פסיקות בית הדין 2013

‫שירות בתי הסוהר‬
‫פסיקת בית הדין למשמעת בשנת ‪3102‬‬
‫מספר התיק‬
‫‪4/10‬‬
‫‪14/11‬‬
‫‪12/12‬‬
‫‪15/12‬‬
‫‪16/12‬‬
‫‪17/12‬‬
‫‪19/12‬‬
‫‪20/12‬‬
‫‪1/13‬‬
‫‪2/13‬‬
‫‪2/13‬‬
‫‪3/13‬‬
‫‪4/13‬‬
‫‪5/13‬‬
‫‪6/13‬‬
‫‪7/13‬‬
‫‪8/13‬‬
‫‪9/13‬‬
‫‪10/13‬‬
‫‪11/13‬‬
‫‪12/13‬‬
‫‪13/13‬‬
‫‪14/13‬‬
‫‪15/13‬‬
‫‪16/13‬‬
‫‪17/13‬‬
‫נושא‬
‫עמ'‬
‫קשר אסור עם אסיר ‪ -‬פסק דין שלא בנוכחות הנאשם‬
‫הטרדה מינית‬
‫התנהגות שאינה הולמת (פירוק מראה מקטנוע)‬
‫דיווח כוזב (נתוני נוכחות )‬
‫התנהגות שאינה הולמת (במסגרת טיול יחידה)‬
‫התנהגות שאינה הולמת (לקח מאסיר מוצרי קנטינה)‬
‫התנהגות בלתי הולמת של סוהרים במהלך משמרת‬
‫אי מילוי הוראה ‪ -‬שמירה על נשק‬
‫אי דיווח על שימוש בכוח וניסיון להדיח עדים‬
‫אי מילוי הוראה הפקרת נשק‬
‫זיכוי מאשמת אי מילוי הוראה (הפקרת נשק)‬
‫שימוש בכוח שלא כדין‬
‫שימוש בכוח שלא כדין‬
‫דיווח כוזב בדבר ביצוע השגחה‬
‫דיווח כוזב בדבר ביצוע השגחה‬
‫ניסיון להכניס רט"ן לביס"ר‬
‫שימוש בכוח שלא כדין‬
‫דיווח כוזב לשם קבלת החזר כספי‬
‫ניסיון להחדיר רט"ן וטאבלט לביס"ר‬
‫הכנסת נשק לבית הסוהר ללא אישור‬
‫קשר טלפוני עם אשת אסיר‬
‫קשר אסור עם משפחת עצור‬
‫שימוש בכוח שלא כדין‬
‫התנהגות שאינה הולמת‬
‫היעדרות מן השירות בכוונה שלא לשוב אליו‬
‫התנהגות שאינה הולמת ‪ -‬נטילת קופסת סיגריות מאסיר‬
‫‪2-8‬‬
‫‪9-46‬‬
‫‪47-49‬‬
‫‪50-57‬‬
‫‪58-61‬‬
‫‪62-64‬‬
‫‪65-69‬‬
‫‪70-71‬‬
‫‪72-109‬‬
‫‪110-113‬‬
‫‪114-129‬‬
‫‪130-136‬‬
‫‪137-139‬‬
‫‪140-142‬‬
‫‪143-145‬‬
‫‪146-148‬‬
‫‪149-151‬‬
‫‪152-154‬‬
‫‪155-157‬‬
‫‪158-161‬‬
‫‪162-165‬‬
‫‪166-169‬‬
‫‪170-172‬‬
‫‪173-175‬‬
‫‪176-181‬‬
‫‪182-194‬‬
‫‪1‬‬
‫הנאשם ‪ :‬רס"ר _______‬
‫הכרעת דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬כתב האישום מייחס לנאשם שתי עבירת משמעת ‪:‬‬
‫א‪ .‬התנהגות שאינה הולמת סוהר‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 3‬רישא לתוספת השנייה לפקודת בתי‬
‫הסוהר [נוסח חדש]‪ ,‬התשל"ב ‪.1971 -‬‬
‫ב‪ .‬אי מילוי הוראה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 1‬לתוספת השנייה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש]‪,‬‬
‫התשל"ב ‪. 1971 -‬‬
‫ההוראות שהפרתן מיוחסות לנאשם בכתב האישום מצויות בפקודת הנציבות ‪02.11.00‬‬
‫"איסור התרועעות עם אסירים ומקורביהם" בנוסחה שהיה תקף במועדים הרלבנטיים‬
‫(להלן ‪" :‬הפקנ"צ")‪:‬‬
‫הוראות סעיפים ‪.4‬א‪ .‬ו‪.4-‬ב‪ .‬לפקנ"צ מחילות איסור על התרועעות כלשהי של סוהר עם‬
‫אסיר ואיסור על היענות סוהר להזמנת אסיר ו‪/‬או בני משפחתו ו‪/‬או מקורביו להיות‬
‫נוכח במסיבה או במפגש מטעמם‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫הוראות סעיף ‪.6‬א‪ .‬ו‪.6 -‬ד‪ .‬לפקנ"צ מחייבות דיווח בכתב למפקד על כל התרועעות עם‬
‫אסיר‪ ,‬כהגדרתה בפקודה‪ ,‬מיד עם ראשיתה ‪,‬וכן דיווח בכתב לביטחון שדה על כל בן‬
‫משפחה ו‪/‬או מכר שנאסר מיד עם היוודע לסוהר נתון זה‪.‬‬
‫‪ .2‬על פי עובדות כתב האישום‪ ,‬במועדים שונים בין השנים ‪ 1998‬ועד ‪ ,2009‬ריצה בן זוגה מזה‬
‫מספר שנים של אחות הנאשם ‪ ,‬שפרטיו מפורטים בכתב האישום (להלן ‪" :‬האסיר") ‪ ,‬ואשר‬
‫על רקע זה קיימת היכרות רבת שנים בין הנאשם לאסיר‪ ,‬עונשי מאסר בבתי סוהר שונים‬
‫ובכלל זה בביס"ר __ בו שימש הנאשם בתפקידי ביטחון‪.‬‬
‫כתב האישום מפרט מספר אירועים‪ ,‬בהם נהג הנאשם להיפגש עם האסיר בבילויים‬
‫משותפים‪ ,‬ארוחות שבת‪ ,‬ואירועים משפחתיים‪ .‬בחלק מהמקרים ליווה את אחותו ואת בן‬
‫זוגה‪ ,‬האסיר‪ ,‬לסידור ענייניהם האישיים‪ ,‬ואף הסיעם ברכב שהיה ברשותם‪ ,‬כשהוא חמוש‬
‫באקדח של השירות ביודעו כי האסיר הינו עבריין מאוים‪.‬‬
‫‪ .3‬בנוסף‪ ,‬מיוחס לנאשם בכתב האישום ‪ ,‬כי לאחר שסיים למסור הודעה תחת אזהרה ביאח"ס‬
‫אודות קשריו עם האסיר ‪ ,‬התקשר למפקד בית הסוהר ולקמ"ן בית הסוהר ושוחח עמם‬
‫אודות החקירה ביודעו שעדויותיהם רלבנטיות לחקירה‪ .‬הנאשם ניסה לשכנעם כי העביר‬
‫דיווח אודות הקשרים בינו ובין האסיר‪ ,‬למרות שלא עשה כן‪ ,‬בניסיון לשבש את החקירה ‪.‬‬
‫‪ .4‬בתגובתו לכתב האישום כפר הנאשם בעבירות המיוחסות לו‪ .‬לטענתו‪ ,‬העביר דיווח אודות‬
‫היכרותו עם האסיר ‪.‬כמו כן‪ ,‬הוא אכן התקשר למפקד בית הסוהר ולקמ"ן ‪ ,‬אך זאת רק על‬
‫מנת לדווח להם אודות חקירתו ביאח"ס ובוודאי שלא בנסיון לשבש הליכים‪.‬‬
‫‪ .5‬כתב האישום הוגש בתאריך ‪ .19.4.2010‬שמיעת התיק הופסקה בתום שמיעת ראיות‬
‫התביעה‪ ,‬בשל בקשות דחייה חוזרות ונישנות ‪ ,‬בעיקר על רקע התפתחויות אחרות בעניינו‬
‫של הנאשם‪.‬‬
‫בחודש ספטמבר ‪ 2012‬התחדשו ההליכים ‪ ,‬הצדדים הודיעו כי הנאשם פוטר משב"ס וביקשו‬
‫דחייה נוספת‪ ,‬הפעם לשם סיום התיק‪ .‬למרות זאת ‪ ,‬בתאריך ‪ 4.11.12‬התכנס בית הדין‬
‫לשווא בדיון בו הודיע ב"כ הנאשם כי הנאשם מבקש להמשיך בניהול התיק‪ ,‬אך אינו מוכן‬
‫למתן עדות ושוב נדחה הדיון‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫לדיון שנקבע ליום ‪ 27.12.12‬ואליו זומנו הנאשם ובא כוחו כדין‪ ,‬לא טרחו שניהם להגיע‪.‬‬
‫הדיון שוב נדחה ליום ‪ ,4.2.13‬וגם במועד זה נעדרו הנאשם ובא כוחו ‪.‬‬
‫הדיון נדחה שוב להיום‪ 21.2.13 ,‬בשעה ‪ .14:00‬נכון לשעה ‪ 14:25‬לא הגיעו הנאשם או בא‬
‫כוחו‪.‬‬
‫‪ .6‬סעיף ‪ 110‬יג‪( .‬א) לפקודת בתי הסוהר‪ ,‬מורה כי " בכפוף להוראות סעיף זה‪ ,‬לא יידון סוהר‬
‫בדין משמעתי שלא בפניו‪ ." .‬על הרציונל העומד בבסיס הוראה זו‪ ,‬בהקשר של ההוראה‬
‫המקבילה לה בדין הפלילי (סעיף ‪ 130‬לחוק סדר הדין הפלילי )‪ ,‬עמד בית המשפט העליון‬
‫בבג"צ ‪ 7357/95‬המפריס נ' מדינת ישראל‪" :‬לנאשם הזכות להיות נוכח במשפטו‪ .‬זוהי זכות‬
‫יסוד‪ ,‬המבטיחה כי נאשם לא יישפט 'מאחורי גבו' וכי תינתן לו הזדמנות להתמודד עם‬
‫ראיות התביעה ולפרוס את הגנתו‪ .‬קיומו של משפט הוגן אינו עניינו של הנאשם בלבד‪ ,‬אלא‬
‫הוא גם אינטרס ציבורי" ‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬זכות זו אינה מוחלטת‪ ,‬וסעיף ‪ 110‬יג מפרט חריגים בהם יכול בית הדין לדון נאשם‬
‫שלא בפניו‪ ,‬בישיבת המשך‪ ,‬כאשר בין היתר נקבע בסעיף קטן ג)‪" :‬בית דין רשאי לדון סוהר‬
‫ולגזור את דינו שלא בפניו אם הוא הוזמן כדין והוסבר לו בהזמנה שאם לא יתייצב ניתן יהיה‬
‫לדונו ולגזור את דינו שלא בפניו‪ ,‬ובית הדין סבור‪ ,‬מטעמים מיוחדים שיירשמו‪ ,‬שלא יהיה‬
‫בכך משום עיוות דין"‪.‬‬
‫מתן אפשרות במקרים מסוימים לתת פסק דין בהיעדר הנאשם משקף את "האיזון אותו קבע‬
‫המחוקק בין זכותו של הנאשם לנכוח במשפטו לבין הצורך בניהול יעיל של ההליך‬
‫המשפטי" (ע"פ ‪ 4808/08‬מדינת ישראל נ' מנחם)‪ .‬הוראות פקודת בתי הסוהר בעניין זה‬
‫אינן בעלות גוון טכני‪ ,‬אלא בבסיסם עומדים שיקולים מהותיים ביותר‪ .‬הן נועדו למנוע‬
‫מצבים בהם יוכל נאשם לסכל או לעכב את ההליך באמצעות אי התייצבותו בתחילת המשפט‬
‫או בהמשכו‪ .‬בשני המקרים רואים את הנאשם כמודה בעובדות של כתב האישום וניתן לדון‬
‫בעניינו שלא בנוכחותו ולגזור את דינו (רע"פ ‪ 9142/01‬איטליא נ' מדינת ישראל)‪ .‬על כל‬
‫נאשם לדעת כי אי התייצבותו מדיון בעניינו אליו זומן כדין ‪,‬עלול להוביל לתוצאה כי יורשע‬
‫בדין ודינו ייגזר‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת‪ ,‬הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות‪.‬‬
‫מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך‪ ,‬כי המשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם‬
‫מעיקרא‪ ,‬וכי לא יתפתח או יתרחב הנוהג של דחיות מיותרות‪.‬‬
‫הנאשם ובא כוחו העדיפו להעדר מהדיונים על דעת עצמם‪ .‬נראה כי ביקשו לכפות דחיית‬
‫הדיון על בית הדין ‪ ,‬תוך שהם מעמידים את בית הדין בפני עובדה מוגמרת‪ .‬לא ניתן לקבל‬
‫התנהלות מסוג זה‪.‬‬
‫זכותו של הנאשם ליומו בבית הדין במקרה דנן שרירה וקיימת אך אינה זכות אבסולוטית‬
‫והתנהלותם של הנאשם ובא כוחו כמפורט לעיל הותירה את בית הדין ללא ברירה זולת לדון‬
‫בעניינו בהיעדרו‪ ,‬בהתקיים מערכת נסיבות שנצפתה מראש ע"י המחוקק‪( .‬ראה החלטת בית‬
‫משפט העליון ברע"פ ‪.)1773-04‬‬
‫‪ .7‬בהתאם לאמור בסעיף ‪ 110‬לפקודת בתי הסוהר‪ ,‬בתום שמיעת ראות התביעה ומשבחר‬
‫הנאשם שלא להתגונן בפני האישום‪ ,‬הרי שיש לראות בו כאילו הודה בכתב האישום‬
‫ושוכנענו כי לא נגרם בכך עיוות דין לנאשם‪.‬‬
‫‪ .8‬אשר על האמור אנו מרשיעים את הנאשם בכתב האישום ‪ ,‬על עובדותיו והעבירות המיוחסות‬
‫בו‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ 21.2.13‬בנוכחות התובע‬
‫____________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_____________‬
‫_____________‬
‫גנ"מ בני תאייר‬
‫סג"ד אורנה אטלי‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫שופט‬
‫‪5‬‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשם הורשע בעבירות של אי מילוי הוראה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 1‬לתוספת השנייה לפקודת‬
‫בתי הסוהר‪[ ,‬נוסח חדש]‪ ,‬התשל"ב ‪ 1971 -‬ושל התנהגות שאינה הולמת סוהר‪ ,‬עבירה לפי‬
‫סעיף ‪ 3‬לתוספת השנייה לפקודת בתי הסוהר‪[ ,‬נוסח חדש]‪ ,‬התשל"ב ‪.1971 -‬‬
‫‪ .2‬הנאשם הורשע לאחר שנמנע להגיע לדיונים בעניינו לאחר תום פרשת התביעה ולאחר‬
‫הפסקה של כשנתיים בדיונים בעניינו במהלכם פוטר משב"ס‪ .‬הרשעתו בהתאם לסעיף ‪110‬‬
‫לפקודת בתי הסוהר‪.‬‬
‫‪ .3‬ההוראות אשר בגין הפרתן הורשע הנאשם מצויות בפקודת הנציבות ‪" 02.11.00‬איסור‬
‫התרועעות עם אסירים ומקורביהם" בנוסחה שהיה תקף במועדים הרלבנטיים (להלן ‪:‬‬
‫"הפקנ"צ")‪:‬‬
‫הוראות סעיפים ‪.4‬א‪ .‬ו‪.4-‬ב‪ .‬לפקנ"צ מחילות איסור על התרועעות כלשהי של סוהר עם‬
‫אסיר ואיסור על היענות סוהר להזמנת אסיר ו‪/‬או בני משפחתו ו‪/‬או מקורביו להיות נוכח‬
‫במסיבה או במפגש מטעמם‪.‬‬
‫הוראות סעיף ‪.6‬א‪ .‬ו‪.6 -‬ד‪ .‬לפקנ"צ מחייבות דיווח בכתב למפקד על כל התרועעות עם‬
‫אסיר‪ ,‬כהגדרתה בפקודה‪ ,‬מיד עם ראשיתה ‪,‬וכן דיווח בכתב לביטחון שדה על כל בן‬
‫משפחה ו‪/‬או מכר שנאסר מיד עם היוודע לסוהר נתון זה‪.‬‬
‫‪ .4‬הנאשם הורשע על בסיס עובדות אלה‪ :‬במועדים שונים בין השנים ‪ 1998‬ועד ‪ ,2009‬ריצה‬
‫בן זוגה מזה מספר שנים של אחות הנאשם ‪ ,‬שפרטיו מפורטים בכתב האישום (להלן ‪:‬‬
‫"האסיר") ‪ ,‬ואשר על רקע זה קיימת היכרות רבת שנים בין הנאשם לאסיר‪ ,‬עונשי מאסר‬
‫בבתי סוהר שונים ובכלל זה בביס"ר ___ בו שימש הנאשם בתפקידי ביטחון‪.‬‬
‫הנאשם נהג להיפגש עם האסיר בבילויים משותפים‪ ,‬ארוחות שבת‪ ,‬ואירועים משפחתיים‪.‬‬
‫בחלק מהמקרים ליווה את אחותו ואת בן זוגה‪ ,‬האסיר‪ ,‬לסידור ענייניהם האישיים‪ ,‬ואף‬
‫‪6‬‬
‫הסיעם ברכב שהיה ברשותם‪ ,‬כשהוא חמוש באקדח של השירות ביודעו כי האסיר הינו‬
‫עבריין מאוים‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬לאחר שסיים למסור הודעה תחת אזהרה ביאח"ס אודות קשריו עם האסיר ‪,‬‬
‫התקשר למפקד בית הסוהר ולקמ"ן בית הסוהר ושוחח עמם אודות החקירה ביודעו‬
‫שעדויותיהם רלבנטיות לחקירה‪ .‬הנאשם ניסה לשכנעם כי העביר דיווח אודות הקשרים‬
‫בינו ובין האסיר‪ ,‬למרות שלא עשה כן‪ ,‬בניסיון לשבש את החקירה ‪.‬‬
‫‪ .5‬התביעה מבקשת ‪,‬נוכח חומרת העבירות מחד ופיטוריו משב"ס מאידך ‪ ,‬כי יגזרו על‬
‫הנאשם נזיפה חמורה ו‪ 7-‬ימי קנס‪.‬‬
‫‪ .6‬אין צורך להכביר במילים על חומרת העבירה‪ .‬כפי שנאמר ע"י בית הדין בעבר ‪ ,‬בבסיס‬
‫הגבלת הקשר עם אסירים הגיון כפול‪ :‬מבחינת השירות מדובר בהקפדה על דמותו‬
‫ותדמיתו של שב"ס כארגון מקצועי וחסר פניות בעיני הציבור‪.‬‬
‫מבחינת הסוהר מדובר בהגנה מפני סכנה פוטנציאלית של התדרדרות במדרון חלקלק‬
‫לעבר מלכודת שבסופה עלול הסוהר להפוך לכלי שרת בידי האסיר או קרובו‪ .‬מאותם‬
‫טעמים חלה חובת דיווח של סוהר על כל היכרות עם אסיר‪ .‬יש להעביר מסר ברור וחד‬
‫משמעי לפיו שב"ס לא יתייחס בסלחנות להפרת כללי המותר והאסור בסוגיית הקשר בין‬
‫סוהרים עם אסירים וקרוביהם והדיווח אודות אותו קשר‪.‬‬
‫מדובר באחד מעמודי התווך העיקריים עליהם בנוי שירות בתי הסוהר‪ .‬פעילותו התקינה‬
‫של הארגון מתבססת על מידת האמון שהציבור רוחש לו‪ .‬היעדר הקפדה ופיקוח על נתק‬
‫מוחלט בין סוהר לאסיר‪ ,‬למעט לצורך מילוי תפקיד‪ ,‬טומן בחובו סכנה של השחתת‬
‫המידות ויש בו כדי לכרסם באמון הציבור בשירות בתי הסוהר‪.‬‬
‫‪ .7‬הנסיבות בגינן הורשע הנאשם חמורות במיוחד לאור הקשר הקרוב אותו קיים עם האסיר‬
‫ולאור העובדה כי לא דיווח אודות קשר זה ובכך הכשיל לא רק את עצמו אלא את הארגון‬
‫כולו‪.‬‬
‫‪ .8‬גם התנהלותו של הנאשם בבית הדין יש בה כדי להוות שיקול לחומרה‪ ,‬הנאשם היתל‬
‫בבית הדין כאשר לא טרח להגיע לדיונים בעניינו ואף לא לבקש דחייתם‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .9‬מאידך מאחר והנאשם פוטר הענישה היחידה והרלבנטית בעניינו הינה ענישה כספית‪.‬‬
‫‪ .10‬מאחר ובית הדין אינו נוהג להטיל עונש כבד מזה שהתבקש ע"י התביעה אנו מטילים על‬
