מחקר מאת עו"ד יניר הראל: דרכי הוכחת נזק בתביעות פלת"

‫דרכי הוכחת נזק בתביעות פלת"ד‪:‬‬
‫היבטי משפטיי בדיני ראיות והצעות להסדרי רצויי‬
‫מחקר במימו קר מחקרי בעניני ביטוח שליד אגוד חברות הביטוח בישראל‬
‫עור המחקר‪ :‬עו"ד יניר הראל‬
‫‪1‬‬
‫תוכ ענייני‬
‫א‪ .‬מבוא ‪7 ..............................................................................................................‬‬
‫ב‪ .‬עקרונות היסוד של דיני הראיות בראי תביעות הפלת"ד ‪7 ...............................................‬‬
‫‪ .1‬כללי ‪7..........................................................................................................................‬‬
‫‪ .2‬מטרת דיני הראיות ‪8.....................................................................................................‬‬
‫‪ .3‬דיני הראיות הולכי אחרי הדי המהותי ‪8.......................................................................‬‬
‫‪ .4‬נטל השכנוע לעומת נטל הבאת הראיות ‪9.........................................................................‬‬
‫‪ .5‬מידת ההוכחה – מאז ההסתברויות ‪11 ...........................................................................‬‬
‫ג‪ .‬הוכחת מקרה ביטוח ‪11 .........................................................................................‬‬
‫‪ .1‬כללי ‪11 ........................................................................................................................‬‬
‫‪ .2‬היסודות הטעוני הוכחה ‪12 ..........................................................................................‬‬
‫‪ .3‬הוכחת הקשר הסיבתי בי התאונה לבי הנזק ‪15 ..............................................................‬‬
‫ד‪ .‬נטלי ההוכחה והראיה לעניי התגבשות סייג לאחריות חברת הביטוח ‪22 ...........................‬‬
‫ה‪ .‬נטלי ההוכחה והראיה לעניי התגבשות הסייגי הקבועי בסעי ‪ 7‬לחוק הפיצויי ‪23 ........‬‬
‫‪ .1‬כללי ‪23 ........................................................................................................................‬‬
‫‪ .2‬סעי‪ (1)7 %‬לחוק ( נטלי ההוכחה והראיה לעניי גרימת התאונה במתכוו ‪24 .........................‬‬
‫א‪ .‬כללי ‪25 ...................................................................................................................‬‬
‫ב‪ .‬מידת ההוכחה ‪26 ......................................................................................................‬‬
‫ג‪ .‬נטל הבאת הראיות ‪27 ................................................................................................‬‬
‫ד‪ .‬הוכחת הטענה כי מוות בתאונה הינו תוצאה של התאבדות ‪28 ........................................‬‬
‫ה‪ .‬נטל ההוכחה לעניי החזקה הממעטת שבסעי‪ 1 %‬לחוק‪33 ..............................................‬‬
‫ו‪ .‬נטל השכנוע לעניי פגיעת איבה ‪34 ...............................................................................‬‬
‫‪ .3‬סעי‪ (2)7 %‬לחוק הפיצויי – נטלי ההוכחה והראיה לעניי שימוש ברכב ללא רשות ‪36 ...........‬‬
‫א‪ .‬נטל ההוכחה המוטל על הנהג ‪36 .................................................................................‬‬
‫ב‪ .‬נטל ההוכחה המוטל על הנוסע ‪38 ...............................................................................‬‬
‫‪ .4‬סעי‪ (3)7 %‬לחוק – נטלי ההוכחה והראיה לעניי העדר רישיו נהיגה ‪41 ................................‬‬
‫‪ .5‬סעי‪ (4)7 %‬לחוק – נטלי ההוכחה והראיה לעניי שימוש ברכב לצור ביצוע פשע‪42 ................‬‬
‫‪ .6‬סעי‪ (5)7 %‬לחוק – נטלי ההוכחה והראיה לעניי נהיגה ללא ביטוח ‪43 ..................................‬‬
‫א‪ .‬כללי ‪43 ...................................................................................................................‬‬
‫ב‪ .‬הוכחת נהיגה בהיתר ‪46 .............................................................................................‬‬
‫‪ .7‬סעי‪ (6)7 %‬לחוק – נטלי ההוכחה והראיה לעניי התרת השימוש ברכב ‪47 .............................‬‬
‫ו‪ .‬נטלי ההוכחה והראיה במסגרת בקשה לתשלו תכו ‪49 ................................................‬‬
‫ז‪ .‬הוכחת שיעור הנזק הגופני באמצעות מומחי רפואיי ‪52 ..............................................‬‬
‫‪ .1‬כללי ‪52 ........................................................................................................................‬‬
‫‪ .2‬סעי‪6 %‬א לחוק הפיצויי ‪52 ............................................................................................‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ .3‬איסור להביא ראיות ‪53 .................................................................................................‬‬
‫‪" .4‬ראשית ראיה" לצור מינוי מומחה ‪53 ...........................................................................‬‬
‫‪ .5‬הראיות המותרות והראיות האסורות בהצגה למומחה ‪54 ..................................................‬‬
‫א‪ .‬כללי ‪54 ...................................................................................................................‬‬
‫ב‪ .‬חוות דעת של המוסד לביטוח לאומי ‪55 .......................................................................‬‬
‫ג‪ .‬דו"ח חקירה ‪56 .........................................................................................................‬‬
‫ד‪ .‬צילומי של הנפגע ‪57 ................................................................................................‬‬
‫‪ .6‬חוות דעת המומחה כראיה במשפט ‪58 .............................................................................‬‬
‫‪ .7‬דחיית חוות דעת המומחה ‪58 .........................................................................................‬‬
‫‪ .8‬שאלות הבהרה וחקירה נגדית ‪59 ....................................................................................‬‬
‫ח‪ .‬קביעת דרגת נכות לפי די אחר ‪62 ............................................................................‬‬
‫‪ .1‬מטרת סעי‪6 %‬ב לחוק הפיצויי ‪62 ..................................................................................‬‬
‫‪ .2‬הוכחת קיומו של קשר סיבתי בי התאונה לבי הנכות‪63 ...................................................‬‬
‫‪ .3‬מועד קביעת הנכות ‪65 ...................................................................................................‬‬
‫‪ .4‬הבאת ראיות לסתור ‪66 .................................................................................................‬‬
‫ט‪ .‬חזקות שבעובדה‪67 ..............................................................................................‬‬
‫‪ .1‬כללי ‪67 ........................................................................................................................‬‬
‫‪ .2‬חזקת ההמשכיות ‪69 .....................................................................................................‬‬
‫‪ .3‬חזקת התלות ‪70 ...........................................................................................................‬‬
‫‪ .4‬חזקת גיל פרישה ‪73 ......................................................................................................‬‬
‫‪ .5‬חזקת השכר הממוצע ‪76 ................................................................................................‬‬
‫‪" .6‬חזקת הרשות" ו"חזקת הרשות הראשונית" ‪78 ...............................................................‬‬
‫א‪ .‬מהות החזקות ‪78 .....................................................................................................‬‬
‫ב‪ .‬החלת החזקות בתביעה של קרנית מכוח זכות החזרה ‪79 ...............................................‬‬
‫י‪ .‬הוכחת יסוד שלילי ‪83 ...........................................................................................‬‬
‫יא‪ .‬ראיות הסתברותיות וסטטיסטיות ‪84 ......................................................................‬‬
‫‪ .1‬כללי ‪84 ........................................................................................................................‬‬
‫‪ .2‬הילכת אבו חנא ‪86 ........................................................................................................‬‬
‫‪ .3‬הערות ביקורתיות ‪89 ....................................................................................................‬‬
‫יב‪ .‬נזק ראייתי ‪90 ....................................................................................................‬‬
‫יג‪ .‬שימוש בפסק די פלילי כראיה בהלי! לפי חוק הפיצויי‪94 ..........................................‬‬
‫‪ .1‬כללי ‪94 ........................................................................................................................‬‬
‫‪ .2‬תחולת סעי‪42 %‬א לפקודה על קרנית ‪98 ...........................................................................‬‬
‫יד‪ .‬השתק פלוגתא במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויי‪101 .................................................‬‬
‫טו‪ .‬גילוי מאוחר של ראיות ‪104 ....................................................................................‬‬
‫טז‪ .‬נטלי ההוכחה והראיה לעניי טענת מרמה כלפי נפגע ‪106 .............................................‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ .1‬תופעת המרמה בענ‪ %‬ביטוח החובה ‪106 ...........................................................................‬‬
‫‪ .2‬מידת ההוכחה ‪106 ........................................................................................................‬‬
‫‪ .3‬נטל השכנוע לעניי טענת זיו‪109 ................................................................................... %‬‬
‫‪ .4‬שימוש בפוליגר‪112 ..................................................................................................... %‬‬
‫יז‪ .‬הוכחת שיעורי המס שיש לנכות מהפיצויי בגי אובד השתכרות‪115 ..............................‬‬
‫יח‪ .‬נטלי ההוכחה והראיה לעניי חבות קרנית לפי סעי ‪ 12‬לחוק הפיצויי ‪116 ......................‬‬
‫‪ .1‬כללי ‪116 ......................................................................................................................‬‬
‫‪ .2‬העדר ביטוח וביטוח חסר ‪117 .........................................................................................‬‬
‫‪ .3‬הנוהג האחראי לפיצויי אינו ידוע‪118 ............................................................................‬‬
‫א‪ .‬כללי ‪118 .................................................................................................................‬‬
‫ב‪ .‬תאונת "פגע וברח" ‪119 .............................................................................................‬‬
‫יט‪ .‬הצעות לשיפור ההסדרי הראייתיי והדיוניי ‪121 ...................................................‬‬
‫‪ .1‬כללי ‪121 ......................................................................................................................‬‬
‫‪ .2‬הקמת ועדות רפואיות ‪123 .............................................................................................‬‬
‫‪ .3‬מומחי רפואיי ( הצעה לרפורמה ביחס לשאלות ההבהרה והחקירה הנגדית ‪126 ..............‬‬
‫‪ .4‬נזק מינימאלי כתנאי לתביעה מכוח חוק הפיצויי ‪130 ......................................................‬‬
‫‪ .5‬השתתפות עצמית ‪131 ...................................................................................................‬‬
‫‪ .6‬התיישנות ‪132 ..............................................................................................................‬‬
‫‪ .7‬מסירת הודעה מידית על קרות התאונה ‪134 .....................................................................‬‬
‫‪ .8‬הרחבת השימוש בחזקות שבעובדה ‪135 ...........................................................................‬‬
‫כ‪ .‬סיכו ‪136 ..........................................................................................................‬‬
‫‪4‬‬
‫הקדמת דברי‬
‫מחוקקי חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי ראו לנגד עיניה שתי מטרות עיקריות בעת חקיקת‬
‫החוק‪ .‬הראשונה‪ ,‬מטרה סוציאלית בדבר הרחבת מעגל הזכאי לפיצוי בגי נזקי גו‪ %‬וממו‬
‫שנגרמו בתאונת דרכי‪ .‬השנייה‪ ,‬פישוט וייעול ההליכי הכרוכי במימוש זכאות של הנפגעי‬
‫לפיצוי‪ .‬שתי המטרות האמורות קשורות זו בזו‪ .‬כ למשל‪ ,‬חוק הפיצויי מבוסס כידוע על הסדר‬
‫של "‪ ."no fault‬העובדה כי הזכאות לפיצויי אינה מושפעת מקיומו או העדרו של אש‪ ,‬נועדה‪,‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬להרחיב את מעגל הזכאי לפיצוי‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬לאפשר לנפגעי לקבל פיצוי מהיר‬
‫ולחסו מה את ההלי המשפטי המייגע האופייני לתביעות נזיקי המבוססות על יסוד האש‪.‬‬
‫במילי אחרות ( הוויתור על יסוד האש נועד לשרת את שתי התכליות המרכזיות של החוק‪.‬‬
‫היעד של פישוט ההליכי וחסכו בהליכי בא לידי ביטוי ג בהיבטי נוספי של החוק‪ ,‬מעבר‬
‫לביטול הצור לדו בשאלות של אשמת המזיק ואשמתו )התורמת( של הניזוק‪ .‬חלק מהיבטי אלו‬
‫התווספו לו במרוצת הזמ‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬נקבע בחוק קריטריו אחיד לפיצוי עבור כאב וסבל;‬
‫נקבעה תקרה לפיצוי בגי הפסדי השתכרות; נקבע בחוק מנגנו מחייב של הערכת הנכות על ידי‬
‫מומחי רפואיי מטע בית המשפט‪ .‬נקבע בחוק כי דרגת נכות שנקבעה על פי כל די מחייבת ג‬
‫לצור תביעה לפי חוק הפיצויי‪ .‬נקבעה בחוק חלוקה שוויונית של נטל החיוב בי הנהגי השוני‬
‫במקרה של תאונה שכמה כלי רכב מעורבי בה‪ .‬ע זאת‪ ,‬כפי שאראה במהל! מחקר זה‪ ,‬בעוד‬
‫שהמטרה של חוק הפיצויי להרחיב מעגל הזכאי הושגה במלואה‪ ,‬הרי שהניסיו ליצור הלי!‬
‫משפטי יעיל ומהיר לא צלח‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬הוויתור על יסוד האשמה לא הוביל לשינוי של ממש‬
‫במש ההתדיינות ובמידת מורכבותה‪ ,‬אלא גר להסטת מוקדי ההתדיינות משאלת האש‪,‬‬
‫לסוגיות אחרות‪ ,‬לא פחות מורכבות‪ ,‬בעניי היק‪ %‬המונח "תאונת הדרכי" ובעניי היק‪%‬‬
‫הפיצויי המשתלמי לנפגע‪.‬‬
‫נתוני שוני ביחס להתדיינויות משפטיות בתחו הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬שנאספו על‬
‫ידי חוקרי ועל ידי גופי מקצועיי שישבו על המדוכה‪ ,‬כפי שיפורטו במהל המחקר‪ ,‬מעלי כי‬
‫מש ההתדיינות של תביעת הפלת"ד הממוצעת לא רק שלא התקצר בהשוואה למצב שקד‬
‫לחקיקת חוק הפיצויי‪ ,‬אלא א‪ %‬התאר‪ .‬יש שתיארו את ההתדיינויות המשפטיות בתחו‬
‫תאונות הדרכי "כמעיי המתגבר"‪ ;1‬יש אפוא חשיבות רבה לבחינה שיטתית של הסוגיות‬
‫העיקריות הנוגעות לנטלי הראיה וההוכחה בתביעות המוגשות מכוח חוק הפיצויי‪ ,‬תו העלאת‬
‫הצעות לשיפור ולייעול ההליכי הכרוכי בתביעות אלו‪ .‬בכ עוסק מחקר זה‪.‬‬
‫ההצעות וההמלצות שיחתמו את המחקר יבוססו על גו‪ %‬המחקר אשר מבקש להקי‪ %‬את מרבית‬
‫הסוגיות הנוגעות לנטלי ההוכחה והראייה בתחו הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬וזאת על מנת‬
‫‪ 1‬השופט אליעזר ריבלי‪ ,‬בהקדמה לספרו – פיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬מהדורה שלישית‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫להציג בפני הקורא את התמונה הראייתית הרחבה של הסדר הפיצויי בתחו ביטוח החובה‬
‫לרכב‪ .‬ההמלצות שיחתמו את המחקר יעסקו ה בדרכי לשיפור הליכי ההוכחה של תביעות‬
‫הפלת"ד‪ ,‬וה בדרכי לקיצור מש ההתדיינות של תביעת הפלת"ד‪ ,‬שכ סוגיית דרכי ההוכחה‬
‫וסוגיית מש זמ ההתדיינות קשורות זו בזו‪ ,‬וא‪ %‬תלויות זו בזו‪ ,‬שהרי למשל ככל שהדיו בתביעה‬
‫מתאר והעדויות והראיות מתרחקות ממועד התאונה‪ ,‬כ הופכת המשימה הראייתית של הוכחת‬
‫קרות התאונה ושל היק‪ %‬הנזק הנובע ממנה לקשה ומורכבת יותר‪.‬‬
‫אני מודה לקר מחקרי בעניני ביטוח שליד אגוד חברות הביטוח בישראל אשר תמיכתה‬
‫אפשרה את עריכתו של מחקר זה‪.‬‬
‫יניר הראל‬
‫‪ 30‬באוגוסט‪2011 ,‬‬
‫ל' באב‪ ,‬תשע"א‬
‫‪6‬‬
‫א‪ .‬מבוא‬
‫הכללי החלי על בעל די המבקש להוכיח את תביעתו המשפטית מזה ועל בעל די המבקש‬
‫להתגונ מפני התביעה מזה‪ ,‬ה מהכללי החשובי ביותר בעול המשפט‪ ,‬שכ יש בה כדי‬
‫להכריע את תוצאותיו של ההלי המשפטי‪ .‬עקרו זה חל ג על הליכי המתקיימי מכוחו של‬
‫חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ .‬נראה אפוא כי יש חשיבות רבה לבחינת ההסדרי‬
‫המשפטיי הקיימי ביחס לדרכי הוכחת הנזק בתביעות מכוח חוק הפיצויי‪ ,‬התקנות מכוחו‪,‬‬
‫הפסיקה‪ ,‬והפרקטיקה הנוהגת בבית המשפט‪ .‬יש לזכור כי הסדרי אלו אינ משליכי רק על‬
‫תוצאות ההלי‪ ,‬אלא ג על סכומי הפיצויי ועל העלויות המשפטיות הכרוכות בניהול אותו‬
‫הלי‪ .‬מחקר זה מבקש אפוא לבחו את ההסדרי הקיימי הנוגעי לדרכי הוכחת הנזק בתביעות‬
‫לפי חוק הפיצויי‪ ,‬תו התמקדות בסוגיות המיוחדות המאפיינות אות‪ ,‬והעלאת הצעות לשיפור‬
‫ולייעול‪.‬‬
‫ב‪ .‬עקרונות היסוד של דיני הראיות בראי תביעות הפלת"ד‬
‫‪ .1‬כללי‬
‫קוד שאבח את דרכי הוכחת הנזק בתביעות לפי חוק הפיצויי‪ ,‬ראוי להקדי ולומר כמה‬
‫מילי על הדיני הכלליי המסדירי את דרכי ההוכחה במשפטנו‪ ,‬היינו‪ ,‬דיני הראיות‪ ,‬שכ‬
‫דיני אלו חלי ג על תביעות מכוח חוק הפיצויי‪ .‬דיני הראיות ה קוב‪ 0‬של ההוראות‬
‫הקובעות כיצד מוכיחי עובדות בבית המשפט‪ .2‬רק ענייני עובדתיי ה נושא להבאת ראיות‪.‬‬
‫ענייני משפטיי אינ טעוני הוכחה‪ ,‬שכ החוק או הדי ה "מ המפורסמות" שאינ צריכי‬
‫ראיה‪" .3‬הוכחה" פירושה שכנוע בית המשפט בשאלה עובדתית‪" .‬ראיה" פירושה אמצעי הוכחה‪.‬‬
‫בגדרו של מונח זה בא כל חומר שבית המשפט יקבל כהוכחה של העובדות השנויות במחלוקת‪.‬‬
‫העובדת השנויות במחלוקת ה כל העובדות שהתובע )לענייננו – הנפגע( נושא בנטל להוכיח כדי‬
‫לזכות במשפט‪ ,‬יחד ע העובדות שהנתבע )לענייננו – חברת הביטוח( צרי להוכיח כדי לבסס את‬
‫הגנתו‪ .‬הפלוגתאות הדורשות הוכחה עובדתית מתבררות בעיקרו של דבר מתו כתבי הטענות‬
‫אות מגישי הצדדי‪ ,‬ובלבד שמדובר בפלוגתאות שהינ רלבנטיות לצור הכרעה בהלי‪.4‬‬
‫‪ 2‬אליהו ארנו‪ ,‬דיני ראיות‪ ,‬חלק ראשו‪ ,‬בעמוד ‪.17‬‬
‫‪ 3‬אליהו ארנו‪ ,‬בעמוד ‪.17‬‬
‫‪ 4‬אליהו ארנו‪ ,‬בע' ‪.18‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .2‬מטרת דיני הראיות‬
‫המטרה העיקרית של דיני הראיות היא לקבוע כללי משחק אובייקטיביי והוגני להלי‬
‫המשפטי‪ .‬בית המשפט העליו ציי בהקשר זה כי‪:‬‬
‫"כל הכרעה שיפוטית‪ ,‬פלילית כאזרחית‪ ,‬נסמכת בראש ובראשונה על‬
‫קביעת ממצאי שבעובדה‪ ,‬שהוכחת מוטלת על שכמ של הצדדי‬
‫המתדייני‪ .‬תכלית של דיני הראיות היא לקבוע‪ ,‬מחד‪ ,‬כללי משחק‬
‫שבמסגרת יוכלו בעלי הדי להציג את גרסת לעובדות‪ ,‬ומאיד‪,‬‬
‫אמורי ה לתת בידי בית המשפט כלי אשר יסייעו לו בעשיית הצדק‬
‫על ידי בידוד של אות ראיות אשר עלולות להביאו לתוצאה שגויה‪.‬‬
‫בשל אופיי וטבע של דיני הראיות ככלי המנתב את דרכו של השופט‬
‫מהקרו לגרעי‪ ,‬מה ֶג ֶלד לפני‪ ,‬חשופי ה יותר מאחרי לתמורות‬
‫הנובעות משינויי העתי ומהתפתחות טכנולוגית‪ .‬לפיכ א‪ %‬שעיצוב‬
‫איטי וכרו בהלי הנמש שני רבות‪ ,‬התאמת של דיני הראיות‬
‫למלא את המשימה שיועדו לה מחייבת פתיחות ונכונות מתמדת לבחו‬
‫אמצעי הוכחה חדשי ועשיית שימוש בה‪ ,‬בבחינת "וְ יָ‪ִ ָ2‬מ‪ ְ6‬נֵי חָ ָד‪2‬‬
‫‪:‬ו ִֹציא‪) "8‬ויקרא‪ ,‬כו‪ ,‬י ]א[("‪.5‬‬
‫כפי שהוזכר לעיל‪ ,‬ככלל‪ ,‬דיני הראיות המשמשי להוכחת תביעתו של נפגע בתאונת דרכי ה‬
‫דיני הראיות הרגילי; אי בנמצא מערכת מיוחדת של דיני ראיות המשמשת בתביעות לפי חוק‬
‫הפיצויי; את דרכי הוכחת הנזק בתביעות הפיצויי יש אפוא לבחו על רקע דיני הראיות‬
‫הכלליי‪ ,‬תו ביצוע ההתאמות הנובעות מהמטרייה החקיקתית והמטרייה החוזית המאפיינות‬
‫את תביעתו של נפגע בתאונת דרכי‪.‬‬
‫‪ .3‬דיני הראיות הולכים אחרי הדין המהותי‬
‫כל תביעה אזרחית‪ ,‬ובכלל זה תביעה אזרחית המבוססת על חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪,‬‬
‫מוכרעת לטובת הצד שהצליח להרי את נטל השכנוע‪ ,‬ובמקרה שהמאזניי מעוינות – לחובת‬
‫הצד שהיה עליו להרי את הנטל; נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל די‬
‫להוכיח את טענותיו כלפי יריבו כאשר אי עמידה בה משמעה דחיית הטענות‪ .‬הכלל הוא כי נטל‬
‫השכנוע מוטל על המוציא מחברו‪ .‬אשר על כ התובע )הנפגע( נושאת בנטל השכנוע לגבי כל‬
‫‪ 5‬ע"פ ‪ 4682/01‬לוי נגד מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד נח )‪ ,304 ,(1‬בעמוד ‪.315‬‬
‫‪8‬‬
‫יסודותיה העובדתיי של עילת התביעה לפי החוק והפוליסה‪ ,‬ואילו הנתבעת )חברת הביטוח(‬
‫נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיי של טענת הגנתה‪:‬‬
‫"הקביעה מי מבעלי הדי נושא בנטל השכנוע נעשית על בסיס של שני‬
‫כללי יסודיי‪ :‬האחד ( המוציא מחברו עליו הראיה‪ ,‬ויכול שיהיה זה‬
‫התובע ויכול שיהיה זה הנתבע; והכלל השני ( דיני הראיות הולכי‬
‫אחרי הדי המהותי ה לעניי הוכחות יסודות העילה‪/‬ההגנה וה לעניי‬
‫הפרכת של חזקות‪...‬‬
‫לעניי השאלה מיהו המוציא מחברו הולכי דיני הראיות אחרי הדי‬
‫המהותי‪ ,‬לאמור‪ :‬על מנת לקבוע אלו ה העובדות שהתובע נושא בנטל‬
‫השכנוע לגביה יש לבחו את הוראת החוק המקימה את עילת תביעתו‬
‫ועל התובע יהיה להוכיח ( כשהוא נושא בנטל השכנוע ( את כל‬
‫יסודותיה של עילת התביעה חיוביי ושליליי כאחד‪.‬‬
‫והוא הדי לגבי הנתבע‪ :‬על מנת לקבוע אלו ה העובדות שהוא נושא‬
‫בנטל השכנוע לגביה‪ ,‬יש לבחו את יסודותיה של טענת ההגנה שהוא‬
‫מעלה; ועליו יהיה להוכיח ( כשהוא נושא בנטל השכנוע ( את כל‬
‫רכיביה של טענה זו"‪.6‬‬
‫‪ .4‬נטל השכנוע לעומת נטל הבאת הראיות‬
‫המונח "נטל ההוכחה" משמש‪ ,‬לעתי‪ ,‬בשני מובני שוני‪ :‬נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות‪.‬‬
‫נטל השכנוע עניינו החובה העיקרית המוטלת על בעל די )תובע או נתבע( להוכיח כל טענה‬
‫המקדמת את עניינו במשפט‪ .‬אי(עמידה בנטל זה משמעה דחיית הטענה‪ .‬נטל הבאת הראיות )או‬
‫נטל הראיה( הוא נטל משני שבניגוד לנטל השכנוע עשוי לעבור במהל המשפט מבעל די אחד‬
‫למשנהו‪ .‬לעניינו של הנושא בנטל השכנוע‪ ,‬משמעו של נטל הראיה הוא החובה להביא ראיות לש‬
‫עמידה באותו נטל‪ .‬ואילו לעניינו של הצד השני‪ ,‬משמעו של נטל הראיה הוא החובה להביא ראיות‬
‫לש קעקוע טענות יריבו‪.7‬‬
‫‪ 6‬יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי‪ ,‬בעמוד ‪.1512‬‬
‫‪ 7‬ירו אליאס‪ ,‬דיני ביטוח‪ ,‬כר ב‪ ,‬בעמוד ‪.1324‬‬
‫‪9‬‬
‫אחד מהמצבי המובהקי שבה נטל הראיות עובר מצד אחד למשנהו הוא המצב שבו עובדה‬
‫מסוימת מצויה בידיעתו הבלעדית של צד למשפט‪ .‬אכ‪" ,‬עובדה הנמצאת בידיעתו הבלעדית של‬
‫צד הטוע לעובדה‪ ,‬חייב להוכיחה"‪ .8‬ההתדיינות הביטוחית מזמנת מקרי רבי שבה עובדות‬
‫מסוימות מצויות בידיעתו הבלעדית של אחד הצדדי‪ .‬על פי רוב‪ ,‬יהיה זה מידע המצוי בידי‬
‫הנפגע‪ .‬המקרה המובהק ביותר נוצר לאחר התרחשות אירוע התאונה‪ .‬המידע והראיות על אודות‬
‫האירוע הביטוח מצויי‪ ,‬בדר כלל‪ ,‬בידיעתו של הנפגע‪ .‬יתרו המידע של הנפגע על פני חברת‬
‫הביטוח הוא יתרו מוחלט העשוי להתבטא בעצ הידיעה א אכ התרחש נזק‪ ,‬בידיעת שיעור‬
‫הנזק ובהכרת נסיבות התרחשותו‪ .‬אי תמה אפוא‪ ,‬כי בתי המשפט אינ מהססי להעביר את‬
‫נטל הבאת הראיות אל הנפגע – אפילו כאשר מדובר בנושאי שלגביה נטל השכנוע מוטל על‬
‫כתפי חברת הביטוח‪ ,‬כגו נטל השכנוע לעניי התגבשות סייג לאחריות החברה‪ .‬כ לדוגמה‪,‬‬
‫בפרשת מוחמד דיב נגד הסנה חברה לביטוח‪ ,‬שנסקרה לעיל‪ ,‬קבע כאמור בית המשפט כי המקרה‬
‫של הסעה בשכר הוא בבחינת סייג לאחריות חברת הביטוח‪ ,‬ומכא שהיא נושאת בנטל להוכיחו‪.‬‬
‫ע זאת‪ ,‬בית המשפט היה ער לכ שדבר ההסעה בתמורה או שלא בתמורה מצוי בידיעתו‬
‫הבלעדית של המבוטח‪ ,‬ועל כ נקבע כי הוא נושא בנטל הבאת הראיות‪ ,‬למרות שהנטל להוכיח‬
‫עובדה זו‪ ,‬המהווה חריג לאחריות חברת הביטוח‪ ,‬מוטל כאמור על חברת הביטוח‪ .‬לכ‪ ,‬הבהיר בית‬
‫המשפט‪ ,‬א נמנע המבוטח מלהביא ראיה כלשהי בדבר הסעה שלא בתמורה‪ ,‬הוא עלול לשאת‬
‫בסיכו כי תביעתו תידחה על יסוד כמות הוכחה מופחתת שתידרש מחברת הביטוח לעניי טענתו‬
‫בדבר הסעה בשכר‪:‬‬
‫"על(פי עקרונות דיני הראיות הכלליי‪ ,‬מאחר שדבר ההסעה בתמורה‬
‫או שלא בתמורה מצוי בידיעתו המיוחדת של הנוהג ברכב‪ ,‬הוא נושא‬
‫בנטל הבאת הראיות )ראה א' הרנו דיני ראיות )כר א(‪ ,‬בעמ' ‪ .(204‬לכ‪,‬‬
‫א נמנע מלהביא ראיה כלשהי בדבר הסעה שלא בתמורה‪ ,‬הוא עלול‬
‫לשאת בסיכו כי תביעתו תידחה על יסוד כמות הוכחה מופחתת מצד‬
‫המבטח בדבר הסעה בשכר"‪.9‬‬
‫אכ‪ ,‬ככלל‪ ,‬ידיעתו המיוחדת של הנפגע על אודות נסיבות התרחשות הנזק עשויה להטיל עליו את‬
‫נטל הבאת הראיות בקשר לעובדות המונחות ביסוד סייג לחבות חברת הביטוח המופיע בפוליסת‬
‫ביטוח החובה או ביסוד סייג לאחריות הנובע מחקיקת הביטוח‪ ,‬הג שנטל השכנוע לעניי תחולת‬
‫אותו סייג לאחריות נותר‪ ,‬כל העת‪ ,‬על כתפי חברת הביטוח‪.10‬‬
‫‪ 8‬נת קנת וחיי קנת‪ ,‬נטל ההוכחה וחזקות‪ ,‬בעמוד ‪.19‬‬
‫‪ 9‬רע"א ‪ 143/98‬דיב נגד הסנה חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד נג)‪.450 (1‬‬
‫‪ 10‬בע"א ‪ 1845/90‬רוני סיני נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד מז)‪ ,661 (1‬בעמוד ‪ 688(687‬ציי בית המשפט‬
‫כדלקמ‪" :‬ייתכנו מקרי שבה יתחשב בית המשפט לעניי כמות הראיות שתידרש מהמבוטח בנסיבות‬
‫מיוחדות שעל(פיה העובדות לאמית ידועות למבוטח‪ ,‬ולמבטח קיי קושי להוכיח את מעורבותו של‬
‫המבוטח בקרות מקרה הביטוח‪ .‬ייתכנו נסיבות אחרות שבה ג למבוטח אי כל ידיעות על דר אירוע‬
‫‪10‬‬
‫‪ .5‬מידת ההוכחה – מאזן ההסתברויות‬
‫מידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי – ובכלל זה במשפט המבוסס על חוק הפיצויי ( היא זו‬
‫של מאז ההסתברויות‪ .‬כל צד צרי להרי את הנטל המוטל עליו באמצעי ההוכחה הקיימי‬
‫במשפט האזרחי‪ .‬בר‪ ,‬כמות ההוכחה עשויה להשתנות ממקרה למקרה ומעניי לעניי‪ .‬כ למשל‪,‬‬
‫לפי סעי‪ (1)7 %‬לחוק הפיצויי‪ ,‬מי שגר לתאונה במתכוו אינו זכאי לפיצויי‪ .‬תביעת פיצויי‬
‫מכוח חוק הפיצויי תו הסתרת העובדה כי התאונה נגרמה במתכוו מהווה א‪ %‬עבירה פלילית‪.‬‬
‫חברת ביטוח המייחסת לנפגע תאונת דרכי ביצוע מעשה פלילי‪ ,‬שעניינו גרימת התאונה במתכוו‪,‬‬
‫נדרשת אפוא לתמו את טענתה החמורה כלפי המבוטח בראיות בעלות משקל כבד יותר מזה‬
‫שנדרש במשפטי אזרחיי רגילי‪ .11‬מאיד‪ ,‬כפי שתואר לעיל‪ ,‬כמות ההוכחה שתידרש מחברת‬
‫ביטוח הטוענת לעובדה כשלהי המצויה בידיעתו המיוחדת של המבוטח‪ ,‬כגו עובדה הקשורה‬
‫לנסיבות התרחשות תאונת הדרכי‪ ,‬תהא פחותה מהמקובל במשפט האזרחי‪ .‬כללי אלה סוכמו‬
‫בספרו של השופט קדמי‪:‬‬
‫"הגישה המקובלת היא אפוא שמידות ההוכחה ה שתיי בלבד‬
‫]המידה האזרחית ( נטיית מאז ההסתברות‪ ,‬והמידה הפלילית ( שכנוע‬
‫מעל לכל ספק סביר[ ומשמעות אינה משתנה מעניי לעניי‪ .‬לעומת‬
‫זאת ( משקל הסגולי )'כמות' או 'רצינות'( של הראיות הדרושות‬
‫לעמידה במידת ההוכחה הדרושה‪ ,‬משתנה בהתא לחומרתו ורצינותו‬
‫של העניי הטעו הוכחה"‪.12‬‬
‫ג‪ .‬הוכחת מקרה ביטוח‬
‫‪ .1‬כללי‬
‫חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי חוקק לפני שלושי וחמש שני‪ .‬במהל תקופה זו התפתח‬
‫ענ‪ %‬ביטוח החובה לרכב כענ‪ %‬ביטוחי ייחודי הנובע מחובת ביטוח סטטוטורית‪ ,‬הבאה לידי מימוש‬
‫מקרה הביטוח‪ ,‬והוא יהיה נאל‪ 0‬להסתמ על נסיבות עובדתיות אובייקטיביות שיוכחו ועל עדותו שלו‪.‬‬
‫במקרה כזה יכול להיות משקל רב לעדותו של המבוטח ולרוש שזו תעשה על בית המשפט‪ .‬בנסיבות‬
‫מתאימות ג ייתכ שיועבר נטל הבאת הראיות מהצד שעליו נטל ההוכחה אל משנהו‪ .‬א באשר לנטל‬
‫ההוכחה‪ ,‬חובת השכנוע‪ ,‬את אלה נית ללמוד מנוסח תנאי הפוליסה‪ ,‬אשר היא הקובעת מהו מקרה‬
‫הביטוח‪ ,‬ובהתא לכ את מה שעל המבוטח להוכיח"‪.‬‬
‫‪ 11‬ע"א ‪ 475/81‬זיקרי נגד כלל חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד מ)‪.589 (1‬‬
‫‪ 12‬יעקב קדמי‪ ,‬ראיות‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬בעמוד ‪.1320‬‬
‫‪11‬‬
‫באמצעות פוליסות ביטוח פרטיות המונפקות על(ידי חברות ביטוח מסחריות‪ .‬האופי הסוציאלי‬
‫של ענ‪ %‬ביטוח החובה לרכב תר א‪ %‬הוא ליצירת כללי משפטיי מיוחדי החלי על ענ‪ %‬ביטוח‬
‫החובה לרכב‪ ,‬אשר משפיעי מטבע ג על הענייני הדורשי הוכחה במשפט‪ .‬ע זאת‪ ,‬בכל‬
‫הקשור לכללי הבסיסיי הנוגעי להוכחת תביעת הביטוח‪ ,‬אי להבחי בי תביעה המוגשת‬
‫במסגרת ענ‪ %‬ביטוח החובה לרכב לבי תביעה המוגשת במסגרת ענפי ביטוח אחרי‪ .‬כללי היסוד‬
‫החלי על הוכחת תביעת הביטוח‪ ,‬חלי ג על הוכחת תביעה שמקורה בביטוח החובה לרכב‪.‬‬
‫אמנ‪ ,‬בסוגיות מסוימות התפתחו במהל השני כמה כללי ספציפיי הנוגעי להוכחת תביעה‬
‫מכוח ביטוח החובה לרכב‪ ,‬עליה עוד אעמוד בהרחבה בהמש‪ ,‬אול‪ ,‬ככלל‪ ,‬כללי ההוכחה‬
‫והראיה הרגילי החלי על תביעות ביטוח‪ ,‬חלי ג על תביעת ביטוח המוגשת מכוח פוליסה‬
‫לביטוח החובה לרכב‪.‬‬
‫‪ .2‬היסודות הטעונים הוכחה‬
‫הכלל הבסיסי לעניי נטלי ההוכחה בתביעות ביטוח קובע כי נטל השכנוע ביחס ליסודות מקרה‬
‫הביטוח מוטל על המבוטח‪ ,‬ואילו על חברת הביטוח מוטל הנטל להוכיח קיומו של סייג לחבות‪.‬‬
‫כלל זה יוש ג על תביעות מכוח ביטוח החובה לרכב‪ .‬משמע‪ ,‬על הנפגע להוכיח את התנאי‬
‫הקבועי בהגדרות הזכאות‪ ,‬ה בחוק הפיצויי וה פוליסת הביטוח‪.‬‬
‫תחילה אפנה לבחינת תנאי הזכאות שבחוק‪ .‬הגדרת המונח "תאונת דרכי" שבסעי‪ 1 %‬לחוק‬
‫הפיצויי מניחה את אב היסוד להסדר הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ .‬נפגע המעוניי לבוא‬
‫בגדרו של החוק נדרש להראות כי האירוע שבו נפגע והנזק שנגר כתוצאה מאותו אירוע נופלי‬
‫בגדרו של סעי‪ 1 %‬לחוק‪ .‬סעי‪ 1 %‬הנ"ל מגדיר את המונח "תאונת דרכי" כדלקמ‪:‬‬
‫"מאורע שבו נגר לאד נזק גו‪ %‬עקב שימוש ברכב מנועי למטרות‬
‫תחבורה; יראו כתאונת דרכי ג מאורע שאירע עקב התפוצצות או‬
‫התלקחות של הרכב‪ ,‬שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר‬
‫שה חיוניי לכושר נסיעתו‪ ,‬א‪ %‬א אירעו על(ידי גור שמחו‪ 0‬לרכב‪,‬‬
‫וכ מאורע שנגר עקב פגיעה ברכב שחנה במקו שאסור לחנות בו או‬
‫מאורע שנגר עקב ניצול הכוח המכני של הרכב‪ ,‬ובלבד שבעת השימוש‬
‫כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואול לא יראו כתאונת‬
‫דרכי מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוו כדי לגרו נזק‬
‫לגופו או לרכושו של אותו אד‪ ,‬והנזק נגר על ידי המעשה עצמו ולא‬
‫על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי"‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫תנאי לקבלת פיצוי מכוח חוק הפיצויי הוא התקיימות כל יסודות ההגדרה של המונח "תאונת‬
‫דרכי" שבסעי‪ 1 %‬לחוק הפיצויי‪ .‬ע זאת‪ ,‬בכ לא סגי‪ .‬כפי שצוי לעיל‪ ,‬הסדר הפיצויי לנפגעי‬
‫תאונות דרכי מושתת על שני אדני‪ :‬חובת ביטוח סטטוטורית וחוזה ביטוח מסחרי )פוליסת‬
‫ביטוח החובה(‪ .‬נפגע המבקש לזכות בפיצויי נדרש כאמור לעמוד ה בתנאי הזכאות הקבועי‬
‫בחוק וה בתנאי הזכאות הקבועי בפוליסת הביטוח‪ .‬לפיכ‪ ,‬נפגע בתאונת דרכי המעוניי‬
‫להיפרע מהביטוח נדרש לעמוד ג בהגדרת הזכאות שבפוליסת הביטוח‪ .‬בהקשר זה ראוי לציי כי‬
‫ביו ‪ 1.10.2010‬נכנסו לתוק‪ %‬תקנות הפיקוח על שירותי פיננסיי )ביטוח( )תנאי חוזה לביטוח‬
‫חובה של רכב מנועי(‪ ,‬התש"ע(‪ ;2010‬תקנות אלו מחילות פוליסה תקנית בתחו ביטוח החובה‬
‫לרכב‪ .‬הפוליסה התקנית החדשה מגדירה את "מקרה הביטוח" כדלקמ‪:‬‬
‫"תאונת דרכי שבה היה מעורב הרכב‪ ,‬בעת ששימש את המבוטח‬
‫לאחת או יותר מהמטרות המבוטחות לפי תנאי הפוליסה‪ ,‬ושבה נגר‬
‫נזק גו‪ %‬לנפגע‪ ,‬וכ מאורע אשר החבות בגינו מכוסה לפי סעי‪)3 %‬ב(‬
‫לפוליסה זו"‬
‫בהמש מוסיפה הפוליסה התקנית וקובעת כי כל אחד ממונחי אלה המופיעי בפוליסה ( "נזק‬
‫גו‪" ,"%‬נפגע"‪" ,‬שימוש ברכב מנועי"‪" ,‬תאונת דרכי" ( יקבלו את המשמעות הנודעת לה בחוק‬
‫הפיצויי‪ ,‬נכו ליו הנפקת הפוליסה‪ .‬כלומר‪ ,‬בכל הקשור להגדרת "מקרה הביטוח" הפוליסה‬
‫התקנית אינה מציבה תנאי נוספי‪ ,‬מעבר לאלו הקבועי בחוק הפיצויי‪ ,‬ובלבד שהרכב שהיה‬
‫מעורב בתאונה שימש לאחת או יותר מהמטרות המכוסות לפי תנאי הפוליסה‪ .‬תנאי הזכאות‬
‫הבסיסיי שבסעי‪ 1 %‬לחוק הפיצויי נשאבי אפוא ג אל חוזה הביטוח באמצעות הגדרת המונח‬
‫"תאונת דרכי"‪ .‬דהיינו‪ ,‬נפגע המעוניי לזכות בפיצויי בגי נזק גו‪ %‬שנגר לו בתאונת דרכי‪,‬‬
‫נדרש להוכיח את התגבשות היסודות הקבועי בסעי‪ 1 %‬לחוק הפיצויי‪ .‬ודוק – אי זו משימה‬
‫פשוטה‪ .‬סעי‪ 1 %‬לחוק הפיצויי הוא בעל מבנה חקיקתי מורכב‪ .‬הוא מבוסס על הגדרה בסיסית‬
‫של הדיבור "תאונת דרכי" )"מאורע שבו נגר לאד נזק גו‪ %‬עקב שימוש ברכב מנועי למטרות‬
‫תחבורה"(‪ .‬לאחריה באות שלוש חזקות חלוטות‪ ,‬ולפיה יראו מצבי מסוימי כתאונת דרכי‬
‫)חזקות חלוטות מרבות(‪ .‬ההגדרה של "תאונת דרכי" מסתיימת בחזקה חלוטה אחת‪ ,‬ולפיה לא‬
‫יראו מצב מסוי כתאונת דרכי )חזקה חלוטה ממעטת(‪ .‬בהמש באות הגדרות הדיבור "שימוש‬
‫ברכב מנועי" ושל הדיבור "רכב"‪ .‬שתי הגדרות אלה מהוות חלק מההגדרה הבסיסית עצמה‪.‬‬
‫לבסו‪ ,%‬הגדרת הדיבור "נפגע" קובעת כי אי לראות כנפגע מי שנגר לו נזק גו‪ %‬בתאונת דרכי‬
‫שהיא ג פגיעת איבה‪ .‬בעניי יצחק עוזר נגד אררט חברה לביטוח‪ 13‬עמד בית המשפט על המבנה‬
‫החקיקתי של סעי‪ 1 %‬לחוק הפיצויי ועל השפעתו של מבנה זה על הקצאת נטלי ההוכחה בתביעת‬
‫‪ 13‬רע"א ‪ 8061/95‬יצחק עוזר נגד אררט חברה לביטוח‪ ,‬פ"ד נ)‪.532 (3‬‬
‫‪13‬‬
‫ביטוח חובה‪ .‬לדבריו‪ ,‬מבנה חקיקתי זה מחייב לחלק את התהלי הפרשני בכל הנוגע לתחולתו‬
‫העניינית של חוק הפיצויי לשלושה שלבי‪ .‬בשלב הראשו של ההלי הפרשני‪ ,‬בכל הנוגע‬
‫לתחולתו העניינית של חוק פיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬על השופט לקבוע א המאורע שלפניו‬
‫נופל לגדרה של ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכי"‪ .‬במסגרת זו עליו לבחו ג א היה‬
‫במאורע שלפניו "שימוש" וא המאורע נגר על(ידי "רכב"‪ .‬מונחי אלה מבחינה עניינית מהווי‬
‫חלק מההגדרה הבסיסית עצמה‪ .‬בגדר השלב הראשו האמור‪ ,‬על השופט לבחו את קיומ של‬
‫ששת המרכיבי הבאי של ההגדרה הבסיסית‪) :‬א( מאורע; )ב( נזק גו‪) ;%‬ג( עקב; )ד( שימוש; )ה(‬
‫רכב מנועי; )ו( למטרות תחבורה‪ .‬הנטל בשלב זה מוטל על הטוע לקיומה של תאונת דרכי‪ .‬א‬
‫אחד מהמרכיבי הללו אינו מתקיי – ואי נפקא מינה מהו המרכיב שאינו מתקיי – משמע‬
‫שהמקרה אינו נופל בגדר ההגדרה הבסיסית‪ ,‬ובמצב דברי זה‪ ,‬על השופט לעבור לשלב השני של‬
‫ההלי הפרשני‪ .‬בשלב השני של ההלי הפרשני על השופט לבחו א המקרה שלפניו נופל לגדר‬
‫אחת החזקות החלוטות המרבות‪ .‬בחינה זו היא "חיצונית" להגדרה הבסיסית‪ .‬הנטל בשלב זה‬
‫מוטל ג הוא על הטוע לקיומה של חזקה חלוטה מרבה‪ .‬א ג התשובה על שאלה זו היא‬
‫בשלילה‪ ,‬מסתיי תהלי הבדיקה בכל הנוגע לתחולת חוק פיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪.‬‬
‫המסקנה האחת והיחידה הינה‪ ,‬כי המקרה אינו בגדר תחולת חוק זה‪ .‬א הבחינה הפרשנית‬
‫תוביל את השופט למסקנה כי המקרה הוא "תאונת דרכי"‪ ,‬משו שהמקרה נופל לגדר ההגדרה‬
‫הבסיסית או בגדר אחת החזקות החלוטות המרבות‪ ,‬על השופט לעבור לשלב השלישי של ההלי‬
‫הפרשני‪ .‬בשלב השלישי של ההלי הפרשני‪ ,‬על השופט לבחו א על המקרה שלפניו לא חלה‬
‫החזקה החלוטה הממעטת‪ .‬כ עליו לבחו בשלב זה‪ ,‬א נזק הגו‪ %‬נגר מפגיעת איבה‪ .‬הנטל‬
‫בשלב השלישי מוטל על הטוע לקיומה של החזקה החלוטה הממעטת‪ .‬א אכ יש תחולה‬
‫לחזקה זאת – משמע שאי לראות במקרה "תאונת דרכי"‪ .‬הוא הדי א המקרה הוא פגיעת‬
‫איבה – ג אז אי עוד תחולה לחוק‪ ,‬כ האד שנגר לו נזק גו‪ %‬אינו "נפגע" והחבות בגי תאונת‬
‫דרכי מוטלת על הנוהג כלפי ה"נפגע"‪ .‬א אי תחולה לחזקה חלוטה זו – משמע המקרה ממשי‬
‫להיות "תאונת דרכי" – והמקרה אינו פגיעת איבה – על השופט להכריז על תחולתו העניינית של‬
‫החוק‪.‬‬
‫נפגע בתאונת דרכי המבקש להיפרע מפוליסת הביטוח נדרש אפוא להוכיח כי האירוע שבו נפגע‬
‫וסוג הפגיעה עוני על ששת המרכיבי של ההגדרה הבסיסית או שהאירוע נופל לאחת מהחזקות‬
‫המרבות‪ .‬עלה בידי הנפגע להוכיח אחת מאלה – עובר הנטל אל חברת הביטוח‪ ,‬המבקשת‬
‫להשתחרר מאחריות‪ ,‬להוכיח כי האירוע נופל לגדרה של החזקה הממעטת או לגדרו של סייג‬
‫לאחריות הקבוע בחוק או בפוליסת הביטוח‪ .‬מוב כי הקצאה זו של נטלי השכנוע עשויה להכריע‬
‫את גורל ההתדיינות‪ .‬דוגמא לכ היא המקרה שנדו בבית המשפט העליו בפרשת מוחמד דיב נגד‬
‫‪14‬‬
‫הסנה חברה לביטוח בע"מ‪ .14‬המבוטח במקרה זה הגיש תביעה מכוח פוליסת ביטוח חובה‬
‫שהוצאה על(פי חוק הפיצויי‪ .‬פוליסת הביטוח הורתה כי אי כיסוי ביטוחי במקרה של הסעת‬
‫נוסעי בשכר‪ .15‬השאלה המשפטית שעמדה בפני בית המשפט היא מי נושא בנטל השכנוע לגבי‬
‫נסיבה זו & הא על המבוטח‪ ,‬שהסיע נוסעי‪ ,‬ומבקש לחסות בצל הפוליסה‪ ,‬להראות כי‬
‫ההסעה הייתה ללא תמורה או שמא על חברת הביטוח‪ ,‬המבקשת לשלול את הכיסוי הביטוחי‪,‬‬
‫להוכיח כי ההסעה הייתה בשכר? שאלה זו הייתה גורלית במקרה דנ‪ ,‬משו שבסופו של יו‪,‬‬
‫אחרי ששני הצדדי סיימו לטעו את טענותיה ולהציג את ראיותיה‪ ,‬כפות המאזניי היו‬
‫מעוינות בקשר למחלוקת העובדתית‪ ,‬היינו‪ ,‬א‪ %‬צד לא הצליח להוכיח את טענתו – המבוטח לא‬
‫הצליח להוכיח כי ההסעה הנדונה הייתה ללא שכר ואילו חברת הביטוח לא הצליחה להוכיח כי‬
‫ההסעה הייתה בשכר‪ .‬ה בבית(משפט השלו וה בערעור בבית(המשפט המחוזי בתל(אביב(יפו‬
‫גרסו השופטי כי נטל השכנוע לעניי ההסעה שלא בשכר מוטל על המבוטח‪ ,‬ולכ דחו את‬
‫תביעתו‪ .‬בתי המשפט בשתי הערכאות הראשונות קבעו כי יסוד ההסעה שלא בשכר הוא חלק‬
‫מהגדרת מקרה הביטוח‪ ,‬ומשלא הוכחה עובדה זו‪ ,‬נופלת התביעה‪ .‬על מסקנה זו הגיש המבוטח‬
‫בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליו‪ .‬בקשתו התקבלה‪ .‬בית המשפט העליו סבר כי המקרה‬
‫של הסעה בשכר הוא בבחינת סייג לאחריות‪ ,‬שהוכחתו מוטלת על חברת הביטוח‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫מהותית‪ ,‬הסעת נוסעי הוא הכלל‪ ,‬והסעה בשכר הוא החריג‪ .‬הסיכו המכוסה הוא כללי‪ :‬שימוש‬
‫ברכב מנועי‪ ,‬הכולל בתוכו את הסעת הנוסעי‪ ,‬שאינה אלא מקרה מיוחד של השימוש ברכב‪ .‬לכ‪,‬‬
‫אי כא כל עניי של הרחבה ספציפית של הכיסוי הביטוחי לעבר הסעת נוסעי‪ .‬נמצא‪ ,‬לדעת בית‬
‫המשפט העליו‪ ,‬כי המקרה של הסעה בשכר או בתמורה הוא בבחינת החרגה אמיתית לכיסוי‬
‫הביטוחי הכללי של הסיכו הנובע משימוש ברכב‪ .‬לדעת בית המשפט‪ ,‬אי בכוחו של סדר הניסוח‬
‫וצורתו בפוליסה לשנות מצב מהותי בסיסי זה‪ .‬על כ‪ ,‬העובדה שבסופו של דבר נותרו כפות‬
‫המאזניי מעוינות פעלה במקרה זה לטובת המבוטח ונקבע כי הוא זכאי לכיסוי ביטוחי מכוח‬
‫פוליסת ביטוח החובה‪ ,‬שכ חברת הביטוח לא הרימה הנטל לשכנע כי ההסעה נשוא תאונת‬
‫הדרכי הייתה בשכר‪.‬‬
‫‪ .3‬הוכחת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק‬
‫המונח "תאונת דרכי" כהגדרתו בסעי‪ 1 %‬לחוק הפיצויי‪ ,‬נסמ‪ ,‬כמתואר לעיל‪ ,‬על שישה‬
‫יסודות )אירוע התאונה; קרות נזק גו‪ ;%‬קיו קשר סיבתי; רכב מנועי; השימוש בו; מטרות‬
‫תחבורה(‪ .‬זו לשו ההגדרה הבסיסית‪:‬‬
‫‪ 14‬רע"א ‪ 143/98‬דיב נגד הסנה חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד נג)‪.450 (1‬‬
‫‪ 15‬נוסח ההוראה בפוליסה היה כדלקמ‪" :‬השימוש המותר ברכב‪ :‬הכיסוי הביטוחי יחול א ורק על שימוש‬
‫שנעשה ברכב למטרת אחד או יותר מהסעיפי המופעי ברשימה זו להל שמספר צויי על גבי תעודה זו‬
‫במשבצת 'השימוש המותר'‪ :...‬לשימוש להסעת נוסעי שלא בשכר או בתשלו ולהובלת מטעני לש‬
‫עסק בעל הפוליסה או מקצועו‪ ,‬ללא תשלו או תמורה"‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫"'תאונת דרכי' ( מאורע שבו נגר לאד נזק גו‪ %‬עקב שימוש‬
‫ברכב מנועי למטרות תחבורה‪."...‬‬
‫לצור זכאות לפי חוק הפיצויי‪ ,‬אי די בכ כי הנפגע עשה "שימוש" או נפגע כתוצאה מ"שימוש"‬
‫של אחר "ברכב" בעת "האירוע" "למטרות תחבורה"‪ ,‬ובכ שנגרמו לו "נזקי גו‪ ."%‬על הנפגע‬
‫להוכיח קיומו קשר סיבתי בי השימוש התחבורתי שנעשה ברכב לבי התוצאה המזיקה‬
‫)"עקב"(‪ .‬הסיבתיות העובדתית עניינה בזיקה בי הגור הרלבנטי לבי התוצאה המזיקה‪,‬‬
‫ובענייננו‪ ,‬בי השימוש ברכב למטרות תחבורה לבי נזקי הגו‪ .%‬המבח שנקבע בפסיקה לבחינת‬
‫הקשר הסיבתי המשפטי היה בתחילה מבח הסיכו‪ ,‬שהועד‪ %‬בדעת הרוב בפרשת שולמ‪ .16‬על פי‬
‫מבח זה שימוש ברכב יהא גור ממשי לנזק הגו‪ %‬שנגר‪ ,‬א הנזק מצוי בתחו הסיכו‬
‫שהשימוש ברכב יוצר‪ ,‬ואשר בגינו ביקש המחוקק לית פיצוי‪ .‬במקביל למבח הסיכו הוצע מבח‬
‫"השכל הישר" כמבח בלעדי לבחינת הקשר הסיבתי המשפטי‪ .‬על(פי מבח זה‪ ,‬על הקרבה‬
‫הרעיונית של השימוש ברכב לנזק הגו‪ %‬להיות מעבר למקריות מזדמנת בלבד‪ .‬אות מקרי בה‬
‫הסיכו בא לידי מימוש מקרי‪ ,‬ולא רלבנטי‪ ,‬שעה שנעשה שימוש ברכב‪ ,‬אינ מקיימי את הקשר‬
‫הסיבתי הנחו‪ .0‬ע קבלת תיקו מס' ‪ 8‬לחוק הפיצויי על(ידי המחוקק‪ ,‬התקבעה התפיסה כי‬
‫מבח הקשר הסיבתי המשפטי הוא מבח משולב של מבח הסיכו ומבח השכל הישר‪ .‬מבח‬
‫הסיכו מתוח על ידי מבח השכל הישר‪ ,‬ויש להוכיח כי השימוש ברכב מנועי אכ תר תרומה‬
‫רלבנטית ממשית כלשהי להתרחשות הנזק‪.17‬‬
‫השאלות הנוגעות לאופ שבו יש להוכיח את הקשר הסיבתי בי השימוש ברכב למטרות תחבורה‬
‫לבי נזק הגו‪ ,%‬ולזהות הצד הנושא בנטל ההוכחה מתעוררות במספר מצבי טיפוסיי‪ .‬מצב‬
‫טיפוסי מעי זה הוא למשל מצב שבו אד נמצא ללא רוח חיי בתו או בסמו לרכב מנועי‪,‬‬
‫ומתעוררת השאלה הא מותו נגר עקב השימוש ברכב המנועי‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬באחד המקרי נדו‬
‫עניינו של אד אשר נמצא ללא רוח חיי מחו‪ 0‬לטרקטור בו נהג‪ .18‬השאלה שעמדה בפני בית‬
‫המשפט היא הא מותו נגר "עקב" שימוש ברכב מנועי כמשמעות מונח זה בסעי‪ 1 %‬לחוק‬
‫הפיצויי‪ ,‬או שמא שימש הרכב כזירה בלבד להתרחשות המוות? בית המשפט מציי כי השאלה‬
‫הנדונה נחלקת לשתי שאלות משנה‪ ,‬האחת במישור העובדתי והשנייה במישור המשפטי‪.‬‬
‫הראשונה ( הא התאונה נגרמה כתוצאה ממותו של המנוח‪ ,‬או שמא מותו נגר כתוצאה‬
‫מהתאונה? והשנייה ( מהי רמת ההוכחה הנדרשת מהתובעי לש עמידה בנטל המוטל עליה‬
‫להוכיח את קרות התאונה? לדברי בית המשפט‪ ,‬אי חולק במקרה דנ על עצ קרות התאונה‪ ,‬וכי‬
‫‪ 16‬ע"א ‪ 358/83‬רחל שולמ ואח' נגד ציו חברה לבטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד מב)‪.841 ,(2‬‬
‫‪ 17‬דנ"א ‪ 4015/99‬רות חברה לביטוח בע"מ נגד נאסי‪ %‬מזאוי‪ ,‬פ"ד נז)‪.152(145 ,(3‬‬
‫‪ 18‬ת"א ‪ 942/04‬עזבו המנוח עכאווי חמד ז"ל נגד קרנית קר לפיצוי נפגעי תאונות דרכי )פורס במאגר‬
‫נבו(‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫היא נגרמה תו כדי שימוש ברכב‪ .‬אלא‪ ,‬שחיובה של קרנית בנזקי התובעי מותנה בקיומו של‬
‫קשר סיבתי‪ ,‬היינו‪ ,‬כי מות המנוח נגר עקב התאונה וכתוצאה ממנה‪ .‬לפיכ‪ ,‬במידה והמנוח נפטר‬
‫כתוצאה ממחלה‪ ,‬או כל גור מתערב זר‪ ,‬ולאחר הפטירה ארעה התאונה‪ ,‬אזי ברי כי נזקי‬
‫התובעי אינ תולדה של התאונה‪ .‬במקרה שכזה‪ ,‬לא תוטל חבות על הנתבעת‪ .‬בית המשפט‬
‫מוסי‪ %‬ומציי כי השאלה על מי מוטל נטל ההוכחה במקרה דנ היא לכאורה שאלה ברורה (‬
‫פשיטא שעל התובעי‪ .‬אלא שהדברי אינ כה פשוטי‪ ,‬שכ נשאלת השאלה‪ ,‬מהי כמות הראיות‬
‫או רמת ההוכחה הנדרשת מהתובעי במקרי כגו זה בו המנוח נפטר ונסיבות התאונה נותרו‬
‫עמומות‪ .‬הא לדוגמא‪ ,‬יש לחייב את התובעי להסכי לנתיחה שלאחר המוות כדי לשלול‬
‫בוודאות כל גור אחר למוות לבד מהתאונה‪ ,‬או שמא ראוי להסתפק ברמת הוכחה פחותה מכ‪.‬‬
‫שאלה זו של נטל ההוכחה ורמתו‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬היא עיקר הסוגיה הניצבת בתיק זה‪ .‬אי‬
‫מחלוקת‪ ,‬מוסי‪ %‬ומציי בית המשפט‪ ,‬כי בתביעה על פי פוליסת ביטוח )הג שהיא על פי חוק‬
‫כבמקרה דנ(‪ ,‬נטל ההוכחה להוכיח את אירוע מקרה הביטוח‪ ,‬ובענייננו את התאונה‪ ,‬מוטל על‬
‫התובע )או תלוייו(‪ .‬נטל זה טומ בחובו שניי אלה; האחד‪ ,‬להוכיח את עצ התרחשות התאונה‪,‬‬
‫והשני‪ ,‬את הקשר הסיבתי בי הנזק הנטע )ובענייננו‪ ,‬בי המוות( לבי התאונה‪ .‬מהי אפוא מידת‬
‫ההוכחה הנדרשת מהתובעי להוכיח שניי אלה? בשלב הראשו – על התובעי להוכיח את עצ‬
‫קרות התאונה והתרחשותה תו שימוש ברכב מנועי‪ ,‬ברמה הנדרשת במשפט האזרחי‪ ,‬כלומר‬
‫עליה להתכבד ולהביא ראיות ממשיות קונקרטיות ופוזיטיביות המוכיחות את עצ התרחשות‬
‫התאונה והשימוש ברכב מנועי‪ .‬בשלב השני – במידה והתובעי עמדו בנטל בשלב הראשו‪ ,‬עליה‬
‫להוכיח את הקשר הסיבתי בי התאונה לנזק‪ .‬לדעת בית המשפט‪ ,‬זה השלב בו ראוי להקל ע‬
‫התובעי‪ :‬עליה להראות כי נמצאו ממצאי אופייניי בזירת התאונה‪ ,‬המעידי‪ ,‬כאפשרות‬
‫סבירה‪ ,‬כי השימוש שנעשה ברכב תר באופ רלבנטי‪ ,‬ממשי לקרות הנזק‪ ,‬כמו חבלות על גופו‬
‫של הנהג שיכלו להביא לנזק או לתוצאה הקטלנית; סימני בלימה בזירה; מכשולי בתוואי‬
‫הנהיגה‪ ,‬ועוד‪ .‬במידה והתובעי עמדו בנטל )ראשוני( זה‪ ,‬או אז עובר הנטל על המבטחת להביא‬
‫ראיות המקימות חשד ממשי כי הפגיעה או המוות נגרמו בשל נסיבות שונות שאינ נובעות‬
‫מהתאונה‪ .‬עמידה בנטל )כבד( זה‪ ,‬תחזיר את הכדור למגרש של התובעי ויוטל עליה נטל‬
‫השכנוע הסופי או נטל ההוכחה המשני להפרי! את החשד האמור‪ .‬מצב מאוז במקרה זה יביא‬
‫לדחיית התביעה‪ .‬לדעת בית המשפט‪ ,‬אי הצדקה מבחינת מדיניות רצויה ותכלית דיני הביטוח‪,‬‬
‫להכביד על התובעי יתר על המידה ולחייב להביא‪ ,‬בכל מקרה ומקרה‪ ,‬ג במקרי בה מצב‬
‫הדברי נחזה להיות ברור‪ ,‬ראיות פוזיטיביות לשלול כל גור אחר למוות לבד מהתאונה‪ .‬לדרישה‬
‫כזו יש הצדקה רק באות מקרי בה נמצא אד ללא רוח חיי בנסיבות בה לא נמצאו בזירה‬
‫ממצאי אופייניי שיש בה כדי להצביע על השימוש ברכב כגור רלבנטי לקרות התאונה‪,‬‬
‫להבדיל מזירה בלבד; או במקרי בה‪ ,‬על א‪ %‬הימצאות ממצאי אלה‪ ,‬עמדה המבטחת בנטל‬
‫המוטל עליה להראות חשד ממשי כי המוות נגר שלא כתוצאה מהתאונה‪ .‬אז ורק אז‪ ,‬על‬
‫‪17‬‬
‫התובעי להפרי את החשד‪ ,‬בי על ידי מת הסכמה לנתיחה שלאחר המוות ובי על ידי כל ראייה‬
‫אחרת‪.19‬‬
‫מצב טיפוסי נוס‪ %‬שבו מתעוררות שאלות קשות לעניי הוכחת הקשר הסיבתי בי התאונה לבי‬
‫הנזק‪ ,‬הוא מצב שבו חלה החמרה במצבו הרפואי של הנפגע‪ ,‬וקיי קושי לקבוע הא החמרה זו‬
‫נובעת מאירוע התאונה‪ ,‬או שאי לה קשר לתאונה‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬באחד המקרי שנדונו בפסיקה ד‬
‫בית המשפט באשה שנפגעה בתאונת דרכי ונגרמה לה נכות ישירה בשיעור של ‪ .70%‬בעת‬
‫אשפוזה עקב התאונה היא נפלה‪ ,‬ונכותה הוחמרה לכדי ‪ .100%‬בית המשפט קבע כי הנפילה‬
‫הייתה תוצאה של התאונה‪ ,‬ועל כ יש לזקו‪ %‬את תוצאותיה הרפואיות של נפילה זו על חשבו‬
‫דרגת הנכות הכוללת שיש לקבוע לנפגעת‪ .‬אמנ‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬ממצאי המומחי בעניי זה‬
‫לא היו חד משמעיי‪ .‬המומחה הסתפק בביטוי "קשר עקי‪ "%‬בי התאונה לנפילה‪ ,‬א ממצאיו‬
‫נתמכי בנתוני נוספי המלמדי כי הנפילה הייתה תוצאה מסתברת של ההרעה במצבה הפיסי‬
‫של הנפגעת בעקבות תאונת הדרכי‪ .‬תאונה זו גרמה להתפתחות חריפה של מצב דמנטי‪ .‬היא‬
‫הוליכה לנסיגה קשה בתפקוד הנפגעת‪ .‬לנסיגה זו הייתה השלכה על יכולותיה הפיסיות של‬
‫המנוחה‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬הונחה תשתית ראייתית מספקת לקשר סיבתי בי‬
‫תאונת הדרכי לבי הנפילה‪ .‬הנתבעי במקרה דנ בחרו להימנע מזימו המומחי לחקירה‪ .‬ה‬
‫קיבלו את הממצא לפיו יש להניח "שקיימת אפשרות לקשר עקי‪ "%‬בי תאונת הדרכי לבי‬
‫הנפילה כמות שהוא‪ .‬לדברי בית המשפט‪ ,‬משעה שהמומחה קבע כי קיימת אפשרות לקשר עקי‪%‬‬
