ספר יסוד הכשרות אינדי

Transcription

ספר יסוד הכשרות אינדי
‫ספר‬
‫יסוד הכשרות‬
‫חלק ראשון‬
‫בו יבואר כי שמירת הגוף והנפש ממאכלות אסורות הוא יסוד קדושת ישראל‬
‫וטהרתן‪ ,‬גם יבואו בו דברי התעוררות לבאר גודל הפגם המגיע לנפש וגוף האדם‬
‫הנכשל בהם ח''ו‪ ,‬והתועלת בזה ובבא למי שנזהר ונשמר ממאכלות אסורות‬
‫כל זה לקטתי בעזר צורי וגואלי מדברי חז''ל בש''ס בבלי וירושלמי‪ ,‬מדרשים‬
‫זוהר הקדוש תיקונים וספרי הראשונים‪ ,‬ומספרי מוסר מגדולי האחרונים זללה''ה‪,‬‬
‫ודבריהם הקדושים חוצבים בלהבת אש‪ ,‬מלהיבים נפש האדם לשמור מאד‬
‫לברוח ולהסתלק אפילו מן הספק‪ ,‬כאשר יראה הרואה בפנים הספר‪.‬‬
‫תקותי כי דבריהם הקדושים יעשו רושם בלבות בני ישראל‪ ,‬וזה יהיה פרי עמלי‬
‫להסיר המכשלה הזאת מבתי בני ישראל בכל מקום שהם‪.‬‬
‫נאסף ונלקט על ידי‬
‫הק' שלום יודא גרוס‬
‫החונה פה עיה"ת בית שמש יצ''ו‬
‫שנת "צוה ישועות יעקב"‬
‫מפעל הזוהר העולמי בת ים‬
‫פרק א'‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק ב ‪‬‬
‫ספר‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק א'‪‬‬
‫פרק א'‬
‫הזהירנו יוצרנו בתורתו הקדושה בלאוי‪ ‬ואזהרות ועונשי‪ ‬להשמר מכל מיני מאכלות‬
‫האסורות‪ ,‬ומה‪ ‬שנכפלה האזהרה עליה‪ ‬בתורת כהני‪ ‬ובמשנה תורה‪ ,‬כמו איסור אכילת‬
‫בהמה וחי' ועופות הטמאי‪ ,‬ואכילת הד‪ ‬וחלב‪ ,‬ובשר בחלב‪ .‬ופסוקי‪ ‬רבי‪ ‬ופרשיות‬
‫שלימות יעדה התורה הקדושה באזהרת מאכלות הטמאות והאסורי‪.‬‬
‫החומר הנורא שהוא וזרעו נכרתי‪‬‬
‫משונה אזהרה זו מכל אזהרות שבתורה‪ ,‬שמלבד האזהרה הודיענו הכתוב בכול‪ ‬פג‪‬‬
‫הנגר‪ ‬בנפש האד‪ ‬העובר עליה‪ ‬לאכל‪ ,‬מה‪ ‬שנכרת הנפש רחמנא ליצל‪ ‬מאילנא דחיי‬
‫כמו בלאו דחלב וד‪ ,‬ומזה תראה לשער עד היכ‪ ‬הדברי‪ ‬מגיעי‪ ,‬שבשביל אכילה קלה‬
‫בשעור כזית‪ ,‬אשר הנאת גרונו ומעיו תמש‪ ‬לרגע כמימרא‪ ,‬יפג‪ ‬בנפש האוכל‪ ‬עד כדי‬
‫כ‪ ,‬שנפשו נכרתת רחמנא ליצל‪ ‬משורש הנשמות והוא וזרעו נכרתי‪ ‬רחמנא ליצל‪.‬‬
‫החומר הנורא שמשק‪ ‬את נפשו‬
‫וא‪ ‬שאר האזהרות שנאמרו בלאוי‪ ‬גרידא‪ ,‬ואי‪ ‬עונש‪ ‬בכרת‪ ,‬אבל בכול‪ ‬פרט הכתוב‬
‫לומר שהאוכל‪ ‬מטמא ומשק‪ ‬את נפשו‪ ,‬כמו שכתוב אל תשקצו את נפשותיכ‪ ‬בכל‬
‫השר‪ ‬וגו'‪ ,‬ולא תטמאו את נפשותיכ‪ ‬בכל השר‪ ‬וגו'‪ ,‬ולא תטמאו בה‪ ‬ונטמאת‪ ‬ב‪‬‬
‫)ויקרא י"א מ"א(‪ ,‬ובכל אזהרה ואזהרה מה‪ ,‬כפל הכתוב לומר טמא הוא לכ‪ ‬וגו'‪ ,‬שק‪ ‬הוא‬
‫לכ‪ ‬וגו'‪ ,‬טמאי‪ ‬ה‪ ‬לכ‪ ‬וגו'‪ ,‬אשר הבדלתי לכ‪ ‬לטמא והיית‪ ‬לי קדושי‪ ‬כי קדוש אני‬
‫ד' וגו'‪ ,‬וכמוהו הרבה פסוקי‪.‬‬
‫די לנו בזה שה' אוסר‪‬‬
‫א‪ .‬הרי מבואר בפירוש בתורה הקדושה בטע‪ ‬איסור‪ ‬לפי שה‪ ‬מטמאי‪ ‬נפש האוכל‪‬‬
‫ומשקצ‪ ,‬והנפרש להבדל מה‪ ‬זוכה לקדש את נפשו ולהדבק בקדושתו יתבר‪ ,‬והג‪‬‬
‫שאי‪ ‬לנו לחקור ולחפש על טעמי מצותיו יתבר‪ ,‬כי לא נשיג‪ ‬בלאו הכי‪ ,‬והחקר‬
‫אלקי מי ימצא‪ ,‬ומי יוכל לעמוד בסוד ד' להשיג א‪ ‬אפס קצהו‪ ,‬ומכל שכ‪ ‬קטני הער‪‬‬
‫כמוני היו‪ ,‬ודי לנו בטע‪ ‬שאסרתו תורה הקדושה‪ ,‬ואריה רביע עלי' בגזירת המל‪‬‬
‫מלכו של עול‪.‬‬
‫ב‬
‫פרק א'‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק א ‪‬‬
‫אמנ‪ ‬כללא אית ל‪ ‬שבכל מקו‪ ‬שביאר הכתוב להגיד בפירוש טע‪ ‬המצוה‪ ,‬היא כוונתה‬
‫העיקרית וטע‪ ‬הנגלה‪ ,‬מלבד הצפו‪ ‬להבאי‪ ‬בסוד ד'‪ ,‬עיי‪ ‬מה שכתב הב"ח בריש הלכות‬
‫סוכה )ר"ס תרכ"ה( וכ‪ ‬במצות תפלי‪ ‬וציצית שביאר הכתוב טע‪ ‬המצוה עיי‪ ‬ש‪.‬‬
‫ומעתה כמו כ‪ ‬באיסור המאכלות שפרט הכתוב טעמו‪ ,‬שמשק‪ ‬ומטמא נפש האוכל‪,‬‬
‫גילה לנו הבורא יתבר‪ ‬בתורתו הקדושה טע‪ ‬הנגלה וכוונה הפשוטה של מצוה זו‪ ,‬ויספיק‬
‫לכל בעלי שכל ומדע להשמר מאד באזהרת‪ ,‬כי מי פתי יסור הנה לשק‪ ‬ולטמא את‬
‫נפשו ונשמתו‪ ,‬ולהבדל מדבקות קדושתו יתבר‪ ‬בשביל הנאת החי‪ ‬והגרו‪ ‬לשעה קלה‬
‫ומועטת‪.‬‬
‫האמנ‪ ‬כל אלה דברי‪ ‬ידועי‪ ‬ה‪ ,‬וזיל קרי בי רב הוא‪ ,‬אבל כבר יעדנו בפתח דברינו‬
‫בהקדמת הקונטרס הלז‪ ,‬כי אי‪ ‬מטרת חיבורנו זה להוסי‪ ‬ולחדש חדושי‪ ,‬ולאסור איסר‬
‫בחומרות יתירות במה שהתירה תורה‪ ,‬כי די לנו במה שאסרה תורה‪ ,‬ומה שקבלנו מדברי‬
‫חז"ל ומדברי הפוסקי‪ ‬אשר מפיה‪ ‬אנו חיי‪ ,‬וקבלת‪ ‬אמת ונאמני‪ ‬עלינו‪ ,‬ולא נזוז‬
‫מדבריה‪ ‬ימי‪ ‬ושמאל אפילו זיז כל שהוא‪.‬‬
‫להתגבר על היצר שרוצה להפרידו בזה מדבקות בה'‬
‫אול‪ ‬הידיעה לבדה באזהרות הפסוקי‪ ,‬לא תספיק לכלי קרב להתגבר נגד היצר הצורר‬
‫ואורב לנפש האד‪ ‬להחטיאו‪ ,‬כי אי‪ ‬אד‪ ‬חוטא אלא א‪ ‬כ‪ ‬נכנס בו רוח שטות‪ ,‬ובאותו‬
‫הרגע שבוערת בקרבו תאות היצר‪ ,‬מעלי‪ ‬היצר הרע ומשכח מלבו ידיעת האיסור או‬
‫מדמה אותו עליו כהיתר גמור‪ ,‬וממציא ברוב תחבולותיו ק"נ טעמי‪ ‬של היתר לטהר את‬
‫השר‪ ‬ואת הטמא‪ ,‬ועל ידי רוב פיתויו ודבריו הנחרצי‪ ,‬יאמי‪ ‬לו האד‪ ‬ויחשוב כי לא זהו‬
‫שאסרתו תורה‪ ,‬וזה אחר הוא והותרה בשינוי הש‪ ‬ושינוי מקו‪ ,‬וכמוהו פתויי‪ ‬רבי‪ ‬אשר‬
‫אי אפשר לפרט‪ ‬כי רבי‪ ‬המה‪ ,‬ולא הרי זה כהרי זה‪ ,‬הצד השוה שבה‪ ‬שדרכ‪ ‬להזיק‬
‫ושמירת‪ ‬עלי‪ ‬לברוח ולהנצל מכל תחבולותיו‪ ,‬כי תכלית‪ ‬אחד הוא‪ ,‬להחטיא את נפש‬
‫האד‪ ‬ולטמאו חלילה וחס‪ ,‬ולהפרידו מדבקות קדושתו יתבר‪.‬‬
‫לא יסיח דעתו מאזהרות התורה‬
‫ב‪ .‬והנה מלבד הידיעה‪ .‬באזהרות התורה הקדושה‪ ,‬מוטל עלינו חובת השמירה בה‪ ‬כמבואר‬
‫בפסוקי התורה פעמי‪ ‬אי‪ ‬מספר‪ ,‬וגדר השמירה להיות‪ ‬לזכרו‪ ‬בי‪ ‬עינינו ולבלתי נסיח‬
‫דעתנו ממצות התורה הקדושה ומאזהרותי'‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל במשנה )אבות פ"ג ח'( כל‬
‫השוכח דבר אחד ממשנתו‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנאמר רק השמר‬
‫ל‪ ‬ושמור נפש‪ ‬מאד פ‪ ‬תשכח את הדברי‪ ‬וגו'‪.‬‬
‫בגדר השוכח דבר אחד ממשנתו‬
‫ומה מאד נוראי‪ ‬המה דברי הרע"ב ז"ל במשנה ש‪ ,‬וזה לשונו כל השוכח דבר אחד‬
‫ממשנתו בשביל שלא חזר עלי'‪ ,‬מעלי‪ ‬עליו כאילו מתחייב בנפשו‪ ,‬שמתו‪ ‬שכחתו הוא‬
‫פרק א'‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק ב ‪‬‬
‫בא להתיר את האיסור ונמצאת תקלה באה על ידו‪ ,‬ושגגתו עולה זדו‪ ,‬אי נמי כאילו‬
‫מתחייב בנפשו‪ .‬לפי שאותה משנה היתה משמרתו‪ ,‬ועכשיו ששכחה אינה משמרתו‪.‬‬
‫והתוספות יו‪ ‬טוב בפירושו כתב וזה לשונו כל השוכח דבר אחד ממשנתו‪ ,‬לאתויי מחמת‬
‫עצלות וכו'‪ .‬ובמדרש שמואל כתב אפילו מחמת שהוא טרוד למצוא טר‪ ‬לביתו אפילו‬
‫הכי מתחייב בנפשו עד כא‪ ‬לשו‪ ‬התוספות יו‪ ‬טוב זללה"ה‪ .‬ואפשר דכל זה נכלל בגדר‬
‫השמירה שנתחייבנו במצות ד' וקבלנו על עצמנו בהר סיני‪ ,‬כי השומר א‪ ‬יסיח דעת‬
‫ומעלי‪ ‬עי‪ ‬משמירת החפ‪ ‬שקבל שמירתו עליו‪ ,‬הרי זה כפושע בשמירתו‪.‬‬
‫ליקוט מחז"ל ופוסקי‪ ‬ראשוני‪ ‬ואחרוני‪‬‬
‫אי לזאת נתתי על לבי ללקט ציצי‪ ‬ופרחי‪ ‬מדברי חז"ל‪ ,‬המפוזרי‪ ‬בש"ס בבלי וירושלמי‬
‫זוהר הקדוש ומדרשי‪ ‬בעני‪ ‬חומר איסור מאכלות האסורות וגודל פג‪ ‬הנגר‪ ‬בנפש‬
‫האוכל‪ ,‬ג‪ ‬חפשתי חיפוש אחר חיפוש בספרי הראשוני‪ ‬וגדולי האחרוני‪ ,‬והעתקתי‬
‫דבריה‪ ‬בלי יתרו‪ ‬ומגרעת‪ ,‬ודבריה‪ ‬הקדושי‪ ‬יכניסו אור בהיר בלב הקורא ומתבונ‪ ‬בה‪,‬‬
‫וילהיבו את נפש האד‪ ‬להשמר מאד מכל ענפי האיסור במאכלות האסזרות‪ ,‬ועל כל פני‪‬‬
‫יועיל לשכחה‪ ,‬כי בשי‪ ‬עי‪ ‬להגות ולחזור דבריה‪ ‬הקדושי‪ ,‬יחקק בזכרונו אזהרת התורה‬
‫הקדושה באיסור הנורא הזה‪ ,‬וא‪ ‬לא ימוש התורה הזה מזכרונו‪ ,‬מובטח לו לאד‪ ‬שלא‬
‫יחטא‪ .‬וכדי להקל על הקורא חלקנו כל עני‪ ‬ועני‪ ‬לבדו‪ ,‬לית‪ ‬רווח להתבונ‪ ‬בי‪ ‬פרשה‬
‫לפרשה‪.‬‬
‫להיות חלקי ממזכי הרבי‪‬‬
‫ואחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש‪ ,‬להיות חלקי ממזכי הרבי‪ ,‬ואולי אבנה ג‪ ‬אנכי‬
‫ממנה‪ ,‬ואליכ‪ ‬אישי‪ ‬אקרא להגות בספר הזה ולחזור עליו פעמי‪ ‬אי‪ ‬מספר‪ ,‬כי לא‬
‫הוספתי משלי הראשוני‪ ‬כמלאכי‪ ‬ותורה יבקשו מפיה‪ ,‬ודברי‪ ‬היוצאי‪ ‬מלבות‬
‫קדושי‪ ,‬יכנסו בלבות בני ישראל גזע תרשישי‪ ,‬ובזה נשל‪ ‬פרק ראשו‪ ‬בעזר צורי וגואלי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ד‬
‫פרק ב'‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק א ‪‬‬
‫פרק ב'‬
‫איסור מאכלות אסורות שלא יבוא לטמטו‪ ‬הלב‬
‫א‪ .‬דבר ידוע הוא שהגו‪ ‬כלי לנפש האד‪ .‬ובו תעשה פעולותי' וכל פעולות הנפש מתהוי‪‬‬
‫כפי כוחות הגו‪ ,‬ולפי זכותו וטוב מזגו יבי‪ ‬דר‪ ‬הנפש החכמה השוכנת בקרבו‪ ,‬ועל כ‪‬‬
‫לטע‪ ‬זה הרחיקנו הא־ל יתבר‪ ‬ממאכלות האסורות כול‪ ,‬כי יודע אלקי‪ ‬כי כל אלה‬
