במ‰ ללומ„י ‰˙ור‰

Comments

Transcription

במ‰ ללומ„י ‰˙ור‰
‫במ‪ ‰‬ללומ„י ‪˙‰‬ור‪ - ‰‬מו„יעין עילי˙‬
‫השחתה בספק‬
‫עץ מאכל ועץ החיים‬
‫השחתה לצורך בנייה‬
‫שער הציון‬
‫פר' שופטים – השחתת עץ פרי‬
‫קציצת ענפים למצוה‬
‫תגובות‬
‫בס"ד ערש"ק ו' אלול תשע"ו‬
‫השחתת עץ מאכל בספק‬
‫קציצת עצים לשם בניית מגורים‬
‫גליון‬
‫שצ"ט‬
‫הרב אהרן כהן‬
‫התורה אסרה כריתת עצי מאכל‪ ,‬ואף בשעת מלחמה נאסרה הכריתה‪ ,‬אמנם‬
‫נזכר בתורה האופן שיהיה מותר לכרות עצים בשעת מלחמה "רק עץ אשר‬
‫תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת"‪.‬‬
‫לכאורה יש לשאול למה כתבה התורה בלשון "רק עץ אשר תדע" ולא כתוב‬
‫"אשר לא עץ מאכל הוא" דהרי שורש ההיתר בנוי על המציאות שהעץ איננו‬
‫עץ מאכל‪ ,‬ולמה צריך להדגיש את עניין ידיעת האדם‪ ,‬ולכאורה מה שיש לומר‬
‫הוא שבאה התורה לומר שגם בספק אם זה עץ מאכל אין להשחית את העץ‪,‬‬
‫ורק אם תדע בוודאות שאין זה עץ מאכל אז התירה התורה לכרות את העץ‪.‬‬
‫ועתה יש לדון אם התורה לא הייתה מדגישה שגם בספק שזה עץ מאכל‬
‫אין לכרות מה היה צריך להיות הדין בספק‪ ,‬ונראה שמדרבנן בוודאי היה לנו‬
‫לאסור כיוון שקיי"ל ספיקא דאורי' לחומרא‪ ,‬ומדינא דאורייתא היה הדבר‬
‫תלוי במחלוקת הרמב"ם והרשב"א בדין ספיקא דאורייתא‪ ,‬שדעת הרמב"ם‬
‫שמדאורייתא מותר ורק מדרבנן אסור‪ ,‬ודעת הרשב"א שגם מדאורייתא אסור‪,‬‬
‫וה"נ הכא לולי קרא לדעת הרמב"ם היה לנו להתיר הכריתה ולדעת הרשב"א‬
‫היה לנו לאסור הכריתה‪.‬‬
‫ולאור זאת יוצא שלדעת הרמב"ם א"ש למה התורה הייתה צריכה להדגיש‬
‫שרק אם תדע יהיה מותר לכרות‪ ,‬כיון שלולי שהתורה הייתה מדגישה היינו‬
‫אומרים שגם כשאינו יודע בוודאי מותר‪ ,‬ולכן התורה צריכה להדגיש שרק‬
‫כשיודע בוודאי מותר‪ ,‬אבל מה שיש לשאול הוא למה באמת נשתנה האיסור‬
‫של כריתת עץ שהוא חמור יותר מכל איסורי התורה שבהם ספיקא מותר‬
‫ולמה כאן ספיקא אסור‪ ,‬ולדעת הרשב"א א"ש למה באמת התורה אסרה‬
‫בספק‪ ,‬שהרי לדעת הרשב"א בכל איסורי התורה יש לנו להחמיר בספק‪ ,‬רק‬
‫שיש לשאול למה התורה הייתה צריכה להדגיש שרק אם יודע‪ ,‬גם אם התורה‬
‫לא הייתה מדגישה את זה‪ ,‬אלא כותבת שרק עץ שאיננו עץ מאכל מותר‬
‫להשחית‪ ,‬היינו יודעים שרק אם יודע בוודאות יהיה מותר לו להשחית‪ .‬נמצא‬
‫א"כ שמהפסוק "רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא" יש לשאול גם לדעת‬
‫הרמב"ם שספיקא דאורי' מדאורי' לקולא‪ ,‬וגם לדעת הרשב"א שמדאורי'‬
‫לחומרא‪] .‬עד כאן עפ" גדולי האחרונים‪[.‬‬
‫ונראה ליישב את השאלה ע"פ מה שיש לחקור בגדר איסור בל תשחית‪ ,‬האם‬
‫האיסור הוא ב"גברא" במעשה האדם שלא ישחית‪ ,‬או ב"חפצא" שהחפץ לא‬
‫יושחת‪ ,‬היינו האם עניינו של הלאו שהאדם לא ישחית מידותיו בהשחתת‬
‫דברים‪ ,‬או ענין הלאו שלא יושחתו החפצים‪ ,‬שאין רצונו יתברך שמעשה‬
‫הבריאה יושחתו לבטלה‪.‬‬
‫ונפק"משיל"דלפ"ז‪ ,‬מה הדין אדם שבשוגג עבר על איסור בל תשחית‪ ,‬ודוגמה‬
‫מאוד מצויה לכך‪ ,‬אדם שבלי כוונה שבר כוס זכוכית‪ ,‬ונשאלת השאלה האם‬
‫חשיב שעבר איסור בשוגג וצריך כפרה‪],‬ולפ"ז לכאורה "המנהג" לומר מזל‬
‫טוב כשנשבר הכוס אינו ראוי שהרי יש להצטער שנעשה כאן מעשה עבירה‬
‫בשוגג[ או שלא נחשב כלל שעבר איסור ול"צ כפרה‪ ,‬ויש לומר שהדבר יהיה‬
‫תלוי בחקירה שכתבנו‪ ,‬שאם עניין האיסור ב"גברא" י"לשל"ש עניין האיסור‬
‫רק כשהיה כוונה להשחית‪ ,‬אבל כשלא היה כוונה להשחית אין כאן כלל את‬
‫עניין האיסור‪ ,‬ול"ח שעבר איסור אף בשוגג‪ ,‬אבל אם עניין האיסור ב"חפצא"‬
‫שהחפץ לא יושחת לכאורה חשיב שעבר איסור בשוגג‪.‬‬
‫בלשון החינוך]מצוה תקכט[ נראה שעניין האיסור במעשה האדם‪ ,‬אמנם בלשון‬
‫הספרי נראה שעניין האיסור בתוצאה שהחפץ מושחת‪ ,‬וז"ל הספרי עה"פ "לא‬
‫תשחית את עצה" "ר' ישמעאל אומר מכאן חס המקום על פירות האילן ומה‬
‫אילן שעושים פירות הזהירך הכתוב עליו פירות עצמם עאכו"כ"‪ ,‬ונראה מלשון‬
‫זה שעניין האיסור שחס הקב"ה על בריאתו‪ ,‬וכ"כ ברבינו מיוחס]על‬
‫הספרי[ "למדנו שחסה התורה על האוכלין‪ ,‬למדנו שחסה התורה‬
‫על עמלו"‪.‬‬
‫הרב אברהם לוי ‪ -‬ר"כ 'עוד יוסף חי'‬
‫כידוע שעקירת עצי מאכל הוא אחת הצוואות של ריה"ח )סי' מה( שאין להשחית‬