‫וא‪ %‬הצביע עליה במפורש‪ ,‬הופנו העיניי‪ ,‬כמו ראשי הצופי במשחק הטניס‪ ,‬לעבר הנתבעי‪ .‬א‬
‫הנתבעי בחרו לשתוק‪ ,‬אולי מתו הנחה כי הנטל מוטל על התובעות‪ .‬ואכ‪ ,‬מציי בית המשפט‪,‬‬
‫ברגיל‪ ,‬נטל ההוכחה מוטל על התובעות‪ ,‬ג לעניי הקשר הסיבתי‪ .‬נטל זה "משמש‪ ,‬לעיתי‪ ,‬בשני‬
‫מובני שוני‪ :‬נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות‪ .‬א בגמר גביית העדויות מתברר‪ ,‬כי טענה‬
‫פלונית לא הוכחה כדי שכנועו של בית המשפט‪ ,‬יכריע בית המשפט על פי נטל השכנוע‪ ...‬ואילו נטל‬
‫הבאת הראיות אומר‪ ,‬א מבחינת כמות הראיות שהוגשו ובהנחה שה מהימנות ( מותר לשופט‬
‫לקבוע ממצא‪ .‬שני הנטלי ג יחד מוטלי על התובעות‪ .‬על כ‪ ,‬לכאורה‪ ,‬הנתבעי כא היו‬
‫רשאי להיות פסיביי‪ ,‬ולהטיל על התובעות את הנטל להוכיח את תביעת‪ .‬אי הבאת ראיות מצד‬
‫הנתבעי‪ ,‬לעניי זה‪ ,‬אינה יכולה להוות תשתית לקביעתו של ממצא‪ .‬בר‪ ,‬לא נית להרחיק לכת‬
‫במידת הפסיביות שנית ליחס לנתבעי‪ .‬לעיתי‪ ,‬העדר של ראיות יכול לפעול לרעת הנתבעי‪,‬‬
‫שכ לעיתי עובר נטל הראיה )א לא נטל השכנוע( אל הנתבעי‪ .‬כ יקרה כאשר התובע הציג‬
‫ראיות מספיקות‪ ,‬לצור קביעת ממצא הנחו‪ 0‬לצור קבלת התשובה‪ .‬מצב דברי זה כמוהו‬
‫כ"הדלקת אור אדו"‪ ,‬שא לא ירימו הנתבעי "את הכפפה"‪ ,‬וינסו באמצעות ראיות משלה‪,‬‬
‫להדו‪ %‬את הטענה‪ ,‬ה עלולי להימצא חייבי‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬בחירת "טקטיקה" של העדר‬
‫הבאת ראיות‪ ,‬יש בה משו סיכו ממשי שבית המשפט ימצא שהתובע הרי את נטל השכנוע‪,‬‬
‫‪ 19‬לגישה מקילה יותר‪ ,‬ראה ת"א ‪ 1093/90‬עבדו נגד הפניקס תק(מח ‪.11139 ,(2)95‬‬
‫‪18‬‬
‫ויפסוק לטובת התובע‪ ,‬מבלי שהנתבע ניצל ההזדמנות להבאת ראיות מטעמו"‪ .‬במקרה דנ‪ ,‬מציי‬
‫בית המשפט‪ ,‬עדויות המומחי תומכות בטענה כי בעקבות התאונה נפגעו ג יציבותה של הנפגעת‪,‬‬
‫וג כושר התמצאותה‪ .‬פגיעה כזו‪ ,‬על פניה‪ ,‬מוציאה את הנפגעת מגדר המקרי המתייחסי‬
‫לסיכו רגיל של החלקה ונפילה‪ .‬הנפגעת לא הייתה בקבוצת הסיכו הרגיל של מחליקי ומועדי‪.‬‬
‫היא נחשפה לסיכו יתר‪ ,‬וזאת בעקבות תאונת הדרכי שארעה לה‪ .‬אמת‪ ,‬הנפגעת הייתה בגיל‬
‫מבוגר‪ .‬הסיכו של החלקה קיי תמיד‪ ,‬ואפשר שהוא מתגבר בגיל מבוגר‪ .‬א לא כל מעידה או‬
‫נפילה היא בבחינת סיכו רגיל שאינו גורר הטלת אחריות או מנתק את הקשר הסיבתי ע פעולה‬
‫של המזיק‪ .‬אחריות נזיקית יכולה לקו ג בגי סיכו "רגיל"‪ .‬כ‪ ,‬למשל‪" ,‬המתנדנד בנדנדה"‬
‫יכול ליפול מ הנדנדה‪ .‬זהו סיכו רגיל‪ .‬ואול‪ ,‬א בנדנדה היה פג‪ ,‬כגו בורג משוחרר‪ ,‬אשר גר‬
‫לנפילה‪ ,‬לא יוכל מפעיל הנדנדה להישע על הטענה כי הנזק היה בכל זאת בגדר סיכו רגיל וטבעי‪.‬‬
‫באותו אופ‪ ,‬הרוכב על סוס יכול ליפול‪ .‬זהו סיכו רגיל‪ .‬א סיכו רגיל זה אינו משחרר מאחריות‬
‫את המניח אוכ‪ %‬פגו על גבו של הסוס‪ .‬לדברי בית המשפט‪ ,‬התובעות הניחו במקרה זה תשתית‬
‫ראייתית מספקת לסיכו היתר שנגר לנפגעת עקב התאונה‪ .‬נכות בשיעור ‪ 70‬אחוז ממקמת את‬
‫המנוחה בקבוצה של סיכו יתר כזה‪ .‬עצ העובדה שמדובר בנפילה‪ ,‬הנחשבת ל"סיכו רגיל" אינה‬
‫מנתקת את הקשר הסיבתי בי תאונת הדרכי לבי הנפילה‪ .‬לא כל נפילה היא בבחינת סיכו‬
‫רגיל‪ .‬נפגע כושר הראייה של הנפגעת‪ .‬נפגעה כושר התמצאותה‪ .‬נפגע שווי משקלה‪ .‬נפגעו יכולותיה‬
‫המנטאליות‪ .‬פגיעות אלה חשפו אותה לסיכו מוגבר של מעידה ונפילה‪ .‬ה אלה שהובילו לתאונה‬
‫השנייה‪ .‬בית המשפט מוסי‪ %‬ומציי כי לתוצאה דומה נית היה להגיע על ידי החלה של תורת הנזק‬
‫נ‬
‫הראייתי‪ .‬במקרה זה‪ ,‬אחראי הנתבעי לנזק שנגר בתאונה הראשונה‪ .‬טיבו של נזק זה הוא‬
‫כזה‪ ,‬שאינו מאפשר הפרדה ברורה בי התאונה הראשונה לבי הנפילה‪ .‬הנפגעת לא השהתה את‬
‫תביעתה‪ .‬זו הוגשה עוד קוד לנפילה‪ .‬הנפילה החמירה את מצבה‪ ,‬והחמרה זו נושאת אופי בלתי‬
‫נית להפרדה מהנפילה‪ .‬על כ‪ ,‬התוצאה היא העברת הנטל מהתובעות אל הנתבעי‪ ,‬נטל‬
‫שמשמעותו הוא שהנתבעי ה אלה הצרכי להפרי! את הקשר בי התאונה לבי הנפילה‪.20‬‬
‫ודוק‪ :‬תורת הנזק הראייתי לא תגרו להעברת הנטל בכל מקרה בו אירעו שני מקרי נזק זה אחר‬
‫זה‪ .‬היא תחול רק כאשר הנזק שנגר באחד האירועי מונע‪ ,‬בשל אופיו של הנזק‪ ,‬את היכולת‬
‫להפריד את הנזק מהאירוע האחר‪ .‬במצב דברי זה‪ ,‬אחראית המבטחת ג לנזקי הנוספי אלא‬
‫א כ יעלה בידיו להציג ראיות המאפשרות להפריד בי הנזקי השוני‪.‬‬
‫דוגמה נוספת לקושי הראייתי להוכיח את הקשר הסיבתי בי אירוע התאונה לבי הנזק הגופני‬
‫באה לידי ביטוי בפרשה שתתואר להל‪ .‬התובע נפגע בתאונת דרכי‪ .‬כתוצאה מהתאונה‪ ,‬שלא‬
‫הייתה חמורה במיוחד‪ ,‬הובהל התובע לבית החולי‪ ,‬ש אובחנה פגיעה קלה יחסית בעמוד‬
‫השדרה הצווארי‪ .‬בסמו לאחר התאונה נתגלו אצל התובע תופעות לוואי חמורות‪ ,‬כגו דימו‬
‫‪ 20‬פורת ושטיי‪" ,‬דוקטרינת הנזק הראייתי‪ :‬ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבי טיפוסיי של אי ודאות‬
‫בגרימת נזקי"‪ ,‬עיוני משפט כ"א )‪.191 (1988‬‬
‫‪19‬‬
‫מהחניכיי ומהא‪ ,%‬חו גבוה‪ ,‬עייפות ותשישות וכיו"ב‪ ,‬אשר הביאו לאבחנה הרפואית כי התובע‬
‫סובל ממחלת הזאבת‪ .‬השאלה שעמדה בפני בית המשפט היא‪ ,‬הא הוכח קיומו של קשר סיבתי‬
‫בי התאונה לבי מחלת הזאבת בה לקה בסמו לאחר אירוע התאונה‪ .21‬בית המשפט ציי בפסק‬
‫דינו כי קיי בעניי דנ קושי להכריע בשאלת הקשר הסיבתי‪ ,‬מחלת הזאבת היא מחלה נדירה‬
‫ביותר‪ ,‬אשר דומה כי רב הנסתר בה על הנגלה‪ .‬קושי נוס‪ %‬הוא‪ ,‬שמרבית המומחי הרפואיי‬
‫שחקרו מחלה נדירה זו ובדקו את מאפייניה השוני‪ ,‬אינ יכולי להצביע בבירור על הסיבות‬
‫והגורמי לה‪ .‬ע זאת‪ ,‬לאחר שבדק את חומר הראיות בתיק ושמע את טיעוני הצדדי – הגיע‬
‫בית המשפט לכלל מסקנה כי התובע השכיל להוכיח דבר קיומו של קשר סיבתי בי התאונה לבי‬
‫פרו* מחלת הזאבת‪ ,‬בסמו! לאחריה‪ ,‬במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי‪ .‬לפני התאונה‪,‬‬
‫היה התובע אד צעיר ובריא שעסק בספורט‪ .‬הוא לא סבל משו מחלות או ליקויי בריאותיי‬
‫אחרי‪ ,‬שחרגו מ הנורמה לגבי אד בגילו‪ .‬אמנ‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬אי לקבל את טענת‬
‫התובע כי די בקביעתו של המומחה הרפואי בחוות דעתו ש"מבחינה רפואית המצב הוא תיקו"‪,‬‬
‫כדי להביא למסקנה כי הוכח הקשר הסיבתי‪ .‬בית המשפט קבע‪ ,‬בצדק‪ ,‬כי נטל ההוכחה במשפט‬
‫האזרחי של מאז ההסתברויות‪ ,‬דהיינו ‪ 51%‬לפחות‪ ,‬מוטל על שכמו של התובע‪ ,‬וא כפות‬
‫המאזניי של נטל ההוכחה נשארות מעויינות בסופו של יו‪ ,‬המסקנה היא כי התובע לא עמד‬
‫בנטל ההוכחה‪ .‬דהיינו‪ ,‬כדי לעמוד בנטל ההוכחה‪ ,‬היה על התובע להוסי‪ %‬לחוות דעתו של‬
‫המומחה הרפואי את אותו אחוז נוס‪ ,%‬שהיה בו כדי להכריע את גורל התביעה לטובתו‪ .‬לדברי בית‬
‫המשפט‪ ,‬נית לבחו את טענת התובע‪ ,‬לעניי נטל ההוכחה‪ ,‬בראי סעי‪2 %‬ב לחוק משפחות חיילי‬
‫שנספו במערכה )תגמולי ושיקו(‪ ,‬לפיו קיימת חזקה בחוק כי חייל שמת ממחלה או מהחמרתה‪,‬‬
‫שאירעו בתקופת שירותו‪" ,‬רואי אותו כמי שמת עקב שירותו‪ ,‬זולת א הוכח היפוכו של דבר"‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬לפי סעי‪2 %‬ב‪ ,‬על קצי התגמולי מוטל להוכיח את חוסר הקשר הסיבתי בי המוות לבי‬
‫השירות הצבאי‪ .‬חזקה שכזאת‪ ,‬איננה קיימת במקרה שבפנינו ( לא בחוק ולא בפסיקה‪ .‬על כ‪ ,‬על‬
‫התובע להטות את המאזניי לכיוונו על מנת להוכיח את תביעתו‪ .‬במקרה דנ‪ ,‬הגיע בית המשפט‬
‫לכלל מסקנה כי כפות המאזניי לא נותרו מעויינות וה נוטות לכיוו קיומו של הקשר הסיבתי בי‬
‫התאונה לבי המחלה‪ ,‬וזאת נוכח קיומה של חוות דעת רפואית בספרות המקצועית‪ ,‬לפיה קיי‬
‫קשר בי תאונת דרכי לבי מחלת הזאבת; לדבריו‪ ,‬ג א דעה זו אינה רווחת בקרב כל‬
‫המומחי ולא הפכה‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬נחלת הכלל ( יש בה כדי לתמו בגרסת התביעה ולהוסי‪%‬‬
‫לחוות דעתו של המומחה הרפואי את אותו משקל קט שיהיה בו כדי לסייע לה לעמוד בנטל‬
‫השכנוע בתיק זה‪ .‬בנוס‪ ,%‬נימוק נוס‪ %‬לחיזוק גירסתו של התובע כי קיי קשר סיבתי בי התאונה‬
‫לבי פרו‪ 0‬המחלה‪ ,‬נמצא‪ ,‬לדעת בית המשפט בנסיבות השתלשלות האירועי בפרשה זו ובעובדה‬
‫שאי חולק‪ ,‬כי סימני המחלה הראשוני נתגלו בתובע מיד ובסמו! לאירוע התאונה )כשבוע ימי‬
‫לאחר התאונה התגלו הסימני הראשוני‪ ,‬ובחלו‪ %‬כחודש בלבד נקבעה האבחנה הסופית של‬
‫המחלה(‪.‬‬
‫‪ 21‬ת"א ‪ 1458/97‬כה נגד סהר חברה לביטוח )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫מצב טיפוסי נוס‪ %‬שבו עשויות להתעורר שאלות מורכבות ביחס להוכחת הקשר הנטע בי‬
‫השימוש ברכב המנועי לבי הנזק‪ ,‬הוא מצב של תאונות "פגע וברח"‪ ,‬שבו הול רגל נפצע או נהרג‬
‫– לפי טענתו או טענת עזבונו – כתוצאה מפגיעתו של רכב שפרטיו נותרו עלומי‪ .‬שאלה שכזו‬
‫התעוררה בבית המשפט‪ ,‬כאשר התובעי טענו כי המנוח נפגע מרכב במהל נסיעתו וכתוצאה מכ‬
‫נפל‪ ,‬נחבל קשות בראשו ונפטר‪ ,‬ואילו קרנית טענה כי המנוח נפל עצמונית ובסיו נפילתו נחבט‬
‫קלות ברכב‪ .22‬על כ‪ ,‬טענה קרנית‪ ,‬שימש הרכב כזירה בלבד ולא כגור לתאונה‪ .‬מאחר שכ‪ ,‬לא‬
‫הוכחה לטענת קרנית תאונת דרכי כמשמעה בחוק הפיצויי‪ .‬באותו מקרה הרכב המעורב‬
‫לכאורה בתאונה לא אותר‪ .‬התובעי הביאו אפוא את תביעת בפני בית המשפט‪ .‬התביעה דנ‪,‬‬
‫מציי בית המשפט‪ ,‬הינה תביעה אזרחית רגילה ומכא שנטל השכנוע מוטל על התובעי‪ .‬נטל זה‬
‫כולל את הוכחת של כל יסודות החבות של קרנית‪ .‬השאלה היא‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬הא‬
‫משתנה מידת השכנוע בנסיבות העניי‪ ,‬היינו‪ ,‬הא מדובר בנטל שכנוע מוגבר‪ ,‬כטענת קרנית‪ ,‬נוכח‬
‫העובדה שעסקינ בתאונת "פגע וברח"‪ ,‬או שמא מדובר בנטל מופחת נוכח העובדה שמדובר‬
‫בתביעת עיזבו‪ ,‬היינו‪ ,‬תביעה של תובעי שלא נכחו בזירת התאונה הנטענת ואי ביד פרטי‬
‫מכלי ראשו על אודות התאונה? בית המשפט מציי כי אמנ‪ ,‬בפסיקת בית המשפט )השופט לרו(‬
‫נקבע כי כשמדובר בתאונת פגע וברח "יש ללא ספק להקפיד ולבחו בתשומת לב את גרסת התובע‬
‫שהרי מה קל יותר מלטעו שאד נפגע על ידי רכב בלתי ידוע‪ ,‬מה ג בשעת חשיכה ‪ ...‬ושהרכב‬
‫ברח ונעל‪ .‬בנסיבות אלה קשה לקר להביא ראיות סותרות ‪ .23"...‬אול אי ללמוד מכ על‬
‫הכבדת הנטל המוטל על התובע‪ .‬כ למשל‪ ,‬בניתוח הראיות של המקרה שממנו לקוח הציטוט מפי‬
‫השופט לרו מעלה כי בנוס‪ %‬להתרשמות שלילית מאמינות התובעי הובאו ראיות על נסיבות‬
‫אובייקטיביות המעמידות בספק רב את גרסת התובעי ולבסו‪ %‬המסקנה המתבקשת הייתה‬
‫שהתובעי לא הטו את מאז ההסתברויות לטובת‪ .‬לא נמצאה בפסק די זה כל אחיזה לטענת‬
‫קרנית בדבר נטל שכנוע מוגבר‪ .‬בנקודה זו עבר בית המשפט לבחו את טענת התובעי‪ ,‬בדבר נטל‬
‫שכנוע מופחת המוטל על העיזבו‪ .‬בית המשפט ציי כי אכ‪ ,‬נכו הדבר כי בתביעה נגד עיזבו‪,‬‬
‫ובנסיבות סעי‪ 54 %‬לפקודת הראיות‪ ,‬נדרש בית המשפט לנמק מה הניעו להסתפק בעדות יחידה‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬כאשר העיזבו הא התובע‪ ,‬אי הוא נהנה מ"הנחה" בעניי זה‪ .‬אמנ‪ ,‬ייתכ כי לא‬
‫יכבידו ע עיזבו בדרישה להבאת ראיות ]במישור נטל ודיות הראיות[ מקו בו מטעמי‬
‫אובייקטיביי וסבירי אי בידי העיזבו לספק ראיות אלה‪ ,‬אול בכ אי העיזבו נבדל מכל‬
‫בעל די אחר‪.‬‬
‫‪ 22‬ת"א ‪ 18524(07‬עזבו המנוח בסיל ואח' נגד קרנית(קר לפיצוי נפגעי ת"ד )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 23‬ת"א ‪ ,145/87‬אבו לגיע נגד קרנית‪ ,‬תק – מח ‪.576 [2] 91‬‬
‫‪21‬‬
‫ד‪ .‬נטלי ההוכחה והראיה לעניין התגבשות סייג לאחריות חברת הביטוח‬
‫כפי שצוי לעיל‪ ,‬הכלל הבסיסי לעניי נטלי ההוכחה בתביעות ביטוח קובע כי נטל השכנוע ביחס‬
‫ליסודות מקרה הביטוח מוטל על המבוטח‪ ,‬ואילו על חברת הביטוח הנטל להוכיח קיומו של סייג‬
‫לחבות‪ .‬משמע‪ ,‬על הטוע לפגיעה בתאונת דרכי להוכיח כי נגר לו נזק גו‪ %‬בתאונת דרכי‪,‬‬
‫ואילו על חברת הביטוח הטוענת לפטור מאחריות להוכיח התגבשות סייג לחבות‪ ,‬בי שמדובר‬
‫בסייג לחבות שמקורו בפוליסת הביטוח )כגו סייג הנוגע למטרת השימוש ברכב( ובי א מדובר‬
‫בסייג שמקורו בחקיקה‪ ,‬כגו הסייגי שבסעי‪ 7 %‬לחוק הפיצויי‪ ,‬היינו‪ ,‬גרימת התאונה במתכוו‪,‬‬
‫שימוש ברכב ללא רשות‪ ,‬נהיגה ברכב ללא רישיו‪ ,‬שימוש ברכב לביצוע פשע ונהיגה ברכב ללא‬
‫ביטוח מתאי‪.‬‬
‫ככל שמדובר בסייגי שמקור בפוליסת הביטוח‪ ,‬הרי שלכאורה ההבחנה לעניי נטלי ההוכחה‬
‫בי מקרה הביטוח‪ ,‬שהנטל להוכיחו על הנפגע‪ ,‬לבי סייג לאחריות‪ ,‬שהנטל להוכיחו מוטל על‬
‫חברת הביטוח‪ ,‬היא ברורה וחדה‪ .‬יחד ע זאת‪ ,‬במקרי רבי קשה להבחי בי יסודותיו של‬
‫מקרה הביטוח לבי החריגי לחבות חברת הביטוח‪ ,‬שכ "הגבול בי התחולה הכללית לבי החריג‬
‫הוא מעומע‪ ,‬ומה שנראה לאחד כחריג לכלל‪ ,‬עשוי להיראות לאחר ככיסוי מוגבל"‪ .24‬במשפט‬
‫האנגלי נפסק כי כאשר החריג משתלב בהגדרת יסודותיו של מקרה הביטוח‪ ,‬הנטל להוכחת אי(‬
‫תחולתו מוטל על המבוטח‪ .25‬גישה זו לא נתקבלה במשפטנו‪ .‬בעניי מוחמד דיב נגד הסנה חברה‬
‫לביטוח‪ ,26‬הנזכר לעיל‪ ,‬ד בית המשפט בפוליסה לביטוח רכב חובה שהורתה כי אי כיסוי ביטוחי‬
‫במקרה של הסעת נוסעי בשכר‪ .‬השאלה שעמדה לדיו הייתה כאמור מי נושא בנטל השכנוע לגבי‬
‫נסיבה זו‪ ,‬הא על המבוטח‪ ,‬שהסיע נוסעי‪ ,‬להראות כי ההסעה הייתה ללא תמורה או שמא על‬
‫המבטחת‪ ,‬המבקשת לשלול את הכיסוי הביטוחי‪ ,‬להוכיח כי ההסעה הייתה בשכר‪ .‬מקור ראשי‬
‫לקושי‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬מצוי בחוכמת המנסחי‪" :‬אלה מסוגלי לשלב בקלות חריגי לכיסוי‬
‫הביטוחי בתו עצ הגדרת יסודותיו של מקרה הביטוח"‪ .27‬כ ג במקרה דנ‪ .‬במקו לכתוב‬
‫בפוליסה‪" :‬הכיסוי הביטוחי יחול על כל שימוש ברכב מנועי )או 'על הסעת נוסעי'( למעט הסעת‬
‫נוסעי בשכר או בתשלו"‪ ,‬נכתב‪" :‬הכיסוי הביטוחי יחול א ורק לשימוש ברכב להסעת נוסעי‬
‫שלא בשכר או בתשלו"‪ .‬היכ כא הכלל והיכ החריג? שואל בית המשפט‪ .‬בית המשפט קבע כי‬
‫אי בכוחו של ניסוח גרידא לשנות את זהות נושא הנטל‪ ,‬וכי יש להיזקק למבחני אובייקטיביי‬
‫שאינ נתוני לחוכמת המנסח‪ .‬לדעת בית המשפט‪ ,‬מבחינה מהותית הסעת נוסעי היא הכלל‪,‬‬
‫והסעה בשכר היא החריג‪ .‬כמו כ‪ ,‬הסיכו המכוסה הוא כללי‪ :‬שימוש ברכב מנועי‪ ,‬הכולל בתוכו‬
‫‪ 24‬ע"א ‪ 497/85‬אשל נגד רייט‪ ,‬פ"ד מב )‪ ,89 (1‬בעמוד ‪.94‬‬
‫‪ 25‬עמוס הרמ "המוציא ממבטחו עליו הראיה ( על נטל ההוכחה בתביעה לתגמולי ביטוח" הפרקליט מה‬
‫)תשס"א( ‪.263 ,243‬‬
‫‪ 26‬רע"א ‪ 143/98‬דיב נגד הסנה חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד נג)‪.450 (1‬‬
‫‪ 27‬דיב נגד הסנה‪ ,‬בעמוד ‪.452‬‬
‫‪22‬‬
‫את הסעת הנוסעי‪ ,‬שאינה אלא מקרה מיוחד של השימוש ברכב‪ .‬נמצא‪ ,‬לדעת בית המשפט‪ ,‬כי‬
‫המקרה של הסעה בשכר או בתמורה הוא בבחינת החרגה אמיתית לכיסוי הביטוחי הכללי של‬
‫הסיכו הנובע משימוש ברכב‪ .‬לדבריו‪ ,‬סדר הניסוח וצורתו בפוליסה אינ יכולי לשנות מצב‬
‫מהותי בסיסי זה‪.‬‬
‫כפי שהוזכר לעיל‪ ,‬ביו ‪ 1.10.2010‬נכנסו לתוק‪ %‬תקנות הפיקוח על שירותי פיננסיי )ביטוח(‬
‫)תנאי חוזה לביטוח חובה של רכב מנועי(‪ ,‬התש"ע(‪ ,2010‬המכוננות פוליסה תקנית בתחו ביטוח‬
‫החובה לרכב‪ .‬הפוליסה התקנית החדשה מגדירה את "מקרה הביטוח" ואת הסייגי לאחריות‬
‫חברת הביטוח באופ נפרד ומובח‪ .28‬ההגדרות בפוליסה הינ מחייבות וחברת הביטוח אינה‬
‫רשאית לסטות מה‪ .29‬יש אפוא להניח‪ ,‬כי התקנות יצליחו למנוע את הסיטואציה שתוארה בעניי‬
‫מוחמד דיב נגד הסנה‪ ,‬שבו סייג לאחריות חברת הביטוח שולב בתו הגדרת מקרה הביטוח‬
‫שבפוליסת הביטוח‪ ,‬א כי סיטואציה זו עשויה להיוותר רלבנטית לגבי כל המקרי הנדוני בבית‬
‫המשפט לפי פוליסות לביטוח חובה לרכב שהונפקו לפני שהתקנות החדשות נכנסו לתוק‪.%‬‬
‫ה‪ .‬נטלי ההוכחה והראיה לעניין התגבשות הסייגים הקבועים בסעיף ‪ 7‬לחוק הפיצויים‬
‫‪ .1‬כללי‬
‫סעי‪ 7 %‬לחוק הפיצויי‪ ,‬המהווה ללא ספק את אחד מאבני היסוד של הסדר הפיצויי לנפגעי‬
‫תאונות דרכי‪ ,‬מורה כדלקמ‪:‬‬
‫"נפגעי אלה אינ זכאי לפי חוק זה‪:‬‬
‫)‪(1‬‬
‫מי שגר לתאונה במתכוו;‬
‫)‪(2‬‬
‫מי שנהג ברכב תו הפרת החוק לתיקו דיני העונשי‬
‫)שימוש ברכב ללא רשות(‪ ,‬תשכ"ד(‪ ,1964‬וכ מי שהיה מצוי‬
‫ברכב ביודעו שהנוהגי בו כאמור;‬
‫‪ 28‬המונח "מקרה הביטוח" מוגדר בסעי‪ 1 %‬לתקנות כדלקמ‪" :‬תאונת דרכי שבה היה מעורב הרכב‪ ,‬בעת‬
‫ששימש את המבוטח לאחת או יותר מהמטרות המבוטחות לפי תנאי הפוליסה‪ ,‬ושבה נגר נזק גו‪ %‬לנפגע‪,‬‬
‫וכ מאורע אשר החבות בגינו מכוסה לפי סעי‪)3 %‬ב( לפוליסה זו"; סעי‪ 13 %‬לפוליסה התקנית‪ ,‬שכותרתו‬
‫"חריגי לביטוח לפי פוליסה זו"‪ ,‬מורה כדלקמ‪) :‬א( בלי לגרוע מ האמור בפוליסה זו‪ ,‬לא יהיה המבטח‬
‫חב בתשלו תגמולי ביטוח לפיה לנפגעי אלה‪ (1) :‬מי שגר לתאונה במתכוו; )‪ (2‬מי שמתקיי בו האמור‬
‫בסעי‪ (2)7 %‬לחוק הפיצויי‪ ,‬לאמור נהג ברכב בלי שנטל רשות מבעל הרכב או ממי שהחזיק בו כדי‪ ,‬וכ מי‬
‫שמצוי ברכב ביודעו שנוהגי בו כאמור; )‪ (3‬מי שהרכב שימש לו או סייע בידו לביצוע עבירה פלילית‬
‫שנקבע לה עונש מאסר לתקופה העולה על שלוש שני )עבירת פשע(; )ב( המבטח לא יהיה חב בתשלו‬
‫כלשהו לפי הפוליסה בשל חבות שבחוזה שאינו הפוליסה‪.‬‬
‫‪ 29‬ראה סעי‪ 4 %‬לתקנות‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫)‪(3‬‬
‫מי שנהג ברכב כשאי לו רשיו לנהוג בו‪ ,‬למעט רשיו שפקע‬
‫מחמת אי תשלו אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי‬
‫פרק ו'‪ 1‬לחוק ההוצאה לפועל‪ ,‬התשכ"ז(‪;1967‬‬
‫)‪(4‬‬
‫מי שהרכב שימש לו‪ ,‬או סייע בידו‪ ,‬לביצוע פשע;‬
‫)‪(5‬‬
‫מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח‪ ,‬או‬
‫כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;‬
‫)‪(6‬‬
‫בעל הרכב או המחזיק בו‪ ,‬שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאי‬
‫לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו‬
‫מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכי שאירעה‬
‫באותה נהיגה‪ ,‬בי בהיותו ברכב ובי מחוצה לו"‪.‬‬
‫נית לקבוע בביטחו כי מקור מרכזי לדחיית תביעות פיצויי של נפגעי תאונות דרכי הוא‬
‫התגבשות אחד מהחריגי לאחריות הקבועי בסעי‪ 7 %‬לחוק הפיצויי‪ .‬אכ‪ ,‬לצד הרחבה‬
‫המשמעותית של מעגל הניזוקי הזכאי לפיצוי בעקבות חקיקתו של חוק הפיצויי‪ ,‬הוציא חוק‬
‫הפיצויי מכלל הזכאי לפי החוק מקרי‪ ,‬שהמכנה המשות‪ %‬לה הוא כי ה נוגדי את תקנת‬
‫הציבור‪ .‬תכליתה של הוראת סעי‪ 7 %‬לחוק הפיצויי‪ ,‬כפי שציי בית המשפט פעמי רבות‪ ,‬היא‪,‬‬
‫בי היתר‪ ,‬תכלית עונשית‪ ,‬דהיינו‪ ,‬המחוקק שוא‪ %‬להרתיע אנשי מהתנהגות פגומה על ידי שלילת‬
‫זכאות לפיצויי במקרה של תאונת דרכי‪ .‬תשלו פיצויי לנפגעי המעורבי במעשי או‬
‫במחדלי המנויי בסעי‪ 7 %‬לחוק הפיצויי עלול היה לפגוע בתחושת הצדק‪ .‬הטעמי‬
‫המשתקפי בסעי‪ 7 %‬לחוק הפיצויי ה אפוא טעמי של תקנת הציבור המשולבי בשיקולי‬
‫של הרתעה כנגד התנהגות פסולה או מסוכנת במודע‪.30‬‬
‫הכלל הבסיסי לעניי הוכחת התגבשות אחד מהחריגי הקבועי בסעי‪ 7 %‬לחוק הפיצויי הוא‬
‫הכלל הרגיל המשמש בדיני הביטוח‪ ,‬דהיינו‪ ,‬כי הנטל להוכיח סייג לאחריות מוטל על חברת‬
‫הביטוח‪ .‬כלל זה א‪ %‬עולה בקנה אחד ע הכלל הראייתי הכללי יותר‪ ,‬שלפיו צד למשפט נדרש‬
‫להוכיח טענה המקדמת את עניינו במשפט‪ .‬ע זאת‪ ,‬כפי שנראה להל‪ ,‬לא תמיד הדברי כה‬
‫פשוטי‪ ,‬וסוגיית נטלי ההוכחה והראיה הנוגעת לסעיפיו הקטני של סעי‪ 7 %‬לחוק הפיצויי‬
‫העסיקה וממשיכה להעסיק לא מעט את בתי המשפט‪ .‬בשורות הבאות ארחיב אפוא בסוגיה זו‪,‬‬
‫תו ניתוח כללי ההוכחה והראיה החלי על כל אחד מסעיפיו הקטני של סעי‪ 7 %‬לחוק‬
‫הפיצויי‪.‬‬
‫‪ .2‬סעיף ‪ (1)7‬לחוק ‪ -‬נטלי ההוכחה והראיה לעניין גרימת התאונה במתכוון‬
‫‪ 30‬ריבלי‪ ,‬תאונת הדרכי – סדרי די וחישוב הפיצויי )מהדורה ‪ ,3‬תש"ס(‪ ,‬בעמ' ‪.434‬‬
‫‪24‬‬
‫א‪ .‬כללי‬
‫סעי‪ (1)7 %‬לחוק הפיצויי קובע כי "מי שגר לתאונה במתכוו" אינו זכאי לפיצויי מכוח החוק‪.‬‬
‫נטל ההוכחה לעניי גרימת התאונה במתכוו – ככל סייג אחר לאחריות הביטוחית & מוטל על‬
‫חברת הביטוח‪ .‬ראוי להדגיש בהקשר זה כי סוגיית הגרימה של מקרה הביטוח במתכוו אינה באה‬
‫לידי ביטוי רק בסעי‪ (1)7 %‬לחוק הפיצויי‪ ,‬אלא ג בסעי‪ 1 %‬לחוק‪ .‬סעי‪ 1 %‬לחוק הפיצויי קובע‬
‫את ההגדרה למונח "תאונת דרכי"‪ .‬וכ נקבע בסייפה להגדרה זו‪..." :‬ואול לא יראו כתאונת‬
‫דרכי מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוו כדי לגרו נזק לגופו או לרכושו של אותו‬
‫אד‪ ,‬והנזק נגר על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב‬
‫המנועי"‪ .‬חזקה ממעטת זו באה להחריג ולהוציא מכלל "תאונת דרכי" את "התאונה המכוונת"‪.‬‬
‫אול‪ ,‬למרות שהחזקה הממעטת מהווה חלק מהגדרת מקרה הביטוח‪ ,‬הרי כפי שצוי לעיל‪ ,‬הנטל‬
‫להוכיחה מוטל על הטוע לה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬על חברת הביטוח ולא על הנפגע‪ ,‬וזאת מכיוו שמבחינה‬
‫מהותית מדובר בסייג לאחריות חברת הביטוח‪ ,‬ושילובה בהגדרת מקרה הביטוח אינו יכול לגרו‬
‫להיפו הנטלי‪.‬‬
‫כ או כ‪ ,‬חברת ביטוח הדוחה תביעה על יסוד סעי‪ (1)7 %‬לחוק הפיצויי נדרשת להוכיח כי‬
‫תאונת הדרכי שבה היה מעורב התובע נגרמה על ידו "במתכוו"‪ .‬בעניי בנא נגד אררט עמד בית‬
‫המשפט העליו על מהותו של יסוד הכוונה בציינו כי‪" :‬הכוונה לגרו לתאונה‪ ,‬בה ד סעי‪(1)7 %‬‬
‫לחוק הפיצויי‪ ,‬הינה כוונה של ממש‪ ,‬העולה כדי מזימה ישירה‪ ,‬ואי די בהוכחת רשלנות או‬
‫פזיזות כדי להחיל סעי‪ %‬זה"‪ .31‬משמע‪ ,‬חברת הביטוח המבקשת להסתמ על סעי‪ (1)7 %‬לחוק‬
‫הפיצויי לש שלילת הפיצוי נדרשת להוכיח כי הנפגע התכוו לגרו לתאונה‪ ,‬ואי די בהוכחת‬
‫התנהגות העולה כדי רשלנות או פזיזות כדי להחיל את הסעי‪.%‬‬
‫על רקע האמור לעיל עולה השאלה‪ ,‬הא חברת ביטוח המבקשת להסתמ על סעי‪ (1)7 %‬לחוק‬
‫הפיצויי לש שלילת הפיצויי מהנפגע‪ ,‬רשאית להחיל עליו את החזקה העובדתית מתחו‬
‫המשפט הפלילי שלפיה אד מתכוו לתוצאות הטבעיות הנובעות ממעשיו? ככלל‪ ,‬בתי המשפט‬
‫נוטי להשיב לשאלה זו בשלילה‪ .‬לפי גישת הפסיקה‪ ,‬אי לפרש את המושג "במתכוו" לפי מבחני‬
‫המשפט הפלילי‪ .‬כ לדוגמה נפסק כי אי לצאת מתו הנחה מוקדמת‪ ,‬כי אד הקופ‪ 0‬ממכונית‬
‫נוסעת מתכוו לגרו לעצמו נזק גופני‪ .32‬לפי גישה זו‪ ,‬אי די במעשה היוצר סיכו לגרימת תאונה‬
‫ולהיפגעות כדי להצביע על כוונה לגרו לתאונה וזאת א‪ %‬א עושה המעשה מודע לסיכו‪ .‬שא‬
‫לא כ‪ ,‬יסוד הרשלנות שסולק מההסדר החקיקתי למת פיצויי לנפגעי תאונות דרכי יחזור אליו‬
‫‪ 31‬ע"א ‪ 1342/99‬בנא נגד אררט חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד נד)‪.435 ,433 (3‬‬
‫‪ 32‬ת"א ‪ 146/91‬ויצמ נגד ויצמ‪ ,‬פ"מ תשנ"ב)ג( ‪.485‬‬
‫‪25‬‬
‫בדלת האחורית‪ .33‬משמע‪ ,‬על חברת הביטוח מוטל הנטל להוכיח כי הכוונה של המבוטח הייתה‬
‫לגרו לתאונה עצמה‪ ,‬ואי די בהוכחה שלפיה המבוטח היה מודע לכ! כי התנהגותו יצרה סיכו‬
‫חמור ליצירת נזק‪ .‬כ למשל‪ ,‬במקרה אחד פסק בית המשפט כי מבוטח שנהג בפראות וגר‬
‫לתאונה בהיותו נתו להשפעת משקאות משכרי‪ ,‬לא גר לתאונה "במתכוו"‪ .34‬במקרה אחר‬
‫הגיע בית המשפט למסקנה דומה‪ ,‬תו שהוא מציי כי‪" :‬נהיגה בפראות‪ ,‬תו הפרת חוקי התנועה‬
‫וא‪ %‬אי ציות לשוטר‪ ,‬כל אלה אי בה כדי להצביע על כוונה לגרו לתאונה‪ .‬א‪ %‬אי בעובדת היות‬
‫]התובע[ שיכור כדי ליחס לו כוונה לגרו לתאונה‪ .‬אמנ ]התובע[ הכניס את עצמו במודע למצב‬
‫של שכרות מרצו‪ ,‬והתנהגותו בכביש הייתה א‪ %‬היא נמנעת מבחינתו‪ .‬בר‪ ,‬אי לומר כי התכוו‬
‫לגרו לתאונה ולנזק במתכוו‪.35"...‬‬
‫לא למותר לציי כי גישה זו‪ ,‬שלפיה אי להחיל את החזקה העובדתית שלפיה אד מתכוו‬
‫לתוצאות הטבעיות של מעשיו‪ ,‬תחול ביתר שאת מקו שבו המעשה המכוו של הנפגע היה ח‪%‬‬
‫מכל פג מוסרי‪ .‬כ למשל‪ ,‬בית המשפט קבע כי נערה )טרמפיסטית( שקפצה ממכונית נוסעת עקב‬
‫חששה כי הנהג זומ לפגוע בה ( לא התכוונה לגרו לתאונת דרכי‪ ,‬ג א הייתה קיימת מידה‬
‫גבוהה של הסתברות כי קפיצה שכזו תביא לתאונה‪ .36‬לפי אותו היגיו נקבע כי אישה שקפצה‬
‫ממכונית בשל סערת רגשות בה הייתה נתונה עקב ויכוח סוער ע בעלה ( לא גרמה לתאונה‬
‫במתכוו‪.37‬‬
‫ב‪ .‬מידת ההוכחה‬
‫חברת ביטוח הטוענת כי התובע גר לתאונת הדרכי במתכוו – תו הסתרת עובדה זו מחברת‬
‫הביטוח ( מטיחה בו לעתי‪ ,‬בי במישרי ובי בעקיפי‪ ,‬האשמה בדבר ביצועו של מעשה פלילי‬
‫)מרמה(‪ .‬מידת ההוכחה הנדרשת מחברת ביטוח הטוענת טענה כאמור היא המידה הרגילה של‬
‫נטיית מאז ההסתברות‪ .‬הפסיקה קבעה כי אי מקו ליצור מידת הוכחה שלישית‪ ,‬בי המידה‬
‫האזרחית )מאז ההסתברות( ובי המידה הפלילית )"מעבר לכל ספק סביר"(‪ ,‬וכי די למבטחת‬
‫בהטיית מאז ההסתברות לטובת גרסתה‪ .38‬בר‪ ,‬משקל של הראיות הנדרשות הוא פועל יוצא של‬
‫חומרת הטענות‪ .39‬חברת ביטוח הטוענת כי המבוטח ביצע מעשה פלילי‪ ,‬נדרשת לתמו טענה זו‬
‫בראיות בעלות משקל ניכר‪:‬‬
‫‪ 33‬ת"א ‪ 679/83‬חס נגד חדיג'ה‪ ,‬פ"מ תשמ"ז)א( ‪.221‬‬
‫‪ 34‬ת"א ‪ 874/84‬כלל חברה לביטוח בע"מ נגד חז‪ ,‬פ"מ תשמ"ח)א( ‪.208‬‬
‫‪ 35‬ת"א ‪ 1791/03‬רבאח נגד שאקר )פורס באתר נבו(‪.‬‬
‫‪ 36‬ת"א ‪ 679/83‬חס נגד חדיג'ה‪ ,‬פ"מ תשמ"ז)א( ‪.221‬‬
‫‪ 37‬ת"א ‪ 146/91‬ויצמ נגד ויצמ‪ ,‬פ"מ תשנ"ב)ג( ‪.485‬‬
‫‪ 38‬ע"א ‪ 2976/00‬הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד לידאווי‪ ,‬פ"ד נו)‪.874 (6‬‬
‫‪ 39‬ע"א ‪ 475/81‬זיקרי נגד כלל חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד מ)‪.589 (1‬‬
‫‪26‬‬
‫"הגישה המקובלת היא אפוא שמידות ההוכחה ה שתיי בלבד‬
‫ומשמעות אינה משתנה מעניי לעניי‪ .‬לעומת זאת ( משקל הסגולי‬
‫)'כמות' או 'רצינות'( של הראיות הדרושות לעמידה במידת ההוכחה‬
‫הדרושה‪ ,‬משתנה בהתא לחומרתו ורצינותו של העניי הטעו‬
‫הוכחה"‪.40‬‬
‫ג‪ .‬נטל הבאת הראיות‬
‫כפי שצוי בראשיתו של מחקר זה‪ ,‬נטל ההוכחה משמש לתיאור שני מושגי שוני‪ .‬הראשו הוא‬
‫נטל השכנוע‪ ,‬והשני הוא נטל הבאת הראיות‪ .‬נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על‬
‫בעל די להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהלי אזרחי‪ ,‬היינו מאז‬
‫ההסתברויות‪ .‬נטל זה הוא קבוע בדר כלל‪ ,‬ואינו עובר בי בעלי הדי במהל המשפט‪ .‬נטל הבאת‬
‫הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע‪ .‬ככל שמדובר בצד הנושא בנטל השכנוע‪,‬‬
‫משמעות החובה היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל‪ ,‬ואילו ביחס ליריבו‬
‫משמעה שעליו להביא ראיות שישמיטו את הבסיס מתחת לראיות שהובאו כנגדו‪ .‬נטל זה הוא‬
‫דינמי‪ ,‬ועשוי לעבור מבעל די אחד למשנהו‪.‬‬
‫יש הסבורי כי יתרו המידע של הנפגע באשר לאופ שבו אירעה התאונה מצדיק להטיל עליו את‬
‫נטל השכנוע לעניי גרימת התאונה במתכוו‪ ,‬דהיינו‪ ,‬עליו יהיה הנטל לשכנע את בית המשפט כי‬
‫התאונה לא נגרמה במתכוו‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬מאחר שיסוד הכוונה הוא יסוד סובייקטיבי גרידא‪,‬‬
‫עשויה חברת הביטוח להיתקל בקשיי לא מבוטלי להוכיח באופ פוזיטיבי את מעורבותו‬
‫היזומה של הנפגע בקרות התאונה‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬הטלת נטל השכנוע על הנפגע תדרב אותו לדווח‬
‫על עובדות המצויות בידיעתו המיוחדת‪ ,‬ותביא בפני בית המשפט תמונה שלמה לגבי נסיבות‬
‫האירוע‪ .‬מפסיקת בית המשפט העליו בעניי שלו גרשו הובלות‪ 41‬עולה כי גישה זו לא נתקבלה‬
‫במשפטנו‪ .‬פסיקה זו עוסקת אמנ בדיני הביטוח הכלליי ולאו דווקא בדיני הביטוח הספציפיי‬
‫הנוגעי לביטוח החובה לרכב‪ ,‬אול גישתו של בית המשפט ניתנת ליישו ללא קושי מיוחד ג‬
‫בתחו ביטוח החובה לרכב‪ .‬בית המשפט הבהיר כי הקביעה כי עניי מסוי מצוי בידיעתו‬
‫המיוחדת של אחד מבעלי הדי‪ ,‬משפיעה על נטל הבאת הראיות א! לא על נטל השכנוע‪ .‬על כ‪,‬‬
‫עצ העובדה שהמידע באשר למעורבות אפשרית מכוונת של התובע בקרות התאונה מצוי בתחו‬
‫ידיעתו המיוחדת‪ ,‬אי משמעה כי הוא נושא בנטל השכנוע‪ ,‬אלא כי במקרי המתאימי עשוי בית‬
‫המשפט להסתפק בהבאת ראיות קלות מאוד מצד חברת הביטוח כדי להעביר את נטל הבאת‬
‫הראיות לתובע‪ .‬ג התובע‪ ,‬ע העברת הנטל אליו‪ ,‬יוכל לצאת ידי חובתו על(ידי הבאת ראיות‬
‫‪ 40‬יעקב קדמי‪ ,‬ראיות‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬בעמוד ‪.1320‬‬
‫‪ 41‬ע"א ‪ 78/04‬המג חברה לביטוח בע"מ נגד שלו גרשו הובלות בע"מ‪ ,‬פ"ד סא ‪.18 3‬‬
‫‪27‬‬
‫מופחתות )בשי לב לקושי בהוכחת יסוד שלילי‪ ,‬היינו‪ ,‬אי גרימת התאונה במתכוו(‪ ,‬ויוכל להרי‬
‫את הנטל באמצעות מסירת העובדות הידועות לו‪ .‬לדברי בית המשפט‪ ,‬בקביעת עוצמת הראיות‬
‫להוכחת הגרימה המכוונת יש אמנ להתחשב בכ שמדובר בייחוס מעשה פלילי בהלי אזרחי‪,‬‬
‫אול אי להפריז בשיקול זה נוכח נחיתותה האינפורמטיבית של חברת הביטוח בכל הקשור‬
‫לנסיבות אירוע התאונה‪.‬‬
‫פסיקת בית המשפט דלעיל המטילה את נטל השכנוע על כתפי חברת הביטוח להוכיח כי התובע‬
‫גר לתאונה במתכוו – ופוטרת את הנפגע מהצור להוכיח כי התאונה נגרמה שלא במתכוו –‬
‫ניתנת להצדקה מנימוקי שוני‪ .‬הנימוק הראשו קשור לחזקת החפות‪ .‬חזקה זו‪ ,‬שמקורה בדי‬
‫הפלילי‪ ,‬נובעת‪ ,‬בי היתר‪ ,‬מהנחה המבוססת על ניסיו החיי שלפיה רוב האנשי שומרי חוק‬
‫ואינ מבצעי עבירות‪ .‬הנחה זו תקפה ג במישור האזרחי‪ .‬נית להניח כי רוב התובעי ה‬
‫שומרי חוק‪ ,‬ואינ מעורבי במרמת ביטוח‪ .‬לפיכ‪ ,‬יש טע לפג בכ שבכל מקרה שבו תובע‬
‫הנפגע פיצויי‪ ,‬ירח‪ %‬מעל ראשו צל של חשד של גרימת התאונה במתכוו‪ .‬הנימוק השני נובע‬
‫מהרצו לצמצ בטווח הארו את כמות הטעויות השיפוטיות בתנאי אי(ודאות‪ .‬לפי נימוק זה‪,‬‬
‫נטל השכנוע רוב‪ 0‬על הטוע למצב הדברי הבלתי רגיל‪ .‬מכיוו שבדר כלל נפגעי אינ גורמי‬
‫לתאונה במתכוו כדי לזכות בפיצויי‪ ,‬הרי שנטל השכנוע צרי להיות על הטוע טענה זו‪ .‬הנימוק‬
‫השלישי נעו‪ 0‬ביכולת העדיפה של חברת הביטוח לפזר את הנזק שנגר לה על כלל לקוחותיה‬
‫בדר של העלאת פרמיות הביטוח‪ ,‬דהיינו‪ ,‬עדי‪ %‬להטיל את העלות הנובעת מאי יכולת להרי את‬
‫נטל השכנוע )כגו‪ ,‬שבסו‪ %‬המשפט המאזניי נותרות מעויינות( על מי שיכול לפזר עלות זו טוב‬
‫יותר‪ .‬הנימוק הרביעי מעוג בציפיותיו הסבירות של המבוטחי‪ .‬לפי טיעו זה‪ ,‬אי להניח שאד‬
‫סביר היה מוכ לשל פרמיות ביטוח תו כדי נטילת הסיכו כי א תקרה תאונה‪ ,‬עליו יהיה הנטל‬
‫להוכיח כי לא גר לה במתכוו‪ .‬הנימוק החמישי נעו‪ 0‬בחשש כי א נטל השכנוע יוטל על הנפגע‪,‬‬
‫תנצל חברת הביטוח את היתרו הדיוני הטמו בכ כדי ללחו‪ 0‬עליו להתפשר מחו‪ 0‬לכותלי בית‬
‫המשפט‪ .‬הנימוק השישי נובע מהתכלית הסוציאלית של חוק הפיצויי – הגנה על ציבור הנפגעי‪.‬‬
‫ד‪ .‬הוכחת הטענה כי מוות בתאונה הינו תוצאה של התאבדות‬
‫התאבדות באמצעות תאונת דרכי נופלת ה בגדרה של החזקה הממעטת שבסעי‪ 1 %‬לחוק‬
‫הפיצויי )הקובע כי‪" :‬לא יראו כתאונת דרכי מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה‬
‫במתכוו‪ ("...‬וה בגדרו של סעי‪ (1)7 %‬לחוק הפיצויי‪ ,‬שהרי מוות כתוצאה מהתאבדות הוא מוות‬
‫מכוו‪ .‬נטל השכנוע לעניי ההתאבדות מוטל על חברת הביטוח‪ .‬כלומר‪ ,‬עליה הנטל לשכנע כי מותו‬
‫של המבוטח בתאונת דרכי נגר כתוצאה מהתאבדות‪ .‬רמת ההוכחה הנדרשת הינה על(פי מאז‬
‫‪28‬‬
‫ההסתברויות‪ ,‬אול כמות הראיות הנדרשת להוכחת מעשה ההתאבדות‪ ,‬שאינו מעשה של יו‬
‫ביומו‪ ,‬צריכה להיות בכמות ובמשקל המשקפי את חומרת הטענה‪:42‬‬
‫"כמות הראיות הנדרשת להוכחת טענה נגזרת ממהותה ומחומרתה של‬
‫הטענה‪ .‬כ‪ ,‬בענייננו המערערת ]חברת הביטוח[ מייחסת למנוח‬
‫]המבוטח[ התנהגות יוצאת דופ ]התאבדות[‪ ,‬שאיננה מעשה של יו‬
‫ביומו‪ .‬בבואה לשכנע את בית המשפט כי גרסתה סבירה מ הגרסה‬
‫האחרת‪ ,‬על המערערת להציג ראיות בכמות ובמשקל שדי בה כדי‬
‫להטות את הכ‪ %‬לטובתה‪ .‬לא בר‪ %‬הוכחה שונה קא עסקינ‪ ,‬כי א‬
‫ביישומו של ר‪ %‬ההוכחה של מאז ההסתברויות בהתחשב בנסיבות‬
‫המקרה‪ ,‬במהות הטענות ובחומרת"‪.‬‬
‫בהקשר זה נקבע בפסיקה כי אי די בהוכחת כוונת התאבדות‪ .‬על חברת הביטוח להראות כי‬
‫מותו של המבוטח נבע ממימוש כוונה זו‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬באחד המקרי נקבע כי א‪ %‬א הייתה‬
‫למבוטח כוונה להתאבד‪ ,‬הרי שמותו נגר כתוצאה מתאונה שאירעה בדרכו לאתר‬
‫ההתאבדות‪ ,‬ומשכ‪ ,‬סיבת המוות היא תאונה ולא התאבדות‪ .43‬ערעור שהגישה חברת הביטוח‬
‫על פסק הדי נדחה‪ .‬בית המשפט המחוזי קבע כי משנטל ההוכחה מוטל על חברת הביטוח‬
‫להוכיח בעוד‪ %‬הסתברות את התקיימותה של החזקה הממעטת שבסעי‪ 1 %‬לחוק הפיצויי‪,‬‬
‫הראיות הנדרשות להוכחתה ה דווקניות יותר מבמקרה הרגיל‪ ,‬היות ומבקשי לייחס למנוח‬
‫התנהגות יוצאת דופ‪ .‬לדברי בית המשפט‪ ,‬במקרה דנ‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬חברת הביטוח לא‬
‫עמדה בנטל זה‪ ,‬משלא הוכיחה כי האפשרות שהתאונה אירעה עקב התאבדות חוצה את ר‬
‫המאז ההסתברויות‪ .‬בית המשפט נסמ בעניי זה על דבריו של בית המשפט העליו בפרשת‬
‫אברה נגד מגדל‪ 44‬לפיה‪:‬‬
‫"אי ספק כי האפשרות אותה העלו המשיבי כי המנוחה רצתה‬
‫להתאבד הינה אפשרות סבירה בנסיבות העניי‪ ,‬א היא רק אחת‬
‫מהאפשרויות ולא הוכח כי אפשרות זו חוצה את ר מאז ההסתברויות‬
‫הנדרש‪ .‬בדומה‪ ,‬אמר השופט )כתוארו אז( ריבלי בעניי לידאווי‪:‬‬
‫‪ 42‬ראה ע"א ‪ 2976/00‬הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד לידאווי‪ ,‬פ"ד נו)‪ ,874 (6‬בעמוד ‪:877‬‬
‫"כמות הראיות הנדרשת להוכחת טענה נגזרת ממהותה ומחומרתה של הטענה‪ .‬כ‪ ,‬בענייננו המערערת‬
‫]המבטחת[ מייחסת למנוח ]המבוטח[ התנהגות יוצאת דופ ]התאבדות[‪ ,‬שאיננה מעשה של יו ביומו‪.‬‬
‫בבואה לשכנע את בית המשפט כי גרסתה סבירה מ הגרסה האחרת‪ ,‬על המערערת להציג ראיות בכמות‬
‫ובמשקל שדי בה כדי להטות את הכ‪ %‬לטובתה‪ .‬לא בר‪ %‬הוכחה שונה קא עסקינ‪ ,‬כי א ביישומו של ר‪%‬‬
‫ההוכחה של מאז ההסתברויות בהתחשב בנסיבות המקרה‪ ,‬במהות הטענות ובחומרת"‪ .‬נית להניח‪ ,‬כי‬
‫קיומו של מניע גלוי לביצוע המעשה האובדני עשוי להקל על המבטח להוכיח כי מותו של המבוטח נגר‬
‫כתוצאה מהתאבדות – ראו ת"א ‪ 116771/98‬יצחקוב נגד כלל חברה לביטוח בע"מ )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 43‬ת"א ‪ 16218/00‬עזבו המנוח חמיאס גבריאל בע"מ נגד כלל חברה לביטוח בע"מ )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 44‬ע"א ‪ 8313/06‬אברה נגד מגדל חברה לביטוח )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫"התרחיש שהביא למותו של המנוח לוט בערפל‪ ,‬והמאזניי קרובות‬
‫להיות מעויינות ( א לא מעוינות ממש‪ .‬אול‪ ,‬כאשר נבחנות הראיות‬
‫כול‪ ,‬ולאור ממצאיו של בית המשפט קמא‪ ,‬נראה כי לא עלה בידי‬
‫המערערת לעמוד בנטל המוטל עליה‪ ,‬ולהסיט את כפות המאזניי‬
‫לטובת גרסתה כי המנוח הסיע את רכבו‪ ,‬במתכוו‪ ,‬אל מתחת לגלגלי‬
‫המשאית"‪.‬‬
‫בפרשה אברה נגד מגדל‪ ,‬ש אמר בית המשפט את הדברי המצוטטי לעיל‪ ,‬נדו עניינה של‬
‫אשר נדרסה למוות בידי רכב פרטי‪ .‬בתה של המנוחה ועיזבונה הגישו תביעת פיצויי לפי חוק‬
‫פיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ .‬טענתה של חברת הביטוח לעניי שאלת האחריות הייתה כי‬
‫המנוחה גרמה לתאונה במתכוו עת התפרצה לכביש‪ ,‬ולפיכ אי היא זכאית לפיצויי על פי‬
‫החוק‪ .‬בית המשפט קמא קיבל את טענת חברת הביטוח וקבע כי המנוחה נפגעה בעת שזינקה אל‬
‫הכביש בניסיו לאבד עצמה לדעת‪ .‬ערעור שהוגש לבית המשפט העליו התקבל‪ .‬בית המשפט ציי‬
‫כי סעי‪ 1 %‬לחוק הפיצויי קובע "תאונת דרכי" – מהי‪ .‬בסיפא נקבע‪ ,‬כי‪ ..." :‬לא יראו כתאונת‬
‫דרכי מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוו כדי לגרו נזק לגופו או לרכושו של אותו‬
‫אד‪ ,‬והנזק נגר על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב‬
‫המנועי"‪ .‬חזקה ממעטת זו באה להחריג את ה"תאונה המכוונת" מ ההגדרה של "תאונת דרכי"‪.‬‬
‫תכליתה של החזקה הממעטת היא לקד את המבח התעבורתי ולהוציא מגדר תחולת החוק‬
‫סיכוני של שימוש ברכב שאינ נובעי באופ טיפוסי משימוש ברכב למטרות תחבורה‪ .‬בנסיבות‬
‫בה נגרמת פגיעה עקב מעשה הנעשה במכוו כדי לגרו נזק לאד אחר‪ ,‬השימוש ברכב הוא ככלי‬
‫לגרימת נזק ולא לצרכי תחבורתיי‪ .‬לדברי בית המשפט‪ ,‬הנטל להוכחת התקיימותה של‬
‫החזקה הממעטת חל על הטוע לתחולתה‪ ,‬ובמקרה שבפנינו ( חברת הביטוח‪ .‬כבכל עניי אזרחי‬
‫ר‪ %‬ההוכחה הנדרש הוא של מאז ההסתברויות‪ ,‬אלא שבשל מהותה וחומרתה של הטענה הראיות‬
‫הנדרשות להוכחתה יהיו דווקניות יותר מאשר במקרה הרגיל‪ .‬בית המשפט מפנה בעניי זה לפסק‬
‫הדי מגדל חברה לביטוח נגד עאס ש נקבע כי(‬
‫"בית המשפט יבח היטב את התרחישי האפשריי‪ ,‬את הגרסאות‬
‫המובאות בפניו ואת התשתית הראייתית‪ ,‬בטר יקבע כי ב"תאונה‬
‫מכוונת" עסקינ‪ .‬אול א בסופה של בחינה זו שוכנע בית המשפט כי‬
‫תרחיש התאונה המכוונת הוא התרחיש שיש בו כדי לית הסבר לראיות‬
‫כפי שהוצגו‪ ,‬הוא לא יירתע מלקבוע שהתאונה באה בגדר החזקה‬
‫הממעטת"‪.45‬‬
‫‪ 45‬רע"א ‪ 9384/05‬מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד עסא )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫ואכ‪ ,‬מפסיקת בית משפט העליו עולה כי הטענה שהנפגע התאבד לא מתקבלת בקלות על(ידי‬
‫הערכאות השיפוטיות‪ ,‬וזאת לאור העובדה שהטענה מייחסת לאד התנהגות יוצאת דופ שאיננה‬
‫מעשה של יו ביומו‪ .‬כ למשל בעניי בנא נגד אררט חברה לביטוח המבוטח נפגע בתאונת דרכי‪,‬‬
‫עת הרכב הפרטי שבו נהג סטה מנתיבו והתנגש חזיתית במשאית‪ .‬לאחר התאונה ניסה המבוטח‬
‫להתאבד פעמי מספר‪ .‬בתביעת הפיצויי שהגיש נגד חברת הביטוח‪ ,‬טענה החברה כי אינה‬
‫חייבת לפצותו בגי נזקי הגו‪ %‬שנגרמו לו בתאונה‪ ,‬שכ התאונה אירעה עקב התנהגות מכוונת של‬
‫המבוטח‪ ,‬אשר ניסה לשי ק‪ 0‬לחייו באותו אירוע‪ .‬טענה זו ביססה חברת הביטוח על דו"ח בוח‬
‫התנועה שלפיו בעת התאונה שררו תנאי ראות טובי‪ ,‬הכביש היה יבש ותקי‪ ,‬ולא נמצא פג‬
‫ברכבו של המבוטח‪ ,‬שהיה עשוי לגרו לסטיית הרכב מנתיבו; על עדות של נהג המשאית והנוסע‬
‫שישב לצדו בעת התאונה‪ ,‬אשר העידו כי המבוטח לא ניסה לבלו את רכבו או לחזור לנתיבו ועל‬
‫ניסיונות ההתאבדות שביצע המבוטח לאחר התאונה‪ .‬בית(המשפט המחוזי דחה את תביעתו של‬
‫המבוטח בקבעו‪ ,‬שהמבוטח גר לתאונה במתכוו‪ ,‬ולפיכ נכנס הוא לגדר סעי‪ (1)7 %‬לחוק‬
‫הפיצויי שלפיו מי שגר לתאונה במתכוו אינו זכאי לפיצוי לפי חוק זה‪ .‬בחלקו הראשו של‬
‫פסק(דינו קבע בית(המשפט המחוזי‪ ,‬כי בנסיבות התאונה‪ ,‬היינו תאונה חזיתית בתנאי כביש‬
‫וראות תקיני‪ ,‬בעת נסיעה ברכב תקי‪ ,‬על המבוטח לספק הסבר‪ ,‬מדוע יקבע בית&המשפט כי‬
‫מדובר בתאונה ולא במעשה מכוו‪ .‬המבוטח טע‪ ,‬כי אינו זוכר כלל את פרטי התאונה‪ .‬בית‬
‫המשפט דחה טענה זו וקבע‪ ,‬כי עדותו של המבוטח אינה מהימנה‪ .‬לפיכ נקבע בחלקו השני של‬
‫פסק(הדי‪ ,‬כי המבוטח לא סיפק הסבר סביר מדוע סטה מנתיב נסיעתו‪ .‬לבסו‪ %‬קבע בית(המשפט‬
‫המחוזי‪ ,‬כי‪:‬‬
‫"כל הראיות והממצאי הללו‪ ,‬שלא נמצא לה כל הסבר אחר‪ ,‬לא מותירי מקו‬
‫לקביעה אחרת זולת זו שלפיה מה שנראה למתבונ מהצד כנסיעה מכוונת אל עבר‬
‫המשאית אכ הייתה כזו בפועל"‪.‬‬
‫לפיכ פסק בית המשפט המחוזי כי המבוטח אינו זכאי לפיצוי על(פי חוק הפיצויי‪ ,‬ותביעתו‬
‫נדחתה‪ .‬ערעור שהגיש המבוטח לבית המשפט העליו התקבל‪ .‬בית(המשפט העליו פסק כי‬
‫בנסיבות המקרה דנ‪ ,‬התשתית הראייתית שהוצגה בפני בית(המשפט המחוזי אינה מוכיחה כי‬
‫המבוטח התכוו לגרו לתאונה ברמת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי‪ ,‬דהיינו בעוד‪%‬‬
‫הסתברות‪ .‬לדבריו‪ ,‬תאונות מסוג התאונה דנ אינ מאורע נדיר בכבישי האר‪ ,0‬וזאת א‪ %‬במצבי‬
‫שבה נתוני הכביש ונתוני הרכב אינ מספקי כל הסבר לתאונה‪ .‬אי בנסיבות אלה בלבד כדי‬
‫להוכיח כי התאונה נגרמה עקב מעשה מכוו או כדי להעביר את הנטל לתובע הפיצויי להוכיח כי‬
‫לא גר לתאונה במתכוו‪:‬‬
‫"למרבית הצער‪ ,‬תאונות מסוג התאונה דנ אינ מאורע נדיר בכבישי האר‪ 0‬בעת‬
‫האחרונה‪ ,‬וזאת א‪ %‬במצבי בה נתוני הכביש והרכב אינ מספקי כל הסבר‬
‫‪31‬‬
‫לתאונה‪ .‬אי בנסיבות אלה בלבד‪ ,‬כדי להוכיח‪ ,‬כי התאונה נגרמה עקב מעשה מכוו‪ ,‬או‬
‫כדי להעביר את הנטל לתובע הפיצויי להוכיח‪ ,‬כי לא גר לתאונה במתכוו"‪.‬‬
‫בית המשפט הוסי‪ %‬וציי כי א‪ %‬מהאירועי שאירעו לאחר התאונה‪ ,‬לרבות ניסיונות ההתאבדות‬
‫שביצע המערער‪ ,‬לא נית ללמוד דבר על מצבו הנפשי עובר לתאונה‪ ,‬וודאי שלא נית להסיק כי‬
‫התאונה עצמה הייתה ניסיו התאבדות או מעשה מכוו אחר‪.‬‬
‫פרשת הפניקס הישראלי חברה לביטוח נגד לידאווי מבטאת א‪ %‬היא את הקושי הראייתי הניצב‬
‫בפני חברת ביטוח המבקשת להוכיח כי מותו או פציעתו של המבוטח בתאונת דרכי נגרמו עקב‬
‫התאבדות או ניסיו התאבדות‪ .‬בפרשה זו סטה רכבו של המנוח ללא סיבה נראית לעי לכיוו‬
‫משאית שנסעה בנתיב הנגדי והתנגש בה בעוצמה ובמהירות‪ .‬לצד זאת הובאו ראיות על טקס‬
‫פרידה מהחיי שבוצע לכאורה על(ידי המנוח עובר לתאונה‪ ,‬צילומי שער המנוח ע בני‬
‫משפחתו ביו התאונה‪ ,‬שינויי בפוליסת ביטוח חיי שנעשו על(ידי המנוח עובר לתאונה וחובות‬
‫אליה נקלע המנוח‪ .‬למרות כל זאת לא מצא בית המשפט כי הוכח שהמנוח התכוו להתאבד‪.‬‬
‫פרשה חשובה נוספת המשקפת את הר‪ %‬הראייתי הגבוה אותו נדרשת לעבור חברת ביטוח הטוענת‬
‫להתאבדות היא פרשת אברה נגד מגדל חברה לביטוח‪ .‬במקרה זו נדונה תביעת פיצויי שהוגשה‬
‫על(ידי בתה של המנוחה אשר נדרסה למוות בידי רכב פרטי‪ .‬חברת הביטוח‪ ,‬שכפרה בזכות‬
‫התובעת לפיצויי‪ ,‬טענה כי המנוחה גרמה לתאונה במתכוו עת התפרצה לכביש ולפיכ אי היא‬
‫זכאית לפיצויי על(פי החוק‪ .‬בית המשפט המחוזי ד בנפרד בשאלת האחריות ודחה את התביעה‪.‬‬
‫בית המשפט קבע כי א יקבע בבחינה העובדתית כי מדובר בהתאבדות של המנוחה הרי שדי‬
‫התביעה להידחות‪ ,‬וכי נטל ההוכחה לכ מוטל על כתפי חברת הביטוח הטוענת זאת‪ .‬במישור‬
‫העובדתי בח בית המשפט את עדותו של ידידה של המנוחה‪ ,‬אשר הסיע אותה ברכב‪ ,‬ממנו ירדה‬
‫המנוחה וחצתה את הכביש לצדו השני‪ ,‬וכ את עדותו של הנהג הפוגע‪ .‬בהצטר‪ %‬אלו לדו"ח בוח‬
‫התנועה הגיע בית המשפט למסקנה כי המנוחה התפרצה אל הכביש ללא כל סיבה נראית לעי‪ .‬כ‬
‫קבע בית המשפט כי חזקה על אד המתפר* אל הכביש כי הוא מודע לתוצאות האפשריות של‬
‫מעשיו‪ .‬לנסיבות התאונה ציר‪ %‬בית המשפט ראיות נוספות שהעידו על מצבה הנפשי של המנוחה‬
‫בעבר‪ ,‬ובה הודעתה של א המנוחה במשטרה לפיה המנוחה עברה הרבה משברי והייתה‬
‫במשבר; תיקה הרפואי של המנוחה ממנו עלה כי אושפזה פעמיי במרכז לבריאות הנפש וכי היו‬
‫לה כוונות אובדניות‪ .‬ממכלול ראיות אלו הסיק בית המשפט כי המנוחה נפגעה בעת שזינקה אל‬
‫הכביש בניסיו לאבד עצמה לדעת‪ .‬לפיכ נדחתה התביעה‪ .‬ערעור שהוגש לבית המשפט העליו‬
‫התקבל‪ .‬בית המשפט הפעיל את המבחני הראייתיי שהנחו אותו ג במקרי הנוספי‬
‫המתוארי לעיל‪ ,‬שלפיה לא הוכח בר‪ %‬של מאז הסתברויות הנדרש לאור מהותה של הטענה כי‬
‫המנוחה התכוונה להתאבד‪ ,‬וזאת נוכח העובדה שמנסיבות התאונה נית לצייר גרסה סבירה‬
‫חלופית לגרסת ההתאבדות‪ .‬אכ‪ ,‬העדויות מלמדות כי המנוחה חצתה את הכביש באופ‬
‫‪32‬‬
‫שהתאונה הייתה בלתי נמנעת‪ .‬ע זאת‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬חוסר תשומת לב מצד הולכי רגל‬
‫מביאה פעמי רבות לידי תאונות בלתי נמנעות‪ ,‬וזאת מבלי כל כוונת התאבדות מצד הול הרגל‪.‬‬
‫ה‪ .‬נטל ההוכחה לעניין החזקה הממעטת שבסעיף ‪ 1‬לחוק‬
‫סוגיית הגרימה של מקרה הביטוח במתכוו אינה באה לידי ביטוי רק בסעי‪ (1)7 %‬לחוק הפיצויי‪,‬‬
‫אלא ג בסעי‪ 1 %‬לחוק‪ .‬סעי‪ 1 %‬לחוק הפיצויי קובע את ההגדרה למונח "תאונת דרכי"‪ .‬וכ‬
‫נקבע בסייפה להגדרה זו‪..." :‬ואול לא יראו כתאונת דרכי מאורע שאירע כתוצאה ממעשה‬
‫שנעשה במתכוו כדי לגרו נזק לגופו או לרכושו של אותו אד‪ ,‬והנזק נגר על ידי המעשה עצמו‬
‫ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי"‪ .‬חזקה ממעטת זו באה להחריג‬
‫ולהוציא מכלל "תאונת דרכי" את "התאונה המכוונת"‪ .‬בפרשת הפניקס הישראלי חברה לביטוח‬
‫נגד לידאווי ציי בית המשפט כי לחזקה הממעטת קמה תחולה מקו שהמאורע אירע כתוצאה‬
‫ממעשה מכוו על(מנת לגרו נזק לגופו או לרכושו של "אותו אד"‪ .‬כמו כ נדרש‪ ,‬על(פי האמור‬
‫בסעי‪ ,%‬כי הנזק נגר על(ידי המעשה המכוו עצמו‪ ,‬ולא על(ידי השפעתו על השימוש ברכב‬
‫המנועי‪ .46‬סעי‪ (1)7 %‬לחוק הפיצויי שולל את הזכאות לפיצויי על(פי החוק ממי שגר לתאונה‬
‫במתכוו"‪ .‬על הוראה זו נאמר כי היא "‪...‬נכנסת לתמונה רק כאשר בתאונת דרכי עסקינ‪ .‬לשו‬
‫אחר‪ ,‬רק א אירוע מסוי נחשב ל'תאונת דרכי' כהגדרתה בחוק‪ ,‬יהיה זה רלוונטי לבחו א‬
‫נשללת זכאות הנפגע לפיצויי לאור סעיפי המשנה של סעי‪ 7 %‬לחוק‪ .47"...‬ומאי נפקא מינה? שא‬
‫עסקינ ב"תאונת דרכי"‪ ,‬וזכאותו של הנפגע לפיצויי נשללת על(פי הוראת סעי‪ ,(1)7 %‬עדיי‬
‫קמה זכאות לתלויי בנפגע מכוח הוראת סעי‪7 %‬ב לחוק הפיצויי‪ ,‬ואילו א אי מדובר ב"תאונת‬
‫דרכי"‪ ,‬אי נכנסי כלל אל מפתנו של החוק וממילא ג התלויי בנפגע אינ זכאי לפיצויי‪.‬‬
‫חשוב להדגיש כי הקושי שבהרמת נטל ההוכחה לעניי החזקה הממעטת שבסעי‪ 1 %‬לחוק‬
‫הפיצויי דומה לקושי ההוכחתי הנוגע לסעי‪ (1)7 %‬לחוק‪ ,‬והכללי הראייתיי לעניי דרכי הוכחת‬
‫הגרימה המכוונת חלי ה על החזקה הממעטת שבסעי‪ 1 %‬לחוק וה על הפטור מאחריות שבסעי‪%‬‬
‫‪ (1)7‬לחוק‪ .‬כללי אלו‪ ,‬כפי שראינו לעיל‪ ,‬מקשי מאד על חברת ביטוח המבקשת להוכיח גרימה‬
‫מכוונת של תאונת דרכי‪ .‬ע זאת‪ ,‬אי ללמוד מכ כי לעול לא יעלה בידי החברה לעמוד בנטל‬
‫השכנוע לעניי זה‪ .‬דוגמה לכ היא המקרה שנדו בפרשת מגדל חברה לביטוח נגד עאס‪ .‬במקרה‬
‫זה הגיעו הנהג וחברו לכפר עילבו‪ ,‬כאשר הנהג נוהג ברכב‪ .‬בי השניי לבי אנשי הכפר התפתח‬
‫עימות מילולי‪ ,‬זאת משו שהראשוני שתו משקאות משכרי בתחומי הכפר‪ .‬בשלב מסוי עזבו‬
‫השניי בנסיעה את המקו‪ ,‬א בטר יצאו את שערי הכפר שבו לפתע על עקבותיה‪ ,‬נסעו‬
‫בחזרה לעבר בני הכפר ופגעו בשני אנשי‪ .‬בית משפט השלו פסק כי המקרה אינו בא בגדר‬
‫"תאונת דרכי" כמשמעה בחוק הפיצויי‪ ,‬וזאת משו שקיבל את טענת חברת הביטוח כי‬
‫‪ 46‬ע"א ‪ 2199/99‬עיזבו המנוח עודד לזר ז"ל נגד רשות הנמלי והרכבות )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 47‬פסק די עיזבו המנוח עודד לזר ז"ל‪ ,‬לעיל‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫האירוע הינו תוצאה של "מעשה שנעשה במתכוו"‪ ,‬כלשו החזקה הממעטת המצויה בסעי‪1 %‬‬
‫לחוק הפיצויי‪ .‬בית המשפט המחוזי סבר אחרת‪ .‬לשיטתו‪ ,‬בנסיבות העניי‪ ,‬א‪ %‬א התרחיש של‬
‫"תאונה מכוונת" הוא אפשרי‪ ,‬הרי שקיימי תרחישי אחרי שהסתברות אינה נופלת ממנו‪,‬‬
‫ומאחר שהמבקשת היא שנושאת בנטל השכנוע לעניי זה‪ ,‬והנטל לא הור – קמה תחולה לחוק‬
‫הפיצויי‪ .‬ערעור שהוגשה לבית המשפט העליו על ידי חברת הביטוח התקבל‪ .‬בית המשפט ציי‬
‫כי הנטל להוכחת התקיימותה של החזקה הממעטת מוטל על הטוע לתחולתה‪ .‬ר ההוכחה‬
‫הנדרש הוא של מאז ההסתברויות‪ ,‬אול כפי שכבר נפסק‪ ,‬ביישומו של ר&הוכחה זה יש‬
‫להתחשב בנסיבות המקרה‪ ,‬במהות הטענות ובחומרת‪ .‬בית המשפט יבח היטב את התרחישי‬
‫האפשריי‪ ,‬את הגרסאות המובאות בפניו ואת התשתית הראייתית‪ ,‬בטר יקבע כי ב"תאונה‬
‫מכוונת" עסקינ‪ .‬אול א בסופה של בחינה זו שוכנע בית המשפט כי תרחיש התאונה המכוונת‬
‫הוא התרחיש שיש בו כדי לית הסבר לראיות כפי שהוצגו‪ ,‬הוא לא יירתע מלקבוע שהתאונה באה‬
‫בגדר החזקה הממעטת‪ .‬במקרה דנ‪ ,‬מציי בית המשפט העליו‪ ,‬אי מנוס מ המסקנה שאמנ‬
‫התאונה נגרמה בכוונת(מכוו והמכוו הוא הנהג‪.‬‬
‫ו‪ .‬נטל השכנוע לעניין פגיעת איבה‬
‫מקרה מיוחד של גרימת תאונה במתכוו הוא המקרה שבו רכב מנועי משמש מפגעי לצור ביצוע‬
‫פעולות איבה‪ ,‬כגו פיגוע דריסה‪ .‬חוק הפיצויי שולל את הזכאות לפיצויי מנפגעי פעולות איבה‪,‬‬
‫אפילו פגיעת עונה על ההגדרה של תאונת דרכי שבחוק הפיצויי‪ .‬המונח "נפגע" מוגדר בחוק‬
‫כדלקמ‪" :‬אד שנגר לו נזק גו‪ %‬בתאונת דרכי‪ ,‬למעט א נגר מפגיעת איבה כמשמעותה‬
‫בחוק התגמולי לנפגע פעולות איבה‪ ,‬התש"ל&‪ ."1970‬כוונת המחוקק הייתה להטיל את העומס‬
‫הכלכלי של פעולות איבה – ג כשה מתרחשות בדר של תאונת דרכי – על כלל הציבור בהתא‬
‫לעקרונות של חוק תגמולי מיוחד זה‪ .48‬השאלה הנשאלת לענייננו היא על מי נטל השכנוע בדבר‬
‫קיו "פגיעת איבה"? בפסיקה נקבע כי נטל השכנוע בדבר קיו פגיעת איבה מוטל על הטוע‬
‫זאת‪ .49‬כמות ההוכחה הדרושה מצד הטוע לקיומה של פגיעת איבה היא של עוד‪ %‬מאז‬
‫ההסתברויות‪ ,‬כמקובל במשפט האזרחי‪.50‬‬
‫סעי‪ 2 %‬לחוק התגמולי לנפגעי פעולות איבה קובע "חזקת פגיעת איבה" שלפיה‪" :‬נפגע אד‬
‫בנסיבות שיש בה יסוד סביר להניח שנפגע פגיעת איבה‪ ,‬יראו את הפגיעה כפגיעת איבה א לא‬
‫הוכח אחרת"‪ .‬דהיינו‪ ,‬לפי חוק התגמולי‪ ,‬די בכ שאד נפגע בנסיבות שיש בה יסוד סביר‬
‫להניח שנפגע פעולת איבה על מנת לגבש את זכאותו‪ .‬משמע‪ ,‬לש הענקת זכאות לפי חוק‬
