סיפורי יפו של שמואל גילר

‫‪1‬‬
‫פרשת רצח הקצין תאופיק בק אסעיד‬
‫שמואל גילר‬
‫מבוא‬
‫בכ"ג בניסן תרפ"א‪ ,‬ה‪ 1-‬במאי ‪ ,1511‬פרצו ביפו מהומות‪ ,‬המוכרות כ'מאורעות תרפ"א'‪ .‬אחד מיעדי‬
‫הפורעים היה 'בית החלוץ' ביפו‪ ,‬ששימש כאכסניית קליטה לחלוצי 'העלייה השלישית'‪ 1.‬העולים‬
‫ששהו במקום‪ ,‬התגוננו במשך כארבעים דקות‪ ,‬עם מוטות ברזל שעקרו מגדרות החצר‪ ,‬והצליחו‬
‫להדוף את התוקפים‪ .‬למקום הגיעה קבוצת קציני משטרה ושוטרים ערבים‪ .‬העולים חשבו כי הם‬
‫באו לסייע להם‪ ,‬אך השוטרים ירו אל עבר השער‪ ,‬פרצו אותו‪ ,‬ובעקבותיהם פרץ ההמון לחצר‪.‬‬
‫לאחר ארבעים דקות של מסע שוד ורצח‪ ,‬נותרו במקום חמישה עשר חללים ועשרים ושמונה‬
‫פצועים‪.‬‬
‫ב‪ 13-‬בינואר ‪ ,1511‬שנה ושמונה חדשים לאחר הטבח‪ ,‬נרצח ביפו הקצין תאופיק בק אסעיד‪,‬‬
‫ששרת במשטרת יפו‪ .‬הוא נרצח בידי ירחמיאל לוקצ'ר (לוקה)‪ ,‬חבר 'הקיבוץ החשאי'‪ ,‬בהוראתה‬
‫של מניה שוחט‪ .‬לטענת מניה‪ ,‬החיסול בוצע כנקמה על כך שעמד בראש קבוצת השוטרים שפרצה‬
‫לחצר‪ .‬איש לא פקפק עד היום בגרסה זו‪ ,‬אך בחינת עדויות על שהתרחש במקום‪ ,‬מעוררת ספקות‬
‫לגבי גרסתה של מניה‪ .‬מסקנת המאמר שלפניכם היא‪ ,‬כי הנרצח לא היה כלל באזור 'בית החלוץ'‪,‬‬
‫וכי המחסלים טעו‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬בזהות הקורבן‪.‬‬
‫מאורעות תרפ"א ביפו והטבח 'בבית החלוץ'‬
‫המהומות פרצו בצהרי היום‪ ,‬על גבול מנשייה ונווה‪-‬שלום‪ ,‬והתפשטו עד מהרה ליפו‪ .‬אספסוף פרץ‬
‫לחנויות היהודים‪ ,‬ובזז אותן‪ .‬השוטרים הערבים שהיו מופקדים על שמירת הסדר‪ ,‬הצטרפו‬
‫לפורעים‪ ,‬והרגו ופצעו יהודים‪ .‬ההסבר הרשמי לפרוץ המהומות‪ ,‬הייתה הפגנה בלתי חוקית של‬
‫פועלים בולשביקים‪ 2,‬שנתקלה בהפגנה חוקית של מפלגות הפועלים בתל אביב‪ ,‬אולם היה זה‬
‫שיאו של מסע הסתה מתמשך נגד הציונות והעלייה‪ ,‬שהחל לאחר פרסום 'הצהרת בלפור'‪ .‬ההסתה‬
‫התגברה במהלך ‪ ,1511‬כשהתנהלו דיונים על גורל המזרח התיכון וחלוקתו במועצת המעצמות‪,‬‬
‫ולאחר אישור הסכם 'סייקס פיקו' בועידת 'סנט רמו'‪ .‬היא הגיעה לשיאה עם ביקורו של שר‬
‫המושבות צ'רציל בארץ‪ ,‬באפריל ‪ ,1511‬והכרזתו כי בריטניה נחושה לממש את 'הצהרת בלפור'‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫רחוב יפת ‪ 34‬ביפו‪.‬‬
‫מפלגת פועלים סוציאליסטים – מפ"ס‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫'בית החלוץ' הוקם על ידי ועד הצירים הציוני ביולי ‪ ,1511‬עם תחילת השלטון האזרחי הבריטי‪,‬‬
‫והתגברות זרם העולים ארצה‪ .‬בית העולים שכן בצמוד לבית החולים הצרפתי‪ ,‬ברובע עג'מי‪ ,‬בתוך‬
‫חצר מוקפת חומה‪ ,‬שנסגרה בשער אל הרחוב הראשי‪ .‬הבית בלב השכונה הערבית‪ ,‬הפך בעיני‬
‫הערבים לסמלה של הציונות והעלייה‪ ,‬ולכן הוא נבחר כיעד לתקיפת ההמון‪.‬‬
‫בשעת הצהריים‪ ,‬החל המון להתאסף בחזית הבית וניסה לפרוץ את השער‪ ,‬כשהוא מידה‬
‫אבנים אל החצר‪ .‬העולים שהיו אותה שעה במקום‪ ,‬הצטיידו במוטות ברזל שפורקו בחופזה‬
‫מגדרות החצר‪ ,‬והצליחו להדוף את המתפרעים‪ .‬הם יצאו מידי פעם לעברם‪ ,‬והניסו אותם‪.‬‬
‫הקצינים והשוטרים הערבים שהגיעו למקום‪ ,‬פתחו באש לעבר השער ופרצו אותו‪ .‬עשרות ערבים‪,‬‬
‫חמושים במקלות‪ ,‬סכינים וגרזנים‪ ,‬פרצו לחצר והחלו במסע של רצח ושוד‪ .‬הטבח נעצר ביריית‬
‫אקדח של קצין בריטי שהגיע למקום‪ .‬בחצר נותרו אחד עשרה חללים ועשרים ושמונה פצועים‪,‬‬
‫מדקירות וחתכים קשים‪ .‬ארבעה מהם נפטרו למחרת מפצעיהם‪.‬‬
‫חיסול הקצין תאופיק בק אסעיד‬
‫ביום רביעי‪ 13 ,‬לינואר ‪ ,1511‬בשעה חמש ורבע אחה"צ‪ ,‬נורה למוות הקצין הערבי תאופיק בק‬
‫אסעיד‪ .‬הוא נורה במצחו על ידי אלמוני‪ ,‬בשכונת נווה שלום‪ ,‬ומת במקום‪" .‬בהלה תקפה את‬
‫היהודים תושבי השכונה והחלה מנוסה כללית‪ .‬חנויות היהודים והערבים נסגרו ודבר הרצח עשה‬
‫רושם מדכא ברחבי יפו‪ .‬היה חשש להתפרצות מהומות מחדש"‪ ,‬כך מתאר בזיכרונותיו דוד תדהר‪,‬‬
‫קצין משטרת המנדט‪ ,‬שמונה לשמש כחוקר פרשת הרצח‪ 3.‬הוא מספר‪ ,‬כי תאופיק בק היה הקצין‬
