועשה כן ממשליירכ• היהיר׳ ינ‪ :‬ובמימי‬
‫אלמה' דבר מכל אשר ד ב י מ ש נ ו א ה היומי מ י מ י אחר שככר אמר ועשה‬
‫כ; ליירד‪:‬׳ היה ד• הנש בינמ• ביה ל ד ע ת ל מר ל• שהדברים שאמר שראוי‬
‫שיקרא! לבניו אל יחבר מהם!כה ידברועלי! אמר אל מכל ד י ר מכל אשר‬
‫דביימבל ‪ -‬ו אל יחסר ל כ י מבלבלים ש ל נ ר מ ללכד ׳'‪.‬קי א לכני! !!היית‬
‫םהמ! עצמו היההשיפטכוהובפיו מלא שראז׳ לעשות כן לא השיב י כ ל אל‬
‫המלך ש אכשל אם היה אימי לו המלך מתחלה לעש״תכן בלתי שישאל לו מה‬
‫לעשותה׳ה משיב למלך שאין יאוישיבוה לשלי! א ן אחל שאמל היא עצמו‬
‫מראו׳לעשותכףשראישינתןהלבושוהכישכ׳לא׳ש‬
‫״‬
‫י‬
‫יי‬
‫לשי׳ ה י ל ־ ! ‪ , :‬מ י ד‬
‫‪ p‬עשה ה י ב י כלתי כקש ק יהיה!י כלל ו!א ויקת המן אמ הלביש ו א ת ל כ י ש‬
‫י"‬
‫ו׳לכשאממרדכ׳ יקרא לכניו כ!'כי לאנכלדכרמנלדכריהשוכ אשר ד ב י‬
‫וםער הכמ ב ששב מרדכי אל שער המלך כיתישאתעל כל א ש י היה לכיש‬
‫ג‬
‫והמן הושפל יוטה מטה וניחן׳ אל בייע משרי המלן שדחפוהו מבית המלך'‬
‫למה שיא שהי׳לן לא ה י ‪ :‬ר נ ‪ :‬ליה מ י א ש י ע ל בך• צל ש ‪ .‬־ י ן מש‪ :‬היש‬
‫‪,,‬‬
‫א‬
‫פ‬
‫ו‬
‫ה‬
‫‪£‬‬
‫ן‬
‫אבל!חפי׳ ראש ובהיות במגופה!אתמחשנ בדעת! נבהל להווה ירא לעמיד‬
‫מה מהיה אחריתו שב לקבן את כל אוהבי! אשר בכללם היו חכמיו שהיו‬
‫א‪.‬הכיס אות! ומצטערים בצעי! ׳ככר להסחתכלאשר קרהיעס המלך ולא‬
‫ששפר להם המעשה שהלביש אממידכיוכויכי ‪1‬ה היה בפומבי והיה לכרי!‬
‫כשקים!ברחב מילאהיהצריןלהודיעם וה ר ק מ ה שכפר להם הוא א י ן‬
‫היה המעשה והוא שכאשר כא אל ה ״ ל ן לאמל לו לתלותאת»ללכ׳ על ה ע *‬
‫‪6‬צח‬
‫אסתר‬
‫רפ‬
‫ש י א פ א ל ן ליאות מ׳ כחצי!כאשר ה!דיע! לושהואהיה ביוצר שאל ל‪ 1‬מיז‬
‫לעשימ כאיש אשר המלך ח פ ן ביקרו ובחציה עליו שיעשה הוא הדבר ההוא‬
‫למדרכי והיה שואל מהם מה יכינו מ!ה אם היה וה כמקרה מכני שגורמי הוא‬
‫אי שש כחצרהמלך או אס היה כעצם וראשונה בבינת המלך שיעשה הדכר‬
‫על ידו כמו שכתכנו שהיהכדעתהמלך ועל זה היה מספק!היה מתעצב אל‬
‫לכו כ׳ לא יתכן שהיה זה כמקרה בהיות אוהכ אותו כל כך ובהיתי אשנה לן‬
‫והנה חכמי! מרש אשתו שהיא גס היא היתה אהה חכמה ומשכלת ככ׳‬
‫הנראשהשיכיה! תשוכה נכזנה כפי אמתתהענין כמו ששיערו המלך כן‬
‫שיערה! הס ואמרו שהמשפט הנכזן כזה היא שהמלך י ד ע שאסתר היתה‬
‫רוצה לעוור למרדכי למה שנתגדלה בכיתי ‪1‬היתה ר‪:‬צה לדכר לכצ‪1‬ל גורת‬
‫המלך שנזר על היה!דם לאכדס ולהיות שנדר לך זה רוצה להשפילן כדי‬
‫להתתיל להמציא מקום לכטלהגורהועלכן אמרז לז ‪-‬שאס אמת נכין ה ד ב ר‬
‫שמרדכי היה מזרע היהודים כמו שא‪1‬מ'הע‪:‬לס וכמו שהגירו לך כמו שאמר‬
‫הכתוש כ׳ הגידי ל׳ את עם מרדכי יכויהנה כלי ספק המשפט הוה ה‪:‬א אמתי‬
‫ולא ת כל לי כימה ששאל מרדכי מאסתר הוא לבטל הגזרה הני!אסתר לא‬
‫משק ט עד כלות י י מ ך מן העולס כדי להציל את כל ה׳הזדיס אך אם מרדכי‬
‫אינו מזרע היהירים אכשר שיהיה לך תקומה לפני המלך כ׳ המלבה לא תרצה‬
‫ן ק כ ג ר ו ל ת ח ר ד כ י ו כ ב ר נ ת ג ר ל ולא תקפיד כיהודים ויעשה כאיכן שיהיה‬
‫ש ליס כינו וכי ן מרדכי אך אכ הוא מזרעהיהידיס תרצה היא להיקש ממך על‬
‫» ה שנכתב ע ל היהודיה וע‪1‬ד פיזסלן לא •וכל להשיב אתור גזרתו כ ע ר ך ח׳‬
‫ק י ה ! ז א ויאמר; לז ח כ מ ו וזרש א ש ת א ה מורעהיה׳דיס מרדכי אשר החילות‬
‫לנפ ל לפניו לח תזכי לו כ׳ נפול תכול לפניו י י ח ס זה מרדכי אשר רחל! לנפול‬
‫לפניו הוא מורע היהודים כאשר הגיד! לא תיבל ל‪ 1‬כי אסתר תהיה נגדך‬
‫להנקה ממן כלי‬
‫ספק!בזהנפ;למפ!ללפ‪:‬י! וכהייתכינמהמלך להשפיל אמ זןןיש‬
‫המן ממה שהכי' שהיה כיה עישה ד נ ן אסמר כ׳ שתלתה !בקשתה היתה‬
‫לבטל! !להפר מחשבמיאשרחשכעלהיהידיה לאבדה כי ה ו יי! לא ‪-‬דעלהשמיד‬
‫להיוג!לחכו• כמו שכתבנו רק אכיד נכסיהם א! דמיהם כנזיעל כ ן מהר‬
‫המלך לשליח להביא את המן אל המשתה כדישישאללאהמד כפניו מה שאלתה‬
‫כי עמה אמר שיאמה השפלת לא מירא ולא מחמיולשאל מ ד שמיצה!על כן‬
‫נאמר ע ד ם מרבדים עמי יסריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא אמהמן ומחר‬
‫ואימי! ויכ!א המלך !המן לשמימעס אסתרירישנ׳הס יחד כאשר נקראו אל‬
‫ן ‪,‬‬
‫״‬
‫המשמה שג‪/‬יחד לשניהם כמדובר כן בא! שניהם לשמת עם אסמרולהיזת ויאיצצ•‬
‫ה מ כ ל י מ כ ו ה ל ד ע ת שאלת אסתר סאל מיד לה מה סאלמה ומה בקשתה‬
‫< ן א ! ׳ א מ ד המלך לאסמר גס כיוס השמ כמשמה היין מה שאלמך אסמר‬
‫המלכה יתנתן לן וגוי והנה כשראתה אסתר בטוב שכלה הבינה וגס ח ק י ה‬
‫מ מ ך מה שעבר שהמלך היה רוצה לעשית רצונה ע ד המן ושהמחיל כ כ ר‬
‫להע‬
‫ף‬
‫‪ -‬אסתר‬
‫ללכד בריתאלכת׳ אתי מצאה מקיש ל•כאי‪ .‬פאלמל נגד לל; כי לא ל•‪-‬‬
‫צריך לישאללהיק כלל רק למלך נגד היי; יליד;• אחיי! כי י ד ?״לך ע־־ה‬
‫‪pv!j‬‬
‫וזאימען אסמי ומאחר שאלתיויקשתיאם •נ״־‪ •.‬ח; נ ע י נ י ך ה ־ ז ד י ־ ש יגל‬
‫המלך ס ב מני‪ ;/‬לי נכשי כשמלת• דגמי ללק‪:‬־‪.‬׳ ירי ככ• מל שכללת ״ נ י‬
‫מ ל שאלתן!מל בקשתך נר שהננמכי כלי ספק שליל לי שמלהלישלל ג ע י‬
‫עצמי ׳בקשה בע־ ממרי נדקמ־יניהיילךב״ככשלכ• שמלתי היא ״ נ מ ;‬
‫לי נפשי שמני ׳הידיהיהמן גיר להשמיד להריגאתכל ליהי־ישיש‪ :‬כקשת•‬
‫היא שינת; ליעי״ ילמ ׳הרגיז?! המשי;ביי ״יימ־לנלינשש• כשללמייעמ׳‬
‫נ‪ -‬גםנרצו ננקכתיויי‪-‬יר היש ‪:‬ש ל־יל ל נ י כל ל• ש־ ל ״־מל־ילך שממי לל‪:‬ש של ״ע־ד‬
‫בא מ ו ל כ׳ ניישר‪ :‬מ נ ״ ע י ״ להכ־״ד ‪-‬היי•‪.‬׳לדבר •ת עי‪ .‬ד י ך שכ׳ י ־ י ב י ג‬
‫!ל ח י ן שחלת כיאשנבשי!ש!אנא‪!5‬אחרלשבמל ששיכלה המלך מל ‪ 11‬מ ן‬
‫נ ר י ? ש ה מ ד ב ר ‪ :‬שף עלענ־״מה נ• •ע;־•‪:‬־ ל אז בעינ״מני•‪:‬ל כ ל י ל‬
‫שמסמל וליא השיבה בניעס אחריה שאש אחמ;שי; ל ד ב ר ‪ :‬׳ ‪ :‬־ ד ח; כע•‪ •:‬ו‬
‫הנה אינה רונה שאלה נוסף עלעצמזמל!'יא מנמ;ל• נפש• כ‪:‬־• מי י גל עלה‬
‫אדיה!עמי בבקשתי ירישינמן לה עמה ככקשמל שמא חכקשיימש ל־למ‬
‫המלך מ ה שאמרה ואלו לעבדים ולשכתו' נמשינו החרפתי ב• אקהציש ל‬
‫נ מ ק החל־ ה נ ה צ ד ע מ י ה א מ ס ־ ר ש כ י ג ו ר מ כ ׳ א ; ה צ ד ש ה ב ר ק המלך‬
‫היא ישעם אלבק שמל והיא מישנתלמעלה ו‪:‬ש‪:‬סל נזרתיאצילעכ־י כשכל ת‬
‫נמכרנו לחרשמ׳פאמצעיע•לא מתימןככזרמכי נמכר‪ !:‬להשמיד להרג‬
‫ולאבד ׳כזרמ ה כ ת ב שן ליא מנמן ל׳ נפשי כשאמיזעח׳ בבקשתי ׳אני ש דלת‬
‫נפשי זעמי בחמנה יע;‪:‬משרנ!אכי ועמי להשמיד ל ל ר ג ולאבד ׳לכי כש שאני‬
‫פיאלמזההיא כי אקהצרשוהמוק המלןריל שלכסף אשר אמי ה י ן לשק ל‬
‫עלגצרהמלןלאנתצהכי המלך א ל ה ב ש ן נמ; לןזאכה‪:‬יקשיגיעלמלן‬
‫מהריגמס אינו משיה אימי וה הצר כאיש להשית׳ ועל כ; א‪:‬׳ ש אלתרתי ני‬
‫אם היה מ שיה נזק ?מלך כ‪:‬מינמ הכסף אשד אחר לשק ל לא הייתי שיאלמ‬
‫אמעיי׳בילאל״מ•ריצהלמשעמעלמהשסףאךעמה שאי; הציש לננ־ק‬
‫ה ח ל ך א ש ר י ג י ע ל ו ב ה ע ד י י ז ב ה י י ג ת י ע ל ק א ח י ת י ה נ ד כ א מ י לבקש ‪:.‬׳דש‬
‫חסד וכש; גלתה דעמה עזר על ליומל חשל בל‬
‫ז ״ ‪ :‬ל לי מעי‪ .‬מ כ־ ••‬
‫כאימרהשיאש היו נחשדים לעבדים ולשכחת עש שלוא י מררעמלריכל‬
‫והשמד נחו שדרש׳ רז ל על כס!ק ואשר לשכ׳ לשכיסיכל המי* דר בשש ק‬
‫קשהמחכירז כייעכיזהיתהם תמתמצדהתעלת ש ל י ה מ ג י ע ־ ז ? נל ך אך‬
‫עמהשלאר׳ שאי‪!:‬חגיעלו תיעלתאלא שמגיע לו ניקזא מ הדק איצ׳גיש ‪r‬‬
‫ייאמר‬
‫א ו מ! כנמיניהכקף הצר ה צ י ר ר על כן אי; רא י לדחרי ש י ״ ה מ ־ כ ק יי שי כש־י ע‬
‫המלך אמ דבר אשמר כעדה כאש חממו במה שכלתה לז כל ח ל שעש ז ל ״ן‬
‫שהיא ידעה אחממ העניניס ו ס י ד ס ! מ ה שהעריב הלק לכהובכייכמב ש י ת‬
‫סיהיועתיד׳סלהשמידלהרוג ולאבד נמו שגלתה אונה מרדכי אשר ידעי‬
‫מפי‬
‫‪m i‬‬
‫‪::‬כ‪.‬״*‬
‫‪£‬פי ‪7•%‬׳ כ ר ע ת י ו ו צ כמו פבתבמ ונבהל המלך » ש » ע שכתב‬
‫‪*»»»ct»5‬‬
‫להחגאשרלאציההוא צעש־ת!ועכ‪p‬ש־ונבתאם תכף כשמע! ד נ ר י ה מי‬
‫הוא והוא! וההיא אשר מצא‪ :‬לב! לעשות כן ׳הנה כאומרו מ׳ הוא והשאל על‬
‫מהותהאישאשרמלאו צבולעשתכן אפ היא שר א ו ס י י ס מ ס י י ס י המלך א‪1‬‬
‫אמה איש אשר לא מעבדיו ה‪:‬א שכנר במלא! שו״״ף חתמו!והו המכוין בא!מ‬
‫מיהואוהרילסהענינוןמהיתדרך כלל!אחר כך שאל שתאחר ל! איזהו אחר‬
‫»<דעמליתיאש הוא שר משריו שתאמר איוה שר ה!א כפרטית והעד שוש‬
‫הפידשהואהנכיןהצאהיאתשיבתאשתר לשת׳ השחלות אחת לאחת פי ו ת א ג י‬
‫למה ששאל מ! הוא וה אמרה איש צר‪1‬אויכ כי יה מהתו ומציאות! ועלמה‬
‫ששאל!איוהו אמרה המןהרע הזה כ׳ כזה השיבה על כל חלקי שאלתו ורמ‪1‬ה‬
‫ל! ע ד כתאריסהללו פ ת א ר א ת המן שפל הפינות שהיה פ!צה היה מצר‬
‫דועלב כאויכומת־קסזלאמצדרועהעסחלילה שאחר י ש מ ע פ אחימהוור‬
‫ומפורד !דידהס ש נ תייכל עס א ת י ת י המלך אינס עישים פ«'הפל היה״פקר‬
‫וכובולאהיה אומרוה רק מצד אינה ישנאה •פנה שה א שיצא צר!א״ב לכל‬
‫איש כ ט כ ע והנה כששמע המן שנידע ש!ד! במה שכתב פירוש כתב ה ד ת‬
‫שהיה להשחיר להריציולאכד ו‪'!:‬כמעט צא מתרה כי נשמה• יעל ק י כ ע ת‬
‫מלפני המלך ׳המלכה כ• אם לא היתה מגדת רק כתכ הדת אשר נפמכ ונחת'‬
‫כטכעתהחלךלאהיהנכעתמפנ׳הסאררכאהשלךהיה‬
‫ראוי שיהיה נכיך‬
‫כרכראחרשכברגוראומרונכתבונחתסיאשריאין להשיב א ך כ י י ה שרצו‬
‫אשפתחרפתמירשיצככו כמה שהערים לעשיתלרעת! שדי שיישב ל! גי! לו‬
‫בראש! על כן נ ב ע ת כינמפסכגנבבמתתרתו״ואוהמן נבעת חלפני המלך‬
‫והמלכה ועל כן גס המלךבהיותשראהכעיןבגירתיםהואלאשאלמאתורין‪-,-v,^;.,‬‬
‫לאכדיכמי שכתבנו!עתה שראה שאמרה אסתר בפניי להשמיד להרוג ׳לאבל‬
‫והוא שתק נראה שהוא אמת מה שאמרה־אסתר ועל בן מרוכ חמתי קש‬
‫מהמשחה!!איהמצךקס כחמתי ממשתה היין אל ננת הכיחן וכאשר ראה‬
‫? י ק שלא היה ל! טענה נכ!נה גדולה אי קטנה להשיב אל המלך על הבגידה‬
‫הגדולה אשר עשה עמד לבקש על נפשי מאסתר כי ראה כי על הדין ועל ‪ -‬י‬
‫• ׳‬
‫האתת כמשפט הנוגדים כן סית הוא!כלתה אלי! הרעה מפאיהמלך עצ הדין‬
‫ועל האמת!אין מקם להצלת׳ רק מצד אסתר המלכה שתחלה פני המלך‬
‫שייותללותאוהחןעמדלכקשעצנפשומאסתרהמלפהכי‬
‫ראה כ׳ כ ל ת ?‬
‫אליו הרעה מאת המלך פצומר שנגמר ריצו• יעל ר ע ת מפאת המלך שאין לו‬
‫טענה להציל עצ״י כאמ ר יספר הכת ב שצהיתסי‪-‬תקימתהמלך י״זי׳ייית־ז ו ה ש ל ו ב‬
‫מ צ ד ה כ ע ס הפתאומי הנהיכשעברחתמ הכעס כמעט רגיגשכ!!ביתמשתה‬
‫•״;ולהיותשהמן היה עומר)נ‪ 0‬אסתר לבקש עצנפפיחזבה״לך'שהיה ריצה‬
‫להרוג א ת ה כאיש כלתי תקיהויעכ ר עצי! מה !אמר לו הנס לכבוש א ת‬
‫מיולכה עמי בכיתכלוחולא ד׳ שבגדת ב׳ ביוה ש י נ י ת להיוג ע ס י י ת ל‬
‫עא‬
‫<‪*7‬‬
‫*‬
‫‪t‬‬
‫אשי‬
‫‪1‬‬
‫‪.‬‬
‫זמגתד‬
‫‪.‬‬
‫אשר במלכימ׳ אלא סגס א מ ד י לכד אמד ריצה ל כ כ ׳ ‪ * :‬־ !ה י ג ל כי‪,.‬־ כימי‬
‫ומד נס בהיית׳ גס א‪:‬י כנימחד! ה־יכ ן כא יי• עמי בב־תיהנה כ ־ י ד כ מ כ‬
‫מכניהמןחפ! כשיצא ? ל כ ר ?יפי החל כ• ר א ד ש‪ :‬ש‪-‬ףמככר־ה•‪• :.‬־‪-:‬״־ ‪c‬‬
‫ולעד על לעמי כ׳ אף שיתנצל לא ׳אמי; ל׳ היי לך יבעיר ש ד י ? י ‪ . -‬ן נ י ‪ -‬י ע‬
‫»את מוכיחו על בגידותיו הלייןנמלתהגס לככ ש אירחרבינא םע ד בגידה‬
‫)*אמר‬
‫א ת י ת עש ה ולכה היא על עכל׳ המלך כ• לחי כ ח שי ג י ל ‪ u‬כ על ה״לך כ י מ י‬
‫בכל עבליו •גייליה! ח; וחפר ה!א עשב ל' ע ! למל מ כ׳ יחי; לן כגי־ה לילך‬
‫‪, . ,‬גלילה‪ m1 .‬שהואשינאלאיהביוולגיי׳ליפעי״‪c‬ב״א •א־׳יחינינח ה ר ד ק‬
‫י< פייפיש נס הנה העץ יי גש כגייה א ח י מ ׳ למ הני היא כ• דנה העץ י ש ר‬
‫הבי; למרדכי וכייעדין היא ע!מדת כ ב ת י יכי!כש־׳ ע ד י י ‪ -‬ך י ־ מ ־ כ י י ־ כ נ א‬
‫שהיו ככר ג' בגירימ עלשלשהלא השיכירו יבלעיצ ה למל תעל•! עלה־ין‬
‫יתלו‬
‫את <על ה א מ ת ״ א לאייל המלן תצודו עליי״כי יא ייר׳ וימלי אמ היי; על העז י שד‬
‫•הכק למרדכי וחמתהמלן שככה ב» כתל״תינמקן השל כיעל כלאשל עשה‬
‫נענש וגפ היה מכיס כוה ל ע ת אסמל שה ח היה המכלית הנככף אצלה‬
‫!כהיות׳ א ה ב אותה וחפץ מאל לעש תיצינה בלבב שלס על כ; חמתו פשכס‬
‫‪3‬יעייח‬
‫כנויהנהלמהשראההמלךאחשולושששלי׳ג־־כנ״שציד״י‪;..‬לאכלמי״כש‬
‫כיוס ההיא וצכסיהישלישייחדעסאכויעצמיוגופיעכלהשוויהר׳ילשל מרה כנג"חדה צעיפי‬
‫הלעה כלעמס כשתלו אותו ואת כניו עלהען שהוא אכיל גיכ! גור על אכול•‬
