ביולוגיה מולקולרית - שיעורים 1-6

Transcription

ביולוגיה מולקולרית - שיעורים 1-6
‫שיעור ‪ :01‬מבוא לביולוגיה מולקולרית‬
‫‪1‬‬
‫שיעור ‪ :01‬מבוא לביולוגיה מולקולרית‬
‫ציוני דרך בגנטיקה מולקולרית‬
‫לפני ‪ 150‬שנה שלטה ההשקפה המכונה "הדוֹגמה המרכזית" – ‪ RNA ,DNA‬וחלבונים‪ ,‬שהתבססה על‬
‫מבנה הדו‪-‬סליל של ה‪ ,DNA-‬הצופן הגנטי ותפקיד ה‪ RNA-‬בתרגום החלבונים‪ .‬הדוֹגמה המרכזית‬
‫הובילה לתפיסה שה‪ DNA-‬נושא את המטען התורשתי‪ ,‬משתכפל במדוייק ומדי פעם יש טעויות הגורמות‬
‫לאבולוציה‪ .‬ל‪ RNA-‬נחשב תפקיד צנוע שהוא שיעתוק מה‪ ,DNA-‬תרגום לחלבונים וסיוע לחלבונים‬
‫בתור גדילים המהווים "פיגומים"‪ ,‬כמו ה‪ .rRNA-‬החלבונים נחשבו לבעלי התפקיד המרכזי‪ ,‬בזירוז‬
‫תהליכים שונים בתא‪ ,‬בין היתר השכפול‪ ,‬השיעתוק והתרגום‪.‬‬
‫במרוצת השנים חלו שינויים בתפיסה זו‪:‬‬
‫•‬
‫בשנות ה‪ 70-‬התגלה שיש אנזימים שמסנטזים ‪ DNA‬על תבנית ‪ ,RT) RNA‬תומך בטענה ש‪RNA-‬‬
‫היתה המולקולה הקדומה שקדמה ל‪ DNA-‬ולחלבונים יחד(‪.‬‬
‫•‬
‫בשנות ה‪ 80-‬התגלו הריבוזימים )‪ – (Ribozyme‬מולקולות ‪ RNA‬שמזרזות ריאקצות אנזימטיות‬
‫כמו חלבונים‪.‬‬
‫•‬
‫בשנות ה‪ 90-‬מתגלה שניתן להסיר כמעט את כל חלבוני הריבוזום ולהותיר את ה‪ rRNA-‬שיכול לזרז‬
‫יצירת קשרים פפטידים בחלבונים‪ .‬בהמשך מתגלה שהאתר הקטליטי היוצר קשר פפטידי הוא אתר‬
‫החף מחלבונים לחלוטין‪.‬‬
‫ה‪ RNA-‬היה ככל הנראה המולקולה הגנטית הראשונה; במשך כמה מיליוני שנים התקיים "עולם ה‪-‬‬
‫‪ – "RNA‬בו ה‪ RNA-‬מילא הן תפקיד המטען הגנטי והן את תפקיד הזרז )למרות שכנראה נעזר‬
‫בפפטידים קטנים(‪ .‬לא ברור מה הסביבה התאית בה עבדו המולקולות או איך נטלו ממנו תפקידים אלו ה‪-‬‬
‫‪ DNA‬והחלבונים‪.‬‬
‫בסיס חומצות הגרעין‬
‫חומצות הגרעין בנויות מארבעה בסיסים שכיחים הנגזרים משתי תרכובות‪ :‬פירימידין ופורין‪ ,‬תרכובות‬
‫שטוחות וקשיחות בהן האטומים זזים מעט מאוד אחד ביחס לשני )תודות לקשרים הכפולים המקיימים‬
‫רזוננס(‪ .‬הפורין יוצר את האדנין והגואנין‪,‬‬
‫הפירימידין את הציטוזין והטימין‪ .‬חנקנים ‪9‬‬
‫בפורין ו‪ 1-‬בפירימידין הם נקודות הקישור לסוכר‬
‫בקשר נוקליאוזידי‪ .‬ב‪ RNA-‬יש בסיס אוראציל‬
‫במקום טימין‪ .‬אורציל הוא בסיס קדום יותר‬
‫אבולוציונית וחסר קבוצה מתילית בפחמן ‪.5‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪2‬‬
‫לכל בסיס יש מספר מצבים טאוטומרים )למטה(‪,‬‬
‫כאשר המצב הנפוץ הוא מצב הקטו והמצבים‬
‫הנדירים משפיעים על היכולת ליצור קשרים וזיווגי‬
‫בסיסים‪ .‬עובדה זו מעלה את הסיכוי לטעויות‬
‫בשיכפול על ידי "התחפשות" של נוקליאוטיד אחד‬
‫לאחר‪.‬‬
‫הבסיסים בעלי שתי תכונות חשובות‪:‬‬
‫•‬
‫התקשרות בקשרי מימן דרך צלעותיהם‪ .‬בעלת חשיבות לקביעת הגיאומטריה של חומצת הגרעין –‬
‫בין שיהיה ‪ DNA‬דו‪-‬גדילי או מולקולת ‪ RNA‬גלובולרית‪ .‬קשרי המימן מתאפשרים בסביבה‬
‫ההידרופובית‪-‬פנימית של חומצת הגרעין ולא בחיצונית‪ ,‬שם יש תחרות עם מולקולות מים‪.‬‬
‫•‬
‫קישור בין המישורים של שני נוקליאוטידים באינטראקציית מערום )‪ ,(stacking‬אינטראקציות‬
‫דיפול‪-‬דיפול בין עננות אלקטרוני ‪ π‬של כל מישור )מרחק של כ‪ 3-‬אנגסטרום(‪ .‬התקשרות זו יוצרת‬
‫סביבה הידרופובית פנימית‪.‬‬
‫לבד מארבעת הבסיסים השכיחים קיימים בסיסים מותמרים הנוצרים על ידי וריאציות ושינויים בבסיסים‬
‫השכיחים‪ .‬השינויים חלים לרוב לאחר פילמור השרשרת – ‪ DNA‬או ‪ .RNA‬במקרים נדירים ההתמרה‬
‫נעשית כבר ברמת הנוקליאוטיד‪ .‬ההתמרות נדירות ב‪ DNA-‬אך שכיחות ב‪ ,RNA-‬במיוחד ב‪.tRNA-‬‬
‫מוכרות מעל ‪ 100‬התמרות‪ ,‬גם אם משמעות כולן אינה מוכרת‪.‬‬
‫התפקידים המוכרים של ההתמרות‪:‬‬
‫•‬
‫ב‪ DNA-‬התמרות משפיעות על בקרת הגנים‪ ,‬אבחנה בין גדיל חדש לישן בעת השכפול‪ ,‬יכולת‬
‫התגוננות מפני נגיפים התוקפים את התאים באנזימי נוקליאז התוקפים חומצות גרעין שלא עברו‬
‫מודיפיקציית מתילציה )הוספת קבוצת ‪.(methyl‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :01‬מבוא לביולוגיה מולקולרית‬
‫•‬
‫‪3‬‬
‫ב‪ RNA-‬המודיפיקציות מכווננות ומשנות את משמעות וכיוון הקידוד‪ ,‬מייצבות מבנים ומקנות‬
‫עמידות לאנטיביוטיקה‪.‬‬
‫האיורים הבאים מציגים דוגמאות למתילציות‬
‫בציטידין ואדנוזין‪ .‬המתילציות מאפשרות להבדיל‬
‫בין ‪ DNA‬חיידקי לנגיפי‪ .‬באאוקריוטים‪ ,‬מתילציות‬
‫בציטידין קריטיות להכרה ובקרה של גנים‪.‬‬
‫באיור התחתון מופיעה מתילציה של נוקליאוטיד‬
‫המותמר כבר ברמת הנוקליאוטיד; זהו נוקליאוטיד‬
‫של נגיף ונועד לזיהוי כדי שישמש בבניית חומצות‬
‫הגרעין שלו בגוף החיידק‪.‬‬
‫דוגמאות נוספות הן פסודו‪-‬אורידין )ראו בעמוד הקודם(‪ ,‬בו הפחמן ‪C5‬‬
‫נקשר לסוכר )במקום החנקן בעמדה ‪ (1‬וכעת החנקן מתפנה לפעילויות‬
‫אחרות‪ .‬מודיפיקציה אחרת היא הפיכה של אדנוזין לאינוזין )‪ ,(I‬המזוהה‬
‫על ידי מערכת התרגום כגואנין )‪ .(G‬כאשר הוא מופיע ב‪mRNA-‬‬
‫האינוזין גורם לשינוי החלבון הנוצר‪ .‬במבנה דו‪-‬גדילי‪ ,‬אינוזין לא יכול ליצור אותם קשרי מימן עם‬
‫אורציל‪/‬טימין כמו אדנין‪ ,‬ולכן מערער את יציבות הדו‪-‬גדיל‪ .‬כמו כן‪ ,‬אינוזין יכול ליצור קשרים עם ‪C‬‬
‫ועם ‪ ,U‬דבר שמקנה את תכונת ה‪ wobble-‬של העמדה השלישית באנטיקודון של ה‪.tRNA-‬‬
‫רכיבי הנוקליאוטיד‬
‫•‬
‫בסיס‬
‫חנקני‬
‫–‬
‫חובר‬
‫לסוכר‬
‫בקשר‬
‫‪ .N-glucosidic‬הבסיס נוטה להתרחק מהסוכר‬
‫ולכן יהיה בקונפורמציית ‪ .anti‬במקרים נדירים‬
‫תתקיים קונפורמציית ‪.syn‬‬
‫•‬
‫סוכר פנטוז )‪ 5‬פחמנים( המאורגן כטבעת‬
‫המכונה ‪ .Furanose‬פחמן ‪ 5‬חורג מהטבעת‪.‬‬
‫חיבור ‪-N‬גליקוזידי דרך פחמן ‪ 1‬וחיבור‬
‫לפוספט דרך חמצן ‪ '5‬וחמצן ‪ .1'3‬הצורה‬
‫הטבעית של הסוכר היא קונפיגורציית‪ .‬בניגוד‬
‫לבסיסים הקשיחים‪ ,‬הסוכר גמיש יותר ויכול‬
‫להתקפל בכמה אופנים‪ ,‬דבר המשפיע על‬
‫הקונפורמציה המרחבית של הנוקליאוטיד‪ .‬לשם‬
‫כך מוגדר מישור בין האטומים '‪ C1', O4', C4‬והקונפורמציה נקבעת לפי מיקום '‪:C2', C3‬‬
‫‪ 1‬מספרי הפחמנים בסוכר מסומנים ב‪ '-‬כדי להבדילם מפחמני הבסיס החנקני‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪4‬‬
‫•‬
‫‪ – C-3' endo‬פחמן ‪ 3‬עולה למעלה ופחמן ‪ 2‬יורד‬
‫למטה‪ .‬מאפיין דו‪-‬גדיל ‪ DNA‬ו‪ RNA-‬בקונפורמציה ‪.A‬‬
‫מאפיין בממסים אורגניים‪.‬‬
‫•‬
‫‪ – C-2' endo‬פחמן ‪ 2‬הוא העליון והוא מאפיין ‪ DNA‬בקונפורמציה ‪ ,B‬נפוץ בסביבה מימית‪.‬‬
‫•‬
‫את חמצן '‪ O2‬ניתן לחבר לפחמן '‪ C4‬ולקבל תרכובת קשיחה החוברת לרצף הקומפלמנטרי‬
‫בצורה הרבה יותר חזקה מאשר במולקולה גמישה‪ .‬תרכובות אלו חשובות בדיאגנוזה ודיאליזה‬
‫לזיהוי והשתקה של גנים‪.‬‬
‫•‬
‫שייר פוספט – נוקליאוטיד הינו נוקליאוזיד‬
‫מזורחן‪ .‬הפוספט נקשר בחמצן ‪ '5‬על פי רוב אך‬
‫ניתן למצוא גם קישור בעמדה '‪ .3‬קיימות גם‬
‫מולקולות בהן הפוספט נמצא בקשר ציקלי בין‬
‫עמדות '‪ 3‬ל‪.(cAMP) 5'-‬‬
‫הפולינוקליאוטיד‬
‫שרשרת הפולינוקליאוטיד נוצרת על ידי קשר פוספואסטרי בין זרחן מנוקליאוטיד אחד לחמצן של‬
‫נוקליאוטיד אחר‪ .‬הקשר מתקיים בין פחמן ‪ '3‬לפחמן ‪ .'5‬השרשרת מאופיינת בקצוותיה‪ :‬קצה ‪ '5‬נושא‬
‫פוספט או פוליפוספט חופשי; קצה ‪ '3‬נושא הידרוקסיל חופשי‪ .‬בצורה זו ניתנים לשרשרת כווניות‬
‫וקוטביות‪ .‬לעובדה זו יש משמעות ביולוגית – הפילמור והתרגום נעשים מקצה ‪ '5‬ל‪.'3-‬‬
‫בכל יחידת נוקליאוטיד יש שישה קשרים בודדים שלכאורה מקנים‬
‫חופש סיבוב‪ ,‬אך בפועל החופש ניתן רק בקשרים שאופפים את‬
‫הזרחן – רק קשרים אלפא וזטא מגמישים את הסליל‪ .‬המבנים של‬
‫ה‪ RNA-‬וה‪ DNA-‬מוגבלים בשל אינטראקציות רבות כמו מערום‬
‫וזיווגי בסיסים‪ ,‬המעצבות את מבנה המולקולה תוך שהן מתירות‬
‫את הגמישות המתבקשת לפעולות שעוברים ‪ DNA‬ו‪.RNA-‬‬
‫מישורים סמוכים מתקרבים למרחק של כ‪ 3-‬אנגסטרום‬
‫באינטראקציות דיפול‪-‬דיפול‪ ,‬ון דר‪-‬ולס ואלקטרוסטטיות‪ ,‬הגורמות‬
‫לתנודות קלות במבנה ותלויות באופי הרצף‪ .‬המערום יוצר סביבה‬
‫פנימית‪-‬הידרופובית המייצבת את המבנה ומקלה על זיווג בסיסים‬
‫בקשרי מימן; פורינים מקיימים אינטראקציות מערום חזקות‬
‫יותר מאשר פירימידינים‪.‬‬
‫זיקות בין בסיסים‬
‫זיווגי בסיסים נובעים מפיזור לא שיוויוני של מטענים‪ ,‬עקב קיומן של קבוצות קטו שמחפשות לקלוט‬
‫פרוטון ושל קבוצות תורמות פרוטונים‪ .‬קשר מימן נוצר בין קטו קולט ובין מולקולה אחרת תורמת‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :01‬מבוא לביולוגיה מולקולרית‬
‫‪5‬‬
‫ברגע שקשר אחד נוצר הבא אחריו קל יותר ליצירה‪ .‬הקשרים יוצרים מבנים חופפים של זוגות קבועים –‬
‫‪ AU/AT‬ו‪ ,GC-‬המכונים זיווגי ווטסון‪-‬קריק‪ .‬הם נמצאים ב‪ DNA-‬ובאיזורים דו‪-‬גדיליים ב‪.RNA-‬‬
‫הם נבדלים בכך שבקשרי ‪ AT‬יש שני קשרי מימן בעוד שב‪ GC-‬יש שלושה )ולכן הם קשים יותר‬
‫לפירוק(‪ .‬מבנה שני הזוגות חופף בשל חפיפה היוצרת מרחק דומה בין קשרי הגליקוזידים שנוצרים‪.‬‬
‫קריק טבע את מונח ה‪ wobble-‬כשקבע שבזכות זיווגים מתירנים של ‪ ,G‬פעם עם ‪ C‬ופעם עם ‪ ,U‬אותו‬
‫‪ G‬יכול ליצור מספר זיווגים ולכן מספר קודונים‪ .‬זיווג בסיסים מסוג זה‪ ,‬כמו גם אחרים שאינם מטיפוס‬
‫ווטסון‪-‬קריק‪ ,‬שכיחים בעיקר ב‪ .2RNA-‬דוגמה אחת לזיווג שאינו ווטסון‪-‬קריק היא ‪ ,wobble‬וכל בסיס‬
‫יכול ליצור ‪ 3‬קשרי מימן עם צלעות בסיסים אחרים והאינטראקציות יכולות אפילו להסתובב ב‪ 180°-‬כדי‬
‫ליצור זיווג בסיסים ‪ – trans‬בו הסוכרים היו נמצאים בוקנפורמציית ‪ trans‬ולא ‪ .cis‬הם נמצאים בעיקר‬
‫ב‪ RNA-‬שמתקפל על עצמו‪.‬‬
‫מבנה הדו‪-‬סליל של ה‪DNA-‬‬
‫מבנה זה הוצע ב‪ 1953-‬על ידי ווטסון וקריק‪ ,‬שהציעו שה‪DNA-‬‬
‫עשוי שני גדילים המקיפים זה את זה בפיתול ימני‪ .‬ישנם ‪10‬‬
‫זוגות בסיסים במחזור כאשר הבסיסים נמצאים בתווך‬
‫ההידרופובי והשדרה הפוספו‪-‬סוכרית פונה לממס‪ .‬הבסיסים‬
‫חושפים צלעות בשתי תעלות‪ :‬האחת רחבה ועמוקה שמקיפה את‬
‫ה‪ ,DNA-‬והשנייה צרה שמייצגת את הצלע התחתונה של זוג‬
‫הבסיסים )‪ ,major & minor grooves‬בהתאמה(‪.‬‬
‫לגדילים יש קוטביות מנוגדת‪ :‬אם האחד עולה מ‪ 5'-‬ל‪ ,3'-‬השני‬
‫עולה מ‪ 3'-‬ל‪ .5'-‬הקוטביות ההפוכה מוכתבת ממבנה זוג הבסיסים‬
‫עצמו‪ .‬התעלות הן איזורים בהן ה‪ DNA-‬חושף‬
‫את עצמו ויכול להסגיר את רצף הנוקליאוטידים;‬
‫חלבונים יכולים לקרא את רצף ה‪ DNA-‬מצד‬
‫התעלה הגדולה ולכן דרך התעלה הקטנה ייקשרו‬
‫חלבונים שנקשרים ל‪ DNA-‬ללא קשר לרצף‪.‬‬
‫מימדי המולקולה הם כ‪ 2-‬ננומטר בין שני פוספטים‬
‫של בני זוג ומידת ההגבהה בין זוג בסיסים למשנהו‬
‫היא כשליש ננומטר‪.‬‬
‫‪ 2‬למרות שמסתבר שגם ‪ DNA‬יכול לשנות את מתכונת זיווגי הבסיסים שלו כתוצאה מאינטראקציה עם חלבונים‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪6‬‬
‫נתונים ושיקולים שהובילו למודל‬
‫•‬
‫ארווין שארגף‪ ,‬אשר ביודעו שה‪ DNA-‬הוא החומר הגנטי‪ ,‬הניח ש‪ DNA-‬של אורגניזמים שונים‬
‫יהיה בעל מבנה כימי שונה‪ .‬הוא קבע את תכולת הבסיסים של ‪ DNA‬מאורגניזמים שונים בהתאם‬
‫לקוטביות האור‪ ,‬וראה שלמרות שיחסי ‪ A‬ל‪ G-‬היו שונים‪ ,‬יחסי ‪ A‬ל‪ T-‬או ‪ C‬ל‪ G-‬היו ‪ .1:1‬זהו חוק‬
‫שארגף‪ .‬בטבלה )שקף ‪ ,46‬מצגת ‪ (1‬ניתן לראות הבדלים בתכולת הבסיסים שגילה שארגף ויחסי‬
‫‪) 1:1‬בערך( של הבסיסים המזווגים‪.‬‬
‫•‬
‫ווטסון וקריק לקחו את הצורות הטאוטומריות של ‪ A‬ו‪ T-‬או ‪ G‬ו‪ ,C-‬גזרו אותן מקרטון וניסו לזווג‬
‫אותן‪ .‬הם התקשו בכך כי לא הכירו את הצורה הטאוטומרית השכיחה‪ ,‬עד שנתון זה נחשף להם מפיו‬
‫של כימאי אחר‪ .‬אם יש צורה טאוטומרית נדירה יכולה להיגרם מוטציה עקב שידוך לא מתאים בין‬
‫זוגות‪.‬‬
‫•‬
‫ווטסון וקריק הניחו שמדובר בשני גדילים אשר ישלימו אחד את השני‪ ,‬כאשר המודל‬
‫הקומפלמנטרי מתאים יותר לתהליך אוטו‪-‬קטליטי‪ .‬בהיעדר הוכחות פיזיות למספר הגדילים‪ ,‬הם‬
‫הסתמכו על נתונים מרוזלין פרנקלין )שלא בידיעתה( אשר על סמך קריסטלוגרפיה ניתן היה‬
‫להסיק שיש שני גדילים עם יחידה חוזרת בגודל ‪ 3‬אנרגסטרות ואורך מחזור הוא ‪ 10‬יחידות‪.‬‬
‫החפיפה בין הזוגות יוצרת מארז אחיד לכאורה )למרות שבהמשך מסתבר שיש דקויות ושינויים קלים‬
‫תלויי רצף הנותנים לכל גדיל אישיות משלו(‪.‬‬
‫תכונות ועדויות נוספות‬
‫•‬
‫קומפלמנטציה – מהזיווגים מתבקש יחס משלים‪ ,‬ולכן‬
‫מתקיימת קומפלמנטציה בין שני גדילי ה‪ .DNA-‬יש לשים לב‬
‫שגדילי ‪ sense‬ו‪ antisense-‬מנוגדים בכיוונם‪.‬‬
‫•‬
‫מחזוריות – בדו‪-‬סליל‪ ,‬כל בסיס מוסט מהקודם לו ב‪ 36-‬מעלות ו‪ 0.34-‬ננומטר‪ .‬מדי עשרה בסיסים‬
‫משלימים מחזור‪.‬‬
‫•‬
‫נתוני דיפרקציה – רוזלין פרנקלין הפיקה נתוני דיפרקציה )פיזור אור( גסים על בסיס סיבי ‪,DNA‬‬
‫שלמרות גסותם סיפקו את המדע הדרוש להשלמת התמונה של ווטסון וקריק‪ .‬הכתמים השחורים הם‬
‫מבנה חוזרני שחוזר כל ‪ 3‬אנגסטרום; הכתמים הקטנים שחוזרים שורות‪-‬שורות מאפשרים את קווי‬
‫השכבות‪ ,‬סה"כ ‪ 10‬קווים המרמזים על כמות הבסיסים במחזור‪ .‬מבנה הצלב במרכז מרמז על מבנה‬
‫סלילי‪ .‬יש גם קו שכבה אחד חסר‪ ,‬הנובע‬
‫מהתאבכות בגלל שגדיל אחד מסתיר את הגדיל‬
‫השני – רמז לכך שמדובר במולקולה שיש בה‬