‫עצי מאכל ויש בו סכנה‪ .‬ומקורו מהגמ' בב"ק )צא‪ ,(:‬ולכאורה הוא לאו מפורש‬
‫בתורה )מצוה תקכז(‪ ,‬וא"כ מה הוסיף ריה"ח‪ ,‬וכתב ע"ז בס' מילי דחסידותא‬
‫)שם( שריה"ח הוסיף שאף במקום שמותר ע"פ דינא לעקור העץ‪ ,‬עכ"ז יש בו‬
‫סכנה‪.‬‬
‫והנה יש לעיין בזה דאם הדבר מותר ע"פ דינא‪ ,‬מה סכנה יש בזה‪ ,‬וכבר ראיתי‬
‫שעמד ע"ז בשו"ת שבט הלוי ח"ו )סי' קיב ‪ -‬ה'( וביאר דאחר שרוב העולם‬
‫פסקו כדעת הרא"ש בב"ק )שם( ושאר הפוסקים שהם הרוב שמותר לעקור‬
‫עצים והיינו עצי מאכל לצורך מקומם והיינו לצורך מגורים וכדו'‪ .‬או לצורך‬
‫מצוה כגון בניית בית כנסת ועוד‪ ,‬פשוט שאין לחשוש כלל ועיקר לשום סכנה‪,‬‬
‫דאחר שנפסק כסברתם וכך נהגו העולם שלשם צורך מגורים ומצוה עוקרים‬
‫עצי מאכל‪ ,‬וא"כ ממילא יורד כל חשש סכנה‪ .‬דכל חשש הסכנה הוא שלא נפסק‬
‫כן לדינא ולא נהגו כן למעשה‪.‬‬
‫אולם לכתחילה חוששים לדעת המחמירים בזה ה"ה הרב שאילת יעב"ץ‬
‫ועוד )הו"ד בשו"ת שבט הלוי שם( ולכן כתב הרב שבט הלוי בח"ה )סי' צה(‬
‫שלכתחילה יש להחמיר ולהקנות הקרקע עם האילנות בקנין כסף או שטר‪,‬‬
‫והגנן יעקור את העצים‪ .‬וכ"ז רק שיקנה לו הקרקע דאע"פ שיש הערמה בזה‪,‬‬
‫עכ"ז שרי‪ .‬אבל בלא קנין מקום האילנות רבו האוסרים בזה משום ישנו שליחות‬
‫לחומרא‪ ,‬או משום אמירה לעכו"ם שבות‪.‬‬
‫וישנו עוד אופן לעקור העצים והוא בכה"ג שעוקרם עם שרשם ונוטעם במקום‬
‫אחר‪ ,‬וכ"ז בתנאי שלא יהיו ההוצאות ההעברה למקום אחר‪ ,‬הוצאה גדולה מאוד‪,‬‬
‫שאז לא הרווחנו כלום‪ ,‬וכש"כ הרב שבט הלוי )שם( דהוצאה גדולה הוה איסור‬
‫בל תשחית‪ ,‬וממילא אין דוחין בל תשחית משום בל תשחית והו"ל כלא אפשר‪,‬‬
‫ולכן בכה"ג יש לסמוך על מש"כ לעיל שימכור מקום האילנות לגנן והוא יעקרם‪.‬‬
‫אילני סרק‬
‫ע"פ המבואר מכל הפוסקים‪ ,‬משמע לכו"ע שאין שום איסור לעקור אילן סרק‬
‫לצורך‪ ,‬דגם לדעת ריה"ח‪ ,‬דכל האיסור הוא שעוקרם שלא לשם שום צורך כלל‬
‫והיינו דרך השחתה‪ ,‬אבל לעוקרם לשם צורך מגורים וכדו' אין בזה שום איסור‬
‫לכו"ע‪ ,‬ומש"כ בשו"ת חיים שאל ח"א )סי' כ"ג( ע"פ פסקי התוס' פסחים )אות‬
‫קל"ב( שאין לעקור עצי סרק הוא לא משום איסור עקירת אילנות מאכל‪ ,‬דשם‬
‫הגמ' בפסחים איירי דמוכרם לשם עצים‪ ,‬ויש בו ענין אחר שהעין שולטת בהם‬
‫כש"כ רש"י שם דיש בו עין הרע‪ ,‬שמוכרם בפרהסיא וברבים ועין בנ"א שולטת‬
‫בהם‪ ,‬אולם מצד איסור השחתה או מצד איסור צוואת ריה"ח‪ ,‬אין בזה שום‬
‫איסור דכיון שמוכרם לשם צורך עצים וכדו' שרי‪ .‬וכן מותר לעקור עצי סרק‬
‫חזקים לשם דמיהם שמייצרים מהם רהיטים וכדו' בכ"ז נכלל "בצורך" ומותר‬
‫לכו"ע לקוצצם‪.‬‬
‫ומש"כ הרמב"ם בה' מלכים פ"ו הי"ג שמותר לעקור עצי סרק אפילו שלא לצורך‪,‬‬
‫י"ל דדעת הרמב"ם הוא אפילו שאין בו צורך כעת אבל יש בו צורך לאחר זמן‪,‬‬
‫דאם אין בו שום צורך ועושה כן דרך השחתה‪ ,‬כבר כתב הרמב"ם )שם( בסעי'‬
‫הקודם שאם אין בו שום צורך‪ ,‬יש בזה איסור בל תשחית‪.‬‬
‫עקירת פירות אדמה – ירקות‬
‫ועוד מבואר בשו"ת שבט הלוי ח"ה )שם( שמותר לעקור עצי פרי אדמה‪ ,‬שברכת‬
‫פירותיהם בו"פ האדמה‪ ,‬כגון אבטיחים – מילונים – תות שדה וכדו'‪ ,‬וכן שדה‬
‫ירקות‪ ,‬דע"ז לא היה שום גזירה כלל ועיקר‪.‬‬
‫וכ"ז לשם צורך‪ ,‬אבל ללא שום צורך כלל‪ ,‬פשוט הוא שיש בזה איסור בל‬
‫תשחית כפי שביארנו לעיל‪.‬‬
‫ולהשחית עצים ללא שום צורך כלל‪ ,‬יש בזה איסור בל תשחית כש"כ בס'‬
‫לכל‬
‫ההחינוך )שם( ומזה האיסור של קציצת אילנות מאכל נלמד כל‬
‫שאר הדברים שאין להשחיתם דרך השחתה וכש"כ הרמב"ם‬
‫המשך בעמ' ‪4‬‬
‫המשך בעמ' ‪2‬‬
‫לע"נ הגה"צ המקובל רבי יחיאל פישל ב"ר יוסף אייזנבאך זצ"ל נלב"ע ד' באלול תשס"ח‪.‬‬
‫נתרם ע"י תלמידיו‬
‫קציצת ענפים לצורך מצוה‬
‫עץ מאכל ‪ -‬כנגד עץ החיים‬
‫הרב צבי רותן‬
‫בב"ק צא‪ :‬אמרינן דאסור לקוץ אילן פרי משום בל תשחית‪ ,‬ואף יש בזה משום‬
‫סכנה‪ .‬והקץ לוקה כמבואר במכות כב‪ .‬ומבואר בב"ק שם דבמקום שמזיק‬
‫אילנות אחרים או אם הוא מעולה בדמים ]דהיינו שדמי העץ יקרים[ מותר‬
‫לקוצו‪ .‬וכתב הרא"ש בב"ק שם דה"ה אם צריך לבנות באותו מקום שרי‪ .‬וכן‬
‫הביא הט"ז ביו"ד סו"ס קט"ז‪ .‬ובספר פנים יפות )בפר' שופטים( הקשה מהא‬
‫דלקחו עצי תאנה למערכה ושפוד של רימון לקרבן פסח‪ ,‬וכן לקחו עצי זית‬