‫שהגיע בראש קבוצת השוטרים‪ ,‬והיה זה שאילץ את העולים לפתוח את שער חצר 'בית החלוץ'‪,‬‬
‫ולכן ראו בו האחראי לטבח החלוצים‪ .‬הוא היה קצין משטרה ראשי בימי התורכים‪ ,‬בתקופתו של‬
‫חסן בק‪ .‬היה ידוע כרודף בצע ושוחד‪ ,‬אולם הפגין יחס טוב כלפי היהודים וכונה "אוהב יהודים"‪.‬‬
‫תדהר מספר כי חברי אגודת 'השומר' החליטו לנקום בקצין הדמים‪ ,‬והטילו על חבר 'גדוד העבודה'‬
‫ירחמיאל לוקצ'ר לבצע את מעשה הנקם‪ .‬סיפור המעשה‪ ,‬כפי שמתואר על ידי תדהר‪ ,‬חוזר גם‬
‫בספרות העוסקת בתקופה‪ ,‬והוא שב ועלה גם בכתבות עיתונות שעסקו ברוצח לוקצ'ר במהלך‬
‫השנים‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫דוד תדהר‪' ,‬בשרות המולדת'‪ ,‬עמ' ‪.99‬‬
‫'ידיעות אחרונות‪ 7 ,‬ימים' ‪ ,8.9.61‬וגם ‪' ,15.9.61‬במחנה'‪' ,1.7.61 ,‬הארץ'‪.6.10.89 ,‬‬
‫‪3‬‬
‫ועדת החקירה בראשות השופט תומס הייקרפט‬
‫בעקבות המהומות מינה הנציב העליון הרברט סמואל ועדת חקירה‪ ,‬בראשות זקן השופטים סיר‬
‫תומס הייקרפט‪ ,‬כדי לבדוק את השתלשלות האירועים ולהביא את האשמים לדין‪ .‬בפני הועדה‬
‫הופיעו ‪ 151‬עדים‪ ,‬וביניהם הקצינים והשוטרים שפעלו באותו יום ביפו‪ .‬מפקח ראשון תאופיק בק‬
‫אסעיד העיד גם הוא בפני הועדה‪ .‬הוא היה מופקד יחד עם הקצין היהודי קלמן כהן על שמירת‬
‫הסדר‪ ,‬במהלך תהלוכת הפועלים שנערכה באותו יום בתל‪-‬אביב‪ .‬כהן היה אחראי על אזור נווה‪-‬‬
‫שלום ואילו תאופיק על איזור מנשייה‪ .‬על פי עדותו‪ ,‬הוא היה משעות הבוקר ועד שעות אחר‬
‫הצהריים המאוחרות עסוק במהומות שפרצו בגבול בין השכונות‪ 5.‬עדות המפקח כהן‪ ,‬מאשרת את‬
‫דבריו של קצין המשטרה הערבי‪ 6.‬עדויות נוספות של יהודים מתארות את תאופיק בק‪ ,‬בשעת‬
‫הפריצה ל'בית החלוץ'‪ ,‬בזירת האירועים בגבול יפו ונווה‪-‬שלום‪ .‬דוחות מודיעין של 'ועד הצירים'‪,‬‬
‫ממקורות ערביים‪ ,‬מפרטים את שמות אלה שלקחו חלק במאורעות‪ .‬שמו של תאופיק בק לא‬
‫מצוין כמי שלקח חלק באירועי הטבח ב'בית החלוץ'‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫בין העדויות שנרשמו בפני חברי 'ועד ההגנה של תל‪-‬אביב'‪ ,‬נמצאת גם זו של דוד תדהר‪ ,‬מ‪1-‬‬
‫במאי ‪ ,1511‬שלושה ימים בלבד לאחר המהומות ביפו‪ .‬בעדותו הוא מתאר את שראו עיניו בצהרי‬
‫ה‪ 1-‬במאי‪ ,‬כשהגיע עם צעירים נוספים לנווה‪-‬שלום‪ ,‬בכדי לעזור בהתגוננות‪ .‬הוא היה במקום בין‬
‫השעות ‪ 11611‬ו‪ 0611-‬אחה"צ‪ ,‬והוא מתאר את מעשי הביזה שראה בשוק מנשייה‪ ,‬ועל מנהיגי‬
‫הערבים שהיו באותן שעות במקום‪ .‬הוא כותב‪" 6‬וכן אני מעיר כי האופיצר תופיק בק אחרי שלקח‬
‫חזרה מערבים שונים מהגזל‪ ,‬לא רשם את שמותיהם"‪ 8.‬הפריצה לחצר בית העולים התרחשה בין‬
‫השעות ‪ 1611‬ל‪ 1611 -‬אחר הצהריים‪ .‬תאופיק בק היה באותן שעות בגבול מנשייה נווה‪-‬שלום‪ ,‬ודוד‬
‫תדהר חוקר הרצח‪ ,‬ראה אותו שם‪ ,‬ואף על פי כן העלה בזיכרונותיו את הטענה כי הוא זה שהגיע‬
‫בראש קבוצת השוטרים לבית העולים‪.‬‬
‫גרסת מניה שוחט‬
‫רצח תאופיק בק נותר במשך השנים כתעלומה‪ ,‬וזהות הרוצח לא פורסמה‪ .‬ב‪ 10-‬במרס ‪1511‬‬
‫הועמד לדין השוטר דוד בר‪ ,‬באשמת הרצח‪ ,‬אך זוכה בסופו של דבר‪ 9.‬ההנהגה הציונית והעיתונות‬
‫היהודית‪ ,‬טענו כי הקצין נרצח בידי ערבים‪ ,‬על רקע סכסוכים משפחתיים‪ .‬כך נותרה הפרשה‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫אצ"מ‪ ,L4/829 .‬עדות תאופיק בק‪.‬‬
‫אצ"מ‪ ,L4/829 .‬עדות קלמן כהן‪.‬‬
‫אצ"מ‪.L4/859 .‬‬
‫אצ"מ‪.L4/840 .‬‬
‫'הארץ' ‪24.3.1923‬‬
‫‪4‬‬
‫עלומה עד שנות החמישים‪ ,‬כשהחלה מערכת 'ספר ההגנה' באיסוף עדויות על תולדות הארגון‪ .‬בין‬
‫ותיקי 'השומר'‪ ,‬הילכה אמנם השמועה שמניה שוחט וחברי הארגון עמדו מאחורי הרצח‪ ,‬אולם לא‬
‫ניתן לכך פומבי‪.‬‬
‫ב‪ 12-‬באוגוסט ‪ ,1511‬סיפרה מניה לראשונה‪ ,‬לשאול אביגור‪ ,‬כי היא זו שהורתה על חיסולו‬
‫של תאופיק בק‪ .‬מניה סיפרה כי "הגיעה לבית החלוץ ובקושי נכנסה‪ .‬עמדה דממה‪ .‬המון הרוגים‬
‫ופצועים‪ .‬היא מצאה נערה כבת ‪ ,11‬שספרה לה‪ ,‬שהערבים לא יכלו לפרוץ את השער‪ .‬אך הגיע‬
‫קצין ערבי‪ ,‬שדרש לפתוח את השער 'כדי להציל' את הנמצאים בבית ולמעשה פתח פתח‬
