מעברי חיים

Comments

Transcription

מעברי חיים
‫מעברי חיים‬
‫המשך ההכרות והעמקת הקשר בין המשתתפים | המשך והעמקה של עבודה אישית עם טקסט | עיסוק בשאלות‬
‫המשותפות ללומדים‪ :‬מה מביא אותנו ל”מסע ח”י דווקא עכשיו‪ ,‬מה החוויה שמתאימה לנו עכשיו | גיבוש שפת‬
‫לימוד משותפת‬
‫טקסטים‬
‫שאלות מרכזיות למפגש “מעברי חיים”‬
‫הלימוד יתבסס על קהלת ג’‪ ,‬על מדרש קהלת‪ ,‬פרקי‬
‫אבות ו”מצווה ולב”‪ .‬אבל ניתן ויפה לצרף לדף או מעבר‬
‫לדף גם את שמואל הנגיד‪ ,‬שייקספיר ועמיחי‪.‬‬
‫האם החיים באמת בנויים ממעברים שאפשר להבחין‬
‫בהם או שמדובר ברצף? ואולי בתבניות שחוזרות על‬
‫עצמן שוב ושוב בחיים? האם הקטגוריות שנמצאות‬
‫בכתובים מתאימות לחיים שלנו? (האם החיים שלנו‬
‫הם אותם חיים כמו בעבר? האם הקטגוריות מתאימות‬
‫גם לחיים של נשים?) האם טקסי המעבר המוכרים לנו‬
‫אכן יושבים על צמתי המעבר המשמעותיים ביותר?‬
‫מה היו מעברי החיים המשמעותיים ביותר עבור כל‬
‫אחד מאתנו? האם אכן אפשר לדבר באופן מכליל על‬
‫חיי אדם? האם ניתן לומר משהו משותף על השלב בו‬
‫נמצאים המשתתפים מבחינת גיל או סיטואציה?‬
‫א‪ .‬שיר העיתים‬
‫קהלת‪ ,‬פרק ג’‬
‫ׁש ָמיִם‪.‬‬
‫ל‪-‬ח ֶפץ‪ַּ ,‬ת ַחת ַה ָּ‬
‫(א) ַל ּכֹל‪ ,‬זְ ָמן; וְ ֵעת ְל ָכ ֵ‬
‫וְ ֵעת ָלמוּ ת;‬
‫‬
‫ֵעת ָל ֶל ֶדת‪,‬‬
‫(ב) ‬
‫וְ ֵעת ַלעֲקוֹר נָטוּ ַע‪.‬‬
‫‬
‫ֵעת ָל ַט ַעת‪,‬‬
‫‬
‫וְ ֵעת ִל ְר ּפוֹא‪,‬‬
‫‬
‫(ג) ֵעת ַלהֲרוֹג‬
‫וְ ֵעת ִל ְבנוֹת‪.‬‬
‫‬
‫ֵעת ִל ְפרוֹץ‬
‫‬
‫ׂחוֹק‪,‬‬
‫וְ ֵעת ִל ְש‬
‫‬
‫(ד) ֵעת ִל ְב ּכוֹת‬
‫וְ ֵעת ְרקוֹד‪.‬‬
‫ֵעת ְספוֹד‬
‫‬
‫ֲבנִ ים;‬
‫וְ ֵעת ְּכנוֹס א ָ‬
‫ֲבנִ ים‪,‬‬
‫יך א ָ‬
‫ֵעת ְל ַה ְׁש ִל ְ‬
‫(ה) ‬
‫וְ ֵעת ִל ְרחֹק ֵמ ַח ֵּבק‪.‬‬
‫‬
‫ֵעת ַלחֲבוֹק‪,‬‬
‫‬
‫וְ ֵעת ְל ַא ֵּבד‪,‬‬
‫‬
‫ֵעת ְל ַב ֵּקׁש‬
‫(ו) ‬
‫יך‪.‬‬
‫וְ ֵעת ְל ַה ְׁש ִל ְ‬
‫‬
‫ֵעת ִל ְׁשמוֹר‬
‫‬
‫וְ ֵעת ִל ְת ּפוֹר‪,‬‬
‫‬
‫ֵעת ִל ְקרו ַֹע‬
‫(ז) ‬
‫וְ ֵעת ְל ַד ֵּבר‪.‬‬
‫‬
‫ֲשוֹת‬
‫ֵעת ַלחׁ‬
‫‬
‫ׂנֹא‪,‬‬
‫וְ ֵעת ִל ְש‬
‫ֵעת ֶל ֱאהֹב‬
‫(ח) ‬
‫מהלך המפגש‪:‬‬
‫להביא כלי כתיבה ודפים למשתתפים‬
‫פתיחה‪ 15 :‬דקות‪ .‬כל אחד מצייר את קו החיים שלו‬
‫אחר כך שיתוף בזוגות או בשלשות‪.‬‬
‫במליאה‪ :‬דברים ששמתם אליהם לב‪ :‬דימיון שוני‬
‫באיפיון הגרפי‪ ,‬בתחנות‪ ,‬בצמתים‪ ,‬איך אנשים רואים‬
‫את החיים‪ ,‬מה הצורה שלהם?‬
‫(הערה למורה – לחזור במהלך השעור להביא דוגמאות‬
‫מתוך הרישומים של המשתתפים‪ ,‬שלא ישארו‬
‫“מיותמים”)‬
‫ב‪ .‬שבעה עולמות‬
‫“ה ֵבל ֲה ָב ִלים ָא ַמר ק ֶֹה ֶלת ֲה ֵבל ֲה ָב ִלים ַה ּכֹל ָה ֶבל”‬
‫ֲ‬
‫(קהלת א’‪ ,‬ב’)‬
‫ׁש ָא ָדם רו ֶֹאה‪:‬‬