‫נכסיו כחןשחםכ הוילעשייכעס כצ׳ ׳שישנו להירג ילקתימהכ ממ נ עכ נמ; י ת‬
‫כיתהמן עס כל אשר כו לאסתר לעשות כ! כס כ בעירה!"א כי!ש ההוא לילן‬
‫המלך אחשירישלאסמרהמלנהאמ בית המן צויר היהזריסירצה כ׳ לשי ‪r‬‬
‫שרצה המלן צעשית רצי; אסמל כמה שהיה איהכ מיתה וצנק ס נקחמה מאת‬
‫המןלעשתלוכאשרחשכהואלעשותביהודיסעלכןמידב׳ופ ההוא עצמו‬
‫י‬
‫שמלואמהמןעצהעץשהאאכודגיפו צור עצ אכיר מחנו ונתן כצ כימ המן‬
‫לאסמר להיות שהיה צורר היהודיפ ומרדכי כא לפני הי׳לן ירי שעד עכש! צא‬
‫היה כא רק לכנ׳ שער המלן א ן עמה כא לפני המלן יען הגידה אסמקורנת!‬
‫ך‬
‫ס ו ח‬
‫« ‪ 1 ,‬ן עמה ווא כ׳ הגידה אכתימה הוא לה יעל כן הכניסו אומו עד לפני המלןיפכר‬
‫הכתיכשפאשרהגיעאלהמדרגה ההיאלהיית מהכאיסלפני המלןכהיית‬
‫המלןאיהכאתאסתראהכיעיה נתןאתפכעת! למרדכי אשר העשיר א *‪1‬‬
‫מהמןכיכוהעשאו משנהו שהיא הגדולה הייתי גדילה שאפשר עפ ה י לך‬
‫והיא אומרו ויפר המלן את שכעת! אשר העכיר מ ה ק ויתנה למרדכי יכא שר‬
‫י א מ ה אשמר שהמלן שס א׳ת‪ :‬כמקים התן נתנה לו גס היא אתביתהמן כרי‬
‫ש י ה י ה מ ד ה כ נ נ ד מ ד ה מ ח ש ו ו א ו ת ש ס א ס ת ר א ת מ ר ד כ י ע ל ב י ת ה מ ן י מ ‪!3‬‬
‫תחתחה שחשב לתל!ת א ת מרדכי בכית כמוםאחרחרכינא נס הנד י ע ן‬
‫‪,‬‬
‫ו כ י ש מ ד כ כ י ת ה י ק וכ!'יהיה מרדכי א ד ן כבית׳ ייישל כשצ ק‪:‬יני •‪- :‬חל י ק •יו‬
‫ומררצתוועלקסמתינהמלתתביתהיקלמרדכ׳ ע ר אשרנת; ל המלך א ת‬
‫‪:‬׳!‬
‫״ ׳‬
‫טנעת!‬
‫רפב‬
‫אסתר‬
‫טבעתי כדי שיהיה צזדק בכל פרטי הדברים הגמול הראוי ל! כמ״ולהיו' שבבל‬
‫»ה שעשה המלך כיה לא ה׳הרקצעשותאתשאלתהכמה םהיהמגעלענמה‬
‫א ן ל»ה שהיה גיגעאל צנמה לא נעשה עמה דכר כ׳ היא שאלה שאלה לעצמה‬
‫ובקשה עצ עמה כמי שביארנו והמלך נתן לה בוה את שאלתה שתלה את המן‬
‫ונתן לה א ת ביתו והגדיל את מרדכי להיות קרוב לה שכל זה הוא דבר ניגע‬
‫לעצמהעלכןצהיותשעדיןלא עשההמלךאתכקשתה אשר בקשהמאתוכמו‬
‫שאמרה ועמי כבקשתי היסיכה לדכר לבניהמצךצעשותאת‬
‫‪1‬‬
‫^ ‪*P‬‬
‫‪3‬‬
‫כ מ‬
‫' ותוסן*‬
‫שנדר לה המלך שאס צא ‪ p‬צא היהמןהמיסרפתדכיעורהתלפהנפניהמצך‬
‫בפעש הזאת אתר שככר נעשתה רצונה!כקשת' רק לפי שלא נעשתה כקשתה‬
‫אשך אמר לה המלך ומה בקשתך ע ד ותעש על ‪ p‬אמר הכתיב ות‪:‬ק> אסתר‬
‫!תדבר לכר המלך יתפיל לפני רגליו יתכך ׳תתתכן לו להעכיר את ר ע ת המן‬
‫האגגי‪1‬אתמתשכת! אשר חשב על היהודים יר היפיפה לדבר לפניו עם היות‬
‫שכבר נעשתה שאלתה היפיפה לרבר על בקשתה והוא להעכיר רעתהמן יאת‬
‫תת שכת; ת שר חשכ על היהודים עם שככר העכיר מה שחשב על אסתר ועל‬
‫י ר ד כ• • ה פ נ ק הזה הוא ספיר דרך כללו' שהוליעצנ! הכתיב פהיהיפה צרכר ־־ ‪. .‬‬
‫לפכיהיןצך עצ בקשתה שהוא להעכיר מחשכת המן אשר חשב על היהודים‬
‫וכאשר ספר שהושיט צההמצך את שרכיטהוהכ ככתיב!׳!שטהמצך לאסתר ויישם‬
‫א ת שרביט הזהכ ותקס אסתר ותעמוד צפניהתצך פי'יספר ה כ ת כ מ א ; ן ך ותאםר‬
‫ה‬
‫בפרטזתעלוהוהוא אומרוזתאמד אםעצהמלךטכזאסמצאתי ח; לפניו ירי‬
‫עסה׳! שמעיקרא שאלתי על עמ׳ ואמרתי שאס על המלן ט‪:‬כ‪.‬אס מצאתי ח ן‬
‫בעיניו מנתן לינהשיבשאלת׳ועמ׳בבקשתיהנהעתה‪.‬אני אומרת שאס אין‬
‫ה ד כ ר כשר מצד עצתו צא יעשה אותו אדוני המלך ‪1‬בן אס אין אני טוב בעיניו‬
‫א ף שמצאתי חןאינ׳רוצה כזהאך אסהדכיכשר מצדעצמזוטזכהאני בעיציו‬
‫וילת חה שכבר שאלתי מעיקרא אס מצאתי חן בעיניו וטוב הדכר לפני המצך‬
‫תעשה אות! חאוכשר הדבר לפני המלןיטובהאני בעיניו יכתכלהשיב א ת‬
‫הספריםחחשכתהמןכן המדתאהאגג׳אשר כתכ לאבד אתהיהידים אשר‪.‬‬
‫בפל מדינית המלך יריהכירזששכתכ על כתכ ד ת החלן שהוא כתכ אותו‬
‫בשם המלך אעפישצא נחתם בחותמו כמ! שכתבנו ולמה שראתה שלא היה‬
‫צורן להשיב כתכ הדת כי לא הי ה כ ת כ כו רק להיות עתידים לייס הוה על כן‬
‫לא שאלה רק להשיב אתהספריס אשר הס מחשכתהמן הרעאשר חשב על‬
‫היהודיםצאכדס שהואפירוש! כנוי והר״אבעוצ כתכעל גורת תנתן ל׳ נפשי וא״ניניצ‬
‫בשאלתי!!ל הטעם אין שאלתי פ׳ אם נפשי ומהנככדטעס תנקצ‪ ,‬״ל‪,-,,‬א אין שא!‬
‫עי‬
‫באמי לשון קשה ההכנה ונתחכטו נו הקדמונים והר׳עיזצ כפירושו אל המנ‪ -,5‬כ׳ ת ה נע‬
‫הזאתבתבשבינתהראיכעזלהיא שלא תהיה מלת נפשי מלשון חפן כמ! חה‬
‫תשאצךנפשךסיואנישחעתיוצאאביןצאשירזזצשיש להקשית לכירופ! כחה>‬
‫קישייתפאישלפ* פירוש! הילל תנת;ל׳ נפש׳ נפש• ממש אס כיינתג לשלול ה כ י מ‬
‫עא‬
‫ב‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬ך‬
‫ל וי;‬
‫‪::‬שד‪.‬ד‬
‫‪ cJ‬ןיזכןב^‪-‬׳״י‪-‬ייייה׳צי; •צהי>י‪-‬ך כ ל כ ך ל כ א ר ל ד ‪ r :‬־ ‪ : ! -‬ן ‪ » r r :‬״ ‪ l‬׳‬
‫‪A‬‬
‫הי‪ .‬׳‪.‬״ה ‪.‬־‪:‬לי; י!! ׳‪.‬לשי; ‪ 1‬גצ ?‪ 0‬מ חי; שת לחי כ׳ חכ‪:‬פשי ג ליי צש ; חייב *׳‬
‫‪-‬‬
‫כ׳ י ש ג ש ‪ : . :‬׳ ; ׳ • ׳ ׳ ‪ . ; .‬׳ ׳ ‪ .‬י י היחנפש• כי הג‪:‬לליגת׳ ז‪ ri :‬הכית ה ו חב ע‬
‫‪ 4‬יחיה י ק חי״לתתנת; וחסכן הלח למההניממלתל׳ יחלה פל•;‪ .‬ג י י ס י‬
‫פ ל ‪.-‬ו־מנע־ז‪ .‬צהכיס ל‪••: ;•:‬״תי ציית צ י ך ־ה‪ ;•::‬ר נ צ ׳ ; ה י ; • ‪ :‬ה י י ‪• , :‬ל‬
‫החריכ י‪ .‬ככה ק ־תשיכתאהתר הה־לג‪:‬׳‪-:‬ל‪-‬״‪•:‬־‪ •:;:•.‬׳‪,‬־*׳ ״הטעם‬
‫•‬
‫ל ״ ת־ת; צ• כ יעיד הרג•‪ : :‬ה ״ לך אחי שתצת; צה ‪:‬דזי‪-‬תה יהיה ‪ : - :‬ה‬
‫ה׳‪;•:/‬־׳‪ :‬׳ ; ‪ :‬ה ‪.‬חתלשת‪.‬ת‪:‬כתמ־־‪:.‬ת;צי‪:‬הש‪ -‬כ ה•‪:-‬ת‪:‬ת‪::‬יש־‪:‬־־‪<.‬‬
‫שהית הצל ‪/‬נפש׳ יההיה למאחר המלך‪:‬המר ליה שללתך תנת; לך •לכל וזר‬
‫תרץ הל מכי‪!':‬ל יאתר שהמתה ליחר שחיןלה » ה תחרת שת‪:‬ת לה רק נתיני׳‬
‫נ כ ש ‪ :‬ל נ ד שהיא לינצחה ולח לאחריה !ילתה ו ג ל ‪ ; :‬את תנת; לי נפשי יהל( •‬
‫י ק ־ יק נכו; יעל ק אמר הרהנעיתה נככד שינס תנת; לי שתהיה י ל ת ל׳‬
‫‪-h‬‬
‫היית שחלתה לעצתה לכד כחתיי ועל כ; ל־! היהירה כהנה פסשיו נ נ ש ש‬
‫ועמה כמי שהקשיש יע; הרחל היאצעצלייתלנדה יהשניתה׳א צע‪-‬ה זנתה‬
‫«‪ <,‬איננה וכזה י ת ר ן הכל ונתנה טעה צנקשתה זתת ע ־ היית ‪ : :‬ל ל ה ש א י מ מ ד י ך‬
‫המיפל למי שעושים לו חשל סישתלנסעלשחליסמדננתהכיה היא כי־ א י ן‬
‫‪ .‬״‬
‫מ י נ ל צ י א תשתיהלעיתשחשכהת; צעשתיה־תאכלנשש־ה‪ :‬שהיא י ע ה ׳‬
‫־ שנאה עליהש י! לתעצמיתסאשל עול והאמלה נ י א ׳ שנה אוכצ!לאיתי נ ל ע ה‬
‫כוי! גל אכ!ל ג ! כ ‪! :‬מציאותם אחי כאכל; יי לדמי והו נאאצ! אללה ש ה ח ~‬
‫שעשה לה כמה שנת; לה אתלפשה הוה ליה כמאן יליתיינ׳ טיב מיתה מחיה‬
‫כ ׳ תראה נשת סלעית אלה יתפנה שנש נ ק שתה זאת מעמה היא לעצתה‬
‫פ ה ‪ :‬תלק מעצמיתה!היא טענה חזקהלהיניח כ׳ ככלל שאלמיהיתה לקשתה׳‬
‫יאנגר‬
‫אן> שחלקת; לשתיה וזא כי איככהאיכל וראיתי וכ!'!הנה הילך השינצה על‬
‫כי‪ ,‬חלקי שאלת'!כקשתהאצ מה שניגע אצ כלצ‪ .‬ה־היד׳כ אשר על ק ד כ י‬
‫לשניהם יחד וזא!׳אמר המלך אחש!רוש לאסתר המצכה!כו ואתר להם כ־ הנש‬
‫הזא תק‪ .‬כצ מה שמנע להם אה כ שללו ה׳ה גש כעכויכצ היהידייזוא הנהנית‬
‫ו א ת י ש ת י ו המ;נתתילאשתי!איתיתל‪ 1‬על העזעצאשישלח י ח ב י ה ז ל ־ ס ׳ י י ה פ ג ש י ת י‬
‫להמ; הנה עשית׳ איתז כ ע מ י ששלח ידו ניה!ייס‪1‬על ק למה שרגע לכלל‬
‫היה!ליס צהצלתש ולהיקש מאזיניה‪ :‬יעשי הס נלצינס יתעש! אתס השיל! עלי‬
‫כתכ פ י ת פתו שתרצי!יהיה היתוהפיחש חתומים כטישעתהמלך נ י עם ה‬
‫יהיההסירושהראשץשעשההמןמכיטצמאציוכיהפ׳יהוה החתים נ ט נ ע ת‬
‫היילךא•; להשינ נהיית הפ לוש השני מנצל ליאש‪ ;:‬ואי אפשר שיתקיימו•‬
‫ש‪ or •:‬יחד ה י י ה י א ש ; מנ ט! מעצחתננן אי; צייך להשיה את השפליכ המ"‬
‫כיין שאינם חתומים נ ט ש ע ת ה מ ל ך פ נ ו י ו ע ל ק א ־ י ואתם כתכ! על היהילים•‬
‫כטוכנע׳נ־נס נששהחלך וחתמו נ ט כ ע ת המלך'ייתנתכי ההצצה!הנקמה•‬
‫כ ט ! נ כעיני כ‪ 5‬שיוכן נ ת נ ה ר י ג ז ו א ש י ן הנחתם נ ע נ ע ת י שישי! עתידים נשי‬
‫אסתר‬
‫תג‬
‫• ז שתבמכו עמה !יהיה חמים כטבעת• כ• כל אשר •היה נמ!כ כשמי!חמוש‬
‫נטכעמ<חיןלהשיכיב!ה׳תבטלכ‪»3‬השינגללפ׳ה!ההחמסיוא כ׳ ב י ב‬
‫» פ ל נ ב מ ב בשההמגן )נחמיה נטבעיןהלילך לוין להשיכ כלומר צ ו י ן שיתי[•יי‪.‬‬
‫על כל כניס וכל מה ש׳נגל אל שלתש ה• ‪ r‬מ‪!..‬טלאעציי!‪:‬יוה •־ שכ •;כל על‬
‫נכין ו י ת ר ן מה שהקשינ! נזה והבל הכתיב שנקרא׳ היפי׳המלו י‪-‬עת ה ה א ויקיאו‬
‫שהיהעמרניןייאויקיא! כ כ י י ה י ׳ ל ן נ ע ח ה ה י א נחדש הגה!א יורש פי!ן•‬
‫בשלשה!עשרים בו וחמר שנכמב על ידי כיכרי המלך נ ל י׳ה שצ ה מ ר ד נ י ׳‬
‫אל היהודים ואלהאחישדר בגיס והפח!מ!שריהמדיממ!ני'ושל וה היא כפיר•‬
‫ל ר ך כלנית ש ‪ : .‬מ נ כ י ו שצ‪:‬ה מרלנ• אל היהודים עצמס!ר‪.‬ל הסריה !הפי־יית‬
‫&השה אמהיה דים ע ה נ ל השרים <ניאר נ כ ר ט מ מה ששמכ כשם י ‪ -‬י ־ י ‪ -‬ן ד נ י ' נ י נ ם‬
‫) ו מ ׳ נ ת נ ס ש ה ה מ ל ן א ח ש ו ר י ש ו י ח מ י ס נ ט כ ע מ ה מ י ן וכויואמר עיר ששלח‬
‫ה ‪:‬משיה על יל• ה ר צ ס ר ו ש נ ׳ הרכש ה־ ח ‪ :‬שינים כני הר־יכיש והם מ•‪:‬׳‬
‫ס׳ ה׳ ס שרציה מאל ׳!מרש שאר הה פיה שה•! מ׳וחר׳ילרציכ ותינה נמצאים י ק‬
‫בחצר!ממלשיה!טיו<מה!עמהנמ;חמס המלך כד׳ ש‪-‬שלח כהכ הכמהים•‬
‫<זהרה יוא וישלח השמה נ י ר הרגם בכוה פ יו'ששלח חמה נ י ד י י נ ם‬
‫נ ם היו להיות נד ש כ מ צי רצי ח ‪ :‬ר צ'רגלי!אה וצי״כק סייאחיששלחיסימביר‬
‫הרניה כסיפ־ס !לא כ י י הרצים הלגליים ולה״תש ש ניפוצי'ככיסיהנצ׳‬
‫*ויניס החינם הרנ כ נ ה פ ס ‪1‬הכ בלמיןהה סיס והשני הס האחשמךניה כני‬
‫הימכיס שהם ח׳וחריס ב‪:‬י ן ההיהישעלכן להכלילם מששסיס הכוללים‬
‫והיד״עיסאמרהאששמינישבנ׳ הרמכיסולה ד ג •שאינם נמצאם לנל אלם‬
‫י ק למלן אח ש‪.‬ת;חתשהיזלןימ ו ־זמר שהספייסאשרשלח היו של‪1‬מיס‬
‫ל׳;׳דיה א שר בגל עיר ׳עירליקשלילעמול עינששש להשמיד להיוג ול־!נר‬
‫נ ז ת כ ל ח י ל ע ‪ :‬ומדינה הצרים א תש שהה היגרלק•ס א י נ י היהודיימימ• קדם‬
‫טףינשיס •שללסלבוונתבש‪-‬היהו‪ :‬כייסעצמואשרגבתככאגיותיאשימ' ביום א ח ד‬
‫שיהיו עמידים ג כשי‪/‬ל‪ :‬כך יי א כ״ם אחד נהל מ י י ״ ‪ .‬ה ־ לן אי!ש ר ש‬
‫כשלשהע‪:‬ר לחדש שניה עשר הוא חדש אדר וכל וה עשה נ ד י שלא •נגרו‬
‫הי‪1‬גי!מהל'!האחרי‪ '!:.‬־תיראשמישהי! תתמ!תנטבעתהמלןשהיה נמו'‬
‫בשפ שלוי; ־‪•:!.‬שיי עמדיס כני' כ• כל ו ‪ :‬א י מ וח‪/‬י על פ ר׳ שני נ כ ת נים‬
‫ששיז שיל• ג־ ־!הייאמאת! ייהנטבעתהמלךוהיאכמכ הלמכנו'והאחרת‬
‫ר ב ר הי׳לךיהאהפר!ש כנו שיא היה חתי‪ :‬כ ט ב ע ת והנה מ ר ו נ י עמה שלח‬
‫ה ד ת הרש שין עה פירו‪ !:‬חד כ ת כ יחתום כ׳ ירא שמא לא ימצא א גלפ ככל‬
‫מדינה ומדינה כ מ כ ה י ת על כן שלח עמה םנימ הדת והפירוש יחד כ ת ב פ מ ש ג ן‬
‫)חמס בטבעת המלך כלי י ח י הרת!הפיר! ש כנויווא פמשגן הכתי‪-‬להנתן ד ת‬
‫כ ג ל מדינה ומדינה גל!׳ ל של העילס ולהיות היהודים עתידייליוכהוה להנקס‬
‫מא ב י י ה א י ׳ ה ד מ ה פ • י ח ד כ מ ב כ כ מ כ ה ד מ י ע כ א מ ר ש כ ל ו ה ה י ה כ ת ש ג ן‬
‫‪»!:9n‬׳'‬
‫כיני מ ן שאמר לי־»יתעתיל׳סו"ללהיותהיהד׳ס עמידים‬
‫‪1Ppa‬‬
‫ומה־‪1‬‬
‫הרצים‬
‫אסתר‬
‫שאיירלאס הול ר ? שיה׳! עתידים צ״הליה עי•״ ללנק‪ :‬י״^ ׳‪•:‬ל‪:‬‬
‫׳״‪7‬‬
‫ה כ ת י כ ש ה ר צ י ס כ י ! ן ש נ מ ן ב י ד ס ה ב ת ב ה ‪ - :‬ש ־ ‪ .‬א ל ־ מ ע ה ל ה י ר ש ה״‪- :‬ב‬
‫המלך ‪1‬רח‪ 1‬שהי! שגיהס •חד מיד יצא! מכיהליס ידא־פ־ס ברבר המלך ־‪:‬כילו‬
‫היניס האלה מהרצים שה ל•;! ה מ ג י מ הלאשינימ בס‪ •:‬לברים הס האלה‬
‫הי׳ ליבב׳ הרכשהאחשמרנ׳ם ב נ י ה ר י ! ‪ : * :‬שהי! רצים נ• ־‪.‬י ה ו ל ‪ : • : :‬צא‪-‬‬
‫ה י ו ר ק רציס סמס!הב'שלא יצא! ייבהל• ולחמים בדבר הל•‪:‬־ כי!! חלה ש‪ :‬ל‬
‫על!ה כרי שיגיעולכלה״קל״מ הקרובים והרחוקים מאל קלם הי״; הח‬
‫אשרללי מ! ־• ל ך כ ש צ ה ע צ ס א ק ס כ ק מ ל א ש ל ״ ק צ מ ל ק ״ מ ‪ • :‬ל י ל רמ ק‬
‫קרוב למהלך ש‪:‬ה מחיי׳ה אשר על כןהשמ־להאן גסה א לעשיתהדברקרנ'‬
‫לשנה אאמקירשהומ; אשר ראה באגשגגינ! ש ל! ש ל י ל ‪ :‬א י מ ל ז ל ב ד ׳ שיציע!‬
‫ה כ מ ה ה ל נ ל ל ע ל ס ויעשה הלכל כלס אחל כמי ועל כן יצא! עמל הרצים‬
‫•ומל רצי ם מהראשונים כ׳ ראה המלך שכבר עבר! מהם שלשה חדשי!׳צשרבו‬
‫לי![ *!תר להסיגאלכל המיןמותועצ כ; יצא מב־הלים ולחיכיס כ‪-‬אייזא הרצים‬
‫רככ׳ לרהש ה־י־שהמ ה •צא מכלליה׳רתכישכ‪-‬הרלילךיל‪•:‬׳ ששש ‪ :‬ן‬
