דיני עונשין מבחן דוגמא בקורס פתרון – סיבוב מוצא

‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫סיבוב מוצא – פתרון מבחן דוגמא בקורס דיני עונשין‬
‫נורמה אוסרת ‪ :‬סעיף ‪ + 143‬סעיף ‪14‬כד' לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז ‪( 3711 -‬להלן ‪ :‬החוק)‪.‬‬
‫יסוד עובדתי‬
‫התנהגות ‪" :‬העושה מעשה או נמנע מעשות מעשה שחובתו לעשותו" – כל מעשה (או מחדל) המביא‬
‫לתוצאה (חבלה)‪ .‬יוער‪ ,‬כי התוספת "נמנע מעשות מעשה" וכו' הנה מיותרת שכן ממילא קיים סעיף ‪81‬‬
‫(ב) המגדיר מעשה גם כמחדל ומחדל מחייב תמיד מקור חובה חוקי‪.‬‬
‫יישום ‪ :‬בענייננו מדובר הן במעשה של גידי הן במחדל שלו שהביאו לחבלה ‪:‬‬
‫א‪ .‬הנהיגה הרשלנית (נהיגה מהירה בירידות חדות‪ ,‬בכביש רטוב‪ ,‬בגשם‪ ,‬ה"התעסקות" בדיסק‬
‫במהלך הנהיגה) הביאה לחבלה באפרים‪ .‬בנוסף‪ ,‬לאחר מכן‪ ,‬גידי לא הזעיק עזרה ('שכח את‬
‫עצמו' בבית הקפה)‪ ,‬קרי ביצע מחדל‪ .‬מקורות החובה יפורטו להלן‪.‬‬
‫ב‪ .‬גידי "י צר" כתם שמן לאורך הכביש אך נמנע מלבצע כל פעולה שתצביע על הסכנה ותזהיר‬
‫נהגים אחרים‪ ,‬לרבות דיווח למשטרה על המפגע‪ ,‬קרי מדובר במחדל מצדו‪ .‬עפ"י ‪(81‬ג) לחוק‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬נדרש מקור חובה חוקי‪ .‬מהו מקור החובה בענייננו ? ישנם מס' מקורות חובה אפשריים‪:‬‬
‫‪.I‬‬
‫מכוח "הדין" בדמות פקודת התעבורה והתקנות על פיה ‪ :‬הפקודה והתקנות מורות‬
‫במספר סעיפים ותקנות‪ ,‬כי אין להשתמש בדרך באופן שיסכן אחרים‪ ,‬יקפח זכותם‬
‫וכיוב'‪ .‬זהו מקור חובה‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫‪.II‬‬
‫מקור חובה נוסף בדמות "היוצר מצב מסוכן" – גידי הוא שיצר את שובל השמן כתוצאה‬
‫מנהיגה רשלנית‪ .‬משיצר את המצב בפעולה אקטיבית‪ ,‬קמה כלפיו חובה לפעול‪.‬‬
‫‪.III‬‬
‫חובה מכוח תפקיד ‪ /‬חוזה בין גידי לאפרים הנוסע ‪ :‬ניתן לטעון‪ ,‬כי בעת הזמנת הנסיעה‬
‫נערך חוזה מכללא בין הנוסע לנהג המונית לפיו הנוסע ישלם עבור שירות הנסיעה‬
‫והנהג יביא את הנוסע למחוז חפצו בשלום ובבטחה‪.‬‬
‫‪.IV‬‬
‫מקור חובה שרלוונטי רק למחדל הראשון של אי הזעקת עזרה – הדין בחוקי התעבורה‬
‫מחייב כל מי שהיה מעורב בתאונת דרכים להושיט כל עזרה שביכולתו להושיט לפצוע‪,‬‬
‫לרבות הפנייתו לבית החולים (הפקרה אחר פגיעה ‪ -‬עבירה לפי סעיף ‪46‬א (א) או (ב)‬
‫לפקודת התעבורה‪ ,‬תשכ"א – ‪ .8648‬בנוסף ישנה תקנה המחייבת כל נהג בדרך‬
‫העובר במקום ת"ד עם פצוע‪ ,‬גם אם כלל אינו קשור לתאונה‪ ,‬לעצור להושיט סיוע‬
‫לפצועים (תקנה ‪ 864‬לתקנות התעבורה)‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫נסיבה – אדם‪ .‬מתקיים ‪ :‬אפרים הוא אדם‪.‬‬
‫תוצאה – חבלה‪ .‬הפניה לסעיף ‪46‬כד' שם מוגדרת חבלה כ"מכאוב‪ ,‬מחלה או ליקוי גופניים‪ ,‬בין קבועים‬
‫ובין עוברים"‪ :‬מתקיים‪ .‬לאפרים מלכתחילה נגרמה חבלה שאמנם הייתה קלה אך אין דרישה לחבלה‬
‫חמורה‪ .‬בנוסף‪ ,‬בסופו של דבר אפרים נפצע קשה‪ ,‬כאמור‪.‬‬
‫קש"ס עובדתי‪ :‬לו גידי היה נוהג בזהירות ולא מסיט מבט לעבר הדיסק ומערכת השמע האם הייתה‬
‫נגרמת החבלה ? התשובה שלילית קרי קיים קש"ס‪.‬‬
‫באשר למחדל הראשון ‪ :‬לו גידי היה מזעיק עזרה אפרים לא היה מאבד דם רב (=חבלה )‪ .‬בנוס‪ ,‬לא‬
‫הייתה מרחשת התאונה עם המשאית (שכן אפרים לא היה זוחל החוצה מהרכב)‪.‬‬
