.שבט יהודה

Comments

Transcription

.שבט יהודה
‫ספד‬
‫‪/‬‬
‫‪.‬שבט יהודה‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫ע״י חיים תש״ע‬
‫‪/‬‬
‫חברו‬
‫החכם הרופא הר״ר שלמה בן וירגא זל״הה ‪.‬‬
‫׳ ס פ י כי ציות רעות ו ו נ ו ת ש ע נ י ו על •שואל נאלצות העמים ככתוב נ ס פ ו‬
‫זקנו ז״ל ובמקומות אחוים • גם מה שעיניו ראו ולא י י • עם דכוחים‬
‫רנים נענין הדת ואופן הקמר‪ .‬הנשיאים • ונוסף על זה נסים עצמו מספר‬
‫נעשו לבני עמנו במלכות אוטמאן וגם צוות הנית ותכונתו ת ו ״ נ ב • ח ה‬
‫ראחוון ר כ נ י ו ה י ע ה הגדולה נהיתד‪ ,‬נ מ ל כ ו ״ פ ו ל ו נ י א שנת ת״ח ת ״ ט •‬
‫ועתה נתעווות׳ להדפיסו מ ח ד ש להגיהו ולתקנו כפי הנסחות הנמצאות‬
‫בדפוסים הראשונים ולהוסיף בו מדאה מ ק ו ם הפסוקים וגם‬
‫א(‬
‫ב(‬
‫ג(‬
‫ד(‬
‫ה(‬
‫תחנה למהר״ר יוסף ן' וירגא •‬
‫כ ת ב ששלח דון חפדאי קרשקש אל קהלות אויניון •‬
‫מ כ ת ב לר׳ שמואל צרצר‪ ,‬הנמצא ב ס פ ר מקיר חיים ב״י•‬
‫קינה על גזירת • פ ר ד •‬
‫מ פ ת ח ו ר ז לשמור־ז האנשים הערים והארצ‪1‬ת ע"פ‬
‫א ל פ א ביתא מסודרות •‬
‫מאיר בן דוד הכהן ז״ל המכונה וויענער‬
‫איש גלאגרא ובתי •‬
‫במצות‬
‫נ י פ ש פי ק״ק ק‪3‬יבר‬
‫שנת‬
‫תר״טו ל פ ״ ק‬
‫ובהוצאת ש ל הייייו קארל רימפלער •‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫§ז‪001<:5.0‬נ‪6\¥1‬זכ‪.1161‬׳י\‪•\¥\¥‬‬
‫ע״י חיים תש״ע‬
‫‪1,1131:11‬‬
‫ד‪£‬‬
‫‪11 8 1 1 0 ) 1 0 > 1 2 0‬‬
‫־‪011>0•.111(101 11 ¥81‬ף‪0•6)£)1011|081•1000)00!)X1114,•0<|1)£00118‬‬
‫ףת‪ 111‬־‪601‬‬
‫ז‪6‬־\‪0‬ז(ם‪00‬‬
‫‪110‬‬
‫‪,‬‬
‫<‪><601‬ן‪6118‬‬
‫‪<16‬‬
‫‪115‬י‪16*1‬ג־‪1111(] 1101 1 > 3011(!0110‬‬
‫‪)0)111‬‬
‫‪111,‬‬
‫‪?4(0 ,‬ץ‪0()80‬‬
‫>‪11608‬‬
‫‪01‬‬
‫‪(10‬‬
‫‪16111008*0111‬‬
‫‪01101 1111 *10511618‬‬
‫‪•00‬‬
‫‪¥6X1111 >1101,‬‬
‫•‪,1118*£11‬‬
‫>|‪6‬‬
‫‪ ( 0 0 1 | > 0‬ז ? ‪6*0(10‬־‪010(10 111 01‬‬
‫‪181‬ת‪0‬ז‪8! 003 0001 (1110110 •£0‬ת^(‪011‬ץ‪0>01‬ת‪1(1*110(111*11 8301*1 >;<111 1110‬‬
‫־‪11 ?011111100 0111x11110 10 (08(0 £11>1*110019 06161}!116^211 11111*11101‬‬
‫‪11(6 10^010( <11^11.1‬ף‬‫‪0011-‬‬
‫‪X‬‬
‫‪641(101163‬‬
‫‪16x111111 86011(1(11101 01111168‬‬
‫‪6111(111,‬‬
‫‪060110‬‬
‫‪8114011, •£1-1(18 160110008 8(1)0011, 1 [141*0(1110410110 , 110413,‬‬
‫‪10(11011)113, 1‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫ת‪118)1111611*114)1116*18)111‬‬
‫‪.1 1801001118)^1‬‬
‫־‪61(<110 11061‬‬
‫‪11111‬‬
‫‪1000)000‬‬
‫‪11411110^6103.‬‬
‫‪1.‬ז‪16‬נ] ‪ 11111‬מ ‪118 0111*011‬נ‪1411‬ןו‪1‬ז‪811‬‬
‫‪*100001^.‬‬
‫׳מבוא לספר שבט יהודה •‬
‫ט ח ב ר הספר הזה אשר נתת• את לבי להדפיסו מ ח ו ש היה החכם ה ר ו פ א‬
‫ר' ש ל מ ר ן' ר ו ג א אשר מתולדותיו וקורותיו ומאי׳( טגוייו לא ידענו‬
‫כי אם מ ע ט מזער ‪ .‬לפי ש ט מ ש פ ח ת ו היה ספרדי ובלי ס פ ק הוא או אניו‬
‫היד‪ ,‬טטגודשי ס פ ו ד • גם ש פ אניו נעלס נזטגו ואף כי ה ט ת ו ג ם האשכנזי‬
‫מ ש נ י י ז א ן ן ור' אליקיט חזן מ ק ״ ק ק א מ ו נ א בתרגומו האשכנזי ואחריהם ה ח נ ם‬
‫וואלף נ ח ל ק הראשון לרשימת ספריו ו ה ח כ ם מהר״ר יוסף ונעמד בספרו‬
‫‪,‬אויסוואהל וכוי" ג ו צו' כתבו ש ש ם אניו ר׳ יהודה היה לא ידעתי מ א י ז ה‬
‫מקוד שאבו כי בדפוסי אדדיאנופלי ופראג לא נמצא מזה מ א ו מ ה ורק בשער‬
‫ש ל דפוסי א מ ש ט ו ד ס והניפפיט אחויהם ו ' יהודה נ ק י א וקנו ש ל המחבר •‬
‫גס במקומות אשר נזכר ר' יהודה נ ס פ י נ ו ]עיין צד סו' ‪0‬ז' וציי[ לא דבר ה מ ח ב ו‬
‫ט מ נ ו כבן מאביו ולכן נראה יותו כדעת החכם דע ו א ס פ י ב ס פ ו ו על מחברי‬
‫הספרים שרי יהודה הנזכר היה טאנותיו ש ל י ' ש ל מ ה ואולי נ ש מ ט מ ל ח זקני‬
‫אחרי מ ל ת אדני בההקדמה הקצרה ש ל ר' ש ל מ ה •‬
‫עיי מ ו ש כ ו ש ל ר' יהודה הנזכר אשר ח׳ לפי דעת ה ח כ ם שמיינשנידר‬
‫בענוניקלאפעויע ש ל ע י ש ]‪ , <89‬ל ! ‪ [11,‬קרוב ל ש נ ת י מ י לאלף ה ש ש י הירד‬
‫בשבילייא וזה האיש חכס גדיל היה ורצף לאחיו היהודים ויוצא מלפני הדוכוס‬
‫ו ו ו ו ש טוב לעמו ואחי ומן ברח ללישבונא ומת ש ם בבית הסוהו מ כ ח היסודין‬
‫על דבי אשד לא רצה לאמר מ׳ ומי הנוהגים יהדות ומלבד חסידותו וצדקתו‬
‫ע ש ה לו ש ט בחכמות ובפרט ב ח כ מ ת התשבוות והתכונה וגם ח נ י ס פ י י ס‬
‫הנוגעים לחכמות האלה עיין נ ס פ ו ש ל החכם כרמולי על קורות היהודים צ י‬
‫ק כ נ ' ואוצרות חיים צד ה ' • ובסוף ס פ י אחד אשר חבר כתב ג ם כן עדי‬
‫השמדות והגזרות אשר עברו על ישראל בארץ נכויה • גם נראה מתוך כ ״ י‬
‫ה נ מ צ א מ ט נ ו בוואטיקאן ש ה ו א ר‪,‬ני וגיא כלי חוד נכוככים כמובא נטיזכדרו‬
‫ש ל ה ח כ ם *ונץ הנקרא עטויאס איבעי דיא י א נ נ י נ י ש ע ליסעראטור צד כ נ י •‬
‫ור' ש ל מ ה נ ע ל ה מ ח נ י ש ל ספר ש ב ט יהודה אשר זמן המוגבל מתי נולד‬
‫ואיה מתי נפטר ואיה לא נודע לנו חי קדוכ ל ש נ ת ר‪ '0‬ו י א ה רביס מ ג מ ש י‬
‫קאשסיל״יו י ע ו י ס ו ג א ל ואולי נולד בשבילייא ‪ .‬וראינו נ ׳ היד‪ ,‬מהנכבדים בעיני‬
‫בני דודו כי שלחוהו קהלות ס פ י ד ל ק נ ׳ ז פריון לשנויי מ א ל א ג י ]ע״ן צ י ק ח ׳‬
‫מספרנו[ * ויען א ש י העתיק את א ש י מצא מצרות היהודים נ ש פ י ׳ ד' יהודה‬
‫הנזכר ובמקומות אחרים ק י א את עצמו ש ל מ ה המעתיק ]עיין צד נכי[ ו מ ל כ י‬
‫ספד ש ב ט יהודה חבר גם כן ס פ י אחר ד‪,‬נקיא ש ב ט ע נ י ת י ונתב ש ם באורן‬
‫גזיות טולידו ו ט ע ם העבודה ו ק י ק ה פ ס ח וענינים אחרים ]עיין צד פ ט ' וקחי[‬
‫ונאבד ט מ נ ו וחבל על דאכדין •‬
‫ואיזו׳ י ' ש ל מ ה קם נ נ ו ו ׳ יוסף אחריו והוסיף מדליה ודאה לכתוב " י י‬
‫גזה ש נ ש מ ט מאביו מן הצווח שעברו על אחינו בני ישראל או מ ה שאיי*‬
‫בזמנו אחיי מות אניו ‪ .‬ווי יוסף דיה בזמן נזהר״ר ‪ 00‬ן' יח״יו כמו שכתוב‬
‫ב ש ו ״ ת חומו! ישרים סי' קנה' )עיין בשם הגוזלים[ וגם היה בן דורו של ר י ו פ א‬
‫המפורסם כ מ ה ו ״ ר מ ש ה המון ]עיין צו לגי מ ג י מספרנו[ והיה תלמיו שרי‬
‫•וסף פאס• כפי מ ה שכתב בעצמו נ ת ח ל ת הנתיב הראשון לספרן שארית יוטף‬
‫ו ז ״ ל הנתיב הראשון נתיב המשנה וכי יתבארו קצת מדרכי המקשר‪ ,‬כפי נירי‬
‫ש ק ב ל נ ו ממורנו הרב הגדול י ׳ יוסף פאס• ז״ל ח ה ה ח כ ם ר' יוסף פאסי נסע‬
‫בזעיר שלוניק• לאדריאנופלי ושם בלי ס פ ק ל מ י ר׳ יוסף ן׳ וייגה אונלו וכבר‬
‫!לעיו ר' ש ל מ ה עטיה בהקדמתו היקרה לפירושו על חדלים ש ג ס ר ' יוסף בן‬
‫זירגה היה בתוך החכמים אשר דיה מכיו בעיר אדריאנופלי • והוא ר׳ יוסף‬
‫בן ויוגד‪ ,‬אשר לעת זקנתו כדי להשכיח יגונותיו על א ש י נשאר ערירי מבן יהיו‬
‫ו ז ב י ג"כ ספר שאריח יוסף ובאר בו כללי הגמרא אשר לא הניאו הראשונים‬
‫י כ י נ ו ש מ ש ו ן בעל ספר כריתות ויבינו ישעיה בעל ס פ י הליכות ע ו ל ם ו ק‬
‫ד ע ת בעל קורא הדורות ובעל ש ם הגדולים ודלא ב י ע ח החכם וואלף כ ס פ י ו‬
‫הנזכר חלק א' עד חל‪,‬כה' שהוא אחר ווה לא נ י א ה נלכד נואשו יכנה ארו‬
‫•עצמו בשני הספרים באופן אחד כי בסוף ספר שארית יוסף יכנה את מעמו‬
‫הדל והמר כ מ ו בתחנה אשר בסוף ספר ש ב ם יהווה או ר ו ל והנרדף בשכם‬
‫יהווה צ ו קיב' ובהקדמה לסי שארית יוסף הדל ו מ ע י ר במאד סאד כי א ס אף‬
‫גזמה שקרא את ספרו בראשונה ש ב ט מישוי כניו שאביו ק י א את ספייו ש ב ט‬
‫•הודה ושבם עברתו ורק בעבור ש ח ש ב כי ש ם ש נ ט מישור מורה גאוה סלקו‬
‫וקראו שארית יוסף • וספד שארית יוסף נדפס שתי פעמים ב ש נ י י ש ד י‬
‫באדדיאנופלי ולא בקישטאנטינא כ מ ו שכתב בטעות נ ע ל ש ם הגדולים רען‬
‫א ש ר השנה ההיא שנת מ כ ת הדבר היתה אשר המחבר והמדפיסים מ נ ו ה ל י ם‬
‫*דחופים היז בה כל זדדס רציא זשדב על עסקי קבזוד‪ ,‬נפלו בדפוס הזה שעיות‬
‫לדוב הרעדה והבהלה והדפוס הזה איננו עוד בנמצא • ואח״כ נדפס ש נ י ת‬
‫‪30‬‬
‫ניית‬
‫י י נ ל י ח פ י ט י ה י נ י י ם נ ס ו פ י ב ש ) ת שמחה כמנטובה • וצריך‬
‫' יי‬
‫עיון כי בשער ש ל דפוס מנטובה ש נ ו פ ם לטי שנ־ס אחיי הדפוס הראשון‬
‫כתוב חברו החכם ד‪,‬של‪ 0‬כטהוו״ר יוסף כן ד ו ג ״ נ ר ״ ן ו מ ת ו ן הקדמתו נואר‬
‫ג י לעת זקנתו חבר ספר שארית יוסף ואם גם בשנת ש י ״ ו וקן היד‪ ,‬אין יש‬
‫לדמות שהיה עור בחיים ל ם ' שנים אחרי כן ואולי המדפיסים כ א ש י לא וצו‬‫•לתקן דבר מדעתם ומצאו נר״ו בדפוס אוריאנופלי שמוהו גס כן נדפוסם •‬
‫ואין להחליף ו ' יוסף הנוכו עם ו ' יוסף ררגה הזקן שהיה גס כ‪ /‬נ ז פ ן‬
‫ד‪,‬זר‪ ,‬ואשד מושבו היה כארץ אוילונה וגס קיובו ו ׳ ש ל מ ה עטיה הנ״ל היה מכירו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫עוד מצאתי שתי סעניינז ש ס מ ש פ ח ת ן' וידגה הראשון הוא הרב הגדול‬
‫ד׳ מאיי בן יוגד‪ ,‬נזיי׳־א' ס פ י ד שלמד יחד עס השר הגדיל י ק ש מ ו א ל אנדנאניל‬
‫‪:‬־ישיבך‪ ,‬ש ל ד‪,‬הכס ט ה י ״ י יוסף פאס׳ ואח"פ נ א לאיטאליה ונהרג מהליסטים‬
‫ונזכר מרי ש ל מ ה עטיה נ ה ה ק ד מ ה ד נ ״ ל ומבעל ש ל ש ל ת הקבלה דפוס א מ ש ס י מ ז‬
‫צד מ ט י ע ״ ב ]עיין מ כ ל זה רשימת ספרי ניכל־אטהעקא באולעיאנא ל ה ח כ ס‬
‫שטיינשנידר צד׳ אלף ותקלח'[ והשני הוא מהד״ר ש מ ו א ל ן' ר מ ה אשד היד?‬
‫בזמן הרב המבי״ם והובא כ ס פ י ו ואשר נזכר בתשובת מ י ן הקדוש אבקת רוכל‬
‫סימן פוי פ ח ׳ עיין בקויא הוויות צד לו׳ ע ״ א ונועד לחכמים אות ש יב' ו א י ן‬
‫זה הדון ש מ ו א ל הנשיא קרונו ש ל ר' ש ל מ ה בן וייגה הבא לטולירו ו א ש ר ‪.‬‬
‫על ידו נתבטלה ש ם הגזיה כמובא כ ש נ ט יהודה צד פ ט ' עיין ש ם ‪.‬‬
‫ו ו ׳ ש ל מ ה נ ן ויוגה קרא את ספרו ש נ ם יהודה על ש ם ו ' יהודה כן‬
‫וידגה אשר בסוף ספרו כתב קצת שמדות וגזרות ואשד היה המולך ואשונר‪,‬‬
‫וראה יותר בעצם ש נ ט עבותו יתכדך ולא כ מ ו שכתב החכם וואלף ב ח ל ק‬
‫הואשון לרשימת ספריו למען אשר ישוב ויכונן השם מלכות יהווה ע״י מ ש י ת‬
‫כן דוד היוצא מ ש ב ט יהודה כי מ ש ב ט הנוכו לא דנר ו ' ש ל מ ה בהקדמתו‬
‫כלום ואט תדצה ל נ א י כן על א ש י כתוב בסופה וכן א מ ו הנביא כ׳ כשלד־‪.‬‬
‫ירושלים ויהודה נפל תדע כי הדברים האלה נמצאו רק בדפוסי א מ ש ט ר ד ם ‪.‬‬
‫וההולכים אחריהם ולא בדפוס אנדוינאפלי ו ב מ ק ו מ ם כתוב ש ם ויהיה ל ב י ת‬
‫יהודה לששון ו ל ש מ ח ה אכי״ר • ואולי גם במלת ש נ ט שהוא בלשון ס פ ו ר‬
‫*ז‪8‬ז‪6‬ז• מורה ע ל ש ם מ ש פ ח ת ו ויינה רהיה בזה איך שיריה החכם גענטיום‬
‫•‬
‫בתרגומו ט ע ה לתיגם את ש ם ה ס פ י ‪ 11-11)118.1111516‬והיה לו לתרגם ס־‪.‬ג׳‪^11‬‬
‫ו ס פ י ש ב ט יהודה אע"פי ש נ ד פ ס ע י עתה זה ש מ נ ה פעמיט כמו ש י י ע נ ו‬
‫כנירור מ כ ל מ ק ו ם יקי הוא כמציאות ואיננו כ י " א ם ביר קצת יחידי ס ג ו ל ה‬
‫כמום הוא ע מ ה ם חתום באוצרותיהט ולמען זכות את ה י נ י ם אמיתי להדפיסו‬
‫מ ח ד ש בתכלית השלמות כפי האפשר למען ימצא ניד כל איש ואיש ‪ .‬ואלה‬
‫השמונה דפוסים אשר יצאו כבר מטנו לאור •‬
‫א ' הדפוס הואשון הוא א ש י היה מלפנים בתוך אוצרות המנוח מהר״ר חיים‬
‫מיכל ז״ל בהאמבורג ולעת עתה בבריטיש מוועאום נלונדן הכייה ו ה ש ע ר‬
‫חסר • והדפוס הזה אשד אותיותיו אותיות מרובעות בינוניות ואחד מ נ ע ל י ו‬
‫הראשונים אשר ש מ ו לא יוכל לרךא עוד כתב עליו יום א' כאי אדר ש״ל*‬
‫בלי שום ספק יצא לאוו בארץ תוגרמא כי אחרי המלות כן יאבדו כל ארבי‬
‫ה ' ]עיין צד קיב*[ נוסף עוד ש ם והחיים והשלום לאדונינו המלך ס ו ל ט א ן‬
‫סוליימאן בימיו נוכה ליאות וכו׳ וכפי דעת כן עידי החכם מהר״ר יוסף צעדנר‬
‫יצא לאור נ ק ו ש ט א נ ט י נ ה קרוב לשנת שי' ‪ .‬ועל תכונת הספר הוה כתב ל י‬
‫כ׳ ההוספה הנזכרת נמצאת ש ם בצד ס ׳ ע ״ א וצד ס ' ע ״ ב ייק ועל צד‬
‫סא' ע ״ א כתוב אמר הדל והנידף וכוי עד מציל עני מחזק מ מ נ ו ואז ב א ה‬
‫התחנה אשר הדפסתי כצד קכז' ‪ " .‬ובכל חלק הוה לא נרשמו אותות ה ע ל י ם‬
‫]נאגענציימגן[ ונחבאים היו השני העלים האלה עדי הנה בין צד לד׳ ולה׳ ו ה ח כ ם‬
‫יזנזכו גלה את מ צ נ ם והראה לי כי לא חסר בספר הזה דבר חוץ מ ה ש ע ר •‬
‫ומשינויי הנוסחות אשר ו ש מ ת י לו בדפוהים שונים גזר שדפוסי א מ ש ט ר ד ם‬
‫‪1‬‬
‫הלכו א ח ״ הדפום הזה הואשון ט ג ס בתוכו כתוב בטעות להצילם ח ״ י‬
‫לד‪,‬ודגם ]עין *ד ד ׳ ר‪,‬ערר •ני( ל נ מ ל ה תחת ללמד‪] ,‬צד ט ז ׳ ד ע ו ה לפי( י‬
‫ההקדמה ה ק צ ו ה בתוכה נאוהיזת מ ו ז ב ע ז ת ב ו א ש הצד הואשזן ללא מאחויי‬
‫השער ונכתב י ש " י כנדפוס השני‪ .‬בסיף ה ש מ ד מ א י חסר מ ל ת שלוחי לפני‬
‫ע מ ך אכל נכון הוא מ ה שכתיב כ ש פ י דכי )עיין צ ו מדי הערר‪ ,‬צחי[ שנשי‬
‫מלאכה אחת וכוי וכן אבדתם תחת אמרתם )צד פב' העדה גגי[ ‪ .‬גם ע ל‬
‫שיגר א ח ו שנמצא ל ן ה י ס ו ס הראשון לדפוס• א מ ש ט ו ו ם •ש להעיד ו ה ו א כי‬
‫במקום אלנומעה ]צד כ' ה ע ו ד מחי( גתוב ש ם כ מ ו נ ד ״ א ד אלקזואן וכפי‬
‫דעת ה ח כ ם הנזכר השינוי הזי‪ ,‬יצא מתחת ידי מדפיס• א מ ש ט ר ד ם נ ע נ ז ו ש ל ק ד י‬
‫מ ל ת קורק כלשון יכנו ולא נ ל ש ו ן ער‪ >0‬וע״ב בנד את יום ה ש ש ׳ נ ש ם אלגומעד‪• .‬‬
‫ועיין נפירוש על התורה ל ו א ״ נ ע ש מ ו ת ס ז ' א ' • גם נצד לה' מדפיסנו נמצאים‬
‫ש ם שני שינוים פ• נשורר‪ ,‬החמשית מ ל מ ט ח בתונ ה ט ע ו נ י ם ה ח ת ו‪,‬מעיניר!‬
‫ונשזדה השלישית מ ל מ ט ה כתזנ ד‪,‬נכוו תחת ד כ נ ו ד ‪ .‬ועל ד נ ו המקום והזמן‬
‫ש ל הדפוס הזה ש ע ו ת ׳ אני המוציא לאוו א ח ו ׳ אשר מצאתי ואיות נרורורז‬
‫שהדפוס המיוחס לאדייאנופל׳ איננו מ ש ם כאשר תראה נ ס מ ו ך שהוא ה ו א‬
‫דפוס אוויאנופל׳ ונדפס ב ש נ ת שיו' ושטחתי ניאו ש ה ח כ ם שט״נשניידר‬
‫במכתבו אלי נומי‪ ,‬לדעתי • והנה נשפתי ישנים תמצא נ ט ע ו ר ז ש ה ד פ ו ס‬
‫הראשון יצא לאור בנאפולי וצ״ל באדריאנאפלי והחכם צעונר בספרו אויסוואהל‬
‫כתב בטעות וויניציא צי התעו אותו דבי׳ קהלת דוד צד רח' וחוו כו ו נ ם‬
‫החכמים וואלף ודע ואססי כולם בפה אחד אמרו שהדפוס היאשון נ ע ש ה‬
‫נאדדיאנופלי ובשנת שיד' ומאיה להם השנה הזאות נ א ש ר כדפוס המיוחס‬
‫לאדריאנופלי לא נמצאת ש נ ת הדפוס אס לא שנאמר ש ל פ ח ו ת אחד ‪0‬ד‪.‬פ ואד‪,‬‬
‫ש ע ר הדפוס הראשון י כ ת נ ש ס אדדיאנופלי ש נ ת ש י י ' ו נ ש נ ה ההיא כופס נעיד‬
‫הזאת אצל האחים ש ל מ ה מוסף יעני( גם ס פ י ש א ו י ת יוסף מ ו י יוסף בן‬
‫ר ו ג ה כ מ ו שכתבתי ל מ ע ל ה ותהי התחלתו נ ו א ש ו ! ל ח ד ש אלול ור׳ יוסף נ ן‬
‫ויוגה היה אז נאדויאנופל• אשר נתקנה בו מלאכת ה ו פ ו ס על שהיתה נ ע ת‬
‫הזאת עיר מ ל א ה חכמים וסופרים כ מ ו שתראה נהקדמד‪ ,‬ל ס פ י שארית יוסף‬
‫ובקורא הדווות ובשנת ש ט ו ' נ ו פ ס עוד ש ם פיווש ע ל אנות מ י ״ ״ • ע נ ץ‬
‫וגם הוא נאותיות מ ו ו נ ע י ת בינזניזת ולבי שורות על כל דף ודף ולא נ ו פ ס‬
‫כו מספר ידפיס כי אם מספר העלים ]נאנען[ אשר נדפס נ כ ל עלה ועלה‬
‫למעלרז לצד ימין תחר! א ש ו המדפיסים האחרונים יציבו ארו מ ס פ ר‬
‫י׳עליס למטר‪ ,‬בכל עלה לצד ש מ א ל ‪ .‬ורק ע ל ד נ י מ כ ת ה ד נ י שהיתה אז‬
‫נאדדיאנופל׳ חדלו המדפיסים לגשת עוד ש ם אל מלאכתם והלכו לשלוניקי‬
‫ובשנת ש ט ו ' הדפיסו ש ם האחים ש ל מ ה רוסף י ע נ ץ הנזכוים מחוור כ מ נ ה ג‬
‫אשכנז ]עיין בישיסת ספרי נאדלעיאנא להחכט שסיינשנ״דו צ ו ת ש ג א ‪ • [ ,‬ואין‬
‫ס פ ק שהדפוס הראשון שלי ש ב ט יהודה אשר דברנו מ ט נ ו הוא הוא אשר קודט‬
‫שמצא המחבר ביי ה ו י ש ט ט ו ב שאנצולי קונטריס מ ס פ ד סאוועות ט ל י‬
‫אדום ]עין צד קיב'‪ 1‬נ ש ל ם עם סיפור דמעשד‪ ,‬א ש י היד‪ ,‬תחת המלך סולטא!‬
‫ג‪0‬‬
‫פוליימאן ואשר על ידו קיימו וקנלו עליהם לחוג חג פורים המעי׳ ו א ש י‬
‫נ ס ו פ ו כתוב כן יאנדו נ ל א ו נ י ה ' אמן ועל כן עד הנה נדשמו כו א ו ת ו ת‬
‫העלים כ א ש י כתנתי ל מ ע ל ה ומכאן ואילן נדפס א ר " כ הקונטריס בפני ע ג מ ו‬
‫עד מציל עני מחוק מ מ נ ו בצו קכו' ועל כן אמר בצד קיב׳ א ח י ימים ש נ ד פ ס‬
‫החבוי הקטן הזה וכו׳ ולכן לא נ ו ש מ ו אותות העלים בופוס הראשון בחלק‬
‫א ש י נ א בסופו ו א ש י היה נחבא בפפר שכבדיטיש מויעאום בין צד לדי ולה •‬
‫ך ' והדפוס השני הוא הדפוס המיוחס לאדויאנופלי ואיננו נדפס ש ם ו כ ש ע ו ו‬
‫כתוב‪ :‬ספר ש נ ט ׳הודא חברו החכס היופא הה״ר ש ל מ ה ב ן ו י י ג א ו ל ה ״ ה‬
‫זה ספד תולדות ישיאל ממאורעות וצוות ותלאות ש ע נ י ו על היהודים בהיותם‬
‫בארצות העמים • וכן י ס פ ו מ כ מ ה וכמה עלילות היו מתעוללים על היהודים‬
‫ונגלה ו נ ת פ י ס ט ה ש ק ו וישראל יצאו גאולים וגם איזו כוונות יפות על איזו‬
‫אגוות חמודות • וכן י ו נ י מוויכוחיס בענין הדת ענדו לפני מלכים ו ק סדי‬
‫ה ק מ ת הנשיאים וכן צוות המקדש לפני ולפנים וכן סדי כהן גדול בבואו‬
‫ללשכה שלו ‪0‬מוך ליום הכפורים • וכן ‪0‬דו הקרבת ק ו נ ן פסחים • באופן‬
‫הספר הזה מ ע ט הכמות ו י ב האיכות הוא • לכן הח׳ יתן אל לבו להגות בו‬
‫ולא יסיר ש ב ט י ה ו ד י ו ב א נ ד י ר נ א פ ל י קרית מ ד י ן רב ואדיר סולטן‬
‫סולמאן ירייה ותנשא מלכותו ובדפוס הוה נג' עלים ]בלעטטעד[ ובדף נדי ע ' א‬
‫כתוב כשתצא מן העיי• תאמר כ ס ו י זה וכוי ו א ח ״ כ שמירה ל ד י ן ותפילת‬
‫אייסטוטלם ושמירת הדרן לרנז״נן וגם מ ה שיאמר ה א ו ם להנצל מן החרב‬
‫וכשרוצה לכנוס בספינה ולענור בטיס עד הושיעני ה ' כי באו מיס ע ו נ פ ש‬
‫ובדף נדי ע ״ ב תמצא שתי שורות החסרות נ ד ף מ ח י ע״ב • ואעיד אותך פ ה‬
‫קורא נחמד על מ ה ולמה ש ע ו ת ׳ שהדפוס הזה לא יצא לאוו בעיי אוויאנופלי •‬
‫א' האותיות ש ל הדפוס הזה שונות מ כ ל וכל מאותיות ש ל פירוש על א ב ו ת‬
‫לר״י י ע נ ץ הנדפס בלי ס פ ק באדויאנופלי• בי בשער כתוב באנדירנאפלי‬
‫וסולט! ‪ 0‬ו ל מ א ן במקום נאדויאנופל׳ וסולטן םול״טן ככתוג גם בפירוש על‬
‫אנות ל ו " ׳ יעב׳ז • ג' המאמרים נגר הנועדים ואמונחם נ ש מ ט ו או נחלפו‬
‫במאמרים ץתר ו נ י ם לדוגמא עיין דף קיד' העדה צה׳ צו' וצז׳ וצד ק כ ה ׳ ה ע ו ה‬
‫כ ' גם מקומות אחוים נ ש מ ט ו או נשתנו למנוע בוז והרפת הנוצרים מיתנו‬
‫ומאומתנו ולדוגמא ע״ן צ י ט ' ה ע י ה יט' וצד יא' ה ע י ה כדי וכה' צד יב' ה ע י ה‬
‫כז' כחי ולאי ועוד אתיים ובים ו ל מ ה כל זה בספר ש נ ד פ ס נ א ו ץ תוגרמא •‬
‫ד' לפעמים תמצא מלוח אשכנזיות ל פ ו ש איזה מלות זרות ולדוגמא עיין צד‬
‫ט י ' ר ע ו ה מ א ׳ צד כני ה ע י ה נה' צד ס ג ' הערה כג׳ ולמה נעשה זאת א ם‬
‫הספר נדפס כאדייאנופלי ולכן אחשוב שהדפוס הזד‪ ,‬איננז מ ע י י הזאת והמדפיסים‬
‫ש מ ו את ש מ ה על ה ש ע י רק כעבור שהדפוס הראשון יצא ש מ ה לאור וכדי‬
‫ל ה ט ע ו ת עיגי חוקיי הספרים הנקואים צ ע ״ א י ע ן • ואס לא שגיתי הדפוס‬
‫השני ש ל ש ב ט יהודה הוא דפוס סכיוניטה וראיות ‪ ,‬לזה הלא ה מ ה א׳ צווח‬
‫האותיות ש ל ש " ׳ הנזכר דומה מ מ ש לצוות האותיות שבדפוס סביוניטה נ מ ו‬
‫ש ת ר א ה מ ס פ ר *דה לדרך לר׳ מ נ ח ם ג ן זרח‬
‫מ פ ר ק י ד ו ׳ אליעור ו מ ס פ ד י ם‬
‫אחרים ה נ ד פ ס י ם ש ם • כ ' ל כ ל ו ף ו ד ף ש ב ש ב ט י ר ו ו ה י ש ל ח י ש י מ ת ו כ מ ו כ ן‬
‫לדפוסי סביוניטה הניכרים י ג ם בשני ה ד פ ו ס י ם ה א ל ה ש ו מ ר י ר ע ל י ם ה נ ק ר א י ם‬
‫ק ו ס ט א ד ע ן ואותותיהם ]באגענצייכען[‬
‫עייכען[‬
‫ב ש נ י ה ם א ח ת היא והיא‬
‫ש ו י ס זה לוה ג ם אווז הנייר ] ו ו א ס ס ע ר י‬
‫ע ג ו ל ה ובתוכה הוגן ] א נ ק ע ו [ •‬
‫ג׳ נ א ש ר‬
‫ידענו ש א י מ ת הצענוור כ א י ט א ל י ה י כ ה היתה ג ם נדע ע ל נוה ו ל מ ה נ ש מ ט ו‬
‫ב ד פ ו ס ס ב י ו נ ט ה ה מ א מ ר י ם ה מ ת נ ג ד י ם לדת הנוצרים ו ע ל מ ה נ ד פ ס ה ש ם עיר‬
‫א ח ר ת ב ש ע ר ס פ ד א ש ר יסופר נ ו מ ר ש ע ת הגוים נגד אחינו כני י ש ר א ל ו ל כ ן‬
‫ה ש מ י ט המדפיס ג " כ ל ו ו ב ה מ ל ו ת הספרדיות א ש י תמצא כדפוס ה י א ש ו ן והרגם‬
‫אותן ב ל ש ו ן עברי ב א ש ר ל א ה נ י נ ו ל ש ו ן ס פ ו ד ב א ר ץ א י ט א ל י י י‬
‫י׳ מל דכו‬
‫ה מ ל ו ת ה א ש כ נ ז י ו ת ו א ה ב ש ע ר ש ל פרקי ר׳ אליעזר ד פ ו ס סביוניטה ו ח נ ו ו נ י‬
‫ש כ ת ו ב ש ם ב ש ם הר״ר אליעזר טברוינשווייג ואולי• הוא א ו מ ח ו ק ק א ח ו א ש כ ן ‪, ,‬‬
‫הוסיף ה מ ל ו ת ה א ל ה מ ל כ ן ‪,‬‬
‫ויען א ש ר האותיות נ י א ו ת לעינים •וחי חזקו‪!-,‬‬
‫ב ש ב ט יהודה מ ב ש א ר ד פ ו ס י ס כ י א נ י ט ה שראיתי א ח ש ו ב ש ה ש ״ י נ ד פ ס‬
‫שמו‪-‬‬
‫ב ש נ י ם ה ר א ש ו נ ו ת א ה ו י א ש ו נתקן ב ה ה ד פ ו ם כ מ ו ש י ו ע נ ו ש ה מ ח ז ו ר ש נ ו פ ם‬
‫ב ש נ ת ש ט ו ' בשלוניקי כ ב י נ ד פ ס מ ח ו ש ב ס ב י א נ י ט ה ב ש נ ת ש ט ז ' ו א ם ה י ע ן‬
‫ל ח י י ? הינויכז‬
‫יודעים מ ת י ט ת ה ו ו פ א כ מ ה ו ״ ר מ ש ה ה מ ו ן ג ם היינו יכוליט‬
‫א ש ו עברו בין ו פ ו ס הראשון לשני כי ב ד פ ו ס הראשון י ח ש ב ה ו בין החיים ו ק ר ״‬
‫אותו ירייה ו ב ד פ ו ס ה ש נ י כבר מ ת ו ה ו ס י ף ל‬
‫פ ' וצד גגי[ •‬
‫שנזו‬
‫]עיין ׳נד לגי ה ע י ד ן‬
‫ו מ ת ו ך השיניים ה נ מ צ א י ם ב ד פ ו ס הוה מ ל ב ד א ש י ו כ ו י ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ככר‬
‫ל מ ע ל ה נראה ברור ש ה מ ד פ י ס לא ה ל ך ב ע ק ב ו ת ה ד פ ו ס ה ר א ש ו ן כי א ם אחרי‬
‫כ ת ב יד א ח י א ש ר היה לפניו ו א ש ר היה ח ס ו ל פ ע מ י ם כ מ ו שתיאר‪ ,‬ב ה ע י ו ת ׳‬
‫ו ב פ ר ט צד ל ה ' ה ע י ד ‪ ,‬פ ב ' מ ״ ט ג ם ח מ צ א כו נ ס ח ו ת היותר צודקות ג י כ ו פ ו ‪5‬‬
‫הראשון •‬
‫ה ד פ ו ס ה ש ל י ש י הוא ד פ ו ס פ ר א ג ו ש ע ר ו אות ב א ו ת כ ב ד פ ו ם ה ש נ י ע ד ו ל א‬
‫י‬
‫סור‬
‫ש ב ט‬
‫י ה ו ד ה ואחייב כ ת ו ב דר‪,‬׳׳לבית י ה ו ו ה ל ש ש ו ן ו ל ש מ ח ה אכי״ר‬
‫נ ד פ ס פ ה ק ״ ק פ ו א ג ת ח ת מ מ ש ל ת אדונינו הקיסר ו א ד ו ל פ ו ס ירייה ע ״ י ג ר ש ס‬
‫בן מ ה ר ״ ר יוסף ב צ ל א ל‬
‫כ ״ ץ זוג״ל היום יום א ׳ ב ר ״ ח‬
‫כסליו ש ס ם ׳ ל פ ״ ק‬
‫ו ה י א ‪ . 1608‬׳ \ ‪ 0‬א ‪ 9.‬ל מ ס פ ר ם ו ל א ‪ 1609‬כ מ ו ש כ ת ב ה ח כ ם צונ׳ן ב ס פ ר ו ע ו ר‬
‫געשיכטע *ן ופי‪• ',‬‬
‫כ ש ו פ ו כ ת ו ב ע ו ד ת פ ל ת הדרך — ת פ ל ת א י ס ט ו ס ל ו ס‬
‫— ש ט י ו ת הדרך ל ה ר מ ״ ב ן — ו א ח ״ כ כ ת ו ב עוד ע ״ י מרדכי בן ג ר ש ם כ ה ן‬
‫מ ח ו ק ק ו ש ל ט ה בן ג ר ש ם כ ה ן מ ח ו ק ק פ ״ ה פ ר א ״ ג ל פ ״ ק •‬
‫ו ה ד פ ו ס הוה היה‬
‫מ ל פ נ י ם בתוך ס פ ר י ר ״ ד א פ פ ע נ ה ״ ט ]עיין ק ה ל ת דוד צד חקי'[ וגם הוא בתוך‬
‫אוצרי ה ס פ ר י ם א ש י ל מ ה ו ״ ר א ' כרמולי ב פ א י י ו ו א ם ג ם לא ראיתי א ת ה ד פ ו ס‬
‫בעיני מ ״ מ מ ת ו ך ה ש ע י • ו מ ת ו ן ה ה ו ס פ ו ת א ש ר ב ס ו פ ו נראה ש נ ד פ ס‬
‫ב מ ל ה אחרי ה ד פ ו ם ה ש נ י ו ר א ״ ״ ‪-‬‬
‫‪,‬״״_‬
‫— ‪-‬‬
‫יי‪-.‬‬
‫מלה‬
‫‪.‬‬
‫ף' הדפוס הרביעי אשד שעדו כשער של דפוסנו הוא דפוס אמשטירדאם בניעות‬
‫ה א ח י ם יקר• היחס נד‪,‬ד״י רפאל ואנדהם כן דאגאן והיה לד‪.‬ס למשיב נפש‬
‫אחיהם החסיד נרו״ר דוד בן דאנאן תנע״בה בבית עמנואל בנננשתי שנרז‬
‫ו ש ק ט ושאנן לפ״ק • לדפוס הזה יש פחי עלים והקדמת ו׳ שלמד‪ ,‬נן‬
‫וירגה נדפסה מאחורי השער וגם אמרתי למעלה שהנוסחות דומות לדפוס‬
‫הראשון ודק 'מעטים המד‪ ,‬השיטים כין הדפום ד‪,‬זד‪ ,‬לדפוס החמש׳ • ונדף‬
‫פה׳ עא' כתוב העתק מגלת עיפה לנוהר״ר שנתי נהן ז״ל •‬
‫ךן' הדפוס החמישי הוא גם נן דפוס אמשטרדם ושערו נשער הדפוס הרגיעי‬
‫ונדפס ננית ונדפוס של הבחור שלמה בן כהר״ד יוסף נ״ץ זע״ל פרופס‬
‫נ י י כ י ם פ י י ס י ש נ ת ל מ ש פ ט י אתחנן לפ״ק ולדפוס הוה סד׳ עלים ומדף‬
‫‪0‬א' ע״נ והלאה נמצא ג״כ העתק מגלת עיפה למהר"ר שנתי הנהן •‬
‫ו' ה י פ י ס י ; ש ש ' ה ו א י פ ו פ ה ו ר א ר נ א משנת לא יסוך עןכט יהוךה לפ״ק‬
‫ומספר הדפים לא נרשם רק מספר היעלים ושומרי העלים רשומים נו‬
‫והדפוס הזה מלא שגיאות והשמטות לדוגמא חסר שם השמד סבי נלו וגם‬
‫כל אותם המאמרים הנוגעים לאמונת הנוצרים נשמכזו ממנו וגם מהעתק מגלת‬
‫עיפה אשר בו חסר הסוף ונדפס פעם באותיות מוובעות ופעם בכתב דש״י •‬
‫ן' הרפוס השביעי הוא אשר יצא לאור בעיר לבוב שנת חיו' והוא הלך כילה‬
‫נמלה נעקבות דפוס הוראדנא ונשמרו כתוב ועתה נוסף נו מאת חכם אחד‬
‫פירוש ותקון השמות מלשונות העמים עם הערות מושפלות גם סיפור מעשה‬
‫נורא מעיר ווירמייזא וספורי ירושלים הקדושה שבחיה ומנהגי ישראל נקרנדז‬
‫א ש י העתיק מלשין ע ם לי ע י ללה"ק ב ש נ ת ל א יסור ש‬
‫נט‬
‫‪ 0‬י ה ו ד ה ודק‬
‫להטעות עיני הקונים כתוב כל זד‪ ,‬כי לא נמצא בתוכו לא תקון ולא הערודז‬
‫מושכלות אם לא שנאמר שהוא חקון נאשר נתונ שם בעיר אגען ]בארץ‬
‫צרפת[ וכקשטיל שיזין ]עיר בצרפת[ ונאראגון ]פלד כשפניא[ אשר כל תינוק‬
‫כן יומו עריך לרעת • אך שגיאות הספר מחול תרננה עם השמטות רנות •‬
‫ק ' הדפוס השמיני הוא דפוס מארשייא ולא דאיהיהז ונל׳ ספק לסנה ידועה‬
‫לכל גם כו ההשמטות אשר דנרתי מהן בשני הדפוסים האוורונים >‬
‫ועל ענין הדפוס אשר אנוכי נותן לפניך היום ומהותי אגיד לך קזרא‬
‫נחמד שהלכתי בו אחרי דפוס אמשטרדם משנת תקסם' ושחקרתי כשקידד!‬
‫דנה אחרי הנוסחות שנדפוסים שונים ונפרש נדפוס המיוחס לאדדיאניפל׳‬
‫ורשמתי אותן למטה מן הדפים ואם תמצא שמה נד״אי תקרא בדפוס אדויאנופל׳‬
‫|‬
‫י ל א י ‪ * * 0‬ב ו נ ' א ש ע י ‪1‬׳־•ע"״ ״ ? ״ י י נ י ס ־מוך ל ‪ ,‬ד ו *דדים ]עין ש ״ י‬
‫‪1‬‬
‫מ א ־ צ ד ע ״ ׳ [ ואם גם נוסחות דנות נ ו שינוח ט י פ ו ס י א מ ש ט י ד • סי׳ט ד ו מ י‬
‫|‬
‫מלו‪ ,‬נ ט ל ה לופיס המיוחס לאידיאנופלי מ ל ב י שנוי א ח י שכתוב לוזי התו׳ו׳יז‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫החת לחי העליון ]צו סג׳ ר ע ו ה כחי[ והחכם גאלדענטהאל כרשימת‪ ,‬ל ס פ י‬
‫‪1‬‬
‫כ׳׳י ש ל יייע! לא יאה י י • ולפי ועתי הכ״י נכתב מהנדפס כי ל פ ע מ י ם‬
‫•‬
‫תמצא נ ו ה ש מ ט ו ת אם טלה אחת נדפסה שתי פעמים נשת• ש ו י ו ת ו ה ס ו פ י‬
‫ן‬
‫ככתנו המלה פ ע ם ראשון ח ש ב ש נ ת נ ו כ נ י ‪8‬עס שנית לדוגמא צ ו יד׳ שזור‪ ,‬י*'‬
‫ן‬
‫מ ל מ ט ה חסרו המלות ו א מ ו ו כי לא נודע לריט״ם ש י ש וכי הצוסתיס מעני שר‪,‬סופי‬
‫ן‬
‫נ כ ת נ ו מ ל ח הצופתים א ש ו לפני כי לא י‪,‬שטיס המאמר א ש ו נין מ ל ת הצרסהיט‬
‫‪1‬‬
‫הראשון ל ש נ י וגגיר ה ש ו ו ה ה נ א ה אחריה ו ה ש מ ט ו ת כאלה תמצא ביותר ׳‬
‫ן‬
‫וניאוו מלוח ספודיות אשד תיאר‪ ,‬נהעוות׳ דק להקל קריאת הספר הזה מ ע ל‬
‫ן‬
‫האנשיס אשר אינם נקיאין נ ל ש ו ן ס פ ו ד ו נ ט ע ם ועצה לא חקנתי נ מ ח נ ו י ו‬
‫ן‬
‫הזאת ד נ ו מ ה ש נ ו ש י ס הנמצאים כה כי * ס במקומות אשד ידעתי נניווד‬
‫‪1‬‬
‫שהתיקזגים ימצאו חן נעיני כל מ נ ק ואינם צויכין ראיה ומופת ויתו התיקונים‬
‫ן‬
‫הצויפים ל מ ש ע נ ת ולניאור נ י ו ח נ תמצא עם ואיותיהם במחנרוח הבאות אי״ה‬
‫‪1‬‬
‫ו ש ם גם אדבר מהמקוויס א ש ו ש א ב מ ה ם בעל ש כ ס יהודי‪ .‬בספרו • וארו‬
‫[‬
‫א ש י הוספתי נ ו פ ו ס י וה ו ש מ ח י נ ש ע ר הספר ו מ ש ם תראנו ו ג ס א ש ד הראיתי‬
‫[‬
‫לך מ ק ו ם הפסוקים לא למותר תחשבהו ‪ .‬ולמען לא יחסו כל נ ו הדפסתי‬
‫|‬
‫גם נ ס ו ף ה ס פ ו העתק מגלת עיפר‪ ,‬אשר נדפסה פ ע ם ראשון כעין ה ק ד מ ה‬
‫לסליחות וקינות על המרות רעות שארעו בעו״ה נ א ו ׳ ן אקויינא וואלין ופאדל״א‬
‫וליטא ש נ ת ת״ח ו ת ״ ט ל פ ״ ק ה ב י ס המאוו הגוול הגאון ה מ פ ו ו ס ם ט ה ו ״ י‬
‫שנתי כ״ץ ב א מ ש ט ו ד ם בנית עמנואל בנננשתי ש נ ח אןןי מלבנון ל פ ״ ק‬
‫ו מ ש ם נ ו פ ס ה פעמים ונוי! נסליחות ובשבט יהודה נ ס ו פ ו ״ — ו נ ט י ם אשים‬
‫קנצי למילין עוד עלי ר‪,‬חונ להזכיר את האנשים היקוים א ש י תמכו את ידי‬
‫ואמצו את זריעות׳ נ ע נ ו ד ת ה ט ח נ ר ת הזאת הלא המה בן עירי החכם מהר״ר‬
‫יוסף צעדנר נלונדן א ש י ש ל ח לי העתק התחנה ש ל ד' יוסף ן' דרגה ו ה ו ד ע‬
‫לי מהות הרפוס הראשון ש ל ש ב ט יהווה והחכם ט ה י ״ י א ' כימול׳ נ פ א י י ו‬
‫אשר ש ל ח לי העתק כתב ש ל ר׳ חסואי ק י ש ק ש מכתבי יי אשר חננו ד׳ נ ה ם‬
‫ו א ש ו הבטיחני להיות ע ו ו נעזרתי ונם חכמים אחוים אשר אקוב את ש מ ו ת ם‬
‫במחברות הכאות אי״ה תהי משכורתם ש ל מ ה ‪ • .‬גם יצוד‪ .‬ד ' את הנונד‪ ,‬את‬
‫ידיד החכם מ ה ו ״ ר אליעזר ראזענטהאל נ״י מתושבי קהלהנו כי מלבד אשר‬
‫נתנני להגות כתוך ספריו היקרים גם תמך את ידי במלאכת ההגהה וגלה איז‬
‫א ״ י על מאמרים רבים הנוגעים לענין ש ל ש ב ט יהודה א ש י א ד נ י מ ה ם עוד‬
‫נעזר העליון •‬
‫ותהי ה ש ל מ ת הספר דוה ניום א' אור לארבעה ע ש ו ש ל ניסן כ ש נ ח‬
‫ש מ ח ו צ ד י ק י ם כר‪ ,‬לפ״ק‪.‬‬
‫המוציא לאור‬
‫א מ י שלמה בן דרגן־‪ ,‬ן״ל בסוף ספר אשד ח ב ו אדני ה ח נ ם הגדול‬
‫דון יהודה בן דרגה ו״ל מצאתי כתוב קצת‬
‫ש מ ו ו ת וגזרות א ש י עברו על ישראל בארץ נכריה והעתקתי אותם למען יראו‬
‫ולמען ישמעו גני ישראל וישונו רתחננו ל נ ע ל ד‪.‬רחמי' יכפו עונותיהם במר־ז‬
‫ו אח ס פ ו‬
‫י י ש ב ט יהודה כי הוא‬
‫ש ע ב ר עליהם ולצרותיהם י א מ י יי קי '‬
‫המולך ראשונה ודאה יותר בעצם ש ב ט ע נ ו ת ו יתי וכן אמר הנביא ]ישעיה ג' חי[‬
‫גי כשלה ירושלים והודה נפל‪:‬‬
‫ה ח ר ב ן ך ן א ' בומ| אנטוניוס קיטר רומי אשר ש ם פניו לעלות אל ירושלים‬
‫בחיל כ ב ו ונתחבר ע מ ו מלך אחד מ מ ל כ י יון אשר נקיא ש ט ו‬
‫קיסיאוש ובהניע הקיסר סמוך לירושלים ש מ ע איך נתאלמנה מ ל כ ת מצרים אשר‬
‫ש ט ה ק ל ע א פ ט ו ה רצאה ש מ ה כי אין כמוה בארץ ביופיו‪ ,‬והקיסר היה ח ש ק‬
‫בה כדרך בשר ודם ושלח שלוחים למצרים לבקש ע ל י ה מתרצית ו ל ק ח ה לו‬
‫לאשה אבל בתנאי שיגיש אשתו ראשונה אשר ברומי וכן ע ש ה והמתגרשת היא‬
‫אחות אוקטוכיאנוס קיסד וחכמי יועצי ה ד ו מ י ם כאשר דאו נ ב ל ה זו הסכימו‬
‫להעביר טאנטוניוס כתר הקיסוות ונתנוה בראש אגושטוש אחר זה קמו קצת‬
‫מאויבי היהודם ואמרו כ׳ מ ל כ ת מצוים שלום ואהבה ודתה לה ע ם היהודים‬
‫והם יעצו לאנטוניוס ולמלכת מצרים ע ל הנישואין היס‪ ,‬כדי ש ע ל ידה יסלק‬
‫אנטוניוס מ ל ח מ ה מעליהם ו כ א ש ו ש מ ע ו ה י ו מ י י ם הובר ה ז ה יעצו לקיסר‬
‫א ג ו ש ט ו ש שילך על ירושלם רקח נ ק מ ת אנטוניוס ו א ש ת ה ואחריו מהיהודים‬
‫א י ה ל ן א ג ו ש ט ו ש בחיל עצום מ כ ל מ ש פ ח ו ת האדמה כי הרומיים כעת ה ה י א‬
‫•מושלים היו ע ו סוף העולם ונמשכת ה מ ל ח מ ה בין אנטוניוס ואגושטוש ונצח‬
‫א ג ו ש ט ו ש ואנטוניוס בוח ואגושטוש הקיסר הרג את ק ל ע א פ ט ו ה ושני ב נ י ה‬
‫ע ט ה א ש י לה מבעלה הואשון אחר זה הפך פניו נ ג י היהוריט והם ה ו א ו גבורות‬
‫עצומות והפילו מן הקיסו ע ם ו ב אז אמר הקימו ליועציו נסלק מלחמתנו מ ע ל‬
‫היהודים כי אין אנו לוחמים ע ם אנשים אלא ע ם אריות ונמרים השיבו לו היועצים‬
‫ואיך נוליך ח ו פ ה זו ליומי לכן נקוטה ל מ ל ח מ ה ונתחזק ואם נמות כבודנו יהיה‬
‫לעד והתחזקו במלחמתם והפילו חומות ירושלים ושללו מ מ נ ה ש ל ל ר ב ‪ .‬א ח י‬
‫זה הניח הקיסר ש ו גדול שימשול על היהודים בשם יומי ושב לאיצו בכבוד‬
‫גדול ולתקופת השנו‪ ,‬מ ו ו ו היהודים על מ מ ש ל ת רומי והרגו השר ההוא והקיסר‬
‫‪1‬‬
‫נשמעו עלה עשן נאפו וקנין עם וב נפלים צופני שכני ידע נח דיו‪,‬ודיס‬
‫וגבורתם ונם הנק סוללות אשי לא לנין כראשונה מפני שלא נחשנו רידודיפ‬
‫בעיניו והתמיד נמלהמה שנד‪ ,‬אחת אנל לנפוף נצח והוג מן היהודים ע‪ 0‬כחול‬
‫אשי על שפת הים עד שנשא כפיו אל השמים ואמר אוון העולם אל תשו־ז‬
‫על• חטאת על שפינת כמה דמים כי היהודים ה‪ 0‬אשי רביאו עליהם ר‪,‬ועוז ‪.‬‬
‫אחי זה הגלה כל שח היהווים והניאם ליומי ונס שם יד ד‪,‬׳ ד‪,‬׳תה נ‪ 6‬ונהשתנות‬
‫האוידים והמזונות והעון העוןו )א( מתו נלם וברומי היחד‪ ,‬קנוותם כן כייוב‬
‫נדני• הימים אשי למלכי אראגון <‬
‫בזמן בן סירא ושמד גדול היה ולא נייע אצלי סנייו אנל‬
‫ך^‪£‬ביך‬
‫מצאתי כתוב שיצאו מנלל דת מי׳׳עיז שלשים אלף‬
‫י י‬
‫ואותם שעמדו על קדושת השם נשופווב! ה 'י א יי' ה ו א י ה ו ש ע י! ‪'0‬יק )כ( כ‪.‬‬
‫בנו של יהושע כן •החנוק הכהן הגדול מקיז! נין הנוצרי׳ יושיפוש שיריק ‪53‬י‪1‬‬
‫שכתב גיוונימו )ג( וחכם זה חבר ספר לנוצרי' נקיא עקלעשיאשטיקודז והכן‬
‫מנאוהו נץ ספוי הקדש לגודל חנמתו וחשיבותו‪• :‬‬
‫נפשלת‬
‫ה־שמי‪1‬אל‪.‬פ‬
‫ה ש מ ד ך^' שנת ארבעה אלפים ואונע קוום שגנוה יד‬
‫רפוס״ם נהפך לנ הפוס״ם על היהווים במקום היותס‬
‫אוהבים וחולקים לדם כבוד כי עוץ היו ניהודי' אנשים ושומים נחנמה ונהפאר‪,‬ן‬
‫דומים נשלמוהם לאנשי ירושלים קודם הנפילה והמלך בקש להצילם ולא יכול‬
‫כ׳ העם רב מאד והוא היה ירא שמא ימרדו העם עליו לפי שכני התחיל‪,‬‬
‫מלחמות ישמעאל על פוס וכן נאשר ואד‪ ,‬את קולם כי על נשיאו' אמונתי‬
‫הם קמים המלך כעל כרתו שב לכוגתם ותפש במאסר שלשי‪ ,‬גיילי •שיא^‬
‫אשר נקואו אנדמי מוייקא משישיא ואש הגולה )ו( והנם ניסויים קש‪^,.‬‬
‫לשימירו דת וק שיעצו את עמם נל זה )ה( והם ע״ה עמדו פנסיון וקד׳ןזי‬
‫האל הגדול וכאשר ואה המלך כי לא יכול להם גזר עליהם הריגה י ואחר‬
‫צור‪ ,‬שישימו במאסר כל ואשי היהודים ועמדו במצור ובמצוק ימים ינים‬
‫שיבשו עודם על עצמותם וכי לא יכלו עוד לסבול יצאו רובם מכלל הדת אנל‬
‫משם והלאה ירד מלך פדס ירידה אחו ירידה ונא‪,‬ו עליו כת הישמעאלים והכו ‪0‬‬
‫וגברו ותפסו כל מלכי פוס ומלך ישמעאל מלך חסד היה נמו שנמצא תנז^‬
‫א(‬
‫כ(‬
‫ג(‬
‫ד(‬
‫נדפ״אד וגם העון זה וזה גום להם שמתו •‬
‫בדפ״אד הושיע נן סירו •‬
‫נדפ״אד חסו מן ונקרא עד גירוגינזו •‬
‫נדפ״אד ואשי הגולה ונראה שג״ל אמימו נו ‪0‬ו ינוקא ומשדשיא והוגי‬
‫מרי ואש הגולה ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שכלם מלכי חסד ואוהבי היושר ושלח וקיא ליהודים ואמו לים ונוים םובים‬
‫והבטחות ושיעמדו נדת שירעו כי הות המוכרחת אין תועלת בה לעולם גם‬
‫הפרסיים תושבי הארץ מחודים היו ואומרים כי על מה שעשו ליהודים נפלו‬
‫נפילה עצומה ומאז היו מניחים אותם למה שירצו כן גמלא כוכיי הימים‬
‫למלכי פוס אשר הובא למלך ספיד כמנהג הנוצוים כי יבקשו לרעת הדברים‬
‫הקדומים לקחת עצה מהם וזה מחשיבותם והשכלתם הטונה‪:‬‬
‫ה ש מ ר ך ך ' שנת אובעת אלפים תת״עב יצא חוב בן הומרד לעולם והוציא‬
‫כרוז בכל מלכותו כי מי שלא יבוא לדתו ימות בחוב וממונו‬
‫לאוצרות המלך או קמו כל היהודי' הם ובניהם וטפם והלכו אצל שער המלך‬
‫בסמוך לפתח השעי צעקו ואמרו הושיעה המלך ענה המלך ואמר אי עם סכל‬
‫ואין לב והלא לא קראתי אתכם לדתי אלא להושיע אתכם שלא תבואו בדץ‬
‫גיהינם ענו היהודים תשועתינו היא שמיות דתיגו אשר נצטוינו אנחנו עליה‬
‫ואתה אדונינו כגופיתינו ומלכנו בממוננו אבל הנשמות אשר שלחם אלינו ועתיד‬
‫להשיבם אליו הוא המלך אשי ישפוט אותם ואתה אדוננו נכסאך נקי השיב‬
‫המלך אי עם טפש אני לא באתי ברכוח עמכם כי ׳דעות׳ שתשיבו תשובות‬
‫יהודיות רצוני הפשוט הוא שתשמרו דתי ואם לאו היי החרב אמרו היהודים‬
‫אל נא יחד לאדוני כי מלכנו אתה ואנחנו עמך ואם אץ אנו עושים רצונך תגרשנו‬
‫אל איין אחרת ואיד‪ ,‬נקמה כוו שנעזוב ארצנו ומולדתנו ונלך אל עם אשר לא‬
‫ידענו השיב המלך אק רצוני לתת את עבדי שיעבדו מלך אחי וכאשר ראו היהודי'‬
‫רצון המלך הלכו אצל השרי' והתחננו מאד שידבוו עם המלך שישוב חמתו‬
‫ושיקח נכסיהם וישארו באמונתם והם עשו ולא הועילו ומווב המצוקות יצאו‬
‫קהלות רכות מות מר״עה ובתוך חדש ימים מת המלך ההוא פתאום וקם בנו‬
‫תחתיו ופחד מאד שמא על עון היהודי' מת אביו וקרא לכל האנוסים והבטיחם‬
‫הבטחות ורמז להם שאינו חושש אם יאמינו במה שיאמינו ויבים היו שבים‬
‫לדתם ורבים היו ייאים שמא דיך תחבולה אמו להם לחפש מה שבלבם ונשאוו‬
‫חוץ לדת ימים רבים‪:‬‬
‫ה ש מ ך ך ק ׳ כעיר הגדולה גראנאדה העלילו עלילה על רב יוסף הלוי ונהוג‬
‫הוא וכל הקהל אתו יתר על אלף וחמש מאורז בתים ומי‬
‫שלא יאה בכבודם והצלחתם ותפארתם לא ראה מעולם תפארת כי גדולים היו‬
‫בחכמה וביראת חטא והתאכלו עליהם הקרובים והרחוקים מפני חשיבותם וגם‬
‫מיראה שמא נם עליהם תעבור כוס וגזיה זאת היתה בתשעה בטברז ומגלח‬
‫תענית אשר היו עושים לא נודע על מי וכנראה שכונו כונה )ו( ברוח הקדש‬
‫ו( במגלת תענית קרוב לסופה כתוב אלו ימים שמהענין בהם וכו׳ בתשעה‬
‫‪-,-,‬״‪-‬י׳ יי* י‪-‬ר‪.‬יו רבותינו על מה •‬
‫ליום ההוא )כתג הר״ו אבוהס הלף נסור הקבלה)ו( אשי לו( תה וני אניהס‬
‫הלר נתלה על קוושת השט כי מלך ספוד רעה לאנסו על המות רות וט ל*‬
‫יכול' לו *וה שיתלוהו‪:‬‬
‫ה ש מ ד ך(ן' היא גזית הרועים אשר כמוה לא גד‪,‬׳תה ולא יהיה עוד וכיח‬
‫נסחאות מתחלפות ומה שכתוכ כספר דברי הימים למלכי ספיד‬
‫כך הוא נעיר איגין )ח( קם נער אחד וקבץ קבוץ גדול מן רעם ואמר ט נראה‬
‫אליו דמות יונה נכל יום פעם על שכמו פעם על דאשו ומוכר אליו ברוח‬
‫נבואה וכששולח יוו לקחת אותה חווית לנעוה בתולה טונת מדאה ואומרו‪/‬‬
‫בזה הלשון אתה רגעי הנני מקים אותך וועה נאוץ ופרצת על פני ישמעאל‬
‫פרץ על פרץ ווה לך האות אשר תראה בעיניך ט בזוועך כחוב הונייס ד‪,‬אלק‬
‫ורבים היו מעידים שכן ואו ואח וים העיוו שראו עודות עץ המושיע מעו״ן‪.‬‬
‫בזרועו ואחרים אמרו כ׳ בהיות הנער על עץ המים שמעו הונרי' ההם אכלו‬
‫דמות לא ראו וכששמעו העם דבריהם הלכו אל הנער וכרעו כלם והשתחין‬
‫והיו מנשאים אותו ושמוהו לראש וקצין קדוש אבל לא רדפו אחרי רנעי מ מ ק ו ‪0‬‬
‫למקום כי אס הרועים ורבים היו באותן גלילות כחול דהישסרנעי הילד וגדל‬
‫ומכל המלטות היו באים לאלפים ולרבבות ובמעט זמן נאספו שלשי׳ א^ף‬
‫רועים ושמו פניהם לבא לעיר גראנאדה ומשם לכל מלכות ישמעאל וכעמד‪0‬‬
‫על כוונה• זו אמר אחד מהם אין עצתינו טובה ט איך נלחם עם הישמעאלי‬
‫מלומדי מלחמה והם רבים ואנחנו מעט והם יש להם כלי מלחמה ולנו אץ‬
‫לנו אפילו מחט קטן אם טוב בעיניכם נשים פנינו נגד היהודי כי הם עם דפ־ש‬
‫וחלושי' ואין עוזר להם ועם אצבעותינו לבו נוכל להפילם וכאשר נתחוק ע ‪0‬‬
‫שלל היהודים ועשים כי וב הוא נקח כלי מלחמה דוקבצו אלינו עוזיים י ט ס‬
‫ואחי זה נלך ללחום נגד ישמעאל והרי מלחמתנו בטוחה בהיותם בעצה זו ךלן‬
‫דרך שם יהודי חייט והעני לא ידע על מה היו עומדים ולעג עליהם ועל ענינ‪0‬‬
‫ואז בחמה שפוכה קפצו הרועים עליו ועשו את בשיו ככברה ואיש אחד חט״‬
‫ועל כל עם היהודם יצא הקצף כי עלה בלבם להכרית שם יהודי מעולם ואחרי׳‬
‫כתבו כי סבת שנאתם היתה דכוח אשר עשה אחד מהם עם יהוד אחדונמשכך‬
‫מריבה ביניהם וכאשר ואו הרועים שהיהוד היה מחליש עניינם היגוהו )נ!‪/‬‬
‫ומשם נמשכה הרעה לכל המקומות אשר השיג יד הרועים אז שלחו ^יהוד׳ס‬
‫שלוחים למלך צרפת והיטב חרה לו מאד ט מלך חסד היה ושלח רצים דחופים‬
‫בכל עיר ועיר להשאיר את השריד וכן לכל הכומיים שיעמדו נגד היועי' דכטלו‬
‫מחשבתם היעה כי לא באמונה רם עושים ואם אותותם אמת שיבואו לפניו כ•‬
‫ו( בספר הקבלה כצ״ל וכדפ״אד חסר מן הו״ר אכרהם הלר עד אשד ‪.‬‬
‫לו ובמקום ווה רבי אברהם הלוי כתוב שם ווה רבי יוסף הלד׳‬
‫ח( ביפייאד חסר מן ובזה עד א־גין ולפני קם כתוב ט •‬
‫ט( מן והאחרים עד הרגוהו חסר בדפ״אד •‬
‫הוא יעזום וילך לפניהם ללחום מלחמתם והוועיט לעגו על הדנוים ושחקו‬
‫מאד מאו ואו היהודים העניים שלחו כמרוצה לאפפיוו והוא עור‪ ,‬חום גדול‬
‫בכל המקומות שיקומו נגד המעי' ולא הועיל כי הרועים היו ינים ואנשי הכפרי'‬
‫נלוו עמהם וכן כל מרי נפש ראו עת מזומן נגד היהודים וקומו הרועים והרגו‬
‫כל היהודים הנמצאים במקום ההוא לא נמלט מהם איש ומשם הלכו לסרדיל )י(‬
‫והוגו שם כל היהודי הנמצאי' לבו מעם מוער שנתנו נכסיהם לשיים שיחביאום‬
‫בבתיהם )יא( וכאשר נודע הדבר לשר טולושא שלח פרשים ועור‪ ,‬להם שיתאמצו‬
‫לתפוש נין הרועים ולאסים ולהביאם לפניו לטולושא הלכו הפרשי' ותפשו‬
‫מהם ונים והניאו עשי עגלות והגיעו לטולושא בלילה וקומו הנוטרים אשר‬
‫נעיר והתירו הוועי' ננקד הרימו קול ואמוו איך נעשה נס לרועים ני התירם‬
‫המושיע והוי מווה אמתת עניינם ותהום כל העיו ושמו פניהם להציל הרועים‬
‫מיד המלצר טולושא והוא היה מנקש להעילם )יב( ולא ואה נח נירו והיהווים‬
‫אשר נוחו למגול נונונה נאשר שמעו איך נתפשו אותם הרועים ולא ידעו‬
‫מה נהיה אחרי נן אמדו מעתה אין פחד ני ננד נפלו הרועים ומהוו לעאוז‬
‫מן המגדל וקבצו עליהם הרועים בדרך והיהודים היו מתאמצים כנגדם רעאו‬
‫אנשי נפרים לעור הרועים ונפלו מן היהודי' מאה וחמשים איש ונאשר שמע‬
‫מלצר טולושא יצא הוא נעצמו נגד הרועים ומצא שנני נאספו שם עם רב‬
‫ולא וצר‪) ,‬יג( ללחום ונקש להוניחם והס נקשו לשלוח נו יד והונןח להשיב‬
‫אחוו ימינו ושב למקומו והאיש איש חסד ושלח לכל היהודים אשר כסביבורז‬
‫שלא יצאו ט אם ננטחון ונאשר ינואו הוא ישלח פרש קוונו שיוליכם לעיר‬
‫קוקאשונא ני היא עיר נעורה רונלו להנעל שם ונל היהודים אשי נאו מסרם‬
‫ביד הפרש והזהירו מאו שיזהו נשמיות' ננפשו כי אין עליהם חטא מות ואנש‬
‫הכפרים נתיעעו עם הפרש והוא מכרם וקמו בלילה והרגו כל היהודים ותנער‬
‫האש הגדולה הזאת ננל מקומות אינגלאטידא ונורדיליש וקשטיל שידן ואגינאש‬
‫וככל אותם המקומות הלכו הלוך והרוג ומשם לעיי נזגורדה)יד( ומשם למודעיין‬
‫ומשם לקונוון ולא השאירו פליטה אלו הם עיירות גדולות כי מהקטנורו אין‬
‫מספר וסוף הדברים נהרגו מיד הרועים ק״ך קהלווז ובקשטיל שוון נאספו‬
‫ונים מהיהודם והרועים נקשו לשבור הדלתות וט ראו היהודים שאבד מנוס מהם‬
‫אמרו טוב לנו לד‪,‬דוג את עעמנו ולא נפול ניד אלה והפילו ניניהם גורלות טי‬
‫יהרוג את מי והרגו אלו לאלו מאתים נפשות ושנים הפילו עעמם מן המגדל‬
‫וכאשר התחזקו הרועים שבו לעיר טולושא והמלעי יעא עליהם בחן ובתחנונים‬
‫י(‬
‫יא(‬
‫יב(‬
‫יג(‬
‫יד(‬
‫נראה שע״ל למרדיל •‬
‫שיחניאום בבתיו‪ 0,‬חסד בדפ״אד •‬
‫בדפ״אד כתוב להורגם וכן נכון ‪.‬‬
‫בדפ״אד ולא ראה •‬
‫בדפ״אד ביגוודה וע״ל ביגוווה ‪.‬‬
‫ו א מ ו להם אח׳ ובעלי אמונתי אהם לא כאלה היהודים הפושעים אכל נראהל•‬
‫שאין לכם וין ל ה ו ג ם כ׳ אם להכדיחם על דת מושיענו דת א מ ת ועוד ש ה כ ת ב‬
‫•לא א מ ו אלא ש ת נ ו א ו נגו הישמעאלים והשיבו הוועים ש א ם י ק ב ל ו היהודים‬
‫א ש ר מ ט ו ל ו ש א דת ישו שיסלקו יום מעליהם אז המירו כלם את ו ח ם ולא נ ש א ו‬
‫בדת היהודים ל ב ו אשר‪ ,‬אחת א ש ו נחכאתה כבית ש ו א ח ו מכיוה ובעיו גאשקונא‬
‫•כלם נהוגו לבד עשוים ש כ ו ח ו לעיו לירידה ובכפר לואיש היו ש ל ש מאורו‬
‫נפשות ועשירים גדולים היו ונתנו נכסיהם לשר א ח ו שיצוה פ ו ש י ם ע מ ה ם יביאום‬
‫כבטחון למלכות איאגון ובצאתם תנאו עליהם מן העיר ונהרגו כ ל ם וכמלכווז‬
‫אראגון היו בצרה עצומה ונאספו כלם לכל עיר מבצר וכן ש ל ח ו אל האפפיור‬
‫והוא צור‪ ,‬לכל ההגמונים ש ת ח ת מ מ ש ל ת ו שיטילו ח ו ם על הרועים שישובו מדרכם‬
‫ו ל א הועיל והגמון טולושא בן מלך אראגון היה ועזו את קהל ליוידד‪ ,‬וניצולו‬
‫וילכו הוועים בכל מלכות אואגון ו כ מ ע ט נאבוו כלם לולי כ• מלך אראגון מלך‬
‫חסד היה והתאוו על הצלת קהלות מלכותו ושם פרשים ושומוים בכל מוינה‬
‫ומדינה ועם כל זה לא היה מועיל אלא שהאדון דון אלפונסו בן מלך אראגון‬
‫ש ם נפשו על ו ב ו מ ש פ ט ובא לעיו אושקא ותפס מ ה ם ארבעים ותלה אותם‬
‫על ע ץ במצות אביו וכן בהר סגור ת פ ש מ ה ם ותלד‪ .‬אותם והכעיום מ כ ל מלכותו‬
‫גם מלך צרפת ד‪,‬כרץ בכל מלכותו כי כל הנמצא מן הרועים יהרג רצאו הרועים‬
‫מ מ ל מ ו * אראגון ויבואו במלכות נאכארה ובאו לקהל פאנפלונא וברחוק מ ש ם‬
‫ש ל ש ה פרסאות ושם המקום מונדיאל )טו( היו היהודים ו נ י ם דכו ברועים מ כ ה‬
‫ו ב ה וילכו מ ש ם ‪ .‬א ח ו זה א מ ו האדון דון אלפונסו לאחד מפרשיו הגדולים‬
‫ש א ם •וכל לאזור כ ח נגד הדועים ולהכות את הנער יעשרנו עושר גדול דנשאהו‬
‫על כל שריו אמר הפרש ואיך אלך נגד כונת האל אמר לו דון א ל פ ו נ ש ו א ם‬
‫היא כונת האל הוא יציל אח הנער מידך ואם הוא ש ק ו אתה תמיתהו הלך ה פ ו ש‬
‫ועשה מ ל ח מ ה ו ה ת א מ ץ לקרב אל מ ק ו ם הנער והשליך עליו חץ ו נ פ ל לארץ‬
‫וידאו הרועים ני מ ת גנורם רנוסו ד נ ו א ו ח מ ש מאות איש אשר לא ידעו מיתת הנער‬
‫לעיו טווילה ו כ א ש ו ש מ ע ה פ ו ש יצא עליהם והרג מ ה ם אין מ ס פ ו ע ו שנתפזרו‬
‫אלו מאלו והיו נ ו מ ו ת כווחים מ מ מ ל כ ה ל מ מ ל כ ה ו כ א ש ו ו א ו השוים וההגמונים‬
‫כ׳ הוועים נחלשו היו עושים נ ה ם ש פ ט י ם מ נ ח ח ר ם האפפיוו ונזמן מ ו ע ט‬
‫ט פ ו ת מ ו הרועים כ׳ אותם ש ל א נפלו מ מ כ ת ח ו ב נפלו מ מ כ ת ד נ ו לא נשאה‬
‫מ ה ם ש ו י ו א נ ל את אשר ככר עשו אין מרפא כן מצאתי נ ס פ ו ו כ ו י הימים‬
‫למלכי ס פ ו ר והעתקתי אותו מלשון לעז ללשון הקדש ושמעת־ כ׳ נעיד מווילה‬
‫היו עשירים גדולים וכי ראו אנדן העניים מכל מ ה שעבר התנדבו וקנצו כאוצרות‬
‫חטים ושמן לתת לעניים ל ש ל ש שנים וכאשר ראו היהודים ד‪,‬השונים אשר נצרפת‬
‫ואשכנז גמילות ח ס ו אחלהם עשו גס ה ס כורך וחמנים כני ו ח מ נ י ם ג ו מ ל י ם‬
‫חסד עם אחיהם נ ע ת צ ו ה וצוקה ישלם ה ' פ ע ל ם ‪:‬‬
‫טו( נ ד פ ״ א ו מונדיאל וכן נכון ‪.‬‬
‫ה ש ב י ע י ענץ ויכוח היה בין המלך האחר והחסיד מלך אלפונסו מ ס פ ר ו עם‬
‫‪ .‬ט ו מ א ש ד ח כ ם המהודר א מ י המלך ל ט ז מ א ש בואך לשלום לחצרות‬
‫גיולתנו ובעצתן תנחני ותצילני מ ב א בדמים או להזיק ל ע ט היהווים כי זה ש ש ת‬
‫•מים בא אל מקומינו משרת מושיענו הגמון א ח ו וורש לובים כי היהודים לא‬
‫יוכלו לחוג חג נקרא בלשון העברי פ ס ח כי אם בדם נוציי ואף אל פי שראיתי‬
‫באיש ההוא סימני ש ט ו ת יותר מסימני ח כ מ ה מה א ע ש ה כי ה ע ם האמינו דבריו‬
‫ובאו לבקש מ ש פ ט ו י מ ס ו חצרי ו כ מ ע ט שנחשבתי בעיניהם לאיש נכרי או •הודי‬
‫באשר לא עשיתי נ ק מ ה ביהודים כאשר נתאמת במוחם המזוהם השבוש ההוא‬
‫ואף על פי ש ד כ ו זה דחזק הוא מן השכל כתכלית ח פ ץ הייתי שאדע סד‪ ,‬להשיב‬
‫לשוטים כי הם עם רב ולא אוכל לדחותם על נקלה רדעתי שידעת בדת היהודים‬
‫•בקבלתם וכמנהגם ואתה תדע אס יש ש ו ש בדתם מענין דד‪ ,‬או בחבוי הנקרא‬
‫אצלם תלמוד והוא פיווש הבויבייא )טז(‪-‬ואתה נכנסת בחדריו כפי המסופר מ מ ך‬
‫ועינינו ו א ו ואם יש בהם עון כזה אגרשם מארצי ואס ש ק ו אשים נפשי להצילם‬
‫כי עבוי ה ם ‪:‬‬
‫הודעני סבת נפילת היהודים מימי קדם ולא תאמר כי מ ה לי בענייני היהודים‬
‫ב'‬
‫ויש לי בזה סוד באחד מן הימים אודיענו אליך והנה לא מצאתי נפילתם‬
‫ל א בדרך ט ב ע ולא בדרך עונש כי ראינו ושמענו עמים רכים ש פ ש ע ו וחטאו‬
‫•ותו מ ה ם ולא נענשו אבל להפך כי הצליחו הצלחה גדולה והנה בומן המלך‬
‫למינו היו עונדים למזל שבתא• והמלך לסינו ה י ס היכלו ובנה היכל ללוציפיר ולקח‬
‫כהני שבתאי ושרפם על מזבח לוציפיו ולוציפיי הוא ככב נגה והצליח לאטינו ו ע ט ו‬
‫הצלחה ועוד היום כתבו המספרים האמתיים שיש באיי הים הוחוקיס עבודת נוגה‬
‫ו ש ם היכל כנף וצלם מ ו ט ל ופניו למעלה ובו כצורת גיד ומביאים בתולה ושוכבת‬
‫ע ל אותו צלם ומקבצים טיפי הדם היורדות ולשין בו עיסה והאוכל ט מ נ ה קדוש‬
‫יאמר לו והנערה ההיא לא תנשא עוד לאיש אבל נשכרת היא לונות לכל הבא‬
‫וכל ט ה שתררח הנערה חציו למזונותיה וחציו למשרתים בהיכל ההוא ונשכרת‬
‫בדמים יקרים מפני שכל הבא עליה נתקדש לעולם וסמוך לאי ההוא יש ע ״ ו‬
‫א ש י קובנה ש ב ע ה עכברים ושבעה עטלפי' ושמענו כי ה ע ם ההוא אוכל את‬
‫דשן הארץ ומעולם לא כ ב ש ם מלך ו ש ר ‪ .‬ו א ח י המלך לאטינו בא מדיך א ח ו‬
‫ב י ו מ י והרס מ ו נ ח לוציפיו והרים היכלו למול שבתאי ומצינו שהרומיים מ ש ל ו‬
‫מים עד ים ו מ נ ה ו עד אפסי א ו ץ וכבשו מ ק ו מ ו ת ש ל א כ ב ש ם אדם מ ע ו ל ם ו ה ס‬
‫•ושבי אלימאנייא )יו( ובווגונייא ה מ י הגכורים א ש י מ ע ו ל ם וכן מצינו תושבי‬
‫ריניש שהיו עובדים ללבנה וכן כ ל עם קאוווטי ועם כורזמין ובושמין היו עובדים‬
‫ל ש מ ש ואנשי כשדים היו עובדים לאש ד ש בא״ הים מ ש ת ח ר ם ליסוד ה א י ץ‬
‫טו( בדפ״אד כתוב הניכייא ובלשון ס פ י ד הכד' ספרי קודש נקראים *!*•!!)י‬
‫אן ‪11)14‬־נ>‪•1‬‬
‫יז( בדפ״אד אשכנז •‬
‫ומן הדק היד‪ ,‬הרשימו אותם תחת האיי( לשיעלה אלהיהם עליהם וכזמן קדום‬
‫מ ק ו מ ו ת היו נ א ר ץ כשוים מ ש ת ח ד ם לתונגולת ומהם לעוות תיש ומהם לעוות‬
‫חמור פרד וסוס יחדיו ויש שמשתחוים ל נ י שיפגעו נ נ ק ו נצאתם מ פ ת ח ניחם‬
‫ו נ ל ם מוצלחים הצלחה עצומה ונעיר הגדולה וומי אשר אנשיה פקחים קם ט ל ד‬
‫אחר ש מ ו גאנום )יח( והצליח במלחמותיו ו ה ע ם ח ש נ ו ה ו לאלוה וקראוהו אלה׳‬
‫[‬
‫האלהים והצליחו הצלחה ל ו ו ג וכאשר האמת שהיהודים על עונם נענשו ל מ ה‬
‫היה עונש גיווש כי לא מציגו א נ ש נ נ ו ח ט א לו וגרשו א נ ל הוכיחו והוא נ נ י ת ו‬
‫וארמונו והנה היהודים נקראו נניס לאל כ מ ו ש כ ת ו נ נ ס פ ו ה נ ו י נ ״ א עד ש נ א‬
‫מושיענו א ש י עליו א מ י דוד ]תהלים נילי[ י ׳ אמר אלי נני א ת ה ־ עוד אשאלך‬
‫ותודיעני אם היהודים ח ט א ו מ ה ח ט א המקום הקדוש אשר נ י ר ו ש ל ם ו מ ו ס כ ם‬
‫לכל הכתות כי הוא הקדוש היהודים אומרים כי הוא המקום א ש י התחיל האל‬
‫נ ו י א ת העולם ו ש ס קכלת התפלות ל כ ל ח• ו ה י ש מ ע א ל י ם קווים אוחי ש ע י‬
‫השמים והנוצוים אומוים כי מ ש ם ע ל י ת הנשמות לגן ע ק ושם מקום הננואה‬
‫לנניאים ו ש ם נולד מושיענו נ מ ו ש א מ י דוד )תהלים קי׳ נ וגי[ מ ט ה עוזך ישלח‬
‫״ ' מציון מ ו ח ם מ ש ח ו וגוי• וכאשר נאמר כי לא על צד העונש נפלו אלא נ ס נ י ‪,‬‬
‫ט נ ע י ׳ נועה נינינו הדנוים הצויכים ל מ ל ח מ ו ת והם ד' ׳ הא׳ הפקחות וד‪,‬תכוני‪,‬‬
‫לתחנולות והמצאות תכוניוח ומוסכם לכל הכתות כי ד‪,‬יהודים פקחים וערומים‬
‫מ כ ל האומות • א"כ לא נפלו כ מ ל ח מ ו ת ל ה ע ו ו ם • ד‪.‬נ׳ הגכודה והכח וטיפוס‬
‫אויביהם ס פ ד עליהם מ ג נ ו ו ו ת ם ומכללם א מ ו כי ש ל ש ה בחווים אחים העמיוו‬
‫ש ע ו אחד משערי ירושלם ג׳ ימים פתוחה יומם ולילה נגד כל מחנהו להכעיסו‬
‫עד שנתבייש ו ק נ ץ כ ל ע מ ו והוכיח אותם ונאספו כ ל ם והתאזרן ו ע ס ‪ 1,:,‬״ ‪-‬‬
‫נפלו מ מ ח נ ה ו ו נ י ם אק מ ס פ ר ובאו הנחודים תוך ה ש ע ו ו ס ג ו ו הדלתות ואין‬
‫נ כ ל מחנהו נד ש י ע כ ג ההסגר • הגי העושר להכק מזונות א ל ה מ ח נ ה והיו־‪,‬‬
‫מ ן היהווים מי ש ה ת נ ו נ לתת רמים למחנה היהווי' שתי שנים ו א ש י אני ו י א ה‬
‫מ ג ו ו ל ח ע ש ו ם ש כ א ש ו נ א עליהם מלך ווצו להשלים ע מ ו היו נותנק לו כ ל‬
‫כ ס ף ווהב ש נ ה י כ ל לשיסלק מ ל ח מ ת ו מעליה׳ ובשנה הב׳ בא נילך א ח י ואומר‬
‫הכתוב שהיו נותנין לו כל כ ס ף וזר‪.‬נ שני‪,‬יכל ט לא א מ י שהיו נותנק השאר‬
‫ווה מ ב ו א ו נ ס פ ו ׳ מלכיהם א ש י ) י א ה כי ב ש נ ה א ח ת היו משלימין ‪<-,3‬‬
‫שחסרו בשנה ה ק י ו מ י ו א ל ו יקוה כזה נ ס פ ו ד לא היד‪ ,‬ה ע ם יכול להוים ו א ש‬
‫ז׳ שנים ‪ .‬ה ו ׳ ו כ ף ה ע ם ונתוב נ י ק ו ל א ו די ליוה שהיו ביהודים ש ו ל פ י חרב‬
‫מיהודה ש ש מ א ו ת א ל ף ומאנשי ישואל מושכי ק ש ת ומחזיקי ו ו מ ח ש מ נ ה מ א ו ת‬
‫א ל ף ולא ימצא ו נ ו י כזה בכל מלכי הגרם יחד ולעם א ש ו כ ז ה לא מ צ א ת י כדרך‬
‫ה ט ב ע סבת הנפילה‪ :‬תשובת ט ו מ א ש ״ ל ו א י י י ו ק י ו ש ו כ ו י ם מתמיהים אנכי‬
‫ש ו מ ע היום הפלאתי מ א ו איך נ נ נ ס נ ל ב נבון וחכם כמוך ו ב ו ו ח ו ק מן ה ש כ ל‬
‫ע ו שאין ז י יוחו מ ט נ ו ש א ף ע ל פי ש א ו מ ו שהוא אינו מאמין למד! הוצוך‬
‫יח( בדפ״אד יאנוס‬
‫אדוננו השאלה עליו גם תושבי העיר והם ספידים נכונים ופקחים ש ב א ו מ ו ת‬
‫האמינו הבלי זקנות משיחות כ ש ט ו ו ת לאוו מלבנה ועלילות עויצים יבקשו עילה‬
‫ל מ ל א חסוונם בעמל אחדים ולא מצאתי להט התנצלות אלא כ׳ גם יש ב ז ה‬
‫ש נ א ת הדת לכן יבקשו להפיל היהווים העם ה ש פ ל מאשר ימצאו ולא יאמינו‬
‫מ ה שבפיהם אכל ׳קחוהו ל מ ה שבלבם ואין בהם תכונה בבקשה זי כי גואלם‬
‫ש ל אלו חזק הוא ולא מפני אהבתו אותם כימי ק ו ם אבל מפני ש ט ב ע ה א ל‬
‫המשגיח להשגיח ביותו ש פ ל ויותו משגיח בו ממד‪ ,‬שישגיח בדכי הגבוה ו ט ע מ ו‬
‫ש ל ד נ ו מבואו כי הדבו ה ש פ ל והנמוך ק ו ו ב מאד אל ההפסד ורחמי האל על‬
‫כל מעשיו אינו ווצה שיאכד א ח ו ממיני כוואיו אפילו מין הנמלה או הזבוב‬
‫וכל ש כ ן היהודים בעלי דת )ואם בטלה ואשר קרבם האל בימים הראשונים‬
‫וסובלים היום גלות מ ו לסבול מ ה שתושבים שהוא וצון האל( )יט(‪ :‬ועל ש א ל ת‬
‫מלכנו א ו מ ו כל מאכל ש ל א הווגל נ ו האדם כאשד יביאוהו לפניו ימאסנו וטבעו‬
‫ישקצנו ש א ם יאטוו לנוצו׳ שיאכל מבשר הכלב או החתול יווק ד נ ר ח מ ש ם‬
‫כמו שבורח היהודי מאכילת החזיד או החלב והנד‪ ,‬כשר החדד נאות היא למזג‬
‫האדם וטבעו ולמה י נ ו ח ואם מפני ש ה ו א משוק׳ן ו מ ט ו נ ף במאכלו ל מ ה יאכל‬
‫התרנגולת האוכלת התולעים ש נ א ש פ ו ת ו כ ל מין שקי( והחלב ה ו א ה מ ש ו ב ח‬
‫ש נ ח י אלא מפני ש ל א הורגל לאוכלו וכן מפני ש ח ל עליו מ א מ ו האל ו כ ״ ש‬
‫זרות אחד והוא שיהא ליהודי א ו מ ץ לב שיוצר‪) ,‬כ( אדם ל ק ח ת דמו והוא בתוך‬
‫עיוו ו מ מ ש ל ת ו א ש י אם ימצא יעשוהו חתיכות ו כ ״ ש זוות אחר שעניין הרציחה‬
‫הוזהרו היהודי' מאד בדתם ומד‪ .‬נ א מ ו מ מ ו ו ך ל ב נ ם ש א ם ימצאו ברחוב מ א ה‬
‫יהודים דבא נ ע ו קטן נכו׳ ראמר קום על היהודי יברחו כלם ואם יוציאו שופטיך‬
‫א ו ם להויגה ב מ ש פ ט ודין ׳כוחו כלם מ ש ם כ׳ אין ט ב ע ם סובל ראות ה ד י ג ה‬
‫אפילו משונאיהם ווה מפני ש ק ל ל ם האל נ מ ו ש א מ ו הנדיב״א ]ויקרא כוי לוי{‬
‫והבאתי מ ו ו ן בלבנם ורדף אותם קול עלה נדף והנה היהודי ראינו שאינו אוכל‬
‫דם מ ש ו ם ח׳ ואפילו מן הדגים ש א מ ד ו ההלמוד״ם ש ל א יקרא דם אסווהו לשתות‬