‫התגמולי לנפגעי פעולות איבה נית להסתפק בכמות הוכחה שהיא פחותה מעוד מאז‬
‫‪ 48‬אנגלרד‪ ,‬פיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬בעמוד ‪.88‬‬
‫‪ 49‬ע"א ‪ 2856/00‬שקוי נגד הדר חברה לביטוח‪ ,‬פ"ד נו)‪.524 ,518 (2‬‬
‫‪ 50‬פ"ד שקוי‪ ,‬לעיל‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫הסתברויות‪ .‬עובדה זו מעוררת את השאלה‪ ,‬הא עצ קיומה של זכאות לפי חוק התגמולי‬
‫לנפגעי פעולות איבה – ג א היא באה מכוח חזקת פגיעה – די בה כדי לשלול את זכאות הנפגע‬
‫לפי חוק הפיצויי‪ .‬לשאלה זו חשיבות רבה‪ ,‬שכ הזכאות לפי חוק התגמולי לנפגעי פעולות איבה‬
‫עשויה להיות נמוכה במידה ניכרת מזכאותו של נפגע על(פי חוק הפיצויי‪ ,‬שתקרתו בגי אובד‬
‫השתכרות היא שילוש המשכורת הממוצעת‪ .‬בית המשפט המחוזי השיב לשאלה האמורה בחיוב‪.‬‬
‫לגישתו‪ ,‬זכאותו של נפגע על פי חוק התגמולי לנפגעי פעולות איבה מוציאה אותו מזכאות על פי‬
‫חוק הפיצויי‪:‬‬
‫"לדעתי‪' ,‬פגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולי לנפגעי פעולות‬
‫איבה' כמשמעו של ביטוי זה בחוק הפיצויי‪ ,‬היא אותה פגיעה‬
‫המוכרת כ'פגיעת איבה' על פי חוק התגמולי‪ .‬דהיינו‪ ,‬פגיעה‬
‫המתרחשת ב'נסיבות שיש בה יסוד סביר להניח שנפגע פגיעת איבה'‬
‫כמשמע בסעי‪ 2 %‬לחוק‪ .‬קבלת פרשנותו של ב"כ ]המערער[‪ ,‬המבחינה‬
‫בי נטלי ההוכחה לפי שני החוקי‪ ,‬עשויה להביא לתוצאה לפיה עשוי‬
‫אד להיות מוכר כנפגע פעולת איבה לפי חוק התגמולי‪ ,‬א לא ייחשב‬
‫ככזה לפי חוק הפיצויי‪ .‬לשו אחר‪ ,‬נפגע יהא זכאי לפיצוי לפי חוק‬
‫הפיצויי חר‪ %‬העובדה שהוא זכאי לתגמולי לפי חוק התגמולי‪.‬‬
‫תוצאה כזו אינה עולה בקנה אחד ע תכלית החקיקה שנועדה להסיר‬
‫את ה'עול )ה(כבד )המוטל( על ציבור הנהגי החייבי בתשלו פרמיה‬
‫ג עבור ביטוח פגיעות שאינ קשורות לסיכו תחבורתי'‪ ,‬בכלל זה‪,‬‬
‫'נפגעי‪ ...‬פעולות איבה‪ ,‬שפיצויי מוסדר בחוקי ספציפיי' )הצעת‬
‫חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי )תיקו מס' ‪ ,(8‬התש"(‪,1989‬‬
‫הצ"ח ‪ ,1962‬כ"ז בכסלו התש"‪."(25.12.1989 ,‬‬
‫ערעור על החלטה זו שהוגש לבית המשפט העליו התקבל‪ .‬בית המשפט העליו החליט כי אי‬
‫לשלול את הזכאות לפי חוק הפיצויי‪ ,‬כל עוד לא הוכח לפי מאז ההסתברויות כי מדובר בפעולת‬
‫איבה‪ .‬לדברי בית המשפט‪ ,‬הזכאות לפי חוק התגמולי לנפגעי פעולות איבה עשויה להיות נמוכה‬
‫במידה ניכרת מזכאותו של נפגע לפי חוק הפיצויי‪ .‬על כ‪ ,‬שלילת הזכאות על פי חוק הפיצויי יש‬
‫בה משו פגיעה בזכותו של נפגע לקבל פיצויי על נזקי גו‪ %‬שנגרמו לו בתאונת הדרכי‪ .‬לפי גישת‬
‫בית המשפט העליו‪ ,‬לאור הוראות חוק יסוד כבוד האד וחירותו יש להעדי‪ %‬פרשנות של חוק‬
‫השומרת על מירב זכויותיו של נפגע לקבלת פיצויי בשל נזקיו‪ .‬אמנ‪ ,‬מוסי‪ %‬בית המשפט‪,‬‬
‫התוצאה היא כי הנפגע זכאי‪ ,‬עקרונית‪ ,‬לקבל פיצויי על פי שני החוקי – חוק התגמולי לנפגעי‬
‫פעולות איבה וחוק הפיצויי‪ .‬אול‪ ,‬המחוקק הסדיר מצב דברי זה בהוראת סעי‪)17 %‬ב( לחוק‬
‫‪35‬‬
‫התגמולי‪ ,‬לפיה רשאי הנפגע לנקוט צעדי משפטיי למימוש זכויותיו על פי שני החוקי‪ ,‬א‬
‫הוא לא יגבה פיצויי משני המקורות‪ ,‬אלא ממקור אחד בלבד‪.‬‬
‫‪ .3‬סעיף ‪ (2)7‬לחוק הפיצויים – נטלי ההוכחה והראיה לעניין שימוש ברכב ללא רשות‬
‫סעי‪(2)7 %‬לחוק הפיצויי מורה כדלקמ‪:‬‬
‫"נפגעי אלה אינ זכאי לפי חוק זה‪:‬‬
‫‪...‬‬
‫)‪ (2‬מי שנהג ברכב תו הפרת החוק לתיקו דיני העונשי )שימוש ברכב‬
‫ללא רשות( תשכ"ד ( ‪ ,1964‬וכ מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגי בו‬
‫כאמור"‪.‬‬
‫סעי‪ (2)7 %‬לחוק הפיצויי שולל את הזכאות לפיצויי ממי שנהג ברכב ללא היתר‪ ,‬וכ מנוסע‬
‫שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגי בו ללא רשות‪ .‬סעי‪ %‬זה מעלה שאלות שונות הקשורות לדיני‬
‫הראיות ונטלי ההוכחה‪ ,‬שיידונו להל‪.‬‬
‫א‪ .‬נטל ההוכחה המוטל על הנהג‬
‫סעי‪ (2)7 %‬לחוק הפיצויי שולל כאמור את הזכאות לפיצויי משני סוגי שוני של נפגעי‪.1 :‬‬
‫ממי שנהג ברכב ללא היתר; ‪ .2‬מנוסע שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגי בו ללא רשות‪ .‬השאלה‬
‫הראשונה לעניי נטלי ההוכחה נוגעת אפוא להוכחת הפטור כלפי הנהג עצמו שנפגע בתאונה‪.‬‬
‫השאלה היא‪ ,‬על מי נטל ההוכחה לעניי שלילת זכאות הנהג מכוח סעי‪ – (2)7 %‬הא על הנהג‬
‫להוכיח כי נהג ברכב בהיתר מבעליו ושלא תו הפרת חוק העונשי‪ ,‬או שמא על חברת הביטוח‬
‫לשכנע כי הנהיגה הייתה ללא היתר‪ .‬בעניי זה הול בית המשפט אחר העיקרו הרגיל שלפיו נטל‬
‫ההוכחה לעניי קיומה של עובדה מסוימת‪ ,‬המשרתת עניינו של צד מסוי במשפט‪ ,‬מוטל על הצד‬
‫הטוע לה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬במקרה דנ‪ ,‬על חברת הביטוח )או על קרנית(‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬בעניי ביטו נגד‬
‫קרנית‪ ,‬דחה בית המשפט את טענת קרנית כי היה על התובע לשלול את תחולת סעי‪ (2)7 %‬על‬
‫התאונה שבה היה מעורב‪ ,‬בציינו כדלקמ‪:‬‬
‫"הזכאי לפיצוי חייב להוכיח‪ ,‬כאמור‪ ,‬את "זכאותו" )כמו ג עובדות‬
‫נוספות( כדי לבסס עילת תביעה כנגד הנתבעת‪ .‬באופ דומה חייבת‬
‫הנתבעת הטוענת כי אי הנפגע זכאי לפיצויי‪) ,‬או כל מבטח אחר(‬
‫‪36‬‬
‫לבסס או להוכיח את "אי הזכאות"‪ .‬כ משתמע מלשו סעי‪ 7 %‬וכ ג‬
‫מתבקש ועולה מיישו הכלל שצוטט לעיל העומד בבסיס של דיני‬
‫הראיות הנהוגי אצלנו‪ .‬לא יעלה על הדעת לדרוש מתובע פיצויי על‬
‫פי חוק זה‪ ,‬להוכיח כי התאונה נגרמה שלא במתכוו‪ ,‬כדי להסיר‬
‫מעצמו את המגבלה המנויה בסעי‪ (1)7 %‬לחוק‪ .‬באופ דומה יהיה מגוח‬
‫ובלתי סביר לדרוש מתובע להוכיח כי נהג ברכב שאינו גנוב כדי‬
‫"להשתחרר" מהפטור מתשלו פיצויי בסעי‪ (2)7 %‬לחוק‪ .‬אי זה סביר‬
‫לדרוש דרישות כאלה מהתובע בי שהוא תובע את הנתבעת מכוח סעי‪%‬‬
‫‪ 12‬לחוק ובי א הוא תובע מבטח אחר‪ .‬דעתי היא‪ ,‬איפוא‪ ,‬כדעת ב"כ‬
‫התובע בעני זה‪ ,‬לאמור‪:‬ננתבע המבקש להימנע מתשלו פיצויי‬
‫לנפגע תאונת דרכי על יסוד סעי‪ 7 %‬לחוק ( עליו הנטל להוכיח קיומה‬
‫של אחת החלופות המנויות בו‪ .‬אי עמידה בנטל השכנוע‪ ,‬תביא לדחיית‬
‫טענת הנתבעת )שהיא למעשה טענת הגנה מפני התביעה( בעני זה"‪.51‬‬
‫הנה כי כ‪ ,‬נטל ההוכחה לעניי תחולת סעי‪ (2)7 %‬על אירוע התאונה מוטל על קרנית‪ .‬בכל הקשור‬
‫לרמת ההוכחה הנדרשת ממנה ביחס לטענה כי הנפגע )התובע( עשה שימוש ברכב ללא רשות‪ ,‬ראוי‬
‫לזכור כי טענה שכזו מייחסת לתובע ביצוע מעשה פלילי )לפי סעי‪413 %‬ג לחוק העונשי‪" :‬הנוהג‪,‬‬
‫משתמש או מעביר ממקו למקו‪ ,‬רכב ללא רשות מבעליו‪ ,‬ונוטש אותו במקו ממנו נלקח או‬
‫בסמו אליו‪ ,‬דינו ( מאסר שלוש שני; עושה כ ונוטש את הרכב בכל מקו אחר‪ ,‬דינו ( מאסר‬
‫חמש שני"(‪ .‬אי חולק כי תובע המבקש למצות את זכויותיו לפי חוק הפיצויי זכאי ליהנות‬
‫מחזקת החפות‪ .‬על כ‪ ,‬מידת ההוכחה שתידרש מקרנית תהא מידה מוגברת המושפעת ממידת‬
‫החומרה של טענותיה כלפיו‪ ,‬היינו‪ ,‬כמות הראיות שתידרש על מנת לעמוד בנטל השכנוע כי התובע‬
‫נהג ללא היתר תו הפרת חוקי העונשי תהא גדולה יותר מהנדרש במשפט אזרחי רגיל‪ .‬נית‬
‫להפנות לעניי זה לדבריה של השופטת ארבל בעניי המג חברה לביטוח נגד שלו גרשו הובלות‬
‫בע"מ‪ ,52‬שהתבטאה בהקשר דומה כדלקמ‪:‬‬
‫"במסגרת טע זה לא למותר להזכיר כי עסקינ בטענה של חברת‬
‫הביטוח המאשימה את המבוטח בביצוע עבירה פלילית‪...‬באשר להוכחת‬
‫עבירה פלילית בהלי אזרחי‪ ,‬קיימות מדינות שבה דורשי ר‪ %‬הוכחה‬
‫גבוה יותר ממאז ההסתברויות‪ .‬על א‪ %‬שגישה זו נדחתה אצלנו‪ ,‬נפסק‬
‫כי מידת ההוכחה תהא מוגברת ומושפעת ממהותו של הנושא וממידת‬
‫החומרה של טענותיו‪ ,‬היינו‪ ,‬כמות הראיות שתידרש על מנת לעמוד‬
‫‪ 51‬ת"א ‪ 2104/91‬ביטו נגד קרנית‪ ,‬תקדי( מח' ‪.2194 (1) 97‬‬
‫‪ 52‬ע"א ‪ 78/04‬המג חברה לביטוח בע"מ נגד שלו גרשו הובלות בע"מ )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫בנטל השכנוע תהא גדולה יותר‪ .‬עניי זה נובע מכ שבקביעה שאד‬
‫ביצע פעולות המהוות עבירה פלילית‪ ,‬הג א היא נעשית במסגרת‬
‫הלי אזרחי‪ ,‬יש השלכות החורגות מהמשמעות הכלכלית של ההפסד‬
‫במשפט ( לקביעה כזו עשויה להתלוות סטיגמה‪ ,‬אשר ג א אינה‬
‫חמורה כסטיגמה המתלווה להרשעה בהלי פלילי‪ ,‬עלולות להיות לה‬
‫השלכות על מי שהקביעות היו מכוונות כלפיו‪ .‬כ‪ ,‬למשל‪ ,‬כתוצאה‬
‫מקביעת בית המשפט שהמבוטח ביצע מעשה מרמה‪ ,‬עלולי להיפגע‬
‫קשריו העסקיי של המבוטח ע ספקי‪ ,‬והוא עשוי להיתקל בקושי‬
‫בבואו לבטח את רכושו מחדש‪ .‬עניי זה א‪ %‬הוא מהווה שיקול בחלוקת‬
‫הנטלי בי המבטח למבוטח"‪.‬‬
‫ב‪ .‬נטל ההוכחה המוטל על הנוסע‬
‫סעי‪ (2)7 %‬לחוק שולל כאמור‪ ,‬בהתקיי התנאי הקבועי בו‪ ,‬את הזכות לפיצויי ג מהנוסע‬
‫ברכב‪ .‬לצור שלילת הפיצויי מהנוסע ברכב על יסוד סעי‪ (2)7 %‬לחוק הפיצויי‪ ,‬יש לברר שתי‬
‫שאלות עובדתיות‪ :‬האחת‪ ,‬הא הנהג נהג ברכב ללא היתר‪ ,‬והשנייה‪ ,‬בהנחה שהתשובה לשאלה‬
‫הראשונה היא חיובית‪ ,‬הא הנוסע ידע שנוהגי ברכב ללא היתר‪ .‬נוסע שנפגע בתאונת דרכי‬
‫בעת שנסע ברכב שבו הנהיגה הייתה ללא היתר‪ ,‬א הוא לא ידע על כ‪ ,‬זכאי לפיצוי בגי הפגיעה‪.‬‬
‫א ידע על העדר הרשות – אי הוא זכאי לכל פיצוי‪ ,‬כאמור בסעי‪ (2)7 %‬הנ"ל‪ .‬השאלה הנשאלת‬
‫היא‪ ,‬על מי נטל ההוכחה לעניי יסוד הידיעה? הא הנטל הוא על הנוסע להוכיח את אי הידיעה‬
‫על השימוש הבלתי מורשה של הנהג ברכב‪ ,‬או שמא נטל ההוכחה הוא על קרנית להוכיח כי‬
‫הנוסע ידע על העדר הרשות? שאלה זו לא הוכרעה באופ חד משמעי בפסיקה‪ ,‬ויש דעות לכא‬
‫ולכא‪.‬‬
‫לפי הגישה הראשונה‪ ,‬נטל ההוכחה לקיומו של החריג בסעי‪ (2)7 %‬לחוק‪ ,‬ככל חריג אחר‪ ,‬מוטל על‬
‫הטוע לו‪ ,‬דהיינו‪ ,‬על קרנית להרי את הנטל להוכיח כי הנוסע ברכב ידע כי הנהיגה בו מתבצעת‬
‫ללא רשות בעליו‪ .‬אמנ‪ ,‬ציינו בתי המשפט הדוגלי בגישה זו‪ ,‬קרנית עשויה להתמודד ע קושי‬
‫הוכחתי לא מבוטל שכ היא נדרשת להוכיח עובדה המצויה בידיעתו סובייקטיבית של התובע‪,‬‬
‫אול לדבריה אי בכ כדי לשנות את זהות הנושא בנטל ההוכחה‪ ,‬אלא רק להשפיע על דרכי‬
‫ההוכחה‪ .‬משמע‪ ,‬הנתבעת לא תידרש להציג הוכחה פוזיטיבית )וזאת מכיוו ש"בנסיבות שבה‬
‫צרי להוכיח את הידיעה של התובע‪ ,‬בהעדר הודאה שלו או מכשיר לסריקת ידיעות המוח‪ ,‬אי‬
‫אפשרות כלל להציג ראיות פוזיטיביות"‪ ,(53‬אלא הידיעה של הנוסע תוסק מתו הנסיבות‪ .54‬כמו‬
‫‪ 53‬ת"א ‪ 1028/06‬קאס נגד זיאדת )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫כ‪ ,‬לפי גישת הפסיקה‪ ,‬קרנית תוכל להרי את הנטל א תוכיח כי הנוסע פעל תו עצימת עיניי‪.‬‬
‫אמנ‪ ,‬לא יכולה להיות מחלוקת כי על פי הסעי‪ %‬יש להוכיח ידיעה בפועל של הנוסע כי הנהיגה‬
‫ברכב הייתה ללא היתר‪ ,‬ואי להסתפק בידיעה מיוחסת או ידיעה קונסטרוקטיבית‪ .‬ע זאת‪ ,‬כפי‬
‫שהוזכר לעיל‪ ,‬יסוד הידיעה הוא יסוד סובייקטיבי‪ ,‬ולפיכ לא פע אי בנמצא ראיות פוזיטיביות‬
‫ומוחשיות המוכיחות את הידיעה‪ .‬בפסיקת בית המשפט נקבע אפוא כי ידיעה כמשמעותה בסעי‪%‬‬
‫כוללת ג מצב של עצימת עיניי‪ .‬כ למשל‪ ,‬באחד המקרי הגיע בית המשפט למסקנה זו תו‬
‫שהוא מבססה על שני נימוקי‪ .‬ראשית‪" ,‬מכיוו שרק הבורא הוא בוח כליות ולב‪ ,‬ממילא בית‬
‫המשפט מסיק על ידיעה מנסיבות וראיות חיצוניות"‪ .55‬על כ‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬נסיבות של‬
‫עצימת עיניי‪ ,‬ה בהחלט מצב שבו יש להסיק אפוא על ידיעה בפועל‪ .‬אי צור להתייחס‬
‫לפיקציה כי עצימת עיניי שווה ידיעה בפועל‪ .‬מעצימת עיניי נית להסיק ידיעה בפועל‪ .‬שנית‪,‬‬
‫במישור הפלילי‪ ,‬הדורש נטל הוכחה גבוה יותר‪ ,‬עצימת עיניי שווה בי היתר לידיעה בפועל‪ .‬א‬
‫כ הוא במשפט הפלילי‪ ,‬מקל וחומר שכ הוא הדבר ג בענייני אזרחיי‪ .‬על כ‪ ,‬קבע בית‬
‫המשפט‪ ,‬א הוכחו נסיבות של עצימת עיניי‪ ,‬משמע חשד בדבר נהיגתו של הנהג ללא רשות‬
‫והימנעות מלברר זאת‪ ,‬המסקנה תהיה שהייתה ידיעה על העדר הרשות‪ .‬לפי הגישה השנייה‪ ,‬נטל‬
‫ההוכחה בדבר העדר הידיעה מוטל על התובע )הנוסע(‪ .56‬גישה זו נשענת על שלושה נימוקי‬
‫עיקריי‪ .‬ראשית‪ ,‬הנוסע הוא התובע במשפט‪ ,‬וככלל נטל ההוכחה מוטל על התובע‪ ,‬בבחינת‬
‫"המוציא מחברו עליו הראיה"‪ ;57‬שנית‪ ,‬הידיעה או אי הידיעה ה בגדר נתוני סובייקטיביי‬
‫הנמצאי בידיעה המיוחדת של התובע‪ .58‬שלישית‪ ,‬סעי‪ 12 %‬לחוק המטיל את חובת פיצוי נפגעי‬
‫על קרנית רק למי שהוא "זכאי לפיצויי לפי חוק זה ואי בידו לתבוע פיצויי מאת מבטח מחמת‬
‫אחת מאלה ‪ ."....‬כלומר‪ ,‬לפי גישה זו‪ ,‬יש ללמוד מניסוח זה כי קוד שמטילי על הנתבעת חובת‬
‫פיצוי‪ ,‬על התובע להוכיח זכותו לבוא אל קהל ה"זכאי לפיצוי"‪ ,‬בעוד סעי‪ 7 %‬מדבר בנפגעי אשר‬
‫אינ זכאי לפיצויי לפי חוק זה‪ .59‬לא למותר לציי‪ ,‬כפי שראה להדגיש בית המשפט באחד‬
‫המקרי‪ ,‬כי שאלת נטל ההוכחה אינה שאלה עיונית גרידא‪ ,‬באשר "יש לה בענייננו משמעות‬
‫‪ 54‬ת"א ‪ 895/91‬שוש ד נגד פיטרו )פורס במאגר נבו(‪" :‬ערה אני לכ שידיעתו של התובע הוא מרכיב‬
‫סובייקטיבי במהותו דבר הגור לקושי בהרמת נטל ההוכחה על ידי קרנית אלה שעל א‪ %‬הסובייקטיביות‬
‫של ידיעת התובע‪ ,‬דר הוכחתה אינה בהכרח אמירתו שלו‪ ,‬אלא הנסיבות כול‪ ,‬אליה יש לתת את הדעת‬
‫לש קביעת אותה ידיעה‪ ,‬על בסיס מבח הסבירות"‪.‬‬
‫‪ 55‬ת"א ‪ 1253/02‬מרוה רביבו נגד גיא רש‪) %‬פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 56‬ת"א ‪ 1253/02‬מרוה רביבו נגד גיא רש‪) %‬פורס במאגר נבו(; ע"א ‪ 2176/95‬חלבי נגד קרנית )לא פורס(;‬
‫ת"א ‪ 870/92‬אפריאט ירו נגד קרנית )צלטנר תוספת ‪ 20‬עמ' ‪ ;(3790‬ת"א ‪ 751/83‬מויאל נגד קרנית )צלטנר‬
‫תוספת ראשונה עמ' ‪)437‬א((;‬
‫‪ 57‬ת"א ‪ 1253/02‬מרוה רביבו נגד גיא רש‪) %‬פורס במאגר נבו(; ת"א ‪ 751/83‬מויאל נגד קרנית )צלטנר‪ ,‬עמ'‬
‫‪) 437‬א(( ש נקבע כי ג הנטל להוכיח שהנוסע לא ידע כי השימוש הוא ללא רשות חל עליו‪ ,‬שהרי חובתה‬
‫של קרנית לפצות נפגע הזכאי לפיצויי לפי החוק; ממילא מי שידע על שימוש שנעשה ברכב ללא רשות‬
‫איננו זכאי לפיצוי ועל התובע לשכנע את בית המשפט בדבר זכאותו לפיצוי‪.‬‬
‫‪ 58‬ת"א ‪ 94/11772‬גמזו נגד קרנית‪..." :‬על התובע פיצוי מאת קרנית להוכיח‪ ,‬כי הוא זכאי על פי חוק זה‪ .‬כדי‬
‫להוכיח זכאות על פי חוק זה‪ ,‬יש להוכיח ג את האלמנטי הנגטיביי של יסודות החוק‪ ,‬כלומר שאינו‬
‫נכלל במסגרת חריגיו‪ .‬הדבר עולה ה מניסוחו של סעי‪ 12 %‬וה מניסוחו של סעי‪ 7 %‬לחוק‪ .‬מי שתובע פיצוי‪,‬‬
‫הוא זה שעליו הנטל להוכיח ממה נובעת זכאותו לפיצוי‪ ,‬בעיקר כאשר המידע על קיומו של חריג זה או‬
‫אחר‪ ,‬מאלו המנויי בסעי‪ 7 %‬הנ"ל‪ ,‬מצוי בידיעתו הבלעדית(הסובייקטיבית של התובע"‪.‬‬
‫‪ 59‬ת"א ‪ 1253/02‬מרוה רביבו נגד גיא רש‪) %‬פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫מעשית לא מבוטלת‪ ,‬שכ מטע כל אחד מהצדדי העיד )בנשוא הידיעה( עד אחד בלבד; הצד‬
‫עליו מוטל נטל ההוכחה חייב אפוא "לגייס" לעזרתו סיוע נכבד לתמיכה בגירסתו"‪ .60‬באותו‬
‫מקרה נפסק כי יש להטיל את חובת ההוכחה על כתפי התובע‪ ,‬וזאת בראש ובראשונה נוכח עיקרו‬
‫היסוד המטיל על תובע להוכיח כל יסודות עילתו‪ ,‬וכ נוכח העובדה שמדובר בנתוני אשר ה‬
‫בידיעתו הבלעדית של התובע; כ למשל‪ ,‬ציי בית המשפט באותו מקרה‪ ,‬יקשה עד מאוד להטיל‬
‫על הנתבעת להוכיח "ידיעת" התובע כי הרכב נלקח בלא רשות בעליו‪.‬‬
‫חשוב לציי‪ ,‬כי מרבית הפוסקי הדוגלי בהטלת נטל ההוכחה לעניי יסוד הידיעה שבסעי‪(2)7 %‬‬
‫על שכמו של התובע‪ ,‬מרככי את הקביעה באמצעות ריכו נטל הבאת הראיות‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬בעניי‬
‫רביבו נגד רש‪ ,%‬הנזכר לעיל‪ ,‬בו קבע בית המשפט כי נטל ההוכחה לעניי סעי‪ (2)7 %‬הוא על התובע‪,‬‬
‫הבהיר בית המשפט כי לא נעלמו מעיניו ג הנימוקי הנגדיי‪ ,‬בי היתר הקושי המתעורר בפני‬
‫תובע החייב לשכנע בדבר קיומ של יסודות שליליי )העדר ידיעה( וכ מגמתו הכללית של‬
‫המחוקק בחוק הפיצויי לשאו‪ %‬למצב של פיצוי רחב כל האפשר של נפגעי תאונות דרכי‪ .‬לפיכ‪,‬‬
‫מציי בית המשפט‪ ,‬יש "לרכ" את דרישות ההוכחה מהתובע קמעה‪ ,‬כפי שעשה בית המשפט‬
‫בפרשת מורד‪ . 61‬ש קבע בית המשפט כי אמנ נטל ההוכחה כי הנוסע לא ידע כי השימוש הוא‬
‫ללא רשות חל על הנוסע )התובע( ואול איז את החלטתו זו בשניי‪ (1) :‬חזקה עובדתית כי אד‬
‫נוהג ברכב ברשות בעליו‪ (2) ;62‬קביעה כי לש הוכחת אי הידיעה על שימוש ללא רשות ברכב )יסוד‬
‫שלילי( מספיקה כמות מועטה של ראיות‪ .63‬לדברי בית המשפט באחד המקרי‪ ,‬גישה זו "תואמת‬
‫את מגמת דיני הראיות לפיה "הנטייה בשני האחרונות היא לבחו כל מקרה לגופו אגב איזו‬
‫האינטרסי השוני המתנגשי ‪ ...‬המגמה שצפה ועולה בעיקרו של דבר ‪ ...‬בשני האחרונות הנה‬
‫מעבר ‪ ...‬לכללי משקל‪ ,‬מנוקשות ופורמליז לגמישות ויתר חופש בשיקול הדעת השיפוטי ‪ ...‬קו‬
‫מחשבה שכזה נית לראות בי היתר בפסיקתה של כב' השופטת ד‪ .‬דורנר בהקשר אחר כשהגישה‬
‫כי בדיני הראיות המודרניי ממעטי בכבילת שיקול הדעת השיפוטי בכבלי טכניי וה‬
‫מושתתי על עקרו ההערכה החופשית"‪.64‬‬
‫‪ 60‬ת"א ‪ 21140/95‬כה נגד קרנית קר פיצויי לנפגעי תאונות דרכי )פורס במאגר נבו(; ת"א ‪94/11772‬‬
‫גמזו נגד קרנית; ת"א ‪ 1714/95‬מורד נגד קרנית )צלטנר תוספת ‪ 32‬עמ' ‪.(4936‬‬
‫‪ 61‬ת"א ‪ 1714/95‬מורד נגד קרנית )צלטנר תוספת ‪ 32‬עמ' ‪.(4936‬‬
‫‪" 62‬אמנ השלכתה של פסיקה זו הינה כי על התובע להוכיח יסוד עובדתי שלילי ( העדר ידיעה‪ ,‬אלא מאי?‬
‫כא תעמוד לתובע החזקה כי אד נוהג ברכב ברשות בעליו"‪.‬‬
‫‪" 63‬ועוד זאת ( כאשר מדובר בהוכחת יסוד עובדתי שלילי כבר נקבע כי‪" :‬ביהמ"ש לא יתעל מ העובדה‬
‫כי א עוסקי אנו אמנ ביסוד עובדתי שלילי‪ ,‬קשה יותר על הטוע להוכיחו ועל כ יסתפק בד"כ בכמות‬
‫פחותה של ראיות להרמת נטל הבאת הראיות והעברתו אל הצד שכנגד כמות זו יכול שתהיה א‪ %‬זעירה‬
‫למדי"‪.‬‬
‫‪ 64‬ת"א ‪ 21140/95‬כה נגד קרנית קר פיצויי לנפגעי תאונות דרכי )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫כ או כ‪ ,‬אני סבור כי הגישה הנכונה יותר היא הגישה הראשונה‪ ,‬באשר היא עולה בקנה אחד ע‬
‫עקרונות היסוד של נטלי ההוכחה והראיה בתחו דיני הביטוח‪ ,‬שלפיה עול ההוכחה לעניי קרות‬
‫מקרה הביטוח מוטל על התובע‪ ,‬ואילו על חברת הביטוח‪ ,‬המבקשת לכפור בחבותה‪ ,‬להוכיח את‬
‫טענות ההגנה‪ .‬גישה זו א‪ %‬מתיישבת ע הכלל הראייתי הבסיסי הנהוג במשפטנו‪ ,‬שלפיו "נטל‬
‫השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט"‪ .65‬לא למותר‬
‫לציי כי התפיסה המעדיפה את הגישה הראשונה מקובלת על מלומדי וחוקרי בתחו‬
‫הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬בפרשת מויאל‪ ,66‬שנפסקה לפי הגישה הראשונה‪,‬‬
‫נקבע כי הנטל להוכיח שהנוסע לא ידע כי השימוש הוא ללא רשות חל עליו‪ ,‬שהרי חובתה של‬
‫קרנית לפצות נפגע הזכאי לפיצויי לפי החוק‪ ,‬וממילא מי שידע על שימוש שנעשה ברכב ללא‬
‫רשות איננו זכאי לפיצוי‪ ,‬ועל התובע לשכנע את בית המשפט בדבר זכאותו לפיצוי‪ .‬בספרו‪,‬‬
‫"פיצויי לנפגעי תאונות דרכי"‪ ,‬מבקר השופט אנגלרד תוצאה זו בציינו כדלקמ‪:67‬‬
‫"באשר לנטל ההוכחה‪ ,‬יש להטילו על הנתבע המבקש להסתמ על‬
‫שלילת הזכאות‪ ,‬נוכח האופי החריג וההגנתי שלה‪ .‬על הנתבע לשכנע‬
‫את בית המשפט בקיו הידיעה אצל הנוסע בדבר אופי הנסיעה‪,‬‬
‫ובקיו יתר היסודות‪ .‬לא כ סבר בית המשפט המחוזי בפרשת מויאל‪,‬‬
‫בה הטיל‪ ,‬בהסתמכו על ס' ‪ 12‬לחוק‪ ,‬את נטל ההוכחה לקיו הזכאות‬
‫על שכמי הנוסע ( הנפגע‪ .‬לדעתנו‪ ,‬נתפס בית המשפט לכלל טעות‪ .‬באופ‬
‫כללי‪ ,‬הנתבע נושא בנטל להוכיח את קיומה של טענת הגנה; ובאופ‬
‫מיוחד‪ ,‬על המבטח להוכיח את קיומה של הגבלה במסגרת חוזה‬
‫הביטוח"‪.‬‬
‫‪ .4‬סעיף ‪ (3)7‬לחוק – נטלי ההוכחה והראיה לעניין העדר רישיון נהיגה‬
‫סעי‪ (3)7 %‬לחוק הפיצויי שולל את הזכאות לפיצויי מאד "שנהג ברכב כשאי לו רישיו לנהוג‬
‫בו למעט רישיו שפקע מחמת אי תשלו אגרה"‪ .‬ביסוד הוראת סעי‪ (3)7 %‬מונחי שיקולי של‬
‫תקנת הציבור‪ .‬המדובר במקרה שבו התנהגותו של הנפגע פגומה עד שהיא מקימה עילה לשלול‬
‫ממנו את זכאותו לפיצויי‪ .‬ההנחה היא‪ ,‬כי נהיגה ללא רישיו נהיגה יוצרת סיכוני ניכרי‬
‫בדרכי‪ ,‬ובמוב זה סותרת היא את תקנת הציבור‪ .‬כ ה פני הדברי‪ ,‬למשל‪ ,‬מקו בו נוהג אד‬
‫ברכב‪ ,‬על א‪ %‬שאי בידו רישיו נהיגה כלל‪ .‬הוא הדי מקו בו נפסל רישיונו של אד בשל נהיגה‬
‫‪ 65‬ע"א ‪ 210/88‬החברה להפצת פרי האר‪ 0‬נגד הועדה המקומית לתכנו ובניה כפר סבא ואח' פדי מו )‪,627 (4‬‬
‫‪.642‬‬
‫‪ 66‬ת"א ‪ 83/751‬מויאל נגד קרנית )צלטנר‪ ,‬עמ' ‪) 437‬א((‪.‬‬
‫‪ 67‬פיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬מהדורה שלישית בעמ' ‪ ;256‬לגישה דומה‪ ,‬ראה אליעזר ריבלי‪ ,‬תאונות‬
‫דרכי( סדרי די וחישוב פיצויי‪ ,‬מהדורה שניה‪ ,‬בעמ' ‪.424‬‬
‫‪41‬‬
‫בלתי(זהירה‪ ,‬והוא מוסי‪ %‬ונוהג בתקופת הפסילה‪ .‬סיכוני דומי עשויי לעיתי להיווצר א‪%‬‬
‫בשל הפרה חמורה של תנאי‪ ,‬או של תנאי‪ ,‬מתנאי הרישיו‪ .‬באות מקרי‪ ,‬בית המשפט עשוי‬
‫לקבוע כי ההפרה מגיעה כדי נהיגה ללא רישיו‪ ,‬השוללת את הכיסוי הביטוחי‪.68‬‬
‫השאלה הרלבנטית למחקר דנ היא על מי מוטל הנטל להוכיח את התגבשות החריג שבסעי‪(3)7 %‬‬
‫לחוק הפיצויי? בכמה מקרי קבע בית המשפט כי הנטל הוא על התובע להוכיח קיומו של‬
‫רישיו נהיגה בעת התאונה‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬באחד המקרי‪ ,‬נקבע‪ ,‬כי "על התובע מוטל נטל ההוכחה‬
‫הראשוני‪ ,‬להוכיח כי במועד התאונה החזיק ברישיו נהיגה כחוק‪ ,‬והתובע כשל בהרמת הנטל"‪.69‬‬
‫במקרה נוס‪ %‬קבע בית המשפט כי "כדי שהתובע יהיה זכאי לפיצויי )או כדי שהפיצויי לא‬
‫ישללו ממנו( על פי החוק עליו להוכיח כי היה בעל רישיו נהיגה ובעל ביטוח לפי פקודת ביטוח רכב‬
‫מנועי"‪ .70‬אני סבור כי קביעות אלו של בית המשפט הינ מוטעות‪ .‬ה מתעלמות מההלכה‬
‫המשפטית המבוססת‪ ,‬שאי עליה עוררי‪ ,‬ולפיה הנטל להוכיח קיומה של אחת החלופות המנויות‬
‫בסעי‪ 7 %‬לחוק‪ ,‬ובכלל זה החלופה המנויה בסעי‪ (3)7 %‬לחוק‪ ,‬מוטלת על הנתבע המבקש להימנע‬
‫מתשלו פיצויי לנפגע תאונת דרכי‪ ,71‬שכ מדובר בחריגי לאחריות המוטלת על חברת‬
‫הביטוח )או קרנית(‪ .‬נדמה כי בית המשפט בלבל בעניי זה בי נטל השכנוע לבי נטל הבאת‬
‫הראיות‪ .‬כידוע‪ ,‬נטל השכנוע עניינו החובה העיקרית המוטלת על בעל די )תובע או נתבע( להוכיח‬
‫כל טענה המקדמת את עניינו במשפט‪ .‬אי(עמידה בנטל זה משמעה דחיית הטענה‪ .‬נטל הבאת‬
‫הראיות )או נטל הראיה( הוא נטל משני שבניגוד לנטל השכנוע עשוי לעבור במהל המשפט מבעל‬
‫די אחד למשנהו‪ .‬אחד מהמצבי המובהקי שבה נטל הראיות עשוי לעבור מצד אחד למשנהו‬
‫הוא המצב שבו עובדה מסוימת מצויה בידיעתו המיוחדת של צד למשפט או כאשר צד למשפט‬
‫יכול בנקל להביא ראיות על מנת להוכיח עובדה מסוימת או להפריכה‪ .‬זהו המצב במקרה דנ בכל‬
‫הקשור לקיומו של רישיו הנהיגה בעת התאונה – מדובר בעובדה הנמצאת בידיעת התובע והוא‬
‫יכול בנקל להביא ראיות המלמדות על קיומו של רישיו במועד הרלבנטי‪ .‬אול יש לשי לב כי‬
‫במקרה שכזה הנטל שעובר אל התובע הוא נטל הבאת הראיות – ואילו נטל השכנוע לעניי אי‬
‫קיומו של רישיו בעת התאונה נותר כל העת על כתפי חברת הביטוח‪ ,‬בדיוק כש שמוטל עליה‬
‫נטל השכנוע לגבי כל סייג אחר לאחריות החברה‪.‬‬
‫‪ .5‬סעיף ‪ (4)7‬לחוק – נטלי ההוכחה והראיה לעניין שימוש ברכב לצורך ביצוע פשע‬
‫‪ 68‬רע"א ‪ 9121/00‬יור ירוח לוי נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬תק(על ‪.3042 ,(2)2003‬‬
‫‪ 69‬ת"א ‪ 264/03‬אנואר קטיש נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 70‬ת"א ‪ 48501/05‬צמח משה נגד המאגר בע"מ חברה לביטוח )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 71‬פרק ה' לעיל‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫הוראת סעי‪ (4)7 %‬לחוק שוללת את הזכאות מ"מי שהרכב שימש לו או סייע בידו לביצוע פשע"‪.‬‬
‫שלילת הזכאות לפי סעי‪ %‬קט זה אינה מוגבלת רק לנהג אלא לכל הנוסעי ברכב‪ .‬כמו לגבי יתר‬
‫סעיפיו הקטני של סעי‪ 7 %‬לחוק‪ ,‬נטל ההוכחה לעניי תחולתו של סעי‪ (4)7 %‬לחוק – המהווה חריג‬
‫לאחריות הביטוחית ( מוטל על הטוע לתחולת הסעי‪ ,%‬דהיינו על חברת הביטוח או על קרנית לפי‬
‫העניי‪ .‬כיצד עליה להרי את נטל ההוכחה? בפסיקת בית המשפט נקבע כי עליה להוכיח קיומו‬
‫של קשר סיבתי בי השימוש ברכב לבי ביצוע הפשע‪ ,‬א לא בי ביצוע הפשע לתאונת הדרכי‪.72‬‬
‫על חברת הביטוח להוכיח לש תחולתו של הסעי‪ %‬כי הרכב "שימש" או "סייע" בידי הנוסע )או‬
‫הנוהג( "לביצוע פשע" )"פשע" מוגדר בחוק העונשי כ"עבירה שנקבע לה עונש חמור ממאסר‬
‫לתקופה של שלוש שני"(‪ .‬כ למשל‪ ,‬נקבע‪ ,‬כי בנסיבות שבה הרכב שימש את התובע לצור‬
‫ביצוע גניבת רכב‪ ,‬הוא אינו זכאי לפיצויי לפי החוק‪ .73‬העובדה שבסופו של הדבר הרכב לא נגנב‬
‫אי בה כדי להוציא את המקרה מתחולת החוק‪ ,‬שכ בכלל "פשע" ג ניסיו לביצוע פשע‪.74‬‬
‫אחת השאלות החשובות לענייננו ביחס לסעי‪ (4)7 %‬לחוק הפיצויי נוגעת לדרגת ההוכחה הנדרשת‬
‫ביחס להתגבשות יסודות הסעי‪ .%‬השאלה היא‪ ,‬הא לש תחולת סעי ‪ (4)7‬לחוק יש צור!‬
‫להוכיח לפי אמות המידה הפליליות קיומו של פשע‪ ,‬דהיינו‪ ,‬הא יש צור בהרשעה בביצוע פשע?‬
‫בתי המשפט השיבו לשאלה זו בשלילה‪ .‬לפי גישת הפסיקה‪ ,‬לש תחולת סעי‪ (4)7 %‬לחוק אי צור‬
‫בהרשעה בביצוע פשע‪ ,‬וא‪ %‬לא באפשרות חוקית להרשעה בביצוע פשע‪ .‬כל שנדרש הוא שהרכב‬
‫הפוגע שימש לנפגע או סייע בידו לביצוע פשע‪ ,‬ולש כ! די בקביעה "אזרחית"‪ .75‬בכ נבדלת‬
‫תחולתה של ההחרגה בסעי‪ (4)7 %‬לחוק מהגדרת העבירה הפלילית‪.‬‬
‫‪ .6‬סעיף ‪ (5)7‬לחוק – נטלי ההוכחה והראיה לעניין נהיגה ללא ביטוח‬
‫א‪ .‬כללי‬
‫סעי‪ (5)7 %‬לחוק הפיצויי שולל את הזכאות לפיצויי מאד "שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת‬
‫הביטוח‪ ,‬או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב"‪ .‬הטעמי שביסוד הוראה זו הינ‬
‫ברורי ונעוצי במבנה המיוחד של הסדר הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬שהוא הסדר משולב‬
‫אשר רגל אחת שלו נעוצה במגרש החקיקה ורגל אחרת שלו נעוצה במגרש החוזה‪ .‬כ‪ ,‬מקורה של‬
‫החובה המוטלת על כל בעל רכב ועל כל נהג להחזיק בפוליסה המכסה נזקי גו‪ %‬היא בחוק‪ ,‬היינו‪,‬‬
‫‪ 72‬אליעזר ריבלי תאונת הדרכי – סדרי די וחישוב הפיצויי )מהדורה שלישית‪ ,‬תש"ס( ‪ ;434‬רע"א‬
‫‪ 9121/00‬לוי נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ‪) ,‬פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 73‬ת"א ‪ 3272/09‬סאמר מוחתסב נגד אסמעיל סאלח )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 74‬יצחק אנגלרד פיצויי לנפגעי תאונות דרכי )מהדורה שלישית‪ ,‬תשס"ה(‪.269 ,‬‬
‫‪ 75‬ת"א ‪ 1559/00‬חוג'יראת נגד מוסקובי‪) '0‬פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫פקודת ביטוח רכב מנועי; אול‪ ,‬מימושה של חובה זו מתקיי במישור האזרחי(מסחרי‪ ,‬היינו‪,‬‬
‫באמצעות פוליסת ביטוח חובה לרכב מונפקת על(ידי מבטחי מסחריי תמורת תשלו פרמיה‪.‬‬
‫מוב אפוא כי נהג העושה שימוש ברכב ללא שיש בידו פוליסת ביטוח כלל‪ ,‬או כשהביטוח שהיה לו‬
‫לא כיסה את שימושו ברכב‪ ,‬אינו זכאי לפיצויי בגי נזקי גו‪ %‬שנגרמו לו בתאונת דרכי‪ ,‬כאמור‬
‫בסעי‪ (5)7 %‬לחוק הפיצויי‪ .‬השאלה הרלבנטית למחקר דנ היא על מי מוטל הנטל להוכיח את‬
‫התגבשות התנאי הקבועי בסעי‪ (5)7 %‬לחוק הפיצויי? הא על חברת הביטוח או קרנית מוטל‬
‫הנטל לשכנע‪ ,‬בנסיבות המתאימות‪ ,‬כי הנוהג ברכב לא החזיק בעת התאונה בביטוח או שהביטוח‬
‫שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב‪ ,‬או הא נטל ההוכחה הוא על הנהג להוכיח כי בעת התאונה‬
‫החזיק בביטוח תק‪ %‬וכי הביטוח שהיה לו כיסה את שימושו ברכב‪ .‬בפסיקה נית למצוא‬
‫התבטאויות שלפיה הנטל הוא על התובע לשלול את התגבשות יסודות סעי‪ ,(5)7 %‬מקו שבו‬
‫חברת הביטוח טוענת לתחולת הסעי‪ .%‬כ לדוגמה‪ ,‬באחד המקרי קבע בית המשפט כדלקמ‪:‬‬
‫"טענתה העיקרית של הנתבעת ]חברת הביטוח[ הייתה העדר חבות בשל‬
‫העובדה שהתובע לא הוכיח כי בעת התאונה היה מבוטח על ידי‬
‫הנתבעת בביטוח חובה וכי במועד כל אחת מהתאונות היה בעל רישיו‬
‫נהיגה תק‪ .%‬לטענות אלה לא השיב התובע כלל ועיקר‪ .‬חבותה של‬
‫הנתבעת כמבטחת נגזרת מכ שהתובע החזיק בידו פוליסה בהתא‬
‫לסעי‪ 3 %‬לפקודת ביטוח רכב מנועי‪ .‬מנגד‪ ,‬בהתא לסעי‪ 2 %‬לפקודת‬
‫ביטוח רכב מנועי חובתו של התובע כמשתמש ברכב ששימושו ברכב‬
‫יהיה מכוסה בפוליסה בת תוק‪ .%‬כ ג בהתא לסעי‪ (5)7 %‬לחוק‬
‫פיצויי לנפגעי תאונות דרכי שעניינו הגבלת זכאות של נפגעי; הנה‬
‫כי כ‪ ,‬כדי שהתובע יהיה זכאי לפיצויי )או כדי שהפיצויי לא ישללו‬
‫ממנו( על פי החוק עליו להוכיח כי היה בעל רישיו נהיגה ובעל ביטוח‬
‫לפי פקודת ביטוח רכב מנועי‪...‬‬
‫הכלל הוא כי נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו‪ .‬אשר על כ התובע‬
‫נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיי של עילת התביעה‬
‫ואילו הנתבעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיי של‬
‫טענת הגנתה‪ .‬כאמור‪ ,‬חבותה של חברת הביטוח נגזרת מכ שהיא‬
‫תהיה מבטחת כמשמעות היגד זה בפקודת ביטוח וחבותה נגזרת מכ‬
‫שתובע פוליסה המכסה את חבותה‪ .‬לפיכ! על התובע מוטל נטל‬
‫השכנוע להראות כי הייתה ברשותו פוליסה בת תוק ופוליסה כאמור‬
‫תקפה על פי תנאיה רק א בידי התובע רישיו נהיגה‪ .‬חובה ראשונית‬
‫‪44‬‬
‫זו של התובע מתעצמת נוכח הכחשת הנתבעת בדבר חבותה‬
‫הביטוחית"‪.76‬‬
‫קביעתו של בית המשפט דלעיל אינה נקייה מספקות‪ .‬מקו שבו התובע מוכיח כי נגר לו נזק גו‪%‬‬
‫בתאונת דרכי‪ ,‬הנטל הוא על הנתבעת‪ ,‬חברת הביטוח‪ ,‬להוכיח את התגבשות יסודות ‪ (5)7‬לחוק‪,‬‬
‫שהרי הלכה פסוקה היא כי הנטל להוכיח קיומה של אחת החלופות המנויות בסעי‪ 7 %‬לחוק‬
‫הפיצויי מוטלת על הנתבע המבקש להימנע מתשלו פיצויי לנפגע תאונת דרכי‪ .77‬נראה אפוא‬
‫כי נטל ההוכחה הוא על חברת הביטוח‪ .‬ע זאת‪ ,‬ההיגיו אומר שיש בכל זאת לחלק את הוראת‬
‫סעי‪ (5)7 %‬לשתי קטגוריות לעניי נטלי ההוכחה‪ .‬לגבי קיומה של מחלוקת לעניי עצ קיומו של‬
‫ביטוח‪ ,‬נראה כי יש להטיל את נטל ההוכחה על התובע )הנפגע(‪ ,‬וזאת בשל שני טעמי‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫נית להתייחס אל עובדת עצ קיומו של ביטוח כאל מרכיב עיקרי בעילת התביעה של התובע‪,‬‬
‫שהרי החבות של חברת הביטוח נגזרת מכ שהתובע החזיק בידו פוליסה בהתא לסעי‪3 %‬‬
‫לפקודת ביטוח רכב מנועי‪ .‬באי ביטוח – אי כלל יריבות כלפי חברת הביטוח‪ ,‬ומכא שמדובר‬
‫ביסוד המכונ של עילת התביעה‪ ,‬שהנטל להוכיחו מוטל על התובע‪ .‬שנית‪ ,‬דרישה מחברת הביטוח‬
‫להוכיח כי לתובע אי ביטוח מהווה דרישה להוכיח יסוד שלילי; מוב כי בנסיבות האמורות קשה‬
‫יותר להוכיח את ה"אי"; התובע מנגד‪ ,‬הטוע לקיומו של ביטוח‪ ,‬יכול בנקל להוכיח את ה"יש"‪,‬‬
‫דהיינו‪ ,‬כי הוא מחזיק בפוליסת ביטוח‪ ,‬שהרי טענה זו )בניגוד לטענת ה"אי"( ניתנת להוכחה‬
‫באמצעות ראיות מוחשיות )תעודת ביטוח; ראיה על תשלו בבנק; וכדומה(‪ .‬על כ‪ ,‬נראה כי בכל‬
‫הנוגע למחלוקת בדבר קיומו או העדרו של ביטוח – יש להטיל את נטל השכנוע על התובע‪ .‬כ אכ‬
‫נהג בית המשפט במקרה דלעיל‪ .‬בית המשפט ציי כי למרות שהתובע הודיע בבית המשפט כי יש‬
‫בידו תעודות ביטוח חובה תקפות למועדי הרלוונטיי של התאונות נשואות התביעה‪ ,‬תעודות‬
‫כאמור לא הוצגו‪ .‬התיעוד היחיד שלתובע היה ביטוח הוא רישו בטופס מידע על תאונות הדרכי‬
‫של משטרת ישראל‪ .‬לדברי בית המשפט‪ ,‬אי בטופס מידע זה כדי להעיד על קיומו של ביטוח‪.‬‬
‫העובדה שהתובע לא צר‪ %‬את פוליסות הביטוח הרלוונטיות ולא אישור שבידו רשיו נהיגה תק‪%‬‬
‫למועדי הרלוונטיי היא הנותנת שאי בידו להמציא מסמכי אלה‪ .‬בעניי זה‪ ,‬מציי בית‬
‫המשפט חלה ההלכה שלפיה אי הבאת מסמ! מהותי העשוי לתמו! בגרסתו של צד‪ ,‬ללא מת‬
‫הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו‪ ,‬מערער או א שולל את גרסתו של הצד‪ ,‬שנמנע‬
‫מהבאת הראיה‪ .78‬לאור כל האמור לעיל‪ ,‬קבע בית המשפט כי אי מנוס מלקבוע שהתובע לא‬
‫הוכיח במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי את חבותה של הנתבעת לשל לו תגמולי ביטוח‬
‫על פי הפוליסה‪ .‬שוני ה פני הדברי בכל הקשור לטענה הנשענת על החלק השני של סעי‪(5)7 %‬‬
‫‪ 76‬ת"א ‪ 48501/05‬צמח משה נגד המאגר בע"מ חברה לבטוח )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 77‬פרק ה' לעיל‪.‬‬
‫‪ 78‬כ בע"א ‪ 548/78‬אלמונית ואח' נגד פלוני‪ ,‬פ"ד לה )‪ ,736 (1‬נאמר‪" :‬מעמידי בעל די ( בחזקתו‪ ,‬שלא‬
‫ימנע מביהמ"ש ראיה שהיא לטובתו‪ ,‬וא נמנע מהבאת ראיה רלוונטית‪ ,‬שהיא בהישג ידו ואי לו הסבר‬
‫סביר‪ ,‬נית להסיק אילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו"‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫לחוק הפיצויי‪ ,‬היינו‪ ,‬הטענה כי הנהג אמנ החזיק בביטוח חובה תק‪ %‬בעת התאונה‪ ,‬אול‬
‫הביטוח הנ"ל לא כיסה את שימושו ברכב‪ .‬טענה זו היא טענת הגנה מובהקת‪ ,‬הנשענת על סייג‬
‫לאחריות הביטוחית‪ ,‬ומכא שהנטל להוכיחה‪ ,‬ללא כל ספק‪ ,‬צרי להיות מוטל על חברת הביטוח‪.‬‬
‫נית לקבוע אפוא כי בית המשפט‪ ,‬בפסק הדי המצוטט לעיל‪ ,‬לא דייק כשקבע כי נטל ההוכחה‬
‫לעניי הוראות סעי‪ ,(5)7 %‬על שני חלקיה‪ ,‬מוטל על התובע‪ .‬ככל שהמחלוקת בי הצדדי נוגעת‬
‫לשאלת עצ קיומו של הביטוח‪ ,‬נטל ההוכחה הוא אכ על הנפגע להוכיח את קיומו של הביטוח‪.‬‬
‫אול‪ ,‬ככל שהשאלה שבמוקד הדיו היא הא הביטוח שהיה ברשות הנהג כיסה את שימושו‬
‫ברכב )כגו הטענה שעלתה בפסק הדי‪ ,‬היינו‪ ,‬שתקפות הפוליסה‪ ,‬על פי תנאיה‪ ,‬מותנית בקיומו‬
‫של רישיו נהיגה‪ ,‬וכי בהעדר רישיו נהיגה‪" ,‬הביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב"‪,‬‬
‫כאמור בסעי‪ ,((5)7 %‬הרי שנטל ההוכחה מוטל על חברת הביטוח‪ ,‬היינו‪ ,‬עליה הנטל לשכנע כי‬
‫הביטוח שהיה ברשות הנהג בעת התאונה לא כיסה את שימושו ברכב‪.‬‬
‫ב‪ .‬הוכחת נהיגה בהיתר‬
‫סעי‪ (5)7 %‬לחוק‪ ,‬כפי שתואר לעיל בהרחבה‪ ,‬שולל את הזכאות לפיצויי מ"מי שנהג ברכב ללא‬
‫ביטוח לפי פקודת הביטוח‪ ,‬או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב"; חריג לכלל‬
‫האמור מצוי בסעי‪7 %‬א לחוק‪ ,‬שהוס‪ %‬לחוק בשנת תשמ"ט‪ ,‬הקובע כדלקמ‪:‬‬
‫"על א‪ %‬האמור בסעי‪ ,(5)7 %‬מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או‬
‫מאת המחזיק בו‪ ,‬ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח‪ ,‬או כשהביטוח אינו מכסה‬
‫את שימושו ברכב‪ ,‬והוא לא ידע על כ! ובנסיבות העניי ג לא היה סביר‬
‫שיידע‪ ,‬יהא זכאי לתבוע פיצויי מ הקר כפי שזכאי לכ נפגע לפי סעי‪%‬‬
‫‪)12‬ב("‪.‬נ‬
‫סעי‪7 %‬א מטיל על הנפגע שנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו‪ ,‬ללא ביטוח לפי‬
‫פקודת הביטוח‪ ,‬חובה להוכיח שלושה תנאי על מנת לזכות בפיצוי‪ :‬התנאי הראשו ( הנהיגה‬
‫בהיתר מהבעלי; התנאי השני – אי ידיעה על העדר ביטוח; התנאי השלישי ( בנסיבות העניי לא‬
‫היה סביר שיידע‪ .‬התנאי הראשו מצרי הוכחה עובדתית רגילה‪ ,‬ככל עובדה רגילה שיש להוכיחה‬
‫במשפט‪ .‬התנאי השלישי עניינו הוכחה של עניי נורמטיבי‪ ,‬דהיינו‪ ,‬סבירות אי הידיעה )"בנסיבות‬
‫העניי ג לא היה סביר שיידע"(‪ .‬התנאי השני‪ ,‬עניינו הוכחת אי הידיעה של הנוהג בהיתר על העדר‬
‫ביטוח‪ .‬דהיינו‪ ,‬על הנפגע להוכיח קיומו של יסוד שלילי‪ .‬על המשמעות הראייתית של הוכחת‬
‫היסוד השלילי שבסעי‪)7 %‬א( עמד בית המשפט בפרשת אגמי נגד קרנית‪ ,79‬בציינו כדלקמ‪:‬‬
‫‪ 79‬ת"א ‪ 1021/95‬אגמי נגד קרנית קר פיצויי לנפגעי תאונות דרכי )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫"סעי‪7 %‬א לחוק מעמיד כדרישה שנייה פרמטר שלילי‪' :‬והוא לא ידע על‬
‫כ )שאי ביטוח('‪ .‬המדובר כא בנושא של ידיעה למעשה )או אי‬
‫ידיעה(‪ ,‬לאמור‪ ,‬מההיבט העובדתי של הדבר‪ .‬כל אימת שמוטל על צד‬
‫להוכיח דבר שלילי‪ ,‬מסתפקי בכמות ראיות מצומצמת יותר‪ ,‬שהרי‬
‫קיי קושי רב להוכיח עובדה שלא התרחשה‪ .‬כ מבוטא הדבר בספרו‬
‫של פרופ' א' הרנו דיני ראיות חלק ראשו‪:204(203 ,‬‬
‫"בדר כלל‪ ,‬קל יותר להוכיח עובדה בעלת אופי חיובי ( כגו שפלוני‬
‫הרי יד על חברו‪ ,‬שפלוני פגע במכוניתו בהול(רגל או הוא מחזיק‬
‫ברישיו לעיסוק במקצוע כלשהו ( מאשר עובדה בעלת אופי שלילי (‬
‫כגו העדר קנטור בעבירת רצח‪ ,‬אי(הסכמה או עיסוק במקצוע ללא‬
‫רישיו‪ .‬כ קל יותר למצוא עד שיאשר באופ חיובי כי ראה חפ‪ 0‬מסוי‬
‫בחדר מאשר עד שיאשר עובדה שלילית‪ ,‬שבחדר לא היה חפ‪ 0‬כזה‪...‬‬
‫עובדה בעלת אופי שלילי איננה מעבירה איפוא את הנטל העיקרי‪ ,‬נטל‬
‫השכנוע‪ ,‬א יש לה השפעה על הרמת הנטל המשני‪ ,‬נטל הבאת הראיות‪.‬‬
‫הנושא בנטל השכנוע צרי לפתוח בהבאת ראיות לכאורה‪ .‬אול בגלל‬
‫היות העובדה בעלת אופי שלילי ( ולכ קשה להוכחה ( יסתפק בית‬
‫המשפט בכמות פחותה של ראיות להרמת נטל הבאת הראיות והעברתו‬
‫אל הצד שכנגד‪ .‬בדר כלל‪ ,‬קל יותר לצד שכנגד להוכיח עובדה זו‪ ,‬היינו‬
‫את האספקט החיובי שבטענה"‪.‬‬
‫בפרשה זו הגיע בית המשפט למסקנה כי הנפגע לא ידע על היעדר הביטוח‪ ,‬תו שהוא מציי כי‪:‬‬
‫"לאור האמור ובמאז ההסתברות המוטל על שכ התובע‪ ,‬לפי כמות הראיות שעליו להביא‪ ,‬עת‬
‫המדובר בפ עובדתי שלילי ( נחה דעתנו‪ ,‬כי עלה בידו להוכיח העדר ידיעה‪ ,‬כנדרש בתנאי השני‬
‫לסעי‪7 %‬א הנ"ל לחוק"‪.‬‬
‫‪ .7‬סעיף ‪ (6)7‬לחוק – נטלי ההוכחה והראיה לעניין התרת השימוש ברכב‬
‫סעי‪ (6)7 %‬לחוק הפיצויי שולל את הזכאות לפיצויי מבעל הרכב או המחזיק בו‪ ,‬שהתיר לאחר‬
‫לנהוג ברכב כשאי לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות‬
‫הנדונה ושנפגע בתאונת דרכי שאירעה באותה נהיגה‪ ,‬בי בהיותו ברכב ובי מחוצה לו"‪ .‬סוגיית‬
‫נטלי ההוכחה ביחס לסעי‪ %‬זה נדונה לעיל בפרק הד בחזקות שבעובדה‪ ,‬בהקשר של "חזקת‬
‫‪47‬‬
‫הרשות" ו"חזקת הרשות הראשונית"‪ .‬עיקר הדיו נסב על זכות החזרה של קרנית כלפי מתיר‬
‫השימוש ברכב‪ ,‬וזאת לאור סעי‪ (6)7 %‬לחוק‪ ,‬אשר שולל ממנו את הזכאות לפיצויי א למשתמש‬
‫ברכב לא היה ביטוח או כיסוי ביטוחי‪ .‬כזכור‪ ,‬בפסק הדי בעניי קרנית נגד פרח‪ ,‬בו ד בית‬
‫המשפט בשלילת הזכאות לפיצויי מכוח סעי‪ (6)7 %‬לחוק הפיצויי‪ ,‬נקבע כי חר‪ %‬הוראת סעי‪%‬‬
‫‪ (6)7‬לחוק‪ ,‬מתיר השימוש ברכב‪ ,‬כתובע בגי פגיעתו(שלו בתאונה‪ ,‬זכאי לפיצויי מקרנית מקו‬
‫בו לא ידע‪ ,‬ולא סביר היה שידע‪ ,‬על היעדרו של הכיסוי הביטוחי‪ .‬דהיינו‪ ,‬בית המשפט טבע יסוד‬
‫של אש בהוראת הסעי‪ .%‬מכא‪ ,‬שג א הבעלי לא ידע שאי כיסוי ביטוחי לנהיגתו של‬
‫המשתמש – למשל‪ ,‬מאחר שהמשתמש לא מחזיק ברישיו נהיגה תק‪ – %‬א אד סביר היה יודע‬
‫על כ‪ ,‬אזי הבעלי לא יזכה בפיצוי‪ .‬בעניי קרנית נגד ויצמ נדונה השאלה על מי נטל ההוכחה‬
‫כאשר קרנית חוזרת על הבעלי מקו בו לנהג הפוגע לא היה כיסוי ביטוחי? בהקשר זה‪ ,‬ציי בית‬
‫המשפט‪ ,‬יש להבחי בי שתי שאלות נפרדות‪ :‬השאלה הראשונה והמקדמית היא לגבי עצ התרת‬
‫השימוש‪ ,‬קרי‪ ,‬הא הבעלי אכ התיר לנהג לנהוג ברכב‪ .‬השאלה השנייה‪ ,‬הקשורה למרכיב‬
‫האש‪ ,‬היא הא הבעלי ידע או צרי היה לדעת כי לנהג אי כיסוי ביטוחי )כגו בשל היעדר‬
‫רישיו נהיגה בר(תוק‪ .(%‬נקודת המוצא היא‪ ,‬הבהיר בית המשפט‪ ,‬שעל קרנית כתובעת החוזרת על‬
‫הבעלי )או המחזיק ברכב(‪ ,‬חל הכלל הבסיסי של המוציא מחברו עליו הראיה‪ .‬בר‪ ,‬ג א נטל‬
‫השכנוע חל על קרנית‪ ,‬הרי שהנטל המשני של הבאת הראיות‪ ,‬עובר לבעלי לגביו נטע כי התיר‬
‫את השימוש‪ .‬בפסיקה נקבע כי קיימת חזקת "הרשות הראשונית" ולכ אי חברת הביטוח של‬
‫המכונית יכולה להשתחרר מחבותה ולהטילה על קרנית בטענה כי הנהג סטה מההיתר הראשוני‪.‬‬
‫הנה כי כ‪ ,‬מסכ בית המשפט‪ ,‬כללי ראייתיי שוני "מושכי" לכיווני שוני‪ .‬אמנ נטל‬
‫ההוכחה הראשוני מוטל על קרנית כתובעת‪ ,‬א במקרי רבי הנטל לא יהא כבד במיוחד לאור‬
‫החזקות העובדתיות של חזקת הרשות וחזקת הרשות הראשונית; הכלל לפיו על בעל די להוכיח‬
‫עובדה המקדמת את עניינו; וכלל הנגישות לראיות‪ .‬לצד כללי ראייתיי אלה‪ ,‬מוסי‪ %‬בית‬
‫המשפט‪ ,‬הרי כעניי של מדיניות‪ ,‬יש להקל ע מידת ההוכחה המוטלת על קרנית‪ ,‬על מנת להרתיע‬
‫מפני הפקרות במסירת רכבי למשתמשי חסרי כיסוי ביטוחי‪ .‬בהקשר זה מזכיר בית המשפט‬
‫את פרשת שווי נגד קרנית‪ .‬ש דחה השופט אור רשות ערעור בגלגול שלישי על פסק דינו של בית‬
‫המשפט המחוזי שקבע כי קרנית אינה חייבת לפצות בעלי של רכב שנפגע כאשר אחיו‪ ,‬חסר‬
‫הרישיו‪ ,‬נהג ברכב‪ .‬למרות שהיה מדובר בסיטואציה כגו זו שנדונה בפרשת פרח – קרי‪ ,‬כאשר‬
‫מתיר השימוש ברכב נפגע בעצמו – נקבע בקצרה כי "המבקש לא נקט בצעדי מתבקשי כדי‬
‫לברר א לאחיו‪ ,‬אותו העסיק כנהג המשאית שלו דר קבע‪ ,‬יש רישיו מתאי לנהוג באותה‬
‫משאית‪ .‬כאד וכמעביד סביר‪ ,‬צפוי היה שיברר זאת‪ ,‬ומשלא עשה כ חל לגביו סעי‪ ."(6)7 %‬עינינו‬
‫הרואות‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬כי בית המשפט הפעיל‪ ,‬ג א שלא במפורש‪ ,‬את ניסיו החיי‬
‫והשכל הישר כמעי חזקה שבעובדה המעבירה את הנטל אל מתיר השימוש ברכב‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫ו‪ .‬נטלי ההוכחה והראיה במסגרת בקשה לתשלום תכוף‬
‫המסגרת הכללית של הבקשה לתשלו תכו‪ %‬קבועה בסעי‪)5 %‬ב( לחוק הפיצויי‪ .‬סעי‪ %‬זה מורה‬
‫כדלקמ‪:‬‬
‫"מי שחייב בפיצויי לפי חוק זה ישל‪ ,‬כחלק מה‪ ,‬לנפגע או למי‬
‫מהתלויי בו‪ ,‬תו ‪ 60‬ימי מקבלת דרישתו בכתב –‬
‫)‪(1‬‬
‫הוצאות שהוציא הנפגע לצרכי ריפויו‪ ,‬לרבות‬
‫הוצאות אשפוז בבית חולי;‬
‫)‪(2‬‬
‫תשלומי חודשיי שיהיה בה כדי לספק‪ ,‬עד‬
‫להחלטה הסופית בעניי הפיצויי‪ ,‬את צרכי ריפויו‬
‫של הנפגע וסיעודו ואת צרכי מחייתו ומחיית בני‬
‫משפחתו שפרנסת עליו או את צרכי מחיית של‬
‫התלויי בו‪ ,‬לפי העניי; התשלומי לצרכי מחיה‬
‫ייקבעו תו התחשבות בהכנסתו של הנפגע עובר‬
‫לתאונת הדרכי‪ ,‬ובלבד שא הכנסתו עלתה על‬
‫ההכנסה המרבית תילקח בחשבו ההכנסה המרבית‬
‫בלבד"‪.‬‬
‫ההסדר הקבוע בסעי‪)5 %‬ב( לחוק הפיצויי נועד להעניק עזרה מידית לקרב התאונה על(ידי‬
‫תשלו סכומי הפיצויי שאינ שנויי במחלוקת‪ .‬הסדר התשלו התכו‪ %‬מעורר שאלות רבות‬
‫ונכבדות בנושאי רבי ומגווני‪ .‬אול‪ ,‬במסגרת מחקר זה אתמקד כמוב בשאלות של נטלי‬
‫הראיה וההוכחה המתעוררות בהקשר של התשלו התכו‪.%‬‬
‫השאלה הראשונה נוגעת לעומק הדיו בבקשה לתשלו תכו‪ ,%‬כלומר‪ ,‬לכמות הראיות הנדרשת‬
‫להחלטה בבקשה לתשלו תכו‪ .%‬בהצעת חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי נכלל סעי‪ %‬מיוחד‬
‫שכותרתו הייתה "שאלת החבות"‪ .‬לפי ההצעה‪ ,‬בית המשפט נדרש להחליט על תשלו תכו‪ %‬א‬
‫סבר כי המבקש זכאי לו לכאורה‪ ,‬א במקרי מיוחדי‪ ,‬כ קבעה ההצעה‪ ,‬רשאי בית המשפט‬
‫לסטות מעקרו זה ולהחליט על תשלו תכו‪ ,%‬ג א יש לו ספק בדבר זכאותו לכאורה של‬
‫המבקש‪ .‬הוראה אחרונה זו הושמטה מ הנוסח הסופי של החוק‪ .‬סעי‪5 %‬ב)א( לחוק מסתפק‬
‫בקביעת העיקרו של הוכחה לכאורה‪ ,‬ללא סיוגה של הדרישה הראייתית‪ .‬הסעי‪ %‬מורה כי א‬
‫"סבר בית המשפט כי לכאורה זכאי המבקש לפיצויי לפי חוק זה‪ ,‬רשאי הוא להחליט שישול לו‬
‫תשלו תכו‪ ."%‬על מהות הדרישה הראייתית מתובע המבקש תשלו התכו‪ %‬עמד בית המשפט‬
‫העליו בציינו כי‪:‬‬
‫‪49‬‬
‫"כדי שנפגע בתאונת דרכי יהיה זכאי לתשלו תכו‪ ,%‬די בכ שבית(‬
‫המשפט יסבור כי לכאורה הוא זכאי לפיצויי על(פי חוק הפיצויי )סעי‪%‬‬
‫‪5‬ב לחוק(‪ .‬ג לגבי שיעורו של התשלו התכו‪ ,‬אי בית&המשפט נכנס‬
‫בשלב זה לעומק ולפרטיה של העובדות‪ .‬די ב"לכאורה"‪ .‬הואיל ומדובר‬
‫בצרכיו המידיי של נפגע בתאונת דרכי ויש לספק א‪ %‬קוד בירור‬
‫וליבו משפטי של העובדות הרלוונטיות‪ ,‬על בית(המשפט להסתפק‬
‫בראיות לכאורה‪ .‬מה ג‪ ,‬שבמקרי רבי מצבו של הנפגע עדיי אינו‬
‫סופי וטר נית להביא ראיות מלאות על מצבו הרפואי‪ .‬אכ‪ ,‬בגלל אופיי‬
‫הבלתי של של הראיות בשלב קביעת התשלו התכו‪ ,%‬ייתכ שיתברר‬
‫שנפסק תשלו תכו‪ %‬ביתר"‪.80‬‬
‫ככלל‪ ,‬מסקנת בית המשפט בנוגע לבקשת התשלו התכו‪ ,%‬צריכה להתבסס על התצהירי ועל‬
‫המסמכי בלבד‪ ,‬ללא שמיעת ראיות נוספות‪ .81‬כ לדוגמה‪ ,‬בפרשת קופ נגד קצי‪ 82‬נדונה תביעת‬
‫אלמנתו‪ ,‬ילדיו ועזבונו של המנוח‪ ,‬אשר לטענת המבקשי נפגע בתאונת דרכי ונפטר כתוצאה‬
‫ממנה‪ .‬במסגרת התביעה הגישו המבקשי בקשה לתשלו תכו‪ .%‬בית המשפט המחוזי החליט‬
‫לדחות את הבקשה‪ ,‬שכ לא שוכנע "כי רמת הכנסת וצרכי מחיית של המבקשי נפגעו בעקבות‬
‫התאונה‪ ,‬ועל כ אי ה זכאי לתשלו תכו‪ ."%‬כנגד בקשה זו הוגשה בקשה לרשות ערעור לבית‬
‫המשפט העליו‪ .‬בית המשפט העליו החליט לקבל את הבקשה ולדו בה כבערעור עצמו‪.‬‬
‫המבקשי טענו בפני בית המשפט המחוזי כי המנוח‪ ,‬שלמד כאבר בכולל חמישה ימי בשבוע‪,‬‬
‫עסק בעבודות שונות שהכניסו לו מדי חודש עשרות אלפי ש"ח נטו‪ .‬המבקשי הגישו אישורי‬
‫שוני ממוסדות ואנשי פרטיי‪ ,‬בה נזכרי הסכומי אות קיבל לכאורה המנוח תמורת‬
‫עבודותיו השונות‪ .‬המשיבי הכחישו את טענותיה של המבקשי בדבר הכנסותיו של המנוח‪.‬‬
‫לטענת‪ ,‬המנוח לא עבד ולא השתכר‪ ,‬כיוו שהיה תלמיד ישיבה שתורתו אומנותו‪ .‬בית המשפט‬
‫שנדרש להכריע במחלוקת‪ ,‬ציי בפסקי הדי כי סעי‪5 %‬ב)א( לחוק הפיצויי דורש כי המבקש‬
‫תשלו תכו‪ %‬יוכיח את זכאותו לכ בראיות לכאורה‪ .‬בית המשפט הוסי‪ %‬וציי כי התשלו התכו‪%‬‬
‫אמור לספק את צרכיה המידיי של הנפגע או של התלויי בו‪ ,‬וזאת טר בירור וליבו משפטי‬
‫של העובדות הרלבנטיות‪ ,‬ובשל כ על בית המשפט להסתפק במהלכו בראיות לכאורה בלבד‪.‬‬
‫כאשר תלוייו של נפגע מבקשי תשלו תכו‪ %‬עליה להוכיח בראיות לכאורה מה הייתה הכנסתו‬
‫של הנפגע‪ ,‬ומה היו צרכי מחיית של בני המשפחה‪ ,‬שפרנסת הייתה על הנפגע‪ .‬במקרה הנוכחי‪,‬‬
‫המבקשי הציגו בבית המשפט המחוזי אישורי מגורמי שוני‪ ,‬המעידי לכאורה על הכנסותיו‬
‫של המנוח‪ .‬לא היו בידי המבקשי תלושי משכורת או העתקי הצהרות למס(הכנסה‪ ,‬אות יש‬
‫‪ 80‬ע"א ‪ 6431/96‬בר זאב נגד מוחמד‪ ,‬פ"ד נב)‪.557 (3‬‬
‫‪ 81‬אנגלרד‪ ,‬בעמוד ‪.450‬‬
‫‪ 82‬רע"א ‪ 8608/02‬קופ נגד קצי )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫לצר‪ %‬לבקשה לתשלו תכו‪ %‬בהתא לתקנות‪ .‬בית המשפט העליו ציי כי ברי‪ ,‬כי בירור מלא‬
‫בדבר רמת הכנסותיו של המנוח דורש חקירה של כל עורכי האישורי‪ ,‬א חקירה כזו אינה יכולה‬
‫להתבצע בשלב של דיו בבקשה לתשלו תכו‪ ,‬בשל אופיו כהלי מהיר ומידי‪ .‬לאור כל האמור‬
‫קיבל בית המשפט את הערעור ביחס לתשלו התכו‪.%‬‬
‫חשוב לציי כי העיקרו שלפיו די בהוכחה לכאורה לגבי הזכאות כדי לזכות את המבקש בתשלו‬
‫תכו חל ג על עצ השאלה בדבר תחולת החוק‪ .83‬כ‪ ,‬בפרשת פינטו נגד יונה‪ 84‬המבקש נפגע‬
‫בתאונת דרכי מפגיעת אמבולנס שהיה בדרכו לפינוי נפגעי מפיגוע טרור‪ .‬המבקש הגיש תביעת‬
‫פיצויי לפי חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬אול נתגלעה מחלוקת א על האירוע חל חוק‬
‫הפיצויי או חוק התגמולי לנפגעי פעולות איבה‪ .‬בדונו בבקשת המבקש לתשלו תכו‪ %‬קבע בית(‬
‫המשפט כי חוק הפיצויי לא חל על האירוע‪ ,‬ולכ דחה את הבקשה‪ .‬המבקש הגיש בקשת ערעור‬
‫לבית המשפט העליו‪ .‬בית המשפט קיבל את בקשת הערעור בפוסקו כי תכליתו של הסדר‬
‫התשלו התכו‪ %‬הקבוע בחוק הפיצויי היא להחיש את התשלו לנפגע תאונת הדרכי ולהבטיח‬
‫כי בתכו‪ %‬לאחר התאונה‪ ,‬ועוד בטר סיו הליכי המשפט‪ ,‬יקבל הנפגע תשלו בגי צורכי הריפוי‪,‬‬
‫הסיעוד והמחיה שלו‪ .‬ההסדר נועד לאפשר הלי מהיר ופשוט של הושטת סעד זמני‪ .‬בבחינת‬
‫בקשתו של נפגע לקבלת תשלו תכו‪ %‬בית(המשפט לא נכנס אפוא לעומק של המחלוקות‬
‫ולפרטיה של העובדות‪ .‬הסעד המוענק לנפגע הוא סעד של חירו‪ ,‬שאי להתלותו או לדחותו אלא‬
‫בהתקיי ספק של ממש בעצ זכאותו של הנפגע‪ .‬במקרה דנ‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬לא היה מקו‬
‫לקבוע כבר בשלב הבקשה לתשלו תכו‪ %‬כי המבקש אינו זכאי לפיצויי לפי חוק הפיצויי‪.‬‬
‫שאלת זכאותו של המבקש לפיצויי לפי חוק הפיצויי היא שאלה מורכבת‪ .‬בשאלה זו נטושה‬
‫מחלוקת בי הצדדי‪ ,‬מחלוקת הכורכת עמה ג שיקולי של מדיניות משפטית וכלכלית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה יש לומר כי לעת הזו הוכחה זכאותו לכאורה של המבקש לפיצויי לפי חוק‬
‫הפיצויי‪ ,‬ולפיכ זכאי הוא לתשלו תכו‪ .%‬אי זה ראוי כי עד לבירור שאלת הזכאות בהלי‬
‫העיקרי ייוותר המבקש תלוי "בי הכיסאות" בניגוד לתכלית של הוראות החוק בדבר התשלו‬
‫התכו‪.%‬‬
‫עוד יצוי כי‪ ,‬על בית המשפט להשתמש בסמכותו להרשות הבאת ראיות נוספות במסגרת הדיו‬
‫בבקשה לתשלו תכו רק במקרי חריגי בלבד‪ .85‬כ למשל‪ ,‬באשר להסתמכות על קביעת דרגת‬
‫נכות על פי די‪ ,‬קבע בית המשפט כי מקו שכבר נקבעה הנכות על פי די ואפילו קיימת האפשרות‬
‫שקביעה זו תיסתר‪ ,‬כולה או חלקה‪ ,‬במהל הדיו בתיק העיקרי‪ ,‬ראוי להסתמ על קביעה זו כל‬
‫‪ 83‬אנגלרד‪ ,‬בעמוד ‪.450‬‬
‫‪ 84‬רע"א ‪ 9275/03‬פינטו נגד יונה יונה‪ ,‬פ"ד נח)‪.295 (2‬‬
‫‪ 85‬אנגלרד‪ ,‬בעמוד ‪.450‬‬
‫‪51‬‬
‫עוד לא נסתרה ולא להיזקק למינוי מומחי מטע הצדדי במסגרת הדיו בבקשה לתשלו‬