‫יגרמו רוע מזג הגופות וטמטו‪ ‬הלבבות‪ .‬ומבואר העני‪ ‬באר היטב בספר החינו‪ ‬מהרא"ה‬
‫ז"ל )מצו' ע"ג( בלאו דטריפה‪ ,‬וזה לשונו הזהב‪:‬‬
‫משרשי מצוה זו לפי שהגו‪ ‬כלי לנפש ובו תעשה פעולתה‪ ,‬וזולתה לא תושל‪ ‬מלאכתו‬
‫לעול‪ ‬וכו'‪ ,‬כי הגו‪ ‬בי‪ ‬ידיה כמו הצבת ביד הנפח‪ ,‬אשר עמו יוציא כלי למעשהו‪ ,‬ובאמת‬
‫כי בהיות הצבת חזק ומכוו‪ ‬לאחוז בו הכלי‪ ,‬יעשה האומ‪ ‬דברי‪ ‬טובי‪ ,‬וא‪ ‬לא יהי'‬
‫הצבת טוב‪ ,‬לא יבואו לעול‪ ‬הכלי‪ ‬מכווני‪ ‬ונאי‪ ,‬כמו כ‪ ‬בהיות בגו‪ ‬שו‪ ‬הפסד באיזה‬
‫עני‪ ‬שיהי' תתבטל פעולת השכל כפי אותו ההפסד‪ ,‬ועל כ‪ ‬הרחיקה אותנו תורתינו‬
‫השלימה מכל דבר הגור‪ ‬בו הפסד‪ ,‬ועל דר‪ ‬הזה לפי הפשט נאמר שבא לנו איסור בתורה‬
‫בכל מאכלות האסורות‪ ,‬וא‪ ‬יש מה‪ ‬שאי‪ ‬נודע לנו ולא לחכמי הרפואה נזק‪ ,‬אל תתמה‬
‫עליה‪ ‬כי הרופא הנאמ‪ ‬שהזהירנו בה‪ ,‬חכ‪ ‬יותר ממ‪ ‬ומה‪ ,‬וכמה נסכל ונבהל מי‬
‫שחושב שאי‪ ‬בדברי‪ ‬נזק או תועלת אלא במה שהשיג הוא‪ ,‬ויש ל‪ ‬לדעת כי לתועלתינו‬
‫לא נתגלה סבת‪ ‬ונזק‪ ,‬פ‪ ‬יקומו אנשי‪ ‬מחזיקי‪ ‬עצמ‪ ‬כחכמי‪ ‬גדולי‪ ,‬ויתחכמו לאמר‬
‫נזק פלוני שאמרה התורה שיש בו דבר פלוני‪ ,‬איננו כי א‪ ‬במקו‪ ‬פלוני שטבעו כ‪ ,‬או‬
‫לאיש פלוני שטבעו כ‪ ,‬ופ‪ ‬יתפתה לדבריה‪ ‬אחד מ‪ ‬הפתאי‪ ,‬על כ‪ ‬לא נתגלה טעמ‪‬‬
‫להועיל לנו מ‪ ‬המכשול הזה‪ ,‬וידוע הדבר מדרכי הרפואות שבשר כל הטריפות האסורות‬
‫לנו מוליד הפסד אל גו‪ ‬האוכל‪ ,‬מחמת שהטריפות מורה חולי בבהמה ‪ ,‬ואל תקשה עלי‪‬‬
‫ולומר מה הפסד יוכל להיות בבהמה שנטרפה מיד ונשחטה‪ ,‬כי לא מחכמה תקשה על זה‪,‬‬
‫הלא ידעת כי לכל דבר התחלה‪ ,‬וא‪ ‬תודה אלי כי באור‪ ‬הזמ‪ ‬ימצא ההפסד בה מחמת‬
‫הטריפות‪ ,‬תתחייב להודות כי ברגע הראשו‪ ‬התחיל ההפסד‪ ,‬אלא שהוא מיעוט בהתחלה‪,‬‬
‫ואי‪ ‬ספק כי מ‪ ‬הנזק רע אפילו מיעוט‪ ,‬ועוד שכל דיני התורה וכל דבר שיש לו קיימא‬
‫בגדר כזה התחייב להיות‪ ,‬שא‪ ‬תת‪ ‬דברי‪ ‬לשיעורי‪ ‬לא יתקיי‪ ‬דבר ביד‪ ‬לעול‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫* בגלל דקדוק בטרפות ניצלה עיר שלמה ממחלה קשה‬
‫בספר מזכרת משה מביא‪ :‬ראיתי ונתון אל לבי מה‬
‫שאמר לי זקן אחד שוחט מומחה אשר ב"לווארנו"‪,‬‬
‫שקודם ביאת חולי החאלערא רחמנא ליצלן לעיר זו‪,‬‬
‫בראותו בפעם הראשונה בקיבת הבהמות בועה אחת‬
‫בפנים סרוחה מאוד לאין קץ‪ ,‬ולא היה חושש לה לפי‬
‫שלא היתה במקום האסור‪ ,‬אך כשפרץ החולי הנזכר‬
‫באותו זמן‪ ,‬התחיל להראות הבועה הנזכר ועלה בדעתו‬
‫שמא החולי הזה נמשך מאכילת הבשר הזה‪ ,‬והטריף‬
‫כל הבהמות שהיתה להם מחלה זו‪ .‬ומן השמים סייעוהו‬
‫שבעיר זאת לא מת אף אחד מישראל‪ .‬ואז ידע בוודאי‬
‫כי זהו החולי‪ .‬ומיד הלך והודיע להרופאים‪ ,‬וגזרו גם הם‬
‫לבדוק כל הבהמות ונסתלק גם מהם החולי ולא חזר‬
‫עוד‪ .‬על כן טוב שהשוחטים ידעו זאת ולמצוה יחשב‪.‬‬
‫פרק ב'‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק ב ‪‬‬
‫כל חיות גופו תלוי במזונות שאוכל‬
‫ב‪ .‬וכעי‪ ‬זה כתב עוד החינו‪) ‬מצוה קנ"ד( בלאו שלא לאכול טמאי‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬כי יודע‬
‫אלקי‪ ‬כי כול‪ ‬ממאכלות שהרחיק מעמו אשר בחר‪ ,‬יש בה‪ ‬נזקי‪ ‬מצויי‪ ‬לגופ‪ ,‬שה‪‬‬
‫כלי‪ ‬לנפשות לפעול בה‪ ‬ולהתעלות על ידי מעשיה‪ ‬הטובי‪ ,‬על כ‪ ‬הרחקנו מה‪ ,‬למע‪‬‬
‫יפעלו הנפשות פעולת‪ ,‬ולא ינעלו דלת בפניה‪ ‬רוע מזג הגופות וטמטו‪ ‬הלבבות‪ ,‬וכעי‪‬‬
‫זה כתב ג‪ ‬כ‪ ‬בלאו דחלב )מצוה קמ"ז( וזה לשונו‪ :‬כי מחיות הגו‪ ‬כלי לנפש‪ ,‬ובו תפעול‬
‫כושר פעולותיה‪ ,‬ולפי זכותו וטוב מזגו יבי‪ ‬דר‪ ‬הנפש החכמה הנתונה בו‪ ,‬ויאמי‪ ‬לעצתה‬
‫ויל‪ ‬אחריה‪ ,‬מפני זה צרי‪ ‬האד‪ ‬להשתדל על כל פני‪ ‬בחיות גופו‪ ,‬להעמידו על ישובו‬
‫ובריו וכוחו‪ ,‬וידוע הדבר ומפורס‪ ‬בי‪ ‬בני אד‪ ,‬כי לפי המאכלי‪ ‬יתפעל הגו‪ ‬בבריאות‬
‫או בחולי‪ ,‬כי בשר הגו‪ ‬הווה ונפסד בכל יו‪ ‬ויו‪ ,‬ולפי המזונות הטובי‪ ‬יתהווה בהיפ‪,‬‬
‫ועל כ‪ ‬היה מחסדי הא־ל הגדולי‪ ‬עלינו‪ ,‬אנחנו עמו אשר בחר‪ ,‬והרחיק ממנו כל מאכל‬
‫מזיק אל הגו‪ ‬ומוליד בו ליחות רעות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועל דר‪ ‬זה נת‪ ‬טע‪ ‬במאכלות האסורות‬
‫כול‪ ‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬
‫דוקא לישראל שה‪ ‬חיי‪ ‬אסר מאכלות אסורות‬
‫ג‪ .‬והנה באמת מבואר טע‪ ‬זה ג‪ ‬כ‪ ‬במדרש רבינו בחיי פרשת שמיני‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬למה‬
‫הדבר דומה לרופא שהל‪ ‬לבקר שני חולי‪ ,‬אחד יש בו סכנה אמר לה‪ ‬תנו לו כל מה‬
‫שמבקש לאכול‪ ,‬נכנס לשני ואמר לה‪ ‬תנו לו מאכל פלוני ואל תתנו לו מאכל פלוני‪,‬‬
‫לימי‪ ‬זה שהתיר לו המאכלי‪ ‬מת‪ ,‬וזה שהתיר לו מקצת ואסר לו מקצת נתרפא‪ ,‬אמרו‬
‫לו מה זאת‪ ,‬אמר לה‪ ‬זה שראיתי בו סימני חיי‪ ‬התרתי לו זה ומנעתי ממנו זה‪ ,‬וזה‬
‫שראיתי בו סימני מיתה התרתי לו את הכל‪ ,‬כ‪ ‬התיר הקדוש ברו‪ ‬הוא לז' אומות שקצי‪‬‬
‫ורמשי‪ ‬לפי שה‪ ‬מוכני‪ ‬לגיהנ‪ ,‬אבל ישראל שה‪ ‬חיי‪ ‬אמר לה‪ ‬את זה תאכלו ואת‬
‫זה לא תאכלו‪ ,‬ולכ‪ ‬אמר זאת החיה שהוא לשו‪ ‬חיי‪ ,‬לפי שישראל דבקי‪ ‬בחיי‪ ‬שנאמר‬
‫)דברי‪ ‬ד'( ואת‪ ‬הדבקי‪ ‬בד' אלקיכ‪ ‬חיי‪ ‬כולכ‪ ‬היו‪ ,‬וכעי‪ ‬זה איתא )בויקרא רבה פי"ג ס"ב(‬
‫ומסיי‪ ‬בה הדא הוא דכתיב )משלי ל'( כל אמרת אלקי צרופה‪ ,‬רב אמר לא נתנו המצות‬
‫לישראל אלא לצר‪ ‬בה‪ ‬את הבריות‪ ,‬עד כא‪ ‬לשו‪ ‬המדרש‪.‬‬
‫המאכלות האסורות מזיקי‪ ‬לנפש האוכל‪‬‬
‫ד‪ .‬אמנ‪ ‬ביאר העקידה ז"ל )שער ס'( דהכוונה הוא לחיי הנפש ובריאותה‪ ,‬כי מי שחלקו‬
‫בחיי‪ ‬בעול‪ ‬הבא‪ ,‬יאות לו טבע אחר ממה שיאות לזולתו שאי‪ ‬חלקו בחיי‪ ,‬ולא לעני‪‬‬
‫בריאות הגו‪ ‬וחליו נאסרו אלו המאכלות כמו שאמרו קצת חלילה‪ ,‬דא‪ ‬כ‪ ‬נתמעט מדריגת‬
‫התורה האלקית כמדריגת חיבור קט‪ ‬מספרי הרפואות חס וחלילה‪ ,‬וג‪ ‬ראינו שג‪ ‬מי‬
‫שאינו נשמר מה‪ ,‬ה‪ ‬חיי‪ ‬על בריאות הנכו‪ ,‬אבל העני‪ ‬שנאסרו מצד חולאי הנפש‬
‫ובריאותה‪ ,‬כי משוקצי‪ ‬ומתועבי‪ ‬ומזיקי‪ ‬אל הנפש המשכלת‪ ,‬ומולידי‪ ‬בה האטימות‬
‫ורוע המזג וקלקול התאוה‪ ,‬אשר מה‪ ‬מתהוה רוח הטומאה המטמאה הדיעות והמעשי‪,‬‬
‫ומגרש רוח הטהרה והקדושה ממנו וכו'‪.‬‬
‫ו‬
‫פרק ב'‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק א ‪‬‬
‫ממשי‪ ‬רוח טומאה למי שאוכל‪‬‬
‫וזה שאמרו חז"ל ביומא )ד‪ ‬ל"ט ע"א( שמטמטמת לבו של אד‪ ‬שנאמר ונטמת‪ ‬ב‪ ,‬אל‬
‫תיקרי ונטמאת‪ ‬אלא ונטמט‪ ,‬כי האטימות והטומאה נמשכי‪ ‬זה לזה‪ ,‬ועל כ‪ ‬נקראו‬
‫המאכלות האסורות בש‪ ‬טומאה וטהרה‪ ,‬כי טע‪ ‬איסור‪ ‬מצד רוח הטומאה‪ ,‬רוח רעה‪,‬‬
‫רוח זנוני‪ ‬הנמשכי‪ ‬לאוכליה‪ ,‬והשומר עצמו ירחק מה‪ ‬כמו שיזהר מדברי‪ ‬הממיתי‪‬‬
‫וכו'‪ .‬וזהו שאמרו ז"ל לא נתנו המצות אלא לצר‪ ‬בה‪ ‬את הבריות‪ ,‬והצירו‪ ‬הוא שיחיה‬
‫האד‪ ‬חיי הזהירות והפרישות‪ ,‬וקבלת מלכות שמי‪ ,‬וצמצו‪ ‬עצמו בהרבה דברי‪ ‬שנפשו‬
‫מתאוה לה‪ ,‬וה‪ ‬ממש חיי הבחירה שעליה‪ ‬אמרו א‪ ‬יחיה ימות וא‪ ‬ימות יחיה עד‬
‫כא‪ ‬לשונו לענינינו‪.‬‬
‫סיבת ההיתר לאכול בעלי חיי‪‬‬
‫ה‪ .‬בספר הקדוש מנורת המאור )נר ג' כלל ו' חלק ו' פ"ג( כתב וזה לשונו הקדוש‪ :‬דבר ברור‬
‫וידוע כי כפי מזו‪ ‬כל דבר כ‪ ‬יהי' גו‪ ‬הניזו‪ ,‬ולפיכ‪ ‬הקדוש ברו‪ ‬הוא כרח‪ ‬על בני נח‬
‫התיר לה‪ ‬בהמות וחיות ועופות ודגי‪ ,‬א‪ ‬על פי שהיו יכולי‪ ‬להיות נזוני‪ ‬מתבואת‬
‫האר‪ ,‬כמו שהיו מיצירת אד‪ ‬עד אותו זמ‪ ,‬אבל בראותו כי מזו‪ ‬האד‪ ‬בהיותו מתבואת‬
‫האר‪ ‬כמו בעלי חיי‪ ‬שאינ‪ ‬מדברי‪ ,‬לא יהיה המזו‪ ‬סועד כל כ‪ ‬לקיו‪ ‬הגו‪ ,‬וג‪ ‬לא‬
‫יהא האד‪ ‬ראוי כל כ‪ ‬לעורר חיות הנפש להשכיל‪ ,‬על כ‪ ‬התירה תורה לאד‪ ‬לאכול וליזו‪‬‬
‫בבעלי חיי‪ ‬האחרי‪ ‬וכו'‪.‬‬
‫הטע‪ ‬שלישראל התיר רק סוגי‪ ‬מסוימי‪ ‬של בעלי חיי‪‬‬
‫וכשהיה רצו‪ ‬הבורא להבדילינו מ‪ ‬העמי‪ ‬להיות קדושי‪ ,‬ולתת לנו תורה קדושה ומצות‬
‫וחוקי‪ ‬ומשפטי‪ ‬צדיקי‪ ,‬ולטהרנו מזוהמת הנחש שהוא טנו‪ ‬התאוות‪ ,‬ולעשות ע‪‬‬
‫חכ‪ ‬ונבו‪ ,‬ובראותו כי יש מזו‪ ‬שמוליד ד‪ ‬עכור ועב וטמא כמוהו‪ ,‬ויש מזו‪ ‬שמוליד‬
‫ד‪ ‬ז‪ ‬ונקי וטהור כמוהו‪ ,‬הבדילנו בתורתו מכמה מאכלות אסורות שאסר עלינו מכמה‬
‫טעמי‪ ,‬וברו‪ ‬יודע נסתרות אשר לפניו גלוי טעמי כל דבר ודבר‪ ,‬שלא לחנ‪ ‬אסר‪ ‬על‬
‫עמו אשר בחר בו‪ ,‬ומ‪ ‬הנראה לעיני‪ ‬הוא שאסר חלב וד‪ ‬אפילו מהטהורי‪ ‬בעבור‬
‫שמאטמי‪ ‬את הלב‪ ,‬ואסר החיות והעופות הדורסי‪ ‬לפי שנראה שה‪ ‬מעזי‪ ‬פניה‪‬‬