‫הנאשם נזיפה חמורה ו‪ 7-‬ימי קנס‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור תוך ‪ 45‬ימים ‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ 21.2.13‬בנוכחות התובע‬
‫____________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_____________‬
‫_____________‬
‫גנ"מ בני תייאר‬
‫סג"ד אורנה אטלי‬
‫שופט‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫‪8‬‬
‫הנאשם ‪ :‬כלאי _______‬
‫הכרעת דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫האישומים‬
‫כתב האישום כנגד הנאשם מונה שלושה אישומים ‪ ,‬אשר כל אחד מהם מייחס לנאשם ביצוע עבירות‬
‫משמעת של הטרדה מינית ושל התנהגות שאינה הולמת סוהר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית השירות‪.‬‬
‫הנאשם שימש ‪,‬במועדים הרלבנטיים לתיק זה ‪,‬בתפקיד מפקד משמרת ג' בבית סוהר ____ (להלן‪:‬‬
‫"בית הסוהר" או "ביס"ר")‪.‬‬
‫באותה עת שימשו שלוש המתלוננות ‪ ,‬חיילות ששירתו כסוהרות חובה‪ ,‬בתפקיד סוהרות בטחון‬
‫במשמרת ג'‪ ,‬עליה פיקד הנאשם‪.‬‬
‫על פי כתב האישום‪ ,‬הטריד הנאשם מינית את שלוש המתלוננות בעת מילוי תפקידו וכן התנהג‬
‫התנהגות שאינה הולמת סוהר‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫אישום ראשון ‪ -‬מתייחס למתלוננת ל '‪:‬‬
‫בחודש פברואר ‪, 2010‬בעת של' ביצעה תפקידה כזקיפה במשמרת לילה‪ ,‬הגיע הנאשם לעמדת הזקיף‬
‫והתיישב בסמוך אליה‪ .‬בהמשך הניח את ידו במפתיע על בירכה ללא הסכמתה‪ .‬ל' הסיטה את ידו‬
‫ואמרה לו "אל תיגע בי‪ ,‬אל תשים עלי את היד"‪ .‬הנאשם בתגובה שאל את ל' אם זה מפריע לה והיא‬
‫השיבה לו שכן‪ .‬בהמשך הנאשם הניח את שתי רגליו על רגליה‪ .‬ל' בתגובה דחפה את רגליו של הנאשם‬
‫ואמרה לו "אני לא איזה ספה או משענת"‪.‬‬
‫אירוע זה יכונה בהכרעת הדין ‪ -‬אירוע א'"‪.‬‬
‫בחודש מרץ ‪ ,2010‬בעת של' ביצעה תפקידה כזקיפה במשמרת לילה‪ ,‬הגיע הנאשם לעמדת הזקיף על‬
‫מנת לבצע ביקורת‪ .‬כשעמדה בסמוך לדלת עמדת הזקיף ‪ ,‬התקרב אליה הנאשם ונישק אותה על לחיה‬
‫ללא הסכמתה‪ .‬ל' בתגובה דחפה את הנאשם ואמרה לו "תעזוב אותי‪ ,‬מה אתה עושה"‪ .‬הנאשם‬
‫התרחק‪ ,‬חייך ואמר "אני סתם צוחק"‪ .‬ל' אמרה לנאשם שאם יעשה זאת פעם נוספת היא תתלונן עליו‬
‫והוא בתגובה אמר לה "את לא תעזי" ועזב את המקום‪.‬‬
‫אירוע זה יכונה בהכרעת הדין ‪ -‬אירוע ב'"‪.‬‬
‫במועדים שונים נהג הנאשם להניח את ידיו על ירכה של ל' ללא הסכמתה‪.‬‬
‫אירועים אלה יכונו בהכרעת הדין ‪ -‬אירוע ג'‪.‬‬
‫אישום שני מתייחס למתלוננת ק' ‪:‬‬
‫במועד מסויים במהלך חודש יולי ‪ 2010‬בעת שק' ביצעה תפקיד כזקיפה במשמרת לילה הגיע הנאשם‬
‫לעמדת הזקיף‪ .‬הוא נצמד לגופה של ק' והתחכך בחזה ללא הסכמתה‪ .‬ק' בתגובה דחפה את הנאשם‬
‫והוא חייך‪.‬‬
‫אירוע זה יכונה בהכרעת הדין ‪ -‬אירוע ד'"‪.‬‬
‫בהמשך נכנס הנאשם לחדר הזקיף‪ ,‬ק' הכינה לו קפה והוא התיישב בסמוך אליה‪ .‬בנסיבות אלה הנאשם‬
‫התקרב אל אליה עד כדי שהיא נאלצה להיצמד אל הקיר‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫בהמשך הנאשם חייך והניח את ידו על ירכה של ק' ללא הסכמתה‪ .‬בתגובה הסיטה ק' את ידו וצעקה‬
‫לעברו "מה אתה עושה? אל תיגע בי"‪ .‬הנאשם חייך והמשיך לשבת ולאחר מספר דקות עזב את‬
‫המקום‪.‬‬
‫אירוע זה יכונה בהכרעת הדין ‪ -‬אירוע ה"‪.‬‬
‫לאחר כשבועיים בשעות הערב בעת שק' ביצעה תפקידה כזקיפה הגיע הנאשם לעמדת הזקיף וביקש‬
‫ממנה שתכין לו קפה‪ .‬בהמשך התיישב בסמוך אליה וניצמד עם כסאו לכיסא עליו ישבה‪ .‬הנאשם שאל‬
‫אותה אם יש לה עגיל בטבור והיא ענתה בחיוב‪ .‬הנאשם אמר לה שהוא רוצה לראות את העגיל והיא‬
‫השיבה לו שהיא אינה מעוניינת בכך‪.‬‬
‫בנסיבות אלה הרים הנאשם את חולצתה של ק' ללא הסכמתה‪ .‬היא בתגובה הכתה בידו של הנאשם‬
‫וצעקה עליו שיפסיק‪ .‬הנאשם הגיב בחיוך ועזב את המקום‪.‬‬
‫אירוע זה יכונה בהכרעת הדין ‪ -‬אירוע ו"‪.‬‬
‫אישום שלישי ‪ -‬מתייחס למתלוננת ר'‪:‬‬
‫במועד מסויים באפריל ‪ 2010‬בעת שר' ביצעה תפקידה כזקיפה במשמרת לילה‪ ,‬הגיע הנאשם לעמדת‬
‫הזקיף והתיישב בסמוך אליה‪ .‬הנאשם החל לשוחח עמה על ענייניו האישיים‪ .‬בנסיבות אלה התקרב‬
‫אליה הנאשם באופן פתאומי‪ ,‬הניח את ידו על ירכה ונשק קלות על שפתיה‪ .‬ר' קפאה לשניה ולאחר מכן‬
‫דחפה את הנאשם וצעקה לעברו "זה פעם אחרונה שאתה עושה את זה ותעוף מפה‪ .‬אתה מפקד ויכול‬
‫להיות אבא שלי‪".‬‬
‫הנאשם בתגובה חייך ואמר לה "טוב טוב תירגעי"‪ .‬ר' הוסיפה ואמרה לנאשם שאם הוא יעז לעשות‬
‫זאת עוד פעם היא תתלונן עליו‪ .‬הנאשם חייך‪ ,‬רשם את הביקורת ועזב את המקום‪.‬‬
‫אירוע זה יכונה בהכרעת הדין ‪ -‬אירוע ז"‪.‬‬
‫במועד מסויים שאינו ידוע למאשים בביס "ר אחז הנאשם בכף ידה של ר' כשהוא לוחץ אותה לשלום‪.‬‬
‫תוך כדי כך ליטף הנאשם את כף ידה‪.‬‬
‫אירוע זה יכונה בהכרעת הדין ‪ -‬אירוע ח"‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫גרסת הנאשם‬
‫הנאשם ‪ ,‬שפוטר במקביל לתחילת קיומם של ההליכים בתיק‪ ,‬כפר מכל וכל בביצוע המעשים‬
‫המיוחסים לו והעבירות הנגזרות מהם‪.‬‬
‫ראיות התביעה‬
‫עדותה של מתלוננת ‪ ,1‬ל' ‪ -‬עת‪1/‬‬
‫ל' סיפרה כי שירתה כחיילת חובה בביס"ר ___ מדצמבר ‪ 2009‬עד דצמבר ‪ .2011‬עם קבלתה שובצה‬
‫כזקיפה תחת פיקודו של הנאשם‪ .‬המשמרות היו בנות ארבע שעות‪ ,‬מהשעה ‪ 20:00‬או מחצות‪ ,‬בהן‬
‫יושב הזקיף לבדו ביומן‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬בהתחלה היה הנאשם יושב איתה באגף ‪ ,‬משעה ‪ 22:00‬ועד סיום המשמרת בחצות‪ ,‬ומדבר‬
‫איתה על החיים‪ ,‬על המשפחה‪ ,‬אם יש לה חבר‪ ,‬ושיחות אלו לא הפריעו לה כי "בסופו של דבר הוא‬
‫מפקד שלי‪ ,‬אין לי בעיה שהוא ידע על החיים שלי"‪.‬‬
‫בהתייחס לאירוע א' סיפרה כי לאחר תחילת שירותה בחודש פברואר ‪ ,2010‬היה מקרה בו הנאשם הניח‬
‫ידו על הירך שלה‪ .‬לדבריה ‪",‬אמרתי לו שיזוז ממני ומה הוא עושה והוא צחק‪ ,‬פשוט הוא צחק ואחרי‬
‫זה הוא הניח עליי את הרגליים שלו ודחפתי אותו ממני ואמרתי לו שאני לא איזה ספה או משענת שלך‪,‬‬
‫הוא אמר לי 'זה מפריע לך?' אמרתי 'כן' "‪ .‬הנאשם המשיך לשבת איתה באגף עד סיום המשמרת שלה‬
‫בחצות‪ ,‬כשהוא מסתכל עליה ובוהה‪.‬‬
‫בהתייחס לאירוע ג' העידה ל' כי היו לפחות ‪ 10‬מקרים בהם הנאשם שם עליה את ידיו או רגליו "וכל‬
‫פעם הייתי מזיזה‪ ,‬חשבתי שיום אחד זה יפסיק אבל זה לא הפסיק"‪.‬‬
‫בהתייחס לאירוע ב' סיפרה העדה כי לאחר כשלושה שבועות "הגיע המקרה של הנשיקה"‪ .‬הנאשם‪,‬‬
‫לדבריה‪ ,‬הסתובב אליה‪ ,‬התקרב אליה צמוד ונתן לה נשיקה עדינה על הלחי‪ .‬העדה מספרת שדחפה את‬
‫הנאשם ואמרה לו "מה אתה עושה"‪ ,‬והוא אמר לה שהוא סתם צוחק איתה‪ .‬העדה אמרה לו שאם‬
‫יעשה זאת שוב היא תתלונן עליו והוא השיב לה "לא‪ ,‬את לא תעזי" צחק ויצא מהאגף‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫העדה סיפרה כי לאחר מספר ימים דיברה עם ר'‪ ,‬מתלוננת ‪ ,3‬שעבדה עמה באותו אגף‪ ,‬וזו סיפרה לה כי‬
‫הנאשם ניסה לנשק אותה‪ .‬השתיים החליטו לשמור זאת ביניהן כדי שלא לפגוע בו ובמשפחתו‪ ,‬וכדי לא‬
‫להיפגע בעצמן‪ .‬במקביל ביקשה העדה לעבור למשמרת אחרת‪ ,‬וכך אכן נעשה‪ .‬לדבריה שלח לה‬
‫הנאשם הודעות ‪ sms‬בהן ביקש כי תחזור למשמרת ותהפוך לסמלת אגף‪.‬‬
‫בהמשך יצאה העדה לקורס סוהרים‪ ,‬ותוך כדי שיחה סיפרה למפקדת שלה‪ ,‬א'‪ ,.‬גם היא באותו מועד‬
‫סוהרת בשירות חובה‪ ,‬אודות מעשי הנאשם כלפיה וכלפי ר' ‪.‬א' אמרה לה שהיא צריכה להתלונן‪,‬‬
‫אולם העדה לדבריה לא התכוונה לעשות כן‪.‬‬
‫מספר חדשים מאוחר יותר זימן אותה מפקד בית הסוהר לאחר ששמע את הדברים מא' ולאחר מכן‬
‫זומנה העדה לחקירה ביאח"ס‪.‬‬
‫בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי בתחילה הנאשם היה כמו ידיד טוב והיא היתה הולכת איתו‬
‫לספירות "בסבבה"‪ ,‬כלשונה‪.‬‬
‫העדה עמדה על כך שמעשיו של הנאשם היו על רקע מיני והוסיפה " זה לא היה נראה לי דבר שאמור‬
‫בין מפקד לפקודה ובטח לא למישהי שאומרת לך 'לא' ואתה ממשיך את זה"‪.‬‬
‫עדותו של מפקד בית הסוהר ‪-‬גנ"מ ___ ‪ -‬עת‪2/‬‬
‫הודעתו של העד ביאח"ס‪ ,‬ת‪, 1/‬הוגשה בהסכמה‪ .‬בהודעתו מסר כי בביקור שנערך בבית הסוהר‪ ,‬פנתה‬
‫אליו א'‪ .‬עת‪ , 5/‬וסיפרה לו ששמעה מפיה של ל' כי היא וסוהרת חובה נוספת‪ ,‬ר'‪ ,‬הוטרדו מינית ע"י‬
‫הנאשם‪ .‬בעקבות זאת זימן העד למשרדו את ר'‪ ,‬שאל אותה האם הוטרדה מינית ע"י הנאשם והיא‬
‫השיבה כי אינה רוצה לפגוע באף אחד וכי הנאשם הטריד אותה "בקטנה"‪ ,‬שהיה אירוע שהוא רכן‬
‫לעברה וניסה לנשק אותה ‪ ,‬וכמו כן ניסה "להתחיל" איתה והיה זורק לה מילים בוטות ‪.‬כן סיפרה לו על‬
‫מקרה בו סמל המשמר לא אישר לה לצאת לחופש והנאשם הציע לה כי תוציא "גימלים" ‪.‬‬
‫לאחר מכן זימן העד את ל' (עת‪ )1/‬ושאל אותה האם הוטרדה מינית ע"י הנאשם‪ .‬היא אמרה שזה נכון‬
‫אבל היא לא רוצה לפגוע בו ובמשפחתו‪ .‬לדבריו ‪,‬היא דיברה במבוכה והיה נראה שהסיטואציה לא‬
‫נוחה לה‪ .‬ל' סיפרה לו כי הנאשם היה מגיע לאגף בו שימשה כזקיפה‪ ,‬יושב עמה במשך שעות בלי‬
‫להתייחס לאירועים אחרים בבית הסוהר‪ ,‬מדבר איתה על נושאים אישיים ואינטימיים‪ ,‬ניסה לנשקה‬
‫‪13‬‬
‫מספר פעמים והיא הדפה אותו‪ ,‬איימה כי תתלונן כנגדו והוא השיב כי היא לא תעז‪ .‬כמו כן ציינה מספר‬
‫מקרים בהם הניח ידו על ירכה או ברכיה‪.‬‬
‫העד סיפר כי שתי הסוהרות ביקשו "לא לעשות רעש" מהעניין והוא הסביר להן כי הוא חייב להעביר‬
‫את הדברים הלאה‪.‬‬
‫עדותה של מתלוננת ‪ ,2‬ק' ‪ -‬עת‪- 3/‬‬
‫המתלוננת מסרה עם תחילת עדותה כי אמרה את דבריה במשטרה‪ ,‬כל שאמרה במשטרה הינו אמת‪,‬‬
‫ומעבר לכך סירבה לענות לרוב השאלות ‪.‬‬
‫הודעתה של העדה ביאח"ס ‪ ,‬ת‪ ,4/‬הוגשה על פי סעיף ‪ 10‬א' לפקודת הראיות באמצעות חוקרת יאח"ס‪,‬‬
‫עת‪ .4/‬משנשאלה ע"י החוקרת האם היא יודעת מדוע זומנה לחקירה‪ ,‬השיבה‪" :‬כי יש שמועות בכלא‬
‫שהמפקד שלי הטריד מינית סוהרת ומזמנים את כל הבנות"‪ ,‬והוסיפה כי לדעתה השמועות נכונות‪ ,‬כי‬
‫גם איתה הוא "התחיל"‪ .‬לדבריה ‪ ,‬כמה שבועות לאחר שהגיעה לבית הסוהר ‪ ,‬החלה לשים לב‬
‫שהנאשם מתחיל להתקרב אליה ‪ .‬כשהיתה עושה תורנות לילה בעמדת זקיף‪ ,‬הוא היה מגיע בלילה‪,‬‬
‫מבקש שתכין לו קפה ‪ ,‬ויושב איתה ‪ .‬לדבריה ‪" ,‬הייתי חושבת בראש יאללה שילך מה יש לו לשבת‬
‫כאן‪ ,‬אבל היה ממשיך לשבת"‪ .‬היה מדבר איתה על כל מיני דברים ‪ ,‬אבל לא גסים‪.‬‬
‫בהתייחס לאירוע ד' סיפרה בחקירה כי באחת הפעמים יצאה מהחדר כדי לפתוח לנאשם את דלת האגף‬
‫והוא נכנס ונתקל בכוונה עם החזה שלו בחזה שלה‪ .‬היא דחפה אותו והוא התחיל לצחוק‪ .‬לשאלת‬
‫החוקרת ענתה כי "אין מצב" שזה לא היה מכוון וכי לא יכול להיות שהנאשם נתקל בה עם גופו‬
‫בטעות‪.‬‬
‫בהתייחס לאירוע ה'‪ ,‬סיפרה בחקירה כי הנאשם התקרב אליה עם הכסא עד שהיתה צמודה לקיר‪ ,‬ואז‬
‫חייך אליה ושם את ידו על ירכה‪ ,‬הסתכל עליה וחייך‪ .‬היא העיפה את ידו‪ ,‬צעקה עליו "מה אתה עושה?‬
‫אל תיגע בי" ‪ ,‬דחפה אותו עם הכסא ועברה לצד השני של החדר‪ .‬הוא לא הגיב‪ ,‬רק צחק ולאחר מספר‬
‫דקות הלך‪ .‬לדבריה‪ ,‬היה לה כעס על החוצפה שלו והיא חשבה שהוא לא יחזור על זה אחרי שהיא‬
‫צעקה עליו ודחפה אותו‪.‬‬
‫בהתייחס לאירוע ו' סיפרה בחקירה כי כשבועיים לאחר מכן ‪ ,‬שוב במשמרת לילה‪ ,‬הגיע הנאשם וביקש‬
‫‪14‬‬
‫כי תכין לו קפה‪ .‬הוא התיישב בצמוד אליה‪ ,‬שאל אותה אם יש לה עגיל בטבור וכשהשיבה בחיוב‬
‫ביקש לראותו‪ .‬כשסירבה‪ ,‬הוא הרים את חולצתה והיא נתנה מכה על ידו וצעקה עליו‪ .‬לדבריה הנאשם‬
‫שוב צחק "כאילו זה שטויות בשבילו הדברים האלה"‪ ,‬ואז קם ויצא מהמשרד‪ .‬לדבריה‪" ,‬חשבתי‬
‫לעצמי שאם עוד פעם הוא ינסה להתקרב אלי אני הולכת להתלונן עליו‪ ".‬אך מאז מקרה זה הוא הפסיק‬
‫לדבר איתה ולבוא לשבת איתה בלילות והפך ל"מפקד קשוח"‪.‬‬
‫בחקירה אמרה כי לא סיפרה לאיש על מקרים אלה משום שפחדה שזה יהרוס לו את העבודה והיא‬
‫היתה חדשה ולא רצתה "לעשות בלגאן"‪ .‬לשאלת החוקרת כיצד הרגישה‪ ,‬אמרה העדה כי הנאשם‬
‫הגעיל אותה כל פעם מחדש‪ ,‬לא היה לה נוח להיות בסביבתו והיא העדיפה לא להיות לבד איתו כי לא‬
‫ידעה מה יעשה‪.‬‬
‫לשאלת החוקרת האם היא יודעת על עוד סוהרות שהנאשם ניסה להתקרב אליהן‪ ,‬השיבה ק' "לא‪ .‬אני‬
‫די חדשה שם אז אני לא ממש יודעת מה הולך שם"‪.‬‬
‫בסוף חקירתה משנשאלה אם ברצונה להוסיף משהו‪ ,‬אמרה "לא נעים לי מהמצב הזה כי הוא מושעה‬
‫ואני לא רוצה לראות אותו" וכן הוסיפה כי אם לא היו קוראים לה‪ ,‬לא היתה באה להגיש תלונה‪.‬‬
‫עדותה של חוקרת יאח"ס‪ - ,‬עת‪– 4/‬‬
‫העדה גבתה את הודעות המתלוננות ואת הודעותיו של הנאשם ‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם עימת את העדה מול פעולות חקירה שלא בוצעו על ידה‪ ,‬לרבות אי תפיסת יומני המשמרות‬
‫של הנאשם ‪,‬שלטעמו יכולים היו לקדם את ההבנה האם הנאשם דובר אמת בהכחישו את טענת‬
‫המתלוננת ל' לפיה היה נוהג לשבת עמה בעמדת הזקיף במהלך כל שעות המשמרת שלה‪.‬‬
‫עוד עימת ב"כ הנאשם את החוקרת על כך שלא בוצע עימות בין הנאשם לבין המתלוננות‪ ,‬שלא נערכה‬
‫בדיקה האם הנאשם אכן שלח הודעות ‪ , sms‬שלא נערך ביקור בעמדת הזקיף בה התרחשו האירועים‬