‫אשרה׳! שם המלך ומרדכי צא היה צריך לכמוכ הכיר!'ככמכ !לשולחי ר ק‬
‫צמנו שנימ כמכ הלמ לכל! כ׳ הכמכ הרא ש; לא היה מי ״ן ׳כדי הלאיצהישו‬
‫לבקש א!מי נמצה הדת שניתכשיש; הכירה!ה‪5‬יר‪1‬ש לא ה־ה צליך צא מל!כ»‬
‫היהסלעומכ־לסם לכל ואטר!ח< לכתב א ת! לא צריך!על ק אמר שהדת‬
‫לבד נמנה כשיש; הבירה כליוש‪:‬מנלאו אך להיות שלפירוש האמת׳ כשי‬
‫מדעואכייסה לכל כ׳ עמה נכאב הכיריש ככימב׳ על ידי סיכר׳ העיר יהיה‬
‫‪!:‬דעלשל ע ה ל ‪ .‬׳ ר ש ש־ ל־מהצשלל ושמחה!'א !הרת ניעה בשישןהבירה‬
‫!בור־‬
‫מיוביאר שבליימשמריכ״צא מלה‪:‬׳ המלך בלכיש סלבית ת ס ל ת י מ ר וכוי•‬
‫אשר כלוה מ ר ה עצ הנצחי; והיו שואלים כל לעש מ ל ו ל ! ע ל ול!ה< תמרים‬
‫להם כ׳ על הכמביס אשר שלח המלך שיהיו היהודים עמידים להנקה‬
‫‪. ,‬‬
‫מאויביהם על ‪ p‬היתל העיר ש!שן צהלה !שמחל כ׳ ידע! הפירוש האמת׳‬
‫מ ה ר ת אשר נתנה בשושן!לא היה להם מבוכה כמו שהיהכאגרימהראשנת‬
‫^‬
‫ז נ נ‬
‫ווא!מרדכי יצא מלפני המלך בלכיש מלכיתיכ״העירש ש‪ :‬צהלה!שמחה ב׳‬
‫‪1,‬‬
‫בלםהי! שמחיםכמפלמישלא!מירשע!ככל!רעו ! ר ע עמלק ובכן ליהודים‬
‫בפרש הימה אורה ישמח‪ :‬ושש ן!יקר מחמהאבצ הגדול שליל להם באגרות‬
‫הראשינותכמ! שנאמר לעיל!!א ליהודים היתה אורה ושמחה ושש!ן וכויואמר‬
‫ש בכל מדינה ומדינה אשר היה מגיע הדת!הפירוש והוא הנקרא רכר המלך‬
‫‪4‬‬
‫ודמכנזיהיהשמחה ששין ציהודיסמחמאשרהיהראש!ג'אנלגדוצציה!ריס‬
‫ת א מ צ ס ובכי ומסהד היה מ שמה!׳‪:‬ס טוב וכ!'‪*1‬זא וכשל מרינה ומדינה ובכצ‬
‫ועיר ועיר מקיש א שר דבר המלך!דתי מג־עצמחה וששון ליהודים משתה ויום‬
‫ם‪1‬ב!כי'ותאתמל שהיה בפ מכ׳ ששק יאשר יוצע לרבים אמר שרכים מעמי‬
‫ה א י ן אשי צא מבני עמצק הס מתילליש שנפצ פחד היהדים עציהם והי!‬
‫יראים‬
‫אבתד‬
‫רפד‬
‫•ואיסשיהרגיאיתס ?•?ווייס יהיו מ ת ג ״ י י ס ומתיהייס הא ויניס מעמי‬
‫ה א י ן מיתיהדיס נ ׳ נפל פחד היהירים עלי?ס ונוי יסכי ה כ ת ‪ 1‬כ שב! •‬
‫מ‬
‫ע‬
‫‪5‬‬
‫מ )‬
‫ונשגיס‬
‫שהיו עתידים להשמיד להרוגוכו'!היא כשלשה ע ש י לחיש א י י אשי ו א פ‬
‫המןכאצטגניניתש!!שהיה נ א ת למפלתן שלשינאיהס פ ל י ש י א ל ‪ ? 1‬ו א ? י ו ם‬
‫ואשר הגיע דבר המלך ׳דתי להעשותככל הכתיב לעיל ? נ ? כאות׳ פיוס נק?לו‬
‫היהודים נעריה' לשלוח יד כמבקש׳ רעתם והם!רע! של עמלק להנקס מהס‬
‫מ ד ה כ נ נ י מ ד ה ככימה שהיו הס חישכיסלעשיתכהס כ׳ ראי כי מאת השי‬
‫היתיז ואתולהייתמייכ״יתילמיורמדה כ נ ו י מרה על ‪ p‬נקהלו לעשותמה‬
‫פרא! שהיא המשפט האלה׳ וזא וכשנים עשר חד_ש הוא חדש א ד ר ׳ריכשגיש‬
‫עשדחדששה!א חדש אדר כשמתחיל•[ בניהן כ׳ג כ‪ 1‬אשד כ! הניע ד ב ר‬
‫קמלךויתו להעשיתדכר המלך והדתהנוילהיית עתידים להנקה מאויביהם‬
‫ו נ י י ו ו א א ש י ה ג י ע י כ י ה מ ל ך ו י ת ו ה נ ו ל ה ע ש י ת י כ ר המלך עצמו והוא כיוס‬
‫א ש י שברו א‪-‬יכ• היהודים לשליט כהס ונהפך הוא הצה האות׳ הייס עצמו‬
‫גק־לוהיהודיס בעריהם בכלמדיניתהמלךלשליחידבמכקש׳ י ע ת ס ג ו י ת‬
‫נקהלו היהודיסהיא דבקה אל ובשנים עשר חדש ה!א חרש אדר והוא נאלו‬
‫‪ h‬מביום יג לחים א י י כויוהוא האס אשי הגיע דבר המלך ודתו להעשית‬
‫מ ו א ה י ז ס עצמו אשר שברו אויבי היהודי'לשלוט נהס ונהפוך הוא וכויכאותו‬
‫היופ נקהל׳ היהודים בעייהס ינתפיסס ה י ו ת ה י כ י מאת האלים ומסידר‬
‫» א ת י ׳ ת ל מ ה שראינו שאיש מ!רעי של עמלק אשר היו מאויביהם לא ע מ י‬
‫בפניהם‬
‫פינכלפתדסעלכלהעמיסואמרשמלכרשלאהיהאישמתהביד' ופל ש ר י‬
‫‪1‬ע!מד כפניהם מפני היראה הנה השדים והגחלים היו מנשאים איתס שהיא‬
‫מדרגה אחרתוילתהראש נה שיבר שאיש לא עמד כפניהם והוא אומיוכל‬
‫שרי התדינ תיהאחשדרפנייוהפח תיעוש׳ המלאנה א ש י למלך מנשאים א ת‬
‫היהודים פינפלפחדמררפיעליהסילה‪-‬ותשיההגועס מנפילתהפחדיספיק‬
‫להמון העה לבי ש ז ה י ר איהמצל אדם שיש לוהכנהה מ ה כ ב י ת ה מ ל ך ו י י ף‬
‫איתס קול עלה נין* אמנם השרים למה היו מנשאים אתהיהיריס מפני כ ח י‬
‫מרדכי נתןהטעסלוהכא!'כי גדול מרדכי כבית המלך ושמעו הולך ככל‬
‫!‬
‫האייניתכיהאיש מרדכי הולך וגד‪1‬ל ירי פל השריס והאחשי־דפניס אשר‬
‫בכל מדינית׳! ועיחתיו וככל מקים שהס היו מנשאים את היהודים יען נפל‬
‫כ ח ד מ ר ר ב ׳ ו ע ל כ ן ה י ו מנשאים את היהודים כעבור! כבלמקוס שהם כ׳‬
‫האיש מרדכי הילך וגדול כ'ועל כן הפר הכתיב הנקמיככל המקוחויהקרוכיס יינו‬
‫והרח קיסואמר דרך כלל שהכי ככל המקומות ככל אויביהם יהיוהעמלקיס‬
‫שהיו א״ביימפירסמייונורע׳ לבלמכתחרכ והרגואמג' לשונאיה' שהיו משאר‬
‫האומו'שהיומדעי'לי‪'1‬לש‪1‬נאי'ק ד'לכןעשו כה'ברצוניכהשארו'המשא קיים‬
‫•כמו ש׳ורימלתכשונאיהיכילאהכואותימכיחרכוהרג רק שהשאייאית קיימי'‬
‫ועשו נהם כיצונס בייסורין חוקים ככל מקים שהם והוא מרה כנגךמדה כגוי‬
‫שהי!‬
‫‪,‬‬
‫•ןגס‪-‬״ד‬
‫• ל ״ מ ‪ 5‬ע ר ק א ת ם ע י שלא היי בליליית ‪• ' 7‬ב־ה ל ־ נ ־ ‪ :‬־ ״ ‪ :‬י ק ר *‬
‫יניהו‪-‬ק ש נאים כצכ יהיהנידע ליה׳;־•ב׳כבי הכתיב ש׳‪-:‬ם; הבירה ככיטלינו‬
‫היהיליס חיי‪ :‬־׳א ת איש ‪:‬גס ע ש י ת בני בלו; כי שגד לא וללבי; כ• ביחיד‬
‫‪Vm‬‬
‫היג‪ :‬אך נכוה צא שלח‪ :‬את •דם א ן שהש הי! עתידי ב לשית יד נ כ ה ‪-‬צא‬
‫עיסית‬
‫דכי היהודיה לשלוח י ד בבוה כדי שיכירו י ד ע י הכל שלא היה תכליתם‬
‫ל ת ע ל ת יק הנקתה חצר עצחה ללח ‪ :‬י'•־־־ת ה כ• י לח־ד לה בעי ץ‬
‫זבנג!רעו לוד ד ר ו ר כוי!‪:‬א א ת כ י ש ‪ :‬־ י א ' ־ ‪ .‬־ צ כ ; כ! ע ‪ :‬י ־ ‪ : : ,‬י ד ״ ; ב‪'1‬‬
‫הוגו ביחיד יכבול צא שלאתייה מ־טעסהמ ביי־ ההיא בא מ ס כ י הדרוכים‬
‫‪- ,‬‬
‫\‬
‫ו י‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫נ יטהר׳ •י׳ • י ! !‬
‫כי לנה י• ליוה היה י א מ ; ש ר ההל׳ צה‪:‬׳ לחון;לאחל ־ כ ‪ .‬י ־ י א ן אה ה י ד‬
‫ח‪:‬הגשיכאמסנ‪ 1‬בל ההרוג׳ כחד׳‪:‬הלנ‪:‬יה־‪:‬ךצי׳תהכ־ * ת׳ כ ת ל ־ ג ל ש‬
‫והנהצרגת״עןלאה הלצך כהבבייה לכדו אשד צא כל־ שליתה ח״שיכ־ת‬
‫ושלי תה שואלת על עצמה ומבקשת על אאל׳ס כ»; ש נתב ני כ׳ עצ כן אח צה‬
‫מ ל שאלתך ו י ה בקשתך כ ו ע ד חצי החלבית צ!ה המלך׳שיביא‪ :‬י ה ה ד‬
‫ההרוגים השושן אשר הרגו היהידיש אשר מלה יקיש על ש ר ל ״ ד ־ נ ־ ‪/‬‬
‫‪4‬‬
‫והשתדל הליצן צידעזלליאיתאשיתק״כלילשג־ר צה ע ד י ‪ :‬׳ היל כ ליעל‬
‫‪ .‬י ן אתר הכתיב שנא להכר ההריגיה כשש; יכירה לש‪:‬׳ ־ ־ ‪ :‬ך כ׳ לא שנד‬
‫ס ג א ל י ש כ י ה ה י גיס הכשאד ה ״ י י י ת כ׳ לא צ ה ה״‪-‬ך י ק על ה ־ ־ כים‬
‫דאהי‬
‫יאתציהר‬
‫שכשאר היידירת כ• לא ציה ה ״ צ ן יק על ל ש י נ י ה גש כ׳ מלס יק• ‪Jf.t‬‬
‫שאי המדינית יעל כ; כ כ ר הכתוב שאחר המלך ל א ש י ר המלכה בשיק‬
‫ה ל י ו ל ה־גי כצ כך •גש אתעש־ית כני המ; איש מיה ת ד ע כשאר י ־ י נ ת‬
‫הלילך מה ׳‪.‬׳ש‪ :‬עד שנתקיים מה שאמרתי מה בקשתך ע ־ חצי החלבי־ יתעש‬
‫ובה; אש תרצה בקשה אתלתותעש צם היא חא ויאמר המלך לאשתי ? מ ל נ ה‬
‫כשיש; הנילההוג! הילולים ואכדחמשמאיתאיש י ת ע ש י ־ ש ג י ל ״ ; ירי‬
‫נשיש־לשירה הרגי כיכאיכ כשאר מדינת המלך מ ל עשיואש כ; עתה א י ר י‬
‫לימה שאלתן נ ׳ לעצ־יך לא עשית׳ דבר כ׳ לא נעשה עדיין רק בקשתן ועל‬
‫ק אחר מה שאלתך כ; נחי אמימה בקשתך ע ד ! לתבקשתךהראש צה ב נ כ ר‬
‫נעשתה‪:‬עצ כן ה כ י ן מלת ע ד אצל הבקשה כאימ'‪,‬חה בקשתך עיר נו״יהיא‬
‫״‬
‫דקדוק נכין וכאשר ראתה אשתר שהמלך השיב לה שככר נעשתה בקשתה‬
‫הראשונה ותא קייס כבר נדרו א! קרוב אלי! ב ״יש ע ד חצי המלכות תנשכו*‬
‫על ק ה ש י נ ה לו אס על המלך טוב במה שרצתה לבקש עוד כאל״ אחיה שהיא‬
‫גם היא ידעה שכבר עשה המלך ייתר מ י ה שנדר אך אס עצ ה י ל ך •• כ‬
‫אחר שנת; לה רשות שתבקש עיר הנה היא מבקשת שתנת; גס מחר ליהודים‬
‫אשר כשיש; לעשותכדתהייס ללקלל להנקס מאויכילס שיהיו כשיש; שני‬
‫׳מיסשצקללהיוס י ג י י י ס י ר ו ו ה א ו ח י ת א י ר א כ ת ר א ס עצ המלך ט כ •נתן‬
‫גס מחרציהודיסלעשיתכדתהיוסכלומישיהרגו גם י ת ר בשונאיהם ) ‪p h‬‬
‫ע ש ר ת מ י ה מ ן שהרג! היום •תלי אותש מחר כ׳ כתל״תס תתשרסש ע ר‬
‫המזמפ‬
‫רפד‪.‬‬
‫אסתר‬
‫*נקמה כעילס כ׳ ?•‪!/‬׳ה י עשה לושס כלואים איפס כ ס ל ע ווא זאת עשרת‬
‫בני היקיתליעלהען <כהי<מ שהמלך נלל לה שמבקש ע‪1‬ל ז!למ הכקשל ל א ב ד‬
‫‪• -‬־‬
‫הראשונהותעשעלבןאמלהמלןלהעשותכןוזאזיאמרהמלןלהעשיתכן‬
‫ו מ נ מ ן ד מ בשושן ואתעשרתכנ׳המ; מלי ׳ויאמר המלך לשלי! להעשות נ !‬
‫ומיל משה ומניק ל מ כ ש ש ן לעשיתבשונא׳הס כרננכ גש כיום •ר כמו שעשו‬
‫במם ׳גזאמעשליכצ׳ המן מלו עכל׳ המלך כמו שצ!ה המלך ומנמןלת שיעשו‬
‫היהודים כמו שעשו כיוס יג הנה סכר ה כ מ כ שכמו שעכד׳ המלך עש‪ :‬הל •של פרשה ‪S‬‬
‫עליהם ל עיסית והוא נמינמהדמ ימל״מ עשרמ בני המן כן היהודים עש! ייקהלי‬
‫כהי הלתשנתןלהסייזא‪:‬׳קהלו היה!לישאפרכשיש;גס ביוש יד ליורש אדר‬
‫דהרנו בשש; שלש מאיתאיש כייזריהיהילים אשר נש‪:‬ש; נקהל! גם כיוס י ד‬
‫י־ ‪^ .‬‬
‫!׳הרי‪.‬׳ ע י שלש מאואיש וכבוה למשלח! א מ ׳ ד ס כדי שלא יחשכו שהיו‬
‫עיםים זה כעד חמדמהממין שיחשב להם לחיכה אך בעישס וה מצד הנקמה‬
‫׳חשבלהס לאנושתיעלפי ללך זה עשו גם נשאל המדינימולא היה הערש‬
‫בין ש! שן לשאל המלינימלק שבש!שן הי! שגי ימים ימי קהלה והס יג ויד‪.‬‬
‫וחס עיי ׳!סלש מה ושעמה ובשתל ה־זליניתהיה יוס אחל קהלה!־!א ׳‪:‬ש ׳ ‪ ! j‬ש א י‬
‫* מום יד יזם משמה ישמחה ייוא ושאר היהיליס׳ אשל‪:‬כחליגמ המלך נקהל!‪.‬‬
‫לעמוד על יכבה ונח מאויביהם והרוג בשונאיהם ־׳וישנחו מצרמ אויביהם‪:‬‬
‫פצאנשאימהשעראחדוהרגוכשעאיהסאעפישלא הרגו אומס כלס‬
‫‪b h‬‬
‫ו ה ד ג בשנא׳הש!אמר שהיי מסכי ההר גיח־ישזישב־גיהאלף והס גס הם‬
‫בבזה לא שלחי א ת י ל ם ל ה ו א ! ת ‪ .‬א ת העמיס שנקמת מיצכא מ מ ע ש ה ואמ‬
‫והכר הכמוישכליה היה ביוסייגלחלם אדרלוס המשתה היה כייס זד כ׳ לא כיוס‬
‫סאלהאהמייוס שני להחג כשינאיהסרק ב * ש ן כי לא היה זמן אף שהימה‬
‫‪£,‬‬
‫פיאלמיס לשאר המד׳נימב׳!ה שאלה ביום ׳'געצמ׳באמלה ינמן גס מחר‬
‫ליהודים ושועל כן בל פאר הע״רימ לא היה להס ומן קהלה ו ק ׳ ׳ ס י ג ויום‬
‫יד היה ׳!ס משמה ושתחת י*זא כיוס״ינלחרש אדר ינ ח באו כעי עשב כו ועשה‬
‫איתי״המשמה״שתחהאמנההיהודיהאשדבשיש;נקהלוביגובידונחבט"!‬
‫ו‬
‫ה‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫וזא !היהיר׳'אשר בשושן נקהלו כשלשה עשר כו ובארבעה עשר בו ונוח‬
‫כחלשה עשר כו!־עשה א!מי יום משמה ושמחה!כשאר המדינית ׳!ס ?ד ו ב ק על כן‬
‫צרורימכל ערי הבדויה עושים יום יד יום משמה ושמחה כמו שעש! או ערי‬
‫ההלויסהב‪5‬מימוקפיסחמה‪1‬אשלהיומ!קפיסחמהמא! כמו ש!שן עישיס‬
‫ביים ט״וויזא על כן היהודים הפרדס הי! סכים בעויהפלוימ עישיס אמיזס‬
‫ז ד לחדש אדר שמחה ומשמה וייס טוב ומשליח מלמובויוהנהיא! הי!עי»יס‬
‫שלשהדכריסוהס שיוחש ומשמה וי!ס טיב כלומר שהיה י ם הפורים אסיר•‬
‫בהספד •'׳ת שיומה שה א הפך ההספד והיה אסלכמיגכ־ת וא ומשמה שהוא‬
‫•פךהצ!סוה»האסור כמלאכה!זא וי!‪ 0‬טיב!הנה כלזההיו עישיםמאליה«‬
‫‪.‬‬
‫ענ‬
‫‪6‬‬
‫י‬
‫»‪7‬‬
‫נלחז‬
‫י‬
‫ן‬
‫^‬
‫‪1‬‬
‫אסתר‬
‫כלתי צווי מרדכי רק מעצמם למה שראו ש מ פ ן ה״ ש ‪ r r‬א • י ׳ ‪ ; :‬ככ״־יה ד•׳‬
‫עישיפ אימי שמתה•‪.‬משתה!״ס טיב י'!א על כ; ?•מדים הפוויס הייישיביס‬
‫י ‪" -‬׳‬
‫‪2‬‬
‫‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫כ ע ר י ה כ י ! ת ע שישיניכלוייר שעי שיה א מ׳ מעניים יחחנ כשכמה ־•׳־‪•:‬‬
‫אמ כל הדברייהצ״ל אשר ע י ר י עם המלך אתר ששלח אצרתההדיה הרי* ש‪':‬‬
‫אשר נאתר ויכמכ ככל אשר ציה מרדכי אל היהיד׳ם •מל ה ־ ת כ ־ ־ כ ‪ :‬־ ‪ :‬יכו'‬
‫ו מ ך נתנה דתבשושן גס כיום ארכיגה ע ש ר ל ע ‪ :‬״וכיה • צ י ה ־ ע ‪ .‬כ ; כתכ‬
‫שיעשיהכרכים כמו שישן כייס שיי כמכ ג״ה שיעכ׳ ה ־• ה ה צ י — מכתה‬
‫יש יחה לב־!לח יי״ה ט כיה כי •הפיק להה הייתה י י ׳ ־־ כמה הכד הצ ־ ‪r‬‬
‫וימי שמחה הפך מה שהיה להה לאבל׳'•ח ׳•כמ־בי״־־כי״מה־כריהה־לה‬
‫תשלח ספריה אל כל היהודיה אשר ככל מדינימהמלך התש דוש הקי כיה‬
‫*?''‬
‫והרת קיש ׳ריכמב אליהם בל הדברים כפרט מיח־רהכמיבשמכלימ ב י ה‬
‫‪c‬‬
‫ש שלח לכל ה עילם אמ כל הדכריס האלה ואשר נמ; כשיש; ״ה אחד כמ היה‬
‫כדי שבוה יקיימו עליהס שיהיו עישיס א‪-‬מיים יד הכרייה יאמיה טיי הכרכים‬