‫לדרוס כמות‪ ,‬ואסר ארנבת ושפ‪ ‬וחזיר ודומיה‪ ‬בשביל שסותמי‪ ‬דרכי התבונה‪ ,‬ואסר‬
‫דגי‪ ‬שאי‪ ‬בה‪ ‬סנפיר וקשקשת בעבור שגדלי‪ ‬ונזוני‪ ‬במי‪ ‬העכורי‪ ,‬ואסר שרצי‬
‫האר‪ ‬והמי‪ ‬שמולידי‪ ‬מיני חולאי‪ ‬קשי‪ ‬ורעי‪ ,‬סו‪ ‬דבר לפניו יתבר‪ ‬גלוי טע‪ ‬כל‬
‫דבר‪ ,‬ועל כול‪ ‬אמר )ויקרא י"א( אל תשקצו את נפשותיכ‪ ‬בבהמה ובעו‪ ,‬גילה שכל‬
‫הדברי‪ ‬אלו האסורי‪ ‬נתעבי‪ ‬ונמאסי‪ ,‬עושי‪ ‬ד‪ ‬רע מוכ‪ ‬לכמה פורעניות‪ ,‬ומשקצי‪‬‬
‫הגו‪ ‬והנפש וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פרק ג‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק ב ‪‬‬
‫פרק ג‬
‫האוכל איסור נעשה גופו בשר מבשר‪‬‬
‫א‪ .‬בו יבואר כי האוכל ממאכלות האסורות‪ ,‬מכניסי‪ ‬טומאה בלבו ונפשו של האד‪ ,‬וגופו‬
‫נעשה בשר מבשר‪ ,‬וקדושתו של מקו‪ ‬מסתלקת ומתרחקת ממנו‪ ,‬ונחשב כאלו עובד‬
‫עבודה זרה רחמנא ליצל‪.‬‬
‫היות שכל אברי הגו‪ ‬נזוני‪ ‬מהמאכלי‪ ‬אשר יאכל האד‪ ,‬לכ‪ ‬א‪ ‬אוכל מאכלות‬
‫אסורות‪ ,‬הרי כל גופו נעשה טמא ומשוק‪ ‬רחמנא ליצל‪ ,‬כמו שכתב האור החיי‪‬‬
‫הקדוש בפרשת שמיני )י"א מ"ג( על הפסוק אל תשקצו את נפשותיכ‪ ‬וגו'‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬
‫אולי שבא הכתוב להודיע כי האוכל מהשרצי‪ ‬נעשה נפשו עצמו שר‪ ,‬והוא אמרו‬
‫אל תשקצו את נפשותיכ‪ ,‬פירוש לא תעשו נפשותיכ‪ ‬שק‪ ,‬ובמה בכל השר‪‬‬
‫השור‪ ‬על האר‪ ‬כשתאכלו אות‪ ‬וכו'‪ ,‬ואומרו ולא תטמאו בה‪ ‬אולי שיכוו‪ ‬לומר‬
‫שצריכי‪ ‬ישראל להזהר לבל יכניסו לפיה‪ ‬אפילו בהיסח הדעת וכו' כי התיעוב יעשה‬
‫מעשהו בנפש האד‪ ‬אפילו בהיסח הדעת‪ ,‬אלא שישתנה הפג‪ ‬במעשה‪ ,‬המזיד‬
‫תעשה נפשו שק‪ ,‬ובשוגג תטמא נפשו ותטמט‪ ,‬והוא אומרו ולא תטמאו ונטמת‪‬‬
‫ב‪ ,‬וצרי‪ ‬האד‪ ‬ליזהר בתוספות זהירות וזריזות בכל דבר אשר יכנס בגדר ספק‬
‫שיקו‪ ‬זה‪ ,‬ומה ג‪ ‬בזמני‪ ‬אלו שנזה‪ ‬האויר והארצות כול‪ ‬יחד‪ ,‬ואי‪ ‬ל‪ ‬גדולי‬
‫קרקע שאי‪ ‬בה‪ ‬מהשיקו‪ ,‬שומר נפשו ישמור את הדבר‪ ,‬עד כא‪ ‬לשו‪ ‬הקדוש‬
‫האור החיי‪ ‬זלל"ה‪.‬‬
‫דברי הזוהר הקדוש מה עושה אכילת איסור‬
‫ב‪ .‬איתא בזוהר הקדוש פרשת שמיני )ד‪ ‬מ"א ע"ב( תא חזי כל מא‪ ‬דאכיל מאינו‪ ‬מאכלי‬
‫דאסירי אתדבק בסטרא אחרא‪ ,‬וגעיל נפשיה וגרמיה‪ ,‬ורוח מסאב שריא עליה‪ ,‬ואחזי גרמיה‬
‫דלית ליה חולקא באלקא עילאה וכו'‪ ,‬ואי יפוק הכי מהאי עלמא‪ ,‬אחיד‪ ‬ביה כל אינו‪‬‬
‫דאחיד‪ ‬בסטרא דמסאבא‪ ,‬ומסאבי‪ ‬ליה ודיינינו‪ ‬ליה כבר נש דאיהו געלא דמריה‪ ,‬געלא‬
‫בהאי עלמא וגעלא בעלמא דאתי וכו'‪ ,‬ווי לו‪ ‬ווי לנפשייהו דלא יתדבקו‪ ‬בצרורא דחיי‬
‫עלמי‪ ‬דהא אסתאבו וכו'‪ ,‬כל עמל האד‪ ‬לפיהו )קהלת ו'( כל האי דינא וכל מאי דסביל‬
‫ונקמי‪ ‬מיניה נקמתא וכו'‪ ,‬לפיהו בגי‪ ‬פיהו דלא נטיר ליה וסאיב ליה לנפשיה עד כא‪‬‬
‫לשונו בקיצור‪ ,‬יחרד האיש וילפת בראותו דברי קודש הזוהר הקדוש‪ ,‬בגודל פג‪ ‬הנגר‪‬‬
‫בנפש אד‪ ‬האוכל מאכלות אסורות דאתדבק בסטרא אחרא‪ ,‬רחמנא ליצל‪ ,‬ורוח הטומאה‬
‫שורה עליו‪ ,‬ומראה עצמו כאילו אי‪ ‬לו חלק באלקי ישראל חלילה וחס‪ ,‬וצרי‪ ‬להשמר‬
‫ולברוח אפילו מ‪ ‬הספק שלא יכשל חלילה וחס בוודאי‪.‬‬
‫ח‬
‫פרק ג‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק א ‪‬‬
‫כאילו עובד עבודה זרה‬
‫ועוד בעני‪ ‬הנ"ל בזוהר הקדוש ש‪) ‬ד‪ ‬מ"ב ע"א( ר' יצחק אמר כל מא‪ ‬דאסתאב בהו כאלו‬
‫פלח לעבודה זרה דאיהו תועבת ה' וכתיב לא תאכל כל תועבה‪ ,‬מא‪ ‬דפלח לעבודה זרה‬
‫נפיק מסטרא דחיי‪ ,‬נפיק מרשותא קדישא ועייל ברשותא אחרא או‪ ‬מא‪ ‬דאסתאב בהני‬
‫מיכלי נפיק מסטרא דחיי ונפיק מרשו קדישא ועייל ברשותא אחרא‪ ,‬ולא עוד אלא‬
‫דאסתאב בהאי עלמא ובעלמא דאתי עד כא‪ ‬לשונו הקדוש‪.‬‬
‫בראשית חכמה שער הקדושה )פרק ט"ו( כתב וזה לשונו‪ :‬כי המאכלי‪ ‬הטמאי‪ ‬שהזהירה‬
‫לנו התורה מה‪ ,‬שורה עליה‪ ‬רוח חיצוני וטמא‪ ,‬ולכ‪ ‬האוכל אות‪ ‬מטמא נפשו‪ ,‬ומראה‬
‫על עצמו שאי‪ ‬לו חלק בקדושה ולא באלקי ישראל‪ ,‬כי הדבר הטמא נעשה חלק בעצ‪‬‬
‫האד‪ ,‬והנפש מתלבשת ש‪ ,‬נמצא שהוא מטמא גופו‪ ,‬ומטמא נפש המתלבשת בו‪ ,‬וזה‬
‫שכתב בזוהר הקדוש נפשיה וגרמיה‪ ,‬ולכ‪ ‬ראוי להחמיר האד‪ ‬על עצמו במאכלו‪ ,‬שלא‬
‫יהיה בו צד איסור כלל עד כא‪ ‬תוכ‪ ‬דבריו ז"ל‪.‬‬
‫הצל‪ ‬האלוקי מסתלק‬
‫ג‪ .‬ותדע שעל ידי מאכלות האסורות נסתלק הצל‪ ‬אלקי‪ ‬מ‪ ‬האד‪ ,‬ועלול לבוא עליו‬
‫כמה מאורעות חלילה וחס‪ ,‬כדאיתא בזוהר הקדוש פרשת וישב )ד‪ ‬קצ"א ע"א( וזה לשונו‪:‬‬
‫כד בר נש לא אזיל בארחוי דאורייתא‪ ,‬האי דיוקנא קדישא אתחל‪ ‬ליה וכדי‪ ‬חיות ברא‬
‫ועופי דשמיא יכלי‪ ‬לשלטאה עליה בגי‪ ‬דאתחל‪ ‬ליה האי דיוקנא קדישא וכו'‪ ,‬תא חזי‬
‫יחזקאל נטר פומיה ממאכלי דאיסורי‪ ,‬דכתיב )יחזקאל ד'( ולא בא בפי בשר פיגול‪ ,‬זכה ואקרי‬
‫ב‪ ‬אד‪ ,‬דניאל מה כתיב ביה )דניאל א'( ויש‪ ‬דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המל‪‬‬
‫וביי‪ ‬משתיו‪ ,‬זכה הוא ואתקיי‪ ‬בדיוקניה דאד‪ ‬וכו'‪.‬‬
‫חיות רעות ומזיקי‪ ‬רעי‪ ‬באי‪ ‬עליו‬
‫וכ‪ ‬איתא בזוהר הקדוש פרשת משפטי‪) ‬ד‪ ‬קכ"ה ע"ב( כל מא‪ ‬דאכיל בשרא בחלבא‬
‫מסתפי מחיו‪ ‬ביש‪ ,‬דהא צלמא דבר נש איתעבר מיניה‪ ,‬ויכלי‪ ‬לאתזקא ליה וכו'‪  ,‬תאנא‬
‫‪‬‬
‫**‬
‫המזיקי‪ ‬שבאו על יהודי שנכשל ושתה יי‪ ‬נס‪‬‬
‫מעשה נורא ונפלא‪ ,‬שספר החסיד ר' ישראל מקאליש‪,‬‬
‫הרב הצדיק ר' חיים מקוסוב היה גבאי צדקה של ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬והיו לו כמה משולחים‪ ,‬שהיו חוזרים על הערים‬
‫והכפרים לגבות את המעות‪ .‬בין המשולחים היה גם‬
‫החסיד ר' שרגא מסניאטין‪ ,‬שהיה נוסע ממקום למקום‬
‫להריק את הקופות של רבי מאיר בעל הנס‪ .‬פעם אחת‬
‫הלך ר' שרגא למסעיו ויבוא לעיר סעריט‪ ,‬וילן שם‪.‬‬
‫וישכם בבוקר‪ ,‬ויתפלל ותיקין כדרכו‪ ,‬ואחר כך התחיל‬
‫ללכת מבית לבית‪ ,‬לעשות את מלאכתו באמונה‪.‬‬
‫משגמר את עבודתו בצהרים‪ ,‬אמר לצאת מן העיר‪,‬‬
‫ולהגיע אל הכפר הסמוך לפנות ערב ויגבה שם את‬
‫הכסף באותו יום‪ ,‬וילין הלילה‪ ,‬ובבוקר יקום וימשיך את‬
‫דרכו הלאה‪ .‬וכן עשה‪ .‬אך כאשר יצא את העיר‪ ,‬נטה‬
‫בעל העגלה מן הדרך‪ ,‬והתחיל לתעות‪ .‬הלילה הגיע‪,‬‬
‫והחשך הולך ומתגבר‪ ,‬והם לא ידעו באיזה מקום הם‬
‫נמצאים‪ .‬זה כשש שעות הם נוסעים בלי הרף ובעל‬
‫העגלה אינו יודע להיכן הוא נוסע ויפחדו מאד לנפשם‪.‬‬
‫ויהי בנסוע העגלה‪ ,‬וישאו את עיניהם ויראו‪ ,‬והנה נר‬
‫מאיר מרחוק‪ .‬וילכו לאור הנר‪ ,‬ויבואו אל בית אחד גדול‬
‫ורם‪ ,‬שלא ראו כמותו מימיהם‪ .‬ויבט בעל העגלה סביבו‬
‫ויאמר‪" :‬אכן יש בית במקום הזה‪ ,‬ואנכי לא ידעתי‪ ,‬כל‬
‫פרק ג‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק ב ‪‬‬
‫במה זכו דניאל חנניה מישאל ועזריה דאשתזיבו מאינו‪ ‬נסיוני‪ ,‬אלא בגי‪ ‬דלא אסתאבו‬
‫במיכליהו‪ ‬וכו' ודניאל כד רמו יתיה לגובא דארייוותא‪ ,‬אשתלי‪ ‬בצולמא דמאריה וכו'‪ ,‬ועל‬
‫דא דחלו ארייוותא מיניה ולא חבלוהו וכו' מא‪ ‬גרי‪ ‬האי‪ ,‬בגי‪ ‬דלא אתגעלו בגעולי‬
‫מיכלהו‪ ,‬ומבואר ש‪ ‬דמי שאוכל מאכלות אסורות נעשה פניו כפני חיה וצולמא דבר נש‬
‫אסתלק מניה‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ימי נסעתי במקומות האלה ובקי אני בכל הדדכים‬
‫והשבילין‪ ,‬בכל הבתים והאכסניות הנמצאים בסביבה זו‪,‬‬
‫ואת הבית הזה לא ראיתי עד היום הזה"‪ .‬וירדו מן‬
‫העגלה‪ ,‬ויבואו אל הבית פנימה‪ ,‬וימצאו שם את משרתי‬
‫הבית‪ ,‬והם מלובשים בגדי אשכנז‪ ,‬שלא כמנהג המקום‪.‬‬
‫ויהי כאשד דרכה כף רגלם על סף הבית‪ ,‬ויגש אליהם‬
‫משרת אחד וישאל אותם‪" :‬האם רוצים אתם ללון פה?"‬
‫ויענו שניהם ויאמרו‪":‬כן" כי רוח גדולה וגשם חזק בחוץ‪,‬‬
‫ואי אפשר היה להם ללכת בדרכם הלאה‪.‬‬
‫כשמוע המשרת את מענה פיהם‪ ,‬הראה להם חדר מן‬
‫הצד‪ ,‬ואמר להם להכנס לתוכו‪ .‬נכנסו לתוך החדר‪ ,‬וראו‬
‫לפניהם תנור חם‪ ,‬שלחן‪ ,‬ונר דולק עליו‪ .‬וישבו אצל‬
‫השלחן לנוח מעמל הדרך‪ ,‬ולבם מלא פחד ורעדה‪ .‬ויהי‬
‫בשבתם בחדר‪ ,‬והנה נפתחה הדלת לפתע פתאום‪ ,‬ושתי‬
‫"פריצות" ויהודי אחד‪ ,‬חבוש ספודיק על ראשו‪ ,‬באים‬
‫החדרה‪ ,‬ויושבים על יד השלחן‪ .‬ותאמרנה הפריצות‪:‬‬
‫"משרת! הבא שלש כוסות יין"‪ .‬וילך המשרת ויבא את‬
‫היין‪ .‬ותשתינה הפריצות והיהודי ישב על ידן ולא שתה‪.‬‬
‫ותאמרנה אליו‪" ,‬מפני מה אין אתה שותה?" ויען ויאמר‪:‬‬
‫"אסור לשתות יין נסך"‪ .‬ותאמרנה אליו‪" :‬ומדוע שתית‬
‫אז?" וידום היהודי‪ .‬כאשר ראו הפריצות‪ ,‬שאין בפיו‬
‫מענה‪ ,‬ויכו אותו על הלחיים מפה ומפה ויקומו‬
‫ממקומם‪ ,‬ויצאו שלשתם החוצה‪ .‬כשיצאו מן החדר‪,‬‬