‫המיוחסים לנאשם ‪ ,‬ושלא נבדקה טענת הנאשם כי יש לו מפתח לאגף ולפיכך המתלוננת ק' לא היתה‬
‫צריכה לקום כדי לפתוח לו את הדלת‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫עדותה של א' ‪ -‬ע‪/‬ת ‪-5‬‬
‫העדה שירתה כסוהרת חובה בתפקיד מדריכה בבית ספר "ניר" ומשרתת כיום כסוהרת קבע‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬הגיעה לביתה של ל'‪ ,‬מתלוננת ‪ 1‬ועת‪ ,1/‬כדי לאסוף אותה למסיבת סיום הקורס בו שימשה‬
‫מדריכתה של ל'‪ .‬תוך כדי שיחה אמרה לה ל' כי היא מעוניינת לעבור מבית הסוהר משום שיש לה בעיה‬
‫עם מפקד המשמרת שלה‪ ,‬שניסה לנשקה‪ .‬כן סיפרה לה ל' שהנאשם ניסה לנשק גם את חברתה ר'‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬אמרה לל' שהן חייבות לדווח על כך‪.‬‬
‫לאחר מספר חודשים היתה העדה בהרצאה בביס"ר ___ ובסיומה ניגשה למפקד בית הסוהר וסיפרה‬
‫לו אודות הדברים ששמעה מפיה של ל'‪ .‬למחרת התקשרה אליה ר'‪ ,‬אותה הכירה מביס"ר אחר ‪,‬‬
‫ושאלה אותה מדוע סיפרה את הדברים למפקד בית הסוהר‪.‬‬
‫עדותה של מתלוננת מספר ‪ – 3‬ר' ‪ -‬עת‪6/‬‬
‫העדה שירתה כסוהרת חובה משנת ‪ 2009‬עד שנת ‪ , 2011‬בשנה הראשונה בביס"ר אחר ולאחר מכן‬
‫הועברה על פי בקשתה לביס"ר ___ ‪ ,‬בתחילה במשמרת ג' תחת פיקוד הנאשם ובהמשך במשמרת‬
‫אחרת‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬כאשר שירתה בביס"ר האחר היו לה בעיות עם המפקד שלה וכשהגיעה לביס"ר ___ והחלה‬
‫לשרת תחת פיקודו של הנאשם‪ ,‬קיבלה יחס שונה‪ ,‬וכל בעיה טופלה על ידו‪ .‬לדוגמה‪ ,‬כאשר בקשתה‬
‫ליום חופש נענתה בשלילה ע"י מפקד המשמר‪ ,‬אישר לה לדבריה הנאשם לקחת "גימלים" ולא להגיע‬
‫למשמרת‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬בהמשך אלה כבר לא היו יחסי מפקד וסוהרת ומשהו היה נראה לה מוזר‪" .‬הוא לא בא ישר‬
‫עושה את הרישום כמו שצריך‪ ,‬הוא אמור לעשות סיבוב באגף ולראות שאני ערנית‪ ,‬זה לא היה‪ ,‬זה היה‬
‫מתעכב כל פעם‪ ,‬לא היה נרשם שום דבר והוא היה מתחיל לדבר‪ ,‬מדבר על דברים שהם לא קשורים‬
‫לבית הסוהר‪ ,‬דברים אישיים‪ .‬יום אחד במשמרת מסוימת זה התחיל כשהוא שאל אותי איך הסקס עם‬
‫חבר שלי‪ ...‬יום אחד הוא שם עליי יד על הירך‪ ,‬שאלתי אותו מה הוא עושה‪ ,‬שיעיף את היד אז הוא הזיז‬
‫את היד ואחרי זה התקרב אליי והוא כמעט נגע לי בשפתיים‪ ,‬כאילו‪ ,‬הוא נגע לי בשפתיים‪ ...‬עם‬
‫השפתיים שלו‪ .‬הוא נגע לי בשפתיים‪ ,‬הרחקתי אותו ממני בדחיפה לא קלה‪ ,‬דחפתי אותו עם שתי‬
‫‪16‬‬
‫הרגליים ואמרתי לו שיעוף לי מהאגף‪ ,‬הוא התחיל לצחוק ואמר 'תירגעי‪ ,‬תירגעי ‪,‬זה סתם‪ ,‬תירגעי'‬
‫והוא פשוט צחק‪ ,‬אמרתי לו שהוא יכול להיות אבא שלי ושיעוף מפה"‪ .‬זאת באשר לאירוע ז'‪.‬‬
‫בהתייחס לאירוע ח' סיפרה העדה כי הנאשם לחץ את ידה ובמהלך לחיצת היד עשה תנועה בכף ידה‬
‫באמצעות האמה‪" ,‬הוא עשה לי בצורה כזאת שאתם יודעים מה זה מראה‪ ,‬העפתי את היד שלי ואמרתי‬
‫לו שהוא פשוט מטומטם והלכתי לקבלת משמרת"‪ .‬בהמשך עדותה הבהירה העדה כי היה ברור‬
‫שתנועה זו מהווה רמיזה מינית‪.‬‬
‫לדברי העדה‪ ,‬כשהבחינה בכך של'‪ ,‬מתלוננת ‪ ,1‬מתלווה כמעט תמיד לנאשם בספירות הלילה‪ ,‬שיתפה‬
‫היא את ל' במה שאירע לה עם הנאשם‪ ,‬ובעקבות זאת סיפרה לה ל' שגם איתה הוא "שולח ידיים"‬
‫ושהיא רוצה לעבור משמרת‪.‬‬
‫כאשר ל' עברה למשמרת אחרת‪ ,‬ביקש הנאשם מהעדה‪ ,‬לדבריה‪ ,‬לדבר עם ל' ולשכנע אותה לחזור‪-‬‬
‫"הוא תמיד היה שואל אותי 'למה היא לא חוזרת‪ ,‬תגידי לה שתחזור והיא תהיה סמלת אגף‪ ,‬רק שתחזור‬
‫למשמרת‪ ,‬למה היא עזבה‪ ,‬זה לא יפה'"‪.‬‬
‫לדברי העדה‪ ,‬לא ידעה של' שוחחה עם א' עת‪ ,5/‬עד אשר זימן אותה מפקד בית הסוהר והיא אמרה לו‬
‫שהנאשם ניסה לנשק אותה וכי מה שהיה איתה "זה בקטנה לעומת מה שהיה עם ל'"‪ .‬לדבריה ‪,‬ניסתה‬
‫למזער את מה שקרה איתה עצמה כי לא רצתה להרוס פרנסתו של הנאשם ומשפחתו‪.‬‬
‫העדה אישרה כי בתחילת הודעתה ביאח"ס סיפרה לחוקרת כי הנאשם "כמעט נגע" בה עם השפתיים‬
‫ואילו בהמשך ההודעה סיפרה כי הנאשם נישק אותה‪ .‬לדבריה‪ ,‬בהתחלה ניסתה למזער את הדברים אך‬
‫לאחר שהחוקרת עימתה אותה מול דברי ל'‪ ,‬אישרה כי הנאשם אכן נישק אותה‪.‬‬
‫גם למפקד בית הסוהר סיפרה‪ ,‬לדבריה‪ ,‬כי הנאשם רק ניסה לנשקה‪ ,‬וזאת משום שניסתה למזער את‬
‫העניין‪.‬‬
‫העדה אישרה כי בתחילת שירותה בביס"ר ___ לא רצתה לעבוד עם מפקד מהעדה ה__ ‪ ,‬בשל נסיונה‬
‫הרע עם מפקדה הקודם בבית הסוהר הקודם בו שירתה ‪ ,‬אך הופתעה לטובה מיחסו של הנאשם כלפיה‪,‬‬
‫ובעקבות זאת שינתה דעתה‪.‬‬
‫לדברי העדה‪ ,‬לא רצתה לבוא ולהעיד בפני בית הדין‪ ,‬מאחר ולדבריה‪" ,‬לא התכוונתי להרוס משפחה‬
‫בטח שלא לבן אדם שיושב אצלי באגף ואומר לי 'אשתי עומדת ללדת'" ‪ .‬בהמשך הוסיפה כי לא רצתה‬
‫‪17‬‬
‫"להיכנס לזה" מאחר ורצתה להתגייס לשירות קבע בשב"ס ופחדה שלא יגייסו אותה וכן משום שלא‬
‫רצתה שיהיה לה "כתם" במערכת‪.‬‬
‫לשאלת ב"כ הנאשם אישרה העדה כי היו לה בעיות משמעת הן בביס"ר הקודם והן בביס"ר ___ ‪.‬‬
‫כן אישרה העדה כי במקרה בו לא אושרה בקשתה לחופשה‪ ,‬שיקרה לרופא ו"עשתה לו הצגות"‪,‬‬
‫כלשונה‪ ,‬על מנת שישתכנע כי היא חולה‪ ,‬וייתן לה "גימלים"‪.‬‬
‫את טענות הסניגור לפיהן פיתחה רגשות כלפי הנאשם ולכן רצתה לסכסך בינו לבין ל' ‪ ,‬הגדירה העדה‬
‫כ"מופרכות בצורה מדהימה"‪.‬‬
‫הודעת הנאשם ביאח"ס מיום ‪ - 16.9.10‬ת‪2/‬‬
‫בהודעתו הגדיר הנאשם את ל' (מתלוננת ‪ )1‬כסוהרת טובה ללא עבירות משמעת‪ ,‬מסר כי יחסיו עם ל'‬
‫היו יחסי מפקד‪-‬פקודה בלבד וכי לא היה קרוב אליה יותר מאשר לפקודיו האחרים‪ ,‬הוא לא בחר בה‬
‫באופן אישי להתלוות לספירות ולא פנה אליה על מנת שתחזור למשמרת‪ .‬לדבריו נהג לשבת במשרד‬
‫הזקיף פרק זמן של בין ‪ 5‬דקות ל‪ 20‬דקות לכל היותר‪ ,‬ולא היו מקרים בהם ישב בעמדת הזקיף מעל‬
‫לשעה‪ .‬הנאשם הכחיש את טענות ל' כי נישק אותה וכי שם ידו על רגליה‪.‬‬
‫לגבי ר' (מתלוננת ‪ )3‬מסר הנאשם כי היא סוהרת רגילה כמו כולם‪ ,‬והיחסים ביניהם היו יחסי מפקד ‪-‬‬
‫פקודה‪ .‬הנאשם הכחיש כי אישר לה לקחת "גימלים"‪ ,‬כי שוחח עמה על דברים אינטימיים וכי עשה‬
‫תנועה מגונה באצבעו כשלחץ את ידה‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הפלאפון שלו היה נגיש לסוהרים והוא אינו יודע מי שלח הודעות לל' ולר'‪.‬‬
‫הודעת הנאשם ביאח"ס מיום ‪ - 13.10.10‬ת‪3/‬‬
‫בהודעתו זו נשאל הנאשם אודות ק' (מתלוננת ‪ .)2‬הנאשם אמר כי היא סוהרת אמינה שאפשר לעבוד‬
‫איתה‪ ,‬אחראית בעבודה שלה‪ .‬לדבריו יחסיהם היו של מפקד ופקודה‪ .‬הנאשם הכחיש כי ניסה‬
‫"להתחיל" עם ק'‪ ,‬כי נהג לשבת עמה זמן ממושך‪ ,‬וכי היה מקרה בו נתקל בה בחזה בכוונה‪ .‬כן הכחיש‬
‫את טענתה לפיה שאל אותה האם יש לה עגיל בטבור וביקש לראותו‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫בשלב זה של החקירה אמר הנאשם כי ק' היא חלק מקבוצה של נוכלים ונוכלות הרוצים להעליל עליו ‪,‬‬
‫להכפיש את שמו ולהפיל אותו משום שהוא מוצלח‪ ,‬וטען כי מדובר בקונספירציה נגדו‪.‬‬
‫ראיות ההגנה‬
‫מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד‪.‬‬
‫עדותו של הנאשם‬
‫הנאשם ‪ ,‬בעדותו‪ ,‬הכחיש מכל וכל את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ואמר כי מדובר‬
‫בהאשמות שקר וכזב ‪.‬‬
‫הנאשם נשאל ע"י בא כוחו מהי לדעתו הסיבה בגינה העלילו עליו עלילות שכאלה‪ .‬הנאשם העלה‬
‫במהלך עדותו מספר השערות‪ .‬לדבריו‪ ,‬עולה מניתוח הראיות שר'‪( .‬מתלוננת מס' ‪- 3‬עת‪ )6/‬היא‬
‫גזענית וייתכן והעלילה עליו בשל היותו בן העדה ה__‪.‬‬
‫אפשרות אחרת היא שמאחר והוא היה מוצלח ומפקד בית הסוהר "הרעיף" עליו‪ ,‬כלשונו‪ ,‬ועשה ממנו‬
‫"סוֹּּפר קצין"‪ ,‬זה לא מצא חן בעיני אחרים‪ ,‬שרצו להפריע לו ולהכפיש את שמו‪.‬‬
‫אפשרות שלישית שהועלתה על ידו‪ ,‬היא וויכוחים שמתנהלים בבית הסוהר בין מפקד המשמרת לבין‬
‫הסוהרים‪ ,‬שייתכן וגרמו להעליל עליו את המעשים המיוחסים לו‪.‬‬
‫הנאשם טען כי יחסו אל כל הסוהרים היה הוגן‪ ,‬אבהי‪ ,‬תומך‪ ,‬אחראי ואכפתי‪ ,‬כי התייחס אליהם כאל‬
‫בניו ובנותיו וכי יתכן שיחס זה התפרש כיחס מועדף‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬ייתכן שהמקור לדברים היה קנאה‪.‬‬
‫לגבי הקשר שלו עם ל' (מתלוננת מספר ‪ - 1‬עת‪ ,)1/‬העיד הנאשם כי הקשר עמה היה כמו עם יתר‬
‫הסוהרים והסוהרות‪.‬‬
‫באשר לר' אמר הנאשם כי זו קיבלה ממנו אותו יחס כשל ל'‪ .‬לדבריו‪ ,‬להבדיל מל'‪ ,‬ר' היא סוהרת‬
‫מניפולטיבית ‪,‬שקרנית ‪ ,‬גזענית‪ ,‬שגוררת אחריה אחרים ויכול להיות שהשפיעה על ל' והן תכננו את‬
‫הקונספירציה ‪,‬המזימה נגדו‪ .‬הנאשם סיפר על תקריות שאירעו לדבריו בין ר' לבין סוהרים אחרים וכן‬
‫אודות תלונה שהגישה כנגד אסיר שלדבריו נבדקה ע"י פיקוד בית הסוהר ונמצאה שקרית‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫לדבריו‪ ,‬ר' ול' רצו לבסס את השקרים שלהן ולצורך זאת הביאו את ק'‪ ,‬שעבדה איתן באותה משמרת‪,‬‬
‫על מנת שגם היא תעיד כנגדו‪.‬‬
‫הנאשם הכחיש כי שלח הודעות ‪ sms‬למי מהמתלוננות‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית אמר הנאשם כי אינו יכול להצביע על אדם ספציפי המעוניין לפגוע בו‪ ,‬אלא מדובר‬
‫בחבורת אנשים שלא רצו שהוא יתקדם ו"פוצצו את העניין"‪ ,‬לדבריו‪ ,‬שבועיים לפני שאמור היה לקבל‬
‫דרגה‪.‬‬
‫הנאשם חזר על טענתו כי נרקמה כנגדו קונספירציה ועוד הוסיף כי כעת הוא מבין שהמתלוננות רצו‬
‫להיות בחברתו ורצו שיתייחס אליהן אחרת אבל הוא לא החזיר להן "באותו צד של המטבע"‪ ,‬כדבריו‪.‬‬
‫לנאשם לא היה הסבר לכך שבחקירתו ביאח"ס הגדיר את ר'‪ ,‬מתלוננת מס' ‪ ,2‬אותה הגדיר בעדותו‬
‫כשקרנית‪ ,‬מניפולטיבית וגזענית‪ ,‬כ"סוהרת רגילה"‪ ,‬גם לאחר שנודע לו מהן טענותיה לגביו‪.‬‬
‫הנאשם הכחיש כי הרבה לצרף את ל' לספירות שערך‪ ,‬טען שהתלוותה אליו לא יותר מסוהרים אחרים‪,‬‬
‫וכי ניתן לבדוק זאת ביומנים‪.‬‬
‫הנאשם העיד כי לא נהג לשבת עם ל' פרק זמן העולה על רבע שעה וגם לצורך כך הפנה ליומן האגף‪.‬‬
‫באשר לק' אמר הנאשם כי על אף שהגדירה בעת חקירתו ביאח"ס כ"אמינה"‪ ,‬כוונתו היתה כי היא‬
‫"אמינה מבחינת העבודה ולא מבחינת המחשבות שלה" והוסיף כי היא מניפולטיבית‪ ,‬שקרנית‪,‬‬
‫מעלילה באותה חבורה של אנשים שרצו להפיל אותו‪ .‬לדבריו‪ ,‬אילו נשאל בחקירתו ביאח"ס האם ק'‬
‫שקרנית‪ ,‬היתה תשובתו חיובית‪.‬‬
‫הנאשם תיאר את סדר יומו כמפקד משמרת בבית הסוהר‪ .‬באשר להתנהלותו בשעות הערב‪ ,‬הן השעות‬
‫הרלבנטיות לתיק זה‪ ,‬סיפר הנאשם כי נהג לערוך את ספירת הביטחון עם סמל האגף ועם סוהר או‬
‫סוהרת נוספים אותם היה בוחר באקראי‪ .‬לאחר סיום הספירה מסכמים ומטעינים את נתוניה‪ .‬בשעה‬
‫‪ 22:00‬נערכת ספירה של אסירים נוספים ‪ .‬לאחר מכן נערכת על ידו ביקורת בנקודות תורפה‪ ,‬בנשקייה‪,‬‬
‫במשל"ט ובאגפים‪.‬‬
‫הנאשם העיד כי כל פעולותיו תועדו על ידו ביומן‪ ,‬המהווה "מוצג משפטי לכל דבר"‪ ,‬והדגיש כי כתב‬
‫ידו וחתימתו אינם סטנדרטיים כך שאחרים לא יכלו לרשום בשמו ביומן‪ .‬לדבריו את היומנים אין‬
‫להשמיד ו"היומן מעיד על הנוכחות של אותו אדם באותו רגע נתון"‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫דיון‬
‫עבירת המשמעת ‪ -‬הטרדה מינית ‪ -‬מעשים מגונים‬
‫לנאשם מיוחסת עבירת משמעת על פי פריט ‪ 29‬לתוספת השניה לפקודת בתי הסוהר‪" -‬הטרדה מינית‬
‫או התנכלות‪ ,‬כמשמעותן בסעיף ‪ 3‬לחוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬בעת מילוי תפקיד‪ ,‬או כשהסוהר לבוש‬
‫מדים‪ ,‬או כשהן מכוונות כלפי סוהר אחר"‪.‬‬
‫על‪-‬מנת להבחין בין התנהגות בעלת אופי מיני המצויה בתחומי המותר‪ ,‬לבין התנהגות העולה כדי‬
‫הטרדה מינית פסולה‪ ,‬מגדיר סעיף ‪(3‬א) לחוק את סוגי המעשים הנחשבים "הטרדה מינית "‪.‬‬
‫השאלה אם מעשים מסוימים מהווים הטרדה מינית פסולה על‪-‬פי סעיף ‪(3‬א) לחוק‪ ,‬או שמא מדובר‬
‫בהתנהגות לגיטימית שאינה עולה כדי הטרדה מינית‪ ,‬חייבת תמיד להיבחן על‪-‬פי ההקשר בו בוצעו‬
‫המעשים‪ ,‬טיב היחסים בין הצדדים ומכלול נסיבות העניין בכל מקרה לגופו‪.‬‬
‫התביעה בסיכומיה מפנה לחלופה ‪ 2‬בסעיף ‪ 3‬לחוק למניעת הטרדה מינית ‪":‬מעשים מגונים‬
‫כמשמעותם בסעיפים ‪ 348‬ו‪ 349-‬לחוק העונשין" ‪.‬‬
‫לטענת התביעה ביצע הנאשם את המעשים המיוחסים לו תוך שהוא מנצל את העובדה שמדובר‬
‫בסוהרות חובה שהוא מפקדן ובוגר מהן במספר רב של שנים ‪ .‬מכאן עולה כי החלופה שבסעיף ‪348‬‬
‫אליה מכוונת התביעה היא זו שבסעיף קטן (ה)‪ " -‬העושה מעשה מגונה באדם שמלאו לו שמונה‬
‫עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות‪".‬‬
‫מעשה מגונה מוגדר ב ס"ק (ו) לסעיף ‪" - 348‬מעשה לשם גירוי‪ ,‬סיפוק או ביזוי מיניים"‪.‬‬
‫לשם הוכחת קיומה של העבירה עלינו לבחון האם ביצע הנאשם את המעשים המיוחסים לו‪ ,‬ואם כן ‪-‬‬
‫האם מעשים אלה עולים בגדר "מעשה מגונה" והאם התקיים אצל הנאשם היסוד הנפשי הנדרש בס"ק‬
‫(ו)‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫בחינת היסודות העובדתיים‪ -‬הערכת העדויות‬