‫יותר מגדיל אחד‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :01‬מבוא לביולוגיה מולקולרית‬
‫‪7‬‬
‫מבנה גבישי של ‪ DNA‬מוגדר‬
‫בתקופת ווטסון וקריק לא ניתן היה לבודד מספיק ‪ DNA‬כדי לגבש אותו‪ ,‬ולכן הדקויות של המבנה –‬
‫הגדלים‪ ,‬המרחקים‪ ,‬הזוויות – לא היו מדוייקות‪ .‬בשנות ה‪ 80-‬פותחו כבר שיטות לניקיון ‪ DNA‬ברמות די‬
‫גבוהות‪.‬‬
‫ריצ'רד דיקרסון סנטז גדיל שמשלים את עצמו‪ ,‬גיבש אותו‪ ,‬וראה שמידת ההגבהה בין זוגות הבסיסים‬
‫אינה קבועה‪ ,‬זווית הפיתול אינה קבועה‪ ,‬הבסיסים לא תמיד מונחים זה כלפי אלא יכולים לסטות זה‬
‫כלפי זה; בשלושת צירי המרחב הם יכולים לבצע תפניות זה כלפי זה ובין זוגות‪ ,‬הכל בתלות באופי‬
‫הרצף‪ .‬הדבר נובע מחיפוש אחר "תנוחה נוחה"באינטראקציות המערום בין הבסיסים‪ .‬הדבר משפיע‬
‫גם על יכולת האריזה הקומפקטית של המולקולה הענקית הזו‪.‬‬
‫המבנה המקומי של ה‪ DNA-‬מושפע מרצף בסיסיו‪ ,‬וערכי הפיתול וההגבהה הממשיים חורגים‬
‫מממוצעי ווטסון‪-‬קריק‪ .‬רצפים מסויימים מעוותים את מבנה הדו‪-‬גדיל בכיוון הסויים‪ ,‬המאפיינים‬
‫‪ DNA‬ארוז במבנה כרומטין )אשר ה‪ DNA-‬מתכופף סביבו(‪ .‬רצפם מסויימים אף יכולים הקנות ל‪-‬‬
‫‪ DNA‬נטייה לפיתול שמאלי‪.‬‬
‫האיור הבא מציג שינויים אפשריים ווריאציות מבניות בתוך מבנה הדו‪-‬גדיל בין בסיסים‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪8‬‬
‫שיעור ‪ :02‬חומצות גרעין‪ ,‬ארגון הגנום – המשך‬
‫לכל בסיס שש צלעות‪ ,‬אחת מהן משתתפת באינטראקציות ווטסון קריק‪ ,‬ועוד שתיים יוצרות את התעלה‬
‫הגדולה והקטנה‪ .‬כל זוג בסיסים מציג דגם ייחודי של קבוצות פונקציונאליות התורמות או קולטות‬
‫פרוטון‪ .‬חלבונים הניגשים ל‪ DNA-‬יכולים לזהות אותו מצד התעלה הגדולה ולהבחין בנוקליאוטידים‬
‫מצד זה; מצד התעלה הקטנה קיים דגם יותר‬
‫סימטרי‪ .‬התעלה הגדולה מאפשרת מאפשר גישה‬
‫חלבוני בקרה הקוראים רצף ייחודי של ‪– DNA‬‬
‫אתרי פרוטמוטור או תחילת שכפול; התעלה הקטנה‬
‫מאפשרת גישה לחלבונים הפועלים על ה‪ DNA‬בלי‬
‫קשר לרצף שלו – כמו חלבונים המקפלים את ה‪-‬‬
‫‪ .DNA‬התעלה הגדולה מאפשרת לחומצות אמינו‬
‫כמו גליצין או אספרגין לשלוח זרועות לתוך‬
‫הנוקליאוטידים )דרך צלע ‪.(Hoogsteen‬‬
‫גישה לחלבונים‬
‫באיור ניתן לראות דוגמה לחלבון רגולטורי‪ .‬שתי תת היחידות זהות‬
‫ונצמדות ל‪ DNA-‬בשני מחזורי פיתול – כ‪ 20-‬זוגות בסיסים‪ .‬כל‬
‫תת יחידה מגיבה עם רצף זהה‪ ,‬ומחדירה סליל אלפא ל‪.DNA-‬‬
‫המבנה הדימרי מאפשר ניצול טוב יותר של האינפורמציה הגנטית‪:‬‬
‫באותה כמות חלבון ניתן להכיר ‪ 20‬זוגות בסיסים במקום ‪ ,10‬כך‬
‫שמקטינים את ההסתברות שהרצף יופיע באופן אקראי‪.‬‬
‫המבנה הדימרי מאפשר ליצור צירופים הטרודימרים‪ ,‬כך שתת‬
‫היחידות יכולות להיות שונות ולגרום לפעילויות הפוכות כמו‬
‫שיפעול הגן במקום דיכויו וכדומה‪.‬‬
‫באיור הימני מופיע חלבון‬
‫המזהה את ה‪ DNA-‬מצד‬
‫התעלה הגדולה שאיזור ההיכרות שלו משתרע על איזור פיתול‬
‫אחד בלבד‪ .‬את האלפא הליקס הוא מחדיר מצד התעלה הגדולה‪,‬‬
‫ותת היחידה הקטנה מזהה את ה‪ DNA-‬מאחוריו באותו מחזור‬
‫פיתול‪ .‬שתי תת היחידות קשורות ביניהן בחלק הנותר של‬
‫החלבון‪ ,‬באונה הצהובה‪ .‬אונה זו מכילה לאוצינים שנקשרים‬
‫ביניהם ומחזיקים את שתי היחידות‪ .‬מבנה זה מכונה ‪Leucin‬‬
‫‪.zipper‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :02‬חומצות גרעין‪ ,‬ארגון הגנום – המשך‬
‫‪9‬‬
‫האיור הבא מציג את הדינמיות של הדו‪-‬גדיל‪ :‬בסיס בודד‪ ,‬תודות‬
‫לגמישות השידרה הפוספו‪-‬סוכרית‪ ,‬יכול להציץ החוצה מהדו‪-‬גדיל‪.‬‬
‫תכונה זו מאפשרת לחלבונים לסרוק את ה‪ DNA-‬ולזהות בסיסים‬
‫המיועדים להתמרה או בסיסים שגויים שיש לסלק‪ .‬היפוכים אלו‬
‫מאפשרים לחלבון לזהות שגיאות גם מבלי לפרום את הדו‪-‬גדיל של‬
‫ה‪ .DNA-‬יש לציין כי היפוך הבסיס אינו משנה את המתאר הכללי‬
‫של הדו‪-‬גדיל‪ ,‬שנותר יציב‪.‬‬
‫המודל מסביר פונקציות חשובות‬
‫מבנה הדו‪-‬גדיל מסביר כיצד הדו‪-‬גדיל משתכפל‪ ,‬כאשר כל גדיל‬
‫"הורה" נפרם מהשני ומהווה תבנית ליצירת גדיל משלים‪ .‬כך‬
‫מתקבלים שני דופלקסים חדשים הזהים לדופלקס המקורי‪ .‬מודל‬
‫הדו‪-‬גדיל של ווטסוון‪-‬קריק מאפשר להבין את מבנה הפרימה‬
‫והשכפול‪.‬‬
‫קריק חשב שהפרימה והבנייה נעשות ספונטנית; כיום ידוע שאין‬
‫זה כך ושתי הפעולות דורשות פעילות אנזימטית‪ ,‬האחראית‬
‫לפעולות רבות נוספות כמו פתיחת קשרים בגדילים‪ ,‬הגנה על גדילי‬
‫התבנית הנחשפים בפרימה וחלבוני בקרה שיבטיחו שתהליך‬
‫השכפול ייתרחש בצורה מלאה פעם אחת בלבד‪ ,‬בזמן ובמקום‬
‫המתאימים לכך‪.‬‬
‫מגוון קונפורמציות‬
‫ה‪ DNA-‬יכול ללבוש ולפשוט צורה במבנים‬
‫שונים‪ .‬מתיחת מבני ה‪ DNA-‬בתמיסות‬
‫אתנול חושפת מבנים שונים המתבטאים‬
‫במימדי התעלות )תעלה קטנה צרה יותר‬
‫ופחות נגישה לחלבונים‪ ,‬זוגות בסיסים קצת‬
‫נטויים ביחס לציר האורך(‪ ,‬דבר הנובע‬
‫משינוי קטן בקונפורמציית הבסיס‪.‬‬
‫קונפורמציה נוספת‪ ,‬נדירה יותר‪ ,‬קיימת ובה‬
‫הפיתול‬
‫של‬
‫הדו‪-‬גדיל‬
‫שמאלי‪.‬‬
‫בעוד‬
‫שבקונפורמציות ‪ A‬ו‪ B-‬היחידה החוזרת‪,‬‬
‫הא‪-‬סימטרית‪ ,‬היא של זוג בסיסים אחד‪,‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪10‬‬
‫בקונפורמציה ‪ Z‬היחידה החוזרת היא של שני זוגות בסיסים‪ ,‬ונובעת מכך שבקונפורמציה זו אחד‬
‫הבסיסים בזוג מתקרב לסוכר שלו ונמצא בקונפורמציית ‪ ,syn‬הקונפורמציה הלא‪-‬שכיחה‪.‬‬
‫האיור הבא מציג עוד יותר את ההבדלים בגדלי התעלות של ‪ RNA‬לעומת ‪ .DNA‬ההבדלים גורמים לכך‬
‫שחלבונים שמזהים רצף ‪) RNA‬קונפורמציה ‪ (A‬מזהים אותו באיזורים חד גדיליים‪ ,‬כי גדלי התעלה אינם‬
‫מאפשרים זיהוי הרצף מבחינת החלבונים‪.‬‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫קונפורמציה ‪ A‬היא קונפורמציית ‪ DNA‬בסביבה מימית‪ A ,‬של ‪ RNA‬או בסביבה אל‪-‬מימית‪.‬‬
‫‪ RNA‬נמצא בקונפורמציה ‪ A‬בגלל נוכחות קבוצות ‪.2'-OH‬‬
‫קונפורמציה ‪ :A‬גודל דו‪-‬גדיל גדול‪ ,‬מרחקים וזוויות פיתול קטנים יותר‪ ,‬יותר זוגות במחזור‪.‬‬
‫תהעלה הגדולה צרה ועמוקה ואינה נגישה לחלבון – החלבונים קוראים רצפי ‪ RNA‬באיזורים‬
‫חד‪-‬גדיליים בעיקר‪.‬‬
‫קונפורמציה ‪ :Z‬יחידה חוזרת מורכב שני זוגות בסיסים )ולא אחד(‪ .‬מאופיין ברצפי ‪GC‬‬
‫חוזרניים‪ .‬הפורינים נמצאים בקונפורמציית ‪ Syn‬הנדירה‪.‬‬
‫שלשות בסיסים‬
‫תכונה נוספת של הדו‪-‬גדיל היא תגובה עם בסיס נוסף‪ ,‬ליצירת תלת‬
‫גדיל‪ .‬בתכונה זו מתבטאים זיווגי בסיסים יוצאי דופן‪:‬‬
‫•‬
‫בסיס נוסף מנצל צלע ‪ ,Hoogsteen‬הפונה לתעלה הגדולה‪ ,‬על‬
‫מנת לחבור לזוג בסיסים קיים‪.‬‬
‫•‬
‫בצורה זו מתקבל איזור תלת גדילי‪ ,‬אשר יכול להוציא חד גדיל‬
‫מתוך הדו‪-‬גדיל וליצור דו‪-‬גדיל חדש‪.‬‬
‫•‬
‫שלשת בסיסים יכולה לפגוע בביטוי גנים ברקמות מסויימות‪.‬‬
‫בעוד שלתלת גדיל יש יישומים רבים תפקידו הביולוגי לא ידוע‪.‬‬
‫רביעיית‪-‬גואנוזין‬
‫ישנו גם ‪ DNA‬ארבע‪-‬גדילי‪ ,‬הנוצר משני בסיסים הנקשרים לגואנוזינים‬
‫ויוצרים טבעת בו נכנס יון נתרן או אשלגן המייצב את המבנה‪ .‬מבנה זה‬
‫מכונה רביעיית‪ G-‬והוא יכול‬
‫להיווצר בפולימרים מלאכותיים על‬
‫טהרת ה‪ G-‬או באיזורי בקרה המכילים עושר של שיירי ‪.G‬‬
‫בשל פוטנציאל לתכונות חשמליות והיותם מבנים קשיחים שניתן‬
‫ליצור באורכים מדוייקים‪ ,‬מבנים אלו מעניינים מבחינה‬
‫ננוטכנולוגית‪ .‬בתחום השימושים הביולוגיים‪ ,‬ישנם חלבונים‬
‫היודעים לפרום מבנים אלו על מנת לאפשר שיכפול או שיעתוק‬
‫של הגנום‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :02‬חומצות גרעין‪ ,‬ארגון הגנום – המשך‬
‫‪11‬‬
‫פלינדרום‬
‫פלינדרום הוא רצף של השלמה עצמית‪ ,‬הנמצאים‬
‫בגנום והינם מועדים ליצירת מבנה צלב באיזורי‬
‫בקרה‪ ,‬אתרי ריקומבינציה ייחודיים וכדומה‪.‬‬
‫פלינדרומים בחומצות גרעין חד‪-‬גדיליות )דוגמת‬
‫‪ RNA‬על סוגיו השונים( מאפשרים יצירת‬
‫קונפורמציות‬
‫מרחביות‬
‫במבנים‬
‫שניוניים‬
‫ושלישוניים‪ ,‬דוגמת מבנה ראש סיכה ) & ‪stem‬‬
‫‪ (loop‬המאפשר יצירת איזורי בקרה )‪,(miRNA‬‬
‫טרמינציה‬
‫)‪termination‬‬
‫‪rho-independent‬‬
‫בפרוקריוטים( וכדומה‪.‬‬
‫סיכום‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪12‬‬
‫שיעור ‪ :02‬הטופולוגיה של ה‪DNA-‬‬
‫פרימה של ה‪ ,DNA-‬ניתוק קשרי המימן והחלשת זיקות המערום מגבירים את הבליעה של המולקולה‪.‬‬
‫קרינת ‪ UV‬שגורמת לשינויים דוגמת אלו בגנום מובילה לשינויים בבליעה הנגרמים משינויים כימיים‪-‬‬
‫מוטגנים המנוצלים במעבדה לקיבוע‬
‫קשרים‪-‬לא קוולנטים בין חלבון לרצף‬
‫‪ DNA‬מסויים‪.‬‬
‫התכה והכלאה‬
‫חימום או שינוי ‪ pH‬מאפשרים הפרדה מדורגת של בסיסי ה‪-‬‬
‫‪ .DNA‬החימום מגדיל את תנועת המולקולות והעלאת ה‪pH-‬‬
‫מיננת את הבסיסים ומבטלת את קשרי המימן‪ .‬התכת ה‪DNA-‬‬
‫היא פעולה הפיכה‪ :‬צינון התמיסה יוביל את הגדילים למצוא זה‬
‫את זה ולהתקשר חזרה‪ ,‬אולם עליו להיות הדרגתי על מנת לא‬
‫ליצור קשרים בתוך הסליל‪.‬‬
‫ביטול הזיקה בין הבסיסים משנה את הבליעה ומקלה על מעקב‬
‫אחר שינויים במבנה ה‪ DNA-‬וה‪ .RNA-‬הגרף מציג את שינוי‬
‫הבליעה של אור ‪ UV‬על ידי המולקולה‪ .‬נקודת ההתכה מצויינת‬
‫כנקודת אמצע שינוי הבליעה‪ .‬נקודה זו שונה בין מולקולות‬
‫שונות‪ ,‬שכן המולקולה המתוארת בכחול עשירה יותר בקשרי ‪AT‬‬
‫מאשר ‪ .GC‬זוגות ‪ AT‬קלים יותר להפרדה מאשר זוגות ‪.GC‬‬
‫בצורה זו ניתן היה לאמוד כבר לפני זמן רב את תכולת ה‪ GC-‬של‬
‫הגדיל – ככל שיש יותר ‪ GC‬נקודת ההתכה עולה‪.‬‬
‫ישנם גורמים נוספים שיכולים להשפיע‪ ,‬כמו חוזק יוני המייצב את‬
‫הדו‪-‬גדיל‪ ,‬אורך המולקולה וההטרוגניות שלה – אם היא אחידה‬
‫לכל אורכה המולקולה תעבור התכה בצורה אחידה יותר מאשר אם‬
‫היו בה איזורים עשירים ב‪ AT-‬שלהם נטייה להיפרם יותר מאשר‬
‫איזורים אחרים )מסומן בחיצים אדומים(‪.‬‬
‫כשם שניתן להפריד את הגדילים הם יכולים‬
‫להתאחד מחדש; תכונה זו חשובה במחקר כי ניתן‬
‫להשתמש ב‪ DNA-‬זר בעל קומפלמנטציה טובה –‬
‫לא מושלמת אפילו – ולהכליא בינו לבין ‪DNA‬‬
‫מקורי‪ RNA ,‬ואפילו פולימרים סינטטיים דמויי‪-‬‬
‫‪ RNA‬ו‪ .DNA-‬לעובדה זו יש שימושים רבים‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :02‬הטופולוגיה של ה‪-DNA‬‬
‫‪13‬‬
‫בדימוי וייצוב גנים – סינטזת גנים‪ ,‬בידודם וכדומה‪ ,‬מבוססים על‬
‫סינטזת ‪ DNA‬מוגדר קטן )פריימר(‪ ,‬קיבועו על ‪ DNA‬קיים‬
‫והתחלת פולימריזציה באותה נקודה‪.‬‬
‫מעקב אחר ביטו גנומי‬
‫כדי לבחון את דגם הביטוי של כלל הגנים בתא‪ ,‬למשל בהשוואות‬
‫בין תא רגיל לסרטני או תא שמר משתכפל לתא במצב ספורולציה‪,‬‬
‫ניתן להפיק מכל סוג תא את כלל ה‪ RNA-‬שלו וליצור עותקי‬
‫‪ DNA‬מה‪ RNA-‬בעזרת האנזים )‪.reverse transcriptase (RT‬‬
‫תוך כדי הסינטזה משלבים נוקליאוטידים צבעוניים – אנאלוגים‬
‫שמתפלמרים ומכילים סמן צבעוני‪ .‬בצורה זו מתקבלת ספריית ‪ cDNA‬צבועה ומעורבבת‪.‬‬
‫על שבב המכיל תאים בבאריות שמים את הגדלים המסומנים‪ ,‬הגדילים נכנסים לתאים ונקשרים ל‪RNA-‬‬
‫הקומפלמנטרים‪ .‬בצורה זו ניתן לראות מהי מידת הביטוי בתאים הנמצאים בשלבי התפתחות או מצבים‬
‫שונים‪.‬‬
‫סיכום‬
‫• בליעת אור ‪ UV‬משמשת למעקב אחר שינויי מבנה ‪ DNA‬ו‪.RNA-‬‬
‫• הפרדת הגדילים משולה להתכה‪ ,‬כאשר טמפרטורת ההפרדה עולה כפונקציה של תכולת ‪.GC‬‬
‫• הכלאה )‪ (Annealing‬של חומצות גרעין היא בעלת יישומים רבים )דוגמת ‪.(microarray‬‬
‫הכלאה אפשרית גם בין גדילים ממקורות שונים אם דרגת הקומפלמנטציה מספקת‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪14‬‬
‫טופולוגיית ‪DNA‬‬
‫מדע הטופולוגיה עוסק בחקר תכונות של גופים אשר כל עוד לא‬
‫קורעים אותם שומרים על צורתם‪ .‬כאן מדובר על מספר‬
‫הקשרים הלא‪-‬קוולנטים ולא‪-‬כימיים של המערכת‪ ,‬קשרים בלתי‬
‫ניתנים לניתוק‪ .‬תכונה זו במולקולות ביולוגיות אופיינית רק ל‪-‬‬
‫‪ ,DNA‬כי אלו שני סלילים שנמצאים זה ליד זה ובעוד שניתן‬
‫להפרידם ברמות קטנות לא ניתן לעשות כן לכל הגדיל‪.‬‬
‫לדוגנה‪ ,‬ב‪ DNA-‬מעגלי הסלילים כרוכים זה סביב זה וסגורים‬
‫קוולנטית ולכן לא ניתן להפריד בין הגדילים‪ .‬בתא‪ ,‬לא רק‬
‫מולקולות מעגליות כפופות לכך אלא גם ‪ DNA‬לינארי‪ ,‬שאינו‬
‫חופשי לנוע עקב קישור חלבונים וגם עקב גודל החיכוך שהיה‬
‫נדרש מסיבוב מוקולה כה גדולה סביב צירה‪.‬‬
‫אילוצים טופולוגיים אלו משפיעים על כל פעולה בה מעורב ה‪-‬‬
‫‪ :DNA‬שיכפול‪ ,‬שיעתוק‪ ,‬פרימת הדו‪-‬גדיל‪ ,‬יצירת פיתולי‪-‬העל‬
‫של ה‪ DNA-‬סביב עצמו או סביב ליבות חלבוניות‪ .‬כשחוקרים‬
‫את הטופולוגיה ניתן להבין את הקשר בין פיתולי העל לפיתול‬
‫של ציר הדו‪-‬סליל‪ :‬יש קשר בין מצב ה‪ DNA-‬במצב הפיתולים‬
‫הראשוני לבין פיתולי העל‪ ,‬היוצרים מתח שניתן לפרוק על ידי‬
‫פרימה באתרים מועדים לפרימה )כמו ‪ .(OriR‬במהלך השוטף‬
‫של שכפול ה‪ ,DNA-‬בו מפרידים ללא הרף את הגדילים‬
‫ההוריים‪ ,‬טופואיזומראזות משנות את המצב הטופולוגי של ה‪-‬‬
‫‪ DNA‬ומשנות את המתח על מנת למנוע היווצרות קשרים עקב‬
‫הגדלת או הקטנת מספר הקשרים ויצירת או הרפיית פיתולי על‪.‬‬
‫‪cccDNA‬‬
‫למרות שפיתולי על רלוונטים לכל ‪ ,DNA‬חוקרים‬