‫חיל ורעדה אחזום‪ ,‬ולא ידעו מה לעשות‪ ,‬אם לצאת מן‬
‫החדר או להשאר בפנים‪ .‬אחרי ישוב הדעת אמר ר'‬
‫שרגא אל בעל העגלה‪" :‬לא נזוז מן המקום‪ ,‬אך נשב‬
‫יחד ונחזיק איש ביד רעהו עד יעבור זעם"‪ .‬כעבור חצי‬
‫שעה‪ ,‬באו עוד הפעם הפריצות עם היהודי ההוא‪ ,‬ישבו‬
‫על יד השלחן‪ ,‬וצוו למשרת להביא יין כבראשונה‪.‬‬
‫המשרת העמיד לפניהם שלש כוסות יין‪ ,‬הן שפכו את‬
‫היין לתוך גרונן‪ ,‬והיהודי לא נגע בו‪ .‬וכששאלו אותו‪,‬‬
‫ולמה שתה אז‪ ,‬ולא ענה להן מאומה‪ ,‬הכוהו שוב על‬
‫לחייו‪ ,‬ויצאו אתו יחד‪ .‬ר' שרגא ישב על מקומו והחזיק‬
‫בידי בעל העגלה‪ ,‬ראה את הכל‪ ,‬אך מרוב פחד הדבור‬
‫אין אתו‪ :‬הוא רצה לקרוא "שמע ישראל"‪ ,‬אולם לא‬
‫היה יכול להוציא הגה מפיו‪ .‬כאשר נכנסו בפעם‬
‫השלישית והתחילו להכות את היהודי‪ ,‬על אשר לא‬
‫רצה לשתות עמהן יחד‪ ,‬פנה היהודי אל ר' שרגא ואמר‬
‫לו‪" :‬ר' שרגא! למה אדוני מחשה? האם כבודו אינו יודע‬
‫מי אני? הלא אני פלוני בן פלוני‪ .‬ככה הן נוהגות בי יום‬
‫יום‪ ,‬ואני מבקש מכבודו‪ ,‬שיזכיר את שמי לפני הרב‬
‫הצדיק ר' חיים מקוסוב"‪ .‬בצאתם מן החדר בפעם‬
‫השלישית‪ ,‬נשמע קול קריאת הגבר‪ ,‬והכל נעלם‪ ,‬אין‬
‫בית ואין תנור ואין נר‪ ,‬והם עומדים על פני השדה‪ .‬עם‬
‫עלות השחר‪ ,‬נתנו שבח והודיה לאלקים על אשר עמד‬
‫לימינם והצילם מן המזיקין‪.‬‬
‫באותו יום שב ר' שרגא מדרכו ונסע לקוסוב‪ ,‬ובבואו‬
‫העירה נכנס תיכף אל הצדיק ר' חיים‪ ,‬וספר לו את כל‬
‫המקרה אשר קרה לו בדרך הלילה‪ ,‬והזכיר לפניו את‬
‫שם הנפטר‪ ,‬שהיה יהודי תמים וכשר‪ .‬הרב האזין‬
‫לדבריו ואחרי כן אמר‪" :‬נכון הדבר‪ ,‬היהודי ההוא היה‬
‫איש כשר‪ ,‬אך נכשל פעם אחת בימי חייו באיסור יין‬
‫נסך‪ .‬ומעשה שהיה כך היה‪ .‬היהודי הזה היה יהודי‬
‫תמים‪ ,‬שומר מצות ה' ומדקדק לקיימן בכל פרטיהן‬
‫ודקדוקיהן ופרנסתו היתה מן הסרסרות‪ ,‬היה יוצא‬
‫ונכנס בבתי הפריצים‪ ,‬והביא להם סוחרים לקנות את‬
‫תבואותיהם ואת יערותיהם‪ ,‬ומדי פעם בפעם שלמו לו‬
‫דמי טרחה‪ .‬פעם אחת היו חייבים לו סכום גדול שכר‬
‫סרסרות‪ ,‬ובא לביתם לקחת מהם את כספו‪ ,‬כי היה‬
‫נחוץ לו מאד לנשואי בתו‪ .‬התעקשו הפריצים ולא רצו‬
‫לתת לו את הממון‪ ,‬עד אשר ישתה עמהם צנצנת יין‪.‬‬
‫אולם היהודי סירב ולא רצה לשתות‪ ,‬בחשבו כי רק לצון‬
‫חמדו להם האנשים האלה‪ ,‬כדרכם תמיד‪ .‬אולם בראותו‬
‫שהם עושים זאת בכוונה‪ ,‬ולא יתנו לו את הכסף עד‬
‫אשד ימלא את משאלת לבם זו‪ ,‬השיאו יצרו‪ ,‬שאין זאת‬
‫עבירה חמורה‪ ,‬והוא נפתה לו ושתה עמהם כוס יין‪ .‬ואף‬
‫שעשה את הדבר הזה לא מתוך רוע לב אלא כדי‬
‫להוציא מהם את כספו לשם הכנסת כלה‪ ,‬מכל מקום‬
‫הוציאו עליו בית דין של מעלה פסק דין זה‪ ,‬שראית‬
‫בחצות הלילה בהיותך בדרך‪ .‬אך כדי לנחמך אומר לך‪,‬‬
‫שזה היה היום האחרון לסבלותיו‪ ,‬וכבר בא אל תקונו‪,‬‬
‫ומאותו הלילה ואילך נשמתו צרורה בצרור החיים"‪.‬‬
‫אחרי הדברים האלה נאנח הרב הצדיק ואמר "ומכל זה‬
‫יוצא לנו מוסר השכל‪ ,‬עד כמה חייב האדם לשמור‬
‫נפשו‪ ,‬שלא יכשל חס ושלום בשום דבר שאסרה‬
‫תורתנו הקדושה‪ ,‬גם אם כונתו לטובה ולשם שמים‪,‬‬
‫והשם יצילנו מכל דעות אמן כן יהי רצון‪) .‬מספר אבן‬
‫שתיה דף נ"ג(‪.‬‬
‫י‬
‫פרק ג‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק א ‪‬‬
‫משחית נפשו‬
‫ד‪ .‬בספר הקדוש מסילת ישרי‪) ‬פי"א( כתב וזה לשונו‪ :‬המדריגה השלישית אחר הגזל‬
‫והעריות לעני‪ ‬החמדה‪ ,‬הנה הוא איסור המאכלות‪ ,‬בי‪ ‬בעני‪ ‬הטריפות עצמ‪ ,‬בי‪ ‬בעני‪‬‬
‫תערובותיה‪ ,‬בי‪ ‬בעני‪ ‬בשר וחלב‪ ,‬או חלב וד‪ ‬ושאר איסור אכילה ושתיה כל אלה הנקיות‬
‫בה‪ ‬צרי‪ ‬דקדוק גדול וצרי‪ ‬חיזוק וכו'‪ ,‬ופרטיה‪ ‬רבי‪ ‬ככל דיניה‪ ‬הידועי‪ ‬והמבוארי‪‬‬
‫בספרי הפוסקי‪ ,‬והמקיל בה‪ ‬במקו‪ ‬שאמרו להחמיר‪ ,‬אינו אלא משחית לנפשו‪.‬‬
‫קדושתו של מקו‪ ‬מסתלקת ממנו‬
‫אמרו חכמינו ז"ל בספרי ולא תטמאו בה‪ ‬ונטמת‪ ‬ב‪) ‬ויקרא י"א מ"ג(‪ ,‬א‪ ‬מטמאי‪ ‬את‪‬‬
‫בה‪ ,‬סופכ‪ ‬ליטמא ב‪ ,‬והיינו כי המאכלות האסורות "מכניסי‪ ‬טומאה ממש בלבו‬
‫וכנפשו של אד‪ ,‬עד שקדושתו של מקו‪ ‬ברו‪ ‬הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו‪ ,‬והוא מה‬
‫שכתבו ז"ל )יומא ל"ט ע"א( אל תקרי ונטמאת‪ ‬אלא ונטמת‪ ,‬שהעבירה מטמטמת לבו של‬
‫אד‪ ,‬כי מסלקת ממנו הדעת האמיתית ורוח השכל‪ ,‬שהקדוש ברו‪ ‬הוא נות‪ ‬לחסידי‪‬‬
‫וכו' והנה הוא נשאר בהמיי וחומרו משוקע בגסות העול‪ ‬הזה‪ ,‬והמאכלות האסורי‪ ‬יתירי‪‬‬
‫בזה על כל האיסורי‪ ,‬כיו‪ ‬שה‪ ‬נכנסי‪ ‬בגופו של אד‪ ‬ממש ונעשי‪ ‬בשר מבשרו‪.‬‬
‫ג‪ ‬טרפות שבאות ממי‪ ‬הכשר בכלל החומר הנורא‬
‫וכדי להודיענו שלא הבהמות הטמאות או השקצי‪ ‬בלבד‪ ,‬אלא ג‪ ‬הטריפות שבמי‪‬‬
‫הכשר עצמו ה‪ ‬בכלל זה‪ ,‬אמר הכתוב להבדיל בי‪ ‬הטמא ובי‪ ‬הטהור‪ ,‬ובא הפירוש‬
‫לרז"ל )תורת כהני‪ (‬אי‪ ‬צרי‪ ‬לומר בי‪ ‬חמור לפרה‪ ,‬למה נאמר בי‪ ‬הטמא ובי‪ ‬הטהור בי‪‬‬
‫טמאה ל‪ ‬ובי‪ ‬טהורה ל‪ ,‬בי‪ ‬נשחט רובו של קנה לנשחט חציו‪ ,‬וכמה בי‪ ‬רובו לחציו‬
‫מלא השערה‪ ,‬עד כא‪ ‬לשונו‪ ,‬להראות כמה נפלא כח המצות‪ ,‬שחוט השערה מבדיל בי‪‬‬
‫טומאה לטהרה ממש‪.‬‬
‫זהירות רעל!!!‬
‫והנה כל בר ישראל שיש לו מוח בקדקדו‪ ,‬יחשוב איסורי המאכל כמאכלי‪ ‬הארסיי‪ ,‬או‬
‫כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי‪ ,‬כי הנה א‪ ‬דבר זה יארע‪ ,‬היקל אד‪ ‬על עצמו לאכול‬
‫ממנו‪ ,‬א‪ ‬ישאר לו בו איזה בית מיחוש‪ ,‬ואפילו חששא קטנה ודאי שלא יקל‪ ,‬וא‪ ‬יקל‬
‫לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור‪ ,‬א‪ ‬איסור המאכל כבר ביארנו שהוא ארס ממש ללב‬
‫ונפש הישראלי‪ ,‬א‪ ‬כ‪ ‬מי איפוא יהיה המקיל במקו‪ ‬חששא של איסור א‪ ‬בעל שכל‬
‫הוא‪ ,‬ועל דבר זה נאמר )משלי כ"ג ב'( ושמת סכי‪ ‬בלועי‪ ‬א‪ ‬בעל נפש אתה‪ ,‬עד כא‪ ‬לשו‪‬‬
‫המסילת ישרי‪.‬‬
‫ה‪ .‬כתב הספורנו סו‪ ‬פרשת שמיני על הפסוק ולא תטמאו בה‪ ‬ונטמת‪ ‬ב‪ ‬וזה לשונו‬
‫אל תטמאו בה‪ ‬באופ‪ ‬שתהיו טמאי‪ ‬ומטומטמי‪ ‬ב‪ ,‬וזה יקרה באכילת‪ ,‬כי אמנ‪‬‬
‫בהיותי אלקיכ‪ ‬חפצתי שתתקדשו ותכינו עצמיכ‪ ‬אל הקדושה וכו'‪ ,‬כדי שתהיו קדושי‪‬‬
‫פרק ג‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק ב ‪‬‬
‫ונצחיי‪ ‬וכו'‪ ,‬וכל זה תשיגו כשתתקדשו ותשמרו מאיסורי‪ ‬וכו'‪ ,‬זאת הוא כוונת וטע‪‬‬
‫איסורי המאכלות עד כא‪ ‬לשונו‪.‬‬
‫מאוסי‪ ‬ומקולקלי‪ ‬ומחממי‪ ‬את הגו‪‬‬
‫וכ‪ ‬כתב הראב"ע זלל"ה )קדושי‪ ‬כ' כ"ד( וזה לשונו וטע‪ ‬לטמא‪ ,‬שתדעו שהוא טמא‬
‫במחשבה ובדבור וכו'‪ ,‬והרשב"‪ ‬כתב )שמיני י"א ג'( כל הבהמות והחיות והעופות והדגי‪‬‬
‫ומיני ארבה ושרצי‪ ‬שאסר הקדוש ברו‪ ‬הוא לישראל‪ ,‬מאוסי‪ ‬ה‪ ‬ומקולקלי‪ ‬ומחממי‪‬‬
‫את הגו‪ ‬ולפיכ‪ ‬נקראו טמאי‪ .‬וא‪ ‬בתלמוד‪ ,‬עכו"‪ ‬שאוכלי‪ ‬שקצי‪ ‬ורמשי‪ ‬חביל‬
‫גופייהו עד כא‪ ‬לשונו‪.‬‬
‫תתבונ‪ ‬בדבריה‪ ‬הקדושי‪ ‬ותשקול במאזני שכל‪ ,‬הא‪ ‬כדאי בשביל הנאת הגרו‪ ‬והחי‪‬‬
‫של שעה קלה לאבד טובה הרבה‪ ,‬וכמו שכתב המל‪ ‬החכ‪ ‬וחוטא א' יאבד טובה הרבה‪,‬‬
‫וא‪ ‬תשמור לפי‪ ‬מחסו‪ ‬להזהר מכל דבר איסור וספק איסור‪ ,‬תזכה לרב טוב הצפו‪‬‬
‫ולהתקדש בקדושתו יתבר‪ ,‬ויש קונה עולמו בשעה אחת‪.‬‬
‫‪‬‬
‫א | פרק ד'‬
‫קונטרס דבר תורה‬
‫ספר‬
‫יסוד הכשרות חלק ב'‬
‫הבדצי"ם והסכינים‬
‫חלק ב'‬
‫שאלות ותשובות‬
‫פרק ד'‬
‫מיהו הבד"‪ ‬האמיתי שגור‪‬‬
‫לשחיטת היהודי‪ ‬ע‪ ‬סכיני‪‬‬
‫פגומי‪ ‬במדה כנגד מדה‪ ,‬ומטמא‬
‫את האר‪  ‬ומיהו אלה שגורמי‪‬‬
‫שח"ו יפול פצצת אטו‪ ‬על אר‪‬‬
‫ישראל? ‪ ‬ומיהו אלא שיכולי‪‬‬
‫לגרש את הפצצת אטו‪ ‬שתפול‬
‫עליה‪ ‬אמתה ופחד!‬
‫הבדצי"‪ = ‬היטלר ודא"ש ‪‬‬
‫הסכיני‪ ‬הפגומי‪‬‬
‫ענוי‪‬‬
‫יאכל‪   ‬‬
‫א‪‬מרי‪  ‬‬
‫‪‬‬
‫עכ‪‬ו‬
‫ו‪‬בע‪    ‬‬
‫ענוי‪    ‬‬
‫יאכל‪   ‬‬
‫אמר‪  :‬‬
‫]‪‬ע‪  ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬חט‪ ‬ח"ו[ ‪ ‬מה יותר גרוע הבדצי"‪ ‬המאכילי‪ ‬נבילות‬
‫‪‬ו ‪  ‬‬
‫וטריפות חלב וד‪ ‬או ‪9/11‬‬
‫מה יותר גרוע הבדצי"‪ ‬המאכילי‪ ‬נבילות וטריפות חלב וד‪] ‬שהורגי‪‬‬
‫את הנשמות[ או היטלער ימ"ש שהרג ‪ 6‬מיליו‪ ‬יהודי‪] ‬את הגופי‪[‬‬
‫שאלה‪ :‬אי‪ ‬הרבני הערב רב מכשילי‪ ‬את כל האר‪ ‬בנבילות וטריפות ומביאי‪ ‬את‬
‫הערבי‪ ‬לשחוט יהודי‪ ?‬ומטמאי‪ ‬את האר‪!‬‬
‫תשובה‪ :‬באופ‪ ‬פשוט מאוד‪ ,‬נותני‪ ‬לשוחטי‪ ‬לשחוט ע‪ ‬סכיני‪ ‬פגומי‪ ‬כדי לצבור ממו‪‬‬
‫רב‪ ,‬ובאות‪ ‬הסכיני‪ ‬שוחטי‪ ‬את היהודי‪!‬‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק ב ‪‬‬
‫פרק ה' יג‬
‫פרק ה'‬