‫למען הסר ספק‪ ,‬ובשים לב לחומרתו של אישום משמעתי בגין הטרדה מינית‪ ,‬יודגש כי שאלת‬
‫התקיימותם של מרכיבי העבירה תיבחן על‪-‬פי רמת ההוכחה הנדרשת בפלילים קרי ‪ -‬מעבר לספק‬
‫סביר‪.1‬‬
‫המעשים המיוחסים לנאשם הינם מעשים שדרכם להיעשות בצנעה ואשר בכל אחד מהם נכחו רק‬
‫שניים‪ :‬המתלוננת והנאשם‪ .‬מתוך שכך‪ ,‬הרי שלשאלת מהימנות בעלי הדין משקל מכריע‪ .‬כך גם יש‬
‫משקל רב לקיומן של עדויות או ראיות מטעם הצדדים ‪ ,‬אשר תומכות בחלקים מטענותיהם או מסייעות‬
‫בהקניית סימני אמת לעדויותיהם‪.2‬‬
‫הטענה בדבר מחדלי חקירה‬
‫בסיכומי ההגנה הוקדש פרק נרחב למחדלי חקירה אשר לטענתה גרמו לכך שקופחה הגנתו של‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫עפ"י סיכומי ההגנה‪ ,‬אי תפיסת יומני המשמרת מהווה מחדל חקירתי ממדרגה ראשונה שהביא לקיפוח‬
‫הגנתו של הנאשם ולאור חומרת מחדל זה על בית הדין להניח לטובת הנאשם‪ ,‬כי אילו היו היומנים‬
‫נתפסים‪ ,‬היה מצוין בהם שהנאשם אכן ביצע ביקורות באגפים השונים ‪ ,‬חתם על היומן בכתב ידו‬
‫ובשמו ולא שהה בעמדת הזקיף מעל ל‪ 15 -‬דקות‪ .‬כמו כן טוענת ההגנה למחדלי חקירה נוספים ‪ :‬אי‬
‫בדיקת הודעות ה‪ sms -‬של הנאשם ושל המתלוננות‪ ,‬אי ביצוע עימותים בין הנאשם לבין המתלוננות‪,‬‬
‫זימון ל' ור' לחקירה ביאח"ס באותו מועד ואי ביקור בעמדת הזקיף ‪.‬‬
‫לטענת ההגנה‪ ,‬לאור רשלנות היחידה החוקרת אבדו ראיות פוטנציאליות אשר היו עשויות להועיל‬
‫להגנת הנאשם ואולי אף להביא לכך שלא יוגש נגדו כתב אישום‪.‬‬
‫מחדלי חקירה אינם מובילים בכל מקרה לזיכויו של נאשם‪.‬‬
‫דיון ‪ -‬לא כל הימנעות מחקירה לה טוענת הסניגוריה הינה "מחדל חקירה" ולא כל מחדל חקירה גורם‬
‫בהכרח ל"נזק ראייתי"‪ .‬לא כל נזק ראייתי ולא כל מחדל בחקירה מובילים לזיכוי‪ .‬נפקותו של המחדל‬
‫תלויה בנסיבות המקרה הקונקרטי‪ ,‬ובפרט בשאלה‪ ,‬האם עסקינן במחדל כה חמור‪ ,‬עד כי יש חשש‬
‫‪1‬‬
‫עש"מ ‪ 6737/02‬מדינת ישראל נ' נחום זקן‬
‫‪2‬‬
‫ר' ע"פ ‪ 2864/01‬מסילתי נ' מדינת ישראל‪,‬‬
‫‪22‬‬
‫שמא קופחה הגנתו של הנאשם באופן שיתקשה להתמודד עם חומר הראיות המפליל אותו או להוכיח‬
‫את גרסתו שלו‪.3‬‬
‫משקלו והשפעתו של המחדל החקירתי נבחנים לא רק בהתייחס למחדל החקירתי כשהוא לעצמו‪ ,‬אלא‬
‫תוך שקלולו לאור מכלול הראיות שהונחו בפני בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫באשר ליומני המשמרות ‪ ,‬הודעות ה‪ sms -‬וביקור בעמדת הזקיף ‪-‬‬
‫ב"כ הנאשם טען בפני חוקרת יאח"ס כי היומנים יכולים היו לקדם את ההבנה האם הנאשם אומר אמת‬
‫באשר יכולים היו להראות כי לא ישב במשמרות כפי שטוענות המתלוננות‪.‬‬
‫הנאשם עצמו‪ ,‬בעדותו‪ ,‬הדגיש כי היומן הוא מוצג משפטי לכל דבר‪ ,‬כי היומן מעיד על הנוכחות של‬
‫אותו אדם באותו רגע נתון‪ ,‬וידע לומר היכן ניתן למצוא את היומנים וכי חל איסור להשמידו‪.‬‬
‫באי כוח הנאשם הקדישו פרק נכבד מסיכומיהם לעניין זה של היומנים‪.‬‬
‫חרף זאת‪ ,‬משנקרתה בפני ההגנה ההזדמנות לתקן את אשר לא נעשה בחקירת יאח"ס ולהמציא את‬
‫יומני המשמרות ‪ ,‬בחרה היא שלא לעשות כן‪.‬‬
‫מהנאשם ומי מטעמו לא נמנעה היכולת להשיג את פלט ההודעות היוצאות ונכנסות של הטלפון‬
‫שברשותו‪ ,‬גם בכל שלב שלאחר החקירה‪ .‬פלט שכזה לא הוצג בפנינו‪.‬‬
‫באי כוח הנאשם יכולים היו לבקש‪ ,‬אך לא ביקשו‪ ,‬כי בית הדין יבקר באגף על מנת שיתרשם‪ ,‬באופן‬
‫בלתי אמצעי‪ ,‬האם יש באפיוניו של חדר היומן כדי לסייע להכרעה באם יכולות היו להתבצע בו‬
‫העבירות המיוחסות לנאשם‪.‬‬
‫לעניין זה נפסק‪ ,‬כי כאשר מצביעה ההגנה על קושי העולה ממחדל חקירתי‪ ,‬הרי מקום שנתונה לה‬
‫באופן מובהק האפשרות להציג אותה ראיה שלא הובאה על‪-‬ידי התביעה‪ ,‬מרוכך משמעותית הקושי‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫באשר לזימונן של ל' ור' באותו מועד‪ -‬גם אם ראוי היה לזמן כל אחת מהן למועד אחר‪ ,‬הרי שכפי‬
‫שעולה מהעדויות‪ ,‬שתי מתלוננות אלו שוחחו ביניהן אודות הנושא ללא קשר לזימונן לחקירה ואילו‬
‫היו טוענות כי לא עשו כן‪ ,‬היה הדבר מעורר תמיהה‪ .‬עצם זאת ששתי העדות לא הסתירו בעדויותיהן כי‬
‫‪3‬‬
‫ר' ע"פ ‪ 6001/12‬פלוני נ' מדינת ישראל‬
‫‪ 4‬ר' ע"פ ‪ 557/06‬עלאק נ' מדינת ישראל‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ר' ע"פ ‪ 9274/08‬פלוני נ' מדינת ישראל‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫שוחחו טרם החקירה‪ ,‬מצביע על כך כי לא נעשה תיאום עמדות מכוון ביניהן ‪ ,‬זאת בדומה לנוכחות‬
‫מקרית ותמימה של עד בעת מסירת עדותו של עד אחר ‪ ,‬בניגוד לנוכחות מכוונת‪.6‬‬
‫העובדה כי לא התקיימו עימותים בין הנאשם לבין המתלוננות אינה עולה כדי מחדל חקירה‪ ,‬במיוחד‬
‫כאשר שתיים מהן העידו בפנינו‪ ,‬נחקרו בחקירה ראשית ונגדית אילו השלישית (ק') הדגישה ממילא‬
‫בהודעתה ת‪ 4/‬את חוסר רצונה לראות את הנאשם‪.‬‬
‫לסיכום עניין זה‪ ,‬גם אם נכונות חלק מטענות ההגנה באשר לפעולות נוספות בהן יכולה היתה היחידה‬
‫החוקרת לנקוט‪ ,‬הרי שבמקרה שלפנינו לא ניתן לומר כי עסקינן במחדלים כה חמורים שגרמו לכך‬
‫שהגנתו של הנאשם קופחה‪ ,‬וממילא משנקרתה בפניו ההזדמנות לתקן חלקם הארי‪ ,‬בחר מטעמיו הוא‬
‫שלא לעשות כן‪.‬‬
‫הערכת עדויות התביעה‬
‫באי כוח הנאשם טוענים בסיכומיהם כי המתלוננות שיקרו והעלילו עלילת שווא על הנאשם‪ ,‬במטרה‬
‫להזיק לו ולגרום להעברתו מתפקיד‪ ,‬כי התלונות הוגשו כתוצאה משנאה וגזענות כלפי בני העדה‬
‫ה___ עליה נמנה הנאשם‪ ,‬צרות עין של המתלוננות מתפקידו הבכיר של הנאשם וקינאה בין‬
‫המתלוננות ל' ור' על ליבו של הנאשם‪.‬‬
‫מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי אף אחת משלוש המתלוננות לא חפצה כלל להגיש תלונה נגד‬
‫הנאשם‪ ,‬וכי כל אחת מהן זומנה לחקירה בעל כורחה לאחר ששמה עלה שלא ביזמתה ושלא מרצונה ‪.‬‬
‫למעשה ‪ ,‬ייחוס המונח "מתלוננת" לכל אחת מהשלוש אינו משקף את המציאות במקרה שבפנינו ‪,‬‬
‫והוא נכפה על כל אחת מהן מכורח הנסיבות‪.‬‬
‫היוזמה לתלונה כנגד הנאשם הגיעה מגורם זר‪ ,‬העדה א' ‪ ,‬אשר לא הכירה את הנאשם ולא היה לה כל‬
‫מניע לפגוע בו‪.‬‬
‫אתייחס להלן לכל אחת מה"מתלוננות"‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ר' לעניין זה ספרו של קדמי "על סדר הדין בפלילים" ‪ ,‬חלק שני‪ ,‬בעמ' ‪.1555‬‬
‫‪24‬‬
‫מתלוננת מס' ‪ ,1‬ל'‪-‬‬
‫הוגדרה ע"י הנאשם בהודעתו ת‪ 2/‬כסוהרת טובה ללא עבירות משמעת‪ ,‬אישרה כי בתחילה הנאשם‬
‫היה כמו ידיד טוב והיא התלוותה אליו לספירות ב"סבבה" כלשונה‪.‬‬
‫העידה כי לא התלוננה כנגד הנאשם‪ ,‬משום שלא רצתה לפגוע בו ובמשפחתו‪ .‬דבריה אלה נתמכים‬
‫ע"י מפקד בית הסוהר‪ ,‬עת‪ ,2/‬שסיפר כי כשיזם עמה שיחה‪ ,‬היא דיברה במבוכה ‪ ,‬אמרה לו כי אינה‬
‫רוצה לפגוע בנאשם ובמשפחתו‪ ,‬ונראה היה שהסיטואציה לא נוחה לה‪ .‬דברים אלה נתמכים גם‬
‫בעדותה של א'‪ ,‬לפיה הפצירה בל' לדווח על מעשי הנאשם אך נוכחה לדעת‪ ,‬בחלוף מס' חדשים ‪ ,‬כי‬
‫המתלוננת לא דיווחה כאמור‪.‬‬
‫ל' בעדותה לא ניסתה להעצים את מעשיו של הנאשם ‪ .‬את אירוע הנשיקה‪ ,‬למשל‪ ,‬תיארה כ"נשיקה‬
‫עדינה" ואף הבהירה "לא אמרתי שהוא תפס אותי בכוח ונישק אותי"‪.‬‬
‫ההגנה מתייחסת בסיכומיה לשיהוי בהגשת התלונה וכן להתפתחות בגרסאותיה של העדה והפערים‬
‫ביניהן ‪ :‬כך‪ ,‬על פי עדותה של מתלוננת ‪ ,3‬ר'‪ ,‬סיפרה לה ל' כי הנאשם "שולח ידיים"‪ .‬עת‪ 5/‬א' העידה‬
‫כי ל' סיפרה לה שהנאשם "ניסה לנשקה" ‪ .‬מפקד בית הסוהר העיד כי ל' סיפרה לו שהנאשם ניסה‬
‫לנשקה מספר פעמים ושם יד על ירכה במספר מקרים‪ ,‬ל' עצמה מסרה בהודעתה ביאח"ס כי היו לגביה‬
‫שני מקרים‪ -‬מקרה אחד בו ניסה הנאשם לנשקה ומקרה אחד שנגע בה‪ ,‬ואילו בהמשך הודעתה‪ ,‬אמרה‬
‫כי לגבי הנשיקה היתה מקרה אחד אך הנאשם שם עליה את ידו לפחות ‪ 10‬פעמים‪ ,‬גרסה עליה חזרה‬
‫בעדותה בפנינו‪.‬‬
‫העדה עומתה ע"י ב"כ הנאשם מול התפתחויות ופערים אלה בגרסותיה‪ .‬לדבריה לא שיקרה בחקירתה‬
‫ביאח"ס‪ ,‬אלא פשוט לא רצתה להרחיב ולא רצתה להתלונן כדי לא לפגוע בנאשם ולהרוס משפחה‪.‬‬
‫תשובה זו מתיישבת עם רתיעתה של העדה מלהתלונן כנגד הנאשם‪.‬‬
‫בפסיקה נקבע כי מדובר בהתנהגות אופיינית לנפגעות עבירת מין ‪ ,‬אשר גרסאותיהן הראשונות הן‬
‫לעיתים לקוניות‪ ,‬חושפות טפח ומסתירות טפחיים‪ .‬הכלל הוא שבעבירות מין אין בחשיפה ההדרגתית‬
‫של הדברים כדי לפגום במהימנות ובאמינות של קורבן העבירה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫כאמור‪ ,‬ל' לא הגיעה למשטרה מיזמתה‪ ,‬אלא בעל‪-‬כורחה‪ ,‬חשפה את המעשים באופן הדרגתי רק‬
‫‪7‬‬
‫ר' תפ"ח (מחוזי ת"א) ‪ 1015/09‬מדינת ישראל נ' משה קצב‬
‫‪25‬‬
‫משנודע לה כי הדברים שסיפרה לא' הועברו הלאה‪ ,‬ולפיכך לא ניתן לייחס לה שיהוי בהגשת התלונה‬
‫שכן אילו היו הדברים תלויים בה‪ ,‬לא היתה התלונה באה כלל אל העולם ‪ .‬הכבישה במקרה דנן פועלת‬
‫לחובת הנאשם משהיא שוללת קיומו של מניע עלילתי מצד ל'‪ ,‬ומעידה על חוסר רצון מצדה לפגוע בו‪.‬‬
‫גם העובדה ‪ ,‬שלא נסתרה‪ ,‬כי ל' עברה למשמרת אחרת לבקשתה‪ ,‬תומכת בגרסתה ואינה מתיישבת עם‬
‫טענות הנאשם‪.‬‬
‫ההגנה מוצאת סתירה המטילה ספק באמינות העדה בטענתה לפיה ר' כתבה לה מכתב בבקשה שתחזור‬
‫למשמרת משום שנפגעה מכך של' עזבה אותה‪ .‬ר' בעדותה מסרה כי כאשר ל' סיפרה לה על כך שהיא‬
‫עוברת למשמרת אחרת‪ ,‬היא היתה "בשוק" ואמרה לה "מה את עוברת‪ ,‬במשמרת הזאת בסה"כ הדבר‬
‫היחיד שיש לי זה אותך" וכי בעקבות זאת ביקשה גם היא לעבור משמרת‪ .‬כן אישרה שהעבירה לל'‬
‫לבקשת הנאשם מסרים ובהם שאלה את ל' מדוע עזבה‪ .‬לשאלת ב"כ הנאשם השיבה ר' כי אינה זוכרת‬
‫אם העבירה מכתב לל'‪.‬‬
‫עוד מפנים ב"כ הנאשם בסיכומיהם לסתירה שהועלתה ביזמת בית הדין בעת עדותה של ל'‪ ,‬באשר זו‪,‬‬
‫מחד‪ ,‬לא חשפה בתחילת חקירתה את מלוא המידע שהיה בפניה ומאידך‪ ,‬העידה כי אמרה לחברתה ר'‬
‫לומר את כל האמת ביאח"ס‪.‬‬
‫אינני סבורה כי מדובר בסתירה היורדת לשורש עדותה של ל' ואין בה כדי לפגוע במהימנותה‪.‬‬
‫באי כוח הנאשם בסיכומיהם טוענים כי תלונתה של ל' הוגשה ‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כתוצאה מגזענות כלפי בני‬
‫העדה ה__‪ ,‬אותה הם מסיקים מכך שבשיחתה עם א' שוחחו השתיים על סוהרת היוצאת עם בחור בן‬
‫העדה ה___‪ .‬לדבריהם ניתוח דברים אלה מעלה תהיות אודות דעתה של המתלוננת כלפי __ותשובתם‬
‫לתהיה היא אחת ‪ -‬גזענות ושנאת בני העדה ה___‪.‬‬
‫אין לקבל טענה זו‪ .‬לא ברור מה הקשר בין שיחה אודות קשר רומנטי בין בני עדות שונות לבין המסקנה‬
‫אודות שינאה‪ ,‬לא פחות‪ ,‬לבני אחת העדות‪.‬‬
‫מסקנתם זו של באי כוח הנאשם סותרת את טענתם לפיה ל' קינאה בר'‪ ,‬בשל תשומת הלב שהאחרונה‬
‫זכתה לה מאת הנאשם‪ ,‬טענה שאינה עולה בקנה אחד עם בקשתה של ל' לעבור למשמרת אחרת‪ .‬מכל‬
‫מקום‪ -‬הנאשם אינו הקצין היחיד מבני העדה ה___ ששירת בבית הסוהר‪ ,‬בוודאי שלא הבכיר ביניהם‪,‬‬
‫ולא ניתן לייחס לל' שינאה וגזענות כה קיצוניות‪ ,‬שיגרמו לה להעליל עלילת שווא שיקרית ‪ ,‬עליה‬
‫‪26‬‬
‫ממילא לא התכוונה להתלונן מלכתחילה‪.‬‬
‫לסיכום הערכת עדותה של ל'‪ -‬לאחר שבחנתי את הסתירות המסוימות עליהן הצביע ב"כ הנאשם‬
‫מצאתי כי אין המדובר בסתירות מהותיות הנוגעות לליבת העדות‪ .‬התרשמתי כי מדובר בעדה אמינה‪,‬‬
‫אשר לא ניסתה להעצים את האירועים ‪ ,‬לא הצטיירה כמי שמנסה להעליל או להפליל את הנאשם‪ ,‬והיא‬
‫ראויה לאמונו של בית הדין‪.‬‬
‫מתלוננת מספר ‪ , 3‬ר'‬
‫הוגדרה ע"י הנאשם‪ ,‬בהודעתו ת‪ ,2/‬כ"סוהרת רגילה כמו כולם"‪ .‬בעדותה סיפרה כי עם תחילת‬
‫שירותה תחת פיקוד הנאשם‪ ,‬הופתעה ממנו לטובה‪ ,‬והוא אף סייע לה‪ ,‬כאשר בקשתה לצאת לחופשה‬
‫סורבה‪.‬‬
‫בשיחתה עם מפקד בית הסוהר סיפרה כי הנאשם רק ניסה לנשקה‪ ,‬וזאת ‪ ,‬לדבריה‪ ,‬משום שניסתה‬
‫למזער את העניין‪ .‬גם בתחילת הודעתה ביאח"ס סיפרה כי הנאשם "כמעט נגע" בה עם השפתיים ‪ ,‬אך‬
‫לאחר שעומתה מול עדותה של ל'‪ ,‬אישרה כי הנאשם נישק אותה‪.‬‬
‫אינני מוצאת בהתפתחות גרסתה של ר' משום פגיעה במהימנותה‪ ,‬כפי שפורט לעיל לגבי עדותה של‬
‫ל'‪ .‬הסבריה‪ ,‬לפיהם לא רצתה להרוס את משפחתו של הנאשם‪ ,‬שסיפר לה כי אשתו עומדת ללדת‪,‬‬
‫ובנוסף חפצה להתגייס לשב"ס וחששה כי תלונה כנגד הנאשם תחבל בסיכוייה ותכתים את תיקה‬
‫בשב"ס‪ ,‬מניחים את דעתי ‪ .‬משהבינה כי בידי החוקרת מצוי מידע אותו ביקשה בתחילה למזער‪,‬‬
‫פתחה את סגור לבה‪ ,‬וחשפה את אשר אירע לה‪ .‬כאמור‪ ,‬מדובר בהתנהגות אופיינית לנפגעת עבירת‬
‫מין‪ .‬העדה לא ניסתה להעצים את מעשי הנאשם ולא היססה לספר בבית הדין עובדות שיש בהן כדי‬
‫להעמיד אותה ‪ -‬עצמה באור שלילי‪.‬‬
‫התרשמתי כי עדותה אמינה ואיני מקבלת את טענת הנאשם כי העלילה עליו עלילות שווא מטעמי‬
‫גזענות‪ ,‬שהרי‪ ,‬מה לה לרקום עלילת שווא זדונית דווקא כנגד מפקד ממנו זכתה ליחס אוהד ולסיוע‪,‬‬
‫כאשר כנגד מפקדה הקודם עמו לא הסתדרה‪ ,‬גם הוא בן העדה ה___‪ ,‬לא העלתה טענות דומות?‬
‫טענת ב"כ הנאשם לפיה קינאה ר' במערכת היחסים של הנאשם עם ל' ‪ ,‬מופרכת בעיני‪ ,‬ואין לה כל‬