‫למתפרצים‪ .‬אז החל ההרג האיום‪ .‬אח"כ זיהתה הנערה את הקצין תופיק אפנדי (לדעת מניה שוחט‬
‫ממשפחת המופתי) וגם אחרים שנשארו בחיים זיהו אותו‪ .‬ניסו לתבוע את תופיק לדין אך‬
‫השלטונות טשטשו את העניין‪ .‬אז החליטה מניה שיש להרגו"‪ .‬בהמשך מספרת על כך שלוקה‬
‫(לוקצ'ר) הוא האיש שביצע את המעשה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫ב'ספר השומר'‪ ,‬שיצא לאור בשנת ‪ ,1514‬חוזרת מניה שוחט על גרסתה ומספרת על החלטתה‬
‫לחסל את הקצין הערבי‪ .‬היא מתארת שוב את הגעתה לבית העולים‪ ,‬ועל מה שנודע לה‪" 6‬כעבור‬
‫זמן מה ניגש לשער תופיק אפנדי‪ ,‬קצין משטרה ערבי ממשפחת החוסיינים‪ ,‬ונתן פקודה לפתוח‬
‫את השער באמתלה‪ ,‬שהוא בא להגן על העולים‪ ,‬ולהעבירם למקום בטוח יותר‪ .‬האמינו לו ופתחו‬
‫את השער‪ .‬אך נכנס‪ ,‬נתן אות לאנשיו אשר חיכו במארב‪ ,‬והם פרצו לתוך הבית והתחילה‬
‫השחיטה‪ .‬מצאתי את השער שבור ובפנים דממת מוות‪ .‬גופות הרוגים בכל פינות הבית‪ ,‬וביניהם‬
‫פצועים אנושים שהעמידו פני מתים מפחד פן יחזרו הערבים ויתעללו בהם‪ .‬במחסן הפחמים‬
‫מצאתי ילדה בת שתים עשרה‪ ,‬שלמה ובריאה‪ .‬את אמה הרגו‪ ,‬והיא סיפרה את כל פרטי השחיטה‬
‫שנמשכה כמה שעות‪ ,‬ואשר היא ראתה מתוך מחבואה ואיך ניהל הקצין הערבי את הפעולה"‪.‬‬
‫ועוד מספרת מניה‪" 6‬רצתי לתל ‪-‬אביב‪ ,‬מסרתי את הדבר לחיים פיינברג‪ ,‬שהיה אז ממונה על בית‬
‫העולים וטרם ידע מה שקרה שם"‪ 11.‬היא נשבעה כי תתנקם בקצין ותהרוג אותו‪.‬‬
‫גרסתם של חברי 'השומר'‬
‫ישראל שוחט וחבריו של לוקצ'ר‪ -‬פנחס שניאורסון ובנימין ביכמן‪ ,‬מתארים ב'ספר השומר' את‬
‫גרסתם לסיבות שהביאו לחיסולו המאוחר של תאופיק בק‪ .‬הם מספרים כי לאחר המאורעות‪,‬‬
‫התרחשו התנקשויות ביהודים עוברי אורח בסביבות תל אביב‪ ,‬על ידי כנופיה מסתורית‪ .‬לטענתם‪,‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫את"ה‪ 132.00006 .‬עדות שנרשמה על ידי שאול אביגור‪.‬‬
‫'ספר השומר'‪ .‬עמ' ‪.391 ,292 ,64‬‬
‫‪5‬‬
‫הגיע לכפר גלעדי‪ ,‬בסוכות תרפ"ב‪ ,‬יוסף הכט שעמד אז בראש 'ההגנה' בתל‪-‬אביב‪ ,‬והביא לפניהם‬
‫הצעה שיקבלו עליהם מעשה ביעורם של פורעי יפו‪ .‬לדבריהם‪ ,‬התברר להם שראש הפורעים היה‬
‫תאופיק בק‪ ,‬ש נשלח מטעם המשטרה בלוית שוטרים ערבים לשמור על בית העולים‪ ,‬והוא זה‬
‫שדרש מהנהלת בית העולים לפתוח את שערי החצר והניח לפורעים לפרוץ פנימה‪ ,‬ולבצע את‬
‫הטבח האכזרי‪ .‬הם מספרים שהוטלה על לוקצ'ר ובנימין ביכמן משימת החיסול‪.‬‬
‫הרוצח ירחמיאל לוקצ'ר (לוקה)‬
‫ירחמיאל לוקצ'ר (לוקה) היה מאנשי 'השומר' ו'גדוד העבודה' והפך לאגדה עוד בחייו‪ .‬יפה תואר‪,‬‬
‫ציוני‪ ,‬ולימים קומוניסט‪ ,‬אהובן של נשים‪ ,‬שודד דרכים‪ ,‬מרגל וטרוריסט‪ .‬הוא השתייך לחברי‬
‫קבוצת 'הקיבוץ החשאי'‪ ,‬בהנהגתו של ישראל שוחט שלא ראו בעין יפה את פירוקו של 'השומר'‪,‬‬
‫והמשיכו בפעילות מחתרתית לאחר ההחלטה על הקמת 'ההגנה'‪.‬‬
‫לוקצ'ר‪ ,‬יליד טשקנט‪ ,‬נשלח בצעירותו ללמוד ב'גימנסיה הרצלייה'‪ ,‬ובמהלך מלחמת העולם‬
‫הראשונה שרת כקצין בצבא התורכי‪ .‬לאחר סיום המלחמה‪ ,‬חזר ארצה והשלים את לימודיו‬
‫בגימנסיה‪ .‬במהלך ‪ ,1511‬שרת זמן קצר במשטרת הרוכבים בגליל‪ ,‬ולאחר שפרש‪ ,‬הצטרף לחברי‬
‫'גדוד העבודה' ולקיבוץ כפר גלעדי‪ .‬בקיבוץ הוא פגש את ריבה מיטשל‪ ,‬אשת חברו משה אליוביץ‪,‬‬
‫שהתאהבה בו‪ .‬היא עזבה את בעלה ובנה‪ ,‬ועברה לחיות לצידו‪.‬‬
‫לוקצ'ר קנה לו שם של לוחם עז נפש וקר רוח‪ ,‬ועלילות גבורה רבות נקשרו סביב שמו‪ .‬הוא‬
‫שימש כאיש המבצעים של קבוצת 'הקיבוץ החשאי' ‪ ,‬והשתתף בשוד הזהב המפורסם של הארגון‬
‫('האכס')‪ ,‬בו נשדדו חמשה עשר אלף לירות זהב‪ ,‬שהוברחו מלבנון ושימשו למימון הסליק הסודי‬
‫בכפר גלעדי‪ .‬בשנת ‪ 1510‬נשלח לגרמניה כדי להכשירו לפיקוד על קורסי הכנה צבאית של הארגון‪.‬‬
‫בקיבוץ תל‪-‬יוסף הקים את בית הספר הצבאי החשאי של הארגון‪ ,‬שפעילותו נחשפה בשנת ‪.1512‬‬
‫לוקצ'ר עזב את הגדוד‪ ,‬עבר להתגורר בתל‪-‬אביב‪ ,‬והסתפח לחברי תנועת פ‪.‬ק‪.‬פ‪ .‬הקומוניסטית‪.‬‬