‫שאלה‪ :‬הא‪ ‬הרבני‪ ‬האלו יכולי‪ ‬לעשות תשובה?‬
‫הרמב"‪ ‬ביד החזקה הלכות תשובה פרק ד'‪ ,‬וזל"ק‪) :‬א( ארבעה ועשרי‪ ‬דברי‪ ‬מעכבי‪ ‬את‬
‫התשובה ארבעה מה‪ ‬עו‪ ‬גדול והעושה אחד מה‪ ‬אי‪ ‬הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה‬
‫לפי גודל חטאו ואלו ה‪:‬‬
‫)א( המחטיא את הרבי‪ ‬ובכלל עו‪ ‬זה המעכב את הרבי‪ ‬מלעשות מצוה‪] .‬הערת המחבר‪:‬‬
‫א‪ ‬אומר יאכלו ענוי‪ ‬וישבעו הוא מחטיא את הרבי‪ ‬הכי הגדול[‬
‫)ב( והמטה את חבירו מדר‪ ‬טובה לרעה כגו‪ ‬מסית ומדיח‪.‬‬
‫)ג( הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה‬
‫פורש ונמצא כמחטיאו‪ ,‬ובכלל עו‪ ‬זה כל שאפשר בידו למחות באחרי‪ ‬בי‪ ‬יחיד בי‪ ‬רבי‪‬‬
‫ולא מיחה אלא יניח‪ ‬בכשלונ‪.‬‬
‫)ד( והאומר אחטא ואשוב ובכלל זה האומר אחטא ויו‪ ‬הכפורי‪ ‬מכפר‪:‬‬
‫)ב( ומה‪ ‬חמשה דברי‪ ‬הנועלי‪ ‬דרכי התשובה בפני עושיה‪ ‬ואלו ה‪:‬‬
‫)א( הפורש מ‪ ‬הצבור לפי שבזמ‪ ‬שיעשו תשובה לא יהיה עמה‪ ‬ואינו זוכה עמה‪ ‬בזכות‬
‫שעושי‪.‬‬
‫)ב( והחולק על דברי חכמי‪ ‬לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מה‪ ‬ואינו יודע דרכי‬
‫התשובה‪.‬‬
‫)ג( והמלעיג על המצות שכיו‪ ‬שנתבזו בעיניו אינו רוד‪ ‬אחריה‪ ‬ולא עוש‪ ‬וא‪ ‬לא יעשה‬
‫במה יזכה‪.‬‬
‫)ד( והמבזה רבותיו שדבר זה גור‪ ‬לו לדחפו ולטרדו כגחזי ובזמ‪ ‬שנטרד לא ימצא מלמד‬
‫ומורה לו דר‪ ‬האמת‪.‬‬
‫)ה( והשונא את התוכחות שהרי לא הניח לו דר‪ ‬תשובה שהתוכחה גורמת לתשובה שבזמ‪‬‬
‫שמודיעי‪ ‬לו לאד‪ ‬חטאיו ומכלימי‪ ‬אותו חוזר בתשובה כמו שכתוב בתורה זכור ואל‬
‫תשכח ממרי‪ ‬היית‪ ‬ולא נת‪ ‬ה' לכ‪ ‬לב ע‪ ‬נבל ולא חכ‪ ‬וכ‪ ‬ישעיהו הוכיח את ישראל‬
‫ואמר הוי גוי חוטא ידע שור קונהו מדעתי כי קשה אתה וכ‪ ‬צוהו האל להוכיח לחטאי‪‬‬
‫שנאמר קרא בגרו‪ ‬אל תחשו‪ ‬וכ‪ ‬כל הנביאי‪ ‬הוכיחו לישראל עד שחזרו בתשובה לפיכ‪‬‬
‫צרי‪ ‬להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכ‪ ‬גדול וזק‪ ‬וירא שמי‪ ‬מנעוריו ואהוב לה‪‬‬
‫שיהא מוכיח לרבי‪ ‬ומחזיר‪ ‬בתשובה וזה ששונא את התוכחות אינו בא למוכיח ולא שומע‬
‫דבריו לפיכ‪ ‬יעמוד בחטאתיו שה‪ ‬בעיניו טובי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ג | פרק ו‬
‫קונטרס דבר תורה‬
‫פרק ו‬
‫מדה כנגד מדה ‪ ‬אוכלי‪ ‬ע‪ ‬סכיני‪ ‬פגומי‪ ‬ונכשלי‪ ‬בדברי הרמח"ל בספרו‬
‫מסילת ישראל שכותב ושמת סכי‪ ‬בלועי‪ ‬א‪ ‬בעל נפש אתה‪  .‬שולחי‪ ‬את‬
‫הערבי‪ ‬ע‪ ‬סכיני‪ ‬שלה‪ ‬לשחוט את אוכלי הבשר השר‪ ‬והעכבר‬
‫בספה"ק מסילת ישרי‪) ‬פרק י"א( כתב וז"ל‪ :‬המדריגה השלישית אחר הגזל והעריות לעני‪‬‬
‫החמדה‪ ,‬הנה הוא איסור המאכלות‪ ,‬בי‪ ‬בעני‪ ‬הטריפות עצמ‪ ,‬בי‪ ‬בעני‪ ‬תערובותיה‪ ,‬בי‪‬‬
‫בעני‪ ‬בשר וחלב‪ ,‬או חלב וד‪ ‬ושאר איסור אכילה ושתיה‪ ,‬כל אלה הנקיות בה‪ ‬צרי‪‬‬
‫דקדוק גדול וצרי‪ ‬חיזוק וכו'‪ ,‬ופרטיה‪ ‬רבי‪ ‬ככל דיניה‪ ‬הידועי‪ ‬והמבוארי‪ ‬בספרי‬
‫הפוסקי‪ ,‬והמקיל בה‪ ‬במקו‪ ‬שאמרו להחמיר‪ ,‬אינו אלא משחית לנפשו‪.‬‬
‫אמרו חז"ל בספרי ולא תטמאו בה‪ ‬ונטמת‪ ‬ב‪) ‬ויקרא י"א מ"ג(‪ ,‬א‪ ‬מטמאי‪ ‬את‪ ‬בה‪,‬‬
‫סופכ‪ ‬ליטמא ב‪ ,‬והיינו כי המאכלות האסורי‪" ‬מכניסי‪ ‬טומאה ממש בלבו ובנפשו של‬
‫אד‪ ,‬עד שקדושתו של מקו‪ ‬ב"ה מסתלקת ומתרחקת ממנו‪ ,‬והוא מה שכתבו ז"ל )יומא‬
‫ל"ט ע"א( אל תקרי ונטמאת‪ ‬אלא ונטמת‪ ,‬שהעבירה מטמטמת לבו של אד‪ ,‬כי מסלקת‬
‫ממנו הדעת האמיתית ורוח השכל‪ ,‬שהקב"ה נות‪ ‬לחסידי‪ ‬וכו'‪ ,‬והנה הוא נשאר בהמיי‬
‫וחומרו משוקע בגסות העוה"ז‪ ,‬והמאכלות האסורי‪ ‬יתירי‪ ‬בזה על כל האיסורי‪ ,‬כיו‪‬‬
‫שה‪ ‬נכנסי‪ ‬בגופו של אד‪ ‬ממש ונעשי‪ ‬בשר מבשרו‪.‬‬
‫וכדי להודיענו שלא הבהמות הטמאות או השקצי‪ ‬בלבד‪ ,‬אלא ג‪ ‬הטריפות שבמי‪ ‬הכשר‬
‫עצמו ה‪ ‬בכלל זה‪ ,‬אמר הכתוב להבדיל בי‪ ‬הטמא ובי‪ ‬הטהור‪ ,‬ובא הפירוש לרז"ל‬
‫כהני‪ (‬אי‪ ‬צרי‪ ‬לומר בי‪ ‬חמור לפרה‪ ,‬למה נאמר בי‪ ‬הטמא ובי‪ ‬הטהור בי‪ ‬טמאה ל‪ ‬ובי‪‬‬
‫טהורה ל‪ ,‬בי‪ ‬נשחט רובו של קנה לנשחט חציו‪ ,‬וכמה בי‪ ‬רובו לחציו מלא השערה‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫להראות כמה נפלא כח המצות‪ ,‬שחוט השערה מבדיל בי‪ ‬טומאה לטחרה ממש‪.‬‬
‫)תורת‬
‫והנח כל בר ישראל שיש לו מוח בקדקדו‪ ,‬יחשוב איסורי חמאכל כמאכלי‪ ‬הארסיי‪ ,‬או‬
‫במאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי‪,‬‬
‫כי הנה א‪ ‬דבר זה יארע‪ ,‬היקל אד‪ ‬על עצמו לאכול ממנו‪ ,‬א‪ ‬ישאר לו בו איזה בית‬
‫מיחוש‪ ,‬ואפילו חששא קטנה ודאי שלא יקל‪ ,‬וא‪ ‬יקל לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור‪,‬‬
‫א‪ ‬איסור המאכל כבר ביארנו שהוא ארס ממש ללב ונפש הישראלי‪ ,‬א‪ ‬כ‪ ‬מי איפוא‬
‫יהיה המקיל במקו‪ ‬חששא של איסור א‪ ‬בעל שכל הוא‪ ,‬ועל דבר זה נאמר )משלי כ"ג ב'(‬
‫ושמת סכי‪ ‬בלועי‪ ‬א‪ ‬בעל נפש אתה‪ ,‬עכ"ל המסילת ישרי‪.‬‬
‫ונתקיי‪ ‬בנו מה שכתב באזהרות מהרצ"א‪ :‬שרוב השוחטי‪ ‬במדינה של יראי‪ ‬ושלימי‪‬‬
‫מאכילי‪ ‬נבילות וטריפות‪ ,‬וה‪ ‬ה‪ ‬הגורמי‪ ‬חלאי‪ ‬רעי‪ ,‬וז"ל‪ :‬לבי ככנור יהגה בראותי‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק ב ‪‬‬
‫פרק ו טו‬
‫המכשלה הגדולה בעסק השוחטי‪ ‬ובודקי‪ ‬כמעט לא נשמע כזאת בשו‪ ‬מדינה‪ .‬והאמת‬
‫אגיד אשר עיני ראו כמעט רוב‪ ‬ככול‪ ‬האכילו נבילות וטריפות לישראל כל השומע‬
‫תצילנה שתי אזניו‪.‬‬
‫פקחו נא וראו זה כמה שני‪ ‬בעונותינו הרבי‪ ‬מכה מהלכת במדינה זו חולאי‪ ‬רעי‪ ‬ונאמני‪‬‬
‫חולי מעי‪ ,‬הש‪ ‬יתבר‪ ‬ישמור שארית ישראל‪ ,‬ולמה לא תבינו שזה עבור שמכניסי‪ ‬דברי‪‬‬
‫אסורי‪ ‬לתו‪ ‬מעיה‪ ‬וכו' )אזהרות מהרצ"א מדינוב זצ"ל(‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ה | פרק ז'‬
‫קונטרס דבר תורה‬
‫פרק ז'‬
‫איזה ש‪ ‬קוראי‪ ‬לרב המכשיר סכיני‪ ‬פגומי‪‬‬
‫והרב ה"המ‪ "‬הזה המכשיר סכיני‪ ‬פגומי‪ ‬א‪ ‬על פי שהוא לא שוחט‪ ,‬ולא סוחר ‪ ‬א‪‬‬
‫על פי כ‪ ‬הוא נקרא מאכיל נבילות וטריפות כמו שכתוב בספר דעת תורה )סי' א' אות י"ב(‬
‫הוא מצטט בשמו של השערי תשובה לרבינו יונה‪ ,‬שא‪ ‬הרב המכשיר לא נזהר על השוחט‬
‫כפי שצרי‪ ‬לשמור ולהזהר‪ ,‬הוא נחשב כמו מאכיל טריפות לישראל ח"ו עיי"ש‪) ,‬ועי"ע שו"ת‬
‫חת"ס יו"ד סי' י"ג ובספרי שו"ת זבחו זבחי צדק באור‪ ‬גדול(‪.‬‬
‫ולא די זה שא‪ ‬הרב אינו כשר ומעמיד שוחט שאינו כשר‪ ,‬אז אומרי‪ ‬עליו ארור המ‪ ‬וזה‬
‫סובב על הרב המכשיר )או הרב שאינו מעורר את אנשיו על עני‪ ‬כשרות הבשר( דהרב הוא בבחינת‬
‫המ‪ ‬שמאכיל לע‪ ‬ישראל טריפות כמו המ‪.‬‬
‫הא‪ ‬מותר ללכת ללויה של רב שאמר יאכלו ענוי‪ ‬וישבע?‬
‫ג‪ ‬אסור ליל‪ ‬על הלויה שלו ולהתעסק בקבורתו‪ :‬כמו דאיתא בטבח שהאכיל נבילות‬
‫וטריפות מת במיתה משונה וכלבי‪ ‬לקו דמו‪ ,‬כדאיתא בירושלמי וזה לשונו‪ :‬מעשה בטבח‬
‫בציפורי‪ ‬שהיה מאכיל לישראל נבילות וטריפות‪ ,‬פע‪ ‬אחת שתה יי‪ ‬ערב שבת עלה לגג‬
‫ונפל ומת והיו כלבי‪ ‬מלקקי‪ ‬דמו‪ ,‬שאלו לרבי חנינא אי מותר להעביר המת מש‪ ,‬אמר‬
‫לה‪ ‬כתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכו‪ ‬אותו‪ ,‬וזה הי' גוזל הכלבי‪‬‬
‫ומאכיל‪ ‬לישראל ועל כ‪ ‬הניחו אותו ש‪ ‬כי משלה‪ ‬אוכלי‪) ‬ירושלמי תרומות פ"ח ה"ג‪ ,‬ילקוט‬
‫פרשת אמור(‪ .‬וכ‪ ‬נפסק בהגהות אשר"י שמוכר טריפות ומת בלי תשובה אי‪ ‬מתעסקי‪‬‬
‫בקבורתו‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬המוכר טריפות בחזקת כשרות ומת בלי תשובה אסור להתעסק‬
‫בקבורתו )הג"ה אשר"י פרק גיד הנשה סי' ט"ז(‪.‬‬
‫מה יהיה הסו‪ ‬של הרב המתיר פגימות לע‪ ‬ישראל לאחר פטירתו ובמה יגולגל?‬
‫הסיפור הנורא שאירע בסלאווקיי מקצב שהיה מאכיל טריפות‪.‬‬
‫ידוע המעשה הנורא שאירע בתקופתנו לפני כארבעי‪ ‬שנה בסלאוואקיי בישוב סמו‪‬‬
‫לווישני‪ ,‬שהקצב דש‪ ‬הי' מוכר לאחד מחשובי בעלי הבתי‪ ‬ולבסו‪ ‬נחלה במחלה‬
‫מסוכנת ואז קרא לפני גסיסתו את הדיי‪ ‬של הקהלה והודה לפניו שהרבה שני‪ ‬מכר בשר‬
‫טריפה לישראל ואמר שזה בשר כשר‪ .‬ואחר כ‪ ‬מת‪ .‬וכשהחברה קדישא התחילו לחפור‬
‫הקבר נתמלא הקבר עכברי‪ .‬ורצו להבריח את העכברי‪ ‬ולא יכלו בשו‪ ‬אופ‪ .‬וחפרו קבר‬
‫אחר וג‪ ‬זה נתמלא עכברי‪ .‬וזרקו לתו‪ ‬הקבר קש ועצי‪ ‬ועשו שריפה גדולה ושמעו קולות‬
‫בכיה ומרוב פחד ברחו מש‪ ‬החבריא קדישא ואחר כ‪ ‬שוב נתמלא הקבר עכברי‪ ‬ובאו‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק ב ‪‬‬
‫פרק ז' יז‬
‫לפני הרב ושאלו אותו מה לעשות והשיב שישכיבו את המת כ‪ ‬בקבר ושמו את המת בתו‪‬‬
‫הקבר מתו‪ ‬בכיות על החרפה של המת ותכ‪ ‬שהשכיבו אותו בתו‪ ‬הקבר התנפלו עליו‬