‫והוא מאוש בעיניהם מאד מפני ש ל א הווגלו בו ואפי' ש ו א ה כ מ ה עמים אוכלים‬
‫הדם וכל שכן ש י מ א ס דם האדם ש ל א ראה ש ו ם אומה שיאכלנו ר ו א ה מ ל כ נ ו‬
‫דבר זה ש א ם יאכל יהודי מן הכבד )כא( רצא מן השנים דם עליו לא יאכלנו‬
‫עד ש י ג ד מ ו וידוע שיותר נמאס לאדם דם אחדים ט ו ט ו ואפילו ו ט ו ימאסנו מפני‬
‫ש ל א הורגל בו ומה שנצטוו היהודים ש ל א ל ש ח ו ם בסכין פגום אינו אלא להצילם‬
‫מאכילת דם מפני שחרדת הפגימה גורמת ש ה י ם הולך להציל את הלב ט הוא‬
‫המלך ושוב אינו ייצא ולכן יותר מ ה ו ה יתעפש החי ש ש ח ט הנכרי מ מ ה שישחוש‬
‫היהודי מפני ש ש ח י ט ת הנכוי לא ה ו צ י א ה כל ה ד ם שבחי יהינפוש נ מ ש ך מן‬
‫יט( נ ד פ ״ א ד ח ס י מן ואם ב ט ל ה עד רצון האל י‬
‫נ ( בדפ״אד ובדפ״אט הראשון שירצח וכן נכון •‬
‫נ א ( נדפ״אד מן ה כ נ ו ונן ננון ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ה י ם ודבר זד‪ ,‬מבואר וכן נסיח•‪ :‬השיג י מ ל ד חמת• עליך ט ו מ א ש ט הכני! מ ס ט‬
‫שאני מאמין מ ה שמעליליט ע ל היהודם ולחדפה נ ח ש ב לי הרבו כוה ו מ ה‬
‫י‬
‫ששאלתי מ מ ך הוא מעני ש א ו ע הטענות א ש ו אמדת להשיב את העם ה ס כ ל‬
‫‪ ,‬ל ‪ .‬ש נ לעת׳ ‪ .‬ועל מ ה ש א מ ו ת איך אסור ל ה ם הריגת א ו ם יש להשיב כי זה‬
‫הוא י ה ו ד ליהוד א נ ל •הווי ה ה ו ו ג את ר‪*",‬וי לא נ ח ש ב לו לאדם ס מ ך לזד‪,‬‬
‫מד‪ ,‬ש ש מ ע ת י ש א ו מ ו י ם התלמוויים ש א ס ש ו ו ש ל ישואל הרג ש ל נכרי פ ט ו ו •‬
‫ת ש ו ב ת מ ו מ א ס אדוני ומלכי מכוח היה לי בזד‪ .‬ע ם ש ר א ח ו מבני אנובאניל‬
‫נ א מ ש נ י ל י י א א ו ץ מולותו ו א מ ו כי ה מ ט ו בלשו! ענרי לא יקשה לוד‪ .‬מ ה נ ו ל‬
‫י ש ללשון נכדי או לשון נועד׳ או נוי כי ה נ כ ד הוא ש ה ת נ כ ו ליוצרו ואינו מאמין‬
‫ב ע י ק ד הדת אבל הנוצרי כיון שמאמין בחדוש העולם והפלאות ו ה ה ש ג ח ה לא‬
‫י ק ו א נכרי‪ :‬א מ ו ה מ ל ך ואם אנו מאמינים ה ש ל ו ש איך לא נ ח ש ב נ כ י ״ ם בעיני‬
‫היהודי‪ :‬א מ ו ט ו מ א ש כבד ה ו א ט ה ח כ ם הגדול ההוא פירוש מגדולי הקדמונים‬
‫ביותו מ ש ש מ א ו ׳ ש נ ה וזה לשונו ה מ א מ ץ מציאות האל והחדוש והנבואה ושכר‬
‫ועונש ה ד הוא נ ע ל דת והנוצרים מאמינ•׳ בכל אלד‪ ,‬ואס יאמינו בשילוש אינו‬
‫מפני כפירת האחדות כ׳ אם מפני ש א מ ר ו כי הוא האחדות ולכן •קיאו נעלי דת‬
‫ואין לנו דשות כפי הדת להרגם ולא להדק מ מ ו נ ם כל זמן ש א ק לנו מלכות‬
‫ו מ מ ש ל ה ואינן כ נ ו ש ק תחת ידינו ואם אינם עושים המצות אק להם א ש ם ט‬
‫לא נצטוו בהם אלא ה ע ם אשד יצא ממצרים ורב המצות תלויות נ ז ה ה ש ר ש ‪:‬‬
‫עוד אמד לי אותו האנדכאניל ט כאשר נאמד שאין הנדל כק נוצד ל נ כ ד עדיין‬
‫• ש תשובה מ פ ו ר ש ת ט הנה התלמודיים אומיי׳ גול הגר אסור ו ה ת מ י ו ו עליו‬
‫•ותו מגזל הישואל ואם כן איך נ א מ ו כי ש ו ו ש ל ישראל שהרג ש ל נכד• פ ט ו ר‬
‫לכן ע ל כרחינו צריך ש נ א מ ר אחד מ ש נ י ד נ ד ם או ש י ש ה נ ד ל נין נ כ ד לגו• או‬
‫שנענין השוודים הוא שאמרו פטור מפני ש ה ו א נזק מ מ מ ו ן ל מ מ ק והיהודי אינו‬
‫יווע נ ט י נ השמידה נ מ ו הגו• ש ה ו א י נ ע ל מ ק נ ה חנדוי ועוו שאפילו נ א מ ו שנזק‬
‫שורו ש ל ישראל מותה לא התיר ש י י ק נ ו בידו או יגזול מ מ נ ו כל ש כ ן ש‪-‬היה‬
‫מותר להרגו ש א ם גם נ ז ה היה מ ו ת י היי‪ .‬לו לאומרו כיון שהוא ה ח מ ש הגדול‬
‫א מ ו ה מ ל ך ש מ ח ת י מ א ו נ ו נ ו י ך רותו נ ד נ ד ה א נ ו נ א נ י ל ומר‪ ,‬מ א ד ת ש מ ח נ י א ם‬
‫תמשכהו ש י נ א אצלנו לחצוו' גוולתינו ומעתה ת ו ע ו מ ת יש לי נגד עמנו ש ט ק‬
‫ש י ש ליהוד׳ חקים ו מ ש פ ט י ם צדיקים ו מ ו ו ת חשובות כ מ ו הנוינות והצוקו־‪,‬‬
‫ו ה ו ח מ נ ו ת והיותם עם פ ק ח ל מ ה ישנאו אותם וכן לא יעשה מי שאוהב ה א מ ת‬
‫ועל הרחמנות דרש לפני הגמון גוול ו א מ ו ט הקורא ליהוד כלב טועה א נ ל‬
‫יקראנו ח ד ו לפי שיש נ ו מדת החזיר לא מדת הכלב וואינו בנסיון ש כ א ש ו יכה‬
‫א ו ם כלב א ח ו כל הכלכים ווופים אחויו לנשכו נוסף על מ ה ש ה כ ה ו א ל ו‬
‫החדר כאשר יטילו צ ו ו ו ל א ח ו מ ה ם וצועק כל החזירים צועקים ע מ ו והן ד‪,‬יהוד‬
‫א ם ינוא נ נ י ת תפלתנו רגנוב הקאלים מ י ו היהודים ימהרו להצילו )כב( ה ח ״ ס‬
‫כב( נ ד פ ״ א ד כתוב וכן היהודים גם אם יעשה י ה ו ד ו נ ו שיחריב מיתר־‪,‬‬
‫הולך לשר פ ל מ י אוהבו והעורף אל ה מ כ ו ס וכן כלם אלו ב מ ח י ומתן ואלו בתחנונים‬
‫ולא ינוחו עד שיוציאו היהודי מצרתו וראוי להחשיב זה בין ה מ ו ו ת המעולות‪:‬‬
‫חשובת ט ו מ א ש לא דאיתי מ ע ו ל ם כ ע ל ש כ ל שיהיה לו ש נ א ה ע ם היהודי ואין‬
‫מי שישנא אותם כי אם כללות ה ע ם ד ש להם ביה ט ע ם האחד כי היהודי הוא‬
‫נ ע ל גאוה ו מ ב ק ש תמיד המשתרר )כג( ולא יחשבו ש ה ם גולי' ועבדים דחופים‬
‫מגוי אל נ ד א ג ל להפך שיבקשו להראות ע צ מ ם א ת נ י ' ושרים לכן ה ע ם מ ק נ א‬
‫בהם ואמר ה ח כ ם ש ה ש נ א ה ה נ מ ש כ ת מצד קנאה אק לה תקנה כל ימי עולם‬
‫דדאה אדוננו הנסיון בזה כי כאשר באו היהודים למלכות אדוננו היו באים כעבדים‬
‫וגולים לובשי בלויי הסחבות ועמדו שניט ובות ש ל א ל ב ש ו בגד יקר ולא הראו‬
‫ש ו ט התנשאות ובימי' ההם אם ש מ ע ת אדוננו שהיו מעלילי' עליהם אכילת הדם‬
‫ש א ל ו קדה בזמנים ההם היה נכתב כ ס פ ו דבו׳ הימים למלכי ס פ ו ד כדרכם הישר‬
‫והטוב לקחת ואיה ל מ ה שיבא אלא ודאי שבזמן ש ל א נתנו מ ק ו ם לקנא בהם‬
‫אהובים היו ועתה היהווי משתדר ואס יש לו מאתים זהובים נרו לובש בגוי‬
‫משי ולבניו רקמה מ ה ש ל א יעשו השרים אשר להם הכנסת אלף כפולות לשנה‬
‫לכן מעלילים עליהם אולי ימשך לגרשם מן המלכות ומגאות ד‪,‬יד‪,‬ודם באו בעיר‬
‫מולידו ל ש ו ר ה כל כך עד ש ה ם היו מכים בנוצוים ומכויר! הגדולים ש ב ה ם‬
‫ש נ י שיכה לנוצרי •וסד בדיניהם ועליהם אמר ש ל מ ה ]משלי ל' כאי וכבי[ ת ח ת‬
‫ש ל ש וגזה אד׳ן ה ח ת עבד כי ימלוך • ט ע ם שני לשנאתם כי היהודים כשכאו‬
‫ל מ ל כ ו ת א מ נ ע היי עע״ס זהנוצוים עשירים ועיזה הוא ל ה פ ך לפי שהיהודי הוא‬
‫פ ק ח ובעל תחבולות ל ק ו ב תועלתו )ועוד ש ע ל דבר הרבית נתעשרו מאד( )כד(‬
‫ד ו א ה אדוננו ש ל ש ה חלק• הקרקעות והנחלות אשד בספרד כלם ה ם היו ביד‬
‫היהודים )וזה מצד הרבית הכבד( )כה( א מ ו המלך ט ע מ י ם אלו ש ל ט ע ם ה ם‬
‫לקרב השנאה אע"פי ש י ש ליהודי התנעלות מ ה כי מי הכדיחו לנוצרי שיקח מיהודי‬
‫ברכית וגס אני חשבתי ט ע נ ה אחרת והוא ה ת ו ח ק ם מלאכול ומלשתות עם הנוצרי'‬
‫ואץ דבי מ ק ו ב הלבבות הרחוקות כהדגל האכילה אלו עם אלו ע י ש י ש מקוט‬
‫באיים שאין שבועתם אלא על ה ל ח ם שאכלו יחוו נשבע אני במושיענו אשר‬
‫המליכני ש פ ע ם אחד עלה חווני להכרית זרע היהודים או לגרשם מפני ש ש מ ע ת י‬
‫ש א ם ׳פול שרץ בכוס ש ל יין שהיהודי ש ו ת ' שישליכו השרץ דשתו ה ק )כו(‬
‫ואלו נגע א ח י מ מ נ ו באותו כוס ישפכו היין כ נ ו א ה שבעיניהם נחשבנו ל ע ם‬
‫ליהודים בזד‪ ,‬א ש מ ה )אלא על התלמודיים ש ש מ ו‬
‫ט מ א ‪ :‬תשובת ט ו מ א ש‬
‫מ י ו כל היהודים י מ ה י ו להצילו‪ .‬ובמקום קאליס )והוא הגביע א ש י‬
‫נ ק י א בלשון ס פ ו ד ‪ (011111‬כתוב בדפוס הוראדנה בטעות האקרים‬
‫ונדפוס לכוב דבר •‬
‫כג( בדפ״אד ה ה ש ת י ר ‪.‬‬
‫כד( בדפ״אד ח ס ו מן ועוד עד מאד •‬
‫כה( בדפ״אד כתוב היום ביו היהודים • וזה מפני הרבית הכבד חסר ש ם ׳‬
‫בו( כדפ״אד כתוב שהיהודי ישליך השרץ וישתה היין וכן נכון •‬
‫כבלי ברזל לדגליהם והחמירו בענינים עד ש ל א השאירו מחיה האמת()כז( שהבריביא‬
‫אומרת ]דברים לב׳ לחי[ אשר חלב וכחימו יאכלו ישתו ״ן נסיכם ולא הבינו שזה‬
‫מדבר על הזבח׳' והנסכים שהיו עושים ל ש מ ש ולירח קודם שבא ישו ל ע ו ל ם‬
‫באו התלמודיים )כח( ואמרו כי כל יין שנתנסך לאיזו עבודה חוץ מ מ ק ו ם מ ק ד ש ם‬
‫א ס ו ו והחמירו עוד ש א ע ״ פ י ש ל א ידעו שנתנסך ש ע ל ה ס פ ק יהא אסור ) כ ט ( ‪:‬‬
‫אמד המלך אתה אמרת ש ה א ש ם על התלמודיים ואני א ו מ ו ש א י א אלא לשומעים‬
‫דבריהם מ כ ל מ ק ו ם נודע אצלי עתה כי היהודים בענין היק מצד דתם בא‪,‬־‪ :‬אמר‬
‫ט ו מ א ש כן הוא בלי ס פ ק וככר ק ו ה לפני המלך אביך ש א מ ו לרופא יהודי אשר‬
‫לו ש מ ע ת י שאנו בעיניכם טמאים לכן נשמרתם מנגיעתנו ביינכם יהי כן האלי‬
‫ע מ כ ם השיב הרופא אתה אדוננו חולה ואץ ל׳ עסק אחר אלא בקשת בריאותך‬
‫יביאו מים לרחוץ דגלי אדוני כ׳ הוא מועיל ואחר כך אבוא אל השאלה אחר‬
‫ש ר ח ץ הוופא וגלי המלך ש ת ה מן המים ה ה ם ‪ :‬אמר המלך ככר ה ש ב ת על‬
‫שאלתי אמרו השוים ואץ אנו מבינים אמד הרופא איזה מ ת ו ט מ א מה שרחצו‬
‫בו רגלי אדם או שנגע בידו או בפניו )ל( אם הדבר מצד ט ו מ א ה איך שתיתי‬
‫מי הרחיצה אמר המלך אלפונשו הטיב הרופא ובלי ס פ ק מ פ ק ח י היהודי' היה‪:‬‬
‫אמר המלך ל ט ו מ א ש מ ה עצתך לבקש על היהודים ש ל א יאבדו בין עמי‪ :‬השיב‬
‫ט ו מ א ש עצתי שתכריז במלכותך ש כ ל הנחלות שבאו ליהודים מ כ ח הרבית שיחזרו‬
‫לבעליהם ווה כפי ראות ש ו פ ט י ה א י ץ ועוד ש ש ו ם יהודי לא ילבש מ ש י ועוד‬
‫שישאו חותם אדום לשיכיוו ש ה ם יהודים השיב המלך עצתך היא הנכונה ואין‬
‫אני תמה אלא איך התיר להם תורתם גזל בענץ הרבית • השיב ט ו מ א ש חלילה‬
‫שתורתם התיר להם אבל היהודים בעלי חמדה ועשו פירוש להנאתם כי הבריבייא‬
‫א ו מ ו ]דברים כ ג ' כאי[ לנכרי תשיך והנכרי ווצה לומר מי שאינו מ א מ ץ ש ו ם‬
‫אמונה ואומר ]שם[ ולאחיך לא תשיך ואנו ע ם היהודים אחים אנחנו שכן א מ ו‬
‫הנביא ]מלאכי א' בי[ הלא אח ע ש ו ליעקב ו ה ס הודו האחוה ו א מ י ו ]במדבר‬
‫כ ' ידי[ כה אמר אחיך ישראל ‪ .‬אמר המלך כ מ ה רחוק פירוש זה מ מ ה ש ש מ ע ת י‬
‫שיש בין היהודים כת אחת במצרי' ש א ו מ ו י ם שלנכר׳ תשיך דוצה לומד שאפי׳‬
‫ליהודי ולאחיך לא רוצה לומר אחיו מ מ ש )לא( • וכהיו' המלך בענין זה באו‬
‫אנשים לפני המלך ואמרו ש מ צ א ו הרוג בכי' איש יהודי ושלהוצי' דמו הרגוהו‪.‬‬
‫אמר המלך ל ט ו מ א ש אתה תשיב לאלו ה ט פ ש י ם כי יוא אנכי ש מ א תעלה חמתי‬
‫עליה' י אז השיב ט ו מ א ש ככל מ ה ש א מ ר למלך ו ג ע י כ ה ם תכלית הגערה ובסוף‬
‫כז(‬
‫כח(‬
‫כט(‬
‫ל(‬
‫לא(‬
‫בדפ״אד הסד מן אלא עד האמת •‬
‫בדפ״אד במקום באו התלמודים כתוב מ " מ חכמיהם ע ש ו גדר וס״ג •‬
‫בדפ״אד במקום והחמירו וכו׳ ע ו אסוו כתוב וגזרו אף על ה ס פ ק‬
‫ואף על הנגיעה להרחקה יתדה •‬
‫בדפ״אד כתוב בפיו •‬
‫מן ואין אני ח מ ה ע ו אחיו מ מ ש חפר בדפ״אד •‬
‫דבריו א מ ו ככר ידע המלך החולי המגיע אתכם ושהדין ע מ כ ם שהיהודים הארורים‬
‫לקחו מ מ ו נ כ ם ונחלתכם והוא כ ב י צוה שיחזרו נחלתכם לכם וטי שהכביד הרבית‬
‫עליהם )לב( שיחדרהו ולא ילבשו מ ש י ולא לבושכם ודי לכם בתועלתכם ולא‬
‫תבקשו מ ה שהוא קלון לכם ולא תלכו אחרי‪ .‬ההבל ותהבלו אז ה ע ם כולו נ פ ל ו‬
‫על פניהם ואמרו יחי אדוננו המלך אוהב מ ש פ ט א מ י המלך עמי אתם בני אתם‬
‫הנני נ ש ב ע בזבח מושיענו ש ל א תקבלו ש ו ם נזק בלבד שתאמרו לי ענין ההרוג‬
‫אמהו העם מה נ ו ב ו ונצטדק ואדוננו חכם כמלאך אלהים רודע מכאובינו כי‬
‫היהודים אכלונו הממונו ובעד הרבית לקחו אפילו את בקרינו עד ש ל א נשאר‬
‫במה ל ח ו ו ש את שדותינו ובקשנו אולי יגרשם אדוננו ממלכותו ‪ .‬א מ ו המלך‬
‫כפי זה היהודי לא ה ו ג את הנוצוי אבל אתם הרגתם אותו וואוי שתוסרו ב מ ש פ ט •‬
‫אמרו העם חלילה לאדוננו אבל מצאנוהו הרוג בוחוב העיו בלילה ו א מ ו נ ו לרואים‬
‫שכוונתינו להוליכו לבית הקכרוח והשלכנו אותו בכית יהווי ו ש ל ש ה חשובי העיו‬
‫יש לנו לעדים ובאו העדים לפני המלך ו פ ט ו ם מפני שבועתו והמלך ש מ ח מ א ו‬
‫כי ראה בחוש מ ה שמעלילים על היהודים )לג( וצוד‪ .‬שיכתב בדברי ה י מ י ם •‬
‫גם ט ו מ א ש ש מ ח מאד כי נפל ש כ ל ו באמיתת הדברים‪ :‬אמר המלך ל ט ו מ א ש‬
‫הנה באת להאיר עיני ושכר גדול תטול מ א ת האלהים בעולם הכא • אמר ט ו מ א ש‬
‫והלואי אקבלנו מ מ ך בעולם הזה • א מ ו המלך מ ה ו נשוב לשאר השאלות ואולי‬
‫תטול גם ממני ובתנאי שתביא לפני האבובאניל ההוא •אם הוא בתוך עיונו ואם‬
‫אינו במקומנו תכתוב אליו ב ש מ נ ו • השיב ט ו מ א ש י ש מ ח אווננו ב ו ב ו ו ע מ ו‬
‫ו מ ה גם עתה כי הוא מורע מלוכד‪ • .‬השיב ה מ ל ך זה ש ק ו כי את א ש ו ראינו‬
‫כל זרע מלכות יהודה נ כ ו ת כאשר כא נכוכתצר עליהם כי ירא ש מ א י ת ע צ ם‬
‫ה ע ם ע ם ורע המלוכה • השיב מ ו מ א ש יודע לאדוננו כי כ א ש י ב א נכוכדנצר‬
‫על יוושלם מלכים אדירים באו ש ם לעזרו מיראתם אותו כי מ ש ל בכחו על‬
‫יצורי עולם ואם מ ש נ א ת היהודי׳ נ ד ה ם ו ב ו א ש ם עלה ה מ ל ך אשפיאן א ש ו מ ל כ ו '‬
‫ספרד נקראת על ש מ ו אישפאניי' וחתנו ע מ ו הנקרא סירוס ממלכי יון ופירוט‬
‫זה ואשפיאן השחיתו והכניעו עדת היהודים עם ‪.‬כל ת ק פ ם וגבורתם והם א ש י‬
‫לכוו את יוושלם והמלך נבוכונצו כ א ש ו ו א ה ע ו ו ת ם נתן להם חדיק בשלל‬
‫ובשביה כחקי המלכים עוד ידע אדוננו כי מ מ ש ל ם ש ל ש ה מחיצות היו מצפון‬
‫לדרום ומן ח ו מ ת העיד ש כ ל פ י המערב עד המחיצה הראשונה היו יושבים כ ל‬
‫בעלי מלאכה ובראשם שוחקי הסמנים מפני שהיו צריכים לעבוות ה מ ק ו ש ואמר‬
‫הנביא עליהם ]צפניה א ' יאי[ הלילו יושבי ה מ כ ת ש ומן המחיצה הראשונה לשניה‬
‫היו יושבים כל לומדי ספר והסוחרים כי החכמים צריכים לסוחרים יותר מ מ ה‬
‫ש ה ס ו ח ו י ם צריכים אליהם וזה אינו אלא כי אם מפני ש ה ס ו ח ו אינו מבין בחסרון‬
‫ה ח כ מ ה ואילו ה ח כ ם מבין בחסרון המעות ומן המחיצה השניה לשלישית היו‬
‫לב( בדפ״אד ומי שהכביד הרבית עליכם שיחזיר אליכם •‬
‫לג( בדפ״אד נוסף כאן הוא ש ק ו גמור ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ושנים כ ל ודע ה מ ל ו כ ה מ ש פ ד ת דוו והנהנים מ ש ו ח ׳ מ ז נ ח ו נ א ש י נ ד ל ק ה‬‫י ו ו ש ל ם נין המלכים האלה לקח נ נ ו כ ו נ צ ו השני מחיצות ו נ ל ע ט ש נ ס נ י נ ו ר ו‬
‫ושאר המדינות והוליכן ל פ ו ס ומוי והמחיצה השלישית נתן לפירוט ואישפיאן •‬
‫ופיווס זה לקח ספינות והוליך כל השניה לספרד הישנה היא אנדאלוזיאה ולעיר‬
‫טולידו ו מ ש ם נתפזרו ני דנים היו ולא יכלה אותם הארץ והלכו קצת מזרע המלוכה‬
‫לשכיל״א וגם מ ש ם הלכו לגואנדה ו נ ח ר נ ן הכית השנית היה קיסו בוומי שהיה‬
‫מ ו ש ל נ נ ל היעולם לקח מיוושלם א ו נ ע י ' אלף נתים מ ש נ ט יהודה נ ר י ו ש ל ם‬
‫ומן העידית ו ע ש י ת אלפים מ ש נ ט ננימין ומן הכהני' ושלחם ל ס פ ו ו א ש ו תחת‬
‫מ מ ש ל ת ו נימים* ההם ודוג ש נ ט נניפדן והנהנים הלכו לצרפת ומעטי' מ נ נ ״ ה ו ד ה‬
‫כאופן ש כ ל היהודי' אשר במלכותך הם מזרע מ ל ו נ ה ולפחות רונן מ ש נ ס יהודה‬
‫ואיך יפלא אדוננו א ם ימצא מ ש פ ת ה מיוחסת לדוד • השיב ה מ ל ך דברים אשר‬
‫לא ש מ ע ת י הודעתני ולולי כי מכיר אני את מ ש פ ח ת ך הייתי אומר כי מזרע יהודים‬
‫אתה ב א ש י דאיתי ש א ת ה מליץ נ ע ד ם • השיב ט ז מ א ש מלך גוזל וקדוש מד־‪.‬‬
‫מ א ו חופתני ח ו פ ה ש א ץ עליה ח ו פ ה • השיב ה מ ל ך נ נ ו אמרתי שאינך מ ה ם‬
‫ואילו אמרתי ש א ת ה מ ה ם וכעת נוצרי אתה מ ה מאד חרפתיך ונודע לעולם ני‬
‫אין נ כ ל העמים מ ׳ שיוכל להגיד התחלתו וגועו ו ש ר ש ו הטהור נ ס ו היהודים‬
‫העניי׳ ראלי‪ .‬והנה אכוהינו המלכים האדירים התנארו )לד( נ• ה ס מזרע גודוש‬
‫זקצו‪ .‬מהספרדים )לה( אמדו ט הגודוש הם מזרע ג י נן הפאטדיארקד‪) ,‬לו( י ע ק נ‬
‫אשר בא אחד מ ן הזרע ההוא לדוס׳ ו ק נ ל י ת ישו והצליח מאד והשיג להיות‬
‫ו א ש כל היועצים הנקואים קונשוליש א ח י זה הצליח למלוכה וממנו מ ש פ ח ת‬
‫גודוש וכאשר ת ח ק ו י בשאר העמיס לא המצא מאי זה ש ר ש נ מ ש כ ו והנה וונד‬
‫אשד מ ש ל ה נ כ ל העולם ע ו הוי חשך ט לא יכלו עכור עוד נפל ס פ ק מאי‬
‫זד‪ ,‬זרע או ע ם הם שלושטייו כ ת ג ש ה ם מ מ ש פ ח ת טוריאנוש דדגיליו כר‪.‬נ‬
‫ש ה ם מגני יון ואחרים נ ת נ ו ש ה ם מכני דומולו ונדום שבאו הקסרים ל ע ו ל ם‬
‫ה ח נ ל נ ל ו ה מ ש פ ח ו ת ט ואשונד‪ .‬היה הקיסוות נ ו ו ט י ו מ ש ם נ ע ת ק ' ל ק ו ש ט א נ ט י נ א‬
‫והם מנני ו ו מ ה ו נ א ו לישב ש ם ע ל ידי הקיס׳ קושטאנט‪-‬ן ועוד היום אנשי יון‬
‫נקואים ו ו מ ״ ם על ש ם וומי אחד זה נ א ו הצופתים ו א ט י ו כ׳ לא נודע לרומים‬
‫ש י ש וכי הצופתים הם מ ז ו ע המלך אליפס והניאו הקיסרות לצרפת על ידי ה מ ל ך‬
‫ה ג מ ל קארלו מאגנו נ א ו האשכנזים ואמרו ט לא נמצא ש י ש א מ ת ט אם נ ה ם‬
‫ועשו מ ל ח מ ה והניאו הקיסרות לאשכנז על •יי הקיסר אנטוניו ואלו ואלו אין‬
‫יודעים אנלתת ש ר ש ם ואיך נפלא כ׳ הנה נאמונתינו לא נודע מ ש פ ח ת מושיענו‬
‫כ ‪ ,‬ה נ ה ‪ 0‬א ע ‪ .‬א ו מ י י ח ו אותו ל נ ע ל ה ש ל מדים הנקרא יוסף ו א מ י כי יוסף מזרי!‬
‫״ י ' ד ‪ ,‬ה ז ל י ק א א מ ו כ י הוא לא היד‪ .‬מזרע המלוכה רוצה לומר יוסף הנזכר )ל!(‬
‫לד(‬
‫לה(‬
‫לו(‬
‫לן(‬
‫נ ד פ ״ א ד התפארו •‬
‫נ ד פ ״ א ד מהמספרים •‬
‫כלשון ספרד כל אחד מ ש ל ש ה האבות נקרא‬
‫ו ״ ל יוסף הנוכר חסר בדפ״אד •‬
‫—‬
‫‪5‬נ‬
‫—‬
‫ואנו מאמינים ש ל א ידע יוסף את ט י י ס לא קודם לדת ישו ולא אחד כך לכד‬
‫דוח אלהיט אם ק איך ניחסו לדוד ואמדנו עובד הוליד את ישי דשי הוליד את‬
‫דוד ודוד הוליד את ישו • השיב ט ו מ א ש אדוננו ה מ ל ך מרים היא נתיחס' לדוד‬
‫כל ש כ ן שאינו פ ג ם כאמונתינו באשר נאמד ש א ץ לו יחס ע ם כשר ודם אלא‬
‫עם האל הגדול וווחו • אמר ה מ ל ך כן אני מאמין ואליו אני אפקיד רוחי ואין‬
‫הכוונהיאלא לומר ם אין ש ו ש מ פ ו ו ס ם ב מ ש פ ח ו ת ואילו אלו העניים היהודים‬
‫ע ט ו ש ר ש ם בם ‪ .‬ומה ש א מ ד הנביא הגדול בלעם ]כמדבר כ ג ' טי[ ו ב ג ד ם‬
‫לא •תחשב וחשבנוהז למיון הלא הוא לכבוד כ׳ לפי ש ל א נתערבו ע ם ה נ י י ם‬
‫נודע ש ו ש ם ונזעם כמו ש א מ ו ]שם יי[ מי מנה עפר יעקב ‪ .‬השיב ט ו מ א ש‬
‫פניו לשדים ואמר אין כ ת ו ככתר׳ המלכים הנה אדוננו המלך הליין על היהודים‬
‫כפליס מ מ ה שד‪,‬לעתי ואץ סי שיאמר לו מ ה ש א מ ר הלא עלי • אמר הטלך‬
‫הדברים אשר אמרתי לך דרך א מ ת ו ש מ ח ה ל מ ה תהפוך אותם לשמיטות )לח(‬
‫ו י א ד שנעווב הדבוי' האלה ונבוא לוביים היותו עצמיים ואשאלך כי אמדת בדבריך‬
‫ש ל א נתנו המצות כי אם ל ע ם א ש י יצא ממצרי' וזה נאות לאותם מצות התלדות‬
‫ביציאת מצוים אכל ש א י המצות והם חקיס ותורות א מ ת ל מ ה לא נתנו לנוצרים‬
‫השיב ט ו מ א ש אמרו היהודים כי א ץ ש א ל ה כ מ ו שאינה ש א ל ה ל מ ה לא ע ש ה‬
‫החמור פילוסוף והפרד נביא או כ מ ו ש ל א נתן לגמלה )לט( האור שנתן ל ש מ ש ‪.‬‬
‫אמר המלך אני לא שאלתי מ מ ך מ ה שאומוים ה ט פ ש י ם אבל שאלת• מ מ ך ט ה‬
‫דעתך אם אינך ט פ ש כמותם • א מ י ט ו מ א ש גם בזה היה לי דכוח עם האבדבאניל‬
‫ועליהם שנאתיו ימים ה ו כ ה ע ט היות מ מכנו גדול הוא • א מ י ה מ ל ך לא יפה‬
‫א מ ו ת כי אץ ש נ א ה כענין הזיכוי׳ ו ה י ש ו ת נתונה לך לכן אמוד מ ה ש א מ ו לך •‬
‫השיב מ ו מ א ש א מ ו כי האלמוג הוא אמצעי בין ה ו ו מ ם והצומח והאספוג הוא‬
‫אמצעי בין הצומח והחי ש ה ו י יש לו חוש ההדגש והקוף הוא אמצעי מ ן החי‬
‫והאום והאדם הוא אמצעי בין החי ליהווי והיד‪,‬ווי הוא אמצעי כין השמים והאר׳ן‬
‫והשמים הם אמצעיים בין המלאכים והיהודי׳ ולכן מוון היהודי נבדל כי הצומח‬
‫ניזק מן ה ע פ י והחי ניזון מן הצומח וכל צ מ ח יערב אל החי והאדם שהוא במדרגה‬
‫יותו מן החי אינו ניזק נץ העשבים כי אם מן הנאותים למזגו וכן ניוון מן החי‬
‫ולא כל )מ( חי כ׳ לא יוק מן הסוס וסן ה פ ו ד והיהודי ש ה ו א ל מ ע ל ה ממדרגת‬
‫האדם אינו ניזון מן החי כי אם מבעלי חיים נ ד ו ח ד ם ואפילו מ א ל ה אחר תיקונים‬
‫וביט במליחה והדחה והסרת חלבו ת מ ו עד שישתנה הבשר ההוא ויהיר‪ ,‬כאילו‬
‫אינו ב ש י אלא מאכל א ח י כוי ש ל א •אמו שאוכל כשר ב ה מ ו ת ‪ .‬אבל הגוצי•‬
‫‪,‬אוכל כל חי כלי ש ו ם השתנות לכן אמר הנביא על ענץ המאכלים ]ויקרא כיכוין‬
‫ואבדיל אתכם מן העמים • וכן בענץ המצות לא נתנו אלא למי ש ה ו א ל מ ע ל ה‬
‫לח( בדפ״אד לסמי מות ‪.‬‬
‫לט( צ״ל ללבנה כ מ ו ש ה ו א בדפ״אד ‪-‬‬
‫מ( בדפ״אד מ כ ל חי •‬
‫ממדרגת האדם לכן אמר עליהם ]שמות יט' הי[ והייתם לי סגולה מ כ ל העמיס‬
‫ולכן לא נתנו אותם מצות ל כ ם ‪ :‬אמר ה מ ל ך ו מ ה תשוכתך אליו‪ :‬אמר ל ו‬
‫ט ו מ א ש השיבותי לו ה א מ ת כי כל המעות ההם לא נתנו אלינו מפני חשיכותיגו‬
‫ושלמותינו כי הנה החלב והדם מחדקים ה ת א ו ה וכן בשר החזיר ושאר בעלי‬
‫ח י ם אבל היהודים הרודפים הזנות כ מ ו שהעיד הימר עליהם ]•חזקי ט ז ' לה"( לכן‬
‫זונה ש מ ע י דבר ה ' הוכרח להזהיר' ו ל מ נ ע ם סן הדברים העוזרים אל התי‪1‬ה אבל‬
‫הנועדים לטוב מזגם ושלמותם מהפכים כל דבר למוגם כ מ ו ש ה ד ב ש מ ה פ ך‬
‫מרידות קליפת הנאראנגד‪) ,‬מא( למתיקות‪ :‬אמר לו ה מ ל ך יכול היה להכות על‬
‫דאשך מ כ ל ש א י הטעות שאינם ממין ה מ א כ ל ‪ .‬אמד ט ו מ א ש נ‪ 0‬זד! מפני‬
‫השיכותינו וטוב מזגנו ט דבד מ ו ע ם יספיק לשנבוא אל ה ש ל מ ו ת כ ט ו שראינו‬
‫אנשים חזקי הבריאות כי כ א ש י יבואו לחולי ב מ ע ט הדופה יחזרו אל הבריאות‬
‫מפני שהבריאות הוא מבעי ל ה ם ד ש אנשים חלושי ההוכבד‪ ,‬עריך כ מ ה תרופות‬
‫להשיבם והם ה ם היהודים אשר לא הועיל כל תרי״ג מעות ל ע ש ו ת ם טובים‬
‫והנני מ ד מ ה הנועדים לגלגל היומי והיהודי לגלגל הירח וכמו ש כ ת ב הפילוסוף‬
‫מ המלאכים לפי ש ה ם כלם ש כ ל לא יצטרכו ל ש ל מ ו ת ם לעשות ש ו ם פועלי‬
‫בעעמם כי אם ההנעה לגלגלים והגלגל היומי לפי ש ה ו א ס ו ף בעל ח ו מ ו עריך‬
‫שיעשה פועל בעצמו והיא התנועה אבל יספיק תנועה אחת והגלגל שאחריו ש ה ו א‬
‫ו ח ו ק •ותו מ ה ש ל מ ו ת ע ו ש ה ל ש ל מ ו ת ו שת• תנועות וגלגל הירח ימצא לו תנועות‬
‫רבות לדוב ד ח ו ק ה מ ה מ ע ל ה • אמר המלך היטבת מאד בתשובתך וובוי ה ח כ ם‬
‫ההוא לא מפניהם תפר אהבתך ומוסכם לכל כי הדתות אינם מתקיימות כי אם‬
‫ע ם הדמיון ‪ .‬היהודי יחשוב בכח ה מ ד מ ה אשר לו כ׳ אץ דת אחרת ולא א מ ת ה‬
‫כי אם אמונתו והמאמין בדבי א ח ו הוא בעיניו כדמות ב ה מ ה ) ו ש מ ע ת י שאומרים‬
‫כשעוכוים בבתי קברות שלנו בושה א מ כ ם וגוי( ]יומי נ' ׳ נ י ( ) מ ב ( ו ה נ ו ע ד מ ד מ ה‬
‫כי היהודי אינו אלא בהמה כעוות א ו ם ונפשו בטווד התחתון ש ל גיהנם ו א ש‬
‫תשאל לישמעאל יאמר על שנינו כי הגיהנם מ ל א מ מ נ ו ובאיי הים ה ו ח ו ק י ס‬
‫יש מ ש ת ח ד ם לעוות פרד ונושאים על וגליהם עוות הפרד וגדול המגיע ש ם נושקו‬
‫וכשהולכים ש ם הנועויס לועגים עליהם ל א ט ד שאנו טשתחוים לעוות א ו ם אפילו‬
‫שהיא עורה נכבדתשבעווות ע ו ש ע ל כסא האל אטד דמות כמראה אדם ]יחזק׳א׳כוין‬
‫ובחיות אמד דמות פניהם פני אדם ]שם •׳( והאל שהרחיק מן היהודם כל הצורות‬
‫עוה לעשות כ י ו נ י ם במקדש והם עודת א ד ם ‪ :‬א ח י זה א מ י המלך יספיק ו כ ו ו נ ו‬
‫היום כי ה ש מ ש ש ו ק ע ו מ ח ו תשוב כי נמלעו ל ח ט אטויך ו ו ם ה מ ה ו ת ב א‬
‫ט ו מ א ש ו א מ ו לו המלך נ מ ש כ ו הובוים בינינו ובסבת נפילת היה ווים לא ואיתי‬
‫ת ש ו ב ה ‪ :‬השיב ט ו מ א ש אשאל מ מ ך ו א ש ו נ ה ט ה ש ש מ ע ת י עליך המלך א ט י‬
‫מא( בלשון ס פ ר ו ג]םגמ‪4‬ט היא ה פ א מ ע י א נ צ ה ובדפ״אד כתוב ה מ א י א נ ׳ ן‬
‫והוא הוא ב ה ש מ ט ת הפי בתחלת המלה ‪.‬‬
‫טב( בדפ״אד ח ס י מן ושמעי‪,‬׳ עד וגו׳ ‪.‬‬
‫המלך מ ה עשיתי רעה יבוא המגיד • א מ י ס ו מ א ש כ׳ ש ל ח ת שר אחד למלחמה•‬
‫וכאשר ט ע ה במה ש ע ש ה גזרת עליו ש ל א יוסיף עוד ואות פניך א ח י זה הלך‬
‫ל ש ם ש ו א ח ו ו ט ע ה ולא נתת לו שום עונש ואיה מ ל ן ה מ ש פ ט שהושוו שניהם‬
‫ב ח ט א וזה נענש וזה לא נענש • השיב המלך מ׳ ש א מ ו לך ו כ י זה אינו מ מ ב ק ש י‬
‫ה א מ ת כי הראשון הזהרתיו בכל עוצם ה מ ל ח מ ' וככל סרטיה ובכל ע ש ה להפך‬
‫ואילו השר השני אפילו שליחות ל מ ל ח מ ה לא שלחתיו והוא ח ש ב ש ע ש ה רצוני‬
‫והלך ל ש ם ועשה כפי ש כ ל ו ולמה ימות מ ה ע ש ‪ • -‬השיב ט ו מ א ש י ש מ ע ו‬
‫אזנין אדוננו מ ה שיצא מפיך כי ה ש י הראשון הם היהודים אשר נצטוו על מניעת‬
‫עבודת צורות השמים ובאו להם ארבעים נביאים א ח ו מ ש ה להזהירם והם ע ש ו‬
‫להפך לכן לא רצה האל שיראו פניו עוד וכמו ש א מ ו ב ס פ ו ה נ ר י ב ״ א ]דברים לאייח'{‬
‫ואנכי ה ס ת י אסתיו פני ו נ א מ ו ]שם כ ט ' כז'[ וישליכם אל ארץ אחרת כ י ו ם‬
‫הזה אבל כל העטים העובדים עבודה זוה לא ק י א ם האל ולא נצטוו והם מ ש כ ל ם‬
‫ראו לכבד צבא השמים כמי ש מ כ ב ד לשרים מפני כבוד המלך ולכן אמר על‬
‫היהודים ]עמוס ג ' כי[ רק אתכם ידעתי מ כ ל מ ש פ ח ו ת ה א ד מ ה על כן אפקוד‬
‫עליכם וגוי • ועוד נענשו מפני ש כ ל אותם העמים אין גם אחד שיעבוד שה‪-‬‬
‫אלוהות ו ה ט ו ו ה בשנים כופר באחד והיהודים עבדו הוכו׳ עד ש נ א מ ו ע ל י ה ם‬
‫שהיו בשומרון עיר המלוכה ש ס ״ ה בתים ש ל עבודה ז ו ה כמנין ימות ה ח מ ה‬
‫והיו עובדים בכל אחד מ ה ם יום אחד ובסוף השנה לכלם יחד והוא הדבד השנוי‬
‫לאל כי הרבוי הפכי לאחדות אבל ה ש ל ו ש אינו רבו׳ כ׳ אם אחדות פ ש ו ט למבין‬
‫ו ש ל ש ה גדולים ט ח כ נ ד אשכנז ראיתי ולמדתי מ ה ם מספרי ה ק ב ל ה וראיתי כי‬
‫מ ש ם מתבאר איך ה ש ל ו ש הוא האחדות ובתוך הדברים שאלתי מ ה ם מי ה ם‬
‫טובים יותו הם או אבותיהם והשיבו ודאי כי אבותינו קטנם ע נ ה ממתנינו והמקדש‬
‫יוכיח שחזר עליהם לסוף שבעים ש נ ה אמדתי להם ואם הם טובים מ כ ם ועבדו‬
‫הדבר אתם ל מ ה לא תאמינו ה ש ל ו ש כל שכן כי מ ס פ ר קבלתכם יראה ש ה ו א‬
‫האחדות הגמור • השיבו לי אדרבא מאבותינו קבלנו תוכחה ש ל א לעבוד רבד‬
‫כ׳ מ כ ל הנביאים הוזהרו ש א ם יעבדו עבודה זרה יפלו נפילה ע צ ו מ ה • א מ ד‬
‫ה מ ל ך יותר טוב השיבו לך מ מ ה ש א ת ה ש א ל ת • אמר ט ו מ א ש ואם ה ש ל ו ש‬
‫הוא האחדות אק ט ע נ ה מ ע ו נ ש אבותיהם ‪ .‬א מ ו המלך אומר לך ט ו מ א ש כי‬
‫אני רחוק מדעת המלכים שקדמוני אשר בקשו להכרית )מג( היהודים באמונת ישו‬
‫ולכסוף לא עלתה בידם כי בחדרי משכיתם הם ירוחם ככל תנאיהם וכבר אמרו‬
‫נ י ש ל ש ה מימות אנזדים הם מ׳ ה נ א ב ט י ש מ ו ) מ ד ( על איש יהוד• והנדס הנופלים‬
‫נים והמים ש ע ל היין ו ה ט ע ם אשר לי הוא זה כי היהודי' אשר ראו אותם ה מ ע מ ד ו ת‬
‫הנוראות והקדושות ואותם הפלאות ואש מן השמים ננתינת דחם נתחוקד‪ .‬אותה‬
‫צודה ושבה אליהם ט נ ע י ת ולכן ש י פ ש ט ו אותה צורה הקדומה שבלבם וילבשו‬
‫מג( נדפ״אד להכריח •‬
‫מד( כלשון ספרד ‪10‬ט‪<18‬ק‪ 1>8‬ובדפ״אד כתוב מי התנצרות והוא היא •‬
‫‪2‬‬
‫צורר‪ ,‬ה ד ש ' כ מ ע ט ש ה ו א ל ה ם ה פ ך ה ט ב ע אכל הנוצרים כ ש ל ב ש ו *ודת אמונת‬
‫ישו לא היה להם מקודם צורה אחרת מן ה ש מ י ' ט אם ו ב ד ם שהוציאו מ ש כ ל ם‬
‫והיא עבווח הצווות ו נ ו שאין לו צווה קיימת מ ו ק לקבל כל צווה ‪ .‬א מ ו ס ו מ א ש‬
‫לכן אני א ו מ ו שאי אפשר להוציא מ ל ב היהווים את דתם א ם לא נ א ש כ מ ו‬
‫שניתנה נ א ש י א ט ד ה מ ל ך יפה דנדת א נ ל יאמרו לך ש ה א ל שנתנה כאש דאוי‬
‫שיוציאנה נ א ש ולא אתה וכן שמעתי על שלחן אני מפי שני שלוחים דון גושפ•‬
‫בן ננננישתי ודון שולימאן נ ן יעיש ו ה ם שלוחים מ ן ה א ל ג א מ א ש )מה( א ש י‬
‫ט ק א ש ס י ל י א ו כ א ש ו א ט ו ו לפני א נ י לאותם אנשים שינואו ל ו ח ישו א מ ו ו ט‬
‫נתינת תוותם בששים ו ב ו א ופלאים והגלות ש ט נ ה ו א ש מן ה ש נ י ם ונטילתדה‬
‫ראוי שהיד‪ ,‬כנתינת' ל נ ן יבוא האל הגדול דקדננז אל ה ו אחד יראנו גדלו ו א מ ו‬
‫לנו שנעזוב דת מ ש ה ונקח דת ישו ותואה ה מ ל ך אם נפציו נ ד נ ד ולכן אמדתי‬
‫ט אץ להאשימם נ ה פ צ ר זה וכל ש נ ן ט ענייני מושיענו א ף על פי שאינם ח ו ץ ן‬
‫לשכל אינם ק ו ו נ י ם אל השכל ילנן נקראת אמונתנו פירוש ולא דת ו נ ה אני ן‬
‫חי ו נ ה אמות ועמה א ק נ ו והיא יושיענו דושיננ׳ נגן עדן ע ם ה מ ל ט ם אשד |‬
‫היו לפני י ל א אמרתי זה להליץ בעום ט א ס לומר ש א ץ לנו כח להעבירם על‬
‫ד ת ם ‪ .‬א מ ו • ו מ א ש ו כ מ ה ז נ ד ם יוצאים מן ה ש כ ל אני וואה ש ה ם מאמינים •‬
‫א מ ד ה מ ל ך אמור קצתם • א מ ו ט ו מ א ש אמרו ש כ ש ע ט ד ו בסיני קרע ל ה ס האל‬
‫נ ל ה ש מ י ט מ מ ע ל והנה השמים לא יקבלו ש ו ס הפסד ולא קריעה ואמרו ש ה א ל‬
‫היה יושב נאד‪,‬ל מ ש ה ולפי זה האל הוא גוף והם בורחים מ א מ ו נ ת משיחנו‬
‫מ פ נ י שהיה ל ו ג ו ף ואמרו ט בנית השני לא יודה א ש מ ן ה ש מ י ם א נ ל מ צ א ו‬
‫נ ה ר חפייה מלאה ש מ ן ולקחו מ מ נ ו ונתנו על עצי ה מ ע י כ ה ש נ מ ז נ ח ונהפך‬
‫ה ש מ ן ל א ש ואמרו ט ח נ ק ו ק היה הולך אל השדה לחת מ א כ ל לקוצרים ו נ א‬
‫מ ל א ך והוליכו כ מ ה פרסאות לגוב האריות א ש י ש ם דניאל ואכלו ושתו שניהם‬
‫וחזו חבקוק אל הקוצוים ו ע ו י ן ש ע ת א ט ל ה לא הגיע ו א מ ו ו ט צדיק מ ה ם‬
‫ה ע ד ם ש ל ו היו קמים על הואנים ואוכלים אותם )ווצה לומר ה כ נ ש י ס לזאבים(‬
‫)מו( ואחר א מ ו ש ש ם ח ו מ ץ נ נ ו והדליק נ מ ק ו ם ש מ ן ־ א מ י ה מ ל ך ג ם אני‬
‫ש מ ע ת י מ ש ט ו ת היד‪,‬ודם כאלה א מ ו ו ש ע ו ף א ח ו הטיל ניצה א ש י החריבה ש ש י ם‬
‫כוכים ו א מ ו ו ש ב מ ק ו ם אחד מן הים ירד ביזל ועבר ש ב ע שניט ולא הגיע ל ק ו ק ע‬
‫היס ותמה אני מ א ו ט אותס ש א מ ו ו ר‪,‬וביים י‪,‬אלת נבונים וחכמים היו א ם‬
‫לא שרומדם נ ו ב ו י ה ם סודות או ש נ א סכל ו י ש ע והכניס אותם ה ו ב ד ם בתלמוד‬
‫להטיל דופי נ כ ל ובויהם ואיך שיהיה אץ מזה כ ח או ש א ל ה ל ו מ ו שיאמינו‬
‫השילוש לפי שאותם ו נ ד ם מחדקיס האמונה בלב ד‪,‬המק כי ה ם מואים יכולת‬
‫האל ואיך משגיח על הצדיקים ש מ ש נ ה ה ט ב ע בעבורם ואולי לזד־‪ ,‬כוונת טי‬
‫ש א ט ו ם • ‪ .‬אבל השילוש מפסיד אמונתם מפני ש ה ם ט א נ ד נ י ם האחדות ואץ‬
‫מה( בלשון ס פ ו ד ‪!1‬גנ‪!11‬ג‪11‬׳ היא כנסת זקני ישואל ‪.‬‬
‫מו( ר״ל הכבשים לואנים חסר בדפ״אד ‪.‬‬
‫בהמון העם כח ועיון לאמת איך הס שלשה והס אחד ולכן יאמרו לך כי יאמינו‬
‫כובוים המחזיקים אמונתם ולא במה שיבטלנה • א מ י טומאש דבריי אלו דאוים‬
‫ליכחב ולדרוש אותם לפני חכם לב ונשוב לענק ואומר סבת נפילת היהודים‬
‫בדרן טבע אם לא יואה לדמותו ד י ן העונש א מ ו איומו מ ע ש י ם יותר דותו‬
‫היה להם והנה שלמד‪ ,‬הוציא במקדש אלף ושמונה ככרי זהב ושבעת אלפים‬
‫ככדי כסף ומדברים יותר וותר היה וביאו דבת הימים האיון ו מ צ א כתוב ]ד״ה א'‬
‫כאי הי[ שהיו ישראל אלף אלפים ומאה אלף שולפי חרב ומבני המלוכה אדבע‬
‫מאות אלף ושבעים אלף‪ :‬השיב המלך על נ ׳ דבהם נפלאתי • האי טנק לו‬
‫לשלמה כל העושו ההוא • הב׳ אק• נתמעטו אלה היהודים תחת היותם כ ל‬
‫ה ו כ ו א ש ו אמות‪ :‬השיב טומאש באניות אופיו היו מביאין לו בכל שנה ו ב ו‬
‫מפליא ואביו הניח לו הון עצום א ש י גזל מן העטים ולכן לא יצר‪ ,‬שלמה לבנות‬
‫ממנו המקוש‪ :‬אמה המלך ואוי אתה לעונש גמל א ש י חופת לנו ולכל המלכים‬
‫וכי מה שלוקח המלך בחובו גזל יקיא אבל חכמתך יכפו היום עונך ומה חשיב‬
‫על ענק הטעום שנתמעטו‪ :‬השיב טומאש נתמעטו במלחמות העצומות וכמו‬
‫שאספר והנשארים א ש י באו למלכותך באותה שנה עלה עליהם דבר כבו כי‬
‫הם אשר הביאו ה ו ב י לעולם שכן אמד הבריבייא ]וביים כחי כאי[ יובק ה ' ב ך‬
‫את הובו בך ולא באומה אחות וזה כשהיו עומוים באוצם אבל אחו שיצאו‬
‫נדבק בנו משום א ו לרשע ו א ו לשכנו• השיב המלך אילו היה האוטו איש‬
‫אחר הייתי חושב כי מוח חתול אכל והנה סובין)מז( גדול ממך א מ ו כי חמשים‬
‫שנה קודם שבאו היהודים לספרד היה דבי כבר כל כך עצום עד שננעלו שעדי‬
‫המרינות הגרולות ובפוט קוודובא טוליח שביליא >ם בוטני ואיתי מגפה גדולה‬
‫והיו נופלים מן הנוצרים מאה בכל יום ומן היהודים לא מת אחד ע ו שבלילות‬
‫היו הנוצרים מוליכין בניהם לבית היהודים אולי ינצלו ובעיר הגדולה רומא וכל‬
‫גלילותיה היה ו ב ו שלש שנים וצופים עד שחשכו כ׳ האלוהות כעסו עליהם‬
‫זשרצום להכריתם כלס לכן די מה שיש ליהודים מהגנות ולא תטיל עליהם ט ה‬
‫שאין בהם וכמעט אוטו כי לא הלצת בעדם בתחלה אלא להטיל סם זה באחרונה ‪1‬‬
‫! נ ש ו ב אל הענק ט עמק אין תשובה איך נפלו בסבה טבעית • השיב טומאש‬
‫אומו לאדוני כי גדולתם ונשיאותם היא היתה סיבת נפילתם משל לאילן‬
‫כי כאשי יגבה קומתו היא סבת נפילתו לפי שהארי שולט בו יותו וכן היהודים‬
‫ע כ ו עליהם רוח גאוה ושונא הגאים השפילם ואמר עליהם הנביא ]איכה א׳ בי[‬
‫השליך משמים אוץ אשי כיון למה שאמרנו כ• עלייתם לשמים י־‪.‬יא ס ב ת‬
‫נפילתם כי נתגאו אלו על אלו ע ו ש נ פ י ו ו הלבבות ט א ו רדוע שכל הדברים‬
‫שבעולם יש להם חבר חוץ מן הגאוה שאק לה חבר ומן הגאוה נמשכ' ביניהם‬
‫השנאה ומן השנאה הפירוד וכל אחד מהם היה אומו ט לו יאתר‪ ,‬השריה ומלכות‬
‫וכדי להשתרו אלו על אלו שמו ביניהם נכריים וכאשר ידעו מסתוייהם ו פ י ו י‬
‫טז( בדפ״אד טוליו‬
‫לבבם ד ‪,‬ןםו מעליהם אימתם ולא חשבום ובאו עליהם וד‪,‬פילוס ט קוים זה היה‬
‫נאמד עליהם מה ש א מ ו הנוינ״א ]שם ד' ׳ני( לא האמינו מלכי א ו ץ כי יבוא‬
‫עו וארב נשעוי יוושלט ולא עמוו כנגו אויניהם ט ה ו נ ף עם הפרוד שב למיעוט‬
‫וכל אחד היה פונה לווכו כוי להנעים את הניר ו ונזה ה ו ו ן נחלש כחם והיה‬
‫רנדים דבר היתושים לא לעוד ולא להועיל ואמר עליהם הנניא ]יששה מ ' וי[‬
‫כלנו מ א ן תעינו ואמרו הטבעיים ט אץ בטץ החי יותר סכל מנדן ד‪*,‬אן ולכן‬
‫אמי הנביא מ א ן תעינו ולא היד‪ ,‬להם מוניות ד‪*,‬אן שד‪,‬פ אזהנות הקנוץ אנל‬
‫להפך שכל אחד פנה לווכו ולכן א מ ו ]שם[ איש לודכו פנינו ומזו־‪ ,‬נמשכו‬
‫המחלוקות נק ד‪,‬יד‪.‬מ׳‪ •03 0‬ו ז ע ‪ 0110‬זטה יפר‪ ,‬פירוש טקולאו ‪7‬י לירא והוא‬
‫יודע עניינם אמר ט מה שאמד הכתוב ]שטוו‪ /‬לה'גי[ לאתכערואשנכלמושנותיכם‬
‫ניים השבת ט לא על האש נאמד ט איסווו ככד גווע כמד‪ .‬ש א מ ו ) ש פ כ י ׳ ' [‬
‫לא תעשה כל מלאכה אנל א מ י על המחלוקת שלא יבעוו אותו בשבתותיהם‬
‫כמנהג ד‪,‬יד‪,‬ודי כשיושב בסל־ אטד המלך •פה פידש דהוא נ מ ו הגנב אשו היא‬
‫מנג׳ הניח אבל בענין השבח הועוטח יש לי על ישו למה לא *ונו השבת והוא ‪1‬‬
‫הודאה למעשה בראשית א ש י א;ן מסכי מ• ם נאותה אמונה ואם תאמר שיום‬
‫ואשון נכנס במקומו זהו אם הנוצוים היו שוטרים אותו בכפול המלאכות אנל‬
‫אץ שמידתם אלא נאטלד‪ ,‬ופיזל ואלו היהודים שומוים אותו כנסול טלאכרז‬
‫והקויאה בדת האלהים וכן הישמעאלי׳ ט ו ס השש‪ -‬קווץ אלגומעא)מח( שלהם‬
‫ונזה יש יתרון להם עלינו! השיב טומאש אץ הנוצרים חיינץ נבטול מלאכה‬
‫לשי ששמירת השנת יש נ ו ב׳ כוונות • א׳ זכו ה ח מ ש והב׳ )מט( זכר שהיו‬
‫ענוים במצוים כמו שנאמו ]וגויס ה' מוי[ חכות ט ענד ה״ת וגו׳ והנוצרים‬
‫שלא ‪ 3‬א ו ולא יצאו מטצדים אץ להם זכר נטול המלאכה• אמו המלך טון‬
‫שנמשכו הדברים אשאלך מדוע בחד גישה ביום השבח ונביא הישמעאל ט ו ם‬
‫ששי דשו יום ו א ש ק ‪ :‬תשונת טומאש משה אמו שואוי לתת כנח־ ליום המנוחה‬
‫ט בו ש נ ת האל ושלימותו יואה נמנוחתו ולא נעשות דנוים א ש ו יואד! כ•‬
‫הוא צויך להם ושמהם שלמותו ונניא ד‪,‬ישמעאל אטר ט האום ישמח ביום‬
‫גמר מלאכתו לכן צוה יום השש• שבו נגמו מעשה נואשית דשו נ ח ו ט ו ם‬
‫ראשון ט ראד לתת כבוד להתחלת המעשה לפי שכל אחו יואר־‪ .‬לאל שהוא‬
‫רא׳ י ו ן‪ :‬ואבוא לגמי הסנה הטבעית ואומר שהם בידם הביאו עליה־ היעה בכמה‬
‫זמ;י פ ‪ .‬הא׳ בזמן בן נבט אשד באו היהודים לבקש מ ק שלמה שיקל עולם‬
‫והוא השיב שיכביד עולם מ מ ה שהיה וכן לא היה ד א ד ל ה ש י נ ם נ • ד א ף למשוח‬
‫מח( אלגומעה בלשון עיני ספד הקודש והעיניים קויים ליום ד‪,‬ששי יום‬
‫אלגומעה מפני שנקנצים מ לבית תפלתם לעבודת הנורא ונדפ״אד‬
‫כתוב במקומו אלקורען והוא ‪. •1001-111‬‬
‫מט( בדפ״או נשמטו המלוח זכו ה ח מ ש והבי ואיננה ט אט הכוונה השנית‬
‫אע"פ שכתוב מלפניה שיש בו כ' כוונות ‪.‬‬
‫מלך לתת לעמו ועבדיו הן ובנח־ ם לא ידע מה יולד יום והמלך בעצם ה ו א‬
‫העט והמלך הוא מלך בשם והם גם כן ברוע מזגם ופחזותם מאסו מיד במלכות‬
‫בית דוד כי כאשד בחרו אלהיט חדשים כן בחרו מלכים והיה להם לשית עצות‬
‫ולהמתק עד יתרצה לשאלתם ת מ ש כ ו מלחמות חוקות והיו מתמעטי' והולכי' כי‬
‫ה י ע מפסיד את עצמו ומה היה מועיל פקחותם אשר א מ י אדונינו אם חכמתם‬
‫להרע את עצמם אלו לאלו ולא לחוק מלחמוי‪/‬ם נגד ד‪,‬ארב אז הלך בן נכס‬
‫למצרים והביא את שישק עליהם וגלה לו מצפוני היהווים ובאיזה ו ב ו העיר נוחה‬
‫ליכבש' והעומדים בתוך העיר מכת בן נבט היו שולהים כתבים לשיש ק איך יעשה‬
‫וכאשו נודע לכת בן שלמה עוכו מלחמה בתוך העיו והוגו אלן לאלו באופן‬
‫שהם היו עושים מה ש ה א ו ב לא היה יכול ואביך המרומם כעס פעם אחד על‬
‫היהודי' ורצה לאבדם אמר לו יועץ אחו הזהר אדוננו כי לא קט מלך במחשבה‬
‫וו שלא נפל ואס תוצה להנקם מהם צוה שיכנסו בלם בעיי אחד ואץ זד בתוכה‬
‫ושישימו ואשים עליהם ותראה כי לעולם לא יסכימו בהסכמה אחת ועל זרז‬
‫ן‬
‫יהרגו אלו לאלו רוך לא תהיה בהם‪ :‬הנפילה הבי בזמן מלך נקיא אביה הוא‬
‫דבי עליהם טובות והשיבו לו כי אין עוד להם חלק בבית ו ו י ונמשכו מלחמות‬
‫תפלו באותם מלחמות ארבע מאות אלף ועליהם חמישים אלף )נ( גמרי חיל‬
‫כל תפארת ישראל‪ :‬י הגי בזמן מלך ממלכי יהודה אשי שלח למלך מצדים‬
‫תשורה כל כלי בית האלהים לשיעורהו וגם זה סבה לנפילתם כי היו מחללים‬
‫כלי הקיש תתנו אותם ביד ווים ובא מלך מצרים עליהם והכה בהט מכה ובה‬
‫ואמי כי הגיע יום לקחת נקמה מ מ ה שהיו עושים היהודים לאבותיו על הים‪:‬‬
‫הדי בזמן מלחמות שני מלכים אחד מיהודה ואחו מישראל והעליל מלך ישראל‬
‫כי יד ד‪,‬כד‪,‬נים במעל זהדגו ביום אחד עשרים אלף כהנים‪ :‬הה' בזמן מלך‬
‫אחו נקוא מנחם א ש ו השחית מיהודים השחתה גמלה וכי ש מ ע סנחוב פירוד‬
‫לבבם בא עליהם בחיל עצום נתן לו מנחם אלף כבוי כסף לשיחדק הממלכה‬
‫בידו והיה לו לעכו והוא לא וצו‪ ,‬לתת הסך מאוצוותיו והטילו על העם והוצרכו‬
‫למכוו את בניהם להביא הסך ההוא‪ :‬הו׳ בזמן שעלה נבחראק עליהם וכתבו‬
‫התלמודיים שנהוגז באותן מלחמות כפלים כיוצא׳ מצדים ואז לשרף המקום הקדוש‬
‫וכרעב מתו ב' מאות אלף כן כתוב בדברי הימים הישן‪ :‬הזי נפילת אלכסנדייאה‬
‫אשר במלחמות שעל ירושלם הלכו ש ם יהודים ובים כחול ושם הצליחו מאד‬
‫ועשו מקדש והתחילו להשתיו אלו על אלו וכת אחת שלח שליח למרוגינויס‬
‫קיסו שיבא עליהם אז בא טווגיגום והיתה המלחמה מבפנים ומבחוץ ועביו על‬
‫ידי חוב ח מ ש מאוח אלף‪ :‬הח' היתד‪ ,‬ביו שני אחים נקראו הווקנוס ואייסטובלוס‬
‫ני לא רצה הקטן להודות המלוכה לגדיל ושלח אווססוכלוס מ ד ק לפונפיאן‬
‫שר דומי כיי שיעזיהו והמרק היה גפן זהב משקלה חמש מאות ככויזהכ עם‬
‫אבנים טובות ומרגליות ואז באפונפיאו בחיל גדול תלחמו האחים מבפנים ופונפיאו‬
‫נ( בדפ׳׳אד כתוב ה׳ מאות אלף וכן הוא נד״ה ב' יגי מ׳ ‪:.‬‬
‫י‬
‫מחוץ ונפלו איש בחוב אחיו עם רב ונשאר המלכות להורקינוס ואדיסטובלוס‬
‫הובא אסוו בדקים לוומא‪ :‬הם' בזמן מלחמת הווווס וגס ד‪,‬׳א מפירוד לבכם‬
‫היי נפילת הבית השני כאשר בא עליהם טימום )ולולי דובר לא היו נופלים‬
‫וכן הרעב הגדול במו שהעיד ן' גוייון( )נא( כי מן הרעב מתו ארבע מאורו‬
‫אלף וספד מעזותם שהיה שואל טיטוס מהם לכד שישימו דגל הדומים נ ש ע י‬
‫יוושלם )נב( ג' פענדס בשנה שיואה ש ש לדומים עליהם מ מ ש ל ה ולא וזנו‬
‫שאם עם אחיהם היה להם ההפצר והעזות כל שכן עם זוים ואספד לאווני ט‬
‫א ש יהודי היה נקרא מנשה ולו אשה מואבית נגד הסכמת עזרא שגזד לגדש‬
‫כל הנשים המואביות כפי הדת שלהם ומנשה לא דונה ונאספו כל הכד‪,‬נים וגרשוהו |‬
‫מעבודת המקדש אז מנשה בעזו חתנו סנבלט קבץ כל ואשי הכהנים ואמו להם ‪1‬‬
‫שאס יושוהו לעבודה הוי טוב ואס לאו ט הוא יעשה דבד שכלי ׳תחוסו שלא ן‬
‫יוכלו לתקן עד עולם והכהנים לעגו מובחן או הלך ו ק נ ץ אליו וכים על ידי ‪1‬‬
‫מחנות רבות ט עשיו גדול היה ובקש לבנות מקדש בהר גוידם והלך הוא ופנבלט ‪1‬‬
‫ן‬
‫המלך לאלכסנדר המלך בעושר גדול לשוחד כדי שיתן להם דשות ונתן‪ .‬וכל‬
‫העירות הקרובות שמחו מאד מפני סורח עליתם• לירושלם וכן מפני ההנאה ‪1‬‬
‫מן העולים שם לחוג ומנשה ערום היה ושלח כרוז לכל הסביבות שכל ט׳ שיבוא ‪1‬‬
‫אל מקושו לא יתן מן התוומות והמעשרות כ• אם מתנת ידו ויזמנו ט אין חפץ ‪1‬‬
‫ן‬
‫האל בדברים שהם על *י ההכרח כי אם בנדבה ומשך לב העניים אליו ובנה‬
‫ן‬
‫מקדש וכל הסביבות עזבו המקדש אשר בירושלם אשר בחי האל כי אין ליהודים‬
‫‪1‬‬
‫דת ברבר שיש בו תועלת ומזה נמשכו מלחמות בין היהודים העולים לידושלם‬
‫‪1‬‬
‫ליהודים העולים אל המקדש החדש והיו נופלים מבי הכתות עם רב וכין )נג(‬
‫ר‪,‬כד‪,‬ני׳ האמתים היו יוצאים ע ד הכהנים החדשים אשי עשה מנשה ובזמן עלית (‬
‫[‬
‫החגים היו נופלים מהם לאלפים ונמשך המקדש ההוא קרוב לסאתים שנד‪ ,‬ער‬
‫שקם מלך אחד נקוא הודקנוס ומלך חסיד היה ואוהב הדת וצא ונתץ המקיש [‬
‫ההוא וד‪,‬חויבו ועשה הרג רב ושפטים גדולים ושבו היהודים לידושלם אבל נפלו [‬
‫במלחמות ההם השליש מן היהודים‪ :‬עוד אודיע לאדוני עזותם של אלו ט נמצאו [‬
‫נהם שני אחים בני הצדיק שביהודים והגדול לא היה יודע בעבודת ן מ קדש כמו [‬
‫הקטן וצוה אביהם שיתמנה הקטן לכהן גדול )נד( והקטן לא רצה ואמר שיהא [‬
‫אחיו הגדול כהן גדול וכן היה לימים נתחרט הקטן ובקש תחבולה להכשיל לגדול |‬
‫‪,‬להוציאו מכהן גדול ואמר לו בא ואלמדך סדי עבודה והלכישו בגד שאין הכהניס‬
‫וג ילין בו וחגד אותו המין שאינו לבוש עבודה והיא צורת בגד והמין שלובשים‬
‫הנשים והגישו אל הטובח רדד אל הכהנים שבמקדש ואמר להם דאו ט אחי‬
‫‪:‬‬
‫נא(‬
‫נב(‬
‫‪(11‬‬
‫נד(‬
‫בדפ״אד חסו מן ולולי עו גודיון ‪.‬‬
‫בשעו ירושלים חסר בדפ״אד •‬
‫בדפ״אד כתוב וכן •‬
‫בדפ״אד נוסף באן לעבוד עבודה במקדש ‪.‬‬
‫ו‬
‫ן‬
‫|‬
‫‪1‬‬
‫ן‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫—‬
‫‪23‬‬
‫—‬
‫יש לו חשוקה שהוא מונה עמה חה הבגד וההנייין הוא שלה ני נשבע לה שביום‬
‫שיתמנה כהן גדול שילבש בגדיה לסימן אהבת׳ או קמו כל הנהנים להיגו והוא‬
‫נ ק ש מהם רחמים שישמעו דנייו ראשונה וספר להם תחנולות אחיו ונמצא כי‬
‫אמת אתו ורצו אחדיו להרגו ונמלט נני' המלך ומשם נקשוהו והלך לאלנטנדויא‬
‫של מצדים ובנה מקדש שם ונתמנה לכהן גדול נאותו מקדש ועמד הנית קדונ‬
‫למאחים שנה ‪ .‬אמר המלך נפלאתי איך כל פרטי היהודים נמצאים נזכירחך‪.‬‬
‫אמד טומאש שמא גם מזה יאמר אדוננו שאני מהם והענץ הוא שאני דורש‬
‫לנוצרים דנרי תוכחות ואני מביא ראיה מדעות היהודים וסכת נפילתם ז עוד אודיע‬
‫לאדוני ב' סכות אחרות • האי כי היהודים נתחלה כאשר נשאו חן נעיני האל‬
‫היה לוחם מלחמותם כמו שזה מפורסם בכל ספר הנדינייא ולכן לא למדו‬
‫תחבולות המלחמה ט לא הוצרכו וכן נאמד עליהם ]שופטים ה׳ חי[ מגן א ם‬
‫ידאה ורומח וכאשר חטאו הסתיר האל פניו מהם ונשארו קרחים מכאן ומכאן‬
‫כלי מלחמה והמצאתה לא היו יודעים ורצון האל לא היה עמם ונשארו מופשטים‬
‫והיו נופלים כצאן נלי רועה! הכי כי לא היו להם הסוללות )נד‪ (.‬להפיל החומות‬
‫אשר הביאו )נו( הרומיים והיונים וכן אילי הברזל הנוראים וכן פילים עם מגדלים‬
‫עליהם וכי לא נסו היהודים ולא ראום מעולם לא ידעו להשמר מנזקם והיו‬
‫אומרים אלו לאלו ראו חיות נוראות אשר לא שמענו כ׳ חשנו שהם חיות השדה‪:‬‬
‫השיב המלך ואמר ידוע הוא שהדבר שאדם לא ראהו מעולם לא יוכל לצייר‬
‫אמתת צורתו ומציגו בימים הקדומים שהיו יורדים מן הד אחו אל הבקע' אנשים‬
‫רונכים על הסוסים וחוטפים וגוזלים מאנשי הבקעה והם כאשר לא ראו כעולם‬
‫ו ו כ נ סוס נדמה להם שהיא צורת חיה אשד מחציה ולמעלה צורת אדם ושהאדם‬
‫והבהמה גוף אחו והיו קווין אותם סינטאויוש )נז( עו שעבו ו ו ך שם היוקוליש‬
‫הגנוו וואה הסינטאריוש ושחק על אנשי הבקעה ורדף אחריהם והראה להם‬
‫שהם אנשים רוכנים על סוסים ונמלחמה אחת היה לנו עגלה עם סוללה גדולה‬
‫ושמו אותה נגד פתח העיר ורצנו עמה וחשבו העניים שבעיו שהיא חיה וכוחו‬
‫ונכנסנו אצל העיו וכבשנו אותה אבל מה שאטרח שהיהודים לא ידעו מה הוא‬
‫הוא שקר שהוי כתב גושיפוש הגמל שכאשו צוה טיטוש שיקובו אל החומה‬
‫כלי הנוזל יצא נחוד אחד וחפד תחת אופני העגלו' ושם שם גפוית חפת והוליק‬
‫אש ונשופו אילי הנוזל וכל האנשים ד‪,‬שומרי'‪ :‬אחר זה הקויבו שלשה אילי נוזל‬
‫שנשארו ואמר טיטוס ט יצאו ארנעד‪ ,‬נחורים מירושלם ונקראו טפטיוס הגלילי‬
‫וטגנוס הגרוני רורטינוס שומרוני ואדיוס ירושלמי רצאו אליהם רהרגו כל השוטרים‬
‫והכו נטחנה הרומיים מכה עצומה והיו באים אליהם כאדם נ א אל שפחתו ועד‬
‫שנתרחק החיל ואז הציתו אש באילים ואיך ת א ‪ 0‬ו שלא היו יודעים ו ש נ ד מ ה‬
‫נה( בופ״או נוסף בל״א ברקסן •‬
‫נו( נדפ״אד המציאו •‬
‫נז( ‪06.‬תט*‪1‬מ‪0€‬‬
‫•להם לחיה ובמלחמת אנטיוכוס יונא גביו )נח( אחד ותקע חרב בבטן הפיל הגדול‬
‫לפי ש א מ ו מתתיה שאם ימצא הורג את הפיל שיפול המגול שעליו הנה שידעו‬
‫כי מגול היה אבל הטענה הקוומת לזה היא טענה ש א ץ עליה ספק אבל נשאי‬
‫שנדע למה נושם מביתו‪ :‬השיב טומאש הטעם הוא שהם הביאו אלי לכו‬
‫בבית אלהיהם לכן היה שכום באותה מוה שילכו כאומת נכו רעבווהו ש ם‬
‫וזה מדבוי ׳ומיה נווע ו ק התווה אמוה )דבוים כחי סדי[ ועבדתם שם אלהים‬
‫אחייס או הלכו לבבל וישבו שם שנעים שנה וחשבתי בזה מחשבה דקה למה‬
‫היו שבעים שנה הה לפי שהשפעת המזלות הוא בסך זד‪ ,‬ואחו כך החדים חלילה‬
‫שנות שבתאי אחד עשדה שנה שנות *דק י״ב שנות מאדים ז' שנוח השמש‬
‫י״א )נם( שנות נוגה ט ' שנות כוכב י״ב שנות הלבנה ט ' ולכן ישבו בגולה שנות‬
‫כל אחד מהם לפי שהם עובדים לכלם‪ :‬אמד המלך ועתה שאין להם עבודה‬
‫זרה למה נענשו כל כך זמן אדון‪ :-‬אמד טומאש יודע לאדוננו כי העבירות‬
‫שבין אדם לחביוו הם יוהו חמודות מאד מ ט ה שבין אדם למקום לפי ש ה ם‬
‫חקון המדינות ושלום העולם והנה הנוצרי נזהו מאד מגזל ואונאה ורבית וכיועא‬
‫ובמה שבינם לטקו׳ לא נזהרו רש גד שאינו מתפלל אלא פעם אחת ב ש נ ה‬
‫דהודי להפך כי מי מן היהודי׳ יאבד תפלה אחת ואילו בגנבה ואונאה ונזל אינן‬
‫נזהרין לכן הענישם האל שונא נזל ונתאדך קיצם ואין להם משיח והבוערים‬
‫קוואים איי"־ ב כ ל מ י צ א ' ש נ ת י • א ט י לי י ל מ ה קוראץ אותו על היין‪ :‬אמו‬
‫טומאש אין לי בזה טעם אלא אולי יתפתה מיינם‪ :‬וטעם למה נחרב המקדש‬
‫אומר לאדוני כי הוא קרה לו מה שקרה למושיענו כי ישו נ א לכפר עון אדם‬
‫הראשון וקבל עליו המות וכן המקדש כא לכפר על עק ישראל ונשרף עליהם‪:‬‬
‫אמד המלך באת להשיב דבד זד עם דבר אחר זר כמוהו כי נר ראה המלך שחטאו‬
‫לו עבדו והרג את בנו לכפר חטאם או שרף את כיחו‪ :‬השיב טומאש אק‬
‫ענק המושיע דומה שאם הוא קבל המות לא קבלה אלא הבשר והוא הלך פיר‬
‫אל אביו שבשמים ונשאר ח׳ וקים לפניו לעולם וכאשר מת לא מת ולא נהרג‬
‫אלא לפי ראות האנשים‪ :‬אמר המלך ד בזה במה שדברנו בעניני היהודים ומה‬
‫שאמרת הוא דבו נכון גט בענק המקדש ואני חושב עוד טענה אחרת גי י ד ד ו‬
‫מפני שעדין אפילו ביום זעם ותוכחה זכו אהבתם וכיון שכונתו היה לגרשם‬
‫כפי המחייב טבע עונם כמו שאמרת לא ר*ה שישאד המקדש ביד נכיים כל‬
‫שכן אם אותם עבודות לא היו נכונות )‪ (0‬אלא אל העם אשד יצא ממצרים‬
‫וישתבח אל אמת היודע על כל האטת ואנחנו טוביים בענ־נים על דיך ההשכלה‬
‫׳‬
‫לא על דיך אמיתת העצם ומכל מקום ש מ ח אני בהגלות שאץ ליהודים מ ה‬
‫שמעלילים עליהם והמבקש הרעה לסי שאין לו חטא יעה תבוא עליו נאם האל‪:‬‬
‫נח( בדפ״אד נעי •‬
‫נט( בדפ״אד י' וכן נכון לפי החשבון‬
‫ס( בדפ״אד נוסף מלת לו •‬
‫ןקףן' כשנת הוי למלך הגדול אלפתשו מספרו קמו נעיר איסיגא ג' אנשים‬
‫אנשי החמס והשליכו פ ג ו אחו בכית יהוו* והלכו אצל השיפטים וצעקו‬
‫לאטד ט מצאו נוצהי הווג כבית א ש יהודי אז בא השופט ואנשיו לכית היהוד‬
‫ואמו )סא( יהא ה' ו ש פ ו ט מ אני לא הרגתיו ושונאי בקשו להפילני ושמו‬
‫היהווי בבית הסוהר והיה זה עוב פאסקואה וי סינסינייאש )סב( אשר העבויס‬
‫קורק פסח רצא קול בתוך העיר וקמו בלילה ואשונה של פסח והוגו מן היהודים‬
‫כל אשר מצאו ורביס מהם ברחו לבית השרים ונמלטו אבל התענו כל ימי‬
‫חגם ט אק מ ו ת היהוויס לאכול חמין ובעיו באלמהן )סג( יצא הקול ועשו‬
‫גם הס כמו שעשו בעיו איסיגא ומשם שלחו היהודס שלוחים לעיירות הגדולות‬
‫ש ש ל ח ו שלוחים לחצו המלך וגרו באו לחצו שלשה מ ח ש ו ט היהודים ושמם‬
‫י ק אכוהם בנבנשת׳ ודק יוסף הנשיא ו ה ו ״ ו שמואל בן שושק והמעלילים‬
‫כאשי יועו שהיהודים שלחו שלוחי' ודפו אוזויהם והיהווי׳ ידאו מאד ונחבאו‬
‫בתוך היעו יום אחד והתובעים הלכו לחצו המלך וצעקו לפניו אמר המלך זה‬
‫לי ימיט שידעתי טחשבוודכט ורופיט שלכם אשר תבקשו להפיל עם עני ודרי‬
‫וכבר נתגלה בזמני שהכל ש ק ו ועטו אתם באים היום ומלך מ ש פ ם אני ולא‬
‫אסבול עניינכם ואץ לכס התנצלות אלא סכלות שלכס ולכו היום ו ט ח ו תבואו‬
‫לפני ואוא' לעיניכם קלונכ' וחופתכ' הלכו משם התובעים בפחי נפש וביום‬
‫הב׳ בבקר הגיעו שלוח• היהודים וכקש המלך לדעת את ש מ ם ונכתב בספר‬
‫והסטמו שידכו השליח החשוב דק יוסף הנשיא ט חכם היה בחכמות ו ד ע‬
‫בטיב הלשונות והוא התחיל וכל השרים והמלך ש מ ח ו בתבונתו וטענותיו אמר‬
‫המלך עלז לבי על דבריכם ט הבאים על דבד אמת יש בהן מהנעימות והחן‬
‫חלק גדול ודכריכם על דבר אמת שאק בו ספק אבל מכל מקום אשאל מכם‬
‫אם הוחוק אחד אצלכם לאיש נאמן ודובר צדק והגנבה נמצא בידו אם תאמרו‬
‫אתם שלא גנב אמוו לו ומי יוכל להכחיש מואית העץ וביוו הגנבה ורם הם‬
‫עדים כנגדו‪ :‬אמר המלך דשמע אונכם הנה היהודי נמצא ט ד ו ורשותו נוצרי‬
‫הרוג ואיך אצילהו מפני שהוחזק לנאמן ושאינו רוצח‪ :‬השיבו השלוחים אדוננו‬
‫המלך אץ הדבר דומה האיש שגזל וראוהו עדים או מי שנמצא בישותו ואפשר‬
‫שאחרים השליכוהו ש ם ‪ :‬השיב המלך ו ב מ כ ס אמת רועת׳ באטת שאץ ע ל‬
‫ודהויים בוה שום אשם אבל יש לכם חטאים ממקום א ח י ואלה העמים‬
‫טחטאתכם ושנאחכם יקומו יום יום עליכם‪ :‬אמרו השלוחים וגיד לנו מלכנו‬
‫מקבל כעבד הנאמן לאדוניו או כבן לאביו‪ :‬השיב המלך נודע לכם ט באתם‬
‫לארצותינו ערומים ודעטם והנוצרים קבלו אתכם באהבה ואתם שלמתם ר ע ה‬
‫סא( בופ״אד נוסף היהודי •‬
‫סב( בלשק ספוד הוא •‪1 <18 06110600‬ס‪>*80‬ן ובד״אד‬
‫ערב פסח ‪.‬‬
‫פג( בדפ״אד כתוב פאלטה •‬
‫כתוב‬
‫ן‪-‬‬
‫וה‪,‬ה זה‬
‫תחת סונה ונדבו הונית לקחתם את נחלתם ושורט ו נ ק ו ם ‪ :‬נ ' אם א ת ם‬
‫עבדים וגולים למה תלנשו נגדי השוים וזה להטיל קנאה ושנאה ואני *דתי‬
‫‪,‬‬
‫נמלנות׳ שלא חלנשו משי אנל יש לנם התנ*לות שאם לא שמעתם נקוד‬
‫אל איך תשמעו נקולי הנה י*אחם ממחתנתכם ולני אומד לי שהערות ישיגו‬
‫אתכם ולא יועיל לכם ואט תצאו ממלכותי לא תהיה כצאתכס ממעויס בקולי‬
‫ששון ושמחה אנל ניללה ואני חמיה מאד מלכותכם כי מנהג שלכם להתחיל‬
‫עשיוים ולמות ענ״ם וכשאתם נאים לעולם מזל צומח נ ו א ש י נ ם והולך דווי‬
‫ע ו דגליכם והנוצרים להפך המזל מתחיל מרגליהם והולך לואשיהם כשיולו‬
‫הנוצוי לובש סחבות בואשיתו דלוותו וננחוותו וזקנתו דקמה‪ :‬ג׳ מה אלה‬
‫הקבוצים שלכם ללכת נשווקים ניום הבוית וכיוצא ואתם מלונשים כסגנים‬
‫ועיני העטים רואות וכלות ואתם השוני ע מ נ ם לא עמותם כ׳ אם על ככוונט‬
‫וצאן אובוות היו עמכם‪ :‬ד' שאם אתם סועדים עם הגר תדיחו הכוס לסי‬
‫שנגע בו והגוים אומוי' חלונותינו על מלכנו אשו קבל כאוצנו מי שלועג‬
‫עלינו וקווא אותנו טמאים‪ :‬ה׳ למה תלמדו את בניכם הניגון ואתם ב כ ל‬
‫ימיכם חייבין הבכיה וההספד כי הכריז עליכם אלה׳ השמים שאתם ושעים ולכן‬
‫פזר אתכם ולא עשה כן לכל גד‪ :‬ו׳ למה תלמדו את בניכם האישגוימה )סו(‬
‫ואין אתם יוצאים למלחמה אין זה אלא כדי שתוכלו היטב להווג הנוצדי ואלו‬
‫חשבתם בגלותכם ופזורכם והיותכם תמיד כסכנה לא הייתם עוסקים בכמו אלה‬
‫כל זה יורד‪ ,‬אבוד הרגשותכס ואכידת שכלכם ואם עמי נהג כן הדן עמהט ט‬
‫טבע הממשלה כן ח״ב ־ואתם רואים התפשטות ממשלתם ורצון האל עמד‪,‬ם‬
‫וכאשר למדתם הרע מעמי למה לא למדתם הטוב מהם מישובם והנהגתם‬
‫ומוסרם ולא עשיתם כן אבל למדתם מהם הרע ולמדתם להם הרע מכם )סד‪(.‬‬
‫ואל תחשבו דברי דבדי איש שונא שאס אלהיכם ידע ט כ ס בראשונה מוותיכם‬
‫ואהב אתכם איך אני אמאס בכס לא אמרתי זה כי אם להצילכם מידשמאיכט‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫|‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫ת ש ו ב ת השלוחים שמענו דבי אדוננו המלך דברי מלך חסיד ואב רחטן‬
‫למדע מלכנו כי לך •אתה וחסו אם תוכיחנו ונאמו לתת התנצלות‬
‫למקצת פשעינו אם יהיה לנו ושץן‪ :‬אמד המלך הלוא׳ שתדעו להשיב כי‬
‫לא לאהבת נצוח באתי ודי לכס כבוו ט בפוטותוכותי עמכם‪ :‬א מ ת השלוחים‬
‫מכל החולאים א ש ו הזכיר אדוננו עדין שכח חולי אחד חזק א ש ו ל ט והוא‬
‫י א י ן ‪ 0‬ליץ עלינו טובה בלי השקפת קנאה או שנאה אפילו שהטוב מפווסם‬
‫ל ע ‪ ,‬נ ץ ‪ ,‬ד נ ו אדונינו וקצפו הלא הוא כמו שהעידו המליצים לדעה‪ :‬ועל דט‪-‬‬
‫הרבית טמים הקדומים כן ייי׳ ו א ח י י צ א י נ י י ז מ ל‪ 1‬ויחי אין עסק זה בינינו‬
‫לבד משלשה חושים עד העם אשר הכריחונו נעל נדחינו לתת להם ברנירז‬
‫סד( *מ‪)1‬ז;‪ 6<8‬כלשון ספרד החכמה ללחום יחד בחובות ורמחים •‬
‫פה( ולמדתם להם הרע מכם חסר בדפ״אד ‪.‬‬
‫י לא יוכלו לחרוש ולוווע אם לא יקחו כונית וכאשו זכינו ו ב ו המלך באנו‬
‫לחעיותץ ולא מעינו מקום לובו עמו ושאל לנו המשנה ואמונו לו המאויע‬
‫ואמר לנו אץ בזה אשמה עליכם שאם המלך מנע הרבית הלא הוא לתועלת‬