‫תימוכין‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫לא מצאתי בעדויות שבפנינו סימוכין גם לטענת באי כוח הנאשם בסיכומיהם כי ר' ידועה למכריה‬
‫כסוהרת "מניפולטיבית " ו"שקרנית"‪ .‬אמנם הוגדרה היא ע"י ל' כבעלת "פיוז קצר" שמתעצבנת מהר‪,‬‬
‫אך ל' הוסיפה כי אינה בעייתית ‪.‬‬
‫הנאשם בעדותו סיפר על תקריות שאירעו לדבריו בין ר' לבין סוהרים אחרים וכן אודות תלונה‬
‫שהגישה כנגד אסיר ואשר התבררה כתלונת שווא‪ ,‬אך לא הביא כל תימוכין לטענותיו אלה‪.‬‬
‫טענות ההגנה לפיהן הפעילה ר' מניפולציות על ל' כדי שזו תתלונן כנגד הנאשם אינן עולות בקנה אחד‬
‫עם העובדה שר' לא רק שנמנעה מלהתלונן על הנאשם‪ ,‬אלא אף הביעה בפני יוזמת התלונה‪ ,‬א'‪ ,‬את‬
‫חוסר שביעות רצונה מכך‪.‬‬
‫מטעם זה‪ ,‬כמו בעניינה של ל'‪ ,‬אין גם לקבל הטענה אודות שיהוי בהגשת התלונה שכן‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא‬
‫הוגשה תלונה כנגד הנאשם ע"י ר'‪.‬‬
‫לסיכום הערכת עדותה של ר' ‪ -‬התרשמתי כי מדובר בעדה אמינה‪ ,‬אשר לא ניסתה להעצים את‬
‫האירועים ‪ ,‬לא הצטיירה כמי שמנסה להעליל או להפליל את הנאשם ‪ ,‬לא הסתירה נתונים שהיה בהם‬
‫כדי להאירה באור לא חיובי ‪ ,‬והיא ראויה לאמונו של בית הדין‪.‬‬
‫מתלוננת מספר ‪ ,2‬ק'‪,‬‬
‫אותה הגדיר הנאשם בהודעתו ת‪ 3/‬כסוהרת אמינה שאפשר לעבוד איתה‪ ,‬סירבה לענות לשאלות‬
‫הצדדים אודות האירועים הנוגעים אליה ומסרה כי הדברים שמסרה בחקירתה ביאח"ס הינם אמת‪.‬‬
‫הודעתה התקבלה בהתאם לסעיף ‪ 10‬א' לפקודת הראיות‪.‬‬
‫בסעיף ‪ 107‬לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש]‪ ,‬התשל"ב‪ 1971-‬נקבע כי על הדיון המשמעתי לא יחולו‬
‫דיני הראיות הנוהגים בבתי המשפט‪ ,‬וכי היושב בדין ינהג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית‬
‫משפט צדק‪ ,‬ובלבד שינמק את החלטתו לעניין זה‪ .‬יפים לעניין זה דברים שנאמרו ע"י בית המשפט‬
‫העליון "השחרור מתחולת דיני הראיות … נועד בעיקרו כדי להסיר מבית‪-‬הדין …את הכבלים‬
‫הפורמליים המטילים סייגים ותנאים על קבלת ראיה מסוג זה או אחר‪. 8".‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אם בדין הפלילי קבילה כראיה הודעה של עד שנמסרה מחוץ לכותלי בית המשפט‪ ,‬כאמרת‪-‬חוץ‬
‫‪8‬‬
‫עש"מ‪ 3725/91‬ראובן בכרך נ 'מדינת ישראל‬
‫‪28‬‬
‫העומדת בתנאים הקבועים בסעיף ‪10‬א לפקודת הראיות‪ ,‬הרי שהודעה זו קבילה בוודאי גם לצורכי הדין‬
‫המשמעתי‪.9‬‬
‫על אף זאת‪ ,‬לאור מהות העבירה המיוחסת לנאשם והשלכותיה‪ ,‬על בית הדין לאמץ את דיני הראיות‬
‫הנוהגים בדין הפלילי‪ ,‬ולנהוג בהתאם לסעיף ‪10‬א‪(.‬ד) לפקודת הראיות הדורש כי לשם הרשעה על‬
‫סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה ‪ ,‬יימצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה‪.‬‬
‫בעניין זה נקבע כי אין הכרח שראיית חיזוק תצביע על מעורבותו של הנאשם בביצוע העבירה‪ ,‬ודי בכך‬
‫שהיא תחזק את אמרת החוץ של העד‪ ,‬על ידי אישור פרט רלוונטי באמרתו‪ ,‬אשר הנאשם מתכחש לה‪.10‬‬
‫עוד נקבע כי אין זה רצוי לקבוע כללים נוקשים ביחס לחיזוק הנדרש‪ ,‬וכי ככל שבית המשפט מתרשם‬
‫לחיוב ממהימנות ההודעה כך קטן משקל הדבר לחיזוק‪.11‬‬
‫מקריאת הודעתה של ק' עולה כי זו נמסרה באופן קולח‪ ,‬היא לא ניסתה להעצים את מעשיו של הנאשם‬
‫ומסרה כי לא ידוע לה על מקרים נוספים בהם היה הנאשם מעורב‪ .‬כבר בהודעתה מתגלים ניצני סירובה‬
‫להעיד בפנינו‪ ,‬באומרה ‪" :‬לא נעים לי מהמצב הזה‪ ,‬כי הוא מושעה ואני לא רוצה לראות אותו‪.‬‬
‫התלוננתי עליו אבל אני לא רוצה לראות אותו יותר"‪ ,‬וכן‪ ":‬אם לא הייתם קוראים לי לבוא לא הייתי‬
‫באה להגיש תלונה"‪.‬‬
‫האופן בו תיארה בהודעתה את מעשי הנאשם כלפיה‪ ,‬מקבל חיזוק מעדויותיהן של ל' ור' בבית הדין‪:‬‬
‫ק' מסרה בהודעתה כי בתחילה היה הנאשם מגיע לעמדת הזקיף‪ ,‬מבקש שתכין לו קפה (שורה ‪, )11‬‬
‫יושב עמה בעמדת הזקיף זמן ממושך מהנדרש עד כדי שהיא היתה מחכה שיילך וחושבת לעצמה‬
‫"יאללה שילך מה יש לו לשבת כאן" אבל הוא היה ממשיך לשבת (שורות ‪ 48 ,12‬להודעה‪.).‬‬
‫ל' בעדותה סיפרה כי בתחילה הנאשם נהג לשבת עמה שעות ולבהות בה (עמ' ‪ 10‬לפרוטוקול) ‪.‬‬
‫גם ר' מסרה בעדותה כי הנאשם היה מגיע לאגף‪ ,‬יושב יותר מדי זמן ומבקש קפה‪ ,‬מתעכב זמן רב‬
‫ומדבר על עניינים שאינם קשורים לבית הסוהר (עמ' ‪.)66‬‬
‫ק' סיפרה כי הנאשם שם ידו על ירכה (שורה ‪ 18‬להודעתה) וכך גם ל' (עמ' ‪ 10‬לפרוטוקול) ור' (עמ'‬
‫‪.)66‬‬
‫‪9‬‬
‫עש"מ ‪ 7858/03‬ירדן יופה נ ג ד מדינת ישראל‬
‫‪10‬‬
‫ע"פ ‪ 3873/08‬אטיאס נ‪ .‬מדינת ישראל‬
‫‪11‬‬
‫ע"פ ‪ 5300/91‬מחמוד עבד עטא נ' מדינת ישראל‬
‫‪29‬‬
‫ק' סיפרה כי כשדחפה את הנאשם‪ ,‬הוא הגיב בצחוק (שורה ‪ 15‬להודעה)‪ .‬גם ל' סיפרה כי הנאשם צחק‬
‫בתגובה לתגובתה כלפיו (עמ' ‪ 11‬שורה ‪ 4‬לפרוטוקול) וכך גם ר' (עמ' ‪ 66‬שורה ‪ 32‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫טוענת ההגנה כי טענת המעשים הדומים צריכה להידחות מאחר ושלושת האישומים שבכתב האישום‬
‫שונים בתכלית האחד מהשני‪.‬‬
‫אין לקבל טענה זו‪ .‬יריעת המחלוקת בין התביעה להגנה הינה רחבה ביותר‪ ,‬לאור הכחשתו הגורפת של‬
‫הנאשם מכל וכל את כל טענות המתלוננות‪ ,‬הן בנוגע למעשים בעלי האופי המיני‪ ,‬והן בנוגע לכל מה‬
‫שסבב סביבם‪.‬‬
‫משכך‪ ,‬הפכו חלקים אלו בעדויות אף הם לעובדות ממשיות השנויות במחלוקת‪ ,‬וניתן למצוא חיזוק‬
‫בהוכחת אותן עובדות שנויות במחלוקת‪ ,‬המהוות חלק אינטגרלי של הפרשה נשוא האישום‪ ,‬גם כאשר‬
‫הן אינן נוגעות ישירות למעשה העברייני עצמו‪.12‬‬
‫הדמיון בגרסותיהן של שלוש המתלוננות נוגע לדפוס פעולה של הנאשם‪ .‬העובדה שק' תיארה אירוע‬
‫בו הנאשם‪ ,‬לטענתה התחכך בחזה שלה‪ ,‬הניח ידו על ירכה והרים את חולצתה‪ ,‬ואילו שתי האחרות‬
‫העידו כי הנאשם נישק אותן והניח יד על ירכיהן‪ ,‬לא פוגעת כלל בדמיון שבתהליך כולו‪.‬‬
‫דבר נוסף לחיזוק הודעתה של ק' הוא חוסר ההסבר לעניין נקודת הזמן שבה הפכה מ"סוהרת אמינה‬
‫שאפשר לעבוד איתה"‪ ,‬כפי שהוגדרה ע"י הנאשם בהודעתו‪ ,‬ל"מניפולטיבית‪ ,‬שקרנית‪ ,‬מעלילה‬
‫הנכללת בחבורת אנשים שרצו להפיל אותו"‪ ,‬כפי שתוארה בעדותו ‪.‬‬
‫היעדר מניע‬
‫נאשם אינו חייב ליתן מניע המסביר מדוע מבקש עד תביעה להעליל עליו‪ ,‬שהרי די בהוכחת קיומו של‬
‫ספק סביר העולה מחומר הראיות על מנת להביא לזיכויו‪ .‬ואולם‪ ,‬משהעלה טענה מן הסוג האמור‪,‬‬
‫עליה להיות ממשית והגיונית‪ . 13‬במצב בו הציע נאשם הסבר כלשהו לתלונה שהוגשה‪ ,‬אין די בהעלאת‬
‫הסבר תיאורטי בעלמא ‪ -‬על ההסבר לעמוד במבחן ההיגיון והשכל הישר ולהתיישב עם יתר הראיות‬
‫בפרשה כדי שיהיה בכוחו לעורר את הספק הנדרש לזיכויו של הנאשם‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫ראה ע"פ ‪ 3372/11‬משה קצב נ' מ"י‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫ר' ע"פ ‪ 932/10‬מדינת ישראל נ' פלוני‬
‫‪14‬‬
‫ע"פ ‪ 3250/10‬מדינת ישראל נ' פלוני‬
‫‪31‬‬
‫‪14‬‬
‫במקרה זה מעלה ההגנה מספר מניעים בגינן העלילו המתלוננות‪ ,‬לגירסתה‪ ,‬עלילות שווא שקריות כנגד‬
‫הנאשם ‪:‬‬
‫מניע אחד ‪ -‬שנאה וגזענות כלפי בני העדה ה___ עליה נמנה הנאשם‪.‬‬
‫מניע שני‪ -‬צרות עין של המתלוננות מתפקידו הבכיר של הנאשם‪.‬‬
‫מניע שלישי‪ -‬קינאה בין המתלוננות ל' ור' על ליבו של הנאשם‪.‬‬
‫מניתוח העדויות דלעיל עולה כי אף אחד מהמניעים שהועלו ע"י ההגנה אינו עומד במבחן ההיגיון ‪,‬‬
‫והם אף סותרים זה את זה‪ ,‬מה גם שכאמור‪ ,‬אף אחת משלוש העדות לא התלוננה מיזמתה ‪ ,‬לא חפצה‬
‫כלל להגיש תלונה נגד הנאשם‪ ,‬וזומנה לחקירה בעל כורחה לאחר ששמה עלה ע"י אחרים‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫עם זאת‪ ,‬כאן המקום להדגיש ‪ ,‬כי בשל אופייה ההגנתי המובהק של טענה מסוג עלילת שווא‪ ,‬אין‬
‫בדחייתה בשל חוסר סבירות‪ ,‬כדי לתמוך כשלעצמה בראיות התביעה‪.16‬‬
‫הערכת עדותו של הנאשם‬
‫הנאשם‪ ,‬כאמור‪ ,‬מכחיש באופן גורף את כל המיוחס לו ‪ ,‬וטוען כי נרקמה כנגדו עלילת‬
‫שווא‪ .‬לדברי הנאשם אין הוא יכול להצביע על אדם ספציפי המעוניין לפגוע בו‪ ,‬אלא מדובר‬
‫בחבורת אנשים שלא רצו שהוא יתקדם ו"פוצצו את העניין"‪ ,‬לדבריו ‪,‬שבועיים לפני שאמור‬
‫היה לקבל דרגה‪.‬‬
‫לא הובאו בפנינו כל תימוכין לכך שאכן הנאשם אמור היה לקבל דרגה כאמור בטענתו‪.‬‬
‫הנאשם הכחיש כי הרבה לצרף את ל' לספירות שערך‪ ,‬טען שהתלוותה אליו לא יותר‬
‫מסוהרים אחרים‪ ,‬וכי ניתן לבדוק זאת ביומנים‪ .‬כמו כן העיד כי לא נהג לשבת עם ל'‬
‫פרק זמן העולה על רבע שעה וגם לצורך כך הפנה ליומן האגף‪ ,‬בו‪ ,‬לדבריו‪ ,‬תועדו כל‬
‫פעולותיו ‪ ,‬והוא מהווה "מוצג משפטי לכל דבר"‪ .‬כן הדגיש הנאשם כי כתב ידו וחתימתו‬
‫אינם סטנדרטיים כך שאחרים לא יכלו לרשום בשמו ביומן‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫ר' תפ"ח (מחוזי ת"א) ‪ 1015/09‬מדינת ישראל נ' משה קצב‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫ע"פ ‪ 7653/11‬ראובן ידען נ' מדינת ישראל‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫ניתן היה לצפות כי יומן האגף יומצא ע"י הנאשם‪ ,‬על מנת לקעקע את עדויות התביעה‪ ,‬אך‬
‫הוא‪ ,‬מטעמיו‪ ,‬בחר שלא לעשות כן‪.‬‬
‫כמו כן לא המציא הנאשם תימוכין כלשהם לקיומם של אירועים בהם היתה ‪,‬לטענתו‪ ,‬מעורבת עדת‬
‫התביעה ר'‪ ,‬ואשר לדבריו‪ ,‬מעידים על היותה שקרנית ומניפולטיבית כפי שהוגדרה בעדותו‪.‬‬
‫הלכה פסוקה היא‪ ,‬שהימנעות מהבאת ראיות מטעם הנאשם‪ ,‬אשר לפי הצהרותיו ‪ -‬הוא עשויות היו‬
‫לתרום לגילוי האמת‪ ,‬מחזקת את הראיות העומדות לחובת הנמנע ‪ ,‬ומחלישה את הראיות המובאות‬
‫מטעמו להוכחת גרסתו ‪.17‬‬
‫ההכחשה הגורפת של המעשים על‪-‬ידי הנאשם והיעדר כל הסבר הגיוני לכך שהמתלוננות יעלילו עליו‬
‫עלילת שקר ‪ -‬מחלישים את מהימנות גרסתו‪.‬‬
‫לסיכום חלק זה‪ ,‬לאחר ששקלתי את כל העדויות שבפני ‪,‬מצאתי את גרסת המתלוננות עדיפה על‬
‫גרסת הנאשם‪ ,‬ותוך אימוץ גרסתן עמדתי היא כי התביעה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את‬
‫העובדות המיוחסות לנאשם בכתב האישום‪.‬‬
‫האם המעשים מהווים מעשים מגונים‬
‫כאמור‪ ,‬סעיף ‪(348‬ו) לחוק העונשין מגדיר מעשה מגונה כ"מעשה לשם גירוי‪ ,‬סיפוק או ביזוי מיניים‪".‬‬
‫ההגדרה קובעת רכיב התנהגותי רחב ביותר בהיקפו והשאלה אם אכן בוצע "מעשה מגונה" תלויה‬
‫בעיקר במטרה או בכוונה הסובייקטיבית שנלוותה לעשיית המעשה‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫הגנות‬
‫על פי הפסיקה קיים יחס של הזנה הדדית בין הרכיב הפיזי ובין הרכיב הנפשי הנוגע להגדרה זו‪ְ -‬‬
‫שבמעשה אמורה להיגזר מתוך השקפות החברה באשר להיותו של מעשה פלוני מעשה מגונה‪ .‬המבחן‬
‫הוא מבחן אובייקטיבי‪" .‬מעשה מגונה הוא מעשה שהאדם הסביר רואה את הגנות שבו‪ ,‬את היותו‬
‫מעשה 'מגונה'‪".‬‬
‫‪19‬‬
‫‪17‬‬
‫ר' קדמי‪" ,‬על הראיות"‪ ,‬חלק שני‪ ,‬פרק ‪ ,21‬סימן חמישי‪ ,‬על המובאות המוזכרות שם‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫ר' עש"מ ‪ 6737/02‬מדינת ישראל נ' זקן‬
‫‪19‬‬
‫ע"פ ‪ 6255/03‬פלוני נ' מדינת ישראל‬
‫‪32‬‬
‫עוד נקבע בפסיקה כי בנסיבות מסוימות‪ ,‬גם מעשה הנראה לכאורה תמים כשהוא לעצמו‪ ,‬יקיים את‬
‫היסוד ההתנהגותי בהגדרה‪ ,‬אם ההקשר בו הוא בוצע ומכלול נסיבות העניין‪ ,‬שוללים את אופיו התמים‬
‫ופוגעים בערך המוגן באיסור‪ ,‬וכפי שנאמר בעניין בן אשר‪:20‬‬
‫"מחמאה‪ ,‬שיחה על נושא מיני‪ ,‬מגע גופני‪ ,‬ואפילו חיבוק או נשיקה‪ ,‬לא בהכרח יש להם אופי מיני‪.‬‬
‫הכול תלוי בטיב היחסים שבין שני הצדדים ובנסיבות‪ .‬בדרך‪-‬כלל ברור מן הנסיבות אם יש‪ ,‬או אין‪,‬‬
‫להתנהגות אופי מיני‪ .‬לעיתים אין זה ברור‪ .‬עם זאת‪ ,‬כפי שנאמר לגבי פיל‪ ,‬אף שקשה להגדיר אותו‪,‬‬
‫כשרואים אותו‪ ,‬אין קושי לזהות אותו"‪.‬‬
‫העבירה של מעשה מגונה היא עבירה התנהגותית‪ ,‬ולא תוצאתית‪ :‬אין צורך להוכיח כי התרחשה‬
‫התוצאה של גירוי‪ ,‬סיפוק או ביזוי מיני‪ .‬מדובר ב"עבירת מטרה"‪ ,‬אשר דורשת הוכחה כי המעשה‬
‫נעשה לשם השגת המטרה המיוחדת של "גירוי‪ ,‬סיפוק או ביזוי מיניים"‪.21‬‬
‫קיומו של היסוד הנפשי מוסק באופן חד משמעי מהמעשה עצמו‪ ,‬אופיו‪ ,‬דרך ביצועו והנסיבות‬
‫הכרוכות בכך‪.‬‬
‫במסגרת יישום העקרונות המשפטיים על עובדות המקרה כפי שנקבעו לעיל‪ ,‬עלינו לקבוע האם מדובר‬
‫במעשים שעל פניהם יש בהם אלמנט של מיניות גלויה ואשר עפ"י אמות מידה של האדם הסביר‪,‬‬
‫המתבונן מן הצד‪ ,‬נחשבים ככאלה אשר ניתן לומר עליהם שנלוותה אליהם מטרה פסולה ‪ -‬לגירוי‪,‬‬
‫סיפוק וביזוי מיני‪.‬‬
‫שלוש המתלוננות סיפרו על תחושותיהן לאחר האירועים ועל הבנתן כי מאחורי מעשיו של הנאשם‬
‫עמדה כוונה מינית ‪.‬‬
‫עמדתי היא ‪ ,‬כי על פי מבחן האדם הסביר‪ ,‬כפי שתואר לעיל‪ ,‬הפעולות שבוצעו ע" הנאשם‪ ,‬כשהן‬
‫נראות כמכלול‪ ,‬נושאות גוון מיני מובהק‪ .‬על פי אופיין של הפעולות הללו‪ ,‬התקרבות‪ ,‬יד על ירך‪,‬‬
‫נשיקה‪ ,‬הרמת חולצה‪ ,‬כשהן נראות כמכלול‪ ,‬ניתן להסיק מעבר לספק סביר‪ ,‬כי מטרתו של הנאשם‬