‫ׁש ָא ַמר ק ֶֹה ֶלת ְּכ ֶנגֶד ִׁש ְב ָעה עו ָֹלמוֹת ֶ‬
‫ֲב ִלים ֶ‬
‫ִׁש ְב ָעה ה ָ‬
‫יס ְּפ ַק ְר ַּפ ְס ִטי (אפריון של מלכים‬
‫ׁשנָה ּדו ֶֹמה ְל ֶמ ֶל ְך נָתוּ ן ְּב ִא ְ‬
‫ֶּבן ָ‬
‫ַש ִקין אוֹתוֹ‪,‬‬
‫והכוונה לעריסה) וְ ַה ּכֹל ְמ ַח ְּב ִקין וּ ְמנ ְּׁ‬
‫יבין‪.‬‬
‫ָדיו ְּב ִב ִ‬
‫ֹשט י ָ‬
‫ׁ‬
‫ׁש ּפו ֵ‬
‫לש ּדו ֶֹמה ַלחֲזִ יר ֶ‬
‫ׁש ׁ‬
‫ֶּבן ְׁש ַּתיִם וְ ָ‬
‫ׁשנָה קו ֵֹפץ ִּכ ְג ִדי‪.‬‬
‫ׂר ָ‬
‫ֶּבן ֶע ֶש‬
‫יה וּ ָב ֵעי ִא ְּת ָתא‪( .‬נוהם כסוס‪,‬‬
‫ַר ֵמ ּ‬
‫ׁש ַּפר ּג ְ‬
‫ָהים ְמ ַ‬
‫ׂ ִרים ְּכסוּ ס נ ֵ‬
‫ֶּבן ֶע ְש‬
‫מיפה עצמו ומבקש אשה)‪.‬‬
‫ֲרי הוּ א ַּכחֲמוֹר‪.‬‬
‫ׁשה ה ֵ‬
‫ׂא ִא ָּ‬
‫ָנ ָש‬
‫הו ִֹליד ָּבנִ ים ֵמ ֵעז ָּפנָיו ְּכ ֶכ ֶלב ְל ָה ִביא ֶל ֶחם וּ ְמזוֹנוֹת‪.‬‬
‫ֲרי הוּ א ְּכקוֹף‪.‬‬
‫ִהזְ ִקין‪ ,‬ה ֵ‬
‫ֲבל‬
‫ימר ְּב ַע ֵּמי ָה ָא ֶרץ‪( ,‬כל זה נאמר על עמי ארצות) א ָ‬
‫ֲדא ְּד ֵת ַ‬
‫הָ‬
‫ָקן‪ֶ ,‬מ ֶל ְך‪.‬‬
‫ׁשהוּ א ז ֵ‬
‫ָקן”‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶ‬
‫ִּב ְבנֵי תו ָֹרה ְּכ ִתיב “וְ ַה ֶּמ ֶל ְך ָּדוִ ד ז ֵ‬
‫[פותח במלך – “בן שנה דומה למלך”‪ .‬ומסיים במלך‪ :‬אע”פ‬
‫שהוא זקן – מלך!‬
‫לימוד התורה‪ ,‬אפשר כמטאפורה לכל עיסוק רוחני מתמשך‪,‬‬
‫הוא מה שעשוי לחלץ את האדם מחיים חסרי משמעות‬
‫קהלת רבא‬
‫ההולכים ומתדרדרים אל קיצם‪].‬‬
‫‪1‬‬
‫ג‪.‬‬
‫על‪-‬יסוד המדרש כתב שמואל הנגיד את הקינה הבאה‪,‬‬
‫על מות אחיו הצעיר‪:‬‬
‫פרשנות לקינה של שמואל הנגיד‪:‬‬
‫קינה עתיקה זו מתארת את התפתחות האדם מילדותו עד‬
‫למותו – מוטיב ידוע בספרות היהודית – כדוגמת המשנה‬
‫באבות‪ ,‬אשר תבואר להלן‪ .‬במסכת אבות‪ ,‬כמו גם בקינה זו‪,‬‬
‫סיום החיים אינו אופטימי‪ .‬זהו סיום מתמשך‪ ,‬המתחיל בגיל‬
‫ָקן”‪ ,‬מבשרי‬
‫“ל ּבוּ ן ראש וז ָ‬
‫חמישים ומתבטא בסימנים חיצוניים‪ִ :‬‬
‫עידן הזקנה‪ .‬למען האמת‪ ,‬רוב אחת עשרה העתים – מגיל‬
‫שנה ועד מאה ‪ -‬אינן מאופיינות בהיבטים חיוביים במיוחד‪ :‬בן‬
‫העשר מקפץ ללא תכלית “כגדי בינות תישים”; עניינו של בן‬
‫העשרים – בעצמו ולא באחרים‪ ,‬אין הוא מסוגל להעניק אהבה‪.‬‬
‫כל כולו נתון לחשקיו האישיים (“אוהב להתפאר ומתהדר‬
‫לנשים”); גם כוחו של בן השלושים משרת בעיקר אותו; רק‬
‫“בבואו בארבעים” חו ֵֹבר האדם “לרעיו הישישים”‪.‬‬
‫הח ְברוּ ת מתחיל בשלב מאוחר מאוד‪,‬‬
‫לפי קינה זו‪ ,‬תהליך ִ‬
‫ומשך חייו קצר ביותר‪ ,‬שהרי כבר במלאות לאדם שישים‪,‬‬
‫“בלהות הזמן עוברות ושבות” עליו ומשאירות בו חותם בל‬
‫יימחה‪ .‬הקפיצה המהירה מעשור לעשור מעידה כאלף עדים‬