‫הנוצרים ואם הס מואסים אותו תועלת אתם *צולים מאשמה ומכל מ ק ו ם‬
‫בתנאי שלא תקחו אלא דבו מ י ע ט וקציב וכן עשינו־ ועל דבו הגנבה ט ח‬
‫נאמר והנה נימינו לעכנוים ש א ח ו יאכל הגבינה ועל כלם יאמר ומטבע הבויאה‬
‫להמצא רעים וטובים ולנו יטילו האשמה האס לא ימצא בין הנוצרים מי שגנב‬
‫או גול ואף על פי שנמצאו בנוצרים כל המוות החשוכות וכל המעלות כבר‬
‫ואינו בכל יום תולין על הגנבה והגזל אלא שהממשלה כסות לכמה ו ב י י ם‬
‫גטו שהלבנינות )סו( באשה כסות לכמה מוטין והגלות הפן כי הוא ה מ ג ל ה‬
‫והמראה מוס קטן כגוגיר חוול בכמות כווה ה ש מ ש ‪ :‬ועל לבוש המשי מיום‬
‫שהוכרז לא ימצא א ש ממנו שעבר מאמרו ואנו שלוחי ע מ ן והעשיוים שבעמנו‬
‫ואין לביא אל שער הטלך כי אס כלבוש יקי והגנו בבגדיי שחווים מהנמכוים‬
‫ביול‪ :‬קפץ איש אחד ואמו והנה הנשים לובשות טשי ורקמה ותכשיטי זהב‪:‬‬
‫השיבו השלוחים והנה הכרוז לא אמר אלא ששום איש יהודי לא ילבש טשי‬
‫ולא אמר אשר‪ ,‬וחשבנו כי מ ד ו ן המלכיות לתת י ש ו ת וכבוו לנשים‪ :‬אמו‬
‫ה ט ל ן אס כן אתם הולכץ כחמור הפחמי ונשותיכם כפרד האפיפיור ואינו מן‬
‫•הדין‪ :‬ועל הקבוץ אמרו השלוחים מ ה נעשה אווננו ודחינו עונו לגמול חסד‬
‫ואומה ש פ ל ה כמוט הלוא׳ בהתחבו תתקיים‪ :‬ועל הניגון וכיוצא ט׳ נפש סובלת‬
‫שלא תתפתה למה שריאה נשכנית כ ״ ש הבחורים והנערים א ש ו לא יספיק כח‬
‫להכניעם ואץ בהם הבונה ל ה ש ט ו ממה שאינו ו א ד ! השיב המלך יש בובייכם‬
‫מענה ועתה אל תוגוו ותנוחו בבתיכ' ומחר תבואו וכסה מאלה ק י ה א ת כ ם‬
‫וזרח בחשך אורכם‪ :‬בבקו באו לפני המלן ואמי ואוי לשלוח חוקו יחקוו‬
‫בד בבד )סז(‪ :‬אמרו התובע׳' אווננו המלך הנה כתב טן השופטים כמה חקיו‬
‫ודרשו‪ :‬אמד המשנה יביאו היהודי ותייסו בייסויץ קשים והוא יגיד את א ש י‬
‫עשה‪ :‬אמדו השלוחים אם על ידי יסורץ יתאמת ידענו באמת ט היהודי יאמר‬
‫שהוא הדגו ושאבל את דמו והיהודים וכי הלב חלוש׳ מזג וכמעט מועד ׳כנעו‬
‫־לכל‪ :‬א ט י המלך לא הפסדו מזה ואני נשבעתי כזבח מושיענו שלא ל ק ב ל‬
‫שוס אומדנא או הוכחה מאיש יהודי על ידי יסודץ מ מ ה שאירע כ ה ת ח ל ת מ ל כ ו ת י‬
‫כי לגנבו שתי כפות זהב והץ נכנסים דוצאים ב' אנשים חשוכים נקראים יהודה‬
‫אנקווה ושמואל אנקווה ואמוו כל אנשי החצו כי היהודים גנבום כדרכם והכיתי‬
‫היהודים כיסורץ וטיו הודו שגנבום ותליתי אותם אחו ג' ימים נמ׳לאו ה כ פ ו ת‬
‫ביו א' ממשיתי וכנואה בתיו במות הפתאומית להנצל מן הארוכה והיא מכת‬
‫יסווץ‪ :‬א מ ו אחד מיועצי המלך ביטים הקוומיט לא היו ונץ שום אדם על‬
‫סו( בופ״או שהלבניות •‬
‫סז( בדפ״או בדבו •‬
‫י‬
‫ידי יסווק והביא ססו דבי׳ הימים וכעס המלך על שלא ד‪,‬זכידוד‪,‬ו בענק גניבת‬
‫הכפות ועל זה אמד המלך אק ‪ <0‬שיגלה זה כי אם הגבוי שבגבודים‪ :‬אמדו‬
‫השרים ונר הוא אמר המלך אמרו אתם‪ :‬אמדו הם כבר עבד ענק זה בינדם‬
‫הקדומים יש טי ש א מ י ט ה ו א האשה כמן שיכלה להכשיל לאדם היאשון‬
‫ולשלמה עם כל חכמתו ושאל הכם לאפלטון מהו הרוב בעולם האנשים א ו‬
‫הנשים והשיב טון שכל האנשים שומעין לנשים כל העולם הוא נשים ד ש‬
‫ש א מ ו ט הוא היין אשר הכשיל לנח המעיל בזכותו כל העולם ואחרים אמדו‬
‫ט הוא המלך כי אם יאמר לעקוד הדים יעקדו דש טי שאסר ט הוא יעו האדם‪:‬‬
‫אטד המלך גנודיס הם אלה דותו סד‪,‬ם הוא הממון אק קנאה בקנאת ה ט ל ט ם‬
‫ואק שנאה בשנאתם ואק וויפת הכנוו כוויפתם ואק שמחה כמו הנצחון ועל‬
‫כל אלה אם יתנו למלך ממון יסלק מלחמתו מעל אדנו וכן כל הדנוים הזרים‬
‫יתפשרו עט הממון יכריזו נגלילות׳ שמי שיניא שום עדות יחנו לו חמש מאות‬
‫כפולות וביתו חפשי מחוקי המלוכה ותראו ט אז יתגלה ענק זה או י צ א טיו‬
‫כרוז בחעוערות וביום הג׳ בא גער אחד כבן שמונה עשרה שנה ואמר אדוננו‬
‫המלך את האלהיט אני יוא ואוויע לפניו א ש ו ידעתי‪ :‬אטד המלך האלהים‬
‫אפשר שאתה ירא אבל הממון אתה אוהב אומד )סח( ט סיד יגתן לך ש מ ‪-‬‬
‫הרבה ‪ :‬אמר משרת לאדוני הנקרא גו״אן די״לה ףד"ה אני ונתקוטט מאד עם‬
‫היהודי אשר נמצא ההרוג בביתו על ענק נחלה שלקח לו על דבר הרבית ז ח‬
‫שנים הוכה ולילה אחת אמו לי אדוני אם תהיוג היהודי החזיו הזה אתן לך‬
‫לבוש משי יקר מאד ועשוים כפולות אמות׳ נער אנכי לא נסית׳ ב ט ו צ א לך‬
‫ופגע אתה ט כאיש גבורתו אחר זה ראיתי שצור‪ ,‬אדוני שיקראו לששה שכניו‬
‫וכאשר נאו אמר לי שאצא לחו•( אטותי הלא ד נ ו הוא ושמתי אזני אחורי הדלת‬
‫ושמעתי לאדוני אומד אלה היהודים אחר שעשו ס ה שעשו לטושיענו ו ס ם סוחר‬
‫והמלטם אם ישמרו אותם הם להנאתם ספני המסים הנה היום נקבו אח•‬
‫נכרי ובית הקברות סמוך אאנו נוציאהו ונשליכהו בנית היהודי שכננו דקומו‬
‫העם ואנו עמד‪,‬ם נחלק ש ל ל ‪ :‬אמרו השכנים ואם ימצאו קבר ריקם יודע הדני‬
‫א מ י אדוני יש שם סמוך לקברו אכן גדולה ונשליכה כקבר במקום המת והלכו‬
‫ונתאחוו ואני ישנת• ולא נווע לי יותו מזה שלחו וקואו לגו״אן וי״לה וי״דה‬
‫ואמר אדוני המלך אק עדות הנער עדות ט הוא נרע ענד על ד נ י שטרותוו‬
‫אמר המלך טעתה אין אנו צויטן אל הנעו ילכו דואו אם ימצא ש ם אנן ולא‬
‫פגו האבן יעיד עליך הלכו ומצאו כדברי הנער אמר גו״אן היהודי הוא שהוציא‬
‫הפגר ושם האבן אמר המלך אי טמאים ואתם אומדים ט להוציא את דמו‬
‫הוציאוהו היהודים אחר שמת האדם כלום יצא טמנו דם ובהיותם בדבור זד!‬
‫באו שני אנשים והעיוו איך ראוהו כלילה מוליך פ ג י ולא ידעו מה הוא אמר‬
‫המלך לשיים הלא אטותי לכם ט אין גבוו כממון דשתבח האל המגלה האמת‬
‫סח( צ״ל אמוד וכן הוא כדפ״אד ‪.‬‬
‫צוה המלך שיקברו את ט״אן יי״לה וי״וה ע ו ראשו ויניחוהו ש ס עו שימות‬
‫ולשכנים שיתלו והארץ יואה ושקטה‪:‬‬
‫ה ש מ ד ה ^ ' בוטן שמלכו אומת גוווש על ארצות המערב וטלכיות אחוווו‬
‫ועל הכל בעיו הגדול ווט׳ ביטים ההם ט ל ו על רומי מ ל ך א ת ו‬
‫שטו שישבוק והיה זה שנת ת״ת לישו ובקשו מכל היהודים א ש ו בספרו‬
‫שיקבלו טבילת ישו במקום מילה ואס יעשו הדבה הוה ימשלו במלכותו שודז‬
‫בשוה עם הנחנויט שומדי ותו וכי שמעו היהודים כונתו נאספו מכל עריהם‬
‫אל העיר הגמלה והוימו קול בתענית ובמה והספר ולקול הצעקה באו נוצויס‬
‫ושאלו להם טה הענין וכאשו הגיוו אמרו להם הנוצרים תקבלו טה שיאמו‬
‫לכם כי זה המלן עז ועומד קייס במחשבתו ולא תצליחו עטו בשום הריצות‬
‫או הוצאה ואם לא חודו לו על פרט זה הוא יכריחכ' על בטול כל תורתכם‬
‫ותיאו שלא יועיל תעניתכם לכן תפייסוהו בטועט כוי שלא ישאל לכם הרבה‪:‬‬
‫השיבו היהודים מצות טילה היא ש ו ו ש כל ותינו ואתם אומרים ששואל לנו‬
‫פרטי אינו שואל ם אם הכל ונמות כלנו ולא נבטל מצוה אחת כל שכן שורש‬
‫כל האמונה ניד נתקבצו כלס ובאו לפני המלך ואמרו לו שיטהו כיתתם כי‬
‫לא יבטלו טצוה אחת כל שכן הגדולה שבאמונה נ אמר להם המלך )אי עניים‬
‫ומפשיט וודונים א ש י אתם שואלים בתפלתכם מלכות זדון מהרה תעקו ואתם‬
‫מתפללים על עצטיכם כי אין לכם מלכות אחר אלא ד‪,‬ודון למה קבלתם עצה‬
‫נבעיח כזו( )סס( המי נשבע שאם לא תקבלו טבילת ישו מיד אעשה שתעבדום‬
‫כולם ולא יועיל לכם! או צוה שאם לא יקבלו טבילת ישו תוך חודש ימים‬
‫יכויחום לעבוד בכל דתם ו א ח י כך יעברו בחרב הלכו היהודים עט כסף ווהב‬
‫למיון לשדים שיתחמו אל ד‪,‬מלן שיקח נכסיהם לעשות מלחמותיו וניחם בדתם‪:‬‬
‫והשיב להם המלך אקרא בין המלכים מלך ח מ ק ויאמרו כי לא שאלתי טבילת‬
‫ישו אלא לשיבואו לפשרה של ממון ועוד כי העניים האלה דת נתחייבו לי ולא‬
‫מטון כיון שאוכל להכריחם לדתי כמו שהיו הם עושים לנו אם היה להם מלכות‪:‬‬
‫השיב יובירטו החכם לפניו ואמר אדוננו המלך משה ובם של אלו ויהושע משרתו‬
‫ל* רץ מכויחיס לשוס אומה שיקבל ות משה לבו שיקבל עליו שבע מצות שהם‬
‫מצות אום הואשון ועוו שיהושע בהגיעו סמוך לכל עיו חומה להלחם עליה היה‬
‫מכריז ואומי הרוצה להשלים עמנו ולקבל דת ישלים רוצה לוטו שבע מצות והיוצר‪,‬‬
‫לצאת מן העיו ולבווח יבוח והיוצר‪ ,‬להלחם ישלף חרבו רבוא‪ :‬א מ י המלך‬
‫יהושע מלך היה בזמנו ואני בוטני ואקח מן השלשה חלוקות הנאותה ץתו‬
‫אצלי והוא שיקבלו עליהם מצוה אחת לבה החת שבע מצות שיהושע ה י ה‬
‫מכריח‪ :‬אחה זה שלח המלך בעד היהווים ואמו להם אני מבקש מוב מכם)ע(‬
‫סט( מן אי עניים ע ו כוו חסר בדפ״או ‪.‬‬
‫ע( בדפ״אד בטובתכם •‬
‫ולמה תדחוה בשתי ידים ואני שמעתי מן האפיפיור וההגמונים שכל נר שאינו‬
‫מקבל טבילת ישו הוא טמא לעולם ולא יוכל לבוא לגן ע ק ! אמר אהד‬
‫מחכמי היהודים הנה כתוב בתורתנו ש ש ו א ל מאסו במחנה הגדולה שנתן להם‬
‫האל והיא ארץ חמדה אוץ זבת חלב ודבש ומה היד‪ ,‬ענשם אמר המלך מבואי‬
‫הוא שם ]במדבר ידי כג'[ והוא שלא יראוה‪ :‬אמר החכם רשמע מלכנו הנה‬
‫כבוד מלכותה )עא( נתן לנו גן עדן ואנחנו מאסנו נ ו יהיה עונשנו א ם כן‬
‫שלא נבוא ש ם ‪ :‬אמד המלך בדברי הגוף אין להכריח האדם וארץ חמדה דבר‬
‫הנוף הוא אבל דבד הנפש כופין לאום כמו שכופין לנער שילמד ומיד צ ו ה‬
‫לתפוש כל ראשי העם דושמו במאסר קשה ימים רבים ומתוך המצוקות הרבות‬
‫והרעות יצאו מכלל הדת רוב קהדיות ספרד וכי מת המלך ההוא הלכו לבקש‬
‫את ה' במקומות אחיות ורבים מצאוהו ורבים נאבדו ולא מצאו מנוח!‬
‫ח ע י צ י ר ו דה׳ בימי המלך דון אלפונסו בן המלך ח ן שאנגו בן אלפונשו‬
‫ה ג מ ל המולך על אוץ קאשטילייא ועיר טוליוו וליאון וגאליפ״א‬
‫ושניל״א וקוודוכא ומווס״א וגאק ואלגובי ומוליגא עשו מלכיות בן שנד!‬
‫אלפונשו במלכו ו ל ק שוי הארץ בקשו למנות שני פיהמים הנקראים אינפאנטיש‬
‫)עב( האחד דון פידרו בן המלך דון שאנגו ווון גואן ומתו שניהם במלחמו״‪,‬‬
‫ביום אחד והמליכו לדון גואן בן האינפאנטי דון מנואל ובימים ההם איש היה‬
‫בארץ איסיגא ושמו יוסף בן אפויס בן אבי בושת הלו׳ ר ע י האל את דוחו‬
‫ללכת בחצר המלך ולגבות המסים וכל עכוות המלך הוא יוסף בצדקו מתחלה‬
‫ועד סוף נבון דבר ויודע לנגן וטוב תאו מאד והי עמו והמלך כ א ש י דאהו‬
‫איש אמונים ומצליח הפקידו בכל מלכותו איננו ג מ ל במלכות קאשטילייא ממנו‬
‫הוא משנה ל מ ל ן ו נ מ ל ליהודים ויהיו ליוסף משרתים בני השרים אוכלים על‬
‫שלחנו רעש לו מיככה וסוסים וחמשים איש רצים לפניו בימים ההם היה ש ם‬
‫איש אחד שמו גונסלו מדטין איש גבוי חילי עבד ליוסף דקס לשטן לו רמיוד‬
‫ביוסף כי מנהו פקיד בקצת מקומות מהמלכות ויקנא ביוסף גבייו ר א מ י המלוך‬
‫ימלוך איש יהודי עלינו וחשב דעה לאבדו ואמי הלא האל הסתיי פניו מ ה ם‬
‫הם עזבוהו והוא עזב אותם ועתה אוכל להנקם מיוסף ומכלם והלך אל המלך‬
‫ואמו לו אדוננו המלך אם תשמע עצתי אתן לך טמון עצום ללחום המלחמה‬
‫ראמו לו המלך ואיך יהיה הדבר הזה דאמר גונסלו מכור ל׳ עשרה יהודים‬
‫״ ממלכותך ואני אשקול ככדי כסף שמונה להביא אל גנד המלך אמה המלך‬
‫ומי הם א מ י גונסלו הראשון הוא יוסף פקידך א ש י כלה אוצרותיך וכלה ממון‬
‫העטים ושמואל בן ווקר הדופא א ש י ש מ ח ליועץ ושמונה אחרים עשיוי מלכותך‬
‫חמכום לץ הם ובניהם ומפס ויאמר המלך יהי כדבריך • ואמר גונסלו ׳כתב‬
‫עא( צ״ל מלכותך ובדפ״אד רוממותך •‬
‫עב( הוא יזזט&ט! בל״ס ‪.‬‬
‫ויחתם בטבעת המלך ואני אשקול הכסף עובר לסוחר דסר המלך את טבעתו‬
‫ויתגה לגונסלו רכתב ככל אשר צוה הצורר אין סכר המלך ליוסף ולשמואל‬
‫הרופא וחי ננדט אדם הם ובניהם וכל קרקעותיהם ונכסיהם לגונסלו מרטץ‬
‫ויתפשו את יוסף ואת שמואל ביום אחד וימת יוסף בתפישה ויודע למלך וחיה‬
‫לו מאד רצו המלך והוליכוהו בכבוד לעיר קורדובה דעלו עמו רכב ו פ ו ש י ם‬
‫ומחנה כבד רפטור המלך את אשתו ובניו מכל תביעות ומכל חשבונות גביות‬
‫אשר גבה רקח הצורר את שמואל ואת שני אחיו ראסרס להם ובניהם דמצא‬
‫לשמואל כסף וזהב לדוב ומטמון גדול רשם כלי בחל לרגליו דענהו רמת‬
‫מפני הענוי רושם בארק בבית הכלא ולא נקבר עד מלאת לו שנה תמימה אץ‬
‫גדול כשמואל בדווו חכם גדול רועי( למלך וחתה הכככים ודברי שמואל כתובים‬
‫לכל ס ל ם קאשמילייא • אחו הדברים האלה גדל המלך לגונסלו רשם את‬
‫כסאו על כל השרים רמנהו הגמון באלקנטיה ובכל כומיות אלקנטרא )עג(‬
‫דחי לו מרכבה וסוסים רגבה לבו ראמד לאבד את כל היהודים ואמר להכחיד‬
‫היהודים הגדולים היושבים בשער המלך ואחר כך שארית היהודים ט דאה שאץ‬
‫לבקש על כלם כאחד שמא לא ירצה המלך והעליל עלילות על כל שרי צבאות‬
‫ישואל דון שמואל בן יעש ווי משה אבוויאל )עו( העומדם בפרץ לפני אדוני‬
‫האוץ ולקח אותם לביתו ואמר להם מבקש טכס המלך ממון רב לא תוכלון‬
‫שאת ועשה עצמו כמפשר ביניהם והוא היה מבקש לעקרם ונתנם האל לחסד‬
‫ונתפשרו עם המלך בממון רשב משה אל שער המלך הוא הסופר הגדול‬
‫למלך והוא הולך וגול במלכות קאשטילייא רבן המלך מ גונסלו מדסץ צורר‬
‫היהודים ט פער פיו נגו כל זוע ישראל ויהי מימים רלחס מלך ישמעאל עם‬
‫מלך קאשטילייא ויעברו הישמעאלים רבים כארבה רעבור הים אבומליך בן‬
‫המלך אבואל חתן מלך מרויכיש )עה( והצר מאד למלך קאשטילייא ויאמרו‬
‫השרים למלך מה נוכל לעשות עם ההמון הדב הוה ויען גונסלו הצורר אני‬
‫אייעץ למלך עצה לשיהיה לו ממון רב אמרו לו השרים מה עצתך אמד הצורר‬
‫אם על המלך )עו( טוב יצוה לקחת כל ממון היהודים שככל ערי מלכותו ואני‬
‫אתן מאשר ימצא להם ארבע מאות רבוא ועוד שישליך כל היהודי׳ ממלכותו‬
‫ואני אעשה שיתנו אנשי הארצות למלך אובע מאות רבוא ממון תחת ה מ ס י ם‬
‫והעבודות אשר היהווים נותנים למלך שנה בשנה ונשמעו הדברים למלך ושאל‬
‫אל עצתו ואמרו הדברים האלה ישרים הם )עז( ובמה יודע איפה ט אני עבד‬
‫נאנק למלך ט אם נעצה כוו ואם את האלהים אתה יוא כבו שכחם ושלחם‬
‫עג(‬
‫עו(‬
‫עה(‬
‫עו(‬
‫עז(‬
‫ובכל כומרות אלקנטוא ח ס ו בדפ״אד •‬
‫ב ו פ ״ א ו אבוויאל •‬
‫בדפ״אד מלך חסן מרכוש •‬
‫ממלת עצה עד המלך נשמט בדפ״אד ‪.‬‬
‫נ ו פ ״ א ו נוסף ואמו בסוף •‬
‫'מלפניו ולא יוסיף הביטם ואם הוא קצף עליהם אץ• א י‪,‬ה וועד‪ ,‬נהם וגמד!‬
‫ימים שאין לישואל מ ל ן ולא ש ו ט י ולא כהן ולא הווה עם מוי המה לא לעזי‬
‫ולא להועיל אדוננו המלך יוצא למלחמה על אויביך והס אוכלים ושותים ננתיהט‬
‫מה בצע ט תניחם במלכותך השמד אותם כי למלך אץ שוה להניחם לכן ישלח‬
‫המלך ספוים לגוש היהודים א ש ו במלכותך וצוה לכל מי שימצא יהווי בחון‬
‫ביתו שיהיו נכסץ למלך וגופו להויגה ד פ ק ו המלך פקידים דשמוו כל השלל‬
‫כסף חר‪,‬נ להניא אל גנד המלך וישמע המלך דה׳ מחריש ומן הקדובים למלך‬
‫געוו נגונסלו ויאמוו לא טונה העצה נ פ ע ם הזאת כי מנהג קאשטילייא ו מ ל ט ה‬
‫לאהוב היהודים דלשמוד אותם וכזי ישמע לך נדנד הזה רקד ה' לואש ההגמון‬
‫דון גי״ל דשם דבר בפיו דאמד השיב לצורר וכה תדבר ויאמד לגונסלו ד‪,‬ליועץ‬
‫המלך גתנוך יעצת נ ש ת לניתך ט היד‪,‬ודם הלא הם אוצר למלך אוצר טוב‬
‫ואתה מבקש לאבדם ושיעשה המלך מ ה שלא עשו אבותיו אץ אתה שונא‬
‫ליהודים ט אם למלך וישמע המלך ולא ענה ו ב ו וישמעו השרים וכלם גערו‬
‫נ ו ויאמרו לו לא משנאת היהודם ט אם משנאת המלך ולא מאהבתו ד ש מ ע‬
‫האיש משה רוא וישלח ספרים להודיע לכל היר‪,‬ווים ונאספו בעדהם ויצומו‬
‫רככו דצעקו לאלה׳ אנותם ויאמרו אנא ה' אל נא גאנדה כעצת ד‪,‬צויר לך ה'‬
‫הצדקה ולנו נושת הפנים לאיש יהודה ולפליטת 'יושלם א ש י בספרד וישמעו‬
‫העמים ונסכו עלינו והכריתו את שטנו ומה תעשה לשמך הגדול למה תהידת‬
‫כאיש נדהם ואתה בקרבנו עננו ה' עננו דדעו העמים ט ה' נלחם לישראל‬
‫ותעל שועת עם בני ישראל וגאלם מיד צורר ושרי ישמעאל התפקדו דד‪,‬י בהם‬
‫שולפי חוב כחול אשר על שפת הים דפקד המלך ש ד חיילים לשמוו מעברות‬
‫הים לנלתי חת מעבד לישמעאלים וישם המלך את גונסלו לואש רקח גונסלו‬
‫ו כ נ ופרשים וינא על טחנה ישמעאל נ ט ח דך בהם מנד‪ ,‬גדולה והם נטושים‬
‫על פני השוד‪ ,‬ותהי נהם מהומת הי דנה רד‪,‬׳ו כל הנופלים מטחנה י ש מ ע א ל‬
‫ביום ההוא עשות אלפים שולפי חוב ואיש מושך נ ק ש ת לתומו רך אח אכומליך‬
‫שר צנא הישמעאלים בין הדבקים ובץ השדון ויאטו" המלך לנעוו הוציאני מן‬
‫המחנה כי נחלתי דפול מ ע ל הטרכנה וימות ויצא גונסלו מדטץ מן המלחמה‬
‫שמח וטוב ל נ דאמד נלנו עתה ישלים המלך רצוני כיהודים ונקטתי מארבי‬
‫והוא לא ידע כי ה׳ ס ו מעליו הוא יוצא ביד חזקה והנה ה׳ קנא לעמו והפך‬
‫לב ה מ ל ך עליו דשלח פ ו ש לתפשו דצא הפוש דמצאו כשדה בסוסיו וברכנו‬
‫דאמד לו הצורר השלום ויאמר אץ שלום ט המלך צוד‪ ,‬ל ׳ לתפשך דבוח‬
‫דנוא נעיר דלתים ונד‪ ,‬מגדל גנוה דשלח לאטד אל המלך ו ב ד ם קשים דשם‬
‫לשונו כמלך ומאן‪ /‬ה' היתד‪ ,‬להכשילו לנלתו תת רפואה למכתו דחר למלך‬
‫מאד דטלא חטה עליו דצו לתפוש לכל אחיו דתנם נמאסר דקחו כל ד‪,‬ממק‬
‫אשר נמ׳נא לו ולאחיו ככל מלכותו דניאו אותם לאוצר המלך אחר זה צוד‪,‬‬
‫המלך לתפשו דסגו במגדל גבוה וילחמו עליו ד ו נ ו ל מ ל ך קשור! ד ו ח‬
‫הטווים מן ה ט ג ו ל ויכו את פ ו ש המלך נושא כלץ דפול לוגליו דמורז‬
‫ויקצוף המלך מאד רצו רציתן את המגדל באש י ת פ ש ו הצורר דובר הטק־יך‬
‫אתו משפטים רצו המלן לשחטו וישחטוהו וישרפוהו‪:‬‬
‫ו ב ף ן ך אל הרחמים אשו נתן כואח בלב המלך לנקום נקמת עמו רושע ה '‬
‫את עמו בחוש שנים עשר הוא חדש אדר ראשון )עח( או ישיד‬
‫ישראל את העדרה רואת לה' אשירה לה' כי גאה גאה ועני עמו ראה ה' איש‬
‫מלחמה הוא נלחם בנו ימינך ה׳ נאדרי ובדוב גאונך הרסת קמין והשבות לו‬
‫גמולו בראשו וכל המושל עליו ימשול לאמר איך שבת נוגש ש ב י ה' מ ט ה‬
‫רשעים הורד שאול גאוהם לתחתית גיהנם לנצח‪ :‬אחר הדברים האלה כשוך‬
‫חמת המלך וון אלפונשו זכי את גונסלו ואת א ש י עשה ויאמוו נעוי המלך‬
‫משרתיו יביאו לפני המלך ס פ י דבוי הימים דהיו נקואים לפניו רמצא כתוב‬
‫א ש י העליל גונסלו על שמואל בן ווקי ועל אחיו ושטר המכירה ויאמר אחד‬
‫מעבוי המלך אם על המלך טוב ימכרו אחי הצורר וכל אשר להט ערי א ש י‬
‫שלח יוו ביהודים רעשו לו כמותו רצו המלך דמכוו שטר המכיוה מכל נכסי‬
‫הצורר ומכל אשר לאחיו ליהודים היושבים בשער המלך ר ס י הטדיך את‬
‫טבעתו אשר העביר מהצורר רתנה למשה רצא האיש משה ש מ ח וכל היהודים‬
‫א ש י במלכות קאשטילייא שמחים וטובי לב על כל הטובה אשי ע ש ה ה '‬
‫לישואל‪:‬‬
‫ך ץ " א שנח חמשת אלפים ומאתים וחמשים ודו גויות כוללות באיץ שאבדה‬
‫ופיאטונטי ולונברויא ושיולייה ורושיאה ולא נמצא כחוב פרמי הגדרות‬
‫וסבתם גם בפלורינצייא היה שם שמד וגירוש דצאו מן הכלל ע ם רב מן‬
‫היהודים וגם אחי שיצאו לא נחו כמאמר האל ]דברים כחי סה ‪ [ ,‬ובגדם ההם‬
‫לא תיגיע ואחר )עט( בקשו ובים ללכת אחי ה׳ למלכיות אחרות וכאשר‬
‫הבינו שכוונתם ללכת להתייהו קמו עליהם לאלפים ולרכבות ולקחו נכסיהם‬
‫וממונם למלך ומהיהודים אשי בסרדינייא נהדגו רבי' ב ו ו ן ומאותם הנשאוים‬
‫בפמדנצ״א אחר השמד נוהגים היו יהוות בהצנע ובפוט הנשים אבל היה ענץ‬
‫הנשים בטקוה כי שואלין להן למה ידליקו נו ערב שבת ו ק שמביאץ ירקוות‬
‫ומיני מגוים ליל שבח אל השלחן ואוטמת שכך ואו אמן נוהגת‪:‬‬
‫א ^ ן ף יוסף בן ררגה מ מ ה לוה שמעתי מפי השר ה מ מ מ ם הוופא הגדול‬
‫כ מ ה ״ י משה הטון יו״ה )פ( כי ואה במצוים בלכתו למלחמה ע ט‬
‫המלך האדיר על כל מלכי האדמה סולטאן סולימאן יד״ה כמה הנרות אשר‬
‫עח( בדפ״אי ח ס י מלת ראשון •‬
‫עם( בדפ״אד נוסף מלח ינדם •‬
‫פ( בדפ״אד זצ״ל •‬
‫תושבי הארץ נועלץ נשכת והם ישטעאל!ם גמורי׳ ושאל להם מד‪ .‬ענץ נעילת‬
‫החנדות והשיבו כי לא ידעו מזה דבר ואין להם השקפה אחות אלא ש כ ן‬
‫ראו אבותיהם נועלין בשבת ואין זה אלא מזמן השמד אשר דיה שם עצום‬
‫ונורא מאד‪:‬‬
‫ו נ ש ו ב לענין הראשון וזה ט באותם ארצות היה בשנה ההיא שנת השמד‬
‫דבר כבד מאד בכל אותם העמים ומהאנוסים לא מת אחד ו ט ראו‬
‫הגרם הדבר ההוא הכבד אמרו בלבם כיון שהדבר עלינו היא ולא על האנוסים‬
‫נצוה שילכו למקום אשר יחפוצו אז תנאו מהאנוסים עם רב להוגי ל את נפשם‬
‫אבל רבים נשארו באותם ארצות ט ודו יראים שמא תחבולה ודא מן העמים‬
‫לדעת מה שבלבם ונשארו באותם ארצות לאלפים והס באותם מקומות נוהגים‬
‫היו יהדות ואע״פי שהיו חוקרים עליהם לא נמנעו משמידת חורת משה ע״ד;‬
‫כל אפשרותם לימים קמו עליהם חוקרים והשחיתו והתחילו לשרוף )פא(‬
‫ולקחת נכסיהם עד שקם מ ל ן א׳ וחמל עליהם וצוה שלא ימצא ש ו ם חוקו‬
‫במלכותו ולא איש מעליל עליהם ט באמונה הם עושים‪:‬‬
‫ד ״ ״ ב בזמן המלן דק מנואל בן ה מ ל ן אלפונשו בעיי אוקניא קרה ט איש‬
‫נוצרי נכנם בביתו נעו קטן כבן שלש שנים והנוצרי איבה היה ל ו‬
‫י‬
‫עם הנוצרית אס הנעו ואמי השליכהו חוצה בן הסודות המונה וכשלא יצא‬
‫מיד קם ובעט בו והכהו בבטנו ומת הנער ו ט דאה ט מת החביאו ובלילד!‬
‫השליכו בחלק איש יהודי שכנו והיהודי איננו כעיר ותקם האשה בעוד לילה‬
‫ופרחה נשמתה ונתעלפה מווב פחדה ט ואתה שלהעליל עליה השליכוהו שם‬
‫והלכה לפתח הבית לראות אם תוכל להשליכו בפתח איזה נוצרית ושמעה‬
‫אם הנער צועקת ומבקשת בנה והשכנים אומוים לה בכית יהודי זה נ מ ס זלא‬
‫יצא עוד וערב חגם הוא זה כמו שהוא מנהגם והעניה היהודית ט ש מ ע ו ‪-‬‬
‫פוחד‪ ,‬נשמתה מדוב הועדה וחשבה אופן הצלה ולקחה הנעי וחגיה אותו על‬
‫בטנה ולבשה לבושיה עליו וכאשר‪ ,‬מעובדת ישבה על ה מ ש כ ו והתחילו‪-‬‬
‫לצעוק כאלו היו לה חבלי יולדה ושלחה את בנה לקרא לנולדת ובאה ו י נ ח ה‬
‫לה התחבולה ובהיותה בזה בא השופט עם אנשיו ו ח פ ש כל ה ט ת ו ב ת י ב ו ת‬
‫ובתנוי וכבוד ובכל מטמון ולא מצא דכי וכל היום ישבה על המשבר ובלילה‬
‫ה ו ו י א ה קול איך הפילה ולקחה שני אנשים מקרוביה ובמשא של זבל הוציאו‬
‫את הנער אל השדה וקברוהו‪ :‬טום השני נתקוטט הנוצרי עם אשתו והכר!‬
‫אזתו‪ .‬על ואשד‪ ,‬מכת מות אז צעקה האשה ואמרה הלהרגט אתה חושב כמו‬
‫שהרגת לבן השכנה ונשמעו הדברים לאם הנער והלכה אל השופט וצוד!‬
‫שיתפשו האיש ההוא ואם החקירה נתאמת ט אמת הדבי ובייסורין הודה ואמו‬
‫פא( בדפ״אד נוסף אותם •‬
‫איך השליך את הנער מת כבית היהודית להעליל עליה אן אמרר אם הנער‬
‫שיתפשו היהודית שיחן לה הנער לקברו ושכבר נודע מי הכהו והאשה התחלה‬
‫לכחש כי ידאה והשופט נשבע לה שלא יקדנה עון וכלכד שתגיד לו כל הדבר‬
‫כפרט או ספוה האשה הענין כמות שהואן והשופט ש מ ח על שכל ה א ש ה‬
‫ושלח הדברים בכתב אל המלך והמלך ש ט ח מאד על שכל האשד‪ .‬והיה )פב(‬
‫ש ם אדם גדול במלכות ואמו למלן אדוננו המלך אין פקחו' כפקחות יהודי‬
‫זהנה אנשי רומי הפקחים והעוומים תמהו ממה ש א מ ו להם איש עברי שלוח‬
‫מיוושלם ונכתבו נ ס פ ו ד‪,‬זכרונו׳ למלכי רומה ומשם העתקתיו אמר המלך‬
‫•בא נא לפנינו וחן תקבל ממנו בא הכתב לפניו חה ענינו נעתק מליטין‬
‫ללשון הקדש‪:‬‬
‫‪ 17‬׳‪ "]"12‬ך‪ ,‬רמושלת העם המוצלח רב המזל מעוכת שמינו הודו ואלהינו‬
‫אשר עזבנו אשר ידושלם רבנית האש״א אם וגברת מכל רעברים‬
‫הושלכה משועבדת לרומה ולדומיים באמת גדולה היתה ממשלת פונפיו ורב‬
‫וכוי חיילותיו לקחת אותנו אני אומר כי היתה יותר גדולה החיטה מאלהינו‬
‫ובלי ערך רבוי עונותינו אשר עליהם חייבנו האכדון רצוני להודיע אתכם דבר‬
‫אחד וחרה לי שלא נסיתם אותה בנסיון וזאת היא כי הוא כל כך טוב אלהינו‬
‫שאס היו בינינו עשוה צדיקים עם המשים אלף רשעים או היה אחד כל כך‬
‫טוב כי בעבורו יתכפרו העם הייתם דואים היומאנום כמי שראו המצרים וכמה‬
‫היה יכול אלד‪,‬׳נו לבדו מכל אלהיכם יחד תדעו באמונה כמה נהיה אנחנו‬
‫חטאים תהיו אתס אדונינו והזמן שיתמיד חרון אף אלהינו על העברים כך יתמיד‬
‫מ מ ש ל ת הרומאנוס ולפי שבענין זה אני מדגיש אחד ואמונתכם מרגיש אחרת‬
‫ואני לא אוכל להחדו אתכם לאמונת אל אחו ולא אתם תשיבוני לאלהווז‬
‫הוכה ואעזוב ענק זה לאלוה שעם יכלתו בואנו ועם טוכיותו אנו מונהגים‬
‫והנני מספר ענק שליחותי ידעתם כמה שלוי היה לרומי עט נודיאה וגודיאדז‬
‫ע ם דומי אנחנו לכם בכל נכנענו ואתם לנו שום דבר ע ת ק לא הכחדתם ולפי‬
‫שאק דבר יותר נאהב מהכל ופחות ישימוה בפועל כמו השלום ואק דבר יותר‬
‫שנוי ובהיותה שנואה יהיו הכל בה כמו המלחמה אני טוהיר עם אמת ו א ת ם‬
‫משגיחים עם מ ש פ ט נעניש את הטעוווים את וצונכם שיוצו ועותינו ונוחוק‬
‫רועים המבקשים לעוב אותנו העמוד התזק והקיים בלתי מתנועע מ ה ש ל ו ם‬
‫הוא להסיר מאמצע המערבית ומה יועיל שיאמרו לנו ולכס בפוסום שלום‬
‫•שלום ואחר כך שיאמרו לנו ולכם בהצנע מלחמה מלחמה ואני אומי זה ט‬
‫אחד שגדשתם הכבוד מהמלך אידומיאו על חוקיו הרעים שלחתם לנו במקומו‬
‫לקתפנאו ומארקו ולשופו ובאלידיו למושלים והם ד' מורסות ט הקטנה מספקת‬
‫לתת א ו ס בכל קיסרות רומי כל שכן ה מ ל ט ת שלנו עני מפלישטינה א' דעה גדולה‬
‫פב( מן והיה עד סוף השט־ וי״ב נשמט בדפיאד‬
‫*‪3‬‬
‫יכולה להיות כ• השופטים ששולחים חמי( להסיר המדות הדעות מהרעים יהיו‬
‫הם ממציאים תענוגים חושים ואי גדול גריעות ל מ ש פ ט כי אותם שהיה להם‬
‫להסיר הנערות מהנערים שיתענגו להיות ואשים לקלים ואי גמלה חופה לווטא‬
‫כי אותם שואוי שיהיו צדקים בכל מ ש פ ט ומשל לכל המעלות יהיו ו ע י ס‬
‫בכל הרעות ומגיעים לכל ד‪,‬תענוגי' העוו ה מ ש פ ט והחלישו והיו לכחוות גודיאה‬
‫ללמו המצאות מתענוגים כי מאבותינו לא נשמעו ולא בספוים נקראו ולא‬
‫בזמנינו נראץ או וומאנוס האמינו לי ו ב י אחו ומכל העצות אשר לקחו גוויאה‬
‫מ ו ו מ א יקח וומא אחד מגודיאה והוא שתבקשו ואשונה ממנן ו ו ן ת ח נ ה‬
‫קוים שתצוונו כי כלים מלכיות ובים עט נבור חיל ש ו פ ן ו נ י ס ובים ומתק״טיס‬
‫כלם עם שופט אחד טוב לא שידע שפיכות ומיס אלא שידע לרבו לבבות‬
‫באמונה השופט שיודע להרוח לבבות מטמונות ו א ו להיות נאהב ומאק נמשך‬
‫שופטיכם אשר שלחתם שלא יכנעו העם לובו אחד צודק באמונה לפי שגזוו‬
‫ואשונה דבוים הובה בלתי צווקים המאמרים הצודקים עושים הלבבות רכות‬
‫והמאמרים בלתי צודקים עושים לאנשים אכזריים אנו כל כ ן עניים בכל כך‬
‫עניות ט אפילו כשיצוו לנו בטוב נכנעים רע כל שכן כשיצוו לנו רע שנהיה‬
‫נכנעים טוב האמינו דבו אחד כי מווב הקלות בשופט נבוא מעוט היראה‬
‫ומעוט הבושה כמשועבד' אנחנו היהודי' יש לנו למוסכם וכן מפי אלהינו‬
‫שכל מלך שיתן עול ה מ ש פ ט לטי שרואה שאינו ראר בעד חמדת מטון או‬
‫לתת כבור לאיש ההוא יהיו לו לאמונה כי כאשו לא יביט יואה כבווו ל ח ו פ ה‬
‫ונאמנותו נאבד ועונש גדול בביתו ולפי שיש לי ובוים אחויס לנסתו וצוני‬
‫להשלים המפורסם וסוף אומו שאם חרצו להעמיד מלכותכם לזמנים ו ‪ ,‬ו ב ה‬
‫על מה ששמתי עצטב׳ לסכנות גדולות דעו לגזוו ולצוות כמו ווטייס ונהיה‬
‫נכנעים כמו יהודים שלחו לנו מושל וחמן לא תהיו אכזריים לייסר חולשתינו‬
‫ונהיה נכנעי' לצוואתכם אני חוור ומתחנן לכם שהתחננו לנו קוום שתצוונו‬
‫לפי שבתחנון ולא בצוף תמצאו אהבה כמו בנים לאב ולא מוד כעבדים‬
‫לאדוניהם וכל שדי דומי ויועציה תמהו על הדברים וצוו שיכתבו בספי הוכיונות‬
‫כדדכם לכתוב כל וכוי משלוחים באים לפני מממשלתם! אמר המלך מנואל‬
‫כמה טהפקחות והערמה מעורבת בידעה ומצח קשה היו הדבדים ההם ו מ ה‬
‫כח החכט׳ והובוו השלם שמחלו הווטיים על כל ו ב ד העבד ההוא בהיות‬
‫שאמר להם דבוים פוטים נוגעים לדחות ועם מליצת העבד נשכחו‪:‬‬
‫ד‪,‬י״ג' בזמן המלך ההוא א ש ו וכונו למעלה קט כומר אחד ודרש לרבים‬
‫וקרא אל ד‪,‬יד‪,‬ווים אל הוושה והם יואו מ א ו שמא יוכו כנגום כי‬
‫שטעו שכונתו דעה לדבר כנגדם ולתת חרב ביד העם אז קמו כל ראש• היהודים‬
‫והלכו לפני המלך כאשו יועו ט המלך יודע היה בימים הקדמונים שכל ט ה‬
‫שמדבוים על היהודים עלילה הם וכבר נתאמת אצלן כי א ץ עליהם אשמה‬
‫אמוו לו אדוננו מ ״ ל ז אבינו אתה ועליך •הבנו להצילנו מלשון טובות גדולות‬
‫ואתה מלכנו ׳ועת מקום אם יש עולה בעניננו והנה קם כומר אחו וכפי מה‬
‫ששמענו כונתו לדבר ע ו היהודים‪ :‬השיב המלך כאמונה יפה הכיר א ת כ ם‬
‫רביכם אשר כתב עליכם ]ייקי א ‪ 5‬י ' לוי[ ו ו ו ף אותם קיל עלה נוף כי אחרי‬
‫א ש ו יצא ו ב ו מלכות מלפני כימים הואשונים כי כל מה שנאמו עליכם ש ק י‬
‫מעתה לטי תראו והכומו א ש ו אמרתם ידעתי כי הוא יקואני אל הוושה והנני‬
‫לשכר את שיניו אם הוא )פג( יובו‪ :‬ביום הראשון נקרא המלן אל הדרשה•‪,‬‬
‫והכומר התחיל ואמו מה לעשות לעם הוע כזה עם היהודים )ומה ל ע ש ו ת‬
‫להם( )פו( אז המלך קט בהמתו רעא ו ו ף הכומר אחריו ואמו אדוננו המלך‬
‫סוף הדבוים מפושק תחלתן יניחני לגמור ואפרש דברי אמותי כי יש לעשות‬
‫להם כבוד והדו להם הן והסד )פה( מפני מה שעשו עמנו כי השליכו מעליהם‬
‫טוב ההצלחות והמלכות ונתנו אותם מוינו ואילו היו טובים וישרים מושלים‬
‫היו עלינו כמו ש א מ ו הכתוב בבויכייא ]דבוים כחי אי[ ונתנן ה' עליק על כל‬
‫גרי הארץ ומה מאד עלז לבי כאשר יאמר שהיהווים ועיט לפי שועתם וחטאתט‬
‫הוא ממשלתנו לכן ואוי להחזיק להם טובה )פו( לפי שמחזיקים ממשלתנו‬
‫בידינו וכאשר היכו לפשוע אז יותר ראוי לכבדם ולא לבקש עליהם עלילות‬
‫כרשע יוצאות מהשווי וטבע השכל דשו אמד עליהם שהנוגע בהם כנוגע‬
‫בבת עינו והמלך שמח במה שאמר הכומו אף על פי ש ו א ה שכונתו אחרת‬
‫היה! אמר עוד הכומר שכשחטאו היהודים האל הסתיו פניו ונשאוו אל הטבע‬
‫א ט יצליחם יצליחם ואם ינדתם וישסילם ישפילם‪ :‬אמר לו המלך הדברים‬
‫שנשארו אל הטבע לא יסבו מלתת לאדם ברב או במעט והנה היהודים ואיתי‬
‫שנפלו ומעולט לא קמו ואם היה בדרך הטבע ראוי היה שיקומו בזמן מהזמנים‬
‫ועוד שהכתוב מכחישך ש א מ ו ]וברים לאי יז' ויחי[ ואנכי הסתד אסתיר פני‬
‫מהם ומצאוהו צוות ובות וועות והנה הכומר הודה לדברי המלך‪:‬‬
‫ך ן י ״ ך במלכות יומי היה שם אפיפיור איש חסיד דובר צדק דובו מ ש ו י ם‬
‫ובמדותץ והנהגתו איש אמת אבל היד‪ ,‬לו אחות מאד ארכת ליהודי'‬
‫ומבקשת רעתם ושם האשד‪ ,‬שאנגישה )פז( ומשנאתה את ישראל ב ק ש ה‬
‫והתחננה לאחיה האפיפיוו שיגוש היהווים מכל ממשלתו ואמוה לו ם בהיות‬
‫הוא במקום המושיע איך יסבול שיעמוו שונאיו באוצו וממשלתו ועוד שמיום‬
‫שמרדו במושיע נשארו כלם טמאים טומאת נפשות כפי מה ששמעה מד‪,‬הגמונים‬
‫הקדושים וכן נשאוו טמאים מחטא אום הראשון ואותט שקבלו דת ישו נטהרו‬
‫פג(‬
‫פד(‬
‫פה(‬
‫פו(‬
‫פו(‬
‫בופ״או אם שוא יוכו ‪.‬‬
‫ומה לעשות להט ח ס ו בופ״או וכן נכון •‬
‫בדפ״אד כי יש להם לעשות כבוד ולתת עליהם חן וחסד ‪.‬‬
‫בדפ״אד נשמט מן לפי שרעתם עד טובה ‪.‬‬
‫צ״ל שאנכא •‬
‫והשאר נשארו בטומאתם והוא יתבע עלבונו אם לא יגרשם מארצו ו מ ק י ם‬
‫קדושתו היא רומא העומדת במקום קדש הקדשים היא ירושלם ואם יגרשם‬
‫הנה שכרו ממנו בגן עדן כי ילמדו כל המלכי' לעשות כמוהו‪ :‬השיב האפיפיור‬
‫ואמר סוף כל סוף אין בנשים דעת שהוי אם המושיע מחל להם ואמר שהנוגע‬
‫בהם בנוגע בעינו איך לא נמחול אנחנו ואין לאשה הסמוכה בפלך להבין‬
‫בעטוקות האלה אין זה כ׳ אם ווע לב ומה שאמות שלא קבלו טבילת ישו‬
‫ונשארו טמאים כיון שיש להם בוית מילה נטהוו כי לא היתה הטבילה אל‪#‬‬
‫במקום טילה כי רחם מושיענו לילדינו לבלתי שפוך דמם בילדותם בצאתם‬
‫מ ו ח ם אטם עד שיראה לנו פלא איך יתקיים זרע היהודים כאשר שופך דמו‬
‫בזמן שהתינוק בתכלית החולשה וכי ואתה שאנגישה תשובת האפיפיוו וכוונתו‬
‫לא יספה לדבו אליו ואחר ימים שבה אל שאלתה עם האפיפיור והביאו״‪.‬‬
‫הגמונים שיעידו איך בעבדם עם צלם ישו דאו היהודים איך היו לועגים ורומזים‬
‫אלו לאלו ובדוב לקחה וחלק שפתיה והעדויות ההם הטה אזנו וגור גירוש‬
‫כולל בכל ממשלתו ועל זה היה דוה לב כל היהודים בכל מקום שהקול נשמע‬
‫אכל חושבי מלכות דומי הגדילו ההספד כי באותם מקומות גדלו והעשירו‬
‫וקנו בתים ונחלו׳ וכסף וזהב ברבוי ובימים ההם היה מלך אחד בידושלם )פח(‬
‫מלך חסד ואוהב היהודים ונקרא ש מ ו דובידטו ומלך זה היה לו אהבה ואחוד‪.‬‬
‫עם האפיפיור והיהודי' שלחו שלוחים אל המלך ההוא עם מחנה כראוי ושאלו‬
‫ממנו יבקש מאת האפיפיור ישוב חמתו מהשחית ושלחו לו לאמת )פט( כלי‬
‫ענייני שאנגישה ואיך ממנה נמשכה כל הרעה ואם יצטרך שידוד בעדם עליהם‬
‫לשלם מיד • ומצד אחר שלחו מהר ומתן לכל ההגמונים שיפייסו את שאנגישה‬
‫ואם לא יוכלו עמה לבטל הגדרה לפחות יפייסוה להאויך להם זמן הגירוש‬
‫למען יוכלו למכוו בתיהם ונחלתם ולקבץ ממונם והלואתם וכן כדי שיוכלו‬
‫לדעת תשובת המלך דובירטו אולי על ידו ימצאו תרופה למכאובם וצווחו‬
‫לפניהם ולא הועיל להם ובהיותם בזה והנה תשובת המדיך רובירטו ח ז ק ט‬
‫ואמצם בדבריהם טובים‪ :‬עוד שלח המלך דובידטו שלוחים לאפיפיור בדברים‬
‫של טעם ותחנונים והוא השיב כי כבר יצא מפיו ונדר לשנגישה אף על פי‬
‫שהיה שלא ברצונו אין אחו ובוו ונדו האפיפיור כלום אבל אם שנגישו־‪,‬‬
‫תתיר לו הנדר יוכל לחוור בו וכאשו ואה המלך וובירטו דברי האפיפיור הכין‬
‫הענין ושלח שלוחים לשאנגישה וגדר לה מאה אלף פרחים מצו היהודים‬
‫ונתפייסה וקבצו המעות ונתנו לה אז שאנגישה נהפכה לאוד‪,‬בת היהודים והיא‪,‬‬
‫התחננה אל האפיפיור שלא יגרש היהודים מארצו כי נכמרו רחמיה עליהם‬
‫א מ י האפיפיור אין זה כי אם נכמרו רחמי המעות אליך ואז צוד‪ ,‬האפיפיור לקרוע‬
‫ש ט י או כתב הגירוש ונשאוו במקומם אבל עו הגיעם לזה הצו להם מאד־‬
‫פח( צ״ל בנאפולי ‪.‬‬
‫פט( בדפ״אי לאמי ‪.‬‬
‫ה ט ״ ך בעיר מונטישון יצאו היהודים בחול המועד של פסח אל השדה לשמוח‬
‫ועשו שם השחוק שהנערים עושים שישימו אחד באמצע ב כ ס ו ת‬
‫עינים וכלם הולכים סביבו ומי שיוכל לאחוז ישב כמקומו‪ :‬היו הולכים דרך‬
‫שם אנשי הכפרים וחפשו דברים עם היהודים ונמשכה מריבה וכאשר הלכי‬
‫משם אמרו איש אל רעהו במה נקח נקמה מאלה הלא הוא בשנעליל עליהם‬
‫לפני השופטים ונאמו כי האיש האמצעי אשר ש מ ו קיאו את ש מ ו ישו והיו‬
‫מכין בואשו ללעג ואומוים זה ישו יין טוב מוכר הלכו לפני השופטים וספרו‬
‫הדברים והם האמינו ונתפעלו מאד ואמוו ו א ד שנודיע למלך הענין הרע ה ז ה‬
‫והעם מהוו ולא וצו להמתין ותפסו חוב נידם ולא השאירו מן היהודים פליטה‪-‬‬
‫לנד נעו קטן אשר נחנא בתוך היער והילדים הקטנים עשאום גויס‪ :‬כיום‬
‫הב׳ באו יהודים מעיו אחרת סמוכה ויצא הנער ואמר אנה תלכו כי נך ונך‬
‫איוע כוחו ולקחו הנעו למקומם וגויס שהרגישו רדפו אחויהם ולא השיגו‬
‫אבל כפשע היה בינם ובין המות וכאשר שבו לאוצם מצאו שם בלבול כי‬
‫ככר שמעו הנעשה בטונטישן ועם שוחד עצום נצולו‪:‬‬
‫ד ׳ ו"ך בספרד באו גדם ואמוו שמצאו הרוג בכית איש יהודי היה ש ם לפני‬
‫המלך אחד מיועציו ודבר נגד היהודים רעה ואז נתחזקו העם לאמר‬
‫למלך שאם הוא לא יעשה מ ש פ ט כי הם יקחו נקמת ההרוג בידם‪ :‬אמר‬
‫המלך יתעלה וישתבח המושל האטתי השופט צדק אל אמונה ואק עול ועתר‪.‬‬
‫אואה לכם שקרוחכם ואת כל אשי הליץ יועצי לרעה וזה תראו ותגידו לבאים‬
‫אחריכם או שלח שיביאו לפניו כל היהודים וכשבאו לפניו שאל ל ה ם ואטד‬
‫מהו זה שאמר דוד ]תהלים קכא' די[ הנה לא ינום ולא יישן ש ו ט ו ישראלי‬
‫שאם לא ינום כ״ש שלא ״שן כ׳ בלשון עכו׳ שינה היא יותר מתנומה כפי‬
‫מה ששמעתי‪ :‬השיכו היהודים מה שפיושו המפרשים לנו אינו אלא שרצה‬
‫לוטי שלא ינום וכ״ש שלא יישן‪ :‬אמר המלך זהו לתרץ השאלה עם השאלה‬
‫עצמה ולא הבינו כוונת הכתוב על מה נאמר וזה פירושו והוא אשר דאו עיני‬
‫הנה הלילה אשר ‪.‬עברה לא יכולתי לנוח ולישן בשום צד ולכן קמתי ממטחי‬
‫דצאתי אל החצו החיצונה והוצאתי ראש• בעד החלון והיוח מאיוה וראיתי‬
‫אנשים וצים ואחד מהם על כתיפו כדמות אדם ושלחתי ג׳ אנשים שילכו‬
‫אחריהם לאט ויראו היטב אם הוא אדם הרוג או מה היה הענין ר ג ידו לי הלכו‬
‫עבדי כאשד צרחי ושמו עצמם במארב ודאו כי הוא הרוג והכירו שנים מן‬
‫האנשים הטוליכים ה פ ג י ההוא והנה המעידים לעיניכם באו האנשים והעידו‬
‫ושאל להם היועץ ולמה לא תפשתם אותם והשיגו כ• טהרו והשליכו הפגר‬
‫בחצד ה־הוד וברחו להם ועוד שהיו נושאים כלי דין ולנו אין בידנו דבד כי‬
‫לא צוה לנו המלך לחפשם כי אם לדאות מה הענק חזר המלך לענינו זהו‬
‫ש א מ ו הכתוב הנה לא ינום ולא ״שן ר״ל כי הוא לא ינום וגט אינו מניח‬
‫ל־שן גר שהוא שומר ישיאל אז הלכו כלם בפחי נפש ומן המעלילים עשו‬
‫שפטים‪:‬‬
‫ך ץ " ן במלכות ערפת קמו שני אנשים אוהבי הרע ואמוו ל מ ל ן אין דאו איש‬
‫יהודי שתפס איש נערי והביאו בחוקה בביתו וזה ודאי כדי להרגו כי‬
‫ערב חגם הוא והמלך מלך מ ש פ ט היה ואוהב האמת ודאה בשכלו ש ק י ו ת‬
‫התביעה ועלילה שמעלילים על היהודי' וגעי בכל אותם אנשים וצוה שישליכום‬
‫מלפניו ואמר שכל ט׳ שיבא לפניו בעלילה כוו יתיזו ראשו בחרב והאנשים‬
‫ההם נתמלאו הימה לפי שנשארו לעדים שקרים לפני המלך ולעומר רשע‬
‫והלכו וקבעו המק העם ונשבעו להם שיהודי תפש את הגוי והביאו ככה לביתו‬
‫ועיניהם ואו והנערי ההוא לא יעא עוד מבי' היהודי ואמיו עוד אל העם מ‬
‫הלכו לפני המלך וואו שחמל המלך על המורד‪ '1‬והפושעים ושונאי' ברח ישו‬
‫ולא חמל על הנועדים מאמיני אמונתו אז אמרו העם הבה נתחכמה ל ה ם‬
‫וביקשו ב' נערים שאמרו שהלכו אל היהודי ליקח טסנו ניבית ושמעאו היהודי‬
‫יועא מן החדר וסכין מלא דם בידו אמר המלך ליהודי מה ענץ הסכין והשיב‬
‫כי שחטתי עופות למועדי‪ :‬אסרו השרים למלך אין שחיטת העופות תוך החדר‬
‫ומון שיש אמתלאה יכו היהודי ביסורין וגיד האמת אז עוה המלך להכות‬
‫ביסורין ליהודי והוא הודה שהרגו ו ט חמשים א ש גדולי היהודים יעעוהו והיו‬
‫עמו עוה המלך רתפשו כל אותם ׳הווים והיהווים כשמעם התאבלו ובכו‬
‫וצעקו כי דאו אבדן האומה ונתקבעו והלכו אל המלך ואמיו אווננו ה מ ל ך‬
‫מחקי המלכים א ש ו קומוך הלא הוא שכל טי שיודה באיזה דבי ע״י יסווין‬
‫והנאות )צ( שאם יהיה נאמן על עעמו לא יהא נאמן על אחויס ואם האיש‬
‫ההיא הרג הנועדי אנחנו לא ידענו ולא עלה בלבנו י ע ה כזאת ט לא שוטים‬
‫אנחנו ולא טפשים לשום עצמנו ובנינו בסכנה כוו והי לא עוה ש א ס לא כן‬
‫כל טי שיגנוב וגזול יאמר ט כל שוי העיר היו עטו שאל המלך לשיים על‬
‫ענין זה אס נטעא בדבוי הימים ראמרו הן ט נמעא בפיווש כמו שהיהודים‬
‫אומוים והמלך נפל בלבו חסו )עא( ואמו להם למה לא אמיתם לי מזה עד‬
‫שהיהודי נתעוור לכן הביאו לי ספר דברי הימים וארעה הביאו הספו ו נ מ צ א‬
‫ככל ובוי היהודים ואז עוד‪ ,‬המלך שיתירו כל היהודים מן המאסר לבד האיש‬
‫א ש י ברשותו נמעא ההווג בעת ההיא היה בחעו המלך שד אחד משדי ישמעאל‬
‫א ש י ‪5‬א עם שליחות ואמר לו המלך אתה האיש הנכבד אם נטעא במלכות‬
‫שלכם כדברים האלה א מ ו הישמעאל מעולם לא שמענו ולא ואינו רש להחזיק‬
‫סובה למלכינו א ש י לא יושפלו בעינינו )עב( נערות ובדברים שאין להם שורש‬
‫צ( בדפ״אי והכאות ‪.‬‬
‫צא( בדפ״או חשד ‪.‬‬
‫צב( בדפ״אד בעניני וכן נ כ ק ‪.‬‬
‫לא בשכל ולא בדת כ׳ איך היהודי ימלאנו לבו להרוג נערי הוא נכנע ת ח ת‬
‫ממשלתו ומלכותו וכל שכן בענק מאוס כזה שיעשו קרבן מדם האדם אשד‬
‫לא שמענו בכל משטחו׳ האדמה אע״פי שנטפלו בדברים מאוסים •ועאים מן‬
‫השכל ונכיוצא בור‪ ,‬לא עלה בלבם לוחקו רחוק לאין תכלית משכל אדם אתם‬
‫נטפלי׳ בארצכם ושומעים בחצרותיכם חצוי מלכים דברים שאסור להאטינם‬
‫והמלך כעס על זה ואמו לו הנה בעל הדבר הודה אני כפי ה מ ש פ ט מה יש‬
‫לי לעשות וכי יועיל שהוא דחוק נק השכל אם הוא הודה כדברים ו השיב‬
‫הישמעאל הודה על ידי יסווק במלכותנו יועיל לאמתלאה ובהצטרף ט ע נ ו ת‬
‫אחרות אנל לא יועיל לתת עליו דין ומשפט ואחד מן הנוצרים אשר שם אמר‬
‫לישמעאל השר הנכנד אם לא נמצא זה ניניכם הוא מפני שאין ליהודים ע ל‬
‫הישמעאלים שאלה או תואנה אכל יש להם עם הנוצרי מ ט ע ם ישו רקחו איש‬
‫נוצרי משיטו ש ט ו ישו דאנלו את דמו להנקם ממנו‪ :‬אמד השד עתה נתאמת‬
‫לי יותר שהכל כזג איך חטא להם איש אחד )צג( רנקטו מאחי וכ״ש כי ישו‬
‫היה דאר שינקו׳ מהם לא הם ממנו שהם הרגוהו ונתנו לו יסורק קשים וזה‬
‫אני אומו כפי דעתכם כי כפי אמונחינו לא הוגו היהודים את ישו כי עלוז‬
‫לשמים חי אבל לדעתכם אני אומו א ש ו ואיתי בבית תפלתכם מצריד בכותל‬
‫כל מיני מיתות אשר גתנו לו ושם ואיתיו שהיו סובבין עליו גלגל כדרך עושי‬
‫מלאכת הכגדם או קושרי ס פ ד ם על הספר ואחר נקמה זו מד! נשאר עוד‬
‫לנקום והיה לו לישו לתבוע מאביו יקח נקמתו מן היהודם ש נ ח ליוצר שהבדלנו‬
‫י מכובים ושם חלקנו במאמיני אמת! השיבו הנוצדם אמית שהיה לו לישו‬
‫לתבוע נקמה מהיר‪,‬ודם כן עשה והמציאות יוכיח כי למד‪ ,‬ישבו בגלות דחופים‬
‫סחופים ממושכי' וממווטים כי אם לנקום דם ישו‪ :‬השיב הישמעאל ו א ם‬
‫האב לוקח נקמה זו על כנו ד‪,‬יקומו היהודם לחזור שנית להנקם כ ד שיהיה‬
‫להם פרעון שני כל אלה דברי טפלות ועוד כיון שהאל עושה ביהודם שפטים‬
‫אתם מה לכם לבקש מ ש פ ט אחר ובכל זה אני לא באתי להציל היהודים ם‬
‫אינם נני נדתי וגם לא ממלנותי ולא אהבתי אותם כי ידעתי מה שעשו לכמה‬
‫נביאים אנל נאת׳ ל ו ט י האמת אחר שהמלך שאל ממני דעתי והמלך כשמעו‬
‫דנוי הישמעאל כעס מ א ו לפי שואה שהיה מחרף כל הנוצדם אנל ב נ י י נ ה‬
‫שדנריו ונרי שכל שתק ו ש מ ו הונוים • ביום הג׳ נ א ש ו ראו העם נ ל העלנון‬
‫שעשה הישמעאל לנוצרים כי נשארו לרשעים או לפתאים מאמינים כל דנר‬
‫אז קמו והניאו שני ע ד ם ש ק ד ם חה עדותם אנו נכנסנו בבית יהודי ז ה כי‬
‫היה לנו עמו חשנון וראינו שם קנוץ נ ל היד‪,‬ודם שאמר היהוד ש נ ע צ ת ם‬
‫עשה וכאשר נכנסו שתקו כלם אז אסרנו הלא דבר הוא ויצאנו מ ש ם ונחנינו‬
‫א ח ו ד הדלת ושמענו ליהודי אומר להם ואם יתגלה שאני הרגתי הנוצרי א ת ם‬
‫חשנו מנגד והם השיבו יש לנו עושר רב להצילך לא תייא ולא תפחד והמלן‬
‫צג( נדפ״אד נוסף כאן והרגוהו •‬
‫‪1‬‬
‫ן‬
‫‪1‬‬
‫ן‬
‫כאשי ש מ ע עוות זד‪ ,‬שמח מ א י מפני דברי ד‪,‬ישמעאל ואטד לו מר! האטד‬
‫עתה ד‪,‬ישמעאל הנכבד א ש ו כאת לחופני בביתי‪ :‬השיב רישמעאל אני ל א‬
‫חרפתי כי אם לטעלילים ואחר עדות זה הענין הוא רחוק משכל׳ יותד מ ט ה‬
‫שהיה מקדם וכי דבר מסוכן כזה היו היהודי' מדברים במקום שישמעו הנוצרים‬
‫דבריהם ואני שמעתי שהיהודים פקחים הס רואים מאד ואיך אפשד שעמדו‬
‫בעצה בכיוצא כזה במקום שישמע הדבר או שיאמרו אותו בקול רם עד שנשמעו‬
‫הדברים כל כך בבידוד וכאשר השלים הישמעאל את דבריו קמו כל העם ואמרו‬
‫זכי ישמעאל זה מלכנו הוא אתה מלכנו ואתה שופטנו לכן עשה לנו דין פן‬
‫תצא חמת העמים ואין מכבה והמלך מכעס אשר כעס על דברי הישמעאל נטה‬
‫לבו לדברי העדים וגזד גדדה משונה והוא שיתפשו דאשונה כל אותם יהודים‬
‫שהיו בעצה וישימו כל אחד ואחד בחבית אחד רסתמו כל החביות דתקעו‬
‫מסמרות מבחוץ וחודן בפנים וגלגלו החביות ברחוב העיר או קט שר אחד‬
‫לפני המלך ומלאך ה׳ צבאות הוא ואמר אדוננו המלך חק המלכים הקדומים‬
‫אשר בצרפת שכל מ ש פ ם נעשה מחמשים איש ולמעלה יד המלך תהיה בו‬
‫בראשונה ואחריו כל העם לכן קום אחה אדוננו רעבוד מלכנו לפנינו ותתחיל‬
‫לגלגל חבית אחד ואנחנו אחריך ראמד המלך אני לא באתי לבטל ולשבד חוקי‬
‫המלוכד‪ ,‬כי אם לקיימם אני אלך ואתחיל המשפט כאשר אמרתם רלך המליך‬
‫והדים רגלו לגלגל חבית אחת ונכווצו גידי שוקיו ונפל לארץ ו נ ת ע ל ף ואחר‬
‫העלוף א מ י שיוציאו היהודים מן החביות כי האל ראה העול והוא אלהי ה מ ש פ ט‬
‫וכאשר ראו העמי' הנס המפורסם לעיניהם לא הוים איש את יוו ואת י ג ל ו‬
‫והמלך הוליכוהו בעגלה לביתו ובקש מן היהודים שיתפללו עליו וכן עשו ואחו‬
‫ימים נתרפא המלך והיהודים ישבו ככבוד באותו מלכות‪ :‬אחו ימים באו הנוצרים‬
‫ואמרו אדוננו המלך הנס ההוא אשר נעשה לא היה אלא כעד כל אותם יהודים‬
‫שהיו נקיים כנראה ושלא ידעו מן הענין דכי אבל ה א ש שנמצא בידו ההווג‬
‫דאר הזא לעונש אז חקר המלך ו ו ו ש ונמצאו נוצויס שהעידו איך ואו שפלוני‬
‫השליך הפגר בכית יהודי וצוה המלך שיקוצו ידיו ורגליו וכן נעשה ואז הארץ‬
‫יואה ושקטה‪ :‬יש נסחאו' בענין וו‪ .‬אבל מה שראיתי בספר דבוי הימים‬
‫לחכמי צופת כך הוא‪:‬‬
‫ןקי״ךן האי אשר נקיא היום אינגלאטיוה נעשה שם שמד ג ח ל ועצום ב כ ל‬
‫אותם קהלות גדולות ועצומות אשד היו שם בימים ההם בחכמה ובינה‬
‫וכבוד וביחוד העיר הגדולה הנקראת לונדדיש אשר היו שם קרוב לשני אלפי'‬
‫בעלי בתים כלם אנשים כעלי חכמה ועושו ושם עשה החכם ו ׳ אברהם בן‬
‫׳ " י א אגרת קראה אגדת שבת והשמד היה שימירו דחם וכאשר עמדו ע ל‬
‫קדושת השם העלילו עליהם שהיו עושים דוף במטבע ובאה תביעה זו לפני‬
‫המלך והמלך חקר ודרש ומצא כי המעלילים המזויפים היו )צד( מטילים האשמה‬
‫צד( בדפ״אד כתוב כי המעלילים הם הטזוייפים והיו •‬
‫על היהודים ונמלטו ‪ .‬לימים שבו הנועדים ובקשו מי שיעיד נגד הירודים ומצאו‬
‫כדצונם אין דאו יהודי קוצץ המטבע ואף על פי שידע המלך כי הכל שקד‬
‫מפני המיית העם כקש להשליך מעליו תרעומות אלו ושמא יקומו העם וחוב‬
‫בידם כדרכם ואץ מציל צוה וגרשם והיה הגידוש זה שנת חמשת אלפים‬
‫‪,‬י ‪.‬‬
‫•‬
‫ועשרים ליצירה!‬
‫ה י ״ ט בשנת הגירוש הנזכר נאנסו ב' קהלות גדולות נאפוליש וטדאנא לשימירו‬
‫דת והמירו רובם וסבת השמד לא מצאתיו אבל כן שמעתי מוקנים‬
‫כי כומר אחד נתקוטט עם יהודי בעיר טדאנה ובקש להטיל האף על _ כ ל ם‬
‫דשם ע>| ישו באשפת איש יהודי ואמו בבקר שחלום חלם איך היהודים ש מ ו‬
‫העץ באשפה מיד יצאו כמה נוצד' לחקור ולחפש ונמצא בבית איש יהוד‬
‫באשפתו או העם נתמלא הימה ובקשו לשלוח יד בכל היהודם והשופטים‬
‫כ ש מ ע ם קמו להציל את רעם כי היו חושדים כי מיד הכומר היתה זאת וכי‬
‫דאו השופטים כי אין כחם כנגדם כי העם רב מאד יעצו ליהודים שימירו ד ת‬
‫רנצלו כי אין להם תקנה אחרת ורובם רמירו ומקצת ריהודם ברחו לנאפוליש‬
‫והגרם רדפו אחריהם גם אנשי נאפוליש חושבי הארץ כאשר שמעו הדבר אותם‬
‫שנתנו אמונר בענץ קמו עלי היהודם אנשי ד‪,‬עיר נאפוליש שיתנו היהודם‬
‫הבורחים ואם לאו שיהרגו את כלם וראו עצמם אלו ואלו בסכנה עצומה לבד‬
‫אנשים רשומים אשר נחבאו בבית השרים וקצתם הוכרחו להמיר דת והשאר‬
‫מן הנחבאים כאשר נחו הגרם עדן יראו ויצאו ללכת לארצות דחוקות והיו‬
‫בטראנה וברא )צה( ונאפוליש אנשים השובים מאד בידעד‪ ,‬ובפרט מליצים‬
‫ומשוררים לא נמצא כמותם בארץ לבד באנשי פרוכינצא א ש י גברו כזה על‬
‫כל משפחות היהודים לימים נודע למלך כי הכומר זייף והמלך צ ו ה לתלותו‬
‫אלא מפני ע ט ו ת רכומרות קמו העם על הדבר וצוד‪ ,‬המלך לגרשו אל האיים‬
‫הרחוקים‪:‬‬
‫ך ; ^ ' במלכות צרפת היה גרוש כולל ולא נמצא כתוב מאנשי המלכות הסבה‬
‫ובדברי הימים לאשכנזים כתוב כ׳ כומר אחו מכת רדורשים ד‪,‬נקראים‬
‫פידדקאדוויש )צו( חשק אשה אחת יפה מאד והיא ל א ש מ ע ה אליו ואחר‬
‫הפצר הרבה ובובוו אליה יום דום אמוה אליו ם חרפה הוא לה כפי ד ת ה‬
‫לד‪,‬נשא לערל לכן אם ימול אז השמע אליו והכומר כפי חשקו ואהבתו ש מ ע‬
‫אליה ונתגייו ברצנע ולקחר לו לאשר ורכת ד‪,‬דורשים כאשר שמעו ריר ־ ז ה‬
‫להם לחרפה נוסף על שנאת היד‪,‬ודם בקשו לתת יד ביהודים ורכומו ררוא‬
‫איש חשוב כי המלכה ריחה מתודת עטו הנקרא בלשון לעז קונפישור )צו(‬
‫צה( בדפ״אד ובארא •‬
‫צו( צ״ל פרידיקאדודש והוא בל״ס ‪6<110*<10168‬זק ‪.‬‬
‫צז( נ ל ״ ס *‪• 0011^6801‬‬
‫יהלכו כלס רועה לומר כל הכוטויס אל המלכד‪ ,‬מידו לה כל עניני הקונפישוו‬
‫יאק• היהודים ג״רוהו וטלו אותו ותתחלחל המלכה מאד וחשכה מחשבות אין‬
‫חקח נקמת כבודה מהיהודים והלכה לפני המלך והתחננה והתנפלה! לפניו‬
‫וספדה לו כל הענין ההוא ושאלה מאתו שיגרש היהודים ממלכותו והמלך לא‬
‫אכה כי היהודים חשובים היו בעיניו והנאתם במלכות הנאה גדולה היא למלכים‬
‫ובלש לדחות המלכה בטענות כאלה מיום ליום וכי ראתה המלכה כי לא יכלה‬
‫לו שמה כל השרים אשר בחצו שידברו אל המלך והשדים גם הם יודעים‬
‫ד‪,‬ץ שאק ליהודים אשם אכל יואים היו מהמלכה ובעל כרחם יעצו למלך על‬
‫הגרוש ואמרו לו אדוננו המלך אק לבקש זכות ליהודים האלה כי הם שונאים‬
‫אמונתנו ושונאים אותנו ואומוי' טוב שבגדם הרוג ואמרו שיאכל י אדם דבש‬
‫ולא ילמדנו לגד וכיוצא בהם‪ :‬השיב המלך שעליהם אינם חייכק גירוש וכבר‬
‫עבו דכוח זה לפני אבי הגמון אחו עם חכמי היהודים ואמרו ש מ ה שאמרו‬
‫הטוב שבגרם הרוג שרוצה לומד שהטוב והיפה שבגרם הוא מ ש פ ט ההייגה‬
‫שעושין כי בזה מטילין אימה על העם וכלם ישמעו דראו ווה ציק• לקיום‬
‫העולם כפי טה שנתקלקל אבל כפי דת היהודים היה אומי י ׳ עקיבא התלמודי‬
‫שאם היה עומד דושב בסגר‪,‬דוק לא היו הורגים אדם מעולם כי שמא טרפה‬
‫היה או במקום נקב הכה‪ :‬בסוף אמרו ה ש ח ם ומישיש לו חוקים כאלה האס‬
‫יאר לרחם עליהם‪ :‬השיב המלך כבר שמעתי שם כי כל התלמודיים הכו על‬
‫קדקדו ואמוו שאם כן היה מדבה רוצחים בעם כל שכן כי כדעות נופלים‬
‫השבושים העצומים והנה אפלטון ראש הפילוסופים אמו שאנשי)צח( מלאכה‬
‫אחת ראד שיהיו משותפות לכל אנשי אותה מלאכה ודי בזיק וקלקול משפחו׳‬
‫בני האדם וגנות חמה לרוב ומי לנו נפש סובלת שלא תתפתה בדעות הזרות‬
‫באיזה זמן מהימני'! אמיו ה ש ח ם ומה יאמר אדוננו מאכול דבש וכוי‪ :‬אמר‬
‫המלך כבו שמעתי שכונתם לאמי שהנסיק ליין הטוב הוא כאשו ימתק לחץ•‬
‫וערב א ח ו אכילת הדבש והגוים השומעים זה יחשבו שהוא משום ו פ ו א ה‬
‫ושלכן אמרו אל תלמדהו ל ג ו ולעגו עליהם מפני שהוא ש ק ו וכזב‪ :‬אמוו‬
‫השחם ואנחנו שטענו כי הוא משום שאחר אכילת הדבש יתנסה אם הוא יק‬
‫טוב ודעו היין הטוב הדאף לנסך על מזבחותיהם וצוו שלא ילמדהו ל ג ו מפני‬
‫שיבא לנסך לפני ישו והיה נחשב להם לחטא שלמדו במה לעבוד את ישו‪:‬‬
‫אמד המלך וכי עתה באנו לעולם ולא ידענו שהם כחשו אלוה שלנו וכל שכן‬
‫‪ .‬שיכחשו עבודתו‪ :‬א מ ו אחד מיועציו ואיך יוכל אדוננו לסבול שיבזו את ישו‬
‫והם במלכותך ובממשלתך וכתוב בספר התלמודיים ׳!דשו נדון וכוי‪ :‬אמר להט‬
‫הטלך לא שמעתי בלתי היום ואתם באיזה זמן או יום שמעתם אותו‪ :‬השיבו‬
‫השייט יש הרבה שנים ששמענו הדברים ונתאמת אצלנו‪ :‬אמר המלך ו מ כ ל‬
‫צח( לדעתי צ״ל שהנשים של אנשי מלאכה אחת וארות להיות משותפות‬
‫וכוי •‬
‫הזמן הזה למה לא גליתם אזני אלא היום )צט( אלא ודאי פתר המלכה הניא‬
‫אתנם לנל זה ו ניום ד‪,‬נ' ש נ ו עוו ל ו נ ו מרעת היהודים ע ו הסיתו ל מ ל ן‬
‫ויצא כווז מלפניו שיצאו היהווים ממלכותו תוך שלשה הדשיס והנשאוים נ ס ו ף‬
‫הגי ימותו נחרב ונכסיו לאוצר המלך ועל קצת מד‪,‬אנשי' ר‪,‬ושוט׳ י העלילו ש ה ‪0‬‬
‫טלו הכוטו ונשרפו והיהודים הוכרחו לעזוב בתיהם כאשה הם ולצאת כמווצה‬
‫מ כ ל המלכות כ׳ לא וצו לחת להם זמן לשיכולו לקבץ ממונם ונכסיהם!‬
‫ך • ‪ ,‬ב ״ א שנת חמשת אלפים ואונעיס ושש )ק( ליציוה קם מ ל ן אכוו ושטו‬
‫פיליפו כן פיליף וגוש כל היהודים אשו במלכותו ונתאכזו ט א ו ע ו‬
‫היהווים ולקח כל אשר להם כספם וזהנם וטלטל )א( וקוקע ונתגושו נ ע ו ו ם‬
‫ועויה וחסו נל והיו היהווים ונים כחול באותם מלכיות ע ו ש א מ ו ן שהיו‬
‫כפליט כיוצאי מצוים והקהלות ההם היו קהלות גוולות כחכמה וכמנין וכן‬
‫כתב הו״ר לוי בן גושום בפיווש מי מנה ע פ ו יעקב וחבו הפירוש ההוא ט ״ ו‬
‫שנה אחו הגווש וקצת המיוו וח אבל מועטים היו ט א ו וקהל טולושא המיוו‬
‫כלס וסימן השנה ההיא נק ה פ ו ט ויגרשהו ו י ל ך והיה גווש זרז בחווש אב‬
‫בחג הנוצויט הנקוא מוגילינא )ב(!‬
‫ה כ י ב לפני זה שנת אובעה ע ש ו לפרט היה ש ם גרוש אחד לא כללי אלא‬
‫פרטי בקצת הערים ההם ולא נודע למה וסימן השנה ההיא וחלו י ר‬
‫ישראל הלון וקשה!‬
‫ה ב " } אחי זה כחמישים שנה היה שם גדוש כולל מ י וקשה מאד כי היהודים‬
‫מהגרושים שענדו ש נ ו ע"׳ ממון ונתחדש מ ל ך חדש מ ל ך אכזד׳‬
‫וגזר ואמר שאם היהודים יקבלו דת ישו טוב הארץ יאכלו ואס לאו שיענרו‬
‫כלם בחרב ואין מציל ונתן להם זמן שלשה חדשים לשיתיעצו הטוב ל ה ם‬
‫ובזמן ההוא היה ש ם חכם גדול אהוב מ א ו למלך גקוא ש מ ו אבוגוזק דלכח'‬
‫והתחנן לפני המלך פעמים ולא הועיל ולא ש מ ע כ< אטד המלך שכנר קמו‬
‫העם על היהודים זגווש שלהם הוא תקנתם וטובתם שמגרש אותם להצילם‬
‫‬‫מיד שונאיהם והקמים עליהם‪:‬‬
‫ה כ י ר שנת נשלחו כ ל ך ‪ ,‬גרש יגיש יצא המלך פיליפו המגרש לצוד ציד ומצא‬
‫צבי רץ ורץ אחריו בסוסו בכח גדול והנד‪ ,‬לפניו חפירה גדולה ו נ פ ל‬
‫צט(‬
‫ק(‬
‫א(‬
‫ב(‬
‫בופ״אד נ ש מ ט מן וכתוב בספר וכוי עד אלא היום •‬
‫וששים ושש כצ״ל י‬
‫בדפ״או ומטלטלין •‬
‫צ״ל מגדאלינא‪-‬והוא ‪16‬ז‪£<1*16‬ג‪86 1£‬וז‪14‬ג ‪.‬‬
‫ש ט ה עם סוסו ותשבר טפוקתו ונזת רדעו הכל כי אכזריותו על היהודים גום‬
‫א אותה טית' כי כפי הטבע ראו שלא היה מספיק אותה הפיו' שבנפלו ש ם‬
‫ימות‪ :‬ואחרי המלן האכזר ההוא קם בנו תחתיו והוא מ ל ן חסד ואוהב מ ש פ ט‬
‫חנוקה וואה מה שאיוע לאביו ושלח שליח ליהודים שאם יתנו ישובו לעריהם‬
‫כבטחון גדול ושהוא ישמר' כבבת עינו ורבים לאהבת אוצם ומולותם שבו‬
‫לעריהם כי כלל המלכים מלכי ס פ ו ו וצופת והשוים והיוועים וכל נכבוי א ו ץ‬
‫אוהבים היו היהודים ולא נפלה השנאה כי אם נ ע ם אשר קנאו כיהודים ו א ם‬
‫ה מ ל ן יבטחנו והעם יקומו אין נוכל לבטוח ובסרט במה שראינו לשעבר כמה‬
‫גיוושים סבבו העם עלינו ומה הנאה בהבטחת המלן ושופטי ארץ א ם רצון‬
‫העטים איננו עמנו ומבקשים תמיד ועותינו )וקצתם אמוו נשב באשו ישבנו‬
‫ולא נביא עלינו דוגז גרושים ולא נוסיף עוו לואותס( )ג(‪ :‬ולמקצת ימים‬
‫שבו ואמרו לכו ונשובה לאוצוח מולדתנו כי היא אמנו והמלן מ ל ן טוב וישר‬
‫ומה שיצא מפיו יקיים ושבו לאותם אוצות וכורכים שללו אותם עוברי דדן‬
‫ושלח המלך חוקיים ולא נודע מי הם וצוה ה מ ל ן יחנו ליהודים מאוצותיו בגד‬
‫ללבוש ומזון לאותה שנה כי על פיו באו בצל קוותו ו ש ב ו לבטח ב ע ו י ה ם ‪:‬‬
‫ה כ ״ ך ן אחר שבע שניט חזוו והעלילו עליהם וגורשו פעם‪.‬אחרת א ן המלך‬
‫ההוא מלך ישר היה וגרשם עם נכסיה׳ וממונם ושלח עמהם שומרים‬
‫לשלא יגולו אותם בדרכים ולונים מהם לא הועיל כי הפשיטום בדרכיי אנשי‬
‫הכפוים ועובוי ו ו ן ‪:‬‬
‫ה ע ״ ן שנת חמשת אלפים וקייס ליצירה היתד‪ ,‬מגפה חוקה ועצומה ככלי‬
‫גלילות אשכנז )וגלילות אליטאניא( )ד( ופוובינצח ובכלי גלילות‬
‫קאטאלוניא ובכל ספרי דברי הימים לא ספוו כמותה ולא נשמעה לבו מגפות‬
‫רומי וגלילותיה אשר כמעט חשבו שיכלו בלם ובענק הכללות ל א נשמעה‬