‫באשר למחדל השני‪ :‬לו גידי היה מבצע את חובתו (ומזהיר את הנהגים האחרים‪ ,‬למשל) האם התוצאה‬
‫הייתה נמנעת? התשובה חיובית‪ ,‬קרי קיים קש"ס בין המחדל לתוצאה‪.‬‬
‫קש"ס משפטי‪ :‬מבחן הצפיות בכוח (הואיל ומדובר בעבירת רשלנות – ר' פירוט בניתוח היס"נ‪ ,‬בהמשך)‬
‫– האם אדם מן הישוב יכול היה לצפות את סוג הנזק (נזק גוף או רכוש במקרה שלנו) וכן בקווים כלליים‬
‫את דרך קרות התוצאה ?‬
‫מצד אחד‪ ,‬ודאי שאדם מן הישוב יכול היה לצפות את סוג הנזק (נזק גוף ורכוש) כתוצאה מנהיגה‬
‫רשלנית‪ ,‬בייחוד בתנאים שפורטו לעיל ותוך "התעסקות" עם הדיסק‪.‬‬
‫מצד שני ‪ +‬בכל הנוגע למחדל יטען גידי‪ ,‬כי הליך הגרימה היה מאוד לא צפוי וכלל מספר גז"מים‬
‫(שהסיבוב הקיים חד מדי ואינו עומד בתקן ‪ +‬שאפרים יזחל מהרכב ‪ +‬גלגליי משאית שחוקים ‪ +‬טנק‬
‫שניתק ממוביל טנקים ופוגע בו)‪ .‬אלא שממילא אין צורך לצפות במדויק את דרך קרות התוצאה ודי‬
‫בקווים כלליים (קרי שרכב יחליק ויפגע במונית שבצד הדרך ובה אפרים וכו')‪ .‬בנוסף‪ ,‬גם אם ננתח‬
‫האירוע כשילוב של גורמים משלימים (נהיגה מהירה ‪ +‬סיבוב חד לא לפי התקן או נהיגה מהירה ‪+‬‬
‫צמיג שחוק)‪ ,‬הרי שכל גורם "אשם"‪.‬‬
‫בונוס ‪ :‬גידי יעלה טענה שצמיגיה השחוקים של המשאית מהווה גז"מ‪ ,‬כאמור‪ ,‬והואיל ונדרשת צפיות‬
‫בכוח‪ ,‬הרי שהגז"מ מנתק את הצפיות של כל אדם מן הישוב‪ .‬מצד שני‪ ,‬ניתן לטעון שמדובר במעין‬
‫'גולגולת דקה' להבדיל מ"דקיקה" (ר' ע"פ פטרומיליו) כך שהקש"ס בכוח לא מתנתק‪.‬‬
‫יס"נ – מצד אחד‪ ,‬מדובר בעבירה "שותקת" ומכאן אמורה המסקנה‪ ,‬כי מדובר בעבירת מחש"פ‬
‫הדורשת פ זיזות ודי בהוכחת קלות דעת‪ .‬מצד שני‪ ,‬בכותרת הסעיף נכתב "חבלה ברשלנות"‪ .‬הואיל‬
‫וסעיף ‪ )8(86‬לחוק קובע‪ ,‬כי העבירה דורשת יס"נ של רשלנות רק אם נקבע בהגדרת העבירה כי‬
‫‪2‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫רשלנות היא היסוד הנפשי הנדרש לשם התהוותה‪ .‬מכאן‪ ,‬ייטען שלא הרי "הגדרת העבירה" כהרי‬
‫כותרתה‪ ,‬ולכן לכאורה זוהי עבירת מחש"פ‪ .‬האמנם?‬
‫מדובר בעבירת רשלנות וזאת מהטעמים הבאים ‪ :‬כותרת הסעיף מדברת במפורש על רשלנות ;‬
‫בונוסים ‪ :‬אם לא נפרש כרשלנות תיוצר כפילות עם יתר סעיפי החבלה "הרגילים" (אך גם אסימטריה‬
‫שכן העונש שם חומר יותר) ; העונש עצמו מעיד שמדובר ברשלנות (עפ"י סעיף ‪(18‬ב) רשלנות יכול‬
‫שתיקבע כיס"נ רק לעבירה שאינה פשע)‪.‬‬
‫ברשלנות נבחן האם לגבי אותם רכיבי עבירה שאין לגביהם מודעות בפועל מתקיימת מודעות בכוח‬
‫(קרי‪ ,‬אדם מ הישוב יכול היה להיות מודע‪ ,‬בנסיבות העניין) ‪ +‬האם גידי יצר סיכון בלתי סביר לעניין‬
‫קרות התוצאה‪.‬‬
‫מודעות לטיב ההתנהגות ‪ -‬גידי מודע בפועל לנהיגתו המהירה (נאמר "החליט לבדוק את הרכב החדש‬
‫ולנסוע מהר") ול"התעסקות" עם הדיסק‪ .‬כן מודע למחדל לפיו הוא אינו עושה דבר להזהיר את הנהגים‬
‫משובל השמן‪.‬‬
‫באשר למחדל האחר של אי הזעקת עזרה – גידי "שכח עצמו" מול מסך הטלוויזיה ולא היה מודע אלא‬
‫שאדם מן הישוב בנעליו ודאי שהיה מודע לכך שאינו מזעיק עזרה‪.‬‬
‫מודעות לקיום הנסיבות – גידי מודע בפועל כי אפרים הוא אדם‪.‬‬
‫מודעות לאפשרות קרות התוצאה – מצד אחד גידי ייטען שלא היה מודע לאפשרות קרות התוצאה‬