‫על נזילות החיים ועל דלותם‪ .‬דומה שעד גיל חמישים שולט‬
‫האדם‪ ,‬בעיקרו של דבר‪ ,‬בחייו‪ .‬האני‪-‬השר ממחיש את העובדה‬
‫הזו באמצעות הפעלים הבאים בסמיכות לגיל האדם‪“ :‬בן עשר‬
‫יקפץ”; “בן עשרים אהוב [‪ ]...‬ואוהב [‪ ]...‬ומתהדר [‪ ;”]...‬בן‬
‫שלושים “יתנאה ויתגאה”; בן ארבעים “יתמם ויתחבר”; ובן‬
‫החמישים “ייקץ משנת ילדות ושחרות”; אבל החל משישים‬
‫הופך האדם לסביל‪ .‬אין הוא יכול לעצור שינויים המתחוללים‬
‫בו‪“ :‬בלהות הזמן (כאבים ומחלות) עוברות ושבות”‪“ ,‬נאנח מן‬
‫כאב זקן”; הזמן לוכד את בן השמונים; והדרכים מתערבבות‬
‫לבן התשעים‪“ :‬ולא ידע קצירים ֵמחֲרישים” (לא יבדיל בין‬
‫קציר וחריש); אשר לבן המאה – “מי יגע למאה?”‪ .‬רוב רובם‬
‫של בני האדם אינם משלימים מאה שנות חיים‪ ,‬ומעטים מאלה‬
‫הזוכים לכך מוחזקים כתמוהים‪ .‬כדברי האני‪-‬השר‪“ :‬לתמה‬
‫ילכו אליו אנשים” – ספק כדי לצפות בתופעה הנדירה‪ ,‬קרוב‬
‫לוודאי כדי להביט במוזרותה ובסימני הזמן החרותים על‬
‫מושאה‪ .‬זאת בדומה למה שמצאנו לעיל בק ֶֹה ֶלת רבה (“הזקין‬
‫הרי הוא כקוף”)‪.‬‬
‫הגיל הצעיר ביותר הנזכר בקינה זו (“שנה או שנתיים”) חובר‬
‫בקינה זו יותר לגילים המאוחרים מאשר למוקדמים‪ .‬זחילת‬
‫התינוק (“רחישה יש כצפעוני נחשים”‪ :‬רח”ש פירושו בארמית‬
‫זח”ל‪ .‬על פי אונקלוס לבראשית א’‪ )62 ,‬או הקולות שהתינוק‬
‫משמיע אינם מעידים עדיין על עצמאות או על יכולת תקשור‪.‬‬
‫דיון על משמעות המשנה ממסכת אבות‬
‫המשנה מחלקת את שנות האדם לתקופותיהן במטרה לזרז‬
‫את האבות ללמד את בניהם בזמן הראוי פרקי לימוד‪ ,‬שעה‬
‫שהם מסוגלים לקלוט‪ :‬גיל חמש מתאים ללימוד מקרא; גיל‬
‫עשר – ללימוד משנה; בגיל שלוש עשרה נחשב הילד גדול‬
‫דיו כדי להיות חייב במצוות; ובן חמש עשרה מסוגל ללמוד‬
‫גמרא; בן שמונה עשרה יתפנה לחופה‪ .‬אם לא נשא אישה בן‬
‫בשנה או שנתיים למלך ‪ /‬שמואל הנגיד‬
‫ֶלד ‪/‬‬
‫ָתיִם ְלי ֶ‬
‫ׁשנָה אוֹ ְׁשנ ַ‬
‫ְּב ָ‬
‫ֵש ְּכ ִצ ְפעוֹנֵי נְ ָח ִׁשים‪,‬‬
‫ישה יׁ‬
‫ׁ‬
‫ְר ִח ָ‬
‫ְק ֵּפץ ֵּבין אֲבו ָֹתיו ‪/‬‬
‫ׂר י ַ‬
‫וּ ֶבן ֶע ֶש‬
‫ָשים‪.‬‬
‫ְּב ֶא ֶרץ ַּכ ְּג ִדי ֵּבינוֹת ְּתי ִׁ‬
‫ׂ ִרים ָאהוּ ב ַל ֵּלב ‪/‬‬
‫וּ ֶבן ֶע ְש‬
‫ָשים‪.‬‬
‫וְ או ֵֹהב ְל ִה ְת ָּפ ֵאר וּ ִמ ְת ַה ֵּדר ְלנ ִׁ‬
‫ָאה ְבכֹחוֹ‪/‬‬
‫ָאה וְ י ְִת ּג ֶ‬
‫וְ י ְִתנ ֶ‬
‫ֹשים‪.‬‬
‫ׁש ְחרוּ תוֹ וְ הוֹדוֹ ֶּבן ְׁשל ִׁ‬
‫וְ ַ‬
‫ִת ֵּמם וְ י ְִת ַח ֵּבר ְּבבוֹאוֹ ‪/‬‬
‫וְ י ַּ‬
‫ישים –‬
‫ְש ִׁ‬
‫ְּב ַא ְר ָּב ִעים ְל ֵר ָעיו ַה ּי ִׁ‬
‫ׁש ְחרוּ ת ‪/‬‬
‫ִיקץ ִמ ְּׁשנַת י ְַלדוּ ת וְ ַ‬
‫וְ י ַ‬
‫ֲמ ִּׁשים‪.‬‬
‫ָקן ֶּבן ח ִ‬
‫ֹאש וְ ז ָ‬
‫ְּב ִל ּבוּ ן ר ׁ‬