‫ל ד ו ח מ כ כ ל שכה ושכה כדרך חיוב הא לקיים עליהם לה׳ מ ע שיה י ; י ם‬
‫•‬
‫'יי י‬
‫ארכעה עשר לחדש אדר ירכי עם הי!משהס מעצמם ככחירה ‪1‬רצ‪ ;1‬ה״ ע שי'‬
‫כ ב ר אתיים י ר ו צ ה שיעש! אותו כחיוב ויקימוה! עליהם לעשות! ככל פנה *‬
‫נשנה כ׳ כזה כםומרס עקב ר ב וה!פיףע!ד יוה ט״ו!זאיאמייכ חמשה עשר כו‬
‫בכל שנה ושנישלא היו עישים אות כלל כני הכרכים כ׳ לא ׳דעיהבשזש; נ־‪;.‬‬
‫גס י ם ארבעה עהרלהרגבשינאיהה;שהיה׳ המשמש ׳ ש ־ ־ ה י ש חמשה‬
‫עשר וכדי שיעשו כל ננ׳ הכרכים י!ם חמשה עשר י ה משמה יש־אה‬
‫כ מ כ כל הדברים כפרט ת כדי םימק״מו שני הימה לכלה לכל אחד‬
‫כדינו לפר!ים כייס ארכעה עשר)לכרכים כייב ט״ו פנו וזהי מה שפירה כאן'‬
‫‪3‬‬
‫‪,‬״‬
‫‪C 1‬‬
‫כימים אשר נח! כהס היהודים מאויביהם ירישיניח! כייס יד וכי ה טי! כימים‬
‫אשר נחו כהם היהירים כל אחד כפי היוש ם‪:‬ח כל דר הכרכים כמז שיש;‬
‫והעיירותנע״ריתוהם הפחים אשר אין להם ח י ה ככיכ !אומרו!החדש‬
‫אשר נהפך להס מיג!; לשמחה וסי הוא טעה לכל מה שהמכ להיות ע• שים א ת‬
‫יום יד ואמי!ס ט* לחדש אדר כויואמר שביים יד!ט"! הוא כימים אשר נח! בהם‬
‫היהודים ומה שאחר שיהיה כחדש א ר ד מכו למ! מהחדשים הוא שיהיה‬
‫בחרש עצחז ש נהפך להם מיגון לשמחה !מאכל ליזם טוכ !הוא כאל! אמר‬
‫כימים שכחו בהם והחדש אשר נהפך להס מיגין לשמח־ יהיו עושים כ! לדורו'‬
‫ו כ ו ה י ת י ש פ פ ל ה פ ש ק ע ל נ כ ו ן ו א מ ר כ י מ ה שאמר ד י ך כלל שכמב לקיים‬
‫עליהם להי!ת עיש ים את ׳!ס י ד ‪1‬ט* כימים אשר נח! בהם היה דים כ י ו‬
‫םפירשייה! הנה פירוש! הוא לעשייאומס ימי חשתה ושמחה ולא אהד המלאכה‬
‫ר ק ההספד והתעניתפמיוייאלעשיתאותס ימי משתה ושמחה ו א ח ומשלוחי‬
‫ממתאיש לרעה! ומתנות לאניונ׳יהא מ;לצ לשמחה והמשתה שיהיה ל נ י‬
‫?יהודים‬
‫ר‪5‬ד‬
‫אסתר‬
‫היהילינ כ י מ י מאי! לז ומטה ידו איןיעשה‪.‬מפתה ‪1‬ישמח‪.‬בהס על בן הזהיר‬
‫עלהמנותומתנות גאביזניס בד׳ שתהיה השמחה כיללת כבלם י ח י בי!)‬
‫פה׳ה האבל יההספד כילל לכלס וכן המשתה שיהיה כולל לבלם במו שהיו‬
‫הנימית לבלם יחל זאתי שהשלים הכתיב ל ס פ י מה שכתב י ר ד ה ׳ כדי‬
‫סיקימוה׳הירייללוליתנכלמקיס שיפי׳ א ת הימים האל<פכר הכתיב איך יי*‬
‫קבל! ה׳הוליס את א של החלו הס מעצמם ל ע ש ת כמו שכתבנו נפי פסוק על‬
‫ק‬
‫היהול׳סהפוו׳סכויעתהקבלוהו על׳הס נ ו ל ן חיוב כנזיווהאומ וקבל‬
‫ה׳ה‪1‬ד׳"אתאשרהחלילעשותכו'!נ!פףעלוהק־‪.‬לוגכ&ת ״ס ‪ "0‬לכי פיס‬
‫<אשד כ ת ב מ י י כ ׳ וזא ואתאשו נ ת ב מ י י כ ׳ אליהם ובאימ!את אשי כתכ‬
‫מ ל ד נ ׳ בלל כזה מה שכתילהסאשימפאתההשתילויואשי מפאתההשגחה‬
‫ימה שהוא מנאתההשתדלות הוא למה פאסתל נהשתללותה ׳המצאות׳ה‬
‫והיותה מ צ א ת חן כעיני פנ׳ המלך הפל מחשבת המ; ה ר ע אשל חשב על‬
‫היהולייוהשיב לי גמולו כלאשי כמה שתלו אות׳ ואתננ׳ו על העין אמצס הנס‬
‫ה ש נ י ה ‪ 1‬א הנס המייחד אשר יקרא היוס על שמו והוא הפול שהיה המן‬
‫אצטגנין גלול כמ! שהי'ילאה באצגוגנ׳ניתשלז שכ׳ים ?ג לאדר אשר שאלמאת‬
‫המלך להשמיד להרוג ולאבד היה חח״כ וה על ס־נאיהם של ישראל יהש׳‬
‫‪,‬שלל המערכה ולא די שבישל אותה ממה שהיה מ ח ״ כ על האומה הנבחרת‬
‫אלא שעשה שתח״כ הרעה על פוצאיהס ׳תחתהיותה מחייכת אכל והספד‬
‫לישיש׳הפכ! להם לששין ולשמחה על׳כ; תקן מרדכי לעשות אותם ימי משתה‬
‫עלמה שהפר המלך מחשכתהמן‪:‬תל!א!ח!ואתכני‪ 1‬על העין כ׳ פל זה היה‬
‫מ פ א ת ה ה ש ת ד ל י ת ‪ 1‬ת ק ן השמחה על הנס המיוחד מפאתההשנחה שהשמחה‬
‫באמת ר א י ה עליו כ׳ השכת הפכריס שציה המלך שבימים עצמם שידה‬
‫מחי׳כ המעלכה נגד ישראל יה״ להם לששוןילשמחה זה לא היה רק מפאת‬
‫ההשגחה ששלל המעלכה כנחכוה ׳תישכו כל הכתיב׳'על נכון כ׳ מה שאמר‬
‫כ׳ המן כן המדמא !םיהוא טעס אל מה שקבל! היהודים את אשל כתב‬
‫אליהסמרדכילהיותעישיס׳מימשתה ושמחה ומשלוח מניתוכיאד הטעם כי ה פ ן‬
‫במה סאחר ש שני דבריס נעש! כאןושנ׳ נסים הס הלאם!; ה א מצל ההשתדלו'‬
‫ויואב׳ המן כןהמלתאהאגג׳צילל בל היהודים חםב על היהד׳ס לאבדם‬
‫» צ ד ה ש ת ד ל י ת ו ‪ 1‬ו ה ו הנרמז כגורתחשכ על היהוריילאנדס והפכו מחשכת!‬
‫והשתללות! !הכיהואמפאתההשגתהששלל השי המעל כה יען היא הפיל‬
‫פוך לר‪!,‬מס ולאכלס כפ׳ המעלכה ל״לשהמת׳ן הומן םיח״כהו המעלכה וזא‬
‫והפיל ביל ה!א הגולל להימס!לאכלס יספרהכחןב שכאשיכאה אסתל לפני ו נ ב ו א ת‬
‫המלך הנה השתלל־תה הספיק לבטל ולהפלהשתללותהמן אך למה שהיה‬
‫מחייכהמעלכה לא היה מספיק ההשתללותלכטלהמשפטהשמימ״אםלא‬
‫» י ה סש׳ משליהמערבה כנודעווא ובבואה לפני המלך אמר עם הספל‬
‫ע‬
‫כ‬
‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫ג‬
‫‪7‬‬
‫•שוב‬
‫‪.‬‬
‫׳׳‪:‬נ״חזכז‬
‫*בהר‬
‫הרעה ‪ n i b‬חשד ע? היה י י ‪ :‬על וייס־ ׳ייה־ק ע ‪ :‬ד ‪•::‬‬
‫דבריה ייסר כה׳ ה ה ‪ :‬מ ־ ל י מ י ח מ ד כה׳ ה״ערכה • ‪ : :‬׳ " ‪,-:- :‬ד לפני‬
‫המלך לקלק! סחשכת אייר ה־־לךעה הההר שש צח לכל היי־ יי• נ— ביה ג‬
‫‪,‬‬
‫•יחשכמואשרחששמצדהשמ‪-‬צימיעצראשחשןהיהשזלייימ ‪-‬־־‪.‬ב‪ •:‬על‬
‫!‬
‫העץ יביה נתבשלה מחשבתי משר חשכ מנד עניי! כהשד־ליתיננ־ היהודים‬
‫•ונהפוך הוא שתלו איתי יאת בניו על העץ כנו חך כ פ ח ה לפני ה מ ‪ :‬ן לא‬
‫•הספיק ביאמהוהשתדליתהצדכרהשנישהיאלמרלבשצ המערכה כ ׳ צא‬
‫והפיק ההשתדלות צבנולהמשפט השחימיי חה צתהיההש י משדד המערכה‬
‫‪ *rt‬נ ן‬
‫•בדרך נס יושר על כ! היה הנה המיוחד כ״ה הוה ה ר מ ז ב ק י י ח ־ ה מ‬
‫•םכתכנ! במחלת ת ה ל ת כ י י ‪ 1‬ש ‪ ! ! :‬ה ‪1‬ה אומרו על כ; קראי לימים החלה כרים‬
‫על שה ה פ ר ו מ ה ראו על ככה ויה הגיע אליהם ׳רלהיית שלח ההכיק'‬
‫אסתר כביאה לפניהיילךרק שיגיד היילך שיש‬
‫נ‬
‫ו י ד ״ ‪ . -‬עצ ראה־‬
‫‪r:‬‬
‫׳!יעיל לו ההתרצות כי ואתה׳ תה מחשכת א י ־ נ ה צ ע נ ק ה כ ־ ‪ .‬ד ה עילה היא‬
‫‪ .‬כ י מהיהימה ואת על הן קרא! לימים החילה כ!רים וצח קרא היתה שהסירה‬
‫עצ כטיל מחשבת המן רק עצ כט‪.‬ל המשפט המערכ״ פח עצ שה הכיר שרמז‬
‫• שהיה מחייב ט!כ לאויבי היהודים •הגיע אליה‪ :‬רעעצ ק קרחי א תה ב ו י ם‬
‫ו'זאעצכ;עצכצדבריהאגרמה!אמ!מהרא!עצככהכצזחר עצ כן ענ בל‬
‫דברי האגרתהואת שהתבאר כה שהכיל פזר ה ק צהמ! יגסבדה ומצא שהיה‬
‫מ ח ״ כ זה המערכה וכן על מה שראו עצ ככה מגד ־•הבט• •הב בכיה שהיה‬
‫מח״בלישראצ!לאומ‪1‬תומהםהגיעאציהם כפעצ הפך מה הראו על כ ה ?‬
‫קיפו‬
‫י• שהיה מחייב המערפה על כן קיימווקכלו היהירים עציהם ועל זרעכ!על כל‬
‫י• הנלייס אליהם!לא יעבור להי!ת עושיה אמשנ׳ הימים האלה זכזיוכזה'״•שכ!‬
‫‪ :‬כ ל הפסיק ס בלתי דוחק כלל ובוולתוה לא יכיילמ• להולמה ותהיה נורה על‬
‫אכן קרא! לימים האלה פורים על שש הה ר טעש למעלה למה שאמר שש‪ :‬אה‬
‫לפני המלך צא הועיל השתדלומה רק להשיב מחשכת א שר חשב על היה דים‬
‫ספאתהשתיל‪-‬ת! כמיוגוית על כן על בל דכר״יהאנרת היאת״ומה רא‪ 1‬על‬
‫!‪".‬‬
‫כשה ימה הגיעאציהה היא נמשכת לחש‪ :‬לפהיקהנמשךכאגז אמר כי על‬
‫ק קיימן!קבלו היהודים עציהם ועצ זרעה וכויוצא יעבור לידיתעיש׳ה א ת ס ‪« 5‬‬
‫ה׳מיההאלהבכל םנהוםנה יען ראי כל ה כ ת ב באגרת הזאת מעני; ה כ י‬
‫שהפיל החן וםכיון כזה שיהיה הדכר בזמן שית״בה! המערכה י כל ליה שרא!‬
‫כעיניהישהיה מחייב א!ת המערכה כמ! שראה! היק כי הה נ ‪ :‬כן ה נ• ה!‬
‫המשפט!מצא!ה‪1‬כמ< שמצא! החן ואחר כ ך רא! מה ש‪.‬שגיעמליהה הפך ״ ה‬
‫‪ 1‬י י‪.‬‬
‫שהיהמח״כהמשפטהשמימייואחישנתןהכתוכ הטעם לק הי‪-‬מיכהיילה‬
‫‪ :‬שעיקר!היהמצרהנס ההשגח״ כנויכתכ כ ת כ המגלה דרך כלל שעל שני‬
‫היבריס גס יחד והם הנס מפאתההשמדל!ת!הנס מפאת ההשגחה שהוא‬
‫י‬
‫ר‬
‫•י‬
‫־‬
‫העקר‬
‫אכהר‬
‫רפן‬
‫' » ע ק י והמייחד כמי על כלה הייייס האלה מ כ י י ס ונעשים ככל דיר ידוו‬
‫״משפאהומככאהכיהי<ייתהסדכרי!תר כ ל ל ייהי׳שעחהואייר כל‪ :‬כ י ש‬
‫כ י ה י י י ת כ י ל ל לכל ׳שרל‪-‬לאשי תחתיהם הס מכפחה י״ככחה כויויחכ‬
‫'כ׳יהייקימיתאשיכהכיהיהוהיא‬
‫כ י ל מדינה ומדינה כהס ׳!חי כיללת‬
‫תחתיהם העיייוח וזח מדינה ומדינה יעיר ועיר ‪1‬סתס יחחס ‪.‬לכר כאימת‬
‫יש‪-‬ימיהפימסהאלה לא •עכרו מ ת ן ה׳היליכאששיאמו וה כדרך ציו׳ ואס‬
‫‪ :‬כ י ר ך נבואה שכן יהיה פלא יתבטל׳ לעילם ולח תהכיק אומה ולשין ׳••לן‬
‫ושלטוןלנטלסויוא וימי ה פ ר י ס האלה לא !עכרו מתך היהויים אבוס לא‬
‫״׳סיף מייעס ויתישכ הכל על נכין כאמור יתבתיכ אסתר המלבה כתאכיח<ל ו ת נ ה ג‬
‫‪:‬ומרדכי היהודי א ת נ ל ת ק ף לקי־סאתאניתהפיייסהיתת ה׳ש‪:‬יתיכי'ה‪:‬ה‬
‫‪.‬הכתיב ה מ קשה ה׳שיכ כעיני כ• א ח י שכבי נאמילעיל שכתב ״ י ר כ י את‬
‫הדנריה יפלח ספרים אלכלהמקימתלק״ס עליהםלהייתעישיס א ת י ו ס י ד‬
‫יאת׳ שטיי־יה נריךלכתיב שניתעלהדברעצ־״‪.‬היא‪:‬ייסתר ולשלח ספרים‬
‫על הדבר בעצמי לק״סאתימיהפ וים האלה בומניהס והיותי קשה ל־שכ‬
‫‪,‬אצלי הוא מאמר אגרת הפורים הואתהשניתדמשמע ששתי א ג ד ת היו באן‬
‫•!לא מצאנו אגדת פ י י ס אחרתזילתואתאשי שלח מ י ר כ י אל בל הייקימות‬
‫והנההותעיילכתככ׳ מלת שנית שכ אל ה פ ו י ס ילא אל ה א ג ו ת כ׳ פוליש‬
‫׳אמרכלשקנקבה כמשפט הדברים שאין בהש ח ״ פ ו כ ו י ו נ ק י א פ ו ׳ ס ש‪:‬׳׳‪/‬‬
‫יום שי! והנה עם שכיה צא נמלט ״ספק הכפל שכבר כתכ מרדכי לק״ס גש‬
‫ה פ מסהשניתשב! ב ת ג לקייסעל־הסלהיות עישיס א ת יום י י לחרש א ל ר‬
‫ו‪-‬ת״ששייבייג• י ה א ו ל ה י י נ ש בקושי הזה !אמל פ׳ להיות‪ :‬לכל מחדש‬
‫גופן! עצמה שעשו הס מאיליהם הוציןצחוקולאוהיה על אוהרה ווה לא‬
‫*יספיק להתותהפפקוגשמש שכל לבל שאין בו י י ח ח ״ ס ושלה! !;קבהווכז'‬
‫הנה יה •צדק בלבל שצח מצאנו אותי בפס ק נושל בצשין צק בה וצא בגשקוכר‬
‫‪ !ft‬ש‪;!:‬רבלשו; ז גר!;קבה אך וה הה!רנמצאבלש!;!נר ב כ ת ב בא!מ' הפיל‬
‫כ ר היא הגורל כי מלת הוא ש י אל הפיר כנובר ואיך נאמר ההיכיוי עתה‬
‫כצשיןנקבה מהביח קו שיא שאפ־ר לתרצה באיבן א ח י ועיר קשה לפירושו‬
‫ד מ א ן ד כ ר שמיהדאגיתכאןהיצצ לקייס א ת ה ט י י ס יוייית השנית אך מה‬
‫‪: 60‬ומינה! איי ביש ה הבתוביס הוא כ• מ י ר כ י כ ת י אצ כצ המדינית בל‬
‫הדברים האחרונ׳יאשי עבר! ביןהיילך והמלכה!עני; תליתהיק!כניו!שנתן‬
‫יי‪/‬בשיש; גס כתה יד ליגשיתכיתהייה •ג הכצ כפ׳ יוה שכתיב לעיל ועל כן‬
‫א מ י ! ׳ כ ת י י מ י י כ י א ת ה י ב י י ס יחלה!•שלח הכייס י י כ׳ אח צפתי‪:‬נתין‬
‫היו; ידיה ינצתיןמויכ׳ ומציאת ח; א כ ת י כעיני היילן ס פ י שכל ה י כ י י ס‬
‫האלה צ י ד כ ת י מרדכי אצ כל היהודים אשר בכצמדיניתהתצך וכל וה עשה‬
‫ביישיק״תילה״תיג שים אתי״סידואת׳וסט״ונמכיאתצס עתה ניערו לכ‬
‫יחויו‬
‫אכתר‬
‫י ח י ! אשמר המלכה ומרדכי יחד לעשיתחלקרא‪:‬׳ ‪ m‬׳ | ! ה ח ל י א ! כי‬
‫‪,‬‬
‫‪t l‬‬
‫יספיק לקיים הדבר כדאי• ספי־ ל ‪ ; - : :‬לבד רק שמיי כל המא־יע ״ י מ ם‬
‫ועד ש ף ״ א ומכתיב אסתר המלכת כת אביח׳לימרדכי ליה די ל מ כל יקי•‬
‫י ו ' כמל! את כל ר‪,‬קי> הרבדים כלס מראשית; יעד י ח ר י י ד יעל כ; ‪ -‬נ מ דיזל‬
‫מקים לדרוש ביילמ כל מקי• ד ח י א ־ י מקכי של המאייש יחד מייד מקב!‬
‫של המ; וכוי ותקלו שלנה ל מ ה ש ד מ י פ ג י ר מ כ ל מ ק ף ל י מ ג י ד ל כיללת א ש י‬
‫בכל הכרעים כאי כמגלה יוכללו כל ב׳ כל מ ק ף ר צ שלא •עדר מעצי׳ מ‬
‫הדכריסכלס דכר יאמר ה כ ת ב כ׳ מל שכתבו א מ כצ מקף‬
‫הדלי ם‬
‫כלס היה כדי שיכירו וידע! מעלמ מהלת הלש !מהכרתם זאת ימשך‬
‫ויח ״ כ ללש לקיים אמאגרמ הכריש היאמהשנימיהנל לאגרת לש‪ :‬ת ה א‬
‫י ה שנאמר י כ ת י כ מ י י כ • אמהדכריס האלה כייכ׳ א ג ד ־ הכיייב היאשיצל‬
‫הואהאגרתאשרםלחיאלכל היהירים כש־ ה י ל ך ונחלש בי‪-‬יבעמה־גן כ»‬
‫פס נאמר ויכתכ ככל אשר צ!ה מרדכי אל היהודים כ!" כ׳ כ א מ ה ה אגרת‬
‫הנכמבת אלהיהוד•' היה ס מ כ מ ר ד כ י כל ה־•־' ־ ע מלש י א ש י הפיל הלק‬
‫ואין שי מחשכת! כראש! ותל! איתי ואת בגי' על ל ק יא‪:‬תלא‪:‬י'ה״מה א ג ר ת‬
‫ע‬
‫הפיר׳' הראשונה!האגרת אשר שלח אאכ מרדכי אשר כתב י ת ב ל הדברים‬
‫אשר עברו אח״נ כין ל מ ל ן ‪1‬אהתי המלכה ו א י ן גתגולהפ ׳!כ א מ י י ש צק‬
‫שהוא ׳‪:‬ס ז י לעשות כ! כדת ׳יסיג כמו שכתבנו והיא א ג ר ת ה פ ר י ס ג ב י ן‬
‫היאאגרמ שדה !להיית שלא כמכ כה מרדכי א מ כ ל ת ק ף ה ד כ ד י כ כ ל ש‬