‫שכן הוא מיומן בנהיגה ולא סבר שצפויה סכנה (ייטען שבפועל התאונה אירעה בשל הסיבוב החד שאינו‬
‫עומד בדרישות התקן)‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬גם בהנחה שנקבל את גרסתו הרי שוודאי של אדם מן הישוב היה מודע לכך שנהיגה מהירה‪,‬‬
‫בכביש תלול‪ ,‬בחורף ‪" +‬התעסקות" עם הדיסקים‪ ,‬עלולה לגרום לתאונה ולחבלה בגוף ‪ +‬רכוש‪.‬‬
‫בנוסף כאמור‪ ,‬יש לשאול האם סביר היה להימנע מהפעולה שיצרה את הסכנה (ר'‪ ,‬למשל‪ ,‬ע"פ ‪446/61‬‬
‫צור נ' מ"י)‪ .‬ובענייננו ‪ :‬האם סביר היה להימנע מפעולת הנהיגה המהירה בתנאי הדרך הקשים (ירידה‬
‫חדה‪ ,‬גשם וכיוב') ‪ +‬ה"התעסקות" עם הדיסק ? במבחן הסיכון מול התועלת החברתית ודאי שראוי‬
‫היה להימנע מהפעולות הנ"ל שכן בנסיבות האירוע אין להן כל יתרונות (בניגוד‪ ,‬למשל‪ ,‬אם גידי היה‬
‫מוביל פצוע בבהילות לבי"ח ועל כן נוסע מהר)‪.‬‬
‫לאור האמור‪ ,‬ניתן להרשיע את גידי בעבירה לפי סעיף ‪ 143‬לחוק‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫‪ .2‬נורמה אוסרת ‪ :‬סעיף ‪ 14 + 452‬כד' לחוק העונשין‪.‬‬
‫יסוד עובדתי‬
‫התנהגות ‪" :‬ההורס או פוגע" – כל התנהגות שמביאה לאחת התוצאות הנ"ל‪.‬‬
‫יישום ‪ -‬בענייננו‪ ,‬נתמקד בחלופה של "ההורס"‪ .‬כאמור‪ ,‬מעשה = לרבות מחדל‪ .‬בענייננו מתקיים מחדל‪.‬‬
‫גידי לא הזהיר את יתר הנהגים מפני הסכנה שבשובל השמן (ע"י סימון‪ ,‬למשל) ובמחדלו גרם להרס‬
‫המשאית והטנק‪.‬‬
‫מהו מקור החובה לפעול ? היוצר מצב מסוכן – ר' פירוט לעיל‪.‬‬
‫נסיבות ‪:‬‬
‫‪" ‬נכס" – הפניה לסעיף ‪ 46‬כד' שם מוגדר "נכס" כ"חי או דומם היכול לשמש נושא לבעלות"‪ .‬יישום‬
‫ מתקיים‪ :‬המשאית והטנק הנם נכסים המשמשים בפועל נושא לבעלות (של הצבא ‪ /‬המדינה)‪.‬‬‫‪" ‬שלא כדין" ‪ -‬קיימות בפסיקה שתי דעות‪ ,‬באשר למשמעות נסיבה זו‪ )3( :‬הנסיבה "שלא כדין" היא‬
‫מיותרת וכל תפקידה הוא לציין‪ ,‬כי על המעשה לא חלות ההגנות של החוק‪ .‬הואיל וממילא תמיד‬
‫יש לבחון האם בנסיבות המקרה‪ ,‬לא חלות ההגנות הכלליות של החוק‪ ,‬הריש שהנסיבה מיותרת‬
‫(ר' ע"פ ‪ 671/64‬רמתי‪ )2( .‬המילים "שלא כדין" באות לצד ההתנהגות המוגדרת בעבירה‪ ,‬אשר‬
‫יכולה להיות‪ ,‬בנסיבות מסוימות‪ ,‬כשרה לחלוטין‪ ,‬ואלו בנסיבות אחרות‪ ,‬עשויה להיות פסולה‪ .‬לפי‬
‫כל אחת מהחלופות הנסיבה מתקיימת‪.‬‬
‫תוצאה ‪ -‬שתי תוצאות חלופיות‪ ,‬כאמור ‪ :‬בענייננו שתיהן מתקיימות שכן המשאית והטנק נהרסו כליל‬
‫(ומכאן ודאי שנגרמה להם פגיעה)‪.‬‬
‫בונוס‪ :‬ניתן לטעון שגידי גם הרס את המונית שלו עצמו וגם היא מוגדרת כנכס ‪ +‬אין דרישה בסעיף‬
‫שהנכס יהיה של אחר‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬נראה שזו אינה פרשנות סבירה וכי לאור תכלית החוק והערך‬
‫המוגן בעבירה זו יש לקרוא את הסעיף כפגיעה בנכס של אחר (ר'‪ ,‬למשל‪ ,‬סעיפים צמודים ‪– 661 :‬‬
‫הצתה ו‪ - 666 -‬גרימת שריפה שם נדרש שהדבר המוצת \ הנשרף לא יהיה בבעלות העבריין ‪" :‬דבר‬
‫לא לו")‪.‬‬
‫קש"ס – עובדתי ‪ -‬הסיבה בלעדיה אין‪ :‬אילו גידי היה מבצע את החובה המוטלת עליו (מסמן את הכתם‪,‬‬
‫מזהיר נהגים אחרים באמצעות משולש אזהרה או פנס וכיוב') האם התאונה וההרס בעקבותיה היו‬
‫נמנעים ? התשובה חיובית קרי יש קש"ס‪ .‬מנגד‪ ,‬גידי ייטען שאין קש"ס הואיל וממילא המשאית יכולה‬
‫הייתה להינזק בשל הימצאותו של אפרים על הכביש והטיית המשאית‪ .‬מצד שני‪ ,‬נתון שהנהג הצליח‬