‫ׁשבוֹת ‪/‬‬
‫וּ ַב ְלהוֹת ַה ְּז ָמן עו ְֹברוֹת וְ ָ‬
‫ֲשר יָבוֹא ְב ִׁש ִּׁשים‪.‬‬
‫ׁ‬
‫יש ֵעת א ֶ‬
‫ֲלי ִא ׁ‬
‫עֵ‬
‫וּ ִמ ִּׁש ִּׁשים ְל ִׁש ְב ִעים ֶנ ֱאנָח ִמן ‪/‬‬
‫ֹשים‪.‬‬
‫ְּכ ֵאב ז ֶֹקן וְ נִ ְכ ֶאה ֵּבין ְקדו ִׁ‬
‫וְ י ְִל ּכֹד ַה ְּז ָמן ֶאת ֶּבן ְׁשמוֹנִ ים ‪/‬‬
‫ֻּד ּתוֹ וּ ֶפ ָחיו ַה ּיְקוּ ִׁשים‪.‬‬
‫ְּב ַמ ְלכ ְ‬
‫וְ י ְִת ָע ְרבוּ ְל ֶבן ִּת ְׁש ִעים ְּד ָר ָכיו ‪/‬‬
‫ישים‪.‬‬
‫ֲר ִׁ‬
‫ירים ֵמח ִ‬
‫ֵדע ְק ִצ ִ‬
‫ְןלֹא י ַ‬
‫וּ ֶבן ֵמ ָאה – וּ ִמי י ִּגַע ְל ֵמ ָאה?‬
‫ָשים‪.‬‬
‫לת ַמ ּה י ְֵלכוּ ֵא ָליו ֲאנ ִׁ‬
‫ֵ‬
‫ֲחי תו ָֹלע וְ ִר ָּמה ‪/‬‬
‫וּ ֶבן ָמוֶת – א ִ‬
‫ְמאוּ ס ַא ִחים ְמג ָֹאל ַה ְּלבוּ ִׁשים‪.‬‬
‫ֳד ִׁשים!‬
‫ֶהי ְלקוֹנֵן ‪ְ /‬ל ָב ִבי בוֹ וְ גוּ ִפי ֶלח ָ‬
‫ֲהלֹא ַא ְח ִּביר ְּד ַבר נ ִ‬
‫‪2‬‬
‫שמונה עשרה‪“ ,‬רודף לישא אישה‪ ,‬כדי שלא ישתקע בהרהורים‬
‫רעים”‪ ,‬לפי המאירי‪ .‬יש המפרשים “לרדוף” ‪ -‬אחר מזונותיו‪,‬‬
‫ויש המבארים ‪ -‬אחר אויב‪ ,‬שחייב לצאת לצבא; בן שלושים –‬
‫האיש הוא בעל כוח; ובן ארבעים ָּבשל הוא להבנת דבר מתוך‬
‫דבר; חמישים הוא גיל העצה‪ ,‬הן מצד השכל והן מצד ניסיון‬
‫החיים‪ .‬זִ קנת בן השישים איננה‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬סממן להאטה‬
‫ביכולות שכליות ואחרות‪ .‬להפך‪ ,‬יש הדורשים זקנה כ חוכמה‪.‬‬
‫מכאן ואילך הולך האדם ומתמעט עד שבגיל מאה “כאילו מת”;‬
‫רש”י מפרש‪“ :‬שהרי כהו עיניו ונשתנו פניו‪ ,‬ומעיין החכמה‬
‫פסק ממנו‪ ,‬והוא משתטה והולך”; ומוסיף המאירי‪“ :‬שאם יש לו‬
‫דעת‪ ,‬מכל שכן שלא יוציאנה אלא לתפילה‪ ,‬לתחינה ולבקשה”‪.‬‬
‫והרי ממילא‪ ,‬אינו עסוק עוד בענייני העולם הזה‪.‬‬
‫מן הדברים עולה כי השגת יעדים בכל תקופה ותקופה היא‬
‫הנותנת משמעות לחיים‪ .‬פעילות קוגניטיבית באיכויות‬
‫וברמות שונות‪ ,‬הקמת משפחה ומעורבות חברתית – הן‬
‫המעניקות טעם לחיים‪ .‬תפיסת המשנה שונה אפוא בתכלית‬
‫השינוי מתפיסת המדרש‪ :‬ההבדל ביניהן הוא כהבדל שבין‬
‫פעילוּ ת לסבילוּ ת‪‘ .‬גיבורו’ של בעל ק ֶֹה ֶלת רבה נגרר בעל‬
‫כורחו למצבים קשים‪ :‬תאוותיו משתלטות עליו בצעירותו‪,‬‬
‫משפחתו – בבגרותו‪ ,‬ומצבו הפיזי והנפשי – בזקנותו‪ .‬הוא‬
‫אינו שולט בזמן אלא נשלט על ידו‪ ,‬בניגוד ל’גיבור’ המשנה‪.‬‬
‫ד‪ .‬כטוב בעיניכם‬
‫כל העולם במה‪,‬‬
‫כל איש וכל אשה רק שחקנים הם‪.‬‬
‫כולם כניסות ויציאות להם‪,‬‬
‫וכל אדם על פי תורו מופיע‬
‫בתפקידים שונים‪ ,‬במחזה‬
‫ששבע עלילות לו‪ .‬בתחילה‬
‫הנה תינוק‪ :‬הומה ומיילל‪,‬‬
‫ואף מקיא על זרוע האומנת‪.‬‬
‫אחריו הילד הבכיין‪ ,‬ילקוט לו‪,‬‬