‫כ א ח ד על כן נועדו לב •חד! עמה לכתוב א ת כ ל ת ק ף ה ד ב י י ס מ י א ב ־ י ע ו ע ד‬
‫אחרית; כ י י שממקייס ה א ג י מ השנימכנז' א ש י כמכ מרדכי ב׳ להיימ שגא‬
‫נכמכ כה אמ כל תכףעל כן כמכ׳ עמה א כל מקף לקיים ה י ב י עצמי שכמב‬
‫מרדכילק״סבאגרמהשניתוזא לקיים א מ א ג י מ ה ש ר י ש ה י א מ ד ש ד מ י ל‬
‫כמכ! אמ כל מקף הדברים כדי שיחשן מזה לק״ס אתהאגיתהשנית ליא־ת‬
‫אשרהםלייעמהוכיומה עיכהזכירה כמלת ז א מ ל מ ע ט י הראש נה שנכתבה‬
‫כשםהמלן!נחממה בטבעת התלן ובזה ׳תישכי הכמוכיס עלנש; זה!־־‪ :‬כל‬
‫יעלוז‬
‫הספקית‪ :‬ישכר ה כ ת ב שזלממהשכמכזאמ כל מקף ק ד ב ר ׳ כ בפרט!‪/.‬‬
‫שלח מרדכי ספריס ואנרימאל כל היה דיס בכל מלש ת י ת ‪ :‬ר ש ה־יגר ‪f‬‬
‫היו דכרישליסואממ כמנהג האהיכים ליבויו' יעל חבהיתרהואהבליאת־‪5‬‬
‫אשר נמ׳־דשה כישועמס כ׳ הצער‪:‬העצבי; שכעכר ח״כ י^תאחדזמם לליהל‬
‫ולעמוד על נפשם!על כן שלח אגדית שלום לכולפ!גס זה היה ד ד ן נא מ לכךי‬
‫ש‬
‫אתימיהפוויסהאלה בזמניהם כי בהיומפמחאחריכפלה׳ליייש כ אל מ‬
‫ואחיה שלום ורעותימחזק!כעש״מהר!שס כימים האלהבימאדש ייא״של<!‬
‫קברים אל כל היהודי אל שבע!עשרים!מאה מרינה מ ל כ ת א י ש י י י ־בד»‬
‫סל ס ואחת ו״ל מ ו י כ ׳ לכי! שלח פפריס א ח י י ש א ל כ ל ה י ל י י י פ י ל ת ע ס‬
‫‪, ,‬‬
‫שישתבה‬
‫רנ‪-‬ח‬
‫אסתר‬
‫» כ ת כ ה אסתר ומרדכי כנו' ואמר שנמשך מיה בשניות בכינה מיונו לק״כ את לקיש‬
‫ימי הפ דיס האלה כומניהס ר״לכלא' בפי ומנו הכיויס ביר הכרכים כש! כנוי‬
‫יי'ז לקיים את ״מ׳ הפירים האלה נומנ׳הפ ושיהיה הקיים נ ת י ק כ׳ במה‬
‫ש נ ת ב להם דכרישלוס ואמתיק״מ! א!תש כ נ ח גדול •ני־ תיקה נשלמותכמן‬
‫שקיימן איתם מ ר ד כ י ' א פ ת ר שהס הי! אשר הרגיש׳‪.‬׳ותרהצעו והעציוןועל‬
‫ג י ערך העצבון היה ע ר ן השמחה על הישועה ונהיית שהיי כית•‪ • ;*:‬ל‬
‫;‬
‫היהודים דברי שלים ואמת כאחים ׳יעים הנה גיישך חוה לקיים חת ימי‬
‫הפיריסנומניהס כמו שקיימו איתס מרדני היהידי לבייתו •הודי כשר כראוי‬
‫אשר על כן •תאר כתאר הוה בביש ת י ע ; הרגיש יותר העצבין ושי‪-‬יח יותר‬
‫ב• שעה יכן היה העני; כיפתי־ כילהיותההיא ״לכהוקרונהאלהיילי אשר‬
‫על ידה ובאמצעיתה נעשה הנס על כן הרגישה •!תי הציגי והעצבקכנידע‬
‫שמסרה עצמה אל הסכנה!המיתה ועל כן תאר א!תם פה שני פעמי'למרדכי‬
‫ב‪-‬תאר היהודי!לאסתר בתאר ה מלכה ולא עשה כן לעיל שנאמר וי כתכ‬
‫מרדכי א ת הדברים כוי!כן להלן ותאמר אשת! קיפ בלתי תאר המלבה!בלו‬
‫על השינה המכר ויא לקיים את ימי הפירים התלה בוי־נ״שש כאשרק״ם‬
‫עליהם מירכי היה‪-‬ריואפתר כמלכה ואמרו)כאשר קיימו על נפשם ועל‬
‫ורעם וכריהצימיתוזעקתכהיאתיסכתהכוצה אשר וכרכו כ׳ היא ישרה‬
‫בעיני והוא שלהיות םכתכ מרדכי אל היהודים דבר• שליש ו א מ ת ל ו ת !‬
‫להם םהס עתה‬
‫נ ל ס י ח ד אנשים אחיפ כאהכה !אחה נאוה כירושלס‬
‫וכזה יקיימו ימי הפירים כמן שקיימו אותפמרדכ׳עצמו'אסתר אחר פהס‬
‫שיים והכינה כזה שיקיימו איתס נחיוק כמ! שיקיימו אותם הס וכא^ר‬
‫קיימו מרדכי ואשתי הניכר על נפכס ועל‬
‫ורעם דברי הצומות!זעקתם‬
‫שהם הי! המתענים בניס ונכי ושוועק ס אל ה' נצרתם יותר מכל שאר‬
‫היה דים!בכן נהייתם בלס נאחר כאחים ורעים ראוי שכלם ׳עשוימ• הפירים‬
‫כשמחה ונשיב לבב כמדרגת הצער ׳העצבי; אשרצצשערו מרדכייאסתר‬
‫גציס ובכי •בזעקה ג־ לש כ׳ רבו׳ הצער יחייב להס וכוי השמחה כמו‬
‫שהוכח‪! !:‬בוש יתיישב! ה כ ת ב ״ ‪ :‬הישב וספר הכתוב שמאמיאסמי ה<^‬
‫לבדו היה מת שקיים דברי הפ ריש האלה עס היותשנכתכראשיניכשס המלן‬
‫!נחתם כטבעת המלך לקיים את ימי הפ!ריס כנויככתיכלע׳לויכתבככל‬
‫אשר ציה ייידפ׳ ו כי' ! י ב ת נ שנית על ידי מרדני לכדו כא!מרו ויבתיב מררפ׳‬
‫את הדברים האלה וכוי כי!! שביארנוה! כאר היטכ שהם שתי אגיותי‪6‬ש!נה‬
‫ושניתכאמור וחתי־ כתבה אסתר המלכה את בל ת ק ף הדברים כצויוצרפה‬
‫עמה גס את מ י ר כ י לקיים את ימי הכירייהאלהבוחנ׳הס עתה העיד הכתיכ‬
‫טמאי‪!.‬ר אסתר וה האחרון אשד כתבה ד ב י ׳ שלום ואמתכנויהוא אשי קיים‬
‫כאמתאתימי הבורים כ׳ היא היתה העקר בענ׳ן בנין‬
‫הנס ועל ידה נעשה‬
‫הנל‬
‫ומאמר‬
‫אסתר‬
‫הכל על כן על כי מאמרה נתקיימו •מי ל ט י י ס ה א י ל ינן מ י מ ב ־ נ ר י‬
‫‪p,,,‬‬
‫ש מ א מ י ה ק י ש א ת י פ ה נ ש ל ס ע נ ק כ י י ר כ י ש ת ה א ג ר ת כלה • ־ ל י ‪:::‬־יש‬
‫כ־ירכלה־בר־ס הנוגע ס י*ל ה‪:‬ס •אל ג א ל ת ת ל ל ת י ש י ‪ -‬ל ש כ ־ ה כ א נ‬
‫גדילתחעלתאחשירוש שעל ידי שלטיב לישראל הטיב ה לייזכה לש•‪ :‬מכ ע ל‬
‫הארןואייה׳ס כי!ל היה ל! לעישריייפיגישיידג־יל ש כ ל ל י כ נ ע א ! • על‬
‫•ד׳ היישיס נ־ישנט היולכיכ כ• לא לגלה מעלת ג־ לתל‪-‬גך על ננ׳ יילכ תי*‬
‫רק כעגין הי•‪:‬׳‪ :‬שזה מ ר ה‬
‫דיי‪ :‬נכנעים אליו כעכדי! "יא ״ ‪ : :‬ה ־ ג ך‬
‫אמש רוש מש על הארץ אס ששבנו ה ש כה‪:‬גח־‪.‬׳ הנכלאל ת י ״ ר ת ל ט ב‬
‫;‬
‫אשר נמשןעלידואלע־יויצאןמי־גיתזזאנ שליה זה ל ש נ ע כיצייל‬
‫‪.‬״•‪:‬‬
‫שעד עתה נל; גדולה לעל ד י ״ ! ‪ -‬י ת י א עד ‪ :‬ל ע י ״ ל ו ק‪ :•-‬ככקל ל ע ‪ :‬ת‬
‫וצק עבריו ישר״ רצלל־‪.‬כנ״נ‪:‬שי‪:‬ירייי־עינ• י י ן י י של ׳‪-‬ליל‪ :‬י ‪ .‬־ הילך‬
‫לכד! אשר אלי! יתנו המס מכל ה י ק י ו ת ל ק י י כ י כ יהראייזיס כיס וביבשה*‬
‫ן י ל ביייייה ׳ככר הכת'שזה היל חלק קט ן ממעשה תקפ! גבירתי!הצלמת׳ כ׳ כל מעשה‬
‫תקכ! וגכיותכאריכ! לאנבתב פהכ׳ א׳ן כאן מ ק י מ ן רק בכפיבד• הימים‬
‫המייחד למלכי מדי ו ש י כ י י ו ד ע ‪ :‬ג־ילת מרדכי אשי ג־ל׳ ל י לך בלשגליע‬
‫יתיהנפלאה כי לב מלך ביד ה א ‪ :‬כטלעלמה פ י א ה ב! המלך ישיב הלבנה‬
‫•הטוב שנמשך ל! מ מ נ ו י ז א יכל אעשה תקפ• יגכירתי יכרשת גלילת מרדכי‬
‫אשי גילו היילך הלא ל ‪ :‬כ י ‪ .‬ב ס ע ל כ כ ר ר כ ד י ל י יי•‪ :‬למלכי מדי יפיש‬
‫כי סריגי‬
‫וכירש הכתב הטעשלמל נכתבה כרשת גדילת מרדכי היהיר• כ ס פ י י ב י י‬
‫הי״יסשלהם שיח היל יי‪-‬יהגלב‪/‬כ ככפר דכרי הימי־ שלה‪ :‬י ק ענייני‬
‫הלל‪ : ! :•:‬ר ש ׳ מעשיה‪ :‬ו ל א ע נ י נ י ׳הזדיש ו א ן עניני המישנ׳ יכרכ״ מעשיהם‬
‫אין ה»‪:‬הג לכ רכש רק שיבייש מי הם המשנים לכלס כשס •קרא! א ן מל־‬
‫שיכתכ־בזל פרשת גלילת מ י ר כ י יחד עם כ פ ר עייני המלך היא לליית‬
‫מרדכי משנה למלך וילת זה קרה גזמה שלא קרה לשיש ישנה ״המשנים‬
‫מהפלגת שלמ ת׳ וכדי שיהיה לישרי‪ :‬לדיירית שיליז כל המשני‪ :‬כמ ה ו נשיתבו‬
‫פרטי מעלת! ור״ממת׳ ת א כי מרדכי היהודי משנה למלך אח‪!:‬ר!ש וגרי*‬
‫ליהירים ש!ל ה י ה דבר ‪1‬ו מאד שיהיה גחל ליהודים ומשנילילךיכד׳ שישאר‬
‫ו ה ל ו כ ר ע ל ש נ ב ת ב כ ש פ ר ד ב ר י הימים שלו כיכןהמשפש ל כ ת ב הדברים‬
‫ה״צאיימההקש ה ט ב ע י ! מ ‪ :‬ג ‪ :‬כליויש׳ צא מלס ת סר ו ר ר ך ל ל מ ו ד ה ש ל י ת‬
‫ונהיית שהיותר גדול מהילידים כ ל י ל כגלית היא כמדרגת הייתי כחית‬
‫מעבדי המלך הנה נהיית! הוא גדיל ליהודים !לא לעס אחר היה משגל למלך‬
‫ןלא למלך קטון רק למלך אחשיר׳ם ש ה י ה מ ו ל ך ככיכה יהיה נידע בשמו זיל יעל‬
‫כן אמר משנה למלך אתש ר ש !‪.‬לני מעלת נפשי ושלמית! כמה שהיה רצו•‬
‫לרוכ אחיו כ׳ אסהיה רצו• לרשעים לא היה אפשר ‪1‬ה אלא כהיותו מ ח נ י ף‬
‫איתס אשר לא כרתוכאימר! שהיה רצוי לרוכ אחיו הורה הי׳תו ע״שהחשכ*‬
‫•י‬
‫וצדק‬
‫" י‪-- 1‬י‪.‬־״חצץ•להשאדם‬
‫!י‬
‫ן‪3‬י‬
‫‪0‬‬
‫ד‪5‬ט‬
‫אסתר‬
‫ועל נ;קצתש היו פ נאים ‪ !r ft‬והס האנשיש‬
‫" ' ' ' ־ ״ מ ״ כ א ז מ ס ע ל י ע ת ם וכ׳ארשנ• האריס גלולים נו שהס יווריס על‬
‫י־*״‪ '-‬י ' ל הלב ישלם שבשלמיס והוא שלא היה ממפ״ס בטיבו ושל‪/‬יוו ושלית!‬
‫‪,‬‬
‫ג‬
‫י ק היה י ו י ש ט ו כ מ מ י י מאתהמלן לעיוו כלומי ב ע י ר עי׳‪ 1‬והיה דובר שלוס‬
‫י ל הילך בעב י כל ורע! או שיאמר שהיה ל ל ש ומבקש ה ט ‪ 1‬כ לעמ! ממש‬
‫ודובר להם שליה עם כל גדולת ויוממות! ובין כ ן וכין כ ן היה הנס תארים‬
‫‪•,‬קל׳‪ 0‬מוריה על הפלגת שלמתי ועניתאת! יטיב מלותיו יחד עם מעלתו‬
‫ודומיות! פהס כלס הביתאשר <י‪-‬י‪,‬נא כתיב פ י ש ל גדילתו בכפל לבלי הימים‬
‫למלכי מ ד י ! כ י פ אשר לא שתינהגש כ י ד בר כ׳ מלת הרשת רוצה לומר כ פ י י‬
‫אופן גדילת• בפי דוש וכפרט'ועל כן נתן טעה למה נתפרשה גדולת! ונתכשטה‬
‫נ ל כך כפרטית כשפל לכלי הימים שלהס כהיות שאין ל ר ן לפרש רק‬
‫גלולת המלן!כרט׳ מעשיו ולא פרט• גדילת המשנה א ן היה וה לשילמדו‬
‫ממנו ומשלמת! ללילית !גס לה״ת ר נ ד וי‪ .‬ומחודש אשר לא נראה פמוהו‬
‫שהגליל ליהיליס לבלם יהיה משנה למלן גלול כ!ה פאמ ל ׳אפשל לפרש‬
‫הפפוקיסהלל! כא!פן שני אשליתישכוכועל נכו;!ה!אשכא הכתיב לומל‬
‫לנ! ההפרש אשר כ׳ןהשלמיס והכלת• שלמים פשיהיה להס גלולה וממשלה‬
‫כ ׳ אחש!ר!ש היה ר ע כמ! שאר״ול על פס!ק הוא אחשויוש שחמשה ה‪:‬א‬
‫נמצא! לרעה ואי מהם ה!א אחשורוש ‪'0‬‬
‫!סמר הכתוכ כ׳ כמ• ש־יטבע‬
‫"?פ למי'כל א שר תגדל מעלתה ורוממות'ישתדל׳ ״ ת י להטיב לעמם!חולימס‬
‫ק מטכעהרעיס כלביתה ׳המטיס עקלקליתס כל אשר •צליח! במעשיהם‬
‫יומר יעשו ב! דע לעמם ועל ‪ p‬פ פ ר הכמיכ שהמלך אחש‪:‬רוש להיות! ר ע‬
‫ו מ י כאשר הצליח כמלכימו שם מס על העמיס ככל מקים שהם ב א ר ן‬
‫ובא״ הים ו י ן כל מעשה תקפ! וגכורמ! שהכל היה לרעה כל זה כ ת כ‬
‫בדברי הימים םלהס ושס נאמר ונכתב שהיה ההפך כמרדכי אשר עש‬
‫הי!ת! משנה! יהי? יא!< ללמוד ממנו לא אבה ל! ולא שמע אלי! !!א‬
‫!כל‬
‫מעשה תקפ! !גבורת !פלשת גל!לתמלרכי וטי כ׳ לא אמר וכל תקפי !גבירתו‬
‫‪,‬‬
‫וגדולת מ י י נ י דק כל מעשה תקפ! כלומר אופני תקפ! וגמרת! שהיו לרעה‬
‫!פרשת גדילתמרדכ׳ כלומר פ י ט ׳ ת גדילת! שהיחה תמיד ל ט כ ה להיותה‬
‫דכר׳ם הפכ״ס בי; המלך והמשנה על כן נכתב! יחד כהבר דבר• הימים‬
‫למלכי מד׳ וכרם!?!א אימי! כ׳ מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול‬
‫ליהירים יינה להיומיודדכ׳ היהודי משנה למלךוהיה שלם במכלית השלמית‬
‫כ׳ לה׳‪1‬מ! שלם כ ד ! !אמונמ! היה גדול ליהודים והיה כ! שלמ!מ המדומ שהיה‬
‫ת‬
‫ינ!׳ לרוב אחיו כ• בזה ה!רה על שלח!מ! שלא היה חחנץ א ת הרשעים כמו‬
‫‪,‬‬
‫שהישחנ! ידויש ט!כ ל^מ! ו י ו נ י של;'לפל ורעו על פןנכמב איכ; גדולת שהית'‬
‫לטונה יחד עש אופ; גכןרתהמלך סה׳מה לרעה פ׳ פן המשפט ל כ ת כ כ י כ ר י‬
‫עג‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫‪73‬‬
‫בימים‬
‫•אכחד‬
‫»‪1‬י»יפ למצבים ? י ב י י ש ה ר ע י ס שעיש׳ס המלביש וילהי ‪ w‬ג י ל ליגיית שידי*‬
‫ג * • להפך » ג י השבית הטבעיית בפי ההכנה » צ י יאנשנ?‬
‫ה ע ב שהיה לו כדי שמוה ‪ 16v‬פ א י המלביש‬
‫ולא יחטאו וישמין מ; ה ט ע ת והי‬
‫ו פמרנוקהטע׳ ת ­‬
‫‪.‬‬
‫ו ה ­ י ם בל השלאבה כיוס הרביעי ר א ם ה ד ש אכ ה'‪::-‬י• דכדשון‬
‫‪:‬‬
‫ה י א • ש ק ל ‪ £‬היא ו מ ג ר ‪.‬‬
‫יליששיה א כ ז י נ ש ג מ‬
‫ה ‪-‬ליע״ת יאדוגצו ההז־י באר ז גו־כא;•'ירד‪ .‬כשדר‬
‫א י ה היבריס מ ר דבר ברבייה‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫נדנינ״א ‪ 9‬מ » * מ בניע ד‪:‬׳* ‪ .‬זאניסיציי;ין‪£‬ל!׳ י‪#‬ל י ! < * ן ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪del‬‬
‫‪A‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪L ' a n n o III.‬‬
‫‪G r i m a n ! ,‬‬
‫‪E‬‬
‫‪D a n i e l Z a n c t t i .‬‬
‫‪M a r i n‬‬
‫‪D r a g a n .‬‬
‫' ־‪'.‬־ ״ ‪• •r‬‬
‫‪N‬‬
‫‪1‬‬
‫׳‬
‫‪E‬‬
‫‪V‬‬
‫‪I N‬‬
‫‪P r e f l o‬‬
‫‪Sereniis P r e n a p e‬‬
‫‪dal‬‬
‫‪597‬‬
‫‪m C a l e‬‬
‫'‬
‫־‬
‫כהני•; תר גפר המלאכה וראה‬
‫אותה החשוב ההכם כהר‬
‫עכואל ן דייפוס יעו•‬
‫והנה היא עטויה כרין וכשורה פתה פיי כקול‬
‫ת ה וחידה‬
‫ו נ ה ד נ י‬
‫שמואל‬
‫אלנל‬
‫ישראל‪:‬‬
‫אצניעל אמרותיו שישאשישנהיאשרלו נתכנועלילית מצעדי גברי‬
‫»ש‬
‫מתשני‪-‬תאדם ‪1‬תתנ!ל!' ק י מ ת לנו מממ לא ׳כלא מכל החי מנלבשר‪.‬‬
‫י>־יתנ!נמי;אמלכש׳להציב ל׳ ציונים המצוינים ניהשנח'מצ!׳ה י פ י י א א ת ‪,‬‬
‫ד ב ר ה' ׳׳רה מר מ ׳דין ׳דין נ י א י ׳ ת י ה ג ה ח נ י נ י ק ט נ ת י מ נ ל ה ח נ ל ׳ ע ל ו א ת‬
‫אשא לבכי אל כפיס ועדי נ שמיס‪:‬‬
‫‪#‬עת‬
‫היומי ק א ; כ י עמדי!שפמי כדור מלל! כהמנצלית׳ הנס כי וחלתי‬
‫י א י ו א כ ן י ה י ה ד כ ד ב ל י ע ל ׳ ח ש ד נ י ה י ת י מרכה דנריפ כדו״ימלכי‬