‫להשתלט על המשאית‪ ,‬חרף ההטיה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫קש"ס משפטי – מבחן הצפיות‪ :‬יש לצפות את סוג הנזק וכן בקווים כלליים את דרך קרות התוצאה‪.‬‬
‫בענייננו שני אלה צפויים שכן סוג הנזק בתאונת דרכים הוא צפוי (רכוש וגוף) וכן דרך קרות האירוע שכן‬
‫גידי הבחין בזמן בכתם ומכאן ודאי שצפה החלקה של רכב אחר‪ .‬מה גם שדקות ספורות קודם לכן הוא‬
‫עצמו החליק גם ללא שמן על הכביש‪...‬‬
‫גי די ייטען שלא ניתן היה לצפות נזק לטנק ! שהרי מי היה מעלה על דעתו המצאות של טנק בכביש‬
‫ירושלים ‪ -‬תל אביב‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬יש צורך‪ ,‬כאמור‪ ,‬לצפות את סוג הנזק (נזק לרכוש) בלבד וכאן סוג הנזק צפוי (להבדיל‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫מנזק לביטחון המדינה‪ ,‬לצורך הדוגמא)‪ .‬עם זאת‪ ,‬גידי ייטען שלא ניתן היה לצפות‪ ,‬אפילו לא בקווים‬
‫כלליים‪ ,‬את דרך התרחשות התוצאה‪ ,‬שכן הינתקות הטנק מעל גבי המשאית הוא נדיר‪...‬‬
‫בנוסף‪ ,‬גידי ייטען שיש כאן גז"מ בדמות הזחילה של אפרים אל מחוץ לרכב‪ ,‬הסיבוב החד בכביש‬
‫והצמיגים השחוקים של המשאית‪ .‬גם כאן הטענה תהיה שניתן היה לצפות את הגז"מ (צפוי שפצוע‬
‫ינסה להזעיק עזרה בעצמו‪ ,‬בלית ברירה‪ ,‬שלא כל המכוניות הנוסעות בכבישי הארץ הן תקינות במאת‬
‫האחוזים והוא הדין בנוגע לכבישי הארץ)‪.‬‬
‫יס"נ ‪ :‬המדובר בעבירה הנוקטת בלשון "במזיד"‪ .‬עפ"י ‪(67‬א)(‪ )8‬כשמדובר בעבירת תוצאה (כבענייננו)‬
‫היס"נ יהיה כבסעיף ‪(17‬א) לחוק‪ ,‬קרי מודעות לטיב ההתנהגות ולנסיבות‪ ,‬ולעניין התוצאה גם פזיזות‪.‬‬
‫מישור ההכרתי ‪:‬‬
‫מודעת לטיב ההתנהגות – גידי מודע היטב לכך שממשיך ללכת ואינו עושה דבר חרף שובל השמן‬
‫שאותו יצר ושבו הבחין‪ .‬מנגד‪ ,‬גיד ייטען‪ ,‬כי לא היה מודע בפועל לטיב המעשה‪ ,‬ולכן נאמר "ולמרות‬
‫זאת המשיך ללכת"‪.‬‬
‫מודעות לקיום הנסיבות –‬
‫‪" ‬נכס" – גידי מודע לכך שכלי רכב שחולפים במקום הנם נכס‪ ,‬כהגדרתו בחוק‪.‬‬
‫‪" ‬שלא כדין" ‪ :‬כאמור‪ ,‬קיימות בפסיקה שתי דעות‪ ,‬כאמור‪ .‬עפ"י הראשונה הנסיבה מיותרת (ועל כן‪,‬‬
‫אין צורך לבחון מודעות לה)‪ .‬גם לפי דעה שניה‪ ,‬המודעות לכך שהפעולה אינה כשרה מתקיימת‪.‬‬
‫מודעות לאפשרות גרימת התוצאה ‪ :‬מתקיים‪ .‬גידי היה מודע לעניין זה בשל היותו נהג מונית ותיק ‪+‬‬
‫בשל כך שראה את השמן ‪ +‬לאור העובדה שזה עתה הוא עצמו היה מעורב בתאונת החלקה באותו‬
‫מקום‪ ,‬מבלי שהיה על הכביש שמן‪.‬‬
‫מישור חפצי ‪ :‬כאמור‪ ,‬נדרש יחס חפצי מסוג פזיזות ודי בקלות דעת‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫גידי אמנם קיווה שהתוצאה לא תקרה אך נטל סיכון בלתי סביר (השארת השמן על הכביש המסכן את‬
‫התנועה‪ ,‬בייחוד בליל חורף גשום) – מתקיים‪.‬‬
‫לאור כל הניתוח לעיל הרי שניתן להרשיע את גידי בעבירה המיוחסת לו‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫‪ .1‬לגבי אלון ‪ :‬נורמה אוסרת ‪ :‬סעיפים ‪684‬ד(ג) ‪684 +‬ד(ב) ‪684 +‬א לחוק‪.‬‬
‫יסוד עבודתי ‪ :‬המדובר בעבירת התנהגות‪.‬‬
‫התנהגות – "המפרק" ‪ :‬מתקיים‪ .‬נתון שאלון פירק את המרצדס‪.‬‬
‫נסיבות ‪:‬‬
‫‪" ‬חלק" ‪ -‬מתקיים‪ .‬לא רק שאלון פירק "חלק" אחד (ודי היה בכך לענייננו)‪ ,‬הוא פירק את המרצדס‬