‫פניו זורחים כפני השחר‪,‬‬
‫זוחל כחילזון בלא חמדה‬
‫אל בית הספר‪ .‬אחריו עולה‬
‫העלם האוהב‪ :‬כולו גונח‬
‫כמו כבשן לוהט‪ ,‬מזמור עצוב‬
‫הוא שר לעפעפי אהובתו‪.‬‬
‫ואז‪ -‬חיל נואץ ומגדף‪,‬‬
‫על סנטרו זקן של נמרים‪,‬‬
‫רודף כבוד‪ ,‬רועם‪ ,‬קופץ על ריב‪,‬‬
‫ומבקש עשן של תהילה‬
‫אפילו בלועו של התותח‪.‬‬
‫ואז שופט‪ ,‬כרסו העגולה‬
‫ממולאה בבשר תרנגולות‪,‬‬
‫והוא עולה בעין קפדנית‪,‬‬
‫זקן גזוז ומטופח כדת‪,‬‬
‫מלא אמרי חכמה מלומדים‬
‫אשר מכבר אבד עליהם כלח‪,‬‬
‫וכך הוא משחק את תפקידו‪.‬‬
‫בעלילה שישית הופך הוא‬
‫לפנטלון צנום בסנדלים‪:‬‬
‫זוג משקפיים על החוטם‪ ,‬צרור‬
‫תלוי לו על מותניו‪ ,‬ומכנסיו‬
‫שנשתמרו משחר עלומיו‪,‬‬
‫רחבו מלהכיל את זוג שוקיו‬
‫המצומק‪ .‬קולו הגברתני‬
‫חוזר לצווח כתינוק‪ ,‬והוא‬
‫שורק ומצפצף בקול צורם‪.‬‬
‫ועלילה אחרונה חותמת‬
‫סיפור עלילותינו המוזר‪:‬‬
‫ילדות שניה ושיכחה גמורה‪,‬‬
‫לא שן‪ ,‬לא עין‪ ,‬טעם‪ ,‬ולא כלום‪.‬‬
‫נלקח מאתר ‪kivunim-old.macam.ac.il‬‬
‫יעל פישר‪ ,‬אביבה קליגר ועדה גרינברג‪.‬‬
‫הדיון במשנה זו ‘סטה’ אפוא לאפיק צדדי‪ .‬הלומדים‬
‫השוו את הערכת היכולות האנושיות בגילים השונים‬
‫במשנה ובימינו‪ .‬הפתיעה אותם למשל העובדה‬
‫שמעורבות חברתית של ממש אפשרית על פי‬
‫המשנה מגיל ארבעים ואילך‪ ,‬לאחר שהאדם הקדיש‬
‫זמנו לעצמו ולמשפחתו; בניגוד לתפיסה העכשווית‪,‬‬
‫הסבורה שצריך לעודדה קודם לכן‪ ,‬בהיותה בת השגה‬
‫כבר בגילים צעירים יותר‪.‬‬
‫ •באיזה אופן דומה הרשימה של המשנה לרשימה‬
‫שלנו?‬
‫ •מה זה מלמד אותנו לגבי השלבים השונים בחיינו?‬
‫מתוך “כטוב בעיניכם”‪ /‬שקספיר‪ ,‬מערכה ‪ ,2‬תמונה ‪ ,7‬תרגום‬
‫אברהם עוז‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ה‪ .‬פרקי אבות‪ ,‬ה’‪ ,‬כ”א‬
‫בחרתם בו “בן עשרים ואחת ציפור דרור לטיול‬
‫ׁשנִ ים – ַל ִּמ ְק ָרא‪,‬‬
‫ֶּבן ָח ֵמׁש ָ‬
‫ׂר – ַל ִּמ ְׁשנָה‪,‬‬
‫ֶּבן ֶע ֶש‬
‫ׂ ֵרה – ַל ִּמ ְצוֹת‪,‬‬
‫ֹש ֶע ְש‬
‫ֶּבן ְׁשלׁ‬
‫ׂ ֵרה – ַל ַּת ְלמוּ ד‪,‬‬
‫ֲמׁש ֶע ְש‬
‫ֶּבן ח ֵ‬
‫ֻפה‪,‬‬
‫ׂ ֵרה – ַלח ָּ‬
‫ֶּבן ְׁשמוֹנֶה ֶע ְש‬
‫ׂ ִרים – ִל ְר ּדוֹף‪,‬‬
‫ֶּבן ֶע ְש‬
‫ֹשים – ַל ּכ ַֹח‪,‬‬
‫ֶּבן ְׁשל ִׁ‬
‫ֶּבן ַא ְר ַּב ִעים – ַל ִּבינָה‪,‬‬
‫ֲמ ִּׁשים – ָל ֵע ָצה‪,‬‬
‫ֶּבן ח ִ‬
‫ֶּבן ִׁש ִּׁשים – ַל ִּז ְקנָה‪,‬‬
‫ׂ ָבה‪,‬‬
‫ֶּבן ִׁש ְב ִעים – ַל ֵּש‬
‫ֶּבן ְׁשמוֹנִ ים – ַל ְּגבוּ ָרה‪,‬‬
‫ׂוּ ַח‪,‬‬
‫ֶּבן ִּת ְׁש ִעים – ָלש‬
‫ֶּבן ֵמ ָאה – ְּכ ִאלוּ ֵמת וְ ָע ַבר וּ ָב ֵטל ִמן ָהעו ָֹלם!‬
‫גדול בדרום אמריקה”‬
‫ •מה דעתכם על טקסט נורמטיבי שמורה מה ואיך‬