‫אותם בתרכובות מודל פשוטות‪ ,‬מולקולות ‪DNA‬‬
‫מעגליות‬
‫סגורות‬
‫קוולנטיות‬
‫–‬
‫‪.cccDNA‬‬
‫מולקולות אלו נמצאות בטבע ככרומוזומים של נגיפים‪ ,‬פלסמידים וכלורופלסטים וקל לבודד אותן‬
‫מהכרומוזום המעגלי של חיידקים שלמרות מעגליותו קשה לבודדו בלי לשבור אותו‪.‬‬
‫חלק מהמולקולות הן מעגלים רפויים ופרושים; אחרות מפותלות סביב עצמן בפיתולי העל‪ .‬תקלות בבידוד‬
‫יכולות לגרום לניתוקים בין קשרים פוספו‪-‬דיאסטרים בגדילים‪ ,‬המקנים חופש תנועה של גדיל אחד כלפי‬
‫השני ופיתול העל נרפה ספונטנית ומתקבל מבנה מעגל פרוש‪-‬בינונית‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :02‬הטופולוגיה של ה‪-DNA‬‬
‫‪15‬‬
‫משתנים רלוונטים‬
‫•‬
‫)‪ – Linkage (Lk‬נתון טופולוגי המייצג את מספר הפעמים שגדיל אחד‬
‫סובב סביב הגדיל השני‪ .‬הנתון הזה מיוצג במספרים שלמים בלבד‪.‬‬
‫•‬
‫)‪ – Twist (Tw‬נתון גיאומטרי המייצג את דרגת הפיתול של גדיל ‪DNA‬‬
‫בקונפורמציה נתונה )קונפורמציה ‪ B‬לרוב‪ 10-10.5 ,‬זוגות בסיסים בכל‬
‫מחזור פיתול(‪ .‬הנתון בעל ערכים רציפים כי ניתן לשנות את קונפורמצית ה‪-‬‬
‫‪ DNA‬ולקבל יותר זוגות בסיסים למחזור פיתול או לשלב מולקולות‬
‫ארומטיות בין זוגות הבסיסים המשנות את ערכי הפיתול‪.‬‬
‫•‬
‫)‪ – Writhe (Wr‬נתון גיאומטרי בעל ערכים רציפים המייצג את ההפרש‬
‫‪ .Tw-Lk‬מספר הקשרים ב‪ DNA-‬מתחייב מגודל המולקולה‪ ,‬אך עשוי‬
‫להתקיים הבדל בין הצפוי )‪ (Tw‬למצוי )‪.(Lk‬‬
‫•‬
‫כאשר ההפרש הוא ‪ 0‬ה‪ DNA-‬יהיה רפוי;‬
‫•‬
‫כאשר יש גירעון יהיו פיתולי על שליליים – ציר הדו‪-‬גדיל יפותל בכיוון מסויים‪.‬‬
‫•‬
‫בעודף של קשרים מתקבלים פיתולי על חיוביים – בציר הפוך‪.‬‬
‫במולקולת ‪ DNA‬רפויה‪ Lk=Tw, Wr=0 ,‬ואין פיתולי על‪ .‬ניתן לפרום שני מחזורי פיתול‪ ,‬להפוך אותם‬
‫לחד גדיל‪ ,‬ואז ‪ Tw‬לא מתייחס אליהם ולא משתנה ‪ .Wr‬לעומת זאת‪ ,‬ללא פרימה‪ ,‬אם לא יהיו בפועל ‪25‬‬
‫קשרים באותה המולקולה )כך ש‪ (Tw≠Lk-‬אנחנו מקבלים עיוות בכיוון ספציפי היוצר כיפוף של הדו‪-‬‬
‫גדיל על עצמו ונוצרים שני פיתולי על‪ .‬על מנת לשמר את הגיאומטריה באופן סימטריה העיוות נעשה‬
‫בצורה מונוטונית ואחידה לאורך המולקולה – בצורה זו מתקבל ששני הגדילים חולפים זה מעל זה ‪25‬‬
‫פעמים למרות שמספר הקשרים הטופולוגים הוא רק ‪.23‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪16‬‬
‫מולקולה כזו יכולה להימצא בשיווי משקל עם המצב הפרום‪ .‬ישנם איזורים בעלי נטייה להיפרם‪ ,‬ופיתולי‪-‬‬
‫על שליליים יוצרים לחץ ונטייה ל‪ DNA-‬להיפרם‪ .‬במיקרוסקופ אלקטרוני נראה שכל המולקולות במצב‬
‫מסויים‪ ,‬אך בתמיסה ניתן לראות כיצד וכמה מהן נמצאות במצב המקופל‪ .‬פיתול על חיובי מפתל את‬
‫הדו‪-‬גדיל באותו כיוון של הפיתול הראשוני‪ ,‬כך שהוא מבטל עודפי‪-‬פיתולים‪.‬‬
‫אילוץ טופולוגי‬
‫במולקולה הלינארית באיור‪ ,‬גדילי ה‪ DNA-‬חופשיים לסוב זה‬
‫סביב זה; הם יכולים להימצא בשיווי משקל שבו ‪.Tw=Lk‬‬
‫במולקולה המעגלית לא ניתן לשנות את היחס של ‪ Tw‬ו‪ Lk-‬בלי‬
‫לשבור את אחד הגדילים‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬גם ‪ DNA‬לינארי בתא כפוף‬
‫לאותם האילוצים אולם כאשר רוצים‬
‫לעבוד במבחנה על ‪ DNA‬טהור קל יותר‬
‫להמחיש‬
‫את‬
‫האינטראקציות‬
‫והטופולוגיה בעזרת ‪ .cccDNA‬הכיפוף‬
‫של ‪ DNA‬לינארי נובע מחלבונים‬
‫שצמודים אליו ומונעים ממנו לנוע‬
‫בחופשיות‪.‬‬
‫גרעונות בהפרש ‪ Tw-Lk‬ייפתרו על ידי פיתול‪-‬על נגד הכיוון של הפיתול הראשוני‪ ,‬אשר יוצר הגדלה‬
‫של מספר הפיתולים במולקולה על ידי פיתולי על; עודפים בהפרש ייפתרו על ידי פיתול‪-‬על עם כיוון‬
‫הפיתול הראשוני ולכן יקזז את הפיתולים העודפים‪ .‬פיתולי על בגרעונות מכונים פיתולי על שליליים‬
‫ופיתולי על בעודפים מכונים פיתולי על חיוביים‪.‬‬
‫משמעות ביולוגית של פיתולי על‬
‫ה‪ DNA-‬שבתא מכיל פיתולי על שליליים והמתח הנוצר בו מקל על פרימה של איזורים מועדים‪-‬לפרימה‬
‫אשר‪ ,‬בנוכחות חלבונים מסויימים‪ ,‬יוצאת מהכוח אל הפועל‪ .‬מאידך‪ ,‬בהמשך פרימת ה‪) DNA-‬למשל‬
‫בשיכפול‪ ,‬הדורש הפרדה מוחלטת של נשי הגדילים‬
‫לתאי בת שונים( החלקים שעדיין לא נפרמים עולים‬
‫בצפיפות הקשרים שלהם ולכן יכולים להיווצר‬
‫פיתולי על חיוביים‪ .‬אם התהליך יימשך ללא הפרעה‬
‫ייווצרו קשרים בגדילים‪ .‬פיתולי העל החיוביים‬
‫נפתרים מייד עך ידי אנזימים המשנים את מספר‬
‫הקשרים בין הגדילים‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :02‬הטופולוגיה של ה‪-DNA‬‬
‫‪17‬‬
‫יש לציין כי ביצורים מסויימים‪ ,‬דוגמת ארכיאה תרמופילים‪ ,‬פיתולי על חיוביים ב‪ DNA-‬קיימים כדי‬
‫למנוע את התכת ה‪ DNA-‬בטמפרטורת הסביבה הגבוהה‪.‬‬
‫גם בזמן השיעתוק‪ RNA ,‬פולימראז מתקדם על‬
‫הגדיל ויוצר גרעון בקשרים אחריו לעודף קשרים‬
‫לפניו‪ .‬אנזימים מיוחדים מתקנים מצב זה סביב צידי‬
‫פעילות הפולימראז‪.‬‬
‫שנויים מכוונים במבחנה בעזרת מולקולת אתדיום‬
‫ברומיד מכניסים את המולקולה בין זוגות בסיסים‪ .‬גיבוש מראה כי הוספת האתידיום משנה את זווית‬
‫הקשר )קטן ב‪ (16°-‬ומקטינה את ‪ Tw‬עקב הגדלת מספר הבסיסים במחזור‪ .‬אם היו פיתולי על שליליים‬
‫עקב גרעון בקשרים‪ ,‬אתדיום ברומיד הקטין את ‪ ,Tw‬שינה את היחס ‪ Lk:Tw‬והגרעון הצטמצם עד שה‪-‬‬
‫‪ DNA‬נרפה לחלוטין‪ .‬מעבר לנקודה זו‪ ,‬הוספת ‪ EtBr‬תגיע למצב של פיתולי על חיוביים‪.‬‬
‫גרף משמאל‪ :‬מכיוון שה‪ DNA-‬בעל פיתולי על‪ ,‬הוא יותר קומפקטי ובשדה צנטריפוגלי הוא יישקע מהר‬
‫יותר‪ .‬ככל שה‪ DNA-‬יטוטר ביותר באתידיום‪ ,‬פיתולי העל יירפו והמולקולות יהיו גדולות יותר‪ ,‬החיכוך‬
‫שלהן יהיה גבוה יותר והתנועה איטית יותר‪ ,‬עד הגעה לערך מינימום בשקיעה‪ .‬אם הטיטור יימשך‪,‬‬
‫יתקבלו פיתולי על חיוביים שיהפכו את המולקולה ליותר קומפקטית עד ששוב תגיע לתנועה מהירה‬
‫במורד השדה‪.‬‬
‫בגדיל ‪ DNA‬מעגלי סגור קוולנטית‪ ,‬הטיטור עם ‪ EtBr‬מוגבל עד לרמה שבה מספר פיתולי העל כה גבוה‬
‫שהגידל אינו מסוגל להכיל עוד פיתולים‪ .‬ל‪ DNA-‬לינארי אין מגבלה זו כיוון שהתנועתם יותר חופשית‬
‫והם אינם צוברים מתח מפיתולי על‪.‬‬
‫הניסויים שלעיל נערכו על ידי ג'רום ווינוגרט‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪18‬‬
‫שיעור ‪ :03‬הטופולוגיה של ה‪ – DNA-‬המשך‬
‫הפרדת טופואיזומרים באלקטרופורזה‬
‫הניסוי של ווינוגרט היה יקר מאוד; יותר זול ונוח להתבונן בשינויי הטופוגרפיה של ה‪ DNA-‬כאשר‬
‫מריצים אותו בג'ל אגרוז‪ ,‬המאפשר גם להבחין בין טופואיזומרים שונים – מולקולות ‪ DNA‬זהות‬
‫הנבדלות בקשרים‪.‬‬
‫באיור ניתן לראות ‪ DNA‬שהורץ בג'ל‪ .‬בערוץ ‪,1‬‬
‫במהלך הבידוד חלק מהמולקולות סבלו נתק ב‪DNA-‬‬
‫ועברו הרפייה ספונטנית )ממצב ‪ cccDNA‬למצב‬
‫‪ cDNA‬בלבד(‪ .‬אותן מולקולות נודדות לאט יותר‬
‫מאשר מולקולות ‪ super-coiled‬רגילות‪ .‬בערוצים ‪2‬‬
‫ו‪ 3-‬ניתן לראות מצבים שונים של טופואיזומרים‬
‫שנוצרו על ידי הוספת אנזים הטופואיזומראז אשר‬
‫מסוגל על ידי פתיחה וסגירה של ה‪ DNA-‬לשחרר‬
‫מתחים או ליצור מתחים בגדילים‪ .‬ההבדלים בין‬
‫הערוצים נובעים מכמות האנזים שהוספה‪ .‬ניתן‬
‫לראות את מצבי הביניים שבין המצב ה‪super--‬‬
‫‪ coiled‬לבין המצב ה‪ .coiled-‬מספר פיתולי העל‬
‫משתנה בהדרגה בגלל שפעילות הטופואיזומראז‬
‫מדורגת‪ ,‬והן משנות פיתול על אחד בכל מחזור‬
‫פעילות‪.‬‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫טופואיזומרים נבדלים זה מזה במספר פיתולי העל‪.‬‬
‫טופואיזומראזות מטיפוס ‪ I‬מבקעות בכל מחזור גדיל אחד‪.‬‬
‫טופואיזומראזות מטיפוס ‪ II‬מבקעות בכל מחזור שני גדילים‪.‬‬
‫טופואיזומראזות מתמחות בהרפייה של פיתולי על‪ .‬בחיידקים הן מרפות פיתולי על שליליים‪,‬‬
‫באאוקריוטיים הם מרפות גם פיתולי על חיוביים‪.‬‬
‫טופואיזומראזות בחיידקים יכולות גם לעיתים ליצור פיתולי על שליליים תוך פירוק ‪.ATP‬‬
‫טופואיזומראזות תרמופיליות יכולות ליצור גם פיתולי על חיוביים‪ ,‬בתהליך שלרוב לא צורך‬
‫‪.ATP‬‬
‫טופואיזומראז ‪I‬‬
‫טופואיזומראז זה מרפה רק פיתולי על שלילייים‪.‬‬
‫הפעולה נעשית על ידי פתיחת אחד הגדילים )נתק‬
‫בגדיל האדום( והעברת הגדיל השני )הכחול( דרכו‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :03‬הטופולוגיה של ה – ‪-DNA‬המשך‬
‫‪19‬‬
‫הדבר נעשה על ידי שייר טירוזין‬
‫שמתחבר לפוספט בנקודת הניתוק‪.‬‬
‫כעת מתקבל קצה ‪ OH‬בנוקליאוטיד‬
‫הבא‪ .‬הגדיל השני יכול לעבור בנתק‬
‫הזה‪,‬‬
‫ולאחר‬
‫מתהפכת‬
‫המעבר‬
‫הריאקציה‬
‫ומחודש‬
‫הקשר‬
‫הפוספואסטרי )הכוח המניע הוא‬
‫המתח שהיה בפיתול‪-‬העל(‪.‬‬
‫טופואזומראז מסוג ‪DNA Gyrase – II‬‬
‫מרטין גלרט גילה אנזים חיידקי החיוני‬
‫כמו טופואיזומראז ‪ I‬אך פעולתו מעט‬
‫שונה‪ :‬יש לו שתי יחידות קטליטיות‬
‫המבקעות בו זמנית את שני הגדילים‪.‬‬
‫דרך השבר הדו‪-‬גדילי מעבירים קטע‬
‫דו‪-‬גדילי ואז סוגרים מחדש‪ .‬בצורה זו‬
‫האנזים משנה פיתול על מסוג מסויים‬
‫)למשל שלילי( לסוג השני )חיובי(‪.‬‬
‫הפעולה משנה את ערך פיתולי העל‬
‫ב‪ 2-‬יחידות‪.‬‬
‫בחיידק יש את שני סוגי הטופואיזומראזות‪ ,‬ועל ידי כך שאחת יוצרת פיתולי על ואחת מרפה אותם הוא‬
‫מסוגל לבקר בצורה הדוקה את מספר פיתולי העל בכרומוזום‪ .‬הבקרה על אנזימים אלו מבוססת על מנגנון‬
‫משוב שלילי‪ :‬ככל שה‪ DNA-‬רפוי באיזור של ‪ ,DNA Gyrase‬כך החלבון משועתק ומתורגם ומגדיל את‬
‫הפיתול; ככל שה‪ DNA-‬מפותל באיזור טופואיזומראז‪ I-‬כן הוא משועתק ומרפה את ה‪.DNA-‬‬
‫מעכבי טופואיזומראזות כתרפיה לסרטן‬
‫מעכבים של האנזימים גורמים לנתקים או‬
‫שברים דו‪-‬גדיליים ובכך למות התא‪ .‬עובדה‬
‫זו פוגעת במיוחד בתאי סרטן‪ ,‬בהם יש‬
‫פעילות גבוהה של טופואיזומראזות‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪20‬‬
‫סיכום‬
‫תכולת הגנום ואריזתו‬
‫הגנום אינו מצוי חופשי בתא; הוא קשור לחלבונים‪ ,‬ליגנדים ו‪ .RNA-‬המערך הארוז מאפשר דברים‬
‫שונים‪:‬‬
‫•‬
‫כיווץ ה‪ DNA-‬למימדי התא‪.‬‬
‫•‬
‫הגנה על ה‪ DNA-‬מפני גורמי נזק אפשריים‪.‬‬
‫•‬
‫העברה מסודרת של כרומטידות בנות לתאי הבת‪.‬‬
‫•‬
‫מידור המידע – איזורים מסויימים בגנום מופרדים זה מזה כאתרים נפרדים; איזורים מסויימים‬
‫מכווצים כל כך שאינם זמינים לשיעתוק על ידי פולימראז‪ ,‬בעוד שאחרים פרושים וזמינים יותר‪.‬‬
‫השפעת גודל הגנום‬
‫חיידקים‬
‫וארכיאה‬
‫מכילים‬
‫לרוב‬
‫כרומוזום מעגלי יחיד בכל תא‪.‬‬
‫אאוקריה מכילים ‪ DNA‬לינארי‬
‫המחולק לכרומוזומים מרובים‪ ,‬לרוב‬
‫בשני עותקים )למעט כרומוזומי המין‬
‫או פרוטיסטה בהם הצורה השלטת‬
‫היא הפלואידית(‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :03‬הטופולוגיה של ה – ‪-DNA‬המשך‬
‫‪21‬‬
‫הגנום ממוקם באיזור תאי מוגדר‪ ,‬אולם רק האיזור האאוקריוטי מוקף ממברנה‪ .‬ככל שמורכבות היצור‬
‫עולה‪ ,‬תכולת הגנום שלו עולה וצפיפות הגנים פוחתת‪ .‬עובדה זו מודגמת בטבלה הקודמת‪ :‬בעוד‬
‫שבחיידק ה‪ E.coli-‬יש גן על כל מיליון בסיסים בערך‪ ,‬באדם או בעכבר יש צפיפות גנים נמוכה בשני‬
‫סדרי גודל‪.‬‬
‫הכרומוזום החיידקי צפוף מאוד מבחינת מרווחי הגנים‪ :‬מרווחים של זוגות בסיסים ספורים ואפילו לעיתים‬
‫מסגרת קריאה אחת הנוגעת באחרת‪ .‬באדם‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬רק ‪ 1-1.5%‬מכלל ה‪ DNA-‬התאי הם רצפים‬
‫המקודדים ישירות לחלבון‪ 98% .‬האחרים נחשבו כ‪ "Junk" DNA-‬שאינו בעל מטרה חשובה‪.‬‬
‫ה‪ Junk DNA-‬מכיל אחוז ניכר של‬
‫גנומים ויראליים שנתקבעו בגנום‬
‫והפיצו את עצמם וכן אחוז ניכר של‬
‫אינטרונים המשולבים בינות לאקסונים‬
‫ומקודדים‬
‫לחלבון‪.‬‬
‫בעבר‬
‫חשבו‬
‫שאקסונים ואינטרונים הם היחידים‬
‫שמשועתקים; היום ידוע ששאר ה‪-‬‬
‫‪ DNA‬משועתק גם הוא ל‪RNA-‬‬
‫רגולטורי‪.‬‬
‫כאשר בוחנים בין אורגניזמים שונים את הגן ל‪-RNA-‬פולימראז ניתן לראות שאחוז הרצפים הלא‬
‫מקודדים בגן עולה וצפיפות הגנים קטנה – עובדה המדגימה מה קרה בכל הגנום‪ .‬עובדה זו מאפשרת גם‬
‫וריאנטים גנטיים – שינוי סדר האקסונים והאינטרונים כך שניתן ליצור מגוון רפרטואר של תוצרים‬
‫מאותו גן‪.‬‬
‫באיור הבא ניתן לראות שתי כרומטידות אחיות‪ .‬לכרומוזום יש זרוע אחת המכילה גנים )הארוכה( וזרוע‬
‫אחת שכלל לא מכילה גנים‪ .‬בזרוע המכילה גנים‪ ,‬הגדלת רזולוציית ההסתכלות מראה עד כמה צפיפות‬
‫הגנים קטנה – בין שעקב אזורים רגולטוריים בהסתכלות רחבה יחסית או בשל כניסת אינטרונים עצומים‬
‫)ביחס לאקסונים( בהסתכלות המצומצמת‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪22‬‬
‫כרומוזומים‬
‫אאוקריוטיים‬
‫מכילים‬
‫שלושה אלמנטים חשובים לתחזוקתם‪:‬‬
‫•‬
‫טלומר – רצף מיוחד שאינו מכיל‬
‫גנים המבדיל את קצה הכרומוזום‬
‫משבר‪-‬דו‪-‬גדילי‪ .‬קיימים מנגנונים‬
‫מיוחדים‬
‫האחראים‬
‫לשכפול‬
‫והארכת הטלומר‪ ,‬במידת הצורך‪.‬‬
‫•‬
‫מוצאי השכפול – נקודות פתיחה‬
‫מרובות ודו‪-‬כיווניות לשיכפול ה‪-‬‬
‫‪ .DNA‬השיכפול מתרחש בכל‬
‫מקום למעט בקצוות‪ ,‬שם נמצאים‬
‫רצפים הטלומרים המיוחדים‪.‬‬
‫•‬
‫הצנטרומר היחיד – איזור ללא גנים עם אריזה מיוחדת על ידי חלבונים היסטוניים השונים‬
‫מההיסטונים הרגילים‪ .‬אחראי לקשר בין הכרומטידות בזמן השכפול וליצירת הכישור המיטוטי‪.‬‬