‫היתה גירוי או סיפוק בעלי אופי מיני‪ .‬ראיית רצף הפעולות האמורות אינה מותירה מקום לספק סביר‬
‫בשאלה זו‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫עש"מ ‪6713/96‬‬
‫‪21‬‬
‫ע"פ ‪ 62769/99‬כהן נ‪ .‬מדינת ישראל‬
‫‪33‬‬
‫הדברים אמורים ביתר שאת נוכח טיב היחסים בין הנאשם ובין המתלוננות‪ .‬המדובר בקצין‪ ,‬ששימש‬
‫באותן שעות הגורם הבכיר בבית הסוהר‪ ,‬בן ‪ ,42‬נשוי ואב לילדים‪ ,‬מול חיילות צעירות ‪ ,‬רווקות‪ ,‬בנות‬
‫גילאי ‪ .18-20‬בין הצדדים לא היה כל קשר רומנטי‪.‬‬
‫מעשי הנאשם הן בנפרד והן כשהם נראים כמכלול‪ ,‬אינם ניתנים להסבר כמגע תמים‪.‬‬
‫מסקנה זו מתחזקת עוד יותר נוכח כפירתו הגורפת של הנאשם בעצם קיומם של כל האירועים ושל כל‬
‫הנסיבות שאפפו אותם‪ .‬משהוכחו קיומם של המעשים‪ ,‬יש בהכחשה הגורפת כדי לחזק את המסקנה כי‬
‫המדובר בהתנהגות בעלת אופי מיני‪ ,‬אשר נעשו לשם גירוי‪ ,‬סיפוק או ביזוי מיני‪.‬‬
‫התנהגות שאינה הולמת סוהר‬
‫כתב האישום מייחס לנאשם בגין אותן עובדות‪ ,‬עבירת משמעת נוספת והיא התנהגות שאינה הולמת‬
‫סוהר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית השירות‪.‬‬
‫"התנהגות שאינה הולמת" הוא מושג בעל רקמה פתוחה‪ ,‬המתאימה את עצמה לנסיבות העניין‬
‫ולזמנים‪ ,‬ושוליה רחבים ביותר‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬היא איננה חסרת גבולות‪ ,‬והיא מתאפיינת בהתנהגות‬
‫פסולה מן הסוג ששום ארגון או מקצוע אינו יכול לסבול‪ ,‬משום שאם היא תיהפך התנהגות מקובלת‬
‫באותו ארגון או מקצוע‪ ,‬יהיה בכך כדי להעכיר את האווירה‪ ,‬לשבש את יחסי העבודה‪ ,‬לערער את יחסי‬
‫האמון מצד הציבור או לחבל בדרך אחרת בתפקוד התקין של הארגון"‪.22‬‬
‫התנהגותו של הנאשם אינה הולמת אף אדם‪ ,‬ובוודאי שאינה הולמת סוהר‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה שאינה‬
‫הולמת קצין ומפקד‪ .‬כאשר הטרדה מינית מבוצעת ע"י מפקד כלפי פקודה‪ ,‬לא כל שכן כלפי מספר‬
‫פקודות‪ ,‬היא מעכירה את האווירה בסביבת העבודה‪ ,‬משבשת יחסי עבודה‪ ,‬ואף מזיקה לתפקוד התקין‬
‫של שרות בתי הסוהר ולתדמיתו הראויה ‪ .23‬זהו נדבך נוסף במעשיו של הנאשם ‪,‬שנוסף לעצם‬
‫ההטרדה המינית‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫עש"מ ‪ 3849/03‬מיכל אלבז נגד נציבות שירות המדינה; ר' גם ער"מ ‪ 1351/95‬פינקלשטיין ; בג"ץ ‪ 7074/93‬סויסא ‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫ר' עש"מ ‪ 1928/00‬מדינת ישראל נ' ברוכין‬
‫‪34‬‬
‫סוף דבר‬
‫לאור כל האמור לעיל ‪ ,‬דעתי היא כי יש להרשיע את הנאשם בעבירת משמעת של הטרדה מינית וכן‬
‫בעבירת התנהגות שאינה הולמת סוהר ושיש בה כדי לפגוע בתדמית השירות ‪.‬‬
‫סג"ד מרגלית כהן‪ ,‬שופטת ‪ :‬מסכימה ‪.‬‬
‫סג"ד ורדה רמות ‪ ,‬שופטת ‪ :‬מצטרפת לפסק דינה של אב"ד‪.‬‬
‫לפיכך החלטנו להרשיע את הנאשם בהטרדה מינית‪ ,‬עבירת משמעת על פי סעיף ‪ 22‬לתוספת השניה‬
‫לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש)‪ ,‬התשל"ב‪,1271 -‬‬
‫ובהתנהגות שאינה הולמת סוהר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית השירות ‪ ,‬עבירת משמעת על פי‬
‫סעיף ‪ 3‬לתוספת השניה לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) ‪ ,‬התשל"ב‪.1271 -‬‬
‫אנו מתירות את פרסום הכרעת הדין למעט פרטים מזהים של המתלוננות ושל הנאשם‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ , 28.5.2013 ,‬בפני הנאשם‪ ,‬בא כוחו והתובע‪.‬‬
‫____________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫__________‬
‫סג"ד ורדה רמות‬
‫שופטת‬
‫‪35‬‬
‫____________‬
‫סג"ד מרגלית כהן‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫ההרשעה‬
‫‪.1‬‬
‫הנאשם שימש ‪,‬במועדים הרלבנטיים לתיק זה ‪,‬בתפקיד מפקד משמרת בבית סוהר ___‬
‫(להלן‪":‬בית הסוהר" או "ביס"ר")‪.‬‬
‫באותה עת שימשו שלוש המתלוננות ‪ ,‬חיילות ששירתו כסוהרות חובה ‪ ,‬כסוהרות בטחון‬
‫במשמרת עליה פיקד הנאשם‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫בהכרעת הדין קבענו כי הנאשם הטריד מינית את שלוש המתלוננות בעת מילוי תפקידו וכן‬
‫התנהג התנהגות שאינה הולמת סוהר‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫להלן האירועים בגינם הורשע הנאשם‪:‬‬
‫א‪ .‬בעת שמתלוננת ‪ 1‬ביצעה תפקידה כזקיפה במשמרת לילה‪ ,‬הניח הנאשם את ידו על בירכה‪.‬‬
‫היא הסיטה את ידו ואמרה לו "אל תיגע בי‪ ,‬אל תשים עלי את היד" ולשאלת הנאשם‬
‫השיבה כי זה מפר יע לה‪ .‬בהמשך הנאשם הניח את שתי רגליו על רגליה‪ .‬ל' בתגובה דחפה‬
‫את רגליו של הנאשם ואמרה לו "אני לא איזה ספה או משענת"‪.‬‬
‫ב‪ .‬במועד אחר‪ ,‬התקרב הנאשם למתלוננת ‪ 1‬ונישק אותה על לחיה ללא הסכמתה‪ .‬היא‬
‫בתגובה דחפה את הנאשם ואמרה לו "תעזוב אותי‪ ,‬מה אתה עושה"‪ .‬הנאשם התרחק‪,‬‬
‫חייך ואמר "אני סתם צוחק"‪ .‬כשאמרה לו שאם יעשה זאת פעם נוספת היא תתלונן עליו‬
‫הנאשם השיב לה בתגובה "את לא תעיזי" ועזב את המקום‪.‬‬
‫ג‪ .‬במועדים שונים נהג הנאשם להניח את ידיו על ירכה של מתלוננת ‪ 1‬ללא הסכמתה‪.‬‬
‫ד‪ .‬בעת שמתלוננת ‪ 2‬ביצעה תפקיד כזקיפה במשמרת לילה הגיע הנאשם לעמדת הזקיף‪,‬‬
‫נצמד לגופה של ק' והתחכך בחזה ללא הסכמתה‪ .‬ק' בתגובה דחפה את הנאשם והוא חייך‪.‬‬
‫ה‪ .‬בהמשך נכנס הנאשם לחדר הזקיף‪ ,‬התיישב בסמוך למתלוננת ‪ 2‬והתקרב אליה עד כדי‬
‫שהיא נאלצה להיצמד אל הקיר‪ .‬בהמשך הנאשם חייך והניח את ידו על ירכה‪ .‬בתגובה‬
‫‪36‬‬
‫הסיטה המתלוננת את ידו וצעקה לעברו "מה את עושה? אל תיגע בי"‪ .‬הנאשם חייך‬
‫והמשיך לשבת ולאחר מספר דקות עזב את המקום‪.‬‬
‫ו‪ .‬לאחר כשבועיים הגיע הנאשם לעמדת הזקיף ‪ ,‬התיישב בסמוך אל מתלוננת ‪ 2‬וניצמד עם‬
‫כסאו לכיסא עליו ישבה‪ .‬הנאשם שאל אותה אם יש לה עגיל בטבור והיא ענתה בחיוב‪.‬‬
‫הנאשם אמר לה שהוא רוצה לראות את העגיל והיא השיבה לו שהיא אינה מעוניינת בכך‪.‬‬
‫בנסיבות אלה הרים הנאשם את חולצתה של מתלוננת ‪ 2‬ללא הסכמתה‪ .‬היא בתגובה‬
‫הכתה בידו של הנאשם וצעקה עליו שיפסיק‪ .‬הנאשם הגיב בחיוך ועזב את המקום‪.‬‬
‫ז‪ .‬בעת שמתלוננת ‪ 3‬ביצעה תפקידה כזקיפה במשמרת לילה‪ ,‬הגיע הנאשם לעמדת הזקיף‬
‫והתיישב בסמוך אליה‪ .‬הוא החל לשוחח עמה על ענייניו האישיים‪ .‬בנסיבות אלה התקרב‬
‫הנאשם אליה באופן פתאומי‪ ,‬הניח את ידו על ירכה ונשק קלות על שפתיה‪ .‬המתלוננת‬
‫קפאה לשניה ולאחר מכן דחפה את הנאשם וצעקה לעברו "זה פעם אחרונה שאתה עושה‬
‫את זה ותעוף מפה‪ .‬אתה מפקד ויכול להיות אבא שלי‪ ".‬הנאשם בתגובה חייך ואמר לה‬
‫"טוב טוב תירגעי"‪ .‬מתלוננת ‪ 3‬הוסיפה ואמרה לנאשם שאם הוא יעז לעשות זאת עוד‬
‫פעם היא תתלונן עליו‪ .‬הנאשם חייך‪ ,‬ועזב את המקום‪.‬‬
‫ח‪ .‬במועד אחר אחז הנאשם בכף ידה של מתלוננת ‪ 3‬כשהוא לוחץ אותה לשלום‪ .‬תוך כדי כך‬
‫ליטף הנאשם את כף ידה באופן שנקבע ע"י בית הדין כמיני‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫הנאשם‪ ,‬שפוטר מהשירות בעקבות האירועים נשוא הרשעתו‪ ,‬כפר לחלוטין בקיומם של‬
‫האירועים והעבירות שיוחסו לו בכתב האישום‪ .‬לאחר קיומו של הליך הוכחות ‪ ,‬שוכנע בית‬
‫הדין במידה שמעבר לכל ספק סביר ‪,‬על סמך התרשמותו מן העדויות שהובאו בפניו‪ ,‬כי‬
‫האירועים שיוחסו לנאשם אכן התקיימו ‪ ,‬וכי הנאשם ביצע מעשים מגונים במתלוננות‪,‬‬
‫שהיו‪ ,‬כאמור‪ ,‬סוהרות חובה הנתונות למרותו‪.‬‬
‫כן נקבע בהכרעת הדין כי כאשר הטרדה מינית מבוצעת ע"י מפקד כלפי פקודה‪ ,‬לא כל שכן‬
‫כלפי מספר פקודות‪ ,‬היא מעכירה את האווירה בסביבת העבודה‪ ,‬משבשת יחסי עבודה‪ ,‬ואף‬
‫מזיקה לתפקוד התקין של שרות בתי הסוהר ולתדמיתו הראויה וכי זהו נדבך נוסף במעשיו‬
‫של הנאשם ‪,‬שנוסף לעצם ההטרדה המינית ומקים עבירת התנהגות שאינה הולמת סוהר‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫טיעוני התביעה לעונש‬
‫‪.5‬‬
‫כל אחד מהמעשים בגינם הורשע הנאשם מצוי ברף חומרה גבוה‪ .‬מדובר בהתנהגות מבישה‬
‫שהתבטאה במעשים מגונים במשך תקופה ארוכה כנגד מספר מתלוננות למרות שהביעו‬
‫חוסר הסכמתן לכך‪ .‬בכך פגע הנאשם פגיעה ממשית במתלוננות ובאוטונומיה שלהן‪ ,‬תוך‬
‫ניצול תפקידו וניצול חולשתן ‪.‬‬
‫בעניין הרשעת הנאשם בהתנהגות שאינה הולמת סוהר‪ ,‬הפנה התובע לפסק הדין בבג"ץ‬
‫‪ 7074/93‬מאיר סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה ‪ ,‬בו הובאו דברי בית הדין למשמעת של‬
‫משטרת ישראל ‪ ":‬סוג ההתנהגות המותר לכל הציבור אינו מותר לשוטר‪ ...‬זוהי דרישה של‬
‫רמת ציפיות המיוחדת אך ורק למי שנמנה על המסגרת הארגונית הקרויה 'משטרה'‪ .‬גישה זו‬
‫תובעת משוטר לעמוד באמות מידה מיוחדות של התנהגות שאינן מתבקשות ממי שאינו שייך‬
‫למסגרת המשטרתית‪ .‬זהו מצב מיוחד בו החברה דורשת מידת אמון מיוחדת‪ ,‬תכונות של‬
‫יושר והגינות‪ ,‬ורגישות יתר לנורמות מוסריות ממי שנמנה על מסגרת זו" ‪.‬‬
‫לדברי התובע‪ ,‬למעשי הנאשם חומרה יתרה בהינתן יחסי הכוחות בינו לבין המתלוננות‪,‬‬
‫ומשהמעשי ם בוצעו בין כתלי בית הסוהר בשעות לילה מאוחרות כשהמתלוננות שהו לבדן‬
‫במשמרת‪ .‬מקרה זה בעיני התביעה הוא החמור ביותר בו נדרש טיפול משמעתי בהטרדה‬
‫מינית בשב"ס‪.‬‬
‫לדברי התובע‪ ,‬תפקידו העיקרי והמכריע של בית הדין הוא מיגור תופעות של הטרדה מינית‬
‫בשירות ‪ ,‬הבעת סלידה מהמעשים והעברת מסר להורי סוהרות החובה כי הארגון יגן עליהן ‪.‬‬
‫שיקול נוסף אליו מבקשת התביעה להתייחס‪ ,‬הוא אי לקיחת אחריות ע"י הנאשם‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫התביעה עתרה לעונשי נזיפה חמורה‪ ,‬הורדה לדרגת רס"ר וקנס בסכום המירבי המתאפשר‬
‫בחוק‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‬
‫‪.7‬‬
‫בתחילת דבריו אמר ב"כ הנאשם כי זכותו של כל נאשם‪ ,‬בין אם בדין הפלילי ובין אם בדין‬
‫המשמעתי‪ ,‬להילחם על חפותו‪ ,‬כחלק מזכות יסוד להליך משמעתי‪ ,‬ולכן אין לזקוף לחובת‬
‫הנאשם את הימשכות ההליכים בעניינו‪ ,‬וכן אין לראות בניהול ההליך משום אי לקיחת‬
‫‪38‬‬
‫אחריות כשיקול לחובת הנאשם‪.‬‬
‫לדברי ב"כ הנאשם‪ ,‬מרכין הנאשם ראשו בפני הכרעת הדין ומבקש כי לצד המסר שמתפקידו‬
‫של בית הדין להעביר בפסיקתו‪ ,‬יתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ויחוס עליו‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הנאשם נענש במספר מובנים עוד טרם גזירת דינו‪ -‬ראשית‪ ,‬עבירת מין בחברה‬
‫שמרנית היא אחת העבירות האיומות ביותר ולמורשע בעבירה שכזו‪ ,‬הנמנה על החברה‬
‫ה___ ‪ ,‬מוטבע אות קין לכל חייו‪ .‬עצם הגשת כתב האישום בעבירת מין‪ ,‬הרשעתו של הנאשם‬
‫והיוודעה בקרב העדה ה___ מהווה‪ ,‬אליבא דסנגור ‪ ,‬עונש קשה ביותר כשלעצמו‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬מחיר שני ששילם הנאשם הוא פיטוריו משב"ס במהלך ניהול ההליכים‪ ,‬עוד בטרם‬
‫הוכרע דינו‪ .‬בכך מבקש ב"כ הנאשם לראות עונש בטרם עת‪.‬‬
‫לדברי הסנגור‪ ,‬שימש הנאשם במשך שנות שירותו כסוהר למופת והאירועים בגינם הורשע‬
‫מהווים אירוע חריג בנוף חייו‪ .‬הנאשם זכה לתעודת הצטיינות מנשיא המדינה לאחר שמנע‬
‫רצח של סוהר אחר בידי אסיר‪.‬‬
‫פגיעה נוספת אליה התייחס ב"כ הנאשם כענישה בפני עצמה היא מצבו הכלכלי של הנאשם‬
‫ושל משפחתו ‪ ,‬שהתדרדר לאחר פיטוריו‪ .‬לנאשם ‪ 4‬ילדים‪ ,‬רעייתו אינה עובדת והוא משתכר‬
‫משכורת מינימאלית‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬אחת מתוצאות פיטוריו של הנאשם היא יציאתו מהשירות ללא כל זכויות פנסיוניות‪.‬‬
‫מסיבה זו מבקש בא‪ -‬כוחו כי לא יוטל על הנאשם עונש של הורדה בדרגה ‪ ,‬מאחר ובכוונתו‬
‫לפעול לשינוי ההחלטה בעניין איבוד זכותו לגמלאות‪ ,‬ולעניין זה יש חשיבות להשארת דרגות‬
‫הקצונה בעינן‪.‬‬
‫לדברי הסנגור המסר שבהכרעת דינו של הנאשם עבר היטב לנאשם‪ ,‬והוא הפנימו‪ ,‬וכן הועבר‬
‫היטב לכלל הסוהרים ‪ ,‬אך מאחר והנאשם כבר אינו סוהר‪ ,‬מתבקש בית הדין לפעול במידת‬
‫הרחמים‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫הנאשם עצמו אמר כי הוא מרכין ראש בפני הכרעת הדין‪ ,‬אף שנלחם על האמת‪ ,‬כדבריו‪ ,‬בפני‬
‫בית הדין ומוקדם יותר בחקירת המשטרה‪.‬‬
‫הנאשם ביקש את רחמי בית הדין בשני מישורים ‪ -‬האחד‪ ,‬לעניין ההורדה בדרגה‪ ,‬מאחר‬
‫והנאשם פועל בערוצים שונים לקבלת גמלאות והורדה בדרגה תפחית משמעותית את גובה‬
‫הגמלה‪ ,‬אם יצלחו נסיונותיו;‬
‫‪39‬‬
‫השני‪ ,‬לעניין הקנס ‪ -‬מאחר ומאז שפוטר הוא עובד בעבודות מזדמנות ומצבו הכלכלי‬
‫התדרדר באופן מחפיר‪.‬‬
‫הנאשם אמר כי הוא מצר על כל מי שנפגע ובעיקר המתלוננות‪ ,‬וכי הוא כבר קיבל את העונש‬
‫כפי שפורט ע"י סנגורו ‪ ,‬וחי עמו כל יום ביומו‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫הומצאו לבית הדין תעודות הערכה ומסמכים המעידים על ההערכה הגבוהה לה זכה הנאשם‬
‫במהלך שירותו‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .10‬תפקידו של בית הדין לשדר מסר תקיף וברור לסוהרים‪ ,‬לא כל שכן למפקדים ולקצינים‪,‬‬
‫שלפיו גופן וכבודן של החיילות שהוצבו לשרת בשב"ס אינם הפקר וכי פגיעה בהן תגרור‬
‫ענישה חמורה וכואבת‪.‬‬