‫לנהוג בכל שלב (משנה)?‬
‫ •שורה אחת שאתם ממש רוצים להגיב‪ /‬להתווכח‬
‫בקשר אליה‪...‬‬
‫ •(ספרו בקבוצה על גיל‪/‬תקופה שאתם מרגישים‬
‫שהיו “משני חיים”‪ .‬האם מצאתם קווי דימיון?‬
‫ •האם הארועים משני החיים תאמו לטקסי המעבר‬
‫המוכרים לנו? (ב‪ .‬מצווה? חתונה?)‬
‫ •מה דעתכם על טקסט נורמטיבי שמורה מה ואיך‬
‫לנהוג בכל שלב (משנה)?‬
‫ •ג‪ .‬חברו את המקבילה הנשית העכשווית למשנה‬
‫מפרקי אבות‪ :‬בת‪...‬בת‪(...‬חיים פעם לעומת חיים‬
‫פרקי אבות פרק ה משנה כא‬
‫היום‪ ,‬חיים של גברים לעומת נשים)‬
‫ו‪ .‬שתי לידות לו לאדם‬
‫ •איך הטקסטים השונים מתארים את מהלך‬
‫החיים? האם החיים מורכבים משלבים קבועים‬
‫שתי לידות לו לאדם‪:‬‬
‫אחת בעל כורחו ואחת מדעתו;‬
‫אחת על ידי אחרים ואחת על ידי עצמו;‬
‫ראשונה – לקתה בחבלי לידה‪,‬‬
‫שנייה – נתברכה בחבלי יצירה;‬
‫ראשונה – מאורע לשעתה‪,‬‬
‫שנייה – נמשכת כל ימי חייו של אדם;‬
‫ראשונה – עיקרה לידת הגוף‪,‬‬
‫שנייה – כולה לידת נשמה;‬
‫ראשונה – יציאתו מבטן אמו לאויר העולם‪ ,‬שנייה – התגלות‬
‫מהותו על ידי תורה ומצוותיה‪.‬‬
‫ואוניברסאליים או שהם תמיד על הרצף או‬
‫בהפכים וסתירות מתמשכים?‬
‫ •האם ניתן לחלק את החיים לתקופות או שבעצם‬
‫הכל מתמשך וחוזר ואנחנו פוגשים באותן‬
‫התמודדויות שוב ושוב? האם הגיל קובע את‬
‫התקופות? אם לא מה קובע? האם ניתן לחרוג‬
‫מהגיל הנכון?‬
‫ •מדרש קהלת ומצווה ולב מציעים “פתרון” לתפיסת‬
‫החיים כרצף של פעילויות (חיתיות?) ללא בחירה‬
‫הרב אלימלך בר‪-‬שאול‪“ ,‬מצווה ולב”‬
‫וללא תכלית‪ .‬מה דעתכם על ההצעה שלהם? בשני‬
‫המקרים התורה היא הפתרון לחוסר התוכלת‪ .‬האם‬
‫הפתרון הזה רלוונטי עבורכם? באיזה אופן ניתן‬
‫לימוד בקבוצות‬
‫להפוך אותו לרלוונטי? חברו בקבוצה שורת סיכום‬
‫לקרוא את קהלת‪ ,‬את מדרש קהלת‪ ,‬את פרקי אבות‬
‫חדשה משלכם למדרש רבה‪ -‬מה הופך את החיים‬
‫ואת הקטע מ”מצווה ולב”‬
‫החולפים לשווים בכל זאת? מה הופך את החיים‬
‫ •האם לדעתכם זה נכון שיש “עת לכל” זמן נכון‬
‫ללא הבל?‬
‫ללימודים‪ ,‬וזמן נכון לנישואין? או שהיום אנחנו‬
‫ •לסיום המפגש‪ 5 .‬דקות של כתיבה אישית‪.‬‬
‫יודעים שאפשר ללדת גם בגיל מאוחר‪ ,‬ואפשר‬
‫ •עכשיו העת ל‪....‬ולסבב מי שרוצה קורא משפט‬
‫ללמוד בגיל מאוחר ואפשר להקים חברות ענק בגיל‬
‫מתוך מה שהוא כתב‪ .‬אפשר לכתוב על הלוח את‬
‫צעיר?‬
‫כל המשפטים שנקראים‬
‫ •א‪ .‬הוסיפו פסוק משלכם ל”שיר העיתים”‪.‬‬
‫ •עכשיו עת ל…‬
‫ •ב‪ .‬בחרו תקופת חיים שהיתה משמעותית עבורכם‬
‫והוסיפו אותה למדרש קהלת עם דימוי שאתם‬
‫‪4‬‬
‫נישואים‪ ,‬לידה‪ ,‬הורות‪ ,‬זקנה‪ ,‬מוות‪.‬‬