‫כלל הכרומוזומים המצויים הגנום ניתנים לאיבחון‬
‫בעזרת אוליגונוקליאוטידים המתאימים לרצפים‬
‫המופיעים בין זוגות הומולוגיים כמו גם צבעים‬
‫מיוחדים לכרומוזומי המין השונים‪ .‬בצורה זו נוצרת‬
‫תמונת קריוטיפ אנושי‪.‬‬
‫למרות שסדר הגנים דומים בין אדם לעכבר‪ ,‬סידור‬
‫הגנים עצמו בכרומוזומים יכול להיות שונה מאוד‪.‬‬
‫יכולים‬
‫לחול‬
‫גם‬
‫שינויים‬
‫עצומים‬
‫במתאר‬
‫הכרומוזומלי בין שני מינים מאוד קרובים כמו שני‬
‫מיני האיל בתמונה‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :03‬מארז הגנום בתא ומבנה ה‪-RNA‬‬
‫‪23‬‬
‫שיעור ‪ :03‬מארז הגנום בתא ומבנה ה‪RNA-‬‬
‫האורך הלינארי של ה‪ DNA-‬גדול בסדרי גודל מגודל התא או נגיף‪.‬‬
‫בחיידקים נשמר מאזן של פיתולי על שליליים על ידי ה‪ Gyrase-‬וה‪ .Topo-I-‬ישנם גם חלבוני‬
‫ארכיטקטורה המכופפים את ה‪ DNA-‬וחלבוני‬
‫‪ MSX‬אוניברסליים )בחיידקים ואאוקריה( המכילים‬
‫שתי תת יחידות הנקשרת ל‪ DNA-‬ומקרבות שני‬
‫איזורי ‪ DNA‬מרוחקים‪ ,‬עצמאיים‪ ,‬על ידי התקרבות‬
‫תת היחידות היוצרת לולאה שמקרבת את איזור‬
‫התווך‪.‬‬
‫בחיידקים אין חיץ פיזי בין שכפול‪ ,‬שיעתוק ותרגום‪.‬‬
‫באאוקריוטים ה‪ DNA-‬ממודר בגרעין ונארז סביב‬
‫היסטונים בשני קיפולי על שליליים‪ ,‬היוצרים מבנה‬
‫דמוי שרשרת חרוזים‪ ,‬המתכווץ למבנים ההולכים‬
‫ומצטופפים עד לרמת הכרומוזום המיטוטי‪.‬‬
‫ה‪ DNA-‬שמצוי בין ליבות הנוקליאוזום רגיש יותר‬
‫לאיכול על ידי נוקליאז‪ .‬ניתן להפריד כך את היחידות‬
‫הנוקלאוזומיות‪ ,‬להפריד מהן את החלבונים ולפרק‬
‫את החלבונים לתת יחידותיהם‪ .‬החלבונים דומים‬
‫יחסית ובעלי מבנה בסיסי‪ .‬היחידות החוזרות‬
‫העוטפות את הנוקליאוזום הן כפולות של ‪200‬‬
‫נוקליאוטידים‪.‬‬
‫• איכול המחרוזת על ידי ‪ Nuclease‬פוגע תחילה במרווח בין ליבות הנוקליאוזום‪.‬‬
‫• עיכול מלא פוגע במבנה הליבה של החלבונים‪.‬‬
‫החלבונים‪ ,‬הם ההיסטונים‪ ,‬עשויים מבנה ליבה משותף – ‪ – Histon fold‬המורכב משלושה סלילי אלפא‬
‫שביניהם שלוש לולאות קצרות‪ .‬מוטיב זה משותף לכל ארבעת ההיסטונים ומופיע פעמיים בהיסטון‬
‫החמישי )‪ .(H1‬כמו כן יש זנבות בעלי תפקיד רגולטורי‪ .‬היסטון ‪ H1‬נבדל בהיותו בעל מסה כמעט כפולה‬
‫בשל כפילות המוטיב‪ .‬הזנבות מכילים שיירי סרין וליזין העוברים מודיפיקציות שונות – אצטילציה‬
‫ומתילציה או יוביקוויטינציה על ליזין וזירחון בסרין‪ .‬השינוי במודיפיקציה משפיעה על ביטוי הגן‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪24‬‬
‫ההיסטונים ‪ H3‬ו‪ ,H4-‬הקדומים מבין ההיסטונים‪,‬‬
‫מתלכדים לטטראמר שיכול לקשור ‪ ;DNA‬מלפנים‬
‫ומאחור נקשרים אליו גם זוגות ‪ H2a+H2b‬היוצרים‬
‫קומפלקס מורכב‪ .‬גם בארכיאה נוצר מבנה ‪H3+H4‬‬
‫שמהווה מבנה כרומטין פרימיטיבי‪.‬‬
‫ה‪ DNA-‬מקיף את ההיסטונים בכמעט שני פיתולים שלמים‪ .‬בחתך רוחב )ימין( ניתן לראות מחצית מכל‬
‫אחד מארבעת ההיסטונים ומחצית ה‪ .DNA-‬החלבונים באים במגע עם ה‪ DNA-‬מצד התעלה הקטנה‬
‫בלבד‪ .‬הדבר מתאים לתכונתם‪ ,‬שכן הם נקשרים ל‪ DNA-‬ללא תלות ברצף‪.‬‬
‫בנוקליאוזום רואים סרוגיות ב‪ DNA-‬הנקשר לנוקליאוזום –‬
‫איזורים עשירי ‪ AT‬או ‪ GC‬לסירוגין‪ .‬כתוצאה מכך במקומות‬
‫עשירי ‪ AT‬התעלה הקטנה צרה יותר וכאשר יש יותר ‪GC‬‬
‫התעלה רחבה יותר‪ .‬עובדה זו מקלה על יצירת פיתול העל השלילי‬
‫בו ה‪ DNA-‬מקיף את הנוקליאוזום ומסייע להציב את הנוקליאוזום‬
‫בצורה מסויימת כלפי רצף ה‪ .DNA-‬זה מאפשר גם להשאיר‬
‫במרווח החשוף ‪ DNA‬שצריך לעבור שיעתוק‪ ,‬למשל‪ ,‬ולכן צריך‬
‫להיות זמין לקריאה‪ ,‬במקום לכלוא אותו בנוקליאוזום‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :03‬מארז הגנום בתא ומבנה ה‪-RNA‬‬
‫‪25‬‬
‫זנבות ההיסטונים‬
‫הזנבות מלאים שיירי ליזין‪ ,‬הטעונים חיובית‪ ,‬ולכן נוטים להידבק‬
‫לגדילי ה‪ DNA-‬השליליים‪ .‬המטען החיובי תורם לדחיסה של‬
‫הכרומטין‪ ,‬ופריסה של ה‪ DNA-‬יכולה להיעשות על ידי חסימת‬
‫הליזין במודיפיקציות שמנטרלות את המטען‪.‬‬
‫גורם נוסף שמכווץ את הכרומטין הוא ‪ ,H1‬אשר יכול לקשור את‬
‫שני הסיבים שיוצאים מהנוקליאוזום ותורם לבניית סיב ה‪30-‬‬
‫ננומטר‪.‬‬
‫מבנה ה‪RNA-‬‬
‫במשך שנים רבות נחש ה‪ RNA-‬כרצף נוקליאוטידים שנקרא על‬
‫ידי הריבוזום ומתורגם לחלבונים ותו לא‪ .‬לאחר שגילו את‬
‫הריבוזימים – גדילי ‪ RNA‬המזרזים ריאקציות אנזימטיות – הובן‬
‫שיש לו תפקידים נוספים ויש להכיר את המבנה שלו‪.‬‬
‫המבדיל ‪ RNA‬מ‪ DNA-‬הוא בראש ובראשונה האורציל המופיע‬
‫במקום טימין‪ .‬האורציל מכיל סוכר ריבוז עם חמצן נוסף בעמדה ‪.'2‬‬
‫ה‪ RNA-‬גם נוצר כחד גדיל ולא דו‪-‬גדיל‪ ,‬אולם הוא יודע להתקפל‬
‫בצורה מורכבת ואישית המייצרת מבנה אינדיבידואלי המזכיר את‬
‫מבנה החלבונים באופיו‪.‬‬
‫מדוע ל‪ DNA-‬יש ‪?T‬‬
‫•‬
‫דה‪-‬אמנציה היא ריאקציה ספונטנית בה שיירי ‪ C‬הופכים לשיירי ‪ .U‬אם ‪ U‬לא היה שונה‬
‫מהבסיס התקני של ה‪ DNA-‬מערכת התיקון לא הייתה יכולה לזהות אותו כטעות ולתקן את ה‪-‬‬
‫‪.DNA‬‬
‫•‬
‫יכולה להיות החלפה של ‪ T‬ב‪ U-‬וגם טעות זו מזוהה‪.‬‬
‫•‬
‫המתיל הנוסף של טימין מאפשר היותו תו היכר לפקטורי שיעתוק הניגשים ל‪ DNA-‬מצד התעלה‬
‫הגדולה – קבוצה הידרופובית המתאימה לאינטרקאציה עם חומצות אמינו הידרופוביות‪ .‬ההבדל הזה‬
‫לא מצוי באורציל והוא גם מבחין בין סידור של ‪ AT‬או ‪.TA‬‬
‫תכונות ההידרוקסיל בעמדה ‪'2‬‬
‫•‬
‫תורם לאי‪-‬יציבות של ה‪ .RNA-‬בתנאים בסיסיים מתונים‪ ,‬ניתן לתקוף את הפוספט של נוקליאוטיד‬
‫אחד בעזרת החמצן‪ ,‬כך שהשרשרת נשברת‪ .‬חוסר היציבות הוא כנראה הסיבה שלא ניתן היה לבסס‬
‫גנומים ארוכים ועמידים על בסיס ‪.RNA‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪26‬‬
‫•‬
‫הקבוצה תרמה ליכולת קישור תוך ובין מולקולארי ולפעילויות קטליטיות לאתר פפטידיל‬
‫טראנספראז ולריבוזים ראש‪-‬פטיש‪ .‬הראקציה של הריבוזום נעשית על טהרת קטליזה של ‪,RNA‬‬
‫על ידי ‪ rRNA‬ו‪ .tRNA-‬ריבוזים ראש הפטיש מצוי בנגיפי צמחים מסויימים והינו בעל מבנה שניוני‬
‫המזכיר ראש פטיש‪ .‬הריבוזים הזה מכיל קבוצה הידרוקסילית בעלת פונקציה קטליטית‪.‬‬
‫היררכית מבני ה‪RNA-‬‬
‫ל‪ RNA-‬יש היררכיה ארגונית כמו‬
‫לחלבונים – מבנים ראשוני‪ ,‬שניוני‪,‬‬
‫שלישוני ואפילו רבעוני בו מחברים‬
‫‪ RNA‬אחד לשני‪.‬‬
‫•‬
‫מבנה ראשוני – רצף הנוקליאוטידים‪.‬‬
‫•‬
‫מבנה שניוני – נוצר מאינטראקציה במרחק קרוב‪ ,‬קיפול ה‪ RNA-‬על עצמו ליצירת איזורים דו‪-‬‬
‫גדיליים‪ .‬אחד הזוגות השכיחים מבמבנה זה הוא זוג ה‪ wobble-‬של ‪ .UG‬איזור דו‪-‬גדילי נחשב כזה‬
‫שמכיל רצף של לפחות שני זוגות בסיסים‪.‬‬
‫•‬
‫מבנה שלישוני – צירוף של שני דו‪-‬גדילים שיוצרים תווך של שתי לולאות המתכנסות ליצירת זיקות‬
‫בין מבנים שניוניים‪ .‬באינטראקציות אלו משתתפים גם יוני מתכת המנטרלים את מטעני הפוספטים‪,‬‬
‫בעיקר באינטראקציות ארוכות טווח כי הם יכולים ליצרו קשרי קואורדינציה‪ – 3‬יון מגנזיום יכול‬
‫קשור לשש מולקולות מים או חמצנים‪/‬חנקנים של ה‪ RNA-‬עצמו‪.‬‬
‫‪ 3‬קשרי קואורדנציה – דומים לקשרים קוולנטים אולם כאן אטום אחד תורם שני אלקטרונים לקליפה ריקה ולא אטום אחד‬
‫תורם אלקטרון אחד לקשר‪ ,‬כמו בקשר קוולנטי‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :03‬מארז הגנום בתא ומבנה ה‪-RNA‬‬
‫‪27‬‬
‫במבנה המרחבי של ‪ RNA‬יש מגוון זוגות בסיסים‬
‫לא שכיחים‪ :‬לא רק צלעות ווטסון קריק משתתפות‬
‫אלא גם צלעות הוקסטיין והסוכר שמהוות את‬
‫קרקעיות התעלה הגדולה והקטנה‪ ,‬בהתאמה‪ .‬הללו‬
‫יכולות ליצור תלת גדיל )שידוך בסיס נוסף לצלע‬
‫הוקסטיין(‪ ,‬אוריינטציית ציס וטרנס בין סוכרים‬
‫והגדילים וכדומה‪.‬‬
‫בריבוזום‪ ,‬שהוא קומפלקס עצום‪ ,‬מוצאים במיוחד אינטראקציות לא שגרתיות‪.‬‬
‫הטבלה הבאה מציגה משפחות של זוגות ווטסון קריק וזוגות לא שכיחים נוספים‪.‬‬
‫משמאל‪ :‬אלמנטי מבנה שניוני‪ :‬איזורים חד גדיליים‪ ,‬דו גדליים‪ ,‬בליטה הנוצרת מבסיס אחד לא מזווג‬
‫)יכול להכיל בסיס אחד או מספר בסיסים( ולואה פנימית )היכולה להיות סימטרית או לא‪-‬סימטרית‬
‫בתלות במקבילות מספר הבסיסים משני צידיה(‪.‬‬
‫סיכת ראש היא מעצם מבנה של ‪ stem & loop‬וכן‬
‫מבנה צומת – איזור שממנו יוצאים לפחות שלושה‬
‫דו‪-‬גדילים‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪28‬‬
‫שיעור ‪ :04‬מארז הגנום ומבנה ה‪ – RNA-‬המשך‬
‫בדוגמה הבאה שני דו‪-‬גדילים חוברים זה לזה‪ .‬הם יכולים לחלוק‬
‫ביניהם גדיל )או לא(‪ ,‬ולחבור על ידי תופעת מערום קו‪-‬אקסיאלי‪.‬‬
‫אחת הדוגמאות לכך היא במבנה ה‪ tRNA-‬בעל מראה התלתן‪.‬‬
‫מבחינה מרחבית‪ ,‬כל שני גבעולים מתלכדים יחד באינטראקציית‬
‫מערום קו‪-‬אקסיאלי ויוצרים רצף דו‪-‬גדילי משותף‪ .‬כתוצאה‬
‫מתקבלים שני מתחמים של ה‪ tRNA-‬ומניחים שיש להם מקורות‬
‫אבולוציוניים שונים שהתאחדו בשלב מסויים‪.‬‬
‫במבנה ה‪ tRNA-‬מודגמים מבני זוגות הבסיסים הלא‪-‬שגרתיים‬
‫הקיימים במספר עצום – ‪ 50%‬מהבסיסים בגבעולי ה‪tRNA-‬‬
‫נמצאים בזיווג‪ ,‬אך עם האינטראקציות הנוספות הלא‪-‬שגרתיות‬
‫כמעט ‪ 90%‬נמצאים בזיווג ואינטראקציות מערומים‪.‬‬
‫ניתן לראות קשרים בין ‪ U‬ל‪ G-‬עקב מודיפיקציה של היורידין וכן‬
‫זווג לפסודו‪-‬יורידין במקומות רחוקים במולקולה היוצר קשר מימן‬
‫בודד; אינטראקציות ווטסון‪-‬קריק קלאסיות שלא בתוך גבעול אלא‬
‫באיזורים מרוחקים במולקולה; אינטראקציות ווטסון‪-‬קריק בקונפורמציית טראנס במקום ציס;‬
‫אינטראקציה בין צלע הוקסטן וצלע ווטסון קריק בין שלושה בסיסים )שניים קשורים בווטסון‪-‬קריק‬
‫קלאסי(‪.‬‬
‫קשרים חריגים‬
‫•‬
‫קשר מדומה –קשר של זיווג‬
‫בסיסים בין איזורים מרוחקים‪.‬‬
‫•‬
‫לולאות נושקות‬
‫•‬
‫בליטה לראש סיכה – מצב‬
‫אסימטרי‪ ,‬ארבע בסיסים בלולאה יוצרים קשר עם הבליטה‪.‬‬
‫•‬
‫רוכסן ריבוז – התגלה לראשונה באינטרון של ריבוזים‪.‬‬
‫האינטראקציה מבוססת על כך ש‪-2-‬הידרוקסיל במולקולת‬
‫‪ RNA‬אחת מגיב בתגובה ארוכת‪-‬טווח של קשר מימני כפול‬
‫עם החמצן של ההידרוקסיל – האחד לצלע הבסיס של הסוכר‬
‫והשני לחמצן‪ 2-‬של הריבוז בנוקליאוטיד הסמוך לו‪ .‬הקשרים‬
‫יכולים להיות סמוכים ורצופים אך הקשר נוצר בין‬
‫נוקליאוטידים רחוקים ברצף של מולקולות ‪ RNA‬שונות‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :04‬מארז הגנום ומבנה ה – ‪-RNA‬המשך‬
‫‪29‬‬
‫תפקיד יוני מתכת דו‪-‬ערכית‬
‫תרומה חשובה לאינטראקציות ארוכות טווח תורמים יוני מתכת דו ערכית – במיוחד יוני מגנזיום‪ .‬הם‬
‫יכולים לגשר על פני שני מטענים שליליים של פוספטים וגם ליצור קשרי קואורדינציה המקבילים‬
‫לקשרי קוולנטים‪ .‬האינטראקציות יכולות להיות‪:‬‬
‫•‬
‫ישירות ברצף ה‪ RNA-‬עם חמצנים של הפוספטים של ה‪;RNA-‬‬
‫•‬
‫מתווכות על ידי מולקולת מים;‬
‫•‬
‫משולבות )מתווכות וישירות(‪.‬‬
‫אינטראקציות אלו מאוד מדוייקות – בניגוד לאינטראקציות של עננות יונים חד‪-‬ערכיים‪ ,‬המגנזיום מוצב‬
‫במיקום מסויים מאוד ב‪ RNA-‬ויוצר אינטראקציות ארוכות טווח המצופפות את המטענים השליליים של‬
‫ה‪ ,RNA-‬תורם למבנה המרחבי של ה‪ RNA-‬ולעיתים גם מקנה יכולת קטליטית למולקולות ה‪.RNA-‬‬
‫ניבוי המבנה‬
‫משיקולים תרמודינמיים‬
‫מולקולת ה‪ RNA-‬הינה דינמית‪ .‬ניבוי המבנה שלה והיתכנות הקיפולים הקיימים בה מבוססים על‬
‫שיקולים תרמודינמיים ויציבות מבני זוגות סמוכים ושכנים‪ .‬ב‪ ,RNA-‬בניגוד ל‪ ,DNA-‬לאלמנטי הרצף‬
‫יש יציבות משלהם מעצם היותם מולקולות קטנות – אלמנטים קצרים של ‪ DNA‬אינם יציבים ללא כל‬
‫המבנה הדו‪-‬הליקלי‪ .‬ניתן לסנטז אלמנטים קטנים ולבדוק את יציבותם לקבלת נתונים עבור זוגות בסיסים‬
‫שכנים‪ ,‬יציבות לולאות‪ ,‬תרומתם האנטרופית של זוג הבסיסים הראשון ועוד‪.‬‬
‫גם כאשר מתקבלות תחזיות שונות לגבי אפשרויות קיפול ה‪ RNA-‬יש לבחון אותן בשיטות ניסוייות‪ ,‬גנטיות‬
‫ואנזימטיות על מנת לבדוק מהן ההשלכות של איזורים מקופלים או חשופים יותר‪ .‬אם ניתן לגבש את ה‪-‬‬
‫‪ RNA‬מה טוב‪ ,‬אך אלו שיטות יקרות שאורכות זמן רב‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪30‬‬
‫מהשוואות פילוגנטיות‬
‫כאשר משווים הרבה רצפים של ‪ RNA‬מקבילים מאורגניזמים שונים‪ ,‬ניתן להבחין בשינויים קלים בין‬
‫הרצפים האורתולוגיים החלים במהלך האבולוציה‪ .‬ההשוואה מאפשרת להתרשם משינויים מתואמים –‬
‫כלומר שינוי מסויים ברצף שינה ‪ G‬ל‪ C-‬אך שינוי אחר שינה ‪ C‬ל‪ .G-‬מכאן אנו מסיקים שכנראה לא‬
‫הרצף הוא המשנה אלא הזיווג – אם מקפלים את הרצף ניתן לראות שהבסיסים שהתחלפו יוצרים למעשה‬
‫זיווג בסיסים כלשהו )לאו דווקא ווטסון קריק‪ ,‬יש לציין(‪.‬‬
‫על מנת לבחון היפותזה זו מבצעים מוטגנזה בשני שלבים‪:‬‬
‫•‬
‫אם הבסיס חשוב לשימור מבנה ה‪ ,RNA-‬החלפה של זוג הבסיסים תגרום להתמוטטות המבנה‬
‫וכתוצאה מכך לאובדן הפונקציה של ה‪.RNA-‬‬
‫•‬
‫אם מבצעים מוטציה שנייה מקבילה כך שזיווג הבסיסים משוחזר מהצד השני וכתוצאה מכך‬
‫משוחזרת הפונקציה שאבדה לאחר המוטציה הראשונה‪ ,‬מכאן שבאמת זיווג זה קיים‪ ,‬הינו חיוני‬
‫לפונקציה ומשום כך נשמר‪.‬‬
‫קשרי ‪-RNA‬חלבון‬
‫ה‪ ,RNA-‬מרגע היווצרו‪ ,‬קשור לחלבון‪ .‬החלבונים נקשרים ל‪ RNA-‬כבר מרגע היווצרותו‪ ,‬לצורך עיצוב‬