‫העכברי‪ ‬ואכלוהו כולו רח"ל‪ .‬המעשה הזאת נתפרסמה בכל הסביבה ורבי‪ ‬עשו תשובה‪.‬‬
‫)שמעתי ג‪ ‬כ‪ ‬המעשה הזאת מהרב קעמפלער ]לפני ‪ 50‬שנה[ מוכר ספרי‪ ‬בוויליאמסבורג שהיה נוכח ש‪ ‬בשעת‬
‫הלויה וראה כל הנ"ל(‪.‬‬
‫צער גלגול ‪ ‬למאכילי טריפות‬
‫בספר הגלגולי‪ ‬של האר"י ז"ל )דפוק פראנקפורט ד‪ ‬ל"ט ע"א ד"ה והמדבר( כתוב שזה המאכיל‬
‫טריפות ליהודי‪ ‬מגולגל בעלי העצי‪ ,‬וכשהרוח נושבת ומכה עליה זהו צער גדול‪ ,‬וסופו‬
‫של העונש שהעלה נופל על הרצפה‪ ,‬והצער הוא בדיוק כמו המות‪ ,‬זה יכול לחזור על עצמו‬
‫‪ 100‬פע‪ ‬ויותר‪ ,‬כל זה לפי כמה שני‪ ‬שהוא האכיל טריפות )ועיי‪ ‬בנפש ישעי' ע' רי"ג‪ ,‬ובספרי‬
‫שו"ת זבחו זבחי צדק(‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ז | פרק ח'‬
‫קונטרס דבר תורה‬
‫פרק ח'‬
‫בו יבואר שמי שנכשל במאכלות אסורות נבילות וטריפות מגולגל לאחר מיתתו בכלב‪.‬‬
‫בספר קנה הגדול מביא בד‪ ‬מ"ז וז"ל‪ :‬ועל שפני אד‪ ‬כפני כלבי‪ ‬ה‪ ‬אוכלי הטריפות‬
‫חייב להשלי‪ ‬לה‪ ‬הטריפות מדה כנגד מדה‪ .‬ומה שאכל באיסור יאכל בהיתר‪ .‬ומדקדקי‪‬‬
‫המפרשי‪ ‬בלשונו הקדוש שכתב‪ ,‬דמה שאכל באיסור יאכל בהיתר‪ ,‬דאי‪ ‬אכל הכלב‬
‫באיסור‪ ,‬הלא הכלב אינו מצווה ומוזהר על איסורי תורה‪ ,‬וא‪ ‬מיירי בבני אד‪ ‬שפניה‪‬‬
‫)פני הדור( כפני כלב הלא אצל‪ ‬לא שיי‪ ‬שיאכלו בהיתר‪ ,‬ופשיטא דאסור להאכיל‪ ‬טריפות‬
‫ולהשליכ‪ ‬הג‪ ‬שיאכלו בעצמ‪ ‬כמו כלבי‪ .‬אלא וודאי בעל כרח‪ ‬כוונתו כמבואר בהאר"י‬
‫ז"ל‪ ,‬כי האוכל נבילות וטריפות מגולגל לאחר מיתתו בכלב כי אז אי‪ ‬הכלב מצוה‪ ,‬אדרבא‬
‫מצוה להשלי‪ ‬ולהאכילו טריפות‪.‬‬
‫סיפורי מעשיות‬
‫לרגל עבודתי נוכחתי להבי‪ ‬מאמר רבותינו ז"ל במשנה סו‪ ‬קידושי‪ :‬הכשר שבטבחי‪‬‬
‫שותפו של עמלק‪ ,‬ובפי' רש"י‪ :‬ספק טריפות בא לידו וחס על ממונו ומאכיל‪.‬‬
‫אספר ל‪ ‬מעשה שהיה באחת המושבות שבסביבת חיפה‪ .‬לפני עשרי‪ ‬שנה היה ש‪ ‬קצב‬
‫תימני ירא אלקי‪ ‬מאוד‪ ,‬אשר היה מנקר בעצמו את הבשר ומוכרו באטליזו‪.‬‬
‫כידוע לכל בעל מקצוע בניקור‪ ,‬יש בניקור עבודת פירוק החתיכות‪ ,‬ורק אחר כ‪ ‬מתחילת‬
‫עצ‪ ‬עבודת הניקור‪ ,‬ואילו הוא לא ידע בכלל שיש חו‪ ‬מפרוק החתיכות איזו עבודה שהיא‪,‬‬
‫והיה רק מפרק החתיכות ולא יותר‪ ,‬בחשבו לתומו שהפירוק הוא הניקור‪ ,‬וכ‪ ‬מכר כל‬
‫השני‪ ,‬עד שנפגש פע‪ ‬בחיפה ע‪ ‬מנקר מומחה‪ .‬הקצב הזה התפאר לפני המנקר מחיפה‬
‫כי הוא מהיר במלאכתו ועושה את עבודת ניקור היר‪ ‬ברבע שעה‪ .‬המנקר מחיפה שידע‬
‫מנסיונו כי ניקור היר‪ ‬נמש‪ ‬ארבע או חמש שעות‪ ,‬התפלא על המופת הזה‪ ,‬והחליט‬
‫לראות במו עיניו את הפלא הגדול הזה‪ .‬ירד אתו למושב לראות בעבודתו‪ ,‬וראה כי פירוק‬
‫החתיכות נקרא אצלו ניקור‪ .‬המנקר העמיד את התימני על טעותו הנורא שהכשיל כל‬
‫השני‪ ‬רבי‪ ‬מישראל במאכלות אסורות‪ .‬התימני היה ירא שמי‪ ,‬בא אז לרבני‪ ‬וביקש‬
‫תיקו‪ ‬על עונו‪) .‬ספר גבול ראשוני‪ ‬פרק ג'(‪.‬‬
‫כמה שני‪ ‬הרב הזה יהיה מגוגלגל‬
‫המאכיל 'נבילות וטריפות מתגלגל לעלה של איל‪ ,‬והרוח מנענעת אותו מלמעלה למטח‬
‫ולכל הצדדי‪ ,‬ויש לו צער מזה‪ ,‬ואי‪ ‬לו תקנה אלא א‪ ‬כ‪ ‬העלה נופל‪ .‬ויש המתאנה בזה‬
‫מאד‪ .‬פעמי‪ ‬ויותר‪ ,‬כפי כמות הנבלות והטרפות שהאכיל לישראל‪) .‬נגיד מצוה‪ ,‬ילקוט ראובני‬
‫שבט מוסר ילקוט מע‪ ‬לועז(‪.‬‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק ב ‪‬‬
‫פרק ח' יט‬
‫בספר תולדות קול ארי'‪ ,‬וז"ל‪ :‬שהקול אריה זצ"ל אמר פע‪ ‬אחד‪ ,‬אילו ידעתי מקומו של‬
‫הבשר בגופי שאכלתי כימי ילדותי באחד ממקומות העליו‪ ,‬הייתי חות‪ ‬הבשר הזה בסכי‪‬‬
‫בעצמי עכ"ל‪.‬‬
‫מעשה נורא שאירע בסלאוואקיי מקצב שהיה מאכיל טריפות ח"ו‬
‫ידוע המעשה הנורא שאירע בתקופתנו לפני כארבעי‪ ‬שנה בסלאוואקיי בישוב סמו‪‬‬
‫לווישני‪ ,‬שהקצב דש‪ ‬היה מוכר לאחד מחשובי בעלי הבתי‪ ‬ולבסו‪ ‬נחלה במחלה‬
‫מסוכנת ואז קרא לפני גסיסתו את הדיי‪ ‬של הקהלה והודה לפניו שהרבה שני‪ ‬מכר בשר‬
‫טריפה לישראל ואמר שזה בשר כשר‪ .‬ואחר כ‪ ‬מת‪ .‬וכשחהברה קדישא התחילו לחפור‪,‬‬
‫הקבר נתמלא הקבר עכברי‪ .‬ורצו להבריח את העכברי‪ ‬ולא יכלו בשו‪ ‬אופ‪ .‬וחפרו קבר‬
‫אחר וג‪ ‬זה נתמלא עכברי‪ .‬וזרקו לתו‪ ‬הקבר קש ועצי‪ ‬ועשו שריפה גדולה ושמעו‬
‫קולות בכיה ומרוב פחד ברחו מש‪ ‬החבריא קדישא‪ ,‬ואחר כ‪ ‬שוב נתמלא הקבר עכברי‪,‬‬
‫ובאו לפני הרב ושאלו אותו מה לעשות‪ ,‬והשיב שישכיבו את המת כ‪ ‬בקבר ושמו את‬
‫המת בתו‪ ‬הקבר מתו‪ ‬בכיות על החרפה של המת‪ ,‬ותכ‪ ‬שהשכיבו אותו בתו‪ ‬הקבר‬
‫התנפלו עליו העכברי‪ ‬ואכלוהו כולו רח"ל‪ .‬המעשה הזאת נתפרסמה בכל הסביבה ורבי‪‬‬
‫עשו תשובה‪ .‬ועי' בספר נפש שעיה עמודי‪ ‬ע' מ"ז מ"ח‪.‬‬
‫והרב הזה מ‪ ‬הערב רב שיי‪ ‬להשט"‪ ‬והוא שליח השט"‪‬‬
‫ל"ו שוח"ט בגימטרי' שט"‪‬‬
‫בספר דרכי השחיטה ביאור על הכתוב וזבחת כאשר צויתי‪ ,‬כי שוחט דלית ביה יראת‬
‫שמי‪ ‬כשיעור הנרצה נעשה אח וריע של השט‪ ‬דמעשיה‪ ‬דמי לגמרי‪ ,‬ומהאי טעמא שט"‪‬‬
‫בגימטרי' ל"ו שוח"ט‪ ,‬כי השוחט השווה עצמו לו‪) ,‬ושוחט להשט‪ ,‬שהוא השוחט שלו‪ ,‬והשט‪ ‬הוא‬
‫מלא‪ ‬המות( ובמה‪ ,‬דאמרו חז"ל )ב"ב פ"א(‪ ,‬טכסיסו של השט‪ ‬יורד ומסית‪ ,‬ועולה ומקטרג‪,‬‬
‫ורד ונוטל נשמה‪ ,‬וכ‪ ‬הוא בשוחט קל וריק‪ ,‬קוד‪ ‬מסית הע‪ ‬לחטוא באכילת בשר פיגולו‪,‬‬
‫ואחר כ‪ ‬מקטרג‪ ,‬פירוש שאחר כ‪ ‬כשכבר נתפס בעונו אז מקטרג‪ ,‬מקב‪ ‬קרוביו ידידיו‬
‫ורעיו לעשות מחלוקת ע‪ ‬הקמי‪ ‬נגדו‪ ,‬ואחר כ‪ ‬נוטל נשמה‪ ,‬פירוש‪ ,‬כשכבר עלה בידו‬
‫להשתיק כל מפריעיו ועושה מלאכתו הרמיה בלי מפריע‪ ,‬נוטל נשמת הקהל ומוריד‪‬‬
‫לשאול תחתית רח"ל‪.‬‬
‫הש‪ ‬חל‪ ‬שקוראי‪ ‬לסכי‪ ‬השחיטה ‪ ‬כי עלולה להחלי‪ ‬השוחט וג‪ ‬האוכלי‪‬‬
‫משחיטתו שימירו דת‪ ‬רח"ל ‪ ‬ומחלי‪ ‬אכסניותו של אליהו הנביא זכור לטוב‬
‫ע‪ ‬להבדיל מלא‪ ‬המות‬
‫ומצאתי בספר חלקת חיי‪ ‬אות ש' ער‪" ‬שחיטה" כי הש‪ ‬חלי"‪ ‬שקוראי‪ ‬לסכי‪ ‬השחיטה‬
‫לדעתו נקרא כ‪ ‬על כי עלולה להחלי‪ ‬השוחט וג‪ ‬האוכלי‪ ‬משחיטתו שימירו דת‪ ‬רח"ל‬
‫כמבואר בתבואת שור ובשו"ת דברי חיי‪) ‬צאנז( יור"ד ח"א סי' ז' ‪ ‬ועוד שמחלי‪ ‬אכסניותו‬
‫ט | פרק ח'‬
‫קונטרס דבר תורה‬
‫של אליהו הנביא זכור לטוב ע‪ ‬להבדיל מלא‪ ‬המות‪ ,‬כמבואר באמרי צדיקי‪ ,‬דברי גאוני‪‬‬
‫)עמוד ה'( דכשהשוחט כשר אז השחיטה טוב ואליהו בעיר‪ ,‬אבל כשמאכיל חס ושלו‪ ‬נבילות‬
‫וטריפות גור‪ ‬שיהיה מלא‪ ‬המות בעיר‪ ,‬ועוד שמחלי‪ ‬נשמת האד‪ ‬ממאמי‪ ‬בש‪ ‬ותורתו‪,‬‬
‫לאפיקורסת כמבואר בדגל מחנה אפרי‪ ‬פרשת עקב בש‪ ‬הרמב"‪ ,‬ועוד כי מחלי‪ ‬טי"ת‬
‫תחת דלי"ת פירוש שגורסי‪" ‬כי השוח"ט יעור עיני חכמי‪ "‬עכ"ל‪.‬‬
‫מלחמה לד' בעמלק‬
‫אני בטוח שזה מה שגוזרי‪ ‬גזרות נגד השחיטה‪ ,‬בזמננו זהו רק בגלל זה שלא בדקו טוב‬
‫את השוחטי‪ ,‬כמו שצרי‪") .‬טיול בפרדס" מערכת שחיטה של רבה של שאמלוי זצ"ל(‬
‫צער גלגול ‪ ‬למאכילי טריפות‬
‫בספר הגלגולי‪ ‬של האר"י ז"ל )דפוק פראנקפורט ד‪ ‬ל"ט ע"א ד"ה והמדבר( כתוב שזה המאכיל‬
‫טריפות ליהודי‪ ‬מגולגל בעלי העצי‪ ,‬וכשהרוח נושבת ומכה עליה זהו צער גדול‪ ,‬וסופו‬
‫של העונש שהעלה נופל על הרצפה‪ ,‬והצער הוא בדיוק כמו המות‪ ,‬זה יכול לחזור על עצמו‬
‫‪ 100‬פע‪ ‬ויותר‪ ,‬כל זה לפי כמה שני‪ ‬שהוא האכיל טריפות )ועיי‪ ‬בנפש ישעי' ע' רי"ג‪ ,‬ובספרי‬
‫שו"ת זבחו זבחי צדק(‪.‬‬
‫לא שוחט‪ ,‬ולא סוחר ‪ ‬וא‪ ‬על פי כ‪ ‬מאכיל נבילות וטריפות‬
‫בספר דעת תורה )סי' א' אות י"ב( הוא מצטט בשמו של השערי תשובה לרבינו יונה‪ ,‬שא‪‬‬
‫הרב המכשיר לא נזהר על השוחט כפי שצרי‪ ‬לשמור ולהזהר‪ ,‬הוא נחשב כמו מאכיל‬
‫טריפות לישראל ח"ו עיי"ש‪) ,‬ועי"ע שו"ת חת"ס יו"ד סי' י"ג ובספרי שו"ת זבחו זבחי צדק באור‪ ‬גדול(‪.‬‬
‫שוחט כשר אליהו הנביא בעיר ‪ ‬שוחט לא כשר מלא‪ ‬המות בעיר רח"ל וזוהי‬
‫הסיבה לאסונות המתרבות יו‪ ‬יו‪‬‬
‫בספר אמרי צדיקי‪ ‬דברי הגאוני‪ ‬עמוד ה'‪ :‬היכ‪ ‬שהשוחט הוא חרד אז השחיטה טובה‪,‬‬
‫ואליהו הנביא אז נמצא בעיר‪ ,‬אבל א‪ ‬ח"ו השוחט מאכיל נבלות וטרפות אז הוא גור‪‬‬
‫שמלא‪ ‬המות יסתובב בעיר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫מהספרי‪ ‬לעיל אנו רואי‪ ‬שכל הצרות שאנו סובלי‪ ‬הנ‪ ‬בגלל השוחטי‪ ‬המאכילי‪ ‬נבלות‬
‫וטרפות רח"ל‪) .‬וע"ע שבת לג‪ :‬אוהחה"ק שמיני יא‪ ,‬מג‪ .‬אזהרת מהרצ"א‪ ,‬מקדש מל‪ ,‬זבחי שלמי‪ ,‬דרכ"ת‬
‫סי' ס' אות ה'(‪.‬‬
‫עוד מצאתי דבר פלא בס' דברי יצחק פ' אמור בד"ה בזאת יבא באמצע הדברי‪ ‬וז"ל‪ :‬ועל‬