‫לסוכה כמבואר בסוכה לז‪ ,.‬ותירץ דצורך מצוה לא גרע ממעולה בדמים דשרי‪.‬‬
‫אמנם בשו"ת משיב דבר )ח"ב סי' נ"ו( כתב דמסתימת דברי הגמ' והרמב"ם‬
‫לא משמע כהרא"ש דלבנין ג"כ שרי‪ ,‬דעד כאן לא התירו בגמ' אלא היכא‬
‫דמזקי אהדדי דמאי חזית חיותא דהאי מהאי‪ ,‬וכן מעולה בדמים כיון שהאילן‬
‫עצמו שוה יותר מהפירות הרי אילן זה עצו הוא פריו אבל לצורך רווח אחר לא‬
‫הותר לקצוץ מהאילן‪ ,‬ואף דבעלמא באיסור בל תשחית אזלינן בתר הצורך מ"מ‬
‫בקציצת אילן לא הותר בעד רווח צדדי‪ .‬ולפי דבריו יקשה קושית הפנים יפות‬
‫מכל הנך דוכתי שמצינו שקצצו ענפים לצורך מצוה‪.‬‬
‫אלא דבאמת יש לדון בזה היתר מטעם אחר‪ ,‬דהנה מצינו שנחלקו בעיקר‬
‫האיסור לקוץ אילן פרי האם כשקוצץ רק ענפים מהאילן הוי ג"כ בכלל האיסור‬
‫או רק כאשר קוצץ את כל האילן כולו‪ .‬דהמל"מ בפ"ז מאיסו"ב סוף ה"ג הביא‬
‫את דברי הבאר שבע שהקשה איך מותר לקוץ עצי תאנה למערכה‪ ,‬וכ' המל"מ‬
‫דלא ידע היכן מבואר שיש איסור לקוץ ענפים‪.‬‬
‫אמנם בתוס' בברכות לו‪ :‬בד"ה אין קוצצין אילנות בשביעית הקשו דתיפו"ל‬
‫משום בל תשחית‪ ,‬ותירצו דמיירי במעולה בדמים‪ .‬והמאירי שם תי' דמיירי‬
‫שחותך ענפים ומותר לקוץ משום בל תשחית אבל בשביעית אסור‪ .‬ומדלא‬
‫תירצו התוס' כן מוכח דסברי שאסור גם לחתוך ענפים לחוד‪ .‬וצ"ב דעת המאירי‬
‫והמל"מ שהתירו לחתוך ענפים‪ ,‬דמ"ט באמת להתיר בזה‪ ,‬ומה עדיפי חתיכת‬
‫ענפים מהשחתת כלים בעלמא שאסור משום בל תשחית‪.‬‬
‫ונראה דהמאירי סובר כדנקט המשיב דבר בדעת הרמב"ם דיש ב' דרגות‬
‫באיסור בל תשחית א‪ .‬איסור קציצת אילן דלא הותר אף במקום צורך‪ ,‬אלא‬
‫רק כאשר הוא מזיק אילן אחר או שהוא מעולה בדמים‪ .‬ב‪ .‬איסור השחתת כל‬
‫דבר דבזה כשיש איזה צורך לא הוי השחתה‪ .‬וסובר המאירי שלקוץ ענפים לא‬
‫הוי בכלל האיסור של השחתת אילן אלא רק בכלל האיסור של כל דבר‪ ,‬ולכן‬
‫בכה"ג שיש לו צורך מותר לחתוך ענפים‪ .‬אבל התוס' קאי בשיטת הרא"ש שאף‬
‫באילן מותר באופן שיש לו איזה צורך כגון שצריך למקומו וא"כ לדידהו אין‬
‫חילוק בין ענפים לאילן שלם‪ .‬ולפ"ז מיושב אף לדעת המשיב דבר איך קצצו‬
‫אילנות למערכה ולכל צורך מצוה די"ל שקצצו רק ענפים ובזה כו"ע מודו‬
‫דמותר לצורך מצוה‪.‬‬
‫ולפ"ז לצורך בניית סוכה מותר לכרות ענפים‪ ,‬ממנ"פ‪ ,‬לדעת‬
‫המשיב דבר משום דהוי רק ענפים‪ ,‬ולהחולקים מותר‬
‫משום דהוי לצורך מצוה‪.‬‬
‫הרב נ‪ .‬דודזון‬
‫ׂ ּה לֹא ַת ְׁש ִחית ֶאת ֵע ָצ ּה‬
‫יה ְל ָת ְפ ָש‬
‫ָמים ַר ִּבים ְל ִה ָּל ֵחם ָע ֶל ָ‬
‫"כי ָתצוּר ֶאל ִעיר י ִ‬
‫)דברים כ‪,‬יט( ִּ‬
‫ֹאכל ְואֹתוֹ לֹא ִת ְכרֹת‪ "..‬ביאור הדברים )עפי"ד הרמח"ל‬
‫ַרזֶן ִּכי ִמ ֶּמנּ ּו ת ֵ‬
‫ִלנְ ּד ַֹח ָע ָליו ּג ְ‬
‫ִטע ה' ֱאל ִֹהים ּגַן ְּב ֵע ֶדן ִמ ֶּק ֶדם‪ ..‬ו ְֵעץ ַה ַח ִּיים ְּבתו ְֹך‬
‫שיובאו להלן(‪ :‬כתוב )בראשית ב‪,‬ח( ַו ּי ַּ‬
‫ַה ּגָן‪ .‬ופירשו חז"ל )תיקו"ז‪ ,‬נ"ג‪ ,‬דף פז‪,‬ב(‪" :‬ויטע ה' אלהים גן ‪ -‬דא שכינתא‪ ..‬ועץ‬
‫החיים ‪ -‬דא עמודא דאמצעיתא‪ ,‬דאתמר בה החכמה תחיה בעליה"‪ .‬ע"כ‪ .‬ומבואר‪,‬‬
‫שהגן עדן הוא השכינה‪ ,‬ועץ החיים נטוע בתוך השכינה‪ .‬והוא משפיע שפע חיים‬
‫לשכינה ]ולישראל הדבקים בשכינה[‪ .‬וכדאיתא בזו"ח כי תשא )ח"א‪ ,‬עו‪,‬א(‪" :‬בגין‬
‫דלית לה )לשכינה( מדילה חיים כלום‪ ,‬ועץ החיים יהיב בה חיים"‪.‬‬
‫והנה בהרבה מקומות בזוה"ק מבואר יסוד מרכזי‪ ,‬המבוסס על הכתוב )קהלת ז‪,‬יד(‬
‫ׂה ָה ֱאל ִֹהים"‪ ,‬שהעולם העליון והעולם התחתון מקבילים‬
‫ֻמת זֶה ָע ָש‬
‫"גַם ֶאת זֶה ְלע ַּ‬
‫ּ‬
‫זה לזה‪ ,‬וכל פרט שיש בעולם העליון‪ ,‬יש כנגדו פרט בעולם התחתון‪ ,‬שהוא דוגמא‬
‫לו‪ ,‬והוא מייצג אותו בעולם הזה‪ .‬וב"איתערותא דלתתא" שמפעילים את הדוגמא‬
‫שלמטה‪ ,‬זה גורם "איתערותא דלעילא" שהדבר שכנגדו בעולם העליון יפעל באותו‬
‫אופן‪.‬‬
‫ואומר הרמח"ל‪ ,‬שכל אילן המגדל פירות מייצג את עץ החיים‪ ,‬וממילא כאשר‬
‫ישראל מכבדים אילן המגדל פירות‪ ,‬ולא מקצצים אותו ‪ -‬זה נקרא שמכבדים את‬
‫עץ החיים‪ ,‬ועי"ז עץ החיים מחבב את ישראל‪ ,‬ומאיר פניו אל השכינה אשר הוא‬
‫נטוע בה ‪ -‬כדי להשפיע לישראל דרכה‪ ,‬שפע חיים והצלה מהאויבים‪ ,‬ועי"ז ישראל‬
‫נוצחים במלחמה‪.‬‬
‫וזה לשון הרמח"ל )זוהר תניינא‪ ,‬עמוד נו‪ ,‬בהוצאת מכון רמח"ל(‪" :‬לא תשחית את‬