‫ואן‪ -‬גנפ טוען כי כל מעבר בנוי משלשה חלקים‪ :‬היפרדות‪,‬‬
‫בשלב זה האדם נלקח או מפריד עצמו מהקבוצה והזהות אליה‬
‫השתייך עד לשלב זה‪ .‬מעבר מהשלב הקודם לשלב החדש‪.‬‬
‫ולבסוף איחוד עם השלב החדש בחיים‪ .‬מהתאור של ואן‪-‬גנפ‬
‫מובהר כיצד כל אדם מפסיק להיות מה שהיה משתנה ואז‬
‫נהפך לבעל סטטוס חדש בחיים‪.‬‬
‫בנוסף לליווי שלשת השלבים‪ ,‬טקסי המעבר היהודיים משלבים‬
‫בתוכם מודעות לאורכה של השושלת היהודית שהאדם הפרטי‬
‫הוא חלק ממנה‪ ,‬ושאינה תלויה בזמן או מקום‪.‬‬
‫הנטייה לחדשנות אינה תופעה חדשה בטקסי מעברי חיים‬
‫יהודיים‪ .‬מבחינה היסטורית ‪ -‬מקור טקס בר‪ -‬המצוה ‪-‬‬
‫בגרמניה המודרנית‪ ,‬התספורת הראשונה לבנים בגיל שלש‬
‫מקורה בצפת של המאה ה‪ 16-‬המנהגים הנ”ל הומצאו בזמן‬
‫ובמקום מוגדרים‪ ,‬ואז לאט לאט נפוצו ביתר הקהילות‪ .‬טקסי‬
‫מעבר הם נוהג שמתחיל מלמטה מחברי הקהילה ולא מונחתים‬
‫על ידי ראשי הקהילה פרנסיה ורבניה‪.‬‬
‫ֻמם ֵהם”‬
‫ֵדעוּ ‪ִּ ,‬כי ֵעיר ִּ‬
‫ֵיהם‪ ,‬ו ַּי ְ‬
‫ׁשנ ֶ‬
‫ַת ָּפ ַק ְחנָה‪ֵ ,‬עינֵי ְ‬
‫“ו ִּ‬
‫בראשית ג’ פסוק ז’‬
‫תמימות או בגרות ? הזמנה לגן עדן‬
‫מדוע תרצה אם שבנה בן הארבע יישאר תמיד ילד? יש משהו‬
‫כל כך יפה ויקר ערך בילדות המוקדמת‪,‬ודבר מה בתוך ההורה‬
‫רוצה שזה ימשך לעד‪ .‬אותו החלק מתאבל כשהילד גדל ‪ ,‬מגיע‬
‫לבגרות מינית ורוכש מודעות מינית‪ .‬באוופן רגשי‪ ,‬הסיפור‬
‫הזה מועד להסביר כיצד קרה שעזבנו את זוהר הילדות‪ ,‬את‬
‫ענני התהילה‪ ,‬כיצד קורה שאנינו כל כך קרובים לאלוהים‬
‫בלידתנו‪ ,‬ואז‪ ,‬איכשהו‪ ,‬אנחנו מוצאים את עצמנו חיים מתוך‬
‫תודעה של פירוד ואובדן‪.‬‬
‫הסיפור בבראשית אמנם מסתיים בשלב השני של המודעות‪-‬‬
‫מיניות ובושה‪ -‬אך אין זה סוף הסיפור שלנו‪ .‬כל תנועה רוחנית‬
‫אמיתית באה לכדי השלמה בשלב אחר ‪ :‬כוונתה לעזור לאנשים‬
‫להיכנס מחדש לגן עדן‪ .‬לא רק ‪ ‬כבעלי ניסיון ומודעות בוגרת‪,‬‬
‫אלא גם כבעלי תמימות שנרכשה מחדש‪ .‬אל זה כיוון ישו‬
‫מנצרת כשאמר ‪“ :‬עליכם להיות כילדים כדי להיכנס למלכות‬
‫השמיים”‪ .‬מניסיונו ידע שדבר זה אפשרי לכל אחד מאיתנו‪.‬‬
‫סוף הסיפור כולו אינו גירוש מן הגן‪ ,‬אלא הכניסה המחודשת‬
‫אליו‪ ,‬כשיבה הביתה‪.‬‬
‫סטיבן מיטשל‪ ,‬מתרגם ועורך של דברי חוכמה רוחניים מן‬
‫המסורת המקראית‪ ,‬הנוצרית והמזרחית‪ ,‬חי בארצות‪-‬הברית‪.‬‬
‫ָא ָדם ְּב ַח ָּייו‬
‫מאת‪ :‬יהודה עמיחי‬
‫ׁש ִי ְּהיֶה לוֹ‬
‫ָא ָדם ְּב ַח ָיּיו ֵאין לוֹ זְ ַמן ֶ‬
‫זְ ַמן ַל ּכֹל‪.‬‬
‫וְ ֵאין לוֹ ֵעת ֶש ִּת ְה ֶיּה לוֹ ֵעת‬
‫ׁש ָא ַמר ָּכ ְך‪.‬‬
‫ְל ָכל ֵח ֶפץ‪ .‬ק ֶֹה ֶלת לֹא ָצ ַדק ְּכ ֶ‬
‫יך ִל ְשנֹא וְ ֶל ֱאהֹב ְּב ַבת ַא ַחת‪,‬‬