‫הקצוות שלו )פעמים רבות ‪ RNA‬נוצר כפריקורסור שנחתכים ממנו מקטעים או מתווספות לו‬
‫מודיפיקציות(‪.‬‬
‫החלבונים מסייעים לשיחבור ה‪ ,RNA-‬להתמרת בסיסיו‪ ,‬היקשרות לצורך הגנה מנוקליאזות וכימיקלים‬
‫מזיקים שונים; הם מסיעים את ה‪ RNA-‬ליעדו בתא – בתאים אאוקריוטיים מוציאים אותו מהגרעין‬
‫ואפילו מסיעים אותו למקום בו החלבון שיתורגם ממנו צריך לפעול את פעולתו )למשל הסעת ה‪RNA-‬‬
‫ממרכז תא עצב לקצה התא‪ ,‬בסינפסה(‪.‬‬
‫מולקולות ‪ RNA‬פועלות בנוכחות חלבונים המבקרים את פעולתן ומייצבים את מבניהן‪ ,‬והחלבונים‬
‫גם מסיימים את פעולתו ואורך חייו‪ .‬מסיבות אלו חשוב להבין את הקישור של החלבונים ל‪.RNA-‬‬
‫שימוש מודולרי במוטיבי קישור‬
‫מולקולות ‪ RNA‬ממלאות מגוון גדול של תפקידים‪ ,‬המשתקף במגוון גדול של מבנים מרחביים; החלבונים‬
‫צריכים לזהות מבנים אלו הנחלקים למספר מצומצם של מוטיבים המשמשים להכרה – ‪RNA binding‬‬
‫‪.domain‬‬
‫ההכרה הספציפית של מולקולות ‪ RNA‬שונות נעשית בהכרה מודולארית – במולקולה אחת יש כמה‬
‫מוטיבי קישור מאותו הסוג או מסוגים שונים המאפשרים הכרת מספר גדול של מבני ‪ RNA‬שונים‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :04‬מארז הגנום ומבנה ה – ‪-RNA‬המשך‬
‫אינטראקציה‬
‫קבוצת חלבונים‬
‫אלקטרוסטטיות‬
‫שיירי חומצות אמינו‬
‫‪31‬‬
‫קבוצות ‪DNA‬‬
‫קבוצות ‪RNA‬‬
‫הפוספטים של שדרת הגדיל‪.‬‬
‫חיוביות )ליזין‪ ,‬ארגינין(‬
‫ודיפול בין קצה ‪ N‬לאלפא‬
‫הליקס‪.‬‬
‫קשרי מימן‬
‫חומצות אמינו‬
‫מאפשרות לזהות זוגות‬
‫חמצני פוספטים וקבוצות‬
‫הידרופיליות‬
‫בסיסים ספציפיים בתעלה‬
‫‪.OH-2‬‬
‫הגדולה‪.‬‬
‫הידרופוביות‬
‫חומצות אמינו לא‪-‬פולריות‬
‫קבוצות התעלה הגדולה‬
‫קבוצות התעלה הקטנה‬
‫דרך ‪-5‬מתיל של טימידין‪,‬‬
‫פחמני הבסיסים‪.‬‬
‫מערומים‬
‫‪4‬‬
‫שיירי ארומטיים‬
‫בסיסי ‪ DNA‬חד גדילי‬
‫בסיסי ‪ RNA‬חד גדילי‬
‫‪) RRM – RNA Recognition Motif‬מוטיב זיהוי ‪(RNA‬‬
‫זהו מוטיב נפוץ המזהה את ה‪.RNA-‬‬
‫המוטיבים נמצאים על החלבון ומאפשרים‬
‫ליצור אינטראקציות ולקשור מולקולות‬
‫‪ RNA‬ספציפיות‪ :‬ודגמת קשירת זנב ה‪-‬‬
‫‪ poly-A‬של ‪ mRNA‬באמצעות שני‬
‫דומיינים ספציפיים; שני דומיינים נוספים‬
‫קושרים חלבונים אחרים המביאים את ה‪-‬‬
‫‪ mRNA‬למקומו הייעודי בתא‪.‬‬
‫אינטראקציות מערום בין השיירים של האדנוזין לשיירים ארומטיים‬
‫מבטיחים לקשור חומצת גרעין; ההבטחה שזו תהיה מולקולת ‪RNA‬‬
‫מתקיימת תודות לקשרים ספציפיים עם הריבוז‪.‬‬
‫הגן הראשון שנמצא מקודד לחלבונים מסוג זה הוא ‪ – Pumilio‬חלבוני‬
‫בקרה שנקשרים ל‪ mRNA-‬במורד הרצף המקודד )‪ .(53'-UTR‬איזור‬
‫‪ 3'-UTR‬מכיל ‪ 10‬חזרות של מוטיב מסויים‪ ,‬כאשר אינטראקציות‬
‫מערום בקצות המוטיב מייצבות את הקשר ו‪ 8-‬החזרות בתוך המוטיב‬
‫מעניקות ספציפיות‪ .‬כל מוטיב שולח שייר ארומטי בין שני בסיסי ‪RNA‬‬
‫וחומצות אמיניות אחרות יוצרות קשרי מימן‪.‬‬
‫‪ 4‬אינטראקציות ‪ stacking‬הן ספציפיות לחומצות גרעין חד‪-‬גדיליות‪.‬‬
‫‪ 5‬איזורי ‪ UTR‬הם איזורי בקרה חשובים לוויסות התרגום שנמצאים משני קצוות הגדיל‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪32‬‬
‫חלבונים שמחפשים ‪ RNA‬דו גדילי מכילים מוטיב היוצר‬
‫אינטראקציות ספציפיות עם התעלות הקטנות וגם נוגע‪-‬לא‬
‫נוגע עם מרכז המוטיב בצד התעלה הגדולה הפונה אליו‪,‬‬
‫עקב פתיחת התעלה הגדולה על ידי בסיס אחד לא מזווג‪ .‬יחד‬
‫עם זאת אין אינטראקציה ספציפית כמו ב‪ – DNA-‬הוא‬
‫לא יכול לשלוח אלמנטים המזהים את הרצף כי מימדי‬
‫התעלה הגדולה לא מאפשרים זאת‪.‬‬
‫ריבוזימים‬
‫ריבוזים הוא אנזים עשוי ‪ .RNA‬ריבוזימים טבעיים מתפקדים בביוסינטזה של ‪ RNA‬וחלבונים ובשכפול‬
‫גנומי של ‪ RNA‬נגיפי‪ .‬חקירתם תרמה להבנת יחסי מבנה‪-‬תפקוד של ‪.RNA‬‬
‫גילוי הריבוזים חיזק את תאוריית עולם ה‪ .RNA-‬חיזוק הרעיון בייתי מכיוון שכמעט בלתי אפשרי לאתר‬
‫מאובנים מולקולארים‪ ,‬והדבר שסיקרן את החוקרים היה האופן בו מולקולות ‪ RNA‬מסוגלות לזרז‬
‫ריאקציות אנזימטיות‪ ,‬שכן הגיוון הכימי של ‪ RNA‬מוגבל מאוד לעומת החלבון‪.‬‬
‫מכיוון שאלו מולקולות קטנות שניתן לסנטז מלאכותית‪ ,‬הן שימשו לא רק להבנת פעילות הריבוזימים‬
‫עצמן אלא גם להשגת תובנות בנוגע למבנה ה‪ ,RNA-‬נושא שהיה זניח עד אז‪ .‬בנוסף לאותן פרדיגמות‬
‫ניסוייות חשובות‪ ,‬מחקר הריבוזימים – במיוחד יצירת ריבוזימים מלאכותיים שיזרזו ריאקציות או ייקשרו‬
‫ליגנדים לפי הזמנה – תרם ליישומים שימושיים‪.‬‬
‫תומס צ'ך וסידני אלטמן גילו את הריבוזימים ושינו את התפיסה בנוגע לייחודיות היכולת הקטליטית של‬
‫החלבונים‪ .‬הם גילו אינטרון שיכול לחלץ את עצמו מגדיל ה‪ RNA-‬בו הוא נמצא בלי סיוע של חלבונים;‬
‫אולם הטענה היית שאין זה אנזים קלאסי כי הפעולה משנה את תפקודו כך שאינו יכול לחזור לפעילות‬
‫כמו אנזים קלאסי‪ .‬לאחר שנה נמצא ריבוזים באנזים קלאסי האחראי להבשלה‪ 6‬של קצה '‪ 5‬של ה‪RNA-‬‬
‫ונמצא שהריבוזים מסוגל לבצע את הפעולה במבחנה ללא סיוע החלבון אליו הוא מחובר‪ .‬זוהי באמת‬
‫פעילות אנזימטית כי הגדיל לא משתנה ויכול לחזור על הריאקציה מספר רב של פעמים‪.‬‬
‫בריסנית ‪ Tetrahymena‬יש פעילות חזקה של אנזים לתחזוקת‬
‫טלומרים ותופעה ייחודית בה בפריקורסור ה‪ RNA-‬הריבוזומלי‬
‫מקנן אינטרון הנחלץ במהלך הבשלת ה‪ ,rRNA-‬דבר חריג ב‪-‬‬
‫‪.rRNA‬‬
‫כאשר ניסו לבצע את השיחבור במבחנה‪ ,‬הדגירו את ה‪ rRNA-‬עם‬
‫חלבונים וכביקורת ללא חלבונים‪ .‬למרבה ההפתעה‪ ,‬האינטרון‬
‫נחלץ בשני המקרים‪.‬‬
‫‪ RNA 6‬משועתק כפריקורסור גדול שבמהלך ההבשלה מאבד חלק בקצויו במעלה ובמורד האיזור המתורגם‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :04‬מארז הגנום ומבנה ה – ‪-RNA‬המשך‬
‫‪33‬‬
‫פעילות ריבוזים מעורבת בשחבור עצמוני של אינטרון ‪I‬‬
‫מתברר שנוקליאוטיד מסויים‪ ,‬למשל‬
‫גואנין‪,‬‬
‫נקשר‬
‫ל‪RNA-‬‬
‫המיועד‬
‫לחיתוך )באיור הקווים המרוסקים הם‬
‫אקסונים והקו המלא הוא אינטרון(‪.‬‬
‫במבנה ה‪ RNA-‬נוצר כיס אליו נקשר‬
‫הליגנד‬
‫החופשי‪.‬‬
‫עם‬
‫הקשירה‪,‬‬
‫‪-3‬הידוקסיל חופשי של הגואנין תוקף‬
‫את הקשר אינטרון‪-‬אקסון ליצירת‬
‫קשר פוספואסטרי בין הנוקליאוטיד‬
‫החופשי לנוקליאוטיד הראשון של‬
‫האקסון‪ ,‬המשחרר את האקסון מה‪ .RNA-‬כתוצאה מהריאקציה ה‪ RNA-‬משנה קונפורמציה‪ ,‬זורק‬
‫החוצה את הנוקליאוטיד ומכניס במקומו שייר ‪ ,G‬דהיינו הנוקליאוטיד האחרון של האינטרון‪.‬‬
‫כעת האקסון הראשון‪ ,‬עם ההידרוקסיל החופשי‪ ,‬יכול לתקוף את הקשר הפוספו‪-‬דיאסטרי שמחבר את‬
‫קצה ‪ '5‬של האינטרון לקצה האקסון השני‪ ,‬ואז מתקיימת ריאקציה דיאסטריפיקציה נוספת שקושרת בין‬
‫שני האקסונים בריאקציית השיחבור‪.‬‬
‫הריבוזים הזה לא יכול לפעול בלי שיהיו קשורים‬
‫אליו יוני מגנזים‪ ,‬שחלקם אחראים לקיפול מרחבי‬
‫והם קשורים לאתר הקטליטי של הריבוזים – זהו‬
‫למעשה מטאלואנזים שמבצע פעילותו בעזרת יוני‬
‫מתכת המשמשים כבסיס‪ ,‬חומצה וייצוב מצב המעבר‬
‫של האסטריפיקציה‪.‬‬
‫שני יוני מתכת דו‪-‬ערכית הנמצאים במרחק מאוד‬
‫מסויים זה מזה המתארגנים סביב מרכז הפוספט של‬
‫הסובטסטרט היא תופעה שכיחה באנזימים הפועלים‬
‫למדו את‬
‫על פוספט‪ .‬ישנה סברה שהחלבונים האלה" "‬
‫התרגיל הזה מריבוזים שקדמו להם והוחלפו על ידיהם‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪34‬‬
‫ריבוזים מביא להבשלת ‪tRNA‬‬
‫הריבוזים השני ממסלק קצה מיותר מתוך מולקולת ‪ RNA‬ומזרז ריאקציית שחרור של החלק העודף‪.‬‬
‫הקבוצה התוקפת היא מולקולת מים המופעלת על ידי הריבוזים‪ .‬תתת יחידת ה‪ RNA-‬של הריבוזים‬
‫צמודה לפוליפפטיד יחיד בחיידק‪ ,‬ארבע יחידות בארכיאה ועשר באאוקריה‪ .‬תת היחידות מייצבות את‬
‫המבנה הפעיל של מולקולת ה‪RNA-‬‬
‫כדי שתזרז את הפעילות בעצמה‪.‬‬
‫לצורך הפעילות נדרש ריכוז לא‪-‬‬
‫פיזיולוגי‪ ,‬גבוה מאוד‪ ,‬של מגנזיום‪.‬‬
‫לאחר מספר שנים ונסיונות לגלות‬
‫ריבוזימים נוספים הסתבר שבהרבה‬
‫נגיפי‬
‫‪RNA‬‬
‫מקננים‬
‫ריבוזימים‬
‫שמזרזים ריאקציות ביקוע‪-‬עצמי של ה‪ .RNA-‬מולקולות ‪ RNA‬נגיפי חד‪-‬גדיליות מעגליות‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫נדרשות להיות משועתקות על ידי ‪ RNA replicase‬המייצרים ‪ RNA‬קומפלמנטרי לגדיל המעגלי‪ .‬ה‪-‬‬
‫‪ RNA‬הנוצר משתלשל מהתבנית ויכול להיות ארוך מאוד ולהכיל חזרות רבות של הרצף המעגלי‪ ,‬כיוון‬
‫שהוא מכיל מספר רב של יחידות גנומיות‪ .‬יש לקצוץ מתוכו את היחידות הגנומיות‪ ,‬דבר שייעשה על ידי‬
‫ריבוזימים שיבקעו אותן‪.‬‬
‫שימו לב שהמעגל הגנומי משועתק ליצירת מעגל אנטי‪-‬גנומי‪ ,‬אשר יכול להיות מתורגם לחלבוני הויריון או‬
‫משועתק שוב ליצירת יחידות גנומיות שייכנסו לויריון השלם‪.‬‬
‫ריבוזים ראש‪-‬פטיש‬
‫הריבוזים פועל בריאקציה של ביקוע וליגציה בודדת של ‪.RNA‬‬
‫בניסוי גרמו לו לפעול כמה פעמים על ידי ניתוק החלק האנזימטי‬
‫מהחלק הסובסטרטי‪ .‬כעת המולקולה יכולה להיבקע על ידי החלק‬
‫האנזימטי )אדום(‪ .‬ביקוע האוליגונוקליאוטיד והרפיית הקשרים‬
‫המאפשרים לאוליגונוקליאוטיד )כחול( להיפרד מאפשרים לקשור‬
‫עוד אוליגונוקליאוטיד‪.‬‬
‫בצורה כזו הפך ריבוזים חד‪-‬פעמי לריבוזים רב‪-‬מחזורי‪ .‬מכיוון‬
‫שהרצפים הם סתמיים ורק צריך ליצור זוגות בסיסים כלשהם‪ ,‬ניתן לסנטז את הריבוזים ולהשתמש בו‬
‫בכל רצף ‪ RNA‬שמבקשים לתקוף – ליצור רצפי ‪ RNA‬ראש פטיש שיכולים לתקוף ‪ RNA‬לפי‬
‫הזמנה‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :04‬מארז הגנום ומבנה ה – ‪-RNA‬המשך‬
‫‪35‬‬
‫ריבוזימים הגורמים לביקוע‪-‬עצמי‬
‫ריבוזימים המבצעים ביקוע עצמי עוברים הפעלה של הנוקליאופיל‪ ,‬החמצן תוקף את הפוספט ובהמשך‬
‫נתרם פרוטון ליצירת קבוצה עוזבת‪ .‬כעת שרשרת ה‪ RNA-‬נשברת כי הקשר הפוספואסטרי הבין‪-‬‬
‫נוקליאוטידי מוחלף בקשר תוך נוקליאוטידי וכך ה‪ RNA-‬נשבר‪.‬‬
‫האתר הפעיל‬
‫מה ב‪ RNA-‬הופך את הנוקליאופיל לנוטל פרוטון ואיזו קבוצה חומצית תורמת פרוטון?מה מייצב את מצב‬
‫המעבר? מסתבר שבעוד שחלבון יכול לשנות את קיפול הסובסטרט כדי לייצב את מצב המעבר‪ ,‬הריבוזים‬
‫משתמש באחד הגואנינים בתור קבוצה קטליטית למשיכת פרוטון מהידרוקסיל‪ 2-‬של התוקף‪ ,‬להפכו‬
‫לנוקליאופיל; קבוצה שנייה היא חמצן‪ 2-‬של ‪ .C‬יצוב מצב המעבר נעשה כך שהקבוצות שאופפות אותו‬
‫יוצרות יותר קשרי מימן מאשר בסובסטרט או בתוצר – כלומר המצב מיוצב על ידי קשרי מימן עודפים‪.‬‬
‫בעקבות החוליות החסרות – ‪Selex‬‬
‫במבחנות ניתן לסנטז מולקולות ‪ DNA‬מסויימות או בעלות רצף אקראי )נוקליאוטיד ‪ N‬כלשהו(‪ .‬הדבר‬
‫יוצר כמות אדירה של רצפים שונים‪ ,‬גם ברצפים בני ‪ 100‬בסיסים; ניתן לשער שיהיו באוסף המצומצם‬
‫הזה רצפים שיכולים לעשות משהו מיוחד – לקשור חומצה אמינית‪ ,‬חלבון‪ ,‬קו‪-‬אנזים‪ ,‬נוקליאוטיד‪ ,‬אטום‬
‫זהב – ואולי כאלה שגם יכולים לזרז ריאקציה אנזימטית ספציפית‪.‬‬
‫בסלקציה ניתן למצוא אחוז קטן של מולקולות שמזרזות את התהליך המבוקש ביעילות נמוכה‪ ,‬לא כמו‬
‫אנזימים טבעיים‪ .‬אם נחפש מולקולת ‪ RNA‬שיודעת ליצור קשר ‪-N‬גליקוזידי‪ ,‬ניתן לסנטז ‪ DNA‬אקראי‪,‬‬
‫לשעתק אותו ל‪ ,RNA-‬בקצה ‪ '3‬לחבר כימית שייר פוספט עם ריבוז ולהסיף לריבוז שייר פירופוספט או‬
‫פוספט שמפעיל את עמדה ‪ 3‬שלו‪ .‬לתערובת מוסיפים בסיס חנקני כלשהו שכולל אטום שמקל את בידוד‬
‫המולקולות שקושרות אותו – למשל שמכיל גופרית במקום אחד החמצנים‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪36‬‬
‫כעת מדגירים את כל גדילי ה‪ RNA-‬עם הבסיס‪ ,‬ממתינים ומזרימים את אוסף החומרים על קולונה אליה‬
‫מקובעים אטומי כספית או תרכובת כספיתית הקושרת גופרית באופן ספציפי‪ .‬רק מולקולות ‪RNA‬‬
‫שקשרו קוולנטית את הבסיס יישארו בקולונה‪ .‬ניתן להפיק אותן מתוך הקולונה ולהפוך אותן מחדש ל‪-‬‬
‫‪ DNA‬בעזרת ‪ .RT‬את ה‪ DNA-‬מגבירים ב‪ PCR-‬ומשעתקים חזרה ל‪.RNA-‬‬
‫בתהליכים האלה יוצרים מגוון במולקולות שהתקבלו – מכניסים מוטציות שיוצרות וריאנטים חדשים של‬
‫המולקולות הלא יעילות שהתקבלו ומקווים שחלק מהמוטנטים יהיו מוצלחים יותר‪ .‬חוזרים על התהליך‬
‫בתנאים מחמירים יותר – פחות זמן – ורק מולקולות שיצרו את הקשר באופן יעיל יותר‪ ,‬מהיר יותר‪,‬‬
‫יישארו בקולונה‪ .‬ממשיכים וחוזרים על התהליך מספר פעמים עד שמוצאים מולקולות שמשלימות את‬
‫התהליך בשניות ספורות‪.‬‬
‫בשיטה זו בודדו אנזימים מלאכותיים שמזרזים ריאקציות אזימטיות ספציפיות‪.‬‬
‫‪ RNA‬מזרז סינטזת חלבון‬
‫באיור ניתן לראות ריבוזום שכלול‬
‫בתוכו‬
‫‪RNA‬‬
‫)כתום=חלבונים‪,‬‬
‫אפור=‪ .(RNA‬הנקודה הירוקה מייצגת‬
‫את הקצה בו נפגשים הפפטידיל‪-‬‬
‫‪ tRNA‬והאתר הפעיל‪ .‬ניתן לראות‬
‫שהחלבונים רחוקים בלפחות ‪15-20‬‬
‫אנגסטרום מהאתר הפעיל – כלומר‬
‫הקטליזה נעשית על ידי ה‪RNA-‬‬
‫לבדו‪ .‬העברת הפרוטון‪ ,‬המערבת בסיס‬
‫וחומצה קטליטיים‪ ,‬לא נעשית על ידי‬
‫בסיסים של ה‪ rRNA-‬אשר רק מציב‬
‫אותם בעמדות הנכונות‪ .‬יחד עם זאת‬
‫העברת הפרוטון ל‪ 3-‬הידרוקסיל של‬
‫ה‪ tRNA-‬שעוזב מזורזת על ידי ה‪ 2-‬הידרוקסיל של ה‪ tRNA-‬עצמו בעמדת ‪.P‬‬
‫התוצאה הזו‪ ,‬ש‪ RNA-‬טהור – ‪ – tRNA & rRNA‬מזרז את סינטזת החלבון מחזקת את הטענה ש‪-‬‬