‫תכו‪.86%‬‬
‫ז‪ .‬הוכחת שיעור הנזק הגופני באמצעות מומחים רפואיים‬
‫‪ .1‬כללי‬
‫חובת ההוכחה המוטלת על נפגע בתאונת דרכי היא כפולה‪ :‬עליו להוכיח ה את התרחשותו של‬
‫מקרה הביטוח )נזק גו‪ %‬שנגר עקב תאונת דרכי( וה את שיעור הנזק הגופני‪ .‬שיעור הנכות‬
‫הרפואית והנושא הרפואי בכללותו משמשי גור מרכזי בפסיקת הפיצויי בגי נזק שאינו נזק‬
‫של ממו‪ ,‬וא‪ %‬בהערכת הפיצויי בשל נזקי ממו )הפסדי השתכרות‪ ,‬הוצאות רפואיות‪ ,‬ועוד(‪.‬‬
‫קורב התאונה נדרש אפוא להוכיח את הפגיעה הגופנית ואת שיעורה על מנת לזכות בפיצוי‬
‫ביטוחי‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬החובה המוטלת על נפגע תאונה אינה שונה מהחובה המוטלת על כל ניזוק‬
‫אחר המבקש להיפרע מפוליסת ביטוח‪ .‬עמד על כ השופט שמגר באחד המקרי‪ ,‬באומרו‪:‬‬
‫"הניזוק מבקש שיפוי בעבור נזק‪ .‬עליו להוכיח בראיות את שיעור הנזק‪ .‬בהעדר ראיות באשר‬
‫לשיעור הנזק‪ ,‬עלול הניזוק לצאת וידיו על ראשו‪ .‬השלב הראשו הינו קביעת האחריות‪ .‬השלב‬
‫השני הינו קביעת שיעור הנזק‪ .‬רק עמידה בשני השלבי תקנה את השיפוי הביטוחי"‪.87‬‬
‫‪ .2‬סעיף ‪6‬א לחוק הפיצויים‬
‫כיצד אפוא על נפגע בתאונת דרכי להוכיח את שיעור נזקיו בעקבות התאונה? תיקו מס' ‪ 5‬לחוק‬
‫הפיצויי שעבר בכנסת ב(‪ ,1985‬בעקבות המלצותיה של ועדת המשנה לייעול ההליכי במשפטי‬
‫אזרחיי בראשות השופט מל‪ ,0‬נועד להסדיר בצורה יעילה את הסוגיה של חוות דעת רפואיות‬
‫בתחו תאונות דרכי‪ ,‬ולהחיש את הדיו בכל הנוגע להוכחת הנכות הרפואית ולבירור הנושאי‬
‫הרפואיי שאינ נכות‪ .‬התיקו נועד לייתר את הבאת הראיות בנושאי הרפואה מטע הצדדי‪,‬‬
‫ולהמירה במינוי מומחה שקבע בית המשפט‪ .88‬הרעיו המרכזי בתיקו לחוק הוא לקבוע מומחה‬
‫רפואי ניטראלי יחיד‪ ,‬במקו שיטת ריבוי המומחי במסגרתה כל צד הגיש חוות דעת של מומחה‬
‫‪ 86‬ת"א ‪ 2412/88‬חסו נגד רטנר‪ ,‬צלטנר‪)539 ,‬יב(‪.‬‬
‫‪ 87‬רע"א ‪ 3577/93‬הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד מוריאנו‪ ,‬פ"ד מח)‪.78 ,70 (4‬‬
‫‪ 88‬ריבלי‪ ,‬בעמוד ‪.531‬‬
‫‪52‬‬
‫מטעמו שנהגה עד למועד התיקו‪ .89‬סעי‪6 %‬א שהתווס‪ %‬לחוק מסמי את שר המשפטי לקבוע‬
‫בתקנות הוראות בדבר מינוי מומחה אשר יחווה דעתו בעניי הנכות הרפואית של הנפגע או בכל‬
‫נושא רפואי אחר‪ .‬בעקבות הסמכה זו הוציא שר המשפטי את תקנות הפיצויי לנפגעי תאונות‬
‫דרכי )מומחי(‪ ,‬התשמ"ז(‪.1986‬‬
‫סוגיית המומחה הרפואי קשורה בטבורה לחיבור זה‪ ,‬שכ חוות דעתו של המומחה הרפואי מהווה‬
‫ראיה מרכזית העשויה לחרו‪ 0‬את גורל התביעה‪ .‬יחד ע זאת‪ ,‬מוב כי במסגרת חיבור זה לא נית‬
‫להקי‪ %‬את כל הסוגיות הראייתיות הקשורות בחוות דעת המומחה‪ .‬אי לכ אתמקד בכמה סוגיות‬
‫ראייתיות מובהקות הקשורות לחוות דעת המומחה‪.‬‬
‫‪ .3‬איסור להביא ראיות‬
‫תקנה ‪)2‬א( לתקנות המומחי מורה כלדקמ‪:‬‬
‫"נפגע הטוע בכתב תביעתו לעני נכותו הרפואית שעליה לא חל סעי‪6 %‬ב‬
‫לחוק‪ ,‬או לעני כל נושא רפואי שאינו נכות‪ ,‬לרבות דרכי שיקומו‪ ,‬יצר‪%‬‬
‫לכתב התביעה –‬
‫)‪(1‬‬
‫בקשה למינוי מומחה‪"...‬‬
‫משמע – שאלת גובה הנכות הרפואית וכ כל נושא רפואי אחר שאינו נכות‪ ,‬לרבות דרכי שיקומו‬
‫של הנפגע‪ ,‬ניתני להוכחה באמצעות מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט‪ ,‬ואי להוכיח בדר!‬
‫של הצגת חוות דעת או עדות מטע צד מ הצדדי‪ .90‬מסקנה זו נתמכת ג בהוראת סעי‪6 %‬א)ב(‬
‫לחוק הפיצויי‪ ,‬המורה כי בנושאי המנויי בתקנות‪" ,‬אי ]הנפגע[ רשאי להגיש בנושאי אלה‬
‫חוות דעת עצמאיות ואי רשות להעיד עדי או להביא ראיות בנושאי אלה בלתי א על פי‬
‫ההוראות הנזכרות"‪.91‬‬
‫‪" .4‬ראשית ראיה" לצורך מינוי מומחה‬
‫‪ 89‬אנגלרד‪ ,‬בעמוד ‪.454‬‬
‫‪ 90‬ריבלי‪ ,‬בעמוד ‪.535‬‬
‫‪ 91‬אנגלרד‪ ,‬בעמוד ‪.457‬‬
‫‪53‬‬
‫בעל די המגיש כתב הגנה‪ ,‬יצר‪ %‬אליו תשובה לבקשה למינוי מומחה; לא הגיש תשובה – יראו את‬
‫בעל הדי כמסכי למינוי המומחה‪ .‬המינוי צרי להתבסס על "ראשית ראיה" הנתמכת במסמכי‬
‫של תיעוד רפואי‪ ,‬להבדיל מחוות דעת רפואיות שאי להגיש‪ .92‬הנטייה של בתי המשפט היא‬
‫לנקוט בגישה ליברלית כלפי מינוי מומחה‪ ,‬וזאת מ הטע שאי לנפגע אפשרות אחרת להוכיח את‬
‫נכותו הרפואית על ידי הבאת מומחי מטעמו‪ .‬עמד על כ בית המשפט העליו בפרשת שיק נגד‬
‫מטלו‪ ,93‬בציינו כדלקמ‪:‬‬
‫"על(פי תקנות פיצויי לנפגעי תאונות דרכי )מומחי(‪ ,‬תשמ"ז(‪,1986‬‬
‫אי עומדת לנפגע בתאונת דרכי האפשרות להוכיח את טענותיו בעניי‬
‫שברפואה על(ידי הבאת ראיות מטעמו‪ .‬הדר העומדת לפניו היא לבקש‬
‫מינוי מומחה או מומחי רפואיי‪ .‬דחיית בקשתו למינוי כזה יש בה‪ ,‬על(‬
‫כ‪ ,‬כדי לסגור בפניו את הדר להוכיח שנותר ע מו או נכות כתוצאה‬
‫מהתאונה‪ ,‬או כל עניי אחר רפואי‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬אי מקו לדחות‬
‫בקשה למינוי מומחי רפואיי‪ ,‬כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות‬
‫קיומה של נכות עקב התאונה‪ .‬אי בדברי אלה כדי לשלול את הצור‬
‫לבדוק בכל מקרה‪ ,‬א אמנ מינוי כזה דרוש‪ ,‬ובית המשפט לא יהסס‬
‫לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי‪ ,‬א אי לבקשה יסוד לאור החומר‬
‫הרפואי המובא בפני בית המשפט‪ .‬ואול כשהדברי אינ כה ברורי‪,‬‬
‫ייזהר בית המשפט לבל תקופחנה זכויותיו של המבקש על(ידי מניעת‬
‫מינוי מומחה רפואי כבקשתו"‪.‬‬
‫אכ‪ ,‬כפי שמציי השופט ריבלי בספרו‪ ,‬בהתקיי ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב‬
‫התאונה‪ ,‬ימנע בית המשפט מלסגור את הדלת בפני הנפגע להוכחת נזקו מחמת אי מינוי מומחה‪.‬‬
‫ראשית הראיה תבוא בסיכומי המחלה או במסמכי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל הנפגע‪.94‬‬
‫‪ .5‬הראיות המותרות והראיות האסורות בהצגה למומחה‬
‫א‪ .‬כללי‬
‫סעי‪6 %‬א)ב( לחוק הפיצויי מורה כי‪" :‬בעלי די יהיו רשאי להזמי את המומחה לבית(המשפט‬
‫לחקירה‪ ,‬אול לא יהיו רשאי להביא עדות נוספת של מומחה לעני הנדו אלא ברשות בית‬
‫המשפט מטעמי מיוחדי שיירשמו"‪ .‬תקנות המומחי )סעיפי ‪ 8‬ו(‪ (9‬מציינות את גדר‬
‫‪ 92‬אנגלרד‪ ,‬בעמוד ‪.461‬‬
‫‪ 93‬ע"א ‪ 1338/90‬גבריאל שיק נגד רונית מטלו‪ ,‬פ"ד מד )‪.219 ,216 (2‬‬
‫‪ 94‬ריבלי‪.554 ,‬‬
‫‪54‬‬
‫המסמכי המותרי והאסורי בהמצאה למומחה‪ ,‬מטע הצדדי‪ .‬לפי הוראת סעי‪ 8 %‬לתקנות‬
‫המומחי‪ ,‬הנפגע רשאי להציג בפני המומחה "את כל המסמכי בדבר הטיפול הרפואי שנית לו‬
‫ובדבר הבדיקות שנבדק לצור אותו טיפול"‪ .‬מאחורי האיסור של המצאת חוות דעת רפואית לידי‬
‫המומחה עומדת ההקפדה על הניטרליות של המומחה‪ .‬בר‪ ,‬ההבחנה בי מסמ בדבר טיפול‬
‫רפואי‪ ,‬אשר "הצדדי רשאי וא‪ %‬חייבי להגיש למומחה"‪ ,95‬לבי חוות דעת רפואית‪ ,‬שאסור‬
‫להעבירה לידיו‪ ,‬מעוררת קשיי ניכרי בפסיקה‪ .‬אכ‪ ,‬כפי שציי בית המשפט העליו בפרשת‬
‫מגדל נגד שמור‪ ,96‬א‪ %‬שלעתי קשה להבחי בי מסמכי טיפוליי אותנטיי לבי הבעת דעה‬
‫שהיא בגדר חוות(דעת‪ ,‬אי לפסול מסמכי שבה‪ ,‬בנוס‪ %‬לקביעת האבחו‪ ,‬מסיק הרופא את‬
‫המסקנה הטיפולית המתאימה בעיניו‪ ,‬הג שנית לראות בה מעי חוות(דעת‪ .‬לדברי בית המשפט‪,‬‬
‫זה דרכו של טיפול‪ ,‬שלצור קביעתו על הרופא לערו בדיקות‪ ,‬להסיק מסקנות ולגבש עמדה לגבי‬
‫מהות המחלה ומהות הטיפול‪ .‬ברור שהמומחה ב(חורי להגיע למסקנות ולהערכות שונות‬
‫מהרופא המטפל‪ .‬בית המשפט הוסי‪ %‬וציי כי בהחלטה לגבי תיחו מסגרת החומר המותר‬
‫להמצאה למומחה לפי תקנה ‪)8‬א( לתקנות המומחי‪ ,‬צריכי להנחות את בית המשפט שני‬
‫עקרונות‪ :‬האחד‪ ,‬שמלאכת השיפוט תישאר תמיד בידי בית המשפט ולא תועבר על(ידיו למומחה;‬
‫והשני‪ ,‬שיאופשר למומחה לקבל מידע ותיעוד הדרושי לו כדי שחוות(דעתו תהיה רצינית‪ ,‬עניינית‬
‫ומקצועית‪ .‬בית המשפט מדגיש כי יש לעמוד על המשמר ולדאוג שהמידע המוזר למומחה‬
‫הרפואי יהיה רלוואנטי‪ ,‬אותנטי ואובייקטיבי ככל שנית‪ ,‬ושלא יוזר אליו מידע המעמידו במצב‬
‫שבו עליו למיי חומר סותר‪ ,‬דבר ההופ את תפקידו לתפקיד מעי(שיפוטי‪ .‬מה המסמכי‬
‫המותרי אפוא בהצגה בפני המומחה ומה המסמכי האסורי בהצגה? נית לעמוד בהקשר זה‬
‫על כמה מסמכי טיפוסיי שבתי המשפט קבעו לגביה הלכה‪ .‬על מסמכי אלו נעמוד להל‪.‬‬
‫ב‪ .‬חוות דעת של המוסד לביטוח לאומי‬
‫במקרה שבו בית המשפט נת היתר להבאת ראיות לסתור קביעת נכות על פי די לפי סעי‪6 %‬ב‬
‫לחוק הפיצויי – נקבע כי אי למסור למומחה את מסקנות המוסד לביטוח לאומי שאת קביעתו‬
‫באי לסתור‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬בפרשת שרעבי נגד קובוס‪ ,97‬ציי בית המשפט העליו כי‪:‬‬
‫"מבחינת מדיניות מתקי התקנות‪ ,‬בולטת המגמה לאפשר למומחה לגבש‬
‫חוות דעת עצמאית משלו לגבי דרגת נכותו של הניזוק; אמת נכו הדבר‪,‬‬
‫שקביעת הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי נעשתה על ידי‬
‫‪ 95‬אנגלרד‪.464 ,‬‬
‫‪ 96‬רע"א ‪ 5638/95‬מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד שמור‪ ,‬פ"ד מט)‪.865 (4‬‬
‫‪ 97‬רע"א ‪ 2985/90‬שרעבי נגד קובוס ומגדל‪ ,‬חברה לביטוח בע"מ )צלטנר‪ ,‬בעמוד ‪)712‬א(‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫גור אובייקטיבי א קבלתה על ידי המומחה‪ ,‬לפני שגיבש את דעתו‬
‫המקצועית‪ ,‬עשויה לצמצ את שיקול דעתו"‪.‬‬
‫על כ‪ ,‬בית המשפט מצווה לפסול חוות דעת של מומחי שעיינו בדו"ח הועדה הרפואית הפועלת‬
‫מטעמו של הביטוח הלאומי‪ .‬בהקשר זה – אי הבדל בי חוות דעת רפואית של המוסד לביטוח‬
‫לאומי על מצב הנפגע שניתנה לפני התאונה לבי חוות דעת של המוסד שניתנה לאחר התאונה‪ .‬בית‬
‫המשפט העליו הדגיש בפסיקותיו כי ג הוכחתו של מצב רפואי קוד לתאונת הדרכי תתבצע‬
‫בדר בה מוכח כל עניי שברפואה בתביעות המתנהלות לפי החוק‪ :‬על ידי מת חוות דעת של‬
‫המומחה מטע בית המשפט‪ ,‬המסתמ‪ ,‬בי היתר‪ ,‬על תיעוד רפואי שמוגש לו על ידי הצדדי‪,‬‬
‫והעומד בהגדרות תקנה ‪ 8‬ותקנה ‪ 9‬לתקנות המומחי‪ .‬במסגרת זו‪ ,‬חוות דעת רפואיות של המוסד‬
‫לביטוח לאומי )אשר אינ מוצגות במסגרת סעי‪6 %‬ב' לחוק( אסורות בהצגה למומחה ( ג במקרה‬
‫בו ה מתייחסות למצבו של הנפגע עובר לתאונת הדרכי‪ ,‬וג במקרה בו ה מתייחסות למצבו של‬
‫הנפגע לאחר תאונת הדרכי‪ .98‬נ‬
‫ג‪ .‬דו"ח חקירה‬
‫השפעה פסולה על האובייקטיביות של המומחה הרפואי עשויה לבוא לידי ביטוי ג בהצגת דו"ח‬
‫חקירה למומחה מטע הנתבעי‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬באחד המקרי‪ ,‬במסגרת תביעה על(פי חוק‬
‫הפיצויי‪ ,‬מינה בית(המשפט מומחה רפואי והלה הגיש חוות דעת‪ .‬הנפגעת עתרה לפסילתה של‬
‫חוות הדעת‪ ,‬לאחר שהתברר כי לפני נתינתה שיגר בא כח חברת הביטוח מכתב אל המומחה‪ ,‬אליו‬
‫צור‪ %‬דו"ח חקירה פרטי‪ ,‬ונכללו במכתב טענות בדבר העדר קשר סיבתי בי התאונה ובי תלונותיה‬
‫של הנפגעת‪ .‬בית(המשפט קיבל את עתירת הנפגעת בפוסקו כי חוות דעתו של מומחה רפואי‬
‫שנתמנה על(ידי בית(המשפט על(פי חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬חורצת למעשה את‬
‫גורלו של המשפט‪ ,‬מ הבחינה הרפואית‪ ,‬ועל(כ יש לנהוג זהירות רבה בפניות אליו‪ ,‬ולהקפיד‬
‫הקפדה מרובה‪ ,‬שלא יהיה חשש של השפעה כלשהי על שיקוליו על(ידי מי מבעלי הדי‪ .‬במקרה‬
‫דנ‪ ,‬משלוח המכתב על(ידי בא כח חברת הביטוח היווה הפרה של כללי הצדק הטבעי‪ ,‬כאשר נעשה‬
‫ניסיו ברור על ידי צד אחד‪ ,‬להביא ראיות בפני המומחה ולהשפיע עליו‪ ,‬מבלי לית כל הזדמנות‬
‫לצד השני להגיב‪ ,‬וכאשר מדובר במומחה רפואי‪ ,‬שאי זה כלל מתפקידו ומסמכותו לעסוק בכגו‬
‫אלה‪ .‬בית המשפט הוסי‪ %‬וציי כי משלוח המכתב ג אינו מתיישב ע ניהולו של המשפט בתו לב‬
‫ובדר מקובלת‪.99‬‬
‫‪ 98‬ע"א ‪ 1426/03‬נאסר בלאל נגד שולי אברג'יל )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 99‬ת"א ‪ 1740/86‬רינה כה נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"מ תשמ"ט)‪.335 (1‬‬
‫‪56‬‬
‫ד‪ .‬צילומים של הנפגע‬
‫הא רשאי הנתבעי להמציא למומחה צילומי הנוגעי לתפקודו היומיומי של התובע?‬
‫בפסיקת בתי המשפט המחוזיי נתגלעה מחלוקת‪ .‬יש שהתירו את המצאת הצילומי ויש שאסרו‬
‫זאת‪ .‬הסוגיה הגיעה לבית המשפט העליו בפרשת כלל נגד מטס‪ .100‬בית המשפט העליו הכריע‬
‫לטובת הגישה האוסרת את הצגת התצלומי בפני המומחה ה מטעמי של פרשנות התקנות וה‬
‫מטעמי ענייניי‪ .‬הנימוק הפרשני שהנחה את בית המשפט הוא שלא נית להגדיר את הצילומי‪,‬‬
‫וזאת אפילו ננקוט פרשנות מרחיבה‪ ,‬כ"מסמכי בדבר הטיפול הרפואי שנית‪ ...‬ובדבר הבדיקות‬
‫ש)הנפגע( נבדק"‪ ,‬כאמור בסעי‪ 8 %‬לתקנות המומחי‪ .‬הנימוק הענייני התבסס על כ שמדיניות‬
‫התקנות היא שהמומחה יתייחס בשלב הכנת חוות דעתו למצבו הרפואי של הנפגע א ורק על יסוד‬
‫התרשמותו הוא‪ ,‬המבוססת על הבדיקה‪ ,‬האנמנזה והחומר הרפואי ה"בסיסי" המצוי לגבי מצבו‬
‫של הנפגע‪ .‬לפיכ‪ ,‬אפילו אי מתירי למומחה לעיי בחוות דעת רפואית של מומחה אחר‪ ,‬שמא‬
‫יושפע המומחה‪ ,‬כעניי שבהערכה‪ ,‬ממסקנות המומחה האחר; קל וחומר הוא בחומר ראייתי שנוי‬
‫במחלוקת שאינו חומר רפואי; בית המשפט הוסי‪ %‬וציי כי קביעת המומחה איננה סו‪ %‬פסוק אלא‬
‫יכול כל בעל די להציג את התמונות למומחה בגדר שאלות הבהרה שתוצגנה לו או בעת חקירתו‪,‬‬
‫לפי תקנה ‪)15‬ג( לתקנות המומחי‪ ,‬ובית המשפט יוכל בעת מת פסק הדי לשקול את ערכ‬
‫הראייתי של התמונות במשולב ע תשובות המומחה‪ .‬נמצא‪ ,‬לדעת בית המשפט‪ ,‬שרשימת‬
‫המסמכי המנויי בתקנה ‪)8‬א( היא רשימה סגורה‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬בעוד שתוצאת פסק הדי של בית המשפט העליו נראית נכונה‪ ,‬הרי שההערה של בית‬
‫המשפט בסיפא של דבריו שלפיה קביעת המומחה איננה סו‪ %‬פסוק‪ ,‬אלא יכול כל בעל די להציג‬
‫את התמונות למומחה בגדר שאלות הבהרה שתוצגנה לו או בעת חקירתו‪ ,‬נראית‪ ,‬על פני הדברי‪,‬‬
‫בלתי משכנעת‪ .‬הדעת נותנת כי שלב שאלות ההבהרה צרי להיות מוגבל לחומר שעמד לנגד עיני‬
‫המומחה‪ ,‬שא לא כ‪ ,‬נמצא כי בדלת האחורית תתאפשר כניסתו של חומר שנאסרה כניסתו‬
‫בדלת הראשית‪ .‬שאלות הבהרה‪ ,‬כשמ כ ה‪ ,‬נועדו להבהיר את הנאמר בחוות הדעת‪ ,‬ולא לשמש‬
‫פלטפורמה להצגת חומר שאסור היה למומחה לעיי בו לצור הכנת חוות הדעת‪ .‬הצגת חומר חדש‬
‫למומחה צריכה אפוא להיעשות במסגרת החקירה הנגדית‪ ,‬ולא במסגרת שאלות ההבהרה‪ .‬יחד ע‬
‫זאת‪ ,‬בהמש הדברי אדו במוסד החקירה הנגדית‪ .‬המלצתי תהא להגביל מאד את האפשרות‬
‫לחקור את המומחה בחקירה נגדית‪ .‬א תתקבל המלצה זו – אזי יהא טע בחיזוק מנגנו שאלות‬
‫ההבהרה ובהרחבת הענייני והמסמכי שיכולי לבוא בגדר של שאלות ההבהרה‪ ,‬ברוח הערתו‬
‫של בית המשפט בפסק די כלל נגד מטס‪.‬‬
‫‪ 100‬רע"א ‪ 4640/90‬כלל חברה לבטוח בע"מ נגד מטס )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫‪ .6‬חוות דעת המומחה כראיה במשפט‬
‫משהוגשה חוות(דעתו של המומחה הרפואי לתיק בית המשפט‪ ,‬הרי היא כראיה לענייני רפואיי‬
‫הנדוני בה‪ ,‬לרבות לגבי דרגת נכותו של הנפגע‪ ,‬ללא כל צור שמי מהצדדי יגישה כראיה מטעמו‬
‫לתיק בית המשפט‪ .‬מסקנה זו עולה מנוסחו של סעי‪6 %‬א)ב( לחוק הפיצויי‪ .‬על(פי האמור בו‪,‬‬
‫לאחר מינוי מומחה רפואי על(ידי בית המשפט‪ ,‬רשאי הצדדי לחוקרו או להפנות אליו שאלות‬
‫הבהרה‪ ,‬א "לא יהיו רשאי להביא עדות נוספת של מומחה" אלא בתנאי הנזכרי בסעי‪%‬‬
‫‪6‬א)ב()‪ (1‬לחוק‪ .‬עולה מ האמור כי המחוקק ראה בחוות הדעת של מומחה רפואי שנתמנה על&ידי‬
‫בית המשפט & עדות‪ .‬לפיכ‪ ,‬משהוגשה חוות הדעת ואפילו בטר שמיעת עדויות אחרות במשפט‬
‫– הרי בכ כבר החלה שמיעת הראיות‪.101‬‬
‫כיוו שהמומחה אינו עד מטע אחד מבעלי הדי‪ ,‬רשאי כל בעלי הדי לחקור אותו בחקירה‬
‫נגדית‪ .‬בעניי זה‪ ,‬כפי שמציי השופט ריבלי‪ ,102‬אי נפקות לשאלה מי מהצדדי יז את הזמנת‬
‫המומחה לחקירה‪ .‬משהוזמ המומחה להעיד – כל צד רשאי לחקור אותו בחקירה נגדית‪ .‬הימנעות‬
‫צד מ הצדדי מלערער על חוות דעתו של המומחה בי על(ידי שאלות הבהרה ובי על ידי חקירתו‬
‫הנגדית עשויה להביא את בית המשפט למסקנה כי חוות דעתו מקובלת על הצדדי‪ ,‬אול‪ ,‬כפי‬
‫שנראה להל‪ ,‬הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה נתונה בידי בית‬
‫המשפט‪ .‬בית המשפט רשאי לקבוע כי המומחה טעה במסקנותיו‪ ,‬למשל מכיוו שהתשתית‬
‫העובדתית שהוצגה בפניו הייתה מוטעית‪.‬‬
‫‪ .7‬דחיית חוות דעת המומחה‬
‫ככלל‪ ,‬כשבית(משפט ממנה מומחה רפואי‪ ,‬חזקה עליו שימנה מומחה רפואי המתמחה בתחו‬
‫הרפואי שלגביו הוא מתבקש לכתבו את חוות(דעתו‪ .‬לפיכ‪ ,‬א אי בחוות(דעתו מסקנות אשר‬
‫אינ יכולות לעמוד במבח הביקורת של ההיגיו לאחר עיו בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו‪,‬‬
‫בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה‪ .‬ע זאת‪ ,‬לעתי‪ ,‬מתו עיו בחוות הדעת‬
‫עצמה או במכלול נסיבות העניי‪ ,‬מתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית‪ ,‬שעליה היא‬
‫נשענת‪ ,‬אינה מהימנה‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬בית המשפט רשאי שלא לסמו על חוות(דעתו של המומחה‪,‬‬
‫וראוי כי לא יבסס מסקנתו על אותה חוות(דעת‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬בפרשת רז נגד לא‪ ,1030‬נדו עניינה של‬
‫תובעת אשר נפגעה בתאונת דרכי‪ .‬נקבעה לה‪ ,‬בי היתר‪ ,‬נכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור של‬
‫‪ 101‬רע"א ‪ 1619/93‬אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד טטרו‪ ,‬פ"ד מז)‪.89 (4‬‬
‫‪ 102‬ריבלי‪.544 ,‬‬
‫‪ 103‬ע"א ‪ 2160/90‬שרה רז נגד פרידה לא‪ ,0‬פ"ד מז)‪.170 (5‬‬
‫‪58‬‬
‫‪ 10%‬על(ידי מומחה רפואי שמונה על(ידי בית המשפט המחוזי‪ .‬משהתברר שהתובעת העלימה‬
‫מאותו מומחה את העובדה שמצבה הנפשי היה בעייתי ג לפני התאונה‪ ,‬והמידע שעליו בוססה‬
‫חוות הדעת היה לא רק חלקי‪ ,‬אלא א‪ %‬מוטעה‪ ,‬קבע בית המשפט המחוזי שלא נותרה לה נכות‬
‫פסיכיאטרית כלשהי עקב התאונה‪ .‬התובעת הגישה ערעור לבית המשפט העליו‪ .‬בית המשפט‬
‫העליו הבהיר בפסיקתו כי בית המשפט‪ ,‬ולא המומחה‪ ,‬הוא הפוסק האחרו ג בשאלות‬
‫הרפואיות שנמסרו לחוות(דעתו של המומחה‪ ,‬ולהלכה אי בית המשפט חייב לפסוק על(פי חוות(‬
‫דעתו של המומחה‪ ,‬א כי למעשה יית לחוות(דעת מוסמכת כזאת את מלוא משקלה בכל הנוגע‬
‫לצד הרפואי המקצועי‪ .‬לדברי בית המשפט‪ ,‬חוות&דעת של מומחה רפואי אינה אלא ראיה‬
‫במסגרת כלל הראיות המובאות לפני בית המשפט‪ ,‬ובית המשפט רשאי להסתמ! עליה א! ג‬
‫לדחותה‪ ,‬כולה או חלקה‪ ,‬כשהוא מוצא זאת לנכו‪ ,‬בהתא לשיקול&דעת‪ .‬במקרה דנ‪ ,‬מציי בית‬
‫המשפט‪ ,‬מסמכי רפואיי ותלונות אמת של המערערת מתקופה שקדמה לתאונה לא הובאו לפני‬
‫המומחה(הפסיכיאטר‪ ,‬ובית המשפט היה רשאי ( וזו א‪ %‬הייתה חובתו ( להסיק שהמומחה הגיע‬
‫למסקנותיו עקב מידע לא מהימ שנמסר לו על(ידי המערערת מצד אחד‪ ,‬ועקב אי(ידיעתו על‬
‫מצבה הנפשי של המערערת ועל הטיפול הפסיכולוגי שקיבלה קוד לתאונה מצד אחר‪ .‬במצב‬
‫דברי זה‪ ,‬א ברור שבית המשפט לא היה מוכ להסתמ על חוות(דעתו של המומחה‪.‬‬
‫‪ .8‬שאלות הבהרה וחקירה נגדית‬
‫זכות החקירה הנגדית‪ ,‬הקבועה‪ ,‬בי היתר‪ ,‬בסעי‪ 26 %‬לפקודת הראיות‪ ,‬היא אחת הזכויות‬
‫החשובות ביותר לבעל די כמכשיר לחשיפת האמת ולש הגנה על האינטרסי שלו בדיו משפטי‪.‬‬
‫לפיכ‪ ,‬בדר כלל אי לבית המשפט כל שיקול דעת באשר לקיו החקירה‪ .‬ע זאת‪ ,‬רשאי בית‬
‫המשפט שלא להיעתר לבקשת בעל די לחקור עד בחקירה נגדית‪ ,‬וזאת כאשר ברור מראש‬
‫שהחקירה מכוונת להציל מפיו של העד דברי שאינ רלוואנטיי לנושא הדיו‪ ,‬או כאשר דברי‬
‫העד ממילא לא יוכלו להשפיע על תוצאת הדיו‪ ,‬או כדי למנוע שימוש לרעה בהליכי המשפט‪ .‬לפי‬
‫גישת בית המשפט‪ ,‬השימוש בסמכות זו ( להגביל או לאסור חקירה נגדית ( צרי שייעשה‬
‫בזהירות רבה ולא כדבר שבשגרה‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬בגלל החשיבות המיוחדת הנודעת לזכות החקירה‬
‫הנגדית‪ ,‬אי היא נשללת מבעלי הדי ג כאשר מדובר במומחה רפואי שנתמנה על(ידי בית‬
‫המשפט‪ ,‬וזאת א‪ %‬כי הגבלת זכות החקירה הנגדית של מומחה כאמור היה בה ג כדי להקל על‬
‫המומחה וג לחסו מזמנו של בית המשפט‪ .‬ע זאת‪ ,‬בטר יורה בית המשפט על הזמנת‬
‫המומחה לחקירה הנגדית‪ ,‬רשאי הוא לברר מה נושאיה ומהו פשרה‪ ,‬כדי לבדוק א היא אכ‬
‫‪59‬‬
‫דרושה לעניי‪ .‬בנוס‪ %‬לכ‪ ,‬א מתברר‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬כי החקירה הנגדית הייתה שלא לצור!‪,‬‬
‫רשאי בית המשפט לחייב את בעל הדי‪ ,‬שהזמי את המומחה לחקירה‪ ,‬בהוצאות הולמות‪.104‬‬
‫ג לבעלי הדי לתביעת הפלת"ד נתונה זכות לחקור את המומחה שהגיש את חוות דעתו לבית‬
‫המשפט‪ .‬זכות החקירה הנגדית‪ ,‬מעוגנת בסעי‪6 %‬א)ב()‪ (1‬לחוק הפיצויי‪ ,‬המורה כי‪" :‬בעלי הדי‬
‫יהיו רשאי להזמי את המומחה לבית המשפט לחקירה‪ ."...‬אי כל ספק כי הזכות הבלתי‬
‫מותנית של הצדדי לחקור את המומחה מגלמת יתרונות וחסרונות‪ .‬היתרו המרכזי הוא כמוב‬
‫זכותו של כל צד למצות כדבעי את ראיותיו ואת טענותיו במשפט‪ .‬החיסרו המרכזי של פרקטיקה‬
‫זו בא לידי ביטוי בכ שהזכות של כל צד לחקור את המומחה‪ ,‬זכות הממומשת כדבר שבשגרה‬
‫במסגרת תביעות הפלת"ד‪ ,‬תורמת לייקור‪ ,‬לסרבול ולהתמשכות הליכי תביעת הפלת"ד‪ ,‬ומטילה‬
‫בכ עומס כבד על ניהול ההלי‪ .‬נשאלת אפוא השאלה הא מ הראוי לשקול את צמצומה של‬
‫הזכות הבלתי מוגבלת של הצדדי לחקור את המומחה בחקריה נגדית‪ .‬ראוי לציי כי בעבר היו‬
‫הצעות להגביל את זכות החקירה של מומחי רפואיי המגישי את חוות הדעת לבית המשפט‪.‬‬
‫ועדה שהוקמה לצור בחינת ייעול ההליכי במשפטי אזרחיי‪ ,‬בראשות השופט מל‪ ,0‬א‪%‬‬
‫המליצה לכרס בזכות הדיונית הבלתי מוגבלת של בעלי הדי לזמ את המומחה לחקירה נגדית‪,‬‬
‫על ידי קביעת כלל שלפיו הזמנת מומחה רפואי תהייה מותנית ברשות בית המשפט‪ ,‬מנימוקי‬
‫מיוחדי שירשמו‪ .‬ע זאת‪ ,‬המלצה זו לא נתקבלה‪ .‬לדעתי‪ ,‬ראוי לשוב ולבחו מחדש המלצה זו‪,‬‬
‫שכ הגבלת היכולת של הצדדי לחקור את המומחה בחקריה נגדית תשרת את היעילות הדיונית‬
‫של תביעת הפלת"ד ותקצר מאד את מש ההתדיינות‪ ,‬עניי בעל חשיבות קריטית מקו בו מדובר‬
‫בתביעה הנוגעת לנזקי גו‪ .%‬אמנ‪ ,‬קביעת כלל‪ ,‬כפי שהמליצה ועדת מל‪ ,0‬שלפיו הזמנת מומחה‬
‫רפואי תהייה מותנית ברשות בית המשפט‪ ,‬מנימוקי מיוחדי שירשמו‪ ,‬עשויה לפגוע באופ‬
‫מסוי בזכותו של בעל הדי לפרוס בפני בית המשפט את מלוא מסכת ראיותיו וטיעוניו‪ .‬ע זאת‪,‬‬
‫אינטרס יעילות ומהירות הדיו – המשרת בסופו של דבר ג את אינטרס הצדדי להלי ולא רק‬
‫את האינטרס המערכתי – גובר לדעתי במקרה זה על האינטרס של בעל הדי לחקור את המומחה‬
‫בחקירה נגדית‪ .‬כמו כ‪ ,‬יש לזכור כי ההצעה אינה מדברת על חסימה מוחלטת של האפשרות של‬
‫הצדדי לחקור את המומחה בחקירה נגדית‪ ,‬אלא בהגבלתה בלבד‪ .‬לפי ההצעה‪ ,‬נותרת בידי בית‬
‫המשפט סמכות להתיר לבעל די לחקור את המומחה בחקירה נגדית‪ ,‬וזאת מטעמי מיוחדי‬
‫שיירשמו‪ .‬לא למותר לציי בהקשר זה כי פרקטיקה שכזו ( של הגבלת זכות החקירה הנגדית של‬
‫המומחה הרפואי ( נהוגה זה מכבר בבית הדי לעבודה‪ ,‬ובהצלחה לא מבוטלת‪ .‬כ‪ ,‬בפרשת לוסקי‬
‫נגד בית הדי הארצי לעבודה‪ 105‬אישר בית המשפט העליו את הנוהג הקיי בבית הדי לעבודה‬
‫שלא לאפשר חקירה של מומחה רפואי שנתמנה על&ידי בית הדי‪ ,‬אלא מטעמי מיוחדי‬
‫שיירשמו‪ .‬בפרשה זו ד בית המשפט בהנחיות של נשיא בית הדי לעבודה לבתי הדי‪ ,‬שלפיה‬
‫‪ 104‬ע"א ‪ 107/88‬רז נגד לא‪ ,%‬פ"ד מד)‪ ,857 (1‬בעמוד ‪.862‬‬
‫‪ 105‬בג‪ 1199/92 0‬לוסקי נגד בית הדי הארצי לעבודה‪ ,‬פ"ד מז)‪.734 (5‬‬
‫‪60‬‬
‫"מומחה(יוע‪ 0‬רפואי לא יוזמ לבית(הדי להשיב על שאלות המתייחסות לחוות(דעתו‪ ,‬אלא א‬
‫בית(הדי החליט כ מטעמי מיוחדי שירשמו"‪ .‬בית המשפט העליו הכשיר את ההנחיות‪,‬‬
‫בציינו כי ההיגיו המונח ביסוד הנחיות אלה הוא‪ ,‬שחוות&דעת של המומחה שנתמנה על&ידי בית‬
‫הדי איננה עדות "לטובת" אחד הצדדי‪ ,‬והמומחה אינו עד של צד זה או אחר‪ .‬בנוס‪ ,%‬ההנחיות‬
‫אינ שוללות את סמכותו של בית הדי להזמי את המומחה לחקירה נגדית כאשר קיימי‬
‫"טעמי מיוחדי"‪ .‬גדרו של "טע מיוחד" לעניי זה‪ ,‬הוסי‪ %‬בית המשפט‪ ,‬לא נית לקביעה‬
‫מראש‪ ,‬והוא עניי לבית הדי לענות בו‪ ,‬בכל מקרה בנפרד‪ .‬כאשר נטע לפני בית הדי קיומו של‬
‫"טע מיוחד" כאמור‪ ,‬הרי דחיית הטענה או אימוצה מחייבי הנמקה‪ ,‬אשר תהיה פתוחה‬
‫לביקורת בית הדי הארצי לעבודה‪ .‬זאת ועוד ( עצ העובדה שבית הדי מוסמ להורות על‬
‫חקירתו הנגדית של מומחה רפואי שנתמנה כאמור‪ ,‬א‪ %‬א הדבר נעשה רק כאשר קיי "טע‬
‫מיוחד" כמוסבר לעיל‪ ,‬יש בה ג כדי להוות סייג בפני הרגשת "חסינות" בלתי רצויה מצד מומחה‬
‫רפואי‪ ,‬פלוני או אלמוני‪ ,‬שנתמנה על(ידי בית הדי‪ .‬בית המשפט הוסי‪ %‬וציי כי לצור הכרעה‬
‫בשאלת הלגיטימיות של ההנחיות יש ג לקחת בחשבו את היתרונות המעשיי החשובי‬
‫שטומנת בחובה הפרקטיקה המגבילה את זכות בעלי הדי לחקור את המומחה‪ :‬ראשית‪ ,‬חיסכו‬
‫בזמנו של בית הדי‪ ,‬וכ קיצור ההליכי וייעול‪ ,‬דבר התור למניעת עינוי די‪ .‬שנית‪ ,‬מניעת‬
‫מצב שבו מומחי רפואיי בעלי ש יסרבו לקבל על עצמ מינוי על&ידי בית הדי‪ ,‬מינוי שהשכר‬
‫בצדו מועט יחסית "וצערו הרבה"‪ .‬בית המשפט העליו סיכ וקבע כי מהאמור לעיל נובע כי אי‬
‫למי מבעלי הדי "זכות מוקנית" לחקירה נגדית של המומחה‪ ,‬לא מ הדי וא‪ %‬לא לפי כללי הצדק‬
‫הטבעי‪.‬‬
‫הצעתי היא אפוא להגביל את הזכות הבלתי מוגבלת של הצדדי לחקור את המומחה‪ ,‬בדומה‬
‫למגבלות שהוטלו על ידי בית הדי לעבודה‪ .‬לעניות דעתי‪ ,‬העובדה כי בתי הדי לעבודה אינ‬
‫כבולי לדיני הראיות אינה רלבנטית למסקנה זו‪ ,‬שכ הרציונל העומד ביסוד ההגבלות על‬
‫החקירה הנגדית‪ ,‬כפי שתוארו על ידי בית המשפט בפרשת לוסקי‪ ,‬הוא רציונל מערכתי כולל שאינו‬
‫מוגבל לספקטרו הצר של דיני הראיות‪ .‬בנוס‪ ,%‬יש לזכור‪ ,‬כי מכשיר החקירה הנגדית אינו‬
‫המכשיר האוטונומי היחיד העשוי לשמש בעל די לצור בקרה על חוות דעת המומחה‪ .‬לצד מכשיר‬
‫החקירה הנגדית‪ ,‬עומד המנגנו של שאלות ההבהרה‪ .‬סעי‪6 %‬א)ב( לחוק הפיצויי קובע כי "כל צד‬
‫רשאי להפנות אל המומחה‪ ,‬בכתב‪ ,‬שאלות הבהרה לחוות הדעת שנת‪ ."...‬מטרת העיקרית של‬
‫שאלות ההבהרה היא לייתר את הצור בחקירת המומחה‪ ,‬ובכ לייעל את הדיו‪ .‬יוצא אפוא כי‬
‫חיזוק מנגנו שאלות ההבהרה עשוי אפוא להוות משקל נגד להצעתי בדבר צמצו זכות של‬
‫הצדדי לחקור את המומחה בחקירה נגדית‪ ,‬בבחינת כלי שלובי‪ .‬לפיכ‪ ,‬לצד צמצו החקירה‬
‫הנגדית‪ ,‬אני סבור כי יש לנקוט בגישה ליברלית ככל הנית כלפי שאלות ההבהרה‪ ,‬ולא להגביל את‬
‫היקפ‪ .‬כ למשל‪ ,‬ככל שמדובר בשאלות ההבהרה‪ ,‬איני ממלי‪ 0‬לאמ‪ 0‬את הפרקטיקה הנוהגת‬
‫בבית הדי לעבודה שלפיה שאלות ההבהרה של הצדדי מוגשות לבית הדי‪ ,‬אשר מכריע א‬
‫‪61‬‬
‫להתיר את הגשת למומחה‪ .106‬לדעתי‪ ,‬יש להעדי‪ %‬בהקשר זה את הפרקטיקה הנוהגת כבר כיו‬
‫בבתי המשפט הדני בתביעות הפלת"ד‪ ,‬שלפיה בעלי הדי אינ נזקקי לרשותו של בית המשפט‬
‫לצור משלוח שאלות הבהרה למומחה‪ .‬כמו כ‪ ,‬הייתי ממלי‪ 0‬להותיר על כנה את הסמכות‬
‫הטבעית של בית המשפט לקבוע אלו שאלות חורגות משאלות הבהרה גרידא‪ ,‬אול נכו יהיה‬
‫להוסי‪ %‬לה "חישוק"‪ ,‬בדוגמת חובת הנמקה‪ .‬דהיינו‪ ,‬בית המשפט יידרש לנמק החלטה שלפיה‬
‫שאלת הבהרה מסוימת חורגת מ ההבהרה המותרת‪ .‬בנוס‪ ,%‬אני סבור כי א תתקבל ההצעה‬
‫בדבר הצרת מנגנו החקירה הנגדית‪ ,‬יהיה מקו לחזק את מנגנו שאלות ההבהרה על ידי הרחבת‬
‫המסמכי המותרי להצגה למומחה במסגרת שאלות ההבהרה‪ ,‬ברוח פסיקתו של בית המשפט‬
‫בעניי כלל נגד מטס‪ ,‬שתוארה בהרחבה לעיל‪.‬‬
‫ככל שהמצב הנוכחי יוותר על כנו‪ ,‬וזכות של הצדדי לזמ את המומחה לחקירה נגדית לא‬
‫תוגבל‪ ,‬המלצתי היא‪ ,‬לכל הפחות‪ ,‬לחייב את בית המשפט לפסוק הוצאות ריאליות כנגד בעל די‬
‫שהזמי את המומחה לחקירה נגדית‪ ,‬כשבדיעבד התברר‪ ,‬לאחר שמיצה את חקירתו‪ ,‬כי לא היה‬
‫בה צור אמיתי‪ .‬תימוכי לעמדה זו א‪ %‬נית למצוא בפסיקת בית המשפט העליו‪ ,107‬א כי‪,‬‬
‫סקירה אמפירית של הפסיקה מגלה כי‪ ,‬בפועל‪ ,‬בתי המשפט ממעטי לעשות שימוש במכשיר‬
‫ההוצאות לש מניעת חקירות שלא לצור‪ ,‬ויש להצר על כ‪ .‬כמו כ‪ ,‬על בית המשפט לזכור כי‬
‫הג שבדר כלל אי לבית המשפט כל שיקול דעת באשר לקיו החקירה‪ ,‬עדיי הוא רשאי שלא‬
‫להיעתר לבקשת בעל די לחקור בחקירה נגדית‪ ,108‬וזאת כאשר ברור מראש שהחקירה מכוונת‬
‫להציל מפיו של המומחה דברי שאינ רלוואנטיי לנושא הדיו‪ ,‬או כאשר דברי המומחה לא‬
‫יוכלו בלאו הכי להשפיע על תוצאתו‪ ,‬או כדי למנוע שימוש לרעה בהליכי המשפט‪ .‬אמנ‪ ,‬השימוש‬
‫בסמכות זו ( להגביל או לאסור חקירה נגדית ( צרי שייעשה בזהירות רבה ולא כדבר שבשגרה‪,‬‬
‫אול בית המשפט מצווה להפעיל סמכות זו על מנת להפחית את השימוש לרעה במנגנו החקירה‬
‫הנגדית ובכ לתרו לייעול הדיו‪ ,‬ובסופו של דבר‪ ,‬למניעת עיוות די‪.‬‬
‫ח‪ .‬קביעת דרגת נכות לפי דין אחר‬
‫‪ .1‬מטרת סעיף ‪6‬ב לחוק הפיצויים‬
‫‪ 106‬בג‪ 1199/92 0‬לוסקי נגד בית הדי הארצי לעבודה‪ ,‬פ"ד מז)‪.734 (5‬‬
‫‪ 107‬ע"א ‪ 107/88‬רז נגד לא‪ ,%‬פ"ד מד)‪.857 (1‬‬
‫‪ 108‬ריבלי‪.598 ,‬‬
‫‪62‬‬
‫במסגרת תיקו תשמ"ה לחוק הפיצויי אשר החיל את ההסדר החדשני הנוגע למומחי‬
‫הרפואיי‪ ,‬הוחל הסדר מהפכני נוס‪ %‬שנועד לייעל ולפשט את ההליכי במסגרת תביעת הפלת"ד‪.‬‬
‫הסדר זה בא לידי ביטוי בסעי‪6 %‬ב לחוק המורה כדלקמ‪:‬‬
‫"נקבעה על פי כל די דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה‬
‫תאונת דרכי‪ ,‬לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה‪ ,‬תחייב קביעה‬
‫זאת ג לצור התביעה על פי חוק זה; ואול בית המשפט יהיה רשאי‬
‫להתיר לבעל די בתביעה לפי חוק זה‪ ,‬להביא ראיות לסתור את הקביעה‬
‫האמורה‪ ,‬א שוכנע שמ הצדק להתיר זאת מטעמי מיוחדי‬
‫שיירשמו"‪.‬‬
‫סעי‪6 %‬ב מורה‪ ,‬א כ‪ ,‬שקביעת דרגת נכות לנפגע על פי די אחר‪ ,‬תחייב ג לצור תביעה על פי‬
‫חוק הפיצויי‪ .‬אכ‪ ,‬כפי שציי בית המשפט העליו באחת הפרשות‪ ,‬מטרת סעי‪6 %‬ב לחוק‬
‫הפיצויי היא לפטור את בית המשפט מהלי מתמש‪ ,‬מסוב ומורכב בקביעת דרגת הנכות של‬
‫הנפגע בתביעות הנוגעות לתאונות דרכי והנובעות מה‪ .109‬מטרה זו מושגת באמצעות הקביעה כי‬
‫דרגת נכות הנקבעת על פי החוקי הסוציאליי השוני‪ ,‬בעיקר חוקי הביטוח הלאומי‪ ,‬תהא‬
‫תקפה ג לגבי זכאותו של הנפגע במסגרת חוק הפיצויי‪ .‬בעלי הדי בתביעה לפי חוק הפיצויי‬
‫אינ נדרשי לנהל מסכת ראייתית בקשר לדרגת הנכות‪ ,‬ובכ! מושג חסכו ניכר במשאבי‬
‫דיוניי ושיפוטיי‪ ,‬מקודמת היעילות הדיונית‪ ,‬וכ ההרמוניה‪ ,‬היציבות והוודאות המשפטית‪,‬‬
‫שכ יש בכ כדי למנוע מצב שבו שני מוסדות שוני )כגו המוסד לביטוח לאומי ובית המשפט(‬
‫יקבעו לנפגע דרגת נכות שונה בגי אותה תאונה ואותו נזק‪ .‬אכ‪ ,‬כפי שציי בית המשפט העליו‬
‫בפרשת עודה נגד רות חברה לביטוח‪ ,110‬באמצעות סעי‪6 %‬ב מושגות שתי מטרות‪ :‬האחת‪ ,‬קיצור‬
‫ההלי לפני בית המשפט‪ .‬והאחרת‪ ,‬דרגת הנכות נקבעת לאחר בדיקה ודיו ממצי על(ידי גו‪ %‬או‬
‫ועדה של מומחי רפואיי‪ ,‬שהוסמכו לכ על(פי די‪ ,‬היינו‪ ,‬שאינ פועלי מטעמו של אחד מבעלי‬
‫הדי ( ובדר זו נמנע הקושי האובייקטיבי להכריע בי חוות&דעת רפואיות שונות או סותרות‪.‬‬
‫‪ .2‬הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות‬
‫יש להודות כי החלת הוראת סעי‪6 %‬ב לחוק הפיצויי אינה תמיד פשוטה‪ ,‬ואופ יישומה מעורר‬
‫לעתי מחלוקת; משאבי שיפוטיי בלתי מבוטלי מושקעי לא פע בבחינת הלגיטימיות‬
‫והרלבנטיות של קביעת דרגת הנכות לפי הדי האחר העומדת לדיו‪ ,‬באופ שהחיסכו הדיוני‬
‫‪ 109‬רע"א ‪ 1193/90‬מדינת ישראל נגד הפול ( חברות הביטוח הישראליות בע"מ‪ ,‬פ"ד מח)‪.230 (4‬‬
‫‪ 110‬ר"ע ‪ 634/85‬אבו עליו עודה נגד רות חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד לט)‪.505 (4‬‬
‫‪63‬‬
‫שאמור היה להיות מושג באמצעות ייתור הצור בקביעת דרגת הנכות במסגרת תביעת הפלת"ד‪,‬‬
‫יורד לטמיו בשל ההתדיינות הנוגעת לתוקפה של קביעת הנכות לפי הדי האחר‪ .‬כ יוצא‬
‫שהמטרות שהונחו ביסוד הוראת סעי‪6 %‬ב לחוק הפיצויי‪ ,‬היינו החיסכו והיעילות הדיונית‪ ,‬אינ‬
‫תמיד מוגשמות במלוא‪ .‬עיקר הקושי נובע בהבדל העקרוני בי תפקידה של קביעת הנכות בחוק‬
‫הפיצויי לבי תפקידה בחוקי הסוציאליי השוני‬
‫‪111‬‬
‫( נקודת המוצא של החוקי‬
‫הסוציאליי היא מידת נזקקותו של הנפגע לעזרה כלכלית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מטרת חוק הפיצויי‬
‫היא השבת המצב לקדמותו‪ ,‬במגבלות הקבועות בחוק הפיצויי‪ .‬הבדל זה משלי על כמה יסודות‬
‫מרכזיי באחריות לפיצויי לפי החוק‪ ,‬ובראש ובראשונה‪ ,‬חובתו של הנפגע להוכיח קיומו של‬
‫קשר סיבתי בי התאונה לבי הנזק‪ .‬חובה ראייתית זו אינה רלבנטית בהכרח להוכחת זכאותו של‬
‫תובע מכוח החקיקה הסוציאלית‪ .‬עמד על כ השופט אנגלרד‪ ,‬בציינו‪" :‬בעוד שבמסגרת חוק‬
‫הפיצויי הקשר הסיבתי בי התוצאה המזיקה לבי תאונת הדרכי הוא נשמת אפה של‬
‫האחריות‪ ,‬זכאותו של אד מבחינה סוציאלית אינה בהכרח קשורה לסיבת נכותו‪ .‬עצ קיומ של‬
‫מגבלות גופניות או שכליות‪ ,‬עשויה להכשירו לקבלת תמיכה"‪ .112‬לפיכ‪ ,‬ככל שמדובר בקביעת‬
‫נכות לפי חוקי שאינ מבוססי על קיומו של קשר סיבתי בי התאונה לבי הנזק – אי‬
‫להסתמ על קביעה זו במסגרת הלי לפי חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬שכ קביעה שכזו‬
‫חסרה את אחד היסודות המרכזיי עליה מושתתת הזכאות לפי חוק הפיצויי‪ .‬כ למשל‪,‬‬
‫קביעת דרגת נכות לפי פרק ט לחוק הביטוח הלאומי‪ ,‬לש קבלת קצבת נכות כללית‪ ,‬אינה נובעת‬
‫בהכרח מהאירוע שגר לנכות‪ .‬עצ הנכות היא שיוצרת אז הזכאות‪ ,‬ללא קשר לגורמיה‪ .‬על כ‪,‬‬
‫א‪ %‬א תאונת דרכי היוותה את הסיבה או את אחת הסיבות להיווצרות הנכות‪ ,‬אי התובע‬
‫נדרש להוכיח את סיבת הנכות‪ ,‬וממילא אי הוא נדרש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בי‬
‫התאונה לבי הנכות‪ .‬לפיכ! – סעי ‪6‬ב אינו חל על קביעת דרגת נכות כללית לפי פרק ט לחוק‬
‫הביטוח הלאומי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ככל שמדובר בזכאות לקצבה בגי תאונת עבודה‪ ,‬הרי שמוטל על‬
‫נפגע עבודה התובע את המוסד לביטוח לאומי להוכיח קיומו של קשר סיבתי בי תאונת העבודה‬
‫לבי הנזק‪ .‬על כ‪ ,‬א תאונת הדרכי היא ג תאונת העבודה‪ ,‬אי מניעה עקרונית להסתמ על‬
‫הקביעה של דרגת הנכות על ידי המוסד לביטוח לאומי במסגרת תביעת הפלת"ד‪ .‬ראוי להוסי‪%‬‬
‫ולציי בהקשר זה‪ ,‬כי כאשר הוועדה הרפואית קבעה בפועל‪ ,‬חר‪ %‬העובדה שלא הייתה חייבת‬
‫לעשות כ‪ ,‬כי קיי קשר סיבתי בי תאונת הדרכי לבי הנכות – קביעה זו אינה מכשירה את‬
‫קביעת דרגת הנכות לצור החלתו של סעי‪6 %‬ב‪ .‬בית המשפט העליו קבע בהקשר זה כי רק כאשר‬
‫הגו‪ %‬הפועל נדרש‪ ,‬במסגרת קביעת תנאי הזכאות של הנפגע‪ ,‬לקבוע קיומו של קשר סיבתי בי‬
‫תאונת הדרכי לבי הנכות‪ ,‬קביעה זו יכולה לשמש במסגרת תביעת הפיצויי לפי סעי‪6 %‬ב‪.‬‬
‫כאשר אותו גו‪ %‬נדרש לקיומו של קשר הסיבתי בתורת "מתנדב"‪ ,‬אי קביעתו באה בגדרו של סעי‪%‬‬
‫‪6‬ב לחוק הפיצויי‪:‬‬
‫‪ 111‬אנגלרד‪.481 ,‬‬
‫‪ 112‬אנגלרד‪.481 ,‬‬
‫‪64‬‬
‫"על(פי נוסח סעי‪6 %‬ב‪ ,‬רק א הקביעה בדבר הנכות ( בי שזו בשיעור‬
‫מסוי ובי שלא נותרה כל נכות ( נקבעה לעניי הפגיעה בתאונת הדרכי‬
‫הנדונה‪ ,‬רק אז יחול עליה סעי‪6 %‬ב לחוק‪ .‬הקביעה תבוא במסגרת סעי‪%‬‬
‫‪6‬ב‪ ,‬רק א בעת הקביעה זו נדרשה לעניי הפגיעה בתאונת הדרכי‪ .‬תנאי‬
‫זה אינו מתמלא בקביעת דרגת נכות לעניי הפרק הד בנכות כללית‪ ,‬וכבר‬
‫מטע זה יש לקבל את הערעור"‪.113‬‬
‫‪ .3‬מועד קביעת הנכות‬
‫סעי‪6 %‬ב רישא מתנה את החלת קביעת הנכות לפי די אחר בכ שהיא ניתנה לפני שמיעת הראיות‬
‫במסגרת תביעת הפלת"ד‪" :‬נקבעה על פי כל די דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה‬
‫תאונת דרכי‪ ,‬לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה‪ ,‬תחייב קביעה זאת ג לצור התביעה‬
‫על פי חוק זה‪ ."...‬הרציונל שביסוד הוראה זו הוא יצירת סינכרוניזציה בי הלי מינוי המומחה‬
‫לפי סעי‪6 %‬א לחוק לבי ההזקקות לקביעת נכות לפי די אחר‪ ,‬כאמור בסעי‪6 %‬ב לחוק )כזכור‪ ,‬שני‬
‫הוראות חקיקה אלו התווספו לחוק במסגרת אותו תיקו‪ ,‬הוא תיקו תשמ"ה(‪ .‬בפני בית המשפט‬
‫העליו ניצבה השאלה מהו מועד שמיעת הראיות בתביעה‪ ,‬היינו‪ ,‬אותו מועד שממנו קביעה של‬
‫נכות לפי די אחר מנועה מלבוא בפני בית המשפט הד בתביעת הפלת"ד? הא הגשת חוות דעת‬
‫מומחה בשלב קד המשפט היא בבחינת "שמיעת ראיות" לעניי סעי‪6 %‬ב לחוק? בפרשת אליהו‬
‫נגד טטרו השיב בית המשפט העליו לשאלה אחרונה זו בחיוב‪ ,‬וקבע כי יש לראות בהגשת חוות‬
‫הדעת של המומחי הרפואיי כשלב שמיעת הראיות‪:‬‬
‫"את ]המילי[ 'לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה' יש לפרש על‬
‫רקע תכליתו של סעי‪6 %‬ב‪ .‬עיקר תכליתו של הסעי‪ %‬הוא למנוע את הצור‬
‫במינוי מומחה רפואי לקביעת דרגת נכותו עקב התאונה‪ ,‬כשזו כבר נקבעה‬
‫על(פי כל די‪ ,‬על ההוצאות והטרחה הנוספי שייגרמו על(ידי כ‪ .‬כאשר‬
‫בלאו הכי נתמנה מומחה רפואי‪ ,‬וזה הגיש את חוות דעתו בכתב‪,‬‬
‫הסתמכות על סעי‪6 %‬ב כבר לא תשיג תכלית זו"‪.114‬‬
‫‪ 113‬רע"א ‪ 2512/94‬ברכה זר נגד צור שמיר חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד מח)‪.657 (5‬‬
‫‪ 114‬רע"א ‪ 1619/93‬אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד טטרו‪ ,‬פ"ד מז)‪.98 ,89 (4‬‬
‫‪65‬‬
‫אמנ‪ ,‬היו שביקשו להסיק מנוסח תקנה ‪)15‬ג( לתקנות המומחי כי בשלב הגשת חוות הדעת‬
‫וקוד חקירת המומחה טר החל שלב שמיעת הראיות‪ .115‬בר‪ ,‬בפסק די אליהו נגד טטרו נקבע‬
‫כי אי לקבל את הטענה‪ .‬לדברי בית המשפט‪ ,‬תקנה ‪)15‬ג( הינה חקיקת משנה‪ ,‬וככל שהיא סותרת‬
‫את האמור בחוק ( בסעיפי ‪6‬א ו( ‪6‬ב של חוק הפיצויי – הרי היא אולטרה וירס‪ .‬מעבר לכל‬
‫אלה‪ ,‬הרי שההסמכה לפי סעי‪6 %‬א)א( לחוק הפיצויי לשר המשפטי לקבוע בתקנות‪ ,‬באישור‬
‫ועדת החוקה חוק ומשפט‪" ,‬הוראות בדבר מינוי מומחה אשר יחווה דעתו בעניי הנכות הרפואית‬
‫של נפגע‪ ,‬או בכל נושא רפואי אחר‪ ,‬לרבות דרכי שיקומו של הנפגע‪ ,‬ובדבר סמכויותיו וחובותיו של‬
‫המומחה"‪ ,‬אינה כוללת את הסמכות להעדי‪ %‬קביעת דרגת נכות על(פי כל די על פני קביעתו של‬
‫המומחה הרפואי‪ .‬בכ עוסק סעי‪6 %‬ב‪ ,‬אשר על(פי האמור בו‪ ,‬על רקע האמור בסעי‪6 %‬א)ב()‪,(1‬‬
‫חוות&דעת רפואית של המומחה כמוה כראיה המוגשת לבית המשפט‪ .‬על(פי לשו החוק הגשת‬
‫חוות הדעת של מומחה רפואי כמוה כראיה שהומצאה לתיק בית המשפט‪ .‬משהוגשה חוות&דעתו‬
‫של המומחה הרפואי לתיק בית המשפט‪ ,‬הריהי כראיה לענייני רפואיי הנדוני בה‪ ,‬לרבות‬
‫דרגת נכותו של הנפגע‪ ,‬ללא כל צור! שמי מהצדדי יגישה כראיה מטעמו לתיק בית המשפט‪.‬‬
‫מסקנה זו עולה מנוסחו של סעי‪6 %‬א)ב( לחוק הפיצויי‪ .‬על(פי האמור בו‪ ,‬לאחר מינוי מומחה‬
‫רפואי על(ידי בית המשפט רשאי הצדדי לחוקרו או להפנות אליו שאלות הבהרה‪ ,‬א "לא יהיו‬
‫רשאי להביא עדות נוספת של מומחה" אלא בתנאי הנזכרי בסעי‪6 %‬א)ב()‪ (1‬לחוק‪ .‬משמע‪,‬‬
‫המחוקק ראה בחוות הדעת של מומחה רפואי שנתמנה על(ידי בית המשפט "עדות"‪.‬‬
‫‪ .4‬הבאת ראיות לסתור‬
‫לפי הוראת סעי‪6 %‬ב סיפא‪ ,‬בית המשפט רשאי להתיר לבעל די בתביעה לפי חוק הפיצויי להביא‬
‫ראיות לסתור את הקביעה של דרגת הנכות‪ ,‬א הוא סבור ש"מ הצדק" לעשות כ‪ .‬כללי היסוד‬
‫הנוגעי ביחס להוראת סעי‪6 %‬ב סיפא נקבעו על ידי בית המשפט העליו בפרשת עודה נגד רות‬
‫חברה לביטוח‪ .116‬התובע באותה פרשה תבע בבית המשפט המחוזי את חברת הביטוח בגי נזקי‬
‫גו‪ %‬שנגרמו לו בתאונת דרכי‪ .‬בית המשפט קבע‪ ,‬כי דרגת הנכות‪ ,‬שנקבעה לתובע על(ידי ועדת‬
‫המוסד לביטוח לאומי‪ ,‬מחייבת ג לצור התביעה‪ .‬התובע ביקש לאפשר לו להביא ראיות לסתור‬
‫את קביעת הוועדה‪ ,‬בהסתמ על חוות(דעת של מומחה רפואי מטעמו‪ ,‬שקבעה לו נכות צמיתה של‬
‫‪ ,19%‬וזאת בהבדל מהוועדה ששללה נכות צמיתה‪ .‬בקשתו נדחתה‪ .‬התובע הגיש ערעור לבית‬
‫המשפט העליו‪ ,‬שנסב על השאלה‪ ,‬מהו טע מיוחד‪ ,‬המצדיק להתיר הבאת ראיות לסתור‬
‫קביעתה של הוועדה‪ ,‬כאמור בסעי‪6 %‬ב לחוק הפיצויי‪ .‬בית המשפט העליו פסק כי המטרה‬
‫‪ 115‬תקנה ‪)15‬ג( לתקנות המומחי קובעת‪" :‬על(פי בקשת בעל די יזמ בית המשפט את המומחה לחקירה‬
‫על חוות דעתו והבהרותיו‪ ,‬ובלבד שהבקשה הוגשה תו ארבעי וחמישה ימי לפני המועד שנקבע לתחילת‬
‫שמיעת הראיות‪."...‬‬
‫‪ 116‬ר"ע ‪ 634/85‬אבו עליו עודה נגד רות חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד לט)‪.505 (4‬‬
‫‪66‬‬
‫להוציא את הדיו בדרגת הנכות אל מחו‪ 0‬לכותלי בית המשפט‪ ,‬כל אימת שזו כבר נקבעה בדיו‬
‫קוד‪ ,‬היא שצריכה להוות את נקודת המוצא לפירושו של הסיפא לסעי‪6 %‬ב בשאלת הטעמי‬
‫המיוחדי להבאת ראיות לסתור‪ .‬הכלל הוא‪ ,‬שהקביעה הקודמת מחייבת‪ .‬א בית המשפט‬
‫מוסמ לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג‪ ,‬היינו בנסיבות יוצאות דופ‬
‫המצדיקות זאת‪ .‬מ הראוי‪ ,‬קובע בית המשפט‪ ,‬שהחריגי לכלל יעוצבו בדר האינדוקציה‪ ,‬תו‬
‫בדיקת כל מקרה נתו על(פי נסיבותיו‪ ,‬ולא בדר של קביעת רשימה סגורה מראש‪ .‬בקווי‬
‫כלליי‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬נית להצביע על שני סוגי טעמי‪ :‬הראשו ( טעמי משפטיי‪ ,‬כגו‬
‫א נראה לבית המשפט‪ ,‬כי ההלי הקוד היה נגוע בפג מהותי‪ ,‬כגו תרמית‪ ,‬קל וחומר ( בטלות‬
‫מדעיקרא )כגו עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי(; השני ( טעמי עובדתיי כבדי משקל‬
‫וחדשי‪ ,‬כגו א חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה‬
‫הקודמת‪ .‬בית המשפט הוסי‪ %‬וציי כי נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופ רוב* על הטוע‬
‫לקיומ‪ .‬כמו כ‪ ,‬עצ השוני בי קביעת ועדה רפואית מטע המוסד לביטוח לאומי לבי קביעת‬
‫מומחה רפואי מטע המבקש אינו מצדיק להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה‪ ,‬שא‬
‫לא כ תסוכל מטרת החוק‪.‬‬
‫ט‪ .‬חזקות שבעובדה‬
‫‪ .1‬כללי‬
‫חזקות שבעובדה הינ כלי הוכחתי וראייתי חשוב בחישוב הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ .‬בתי‬
‫המשפט עושי שימוש נרחב בחזקות לצור קביעת ממצאי עובדתיי‪ ,‬בעיקר בקשר לקביעת‬
‫שיעור הפיצויי לו זכאי הנפגע‪ .‬חזקה שבעובדה היא חלק בלתי נפרד מדיני הראיות‪ .‬היא משרתת‬
‫מטרות של יעילות דיונית וחסכו במשאבי‪ .‬מדובר בהסקה מותרת של מסקנה הנובעת מניסיו‬
‫החיי‪ ,‬ללא צור בהבאת ראיות להוכחתה‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬דיני הראיות הולכי אחר הקרוב לוודאי‪,‬‬
‫כפי שהדברי מתרחשי בדר כלל במציאות‪ .‬אפשר אולי לומר כי החזקות שבעובדה ה ראיות‬
‫נסיבתיות שכיחות‪ .117‬עמד על כ בית המשפט העליו בפרשת רינה מרו נגד היוע‪ 0‬המשפטי‬
‫לממשלה‪:118‬‬
‫"להבדיל מחזקות שבדי‪ ,‬שכור מחצבת מצוי בדי החרות‪ ,‬חזקות‬
‫שבעובדה הינ יצירת הפסיקה‪ .‬על פי הדעה המקובלת‪ ,‬חזקה שבעובדה‬
‫‪ 117‬הרנו‪.194 ,‬‬
‫‪ 118‬פ"ד נב )‪.833 (2‬‬
‫‪67‬‬
‫אינה אלא בבחינת ראיה נסיבתית לקיומה של עובדה שלא הובאה‬
‫ראיה להוכחתה‪ .‬הכיצד? יש שניסיו החיי מלמד‪ ,‬שבהתקיי עובדה‬
‫פלונית – קרוב שתתקיי ג עובדה אלמונית‪ .‬במצב דברי כזה‪,‬‬
‫משהוכח קיומה של העובדה הראשונה‪ ,‬עשויה לקו חזקה שבעובדה‬
‫שלפיה התקיימה ג העובדה השנייה‪ .‬מבחינת נפקותה הראייתית‬
‫דומה חזקה שבעובדה לעדות לכאורה‪ .‬החזקה א מלמדת‪ ,‬כי משהוכח‬
‫קיומה של העובדה הראשונה‪ ,‬שוב אי צור להוכיח את "ניסיו‬
‫החיי" שביסוד החזקה‪ .‬החזקה מהווה אפוא מעי עדות לכאורה‬
‫לקיומה של העובדה המוחזקת‪ .‬הקמתה מעבירה לבעל הדי שכנגד רק‬
‫את נטל הבאת הראיות‪ ,‬בעוד נטל השכנוע נותר על שכמו של בעל הדי‬
‫הסומ על החזקה‪ .‬בידי בעל הדי היריב להביא ראיות‪ ,‬א לסתירת‬
‫יסודות החזקה וא לסתירת המסקנה הלכאורית הנובעת מהחלתה‪,‬‬
‫ובכל אחת משתי הדרכי הללו‪ ,‬ג א עלה בידו רק לעורר ספק‪,‬‬
‫ייחשב כמי שנשא בנטל‪ .‬יתר על כ‪ :‬ג א לא הביא ראיה כלשהי‪,‬‬
‫יהיה בית המשפט רשאי‪ ,‬א לא חייב‪ ,‬לייש את החזקה‪ .‬הכרעתו‬
‫חייבת להתבסס על השאלה‪ ,‬א הצד שעליו נטל השכנוע נשא את‬
‫הנטל‪ ,‬וג בהיעדר ראיה לסתירתה של חזקה שבעובדה‪ ,‬אשר קמה‬
‫לזכות בעל הדי אשר עליו נטל השכנוע‪ ,‬רשאי בית המשפט להגיע‬
‫למסקנה כי הוא לא נשא בנטל"‪.‬‬
‫כפי שצוי בראשית הדברי‪ ,‬חזקות שבעובדה הינ כלי הוכחתי וראייתי חשוב בחישוב הפיצויי‬
‫לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬המבוסס כידוע על המבחני הנזיקיי המסורתיי‪ ,‬ובראש עקרו השבת‬
‫המצב לקדמותו‪ .‬אמנ‪ ,‬חוק הפיצויי הכניס מספר שינויי בתרופות הנזיקיות‪ ,‬כגו הקביעה‬
‫שלפיה בחישוב הפיצויי בשל אובד השתכרות ואובד כושר השתכרות לא תובא בחשבו הכנסה‬
‫העולה על שילוש השכר הממוצע במשק‪ ,‬אול בעיקרו של דבר מאמ‪ 0‬חוק הפיצויי את עקרונות‬
‫הפיצוי הנזיקיי‪ .‬ביסוד הפיצוי בדיני הנזיקי ניצבת התפיסה האינדיווידואלית‪" :‬דיני הערכת‬
‫הנזק בנזיקי אינ מבוססי על גבול סטטוטורי עליו או על גבול סטטוטורי תחתו לשיעור‬
‫הפיצויי‪ ...‬הדי מבוסס על התמקדות בנזק האינדיווידואלי שהתרחש לניזוק‪ ,‬ואשר לגביו‬
‫אחראי המזיק‪ ,‬ובצור להשיב את מצבו לקדמותו"‪ .119‬נית לטעו אולי כי התפיסה‬
‫האינדיבידואלית אינה עולה בקנה אחד ע הרעיו של חזקות עובדתיות‪ ,‬המשקפות מעי ממוצע‬
‫אובייקטיבי הנובע מניסיו החיי‪ .‬ע זאת‪ ,‬טענה שכזו אי לה על מה שתסמו‪ .‬בעניי מגדל‬
‫חברה לביטוח נגד אבו(חנא הדגיש בית המשפט העליו כי התפיסה האינדיווידואלית של דיני‬
‫הנזיקי – המשתרעת ג על תביעות מכוח חוק הפיצויי ( אינה גורעת מ ההיתר לסמו‪,‬‬
‫‪ 119‬ע"א ‪ 357/80‬נעי נגד ברדה‪ ,‬פ"ד לו)‪.762 (3‬‬
‫‪68‬‬
‫במקרי המתאימי‪ ,‬על "הנחות עבודה" שאינ אלא חזקות עובדתיות שנתגבשו מכוח ניסיו‬
‫החיי‪ ,‬וה מתבססות‪ ,‬בי השאר‪ ,‬על נתוני הסתברותיי סטטיסטיי‪ ,‬על המציאות המשפטית‬
‫ועל המציאות הכלכלית‪ .‬חזקות אלו תורמות לייעול ההלי המשפטי ולחסכו במשאבי‬
‫ראייתיי ושיפוטיי‪ .‬ע החזקות האלה נית למנות את חזקת ההמשכיות הנוגעת לטיב העיסוק‬
‫ולמקו התעסוקה של הנפגע‪ ,‬את חזקת התלות של קטיני ובני זוג – אישה וגבר – באחר לצורכי‬
‫קיו ופרנסה‪ ,‬את חזקת גיל הכניסה לשוק העבודה ואת חזקת גיל הפרישה מעבודה‪ ,‬את החזקות‬
‫בדבר תוחלת החיי הרגילה ואת החזקות העובדתיות בדבר רמת השכר ה"רגילה"‪ .120‬להל אבח‬
‫את החזקות האמורות‪ ,‬באשר ה מהוות את אבני היסוד להוכחת נזקיה של נפגעי תאונות‬
‫דרכי‪.‬‬
‫‪ .2‬חזקת ההמשכיות‬
‫דיני הפיצויי מבוססי‪ ,‬בי השאר‪ ,‬על תחזית מראש ועל חזקת ההמשכיות‪ .‬בית המשפט אינו‬
‫מעכב את שומת הפיצויי עד למועד שבו יתממשו הנזקי‪ ,‬אלא מערי את הנזק בעת שנית פסק‬
‫הדי על דר של תחזית‪ .‬טעות בתחזית אינה ברגיל עילה לשינוי פסק הדי‪ ,‬באשר טעות זו קשורה‬
‫בעצ השיטה המשמשת אותנו לשומת הנזק‪ .‬תכופות מבוססת התחזית על חזקת ההמשכיות‪,‬‬
‫שהיא – ככל החזקות האמורות – ניתנת לסתירה בחומר הראיות‪ .‬החזקה מבטאת הנחה שלפיה‬
‫מה שהיה במש זמ הוא שיהיה‪ .‬כ למשל כאשר נדרש בית המשפט להערי את כושר‬
‫ההשתכרות העתידי של הנפגע‪ ,‬מסתמ הוא פעמי רבות על הכנסתו של הניזוק ערב האירוע שבו‬
‫נפגע; על הנחות בדבר המש עבודתו במקו מסוי‪ ,‬בתפקיד מסוי או בשכר מסוי‪ .‬כדרכ של‬
‫הנחות‪ ,‬א‪ %‬חזקת ההמשכיות אינה נכונה תמיד‪ .‬מבטאת היא כלל שכל עוד לא נסתר בעניינו של‬
‫הנפגע המסוי שנזקיו נדוני בפני בית המשפט‪ ,‬אי טוב ממנו ככלי עזר לחיזוי העתיד‪.121‬‬
‫כפי שנזכר לעיל‪ ,‬חזקת ההמשכיות אינה חזקה חלוטה‪ .‬היא ניתנת לסתירה‪ .‬דוגמה לכ היא‬
‫פרשת כלל נגד עמית מרו‪ .122‬בפרשה זו ד בית המשפט באובד כושר השתכרות של נפגעת‬
‫בתאונת דרכי‪ .‬בית המשפט המחוזי קבע את כושר השתכרותה של הנפגעת על פי שכרה בעבר‪,‬‬
‫שהיה מבוסס על עבודתה כמורה בשני בתי ספר‪ .‬ביחס לטענת חברת הביטוח‪ ,‬לפיה בעת קביעת‬
‫הפסד כושר ההשתכרות לעתיד אי להתחשב בשכרה של הנפגעת באחד מבתי הספר‪ ,‬בשל היות‬
‫העבודה זמנית ובשל נישואיה של המערערת ולידת ילדה‪ ,‬קבע בית המשפט כי בקביעת כושר‬
‫השתכרותה של הנפגעת בהשוואה למצבה עובר לתאונה‪ ,‬יש להתעל מגורמי חיצוניי‪,‬‬
‫שהשפעת על כושר ההשתכרות אינ רלבנטיי‪ .‬בהתא לכ נקבע הפסד כושר השתכרות לעבר‬
‫‪ 120‬ע"א ‪ 10064/02‬מגדל חברה לביטוח נגד אבו חנא‪ ,‬פ"ד ס)‪.27 ,13 (3‬‬
‫‪ 121‬ע"א ‪ 8673/0‬פורמ נגד גיל )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 122‬ע"א ‪ 7564/01‬כלל נגד עמית מרו )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫ולעתיד על בסיס השכר בשתי המשרות‪ .‬ערעור שהגישה חברת הביטוח לבית המשפט העליו ביחס‬
‫לגובה הפיצויי שנפסקו לנפגעת בגי הפסד כושר השתכרות לעתיד התקבל‪ .‬בית המשפט העליו‬
‫קבע כי קביעתו של בית המשפט המחוזי‪ ,‬לפיה נישואי הנפגעת‪ ,‬לידת ילד@ וזמניות עבודתה באחד‬
‫מבתי הספר ה "גורמי חיצוניי שאינ רלבנטיי" לחישוב הפסד כושר השתכרות‪ ,‬אינה‬
‫עומדת בפני הביקורת‪ .‬אמנ‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬יש מקרי רבי בה הכנסתו של תובע ערב‬
‫הפגיעה בתאונה יכולה לשמש קנה מידה להערכת יכולת השתכרותו העתידית‪ ,‬וזאת מכוח חזקת‬