‫לדברי מנהיגה יוסף ברגר‪-‬ברזילי‪ ,‬הפך לוקצ'ר להיות שליח הביון הסובייטי‪ ,‬ולכן נרדף על ידי‬
‫השלטונות הבריטים‪ ,‬עד שנאלץ‪ ,‬במאי ‪ ,1511‬לעזוב את הארץ לברית המועצות‪ 12.‬הוא הצטרף‬
‫לצבא האדום‪ ,‬נאסר בתקופת טיהורי סטאלין‪ ,‬ויחד עם פורשים נוספים מ'גדוד העבודה'‪ ,‬נשלח‬
‫למחנות סיביר‪ .‬חרושת שמועות נפוצה על גורלו‪ .‬היו שטענו כי נהרג במלחמת האזרחים בספרד‪,‬‬
‫ואחרים ספרו כי שוחרר מן המחנות במהלך מלחמת העולם ונהרג בקרבות סטלינגרד‪ .‬גם רעייתו‬
‫לא ידעה על גורלו‪ ,‬אולם זכתה לקבל גמלת אלמנה לאחר המלחמה‪.‬‬
‫‪ .12‬שלמה שבא‪'.‬שבט הנועזים'‪ ,‬עמ' ‪.357‬‬
‫‪6‬‬
‫סיפור חייו ודמותו של לוקצ'ר‪ ,‬והאגדות שנרקמו סביבו‪ ,‬שבו ועלו בכתבות עיתונים במהלך‬
‫השנים‪ 13.‬ריבה עלתה ארצה עם גל העלייה מרוסיה בשנת ‪ ,1545‬והתאחדה עם בנה דן אותו עזבה‬
‫בילדותו‪ .‬שנה לאחר מכן נפוצה שמועה כי הוא חזר ארצה ומסתתר‪ ,‬אך זו התבררה כבדותה‪.‬‬
‫סימני השאלה‬
‫גרסת מניה שוחט וחבריה על נסיבות החיסול‪ ,‬חוזרת ועולה בספרות ההיסטורית העוסקת‬
‫בתקופה‪ ,‬ואיש לא פקפק בה עד היום‪ .‬עיון בדו"ח ועדת הייקרפט והפרוטוקולים שצורפו אליו‪,‬‬
‫ובחינת הממצאים העובדתיים‪ ,‬מעוררים סימני שאלה באשר לאמיתות הגרסה על מניעי הרצח‪.‬‬
‫עולה מהם כי תאופיק בק לא היה כלל בצהרי ה‪ 1-‬במאי ‪ 1511‬בחצר בית העולים או בקרבתו‪,‬‬
‫והוא לא היה הקצין שהורה על פתיחת השער‪.‬‬
‫מניה מספרת בעדותה כי פגשה בחצר ילדה בת ‪ 11‬שאמה נרצחה‪ ,‬והיא שהצביעה על‬
‫תאופיק בק‪ .‬האישה היחידה שנרצחה באותו יום בבית העולים‪ ,‬הייתה דובה צ'רקסקי ז"ל‪ ,‬אשר‬
‫יחד עם בעלה יהודה ניהלו את הבית‪ ,‬ושניהם נרצחו בטבח‪ .‬ילדיהם‪ ,‬משה וראובן ניצלו‪ ,‬ואילו‬
‫הבת חיה הייתה מאושפזת באותו יום בבית החולים הצרפתי‪ .‬היא לא יכולה הייתה לספר על‬
‫שהתרחש בחצר‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫ועוד מניה מספרת‪ ,‬כי היא "רצה לתל ‪-‬אביב וסיפרה למנהל בית העולים חיים פיינברג אשר‬
‫לא ידע על שהתרחש"‪ .‬בין הפרוטוקולים של 'ועדת הייקרפט' נמצא גם זה של פיינברג‪ ,‬והוא‬
‫העיד‪" 6‬הייתי במשרדי בבית החלוץ משעה ‪ 2‬בבוקר ה ‪ 1-‬במאי"‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫הוא היה בשעות הצהריים‬
‫בחדרו בקומה השנייה של 'בית החלוץ'‪ ,‬וצפה מן החלון על שהתרחש ברחוב ובחצר‪ .‬הוא ראה את‬
‫בואם של הקצינים והשוטרים‪ ,‬את הירי לעבר השער‪ ,‬את ההרג בחצר‪ ,‬ואף עזר בפינוי הנפגעים‪.‬‬
‫מניה וחבריה מספרים כי באי כוח המוסדות הציוניים מחו בפני הנציב העליון ובקשו‬
‫להעמיד את תאופיק בק לדין‪ ,‬אולם בקשתם נדחתה בתירוץ שהוא ממשפחה מיוחסת (לטענת‬
‫מניה ממשפחת חוסייני) ‪ .‬עורך הדין הרי סאקר מונה על ידי 'ועד הצירים'‪ ,‬יחד עם עורכי הדין‬
‫הורץ סמואל ומנחם דונקלבלום‪ ,‬כדי לדרוש הגשת כתבי אישום נגד השוטרים והקצינים שלקחו‬
‫חלק במהומות ובטבח‪ .‬בתיקים המשפטיים שהותירו‪ ,‬נמצאים גם מכתבי תלונה נגד הקצינים‬
‫והשוטרים שהשתתפו בטבח העולים ובהרג בנווה שלום‪ ,‬ובהם אישומים נגד הקצינים חנא‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫'‪ 7‬ימים' ‪ 7' ,8.9.61‬ימים' ‪' ,15.9.61‬במחנה'‪' ,1.7.61 ,‬הארץ‪.6.10.89 ,‬‬
‫משה בן ‪-‬יהודה ( צ'רקרסקי) ז"ל סיפר על כך לבתו נורית ולחתנו ד"ר משה גרנות שמסר לי זאת‪.‬‬
‫אצ"מ‪.L4/829 ,‬‬
‫‪7‬‬
‫ברדקוש ואסעד עבוד‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫במכתב לד"ר ד‪ .‬איידר‪ ,‬מ"מ יו"ר 'ועד הצירים'‪ ,‬מפרט עו"ד סמואל את‬
‫האישומים שהועלו נגד הקצינים והשוטרים‪ .‬שמו של תאופיק בק אינו מוזכר ביניהם‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫בין‬
‫התיקים‪ ,‬נמצא גם תיק העוסק בניתוח עדותו של תאופיק בק בפני ועדת החקירה‪ ,‬וגם בו אירוע‬
‫'בית החלוץ' אינו מוזכר‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫מעורבותו של יוסף הכט‬
‫חבריה של מניה שוחט בארגון 'הקיבוץ החשאי'‪ ,‬סיפרו כי התבקשו על ידי יוסף הכט‪ ,‬מפקד‬
‫'ההגנה' בתל‪-‬אביב‪ ,‬לבצע את חיסולו של תאופיק בק‪ ,‬שעמד לדבריהם בראש כנופיית רצח באזור‬