‫‪ RNA‬קדם לחלבונים המתורגמים )למרות שייתכן שנוצרו גם פפטידים על ידי דחיסה ספונטנים של‬
‫חומצות אמינו שלא בתהליך תרגום(‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :05‬שיכפול‪DNA‬‬
‫‪37‬‬
‫שיעור ‪ :05‬שיכפול ‪DNA‬‬
‫ממודל הסליל הכפול של ווטסון‪-‬קריק ניתן היה‬
‫לחזות את אופן השכפול של ה‪ :DNA-‬דו‪-‬הגדיל‬
‫ההורי נפרד וכל גדיל מהווה תבנית לבניית גדיל‬
‫קומפלמנטרי ולקבלת שתי מולקולות ‪ DNA‬שרצפן‬
‫זהה למולקולה ההורית‪.‬‬
‫מודל זה נדרש לבדיקה ניסויית שנעשה על ידי‬
‫מסלסון וסטאל‪ .‬הם ניצלו את העובדה שניתן היה‬
‫להשתמש באיזוטופים וסימנו את ה‪ DNA-‬בחנקן‬
‫‪ :15N‬גידלו חיידקים עם החנקן הזה כך שה‪DNA-‬‬
‫שלהם יכיל את החנקן המסומן‪ ,‬ההופך את ה‪DNA-‬‬
‫למעט צפוף יותר‪ .7‬לאחר מכן‪ ,‬הוציאו את החיידקים‬
‫וגידלו אותם במצע גידול עם חנקן ‪ ,14N‬חיכו דור‬
‫אחד ובודדו ‪ .DNA‬ה‪ DNA-‬שהתקבל היה בעל צפיפות ביניים בין ‪ DNA‬קל לכבד‪ .‬ככל שחיכו יותר‬
‫דורות הלכה וקטנה צפיפות ה‪ .DNA-‬מכך ניתן להסיק שלאחר הדור הראשון כל ה‪ DNA-‬היה מורכב‬
‫מגדיל ישן וגדיל חדש ולכן הייתה צפיפות ביניים‪ .‬לא היה מצב של ‪ DNA‬חדש טהור כי אז היה‬
‫מתקבל ‪ DNA‬קל ולא צפיפות ביניים‪.‬‬
‫מידע זה מעלה שאלות רבות‪ :‬מי פורם את הגדילים? מי מייצר ‪ DNA‬על התבניות החשופות? כיצד נשמרת‬
‫הקוטביות המנוגדת של הגדילים בדו‪-‬סליל כאשר הסינטזה מתרחשת תמיד בכיוון יחיד‪ ,‬מ‪ 5'-‬ל‪ ?3'-‬כיצד‬
‫מבטיחים שיכפול מלא של הכרומוזום פעם אחת בלבד‪ ,‬לא יותר ולא פחות? האם המסקנות המתקבלות‬
‫מאורגניזם מודל זהה לכלל האורגניזמים? האם המנגנון בפרוקריוטים זהה לזה של אאוקריוטים?‬
‫עקרונות השכפול‬
‫עקרונות השכפול אוניברסליים‬
‫אם בוחנים את כל היצורים התאיים במערכות השכפול‪ ,‬מתגלים כמה עקרונות משותפים‪ .‬עקרונות אלו‪,‬‬
‫במידת מה‪ ,‬יפים גם למערכות מודל מסויימות – נגיפי ‪ DNA‬של חיידקים או אאוקריוטים מסויימים‪.‬‬
‫הללו שימשו מערכות מודל חשובות לפיענוח מנגנון השכפול של התא המאחסן‪ ,‬כי יש להם כרומוזומים‬
‫קטנים יותר משל המאחסן‪.‬‬
‫לצד הדמיון והעקרונות האוניברסליים קיימים הבדלים מהותיים המפלגים את הממלכות לחיידקים‬
‫ולארכיאה‪+‬אאוקריה‪ ,‬שכנראה היה להם אב משותף )כפי שעלה מהשוואת רצפים בין שלושת הממלכות(‪.‬‬
‫‪ 7‬הצפיפות נמדדת בצנטריפוגציה לשיווי משקל‪ .‬בתמיסה של צזיום כלוריד ניתן להגיע לתמיסות רוויות בצפיפויות גבוהות‪,‬‬
‫ואם מסרכזים את המבחנות בשדה צנטריפוגלי חזק המלח מתפזר ויוצר מפל ריכוזים של צפיפויות – הצפיפות הגבוהה ביותר‬
‫בתחתית והנמוכה ביותר בראש המבחנה‪ .‬מולקולות ‪ ,DNA‬שהן גדולות ובעלות הדיפוזיה קטנה‪ ,‬ייסתדרו במבחנה במקום‬
‫המתאים לצפיפותן‪ DNA .‬עם ‪ 15N‬נמצא בתחתית המבנה‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪38‬‬
‫כללים משותפים‬
‫•‬
‫מוצאי‬
‫השכפול‬
‫–‬
‫השכפול‬
‫מתחיל מנקודה מסויימת בה ה‪-‬‬
‫‪ DNA‬עובר פרימה התחלתית‬
‫בעקבות אינטראקציה עם חלבון‬
‫בקרה‪ .‬הפרימה והשיכפול ממשיכים מנקודה זו בצורה דו‪-‬כיוונית )משני צידי הבועה לאורך הדו‪-‬‬
‫גדיל(‪ .‬בחיידקים לעיתים מוצאים שיכפול חד כיווני‪.‬‬
‫•‬
‫‪ DNA‬פולימראז זקוק לתחל – התחלת הסינטזה חייבת להיות על בסיס חומצת גרעין קצרה‪,‬‬
‫‪ ,Primer‬העשויה נוקליאוטידים של ‪ .RNA‬הקיום של התחל ב‪ DNA-‬זמני והוא יוחלף בהמשך ב‪-‬‬
‫‪ .DNA‬סינטזת ה‪ DNA-‬מאותחלת על ידי ‪.RNA‬‬
‫•‬
‫רק אחד מהגדילים צומח ברציפות – הגדיל השני מסונטז במקטעים קצרים שבמהלך השיכפול‬
‫מתחברים זה לזה )מקטעי אוקזאקי(‪ .‬התהליך מכונה ‪ .semi-discontinuous synthesis‬יש להבחין‬
‫בין גדיל צומח וגדיל תבנית‪.‬‬
‫מהתחלה ועד סיום‬
‫מוצא השכפול יכול להיות רצף או מבנה ‪DNA‬‬
‫מוגדר )בדוגמה מובא רצף ‪ 250‬זוגות בסיסים‬
‫בככרומוזום החיידק ‪ .(E.coli‬רק אחוז קטן‬
‫מהנוקליאוטידים בכרומוזום מהווה מוצא שכפול‬
‫ומסוגל להשרות תחילת השיכפול‪ .‬בחיידק יש מוצא‬
‫שכפול יחיד בעוד שבאאוקריה יש מוצאי שיכפול‬
‫מרובים‪.‬‬
‫חלבון‪/‬חלבוני בקרה נקשרים לרצף מוצא השכפול‬
‫ומעודדים פרימה התחלתית‪ .‬פרימה זו מאפשרת גיוס‬
‫חלבונים נוספים‪ ,‬כאשר הראשון בהם הוא הליקאז‬
‫שתפקידו להמשיך ולפרום את ה‪ DNA-‬ההורי על‬
‫מנת לספק תבניות שיכפול ל‪ DNA-‬החדש‪.‬‬
‫כאשר הליקאז פורם את ה‪ DNA-‬ההורי וגדילי‬
‫התבנית משמשים לסינטזת ‪ DNA‬משלים‪ ,‬נוצרים‬
‫שני מבנים דינאמיים וסימטריים המכונים מזלגות‬
‫שיכפול‪ :‬הם מכילים גבעול הורי שטרם נפרם וזרועות בת שהן הכרומטידות החדשות המסונטזות‪.‬‬
‫השמות ‪ DnaB‬ו‪ DnaC-‬הם שמות הליקאז ושאפרון )בהתאמה( ונגזרים מהשמות שניתנו לגנים לפי‬
‫מוטנטים לפני שזיהו מיהם הגנים עצמם או החלבונים המקודדים על ידיהם )מה שזוהה היה רק הפנוטיפ(‪.‬‬
‫השאפרון ייחודי למוצא השיכפול וייצוב טבעת השיכפול הוא תפקידו העיקרי בתא‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :05‬שיכפול‪DNA‬‬
‫‪39‬‬
‫הליקאז משתמש באנרגיית פירוק נוקליאוטיד )לרוב ‪ (ATP‬כד למשוך את‬
‫הגדיל ולשחרר את הגדיל השני במרכז מעגל תת היחידות שלו‪ ,‬תוך שהוא‬
‫נע על גבי ה‪ .8DNA-‬כאשר פורמים את ה‪ ,DNA-‬אם לא יישתנו מספר‬
‫הקשרים בחלק שעדיין לא נפרם הקשרים יצטופפו ואז יקרה אחד משני‬
‫דברים‪:‬‬
‫•‬
‫עודף פיתולי על חיוביים באיזור שטרם נפרם‪.‬‬
‫•‬
‫פיתולי העל יינדדו אחורה וייגרמו לשתי כרומטידות‪-‬הבת להסתבך‬
‫אחת בשנייה‪.‬‬
‫בשני המקרים נדרשת פעילות טופואיזומראז שתפיג את המתח – בין אם‬
‫על ידי יצירת פיתולי על שליליים או הרפיית המתח‪ .‬במקרה הזה‬
‫משתמשים בטופואיזומראזות שיפרידו את הגדילים כי בסופו של דבר הם‬
‫ייצטרכו להישלח לשני תאי הבת‪.‬‬
‫בגלל שקיימת קוטביות מנוגדת בין גדילי ה‪DNA-‬‬
‫ובגלל שהסינטזה מתקיימת רק מכיון ‪ '5‬ל‪ ,'3-‬אחד‬
‫הגדילים‬
‫מסונטז‬
‫מקטעים‪-‬מקטעים‬
‫על‬
‫מנת‬
‫שהסינטזה תישמר סימטרית‪ .‬משום כך אחד הגדילים‬
‫מכונה הגדיל המוביל שהוא המסונטז באופן רציף‬
‫והגדיל השני הוא הגדיל הנסוג‪ ,‬הבלתי המשכי‪.‬‬
‫המקטעים מכונים מקטעי אוקזקי‪.9‬‬
‫מגבלת הפעילות של הפולימראז מצריכה אנזים‬
‫נוסף‪ ,‬פרימאז‪ ,‬המסוגל לסנטז ‪ RNA‬קצר כתחל‪,‬‬
‫המיוצר ללא תלות בנקודה עצמה‪ .‬לאחר שהפרימאז‬
‫ייצר את התחל‪ DNA ,‬פולימראז יכול להתחיל‬
‫בסינטזה‪.‬‬
‫‪ 8‬בחיידקים הוא כנראה נע על גבי ה‪ DNA-‬שנשאר קבוע במקומו בתא ובמערכות אחרות מניחים שהאנזים הוא שקבוע‬
‫למקומו וה‪ DNA-‬נע על פניו‬
‫‪ 9‬את מקטעי אוקזקי ניתן לבודד בעזרת הרצה בגל וסימון ב‪ dGTP-‬ו‪ .dCTP-‬זה קורה במערכת מודל שבה יש דו‪-‬גדיל‬
‫שבאחד הגדילים יש הרבה ‪ G‬ובשני הרבה ‪ .C‬הבנייה תהיה כך שאחד הגדילים‪ ,‬למשל ‪ C‬קומפלמנטרי‪ ,‬יהיה רציף והשני‪,G ,‬‬
‫יהיה עשוי מקטעי אוקזקי קצרים‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪40‬‬
‫כאשר חושפים את תבנית ה‪ ,DNA-‬בייחוד על‬
‫הזרוע הבלתי‪-‬המשכית‪ ,‬נוצרים מרווחים של‬
‫נוקליאוטידים בלתי מזווגים )בחיידקים מגיע‬
‫לאלפים‪ ,‬באאוקריה כמה עשרות או מאות(‪.‬‬
‫לאיזורים אלו נקשר החלבון ‪ SSB‬המגן על החד‪-‬‬
‫גדיל הן מפני נזקים שונים והם מפני קיפול‪-‬עצמי של‬
‫ה‪ DNA-‬על עצמו‪ .‬כמו כן הוא מהווה עוגן לקשירת‬
‫חלבוני שיכפול נוספים‪.‬‬
‫כאשר מגיע פולימראז פעיל אל התחל הבא‪ ,‬יש לסלק את התחל ולאפשר לפולימראז לסנטז ‪DNA‬‬
‫במקום תחל ה‪ .RNA-‬קישור שני המקטעים לאחר סילוק כל ה‪ RNA-‬נעשה על ידי ‪-DNA‬ליגאז שיוצר‬
‫קשר דיאסטרי בין הקצוות של הנתק שנותר‪ .‬השכפול מסתיים עם מפגש בין המזלגות‪.‬‬
‫בעיית הקצוות‪ :‬בכרומוזום מעגלי לא קיימת בעיה כי אין קצוות; בכרומוזום לינארי לעומת זאת אין דרך‬
‫להשלים קצוות במנגנון השיכפול הרגיל‪ ,‬דבר שעשוי להוביל להתקצרות של הכרומוזום‪ .‬משום כך‬
‫בשיכפול כרומוזום לינארי יש פתרונות שונים ומגוונים לבעית הקצה‪:‬‬
‫•‬
‫מנגנון מעגל סובב – קיים לרוב בחיידקים‪.‬‬
‫•‬
‫טלומרים – קצוות הכרומוזומים מכילים רצפים‬
‫חוזרניים בני אלפי נוקליאוטידים המיוצר על ידי‬
‫אנזים שלא זקוק לתבנית‪ ,‬טלומראז‪ .10‬פעילות‬
‫הטלומראז אינה קיימת בכל התאים‪ ,‬אלא בעיקר‬
‫בתאי גזע ותאים עובריים‪ ,‬כמו גם תאי סרטן בהם פעילות הטלומראז מתחדשת ומאפשרת לתאים‬
‫התחלקויות לא מבוקרות מבלי לגרור נזק ל‪.DNA-‬‬
‫בזמן השיכפול‪ ,‬ה‪ DNA-‬חשוף ביותר לנזקים ולכן יש לאפשר לתא שהות להפעיל מערכות בקרה‬
‫)‪ (Checkpoints‬על מנת שיאתרו טעויות ויתקנו אותן‪ .‬אחת המערכות מזהה נזק בשיכפול ה‪DNA-‬‬
‫ומשדרת‪ ,‬באמצעות זירחון חלבונים‪ ,‬שיש להפנות חלבונים לתיקון ‪ ,DNA‬לסנטז חלבונים הדרושים‬
‫לייצור נוקליאוטידים ולעצור את מחזור התא‪.‬‬
‫סיכום‬
‫•‬
‫הפרימאז חולש על ה‪ DNA-‬עד סיום המקטע שלו‪ .‬הפרימה נעשית בשני כיוונים מנוגדים ונוצרים‬
‫שני מזלגות שיכפול‪ ,‬מבנים דינמיים המכילים גבעול הורי וזרועות בנות בהן מתקיימת סינטזת ה‪-‬‬
‫‪.DNA‬‬
‫•‬
‫בגלל הקוטביות המנוגדת של ה‪ DNA-‬מחד והכיוון הכימי בו מסונטזות השרשרות מאידך אין ברירה‬
‫אלא לסנטז רק גדיל אחד באופן רציף ואת הגדיל השני במקטעים‪.‬‬
‫‪ 10‬האנזים לא זקוק לתבנית כי בתוך החלבון מקננת תבנית עשויה מולקולת ‪ RNA‬לרצף החוזרני‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :05‬שיכפול‪DNA‬‬
‫•‬
‫‪41‬‬
‫הסינטזה זקוקה לתחל ‪ RNA‬על מנת שתתאפשר תחילת הפעילות של ה‪ DNA-‬פולימראז‪ .‬התחל‬
‫מסופק על ידי חלבון הפרימאז‪ .‬התחל מסולק בהמשך ומוחלף ב‪.DNA-‬‬
‫•‬
‫הנתקים בין קטעי ‪ DNA‬סמוכים מחוברים על ידי אנזים ‪-DNA‬ליגאז‪ SSB .‬שומר בינתיים על חד‪-‬‬
‫גדילים חשופים מפני נזקים‪.‬‬
‫•‬
‫טופואיזומראזות מונעות הצטברות של פיתולי על חיוביים‪ ,‬והמזלגות בסופו של דבר מתמזגים אלו‬
‫לאלו באופן פסיבי או מבוקר‪.‬‬
‫•‬
‫בעיית הקצוות דורשת פתרונות יחודיים‪ .‬הפתרון הנפוץ באאוקריה הוא הטלומרים המשוחזרים‬
‫בתאים ייחודיים על ידי אנזים טלומראז‪ ,‬המסנטז ‪ DNA‬על תבנית ‪ RNA‬חוזרנית‪-‬אינהרנטית‪.‬‬
‫הרפליקון‬
‫פרנסואה ז'קו טבע מונח זה‪ ,‬המתאר יחידת שכפול עצמאית שיש לה גם אלמנט ציס היכול לפעול רק‬
‫על הכרומוזום בו הוא נמצא ואלמנט טראנס שיכול לפעול לוויסות הפעילות של אלמנט הציס‪ .‬דוגמה‬
‫לכך קיימת בחיידק ‪ ,E.coli‬בו יש חלבון שיודע לזהות את הרצף של מוצא השכפול‪ :‬מוצא השכפול הוא‬
‫אלמנט הציס‪ ,‬הרפליקטור‪ ,‬והחלבון הוא אלמנט הטראנס‪ ,‬האיניציאטור‪.‬‬
‫בחיידקים מוצא השכפול מכונה ‪ .OriC‬המודל הזה מתאים לחיידקים‪ ,‬ארכיאה‪ ,‬נגיפים ופלסמידים שיש להם‬
‫מוצא יחיד‪ .‬ב‪ DNA-‬אאוקריוטי יש מוצאי שכפול מרובים בכל כרומוזום ולכן לא כל אחד מקטעי הכרומוזום‬
‫עליהם חולש כל מוצא שכפול יכולים לקודד לאיניציאטור‪ .‬כמו כן ידוע שמוצאי שכפול רבים נדלקים בצורה‬
‫מתואמת ולכן לא ניתן לדבר עליהם כיחידות שכפול אוטונומיות‪.‬יחד עם זאת משתמשים במושג הרפליקון גם‬
‫לתיאור קטעי ה‪ DNA-‬של הכרומוזום האאוקריוטי‪.‬‬
‫בהפעלת מוצא השכפול האאוקריוטי משתתף חלבון ‪Origin‬‬
‫)‪ .recognition complex (Orc‬באיור מופיע קטע קטן מ‪DNA-‬‬
‫אאוקריוטי משתכפל‪ .‬ניתן לראות בצד האיזורים הקווייים בועות‬
‫של מזלגות שיכפול‪ .‬ב‪ DNA-‬אאוקריוטי רואים מספר גדול של‬
‫בועות כאלו‪ ,‬עדות לריבוי מוצאי השכפול‪.‬‬
‫בתמונה הבאה רואים ניסוי ישן הממחיש את הריבוי והדו‪-‬כיווניות‬
‫של מוצאי השכפול האאוקריוטים‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪42‬‬
‫הניסוי נערך על ידי הוברמן והיקס ב‪ ,1966-‬אשר לקחו תאי אוגר סיני )יונק( שניתן לגדל בתרבית‬
‫וסימנו אותם לפרק זמן קצר בטימידין מסומן בטריטיום )‪ .(3H‬הטריטיום מכיל קרינה חלשה שלא‬
‫מתפזרת למרחק רב‪ ,‬ולכן אם מצלמים את ה‪ DNA-‬ניתן לראות את מתאר הכרומוזום )הקרינה לא‬
‫מתפשטת ומקנה רזולוציה טובה(‪ .‬לאחר הסימון סילקו את מצע הגידול והוסיפו מצע עם טימידין לא‬
‫מסומן‪ .‬כתוצאה מידת הסימון הולכת ונמהלת‪ .‬זהו ניסוי מסוג פעימה‪-‬דחיקה המאפשר לזהות גלגול של‬
‫חומרים בתוך התא‪ .‬לבסוף בודדו את ה‪ ,DNA-‬מתחו על לוח זכוכית וקיבלו את התמונות המופיעות‪.‬‬
‫בתמונה הימנית מופיעים גדילים מסומנים‪ .‬הקטע באדום מוגדל משמאל‪ .‬בקטע זה מופיעים סימנים‬
‫שחורים‪ ,‬המראים את התקדמות שכפול ה‪ :DNA-‬הדינמיקה מותווית בהיחלשות הסימון‪ ,‬המעידה על‬
‫כיוון צמיחת ה‪ .DNA-‬ניתן לראות שהוא צומח בשני הכיוונים‪ .11‬התווך הוא כנראה מוצא השכפול הדו‪-‬‬
‫כיווני‪ .‬לא רחוק ניתן לראות עוד מוצא שכפול דו‪-‬כיווני והאמצע בין שניהם הוא המקום בו ייפגשו מזלגות‬
‫השיכפול‪.‬‬
‫על קטע ‪ DNA‬כה קטן רואים כבר שני מוצאי שכפול סמוכים‪ ,‬שכנראה נדלקו באותו זמן בצורה מתואמת‪.‬‬
‫מנגנוני הפעלת והשתקת מוצא השכפול החיידקי ‪OriC‬‬
‫אין זה דבר טריוויאלי לזהות ‪ 250‬זוגות בסיסים‪ ,‬מוצא השיכפול‪ ,‬בקטע של ‪ 5‬מיליון; מכיוון שהשכפול‬
‫מתקדם בשני הכיוונים‪ ,‬כאשר מסתכלים על אוכלוסיה אקראית של חיידקים בניסוי פעימה‪-‬דחיקה‪ ,‬קטעי‬
‫הכרומוזום הקרובים יותר למוצא השכפול מיוצגים יותר מאשר קטעי כרומוזום שקרובים לסוף השכפול‪.‬‬
‫הדבר נבדק עם סמנים לאיזורים שונים בגנום‪ ,‬אשר הפיקו גרדיינט ממנו נעשתה הוקשה נקודת התחלה‪.‬‬