‫עצה‪ ..‬ובזמנא דישראל מנעין גרמייהו דלא לקצצא ליה בגין יקרא דההוא אילנא‬
‫עלאה )עץ החיים( ‪ -‬כדין ההוא אילנא מחבב להו‪ ,‬ונהיר לשכינתא‪ ,‬ושזיב להו‬
‫מסנאיהון‪ ,‬בג"כ בקרבא אתחזי דא יתיר‪."..‬‬
‫נטיעת אילנות בארץ ישראל – כנגד נטיעת עץ החיים בגן עדן‬
‫לאחר ההקדמה הנ"ל‪ ,‬שכל אילן המגדל פירות מייצג את עץ החיים‪ ,‬יתבארו דברי‬
‫המדרש )ויקרא רבה כה‪,‬ג(‪" :‬ר"י ב"ר סימון פתח‪ ..‬ובו תדבקון‪ ,‬וכי אפשר לב"ו לעלות‬
‫לשמים ולהדבק בשכינה‪ ..‬אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא‬
‫במטע תחלה‪ ,‬הה"ד 'ויטע ה' אלהים גן בעדן'‪ ,‬אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו‬
‫אלא במטע תחלה‪ ,‬הה"ד )ויקרא יט‪,‬כג(‪" :‬ו ְִכי ָתבֹא ּו ֶאל ָה ָא ֶרץ וּנְ ַט ְע ֶּתם ָּכל ֵעץ ַמ ֲא ָכל"‪.‬‬
‫ע"כ‪.‬‬
‫והנה עם ישראל מייצגים את קוב"ה‪ ,‬וארץ ישראל מייצגת את השכינה‪ ,‬ולכן אמרו‬
‫בזוה"ק אמור )צג‪,‬ב(‪ :‬שכאשר עם ישראל מתאחדים עם ארץ ישראל‪ ,‬זה מקביל לכך‬
‫שהקב"ה מתייחד עם שכינתו‪.‬‬
‫וזהו שאמרו במדרש‪ ,‬שהפעולה המקבילה לכך‪ :‬שהקב"ה נטע עץ החיים בתוך הגן‬
‫עדן )שזו השכינה וכנ"ל( ‪ -‬היא‪ ,‬שעם ישראל ינטעו עץ מאכל ‪ -‬בארץ ישראל‪ .‬ובכך‬
‫מקיימים "ובו תדבקון"‪] .‬וגם זה גורם "איתערותא דלעילא" ‪ -‬שהקב"ה יטע את עץ‬
‫החיים בשכינה‪ .‬ועיין להלן[‪.‬‬
‫המשך מעמ' ‪:1‬‬
‫השחתת עץ מאכל בספק‬
‫והנה‪ ,‬אם נימא כצד שעניין האיסור במעשה האדם‪ ,‬יש לתרץ על שאלת‬
‫האחרונים‪ ,‬שלפ"ז יש להבין שבשונה מכל האיסורים ששם האיסור הוא בעצם‬
‫מציאות החטא‪ ,‬והמצב המסופק אינו משנה בעצם מהות עניין האיסור‪ ,‬אלא‬
‫רק זה שיש ספק האם אכן מציאות החטא קיימת‪ ,‬אבל כאן שעניין האיסור‬
‫במעשה האדם‪ ,‬ובפעולת ההשחתה שיש בה משום השחתת האדם המשחית‪,‬‬
‫יש להבין שהמצב הספקי גורם לשינוי בעצם מהות האיסור‪ ,‬שיש מקום להבין‬
‫שלא שייך כאן העניין שאין לאדם להיות במצב נפשי שבו הוא משחית‪ ,‬שכיוון‬
‫שזה ספק אם יש כאן השחתה‪ ,‬אז הוא לא במצב של משחית‪ ,‬וי"ל שבספק‬
‫אם הוא משחית אי"ז ספק אם הוא עובר איסור‪ ,‬אלא וודאי שאינו עובר‬
‫איסור‪ ,‬וע"כ ה"א שגם לרשב"א שבכל ספיקא דאורייתא אוסר מדאוריי' כאן‬
‫יהיה מותר מדאורי' ולכן התורה צריכה להדגיש שגם באיסור זה נאמר הכלל‬
‫שספיקא דאורי' לחומראמדאורי'‪.‬‬
‫וגם לדעת הרמב"ם שבכ"מ מדאורי' לקולא יש ליישב למה כאן נשתנה לחומרא‬
‫שמדאורי' לחומרא‪ ,‬שי"ל שמכיוון ששורש האיסור במעשה האדם לא איכפ"ל‬
‫הספק שמא באמת אין כאן השחתה‪ ,‬שעצם המצב שבו האדם עושה‬
‫פעולה שיתכן שהוא משחית יש כאן את עניין האיסור בודאי ולא‬
‫רק בספק ולכן כאן נשתנה הדין לחומרא שספיקא אסור‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫סימן לקץ המגולה ‪ -‬כשהרי ישראל נושאים פירותיהם‬
‫ובזה יבואר מה שאמרו )סנהדרין צח‪,‬א( "ואמר רבי אבא‪ ,‬אין לך קץ מגולה מזה‪,‬‬
‫ׂ ָר ֵאל‬
‫ׂא ּו ְל ַע ִּמי ִי ְש‬
‫ׂ ָר ֵאל ַענְ ְּפ ֶכם ִּת ֵּתנ ּו ו ֶּפ ְרי ְֶכם ִּת ְש‬
‫ְא ֶּתם ָה ֵרי יִ ְש‬
‫שנאמר )יחזקאל לו‪,‬ח( "ו ַ‬
‫ִּכי ֵק ְרב ּו ָלבוֹא"‪.‬‬
‫ובתחילה צריך לבאר את המושג "קץ המגולה"‪:‬‬
‫הגר"א אומר‪ ,‬שימות משיח בן דוד נקראים "קץ הפלאות" )דניאל יב‪,‬ו(‪ ,‬משום‬
‫שבימות משיח בן דוד זוכים להשראת השכינה העליונה‪ ,‬שהנהגתה מכוסה ונפלאת‪.‬‬
‫וכנגד זה‪ ,‬ימות משיח בן יוסף נקראים "קץ המגולה"‪ ,‬דהיינו שזוכים להשראת‬
‫השכינה התחתונה שהנהגתה מגולה‪] .‬עיין זוה"ק ויצא קנח‪,‬א[‪.‬‬
‫וכאן נקדים ב' הקדמות‪ :‬א‪ .‬בזמן הגלות‪ ,‬עץ החיים אינו נטוע בשכינה כראוי‪.‬‬
‫וכדאיתא בזוה"ק בראשית )כו‪,‬א(‪" :‬בההוא זמנא )בזמן הגאולה‪ ,‬בניגוד לזמן‬
‫הגלות(‪ ..‬עץ החיים יהא נטיע בגו גנתא"‪.‬‬
‫ב‪ .‬מכיון שעץ החיים נטוע בשכינה ‪ -‬השכינה עצמה מקבלת את השם "עץ החיים"‪,‬‬
‫כי מהותה מושפעת ממהותו‪ ,‬וכדאיתא בזוה"ק )תז"ח‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עא‪,‬א( "שכינתא‪..‬‬
‫איתקריאת עץ החיים"‪] .‬ועיין תז"ח )ח"ב‪ ,‬סח‪,‬ב(‪" :‬ובגין דשכינתא איהי כלילא‬
‫מעילאין ותתאין‪ ,‬אתקריאת בשמא דעילאין ותתאין"[‪.‬‬