‫כולה‪.‬‬
‫‪" ‬מרכב" – הפניה לסעיף ההגדות בראש הסימן‪ ,‬הוא סעיף ‪684‬א' לחוק‪ ,‬שם רכב מוגדר‪ ,‬בין היתר‬
‫כ"רכב הנע מכוח מכני מכל צורה"‪ .‬מתקיים‪ :‬המרצדס ודאי שעונה על הגדרה זו של רכב‪ ,‬שהרי‬
‫הוא נע מכוח מכני (מנוע הרכב)‪ .‬בנוסף‪ ,‬מתקיימת הנסיבה "מרכב" ‪ :‬אלון פירק מרכב המרצדס‪,‬‬
‫כאמור‪.‬‬
‫‪" ‬ללא רשות מבעליו" – מתקיים‪ ,‬שהרי אלון גנב את הרכב מגידי וודאי שלא ניתנה רשות הבעלים‬
‫לפירוק‪.‬‬
‫‪" ‬בין אם החלק מחובר לרכב דרך קבע בין אם לאו" – מתקיים‪ .‬כאמור‪ ,‬אלון פירק את הרכב כולו‪,‬‬
‫קרי הן את החלקים "המחוברים דרך קבע לרכב" הן את אלה שאינם‪.‬‬
‫‪ ‬נסיבה מסעיף ‪486‬ד(ב) ‪" -‬הרכב גנוב"‪ .‬למעשה‪ ,‬מדובר בנסיבה מחמירה לס"ק ב' (ולכן העונש‬
‫מומר מחמש לשבע שנים) ‪ -‬מתקיים‪ .‬אלון גנב את המרצדס שאותה פירק יומיים קודם לכן‪.‬‬
‫יס"נ ‪ :‬מדובר בעבירת מחש"פ (יוער‪ ,‬כי המילה "ביודעו" המופיעה בס"ק ג' הנה מיותרת שכן ממילא‬
‫חייבת להיות מודעות בפועל של העושה‪ ,‬גם ללא המילה האמורה‪ ,‬שהרי מדובר בעבירת מחש"פ‪,‬‬
‫כאמור)‪.‬‬
‫מישור ההכרתי (אין בעבירה זו מישור חפצי שכן אין נדרשת תוצאה)‪:‬‬
‫מודעת לטיב ההתנהגות – מתקיים‪ .‬אלון מפרק את הרכב וחזקה עליו שמודע לפעולתו האקטיבית‬
‫הנ"ל‪.‬‬
‫מודעות לקיום הנסיבות –‬
‫‪" ‬חלק" ‪ -‬מתקיים‪ .‬אלון מודע בפועל לכך שהוא מפרק את הרכב לחלקים‪.‬‬
‫‪" ‬מרכב" – מתקיים‪ .‬כאמור‪ ,‬אלון מודע לכך שמפרק את החלקים מהמרצדס וכי מדובר ברכב‪.‬‬
‫‪" ‬ללא רשות מבעליו" – מתקיים‪ ,‬שהרי אלון הוא זה שגנב את הרכב ויודע שאין רשות של בעלי‬
‫הרכב לפירוק‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫‪" ‬בין אם החלק מחובר לרכב דרך קבע בין אם לאו" – מתקיים‪ .‬כאמור‪ ,‬אלון פירק את הרכב כולו‪,‬‬
‫ומודע לכך‪.‬‬
‫‪" ‬הרכב גנוב"‪ .‬כאמור‪ ,‬אלון גנב הרכב בעצמו ומכאן ברור שמודע לכך שהרכב גנוב‪.‬‬
‫לאור כל הניתוח לעיל הרי שניתן להרשיע את אלון בעבירה זו‪.‬‬
‫לאחר שבדקנו את הביצוע העיקרי (ונמצא שהוא מתקיים) נעבור לבחון את אחריותו של מאיר לעבירה‪.‬‬
‫האם מאיר מבצע בצוותא ? מכוח דיני המבצעים בצוותא אין נפקות לכך שמאיר לא ביצע שום חלק‬
‫מהיסוד העובדתי (הפירוק)‪ ,‬שהרי יתכן שאף שלא קיים כל רכיב מההתנהגות הנדרשת‪ ,‬יראו בו כמבצע‬
‫עיקרי [למשל‪ ,‬ע"פ ‪ 1664/62‬פלונים ('שוק הקצבים')]‪ .‬כנ"ל אם אינו בזירה‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש לברר אם‬
‫מאיר שייך ל"מעגל הפנימי" ורואה עצמו שותף?‬
‫ע"פי האינדיקציות השונות (מבחן אובי' ‪ +‬סוב' ‪ :‬מבחן השליטה‪ ,‬התרומה‪ ,‬התכנון וכיוב') נראה כי‬
‫התשובה שלילית‪ .‬מאיר ייטען‪ ,‬כי אלון לא שיתף אותו בתכנית‪ ,‬אין כאן חלוקת רווחים (אף שזוהי‬
‫אינדיקציה בלבד‪ ,‬יש לזכור כי מאיר קיבל ‪ ₪ 87,777‬בלבד מתוך "רווח" הגדול לאין שיעור מפירוק‬
‫מרצדס חדשה)‪ .‬בנוסף‪ ,‬מאיר אף אמר "אני לא מעורב"‪ .‬על כן‪ ,‬מאיר יטען‪ ,‬כי אינו "מבצע בצוותא"‪,‬‬
‫שכן מלבד העדר התכנון וידיעת פרטי התכנית‪ ,‬ממילא לא הייתה לו כל שליטה על פרטי התכנית‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬מאיר לא ביצע את העבירה העיקרית והוא אף איננו "מבצע בצוותא"‪ :‬הוא כלל אינו חלק‬