‫ההמשכיות‪ .‬א בנסיבות המקרה‪ ,‬הכנסתה של הנפגעת בעבר אינה משקפת בהכרח את כושר‬
‫השתכרותה בעתיד עד גיל הפרישה מעבודה‪ .‬בית המשפט ציי כי לא נית להתעל מכ‪ ,‬שהנפגעת‬
‫הועסקה בשתי משרות בתקופת רווקותה‪ ,‬ועיסוק‪ ,‬דר קבע‪ ,‬בשתי משרות‪ ,‬אינו דבר שיגרתי‪.‬‬
‫צפוי היה לכ‪ ,‬שע השתנות הנסיבות היא לא תמשי לעבוד בשתי משרות‪ .‬מה ג‪ ,‬שהיא נשואה‬
‫ומטופלת בילד‪ ,‬ובעלה העיד כי הוא עצמו עובד כ(‪ 12‬שעות ביממה‪ .‬לפיכ‪ ,‬סביר היה לקבוע‬
‫בנסיבות המקרה את כושר השתכרותה העתידי של הנפגעת בהסתמ על עבודה קבועה באחד‬
‫מבתי הספר‪ .‬יחד ע זאת‪ ,‬ציי בית המשפט‪ ,‬לאור האפשרות שהנפגעת הייתה מתמידה בעבודה‬
‫בשתי משרות תקופת זמ מסוימת א‪ %‬לאחר נישואיה‪ ,‬בית המשפט נמנע מהפחתת מלוא שכרה‬
‫של הנפגעת בבית הספר השני מסכו הפיצויי לעתיד‪.‬‬
‫‪ .3‬חזקת התלות‬
‫תביעת תלוייו של אד שנהרג בתאונת דרכי כוללת פיצוי בגי הפסד התמיכה של המנוח‬
‫בקרוביו‪" :‬הכלל הרחב הוא‪ ,‬שאי התלויי זכאי לפיצויי אלא על הפסד הממו שסבל כל אחד‬
‫מה עקב מות המנוח‪ ...‬א ג בגדר הנזקי הממוניי‪ ,‬לא כל נזק שנגר לה הוא בר(פיצוי‪,‬‬
‫אלא רק אובד התמיכה הכספית הנובעת מתלות המשפחתית במנוח"‪ .123‬הפסדי תלות אלה‬
‫מתבטאי בהפסד של החלק בהכנסתו של המנוח שהיה משמש לכלכלת ולמשק הבית )הפסדי‬
‫התמיכה מהכנסה(‪ ,‬ובהפסד של שירותי נוספי שהיה עשוי לתת כב זוג וכהורה )תמיכה שאינה‬
‫מהכנסה(‪ .‬חישוב המרכיב הראשו של הפיצוי – הפסד התמיכה שהייתה באה מתו ההכנסה –‬
‫נעשה‪ ,‬בהיעדר נסיבות המצדיקות הליכה בדר אחרת‪ ,‬לפי שיטת הידות‪ .‬בבסיס שיטה זו עומדת‬
‫ההנחה‪ ,‬שהיא בגדר חזקה עובדתית המושתתת על אורח החיי של המשפחה הממוצעת‪ ,‬כי‬
‫הכנסתו של אד משמשת לקיומ של כל בני המשפחה ולהוצאות קבועות כלליות‪ .‬באופ מעשי‪,‬‬
‫כאשר מיושמת שיטת הידות במסגרת תביעת התלויי‪ ,‬מצורפת הכנסתו הפוטנציאלית של הנפגע‬
‫להכנסת ב הזוג‪ ,‬א ישנה – זו "הקופה המשותפת" – והסכו שמתקבל מחולק במספר "ידות"‬
‫לפי מספר בני המשפחה התלויי‪ ,‬בתוספת יד אחת למנוח ויד אחת למשק הבית‪ .‬מספר הידות‬
‫איננו קבוע‪ ,‬אלא "דינאמי"‪ ,‬כיוו שבהגיע הילדי לבגרות ה אינ נחשבי לתלויי עוד‪ ,‬והיד‬
‫‪ 123‬ע"א ‪ 64/89‬גבאי נגד לוזו‪ ,‬פ"ד מח)‪.(1994) 679 (4‬‬
‫‪70‬‬
‫המיוחסת לה אינה מובאת בחשבו‪ .‬שיטה זו נועדה לחל‪ 0‬את ערכה הכספי של יד הקיו של‬
‫הנפגע‪ .‬הפיצוי לתלויי בגי אובד התמיכה מההכנסה עומד על הכנסתו של הנפגע בהפחתת יד‬
‫הקיו‪ .124‬כאמור‪ ,‬להפסדי התמיכה מהכנסה עשוי להתווס‪ %‬מרכיב נוס‪ %‬של פיצוי עבור אובד‬
‫שירותי ב זוג והורה‪ .125‬שיעורו של מרכיב זה נקבע לפי נתוני שבאו בפני בית המשפט‪,‬‬
‫ולעיתי בדר! של אומדנה‪.‬‬
‫לצור יישומה של שיטת הידות נזקק בית המשפט ג לשאלה עד איזה גיל היה נזקק ילד בפועל‬
‫לתמיכת אביו‪ ,‬לולא נפטר בתאונה‪ .‬בעבר‪ ,‬עמדה בעינה חזקה עובדתית שלפיה התמיכה היא עד‬
‫גיל ‪ 18‬שני‪ .126‬התוצאה הייתה‪ ,‬שבתי המשפט יצאו מתו הנחה בדבר תלות של קטיני בהורה‬
‫שנפטר בתאונה עד הגיע לגיל שמונה עשרה שני‪ .‬חזקה עובדתית זו לא תמיד הניחה את הדעת‪,‬‬
‫לנוכח המציאות שעל פיה ג לאחר התבגרות של צעירי‪ ,‬ובמש תקופת שירות בצבא‪ ,‬ה‬
‫ממשיכי להיות נתמכי על ידי הוריה‪ .‬ראשיתו של ניסיו לסתירת החזקה הישנה נעשה בפסק‬
‫די אלחמורי נגד דהרי‪ .127‬בפסק הדי בעניי זה קבע בית המשפט‪ ,‬כי שאלת התלות המעשית היא‬
‫ביסודה עובדתית ומצריכה בדיקת המקרה הספציפי לגופו‪ .‬לפיכ‪ ,‬הילדי יהיו זכאי לתשלו‬
‫פיצויי ג בעבור תקופת תלות במנוח הנמשכת לאחר גיל שמונה עשרה שני‪ ,‬א יובאו ראיות‬
‫כלליות או ספציפיות כי המנוח היה ממשי! להחזיק בחוג המשפחה ולפרנס ג לאחר גיל זה‪.‬‬
‫באותו מקרה לא הובאו כל ראיות בעניי‪ ,‬ובית המשפט סירב להסיק לעניי גיל התלות ממצבה‬
‫הכלכלי של המשפחה‪ .‬הכרה בזכאות קטיני תלויי להפסד תמיכה לתקופה שלאחר הגיע לגיל‬
‫שמונה עשרה שני ניתנה לראשונה בפסק די פליישר נגד לקטוש‪ .128‬באותו פסק די קבע בית‬
‫המשפט‪ ,‬כי כל נזק כספי‪ ,‬ובכללו שלילת מתנות‪ ,‬ראוי להטבה‪ ,‬בהתחשב בתכלית דיני הנזיקי של‬
‫השבת האיזו הכלכלי שהופר על כנו‪ .‬באותו מקרה הכיר בית המשפט בזכאותו של אחד הבני‬
‫להפסד תמיכה ג מעבר לגיל שמונה עשרה שני‪ ,‬לאחר שהוכח כי אמו המנוחה הייתה מעניקה‬
‫לו דמי כיס בתקופת שירותו הצבאי ומפרישה בעבורו סכו קבוע לתכנית חיסכו לדירה שממנו‬
‫היה נהנה‪ ,‬עלפי הקביעה‪ ,‬עד לשישה חודשי לאחר נישואיו‪ .‬בית המשפט הקפיד עדיי על הבאת‬
‫ראיות ספציפיות לעניי גיל התמיכה ודחה‪ ,‬בהיעדר ראיות המניחות את הדעת‪ ,‬את תביעתו של‬
‫הב השני שעבד במקצוע מכניס באותה עת‪ ,‬להפסד תמיכה בגי תקופת לימודיו באוניברסיטה‪.‬‬
‫בהמש הדר בוטאה אי נוחותו של בית המשפט העליו מהחזקה כאילו נתמכי ילדי על ידי‬
‫הוריה רק עד הגיע לגיל שמונה עשרה שני בלבד‪ ,‬בשני פסקי די‪ .129‬בשני פסקי די אלה סטה‬
‫בית המשפט מאותה חזקה‪ ,‬כשקבע פיצויי לתלויי קטיני ג בעבור תקופת שירות הצבאי‪,‬‬
‫‪ 124‬ע"א ‪ 32/60‬פלקסברג נגד המנהל הכללי של רכבת ישראל‪ ,‬פ"ד יד ‪.1629‬‬
‫‪ 125‬ע"א ‪ 482/89‬עיזבו אביר ז"ל נגד פרבר‪ ,‬פ"ד מז)‪.107 (3‬‬
‫‪ 126‬ע"א ‪ 32/60‬פלקסברג נגד המנהל הכללי של רכבת ישראל‪ ,‬פ"ד יד ‪ ;1629‬ע"א ‪ 200/57‬פרדו נגד דהא‪,‬‬
‫פ"ד יב ‪ ;1787‬ע"א ‪) 23/61‬המ' ‪ (546/61‬סימו נגד מנשה‪ ,‬פ"ד יז ‪.449‬‬
‫‪ 127‬ע"א ‪ 580/72‬אלחמורי ואח' נגד דהרי ואח' וערעור שכנגד‪ ,‬פ"ד כז)‪.186 (2‬‬
‫‪ 128‬ע"א ‪ ,20/80‬פליישר נגד לקטוש; עיריית חיפה נגד פליישר‪ ,‬פ"ד לו)‪.617 (3‬‬
‫‪ 129‬ע"א ‪ 545/85‬אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד אלגריסי‪ ,‬פ"ד מד)‪ ;8 (2‬ע"א ‪ 248/86‬עיזבו לילי חננשווילי‬
‫ז"ל ע"י יורשיה גבי ואילנה חננשווילי – קטיני ואח' נגד רות חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד מה)‪.529 (2‬‬
‫‪71‬‬
‫הג שלא שינה את ההלכה באופ מפורש‪ .‬בית המשפט קיבל את תביעת התלויי לפיצויי בעבור‬
‫שירות הצבאי‪ ,‬ג בהיעדר ראיות על אודות כוונת המנוח בעניי‪ ,‬תו שהוא מזכיר את תקנה‬
‫‪)6‬א()‪ (3‬לתקנות פיצויי לנפגעי תאונות דרכי )תשלומי עיתיי(‪ ,‬תשל"ח(‪ ,1978‬המכירה‬
‫בזכותו של ילד שטר מלאו לו עשרי ואחת שני והוא משרת שירות סדיר לפיצויי עתיי‪ .‬בית‬
‫המשפט יצא באותו פסק די מנקודת המוצא‪ ,‬כי בדר כלל‪ ,‬אי עול תמיכת של ההורי‬
‫בילדיה פוסק לחלוטי בהגיע הילדי לגיל שמונה עשרה שני‪ ,‬וכי אלו נזקקי לתמיכה חלקית‬
‫– ששיעורה תלוי בנסיבות המקרה – להוצאותיה השונות‪ ,‬כגו דמי כיס‪ ,‬נסיעות וביגוד אזרחי‪,‬‬
‫הוצאות אשר המשכורת הצבאית אינה מספקת בעבור‪ .‬בניגוד להלכת אלחמורי‪ ,‬הערי בית‬
‫המשפט בשני המקרי שיעור תמיכה זה‪ ,‬ג בהיעדר ראיות ספציפיות על כ!‪ .‬פסקי די אלו‬
‫ממחישי את הסטייה מהחזקה האמורה‪ ,‬אול כל עוד לא בוטלה חזקה זו באופ מפורש לא נקט‬
‫בית המשפט עמדה אחידה בעניי דר הפעלתה‪ .‬חזקת גיל התלות שונתה מפורשות בפרשת‬
‫יחזקאל נגד אליהו חברה לביטוח‪ .130‬בהתייחסו להנחה שעל פיה הורי תומכי‪ ,‬בדר כלל‪,‬‬
‫בילדיה רק עד הגיע לגיל שמונה עשרה שני‪ ,‬אומר בית המשפט‪ ,‬מפי השופט ברק‪:‬‬
‫"נראה לי‪ ,‬כי הנחה זו אינה תואמת עוד את המציאות הישראלית‪ .‬מ‬
‫המפורסמות הוא‪ ,‬שע הגיע לבגרות מתגייסי הבני והבנות לצבא‪.‬‬
‫בתקופת השירות הצבאי נמשכת תמיכת המשפחה בילדיה‪ .‬מציאות זו‬
‫מצאה ביטויה בחוק הביטוח הלאומי ]נוסח משולב[‪ ,‬תשכ"ח(‪,1968‬‬
‫הכולל ילדי המשרתי עד גיל ‪ 21‬בשירות סדיר במסגרת המונח‬
‫'תלויי'‪ .‬די דומה נקבע בתקנות פיצויי לנפגעי תאונות דרכי‬
‫)תשלומי עיתיי(‪ ,‬תשל"ח(‪ .1978‬שלילת זכאות של ילדי בתקופת‬
‫שירות הצבאי אינה מתיישבת ע מטרת הפיצויי ונוגדת 'צדק‬
‫חברתי וכלכלי'‪ .‬ההנחות העובדתיות אשר אנו קובעי‪ ,‬המשמשות‬
‫בסיס ראייתי והקובעות את נטל הבאת הראיות‪ ,‬מ הראוי לה לשק‪%‬‬
‫את מציאות החיי‪ .‬במציאות הישראלית‪ ,‬תמיכת הורי בילדיה‬
‫אינה מסתיימת ע הגיע הילד לגיל ‪ ,18‬והיא נמשכת כל עוד ה‬
‫משרתי בצבא‪ .‬מציאות זו היא שצריכה לקבוע את ההנחה העובדתית‬
‫המשמשת בסיס לפסיקת פיצויי‪ .‬כמוב‪ ,‬קיימי מקרי בה‬
‫השירות הצבאי מנתק את התלות‪ .‬בדומה‪ ,‬קיימי מקרי‪ ,‬בה‬
‫התלות נמשכת מעבר לשירות הצבאי‪ .‬בעניינ של אלה נדרשת הוכחה‬
‫מיוחדת‪ .‬לא כ באשר למצב הרגיל‪ .‬כא נוכל ליצור הנחה עובדתית‬
‫)‪ ,(praesumptio homini‬לפיה ילדי בישראל תלויי בהוריה עד‬
‫לסיו שירות הצבאי הסדיר"‪.‬‬
‫‪ 130‬ע"א ‪ 5/84‬יחזקאל נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד מה)‪.374 (3‬‬
‫‪72‬‬
‫ולגבי שיעורה של התמיכה בילד בתקופת שירותו בצבא‪ ,‬ובאיזו מידה היא נופלת מיד אחת‬
‫במסגרת קביעת הידות לתלויי‪ ,‬אומר בית המשפט )בעמ' ‪:(379‬‬
‫"נראה לי‪ ,‬כי הנחה עובדתית ראויה היא‪ ,‬כי התמיכה של ההורי‬
‫בילדיה החיילי פוחתת כדי שני שלישי בעת שירות הצבאי לעומת‬
‫התמיכה ערב גיוס‪ .‬בכ בא לידי ביטוי‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬המש התמיכה‬
‫בדיור‪ ,‬בביגוד‪ ,‬בדמי כיס ובפריטי אחרי‪ ,‬ומאיד גיסא הקטנת‬
‫התמיכה במזו ובפריטי אחרי"‪.‬‬
‫תלויי המבקשי לסטות מהחזקות העובדתיות המצוינות לעיל נדרשי להציג הוכחות‬
‫ספציפיות )"הוכחה מיוחדת" בלשונו של השופט ברק(‪ ,‬ובית משפט הנענה לבקשת נדרש לנמק‬
‫את הסטייה‪ .‬כ למשל באחד המקרי קבע בית המשפט המחוזי כי תלות של הבנות במנוח‬
‫הייתה נמשכת‪ ,‬לולא נפטר בתאונה‪ ,‬במש כל תקופת השתכרותו‪ .‬לפיכ‪ ,‬כ קבע‪ ,‬אי לחשב את‬
‫הפסד של התלויות לפי שיטת הידות בהתחשב בכ שהבנות היו תלויות במנוח רק עד הגיע לגיל‬
‫בגרות ולמש תקופת שירות הצבאי‪ ,‬אלא ג לאחר מכ‪ .‬דא עקא‪ ,‬שבית המשפט לא נימק סטייה‬
‫זו‪ .‬ערעור שהוגש על ידי חברת הביטוח התקבל‪ .131‬בית המשפט העליו קבע כי לא היו בפני בית(‬
‫המשפט ראיות שיצדיקו סטייה מהכלל‪ ,‬והיה מקו לקבוע שתלות של הבנות תהיה בשיעור של‬
‫ידה אחת עד הגיע לגיל ‪ ,18‬ובשיעור שליש ידה בפרק הזמ שבי גיל ‪ 18‬לגיל ‪.20‬‬
‫‪ .4‬חזקת גיל פרישה‬
‫גיל הפרישה הוא אחד ממספר משתני עובדתיי‪ ,‬שהשקלול ביניה עומד ביסוד הפיצוי בעבור‬
‫אבד השתכרות בעתיד של נפגעי בתאונות דרכי‪ .‬סוגיית גיל הפרישה היא סוגיה שבעובדה‪,‬‬
‫בעיקרה השאלה מתי התובע הספציפי‪ ,‬בהתחשב במקצועו ונסיבותיו‪ ,‬היה מפסיק להשתכר‪.‬‬
‫בפסיקת בית המשפט העליו נקבע כי‪" :‬התפיסה האינדיווידואלית אינה גורעת מ ההיתר לסמו‪,‬‬
‫במקרי המתאימי‪ ,‬על 'הנחות עבודה'‪ ,‬שאינ אלא חזקות עובדתיות שנתגבשו מכוח ניסיו‬
‫החיי‪ ,‬וה מתבססות‪ ,‬בי השאר‪ ,‬על נתוני הסתברותיי(סטטיסטיי‪ ...‬בי החזקות האלה‬
‫נית למנות‪ ...‬את חזקת גיל הכניסה לשוק העבודה ואת חזקת גיל הפרישה מעבודה"‪.132‬‬
‫‪ 131‬ע"א ‪ 1503/94‬הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד עזבו המנוח ברו ברמ ז"ל‪ ,‬פ"ד נא)‪.502 (3‬‬
‫‪ 132‬ע"א ‪" 10064/02‬מגדל" חברה לביטוח בע"מ נגד רי אבו חנא‪ ,‬פ"ד ס)‪.13 (3‬‬
‫‪73‬‬
‫בפרשת דמארי‪ 133‬נדו ערעורו של נפגע לבית המשפט העליו על כ שנפסק לו הפסד השתכרות רק‬
‫עד גיל ‪ 65‬למרות שגיל הפרישה הועמד מאז מת פסק הדי על ‪) 67‬חוק גיל פרישה‪ ,‬תשס"ד (‬
‫‪ .(2004‬בית המשפט העליו דחה את הערעור‪ .‬לדבריו‪ ,‬קביעתו של בית המשפט נסמכה על "הנחת‬
‫העבודה" שהייתה תקפה במועד הגשת התביעה וההכרעה בה‪ .‬העובדה שמאז ועד לדיו בערעור‬
‫השתנתה המציאות בשאלה זו‪ ,‬אינה מצדיקה‪ ,‬כשלעצמה‪ ,‬את התערבות ערכאת הערעור‪ ,‬מה ג‬
‫שבהתחשב באופי עיסוקו של המשיב אי כל ודאות למתא מלא בי השינוי בגיל הפרישה לסיו‬
‫עבודתו של המשיב כטפס בניי‪ ,‬מקצוע שבשל המאמ‪ 0‬הפיסי הנדרש בו מצדיק מטבעו לא אחת‬
‫פרישה מוקדמת מגיל הפרישה‪.‬‬
‫בית המשפט הוסי‪ %‬וציי כי יש לדו סוגיה זו ג בפרספקטיבה של הוראות תקנות סדר הדי‬
‫האזרחי‪ ,‬תשמ"ד ( ‪ 1984‬בעניי קבלת ראיות חדשות בערעור )תקנה ‪ .(457‬כ לדוגמה‪ ,‬ביחס‬
‫לפיטוריה של תובעת בי מת פסק הדי לבי הכרעה בערעור קבע בעבר בית המשפט כי‪:‬‬
‫"חישוב הפיצויי בגי הפסד כושר השתכרות בעתיד מתייחס‪ ,‬בדר‬
‫כלל‪ ,‬לתקופה ארוכה בעתיד‪ ,‬אשר בדר כלל צפויי בה שינויי‬
‫במקו העבודה או בגובה ההשתכרות ( עליות או ירידות בו ( ואי‬
‫להתיר הבאת ראיות בשל כ! שהשינוי חל כבר בתקופה שעד מת‬
‫פסק הדי בערעור‪ .‬שינוי כזה אינו משק‪ %‬בהכרח את המצב לאור זמ‪,‬‬
‫באשר יתכ ג יתכ שיבוא שינוי בכיוו ההפו בתקופה שלאחר מת‬
‫פסק הדי בערעור‪ .‬כל עוד נת בית המשפט את דעתו‪ ,‬בקבעו את‬
‫הפיצוי‪ ,‬לאפשרות שינוי כפי שאירע בפועל‪ ,‬וזה המצב במקרה דנ‪ ,‬אי‬
‫בעצ אירועו של אותו שינוי להצדיק הבאת ראיות בערעור על כ"‪.134‬‬
‫בית המשפט הוסי‪ %‬וציי בפסק דינו כי גיל הפרישה הוא אחד ממספר משתני עובדתיי‪,‬‬
‫שהשקלול ביניה עומד ביסוד הפיצוי בעבור אבד השתכרות בעתיד‪ .‬כמו שאר המשתני‪ ,‬דוגמת‬
‫אפשרויות התעסוקה וגובה השכר‪ ,‬מדובר במשתנה דינאמי ( מעובד לעובד ומתקופה לתקופה‪.‬‬
‫אכ‪ ,‬במקרה דנ בחר בית המשפט להעמיד את גיל הפרישה על הגיל הקבוע בחוק‪ .‬במצב זה‬
‫המדובר לכאורה במשתנה יציב יחסית‪ ,‬א אי בכ כדי להצדיק קבלת ראיה חדשה בעניינו‪ .‬כש‬
‫שייתכנו שינויי בגובה השכר הממוצע‪ ,‬כ ייתכנו שינויי בגיל הפרישה‪ .‬מ הראוי לציי‪ ,‬הוסי‪%‬‬
‫בית המשפט‪ ,‬כי חוק גיל פרישה‪ ,‬תשס"ד ( ‪ 2004‬בא להתאי את גיל הפרישה‪ ,‬בי היתר‪ ,‬לנסיבות‬
‫הכלכליות המשתנות‪ ,‬ועבר בעצמו רפורמה מקיפה במסגרת הליכי החקיקה‪ .‬לפיכ‪ ,‬אי מקו &‬
‫‪ 133‬ע"א ‪ 9418/04‬צוות ברקובי‪ 0‬מאגרי בניה בע"מ נגד דמארי )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 134‬ע"א ‪ 724/90‬רבקה אבישר נגד פייזקו )ישראל( בע"מ )לא פורס(‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫בהעדר סיבה מיוחדת & לפתוח סוגיות אלה לדיו מחדש בערעור‪ ,‬רק בשל העובדה שביחס לאחד‬
‫מהמשתני נית להציג ראיה חדשה‪.‬‬
‫בית המשפט הוסי‪ %‬וציי כי עניי נוס המשפיע ישירות על הנכונות לקבל ראיות נוספות בשלב‬
‫זה הוא הצור! בסופיות ובוודאות‪" :‬אפשר בהחלט שנפגע‪ ,‬אשר זכה לפיצוי מסוי על נזקיו‪,‬‬
‫יתאושש בעתיד‪ ,‬ובדר כלל תו שהוא עושה שימוש נכו בכספי הפיצויי‪ ,‬ויצליח להשתכר‬
‫כבעבר‪ ...‬באותה מידה אפשר‪ ,‬שלמרות סכו הפיצויי שקיבל הנפגע ימשי מצבו להתדרדר‪...‬‬
‫פסק הדי הוא שמציב סו‪ %‬פסוק לספקות והשערות אלה‪ ,‬ואי לחזור ולדוש בו‪ ,‬מפקידה לפקידה‪,‬‬
‫על(פי ההתרחשויות שבפועל בחיק העתיד ( לא במקרה שהשתכרות הנפגע גדלה מהמשוער ולא‬
‫כשפחתה מהמשוער‪ .‬צרי להיות סו‪ %‬להתדיינות"‪.135‬‬
‫חשוב לשוב ולהדגיש כי חזקת גיל הפרישה‪ ,‬שלפיה ככלל יש לקבוע את גיל הפרישה בהתא‬
‫להוראות חוק גיל פרישה‪ ,‬היא חזקה עובדתית הניתנת לסתירה; על כ‪ ,‬כאשר מוכח כי הנפגע היה‬
‫עתיד לפרוש מוקד יותר או מאוחר יותר מגיל הפרישה הקבוע בחוק‪ ,‬אזי יש לקבוע את גיל‬
‫הפרישה בהתא‪ .136‬כ למשל‪ ,‬בתי המשפט נוהגי לסטות מגיל הפרישה על פי חוק‪ ,‬בי היתר‪,‬‬
‫במקרי שבה הנפגעי היו עצמאיי או עסקו במקצועות בה לא נדרשת עבודה פיזית‪.‬‬
‫במקרי שכאלו‪ ,‬מפעיל בית המשפט מעי חזקה עובדתית חלופית לחזקת גיל הפרישה הרגילה‬
‫)המושתתת על חוק גיל פרישה(‪ ,‬ולפיה הנפגע היה אמור לעבוד עד גיל ‪ .13770‬מנגד‪ ,‬כאשר הנפגע‬
‫עסק עובר לפגיעתו בעבודות הדורשות מאמ‪ 0‬פיזי‪ ,‬בתי המשפט אינ מהססי לסטות מהחזקה‬
‫בכיוו הנגדי‪ .‬כ למשל‪ ,‬באחת הפרשות שנדונו בערכאות קבע בית המשפט העליו כי נוכח‬
‫העובדה שהנפגעת עבדה עובר לתאונה כמנהלת מלו‪ ,‬שהוא תפקיד הדורש מאמ‪ 0‬פיסי‪,‬‬
‫שהסיכויי להתמיד בו ה למספר שני מוגבל בלבד‪ ,‬אי מקו לחשב את הפיצויי בגי אובד‬
‫השתכרות בעתיד על בסיס ההנחה שהייתה מתמידה‪ ,‬אלמלא התאונה‪ ,‬בתפקיד זה עד גיל‬
‫הפרישה‪ ,‬ויש להשתית את הפיצוי על ההנחה‪ ,‬שהייתה עובדת בתפקיד זה עד לגיל ‪ 55‬שני‪.138‬‬
‫‪ 135‬ע"א ‪ 30/80‬מדינת ישראל נגד דוד אשר‪ ,‬פ"ד לה)‪.793 ,788 (4‬‬
‫‪ 136‬ע"א ‪ 4946/06‬צל דוד נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ‪) ,‬פורס במאגר נבו(; ע"א ‪ 7157/07‬אי‪.‬איי‪.‬גי‪.‬‬
‫ביטוח זהב בע"מ נגד עזבו המנוח מוריס אברה ז"ל‪) ,‬פורס במאגר נבו(; ע"א ‪ 10398/05‬נוע אושרי נגד‬
‫סקאי קלאב בע"מ )פורס במאגר נבו(; ע"א ‪ 450/05‬אברה חלמיש נגד מרי חזק )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 137‬ע"א ‪ 7942/99‬עזבו המנוח אבני ציו ז"ל נגד ביטוח ישיר‪ ,‬פ"ד נה)‪ ;511 ,(2‬ת"א ‪ 10264/97‬עזבו דוד‬
‫ששו ז"ל נגד אבנר‪) ,‬פורס במאגר נבו( )פסק הדי בערכאה המבררת אושר ברובו בע"א ‪ 841/02‬מזל ששו‬
‫נגד אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ‪ ,‬פ"ד נח)‪ ;(865 ,(4‬ת"א ‪ 7073/05‬עזבו המנוח גבריאל אשכר ז"ל‬
‫נגד ביטוח ישיר איי‪.‬די‪.‬איי‪) ,‬פורס במאגר נבו(; ת"א ‪ 2173/00‬א' ע' מ' נגד אישי(ישיר חברה לביטוח בע"מ‬
‫)פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 138‬ע"א ‪ 480/87‬צור חברה לביטוח בע"מ נגד כפכפי‪ ,‬פ"ד מג)‪.301 (1‬‬
‫‪75‬‬
‫‪ .5‬חזקת השכר הממוצע‬
‫כידוע‪ ,‬ראש הנזק של הפסד השתכרות הוא יסוד מרכזי בפסיקת הפיצויי בגי נזקי גו‪ .%‬בפסיקת‬
‫בית המשפט נקבע כי הנחת העבודה בנוגע לקטיני שטר הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות‪,‬‬
‫ואשר מסלול עבודת ודר השתכרות טר התגבשו‪ ,‬כי יש לערו את חישוב אבד כושר‬
‫ההשתכרות שלה על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרי כשיעור השכר הממוצע‬
‫במשק‪ .‬זוהי חזקה – א היא ניתנת לסתירה – והשאלה הנשאלת נוגעת לטיבו של המסד הראייתי‬
‫המאפשר סטייה מחזקה זו‪ .‬בעניי מגדל חברה לביטוח נגד אבו חנא‪ 139‬פסק בית המשפט כי גור‬
‫בעל חשיבות מרובה בבחינת אפשרות הסטייה מהחזקה בדבר השכר הממוצע במשק קשור בגילו‬
‫של הקטי‪ .‬ככל שאד מתבגר נצברי נתוני על לימודיו‪ ,‬תחביביו‪ ,‬כישוריו‪ ,‬התמדתו בדר‬
‫מסוימת וכיוצא באלה‪ .‬לאור הנתוני הללו עשוי להתפזר הערפל בדבר פוטנציאל השתכרותו‬
‫העתידי של הקטי‪ .‬ממילא האפשרות לסטות מ ההנחה העובדתית מסתברת יותר ככל שגילו של‬
‫הקטי מתקרב יותר אל עבר תו תקופת הקטינות ותחילת תקופת העבודה‪ ,‬אלא שג אז‪ ,‬ככלל‪,‬‬
‫אפשרות הסטייה נמוכה היא‪.‬‬
‫ראיות נוספות אשר עשויות במקרי מיוחדי לאפשר סטייה מהשכר הממוצע במשק נוגעות‬
‫למקו מושבו של הקטי‪ .‬כ למשל נקבע כי במקו שבו היה סיכוי של ממש שהנפגע יעבוד‬
‫במדינה אחרת שרמת השכר בה שונה מזו שבישראל‪ ,‬נשקלת עובדה זו בעת חישוב נזקיו‪ .140‬עמדה‬
‫דומה ננקטה ג בנוגע לקטיני אשר הוכח כי מרכז חייה הוא בשטחי רצועת עזה או יהודה‬
‫ושומרו‪ .141‬ההיגיו העומד בבסיס הלכות אלו הוא שהקטיני המתגוררי בשטחי או בארצות‬
‫נכר אחרות לא ישתלבו בעתיד במשק הישראלי‪ .‬על כ‪ ,‬אי נפקות של ממש לנתו בדבר השכר‬
‫הממוצע במשק הישראלי לצור חישוב הפסד השתכרות‪ .‬שונה הדבר בענייני של קטיני‬
‫המצויי בישראל ומתעתדי להמשי ולחיות בה‪.‬‬
‫לעתי יש נפקות לנתוני קונקרטיי שוני בנוגע לנפגע הקטי – כישוריו‪ ,‬השכלתו‪ ,‬מאווייו כפי‬
‫שבאו לידי ביטוי עד מועד אירוע הנזק‪ .‬אלה‪ ,‬בתור‪ ,‬עשויי להצדיק סטייה מהשכר הממוצע‬
‫במשק‪ .‬במיוחד כ לעניי סטייה כלפי מעלה‪ .‬כ למשל נפסק בעבר כי הוכחת כישרו בולט‬
‫בספורט עובר לתאונה מצדיקה קביעה של פיצוי גבוה מהשכר הממוצע במשק‪ .142‬עמדה דומה‬
‫הוצגה בנוגע לכישורי אינטלקטואליי‪ ,‬לנטיות אקדמיות ולהישגי בלימודי‪ ,143‬א כי הודגש‬
‫ש"‪...‬להשתלבות בעבודה ולהצלחה בה ולהגדלת כושר ההשתכרות‪ ,‬דרושי מרכיבי נוספי‪ ,‬כמו‬
‫‪ 139‬ע"א ‪ 10064/02‬מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד אבו חנא‪ ,‬פ"ד ס)‪.13 (3‬‬
‫‪ 140‬ע"א ‪ 750/79‬קלאוזנר נגד ברקובי‪ ,0‬פ"ד לז)‪.449 (4‬‬
‫‪ 141‬ע"א ‪ 9117/03‬זהר נגד ברדויל )לא פורס(‪.‬‬
‫‪ 142‬ע"א ‪ 4597/91‬קיבו‪ 0‬אפיקי נגד כה‪ ,‬פ"ד נ)‪.111 (2‬‬
‫‪ 143‬ת"א ‪ 1274/98‬נוג'ידאת נגד עזבו המנוח נוג'ידאת אחמד ז"ל )לא פורס(‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫חריצות‪ ,‬התמדה‪ ,‬קשר טוב ע בני‬
‫אד‪ ,‬כושר ארגו וכיוצא באלה תכונות המסייעות‬
‫להצלחה"‪ .144‬יש לציי כי בבית המשפט העליו נשמעו גישות שונות באשר למהות ולעוצמת של‬
‫אות ראיות המצדיקות סטייה מ החזקה‪ .‬השופט גולדברג סבר כי נדרשי נתוני שיש בה כדי‬
‫להעיד בוודאות קרובה על מקצועו העתידי של הקטי אלמלא התאונה‪ .145‬השופט ד' לוי סבר כי‬
‫קיומו של "נתו ספציפי נוס‪ "%‬בדבר "‪...‬כושר אינטלקטואלי בולט או נטייה בולטת לתחו‬
‫תעסוקה או אמנות מחד גיסא‪ "...‬עשוי להביא לתיקו החישוב על דר של אומד גלובלי‪.146‬‬
‫השופט אור הביע עמדה מרחיבה יותר‪ .‬לשיטתו‪ ,‬די ב"נתוני מיוחדי הנוגעי לנפגע שלפניו‪,‬‬
‫שיש בה כדי לסייע‪ ,‬ולו כללית‪ ,‬להערי את כושר השתכרותו הצפוי בשונה מהשכר הממוצע‬
‫במשק" כדי שיהיה ראוי לסטות מ השכר הממוצע במשק‪ .147‬ובמקו אחר הבהיר כי "בהערכת‬
‫הפיצויי בנזיקי לגבי תקופה שבעתיד לוקחי אנו בחשבו ג אירועי אשר יש סיכוי שיתרחשו‬
‫בעתיד‪ ,‬אפילו אי הסיכויי מגיעי כדי יכולת לקבוע את הדבר כעובדה לפי מידת ההוכחה‬
‫הנדרשת במשפט אזרחי‪ .148"...‬בעניי מגדל חברה לביטוח נגד אבו חנא פסק בית המשפט כי‬
‫ראיות ואינדיקציות באשר לנפגע הקטי יאפשרו לסתור את החזקה בדבר השכר הממוצע במשק‬
‫– לכא או לכא – רק במקו שבו יש לה משקל רב וה מלמדות בהסתברות גבוהה כי הקטי‬
‫אמנ היה משתלב בעתיד במקצוע מסוי )או לחלופי‪ ,‬כי היה מתקשה למצוא לו מקו בעבודה‬
‫מכניסה(‪ .‬אכ‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬בנטיות‪ ,‬בכישורי ובשאיפות בעלמא לא בהכרח סגי‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫המציאות מלמדת כי לרוב יקשה לצפות מה ילד יו וא ישתכללו הנטייה‪ ,‬השאיפה והכישרו של‬
‫הקטי לכלל רכישת מקצוע בעתיד‪ .‬ומנגד‪ ,‬לא אחת קטיני שיודעי דבר אינ חוזי לה גדולות‪,‬‬
‫פורחי לה ומשגשגי‪ .‬על כ נדרשי נתוני מיוחדי הנוגעי לקטי הספציפי‪ ,‬המוציאי‬
‫אותו בהסתברות גבוהה מגדרי החזקה‪ .‬אמנ‪ ,‬ברגיל‪ ,‬מציי בית המשפט‪" ,‬בהערכת הסיכוי אי‬
‫בית המשפט שוא‪ %‬לוודאות‪ ,‬הנדרשת לקביעת עובדה במשפט אזרחי‪ .‬אי הוא דורש מאז של‬
‫הסתברויות‪ .‬בית המשפט א מערי סיכויי‪ .‬על כ יתחשב בית המשפט בסיכוי שהוא פחות‬
‫מחמישי אחוזי‪ ,‬כאשר שיעור הסיכוי מתבטא בשיעור הפיצויי‪ .149"...‬לא באנו לשנות מ‬
‫הכלל הזה‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬א בהקשר של הפסדי השתכרות של קטיני‪ ,‬לנוכח החזקה בדבר‬
‫השכר הממוצע מזה וחוסר הוודאות המובנה בצפיית עתיד של קטיני מזה‪ ,‬ראוי כי בית‬
‫המשפט יפסוק‪ ,‬ככלל‪ ,‬לפי השכר הממוצע במשק‪ .‬סטייה מר‪ %‬זה תהא כאמור קשה יותר כאמור‬
‫ככל שגילו של הקטי צעיר יותר‪ ,‬שהרי תכופות קיי קושי רב להוכיח כוונה ויכולת בכל הנוגע‬
‫למסלולו המקצועי העתידי של ילד ר בשני‪.‬‬
‫‪ 144‬ע"א ‪ 3375/99‬אקסלרד נגד צור שמיר חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד נד)‪.460 ,450 (4‬‬
‫‪ 145‬ע"א ‪ 1027/90‬כלל חברה לביטוח בע"מ נגד אליס )לא פורס(‪.‬‬
‫‪ 146‬ע"א ‪ 778/83‬עיזבו המנוחה שרה סעידי נגד פור‪ ,‬פ"ד מ)‪.628 (4‬‬
‫‪ 147‬ע"א ‪ 92/87‬דנ נגד חודדה‪ ,‬פ"ד מה)‪.607 ,604 (2‬‬
‫‪ 148‬ע"א ‪ 7358/95‬הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נגד צוקרמ )לא פורס(‪.‬‬
‫‪ 149‬ע"א ‪ 357/80‬נעי נגד ברדה‪ ,‬פ"ד לו)‪.762 (3‬‬
‫‪77‬‬
‫שאלה נוספת ביחס לנסיבות המתירות לבית המשפט לסטות מ ההנחה העובדתית בדבר ר‪%‬‬
‫ההשתכרות של השכר הממוצע במשק‪ ,‬היא הא נית לעשות כ באמצעות נתוני סטטיסטיי‬
‫חלופיי בעלי אופי קבוצתי מגזרי‪ ,‬או שמא רק באמצעות נתוני אינדיווידואליי הנוגעי לקטי‬
‫המסוי שנפגע? במילי אחרות ( הא ג נתוני סטטיסטיי קבוצתיי – למשל כאלה הנגזרי‬
‫משיוכו המגזרי‪ ,‬האתני או המגדרי של הקטי הניזוק – או נתוני אחרי הנוגעי לשיוכו‬
‫החברתי – כגו השכלת הוריו והרקע הסוציו אקונומי שממנו בא – יש בה כדי להצדיק סטייה‬
‫מר‪ %‬השכר הממוצע במשק? בפרשת מגדל חברה לביטוח נגד אבו חנא נדו עניינה של תינוקת אשר‬
‫נפגעה בתאונת דרכי בהיותה תינוקת בת חמישה חודשי‪ .‬בית המשפט המחוזי‪ ,‬שד בתביעת‬
‫הפיצויי שהגישה הנפגעת‪ ,‬פסק לה סכו גלובלי בראש הנזק של אובד כושר השתכרות‪,‬‬
‫ובחישוב הסכו הביא בחשבו‪ ,‬בי היתר‪ ,‬את השכר הממוצע במשק‪ ,‬את השכר הממוצע בכפרה‬
‫של המשיבה ואת הרקע הסוציו אקונומי שלה‪ .‬חברת הביטוח הלינה על גובה הפיצוי שנית‬
‫לנפגעת בגי הפסד כושר השתכרותה לעתיד‪ .‬הנפגעת טענה כי בית המשפט שגה עת ביסס את‬
‫חישוביו‪ ,‬בי היתר‪ ,‬על השכר הממוצע במקו מגוריה‪ .‬בית המשפט העליו קיבל את עמדת‬
‫הנפגעת‪ ,‬ושלל את השימוש בנתוני סטטיסטיי קבוצתיי בנסיבות האמורות‪ .‬לפי גישת בית‬
‫המשפט‪ ,‬נקודת המוצא אשר לקטיני שטר הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות‪ ,‬ואשר מסלול‬
‫עבודת ודר השתכרות טר התגבשו‪ ,‬היא כי יש לערו את חישוב אבד כושר ההשתכרות‬
‫שלה על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרי כשיעור השכר הממוצע במשק‪ .‬לפי‬
‫פסיקת בית המשפט‪ ,‬הנחה זו יאה לכול‪ ,‬לילד ולילדה‪ ,‬לאיש ולאישה‪ ,‬לשחור וללב‪ ,‬לבני כל‬
‫הדתות‪ ,‬יהיה מוצא האתני אשר יהא‪ .‬אי לדו את הקטי לגורל מסוי א בשל הסביבה שבה‬
‫גדל‪ ,‬בשל השכלת ופרנסת של הוריו‪ ,‬בשל מינו או המוצא הגזעי או האתני שאליו הוא משתיי‪.‬‬
‫חישוב הפיצויי על פי שיו קבוצתי יוצר הפליה מחמת דת‪ ,‬גזע‪ ,‬לאו או מי‪.‬‬
‫‪" .6‬חזקת הרשות" ו"חזקת הרשות הראשונית"‬
‫א‪ .‬מהות החזקות‬
‫סעי‪)2 %‬ב( לחוק הפיצויי מורה כדלקמ‪" :‬היה השימוש ברכב על פי היתר מאת בעל הרכב או‬
‫המחזיק בו‪ ,‬תחול האחריות ג על מי שהתיר את השימוש"‪ .‬משמע‪ ,‬סעי‪)2 %‬ב( לחוק הפיצויי‬
‫מותח את גבולות פוליסת הביטוח ומחיל אותה ג על תאונות דרכי בה היו מעורבי‬
‫המשתמשי ברכב‪ ,‬על פי היתר מאת בעל הרכב או המחזיק בו‪ .‬היק‪ %‬התפרשותו של המונח‬
‫"התיר את השימוש ברכב" שב ונדו בפסיקה‪ ,‬בהקשרי שוני‪ .‬בית המשפט הפעיל בהקשר זה‬
‫את "חזקת הרשות" ואת "חזקת הרשות הראשונית"‪ ,‬בהקשר לחיובה של חברת ביטוח בפיצוי‬
‫הנפגע בתאונת דרכי‪ ,‬וזאת בנסיבות שבה לא הובררה השאלה א קיבל הנוהג את רשותו של‬
‫‪78‬‬
‫הבעלי או המחזיק ברכב‪" .‬חזקת הרשות" מניחה שחזקה היא כי אד נוהג ברכב שהוא נוהג בו‬
‫בהיתר מבעליו או מהמחזיק בו‪ ,‬ועל המבקש לטעו שהשימוש ברכב לא הותר & הנטל להוכיח‬
‫זאת‪ .‬ראשיתה של החזקה בפסק די חיי נגד קלקשטיי‪ ,‬ש נקבע כי "בנוהג שבעול אד נוסע‬
‫או ברכבו הוא או ברכבו של מישהו אחר שהרשה אותו לכ"‪ .150‬החזקה נובעת מעצ נסיעתו של‬
‫הנוהג בכלי הרכב‪ .‬חזקה זו‪ ,‬כל עוד לא נסתרה‪ ,‬מובילה לחיוב חברת הביטוח‪ .‬רעיו זה של הצור‬
‫להצר את גבולות ההשתחררות של חברת הביטוח מחבותה עמד ג ביסוד החזקה בדבר "הרשות‬
‫הראשונית"‪ .‬לאמור‪ :‬די במת רשות ראשונית לשימוש ברכב כדי שכל נהיגה בו – ג זו החורגת‬
‫מהרשות – תחשב לנהיגה ברשותו של בעל הפוליסה‪ ,‬וזאת כל עוד החריגה אינה קיצונית‬
‫במיוחד‪.151‬‬
‫ב‪ .‬החלת החזקות בתביעה של קרנית מכוח זכות החזרה‬
‫חבותה של קרנית קבועה בסעי‪ 12 %‬לחוק הפיצויי‪ .‬על(פי סעי‪)12 %‬א()‪ ,(2‬עליה לפצות נפגע‬
‫הזכאי לפיצויי לפי החוק שאי בידו לתבוע פיצויי מאת מבטח מחמת ש"אי לנוהג ביטוח לפי‬
‫פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה"‪ .‬סעי‪ 9 %‬לחוק מונה מקרי‬
‫מסוימי‪ ,‬שבה תקו למי שנשא בתשלו פיצויי זכות חזרה‪ .‬לפי סעי‪)9 %‬א()‪ (1‬לחוק‪ ,‬קמה‬
‫לקרנית זכות חזרה כלפי מי "שאינו זכאי לפיצויי כאמור בסעי‪ ."7 %‬ברי כי כוונת הסעי‪ %‬היא‬
‫להקנות לקרנית זכות חזרה כלפי מי שאחראי לתאונה ול‪ 8‬הוא עצמו היה נפגע בה‪ ,‬הוא לא היה‬
‫זכאי לפיצוי לפי הוראת סעי‪ .1527 %‬משמע‪ ,‬משיקולי עונשיי‪ ,‬מקו בו מי שאחראי לתאונה לא‬
‫היה זכאי לפיצוי אילו הוא(עצמו היה נפגע בה‪ ,‬רשאית קרנית לחזור עליו א הוטלה עליה‬
‫אחריות לפצות את מי שנפגע בתאונה‪ .‬אחת השאלות הרווחות ביחס לזכות החזרה של קרנית‬
‫נוגעת לזכות החזרה כלפי מתיר השימוש ברכב‪ ,‬וזאת לאור סעי‪ (6)7 %‬לחוק‪ ,‬אשר שולל את‬
‫הזכאות לפיצויי מ"בעל הרכב או המחזיק בו‪ ,‬שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאי לו ביטוח לפי‬
‫פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכי‬
‫שאירעה באותה נהיגה‪ ,‬בי בהיותו ברכב ובי מחוצה לו"‪.‬‬
‫בפסק הדי בעניי קרנית נגד פרח‪ ,153‬בו ד בית המשפט בשלילת הזכאות לפיצויי מכוח סעי‪%‬‬
‫‪ (6)7‬לחוק הפיצויי‪ ,‬נקבע כי חר‪ %‬הוראת סעי‪ (6)7 %‬לחוק‪ ,‬מתיר השימוש ברכב‪ ,‬כתובע בגי‬
‫פגיעתו(שלו בתאונה‪ ,‬זכאי לפיצויי מקרנית מקו בו לא ידע‪ ,‬ולא סביר היה שידע‪ ,‬על היעדרו‬
‫‪ 150‬בע"א ‪ 259/63‬חיי נגד קלקשטיי‪ ,‬פ"ד יח)‪(1964) 662 (3‬‬
‫‪ 151‬חזקה זו נקבעה בפסק הדי ב ע " א ‪ 214/81‬מדינת ישראל נגד פחימה ‪ ,‬פ " ד לט ) ‪ , 821 ( 4‬וראו‬
‫לעניי זה ג ע " א ‪ 494/89‬אסר‪ %‬נגד אליהו חברה לביטוח בע " מ ‪ ,‬פ " ד מו ) ‪. 397 ( 3‬‬
‫‪ 152‬ראה לעניי זה אנגלרד‪ ,‬מהדורה שלישית‪ ,‬תשס"ח‪ ,‬בעמוד ‪" :371‬משמעות ההוראה היא כי בכל מקרה‬
‫שבו אחד האחראי לתאונה מצוי באחד המצבי המנויי בס' ‪ ,7‬הוא חשו‪ %‬לתביעת חזרה מצד אחראי‬
‫אחר ששיל פיצויי לנפגע‪ .‬המטרה היא עונשית‪ ,‬בדומה לשיקולי לשלילת הזכאות מ הנפגע"‪.‬‬
‫‪ 153‬רע"א ‪ 2853/96‬קרנית קר לפיצוי נפגעי תאונות דרכי נגד פרח‪ ,‬פ"ד נג)‪. 680 (1‬‬
‫‪79‬‬
‫של הכיסוי הביטוחי‪ .‬דהיינו‪ ,‬בית המשפט טבע יסוד של אש בהוראת הסעי‪ .%‬מכא‪ ,‬שג א‬
‫ראוב הבעלי לא ידע שאי כיסוי ביטוחי לנהיגתו של שמעו – למשל‪ ,‬מאחר ששמעו לא מחזיק‬
‫ברישיו נהיגה תק‪ – %‬א אד סביר היה יודע על כ‪ ,‬אזי ראוב לא יזכה בפיצוי‪.‬‬
‫בעניי קרנית נגד צורדקר‪ ,154‬נדונה זכות החזרה של קרנית כלפי הבעלי מתיר(השימוש ברכב‬
‫במקרה של פגיעה בצד שלישי‪ .‬זאת‪ ,‬מכוח סעי‪ 9 %‬לחוק הפיצויי המעניק כאמור לקרנית זכות‬
‫שיפוי "מבעל הרכב או המחזיק בו‪ ,‬שהתיר לנהוג ברכב כשאי לו ביטוח לפי פקודת הביטוח‪"...‬‬
‫לפי סעי‪ %‬ס' ‪ (6)7‬לחוק הפיצויי‪ .‬בהסתמ על הלכת פרח‪ ,‬נקבע כי זכות החזרה של קרנית‬
‫מותנית בכ שהתנהגותו של ראוב – הבעלי ומתיר(השימוש הייתה נגועה באש‪ .‬קרי‪ ,‬כי ראוב‬
‫כמתיר השימוש ידע או צרי היה לדעת על היעדרו של הכיסוי הביטוחי של שמעו הנהג(הפוגע‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬לאור הרציונל הענישתי(הרתעתי של סעי‪ 9 %‬לחוק הפיצויי‪ ,‬והזיקה שבי זכות החזרה של‬
‫קרנית לבי שלילת הפיצויי מקו בו מושא זכות החזרה נפגע בעצמו בתאונה‪ .‬נקבע כי קשה‬
‫להלו מצב בו אד מתיר בתו לב וללא אש שימוש ברכבו‪ ,‬תתרחש תאונה ותקו חבות א‬
‫בדיעבד יתברר כי החבות אינה מכוסה על(ידי הביטוח והוא יחוב כלפי קרנית מבלי שיהא ביטוח‬
‫מאחוריו בלא עוול בכפיו‪.‬‬
‫המקרה שנדו בפני בית המשפט בעניי קרנית נגד ויצמ‪ 155‬הוסי‪ %‬נדב נוס‪ %‬על גבי הלכות אלה;‬
‫השאלה שעמדה בפני בית המשפט היא זו ( על מי נטל ההוכחה כאשר קרנית חוזרת על ראוב&‬
‫הבעלי מקו בו לשמעו הנהג&הפוגע לא היה כיסוי ביטוחי? בהקשר זה‪ ,‬ציי בית המשפט‪ ,‬יש‬
‫להבחי בי שתי שאלות נפרדות‪ :‬השאלה הראשונה והמקדמית היא לגבי עצ התרת השימוש‪,‬‬
‫קרי‪ ,‬הא ראוב הבעלי אכ התיר לשמעו לנהוג ברכב‪ .‬השאלה השנייה‪ ,‬הקשורה למרכיב‬
‫האש‪ ,‬היא א ראוב ידע או צרי היה לדעת כי לשמעו אי כיסוי ביטוחי )במקרה דנ‪ ,‬בשל‬
‫היעדר רישיו נהיגה בר(תוק‪.(%‬‬
‫נקודת המוצא היא‪ ,‬הבהיר בית המשפט‪ ,‬שעל קרנית כתובעת החוזרת על הבעלי )או המחזיק‬
‫ברכב(‪ ,‬חל הכלל הבסיסי של המוציא מחברו עליו הראיה‪ .‬בר‪ ,‬וכפי שנראה להל‪ ,‬ג א נטל‬
‫השכנוע חל על קרנית‪ ,‬הרי שהנטל המשני של הבאת הראיות‪ ,‬עובר לבעלי לגביו נטע כי התיר‬
‫את השימוש‪ .‬בפסיקת בית המשפט‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬נקבע כי קיימת חזקת "הרשות‬
‫הראשונית" ולכ אי חברת הביטוח של המכונית יכולה להשתחרר מחבותה ולהטילה על קרנית‬
‫בטענה כי הנהג סטה מההיתר הראשוני‪ .‬כ נקבע אפוא לגבי בעל הרכב שאחריותו כלפי הנפגע‬
‫בגי ההיתר הראשוני היא מוחלטת‪ ,‬וכ ג לגבי חברת הביטוח הנכנסת בנעלי בעל הרכב‪ .‬כא‬
‫עולה השאלה‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬הא חזקת "הרשות הראשונית" – הפוטרת את הנפגע‬
‫‪ 154‬ע"א ‪ 7580/03‬קרנית קר לפיצוי נפגעי תאונות דרכי נגד צורדקר )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 155‬רע"א ‪ 8744/08‬קרנית קר לפיצוי נפגעי תאונות דרכי נגד ויצמ )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫מלפשפש ביחסי בי בעל הרכב(נות הרשות לבי המשתמש – כוחה יפה ג בתביעה בי קרנית‬
‫לבי בעל הרכב?‬
‫התשובה שנות לכ בית המשפט היא חיובית‪ .‬לדבריו‪" ,‬חזקת הרשות" ו"חזקת הרשות‬
‫הראשונית" אינ פיקציות משפטיות שמטרת להרחיב את אחריותה של חברת הביטוח‪ .‬המדובר‬
‫בחזקות שבעובדה‪ ,‬שמקור בניסיו החיי ובשכל הישר‪ .‬וכפי שנאמר על ידי השופט זילברג‬
‫בעניי קלקשטיי‪:‬‬
‫"יסוד החזקה הנ"ל הוא‪ ,‬כי בנוהג שבעול אד נוסע או ברכבו הוא‬
‫או ברכבו של מישהו אחר שהירשה אותו לכ‪ .‬א טענתו של הנתבע‬
‫היא‪ ,‬כי הנהג השתמש בכלי רכב שלא ברשות בעליו‪ ,‬הרי הוא טוע‬
‫למשהו בלתי רגיל‪ ,‬יוצא מ הכלל‪ ,‬ועליו להוכיח את הדבר‪ .‬חזקה זו‬
‫היא‪ ,‬מבחינה מסוימת‪ ,‬צורה אחרת של הכלל 'כל דפריש – מרובא‬
‫פריש'"‪.‬‬
‫בית המשפט מוסי‪ %‬ומציי כי "חזקת הרשות" ו"חזקת הרשות הראשונית" ה חזקות עובדתיות‬
‫"ניטרליות" שהשימוש בה אמור להיעשות באופ בלתי(תלוי בתוצאה‪ .‬לכ‪ ,‬יכול שחזקות אלה‬
‫תשמשנה לעיתי להרחבת אחריות חברת הביטוח‪ ,‬ולעיתי‪ ,‬כמו במקרה דנ‪ ,‬לצור חזרה של‬
‫קרנית על הבעלי מתיר(השימוש ברכב‪ .‬ע זאת‪ ,‬להבדיל מחזקה שבדי המעבירה את נטל‬
‫השכנוע )כדוגמת הכלל "הדבר מדבר בעדו" בפקודת הנזיקי(‪ ,‬הרי שחזקה שבעובדה נחשבת‬
‫כראיה נסיבתית שאינה מעבירה את נטל השכנוע אלא את הנטל המשני של הבאת הראיות‪.156‬‬
‫לצד כל אלה‪ ,‬מעלה בית המשפט עוד מספר כללי ראייתיי היכולי לשמש בענייננו לצור‬
‫הכרעת הדי‪ .‬ראשית‪ ,‬דיני הראיות הולכי אחר המשפט המהותי ונטל השכנוע להוכחת טענה‬
‫‪ 156‬להבחנה בי חזקה שבדי לחזקה שבעובדה ראו דעתו של כב' השופט מצא בדנ"א ‪ 1516/95‬מרו נגד‬
‫היועמ"ש‪ ,‬פ"ד נב)‪ ,813 (2‬בעמוד ‪" :834‬להבדיל מחזקות שבדי‪ ,‬שכור מחצבת מצוי בדי החרות‪ ,‬חזקות‬
‫שבעובדה הינ יצירת הפסיקה‪ .‬על פי הדעה המקובלת‪ ,‬חזקה שבעובדה אינה אלא בבחינת ראיה נסיבתית‬
‫לקיומה של עובדה שלא הובאה ראיה להוכחתה‪ .‬הכיצד? יש שניסיו החיי מלמד‪ ,‬שבהתקיי עובדה‬
‫פלונית – קרוב שתתקיי ג עובדה אלמונית‪ .‬במצב דברי כזה‪ ,‬משהוכח קיומה של העובדה הראשונה‪,‬‬
‫עשויה לקו חזקה שבעובדה שלפיה התקיימה ג העובדה השנייה‪ .‬מבחינת נפקותה הראייתית דומה‬
‫חזקה שבעובדה לעדות לכאורה‪ .‬החזקה א מלמדת‪ ,‬כי משהוכח קיומה של העובדה הראשונה‪ ,‬שוב אי‬
‫צור להוכיח את "ניסיו החיי" שביסוד החזקה‪ .‬החזקה מהווה אפוא מעי עדות לכאורה לקיומה של‬
‫העובדה המוחזקת‪ .‬הקמתה מעבירה לבעל הדי שכנגד רק את נטל הבאת הראיות‪ ,‬בעוד נטל השכנוע נותר‬
‫על שכמו של בעל הדי הסומ על החזקה‪ .‬בידי בעל הדי היריב להביא ראיות‪ ,‬א לסתירת יסודות החזקה‬
‫וא לסתירת המסקנה הלכאורית הנובעת מהחלתה‪ ,‬ובכל אחת משתי הדרכי הללו‪ ,‬ג א עלה בידו רק‬
‫לעורר ספק‪ ,‬ייחשב כמי שנשא בנטל‪ .‬יתר על כ‪ :‬ג א לא הביא ראיה כלשהי‪ ,‬יהיה בית המשפט רשאי‪,‬‬
‫א לא חייב‪ ,‬לייש את החזקה‪ .‬הכרעתו חייבת להתבסס על השאלה‪ ,‬א הצד שעליו נטל השכנוע נשא את‬
‫הנטל‪ ,‬וג בהיעדר ראיה לסתירתה של חזקה שבעובדה‪ ,‬אשר קמה לזכות בעל הדי אשר עליו נטל השכנוע‪,‬‬
‫רשאי בית המשפט להגיע למסקנה כי הוא לא נשא בנטל"‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט‪ .157‬שנית‪ ,‬על בעל די הנטל להביא‬
‫ראיות שהנגישות שלו אליה גדולה מזו של הצד שכנגד‪ .‬ברגיל‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬קרנית אינה‬
‫יכולה לדעת את העובדות הקשורות ליחסי בי הבעלי לבי המשתמש‪ ,‬ועובדות אלה אמורות‬
‫להימצא בידיעתו של הבעלי‪ ,‬וכדברי השופט זילברג בעניי קלקשטיי‪" :‬את הבעלי אפשר‬
‫לחייב כל עוד לא הוכיחו את ההיפ‪ ,‬יע כי ה "קרובי אל החלל" וביד להוכיח כי הנהג‬
‫הרשלני לא עמד אותה שעה תחת מרות"‪ .‬מנגד‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬יש להקל על הבעלי או‬
‫המחזיק ברשות‪ ,‬מתיר(השימוש‪ ,‬בכמות הראיה הנדרשת להוכחת אי מת היתר לשימוש ברכב‬
‫ואי ידיעה כי הנוהג ברכב חסר כיסוי ביטוחי‪ .‬זאת‪ ,‬מכוח הכלל לפיו בהוכחת עובדה בעלת יסוד‬
‫שלילי‪ ,‬נית להסתפק בכמות פחותה של ראיות‪.158‬‬
‫הנה כי כ‪ ,‬מסכ בית המשפט‪ ,‬כללי ראייתיי שוני "מושכי" לכיווני שוני‪ .‬אמנ נטל‬
‫ההוכחה הראשוני מוטל על קרנית כתובעת‪ ,‬א! במקרי רבי הנטל לא יהא כבד במיוחד לאור‬
‫החזקות העובדתיות של חזקת הרשות וחזקת הרשות הראשונית; הכלל לפיו על בעל די להוכיח‬
‫עובדה המקדמת את עניינו; וכלל הנגישות לראיות‪ .‬לצד כללי ראייתיי אלה‪ ,‬מוסי‪ %‬בית‬
‫המשפט‪ ,‬הרי כעניי של מדיניות‪ ,‬יש להקל ע מידת ההוכחה המוטלת על קרנית‪ ,‬על מנת‬
‫להרתיע מפני הפקרות במסירת רכבי למשתמשי חסרי כיסוי ביטוחי‪ .‬בהקשר זה מזכיר בית‬
‫המשפט את פרשת שווי נגד קרנית‪ .159‬ש דחה כב' השופט אור רשות ערעור בגלגול שלישי על‬
‫פסק דינו של בית המשפט המחוזי שקבע כי קרנית אינה חייבת לפצות בעלי של רכב שנפגע‬
‫כאשר אחיו‪ ,‬חסר הרישיו‪ ,‬נהג ברכב‪ .‬למרות שהיה מדובר בסיטואציה כגו זו שנדונה בפרשת‬
‫פרח – קרי‪ ,‬כאשר מתיר השימוש ברכב נפגע בעצמו – נקבע בקצרה כי "המבקש לא נקט בצעדי‬
‫מתבקשי כדי לברר א לאחיו‪ ,‬אותו העסיק כנהג המשאית שלו דר קבע‪ ,‬יש רישיו מתאי‬
‫לנהוג באותה משאית‪ .‬כאד וכמעביד סביר‪ ,‬צפוי היה שיברר זאת‪ ,‬ומשלא עשה כ חל לגביו סעי‪%‬‬
‫‪ ."(6)7‬עינינו הרואות‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬כי בית המשפט הפעיל‪ ,‬ג א שלא במפורש‪ ,‬את‬
‫ניסיו החיי והשכל הישר כמעי חזקה שבעובדה המעבירה את הנטל אל מתיר השימוש ברכב‪.‬‬
‫‪ 157‬ע"א ‪ 357/72‬שנסי נגד בצלציוני‪ ,‬פ"ד כז)‪ ;973 (1‬ע"א ‪ 533/87‬ארגו מושבי הפועל המזרחי בע"מ נגד ול‪,‬‬
‫פ"ד מג)‪ ;870 ,864 (2‬ע"א ‪ 210/88‬החברה להפצת פרי האר‪ 0‬נגד ועדה המקומית לתכנו ובנייה כפר סבא‪,‬‬
‫פ"ד מו)‪ `642 ,627 (4‬ע"א ‪ 1845/90‬רוני סיני נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד מז)‪.661 (5‬‬
‫‪ 158‬ע"א ‪ 296/82‬נבנצאל נגד ג'רסי‪ ,‬פ"ד מ)‪ ;28 (3‬ע"א ‪ 7303/01‬עסא‪ %‬נגד מינהל מקרקעי ישראל‪ ,‬פ"ד נז)‪(2‬‬
‫‪.847‬‬
‫‪ 159‬רע"א ‪ 1570/00‬שווי נגד קרנית )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫י‪ .‬הוכחת יסוד שלילי‬
‫לאור מחקר זה נתקלנו במצבי שוני שבה היה על בעל די להוכיח יסוד שלילי‪ .‬כ למשל‪,‬‬
‫"חזקת הרשות" מניחה שחזקה היא כי אד נוהג ברכב שהוא נוהג בו בהיתר מבעליו או‬
‫מהמחזיק בו‪ ,‬ועל המבקש לטעו שהשימוש ברכב לא הותר ( הנטל להוכיח זאת‪ .‬ראינו כי לפי‬
‫גישת בית המשפט‪ ,‬יש להקל על הבעלי או המחזיק ברשות‪ ,‬מתיר(השימוש‪ ,‬בכמות הראיה‬
‫הנדרשת להוכחת אי מת היתר לשימוש ברכב ואי ידיעה כי הנוהג ברכב חסר כיסוי ביטוחי‪ .‬זאת‪,‬‬
‫מכוח הכלל לפיו בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי‪ ,‬נית להסתפק בכמות פחותה של ראיות‪.160‬‬
‫הוא הדי לגבי הדרישה הראייתית מנפגע שנהג בהיתר מאת בעל הרכב או המחזיק בו‪ ,‬להוכיח כי‬
‫לא ידע שהרכב ללא ביטוח או שהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב )סעי‪7 %‬א לחוק הפיצויי(‪.‬‬
‫בית המשפט קבע כי‪" :‬כל אימת שמוטל על צד להוכיח דבר שלילי‪ ,‬מסתפקי בכמות ראיות‬
‫מצומצמת יותר‪ ,‬שהרי קיי קושי רב להוכיח עובדה שלא התרחשה"‪ .‬ראינו כי ג הפוסקי‬
‫המצדדי בגישה שלפיה נטל השכנוע לעניי סעי‪ (2)7 %‬לחוק הפיצויי מוטל על הנוסע‪ ,‬דהיינו‪,‬‬
‫עליו הנטל לשכנע כי לא ידע כי הנוהג ברכב עושה בו שימוש ללא היתר‪ ,‬סבורי כי יש להקל עמו‬
‫בכל הקשור לנטל הבאת הראיות‪ ,‬באשר "בית המשפט לא יתעל מ העובדה כי א עוסקי אנו‬
‫אמנ ביסוד עובדתי שלילי‪ ,‬קשה יותר על הטוע להוכיחו ועל כ יסתפק בדר כלל בכמות פחותה‬
‫של ראיות להרמת נטל הבאת הראיות והעברתו אל הצד שכנגד; כמות זו יכול שתהיה א‪ %‬זעירה‬
‫למדי"‪ .161‬גישה זו עולה בקנה אחד ע הגישה הכללית במשפט הישראלי ביחס להוכחת עובדה‬
‫בעלת אופי שלילי‪ .‬עמד על כ פרופ' א' הרנו בספרו‪:162‬‬
‫"בדר כלל‪ ,‬קל יותר להוכיח עובדה בעלת אופי חיובי ( כגו שפלוני‬
‫הרי יד על חברו‪ ,‬שפלוני פגע במכוניתו בהול(רגל או הוא מחזיק‬
‫ברישיו לעיסוק במקצוע כלשהו ( מאשר עובדה בעלת אופי שלילי (‬
‫כגו העדר קנטור בעבירת רצח‪ ,‬אי(הסכמה או עיסוק במקצוע ללא‬
‫רישיו‪ .‬כ קל יותר למצוא עד שיאשר באופ חיובי כי ראה חפ‪ 0‬מסוי‬
‫בחדר מאשר עד שיאשר עובדה שלילית‪ ,‬שבחדר לא היה חפ‪ 0‬כזה‪."...‬‬
‫עובדה בעלת אופי שלילי איננה מעבירה אפוא את הנטל העיקרי‪ ,‬נטל השכנוע‪ ,‬א יש לה השפעה‬
‫על הרמת הנטל המשני‪ ,‬נטל הבאת הראיות‪ .‬הנושא בנטל השכנוע צרי לפתוח בהבאת ראיות‬
‫לכאורה‪ .‬אול בגלל היות העובדה בעלת אופי שלילי ( ולכ קשה להוכחה ( יסתפק בית המשפט‬
‫‪ 160‬ע"א ‪ 296/82‬נבנצאל נגד ג'רסי‪ ,‬פ"ד מ)‪ ;(1986) 281 (3‬ע"א ‪ 7303/01‬עסא‪ %‬נגד מינהל מקרקעי ישראל‪,‬‬
‫פ"ד נז)‪.847 (2‬‬
‫‪ 161‬ת"א ‪ 1714/95‬מורד שרה נגד מורד אפרי וקרנית )צלטנר תוספת ‪ 32‬עמ' ‪.(4936‬‬
‫‪ 162‬דיני ראיות‪ ,‬חלק ראשו‪.204(203 ,‬‬
‫‪83‬‬
‫בכמות פחותה של ראיות להרמת נטל הבאת הראיות והעברתו אל הצד שכנגד‪ .‬בדר כלל‪ ,‬קל‬
‫יותר לצד שכנגד להוכיח עובדה זו‪ ,‬היינו את האספקט החיובי שבטענה"‪.‬‬
‫יא‪ .‬ראיות הסתברותיות וסטטיסטיות‬
‫‪ .1‬כללי‬
‫כפי שצוי בהרחבה לעיל‪ ,‬ראש הנזק של הפסד ההשתכרות הינו מרכיב מרכזי בפסיקת הפיצויי‬
‫בגי נזקי גו‪ .%‬בבואו לשו את הפיצוי בגי ראש הנזק הזה נדרש בית המשפט להערי את יכולת‬
‫ההשתכרות של הנפגע קוד לתאונה‪ ,‬לבדוק את חומרת הפגיעה בנפגע ואת השפעתה על יכולת‬
‫השתכרותו‪ ,‬ולפסוק סכו המשק‪ %‬את הפער שנוצר בשל התאונה בי כושר ההשתכרות עובר‬
‫לתאונה לבי זה שנותר בידי הנפגע לאחר התאונה ומחמת התאונה‪ .‬קביעת דמי הנזק בראש נזק‬
‫זה הינה משימה קשה ומורכבת מבחינה ראייתית‪ ,‬שכ היא מחייבת את בית המשפט להביא‬
‫בחשבו נתוני ותחזיות באשר לנזקי הצפויי לו בעתיד‪ .‬על בית המשפט לקבוע את השכר‬
‫שהיה צפוי לניזוק בתקופה שמיו פסק הדי ועד לתו תוחלת גיל העבודה של הניזוק‪ .‬תחזיות‬
‫אלה‪ ,‬לרבות התחזית בדבר עצ גיל העבודה‪ ,‬ה שהביאו את בית המשפט לומר כי "‪...‬בחישוב‬
‫פיצויי בגי הפסד כושר השתכרות לימי יבואו‪ ,‬נדמי אנו בעינינו כמו היינו מהלכי באר‪0‬‬
‫הפלאות של עליסה‪ ,‬אר‪ 0‬בה ניחושי והשערות ה עובדות‪ ,‬ותקוות ומשאלות לב ה מציאות‪.‬‬
‫הוטל עלינו לגלות את צפונות העתיד – עתיד שיהיה ועתיד שלא יהיה – ואנו לא נביאי אנו ולא‬
‫בני נביאי"‪.163‬‬
‫התכלית החשובה ביותר של הפיצוי בדיני הנזיקי הינה השבת מצבו של הניזוק לקדמותו‪ .‬עקרו‬
‫השבת המצב לקדמותו מבוסס על תפיסה אינדיווידואלית של הנזק‪ ,‬היינו‪ ,‬המזיק אחראי בגי‬
‫הנזק האינדיווידואלי שהתרחש לניזוק‪ .‬על כ הפסד ההשתכרות של הניזוק נקבע על פי‬
‫ההשתכרות האינדיווידואלית שלו‪ .‬אמנ‪ ,‬בהסדרי סטטוטוריי מיוחדי‪ ,‬כמו חוק הפיצויי‪,‬‬
‫הונהגה בד בבד ע הטלת האחריות המוחלטת תקרה לנזק האינדיווידואלי )שילוש השכר‬
‫הממוצע(‪ .‬אול‪ ,‬מתחת לתקרה ממשיכה לשלוט‪ ,‬ככל שמדובר בפיצוי בגי הפסד השתכרות‪,‬‬
‫הגישה האינדיווידואלית )סעי‪ 4 %‬לחוק הפיצויי(‪ .‬ודוק ( התפיסה האינדיווידואלית אינה גורעת‬
‫מ ההיתר לסמו!‪ ,‬במקרי המתאימי‪ ,‬על "הנחות עבודה" שאינ אלא חזקות עובדתיות‬
‫שנתגבשו מכוח ניסיו החיי‪ ,‬וה מתבססות‪ ,‬בי השאר‪ ,‬על נתוני הסתברותיי&‬
‫סטטיסטיי‪.164‬‬
‫‪ 163‬ע"א ‪ 2061/90‬מרצלי נגד מדינת ישראל‪ ,‬משרד החינו והתרבות‪ ,‬פ"ד מז)‪ ,802 (1‬בעמוד ‪.822‬‬
‫‪ 164‬ע"א ‪ 10064/02‬מגדל חברה לביטוח נגד אבו חנא‪ ,‬פ"ד ס)‪ ,(1‬בעמוד ‪.27‬‬
‫‪84‬‬
‫ניזוק שנפגע בתאונה בעודו קטי‪ ,‬או קוד שהחל את דרכו בשוק העבודה‪ ,‬זכאי ג הוא לפיצוי‬
‫בגי הגריעה הצפויה בעתיד מיכולת ההשתכרות שלו‪ .‬הפיצוי בראש נזק זה נקבע על פי ההפרש בי‬
‫מה שהיה הניזוק משתכר אלמלא התאונה לבי השתכרותו במומו‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬הפגיעה‬
‫בפוטנציאל ההשתכרות היא בבחינת נזק בר פיצוי‪ ,‬ובלבד שקיי סיכוי‪ ,‬שאינו אפסי או‬
‫ספקולטיבי לגמרי‪ ,‬כי פוטנציאל זה אמנ היה מתממש‪ .‬דא עקא‪ ,‬שהעמדה העקרונית בדבר‬
‫זכאותו של הקטי לפיצוי בגי הפסד כושר השתכרות בעתיד נתקלת בקשיי של שומה‪ .‬הקושי‬
‫הרגיל הנעו* בעצ הצור! להידרש לתחזיות והשערות מתעצ בראש ובראשונה מהטע‬
‫שבענייננו של הקטי אי בית המשפט יכול לסמו! על "היסטוריה תעסוקתית" ועל נתוני‬
‫מוכחי בנוגע למקומו של הניזוק בשוק העבודה‪ .165‬דהיינו‪ ,‬בית המשפט נדרש להתגבר על‬
‫העמימות הראייתית השורה על מצב דברי מעי זה‪.‬‬
‫הפסיקה הישראלית‪ ,‬כפי שמציי השופט ריבלי בפסק דינו המפורט בעניי מגדל נגד אבו חנא‪,‬‬
‫התמודדה ע העמימות הראייתית הנוגעת לעתיד השתכרות של קטיני‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬וע‬
‫הצור למלא אחר תכלית השבת המצב לקדמותו‪ ,‬מאיד גיסא‪ ,‬בכמה דרכי‪ .‬גישת החישוב‬
‫הקונבנציונלי )אקטוארי( וגישת האומד הגלובלי‪ .‬בראשית הדר נטה בית המשפט לפתור את‬
‫בעיית העמימות הראייתית באמצעות פסיקת סכו גלובלי‪:‬‬
‫"‪...‬מטבע הדברי הוא שההפרש בי כושר השתכרותו של המערער‬
‫לפני התאונה ובי כושר השתכרותו לאחר התאונה אינו נית להוכחה‪,‬‬
‫באשר המערער עוד לא יכול מחמת גילו להשתכר לפני התאונה כל‬
‫עיקר‪ .‬נמצא שהדבר היחיד הנית להוכחה היא עצ העובדה שכתוצאה‬
‫מ התאונה יופחת כושר השתכרותו של התובע במידה פלונית‪ ,‬לעומת‬
‫כושר השתכרותו הממוצע של אד בריא; ולאור הר‪0‬יות הבאות‬
‫להוכיח דבר כללי שכזה‪ ,‬שומה על בית המשפט לאמוד את הנזק על פי‬
‫מיטב שפיטתו‪.166"...‬‬
‫במהל השני נעשה שימוש הול וגובר בדר החישוב האקטוארי‪ .‬החישוב המפורט והמנומק‬
‫הועד‪ %‬על פני דרכו העלומה של החישוב הגלובלי‪ .‬מגמה זו לא פסחה ג על חישוב הפיצוי בגי‬
‫הפסד השתכרות של ניזוקי קטיני‪ .‬לכאורה‪ ,‬העמימות הראייתית והמציאות העלומה‬
‫המאפיינות את עתידו התעסוקתי של הקטי‪ ,‬מטות את הכ‪ %‬לטובת שיטת החישוב הגלובלי‪,‬‬
‫שהשימוש בה יוחד בעבר לאות מצבי של נתוני חסרי‪ .‬ואכ‪ ,‬שיטה זו לא נזנחה לגמרי‪ .‬ע‬
‫‪ 165‬לא בכדי נפסק כי ביחס לקטי כי‪" :‬הערכת הנזק הצפוי בעתיד וקביעת הפיצוי ההול‪ ,‬כרוכות מעצ‬
‫טבע בחוסר ודאות‪ ,‬שכ‪ ,‬קשה להערי א וכיצד יתפתח הנזק ומה תהא השפעתה על חיי הניזוק" )רע"א‬
‫‪ 4932/97‬אסר‪ %‬נגד המג חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד נג)‪ ,129 (5‬בעמ' ‪.(136‬‬
‫‪ 166‬ע"א ‪ 335/59‬ריחני נגד צדקי‪ ,‬פ"ד טו ‪ ,159‬בעמוד ‪.166‬‬
‫‪85‬‬
‫זאת בית המשפט ביכר בשורה של פסקי די‪ ,‬ג במקרי אלה‪ ,‬להל! בדר! החישוב האקטוארי‬
‫חר המסד הראייתי החסר‪ .‬את הנעל העובדתי בדבר גובה שכרו העתידי של הקטי שטר נכנס‬
‫למעגל העבודה‪ ,‬ואת החסר בנתוני עבר רלוונטיי העשויי ללמד על העתיד‪ ,‬החליפה החזקה‬
‫העובדתית הסומכת על הנתו בדבר השכר הממוצע במשק‪ .167‬חזקה זו‪ ,‬כשפי שמציי השופט‬
‫ריבלי‪" ,‬מבוססת כאמור על ניסיו החיי‪ ,‬א! ג על המציאות הנורמטיבית" )אבו(חנא(‪.‬‬
‫נקודת המוצא היא אפוא כי הפיצוי בגי הפסד כושר ההשתכרות של הקטי מבוסס על ההנחה כי‬
‫אלמלא התאונה היה הקטי משתכר בשיעור השכר הממוצע במשק‪ .‬ע זאת‪ ,‬השאלה הנשאלת‬
‫נוגעת לטיב של הנסיבות המתירות לבית המשפט לסטות מ ההנחה העובדתית בדבר ר‬
‫ההשתכרות של השכר הממוצע במשק‪ ,‬ובייחוד א נית לעשות כ באמצעות נתוני‬
‫סטטיסטיי חלופיי בעלי אופי קבוצתי מגזרי‪ ,‬או שמא רק באמצעות נתוני אינדיווידואליי‬
‫הנוגעי לקטי המסוי שנפגע? במילי אחרות ( הא ג נתוני סטטיסטיי קבוצתיי –‬
‫למשל כאלה הנגזרי משיוכו המגזרי‪ ,‬האתני או המגדרי של הקטי הניזוק – או נתוני אחרי‬
‫הנוגעי לשיוכו החברתי – כגו השכלת הוריו והרקע הסוציו אקונומי שממנו בא – יש בה כדי‬
‫להצדיק סטייה מר השכר הממוצע במשק?‬
‫‪ .2‬הילכת אבו חנא‬
‫במדינות רבות‪ ,‬כולל מדינות מתקדמות כקנדה וארצות הברית‪ ,‬מקובל לחשב את הנזק בגי הפסד‬
‫כושר השתכרות בהתבסס על ראיות סטטיסטיות הנמסרות מפי כלכלני וסטטיסטיקאי‬
‫מומחי‪ .168‬בחלק מהמדינות א‪ %‬יש הכרח בהבאת של ראיות סטטיסטיות כאלה‪ .169‬לפי הגישה‬
‫הרווחת במדינות אלה‪ ,‬הנזק מחושב לפי נתוני סטטיסטיי שמביאי המומחי‪ ,‬המסתמכי‬
‫על מאפייני שוני של הנפגע‪ ,‬ובה גיל‪ ,‬מגדר‪ ,‬גזע‪ ,‬מעמד סוציו אקונומי והשכלה‪ .‬גישה זו‬
‫נדחתה במשפטנו‪ .‬בפרשת מגדל חברה לביטוח נגד אבו חנא נדו עניינה של תינוקת אשר נפגעה‬
‫בתאונת דרכי בהיותה תינוקת בת חמישה חודשי‪ .‬בית המשפט המחוזי‪ ,‬שד בתביעת הפיצויי‬
‫שהגישה הנפגעת‪ ,‬פסק לה סכו גלובלי בראש הנזק של אובד כושר השתכרות‪ ,‬ובחישוב הסכו‬