‫יפו‪ .‬לאחר פרסום 'ספר השומר' נשאל יוסף הכט‪ ,‬על ידי סלוצקי עורך 'ספר ההגנה'‪ ,‬אם יש אמת‬
‫בדבריהם של שניאורסון ושוחט‪ .‬הכט השיב‪" 6‬הפסקה בענין תופיק בק בספר השומר בטעות‬
‫יסודה‪ .‬האמת היא‪ ,‬שאני לא פניתי לאנשי השומר והם לא התייעצו בי‪ ,‬אלא שני אנשי השומר‪,‬‬
‫לוקצ'ר וביכמן‪ ,‬הופיעו בביתי בשכונת בורוכוב יום אחד לפני הוצאת פעולה זו לפועל‪ ,‬הודיעוני‬
‫על החלטת השומר בנידון זה‪ .‬עלי לאשר כי לא מחיתי בפניהם על החלטתם זו והרשות הייתה‬
‫בידם לחשוב את אי התנגדותי להסכמה"‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫בעדות שמסר שאול אביגור‪ ,‬שהיה חבר ועד 'ההגנה' לצידו של הכט‪ ,‬הוא טוען כי הכט היה‬
‫זה שהורה להרוג את תאופיק בק‪ ,‬וכי לוקצ'ר התייצב בפניו לאחר המעשה‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫מדוע מכחיש הכט את מעורבותו‪ ,‬כשיכול היה להתהדר בהוראה לחסל את האיש שהיה‬
‫אחראי לטבח העולים‪ ,‬ועמד בראש הכנופיה שעסקה ברצח יהודים‪.‬‬
‫'הקיבוץ החשאי'‬
‫מאורעות ה‪ 1-‬במאי ‪ 1511‬נפלו כהפתעה מוחלטת על תושבי תל אביב‪ .‬ארגון 'ההגנה'‪ ,‬על הקמתו‬
‫הוחלט ביוני ‪ ,1511‬היה בלתי מוכן וחסר אמצעים‪ .‬ישראל שוחט‪ ,‬ששהה באותו יום בתל‪-‬אביב‪,‬‬
‫היה האיש אליו פנו התושבים כדי שייטול פיקוד על הגנת העיר‪ .‬הוא הקים את מפקדתו ב'גמנסיה‬
‫הרצלייה'‪ ,‬וניהל ממנה את התגוננות העיר‪ .‬ב‪ 1-‬במאי‪ ,‬הגיע מירושלים פינחס רוטנברג‪ ,‬ונטל את‬
‫הפיקוד על 'ועד ההגנה'‪ .‬ישראל ומניה שוחט‪ ,‬ותיקי 'השומר'‪ ,‬ראו את עצמם אחראים ומנוסים‬
‫בענייני ביטחון‪ .‬הם לא ששו לקבל את מרותו של רוטנברג‪ ,‬ופעלו באופן עצמאי‪ .‬בוועד ההגנה הם‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫אצ"מ‪ .L4/1072 ,‬שני הקצינים היו ב'בית החלוץ'‪ ,‬וועדת החקירה התייחסה להתנהגותם‪.‬‬
‫אצ"מ‪ .L4/1072 ,‬מכתב מיום ‪ 24‬במאי ‪.21‬‬
‫אצ"מ‪L4/1078 ,‬‬
‫את"ה‪80.670.3 ,‬‬
‫את"ה‪80.299.7 ,‬‬
‫‪8‬‬
‫ראו את האחראי לכישלון הגנת תל‪-‬אביב ביום הפרעות‪ ,‬ואת עצמם וחבריהם אנשי 'השומר'‪,‬‬
‫כיחידים המסוגלים לשמור על בטחון הישוב‪.‬‬
‫לאחר ההחלטה על פרוק 'השומר'‪ ,‬והצטרפות אנשיו למסגרת 'ההגנה'‪ ,‬החליטה קבוצת‬
‫חברים בהנהגתו של ישראל שוחט‪ ,‬על יצירת קבוצה מצומצמת וחשאית שתעסוק בעבודת הגנה‬
‫באופן שוטף‪ .‬הקבוצה כונתה 'הקיבוץ החשאי'‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫בתקופה זו השתבשו היחסים בין שוחט‬
‫לגולומב‪ ,‬שהיה הדומיננטי בין חברי ועד 'ההגנה'‪ .‬היחסים התקלקלו במיוחד על רקע 'מעשה‬
‫האבן'‪ ,‬בתמוז תרפ"ב‪ ,‬כשאנשי 'השומר' החרימו נשק שהוברח על ידי 'ההגנה' מלבנון ללא‬
‫ידיעתם‪ .‬בנובמבר ‪ 1511‬חזר שוחט משליחות רכש באירופה‪ ,‬ומניה חזרה משליחות בארה"ב‪,‬‬
‫בתקופה זו הוקם 'הקיבוץ החשאי'‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫לקבוצה הצטרפו צעירים בוגרי ה'גימנסיה הרצלייה'‪ ,‬שכונו‬
‫'הגימנזיסטים'‪ ,‬וביניהם היו לוקצ'ר וחברו ביכמן‪ .‬הצעירים חדורי הרצון לפעול‪ ,‬בקשו להתחיל‬
‫במעשים‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫תאופיק בק היה קצין משטרה ותיק‪ .‬הוא שרת במשטרת יפו בתקופה התורכית והמשיך גם‬
‫במשטרת יפו הבריטית‪ .‬הוא עזב את המשטרה שלושה חודשים לפני הירצחו‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫לטענת חברי‬
‫'הקיבוץ'‪ ,‬תאופיק היה נערץ על ידי 'השבאב' הערבי בעקבות פעילותו בפרעות ‪ ,1511‬ולכן הוא‬
‫הגיע למעמדו כראש כנופיה שעסקה ברצח יהודים לאחר המאורעות‪ .‬בלתי סביר שקצין בשרות‬
‫פעיל יכול היה לעמוד בראש כנופיית טרור זמן ממושך‪ ,‬מבלי שהדבר יוודא למודיעין הבריטי או‬
‫הציוני‪ ,‬שהיו פעילים באותם ימים‪ .‬המניע לחיסולו של הקצין טמון באירועים שהתרחשו בשלהי‬
‫שנת ‪ ,1511‬סמוך למועד הרצח‪.‬‬
‫'היד הנעלמה'‬
‫לאחר אישור המנדט הבריטי במועצת חבר הלאומים‪ ,‬ביולי ‪ ,1511‬החריף המצב הביטחוני בארץ‪.‬‬
‫בקיץ ההוא אירעו התנקשויות רבות בחיי יהודים בסביבות הערים הגדולות‪ ,‬שנשאו אופי של‬