‫כמוה וקמו קצת מגו״ הארצות ואמרו‪ .‬שהיהודי׳ היו משליכים סם מות בנהרות‬
‫ושמשם נמשכה המגפה אז נקבצו כלם והלכו וצעקו לפני המלך וספרו ל ו‬
‫כל המאורע שאל המלך ומהיהודיט יש מתים במגפה השיבו העם מהם ל א‬
‫ט ת אחד‪ :‬אמר המלך ואם יטילו סם כנהרות הם מה ישתו אמדו ל מ ל ן שוחים‬
‫מי בורות‪ :‬אמר המלך ושאר ארצות שאין להם מי בורות מה ישתו ח ה אני‬
‫משיב ל‪9‬י דבריכם ט לפי האמת הוא נמנע שמוה'‪ ,‬נמשכה המגפה ט כמה‬
‫סס יטילו בנהר אחד שלא יתבטל ברוב מימיו ועוד שאותם מים טי נהרות‬
‫רצות ובאות א ח ר ו ת ב מ ק ו מ ן והנאות אין בהם סם ועוד המת מסם המות אינו מוציא‬
‫מורסא ועוד לכו עתה אתם ושתו מי בורות ותראו אט נצלתם מן המגפה או‬
‫ג( כדפ״אד נשמט מן וקצתם ע ו לואותם •‬
‫ד( וגלילות אלימאניא חסר בדפ״אד ‪.‬‬
‫לא וכי ראו העמים רצון המלך יצאו משם אבל כי דאו איש יהודי לועג עליהם‬
‫לאמר מה הוא עלילותיכם התאמצו שנית ובקשו עדים כרצונם ובאו והעידו‬
‫אין ראו יהודים הולכים בחצי הלילה ומטילים דבר בנהרות ולא ידעו מה והיו‬
‫לוחשין לחישות על הנהרות ולא הבינו וכל כך באו ערים והעידו וכל כך באו‬
‫מספרים רעות על היהודים ע י שהמלך א מ י לא יהא אלא ספק ראוי ל ג ו ש‬
‫אותם קמו העם ואמרו אחו שהמיתו מטנו עם רב איך ילכו בלי עונש ו ה ם‬
‫עשירים מלאים מיגיענו ומן הרבית שאכלו ממנו אלא יצוה המלך שימירו דת‬
‫ואם לא שיהרגום והשרים עזרו בזה לאמו שימידו דת ואז היו גדרות כוללות‬
‫בכל אדצות אשכנז וארצות פדובינצא וצרה וצוקה אשר לא נהיתה כמוה ו מ ״ ט‬
‫האשכנדס עמדו על קדושת האל הגדול ועל תורתו ולא המירו כבודם‪:‬‬
‫ה ב ״ ן שנת חמשת אלפים וק״ן לפרט היו גדרות כוללות ברוב ספרד)וביותו‬
‫גדולות בחכמה ובמנין( )ה( כי קמו גו״ הארצות פתאום עליהם להרוג‬
‫ולשלול שלל ולבת בז אם לא יצאו מכלל הרת ודביס מהשרידי' עמדו ע ל‬
‫נפשם ודתם וקבלו עליהם לעמוי על כל מה שיגזרו עליהם וחוות אמת במקומה‬
‫ו ה ו ו ה תהרגו רבים על קדושת השם וכן היה במלכות ארגון וליסי׳)ו( מאורקה‬
‫ברצלונא לירידה ובאותם מקומות מקצת מהם יצאו מכלל הית מווב הצוקות‬
‫והאימות כי נלאו מ א י ועט כל זה נצח ישראל לא ישקר ולא יכזב וכל אותם‬
‫האנוסים ש ט ו פניהם לבקש דיך להציל את נפשם וגזרו עליהם גלות ל ל כ ת‬
‫מגר אל ג ו באוצות אוביהם עד ימצאו מקום בטוח לשמור תורתם וה׳ עורם‬
‫אכל אותם שהלכו לארצות הערב עברו )ז( בדרכים דבר לא יכילנו ספר כמו‬
‫שכתבו הם לקרוביהם הנשאדיס בארצם ובפוט כי אנשי הכפרים היו ק מ י ם‬
‫עליהם באמור שהם הולכים לשמור את דתם והיו אוסרים אותם בשלשלאות‬
‫עד יודע הדבר למלך ומקצתם היו נצולים בתת יגיעם וממונם לרודפים אותם‬
‫ומקצתם מתוקף הצרות היו אומרים נתנה ראש ונשובה כי כבר יעונו אל אמת‬
‫]רקדא כוי לחי( ואבדתם בנדם ואכלה אתכם אר׳ז ארביכם‪:‬‬
‫ה כ ״ ן ־ ן בעח יון כפי מה ששמעתי מקומונים יצאה גויה מאת המלך להעבירם‬
‫על דת ועמדו כלם מקטנים ועד גוולים על קדושת השם וכאשר יאדל‬
‫המלך כי לא יכול• להם נתייעץ מה לעשות רצאה )ח( שיגרשם מבתיהם א ל‬
‫ה ש י ה שלשה ימים ולא ימצא להם שם שום מדון ולא נ ו ט לשתות ועמדו‬
‫ג ל ם ולא אכלו ולא שתו שלשה ימים לבד קטנים ונערים שלא יכלו לסבול‬
‫ה(‬
‫ו(‬
‫ז(‬
‫ך(‬
‫וביותר גדולות בחכמה ובמנין נשמט בדפ״אד •‬
‫בדפ״אד ולינסיא •‬
‫בדפ״אד עבד עליהם •‬
‫בדפ״אד נוסף העצה •‬
‫והיו בורחים מבית אבותיהם והולכים לבתי היונים וכי לא יכול המלך להביאם‬
‫לוחו וואה גבוותם להעמיו אמונתם נכמוו רחמיו ולפייס את העם גוו עליהם‬
‫נדוות אחוות וצוה שלא יוווו נ ת ו ן העיר קושטאנטינא א ל א שידורו בעיר‬
‫כנגוה נקראת פיוא וגזר על מקצתם שלא יהא להם אומנית אלא עבוד עווות‬
‫ושיעשו הנרות )ט( סביבות הים לאומנות וה ואחוים מן המספרים אמוז כי‬
‫זה לא היה בזמן ההוא אלא גזיוה אחות ולענין א ח ו ‪) :‬י(‬
‫ה כ י ט בזמן המלך הישו הוקן מ ל ן אלפונשו באו אנשים לפני השופטים‬
‫א ש ו כארץ ואמרו איך ואו איש נצוי נכנס עוב הפסח בכית איש‬
‫יהווי ואחו וה שמעו אותו צועק ואומו הנצרים הצילוני אז השופטים שלחו‬
‫אנשים רלכו לחפש כבית האיש יהודי ולא מצאו דבד‪ :‬אמרו השופטים כעין‬
‫זה העלילו בשנה שעברה ונתגלה השקר ואתם התובע׳' למה תלכו אחרי ההבל‬
‫ולמה תרגזו הדלים על לא חמס בכפיהם קמו העם בקול המייה ואמרו השופט‬
‫כל הארץ לא יעשה מ ש פ ט אנחנו נלך אל המלך כי הוא יוציא לאור משפטינו‬
‫באו לפני המלך וספרו לו כל הענין‪ :‬אמד המלך הביאו לפני האיש היהודי‬
‫הביאוהו מיד לפניו ושאל לו המלך והשיב חס ושלום כי לא נכנס בכיתי שום‬
‫גוצוי זה ימים‪ :‬אז אטד המלך לתובעים בני מות אתם כאשו שמעתם הנוצרי‬
‫צועק ואומה הצילוני ואתם הכותם בקולו למה ל א שבותם דלתות היהודי‬
‫ונכנסתם להציל העשוק מיו עושקו‪ :‬השיבו כי היו יראים מן השופטים‬
‫שיטילו עונש עלינו על שבירת דלת לשום אדם‪ :‬השיב היהודי ווה י' ימים‬
‫שבוח עבד ונכנס בביתי ונעל בפניו איך שבותם ולתותי ועוץ הן ש ב ו ו ו ח‬
‫דלכו שתקו ולא ענו ו ב ו ‪ :‬או אמו המלך לשוים הואיתם היהודי הווג נוצוים‬
‫והוא זקן עד מאד וחלש אק בידו להרוג פרעוש אק זה פי אם ו ו ע לבכם של‬
‫אלו ודארם לתת אח הדין וחוו פניו אליהם ואמר מורפים ושקרנים אתם השמרו‬
‫לנפשותיכם שלא תבואו עוד בדבר כזה לפני‪ :‬ביום הבי נאספו ושבו א ל‬
‫המלך לאמר כי יש עדים רבים ואמתלאות חוקות‪ :‬או אמר המלך כיון שכן‬
‫ראויה החקיוה אז צוה שיבוא סופו המלך ובא וכתב שם היהודי וסי' ביתו‬
‫ושאל למכירים אשר אמרו שהכירוהו מה שם הנוצרי ואמרו פידוו גוזמאן שאל‬
‫על אשתו ואמרו ביאטריץ משרתת ההגמון ורה ברחוב פלוני שאל המלך ומה‬
‫תואר הנוצרי והשיבו איש צעיר הקומה ואדמוני וזקנו מחולק והוא עור מעץ‬
‫אתו שלה המלך כעו האשד‪ ,‬ושאל ממנה על בעלה ואמרה לבית יהודי הלך‬
‫לקחת חוב שהיה ח״ב לו ולא שב עוו לביתי אחו זה שאל המלך עדות הנעוים‬
‫ואמוו האיש הנוצוי ההוא אשר כך וכך סימניו היה מכירנו ומצאנוהו לפתח‬
‫היהודי ואמר לנו שהיה מקור‪ ,‬ליהודי על חוב שחייב ועודם מובוים בא היהווי‬
‫ט( ביפ״אד אנ״ות •‬
‫י( מן לאומנות עד לענץ אחד נשמט בדפ״אד •‬
‫ונכנס הנוצו׳ עמו ומעט שעה שמענו קולו אומר הצילוני ואו כחלון >כנסנו‬
‫כבית היהודי וחפשנו ולא מצאנו הנוצו׳ אכל מצינו י ס על האיץ לרוב‪ :‬אז‬
‫אמו המלך לאמתלאה כזו דאו להכותו בייסורין והכו היהודי ואמו >• ה ו א‬
‫הונו ובלילה השליכו בנהר ונגזו עליו השריפה ובעת קריאת ה ג י י ה בא ההגמון‬
‫הגמל לפני המלך ושמע קויאת הגזיה א מ י ההגמון פידוו וי גוומאן זה מ ל ה‬
‫של ביאטדיץ הוא או איש אחו השיבו בעלה של ביאטריץ‪) :‬יא( אמו ההגמון‬
‫דבוים תמוהים אני יואה כי הגזיה אומות שביום יאשון ליינאיו הוגו ואני א מ ש‬
‫מצאתיו חי בכפה הסמוך לעיו ויבא היום או מ ח ו ‪ :‬א מ י המלך כפי זד‪ .‬או‬
‫א ש היהודי ש ו ט ה היה או יצא בקיוב מדעתו כ׳ הודה במה שלא עשה‪ :‬או‬
‫השיב ההגמון היסודן ומעשה השדים אין בהם אמונה ולא בטחון‪ :‬א מ ו‬
‫וזהווי אדוננו המלך לא שוטה אנכי ולא ה״תי שוטה אבל הוציאוני מדעתי‬
‫בכח הייסורין כ׳ אבדה החנינה מן הנוצוים ועשו בי שפטים שלא נעשו למוווים‬
‫בכתו המלך וכאשו ואיתי ש א ח י שהכוני בכמה מיני יסודין היו חחדים ומחדשים‬
‫׳סויים אחוים בהיתי במות אחת ולא בכמה מיתות‪ :‬אז שלח המלך ב׳ עבדיו‬
‫ושלח יהודי אחי עמהם לשלא •הביאוהו עם שוחד ובא הנצוי לפני המלך אז‬
‫קם המלך על רגליו ואמו ישתבח המאיר אפלות ישתכח למי שאליו הדין והמשפט‬
‫ולמה צוד‪ ,‬לבעוים כמונו' לשכת על כסא דין ואנחנו כבהמות השדה לא ידעו‬
‫במה יכשלו‪ :‬עוד אני אומי כי שמעתי בזמן הקוום היה מנהג היונים יכי‬
‫ביום שנולד התנוק היו נוכץ ונשמת הזקן היו שמחים ושוחקים וטעמם הוא‬
‫כי ואוי לבכות לאדם הנולד כיון שבא לבכי אבל כשמת ו א ו לשמוח כיח ש ה ל ן‬
‫לשמוח ולנוח והיהודים ו א ד שיבכו בלידתן ובמיתתן ובימים שבנתים ט לא די‬
‫להם הגלות הטבעי אלא שמבקשים עליהם תואנות להפילם ודואג אני עליהם‬
‫לא מפני שהם יהודים כ׳ אם מפני שהם דלים ושפלים ואץ לנו מלכות א ל א‬
‫מה שנתן לנו מלך עולם והוא אמר על יד נביאו ]ישעיה סו' בי[ ואל זו״‪.‬‬
‫אביט אל עני ונכה רוח ולך ההגמון חסד כ׳ מנעתני מבא בדם נק• והאלי‬
‫שלחך לכל יצא מידנו מ ש פ ם מעוקל אמו ההגמון עדין עשה לך המלך מלכו‬
‫של עולם חסד אחד כי ראית בעיניך שאין אמונה והבטחה כמה שיאמו האדם‬
‫ע י ' מכות וסודק והנה העני היהודי אמו שהדג הנוצר• ההוא והננו ח• לפני‬
‫אדוננו וישתבח המאיר למלכות ישרים וצדיקים כמוך ונצח י א י פניו אליך אמן‪:‬‬
‫ך ‪ ' ^ ,‬שנת ארבעת אלפים תתק״ו היו גזיוות כוללות ועצומות בכל אוץ ברברייא‬
‫ובארצות המזרח על כל הקהלות אשר ש ם ויכו מאד במנין ובאיכות‬
‫וזה כי המלך וצה להכויחם להמיו דת ואנס כלי הקהלות אשי במלכותו‬
‫לשימשכו אחי חוות נביא הישמעאלים בזמן ההוא כוח ה ו מ ״ נ ם אל צוען‬
‫יא( מן הוא עד ביאטדיץ נשמט בדפ״או •‬
‫קצרים הנקרא אלקהיה )יב( ועמד תחת ממשלת השולטן שאיית חייו ובכבוד‬
‫גדול• היה שם דופא לשולטאן ולחכמתו העצומה נתגדל שם על כל בני קדם‬
‫מן המלך ומשריו ואו עשה איתן זה האגדת המפורסמת הנקראת אגדת תימן‬
‫לחוק יהי כל הקהלות הנשאוות ולהוה־ום בשמיות תורת משה עליו ה ש ל ו ם‬
‫ולהבטיחם על הגאולה העתידה מהרה תגלה אמן‪:‬‬
‫ך ‪ ,‬ל ״ א בשבע שנים קוום גזור‪ ,‬זו א ש ו אמונו למעלה היו לישואל צ י ו ת‬
‫עצומות על יד איש בליעל אשר עשה עצמו משיח והמלך והשוים‬
‫חרה להם עד מאד על היהודים באמום שמבקשים נפילת המלכות אשו להם‬
‫בבקשת משיח והארור ההוא נקרא ש מ ו דוו אלדרד מעיי ע מ ד ה והיה ש ם‬
‫קהל גוול סביב לאלף בתים עשיוים מלאים וחשובים ומוצלחים ואותו קהלי‬
‫היה תחלת קהלות היושכות סביב נהר סבטיון והם יותר טמאה קהלוח והיא‬
‫תחלת אוץ מ ד ולשונם לשון תוגום ומשם עד מ ד נ ת גולן מהלך חמשים‬
‫יום והס תחת ממשלת מלך פ ו ס ונותנין לו מם בכל שנה מחמש עשרה שנה‬
‫ולמעלה והב אחד והאיש ההוא דוו אלורו ל מ ו לפני ואש הגולה חסואי ולפני‬
‫אדם גדול ראש ישיבה אשר בעיר כגדד והיה חכם גדול בתלמוד ובכל חכטית‬
‫חצוניות ובכל ספרי החרטומים והמכשפים והכשדים והאיש אלדדד בחוקתו‬
‫וגובה לבו הרים יד במלך וקבץ היהודים היושבים נהר חפתן והסית אותם לצאת‬
‫להלחם נכל הגוים והיה מואה להט אותות ולא היו יודעים במה כחו רזיו‬
‫אנשים אומרים כי דרך מכשפות ותחבולה היה ואחרים היו אומרים שהיה כחו‬
‫גדול על יד שם וההולכים בחברתו היו קורק אותו משיח ומר‪,‬ללק ומנשאין‬
‫אותו והמלך פרס כאשי ש מ ע ענייני האיש ואיך היה מצליח ומתקרב אליו‬
‫ומקבץ עמים פחד נכנס בלבו מאד ושלח לו שליח שיבא אצלו בבטחון גדול‬
‫ושיראה אותותיו ואם הם אותות יוע כ• הוא משיח באמת וינק כי האל המליכו‬
‫דודה נ ו ויכנע לעבודתו כ׳ הוא רצון האל הממליכו ודוד אלררד בלי שום מורא‬
‫ופחד נא לפני המלך ושואל המלך ואמר אמת ני אתה משיח והשיג דוד אלדויד‬
‫משיח אני וישלחני ה' לפרות עם נני ישראל‪ :‬השיב המלך אני אשימך ננית‬
‫הסהו ואס תתיו עצמך משם אוע כי משיח אתה ואס לאו ענשך יהיה ע ל‬
‫סכלות שלך המאסו לעולם ולא אהונך כי שוטר‪ ,‬אתה ואחו שנתפש ו ו ו‬
‫אלודו שלח המלך לקוא לכל שריו דועציו רשאל להם עצה מה לעשור!‬
‫ביהודם הפושעים והמודדם במלכות ובהיותם באותה עצה ש מ ע ו איך ו ו ו‬
‫אלדדד התיר עצמו מבית הסוהר והלך בדרך מרחוק ולא הכירו איזה דוך הלך‬
‫והמלך כאשר ש מ ע שלח אתריו פרשים ושרים לתפשו הלכו ה פ ו ש י ם ושבו‬
‫אל המלך ואמרו לו סמוך לנהר אנו שומעין קולו ומואהו לא ואינו ואיך נוכל‬
‫לתפשו )והמלך חשב שמאמר מה היא ועל יד שוחד התירוהו או שאמרו שאין‬
‫יב( ה נ ק י א אלקהרה חפר בדפ״אד וכן שארית חייו וגם איתן ז ה ה כ א‬
‫אחריה ‪.‬‬
‫יכולץ לתפשו( )יג( ואו דבב על סוס ורץ אחריו הוא ועבדיו ושריו והלכו סמוך‬
‫לנהי ההוא ולא ראוהו וקראו לו והשיב להם אי שוטים המי הולך לדרכי אם‬
‫יש בכם כח רדפו אחדי הפרוש סודרו בנהי גוזן דעבור את הנהר וזה ר א ה‬
‫המלך איך עובי וכן ראוהו עבדיו‪ :‬או אמר המלך דבר כזה אץ כח ל ש ו ם‬
‫אדם כי אם למי שהמלך המליכו ועוני לומר סלך העולם ומשם המליכו האיש‬
‫הזה ועלינו להודות‪ :‬אמרו לו עבדיו ושריו מעינו מעשים נעשים בכשוף‬
‫ובמיאית העין לבו או עוה המלך שיביאו אני שיט ועברו את הנהר ועברו הנהי‬
‫כמה פרשים רעים ולא השיגוהו כי הלך ביום ההוא מהלך עשוה ימים וכאשר‬
‫יאה המלך שלא הועיל בדרך זו לקח דרך אחות ושלח שלוחים לראשי הגולה‬
‫שיתפסו את האיש ההוא וועיאוהו לפניו ואם לא שיהווג את כלם נעה וזקן‬
‫יחדו ולכל ראשי הגולה יענה ביסודין ואחר כך ישרפם אחד לאחד נם ש ד ר‬
‫כתב לאימיד אלמועדין היושב בבגדד שיעשה בזה כל החדיעות הראד ויתרה‬
‫ליאשי הגולה על הדבר הזה‪ :‬אז נקבעו ואשי הגולה ושלחו שלוחים לדוד‬
‫אלדויד שישוב משטותו ואז טוב לו ולכל עדת ישראל אשד הם בסכנה עעומה‬
‫ואם לא ישוב שיהא מוחים חום עולם בעולם הוה ובעולם הנצחי גם שלחו‬
‫כתב אל ובאי הנשיא אשר בארץ אשור ולרבי יוסף בוכן אלפלח החוזה א ש י‬
‫שם ושיכתבו נם הם משמם כי עת ערה היא ליעקב וצויך להעלתו וחמי שנדם‬
‫המרובים וכלם שלחו כתבים לדוד אלדויד להזהירו מאד ישוב מדרכו ה ו ע ה‬
‫וקבל כל הכתבים וקראם ולעג עליהם ושחק ולא ש מ ע ולא חוד מפניהם‬
‫והאל המוחם שם בלב מלך חוגרמה ושמו זיז־ אלדץ ומשועבד היה למלך פרס‬
‫ואוהב היהודי' היה מ א ו ו מ ט ו היה לחמיו של דוד אלדוו ואמו לו אתה ידעת‬
‫את עמך ואיך הם בצרה עצומה עם מלך פ ו ס ל ק עליך להעיל א ת נפשך‬
‫ולהציל את עמך י' אלפים זהובים יתנו לך היהודי׳ ואני מבטיח עליה׳ וממני‬
‫תדעם אם תהיוג האיש ההוא החוטא אשי שם כמה נפשות נקיים ב ס כ נ ה‬
‫גם ש כ י תקבל מאת האל ט הצלת את עמך הנקיים והאיש ההוא להצלת עמו‬
‫ולאהבת התועלת שם פניו לגמוו הדבו ובלילה ההוא קיא לדוד אלדוו אלי‬
‫המשתה והשקהו ובחצי הלילה והוא בטוח וישן שכוי קפץ עליו וכרת א ח‬
‫׳ואשו והביא הואש ומסרו ביי המלך‪,‬זיד אלדין ואמו המלך כ א ש י ואה הראש‬
‫דמך בראשך והמלך זידאלוין שלח הראש למלך פ ו ס עם עדים נאמנים ט הוא‬
‫המשיח א ש ו שאל עליו וחמת המלך שככה מדוד‪ .‬אלדוד אבל מכל מ ק ו ם‬
‫אמד שרעונו לקחת נקמה מן היהודים הנמשכים אחריו ושאל מכלל הקהלוח‬
‫שימסדו בידו כל אותם שנמשכו אחו אותו איוו והם השיבו כי אין מ ט ו י ם‬
‫בהם ואנה יבקשום או צוה המלך לתפשם ומבית מאסרם ש מ ו אמצעיים ונתפשרו‬
‫עם המלך בממון עצום והם מאה ככת זהב‪ :‬והר״ם כתב ט השולטן שאל‬
‫לו אם הוא משיח ואמי הן ואמר לו המלך ומה האות והשיב שיכרתו ראשו‬
‫יג( מן והמלך עד לתפשו השר בדפ״אד ‪.‬‬
‫דשיב ויחיה אז צוה המלך וכרתו ראשו ומת ואמרו ם זה טוב לו שלא למות‬
‫ביסווין קשים וקצת מ ן הפתאים ממתינים שישונ דוויה ועוק השוטה לא נ א ‪:‬‬
‫א בן ף שלמה נן דרגה המעתיק מצאתי להו״ס ש א מ ו כי בתחילת מ ל כ ו ת‬
‫ישמעאל עמד איש נעבר הנהר ואמי שהוא משיח והיו ישואל בשכנה‬
‫עצומה רצאו מכלל הות ע ש ו ח אלפים מישראל והיתה האות שלו שלן מצורע‬
‫והשכים נויא ובסוף נפל ונשארו ישראל נעצם הגלות והשנאה וכמו כן עמד‬
‫איש במערב במדינת מאיים ואמר שהוא משיח ונתיזושו מצוקות ו נ ו ת לישואל‬
‫וקודם זה עשר שנים ע ט ו משיח בטוינת קווווב' וכטעם היתד‪ ,‬כליה בשארית‬
‫ישראל וכן בצרפת עמד איש ונהרגו עליו כמד‪ .‬קהלוח ובן בזמן ה ו ש נ ״ א קם‬
‫טשיח אחו כמו שכתוב משאלותיו‪:‬‬
‫ה ל " ב במלכות פ ו ס בזמן אחו קם איש יהוו• ועשה עצמו משיח והצליח‬
‫מ א ו וקבץ אליו עם י ב מישואל וכי ש מ ע המלך כ ל תוקפו וכי‬
‫כונתו לבוא להלחם עמו שלח וקבץ ליהודים שבאוצו ואמי להם שאם ל א‬
‫יעשו עם האיש ההוא שיסתל׳ מעליו שיועו נאמנה שיעבוו את כלס בחרב‬
‫דעה דשמיד ט ף ונשים ביום אחי או נקבצו יחדיו כל עם ישראל והלכו א ל‬
‫האיש ההוא ונפלו לפניו אוצה והתחננו ט א ו וצעקו ובכו שישוב מ ו ו כ ו ולמה‬
‫ישים עצמו בסכנה וכל עניי עמל )יי( ט כבי נשבע המלך ל ה ע נ י ו ם נחרב‬
‫ואיככה יוכל רואה נ י ע ת כל קהלות פ ו ס ‪ :‬השיב אני באתי להושיע אתכם‬
‫ולא אביתם ולטי יואתס וטי יעמוד לפני ומה יעשה המלך פ ו ס ולא יוא ממני‬
‫ומחרבי שאלו לו מה המופת שהוא משיח והשיב ט הוא מצליח ואין למשיח‬
‫צורך אות אחר ד‪,‬׳ודנו ה ו נ ה עשו כן ולא הצליחו אז שלחם מעל פניו נחמה‬
‫עזה‪ :‬ט ו ס הבי שבו לפניו בתענית וקטניהם לפניהם לשיכמיו וחמיו אז א מ י‬
‫למען דחמי הקטנים האלה כן אעשה אס יחן לי מלך פרס ההוצאות שהוצאתי‬
‫להכנם מלחמה זו אשוב אל מקומי ולא אדקנו אמרו לו היהודים ואיך מ ל ך‬
‫אדיר כמו מלך פרס יכנע לתת הוצאות לאיש יהווי השיב האיור משיח השקר‬
‫ואמר אם תשובו פעם שנית אפילו יתן לי כל ההוצאות וחצי מלכותו ל א‬
‫אתפיים ו ט דאו היהודים רוע לבבו ואין טענת אמת מועיל הלכו מוים ובוכים‬
‫לפני המלך ואמרו אדוננו המלך בבקשת השררה וכתר המלוכה אין דת ו ל א‬
‫טעם יספיק להעביר השטות למי שנשטתה ט האיש ההוא ראינו נו כי הוא‬
‫בענק זה שטות מוחלט איננו שומע בקולנו ובכל מה שאמרנו לו ט ש ם‬
‫נפשנו בסכנה עצומה ואנחנו נקיים על זה נפלינו אנחנו כ׳ איך ישית אדוננו‬
‫את לבו לדברי השוטה הוה שאם יניחנו הוא יפול מעצמו כמו שמצינו ב כ ל‬
‫דברי שקד ט יפלו באשר אק לו רגלים וכמו האילן הנופל כאשר אין לו שורש‬
‫יד( נדפ״אד וכל עניי ע מ ו ‪.‬‬
‫ונוים ו נ י נ ו אל האיש ההוא מספיקו׳ ל ש נ י לב האבן והוא נסבלוווו עו‪6‬ו‬
‫ואמי לנו שאם יתן לו אדמנו כל מה ש ה ו י א לעשות מלחמה זו ישוג לארצו‬
‫ויספיק כל זד‪ ,‬להעיד אין הוא שוטה מפורסם‪ :‬השיב המלן ולמה קראתם‬
‫אותו שוטה על זה ואם העני אץ לו אוצרות והוציא ה ו מ ו ת בעיבון ובטחון‬
‫נצוח המלחמה והוא שב לווכו )טו( מה יעשה אם לא ברין וו לכן טהיו‬
‫ושובו אל האיש ההוא ואמרו לו כי מתרצה אט במה שהוא שואל ושישלח‬
‫כבטחון ואמונה איש אחד עם פנקסו ומיד אשלח לו במעות יפים וכן נעשה‪:‬‬
‫אחר ששב האיש ההוא ונתנטלה המלחמה צוה המלך וקבץ כל היהודים אשי‬
‫במלכותו ואסר להם אחד מכם נא אלי להלחם ני וספרו לי שהיה בהסכמת‬
‫כלכם ולא חשנתם כי הועד‪ ,‬ישוב נגד פניכם השיבו היהודם מענות מספיקות‬
‫ולא הועיל וסוף כל הדנרים אמד להם חנו לי ההוצאות מיו ואחוי כן אדעה‬
‫מה לעשות לכס וכאשד שבו לפיס ולדבי צוה רתפשו כל ואשיהם במאסר‬
‫חזק ומתוך הצרה הוצרכו לתת הסך ורבים מהם היו מוכרים את בניהם למלאות‬
‫הסך ואחו שנתנו לו מה ששאל אמר שבעד עלבונו יקבלו הם עלבון זה שילכו‬
‫היהודים יחפים ושלא יוליכו מכנסים אלא עו הירך‪:‬‬
‫א ־ מ ן י יוסף בן ו ו ג ה אני שמעתי טפי השי הנשגב והמוומם כ מ ה ו ״ ו משה‬
‫הטון ירייה שגזד עליהם שיוליכו עץ כבד ועב לאחוריהם תלד בצואויהם‬
‫ללעג ולזה לא היו יוצאים מבתיהם כי אם לנחץ גדול כי זה היה מחזיר ליו‬
‫העץ לפניו חה מכה ומחזירו לאחוריו והיו לשמע' וקלם לכל עובי• ושב וככל‬
‫רחוב ודאש כל חוצות ינזרו לבושת‪:‬‬
‫היה מהמלך דון פידדו הזקן עם החנם גיקולאו ד ואלינסיא‪ :‬אמד‬
‫ניקולאו שמעתי עלץ• מלכנו שרצון רוממותך לצאת למלחמה עדי‬
‫אוביך אשר נקואו אינפיאיליש )סז( ולמה ל ך אדוננו אל האויבים אשי מחוץ‬
‫ויניח אותם שבפנים והם היהודים אשד גדלה שנאתם אלינו וכתוב בספריהם‬
‫‪1‬‬
‫שאסור לתת לנו שלום )ומפי המכיר אותם שמעתי שהנוצרי אין ראוי שיקבל‬
‫מן היהודי אלא האמצע ופירושו כי כשהגוי בא לעומת היהודי אז אומר עלי‬
‫הנוצרי בא בשעה רעה ובהתקרב אצלו אוסר לו שלום עליך אדוני והאל יחיו‬
‫וכהתוחק טמנו אומד לו לך כקדוז לגיהנם וכפדעה אל הים(‪) :‬מ( השיב המלך‬
‫אס שמעת באזניך‪ :‬השיב ניקולאז מ א ח ו מדם שבא לדתנו שמעתי‪ :‬אמו‬
‫הטל!־ אץ ואד להאמינו כי מי שד‪,‬טיר דתו נקל לו להמיר הדברים• ועוד כי‬
‫טו( והוא שב לדוכו נשמט בדפ״אי •‬
‫טז( אשר נקראו אינפיאיליש חסר בדפ״אד וכל״ס ‪ 1086184‬הם אנשים‬
‫•‬
‫שאינם מאמינים •‬
‫יו( בדפ״אד חסר נק ומפי המטר עד אל הים •‬
‫השנאה מפאת הדח אינה אלא שנאה מקריו! כי ך!* אינו מכרן אלא א ה ב ת ־‬
‫וחו‪ :‬אמו ניקולאו אין אני וואג אלא מעזותם א ש ו על פניך אדוננו יאמרו‬
‫ש ו ת ן ו ‪ 0‬שקואית‪ :‬א מ ו המלך יקוא אחו מחכמי היהוויס ונשאל ו כ ש ב א‬
‫א מ ו לו המלך מה שמך אמו לו אפרים כן שאנגן )יח(‪ :‬אמו המלך כנואה‬
‫הוכנה יש בך ומחציך ולמטה ש נ ו אות הברית יקוא שמך א פ ו י ם וטחציך‬
‫ולמעלה נוצרי אתה שכן יורה ש ס שאנגו‪ :‬השיג היהודי אדוני המלך שאנגו‬
‫ש ס המשפחה היא והיא שנעי אלא שנשתנש נלשון העם‪ :‬אמו המלך נתך‬
‫הייתי מבקש כי הגות לי משפחתך‪ :‬השיב היהווי אותי המלך אמרתי שאנגו‬
‫להנויל ט כמה אפויט יש נחוצות ואמני המלך מ נ ק ש היה להכיוני כיון‬
‫ששאל את שמי‪ :‬אמר המלך נניח זה ט למה שהניאוך לפני הלא לשתשיב‬
‫איזו משתי הדתות טונה ו ת ישו או דתך‪ :‬השיג החכם ותי יותר טונה ליי‬
‫נפי עניני א ש ו הייתי נמצוים ענד לעבדים והוציאני האל משם בנסים ואותות‬
‫ודתך טונה לך נפי ממשלתה התמידית‪ :‬אמר המלך על הדתות מצו עצמם‬
‫אני שואל לא ננחינח המקנליט‪ :‬אמר החנם אחר עיון ג' ימים אשיג ל א מ י‬
‫אם יואה בעיניו השיב המלך יר‪,‬י ק ‪ :‬אחר השלשה ימי׳ בא החכם והראה‬
‫עצמו כעוס ובפני׳ זועפות‪ :‬אמר המלך מדוע פניך ועים‪ :‬השיב ואמו ט‬
‫קללוני היום על לא חמס עשיתי ועליך אדוננו לריב את ריבי והענין ה ו א ט‬
‫זה חדש ימים שהלך שכני למרחוק ולשני כניו כדי לפייסם הניח ב' אבנים‬
‫יקרות ועתה באו הבי אחים אלי ובקשו ממני שאודיעם סגולת האבנים וההבדל‬
‫שבין זו לוו ואמרתי להם טי היודע בוה מתר מ א ט כ ם הנה הוא אומן ג ד ו ל‬
‫נהנדת האבנים וציוום הנקרא לאפידאדיו )יט( שלחו אליו והוא יגיד ל כ ם‬
‫האמת ועל תשונה זו הנוני וחרפוני‪ :‬אמד המלך שלא כדין חופוך רארם‬
‫ל ע מ ש ‪ :‬השיג החכם וישמעו אוניך מ ל כ ע היוצא מפיך הנה עשו ד ע ק ג אחים‬
‫היו ונתן לנל אחד אנן אחת ואדוננו שואל איזו יותר טונה ישלח מלננו ציי‬
‫לאבינו שבשמים כי הוא הלאפידאריו הגדול והוא יאטו הנדל האננים‪ :‬אטד‬
‫המלך הראית ניקולאו פקחות היהודים וחכם זה ואוי למרק וכבוד ואתה יספיק‬
‫לך לעונש ט שקד דברת על עדת היהודים‪ :‬אמר גיקולאו איך שיהיה מחוק‬
‫המלכים הקדושים להכניע כל הדתות לדתו ולמה לא יכניע ל א ל ה ‪ :‬השיג‬
‫המלך לא ואיתי מעולם שום הצלחה כובו על צד הכרח ט מיד שיעלם המכריח‬
‫ישוב לקדמותו כמו האבן כשהושלך למעלה סיד נסור כח היד תשוב א ל‬
‫מוכזה וכן הרוח כשנכנס בבטן הארץ מיד קורע ושב ליסודו לכן איעצך ניקולאו‬
‫לא תלך אחי העם הזה נדרך ההכוח אבל א פ ש ו שתוכל להם בהודאת הרצק‬
‫והסתה בהתמדה מיום אל יום כי הדלף הטורד עט כל חולשתה עושה רושם‬
‫באבן השיש עם כל תקפה כ ״ ש שיושמו הלשונות הרכות בלב בשר ושמעתי‬
‫יח(*בדפ"אד אפרים שאנג •‬
‫יט( בל״ס ‪10‬ז>ג<״ן‪ 11‬הוא סוחר של אבנים טובות •‬
‫כי חכם אחו רצה לייסר את בניו ועשה משתה מלשונות ופות וקשות ו כ ל ם‬
‫היו מושכין את ידיהם מן הקשות והולכים אל הרכות אמר להם אביהם אי‬
‫כני אם כה תעשו בדברכם עם האנשים טה טוב ומה נעים ח ל ק כ ם ‪ :‬השיב‬
‫ניקולאו גם מ ד ו ן דו אין הקנה כ׳ אינו ממנהג העם הזה לקבל ע צ ה וטבעו‬
‫טבע הפתן שכאשר יזקין יחרש מאזנו אחת וכאשר יבא המלחש יטמין אמו‬
‫הבי בעפר כלי שלא ישמע שכן א מ י דוד ]תהלים נחי הי[ כמו פתן חרש‬
‫יאטם אונו‪ .‬וכתב שלח ש י צ ב א טיטוס ליומי והעתקרזי נסחו אשר נעתק‬
‫טלאטין אל לשון עבדי והס דבי׳ יושיפוס הגדול ליהודים היושבים על החומה‬
‫אביאנו לפניך והביאו וקואו וכה א מ ו ‪:‬‬
‫ה י ^ ם ה נ ב ח ר בני אבוהם תלמיוי משה חושבי ׳יושלם מעון השכינה‬
‫משוש האיץ יעלו נא לרעק דברי אלה על מזבח חכמתכם‬
‫ישמעו האונים יבינו הלבבות יברח הזדון ימשול השכל יגזור הדעת בצאת חפשי‬
‫ט י ש ת התאוה תועו כי תשוקת הנצחון ישים בעליו מנוצח מקבוו א ש י כוהו‬
‫והוא לא ידע אם שמעתם בן עיי אשי אמר לאלכסנדר בבאו עלו מן המלחמה‬
‫וכה אמר אי אליכסנדר הנה באת שמחיבנצחון המלחמה הקטנה טי יתן שתנצח‬
‫הגדולה אמר לו המלך ואיוו גדולה יותר מאשר נצחתי א ״ ל ה מ ל ח מ ה‬
‫הגדולה היא מלחמת יצרך אנא הבחורים הכניעו יצרכם דגדל נא כחכם להיות‬
‫זקנים בוטן הבחרות כי בזמן הזקנה אין עוין כח והימים בעצמם ישיתו עצות‬
‫כנפשכם מה בצע כי יהיה לכם שכל כמו חכמים ותחיו כמו בעלי חיים וכיק‬
‫שהאויב מבקש שלום ומבטיח קיום מקדשכם למה השיטו אותו בסכנת האבדון‬
‫האם יחמלו עליו אוביכם ואתם השלחתם האש ראשונה‪ :‬ומה יעשו חכמי‬
‫יועעי ירושלם אשד נגו עעתם כל עעה נבעוה וכל חכמה מגועת איה יודעי‬
‫בינה לעתים כאלה איה זוועות חזקות נעורות בוכות הלבבות הטהורים משליכים‬
‫אלף חעים ואחד לא יחטיאו ואתם אפילו אחד מאלף לא הדק לאוב ונשארתם‬
‫כאניה כלב ים ורוח סערה סביבה ולפניה עור מכשול ולמעלה ממנה ענן‬
‫ועופל אש וגפוית טלאתם מקדש מדם נקיים והרשעים שלחתם חפשים ומעד‬
‫פירוד לבבכם אם האויב הורג א ח ו מכם אתם בעעטכם הורגים אלף שמעו‬
‫נא שוי קדש כי אמר טיטוס לשוא טוחתי להביא מוומי כמה סוללורו כי‬
‫היהודים בעעטס כל אחד סוללה לחבירו תדעו נאמנה כי הבטחון בלי יושו‬
‫כאניה בלי חוון ולמה העליחו הדוטיים אלא ביושרם הנה ש מ ו בשוקי דומי‬
‫בכל אחד איש נאמן ידועים )כ( בכל מם טי שבר אחד מדתי וומי ולא נטעא‬
‫טי ששבר אפילו אחת ואתם שברחם דתי אלהיכם כלם בכל יום חללתם שבתות‬
‫ה' מועדי קדש לקחתם הבתולות הנאות מחדרי משכיתם וחיק אמותם ש א ף‬
‫ב( ע״ל יודיעם‬
‫ע ל פי שאפר החכם אץ זקן כל כ ן כבד נון הווקן שאס יראה אשה יפה לא‬
‫יחשוק ואין בחוד פווש שלא יואג זהו נשעת שלוס אבל בשעת מלחמה וספרי‬
‫‪.‬הסכנה פתוחים ואר שלא יואה לכם עדות דבר כמאמר מלככם ואתם חטאתם‬
‫•בדבור ובמחשבה‪ :‬אליכסנדר שלא ראה אור האל היה מחזיק בית אחת הוומח‬
‫•ובשנית מפזר לעניים לשיחרק יד ליד ואתם בשתי ידם שפכתם דם צ ד ק י ם ו‬
‫עוד ראו מזל הרומיים צומח הם מושלים עד ערי בריסאנייא ועד הרי הענקים‬‫>גם אתם דאר שתכנעו כאשד ראיתם רצון אלהיכם השגיחו חכמת הטבע כי‬
‫•הקנה יכנע לרוח חזק והכנעתה היא ופואתה לשוב לעלייתה כי כשיעבור הרוח‬
‫תשוב לקדמותה גם תנינו שלא התמיר הצלחת שום אומה א ל א נהתמורז‬
‫ש ל מ ו ת ה ‪ :‬אנשי מוי ענדו תודות השכל וכעס עליהם והמליו אנשי כשדים‬
‫•כעס עליהם והמליך ומנים כעם עליהם והמליך הרומיים כעס עליהם דמליך‬
‫אתכם אם תטיבו דרכיכם ידעתי כי העריץ שד צנא שלכם יאמץ את ל כ ב כ ם‬
‫בדברים שהיה ראוי להטיל מורך ולא אומץ אתם לוקחים נק האיש ההוא עצות‬
‫רבות תדעו באמת כי לא יועילו מאה עצות מאיש אחו מ ה שיועיל עצה אחת‬
‫טמאה אנשים והשפעת האל בשכל המרובים היא ומה ת קחו עצה מן העריץ‬
‫משולל מהשכלה מופשט מעשות טובי בחייו וכי תאמרו איך נשתעבד ולעולם‬
‫היינו חפשים אתם תאמרו לעולם ואני לא ראיתי ש ע ה שלא הייתם משועבדים‬
‫כי ראה היוצר שאי אפשר השארוחינו אלא בהכנעת יציינו ולא הצליחו הרומיים‬
‫כי אם לשענד אתנם אחד היה אברהם בחכמה ועושי והשתחוה כמה פעמים‬
‫לעם הארץ רעקב נשתעבד תחת יו המצויים כ• ידע שרצון האל הוא וטגנורת‬
‫יהודה דוסף ואחיו היה להחויו את מ צ ד ם כל שכן להרוג ארז יוסף דראז‬
‫לגשת לפי שהאל המליכו וכרום הצלחתכם הוא זמן המלך הראשון שאורי‬
‫לוקח היה את בניכם לרוץ לפני סוסיו והנעוווו הבתולות לונשורז רקמודז‬
‫למבשלות ואופות ואיו* בעיני פי אתם מחפשים טיחתכם בנמח ועם אבוקווז‬
‫שייפת בית אלהינו ואיך לא ישופוה ואתם השלחתם האש הראשונה‪ :‬ובעוד‬
‫ש ה ש ר היה טיבר השליכו עליו חצים מן החומה ועם כל ז ה נתאמץ ושב‬
‫להשלים דבריו וכה אמו א• קריה נאמנה ירושלם א׳ מעון שכינה אי תפארר!‬
‫פלישטינא אי משוש מלאכי עליון אני איני דואג על שני חומותיך באשר כבו‬
‫נ פ ל ן ולא על דלתוחץ• אשד גשכוו ולא על חומותיו אשר נפרצו על מ ה אני‬
‫מ א ב ובוכה הלא על שאני ח א ה היותך ריקנית מאנשים‪ ,‬טובים• אי ירושלם‬
‫גוזז שאנן אם ׳ניחוני אתת תבקש מלפני אל את ומי כי הם יבקשו להרגני‬
‫תחת בקשתי חיותם גם אני מצטער ובוכה א ש י ילדך לקחו כלי• ווים ש ה ם‬
‫חדב וחנית וכליהם והוא המעשה הטוב למרץ הניחו‪ :‬האם הוצרך אביהם‪:‬‬
‫א י ל ו תסלוד כאשר לקחו מטנו שרה בשככו על מטתו נגף ה' את פרעדי‬
‫וכאשר חשב לגלות טסתוד שרה גלה השם מסתורי פרעה לעיני הרופאים ולא‬
‫הועיל וכאשר הקיץ אברהם מצא ש י ה בצדו וכתר מלכות בראשה אי ירושלם‬
‫מי הניא עליך ארב כי אם גניך מי הניא אנטוניוס וקוסיאוש וני הניא נדון‬
‫קיסר הלא ננין שלחו בעדו טפט טחלקותם דכי ג ה ירושלס באמי האנשים‬
‫האלה היושבים על החומה להצילך והס יבקשו הריסותך אסור כה להם שאם‬
‫אין חומל עליך שיחמלו על הבית א ש י בנו הנסיכים היקרים והנביאים הקדושים‬
‫וכל זמן שאתם מאחרים כניעתנם אחם מאחרים גאולתכם וסי יתן וכבו עכרו‬
‫ימי הכניעה כי בכל יום שעובי אתם קיומם‪ .‬להשמת מלכותכם עד נאן!‬
‫א ך ן ך דבריו אלה השליכו עליו סן החומה אבן גדולה והוכיח לביוח מ ש ם ‪:‬‬
‫א מ ו ניקולאו ראה נא המלך הזעיל עצה עם האנשים האלה אין עצה‬
‫ואין תכונה נגד טפשות היהודם‪ :‬א מ ו המלך ואם לא יועיל לא וה ולא ז ה‬
‫לא היום ולא לעולם הלואי שיספיק זמנינו לבקשת שלמות נפשותינו ו ל א‬
‫נוציאהו לבקש שלמות נפשות היהודים ומ״ט עלו לבי מאד בדבוי הכתב ההוא‬
‫וכנראה יש בין היהודים מיופי המליצה ונועם המשך הובהים‪ :‬אמו ניקולאו‬
‫היהודים היו אם המליצות כ א ש י גולו קטניהם על ברכי ספוי הבריב״א והיא‬
‫עצמות המליצה ומי שיבקש לדעת איך ידבר להמשיך ו צ ק המלך יראה וביי‬
‫אביגיל עם יוד ומי שיוצה להבץ איך יספו שבחי האל ומחלליו יואה תפלוז‬
‫חנה ומי שירצה לדעת ורך תלמה והערומות יעיין בדבוי יהודה עם יוסף כאשו‬
‫נגש אליו‪ :‬א מ י המלך היש להם השירים השקולים‪ :‬א מ ו ניקולאו היא‬
‫מלאכתם הטבעית ללוים‪- :‬כמקדש וכיומי ט ן הספרים שהובאו מ י ו ו ש ל ם‬
‫ואיתי בגנדו ט פ ו חכוו איש אחד נקרא לאזוו הלו• א ש ו יתחיל מ כ מ ו האיץ‬
‫ואם יש לה תנועה ולמה באמצע עומדת ואדמו על זה ש י ו שקול משובח כפי‬
‫מ ה שהבינו נבוני הנוצרים ומשוווי היהודים א ח ו כך •דבי מהאבנים טובורז‬
‫והצמחים וסגולתם ועושה על זה שיי מהולל א ח ו וה ידבר במין האדם ומחלקו‬
‫לארבעה חלקים והם החכמים והסוחרים ואנשי מלחמה ועובדי אומה ואומי‬
‫עליה שירים א ש ו ו ו ו היה תמה מ ה ם א ח י וה יוכו בסדר ד' יסודות ואומי‬
‫ש י ו ‪ :‬אחו זה עולה לשמים ומתחיל מן הלבנה ותועלותיה ותנועתה ואומר‬
‫שיו וכן בכל ככב וככב אחר זה יובר כשנים ע ש ו מזלות באיכות' וגדולה*‬
‫ואוטו שיו א ח ו זה יובו בעשוה כיתות של מלאכים וכמה משוהים את פני ח'‬
‫ואזמר על כל אחד שיו אחי זה יוכר בארבע צווות הקדש מן החכמה לאץ‬
‫שיעור‪ :‬א מ ו המלך אחת שאלתי ושתים שמעתי כי יש להם נק החכמות יד‬
‫ושם ועתה אני חמה מן המאמרים שנאמרו כשם התלמודיים יוצאים מההקש‬
‫ומופתי החכמה רהיה טה שיהיה כיק שבאנו לובו בסיוי העולם והטבע שאלות‬
‫יש לי• אם• תשיבני ט כ ב ת מלנדם חקוו ו ב ו ‪ :‬אמריגיקולאו שאלאווננו ו ש‬
‫׳‬
‫״‬
‫‪•. • ,‬‬
‫לאל ידיו ‪-‬‬
‫א'‬
‫אם יש סבה טבעית לעמידת האיי( באמצע העולם ואיך ל א‬
‫הטה לאחו מן הקצוות‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה בהתחלת הבויאד‪ ,‬נביאו שמים וארץ יחד מ ח ט י אחד לכן ר ם‬
‫באהבה כשני אחים מבטן אחו ולכן כל חלק מן רשמים יאהבנו״‪.‬‬
‫וימשכנה אליו וכיון שכל חלק וחלק מושכת ואין כח בשום חלק ׳ותו ע ל‬
‫חניון ברמשכר נשאות באמצע כלם‪ :‬א מ ו המלך אני אומו להפך שישנאוה‬
‫השמ־ם לגויעותה וכל חלק מוחק אותר נשוי‪ .‬ונשאות באמצע‪ :‬א מ ו ניקולאו‬
‫גם זו סבות אוסטו ריא ועוין יש סבות אבן סיני אשר א מ ו כי ד‪,‬אוץ מוכן‬
‫ורשמים עגולה ומטבע הטוכז לעמוו באמצע‪ . :‬א מ ו רמלך לכל אלו יש‬
‫חשובר ורנכון יואר טר ששמעתי בשם רתלמוויי' שברצון ד‪,‬אל ומאמרו עומדת‬
‫והוכיחו מ ט א מ ו איוב ש א מ ו ]כוי זי[ תולה אוץ על בליטה‪.‬‬
‫שאלך‪,‬‬
‫ב ' אין בבטן הארץ יולד הזהב והמהגליות המאיוות כ׳ איך עפר‬
‫חשוך ועכוו יוליו ו ב ו מוריד‪:‬‬
‫ת ש ו ב ן ״ ‪ ,‬מניצוצות ד‪,‬שמש ורככבי׳ נבואו‪ :‬אמו ד‪,‬מלך ואיך יפעלו בבטן‬
‫ה א ו ץ ‪ :‬השיב ניקולאו ואץ־ נוצד הולד בבטן אמו ולכן אמד דוד‬
‫]תר‪,‬לים קלטי טו ‪ [ ,‬דוקטתי נתחתיות ארץ להשוות זה לוה ויותו מתמיה בריאת‬
‫הפיו״לא והיא מקליפת חיה הנקוא בעובי צויף ואותם קליפות הולכות נ י ם‬
‫רום א' נשנר אשר ירד מטר עולות ממעמקי ים ופותחות כי רם נ מ ו ב' אזנים‬
‫זו על גב זו ומקבלות רטיפץ וסותמות ושם נבואת רפיו״לא ו כ נ ע ר ‪ ,‬לחזק‬
‫רלב ורעיניס‪ :‬אמר ר‪,‬מלך אני לא כן שמעתי אלא שבים אוקיינוס יעלר ווח‬
‫חוק ומעלה גלים ואותר חיר אשד אמרת פותחת פיר ושואנת מן רמים ולימים‬
‫פותחת פיה לקואת ניצוץ ר ש ט ש ומור ננואת האנן ההיא וכל אלו הם ו נ ו י ם‬
‫של תימה‪ :‬אמר גיקולאו ומד‪ .‬יש בעולם שאינו ד נ ו מתמיה ו נ נ ו אמו דוד‬
‫]שם ידי[ נפלא׳' מעשיך ונפשי יודעת מאד וצח לומר יוועת מאד אבל ל א‬
‫הכל ומי יתן סבה להמשכת הקאל״מיטא )כא( את הברזל‪ :‬א מ י המלך אני‬
‫שמעתי שר״ל נפלאים הם מעשיך רוחו נפלא אין נפשי יודעת וזהו לשון מאוו ו‬
‫אבל לפירושך דוד היה מתפאר במה שאפשר שלא ה י ה ‪1‬ו כי יוענו קוצו‬
‫המשיג לכל חכם לבב ומה שאמרת טן רקלאמי״טה ראיתי כתונ שיש נד‪.‬‬
‫מ ט ב ע רכוזל ולכן מושכי הנוזל כי כן טבע כ ל דבר לקרב הדומה לו או‬
‫מטבעו‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫רצמחנם איך יצמחו לצי מעלה שאע״פי שיש נהם שתי יסודות‬
‫שאלה‬
‫פונות לטעלר ורם ראש וראויו כבו יש ברם יסוו ר‪,‬אוץ ורמים‬
‫אשר לכבדותה היה נואר שיספיקו לרכויח רשני יסודות קלי' או לפחות שיטו‬
‫‬‫ד‪,‬צמחים לאחד ד‪,‬קצוות ולא למעלר‪:‬‬
‫כא( רוא *‪ 0*1*1011‬נ ל ״ ס ובלשון חכמינו ו״ל אבן שואבת •‬
‫ה ת ש ו ב ה יש בהן נפש *ומחת שמכריח השני יסומוז אשד ר‪ 0‬בבמות‬
‫לשיעלו למעלה וכבי היה לי ויכוח עם אחד מתושבי מלכותו‬
‫הוא דון יוסף כינבינשטי ואמר לי שהתלמודיים הרגישו הספק שנסתפק לאדוננו‬
‫ואמי כי זר מכח הככבים אשר אמרו זה לשונו אץ ל ן עשב למטה שאץ לו‬
‫ככב למעלה ואומי לו גדל >‬
‫שאלך‪,‬‬
‫ך ' מה טבע מחייב השתנות הגוונים בצמחים‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה כאשי יגבר יסוד המים יטה ללבן ואם יגבר יסוד עפו יטה לשחור‬
‫ואם יגבר יסוד האש יטה לאדום וכן בשאר הגוונים ‪.‬טעמם מבואר‬
‫בספרים‪:‬‬
‫שאלה ר‪ ',‬מדוע האילן עב למטה ודק למעלה‪:‬‬
‫תשובה‬
‫מפני שאין כח ביסוד העפר והטיס לעלות כל כך‪:‬‬
‫ש א ל ה ן ' מווע החיות חזקי החוש יותר מהאדם כי אמדו שהארי׳ שומע‬
‫למרחוק מאד״והעורב מריח למרחוק וכן הדבורים והנשר יואר ‪. ,‬‬
‫״ ‪-‬‬
‫_‬
‫‪.‬״ ‪,‬‬
‫כמה פרסאות‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה כל אלה אין להם אלא חוש אחו ובו ימשכו כח ש א י החושים‬
‫והוצרך אותו כח בחוזק מפני שבזה נ ט ש ן מציאת המזונות לאותו‬
‫חי והנה כל החיות ׳ואים מן האריה ונחבאים כין הסלעים והאילנות ואילו‬
‫האריה לא היה שומע מוחוק כשהשוו גועה היה ק ש ה לו ל מ צ ו א ט ו ף‬
‫)וכששומע מרחוק מאד שאג ישאג כי ואה שלא יכול להגיע שם ביום ההוא‬
‫כפי מה שראיתי בספר‪) (:‬כב(‬
‫ש א ל ך ‪ ,‬ן ' מדוע לא נתן לאדם גבורת האריה‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה אדוננו המלך אץ זה משאלותיך כי כן תשאל מדוע לא עשה האל‬
‫את הזבוב פילוסוף והיתוש נביא והאדם ככב בשמים וכבר מצינו‬
‫לאדם גבורה יותו מן האויה שהו* דוד הכה האריה‪ :‬אטד המלך ח ד ב ע ת‬
‫ההיא עוץ לא היה מדבר טכח הנקרא אצלינו אישפריטו שאנטו )כג( ולטר״‪.‬‬
‫נאמינהו‪ :‬השיב ניקולאו כבר ראיתי כיוצא בשחוק עשו ברומי כ׳ נא ל ש ם‬
‫כב( מן וכששומע עד בספר חסד בדפ״אד •‬
‫כג( הוא בל״ס ‪1010 800(0‬נ!‪ 08‬ובדפ״אד נתוב ברוח הקודש •‬
‫לא נמזג טאיוה מקוש ש ו ו גדול אמיץ א ש י הפיוז מאה אנשים ואמיד הטבע״ם‪-‬‬
‫ש ה ש ו ו יש לו כח במצח נ ל מה שיש לאויה בידיך ונצפוניו ובא גבוו א ח ו‬
‫ובאגוופו הכהו במצחו והמיתו ואחו כך צלאו ואכלו כלו באכילה אחת‪ :‬השיב‬
‫המלך מה החלום הזה אשי חלמת ו ט יש אשסומכא סובלת אכילת ש ו י א ח ו ;‬
‫א מ ו ניקולאו דותו מזה ואיתי הוא בויה אחו ווטו שני אמות ווחבו אמוז‬
‫וואשו נלא עוו אלא עצם הקוקו ל נ ו ואין לו אזנים אנל חוו אחד לאחווי‬
‫הואש ואמרו ט משם שומע ובכל יו שני אצנעות והוגלים נ מ ל י הסוס‪:‬‬
‫א מ ו המלך כ נ ו יצאת ממחיצת ח נ ם ונננסת נמחיצת השוטים ו ט נאת לחזק‬
‫כוב אחי עט כזב אחר‪ :‬אמד ניקולאו והלא נמצא נספר נעלי חיים שיש‬
‫אנשים באים הרחוקים שאץ להם ראש ועיניהם בחוה‪ :‬אטד המלך ו מ ה‬
‫זה תמיהה אני אואך בממלכתי אלף אנשים שאין להם ו א ש ו נ ם אתד!‬
‫כאחד מהם‪:‬‬
‫ש א ל ך ‪ ,‬ךן' מווע הנחלים הולכים אל הים והוא אינו מלא‪ :‬אמו ניקולאו‬
‫‪1‬‬
‫ואם אץ ל• ראש איך אוכל להשיב‪ :‬אטה המלך מ ט ב ע כל‬
‫א ו ם לכעוס אבל מהוה ישקום ואס ינוח )כד( כעסו בו נתפוסס לכסיל כי‬
‫כן אטד ה ח נ ם ]קהלת ו' טי[ נ ע ס בחיק כסילים ינוח‪:‬‬
‫תשובה‬
‫בקצור ש ה ש מ ש שואב כל אותו הוספת‪:‬‬
‫אמוו ט מלך צפון כסה פני סוס לנסותו והזמינו לו אח אמו‬
‫שאלך‪,‬‬
‫ובא עליה ואחי שגילו פליו וידע עלה להי והפיל עצמו מ ש ם‬
‫והלא )כה( עשו הסוס בעל ש נ ל ומצווה ועושה‪:‬‬
‫תשובה‬
‫שאלה‬
‫האל ש ס בו אותו טבע להוטח מ בני האום‪:‬‬
‫י ' מדוע השלג לבנה שטון שהיא מן המים היה ו א ף להיות דוגמתה‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה המיס לבנים הס כשלג אלא ששכונת ה ע פ ו נווטת ל ה ם עובוב‬
‫• ואחו שהוציאם העב ממקומם הארז־ והחום טוקוקים ומזככים‬
‫אותם ע ו שישונו לטבעם‪:‬‬
‫ש א ל ה י״א‬
‫מדוע הברד ירו קטן ועגול לפעמים ו ל פ ע מ ש אינו ק •‬
‫כו( בופ״או כתוב ואם לא ינוח וכן נכון •‬
‫כה( נרפ״אר והלאה ‪.‬‬
‫תשובה‬
‫הנא עגול וקטן גא מ מ י יו ק ג מ ל והאויר מקיפו ומקסיגו שאוני*‬
‫ממנו ומעגל אוהו והבא מקרוב לא הפסיק הזמן־‬
‫שאלה י״ב‬
‫מדזע בקיץ מ ז ו ת המסד גדולות־‬
‫ת ש ו ב ה שהחום מקבץ החלקים אלו לאלו ונעשות מפות גדולות כ• ה מ י ט‬
‫נווחים מהחום וטתקבצות אלו עם אלו להתחזק בנגדו •‬
‫שאלה י"^ מדוע הגלגלים מהם תנועהם מאוחרת ומהם תנועתם מהיריד‬
‫רש מהם מקיפים העולם ומהם לא‪ :‬השיב ניקולאו חיך‬
‫אדוננו לא תשאל לי מן השטים ואני אפילו מה שלמעלה מגג ניתי איני יודע‬
‫ואמרו החכמים כ׳ טה שנאמר בטבעיות רובו אטה ובלטודיות יוכו ש ק ו ונאלהיות‬
‫כלו ש ק י בי אין בכח שכל אום ע"כ‪:‬‬
‫ו י כ ו ה היה בין איש נוצרי ובין א ש יהודי לפני המלך דון אלפונשו מפווטיגאל י‬
‫אמר הנוצרי ש לנו כמה מזמווים מודים מציאות משיח שלנו ומכללמ‬
‫טומוי ]ההלים כבי בי! אלי אלי למה עזבתני אשי א מ י כששמו אותו על ע ץ‬
‫חתוך ועליו א ט י ] ש ם סוי[ כמים נשפכתי וגוי ואמי ] ש ם יגי[ סבבוני‬
‫פרים ינים והם שופטי היהודים ]שם ידי[ פצו עלי •יהם א ש י אמרו בי מסית‬
‫ומויח היה ומה ש א מ ו ]שם יו‪ [,‬כי סבבוני כלבים על היהירים נאמי ומרז‬
‫ש א מ ו ]שם[ כיו יוי ורגלי על ישו נאמר שד‪,‬׳הווים תקעו מסטיות בידיו ורגליו‬
‫על העץ ואמי ]שם לי[ ונפשו לא חיה זהו ישו שקבל המות בוצון לכפר‬
‫עון אדם ולעס נולד כ׳ עשה על הנוצרים נאמו שנולו ונתחוש להם ו ח ד‬
‫תשובת היהודי אתה החכם ידעת כי כל פשוק נלשון עברי סובל כל *ודדי‪.‬‬
‫שירצה המציד אבל הצורה האמיתית במה יתאמת הלא הוא אם נמשכו ש א ו‬
‫הפסוקים על הצורה ההיא והנה במזמוו אלי אלי יש כמה פסוקים מתנגדים‬
‫לפייושך וראשונה אומו לך טה ש א מ ו חכם יהודי בכיוצא בזה לפני מלך‬
‫ספרו א מ ו זה לשונו אדוני המלך אתמול כעסתי על התרנגול א ש י בביחי‬
‫לפי שהתענג• בקריאתו והכתיו במקלי וידפתי אחריו ע י שהבאתיו בחיר אחד‬
‫חשיך ואחו כך בכל יוס רום הית• מכה אותו‪ .‬ע ו שקרעתי עורו ו ש ב ו ח י‬
‫עצמותיו אחו כך הבאתיו בקדרה וכסיתיו כראוי ואחו שמת נעשה לו נס ושב‬
‫אליו הווה והתחיל לקיא ולינן כסדוו והנה עתה מצאתי כל הענין הוה שנתנבא‬
‫עליו יונדהו ]איכה נ' אי[ אני ו‪,‬גבו ואה עני הוא התונגול שכן נקיא בלשון‬
‫הלמוד בשבט עבותו הוי המקל אותי נהג ]שם בי[ הו• הרדפ' חשך ולא אוו‬
‫הוי ה ח ו ו החשוך אך ב• ישיב ]שם גי[ ה ד הודפות האחווה או שיאמר שהיה‬
‫מגיס בקדרה והוא מצרכי הבישול בלה בשדי ]שם די[ ה ד קריעת העוו ושביית‬
‫העצמות בנה עלי ]שם הי[ הוי הקדרה במחשכים הושיבני הכביד נהשתי‬
‫! ש ט ו' חי[ הרי הטסוי גם ט אזעק ואשוע ]שם הי[ הוי קדאת ד ג נ ו ריאד‪,‬‬
‫אותנו אם יאף שנאמר שהנטא נתנבא כזה כל שכן כ א ש י ש א י הפסוקים‬
‫לא ימשכו לכוונה זו ע״כ ובו• השלם ההוא‪ :‬וכן אני אומי כ׳ מזמור אלי‬
‫אלי אע"פ שיש פסוקים מורים על עני( המשיח הווב אינם טווים כן שהוי‬
‫התפלל ]תהלים כני ב' וגי[ אל• אלי לטה עזבתני אלד‪,‬י אקרא יומם ולא תענה •‬
‫יהלא אם הוא קבל המות בוצון כמו שמורה ונפשו לא חיה איך היה מתפלל‬
‫שיענהו ויושיענו טמנה ועוו איך א מ י ]שם הי[ נך נ ט ח ו אנותינו והוא‬
‫לא היה לו אב וכן ]שם כג"[ אספרה שמך לאחי ולא היו לו אחים ואיך‬
‫א מ י יושב תהלות •שואל וכל ודע יעקב כבדוהו ]שם כוי[ ו ה ם היו שונאים‬
‫לו ומה שאמר )שם לבי[ לעם נולד עלינו נ א מ ו ש ט ת ו ן הגלות והערות הד‬
‫כאלו נולוגו בכל יום‪ :‬אמר המלך א׳ יהוו• בעל תחבולות אין נ ו ח ת מלהשיב‬
‫על הדבר העצמי והוא אומר ]שם >[ כרו ידי ורגלי‪ :‬השיב היהודי אווננו‬
‫המלך אס הוא עצמי הלא הוא ל‪8‬י טעות גידוניטו המעתיק ט כאוי ב א ״ ל ף‬
‫כתיב ועם יו״ד ולא ואייו וכן עשה על מה כבודי לכלימה ]תהלים ד' גי[ אשר‬
‫קרא על מה כבדי לב ואמר שהם דברי האל על היהודים כאשי לא רצו להאמין‬
‫במושיעם וכארי יו׳ על יושבי הגלות נאמר שיקוה להם כטו שיקוי‪ ,‬לחיורז‬
‫ע ם האריה שעושה עם זנבו עגולה סביב ההר ואין ישות לשום חיה לצארז‬
‫ממנה אבל להפך שמקבצות ידיהם ורגליהם לפני האריה‪ :‬השיב המלך ה י ה‬
‫לו לומר כ א ד קבצתי י ד ווגלי כ ״ ש שענין העגולה א פ ש ו ש ה ו א טובו׳‬
‫הזקנות )כו(‪ :‬אמה הנוצו׳ וכאשר נאמר כי אין מן המזמור הכועה למה לא‬
‫תאמינו במשיחנו ואתם מאמינים בדבר יותר זו והוא הבויאה יש מאץ אע״פי‬
‫ש ה ט א אופסו מופתים אל הקומות‪ :‬השיב ד‪,‬יהוד שאלה זו כבר נ ש א ל ה‬
‫לפני המלך דון גואן מאוגון‪ :‬ודשיב חכם נוול משלנו ט ט ו פ ת י א ו ס ס ו אינם‬
‫מופתים חותכים ועוד ט דדבר דזר ואוי להאטינו אם מודה יכולת האל והבדאה‬
‫מאין הוא המורה היכולת המוחלט אבל שנאמד שהאל נתלבש בכשו י ו א ה‬
‫חסרון באלוה ט עשינו מה שהוא אלוה שאינו אלוה ועוו שאם נתלבש בבשר‬
‫לקבל עונש בלתי בעל תכלית על עק אדם שחטא כנגד הבלתי ב״ח עונש זה‬
‫מי קבלו א"נ החלק האלהי א״א ט הוא אינו מקבל מות ואם חלק הבשר‬
‫•וזע ט הבשר ב״ח ואיך נאמר שקבל עונש הבב״ת‪ :‬אמר הטלך יש ע ל‬
‫הובוים האלה השגות אביאם בסוף עניינינו ואני אומה ט ק שמנהג ש ל כ ם‬
‫לומר וכוי שקר ושוא כנר הוחזקת׳ לשקונים בכל ובר ואני שמעתי ברכוח‬
‫א' שאתם אומדס בתלמוו שלכם שנמצא צפווע גדולה כסי בתים ושתנין בלע‬
‫אותה ושבא עווב ובלעו ודלג על האילן וכל אלו דנו׳ ש ק ו מ פ ו ו ס ם כפי‬
‫סה שנתאמת ועוד אתם אומוים ש ט ס אוקינוס נפל ברזל ונתגלגל ז' שנים‬
‫ילא ייי לקרקע מי דאה בעמקי ים אם ירד או לא ועוד אתם אוסוים ט איש‬
‫כו( בדפ״אד נוסף הטפלות ‪.‬‬
‫חכם דאה בים שנתגאו גליו ובץ נל לגל שלש מאות פרסאות חה שקר כי‬
‫כל הים ההוא אמו שלש מאות פרסאות‪ :‬השובת היהודי כתבו קונת מנבוני‬
‫לב שהקדמונים היה מנהגם שכשירצו לקרב העם שישמעו דבריהם היו לוקחים‬
‫נבל ומנגנים וכשהעם קרב לערבות הניגון אז היו אומרים מה שנראה להם‬
‫לתקון הסדר המדיני והשרת הנשמה והנה קדמונינו כאשד לא יועו לנגן חפשו‬
‫ו ר ן אחרת להביא דבריהם בדרך משל ומליצה ‪ .‬והיודע ידע התוכיות ושתי‬
‫הדברים למדנו מלשון המשודר אשד אמר ]תהלים מ ט ׳ הי[ אסה למשל אזני‬
‫אפתח בכנור חיותי‪ :‬ומשל הצפווע ומו לחכמה הטבעית המשודרת מעשדז‬
‫ה ' כמו שעושה הצפרדע ואמר שהיא גדולה כששים בתים ו מ ו לששים חלקים‬
‫או פיטיס אשר בה‪ :‬הראשון יסוד הארץ ומתחלק לשבעה אקלימים ו כ ל‬
‫אקלים מזגו וטבעו מתחלף מחבירו וכל חלק מתחלק לחמשה חלקים ו ה ם‬
‫סלעים והרים וגבעות ועמקים ומישור‪ :‬ובבטן הארץ יש עצמות ועורקים‬
‫וחאה וכסף ווהב וברזל ונחושת בדיל ועופרת וכסף חי ונפחת הרי בבטן‬
‫הארץ י״א דבחם והעצמות הם האבנים הגדולות שהם לארץ כעצם א ו ם‬
‫והעורקים הס המקורות ההולכזת בתוך הארץ זהמע״נות זד‪,‬ריאה ד‪,‬ם האבנים‬
‫הטובות אשר מראיתם כמראה החאה יש חלק לבן כסו הספיר נקרא דאמנט"׳‬
‫ד ש אדומה והיא חנפן ושני ממין יש בו האחד אדום מאד והשני דומה נוטה‬
‫לירוק והאחלמה הנקראת גסי״נטה היא האבן ירוקה ותועיל לרועי העין ולכהות‬
‫עיני הזקנים ביוצא מן האיץ )כז( הם ה ' זיבחם עשב מזריע ועשב בלתי מוריע‬
‫אילן פוי ואילן סרק ואילן מורכב והוא בקצה הארץ אשר יוצא מן הארץ‬
‫כ ש ה ש מ ש זווח ונכנס בארץ כשהשמש שוקע נראה שיש בו טבע הארץ‬
‫בצמיחה וטבע השמים בזריחה ושקיעה ובגדל מן הארץ הם שבעה חלקים‬
‫והם האל־ם המתחלק לבשר ולנשמה ולא ראי זה כראי זה והבהמה וחיה ושרץ‬
‫ורמש ומורכב מאדם ובהמה הוא חי שחציו אדם וחציו בהמה נקרא בלשונכם‬
‫סינט״אריו היי בארץ וביוצא וגדל ממנה ל״ז־ חלקים יסוד המים מתחלק לשני'‬
‫למים מתוקים והם הנהיות ולמים מלוחים והם טינר הים ד ש באלה דגים‬
‫וצפייעיס וכפים הצפיוע הנקוא תמ״סת שכל הבעלי חיים טניעין הלחי‬
‫העליון )כה( והוא אינו מניע ד ש בים ביחוד בהמה חיה שרצים ו ו מ ש שכן קבלו‬
‫התלמודיים ש ש ש ו ו בים ושור ביבשה ש ו י היבשה טותר לנו ושור הים‬
‫אסור לפי שאין לו סימני מהוה ובחמור הוא להפך ש ח מ ו ו היבשה אסוו וחמור‬
‫הים מותי לפי ׳!דש בו סימני מהוה ויש בים מורכב מאדם ודג והוא הסורס׳‬
‫הנקרא בלעז שייינא דיל ט א ו )כס( והשלג והבוד ו ה מ ס ו ו ה ש ה ם והאלמוג‬
‫ולותן ה ח בנדם ס ״ ו דבחם והספוג ה ח ששה עשר וסוד האדו והנולו ממנו‬
‫כז( בדפ״אד כתוב כיוצא מן הדברים •‬
‫כח( בכתב יד של ורען כתוב הלחי התחתון ‪.‬‬
‫כט( הוא בל״ם •‪1‬ו‪1.‬מ ‪8 (161‬ס‪6‬מ!‪ 8‬ובדפ״אד נוסף עוד ובל״א וואשרוריב •‬
‫והם חיות דורסות ובלהי דודסו' והקאמיליק והוא נזק מן ד‪,‬אויר לבד אשי שואב‬
‫בואש הויס והמורכב והוא הנשר אשי מולה עד יסוד האש ל * שהוא נוודבב‬
‫נרסוד אש וארו הו• •חמשה חלקים דסוד האש וחולוותיו והם •הסלסנדדד־‪.‬‬
‫והרעם והבוק והלפיד הדי חמשה הגה בין כלם ס' חלקים עליהם אמד שלמה‬
‫]שיד ו' חי[ ששים המה מלכות והם מלאכת הטבע ושטנים *לנשים ה ס‬
‫עשוים דבויס סגוליים ד ש נהם קצת מהטבע ועלמות אק מספר ר״ל דברים‬
‫נעלמים ועוד אנאר הדנוים הסגוליים א ח י גיאוי המאמרים והחנק הבולע היא‬
‫החכמה הלטווית וקראה הנק לפי שהתנק מתעגל כעגולת השנים ורמו ט‬
‫חכמה זו מעולה מחכמת הטבע וזהו ש י ט ו נאומיו שהתנק בלע הצפרדע‬
‫והעווב דטז לחכמה האלהמו וכן המשילה שלמה ש נ א מ ו ]שם ה' יאי[ שחורות‬
‫כעורב ונאמד ]תהלים •ח' •ני[ ישת חשך פחדו ח ה רמז לעומקה זאמד ש נ ל ע‬
‫התנק רמז לגדולתה על הלימודית ואטד שעלה לאילן ו ט ו לתורו־! ש נ א פ ו‬
‫]משלי ג' ירי[ עץ חיים היא ורמז שכל החכמות בה ו מ א מ י גלי ה י ם רמז‬
‫לתאוות האום ש נ ל תאור‪ .‬והאוה ו ח נ ה היא מני ים ומאמר הנרזל רמז לשכל‬
‫האום חד נ נ ו ז ל ושנע שנים וומז ל ש נ ע חכמות ואמו שעם כל זה מ ע ו ל ם‬
‫לא ידוו לעומק הנינה‪ :‬אטד המלך ליהודי דואה אני דבוק• טובים אכל הכרח‬
‫לא יכויחו וכיק שכן אנחנו הנועדים נעמוד על קנלהנו האמהות ואתם תעמדו‬
‫נ ט ה שחשנתם שהוא אמת ויש לכם שכד לפי שכונתכם לשמים ואלו יועתם‬
‫במופת הפך אמונתכם הייתם שנים אלינו‪ :‬אמר הנוצו׳ הם לא ק יומו עלינו‬
‫וחכם שנהם אמו ש א ט כעוויס מגמת פנינו דיך המלך )ל( ותעינו ונפלנו‬
‫כבוי שחת‪ :‬השיב המלך אק זה פלא ט מאמר החכם הוא שהדתות ל א‬
‫•תק״טו כי אם נומיק ועם כל זה אני אענישם בעונש אם השבע לי ש ל א‬
‫תאטי כנגדם •ותו מזה! השיב הנוצרי ח׳ אדוננו וכתוו אלי היי טי הים דחי‬
‫והשמיט נ״ריס ועצי היעו קולמוסים לא יספיקו לכתוב מ ה שאמרתי אני עלחזם‬
‫רעה‪ :‬השיב המלך זהו פועל הדמיון א ש י אמרתי לך )ועתה נבוא וכוי ל א‬
‫יכולתי להעתיק הסיוט ט נ ט ש ט ש מ א י ‪) ( :‬לא(‬
‫ך ‪ ,‬ל " ג נעיו גדולה פיס היה שמד גדול ולפי שלא מצאתיו כתוב לא כהבתיו‬
‫הנה כ׳ ואיתי נעלי נוסחאו' גמלות ננולות ל א ה ה מ ס פ ו ל נ ת ב ם‬
‫באשר לא נתאמת דבר‪:‬‬
‫ד‪,‬ל"ך כאחת מעו׳ אשכנז קמו הנוצויס וקבצו היהודים ואמוו להט ש א ם‬
‫יקבלו עליהם תוך שלשה ימים דת ישו הדי טוב ואם לאו ידעו נאמנה‬
‫כי כולם ימותו בחרב אין המלט נקבצו היהודים ובשק ו א פ י ובתענית צעקו‬
‫ל( מגמת פנמי דיך המלך נשמט נדפ״אד •‬
‫לא( מן ועתה ננוא ע י ט א ו נ ש מ ט נ ו פ ״ א ו •‬
‫־‬
‫‪-‬‬
‫‪65‬‬
‫‪-‬‬
‫י‬
‫אל ה׳ ואחר ג׳ ימים ואו שלא נענו מן השטים הסכימו כלם ל מ ו ת אמיר‬
‫הבחורים שבהם אנחנו נבקש להנקם מצרינו ואחו כ ן למות על קדושת השט‬
‫הגדול וכבקו נקבצו כל הנוצרים למקום ועד שופטיהם והיו ממתינים ש ם‬
‫שיבאו היהודים להתנצר ו ק ח לו כל אחד מהם אחד אל ביתו ללמדו ד ת ם‬
‫ועקיט )לב( קמו אנשים בחווים מבחורי ישראל וחרבם תחת לבישם והלכו‬
‫לפתח מקום הועד ולא השאירו מן הנוצרים פלטים וקודם בואם צוו לנשותיהם‬
‫שידליקו א ש בדי מקומות העיר וכי אין א ש מכבה הבעיה כי כלם בבית הועד‬
‫היו נשיפה כל העיר והיהודים עמרם זה שמעתי מפי חכם גדול אשכנזי ש נ א‬
‫לשליח‪:‬‬
‫ה ל י ר‪ ,‬גם מפי חכם מקובל בא מצרפת שמעתי ט בעיר א' נקואת בודון‬
‫נגזרה נדדה והוא ט הדליקו אבוקה של שעוה ושמו אותה ברחוב‬
‫העיר והכריוו ואמרו כל יהודי שיבא ותנצד קודם גמר האבוקה יקבלו אותו‬
‫וכל נ י שיבא א ח ו כך ישרף באש וכולם עמדו על קדושת השם ונשופו הם‬
‫ובניהם והיה ביניהם א ש גבור חיל וחכם ואהוב מאד ל ש ו העיו ושלח ה ש י‬
‫לקיא לו ולבקש ממנו שיתנצר ו ע ש ה לו כבוד ושווה א ש י כמוה לא נשמע‬
‫אמד לו האיש היהודי ומה כבוד תעשה לי שידומה ו ע ר ן ל מ ת שיעשה ליי‬
‫אוון הנשמות באשו לא אתנצו והשד כעם מאד והתחילי לחוף לו ולדתו‪:‬‬
‫אחר הדברים א מ ו לו האיש היהודי אין לבי להתנצו אבל א פ ש ו שבראותי‬
‫האש הנוזלה אשר בו ישרפוני אפחד ואשוב מ ד ו ט לכן אדוני ה ש ו צוה ויעשו‬
‫ברחוב אש גדולה ולן עטי סמוך לאש אולי בעת ההיא יחן האל בלבי א ת‬
‫אשר כוצונך‪ :‬אמר השר סוב הוכו מאו וצוה שידליקו אש גדולה מאד והלך‬
‫עמו ש ס והאיש היהודי ט ואה עצמו סמוך למרווה והוא איש זווע תפש ה ש י‬
‫והשליכו באש והוא עליו ומתו שניהם‪:‬‬
‫ה ל י י ן באחד מעדי אשכנז נזרו גדוד‪ ,‬שכל היהודים ינדדו דת חול נ ' ימים‬
‫ואם לאו שישרפו כלם נאספו העניים והתענו ג' ימים ו ה ס ט מ ו שאם‬
‫לא יענו תוך ג' שיבאו כלם ל ט ת הכנס' ו׳זישחטו זה לזה ולא כרד ערלים וכל‬
‫טי שלא יהיה לו אכזדות לב )לג( יתחנן לשמש הקהל שישחטנו הוא וכן‬
‫נעשה והם ש ח מ ו נשיהם דלדיהם ו א ש מ ה ונשאה השמש לבדו ו ה ע ט ו סט!‬
‫על צואיו ומת בבקי יום ד' באו הנוצרים לפתחי היהודים לדעת מה ב מ ת ם‬
‫ולא מצאו איש ולא אשה בבית הלכו כלם לבית הכנסת ומצאום כלם שחומים‬
‫הלכו אל המלך והגידו לו הדכר״והוא צור‪ .‬שלא ינתנו לקכווה אלא שישלימם‬
‫לכלבים על פני השדה רש לקצת אשכנדם בקבלה שכפה עליהם הר אחד‬
‫לב( בדפ״אד כתוב רלך כל אחד מהם אל ביתו ללמוד דתם ועקדם •‬
‫לג( בדפ״אד אבירת הלב •‬
‫ונשארו קבורים וכות הקדושים האלה וכאלה יעמוד לזוע ישראל נכל מ ק ו ם‬
‫שהם אמן‪:‬‬
‫ק ל י י ן חינן וחרב היה נגואנדא ומצאתי שהענין כך היה נימים ההם הירז‬
‫שם רופא למלך נקרא ה״ר יצחק המון ז״ל והיה נ נ ל יום הולך לחצר‬
‫המלך רוט אחו ראה ברחוב ישמעאלים מריבים ואמר לשוב לאחוריו ולא יכול‬
‫ובעבוו דדך ש ם אמר א' מן הישמעאלים לאחד מבעלי הריב בחיי נביאנו‬
‫שתעווב אח חבוך ולא תוווף אחריו והוא לא רצה אז חזר ואמו בחיי ר ו פ א‬
‫המלך שתניחנו אז הניחו מיל נתקבצו הישמעאלים ואמוו נפלה דתנו נפילה‬
‫שאין ל פ פ ו בחיי נביאנו השביעו ולא וצד‪ ,‬וכשאמו לו חיי איש יהוד או הניחו‬
‫הנה אלה ה ד מ ו ו א ש קומו ונכדתם קמו כלם וחוב ביום ולא השאירו פליט‬
‫לבד קצת מהחשובים א ש ו כוחו לבית המלך ונצולו מן היום ההוא והלאה‬
‫קבלו עליהם הרופאים אשר שם שלא לרכוב על סוס ושלא ללבוש משי ושלא‬
‫להואות שום ש ו ו ה בלכתם נוחוב העיו אם כדי שלא יקנאו הישמעאלים‬
‫ואס להתאבל על אחיהם הנהרגים‪:‬‬
‫ה ל י י ך ן מפי איש חסיד וחכם כמ״ר אברהם בן ערמא שמעתי שנעשה נס‬
‫ע״י אדוני ה״ר יהודה בן דרגה משנילייא אכתבנו‪ :‬הנה בעיר סמוכה‬
‫לשבילייא נקראת שיר׳ן דילה פרונטיוא באו כומרים בנית איש יהודי מעשיד‬
‫האוץ ושאלו ממנו צדקה ולא רצה לתת להם ונמשכה ביניהם ק ט ט ה ומחלוקת‬
‫והיהוד הכה אחד מהם והם על כל הקהל יצא כעסם ונתיעצו להעליל ולהשחיחם‬
‫וביום ההוא ראו ש מ ת איש משומד ונקבר בכית הקבדות שלהם והלכו הכומויט‬
‫ההם והוציאו את המשומד מקברו והוליכוהו לקברי ישואל ובבקר צעקו ואמרו‬
‫כי מצאו קבר המשומד ד ק ם ואץ זה אלא מפני שהאיש ההוא יהוד היה מלפנים‬
‫והיהודם הוציאוהו מקבוו שלא ילך לגיהנם עמנו הלכו כלם אצל הווכוס‬
‫וספרו לו כל המאורע‪ :‬השיב הדוכוס תלכו מיד קוום שיועו היהודם ושאלו‬
‫להם אם יש ימים שקברו איש יהוד הלכו לחפש ואמרו היהודם כי זר‪ ,‬ימים‬
‫לא נקבר יהוד ובאו אצל הדוכוס ואמי להם לכו עתה לקברי היד‪,‬ודם וראו‬
‫אם נמצא ק נ ו חדש הלכו ומצאו שם ק נ ו מ ח ו ש וחפוו ומצאו המשומד ובאו‬
‫אל הווכוס ואמוו לו מצאנו קבו חדש וחפונו גם הכונו האיש ההוא ו ה ו א‬
‫באמת האיש שנתנצר והווכוס חמתו בעוה נ ו ומכל מקום א מ ו ו א ף לתות‬