‫הביא בחשבו‪ ,‬בי היתר‪ ,‬את השכר הממוצע במשק‪ ,‬את השכר הממוצע בכפרה של המשיבה ואת‬
‫הרקע הסוציו אקונומי שלה‪ .‬חברת הביטוח הלינה על גובה הפיצוי שנית לנפגעת בגי הפסד כושר‬
‫השתכרותה לעתיד‪ .‬הנפגעת טענה כי בית המשפט שגה עת ביסס את חישוביו‪ ,‬בי היתר‪ ,‬על השכר‬
‫הממוצע במקו מגוריה‪ .‬בית המשפט העליו קיבל את עמדת הנפגעת‪ ,‬ושלל את השימוש בנתוני‬
‫‪ 167‬ע"א ‪ 61/89‬מדינת ישראל נגד אייגר )קטי(‪ ,‬בעמוד ‪.591(590‬‬
‫‪G.P. Fletcher “Fairness and Utility in Tort Theory” 85 Harv. L. Rev. (1972) 537. [125] 168‬‬
‫‪22 Am. Jur. 2d, Damages 169‬‬
‫‪86‬‬
‫סטטיסטיי קבוצתיי בנסיבות האמורות‪ .‬לפי גישת בית המשפט‪ ,‬נקודת המוצא אשר לקטיני‬
‫שטר הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות‪ ,‬ואשר מסלול עבודת ודר השתכרות טר התגבשו‪,‬‬
‫היא כי יש לערו את חישוב אבד כושר ההשתכרות שלה על בסיס ההנחה שאילולא התאונה‬
‫היו משתכרי כשיעור השכר הממוצע במשק‪ .‬לפי פסיקת בית המשפט‪ ,‬הנחה זו יאה לכול‪ ,‬לילד‬
‫ולילדה‪ ,‬לאיש ולאישה‪ ,‬לשחור וללב‪ ,‬לבני כל הדתות‪ ,‬יהיה מוצא האתני אשר יהא‪ .‬אי לדו‬
‫את הקטי לגורל מסוי א בשל הסביבה שבה גדל‪ ,‬בשל השכלת ופרנסת של הוריו‪ ,‬בשל מינו‬
‫או המוצא הגזעי או האתני שאליו הוא משתיי‪ .‬חישוב הפיצויי על פי שיו קבוצתי יוצר הפליה‬
‫מחמת דת‪ ,‬גזע‪ ,‬לאו או מי‪.‬‬
‫מסקנת בית המשפט בפרשת מגדל נגד אבו חנא שלפיה לא נית לסטות מהחזקה העובדתית בדבר‬
‫ר‪ %‬ההשתכרות של השכר הממוצע במשק‪ ,‬באמצעות שימוש בנתוני סטטיסטיי קבוצתיי‬
‫מבוססת על מספר נימוקי‪ .‬הנימוק הראשו עניינו האוטונומיה של הפרט‪ ,‬שאינה עולה בקנה‬
‫אחד ע פסיקה בהתא לנתוני סטטיסטיי(קבוצתיי‪ .‬לדבריו‪ ,‬לכל אד עומדת הזכות לכתוב‬
‫את סיפור חייו‪ .‬זוהי האוטונומיה של הפרט הנגזרת מכבוד האד שלו ומחירותו‪ .‬אכ‪ ,‬מציי בית‬
‫המשפט‪ ,‬לא אחת עושה האד וחדל שלא מרצו חופשי‪ .‬תהפוכות הגורל מטלטלות חדשות‬
‫לבקרי את ספינת החיי‪ .‬אול במקו שנשללת מ האד היכולת לבחור במתווה חייו בגלל‬
‫מעשה של עוולה‪ ,‬באי דיני הנזיקי ומבקשי להחזיר את המצב על כנו ולהשיב לו‪ ,‬כמיטב‬
‫היכולת‪ ,‬את הזכות שאבדה‪ ,‬לאמור את הזכות להתוות את סיפור חייו‪ ,‬סיפור של תקווה‪ ,‬סיפור‬
‫של שאיפה להגשמתה של התקווה‪ .‬כאשר בקטי אנו עוסקי‪ ,‬תרי אנו אפוא אחר נתו שיאפשר‬
‫מת פיצוי חר‪ %‬מעטה העמימות‪ .‬בפועל מבקשי אנו לאתר נתו שישק‪ %‬את מבחר האפשרויות‬
‫שהיה פתוח בפני הנפגע הקטי‪ .‬נתו זה צרי לבטא את האפשרות שהקטי היה מצוי בבגרותו‬
‫בר‪ %‬ההשתכרות הנמו‪ ,‬א ג את האפשרות האחרת‪ ,‬שבבוא העת היה הקטי מגיע לגדולות‬
‫בתחו המקצועי‪ .‬על הנתו הזה לאצור את מבחר הסיפורי הפתוחי בפני ילד בישראל – כל‬
‫ילד‪ ,‬מכל מי‪ ,‬מוצא‪ ,‬גזע ודת‪ .‬ר‪ %‬ההשתכרות הממוצע במשק הוא הנתו המיטבי המגשי מטרה‬
‫זו‪ .‬הנימוק השני עניינו החשש שעצ השימוש בראיות סטטיסטית עלול‪ ,‬כשלעצמו‪ ,‬לשעתק ולקבע‬
‫את המציאות המפלה‪" :‬בחירה בנתו אחר לנפגע קטי השיי לקבוצת אוכלוסייה מסוימת א‬
‫משו השתייכותו זו‪ ,‬משמעותה דבקות בהנחה כי אפשרויות תעסוקתיות הקיימות בישראל אינ‬
‫פתוחות כלל – א‪ %‬לא יהיו פתוחות בעתיד – בפני ילדי אותה קבוצה‪ .‬לשלילה זו אי בסיס עובדתי‬
‫או נורמטיבי‪ .‬היא עצמה עלולה ליצור מציאות מפלה‪ .‬היא עלולה להיות בבחינת נבואה המגשימה‬
‫את עצמה"‪ .‬הנימוק השלישי נוגע לחולשת של הראיות הסטטיסטיות המבוססות על נתוני עבר‪,‬‬
‫כאשר "אל לנו להניח כי הפליה קיימת ויחסי הכוחות של ההווה לנצח ישררו במחוזותינו‪ .‬חלוקת‬
‫המשאבי בי הקבוצות בחברה יכול שתשתנה‪ .‬ההזדמנויות הפתוחות בפני הקבוצות השונות‬
‫בחברה עשויות להיות שוויוניות יותר‪ ,‬ובעקבות זאת‪ ,‬יש להניח‪ ,‬יצטמצמו או ייעלמו הפערי‬
‫בשכר‪ .‬אלה ה הנחות מציאותיות‪ ,‬בייחוד כשמדובר בעתיד הרחוק של מי שהיו ה ילדי‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫הממוצע טומ בחובו את ההכרה באפשרות זו של שינוי‪ .‬על כ יהא זה א נכו מבחינה עובדתית‬
‫שלא לכבול את הניזוק הילד במוסרותיו של מצב הדברי המפלה השורר בעת מת פסק הדי"‪.‬‬
‫הנימוק הרביעי הוא נימוק של צדק חלוקתי‪ .‬לפי נימוק זה‪ ,‬יש להביא בחשבו את ההשלכות‬
‫החוקתיות הנובעות מדיני הנזיקי‪ .‬על דיני הנזיקי לחתור להגשמת עקרו השוויו בחרה‪ ,‬ובייחוד‬
‫עליה לחתור לאימו‪ 0‬כללי נזיקיי המעצימי ומחזקי קבוצות חלשות בחברה ומצמצמי‬
‫פערי בי עשירי לעניי‪ .‬הנימוק החמישי עניינו החשש שפיצוי המושתת על שיו קבוצתי יביא‬
‫לחלוקה רגרסיבית של העושר בי עניי לעשירי‪ .‬לפי חשש זה‪ ,‬פיצוי דיפרנציאלי הנסמ על שיו‬
‫מגדרי‪ ,‬מגזרי‪ ,‬אתני או גזעי עלול א‪ %‬לגרו לגלגול של עלויות אירוע הנזק על הניזוקי דלי‬
‫האמצעי‪ .‬זוהי תופעה בעייתית ה מ ההיבט החלוקתי וה מ ההיבט הכלכלי‪ .‬היא מומחשת‬
‫במשטר הביטוחי‪ .‬כ למשל מבוטחי בעלי ממו הנושאי בפרמיה זהה לזו שבה נושאי העניי‬
‫בעבור ביטוח אחריות של צד שלישי )"בכובע" כמזיקי בכוח(‪ ,‬יזכו לפיצוי גבוה יותר א ה‬
‫עצמ יינזקו‪" .‬סבסוד צולב רגרסיבי" מעי זה מתרחש‪ ,‬על פי אותו ניתוח‪ ,‬מקו שבו נושאי‪.‬‬
‫הנימוק השישי‪ ,‬הוא נימוק הרתעתי שמטרתו למנוע תמרי‪ 0‬שלילי מהמזיקי לנקוט אמצעי‬
‫זהירות פחות קפדניי בכל הקשור לקטיני הנמני על קבוצות חלשות‪ .‬לפי נימוק זה‪ ,‬פיצוי‬
‫הנסמ על נתוני של שיו אתני‪ ,‬מעמדי או מגזרי עלול להביא לתוצאה אבסורדית‪ ,‬שעל פיה‬
‫תוחלת הנזק של ניזוקי שהכנסת הצפויה קטנה‪ ,‬נמוכה מזו של ניזוקי שהכנסת הצפויה‬
‫גבוהה‪ ,‬ובהתא לכ אמצעי הזהירות שינקוט מזיק בכוח יהיו שוני בהתא לנפגעי‬
‫הפוטנציאליי מהתנהגותו )איש או אישה; יהודי או ערבי; תושב שכונת יוקרה או תושב עיירת‬
‫פיתוח(‪ .‬ככל שלמזיק יש שליטה בכ‪ ,‬ולעתי יש בידיו השליטה‪ ,‬הסיכוני יתועלו כלפי המגזרי‬
‫המוחלשי בחברה לדברי בית המשפט‪ ,‬מנקודת המבט הכלכלית‪ ,‬התבססות על סטטיסטיקות‬
‫קבוצתיות משמעותה היא שעל א‪ %‬העמימות הראייתית בנוגע לעתיד של קטיני‪ ,‬המשפט‬
‫לכאורה מניח כי אי לצפות מילדי המשתייכי לקבוצות מסוימות שיגיעו בהשתכרות אפילו‬
‫לכדי השכר הממוצע במשק‪ ,‬ובהתא לכ קיי תמרי‪ 0‬למזיקי בפועל לנהוג אמצעי זהירות‬
‫קפדניי פחות כלפיה‪ .‬מחיר הפגיעה בילד אחד יהא שונה ממחיר הפגיעה בילד אחר א‪ %‬א‬
‫נסיבות הפגיעה והנזק שנגר לגו‪ %‬זהי לחלוטי‪ ,‬וא‪ %‬ששני העוללי עדיי לא העלו בדעת במה‬
‫יעסקו "כשיהיו גדולי"‪ .‬תוצאה זו‪ ,‬לדעת בית המשפט‪ ,‬איננה מתקבלת על הדעת – בי שהדעת‬
‫נוטה לכיוו החלוקתי שוויוני ובי שהיא נוטה לכיוו הכלכלי הרתעתי‪ .‬לדבריו‪ ,‬האחדת הפיצוי‪,‬‬
‫לפי ר‪ %‬השכר הממוצע במשק‪ ,‬ממזערת את הקושי המתואר של עיוות התמריצי‪ .‬נימוק שביעי‬
‫הנובע מאי שימוש בנתוני סטטיסטיי(קבוצתיי עניינו חסכו בעלויות מידע הנובע מכלל‬
‫הקובע פסיקה אחידה )השכר הממוצע במשק(‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫‪ .3‬הערות ביקורתיות‬
‫לדעתי‪ ,‬הילכת אבו חנא‪ ,‬השוללת את השימוש בראיות סטטיסטיות לש קביעת הפסדי‬
‫ההשתכרות של קטיני‪ ,‬אינה משכנעת‪ ,‬וזאת מכמה טעמי‪ .‬ראשית‪ ,‬האחדת הפיצוי על רמת‬
‫השכר הממוצע במשק – תו ויתור על ראיות סטטיסטיות אשר עשויות להעמיד את הפיצוי על‬
‫תחזית עתידיות מהימנות ומדויקת יותר מהאומד הגס יחסית והכוללני של שכר ממוצע‪ ,‬סותרת‬
‫לכאורה ע התפישה האינדיווידואלית של דיני הנזיקי העומדת ביסוד עקרו השבת המצב‬
‫לקדמותו‪ .‬בכ יש א‪ %‬משו קידו של חוסר קוהרנטיות בפסיקת הפיצויי לנפגעי תאונות‬
‫דרכי‪ .‬שנית‪ ,‬פערי ההכנסה בחברה ה בעיה חברתית כללית‪ ,‬ואי זה צודק להטיל את מחיר‬
‫השוויו על נתבע מקרי שפגע למשל בנתבעת ילדה או בנתבע ב מיעוטי‪ .‬בנוס‪ ,%‬אי זה צודק‬
‫לזכות את אות נתבעי אקראיי בפיצוי העולה על ההשתכרות שהייתה צפויה לה בשוק‬
‫העבודה שבו שוררת מציאות של הפליה‪ .‬לפי טענה זו‪ ,‬מטרת של דיני הפיצויי בנזיקי‪ ,‬היא‬
‫להשיב את המצב לקדמותו‪ ,‬וזאת על בית המשפט לעשות על יסוד קריאה אמיתית של המציאות‪,‬‬
‫ג א המציאות אינה נושאת ח בעיניו‪ .‬שלישית‪ ,‬משטר משפטי המתעל מנתוני הסתברותיי‬
‫סטטיסטיי מקד תוצאה שאינה יעילה במוב הכלכלי הצר‪ ,‬שכ השכר הממוצע במגזר מסוי‬
‫משק‪ %‬את המחיר החברתי הכרו בפגיעה בנמני על מגזר זה‪ .‬ממילא‪ ,‬פסיקת פיצויי שוויונית‬
‫תביא לתוצאה של הרתעה יתרה או חסרה‪ ,‬קרי לנקיטת אמצעי זהירות שאינ מתאימי לעלות‬
‫הכרוכה בהתנהגות‪ .‬רביעית‪ ,‬פסיקה זו נשענת‪ ,‬בי היתר‪ ,‬על הנחה שלפיה החברה המערבית‬
‫מתקדמת באופ עקבי אל עבר תפיסה שוויונית יותר וצמצו פערי שכר‪ ,‬ומכא שההנחות‬
‫הסטטיסטיות הנכונות למועד פסק הדי אינ מביאות בחשבו את התמורות העתידיות המובילות‬
‫לצמצו פערי שכר בי מגדרי‪ ,‬גזעי וקבוצות אתניות‪ .‬הביקורת על נימוק זה מתמקדת בכ‬
‫שהוא מצייר תפיסה אוטופית של המציאות שאינה משקפת בהכרח את התמורות הכלכליות‬
‫החברתיות האמיתיות הפוקדות את החברה בישראל בעשורי האחרוני‪ ,‬הגורמות דווקא לגידול‬
‫בפערי שכר בי מגזרי חברתיי ואתניי שוני‪ ,‬ולא להקטנת‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬בחינת מדד ג'יני‬
‫בישראל )המודד את אי(שוויו בחלוקת ההכנסות‪ ,‬כאשר מקד אפס פירושו שוויו מושל‪ ,‬היינו‬
‫שלכול אותה הכנסה; ואילו מקד ‪ 1‬פירושו אי(שוויו מוחלט‪ ,‬היינו שאצל אד אחד מצויה כל‬
‫ההכנסה ושלכל השאר אי הכנסה כלל( מגלה כי בי ‪ 1979‬ל(‪ 1997‬נשמר מדד ג'יני של מדינת‬
‫ישראל באותה רמה בער – מ(‪ 0.32‬בסו‪ %‬שנות השבעי ל(‪ 0.33‬לקראת סו‪ %‬שנות ה(‪ .90‬ואול‬
‫בי ‪ 1998‬ל(‪ 2006‬גדל מדד ג'יני בישראל מ(‪ 0.34‬ל(‪ ,0.39‬המדרג אותה במקו ה(‪ 62‬בעול ומציב‬
‫אותה כאחת המדינות בעלות האי(שוויו הכלכלי הגדול ביותר מבי מדינות המערב‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫התפיסה העקרונית של בית המשפט שלפיה הצמצו באי השוויו היא עובדת יסוד שאי לערער‬
‫עליה‪ ,‬אי לה על מה שתסמו‪ .‬חמישית‪ ,‬פסיקת פיצויי מעבר לתוחלת ההסתברותית(‬
‫סטטיסטית של הנזק‪ ,‬משמעותה היא כי סיכוייו של ניזוק הנמנה ע קבוצות מסוימות בחברה‬
‫לקיי רמת חיי התואמת את השכר הממוצע במשק גבוהי לאי שיעור מסיכוייו של מי שלא‬
‫‪89‬‬
‫ניזוק בתאונה‪ ,‬ועובד למחייתו‪ ,‬לקיי רמת חיי כזו‪ ,‬עובדה היוצרת סיכו מוסרי והטיה אשר‬
‫עלולה‪ ,‬במקרי מסוימי‪ ,‬לעוות את התמריצי‪ ,‬וזאת במיוחד כשמדובר בקטיני אשר פעמי‬
‫רבות גורל אינו נתו בידיה‪ .‬שישית‪ ,‬יש טע לפג בכ שבית המשפט מכריע שאלות נזיקיות‬
‫על פי עקרונות של צדק חלוקתי‪ ,‬שכ הכרעות חלוקתיות ה פוליטיות במהות‪ ,‬וככאלו ראוי‬
‫שתעשנה בידי רשויות נבחרות ולא בידי הרשות השופטת‪ .‬שביעית‪ ,‬הניסיו לקד ערכי של‬
‫שוויו באמצעות המשפט הפרטי פוגע ביכולת הצפייה והתכנו של הפרטי ולכ פוגע באופ מוגז‬
‫בחירות הפרט‪ .‬לפי טיעו זה‪ ,‬עצ ההשתתפות בחלוקה מחדש של המשאבי באמצעות המשפט‬
‫הפרטי )כגו דיני הנזיקי( מוטלת בספק‪ ,‬ומועד ההשתתפות וגודל הסכו שיילקח או יינת אינ‬
‫ידועי מראש – דבר המונע מהפרט לתכנ מראש את הוצאותיו )למשל‪ ,‬באמצעות ביטוח( ולשלוט‬
‫בגורלו‪.‬‬
‫יב‪ .‬נזק ראייתי‬
‫צד למשפט הטוע לעובדה מסוימת המצויה במחלוקת נדרש להוכיחה באמצעות ראיות‪ .‬דא עקא‪,‬‬
‫שלא פע‪ ,‬צד למשפט הזקוק לראיה מסוימת לצור קידו עניינו במשפט‪ ,‬אינו יכול להשיגה‪,‬‬
‫בשל רשלנות של הצד שכנגד‪ ,‬אשר הובילה לאובד מלא או חלקי של הראיה‪ .‬ע זאת‪ ,‬אי זה‬
‫מוצדק כי עניינו של צד למשפט יפגע בשל רשלנותו של הצד האחר‪ .‬עמד על כ בית המשפט העליו‬
‫בציינו‪:‬‬
‫"הלכה מיוסדת היא מלפנינו כי מקו שבו נתבע גור ברשלנותו נזק‬
‫ראייתי לתובע – כלומר‪ ,‬פוגע ביכולתו של התובע להשתמש בראיה‬
‫שלכאורה הינה בעלת פוטנציאל לביסוס איזו מ הטענות העובדתיות‬
‫שעליה מבוססת תביעתו – עשוי בית המשפט להטיל על הנתבע את‬
‫נטל השכנוע להיותה של אותה טענה עובדתית בלתי נכונה ‪...‬הלכה זו‪,‬‬
‫המבוססת בעיקרה על שיקולי צדק ועל הצור החברתי בהרתעת‬
‫נתבעי פוטנציאליי מפני איבוד ראיות‪ ,‬מבטאת את הפ הראייתי(‬
‫דיוני של דוקטרינת הנזק הראייתי להבדיל מהפ הנזיקי(מהותי של‬
‫הדוקטרינה‪ ,‬שטר נקלט במפורש בפסיקתנו‪...‬ההלכה הראייתית(‬
‫דיונית בדבר הנזק הראייתי משמעה אפוא הקמת חזקה עובדתית כי‬
‫אלמלא ניזוקו עקב רשלנותו של הנתבע‪ ,‬היו הראיות החסרות תומכות‬
‫בגרסת התובע בנוגע לטענה העובדתית שנשנתה במחלוקת‪ .‬א‪ %‬שחזקה‬
‫זו ניתנת לכאורה לסתירה‪ ,‬הרי שמטבע הדברי ( ובדומה לחזקות‬
‫אחרות המופעלות בסופו של המשפט ( נזקקי לה רק כאשר ידוע שאי‬
‫‪90‬‬
‫בנמצא ראיות רלוונטיות אחרות‪ ,‬היינו‪ :‬כשבאשר לטענה העובדתית‬
‫שהראיות החסרות נדרשו לתובע להוכחתה מתקיי בי הצדדי 'תיקו‬
‫ראייתי'‪ .‬במצב דברי זה נמצא הנתבע לוקה בחסר ראייתי לסתירת‬
‫החזקה‪ .‬ומכא שהקמת החזקה מכריעה למעשה את המחלוקת‬
‫העובדתית"‪.170‬‬
‫בפסיקתו של בית המשפט העליו יושמה ההלכה האמורה בעיקר בתביעות שעילת רשלנות‬
‫רפואית‪ ,‬ולרוב בהתייחס לאי(עריכת‪ ,‬חסרונ או אובדנ של רשומות רפואיות‪ .‬אול‪ ,‬כפי שמציי‬
‫השופט מצא בפסק הדי המצוטט לעיל‪" ,‬ברי כי הרציונלי שביסודה חלי ג בתביעות מסוגי‬
‫אחרי‪ ,‬ואי הצדקה עניינית להגבילה להקשר הרפואי בלבד"‪ .‬ואכ‪ ,‬סקירת הפסיקה מלמדת כי‬
‫א‪ %‬תביעות מכוח חוק הפיצויי לנפגע תאונות דרכי עשויות להוות נושא להחלת הדוקטרינה‪.‬‬
‫כ לדוגמה‪ ,‬באחד המקרי הגיש התובע את תביעת הפיצויי כלפי חברת הביטוח כשש שני‬
‫וחצי לאחר‪ ,‬שלטענתו‪ ,‬הידרדר ע רכבו ונפגע בגופו בעת שניסה לקפו‪ 0‬ולמלט את נפשו מהרכב‬
‫המדרדר‪ .‬חברת הביטוח כפרה בחבותה וטענה‪ ,‬בי היתר‪ ,‬לקיומו של נזק ראייתי נוכח העובדה כי‬
‫התובע כלל לא דיווח למשטרה על עצ אירוע התאונה‪ ,‬וכי הגיש את תביעתו בחלו‪ %‬כשש וחצי‬
‫שני מיו אירוע התאונה‪ .‬בית המשפט דחה את התביעה‪ ,‬תו שהוא נוטה לקבל את טענת חברת‬
‫הביטוח בדבר הנזק הראייתי שנגר לה עקב מחדליו של התובע‪ ,‬בציינו‪ ,‬בי היתר‪ ,‬כי "אי זה‬
‫בטוח כלל כי לא נגר נזק ראייתי לנתבעת בכ שנבצר להעיד חוקר מטעמה שחקר בעניי‬
‫התאונה‪ ,‬אס‪ %‬ממצאי וא‪ %‬הסיק מסקנות השוללות הנטע על ידי התובע"‪.171‬‬
‫הנה כי כ‪ ,‬א‪ %‬על פי שבמקרה הרגיל‪ ,‬דוקטרינת הנזק הראייתי מופעלת כלפי הנתבע‪ ,‬היינו‪ ,‬היא‬
‫מוחלת במקרה שבו הנתבע גר ברשלנותו נזק ראייתי לתובע‪ ,‬הרי שאי להוציא מכלל אפשרות‬
‫את החלתה ג כלפי תובע שגר נזק ראייתי לנתבע‪ .‬דוגמה נוספת להחלת הדוקטרינה על תובע‬
‫מכוח חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי אשר גר נזק ראייתי לחברת הביטוח‪ ,‬היינו‪ ,‬פגע‬
‫ביכולה להתגונ מפני התביעה שהוגשה על ידו‪ ,‬באה לידי ביטוי בפרשת עותמא נגד הפול‪.172‬‬
‫במקרה זה נדונה תביעתו של תושב עזה אשר הגיש תביעה בגי תאונה שאירעה בשנת ‪.1992‬‬
‫במסגרת התביעה הוא טע לקיומ של נזקי גופניי שוני‪ .‬בשלבי המוקדמי של המשפט‬
‫הושל התובע על יד הרשות הפלשתינית לבית כלא בעזה‪ ,‬וכתוצאה מכ המשפט התעכב באופ‬
‫שתצהירי העדות הראשית הוגשו כ(‪ 11‬שני לאחר התאונה‪ .‬בנוס‪ ,%‬לאור המצב המדיני השורר‬
‫באזור עמד בפני חברת הביטוח )הפול( קושי ממשי להשיג רשומות רפואיות מהימנות לגבי מצבו‬
‫‪ 170‬ע"א ‪ 361/00‬ד'אהר נגד סר‪ ,‬פ"ד נט)‪.328(327 ,310 (4‬‬
‫‪ 171‬ת"א ‪ 5531/99‬גז נגד כלל חברה לביטוח )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 172‬ת"א ‪ 430/95‬עותמא נגד המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול" )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫הרפואי של התובע‪ .‬בית המשפט סבר כי נסיבות אלו מצדיקות להפעיל את דוקטרינת הנזק‬
‫הראייתי לחובת התובע(הנפגע ולטובת חברת הביטוח‪:‬‬
‫"בתביעה בה אנו עוסקי‪ ,‬בשל המצב המדיני השורר באזור‪ ,‬אי לנתבע כל אפשרות לקבל חומר‬
‫רפואי‪ ,‬או אחר‪ ,‬מידי המוסדות הרפואיי או א‪ %‬מידי הרשות השלטונית ברצועת עזה‪ .‬משכ‪ ,‬כל‬
‫החומר הרפואי בתיק זה הינו בידי התובע בלבד‪ :‬ברצותו ( חוש‪ %‬את החומר; ומגישו; וברצותו (‬
‫טוע כי אינו מצליח להשיגו מהרשויות השולטות בעזה‪ .‬לא זו א‪ %‬זו‪ ,‬בשל מאסרו הממוש של‬
‫התובע‪ ,‬בשלבי המוקדמי של הדיו‪ ,‬עליו לא טרח להודיע לבית המשפט ולצד שכנגד‪ ,‬התעכב‬
‫תיק זה שני רבות‪ .‬הזמ אשר חל‪ ,%‬יצר א‪ %‬הוא קושי רב בהשגת ראיות‪ ,‬זאת במיוחד לנתבע‬
‫אשר קיבל לידיו את תצהירי העדות הראשית רק בשנת ‪ ,2003‬כ(‪ 11‬שנה )!( לאחר התאונה‬
‫הנטענת‪ ,‬שארעה בשנת ‪ .1992‬הקושי בהשגת החומר הרפואי‪ ,‬באופ עצמאי‪ ,‬ולאחר זמ כה רב‪,‬‬
‫יחד איכותו הפיזית הנמוכה של החומר‪ ,‬אשר כ הוגש‪ ,‬פגעה במקרה זה פגיעה קשה ביכולתו של‬
‫הנתבע להתגונ כדבעי בפני התביעה‪ .‬כיוו שנטל ההוכחה נמצא ממילא על כתפי התובע‪ ,‬אי‬
‫מקו להעבירו‪ .‬אול‪ ,‬בבואי לבחו את ראיות הצדדי‪ ,‬יש לזכור כי החומר הראייתי‪ ,‬ובמיוחד‬
‫החומר הרפואי‪ ,‬מצוי היה בשליטתו הבלעדית של התובע‪ .‬על כ‪ ,‬לטעמי‪ ,‬יש להפעיל ג כא את‬
‫החזקה‪ ,‬כי חסר או אי בהירות בחומר הראייתי‪ ,‬מקימי את החזקה העובדתית‪ ,‬כי אילו נית‬
‫היה לעשות בחומר זה שימוש‪ ,‬היה חומר ראייתי זה תומ בטענות הנתבע"‪.‬‬
‫עוד חשוב לציי כי לדוקטרינת הנזק הראייתי משמעויות שונות והיבטי שוני‪ ,‬והיא אינה‬
‫מוגבלת רק למקרי שבה צד למשפט גר ברשלנותו נזק ראייתי לצד האחר‪ ,‬אלא היא חלה ג‬
‫כאשר הנזק הראייתי נגר כתוצאה מנסיבות אובייקטיביות שאינ בשליטת של הצדדי לחוזה‬
‫הביטוח‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬באחת הפרשות שנדונו בפסיקה ד בית המשפט בענייננו של מבוטח שנפגע‬
‫בשלוש תאונות דרכי‪ ,‬בהפרשי של ‪ 5‬שני בי תאונה לתאונה‪ .‬כל תאונה בוטחה על(ידי מבטח‬
‫אחר‪ .‬שתי חברות הביטוח השונות שביטחו את הנפגע בעת קרות התאונה השנייה ובעת קרות‬
‫התאונה השלישית לא כפרו באחריות לנזקי התובע‪ ,‬א נחלקו בשאלת הנזק שיש לייחס לכל‬
‫אחת מ התאונות‪ .‬נקודת המוצא הייתה שנכותו הנפשית של התובע עומדת על שיעור של ‪.30%‬‬
‫ברור היה כי נית לייחס ‪ 10%‬מתו שיעור זה לתאונה השנייה‪ .‬ביחס ל ‪ 20%‬הנותרי‪ ,‬לא נית‬
‫היה להצביע בוודאות על השאלה הא מקור בהחרפת התהלי שהחל לאחר התאונה השנייה‪,‬‬
‫או שמדובר בתהלי שהתפתח כתוצאה מ התאונה השלישית‪ .‬בית המשפט‬
‫‪173‬‬
‫)השופט בועז‬
‫אוקו( קבע כי במצב דברי זה‪ ,‬מ הראוי לייחס את אות ‪ 20‬אחוזי באופ שווה לכל אחת מ‬
‫התאונות‪ .‬לדבריו‪ ,‬הגיו הדברי סומ בדר של היקש על ההסבר המצוי בפקודת הנזיקי‬
‫והמתייחס למעוולי יחד‪ .‬בהעדר אמת מידה אחרת‪ ,‬החבות יחד משמעה שכל אחד מ המזיקי‪,‬‬
‫נושא בחלק שווה מ הנזק שנגר‪ .‬לצור תחולת ההסדר הנזיקי יש צור להצביע על כ שכל אחד‬
‫‪ 173‬ת"א ‪ 39434/91‬טניאני נגד הסנה חברה לביטוח )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫מ החייבי אכ גר לנזק כלשהו‪ ,‬שא לא כ לא נית לומר כי ה מזיקי ביחד‪ .‬ייתכ לסבור‬
‫כי‪ ,‬יסוד כזה לא הונח ביחס לחברת הביטוח שביטחה את האירוע השלישי‪ ,‬ועל כ‪ ,‬לא נית ללכוד‬
‫אותה בגדרו של המשטר הנוגע למעוולי יחד‪ .‬ואול‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬אפילו נצא מהנחה כזו‪,‬‬
‫לא תשתנה התוצאה‪ .‬אירוע התאונה השלישי שהנתבעת חבה בגינו‪ ,‬גר לנזק ראייתי‪ .‬הוא‬
‫שיבש את היכולת לבחו הא הנכות הנפשית הנוספת של התובע היא תוצאת החרפה של אירוע‬
‫קוד או תוצאת התאונה הנוספת‪ .‬נזק ראייתי זה‪ ,‬מוביל ג הוא לתוצאה של חיוב ביחד‬
‫ולחוד‪ .174‬לצור תוצאה זו‪ ,‬מוסי‪ %‬בית המשפט‪ ,‬נית להסתמ‪ ,‬עד לגבול מסוי‪ ,‬על הדוגמא‬
‫המבוססת על הפרשה הידועה של ‪ .175Summers v. Tice‬באותו מקרה‪ ,‬יצאו שלושה ציידי למסע‬
‫ציד שלווי‪ .‬התובע‪ ,‬אחד הציידי‪ ,‬צעד לפני חבריו הנתבעי‪ ,‬בעוד שני אלה טועני את נשק‬
‫ויורי‪ .‬התובע‪ ,‬שפסע לפני‪ ,‬נפגע מירייה אחת‪ .‬ברור היה כי נית לייחס את הנזק רק לאחד מ‬
‫משני הציידי האחרי‪ ,‬א לא נית היה להצביע על אחד מה באופ מסוי‪ .‬בית המשפט הטיל‬
‫את האחריות על שני הציידי ביחד ולחוד‪ .‬היה ברור‪ ,‬ששני הציידי התרשלו‪ ,‬ורשלנותו של אחד‬
‫מה גרמה לנזק‪ .‬רשלנותו של האחר‪ ,‬בעצ הירי‪ ,‬גרמה לנזק ראייתי שמנע את היכולת לבחו‪,‬‬
‫מיהו הצייד שרשלנותו גרמה לנזק‪ .‬שני הציידי חויבו ביחד ולחוד‪ .‬במקרה זה‪ ,‬לא נית לדבר על‬
‫רשלנות‪ ,‬הואיל ומדובר באחריות מוחלטת‪ .‬ואול‪ ,‬ג כא ידוע כי נכותו הנפשית של התובע היא‬
‫תוצאת אחד מ האירועי‪ ,‬ואילו האירוע האחר‪ ,‬גר לנזק ראייתי המונע גילויו של גור הנזק‬
‫הממשי‪ .‬על כ נית להחיל את הפתרו המוצע למצבי מעוולי שהובילו לנזק שלא נית ליחסו למי‬
‫מה באופ מסוי‪ .‬שיקולי המדיניות שהובילו לתוצאה זו ביחסי שבי המעוולי לבי הניזוק‪,‬‬
‫מהווי הצדקה להחלת התוצאה ג ביחסי שבי חברות הביטוח‪ ,‬במקרה של אחריות מוחלטת‪.‬‬
‫דר זו‪ ,‬מחייבת אמנ היזקקות לעקרונות הנוגעי לגרימת נזק כלכלי‪ ,‬בעוד חוק פיצויי מכוו‬
‫לבחינת הנזק הפיסי בלבד‪ .‬ואול היחסי בי המבטחות ממוקדי בהקצאת הסיכו הכלכלי‬
‫הכרו בנזק הפיסי‪ ,‬ולמעשה נדמי ליחסי מבטחי של סיכו‪ .‬על כ אי קושי בהחלת עקרונות‬
‫אלה עליה‪ ,‬כל עוד מדובר בנגזרת של אחריות לנזק הפיסי‪ ,‬עליו חל חוק הפיצויי‪.‬‬
‫‪ 174‬פורת ושטיי "דוקטרינת הנזק הראייתי‪ :‬ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבי טיפוסיי של אי ודאות‬
‫בגרימת נזקי"‪ ,‬עיוני משפט כא )‪.191 (1988‬‬
‫‪199 P 2d 1 175‬‬
‫‪93‬‬
‫יג‪ .‬שימוש בפסק דין פלילי כראיה בהליך לפי חוק הפיצויים‬
‫‪ .1‬כללי‬
‫הזיקה בי הדי הפלילי לבי חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי היא זיקה הדוקה‪ ,‬בעלת‬
‫היבטי שוני ומגווני‪ .‬היבט אחד‪ ,‬שנדו במחקר זה‪ ,‬נוגע לקשר שבי חוק העונשי לבי חוק‬
‫הפיצויי בהקשר של הוראת סעי‪ (4)7 %‬לחוק הפיצויי‪ ,‬השוללת את הזכאות מ"מי שהרכב שימש‬
‫לו או סייע בידו לביצוע פשע"‪ .‬היבט נוס‪ %‬נוגע לקשר שבי הרשעות פליליות הקשורות לנהיגה‬
‫ברכב מנועי )בי א מדובר בהרשעות בגי עבירות לפי חוק העונשי‪ ,‬כגו גרימת מוות ברשלנות‪,‬‬
‫ובי א מדובר בהרשעות בגי עבירות פליליות שמקור בפקודת התעבורה( לבי ההליכי‬
‫המתנהלי מכוחו של חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ .‬כ למשל‪ ,‬עבירות רבות על פקודת‬
‫התעבורה ה עבירות פליליות‪ .‬נהיגה של אד ברכב מנועי עלולה אפוא‪ ,‬בנסיבות הקבועות‬
‫בפקודת התעבורה‪ ,‬להוביל לקיומו של הלי פלילי נגדו בגי עבירות שביצע במהל הנהיגה‪.‬‬
‫העובדות הנקבעות במסגרת פסק הדי הפלילי עשויות להשלי באופ ישיר על זכאות הנהג לפיצוי‬
‫ביטוחי מכוח חוק הפיצויי‪ .‬במקרה שכזה‪ ,‬עולה שאלה נכבדה הנוגעת לענייננו‪ ,‬והיא עד כמה‬
‫העובדות שנקבעו במסגרת פסק הדי הפלילי עשויות לשמש לצור! הוכחת קיומה או העדרה של‬
‫חבות במסגרת ההלי! האזרחי המתנהל לפי חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ .‬המסגרת‬
‫הכללית הקובעת את היחס בי ההלי הפלילי לבי ההלי האזרחי קבועה פקודת הראיות‪ .‬סעי‪%‬‬
‫‪42‬א')א( לפקודת הראיות מורה כדלקמ‪:‬‬
‫"הממצאי והמסקנות של פסק די חלוט במשפט פלילי‪ ,‬המרשיע את‬
‫הנאש‪ ,‬יהיו קבילי במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בה א‬
‫המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע‪ ,‬ובכלל‬
‫זה מי שחב בחובו הפסוק‪ ,‬כבעל די במשפט האזרחי"‪.‬‬
‫ואילו סעי‪42 %‬ג‪ .‬לפקודת הראיות מורה כדלקמ‪:‬‬
‫הוגשה ראיה כאמור בסעי‪42 %‬א'‪ ,‬לא יהיה המורשע או חליפו או מי‬
‫שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור‪ ,‬או ראיה שכבר הושמעה‬
‫‪94‬‬
‫או הוגשה במשפט הפלילי‪ ,‬אלא ברשות ביהמ"ש‪ ,‬מטעמי שירשמו‬
‫וכדי למנוע עיוות די"‪.‬‬
‫הוראות חוק אלו באו למנוע את הצור לחזור ולנהל את כל פרשת הראיות בהלי אזרחי‪ ,‬משזו‬
‫כבר הובאה והתבררה בהלי הפלילי‪ ,‬ומשהרשעה במשפט הפלילי מבוססת על מידת ראייה גבוהה‬
‫בהרבה )מעל לכל ספק סביר(‪ ,‬מזו הנדרשת לצור הוכחת חבות אזרחית )מאז הסתברות(‪.176‬‬
‫הוראות אלו באו לתק המצב קוד לחקיקת משתי בחינות עיקריות‪ :‬להביא לאמינות המערכת‪,‬‬
‫באופ שלא יהיו השלכות תוצאתיות שונות בנוגע לאותו מעשה בהלי האזרחי לעומת ההלי‬
‫הפלילי‪ ,‬וכ כדי למנוע כפילות דיונית יקרה ומיותרת‪ .‬אכ‪ ,‬המטרה היא כי יתקיי הלי ראייתי‬
‫מקי‪ ,%‬ענייני ומדויק ככל שנית במסגרת ההלי הפלילי‪ ,‬וככל שידובר באותו מעשה כבסיס להלי‬
‫אזרחי לא יהיה צור בשמיעה חוזרת של המחלוקת‪ .‬כידוע‪ ,‬המשוכה הראייתית להוכחת עובדה‬
‫המרשיעה במשפט פלילי גבוהה יותר מהמשוכה לקביעת ממצא דומה במשפט האזרחי‪ .‬על כ‪,‬‬
‫התוצאה לפיה הוכחה עובדה מרשיעה במשפט הפלילי א לא במשפט האזרחי באותו עניי עלולה‬
‫לפגוע באמו הציבור במלאכת השיפוט על פסיקותיה‪.‬‬
‫בתי המשפט נדרשי באופ תדיר לייש את סעיפי ‪42‬א)א( ו(‪42‬ג לפקודת הראיות ג בתביעות‬
‫מכוח חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬בפרשת גורודצקי נגד עילית חברה‬
‫לביטוח‪ ,177‬נדו עניינו של אד )להל‪" :‬מיכאל"( שהורשע בפסק די פלילי בעבירות שנגרמו‬
‫במהל תאונה במסגרתה נפגעה התובעת‪ .‬התובעת הגישה בגי התאונה תביעה אזרחית מכוח חוק‬
‫הפיצויי‪ .‬התובעת ביקשה לקבל כראיה את פסק הדי הפלילי על פיו הורשע מיכאל בעבירות‬
‫שנגרמו במהל התאונה נשוא התביעה‪ .‬בכתב התביעה נשוא ההלי האזרחי נטע כי מיכאל הוא‬
‫מי שנהג ברכב עת ארעה התאונה בה נפגעה התובעת‪ .‬הנתבע הודה בעובדה זו ג בביהמ"ש‬
‫לתעבורה במסגרת העובדות שהועלו נגדו בכתב האישו‪ ,‬והורשע על פי הודאתו בפסק די‪ ,‬הוא‬
‫פסק הדי אותו מבקשי התובעי לקבל כראיה‪ .‬חברת הביטוח כפרה בטענה שמיכאל הוא שנהג‬
‫ברכב‪ .‬לטענתה‪ ,‬מי שנהגה ברכב היא התובעת עצמה‪ ,‬שהייתה חסרת רישיו נהיגה‪ ,‬ומכא‪ ,‬מכוח‬
‫סעי‪ (3)7 %‬לחוק הפיצויי אי על חברת הביטוח חובה לפצותה על פי חוק זה ודי התביעה‬
‫שהוגשה נגדה בתיק זה להידחות‪ .‬בית המשפט נדרש אפוא להכריע בשאלת מעמדו הראייתי של‬
‫פסק די פלילי המוגש במשפט אזרחי‪ .‬במקרה דנ‪ ,‬חברת הביטוח לא חלקה על העובדה כי יש‬
‫לראות בה את מי ש"חבה בחובו הפסוק של הנאש" כאמור בסעי‪42 %‬א)א( לפקודת הראיות‪ ,‬וכי‬
‫היא זקוקה לרשות בית המשפט‪ ,‬מטעמי שיירשמו‪ ,‬על מנת להביא ראיות לסתור את הממצאי‬
‫והמסקנות של פסק הדי החלוט בתיק הפלילי‪ ,‬המהווי כאמור ראיה לכאורה לאמור בה‪ .‬בית‬
‫‪ 176‬ראה‪ ,‬א' פרוקצ'ה‪" ,‬לשאלת קבילותה של הרשעה פלילית במשפטי אזרחיי ( תפקידה של חברת‬
‫הביטוח"‪ ,‬משפטי ו )תשל"ה(ל"ו( ‪.615 ,610‬‬
‫‪ 177‬ת"א ‪ 1548/98‬נינה גורודצקי נגד עילית חברה לביטוח בע"מ )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪95‬‬
‫המשפט פסק כי מקו שנאש מודה בעובדות כתב האישו ומורשע לאחר מכ על פי הודאתו‬
‫רואי את עובדות כתב האישו כמוכחות כלפיו ובגדר ממצאי שבפסק הדי‪ .178‬משכ‪ ,‬ועל פי‬
‫הוראת סעי‪ 42 %‬א'‪ ,‬נקבע כי התובעת תוכל להגיש את פסק הדי הפלילי כראיה בהלי האזרחי‬
‫הנוכחי‪ .‬אול‪ ,‬הוסי‪ %‬ופסק בית המשפט‪ ,‬במקרה דנ יש להתיר לחברת הביטוח להביא ראיות‬
‫לסתור‪ .‬לדבריו‪ ,‬עיקר הטע המובא בסעי‪ 42 %‬ג' שעניינו בהבאת ראיות לסתירת פסק הדי הוא‬
‫כי הבאת הראיות לסתור תמנע עיוות די‪ .‬במקרה דנ‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬קיימי מספר ענייני‬
‫שיש בה במצטבר‪ ,‬כדי להצדיק את מת הרשות‪ .‬ראשית‪ ,‬מתברר כי ביחידה לחקירות הונאה‬
‫התנהלה חקירה בגי תאונת הדרכי הנדונה‪ .‬שנית‪ ,‬חברת הביטוח טענה ותמכה טענתה בתצהיר‬
‫כי קיימות עדויות של שני עדי ראיה הסותרות את טענת התובעת ומיכאל בדבר זהות נהג הרכב‪.‬‬
‫בנוס‪ ,%‬עיקר הפגיעה ברכב התרחשה בצדו השמאלי של הרכב‪ ,‬קרי‪ ,‬מושב הנהג‪ ,‬בעוד פגיעתו של‬
‫מיכאל בתאונה הייתה קלה ופגיעתה של התובעת הייתה פגיעה קשה ביותר‪ ,‬עובדות התומכות‬
‫בעמדת חברת הביטוח שהתובעת היא שישבה במושב הנהג בעת התאונה‪ .‬בנוס‪ ,%‬קיימת זהות‬
‫אינטרסי בי התובעת למיכאל לעניי זהות הנהג ושניה מעונייני כי יקבע שהנהג היה מיכאל‪,‬‬
‫שכ אז קיי מבטח בתמונה‪ .‬בית המשפט קבע כי ענייני אלה‪ ,‬במצטבר‪ ,‬מצדיקי מת רשות‬
‫לנתבעת להביא ראיות לסתור את ממצאי פסק הדי הפלילי במקרה הנוכחי‪ ,‬שכ איסור הבאת‬
‫ראיות לסתור עלול אכ לגרו לנתבעת עיוות די‪ .‬מוב‪ ,‬ע זאת‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬כי אי במת‬
‫האפשרות להבאת ראיות לסתור כדי לחרו‪ 0‬את הדי לחובת התובעת‪ .‬פסק הדי הפלילי יהיה‬
‫ראיה בתיק‪ ,‬כ ג תהיינה יתר הראיות‪ ,‬והשאלה הא כוח של ממצאיו ומסקנותיו יגבר או‬
‫שמא ייסתר‪ ,‬תוכרע בפסק הדי‪ .‬בהקשר זה מציי בית המשפט‪ ,‬בהסתמ על ספרו של קדמי‪ ,‬כי‬
‫הגישה המקובלת רואה בפסק הדי הפלילי ראיה לכאורה בלבד‪ ,‬כאשר נטל השכנוע הסופי‬
‫בדבר קיו יסודות עילת התביעה או ההגנה מוטל על הטוע לעילה‪ ,‬על פי העניי‪ .179‬בית המשפט‬
‫הוסי‪ %‬ודחה את תביעת התובעת להורות לחברת הביטוח להתחיל בהבאת הראיות‪ .‬לדבריו‪ ,‬עניי‬
‫סדר הבאת הראיות אינו נובע משאלת האפשרות לסתירת ממצאי ומסקנות פסק הדי הפלילי‪.‬‬
‫לפיכ‪ ,‬מקו שאי הנתבע מודה בכל הנטע בכתב התביעה‪ ,‬על התובע להתכבד ולהביא את מסכת‬
‫ראיותיו תחילה‪.‬‬
‫במקרה דלעיל בית המשפט שקל את טענות חברת הביטוח לגו‪ %‬העניי ורק לאחר שהתרש כי‬
‫בידי החברה טענות חזקות לסתור את קביעות פסק הדי הפלילי‪ ,‬התיר לה לסתור את קביעות‬
‫פסק הדי הפלילי‪ .‬בר‪ ,‬בפסיקת בית המשפט קיימות גישות מקלות יותר‪ ,‬המכירות‪ ,‬כבר על פני‬
‫הדברי‪ ,‬בזכות של חברות הביטוח להביא ראיות לסתור את קביעות פסק הדי המרשיע‪ .‬כ‬
‫למשל‪ ,‬בעניי הראל חברה לביטוח נגד קנדרו‪ ,‬הגישה חברת הביטוח בקשת רשות ערעור על‬
‫החלטת בית משפט השלו‪ ,‬בה קבע בית המשפט כי החברה היא "מי שחבה בחובו הפסוק" של‬
‫‪ 178‬ע"א ‪ 71/85‬אריה חברה לביטוח בע"מ נגד בוחבוט‪ ,‬פ"ד נא)‪ (4‬עמ' ‪ ,327‬בעמ' ‪.331‬‬
‫‪ 179‬קדמי‪" ,‬על הראיות"‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬תשנ"ט ‪.1156 ,1999‬‬
‫‪96‬‬
‫המשיב לעניי סעי‪42 %‬א לפקודת הראיות‪ ,‬אשר הורשע על(פי הודאתו בהלי פלילי בנוגע לתאונת‬
‫דרכי; בית משפט השלו קבע כי פסק הדי הפלילי מהווה ראייה המחייבת את חברת הביטוח‪,‬‬
‫ומכא שיש להגביל את הדיו בתביעה לשאלת הנזק בלבד‪ .‬חברת הביטוח טענה‪ ,‬במסגרת בקשת‬
‫הערעור‪ ,‬כי מדובר בתאונה עצמית שלא נמצאו לה עדי‪ .‬המשיב מיוזמתו פנה למשטרה מסר ש‬
‫הודעה והודאה כנגד עצמו והורשע בדי על(פי הודאתו‪ ,‬ללא שנשמעו ראיות‪ ,‬וכאשר המערערת לא‬
‫הייתה צד לאותו הלי‪ .‬לטענת חברת הביטוח‪ ,‬הודאת המשיב שעל בסיסה הורשע היא בגדר‬
‫"הודאת חו‪ 0‬של בעל די" היכולה לשמש רק לחובתו‪ ,‬ולא לבסס יתרו לביסוס תביעתו כנגדה‪.‬‬
‫עוד טענה החברה‪ ,‬כי בית משפט קמא לא ייש נכונה את סעי‪42 %‬א לפקודת הראיות‪ ,‬משקבע כי‬
‫החברה היא בבחינת מי "שחבה בחובו הפסוק" של המשיב‪ ,‬מ הטע שלא מדובר בחוב פסוק‬
‫כלפי צד ג' כלשהו‪ ,‬מכיוו שאי אד חב כלפי עצמו‪ ,‬ולכ‪ ,‬לעמדתה‪ ,‬אי להחיל הוראת סעי‪42 %‬א‬
‫הנ"ל על נסיבות המקרה‪ .‬בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה‪ .‬לדבריו‪ ,‬המסקנה הבסיסית‬
‫הנוספת העולה מהוראות פקודת הראיות‪ ,‬היא שמקו שמתבקשת הבאת ראייה‪ ,‬העומדת‬
‫בסתירה לפסק הדי הפלילי‪ ,‬על בית המשפט לשקול א לא מ הראוי להרשות את הוכחתה‪ ,‬כדי‬
‫למנוע עיוות די; ואול‪ ,‬לעניי הזכות להביא ראיות לסתור‪ ,‬יש להבחי בי אד שהורשע לרבות‬
‫חליפו או מי שחב בחובו הפסוק לבי אד אחר זר להלי הפלילי‪ .‬בנוגע למורשע‪ ,‬ההנחה היא‬
‫שנית לו יומו להביא ראיותיו בפני השופט בהלי הפלילי‪ ,‬ולכ אי לקבל בקשה ממנו בנוגע‬
‫לראיה לסתור‪ ,‬אלא מטעמי מיוחדי שיירשמו‪ ,‬וכדי למנוע עיוות די‪ ,‬וככלל‪ ,‬לא בנקל תינת‬
‫לבעל די כזה רשות להביא ראיות במשפט האזרחי‪ .‬כ ג לגבי חליפו ( העומד מכוח הדי בנעליו‬
‫של המורשע‪ ,‬וכ לגבי מי שחב בחובו הפסוק‪ ,‬מ הטע שזה נטל על עצמו מלכתחילה לעמוד‬
‫ב"נעליו של המורשע"‪ .‬אלו ג מחויבי לבקש רשות להבאת ראיות לסתור‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬לגבי צד‬
‫ג' שהוא זר להלי ( לא נית לחסו את דרכו לסתור את הממצאי של פסק הדי המרשיע‪ ,‬מאחר‬
‫שלא היה צד להלי הפלילי‪ ,‬ולא ניתנה בידו ההזדמנות להביא ראיה במסגרת אותו הלי‪ .‬הוא ג‬
‫אינו זקוק לרשות להגשת ראיות לסתור וזאת מ טע שלא הייתה לו הזדמנות קודמת להגיש‬
‫ראיות אלה ולהתגונ מנימוקיו שלו‪ .180‬לעניי מעמדה העקרוני של חברת הביטוח‪ ,‬בית המשפט‬
‫אישר את קביעתו של בית משפט קמא ולפיה המבטחת איננה בגדר "זר" להלי אלא "מי שחב‬
‫בחובו הפסוק"‪ ,‬בי א מדובר בחובה לצד ג'‪ ,‬ובי א חובה לשאת בחוב הפסוק‪ ,‬כלפי המבוטח‬
‫עצמו‪ .181‬לכ חייבת חברת הביטוח לקבל רשות לצור! הצגת ראיות לסתור‪ .‬יחד ע זאת‪ ,‬ועל א‬
‫הכלל שהרשות להביא ראיות לסתור צרי! שתהא רק בנסיבות מיוחדות‪ ,‬וכדי למנוע עיוות די‪,‬‬
‫הרי שאלה מתקיימי במקו שחברת הביטוח לא הייתה צד להלי! הפלילי‪ ,‬לא הייתה לה‬
‫ההזדמנות להציג ראיותיה‪ ,‬ובמיוחד כאשר הממצאי בפסק הדי הפלילי מבוססי על הודאת‬
‫הנאש‪ ,‬שהוא ג מי שזכאי לקבל את החוב הפסוק שעל חברת הביטוח לשאת בו‪ .‬לעניי שיקול‬
‫‪ 180‬יעקב קדמי הראיות‪ ,‬חלק שלישי‪.1570 ,‬‬
‫‪ 181‬בש"א ‪ 790/09‬סאמח סועאד נגד עיזבו המנוח סאמח אבו שאקרה )פורס במאגר נבו(; ת"א ‪756/98‬‬
‫נפאע ח'אלד נגד גורר הכרמל בע"מ )פורס במאגר נבו(; בר"ע ‪ 523/08‬קרנית קר הפיצויי לנפגעי תאונות‬
‫דרכי נגד עזבו המנוח קבוע עלי ז"ל )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫הדעת של בית המשפט לית רשות להצגת ראיות לסתור‪ ,‬אי להתעל מ העובדה שעל א‪%‬‬
‫שהודאת המשיב קבילה לצור ביסוס הרשעתו‪ ,‬אי בכ לפגוע בשיקול דעתו של בית המשפט‬
‫באשר למשקל של ההודאה בהלי האזרחי‪ ,‬וזו צרי שתיבח לצד הראיות האחרות שמבקשת‬
‫חברת הביטוח להביא‪ ,‬כמי שלא הייתה צד להלי הפלילי ולא ניתנה בידה ההזדמנות לעשות כ‬
‫במסגרת אותו הלי‪.‬‬
‫‪ .2‬תחולת סעיף ‪42‬א לפקודה על קרנית‬
‫סעי‪ 42 %‬א לפקודת הראיות קובע‪ ,‬כפי שצוי לעיל‪ ,‬כי הממצאי והמסקנות של פסק די חלוט‬
‫במשפט פלילי‪ ,‬המרשיע את הנאש‪ ,‬יהיו קבילי במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בה א‬
‫המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע‪ ,‬ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק‪,‬‬
‫כבעל די במשפט האזרחי‪ .‬משמע‪ ,‬לפי סעי‪42 %‬א לפקודת הראיות‪ ,‬פסק הדי הפלילי יכול לשמש‬
‫ראיה לכאורה ג כנגד מי שלא היה צד להלי הפלילי‪ ,‬דהיינו‪ ,‬ג כנגד 'זרי' – אלה שלא היו‬
‫צדדי למשפט הפלילי‪ ,‬וזאת בתנאי שאחד מבעלי הדי במשפט האזרחי הוא המורשע או חליפו‪,‬‬
‫או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע‪ ,‬לרבות מי שחב בחובו הפסוק‪ .‬אחת השאלות‬
‫הנשאלות בהקשר של חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי היא הא קרנית נופלת לאחת‬
‫החלופות שבסעי‪42 %‬א לפקודה‪ ,‬היינו‪ ,‬הא פסק די בהלי הפלילי‪ ,‬שעובדותיו עשויות להקי‬
‫אחריות של קרנית בהלי האזרחי ]כגו הרשעת אד בהלי פלילי כי נסע ברכב ללא רישיו נהיגה‬
‫וגר לתאונת דרכי – עובדה המחייבת לכאורה את קרנית בפיצוי הנפגעי בתאונה במסגרת‬
‫ההלי האזרחי[ יכול להוות ראיה לכאורה במסגרת הלי אזרחי שבו נתבעת קרנית מכוח חוק‬
‫הפיצויי‪ .‬בעניי קרנית נגד עיזבו המנוח קבוע עלי ז"ל‪ ,182‬קבע בית המשפט השלו כי יש‬
‫לראות בקרנית כחליפו של נהג שהורשע בכ שגר לתאונה כשאי בידו רישיו נהיגה‪ ,‬וכתוצאה‬
‫מכ פסק הדי הפלילי יכול לשמש כראיה לכאורה א‪ %‬כנגדה‪ .‬קרנית הגישה ערעור לבית המשפט‬
‫המחוזי‪ .‬לטענתה‪ ,‬לא נית לקבוע שקרנית באה בנעלי הנהג המורשע‪ ,‬שכ ההקבלה בינה לבי‬
‫חברת ביטוח אינה רלוונטית‪ ,‬שהרי היא בגדר גו‪ %‬סטטוטורי שהוק מכח חוק לפיו היא מחויבת‬
‫בפיצוי הנפגעי במקרי המתאימי‪ .‬החבות של קרנית אינה נובעת מכח פוליסת הביטוח‪ ,‬אלא‬
‫מכח חוק הפיצויי לנפגעי תאונות הדרכי‪ .‬בנוס‪ ,%‬קרנית רשאית לתבוע את הנהג שהורשע‬
‫בנהיגה ללא רישיו ( ומכא שהיא אינה בגדר חליפו; לשו אחר – א קרנית יכולה לתבוע אותו‪,‬‬
‫ודאי שאי לראותה כחליפו‪ .‬בית המשפט המחוזי דחה הערעור‪ .‬לדבריו‪ ,‬כדי להשיב לשאלה הא‬
‫קרנית משמשת חליפתו של המורשע‪ ,‬ראוי לעמוד את תפקידה של קרנית כפי שהוגדר בסעי‪12 %‬‬
‫לחוק הפיצויי‪ ,‬המורה כדלקמ‪:‬‬
‫‪ 182‬ע"א ‪ 523/08‬קרנית נגד עיזבו המנוח קבוע עלי ז"ל )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫"תפקידה של הקר היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויי לפי חוק זה ואי‬
‫בידו לתבוע פיצוי מאת מבטח מחמת אחת מאלה‪ (1) :‬הנוהג האחראי‬
‫לפיצויי אינו ידוע; )‪ (2‬אי לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או‬
‫שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה‪2)...‬א( למבטח מונה‬
‫מנהל מורשה‪ (3) ...‬המבטח נמצא בפירוק‪.‬‬
‫לדברי בית המשפט‪ ,‬לצור קביעת מעמדה של קרנית‪ ,‬יש להתייחס לכ שסעי‪ 42 %‬א' לפקודה‬
‫מתייחס לא רק ל"חליפו" של המורשע‪ ,‬אלא ג ל"מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע ובכלל‬
‫זה מי שחב בחובו הפסוק הוא בעל די במשפט האזרחי"‪ .‬לדעת בית המשפט‪ ,‬קרנית עונה על‬
‫הדרישה של מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע וודאי מי שחב את חובו הפסוק‪ .‬לדבריו‪ ,‬יתכ‬
‫וקרנית צודקת כי המונח "חליפו" אינו מתאי לקרנית‪ ,‬אבל א‪ %‬א זה נכו אי לכ נפקות כל‬
‫עוד קרנית עונה על אחת החלופות האחרות שבסעי‪ 42 %‬א' לפקודת הראיות‪ .‬אחריותה של קרנית‬
‫נובעת מאחריותו של הנהג שאי לו ביטוח על פי חוק‪ .‬אמנ נכו‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬שאי קשר‬
‫חוזי בי קרנית לבי הנהג המורשע‪ .‬בכ שוני היחסי ביניה לבי היחסי שבי חברת ביטוח‬
‫לבי מבוטח‪ .‬בר‪ ,‬סעי‪ 42 %‬א' לפקודת הראיות אינו בוח את הסיבה לקיומו של הקשר או את‬
‫הבסיס לקשר בי הנהג המורשע לבי הגור שנכנס לנעליו‪ .‬בראיה זו אי הבדל א הקשר נוצר‬
‫בחוזה פרטי – דוגמת חברת ביטוח ומבוטח לבי א הקשר נוצר מכוח הדי – נהג המורשע‬
‫וקרנית‪ .‬סעי‪ 42 %‬א' לפקודת הראיות א‪ %‬אינו בוח מטרת הקשר בי הגור האחר לבי הנהג‬
‫המורשע‪ .‬סעי‪ 12 %‬לחוק הפיצויי מבהיר כי "תפקידה של הקר היא לפצות נפגע הזכאי‬
‫לפיצויי"‪ .‬קרנית נדרשת לפצות נפגע בתאונת דרכי על ידי נהגי מסוגי שוני לרבות נהג‬
‫שאי לו ביטוח‪ .‬ושוב אי באמור לסתור את המסקנה שהיחסי בי קרנית לבי הנהג המורשע‬
‫עוני על דרישות סעי‪ 42 %‬א' לפקודת הראיות‪ .‬במקרה של נהג המורשע הגור לתאונה כשאי לו‬
‫ביטוח קרנית נושאת באחריות של הנהג וחבה את חובו ג א המטרה היא להטיב ע ציבור‬
‫הנפגעי‪ .‬באשר לטענה שקרנית יכולה לתבוע את הנהג המורשע ועל כ אי היא באה במקומו‪,‬‬
‫הרי שנקודה זו עלולה לערער את המסקנה שקרנית משמשת בגדר חלי‪ %‬המורשע‪ .‬האינטרס של‬
‫האחד עלול לעמוד מנגד לאינטרס של השני‪ .‬בר‪ ,‬אי זה עומד בניגוד למסקנה שאחריותה של‬
‫קרנית נובעת מאחריותו של הנהג המורשע ושהיא חבה בחובו‪ .‬התיבה האחרונה שמה דגש על‬
‫התוצאה‪ .‬קרנית משלמת במקרה שאי לנהג ביטוח והדי דורש ממנה לקבל על עצמה את‬
‫אחריותו של הנהג ביחס לחובו כלפי הנפגע‪ .‬זאת ג א המניע של החוק ומטרתו ה למנוע מצב‬
‫שבו הנפגע יישאר ללא פיצוי‪ .‬לאור כל האמור‪ ,‬קבע בית המשפט כי צדק בית משפט קמא בקובעו‬
‫שסעי‪ 42 %‬א' לפקודת הראיות חל על המקרה‪.‬‬
‫לא למותר לציי‪ ,‬כי קרנית עשויה למצוא עצמה משני צדי המתרס לעניי סעי‪42 %‬א לפקודת‬
‫הראיות‪ .‬במקרה דלעיל‪ ,‬ראינו כי קרנית ביקשה להביא ראיות לסתור את הקביעות העובדתיות‬
‫‪99‬‬
‫של בית המשפט בהלי הפלילי‪ .‬ואול‪ ,‬קיימי מקרי הפוכי‪ ,‬שבה דווקא הצד השני להלי‬
‫האזרחי מבקש לסתור את פסק הדי שנית בהלי הפלילי‪ ,‬ודווקא קרנית היא זו שמבקשת‬
‫"להג" על פסק הדי הפלילי‪ .‬כ היה בעניי קרנית נגד אוחיו‪ .183‬רכבו של הנתבע פגע בהול רגל‪.‬‬
‫כתוצאה מהפגיעה נפצע הול הרגל באורח קשה‪ .‬הנתבע הועמד לדי פלילי והואש על פי‬
‫הודאתו‪ ,‬בנהיגה בקלות ראש וחוסר זהירות אשר גרמה נזק לאד ולרכוש‪ .‬כתב האישו מפרט כי‬
‫התאונה אירעה כתוצאה מנהיגה רשלנית ומאי הבחנת הנתבע בנפגע תו כדי חצייתו‪ ,‬אי מת‬
‫אפשרות לנפגע להשלי את החצייה בבטחה ואי עצירה בזמ‪ ,‬מה שגר לפגיעת חזית ימנית של‬
‫רכב הנתבע בנפגע ולפציעתו הקשה‪ .‬הצדדי להלי הפלילי הגיעו לעסקת טיעו לפיה הודה הנתבע‬
‫בעובדות כתב האישו‪ ,‬הורשע ודינו נגזר‪ .‬קרנית‪ ,‬שפיצתה את הנפגע בגי נזקיו‪ ,‬הגישה כנגד‬
‫הנתבע תביעת שיפוי מכוח זכות החזרה הנתונה לה בסעי‪ 9 %‬לחוק הפיצויי‪ .‬הנתבע ביקש מבית‬
‫המשפט לאפשר לו הבאת ראיות לסתור את הכרעת הדי בבסיס הפסק הדי הפלילי‪ ,‬וזאת לאור‬
‫העובדה שפסק הדי הפלילי התבסס על הודאתו בלבד ]על סמ ייעו‪ 0‬משפטי[‪ ,‬לא נגבו ראיות ולא‬
‫התאפשרה לו‪ ,‬לפי טענתו‪ ,‬פריסת הראיות והעובדות במלוא‪ .‬בפרט לא התאפשר לו להביא ראיות‬
‫לעניי שלילת "תאונת דרכי" כהגדרתה בחוק הפיצויי באשר‪ ,‬לטענתו‪ ,‬התאונה‪ ,‬שאינה‬
‫מוכחשת כשלעצמה‪ ,‬אירעה כתוצאה מ"מעשה שנעשה במתכוו" על ידי הנפגע עצמו‪ ,‬ולפיכ חלה‬
‫עליה החזקה הממעטת בסעי‪ 1 %‬לחוק הפיצויי‪ ,‬חזקה השוללת עילת תביעה כלפי הנתבע מכוח‬
‫חוק הפיצויי‪ .‬לטענת הנתבע מניעתו מהבאת ראיות לסתור תגרו לעיוות די ולאי גילוי האמת‪.‬‬
‫קרנית התנגדה לבקשה‪ ,‬מ הטע שהנתבע לא הצביע על עיוות די‪ ,‬לא פירט אילו ראיות בדעתו‬
‫להביא וכ לאור העובדה כי הגנתו מבוססת על "אש תור"‪ ,‬טענה שאינה בגדר הגנה במסגרת‬
‫תביעה לפי חוק הפיצויי‪ .‬בית המשפט קיבל את עמדת קרנית ודחה את בקשת הנתבע להתיר לו‬
‫להביא ראיות לסתור את פסק הדי הפלילי‪ .‬ראשית‪ ,‬קבע בית המשפט‪ ,‬ה"ראיות" שצירופ‬
‫מתבקש יכולות אולי לסייע בביסוס טענת "אש תור" מצד הנפגע‪ .‬ואול בתביעות שבה‬
‫אחריות הנהג המעורב בתאונה הינה אחריות מוחלטת‪ ,‬לרבות תביעות שיפוי על פי חוק הפיצויי‪,‬‬
‫ממילא טענת "אש תור" אינה בגדר טענת הגנה‪ .‬בנוס‪ ,%‬קבע בית המשפט‪ ,‬ניסיונו של הנתבע‬
‫לטעו כי ה"ראיות" מבססות או עשויות לבסס טענת "מעשה שנעשה במתכוו" כאמור בחזקה‬
‫הממעטת בסעי‪ 1 %‬לחוק הפיצויי‪ ,‬דינו להיכשל‪ .‬לדבריו‪ ,‬הלכה פסוקה היא‪ ,‬כי על מנת לקבל‬
‫טענה של מעשה מכוו על בית המשפט להשתכנע כי מתו כלל התרחישי האפשריי "התאונה‬
‫המכוונת" היא התרחיש ההגיוני ביותר נוכח הראיות שהוצגו‪ .‬במקרה דנ‪ ,‬ה"ראיות" שמבקש‬
‫הנתבע לצר‪ %‬אינ מניחות תשתית לכאורית שבמידה ויוגשו במשפט ולא יופרכו ( יהוו עילת הגנה‬
‫טובה‪ .‬בית המשפט מוסי‪ %‬ומציי כי הוא ער למציאות‪ ,‬שבה‪ ,‬בלא מעט מ המקרי‪ ,‬נאש "מודה‬
‫במשפט פלילי בשל שיקולי של חסכו זמ והקטנת סיכו של ענישה מחמירה‪ ,‬מבלי שהתיאור‬
‫העובדתי הינו בהכרח נכו"‪ ,184‬ואול בנסיבות דנ‪ ,‬קובע בית המשפט‪ ,‬התרת הבאת ראיות‬
‫‪ 183‬ת"א ‪ 42711/05‬קרנית נגד אוחיו )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 184‬בר"ע ‪ 758/99‬אריאלה אלי נגד רועי וזנר‪ ,‬תק – מח ‪.41015 ,41014 99‬‬
‫‪100‬‬
‫לסתור תעמיס על התיק וממילא לא תאפשר לנתבע להוכיח היעדר חבות או הגנה כלשהי בהלי‬
‫לפי חוק הפיצויי‪.‬‬
‫יד‪ .‬השתק פלוגתא במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים‬
‫לא אחת קורה כי הצדדי לתביעה המוגשת לפי חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי היו יריבי‬
‫במסגרת הלי משפטי שהוכרע עוד בטר הוכרעה תביעת הפיצויי‪ ,‬שהרי תאונת הדרכי עלולה‬
‫להצמיח יריבויות שונות במישורי משפטיי מגווני‪ ,‬מעבר למישור של נזקי הגו‪ ,%‬כגו המישור‬
‫הביטוחי הכללי )ביטוחי רכוש(‪ ,‬מישור דיני הנזיקי‪ ,‬מישור דיני העבודה והביטוח הלאומי‪,‬‬
‫וכדומה‪ .‬במקרי שכאלה‪ ,‬עולה השאלה עד כמה ההכרעות העובדתיות והמשפטיות בהתדיינות‬
‫הראשונה מחייבות את הצדדי בהתדיינות המאוחרת‪ .‬סוגיה זו מוסדרת במשפט הישראלי‬
‫באמצעות הכללי הנוגעי להשתק פלוגתא שעוצבו על ידי בית המשפט העליו‪ .185‬לפי כללי‬
‫אלו‪ ,‬משנת בית משפט מוסמ פסק די‪ ,‬כל עוד פסק הדי עומד על כנו‪ ,‬מחייב הוא את הצדדי‬
‫באשר לכל קביעה עובדתית או משפטית שהוכרעה בו ואיש מהצדדי אינו יכול להתדיי פע‬
‫נוספת על פלוגתא שכבר נידונה והוכרעה בפסק הדי הראשו‪ .‬זאת‪ ,‬א‪ %‬א מדובר בעילה שונה‬
‫במסגרת ההתדיינות הנוספת‪ .‬עוד נקבע כי השתק פלוגתא יחול א בהתקיי ארבעה תנאי‬
‫מצטברי‪ :‬הראשו ( זהות הפלוגתא ברכיביה העובדתיי והמשפטיי‪ .‬השני ( קיו זהות בי‬
‫בעלי הדי או חליפיה או כאשר נית לראות קירבה משפטית בי הצדדי בהתדיינות הראשונה‬
‫לבי הצדדי בהתדיינות המאוחרת‪ .‬השלישי ( סיו ההתדיינות בהכרעה מפורשת או מכללא של‬
‫ביהמ"ש‪ ,‬בקביעת ממצא פוזיטיבי‪ ,‬להבדיל מממצא של חוסר הוכחה‪ .‬והרביעי ( ההכרעה‬
‫בפלוגתא הייתה חיונית לצור פסק הדי שנית בהתדיינות הראשונה‪.‬‬
‫כללי השתק הפלוגתא הוחלו כאמור ג על התדיינות משפטית לפי חוק הפיצויי‪ .‬כ לדוגמה‪,‬‬
‫באחד המקרי נתבקש בית המשפט לקבוע כי הקביעה העובדתית בדבר נסיבות התרחשות תאונת‬
‫הדרכי‪ ,‬אשר נדונה והוכרעה במסגרת תביעת שיבוב‪ ,‬בגי נזקי רכוש‪ ,‬מהווה "השתק פלוגתא"‬
‫לעניי ההלי לפי חוק הפיצויי‪ .186‬בית המשפט דחה את הבקשה‪ .‬בית המשפט ציי כי אמנ‪,‬‬
‫בשתי התביעות‪ ,‬ה תביעת השיבוב וה התביעה לפי חוק הפיצויי‪ ,‬קיימת תשתית עובדתית זהה‬
‫שכ שתי התביעות עוסקות באותה התאונה‪ .‬אול אי די בכ שישנה זהות עובדתית בשתי‬
‫התביעות אלא ג נדרשת הזהות המשפטית‪ .‬בתביעת השיבוב‪ ,‬ד בית המשפט‪ ,‬בי היתר‪ ,‬בשאלה‬
‫מהו "שימוש ברכב"‪ ,‬וזאת על מנת לקבוע הא התאונה הינה בגדר מקרה ביטוח‪ ,‬כהגדרתו‬
‫בפוליסת הביטוח )"חבות המבוטח על פי החוק בשל נזק שייגר לרכוש צד שלישי כתוצאה‬
‫‪ 185‬ע"א ‪ 246/66‬שמואל ורחל קלוז'נר נגד רנה שמעוני‪ ,‬כב)‪.561 (2‬‬
‫‪ 186‬ת"א ‪ 31948/08‬אזקויזידו נגד כה )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪101‬‬
‫משימוש ברכב בתקופת הביטוח"(‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בתביעה לפי חוק הפיצויי‪ ,‬בה עסקינ כאמור‬
‫בנזקי גו‪ ,%‬ההגדרה מהו "שימוש ברכב מנועי"‪ ,‬לרבות הסוגיה של עלייה וירידה מרכב‪ ,‬שונה‬
‫בתכלית מ ההגדרה המצויה בפוליסת הביטוח והיא כוללת רכיבי אשר אינ נדרשי כאשר‬
‫עסקינ בתביעת שיבוב ופוליסת ביטוח‪ .‬לפיכ‪ ,‬קבע בית המשפט‪ ,‬התשתית המשפטית של תביעת‬
‫השיבוב הייתה שונה מ הסוגיה הנדונה לפי חוק הפיצויי ומכא נובעת בהכרח המסקנה כי תנאי‬
‫הזהות המשפטית אינו מתקיי‪ .‬בית המשפט קבע כי בעניי דנ א‪ %‬לא מתקיימי יתר התנאי‬
‫להתגבשותו של השתק פלוגתא‪ ,‬כגו התנאי השלישי בדבר הכרעה מפורשת או מכללא בקביעת‬
‫ממצא פוזיטיבי‪ .‬זאת מאחר ובתביעת השיבוב התקבלה עדות התובע בהיעדר ראיה לסתור‪.‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬אי זה משנה א לצד המתנגד להשתק הפלוגתא הייתה הזדמנות )בהלי הראשו(‬
‫להביא ראיות לסתור הקביעות שביסוד ההשתק א לאו‪ .‬בעובדה זו אי כדי לשנות את התנאי‬
‫לעניי השתק פלוגתא לפיו ההכרעה צריכה להיקבע בממצא פוזיטיבי להבדיל מממצא בשל היעדר‬
‫הוכחה‪.‬‬
‫סוגיה חשובה לעניי השתק הפלוגתא נוגעת לאפשרות של צדדי למשפט לפי חוק הפיצויי‬
‫להסתמ על ממצאי עובדתיי ומשפטיי שנקבעו בפסק די של בית הדי לעבודה‪ ,‬שהרי פעמי‬
‫רבות קיומה של תאונת דרכי עשויה להצמיח לנפגע זכויות שונות במישור משפט העבודה‪ ,‬כגו‬
‫במקרה שבו מדובר בתאונת דרכי שהיא ג תאונת עבודה‪ .‬סוגיה זו מתחדדת על רקע העובדה כי‬
‫בית הדי לעבודה אינו קשור בדיני ראיות והוא פועל לפי האמור בתקנות בית הדי לעבודה‬
‫)סדרי די( או לפי הדר! הנראית לו טובה ביותר לעשות משפט צדק‪ .‬היחס בי פסק די של בית‬
‫די לעבודה לבי טענת השתק פלוגתא הנשמעת בהלי המבוסס על חוק הפיצויי‪ ,‬נדו בעניי כלל‬
‫חברה לביטוח נגד מלכה‪ .187‬התובע הגיש לבית משפט קמא תביעה לפי חוק הפיצויי בו נטע כי‬
‫נחבל בגבו כאשר ביקש לרדת ממשאיתו‪ .‬בגי אותו אירוע הוגשה עוד קוד לכ תביעה למוסד‬
‫לביטוח לאומי להכיר באירוע כ"תאונת עבודה"‪ .‬המל"ל דחה את התביעה מהטע שלא הוכח‬
‫קיומו של אירוע תאונתי תו כדי העבודה‪ .‬על רקע זה הגיש התובע תביעה לבית הדי האזורי‬
‫לעבודה בירושלי נגד המל"ל‪ .‬בפסק די שנית לאחר שמיעת הוכחות דחה בית הדי האזורי‬
‫לעבודה את התביעה בקובעו כי גרסתו של התובע בדבר קיומה של התאונה נמצאה בלתי מהימנה‬
‫ולא נתמכה במסמכי רפואיי‪ .‬בית הדי קבע כי לא אירע לתובע אירוע תאונתי‪ .‬ערעור שהגיש‬
‫התובע לבית הדי הארצי לעבודה נדחה א‪ %‬הוא‪ .‬על רקע כל האמור לעיל‪ ,‬חברת הביטוח‪ ,‬שנתבעה‬
‫על ידי נהג המשאית בתביעה חדשה שהוגשה לפי חוק הפיצויי‪ ,‬טענה בבית משפט קמא‪ ,‬כי‬
‫מאחר שהפלוגתא בדבר התרחשות אירוע התאונה הוכרעה לחובת התובע בפסק דינו החלוט של‬
‫בית הדי לעבודה‪ ,‬מנוע התובע לטעו אחרת בתביעה לפי חוק הפיצויי‪ ,‬וזאת מכוח כלל השתק‬
‫פלוגתא‪ ,‬ועל כ יש לסלק את התביעה על הס‪ .%‬בית משפט השלו דחה את בקשת חברת הביטוח‪,‬‬
‫בקובעו שפסקי דינ של בתי הדי לעבודה אינ מכונני השתק פלוגתא בתביעה אזרחית לפי חוק‬
‫‪ 187‬בר"ע ‪ 871/09‬כלל חברה לביטוח נגד מלכה )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪102‬‬
‫הפיצויי‪ .‬בית משפט ציי כי בהליכי שהתקיימו בבתי הדי לעבודה נדונה שאלת קיומו של קשר‬