‫מעשי טרור פוליטיים‪" .‬לא היה ספק כי הסתדרות טרוריסטית‪ ,‬מהמין המסוכן ביותר‪ ,‬מנהלת את‬
‫הרציחות הללו‪ .‬לפי השמועה‪ ,‬עמד בראש אגודה זו תאופיק בק‪ ,‬מי שהיה קצין במשטרת יפו בימי‬
‫מאורעות מאי תרפ"א"‪ .‬שמונה יהודים נרצחו במקומות שונים במהלך חודש ספטמבר ‪.1511‬‬
‫‪25‬‬
‫בכמה מקרים נתפסו המתנקשים‪ ,‬שהיו על פי רוב מבני 'השבאב' או אספסוף עירוני‪" .‬אנו מצווים‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫זאב צחור‪',‬קתדרה' מס ‪.58‬‬
‫עפ"י פרופ' יעקב גולדשטיין‪' .‬בדרך אל היעד'‪ ,‬עמ' ‪104‬‬
‫שלמה שבא 'שבט הנועזים'‪.324-325 .‬‬
‫'הארץ'‪25.3.1923 .‬‬
‫אליהו גולומב‪' .‬חביון עוז'‪ .‬עמ' ‪.275‬‬
‫‪9‬‬
‫לגלות את עקבות מפקדי החרש‪ ,‬את אבות הרוצחים הנחבאים בחדרי משכיותיהם‪ ,‬ומהם נדרוש‬
‫את דם אחינו השפוך"‪ ,‬נכתב בעיתון 'קונטרס'‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫בתל‪-‬אביב אירעו כמה מעשי תגובה‪ ,‬לפעמים‬
‫בלי ידיעתה של 'ההגנה'‪ ,‬ולפעמים על ידי חבריה‪ .‬המרכז לא התייחס בשלילה למעשים אלה‪" ,‬אם‬
‫נעשו בדרך הנכונה"‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫גם דוד תדהר מזכיר בזיכרונותיו את 'היד הנעלמה' שרקמה מעשי טרור‬
‫בא"י במחציתה השנייה של שנת ‪ ,1511‬שהותירו רושם קשה על הציבור היהודי‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫ישראל שוחט‬
‫סיפר לימים‪ ,‬כי הידיעות שנתקבלו מהארץ על פעילותן של קבוצות ערביות טרוריסטיות‪,‬‬
‫והתנפלותן על יהודים בודדים‪ ,‬הן אלה שהביאו לחזרתו ארצה בסוף ‪ ,1511‬בכדי "לחזק את‬
‫ההגנה"‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫בנובמבר ‪ ,1511‬מונו יוסף הכט ושאול מאירוב (אביגור) לעמוד בראש ועד 'ההגנה'‪ .‬הם נכנסו‬
‫לתפקיד בשיאו של המתח הביטחוני ששרר בארץ‪ .‬הכט‪ ,‬שהיה דמות שנויה במחלוקת על פעילותו‬
‫העצמאית‪ ,‬רצה לעצור את פעילותה של 'היד הנעלמה' שהשתוללה ברחבי הארץ‪ .‬על פי עדותו של‬
‫שאול אביגור‪ ,‬הכט הוא שנתן את הוראת החיסול מבלי להתייעץ אתו‪ 30.‬חיזוק לטענה זו מצוי‬
‫בפרוטוקול אספת היסוד של 'הקיבוץ'‪ .‬מוזכר בו דיווח של ישראל שוחט לחברים על פנייתו של‬
‫ה‪ -‬ט אליו‪ ,‬בבקשה שיתחילו "בהשתתפות אקטיווית"‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫הראיות מצביעות על כך שהכט הוא זה שאכן הורה לחסל את תאופיק בק‪ ,‬והוא עשה זאת‬
‫באמצעות חבריו אנשי 'הקיבוץ החשאי'‪ ,‬על אף שעמד כבר בראש ארגון 'ההגנה'‪ .‬חנוך רוכל‪,‬‬
‫שהשתתף בדיוני הועדה לברור פעולות 'הקיבוץ'‪ ,‬בשנת ‪ ,1512‬כטוען מטעם 'גדוד העבודה'‪ ,‬העיד‬
‫לימים על שהתרחש בה‪ .‬הוא סיפר שבן‪-‬גוריון וגולומב האשימו את אנשי 'הקיבוץ'‪ ,‬בין השאר גם‬
‫בכך שרצח תאופיק בק נעשה ללא התייעצות ורשות המרכז‪ ,‬ויכול היה לסכן את הביטחון באזור‬
‫יפו‪ .‬רוכל אף זכר כי חברי הועדה‪ ,‬ובמיוחד ברגמן וזנדבק‪ ,‬נדהמו בשמעם על מעשים אלה‪ ,‬ובייחוד‬
‫עניין רצח תאופיק בק‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫מדוע עורר חיסול הקצין הערבי מחלוקת‪ ,‬אם היה אחראי לפגיעה ביהודים‪ .‬מדוע ניער יוסף‬
‫הכט את חוצנו מהמעשה‪ ,‬לאחר שלושים ושמונה שנים‪ ,‬כשיכול היה לזקוף לזכותו את חיסולו של‬
‫ראש כנופיית הטרור‪ ,‬ואת האחראי לטבח העולים ביפו‪ .‬האם יתכן וידעו הנוגעים בדבר כי חל‬
‫שיבוש בפעולה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫'קונטרס'‪ ,‬קי"ז עמ' ‪3‬‬
‫י‪ .‬אולשן‪'.‬ספר ההגנה'‪ .‬עמ' ‪.149‬‬
‫דוד תדהר‪' ,‬בשרות המולדת'‪ ,‬עמ' ‪.97‬‬
‫'ספר השומר'‪ .‬עמ' ‪.60‬‬
‫את"ה‪80.299.7 ,‬‬
‫את"ה‪ 80/391/1 .‬וגם יעקב גולדשטיין‪' .‬בדרך אל היעד'‪ .‬עמ' ‪ .308‬בתחתית המסמך מזהה סלוצקי‬
‫את ה ‪-‬ט‪ ,‬כהכט‪.‬‬
‫את"ה‪ 78.47 .‬עדות לסלוצקי מ ‪29.1.1953-‬‬
‫‪10‬‬
‫האם חוסלה המטרה הנכונה‬
‫יצחק לוי (לובה) שניאורסון‪ ,‬מחברי 'נילי'‪ ,‬מונה בתחילת ‪ ,1515‬לעמוד בראש 'משרד הידיעות' של‬
‫'ועד הצירים'‪ ,‬שמטרתו הייתה איסוף מידע על הנעשה בקרב הערבים‪ .‬הוא דיווח על ההתארגנות‬
‫הלאומית הערבית‪ ,‬ועל מפגשי גיוס והסתה באמצעות רשת סוכניו‪ 33.‬בין הדיווחים הרבים בתיקים‬