‫מהמעגל הפנימי לפי כל מבחן וקריטריון (וודאי שאינו רואה את העבירה כמשימה שלו)‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬נבחן האם מאיר הוא מסייע‪ .‬נדרש‪ ,‬כמובן‪ ,‬שתבוצע העבירה העיקרית (אין סיוע לניסיון) –‬
‫מתקיים‪ ,‬כאמור‪ :‬ר' ניתוח לעיל [‪+‬אין המדובר בעבירה מסוג חטא והסייג שבסעיף ‪46‬ג' אינו חל]‪.‬‬
‫עפ"י סעיף ‪ 48‬לחוק‪ ,‬מבחינת היסוד העובדתי סיוע הינו‪ :‬כל התנהגות שיש בה פוטנציאל לתרום‬
‫לעשיית העבירה על ידי המבצע העיקרי‪ .‬בענייננו הסיוע מצד מאיר הוא סיוע כפול‪:‬‬
‫סיוע פסיכולוגי – ניתן לטעון שלולא ידע אלון שמאיר יאפשר לו גישה למוסך הוא לא היה גונב את‬
‫הרכב‪ .‬אלון אף אמר זאת למאיר בטלפון ("אני חייב תשובה עכשיו‪ ,‬אני רוצה לדעת אם 'לסגור' או‬
‫לא")‪ .‬יוער‪ ,‬כי הואיל וממילא עצם ההבטחה של מאיר להעניק גישה למוסך מהווה סיוע פסיכולוגי‪ ,‬אף‬
‫אם‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬מאיר היה חוזר בו בבוקר מההבטחה‪ ,‬הרי שעדיין מדובר היה בסיוע שכן ההבטחה עצמה‬
‫היא שעודדה את המבצע ‪ -‬אלון‪.‬‬
‫סיוע פיזי – סיוע המקל על ביצוע העבירה וכן מאפשר את הביצוע‪ .‬העובדה שמאיר אפשר לאלון גישה‬
‫למוסך ‪ +‬לכלים ששם‪ ,‬מקל על ביצעו העבירה (קשה מאוד לפרק רכב "ברחוב" שכן הדבר יעורר חשד‪,‬‬
‫בייחוד כשמדובר ברכב חדש ‪ +‬קשה לפרק עם "כלים ביתיים" ולא מתאימים) בנוסף – אלון עשה‬
‫שימוש במשור המיוחד ולא בכדי נדרש משור מיוחד‪ .‬אם נטען שלולא המשור האמור לא ניתן לפרק‬
‫‪8‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫הרכב הרי שהסיוע אפשר את ביצוע העבירה‪ .‬אם נטען שהמשור רק מקל על הפירוק‪ ,‬הרי שהסיוע‬
‫מקל על הביצוע‪ .‬בכל מקרה הדבר מהווה סיוע עניש‪.‬‬
‫עיתוי הסיוע – ע"פי הסע' העיתוי צריך להיות לפני או בזמן ביצוע העבירה– מתקיים לגבי הסיוע‬
‫הפסילוגי ‪ +‬הפיזי‪.‬‬
‫היס"נ של המסייע ‪:‬‬
‫ההיבט ההכרתי ‪ :‬מודעות ליסוד העובדתי המבוצע על ידי אלון‪ ,‬מודעות לכך שהנסיבות מתקיימות או‬
‫יתקיימו ומודעות לאפשרות קרות התוצאה (כאשר נדרשת תוצאה‪ ,‬שלא כבענייננו) – מאיר ייטען שהוא‬
‫אינו מודע לכך שהרכב גנוב וכי אלון מפרק הרכב ללא רשות מבעליו (למעשה‪ ,‬ייטען שסבר שאלון הוא‬
‫הבע לים שכן הוא אמר לו בטלפון שיש לו "עסקה מעולה")‪ .‬מנגד‪ ,‬ניתן לעשות שימוש בדוקטרינת‬
‫"עצימת עיניים" (סעיף [‪(17‬ג)(‪ )8‬לחוק) – החשד אמור להיות סובייקטיבי‪ ,‬של מאיר‪ .‬מנתוני השאלה‬
‫עולות העובדות הבאות‪ ,‬התומכות במסקנה שמאיר עצמו "חשד"‪ :‬שעת שיחת הטלפון (‪ 71:77‬לפנות‬
‫בוק ר)‪ ,‬הבהילות להביא את הרכב מיד עם פתיחת המוסך‪ ,‬העובדה שאלון מוכר כעבריין רכב וריצה‬
‫אף מאסר‪ ,‬הפירוק של רכב חדש (מדוע לפרק רכב חדש?)‪ ,‬התשלום הגבוה עבור השימוש במוסך‪,‬‬
‫מאיר נותן לאלון להשתמש באגף הישן והמבודד במוסך וכן דברי מאיר עצמו "אני לא מעורב"‪.‬‬
‫בונוס ‪ :‬ניתן לטעון שמאיר חשד‪ ,‬לכל היותר‪ ,‬שאין רשות מבעלי הרכב לפירוק‪ ,‬ולא לכך שהרכב גנוב‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬מדובר בטענה מופרכת שכן הדרך היחידה לפרק רכב מבלי שניתנה רשות בעליו היא לאחר‬
‫שגונבים אותו ! ‪ +‬מאיר מכיר את אלון כגנב רכב שריצה עונש מאסר‪ .‬בנוסף‪ ,‬בפס"ד בארי ובכר‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫הסתפקו בידיעת סוג העבירה בלבד ( רכוש \ רכב)‪ .‬עם זאת‪ ,‬ייטען שהתנאי השני שנקבע שם‬