‫‪ .11‬בתי המשפט השונים חזרו והדגישו את החומרה הניבטת מעבירות המין ואת הצורך להחמיר‬
‫בענישה בגין עבירות אלה‪ ,‬על‪-‬מנת לשדר מסר חד וברור‪ ,‬המוקיע התנהגות מעין זו‪.‬‬
‫מדיניות התגובה המשמעתית בעבירות של הטרדה מינית נדונה בהרחבה בבית המשפט‬
‫העליון בעניין ברוכין‬
‫‪24‬‬
‫בו נאמר ע"י כב' השופט זמיר‪:‬‬
‫" המהות של ההטרדה המינית מחייבת באופן עקרוני‪ ,‬כפוף לנסיבות של כל מקרה‪ ,‬גישה‬
‫מחמירה מצד הממונים על עובד הציבור הנאשם בהטרדה כזאת‪ ,‬מצד בית הדין למשמעת‬
‫וכן גם‪ ,‬בהליך של ערעור‪ ,‬מצדו של בית משפט זה"‪.‬‬
‫בבסיס אותה גישה מחמירה ייחודה של עבירת ההטרדה המינית‪ ,‬השונה במהותה מעבירות‬
‫משמעת אחרות‪ .‬אפיוניה הייחודיים של העבירה מחייבים נקיטת ענישה מחמירה בגינה‪.‬‬
‫‪.12‬‬
‫משנה חומרה נעוץ בעבירות מין אשר בוצעו בתוככי מסגרת היררכית‪ ,‬על‪-‬ידי מפקד כלפי‬
‫פקודותיו‪.‬‬
‫חובת השמירה על נורמות של טוהר מידות וניקיון כפיים‪ ,‬ככל שהיא מחייבת בשירות‬
‫הציבורי כולו‪ ,‬חלה ביתר שאת על עובדי ציבור הנמנים על מערכת אכיפת החוק ‪.‬על שירות‬
‫בתי הסוהר נאמר כי הוא גוף בעל אופי מיוחד‪ ,‬מעין צבאי‪ ,‬המהווה מערכת היררכית‬
‫‪24‬‬
‫עש"מ ‪ 1928/00‬מדינת ישראל נ' ברוכין‬
‫‪41‬‬
‫שהמשמעת ודרכי ההתנהגות בה חייבים להיות ללא דופי‪ .25‬לעניין זה דומים מאפייניו לאלה‬
‫של צה"ל ושל משטרת ישראל‪ .‬על כך נאמר ‪:‬‬
‫" אכן‪ ,‬מעשי הטרדה מינית הם חמורים כשלעצמם‪ .‬הם חמורים פי כמה כאשר הם מתבצעים‬
‫במסגרת שירות המדינה; חומרה יתירה פי כמה נלווית להם כאשר הם נעשים בידי איש‬
‫משט רה‪ ,‬הנדרש מכוח תפקידו להתנהגות ברמה אתית גבוהה במיוחד‪ ,‬כמי שנמנה על‬
‫מערכת אכיפת החוק ‪ , 26"...‬בוודאי כאשר הם נעשים ע"י קצין ומפקד‪ .‬הזכות לפקד הינה‬
‫בחזקת "שטר ושוברו בצדו"‪ .‬יפים לענייננו דברים שנאמרו ע"י בית הדין הצבאי לערעורים‪:‬‬
‫" בידי הקצין מופקדת אחריות כבדה‪ .‬מותר הקצין מן החייל במנהיגותו‪ ,‬באחריותו היתרה‪,‬‬
‫בדוגמא האישית ‪ .‬חובותיו של הקצין הן במישור האופקי והאנכי גם יחד‪ .‬הקצין חב חובת‬
‫אמון לפקודיו‪ ,‬למפקדיו ולמקביליו בשדרת הפיקוד‪ .‬הוא חב חובת אמון לבני המשפחות של‬
‫פקודיו ולעם ישראל כולו‪"...‬‬
‫‪27‬‬
‫על החומרה המיוחדת שבהטרדה מינית כלפי חיילות עמד כב' השופט זמיר בענין ברוכין‬
‫הנ"ל ‪" :‬אכן‪ ,‬האיסור על הטרדה מינית חל על כל אדם כלפי כל אדם‪ ,‬אך חומרה מיוחדת‬
‫נודעת להטרדה מינית של חיילת בהיותה בתפקיד כחיילת‪ ...‬חיילת צעירה‪ ,‬חסרת ניסיון‪,‬‬
‫במפגש ראשון עם מסגרת זרה וחדשה מחוץ לבית‪ ,‬מסגרת לא וולונטרית‪ ,‬שבה היא נתקלת‬
‫בהיררכיה צבאית ברורה ‪."....‬‬
‫בעניינו של ניר גלילי ‪ 28‬הוקיע בית‪-‬המשפט בלשון חריפה את התופעה של הטרדה מינית של‬
‫חיילות באומרו‪:‬‬
‫" במערכת יחסים בה אמור המפקד לשמש דוגמא ומופת‪ ,‬במערכת יחסים שהיא מעצם טיבה‬
‫וטבעה מערכת יחסי נאמנות ומשמורת‪ ,‬עומדת התנהגותו של המשיב בניגוד חריף להתנהגות‬
‫הראויה המצופה ממפקד בצה"ל‪ .‬היא פוגעת בכבודה של החיילת ובחירותה‪ .‬היא פוגעת‬
‫בחובת הנאמנות שחבים המפקד כפרט‪ ,‬והצבא כגוף‪ ,‬למתגייסות לשורותיו‪ ,‬לבני‬
‫משפחותיהן ולחברה בכללותה‪ .‬חובה זו מגלמת את הציפייה מכל מפקד לשמור מכל משמר‬
‫על הפקדון היקר המופקד בידיו‪ ,‬שהוא המשאב האנושי‪ ,‬ובענייננו החיילת‪ ...‬על הציבור‬
‫‪25‬‬
‫בג"ץ ‪ 6208/04‬אבו עמרה נ' נציב שרות בתי הסוהר‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫בג"צ ‪ 8225/07‬סדיק נ' מפכ"ל המשטרה ואח'‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫ע' ‪ 74/06‬בעניין משה תמיר ; ע' ‪ 144/06‬בעניין בוטביה; ע‪ 123/02/‬אל"מ שלמה ישי נ' התצ"ר‬
‫‪ 28‬בג"צ ‪ 1284/99‬בעניין פלונית‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫המפקיד את בנותיו בידי הצבא‪ ,‬להאמין‪ ,‬כי צה"ל ומפקדיו יעשו כל שביכולתם להבטחת‬
‫שלומה של החיילת ולשמירה על שלמותה הגופנית והנפשית‪ .‬על החיילת לדעת שצה"ל הוא‬
‫מקום בטוח לשרת בו"‪.‬‬
‫חוב ת הנאמנות כלפי המתגייסות‪ ,‬כלפי משפחותיהן וכלפי החברה כולה‪ ,‬קיימת ועומדת גם‬
‫כאשר הצבא מציב חיילת לשירות בשב"ס‪ .‬על המשרתים בשב"ס לדעת כי הטרדה מינית של‬
‫חיילת חמורה אף יותר מהטרדה מינית של עובדות אחרות‪ :‬היא פוגעת ביחס האמון והערכה‬
‫כלפי הארגון לא רק מצד החיילת ומשפחתה‪ ,‬אלא גם מצד הציבור הרחב‪ ,‬ויש בה טעם של‬
‫מעילה באמון‪.‬‬
‫‪ .13‬מעשיו של הנאשם חתרו תחת כל אחד מערכי היסוד שחרת שב"ס על דגלו‪:‬‬
‫חיי אדם וכבודו‬
‫חובת השמירה ומניעת פגיעה בשלומו‪ ,‬בגופו ‪ ,‬בנפשו ובכבודו של אדם חלה לא רק בהתייחס‬
‫לנתונים למשמ ורת שב"ס אלא בהתייחס לכל אדם באשר הוא‪ .‬הפגיעה שפוגע מפקד‬
‫בשלומן‪ ,‬בגופן ‪,‬בנפשן ובכבודן של סוהרות חובה הנתונות למרותו‪ ,‬הינה רמיסה ברגל גסה‬
‫של ערך זה‪.‬‬
‫אחריות‬
‫על כל סוהר‪ ,‬לא כל שכן מפקד‪ ,‬למלא תפקידו תוך תפיסת אחריות רחבה והבנה עמוקה כי‬
‫בידיו מופקדים חיי אדם‪ ,‬לא רק הנתונים למשמורת שב"ס‪ ,‬אלא גם הנתונים לפיקודו‬
‫ולמרותו להפעיל שיקול דעת ולקחת אחריות על מעשיו‪ .‬גם בשמירה על ערך זה כשל הנאשם‪.‬‬
‫אמינות‬
‫ערך האמינות אינו מתמצה אך ורק בדיווחי אמת‪ ,‬אלא גם ‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בהגינות ‪ ,‬ביושרה‬
‫ובהקפדה שלא לנצל סמכות לרעה‪.‬‬
‫בין הנאשם לב ין המתלוננות אשר היו נתונות למרותו ‪ ,‬שרר פער הן מבחינת גיל והן מבחינת‬
‫מעמד‪ ,‬והנאשם ניצל פער זה לרעה‪.‬‬
‫אין המדובר במעידה חד פעמית אלא במעשים שחזרו על עצמם ‪ ,‬בווריאציה זו או אחרת‪,‬‬
‫מספר פעמים וכלפי מספר מתלוננות‪ .‬מכאן שמדובר בדפוס התנהגות‪.‬‬
‫מקצועיות‬
‫על הסוהר להקפיד על ריסון הכוח העומד לרשותו‪ .‬אין המדובר אך ורק בריסון כוח פיזי‪,‬‬
‫‪42‬‬
‫ולמרּות המפקד על‬
‫אלא ‪,‬לא פחות‪ ,‬בריסונו של כוח הסמכות הנלווה לדרגות הקצונה ַ‬
‫פקודיו‪ .‬הנאשם לא רק שלא ריסן כוח זה‪ ,‬אלא שעשה בו שימוש בוטה ומתמשך לצורך‬
‫הטרדת פקודותיו‪.‬‬
‫עוד נגזרת מערך המקצועי ות חובת הסוהר לנהוג בעמיתיו בכבוד‪ ,‬ברעות ובערבות הדדית‪.‬‬
‫אין צורך להרחיב בכישלונו של הנאשם מלנהוג כאמור‬
‫ממלכתיות‬
‫התנהלותו של הנאשם שבגינה הורשע‪ ,‬היתה בניגוד מוחלט להתנהלות ממלכתית הנדרשת‬
‫מכל סוהר‪ ,‬בוודאי קצין‪ ,‬לא כל שכן כאשר התנהלות זו כוונה כלפי מי שהיו נתונות באותה‬
‫עת למרותו מכוח חובתן על פי חוק ‪.‬‬
‫דוגמא אישית‬
‫על המפקד להוות מופת ודוגמא‪ .‬ההיררכיה הפיקודית וסטטוס הקצונה הינם סממנים‬
‫חיצוניים שמאחוריהם מצופה כי תעמוד אישיות בעלת חוט שדרה ערכי‪ ,‬שתהווה כעמוד אש‬
‫ההולך לפני המחנה ‪.29‬‬
‫על המפקד להיות סמל ומופת לפקודיו בהילוכו‪ ,‬בנורמות ההתנהגות שלו‪ ,‬במקצועיותו‪ ,‬בכל‬
‫אשר יפנה ויעשה‪.‬‬
‫הנאשם בהתנהלותו רמס ברגל גסה כל אלה‪.‬‬
‫‪ .14‬העובדה שהנאשם בחר לנהל משפטו ולנסות להוכיח את חפותו מאשמה לא תיזקף לחובתו‪.‬‬
‫זוהי זכותו הבסיסית של כל נאשם‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא יוכל הנאשם לקבל את ההקלה הניתנת למי‬
‫שמייתר את ההליך ‪.‬לעניין זה נאמר‪ " :‬לנאשם זכות יסוד ובלתי מעורערת לנהל את הגנתו‬
‫כפי הבנתו‪ .‬זכות זו הינה חלק בלתי נפרד מאגד הזכויות העומדות לנאשם‪...‬ברם‪ ,‬עת עושה‬
‫בית משפט במלאכת קביעת העונש‪ ,‬רשאי גם רשאי הוא להביא בחשבון ‪ ,‬במניין שיקוליו‪,‬‬
‫שיקולים דוגמת חיסכון בזמן שיפוטי‪ ,‬נטילת אחריות על המעשה והבעת חרטה‪ .‬אין‬
‫משמעות הדבר 'החמרה' עם אלו הבוחרים לנהל את הגנתם עד תום‪ ,‬כי אם הקלה לגיטימית‬
‫עם אלו הבוחרים להודות"‬
‫‪30‬‬
‫‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫ר'‪ :‬בג"ץ ‪ 3959/99‬התנועה למען איכות השלטון נ' הוועדה לעיון בעונש‪ ;,‬ע‪ 364/83/‬רס"ן אבנר נ' התובע הצבאי‬
‫הראשי‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫רע"פ ‪ 3849/05‬תורג'מן נ' מדינת ישראל‪ ,‬צוטט ע"י בית המשפט המחוזי בתפ"ח ‪ 1015/09‬מדינת ישראל נ' קצב ‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫‪ .15‬מטרתם העיקרית של אמצעי המשמעת המוטלים על ידי בית הדין אינה הענשת הסוהר ‪,‬‬
‫אלא הם נועדו לצורך השגתה של תכלית כפולה‪ :‬הגנה על השירות‪ ,‬על תדמיתו בעיני הציבור‬
‫ומניעת פגיעה משמעותית בתפקודו מחד ‪ ,‬והרתעת סוהרים אחרים במעמדו של הנאשם‪ ,‬כי‬
‫לא ייכשלו במעשים מסוג זה‪ ,‬מנגד‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫מתכליות אלו נגזרים אמצעי המשמעת השונים שרשאי בית הדין למשמעת להטיל על סוהר‬
‫בגין הרשעתו בביצוע עבירות משמעת‪ .‬אמצעים אלו מנויים בסעיף ‪ 110‬מד לפקודת בתי‬
‫הסוהר (נוסח חדש)‪ ,‬התשל"ב‪.1971 -‬‬
‫בבואו להטיל אמצעי משמעת על בית הדין לבחון‪ ,‬בין היתר‪ ,‬האם יש באלה כדי ליצור‬
‫הרתעה מספקת בקרב סוהרי שב"ס וכדי להשיב על כנו את אמון הציבור בשירות‪.32‬‬
‫ואולם‪ ,‬תפקידם המרתיע של אמצעי המשמעת אינו חזות הכל‪ .‬גם אם משקל נסיבותיו‬
‫האישיות של הנאשם פחות בדין המשמעתי בהשוואה להליך הפלילי‪ ,‬אין להתעלם מהן כליל‪.‬‬
‫"מידתיות אמצעי המשמעת הננקטים נגזרת מנסיבותיו המיוחדות של המקרה‪ ,‬מעוצמת‬
‫חומרתה של העבירה‪ ,‬וממשקל הנסיבות האישיות לנאשם‪ .‬בשקלול הערכים הרלבנטיים‪ ,‬יש‬
‫להגיע לנקודת איזון עונשית ראויה‪ ,‬אשר תשלב בין האינטרס הציבורי ביישום ראוי של‬
‫נורמות המשמעת בשירות הציבורי‪ ,‬בד בבד עם דאגה לגורלו של הפרט באופן שהענישה‬
‫תהיה מידתית ותהיה תואמת את מכלול האינטרסים הראויים לאיזון‪".‬‬
‫‪33‬‬
‫אשר על כן שומה עלינו להתייחס גם לנסיבותיו הספציפיות של המקרה ונסיבותיו המיוחדות‬
‫של הנאשם שבפנינו‪.‬‬
‫‪.16‬‬
‫הנאשם‪ ,‬נשוי ואב לארבעה ילדים‪ ,‬פוטר בטרם גובשה זכאותו לגמלאות‪ .‬פיטוריו בגין‬
‫המעשים נשוא הרשעתו גדעו שירותו בשב"ס‪ ,‬בהן הוערך מאד ע"י מפקדיו ואף זכה לתעודת‬
‫הוקרה לאחר שהציל חייו של סוהר אחר שהותקף בידי אסיר‪.‬‬
‫‪ .17‬פיטורי הנאשם מהווים צעד מינהלי ואינם חלק מהליך משמעתי זה‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש בהם‪,‬‬
‫בצירוף הרשעת הנאשם והאמור בהכרעת הדין ובגזר הדין‪ ,‬כדי להרתיע את כלל סוהרי‬
‫שב"ס מלנהוג באופן דומה לזה בו נהג הנאשם וכן כדי להעביר מסר חד משמעי לציבור‬
‫‪31‬‬
‫ראה למשל ‪ :‬עש"מ ‪ 5771/01‬בעניין פודלובסקי; עש"מ ‪ 10129/01‬בעניין גניש ; עש"מ ‪ 7113/02‬בעניין שחר לוי ;‬
‫עש"מ ‪ 5626/05‬בענין רחל אוחנה; עש"מ ‪ 1928/00‬בעניין ברוכין; עש"מ ‪ 8160/04‬מדינת ישראל נגד בן סימון;‬
‫עש"מ ‪ 5282/98‬בעניין כתב‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫ראה עש"מ ‪ 7111/02‬בעניין אשואל‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫עש"מ ‪ 5917/07‬בעניין נביל גרה‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫באשר למדיניות הארגון לפיה יפעל בתקיפות וינקוט יד קשה כנגד כל גילוי של הטרדה‬
‫מינית‪.‬‬
‫‪.18‬‬
‫אין להתעלם מכך שלאחר שניתנה הכרעת הדין‪ ,‬הביע הנאשם השלמה עם ההרשעה‪ ,‬ככל‬
‫שהדברים נוגעים לערכאה זו‪ ,‬וכן צער כלפי המתלוננות‪ ,‬והפנמת המסר שהועבר בהכרעת‬
‫הדין‪.‬‬
‫‪ .19‬לסיכום עד כה‪ ,‬עומדים לחובת הנאשם השיקולים הבאים‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫משך התקופה ומספר האירועים בהם התבצעה ההטרדה המינית;‬
‫ב‪.‬‬
‫מדיניות ההחמרה בעבירות משמעת של הטרדה מינית;‬
‫ג‪.‬‬
‫הפער בין המעשים לבין רף ההתנהגות המצופה מסוהר ‪ ,‬לא כל שכן קצין ומפקד;‬
‫ד‪.‬‬
‫הפגיעה בערכי שב"ס ‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫העובדה כי ההטרדה המינית הופנתה כלפי סוהרות חובה‪ /‬חיילות;‬
‫ו‪.‬‬
‫תכלית הדין המשמעתי‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬יש ליתן משקל לנסיבות המקלות בעניינו של הנאשם‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫חוות הדעת הגבוהות שקיבל ממפקדיו בעת שירותו בשב"ס והיעדר עבר משמעתי;‬
‫ב‪.‬‬
‫העובדה כי פוטר בשל מעשיו ואינו משרת עוד בשב"ס;‬
‫ג‪.‬‬
‫הפגיעה במצבו הכלכלי בעקבות פיטוריו‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫הנאשם הורשע בעבירה חמורה ולעולם יהיה בהרשעתו ע"י בית הדין בעבירה של‬
‫הטרדה מינית משום "אות קין" טבוע על מצחו ‪ .‬בית הדין מעביר בפסק דינו שאט נפש‬
‫ממעשיו‪ ,‬הוא פוטר מהשירות‪ , ,‬פרנסתו נפגעה והוא נקלע למצב כספי קשה‪ .‬נראה כי‬
‫בכך‪ ,‬הושג חלק מאלמנט ההרתעה שבבסיס הדין המשמעתי‪.‬‬
‫‪ .20‬הדרגות הן מסממני ההיכר המובהקים של מערכת ביטחונית היררכית כשירות בתי הסוהר‪.‬‬
‫דרגת הקצין מסמלת ומסמנת את מעמדו בהיררכיה ‪ .‬הסטיגמה הנלווית לפגיעה בדרגה היא‬
‫בעלת משמעות ייחודית‪ .‬יש בה מימד של "קלון חיצוני" ‪ ,34‬והיא מהווה המידרג הגבוה‬
‫ביותר של ענישה ‪ ,‬וכלשון בית הדין הצבאי ‪" ,‬חמורה‪ ,‬לעיתים‪ ,‬מעונש המאסר‪. 35" .‬‬
‫‪34‬‬
‫ע‪ 174/98/‬רס"ן אחרק נ' התובע הצבאי הראשי‬
‫‪35‬‬
‫ר'‪ :‬ע‪ 153/03/‬גבע נ' התובע הצבאי הראשי‬
‫‪45‬‬
‫‪ .21‬לאור כישלונו הפיקודי והערכי של הנאשם ‪ ,‬המגולם במעשים בגינם הורשע‪ ,‬אין הוא ראוי‬