‫חשבון ל ו נ י כזה אל המלך ישבו כל היהודם בבית הסוהר עד יבא פ ת ג ם‬
‫המלך והיהודט כאשר שמעו את הובר הרע הזה שלחו שליח לה״ר יהווה‬
‫בן דונא לשנילייא ינא טיו לבקש על עמו העומדם כלס בצרה כי נחבאים‬
‫היו ולא היו יוצאים לחוץ מגלות העם עליהם וכאשו בא ה ״ ו יהווה אל הווכוס‬
‫לא היו ווצים לתת לו מקום לבא אל הדוכוס כי לבבם להרע דחף ה״ר יהודה‬
‫לאנשים בחוקה ואמו לדוכוס אדוננו הדוכוס לא באתי להציל מאשמה ליהודם‬
‫קי כיון שעשו דבר כזה ו א ף לשורפם אבל באתי להניד לאדוני נ י ד ם א ש י‬
‫עשו כור‪ ,‬ולא חבא בום נקיים‪ :‬א מ ו הדוכום ידעתי כי חכם אתר! כמלאך‬
‫ואשר נדות תעשה ותשמחני מאד ומאד אכבדך כל הימים או אמד דון יהודה‬
‫יביאו לאדוני נייד חלק וקח אותו בידך ואני לא אקחנו כלל שלח והביאו נ״ר‬
‫א מ ו לדוכום הכפלנו באובע חלקים וכן עשה אחר כך א מ ו שים אותו בחיקך‬
‫לצו הימין וכן עשה אמוו כי ה״ר יהווה הזכיר ש ם כי מקובל היה והוציא‬
‫הדוכום הנייו ומצא מצוייר ארבע כתות כומוים לצד אחד היו שלשה כומיים‬
‫חופרים בקברות הגוי ם ומוציאין הפגה ובפאה השנית בנייה היו מצוידין שלשה‬
‫כומרים מוליכי! הפגר וכי כבד עליהם העביר אחד מהם אזורו מתחתיו הנקיא‬
‫קורדון די פדאיל׳ )לד( והראש היוצא מיד השני שתפש היה נראה שם להראות‬
‫פוטיות ההשגחה ושלשה עומדים בואש השוקי' ליאות אם יבוא אדם ר ו א ם‬
‫ש ם ושלשה היו מצרידין בפאה רביעית שחופדין בקבוי ישואל ו ב כ ל כומו‬
‫דכומו מהם שמו היה כתוב על ראשו וכאשר יאה הדוכום הענין הזה המופלא‬
‫תטה עד מאד ונפל על פניו והשתחוה ושלח הנייד המצויד אל המלך מיד‬
‫שלח ד‪,‬מכוס בעד הכומחם והכחישו ואו הוציא הנייר ונבהלו מפניו והודו שאל‬
‫להם הדוכום ענק האזוו ואמרו ש כ ן היה המעשה שאל להם על מה היו עושים‬
‫ככה והשיבו להנקם מיהודי אחד שקללנו‪ :‬א מ ו להם ומה חטאו האחדים‪:‬‬
‫השיבו לנקום נקמת דם ישו‪ :‬אז צוה הדוכום שישימו כובע שורף בואש‬
‫•כל אחד ואחה וקמו כל העם להצילם מפני ע ט ו ת גלחות א ש ו להם כי כ ל‬
‫בזי שיש לו אותה ע ט ו ה אק דק להניחו ושנים ש כ ב י נשרפו נ ש י פ ו והאחחם‬
‫ניצולו בשגישם הדוכוס גווש עולם‪:‬‬
‫ה ל י ט בעיו וומא קמו פתאום תושבי האר׳ן וחוב פיפיות בידם וקהל גדול‬
‫וחשוב היה שם ביטים ההם ויאמרו להם אם תקבלו ו ת הנוצוים‬
‫אחינו אתם ותקבלו ממנו בכל יום כבוד ותועלת ותחיו עטנו ח״ם עובים נם‬
‫כגן ע ק נשב יחדיו ואם לא תדעו נאמנה שתעברו כלכם בחובותינו אלה ואק‬
‫מציל מידינו והיהודים נפלו לפניהם והתחננו ט א ו ונתנו ונורו להם כל ממונם‬
‫ונכסיהם שיניחום בדתם ולא הועיל ובשלשה יטיס יצאו מכלל ה ד ח מיומי‬
‫•ומן הסביבות חמשה ע ש ו אלף נפשות ולא נמלטו כי אם יחידים א ש י ברחו‬
‫למוחקיס כי שמעו בהיותם בסביבות מ ט י את כל א ש י נעשו‪ ,‬בעיו ואחוים‬
‫•נמלטו בשוחו עצום בהחבא וכוחו לעיו הגדולה נאפוליש ושם נחו מאויביהם‬
‫ולימים מועטים נם ש ם עבו עליהם כוס >‬
‫ך ( ‪ £‬י טופס הכתב ששלח החכם הגמל אבונשטרוק לקהל קדוש גירוניא שנת‬
‫קי״ג )לה( ל פ י ט כי עמדו בציה וצוקה בפני האפיפיוו גמלי ישראל‬
‫לו( הוא בל״ם ‪-*116‬א ‪ <36‬ם‪0‬ג<ת‪• 00‬‬
‫לה( בדפ״אד שנת קי״ו וצ״ל קע״ג •‬
‫י‬
‫•‪5‬‬
‫לבקשת יהושע הלורקי אשד אחי שנשתמד נקרא שמו בין הגרם מאישטדי‬
‫גירונימו וי שאנסה ‪8‬י וסימנו מגדף כי שאל מאת האפיפיור שיגאו חכמי •שואל‬
‫לפניו והוא יוכיח להם שהמשיח כבר בא והוא ישו ויוכיח מן התלמוד שלהם‬
‫ווה לשון הכתב‪:‬‬
‫א צ י ל י כני ישואל חווי יהווה א ש ו בבתיהם וחומותם יו ושם שם יחנו *דקות‬
‫ה' ש מ ה ישנו כסאות לתווה ולתעודה כסא התלמוד ש ם ישבו מימי‬
‫קום יחי ל נ נ כ ם לעד אשד יועתס מ ק ו ם תועו נם עתה כי לא מום ולא יישן‬
‫מושיענו להצילנו מ מ נ ק ש י רעתנו ועץ אחד אשר י צ א ממנו וחשב לאבדנו‬
‫ולהשפיל דת אמת או*ה הלא הוא יהושע הלווק• ח ש ג מחשנוות להדיחנו‬
‫להואות כי הוא נועוי נאמת ושומר האמונה החדשה ו נ ק ש מ א ח האפיפיור‬
‫שי*וה דבאו לפניו ראשי חכמי היהודים כ• רעונו להוכיח מתלמוד שלנו שהמשיח‬
‫נ נ י נא ואמי אל האפיפיור )לו( שכאשר יוכיח זה ואר להכריחם ל ו ח ישו‬
‫נ א ש ו יואה לפני דוממות קדושתו ראיות אמיתיות ואני הנני נא להודיע ל נ ם‬
‫נ ל המאורע וממנו תדעו פרסים ל מ ה שחשינו לאפיקורוס ותועו נ א מ נ ה‬
‫כי עבונו מהסכנה דבר שאין לו שיעור כי היינו לפני כמה הגמונים ושרים‬
‫ורכים היו המבקשים עלינו חובה ‪ .‬שלוחי הקהלות הגיעו הנה יום ו א ש ק לחוש‬
‫גיניו״ו ובפוט שלוחי קהלות אוגק אשר הלווקי שאל עליהם בפרטות שיבאו‬
‫על כל פנים ובא מעיר שוגוסה ה ״ ו זוחיא הלו׳ והשר דון ויואל כן ננננשתי‬
‫וה״ר מתתיא היצהרי ומקלעטיוב הנשיא דק שמואל הלר ו ה ״ י משה נן מושא‬
‫ומעיו גואישקא וון טווווס אלקושטנטין )לו( ומאלקויס וון מסף בן אוווט‬
‫ודון מאיו חלגיואה‪.‬ומוווקא וון אישטווק הלף וממונויאל ה״ר יוסף אלבו‬
‫וממונצון דון מסף ד‪,‬לוי ווני מם טוב קוקושה וממונטאלכאן אבו גנדה ומוילייסיס‬
‫דק מסף אלבלג והחכם בונגואה וה״ר טודווס בן יחייא מגיוונא והאיש נורא‬
‫מאד‪ :‬ונתקבצו יחד כל השלוחים והסנימו ניניהם טי יהיה ראש המדנדים‬
‫בפני האפיפיור וטי יתחיל הנקרא בלשונם איינגא )לח( והסכימו כלם שיתחיל‬
‫דון רדאל בנבנשתי מפני שהיה חכם בחכמות ומדע בטיב לשק לאטץ והסכימו‬
‫ביניהם שלא יהיה ענינם כמדת היהודים המלומדים בישיבותיהם ליכנס כל אחד‬
‫בובוי חניוו ולחוף כאשר לא יווה לו כדי שלא יהיו לבת בפני האפיפיור‬
‫ושינהגו עם יהושע הלווק׳ וכן עם ההגמונים ביישוב ומוסו ולא יתקצף שום‬
‫אחד מהם אף אם יחופוהו וכל אחו בנחת יאמץ לב חביון שלא ׳ פ ו ל אז‬
‫הלכנו כל השלוחים לפני האפיפיור בעזר אל מציל עני מחזק טמנו והאדק‬
‫האפיפיור קבל אותנו בסבר פנים יפות ו נ ק ש לדעת מטנו הערים אשר ישבנו‬
‫לו( נדפ״אד חסר מן שיצור‪ ,‬עד אל האפיפיור •‬
‫לז( במקום דק טודווס אלקושטנטין כתוב בדפ״אד דון מרדכי •‬
‫והוא דנוד בפני קהל ועדה •‬
‫לח( נ ל ״ ס‬
‫ושאל את ש ם כל אחי מ מ נ ו דזנרה שיכתג ו‪0‬זה ח י י ה נוולר נ פ ל ה עלינו‬
‫ובקשנו מן הסופי לועת טעמו של ו ב ו ואמו לנו כי אין בזד‪ .‬שום נזק כי‬
‫מדוך האפיפיוו והמלכים לכתוב וכוי ימיהם בספויהם הכל בפוש ואחייב א מ ו‬
‫ל ט האפיפיוו חשובי עם היהודים עם הנבחו מאת הבוחו א ש ו היה בימי קום‬
‫ואם נמאסו לאשמתם אל תואו מהוכוח כי לא תקבלו בפני שוס אונאה או‬
‫עול ינוחו מחשבותיכם וובוו בלב אמיץ אל תיאו ואל תונזו‪ :‬א מ ו מאישטרי‬
‫גייונימו שתוה להוכיח כי המשיח בא וזה מהתלמוד שלכם לפנינו יואה א ם‬
‫אמת בפיו או חלום חלם ואתם אל תעוצו מלפניו כ׳ בענייני הדכוח המדד‪ ,‬שוה‬
‫ועתה לכו ותנוחו בבתיכם ו מ ח ו כבקי כואו אלי ונדו צוה שיתנו לנו בתים‬
‫כואר ושיתנו ל מ מלחמו או ממה שנוכל אנחנו לאכול כפי ותנו וקצתינו‬
‫הינו שמחים עם וכוי האפיפיוו וקצתינו עצבים כמות היהודים‪ :‬כיום השני‬
‫באנו לפני האפיפיור ומצאנו כל החצו הגדולה מלובשת ו ק מ ה והוא מ ק ו ם‬
‫הויכוח ו ש ם שבעי' כסאות להגמונים הנקראים קארדינאלש ואובישפוש‬
‫ואוטובישפוש )לט( כלס טלובשים בבגדי זהב ושם כל גדולי מ מ י ומבני העיו‬
‫ומן ה ש ד ם קווב לאלף אנשים וכן היו כל ימי הרכוח ונמס לבבנו והי למים ועם‬
‫כל זה אמונו בוון שחלק מכבווו וכוי! א ח ו זה התחיל האפיפיוו ואמי אתם‬
‫חכמי היהודים תדעו כי לא באתי ולא שלחתי בעוכם כוי להוכיח טי מ ש ת י‬
‫הדתות אמת כי ידוע אצלי שדתי ואמונתי אמת ותודתכם אמת היה ו נ ב ט ל ה‬
‫לא באתם אלא שגידונימו א מ י שיוכיח מתלמוד הרבנים שלכם היודעים יותר‬
‫מכם שהמשיח כבו בא לכן לא חדבוו לפני אלא בדבוי זה לבו ואחו זר״‪.‬‬
‫החדו האפיפיוו פניו ננו מאישטוי גיוונימו ואמו התחיל אתה להתוכח רשיבו‬
‫הט‪ :‬התחיל מ א י ש ט ד גירוניפו לכו נא ונוכחה יאטו הי ואם תמאנו ומדתם‬
‫ח ו ב תאכלו ]ישעיה א׳ יחי וכי[‪ :‬ואחד זה התחיל דון וידאל בן בנבנשתי‬
‫האדנגא בלשון לאמין ושמח האפיפיור ט א ו מחכמתו ומלשונו ומתוך ה ו ב ד ם‬
‫נתועם על גיווניטו ט הבא להתוכח אק ואוי שיכנם במשטמה כי אמה ו א ם‬
‫תמאנו ח ו ג תאכלו כי עדק לא הוכיח וכבה ש ב לשופט תוקם‪ :‬השיב האפיפיור‬
‫הדן עטכם ואל תתמהו כמוה זו הוער ט משלכם הוא‪ :‬והתחלת דון ודאל‬
‫ריחה הננו אתאנו לך ט אחה אווננו רדון שמואל ה ל ו א מ ו אחדו הואנו אדוננו‬
‫חסדן ר ש ע ן חתן לנו ובסוף הדבוים התחננו לאפיפיור שיתיום מויכוח זה לפו‬
‫שהיהודים לא נסו ללכת ב י י ט ההקש וההגיון וכבו התחיל גיוונימו החכם בהם‬
‫ועלינו היהודים כלם הם מ ו ו ן הקבלה‪ :‬השיב האפיפיור אם מפני היראה‬
‫שאלתם שאלה זו כבו הבטחתי אתכם רצא מ‪0‬י ולא אשוב טמנה ואם ט פ ט‬
‫שלא יועתם י ו ט ההגיון כאשו יבוא גיווניטו בהגיון והקש אתם לא תשיבו‬
‫לו ו ב ו וכאשו ירבו טואיות מקבלה העיבו עם קבלה‪ :‬א ח ו זה מ פ ג י ש א ו כ ו‬
‫ר‪,‬ובדם אמו המלך שילכו לאכול וטחו בבקו ישובו וכן נעשה וצוה האפיפיוו‬
‫לס( בל״ם •‪0‬ץ‪101>18‬ץ• ן• •‪1111*16< 01)11110‬ת*‪. 0‬‬
‫שרים ונכבדים שילוונו ואמרנו בלבנו הלואי שתהא אחריתנו כראשיתנו וביום‬
‫ההוא הלכנו לבית הכנסת ושם קבוץ עצום ובקול בכיה ובקשה התפללנו לצור‬
‫ישענו ישיב מחשבתנו )מ( לאור ואל יצא מפינו מכשול לפני כל האריות ההם‬
‫העומוים עלינו ואז בווב עם וכנפש שפלה ודוח נמוכה וכלב נשבר ו נ ו כ ה‬
‫התחיל ה״ר זרחיא הלוי והתחלת דרושו ה מ מ ה בוומה מבריא וההפך נהפך‬
‫ואמו נוה פיווש נפלא לא יובן כי אם פה אל פה וסיס ווושו בתפלה ו ב ק ש ה ‪. :‬‬
‫ביום הגי היתה התחלת הויכוח והתחיל טאישטוי גיוונימו ואמו בתלמוו שלכם‬
‫כחוב שיתא אלפי הר עלמא ב' אלפים תוהו ב' אלפים תווה ושני אלפים ימות‬
‫המשיח‪ :‬הנה ממאמר זה הוכו בווו שבשני אלפים אחומים בא המשיח מי הוא‬
‫כי א‪ 0‬מושיענו ואל זה האוין הלווקי ודרש כחפצו עד ש א ט ' לו האפיפיור‬
‫גירתימו יהעתי זה יניס ט ו ו ו ש ג מ ל אתה אבל לא באנו לוה כי אס להוכיח‬
‫מה שנדרת ל ק הזהר שלא תלך אצל דרשות והפך פניו לשלוחים ואמו תשיבו‬
‫אתס על המאמר‪ :‬אטד דק ויואל כן כנבנשתי אדוננו האפיפיור נדע ת נ א י‬
‫המשיח ואו יתבאר אם כבר בא שאם ימצאו במי שבא תנאי המשיח גם אנחנו‬
‫נודה בו‪ :‬א מ י האפיפיור אין זה תשובה למה ששואלים לכם ט הדרוש ל א‬
‫היה על‪.‬תנאי המשיח אלא שאותו המאמר אומר שככר בא וככר באתם למרת‬
‫היהודים כרכוחים ש ש א ל ו להם בדבר אחד וישמטו עצמם לדבר אחד‪ :‬השיב‬
‫דק רדאל אווננו האפיפיוו התחלתנו היא מדת החכמים ט תחלה ו א ף לדבר‬
‫בעצם הענין ואחי כך במקריו וכן כתב הטבעי אבל אם לא יואה לאדוננו‬
‫דרך זו לא נלך בה ואשיב אל עצם המאמר ואוטו ט גיוונימו החכם לקח מן‬
‫המאמר מה שההנהו רש לו נ ו ממנו סיוע והניח הובר המנגד והנה בסוף‬
‫המאמר אומר חה לשונו ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו וזה יורדי בבידוד‬
‫שלא בא‪ :‬השיב גירמימו כפי זה לא הבנתם המאמר או אפשר שאתם עושים‬
‫עצמכם כמי שאץ מכין והוא ט ושני אלפים ימות המשיח הוא מאמר הנביא‬
‫אליהו והוא א מ ו ו לתלמידיו והם אמדוהו בשמו כמו שיורה לשק תנא דבי‬
‫אליהו תה מפווסם לתלמודיים והם או אנשי התלמוד שקבעו המאמר בספריהם‬
‫שאמרן ובעונותינו שרבו חה כפי דעתם שישו אינו המשיח אבל אליהו הנביא‬
‫כפי מה שהוא נביא וידע האמת אמר שני אלפים ימות המשיח כפי מה שנודע‬
‫אצלו בנבואה‪ :‬השיב ה ״ ו זדחיה הלוי ואמר אדוננו האפיפיור כל מי ש ב א‬
‫להוטח דרוש א ץ יוכל להוטחו בובו שיסבול פיוושים ואס יקוא ואיה מופתית‬
‫הנה גירונימו אומי שסוף הלשון התלמודיים אמרוהו ועשה פירוש זה לאמת‬
‫יעיזו והמנגד יאמר שסוף הלשון ותחלתו הכל אליהו אמרו ווה לאמת סברתו‬
‫נגד החולק ואם אץ לאחד מהם ואיה או מופת על פיוושו לפחו׳ ישאו ה ו כ ו‬
‫ב ס פ ק יאץ• יוכל ללוכיח מ ש ם גירונימו מה שוצה להוכיח ט החולק יאטו אם‬
‫אתה באת להוכיח מ ש ם עם פירושן אני אעשה פירוש אחד ולא תוטח וכאשר‬
‫מ( בופ״אד טחשכנו ‪.‬‬
‫תאמו לי ומנץ לך אני אשיב ומנץ לך ועוד שכיק שהוא בא כנגדנו עם תלמודנו‬
‫הנה הוא היודע כי ו ו ך תלמודנו הוא זה כי כאשי הפירוש אינו מוכיח מקשה‬
‫שכנגדו ואומו ודלמא וכוי! ואם אינו משיב נשאה הדבו דחף ע ו שהוליך‬
‫כעל הפירוש ומבקש אוקמחא אחרת! ועוד שיותר ראו שני על לשון א ח ו‬
‫ש א ש א ח ו אמרו משנאט' ששנים אמרוהו ובביתא בוה וגיל התלמוד לוטו‬
‫א מ ו וב אשי או א מ ו פלוני בעונותינו שובו יצאו מה שיצאו ועוו שלכן אמונו‬
‫בהתחלתנו לפני אדוננו שנואה אותו שבא אם יש לו תנאי המשיח אז לא ווה‬
‫שאם מצאנו לאיש ההוא תנאי המשיח אז נהפך המאמו לפיווש גיווניטו ואם‬
‫לא נמצאו בו תנאי המשיח הנה פיוושנו אמת‪ :‬א מ ו האפיפיוו בלי ספק מה‬
‫שאמרתם שכל שבא להוציא אתה ובה שואף שיהיה בובו מוסכם ומוכות‬
‫שלא יסבול פיווש א ח ו ‪ :‬השיב גיווניטו אווננו האפיפיוו אץ עניני חלף במאטו‬
‫זה לבד כי יש לי מאמרים אחרים ובים‪ :‬השיב האפיפיוו כבו יצא זה מ ט ו ת‬
‫מתוכח נוצרי וחזר למתוכח יהודי הבורח לצד אחד כאשר נחלש מהצד הראשון‬
‫דאוי שתשיב לדברי היהודים על ך‪,‬מאמר ההוא‪ :‬השיב גיווניטו והלא כמד*‪.‬‬
‫זמנים קודם שגלו היהודים בא אליהו ובהכרח שנאמר אומרו ובעונותינו שדבו‬
‫איש אחו אמוו אשר נמצא בגלות ואף כי נאמר שתלמידיו אמדוהו ו ה ל א‬
‫חלטיויו סמוכץ היו לו אלא שהתלטוויים אטווהו ועם טכוחם כמו שאטותי‪:‬‬
‫השיב דון דדאל ואטד אדוננו האפיפיור ויהיה כן שהתלמווייס אטווהו נ ב ו א‬
‫למה ש א מ ו אליהו הנה אמה ושני אלפים יטיח המשיח אם המשיח כבה נ א‬
‫היה לו לומר ובסוף הארבעה אלפים יבוא משיח או שיאמו ובהתחלתו י ב א‬
‫המשיח ווצה לומר בהתחלת האלף ד‪,‬חמשי או בזמן פלוני יבוא משיח ו א •‬
‫כן איפשר שיבוא בסוף‪ :‬השיב גידונימו כי רצה לומד שכל המשך זמן שני‬
‫אלפים יהיו זמן המשיח ואחד כך בשביעי העולם חרב‪ :‬אטד ה״ר יוסף אלכו‬
‫גס זה מתורץ עם מה שכבר נאמר והודה בו אדוננו האפיפיור והוא כי נעשה‬
‫פירוש אחה ואץ הכוח לפירושך‪ :‬ועוד התלמודיים אשד בהם באת להוכיחנו‬
‫הם קבעו אותו מ א מ ו בתלמוד ולא היו קובעים ו ב ו שהוא כנגו סבוחם והם‬
‫אמוו כי שני קיצץ יש למשיח או זמן שנשבע האל או זמן שיהיו ישראלי‬
‫מורצים )מא( השובו בתשובה ו ל ק לא ש ם ה מ א מ ו זנק קצוב לימי המשיח‬
‫אכל א מ ו ושני אלפים ימות המשיח ה״ל מוכנים לבוא המשיח ואס יהיו היהודים‬
‫ואוים יבוא בהתחלה ואם לא יהיו ו א ו י ם בהתחלה ויהיו באמצע יבא המשיח‬
‫באמצע הזמן ואם לא יהיו ו א ו י ם באמצע דודו דאו״ם בסוף יבוא משיח בסוף‬
‫אבל לא יעבוד מאותם ב' אלפים שלא יבוא‪ :‬א מ ו האפיפיוו ולטה לא ת א ט ו ו‬
‫שאם יהיו הנועדים ואוים יבוא סיד ואם לאו שיתארך ע ו סוף ב' אלפים‪:‬‬
‫אמדו השלוחים אין )טב( אומדים שיבוא גואל אלא לטי שיושב כגלות כי‬
‫מא( בדפ״אד מוכנים •‬
‫טב( בדפ״אד נוסף אנו •‬
‫היושב נ ה ש ק ט מי! *ויד לו לגואל והמשיח הוצרך לעס היושב מ ל ו ח ו ש ע מ ד ‪:‬‬
‫אט' גיווניטו ולמה לא תאמרו בשידוש•‪ :‬השיבו השלוח•׳ ולמה ל א תאמי‬
‫אתה בפימשגו וכבו אמונו שהדבר שאינו מוכרח אין ראיה ממנו וכבר הודדז‬
‫נזה האיון האפיפיור ולא ישוב אחוד ואתה ידעת מעלת והשיבות וביט ש ל מ ה ‪.‬‬
‫יצחק׳ ו״ל ופירש כפי שימשנו‪ :‬אמו גירונימו בטקוט• אני ע ו מ י ובדוד שהמשיח‬
‫כנד כא ואתם אומרים שלא בא ועליכם להביא ראיה שלא בא‪ :‬אמרו השלוחים‬
‫•אמרו ההגמונים מניני האטת על טי להביא דייה כי אדרבה אני ק מ ם מ כ מ ה‬
‫זמנים שקבלתי תוות משה ומי שבא להוציאני מחזקתי עלץ להניא ראית‪:‬‬
‫העיבו ההגמונים כן הוא נל׳ פסק כמו שאתם אומרים ותמהנו מגיווממו ם‬
‫לא דבר נכונה ולא כמו שנדד בתחלה כי הוא יביא רזיה ואנחט כמאמר ה א י י ו ר‬
‫להחדק האמת באגו‪ :‬א מ ו ו ד‪,‬שלוחי' כבו ה ו א ט אדונט האפיפיור ט ה ש ש א ל נ ו‬
‫מאתו ה ו א ט ה' חסוך ועליכם ההגמונים הקדושים אמר וישעך חתן ל ט ולא‬
‫כטו שהתחיל גייונימו ואמר חוב תאכלו האם יחשוב שהפצרנו בקיום דתנו‬
‫על ההצלחות והמלכיות שהגיע ל ט בקיומה הממשלה והכבוד שלכם •היד‪:‬‬
‫באשו ראינו היום ומיום באנו תכלית גדולתכם וחשיבותכם ראינו לא החזקנו‬
‫כחווה זו אלא שתורתנו נתנה ל ט בששים רכוא ובמופתים חזקים וכהגלורז‬
‫כנח־ האל וחשבנו שאק לנו דשות לצאת טמנה אלא כאשר יכוא ד‪,‬טחן בעצמו‬
‫מאטד האמינו כפלוני ולא כאשר יבוא גידתימו דאמר לנו עזכוה וכתתו נוד!‬
‫אולי ישיג למעלתכם ובוחן לבנות הוא יודע מה שבלבו‪ :‬השיב גיוונימו מה‬
‫שבלבי הוא מ ה שאמדתי שמשיח כבי כא ואין זה המאמר אשר שמתי ׳סווי‬
‫בו ואיש את רעהו יעזורו‪ :‬א מ ו האפיפיור כבר אמרתי ל ן שאין ‪1‬ו סענה ומה‬
‫שאטרח איש אח דעהו יעוורו ז ד לו לטי שצוין עמודים להעמידו ואין לו כח‬
‫מעצמו כ׳ הגפן מצד חומד ש ל ה צוק• ל ע ט ו ד ם להעמידה טה שידן *רץ• אחי‬
‫לבנון א ש י הוא להפך כ• הוא ת ו מ ן לאחדם‪ :‬אחר זה פטרנו האפיפיור‬
‫והלכנו בשטחה לאכול ל ח ט ט ני ביום ההוא גירונימו לא מצא עזי־ פיוס‬
‫הוי התחיל גירתיטו במאמר סטון לואשון ח״ל א״ל אליהו לרכ יהודה א י ן‬
‫העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וניוכל אחוק נ א א מ ו ליה נוישא או‬
‫בסיפא א״ל איני •ויע־ השיב החכם ה״ר מתחיה מ א מ ו זה איט מאמת כלל‬
‫שישו הוא המשיח שהוי לא נ א נופק ההוא ר ק שירנו עולה למספר היובלות‪:‬‬
‫השיב גיותימו אני בהתחלתי לא אמיתי שישו הוא המשיח אלא שמשיח כבר‬
‫בא ואס היה זה לעשר שנים או עשוה ימים הכל שוה‪ :‬א מ ת השלוחים‬
‫יואה א מ נ ט ו ש פ ו ט ואס אינו ישו א ש י נראה נ ו סיפק מגדולה וחכטדו מי‬
‫ יהיה מאטיאי השוטה או טראישט׳ הסכל‪ :‬אמר האפיפיור ולמה לא ה נ נ ת ם‬‫לגייוניטו והוא משלכם בעלילה בא לכם שאם תאמרו ש כ נ ו בא כ * הניאה‬
‫מהמאמר >תבטל הדכוח ואס תאטוו שאפשר שבא אבל אינו ישו אז יאמר‬
‫לכם מה שהקשיתם לו אם הוא מאטו או פיקו‪ :‬א ט ו ו השלוחים ה י ט ב ת‬
‫אדתט לראות ואנחנו לא נדע אח אשו בקשה השנאה והתחבולה‪ :‬אחר זד!‬
‫אמה ה״ר טתתיה לגירונימו האדון החכם עד שאתה מ ט א ואיה מן התלמוד‬
‫שהמשי׳ כבו ג א למה לא תניא ואיה להפך מן התלמוד עצמו ש א מ ו הפח‬
‫ווהן ש ל מחשבי קצץ‪ :‬ענה האפיפיוו ז א מ ו כבו שמעתי מ א מ ו זה וחפץ‬
‫הית׳ לדעת פירושו‪ :‬אמה ה״ה מתתיה אץ לנו פיווש אלא ה פ ש ס והוא‬
‫שמקלל מי שעושה חשבונות ואומי מ ו י יבוא משיח כי ימשך מזה נזק נוזל‬
‫לעם כי באשו יגיע הזמן ההוא ולא יבוא יתייאשו ררפה לבות המקדם ישועה‬
‫מאסרים בכבל ובמאסר החקוה ועור כי יש בוה עון כי האל הסתיו ענץ ז ה‬
‫מכל העמים ומכל הנביאים והוא חושב לגלותו ועל זה כעס האפיפיוו כעס‬
‫עצום ואמר א׳ עם שוטים אי המאוסים אי התלמודיים הסנלים וכי דניאל*‬
‫א ש י ח ש ג הקץ האס היה ראר שיאמר עליו תפח רוחו נראה נ א מ ת ט פושעים‬
‫ומודדים אתם והם • ענה דון טודדוס ואס' אי אדתנו האפיפיור אם התלמודיים‬
‫כל כך סכלים בעיניו למה מניא ואיה מהם לאמת שהמשיח נ ב ו בא אץ מניאין‬
‫ואיה נק השוטים ועל זה כעס האפיפיור יותר‪ :‬אז שב דון רדאל ואמו אדוננו‬
‫האפיפיור אץ מחוק קדושתו שיכעס בעניני הדכוח וכמו זה הישות נחתה אלא‬
‫שיש לגו עק א ח ו תכשלנו בובוינו ועל טחנא בזה אמונו הואנו אוזננו ח ס ו ן ‪:‬‬
‫ענה האפיפיור לא תחשבו להדיחנו נדברים נזה תשיבו לאותו מ א ס ו שאמד‬
‫תפח דוח ם של מחשבי קיצץ‪ :‬א מ ו דון רדאל לשון מחשבי בלשק העבה•‬
‫הוא המחשב ומוציא דבי על פי החשבון אבל הנטא או ט ו ב ו בודח הקדש‬
‫לא יקיא מחשב אבל דואה שכן א מ ו הנביא ]שמואל א' ס ׳ יחי( אי דה ט ו ז‬
‫ה מ א ה )מג( בנבואת דבו אגרתי ועל זה נתפייס האפיפיור ואמו ט באנו לדגו‬
‫אמת זה גואה לנו ו ק •תיש‪ :‬בלב נבק רצאנו מ ש ם ט ו ס ההוא ובבקו הלכנו‬
‫לדרכנו אבל בבתינו נמשכה ק ט ט ה עצומה טנינו )מד( ה״ר מתתיה ו ה ״ ו‬
‫מוירוס ט לא ש ט ו ו ולא ש מ ו מחסום לפיהם ו ט באנו אמתו'לגידונימו אדתנז‬
‫ה ח נ ם עד שאתה מביא דאיה מן האמוראים לומד שבא המשיח למה לא תביא‬
‫ואיה מהאחרק שבהם וואשם הוא י ב אשי שאמד עד השתא ת ס ח ט מכאן‬
‫ואילך לא ת ס ת ט ט יואה שלא בא באותו זמן‪ :‬השיב גירונימו זו נ ב ו אמותי‬
‫ל נ ם שאץ להניא ואיה מכד שאינו מאטץ שבא המשיח ט הוא ו ב ו כפי דעתו‬
‫ואמונתו אבל המאמר הראשון אליהו הנטא א ט מ והוא נ ג ט א יוע האטת‪ :‬אז‬
‫קמו השלוחים ו א מ ת לו אותנו הודיענו הב אשי פקח היד או סכל ו ש ע הזז‬
‫או צדיק‪ :‬השיב ניותימו אץ זה שאלה ט חכפ גוול היה וחסיד כפי הנואה‬
‫ממאמריו‪ * :‬ט ו ו לו אם ק איך היה מכחיש דבוי הנביא אליהו ל ק על כוחנו‬
‫צויבץ אנו לומר א ח ו משני דבוים או שאותו אליהו אינו אליהו הנביא תשתבש‬
‫נאותה סברא או שהוא אליהו ורב אשי הטן כתת מ א ט מ ופידש טה שפירש‬
‫שאם ודה מסופק זדה ט ס ה להחמיר כדברי הנטא ולמה ננקש אנחנו להתחכם‬
‫מג( נ ו פ ״ א ו נוסף ט ראה •‬
‫טד( נדפ״או נופף ובץ •‬
‫ביותר מוה‪ :‬השיב ניוונימו אפילו אורה לכם שוו היא כמת אותו המאמר ‪,10‬‬
‫תאמרו במאמר הבי מחשבון היובלות כי אין לו פירוש אחר אלא מה שפירשתי‪.‬‬
‫קפץ ה ״ ו יוסף אלבו ואמר כוונת מאמר זה הוא לומר שלא יהיה ה ע ו ל ם‬
‫פחות מוה אבל אפשר יותר כי האומר לא אתן זה בפחות מעשרים לא יתחייב‬
‫שלא יתנהו בארבעים או המשים אכל אפשר שיהיה יותו רוחו וביובל האחרון‬
‫יבוא משיח‪ :‬אמרו ההגמונים לפי זה אין זמן קצוב למשיח‪ :‬השיב ה״ר‬
‫מתחיה אין זה לנו תמיהה כי גם לכם אין ומן קצוב שהרי א מ ו ושני אלפים‬
‫•משיח ובחון הענינים השגחנו וואינו שהיו כותבים כל וברינו ורעדה עצומד־•‬
‫נפלה בלבנו כי אמרנו שהכוונה היתד! כי הסופרים ירימו ואחר כ ן יאמר‬
‫האפיפיור כ ן אמותם ונטצינו נתפשים בדברינו ולא היינו יכולים לוטו שהסופו‬
‫זייף והוא מפורסם לאפיפיור‪ :‬והסכמנו משם והלאה לד‪,‬שמו בדבורנו ולשתוק‬
‫האפשר ולא יכולנו כי דבר האפיפיור להשיב בכל לאיש ההוא גידונימו ו א ם‬
‫לא נשיב אחת דתנו למות ועל זה נתייעצנו שלא ידבר אלא אחד ממנו ואם‬
‫יואו דבדיו אל‪ .‬האפיפיור הרי טוב ואם לאו נאמד שאץ תשובתו הסכמת‬
‫כלנו וכי הוא מעה ואץ דעתנו דעתו וביום ההוא נשלם הדכוח וכי שבנו כבקר‬
‫ב ו ע ו ופחו התחיל גיוונימו מ א מ ו אחה זה לשונו‪ :‬הוה עובוא בחד גברא‬
‫וכו׳ עד איתליד משיחא אמר ובי יוון מקרא כתיב ]ישעיה י' לוי דאי אי[‬
‫והלבנון נאדר יפול דצא חוסר מגוע ישי הנה מבואר ממאמר זה• מה ש ל א‬
‫תוכלו להכחיש שביום החורבן נולד המשיח‪ :‬השיב החכם ן' אסטווק מ א מ ו‬
‫זה כבר דבוו בו גדולי עולם נדכוח מאישטרי משה עם פראי פול ו ה ת ח ל ת‬
‫הדכוח היה כי פואי פול וצה להוכיח כי היהודי ו א ד שיקואו כנעניים בעבור‬
‫שתפשו מעשה כנען ד ש נ ו בארצם והנוצרים ואוי שיקראו ישראל לפי שנכנסו‬
‫במקומן‪ :‬א מ י האפיפיור מה השיב על זה הטאישטד‪ :‬אמר תשובתו ה ו א‬
‫כי הנכנס במקום אחר ו א ד שיירש חפציו ואם הנוצוים נכנסו במקומנו למה‬
‫לא ירשו חפצנו האמתיים וו>‪ 0‬ננואה ואש מן השמים ואודים וחומים וכיוצא‬
‫והנה אנחנו היהודים כאשר אבדנו דברים אלו מעולם לא מצאנו אותם ביד אחר‬
‫אשר יואה מזה שכונת הנותן לשומום ע ו יואה אם נשוב דשיבם אלינו כבראשונה‪:‬‬
‫אמר האפיפיור ובפני טי היה הויכוח‪ :‬אמרו לפניהמלן החסיו וון פידרו ה ז ק ן ‪:‬‬
‫שאל עוו ופוא׳ פול מה השיב למאישטוי משה אמרו שתק ולא ענה‪ :‬השיב‬
‫האפיפיו' המלך ההוא חסיד היה ולא ח נ ם ופראי פול שלא השיב אין זר!‬
‫מחכמתו כי ינול היה לומו שאנו אין אנו צויכים לונויס ההם אחן ש נ א‬
‫מושיענו והבטיחנו ישועת הנפשות ונננס כמקום אדם להציל נפשות האכות‬
‫ואץ• שיהיו הובוים אין בזה תשונה למה שאמר המאמר ש כ נ ו נולו המשיח‪:‬‬
‫אמו וון דואל המאישטוי פירש שאץ הכתה שנולד בפועל ואפילו נאמר שנולד‬
‫י בפועל אץ בזה סתירה כי אפשר שנולד ביום ההוא והוא ח׳ בגן ע ק והוט״בם‬
‫נתב שלא נולד משיח ביום החרבן אבל רצה לומר שמן היום ההוא ו ה ל א ה‬
‫נ כ ל דוד ודור נולד אדם ראד להיות משיח אם ישראל יהיו רארם ואומר הדברים‬
‫האלה כוונתו היתה לעורר הלבנות אל החשוכה ולפרש לה‪ 0‬כי אין המשיח‬
‫תלוי בזמן קצוב כמו שהיה גלות בבל וכן פירי וון חסדאי‪ :‬השיב האפיפיור‬
‫נ כ ע ס ואמר ני נאתס לחצרותי לא היה להגיד לנו מה אומויס מפושים שלכם‬
‫אלא מה תאמהו אתם ומה לי לפירושי הראשונים ודנרי הנל ו ה ח ו ל לומר‬
‫שנולו ולא נ א שאם ה ו נ ו תלוי נוכות היהוויס למה נולה יתעכב ה ו נ י ויולו‬
‫ניום שיהיו מוכנים וואויים‪ :‬אניוו השלוחים ואם וארים היום דולו המשיח‬
‫היום האם תנוק בן יומו יוכל להנהיגם ומשה נן שמונים שנה הוצרך לעוו‬
‫אלוה ולאחיו ולעור )מה( זקנים‪ :‬אמר האפיפיור כן היה ששים רבוא דותיו‬
‫השיבו השלוחים במקום שתרבה ההשכלה אץ צורך לשופט כי שכלו ש ל‬
‫אדם ראף שיהיה שופטו והדור ההוא כפי קבלת התלמוד דוד דעה היה ואנחנו‬
‫יתושי' כעוכם ואיש מטנו לכדו צוין ע ש ו ה שופטים כפי מעוט השכלתנו‪:‬‬
‫אמר האפיפיור בזה אני מורה לכם כי כל אחד מכם היה צויך מלך אחו ושופט‬
‫אחד ונשוב לעניננו‪ :‬או קם אחד מתושבי ווטי ואמר אדוננו האפיפיור יש‬
‫שמות משותפים וזה מוסכי ליהוד ולנוצרי ונולד הוא שם משותף כמו ]תהליס‬
‫עי בי[ בסוס ה ד ם יולדו ]משלי כוי אי[ מה יולה יום ]איוב סו'לה ‪ ( ,‬הוה עמל‬
‫וילד אץ וכל אלו לשון שעלה במחשבה הוא ועוו כי אומרו באדר יפול ואחר‬
‫כך ויצא חוטר אינו מונרח שיהיה מיד ואפשר ליטים הרנה ובא הכתוב לנחם‬
‫אותם *על אנדן המקדש ולומר להם שעוד ישונו לקדמותם ואם אפשר שכן‬
‫הוא פירוש הפסוק טי נתן כח לנעל המאמר לומר שמיו יבוא אלא נואו־ן‬
‫שכפי חשינות המשיח עלה נ מ ח ש נ ה וכן אמוו התלמודיים שבעי דברים קדמו‬
‫לעולם ואחד מהם ש מ ו של משיח והנה אמוו לשון בדאה ולא היה בעולם‬
‫אלא שרצה לומר שעלה במחשבה לפי שמוכוח לתכלית הבדאה שיבואו כל‬
‫העולם להאמין באל אחד וכן נאמר כי ביום ה ח ד ק עלה במחשבה בדארו‬
‫המשיח אבל לא היו ראריס שיבוא מיד כי עדץ היה צדך התכת הגלות לעונות‬
‫ראשונים ולהתם כל פשע וחטאת • וניום ההוא נתבטל הויכוח ונבקר כששבנו‬
‫אמונו לגירונימו הנה התרגום אומר אתילר ומצאנו נפסוק נולי שרוצה לומר‬
‫עתיד להיות נולד נ מ ו שנאמד ]מ״א יג' ני[ הנה נן נולד לנן ישי והיה אחר‬
‫חמש מאוח שנה )סו(‪ :‬השיג גירונימו מלח נולד לא תעשה הוראה זמנירו‬
‫כי רצה לומר או יהיה נולו או היה נולו אמונו נלנו ‪1‬וה הוואה וסיוע למדז‬
‫ש א מ ת ו שאנו נאמו יהיה נולה ומעתה אץ הכרח לפירושך ונחנטל הכנץ אשר‬
‫בנית! חור הגיווניסו לתקן דבריו הואשוני׳ ולא ינול ונתנייש ה ו נ ה •והאדך‬
‫ש ם בואיות אחוות וכלם הבינו שהיתה הכונה לתקן אח אשר עוות וכי ראינו‬
‫ידנו על העליונה אמונו טוב לנו עתה אם נוכל לישמט בכבוד ושמנו שדים‬
‫על יד שוחו יוכוו עם האפיפיוו וכן הגמוני' ובים שיובוו עט ישוע הלורקי‬
‫מה( נמקוט ולעור כתוב בופ״או ולשבעים •‬
‫מו( בדפ״אד כתוב והיה זה אחר ד׳ מאוח שנה ־•‬
‫• ‪.1; . .‬‬
‫לבטל הויכוח ולא יכולנו כי האפיפיור אמו על כוחו של גייוניניו יוכיח נזה י‬
‫שנדר ובבקר פושוו זכור אמו האפיפיור אחם היהודי דברים מבהילים אתם‬
‫אומדם כי )מו( בעל שכל שיאמר שנולד המשיח ו מ הוא חי בגן עדן כמה‬
‫שנים ואיך הוא חי אלף ת' שנה‪ :‬אמדנו לו כבו הקשה זה פראי פול והשיב‬
‫המאישטרי כי אדם הראשון חי אלף שנים וכמו שאפשר לזדות אלף אפשר‬
‫ביותר מזה כי לא נאמר מפני שלא ראינוהו והד כפי הקבלה חנון ואליהו עדן‬
‫חים בגן ע ק ‪ :‬אמר האפיפיור ה ד זה כמי שמתרץ קושיא עם קושיא אחרת‬
‫ט גם זה יוצא מן ההקש‪ :‬אז קפץ רבי אשטרוק ואמו אדוננו האפיפיור עד‬
‫שאתם מאמינים במשיח שלכם כמה דבדם רחוקים הניחו לנו להאמין במשיחנו‬
‫אחת ועל זה נתפעל האפיפיור מאד וחרה לנו פן תצא כאש חמתו‪ :‬ואמרנו‬
‫אל האפיפיור אדוננו לא יפה דבד חברנו ואינו בהסכמת כלנו ודרך שמחה אמר‬
‫זה לא מפני שהוא האד ט אק האפיפיו׳ כאחד טמנו זה עם וה ושננו ל מ ה‬
‫שהתחלנו ואמרנו הואט אדוננו הסק• הלכנו לטוונו וצעקנו כלנו על ובי‬
‫אשטרוק ואמונו חמסנו עליך ועל דבריך כי שמת חרב ביד שונאינו ו ל א ק‬
‫הסכמנו בינינו שנדבר על האופן אשר דבות והנה ענינינו היו עולין יפה ע ם‬
‫האפיפיור וותר היה בעזרנו ממה שעוד את גירונימו ועתה ט האפיפיוד כעס‬
‫מי יגן בעדנו לולי רחמי שמים ואק סומכק על הנס במקום שהזכות מסופק‬
‫וביום ההוא ברחנו משם בושים תכלמים ושבנו בבקר בחרדה עצומה "וידאה‬
‫והאל נתננו לחסד ומצינו האפיפיור בפנים מאירות ושב גיוונימו ואמה אם אתם‬
‫מאמינים שהמשיח נולד בפועל אני אראה לכם שכבר נגלה‪ :‬אמרו השלוחים‬
‫אק א ט מאמינים שנולו בפועל אבל אמונו שבעל אותו מ א מ ו אפשו שהבק‬
‫כ ן ‪ :‬ע נ ה האפיפיור אתה גירונימו מאיזה מקום תביא ו א י ה שכבו נ ו ל ד‬
‫‪,‬‬
‫ונגלה‪ :‬א מ ו אדוננו האפיפיור מפגי שהם אמרו בתלמוד אמר שמואל‬
‫מנק אתה אומו שביום שחוב טוו המקדש ט ל ו המשיח שנאמו ]ישעיה סו' זין‬
‫בסדם תחיל ילדה ותרגם יונתן עד ולא ייתי עקא תתפרקו עד ל א ייתי זווע‬
‫חובנא איתגליא משיחא‪ :‬והשיבו השלוחים תרגום יונתן אינו מהמימוא ומאמו‬
‫ו ' שמואל לחוד ותוגום לחוו וטק לוטו שכאשו יבוא המשיח יבוא פתאום‬
‫כמו האשה היולדת פתאום שנאמר במום תחיל ילדה ולא טון התוגום לוטו‬
‫מה ש א מ ו ו ט שטואל אלא שבא לגלות שכאשד יבוא המשיח יבוא פתאום‬
‫וכבד גילו חכמים זה ואמוו ג' דבדם באים בהיסח הדעת‪ :‬אטה האפיפיור‬
‫ד לי שאתם אומדם שכבו נולה המשיח‪ :‬אמונו לו חס ושלום א ב ל אט‬
‫אוטדם' ששמואל בעל אותו מאמר נשתבש באותו דעה וחשב כך והתוגום‬
‫שהוא דוח הקדש לא אמו מה ש א מ ו שמואל אבל פיוש הפשוק ואמו שכאשו‬
‫יבוא המשיח יבוא פתאום אבל אמונתו ואמונת כל יהוד שאס יבא אדם רקבץ‬
‫נדחי ישראל רכנה מקדש וכל העטים יאספו אליו רקואו כלם בשם א ל אז‬
‫טז( בדפ״או נוסף טי ‪.‬‬
‫נאמר כ׳ הוא משיחנו וכל מאמר שיאמר הפך זה יש לו פירוש ועוד אוחו‬
‫מאמו שהביא גירונימו אומר ברגליה מתבני מקדשא ואיה המקוש אשר נבנה‬
‫בזמן ישו‪ :‬ועל זה גידונימו לא יכול להשיב ותפש דברים א ח ד ם והאוין‬
‫ונתבטל הויכוח ימים )מח( עד ט״ו לפיבריו ששלח האפיפיור בעדנו ובאשה‬
‫באנו לפני האפיפיור חזר לאותו המאמר דשמואל שאמר נולד המשיח‪ :‬אז‬
‫אמר האפיפיור לילה וו חשבתי איך הטעיתם אותנו בדברים כי אמרתם שנולד‬
‫הוא ש ם משותף ויהיה פירושו יולד ויהיה פירושו נולד ואיך שיהיה כ ן ה י ה‬
‫העני! שנולד ישו קוום ה ח ו ק הרבה כי הוא נולד שנת שלשת אלפי' ושש‬
‫מאוח ושבעים ואחו ליצירה וחובן הבית היה שלשת אלפים ושמונה מ א ו ח‬
‫ועשוים ושמונה הוי שנולו ק״ן שנה קוום ה ח ו ק ‪ :‬אמר וון וידאל אווננו‬
‫האפיפיוו יש לנו מוסכם בתלמוד שאפילו ׳פושו כמה פיוושים נפסוק א' לעולם‬
‫אין גם אחד מהם שיכחיש הפשט ואמוו בפירוש אין מקוא יוצא מיד פשוטו‬
‫וכאשר יבוא אמורא ויוציאנו מפשוטו אנו אומוים ורך ו ו ש הוא זה רש לו‬
‫סוד או ענין ולא נאמין לאותה דרשה אם מנגדת לפשט תה מוסכם בתלמוד‬
‫לא יוכל ניוונימו להכחישו לכן יקח אדוננו לפניו הבדבייא ויראה כי אותם‬
‫פסוקים אינם מדבדם כלל בענין מושיעכם שהוי כאשר א מ ו בטרם תחילי‬
‫ילדה על ירושלם נאמר כמו שנאמר מיד ]שם חי[ היוחל ארץ יום א' וכן אומי‬
‫מיו ]שם יי[ שמחו את יוושלס ואם על מושיעכם נאמר מה תמיהה היא לומד‬
‫מי ראה כזאת האם נאמו שהוא פלא שיולד אדם אחד ביום אחד כ ״ ש מי‬
‫שנאמו עליו שהוא חלק אלוה או ב ט כל ש ק שאמר מיד ]שם חי[ אם יולד‬
‫גוי פעם אחת כי חלה נם ילדה ציון את בניה ומה ענין לידת גוי בענין המושיע‬
‫אלא שלעתיד מדבי בזמן קבוץ גליותינו כי כאשר יתאספו בכח אלהי בפתע‬
‫פתאום אז נאמו מי ש מ ע כואח‪ :‬ועוד איך אמר ]שם יגי[ ובירושלם תנחמו‬
‫ואחו לידתו נחוב‪ :‬ועל זה אמו גיוונימו כיון שאתם מכחישי' מאמוי התלמוד‬
‫אני אוכיח מן הכתובים אשר לא תוכלו להכחיש הנה כתוב בתורתכם ]בראשית‬
‫מטי יי[ לא יסור שבט נדהודה ומחוקק מבין וגליו עד כי יבוא שילה‪ :‬ופירש‬
‫התרגום עד דייתי משיחא והנה אץ לכס לא שבם ולא מחוקק ואיך א מ ו שלא‬
‫יסור‪ :‬ענה ר' אשטרוק ואמו כבו אמונו בהתחלתנו שכל פסוק או מ א מ י‬
‫שיש לו פירושים אין משם הכרח לאמת סברא או אמונה ואתה האדון גידהימו‬
‫ידעת פירושי אבן עזרא ופירושי גדולי ראשונים והאחרונים וגם אנחנו אם תרצה‬
‫לשמוע נאמר עליו אחד משני פירושים האחד שכיון לומר ש ל א יסור שבם‬
‫מיהודה הסרת עולמית אבל פעמים יהיה להם שבם מיהודה ופעמים יהיה לוה‬
‫הפסק ותסוי והמשך זה יהיה עד כי יבוא המשיח כי כאשר יבוא המשיח אשר‬
‫אנו מקוים שוב לא יהיה הפסק הפירוש הבי כי הנה מצינו במלת עד יתיב והיא‬
‫תנועה מפסקת ופירושו לא יסור שבט יהודה לעולם כ׳ הנה שילה והוא המשיח‬
‫מח( בדפ״אד איזו ימים‬
‫—‬
‫‪78‬‬
‫—‬
‫יחדו השבט ליהודה‪ :‬השיב גירונימו אין אנו מוכיחים להאמין בטעמים כי‬
‫התווה לא נתנה בהם‪ :‬אמר דון דדאל א׳ גידונימו החכם במה שהוא מועיל‬
‫לכוונתך אתה מאמין ובמה שאינו נאות לך אין אתה מאמין ועוו נפוש פירוש‬
‫אחה כי יהיה עו זה כמו ]בואשית כחי מוי[ כ< לא אעזבך ע ו א ש ו אם עשיתי‬
‫ו ט כוונת הפסוק ש א ח ו שיעשה מה ש א מ ו אן יעזבנו אלא שפיוושו כווך‬
‫האדם או המלך האומר לאחד ממשרתיו לא אעזבך עו שאגיעך להיווז ש ו‬
‫נ מ ל כי אין הכוונה שיעזבנו אחו כך וכן א מ ו לא יסור איזה מנד או ש ו ו ה‬
‫מן היהווים ע ו שיגיע שיבוא שילה ולו יקהת עמים א מ ו גיוונימו למה אאמין‬
‫פיוושכ' ולא אאמין מה ש א מ ו משה הוושן א ש י הביאו וש״י בפיוושו ווש״י‬
‫גוול המפושי' למד ממנו א מ ו כי אומוו לא יפוו‪.‬שבט מיהווה מ צ ה לומי‬
‫לשכת הגדת שנתן בחלק יהווה ושבט זה מ צ ה לומו הסנהורין וכיון ש ס ו ו‬
‫הסנהדרין ס י שבט יהודה רוצה לוטי הסנהדרין שהיו ש ם ‪ :‬אמדו השלוחי'‬
‫עדיין אין אנו מבינים מה ואיה מפיווש זה ועוו ט ובי מ ש ה הדרשן דרשן‬
‫היה ולא תלטווי ועוו שהמאמר אינו כן אלא כך א מ ו יעקב לבניו‪ :‬עד כאן‬
‫מצאתי כתוב )מט( ומפי השמועה אמדו לי שיצאו השלוחים בכבוד גדול אע"פ‬
‫שעברו עליהם מצוקות רבות הם והקהלות המקרם ישועתם‪:‬‬
‫ך ‪ ,‬מ " א בוטן האפיפיור מאוקו פלוונטין בא לפניו פראי פיורו ואמי לו‬
‫• אדוננו האפיפיור שאלה אחת אנכי שואל מי שהוא שנוי מהאל וגם‬
‫הוא שונאו אס ואף לבעל שכל כ ״ ש איש קדוש שיאהבנו‪ :‬אמר האפיפיור‬
‫בלי ספק באחת מאלה יספיק למאוס בו כ״ש נשתיהם‪ :‬אמר פראי פידרו‬
‫ואיך אדוננו אוהב היהודים‪ :‬אמו האפיפיור ובמה דאית שאני אוהב אותם‪ :‬אמר‬
‫כי ישבו באוצך דאכלו פוי •אומתך ויסחוו בארץ ר ה נ ו מ מ נ ה ‪ :‬א מ ו האפיפיור‬
‫ובמה ראית שהם שונאים את האל ואיך אפשר ו כ והנה הם סובלים גלורז‬
‫ארוך ומד לקיים הדת אשר צוה להם האל ואם ראית אומה אוהבת האל שלא‬
‫היתה לואה בגלות כור‪ ,‬ומואסת את ותה באלף שנים ויותו ואשו אמות שהם‬
‫שנואים מהאל אני רואה שהם בגלות לא הניח לאיש ל ע ש ק ם כאשר יחשוב‬
‫י רקום לכלותם ולא ואיתי מי שהצליח במחשבה כוו ואף על פי שקמו ו ט ם‬
‫כמוך לצדד צווים להבאיש את היחס בעיני השוים מלכים רועצי א ו ץ ‪ :‬השיב‬
‫פואי פיווו אווננו האפיפיוו לא הצליחו בשאלה זו מפני שמושיענו צוה שלא‬
‫יגעו בהם והובוים ההם יש להם פיווש ולא כמו שחשבו העמים‪ :‬א מ ו‬
‫האפיפיור ומה תאמו מהזמנים שעדין מושיענו לא נולד או מהמקומות ש ל א‬
‫נתפשט שם הכותו ומצינו פזוו העם הוה ו ב ו שלא ישועו כי ואיתי בספרי‬
‫הטלכיס הקמטים ט נתפווו כמלכות אלימאן ובמלכות אלמבוטין)נ( ומלכות‬
‫מם( כדפ״או נוסף וסופו לא מצאתי כתוב •‬
‫י ג( בדפ״אד אלמדבטין ‪.‬‬
‫מ ש א ואלברבר ואצפהן ובארסאן ואפריקי ומלכות כושיים וקצת מגלילי אשיאה‬
‫והלך ופיוש״א בסופה ובכל •אלה קמו עליהם להכריחם ולאכד דחם ולא הצליחו‬
‫ובמדי קם ש י אחד גדול נקיא המן וגם[ הוא חכם דביא רע עליהם ומד!‬
‫שהצליח הזא שנתלה הוא ו ב י ו ‪ :‬השיב פראי פידרו המן וה שאמרות אדתנו‬
‫לא נתלה בעון היהודים אלא שבקש לשכב עם המלכה‪ :‬אמר האפיפיור עדין‬
‫אין אתה יכול לצאת מאותן כזבים אשר נתגולת בומן היהדות אפשר כי א ד ם‬
‫שכעס עליו המלך והמלכה וכחצי היום ולפני משוחי המלך ובאה ‪.‬לו אוחד!‬
‫חאוה אם חרצה לדבר עמי לא תדבר בפני דברים של הבל‪ :‬השיב פראי‬
‫פידרו אמת אדוננו שאין בנו כח לכלותם וכבד הבטיחם אלהיהם ואמו ]רקוא‬
‫כוי מוי[ לא מאסתים לכלותם לכלותם הוא ולא אבל להוכיח' בצוות דסוריס‬
‫כבר מאס בהם והעד הצרות שעוברים עליהם תמיד‪ :‬א מ ו האפיפיור אין מן‬
‫הצרות ראיה כי ידוע שאנו מורכבים מארבע יסודות וטבע הפשוטים יש במורכב י‬
‫ומציגו כל יסוד דסוד בהתגבר מבקש לשאוב חברו ולהפכו לעצמותו כמו‬
‫שמצינו האש שישרוף כל דבד אם לא ימנעוהו והמים מתגברים על ה א ד מ ה‬
‫ומפרדין אותה וממחין אותה והאדר שואב את המים וכן בב״ח והעופות והדגים‬
‫המתגבר בולע את חבירו וכן העמים האומה הגוברת מבקשת להפך האומות‬
‫האחרות לעצמותה ואלו היה בידי שלא ימשול בעולם אלא אני הייתי שם בזה‬
‫כל יכלתי וממשלתי וצרח היהודים נמשכת מההתגברות שיש לנו עליהם‪ :‬אמר‬
‫פראי פידרו ולמה לא נאמר כי הצרות הם על עונם‪ :‬השיב האפיפיור ו ה ח ה‬
‫גוום להם וסוף כל סוף אומר לך שלא תקנא בטי שלא עברו עליו צרות כי‬
‫לא פרע חובו ואפשר שאחריתו רעה אבל תקנא בטי שעברו עליו דברים אשר‬
‫ע ט ם ינוח בסופו דשקוט כי אחרית ל א ש שלום‪ :‬אמד פראי פידרו ואיך יסבול‬
‫קדושתו העם שמחרפים אותנו י ואומרים שראוי להרגנו ומחרפין את מתינו הט‬
‫אומדים טוב שנגדם הרוג ואומרים בושה אמכם חפרה יולדתכם הנה אחרית‬
‫גויס וגוי‪ :‬ואין חופה גדולה מזו‪ :‬השיב האפיפיור על מ ה שאמרו טוב‬
‫שבגוים הרוג ככר שמעתי מן היהודים פירוש בו ועל מה שאומרים בושה אמכם‬
‫בזה לא שמעתי מעולם וכיון שדברים כאלה באו לידינו ראר שנחקור בם לאהבת‬
‫האטת הנה ב' שלוחים הגיעו אמש להראות לפני יקראו ונשמע טת תשובה‬
‫יש להם‪ :‬נקואו האנשים ההם והם דון שמואל אבראכאלייא ודון שלמה הלד‬
‫ואמר להם האפיפיור אפשר שכתוב בתלמוד שלכם טוב שבגוים הדוג‪ :‬השיבו‬
‫כן הוא אדוננו אבל קבלנו מזקנינו שכל דבד שהוא דין או פירוש הפסוק הוא‬
‫מרבינא ורב אשי מחברי התלמוד אבל דברים אחרים כתבום כת הדורשים וכדי‬
‫לחוקם ש ט ו אותם בתוך התלמוד אבל אנו המקובלים ממה שאמרנו לא השגחנו‬
‫בדברים ההם‪ :‬אמד האפיפיור סוף כל סוף בתוך התלמוד הוא זה וטי שירצה‬
‫לומר כמותכם צריך שיביא ערב או יוכיח בראיה לכן תאמרו לי פידוש הדברים‬
‫כי כפי הנגלה דברים מרים הם וראוי להוכיח בני מלכותי מן היהודים עליהם‪:‬‬
‫השיב דון שלמה הלף אדוננו האפיפיור מה שפירשו הקדמונים הלא הוא כ׳‬
‫הוא הפך דננו א ש י א ט ו ו קצת גיוליס שלנו שאלו היו נמצאים בזמן שופםינו‬
‫לא היה אום נהוג מימיהם כי שמא הנהוג ט ו פ ה היה והיה כאלו כ נ ו מרז‬
‫והנה אום מת הוג ואין דינו ליהוג אנל אומות העולם ראו שנפי הזמנים‬
‫•ונו הרוצחים אם נדיק תכלית דקדוק זה ובאמתלאות הורנים כדי להוכיח את‬
‫העם ורצה לומר טוב שבגרם הו* המשפט רוצה לומר מ ש פ ט ההויגה כי לא‬
‫אמר הרגו הטוג שבנוצרים אנל אמר ה מ ג והוא מקור עוד אמרו הטוב והמעולה‬
‫שבגוים כל כך חושש אל הכנוד והמשפט עד שמיו אומו הוגו לפלוני ש נ ד‬
‫עשה‪ :‬אמו האפיפיור אם דעות התלמודים הם כמו אלה שלא יהרג ההורג‬
‫מפני שהנהוג ש מ א ס ו פ ה ודה כלם בלי ספק טועים היו ולא ח כ מ י ם וכי‬
‫•ש סבוה ועועה כזו שמצל ההווג בטענה כזו! השיב ה״ר שלמה ר‪,‬לד‬
‫אדוננו האפיפיור כבר א מ י ]עמוס ג' בי[ ו ק אתכם •ועת• מכלי משפחורז‬
‫האומה על כן אפקוד עליכם והנצול נ ד ד בית דן של מ ט ה לא הח־‪ .‬נ צ ו ל‬
‫מבית דן של מעלה וקכלגו שכל המומת על י ד בית דן של מטה ע מ מ י ו‬
‫מכופרים והצלתו זאת שנצול מבית דק של מטה אינה הצלה אבל ודא ל ו ע ה‬
‫לו כי לא ינצל מבית דק של מעלה ובעונש טר ממות‪ :‬השיב האפיפיור מענה‬
‫היא זו אשר אמרתם אף על פי שלעולם היה צויך דק של מ ט ה מפני ה ע ם‬
‫להטיל עליהם איטה‪ :‬אמר פידרו אווננו האפיפיור איך נתפ״סת נדבר• שקר‬
‫הנד‪ ,‬אמד בסמוך טוב שנטבחים שותפו של עמלק הנה יואה נ ׳ לועה נאמר‬
‫ולא לשנח וכן הוא פירוש מ ו ג ש נ ג ד ם ‪ :‬ענה הלד מה ש א מ ו טוב ש נ ט נ ח י ם‬
‫שותפו של עמלק ר״ל שהוא יהיה אכזוי נ מ ו עמלק על היהווים שאם ל א‬
‫כן לא ׳הווג נהמה לעולם וטוב שבמפאים לגיהנם ו ״ ל שיואה ‪,‬לעולם גיהנם‬
‫פתוח לפניו אט יהוג האיש שהופואה על יוו ובזה יעינו ויעשו החויצות ה ו א ד‬
‫והסוב הוא נאשר יחשנו שהם עתידים ליוש גיהנם אם ל א יכוונו כראוי‬
‫במחשבה ועיון‪ :‬אמר האפיפיור ומה תשיבו לנו ממד‪ .‬שאתם אומרים נ ו ש ה‬
‫אמכם וגוי‪ :‬השיב ח ן שלמה הלד )נא( אומנו האפיפיור תמהנו מפיווו השואל‬
‫והוא היה ממנו רדע אלא שרצה ל נ ק ש עלינו להנשילנו נ ד שינין קדושתך‬
‫כי הוא מאמק דת ישו ומבקש עילה‪ :‬פירוש בושה אמכם הוא מאמר כולל‬
‫לנל נוצר נק יהודי נק נוצד והיא תוכחה לומד שאמותיהם של נקברים אשד‬
‫עמלו לגדל ולדותיהם הנה סוף עמלם מדבי וציה והכמה לומר שכפי הנוף‬
‫אק דבר נצחי אלא הכל הבל ועפר אבל הנשמה כפי מעשיה אין ט• שיכחיש‬
‫שעולה לגן ע ק וכן כתב לנו טאישטוי משה ד אגי״טו כי חסיד אומות העולם‬
‫יש להם חלק לעולי ה נ א ‪ :‬ואמה חכם אחו מתוכח עס מלך כוזו ז ״ ל אק‬
‫‪ .‬אנחנו שוללים משום אדם או משום אומה ולשק גמול מעשיו הטונים ואק־‬
‫*ונו שנאמר בושה אמכם אלא נ מ ו שאמרנו‪ :‬השינ האפיפיור והלא אמרתם‬
‫הנה אחרית גדם ולשון גויס עלינו כוונתכם‪ :‬השיב דון שמואל לא ק אדוננו‬
‫נא( נדפ״אד דק שמואל ‪.‬‬
‫שהי• א ט י ישעיה על •שואל ]אי די( הוי גר הובא‪ :‬ש ב הכומר עידון לדבר‬
‫נגד היהודים עד שאמר האפיפיור אין ואיה טמנה שהם נרדפים שהו• לא בהה‪.‬‬
‫האל לקונן אלא הנרוך כמו תווים ובני יונה ו ל א בחר בנץ ובנשר והעורב!‬
‫השיב הכומר בחר בדבדים המצרי! הנרד כמו שבחר באובע *מחים לפי שמצרי!‬
‫בארץ היהודים! השיב האפיפיור ויבחו כתונגולח אשר היא מעריה תמיד בבתים‬
‫אלא מפני שהיא טוופת‪ :‬א מ ו הכומו נניח זה מפני ׳ותו קשה ולמה ל א‬
‫יצור‪ ,‬אווננו שישרפו אותם ספרים שכתוב בהם בושה אמכם! אז צוה האפיפיור‬
‫למשרתיו שיסתמו חלונות החצר וסתמו ואמו לכומו שיראה מן הפתח א ם‬
‫זרח השמש בשוקים ואו המשרתים ואמון מלא כ ל האיץ ש מ ש ‪ :‬אמר‬
‫האפיפיוד כן הדבר הוה ומה יועיל שאשרוף הספדים שבמלכותי וספוי היהודים‬
‫מלאה הארץ הלן הכומו מעל פניו‪ :‬אז אמו האפיפיור לשלוחים אי ע ם‬
‫סכל למה לא תבקשו וצון העגזיס הראיתם הקנה א ץ יכנע כאשר יתחזק הרוח‬
‫וכניעתה רפואתה כ׳ מיו תשוב למקומה וכן הבא בהון הים אם יכנע אל הגל‬
‫יחיה ואם יזקוף הגל יטכענו וזה ש א מ ו הלמוו שלכם לעולם יהא א ד ם ר ן‬
‫כקנה ואל יהא קשה כאוז ופירושו שהקנה בהכנעתה תעלה ואלו הארז לקושי‬
‫עורפו הדוח •שכונו כל שכן לדעת התלמודיים שאמדו י שהיהודים נקראים אדם‬
‫ואין אומות העולם קדו״ם אדם אשתחוה אם תאמרו לי מה אנזשית יש ב כ ם‬
‫יוהד מ מ ה שיש לנו! השיב השליח ח ן שלטו‪ ,‬הלו׳ ו א מ ו לא על אנושית‬
‫נאמו כי אם על הגירוש והשעבוד כ׳ אנו במקום אדם הראשון וכמו ש ה ו א‬
‫חטא וגורש מגן עדן כן אנו מגורשים מנן עדן שלנו הוא ארצנו ויוושלם‬
‫והמקדש תפאותנו‪ :‬השיב האפיפיוו אמרו אנשי ערב כי אין הי גבוה ותלול‬
‫שלא יוכל אום לכבוש אותו בוגליו ולא תהום שלא ישליכו עליו עופות ואלו ^‬
‫להשיב לב אדם אין שום מבוא לבד האל אשד כל לבכות הוא ידע והענינים‬
‫האלה נישורתם )נב( אנשי התלמוד להחניף אתכם ולכן א מ ו א ו ס אתם ו ל א‬
‫אומות העולם‪ :‬השיב היהודי השליח לא אדוננו ומאמר הנביא הוא אשר אמר‬
‫]יחזקאל לדי לאי[ ואתנה צאני צאן טרעיתי אדם אתם‪ :‬השיב האפיפיור א י‬
‫סכל עם חכם אתה מדבר אשר לא יקבל אונאה אמר הפסוק אף על פ׳ שקראתי‬
‫אתכם צאן אל תחשבו שאחשוב עונותיכם כעון הבהמה כ׳ לפי האמת א ד ם‬
‫בעלי שכל אתם וקראתי אתכם צאן בבחינת הועיד‪ ,‬והנהגה אכל טי יוכל לועות‬
‫אתכם הנה שנו׳עתי כ׳ מלך א ח ו צוה לכס שלא תעשו בבתיכם צורה צ ל ם‬
‫השמש וה״הם עושים אותו כאחורי הדלתות חציו בדלת אחו וחציו בדלת אחות‬
‫באופן שכשהדלת נסתם היה הצלם שלם ואז ה‪,‬׳׳הם משתחוים ומקטיוים לו ‪,‬‬
‫וכשבא אום לחפש ופותח הדלת היה מוצא חצי הצלם ולא היה מחשיבו ל״פרו‬
‫עליו ומוכיח הגדול הוא זכריה שהרגתם בתון בית המקדש ואנו נד שהורג‬
‫נכש נצול בבוא אל מקדשנו הוא בית הפלהנו‪ :‬שמעתי שאתם אומדים בנית‬
‫ננ( בדפ״א־ משדות •‬
‫הפלתכם יעמוד השם הטוב המעולה ומה טוב היו; לפס אם תאמרו יעמוד‬
‫השנוי הגולה הנמאס מכל עם ואז יכנע לבבכם ואני מציר מצבכם ו ה ו א‬
‫כזקן הלש שכהו עיניו מראות ורפו ידיו ורתת ברגליו ונפלו שניו שאלו ה י ה‬
‫הקבר פה היה צווח לקרוא לו ואיך תאמרו השם הטוב ואתם אמרהם )נג(‬
‫השם הטוב עם הממון הדע והוא האונאה והרבית הזהרו)נד( כי אתם מקבצים‬
‫הממון מעם מ ע ט ואולי יחד יקחוהו עמים הוהרו ני אפיפיור אחד אני ו א ם‬
‫יקומו עשית אלפים אנשים מהמון העם נחרב פיפיות נידם הם עשרת אלפים‬
‫אפיפיורים אז התחילו השלוחים לבכות‪ :‬א מ י להם האפיפיור אתם כוכים על‬
‫שלשוני משולח ולא תראו כי מעשיכם משולחי' יותר רותר ו השיבו השלוחים‬
‫אנו בוכים לפי שהאיש אשר מזלו רע הבכיר‪ ,‬ש מ ח ה ונחת רוח היא לו ו ה נ ה‬
‫הכומר הוה מזרענו הוא והבאיש את ריחנו ואינו מרחם עלינו ואנו נמשלים‬
‫לעוף אשר נשכו חיה בשיניה ודרסו ברגליה וקרעו נצפרניה‪ :‬עודם מדברים‬
‫והנה הנוטר נא ושמע דכריהם ואמר להם בואו לדתינו ותחיו אתם הדורסים‬
‫את אחדים‪ :‬השיבו השלוחים נתאמת אצלך שתלך לגן עדן‪ :‬השיב הכומר‬
‫כן אני חושב‪ :‬אמרו השלוחים אם כן רצוננו ללכת לגיהנם ולא נשב עמך‬
‫בג״ע‪ :‬אז הכומד כעס מאד‪ :‬אמר לו האפיפיור זה שכר מי שנותן ע צ ה‬
‫לטי שאינו שואל אותה‪ :‬ונניח זה ואשאל אותך על מה שהיינו בו מהו ז ה‬
‫שאומר׳' היהודים אתם קרוים אדם ולא אומות העולם ו ט צורתם נכבדת מצורתינו‬
‫או גבורתם מגבורתינו‪ :‬השיב הכומר וכי וה השנוש לנד אומרים התלמודיים‬
‫הנה כל פירושיהם נדנרים יוצאים מן השנל ו ה ט נ ע ח ה ימים ראיתי שנתבו‬
‫התלמודיים שואוי לשום ני נ ק י ק ע הכית שמת שם טת ואמרו ש ה ט ע ם ה ו א‬
‫שכאשר חרצה הנשמה לשוג אל הנית שיאיר לפניה הדרך ו ט הנשמה אשר‬
‫היא עצמה עצם האורה לאור נ י גשמי היא צריכה ועוד אחר שיצאה כ ל ו ם‬
‫ש נ ה אל הגוף‪ :‬ב' דאיתי שכשחחרים מנית הקברות עוקרים ע ש ט ם ו ע פ י‬
‫וזורקין על ראשם ואומרים ט זה להבריח מלאך המות וכפי ה מ נ ע מ ה התייחסות‬
‫לזה עם זה‪ :‬שלישית אמרו שהמת שומע כל מה שיאמו עליו ע ו שיקבר‬
‫והנה מבואר שאם נאבדו החושים אין ש ם ואיה ולא שמיעה‪ :‬רטעית אמרו‬
‫ט יונתן חכם שלהם כשהיה עוסק בתווי‪ ,‬כל עוף הפווח היה נשוף ו א ם‬
‫יסוד )נה( האש בעצמו לא יוכל לשווף עו היותו קווב אל הדבר הנשרף וכל‬
‫שכן ש ה ו נ ו ישוב לאש רשווף ד‪,‬וחוק‪ :‬אמו האפיפיור לשלוחים שישיבו הם ו‬
‫השובת השליח החשוב לראשונה ש א מ ו הכומר שכתוב בתלמוד שישימו נד‬
‫־בקרקע ט ת המת אפשר חלום חלם ואינו אלא מנהג קדום והיה כוי לדחות‬
‫אטונת הכשוף אשר אמדו שהשונא אשר יוצה לצעו המת שישים נ ו בקוקע‬
‫נג( בדפ״אר כתוב אבדתם וכן נכון •‬
‫נו( כדפ״אט הואשון כתוב בטעות הותוו •‬
‫נה( כמקום ואם יסוד כתונ נדפ״אד ואם היה דנוו •‬
‫ביתו ולכן לא ישימו נר בקיק* בית המת ואנו לנגו אותה סבוא והיא סבור!‬
‫עם האמורי נשים הנר בקיקע הבית! על השאלה הכי שנהגו לעקור עשבים‬
‫ובקעת מקומות להרים ר ע פ י הלא הוא לנחם אבלים מ ירמוז ומן התחיד־‪.‬‬
‫שנאמר בה ]שעיר‪ ,‬כוי ׳טי[ הקיעו ורננו שוכני עפר ונאסר ]תהלים עב׳ ׳וי[‬
‫ויעיעו טעיו כעשב הארץ‪ :‬מעם שני לעורר הלבבות ולשבר גאות אדם דרים‬
‫ד‪,‬עפו לומו כי ע פ ו אתה ואל עפר תשוב והעשב הוא ו מ ו ל א ו ם שאמרו‬
‫קדמוננו בני אדם כעשב השדה הללו נועעים והללו נובלים! ועל השלישיות‬
‫קבלנו שהנשמה אינה הוזות למקומה אשו בשטים עד שיקבר הגוף שכן אמר‬
‫שלמה ]קהלת יב' זי[ ו ש ו ב העפו אל הארץ כשהיו‪ ,‬והווה תשוב וגומו והנה‬
‫ביון שהווח יועא ראשונה ואחו כך קובוים הגוף היה לו לוטו הווה תשוב‬
‫אל אלהיט וישוב העפו וגומו אלא ו מ ז שהווה אינו שב למקומו עד ש ש ב‬
‫העפר אל האיץ כשהיה והוא קבורת הגוף ולכן אותה נשמה עדין •ודעת עניני‬
‫העולם הזה משל לישן וחולם חלום ולכן אנו אומדים בעדיקים כד דמך פלוני‬
‫א ש ו ומוו שמיתת העריקים כמו שינה! ועל הוביעית שאמוו שכל עוף פורח‬
‫נשוף ומוז שכל ו ע ת משובש הפורח בשכל היה נשרף כשהיה החכם ההוא‬
‫עוסק בתווה ועה לומו שהיה משיג האמת ודוחה ה ש ק ו ! א מ ו האפיפיוו‬
‫הטיבו השלוחים אשר דביו ואתה הכומר כי נתארך הזמן שבאת לדתינו שכחת‬
‫העניינים! א מ ו הכומו ואיך שכחתי חה שלשה ינים ואיתיו בספו ש ל ה ם ‪:‬‬
‫א מ ו האפיפיוו זה הייתי מבקש ומה לך לחפש ספוי היהודי' אלא שערק יש‬
‫בלבך דת יהודית ולולי כתו הגלחות שבראשך ה״תי מצוה לשורפך אבל ל א‬
‫תוסיף עוו ואות פני‪ :‬אחי זה אמו לשלוחים מה שאלתם‪ :‬והשיבו תדע‬
‫אדוננו כי שופטי אוענו עוו שנשיב הרבית מכמה שנים ולזה עדיך שנמכוו‬
‫את בנינו‪ :‬השיב האפיפיור כבד אמרתי לכם דעתי ומכל מקום כיק שבאתם‬
‫לא תשובו דיקם לכן יפרעו לכם החע׳ משל לזה שאם הם י' שנים יפרעו הי‪:‬‬
‫השיבו השלוחים דבי אדוננו טוב אם ישאר לשבועתנו‪ :‬א מ י האפיפיור טוב‬
‫הוא בלי ספק כי תשבעו שהיו ארבעים שנה כדי שיפרעו הכי ועל טה שהשביע‬
‫לכם אלהיכם לא עמדתם ואיך תעמדו במה שישביע לכם הנוערי‪ :‬כשראו השלוחי'‬
‫שאין עוד הקנה בוה ש נ ו לשאלה שנית ואמיו יש לנו בית תפלה סמוך לביו!‬
‫תפלת הנועדים והם באו לגבולנו כ׳ בנייננו קדם והמלכה עביה דוך שם ולעגה‬
‫ע ל הסמיכות ואמו לה יועץ שלה גבירתנו המלכה זה כמה שנים יושבות כשתי‬
‫אחיות לא דבוו מאומה ו ע זו לזו‪ :‬השיבה המלכה כיון שכן ישבו יחדיו עד‬
‫זקנה ועתה נווה השופט שנסתוו הבית‪ :‬השיב האפיפיור הדק עמו ולא ע ם‬
‫המלכה כי איך השנו סמוך לפתח משיחנו ואתם אומדים עליו ניאעווז לכן‬
‫סתרו מהוה הבית‪ :‬השיבו השלוחים אם תעונו המלכה נסתור‪ :‬או כעס‬
‫האפיפיוה ועוה להגמונים בכח חום שיסתרו וכן שישיבו הוכית ע " פ השופכיט ‪.‬‬
‫א מ ר שלמה מן הובויס האלה •קחו הוכחה שלוח• עמנו השלוחים ל ס ל ט‬
‫אימה שיעיינו ממד היוצא מ פ י י ט זאל •חשנו שהם עיטלים נ פ ט חכם‬
‫שלהם אונל לחמם שאף על פ׳ שהוא לחם שמים הוא מ ו ו נ נ *ם לחם עצבים‬
‫ואמרו קימוננו שטון שהכס נהנה נועם האיץ וההרגל שיש ליהווים עם מנהיגיהם‬
‫גוום לאכד דרך מוסרי )נו( וכאשר נסתלק מעלינו המנהיג האטת׳ נשארנו נל׳‬
‫הנהגה ודעת כל שכן המבוכות והגלית שלא הגיחו מור‪ ,‬ט ו נ ה ו כ נ ו ואג המקונן‬
‫הגיול על זה ואמו ]איכה ג' ני[ אוו‪.‬׳ נהג ויולד חשך ולא אוו ו ו צ ה לומר‬
‫נהתחלת זמני נהג השם אותי ונאחוונה אשו אחרית לאיש שלום הנה אחריתי‬
‫הולך כמו שיולינו הסוס והפוו לנן מה שיש לי היום יקוא חושך ולא אומי‬
‫שבהתחלתי היה לי אוו שכיון שלא היה זה נאחוית יאמר כי אינו אור ואילו‬
‫היה להפך שאוו‪.‬׳ הוליך ואחו כך נהג ה״ת• אוטו ש נ א ח ו מהזמנים הי רז לי‬
‫אוי ועל הצוות אמו ]שם גי[ אן ני ולא כאומות העולם •שוב להכות ומחוש‬
‫מכות וזהו יהפוך ומחשבת וו ]שם וי[ נלד‪ ,‬נשוי ועוו׳ היה לו להתחיל* מן‬
‫העוד וללכת לצד פנים או מן העצמות ולצאת לחוץ אנל רצה שהנגע עונזד‬
‫באמצע והיא נ נ ש ו ופעמים יוצאה לצו חוץ וזהו אומוו ועוו׳ ופעמים נכנסת‬
‫יותי בפנים וזהו שבו עצמותיי‪ .‬ואשונ לענין ואומד ני הד‪,‬וגל אשו לנו ע ם‬
‫שופטינו וחנמינו גום לשלוחים להיות ננשלים ולא הועיל ח נ ט ת וון שלמו״‪.‬‬
‫להצילו ממכשול ולא נינת חנייו ו כ נ י אמר ההכם כי האדם ואוי שירגיל‬
‫נניתו מד‪ ,‬שהוא צריך לעשות בשוק שאם יתנהג נטר‪,‬ו בדברי נבלה ופחיתות‬
‫אותו הוגל יביאהו לעשות כן בוחוב העיד ואפשר שלזה אמו נמקום שאין‬
‫אנשים השתדל להיות איש כלומד כמקום שאין אנשים שיראוהו גם שם ישתול‬
‫להיות איש חשוב ושם ׳למוו מה שואר לעשות בשוק או לובו ועל הכל ואיי‬
‫שנאמר כ׳ לפעמים מעוט הזכות מכשיל השליח שכן נאמר כנבואה ]ישעין־•‪,‬‬
‫מדי נהי[ משיב חכמים אחוד ודעתם יסכל וכשיש זכות נטשלחים האל ישים‬
‫נפי שלוחים מה שראוי ל ו נ ו ולא לחנם אנו מתחננים ניום האדיר היד‪ .‬ע ם‬
‫פיפיות שלוה׳ עמך‪:‬‬
‫ה מ י ב אמר שלמה ראיתי לכתונ הנה סדו הנשיא׳' נ נ נ ל ובמלכות פ ו ס‬
‫ולמה נר‪,‬נטל והוא מכלל הצווח נם יווע הווו ו נ נ ו ו אומתנו נמו־‪.‬‬
‫)נז( שעדיין לחלוחית ממשלתם היתר‪ .‬עומדת וענ־ן זר‪ ,‬מצאתי נתשונת גאונים‬
‫ראשונים ז״ל נשער‪ ,‬שישואל היו מבקשים להקים עליהם נשיא והזא ד‪,‬נקיא‬
‫נשיא ונקרא ראש הגולה היו מתקנצים נל ראשי ישיבות וראשי עם נדינים‬
‫וזקנים ושופטים א ש י במלכות והיו נא־ש לנבל ומיחדים שם נית גדיל מעוצר'‬
‫כשש ווקמד‪ ,‬ומושיבין שש כסאות לכל ואשי ד‪,‬־שינות ולבל החכמים והזקנים‬
‫נו( נדפ״אד מוסכס ‪.‬‬
‫נז( כדפ״אד בזמן ‪.‬‬
‫ושם כסא מהודר להושיב הנשיא ובי כסאות מימינו ומשמאלו לראש ישיבות‬
‫סודא ולראש ישיבת פומבייתא ושם קם ראש סורא ואומר לנשיא דבוי תוכחה‬
‫לימי שלא ירום לבבו מאחיו כי עבודה נותנים לו ולא ממשלה שנאמר ]מ״א‬
‫יכי וין אם היום• ההיה עבד לעם הוה וגוי וביום הה' הולכין לבית הכנסת ושם באים‬
‫ראשי ישיבות ונותנין יד עליו ותוקעין בחצוצרות וקולי שופר ו מ כ י ר ן אותו ‪.‬‬
‫ואומרים בקול רם יחי אותנו הנשיא לעולם היא נשיאנו הוא ראש הגילה ראש‬
‫גולת ישראל ומלוץ אותו ע י ביתו ושם חוזייך ותוקעץ בחצוצרות ומתרץ בו‬
‫שיתנהג ביושר צדק ו מ ש פ ט ומישרים עם טוב ההבנה וההנהגה והסבלנות ת ל‬
‫מנת ש ־ ם טוחנים ורגזנים יקבל עבודתם כי הוא עבודת שמים שאם אלופינו‬
‫מסוכלים רוצה לומו יודעים לסבול אין פ ו ץ ואין יוצאת ויוצאים מלפניו וביום‬
‫ההוא שולחים־ לו מתנות ודורונות מכסף וזהב כל אחו לפי כהו ואחה זה הנשיא‬
‫מ מ ן סעודה גדולה ליום השבת כי ש ם יאכלו עמו ואש• הישיבות וזקני העיר‬