‫ומעתה מבוארים דברי הגמ'‪ ,‬שבזמן הגלות לא הצליחו בנטיעת אילנות בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬וכדכ' )ויקרא כו‪,‬לב( 'ַוה ִׁ‬
‫ֹּש ִבים‬
‫יכם ַהי ְׁ‬
‫יה אֹי ְֵב ֶ‬
‫ְש ְממ ּו ָע ֶל ָ‬
‫ׁ‬
‫ֲש ּמ ִֹתי ֲאנִ י ֶאת ָה ָא ֶרץ ו ָ‬
‫ָּב ּה' )ועיי"ש רמד"ו עמ' שכ"א(‪ .‬וזהו מב' סיבות‪ .‬א‪ .‬שמכיון שעץ החיים לא היה נטוע‬
‫בשכינה ‪ -‬לכן לא נטעו אילנות שהם כנגד עץ החיים‪ ,‬בארץ ישראל שהיא כנגד‬
‫השכינה‪ .‬ב‪ .‬מכיון שהשכינה לא ירדה לשרות כראוי בארץ ישראל ‪ -‬לכן לא נטעו‬
‫אילנות שהם כנגד השכינה )משום שגם השכינה נקראת עץ החיים וכנ"ל( בארץ‬
‫ישראל‪ .‬שהרי העולם העליון והתחתון מכוונים זה כנגד זה בדקדוק שלם‪.‬‬
‫וממילא‪ ,‬כאשר אנו רואים שאילני פירות נטועים בהרי ישראל ‪ -‬ניתן לראות מכך‪:‬‬
‫א‪ .‬עץ החיים חזר להיות נטוע בשכינה‪ .‬ב‪ .‬שהשכינה )התחתונה הנקראת‬
‫קץ המגולה( ירדה לשכון בארץ ישראל‪ ,‬ולפיכך זה סימן שהגיעו‬
‫ימות הגאולה דמשיח בן יוסף‪) .‬וראה "האיש על החומה"‪ ,‬ח"ב‪,‬‬
‫עמוד ‪ .139‬ובמש"כ בעומקא שס"ה‪ ,‬ויחי תשע"ו(‪.‬‬
‫לחברותא התקשר עכשיו‪9141217 :‬‬
‫שער הציון‬
‫שער הציון‬
‫איסור השחתת עץ פרי‬
‫ההיתר כשצריך למקומו‬
‫בפר' שופטים )כ‪ ,‬יט‪-‬כ( כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא‬
‫תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרות כי האדם עץ‬
‫השדה לבא מפניך במצור‪ .‬רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית‬
‫וכרת ובנית מצור על העיר‪.‬‬
‫ואי' במכות )כב‪ (.‬דיש איסור לאו בקוצץ אילנות טובות‪ ,‬ואזהרתיה מהכא כי‬
‫ממנו תאכל ואותו לא תכרות‪ .‬וכ' היראים )שפב( שהמשחית עובר בשני לאוין‬
‫משום בל תשחית ובל תכרות‪ .‬וכך ביאר החת"ס )חו"מ כז ד"ה והנראה( דלא‬
‫תשחית כולל כמה דברים וענינים‪ ,‬והלאו דלא תכרות מיוחד לאילן העושה‬
‫פירות‪.‬‬
‫ולשון הרמב"ם בסה"מ )ל"ת נז( שהזהירנו מהשחית האילנות כשנצור על עיר‬
‫כדי להצר לאנשיה ולהכאיב לבבם‪ ,‬והוא אמרו יתעלה לא תשחית את עצה כי‬
‫ממנו תאכל ואותו לא תכרות‪ .‬וכן כל הפסד נכנס תחת לאו זה‪.‬‬
‫ועי' בהל' מלכים )פ"ו ה"ח( שהאיסור אינו במצור בלבד אלא בכל מקום‪] ,‬ונא'‬
‫במצור לרבותא דאסור אף שהוא להצר לאנשי העיר‪ ,‬כמ"ש בסה"מ ובחינוך[‪.‬‬
‫ועי' בכס"מ שהוכיח כן מכ"מ שמצינו איסור השחתה בשאר דברים‪.‬‬
‫הט"ז )יו"ד קטז‪,‬ו( תמה על שהטור לא הביא בשום מקום את איסור קציצת‬
‫אילן‪ .‬ובהגהות חי' הגרשוני )עה"ג( ואמרי ברוך העירו שהטור הזכירו בחו"מ‬
‫)סי' שפב(‪ ,‬וכ' שם הקוצץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי פטור‪] .‬אכן השו"ע לא‬
‫הזכירו כלל[‪.‬‬
‫והשבו"י )ח"א קנט( כ' דאין תימא כ"כ דאמנם לא מפורש אבל נכלל בדינים‬
‫אחרים‪ ,‬כיון דאיסור לקצוץ אילנות אינו דוקא אילן אלא כל המאבד דרך‬
‫השחתה עובר בלא תשחית‪ ,‬ואיסור בל תשחית מוזכר כמה פעמים בטור‪ ,‬כגון‬
‫ביו"ד הל' אבילות )שמט ושנ(‪ .‬ואף ההיתר שמותר לקוץ כשמזיק לאחרים‬
‫מבואר כמה פעמים בטור ח"מ סי' קנה‪.‬‬
‫הרא"ש בב"ק כ' שאם היה צריך למקומו מותר‪ .‬וביאר השבו"י )ח"א קנט( דהוא‬
‫כיון דעיקר האיסור הוא משום בל תשחית‪ ,‬משא"כ אם מזיק לדבר אחר דאין‬
‫זה השחתה רק תיקון לדבר אחר ומותר לקצצו‪ .‬וכ' הט"ז )יו"ד קטז סק"ו( עפ"י‬
‫הרא"ש שמותר לקוץ אילנות כדי לבנות בית דירה‪] .‬והעיר היד אפרים דההיתר‬
‫דוקא כשהבית שווה יותר מהאילנות[‪ .‬ועי' בחו"י )קצה( ובשבו"י )שם( דה"ה אם‬
‫מאפיל על חלונו‪.‬‬
‫ובשאילת יעבץ )עו( התיר לקוץ לצורך הרחבת ביהכ"נ‪ ,‬וסברתו דאם צריך‬
‫למקומו מותר וכ"ש לצורך מצוה‪) ,‬ומשמע דלצורך הדיוט אין היתר‪ ,‬ועי' ביד‬
‫אפרים שם(‪.‬‬
‫והערוה"ש )קטז‪,‬יג( הביא דיש מי שמחמיר אף בצריך למקומו‪ .‬וביד אפרים‬
‫)קטז‪,‬ו( כ' דלרווחא דמילתא יקצצנו נכרי‪.‬‬
‫כ' החות יאיר )קצה( דמ"ש הרא"ש להתיר לצורך מקום‪ ,‬היינו כשרוצה לבנות‬
‫שם או לתקן לו במקומו דבר הנצרך לו‪ ,‬משא"כ להרחיב חצירו ולצורך טיול‬
‫ותוספת אור ורווח בעלמא לא אמר‪.‬‬
‫קציצת ענפים‬
‫נחלקו הפוס' לגבי כריתת ענפים של אילן מאכל‪ ,‬דעת המל"מ )איסורי מזבח‬
‫ז‪,‬ג( דאין איסור בענפים‪ .‬ויישב בזה הא דמבואר בתמיד )כט‪ (:‬שהיו רגילים‬
‫להביא למזבח עצי תאנה שאינה עושה פירות משום ישוב א"י‪ ,‬והק' הבאר שבע‬