‫שהותיר‪ ,‬ישנם המתארים התארגנות מחתרתית בשם 'אל‪-‬פידאייה' (המקריבים עצמם)‪ ,‬אליה גויסו‬
‫צעירים לביצוע מעשי הרג בקרב בוגדים מבית‪ ,‬ונגד יהודים שימצאו משוטטים בגפם בדרכים‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫פרופ' יהושע פורת טוען שישנם סימנים לכך שארגון 'הפידאייה' הוא זה שעמד מאחורי ארגון‬
‫המהומות ביפו‪ ,‬במאי ‪.1511‬‬
‫‪35‬‬
‫מנהיגים ומכובדים רבים מקרב המחנה הערבי מוזכרים בדיווחי שניאורסון‪ ,‬אולם דמות אחת‬
‫חוזרת ועולה פעמים רבות‪ ,‬כמי שעמד בראש מפגשי הסתה נגד הציונות בכפרי מחוז יפו‪ -‬תופיק‬
‫בק אל רוסיין מואדי חנין‪ 36.‬על פי שניאורסון‪ ,‬הוא היה המנהיג הפעיל ביותר בין אנשי התנועה‬
‫הלאומית הערבית במחוז יפו‪ ,‬וכל המפגשים נערכים בביתו‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫בסקירה על 'הסתדרות איל‬
‫פידאייה'‪ ,‬מתאר שניאורסון את התפתחות הארגון המחתרתי ואת מנהיגיו וחבריו‪ .‬הוא מדווח‬
‫שמאז ספטמבר ‪ ,1515‬עמד תאופיק בק איל רוסיין בראש הארגון החשאי‪.‬‬
‫'האגודה המוסלמית נוצרית' ומחתרת 'הפידאייה' (היד השחורה)‬
‫לאחר בואה של משלחת 'ועד הצירים' הציוני לא"י‪ ,‬באוגוסט ‪ ,1514‬הוקמה בסיוע קציני מודיעין‬
‫בריטים‪' ,‬האגודה המוסלמית נוצרית'‪ ,‬בכדי לייצג את האוכלוסייה הערבית‪ .‬לדברי לובה‬
‫שניאורסון‪ " ,‬ביסוד הסתדרות זו הונחה אבן היסוד לתנועה הערבית בארץ"‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫במהלך מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬עם התגברות הלאומיות הערבית ופעילותה כנגד‬
‫התורכים‪ ,‬נוסדה בדמשק אגודה מחתרתית בשם 'היד השחורה'‪ ,‬שפעלה נגד שלטונו העריץ של‬
‫ג'מאל פאשה‪ ,‬מושל דמשק‪ .‬רבים מחבריה נתפסו על ידי השלטונות ונידונו לתליה‪ .‬פעילות‬
‫הארגון המחתרתי התפשטה גם לתחום א"י‪ ,‬ובתחילת ‪ 1515‬הוקם על ידי קיצוני יפו ארגון בעל‬
‫שם זהה‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫מטרת הארגון הייתה "לחנך מספר מסוים של צעירים מהקיצונים‪ ,‬ולהכינם לרגע‬
‫הפעולה‪ .‬החברים מוכנים להקריב את חייהם לתכלית הקדושה של הגנת הארץ‪ ,‬והכנת נשק‪.‬‬
‫‪ 33‬אצ"מ‪.L4/759 ,‬‬
‫‪ 34‬את"ה‪ .‬תיק שניאורסון‪80.145.19 .‬‬
‫‪ 35‬פרופ' י‪ .‬פורת‪' .‬צמיחת התנועה הלאומית הפלסטינית' ‪ .1918-1929‬עמ' ‪.104-105‬‬
‫‪ 36‬את"ה ‪ .145/80/06‬וגם אצ"מ ‪L4/297‬‬
‫‪ 37‬את"ה‪145/80/19 .‬‬
‫‪ 38‬את"ה‪ .‬תיק שניאורסון‪.80.145.19 .‬‬
‫‪ 39‬שם‪ .‬תיק שניאורסון‪ .‬דיווח על "אל ‪-‬פידאייה"‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫מעוררים יצאו אל העם ויעוררו אותם למרד‪ .‬אלה החשודים בתור בוגדים‪ ,‬יוסרו מן הדרך‪ .‬כאשר‬
‫יבוא היום אשר בו תחליט אספת השלום‪ ,‬שהארץ לא תימסר לערבים‪ ,‬תחת חסות השריף‪ ,‬אז‬
‫יפרוץ המרד‪ .‬יהודים ישחטו‪ ,‬ופקידי הממשלה יהרגו"‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫הארגון החשאי פעל עד שנת ‪.1511‬‬
‫‪41‬‬
‫במאי ‪ ,1515‬הוחלט על שינוי שם הארגון ל'איל פידאייה'‪ ,‬ופעילותו התפשטה גם לירושלים‪,‬‬
‫רמלה‪ ,‬עזה‪ ,‬שכם‪ ,‬וטול כארם‪ .‬לטענת שניאורסון‪ ,‬היה הארגון "וועד הפועל לכל האגודות‬
‫הקיצוניות‪ ,‬ובתכנית כולן היא נחשבה לזאת שתוציא לפועל את כל הניסיונות המסוכנים"‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫הארגון שימש למעשה כזרועה הצבאית של 'האגודה המוסלמית‪-‬נוצרית' והוא גייס לפעולותיו‬
‫דמויות עברייניות ובעלי זרוע‪ .‬בין פעילי הארגון הראשיים במחוז יפו‪ ,‬מוזכר תאופיק בק אל‪-‬‬
‫רוסיין מואדי חנין‪ ,‬שבספטמבר ‪ 1515‬נבחר לנשיאו של הארגון‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫אין ספק כי שמו של תאופיק בק מואדי חנין היה מוכר למנהיגי הציבור היהודי בתקופה זו‪.‬‬
‫במכתב של שמואל טולקובסקי אל הנציב העליון‪ ,‬הוא מספר לו על פצוע ערבי שהובא מרחובות‬
‫לטיפול ביפו‪ ,‬לאחר ההתקפה על המושבה‪ ,‬וסיפר כי הנשק להתקפה סופק על ידי תופיק בק‬
‫מוואדי חנין‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫עיתון 'הפועל הצעיר' מדווח גם הוא על 'תופיק בק מנס‪-‬ציונה'‪ ,‬שחילק נשק וכסף‬