‫מ; השפה!למין!אין כ׳!לכי שו׳סאףכ׳ דברים שבלכ אינם דנריס רחמנא‬
‫ג י נ ל ן ס ה א י ד ע ת א כ ׳ מ ׳ ל א י ד ע כ ׳ האדם להכל למה חולעת מן האדמה‬
‫איננו רואה אמכל מאומה כיל! ומי האיש הילא א מ לכל המלך ״לכו של‬
‫גנילס ורע הלבכ אשר יענה ועל כוח! יאמין היומי דן עצמי נקל !חימר‬
‫יגורה פ המיכהמיכהמהנערכיןפן ימעל מעל כה'וילקה בכפלים‪:‬‬
‫ובאז‬
‫כאת׳ לדבר!לקרוא בשם טוב ותהלתהחכיו הלוה ה ו המור נ ג ע ת‬
‫־״י‪ , , , :‬ה ל כ י נ ? גינת ב׳קן‪,‬המלך מאן ^לל׳לבנן־ אשל פריו ואבו ממק‪,‬‬
‫מלכש וניפמציכיס האיל! ברק׳ הפגמ׳ ובנהממיס ממת׳ עלופמצממ• וא׳חו‬
‫נדפיס חקקתי ואו מרגו׳ נחתי ואקילואשתחיה להיאפ ס ‪:‬‬
‫ארשת‬
‫שכת׳ בשכבר קרס‬
‫הס ׳רהיכנ׳‬
‫יודיעו כעמים עלילות׳‬
‫!תחבולות׳ יתנו עדיהן יצדק׳ ויתהללו כ׳ לא מגא!ה וגידל לבב‬
‫השפלמיעצמיכיהרבלאיןכ׳פליאדעתממניכי גבהודרכיולמעל פעמי'‪:‬‬
‫'לעולם‬
‫‪1‬על עיני סכח פני ה' לעשומרצינו כ׳ כאלה חפצמ׳ אף ורועי‬
‫תאמצנו לאו ל חיל להיות עיני ולכי שס הימם גס הלילומיחליו‬
‫ילים‬
‫ל מ י ס ‪ ! ! / ? i‬ל ו כ ׳ מ א מ ה י כ י ס אעשה ואצליח נ ע ו ו ת ה ע ו ל‬
‫האמת׳ אשל ל׳ החכמה יהמלע שנעמיס‪:‬‬
‫עג‬
‫כ‬
‫‪1‬‬
‫‪73‬‬
‫אבד‬
‫אלעיןהקירא‬
‫א‪2‬ן״‬
‫לנ<ה‪:‬ה לובי ‪ M‬ניד‪ •n• •7‬י ‪ :‬י לל•!־•ע; ׳‪:‬־׳־‬
‫דנו• אצה נד‪ •:‬מ ‪ j : j ; :‬נ ‪:‬׳••י •‪-‬ל !ה ־ ־ ‪ •: :‬בנדהילצ‪-‬יגל ‪8‬‬
‫ייצ—•;•טה ‪n‬‬
‫צ ־ י •*‪:‬י כצ בי‪ .‬ל !־י‪ 0,‬יל ע‪••-‬׳?! ובי•; נ ‪ . -‬י ; ‪ :‬ה כ־•‬
‫היהצינן יל•'ן לנימ במ״יליין להלצ וללי‪-‬פ ?דית יקית שלי? יהב‪.‬ק די‪-‬י‪-‬יי; יי־ינב^‬
‫יעיב' סצוי! וצכנח להלז;יגי‪ 6‬יצ‪ |!:‬שבכה צו נ‪-‬יצלון וצמיד ‪ r i r‬־ נ י ׳ ול'י כיז י ס ז‬
‫ו י ד ‪ :‬נ׳צמכ״יהדזו^צין נלין יהי ה מ ן נס;‪?5‬כ׳ צה!‪0‬י*י<ש'כיכד ו־ייה של‪:‬ל‪:1‬צ‬
‫‪0‬״‪ f‬לולי ונכצ• מהצציצ !•;שניו צ*יש נמה! גישיצצ נלוצ שלי יום י נ ל ליל• מ י ו *‬
‫‪ i s‬הל צ לגלית ליי ה דיני ימ־נ* צמרכימין‪,‬׳‪ !?:‬צנ!צי שנל ה דמי ן ילה לבל כי‪«9‬ן‬
‫ל נ י דלש נכע! ‪.‬־‪ !,‬וגכדיןיגו •יו?»שי ‪ r t n s w‬ציבינ׳ בגי נ‪:‬׳ •שיל‪ :‬נצשי דיכ־ז‬
‫יישל ה ל ״‪.‬ג צ כ*‪ .‬־ שיי‪ :‬׳־בי‪ .‬י‪ .‬י‪.‬י ציינה ל ה ‪:‬י־ילו־לי ידי י י ׳ ׳ ‪ : :‬״ ‪ :‬יש צו צ־בר‬
‫עצו? !‪ JJrJ‬ב• הגינצפניגשניונצשי צין צ ‪ :‬נ ־ צצש ב־••״‪!•-‬׳‪:‬יי י ; ; ל ־ ־ י בך‬
‫צי[ צשי‪-‬ל •וכיפע‪1‬צת! !נדקקו נ״ד״יו י נ צו!;צי' ‪!:‬הוד !לל־נבצ! צ;יי הינל‬
‫‪ typtpsprvs‬ה»לניש‪!:‬ננד ישילד‪ !%‬י‪:‬״ה ! ? ‪* * r w j w j c‬‬
‫צו צ שר " צ יישננצנו‬
‫ל—יד יייל•‪•-‬־ י‬
‫‪,‬‬
‫ניוה משההציש גלוצ מצד נ• בצשיייינויישיהידזינני נבצצשר ‪ :‬ל נ ‪:‬‬
‫צלי ההשיבה הנ‪-‬ונה ננלינה נצל‪:‬ה ‪;:‬׳‪:‬ה מן הני!ק ‪ p.S-1‬צנצן‬
‫אכנס‬
‫נמיצ!תהנ!נצ!? להצל צ ; צשר הוצ •צ יישהנצ־ יתינ‪-‬׳ ה!יגצו'נ?גצ‪<:‬‬
‫בנצות מוצ ענרכ‪:‬׳ צוין עני וצתהי< צ• צהנ‪:‬ב צנני״ייליינל׳ י ד נשניצ השי־יעז‬
‫»צס גשניצ הלישובת׳ !צבנשניצ הלישניו • והשיבה! יכש ; י י ; ן ו‪-‬ע; ב׳ ה־בד‬
‫‪ * i s‬ן נ•<צ •‪6‬צ• ר נ צנצר מליי«די‪5‬כש^‬
‫‪6‬ין נ ׳ צהצלץיוצהניצ ‪ 6‬ו ס מ * מ י ‪9 1‬‬
‫גוייינשהס יוינע י צסנשנצ השי־•‪ :-‬יל'—ת הר!‪ 0 6‬לויע[ יה ה צלם ה״יל‬
‫»ח!קהצ‪£‬רעיוהמש'ה <‪ jisim p.t‬צימ*‪1‬יי צ»ע‪1‬צ ‪ jnjisa‬לדש•? מלש • ! צ ; נ ‪ :‬נ י צ‬
‫גיש!נחני צבמוי; ושייעור הנילנהצשר נתב משיה נמ‪-‬יש לצ היהסנשר ניק הצכישי‬
‫צהש נ! ניצסיעציד׳ הרנין!הער הצצה׳ צשר היה ינק עדו ־ ‪ 5*1‬נשניצ המשנמ‬
‫יע; יין בל הציס הצרנ״צשר יסודת< נהרר׳ הי׳מר מבחין ה שר •ושר נ!שי הינ!ד‬
‫‪ a‬צ ‪ • r 1‬גנה! למ• השנתולעילצ יבל שיייי־צ •תשנ־ד! ;׳•נ; י‪ .‬ל ה צ׳ לעל־!יובל‬
‫נו « ! צסונ‪ 9‬והנציו׳ עלי נרלהעי‪1‬נה נבל!שעורה ‪:‬‬
‫צאם עבד נרצע באזנו ובדלת חככי התורה בתאבקבתלנק כתדנק‬
‫ב־<‪3‬ר רגליהס‬
‫»‪0‬ואל^ד»ו«‬
‫אלה הדברים והדרושים הכוללים‬
‫א ש ר ד ב ר ב ע ה בםפרו הנכבד‬
‫הרוה‬
‫זכרק הדרושים ש כ ב נ ל ת ש י ר ה ש י »‬
‫י‬
‫ה^ד^ד!‬
‫י‬
‫ס‬
‫נתבאר כ ד ר נכין ל ג' ככרי שלמה המלך עהושעקר‬
‫בלשית במעשה ה א תלוי כלכ ובשכל ולח כמעשה‬
‫החצוני אשר הוא ייפ^ית החמר‪:‬‬
‫ערשה‬
‫׳תכארשההקדמיתככלכחכי! ׳לקח ייהאלה ‪1‬ת!בי‪1‬היזת‬
‫א‬
‫אקצרין לקחת אתס מחכמה אחיתוולתה ככורע ויתברר•‬
‫עוד כה מהותהנבואה ויתבאר נ ו הת!י‪.‬נ הדבק בייהבה אליו ית'ויתבאר‬
‫יחש שארהחכמ תעסחכחתתלתנ! שכלן ננללתבה•‪•:‬תבארעצקדבק•ת‬
‫השכל עה הכבה הראשינה ועניןהשפעהאלה׳ אשר ׳שתתי לכעלויהשלמית‬
‫אשר ׳כעלהאלהואיכןהיתו ב ת ר ״ כהה ע‪ 5‬העור י י ל ה ׳ ‪:‬‬
‫‪3‬ייהת‬
‫יתבאר כה שלמת אמונת ׳שואל כיכולת! האלה׳ נ נ ל‬
‫נ‬
‫הא תתוהמיפתיפ כמצריפ ׳הבתהפשלאייונתכ כהתתס שש‬
‫י ת ב א ר עיר שבל ומן שישרחל הס שלמים נעשים ש׳תפיש לשי ביש ע' ויתבאר‬
‫באל היטנענין ההשכחה האלהיתעליהסויתבאל כה ש ד תיעלתהגלות‬
‫‪ :‬ל־־רקולבער ה ע נ ת ‪:‬‬
‫‪8‬ריהה‬
‫ג‬
‫גישה‬
‫י‬
‫<ד‪.‬בחדחהיתה‪:‬פש והחמר !שהאושר תלוי כהמעתהחומר‬
‫אלהששלכאמצעתהעסק כתירת! יי‪:/‬‬
‫יתבאר כה הטיב אשר ימצא לאומה ה נ נ ת ו ת כ‪1‬מן כנין‬
‫הכיתהאחר;‪:‬‬
‫‪3‬י־עית ה‬
‫׳תבאכהההבושהיומתייכיהנלויוהשבייהמחיינויאתהנאןל‪:‬‬
‫ו‬
‫יתבאר בה אופןהשי‪-‬תהשבל האמכ׳ א ת המושכל ״ופשט‬
‫•ריסה‬
‫מתמר ער ישיכ השכלינהשכילוהמושכל אח' נעצמו‪:‬‬
‫פרעה‬
‫פרעח‬
‫ז‬
‫ח‬
‫׳תכאלבה דרכי התשובה‪:‬‬
‫׳תכתר! בה ת‪:‬אי שלמותהאימה הנבחרת כהנהגת הקב״ן‬
‫כבל חלקיו ויתבאר כה פ ג י ל ת המר!הלבינה כפי ה ט ב ע‬
‫‪1‬יתנאד עוד ההכגילתמעלתבחהכלעלמעלתכחהחלקס נ כ נ י ע נ י י כ ‪:‬‬
‫םריהה‬
‫‪0‬‬
‫י ת ‪ :‬א ר ב ה א ה נ ה אלהשייהיא עקר השלי!תיששלמ ת ה י י '‬
‫תליי כשלמותהמחשכ והדבור והמעשיוימיאו עוד נ ר ט ב ת‬
‫החציניותהס כמדרגת כלי להשגתהשליתת בפיעל ‪1‬יתבאר ע!ר עני! י׳הות‬
‫כ ד נ י ן י י נ ו י ת ו א ע ה ל כ ק י י נ ) ^ למעלימהמעלגיבני&וי&ופן ח׳ויהמגגרנה‪:‬‬
‫וו־עיז׳‬
‫מ‪3‬תחית‬
‫*תבארנהתשקתה^שילהפגמהשזמ‪-‬תואיכן׳זייתהממי‬
‫י‬
‫י מעיק תמיד ואיכן הכניע אל הנפש פ פ ר פ ו י‪1‬שג התעניג‬
‫־הנכשיי‪:‬‬
‫׳תכארכהאהבתהשיאתה^׳ההישי^ייייינןהשתישי‪-‬ת‬
‫ג ר ע ה "יא‬
‫הנ״צאים ״הפיכה הראשינה‬
‫ע ר הני׳צא הרהר׳; יה ק‬
‫גםגחתו נשלפה העצמית •יתבאר עיר בה ‪ ft‬כ; ה ג ת ת כ ת ה ה י ־ ר ה ־ ‪:‬‬
‫‪K‬‬
‫עס הצורה המשכלת נהצ‪-‬לנ יחדוהתיחני־ם כ נ ג ל ת‬
‫השלמות נ ב י א י ו ו ח כ ‪:‬‬
‫‪ 6‬ר ע ו ! '•כ‬
‫ו‬
‫‪.‬‬
‫יתבאר שלחית האימה הנבחרת נהנהצת עצמה וביתה‬
‫ו״רינתה ׳יבקיתה עש ה ש• יתכ‪-‬י ע ־ א נ ; ש‪:‬דית הנהגת‬
‫החנמישאשדעלהעדה ותנאי שצפיתההמקהיינה;׳‪ :‬מהם!'‬
‫ט־סד•‬
‫'׳ג‬
‫‪8‬י‪3‬ח‬
‫'•ד‬
‫׳תבארכהאוקהשגיהשצחיתמעטמעטואיקה״תהקנידס‬
‫הישישים נ‪:‬פש השלם ומדרגתהדכקית המושג א א ר ה פ ג ת‬
‫השימות עצ נכי; •‬
‫י‬
‫יתכארשצמותהמדית והמצית!חלק האתנית שהם תחת‬
‫השלשותהאניש׳ ויתבאר כה ע ד מעלת התרה יהי!ת האדם‬
‫כשל איכריו ד גמיהעילס כלו נכצ חלקי! כ כ י א ד איפ; השתלשל׳ הידיצאיפ ‪-‬‬
‫ניטה‬
‫טי‬
‫•ישח‬
‫‪V‬‬
‫׳ ת י א ר נ ה שלתת האימה הישראלית בל כל הא י י ת י ה‬
‫‪.‬׳יי‪ :‬ד לה מהש ‪:‬ישכר כתיתהשצמים הנמצאים הה‪:‬‬
‫יחנארנהששלפלמתהא!מההנכהרת!הנדלה מהאומות‬
‫הנ״ל היא מפאיתהתרה אשר נ ה ישיגיהרכקיתעמ! י ת ‪:‬‬
‫פותגיה‬
‫ז‬
‫יתבאר כה יתרי! השגחת השי על האימה הישראלית •ת״ ן‬
‫השגחתי י ת נ ה נהייתה נאי'מהשגחת״ עליה נהייתה נ ח ל ‪:‬‬
‫ז ברון הדרושים שבמגלת רות‬
‫נתבאר כה טעם נכק למה הפנימו לקר א מגלת ריתכחנ!‬
‫הקרבת‬
‫השכ!ע!תככיאד תועלת היפיד להכניע החומר אל הצורה‬
‫אשרכהתל״השלמיתהאדשי •י‬
‫גישה‬
‫א‬
‫יי‪:‬‬
‫•‬
‫נתבארה כה מעלת ההתקבצזת ‪1‬האתדית כקכ׳ ‪ f‬המד נ•‬
‫וםשלמותו יתלו׳ בשלמוון שיפטיהס כביאור גדילת מעלת‬
‫י‬
‫י‬
‫שיעיד‪.‬‬
‫•‬
‫‪J‬‬
‫ו‬
‫ההשגחההאלתית‪:‬‬
‫יתכאי ב ה מ י ת המשלם נחיל טיב ו נ ד ת הכפיי טינה‬
‫‪.‬ן! י ‪:‬־‪.‬יה‪.,‬׳ ביאור נ ד ר החכד !־אמת עלי נבק ויתכאו׳ עוד כה א י ק‬
‫ההתמכרות הרא‪1‬י פק האהובים כאהבת הטוב כמה פה!א טיב י ת ב א ר עוד!‬
‫? ב ב ז ל כ י המן‪/‬מת הנשנות מפאת ההשגחה והניקינית;׳פאת כשר י ד פ ; ‪! .‬‬
‫(‬
‫*‪1,1‬‬
‫•‪V‬‬
‫כרשה‬
‫ד ספתחזת‬
‫ז‬
‫»יע‪.‬ח‪ ..‬ג‬
‫יתבאר כה שלחית הארץהנבחרת ושהיא יר!שה לנ! ויתכאר‬
‫נה‬
‫שלי׳ותהאשה הכשרה !שאימתנאיצניעיתה היא שמפלח‬
‫מן הבטלה‪:‬‬
‫נרב‪-‬זז‬
‫ד‬
‫‪$‬רעה‬
‫ה‬
‫גרישח‬
‫ו‬
‫‪* -‬רעיה‬
‫ז‬
‫•־‪:‬‬
‫יתבאר איך כפעילתהםלחיסתגלה יתראה היותה נבעלת‬
‫ייכחת ה ס בל ויתבאר! ב! קצת ברט׳ מעשה הה שגתה האלהית‬
‫כעילסהשכל‪:‬‬
‫יתבאר ההנהגה הראויה בעני; כנין הויווגיס בבל הכרטיס‬
‫אשר יקדה כהס כמבינה וכלעת‪:‬‬
‫׳תכארנה מעלת תהלתהשלמיס כמה שא!מרי'מעט ועושים‬
‫הרנה‪:‬‬
‫יתבאר הה ענק כנין הוייוג הנעשה מפאתההשנחה ויתבאר‬
‫ע ו ל ב ה שבאשר ׳היההזיווגשלסמהיההנהגמהבימשלמה‬
‫ויהי‪1‬הילליסהנ!לל»סשל»יסוממבאל עודכהסנילמ מכער‬
‫השבעה באלונה‪:‬‬
‫ז כחן הדרוש׳• שבמגלת קימת‬
‫‪!,‬הקונה‬
‫•תבאר כיאור לחב אין כזכייתהצרו'יתעצבהאד'כמ!שיתעצכ‬
‫בוחן הי!ת! סובל הצחת עצמן ויתבאר שתועיל גב כן וכיריהצרות‬
‫להכניעהתומרכמו שיועילו הצחמעצמן למרק העונימ‪:‬‬
‫באישא ט ה א‬
‫הראשונה יתבארו כה מציאות ומהות כל תלקי שלמות‬
‫הקבוןהמדיניויתבאואיךכלהועהאשר הניע לאומה‬
‫הישראלית היתה מפאת ההשגחה וימנאר כה הכבה כפי הטבע למה‬
‫צהבוניעל צלמן •תמעט ה נ א ב ו ׳ ת י א עוד איך כההמלקייהשגחמ׳ מעל הרומי‬
‫ה;נחרתויז‪,‬צא<הוצר‪1‬מ רבית־ ו׳מב&ר באר היטב שלא תקתלק השגחת‬
‫מעליהם דק לדבויעיציתיהש •‬
‫וימבארעידנהשהמורגל כרבו׳ ה ט ב ו ת‬
‫‪.‬יצטעי״תרבהכסריוהמורנלבעיניוברלותלא •וגישצער חשרונס •יתבאר‬
‫כהעידשהעונשהיומיקשה שאפשר באומה הנבחרת הוא שיהתיר ה פניו‬
‫‪.‬מהס ח"! !•מבאר כאד היטב שהנחמה בצחת היא שלמת הנפש הנמשך‬
‫‪ .‬מ ק ־ !יתבאר עוד סהרעית הבאות על הארס אשר היא כבכ איחס לא‬
‫יישל להתנחם מהם• ייתבאל עוד שהישירין הבאים על האדם כאשר יהיו‬
‫ב נ י ק ו י צל מטאתסיתעצביותיממהשיתעצבבשיבאו עליי בלח צלק וכן‬
‫ימלא בה ששמא האויב על מפלמהאריהי הדב אשר יעציב אותי ׳ותימהצרה‬
‫עצל׳י־ית‪-‬אר עיד שהרע עצמו ׳הי׳טיהויעינש גליל לאלי על תיכיך רעתך בוי‬
‫ד‪.‬קרצה‬
‫להאלפא ביתא הבי •מבאר שבל כינת הנביא במגלת קינות‬
‫היפ? לקנן ע ל נ כ מ ה ח ר כ ן שהא העי; אשר גום כל הרעגת‬
‫•‬
‫ולא‬
‫‪23 :‬וזהות‬
‫״‬
‫אלפאניתאחב‬
‫ולאעלדרעת מציפצמןי‬
‫י‬
‫»ת‪5‬איפ*ןי»?רד‪rlsrir‬י‬
‫דקלה שילק ת ז ‪ :‬־ ‪ , " .‬י־‪.‬־‪.‬־•־‬
‫‪:‬‬
‫‬‫~ ‪-‬‬
‫‪!».‬‬
‫ד‬
‫ב ד י‪ .‬־ ־ ‪:‬‬
‫היצהי •‪ 1‬השכל האנושי להיפ‪-,‬אחריוויתכלי בל י ז י ע ה״ כיל‪ :‬י י שי י‬
‫לאימה הישראלית מחרב; כ י ת ק ד ש כ ו י י ת כ א ר שפ ‪-‬‬
‫־‪.‬א נ‬
‫ד ב ר אלפי שא!‪ !:‬פ עלבו׳׳; ויתבאר עיר בה ששכ הי ־ ־ש‬
‫י ־‪::‬־‬
‫‪ :‬׳ ־ ‪. . ,‬‬
‫היו להעדרהעכק כתולה ויתבאר מ י י ג ת ה מ ל ד בל ש‪:‬־ ־ ‪ :‬־ ה ה י‬
‫י פכישהחיחצי היותרביס שצטעייכבצעדווהנימצ‪ - z -‬נ ־ ‪:‬־־‪.‬י‪:‬‬
‫לנרתי ייתבאל עוד כה התנאים הראויים שימ;א‪ :‬ב ־ ‪ .‬נ ‪ :‬ד ־ ‪ .‬־‬
‫־‪.‬‬
‫י־‪:.‬־‬
‫ביוחשכה שדם פני חלקים‬
‫הקיפח‬
‫האלכא ביתא הניתבאר כ ה ה כ ־ ר ה־ש לשש• ד ״ ‪ .‬ש א ;‬
‫שנאלהא כיתא הראשינה מקי‪ ;:‬על י י י ש‪ ::‬נ י ח • ב ‪:‬‬
‫צ״; כפלט ובג מקלן על עצח; ככל מה שאילעלויכל ״קיק על ־ * ‪ " .‬ש ‪: :‬‬
‫לאימה הישראלית !׳תכחד כה עיר ששל ה ר ש ת ש ״ ‪ ;:‬ע ‪ :‬ד ‪ :‬ש ‪: :‬‬
‫שהניע׳ לנפש לפר‬
‫אלפ‪:‬׳; נ י ח א ה ג‬
‫כא ת הכייתכאר שככל הרעות הבא ת כע לש לש‬
‫ישערו כהיצינכוליפ והם עליה ו ה ע י ד ה ״ ר ד ד י ת ‪:‬‬
‫שנא! שהקדחיתיתחליךלניחלקים דקים והם קדחת הריחתדדחתהל־י‬
‫קרחתהאכרי‪.‬־ כו על פ׳ הסדר הניעו גכ ה י פ י ת אליהן ״תישאהד א‬
‫יפתה היצהי א ת ה א י ס ‪1‬יטז א ח י המוחשית צא י מ י ם כחטא כלל י י ־ ב‬
‫שדרעהמגיעלארס כשיגיע למדרגה שירחם עלי! ה ש י נ א א ו ה א כהבל‬
‫ויתבאר ע ד כה נדר הבריאויוהחיל׳ מצד השיא־ אישית היש דית שהעד‬
‫ההנמתהצייה !החמר הוא כשת ה נ כ ד השלמות ויתבאר שזשירתהל?‬