‫וגדולי המלכות הנמצאים ש ם ובערב שבח בונים לו מגדל בבית הכנסת ומכסץ‬
‫אותו בבגדי משי ווקמה וביום השכח הולכים לביתו בכקו כל ואשי הישיבות‬
‫וראש• עם ומלוץ אותו עד בית הכנסת והוא הולך לפניהם כי כן מנהג המלכים‬
‫והשרים במלכות ההוא ללכת לפני עמם וכשהנשיא הולך פניו מכוסות בבגד‬
‫מש• ולא ידאו פניו וכשמגיעין לבית הכנסת מתחיל החזן ביון שאמר וראשי‬
‫ישיבות עונים ביון אומו ועושה וחוזר החץ ואומי ביון גווי"ומקיים ו ה ם‬
‫עתים ב ח ך עושה ביאשית ובאיפן זה ע י נשמת כל ח• א ח י זה מתקבצים‬
‫החזנים וכל יודע בטיב שיר סביב המגדל ואומו התפלה בנגון ע י הוצאת ספר‬
‫הווה ואו מעלין הנשיא אל יאש המגדל ופניו מכוסות וראש ישיבת "סורא‬
‫ואחויו ואש ישיבת פומבויתא ומושיבין הנשיא בכסא שבמגדל ומוציאין ספר‬
‫הווה מן ההיכל ומביאין אותו אל המגול לקווא וקווא ואשון ואחריו ואש•‬
‫הישיבות ואחו סיום הקויאה פותח הנשיא ווווש ועוצם עיניו מפני כבוו התווה‬
‫ואם ירצה נותן ישות לראש ישיבת סודא ודורש לרבים דברי ככושץ ותוכחות‬
‫ומעורי הלבבות לצדקות והנדבות הצריכות לתלמידי השיבות והוא פותח תחלה‬
‫בנדבה לפי עשרו ונדבות עצומות ודו עושים ש ם לכבוו התווה וכבוד הנשיא‬
‫א ח י כד קמים כלם ומברכיך את הנשי* ואומרים קדיש וכשמגיעץ לבחיכון‬
‫אומרים• ובחי אדוננו נשיאנו ו א ש גולת ש ו א ל אחו זה היה הנשיא קם ע ל‬
‫וגליו ומבקש תחנה ובקשה־ מאת האל לכל כת וכת בפני עצמו מפני הכבוד‬
‫ו א ש ת ה מבקש תחנה על ואשי ישיבות שיצליחו בתוותם ותלמודם ואהו כך‬
‫•מבקש תפלה על המתנדבים כעם ואחה כך מתפלל על כל העוסקים עם הצבוו‬
‫ואחר כך מתחנן על כל מדינה ומדינה בפני עצמה ואומי מדינה פלונית האל‬
‫׳בוכה דצילה מחרב מדבו ומכל העות ובימיה הושע יהודה וכולי' וסיף זד!‬
‫היה אומר בקול נמוך שלא ישמעו הנכדס שלא יאמרו שמבקשים השפלרז‬
‫המלכות כי לא יקומו אלא בהשפלת אחרים והולכץ אחד ההפלה עטו לביתי‬
‫ששים ושמחים ומושיבץ השולחנות ואוכלץ וככרכת המוץ אומי ברכה לנשיא‬
‫נרוחות ומתוקנת ומן היוס ההוא והלאה אין הנשיא יוצא מפתח ביתו ו ש ם‬
‫באים יחידם ומתפללים עמו בכל יום נץ נחול נין כשנת וכשרוצה ל ל כ ת‬
‫לדבי אל המלך שולח שם שליח לקבל רשיון והמלך אומר יבוא ושולח ל י‬
‫מרככת המשנה אשר לו לתת כ נ ו י לויע דור כי כל הנשיאים מזרע ו ו י היו‬
‫ולא היה י ו כ נ נ ו מפני כ נ ו י המלכות אנל הולכת לפניו והוא הולך בלבוש‬
‫רקמה וחמשים איש רצים לפניו וכל ישראל הרואהו ח״ב ללוותו וכשמגיע‬
‫לחצו סויסי המלך יוצאים לקואתו ווצים לפניו ע ו הגיעו שמוך למלך ו ע נ ו‬
‫הנשיא עונר לפניו נכים והוגים ומפזר לפני הנשיא ונשמגיע הנשיא אל המלך‬
‫משתחוה ואחו כך קם על וגלו אחו כי כן מנהג המלכות להראות ש ה ו א‬
‫נננע ועומו נ ע נ ו והמלך וומו לסריסיו שיושיבו הנשיא בכסא הסמוך ל ו‬
‫לשמאלו והמלך שותק מ ע ס ני נ ן המנהג להואות כנווו ואחו זה המלך הופך‬
‫פניו אל הנשיא ואומר נשיא אי שלומך והוא אומר שלום שלום בחיי מלנגו‬
‫וואות פניו ואחו כך אומר לו אי שלום עמך ואז מתחיל ואומר לו ש א ל ת ו‬
‫ונתת שאלתו קם על וגליו ואומו בוכה מתוקנת כחכמה והולך לו‪ :‬לזמן‬
‫כאשו ואו אנשי נ נ ל גדולת הנשיא קנאו השוים וגם עם הארץ אמוו ה נ ה‬
‫ע ם כני ישראל הולך וגדל ומחר יקומו עם עזו זרע מ ד והם זוע מלוכה המליכו‬
‫עלינו לכן הבה נתחכמה והסכימו כ׳ כשיענוד הנשיא יהרגוהו ואחדו ראשי‬
‫היהודים וכאשר נשמע בבית המלך יצאו לעזר אבל הנשיא כבד נהרג והצילו‬
‫את ש א ו העם וכשישראל ראו וה אמרו לבטל הנשיאות מן היום ההוא והלאה‬
‫והיה לו לזוע דוד כתב איך בא מזועו אבל לא שוס ש ו ו ה על י ש ו א ל עד‬
‫ישקיף רוא הי‪:‬‬
‫ה מ י ג שנת ש״א לפרט נ ח ו ש תמוז היתד‪ .‬גזות המצוועיס כי היתה הובר‬
‫כבד סאד בכל אותו מלכות ואמרו הנוצרים כי היד‪,‬ודם נתיעצו ע ם‬
‫המצורעים אשר מחוץ לעיר מפני שהמצורעים היה להם ש נ א ה עם תושבי‬
‫הארץ שלא היו מספיקים להם מזק כל הצורך וכי מצאו אותם מתיעצים והיהודם‬
‫הין אומרים שיביאו הסם והמצורעים היו אומדים שהם יטילו אותו כנהר והמלך‬
‫נל׳ שאלה או חקירה‪.‬עוד שלח ותפשו נ ל היהודים שנעיר ו ע ט מ בתפישה ם '‬
‫חדשים אחו זה ידע המלך כי הכל עלילה ונתבייש ששם אותם בסאסו ואסר‬
‫כי לא על אותו ענין שם אותם כי אם מפני שיבואו ל ו ת ישו הנועד והכו‬
‫אותם ניסווין ועמדו על קוושת השם ונשרפו חמשה ע ש י אלפים נ פ ש ו ת‬
‫טישואל ולא נתנו תפלה לאלהים‪:‬‬
‫המ״ך כ ס פ י ו ה י ה כומר ש ו נ א מאד את היהודים וכל המצו לישואל נעשה‬
‫ראש והיה קונפישוו למלכד‪ ,‬והסית למלכה להכדח היהודים להמיר‬
‫דתם ואם לא שיעברו כחרב והמלכה התחננה לפני המלך ונקשה מלפניו דבר‬
‫זח ואחו ימים נזר המלך בעצת אשתו לשיטירו דת )נח( ו א ם ל א שיצאו‬
‫ויתגרשו כלם טטלכותו ונכתבו הכתבים בגזהת המלך והיהודים כשמעי הלכו‬
‫לאחד משרי המלך כי אוהב היה להם מאד כמו שהיו בספרד היהודי'נאהבים‬
‫מן המלכים ומן השרים ומכל החכמים והיודעים שלהם ומכובדים מהם מאד‬
‫ולא נמשכו הגוושים כי אם בסבת קצת טעמי הארי( באטום כי מצד היהודים‬
‫ובואם למלכות נתייקוו מזונותיהם וכן כשנכנסו במלאכותיהם ג ם נמשכו‬
‫הגוושין מ צ ו הכוטוים כדי להואות קדושת ולהראות לעם שהם מבקשים לכבו‬
‫‪,‬‬
‫ולרומם דת ישו הנצדי הץ דורשים נגד היהודים דברים מרים בכל יום אבד‬
‫משאר כתות הנוצרים היו היהודים מכובדים מהם כאילו ישבו ע ל א ד מ ת ם‬
‫ונאהביס מאד מהם כמו שנודע לזקני ספרד והשר ההוא אמד ליהודים המלכה‬
‫אוהבת זהב וכסף מאד לכן קבצו מהרה המשים אלפים זהובים ושימו אותם‬
‫בבית סמוכה למלכה אשר אראה לכם ואני אעשה שתעכוו המלכה דרך ש ם‬
‫ואומר לה מה שיראה לי לתקן ענ״ניכס והיהודים כן עשו והשו ההוא העביר‬
‫המלכה לאותו בית ואמר לה גבירתנו המלכה כרם הנותנת פרי כזה האם ראוי‬
‫לקצצה באותו יום עכר דרך ש ם לטודי גדול מויענו נקרא מאישטר׳ מימין די‬
‫לוסינא ואמר ליהודים לא תהיה דבד המלכה כי מחר יחלו הכומר ומנהג המלכים‬
‫שכאשר יהרגו האיש ההוא שעל ידו נגור דבי שיבטלו הגזיה ההיא באותו־‪.‬‬
‫לילה העידו עבדי המלך כי ראו הכומר מדכי למלכה דברי עגכים וקראו למלכה‬
‫ואמרה שכן הוא וצור‪ ,‬המלך שיחלו אותו על עי( וצור‪ ,‬והביאו הכתובים ונקראו‬
‫כי ידע המלך כי הוא הסית למלכה לבקש הוכו ההוא והמלך ש ל א כרצונו‬
‫הודה ושבו המעות ליהודים ר ש בזה נוסח אחה בעל פה אבל זד־‪ .‬מצאתי‬
‫כתוב! )נט(‬
‫ה מ ״ ך ‪ ,‬שנת קנ״ג לפרט נאבד קהל בוצלונא ורוב גירונא ובסוף הוב קטאלוניה‬
‫וסבת השמד לא נודע אמיתות הדבר וסבתו!‬
‫ך‪,‬מיין קע״ב חשכו ועבו עיני כל ישראל כי קם ברומא אפיפיור ועשה כ ל‬
‫יכולתו להמיר דת וגזרו על היהודים גדרות קשות ונתחברה עם האפיפיור‬
‫מלכת ספרד שהיתר‪ ,‬המלכה ההיא נוהגת המלכו׳ והוציאם לחרבות מבתיהם‬
‫והצי להם מאד עד שיצאו מכלל הדת ששה עשר אלף נפשות ורבים עמדו‬
‫על קדושת השם ונשרפו ורבים מתו על ידי יסומן ואותם שברחו נפלו בשדות‬
‫ואין קובה וקצת מהם ניצולו בתת כל נכסיהם לעוביים ואנשי הכפרים!‬
‫ך ‪ ,‬מ " ן שנת מאה וחטשים ואחו העלילו הנוצרים על קהל מורא וקהל לוגריט‬
‫)ס( וקהל קאייאוןוכל העיירות אשד סביבותיהם גם קהל בויגוש אשו היד‪,‬‬
‫נח( מן ועם לא שיעברו עד דת נשמט בדפ״אד •‬
‫נט( מן ויש בוה עד כתוב הפר בדפ״אד •‬
‫ס( גואה שצ״ל לוגוומ •‬
‫ק ה ל וושוב בחכמה ועושי רצאו מכלל רות ומשאי מקומות עצזדך על קוושת‬
‫ד ש ם ונשרפו ומשס והלאה דיו ווב קהלות ספוד במצוי ובמצוק וכל יום‬
‫קללתו מהובה משל חביהו ומחשבת העס או הוכט איך יוכלו לכלות שאוירו‬
‫ישראל!‬
‫ה מ י יון כתוב מכתיבת יו החכם רחסיו ו ' ש ם טוב ק ש ס טוב סופם ל״ז‬
‫בשנת מאה וחמשים לאלף הששי בספיר בינו המלך וון אנריקי‬
‫בהיותו נעו קמו עמים ובים להוציא את ישראל מכלל רות והציקום והכום‬
‫מכה ובה ועצומה לא נשמעה כמותה מיום שירח ישראל לשערי הענדם‬
‫ומווב הצוות והיסווין יצאו עם ו ב מ ס פ ו ו מכלל דת משה ובינו ובפרט קהל‬
‫גוול שביליא רובם המירו את כבודם וקהל קורדובא וקהל איסיגה וכל האנדאלוזיאה‬
‫‪1‬‬
‫וערים גוולות אחרות וכן מגויט וליישקט ואוקנייא ועיי גואיסי וקאשטיל‬
‫מנרים ומוניוס וטוריגוש ובאשקלונא לא נמלט איש וכן כ ש א י קהלות עברו‬
‫עליהם צוות א ש י אסור להעלותם על ס פ ו מפני שסחריוות הלב מ א ו ומשם‬
‫והלאה מדעה על יעה יצאו‪:‬‬
‫ה מ ״ ט בימי המלך וון גואן בן המלך אנויקי הוסיפו עוו עליהם והסירו‬
‫מחייתם וגזרו עליהם גדרות קשות לכל הנשארים מהשטרות ו ה ו א‬
‫שלא ישאו ויתנו ברבים ולא ישאו ותנו בדבי מאכל למכור לגרם ני העלילו‬
‫עליהם כי היו מטילי' סם במיקחו׳ ובטאכלי' וגזרו שלא ימצא מהם מקין דם‬
‫ולא וופא לבו וופא למלך ושלא יוכלו לקנות נחלו' וש־שאו חותם אדום לסימן‬
‫שהוא יהודי והנמצא בלי חותם יחוג עוו גזרות אחוות אשו ובו כמו ובו ועוו‬
‫יום נטויה כל הימים והיו לגמרי מבטלים אותנו מ ו ת אטרז לולי שהבטיחנו‬
‫‪1‬־שעיה נטי כאי[ לא ימושו מפיך ומפי זועך מעתה ועד עולם ודי בזה הוואה‬
‫שהאל משנית בנו בדבר העקו׳ והוא קיום דת מ ש ה ובינו עליו השלום עד‬
‫באן דברי החסיד ההוא‪:‬‬
‫^ ן ך ן שמוות וגליות עברו על ישראל שלא נכתבו נם אנחנו לא נוכל לדעת‬
‫כל המלכיות וכל הערים א ש י נפוצו ש ם עט בני ישראל נם יש דברים‬
‫שאץ ואוי לנתבם וננר נתקיים ננו ]ויקרא נוי לחי[ ואבדתם בגוים לא נשאי‬
‫מ ז י ע ישראל אחד מן אלף מן היהודים אשד יצאו מייושלם וערי ישראל ונאו‬
‫לספרד ואותם שהלכו לצרפת ו א ש מ ו כי הרבו לעמוד על קדושת השם נהרגו‬
‫צלהם לאלפים ולא נשארו מאותם שהלכו שם אשר היו כיוצא• מצרים חלק‬
‫א ח י מחמשת אלפים ואנשי אשכנו וחשוביהם כתבו על צרותיהם מנילה ועשו‬
‫חבוי גיול מ ס פ י עניניהם בארצות ההם וכי נכתבו כבי לא ראיתי לכותבם הנה‬
‫כל שכן כשלא הגיעו אלינו אמיתות העניניט להיותנו וחוקים צדיק הוא ה ' כי‬
‫פיהו מוינו וכאשי פרענו חובותינו יאי ה׳ פניו אלינו רשיב שכותנו אמן‪:‬‬
‫ה ן ; ׳ אמי שלמה גם אט שמעת• יוא־ת׳ כאלה רנות מגמש• קאשטיל״א‬
‫ופוומוגאל ומגזות פיא• רס‪/‬ט• גט כן ושממת אחוות ואמית• לכתבם‬
‫הגה אלא שואית׳ לשו וון יהווה אכואכטל כעושת תוכחות ששם בד‪.‬בס כלם‬
‫לכן מנעת• עצמי מוה לבו קצת מוטים ולאה השו לכתוב אותם מכל הערות‬
‫מ א ת ם מקאשטיליא אשי עבו עליהם מהאבק שלא יצריי אם י ד ן •ם לעור‬
‫)סא( המזונות וובוי השוללים הבאים עליהם בכל יום ובכמה מהם בגוו אנשי‬
‫האניות ומכרום נאיים והוקים ואמון שלקחו אותם בחובם ]•ונדה מטי אי!‬
‫הבנים *ין לישראל אם יורש אין לו וכמה השליכו ניט נ א מ ו ט שהם חולים‬
‫כוי ליקח נכסיהם ואם דרך ינשה כיה וכוה מתקיים ב ה ט ]דברים כחי סאין‬
‫‪,‬‬
‫גם כל חל׳ וכל מכה אשר לא כתוב ונעיו הגמלה מולידו היה ש מ ו גווד‬
‫בזמן מ ן שמואל בן שושץ החסיו אשי היה נותן שמן לכל ישיכות מצרים‬
‫דשיכות ידושלם תונ״נ שנה נשנה ונתבטלה הגדוה כי בא לשם ש ו גדול‬
‫קיוב׳ נקוא וון שמואל הנשיא והוא ממשפחת ווו במו שהואר‪ .‬כתב וחותם‬
‫וכתבת• הובו באווך בחנות הנקוא ש נ ט ענותו ומשם תואנו!‬
‫ה ^ ״ א אמו •וסף מעם גווש קאשטילייא וענינו כתבו השי הגדול המופלג‬
‫בחכמה דון יצחק אנדאנניל בהתחלת ס פ י מלכים ואמורזי לכתבו‬
‫הנה ובלשונו העוו והמפואר עד מאד ווה לשונו שגת מזר״ה ישראל לכד מלך‬
‫ספרו נ ל מלנות גראנדי‪ .‬והעיר הגדולה •דאנדה רבתי עם שרתי נמדינורז‬
‫ובחזקתו וגונח לבו חלף דוח ראשם וה )סב( לאלהיו דאמי עשו בלנו נ מ ה‬
‫אתרצה לאלה׳ המאזוני חיל למלחמה נמה אקדם לקמי אשי נתן איז העיר‬
‫הזאת נידי אם לא נהכניס תחת כנפיו העם ההולכים בחשך שה פזורה ישראל‬
‫ולהשיב לאמונתי הכת השונכה או להשליכה אל אוץ אחות מעל פני לא ישכו‬
‫עוד בארצי ולא יכונו נגו עיני ולכן יצא דבו מלכות ודתו כות מ ד ופוס וכווזא‬
‫קוא כחיל לכון אמוק כל משפחות נית ישראל כי תענרו נמים ותפלון ותסגדון‬
‫לאלה• הגרם טוב האו׳ן תאכלו כסוני היום ותשנו נאי׳( ותסחווה ואם תמאנו‬
‫ומייתס ושם אלהי לא הזכירו ולאלהי לא אורבי! פלחין קימל צאו מתיך עמי‬
‫מאיצות ספרו שכיל״א )‪0‬ג( ומאיווקא וסרדנ״א אשי החת ממשלתי וכמשלש‬
‫חושים לא תשאו פיסה מכל אשי יקיא בשם יעקב בנל מ מ ו ת מלכורזי‬
‫כעת הייה• שס אני נחצר מת המלך יגעתי נקיא• נחי גרוני ונוחי אל המלך‬
‫פעמים שלש נ ט ו פי אתחנן לו לאמו הושיעה המלך למה תעשה כה לענויך‬
‫ה ו נ ה עלינו מ ה ו וטחן זהנ וכסף וכל אשו לאיש מנית ״שואל יתן נ ע ו ארצו‬
‫סא( נ ו פ ״ א ו להעוו •י‬
‫סב( בדפ״אד נוטף כאן כחו כמו שהוא נהקדסה לספי מלכים לדק יצחק‬
‫אנואנניל •‬
‫סג( בהקדמה לספר מלכים הנ״ל דפוס לפסיא כתונ וטסיציל‪-‬א ‪.‬‬
‫קראתי למאהבי וואי פני המלך לבקש על עטי וווזניס נוסדו יחד לדבי אלי‬
‫המלך בכל עוו להשיב ספרי האף והחמה ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים‬
‫לאבוס וכמו פתן ח ו ש יאטם אזנו לא ״טוב מפני כל והמלכה עומדת עלי‬
‫ימינו לשטנו הטתו בווב לקחה לעשות מעשהו החל וגמוו יגענו ו ל א הונח‬
‫לנו לא שלותי ולא שקטתי ויבא ווגז וישמע העם את הובו הוע הזה התאבלו‬
‫ובכל מקום אשד ו ב ו המלך וותו מגיע אבל גוול ליהווים ותהי חווה גמלה‬
‫צור‪ .‬כמבכיוה א ש ו כמוה לא נהיתה מיום גלות יהווה מעל אומתו על אומת‬
‫נכו ראמוו א ש אל אחיו חזק ונתחזק בעו עמנו )סו( ותורת אלהינו מ כ ל‬
‫מחרף ומגוף אס יחייגו נחיה ואם ימיתנו )סד‪ (.‬לא נחלל בויתנו לא נפוג אחוו‬
‫לבנו ואנחנו נלך בשם ה ' אלהינו וילכו בלא כח שלש מאות אלף דגלי העם‬
‫אשר אנכי בקרבו מנער ועד זקן ט ף ונשים ביו׳ אחד מכל מדינות המלך אל‬
‫אשר היה ש ט ה הרוח ללכת ילכו ויצא מלכם לפניהם והי בראשם זה יאמר‬
‫לה׳ אני ווה יכתוב י מ לה׳ מהם הלכו למלכות פורטוגאל ומהם למלכות‬
‫נאברה הקרובים והנה צרה וחשכה ואפלה טנודח ומצאום צרות רכות השוד‬
‫והשבר והועב והובר ומהם שטו בים נתיבה )סו( במים עדם ונס ש ם יד ה׳‬
‫היתה נ ס להמם ולאבדם כי רבים בני שומטה לעבדים ולשפחות נמכרו ב כ ל‬
‫גלילות הגרם ודבים טובעו בים סוף צללו כעופרת מהם באו באש ובמים כי‬
‫נשרפו האניות ותבער בס אש הי סוף דבר כל משפטיו הרעים איש לא נעדר‬
‫אשר לחרב וכוי‪ :‬והדביקם השם את הדבר והיו לזעוה לכל ממלכות הארץ‬
‫עד כי ספו המו מן בלהות ונשארו מ ע ט מועד מהדכה כמאמר אבותינו הן‬
‫*וענו כלנו אבדנו‪ :‬יהי ש ס ה' מבורך‪ :‬עד כאן‪:‬‬
‫ה נ ״ ב שמעתי טפי זקנים יוצאי ספרד כי אגיד‪ ,‬אחת באה בה מכת הדבר ובעל‬
‫האניה השליכם אל היבשה מקום שאין ישוב ושם מתו רובם ברעב‬
‫וקצתם נתאמצו ללכת לרגלם עד ימצאו ישוב דהודי אחד בתוכם הוא ואשתו‬
‫ושני בניו התאמצו ללכת והאשה מאשר לא נסתר‪ ,‬כף רגלה נחעלפה ו מ ת ה‬
‫והאיש היה נושא הבנים ונתעלף נם הוא ושני בניו מצד הרעב ו ט הקיץ מן‬
‫רעלוף מצא שני בניו מתים ומרוב הדאגה קם על רגליו ואמר דבון העולמים‬
‫הוכה אתה עושה שאעווב דתי תדע נאמנה שעל כרחם של יושט שמים יהוד•‬
‫אני רהודי אהיה ולא יועיל כל טה שהבאת ותביא עלי ואסף מן העפר ומן‬
‫העשבים וכסה את הנערים והלך לבקש ישוב וחברת היהודים לא המתינו שלא‬
‫למות גם הם וכל א ח ו היד! טרוד נצעד נפשו איננו משגיח וטצטעד ע ל‬
‫חביוו‪:‬‬
‫‪0‬ד( בהקדמה ל ס ״ ט כתוב דתנו י‬
‫סה( בדפ״אד ובהקדמה לסיים נוסף כאן ומתנו •‬
‫סו( בהקדמה לס״ט כתוב ביס דדן ונתיבה וכוי •‬
‫ה ג ״ ג אותם שהלכו לפיס עבי עליהם שפטיו יתברך ו ב פ י ט הרעב ר כ נ ד‬
‫ולא הניחו אותם •תושבי האיץ לבוא כתוך העהים שן יתיקרו המזונות‬
‫ועשו בשווה אהלים והיו וועים עשבי השוה והלואי ימצאו כי טווב היובש‬
‫אין ו ש א לבו מ ע ם טעקוי עשבים ומתו ש ם בשוה ע‪ 0‬ו ב ואין קובי כי לא‬
‫היה כח בנשאוים מווב חולשת הועב וביום השבת היו רועים בפיהם ומתנחטץ‬
‫שלא היו תולשים ביום ואיוע שם ו ב י אשר כמוהו לא נשמע כי בא עיבי‬
‫אחד וואה נעוה •פה מבנות ישראל ולעיני אביה ואמה בא עליה והלך לו וכמו‬
‫העי שעה שב ועם ווטח שניוו תקע בבטן הנעוה אטוו לו אי אכזו ל מ ת‬
‫כך עשית והשיב ט ירא שמא נשארה הנעוה מעוכות רהיה הנעו נ ו ת יהודים‬
‫שמעו נא וואו הן היתר‪ .‬כזאת בכל העולם או נשמע כמוהו גס ש ם א ש ת‬
‫עניה ראתה את בנה מתעלף ואץ לה שום מציאות מהיר‪ .‬ואי איפשר שלא*‬
‫ימות והוימה אבן והשליכה על ואשו ומת הנער אחי זה י הכתה בעצמה עד‬
‫שמחה אחוץ‪:‬‬
‫ה ג י ר בהיות היהודים בשדה סמוך לפיס כי כבה הועב באוץ הגיע ענינם‬
‫שהיה היהווי הולך אל העיר ומוכי בנו לעבו בעו פת לחם אבל המלך‬
‫ההוא מלך פיס איש חסיו היה ואחר עבור הרעב צוד‪ ,‬להכייו כי כל טי שקנר‪.‬‬
‫נעי יהוד בעו לחם יפטונו בן חורץ לאביו ואמו‪:‬‬
‫ה נ י י ך ן במקום אחו קווב לפיס היתה ש ט אניה גוולה מגרם והנעדם נ ע י י‬
‫בני ישואל היו הולכים קווב אל המקום ההוא הנקוא שליא לקושש‬
‫סמוך לים מ א ש ו ימצאו להשיב נפש ובעל האניה קואם בשפת הים ונתן לכל‬
‫א ח ו פווסת לחם וכי ואו הנעויס לחם ש ט ח ו מ א ו והלכו בבשורה זו לנעוים‬
‫אחרים וביום השני של השמועה באו נערים שם על שפת הים כמאה וחמשים‬
‫א מ י להם בעל האניה שיכנסו בספינה דתן להם לחם לשובע וכאשר נכנסו‬
‫ה ד ם הרלון והוליך לכלם וכאשר נשמע במחנה העבוים ובפי' כאשי ש ט ע ו‬
‫הנשים קפצו אל שפת הים וצעקו ואץ ש ם מושיע ושם עשו אמות הנעוי'‬
‫*עקה ובכיה אשר כמוה לא נשמע והפויץ ההוא הבדל הפוחים )סז( והיפים‬
‫שבהם ונתנם מ י ק ל ש ד האיץ והשאר מ כ י ם בארץ נכדה!‬
‫ך‪1‬נ"ן מגלות ספרד הגיעו ספינות למחוז איטלייא וגט שם הועב כבו ובספינות‬
‫דבו עצום ולא היו העניים יודעים מ ה לעשות ולסוף יצאו אבל אנשי‬
‫העייוות לא היו מניחים אותם ליכנס והלכו למחת נינובא וגם שם הועב כאוין‬
‫אבל הניחום לבא בעיו והנערים לא היו יכולץ לסבול והיו הולט! לבית העבודה‬
‫זיר‪ ,‬להמיר דת לשיתנו להם מ ע ט לחם ו ו ט ם מהעולים היו הולכים בשווקים‬
‫סז( בדפ״אד הפקחים >‬
‫ועץ ישו נידם ומעט לחם נידם השנית והיו אונווים לנחור• ישיאל אם תשתחוה‬
‫לזו הר• פת ועל ו י ן זו נשתמדו רבים ונתערבו נתין• הגרם‪:‬‬
‫מן היהווים שנאו למחוז גינובא כי כבו הועב יצאו מ ש ם והלכו‬
‫לוומא והיהווים אשו ביומא נתקנצו לשית עצות מה יעשו ש ל א‬
‫יכנסו ווים בתוכם ט יקפחו פינסתם ומיו קבצו אלף פרחים ל ת ת לאפיפיור‬
‫דורון לשלא יקבלם באיצו והאפיפיור כי נאמרו לו הדבוים אמו זה אצלי חדש‬
‫כי שמעתי כי מווך היהווים לוחם אלו לאלו והנה אלה נהגו אכזריות ולכן‬
‫נזר שיגורשו נם הם ולא ישבו בארצו אז הוצרכו היהווים אשר ברומא לקבץ‬
‫עוו שני אלפים זהובים לתת דורון לאפיפיור לשיניהם ושיבואו הנכרים בתוך‬
‫העיר וטוב הארץ אכלו העניים המגורשים‪:‬‬
‫ה ^ ״ ק ספינה אחת מאנשי גירוש ספרד בקש בעל הספינה להמיתם כדי‬
‫לקחת נכסיהם וכאניה היה שם סוחר אחו איש חסר ואמר עון גדול‬
‫הוא וה כי תשפוך דם נק״ם השיב האיור אני לא באתי אלא להנקם מדם ישו‬
‫א ש ו שפכו השיב הסוחר הוא מחל על דמו כוי לכפר במין האנושי ואתה לא‬
‫המחול זאת עצתי שתשליך אותס באחת האיי' ואם ימותו ימותו רדך לא תהיה‬
‫בם בא האכזר ההוא והפשיט אותם והשליך אותם סמוך לשן סלע שעל שפת‬
‫הים מקום שלא עכר ולא ישב אדם שם וכל אח' מהעניים אשר הושלכו שם‬
‫לא היו קמים ממקומם מפני הבושה ט ערומים היו לכד בלילה בחשכה יתהלכו‬
‫ובשפת הים היו מוציאי! מים מן הנקעים מים מתוקים ושותין רשבו באופן וה‬
‫ג' •נרם ובסוף הגי אמרו איש אל אחיו נעלה בשן זה מדאה מ ש ם אולי יש‬
‫ישוב או אידה כ פ י מחיה ובטורח ועמל עלו אל שן הסלע ו ט עלו שם לבקש‬
‫הצלה מצאו מעונות אריות וולנו עליהם וטרפו אחד מהם והאחרים השליכו‬
‫עצמן מן הסלע ונשברו והיהודים העניים ה מ ק י ם הצלה באו בתוך הים להנצל‬
‫מן האריות ובשוב האויות למעונות' היו הם ש ט ם ' אל היבשה וישנו בחיים‬
‫אלו חמשה ימים אחד החמשה ואו אניה באה ואנשי האניה כי ראו מרחוק‬
‫נפשות תמהו מ א ו כי יועו שישוב לא היה ש ם ולא מקום לנוח ובעל האטה‬
‫שלח ש ם איש לועת ענינס והיהודם הגיוו המאווע ה י ע והוא נכמרו וחמיו‬
‫עליהם וצוה שיביאום בתוך הספינה ולקח רלון ישן וקרעו ונתן לכל אחד חלק‬
‫לכסות׳ בשר ערוה ולנשים נתן חלוק שלם לצניעותם והאכילם והשקם וכאשר‬
‫‪1‬‬
‫עבר מקום שהיהודים נמצאים שם הורידם והעניים מריו ושלחו שליח אד‬
‫היהוויס כי חשבו שרצונו למכים או באו ראשי היהודים בתוך האניה והוא‬
‫א מ י להם ענ״ם אלו לא לקחתי אותם בחרב לקחת מהם פדיון אם תתנו לי‬
‫ההוצאה די א מיד נתנו לי ההוצאות ודויון רצאו היהודים והלכו שם והשקום‬
‫כמדת בני ישראל וכל ימי העניים ההם מתפללי! שיאריך האל‪,‬ימי כעל האניה‬
‫ההיא דתן לו האל שכרו‪:‬‬
‫י‬
‫*‪1‬‬
‫‪—.‬‬
‫‪93‬‬
‫•‬
‫—‬
‫ך ‪ " } ,‬ט מה נאמר ומד‪ ,‬נדבי מגזרות לישנונא ונואש כל הציות העצומות‬
‫היא לקיחת הנערים להשליכם באיי היס האפויות לא •שב אדם שס‬
‫נקיאו אצלם אישילש פיודיואש )סח( וכאשר לוקחו במאמר המלך והובאו‬
‫בספינות נר שלא ואה הנכיה והצעקה מן הנשים לא ואה ולא ש מ ע דאגה!‬
‫ואנחה ורעה נימיו ואין מ ו ח ם ואין מנחם ואין מליץ עליהם טוב ואשה אחוז‬
‫היתד‪ ,‬שלקחו ממנה ו' בנים וני שמעה העניה שיצא המלך לנית תפלתו יצאה‬
‫לקואתו והתנפלה לוגלי סוסו יניח לה הבן הקטן ולא ש מ ע אליה ואמו לעבדיו‬‫השלינוד‪ ,‬מעל פני והיא התחזקה על שאלתה וגערו בה‪ . :‬אמר המלך הניחו‬
‫לה כ׳ היא כמו הכלבתא כאשו יקחו ממנה גוויה •וא ה׳ וישפוט עשוק׳ בני‬
‫׳שואל ואמוו קצת כ׳ סבת גזו' וו מפני שאנשי גווש ס פ ו ו נורו למלך סך‬
‫יווע לשיקבלס במלכותו ולסוף ו נ י ס מד‪,‬פ לא פועו ויצא הפו׳ ה ו ע והמו‬
‫ההוא וכמה מאותם נעויס מתו בספינות להשתנות המזונות והארוים ו כ מ ה‬
‫מהם נצאתם לאיים אכלו' התנינין אשו ש ם באגמים ועל שפת הימים ובהמשך‬
‫הזמנים נמצא כחור נשא את אחותו מהם לא •דעו ומהם ידעו)סט( יצא מהם‬
‫י איש )שב לארצו ונשא אמו‪:‬‬
‫ן‪,-‬ס' גזרת ההויגה אשו שם נלישכונא מחיץ לעיי הייתי ואחר •מיס בשוני‬
‫־ אמח‪..‬לי לא ואי יה כואי ‪1‬ה הצד השוה כי דע ומד היד‪ ,‬ע ו תכלירז‬
‫ואשי ספר ל׳ זקן הוא מר‪ ,‬שאכתוב • בליל פסח מצאי הנוצרים אנוסים יושבים‬
‫ולפניהם מצות ומחיים ככל חקת הפסח והביאום לפני המלך והוא צוה לאוסרם‬
‫בבית הסהר עו יצא מ ש פ ט ם ו ט מ ן ההזא דענ זיונש ה י ה נאדץ ונתקנצו‬
‫הנוצוים ואמוו על מה עשר‪ ,‬ה' נ כ ה לנו ולאוצנו אם לא נאשמת היהודים‬
‫האלה וני נשמעו דנריהם לכת הדווש־ם הנקראים *פויויקאווויש ש מ ו עיונם‬
‫לנקש המצאה לעזור לנוצוים וקם אחד ננית תפלתם ודרש נגד זרע ישראל‬
‫ונוים מדים וקשים מאד והמציאו המצאה ועשו צלם חלול ופתח לאחוויו‬
‫וחזהו כזכוטת והיו מעניוין ודך שם נר דלוק והיו אומו׳ם ט מן הצלם י צ א‬
‫אש והעם נופלים על פניהם ואימוים ואו הנס הנוזל חה הרואה )ע( כ׳‬
‫נאש ה' שופט לנל זוע יהוו׳ ואנוס נ א שם ולא ש מ ע הדנרים ואמר כתום‬
‫לננו הלוא׳ שהיה נס בטיס ולא באש ט נפי היובש למים היינו צויכין קמו‬
‫הנוצוים אשד תאוהם לועד‪ ,‬ואמרו הנה היא לועג עלינו ונדד הוציאוהו העם‬
‫ההוא והרגוהו ואחיו נ ש מ ו ע נ א לשם והיה אומר אוי אוי אחי טי הרגך וקם‬
‫אחד משולפי חרג והתיז את ראשו והשליכו על פגר אחיו אחי זה קמו כ ל‬
‫הנוטרים והוציאו עצי ישו הנוצרי והלנו אל רחוכ העיר והכריזו ואמרו כל הורג‬
‫סח( נ ל ״ ס ‪<11<1£3‬ת‪0‬ק *‪. 1918‬‬
‫פט( נדפ״אד נוסף כאן מלת ני •‬
‫ע( ניפ״אד הוראה •‬
‫זרע ישראל יהיה לו בעולם הבא מאה יום מכפרה או קמו נין העם וחרבם‬
‫בידם ו ה מ ו בשלשה ימים שלשת אלפים נפשות והיו סוחבין אותם ומוליכין‬
‫אותם אל רחוב ושודפין אותם וכמה עוברות היו משליכין מן החלונות ומקבלים‬
‫אותי בוטחים מלמטה והולד קופץ כמה אמות וכן אכזריות אחוות ונבלות‬
‫אחדות אין ראר לספרם ואמרו קצת ט משנאת א ש יהודי נקרא מאשקרינ״אש‬
‫גיוכס היתה כל שנאת הנוצרים לפי שהיה מתגאה עליהם ומרבה להם חוקים‬
‫>נגדם וראיה להם מיו שמצאו למאשקרינייאש )עא( נחו מן ההריגה ואין לשופטי‬
‫לישבונא שום אשם ולא לשדיה ומנהיגיה כי באפס כל זה נעשה והם יצאו‬
‫להצילם ומרוב העם לא יכלו כי חשבו לשלוח יד נם ב ה ם והוכרחו לברוח‬
‫להציל את נפשם ומלך פורטוגאל מלך חסיד היה ובתוך העיר לא היה בזמן‬
‫•זד‪ ,‬ו ט ש מ ע בכה וצעק על המאורע הרע ובא מיד אל העיד וחקר ומצא עלילת‬
‫*זכומרים ואמר לחרוש בית התפלה אשר משם יצא ה י ע ושריו לא הניחוהו‬
‫ואמר להרוג כל הרוצחים והיועצים הראו לו חוק קסוות שכל חטא ש י ע ש ה‬
‫ע ם אחד מחמשים א ש ולמעלה אץ לו מ ש פ ט מוח לבד אותם שיעשו היעה‬
‫א ו צוה המלך לתפוש הכומוים וגזי עליהם לשורפם ומדינת לישבונא נקראת‬
‫בימי קדם קריה נאמנה וצוה המלך שיכריוו עליה לשלש שנים המדינה המורדת‪:‬‬
‫ן ק ם ״ א שמעתי ט בספרד העלילו קצת שמצאו נער בבית א ש יהודי הרוג‬
‫וקרוע כנגד הלב ואמרו כי הוציאו את לבו לחוג בו ובא דון שלטה‬
‫הלף וחכם ומקובל היה ושם תחת לשון הנער ש ם אחד הקיץ הנעד ואמר מי‬
‫הרגו ומי הוציא את לבו להעליל נגד העניים היהודים ולא ראיתיו כתוב וכך‬
‫‪,‬‬
‫שמעתי ••‬
‫*‬
‫•ך־‪ 3"•,‬כעיר הגדולה ש ט ל ״ א היה ה״ר יודא ן' וירגא !"לי וכאשר ב א ה‬
‫החקירה ש ם אמרו ת ו ש ט הארץ שאם ירצו לדעת מי הם מהאנוסי'‬
‫נוהגים יהדות שיתפשו לי‪",‬ר יהודה ן' הינא כי על יוו היו עושים כל מעשה‬
‫•היהודים ומצותס והוא ז״ל קוים בא החקיר' ירע אח כל א ש י נעשה ו ש ם‬
‫בחלון ג' זוגות הורים האחד ממורט ושחוט וכתב בצוארם אלו יהיו האנוסים‬
‫שיצאו באחרונה ואחרים ממורטים ולא שחוטים ואטד אלו יהיו האמצעיים‬
‫•ואחרים עם הנוצה וחיים וכתב אלו יהיו הראשונים והס לא שמעו ונפלו במה‬
‫שנפלו' ורביס מהאנוסים העבירו באש כדי שיחק״ם בזה הגזרה מן השמיט )עב(‬
‫ברח והלך ללישבונא ושם נתנו לו יסודץ קשים לשיאמד הנוהגים יהדות והוא‬
‫עליו השלום עטו בנסיון ומת טכח היסודין בבית הסוהר זכות כל הקדושים‬
‫•יעמוד עמנו‪:‬‬
‫עא( בדפ״אד כתוב כי מיד שנהרג הוא •‬
‫עב( בדפ״אד נוסף כאן והוא ‪.‬‬
‫ה ס י י ג א מ ו שלמה כשיעטר אדם במחשבתו המכות הגדולות האלה י פ ל א‬
‫בעיניו ראמו מה הוי האף הגמל הזה לא עשה כן לכל גר ע ם‬
‫היותם עמוסים מפשעים יותר מהיהודים י וכל השאלות האלה וכיוצא תשובתו‬
‫פסוק אחה לבו והוא אומוו ]עמוס ג' בי[ ו ק אתכם ירעחי וגוי ו נוסף עלי‬
‫זה שבעה דברי׳ אשר גומו מה ש ע כ ו עלינו‪ :‬האי עונות אבותינו כמו שגילו‬
‫חז״ל ואמון וביום פקדי ופקדתי אין ל ן כל פקיוה ופקידה וכו׳ ואמר המקונן‬
‫]איכה ה׳ וי[ אבותינו חטאו ואינם וגוי ו הבי כי כשאץ הוכות ג מ ל ה ג ל ו ת‬
‫נמשך בטבע מפני שנאת הדת ואהבת המושל להכניע באי עולם לותו ואמונתו‬
‫ואו״זל למה נקוא שמו סיני ש מ ש ם ירדה שנאה כל שכן כאשר דתנו מונעת‬
‫אכילה ושתיה עמהם המקובת הלבבות כמו שאר״זל גדולה לגימה ש מ ק ר ב ת‬
‫את הוחוקים וכמו שאמוו הם על כי אתה עשית‪ :‬ג' הויגת ישו הנוצרי ולא‬
‫למזער א מ ו משה ]שטות ח' כבי[ הן נובח את תועבת מצוים לעיניהם ו ל א‬
‫יסקלונו )עג(‪ :‬ד' ט ג' קנאות עצומות הם קנאת הדת קנאת נשים ק נ א ת‬
‫מטון וכלס בישראל עם האומות ט כבי התחילו בספרד לתת עיניהם בבנות‬
‫הארץ מדוב ההרגל וקצתם לקחו היתר לאמו ט אי‪ ,‬בו אלא מלקות ולא ואו‬
‫כי קנאים פוגעים בו ד ש בו כית מדברי קבלה ועל כל העונות שאם תתעבר‬
‫הוליד בן לע״ו קנאת ממון ט באו היהודים במלאכתן ובסחווותיהם ועל הכל‬
‫כ א ש י ימצא איש גונב או גחל מטילים האשמה על כלם כ ו ו כ ם ונמצא ש ם‬
‫שמים מתחלל ט יאמרו שאק לנו דת כמו שכתב ה ו ״ ם מקוצי שאם לא היה‬
‫אלא ענין זה בתוך עטנו היה בו די להאריך גלותנו ונאמד בנבואה ]צפני'ג'יג'[‬
‫שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כוב‪ :‬הה' מה שהורגלו העם לישבן‬
‫על שקר וכתב ן' עזרא ט זה לבד יספיק להאריך קצנו‪ :‬הו׳ הגאודל אשר‬
‫נתגאו קצת מבני עמנו ואמרו להשתרר על הגרם תושבי האיץ בהיותם אדונים‬
‫ומצה הגאוה איוע בשנת הגרוש שבליל כפור על מושבות בית הכנסת נמשכה‬
‫קטטה ולקח כל אחו אבוקה שלפני ההיכל כדי להכות את ח ט ו ו וכאלה ובות‬
‫עטנו וצדיק הוא ה' ולפי שוכוים אלה משכרות הלבבות דאיתי להביא ה נ ה‬
‫דבי מ ש ט ה והוא תפארת המקדש ובנינו כמו שמצאתיו כתוב לוירשוריש הגמל‬
‫כאשר שאל ממנו המלך אלפונשו החסיד והעתקת• אותו מלשון לאטין אדי‬
‫לשוננו הקודש‪:‬‬
‫ה ם " ר כתב המלך לרושוויש דושוריש רב תבונות עמוק המחשבות מופלא‬
‫בעצות כשבאת לחצרותי קראתי לך א ט אתה ועלי פיך ישק עטי‬
‫ואתה הלכת לא נודע אצלי כוונתך ואם תשוב אוסיף לך כביי ו י ר י על כדי‬
‫א ש י היו ל פ נ י ן ידעתיך בקי בתורת היהודים ומנהגם וספרו לי מהם יעות אשר‬
‫אמיתי להעניש ולגרש אותם ומכללם שאומרים בכל יום ומלכות ודון מ ה ו ה‬
‫עג( כדפ״אד נשמט הענין הגי ובמקום ד' כתוב ג' והדי ח ס ו ‪.‬‬
‫תעקר היי ששואלים על נ‪9‬ילח מלכותנו עוד אומרים לי שתוקעים שופר ביזם‬
‫חגם והוא רמו שתפול מלכותנו כנפילת יריחו' עור אשאלך ובר יותר עיקוי‬
‫כי שמעתי שבא לידך כתב סיטוס הקדוש אשר עייר בו *ורות המקדש אשר‬
‫בירושלם וההוצאות אשד הוצרכו אל הכנין ועלה בדעתי לבנות בית לשם ישו‬
‫הנוצרי וממי אקח עצה כי אם בדבריי הקדומים כי הם היו אנשי החכמה וכל‬
‫שכן אם היה ציוי בנין שלמה אשר עליו נאמר ]מ״א ה' יא'[ ויחכם מכל האדם‬
‫הודיעני הכל בכתב ובלשון מובן ואחר זה שאל ממני ואתנה כחפצך‪:‬‬
‫ת ש ו ב ו ן וירשוריש מלך קדוש מלך אמיץ עוקר מלכיות משפיל גאים לפניו‬
‫•כרעו מלכים ואויבים עפר ילחכו אם יצאתי מחצרות קדשך ב׳‬
‫ראיתי צעירים ממני יבקשו להשתרר ועיני המלך דואות ואין דובי‪ :‬ואל שאלת‬
‫אדוננו מעניני הפלת היהודים מה שראית• בכל הפירושים הוא שנאמו ‪1‬ה על‬
‫עמלק אשי נצטוו היהווים שאם יהיה להם ממשלה יעקרוהו מן העולם ובומן‬
‫השעבוד לפחות לא ישכחוהו שכן אמו הבריב״א ]וברים כה' יט'[ מתחת השמים‬
‫לא תשכח ונקרא מלכות זדון כ׳ בזדון בא עליהם בצאתם ממצרים ולא הכיר‬
‫נפלאות ש ע ש ־ האל כמה ש כ ב י הווה פרע־ הקשה ואמר ]שמות ט ' כוי[ ה'‬
‫הצדיק וזה בא להוכיח המפורסם לכן כעס עליו האל כעס נפלא ואמר בספר‬
‫הבויב״א ]שם ץ' יו'[ מלחמה לה' בעמלק זר‪,‬שכדי כן גזזי כ׳ *•ך יתפללו‬
‫לעקירת מלכות אדוננו והם גי׳ פעמים בשבוע מוציאין ספר תודה ומתפללים‬
‫עליך שתחיה ויגדל כסאך ובליל נווא שיש להם קראוהו כפורים מוציאין כ ל‬
‫ספרי תורה שבהיכלם ומתחננים על שלום המלך וכן באשמורות אומרים כתחנה‬
‫הן שלום במלכות ואיך סותרים את עצמם בתפלתם וזה מאד נ ג ל ה ‪ :‬וענין‬
‫תקיעת שופר כתבו ממכייהם כ• הוא סימן שהוא יום דין ותוקעין ואומרץ הקיצו‬
‫הנרדמים גם מתחננים עם וכי העקידה והוא אילו של יצחק ועיקר טעמו הוא‬
‫כי ביום ההוא נתבטלה העבודה במצוים וצאו בני חורק ומנהג היהודים ה י ה‬
‫לתקוע בשופר כשיוצאים העבדים לחירות ומי •תן שכל עניני היהודים יהיו כמו‬
‫אלה ל ק הזהר אדוננו כי לא ראיתי מ• שבקש להשחית אומה וו שלא נ פ ל‬
‫לא מפני שהאמת אתם אלא כ׳ שומע אל אביונים ה' ושמעתי שכונת אדוננו‬
‫להכריחם על דת הנה מה טוב ומה נעים אם היה עולה ותדע אדוננו כי האנוסים‬
‫יותר יעברו את דתם הראשונה אחר האונס מטה שד‪,‬יה קודם האונס ושמעתי‬
‫כי אנוס אהד כשהיה בא לבית הפלתנו והיו מרימים גו״ת מושיענו היה מ כ ה‬
‫על לבו ואומר אף טי שרואה זה ואוי טי שמאמץ בזה ובעיר שביל״א אמר‬
‫חוקי אחר אל הדוכוס אס הרצה אדוננו לדעת איך האנוסים שומרים ש נ ת‬
‫נלך ונעלה אל המגדל עלו אל המגדל ואמר לו שא נא עיניך ויאה בית פלוני‬
‫היא בית אנוס ובית פלוני בית אנוס וכן ובים ולא היאה מאחד מהם עם כ ל‬
‫הוקף החויף שיצא משם עשן והוא מפני שלא הדליקו אש להיותו יום השבת‬
‫עוד נודע אצלנו כי אנוס היה בטפרד שהיה איכל כל השנה לחם שלא החמיץ‬
‫כדי שיוכל לאכול כן בספרד )עי( ולא יקומו עליו והיה אומי ש א ס ט ו מ כ ה‬
‫שלו אינה סובלת חמץ וי״ט שתוקעין שופר הולכץ אל השוה ובתוך הרים‬
‫ועמקים תוקעץ כדי שלא ישמע הקול חוצה ואיש מוכן יש להם ששוחט ומנקר‬
‫וטולין לבתיהם ומהם מי שימול בהחבא ומהם מי שמל את עצמו כי לא בטח‬
‫באדם מיראה שיגלה הדבר ומהם מי שמביא ספר חורה של מ ש ה בתוך ש ק‬
‫של פלפלץ וכן בשאר מצות שלהם ומה יועיל לאדוננו ומלכנו כאשר ישפוך‬
‫על היהודים מים קדושים רקיאוהו בשמנו פידרו או פאבלו והם שומוים א ת‬
‫דחם כעקיבא וטרפון אין תועלת בהתנצרם אלא שמתגאים על הנוצרים האמתיים‬
‫ולא יראו כי כבו הוחזקו למראית העין לנוצרים וחקי המלכות אשד היו נותנין‬
‫בהיותם יהודים לא יתנו תדע אדוננו שאין ספק בו כי היהדות הוא מן החולאים‬
‫אשר אץ להם רפואה‪:‬‬
‫השאלה הבי זאת עצתי עח ותפארת הנוצרים שלא יבוא במחשבתך לדמות‬
‫או ליאות )עה( ראיה ממה שעשה שלמה וגם ל א מן הכני! הבי כי‬
‫אפילו שלמה שנתנדל בחכמה ועושר על כל בני קדם לא היה יכול לבנות‬
‫הבית ההוא אם לא בעוד אל השטים וכד שלא יאמר אדוננו שאני נודה ומבקש‬
‫התנצלות לבלתי עשות מאמרו הנני הנני מ מ ה שיש בידי מה שאמר אדוננו כי‬
‫בא אלי כתב טיטוס אני חקרתי ברומא כי חושק גדול אני לרעת הדברים‬
‫הקדומים ולא מצאתי לכד זה קונטויס מאוקוש קונשול הומאנו היושב לשופט‬
‫היהודם אשר בירושלים והיה זה לבקשת הרומיים כי רצו לבנות ביח באותו‬
‫ציור וזה לשונו העם המוצלח מימי קדם העם המושל עד אפסי ארץ חכמי‬
‫יועצי העיר הקדושה והגדולה רומי בקשו גדולתכם דבר שאינו בידי לפי ש ל א‬
‫יוכל אדם לצייר באימות )עו( אלא הדבר אשד ראו עיניו והיהודים לא יניחו‬
‫לבוא בתוך המקדש כי הוא נגד דתם לבד עזרה אחת שם יבואו הנוצרים לכן‬
‫משם והלאה אין לי בו היכו לבו מה שאמוו לי הכהנים המשרתים ומה שראיתי‬
‫מחוץ עד מקום שעיני השיגו ו כ ד לפרט הדברים אחלקם כפי החלוקה האמתית‬
‫האחו חוטר הבית השני מקום הכית הגי בוני הבית הד׳ הוצאות הבית הה' מדות‬
‫הכית הוי בתי הבית הזי פתחי הבית הח' כלי הבית הטי משות׳ הבית הי׳ קוושת‬
‫העבודה‪:‬‬
‫ח ו מ ר הבית ע ש ו ה ו ב ד ם היו ואלו הם אבנים אוזים בוושים אלמוגים‬
‫זהב וכסף ומוגליות בוול נחשת בדל אלמוגים אלו כפי מה ששמעתי‬
‫בוומא הס עצים אוומים כעין האלמוג הנקרא קוראל ואמרו זה מפני ש ל א‬
‫עו( צ״ל בפסח וכן הוא בופ״או •‬
‫עה( בופ״אד לקחת •‬
‫עו( צ״ל באמת •‬
‫דאו מעולם עץ אלמוג אלא חתיכות קטנות כאצבע וגדול שבהם נדו א כ ל‬
‫הנה מן הכהנים שמעתי כי הם אלמוגים מ מ ש ושאלתי מה עשו מהם ואמרו‬
‫שעשו קווות הקדש וקדש הקדשים ותמהתי מאד איך ימצאו אלמוגים בשיעור‬
‫זה אמרו כי זר‪ ,‬מחכמת שלמה ואשר ידע בסדרי בראשית ובמציאות רוע‬
‫בחכמתו שיש בים לבנון מעצים ו ״ ל עצי אלמוגים כמו ש ש כיבשה לבנון‬
‫מארדם ושם בקש להוציא בהמצאות אשר המציא כפי חכמתו וספיו אופן‬
‫הוצאתם והוא זה מביאין אניד‪ ,‬גדולה מלאה חול מפני שהיא כבו׳ מ א ו ואיש‬
‫יווע לשוט וליכנס כים בא ונכנס וקושר חבל באילן הקוראל• וראשו האחו‬
‫בתורן האניד‪ ,‬ואחייב מריקין החול וכמו שהספינה מתרוממת ועולה כן האילן‬
‫בא ונעקר; שאלתי איך לא נראה בזמננו קוראל בשיעור זה והשיבו כי הים‬
‫ההוא רחוק מן הישוכ לגמרי ואין כח להביא ממנו לבד קצת מהענפים ו ה ם‬
‫אותם חתיכות הנראות לנו עוד אמרו לי כי מאותם אלמוגים היו עושין כלי שיר‬
‫והיה נחשב להם יותה מן הזהב לפי שהיה אדמימותו אדמימות חזק יותר הרכה‬
‫ממה שמכיאין אלינו כ׳ ישתנה בהשתנות האקלמים והאדדים והאבנים הטובות‬
‫עדין נאמר למה היו משמשות והנחשת והבדיל לקצת כלים משמשים בדברים‬
‫הפחותים והכחל למסמרים והאבנים אמרו לי שבבנין שלמה היו באורך שמונה‬
‫אמות כל אבן ואכן ורבים מעשר אמות ואמרו כי בנין זה אשר להם היום‬
‫הוא בנין ד‪,‬ורודוס כ׳ מד‪ .‬שבנו אנשי בבל ברשיון כודש המלך לפי שהיו עניים‬
‫לא כנו בנין נאה ולא מעושר עד ש נ א המלך הגדול נקרא הווודוס וסתר‬
‫הבנין ההוא ועשה בנין אשר בקצת ונוים היה יותו מפואו ועשיו משלט—‬
‫כי ברוב עשרו שלח באיים לחקור ולדעת והביאו לו אבני ש ש טהור לכנים‬
‫כשלג ומדתם דבר מתמיה כ׳ מצא אבנים מחמשה ועשרים אמה באורך ו ״ ב‬
‫אמות ברוחב ושמונה אמות הקומה מדו‪ ,‬אחת לכל האבנים מיסוד הבית ועד‬
‫ראשו ומן התיטא איך היו מעלי! אותו למעלה ממאה אמה אבנים כבדות‬
‫כאלה וגם מצא בים אכניס מגוונים נבולים אלו על אלו דמות גלי הים אשר‬
‫לא נראה כמוהם־‬
‫ך ‪ ' ^ ,‬מקום הבית הבית היה בהר גבוה משופע ולא נבנה בגישור לפי שההר‬
‫ההוא קדוש היה מימי קדם ואומרים היהודים כי שם בואש אוהו ה י‬
‫היה׳ אבן השתיד‪ ,‬שממנה הושתת העולם והיא מרכז העולם ואמרו שהוא מקום‬
‫שמטנו נבוא אדם הראשון והוא המקום שבנה מזבח והקריב קרבן ושם הקריב‬
‫הכל בנו קרבן ובאותו הו יוו נח מן התיבה ושם הווה חסד׳ האל כי הצילו‬
‫מ נ י המבול ומן החיות הטורפות העומדות עטו בתיבה ושם עלה האב הגדול‬
‫אברהם והקריב את בגו יצחק על המזבח והיא הנקרא בלשון העברים ה י‬
‫המוייה א ש י לשונו טורה שהראהו האל המקום ההוא ונתקדש ההו מפי האל‬
‫ואמרו ל׳ עוד הכהנים שהיד‪ ,‬ההר ההוא מלא עשבים מייהים כקטרזז וכמוו‬
‫חהו לשון טוריה אצל העברים והיהודים האלה כשנועדו ללכת א ל המקד׳ן‬
‫אין אומרין נלן למקדש כי אם נלך אל ה ו המוויה והוא המקום ש ו א ה יעקב‬
‫האג השלישי המלאכים שהיו יוווין ועולין והוא המקום א ש ו החדשים שלנו‬
‫אמוו בוומא שואה זוע עשו אבינו עולה ושוב לא ירד והוא המקום שהנבואה‬
‫והשפע מן השמים •ודד לנביאים והוא התו שהנשמות הזכות והטהוווח עולות‬
‫למנוחתם בגן ע ק והוא המקום שהאל שומע תפלת כל פה כך קבלו היהודים‬
‫שהנכו׳ הבא מן האיים אפילו שלא יהיה לו ות כלל אם יצעק במקום ההוא‬
‫האל שומע צעקתו ועונה אותו ואנו הנוצרים יש לנו מפי דוד הנביא ש ש ם‬
‫נולד ישו כמו ש א מ ו הבויבייא ]ההלים קי'ני[ מטה עוזך ישלח ה' מציק מ ו ה ם‬
‫משחד ושם הושיבו אביו לימינו ואמד ]שם אי[ נאט ה' לאדוני שב לימיני ולפי‬
‫שבא לכפר על עון אום הראשון אשר נבוא מן המקום ההוא לכן נולד ש ם‬
‫המכפר‪:‬‬
‫ך ; } ' בוני הבית אמרו לי הכהני' כי שם בבנין שלמה נקבצו חמשה משפחות‬
‫והם הצווים והצוונים והגכליים והגוים והיהודים הצווים והצוונים היו‬
‫חכמים בקיאין מ א ו לחצוב האבני' והעצים רוועי מחצב האבנים הגוולות והיא‬
‫חכמה נפלאה והגבליים היו חכמים גוולים לעשות ציווים נ ע ץ ובאבן וק־ם‬
‫מאד ככל שיעשה הצורף החכם בזהב או בכסף ובמלכיות אלו מן העבוים‬
‫ובפוס ומוי יש היום עושים בעץ ובאבן לחלונות המלכים ובוים דקים כאלו‬
‫נעשו בזהב או בכסף והגוים היו להביא האבנים והעצ־ס אל מ ק ו ם החפץ‬
‫ולכל מלאכת משא וגם לחצוב העצים כרעו הלבנון אשו סמוך ליוושלם‬
‫ומאה והמשיט אלף היו בחשבון נודע להם ליהורם ומפווסם ביניהם אבל לא‬
‫היו נוגעים כבנין לפי שחשודים אולי באמונתם הואשמה עומדים כסתד והבונים‬
‫היו מישראל שלשים אלף איש והממונים עליהם ועומדים תמיד על ה מ ל א כ ה‬
‫היו ג' אלפים ושלש מאות באופן שהיו בבנין ההיא מאה ושמונים אלף ושלש‬
‫מאות איש לא נשמע כזה בשום בנין בעולם כמו שידעתם וקראתם בספזר•‬
‫י ו ט ה וקדמותה‪:‬‬
‫ן ק ף ' הוצאות הבית ומן המשך הבנין היה שלמה נותן מזון ופרנסה לכלי‬
‫הפועלים והבונים וכל זמן הכנין היה נותן למלך צור פרנסת ביתו ופרנסת‬
‫עבדיו הוצאה לאץ שיעור לפי שהיו כורתין העצים ומביאץ אותם דרך ים לנבול‬
‫א י ץ ישראל עוד אמרו לי הנה אנשי אסונה והראו לי כתוב בספריהם כי המלך‬
‫דוד כאשר חשב שהוא יבנה הבית ההוא הכין מוהב ככרים מאה אלף וכסף‬
‫אלף אלפים ככרים ונחשת וברול אין משקל ומלבד וה הכץ מוהב אופיר שלשת‬
‫אלפים ככרי זהב ומכסף מזוקק שבעת אלפים ושרי היהודים והפחות עשו‬
‫נובה ח מ ש ת אלפים ככרי זהב ועשרת אלפים ככדי כסף ואמרו לי הכהנים‬
‫הגדולים כי כל הזהב אשר הוציאו בבית הקדוש היה נתך ככור זמן הוכה ע ו‬
‫ש ט מ א ה ככוים היה יוצא כ כ ו מזוקק לפי שאק ו ב ו שאין בו מאובע ׳סומרו‬
‫‪.‬‬
‫•‪7‬‬
‫והיו מבקשים להוציא מן הזהג כל חלק העפר אשר נ ו עד שהיה נשאר נ ו‬
‫יסוד האש והטיס לנד עד שהיה נהיר כשמש וכירח ואמרו לי הכהניס שנכנס‬
‫בהיכל ונקדש זהב אלף אלפיס פרחי והב והאנניס הטונות היו הוכו־‪ .‬כי‬
‫הכותל שבץ הקדש ובין קודש הקדשים עד עשרים אמה היה מעופה זהב ועשר‬
‫אמות למעלה היה מ ו ש ת והב ובין חור וחוד מהרשת היה כלו מפוזר סאבניס‬
‫טובות כמו הספיד והאודם עד שלא יכלו לשער אותם עשר אמות ע ו כ ם‬
‫ושווים ולמה נעשה המקום ההוא כרשת כדי שיכנס הקטרת אל מקום האדון‪:‬‬
‫עוד הראו ל׳ בכתב כ׳ כל הנדבה שעשה דוד לא הוציא ממנה שלמה ח ת‬
‫מפני שיאה שאמר לו האל אתה לא תבנה הבית ואמר ש ל ט ה אם אני בונד!‬
‫אותה מטמונו הרי הוא כאלו בונה הוא והביא כל נדבת אביו לאוצרות הקדש‬
‫ובנה משלו ואינו מן התימה מנץ לו כל זה העושר בכל שנה ושנה היו מביאץ‬
‫לו ש ש מאוח וששים ככרי זהב מלבד המכס והמס‪:‬‬
‫ך ( ףן' מדות הבית ההר הזה אשר אמרנו שהוא הר המודיה מרובע היה ח מ ש‬
‫מ א ו ח אמה על ח מ ש מ א ו ת אמה ומוקף חומה גדולה וכן ה ו א‬
‫היום וכל אותו קרקע חלל ובנד כיפה מפני שאם יש ש ם מת מ ט מ א שכך‬
‫קבלו היהודים שאם יש אהל על המת אינו מ ט מ א לעומדים למעלה ומדקדוקי‬
‫היהודים הוא זה‪ :‬לפנים מחומה זו מחיצה קטנה טי' טפחים עשרה מעצים‬
‫משולבות עשרות כמין רשת‪ :‬לפנים ממחיצה זו מקום נקרא חיל גבוה עשר‬
‫אמות‪ :‬לפנים מחיל זד‪ ,‬עזרת נשים כי משם עולין לעזרת הנשים בשנים‬
‫עשר מעלות ועורה וו היא מאה ושלשים וחמש אמה מרובעות ומן עזרדז זו‬
‫נכנסים לעזור‪ .‬הגדולה היא עזרת ישראל והכהניס והיא היתד! באורך קפ״ז‬
‫וברחבה קלייה אמות וארבע בוחלים היו סובבין המקדש קויס הגיעם להיכלי‬
‫הקדש וכץ הכותלים מקומות פנרין סובבץ כל הקדש משלש רוחות צפון ורום‬
‫ומערב וחוזרים אל המזרח וכל אותם מקומות פנרם נקראים עזיה כי הכלי‬
‫היה לשמוש הבית הקדוש ושיעור קדש הקדשים היה עשרים באורך ועשרים‬
‫ברחב מרובע וההיכל אשד לפניו כנגד ארכו היה עשרים ברוחב וארבעים‬
‫באורך והאולם ע ש ד ם אמה ארכו לרחב הכית ועשוים וחבו נמצא אורך ה ק ו ש‬
‫וההיכל והאולם שבעים אמה ואמרו לי כי ההיכל )עז( והקדש הקדשים אשר‬
‫בנה שלמה והורתם מאה ועשר׳' אמה בגבהו אבל בנין אנשי הגולה לא היד‪.‬‬
‫אלא מאה אטה וגוכה ההיכל והקדש הקדשים לא היה אלא שלשים אמה אלא‬
‫היו על נביהן עליות שנים נגד עולם הגלגלים ועולם המלאכים כי אמרו ש כ ל‬
‫ענייני הכית ציוד היה לעולמות שלמעלה ומעזות ישואל היו עולין ל ע ו ו ת‬
‫הכהנים בט״ו מעלות ושם מקום נקרא בין העבדים דוכן ושם היו הלדים‬
‫מ ש ו ו ד ם ומנגנים בשעת הקרבן ובסוף עזות הכהנים לפני האולם היה המזבח‬
‫עו( בופ״אד נוסף כאן והקווש •‬
‫ואחר המוכח עולץ ני״ב מעלות אל ההיכל וההיכל והקדש ואולמו בנרשוד‬
‫היה עומד על גובה ההד שוה בשוה‪:‬‬
‫ך ן ן ' בתי הבית נעזרת נשיס היו ארבעה בתים כלס משמשות לעבודות המקדש‬
‫ועוד מצד עזרה זו היה בית גדול נקרא בלשון התלמודים בידז המוקד‬
‫ופיווש הדבר לפי ש ש ם היתד‪ ,‬מדורה גדולה תמידית והיא מ ש מ ש ת לבי ו ב ד ם‬
‫' ה א ח ו ליקח ממנה אש לתת על הטובח וכשנאמוו לי וברים הללו אמותי‬
‫לכד‪,‬נים אם כן שקר הוא מה שאתם אומרים שהאש היה יורד מן ה ש מ י ם‬
‫והשיבו לו אע״פי שהיה אש יווה מן השמים מצוה מבוואנו להביא מן ההדיוט‬
‫לפי שלא ימצא ענודה שאין לנו נוה עסק כך אמרו לי ואמרתי ט זה דברים‬
‫יהודים הם ואיני מאמין והשיבו לי לא היום ולא לעולם ואמרתי לקום כנגדם‬
‫לולי יראתכם כי תאמרו שעשיתי דבר שלא ברצונכם והתועלת השני לבית ההוא‬
‫היא לכהנים לפי שהיו הולכין יחפין על וצפת אבנים של שיש עו שובים היו‬
‫מתים מקדרות‪ :‬ונפנות הנית ההיא הץ ארנעה חווים גם הם לענוות ה מ ק ו ש‬
‫ובבית זו מקום בקרקע וטנלא של שיש נשלשלת ונאותה חפירה מפתחווז‬
‫המקדש וכהן ישן על אותה טבלא למשמוות המפתחות ושם בבקר היה הממונה‬
‫לפתיחת השעוים בא ומוסרים לו המפתחות‪ :‬בעזרת ישראל היו שטנה בתים‬
‫כלם ל ש ו ת ה מ ק י ש ולעבודותיו ט ובים היו ושם בית נקוא ל ש נ ת הגדת וטי‬
‫שלא דאה בניינה אמוו שלא ואה מעולם בנין מפואו קווש והטעם ש ב נ א ו ה‬
‫ש ם הוא מפני שעיקוה לדון את הכהנים "ואמרו כי כל כהן שנמצא בו פסול‬
‫ונודע מדין סנהדוין היה לונש שחווים ומוציאין אותו מחברת ד‪,‬כד‪,‬נים והולך‬
‫אל ביתו ומתאבל ואם לא נמצא נ ו פסול יום טוב היה עושה לאוהניו ואוטו‬
‫בווך ש נ ח ו נזועו של אהון לשות נקדש קדשים גם במקום הוה היה ש ם‬
‫בית והוא בית כהן גדול שהיה שם ש נ ע ה ימים קודם שיגיע היום הנווא הנקוא‬
‫אצלם יום הכפורים והוא היום המיוחד לכהן גדול נקרא אצלינו סאסירדוטי‬
‫מאיור )עח( ושם היה לומד הכהן ההוא כל סדרי עבודת ודום ההוא מן הכהנים‬
‫הגדולים אשר קדמו ווה בבית השני שהיו נעשים כהנים גדולים על י ד מטון‬
‫גם בוה תועלת שיהא פרוש מאשתו אותם ימים וגס ש ם בית ש מ ש ם היו‬
‫מביאין מים מבוי גדול לכל העזרות ולכל מקום אשר היו צריכין נ י ם לטהר‬
‫איזה טהרה גס ש ם בית לכהן המלביש אשר היה מלביש כל ר‪,‬כד‪,‬נים ל ש ע ת‬
‫עבודה ונותן לכל אחד ואחד ארבעה מיני לבוש אשר נצטוו והוא היה מוציא‬
‫מחלונות הבית ההוא הלבושין ובכל חלון וחלון מחלונות שבכחלי הבית ה י ה‬
‫כתוב עליו )יוצר‪ ,‬לומד למעלה מן החלון( ש ם הלבוש ההוא כ ד שלא י ט ע ה‬
‫א ו שלא יתבלבל בעת הצורך ועוד בתים דבים היו במקומות הפנדים ו כ ל ם‬
‫לשירות הקוש וכן ביום כל המעלות היו אוצרות נכנסות תחת הקרקע ונקראים‬
‫עח( בל״ס ;‪1]0‬וש ‪*061-<10*6‬ו •‬
‫אוצרות בית ה' ובאותם המקומות הפנויים אשד אמונו היו שלשים ושממו‪.-‬‬
‫בתים סביב סביב ג' בתים זו על גב זו חמשה עשד בצפון וחמשה עשד בווום‬
‫וחמשה עשו במעוב ובנץ זה היה מעצי בוושים בנין מפואר עד מאד ו ל א‬
‫היה בנץ זה נסמך לכותלי המקדש כדי שלא ישתמשו בו ולא יסתכלו מבפנים‬
‫ואפילו החלונות גבוהים היו •לן אותם בתים כדי שלא יסתכלו וכן החלונות היו‬
‫נעשות בשיפוע ואלכסון כוי שלא יוכלו בשום צד להסתכל בפנים עוד בחומות‬
‫מבחוץ היו עשרים זאחד מקוטזת שהלז״ ם היו שזמיים בלילות לא שהיה ציין•‬
‫שטירה אלא להראות גדולה ושלשה מקומות מבפנים ששם הכהנים שומרים‬
‫וכן היו משמרות אלו משמשות לשלא יעשו הכהנים מבפנים שום עבירה‬
‫רטנפו ויטמאו הבית ומכאן תוכחה לנו הנוצרים אשר בלילה הרשומה למיתת‬
‫מושיענו עושים הבחורים בבית תפלתנו כמה מן הומות והנבלות והויודוס ה מ ל ך‬
‫אשד זכדגו הוסיף כנץ מפואר מאד מאד כי בנה ארבעה אולמים לארבע דוחות‬
‫הכית אורך כל אולם מאתים וחמשים אמה ומאה אמה וחכו וגבהו מאה ועשרים‬
‫אמה כמדת הבית ובנה ניפה על הנחל הוא נחל קדרון ועל הכיפות בנה נשרים‬
‫ואדיות ועליהם בנין האולמים והאולם אשר משך עד נחל קדדון עשאו כשלשה‬
‫גגות והעומד על ראש הגג לא היה רואה נחל קדרון לגבהו והאולמים האלו‬
‫היו סביבות המקדש מכל ארבע רוחותיו ועשה בנץ זה למקצת העם ה ע ו ל ה‬
‫לשלש רגלים לשינוחו שם ויתענגו‪ :‬כל בתי העזרות היו בנינם ראשונה בנין‬
‫אבנים ועל האבנים קרשים אחוזות אלו עם אלו ועל העצים קרשים של כסף‬
‫בם נכנסו שבעה אלפים ככדי כסף'ועל הכסף מצריד כל מיני אילנות ופרחים‬
‫שבעולם זכרני חיזת זעופות םהזדות לדזב ובהיכל ובקדש נכנסו שלשה אלפים‬
‫ככרי והב ובקדש וקדש הקדשים היה ראשונה כותל אבנים ועליה כותל ארזים‬
‫וכן על גגה וקיקעיתה כותל ברושים שהם יותר חזקים ואינם כל כך קלויז‬
‫להתעפש ועליה הזהב מצוייר דמות מלאכים ודמות תמוים בין מלאך למלאך‬
‫וכל הצורות שקועות בזהב כי לא היו יכולץ כפי דתם לעשות צווה בולטרז‬
‫לבד הכוזבים • וסביבות המלאכים והתמרים צורות פרחים וציצין היוצאץ בשדוז‬
‫וצורתן כשעת התחלחן בשדה‪:‬‬
‫ך ן ' פתחי הבית להו הבית ה' שערים היו לו ולחומי העזרה שבעה ש ע ר י ם‬
‫שלשה מן הצפון סמוכים ל מ ע ו נ ושלשה נק הווום ואחת נ מ ז ו ח מנוון‬
‫ע ד קדש הקדשים כל פתח ופתח ע ש ו אמות בווחב ועשויס בגובה ו כ ל‬
‫הדלתות מעצי נדושים ומצופות זהכ מצויירות תכלית הציור והדקות חה דאיתי‬
‫בעיני חוץ משער המזרח שהיה מצופה מנחשת קלל )עט( בי היה אותו נחשת‬
‫יותר נחשב מזהב לרוב הבהירות והיהודים אמרו שנקרא השעי ה ה ו א ש ע ר‬
‫עט( בדפ״אד נוסף כאן שהיה מבהיק מאד ומזהיר וזה מעם היותו מ נ ח ש ת‬
‫קלל •‬
‫ניקנוד מפני כי ירודי אחד נקיא ניקנור אשד עשי‪ ,‬אותם דלתות באלכסנדריה‬
‫של מעדים ונשונו משם היה דים הולך וסוער ודשליכו אחת נים לדקל והינו‬
‫לא נח ודצו להשליך האחרת וקם ניקנוו אשד עמל בהן וכרך עצמו עם הדלת‬
‫ואמר אם תשליכו הדלת תשליכו גם אותי עמה והים נח מיד מזעפו ודואג היה‬
‫היהודי מאד על הדלת האחד ובהגיעו אל הנמל מצאה על שפת הים כי נס‬
‫נעשה לו ולכן נקרא ש ם שער הדוא שער ניקנור ואלו דדברים יהודיים ה ם‬
‫•ופתח האולם היה ארנעים אמה גנהו ופתח ההינל פשפש היה נ ו שלא ה י ה‬
‫נפתח מעולם ואמרו כי משם היה נכנס אלהי השמים ואמרתי להם אי טפשים‬
‫אתם נורחים ממושיענו מפני שהוא גוף ואתם מייחסים לאלהיכם נוף כיון‬
‫שמסבב אוהו הבית‪ :‬והשיבו שכינתו הלא הוא ככניסת השמש אל הכית כי‬
‫אנו אומרים שנכנס השמש ואינו אלא אורו עוד אמוו לי ש ה ו נ ה פתחים‬
‫אחוים היו קטנות ווה מפני שרצו לתת כבוו לכל עבודה וענודה נפני עצמה‬
‫שיכנס נפתח ההוא וכמקום שהיו מכניסין הקוכנות לא מכניסין המיס לניסוך‬
‫וכן לכל עבודה ועבודה ושער היה מיוחו למנווה ולאבל ושם ׳ושנים כהנים‬
‫הרבה ומנחמים אותו ואומרים מי ששכן ש מ ו בבית הגדול והקדוש הזה ינחמך‬
‫ופתח וה היו דלתותיו מישפה שחור ושער אחד היה מיוחד לחתנים ודלתותיו‬
‫טוכוכית לבנה ושם כהנים מתפללי' כשנכנסו שהאל יהן להם בנים ישותו לאל‬
‫ועוו אמוו לי כי נשער המזוחי מצריו שושן הביוה כי כשעלו היהווי' משושן‬
‫לבנות המקוש צוה המלך שיעשו צוות מדינתו באחת מן השעוים כוי שיזכרו‬
‫המקום א ש ו ישבו דהא עליהם אימת מלך )פ( ולא ימווו‪:‬‬
‫ך ך ן ' כלי הבית בעזרת נשים לא היו שם )פא( לבד בחגי היהודים ומועדיה•‬
‫ששם תולין מנווות גוולות מוהב ובתחתית כל מנווה ומנורה ספל של‬
‫זהב גדול ומשליכין שם הכהנים המייניהם הישנים ומוליקין בהן אש ונעשו‬
‫מדורות גדולות עד שכל ירושלים נראה מדורה אחת‪ :‬כעזרת הכהני' היו המזבח‬
‫ועשר שלחנות של שיש סביבותיה רכולין היו לעשותם של זהב ואמרו ליי‬
‫הטעם שלא עשו נן מפני שהזהב מ ח מ ם ומעפש ו ה ש ש אינו כן והשלחנור!‬
‫ההם היו משימים עליהם הקונות והחלניס ונאותה עזיה היה הים ש ע ש ה‬
‫שלמה וגנהו חמש אמה ושלשים אמה סנינ שלו והים עומו על שנים ע ש י‬
‫בקר ג' לצד צפון ושלשה לווום ושלשה למורח ושלשה למערב והיה ב ל ו‬
‫מצרר בפרחים וציצים והסיט היו באים מתחת רגלי הבקר מן המעין אל ה י ם‬
‫ומן הים הולכים לפיפיות הבקר רוצאים והכהנים רוחצים ש ם ידיהם וכן צרכי‬
‫עבודה ושם הכיור שעשה משה ע״ה ועשרה כיורים של זהב עשה ש ל מ ה‬
‫סובבק אותו לכבודו ובאולם סמוך לפתח ההיכל עשה הווווס המלך ו ב ו נפלא‬
‫פ( בדפ״אד נוסף נאן מלת פרס •‬
‫פא( בדפ״אד נוסף כאן מלת כלים •‬
‫>הוא גפן אחת עוטות על עמוויס של ישסה ואדניהם בסף ואלף כבוי זהב‬
‫מ ש ק ל הגפן והחרצנין והזגין שלה אבני ספיר ואודם חה להדאוח גדולת האומה‬
‫היהודית שמה שבפנים הוא יוחו ממה שבחוץ א ש ו עושין להפך וכל המתנדב‬
‫מהיהודי' גרגיר או אשכול של והב היה חולה שם ובפתח ההיכל תלה חוב של‬
‫זהב והיה כתוב בה הזי הקרב יומת ושם ס מ ו ן לפתח ההיכל היו נ ׳ עמודים‬
‫א ש י עשה שלמה והם עמודי נחשת לזכר דאש המשפחה הוא בועז וכן נקרא‬
‫העמוד האי והשני לזכר דוד א ש ו הכין לבנין הבית ולא בנאו ולכן נ ק י א יכי‪4‬‬
‫ואמרו הכהנים שעשאו מנחשת לפי שאותו נחשת אינו כנחשת שלנו אבל מצא‬
‫מחצב של נחשת אשר מראיתו נוטה לאדום )פב( ו פ ה הוא עד מאד וגובה‬
‫כל עמוד שלשי' אמה וכראש כל עמוד ב' עטרות וכל עטרה כשלש א מ ו ת‬
‫גבוה ועל העטרה כמין רשת בתכלית הדקות ובכל עטרה מאה ומונים חלוות‬
‫ומן העטרות יוצאות כמין לולבים ועולות עד התקרה כפי טה שספרו לי הכהנים‬
‫ואני לא ראיתי דבר מזה ואמרו לי כי עטרות אלו אין תכלית לציורס ודקותם‬
‫ואמרו כי היו ב' לפי שהיו האנשים שנרמזו שלטים במעשיהם ושלטים בדעות‬
‫ואמרו כי כל היהודים שעמדו בסיני קבלו אותם ב' עטרות ואני לא ראיתים‬
‫ובפתח ההיכל היו ב' שולחנות אחד של ש ש ואחד של זהב של ש ש ה י ה‬
‫לקרה בו הלחם כשהיה נכנס לשוטו על שלחן משה הבינו שבהיכל וזה השלחן‬
‫י היה מפני הכניס׳ ושל זהב מפני ההוצאה ש א ח י ש ש מ ו אותו בשלחן מ ש ה‬
‫א ש ו הוא של זהב ונתעלה אם ישימו אותו בשל שיש כשיוצא היו מורידין‬
‫אותו מקדושתו לפנים בהיכל היה מזבח הקטרת ושלחן א ש ו עשה משה ושם‬
‫עשר שלחנות שעשה שלמה להדר ולכבד שלחן משה וכן עשר מנורות מימין‬
‫המנורה ומשמאל לכבוד מנורת משה אבל לא היו מדליקין אותם וכקרש‬
‫הקדשים היה הארון ומטה אהרן פורח חמיו ושמן המשחה וצנצנת המן והכרובים‬
‫על האמן וגופי הכוובים בולטים אל פני הכית והכנפים היו יוצאים משורש‬
‫אחד ומגיעים לכותלי •הבית וכרובים עשה שלמה והם למעלה מכרובי מ ש ה‬
‫•ושלש עשרה פרוכות היו צריכין לפתחי שערים כל פרוכת עשרים גבהו ועשר‬
‫אמות וחבו כמדת חלל הפתח וגם בעליות המקדש היו פרוכות וכל פרוכרז‬
‫מ ש ש ורקמה ותכלת ובבית השני לא היה בין הקדש וכץ קדש הקושים כותל‬
‫אלא שני פרוכות ואמה רוחב בנתים וכל פרוכת נארגת בנערות ש ל א ואו‬
‫עדין נדות ובשמונים נירין היה נארג ואלו הפרוכות לגמלה וחשיבות לא היו‬
‫‪.‬משמשות ש ם אלא שנה אחת ואחר כך גונזים אותם באוצרות ובי היו עושין‬
‫בכל שנה )פג( ובחגיהם ובמועדיהם היו מצפין בהם חומות העזרה ל ש ט ח ה‬
‫בית השואבה‪:‬‬
‫פב( בדפ״אד לינדי' ?‬
‫פג( בדפ״אד נוסף כאן נמצא בתי שנה שעמד לבית שמונה מאות פרוכות •‬
‫ך ^ ' משרתי הכיח מן המשוררים והמנננים היו ארבעה ועשרים אלף כמו‬
‫שהורו לי הכהנים בכתב דברי הימים והשוערים ארבעה אלפים מתחלקים‬
‫למשמרות והתוקעים בחצוצרות היו מאה ועשרים‪:‬‬
‫ק ר ׳ מענין עבודת הבית ועל זה לא רצו אלו היהודים להגיד לי דבר כי אמרו‬