‫ל"ל משום ישוב א"י תיפו"ל דאסור לכרות עץ פרי‪] ,‬ותי' דלמצוה מותר[‪ .‬ועל זה‬
‫כ' המל"מ שלא כרתו האילן כולו אלא רק ענפים‪.‬‬
‫אך דעת המהר"י באסאן )סי' קא( דגם בענפים עובר בלאו‪ ,‬וכ"מ בקו' הבאר‬
‫שבע הנ"ל‪ .‬ועי' דרכ"ת יו"ד קטז‪ ,‬ופנים יפות )שופטים(‪.‬‬
‫ובערוה"ש )יו"ד קטז‪,‬יג( נקט שאין קפידא בקציצת הענפים‪ .‬אך בתשוה"נ )ח"א‬
‫שעו( הביא מהבית יצחק )ח"א קמד( דמשמע שיש איסור דאורייתא בקציצת‬
‫ענפים של אילן מאכל‪ .‬אכן כ' שבשאילת יעבץ )שם( ובס' שבעים תמרים מוכח‬
‫דע"י עכו"ם אין חשש סכנה כלל‪.‬‬
‫ועי' בצרור המור )שופטים( שפי' בפס' "לא תשחית את עצה" שהם העצים‬
‫הקטנים והענפים שבאילן לנדוח עליו גרזן‪ ,‬ששם הפרי הראוי לאכילה‪ .‬כל שכן‬
‫שאותו ‪ -‬העץ עצמו לא תכרות מכל וכל‪.‬‬
‫כריתת עץ מאכל במלחמה‬
‫נחלקו הראשונים אם מותר לכרות עץ מאכל לצורך בניית מצור ]כשאין עצי‬
‫סרק[‪ .‬עי' בברייתא בב"ק )צא‪ (:‬שדרשו בפס' רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל‪,‬‬
‫כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק‪ .‬ומה שכתוב כי לא עץ מאכל‪ ,‬הוא באופן‬
‫שיש עצי סרק שהם קודמים‪ .‬ופירש רש"י דה"ק "רק עץ אשר תדע" אם אינך‬
‫יודע קרוב למצור אלא הוא קחנו ואפי' הוא של מאכל‪ .‬עכ"ל‪ .‬והיינו שאם אין‬
‫עץ סרק מותר לכרות עץ מאכל כדי לבנות מצור‪.‬‬
‫וכ"כ הרמב"ן עה"ת‪ ,‬ופי' הפרשה לפי"ז שהזהירה התורה לא תשחית את עצה‬
‫לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור‪ ,‬כמנהג המחנות‪.‬‬
‫ועי' בתורת חיים )ב"ק( דהפס' הראשון "לא תשחית את עצה" אינו על בניית‬
‫מצור‪ ,‬אלא שעושה שלא לצורך דרך השחתה ]כגון לנקום באויב‪ ,‬עי' בל' סהמ"צ‬
‫ובחו"י קצה[‪ .‬והפס' השני "רק עץ אשר תדע" איירי שקצצו לצורך שרוצה לבנות‬
‫ממנו מצור‪ ,‬וכיון דלצורך קעביד שריא רחמנא אפילו עץ מאכל‪.‬‬
‫אך דעת הרמב"ם )הל' מלכים פ"ו ה"ח( שאין שום היתר לקצוץ אילן מאכל‬
‫במצור‪ .‬וביאר הכס"מ שמפרש בגמ' הנ"ל זה אילן מאכל כשהזקין שכבר אינו‬
‫עושה פירות‪ .‬וכ"כ בהגמ"י אשר תדע ‪ -‬שידעתו שהיה עץ מאכל תחילה‪.‬‬
‫והסמ"ג )ל"ת רכט( הביא את ב' הפי' וז"ל‪ ,‬ופירש רבינו משה אשר תדע ]זה‬
‫אילן[ כלומר שידעתו שהיה עץ מאכל מתחילה ועתה הזקין ואינו עושה אלא‬
‫דבר מועט‪ .‬אבל רבינו שלמה פירש אם אינך יודע קרוב למצור אלא הוא קחנו‬
‫ואפילו של מאכל הוא‪.‬‬
‫]ועי' יד המלך שהביא מזה ראיה לשי' הרמב"ם דספיקא דאורייתא לקולא מן‬
‫התורה‪ .‬שהרי מבואר כאן שהאיסור לקוץ הוא "רק עץ אשר תדע" בודאי שעץ‬
‫מאכל הוא‪ ,‬אבל אם יש בו ספק אם הוא עץ מאכל‪ ,‬מותר מדאורייתא לקוץ‬
‫אותו[‪.‬‬
‫סכנה בקציצת אילן‬
‫בגמ' ב"ק שם‪ ,‬אמר רבי חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא‬
‫זמנה‪ .‬וכ"ה בב"ב )כו‪.(.‬‬
‫ועי' בפסחים )נ‪ (:‬שקוצצי אילנות טובות אינם רואים סימן ברכה‪] .‬ופירש"י‬
‫שהכל תמהים ומלעיזין עליהם ומתוך כך עין שולטת בהן וצעקת בני אדם[‪.‬‬
‫והקשו המפרשים דהלא הוא איסור וסכנה‪ ,‬וביאר המהרש"א דאמנם איסורא‬
‫נמי איכא משום בל תשחית‪ ,‬אלא דקאמר הכא דעונשן שאינן רואין סימן ברכה‪.‬‬
‫והחיד"א תי' )בשו"ת חיים שאל ח"א כג(‪ ,‬דבפסחים הוא אחרי שעברו וקצצו‪,‬‬
‫אם עושה בהן סחורה אינו רואה בהן סימן ברכה כיון שנעשה בהם עבירה‪.‬‬
‫ובשאילת יעבץ )ח"א עו( כ' דודאי שבחת בנו של ר"ח הי' ת"ח וח"ו דעבר על‬
‫איסור בל תשחית‪ ,‬אלא ע"כ שהי' מעולה בדמיו או נצרך למקומו‪ ,‬ואעפ"כ אינה‬
‫משנת חסידים ונענש ע"ז לפנים משורת הדין לפי שהי' חסיד‪ .‬ומבואר דעתו‬
‫דסכנה איכא גם כשמותר מדינא‪ ,‬כגון שאינו עושה הרבה פירות או שצריך‬
‫למקומו‪.‬‬
‫וכ"כ במנחת אלעזר )ח"ג יג( דשיבחת קצץ התאנה מפני שהיתה עושה פירות‬
‫מועטין‪ ,‬דאין בזה איסור‪ ,‬אך מ"מ יש בזה סכנה‪ .‬ודקדק כן מהט"ז שכ' "שאסרו‬
‫חז"ל מפני הסכנה שלא לקוץ אילן עושה פירות"‪ ,‬ותמה בגליון מהרש"א דהלא‬
‫הוא איסור מדאורייתא‪ .‬אלא דהשמיענו הט"ז דיש סכנה גם כשאין איסור‬
‫מדינא‪.‬‬
‫אך החיד"א )שם( השיג על הריעב"ץ‪ ,‬דלא שייך עונש מיתה על מה שאינו נוהג‬
‫לפנים משורת הדין‪ ,‬אלא רק יסורים‪ ,‬ויקר בעיני ד' המותה לחסידיו‪ .‬וגם מלשון‬
‫הגמ' שקץ תאינה בלא זמנה‪ ,‬משמע שעבר על איסור בל תשחית‪.‬‬
‫ההיתר לצורך דמיו‬