‫ָא ָדם ָצ ִר ְ‬
‫ְּבאו ָֹתן ֵעי ַניִם ִל ְב ּכוֹת וּ ְבאו ָֹתן ֵעי ַניִם ִל ְצחֹק‬
‫ֲבנִ ים‬
‫ָדיִם ִלזְ רֹק א ָ‬
‫ְּבאו ָֹתן י ַ‬
‫ָדיִם ֶל ֱאסֹף או ָֹתן‪,‬‬
‫וּ ְבאו ָֹתן י ַ‬
‫ֲבה‪.‬‬
‫ֲבה ַּב ִּמ ְל ָח ָמה וּ ִמ ְל ָח ָמה ָּב ַאה ָ‬
‫ׂוֹת ַאה ָ‬
‫ַל ֲעש‬
‫ׂנֹא וְ ִל ְסל ַֹח וְ ִלזְ ּכֹר וְ ִל ְש ּכֹ ַח‬
‫וְ ִל ְש‬
‫וּ ְל ַס ֵּדר וּ ְל ַב ְל ֵּבל וְ ֶל ֱאכֹל וּ ְל ַע ֵּכל‬
‫ֻכה‬
‫יסטו ְֹריָה ֲאר ָּ‬
‫ֶאת ַמה ֶּש ִה ְ‬
‫ׂה ְּב ָשנִ ים ַר ּבוֹת ְמאֹד‪.‬‬
‫עו ָֹש‬
‫ָא ָדם ְּב ַח ָיּיו ֵאין לוֹ זְ ַמן‪.‬‬
‫ׂ‬
‫ׁשהוּ א ְמ ַא ֵּבד הוּ א ְמ ַח ֵּפש‬
‫ְּכ ֶ‬
‫ׁשהוּ א מו ֵֹצא הוּ א ׁשו ֵֹכ ַח‪,‬‬
‫ְּכ ֶ‬
‫ׁשהוּ א ׁשו ֵֹכ ַח הוּ א או ֵֹהב‬
‫ְּכ ֶ‬
‫וּ ְכׁשהוּ א או ֵֹהב הוּ א ַמ ְת ִחיל ִלְׁש ּכו ַֹח‪.‬‬
‫ַפׁשוֹ ְלמוּ ָדה‪,‬‬
‫וְ נ ְ‬
‫ַפׁשוֹ ִמ ְקצו ִֹעית ְמאֹד‬
‫וְ נ ְ‬
‫ַרק ּגוּ פוֹ נִ ְש ָאר חו ֵֹבב‬
‫ַסה וְ טו ֶֹעה‬
‫ָּת ִמיד‪ְ .‬מנ ֶּ‬
‫לֹא לו ֵֹמד וּ ִמ ְת ַּב ְל ֵּבל‬
‫ִש ּכוֹר וְ ִע ֵּור ְּב ַתעֲנוּ גָיו וּ ְב ַמ ְכאו ָֹביו‪.‬‬
‫מוֹת ְּת ֵאנִ ים יָמוּ ת ַּב ְּס ָתו‬
‫ְמצוּ ָּמק וּ ְמ ֵלא ַע ְצמוֹ וּ ָמתוֹק‪,‬‬
‫ֲד ָמה‪,‬‬
‫ֶה ָע ִלים ִמ ְתי ְַּבִׁשים ַעל ָהא ָ‬
‫יעים‬
‫ֻמים ְּכ ָבר ַמ ְצ ִּב ִ‬
‫ָפים ָה ֲער ִ‬
‫וְ ָה ֲענ ִ‬
‫ׁש ּבוֹ זְ ַמן ַל ּכֹל‪.‬‬
‫המקוֹם ֶ‬
‫ֶאל ַ‬
‫(מתוך סיפורי ראשית‪ .‬עורכת תניא ציון)‬
‫חומרים נוספים למנחה‬
‫הקטעים הבאים (תרגום חפשי) מהספר‪ :‬מעגל החיים‬
‫היהודי‪ :‬טקסי מעבר מימי התנך עד לתקופה המודרנית‪.‬‬
‫מאת איוון מרקוס‪.‬‬
‫(‪ 2004‬הוצ’ אוניברסיטת וושינגטון)‬
‫שלשת המרכיבים של מעברי חיים‪:‬‬
‫הצורך בטקסי מעבר חברתיים תרבותיים המייחדים מעברים‬
‫במעגל החיים הוכר בשנת ‪ 1909‬כאשר ארנולד ואן‪-‬גנפ הציע‬
‫מבנה של טקסי מעבר‪ .‬מטבע לשון שיוחדה כדי לתאר את‬
‫הטקסים שעוברים כאשר מגיעים לשלב חדש במעגל החיים‪.‬‬
‫במחקרו החלוצי ואן‪-‬גנפ מצא שנקודות הציון הללו הן‬
‫תרבותיות ולא ביולוגיות‪ .‬התהליך אותו אנו כבני התקופה‬
‫המערבית מודרנית מחשיבים כתהליך שמלווה שינויים‬
‫פסיולוגיים ופסיכולוגיים אוניברסליים משקף‪ ,‬לטענת ואן‪-‬‬
‫גנפ‪ ,‬הבדלים תרבותיים והגדרות תרבותיות של ילדות ובגרות‪.‬‬
‫כיום היינו מגדירים זאת כך‪ :‬כל תרבות מגדירה את סמני‬
‫השלבים השונים בחיים‪ ,‬ומשתמשת במחוות הכוללות שפה‬
‫לבוש ואוכל המגדירים את המעבר מתקופה אחת לשניה‪.‬‬
‫המעברים אליהם ואן‪-‬גנפ מתייחס כוללים‪ :‬לידה‪ ,‬גמילה‪,‬‬
‫חניכה לקראת בגרות‪ ,‬התמחות או לימודים לקראת עבודה‪,‬‬
‫‪5‬‬

Similar documents