‫בהמשך ניסו לשבט איזורים מהכרומוזום שיקנו יכולת שכפול לקטעי ‪ DNA‬סתמיים עד שהגיעו לקטע‬
‫שמקנה את יכולת השכפול‪ ,‬והבינו שזהו ה‪ .Ori-‬אולם כיצד ‪ Ori‬מופעל וכיצד מבוקרת השתקה שלו?‬
‫איזור ה‪ Ori-‬מכיל מספר אתרי קישור לחלבון‪ .‬כאשר החלבון נקשר הוא גורם לפרימה באיזור סמוך‬
‫העשיר בזוגות ‪ .AT‬החלבון נקשר רק כשהאתר קשור ל‪ .ATP-‬עם תחילת השכפול ה‪ ATP-‬מתפרק‬
‫ל‪ ADP-‬וכעת לא ניתן להיקשר שוב לאותו אתר; כך נמנע שיכפול חוזר בטרם עת מאותו אתר‪.‬‬
‫חלבוני ארכיטקטורה שמעצבים את ה‪ DNA-‬ומכופפים אותו מאפשרים התאמה לקישור ‪.DnaA‬‬
‫חלבונים אחרים הינם בעלי פעולה הפוכה‪ .‬הם מופיעים בעיתוי מתאים באיזור השיכפול‪ IHF :‬יופיע‬
‫בהפעלה ו‪ FIS-‬יופיע בשיתוק‪.‬‬
‫‪ 11‬האיזור שאינו מסומן באמצע הוא כנראה איזור ששוכפל עוד לפני שהוסף הסימון‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :05‬שיכפול‪DNA‬‬
‫‪43‬‬
‫אמצעי נוסף הם רצפים של ‪ .GATC‬השכיחות שלהם באיזור המוצע גבוהה מאשר הסתברותם האקראית‬
‫בשאר הגנום‪ .‬הרצף מזוהה על ידי מתילאז בשם ‪ Dam‬שמסמן את הגדיל במתיל‪ .12‬מכיוון שהם שכיחים‬
‫מאוד במוצא השכפול‪ ,‬נדרש יותר זמן עד שניתן למתל מחדש את הגדיל ולכן מעוכבת הסינטזה הבאה‪.‬‬
‫תיבות קונצנזוס‪ ,‬רצפם דומים אחד לשני המכילים נוקליאוטידים המזוהים על ידי ‪ DnaA‬הנקשר מצד‬
‫התעלה הגדולה‪ .‬הם אינם זהים אבל ה‪ DnaA-‬מזהה מוטיב שמאפיין אותם‪ .‬יש גם רצפי ‪ GATC‬רבים‬
‫מאוד המעכבים את המתילציה‪ .‬כמו כן יש איזור עשיר ב‪ AT-‬והוא האיזור המועד לפרימה‪.‬‬
‫‪ DnaA‬אחראי לפרימה‬
‫ה‪ DNA-‬נכרך סביב הפיתול של‬
‫‪ DnaA‬בפיתול על חיובי )לעומת‬
‫פיתול העל השלילי שקורה סביב‬
‫ההיסטונים(‪ .‬באופן אוטומטי האיזור‬
‫הסמוך מתפתל בפיתול‪-‬על שלילי‪,‬‬
‫המגביר את הנטייה לפרימה באיזור‬
‫שגם כך עשיר ב‪ AT-‬ונוצרת הבועה‬
‫ההתחלתית ממנה מתחיל השיכפול‪.‬‬
‫בהמשך ‪ DnaC‬מגייס את החלבונים‬
‫שיתאימו עליו גם את הליקאז‪.‬‬
‫למרות שהחלבונים התרחקו במהלך האבולוציה יש להם מוצא משותף גם באורגניזמים שונים‪ .‬בחיידק כל‬
‫הליקאז מחובר למזלג משלו בעוד שבאורגניזמים אחרים הם יכולים להיות צמודים אחד לשני )המחקר‬
‫עדיין לא ברור בנוגע לזה(‪.‬‬
‫דמיון בין חלבוני בקרת מוצא השכפול – חיידקי ואאוקריוטי‬
‫‪ DnaA‬הוא קרוב‪-‬רחוק של תת היחידות השונות של ‪ .Orc‬ביונקים יש ל‪ Orc-‬שש תת יחידות שונות‬
‫שכולן נגזרו מאותו מוצא קדום‪ .13‬המשותף הוא המנוע שקושר ומפרק ‪.ATP‬‬
‫שיבוט מוצא השכפול ידוע; כעת ניתן לשתול אותו בקטע ‪ DNA‬אינרטי‪ ,‬שאין לו יכולת שיכפול‪ ,‬כך‬
‫שנוצר פלסמיד זעיר בו יוכנס ‪ DNA‬ויועבר לתא החיידק‪ .‬מוצא השכפול ספציפי מאוד לתא ממנו הוא‬
‫נלקח‪ :‬פלסמיד עם מוצא שכפול של קולי ניתן לשכפל רק בקולי‪.‬‬
‫על מנת שפלסמיד יוכל להשתכפל בשני אורגניזמים שונים ניתן‬
‫יהיה לצייד אותו בשני מוצאי שיכפול שונים‪.‬‬
‫‪ 12‬המתילציה דרושה לזיהוי גדיל ישן ולהתחלת השיכפול‬
‫‪ 13‬הנחה הנובעת מכך שבארכיאה יש תת יחידה שחוזרת על עצמה שש פעמים‪ .‬ככל הנראה הגן הסתעף‪ ,‬עבר רה‪-‬לוקליזציה‬
‫ויוצר כעת שש נגזרות שונות שעדיין יוצרים יחד את ה‪ Orc-‬הנקשרים משני צידי ה‪.DNA-‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪44‬‬
‫זיהוי מוצא שיכפול בסביבתו הטבעית‬
‫כאשר מבודדים ‪ DNA‬מכרומוזום השמר המאפשר ליצור פלסמידים משתכפלים בשמר‪ ,‬מסתבר‬
‫שהתפקוד של המוצאי השכפול בכרומוזום עצמו הוא חלקי בלבד‪ ,‬בצורה המותנית לרוב בתלות במצב‬
‫ובמיקום בכרומוזום‪ .‬אם יעתיקו מוצא שיכפול פעיל לטלומר‪ ,‬מוצא השכפול לא יהיה פעיל וה‪DNA-‬‬
‫ישוכפל על ידי מוצא שיכפול אחר‪ ,‬מרוחק‪.‬‬
‫פסרו ושות' )‪ (2002‬התמקדו בקטע מהגנום של שמר‪ .‬בכל הגנומים יש גנים המיוצגים במספר רב של‬
‫עותקים‪ ,‬דוגמת הגנים ל‪ :rRNA-‬בחיידקים יש שבעה‪ ,‬באדם יש מאות ולשמר יש רצף מורכב שמקודד‬
‫לכל תת היחידות של ‪ rRNA‬עם איזורים בין גנים המכילים רצף ‪ARS (autonomous replication‬‬
‫)‪ sequence‬משלהם‪ .‬הרצפים חוזרניים וסמוכים‪.‬‬
‫לצורך בידוד הרצף מכלל כרומוזומי השמר‪ ,‬הריצו את הגנום של השמר‪ ,‬הפרידו את הגדילים ואז הגיבו‬
‫עם אנזים הגבלה שמכיר רצף בן ‪ 6-8‬נוקליאוטידים‪ .‬איזור ה‪ rRNA-‬אינו מכיל את אתר החיתוך ולכן‬
‫הוא היחיד שנותר בשלמותו‪ ,‬גדול ולא מרוסק‪.‬‬
‫בהמשך מתחו את ה‪ DNA-‬על שבב שבו אפשר לסדר את ה‪ DNA-‬לכל האורך‪ .‬ה‪ DNA-‬התחיל‬
‫להשתכפל וברגע תחילת השיכפול נתנו לתאים נוקליאוזיד מותמר שצובע את ה‪ DNA-‬בירוק‪ .‬בנוסף‬
‫סימנו את ה‪ DNA-‬באמצעות אוליגונוקליאוטיד קומפלקמנטרי לרצף החוזרני של ‪ rRNA‬וכך סימנו את‬
‫כל החזרות ברצף )נקודות אדומות(‪ ,‬כאשר כל נקודה אדומה מייצגת חזרה‪ .‬הנקודות הירוקות הן תחילת‬
‫הסיטזה והצהוב הוא מיזוג של שני הקטעים‪.‬‬
‫ניתן לראות שבעוד שיש עשרות ‪ ARS‬רק שניים מהם היו פעילים‪ .‬זהו עקרון כללי‪ :‬מוצאי שיכפול‬
‫אינם דברים קבועים‪ ,‬למעט בחיידקים או נגיפים עם מוצא שיכפול אחד‪ .‬ביצורים יותר מתקדמים יש‬
‫שימוש מותנה במוצאי שיכפול בתלות במצב ובשלב ההתפתחות‪ :‬בשלבים המוקדמים יש ב‪ DNA-‬הרבה‬
‫מוצאים פעילים המאפשרים חלוקות מהירות מאוד; בהמשך זה מתמתן‪ .‬גנים המבוטאים בצורה פעילה‬
‫ברקמה כזו או אחרת‪ ,‬משתכפלים ממוצא שיכפול תאי‪ .‬אם הגן מושתק ברקמה אחת ולא באחרת‪ ,‬הגן‬
‫משתכפל מוקדם בתאים שבהם הוא מופעל ומאוחר בכרומוזומים בהם הוא מושתק‪.‬‬
‫סיכום ביניים – מוצאי שיכפול ורפליקונים‬
‫•‬
‫ברפליקון חיידקי מוצא שכפול יחיד הפועל בציס וגן בקרה הפועל בטרנס‪.‬‬
‫•‬
‫רפליקון אאוקריוטי הוא קטע שנשלט על ידי מוצא שכפול משלו‪.‬‬
‫•‬
‫קטעי ‪ DNA‬המקנים יכולת שיכפול אוטונומית בודדו מחיידקים‪ ,‬פלסמידים‪ ,‬נגיפים ושמרים‪.‬‬
‫•‬
‫שיטות שונות משמשות לזיהוי מוצאי שכפול פעילים בסביבתם הטבעית‪.‬‬
‫•‬
‫הפעלת מוצא השכפול ביצורים אאוקריוטיים מותנית בשלב ההתפתחות או במצב ההתמיינות‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :05‬שיכפול‪DNA‬‬
‫‪45‬‬
‫רכיבי הרפליזום‬
‫מכלול חלבוני מזלג השכפול מכונים רפליזום )למרות שקשה לבודד אותו‪ ,‬אבל מניחים שהוא קיים כי‬
‫לחלבונים זיקה רופפת אחד לשני וניתן לראות אותם באותו מקום בתא‪ ,‬במוקדי שיכפול‪ ,‬על ידי צביעה‬
‫אימונולוגית(‪.‬‬
‫הליקאזות‬
‫הליקאזות לא קשורות רק לשכפול ‪ ,DNA‬אלא גם לשיעתוק‪ ,‬לשיחבור והן פעילות גם על ‪;RNA‬‬
‫הליקאזות יכולות לפרום דו סליל של חומצת גרעין כלשהי‪ .‬יש הליקאזות שלא רק פורמות ‪ DNA‬אלא‬
‫יכולות לשאוב דו‪-‬גדיל לתוכן ולהזיז אותו ממקום למקום‪ ,‬עובדה בעלת חשיבות לריקומבינציה‬
‫הומולוגית או דחיסת ‪ DNA‬למעטפת החבונית של נגיף‪ .‬ההליקאזות מניעות את ה‪ DNA-‬על ידי‬
‫משיכת גדיל אחד והפרדתו מהשני – לצמיתות כמו ב‪ DNA-‬או באופן זמני כמו בריקומבינציה‬
‫הומולוגית או בשאיבת ‪ DNA‬לנגיף‪.‬‬
‫האנרגיה מסופקת על ידי הידרוליזת ‪ ATP‬או נוקליאוטיד אחר )נדיר(‪ .‬התהליך מאופיין בהפרדת הגדילים‬
‫והופעת איזור חד גדילי‪ .‬התאים מכילים עשרות הליקאזות שונות האחראיות לתחזוקה ופגמים מולדים‬
‫יכולים לנבוע מנזק להליקאז כזו או אחרת‪.‬‬
‫במבחנה ניתן לבחון את פעילות ההליקאז ולזהות את הפעילות האנזימטית וגם את סוגה‪ .‬הליקאזות‬
‫מסויימות מושכות ‪ DNA‬מ‪ 3'-‬ל‪ 5'-‬ואחרות מ‪ 5'-‬ל‪.3'-‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫‪46‬‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫לשם הזיהוי לוקחים ‪ DNA‬חד גדילי גדול ומוסיפים לו אוליגונוקליאוטיד מסומן רדיואקטיבית באחד‬
‫הקצוות שהוא משלים‪ .‬אם ההליקאז תפריד את החד גדיל הוא ינדוד מהר בג'ל ואז הסימון יופע במקום‬
‫נמוך יותר מהבנד של ה‪ DNA-‬הגדול‪.‬‬
‫כעת זוהתה הפעילות אך לא את סוגה; לשם כך מחברים שני אוליגונוקליאוטידים באורכים שונים‬
‫המאפשרים להבחין בין פעילות ההליקאזות על ידי הבחנת האוליגונוקליאוטיד ששוחרר – הקצר או‬
‫הארוך‪) .‬הם נמצאים משני צדדים של אותו מוצא השכפול היחיד‪ .‬רוב ההליקאזות זקוקות לחד גדיל כדי‬
‫להתחיל(‪.‬‬
‫לכיוון הפעילות יש השלכות – הליקאז חיידקי מניע ‪ DNA‬בכיוון אחד ואאוקריוטי בכיוון שני‪.‬‬
‫הראשון מושך את גדיל התבנית הבלתי‪-‬המשכית והשני את גדיל התבנית ההמשכית‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :06‬שיכפול – ‪ DNA‬המשך‬
‫‪47‬‬
‫שיעור ‪ :06‬שיכפול ‪ – DNA‬המשך‬
‫הליקאזות – המשך‬
‫הליקאזות שכפוליות‬
‫ההליקאזות השכפוליות בנויות משש תת יחידות היוצרות קומפלקס מעגלי‬
‫עם חור במרכזו; הקומפלקס אופף את החד גדיל‪ ,‬מושך אותו באופן‬
‫פאסיבי ומשחרר את הגדיל השני‪ .‬בחיידק יש שתי טבעות שכאלו‪ ,‬כל אחת‬
‫על גדיל משלה המסתעף ממוצא השכפול‪ .‬באאוקריוטים‪ ,‬ארכיאה ובנגיף‬
‫האנימלי ‪) SV40‬המשמש כמודל( מסתבר שיש שתי טבעות משושות המתחברות יחד ליצירת משאבת‬
‫‪ DNA‬דו‪-‬כיוונית‪ .‬ההבדל באאוקריוטים הוא שתת היחידות שונות למרות שלכולן מוצא אבולוציוני‬
‫משותף‪ .‬שתי הטבעות המצומדות מקיפות את הדו‪-‬גדיל העובר בחלל הצינור הנוצר סביבו‪.‬‬
‫משאבת ה‪ DNA-‬שואבת אותו משני עבריו ופועלת על שני מזלגות‪ .‬ההליקאז של ‪ SV40‬משמש‬
‫כמערכת מודל אולם ההבדל בינו למערכת החיידקית הוא שלחלבון יש שני דומיינים )שכל אחד מופיעה‬
‫שש פעמים היות ויש שש תת יחידות(‪ ,‬בהם יש פעילות של הליקאז ופעילות צמודה של פרימאז – כלומר‬
‫שברגע שחושפים את החד‪-‬גדיל ניתן להניח עליו תחל ‪ .RNA‬גם במערכות אחרות הליקאז ופרימאז‬
‫קרובים מאוד אולם הם כבר שני חלבונים נפרדים שיש ביניהם אינטראקציות חלבון‪-‬חלבון‪.‬‬
‫בחיידקים לכל גדיל יש טבעת נפרדת‪ ,‬באאוקריוטים הקומפלקס של שתי הטבעות מושך את שני‬
‫הגדילים יחד‪.‬‬
‫הליקאז נגיפי כמודל אאוקריוטי‬
‫ההליקאז של ‪ SV40‬דומה להליקאז האאוקריוטי ולכן משמש‬
‫כמערכת מודל; בגיבוש החלבון הסתבר שהוא יוצר טבעת כפולה‬
‫בעלת שלושה חלקים המסומנים באיור באדום‪ ,‬סגול וכחול‪ .‬שלושת‬
‫הטבעות יוצרות צינור אחד‪ ,‬יחד עם עוד תת יחידה המורכבת גם‬
‫היא משלוש טבעות‪ .‬החלל שנוצר בתוך הטבעות מאפשר מעבר של‬
‫דו‪-‬גדיל‪ .‬החלק הכחול מזהה את רצף ה‪ DNA-‬של מוצא השכפול‬
‫והוא מקביל ל‪ .DnaA-‬החלקים האחרים הם ההליקאז עצמו‪.‬‬
‫חלבון ה‪ T-antigen-‬הוא חלבון עם פונקציות רבות שמקיים הרבה מהפוקנציות הנדרשות על ידי‬
‫החיידק‪ ,‬מכיוון שנגיפים על פי רוב חסכניים מבחינה גנטית ותרגומית‪ .‬לחלבון יש תכונות מסרטנות‬
‫מכיוון שהוא קושר שני חלבונים תאיים‪ ,‬שתפקידם למנוע כניסת התא לחלוקה ומנטרל אותם; עיכוב‬
‫נעשה כיוון שהנגיף זקוק לאנזימי השכפול של ה‪ DNA-‬על מנת להתקיים‪ ,‬אך כתוצאה מכך הוא מונע‬
‫בקרה תקינה על השכפול‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪48‬‬
‫החלבון מזהה את מוצא השכפול של ה‪Origing binding -‬‬
‫)‪ domain (OBD‬ומתפקד כהליקאז הפורם בו זמנית את שני‬
‫מוצאי השכפול‪ :‬ה‪ DNA-‬הסלילי נשאב לתוך החלבון משני‬
‫כיווניו ויוצא החוצה מבעד לחלבון‪ .‬האנרגיה להליקאז מתקבלת‬
‫מפירוק ‪ ATP‬כדי למשוך את אחד הגדילים )תבנית המשכית( מ‪-‬‬
‫'‪ 3‬ל‪ 5'-‬ואז להשחיל את התבנית דרך חרכים בין תת היחידות‬
‫המרכיבות את הטבעת; באופן קומפלנטרי ‪,‬התבנית הלתי המשכית‬
‫יוצאת מהצד השני‪.‬‬
‫ההליקאז הארכאי הוכח כדומה למודל של ‪ ,S40‬ומכיוון שההליקאז‬
‫האאוקריוטי הוא קרובו האבולוציוני מניחים כי הוא פועל בצורה‬
‫דומה‪.‬‬
‫‪ DNA‬פרימאז‬
‫הפרימאז החיידקי )‪ (DnaG‬אינו צמוד לפולימראז ועשוי תת יחידה אחת‪ .‬יש לו טופולוגיה שונה משל‬
‫פרימאז הארכיאה‪/‬אאוראיה‪ ,‬שכן הם בעלי מקור אבולוציוני שונה‪ ,‬ומורכבים משתי תת יחידות‪.‬‬
‫באאוקריוטים פועלם יחד כמה ‪-DNA‬פולימראז‪ ,‬כאשר ‪ Polα‬פועלת בצמידות עם הליקאז והפרימאז‪.‬‬
‫הפרימאז יוצר קטע ‪ RNA‬של ‪ 10‬נוקליאוטידים ו‪ Polα-‬ממשיך ומאריך אותו בעוד ‪10-20‬‬
‫נוקליאוטידים‪ .‬לאחר מכן מצטרף פולימראז שני )‪ δ‬או ‪ ,ε‬למקטעי אוקזקי או גדיל המשכי בהתאמה(‪.‬‬
‫בסופו של דבר מגיע ליגאז שמחבר בין שתי חתיכות )לאחר הסרת הפריימר והחלפתו ב‪ DNA-‬במקום‬
‫‪ .(RNA‬בתמונה הבאה משווים בין התהליכים החיידקי והאאוקריוטי‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :06‬שיכפול – ‪ DNA‬המשך‬
‫‪49‬‬
‫מנגנוני ייזום אחרים‬
‫בכל המערכות התאיות נדרש ‪-RNA‬פריימר שייצר תחל אשר יוארך על ידי פולימראז‪ .‬יחד עם זאת‬
‫קיימים גם מנגנוני ייזום אחרים‪ ,‬לרוב בנגיפים‪.‬‬
‫•‬
‫מנגנון המעגל הסובב – בנגיפים מסויימים ‪ dsDNA‬מעגלי יוצר נתק באחד הגדילים ואז פולימראז‬
‫מתחיל להאריך את הגדיל המנותק )המשמש כתחל( לאורך המעגל‪ ,‬והגדיל המתארך משתחרר‬
‫ביחידות חוזרות מרובות של ‪ DNA‬הנגיף; בסופו של דבר יש‬
‫לחתוך את היחידות‪.‬‬
‫•‬
‫שימוש ב‪ RNA-‬פולימראז‪.‬‬
‫•‬
‫מודיפיקציות לחלבון – נוקליאוטיד נקשר קוולנטית לחלבון פולימראז‪ ,‬אשר נקשר לקצה‬
‫הכרומוזום הנגיפי‪ .‬בזכות קישור זה ניתן להתחיל לסנטז את הכרומוזום הנגיפי‪.‬‬
‫•‬
‫נגיפי רטרו – הגנום הוא ‪ ssRNA‬והכניסה לתא מתחילה שיעתוק הופכי עם ‪ RT‬היוצר גדיל ‪DNA‬‬