‫פי זה יתבארו היטב דדרי חז"ל שאמרו כי ביו‪ ‬הכיפורי‪ ‬לית רשות לשט‪ ‬לאסטוני דלא‬
‫מצינו יו‪ ‬אחר שתיאסר מ‪ ‬התורה לאכול רק ביו‪ ‬הכיפורי‪ ‬והוא הכח הגדול להשתיק‬
‫כחו של שט‪ ‬שכל גבורתו לקטרג על בני קל חי במה שנכנס לתו‪ ‬מעיה‪ ‬וכיו‪ ‬שכל הע‪‬‬
‫מתעני‪ ‬שוב אי‪ ‬לו מה לקטרג‪ ,‬ובזה תבינו טע‪ ‬האומר בסו‪ ‬יומא שעיצומו של יו‪‬‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק ב ‪‬‬
‫פרק ח' כא‬
‫הכיפורי‪ ‬מכפר בלי תשובה‪ ,‬והוא לכאורה פלא במקו‪ ‬שהכל יודעי‪ ‬כי אי‪ ‬כפרה בלי‬
‫תשובה‪ ,‬אבל הדברי‪ ‬מובני‪ ‬מטע‪ ‬שא‪ ‬האינו שב כדבעי מכל מקו‪ ‬על כל פני‪ ‬מתענה‬
‫וזה כשלעצמו זכות אדיר לזכות בשבילו בדינא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫יא | פרק ט'‬
‫קונטרס דבר תורה‬
‫פרק ט'‬
‫על כל אחינו בני אשכנז הדרי‪ ‬כא‪ ,‬חדשי‪ ‬ג‪ ‬ישני‪ ,‬עליה‪ ‬לפסוק כדברי‬
‫מר‪ ‬השלח‪ ‬ערו‪ ‬ג‪ ‬בדיני שחיטה וטריפות‪ ,‬בי‪ ‬להקל בי‪ ‬להחמיר‬
‫הגאו‪ ‬רבי שלו‪ ‬משה חי גאגי‪ ,‬ראב"ד ירושלי‪ ,‬הביא בשו"ת ישמח לב את דברי מר‪‬‬
‫באבקת רוכל הנ"ל‪ ,‬וכתב‪ :‬ולפי זה הואיל ובעיר הקודש ירושלי‪ ‬אנו המרובי‪ ‬באוכלוסי‪,‬‬
‫על כל אחינו בני אשכנז הדרי‪ ‬כא‪ ,‬חדשי‪ ‬ג‪ ‬ישני‪ ,‬עליה‪ ‬לפסוק כדברי מר‪ ‬השלח‪‬‬
‫ערו‪ ‬ג‪ ‬בדיני שחיטה וטריפות‪ ,‬בי‪ ‬להקל בי‪ ‬להחמיר‪ ,‬כי קמא קמא מהעולי‪ ‬לאר‪ ‬ישראל‬
‫מארצות אשכנז נעשו כמונו‪ .‬וכ‪ ‬היה מנהגינו מימות עול‪.‬‬
‫כל שה‪ ‬הרהיבו עוז להקל קולות נוראות‪ ,‬ובפרט במיעו‪ ‬ומשמוש הסירכות אשר‬
‫צווח מר‪ ‬השלח‪ ‬ערו‪ ‬שה‪ ‬כמאכילי טריפות לישראל‪ ,‬ולא שתו לב‪ ‬ג‪ ‬לזאת‬
‫א‪ ‬כעת באו איזה רבני‪ ‬אשכנזי‪ ‬והורו היתר לעצמ‪ ‬לפסוק כמנהג‪ ‬בחו"ל היפ‪ ‬פסקי‬
‫מר‪ ‬הקדוש מרא דארעא דישראל‪ ,‬ומחומרות כל שה‪ ‬הרהיבו עוז להקל קולות נוראות‪,‬‬
‫ובפרט במיעו‪ ‬ומשמוש הסירכות אשר צווח מר‪ ‬השלח‪ ‬ערו‪ ‬שה‪ ‬כמאכילי טריפות‬
‫לישראל‪ ,‬ולא שתו לב‪ ‬ג‪ ‬לזאת‪ ,‬באמר‪ ‬כי כ‪ ‬נהגו בחו"ל‪ .‬ומה יענו ליו‪ ‬פקודה על‬
‫עובר‪ ‬בכל יו‪ ‬ויו‪ ‬על פסקי מר‪ ‬השלח‪ ‬ערו‪ ‬אשר פשטו הוראותיו בכל ערי ארצנו‬
‫הקדושה וגלילותיה‪.‬‬
‫והרי מבואר בשו"ת אבקת רוכל )סימ‪ ‬רי"ב( הנ"ל‪ ,‬שאפילו להחמיר נגד מנהגינו אינ‪ ‬רשאי‪,‬‬
‫כל שכ‪ ‬במה שבאו ג‪ ‬להקל שלא כרצונו ושלא כרצו‪ ‬יראיו‪ .‬ובאמת שכמה מחלוקות‬
‫נוצרו על ידי כ‪ .‬בר‪ ‬זכור לטוב הגאו‪ ‬רבי מאיר אוירב‪ ,‬מחבר הספר אמרי בינה‪ ,‬אשר‬
‫היה צווח על זה כאיש ספרדי‪ ,‬וה‪ ‬בעו‪ ‬לא נשמעו דבריו‪ ,‬ולכ‪ ‬היה שומר עצמו מאוד שלא‬
‫לאכול אלא מבשר שלא נפל בו שו‪ ‬ספק אליבא דמר‪ ‬ז"ל‪ .‬וכ‪ ‬נוהגי‪ ‬כמה רבני‪ ‬ויחידי‬
‫סגולה מאחינו האשכנזי‪ ,‬השרידי‪ ‬אשר ה' קורא‪] .‬רבי שלו‪ ‬משה חי גאגי‪ ,‬שו"ת ישמח‬
‫לב‪ ,‬חלק אב‪ ‬העזר‪ ,‬סימ‪ ‬ד'[‪.‬‬
‫‪‬‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק ב ‪‬‬
‫פרק י' כג‬
‫פרק י'‬
‫סיפור מספר קול השחיטה אות יב‬
‫שחיטת בהמות ב‪ ...‬שוחטי‪ 60 ‬לשעה ‪ ‬שוחטי‪ ‬ללא הרגשה ‪ ‬שוחטי‪ ‬ע‪ ‬סכי‪‬‬
‫פגו‪ ‬ר"ל ‪ ‬בבדיקות חו‪ ‬חותכי‪ ‬את הסירכות ‪ ‬השוחטי‪ ‬מקילי‪ ‬ומתירי‪ ‬את הכל‬
‫הייתי ב‪ ...‬אצל קרוב שלי ‪ ...‬בשחיטת הבהמות‪ ,‬אני כבר ידעתי אי‪ ‬לשחוט א‪ ‬לכול‪‬‬
‫אמרתי שאני עדיי‪ ‬לומד לשחוט‪ ,‬ושאני עדיי‪ ‬לא יודע כלו‪ ,‬וממילא יכולתי לשמוע‬
‫ולראות את הכל‪ ,‬לא פחדו ממני‪ .‬סכיני שחיטה )חלפי‪ (‬היו לי יפי‪ ‬במיוחד‪ ,‬ידידי ר' ‪...‬‬
‫וג‪ ‬ר' ‪ ...‬התפעלו מהחלפי‪ ‬שלי שזו למעשה האומנות המרכזית אצל השוחט‪ ,‬הללו‬
‫אמרו לי ‪ ...‬שא‪ ‬ה‪ ‬יראו לי חלפי‪ ‬ואני אמצא עליה‪ ‬פגימות שלא אדבר על כ‪ .‬ש‪‬‬
‫היו שני שוחטי‪ ‬אחד חסיד של הרבי מ‪ ...‬ושוחט אחר ‪ ...‬שהיה ליטאי‪ .‬השוחט החסיד‬
‫ר' ‪ ...‬מראה לי את הסכי‪ ‬שלו שהיה חלק מאוד א‪ ‬באמצע היתה פגימה איומה‪ ,‬א‪ ‬אני‬
‫שמרתי על התנאי הכפול שלא לומר דבר‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬הקרוב שלי השוחט שחט לבד ‪ 60‬לשעה ובדק את הסכי‪ ‬לאחר כל שחיטת בהמה‬
‫ולאחר מכ‪ ‬נת‪ ‬לי לבדוק את הסכי‪ ,‬אמרתי לו שאני צרי‪ ‬ללמוד מה נקרא שומ‪ .‬באמצע‬
‫שחיטת הבהמות בי‪ ‬שחיטה לשחיטה מרגישי‪ ‬שומ‪ ,‬א‪ ‬לא מדובר בפגימה‪ .‬הוא בדק‬
‫את הסכי‪ ‬ואחר כ‪ ‬ג‪ ‬הראה לי אותו‪ .‬פע‪ ‬אחת מצאתי ש‪ ‬פגימה‪ ,‬ואני אומר לו שאני‬
‫מרגיש משהו‪ ,‬יתכ‪ ‬ומדובר רק בשומ‪ .‬הוא בדק את הסכי‪ ‬שוב במהירות ואומר שהסכי‪‬‬
‫טוב‪ .‬הוא המשי‪ ‬לשחוט ‪ 65‬בהמות ומוסר לי שוב את הסכי‪ ‬לבדיקה‪ ,‬אני חזרתי ושוב‬
‫אמרתי לו שאני מרגיש משהו‪ ,‬ואז הוא שוב בדק והודה שאכ‪ ‬קיימת בסכי‪ ‬פגימה‪ ,‬הוא‬
‫הטרי‪ ‬את הבהמה‪ .‬ואמרתי לו שבאותו מקו‪ ‬הרגשתי ג‪ ‬קוד‪ ‬את הפגימה‪ ,‬הוא שאל‬
‫אותי א"כ מדוע לא אמרת לי‪ ,‬ע"כ השבתי לו שהרי אמרתי ל‪ ‬שחשתי במשהו‪ ,‬א‪ ‬אינני‬
‫מבי‪ ‬בהבדלי‪ ‬שבי‪ ‬שומ‪ ‬לפגימה ואני רק לומד כעת‪.‬‬
‫למע‪ ‬האמת‪ ,‬אני הרגשתי את הפגימה טוב כי הייתי כבר הרבה במשחטות‪ ,‬א‪ ‬רציתי‬
‫לראות אי‪ ‬אני ארגיש כשאשחוט לבד ‪ 60‬לשעה‪ ,‬הא‪ ‬בכלל קיימת הרגשה‪ ,‬ואי‪ ‬היא‪.‬‬
‫למעשה השוחט המשי‪ ‬לשחוט מבלי ששוחט אחר יעמוד לצדו ויבדוק תמיד את הסכי‪‬‬
‫)ועי' בזה בספרי שחיטת ואכילת בשר כהלכתה ח"א במעבר לשער אות א' משו"ת טוטו"ד ח"א בפתחי שערי‪‬‬
‫שכ' הגאו‪ ‬שר התורה מהרש"ק זצ"ל עיי"ש‪ ,‬וע"ע ש‪ ‬בד‪ ‬ס"א אות כ"ו‪ ,‬וע"ע בדרכ"ת סי' ל"ט סק"ז‪ ,‬ובשו"ת‬
‫בית הלל סי' מ"ז‪ ,‬ובס' שמרו משפט להגה"צ בעמח"ס לב העברי מובא בס' משכיל אל דל(‪.‬‬
‫בדיקות הפני‪ ‬נערכות כשהבהמות תלויות‪ ,‬כל בודק כותב לעצמו בפתק מה הוא מצא‬
‫ומוסר את הפתק ל"בודק חו‪ ."‬אות‪ ‬הבודקי‪ ‬אינ‪ ‬קשורי‪ ‬כלל לשחיטה‪ .‬העסק מנוהל‬
‫בצורה מתוכננת‪ .‬הבודק ר' ‪ ...‬התיר כל דבר שהיה לו מקור בפוסקי‪ ,‬ג‪ ‬כשהיה לו רק‬
‫מקור אחד לקולא הוא היה מתיר‪ ,‬הוא היה מוריד את הסירכות הכי חמורות וכו'‪ .‬פע‪‬‬
‫יג | פרק י'‬
‫קונטרס דבר תורה‬
‫אחת ראיתי אי‪ ‬שהוא מנסה להוריד סירכה תלוי' ובסופה ע‪ ‬כפתור מלאה ד‪ ‬שכל‬
‫הפוסקי‪ ‬אוסרי‪ ‬אותה‪ ,‬ואז שאלתי אותו למה אתה מתאמ‪ ‬להוריד אותה הרי הבהמה‬
‫הזו ממילא טריפה‪ ,‬והוא השיב שבהחלט לא‪ ,‬קיימת שיטה בבית דוד שג‪ ‬במקרה כזה‬
‫זה כשר‪ ,‬הוא הראה לי את הספר שמתיר והוא קבע שהבהמה הזו כשרה‪ ,‬זו היתה עבודתו‬
‫למצוא היתרי‪ ‬אפילו כמשדובר היה בשיטה של יחיד נגד רוב שסברו אחרת ולזה הוא‬
‫קרא "גלאט כשר למהדרי‪ ."‬העבודה על הריאה לקחה בער‪ 15 ‬דקות‪ ,‬אצל אותו בודק‬
‫למדתי אי‪ ‬מורידי‪ ‬סירכה‪ ,‬הוא היה מכניס את כל השוחטי‪ ‬החרדי‪ ‬בכיס הקט‪ ,‬כי‬
‫חלק מהשוחטי‪ ‬שלנו בכלל אינ‪ ‬יודעי‪ ‬אי‪ ‬להוריד סירכה‪ ,‬ה‪ ‬רק קורעי‪ ‬את הסירכה‪,‬‬
‫אי‪ ‬לה‪ ‬אפילו ציפורניי‪ ‬לעשות זאת‪ .‬אותו בית מטבחיי‪ ‬כבר נשר‪ ,‬וב"ה פחת מקו‪‬‬
‫אחד הגור‪ ‬שיהודי‪ ‬יאכלו נבלות וטריפות רח"ל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק ב ‪‬‬
‫פרק יא כה‬
‫פרק יא‬
‫סיפור מספר קול השחיטה אות יט‬
‫הריאות מתערבבות בעת הבדיקת חו‪  ‬לא יודעי‪ ‬מה בודקי‪  ‬לשוחטי‪ ‬אי‪‬‬
‫צפרניי‪ ‬לקחת סירכות‬
‫בשחיטה בניו ג'רסי ‪ ...‬הראתי לשוחט ר' ‪ ...‬שבבדיקות חו‪ ‬מתחלפות הריאות ולא נית‪‬‬
‫לראות בסימ‪ ‬שיבדיל בי‪ ‬הריאות ‪ ‬ואז הוא צעק על הבודק‪ ,‬הא‪ ‬הוא יודע להוריד‬
‫סירכה? הרי אי‪ ‬לו בכלל צפרניי‪ ,‬והמשי‪ ‬בצעקות שחמורי‪ ‬שוחטי‪ ‬בהמות‪ ,‬ואותו‬
‫שוחט היה מרוצה מדבריו של הבודק שאני יודע יותר טוב מה‪ ‬להוריד סירכה‪ .‬ה‪ ‬נהנו‪,‬‬
‫ה‪ ‬קיוו שאני אוכל להיות שוחט טוב ואעשה כמוה‪ ‬רח"ל‪.‬‬
‫סיפור מספר קול השחיטה אות כא‬
‫אלפי עופות ללא כל שאלה מדי יו‪ ‬ביומו ‪ ‬רב המבקש לשחוט כמות קטנה יש לו‬
‫יותר שאלות מאשר לכל האלפי העופות הנשחטות בבית המטבחיי‪‬‬
‫הייתי שוחט ב‪ ...‬פע‪ ‬אחת בשבוע‪ ,‬הגה"צ הרב ‪ ...‬שליט"א ]זצ"ל[ היה במקו‪ ‬בכל קי‪‬‬
‫שבועיי‪ ,‬והיה שוחט ‪ 200‬עופות וטוריקיס‪ .‬הייתי נות‪ ‬לו שיבדוק את הסכי‪ ‬לאחר כל ‪5‬‬
‫עופות בכדי שהוא יאכל את העופות בשקט‪ ,‬בתו‪ ‬כדי כ‪ ‬רציתי שהוא ילמד אי‪ ‬בודקי‪‬‬
‫סכי‪ ,‬בלילה הייתי עוזר לו לפתוח את העופות ולבדוק את השאלות‪ .‬היו לו יותר שאלות‬
‫מאשר לכל משחטת העופות ששוחטי‪ ‬מאות אלפי עופות‪ ,‬שוחחתי עמו פעמיי‪ ‬במש‪‬‬
‫‪ 6‬שעות‪ ,‬עבדתי אז על הספר נפש ישעי'‪ ,‬ושפכתי בפניו את מר לבי‪ ,‬ספרתי לו שאני‬
‫מוצא אצל השוחטי‪ ‬פגימות רבות ואינני יודע מה לעשות? כבר כמה פעמי‪ ‬אמרתי לה‪,‬‬
‫א‪ ‬הריאקציה שלה‪ ‬היתה קשה‪ ,‬ואז הוא אמר שלא כדאי לעשות עסק מכ‪ ,‬כי א‪ ‬אני‬