‫(שהמסייע משאיר לשק"ד המבצע איזו עבירה לבצע) לא מתקיים‪.‬‬
‫‪ ‬נדרשת מודעות ליסוד הנפשי המתקיים אצל המבצע – לאור כל האמור לעיל נראה שמתקיים‪.‬‬
‫‪ ‬מודעות לטיב הפיזי של המעשה המסייע – גם אם מאיר ייטען שכלל לא היה מודע לסיוע הפסיכולוגי‬
‫שמעניק לאלון (העירו משינה‪ ,‬לא היה בקיא בכל הפרטים וכיוב')‪ ,‬הרי שמאיר מודע היטב לטיב המעשה‬
‫המסייע הפיזי אותו נתבקש לעשות (גישה למוסך ‪ +‬כלים‪ ,‬שהרי מדובר בפעולה אקטיבית)‪ .‬מה גם‬
‫שקיבל על כך תשלום נכבד‪.‬‬
‫‪ ‬מודעות לתרומה המסייעת – מתקיים‪ ,‬לאור האמור לעיל‪.‬‬
‫(ההיבט החפצי לאחר תיקון ‪ ,17‬אין צורך ביחס חפצי לביצוע העבירה)‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫‪ ‬יחס חפצי לעצם הסיוע – הואיל וסעיף ‪ 48‬נוקב במילה "כדי" והואיל ומדובר בעבירת התנהגות‪ ,‬הרי‬
‫שמדובר במטרה‪ .‬האם המטרה של מאיר שהגישה למוסך ‪ +‬השימוש בכלים יסייעו למבצע העיקרי ?‬
‫ודאי שכן (ולו כדי להרוויח את הכסף שהובטח לו)‪.‬‬
‫לאור הניתוח שלעיל ניתן להרשיע את מאיר בסיוע לעבירה לפי סעיף ‪431‬ד(ג) לחוק‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫‪ .4‬נורמה אוסרת ‪ :‬סעיף ‪ + 242‬סעיף ‪14‬כד' לחוק‪.‬‬
‫יסוד עובדתי –‬
‫התנהגות ‪" :‬משמידם \ עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה לפיענוח \ לזיהוי" – כל התנהגות שמביאה‬
‫לאחת התוצאות‪.‬‬
‫יישום – מדובר בהתקיימות שתי החלופות ‪" :‬משמידם" – מתקיים‪ .‬דני שרף את לוחיות הזיהוי של‬
‫המרצדס והתיכן‪ .‬לאור זאת‪ ,‬ודאי שגם החלופה של "עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה לפענוח או‬
‫לזיהוי" מתקיימת)‪.‬‬
‫נסיבות ‪:‬‬
‫‪" ‬דבר פלוני [ה]דרוש או עשוי להיות דרוש לראיה בהליך שיפוטי" – הפניה לסעיף ‪46‬כד' שם‬
‫מוגדר "הליך שיפוטי"‪ ,‬בין היתר כ"כל הליך לפני בית משפט"‪ .‬יישום ‪ -‬מתקיים‪ :‬לוחיות הרישוי‬
‫עשויות להיות דרושות להליך שיפוטי (המשפט הפלילי הקרב של אלון)‪.‬‬
‫תוצאה ‪ -‬שתי תוצאות חלופיות‪ ,‬כאמור‪ :‬משמידם או עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה לפיענוח או‬
‫לזיהוי"– מתקיים‪ :‬כאמור‪ ,‬דני שרף הלוחיות והתיכן‪ ,‬קרי גם השמיד וגם הפך אותן לבלתי ניתנות‬
‫לקריאה‪ ,‬זיהוי או פענוח‪.‬‬
‫קש"ס – עובדתי ‪ -‬הסיבה בלעדיה אין ‪ :‬לולא היה דני ממלכד את המחסן וגורם לשריפה האם לוחיות‬
‫הרישוי היו מושמדות הופכות לבלתי ניתנות לפענוח ? התשובה שלילית קרי יש קש"ס‪ .‬עם זאת‪ ,‬דני‬
‫ייטען שלא מתקיים הקש"ס שכן ללא "התערבות השוטרים" לא הייתה דליקה‪ .‬אלא שגם אם מדובר‬
‫בגורמים משלימים‪ ,‬הרי שניהם "אשמים"‪.‬‬
‫קש"ס משפטי – מבחן הצפיות ‪ :‬יש לצפות את סוג הנזק וכן בקווים כלליים את דרך קרות התוצאה‪.‬‬
‫בענייננו שני אלה צפויים במדויק שהרי דני תכנן וביצע מעשה אקטיבי יזום‪.‬‬
‫דני ייטען‪ ,‬כאמור‪ ,‬לגז"מ‪ .‬גם אם ננתח החיפוש כגז"מ הרי שוודאי שהוא היה צפוי‪ ,‬שאחרת מדוע‬
‫למלכד המחסן?‬
‫יס"נ ‪ :‬מדובר בעבירת מחש"פ בעלת יס"נ \ היבט חפצי מסוג כוונה (הפניה לסעיף ‪67‬א(‪ )1‬לחוק)‪.‬‬
‫יוער‪ ,‬כי המונחים "ביודעו" ו"במזיד"‪ ,‬המופיעים בסעיף הנ"ל‪ ,‬הם‪ ,‬למעשה‪ ,‬מיותרים וניתן "לוותר"‬