‫קומפלמנטרי ל‪ .RNA-‬בסיום‪ ,‬ה‪ DNA-‬מופרד ומסונטז לו ‪DNA‬קומפלמנטרי ליצירת ‪dsDNA‬‬
‫העובר אינקורפורציה לגנום המאחסן‪ .‬מכאן ניתן להמשיך בשיעתוק ‪.RNA‬‬
‫גם ה‪ RT-‬זקוק לפריימר‪ ,‬אולם הוא לא נוצר על ידי פרימאז אלא מולקולת ‪ tRNA‬המגוייסת על ידי‬
‫הנגיף‪ 18 :‬בסיסים מקצה ‪ '3‬של המולקולה‪ ,‬שהם קומפלמנטרים לאתר הקישור של ‪ ,RT‬נפרמים‪.‬‬
‫כעת קצה ‪ '3‬יכול לשמש כתחל ליצירת ‪ DNA‬נגיפי‪ .‬בזמן היווצרות חלקיק הנגיף הוא קושר ‪amino‬‬
‫‪ acyl synthetase‬יחד עם ‪ tRNA‬קשור וכולא את האנזים בתוך הקפסיד‪ .‬כאשר יש הדבקה מופעל‬
‫‪.RT‬‬
‫יצירת ‪ DNA‬נגיפי חד גדילי‬
‫יש נגיפים שה‪ DNA-‬בתוכם הוא חד גדילי ולכן הם יכולים ליצור‬
‫‪ DNA‬סביב החד‪-‬גדיל המעגלי‪ .‬בצורה כזו נוצר ‪ dsDNA‬ויכול‬
‫להתחיל מנגנון מעגל סובב על ידי נתק באחד הגדילים‪.‬‬
‫זוהי סינטזה אסימטרית )איור עליון(‪ ,‬שמזורזת לקראת אריזת ה‪-‬‬
‫‪ DNA‬ומייצרת ממחד מעגלי דו‪-‬גדיליים לצורך סינטזה ומרידך‬
‫מעגלים חד‪-‬גדיליים שייכלאו בקפסידים; לעומתה קיימת סינטזה‬
‫סימטרית )תחתון( בה הגדיל המודח )אדום( ממשיך להיות מסונטז‬
‫במספר רב של חזרות‪ ,‬ותוך כדי הסינטזה מיוצר על גביו גדיל‬
‫בלתי‪-‬המשכי‪ .‬התוצר הלינארי נחתך ליחידות הגנומיות שמוכנסות לקאפסיד בצורה לינארית‪ .‬בהדבקה‬
‫הבאה היחידות ייתעגלו תוך כדי הכניסה למאחסן ויתחילו שוב במעגל הסובב הסימטרי‪.‬‬
‫ההבדל בין מעגל אסימטרי הוא שיוצרים רק חד‪-‬גדיל בעוד שבמעגל סמטרי יוצרים דו‪-‬גדיל –‬
‫לאורך הגדיל הנוצר מתחילים ביצירת גדיל קומפלמנטרי על ידי מקטעי אוקזקי‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪50‬‬
‫‪DNA polymerase‬‬
‫‪ DNA‬פולימראז הראשון התגלה לפני ‪ 50‬שנה‪ .‬גילויו היה מהפכה תפישתית‪ ,‬כי הוא חשף אנזים הזקוק‬
‫לתבנית כדי לסנטז ‪ – DNA‬שלא כמו אנזימים אחרים שנחקרו קודם‪ .‬לא זו בלבד‪ ,‬הוא זקוק לארבעה‬
‫פריקורסורים – ארבעת הנוקליאוטידים במצב טרי‪-‬פוספט למרות שרק הפוספט הקרוב ביותר לסוכר‬
‫נשאר ב‪.DNA-‬‬
‫אם משאירים את הפולימראז עם תבנית ללא פריימר הוא לא יוכל לסנטז; הוא זקוק לפריימר המשלים‪.‬‬
‫בעזרת הפריימר הוא מסוגל לחבר את הנוקליאוטיד הבא על גבי הגדיל המשלים המסונטז‪ .‬הפריקורסור‬
‫הוא תלת‪-‬פוספט‪ ,‬כלומר האנרגיה לקשר מתקבלת מפירוק קשר האנהידריד בין הפוספטים הראשון‬
‫והשני‪ .‬התבנית תקבע את הפריקורסור שייבחר וקצה ‪ '3‬של התחל הוא הקצה הצומח‪.‬‬
‫כאשר נוקליאוטיד נכנס משתחרר פירופוספט‪ .‬הפירופוספורילציה היא ריאקציה הפיכה ולכן‪ ,‬על מנת‬
‫להסיט את שיווי המשקל לכיוון הביוסינטטי‪ ,‬הפירופוספט מתפרק מידי על ידי פירופוספטאז‪ .‬כמו כן‬
‫עזיבת הפירופוספט מסיטה את האנזים לעמדה ‪) n+2‬כאשר הנוקליאוטיד שהוסף נמצא בעמדה ‪.(n+1‬‬
‫ישנן מספר פולימראזות בתאים; ה‪ DNA-‬פולימראז‬
‫הראשון שהתגלה היה קל לגיבוש יחסית‪ .‬המבנה‬
‫הבסיסי – במיוחד האתר הקטליטי – דומה‬
‫לפולימראזות אחרות ולכן מהווה מערכת מודל‪.‬‬
‫האיזור הפעיל מתואר ככף יד ימין עם שלושה‬
‫אלמנטים חשובים‪:‬‬
‫•‬
‫אגודל – מהדק את הקצה של הגדיל הצומח‬
‫והקטע התבניתי המתאים אל החלבון‪.‬‬
‫•‬
‫אצבעות – מזמנות את הנוקליאוטיד המתאים לגדיל הראשון‪ ,‬החופשי בתבנית‪ .‬הן יוצרות כיס‬
‫המתאים לזוג ווטסון קירק בלבד‪ ,‬המורכב מדיאוקסיריבונוקליאוטידים בלבד )לכן הפולימראז לא‬
‫מפלמר ריבונוקליאוטידים‪ ,‬אין מקום ל‪ .(2'-OH-‬ההפרעה נגרמת תודות לחומצת אמינו אחת‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :06‬שיכפול – ‪ DNA‬המשך‬
‫•‬
‫‪51‬‬
‫כף יד – האתר הקטליטי האחראי ליצירת הקשר הפוספואסטרי החדש‪ .‬באתר זה יש שני יוני מתכת‬
‫דו‪-‬ערכית‪ .‬המטאלואנזים המשתמש ביוני המתכת לקשירת מולקולות מים כבסיס נוקליאופילי‬
‫התוקף את הפוספט וכחומצה המוסרת פרוטון לפירופוסט לסיום התהליך‪ .‬הוא גם מייצב את מצב‬
‫המעבר בעל עודף מטען שלילי‪.‬‬
‫כמו כן התבנית מכופפת כך שהפולימראז ידע להשתמש‬
‫בנוקליאוטיד המתאים בלבד‪ .‬כאשר נכלל ב‪ DNA-‬נוקליאוטיד‬
‫שגוי‪ ,‬הגדיל הצומח מוסט לאתר אקסוגנאז אשר מבצע הידרוליזה‬
‫לקשר האסטרי‪ .‬הנוקליאוטיד השגוי מוּסר והזווית חוזרת למצב‬
‫הקודם כדי לאפשר הכנסת הנוקליאוטיד התקין‪ .‬זוהי מערכת ההגהה‬
‫של הפולימראז‪.‬‬
‫מוטציה בפולימראז יכולה לפגוע ביכולת ההגהה; יש פולימראזות המאבדים בכוונה את יכולת ההגהה‪.‬‬
‫כתוצאה שיעור המוטציות הספונטניות ייגדל בכמה סדרי גודל‪ .14‬תופעה זו אותרה לראשונה בפולימראז‬
‫של פאג' ‪.T4‬‬
‫לקולי יש חמישה סוגי פולימראזות )טבלה(; לאדם‬
‫יש לפחות ‪ .12‬חלקם אחראי לתיקון ושכפול ואחרים‬
‫אחראים להכנסת מוטציות או אי‪-‬דיוקים מכוונים‪,‬‬
‫בעיקר באירועי הדבקה ויראלית )המוטגנזה מגבירה‬
‫את יכולת הזיהוי של התא המודבק על ידי המערכת‬
‫החיסונית למניעת תפשטות הוירוס(‪.‬‬
‫תכונות ‪PolI‬‬
‫לפולימראז זה יש שתי פעולות אקסונוקליאז‪ :‬האחת‬
‫משמשת להגהה והשנייה מאפשרת ביקוע בעזרת‬
‫פרוטאז בנקודה ספציפית לשני חלקים; החלק‬
‫הראשון מכיל את אתר הפולימראז וההגהה בעוד‬
‫שהחלק השני מכיל את האקסונוקליאז '‪.5‬‬
‫לחלבון קצב איטי )‪ 20‬נוקליאוטידים‪/‬שנייה‪ ,‬לשם השוואה פולימראז מזלג השכפול מפלמר ‪1000‬‬
‫נוקליאוטידים‪/‬שנייה(‪ .‬כמו כן לחלבון יש פרוססיביות‪ 15‬נמוכה‪ .‬תהליך הנשירה וההצמדות מחדש מאריך‬
‫את זמן חלוקת התא‪.‬‬
‫‪ 14‬כל פנוטיפ מוטנטי במנגנוני שכפול‪ ,‬הגהה‪ ,‬נקודות בידוק הוא פנוטיפ קריטי לתהליך הסרטני – כי הן יוצרות תא סרטני‪ ,‬לא‬
‫יציב גנטי‪ ,‬הצובר עוד ועוד מוטציות וכך הופך אלים יותר ועמיד יותר לתרופות‪.‬‬
‫‪ 15‬פרוססיביות היא הנטייה ליפול מהתבנית‪ .‬ככל שהפרוססיביות גדולה יותר הפולימראז נשאר יותר זמן על הגדיל ולכן מסנטז‬
‫גדילים ארוכים יותר‪ .‬פולימראז עם פרוססיביות נמוכה אינו מתאים לפילמור של כרומוזום ‪ ,DNA‬שהוא מולקולה גדולה‬
‫מאוד‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪52‬‬
‫מה הפולימראז כן עושה?‬
‫•‬
‫יכולת הגהה בעזרת אקסונוקליאז '‪.3'3‬‬
‫•‬
‫הסרת תחל ה‪ RNA-‬בעזרת אקסו '‪ 3' 5‬ומילוי החלל ב‪;DNA-‬‬
‫•‬
‫החלפת קטע ‪ DNA‬פגום בקטע תקין‪.‬‬
‫פולימראז‪ I-‬אינו יעיל לשכפול אך משמש ביעילות לפעולות הטלאה – החלפת מקטעים קצרים‬
‫פגומים או פריימרים‪.‬‬
‫‪ DNA‬פולימראז ‪III‬‬
‫בעל שתי ליבות זהות שכל אחת מכילה אתר‬
‫פולימראז ותת יחידה שמשמשת כאקסונוקליאז הגהה‬
‫)לא באותה שרשרת של פוליפפטיד אבל באתרים‬
‫סמוכים דיים(‪ .‬כמו כן מכיל תת יחידה שלישית‬
‫תפקודה אינו ידוע‪.‬‬
‫המבנה כולו יכול לפלמר ‪ DNA‬בקצב איטי‬
‫ופרוססיביות נמוכה; אולם יש עוד חלק‪ :‬טבעת קטנה‬
‫בשם טבעת המצמד‪ ,‬המתיישבת על תבנית ה‪DNA-‬‬
‫ועל ידי ריתוק הליבה לטבעת‪ ,‬הליבה הופכת פרוססיבית – נקשרת ל‪ DNA-‬בחוזקה ומחליקה מהר יותר‬
‫לאורך ה‪ .DNA-‬בתוספת הטבעת הפולימראז הופכת יעילה ופרוססיבית יותר‪ .‬החלק השלישי )מטען‬
‫המצמד( הוא שאפרון בעל תפקיד כפול‪ :‬הטענת הטבעת על ‪) DNA‬והסרתה לפי הצורך( וחיבור הליבה‬
‫לטבעת‪.‬‬
‫מכיוון שיש שתי ליבות ככל הנראה הפולימראז הזו נועדה לפלמר בו זמנית את שני הגדילים – ההמשכי‬
‫והבלתי המשכי‪.‬‬
‫טבעת המצמד משפרת יכולות‬
‫הטבעת מתחברת במפגש הגדיל הצומח עם החד גדיל‪.‬‬
‫בקישור היא מרתקת את הפולימראז ל‪ ,DNA-‬הופכת‬
‫אותו למהיר ופרוססיבי יותר‪,‬ומוליכה אותו לאורך‬
‫התבנית‪.‬‬
‫הטבעת לא מרתקת רק פולימראז אלא גם ליגאז‪,‬‬
‫חלבוני‬
‫תיקון‬
‫באאוקריוטים‬
‫המתפקדות‬
‫‪DNA‬‬
‫יש‬
‫כמה‬
‫ופולימראזות‬
‫טבעות‬
‫אחרות;‬
‫אלטרנטיביות‬
‫בתיקוני ‪ .DNA‬העקרון‬
‫זהה‬
‫–‬
‫פלטפורמה שמקשרת את החלבון ל‪ DNA-‬ומוליכה‬
‫אותו לאורך התבנית במידת הצורך‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :06‬שיכפול – ‪ DNA‬המשך‬
‫‪53‬‬
‫מטען המצמד‬
‫זהו שאפרון שעוזר להצמיד את הטבעת‪ .‬לכל אחד מחלבוני הטבעת )שני חלקים( יש שלוש אונות‪.‬‬
‫באאוקריוטים אלו שלוש תת יחידות עם שתי אונות אבל המבנה עדיין זהה‪ .‬המבנה יוצר מעג פתוח אשר‬
‫על מנת שיוטען על ה‪ DNA-‬צריך מנגנון שייסגור אותו לטבעת‪ .‬מטען המצמד מסוגל להיצמד למעגל‬
‫הפתוח ובעזרת אנרגיית פירוק ‪ ATPADP‬לסגור אותו לטבעת‪ .‬גם באדם צריך שאפרון שיניח ויוריד‬
‫את הטבעת ביצירת כל פיסת אוקזקי‪.‬‬
‫פילמור בו זמנית בשתי הזרועות‬
‫פולימראז המשכי ופולימראז בלתי המשכי נעיםבכיוונים מנוגדים לאורך החיידק; פיסות אוקזקי חיידקיות‬
‫הן גדולות – ‪ 1000-2000‬נוקליאוטידים‪ .‬כיצד המבנה הדו‪-‬ראשי יכול למשוך בכיוונים שונים?‬
‫שאלה זו העסיקה חוקרים זמן ניכר‪ ,‬עד לפתרון‬
‫שהוצע‬
‫על‬
‫ידי‬
‫ברוס‬
‫אלברט‪.‬‬
‫הוא‬
‫הציע‬
‫שהפולימראזות נותרות צמודות וה‪ DNA‬של‬
‫התבנית הבלתי המשכית יוצר לולאה המתרחבת‬
‫ומתכווצת במסלול פיסת אוקזקי‪.‬‬
‫הסליל ההורי מופרד על ידי ההליקאז ויוצר תבנית‬
‫לזרוע ההמשכית והבלתי המשכית‪ .‬הזרוע ההמשכית‬
‫גדלה באין מפריע; הזרוע הבלתי המשכית מתכופפת‪ ,‬מתכווצת ומתרחבת – כאשר מחד ההליקאז שואב‬
‫את הדו גדיל ומנפח את הטבעת ומאידך הפולימראז שואב את הטבעת‪ ,‬מסנטז את הרצף הקומפלמנטרי‬
‫ומכווץ את הטבעת הנוצרת‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪54‬‬
‫סידור קצוות – ‪ DNA‬ליגאז‬
‫בסוף פיסת האוקזקי צריך להסיר את תחל ה‪.RNA-‬‬
‫הדבר נעשה על ידי פולימראז‪ ,I-‬המסיט את הנתק‬
‫מנקודת סוף האוקזקי אל נקודת סוף התחל )שהוחלף‬
‫ב‪ .(DNA-‬שימו לב שגם לאחר פעולה זו קיים נתק –‬
‫הוא פשוט הוזז‪ ,‬אך לא נעלם‪.‬‬
‫על מנת לסגור את הנתק משתמשים בליגאז‪.DNA-‬‬
‫מקור האנרגיה פעילותו בחיידקים הוא ניקוטין‪-‬אדנין‬
‫)‪ (NAD+‬ובאאוקריה וארכיאה האנזים משתמש ב‪-‬‬
‫‪) ATP‬גם בפאג' ‪ .(T4‬בשני המקרים מתקבל ‪AMP‬‬
‫ופירופוספט או ‪) NMN‬חיידקים(‪.‬‬
‫התהליך האנזימטי של פעילות הליגאז מתואר באיור‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫שיעור ‪ :06‬שיכפול – ‪ DNA‬המשך‬
‫‪55‬‬
‫סיום שכפול כרומטידות סבוכות‬
‫בתום השיכפול שתי הכרומטידות האחיות סבוכות אחת‬
‫סביב השנייה‪ ,‬באותו מבנה שיוצרים שני הגדילים בדו‪-‬‬
‫סליל‪ .‬כעת נדרש טופואיזומראז שיפריד את הסבך‪.‬‬
‫הטופואיזומראז הוא ‪ II‬או ‪) IV‬שהוא טופואיזומראז ‪II‬‬
‫מתמחה(‪.‬‬
‫בעית הקצוות‬
‫בכרומוזומים לינארים בעיה זו נפתרת על ידי רצפים‬
‫חוזרניים בקצה הכרומוזום המוספים על ידי פולימראז‬
‫מיוחד שלא משתמש בתבנית הגנומית כתחל אלא בתבנית‬
‫פנימית‪ .‬הרצפים לא רק פותרים את בעית הקצוות אלא‬
‫מבדילים בין קצה כרומוזום לבין שבר דו גדילי היכול‬
‫ליצור בעיות רבות‪ ,‬דוגמת איחוי כרומוזומים שגוי‪.‬‬
‫כאשר יש להאריך קצה נתון‪ ,‬הטלומראז נדבק לקצה החופשי‪ .‬אחת מהמולקולות הפנימיות של הטלומראז‬
‫היא ‪ RNA‬שחושף את הרצף התבניתי של התחל הפנימי של הטלומראז‪ .‬כעת חלבון הטלומראז‪ ,‬שפועל‬
‫כמו ‪ RT‬היוצר ‪ DNA‬על גבי ‪ ,RNA‬יוצר את הרצף הטלומרי המוסף למקום חדש – מול קטע קטן שהוא‬
‫בנה ושהינו קומפלמנטרי לתחל הפנימי‪ ,‬וכך הוא מדלג הלאה‪ .‬הרצף הזה מושך חלבונים שמקפלים אותו‬
‫בצורה ייחודית ועוצרים בזמן נתון את הטלומראז‪.‬‬
‫אאוקריוטים מסויימים אינם מכילים טלומראז אך כן מכילים חזרות ופותרים את בעיית הקצוות על ידי‬
‫"הלוואת" קצוות מכרומוזום אחד לאחר באופן זמני‪.‬מסיבה זו גם תאים סרטניים שבהם עוכב הטלומראז או‬
‫שאיבדו את החלבון לא בהכרח ימותו עקב איבוד טלומרים‪.‬‬
‫מכיוון שבתאים הסומטיים הטלומראז אינו פעיל טוענים כי הוא הקובע את מספר החלוקות האפשריות‬
‫וכתוצאה מכך גם את אורך החיים‪.‬‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫ביוכימיה ב' ‪ -‬שיעור‬
‫‪56‬‬
‫שיעור ‪ :06‬יציבות הגנום‬
‫יציבות הגנום חיונית אולם שינויים גם יכולים ליצור יתרונות שרידה ויצור חדש‪ ,‬מותאם יותר‪ .‬הגנום‬
‫נפגע ללא הרף מנזקים חיצוניים ופנימיים כאחד‪ ,‬אולם הגוף עמיד למדי ומכיל מנגנוני תיקון איתנים‬
‫לעומת הנזקים האלו‪ .‬נזקים שחומקים מהתיקון הופכים למוטציות‪ ,‬היכולות להזיק‪ ,‬להקנות יתרון או‬
‫להיות מוטציות שקטות שאינן משפיעות‪ .‬מוטציות יכולות להיות גם מכוונות באתרים ספציפיים על מנת‬
‫ליצור פרטים כשירים יותר להתמודדות במצבי עקה‪.‬‬
‫מה פוגע ב‪DNA-‬‬
‫•‬
‫טעויות בשכפול שלא תוקנו כמו הכללות שגויות‪ ,‬כפילויות או דילוגים‪.‬‬
‫•‬
‫חלק מהטעויות מתוקנות בהגהה ויש גם מערכת תיקון ספציפית לזוגות בזיווג לא נכון‪ .‬כאשר‬
‫המערכת הזו פגועה באדם יש נטיית יתר לסרטן המעי הגס‪ ,‬למשל‪.‬‬
‫•‬
‫גורמי סביבה אחראים לנשירת בסיסים‪ ,‬התמרתם‪ ,‬ואפילו הצמדות בין בסיסים‪.‬‬
‫•‬
‫גורמי נזק אחרים הם אלמנטים ניידים כמו נגיפים שיכולים להשתבץ בתוך ה‪ DNA-‬הגנומי אך לא‬
‫נדון בהם בקורס זה‪.‬‬
‫תוצאות נזקי ה‪DNA-‬‬
‫•‬
‫מוטציות על ידי נזקים שלא עוברים תיקון‪ .‬מוטציות בגן חיוני משפיעות על תוצרי התא‪.‬‬
‫•‬
‫פנוטיפ המוטנט‪ ,‬פגיעה בגן החשוב ליציבות הגנום ומערערים את יציבותו‪ ,‬גורמת לתוצאות קיצוניות‬
‫– מוות תאי‪ ,‬הזדקנות מואצת ושינויים מסרטנים‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫הפקולטה למדעי החיים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב ‪2011‬‬