‫תנן בשביעית )פ"ד מ"י( כמה יהא בזית ולא יקוצנו רובע‪ .‬וכ' המפרשים שמדובר‬
‫בכל השנים‪ ,‬ומשום השחתת עץ פרי‪ .‬עי' בפיה"מ לרמב"ם שמותר לקצוץ האילן‬
‫בתנאי שיש דמים לעציו‪ ,‬אבל אם לא היה לעציו דמים מרובים עד כדי שיאמרו‬
‫שיותר מועיל לקצצו מלהשאירו הרי זה אסור לקצצו כיון שהוא עושה פירות‪.‬‬
‫והוא מ"ש בגמ' ב"ק )צא‪ (:‬אמר רבינא אם היה מעולה בדמים מותר‪ .‬ופירש"י‬
‫שדמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו‪.‬‬
‫אמנם לכאו' עדיין נאמר בזה שאינו רואה סימן ברכה‪ ,‬דבמקור הענין בפסחים‬
‫)נ‪ (:‬לגבי קוצצי אילנות טובות‪ ,‬פירש"י למוכרן לעצים‪.‬‬
‫וגם במקום שמותר‪ ,‬כ' בשאילת יעבץ )עו( דיעשה ע"י גוי‪ .‬ועי'‬
‫דרכ"ת יו"ד קטז נא שימכור האילן לגוי ואח"כ יעקרנו‬
‫הגוי‪) .‬וכ"ז משום דעדיין יש סכנה כדלק'(‪.‬‬
‫כריתת עץ סרק‬
‫אילן סרק מותר לקצוץ כדכתיב בקרא‪ ,‬ודעת המהר"י בסאן )סי' קא( שמותר‬
‫לקוצצו אף ללא שום צורך‪ .‬אך החקרי לב )מהדו"ב יו"ד סי' יא( הביאו ונחלק‬
‫עליו שאסור לקצצו לחינם דלא גרע משאר דברים שיש בהם בל תשחית עכ"פ‬
‫מדרבנן‪.‬‬
‫ובפסקי תוס' בפסחים )אות קלב( כ' הקוצץ אפילו אילן סרק אינו רואה סימן‬
‫ברכה‪ .‬והביאו השבות יעקב )ח"א קנט( והחיד"א )שם( והמהרש"ם )ח"א כב(‪.‬‬
‫והגרי"ח זוננפלד בשו"ת תורת חיים )עט( כ' דגם לשי' הפסקי תוס'‬
‫בודאי אין איסור אם יש לו צורך בהם או ששווים למכור‬
‫לעצים‪ ,‬וביאר דמשו"כ לא הזכירו הפוסקים ענין זה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫לחברותא התקשר עכשיו‪9141217 :‬‬
‫לקביעת חברותא‬
‫דרושים חברותות לזמן אלול‬
‫פתוח‬
‫ערב‬
‫אחה"צ‬
‫צהריים‬
‫בוקר‬
‫נושא‬
‫מקום‬
‫‪9141217‬‬
‫‪ 24‬שעות ביממה‬
‫שעה‬
‫טלפון‬
‫‪058-3258123‬‬
‫איזור היכל יצחק‬
‫‪8-10‬‬
‫סדר מועד‬
‫‪052-7108288‬‬
‫גמיש‬
‫גמרא‬
‫‪054-8407402‬‬
‫ברכפלד‬
‫‪9-10‬‬
‫גמרא‬
‫‪052-7643513‬‬
‫פתוח‬
‫מסכת מדות‬
‫‪052-7609857‬‬
‫גמיש‬
‫‪8-8:45‬‬
‫מ"ב דרשו‬
‫‪054-8456965‬‬
‫ביכ"נ נאות שמחה‬
‫‪1-1:45‬‬
‫לאלול‪ ,‬בתשלום‬
‫רכז‬
‫חברון שד"ח‬
‫‪4:30-7:00‬‬
‫גמרא‬
‫‪054-8437242‬‬
‫חזון דוד‬
‫שחיטה וטריפות‬
‫והלאה‪,‬‬
‫קנין הלכה יו"ד מסי' צ"ח‬
‫‪052-7677941‬‬
‫גמיש‬
‫מהר‬
‫‪052-7151644‬‬
‫היכל יצחק‬
‫‪9‬‬
‫דף היומי‬
‫‪052-7609857‬‬
‫גמיש‬
‫‪9-10:30‬‬
‫מ"ב דרשו‬
‫חצי שעה עד שעה ‪052-7151176‬‬
‫בטלפון‬
‫מ"ב ח"ד )דרשו(‬
‫לקביעת חברותא התקשר עכשיו‪ 9141217 :‬והשאר הודעתך‬
‫מענה אישי בשעות הערב ‪9:45-10:30‬‬
‫בטל' ‪ – 052-7127797‬רכז חברותות‬
‫נושאי הגליונות הקרובים בס"ד‬
‫כי תצא ‪ -‬הערות בפרשה‬
‫כי תבא ‪ -‬שומע כעונה‬
‫נצבים ‪ -‬תפילות ימים נוראים‬
‫ד"ת ]עד ‪ 700‬מילים[ יתקבלו בצירוף שם מלא וטל'‬
‫עד יום שלישי בערב בדוא"ל‪[email protected] :‬‬
‫בכת"י‪ ,‬עד יום א' בתיבה שע"י אוצה"ס בית יוסף‪ ,‬בצירוף הוצ' הקלדה ]‪ 10‬ש' לעמוד[‬
‫גליון ‪400‬‬
‫]פר' כי תצא[‬
‫יוקדש להערות קצרות‬
‫)עד ‪ 200‬מילים(‬
‫בכל נושא מהפרשה‬
‫חדש!‬
‫ניתן לתרום לעומקא דפרשה‬
‫ע"י מספר אשראי‬
‫במכשיר "נדרים פלוס"‬
‫שבאוצר הספרים בית יוסף‬
‫וכן בכל המכשירים‪,‬‬
‫ע"י כניסה לתפריט מוסדות ‪ -‬עומקא דפרשה‪.‬‬
‫תגובות‬
‫במאמר "מקום המקדש" שבגליון שצ"ח‪ ,‬בא לפקפק במסורת מקובלת שמקום המקדש‬
‫הוא בראש ההר על הרמה )המפלס הגבוה( וקדש הקדשים היה על הסלע החשוף )אבן‬
‫השתיה( מתחת לכיפת הסלע )הזהב(‪.‬‬
‫והדבר מפורש בספר יחזקאל בתיאור הר הבית שהוא ‪ 500‬אמה על ‪ 500‬אמה )וכן הוא‬
‫גם במשנה במידות( "על ראש ההר כל גבולו סביב קדש קדשים" וראש ההר הוא כיום‬
‫כ‪ 500-‬אמה על ‪ 500‬אמה )לשיעור חזו"א( שרוחב ההר ממזרח למערב הוא כ‪ 300-‬מטר‬
‫ומצפון לדרום הוא קצת יותר )כ‪ 320-‬מטר(‪ - .‬ושאר השטח המוקף בחומות של הר הבית‬
‫הם לא על ראש ההר אלא תוספות שנוספו על גבי העמק שעל יד ההר בדרום כ‪70-‬‬
‫מטר שנבנה על הגיא המרכזי )שהיה בין המקדש ובין העיר העליונה שנקרא כיום רחוב‬
‫הגיא‪-‬אל ואד( ונוסף על ידי הורדוס‪ ,‬ובצפון כ‪ 120-‬מטר נבנה מעל נחל צולב )שנסתם‬
‫בימי החשמונאים( ונוסף גם כן על ידו או לפניו‪.‬‬
‫בהמשך בספר יחזקאל מתואר פירוט ה‪ 500-‬אמה ומבואר שם שהבניין של האולם‬
‫וההיכל וקדש הקדשים הוא כולו ‪ 100‬אמה )וכן הוא גם במשנה במידות( ועומד באמצע‬