‫שהוא גגו ותם להואות לעמים ענין עכוותם לבו ב' וברים אמרו ומקצת‬
‫מהם ראיתי בעיני ושמחתי מאד האחד הוא הקובן שהיו עושים בחגם הנקרא‬
‫בלשון העברים פסח וחשוב הוא מכל חגיהם והב׳ כגישת כהן גדול נ ק י א‬
‫אצלנו סאשיידוטי מאיור ביום שיש להם גדול מכל ימות השנה לענק ק ד ו ש ה‬
‫ומהוה וכבוד הנפש ‪ .‬ענין קובן הפשח כפי מה שואיתי קצתו והוגד לי כלו‬
‫הוא באופן כשמגיע ראש החדש הנקרא אצלם ניסן יוצאים וצים ושלוחים‬
‫במאמר המלך והשופטים לכל סביבות ירושלם לכל מי שיש לו מ ק נ ה צאן‬
‫וקצ' בקר ימהר להביא המקנה כוי שימצאו עולי דגלים ד זבחיהם וגם למאכלם‬
‫כי העם רב מאד וכל מי שלא היה בא לזמן הקצוב היו מחוימין כלי ממונו‬
‫לקדשי הבית ואו היו כל אנשי מקנה ממהרים ובאים ובנחל סמוך לירושלם‬
‫היו מעבירק המקנה בנחל כוי שירחץ הנקה מכל לכלוך ואמרו שלזה אמר‬
‫ש ל ט ה ]ש״ה ו ' בי! שעלו מן הרחצה ובהגיעם להוים א ש ו סביב ליוושלם היה‬
‫הדבר כל כך עד שלא נראה דשא כי כלו הפך לבן מלבנינות הצמה ובהגיע‬
‫יום העשור כי בארבעה עשר מן החדש היו עושק אותו קרבן היו יוצאין כ ל ם‬
‫לקנות את הוכח הנקוא אצלם פסח ומתקנת היהודים שכשיוצאין לעבודה זו‬
‫לא יאטו שום אום לחבוו גש הלאה או שיאטו •הניחני ואעבוו אפילו ה י ה‬
‫האחוון שלמה או ו ו ו מלכם ושאלתי לכהנים כי וה אינו מורך המוסו והשיבו‬
‫כי הוא להואות שאין גבהות לפני המקום בזמן הכנת עבוותו כל שכן בעבוותו‬
‫מ מ ש ובאותם שעות כלם שוים לטובה ובהגיע יום י״ד לחדש היו עולק במגדל‬
‫נכוה שבמקדש קראוהו העברים לול וכבש שלו עשר כמק קאנפנאריו )פד(‬
‫שלנו ושלשה חצוצרות של כסף נידם ותוקעים ואחר תקיעה מכריזק ואומרים‬
‫עם ה' ש מ ע ו הגיע זמן שחיטת הפסח לשם טי ששכן ש מ ו בבית הגדול והקדוש‬
‫הזה וכאשר שמעו העם הקויאה היו לובשים בגוי מועד כי מחצי היום ולמטה‬
‫היה יום טוב לכל היהודים לפי שהוא ומן הקובן ובפתח העזרה הגדולה היו‬
‫עומדים שנים ע ש ו לדים מבחוץ וגזוי כסף בידם ר״ב מבפנים וגזרי והב בידם‬
‫אלו שבחוץ לישב ולהתרות בבאים שלא יזיקו זה לוה לרוב המהירות והפחז‬
‫ושלא יכנסו בערבוביא דכאו למחלוקת וכבר אירע בפסח אחד שמעכו שבן‬
‫זקן אחו עם קובנו לרוב הלחץ והעומדים בפנים היו נם לישב היוצאים שלא‬
‫יוחקו זה לזה וכן אלו היו נועלק שעוי העווה כאשו ואה שנכנסו מ ה שיש‬
‫בו ד בפעם אחת ובהגיע אל מקום‪ .‬השחיט' שורות שורות של כהנים היו‬
‫פד( בל״ס ‪10‬ז‪8‬םג‪1‬ןג‪0‬ג‪ 0‬והוא מגדל של ביח תפלת הנוצרים י‬
‫בכפות של כסף וכפות של והב ביום ושווה שהתחלתה של כסף כלה ש ל‬
‫כסף ושל והב כלה של והב וכל וה להוור ותפארת וכל אחד נון הכהני׳ שבואש‬
‫השורה מקבל כף אחת מדם השחיטה ונותנה לחבירו וחבירו להכירו עד מקום‬
‫המוכח ושבראש המובח היה מחזיר הכף ריקם ונותנה לחבירו וחבירו לחבירו‬
‫עד סוף באופן שכל כהן וכהן היה מקבל כף אחת מלאה ומחזיר כף אחרת‬
‫ויקנית ולא היה זה להם עכוב כי היו כל כך זריזים בעבודה וו עו שהיו הכפות‬
‫נראות רצות ובאות כחצים ביד גכור • ושלשים יום מקודם היו טוגילים ע צ מ ם‬
‫בעבודה זו ורואים מקום הטעות אשר אפשר או מכשול שיסופק להם ו ש ם‬
‫שני עמודם גדולים גבוהים ועליהם שני כהנים בחצוצרות של כסף בידם ותוקעים‬
‫בהתחלת קובן כל כת וכת כ ד להשנדע לכהנים העומדים שם על דוכנן שיאמרו‬
‫ההלל בקול רנה ותודה ובכל כלי שיר אשר להם וכל הכלים היו מוציאין ש ם‬
‫ביום ההוא וכן כעל הקרבן אומר ההלל ואם עדין לא נגמר השחיטה חוזרין‬
‫וקורץ ואחי השחיטה היו יוצאים אל העזרות ושם כל הכותלים סביב משיני‬
‫ברזל ומולגות לתלות הקרבן ולהפשיט ושם אגודות אגודות של מקלות שכאשר‬
‫לא ימצאו מזלג פנוי לוקח מקל אחד על )פה( כתף הכירו ומפשיט ונותן מה‬
‫שראוי לתת למזבח ויוצא והולך בשמחה וטוב לבב כמי שהולך למלחמה ונצח‬
‫כי דופי וקלון מתמיד היה ביניהם מי שלא קרב קרבן הפסח במועדו והכהנים‬
‫בשעת אותה עבודה היו לובשים אדום מפני שלא יראה דם אס יפול על הבגד‬
‫והלבוש לבוש קצר עד השוק ועומדם יחפים ובתי היד ער הורוע לבר כ ד‬
‫שלא יעכב בשעת אותה עבודה ועל ראשו כובע קטן ושלשה אמות מצנפרת‬
‫קשור סביבו והכהן )פו( היה לו ארבעים כרכות מצנפות כפי מה שספרו לי‬
‫והוא מצנפת לכן והתנורים שהיו *ילין בהם הקרכן היו על פתחיהם ואמוו‬
‫לי כי הוא לפוסט האמונה ולשמחת החג ואתר הצליה אוכלים בקול הלל ורנה‬
‫ונשמע קולם למרחוק ואץ שער משערי ירושלס שינעול דלת בלילי הפסח‬
‫מפני כבוד העוברים והשבים כי רבו‪ :‬אמרו היהודי שנמצאו בפסח א' כפלים‬
‫כיוצאי מצרי' כי בקשו להעלות חשבונן לפני המלך!‬
‫ה ע מ ד ה הב׳ היא ביאת כהן גדול למקדש ולא אמרו לי עבודתו אבל א מ ת‬
‫לי עלייתו וצאתו מן הקדש וקצת טמנו ראיתי בעיני ותמהתי במאד‬
‫מאד ואמרתי בעת ההיא ברוך טי שחלק מכבודו לאלה שבעת ימים קודם היום‬
‫ההוא יום מיוחד שקורץ כפור והוא האדיר להם מכל הימים היו מכינים בבית‬
‫הכהן הגדול מושב וכסאות לאב ב״ד ולנשיא ולכהן גדול וסגן הכהנים ולמלך‬
‫ילבד אלה שבעים כסאות של כסף לשבעים סנהדרץ והוקן מן הכהניס ה י ה‬
‫קם על רגליו ואומר לפניו דברי כבושין ותוכה׳ ואומר לו ראה לפני טי א ת ה‬
‫פה( בדפ״אד על כתפו ועל כתף וכוי •‬
‫פו(‪ .‬בדפ״או נוסף הגוול •• ; • • ‪• . .‬‬
‫נכנס ודע שאם תאבד הכונה סיר תפול ותמות ותאכד כפרת ישראל ורנה עיני‬
‫כל ישראל תלויות בך וחפש דרכיך• שמא יש בך עון אפילו קלי כי יש עוץ‬
‫שקול כנגד כמה מעות ושקול זה הלא הוא ביד אל דעות ג ם חקוי באחיך‬
‫הכהנים וטהר אותם שים נגד פניך כי לפני מלך מלכי המלכים היושב על כסא‬
‫דין ומזרה בעיניו כל רע אתר נ א ואיו תבוא והארב עמך ואומד להם שכבר‬
‫חפש ועשה תשובה ממה שנראה שיש בידו עון גם כל אחיו הכהני' קרבם‬
‫בעזרת המקדש והשביעם במי ששכן ש מ ו שם שכל אחד יאמר מ ת שיודע‬
‫בחבירו או מה שיודע בעצמו ושנתן להם לכל דבי ודבר התשובה הראוית‪:‬‬
‫גס המלך אומו לו דניים טובים ומבטיחו לכבדו בצאתו בשלום מן ה ק י ש‬
‫א ח ו זה היו מכריזין ואומוים איך הכהן הגוול יוצא והולך ללשכה שלו אשר‬
‫במקוש ואו יוצאים כל רעם ללוותו והולכין לפניו כסדו וכן ואיתי בעיני‬
‫ראשונה הולכין לפניו כל שהוא מורע מלכי ישראל כי רקוב רקוב אל ר‪,‬כרן‬
‫רוא יותר חשוב ואחויהם כל אותם שהם ממלכי בית דוד וכלם כסדר נכון זה‬
‫אחר זר וכמו לפנירם אומר תנו כבוד לבית דוד ואחרירם ריר בא ביר! רלד‬
‫והכרוו אומד תנו כנוד לכית הלו׳ שלשים אלף וששת אלפים היו וכל סגניהם‬
‫היו לובשים באותה שעה בגדי טשי תכלת והנהנים משי לבן וארבעה ועשוים‬
‫אלף היו ואחרירס רמשודרים ואחדירם המנגנים ואחריהם תוקעי חצוצרות‬
‫ואחריהם השוערים ואחריהם עושי הקטורת ואחריה' עושי הפרוכות ואחריהם‬
‫השומרים ואחויהם האמרכלים ואחריהם כת אחת נקראת קארטופילוש )פו(‬
‫ואחריהם כל אנשי המלאכה ממלאכת הקדש ואחריהם השבעים הסנהדרין‬
‫ואחריהם מאה כהנים וגווי כסף בידם לעשות דרך ואחריהם הכהן הגדול ואחריו‬
‫כל וקני רכהונה שנים שנים ובראש כל חוצות היו ואשי ישיבות עומדים‬
‫ואומרים איש כהן גדול בואך לשלום רתפלל ליוצרנו שיחיינו לעסוק בתורתו‬
‫ובהגיעם לפתח הר רבית היו מתפללים שם על קיום מלכי בית דוד ואחר ז ה‬
‫על הכהנים ועל המקדש וריר הקול כל כך חוק מרבד רעם בענותם אמן עד‬
‫שהעופות הפורחות היו נופלים לארץ ואו הכהן רגדול משתחוה לכל ה ע ם‬
‫ופורש נבכיה ריאה ובי סגני כהונה מוליכין אותו ללשכה שלו ושם פורש‬
‫מכל אחי^ הכרנים וזה ננניסתו אנל בצאתו היה הכבוד כפלים כי כ ל ה ע ם‬
‫אשר בירושלם ריו עונדים לפניו ודונם נאנוקות של שעור לננה דולקות וכלם‬
‫לובשים בגדי לבן וכל החלונות מעוטרות ברקמה ומלאות נרות וספרו לי הנהני'‬
‫כי הרבר מרשנים לא ריה כהן גדול יכול להגיע לביתו קודם חצות הלילה‬
‫מפני דוחק העם העובר ודבר הגדול שאע״פי שהיו כלם מתענים לא היו הולכים‬
‫לנתיהס עד יואו אם יוכלו להגיע לנשק ידי הכהן הגוול וביום שאחויו ה י ה‬
‫עושה סעודה גדולה ומומן לאוהניו וקווניו ויום ט ו נ היה עושה לפי שיצא‬
‫בשלום מן המקדש א ח ו זה היה סצוה לצווף יעשה לוח מזהב רפתח בה זה‬
‫פו( הוא בל׳׳י §‪)1(1‬וק׳‪0‬ז?מ* •‬
‫הלשון אני פלוני כהן גדול בן פלוני הכהן גדול שמשתי בכהונה גדולה בביות‬
‫הגדול והקדוש לעבודת טי ששכן שמו שם והיה זה שנת כך וכן ליצירה טי‬
‫שוכני בעבודה זו הוא מכה בני אחוי לעמוו לשות לפני הי • עו כאן מה ששלח‬
‫האיש ההוא לרומא בכתב ושלחו ררשוריס למלך אלפונשו וקראו ואמר היהודי׳‬
‫דאוים לעונש על עונם ולכבוד על אשר כך נמצא בהם ואני הדל שלמה בן‬
‫דרגה שלחוני קהלור! ספרד לקבץ פדיון לשברי מאלאנה ושט בחצר המלך‬
‫בקשו הגויס להגיש קרבן הפסח ועשו בפעל מזבח ושורות כהנים עם כלי כסף‬
‫ומשוררים אומרים הלל ותמהו העם והשרים מאד אמר המלך יהודים שכך ראו‬
‫מאבד מהם טוב מותס מחייהם ובטעם העבודה וקרבן הפסח וענינו כתב הרב‬
‫דון מנואל בדורו דברים נפלאים בספר טעמי ה מ צ ו ת שחבר והבאתי עניני בספר‬
‫ש ב ט עבותו האל יוכנו לראות כבנין בית קדשנו ותפארתנו ועבודת אלהינו‬
‫כימי עולם וכשנים קדמוניות אמן‪:‬‬
‫ו י כ ו ח היה בין המלך דון אלפונשו מפורטוגאל ודון יוסף ן' יחייא‪ :‬אמר‬
‫המלך היהודי החכם שאלות עמוקות יש ל' על דתך אניחם עד אחר‬
‫החג וכעת לא אשאל אלא הקלות וראשונה אוכיחך למה לא תוהיר עמך כי‬
‫שמעתי שגוזלים את העמים וכן נראה ממלבושכם ותכשיטי נשיכם ו א ת ם‬
‫מוזהדים על הגזל יותר ממנו ושמעתי שבקרבנכם צוה האל שקרב ה כ ה מ ה‬
‫ירחצו ויקריבו ואילו בעוף אמו ]ויקוא‪.‬א' יו'[ והסיר את מוראתו בנוצתה מפני‬
‫שהבהמה על הווב אוכלת מאבוס בעליה ולא מגזל אבל העוף נוון מגזל לכן‬
‫ישליכו מוראתו ושאלתי שאם כן כל עוף היה ראוי להשליך והשיבו שבגוף‬
‫העוף כבר נשתני' הגזלה ושב חלק אבר ואמי הבריבייא ]שם כני[ והשיב את‬
‫הגזלה אשר גזל אם היא בעין שגזל וכוי ומה רחוק עניניכ' ממה שגזו אגושטוש‬
‫קיסר יומי והוא שכל איש לא ילבש משי אחר שנשא אשה ולא אשר‪ ,‬תכשיטיה‬
‫אחר עבור ב' שנים בנישואיה וכל איש שגזל את רעהו מפורסם שיגיש מרומי‬
‫עד סוף ג' שנים ואיני רוצה בתשובתך כי ידעתי מות או שלל ישיב א ת כ ם‬
‫ואו תבכו מעשיב' ואבוא אל השאלות השאלה הראשונה שכיון שמצינו בישו‬
‫מושיעי הדברים המיוחדין לאלוה ואר שנאמו שהוא אלוה או חלק ממנו והמיוחה‬
‫לאלוה הוא תחית המתים והעמדת החיים ו א ש מזרעכם שבא לדתי אמר שיש‬
‫בתפלתכם ברכה שמשבח מושיעי באלה ווה הנוסח אתה גבוי לעולם ה' מחיה‬
‫מתים אתה רב להושיע וכוי אמר אתה גבור הרי האב ואמר שמחיה מתים ואחר‬
‫זה משבח את בנו וקראו רב להושיע שכן אמר הנביא ]ישעיה סג' אי[ מדבר‬
‫בצדקה רב להושיע ואמר שהוא מוריד הטל מכלכל ח״' ומחיה מ ח י ם וכבי‬
‫נתפרסם בינינו שמושיענו החיה מת אחד וכן מציגו שהיה הולך במדבר ומאה‬
‫אנשים עמו והוצרכו לנים והמס׳' להם והוצרכו ללחם והוריו מן השנים מאה‬
‫ככרות כבי לכל אחד וכיון ש ק מחריבים אתם להאמין כן ‪ .‬תשובת ה ח כ ם‬
‫אדוננו המלך כאשי נווה שהחיה מת לא יחח״ב שהוא אלוה שהרי אליהו החיה‬
‫מת וכן אלישע והנוצוים שמאמינים ו‪,‬שילוש ואה שיאמינו ו מ ע י וחמישי‬
‫ט לדעתם אליהו ואלישע אלוהות היו וענין הוודת הגשם יש בתלמוונו כמה‬
‫צדקים שעשו זה וכן היהודי חושבי טוליוו הנוצרים שואלים מהם שיביאו‬
‫מ ט ו ובתפלתס מ ו ד ד ן אותו ק נמצא איש שהוא צריך ל ח ח מזון לפועליו‬
‫ולא היה נכון לו ואמו לתאנתו תאנה תאנה הוציאי פייותץ• והוציאה ו א כ ל ו‬
‫ושבעו‪ :‬השיב המלך ונניח שאינו אלוה לפחות מצו הפלאות שעשה תאמינו‬
‫שהוא נביא‪ :‬השיב החכם עם כל אותות משה לא האמינו בו ישואל ע ו‬
‫ש ק ו ע להם הים יבוא מושיע שלכם ויקרע לנו הים הצילנו מאויבינו ונאמין‬
‫בו‪ :‬אמי המלך כפי מה שיסרתם אותו אם היה שב לעולי היה קורע הים‬
‫להטביע א ח כ ם לא להציל ומה תאמו מהברכה‪ :‬השיב החכם לזה אין צורך‬
‫להשיב ט הבוכה על האל יוכו כי לפירוש המשומד יפה כח הכן מהאב שבבן‬
‫א מ ו מוויד הטל מכלכל חיים)פח( ובאב לא אמו אלא מחיה מתים ועוד אין אנו‬
‫אומרים כתפלה מה שאין אנו מאמינים ואותה בוכה יצחק אמוה כשנצול מעל‬
‫גבי המזבח ט הראשונה היא בוכת אברהם והגי שאומו אתה קווש היא בוכת‬
‫יעקב שנאמר ]ישעיה כט' בגי[ והקדישו את קדוש יעקב נשארה האמצעית‬
‫ליצחק‪:‬‬
‫שאלה‬
‫ב ' מנין לכם בטעם שכלי שתורחב' נצחית ואחריה לא נתחדש דת‪:‬‬
‫ת ש ו ב ן ־ ‪ ,‬לא ימנע או החווה הואשונה יותו מועילה לשלמות הנפש או‬
‫האחרונה או שתיהם אם הראשונה יותר שלמה למה האל ע ש ה‬
‫עול לדודות אחהונים שנתן להם החסרה ואם הוא להפך למה עשה ע ו ל‬
‫לראשוני' ואס שת• הדתות אמת )פט( ה ד הבי בטלה‪ :‬השיב המלך נאמו‬
‫ששתיהן שוות אלא שכפי הזמן והאנשים הוצרך לשנות פוטים שהוי אם היה‬
‫מצוה לנו תפילין וסוכה היה בטל כי אנחנו לא באנו למצוים הוצרך לנו מצות‬
‫אחרות במקומן‪ :‬אמר החכם אם כן היה ראד שכל המצות שאינן תלויות‬
‫במצוים שתעשו אותם ואחוות במקום התלויות אכל אתם אומוים שכל דתנו‬
‫בטלה ועוו שתוופוח הגוף הם כמו תוופות הנפש וכמו שתוופות הגוף ל א‬
‫ישתנו כן תרופות נפש‪ :‬השיב המלך כאשר אווה הטענה הואשונה שיש לה‬
‫מקום השנית היא שקוית שאס הופואות לא ישתנו הוא מפני שהסמים שבהם‬
‫מרפאים הם טבעים ולא ימצא לומן מה החום פותח והקוו סותם ובזמן אחה‬
‫להפך אבל ה ו ת ו ת נתלות בוכוים שסבתם הרצון‪:‬‬
‫שאלך‪,‬‬
‫אם ת פ ל ת הנוצרי נשמעת כ ת פ ל ת היהודי או לא‪ :‬ת ש ו נ ה‬
‫ודאי נ ש מ ע ת שכן אנו אומרים ט אתה שומע ת פ ל ח כל פ ה‬
‫פח( בדפ״אד נוסף כאן מחיה מתים ‪.‬‬
‫פט( בדפ״אד שוות •‬
‫ואומד ]מ״א ח' מאי[ וגם אל הנכרי וגוי! אמו המלך ואיך אתם סותרים‬
‫עצמכם כי תלמוד שלכם אומד שנזמן עצירת גשם ילכו להתפלל על הקברות‬
‫ואמר שם אנל לא על קנוי גרם שאם הם לא הצילו עצמם איך יושיעו אהוים!‬
‫ה ש ו ב ר ‪ ,‬ה״ו אנל הטעם הוא מפני שהגרם מ ס נ ת שנאתם לא ינקשו עלינו‬
‫רחמיי! אמר המלך יניאו התלמוד ונמצא נרש״י נ מ ו שאמר המלך‬
‫וכעס מאד‪ :‬חוו החנם לתקן ואמר אולי על הגשם נאמר שיש לנו נו סגולה‬
‫שנאמו ]ויקרא כוי וי[ ונתתי גשמכט ולא א מ ו ונתת׳ גשם‪ :‬א מ ו המלך לתקן‬
‫שקר אחד צריך לומר כמה שקרים‪:‬‬
‫שאלך; ך ' נתונים נמצאו סותרים אחד אומר ]איוג כה' גי[ היש מספר‬
‫לגדודיו ואחד אומר ]דניאל ז' יי[ אלף אלפין ישמשוניה נואה שיש‬
‫מספר ורננים שלכם אומרים ש א ח י שגלו ישראל נתמעטו המלאכים אי סכלים‬
‫אס הם נצחיים ואין נהם לא הפסד ולא שגוי ולא חסרון איך נתמעטו ועוד‬
‫שכל העולם הוא כגוגיר חרדל נים הגדול נערך אותס צורות קדושות נ ל‬
‫שכן נערכם והוי וה נמי שאומו שנתמעטו שוי המלך ונאכוו מפני שהוליכו‬
‫נשכיה פרעוש אחד‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה אוחו מעוט אינו נעצמותם חלילה אנל הוא בשכלנו כי קודם‬
‫שגלינו היה השגתנו עד אין מספר ובגלות אבדה ה כ מ ת חנמינו‬
‫ובינת נבונינו ואנו אין אנו משיגים אלא דבר קצוב‪ :‬אמר המלך הטבח מאד‬
‫בתשובתך וראוי אתה לכבוד‪:‬‬
‫שאלה ה ' אם הקסם והכשוף הוא דבי שאץ בו מ מ ש למה ת ו ר ת כ ם‬
‫אמרה לענוש להולך באותם עניינים שלא השיגה ת ש ו ק ת ו‬
‫והלך אחיי ההנל‪:‬‬
‫תשובה‬
‫אותם שהלנו נאוחם עניינים לאמת חשנוס והפסידו )צ( ימיהם‬
‫ואת האל עזכו ל ק וארים לעונש גוול ע"כ‪:‬‬
‫ב כ ת ב שבא מפיס מצאתי כתוב נ׳ דנים טהמגוישי׳ שיצאו מספרו ל א‬
‫יכלו לסבול מה שאירע להם נדרכים ושנו לספוד וכן כדרכים היו‬
‫האנשים הולכים לכפרי' ולא היו שביס עוד וכשהגיעו אנשי הגדוש למלכות‬
‫פיס נמצאו כ' מאות נשים קצתן עגונו׳ וקצתן וקוקות ליבם ונאספו כלם בעיי‬
‫נקראת שאליה ובנו בית גדול ונכנסו כלן ש ם ועושות מלאכה ומהויוח היו‬
‫צ( נדפ״אד לאמת שקרם יפסידו וכוי •‬
‫ממציאות להן לחם ומים לבד וכל השאר נותנות לתלמידים להתפרנס זכות נשים‬
‫צדקניות עומדוז לעד‪ :‬אמר יוסף דאיתי לכתוב פה מה שאירע בזמננו כעיר‬
‫הגדולה מצרי׳ ובעיר מאצ״א שבתי ויאה שאם אומי גזרי מאצייא דרך פרט ועל‬
‫ירי טי וסופו שמא ישמע חוצה דאמרו שאנו שמחים וכוי‪ :‬לכן ורך כ ל ל‬
‫וסתם אומר המפורסם )צא( והוא כי העלילו העמלקי' שבא נוצוי בביר! איש‬
‫יהודי ולא יצא עוד כעין העלילות אשי כתב אדוני אבי ה ״ י שלמה בן דרגה‬
‫בחבור זה והכו יסורים קשים לאנשים צדיקים ונקיים וכי לא יכלו לסבול אמרו‬
‫שהם הרגו הנוצרי ההוא ונתלו ורופא חשוב נקיא ה ח כ ם ה״ר יעקב אביוב‬
‫בן החכם השלם ה״ר יוסף אביוב ו״ל נשרף אחר ימיי בא הנוצרי ההוא א ל‬
‫העיר ונכר ונודע לכל העם היה והובא לפני שופטי אוץ והכירוהו ונגלה הקשר‬
‫והעלילה אשר העלילו על העניים והמלך האדיר שולטאן סוליימאן צוה גזרה‬
‫לחקור על המעלילים ולתת להם העונש הראו והשי המפואר כה״ר מ ש ה‬
‫המון מסר נפשו על עמו ו ע מ ו כשער המלך לפני כל מסטין והוציא גזרות‬
‫עצומות גזורות שכל עלילת דס שאומרים שאנו מטילים במצה וכיוצא שלא‬
‫ישמע לפני שום שופט משופטי ארץ כי אם לפני שער המלך ירייה וכן בטוקאט‬
‫העלילו כעלילת מאסייא ונגלה השקו לעיני הכל חה בטחון לעניי עם ה' כי‬
‫כל לשון תקום ירשיעו‪ :‬ונס מצרים מגלה עשו ולקחתי ממנה בקצור כי אין‬
‫בי כח להדפיס כלה‪ :‬והי בימי המלך האדיר סולטאן סוליימאן המולך ב כ ל‬
‫א ו ץ תוגרמה וארץ עוץ ומדי רון ומשך ותירס ועבי הנהי אדום ומואב וכנען‬
‫ופלשתים ומלכי הערב השוכנים כמדבר סיני ומצרים ולווים וכושים עד ק צ ה‬
‫ארץ תימן בשנה הראשונה למלכו עשה צדקה וחסד והשיב לסוחרים אלפי והב‬
‫וכסף אין מספר אשר ה ע נ ש המלך אביו בשנה הבי עלה לעיי בלוגרארו ילכד׳‬
‫ובסוף השנה עלה על רודיש וילכוה ושם עשה משנהו אחמט האגגי גבורות‬
‫עצומות והמלך גדלו ושמו מושל בכל ארץ מצרים ויצא אחמט בלבוש מלכות‬
‫דבוא למצרים בשנה השלישית למלך ונטה אחדי הבצע והכביו עול על מצרים‬
‫אחר זה מרד במלך והרג שלשה משריו והשאר נסו על מגדל העיר ר ת ל ק ט ו‬
‫לו מרי נפש רתן להם מתנות רלחם בעבדי המלך שלשה ימים רהרוג מ א ה‬
‫איש בעת ההיא יצאו בני בליעל אל מחנה העברים לשלול שלל רהי לאחמט‬
‫יועץ ושמו מאני ראטר לו הנה היהודים עשירים גדולים כספם ווהבם לך יאהה‬
‫ולא לשוללים אז הוציא כיוו כי כל שולל יתלו על עץ ובערב יצאו ח מ ש ה‬
‫יהודים וקפצו עליהם חיל גירקיו והרגום ותהי צעקה גדולה במצרים ביום הגי‬
‫הקהיל אחטט כל חיל גירקיש ושופטי הארץ ושימליכוהו דמלוך ושם לאחמט‬
‫ביני לו למשנה והוא נתן לו עצה ללקט כל הכסף שבמצייס והטיל עדי‬
‫הסוחרים מ ס כבד ובחדש אדר שנת חמשי אלפים ומאתים ושמונים וארבע‬
‫קרא י״ב חשובי היהודים ואמי כד‪ ,‬תאמרו לעמכם ז א ת עשו וחיו מאתים‬
‫צא( מן שבתי וראה עד המפורסם חסר בדפ״אד ‪.‬‬
‫ככרי כסף תשקלו להניא אל ג נ ך ה ‪ 0‬ל ן ף ש מ ע ה ע ‪ 6‬רתאנלו רום הפורים‬
‫נהפך לאבל יאסרו נדקים חשוכי היהודים י נ ם ״ י נ א ד ו ך‪,‬לכו וצעקו לפגי המווד‬
‫יתן להם זמן ללקט ואמו להם גועים אהס ואני נשבעתי להשמיד להרוג אחכם‬
‫אז קואו צום ואספו עוללים ויונקי שדים ויצעקו *עקה גדולה וטרה ו ת ע ד‬
‫ש ו ע ח הילדים השמיטה ויבאו למגדל ובידם ס״ו ככרי כסף חדא הסופה א מ י‬
‫להם אתם תאסרו עד יצא המלך ט ה מ ו ח ץ ותואו ה ו ג ואבון והנה מלאך‬
‫ויאט' לזוא מחמם כיגי ועבויו קשוו אל המלך בהיוחו רוח׳( ובקשו לשבוו‬
‫הדלת וינוח אחמם מפתח קטן שבמוחץ וילד אל המגול ולא בטח ונוח עם‬
‫עשוה אנשים ומעט מחיל גיוקיש דשנו תחרז ההר כל הלילה ומחטט ניג׳‬
‫נ א והתיר היהודים האסווים אחו זה קני( שלשרת אלפי איש מחיל גיי קיש‬
‫ו י ר ד ו ף אחר אחמם דדן שלשת ימים השיגהו ויכרות ראשו נ ש נ ע ה ועשרים‬
‫לאדר וישימהו על נס וינא בכבוד גדול מצרימה וליהודים היתד‪ ,‬אורד‪ .‬ושמחה‬
‫אז קיימו וקנלו עליהם ועל זרעם משתה ושמחה יום ש נ ע ה ועשרים לאדר‬
‫וקראו שמו יום נסים כי נס להמלם ישימו אותו על נס נן יאגדו נ ל אויני‬
‫ה' אמן!‬
‫א מ ר הדל והנרדף יוסף אחר ימים שנדפס החבור הקטן הוה מצאתי ניו‪-‬‬
‫ד‪,‬חנם השלם כה״ו שם טוב שאנצולו קונטויס מ ס פ ו מאורעות מלכי‬
‫אדום! נם קצת דברים איועו את אבותינו ש ס וקצרתי ולקטתי מה ש נ ו א ה‬
‫לי נאות וכרון לנני ישראל גם מצאתי ספוו כספו אחד בלשון נוצרי והעתקתי‬
‫אותו ללשון הקדש כי ואיתי מה שכולל ממוסדים והנהגות ואוי לזוכרן! )צג(‬
‫שנח ו ' אלפים תרמ״ז לכדו הישמעאלים את עכו וטכויא וווב ארץ ישראל‬
‫בתוך וי חדשים ואחו זה נקנצו טחנה העולים טארנע רוחות העולם ונאו עד‬
‫עכו ויצווו עליה וצלוין מלך ישמעאל קבץ גם כן חיל נ נ ד לאין מספר והעטיו‬
‫העולים נמצוו ימים ונים ולסוף הישמעאלים כנשו כל האוץ‪ :‬ש נ ת ח ש ״ מ ח‬
‫תפש אלטצור נן צלדין את יוושלים והגלה ממנה עם ו ג וישנ נ ה ו ' ימים!‬
‫שנת קכ״ח מסירת בדרש ונהרג השלטון ואנשי הקהל נשבו‪ :‬ו נ ש נ ה ק״ל‬
‫נתלו המוסרים פרשת ואלה המשפטים‪ :‬ו נ ש נ ה ההיא נתנקש נישינה ש ל‬
‫מעלה ה ו נ ו ' משולם והנדינ הגדול רני יעקנ פרופ״ג)צג(‪ :‬ש נ ה קל"נ תפש‬
‫הצווו אליציו ה ו נ ו ' אנוהם נד דוד‪ :‬ו נ ש נ ה קל״ג נתפש השר והוגלה‬
‫לקרקשונא לפני הדג! בשנת קל״ט קנץ האפיפיור כל הגמוניו וכומריו מצרפת‬
‫ומספרד ונל הקהלות חרדו חרדה גדולה והתענו שלשה ימים רצופים ויערב‬
‫להם אלד‪•,‬הס ני לא ונרו רק טוב‪ :‬נשנוש קמ״ו נעלה ענן נ נ ו י י ' זדחיא‬
‫ז״ל‪ :‬ש נ ה קנ"נ נטבעה צי אדיו ובה כמה חכמים גוולים יזכו לקץ הימין׳‬
‫צכ( מן אטד הדל עד דאר לזוכרן נשמט נדפ״אד •‬
‫צג( בופ״או כתוב פוות״ו ‪.‬‬
‫שניז קלייה מ ״ ׳!למון רימון ובקהל בלקירו נהרגו כמה נ פ ש ו ת מישראל־‬
‫ש נ ח קכי׳ו ‪ *3‬מלך ישמעאל אימיו אלממטוניר והשליל איז *רץ קאשטילייא‬
‫וכבש קלעמיבא ועיירות גדולות אחרים והשחית כל גבול םוליוו והיהודים א ש י‬
‫נעיר יצאו לקראתו דלוזמו ויהרגו רבים משונאיהם ובאותה מלחמה מרז בנו‬
‫‪4‬‬
‫של עלי אוזו משרי הגדולים‪ :‬ש נ ת קנ״ח שלל שר העיר את כל הקהל‬
‫וחפש את בתיהם וכל אוצרותם‪ :‬ש נ ת קנ״ט מלך אינגלאטירא אהוי שוכר‬
‫מהכוח את עכו ומת מלך ישמעאל אימיי אלממטוניו‪ :‬ובשנה ההיא נהבקש‬
‫בשיבה של מעלה המאור הגדול ר' אברהם בר דוו ערב שבת והכהנים הפרד‬
‫את קביו‪ :‬שנת קס״ה מרדו העקוונים לאנשי ששטרון והרגו ביהודים שמונים‬
‫נפש‪ :‬ש נ ת קס״ה ערב נראל יום ז' שב מלך ארגון מן יומי והוציאו לו‬
‫ס פ י תורה והתעמ כלם מרוב הפחד והיה יום מעונן מ א י ויצא להט ח מ ה ‪:‬‬
‫ו נ ש נ ה ההיא נתעלה ענן כבוו משה עבו ה' במצרים ורום עשרים וחמשו״‪.‬‬
‫נגנו בביתו ובכו אותו היהודים והמצריים שלשה ימים היא ש נ ת נהי״ה וביים‬
‫השביעי הגיע השמועה לאליכסנדרייא וביום הח' עשו מספד גדול וקראו צ י ם‬
‫וקרא ולחון מחצי פ' אם בחקותי עו סוף התוכחות והמפטיר קיא והי דבי•‬
‫שמואל ]ש״א ד׳ אי[ עד כי נלקח ארק האלדרט ואחר שנים העלוהו לאר׳ן‬
‫‪4‬‬
‫ישיאל ובהעלות אותו פגעו לסטין ואמרו להשליך הארק בים ולא יכלו בכל‬
‫כחם להתיקו מן הארץ והם יותר מלי א ש וכיון שראו כך אמיו איש אלהים‬
‫הוא ו ש ל ח ו הפריצים אחרי היהורים והם גם הס לוו אותם וגנווהו קרוב לניעות‬
‫האבות יה שמענו באמת גמור‪ :‬שנרי קס״ט היא ש נ ת יגק יצאו מתועבים‬
‫מצופת לצבוא צבא וביום תשעה עשר אב היה ש ם הרג גדול ונהרגו מן‬
‫הערלים עשרים אלף ומן הירודים מאתים ורבים נשבו‪ :‬ש נ ח ק״ע נ ע ל ה‬
‫ענן כבוד הרב ר' אהרן בר משולם‪ :‬ש נ ח קע״א העיר השם רבני צרפת‬
‫ורבני אנגלאטיוא ל ל כ ת לתוך ירושלם והיו יותר משלש מאות וכבדם המלך‬
‫כבוד גדול ויבנו להם שם בתי כנסיות ומדושות נם ובינו הכהן הגמל ובינו‬
‫‪,‬הונתן רכרן רלך לשם ונעשר להם נס והתפללו על הגשמים ונענו ונתקדש‬
‫שם שמים על ידם‪ :‬ש נ ת קע״ב חדש השדי תפשו הישמעאלים שלוואטיוא‬
‫ובאו שרידי עמנו א ש ו היו שם בערב הכפורים לעיי מוליטולא ובשנה ה ה י א‬
‫‪4‬‬
‫יצאו גדודי אימיד כארץ אדום ונקבצו מלכי אדום ולחמו בם מעיכה מול‬
‫מערכי‪ ,‬ויכום מלכי אדום אנל ריו ישראל בצדה עצומה‪:‬‬
‫ש נ ן ן קע״ה בחוש שבט נקבצו כל הרגמונים קרוב למאתיס וכל שיי הארץ‬
‫בהד געש בפני הקרדינאל והיה שם רנשיא דון יצחק בינבינשטי ג ם‬
‫מכל הקהלות היו שנים שנים ובשנה הריא בחדש סיק בא מלך לוא״ש‬
‫מלך צרפת אל ברדיש וציה להפיל ההומות והיו הקהל בסכנה גדולה עד‬
‫שנשבע להם פרת מק פורם )צו( ואחיו לשמור ראשיהם ובשנה ההיא קבצו‬
‫צד( בדפ״אד מונפראט •‬
‫י ח י ד ם מ כ ל קהלה וקהלה מניבונא ועד מרשיל״א ב מ ג ר ש יאלי במצות הנשיא‬
‫הגדול ש ר השרים רבי יצחק נינכינשתי לפני הנשיא רבי לוי להסכים מי יעלה‬
‫לרומי להפר עצת האפיפיור ביום קבוץ כל ההגמונים‪ :‬ש נ ת ק ע ״ ו גזרה מלכות‬
‫הרשעה על ע מ נ ו ) צ ה ( שילכו מצו״נים בחותם נכר מי״ב ש נ ה ולמעלה האנשים‬
‫בכובעיהם והנשים בצעיפיהם ועוד הכבידו עולם שיחן לו כ ל בעל הבית לגלח‬
‫העיר ו׳ פשוטים בכל ש נ ה לזמן חגם ובשנה ההיא ט ת האפיפיור פתאום א ש ד‬
‫דבר סרה על בני ע מ נ ו ‪:‬‬
‫ש נ ת ק ע ״ ז ה פ ש ה ד ש ל ט ו נ א א ש רז פ ה ו ז מון פורט כל היהודים אשר‬
‫בטולושה ה ם ונשיהם ובניהם וגזור‪ ,‬עליהם ש מ ד להפד ברירז ולהחליף‬
‫ח ׳ במרז )צו( והעמידה אנשים לבד ו ט ף וכל טי שהיה מ ש ש שנים ו ל מ ט ה‬
‫נתן ביד הגלחים להטבילם בעל כרחם והילדים צועקים לאבותיהם ואין מצילי‬
‫ו ע ם כל זה לא ו צ ו לאכול מגיעוליהם )צז( דצאו מ ה ם נ"‪ 1‬נפשות רחר הקהל‬
‫ע מ ד ו באמונתם ונמסרו למיתה ע ל קדושת ה ש ם ובר״ח אב הגיע גזית הפחת‬
‫להתיום ולהשיב נכסיהם לבד ד‪,‬ילדם אשר כבר ע ב ו ו כי כן צוה ה ק י ו י נ א ל‬
‫בשנה ההיא גזר הקרדינאל שילכו מצוינים כעין עגלה במלבוש העליון ולימים‬
‫מועטים נתבטלה הגורה‪:‬‬
‫שנןן‬
‫ק ע ״ ט נועצו לב יחדיו המתועבים אשר באר>ן אנ״יוב ופט״יב ובריטאנ״א‬
‫ע ל בני עמנו להמיר כבודם והחזיקו באמונתם וקדשו ש ם שמים ונהרגו‬
‫יותר מ ש ל ש ה אלפים ו מ ה ם ש ח ט ו בניהם ואחרים ש ח ט ו את ע צ מ ם גם נשתמדו‬
‫יותר מ ח מ ש מ א ו ת אף נא לנו כי ח ט א נ ו ‪:‬‬
‫על י ד מ ש ו מ ד אחד שהיה מן‬
‫ההר ובקש לעקור את הכל ובא להכריו בכל הקהלות ימירו ד ת בעל כ ו ח ם‬
‫וכי לא יכול הביא מ ן האפיפיור חוקים לא טובים וצוה ל ש א ת חותמות ג מ ל ו ת‬
‫מ ב ג ד פלטרי אדום או כרכומי וכל איש שילך זולתו י ו מ ת אז נתקבצו יחידים‬
‫מ ק ה ל ז ת לבור טי ילך ובידיו הנעלה ד ' מרדכי בר •וסף אדניק והרב י ׳ ש ל מ ה‬
‫דשאילי מ מ ג ד ל טרשקון לבוא אל המלך להתחנן לו על ענין הסימנים והצליחו‬
‫ו ש ב ו ש מ ח י ם כי נתבטלה הגורה לימים מועטים תקפה יו החוקרים‬
‫ע ל בני‬
‫עיינו ויעלילו לחקור בכל פיובינצא רוציאו ממון גדול עד אין ח ק י ו ג ם יצאו‬
‫וביש מגדולי ה א ו ץ בציונים מ ש ו נ י ם נ ט ו ש י ל ״ א ובעיר אאינש ונאדניון עוד‬
‫הכבידו מ ש א ע ל עיר אויניון וסגרו בביתם שני צנתרות הזהב ו נ י מ י י נ י כר‬
‫יוסף וה״ר ישראל ו א ח י נ ך יצאו בציונים משונים ואחר כך נעשה נס ג ו ו ל‬
‫)צח( והותרו ורבים זולתם ציינו ותאר הציון היה רהבו זית נין פ ל ט י י כ י כ ו ט י‬
‫צה( בדפ״אד נגזר על בני עמנו •‬
‫צו( בדפ״אד כתוב וגירו עליהם שימירו ו ה ם ונין להפר עד נ מ ת נ ש מ ט •‬
‫צו( בדפ״אד מאכוליהם י‬
‫צח( בדפ״אד כתוב ו א ח " כ נענשו עוד עונש גדול •‬
‫ורחב העגלה ד׳ א צ נ ע ו ת ובחללה דמות לבנה לוקה מבגד שחור! ב ע מ ק ה נ נ א‬
‫ארץ חלאובות נלויאיריש העלילו על בני ע ט נ ו מ ש ר ע ת אחות; ש ט ב ע ה בטיט‬
‫היק ומתה ואין רואה ויוציאו דבה ע ל היהודים ש ה ם המיתוה ר ק ח ו כל היהודים‬
‫>יאםרום כלם בנחשתים כרוב א ו ץ פדונינצה ו ו ח ק ו ם בווחקים משונים ו נ מ נ ו‬
‫בעונותינו! ב ש נ ה ש נ ת פ ס מלך ערפת ביד ישמעאלים אחר שהותר ושב לארצן‬
‫ג ר ש כל היהודים מ מ ל כ ו ת ו ! ש נ ח ה' אלפים הטיל ה ש ם רוח רעה בערלי‬
‫ס פ ר ד )צט( אשר ק מ ו הרועים לאלפים ולרבבות ו ט ע ו ב ע צ מ ם לעבור ים בלי‬
‫‪,‬משום וגדול ש ב כ ל ם וו״ר ש מ ו ו נ ה ט ע ו ת ם האומורת הרגו מבני ע ט נ ו כמהז‬
‫>כמה גם גזוו גורה דעה על עיר נוניילאש באותה שנה נגודה גורה על הקהל‬
‫ד ק ד ו ש ק ה ל ל ש מ א ד ש כי קמו אנשי העיר והזמינו אנשים דקים ויהרגו כ ל‬
‫ה ע ם אנשים ונשים ו ט ף ביום הגת אניוב במדינת פוונינצא ו ה פ ש כל ב י ת‬
‫אוצרות ולקח כל ה מ פ ת ח ו ת וגבה ממון דב מן היהודים כחפצו ורצונו‪:‬‬
‫ב ש נ ן ן )ק( הגי למלך אלפונשו מספרד ח ל ם חלום ושלח ו ק ו א לשויו‬
‫ו ל מ ש נ ה ו דון פידרו ולחכם הגדול ט ו מ א ש ו ס פ י ל ה ם חלוניו ו כ ן‬
‫א מ ר נראה לי בחלומי שהייתי עומד בשדה ורועה את הצאן והנה לנגדי כר!‬
‫ש ל זאבים ואמרו לי אתה הרועה ו ע לך כי אלה הצאן פ ש ע ו כנו מ א ד לכן‬
‫אם תענישם כראוי נסלק מ ל ח מ ת נ ו ואס לא תדע נאמנה כי אנחנו נשמיד את‬
‫•הצאן השיבותי להם לכו אל מעונותיכם ואני אשמידם לא השאר פרסי*‪ .‬או‬
‫הזייתי )א( ש ו א ל עצה וכלם הסכימו שהדין הוא להשמיד אות הצאן ובהיותי‬
‫בזה והנה גור בן אייה יוצא מ מ ע ו נ ו ת אריות והיה טוען מ ע נ ו ת אשר שכחתי‬
‫מ ן החלום ומתוך טענותיו היה מציל את הצאן אחר ימי׳ הייתי רואה איך הזאבים‬
‫ח ו ט פ י ם כמה שיות ועולות להר ג נ ו ה ואתם שדי ונאמני הצוותי א ם הודיעו‬
‫•לי פתרון החלום השיבו השרים דרך כלל ואמרו אדוננו המלך ה כ מ ת הפתרון‬
‫אינו שלנו ואין בניוצא בזה ש י ו ו ע ה א מ ת כי אם הזמן‪ :‬ענה ט ו מ א ש ואמר‬
‫אינה השובר‪ ,‬ח כ מ ה מ ה ש ה ז מ ן יספיק להוצאת האמת אבל ה ח כ מ ה היא שיגזור‬
‫ויודיע ה ש כ ל אימות הדברים קודם בא זמנם׳‪ ,‬א מ ו ו השרים אמור אתה ט ו מ א ש‬‫>י לך ׳אתה השיב ט ו מ א ש אין אני גוזר ש א ו מ ר כ ל פרטי החלום באמת אבל‬
‫א ו מ י כללות עניינו אתה המלך ה ו ו ע ה את ע ט ו כ מ ו ש י ע ש ה הרועה את צאנו‬
‫•ונימיד יקומו זאנים והם השרים החזקים נגד ה ע ם ו ה ס כ מ ו הצאן וימשך‬
‫מ ח ל ו ק ת ביניהם רנואו לוין לפניך ואתה הגזוו ש ה ד ן ע ם השרי׳ ו מ ה ש ח ל מ ת‬
‫ש י ק ו ם גור נ ן א ד ה הלא הוא נ נ ך או יוצא מחלציך ויציל את העם וענין הוות‬
‫*זאבים א פ ש ר ט לא ׳אותו ל מ ש פ ט יוצא מחלציך רעשו איזה נזק נ ע ם וינוחו‬
‫צט( בדפ״אד כתוב ציפת •‬
‫ק( כדפ״אד כתוב ממעל לספור הוד‪ ,‬חלום המלך ונסיון‬
‫א( כדפ״אד נוסף כאן מקבץ כל הרועים וד‪,‬״ר‪.‬׳ י‬
‫*‪8‬‬
‫‪ -9‬ח ן ת‬
‫היהןךם‪,‬‬
‫אל ההד!‬
‫לנ‪,‬‬
‫נבדל‬
‫אמו המלך אע״פי שיש קצת ישוב נדנויך • ו מ א ש מכל ס ק ו ט‬
‫ן נ ש ‪ 0‬ח ‪,‬יעברו מעלי מחשנייו‬
‫ל ק גלכה נא א ל ין)|יי‪ 0‬הגוןל‬
‫ודבל• חלומות אן קמן כ ל ר ש מ פ י ד ‪ 5‬י נ י כ ל ^ ו ־ ם ו ך ל כ ן ׳ ] ‪ 6‬ך‪ 0 ,‬לן אל הפרדס‬
‫ובהיותם ש ם א מ ו המלך לטומאש תמה אני טומאש כ• הנד‪ ,‬טעינו שנשלמו‬
‫החבטות בהמשך הזמנים כ׳ לא מעינו בזמנים החולם• ם קודם בא או‪0‬טו כר‬
‫׳ורוע כמוהו ולא מ פ א כאבן פיני ולמה נמעא פוחדים בוטן נ נ ו כ מ צ י וגיטן‬
‫פועה ולא נמעאו היום ‪ :‬תשובת טומאש א ו ו י המלך ב' תשובות ב ו נ ו האחד‬
‫כי החלוט הוא ענף אחד מן הנבואה ובעת )ב( שנמצאת נבואה נמצא יויערי‬
‫פתוון החלום ולא ומצא נבואה כי עם נ ע ם היהודים לנקשי־ו מ ש ה מ ל כ ס‬
‫אשר שאל ׳תוון זה ל ע מ ו ‪ .‬ב' כי שלמה היה חכם מכל ד‪,‬חכמי' דדע נ מ נ ע‬
‫ובמהות הווד׳ מ ה שלא ידע שוט חכ‪ 0‬והוא ט ס י לעמו פימני' בהם יוכלו‬
‫לפחוד חלום‪ •:‬אמד המלך כיון ש נ ן הוא נבקש אמה יהודי חכם אולי ינקי‬
‫לנו ענין החלו' אז צוד‪ .‬למשותמ ויניאו לפנמ לבינבינישטי הזקן ובשבא לפניו‬
‫אמר לו המלך וידעת החכם נפתרון החלומות כמו שידעו נ נ י ע מ ך נימי קדם‪:‬‬
‫‪1‬השינ היהודי אדוננו המלך מיום שגלינו מאוצנו פוחח מטנו כל חכמה ואיך‬
‫גדע לפתור חלום השיב המלך זה שקר ואני שמעתי מפראי פול אשד נ א‬
‫משלאמאנקא ואמו לי שנהחכא היה הוא ורעיו לומד ע ם חכם אנוס חכמות‬
‫התלמוד ואמו שאחר ימים ושנים שלטו ואה כי ח נ ט ה עמוקה היא מ נ ל‬
‫החכמות ואם הגלות מאניד החכמה הנה נ נ נ ל נולי' היו ואיך ידעו אותו*‪.‬‬
‫חכמה תשובי! היהודי אע״פי שהיו גולים עדי[ היה נהם לחלוחית כי קרוניט‬
‫המ לחכמים הגמלים אנשי הקנלה אנל אנחנו נתרחקנו מאד מאותו שרש‬
‫לכן כנה נינו ואוו תורתנו המם מגששד‪ .‬כעוויס נלנו! א מ ו המלך ואיד!‬
‫סכלות כזה כי תאנלדז שמצד שגליתם מארצכם אכדתם החכמה וכי הידיעה‬
‫תלדה היא בארץ אז בשכל האדם השיב היהודי החכם לא אדוננו מצד גיורו‬
‫מן האיץ כי אם מצו גלות שכלנו אשו היא ט ש ו ע נ ו לגלוי חנוון פונסתנו‬
‫והמסי' וחוקי המליכה איך ישאי פנד לענינ• החכמה ו נ נ ו אמו הנניא )יומיה‬
‫מחי יאי[ שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא על שמדיו לא הורק מכלי אל כלי‬
‫על נן עמד טעמו נ ו וריחו לא נסר‪ :‬ואמר המלך לטומאש דואית ט ו מ א ש‬
‫וחיית היהווי‪ :‬א מ ו לפי מחשבתי אינה דחייה אנל האמת מאשי ראינו ננסמן‬
‫גודל חכמתם כשהיו נני חורק והשמעוני נצח לאפלטון )ג( נכמר דברים ואלו‬
‫היום נתדלדלה חכמתם מאוד ואני ממשיל עניני למי שמדליק מן המדורה למי‬
‫שמדליק מ ה נ א ' אבן לאבן וניטים הקדמונים היו נמדליקק ממדורה והוא(‬
‫השפעת הנבואה והקבלה והיום הם מורחים הרנה ומוציאין מ ע ט ואותו מ ע ם‬
‫נלת׳ מאומה כמו המכה נ א ק דצאו נצוצור! פעמים פורחות והגבהתן הווי•‬
‫נ( *"ל ונעם נ מ ו שהוא נדפ״אד •‬
‫ג( נואר‪ .‬שצ״ל לארסטו ‪.‬‬
‫•ניתן ופעמים * ל ! לארץ ובדו כנץ ויז הוא *•וני חיהיוים היום כגדי שראית•‬
‫בישיבתם אשר שאלתי מהס מ‪0‬ק>ת היבריס ואין נם אחו שיו* להשיב‪ :‬אמר‬
‫המלך גם אני שמעת• שכשהם טתופחים פוגעים יח עם יה מ י ו שעושים‬
‫השירים בשטתקוטטיפו א מ י טימאש אילי •ש להם חול• הכבשים כ• אמרו‬
‫קוני•! מן הטבעי•' שיש להם ווולערו במוחם וכוי להמיתו מכיס במצחם זרז‬
‫עם וא והאמת אמיתת ו ב ו הוא כ• היא עלילה שמעלילים עליהם כמו ש ה ו א‬
‫טב* השתא• • ס ו המלך הם הנווטים שישנאו אותם כי לא ו*ו לבא לדתנו‬
‫א מ ו טוטאש הנה היהוויס כמו האבוקה הדולקת ששוושת ומכלה את עצמה‬
‫ומאירה לאחרים כי כאשי ש לנו איזה ספק הם מאירים אותנו באשו יועו‬
‫לשק העברי וטכעו והם הולכים וכלים מעולמם לבלתי שטוע וסוף כ ל סוף‬
‫צית הגלורו •צו חכמתם ויאחרוה )ו( בהחלט וכבר נמצא בספרי הערב איך‬
‫מלך ערב א מ י לו חכם א' כי הגלות מקטין לב הגולה והמלך רעה לנסורז‬
‫הענק וצוה שיביאו לפניו ב' גויי אריות לפי שהאריות אמיצי הלב ועוה שיקיפו‬
‫שוו‪ ,‬א' ושימו ש ם הכי גווים א ש ו לוקחו שניהם מלידה כיי שיהיו שדן ועור‪,‬‬
‫שיקשרו האחד והאחד ילך בתוך אוחו שדה חפשי דתנו להם מוין שוה ואחד‬
‫ימים עוה לשחוט הגורים ונמצא לב הקשוי אחד מעשיה חלקים מלב הז׳פשי‪:‬‬
‫או א ט י המלך עתה איני תמה למה נאמו ביהודים ]ויקרא כוי לוי[ ורדף אותם‬
‫קדל * ל ה נדף כי לפי ורכך אין להם ל‪ 8‬וממקום אחר אני תמה שיש ל ה ם‬
‫אימץ הלב לשיקבלו השריפה ולא ישנו ותם‪ :‬אמר טומאש כל הדברים‬
‫חווייס בטבע אל השרש יראה אדוננו שהנעו בן החכם מיו שיוע לקוא אבי‬
‫ואט• הוא וומז י מ ד ס כנד שקודא בספו ואם ׳ואו לו חרב יברח לפי ש ל א‬
‫נ ש ו ש בטבע אביו ו ה פ ו ש בנו עושה להפך כי מיד יבקש לחגור חרב ולכווח‬
‫מן הספר וכן האופה מיד עושה תנורים והנער בן הננו מיי יבקש כלי נגרות‬
‫וכן אלו כאשר אברהם עמד על אמונתו וסכל יסודי! במדינת כותא ארבעים‬
‫שנה והפילו אותו בכבשן האש הנמשכים מורעו ואמונתו יש להם האומץ‬
‫ההוא‪ :‬א מ ו המלך כבו יחשב וה להם לחשיבות ומעלה )ה( בהומור! הענף‬
‫או הפרי לשרשו ואפי' יוקינו בגלות יוחו ואוי שירמז• ל ש ו ש ' כי בן מעינו‬
‫האילן הזקן שאינו מגלה ש ו ש ו על פני ו‪,‬אוץ אלא באשו מקק‪ :‬אחו זרו‬
‫זזשיב המלך פניו לבינבינישט׳ ואמו לו תטה אני ט א ו מ כ ם היהווים כ׳ כמו‬
‫שהגלות א נ ו חכמתכם למה לא אבי גאותכם ולמה לא הוקטן לבבכם א צ ל‬
‫זזשיוה ותלבשו בגוי בני חורק ואתם משועבדים ואתם ידעתם כי אק הגאוה‬
‫מעריה אלא בפחותים ‪ 1‬א ט י היהודי היא הנותנת כי הפתור! •*קש להתנשא‬
‫בלכיש כבוד בדי שלא יפול לגטו• כיש אדוננו שלא ילבשו בניי יקי כ׳ אם‬
‫הבחורים והנשים ובקשת השכל בבחורים ובנשים כבקשת שועלים בים ודגים‬
‫ד( בדפ״אד ראבדוו‪• .‬‬
‫ה( כדפ״אד נוסף כ• אק מעלה כהדטות ‪.‬‬
‫ניכשה הראית מלכנו אני עבדן וכל ע־סק קאשטילייא ביד אם לבשתי משיג‬
‫ענה המלך כי יראת שאומר כי מאשר לי עשית ארו כל הכבוד הזה‪ :‬אמר‬
‫טומאש כאשר ילבשו אלו בנדי יקר כבוד הוא למלכנו מפני שאנשי קאששיל״א‬
‫מורע מלוכה הם והאריה עם הקדחת הו׳ שלו עדין הוא אויה ושאוג ישאג‬
‫כמוהו וז״ש פפר הבריב״א ]במדבר כד׳ טי[ כרע שכב פארי׳‪ :‬אחר הדבדם‬
‫האלה באו אל פתח הפרים עם וב וצעקו הושיע המלך‪* :‬וה המלך ופתחו‬
‫שעיים ובוא עם רב וכבד ואמרן אי אוזננו והנה נפלנו נפילה שאין אהדה‬
‫נפילה אחרת והנה אנחנו עולים נמס־לה כפווסיסיון )ו( על הנצוות וההגמון‬
‫הגדול לפנינו עם הקאליס כיח והנר‪ .‬יהודים נשקפו בעד החלק ושפכו כד‬
‫של שחן על הקאלים• אמר המלך דבר יוצא מהקש השכל אתם אומרים‪:‬‬
‫ענו העם ואמרו מה יועיל שיוצא מן השכל דש אלף אנשים מעידים מה שואו‬
‫בעיניהם‪ :‬אמר המלך אדבר עם יועצי אם אכריתם או אגרשם בלילי‪ .‬בדברו‬
‫עם יועציו אמרו הגדול )ז( הוא מוכרח להצילם מיותר רע כי ודאי יקומו רעם‬
‫וחרב בידם לכבוד האלוה ומי יעכב בידם כי המעכב יקרא כופר •• אמר המשנה‬
‫אע"פ שיוצא מהקש השכל ומי יווע אס האל הניע לבבם לוה כיי להגקס‬
‫מטה שחטאו לכנו ומאתו היתה נסיבה‪ :‬אמר המלך יכתב דחר״ם שבעוד ג'‬
‫חדשים יצאו ממלכיות שלי ונכתב ונחתם‪ :‬א ח י זה א מ י ייטלו לטומאש‬
‫ולמה אתה שותק ענה הוא כ׳ אין אחר חתימה כלום ועוד שיראה ל' כי הם‬
‫הם דברי החלום אשר חלמת‪ :‬אמר המלך ראלהים כן יראה לק לא תצויז‬
‫הגורה חוצה עד נוע )ח( עודם מדברים והנה בן המלך יוצא והוא כבן י״ח‬
‫שנה נבון וחכם ואמיץ רפה האר מאד ואמר אב• המלך אם תרשני אומר דבו‪:‬‬
‫ענה המלך דבר בני שתחיה אמר בן המלך טי ראה כאלה כי מפני המירז‬
‫פתאים תגוור גזרה על עם אחד בלי שום חקירה ט אפשר שאחד מהנכרים‬
‫שונאיהם עשה וימסור הובר ליהודים או שמא יש לו ליהודי בנים קטנים והם‬
‫עשו והעני לא ידע וכבר נמצא בומן המלך דק פיויו איש נוצרי שהטיל נוף‬
‫מושיענו בבית הכסא של איש יהוד כדי להפילם וכאשר נניח ט היהודי עשהו‬
‫מעול׳ לא פיצינו רועה שכאשר יצאו מעם הצאן מן הגדר שישמיד את כלם‬
‫אבל מישים אל העדר ונהנה מצמרם ושותה חלכיהן ואוכל מלאים והמלאים‬
‫והצאן לא יעדרו‪ :‬או שלח המלך לקרוא ליהודי ואמר לו המעט מכם היהודים‬
‫הלאות אח עמי כי הלאו גם את אלהי‪. :‬ענה היהודי עם אשר תמצא אח‬
‫אלהיך אשר עשוז לו כוה לא יחיה ואיך ימצא בשכל אום שבפני אלף אנשים‬
‫נעשה נבלה כוו אשר דינה שיעשו גופותינו ככברה‪ :‬אמר בן המלך היש לך‬
‫בנים‪ :‬אמר לא‪ :‬אמר לו טי הם שכניך אמר לצד אחד איש נוצרי‪ :‬אן‬
‫ו( בל׳׳ס ם‪006510‬זק ‪.‬‬
‫ז( נדפ״אד רגייוש ‪.‬‬
‫ח( בדפ״אד נוסף הענק איך יפול הדבר •‬
‫שלח המלך בעדו ונא הוא וכנו והנוצרי הזקן נשבע שלא ידע מזה מאוטו־‪ .‬ז‬
‫אמו בן המלך לנער א‪ 0‬תגיד לי מד‪ ,‬שאתה יודע הנני נשבע שאעשך פיש‪:‬‬
‫אז ענה הנער ידא אנכי מבוא בדטיט אך לעשות רצונך אודיע לאדוני כי אני‬
‫עשיתי היע לא במרד ולא כמעל כי נוערי אנכי אלא חלון קטן יש לאבי יורי‬
‫למרפסת היהווי וקצפתי )ט( שם כי הטקוט יותר מרווח לראות ונכשלתי נכד‬
‫ומים טהויים היו והאומר וכו אחי חוטא בנפשו‪ :‬קם המלך ערי כסאו‬
‫כשמעו ואמו ברוך האל שנתן לי בן יושב על כסאי ראוי יותר ממני‪ :‬אמרו‬
‫הנוצרים אולי היהודים שחדו לנער שיאמר הדנוים ההם‪ :‬ע‪5‬ס המלך לכן‬
‫האל הגדול הודיעני בחלום כל הדני הזה ואיך כן אייה יציל ארז הצאן ואין‬
‫צאן אובדות נין זאבים אלא העניים האלה ומעתה צאו מיד מעלי פן תצא כאש‬
‫המתי עליכם כי כל השרים עדים כ׳ נל זה נגלה אלי נחלום‪ :‬אחר זה אמר‬
‫המלך לשריו מה השנאה הגדולה הזאת שהנוצרים שונאים ליהודים ואם מצו‬
‫שהוגו את מושיענו הנה העונ״ם שונאים )י( יותר ולא הרגו לנביאיהם כי‬
‫שמעתי שלא יניחום לעלות נמשלה אלא נאמצע הדוך נסוסים וקווים אותם‬
‫זיונון)יא(‪ :‬אמר טומאש לועתי הלא הוא שלא ישתתפו עם שום אומד־‪.‬‬
‫והצרות יעשו שיברחו לק״ם דחם משל לאש הפחמי כי נאשו יוצר‪ ,‬הפחמי‬
‫שיתלהב מיד ישליך עליו מים והטעם הוא מפני שבטבע יתחזק האש בהדגש‬
‫המנגו‪ :‬אחו ג' ימים באו מקאריאון העיר ב' יהווים שלוחים ואמרו איך קמו‬
‫נוצרים כנגדם להמיתם על דבו הקאליס והמיתו מהם שנים וכל היהודים נוחו‬
‫לביח השר ולא היה שם ולשר חצר גדול לו פתח קטן אשר ידעו ר‪,‬׳הווים‬
‫והנוצרים וופו אחריהם ובאו בשער הגדול אשר לחצר ובערמה יצאו ד‪,‬׳הודם‬
‫מן הפתח הקטן וסבבו אל השעי הגדול וסגוו אותו על הנוצויס אחו שסגרו‬
‫הקטן ונשארו הנוצרים תפושים אמי המלך יחזק כחכם כי יפה עשיתם אז צוד‪,‬‬
‫המלך חוקר ף׳ מן הנוצרים חלו אשר נמצאו כי הס הקמי׳ ראשונה והשאר‬
‫נגזר עליהם תפישה ט' חושים‪ :‬אז אמר המלך ישתבח האל והנה עי‪.‬ה כ ל‬
‫החלום נשלם ני זהו הזאנים שיחזרו וקומו אחר זה צוה המלך מביאו ספר‬
‫ייכרתו ת לפניו כדי שיכתנ ענק היהודי' ונהתחלתו נמצא ספור אשר אמו י״ח‬
‫דניים נבחרו‪ :‬האי יעקב באבות הבי דוד במלנים הגי יהושע ננונשים הדי‬
‫ארץ הערניים לונותיהאויר הה' ירושלם לקדושה הוי היהודים לפקחים וקשה‬
‫עורף הזי ארץ כשדים לעושר הח׳ ארץ מצרים לסחורה הטי ארץ יון לחנמות‬
‫היי ארץ דומי למלחמות ד‪,‬י״א נאפוליש לתפארת הי״ב ארץ טושקנא למליצה‬
‫הי״ג ספרד למומר וכנוי הי׳׳ו פווטוגאל להנהיג על הים הט״ו ויניצייא להנהגה‬
‫‪ (0‬עייל וקפצתי כמו שהוא נדפ״אד •‬
‫י( בדפ״אד נוסף כאן היהודים י‬
‫יא( בדפ״אד כתוב וקורץ אותו דובון והיא בלשוננו ביווני ובדפוס הראשון‬
‫כתוב בידוגי )?(‬
‫>עצה זד״ו פרנסיה לנאמנות וארנה רי״ו אלימנייא ליופי וגמור הי״וו מושיענו‬
‫לרחמן‪ :‬ונגשים אביגיל נהשכלה ואסתר לחן ודונה לתפלה ומחם אמנו‬
‫לומיעות‪ :‬אמר המלך ואיך אמר המספר גי ננחרו הירודים לקשה עורף והיא‬
‫דמיה הפחות׳ שבמוות ולא יאהב הקשה עורף כי אם קשה עורף אוזר כמוהו!‬
‫ישיב המשגה *רינה היא אל הדתות כי עם קשה עווף ההוא תורתם קימת‬
‫ואולי לזה ננחרו ולפי שהיו קשה עורף לקבל דת גרם שהץ קשי עורף לאבדה‬
‫ואמרו חכמי ספרד רממרר בארבה מגזהר בשנאה‪ :‬אמר •ומאש דברי הפילוסוף‬
‫י ם שמי שמקנל אוהב בנקל יאבדנו בנקל )יב(‪ :‬אמו המלך דדן אחררו‬
‫ששמעתי והוא שסי שמקבל אוהב בלי נסיון ישנאהו בלי נסיון* אמד המלך‬
‫עוד אמר המספר שנבחוו לפקחים מנין להם פקחות זה! השיב המשנות‬
‫פקחות שלהם ך‪,‬וא עוטות חר נמשך משרשם הוא יעקנ אנירם‪ :‬אטד המלך‬
‫הנר נאמד )בראשית כרי כוי[ ויעקב איש חם‪ :‬אמר טומאש ברתחלתו היד!‬
‫חם ובסופו נעשה ערום כי כן אמו הטבעי שהנער התם בסופו חזיה עמס וק‬
‫להפך עוד נמשך להם הערמה ממה שיש להם מהעורך יותר מכל עם לק‬
‫צייכין לחשוב מחשבות וערמות לרתיח‪ :‬אמר רמלך נעקר רעגין יש להקשות‬
‫גי במה נראה מהם שהם פקחים‪ :‬אמר טומאש יוכל אדוננו לנסותו יקראו‬
‫לפניו שלשה מהם מהיותם מפשיט ריאה תשובתם מתישברו בכל דבר‪ :‬אז‬
‫שלח המלך שיקראו לפנץ מן השוק ג׳ היותי מזומנים ראשתה והנה באר‬
‫שאל המלך מה מלאכתכם‪ :‬אמר א' הופר ואי גרדי ואחר סנדלר‪ :‬אמר המלך‬
‫דנני שואל מנם דברם ולא תפחדו כלל כי אין רצוני אלא לנסות שכל היהודי׳‬
‫ואם לא תשיבו כהוגן מלאכתכ' היא התנצלותב'‪ :‬השיבו היהודים אנחנו לא‬
‫למדנו ספר כמפורסם זאק• נשיב לאדונמ‪ :‬השיב המלך דה אני מבקש לק‬
‫עכ"פ תש־נך לי ראשונה הנה כלנו וכי יש אתם ודינים לדעת למי אתם עונדים‬
‫כמו שאמר ]ירמיה לאי לדי[ *ך דעו את זז' חזמעו לי מהות האמן הזה מהו‬
‫השיב היהווי הראשון אני אש־ נ אנל ראשונה אשאל מאת אדוני כשישכ על‬
‫כםאו מחייג קם מי הוא העצם שהוצרך להניע והעצם שהוצרך שינוח ומי הס‬
‫העווקים שהוצרכו שיחפשו וכן מד‪ ,‬שאמת שיש באדם אבריי מבשלים ואברים‬
‫מחלקים ואברים מוליכץ המזון נד הם כתות אלו‪ :‬ענר המלך אי שוטה ואס‬
‫שיני שהם קצת מגולות איני יודע ואיך אוכל לדעת פנימיות גופי ועוד וכשד‬
‫•מכסים‪ :‬השיב היהודי וישמעו אונך רפה אמות שנן אמו יוד ]חהלים קלט׳‬
‫‪3‬׳[ אתה ידעת שבתי וקומי ואם וה לא ידעת איך תדע טי שהוא למעלה‬
‫מעשרה רקיעים ונאמו ]שם צו' ני[ ענן וערפל סניביו‪ :‬השיב השלי הנורא‬
‫הוא מלך רם ורגליו מגיעות עד הארץ‪ :‬אמר המלך כמה יצא וה הספש מן‬
‫הועת וכמה נתגשם האל במוחו המווהם הנשמה מוחלטת גם לדבריו צריך‬
‫שנאמר שהאל הולך יחף כי כל צמו הנהמות לא יספיקו לשוקיו ועודוהם‬
‫יב( הפירוש הוה נשמש בדפ״אר ‪,‬‬
‫לא יספיקו למנעלים‪ 1‬זבהיויומ ‪ 3‬יי ‪ 5‬ה נ ה ‪ 3‬״ יון יוסף הנשיא אניד לו המלך‬
‫וזי־אית ססש זח שאמר מדגלי האל נונעורו כארץ‪ :‬אטד הנשיא אל י ת מ ח‬
‫אדוננו והוא ל • למד מעולם ת מ ש ו העני אדור פשס הפסוק אשר אטד‬
‫]ישודה סו' א ‪ [ ,‬דהאוץ הוום דגלי! •אי אטד זזיהודי הכל זזלר נטיל והיה כל‬
‫הנוצרים מאמינים הגשמה גמורה הגשמת נ ש ו ! אניי המלל אי ט‪0‬ש אנז‬
‫מ*ממים מ ה לפי שהאל היה *וין לכפו עק הכשו ולכן נתלבש בגשר גדי‬
‫*הגשר יקבל עונש ואו יתכפוו כל העם החוטאים אבל הבוהא פשוש ה ו א‬
‫חכלי׳ ופשיטות‪ :‬השיב היהודי הנווא הוא חי ולא כחיותנו חכם ולא כחכמתנו‬
‫יכול ולא כיכלתנו‪ :‬השיב המלך בזה לא אמרת ובר ומוז‪ :‬השיב היהודי‬
‫ואיך אומו מה שלא יכלו הנביאים משה אמר ]דברים ג׳ כוי[ מי אל בשמים‬
‫אשי יעשה כניעשץ וירמיהו אמר ]י׳ וי[ בכל הכנר הגרם ניאץ כמוך ה נ ה‬
‫שכלם לא אמרו אלא לשון שלילה לא חיוב ואלו היית שואל על אלהיך במה‬
‫שואיתץ מצוייר ועיניו חוות מוחת על השכל ותואוו וק מורה החכמת תקנו‬
‫מחולק מורה על המחשבה והתחבולה הייתי אומר תוארו‪ :‬אמה משנה המלך‬
‫זה חייב שרפה במה שאמר שאלהינו תחבלן וערום‪ :‬השיב המלך ראר לכבוד‬
‫כ׳ האטת אמו והנה מושיענו אמו יהודית היתה ומשם נמשך לו התחבולדת‬
‫אלא שהחלק דאלהי שבו נבו על חומרו והיה מה שהיה‪ :‬שאלה ג' אמדו‬
‫יזכמיכם שמן הארץ ועד להקיע נוהלך חמש נואו' שנת מנין להם‪ :‬תשובת‬
‫היהודי שמעת• לחכם כזומאש שאמו שיש בי״ב מזלות מזל שגופו גדול מגוף‬
‫הארץ מאה ושבעים פעם ומי שמדו כשעלו הגוף דהוא מדד בוגליו מהלך‬
‫מן הארץ עד לרקיע‪ :‬אמר המלך שישיב הבי‪ :‬אמו חכמתי בזה אינו א ל א‬
‫במהלך בגווי לבד‪ :‬אמו לשלישי שישיב ואמו אק לי פ ה להשיב כאשר‬
‫שגית• ואשונו‪ ,‬ולא לקחתי עצת דוד שאמו ]תהלים לטי בי[ אשמרה לפי‬
‫גוווסום‪ :‬אמר המשנה זו קשה מן הראשונה‪ :‬שאלה ג׳ איך נמשך מהשמש‬
‫חום גדול והוא אין בו חוס הנתת מימיך דבר שאץ בך‪ :‬תשובה שמעתי כי‬
‫אינו מן השמש אלא שהוא מסבב גלגל האש ומשם נמשך החום והוא ח ו ם‬
‫©שועד לחיים והו* חיותנו; אמר המלך ומנץ לך שהוא חיותך‪ :‬תשובות‬
‫יזייייי ני אנו יואה שכל חולה בבקר יקל חוליו מפני שבא השמש ובערב‬
‫יכבד עליו החולי‪ :‬א מ ו המלך כמוומה לי שאתה רופא‪ :‬ענה המשנה שמעתי‬
‫כי הוא מתלמיד צאלינוס‪ :‬השיב היהודי לא אדוני אבל אטי הזקנה כ ש מ ת ה‬
‫לאיי הלבנה אומדת ואני כותב על הספר דברים נפלאים גם אשתי יודעות‪:‬‬
‫העויכ המלך כנוה מההשכלה יהיה לאדם שיוצא מחיק אמו ובא א ל חיק‬
‫אשתו‪ :‬שאלה ד׳ כיון שהחלב והדם נאם י לכס מפני שהוא ק י ק אלהיכם‬
‫למה לא האכלו אותו ויום‪ :‬השיב היהודי הראשון כי מחו יבנה בית המקוש‬
‫ואחר שהורגלנו נשגה בו‪ :‬א מ ו המלך והלואי יבוא בסוף השנה וכמה שקעו‬
‫ש נ ל כ ס נחקור‪ ,‬זו והנביא אומו ]עמוס ה׳ נ׳| נפלה לא תוסיף קום כתולוז‬
‫ישראל‪ :‬השיג היהודי פירושו הוא שלא ‪0‬הא עוד בתולה שלא ‪:‬בעל׳ ו ל א‬
‫נכבשה לשום אום ואנחנו כבו כבשונו מלבים וזהו שאמו הנביא ]ישעיה כוי‬
‫עי[ בעלונו אדונים וולתך‪ :‬אמו המלך היה ואוי שתציירו בפתח יוושלם כמו‬
‫שציירו אנשי נאפוליש כי קודם שנכבשו ציירו נפתח צורת בתולה ואחו שנכבשו‬
‫ציירו צוות מודעת לומר שנכבשו כחמוו‪ :‬ענה היהודי נבר שבו הנאפוליטאנום‬
‫לממשלתם‪ :‬שאלה ה' למה מתחזק׳ השינה בלילה‪ :‬השיב היהוד מפני‬
‫שהקור מתחזק והחום בווח מפניו אל הלב מפני שהוא מנגו שלו וגורם‬
‫השינה‪ :‬אמו טומאש כן הוא ולכן בקי׳) החום יוצא מן הלב ומתקרב אלי‬
‫החום הנכוי ונשאר הלב פנוי ולא ישן ואחד מיסורי מלכי פווטגאל שישימו‬
‫ד‪,‬מווו סמוך למוווה של אש ולא יניחו אותו לישן‪ :‬שאלה ו' הנשמה תמות‬
‫או לא‪ :‬תשונה לא תמות כי אינה מיסווות שיגבו האחי על חברו רמווז‬
‫אבל תקכל עונש מר‪ :‬אמי המלך אי שוטה והלא נ ל העול׳ מסכימים שאץ‬
‫בלתי בעל תכלית אלא האל ולועתך גם הנשמה‪ :‬השיב היהודי מההתחלה‬
‫היא בעלת תכלית שהרי נבראת והיתה ל‪.‬ז התחלה‪ :‬אמר המלך והלא חכמיכם‬
‫אמרו הילוד׳ למות‪ :‬אמו היהודי ו״ל אפשריים למות אם ירצה האל כי ל א‬
‫אמי הילודים ימותו‪ :‬אמר המלך וי זה למה שרצינו לנסות ובווך שבחר באלה‬
‫וט״ט אני תמה איך ישיבו בחלוקים שיש בהם קצת מן החכמה והם לא למדו‪:‬‬
‫אמר טומאש הם נוטים אוון מאד אל השמיעה והם כמו הנערים כי ל מ ה‬
‫הנער יזכור יותר טהוקן מפני שיפלא מכל דבי והדנר הנפלא עושה רושם‬
‫בזכייה אחו זה שאל המלך למה נבחר דוד למלך ולא נבחו שאול אשר‬
‫דאינו נ ו חסידות נפלא כי לא דצה להמית הקטנים מעמלק וכן ראינו בו קדושה‬
‫כי אמר לו שמואל ביום המחרת ימות הוא ובניו ועכ״ז לא נמנע מללכת כמי‬
‫‪1‬‬
‫שהולך לחופה‪ :‬ענה סומאש אם היה שואל ומתחנן האל היה משיבו אכל‬
‫דוד מיד היה בוכה והאל מכפר ל ו ‪ .‬אמי המלך עתה נודע אצלי למה היהודים‬
‫נענים בעצירת הגשמים‪ :‬ענה המשנה אני לא כן אחשוב אלא שהאל ש ו נ א‬
‫אותם כדי שלא ישובו אליו לעמוד לפניו נותן שאלחם‪:‬‬
‫ס פ ו ר מה שצוה המלך לאומן על הנהג' ננו וכה אמר תדע האומן מ ה נ ע ר‬
‫הקטן הוא נ מ ו האילן הרך שאם יאחזנו נאחד מענפיו יכנע מיד‬
‫י"‬
‫וכשיהקשה ישבו ולא יננע‪ :‬ואמו ניקולאו כי והו פייוש ]משלי ים׳ יחי[ יסר‬
‫בנך ני יש הקור‪ ,‬פיווש כשהוא נעו ני או יש תקוה שיקנל מוסי‪ :‬ואשמה‬
‫תוחיקהו מן הכזב כי אין בכל המוות הפחותות מדה פחותה נ מ ו הנזב והעוני‬
‫והוא כולל כל הפחיתיות ואמו החנם ני הוא טוב ממנו שנאמ׳ ] ש ם כני(‬
‫טוב וש מאיש מ ב ‪ :‬כ' תמנעהו מהשחוק כי הוא נ מ ו נשינת הכלב ל א‬
‫ידגישו כהחחל׳ ובסוף ממית‪ :‬ג' הוחיקהו מן היין ולפי משפטי הייתי הווג‬
‫‪1‬‬
‫השכוו יותו מבא על אשת איש כי האדם נפי צרכיו היה ואוי שיוסיף שכל‬
‫על שכלו והוא גווע אותו שנתן לו האל‪ :‬ד׳ הוחיקהו מן מאכל גם ושמן‬
‫והוצרנתי להוהירן כי מזיע היהודי׳ אתה והאונל ב ש ו השוו הטה אני אין לא‬
‫יוליכהו טכעו אל השדר• ויחרוש שם עטו כי אחיו הוא גפ הזהייהו מאכילות‬
‫השום מ מודעך הוא והמיבעי אמר כי המאכל הגם תגבר הליחה הוומה לטוג‬
‫אותו מאכל והחוש קוחת עיפושית ואמר משורר אחד מי ימלט מחולי הזקונים‬
‫ומי ידפא וזול׳ השטני'‪ :‬ה' תוהיוהו להשכים לכיוו התפלח ומשבח אני היהודים‬
‫שישכימו אפילו הילוים ואלו הנחנוי' לא ישכימו פי אם הזקנות והפסח׳' ואמר‬
‫החכם רסן כל התאוות היא ההפלה! אמר האומן דדא אנכי אם אייסיהו‬
‫שיעשה כמו שעש' בן מלך אחד לשיניכא )יג( רבו על שהיה בייסדו אמד‬
‫המלך אני ערב! השיב האומן ררבו לן שנות חים ותלך לג״ע האם אלך לשם‬
‫‪1‬‬
‫לבקש הערב! אמר המלך כשתיסרנו לא תראה פנים זועפים כמתנק׳ אכל‬
‫פנים מאירי' כמוכיח לעתיד! אמר המלך לטומאש הוכה הזהרתי ואני חושב‬
‫שהמוות נמשכות כפי שעת הלידה‪ :‬אמו טומאש כת פיתגוויש לא כן יחשבו‬
‫אבל אמרו זה לשונם אם ידע האדם עת רדת מפת הורי ידע כל המקרים שיקרו‬
‫לו בהיותו בשליל ואם ידע עת הלידה ידע כל המקיים שיקרו לו עד *את‬
‫נשמתו אבל טדותיו אמרו שנמשכו כפי ההרגל אע״פי שיש מבוא למעיכרז‬
‫ולטבע‪ :‬אמר המלך מה יש לכת פיתגורים אם השמי׳ יש להם קול‪ :‬אמרו‬
‫שיש להם קול והוא ערב תכלית הערבות והקשו עליהם כי כמו שיגיע לנו‬
‫החמום מהם למה לא הגיע הקול והיא טענת שכל‪:‬‬
‫ךי‪£‬נךן )יד( הב׳ למלך דון אנייקו הביאו לפניו שאלבאגי ווה תאיו שעי ראשו‬
‫עד שוקיו וזקנו עו כוסו וגבות עיניו כורת וער ששה ימים לא היה‬
‫אוכל כי אם עשב ואחר הו׳ ימים הווגל מעט אל הלחם והתחיל לדבר דבר‬
‫מובן‪ :‬או אמר לו המלך מה שמך‪ :‬והשיב דון אנויק׳ מינדוסא ועל שלחן‬
‫אביך הייתי ולפי שנתת׳ לו עצה לגוש ד‪,‬יהורם גישני למי )טו( אשי ממנה‬
‫לוקחת׳‪ :‬אמר המלך נאמת עתה עלה וכרוני כי שאל אני ממך עניני חכמה‬
‫אמר נן הוא ובענין חווש העולם חברתי ספר‪ :‬אמו המלך המה אני אק‪-‬‬
‫ד‪,‬נוצרים והיהודים והישמעאלים מפנימים בחרוש והוא דבר שאין עליו מופרז‬
‫כמו שכתב אוסטו השיב השאלנאגי אק לארסטו מופת על הקדמות ווה‬
‫לשונו כל החנמים שקדמוני מפנימי׳ בחדוש לבה אפלטון ע״כ ואם היה לו‬
‫ניופת לא יתוסף נאמנו׳ כאשר יאמינוהו נל החנמי׳ ולא דסרון אם לא יאמיגהו‬
‫איסטו‪ :‬אטד המלך ומה דעתך בהשגחה על הבעל׳ חיים‪ :‬אמר השאלנאגי‬
‫כבו כתב נזה בגיליו דילה מות ואמו מן הבריאה נוע ההשגחה כי נתן האל‬
‫צפונים ומלתעות לחיות עוינות בשו ולעופו׳ המים וגלים מרובעות לשוט‬
‫יג( נופ״או שהוג •‬
‫יד( בופ״אד כתוב ממעל לספוו הוה ספור איש שיה הנקרא שאלנאגי‬
‫]בל״ס ‪ [881*880‬עם המלך •‬
‫סו( בדפ״או נקוב גרשני ד‪,‬ש״י י‬
‫והפה ארוכה להשיג התולעי' ולעופות דיבשה רגלים ארוכים לעדוכלו לעטר‬
‫הסיט ונתן לעוף זנב ארוך לשיס״ע לעוף והוא להם מנהיג כמו לספיגה למג ודיג‬
‫הנקרא גובירנליו)סז( והרחמנו' בנקבות ׳יתד מבזמ־ים לגדל הנדס יעככום בכיתי‬
‫לבד האונסא )יו( והלביא שאץ להם רחמנות והאריה והחתול‪ 1‬ישימו מארב‬
‫כמו המלכים במלחמו׳‪ :‬אמד המלך היש השגחה ביהודי אחר שחטאו‪ :‬אמר‬
‫השלבאג׳ ההשגחה נהם יזהר נפלאה מפני שהם תכלית השפלות‪ :‬השיב‬
‫המלך אץ היהודים הארווים מהפכין בוכותינו כמו שאנו מהפכין עליהם כ•‬
‫שמעתי שמשלינץ הסנץ מעל השלחן לפי שהוא בינת עשו ולא רעו לחנרו‬
‫בברכת המזק ובאמת לא יתרחקו הם ממנו בסו שאנו דחוקים‪ :‬השיב השאלבאג'‬