‫סעכיו יעצב! לאים כמו הצרותעצמןויתכיאיק העיר האלה׳ י ה ש נ ע ת י‬
‫הרצה להשלים עצמו ויתבאר בה מהות החשל פ ״ ל ל ׳ ואיך • ח י י י כ ש־ה‬
‫כבתיתכאיבה א פןהסכלנ ת ה י * • כ ״ פ ו י ק‬
‫‪ w‬׳ ‪ p‬הנחשנים ל כ י‬
‫ההשגחה הס טוכ מוחלט ויתכ'שראוי שיתנחיהנןוכל ה ״ פ ר י ן ב י ה פ י ‪:‬‬
‫שדס לטוכת׳ כאמ ר ויתבאר עניןההשגחה האלהית והסברות הוד‪ /,:‬א‬
‫נמצא! לקדמוני' כה וכל טענותיהן לקיים ס נ י ו ת י ק כאריכ‪-‬‬
‫הדעתהנכין כ ה י ת כ א ר ע ר ד ר ו ! הידיעה כעתיד בשי ! ש י ‪ #‬י‬
‫;‬
‫ו‪.,...‬״‬
‫‪0‬‬
‫;ד‬
‫;‬
‫ת‬
‫ר‬
‫הארס בבחירתו כיא ר רחב ויתבאר ששל הרעות ה כ א ת על האיש ה‪,‬‬
‫הצרם א תשוא פ; הרע ת שוייששית כהשתיק השגחתו •תיויתכיטנם‬
‫הקדים המקוק אותהפ״א אלאית העין י ת כ א י איך כאי ש י ע י ת על ישיא‬
‫ימעט מעט והתמדתם כזמן רכ ואיך כאו הפך הטשעכפדרס ששצ ן‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ר‬
‫הייתחפאתההשגחה ויתבאר שאי; הבה מעניש י ק ככ• מ ח ש כ ה כפעיל׳‬
‫‪ .‬וצא כפי הפשלותעצמן ויתפאר א י ן השי מעניש לאדם מ י ה כ י נ י י ך •‬
‫ה‬
‫וזייטח‬
‫מ‪£‬תחות‬
‫האלפא ביתא הדי יתבאר טעם נכין למה כ ד ר הצכיא הקימי!‬
‫נ ק י י מלכא ביתא ושבל ה ר ע ת גומי אותה השנית‬
‫אל‪2‬א נ תא הד‬
‫יתבאר שהאומה הישראלית תתחלק גדייולקיס והס‬
‫בהניס לו״ס ויפראליפ ינביחיס ו כ ק נתבאר ההפסד‬
‫אשר הניעלנל חלקמהס בפרטות״תבאר אין היה העינש כס במנב ה פ כ ״‬
‫ממה שהיי ויתבאר שצריך שימנא התחהית בין החיש והחיחפ נ ד י שיהיה‬
‫מיחש בפועל ויתבאר עיר בה שמחטאתהגדולים שבישראל נמשך ה ר ע לנל‬
‫הא ״ה ויתבאר עיר שהחטא הקט; כצדוליש •היה הבה לרבו׳ החטאים‬
‫‪.‬בהמון העפ ויתבאר ע י ר ש א ף עלפי שהש! מביא רעית על •שיחל על י ד‬
‫•מנחיש׳ ה ת ר ה הנה ה י א י ת נ פ ר ע מכס עלידס ייתבאר בה עידשרב!׳‬
‫י ה ״ ״ ש ומיעיטכ באדם ׳שיערו כפי של״יתס באמור‬
‫פי‪"-‬‬
‫האחרונה אחר הא נכא בית< הנ! יתבאר שרבו׳ • כ צ כ כ״הירין‬
‫יהיה כפי רבי׳ הטוב!'והשמחה שאבד ממנ! ונתבאר בה א פ ;‬
‫השענידהמ׳פלג שה״ומשתעבדים כישראל האימו^כומןהחרבן!איך הגיע‬
‫הועלכלחלק׳ האמה אנשים ונשים וטף ייתבחר ע‪:‬ד כאד היטכ איך השי‬
‫ישתנק כענת יכלהנתנאי׳מתק״מיבתציאית״איןמניאית! מלו׳ בייניאות'‬
‫‪:‬‬
‫זברון הדרדסים שבגיגלת קהלת‬
‫ד!קד‪0‬ר׳‬
‫‪:‬‬
‫׳תכאד איך לא נמצא ככל ‪-‬אגלת קהלת דכר ״צא מהאמייית‬
‫התחתיות־‪.‬׳!השחרולשבקשולגינווהא מפנימה שירתה לפוג!‬
‫ר השת אל הבלתי מעמיקים בו י‬
‫‪3‬רשהא‬
‫יתבאר באר היטב הטיגש למה שינה שיוו שלייה העה בשלשה‬
‫ספריו!׳תבאר! כה מדדגית הפסד הדברים י הנמצא׳ כעולם‬
‫השפל ויתבאר כו כקצור עצחויהנפש!מהותה ואפן השארויוענייה קורס כיאה‬
‫והמחכחתה אל הגיף האסשי ומהות ההשגה המושגת לה אחו׳ הפרדה מן‬
‫הגיף‪.‬‬
‫‪3‬רמה ג‬
‫ימבאר כה כי אין ק ן אל המאיה הגשמימ ולא צמצא מניחה רק‬
‫המושגמכה שכל תישל••‪ :‬הנפש ובו ימצא המעניג הדבק בהשג'‬
‫המכלימהנשפף׳‬
‫יימבאר‪,‬כה עוד ענין השמיושימ הנפש‬
‫בחישיס ושהשנ׳ם לכד והס הראית והשומע •שממש השכל‬
‫מהס יייפשט מהחליריימ•‬
‫!רשת ג‬
‫׳ ת נ א ר שאח שמשלם הנפש ויתעצם השכל כמושנלית ר ק‬
‫כבששילי האאמיומכאמצעיתמורמינו הקרושה וימבאר כ א ר‬
‫השבאיפןהשנתהשכלאמהמישכלואיךיתאחרכוושונו‬
‫ער‬
‫‪1‬‬
‫‪b‬‬
‫‪>$‬ך‬
‫השכל יהחשכיג‬
‫והמושכל‬
‫כי^זודת‬
‫והחוש נ ! אחד כלי ‪ 7‬צ י ‪ 7‬ה ש ל ל מ כ ־ כ ־ ‪7‬־״ ‪:‬של‬
‫״‪:.‬יי ב •׳־ ‪ • 7‬״ ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫הכשר שאר האיש•; ה שש'••כ! לת ה ח ד ש ! י ת כ ־ י ־ נ י ד ‪ - c‬״••;נ״; ‪ 7‬ח ‪ :‬י‬
‫‪r‬‬
‫‪0‬־‪.-‬־‪ ••,‬מ י ס ־ ו ל ‪ -‬ד ם ‪ ; -‬־ ל ד כ ל י מ ד י נ ת כ כ‬
‫־״‪ 7‬־•‬
‫חשיימהתרה‬
‫י ת ב א ר באר היטב כרטי הדברים ילנר״כים ‪ -‬י ‪5‬‬
‫‪9‬ישר• י‬
‫״־‪,‬בא־ •ג ד שגא ‪r‬־־‪ ^ • j - r r s i‬ין‪-‬י י•‬
‫ז‬
‫י ‪ -‬״ז‬
‫־ ק ב ־•בא‬
‫סתירת ס ת י ו ! ׳ מ ב א ־ י• ד בכריך שישת־ל ‪ 7‬ש ל ל‪-‬־‪ .‬לז‪.‬ק א ‪ :‬ה י י ־ י‬
‫־‬
‫מהמיחשימ כדי שלא יטריד את השכל לוה שכת ‪ 7‬׳ ש ש ל מ י ת מ כ ־ ־ — ‪ : ,‬ת‬
‫תהלתהתרהאשרכהוכהשכתה יגל נ נ ן ת ל ׳ ה ש י ' ־ ־ ‪ .‬ה ־ ‪ •: :‬כי• ב ש נ י‬
‫המעשי למעשה היינוייכיןבששל ה י ג י י נ י ב ת ד ע היו־״־ג׳ שנת• נ ה‬
‫תתבאר ייעלת החכמה על כל שאד ה ד כ ר ע !היא‬
‫גרעה ה‬
‫ת‪:-‬ת‬
‫צדיק!רע ל! רשע!כרב לו‬
‫גיעח‬
‫י מ ש ל ר ב ל ־ הישיש יק הל• תש טשי' ה־י־ן•‬
‫י‬
‫— אנינת ד־־־‪:‬‬
‫לתנליתאשינתשלבד פלא ׳גיעל! יאה שיש ת ע ל י לכבש! •לא‬
‫לגיפי תתבאר נ א ר ה י ט ב ג נ י ת ה ש ת י ק צ י מ א צ ל ה י צ א מ ה ת ״ ן שהש ה ־ נ ר‬
‫י‪1‬תי מהראוי והכיל׳ שתמןכתיממהדא‪:‬׳‪:‬‬
‫עדני־‬
‫יתבאר שכל הדכריס הניפלים תתל הזיק יש להל ותן ק‪ :‬נ‬
‫י‬
‫כהתחלה יש ף אארשאינס נצת״ש '־‪,‬ש־־ ע ד של‪ ;•-‬ש לא‬
‫יפ~ו‬
‫ויעמד!‬
‫)׳כשרוי‬
‫ת ״ ר כל ע ד שית־־ •ד הוא; •הליש ש‬
‫ל ״ ט יש ׳־‪.‬ל״‬
‫ויתבאר שעש ש׳ ש מבוא למעדכהבאעש׳ כנ׳מידם ע נ י לא יןננד‬
‫אל הבחירה האנושימיימכאר כה ע ד ענ׳ן אפיפתהנחיתהטנע•ית כחדש‬
‫ממס לי!ם־‬
‫פישח‬
‫ח‬
‫יתבאר ביאיר ר ח ב איך שלמות הארס איננו תליי ר ק כלש;•‪/‬‬
‫הדברים הצצח״ס םהס התירה והמציית פא•; לדק ! נ מ ע ר נ ד‬
‫מביא כהסויתכארשהדברים אשר ברא השיהםכלתי משתנים כ י ה צ ד י ת‬
‫השלייתלא ישתנו לעלם!יתבאר עיד מה ת הנכים והנפלא ת בשני ה ט ב ע‬
‫שתנאי התנה מתחלה עמהם שישנה איתס ויתבאר בו ר ח ש עתיק כענק‬
‫הידיעה האלהית כדברים הנפעלים בהיותם כלס תלי״ם כ ב ח י ר ת האדם‬
‫תלונת צדיק ורע לו מכל הצדדים‬
‫גרעחם‬
‫יתבאר באר היטב איךינחרו אישי האין האניש׳!כיחיד אישי‬
‫האומה הנבחרת חנל אישי שאר המינים השבלים שדס נצא־יס‬
‫מפאתצורתס העצמית ותתבאר שהיסירין הם לטובתן של ישראל נ ד י לה־־יע‬
‫החוחואל הצ!רה ואל השכל ונתנאר בה השארית הנפש נ א י ם וה־נד•‬
‫הצ‪1‬רה כשארהחיניש!האישים‪:‬‬
‫פרעה י‬
‫יתבאר ש ר שאין מקוש לארם בטכעלדנצל מפגעי ה ת ע ד נ ה •‬
‫ויתבאר‬
‫פפתחות‬
‫דתה* ר כה ע י כי שלמות למעשים הוא תלוי כשלמות הרצו; בהם ולא‬
‫גמעם־ס מצד עניים!שלמיתהעיוןתלו׳ בהשגת האמת כפי על ויתבאר כה‬
‫ג י א ו י ר ח פ כייההםגתיתמאנש׳יאצלהשלמותוכןכתתהרשעיםננפשיתם‬
‫ככל כלש׳ מ ע ה ה ס ׳‬
‫גיעחיא‬
‫יתבאר ההתחלכית הנמצא כאישים כאסיכתהממינייותנליתם‬
‫• בהם ״תבאר שנח ויש ג׳ותהחברה כשלמיש לכל דבר יתתכאר‬
‫נה ״עלתהחכאה על כל שאר המעלית יתתי אר עני; הגינכשת א שר כאדם‬
‫הציתאתוהמרגשתיה״שנלתהיתיה כחרם!היא הנשארת י ותתבאר כה‬
‫ההנהגה הראיה למיס לבלתי תיכנע המשכלת למרגשת כ׳ בזה י ע ד ר‬
‫מהשלמיתכהחלט״‬
‫ג ר ע ה ינ‬
‫תתבאר ההנהגה ה ר א י ה לאדם כתפלת׳ והתנאים הראי״ס‬
‫ש תצאו כה כדי שתהיה שלאש׳ ותתבאר כה עיר ההנהגה‬
‫הראיהכהשגת האייתייע כדכריסהאלה״םונתבאר ע ר כ ה למה ׳שעל‬
‫הדמיזןבחלסבחו!קיותרמבהקקנטעסננין• ונתכאר ע!ד ע;•; משפטי‬
‫השכבים ושאינם מנריחיס במה שיור! רק שתשים נ ל האפשר תל הדבר‬
‫שיורו עליו‬
‫פרעה יג‬
‫׳תכאר נ ו יניד עצקמהית החלום והבת היית! גידק י ויתבאר‬
‫כיאררחכההנהגההראייה כתשליש הנדרים שתדר האדם‬
‫להישהסגימררגית סיבית לנדור‪:‬‬
‫גרעוז‬
‫יי‬
‫יתבאר שאין רבו׳ הישובתהחצע״ת טיכ מוחלט י ויתבאר‬
‫ההפרש ביניהם ׳כיןבטיכיתהנששיית״תכאר שיתפשט הטיכ‬
‫התישנעאכאתההשגחהעלהשלשגשל! לתובעהרו• יתבארועניניס רבים‬
‫כאציאיתההשגחההחלהיתבעילם השפל וכרבו׳ השפע החישפעמפאת‬
‫ההשנאה כאמור י ויתבאר עוד בה ענק מתענינהרוחני המוסג לנכש בעיה‬
‫פרשוו טי‬
‫יתבאר! בה היעיתשיגיעילכיל״כיש לנבל מפני שאינ! מפזר‬
‫ינית; כחקויהרא!׳!כזמן הרא י כדי שיועיל ל!‪,‬כעתיד!נתבארה‬
‫כה ההנהגה הראייה כפ!!ר הממונית ויתכאר שהטוכ הנמצא כמת!ן הוא‬
‫כא שר יהיה נ ת ן לשלמזתהצפש •‬
‫פריסה יו‬
‫•תכאר שכשל חיכנ׳ מיני הט בית האצינ״ת השתאה כהס‬
‫היאהאיתהאמתיעלטוביותס ויתבאר ע!ד שמדרגת טוכיות‬
‫הימינית היויכאדס הוא כפי מדרגתשלמיתנכשו •‬
‫פ י ע י ז •ז‬
‫יתבאר כה שהרודף אחר המוחשית מלכד שלא ישיג מנ!קש‪1‬‬
‫ל;א מאבד עצמו וגופי ויתבאר שטיכהאדם היא מפאת צורתי ושהיא נחמדת‬
‫בעצמה קידם התחברה אל הגיף י‬
‫יתבאר בה ענק בצי; השם הט כ בארס ואופן השגתי וקיומן‬
‫פ י ע ח יח‬
‫‪,‬ומשל נפלא שהמשילו הקדמונים נ ו א ל צל הארס ויתבאר עוד‬
‫עד‬
‫ב‬
‫‪2‬‬
‫‪74‬‬
‫שהעצכין‬
‫פ ר ע ״ יט‬
‫יתבאר נ י י ר היטב שהשל״ נ כ‪> :‬־;;• •ק ‪•:‬־ •ל ה ל י * ״ י *‬
‫נ כ נ ע א ל ה ש כ צ ! ע ל כ י ת כ י ה ‪:‬דישהמ כ ה ‪:‬‬
‫״ י ‪ :‬י י נ ז י;‪.‬ם‬
‫נני;מאדככיהטכעלייההימתעבי‪:‬ייהל״־שמ־״דימד‬
‫כ כי־‪*"-‬‬
‫מעלתתהלמהחנמהבחדס־ •‬
‫פרעה‬
‫כ‬
‫יתבחיבהעניןחיבהייערנהעלהיידםישיזנח נ י ־ ;‬
‫״ ד‬
‫מ נ י י ת ‪.‬ה‪!;!-‬־•־•‪:‬׳ ־ ‪ :‬־ ר ׳ ‪ :‬ה י ‪ .‬־ ‪ • :‬כ ‪ . .‬־‪ . : . :•_-‬י כ י ־ פ‬
‫‪1‬‬
‫ה ל ט י נ י ת צ ע ; ‪ • :‬״ כ נ ר ־ ד ב י ־ ב י בלמי ני* מה ־ י י ; ‪ -‬י ־כ ה ‪ : :‬־ ‪ .‬ה ־ ־ ר‬
‫ווה י מבאי ני• של נפלא ׳‪:‬מיא־הבההדכהגההיי• יהתל ה ‪ :‬כ ‪ .‬ע ; ל י י י‬
‫‪1‬‬
‫כהשגת השלי״ת ישתין ראיי להעי׳ ק כש ה י י ‪ - :‬ד > ת ־ יי״ה שישבלדי‬
‫אמתתהדייש • ת ב א ר ע ד ש י ת י ח י י החדש ה ‪ :‬ת ; כ ל י ; ככ•‬
‫; ׳ ־‪ ,‬ל ב ‪ .‬־ ‪/‬‬
‫השילממבהםי‬
‫פרעה נא‬
‫י מ י א ר ב ה מ ע ל מ ה ח כ פ י ר א שמיש ישית •שליט ־‪ 1‬ה־יע־של‬
‫וממנת ע י ד נ ה כיה ל ליע‪-‬־התב‪-‬הה־•־•‪- •:‬דכי‪-‬מלשצ־ ת‬
‫הנכש״י‬
‫פרעהננ‬
‫׳ מ כ א ר א י פ ן ה ש ג ת א י י ת ת ל מ ש י י ל י י ם ב ד ר ך ח נ ש ־ש ש ־ ־ ך‬
‫ה ק ש י י ׳ כ מ ׳מכייר שד~;ההבצמ־של‪-‬־דה ־ ; ־ ־ ‪ :‬ד ד י • ‪r -‬‬
‫להייתה מינינתהשלמיתהכפש״‪.‬‬
‫פרעי־ נ נ‬
‫יתנחר כה שריוללאדם שיירנו ממלך בשרידם ייש־ י ייצ‪-‬יי‬
‫השלח יכה דבר ננד התירה וייתיכתר עוד תישי; ה י ר ד ־ לשי•‬
‫כ ב י ת ר יכלתי יתברך ויתכתרביז טעש נשיןכישצת הרשעים‬
‫ויישירי הצדיקים •‬
‫פרעה נ ד‬
‫י מ י א ר ש ש ל ה ט כ ו מ ה ח צ נ ״ מ ש י ק י לרשכישלש־כל ־כיש ת‬
‫סיניעילשלמישי היפועלשל־ייתם ת ת כ י י י ע ־ בה ה ד ‪ :‬ה ; ה‬
‫הרא‪.‬יה בהם !שאין שמחה שלמה נ ע ה ! רק כתציטיפית ש־־יז־ת‬
‫י־ יז‬
‫?‬
‫והמצות ויתבאר שכרי להשיג א י י י מ ל מ ר י ם החליש ראוי לעי״ כדש יק‬
‫הפכה חל המשובב !תתבאר אמתת ההשכחה האלדימ על השל־״ש ככל‬
‫פיטימעשיהסויתבארוכוהטעניתאשרנמצא! לקללי‪-‬ים כידשכתד כ כ ל י‬
‫טעיתם והככרם‬
‫פ ר ע ה נ ח יתבאר כה ההנהגה לראייה כליחישיש כדי שיתיי‪-‬י•‬
‫הופכי׳ ‪1‬יתבאר שיושלם י‪-‬םצמ ת כעיון וכמי‪ .‬שיד י ח ל ו׳יכא)•‬
‫באר היטב היית ה נפש עצם ר חצי נבדל מ ו ב ן נ ט ב ע אל ההש כלה יעש כל יה‬
‫מיציאה מןהכחאל הפנל כל מה שמשכיל ותתבאר בה ע ל ענק ההשכחה‬
‫האלרית־‬
‫פרעה נו‬
‫מתבאר נ ה תעלת החכמה המדיני'וההנהגה הראי• ה כלכ‪';•:‬‬
‫נ ח מ ו אל השכל שלא יטרידהו מהשיג האמתיתי!׳מבאי‪.‬׳־*ף‬
‫•י״‬
‫״״‬
‫‪-‬‬
‫הדנר‬
‫׳מנתחות‬
‫‪.‬‬
‫היבדהפגינהאםיפעלא‪1‬תיהשלסלתשליתט!כ יקיא טיב‬
‫^‬
‫מתכאדההנהגה הראיהלהדס בענק ההמשלה׳הכביד הנתן‬
‫»׳ ׳ ־ ״ ב ז‬
‫ליכיידינהיזיתבאר עגין יוייב המעיכה כעלס השכל ושאין‬
‫כת כה נגד חבמתהאדס והטיב הנפש״‬
‫‪8‬‬
‫ר‬
‫י״‬
‫ה‬
‫‪5‬‬
‫י‬
‫יתבחי ההנהגה הראייה בעיר ניינהיניס א!תה וכ»ינהני‪0‬‬
‫ז‬
‫יההנהגה הרמייה למלך ׳לשריה עם אנשי המדינה כביאור‬
‫הדברים ה״כשידיש הנהגת המדינה ׳הנהגתה ביתחצד המנהיגיכ !היוינהג׳'‬
‫ויתבאר בחר היטב שעלכ׳ הדרך והיאש אשר כהנהגת המדינה והנהגת‬
‫הכיתתהיההנהגתהאדס אתעצמו •‬
‫* ד ה ה בני‬
‫תתבארההנהנההיאייהכיןהענייסוהעשיריס ולבחור בוחן‬
‫בחרותי נהשגתהחכחה‬
‫‪1‬י־־_ית ל‬
‫י • ־ ‪.‬‬
‫יתכאר ע ד שעקר בקשת השלח תהיא כזמן הכתרית כביאור‬
‫היבריס ה מטרידים א שר •תחדש! ב ח ר ; אחר ז״; הירידה אשר‬
‫הטיבזיתכאר א פ א כ י פ ת ובטיל החישיפ באפיכת הנח בזמן;‬
‫‪0w>w‬‬
‫המיתלןשהת חש המישגראש נה ברק הלידה ה א הנששד באחר נה ויחישג‬
‫באתוינד ה א ה‪:‬שש־ראשי‪:‬ה!ש;יתבתרפ־רהפשד הכתיתהטבעייתכלש‬
‫•וכןהביןי״׳הנפשינת‪:‬‬
‫פ ר כ ה לא‬
‫יתבארשבלהדנויסהנאדריםכהפיקהלתהסלה״שיד את‬