‫סיבתי בי האירוע הנטע על(ידי התובע לבי הנכות שבה לקה והיות האירוע תאונת עבודה‪ .‬מאחר‬
‫שהמבחני וסדרי הדי הנוהגי לעניי זה בבית הדי לעבודה‪ ,‬שוני מהמבחני הנוהגי בבית‬
‫משפט שלו הד בתביעת פיצויי לפי חוק פיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬לא נית לזקו‪ %‬לחובת‬
‫התובע ממצא שנקבע נגדו בבית הדי לעבודה‪ .‬על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית‬
‫המשפט המחוזי‪ .‬חברת הביטוח טענה כי השאלה העובדתית‪ ,‬אשר הוכרעה בבית הדי לעבודה‬
‫והועמדה לדיו בשנית בבית משפט השלו‪ ,‬אינה מתייחסת למצבו הרפואי של התובע או לקשר‬
‫הסיבתי בי האירוע לבי מצבו הרפואי‪ ,‬אלא לעצ התרחשות התאונה‪ .‬על כ העובדה שאותה‬
‫הדגיש בית משפט קמא‪ ,‬ושלפיה סדרי הדי לעניי מינוי מומחה רפואי וקביעת ממצאי‬
‫שברפואה שוני בתביעה בשתי העילות ובשתי הערכאות‪ ,‬איננה רלוונטית‪ .‬בית המשפט המחוזי‬
‫קיבל הערעור בקבועו כי פסק דינו של בית הדי לעבודה‪ ,‬אשר דחה את טענת התובע בדבר‬
‫התרחשות התאונה‪ ,‬כלל לא נדרש לשאלת קיומו של קשר סיבתי בי האירוע הנטע לבי הנכות‪,‬‬
‫שהרי מה שנשלל הוא עצ התרחשותו של אירוע תאונתי‪ .‬המסקנה המתחייבת היא‪ ,‬כי להבדלי‬
‫בי מבחני הקשר הסיבתי הנוהגי בבית הדי לעבודה לבי המבחני הנוהגי בבית המשפט‬
‫האזרחי‪ ,‬אי בנסיבות העניי כל רלוונטיות‪ .‬בית המשפט הוסי‪ %‬וציי כי אמנ‪ ,‬המבחני לקיומה‬
‫של תאונת דרכי שוני מהמבחני לקיומה של תאונת עבודה‪ .‬אלא שבמקרה שלפנינו נקבע כי‬
‫כל אירוע תאונתי‪ ,‬מכל סוג שהוא‪ ,‬לא התרחש‪ ,‬ולפיכ ג להבדל זה אי כל נפקות מעשית‪ .‬בית‬
‫המשפט המחוזי הוסי‪ %‬וציי כי בית הדי לעבודה אינו קשור בדיני ראיות והוא פועל לפי האמור‬
‫בתקנות בית הדי לעבודה )סדרי די( או לפי הדר! הנראית לו טובה ביותר לעשות משפט צדק‪.‬‬
‫פני הדברי שוני בהלי! המתקיי בבית משפט שלו‪ ,‬הכבול בדיני הראיות ובסדרי הדי‬
‫הקבועי בתקנות סדר הדי האזרחי‪ .‬א‪ %‬על פי כ‪ ,‬בחינת פסק דינו של בית הדי האזורי לעבודה‬
‫מעלה‪ ,‬כי הממצא‪ ,‬שלפיו לא התקיימה תאונה בכלל‪ ,‬נקבע על סמ! דיני ראיות וסדרי די זהי‬
‫לאלו המיושמי בבית המשפט האזרחי‪ .‬על כ אי מניעה שממצא זה יחייב את התובע ג‬
‫בהלי! השני‪ .‬בית המשפט מפנה לדברי שנאמרו בעניי זה על(ידי בית המשפט העליו‪:188‬‬
‫"בעניי הממצא הרפואי יש בבית הדי לעבודה‪ ,‬לצור קביעת הזכאות‬
‫לגמלה‪ ,‬סדרי די ודיני ראיות מיוחדי‪ ,‬המונעי מבעלי הדי אפשרות‬
‫חקירת המומחה‪ .‬לכ בעניי זה‪ ,‬צדק בית המשפט המחוזי בחיפה‬
‫בקבעו‪ ,‬שלא נוצר השתק פלוגתא על ידי קביעת בית הדי‪ .‬במקרה דנ‪,‬‬
‫נדחתה התביעה על ידי בית הדי לעבודה על יסוד הבעת אי אמונו של‬
‫השופט בעדותו של התובע ובעדות גיסו שהוא ג מעבידו‪ ,‬מנהל‬
‫הנתבעת‪ .‬בעניי זה אי כל שוני בדיני הראיות הנהוגי בבית המשפט‬
‫ובבית הדי לעבודה ואי שו סיבה שהשאלה העובדתית בא הייתה‬
‫‪ 188‬ע"א ‪ 1041/97‬סררו נגד נעלי תומס בע"מ פ"ד נד)‪.642 (1‬‬
‫‪103‬‬
‫תאונה בעבודה או לא תידו שנית בבית המשפט לאחר שכבר הוכרעה‬
‫על ידי בית הדי לעבודה"‪.‬‬
‫העולה מהמקוב‪ 0‬לעיל‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬הוא כי הנמקתה של הערכאה הראשונה לאי תחולתו‬
‫של עיקרו פלוגתא פסוקה במקרה דנ‪ ,‬אשר התמקדה בהבדלי בי בית הדי לעבודה לבי בית‬
‫המשפט האזרחי‪ ,‬אינה יכולה לעמוד‪ .‬מכא עבר בית המשפט לבחו את מהותו של הממצא שנקבע‬
‫בבית הדי במסגרת דחיית תביעתו של התובע‪ .‬לדבריו‪ ,‬הפלוגתא המשותפת להלי! בבית הדי‬
‫לעבודה ולהלי! בבית משפט קמא היא‪ ,‬הא התרחשה תאונה‪ .‬זוהי פלוגתא עובדתית‪ .‬על פי‬
‫ההלכה הפסוקה‪ ,‬ההכרעה בפלוגתא עובדתית בהלי הראשו חייבת להיעשות ב"ממצא חיובי"‪,‬‬
‫להבדיל מממצא שנקבע מפאת היעדר הוכחה‪ .189‬ע זאת‪ ,‬לא לשונה של ההכרעה או צורתה‬
‫קובעי בעניי זה‪ ,‬אלא תוכנה‪ .‬לכ‪ ,‬עצ העובדה שבית המשפט מציי בפסק דינו כי טענה לא‬
‫הוכחה‪ ,‬איננה מונעת יצירת השתק כאשר מגו‪ %‬ההחלטה עולה כי תוצאה זו מבוססת‪ ,‬למעשה‪ ,‬על‬
‫קביעת ממצא פוזיטיבי‪ .‬במקרה דנ‪ ,‬בחינה מהותית של פסק הדי שיצא מלפני בית הדי לעבודה‬
‫מלמדת‪ ,‬כי נקבע על ידיו ממצא חיובי בדבר אי התרחשותה של תאונה‪ .‬לדעת בית המשפט‬
‫המחוזי‪ ,‬המסקנה‪ ,‬כי התובע מנוע להתכחש במסגרת ההלי השני המתנהל בבית שלו‪ ,‬לממצא‬
‫שנקבע בהלי הראשו שהתנהל בבית הדי לעבודה‪ ,‬מתחייבת ג מתכלית של דיני מעשה בית‬
‫די ( למשיב היה יומו בבית המשפט במסגרת הלי שיז הוא עצמו‪ .‬טענותיו וראיותיו נדונו‬
‫ונבחנו בבית הדי לעבודה על כל ערכאותיו‪ .‬בסופו של דבר נקבע פוזיטיבית‪ ,‬כי לא אירע למשיב‬
‫אירוע תאונתי כנטע על ידו‪ ,‬ולעניי זה אי כל שוני בי דיני הראיות הנוהגי בבית הדי ובבית‬
‫המשפט‪ .‬בנסיבות אלו‪ ,‬אי הצדקה להקצות למשיב פע נוספת זמ שיפוטי יקר על חשבו כלל‬
‫ציבור המתדייני הממתי לבירור דינו‪ .‬א‪ %‬אי מקו ליצור עבור התובע מסגרת דיונית‪ ,‬העלולה‬
‫להוביל לכ שבתי המשפט יפסקו דבר והיפוכו‪ .‬אשר על כ‪ ,‬קיבל בית המשפט את הערעור וקבע‬
‫כי ממצאו של בית הדי לעבודה‪ ,‬שלפיו לא התרחשה תאונה‪ ,‬מהווה פלוגתא פסוקה בהלי שהגיש‬
‫התובע מכוח חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ .‬בהמש לכ‪ ,‬הורה בית המשפט על דחיית‬
‫תביעתו של התובע‪.‬‬
‫טו‪ .‬גילוי מאוחר של ראיות‬
‫חברת ביטוח המחזיקה בראיה מסוימת שאי היא מעוניינת לחושפה בפני תובע הטוע לקיומו של‬
‫נזק גו‪ %‬שנגר כתוצאה מתאונת דרכי‪ ,‬עשויה לטעו טענה דיונית בדבר הצור לדחות את העיו‬
‫בה לשלב מאוחר במשפט )"גילוי מאוחר"(‪ .‬הכללי המנחי בקשר לדחיית העיו בראיות הותוו‬
‫‪ 189‬ע"א ‪ 126/51‬פלמ נגד שחב‪ ,‬פ"ד ו ‪ ;313‬בג"צ ‪ 112/53‬נקארה נגד שר הפני‪ ,‬פ"ד ז ‪ ;960(961 ,955‬ע"א‬
‫‪ 581/72‬ארביב נגד מדינת ישראל פ"ד כז)‪.513 (2‬‬
‫‪104‬‬
‫על(ידי בית המשפט העליו בפרשת סוויסה נגד הכשרת היישוב‪ .190‬המבוטח הגיש במקרה זה‬
‫תביעה לפיצויי בגי נזקי גו‪ %‬שאירעו לו בתאונת דרכי‪ .‬בישיבת קד המשפט הוסכ על גילוי‬
‫מסמכי הדדי וכללי‪ ,‬ובעקבותיה התברר כי בידי חברות הביטוח מצויות הודעות שנת המבוטח‬
‫לחוקרי מטעמ‪ .‬חברות הביטוח היו מוכנות להעביר את ההודעות האמורות למבוטח רק לאחר‬
‫שהלה יגיש תצהירי עדות ראשית שלו ושל העדי מטעמו‪ .‬המחלוקת התגלגלה לפתחו של בית‬
‫המשפט העליו אשר נדרש להכריע בשאלת הדר שבה על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו‬
‫ולהורות על דחיית העיו במסמכי למועד מאוחר בנסיבות שבה מדובר בתביעת פיצויי בשל‬
‫נזקי גו‪ ,%‬וזאת כאשר חברות הביטוח טוענות כי גרסת המבוטח לגבי האירוע נושא התובענה היא‬
‫כוזבת‪ .‬בית המשפט פסק כי יש לאפשר לבעלי הדי "לשחק" בקלפי גלויי‪ ,‬למע לא יפתיע אחד‬
‫מה את יריבו במהל המשפט בראיה בלתי צפויה וכ יכשיל את יריבו‪ ,‬שלא הייתה בידו‬
‫אפשרות לבודקה ולהכי חומר ראיות לסתור‪ .‬לפיכ הכלל הוא‪ ,‬שבעל די רשאי לקבל מידע על‬
‫מסמכי היריב‪ ,‬מבעוד מועד‪ ,‬בי שה "מועילי" ובי שה "מזיקי"‪" .‬מסמכי מועילי" ה‬
‫מסמכי היכולי לתמו בצד המבקש לעיי במסמ‪ ,‬ו"מסמכי מזיקי" ה מסמכי העלולי‬
‫לפעול לרעתו‪ ,‬ואפשר שא יגיעו מראש לידיעתו יוכל ליטול את עוקצ בראיות אחרות‪ .‬בית‬
‫המשפט פסק כי חזקה היא בתביעות פיצויי על נזקי גו‪ ( %‬שיש מקו לגילוי כללי של מסמכי‬
‫ולעיו בה בשלב מוקד‪ .‬בית המשפט רשאי לסטות מ הכלל האמור‪ ,‬ולהיענות לבקשה לדחות‬
‫את העיו במסמכי‪ ,‬א הוא סבור שעיו במסמכי בשלב מוקד עשוי להביא לשיבוש ראיות‬
‫ולא יסייע לחשיפת האמת‪ .‬בהחלטתו לסטות מ הכלל האמור יית בית המשפט את דעתו על‬
‫המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ועל שאר נסיבות העניי‪ .‬יש להניח שהוא יטה לעשות‬
‫שימוש בשיקול דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצ קיומו של האירוע נושא התביעה )תאונת‬
‫דרכי( יותר מאשר כאשר מדובר במחלוקת לגבי שיעור הנזק בלבד‪ ,‬א ג בעניי זה אי לקבוע‬
‫מסמרות‪ .‬החלטת בית המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה א לדחות את העיו במסמ למועד‬
‫אחר א לאו נתונה לשיקול דעתו‪ ,‬ובית המשפט לערעורי לא יתערב בה‪ ,‬אלא במקרי‬
‫נדירי‪ .191‬במקרה דנ הגיש התובע תובענה לפיצויי בגי נזקי גו‪ %‬שאירעו לו בתאונת דרכי‪.‬‬
‫חברות הביטוח כפרו בכתב הגנת בגירסתו העובדתית של התובע וטענו שהוא לא נפגע‪ ,‬כפי שנטע‬
‫על ידיו‪ ,‬וכי האירוע אינו מהווה "תאונת דרכי" כהגדרתה בחוק הפיצויי; הראיות שעמדו‬
‫ביסוד הדיו היו ראיות שמקור במבוטח עצמו ואשר נוצרו על ידיו זמ קצר לאחר האירוע נושא‬
‫התביעה )הודעות שנת לחוקרי מטע חסרות הביטוח(‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬ציי בית המשפט‪ ,‬עמדת‬
‫המבוטח בקשר לגילוי הראיות מעוררת חשש שמא מסר לחוקרי חברות הביטוח גרסה שאינה‬
‫תואמת את גרסתו שבכתב התביעה‪ .‬לפיכ‪ ,‬נקבע‪ ,‬כי יש יסוד לגיטימי לטעו כי מ הראוי לדחות‬
‫העיו בראיות ולהעמיד את הודעות המבוטח במבח החקירה שכנגד‪.‬‬
‫‪ 190‬רע"א ‪ 4249/98‬סוויסה נגד הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד נה)‪.515 (1‬‬
‫‪ 191‬ש‪ ,‬בעמוד ‪ .527‬ראו ג רע"א ‪ 5756/06‬אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד פי‪.‬אד בע"מ )פורס במאגר נבו(‬
‫)‪) (2007‬פסקה ז)‪ (2‬לפסק הדי(‪.‬‬
‫‪105‬‬
‫טז‪ .‬נטלי ההוכחה והראיה לעניין טענת מרמה כלפי נפגע‬
‫‪ .1‬תופעת המרמה בענף ביטוח החובה‬
‫תופעת הגשת של תביעות כזב מכוח חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי בגי נזקי גו‪ %‬שנגרמו‬
‫לכאורה בתאונת דרכי היא תופעה רחבה יחסית‪ ,192‬הגורמת נזק עצו ה למבטחי וה לציבור‬
‫הנהגי בכללותו‪ .‬אחת משיטות המרמה הנפוצות ביותר היא להציג נזק גופני שנגר לנפגע ללא‬
‫קשר לתאונת דרכי כנזק שנגר כביכול בתאונת דרכי‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬באחד המקרי ד בית‬
‫המשפט בעניינו של מבוטח אשר אחיו מעד במדרגות ביתו ונפגע בידו‪ .‬המבוטח דיווח כי אחיו נפגע‬
‫בעת שירד מרכבו‪ ,‬וזאת במטרה להביא את הפגיעה בגדרו של חוק הפיצויי לנפגעי תאונות‬
‫דרכי‪ .‬משנחשפה התרמית וננקטו הליכי פליליי כנגד המבוטח‪ ,‬הוא ביקש מבית המשפט‬
‫להימנע מהרשעתו‪ .‬בית המשפט דחה את הבקשה‪ ,‬תו שהוא עומד על נזקיה של תופעת המרמה‬
‫בענ‪ %‬ביטוח החובה לרכב‪:‬‬
‫"העבירה שבביצועה הודה הנאש‪ ,‬נסיבות ביצועה והצור להילח‬
‫בתופעה של הונאת חברות ביטוח ושל ניסיונות להוציא מה כספי‬
‫שלא כדי על(ידי פברוק מעורבות בתאונות דרכי ( תופעה שהפכה‬
‫לנפוצה במקומותינו והגורמת נזקי לא רק לחברות הביטוח אלא ג‬
‫לציבור כולו‪ ,‬ה משו שמי שנושא בנטל הכספי של הונאות אלה‪,‬‬
‫כאשר ה מצליחות‪ ,‬הוא‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬ציבור המבוטחי שמשל‬
‫את פרמיות הביטוח וה משו שנפוצותה של התופעה גורמת‬
‫להתייחסות נוקשה וחשדנית של חברות הביטוח כלפי כל נפגעי‬
‫התאונות האמיתיי‪ ,‬הפוני אליה לקבלת פיצויי ( אינ מאפשרי‬
‫לוותר על הרשעתו של הנאש"‪.193‬‬
‫‪ .2‬מידת ההוכחה בטענת מרמה‬
‫‪ 192‬ראה את מחקר של פרופ' אבי דגני וד"ר רינה דגני "הונאות בביטוח – אפיו המניעי והתפיסות‬
‫ואומד היק‪ %‬התופעה"‪ ,‬מאי ‪.1996‬‬
‫‪ 193‬ת"פ ‪ 3232/05‬מדינת ישראל נגד עבאס )פורס במאגר נבו(‪ .‬בית המשפט הוסי‪ %‬וציי כי‪" :‬אי חולקי‬
‫שיש צור להחמיר בענישה כדי להביא לעקירת התופעה שהפכה להיות נפוצה במקומותינו‪ ,‬של פברוק‬
‫מעורבות בתאונות דרכי מתו כוונה להונות חברות ביטוח"‪.‬‬
‫‪106‬‬
‫על רקע האמור לעיל‪ ,‬אי זה מפתיע כי חברות הביטוח חושדות לא פע בכנות של תביעות‬
‫מסוימות וטוענות בפני בית המשפט כי יש לדחות התביעה מחמת מרמה‪ .‬מאיד(גיסא‪ ,‬טענת‬
‫מרמה היא טענה חמורה ביותר‪ ,‬שיש בה משו הטלת סטיגמה פלילית על התובע‪ .‬לפיכ‪ ,‬מידת‬
‫ההוכחה שתידרש חברת הביטוח לעמוד בה על מנת להוכיח טענה זו תהא מידה מוגברת‬
‫המושפעת ממידת החומרה של הטענה; משמע‪ ,‬כמות הראיות שתידרש על מנת לעמוד בנטל‬
‫השכנוע כי התובע פעל בכוונת מרמה תהא גדולה יותר מהנדרש במשפט אזרחי רגיל‪ .‬נית‬
‫להפנות לעניי זה לדבריה של השופטת ארבל בעניי המג חברה לביטוח נגד שלו גרשו הובלות‬
‫בע"מ‪ ,194‬שהתבטאה בהקשר דומה כדלקמ‪:‬‬
‫"במסגרת טע זה לא למותר להזכיר כי עסקינ בטענה של חברת‬
‫הביטוח המאשימה את המבוטח בביצוע עבירה פלילית‪...‬באשר‬
‫להוכחת עבירה פלילית בהלי אזרחי‪ ,‬קיימות מדינות שבה דורשי‬
‫ר‪ %‬הוכחה גבוה יותר ממאז ההסתברויות‪ .‬על א‪ %‬שגישה זו נדחתה‬
‫אצלנו‪ ,‬נפסק כי מידת ההוכחה תהא מוגברת ומושפעת ממהותו של‬
‫הנושא וממידת החומרה של טענותיו‪ ,‬היינו‪ ,‬כמות הראיות שתידרש‬
‫על מנת לעמוד בנטל השכנוע תהא גדולה יותר‪ .‬עניי זה נובע מכ‬
‫שבקביעה שאד ביצע פעולות המהוות עבירה פלילית‪ ,‬הג א היא‬
‫נעשית במסגרת הלי אזרחי‪ ,‬יש השלכות החורגות מהמשמעות‬
‫הכלכלית של ההפסד במשפט ( לקביעה כזו עשויה להתלוות סטיגמה‪,‬‬
‫אשר ג א אינה חמורה כסטיגמה המתלווה להרשעה בהלי פלילי‪,‬‬
‫עלולות להיות לה השלכות על מי שהקביעות היו מכוונות כלפיו‪ .‬כ‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬כתוצאה מקביעת בית המשפט שהמבוטח ביצע מעשה מרמה‪,‬‬
‫עלולי להיפגע קשריו העסקיי של המבוטח ע ספקי‪ ,‬והוא עשוי‬
‫להיתקל בקושי בבואו לבטח את רכושו מחדש‪ .‬עניי זה א‪ %‬הוא מהווה‬
‫שיקול בחלוקת הנטלי בי המבטח למבוטח"‪.‬‬
‫ע זאת‪ ,‬אי להסיק מהאמור לעיל כי הפסיקה הציבה את מידת ההוכחה בר‪ %‬כה גבוה‪ ,‬עד‬
‫שחברות הביטוח אינ מצליחות לעמוד בנטל מוגבר זה‪ .‬עיו בפסיקת בתי המשפט מעלה כי בתי‬
‫המשפט אינ מהססי לדחות תביעות בתחו ביטוח החובה לרכב על יסוד הקביעה כי התובע‬
‫פעל במרמה‪ ,‬או לכל הפחות‪ ,‬על יסוד הקביעה כי עדותו נמצאה בלתי מהימנה‪ .‬להל אציג כמה‬
‫דוגמאות לכ‪:‬‬
‫‪ 194‬ע"א ‪ 78/04‬המג חברה לביטוח בע"מ נגד שלו גרשו הובלות בע"מ )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪107‬‬
‫בעניי אבו עמאר נגד כלל חברה לביטוח הצליחה חברת הביטוח להפרי‪ ,‬במהל שמיעת הראיות‪,‬‬
‫את טענות התובע בדבר הפסדי השכר שנגרמו לו‪ ,‬לטענתו‪ ,‬עקב כריתת אצבע בידו בגינה קבע לו‬
‫המל"ל נכות צמיתה בשיעור של ‪ .12.5%‬בית המשפט עמד על התופעה החמורה של מסירת עדות‬
‫שקר בציינו כדלקמ‪" :‬בית המשפט חייב לית דעתו על תובעי העולי על דוכ העדי ומעידי‬
‫עדות שקר במטרה לנסות ולהוציא כספי מחברת הביטוח‪ ,‬כאשר לא תמיד לבית המשפט יש‬
‫כלי להתמודד ע עדויות שכאלה ‪ ...‬סבורה אני שיש לבער את הנגע של עדי שקר ולהרתיע את‬
‫התובע ודומיו על ידי פסיקת הוצאות‪ .‬על התובע להבי שאי סלחנות לעדות שקר‪ ,‬ובנסיבותיו של‬
‫תיק זה‪ ,‬כאשר הדבר כה בוטה‪ ,‬יש לית לדבר ביטוי בהוצאות לדוגמה"‪.195‬‬
‫בפרשת הואש נגד דולב חברה לביטוח‪ ,196‬טע התובע כי הוא ישב במושב האחורי של הרכב ליד בנו‬
‫שהיה באותה עת בגיל ‪ 4‬שני‪ .‬לדבריו‪ ,‬בנו הקט ירד מהרכב וסגר את הדלת על יד ימי שלו בעודו‬
‫יורד מהרכב וכתוצאה מכ ידו נשברה‪ .‬חברת הביטוח הצליחה להוכיח כי מדובר בתביעה שקרית‪,‬‬
‫וכי התובע נפגע בעת השתתפות במשחק כדורגל‪ ,‬כשהוא מנסה "להלביש" על פגיעה זו תאונת‬
‫דרכי‪.‬‬
‫בפרשת קאס נגד מנורה חברה לביטוח‪ 197‬ד בית המשפט בתביעה של נהג ברשות שנפגע בבעת‬
‫שהתנגש ע רכב אחר‪ .‬בית המשפט דחה את התביעה בקבלו את טענת חברות הביטוח כי חותמת‬
‫הבנק שעל תעודת הביטוח זויפה על ידי התובע‪.‬‬
‫בפרשה נוספת‪ ,‬נאסר נגד סהר חברה לביטוח‪ ,198‬ניסה התובע להציג תחלואי שוני מה סבל‬
‫כאילו ה נובעי מתאונת דרכי‪ ,‬שמעול לא התרחשה‪ .‬בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח‬
‫את אירוע התאונה‪ .‬בית המשפט ציי בפסק דינו כדלקמ‪" :‬לאחר ששמעתי את הראיות‪ ,‬הגעתי‬
‫למסקנה‪ ,‬כי לא עלה בידי התובע להוכיח את אירוע התאונה‪...‬נהפו הוא‪ ,‬מהראיות שהובאו‬
‫בפני‪ ,‬חלק ראיות אובייקטיביות לחלוטי‪ ,‬שוכנעתי כי האירוע‪ ,‬המתואר ע"י התובע‪ ,‬כלל לא‬
‫אירע‪ .‬התרשמתי‪ ,‬כי התובע ניסה לייחס מצב רפואי קיי ל"אירוע" שכלל לא אירע‪ .‬א נבדוק‬
‫את גרסת התובע‪ ,‬כפי שהעיד עליה בביהמ"ש‪ ,‬נמצא‪ ,‬שאי תימוכי לדבר מ האמור בעדותו‪.‬‬
‫נהפו הוא‪ ,‬עדותו וגרסתו נסתרו בראיות אובייקטיביות ואחרות"‪.‬‬
‫בפרשת יאסי נגד צור שמיר חברה לביטוח‬
‫‪199‬‬
‫עסק בית המשפט בשאלת מהימנותו של התובע‬
‫בהקשר לתיאור נסיבות התאונה שנטענה על ידו‪ .‬בית המשפט ציי אמנ כי לא נית לדרוש מאד‬
‫‪ 195‬ת"א ‪ 7106/93‬אבו עמאר נגד כלל חברה לביטוח בע"מ )צלטנר‪ ,‬פרק י'(‪.‬‬
‫‪ 196‬ת"א ‪ 1715/96‬הואש נגד דולב חברה לביטוח בע"מ )צלטנר‪ ,‬פרק י'(‪.‬‬
‫‪ 197‬ת"א ‪ 25915/04‬קאס נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 198‬ת"א ‪ 4913/01‬נאסר נגד סהר חברה לביטוח בע"מ )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 199‬ת"א ‪ 1200/87‬יאסי נגד צור שמיר חברה לביטוח בע"מ )צלטנר‪ ,‬פרק י'(‪.‬‬
‫‪108‬‬
‫שנפגע בתאונה כי יפליא לדייק בנסיבות האירוע‪ ,‬מה עוד שפעמי רבות הוא עשוי להקשות‬
‫להבחי בי עיקר וטפל‪ .‬אול‪ ,‬העובדה שבמקרה דנ‪ ,‬בהזדמנויות שונות שקדמו להגשת התביעה‪,‬‬
‫מסר התובע גרסה מסוימת לגבי נסיבות הפגיעה שלה הוא טוע )כגו לחוקר של המוסד לביטוח‬
‫לאומי ובבית החולי(‪ ,‬ולא ציי במסגרת גרסתו זו את הנסיבות המהוות תאונת דרכי‪ ,‬לה הוא‬
‫טע בכתב התביעה‪ ,‬מעמידה בסימ שאלה את מהימנותו‪ .‬בית המשפט דחה אפוא את תביעת‬
‫התובע מחמת חוסר מהימנות‪.‬‬
‫בעניי אריה חברה לביטוח נגד עלי‬
‫‪200‬‬
‫עמד בית המשפט על סמכותה של ערכאת הערעור לקבוע‬
‫ממצאי לגבי מרמה של התובעי‪ ,‬וזאת על סמ ראיות ועדויות שנשמעו בבית המשפט השלו‪.‬‬
‫במקרה זה‪ ,‬דחה בית המשפט השלו את טענת חברת הביטוח‪ ,‬כי התובעי ניסו לרמותה‪ ,‬כאשר‬
‫טענו כי ברכב שהיה מעורב בתאונה היו בסה"כ חמישה אנשי‪ ,‬בעוד שבפועל בעת התאונה היו בו‬
‫שלושה אנשי בלבד‪ .‬בית המשפט השלו דחה את טענת חברת הביטוח להעדר חבות מפאת‬
‫קיומה של מרמה‪ .‬חברת הביטוח הגישה ערעור למחוזי על קביעות פסק הדי של בית משפט‬
‫השלו‪ .‬בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בציינו כי‪ ,‬ככלל‪ ,‬אי דרכה של ערכאת ערעור‬
‫להתערב בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא‪ ,‬במיוחד כאשר אלה מבוססי על מהימנות‬
‫העדי ועל הערכת עדויות‪ .‬אול‪ ,‬מציי בית המשפט‪ ,‬כלל זה אינו חל באות מקרי בה יש‬
‫ממצאי ומסקנות אשר אינ מתיישבי ע הראיות האמינות שהוצגו בפני בית המשפט או‬
‫כאשר נפלה טעות בהערכת העובדות המוכחות‪ .‬במקרי כגו אלה‪ ,‬לא רק שערכאת הערעור‬
‫מוסמכת להתערב‪ ,‬אלא היא נדרשת ומתחייבת לעשות כ‪ .‬יתר על כ‪ ,‬סמכותה של ערכאת הערעור‬
‫להתערב בהערכת עדויות המבוססת על שיקולי שבהגיו‪ ,‬והסקת מסקנות בהתבסס על‬
‫הראיות שהוצגו‪ ,‬אינה שונה מזו הנתונה לערכאה הדיונית‪ .‬בית המשפט המחוזי הפעיל כללי אלו‬
‫על המקרה דנ‪ ,‬וקבע כי הראיות מצביעות על כ שברכב היו שלושה נוסעי בעת התאונה‪ ,‬וכי‬
‫גרסאות התובעי במקרה דנ נגועות במרמה‪.‬‬
‫‪ .3‬נטל השכנוע לעניין טענת זיוף‬
‫מוקד נוס‪ %‬של מרמה בהקשר של תביעות לפי חוק הפיצויי הוא מרמה באשר לשיעור הנזק‪,‬‬
‫להבדיל ממרמה הנוגעת לעצ קיו התאונה‪ .‬לא פע‪ ,‬תובעי שאכ נפגעו בתאונת דרכי‪,‬‬
‫מנסי להונות את חברות הביטוח באשר להיק‪ %‬הנזק שנגר באותה תאונה‪ .‬הונאה זו עשויה‬
‫להתבטא‪ ,‬בי היתר‪ ,‬בהגשת נתוני כוזבי ביחס להכנסות הנפגע עובר לאירוע התאונה‪ ,‬וזאת‬
‫במטרה לזכות בפיצוי גבוה יותר בגי הפסדי השתכרות‪ .‬בהקשר זה ישי להבחי בי טענת מרמה‬
‫לבי טענת זיו‪ ,%‬שכ הזהות של הצד הנושא בנטל השכנוע משתנה בהתא לסוג הטענה )מרמה או‬
‫‪ 200‬ע"א ‪ 3000/04‬אריה חברה לביטוח בע"מ נגד עלי )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪109‬‬
‫זיו‪ .(%‬כ לדוגמה‪ ,‬בעניי שהתברר בבית המשפט טענה חברת הביטוח כי אי להסתמ על דיווחי‬
‫ההכנסה אשר הוגשו על ידי התובעת )אלמנת המנוח שנהרג בתאונת דרכי( לצור הוכחת‬
‫הכנסות המנוח עובר לקרות תאונת הדרכי‪ ,‬וזאת מכיוו שמדובר בדו"ח שמקורו בנתוני שזויפו‬
‫על ידי האלמנה‪ .201‬בית המשפט נדרש אפוא לקבוע על מי נטל השכנוע באשר לטענה כי המסמכי‬
‫בדבר הכנסות המנוח הינ פיקטיביי ונועדו לצרכי משפט בלבד‪ .‬לצור כ‪ ,‬ציי בית המשפט‪ ,‬יש‬
‫לבחו הא טענה זו של חברת הביטוח הינה בגדר טענת זיו‪ %‬או בגדר טענת המרמה‪ .‬לבחינה זו‬
‫חשיבות רבה מבחינת נטלי השכנוע והראיה‪ ,‬שכ ( א מדובר בטענת זיו‪ ,‬אזי נטל השכנוע‬
‫באמיתות המסמ! מוטל על הצד המציג את המסמ!‪ ;202‬במילי אחרות ( נטל השכנוע אינו מוטל‬
‫על הצד הטוע לזיו‪ .%‬על מנת להרי נטל שכנוע זה‪ ,‬די בהבאת ראיות לכאורה אשר לא נסתרו על‬
‫ידי הצד השני‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬א מדובר בטענת מרמה‪ ,‬הרי שנטל ההוכחה כולו )נטל הבאת‬
‫הראיות ונטל השכנוע( מוטל על כתפי טוע הטענה‪ .203‬לא זו א‪ %‬זו ( נטל הוכחת טענת המרמה‬
‫הינו נטל מוגבר‪.‬‬
‫בית המשפט מוסי‪ %‬ומציי כי על מנת לבחו כיצד יש להרי את נטל השכנוע‪ ,‬דהיינו‪ ,‬אלו עובדות‬
‫טעונות הוכחה מקו בו נטענת טענה מרמה או זיו‪ ,%‬יש לפנות להגדרות של מונחי אלו בחוק‬
‫העונשי‪ .‬בסעי‪ 414 %‬לחוק העונשי הוגדרו המונחי 'מרמה' ו'זיו‪ ,'%‬באופ הבא‪:‬‬
‫"מרמה" ( טענת עובדה בעניי שבעבר‪ ,‬בהווה או בעתיד‪,‬‬
‫הנטענת בכתב‪ ,‬בעל פה או בהתנהגות‪ ,‬ואשר הטוע אותה‬
‫יודע שאינה אמת או שאינו מאמי שהיא אמת; ו"לרמות"‬
‫( להביא אד במרמה לידי מעשה או מחדל;‬
‫"זיו" ( אחת מאלה‪:‬‬
‫)‪(1‬‬
‫עשיית מסמ הנחזה להיות את אשר איננו‪ ,‬והוא‬
‫עשוי להטעות;‬
‫)‪(2‬‬
‫שינוי מסמ ( לרבות הוספת פרט או השמטת פרט‬
‫( בכוונה לרמות‪ ,‬או ללא סמכות כדי ובאופ‬
‫הנחזה כאילו נעשה השינוי בסמכות כדי;‬
‫‪ 201‬ת"א ‪ 8482/06‬עיזבו המנוח עמי מידלש ז"ל נגד המאגר הישראלי לביטוחי רכב )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 202‬ראה לעניי זה ע"א ‪ 1533/00‬עזבו המנוח אדיב בשארה נגד עזבו המנוח עווד‪) ,‬פורס במאגר נבו(‪:‬‬
‫"אנו סבורי שהשופט המלומד שגה כאשר סבר שבמקרה של טענת זיו‪ ,%‬נטל השכנוע חל על הטוע זיו‪%‬‬
‫)ע"א ‪ 236/84‬עזבו המנוחה הלה יפה ז"ל נגד אסיה שוור‪ ,0‬פ"ד מה)‪."(13 ,(5‬‬
‫‪ 203‬ראה ע"א ‪ 51/89‬האפוטרופוס הכללי נגד צאלח אסעד אסעד אבו חמדה‪ ,‬פ"ד מו)‪" :500 ,491 ,(1‬מ‬
‫הראוי ג להזכיר‪ ,‬כי עול ההוכחה לעניי טענת המרמה רוב‪ 0‬על הטוע זאת‪ ,‬ועול זה הינו כבד למדי‪.‬‬
‫המערערי בוודאי לא עמדו במשימה זו"‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫)‪(3‬‬
‫חתימת מסמ בש פלוני ללא סמכות כדי‪ ,‬או‬
‫בש מדומה‪ ,‬באופ העשוי להיחזות כאילו נחת‬
‫המסמ בידי פלוני"‪.‬‬
‫מלשו החוק עולה‪ ,‬כי טענת המרמה נוגעת לטענה של עובדות בידיעה שאינ אמת‪ ,‬והאד המרמה‬
‫הינו זה הטוע טענת מרמה בכוונה להביא אד למעשה או מחדל‪ .‬בשונה מכ‪ ,‬טענת הזיו‪ %‬עניינה‬
‫ביצירה או שינוי של מסמ‪ ,‬העשוי לשמש כראיה‪ ,‬באופ שיראה כמסמ אחר‪ .‬באשר להגדרת‬
‫המרמה כותב יעקב קדמי בספרו "על הדי בפלילי"‪ ,‬כ‪:‬‬
‫"לעניי היסוד העובדתי – הריהו מבטא את ה'טענה הכוזבת' גופא‪ .‬ואילו‬
‫לעניי היסוד הנפשי – הריהו מבטא‪ :‬את 'ידיעתו' של המרמה על דבר‬
‫היות הטענה כוזבת; או את העדר האמו מצדו באמיתות הטענה‪ .‬הכל‬
‫כאמור בהגדרה שבסעי‪.204".414 %‬‬
‫ביחס להגדרת הזיו‪ %‬עומד קדמי על תנאי יסודי‪ ,‬והוא "אומר שקר על עצמו"‪:‬‬
‫"סיכומו של דבר‪ ,‬יש להבחי בי עריכת מסמ 'כוזב'‪ ,‬לבי עשיית מסמ‬
‫'מזויי‪ :'%‬עריכת מסמ שתוכנו כוזב‪ ,‬א אינו מתיימר להיות מסמ‬
‫'אחר' ממה שהוא באמת – אינה מהווה 'זיו‪ ;'%‬ומסמ שתוכנו כוזב – א‬
‫אינו אומר שקר על עצמו – אינו מסמ 'מזוי‪.205"'%‬‬
‫"ויודגש‪ :‬הדרישה שהמסמ יהיה דובר שקר על עצמו‪ ,‬הינה דרישת יסוד‬
‫– לכל חלופותיה של עבירת הזיו‪.206"%‬‬
‫יוצא א כ‪ ,‬מסכ בית המשפט‪ ,‬כי לא נית לומר שטענת חברת הביטוח הינה בגדר טענת זיו‪,%‬‬
‫ועל כ נטל השכנוע מוטל על כתפי התובעת‪ ,‬זאת מאחר שהמסמ! אינו נחזה להיות מסמ! אחר‪.‬‬
‫לפיכ! יש לקבוע כי הטענה כנגד מסמ! זה‪ ,‬הינה טענת מרמה‪ ,‬והנטל להוכחת הטענה מוטל על‬
‫כתפי חברת הביטוח‪ .‬במקרה דנ‪ ,‬חברת הביטוח לא הביאה כל ראיה להוכחת טענת המרמה‪,‬‬
‫ומכא שטענה זו נדחתה על ידי בית המשפט‪.‬‬
‫‪ 204‬קדמי בספרו על הדי בפלילי‪ ,‬חוק העונשי‪ ,‬חלק שני )‪ ,(2005‬בעמוד ‪.894‬‬
‫‪ 205‬בעמוד ‪.894‬‬
‫‪ 206‬בעמוד ‪.895‬‬
‫‪111‬‬
‫‪ .4‬שימוש בפוליגרף‬
‫פעמי רבות נסיבות התרחשות אירוע הנזק מצויות בידיעתו הבלעדית של הנפגע‪ .‬לא פע‪ ,‬העדות‬
‫היחידה הרלבנטית על אודות נסיבות קרות הנזק היא עדותו של הנפגע‪ .‬הניסיו מלמד כי נפגעי‬
‫מסוימי הסובלי נזק כתוצאה מתאונה שאי לה כל קשר לשימוש ברכב מנועי‪ ,‬מנסי לצייר‬
‫את פציעת ככזו הנובעת מתאונת דרכי‪ ,‬וזאת כדי לזכות בפיצויי מכוח הסדר הפיצויי‬
‫לנפגעי תאונות דרכי‪ .‬העובדה כי פעמי רבות אי בידי חברת הביטוח ראיות אובייקטיביות‬
‫העשויות לאושש או להפרי את גרסת התובע‪ ,‬עשויה להקשות על חברת הביטוח המבקשת לברר‬
‫את פרטי האירוע‪ .‬עובדה זו מובילה אות להציע במקרי מסוימי לנפגע להיבדק בפוליגר‪%‬‬
‫לצור אימות גירסתו‪ .‬הצעה דומה מועלית על ידי חברות הביטוח ג במקרי נוספי שבה‬
‫חושדת חברת הביטוח בכנות תביעתו של המבוטח או של הנפגע‪ ,‬כגו במקרה שבו עולה חשד כי‬
‫פרמיית הביטוח שולמה רק לאחר קרות אירוע הנזק‪ .‬בכל המקרי הללו עשויה החברה להסתייע‬
‫בבדיקת פוליגר‪ %‬לצור בירור התביעה‪ .‬אמנ‪ ,‬לפי דיני הראיות‪ ,‬תוצאות הפוליגר‪ ,‬כשלעצמ‪,‬‬
‫אינ קבילות כראיה‪ .‬אול‪ ,‬לפי הילכת ביאזי נגד לוי‪ ,207‬הצדדי במשפט האזרחי רשאי‬
‫להתנות על דיני הראיות ולהכשיר בהסכמה ראיה‪ ,‬שא לא כ הייתה פסולה‪ .‬הילכת ביאזי‬
‫קובעת כי בית המשפט יכבד הסכמת צדדי להלי אזרחי שלפיה תוצאות בדיקת פוליגר‪ %‬ישמשו‬
‫כראיה בהתדיינות ביניה‪.‬‬
‫הילכת ביאזי הופעלה על(ידי בתי המשפט ג ביחס לתביעות מכוח חוק הפיצויי לנפגעי תאונות‬
‫דרכי‪ .‬בתי המשפט מיישמי את פסיקת בית המשפט העליו בעניי ביאזי שלפיה בעלי הדי‬
‫רשאי לנווט בהסכמה הדדית את דר ניהולו של המשפט ודר סיומו‪ ,‬לסטות מדיני הראיות‪,‬‬
‫להגיש כל ראיה שברצונ וא‪ %‬ליטול בחזרה ראיה שכבר הוגשה‪ ,‬להצהיר על עובדות בלי להוכיח‪,‬‬
‫וכיוצא באלה הסכמות שבסדרי די ובמהות שבית המשפט "קשור" לה ואינו מכניס ראשו ביניה‪.‬‬
‫לפי הגישה המנחה את בתי המשפט‪ ,‬אי מנוס מהמסקנה כי "אמת והסכ ( הסכ עדי‪,"%‬‬
‫בבחינת "יקוב החוזה את ההר"‪ .‬משמע‪ ,‬כל אחד מהצדדי להסכ – חברת הביטוח מזה )וכ‬
‫"קרנית" ו"הפול"( והתובע מזה ( נוטל מרצו סיכו מחושב כי ההכרעה באמצעות הפוליגר‪ %‬לא‬
‫תיפול לטובתו‪ ,‬ולכ הוא לא יוכל להתנער באופ חד צדדי מהסכמתו ולבקש לשוב ולחסות תחת‬
‫כנפיה של דיני הראיות הרגילי כשההכרעה לרעתו‪ .208‬לפי גישה זו‪ ,‬התובע וחברת הביטוח ה‬
‫"אדוני" ההלי האזרחי‪ ,‬ורשאי ה להסכי על כל הסדר דיוני או על קבלת ראיות בלתי‬
‫קבילות ( כשהסכמת מחייבת‪ ,‬ואי לחזור ממנה‪ ,‬אלא על פי אות עילות המצדיקות ביטול‬
‫הסכ כגו מרמה‪ ,‬הטעייה וכדומה‪.‬‬
‫‪ 207‬ע"א ‪ 61/84‬ביאזי נגד לוי‪ ,‬פ"ד מב)‪.446 (1‬‬
‫‪ 208‬ראה למשל ת"א ‪ 2707/05‬אדה עבדאללה נגד כמאל מנסור )פורס במאגר נבו(; ת"א ‪ 20372/05‬רזניק‬
‫אנה נגד קרנית ( קר לפיצוי נפגעי ת"ד )פורס במאגר נבו( – בתי המשפט דחו במקרי אלו את התביעה‪,‬‬
‫בי היתר‪ ,‬בהסתמ על תוצאות בדיקות פוליגר‪ %‬שפעלו לרעת גרסתו של התובע‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫חר‪ %‬האמור לעיל בדבר הלגיטימיות לכאורה של הסכמי הפוליגר‪ ,%‬נית לקבוע כי בשני‬
‫האחרונות מסתמנת נטייה שיפוטית ורגולטורית הבאה להגביל מאד את כוח של הסכמי‬
‫הפוליגר‪ .%‬בתחילה היו אלה בתי המשפט שהטילו הגבלות שונות על הסכמי הפוליגר‪ .%‬כ למשל‪,‬‬
‫בפרשת מרינה נגד סהר חברה לביטוח קבע בית המשפט כי עצ הסכמתו של המבוטח להיבדק‬
‫בפוליגר‪ %‬אינה מלמדת כי הסכי שתוצאות הבדיקה יהיו קבילות כראיה במשפט‪ .‬על(מנת‬
‫שחברת הביטוח תוכל לעשות שימוש בתוצאות בדיקת הפוליגר‪ ,%‬עליה להראות שהתובע הסכי‬
‫ה לעריכת הבדיקה וה להגשת תוצאותיה כראיה בבית המשפט‪ .209‬המבוטח באותו מקרה נפגע‬
‫בתאונת דרכי‪ .‬הוא הגיש תביעה לקבלת פיצוי מחברת הביטוח‪ ,‬אול תביעתו נדחתה לאחר‬
‫שבית(המשפט קבע כי פרמיית הביטוח שולמה רק לאחר קרות התאונה ועקב קרותה‪ .‬בית(‬
‫המשפט הסתמ‪ ,‬בי היתר‪ ,‬על בדיקת פוליגר‪ %‬שנערכה לו‪ .‬בית(משפט קמא קיבל כראיה את‬
‫ממצאי בדיקת הפוליגר‪ %‬שעל(פיה נמצא המבוטח דובר שקר בגרסתו לעניי מועד תשלו‬
‫פרמיית הביטוח‪ .‬ערעור שהוגש לבית המשפט העליו התקבל‪ .‬בית המשפט העליו קבע כי לא היה‬
‫מקו לכ שבית(המשפט יסתמ על תוצאות בדיקת הפוליגר‪ ,%‬ולא היה מקו לקבל את‬
‫התוצאות כראיה‪ .‬בית(המשפט ציי כי הסכמתו של המערער באמצעות בא(כוחו לבצע את בדיקת‬
‫הפוליגר‪ %‬איננה כוללת הסכמה מפורשת לכ שתוצאות הבדיקה תוגשנה לבית(המשפט‪ ,‬וכי אי‬
‫די בהסכמה מסויגת להיבדק לצור משא ומת בי הצדדי‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬קבע בית המשפט‪ ,‬יש‬
‫להתעל מבדיקת הפוליגר‪ .%‬פרשת בוקעאי נגד בוקעאי מהווה אב דר בתהלי הגבלת כוח של‬
‫הסכמי הפוליגר‪ ,%‬לפחות ככל שהדבר נוגע להסכמי הנחתמי על(ידי תובעי המביאי את‬
‫תביעת לבית המשפט מכוח חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ .‬באותה פרשה נפגע התובע‬
‫מרכב שנהג בו הנתבע‪ .‬התובע הגיש תביעה לתשלו פיצויי בגי נזקי שנגרמו לו בעקבות‬
‫הפגיעה‪ .‬התובע וחברת הביטוח‪ ,‬שביטחה את רכבו של הנתבע‪ ,‬הגיעו לידי הסדר דיוני‪ ,‬שלפיו‬
‫הנתבע יעבור בדיקת פוליגר‪ %‬ותוצאת הבדיקה תהיה ראיה במכלול הראיות שבתיק‪ .‬מסקנת‬
‫המומחה שער את הבדיקה הייתה כי הנתבע‪ ,‬שתמ בגרסת התובע‪ ,‬שיקר בגרסתו‪ .‬חר‪ %‬זאת –‬
‫בית המשפט סרב לקבל את הסכ הפוליגר‪ %‬כראייה‪ ,‬בפוסקו כי שומה על בית&המשפט להשיב‬
‫על שאלות אחדות עד שיתיר לראיה מדעית להיותה ראיה קבילה וראויה בהליכי משפט‪ :‬הא‬
‫מקובלת התיאוריה בקרב הקהילייה המדעית שלעניי‪ ,‬ועד כמה מקובלת היא; מהו שיעור‬
‫הטעויות הידוע או הפוטנציאלי; הא הבדיקה שנערכה במקרה הספציפי הייתה בדיקה אמינה‬
‫וראויה‪ .‬לדברי בית המשפט‪ ,‬אמינותה של הבדיקה המדעית – כשלעצמה – מהווה תנאי מוקד‬
‫לקבילות תוצאותיה; וזאת‪ ,‬לפני ולצד בחינת אמינותו ומהימנותו של המומחה‪ .‬במקרה דנ‪ ,‬קבע‬
‫בית המשפט‪ ,‬אי לאמ‪ 0‬את הראיה "המדעית" בדבר תוצאות בדיקת הפוליגר‪ %‬וכ את חוות(דעת‬
‫המומחה בעניינה‪ ,‬ואי להעניק לה משקל ראייתי כלשהו‪ .‬בית המשפט עיג קביעתו זו במספר‬
‫‪ 209‬ע"א ‪ 7003/99‬מרינה נגד סהר חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד נו)‪ ;527 ,517 (1‬יעקב קדמי‪ ,‬על הראיות‪ ,‬חלק‬
‫שני‪ ,‬תשנ"ט‪.930 ,‬‬
‫‪113‬‬
‫נימוקי‪ .‬ראשית‪ ,‬קיימת מחלוקת ממשית בקרב אנשי הקהילה המדעית שלעניי בכל הקשור‬
‫למהימנות ואמינות טכניקות הבדיקה של מכשיר הפוליגר‪ %‬ותוצאותיה‪ .‬שנית‪ ,‬בהתחשב באופייה‬
‫ובטיבה של הראיה‪ ,‬יש צור בהסכמה מפורשת של כל בעלי(הדי‪ ,‬ה לעריכת הבדיקה ה להגשת‬
‫תוצאותיה כראיה בבית(המשפט‪ .‬במקרה דנ לא הוכחה הסכמת הנתבע‪ .‬שלישית‪ ,‬המומחה לא‬
‫פרס בפני בית(המשפט את יריעת השיקולי וההליכי שבבסיס חוות(הדעת‪ .‬רביעית‪ ,‬בפני בית&‬
‫המשפט ראיה ישירה‪ ,‬קבילה ומהימנה בכל הקשור לנסיבות אירוע התאונה‪ .‬ראיה זו עדיפה על‬
‫ראיה תיאורטית וספקולטיבית‪ .‬חמישית‪ ,‬לא הוכח כי בדיקת הפוליגר‪ %‬שנערכה במקרה הספציפי‬
‫הייתה בדיקה אמינה וראויה‪ .‬בית המשפט קבע אפוא כי על חברת הביטוח לשל לתובע את נזקיו‬
‫עקב התאונה‪.‬‬
‫קשה לחלוק על הגישה שהנחתה את בית המשפט בפרשת בוקעאי‪ .‬נית לטעו כי הכרה בבדיקת‬
‫הפוליגר‪ %‬כראיה‪ ,‬לא כל שכ כראיה מכרעת‪ ,‬אינה מתיישבת ע התכלית הסוציאלית של חוק‬
‫הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ .‬חוק זה נועד להג על נפגעי מפני פגיעות גופניות וכלכליות‬
‫קשות ביותר‪ .‬קשה להתעל אפוא מהדיכוטומיה הקיימת בי חשיבותו המכרעת של חוק‬
‫הפיצויי בהקשרי סוציאליי וחברתיי‪ ,‬לבי הקלות הבלתי נסבלת שבה הסכ הפוליגר‪%‬‬
‫עשוי למנוע מהתובע את האפשרות להסתמ על חוק הפיצויי ברגע האמת‪ .‬התפיסה שלפיה‬
‫חברת הביטוח‪ ,‬קרנית‪ ,‬והפול‪ ,‬רשאי להסתייע בבדיקת פוליגר‪ %‬לש הכרעה בשאלת החבות‪,‬‬
‫עלולה להפר את האיזו העדי בי המשפט המהותי הסוציאלי(צרכני‪ ,‬המעוג בחוק הפיצויי‬
‫ובחוק חוזה הביטוח‪ ,‬אשר ומבקש להג על עניינ של נפגעי ומבוטחי מפני דחייה בלתי‬
‫מוצדקת של תביעת‪ ,‬לבי המשפט הדיוני‪ .‬חשוב לזכור ( תכלית העיקרית של דיני הראיות‬
‫היא לשרת את הדי המהותי ולא להאפיל עליו‪ .‬על רקע האמור לעיל‪ ,‬א‪ %‬נית להבי את‬
‫התערבותו של המפקח על הביטוח‪ ,‬שפרס בשנת ‪ 2008‬חוזר הנוגע ליישוב תביעות באמצעות‬
‫פוליגר‪ .%‬ודוק ( סעי‪ %‬התחולה בחוזר מורה במפורש כי הוראותיו חלות על חברות הביטוח‪ ,‬וכ על‬
‫"קרנית" ו"הפול"‪ ,‬שא‪ %‬ה עושי לעתי שימוש במכשיר הפוליגר‪) %‬ובמיוחד קרנית‪ ,‬הנוטה‬
‫לעשות שימוש במכשיר הפוליגר‪ %‬במקרי שבה הולכי רגל טועני כי נפגעו מרכב נוסע‪ ,‬מבלי‬
‫שיש אישוש חיצוני לגרסת בדבר נסיבות הפגיעה(‪ .‬הוראות החוזר מטילות מגבלות רבות על עצ‬
‫השימוש במכשיר הפוליגר‪ ,%‬ועוד יותר מכ‪ ,‬על התוצאות המשפטיות הנובעות מביצוע בדיקת‬
‫פוליגר‪ .%‬החוזר כולל כמה הוראות חשובות‪ .‬ראשית‪ ,‬לפי הוראות החוזר‪ ,‬אי חברת הביטוח‬
‫רשאית להציע למבוטח לערו בדיקת פוליגר‪ ,%‬אלא בנסיבות שבה קיי חשד למרמה מצדו‪ .‬היה‬
‫בידי חברת הביטוח חשד כאמור ( עליה לתעדו במסמ מתאי טר הפניית ההצעה למבוטח‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬עובר לכריתת הסכ הפוליגר‪ %‬נדרשת המבטחת להסביר למבוטח את מהותה של בדיקת‬
‫הפוליגר‪ %‬ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה‪ .‬שלישית‪ ,‬על חברת הביטוח להפריד בי שלב‬
‫ההצעה להתקשר בהסכ פוליגר‪ %‬לבי שלב כריתת ההסכ‪ ,‬וזאת על(מנת לית בידי המבוטח‬
‫שהות מספקת לבחינת ההצעה‪ .‬לפי הוראות החוזר‪ ,‬הסכ הפוליגר‪ %‬ייחת בחלו‪ 24 %‬שעות‬
‫‪114‬‬
‫לפחות ממועד הגשת ההצעה‪ .‬רביעית‪ ,‬על חברת הביטוח לאפשר למבוטח לבחור את מכו‬
‫הפוליגר‪ %‬שבו תתבצע הבדיקה מתו רשימה הכוללת חמישה מכוני לפחות‪ ,‬שאינ מצויי‬
‫בזיקה אליו‪ .‬חמישית‪ ,‬חל איסור על חברת הביטוח לכלול בהסכ הפוליגר תנאי שלפיו תוצאות‬
‫הבדיקה יהוו ראיה מכרעת במשפט‪ .‬שישית‪ ,‬חל איסור על חברת הביטוח לכלול בהסכ‬
‫הפוליגר‪ %‬תנאי השולל או המגביל את זכותו של המבוטח לפנות לערכאות משפטיות‪ .‬שביעית‪ ,‬לפי‬
‫הוראות החוזר‪ ,‬המבוטח רשאי לסרב לערו את בדיקת הפוליגר‪ %‬ג לאחר שחת על הסכ‬
‫לביצוע הבדיקה‪ ,‬וסירוב שכזה לא יקנה לחברת הביטוח כל סעד בגי הפרת חוזה‪.‬‬
‫יז‪ .‬הוכחת שיעורי המס שיש לנכות מהפיצויים בגין אובדן השתכרות‬
‫העיקרו בדיני הנזיקי המסורתיי הוא כי החישוב של אובד ההכנסה נעשה על יסוד ההכנסה‬
‫ברוטו; כלומר‪ ,‬אי מנכי מסכו הפיצויי הנפסק בשל אובד השתכרות סכומי כלשה על(‬
‫חשבו מס ההכנסה שהנפגע חייב היה לשל לאוצר המדינה‪ .‬עקרו זה נזנח בחוק הפיצויי‪ .‬סעי‪%‬‬
‫‪)4‬א()‪ (2‬לחוק הפיצויי קובע כדלהל‪:‬‬
‫"על זכותו של נפגע לפיצוי על נזק גו‪ %‬יחולו הוראות סעיפי ‪ 19‬עד ‪,22‬‬
‫‪ 76‬עד ‪ 88 ,86 ,83‬ו(‪ 89‬לפקודת הנזיקי ]נוסח חדש[‪ ,‬ואול (‬
‫היו הפיצויי האמורי פטורי ממס הכנסה יחושבו הפסדי הנפגע‬
‫לעניי פיצויי אלה לפי הכנסתו לאחר ניכוי מס הכנסה החל עליה בעת‬
‫קביעת‪ ,‬ובלבד שההפחתה בשל ניכוי המס כאמור לא תעלה על ‪25‬‬
‫אחוזי מ ההכנסה שלפיה יחושבו פיצויי אלה"‬
‫סעי‪)4 %‬א()‪ (2‬קובע תקרת הפחתה של ‪ 25%‬מהפיצויי לה זכאי הנפגע בגי הפסדי השתכרות‬
‫בשל ניכויי מס; תקרה זו היא תקרה עליונה‪ ,‬והיא לא נועדה למנוע הפחתה קטנה יותר של‬
‫הפיצויי‪ ,‬בשל שיעור מיסוי נמו יותר‪ .‬השאלה הרלבנטית לענייננו היא אפוא על מי נטל השכנוע‬
‫לעניי שיעורי המס שיש לנכות מהפיצויי‪ .‬שאלה זו נדונה בעניי עיסא ג'אבר נגד עיסרא עטא‪.%‬‬
‫באותו מקרה בית המשפט המחוזי חייב את חברת הביטוח לשל למערער פיצויי בגי נזקיו‬
‫בתאונות דרכי‪ .‬מהסכו שנפסק לו בגי הפסד השתכרות ניכה בית המשפט ‪ 25%‬בגי מס‬
‫הכנסה‪ .‬לא הייתה מחלוקת בי בעלי הדי‪ ,‬כי שיעור מס ההכנסה החל על המערער הוא ‪13%‬‬
‫בהנחה שאשתו עובדת‪ ,‬ו(‪ 8.8%‬בהנחה שאשתו אינה עובדת‪ .‬במרכז הערעור עמדה השאלה‪ ,‬על מי‬
‫מבעלי הדי מוטל נטל השכנוע להראות‪ ,‬שהנתו העובדתי בדבר עבודתה של האישה נתקיי או‬
‫לא נתקיי‪ .‬בית המשפט העליו פסק כי ממקרא סעי‪)4 %‬א()‪ (2‬לחוק עולה שעל הנפגע נטל השכנוע‬
‫להראות‪ ,‬מהי ההכנסה הנקייה )בגבולות ה(‪ ,(25%‬המשמשת בסיס להפסדו‪ .‬לדברי בית המשפט‪,‬‬
‫‪115‬‬
‫דומה הדבר לפלוני‪ ,‬התובע בנזיקי את הפסדיו בעסקו העצמאי‪ .‬הוא לא ייצא ידי חובתו בהוכחת‬
‫הפסד הכנסותיו הגולמיות‪ ,‬אלא עליו להוכיח בכל אחד ממרכיבי החישוב )מה הייתה עשויה‬
‫להיות הכנסתו אלמלא מומו ומה הכנסתו במומו( את ההפסד‪ ,‬שהוא ההפרש בי ההכנסות לבי‬
‫ההוצאות; והוא הדי במי שתובע את חברו על יסוד חשבו עובר ושב שהתנהל בי השניי; התובע‬
‫לא יצא ידי חובתו בהוכחת יתרות הזכות שבחשבו‪ ,‬אלא שומה עליו להוכיח את העמדה הסופית‬
‫שבחשבו‪ ,‬שהיא ההפרש בי יתרות הזכות לבי יתרות החובה‪ .‬הוא הדי בענייננו‪ .‬לדעת בית‬
‫המשפט‪ ,‬תוצאה זו מחויבת כבר לפי דיני הראיות הכלליי; א היא ג רצויה‪ ,‬שהרי הנתוני‬
‫העובדתיי הפרטיקולריי הנוגעי לשומת המס מצויי‪ ,‬מטבע הדברי‪ ,‬בידיעתו המיוחדת של‬
‫התובע הנפגע‪ .‬לפיכ‪ ,‬כשהמערער לא הוכיח שאשתו אינה עובדת‪ ,‬יש לנכות את המס לפי שיעור‬
‫של ‪.13%‬‬
‫כדי להסיר ספק‪ ,‬בית המשפט מדגיש כי האמור לעיל מתייחס לנסיבות שבה תלוי שיעור‬
‫הפיצויי בקיומ או באי(קיומ של נתוני עובדתיי מסוימי )שכרגיל מצויי בידיעתו‬
‫המיוחדת של התובע(‪ .‬שונה המצב כשמתעוררת השאלה‪ ,‬מהו לפי הדי שיעורו של המס החל על‬
‫הפיצויי‪ .‬הדי הוא מ המפורסמות שאינ צריכות ראיה‪ ,‬ושומה על בית המשפט לפסוק לפי‬
‫הדי‪ ,‬כשהפרקליטי מסייעי בידו על(ידי הפנייתו הוראותיו הרלוואנטיות‪ ,‬ובמקרה שלפנינו‬
‫לטבלאות המס הנוגעות לעניי‪.‬‬
‫יח‪ .‬נטלי ההוכחה והראיה לעניין חבות קרנית לפי סעיף ‪ 12‬לחוק הפיצויים‬
‫‪ .1‬כללי‬
‫סעי‪ 10 %‬לחוק הפיצויי מורה על הקמתה של קרנית – קר לפיצוי נפגעי תאונות דרכי‪ .‬לצד‬
‫ביטוח האחריות והביטוח האישי המוצעי על(ידי חברות הביטוח הקי חוק הפיצויי קר‬
‫לפיצוי נפגעי תאונות דרכי )סעי‪ ,(10 %‬שהיא תאגיד סטטוטורי )סעי‪ ,(11 %‬אשר תפקידה כאמור‬
‫לפצות נפגע הזכאי לפיצויי לפי חוק הפיצויי ואי בידו לתבוע פיצויי מאת חברת הביטוח‪.‬‬
‫הביטוח הסטטוטורי מטע קרנית נועד בראש ובראשונה להבטיח כי אד שנפגע בתאונת דרכי‬
‫לא ייוותר ללא פיצוי‪ .‬סעי‪ 12 %‬לחוק קובע אפוא כי קרנית תפצה נפגע הזכאי לפיצויי א אי‬
‫בידו לתבוע פיצויי מאת חברת ביטוח‪ ,‬וזאת בהתקיי אחד מארבעה מצבי‪ (1) :‬הנוהג האחראי‬
‫לפיצויי אינו ידוע; )‪ (2‬אי לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את‬
‫החבות הנדונה; )‪ (3‬למבטח מונה מנהל מורשה בנסיבות מסוימות; )‪ (4‬המבטח נמצא בפירוק‪.‬‬
‫שאלות בדבר נטלי ההוכחה והשכנוע בהקשר של סעי‪ 12 %‬לחוק הפיצויי מתעוררי בפסיקה‬
‫‪116‬‬
‫בעיקר בהקשר של שני המצבי הראשוני‪ ,‬היינו‪ ,‬המצב שבו הנוהג האחראי לפיצויי אינו ידוע‪,‬‬
‫והמצב שבו אי לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח )העדר ביטוח( או שהביטוח שיש לו אינו מכסה‬
‫את החבות הנדונה )ביטוח חסר(‪ .‬להל אדו בשני מצבי אלו בהקשר של נטלי ההוכחה והשכנוע‪.‬‬
‫‪ .2‬העדר ביטוח וביטוח חסר‬
‫על מי מוטל נטל ההוכחה לעניי העדר הביטוח או הביטוח החסר? בפרשת חלבי נגד אבו חמד‬
‫‪210‬‬
‫נדו עניינו של נפגע תאונת דרכי אשר הגיש תביעה נגד חברת הביטוח של הפוגע )"מגדל"( ונגד‬
‫קרנית‪ .‬צירופה של קרנית כנתבעת בא על יסוד טענת מגדל לפיה לא היה ביטוח תק‪ %‬לרכב‬
‫המעורב ביו התאונה‪ .‬טענת מגדל התבססה על אי קיו התשלו עבור ביטוח החובה על ידי בעל‬
‫הרכב המעורב‪ ,‬תשלו אשר היווה תנאי לתקפות הביטוח של הרכב‪ .‬השאלה שעמדה בפני בית‬
‫המשפט המחוזי היא על מי מוטל הנטל להוכיח את עניי קיומו או העדרו של הביטוח‪ .‬בית‬
‫המשפט המחוזי קבע כי הנטל הוא על קרנית להוכיח קיומו של ביטוח בתוק‪ %‬בעת התאונה‪:‬‬
‫"חובתה של קרנית לפצות את התובע מתחייבת על פי הוראת סעי‪%‬‬
‫‪)12‬א()‪ (2‬לחוק‪ .‬מאחר והיא טוענת לפטור מאחריות‪ ,‬מוטל היה עליה‬
‫להוכיח כי המקרה דנ לא נכנס לגדרו של סעי‪)12 %‬א()‪ (2‬הנ"ל‪ .‬דהיינו‪:‬‬
‫מוטל עליה להוכיח כי השימוש ברכב נשוא התביעה מכוסה כדי‬
‫בפוליסת ביטוח חובה ברת תוק‪ %‬שהוצאה על ידי ]מגדל[‪ ,‬ועל כ ]מגדל[‬
‫היא החייבת לשאת בנזקי התובע‪ ,‬כמבטחת‪ .‬בכל חומר הראיות שהובא‬
‫בפני‪ ,‬אי בנמצא כל ראיה שאכ הייתה‪ ,‬ביו התאונה‪ ,‬בתוק‪ %‬פוליסת‬
‫ביטוח שתכסה את המקרה ושהוצאה על ידי ]מגדל[‪ ,‬זולת האמור‬
‫בכתבי הטענות"‪.‬‬
‫ערעור שהוגשה על(ידי קרנית לבית המשפט העליו התקבל‪ .‬בית המשפט העליו ציי כי על פי‬
‫סעי‪)12 %‬ב( לחוק הפיצויי‪ ,‬זכאי הנפגע לקבל פיצויי מהקר כש שהיה זכאי לקבל ממבטח‬
‫בכל אחד מהמקרי המנויי בסעי‪)12 %‬א(‪ .‬יוצא‪ ,‬שא לנוהג ברכב לא היה ביטוח לפי פקודת‬
‫הביטוח‪ ,‬על קרנית לפצות את הנפגע בשיעור בו היה על חברת הביטוח לפצותו‪ ,‬לו היה קיי‬
‫ביטוח‪ .‬אול‪ ,‬מוסי‪ %‬בית המשפט‪ ,‬לא נקבע בסעי שקיימת חזקה בדבר חובת פיצוי מצד קרנית‪,‬‬
‫אלא א תוכיח שקיי ביטוח‪ .‬חבותה של קרנית היא היוצא מהכלל לחובת הפיצוי על ידי‬
‫המבטח‪ .‬כדי שתקו חובת פיצוי על ידה‪ ,‬יש אפוא להוכיח שמתקיימי התנאי שבסעי‪)12 %‬א(‪:‬‬
‫‪ 210‬ע"א ‪ 2176/95‬חלבי נגד אבו חמד )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪117‬‬
‫"על הטוע לתחולת חובת פיצוי על קרנית להוכיח את קיומ של‬
‫התנאי לתחולתו של יוצא מ הכלל זה‪ .‬על התובע‪ ,‬אשר עליו להוכיח‬
‫קיומה של עילת תביעה נגד קרנית‪ ,‬להוכיח את העובדות הדרושות‬
‫לקיומה של העילה‪ .‬בי עובדות אלה נכללת העובדה שאי ביטוח תק‪%‬‬
‫המכסה את החבות של הנוהג ברכב כלפי הנפגע‪ .‬א כי מדובר בהוכחת‬
‫עובדה שלילית‪ ,‬רוב* הנטל להוכיח על התובע‪ ,‬אשר עליו להוכיח את‬
‫כל העובדות המהוות את עילת תביעתו‪ .‬הנטל הוא‪ ,‬א כ‪ ,‬על התובע‬
‫להוכיח העדר ביטוח תק‪ ,%‬ואי הנטל חל על קרנית להוכיח קיומו של‬
‫ביטוח תק‪ %‬כזה‪ .‬יש להוסי‪ %‬לעניי זה‪ ,‬כי ג אי זה מתקבל על הדעת‬
‫להטיל על קרנית את חובת ההוכחה בעניי זה‪ .‬לקרנית אי כל ידיעה‬
‫או כלי משלה לברר עניי זה‪ ,‬עניי אשר כולו מצוי בידיעת הנהג(‬
‫המבוטח והמבטחת‪ .‬הטלת חובה כזו על קרנית‪ ,‬פירושה המעשי הוא‬
‫שנית יהיה להגיש נגדה תביעה בגי כל פגיעה בתאונת דרכי‪ ,‬ועליה‬
‫תחול חובת פיצוי הנפגע ‪ ,‬אלא א תצליח לברר ולהוכיח שהיה ביטוח‬
‫תק‪."%‬‬
‫‪ .3‬הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע‬
‫א‪ .‬כללי‬
‫מצב נוס‪ %‬שבו כאמור קרנית עשויה להימצא חייבת בנזקו של הנפגע‪ ,‬הוא המצב שבו הנוהג‬
‫האחראי לפיצויי אינו ידוע‪ .‬בהקשר זה נקבע כי הנטל הוא על התובע‪ ,‬הטוע כי הנוהג האחראי‬
‫לתאונה אינו ידוע )כגו תאונת "פגע וברח"(‪ ,‬להוכיח כי פעל בשקידה סבירה על מנת לאתר את‬
‫הנהג הפוגע‪ .‬במילי אחרות – אי די בהרמת הנטל להוכיח כי הנהג האחראי לפיצויי אינו‬
‫ידוע; על הנפגע להוכיח‪ ,‬בנוס‪ ,‬כי פעל באורח סביר על מנת לקבל את פרטי הנהג הפוגע בסמו!‬
‫לתאונה או שפעל לאתרו לאחר התאונה‪ .‬בית המשפט העליו ציי בהקשר זה כי קרנית באה להג‬
‫על הנפגע התמי שאי באפשרותו לתבוע פיצויי מאת הנהג(הפוגע ומאת חברת הביטוח שקיבלה‬
‫את הפרמיה עבור הביטוח‪ .‬על כ‪ ,‬נפגע שאינו פועל באורח סביר על(מנת שנית יהיה לפנות לחברת‬
‫הביטוח שאחראית לפיצוי‪ ,‬ומבקש להסתמ על רשת הביטחו של קרנית‪ ,‬מסכל את מדרג‬
‫הביטוח שנקבע בחוק‪ ,‬ולמעשה מעביר את משא הפיצויי מכתפיה של "האחראי הראשוניי"‬
‫אל כתפי ברירת המחדל הממומנת מכספי הציבור‪ .‬ככלל‪ ,‬הסבירות היא מושג משפטי המשק‪%‬‬
‫אמת מידה אובייקטיבית‪ .‬ע זאת‪ ,‬בעניי דנ‪ ,‬היסוד האובייקטיבי – שאמור לבטא את שאלת‬
‫‪118‬‬
‫היכולת לדעת – חייב להיבח לאור מצבו הסובייקטיבי של הנפגע בזמ התאונה ולאחריה‪ .‬באופ‬
‫מעשי‪ ,‬על בית המשפט לבחו את הסבריו של הנפגע לגבי סיבת אי(ידיעתו את פרטי הנהג(הפוגע‪.‬‬
‫בחינה זו חייבת להביא בחשבו את אופיו של משטר האחריות ואת אופייה של תאונת הדרכי‬
‫כאירוע פתאומי וטראומתי‪ .‬לכ‪ ,‬כאשר הנפגע מצביע על סיבה סבירה והגיונית לכ שאי ביכולתו‬
‫להצביע על הנהג הפוגע‪ ,‬והסברו זה נמצא מהימ‪ ,‬הכ‪ %‬נוטה לטובת הכרה בזכאות לפיצוי‬
‫מקרנית‪ .‬אכ‪ ,‬תאונת הדרכי היא לעיתי קרובות אירוע טראומתי ומושג ה"סבירות" חייב‬
‫להיבח בהתחשב בכ‪ .‬שיפוט מחמיר בדיעבד של התנהגות הנפגע בזמ אמת עלול לחטוא לאמת‬
‫ולסכל את תכליתו של החוק בכלל ושל הקמת קרנית בפרט‪ .‬יש לבחו את התנהגות הנפגע ואת‬
‫הסבריו במשקפיי מציאותיות ותו! מת משקל ראוי למצוקה הסובייקטיבית שבגינה הוא לא‬
‫השכיל או הצליח לברר את פרטיו של הנהג&הפוגע‪ .‬באופ פרטני יותר נית לחשוב על מספר‬
‫מקרי טיפוסיי שבה הנפגע אינו יודע את פרטיו של הנהג(הפוגע ושל מבטחו‪ .‬מקרה אחד הוא‬
‫מקרה של תאונת "פגע וברח"‪ .‬זהו המקרה הברור ביותר שבו קמה תחולה לסעי‪)12 %‬א()‪ ,(1‬ובלבד‬
‫שהנפגע ביצע את הפעולות המתבקשות בתקופה שלאחר התאונה כדי לברר את זהותו של הנהג(‬
‫הפוגע‪ .‬די דומה יחול במקרי שבה גילו של הנפגע‪ ,‬או פגיעתו הפיזית בתאונה‪ ,‬לא אפשרו לו‬
‫להתחקות אחר זהותו של הנהג(הפוגע‪ .‬מצב דברי שלישי הוא מצב שבו הנפגע יכול היה מבחינה‬
‫פיזית ליטול את פרטיו של הפוגע‪ ,‬א לא עשה כ מסיבה סובייקטיבית שנית לראותה כסבירה‬
‫בנסיבות המיוחדות של אירוע תאונת(הדרכי‪ .‬כ למשל‪ ,‬מצב שבו הנפגע היה שרוי עקב התאונה‬
‫בהל‪ ,‬חרדה או דאגה רבה לשלומו(שלו או של אחרי‪ .‬כ ג מצב שבו תגובתו המאיימת‪,‬‬
‫התוקפנית או הסרבנית של הנהג(הפוגע מנעה מהנפגע "ללחו‪ "0‬לקבלת הפרטי‪ .‬במקרי מסוג‬
‫זה‪ ,‬א משתכנע בית המשפט בתו(ליבו של הנפגע‪ ,‬ובניסיונותיו הכני לגלות את זהותו של‬
‫הנהג(הפוגע או של חברת הביטוח בשלב מאוחר יותר‪ ,‬יכיר בדר(כלל בית המשפט בחבותה של‬
‫קרנית‪ .‬קבוצת מקרי נוספת כוללת נפגעי שבחרו באופ מודע שלא לבקש את הפרטי מטעמי‬
‫כגו אי(נעימות או סברה שהנזק שנגר אינו רציני ולכ לא מצדיק את "הטרחה"‪ .‬במצבי אלה‬
‫אי להחיל את סעי‪)12 %‬א()‪ ,(1‬ונית לומר בה כי אי לו לנפגע אלא להלי על עצמו על שבחר שלא‬
‫לפעול על(פי הנֹהַ ג המקובל ולדרוש את פרטיו של הנהג(הפוגע‪ .‬זו תהא המסקנה ג בעניינ של‬
‫הנפגעי שהתנהגות מעידה על חוסר אכפתיות‪ ,‬אזלת יד‪ ,‬או יותר מכ‪ ,‬על קנוניה‪ ,‬ניסיו‬
‫הסתרה או תרמית‪.‬‬
‫ב‪ .‬תאונת "פגע וברח"‬
‫כפי שצוי לעיל‪ ,‬אחד מהמצבי שבה חל סעי‪)12 %‬א( הוא המצב של תאונת "פגע וברח"‪ .‬במצב‬
‫שכזה‪ ,‬קרנית חבה בכיסוי נזקיו של הנפגע‪ .‬תביעה המושתת על תאונת "פגע וברח" מעוררת מספר‬
‫סוגיות במישור נטלי ההוכחה ודיני הראיות‪ ,‬כמוסבר להל‪.‬‬
‫‪119‬‬
‫הסוגיה הראשונה נוגעת לעצ הוכחת הטענה כי מקור של נזקי הגו‪ %‬הנתבעי הוא אכ בתאונת‬
‫פגע וברח‪ .‬שאלה זו אינה שאלה בעלמא‪ ,‬שכ המציאות מוכיחה כי נפגעי רבי אינ מהססי‬
‫לטעו טענות שקריות שלפיה מקור של פציעות שונות שנגרמו לה הוא בתאונת דרכי‪ ,‬וזאת‬
‫כמוב על מנת לזכות בפיצויי שאחרת לא היו מגיעי לה‪ .‬אחת הדרכי "הבטוחות ביותר"‬
‫להונות את קרנית היא להציג נזק מסוי שלא נגר בתאונת דרכי כנזק שמקורו בתאונת‬
‫דרכי‪ ,‬וזאת באמצעות הטענה כי מקור הנזק הוא בתאונת "פגע וברח"‪ .‬בתי המשפט‪ ,‬שערי‬
‫לסיכו זה‪ ,‬ציינו‪ ,‬לא פע‪ ,‬כי‪" :‬יש ללא ספק להקפיד ולבחו בתשומת לב את גרסת התובע שהרי‬
‫מה קל יותר מלטעו שאד נפגע על ידי רכב בלתי ידוע‪ ,‬מה ג בשעת חשיכה ‪ ...‬ושהרכב ברח‬
‫ונעל‪ .‬בנסיבות אלה קשה לקר להביא ראיות סותרות ‪ .211"...‬אמנ‪ ,‬אי לומר כי בתי המשפט‬
‫קבעו הלכה שלפיה על נפגע הטוע לפגיעה כתוצאה מתאונת פגע וברח מוטל נטל שכנוע מוגבר‬
‫יותר מהנטל הרגיל המוטל על תובע במשפט האזרחי‪ ,‬אול אי ספק כי בתי המשפט נוקטי‬
‫משנה זהירות בבחינת תביעות מכוח חוק הפיצויי המבוססות על טענת "פגע וברח"‪ ,‬וזאת‬
‫במיוחד כאשר מדובר בפגיעות קלות יחסית ובנסיבות שבה אי עדי לתאונה‪ ,‬היכולי לאמת או‬
‫להפרי את גרסת התובע‪ .‬בתי המשפט מצווי להקפיד בנסיבות אלו על הפעלת "מבח‬
‫המהימנות"‪ ,‬שאינו אלא מבח המבטא את יחסו של בית המשפט לאמיתות הגרסה שמציג בפניו‬
‫העד‪ ,‬קרי הא הוא נות אמו בדברי העד ומהי מידת האמו שהוא נות בעדות‪ .‬השיקולי‬
‫לקביעת מהימנות‪ ,‬בהתא להוראות סעי‪ 53 %‬לפקודת הראיות ה‪ :‬התנהגות העדי‪ ,‬נסיבות‬
‫העניי‪ ,‬ואותות האמת המתגלי בבית המשפט‪ .‬על מנת לקבוע מהימנות מסתייע בית המשפט‬
‫במבחני העזר‪ :‬ההתרשמות הישירה של בית המשפט מאופייה וטיבה של התנהגות העד על דוכ‬
‫העדי‪ ,‬אופ מסירת העדות‪ ,‬התנהגותו החיצונית‪ ,‬נימת דיבורו‪ ,‬מבטיו‪ ,‬תווי פניו ועוד‪ .‬מבח עזר‬
‫נוס‪ %‬הוא "השוואה חיצונית"‪ ,‬דהיינו דברי שנאמרו מפי אחרי וראיות חיצוניות‪ ,‬וכ "השוואה‬