‫עליהם‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫מישור ההכרתי ‪:‬‬
‫מודעת לטיב ההתנהגות– הטמנת הלוחיות במחסן ומלכודו הן פעולות אקטיביות וחזקה על דני שמודע‬
‫למעשיו‪.‬‬
‫מודעות לקיום הנסיבות – דני ייטען‪ ,‬כי לא היה מודע לכך שמדובר בדבר העשוי לשמש כראיה בהליך‬
‫שיפוטי‪ .‬מנגד‪ ,‬דני הוא חברו הטוב ביותר של אלון (קרי מכירו ויודע שישב בכלא על עבירות רכב) ‪+‬‬
‫אלון אמר לו שהוא צפוי לעמוד למשפט בקרוב ('יש לי משפט על הראש'‪ ,‬כדבריו) ‪ +‬דני יודע שמדובר‬
‫בעבירת רכב הן בשל אופי ה"דבר" (לוחיות הרישוי) הן לאור דברי אלון שרמז לו שעל גניבת רכב‬
‫מקבלים עונש מאסר כבד‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬ניתן לעשות בנקל שימוש בדוקטרינת "עצימת העיניים" [‪(17‬ג)(‪ )8‬לחוק]‪ ,‬שכן לאור כל‬
‫הנתונים שפורטו לעיל‪ ,‬ניתן להוכיח שדני עצמו חשד (סובייקטיבית) אך נמנע מלברר‪.‬‬
‫מודעות לאפשרות גרימת התוצאה ‪ :‬ודאי שדני מודע לכך שהרי לשם כך מלכד מלכתחילה את המחסן‬
‫("להגנה")‬
‫מישור חפצי ‪ :‬כאמור‪ ,‬נדרש יחס חפצי מסוג כוונה (הפניה לסעיף ‪67‬א(‪ )1‬לחוק)‪ .‬האם לדני הייתה‬
‫כוונה למנוע את השימוש בלוחיות הרישוי כראיה ?‬
‫דני ייטען שלא הייתה לו כל כוונה להשמיד את לוחיות הרישוי שכן ממילא אין לו עניין בזה ‪ +‬נתון‬
‫שמאוד התלבט ‪ +‬עובדה היא שלבסוף להחליט לא לשרוף את הלוחיות אלא להסתירן במחסן ביתו‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬אף אם נניח שהדבר נכון‪ ,‬ניתן לעשות שימוש בכוונה מותנית ‪ :‬מדובר בסיטואציה שבה גרימת‬
‫התוצאה (שריפת לוחיות הרישוי והשמדתן) תלויה בהתקיימות אירוע עתידי (פתיחת דלת המחסן על‬
‫מי שאינו "מורשה")‪ ,‬שהוא בתחום צפייתו של הנאשם (מתקיים בענייננו שהרי אילולא צפה חיפוש‬
‫במחסן לא היה צורך למלכדו)‪ ,‬אך אינו וודאי (דני מלכד המחסן למקרה שייערך בו חיפוש) ואף מחוץ‬
‫לשליטתו (ודאי שהחיפוש אינו תלוי כלל בדני)‪ .‬המדובר במצב שבו הנאשם אינו חפץ בהתרחשות‬
‫התנאי‪ ,‬אך הוא חפץ בתוצאה‪ ,‬אם התנאי יתממש‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬הכלל הוא שכוונה מותנית כמוה ככוונה‬
‫מידית‪ .‬ובענייננו‪ :‬דני כלל אינו חפץ בהתקיימות חיפוש במחסנו אלא שחפץ בכך שאם יתקיים‬
‫החיפוש‪ ,‬התוצאה של שריפת המחסן תתרחש‪ .‬מכאן שמדובר בתחליף מהותי לדרישת הכוונה‬
‫(ר' בהקשר זה את ע"פ ‪ 426/17‬בן טוב נ‪ .‬מדינת ישראל – שם אמנם בית המשפט קבע שהנאשם לא‬
‫צפה את נטילת המסמכים‪ ,‬ולכן נקבע שאין מתקיימת כוונה מותנית‪ .‬לא כך הוא בענייננו)‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬דני ייטען‪ ,‬כי אין לו אחריות לעבירה שכן הוא היה ככלי בידו של אלון ועל כן הוא פטור‪.‬‬
‫האמנם?‬
‫‪12‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬דני היה כלי בידי אלון לאחר שאלון "סחט" אותו באיומים והכריחו לבצע את המשימה‪ ,‬אחרת‬
‫הוא יפלילו בביצוע גניבת הרכב (מכאן‪ ,‬ייטען שדני נכלל בגדרי סעיף ‪(16‬ג)(‪ – )2‬כורח)‪ .‬מנגד ייטען‪,‬‬
‫שהאיומים לא שללו מדני את יכולת הבחירה והוא עדיין יכול היה לסרב‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬מדובר הרי בחברו הטוב ביותר של דני‪ ,‬כך שהאיום ייתכן ואיננו "רציני"‪ .‬מכל מקום‪ ,‬דני עצמו‬
‫התלבט האם לבצע המעשה אם לאו ויכול היה לסרב‪.‬‬
‫‪13‬‬