‫י החרםלהגעתהתגליתהצשפףייותר ביהפפקה״כ׳ישיפתלונ'‬
‫צייקידעלירשיג ט כ לז ב כ י ת י חייתי־ השכר והעינש ״ פ י ת ההשגחה‬
‫בבית רמה!תהשלי!תהאניג• כעי!; ׳במעשה ביתיר ר ח ב ­‬
‫י זכרון הדרושים ש ב ט ג ל ת א כ רז ר‬
‫ךיקלגית‬
‫יתי‪.‬אר כייר היטב התר פישק ׳צנים כמגלה שמצאת בה דברים‬
‫פיתיים יה לוה כ ״ י ג ל את־‪:‬רתת שאינה רק ככור דכרייולא‬
‫יוכר כה שם משיי‪-‬יתהש • ויוצר א ת י יראה שתת ׳׳‪,‬׳ר! ‪ i n‬בכתיבתה שתהיה‬
‫ישתבתכשתיותקיייה מ ח י ת יקרה והיא שנראה באיות שחין בספור כל‬
‫התגלה ד ב י זר ייצא ׳!׳!התק ‪ 1‬הי‪; 1‬עי ש׳צל־ק כי ששיא מ ן אז פלא •!יתבאר‬
‫בה בהר היטב •יצית׳ ‪ 1‬ה‪:‬כ !ייהית׳הזמרה עליו השש אשר יקראו לי פור•' על‬
‫פדע״ד‪ .‬א‬
‫שש ה כ ר •‬
‫‪.‬‬
‫יי! ‪:‬ארתהלתהנשבהצעתההכיתאשלהיו מחייכות שלא יהיה‬
‫צי־ס לישראל רי!ח והצלה לבטל מ ר ת המלך!׳תיאר בה טעם‬
‫אמתי ונכין לתה לא הביא אחשורוש כלי שיר כמשתה אשר‬
‫פיסח כ‬
‫יעשה י‬
‫יתי‪ :‬י ל ׳‪.‬ה באר היטיב; ;ל אמיר? ורכזי שנא מלה נ ש הוא‬
‫ז‬
‫מפתחות‬
‫» ״ אל הרצון כעז שנתכ הרמכס זל נ ס כ י ׳‬
‫ל‪:::‬־ ילק‬
‫איכיסיה‬
‫׳ ת ב א ר כ ה ס ל מ ו ת מ ר ד כ י ב כ ל תנאי ה ל י ־ מ כ ־ נ ״ ל‬
‫*יי‪*-‬׳ י•‬
‫־‪-‬־‬
‫ויואתהיושלמ־תאשתךזצניעיתה ככל מנאי י ע ל ־ מל‪-‬־‪.‬נש•‪-‬‬
‫שאנמת‬
‫‪3‬רעח ד‬
‫נמכארהגדולתהמןעלכלנחליהמלשימ״מש״יש‬
‫המצא מהי!(!מחכולימיו להביאדבלת;כל כ ‪ :‬׳ ׳ ־ ‪ :‬של •לד‬
‫ליד׳ גמר משכימים למה שמחייבה! המעוכה ליל׳ הע;ר ה י ‪ -‬ל י‬
‫׳מעלה ־‬
‫פ ר ע ת ה י ׳ מ כ ל ר כ ‪ -‬ר ה י פ כ א כ ‪ - :‬כ ל מ ה ־ ; ע י מרדכי כ ״ ה ש‪:‬מ‪.‬ל לו‬
‫המצא מיז להמציא כדי ל ד ת י ; למלך לה ציא ?•תסכמו ה י ע ה‬
‫לפועל ׳ונתכארוכה מנאי התפלה לשלחל אשר ר א י ש מ ל י ל ״ י ן ש ג מ ־ ' ־ !‬
‫׳מכרך ז‬
‫יתבאר טיב ט ע ם ! ד ע ת א כ ת ר כ ה נ ל כ מ ל ע ‪ :‬למלך ל״צא י ן‬
‫פרעה י‬
‫כעיני! !ט יש עצמה כשחלמה !כקשמל מ א ־ המלך צגד ל מ ן‬
‫ב ל ל נ א מ למלמל השני י‬
‫ניעי"‬
‫י‬
‫יתבאר טעש נ כ ן כ כ י הטכע למה נ ד ד ה שינמ ל ״ ! ך כלילה‬
‫הה‪:‬אמבכלהלילימזו תסכתההשגחלשלש; מ ה ח •תשיל‬
‫‪1‬‬
‫‪-‬‬
‫זימכאראיכן השכלת למן מצד ט!כ טעס ידעת יש־‪.‬־ ב כ ־ ת ל ל ל ש ח‬
‫העניןלידיצמרי‬
‫פרעה‬
‫ח‬
‫׳מכאראיךהענישהמלךלהמןמדהננגדמדהננלאשרמשכ‬
‫לעש!תכיל!דיכשכלזההורההיימהדכל משאת השגחתי ית'‬
‫הנפלאה יוחתנאר מעלת גחלת מרדכי ככ׳ מפלת ל ‪ ! -‬ך ל ל ל ; ששל מ ד ל‬
‫כנגדמדהכמרוכר״‬
‫פרשה ם‬
‫יתבאר באר היטב שתחת היהירים במפלת ל ק כפי מ י ז‬
‫םצנטער! כזמןגדילת! בביא!ר טעם למל קרא! לימים ל א ל ל כירי'‬
‫על פס הפור שמורה על כל עצמות!ממית הנפ וכיאיר טופ טעש נמיכיכל‬
‫המאורע לחרותבכל דיפנות׳! אשינתכארו כלס כמגילה זאמ ממחלה ו ע ד‬
‫כין* וידיעת השגחת! הנפלאה בכדר הדברים הנאמרים באמת ל‪-‬ל־‪-‬וגיא‬
‫התנל׳תהמכווןבפעל מוחלט •‬
‫וירא‬
‫ג‪5‬סומים‬
‫ברח שיח‪ ,‬ו י י ח אלהיםחי‪/‬נלאשר עשה‬
‫וירא‬
‫׳ אעשה לו ע ז י מ ג ד !‬
‫ביי י כ י ש ע העקייה י י ך כילל‬
‫נשלח‬
‫ה'ילחם לכשואתש תמיישק‬
‫יתרו‬
‫;ישתעיוע־ו נה; חיי; !ני‬
‫במאים‬
‫׳הישע‬
‫׳עתה השבע! נא ל• כה'‪1‬ג‪'1‬והנחשן‬
‫א‪1‬ילרשערעכיגח‪:‬לוגו'‬
‫דף‬
‫‪j‬‬
‫עכ‬
‫׳־ף‬
‫נה‬
‫עי׳‬
‫‪1‬‬
‫על‪,‬‬
‫יו‬
‫דף‬
‫יו‬
‫ין׳‬
‫‪,,‬‬
‫ה‬
‫עי‪-‬‬
‫נ‬
‫מנ‬
‫^‬
‫ענ‬
‫קעד עא‬
‫א ו י ן ה ' נ י א נ כ ת ב ׳ וגוי‬
‫דף‬
‫הצדיק אבד ואין׳ איש שש זג!‬
‫נט‬
‫עב‬
‫כב‬
‫ד ף ן ק!‬
‫ע‪6‬‬
‫סליפ שלום לרחוק ולקרוב‬
‫יו‬
‫יו‬
‫עא‬
‫כתובים‬
‫•זבל ת‬
‫אנכדה אל חק היאליד אלי כצי א ע ?‬
‫לשקו כ י ק יאנף ותאבדו דדך‬
‫לחה אייא כיח׳ י ע ו ג ן '‬
‫אלהיס יחננו ויניכנו וגוי‬
‫כ׳ טחשזחגןהאלהיסוגו'‬
‫ויח בחשך אור־ טיב א׳ ש חיק‬
‫חזיוור על נהחת כבל נלו‬
‫כיחנסמוורההרשת‬
‫ב י א מ א ש ר י א ה כ ה יונית‬
‫כמיס הכייס לפנים כן לביגו'‬
‫גחלתהו טוב ולא ר ע‬
‫שקי הח; ! ה י ל היופי‬
‫איוב‬
‫קימת‬
‫ה'נתן!ה'לקחיהיםם הייובורן‬
‫א! עם שרים!הב להס‬
‫שבת יישוש לבני ׳גוי‬
‫גבלה ע ט י ת ראשינו‬
‫השיכניהיאליך ונשובה וגוי‬
‫יה! ג‬
‫שמח נ ת ר כיליותיך‬
‫יו‬
‫יו‬
‫עא‬
‫יו ‪ I‬ו מ‬
‫קר עא‬
‫יו‬
‫עב‬
‫ע‬
‫יו‬
‫עב‬
‫לד‬
‫יו‬
‫עח עא‬
‫יו‬
‫‪ <T‬עב‬
‫יו‬
‫עא‬
‫כז‬
‫יו‬
‫עב‬
‫ו‬
‫יו‬
‫עב‬
‫ע‬
‫יו‬
‫ג‬
‫עב‬
‫יו‬
‫עב‬
‫יו ק׳‬
‫עא‬
‫יו‬
‫לחח ע ב‬
‫׳יו‬
‫ק ד עב‬
‫יו‬
‫עב‬
‫•ג‬
‫יו‬
‫קלח ע נ‬
‫יו‬
‫ן *‬
‫נט‬
‫עא‬
‫עב‬
‫כאבירה‬
‫קדלמ‬
‫יל‬
‫כ<ף ד כ י ה נ ! נשי! ע‬
‫‪-‬־־‪1‬‬
‫*יי‪.‬‬
‫מאמר‬
‫! יי׳ מ ת ו ש י י השירים כ ת ב מתלה‬
‫מאתר‬
‫י מיום שברח הקבהאתעיילייילח ידהזהי'‬
‫יד•‬
‫מאייר‬
‫תליי ד ג־•‪ -‬ש ד ת ‪ ,‬״ ׳ ־ י•‪•:‬־! ‪•:‬די ־•עשה‬
‫די‬
‫חמיזי‬
‫הרהורי עבירה קש ־ ת ע ב י י ה‬
‫מאייר‬
‫‪ :‬הכישה״‪:‬‬
‫מאייר‬
‫מאמי‬
‫ע י ב י ל ע ל ׳ ד ב י ׳ דירים •ותר!ני‬
‫תאתר‬
‫ד‬
‫י • ‪ :‬ב ב י ב ה ״ ; •־‪ .‬כ״‬
‫טיבה ע ; ר ז ל ; י ‪ :‬מ י ׳ נ י ל שנת לש״ה‬
‫| המירה נתנלאששתיירהיע׳ אש לב‪:‬ה נ ! י‬
‫מאתר‬
‫ל ב ־ ‪ : : - .‬׳ ש ‪ .‬־ ‪ - :‬׳ ‪ / :‬ד ה י ‪ .‬דיש•‬
‫״לומר‬
‫ושה ע ו ר לח ושה מ נ ד !‬
‫ודף ריש‬
‫׳ !י‬
‫מאתר‬
‫ב ׳ מ ק ז מ י ת נ ק ר א ישראל שגה‬
‫מאייר‬
‫מאתר‬
‫חמרה י ׳ לבני י כ ה ‪ t‬מדיננ׳ ג״שב• כיב•‬
‫י׳ עשה כ י ח שרמה ־*‪:‬ש׳ ע י ר ! תעלי; ע י ל ת יל׳‬
‫מאיור‪,‬‬
‫‪10‬׳ ל ד ר ש ש פ ט ו ח ת ש י כ ט י ק‬
‫מאחי‬
‫כירךאמישראל‬
‫מאתר‬
‫טובה מגלת קיצית לישראליות!• ממח נב׳איכ‬
‫מאייר‬
‫כשס & ח נ ר נ י | ע ל ה ט ! נ ה כ ך ו כ ו '‬
‫מאתר‬
‫י ! ' הושיבך נ ר ד איל ר כ ש ע מ י יכ!ל!כוי‬
‫מאיור‬
‫משל לבני מרינה שעש! ע ט ר ה למלך וכוי‬
‫מאייר‬
‫משל למלך שנכנס למדינה והי! עמו דוכשין‬
‫ייא־ור‬
‫יצר! של א ר ס מ ת ג ב ר עליו ב כ ל י ו ס וכוי‬
‫מאייר‬
‫הצדיקים ל י ש כרשיתס‬
‫מאמר‬
‫א מ מ צא נ ש ג ה שצלו ׳'השבטים‬
‫מאייר‬
‫מעני מ ד נ‪,‬־ומרה מגלתקינית ני‪1‬פא ביתא‬
‫מאחר‬
‫כשש שדם תמימים כך!כ‪'1‬‬
‫מאמר‬
‫בקשי ל ג נ ו פ פ ר ק ד ל מ ו כ ו '‬
‫מאמר‬
‫כנכים לחרזכנפיכלשחר‪,‬יש‪'1‬‬
‫מאמר‬
‫ג'כיתות שלי מה א מ ר י ם שירה!‪'o‬‬
‫מאחר‬
‫ו נ י אק אנו יידעיש שורת השמש!כו‬
‫מאייד‬
‫נקשו לגני! כ פ ר קהלת מפני!כוי‬
‫ך (‬
‫ז;‬
‫עב‬
‫״‬
‫‪-.‬‬
‫ע־‬
‫־;‬
‫דף‬
‫כ ס ! ר א ה שלח מ ד מ ה כ ה כ ח ד ת ב י ו ה כ ה‬
‫*‪.‬־'‪1‬‬
‫‪ZX.‬‬
‫אר• ש ל ה ״ ד ע ש י ע ר ש‪-‬י ‪ :‬־ י ־ ־ י ש י מ נ ׳‬
‫תאמר‬
‫י־‪1-‬‬
‫י;׳‬
‫י ן‬
‫‪1‬‬
‫דף‬
‫יו׳‬
‫יף‬
‫׳־ו‬
‫‪V‬‬
‫‪V‬‬
‫‪V‬‬
‫‪V‬‬
‫‪V‬‬
‫‪V‬‬
‫‪V‬‬
‫‪V‬‬
‫ין׳‬
‫י*ז‬
‫ט‬
‫ייא־ \‬
‫ב "י‬
‫עב‬
‫שד‬
‫ע^‬
‫ע״‬
‫ז_‬
‫‪ _ ,‬י‬
‫נכ‬
‫ע־*!‬
‫נ‪:‬‬
‫ע‪:‬‬
‫כבו‬
‫עת‬
‫בא‬
‫עא‬
‫עב‬
‫כז‬
‫עא‬
‫עא‬
‫‪CD‬‬
‫שש‬
‫ענ‪1‬‬
‫עב‬
‫כט‬
‫עא‬
‫?א‬
‫עע ־‬
‫א‬
‫קי־‬
‫ק י‬
‫ק‪:‬‬
‫עא‬
‫עא‬
‫‪CD‬‬
‫שש‬
‫קנח כא‬
‫^ב‬
‫ק‪-‬ז‬
‫קת‬
‫עא‬
‫שש‬
‫בם‬
‫קאכ עב‬
‫‪r‬‬
‫י‬
‫מ׳ת־ן‬
‫עא‬
‫פאברים‬
‫‪CB cc‬‬
‫אאתהש־ישאקל<למעלה!כו'‬
‫•בל הבריות אינם חוליים אתמהא!‪'o‬‬
‫דף‬
‫קמו ע ב‬
‫תת נועבר עב ירה כיוס אל תהרהר וכוי‬
‫דף‬
‫קנב עא‬
‫כמה טיפסתי הניאינשידק״חיוכ!'‬
‫דף‬
‫קנה ע כ‬
‫בלתת שאין כ׳ דעה נכלה טוכההימנ*‬
‫דף‬
‫קסדעא‬
‫דף‬
‫קסו ע ב‬
‫‪.‬‬
‫ל ־׳׳ת‪ -‬לתנאי הראשון‬
‫סם‬
‫לת כ; אמרת ׳תשר שמתי חל!‪'o‬‬
‫סס‬
‫חשד סס ה'״נסחו וה •וסף‬
‫היוצא יינה חל יפסיע פשיעה גסה‬
‫יישוב משניהםית׳ שאיר נידר כל עקר‬
‫כשש ליעאיוכ ק התחיל חנ״נזחילותיו כוי‬
‫את־קריייס ארסואיןיכו'‬
‫לאה כ ל ! כ ר ׳איי׳ ח ו ט ר כל נקבה וכוי‬
‫כל הבויח יין השררה שררה רודפת!‬
‫נגד שמא״אבד שאיה‬
‫וי לן דמיתינן כוי‬
‫קיילהוציסוקוילהו ששק‬
‫אתהית נביאיתה׳!‬
‫!‬
‫אשריהם הצדיקים שייני ע אליהם יס'‬
‫כל אכילה ׳שתיה שנאמר וכוי‬
‫יעקב אכינו לאמת‬
‫ו‬
‫מאןכע׳ ליייבן פס חיים‬
‫ו‬
‫החויק עשיר כרכר טוב יכו'‬
‫ל‬
‫נתחלה היתה תורה דוחה לכפיפה ומ"‬
‫ד‬
‫קריאת היעלה היא הלולה‬
‫ר‬
‫וי׳הישןקראאדםאתהמגלה‬
‫ל‬
‫הידוכסףהעילס ים‬
‫מלמד ש כפה עליהם את ההר כגגית‬
‫רשעים בחייהם קי!״ס אתים‬
‫ד‬
‫לחוירתא כדת ולאימה כו‬
‫ד‬
‫חיא דינני כדיניהם וכוי‬
‫ח א כד• הכו״; הוה יכו'‬
‫בלאדדיןהיתצויכא‬
‫י‬
‫‪ bit‬עיד אלא שמגתה שחיק כעילס‬
‫י‬
‫~ ~‬
‫‪6‬‬
‫‪I‬‬
‫זד‬
‫מציוד‬
‫יי ח י• ו‬
‫יחייר‬
‫ו ייח־יר‬
‫‪7,‬‬
‫י ״ * י ‪1‬‬
‫י‬
‫י‬
‫ב ן ׳ ׳•ר בי;־• רעיי‪ ,‬ת ; ‪ .‬ל י ש י ל נ‬
‫‪J‬‬
‫‪1‬‬
‫‪u‬‬
‫טב‬
‫די‬
‫^׳‬
‫בשעה שיתתיי׳ ת י י ד דייגי תיש!‬
‫ד י ג • חי‬
‫״ וי‬
‫‪ZJ-‬‬
‫לחד יד ניתח!ף שב שנייד העד בג בשרת‬
‫ז­‬
‫יז‬
‫לעב• עת‬
‫הישעיס ה ‪ 0‬ב ר•‪:‬׳ י ! ' י ' ״‬
‫גש‬
‫יש‬
‫‪; : : - j‬דעת ציה וה ב ל ג נ ת ל י נ ה‬
‫י‪-‬ה־״ל־‪-‬ץ‬
‫‪7‬‬
‫‪-‬־‬
‫זי׳‬
‫׳ וי‬
‫י­­‬
‫לש‪,‬‬
‫לשין‬
‫לשין‬
‫לשק‬
‫ררי־כעבפיהחייס ‪1‬ליכבו ר י י י ת ל ך י ‪' 0‬‬
‫רש׳ ע‪ .‬תיל תלי• ד גד ‪ i‬שה־•־׳ ד מנ ת כ‬
‫כ כ כ ק תשנכתכק יק־־י!‪ :‬ש נ י י ‪ .‬ש ד ‪ .‬ק‬
‫ושיינשיקיתכיה!כמיחחולכ׳ שיש !כו‬
‫ו‬
‫;־‬
‫ז‬
‫‪V‬‬
‫עש‬
‫דף‬
‫•י‬
‫‪-D‬‬
‫ב;‬
‫?‬
‫ז­‬
‫עי*‬
‫שד‬
‫עת‬
‫עי‬
‫עי*‬
‫ראכע כרכב עק כדמיית! כלשין קדר יכו'‬
‫׳­ז­‬
‫יו׳‬
‫יז‬
‫י?‬
‫לשן‬
‫ר ר כ ע היית ל‪6‬יש הייתכל אחד מהן לאיש‬
‫לשין‬
‫ראיכעובתתשיסלשלסאותתתרש כיי‬
‫לש!!‬
‫כ‬
‫';‪5‬‬
‫ע־‬
‫עב‬
‫ל׳־;‬
‫לשין‬
‫‪,‬לשי;‬
‫עא‬
‫עב‬
‫י‪,‬ב‬
‫ו א כ ע לא תשב שלה כעביר אברהם כוי‬
‫לשון‬
‫ין‬
‫ה‬
‫י(׳‬
‫ר י כ ע ו ל ת ב תחרישי• הכך ויועין׳ בני ישרנ‬
‫רחכעיהשתרהרשה לכדה‬
‫‪3‬ז‬
‫׳‬
‫ררבעעלכ‬
‫דברי קהלתי״כ י י ר כ ל‬
‫יאיכעוהתס הוה יהיה אח י יכו'‬
‫ר מ י ע שניהם על ‪ p‬כל אחר משניהם‬
‫ו א כ ע כ ר ללה כיביתישי‬
‫הם ו ונעלמו כל המפתד־ורת‬
‫כבה לאל המהולל‬
‫בהוכובחות‬
‫ין­‬
‫‪7‬‬
‫די•‬
‫‪ t i p‬עא‬
‫ודש י‪,‬א‬
‫י כ ; עא‬
‫יש‪.‬‬
‫ו ע‬
‫‪.‬־־‬
‫•^־‬
‫*'*׳‪•'-‬ל*‬
‫‪4‬‬
‫׳ניתכראית‪,‬׳ ‪1‬מ»ןאלצכ»להרפיה כ ג ט נחמד סיש לי על מיז‬
‫שאמד הכת ב ויהי נהוכיר! את אוי; האלהיס ויפלמעלהנסא ם‬
‫» ‪ -‬כ ד י ׳ ש ה י ׳ כ ו ש י ס !לעדין •יל באויותשבו מפרקת! !׳מתוכו והוא שבט את‬
‫•שרחכחשנהפאיןוהטעס למיתת! כ׳ אומרו כ׳ וקן האיש ונכד ניחא שהיא‬
‫מתי ט ע ש לחי; שנוידנר ור שבנפילה בעלמא ׳מותלואשהיה וקן והתפעל על‬
‫סכרין קטון!אומרו וכבד נ״ל שהכינה לומר שמלכדשהיה‪1‬קן ג‪ 0‬ק פ ן וכבר‬
‫ו!‬
‫היקנה ׳‬
‫פלא הי! ניהגין כשילה כחול כתנחומא מפני ר לברי' וקנה קופצת על הארס‬
‫מ א היא מפני כעס כניס הגס שיל שלשי! קיפצת היא כלא ע ת אכ מי! נראה‬
‫כאימרו כ׳ זק; יכו'ה!אטעסאמנס אומיוהוא שפט אין נו טעס במדובר ־‬
‫אמנס נצ על ל מ כזה הא!פ; ולהכינו היטכ צריך להקדיס כ׳ דרך העילפ הוא‬
‫כשחי כאיסעלהאדס צומת ו ב י ת פ ת ע פ ת א ס הס פ י כ ת ט ר ד ת י מן העה!‬
‫א י נ ס ל ש •היה לאיש ההוא הקדמה א! ידיעה בצר מה מאיתס הצרות הגס‬
‫שיהיהצרותרבית ירעתככמית!כאיכיתלהי<תכיככלעתהמס •״ש לכנו‬
‫כאשר יצא! ש צ י י ת לפיעל איני ״תפעל כל כך להיות כ׳ היה כלכ! כאש בוער‬
‫ה ד ב ר הזה עד‬
‫שהגש שעדין לא באו לפיעל ויהיו בעיניו כאיל! הס בפניו‬
‫» מ ש על פסיק מבליגיתי עלי ינק כזבי מלת מכליגית׳ היא לש!; ח ו ק כמו‬
‫השעמממ!אבליגהו'אמראסישאיוהח!וק לוה היגון הוא מצד כ׳ עלי לכי‬
‫ליי מ י י " עילסושניס קדמונית כראותי לוע מעלליהס איכ מסכיס לוה נ א‬
‫הכותב לה!דיענומעלת תהלתחסידית עלי הכהן שהנס שהיה ש פ ט נ ל‬
‫האר ן ! ה מ" פנה והיה רואה כעין שכל! כל ה ר ע הבא עליה' מפני רוע מעשיה‬
‫וחויכביא עליהס צרה וצוקה לא יתפעל כל כך עד שכנפילה בעלמא ימית‬
‫עשי כא לה שמיעת שהתפעל ככ על לקיחתהאוין שתכף!מיד כשמע! מ ת‬
‫‪,‬‬
‫א״רציקרונ לזהשכאלהש־י נ‪:‬׳ ג דל צדקתי עד שאעפי ששפט את ישראל‬
‫ארכעיס שנה יהיה מן הראי שימותמדאגה מ ר כ ר ״ ש י י ו ע א כ י ד ת י ה ר גת‬
‫גאן מלע־חז כ״ם מרעה •אי אי! מ<ןנ׳ <א גויכ׳ אש אין צאן א־ ן צ ד ן ל ד ע ה‬
‫עס בל!ה נ א לימר כי לא מתרק ייצר הישירו ארין האלהיס‪:‬‬
‫פ פ ג ^ נ א י ה ו נ ר ׳ ס א!״ ש ב כ ד הדפסתי אותם זה פ י ט ם מהים •גדיל‬
‫תאיה!׳אדיו ג ס ד א ת • לסיכינילישפר דותז לחיית ש א ו ל נ ד נ ד נ ‪• ! . :‬‬
‫?ור‪,‬איד׳דז!‪0‬דנ‪-‬רכס‬
‫‪a‬׳ המדבר‬
‫םמואלןיר״סוס‬