‫כשהלכתי שליח למלכות ארגון מצאתי איש זזבם ומנץ חיות נקרא גן דנא‬
‫ואמר לי כי הסעם הוא לקים מאמו עשו כי אמר ]בראשית לגי טי[ יהי לך‬
‫אשו לך ו״ל דגן ותירוש ותניח לי ברכתי והוא החרב ולכן גכוכתם על המזון‬
‫מודם לו על חובו ונותנץ אותו לכל אחו‪ :‬אמה המלך שכ עמי ואכבוך ^‬
‫השיב השלנאגי אם התן לי מלא ביתך כסף לא אשב איה התאוו' לבקש מאכלי׳‬
‫אשי ילאה הטבע לעכלם כי אם )יח( שלחן מלכים ואיה כקשת מלבושיי בקצות‬
‫הארץ לבקש עומת חיות כי אם בכם ואיה תאות נשים משרות לובשות י ק מ ה‬
‫ומרקמת בפניכם והשטן מרקד נכס ואיה שדים מנגנים לא תהלות ה' יספרו‬
‫אלא לשבח שד )יט( אשה לשורר אהבים ולמה תבקשו מה שהוא נאה לסוס‬
‫ולחמור ולאיש מגונה מאד‪ :‬אמר המלך והלא בספרי היהודים כתוב שהנאה‬
‫למלך הוא מעדנים בשמים יינות סלתות בנינים גנות פרדסים רקמה שיות‬
‫משווים מיקדם משוררים מרגלים צופים כלי מלחמה סוסים כסף חהב‪:‬‬
‫אמר השאלנאגי לכן מתו כל אותם מלכים בקוצי שנים וכן יקרה לו אם‬
‫לא תשוב‪ :‬והמלך כעס על דבויו וצוה לעבדו שיתיוו ראשו בסייף ובשער!‬
‫מותו אמר כאשד עשיתי לכי יהודם דיך ולינסייא ק עשו לי וכוון שופט‬
‫צדק אמן‪:‬‬
‫כ ן ן ^ אשר שלח השר איש תבונות וראש הנדביס ר' משולם איש דומי‬
‫לקהלות כל ממשלת האפיפיור וממשלת נאפוליש הקהלו' המפואיו'‬
‫נושאי כלי הי ותורתו‪ :‬דעו לכם כי המושיע הרב ונאמן אשר עמו עליכס‬
‫בימי קום הוא העומד הנרד להצילכם יום ואשון לנאטאל באו לפני אדוננו‬
‫האפיפיו׳ שני ש ר ם שלוחים נון המלך מלך ספדו לבקש מאת האפיפיור שרצונו‬
‫לגוש היהודם אשר במלכותו ושיגושם הוא ראשונה כמו שהוא נאות לאיש‬
‫טו( בל"ס ‪• £01161-0*110‬‬
‫יז( כל״ס *‪ 001‬הוא הנמי הקטן •‬
‫יח( בדפ״אד טסף מלת על ‪.‬‬
‫ים( בדפ״או כתוב שירי‪.‬‬
‫העומד במקו' י מ ו דד כל הנילכיס באחרונה ממני שהיהודי' רע־ ם וחטאי' מאד‬
‫לאל ולבנו א ש י ה ו ג ו והאפיפיור איש ח מ י הוא ואוהב כוש ‪ 11‬ט והשיב ל ר ם‬
‫יאמר בעיני ׳ • ל א מ ש כ ל המלכ‪-‬ם אשר בזמננו והם כואבים על ש ה י ר ו ד ם‬
‫הם ועיש וחטאי' לאל וכי המלכים אפוטוופופיס כמקום אל השניים עומדים‬
‫יענישם האל אשר בראם כ מ ו ש ע ש ה קודם ש ע מ ו ו המלכים ואם הם מצטעיים‬
‫על שיש ביהודים אנשים חטאים אני מ ע ס ע ו על מ ה שיש בהם טובים כי ראיתי‬
‫גבל ספווי קפדי רומא שבזמן שהיהודים היו בלחי שומרים דתם מיד היו נופלים‬
‫ובשנריתר‪ .‬היו מ ת נ נ י י ס מ ע ט ע ל הרומים‪ :‬ענה הרגמון הגדול שני לאפיפיור‬
‫ו א מ י אס יבקשו מלכי ס פ י ד לגרשם לא מפני ש ה ם חוטאים אלא שלא יעשו‬
‫את שכניה׳ חטאים ויעים כמותם וכן מצינו שהיהודים כשהיו במצרים המצויים‬
‫שהיו רעים מאד עשאום יעים כמותם וכן אמר בספר הבויב״א ]דכייס כוי וי[‬
‫וירעו אותנו המצרים אשר רצה לומר שלמדום אורחוחס שאם על מה שעשו‬
‫להם רעה ידבר הוי אמו בסמוך רע נ ונו ואין אחר ענף כלל כי כל היעורז‬
‫כלולות נו וכן אמר בספר הבוינ״א ]שמות כג׳ לגי[ ל א ישבו בארצך פן‬
‫יחטיאו אותך‪ :‬אמי האפיפיור אתו׳ שבאתם לדבר כענק המצויים ספק אחד‬
‫נפל בלבי אמר ספר הנריבייא ]במדבר לגי וי[ ובאלריהם עשה ה' שפטים‬
‫וכיון שהאל הראה שאינו חפץ בפסילים איך אנחנו משתחוים להם‪ :‬ענד״‪.‬‬
‫ההגמון ואמר אינו דומה פסילים שלנו לפסילים שלהם כי הפסילים שלנו הם‬
‫דמות רקרשיס אשר נמשכו אחו ישו ורם כדמות הכרובים אשר נקדש הקושי'‬
‫אבל צלמם של מצרים הם דמות ככבי רשמים אשר כפי תקפם ונכוותס יטעו‬
‫האדם ואפשר שיחשב שהם אלורות ולכן אסרס ספר הבויבייא אבל מי שישתהוה‬
‫לצלם פאבלו לא ישתחוה מפני שהוא אלוה ני ננר ידע שהוא אדם כמונו‬
‫ועוד עבודה אחות היתה למצרים והיא עבודת הננויות ףדוע נספוריה׳ שהאב‬
‫והנן היו נושקים יוי הנן הנכור ני אמרו שהוא דומה לאל ני הוא הנכור‬
‫ואחו שנית הבנוי היו מציירים דמותו בנוהל חדוי משניתם ומשתחוים אליו‪:‬‬
‫אמו האפיפיור טעם זה מ היש ב ונשוב בעדן ני איני מאד‪ ,‬אשמה ביהודים‬
‫לגרשם ני המתאדם להיות ושעים נבו ימצאו בין הנוצרים ממי ללמוד נאשר‬
‫לא ימצאו הירודים‪ :‬אחר זר נתעצמו כל רשרים וקצת מההגמונים ולא יכלו‬
‫לנצי! האפיפיור עד שאחד מההגמונים נתייעץ במשרתיו שיעלילו על היהודים‬
‫שאחד מהם גנב צלם אחד של נסף מנית תוענותס )כ( ומצאו עדים כרצונם‬
‫ותלו אותו וכאו הרגמונים וספרו הדבו לאפיפיור‪ :‬אז אמו האפיפיור ועת‬
‫היהודי יורה המעשה הרע הזה כי לא שם רירוד׳ רהוא כל כך נפשו בכפו אלא‬
‫מסעם הדת והוא לבזות יראתנו ולהר‪,‬ינה באש לכן לא לבד גירוש אני גווי‬
‫אנל יותו מזה והוא שהנערים והנערות הקטנות יתנצרו מיו והגדולים אם ירצו‬
‫הרי סוב ואם לאו ׳עניו בחוב אבל ממונם ליוושיהם כי אין ועי‪ '.‬נזה כדעת‬
‫כ( נדפ״או הפלתם •‬
‫המלכים וצוה האפיפיור לנתוב הגזרה • בלילה ההוא נהיות הגמון הגדול ע ל‬
‫שלחנו אמר ראשי ואשי ונפל ארצה ומת והאפיפיור אמר ליועציו חושש אגי‬
‫שמא ההגמון על שדנר דעה נגד היהודים נענש וצוה ל ע נ ד ו ש ל א יכריזו‬
‫הגורה נחצוצרות עד ישמעו שנית‪ :‬ונלילה הנ' שאחר זה נקראו נ ל אותם‬
‫שרים והנמונים והשלוחים שנאו על דנר הגרוש למשחה הגמון אשר שמו‬
‫במקו' הגדול ובאות' לילה היה ברומי רעש ג ח ל אשי כמוהו לא נהיה ו ל א‬
‫נפל שום בית ולא עשה שום נוק ובית המשתה עם כל השרים וההגמונים‬
‫נפל ומתו כלם לא נשאר עד אחד והאפיפיור כאשי שמע הדברי׳ ה א ל ה‬
‫חשב ואמי אין זה כי אם על אשר העלילו על העניים היהודים וצוה שיקחו‬
‫מי שהעליל על גניבת הצלם והכוהו בייסורין והתה ואמי כי עלילה היתה‬
‫כמאמר ההגטק הגוזל‪ :‬אז אמר האפיפיור עתה אני חושב כי ט ה שיאמרו‬
‫ש ה ם הוגו את ישו הכל הוא עלילה ואיך שיהיה אני יואה שהאל עושה נ ע י ם‬
‫ואם לא ידע טעם לא היה עושה כי אלהי משפט הוא ולפן אני אוהביו ש ל‬
‫אל אהב ומשחויו ימצאונני ותמות נפשי עם הטונים שבהם או צ ו ה לקווע‬
‫הגזרה ולמעליל ן‪0‬ישרף נאש ומשם והלאה היה מכבד את היהודים ועושה‬
‫רצונם וחפצם מאוד וכל ימיו •שבו נשלוה והשקט אץ שטן ואץ פגע ו ע‬
‫וישתכח מציל עני מחזק ממנו‪:‬‬
‫בדפוס הראשון נמצאת פ ה התחנה הזאת‪:‬‬
‫אתה מ ק ד ם אל קדושי לא נ מ ו ת כי האכלנו א ש ה צ ו ו ת *יורות תכופות‬
‫אחרונות בתקפם משבחות ראשונות נאנחו שמחי לב שברש משוש‬
‫עליזים עליד גאותנו הבאים ישרש יעקב כל אויבינו יצעוו להפיצנו צר ואור‬
‫חשן בעריפי זמננו עד הגבול האחוון שלחונו לא עצרנו כח ולא נותרה נשמה ‪.‬‬
‫אלהים הן גרשת אותי גרוש אחר גרוש ואמרתי זעף ה׳ אשא כי חטאתי עתה‬
‫יריב ריבי יוציאני לאור והנה ערות חושות אני מגיד ולנגוהות באפלווש נהלך‬
‫עלינו ישאגו כפיוים יחוו מואבי עוב • לא אל משפחות ישמעל)!( הלונותי‬
‫כי מן השמים המליכוה אבל על העמונית ומואבית מדנית עמלקית מצוית‬
‫משפחת מצרים לא תעלה והוא עם בזר ושפוי ויחופני כפלים אבל כבד זה‬
‫למצרים הצד השוה כי כל העמים ילכו איש בשם של גנאי לכנות עלינו‬
‫הכריתו שמנו הקדושים יהודה וישראל וישורון הקשורים בשם יה וכלי חרס‬
‫טמא ונשכי קראו לנו בוחובות קריה בדמעות שלוש כלו עיני כי נחשבו לנבלי‬
‫חרס נושאי כלי ה' מה מתוק מוכש בעיניו האיש אשר ישא אלה שמור!‬
‫בשפתיו הביטה עננו ה' אלהי להשאיר שאריתנו כי אם תעמוד מנגד מה תהיה‬
‫אחריתנו • אהה ה' אלהיט וכל יציריך כנגונו כוכבי השמיט וכסיליהם לארבים‬
‫היו לנו והאיץ דנוה תחתנו אבן מקיר וכפיס מעץ יקום עלינו מרט ידע הנער‬
‫קרא אביו ^ומו יעשה לנו שם ‪ :‬זכרתי ימים מקום בין ככבים שמת קננו‬
‫זדו הדרך עלינו ועתה משם הוריונו ואף גם זאת כי אואה שמיך מעשה‬
‫אצבעותיך על עובד מת אלהים הלף ימטירו מן וכבוד ורמות וגביש ועל‬
‫מאמיני אל אמת אלה־ם חיים אש וגפרית ואבני אלגביש • בני קטורה בתיהם‬
‫מלאים עד יאמרו ד ובני ישואל המלאים חמת ה' • שלח ידך ממרום ה׳‬
‫אלהים כי אין תולעת שנטבוו הארץ שפל בשפלותנו במתים חפשי אם תחתיו‬
‫יוצע רמה ועל פיו יצא ויבא ועליו אבנים יקרות אבני טלואים מאי איכפת ליה‬
‫אם יכבדו אבניו לא ידע דצעיו לא יבין והחי ׳תן אל לבו צרותץ ומבוכותיו‬
‫התמידות ונפשו מרה לו יומו ולילו כמונו היום אם רבו פשעינו וככחנו אז‬
‫כחנו עתה יגדל נא כחך כאשר דבות רעה עמך בשבטך ולא בשבט אנשים‬
‫תסגיר שרימו אל רחום וחנון איבנה תוכל לסבול עוד וראית ברעה אשר מצא‬
‫את עמך ואיככה תוכל וואית אבדן מולדתך בני עבדך אל ימעטו לפניך צרותינו‬
‫*השקיפה ממעון קדשך עט השמוות לכתנו אחייך מהו קח לבוש חסדיך‬
‫והושיענו למען שמך ‪ .‬קרוב יום ה׳ ומהרה יבא לנביאך אמרת מה זה מהות‬
‫כן העשה כאשר דברת נשבעת בקדשך לרעת אמוניך דני אלהינו ׳קיס ותשלם‬
‫נדריך ישועתה לה׳ אמן ואמן‬
‫החנת הדל והמר יוסף בכמ״ור שלמה ן' ייגה ‪.‬‬
‫כ ת ב אשר שלח האשל האדיר ה ר ב מםרגוםא שמר י ת‬
‫חפדאי קרשקש אל קהלות אויג״יין על דבר הגזרות‬
‫אשר היו בספרד בשנרז קנ״א לאלף הששי ונכתב‬
‫הכתב ההוא ב ע ש ר י ם לחרש מדחשון ‪.‬של שנר־ז‬
‫קג״כ לפ״ק‬
‫א ״ א כ ר מ ן ל י בשנת אל קנ״א שפן ה׳ אש מכלתו על גלות ־ריש ל־ ם אשר‬
‫בספיר ותצא האש נזשכיליא ותאכל גוה •שואל‪ 4‬באד׳ן‬
‫אספניה • קצתם נהרגו ובראשם ו׳ יצחק בן שושין וקצתם המיתו את עצמם‬
‫על קדושת השם ובכללם החכם ו' יהודה כן אשי מורע היא״ש הוא ואשתו‬
‫וחמותו אשת ר׳ יעקב בעל הטורים אנל וובם נמלטו ב ב נ זןח ןךגףןן א ת ו ה ‪0‬‬
‫יותר ממאתים אלף נפשות • הגדרה הגיולה הזאת נהפשטה מעיד לעיר עד‬
‫מיוד״קה ונדחו משם חכמים גרולים לעוי אפריקה ומהם י' יצחק ביפת ו' שטעון‬
‫דוואן וו׳ מ״מון נגאר • והנה כעל שנש יהודה מוטי הגייה העצומה‬
‫הזאת נשלש מקומות מספיו ‪0‬י' כז' מהי ומזי אן לא זמן וענק* סיפור זמ‬
‫בסיפוו זד‪ . ,‬ועיקר דבוי הוב דון חסדאי קושקש שהיה בזמן הגדרה זאכד‬
‫בה ננו יחידו יהיה בזה אין שיהיה הכתב הוד‪ ,‬אשי כבר נדפס במעות )בא(‬
‫ואיה בדורה נגד ספד יוחסין )כב( שלא מת ד‪,‬וב שנת ק"ט כ"* אחי שנוז‬
‫קנ״ב זמן כתיבת הכתב אשו בה תופש לשונו‪:‬‬
‫א ‪ £‬אמרתי אספרה להם רובי התלאות אשי מצאונו ישתוממו ועיונכס ‪.‬‬
‫האמנם אערוך לפניכם שלחן הרעד‪ ,‬מעוטרת ראש ולענה בקצרה ‪.‬‬
‫הדברים כהויתן להשביעכם מרווות לענוהנו ולהשקותיכם מיין עצנומו • וכעבור‬
‫אחשוב כבר הוגד לכם הדבר אכתוב אוהו בתכלית הקצור על הסדר חי‪ .‬הלי‪:‬‬
‫י י ח ד״ח המוז קנ״א המו והגמור דרך ה' קשתות האויב על קהלת סניל״אה‬
‫ונר‪,‬׳ עם שהיו נת כמו ששה או שבעה אלפים בעלי בתים הציתו נאש‬
‫שעריה זהרגו בל‪ ,‬עם וב אך רוב‪ 0‬המיוו ומהם מכרו לישמעאלים מהטף‬
‫כא( ע״( כשלשלת הקנלה דפוס אמשטרדם דף צג׳ ע"כ •‬
‫דרי מזיע‬
‫המוציא לאור‪.‬‬
‫• ‪-.‬‬
‫ננ( עיק דפוס קדאקא דף קלג׳ ע"ב‬
‫המייל •‬
‫ומהנשים והיו מסילות היהודים יושבים ברד ויניס ניתו על קרישת השם‪ ,‬ויניפג‬
‫•‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫חללו נרית קודש ‪.‬‬
‫*א אש ותאכל כל אוד הלבנון העיר הקדושה קהלת קווטו״נה י‬‫‪ ,‬גם שם המירו רבים ותהי לחויבר‪- . ,‬‬
‫ו ב י ו ם צרה ותוכחה יום שהוכפלו בו הציות יו׳ תמוז חמת ה' נתנה על עיר‬
‫הקורש אשר משם תצא תורה ודבר ה׳ היא קהלת טוליטו״לה ויהוגו‬
‫במקדש ה' כהן ונביא • שמה קדשו אח השם ברבים ובניה הס ורע הכשר‬
‫והנבחר זרע הרב יי אשי זצ״ל הם ובניהם ותלמידיהם • גם שם הטיוו‬
‫ובים לא יכלו לעמוד על נפשם ‪.‬‬
‫שלש אלה וגוה אייז • מלכד קהלוח אחרות סביבותיהן נא מספים כמו‬
‫שנעים עיר ובכל זאת אנחנו פה על משבר והיה לנו הלילה והיום למשמו‪.‬‬
‫דהי בשביעי לחודש אב בלע ה׳ ולא חמל בקהלת ולינצי״אה היו בה כמו אלף‬
‫בעלי בתים והיו המתים בקדושת השם כמו מאתים וחמשים אנשים והנשארים‬
‫הרה נסו ונמלטו מעטים ורובם המירו •‬
‫מ ע ם פשטה הנגע בקהלות מיור״קה העדינה לחוף ימים ישכון יום ו״ח‬
‫אלול באו בה פריצים דחללוה בזזוה ושללוה ועזבוה כמצודה שאין‬
‫בה דגים ומתו בקדוש השם כמו שלש מאות נפשות וכמו שמונה מאות נמלטו‬
‫במגדל המלך והנשארים המירו •‬
‫ון^ שנת אחריו שפך ה׳ כאש חמהו נאד מקדשו וחלל נזר תורתו היויז‬
‫קהלת ניצ״לונד‪ ,‬אשר הובקעה ביזם ההוא ובא מספר ההרוגים כמו‬
‫מאתים וחמשים נפשות • וכל יתר הקהל נסו אל המגדל ושם נמלטו והאויבים‬
‫בוזו כל מסילות היהודים והציתו אש בקצתם • דד מנהיג המדינה לא היה‬
‫נמעל אך התאוה להצילם נכל ׳כלתו ויכלנלו שם היהודים נלחם ובמים דאזיו‬
‫לעשות שפטים באנשים הפושעים • אד קם שאון דלת העם והמון רבה ע>ל‬
‫נכבדי המדינה רלחמו עם היהודים אשר במגדל עם קשתות ובלסטראות ויכום‬
‫ויכתום שטה במגדל • רבים קדשו ה׳ בתוכם בני יחידי חתן שה חמים העליתיו‬
‫לעולה אצדיק עלי הדין ואתנחם לטוב חלקו ולנעימת גורלו ‪ .‬ומהם ונים‬
‫ששחטו עצמם ומהם הפילו עצמם מהמגדל ולא הגיעו לחצי המגול עו שנעשו‬
‫אביים אברים וקצתם יצאו משם וקושו ארז השם בוחוב וכל השאר המירו‬
‫רק מעטים היו שנמלטו בעד הסגנים נער יכתנם אך הם מהננבוים וברוב‬
‫עוונותינו אין היום בברצלונה איש בשם ישראל יכונה •‬
‫ו כ ן בעיר לידי״דה מחו דנים זד‪,‬שאד המיון זשנמלטו היו יק מעצים ‪.‬‬
‫ז*•*׳׳ ‪4‬‬
‫״ ״•‬
‫י ב ע י ר גירונ״דה תורה וענוה כמקום אחו קושו ה׳ נינים הרבנים אשר ׳‪08‬‬
‫לא המיוו בה ט אם מועטים ווונ הקהל נמלטו בנוי העיוונים וד‪0,‬‬
‫•היום כמנול •‬
‫ח ן ן ן דנר נמלכות ולינעי״אה לא נשאו יהוד זולתי כמקום אחד הנקרא‬
‫מורניו״רו • ובמחוו קטלו״ניאה לא נשאר יהוד זולתי נערי הסגנים‬
‫ץהפחות שלא שלחו יד בהם נ נ ל המקומות •‬
‫א נ ח נ ו פה היום נ נ ל מדנות אר״גון אין פרץ ואין עוחה בחמלת ד' עלינו ׳‬
‫הותיר שדד ככל מקומות אלו אחד ההשתדלות הנמרץ זהפווו הוב‬
‫‪.‬טנל רכושנו לא נשאו לגו בלתי גרותינו • ובכל זאת לכנו יהגה אימה ועינינו‬
‫אל אבינו שבשטים נשואות עד שיחננו דיפאנו ממכאננו ואל יתן למוט רגלינו‬
‫כן יהי רעון אמן •‬
‫א נ י הגנר ראה עני בשנט ענרתו‬
‫חסראי בר אברהם כר חסדאי‬
‫ב ר י ה י ר ה ק ר ש ק ש הכותב פ ה ס ו ק מ ט ה יום עשוים לחודש‬
‫מרחשון שנת חמשת אלפים וקנ״ב ליצירה ‪.‬‬
‫ה כ ת ב הזה נ מ צ א ב ס פ ר מ ק ו ר חיים לר' ש מ ו א ר צרצה‬
‫כ ת ב יר ב ת ו ך אוצר • פ ר י ה מ ל ך א ש ר במינכען ו ג ם‬
‫ה ו א נ ד פ ס כ ב ר ב ט ע ו ת בצייטונג ר ע ם י ו ד ע נ ט ה ו מ ם‬
‫ל ש נ ת ת ק ״ צ ח ותקנתי כ ו איזה שבושים כ פ י ש כ ל י ה ק צ ר •‬
‫המוציא לאוו •‬
‫ב ר ו ך ה׳ אלהיט אלהי ישראל מן העולם ועד העולם אשר לו העוז והממשלה‬
‫והגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובאוץ לו‬
‫אשו עזוגי להבו זד‪ ,‬החיבור והביאוו בשנת ה׳ אלפים ומאה ועשרים ל נ״ע‬
‫זמן שנכנס המלך דון אנדויאן עם כח חילות גדולות שבאו עמו במלכות‬
‫קשטיליא וחילות שבאו עמו הוא גוי עד פנים אשר לא ישא פנים לוקן ונער‬
‫לא יחון עם עמקי שפה אשר לא ישמע לשונו ואמרו כל אנשי המלכות יחי‬
‫המלך דון אנדדיא • ואמיו אך זה יום שקימוהו מצאנו דאינו • ובראות‬
‫זה המלך דון פידרא ברח ממלכות למלכות אנגליטרא וכהחלת מלוך המלך‬
‫וון אנדויא הוגו הגוים שבאו עמן לקהל הקודש והטהור קהל בירכי אישקה‬
‫)כג( אשר היו חכמי' אנשי שם ולא נשאר בהם עד אחד ממאהים כעלי בתים‬
‫שהיו דדם שם והיתד‪ ,‬נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת האיץ • וכשהגיע‬
‫המלך דון אנדריא למדגת בווגז תבע לציבור המשים ואלף כפולות והיו בציה‬
‫גדולה ולהשלים הפרעות מכרו כל העטרות ותפוחים של כסף של ספרי תורות‬
‫זולתי של ספר עזרא שלא מכרוהו • והדבר שהיה שוה אלף מאתים מכרו‬
‫‪1‬‬
‫‪.‬במאתים והובים כי אין קונה והאנשים שלא הספיקו לפרוע מה שהוטל‬
‫•עליהם מכרו לעבדים ואין קונה ‪ .‬וצוה המלך דון אנדריא שלא יפרעו ליהודים‬
‫יווכוהיהס ותיכף זה קמו קהל שקוכיא)כד( וקהל מובילא)כה( וקהלות רבות על‬
‫היהודם ושללום ונטלו כל שטרי חובות והמשכונות • ובמלאת למלך רון‬
‫אנדדיא י״א שנה תמימה בא המלך דון פידרא למלכות קשתיליא ובא עמו שר‬
‫הגמל שר של גאליט׳ איש אשר לו עצה וגבורה והמלך של נפולה ואלופים‬
‫גדולים רבים ונכדים )כו( בעלי יכולת והרגו רבים מהחילות שהיו עם המלך‬
‫בג(‬
‫כד(‬
‫כה(‬
‫מ(‬
‫הוא ‪10808‬עז‪. 81‬‬
‫צ״ל שקוביא והוא ‪• 8680*14‬‬
‫•‬
‫נראה שצ״ל אבילא והוא‬
‫צ״ל ונכבדים •‬
‫דון אנדריא ונרחו רנים מהם וטנעו ננהר ״ארה יותר משנעת אלפים איש‬
‫ונשבו כל הגדולים שהיו נמחנה המלך דון אנדדי׳ ומן החילות שנאו עם המלך‬
‫דון פידדא הרגו הרבה קהלות הקודש קהל וילא דיאננו שהיו בעלי חכמה נעלי‬
‫*וקה והיו מכלכלים ניניהם הדנה תלמידי חכמים וגס הרגו לקהל אניליאו)כז(‬
‫ולקהלות רכות אחוות ומרוב הערות בעונות יזגאו הדנה •שואל מן הכלל וכמו‬
‫חעי שנה לביאת דון מלך פידדא פשעו בו קהל ולדדליד ואמוו יחי המלך דון‬
‫אנדריא ושללו ליהודים הדרים ביניהם ושסו הבתים לא נשאו בלתי עם גרתם‬
‫ערומים ואדמתם חורבות וחובו שמנה בתי כנסיות ואמרו עיו עדו עד היסוד‬
‫בה ונטלו בל עטרות ותפוחים של כסף לנפשם וספרי תודות קיעום והשליכום‬
‫בשוקים וברחובות ואפילו חובן הבית לא היי כמוהו • ונשמעם הדנרסנינות‬
‫ולדדליד אמדו היאך)כח( נפשנו ואתה עינינו ועשו כמוהם קהל פרידש ליהודים‬
‫הדהים ביניהם וגם קהלות רבות אץ מספר עשו כן ליהודים הדדים ביניהם •‬
‫סוף דכו נשארו מעט מהרבה שלא שדדו וגם גאץ וכל סביבותו פשעו במלך דון‬
‫פידרא כשמעם שהשר של גאליש' וכל האלופים שבאו עטו הלכו למקומם •‬
‫וכראות המלך דון אנדריא שהרנה קהלות לנס עמו וגט קהל נרנט )כט( שהוא‬
‫ראש מלנות קשטיליא שלחו נענווו שיכוא וימלוך עליהם חזר למלכות נ ע ם‬
‫טועמו לנרנט בידים וקניות ותנע ליהודים ממון דג וראו נפשם בערה גדולה‬
‫שלא דאו אנותם זאנזת אנזתם מהיותם על האדמה עד היום הזה • ו ג ם‬
‫מדינת פלינסיא מ ק ו ם שחנות׳ ז ה החינור והניאור נשלמו ע ם המלך דון‬
‫אנוריא ובא שם עם כל חילותיו ותבע ליהווים מטון ו ג והיו נעער גוול ונעד‬
‫העת הזאת אמר הנביא כי עת ערה היא ליעקב • ובשמעו המלך דון עידדא‬
‫כל זה שלח בעד ישמעאלים ובא המלך של גינטא בעעמו ובכנודו עם חילות‬
‫גדולות והיה נננש במקומות שפשעו נו והי' מ נ ה אותם מנת חרג הרג ואנדן‬
‫ונכבשה גאין בנח והרגו אנשים עי אין מספר וליהווים עוה המלך וון פידרא‬
‫שלא ישלחו בהם יו כי אץ נם אשם אנל אם ירעו לשנות ישנו אותם והוליכום‬
‫שבוים למלכות גדאנטא עד שלש מאות נעלי בתים שהיו ווים בגאץ • וכנל‬
‫זאת הערבוביא הרעה היה רעב גדול בכל המלכות ובפוט בכאן בפלינעיא וכל‬
‫כך הי׳ היוקר נ נ ל הדנויס עו שלא נשאו נניתי לחם ושלמה כפשוטו ומדרשו‬
‫ו ב ן ה ה ו מ ן לא הי׳ אדם יוכל לפתוח ספר להגות בו מדוחק העיות ‪.‬‬
‫‪ 3‬ז ( עייל אגילאר והוא ?*‪• •(1111‬‬
‫כה( נראה שצ״ל האח עיין ההלים לה' כה׳ י‬
‫כם( ;יאה שע״ל מדרט והוא ‪1(1‬־! ‪. >13(1‬‬
‫קינה על גזירת ספרד אשר שלח החכ}! איידיק בן —‬
‫יעקב איש ווילנא מתוך כ״י ישן נושן על קלף ישנו תחת‬
‫יר החכם הקראי כ״ר אברהם פירקאוויץ אל ה ח כ ם‬
‫הדרשן מהו״רר אהרן יעללינעק בלפסיא י‬
‫עלי ברוך שאמר‬
‫שמעו כל עמים תוגתי • כי גדלה וגם אנחתי • לזאת עיני בדמעתי • אווה ותלד שנתי •‬
‫שמעו נהרות וימים • וגבהות והרים רמים • אבכה בין אפר ופחמים • אתאבל לילות‬
‫וימים •‬
‫שמעו ארץ ושמים • ואבכה בכי אגלים • על שממות רבותים • מיום צאתי מירושלים •‬
‫בפרט יללה ובה 'ייי• י ב ש נ ת ה ק ״ נ א כשאיה • כי נחובקהלאישבי״ליא • וקהלות‬
‫רבות בקשטי״ליא‪.‬‬
‫וקהלות כל אנד״לום ‪ .‬ובפוובינ״ציא וע נחוץ • ובקטלו״גיא היה לבוז • ואו״גון‬
‫עמס אחוז •‬
‫יהודה ועם ישראל • סורו מן יצר מתגאל‪ .‬ואולי יחנן האל • וישלח לכס הגואל •‬
‫בן דוד יבוא לקהלם • יבנה מקדש אל ואולם • שם ישכחוהו כלם • נרוך שאמר והיה‬
‫העולם •‬
‫*‬
‫•‬
‫ו •‬
‫העתק מגילת עיפה למזכרת עדן שחיבר ההכם השלם‬
‫כמוהר״ר שבתי כהן זצ״ל מק״ק ווילנא ממקרי׳ רעים‬
‫ומאורעות קשות שבעווניתנו אירעו לאחינו בית ישדז*‬
‫בשנת חמשת אלפים ת״ח ות״ט ליצירה במלכו‪,‬ית‬
‫פולוניא •‬
‫ידעתם אם לא שמעתם כל עם ה' הישרים )ל( אשי ה' קורא עליהם‬
‫ואל וכיו הווים נדי כנפות האיץ מפוזרים ומפודדם כל מקום אשד‬
‫דני המלך ה' צבאות ודתו מניע אבל גדול ליהודי צום ונכי ומספר טר יצא‬
‫)לא( לובים גדולים מכבדם לבשו שקים והעלו עפו על ואשם קצינים ויוזניס‬
‫ונגידים על כית ישראל ועל עם ה' כי נפלו בחוג נגזוות כיד עילים וטמאים‬
‫רשעים איווים וודם היגו לאלפי' ולרבבות ישיים ותמימים חסידות וחסידים‬
‫בני ישראל היקוים ומסולאים בפז הנחמדים וגאונים ווכנים כעלי תריסין‬
‫המלמדים עם התלמידים הלא המה עם בווי נכדם ושפלים פוחדם ויקים הט‬
‫היונים המנוני' בשם קאוק״ין איכוים וכורמים עובד אומה התאספו קרובים‬
‫ורחוקים ויו ימו יד המלך ושריו וסגניו עס גדול ורם כענקים הוא המלך ולדסלאוו‬
‫מלך כשי ואד למנותו נץ צדקים כי מעולם הטיב חסדו עם היהודים וארז‬
‫בריתו אתם הקים כשנת חמשת אלפים ודי מאות ושמנה לבריא' תבל ושחקים‬
‫בחדש הואשון הוא חדש ניסן גדלר דמעת העשוקים כי התחילו אז הרקים‬
‫לקבץ )לב( ולזנב הנחשלים משושנת העמקים רהיגו חסייי עליון קדושי׳‬
‫וצדקים וחשוקי' כמה מאות נפשות קדושות אביונים הנאנחים ונאנקים רצאו‬
‫לנגדם שיים ונים ועם יב מעם הפאלק״ץ ללחום עם היקים לשלם להם‬
‫כפוי מעלליהם ויהי כאשר הקויבו הפאלקי״ן לבוא אל מחגיהם אל אוץ‬
‫הטמאים הנקרא אקריי״נא וסביבותירם או באו היקים נעימה ותחבולה עליהם‬
‫כי גם אותם הדקים הנושמים בנהג אמת בספריהם אשר הוא מעולם וזק ולא‬
‫יעכוו למלכות פולי״ן נתוב בדתיהם י״כ אלף חלוצי צבא קאזקי״ן י א ז ר ו ח ל צ י ה ׳‬
‫לשות את המלך ולעווו בכל אשר יגזור עליהם ועתה הפיו חק וביית וכותו‬
‫ביית עם שאר היקי׳ אחיהם וגם שלחו והתאספו עם רב מייקדיים אליה׳ ומבנו‬
‫ל( בסליחה כתוב השרידם ‪.‬‬
‫לא( צ־׳ל יצע וכן הוא כשליחה‬
‫לב( בסליחה כתוב לקצץ ‪.‬‬
‫אה שר *ב* המלך עם כל השרי׳ ונושיו‪/‬ירט ועבדיהם רהרגו מך ס •היג ״וב‬
‫ואניח ויבוזו את נל כספיהם גם שי• הצבא עם שאר שרים הרגו על חלליהם‬
‫חה היה סמוך לחג השבועות שלשה ימים לפני איויה' ביום הרביעי‪ -‬הוא יו‪'0‬‬
‫מוכן לשורענותיה'‪ :‬ובאותו יום נאסף המלך אל עמו ויצאה נשמתו במדינתי‬
‫ליטא וחוק טאו טאו׳} אקי״״נא מוינתו רגוע ויאסף סמוך לעיה הגדולה ווילנא‬
‫ז‬
‫היא הבירה במלכותו ולא ידע המלך דבה מהמלחמה בשעת פטיהתו גם הוקיט‬
‫לא״ידעו או ממיתתו ואנחנו עם ה׳ ענייו וצאן מרעיתו הנפוצי׳ במדינת ליטא;'׳‬
‫היינו נוני' ומתאנלי׳ על המלך ננוד מנוחתו ועדיין לא ידענו ממגורי )לג(‬
‫רעה אשד גזר ה' על נחלתו וכל נית ישראל אשר כארץ אקריי״נא עזנו כלי‬
‫איש את ביתו השליכו משכנותיהם וארצם ולא נשאר לאיש כי אם גויתו ומעוטי‬
‫רכושם אשר הניסו כל א' למחיתו ואת יום מקרא קוש חג השבועות חללו׳‬
‫דתו כי הוכרחו לנרוח ולעמוד על נפשם נאיש גנודתו שנת חגנו ומועדנו'‬
‫‪:‬‬
‫אשר כל עות ישראל יעשו אותו‪ :‬וובים נסו לק״ק נעמר״ב העיר הגדולה‬
‫והחשוכה היתה ראש לקהלות ולא ידעו עדיין מפטירת המלך כל אותן הגלילות'‬
‫ונגלל נן היו מקוים עוד ליושג תהלות ישלח עורתו על יוי המלך נעם רבי‬
‫ונמקהלות ויהי אחיי כן נשמעם ויתעצנו מאד וינכו נתחנונים ותפלות ודמעתם‬
‫על לחיים תמיי ויקוננו קינות ויללות ויראו כי כלתה עליהם היעה מנורא עלילות‬
‫והדקים כאשר שמעו מפטירתו שמחו שמחות גדולות או נפלה רעיה ופחד׳‬
‫על נל עם הפאלקי״ן ולנשם חלחלות שנת אורח ונשמו דרכים ומסילות‬
‫ובאו לק״ק נעמד״נ נחמשים דקים נתחנולות והשמיעו שם קול חצוצרות‬
‫ושופר וכל העם רואים את הקולות כאלו עם הפאלק־״ן יבואו בסוסים ורכבים‬
‫במצהלות למען יפתחו שערי המבצר לבלתי יהיו נעולות והצליחו מעשה שטן‬
‫וכן עשו מוטותיהם מעשה נבלות‪ :‬והרגו בעיר כמו ששת אלפים נפשות‬
‫קדושים גאונים ורבנים חכמים ונבונים זקנים וישישים בהוריי ובתולות חתנים‬
‫״ וכלות טף ונשים וכפים הגאון מורינו הרב ר' יחיאל מיכל חכם חרשים וכמה‬
‫מאות טבעו כמים ובכל מיני יסויים קשים ובבית הכנסרז לפני ארון קדש‬
‫הקדשים שחטו בחלפות המשוררים והחזנים והשמשים שם העלו בני ישראל‬
‫עולות וקרבנות ואישים עקיו עצמם כאילים וכבשים וה״שים לריח ניחוח יעלו‬
‫לשוכן תושישים ואח״כ החריבו הבית מקדש מעט שם שאגו צוררים ורוגשים‬
‫והוציאו כל הספוי תווות ישנים ונם חושים וקרעום לגזרים ונתנום למרמס‬
‫רגלי אדם ובהמה סוסים ופרשים וגם עשו מהם סנולים ומנעלים שקווין י‬
‫פאס״טליס וכמה מיני לנושים והפנו הנתב לארץ ועל היריעות היו ברגליהם י‬
‫דשים והיה זה ביום הוביעי עשויט יום לחוש סיון ירח הגי נכל מיני שלישים‬
‫יום שנתלו בו המאית חסר כתיב יום מארה וקללה לילדים החלשים שגם י‬
‫גדרת תתקל״א היתה ביום ההוא עשרים יום לחדש ההוא נו היינו נכלמים י‬
‫לג( בסליחה כתוב מהגזרה‬
‫זבושים הנה הקהלה קדושה נעמו״ב היוזה ואש לגזית היקים האילים וטפשים‬
‫ומשם נפוצו על פני כל הארץ והיו להוב״ה ואשים הואש הא׳ יפנה אלי‬
‫קהלת קוש טולטשים‪ :‬ויסנבו שם את הטבצו שמנת ימים רצויו עליה עד‬
‫כי כל אשר בתוכו היו מוכפנים וצמים והץ שם ובים מבני ישיאל ופייצים‬
‫ובים משאו עמים‪ :‬ותמיו יום ולילה לא ישבותו והץ כנגר היקים נלחמים‬
‫ואחייב דברו היקים אל השייט הפויצ־ם למה תיגשו ג י ס ולאטים בשבילי‬
‫הידודם האומללים אשר הם שונאינו נדמים קדומים • ודברו אליהם דברים‬
‫רכים ודבוי נוגן כמתלהמים ה לא אין חפץ לנו בכם פריצים רבים וכן שלמים‬
‫י ק תנו לנו היהודים הכופוים באמונתינו ונשתה עליהם כוס של תנחומים •‬
‫ונעשה בם כרצונינו וננגחם כמו בקרני ואמים רמלאו הפריצים את וביי הוקי׳‬
‫ףמסרו בידם מכני יהודה מן הפרתמים דהיגו שם כשלשת אלפים נפשו' ישרים‬
‫ותמימי׳ ומהם הכו ומהם פצעו גרתם נתנו׳ למכים ומהלוט׳' בכל מיני כלי‬
‫דן נמחיישות ואתים וקדדוטים • והיד‪ ,‬זה ביום השש• דכלו השמים והאוץ‬
‫וכל צבאם מושלים )לד( • ד׳ ימים לחוש תטוו אשי בו נשתברו הלוחות‬
‫ונגנזו האורים ותומים • ועין כעין היה נראה גזר דין הקשה המתוח עלינו‬
‫ממרומים כי באותו יום הששי נגזונו שני פעמים כי גס אז הרגו כמו ט״ו‬
‫מאות נפשות הנאהבים והנעימים בקריה הוטי״ה כמדינת יוסיא שהיא ו ח ו ק ה‬
‫מטולטשים כמו שבעים פרסאות שהם י״ס תחומים בפרשת ]במדבר כאי וי[‬
‫ו נ ש נ ו את העם וימת עם רב מישראל רבים ועצומים ונודע ידעה כרויה כאמת‬
‫ובתמים ני אותן היהודם אשר היו בקוית הומי״ה סגורים וחתומים קדשו א ת‬
‫שם המיוחד יותר משאר היהודם הצדיקים והחכמים באשר כי גם שם באו‬
‫היקים הטמאים ככלבים אלטים כברית עם שאי הפדצים וימסרו בידם א ת‬
‫היהודים ככבש׳ שלמים וגרשום מחוץ לעיר על פני שדות וכימים ‪ .‬ואן‬
‫הקיפום היקים כחצי ג ק עגולה והפשיטוס עיונרם • והושיבום לארץ והיו‬
‫היהודים בושים וגם נכלמים כשה לטבח יובלו כיחל לפני גוזזיה נאלנים ואז‬
‫דביו היקים אל היהודם דברים טובים ונחומים למה תהיו נהרגים נחנקים‬
‫ונשחטים כפר בן בקר תנדם י על אלהיכם אשר שפך חמתו עליכם טבלי‬
‫וחמים ‪ .‬הלא טוב לכם עבוד אלהינו הפסילים והצלמים • וה״נו לעם א׳‬
‫יחדיו נהיה חמים • ואו תהיו חפשים מאתנו ותהיו חיים וקיימים • ואת כ ל‬
‫הרכוש נשיב לכם ותהיו עשירים גדולים ושדים ו נ י ס י וזיע קיש אמונים‬
‫אשר נהוגים על ה׳ כל הימים ‪ .‬מאסו בחיי העולם הזה בחורים ובתולור!‬
‫חקנים שנים ועולמים • והתאספו יחד גדולים וקטני׳ ד ל ד ם אשי אץ ב ה ם‬
‫כל מומים ‪ .‬וצעקו בצעקה גדולה ומרה לאל עליון שוכן ט י ו נ ד ם ‪ :‬שמע‬
‫ישיאל ה׳ אלהינו ה׳ אחד מלך עולמים ‪ .‬ט עליך הורגנו בל היזם ה׳ אלהי‬
‫ישיאל הכה חטים • לא נשב עם מתי שוא ולא נבוא עם נעלמים • והתורן‬
‫לד( בסליחה כתוב מושלמים ‪.‬‬
‫על חטאתם ואמרו אבל אנחנו אשמי' • מ ר ק ו עליהם הרץ ויומרו העוו פעלו‬
‫חמים • רקמנו קינות רנות ע ו כי עלתה נכיותט למרומים • דחי כאשר‬
‫ראו ההקים כי היהודים באמונתם שלמים • אז יענום עוות ודגיו עליהם דברי‬
‫גוומים • עד מתי תקשו עיפכם והאכוו עצמכם לרעת ותהיו כשופכי ומים •‬
‫כי אתם בעצמכם מסבנים הויגתכם ואתם הגורמים לכם הויגה ושחיטה ותעשו‬
‫זבח כל הימים • נאשר כי אינכם חפצים לעכוו את אלהינו על ההוים הומים‪:‬‬
‫ואמרו אליהם היהודם למה תאחרו להרגנו הלא לא נשמע בקולכם ולא נאמר‬
‫למעשה ידנו אלהינו כי אחו הוא אלהינו בשמים ובארץ ה׳ מלכנו הוא יושיענו‬
‫ואתם היום שלוחים מאתו יתברך לפגוע בנפשותינו • כי מגלגלין חובה ע״י‬
‫חייבים כמותכם שונאינו ואויבינו י ואם אין אתם הורגים אותנו הובה שלוחי׳‬
‫למקום עלינו י הרבה אריות ודובים יש לו לבלענו ‪ .‬ואתם הס המוכנים‬
‫ומזומנים לפורענות אתם חיכו לנצח להשחיתנו ‪ .‬ואז הוימו הרקים בהם יו‬
‫ויהרגו אותם בעינינו )לה( י רעשו הרג רב באחינו בני בריתנו בבנינו בבנותנו‬
‫בנעורינו ווקנינו • ושללם לבוו שלל גדול מאד ישליכו בחוצות כספינו • ט‬
‫רוב עשירי איין אקרי״ינא ברחו שמה אל שאר היהודם כי אמדו הם אחינו‬
‫בשרינו ונאספו גם היהודם אשי היו מקדם שמה בחטאתינו • ומשם יפדרו‬
‫הגוים היקים והיו להיבה ואשים רפשטו על ארצינן ‪ .‬ויחויבו כל מקומותינו‬
‫רהוסו כל כתי כנסיותינו • ובק״ק טשעוניאווה הונו כמו שני אלפים נפשות‬
‫מכני בריתינו ונק״ק סטרד״וב הרגו כמו י״ב מאות נפשות מזוע ישואל קדושינו •‬
‫ומלבו אשו הרגו במסילות ודרכים סאות ואלפים נשמו מסילותינו ועוו נתיבותינו‬
‫ומלבד אשו מתו כועב ובצמא בימים ונחלים עד כי נהפכו לרם יאורינו •‬
‫כחרב ובדבר וברעב שפטנו צורנו • ומלבד אשר ענו וזנו וטמאו בתולות‬
‫ונשים כמה מאות לעינינו • והוליכו שבי למאות ולאלפים בתולות ונשים‬
‫לארצם על אלה חשכו עינינו גם קרעו ושרפו באש נ ל ספרינו הקדושים וכל‬
‫ס פ ד תורתינו י על זה דוה לבנו ולא נשאו רוח כקובנו העל אלה ת ת א פ ק‬
‫ותחשה ה׳ אלהינו י והיקים אשו בארץ אקרי״ינא גס הס נפוצו ע ל פני‬
‫כ ל ממנותינו י והחריבו כל אקד״ינא ופאדלי וואלין לא נודע איה מקוטינו‬
‫נ ם מקצה איץ ליטא עקרו תחומינו והרבו חללינו על ההרים דלקונו מנשרי‬
‫שמים היו קלים רוופינו • ק״ק פאוולויטש הרסו ער היסוד עד כ׳ נמס לבנו •‬
‫ק״ק פארהביש החויבו לא השאיוו מחיה בנל גכולינו • בק׳׳ק שדה לבן‬
‫השחיוו כשולי ק ו ו ה פנינו • בק״ק כא״ר הוגו כשלשת אלפי׳ נפשות קדושות‬
‫וגם שם השליכו משכנותינו • קרעו ספרי תורתינו והוסו ובססו מקדשינו‬
‫ונק״ק קושטנטין הרגו ‪"0‬ו מאות נפשות מנני עמנו • ונק״ק פאלינאף הרגו‬
‫הרג רג מאד נ כ ל רחונותינו • נ ט ו י׳ אלפים נפשות קדושות עסיות יאשנו •‬
‫כי היתה עיר בצורה וברחו שם בל גאונינו ומחמדינו • ואחייב הרגו בק״ק‬
‫לה( בסליחה בעונינו •‬
‫א ו ״ ס ט ו י ה הנשארים ש ם בנחלתינו • והחריבו כל העיר וכל קהילותינו ו כ ל י‬
‫הגלילות והישובים אשר סביבותינו • יותר מגי מאות קהלות גוולות וחשוכות ‪1‬‬
‫ובפרט ב ק ״ ק נ א ה ו ל וק״ק שעבושין ו ק ״ ק ט א מ ש א ו ו ׳ ש ם הרגו ל א ל פ י ם‬
‫וובבות • בחדש תשוי ש נ ת ת׳ טי״ת ל מ ס פ ו הקצובות • והוציאו ש ם ספרי‬
‫תורה וספרים ולוחות נבונות ‪ .‬ועשו ש ט ח גוול מהיריעות וישטחו ש ט ו ח ע ל‬
‫פני האדמה בחוצות ורחובות ו ש ח ט ו ע ל היריעות זבח מ ש פ ח ה ו מ ש פ ח ה בחלפים‬
‫וחרבות ‪ .‬חכמים ונבונים זקנים וזקנות זכרים ונקבות ‪ .‬והוגד אחים לעיני‬
‫אחיות ו ש ח ט ו ביום א׳ בנים ע ל אבות ‪ .‬ובמקום )לו( הפרם ה מ ט ה ר ת מ כ ל‬
‫טומאות ותועבות ש ם היו מטבילץ כלים תדות וזבות השליכו ש ם ט ״ ו מ א ו ת‬
‫ילדים ח נ י נ ד ס בריאות רכסו עליהם ע פ ר ועודם מפדפרים ושפתותיה׳ בקבל‬
‫מ כ ב ו ת העל אלה תתאפק ה ׳ ותחשה יה שוכן ערבות • ואחייב בק״ק וולאדוי‬
‫ע ש ו זבח דב ש ם יזבחו זבחי צדק עולות ראיות ועולות חובות • ו נ ש מ ע ש נ ו‬
‫קול נהי ונהיה קול תוועו' ושבוים ויבבות נ ם ב ק ״ ק בייסק וק״ק פינסק ו כ ל‬
‫הגלילות והסביבו׳ אין מ ק ו ם אשר אץ ש ם הרוגים מושלכים איש אל אחיו ואשד‪,‬‬
‫אל אחותה משולבות • ת ל ו מ ס פ ר ההרוגים מ ע ם ישואל בשתי ש נ י ם א ל ו‬
‫הנקובות • יותר מ מ א ה אלפים נפשות נ ח מ ד ם אהובים ואהובות ומלכד זדי•‬
‫נ א ו עלינו נ מ ה מיני ׳סורים ו מ נ א ו נ ו ת נ מ ק ו ם אשר ברחו היהודם ש ם בארץ‬
‫תלאונות • מתו י נ י ס מ ה ם נערים הדחוקות והקרונות • אץ נ י ת אשר אין‬
‫ש ם מ ת בכל מושבות • עד כי חדל ל ס פ ו י ולהכין ל ה ם תכיינץ ו א ר ו נ ו ת‬
‫למען ינוחו שלום על מ ש כ ב ו ת • והיו מושלכים כ כ ' ולי כבודות חצובורז • ‪.‬׳‬
‫ונתק״ט בנו כל הצ״ח קללות ]דברים כחי סא ‪ ( ,‬נם כל חלי וכל מ כ ה א ש י ל ו‬
‫נ ת ו נ ו ת • ו נ פ ר ט ב ק ״ ק לבוב בעת אשר ד‪,‬יתד‪ ,‬במצור ובמצוק ובתיהם מסביב‬
‫חייבות • היה ש ם דבי ורעב ומתו כ מ ה אלפים נפשות יקרות וחביבות ‪-‬‬
‫ונאספו אל ע ט ם הרבה גאונים זואשי ישיבות • ט ״ ו הגאון הגדול מ ה י ״ ר יושיע‬
‫ו " מ ואב ב״ד דק״ק ק י א ק א נאסף בעונינו ה י ט ת • הוא היה אביהן ש ל ישראל‬
‫הוא יבץ תוכן לבבות • פ ל פ ל א חויפתא פרי ע ץ ה ד י וענף ע ץ עכות • והגאון‬
‫ה ג מ ל מ ו ה ״ ו ר נפתלי ד ״ ט ואכ״ד דק"ק לובלין מ ט נ ו ישאכון השואבות • באר‬
‫מים חיים אשר מימיהם לא מכזבות • ושאוי הגאון ה ג מ ל מ ה ״ ר י ש ל ט י ז‬
‫ואב״ד דק״ק סטנאווה יניק וחכים ד נ ו י ו בוקעים וקיע ותהום נוקבות בן ה נ א ץ‬
‫הגדול מ ה ״ ו ר נתן שפירא איש האלהים מפיו יהלוכוכיוווי א ש ושלהבות וכאלה‬
‫רבות גאוני ארץ מלאים רוח ח כ מ ה ובינה ולחשוב מחשבות • א ש י לא א ו כ ל‬
‫א ש א ש מ ו ע ו ת )לז( ע " פ אף כי להעלות במכתכות • עצמו מ ס פ י הגאונים‬
‫הובנים יושבי ע ל מדין על מליאות יושבו׳ • מתר פליטת י ש י א ל ה נ מ ל ט י ם‬
‫מרקים היונים • נשארו בערום ובחסד כ ל בידם דיקנים והעשירי' אשר היזי‬
‫‪/‬‬
‫לו( בסליחה ובמקור‪• ,‬‬
‫לז( נראה ש צ ״ ל שמותם ‪.‬‬
‫עלי תולע אמונים ‪ .‬יעווו נקי טנכפיהם ונעשו דלים ואביונים • יורדי היז״ם‬
‫בעני״ות הטה ואו כן תטהו ונבהלו ועיונים • קווע״ים והולכים לתומם עניים‬
‫ודווים וסחופים ועיפים ועטופים ברעב ומוכפנים • שואלים ללחם ואץ פורש‬
‫ואין כ״ל ואין כסייף ואין עזגים • הולכים ושסים וניכהתים רגליהם מעיו לעיר‬
‫לכל עד הם פונים • לבקש עזיה מאחיהם נית ישראל גד שומר אמוניבז‬
‫גונן לי חסדים וביישנים ווחמנים בני וחמנים ‪ .‬ומתווים תמיד על חטאתם‬
‫לפני אדוני האדונים • כלב נשבר והוח נכאה פני מלך מוחל וסולח לעונים ‪.‬‬
‫על הפשעים והמרדים והחטאים הזדונים ׳ על כן קבעתי לעצמי ולדומתי‬
‫לבנים ולבני כנים • יום צום ותענית ואבל ומספר וקינים • ביום כ' לחדש‬
‫פיון שבו נתנה תורה היקרה מפנינים • ועתה קרעוה פיעוה גוים רבים המוני׳‬
‫המונים • יען כ׳ יום זה היא תחלה לגזרות ומכאובות וחלאים רעים ונאמנים‪.‬‬
‫וגם כי בו הוכפלו הציות וקלקו״לים מקלקו״לים שונים • כי גם גזית התקל״א‬
‫היתה כיום ההוא ובאותן הזמנים • וגם כי יום זה לא יארע בשבת קדש בשום‬
‫פנים • ע"פ הקביעות והלוחות אשר ביוינו מתוקנים ‪ .‬וחביתי סליחות והקינות‬
‫בבכי ותחנונים • לאומים ביום וה בכל שנה ושנה עידן ועידני׳‪ .‬וכל איש אשר‬
‫הויחו ה׳ ביואתו ובשם ישואל מכונים ‪ .‬ישיט על לבו אלו הובוי' והענינים •‬
‫רקכע עצמו יום זה לקונן עליו כעל שני החורכנים • אולי ישקיף ה׳ דואה‬
‫ממעונים • כי עדיין לא שככה חמת המלך ה׳ צבאות מלך עליתי׳ ותחתונים •‬
‫כי עוו חמת יד המציק הצר הצורר נטויה בחרבות וכדוני' ותמיד הם פושטי׳‬
‫באוץ ולמלחמה הם מוכנים ומזומנים ‪ .‬ובכל מקום אשר ימצאו מהיהודים‬
‫הווגים ובולעים כתנינים י והתאספו יחד עם וב מהדקים סזויינים ולבושי‬
‫שריונים‪ .‬ומאספים אליהם עם וב מהקודים אשר סביבותיהם חונים י ויאטוו‬
‫לכו ונכחיו ישראל ושמם נמח׳ כעננים ולא נשאיר להם שאו וזכרון עם הראשונים‬
‫והאחרונים • ואנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר ועינינו ליד‪ ,‬שוכן מעונים • ינקום‬
‫נקטת דם עבדיו הנשפך כמים על העצים ועל האבנים ‪ .‬ונקמת דם החסידים‬
‫הקדושים חכמים ונבונים • ובעלי תויסין עוקוי הרים גאונים ורבני' • שוערים‬
‫ומשויוים שמשים והזגים • ‪ .‬בחורים ובתולות ילדים וילדות גדולים וקטנים •‬
‫חשובים וחשובות מלמדים עם תלמידים נעוים וזקנים • אשר נהוגו על קוושת‬
‫שטו המיוחד באלו הזמנים • שנת ת״ח אשר חשכה׳ בזא״ת יבוא אהרן עדי‬
‫הקדש לפני ולפנים נהפך כמרי לאבל ושטחתי ליגונים • והקריבו את עולתם‬
‫הישראלים והלוים והכהנים ‪ .‬ובשנת ת״ט שומרי משמרת הק״וש הם האנשים‬
‫ההגונים י נהיגו על קדושת שמו יתברך בחדש השביעי הוא ירח האיתנים ‪.‬‬
‫עם נשיהם ובניהם וטפם כנות ובנים • ונטמאו ונתעבו טומאה תחת פוהו‬
‫ניוי הקווים והיקים הטמאים גף עו פנים ‪ .‬קויתי שק״ט ויבא וגז וכל מיני‬
‫משחית המכונים אף וחמה ומשחית ומשכו ומכלה • בכלם היינו נדונים ‪.‬‬
‫באלו השתי שנים‪:‬‬
‫תיקונים והשמטות •‬
‫*ד שודר‬
‫‪18 22‬‬
‫‪17‬‬
‫‪30‬‬
‫‪23‬‬
‫ז‪8‬‬
‫‪91‬‬
‫‪22‬‬
‫‪10 108‬‬
‫‪ 4 111‬מלמטה‬
‫‪ 5‬מלמטה‬
‫‪1‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪33‬‬
‫‪48‬‬
‫הערה פ׳‬
‫ז‬
‫קרא‬
‫תחת‬
‫עד‬
‫*י‬
‫ננננשתי נן אני בושת‬
‫קנג‬
‫קנא‬
‫נעיר‬
‫נעיר‬
‫עניני‬
‫ענינו‬
‫לאחטם‬
‫למחמט‬
‫אולי יש לגרוס דיניש תרת ריניש‬
‫יש לגרוס סייטאויוש והוא נל״ם ‪0‬ז‪40‬מ‪ 9‬או ס!‪•*?;!*!-‬‬
‫רנה קשת ועיין נשלשלת הקנלה דפוס אמששידם נוי ע״א‬
‫עריך להוסיף ונן הוא נ*ד גג׳ עיין שם‬
‫יש לישנ הגרסא וארנעיס ושש‬
‫א ל ה ש מ ו ת ה א נ ש י ם והנשים אשר ב א ז כ ר ם ב ס פ ר ש ב ט‬
‫יהודה על ס ד ר א ל פ א ב י ת א •‬
‫צד‬
‫י‬
‫‪68 . .‬‬
‫‪45 . .‬‬
‫אבומליך בן אבואל ‪.‬‬
‫‪31, 32 .‬‬
‫אנונשטווק • דון אישטדוק ד‪,‬לוי‪.‬‬
‫ן' אסטדוק ‪67, 68, 74, 76, 77‬‬
‫‪.‬‬
‫‪57, 120‬‬
‫‪58, 116 .‬‬
‫אברבאניל‬
‫‪10, 13, 15 . . . .‬‬
‫אברהם ‪65, 56, 98, 109, 117 . .‬‬
‫דון אברהם כנבנשתי • ‪25 . . .‬‬
‫ר' אברהם בן דוד ‪.‬‬
‫‪112, 113‬‬
‫ר' אביהם בן עזרא ‪42, 77, 95 . .‬‬
‫‪66 . .‬‬
‫ר' אברהם בן ערמא‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪, .‬‬
‫‪1, 108 .‬‬
‫‪. . .‬‬
‫אגושטוש‬
‫אדם הראשון ‪28, 29, 37, 61, 81, 98‬‬
‫‪101, 104‬‬
‫ר׳ אהרון בר משולם ‪113 . . .‬‬
‫‪1‬‬
‫אוקטוביאנוס ‪. . . . . .‬‬
‫‪111, 112 .‬‬
‫‪85 . . .‬‬
‫אליהו ‪.‬‬
‫‪70, 71, 76, 108, 109 .‬‬
‫‪112 . . .‬‬
‫‪109 . .‬‬
‫‪.‬‬
‫אלכסנדר ‪22, 55, 56 • • . .‬‬
‫)אימיר( אלמועדן • ‪51 . . .‬‬
‫צד‬
‫‪113 . . . . .‬‬
‫דון אלפונסו ‪6, 7, 12, 25, 30, 33,‬‬
‫‪34, 48, 95, 108, 115‬‬
‫דון אלפונסו מפדטוגאל‪61,108. .‬‬
‫‪112‬‬
‫אלמצור ‪, .‬‬
‫‪2‬‬
‫אמימר ‪, . . . . . . .‬‬
‫‪131, 132 . .‬‬
‫דון אנדדאן ‪. .‬‬
‫אנטוניום ‪1, 14, 66 . . . . . .‬‬
‫‪24‬‬
‫אנטיוכוס ‪. . .‬‬
‫דון א נר י קו ‪88, 123 . . . . . . • .‬‬
‫אסר‪,‬ד ‪120 . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אפלטון ‪28, 44, 116, 123 , .‬‬
‫‪64‬‬
‫אפרים בן שאנגו‬
‫‪23 . . . .‬‬
‫‪. . . .‬‬
‫ארייס‬
‫‪22 . . .‬‬
‫‪62, 116,‬‬
‫‪73, 79‬‬
‫‪14 . .‬‬
‫‪21,‬‬
‫‪68,‬‬
‫‪71,‬‬
‫‪13,‬‬
‫‪129‬‬
‫‪85‬‬
‫אריסטונלוס ‪. . .‬‬
‫א ד ס ט ו ‪123 . . .‬‬
‫ר' אשי ‪. . . .‬‬
‫‪. . ...‬‬
‫אשפיאן‬
‫ר' אשר ‪. .‬‬
‫‪. .‬‬
‫באליריו‬
‫‪183 . . .‬‬
‫בגילייד דלה טורי ‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫בונגואה ‪. .‬‬
‫בועז ‪104 . . . . . . . .‬‬
‫ביאטו״ן ‪48, 49 . . . . . .‬‬
‫‪116, 117 . .‬‬
‫בינבנישר״י הזקן ‪.‬‬
‫בלעם • ‪. .‬‬
‫‪15‬‬
‫‪.‬‬
‫בנימין ‪. .‬‬
‫‪14‬‬
‫גאלינוס‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫גאנוס ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪142‬‬
‫צד‬
‫‪14‬‬
‫דון גואן ‪30, 62, 88 •. . . .‬‬
‫גואן וילה דוה ‪28, 29 • • • .‬‬
‫גונסלו הווטץ ‪30, 31, 32, 33 . .‬‬
‫‪22‬‬
‫ן׳ גייייו •‬
‫‪23‬‬
‫‪18‬‬
‫דון גושפי בן בנבנישתי‬
‫גג‬
‫‪2‬‬
‫גירוניגיו די שאנסה ‪6‬׳ ‪68, 69, 70‬‬
‫‪1, 72, 73, 74, 75, 76, 77,78‬ז‬
‫דוד ‪55, 57, 68, 59,‬‬
‫‪14, 15,‬‬
‫‪86, 89, 99,100,104, 105, 107,‬‬
‫‪119 120, 121, 122‬‬
‫‪50, 51 • .‬‬
‫דוד אלדויד‬
‫‪124‬‬
‫‪73‬‬
‫‪3‬‬
‫הוני מוי ‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫הוירוס ‪. .‬‬
‫‪22, 98, 100 102‬‬
‫‪.‬‬
‫הירק וליש ‪.‬‬
‫המן ‪. . .‬‬
‫דון ריאל בן‬
‫ררגיליו‪. .‬‬
‫וירשוייש ‪.‬‬
‫ולויסלאוו‪.‬‬
‫זנאי הנשיא‬
‫וכריה ‪. .‬‬
‫י' ורחיה הלוי‬
‫חנה‬
‫‪...‬‬
‫‪21, 22‬‬
‫‪23‬‬
‫•‬
‫•‬
‫‪79‬‬
‫•‬
‫‬‫בנבנשתי‪68, 69, 70, .‬‬
‫‪77, 78‬‬
‫‪73,‬‬
‫• • • ‪14‬‬
‫‪95, 96, 108‬‬
‫• • • ‪134‬‬
‫‪112‬‬
‫‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫‪51‬‬
‫• • • ‪81‬‬
‫‪68, 70 112‬‬
‫‪18‬‬
‫‪120‬‬
‫‪76‬‬
‫—‬
‫חסואי ראש דגולה ‪• .‬‬
‫דון רסיא׳‬
‫וון חסוא• קושקש ‪. .‬‬
‫דון טוורוס אלקושטנטין‬
‫ר' טודרוס בן יחייא ‪• .‬‬
‫צי‬
‫‪50 . .‬‬
‫‪75 . .‬‬
‫‪128, 130‬‬
‫‪68, 73 .‬‬
‫• ‪08 .‬‬
‫‪19 . .‬‬
‫טומאש ‪7, 8, 10, 11, 12,13, 15,‬‬
‫‪16, 17,18 19, 20, 23, 24, 115,‬‬
‫‪116, 117, 118, 110, 120, 121,‬‬
‫‪122, 123‬‬
‫טיטוס • ‪8, 22, 23, 55, 96, 97‬‬
‫• * ‪23‬‬
‫טרוגינוס‬
‫• • ‪21‬‬
‫טרפון‬
‫• • ‪97‬‬
‫יהווה ‪21, 32, 56, 57‬‬
‫‪1, 19,‬‬
‫דון יהודה אנראבניל ‪89 • • . •.‬‬
‫ר' יהודה כן אשו‬
‫ר' יהווה נן דוגר‪,‬‬
‫יהושע‬
‫‪.‬‬
‫‪. .‬‬
‫‪27 .‬‬
‫‪128 .‬‬
‫‪.‬‬
‫‪1, 66, 67, 94‬‬
‫‪29, 119‬‬
‫‪2‬‬
‫יהושע בן יהוצוק כ״ג ‪• . .‬‬
‫‪2‬‬
‫יהושע בן סירק ‪. . . . .‬‬
‫ד' יום טוב קרקושה‪68 . . . .‬‬
‫יבינו יהונתן הכהן ‪113 . . . .‬‬
‫‪82 . .‬‬
‫‪56, 67 .‬‬
‫יוסף )אבי ישו( ‪14, 15 . . . .‬‬
‫ד' מסף אניוב ‪111 < . . . .‬‬
‫י ק יוסף אלנלג ‪68 . . . .• .‬‬
‫‪68, 71, 74 . .‬‬
‫י ׳ יוסף אלנו‬
‫יוסף נן אפרים בנכנשהי הל‪,‬״ ‪30,31,59‬‬
‫וון יוסף נן ארדוט ‪68 . . . .‬‬
‫ר' יוסף נוכן אלפלח • ‪51 . .‬‬
‫וון יוסף הלוי • • • ‪8, 68 .‬‬
‫דו! יוסף הנשיא • • • ‪25, 121‬‬
‫צד‬
‫יוסף בן וירנד‪83, 53, 89,111 112, ,‬‬
‫‪127‬‬
‫יורמינוס ‪23 . . . . . • • . .‬‬
‫‪138 , . . .‬‬
‫יי יושיע‬
‫‪56 .‬‬
‫ג‬
‫‪.‬‬
‫יושיעוס שיריק‬
‫ר' יחיאל‪ .‬מיכל ‪135 . . . . .‬‬
‫יעקב ‪14, 15, 54, 56, 99, 119,120‬‬
‫ד׳ יעקב אביוב ‪111 . . . . .‬‬
‫‪112‬‬
‫‪96, 98,‬‬
‫דון יצחק אבראבניל ‪89 . . . .‬‬
‫דון יצחק בנבנשוזי ‪113, 114 . .‬‬
‫‪128 ,‬‬
‫‪66 .‬‬
‫ו ' יצחק בן שושין ‪128 . . . .‬‬
‫‪24, 61, 121 . . . . .‬‬
‫‪.‬ירמיה‬
‫ישו ‪6, 14, 15, 17, 18, 20, 24,‬‬
‫‪29, 80, 37, 38 39, 40, 41, 43,‬‬
‫‪44, 61, 64, 67 68, 70, 72, 77,‬‬
‫‪80, 86, 87, 92 93, 95, 96, 99,‬‬
‫‪108, 125, 126‬‬
‫‪15 .‬‬
‫ישי‬
‫‪. ..‬‬
‫ישמעאל‪2,4,16,31,32, 41,42,52,‬‬
‫‪112, 113‬‬
‫י י י ‪114 .‬‬
‫ו' ישראל אויניון‬
‫‪98 ,‬‬
‫‪57 .‬‬
‫‪113 .‬‬
‫‪45 .‬‬
‫ו ׳ לף בן גרשום‬
‫‪114 .‬‬
‫‪7‬‬
‫ז‬
‫‪35 .‬‬
‫‪14 .‬‬
‫דון סאיו חלגיואר‪68 . • • • .‬‬
‫מאיקו ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫מאדקוש‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪. .‬‬
‫*ד‬
‫‪111 . . .‬‬
‫‪36 . . .‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪97 .‬‬
‫‪. .‬‬
‫‪13 . . .‬‬
‫ג‬
‫‪. . .‬‬
‫‪111, 112 .‬‬
‫‪128 . . .‬‬
‫‪30, 34, 86‬‬
‫‪108 . . .‬‬
‫‪21 . . .‬‬
‫‪22 . . .‬‬
‫‪114 . . .‬‬
‫‪...‬‬
‫מחמט ביגי ‪. . .‬‬
‫ר' מיימון נגאו ‪.‬‬
‫‪• .‬‬
‫דון מנואל‬
‫ד' מרדכי בר יוסף‬
‫מאישטרי מדטין די לוסינא ‪. .‬‬
‫מדים ‪15, 120 . • . . .‬‬
‫משה ‪29, 50, 55 , 72, 75, 88,‬‬
‫‪103, 104, 109, 113, 121‬‬
‫מאישטדי משה ‪76 . . . .‬‬
‫ר' משה אבודיאל ‪33 . . .‬‬
‫ו' משה דדשן ‪. . . . .‬‬
‫ר׳ משה המון ‪53, 111 . .‬‬
‫‪68 . . .‬‬
‫ר׳ משה בן מושא ‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫‪14,‬‬
‫‪17,‬‬
‫‪95,‬‬
‫‪74,‬‬
‫‪31,‬‬
‫‪78‬‬
‫‪33,‬‬
‫ר' משה בן מיימן ‪49,51, 52,74, 80‬‬
‫‪95 . . .‬‬
‫‪.‬‬
‫ו' משולם ‪112, 124 . . . .‬‬
‫צ‬
‫‪. . . .‬‬
‫מתתיה ‪*4 . . . . . . . .‬‬
‫ו' מתתיה היצהוי ‪68, 72, 73, 74‬‬
‫‪41 • . . .‬‬
‫נבוכדנצר ‪13, 14, 116 . . . .‬‬
‫בן נבט ‪20, 21 . . . . . .‬‬
‫‪28, 98 . . .‬‬
‫כיקולאו די ולינסיא ‪53, 54, 57, 58,‬‬
‫‪59, 60, 61‬‬
‫ניקולאו די לירה ‪.‬‬
‫•‬
‫‪8, 20, 122‬‬
‫צד‬
‫‪138 .‬‬
‫‪56 .‬‬
‫‪.. .‬‬
‫‪. .‬‬
‫נדון‬
‫‪138 .‬‬
‫ר' נתן שפיוא ‪. . .‬‬
‫‪33, 111‬‬
‫סולטאן סוליימן ‪. .‬‬
‫‪2‬‬
‫‪.‬‬
‫‪22 .‬‬
‫‪21 .‬‬
‫‪15 .‬‬
‫‪22, 131‬‬
‫‪113 .‬‬
‫•‬
‫עלי • ‪.‬‬
‫‪44, 97‬‬
‫ר׳ עקיבא ‪• • • • ..‬‬
‫עשו ‪54, 99, 124 . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪21, 35‬‬
‫פונפיאו‬
‫‪30, 53,‬‬
‫דון פיווא ‪115, 118,‬‬
‫‪131, 132‬‬
‫‪48, 49‬‬
‫פידרו די גוומאן ‪. . .‬‬
‫פיאי פידרו ‪78, 79, 80, 81 . .‬‬
‫‪45 .‬‬
‫פיליפו בן פיליף ‪ . .‬י‬
‫‪13, 14‬‬
‫‪123 .‬‬
‫‪89 .‬‬
‫פראי פול‬
‫‪74, 76, 116 . . . .‬‬
‫פרעה‬
‫‪53, 56, 96, 116 . . .‬‬
‫‪112 .‬‬
‫י ‪14‬‬
‫קארלו מאגנו‪• • .‬‬
‫•‬
‫קושיאוש• קיפיאוש ‪.‬‬
‫קלעאפטוה‬
‫• • •‬
‫•‬
‫‪14 .‬‬
‫‪1, 56‬‬
‫‪1‬‬
‫‪.‬‬
‫‪53 .‬‬
‫‪79 .‬‬
‫‪29 .‬‬
‫‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫צד‬
‫‪115 .‬‬
‫‪11 .‬‬
‫‪58, 182‬‬
‫שאול‬
‫‪30 . • . . . .‬‬
‫וון שאנגו‬
‫שאנגישה )שאנכא( ‪37, 38 • . .‬‬
‫‪7‬‬
‫‪.‬‬
‫שבתא ‪. ,‬‬
‫דון שולימאן בן יעיש ‪18 . . .‬‬
‫‪21 .‬‬
‫שיניכא ‪123 . . . . . . . .‬‬
‫י ‪29‬‬
‫שלושטייו‬
‫• ‪14‬‬
‫שלמה ‪19, 20, 21, 28, 64, 96, 97,‬‬
‫‪98, 99, 100,103,104,115,116‬‬
‫י׳ שלמה בן אדרת ‪52 • . . .‬‬
‫ר׳ שלמה בן וירגה ‪1, 52, 84, 89,‬‬
‫‪95, 108, 111‬‬
‫ר' שלמה דשאילי ‪114 . . . .‬‬
‫ר׳שלמההאי ‪79, 80, 81, 84, 94‬‬
‫ש ניה‬
‫י' ל‬
‫יצחק׳ • • ‪72, 78, 110‬‬
‫ו' שם טוב בן שס טוב‬
‫‪88 .‬‬
‫ו' שם טוב שאנצולו ‪.‬‬
‫‪112 .‬‬
‫שמואל‬
‫• ‪122‬‬
‫וון שמואל אבראבאלייא‬
‫‪79, 80‬‬
‫שמואל אנקוור‪. . . .‬‬
‫‪27 .‬‬
‫דון שמואל הלוי ‪. . .‬‬
‫‪68, 69‬‬
‫דון שמואל הנשיא ‪. .‬‬
‫‪89 .‬‬
‫שמואל בן ווקי • • ‪30, 31, 83‬‬
‫וון שמואל בן יעש ‪. .‬‬
‫‪81 .‬‬
‫שמואל בן שושין ‪. .‬‬
‫‪25, 89‬‬
‫‪116 .‬‬
‫‪66 .‬‬
‫• ‪*:‬‬
‫שמות הערים והארצות ההרים והנהרות כ ס פ ר זה‬
‫נרשמות •‬
‫אאינש • אגינאש ‪.‬‬
‫אדום‬
‫‪. . . .‬‬
‫צד‬
‫‪5, 114 .‬‬
‫• •‬
‫‪111, 112, 113‬‬
‫‪19, 99 . . .‬‬
‫‪34, 88 . . .‬‬
‫‪6‬‬
‫‪. . . .‬‬
‫‪4‬‬
‫‪. . . .‬‬
‫‪91 . . .‬‬
‫איטלייא ‪. . . .‬‬
‫אינגלאטירא •אנגליטרא ‪5,42,113,131‬‬
‫איסיגא ‪25, 30, 88 . . . . .‬‬
‫‪79 . . .‬‬
‫אלנדנד )נובדייא( ‪.‬‬
‫‪30 . . .‬‬
‫‪.‬‬
‫אלימאנייא ‪7, 46, 78, 120 . . .‬‬
‫אלנסנדדיאה ‪113 .‬‬
‫אלמדנטין ‪. . . .‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫אנדאלוזיאה‬
‫אניוב ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪103,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪23,‬‬
‫‪. .‬‬
‫‪. .‬‬
‫‪. .‬‬
‫‪21,‬‬
‫‪78‬‬
‫‪50‬‬
‫‪ 68‬י‬
‫‪31 . . .‬‬
‫‪.‬‬
‫‪14, 88, 133 .‬‬
‫‪79 . . .‬‬
‫אצפהן ‪. . . . .‬‬
‫אקויינא ‪134, 135, 137 . . .‬‬
‫אראגון •ארנון‪2, 6, 47, 62, 68, 113,‬‬
‫‪124, 130, 133‬‬
‫‪.‬‬
‫‪. . .‬‬
‫‪51‬‬
‫צד‬
‫אשייא ‪35, 79 . . . . . . .‬‬
‫אשכנז ‪14,17, 46,47,64,65,88‬‬
‫‪13 . . .‬‬
‫אשפאנייה ‪. . . .‬‬
‫‪$8 . . .‬‬
‫אשקלונה ‪. . . .‬‬
‫‪25 . . .‬‬
‫נאלמהן ‪. . . .‬‬
‫‪137 . . .‬‬
‫‪. . . . .‬‬
‫כאי‬
‫‪43 . . .‬‬
‫נאוא ‪. . . . .‬‬
‫בארסאן ‪9 . . . . . . .‬ל‬
‫‪24, 84, 86, 98, 116 . .‬‬
‫נבל‪.‬‬
‫‪•50, 51 . . . . . . .‬‬
‫בגדי‬
‫בדוש ‪112 . . . . . . . .‬‬
‫‪65 . . . . . . . .‬‬
‫בזדון‬
‫בוניילאש ‪115 . . . . • . .‬‬
‫ד‬
‫נווגונייא ‪. . . . . . .‬‬
‫‪87, 131 . . . . .‬‬
‫נווגוש‬
‫‪5‬‬
‫נורדיליש ‪. . . . . . .‬‬
‫‪7‬‬
‫נושמץ‪. . . . ....‬‬
‫‪5‬‬
‫נזגדדה ‪. . . . . . . .‬‬
‫‪131 . . .‬‬
‫נידביאישקה ‪. . .‬‬
‫‪111 . . .‬‬
‫נלוגדאדו ‪. . . .‬‬
‫‪115 . . .‬‬
‫נלויאיריש ‪. . . .‬‬
‫‪113 . . .‬‬
‫נלקירו‪. . . . .‬‬
‫‪49 . . .‬‬
‫נרברייא )אלנדבר( ‪.‬‬
‫‪113 . . .‬‬
‫נרדיש ‪. . . . .‬‬
‫נויטאנ״א ‪56, 114 . . . . .‬‬
‫‪138 . . .‬‬
‫נריסק ‪. . . . .‬‬
‫‪132 . . .‬‬
‫ברנט ‪. . . . .‬‬
‫ברצלמא‬
‫גאין‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪87, 129 .‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪41,‬‬
‫‪30, 132‬‬
‫*י‬
‫גאליטא • גאליש״א ‪30, 131, 132‬‬
‫‪6‬‬
‫גאשקונא‬
‫‪99 ,‬‬
‫גנלייס‬
‫‪88‬‬
‫גיאיטי‬
‫‪68 . . .‬‬
‫גואישקא )אושקא( ‪.‬‬
‫‪14, 29 . . . . . .‬‬
‫גוווש ‪.‬‬
‫‪85, 36 . . . . . .‬‬
‫גודיאה ;‬
‫‪5‬‬
‫‪ • • • • . . .‬י‬
‫נהר גחן‬
‫״*‬
‫גולן‬
‫גמובא ‪91, 9* . . . . . . .‬‬
‫גיוונא ‪ .‬גיוונוא ‪67, 68, 87, 180 .‬‬
‫‪12‬ג ‪" 1 ,‬‬
‫גיוקיו‬
‫גראנאדה‪-‬גרנטא ‪8,4,14,66,89,132‬‬
‫‪22 . . . . . .‬‬
‫הר גריויט ‪.‬‬
‫‪68 . . . .‬‬
‫דווקא ‪. . . .‬‬
‫‪99‬‬
‫הגרים‬
‫‪136‬‬
‫הוטיה‬
‫‪79‬‬
‫הלך‬
‫‪114‬‬
‫ההר‬
‫‪113‬‬
‫הר געש‬
‫הו הטוויה ‪98, 99, 100 . . .‬‬
‫הח חשך • • • ‪14 . . . .‬‬
‫‪137‬‬
‫וואלין‬
‫‪138‬‬
‫וולאור‬
‫״‪1‬ו>\( ‪182 .‬‬
‫וילא ויאנגן )!'‬
‫וילייסיט • וליישקט ‪68, 88 . . .‬‬
‫‪119 . . . . . . .‬‬
‫ויניע״א ‪.‬‬
‫‪132 . . . . . .‬‬
‫ולווליו ‪.‬‬
‫ולינסיא‪ .‬פלינסיא ‪47,124, 129, 130‬‬
‫‪132‬‬
‫‪132‬‬
‫זעמי‬
‫ילי ״עיין • ‪.‬‬
‫‪50 . . . . .‬‬
‫סאטשאווד‪,‬‬
‫מנויה‬
‫מודלה • • • • י • י ‪ . .‬־‪.‬‬
‫סולזשא‬
‫‪. . .‬‬
‫‪112‬‬
‫‪0, 45, 114‬‬
‫‪6‬‬
‫‪136‬‬
‫טולטשים‬
‫טוליוו‪ .‬טוליטולא ‪11,14, 19, 30,‬‬
‫‪89, 109, 113, 129‬‬
‫‪1,1‬‬
‫טוקאם‬
‫‪87‬‬
‫טוויאנוש ‪.‬‬
‫‪*8‬‬
‫טוויגוש ‪.‬‬
‫‪19 . . . . .‬נ‬
‫סושקנא ‪. .‬‬
‫‪43 . . . . .‬‬
‫•ואנא ‪. . .‬‬
‫‪114 . . . .‬‬
‫טגול סושקון ‪.‬‬
‫‪ 87 . . . . .‬ג‬
‫טשעוניאווה ‪.‬‬
‫יון ‪1, 18, 14, 47, 111, 119 . .‬‬
‫‪114‬‬
‫"אל• ‪.‬‬
‫יוושלים ‪1, 2, 13, 14,20, 22, 32,‬‬
‫‪85, 38, 55, 56, 57, 77, 81, 88,‬‬
‫‪96,105,106,107,113,119, 122‬‬
‫ישמעאלים ‪113,115, 123,128, 132‬‬
‫‪80‬‬
‫נוזו‬
‫‪7‬‬
‫מחמין‬
‫‪79, 111‬‬
‫נושיים‬
‫‪117‬‬
‫נותא‬
‫ ‪111 . .‬‬‫כנען‬
‫‪6‬‬
‫‪. . . . . .‬‬
‫כפי לואיש‬
‫נשוים ‪7, 8, 50, 56, 119 . . .‬‬
‫‪138 . . . . . . .‬‬
‫לנונ ‪.‬‬
‫‪ .‬לונלין ‪188 . . . . . . . .‬‬
‫‪87 . . . . .‬‬
‫לוגוונו‪. . .‬‬
‫‪87‬‬
‫לוגויט‬
‫‪111‬‬
‫לווים‬
‫‪>3‬‬
‫לוננודיא‬
‫*‪4‬‬
‫לונוו׳ש‬
‫‪14‬‬
‫לוקא‬
‫‪*0‬‬
‫ליאון‬
‫‪185, 137 .‬‬
‫ליטא ‪. . .‬‬
‫‪*> 17, 129‬‬
‫ליויוה‬
‫‪•*> *4‬‬
‫לישנונא‬
‫—‬
‫צד‬
‫‪116 . .‬‬
‫לשטאדש ‪.‬‬
‫מאורקה‪ .‬סאיווקד‪ .‬מיודקד‪47,89, ,‬‬
‫‪128, 129‬‬
‫‪108 . .‬‬
‫מאלמנה •‬
‫‪111 . .‬‬
‫מאסייד‪ • .‬מאצייא ‪.‬‬
‫מדי ‪9 89, 111 .‬ד ‪14, 50, 56‬‬
‫‪111 .‬‬
‫‪30 . .‬‬
‫מונטאלבאן‬
‫‪68 . .‬‬
‫מונטישון ‪.‬‬
‫‪89 . .‬‬
‫‪88 . .‬‬
‫טונפורט • מונפואט ‪.‬‬
‫‪113, 114‬‬
‫‪68 . .‬‬
‫‪6, 68 .‬‬
‫מונדיאל ‪. .‬‬
‫‪130 . .‬‬
‫טורביררו ‪. .‬‬
‫‪30 . .‬‬
‫‪6‬‬
‫‪. .‬‬
‫‪79 . .‬‬
‫מישא ‪. .‬‬
‫מצרים ‪1, 20, 21, 33, 56,95, 96,‬‬
‫‪109, 111, 112 113 119, 125‬‬
‫‪6‬‬
‫‪. .‬‬
‫‪31 . .‬‬
‫מררכיש ‪.‬‬
‫‪114 . .‬‬
‫טדשילייא ‪,‬‬
‫‪111 . .‬‬
‫‪6, 90 .‬‬
‫‪138 . .‬‬
‫נאפוליש ‪38,43, 67, 119 122, 124‬‬
‫‪132 . .‬‬
‫נהי נגאוה‬
‫‪135, 136‬‬
‫‪131 . .‬‬
‫‪5, 114 .‬‬
‫‪50 . .‬‬
‫‪6‬‬
‫‪. .‬‬
‫‪85 . .‬‬
‫‪138 . .‬‬
‫סטנאווה ‪.‬‬
‫‪137 . .‬‬
‫סטרדוב ‪• .‬‬
‫‪147‬‬
‫—‬
‫*ו‬
‫סיציליא‬
‫‪89 . . . .‬‬
‫‪.‬‬
‫ספיד ‪8, 4, 8, 11, 18, 14, 19,‬‬
‫‪25, !9, 80, 84, 89 46, 47, 61,‬‬
‫‪86, 87, 88, 89, 90, 91, 92, 94,‬‬
‫‪95, 96, 97,110, 112, 115,119,‬‬
‫‪120, 124, 125‬‬
‫‪128‬‬
‫סמוסא‬
‫‪5‬‬
‫‪, 89 . . .‬גג‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫סודינ״א‬
‫‪111 . . .‬‬
‫‪112, 118 . . .‬‬
‫‪50‬‬
‫‪80, 96, 111, 122‬‬
‫עמלק ‪. .‬‬
‫‪118 .‬‬
‫‪. . . .‬‬
‫עקרוניס‬
‫ערב‬
‫‪111, 117, 119 .‬‬
‫‪137‬‬
‫‪187 . . . . . .‬‬
‫פאוולויטש‬
‫‪25 . . . . , . * .‬‬
‫‪134, 135 . . .‬‬
‫‪137‬‬
‫פאלינאר‬
‫‪6‬‬
‫פאנפלונא‬
‫‪187‬‬
‫פאוהביש‬
‫‪134‬‬
‫‪85 . . . .‬‬
‫‪.‬‬
‫פומבדתא‬
‫פווטוגאל ‪61, 89, 90, 94, 119, 122‬‬
‫‪83‬‬
‫פיאממטי‬
‫‪ . . .‬י‪188 . .‬‬
‫‪114‬‬
‫‪52, 64, 91, 110.‬‬
‫פיס • פאס‬
‫‪48‬‬
‫‪33‬‬
‫פלורינצייא‬
‫פלשתים‬
‫פלישטינה‬
‫פרווינצ״א ‪33, 43, 46, 47, 114‬‬
‫‪115, 133‬‬
‫צד‬
‫‪120‬‬
‫פרנסיא‬
‫פיס • פירשייא ‪2, 3, 14, 50,51, 52,‬‬
‫‪79, 84, 89‬‬
‫‪99 . .‬‬
‫צורים‬
‫צרפת ‪6, 14, 40, 42, 43, 46, 52,‬‬
‫‪65, 88, 112, 113, 115‬‬
‫•‬
‫‪134‬‬
‫קאזקין‬
‫קאטאלוניא • קטאלוניה ‪46,87,130,‬‬
‫‪133‬‬
‫‪87, 119‬‬
‫קאריאון‬
‫קאשטילייא ‪18, 30, 31, 32, 33, 89,‬‬
‫‪113, 118‬‬
‫קורדונא ‪19, 30, 31, 52, 88, 129‬‬
‫‪137‬‬
‫קושטנטין‬
‫‪14, 48‬‬
‫קושטאנטינא‬
‫‪68,113 .‬‬
‫קלעטיבא• קלעטיוב‬
‫קרקאשונא‬
‫‪5, 112‬‬
‫‪131, 132, 133 . .‬‬
‫קשטיליא ‪.‬‬
‫‪88 . . . .‬‬
‫קאשטיל טנרים ‪.‬‬
‫צד‬
‫‪5‬‬
‫‪.‬‬
‫•• ‪111‬‬
‫רוויש‬
‫רומי ‪1, 2, 8, 14 19, 21, 22, 29,‬‬
‫‪35, 36, 38,46, 55, 59, 67, 69,‬‬
‫‪75, 87, 92, 97, 99, 108, 113,‬‬
‫‪119, 124, 125, 126‬‬
‫‪136 .‬‬
‫‪33 .‬‬
‫‪113 .‬‬
‫‪.‬‬
‫שבילייא ‪14, 19, 80, 66, 88,‬‬
‫‪94, 96, 128, 133‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪10,‬‬
‫‪89,‬‬
‫‪137‬‬
‫‪17‬‬
‫‪103‬‬
‫• ‪33‬‬
‫שירץ וילה פרמטירא‬
‫‪66 .‬‬
‫‪116 .‬‬
‫‪113 .‬‬
‫שאילי• שאליה• שליא ‪91,110,114‬‬
‫שעכרשין ‪. . . .‬‬
‫•‬
‫‪138 .‬‬
‫‪131 .‬‬
‫‪68 .‬‬
‫‪113 .‬‬
‫‪51, 111‬‬
‫‪111 .‬‬
‫‪111 .‬‬