‫מצפון לדרום וממזרח מתחיל מהאמה ה‪ 301-‬עד ‪ 400‬מהחומה המזרחית )כולל( וחלל‬
‫קדש הקדשים הוא אמות ‪ 366‬עד ‪ 385‬מצד מזרח )מהחומה המזרחית של הר הבית( וזה‬
‫בדיוק במקום שהסלע של ההר חשוף שהוא אבן השתיה שכתוב במשנה שהייתה בקדש‬
‫הקדשים‪) .‬וזה מתאים בין לשיעור חזו"א ובין לשיעור קצת יותר קטן( ומקום ההיכל‬
‫וקדש הקדשים לא השתנה ולא ישתנה בין בבניין שלמה )ראשון( בין בבניין זרבבל )שני(‬
‫ובין בבניין העתיד כמפורש בכתוב "זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולם לישראל"‬
‫ועוד מקומות וכן במשנה ביומא נ"ד מבואר שאבן השתיה הייתה בקדש הקדשים גם‬
‫בבית ראשון )"מימות נביאים הראשונים"( וגם בבית שני‪.‬‬
‫גם לפי התיאור של המשנה במידות ]ופסקה הרמב"ם ביה"ב פ"ו ה"א( מבואר שההיכל‬
‫וקדש הקדשים בנויים בראש ההר במפלס הגבוה אחרי שעולים ממזרח יותר מעשרים‬
‫אמה ורחוק מכותל מזרחי של הר הבית לפחות כ‪ 340-‬אמה )אין המשנה פירוט מרחק‬
‫מדויק מקצה הר הבית( ולכן גם לא יכול להיות שהוא ב ‪ 100‬אמות הקרובים לכותל‬
‫המערבי ששם המפלס יורד )ה"רמה" נגמרת( והמקדש היה בנוי בראש ההר‪.‬‬
‫ודבר זה שהעזרה וההיכל בנויים על המקום הגבוה בראש ההר הוא מתועד גם בספר‬
‫יוסיפוס )פרק ה'( באורך שמתאר שיש שלשה תחומים הראשון מבחוץ הוא הר הבית‬
‫והשני הוא המקום שממנו והלאה אסור לגוים להיכנס וגבולו ‪ 10‬אמות )וזה מה שכתוב‬
‫במשנה על החיל( והוא במרכז ההר ומוקף חומה גבוהה ומבפנים היא נראית פחות‬
‫גבוהה מפני שהיא יושבת על גבעה ‪ -‬רמה‪.‬‬
‫]נ‪.‬ב‪ .‬וכן יש עדויות נוספות מזמן הבית כעין זה כגון ב"מגילת המקדש" שנכתב באמצע‬
‫ימי בית שני כתוב שהחומה הפנימית היא ‪ 280‬על ‪ 280‬אמה )ובתוכה המקדש והעזרה‬
‫וכו'( ‪ -‬וזה כגודל הרמה הקיימת בערך ‪ -‬ומסביב חומה ‪ 480‬על ‪ 480‬אמה )לא כולל עובי‬
‫החומה ועם החומה הוא ‪ 500‬ככתוב ביחזקאל( וכן באיגרת אריסטיאס )ג"כ מאותה‬
‫תקופה בערך( כתוב שהגודל של המקדש הוא )במידות יווניות והוא( כמו גודל הרמה‬
‫שקיימת היום[‪.‬‬
‫במאמר הביא דברי הכפתור ופרח על תיאור שער סתום בחומה המזרחית של הר הבית‬
‫מדרום לשערי רחמים וכתב בכפתור ופרח שהוא מכוון נגד קדש הקדשים והשער ההוא‬
‫לא ניכר כיום‪ ,‬והכותב ניסה לומר שהוא בדרום אבל באמת תיעוד מקביל לכו"פ יש בעוד‬
‫מקור משנת רנ"ה )מוג'יר א' דין( ושם מציין שהשער הסתום הזה הוא מול אמצע כיפת‬
‫הסלע‪ .‬הרי נתבררה כוונת הכו"פ‪.‬‬
‫ומה שכתב במאמר שהרדב"ז הוא היחיד שהורה למעשה על פי המסורת שכיפת הסלע‬
‫הוא מקום ההיכל וקדש הקדשים‪ ,‬אמנם הרדב"ז פסק כן להתיר למעשה דבר שספיקו‬
‫כרת על סמך מסורת שהביא ושהביאו הרבה קדמונים כמו ר"י מפריז ותלמיד הרמב"ן‬
‫ועוד‪ ,‬והעתיקוהו להלכה בשערי תשובה וברכי יוסף )שג"כ היה בירושלים כרדב"ז( וכף‬
‫החיים‪ .‬וכן כתב הב"ח בשם מהרי"ו שהכיפה היא בנויה על מקום ההיכל‪ ,‬וכן פסק החפץ‬
‫חיים בספרו ליקוטי הלכות )על זבחים פ"ו(‪.‬‬
‫וסוף דבר שמקום קדש הקדשים הוא על הסלע שתחת כיפת הזהב היא הוראה‬
‫מ‬
‫מקובלת בכל ישראל על פי הכתובים והמשנה והמסורה ולא פקפק בזה‬
‫אדם מעולם‪.‬‬
‫הרב ישראל מאיר בוגרד‬
‫המשך מעמ' ‪:1‬‬
‫קציצת עצים לשם בניית מגורים‬
‫שם )ה"ח(‪ ,‬דכמו כן אין להשחית חפצים כגון לשרוף או לקרוע בגדים ללא שום‬
‫צורך‪ ,‬והעושה כן מכין אותו מכת מרדות‪ .‬וכתב עוד החינוך שם דברים נפלאים‬
‫מאוד בשרשי טעם המצוה הזאת‪ ,‬והוא‪ :‬שדברים אלו של השחתה משחיתים את‬
‫הנפש‪ ,‬וזה מלמד את האדם להיות רע ומושחת‪ ,‬ואין זה רצון השי"ת‪ ,‬וזהו רצון‬
‫הרשעים בהשחתת העולם ח"ו והם משחיתים את עצמם ואת כל העולם כולו‬
‫במעשיהם הרעים‪ ,‬ובמידה שאדם מודד מודדין לו‪ ,‬דאם אדם חפץ לעשות טוב‬
‫ושמח "בעשיית הטוב"‪ ,‬הטוב ירדוף אחריו‪ ,‬וזה ידוע ומפורסם‪ .‬עכת"ד‪.‬‬
‫וכתבו הפוסקים השבט הלוי )שם( ובשו"ת יבי"א ח"ב )סי' י"ב( דכל מה שהתירו‬
‫הפוסקים‪ ,‬הוא דוקא לצורך מגורים בצפיפות או הרחבת סוכתו וכדו'‪ .‬אבל‬
‫לעקור עצי מאכל לשם נוי ויופי להרווחה בעלמא‪ ,‬אין להתיר‬
‫קציצת האילנות עבור זה‪ .‬וכש"כ בערוך השולחן סי'‬
‫קלז – יג‪ .‬יעו"ש‪.‬‬
‫הקופה שגדולי הדור סומכים וממליצים עליה‬
‫תורמים לעניי העיר ורואים ישועות‬