‫אגלה את הנעשה‪ ,‬אז יקרה לי מה שקרה לו‪ ,‬זרקו אותו מהתאחדות הרבני‪ ,‬ואינני נושא‬
‫בשו‪ ‬אחריות כי לא אוכל לתק‪ ‬דבר‪ ,‬רק יצעקו שאני בטל‪ ‬ואינני יודע אי‪ ‬לעשות זאת‬
‫ואסבול רק בזיונות‪ ,‬וכ‪ ‬הוה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫טו | פרק יב‬
‫קונטרס דבר תורה‬
‫פרק יב‬
‫סיפור מספר קול השחיטה אות כב‬
‫זורקי‪ ‬את העופות )שאלת ריסוק אברי‪  (‬שתי רבני‪ ‬חשובי‪ ‬מבקשי‪ ‬לתק‪ ‬ואינ‪‬‬
‫עושי‪ ‬דבר‬
‫הייתי אצל הגה"צ המפו' הרב ‪ ...‬ז"ל וסיפרתי לו שבבית המטבחיי‪ ‬שיש לו הכשר מארגו‪‬‬
‫כשרות ידוע ‪ ...‬זורקי‪ ‬ש‪ ‬את הארגזי‪ ‬ע‪ ‬העופות מגבוה וקיימת שאלה של ריסוק‬
‫אברי‪ ,‬ואני זועק נגד מעשה זה‪ ,‬והבעלי בתי‪ ‬אומרי‪ ‬שאני משוגע כי א‪ ‬שוחט אחר‬
‫מעול‪ ‬לא צעק על כ‪ .‬הרב ‪ ...‬ז"ל הבטיח לי שהוא יעשה משהו בנידו‪ ,‬א‪ ‬לא יצא דבר‬
‫מכ‪ ‬ומפטירי‪ ‬כדאתמול‪ ,‬הכל נשאר כפי שהיה‪.‬‬
‫סיפור מספר קול השחיטה אות כג‬
‫שוחטי‪ ‬במכונה )בהארטפורד( ‪ ‬כל העיר רועשת מעוררי‪ ‬את גדולי הרבני‪ ‬על‬
‫בעיות גדולות ‪ ‬הרבני‪ ‬מבטיחי‪ ‬לעשות א‪ ‬אינ‪ ‬עושי‪ ‬דבר ‪ ‬הכל מתנהל כפי‬
‫שהיה ‪ ‬השוחט חושש לגלות את הקלקולי‪ ‬מחשש לפרנסתו‬
‫מעשה שהיה כ‪ ‬היה‪ ,‬בהארטפורד התחילו לשחוט על המכונות העגולות ואז חיממתי את‬
‫הדתיי‪ ‬מק"ק ‪ ...‬יצ"ו וכו'‪ ,‬עד שבכל העיר דיברו שמכונה שוחטת‪ ,‬עול‪ ‬גול‪ ‬אינ‪ ‬יודעי‪‬‬
‫חכמות‪ ,‬הרעש וההמולה זעקה עד לב השמי‪ ,‬עד שהרב ‪ ...‬זי"ע שהיתה לו ג‪ ‬אחריות‬
‫ש‪ ‬נודע לו על כ‪ ‬והוא שלח לקרוא לשוחט של המקו‪ .‬ההוא לא ידע מה הרב רוצה‬
‫ממנו‪ ,‬מה שהוא כ‪ ‬ידע שהרב רוצה לשאול על בעיות השחיטה‪ .‬בקיצור‪ ,‬אותו שוחט ר'‬
‫‪ ...‬קורא לי לאטליז כשא‪ ‬אחד לא היה ש‪ ,‬כדי לשוחח מה עושי‪ ‬בכדי לפתור את‬
‫הבעיה‪ ,‬הוא היה צרי‪ ‬לעמוד במבח‪ ‬והוא אינו רוצה לומר שקר כי יתפסו אותו‪ .‬והיתה‬
‫לו בעיה נוספת כי א‪ ‬הוא יגיד משהו לרב ‪ ...‬זי"ע‪ ,‬והרב אחר כ‪ ‬יעביר את דבריו למישהו‬
‫אחר הוא הרי ימסור זאת בשמו‪ ,‬ולכ‪ ‬הוא מבקש להתיע‪ ‬הא‪ ‬להגיד את האמת או‬
‫להעדי‪ ‬ולשתוק‪ ,‬אמרתי לו בשפה זו‪ ,‬בא נדבר ביזנס‪ ,‬זה שאת‪ ‬שוחטי‪ ‬כא‪ ‬הרי את‪‬‬
‫עושי‪ ‬זאת כי אי‪ ‬לכ‪ ‬ברירה‪ ,‬את‪ ‬זקוקי‪ ‬לפרנסה‪ ,‬ולכ‪ ‬למע‪ ‬עצמ‪ ‬הדבר כדאי‬
‫שתסבול‪ ,‬כי מה לא עושי‪ ‬למע‪ ‬הפרנסה‪ .‬אבל עלי‪ ‬לקחת בחשבו‪ ‬שא‪ ‬תשקר לרב‬
‫אז אתה לוקח על עצמ‪ ‬את כל האחריות של השחיטה במקו‪ ,‬ואז כל מה שעושי‪ ‬יתר‬
‫השוחטי‪ ‬יהיה על הגב של‪ ,‬והרי על עבודת‪ ‬אינ‪ ‬מקבל דבר‪ ,‬אז למה שתקח על עצמ‪‬‬
‫את מה שאי‪ ‬ל‪ ‬מכ‪ ‬דבר‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬עכשיו כשקיימת הזדמנות‪ ,‬א‪ ‬תאמר את האמת‪,‬‬
‫ייאלצו לעשות תיקוני‪ ‬במקו‪ ,‬וא‪ ‬לא תאמר אמת‪ ,‬הרי שבשל כ‪ ‬תשא באחריות עד‬
‫סו‪ ‬כל הדורות‪ ,‬תיארתי לו את דברי החפ‪ ‬חיי‪ ,‬שכל אבר ינתחו לחוד וכו' ציינתי לו‬
‫את הזוה"ק אוחה"ק‪ ,‬יסוד ושורש העבודה וכו'‪ .‬א‪ ‬על א‪ ‬כל מה שאמרתי לו‪ ,‬הוא עדיי‪‬‬
‫יסוד הכשרות‬
‫‪ ‬חלק ב ‪‬‬
‫פרק יב כז‬
‫חשש מדבר אחד שהרב יספר את הכל בשמו והוא יפסיד את פרנסתו‪ ,‬ואז נתתי לו עצה‬
‫שאני אל‪ ‬אתו ושהוא יגיד את הכל‪ ,‬וא‪ ‬השוחט הזק‪ ‬ר' ‪ ...‬שהיה בעל הבית ומנהל‬
‫השחיטה המקומית ישאל אותו היתכ‪ ‬שסיפרת? תאמר לו אכ‪ ‬נכו‪ ‬שאמרו זאת‪ ,‬א‪ ‬לא‬
‫הוא אמר זאת אלא אני‪ ,‬וא‪ ‬הוא ישאל אותי אחר כ‪ ‬הא‪ ‬נכו‪ ‬שאני אמרת זאת‪ ,‬אשיב‬
‫לו נכו‪ ‬אני אמרתי ואינני מפחד ממ‪ ,‬כי בשבילי נות‪ ‬רק הקב"ה פרנסה ואינני מקבל לא‬
‫מהשוחט ולא מהקצב את פרנסתי‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬הגענו לרב ז"ל והוא שאל אותנו מה קורה בשחיטה? ביקש אותו שוחט שאני‬
‫אדבר קוד‪ ,‬ואז העליתי את בעיית ריסוק האברי‪ ‬באותה משחטה‪ ,‬שזורקי‪ ‬את‬
‫הארגזי‪ ,‬לרב היה פתק קט‪ ‬וש‪ ‬הוא רש‪ ‬את כל מה שאמרתי‪ ,‬ואז שואל הרב את‬
‫אותו שוחט‪ ,‬נו‪ ,‬ומה יש ל‪ ‬לומר‪ ,‬השיב השוחט שהוא יאמר בקיצור‪ ,‬אני שוחט ‪ 200‬עופות‬
‫ובודק את הסכי‪ ‬וא‪ ‬אני מוצא פגימה‪ ,‬אני לא יכול להטרי‪ ‬רק את האחרו‪ .‬שאל הרב‬
‫היתכ‪ ?‬הרי צריכי‪ ‬על פי ההלכה להטרי‪ ‬את כל מה ששחטו מאז הבדיקה האחרונה?‬
‫השיב ‪ ...‬א‪ ‬אעשה זאת פע‪ ‬או פעמיי‪ ‬יזרקו אותי ויצעקו עלי שאני בטל‪ ,‬הא‪ ‬הרבי‬
‫ית‪ ‬לי פרנסה?‪ ,‬א‪ ‬אחד לא יעמוד לצידי‪ .‬בעבר היה הרב עומד לצדו של השוחט‪ ,‬אבל‬
‫היו‪ ‬מי יעמוד לצדי? הרב רש‪ ‬את דבריו בפתק וזה נשאר בפתק‪ ,‬למעשה לא יצא מאות‪‬‬
‫הדברי‪ ‬דבר‪ ,‬לא עשו תיקוני‪ ‬ולא היה כל ער‪ ‬לכל הזעקה שהקמנו‪.‬‬
‫סיפור מספר קול השחיטה אות כד‬
‫בעל השור על שורו ‪ ‬בעל הבית קצב פושע ישראל הכה שוחט על שקבע טריפה ‪‬‬
‫בגלל הפחד מכשירי‪ ‬הרבה מ‪ ‬השוחטי‪ ‬אפילו נבילות‬
‫הקרוב שלי השוחט ר' ‪ ...‬הל‪ ‬הרבה פעמי‪ ‬להחלי‪ ‬שוחט אחר והרבה פעמי‪ ‬שחטו‬
‫בשביל ‪ ...‬או בשביל ‪ ...‬פע‪ ‬אחת הוא עשה כמה נבילות בעת השחיטה או בעת הבדיקה‪,‬‬
‫ניגש אליו הבעל הבית שהיה פושע ישראל והחטי‪ ‬לו סטירה בפרצו‪ ,‬הוא נפל על‬
‫הריצפה ולא יכל לזוז‪ ,‬ואז אמרתי לו שיזמי‪ ‬אותו לבית המשפט שישל‪ ‬לו מליו‪ ‬דולר‪,‬‬
‫ועל זה השיב לי כי הוא מפחד ממנו כי יש לו אקדח והוא יכול להרוג אותו רח"ל‪ .‬מכא‪‬‬
‫נית‪ ‬להווכח שהשוחטי‪ ‬פשוט מפחדי‪ ‬מהבעלי בתי‪ ‬הקצבי‪ ‬ומכשירי‪ ‬ג‪ ‬נבילה‪.‬‬
‫סיפור מספר קול השחיטה אות כה‬
‫בשחיטת ‪ ...‬למד‪ ‬חסיד מאכיל טריפות ‪ ‬שוחט עושה הרבה הגרמות ומשאיר הכל‬
‫בתור כשר‬
‫במשחטת ‪ ...‬שחטו למע‪ ‬קהילת ‪ ...‬ש‪ ‬שחטתי ביחד ע‪ ‬שוחט חשוב ר' ‪ ...‬נ"י בשביל‬
‫השחיטה של הרב ‪ ...‬שליט"א‪ ,‬אותו שוחט היה שוחט חרדי‪ ,‬אני הייתי מכי‪ ‬לו סכיני‬
‫שחיטה‪ ,‬הוא היה שוחט ע‪ ‬הסכיני‪ ‬שלי כי הוא היה עצל להכי‪ ‬את הסכיני‪ ‬שלו‪ ,‬כ‪‬‬
‫שהיה לי בכל יו‪ ‬כמה שעות עבודה להכי‪ ‬סכיני‪ .‬אני עשיתי זאת מרצוני הפרטי ללא‬
‫כל תשלו‪ .‬השחיטה היתה במהירות של ‪ 13‬בהמות לשעה‪ ,‬היה שוחט נוס‪ ‬שהיה בודק‬
‫יז | פרק יב‬
‫קונטרס דבר תורה‬
‫בדיקת פני‪ ‬ובדיקת חו‪ ,‬ואני עזרתי לו לעשות בדיקת חו‪ ,‬כי הוא לא היה יכול לבדו‬
‫לבדוק ג‪ ‬בדיקת פני‪ ‬וג‪ ‬בדיקת חו‪ ‬אצל ‪ 13‬בהמות בשעה אחת‪ .‬העבודה שלי היתה‬
‫לבדוק ולשי‪ ‬את התוית )בלומבע( כשר‪ ,‬הרבה פעמי‪ ‬הורדתי את הרירי‪ ‬הקטני‪ ‬ששמ‪‬‬
‫סירכות קטנות‪ ,‬ולפעמי‪ ‬הוא עשה זאת‪).‬ועיי‪ ‬מה שכתבתי בזה באריכות בספרי שו"ת זבחו זבחי צדק‬
‫בעני‪ ‬זה ותבי‪ (‬ש‪ ‬היה חסיד ‪ ...‬הוא היה שוחט עבור הרבני‪ ‬מניו ג'רסי‪ ,‬הוא היה מאכיל‬
‫טריפות‪ ,‬הוא לא היה יכול להטרי‪ ‬יותר מ‪ %2‬או לכל היותר ‪ ,%3‬הוא היה זק‪ ... ‬יושב‬
‫ולמד‪ ‬מופלג‪ ,‬וג‪ ‬בעל תוקע בקהילת ‪) ...‬נדמה לי שהוא כבר יותר לא הבעל תוקע‪ ,‬כי אני סיפרתי‬
‫לר' ‪) ...‬עסק‪ ‬ובעל דיעה באותה קהילה( מה טיבו של אותו ברנש‪ ,‬אותו אד‪ ‬היה ג‪ ‬מלמד שיעור‬
‫ש‪ (... ‬אז הוא ניגש אלי ומספר לי שהשוחט ר' ‪ ...‬עשה ‪ 54‬הגרמות והניח אות‪ ‬בתור‬
‫כשר רח"ל‪ ,‬באותו רגע תפסה אותי חרדה‪ ,‬לאחר כל כ‪ ‬הרבה מאמ‪ ‬שעולה לי יש לנו‬
‫כל כ‪ ‬הרבה נבלות‪ ,‬אמרתי לו ל‪ ‬תאמר זאת לשוחט הראשי )שהיה ירא שמי‪ (‬וכ‪ ‬הוה ר'‬
‫‪ ...‬אותו שוחט תפס את עצמו בראשו‪ .‬בקיצור‪ ,‬סיפרו את מה שקורה למנהל הממונה ר'‬
‫‪ ...‬ולשנינו היהכבר תפקיד חדש לבדוק כל לשו‪ ‬א‪ ‬אי‪ ‬ש‪ ‬הגרמה‪ ,‬אמרתי לאותו שוחט‬
‫ר' ‪ ...‬שהוא מחוייב לספר זאת לרב‪ ,‬כי זו שאלה הא‪ ‬אותו שוחט מותר לו להמשי‪‬‬
‫לשחוט כי הוא העביר הגרמות בתור כשר‪ ,‬אמרתי לו שא‪ ‬קשה לו לראות‪ ,‬אז אני מציע‬
‫לו שילבש משקפיי‪ ,‬ואז הוא השיב כי הוא רואה טוב‪ ,‬הכח של הבעל דבר אי‪ ‬לשער‪.‬‬
‫סיפור מספר קול השחיטה אות כו‬
‫הבעל הבית מכריח שישאר ‪ 50‬אחוז בתור גלאט כשר בטענה שבשחיטה מהודרת‬
‫אחרת האחוז הוא כזה‬
‫שחטנו ג‪ ‬ב‪ ...‬עגלי‪ 5060 ‬לשעה‪ ,‬שוחט אחד )שהיה המנהל הממונה( ר' ‪ ...‬היה שוחט‬
‫והשוחט האחר ר' ‪ ...‬היה הבודק פני‪ ‬וחו‪ ,‬ש‪ ‬הוא מצא גלאט ‪ %7‬בער‪ ,‬הבעל הבית‬
‫צעק על אותו שוחט היתכ‪ ?‬הרי ב‪ ...‬יש לה‪ %50 ‬גלאט כשר ללא כל כאבי ראש‪ ,‬ואילו‬
‫את‪ ‬מוציאי‪ ‬רק ‪ %7‬גלאט‪ ,‬אז הוא השיב אולי יש לה‪ ‬יותר נסיו‪ ‬מאתנו‪ ,‬הוא חשש‬
‫לומר שאכ‪ ‬השוחטי‪ ‬האחרי‪ ‬מאכילי‪ ‬נבילות וטריפות‪ ,‬כי אז הוא היה מאבד את‬
‫פרנסתו‪ ,‬וכ‪ ‬בשל הטרור שהיו מפעילי‪ ‬נגדו ‪ ‬במקרה זה היתה הבעיה שהעגלי‪ ‬היו‬
‫גדולי‪ ‬והיו מלאי‪ ‬בסירכות‪ ,‬ולא נית‪ ‬במקרה זה להתיר את הסירכות‪.‬‬
‫‪‬‬