‫פנימית" דהיינו בחינת העדות עצמה במבח של היגיו ושכל ישר על ידי ניתוח דברי העד‪ ,‬גילוי‬
‫סתירות בעדותו והשוואתו לדברי שאמר בהזדמנויות אחרות‪.‬‬
‫הסוגיה השנייה הרלבנטית במקרי רבי לתביעות המבוססות על טענת "פגע וברח" נוגעת לעדות‬
‫יחידה של בעל די; כפי שצוי לעיל‪ ,‬פעמי רבות‪ ,‬העדות היחידה לקיומה לכאורה של טענת "פגע‬
‫וברח" היא עדותו של התובע‪ .‬בהקשר זה חל סעי‪ 54 %‬לפקודת הראיות המורה כי א פסק בית‬
‫משפט במשפט אזרחי על פי עדות יחידה של בעל די‪ ,‬שאי לה סיוע‪ ,‬והעדות אינה הודיית בעל די‪,‬‬
‫יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו‪ .‬המחוקק ראה אפוא לנכו לקבוע בסעי‪54 %‬‬
‫לפקודה "כלל זהירות" כאשר מדובר בעד יחיד שיש לו עניי שתוצאות המשפט תהיינה לטובתו‪.‬‬
‫אמנ‪ ,‬בתי המשפט הבהירו כי אי להתייחס לעדות מעי זו מראש באי אמו‪ ,‬א על בית המשפט‬
‫להזהיר עצמו שמא ייתכ כי יש לו‪ ,‬לנות העדות‪ ,‬עניי בתוצאות הדיו‪ .212‬לפיכ‪ ,‬ככלל‪ ,‬לצור‬
‫‪ 211‬ת"א ‪ 145/87‬אבו לגיע נגד קרנית‪ ,‬תק – מח ‪.576 [2] 91‬‬
‫‪ 212‬ת"א ‪ 3161/03‬וטורי אבי נגד קרנית קר לפיצוי נפגעי ת"ד )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪120‬‬
‫ביסוס ממצאי על עדות יחידה שכזו‪ ,‬נדרש סיוע‪ ,‬א אי בנמצא טעמי ממשיי המשכנעי את‬
‫בית המשפט להסתפק בעדות‪ .‬אשר לסיוע‪ ,‬הרי שראיית הסיוע היא ראיה נבדלת מעדות בעל הדי‬
‫עצמו‪ ,‬התומכת בעדות היחידה‪ .‬בפסיקה חלוקות הדעות א ראיית הסיוע הנדרשת היא בדומה‬
‫למשפט הפלילי‪ ,‬ראיה עצמאית בקשר ללב המחלוקת‪ ,‬או שדי בהקשר זה בראיה התומכת‬
‫ומחזקת את העדות היחידה‪ ,‬כ שהג שלא קיימת עדות נוספת עצמאית‪ ,‬שוב אי העדות היחידה‬
‫עומדת בבדידותה‪ .‬כ או כ‪ ,‬דומה שבהתאמה להלכות המקובלות בנדו‪ ,‬ככל שהבקיעי‬
‫והפרצות בעדות היחידה רבי יותר‪ ,‬כ ראיית הסיוע שיהא בה כדי להוות תמיכה או סיוע‬
‫מספקי‪ ,‬צריכה להיות ממשית יותר ונוגעת יותר ללב המחלוקת‪ .213‬אמנ‪ ,‬בהעדר סיוע לעדות‬
‫בעל הדי‪ ,‬רשאי בית המשפט בנסיבות המתאימות להסתפק בעדות היחידה‪ ,‬א זאת רק‬
‫בהתקיי טעמי ממשיי המצדיקי מסקנה שכזו‪ ,‬טעמי שיש לפרט בפסק הדי‪.‬‬
‫יט‪ .‬תוצרי המחקר ‪ -‬הצעות לשיפור ההסדרים הראייתיים והדיוניים‬
‫‪ .1‬כללי‬
‫כפי שציינתי בהקדמה למחקר זה‪ ,‬אחת מהמטרות המרכזיות של חוק הפיצויי לנפגעי תאונות‬
‫דרכי הייתה פישוט הליכי התביעה וקיצור מש ההתדיינות‪ .‬מטרה זו באה לידי ביטוי‪ ,‬בראש‬
‫ובראשונה‪ ,‬בוויתור על יסוד האש‪ .‬ע זאת‪ ,‬כפי שצוי‪ ,‬השאיפה לחסו בהליכי באה לידי‬
‫ביטוי ג בהיבטי נוספי של החוק‪ ,‬כגו קביעת קריטריו אחיד לפיצוי עבור כאב וסבל; קביעת‬
‫תקרה לפיצוי בגי הפסדי השתכרות; קביעת מנגנו מחייב של הערכת הנכות על ידי מומחי‬
‫רפואיי מטע בית המשפט; יצירת כלל שלפיו דרגת נכות שנקבעה על פי כל די מחייבת ג‬
‫לצור תביעה לפי חוק הפיצויי; קביעה של חלוקה שוויונית של נטל החיוב בי הנהגי השוני‬
‫במקרה של תאונה שכמה כל רכב מעורבי בה‪ .‬ע זאת‪ ,‬כפי שניסיתי להראות במהל! מחקר זה‪,‬‬
‫בעוד שהמטרה של חוק הפיצויי בדבר הרחבת מעגל הזכאי הושגה במלואה‪ ,‬הרי שהניסיו‬
‫ליצור הלי! משפטי יעיל ומהיר לא צלח‪.‬‬
‫כ לדוגמה‪ ,‬עולה בבירור מהמחקר כי הוויתור על יסוד האשמה לא הוביל לשינוי של ממש במש‬
‫ההתדיינות ובמידת מורכבותה‪ ,‬אלא גר להסטת מוקדי ההתדיינות משאלת האש‪ ,‬לסוגיות‬
‫אחרות‪ ,‬לא פחות מורכבות‪ ,‬בעניי היק‪ %‬המונח "תאונת הדרכי" ובעניי היק‪ %‬הפיצויי‬
‫המשתלמי לנפגע‪ .‬ההתדיינויות המרובות בנושאי הללו א‪ %‬גרמו לסרבול ההלי המשפטי ביחס‬
‫לתקופה שקדמה לחקיקת חוק הפיצויי‪ .‬כ‪ ,‬א בשני שקדמו לחקיקת חוק הפיצויי עמד‬
‫‪ 213‬ת"א ‪ 16508/08‬זלצר נגד קרנית(קר לפיצוי נפגעי ת"ד )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫אור התקופה הממוצע ממועד התאונה ועד ליו קבלת הפיצויי על ‪ 3.4‬שני‪ ,‬הרי שב(‪ 15‬השני‬
‫הראשונות להפעלת החוק עמד מש הזמ הממוצע על ‪ 4‬שני – היינו גידול של ‪ 20%‬בממוצע של‬
‫מש זמ הטיפול בתביעה‪ .214‬מחקר שפורס בשנת ‪ 2004‬העלה ממצאי דומי שלפיה מש זמ‬
‫ההמתנה של נפגע לפיצויי לאחר חקיקת חוק הפיצויי‪ ,‬עולה על זמ ההמתנה בעיד שלפני‬
‫חקיקת חוק הפיצויי‪.215‬‬
‫מנתוני שאספתי בעקבות ראיונות ושאלוני שהופצו בקרב ציבור עורכי הדי עולה תמונה‬
‫מדאיגה באשר לסוגיות השונות שנדונו במחקר זה‪:‬‬
‫)א( כ ‪ 60%‬מהנשאלי סבורי כי קיימת תופעת מרמה ביחס לשיעור הנזק האמיתי בתביעות‬
‫פלת"ד‪.‬‬
‫)ב( כ ‪ 70%‬מהנשאלי סבורי כי ראוי לשנות את מנגנוני הוכחת הנזק בתביעות פלת"ד‪.‬‬
‫)ג( כ ‪ 50%‬מהנשאלי סבורי כי הסכומי הנפסקי בתביעות פלת"ד אינ משקפי את‬
‫הנזק האמיתי של הנפגע‪.‬‬
‫)ד( כ ‪ 60%‬מהנשאלי סבורי כי ראוי למנות ועדות מומחי קבועות אשר תקבענה את‬
‫שיעור הנזק בתביעות פלת"ד‪.‬‬
‫)ה( כ ‪ 40%‬מהנשאלי סבורי כי יש לבחו מחדש את מנגנו החזקות בתביעות פלת"ד‪.‬‬
‫המגמה העולה מנתוני אלו ומהראיונות שניהלתי הינה של קריאה לשינוי של ממש במנגנו‬
‫הקיי לבירור תביעות פלת"ד‪.‬‬
‫מצב זה קורא אפוא לייעול ההליכי המשפטיי של תביעת הפלת"ד ובכלל זה‪ ,‬לייעול דרכי‬
‫ההוכחה של תביעת הפלת"ד‪ .‬בפרק זה‪ ,‬אעלה אפוא מספר הצעות להשגת מטרה זו‪ .‬הצעות אלו‬
‫יעסקו ג בדרכי אפשריות לקיצור מש ההתדיינות של תביעת הפלת"ד‪ ,‬שכ סוגיית דרכי‬
‫ההוכחה וסוגיית מש זמ ההתדיינות קשורות זו בזו‪ ,‬וא‪ %‬תלויות זו בזו‪ ,‬שהרי למשל ככל‬
‫שהדיו בתביעה מתאר ומתרחקי ממועד התאונה‪ ,‬כ מאבדות הראיות מטריות והמשימה‬
‫הראייתית של הוכחת קרות התאונה והיק‪ %‬הנזק הנובע ממנה הופכת לקשה יותר‪ .‬כמוב‪ ,‬שנית‬
‫לחשוב על הסדרי מרחיקי לכת לשיפור המצב הקיי‪ ,‬כגו הוצאת נושא הפיצויי לנפגעי‬
‫תאונות דרכי מבתי המשפט והעברתו למוסד לביטוח לאומי – א מחקר זה אינו מתיימר‬
‫להרחיב את יריעת הדיו עד כדי כ‪ ,‬ותחת זאת מתמקד בחיפוש דרכי לייעל את ההליכי‬
‫השיפוטיי – תו מת דגש לנטלי ההוכחה והראייה וזאת במסגרת החוק הקיי‪.‬‬
‫‪ 214‬די וחשבו הועדה בנושא בדיקת יישומו של חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,1991 ,‬בעמוד ‪.15‬‬
‫‪ 215‬רונ פרי "מהפ א מפח? – סיפורו של חוק פיצויי לנפגעי תאונות דרכי"‪ ,‬עיוני משפט כה)‪.147 (1‬‬
‫‪122‬‬
‫‪ .2‬הקמת ועדות רפואיות‬
‫עקב אכילס של הסדר הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי מהבחינה הדיונית הוא הליכי קביעת‬
‫הנכות הרפואית‪ .‬ההתדיינות הארוכה המסורבלת הנוגעת להוכחת שיעור הנכות הרפואית היא‬
‫מהמכשולי העיקריי הניצבי בפני בעל הדי‪ .‬תיקו מספר ‪ 5‬לחוק הפיצויי‪ ,‬אשר החיל שני‬
‫הסדרי חשובי שנועדו להקל על בית המשפט ולפשט את הלי קביעת הנכות הרפואית – הסדר‬
‫המומחה הרפואי הניטראלי המתמנה על ידי בית המשפט; וההסדר הקובע כי דרגת נכות שנקבעה‬
‫לנפגע בשל פגיעה שנגרמה לו בתאונת דרכי תחייב ג לצור התביעה לפי חוק הפיצויי ( לא‬
‫הוביל לפישוט ולקיצור הליכי ההוכחה של תביעת הפלת"ד‪ .‬יתרה מכ‪ ,‬שינויי אלו הפכו למוקדי‬
‫התדיינות בפני עצמ אשר גורמי לעיכוב ההכרעה בתיק‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬המנגנו של מינוי מומחה‬
‫רפואי ניטראלי הניב ליטיגציה מרובה‪ .‬בתי המשפט נדרשי לדו באי ספור בקשות‪ – 216‬ה מצד‬
‫של התובעי וה מצד של הנתבעי – למינוי מומחי בתחומי שוני‪ ,‬להחלפת מומחה;‬
‫לפסילת חוות דעת שניתנה על ידי מומחה או למינוי מומחי נוספי בתחומי שלגביה כבר‬
‫ניתנו חוות דעת; לחיוב המומחה לעיו במסמכי מסוימי או להתעל מאחרי; לביצוע בדיקה‬
‫נוספת ועריכת חוות דעת נוספת; וכיוצא באלה ענייני‪ .‬כאמור‪ ,‬ג סעי‪6 %‬ב לחוק‪ ,‬הקובע כי‬
‫דרגת נכות שנקבעה לנפגע בשל פגיעה שנגרמה לו בתאונת דרכי תחייב ג לצור התביעה לפי‬
‫חוק הפיצויי‪ ,‬לא הוביל לשינוי המיוחל באופי ההתדיינות ובמשכה‪ ,‬והפ א‪ %‬הוא למוקד בלתי‬
‫פוסק של התדיינויות‪ .217‬במקרי רבי צדדי מבקשי לנצל את המנגנו הקבוע בסעי‪6 %‬ב לחוק‪,‬‬
‫ולהביא ראיות לסתור את הקביעה שנעשתה לפי הדי האחר‪ .‬קבלת הבקשה – לאחר דיו‬
‫בנימוקיה ובראיות התומכות בה – מאפשרת למבקש להציג ראיות לסתירת הקביעה האמורה‪,‬‬
‫וא זו אכ נסתרה‪ ,‬יש לברר את הצור במינוי מומחי רפואיי להוכחה של דרגת הנכות‬
‫הרפואית לפי סעי‪6 %‬א‪ .‬יתר על כ‪ ,‬העובדה שקביעה לפי די אחר מחייבת א ורק ככל שהיא‬
‫מתייחסת לדרגת הנכות הרפואית‪ ,‬גררה התדיינות בשאלת ההשפעה התפקודית של הנכות‪ ,‬שהיא‬
‫בעלת משקל מכריע בחישוב הפיצוי בגי אובד כושר השתכרות‪.‬‬
‫לאור כל האמור לעיל‪ ,‬אני סבור אפוא כי יש מקו להוציא את עניי קביעת הנכות הרפואית מבתי‬
‫המשפט הדני בתביעת הפלת"ד ולהעבירו לידי ועדות מומחי רפואיות שיישבו לידי בתי המשפט‬
‫האזרחיי ויקבעו את דרגת הנכות הרפואית של התובעי‪ .‬לפי הצעתי‪ ,‬כל אד התובע פיצויי‬
‫בשל נזק גו‪ %‬שנגר בתאונת דרכי – והטוע לקיומה של נכות עקב התאונה ( יחויב לפנות לוועדה‬
‫על מנת לקבל החלטה בדבר שיעור נכותו הרפואית‪ .‬יש להדגיש בהקשר זה כי מצד אחד‪ ,‬לבתי‬
‫המשפט אי מומחיות מיוחדת בקביעת הנכות הרפואית‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬כפי שתואר בהרחבה לעיל‪,‬‬
‫קביעת דרגת הנכות גוזלת נתח נכבד מהזמ השיפוטי המוקדש לדיו בתביעת הפלת"ד‪ .‬לפיכ‪,‬‬
‫‪ 216‬רונ פרי‪ ,‬לעיל‪ ,‬בעמוד ‪.166‬‬
‫‪ 217‬רונ פרי‪ ,‬לעיל‪ ,‬בעמוד ‪.166‬‬
‫‪123‬‬
‫הצעתי היא כאמור להעביר את סוגיית קביעת דרגת הנכות הרפואית לידי ועדה רפואית שתורכב‬
‫ממומחי רפואיי מתאימי‪ ,‬ואשר היא שתקבע את שיעור הנכות הרפואית‪ .‬בהקשר זה יש‬
‫לזכור כי במרבית תיקי תאונות הדרכי‪ ,‬לא נקבעת לתובע כל נכות בגי התאונה או שהנכות‬
‫הנקבעת היא שולית‪ ,‬ורק ב(‪ 15%‬לער מהתיקי‪ ,‬לכל היותר‪ ,‬הנכות הנקבעת היא משמעותית‪.218‬‬
‫מנתוני שהגיעו לידי לגבי ארבע השני שבי ‪ 2002(2005‬עולה כי בשני אלו הוגשו לחברות‬
‫הביטוח מדי שנה ‪ 137,000‬תביעות בממוצע מכוח החוק‪ .‬כ(‪ 90%‬מכלל התביעות וא‪ %‬למעלה מכ‪,‬‬
‫ה תיקי שבה שיעור הנכות שנקבעה לנפגע הייתה נמוכה מ(‪ .10%‬נתוני אלו תומכי בהצעה‬
‫דלעיל שלפיה הנכות הרפואית של נפגעי תאונות דרכי תקבע על ידי ועדות רפואיות‪ .‬לפי הצעתי‪,‬‬
‫הוועדה הרפואית תקבע את דרגת הנכות הרפואית בכל תביעה שבה הנפגע יטע לקיומה של נכות‬
‫כאמור‪ ,‬מבלי להתחשב בדרגת הנכות הנתבעת‪ .‬ע זאת‪ ,‬כדי לא לקפח את זכות של הנפגעי‬
‫הקשי יותר להוכיח את דרגת נכות הרפואית בפני ערכאה שיפוטית‪ ,‬מוצע כי כאשר הקביעה‬
‫של הועדה הרפואית תהא לנכות בשיעור של עד ‪ ( 10%‬תעמוד לנפגע זכות להגיש ערעור על קביעת‬
‫הועדה הרפואית לוועדה רפואית נוספת שתשמש כערכאת ערעור‪ .‬החלטת ועדת הערעור תהא‬
‫סופית‪ .‬לעומת זאת ( כאשר הקביעה של הועדה הרפואית תהא לנכות בשיעור העולה על ‪,10%‬‬
‫דהיינו‪ ,‬הועדה תסבור כי הפגיעה בנפגע היא אכ משמעותית יחסית ( אזי ערעור על החלטת‬
‫הועדה יופנה לבית המשפט הד בתיק התביעה‪ .‬כמו כ‪ ,‬אני סבור כי ראוי שלבית המשפט שד‬
‫בתיק התביעה תישמר הסמכות הבלעדית להכריע בשני ענייני‪ ,‬שלא יימסרו להחלטת הועדה‬
‫הרפואית‪ ,‬ככל שה יהיו שנויי במחלוקת‪ ,‬וזאת מכיוו שההכרעה בה מחייבת מומחיות‬
‫משפטית מובהקת‪ ,‬ואי די במומחיות רפואית לגביה‪ .‬הנושא הראשו הינו סוגיית הקשר‬
‫הסיבתי בי תאונת הדרכי לבי הנכות הרפואית‪ ,‬וזאת בכל מקרה שבו הנתבעי טועני לאי‬
‫קיומו של קשר סיבתי כאמור; והשני‪ ,‬קיומה או העדרה של זהות בי הנכות הרפואית לבי הנכות‬
‫התפקודית‪ ,‬וזאת במקרי שבה התובע או הנתבע טועני לאי קיומה של זהות כאמור‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬הועדה הרפואית תקבע את הנכות הרפואית‪ ,‬ובית המשפט שד בתיק הפלת"ד הוא שיכריע‬
‫א הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית שנקבעה לנפגע או שונה ממנה‪.‬‬
‫לגבי אופי הוועדה וסדרי עבודתה מוצע כי הועדה הרפואית תמנה שלושה רופאי‪ ,‬שמה אחד‬
‫יכה כיושב ראש הועדה‪ .‬מוצע כי שר המשפטי יקבע רשימה של רופאי חברי ועדות כאמור‪,‬‬
‫ומה ימנה השר את יושבי ראש הועדה הרפואית‪ .‬כמו כ‪ ,‬מוצע כי כאשר הבקשה לקביעת דרגת‬
‫נכות תתייחס למספר פגיעות‪ ,‬יו"ר הועדה יהיה רשאי למנות מומחה רפואי‪ ,‬בעל כשירות להיות‬
‫חבר ועדה‪ ,‬שימסור לוועדה חוות דעת לגבי אות פגיעות; במקרי שבה לא נית יהיה לקבוע‬
‫‪ 218‬די וחשבו הועדה בנושא בדיקת יישומו של חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,1991 ,‬בעמוד ‪:17‬‬
‫"מכל האמור לעיל עולה כי עיקר הבעיה הכלכלית והחברתית הכרוכה בתאונות דרכי מתמקדת בכ(‪15%‬‬
‫מכלל התובעי את חברות הביטוח‪ .‬התחיקה המתקדמת והכלי המשוכללי שבנתה המדינה למע‬
‫תובעי אלה‪ ,‬משרתת בפועל רבי אחרי שעניינ מבחינה ציבורית קל לאי ערו ולעתי כלל לא קיי‪.‬‬
‫המאמ‪ 0‬לצמצ עלויות החוק ראוי לו שיהיה מכוו כלפי אות תובעי‪ ,‬המועמסי כיו על המערכת‬
‫שיועדה בעיקר לאלה שנפגעו באופ משמעותי"‪.‬‬
‫‪124‬‬
‫הרכב של ועדה רפואית אחת אשר תדו במספר פגיעות‪ ,‬נית יהיה להורות על קיו מספר הרכבי‬
‫של ועדות רפואיות לאותה בקשה‪ .‬כמו כ‪ ,‬מוצע כי החלטות הועדה יתקבלו ברוב דעות; היו‬
‫הדעות שקולות ( תכריע דעת יושב הראש‪.‬‬
‫מוצע כי הועדה הרפואית תהא רשאית להחליט לגבי דרגת הנכות של המבקש‪ ,‬בלא צור בהזמנת‬
‫הנפגע להופיע בפני הועדה‪ .‬למע יעילות ומהירות ההלי‪ ,‬מוצע כי בדיוניה של הועדה לא יהיו‬
‫נוכחי אלא חברי הועדה ומי שיושב ראש הועדה הרפואית התיר את נוכחותו‪ .‬למע הבטחת‬
‫הוגנות ההלי‪ ,‬ומת אפשרות הולמת בידי צד להלי לערער על החלטת הועדה‪ ,‬מוצע לקבוע כי‬
‫דיוני הועדה והחלטותיה‪ ,‬לרבות הצעות המיעוט שבי חבריה‪ ,‬יירשמו בפרוטוקול‪ ,‬והוא ייחת‬
‫בידי כל חברי הועדה הנוכחי בישיבה‪.‬‬
‫מוצע כי הועדה תהא רשאית לדרוש מהנפגע לעמוד לבדיקה רפואית או אחרת‪ ,‬וכ היא תהייה‬
‫רשאית לדרוש מכל אד או מוסד את הרשומות הרפואיות הנוגעות לנפגע לש עיו והעתקה‪.‬‬
‫הועדה תהא רשאית לדרוש מבעלי הדי מסמכי קיימי שלא הומצאו לה והדרושי לצור‬
‫החלטתה‪ .‬על מנת למנוע סרבול של ההלי‪ ,‬מוצע כי לא יוגשו לוועדה חוות דעת רפואיות של‬
‫הצדדי‪ ,‬אלא א ורק לפי היתר של יו"ר הועדה‪ ,‬מטעמי מיוחדי שיירשמו‪.‬‬
‫הסדר הועדה הרפואית יחלי‪ %‬כמוב את הסדר המומחי הרפואיי הקיי כיו‪ .‬מנגד ( מוצע‬
‫להותיר את סעי‪6 %‬ב לחוק על כנו‪ .‬במקרי שבה יחליט בית המשפט להתיר לצד להביא ראיות‬
‫לסתור את קביעת דרגת הנכות לפי די אחר – יועבר הדיו לוועדה הרפואית לצור קביעת דרגת‬
‫הנכות‪.‬‬
‫מוצע לקבוע כי נפגע המעוניי לטעו לקיומה של נכות רפואית יצר‪ %‬לכתב התביעה – העתק של‬
‫סיכומי המחלה מתיק המוסד הרפואי שבו היה מאושפז‪ .‬לא אושפז הנפגע במוסד רפואי או שהוא‬
‫טוע לנכות או לעניי נושא רפואי אחר שאינ מתבטאי בסיכומי המחלה‪ ,‬יצר‪ %‬לכתב התביעה‬
‫מסמ שנער לצור טיפול רפואי בו ושיש בו ראיה לעניי טענותיו‪.‬‬
‫כמו כ‪ ,‬כפי שצוי לעיל‪ ,‬מוצע כי על קביעת הועדה הרפואית בדרגה ראשונה נית יהיה לערער בפני‬
‫ועדה רפואית אחרת שתשב כערכאת ערעור )במקרה שבו נקבעו למערער עד ‪ 10%‬נכות( או בפני‬
‫בית המשפט )במקרה שבו נקבעו למערער עד ‪ 10%‬נכות(‪ .‬המערער יפרט בהודעת הערעור על אילו‬
‫מקביעות הועדה הרפואית הוא מבקש לערער‪ .‬הועדה הרפואית לערעורי תהייה מוסמכת לבדוק‬
‫את הנפגע‪ ,‬לעיי בכל החומר הרפואי‪ ,‬ולהורות על בדיקות משלימות לפי ראות עיניה‪ .‬הנפגע יוזמ‬
‫לוועדה הרפואית לערעורי‪ .‬החלטת הועדה לערעורי תינת בכתב ותהייה מנומקת‪ .‬כמו כ‪,‬‬
‫הועדה תקיי פרוטוקול שיישק‪ %‬את הנאמר בדיוניה‪.‬‬
‫‪125‬‬
‫כמו כ‪ ,‬לש השלמת תמונת היעילות הדיונית‪ ,‬ומניעת מצב שבו מוקד ההתדיינות יעבור מסוגיית‬
‫קביעת הנכות הרפואית לסוגיית שיעור הפיצוי‪ ,‬מוצע לקבוע את הפיצוי לנפגע ששיעור נכותו‬
‫הצמיתה הוא עד ‪) 10%‬כזכור‪ ,‬מדובר במרבית התביעות( לפי מפתח אחיד‪ :‬אובד השתכרות ( מי‬
‫שנקבעו לו עד ‪ 10%‬יזכה לסכו חד פעמי בגובה הכנסתו הממוצעת בגי כל אחוז של נכות צמיתה‪.‬‬
‫כאב וסבל ( הפיצוי ייקבע לפי התערי‪ %‬הקבוע היו‪ .‬כאב וסבל בגי ימי אשפוז – בהתא לתערי‪%‬‬
‫הקבוע בתקנות )סעי‪) 2 %‬א( )‪ (1‬לתקנות פיצויי לנפגעי תאונות דרכי )חישוב פיצויי בשל נזק‬
‫שאינו נזק ממו‪ ,‬תשל"ו( ‪.(1976‬‬
‫‪ .3‬מומחים רפואיים ‪ -‬הצעה לרפורמה ביחס לשאלות ההבהרה והחקירה הנגדית‬
‫בדיו דלעיל הצגתי את עמדתי ביחס להסדר המומחי הרפואיי‪ .‬הצעתי להחלי‪ %‬את הסדר‬
‫המומחי הרפואיי בהסדר אחר של ועדות מומחי שיפעלו לצד בתי המשפט‪ .‬אול‪ ,‬ככל‬
‫שהסדר המומחי הרפואיי‪ ,‬במתכונתו הנוכחית‪ ,‬יוותר על כנו‪ ,‬מ הראוי לערו בו כמה שינויי‬
‫על מנת לייעלו‪ .‬שינויי אלו נוגעי לשאלות ההבהרה ולזכות החקירה הנגדית‪ .‬להל אחזור על‬
‫עיקרי הדברי ביחס לסוגיה זו‪ ,‬כפי שהוצגו בפרק הרלבנטי הד במומחי הרפואיי‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬הצדדי להתדיינות המשפטית זכאי לחקור את המומחה על חוות דעתו‪ .‬אכ‪ ,‬זכות‬
‫החקירה הנגדית‪ ,‬הקבועה‪ ,‬בי היתר‪ ,‬בסעי‪ 26 %‬לפקודת הראיות‪ ,‬היא אחת הזכויות החשובות‬
‫ביותר לבעל די כמכשיר לחשיפת האמת ולש הגנה על האינטרסי שלו בדיו משפטי‪ .‬לפיכ‪,‬‬
‫בדר כלל אי לבית המשפט כל שיקול דעת באשר לקיו החקירה‪ .‬ע זאת‪ ,‬רשאי בית המשפט‬
‫שלא להיעתר לבקשת בעל די לחקור עד בחקירה נגדית‪ ,‬וזאת כאשר ברור מראש שהחקירה‬
‫מכוונת להציל מפיו של העד דברי שאינ רלוואנטיי לנושא הדיו‪ ,‬או כאשר דברי העד ממילא‬
‫לא יוכלו להשפיע על תוצאת הדיו‪ ,‬או כדי למנוע שימוש לרעה בהליכי המשפט‪ .‬לפי גישת בית‬
‫המשפט‪ ,‬השימוש בסמכות זו ( להגביל או לאסור חקירה נגדית ( צרי שייעשה בזהירות רבה ולא‬
‫כדבר שבשגרה‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬בגלל החשיבות המיוחדת הנודעת לזכות החקירה הנגדית‪ ,‬אי היא‬
‫נשללת מבעלי הדי ג כאשר מדובר במומחה רפואי שנתמנה על(ידי בית המשפט‪ ,‬וזאת א‪ %‬כי‬
‫הגבלת זכות החקירה הנגדית של מומחה כאמור היה בה ג כדי להקל על המומחה וג לחסו‬
‫מזמנו של בית המשפט‪ .‬ע זאת‪ ,‬בטר יורה בית המשפט על הזמנת המומחה לחקירה הנגדית‪,‬‬
‫רשאי הוא לברר מה נושאיה ומהו פשרה‪ ,‬כדי לבדוק א היא אכ דרושה לעניי‪ .‬בנוס‪ %‬לכ‪ ,‬א‬
‫‪126‬‬
‫מתברר‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬כי החקירה הנגדית הייתה שלא לצור!‪ ,‬רשאי בית המשפט לחייב את‬
‫בעל הדי‪ ,‬שהזמי את המומחה לחקירה‪ ,‬בהוצאות הולמות‪.219‬‬
‫ג לבעלי הדי לתביעת הפלת"ד נתונה זכות לחקור את המומחה שהגיש את חוות דעתו לבית‬
‫המשפט‪ .‬זכות החקירה הנגדית‪ ,‬מעוגנת בסעי‪6 %‬א)ב()‪ (1‬לחוק הפיצויי‪ ,‬המורה כי‪" :‬בעלי הדי‬
‫יהיו רשאי להזמי את המומחה לבית המשפט לחקירה‪ ."...‬אי כל ספק כי הזכות הבלתי‬
‫מותנית של הצדדי לחקור את המומחה מגלמת יתרונות וחסרונות‪ .‬היתרו המרכזי הוא כמוב‬
‫זכותו של כל צד למצות כדבעי את ראיותיו ואת טענותיו במשפט‪ .‬החיסרו המרכזי של פרקטיקה‬
‫זו בא לידי ביטוי בכ שהזכות של כל צד לחקור את המומחה‪ ,‬זכות הממומשת כדבר שבשגרה‬
‫במסגרת תביעות הפלת"ד‪ ,‬תורמת לייקור‪ ,‬לסרבול ולהתמשכות הליכי תביעת הפלת"ד‪ ,‬ומטילה‬
‫בכ עומס כבד על ניהול ההלי‪.‬‬
‫נשאלת אפוא השאלה הא מ הראוי לשקול את צמצומה של הזכות הבלתי מוגבלת של הצדדי‬
‫לחקור את המומחה בחקריה נגדית‪ .‬ראוי לציי כי בעבר היו הצעות להגביל את זכות החקירה של‬
‫מומחי רפואיי המגישי את חוות הדעת לבית המשפט‪ .‬ועדה שהוקמה לצור בחינת ייעול‬
‫ההליכי במשפטי אזרחיי‪ ,‬בראשות השופט מל‪ ,0‬א‪ %‬המליצה לכרס בזכות הדיונית הבלתי‬
‫מוגבלת של בעלי הדי לזמ את המומחה לחקירה נגדית‪ ,‬על ידי קביעת כלל שלפיו הזמנת מומחה‬
‫רפואי תהייה מותנית ברשות בית המשפט‪ ,‬מנימוקי מיוחדי שירשמו‪ .‬ע זאת‪ ,‬המלצה זו לא‬
‫נתקבלה‪ .‬לדעתי‪ ,‬ראוי לשוב ולבחו מחדש המלצה זו‪ ,‬שכ הגבלת היכולת של הצדדי לחקור את‬
‫המומחה בחקירה נגדית תשרת את היעילות הדיונית של תביעת הפלת"ד ותקצר מאד את מש‬
‫ההתדיינות‪ ,‬עניי בעל חשיבות קריטית מקו בו מדובר בתביעה הנוגעת לנזקי גו‪ .%‬אמנ‪ ,‬קביעת‬
‫כלל‪ ,‬כפי שהמליצה ועדת מל‪ ,0‬שלפיו הזמנת מומחה רפואי תהייה מותנית ברשות בית המשפט‪,‬‬
‫מנימוקי מיוחדי שירשמו‪ ,‬עשויה לפגוע באופ מסוי בזכותו של בעל הדי לפרוס בפני בית‬
‫המשפט את מלוא מסכת ראיותיו וטיעוניו‪ .‬ע זאת‪ ,‬אינטרס יעילות ומהירות הדיו – המשרת‬
‫בסופו של דבר ג את אינטרס הצדדי להלי ולא רק את האינטרס המערכתי – גובר לדעתי‬
‫במקרה זה על האינטרס של בעל הדי לחקור את המומחה בחקירה נגדית‪ .‬כמו כ‪ ,‬יש לזכור כי‬
‫ההצעה אינה מדברת על חסימה מוחלטת של האפשרות של הצדדי לחקור את המומחה בחקירה‬
‫נגדית‪ ,‬אלא בהגבלתה בלבד‪ .‬לפי ההצעה‪ ,‬נותרת בידי בית המשפט סמכות להתיר לבעל די לחקור‬
‫את המומחה בחקירה נגדית‪ ,‬וזאת מטעמי מיוחדי שיירשמו‪ .‬לא למותר לציי בהקשר זה כי‬
‫פרקטיקה שכזו ( של הגבלת זכות החקירה הנגדית של המומחה הרפואי ( נהוגה זה מכבר בבית‬
‫הדי לעבודה‪ ,‬ובהצלחה לא מבוטלת‪ .‬כ‪ ,‬בפרשת לוסקי נגד בית הדי הארצי לעבודה‬
‫‪220‬‬
‫אישר‬
‫בית המשפט העליו את הנוהג הקיי בבית הדי לעבודה שלא לאפשר חקירה של מומחה רפואי‬
‫‪ 219‬ע"א ‪ 107/88‬רז נגד לא‪ ,%‬פ"ד מד)‪ ,857 (1‬בעמוד ‪.862‬‬
‫‪ 220‬בג‪ 1199/92 0‬אסתר לוסקי נגד בית הדי הארצי לעבודה‪ ,‬פ"ד מז)‪.734 (5‬‬
‫‪127‬‬
‫שנתמנה על&ידי בית הדי‪ ,‬אלא מטעמי מיוחדי שיירשמו‪ .‬בפרשה זו ד בית המשפט בהנחיות‬
‫של נשיא בית הדי לעבודה לבתי הדי‪ ,‬שלפיה "מומחה(יוע‪ 0‬רפואי לא יוזמ לבית(הדי להשיב‬
‫על שאלות המתייחסות לחוות(דעתו‪ ,‬אלא א בית(הדי החליט כ מטעמי מיוחדי שירשמו"‪.‬‬
‫בית המשפט העליו הכשיר את ההנחיות‪ ,‬בציינו כי ההיגיו המונח ביסוד הנחיות אלה הוא‪,‬‬
‫שחוות&דעת של המומחה שנתמנה על&ידי בית הדי איננה עדות "לטובת" אחד הצדדי‪,‬‬
‫והמומחה אינו עד של צד זה או אחר‪ .‬בנוס‪ ,%‬ההנחיות אינ שוללות את סמכותו של בית הדי‬
‫להזמי את המומחה לחקירה נגדית כאשר קיימי "טעמי מיוחדי"‪ .‬גדרו של "טע מיוחד"‬
‫לעניי זה‪ ,‬הוסי‪ %‬בית המשפט‪ ,‬לא נית לקביעה מראש‪ ,‬והוא עניי לבית הדי לענות בו‪ ,‬בכל‬
‫מקרה בנפרד‪ .‬כאשר נטע לפני בית הדי קיומו של "טע מיוחד" כאמור‪ ,‬הרי דחיית הטענה או‬
‫אימוצה מחייבי הנמקה‪ ,‬אשר תהיה פתוחה לביקורת בית הדי הארצי לעבודה‪ .‬זאת ועוד ( עצ‬
‫העובדה שבית הדי מוסמ להורות על חקירתו הנגדית של מומחה רפואי שנתמנה כאמור‪ ,‬א‪ %‬א‬
‫הדבר נעשה רק כאשר קיי "טע מיוחד" כמוסבר לעיל‪ ,‬יש בה ג כדי להוות סייג בפני הרגשת‬
‫"חסינות" בלתי רצויה מצד מומחה רפואי‪ ,‬פלוני או אלמוני‪ ,‬שנתמנה על(ידי בית הדי‪ .‬בית‬
‫המשפט הוסי‪ %‬וציי כי לצור הכרעה בשאלת הלגיטימיות של ההנחיות יש ג לקחת בחשבו את‬
‫היתרונות המעשיי החשובי שטומנת בחובה הפרקטיקה המגבילה את זכות בעלי הדי לחקור‬
‫את המומחה‪ :‬ראשית‪ ,‬חיסכו בזמנו של בית הדי‪ ,‬וכ קיצור ההליכי וייעול‪ ,‬דבר התור‬
‫למניעת עינוי די‪ .‬שנית‪ ,‬מניעת מצב שבו מומחי רפואיי בעלי ש יסרבו לקבל על עצמ מינוי‬
‫על&ידי בית הדי‪ ,‬מינוי שהשכר בצדו מועט יחסית "וצערו הרבה"‪ .‬בית המשפט העליו סיכ‬
‫וקבע כי מהאמור לעיל נובע כי אי למי מבעלי הדי "זכות מוקנית" לחקירה נגדית של המומחה‪,‬‬
‫לא מ הדי וא‪ %‬לא לפי כללי הצדק הטבעי‪.‬‬
‫הצעתי היא אפוא להגביל את הזכות הבלתי מוגבלת של הצדדי לחקור את המומחה‪ ,‬בדומה‬
‫למגבלות שהוטלו על ידי בית הדי לעבודה‪ .‬לעניות דעתי‪ ,‬העובדה כי בתי הדי לעבודה אינ‬
‫כבולי לדיני הראיות אינה רלבנטית למסקנה זו‪ ,‬שכ הרציונל העומד ביסוד ההגבלות על‬
‫החקירה הנגדית‪ ,‬כפי שתוארו על ידי בית המשפט בפרשת לוסקי‪ ,‬הוא רציונל מערכתי כולל שאינו‬
‫מוגבל לספקטרו הצר של דיני הראיות‪ .‬בנוס‪ ,%‬יש לזכור‪ ,‬כי מכשיר החקירה הנגדית אינו‬
‫המכשיר האוטונומי היחיד העשוי לשמש בעל די לצור בקרה על חוות דעת המומחה‪ .‬לצד מכשיר‬
‫החקירה הנגדית‪ ,‬עומד המנגנו של שאלות ההבהרה‪ .‬סעי‪6 %‬א)ב( לחוק הפיצויי קובע כי "כל צד‬
‫רשאי להפנות אל המומחה‪ ,‬בכתב‪ ,‬שאלות הבהרה לחוות הדעת שנת‪ ."...‬מטרת העיקרית של‬
‫שאלות ההבהרה היא לייתר את הצור בחקירת המומחה‪ ,‬ובכ לייעל את הדיו‪ .‬יוצא אפוא כי‬
‫חיזוק מנגנו שאלות ההבהרה עשוי אפוא להוות משקל נגד להצעתי בדבר צמצו זכות של‬
‫הצדדי לחקור את המומחה בחקירה נגדית‪ ,‬בבחינת כלי שלובי‪ .‬לפיכ‪ ,‬לצד צמצו החקירה‬
‫הנגדית‪ ,‬אני סבור כי יש לנקוט בגישה ליברלית ככל הנית כלפי שאלות ההבהרה‪ ,‬ולא להגביל את‬
‫היקפ‪ .‬כ למשל‪ ,‬ככל שמדובר בשאלות ההבהרה‪ ,‬איני ממלי‪ 0‬לאמ‪ 0‬את הפרקטיקה הנוהגת‬
‫‪128‬‬
‫בבית הדי לעבודה שלפיה שאלות ההבהרה של הצדדי מוגשות לבית הדי‪ ,‬אשר מכריע א‬
‫להתיר את הגשת למומחה‪ .221‬לדעתי‪ ,‬יש להעדי‪ %‬בהקשר זה את הפרקטיקה הנוהגת כבר כיו‬
‫בבתי המשפט הדני בתביעות הפלת"ד‪ ,‬שלפיה בעלי הדי אינ נזקקי לרשותו של בית המשפט‬
‫לצור משלוח שאלות הבהרה למומחה‪ .‬כמו כ‪ ,‬הייתי ממלי‪ 0‬להותיר על כנה את הסמכות‬
‫הטבעית של בית המשפט לקבוע אלו שאלות חורגות משאלות הבהרה גרידא‪ ,‬אול נכו יהיה‬
‫להוסי‪ %‬לה "חישוק"‪ ,‬בדוגמת חובת הנמקה‪ .‬דהיינו‪ ,‬בית המשפט יידרש לנמק החלטה שלפיה‬
‫שאלת הבהרה מסוימת חורגת מ ההבהרה המותרת‪ .‬בנוס‪ ,%‬אני סבור כי א תתקבל ההצעה‬
‫בדבר הצרת מנגנו החקירה הנגדית‪ ,‬יהיה מקו לחזק את מנגנו שאלות ההבהרה על ידי הרחבת‬
‫המסמכי המותרי להצגה למומחה במסגרת שאלות ההבהרה‪ ,‬ברוח פסיקתו של בית המשפט‬
‫בעניי כלל נגד מטס‪ ,‬שתוארה בהרחבה לעיל‪.222‬‬
‫ככל שהמצב הנוכחי יוותר על כנו‪ ,‬וזכות של הצדדי לזמ את המומחה לחקירה נגדית לא‬
‫תוגבל‪ ,‬המלצתי היא‪ ,‬לכל הפחות‪ ,‬לחייב את בית המשפט לפסוק הוצאות ריאליות כנגד בעל די‬
‫שהזמי את המומחה לחקירה נגדית‪ ,‬כשבדיעבד התברר‪ ,‬לאחר שמיצה את חקירתו‪ ,‬כי לא היה‬
‫בה צור אמיתי‪ .‬תימוכי לעמדה זו א‪ %‬נית למצוא בפסיקת בית המשפט העליו‪ ,223‬א כי‪,‬‬
‫סקירה אמפירית של הפסיקה מגלה כי‪ ,‬בפועל‪ ,‬בתי המשפט ממעטי לעשות שימוש במכשיר‬
‫ההוצאות לש מניעת חקירות שלא לצור‪ ,‬ויש להצר על כ‪ .‬לדעתי פסיקה עקבית ומתמשכת של‬
‫הוצאות ריאליות‪ ,‬במקרי של חקירות שלא לצור‪ ,‬תביא בסופו של דבר לצמצו משמעותי‬
‫בחקירת מיותרות של מומחי‪ .‬כמו כ‪ ,‬על בית המשפט לזכור כי הג שבדר כלל אי לבית‬
‫המשפט כל שיקול דעת באשר לקיו החקירה‪ ,‬עדיי הוא רשאי שלא להיעתר לבקשת בעל די‬
‫לחקור בחקירה נגדית‪ ,224‬וזאת כאשר ברור מראש שהחקירה מכוונת להציל מפיו של המומחה‬
‫דברי שאינ רלוואנטיי לנושא הדיו‪ ,‬או כאשר דברי המומחה לא יוכלו בלאו הכי להשפיע על‬
‫תוצאתו‪ ,‬או כדי למנוע שימוש לרעה בהליכי המשפט‪ .‬אמנ‪ ,‬השימוש בסמכות זו ( להגביל או‬
‫לאסור חקירה נגדית ( צרי שייעשה בזהירות רבה ולא כדבר שבשגרה‪ ,‬אול בית המשפט מצווה‬
‫להפעיל סמכות זו על מנת להפחית את השימוש לרעה במנגנו החקירה הנגדית ובכ לתרו‬
‫לייעול הדיו‪ ,‬ובסופו של דבר‪ ,‬למניעת עיוות די‪.‬‬
‫‪ 221‬פ"ד לוסקי‪.‬‬
‫‪ 222‬פרק ז)‪)(5‬ד( לעיל‪.‬‬
‫‪ 223‬ע"א ‪ 107/88‬רז נגד לא‪ ,%‬פ"ד מד)‪.857 (1‬‬
‫‪ 224‬ריבלי‪.598 ,‬‬
‫‪129‬‬
‫‪ .4‬נזק מינימאלי כתנאי לתביעה מכוח חוק הפיצויים‬
‫נתוני סטטיסטיי שנאספו בתקופות שונות ביחס לתביעות על פי חוק הפיצויי לנפגעי תאונות‬
‫דרכי מצביעי על מגמה עקבית שלפיה חלק ניכר‪ ,‬ואולי אפילו רוב התביעות המוגשות בגי נזק‬
‫גופני שנגר בתאונת דרכי – ה תביעות שלא שול בגינ כל תשלו או שהתשלו בגינ היה‬
‫נמו יחסית‪ .‬כ לדוגמא‪ ,‬כפי שהוזכר לעיל‪ ,‬נתוני המתייחסי ל(‪ 15‬השני הראשונות של יישו‬
‫החוק מלמדי כי ‪ 60%‬מהתביעות סולקו ללא תשלו בכלל או בתשלו זניח‪ ,‬וללא שנקבעה בה‬
‫כל נכות בגי התאונה‪ ,‬באופ שה א‪ %‬לא נכללו בסטטיסטיקה הרשמית על נפגעי תאונות דרכי‪,‬‬
‫המתפרסמת על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל ידי משטרת ישראל‪ .225‬תמונה דומה‬
‫עולה ג מנתוני שנאספו בשני ‪ .2262002(2005‬הנתוני מלמדי אפוא כי עיקר הבעיה הכלכלית‬
‫והחברתית הכרוכה בתאונות דרכי מתמקדת ב(‪ 10%‬עד ‪ 15%‬מכלל התובעי את חברות‬
‫הביטוח‪ .‬התחיקה המתקדמת והכלי המשוכללי שבנתה המדינה למע תובעי אלה‪ ,‬משרתת‬
‫בפועל רבי אחרי שעניינ מבחינה ציבורית קל לאי ערו ולעתי כלל לא קיי‪ .‬לפיכ‪ ,‬מאמ‪0‬‬
‫לצמצו עלויות החוק הישירות והעקיפות )התדיינויות בבתי משפט( ראוי לו שיהיה מכוו כלפי‬
‫אות תובעי‪ ,‬המטילי כיו עמס רב על מערכת שיועדה בעיקר לאלה שנפגעו באופ משמעותי‪.‬‬
‫אכ‪ ,‬מרבית התביעות המוגשות על ידי נפגעי תאונות דרכי ה תביעות נמוכות יחסית בגי פגיעות‬
‫של מה בכ‪ .‬חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬על הסדריו השוני‪ ,‬ראה לנגד עיניו בעיקר את‬
‫הנפגעי שפגיעת משמעותית‪ ,‬ולא את הנפגעי שפגיעת היא קלה ובת חלו‪ .%‬נפגעי אלו נהני‬
‫מהסדרי מיטיבי הג שאינ באי בגדרה של אוכלוסיית היעד שעליה ראה המחוקק להג‬
‫בעת חקיקת חוק הפיצויי‪ .‬ע זאת‪ ,‬תביעות אלו מטילות כאמור עומס כבד על מערכת התביעות‬
‫של חברות הביטוח ועל מערכת בתי המשפט‪ .‬כמו כ‪ ,‬מכיוו שאי מדובר בפגיעות מובהקות‪ ,‬אלא‬
‫בפגיעות המצויות ב"שטח האפור"‪ ,‬יש צור! בהשקעת משאבי הוכחה וראיה נכבדי על מנת‬
‫לבסס את התביעה‪ .‬כ! מוצאי עצמ הצדדי נקלעי למערבולת של הוכחות‪ ,‬ראיות וחקירות‪,‬‬
‫בלי שיש לכ! הצדקה מבחינה סוציאלית‪ .‬לפיכ‪ ,‬מוצע לקבוע ס‪ %‬פיצוי שמתחתיו אי הנפגע‬
‫יהיה זכאי לפיצוי‪ .‬כ לדוגמה‪ ,‬יש להניח כי אד שנעדר מספר ימי מעבודתו עקב תאונת דרכי‬
‫לא סבל ירידה במשכורתו או בהכנסתו עקב התאונה‪ .‬לפיכ מוצע כי בתיקי שבה לא נותרה‬
‫לנפגע נכות צמיתה עקב התאונה – לא יהיה הוא זכאי לכל פיצוי ולא תהייה לו עילת תביעה לפי‬
‫חוק הפיצויי‪ .‬לא למותר לציי כי הסדרי שוני שעניינ קביעת ר‪ %‬מינימלי מקובלי במדינות‬
‫העול‪ .‬כ למשל‪ ,‬מדינות שונות בארה"ב עיגנו בחקיקה דרישה לנזק מינימלי בסכו מסוי‪.‬‬
‫בקנזס למשל‪ ,‬נדרש נזק מינימלי של ‪ 2,000‬דולר‪ .‬במיניסוטה נדרש מינימו של ‪ 3,000‬דולר‪.‬‬
‫ובהוואי – ‪ 5,600‬דולר‪ .‬אמנ‪ ,‬יש חקרי המלמדי כי דרישות לקיו נזק מינימלי אינ מועילות‬
‫לחסימת תביעות לא מוצדקות‪ ,‬שכ תובעי יודעי כיצד "להגדיל" את נזק מעבר למינימו‬
‫‪ 225‬די וחשבו הועדה בנושא בדיקת יישומו של חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,1991 ,‬בעמוד ‪.16‬‬
‫‪ 226‬ראה פרק יט)‪ (2‬לעיל‪.‬‬
‫‪130‬‬
‫שנקבע‪ .227‬כ למשל‪ ,‬כשבמדינת מסצ'וסטס הגדילו ב(‪ 1988‬את הדרישה לנזק מינימלי מ(‪500‬‬
‫דולר ל(‪ 2,000‬דולר‪ ,‬ממוצע הביקורי השנתי אצל רופאי עלה מ(‪ 13‬ל(‪ .30‬אול‪ ,‬לדעתי‪ ,‬קביעת‬
‫מדד אובייקטיבי וקשיח שאינו נית למניפולציות – כגו קיומה או העדרה של נכות צמיתה – יכול‬
‫להבטיח כי תופעה דומה לא תישנה‪ .‬כמוב כי נית ג לשקול קביעת נזק מינמאלי בערכי‬
‫כספיי‪ ,‬תו הבנה‪ ,‬כאמור‪ ,‬שחלק מהנפגעי ינסו "להגדיל" את נזקיה א ג בהנחה שחלק לא‬
‫מבוטל של הנפגעי לא ינהג כ והדבר יוביל לצמצו מספר התביעות שתוגשנה‪.‬‬
‫‪ .5‬השתתפות עצמית‬
‫דר אפשרית נוספת להתמודדות ע התביעות "הקטנות"‪ ,‬בעלת דמיו רב לדר הקודמת‪ ,‬היא‬
‫קביעת השתתפות עצמית בגי נזקי תאונות דרכי‪ .‬אכ‪ ,‬מת אפשרות לחברות הביטוח לקבוע‬
‫סעי‪ %‬השתתפות עצמית בפוליסת ביטוח החובה יכול להביא ליתרונות רבי‪ .‬ראשית‪ ,‬חיובו של‬
‫המבוטח או בעל הפוליסה בדמי השתתפות עצמית ייצור זהות אינטרסי בינ לבי חברת‬
‫הביטוח‪ ,‬ויעודד את הנוהג ברכב לנקוט אמצעי זהירות למניעת התרחשותו של מקרה הביטוח‪,‬‬
‫ובכ יופחתו התאונות וממילא ג תביעות הפלת"ד‪ .‬שנית‪ ,‬שחרור חברות הביטוח מעול של‬
‫התביעות הקטנות‪ ,‬הנופלות בגדרו של סכו ההשתתפות‪ ,‬יביא לחיסכו ניכר במשאבי‪ ,‬שכ חלק‬
‫בלתי מבוטל מעלויות הטיפול בתביעת הפלת"ד‪ ,‬ובכלל זה מינוי מומחי רפואיי‪ ,‬ה עלויות‬
‫קבועות שאינ תלויות בסכו הנזק הנתבע‪ .‬כמו כ‪ ,‬כפי שצוי לעיל‪ ,‬תביעות "קטנות" מצריכות‬
‫משאבי הוכחה וראיה גדולי‪ ,‬דווקא בשל היות של הנזקי משו נזקי בלתי מובהקי‪.‬‬
‫שלישית‪ ,‬כפי שתואר לעיל‪ ,‬שכיחות של מקרי ביטוח שבה נגר נזק קל בלבד לתובע )"תיקי‬
‫אפס"( היא רבה‪ .‬הטלת אחריות על חברת הביטוח במקרי אלה גורמת לגידול ניכר בדמי הביטוח‬
‫שלא לצור‪ ,‬שכ רוב הנפגעי מסוגלי להתמודד ע נזקי קלי כאמור בכוחות עצמ‪ ,‬וכפי‬
‫שצוי לעיל‪ ,‬חוק הפיצויי‪ ,‬לפי טיבו ומטרתו‪ ,‬לא נועד לטפל בנפגעי קלי כאמור‪ .‬רביעית‪,‬‬
‫החלת השתתפות עצמית עשויה לסייע למלחמה בנגע ההונאות‪ ,‬שכ דפוס טיפוסי של הונאה‬
‫בתחו ביטוח החובה לרכב הוא ייחוס פגיעות קלות יחסית )כגו‪ ,‬שבר‪ ,‬כוויה וכדומה(‪ ,‬שמקור‬
‫אינו בתאונת דרכי‪ ,‬לתאונת דרכי‪ ,‬וזאת על מנת להכניס את התביעה בגדר חוק הפיצויי או‬
‫"הגדלה" מלאכותית של נזק גו‪ %‬זניח‪ .‬מטבע הדברי‪ ,‬ככל שמדובר בפציעה קשה יותר‪ ,‬כ קשה‬
‫יותר להצליח לרמות ולטעו כי מקורה של הפציעה הוא בתאונת דרכי‪ .‬יוצא אפוא כי קביעת‬
‫השתתפות עצמית עשויה להפחית במידה ניכרת את תופעת ההונאות בתחו ביטוח החובה‬
‫לרכב‪.‬‬
‫‪M. Hager “no fault drives again: A contemporary primer” 52 U.Miami L. Rev 793 (1988) 227‬‬
‫‪131‬‬
‫חשוב לציי כי צעד חשוב בכיוו של הכללת הסדר של השתתפות עצמית נעשה ב(‪ 2008‬במסגרת‬
‫הוראת שעה שנקבעה בפקודת ביטוח רכב מנועי‪ .‬סעי‪3 %‬א לפקודה הסמי את הגורמי‬
‫המפקחי לתת הוראות המחייבות מבטח או המתירות לו לכלול בחוזה ביטוח אחת או יותר‬
‫מתניות אלה‪ (1) :‬זכותו של המבטח לנכות דמי השתתפות עצמית מהפיצויי שלה זכאי הנוהג‬
‫ברכב בעד אבד השתכרות או בעד נזק שאינו נזק ממו‪ ,‬בסכו שלא יעלה על הסכו שנקבע‬
‫בחקיקה המתאימה; )‪ (2‬חובתו של מבוטח לשל דמי השתתפות עצמית למבטח א שיל‬
‫המבטח פיצויי‪ ,‬ובלבד שדמי ההשתתפות העצמית לא יעלו על הסכו כאמור‪ .‬ואכ‪ ,‬מכוח סעי‪%‬‬
‫זה‪ ,‬פורסמו תקנות ביטוח רכב מנועי )השתתפות עצמית( )הוראת שעה(‪ ,‬תשס"ט(‪ 2008‬במסגרת‬
‫הותר לקבוע תניית השתתפות עצמית בפוליסת חובה לביטוח אופנוע‪ .‬בדברי ההסבר לתקנות צוי‬
‫אינטרס היעילות הדיונית והקטנת מספר התביעות כאחד האינטרסי העומדי ביסוד התקנות‪.‬‬
‫אני סבור כי יש להמשי במסלול זה ולאפשר לחברות הביטוח לקבוע תניית השתתפות עצמית ג‬
‫ביחס לכלי רכב נוספי‪ .‬הרחבה שכזו תשרת את האינטרסי של כל הצדדי בשוק הביטוח‪,‬‬
‫ובכלל זה‪ ,‬של חברות הביטוח ושל המבוטחי‪.‬‬
‫‪ .6‬התיישנות‬
‫ההתיישנות מהווה מחסו דיוני המונע מ התובע לממש את זכותו המהותית‪ .‬בעניי המאירי נגד‬
‫הכשרת היישוב‪ 228‬עמד בית המשפט העליו על ארבעת הטעמי העיקריי המונחי בבסיס מוסד‬
‫ההתיישנות‪:‬‬
‫"הראשו‪ ,‬עניינו בשיקולי ראייתיי הקשורי בקושי של הנתבע‬
‫לשמור על ראיותיו לאור! זמ‪ .‬השני‪ ,‬עניינו בצור להקנות ודאות‬
‫לנתבע בדבר זכויותיו וחובותיו ולהבטיח כי יוכל לכלכל צעדיו ולהיער‬
‫כלכלית לסיכוני תביעות צפויות ולא להיות חשו‪ %‬לסיכו להיתבע לפרק‬
‫זמ בלתי מוגבל‪ .‬השלישי‪ ,‬נעו‪ 0‬בהנחה לפיה תובע אשר 'יש על‬
‫זכויותיו' ונמנע מהגשת תביעה במש תקופה ארוכה‪ ,‬ויתר ומחל על‬
‫זכותו‪ .‬והרביעי‪ ,‬האינטרס הציבורי שהמערכת המשפטית תקדיש זמנה‬
‫לטיפול בבעיות ההווה ולא תעסוק בבירור זכויות שהורת בעבר‬
‫הרחוק"‪.‬‬
‫‪ 228‬ע"א ‪ 1254/99‬המאירי נגד הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד נד)‪.535 (2‬‬
‫‪132‬‬
‫תקופת ההתיישנות של תביעה לפי חוק הפיצויי היא התקופה הרגילה הקבועה בחוק‬
‫ההתיישנות‪ ,‬היינו‪ ,‬שבע שני‪ ,‬ולא התקופה המיוחדת הקבועה בחוק חוזה הביטוח )שלוש שני(‪.‬‬
‫כ‪ ,‬נפגע התובע את המבטח מכוח היותו צד שלישי – זכאי להביא את תביעתו בפני חברת הביטוח‬
‫בהתא לכללי ההתיישנות הרגילי‪ ,‬היינו‪ ,‬תו שבע שני מיו היווצרות העילה )יו אירוע‬
‫התאונה(‪ .‬מסקנה זו נובעת ה מסעי‪ 70 %‬לחוק חוזה הביטוח )המורה כי‪" :‬בביטוח אחריות‪,‬‬
‫התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח"(‬
‫וה מהעובדה שהצד השלישי שואב את עילתו כלפי המבטח ג מכוח החוק‪ ,‬דהיינו‪ ,‬עילתו כלפי‬
‫חברת הביטוח היא עילה חוקית בעיקרה ולא עילה חוזית‪ .‬ככל שמדובר בעילת התביעה של‬
‫המבוטח עצמו כלפי חברת הביטוח‪ ,‬הרי שבעבר היה ערפל מסוי סביב תקופת ההתיישנות של‬
‫תביעתו‪ ,‬שכ עילתו כלפי חברת הביטוח נובעת‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬מחוזה הביטוח‪ ,‬וחוזה זה כפו‪%‬‬
‫לכאורה להוראת ההתיישנות המיוחדת שבסעי‪ 31 %‬לחוק חוזה הביטוח )שלוש שני(‪ .‬ע זאת‪,‬‬
‫בעניי כהנקא נ' סהר חברה לביטוח‬
‫‪229‬‬
‫קבע בית המשפט כי זכותו של המבוטח בביטוח האישי‬
‫לרכב כלפי חברת הביטוח אינה זכות חוזית גרידא‪ ,‬אלא היא יונקת במישרי מחוק הפיצויי גופו‪.‬‬
‫היו מי שסברו כי תפיסת בית המשפט שלפיה עילת התביעה של המבוטח מכוח פוליסת הביטוח‬
‫כעילה שמקורה ג בחוק הפיצויי‪ ,‬משמעותה היא כי מקור זכותו כלפי חברת הביטוח הוא‬
‫בחוק הפיצויי‪ ,‬ועל כ תקופת ההתיישנות של תביעתו היא התקופה הרגילה הקבועה בחוק‪,‬‬
‫דהיינו שבע שני‪ .‬כ או אחרת‪ ,‬סברה זו זכתה לעיגו מפורש בפוליסה התקנית החדשה לביטוח‬
‫רכב חובה‪ .‬סעי‪ 19 %‬לפוליסה זו מורה במפורש כי‪" :‬תקופת ההתיישנות של תביעה מכוח פוליסה‬
‫זו היא שבע שני מיו קרות מקרה הביטוח"‪.‬‬
‫יחד ע זאת‪ ,‬כפי שראינו לעיל‪ ,‬ביסוד תקופת ההתיישנות מונחי שיקולי ראייתיי הקשורי‬
‫בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאור זמ‪ .‬שיקולי אלו יפי במיוחד בתחו הביטוח‪.‬‬
‫נוכח קשיי אלו‪ ,‬קבע סעי‪ 31 %‬לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬התשמ"א(‪ 1981‬כי תקופת ההתיישנות של‬
‫תביעות מכוח חוזה ביטוח תעמוד על שלוש שני בלבד מיו קרות מקרה הביטוח‪ .‬ביסוד קביעה‬
‫זו עומדת ההנחה כי חברת ביטוח שמוגשת נגדה תביעה זמ רב לאחר קרות מקרה הביטוח‪,‬‬
‫תתקשה לבסס את הגנתה עקב הקושי בהשגת הראיות והעדי‪ .‬הנחה זו תקפה ביתר שאת בתחו‬
‫הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬שכ כאשר התביעה מוגשת לאחר תקופה ארוכה‪ ,‬נוצרי למשל‬
‫קשיי בהוכחת הקשר הסיבתי שבי התאונה לבי מצבו הרפואי של הנפגע‪ .‬מטבע הדברי‪ ,‬ככל‬
‫שחול‪ %‬הזמ גורמי נוספי וחדשי עשויי להשפיע על מצב בריאותו של הנפגע‪ ,‬באופ שקשה‬
‫יהיה לבודד את הנזקי הגופניי והבריאותיי הקשורי לתאונה מהנזקי הבריאותיי שאינ‬
‫קשורי אליה‪ .‬מכא שאי הצדקה להבחי בי חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי לבי חוק‬
‫חוזה הביטוח – הראשו כמו האחרו עוסק במקרה ביטוח‪ ,‬ולפיכ יש להעמיד את תקופת‬
‫ההתיישנות בשני המקרי על בסיס שווה )שלוש שני(‪ .‬זאת ועוד – קביעת תקופת התיישנות של‬
‫שבע שני בגי תביעה לפי חוק הפיצויי‪ ,‬מתעלמת מאופיו המיוחד של חוק הפיצויי‪ ,‬היינו‪,‬‬
‫‪ 229‬ד"נ ‪ 30/83‬כהנקא נ' סהר חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬פ"ד לח)‪.(1984) 547 ,543 (4‬‬
‫‪133‬‬
‫היותו מבוסס על "העדר אש"‪ .‬נית לציי לש השוואה את חוק האחריות למוצרי פגומי‪,‬‬
‫התש"(‪ 1980‬שעניינו פיצויי בשל נזק גו‪ %‬ללא צור בהוכחת אחריות היצר‪ .‬ג בחוק זה‬
‫נקבעה תקופת התיישנות מקוצרת של שלוש שני‪ ,‬כשההסבר שנית לכ הוא שתקופה מקוצרת‬
‫זו נועדה להקל במידה מסוימת על היצר בשל אחריותו המוחלטת‪ ,‬בכ שנחס ממנו הצור‬
‫לעמוד בסיכו הנוס‪ %‬של חשיפה לתביעה זמ רב לאחר שהנזק אירע‪.‬‬
‫‪ .7‬מסירת הודעה מידית על קרות התאונה‬
‫סעי‪ 22 %‬לחוק חוזה הביטוח מורה כדלקמ‪" :‬קרה מקרה הביטוח‪ ,‬על המבוטח להודיע על כ‬
‫למבטח מיד לאחר שנודע לו‪ ,‬ועל המוטב להודיע למבטח‪ ,‬מיד לאחר שנודע לו‪ ,‬על קרות המקרה‬
‫ועל זכותו לתגמולי הביטוח"‪ .‬שתי מטרות עיקריות מונחות ביסוד חובת ההודעה המידית‪ .‬האחת‪,‬‬
‫לאפשר לחברת הביטוח לברר את חבותה כאשר העדויות טריות והראיות בנמצא‪ .‬השנייה‪,‬‬
‫לאפשר לחברת הביטוח לפעול במהירות וביעילות ( בסמו ככל אפשר למועד התרחשותו של‬
‫מקרה הביטוח ( לש הקטנת הנזק‪ .‬המטרה הראשונה שביסוד סעי‪ 22 %‬לחוק חוזה הביטוח היא‬
‫המטרה הרלבנטית לעניינו של מחקר זה‪ .‬אני סבור כי לא צריכה להיות כל מניעה להחיל הסדר‬
‫דומה לזה הקבוע בסעי‪ 22 %‬לחוק חוזה הביטוח ג בתחו תאונות הדרכי )לגבי תביעה של‬
‫מבוטח מכוח פוליסת החובה‪ ,‬ממילא חל סעי‪ 22 %‬לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬וזאת מכוח תחולת החוק‬
‫ג על פוליסות החובה לרכב – סעי‪ 73 %‬לחוק חוזה הביטוח(‪ ,‬שהרי תכליתו של הסדר זה יפה ג‬
‫לעניי תביעות שעניינ פגיעות גו‪ %‬בגי תאונות דרכי‪ .‬כפי שציי בית המשפט לא פע‪ ,‬תכליתה‬
‫של ההודעה‪ ,‬בהינתנה במועד‪ ,‬היא לאפשר לחברת הביטוח לבדוק את נסיבות המקרה "בעוד‬
‫הנתוני והידיעות מצויי וטריי"‪ ,230‬וכ "למנוע את החשש‪ ,‬כי מעבר הזמ ישלול או יפגע‬
‫באפשרות של חברת הביטוח לברר את העובדות כהוויית‪ ,‬דבר העלול להביא להגדלת חבות‬
‫המבטחת מעבר להיקפה האמיתי"‪ .231‬אכ‪ ,‬מסירת הודעה באיחור עלולה לגרו לחברת הביטוח‬
‫נזק ראייתי‪" :‬הרציונל הוא שיש להודיע למבטח מיד ע התרחשות מקרה הביטוח וזאת כדי‬
‫שהמבטח יוכל לברר את פרטי מקרה הביטוח חבות ושיעור הפיצוי כאחד‪ ,‬כדי למנוע נזק ראייתי‬
‫מהמבטח שהודעה על מקרה הביטוח נמסרה לו באיחור"‪.232‬‬
‫הרציונל שלפיו יש להודיע לחברת הביטוח באופ מידי על קרות אירוע הנזק יפה לדעתי במיוחד‬
‫בתחו תאונות הדרכי‪ ,‬וזאת בשל שלוש סיבות עיקריות‪ .‬ראשית‪ ,‬העובדה כי נזק גו‪ %‬בתאונת‬
‫דרכי מכוסה בביטוח היא מ המפורסמות‪ .‬בתחו זה‪ ,‬שלא כמו בתחומי אחרי‪ ,‬אי חשש כי‬
‫הנפגע לא יידע על דבר היותו מבוטח‪ .‬על כ‪ ,‬אי כל סיבה לאפשר לנפגע להגיש את הודעתו‬
‫‪ 230‬ע"א ‪ 519/73‬פרחי נגד אלטמ‪ ,‬פ"ד כח)‪.152 ,145 (2‬‬
‫‪ 231‬ת"א ‪ 186660/02‬נבהא נגד שילוח הראל חברה לביטוח בע"מ )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 232‬ראו ג ת"א ‪ 21130/04‬גולדמ נגד סהר ציו חברה לביטוח בע"מ )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪134‬‬
‫באיחור‪ .‬שנית‪ ,‬בתחו של נזקי גו‪ %‬בתאונות דרכי‪ ,‬יש חשיבות מיוחדת לבדיקת נסיבות התאונה‬
‫והנזק סמו ככל האפשר להתרחשות התאונה‪ ,‬שכ‪ ,‬מטבעו של נזק הגו‪ ,%‬הוא שככל שמתרחקי‬
‫ממועד התרחשותו‪ ,‬כ קשה יותר לעמוד על הקשר הסיבתי בינו לבי התאונה‪ .‬שלישית‪ ,‬תקנות‬
‫התעבורה מחייבות את הנוהג ברכב להודיע למשטרה על תאונה‪ ,‬א נפגע בה אד‪ .233‬על כ‪ ,‬ככל‬
‫כשמדובר בנהג עצמו‪ ,‬ממילא מוטלת עליו חובת הודעה למשטרה‪ ,‬ואי כל סיבה שלא ימסור‬
‫במקביל הודעה לחברת הביטוח‪.‬‬
‫לסיכו‪ ,‬חיוב תובעי למסור לחברת הביטוח הודעה מידית על קרות התאונה‪ ,‬לא זו בלבד שהוא‬
‫עולה בקנה אחד ע רוח החקיקה בתחו הביטוח‪ ,‬הרי שיהיה בו כדי לייעל את הליכי ההוכחה‬
‫והראייה של תביעת הפיצויי‪ ,‬יפחית השערות וספקולציות‪ ,‬ויעמיד את דרכי ההוכחה של‬
‫התאונה והנזק שנגר בעקבותיה על בסיס מוצק יותר‪.‬‬
‫‪ .8‬הרחבת השימוש בחזקות שבעובדה‬
‫כפי שהבהרתי בפרק ט' של המחקר‪ ,‬חזקות שבעובדה הינ כלי הוכחתי וראייתי חשוב בחישוב‬
‫הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ .‬בתי המשפט עושי שימוש נרחב בחזקות לצור קביעת‬
‫ממצאי עובדתיי‪ ,‬בעיקר בקשר לקביעת שיעור הפיצויי לו זכאי הנפגע‪ .‬אכ‪ ,‬חזקה שבעובדה‬
‫היא חלק בלתי נפרד מדיני הראיות‪ .‬היא משרתת מטרות של יעילות דיונית וחסכו במשאבי‪.‬‬
‫מדובר בהסקה מותרת של מסקנה הנובעת מניסיו החיי‪ ,‬ללא צור בהבאת ראיות להוכחתה‪.‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬דיני הראיות הולכי אחר הקרוב לוודאי‪ ,‬כפי שהדברי מתרחשי בדר כלל‬
‫במציאות‪ .‬אפשר אולי לומר כי החזקות שבעובדה ה ראיות נסיבתיות שכיחות‪ .‬בפרק ט' למחקר‬
‫עמדתי על החזקות העובדתיות המשמשות כיו את בתי המשפט הדני בתביעה לפי חוק‬
‫הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬ובכלל זה‪ ,‬חזקת ההמשכיות‪ ,‬חזקת גיל פרישה‪ ,‬חזקת השכר‬
‫הממוצע‪ ,‬חזקת הרשות וחזקת הרשות הראשונית‪ .‬ע זאת‪ ,‬אני סבור‪ ,‬כי אי כל מניעה להרחיב‬
‫את השימוש בחזקות ג לעבר היבטי נוספי של התביעה הדורשי הוכחה‪ ,‬ובכ לשפר את‬
‫היעילות הדיונית‪.‬‬
‫הצעתי הראשונה היא לקבוע חזקה חלוטה הנוגעת לזיקה שבי הנכות הרפואית לבי הנכות‬
‫התפקודית‪ ,‬וזאת עד לתקרה מסוימת של נכות רפואית‪ .‬אמנ‪ ,‬כבר כיו קיימת הנחה המשמשת‬
‫את בית המשפט שלפיה "גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית‪ ,‬א‬
‫נתו זה של גובה הנכות הרפואית הינו‪ ,‬מכל מקו‪ ,‬נתו מרכזי‪ ,‬א לא חות לקביעת שיעור‬
‫‪ 233‬תקנה ‪)144‬א()‪ (4‬לתקנות התעבורה התשכ"א(‪.1961‬‬
‫‪135‬‬
‫הפגיעה התפקודית"‪ .234‬אול מדובר בהנחה בלבד‪ ,‬ולא בחזקה המעבירה את נטל הראיה‪ ,‬לא כל‬
‫שכ בחזקה חלוטה שאינה ניתנת לסתירה‪ .‬כאמור‪ ,‬הצעתי היא לקבוע חזקה חלוטה א מוגבלת‬
‫לעניי הזיקה בי הנכות הרפואית של הנפגע לבי הנכות התפקודית שלו‪ .‬לדוגמה – לקבוע כי‬
‫במקרה שבו נקבעה לנפגע נכות רפואית בשיעור של עד ‪ ,10%‬הקביעה תקי חזקה חלוטה שלפיה‬
‫שיעור הנכות התפקודית של הנפגע זהה לשיעור הנכות הרפואית‪ .‬קביעת תקרה לחזקה זו היא‬
‫חשובה משלושה טעמי עיקריי‪ .‬ראשית‪ ,‬תקרה זו תקי‪ %‬את מרבית המקרי הנדוני לפי חוק‬
‫הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ ,‬שכ‪ ,‬כפי שצוי לעיל‪ ,‬הנכות הרפואית הנקבעת לנפגע במרבית‬
‫התביעות אינה עולה על ‪ .10%‬שנית‪ ,‬ככל שמדובר בנכויות נמוכות‪ ,‬הרי שלמעט מקרי יוצאי‬
‫דופ‪ ,‬אי הדבר מוביל לפגיעה משמעותית בכושר התפקודי של הנפגע‪ ,‬ומכא שמדובר בחזקה‬
‫שהיא בגדר הסקה מותרת של מסקנה הנובעת מניסיו החיי‪ ,‬ללא צור בהבאת ראיות‬
‫להוכחתה‪ .‬שלישית‪ ,‬כאשר מדובר בנכויות העולות על ‪ ,10%‬הרי שמצד אחד גוברי הסיכויי כי‬
‫הנכות הרפואית והנכות התפקודית אינ זהות‪ ,‬ומצד שני הכרעת בית המשפט הינה בעלת‬
‫משמעויות "כבדות" יותר מבחינת של הצדדי להתדיינות‪ .‬לפיכ‪ ,‬מומל‪ 0‬כי במקרי אלו יהיו‬
‫הצדדי רשאי להביא ראיות להוכחת הטענה כי הנכות התפקודית אינה זהה לנכות הרפואית‬
‫)בי שהיא גבוהה ממנה ובי שהיא נמוכה ממנה(‪ .‬כדי למנוע מצבי שבה תקופח זכותו של‬
‫הנפגע‪ ,‬מוצע כי החזקה החלוטה תוכפ‪ %‬לחריג אחד בלבד‪ ,‬והוא מקרה שבו הנפגע נאל‪ 0‬לפרוש‬
‫מעבודתו‪ ,‬הג שנכותו הרפואית נמוכה מ(‪ .10%‬במקרה כזה יותר לנפגע להביא ראיות המוכיחות‬
‫כי שיעור נכותו התפקודית עולה לאי ערו על שיעור נכותו הרפואית‪.‬‬
‫חזקה נוספת שאני מציע להחיל על תביעה לפי חוק הפיצויי היא חזקה חלוטה שלפיה הסכומי‬
‫שדווחו לרשויות המס או למוסד לביטוח לאומי אודות הכנסתו של הנפגע משקפי את הכנסתו‬
‫האמיתית של הנפגע‪ .‬המצב המשפטי השורר כיו הוא שבתי המשפט מביעי אמנ רתיעה כאשר‬
‫ה מתבקשי לשו את הפיצוי לנפגע לפי נתוני גבוהי יותר מההכנסה המדווחת‪ ,‬וא‪ %‬מציבי‬
‫בהקשר זה דרישות ראייתיות מחמירות; ואול בסופו של יו‪ ,‬ה גוזרי את הפיצוי לנפגע או‬
‫לתלוייו לפי ההכנסה האמיתית שהוכחה‪ .235‬לעניות דעתי‪ ,‬הלכה זו היא מקוממת ובלתי מוצדקת‪.‬‬
‫יש בה לדעתי כדי לפגוע בתקנת הציבור‪ ,‬בשלטו החוק‪ ,‬ובתפקידו של בית המשפט כמבצרו של‬
‫החוק‪ .‬לדעתי‪ ,‬לא זו בלבד שהחזקה המוצעת כא היא מוצדקת מבחינה מוסרית‪ ,‬אלא שיהיה בה‬
‫כדי לייעל את הדיו ולקצר את מש ההתדיינויות‪ ,‬שכ יתייתר הצור להביא ראיות נוספות או‬
‫אחרות אודות הכנסותיו של הנפגע‪.‬‬
‫כ‪ .‬סיכום‬
‫‪ 234‬ע"א ‪ 61/03‬אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נגד אבני )פורס במאגר נבו(‪.‬‬
‫‪ 235‬ע"א ‪ 5794/94‬אררט נגד ב שבח‪ ,‬פ"ד נא)‪.489 (3‬‬
‫‪136‬‬
‫מחקר זה נועד להציג את מכלול ההיבטי הנוגעי לדרכי הוכחת הנזק בתביעות המתנהלות לפי‬
‫חוק הפיצויי לנפגעי תאונות דרכי‪ .‬המחקר התנהל בשני מישורי שוני‪ .‬במישור האחד‪ ,‬שנית‬
‫להגדירו כ"מישור פרטני"‪ ,‬בח המחקר את נטלי ההוכחה והראייה המשמשי בכל שלב ושלב של‬
‫תביעת הפלת"ד‪ ,‬החל בדרכי הוכחת נסיבות התאונה‪ ,‬עבור להוכחת תחולתה או העדר תחולתה‬
‫של פוליסת הביטוח או של סייג הקבוע בה‪ ,‬וכלה בהוכחת שיעור הנזק שנגר בתאונה‪ .‬במסגרת‬
‫מישור זה ניסיתי להציג תמונה מלאה של כללי הראיה וההוכחה המשמשי בתביעת הפלת"ד‪,‬‬
‫תו העלאת הצעות‪ ,‬במקרי המתאימי‪ ,‬לשיפור כללי אלו‪ ,‬וזאת על מנת שנטלי הראיה‬
‫וההוכחה יעלו בקנה אחד ע מטרות חוק הפיצויי‪ ,‬ה בהיבט של הזכאות לפיצויי וה בהיבט‬
‫של היעילות הדיונית‪ .‬המישור השני של המחקר הוא מישור שנית לכנותו "מישור מערכתי"‪.‬‬
‫במסגרת מישור זה‪ ,‬ביקשתי להעלות הצעות מערכתיות הנוגעות לנושא המחקר‪ .‬חלק מההצעות‬
‫אלה מבקשות לערו תיקוני מבניי בדרכי הוכחת הנזק בתביעות לפי חוק הפיצויי‪ ,‬וזאת ה‬
‫לש ייעול ההלי המשפטי וה לש מימוש מטרותיו של החוק‪ .‬חלק אחר של ההצעות ה הצעות‬
‫שמטרת להביא להפחתה של כמות התביעות המוגשות מכוח חוק הפלת"ד ולקיצור מש‬
‫ההתדיינות הממוצע של תביעות שהוגשו‪ ,‬שכ‪ ,‬כפי שכבר ציינתי במבוא למחקר זה‪ ,‬סוגיית דרכי‬
‫ההוכחה וסוגיית מש זמ ההתדיינות קשורות זו בזו‪ ,‬וא‪ %‬תלויות זו בזו‪ ,‬שהרי ככל שהדיו‬
‫בתביעה מתאר והעדויות והראיות מתרחקות ממועד התאונה‪ ,‬כ הופכת המשימה הראייתית‬
‫של הוכחת קרות התאונה ושל היק‪ %‬הנזק הנובע ממנה לקשה ומורכבת יותר‪.‬‬
‫יש לקוות כי שילוב זה של שני המישורי הנדוני יאפשר לקורא לקבל תמונה מלאה של דרכי‬
‫ההוכחה בתביעות לפי חוק הפלת"ד‪ ,‬על מעלותיה‪ ,‬מגרעותיה והדרכי לשיפור‪.‬‬
‫‪137‬‬