‫למתנפלים על המושבה‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫עובדת ציון מקום מגוריו של תופיק בק‪ ,‬מרמזת על כוונה להבדילו‬
‫מבעל שם זהה אחר‪ .‬כפי שהתברר‪ ,‬תאופיק בק אל‪-‬רוסיין‪ ,‬המופיע בדוחות המודיעין‪ ,‬הוא תאופיק‬
‫בק אל‪-‬גוסיין‪ ,‬האפנדי מוואדי חנין‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫מדוע חוסל תאופיק בק – "השמועה"‬
‫צבי נדב סייע ללוקצ'ר בחיסולו של הקצין‪ .‬בדצמבר ‪ 1522‬הוא סיפר ליהודה סלוצקי על‬
‫פעולות אנשי 'השומר' לאחר פירוק האגודה‪ .‬בין השאר סיפר על מניעי הרצח‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1511‬אירעו מספר מקרי רצח של יהודים בסביבות תל אביב‪ .‬המקרה הקשה שהביא‬
‫לחיסולו של הקצין‪ ,‬הייתה ההתעללות האכזרית וכריתת אבר מינו של המשורר החרדי יוסף צבי‬
‫רימון‪ ,‬בדרכו מפתח תקווה ליפו‪ ,‬ב‪ 11-‬באוקטובר ‪ .1511‬המעשה האכזרי זעזע את הציבור‬
‫היהודי‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫נדב סיפר שהיה רצון "לתת לקח לערבים‪ ,‬ולפגוע באשמים העיקריים‪ ,‬ולא לבצע נקמה‬
‫‪ 40‬שם‪.‬‬
‫‪Muslih Muhammad, "Urban notables and the rise of Palestinian nationalism 1856-1920", page 38 41‬‬
‫‪ 42‬שם‪.‬‬
‫‪ 43‬את"ה‪ 80.145.19 .‬דו"ח על תופיק בק אל רוסיין‪.‬‬
‫‪ 44‬את"ה‪ 80.82.2 .‬מ ‪14.5.1921-‬‬
‫‪' 45‬הפועל הצעיר'‪ .‬מס' ‪ ,27‬עמ' ‪.9‬‬
‫‪" 46‬ר" ו ‪"-‬ג" בערבית מושמעות באופן זהה‪.‬‬
‫‪' 47‬מעשה נורא'‪' ,‬הארץ' ‪19.10.1922‬‬
‫‪12‬‬
‫סתמית כפי שנעשה לאחר הפגיעה במשורר"‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫השמועה הייתה כי תאופיק בק מיפו הוא העומד‬
‫בראש כנופיית הרצח‪ ,‬ולכן הוא נבחר כמטרה‪" .‬השמועה" היא‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬מקור הטעות‪ .‬תאופיק‬
‫בק‪ ,‬שירת במשטרה עד שלושה חודשים קודם לרציחתו‪ .‬בלתי סביר כי קצין בשרות פעיל‪ ,‬המחויב‬
‫בפעילות שוטפת‪ ,‬יכול להנהיג תנועה טרוריסטית ארצית‪ ,‬המפעילה אספסוף בערים שונות‪ ,‬מבלי‬
‫שהדבר ידלוף או ייחשף לשלטונות‪ .‬אירועי הטרור בסוף ‪ ,1511‬תואמים את דפוס פעילותה של‬
‫'הפידאייה' כפי שתוארה על ידי לובה שניאורסון‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫תאופיק בק הקצין‪" ,‬הקומיסר השמן בעל שני הכוכבים"‪ ,‬כפי שתואר בעיתונות‪ ,‬לא טמן את‬
‫ידו בצלחת במהלך המהומות ביפו‪ .‬היו שסיפרו על התעלמותו מתלונותיהם‪ ,‬ועל כך שאף נראה‬
‫יורה‪,‬‬
‫‪50‬‬
‫אולם הוא לא היה המנהיג הבולט שחיסולו ישמש כנקמה וכלקח לערבים‪ .‬אם אכן היה‬
‫רצון לנקום את רצח העולים ב'בית החלוץ'‪ ,‬הרי שהקצינים האחראים לטבח‪ -‬חנא ברדקוש‪,‬‬
‫ואסעד עבוד‪ ,‬הם שצריכים היו להיות מטרת הנקמה‪.‬‬
‫ישנם רמזים לכך שמנהיגי הישוב ידעו‪ ,‬או חשדו בטעות‪ .‬כך ניתן להסביר את כעסו של‬
‫אליהו גולומב שראה במעשה סיכון בטחון הישוב‪ ,‬ואת תדהמת הוגו ברגמן משנודע לו על כך‬
‫בועדת הברור‪ .‬שאול אביגור ידע כנראה גם הוא על הטעות‪ ,‬וכך ניתן להסביר את השאלה‬
‫שהפנתה מערכת 'ספר ההגנה' ליוסף הכט‪ ,‬לאחר ‪ 11‬שנה‪ ,‬אם יש אמת במסופר על ידי שוחט‬
‫ושניאורסון ב'ספר השומר'‪ .‬הכחשתו של הכט ותשובתו כי שמע על כך‪ ,‬אך לא הגיב‪ ,‬מעוררת‬
‫תהיות‪ .‬אם אכן היה הקצין תאופיק בק בן מוות‪ ,‬מדוע ניער את חוצנו מהוראת חיסולו שעשויה‬
‫הייתה להביא לו כבוד לאחר שנים כה רבות‪.‬‬
‫אלה שלקחו חלק בפרשה‪ ,‬נטלו את סודותיהם אל קברם‪ ,‬והאמת לא תוודא לעולם‪ .‬עובדה‬
‫ברורה אחת עולה ממסכת העדויות והראיות והיא‪ ,‬כי תאופיק בק אסעיד לא היה האיש שעמד‬
‫בראש הפורצים ל'בית החלוץ' בצהרי ה‪ 1-‬במאי ‪ 1511‬כפי שסופר על ידי מניה שוחט‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫‪49‬‬
‫‪50‬‬
‫את"ה‪ 143.3 ,‬עדות לסלוצקי מ ‪ . 14.12.1956-‬לטענתו הכט סיפר לו כי יהודי צ'רקסי מפ"ת ביצע את‬
‫מעשה הנקם‪.‬‬
‫בין מטרותיה היה הרג יהודים אשר ימצאו משוטטים לבדם בדרכים‪.‬‬
‫'הפועל הצעיר'‪ .‬מס' ‪ .27‬עמ' ‪.7,8‬‬
13
14