‫לשאת על כתפיו דרגות קצונה‪ ,‬גם כסוהר לשעבר‪.‬‬
‫‪ .22‬למדנו כי מצבו הכלכלי של הנאשם הורע בעקבות פיטוריו‪ .‬המטת מעמסה כלכלית נוספת‬
‫על כתפיו תפגע לא רק בו‪ ,‬אלא בעיקר בבני משפחתו וממילא במידה ויצלח ניסיונו לזכות‬
‫בגימלה‪ ,‬תבוא לידי ביטוי כלכלי הורדתו בדרגה ‪ .‬לפיכך איננו רואות טעם בהשתת עונש‬
‫נוסף ‪ ,‬של קנס כספי‪.‬‬
‫‪.23‬‬
‫אשר על האמור‪ ,‬ולאחר שקילת מכלול השיקולים שפורטו לעיל‪ ,‬החלטנו לגזור על הנאשם‬
‫את העונשים הבאים ‪ :‬נזיפה חמורה‪.‬‬
‫הורדה לדרגת רס"ר‪.‬‬
‫אנו מתירות את פרסום פסק הדין למעט פרטים מזהים של המתלוננות ‪,‬של העדים ושל‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור על פסק הדין תוך ‪ 45‬ימים‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ , 17.7.13 ,‬בפני הנאשם‪ ,‬בא כוחו והתובע‪.‬‬
‫____________‬
‫_____________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫סג"ד ורדה רמות‬
‫אב"ד‬
‫שופטת‬
‫_____________‬
‫סג"ד מרגלית כהן‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫‪46‬‬
‫הנאשם ‪ :‬רס"ר _____‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשם הורשע בעבירת התנהגות שאינה הולמת סוהר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית השירות‪,‬‬
‫בעקבות הודאתו ‪,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בכתב אישום ולפיו‪ ,‬בתאריך ‪ , 11.12.11‬בחניון הסמוך‬
‫למתחם ___‪ ,‬פירק ללא רשות מראה מקטנוע השייך לסוהר המשרת בבימ"ר ___‪ .‬הנאשם בדק‬
‫האם ניתן להרכיב את המראה בקטנוע השייך לו ‪ ,‬ובהמשך החזירה למקום בו הייתה מורכבת‬
‫בקטנוע השייך לסוהר האחר‪.‬‬
‫‪ .2‬במסגרת הסדר הטיעון עתרה התביעה לעונשי נזיפה חמורה ‪ ,‬עשרה ימי קנס ומחבוש על תנאי‪.‬‬
‫לדברי התובע מעשיו של הנאשם גובלים בעבירה פלילית ופוגעים באמון הציבור בלובשי מדים‬
‫ואנשי חוק‪ .‬מדובר בהתנהגות שאינה מצופה מאדם נורמטיבי ועל אחת כמה וכמה מסוהר ‪ ,‬בעת‬
‫שהוא לובש מדים ואמור לשמש דוגמא ומופת לאזרחים‪.‬‬
‫לחובת הנאשם הרשעה בדן יחיד משנת ‪ 2007‬בגין הגעה באיחור ליחידה‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫‪ .3‬מטעם הנאשם העידה רופאת השיניים של בית סוהר ___‪ ,‬בו משמש הנאשם בתפקיד אחראי‬
‫מרפאה‪ .‬לדבריה‪ ,‬הנאשם מסור לתפקידו‪ ,‬אחראי‪ ,‬חרוץ‪ ,‬ישר והגון‪.‬‬
‫כן הוגשו חוות דעת ‪ ,‬מכתבי הערכה ומסמכים המעידים על ההערכה הגבוהה לה הוא זוכה‪.‬‬
‫לדברי הסנגור‪ ,‬יש לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו בכתב האישום‪ ,‬השבחים להם הוא זוכה‬
‫ממפקדיו כעולה מהמסמכים שהוגשו על ידו‪ ,‬והעובדה כי הוא עומד לראשונה לדין בפני בית הדין‬
‫למשמעת‪.‬‬
‫לטענת ב"כ הנאשם‪ ,‬בכך שהנאשם ביצע את המעשה ביודעין לעיני המצלמות ובעת שהיו אנשים‬
‫נוספים בסביבה‪ ,‬יש כדי להצביע על כך שאין המדובר במקרה חמור הגובל בגניבה‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬למד הנאשם את הלקח ונזיפה וקנס סמלי‪ ,‬לצד עצם ההרשעה‪ ,‬יש בהם כדי להשיג את‬
‫מטרת הענישה‪.‬‬
‫הנאשם עצמו הביע צער על המקרה‪ .‬לדבריו ‪ ,‬פעל בתום לב ‪ ,‬בידיעה ברורה כי הוא מצולם וללא‬
‫כוונה לקחת לעצמו את המראה‪ .‬לטענתו‪ ,‬הוא סבר מהיכרותו עם בעל הקטנוע כי המעשה לא יפריע‬
‫לו‪.‬‬
‫הנאשם ביקש כי גזר הדין לא יכביד עליו כלכלית‪.‬‬
‫‪ .4‬מעשיו של הנאשם חמורים‪ ,‬מבלי להיזקק לשאלת הכוונה שעמדה מאחוריהם‪ .‬בעצם ביצועם יש‬
‫כדי לפגוע באמון הציבור ולהעכיר את יחסי העבודה שבין הסוהרים‪.‬‬
‫ההערכה הגבוהה לה זוכה הנאשם בשירות ‪ ,‬שני פנים לה‪ ,‬שהרי דווקא מסוהר בעל תכונות ומידות‬
‫כמתואר במסמכים שהוגשו לנו ובעדות שנשמעה בפנינו ‪ ,‬הציפיה גבוהה יותר וכגובהה כך גודל‬
‫הפער שבינה לבין המעשים בגינם הורשע‪.‬‬
‫‪ .5‬כידוע‪ ,‬תכלית אמצעי המשמעת המושתים על הנאשם היא כפולה‪ :‬מניעת פגיעה משמעותית‬
‫בתפקודו של השירות‪ ,‬בתדמיתו ובאמון הציבור בו מחד‪ ,‬והרתעת סוהרים אחרים לבל ייכשלו‬
‫במעשים דומים מנגד‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫‪ .6‬אל מול חומרת המעשה ותכלית הדין המשמעתי עומדים לזכות הנאשם הודאתו במעשים‪ ,‬עברו‬
‫המשמעתי הנקי וחוות הדעת הטובות בעניינו‪.‬‬
‫‪ .7‬לאור מכלול השיקולים שלעיל נראה כי הסדר הטיעון שנרקם בין הצדדים מצוי במתחם הסבירות‬
‫ולפיכך מוטלים על הנאשם אמצעי המשמעת הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‪,‬‬
‫ב‪ .‬חמישה ימי קנס שיחולקו לחמישה תשלומים ‪,‬‬
‫ג‪ .‬שלושה ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל אם יעבור הנאשם בתוך ‪ 3‬שנים מהיום‬
‫עבירת משמעת של התנהגות שאינה הולמת סוהר על רקע של נטילת דבר שאינו שייך‬
‫לו‪ ,‬ויורשע בגין כך בתקופת התנאי או לאחריה‪.‬‬
‫זכות ערעור לצדדים תוך ‪ 45‬ימים מהיום ‪.‬‬
‫הודע בפומבי היום ‪, 17.1.203 ,‬בנוכחות הנאשם‪ ,‬ב"כ והתובע ‪.‬‬
‫______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_______________‬
‫סג"ד רמי סלע‬
‫שופט‬
‫‪49‬‬
‫______________‬
‫סג"ד אורנה אטלי‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫נאשמת ‪ : 1‬רס"ר _______‬
‫נאשם ‪ : 2‬רס"מ _______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשמים הינם זוג נשוי ומשרתים שניהם בשב"ס ‪ -‬הנאשמת בתפקיד ___ בביס"ר ___ והנאשם‬
‫בתפקיד אפסנאי משנה בביס"ר ___ ‪ .‬הנאשמים הורשעו על ידנו בגין הודאתם‪ ,‬במסגרת הסדר‬
‫טיעון‪ ,‬בכתב אישום בו פורטו שלושה אירועים‪:‬‬
‫א‪ .‬האירוע הראשון‪ :‬בתאריך ‪ 13.3.12‬בשעה ‪ 08:08‬או בסמוך לכך העבירה הנאשמת את כרטיס‬
‫הסוהר שלה בשעון הנוכחות בביס"ר ___ ולאחר מכן נסעה לכיוון בימ"ר ___ שם‬
‫התייצבה‪ ,‬במסגרת מילוי תפקידה‪ ,‬לשם תגבור __‪ .‬בסיום המשמרת לא העבירה את כרטיס‬
‫הסוהר שלה בשעון הנוכחות בבימ"ר ___‪ .‬בהמשך נסעה לכיוון מתחם ___ ומסרה את‬
‫כרטיס הסוהר שלה לנאשם‪ ,‬שהעבירו בשעון הנוכחות בביס"ר ___ בשעה ‪ 16:50‬אחה"צ‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫ב‪ .‬האירוע השני‪ :‬בתאריך ‪ 15.3.12‬בשעה ‪ 09:38‬או בסמוך לכך התייצבה הנאשמת בבימ"ר‬
‫___ ‪ ,‬במסגרת מילוי תפקידה‪ ,‬לשם תגבור ___‪ .‬הנאשמת סיימה את המשמרת בשעה‬
‫‪ 15:00‬או בסמוך לכך‪ .‬באותו יום לא העבירה הנאשמת את כרטיס הסוהר שלה בשעון‬
‫הנוכחות בבימ"ר ___ ‪ .‬הנאשם הוא שהחזיק בכרטיס הסוהר של הנאשמת והעביר אותו‬
‫בשעון הנוכחות בביס"ר ___ בשעה ‪ 07:14‬בבוקר ובשעה ‪ 16:58‬אחה"צ‪.‬‬
‫ג‪ .‬האירוע השלישי‪ :‬בתאריך ‪ 17.4.12‬התייצבה הנאשמת בבימ"ר ___ ‪ ,‬במסגרת מילוי‬
‫תפקידה‪ ,‬לשם תגבור ___‪ .‬הנאשמת לא העבירה את כרטיס הסוהר שלה בשעון הנוכחות‬
‫בבימ"ר ___ באותו יום‪ .‬הנאשם הוא שהחזיק בכרטיס הסוהר של הנאשמת והעביר אותו‬
‫בשעון הנוכחות בביס"ר ___ בשעה ‪ 07:17‬בבוקר ובשעה ‪ 17:00‬אחה"צ‪.‬‬
‫‪ .2‬נאשמת מס' ‪ 1‬הורשעה באי מילוי הוראה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 1‬לתוספת השנייה לפקודת בתי‬
‫הסוהר‪ ,‬בגין הפרת ההוראות הבאות ‪:‬‬
‫סעיף ‪ 33.2‬לנוהל מש"א ‪" 02-2003‬נוכחות בעבודה והיעדרות ממנה" המחייב סוהר בהחתמה‬
‫אישית של כרטיס הנוכחות;‬
‫הוראת שירות ‪ 3.05‬וסעיף ‪ 3.10‬לנוהל מש"א ‪ , 02-5005‬כפי שהיה בתוקף בתקופה הרלבנטית‪,‬‬
‫המחייבים סוהר בדיווחי אמת;‬
‫‪ .3‬נאשם מס' ‪ 2‬הורשע בשתי עבירות משמעת ‪:‬‬
‫ אי מילוי הוראה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 1‬לתוספת השנייה לפקודת בתי הסוהר בגין הפרת ההוראות‬‫הבאות ‪:‬‬
‫סעיף ‪ 32.2‬לנוהל מש"א ‪ 02-2003‬האוסר על סוהר להחתים כרטיס נוכחות של סוהר אחר;‬
‫הוראת שירות ‪ 3.05‬וסעיף ‪ 3.10‬לנוהל מש"א ‪ , 02-5005‬כפי שהיה בתוקף בתקופה הרלבנטית‪,‬‬
‫המחייבים סוהר בדיווחי אמת;‬
‫ עשיית מעשה כדי לאפשר ביצוע עבירת משמעת על ידי סוהר אחר‪ ,‬להקל על ביצועה או לתרום‬‫בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה ‪ -‬עבירה לפי סעיף ‪ 28‬לתוספת השנייה לפקודת‬
‫בתי הסוהר‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫‪ .4‬במסגרת הסדר הטיעון עתרו הצדדים במשותף לעונשי נזיפה חמורה ומחבוש על תנאי‪ .‬באשר‬
‫לרכיב הכספי‪ ,‬עתרה התביעה לקנס בגובה של ‪ 7‬ימי עבודה לכל אחד מהנאשמים ואילו הסנגורית‬
‫ביקשה כי הקנס שיוטל על כל אחד מהנאשמים לא יעלה על שני ימי עבודה‪.‬‬
‫‪ .5‬הנאשם משרת בשב"ס כ‪ 11-‬שנים‪ ,‬הנאשמת משרתת בשב"ס כ‪3-‬שנים וטרם גיוסה עבדה בשב"ס‬
‫במסגרת שירותים קנויים במשך כחמש שנים‪.‬‬
‫טיעוני התביעה‪:‬‬
‫‪ .6‬התביעה התייחסה לחומרת העבירות‪ ,‬שעניינן דיווח כוזב וזיוף שעות עבודה ‪ ,‬לא כל שכן כאשר‬
‫מדובר באנשי חוק‪ .‬התובע מייחס חומרה יתרה לכך שהנאשמים הינם בעל ואשה‪ ,‬שחברו יחדיו‬
‫לביצוע העבירות ‪,‬תוך תכנון מוקדם ושיתוף פעולה‪.‬‬
‫בהתחשב בכך שהנאשמים הודו בביצוע העבירות מיד עם תחילת הליך החקירה‪ ,‬עתרה התביעה כי‬
‫יוטלו ‪ ,‬על שני הנאשמים‪ ,‬עונשי נזיפה חמורה‪ ,‬קנס בגובה של ‪ 7‬ימי עבודה ומחבוש על תנאי ‪.‬‬
‫לנאשם הרשעה משמעתית בפני דן יחיד משנת ‪ ,2006‬בגין כך שדיווח על ביצוע ביקורת סורגים‪,‬‬
‫אף שבפועל לא ביצע הביקורת‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‪:‬‬
‫‪ .7‬לדברי הסנגורית‪ ,‬המייצגת את שני הנאשמים‪ ,‬נבעו מעשיהם מטעות טיפשית או‪ ,‬כלשונה‪ ,‬מתוך‬
‫"טמטום" וחוסר חשיבה עד הסוף ‪.‬לדבריה‪ ,‬אילו היו עוצרים וחושבים על מעשיהם‪ ,‬לא היו חוזרים‬
‫על השגיאה‪ ,‬ולראיה לכך ‪ -‬הודו שניהם בביצוע המעשים והביעו חרטה באופן מיידי עם תחילת‬
‫החקירה‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬אין המדובר באנשים שרמייה היא דרך חייהם או היא הדבר אליו הם שואפים ‪,‬שהרי‬
‫הנאשם עבד במשך שנים במרכז המכר‪ ,‬בתפקיד בו מעורבים תקציבים גדולים‪ ,‬ותפקודו היה‬
‫מעולה‪ ,‬תוך שקיפות מלאה‪.‬‬
‫באת כוח הנאשמים ביקשה לראות בנאשמים תא כלכלי אחד ‪ ,‬שהכנסותיו החודשיות נמוכות‬
‫‪52‬‬
‫מהוצאותיו‪ ,‬הנובעות בין היתר מתשלומי משכנתא‪ ,‬גידול שלושה ילדים וסיוע לאמו של הנאשם‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬לדבריה‪ ,‬יש לראות בקנסות שיוטלו על כל אחד מהנאשמים סכום מצטבר של שלילת שכר‬
‫שיספוג אותו תא כלכלי‪.‬‬
‫לדברי באת כוח הנאשמים‪ ,‬מאז המקרה חייהם אינם חיים‪ ,‬ומרחפת מעל ראשיהם עננת אי וודאות‪,‬‬
‫רגשי אשם וחרטה ‪.‬‬
‫לאור שיקולים אלה‪ ,‬מבקשת ב"כ הנאשמים כי עונש הקנס שיוטל על כל אחד מהנאשמים לא יעלה‬
‫על שני ימי עבודה‪.‬‬
‫‪ .8‬מטעם הנאשמת הוגשו חוות דעת מפקדיה ‪ ___ :‬שציינה כי הנאשמת עובדת עמה כשמונה וחצי‬
‫שנים ותיארה אותה כבעלת יוזמה‪ ,‬אמינה‪ ,‬מקצועית‪ ,‬חרוצה‪ ,‬מסורה ובעלת מוטיבציה; מפקד‬
‫ביס"ר ___ לשעבר גנ"מ א'‪ ,‬שציין כי היא מתפקדת במקצועיות‪ ,‬מגלה מצויינות ‪ ,‬אמינות ויזמה‪,‬‬
‫ומפקד ביס"ר ___ לשעבר תג"ד י' שציין כי מדובר בעובדת חרוצה‪ ,‬מסורה‪ ,‬אמינה ובעלת יכולות‬
‫מקצועיות‪.‬‬
‫הנאשמת עצמה הביעה צער וחרטה על המעשים בגינם הורשעה‪ ,‬אמרה כי הם נעשו כתוצאה‬
‫מטמטום ושטות ‪ ,‬כי היא מאד אוהבת את עבודתה‪ ,‬גאה בה‪ ,‬ומקווה להמשיך בה‪.‬‬
‫‪ .9‬מטעם הנאשם הוגשו חוות דעת מפקדיו‪ :‬מפקד ביס"ר ___ שכתב כי הנאשם הינו סוהר אחראי‬
‫מאד‪ ,‬מסור לעבודתו‪ ,‬חוות הדעת אודותיו גבוהות‪ ,‬משקיע רבות מזמנו ותורם לבית הסוהר הן‬
‫במישור המשקי והן במישור הבטחוני; ק‪ .‬אג"מ מתחם ___ שציין כי הנאשם הינו סוהר איכותי‪,‬‬
‫שקט ורגוע‪ ,‬המבצע משימות ביטחון בצורה מעולה‪ ,‬ותורם מזמנו לטובת היחידה;‬
‫ק‪ .‬משק ביס"ר ___ שתיאר את הנאשם כסוהר אחראי מאד‪ ,‬אמין ולויאלי‪ ,‬המשקיע מעבר לשעות‬
‫העבודה הרגילות ומתגייס לעזור לאחרים‪.‬‬
‫הנאשם עצמו אמר כי הוא מביע חרטה עמוקה‪ ,‬כי זה מקרה שלא יחזור שנית והוא מוכן לקבל את‬
‫העונש שיגזרו עליו‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫דיון‬
‫‪ .10‬הנאשמים קשרו ביניהם קשר שמטרתו למסור דיווחי שקר באשר לנתוני נוכחותה של הנאשמת‪.‬‬
‫איני רואה שוני בחומרת מעשי כל אחד משני הנאשמים ‪ ,‬אשר רמסו ברגל גסה נורמות בסיסיות של‬
‫מסירת דיווחי אמת‪ ,‬באשר מעשים אלה נועדו לשרת את אותו תא משפחתי‪.‬‬
‫דיווחים שאינם דיווחי אמת‪ ,‬וכן הפרת ההוראות המחייבות בשב"ס באשר לאופן החתמת כרטיס‬
‫נוכחות‪ ,‬מהווים פגיעה קשה במשמעת ‪.‬‬
‫היסוד השליט במעשי הנאשמים ‪ ,‬אינו בהכרח הגזילה הכספית של קופת המדינה‪,‬‬
‫אלא יסוד של מעילה באמון‪ ,‬הן כלפי הממונים עליהם והן כלפי הציבור ‪(.‬ראה עש"מ ‪10125/01‬‬
‫מדינת ישראל נגד גניש ; עש"מ ‪ 10250/01‬מוכתרי נ' נציבות שירות המדינה; עש"מ ‪1804/01‬‬
‫מדינת ישראל נ' אלקריף)‪.‬‬
‫אמינותו של הסוהר היא אחת מאבני היסוד עליה נשען הארגון‪ .‬מעשים מסוג מעשיהם של‬
‫הנאשמים מערערים את אמון הארגון בסוהרים‪ ,‬פוגעים בתדמיתו של שירות בתי הסוהר ובאמון‬
‫הציבור בו‪ .‬אף מעשה בודד מסוג זה הינו חמור ביותר‪ .‬על אחת כמה וכמה כאשר הדבר נעשה‬
‫"כעניין של שיטה‪ ,‬המלווה בדיווחים כוזבים‪ .‬לתופעה זו נילווית חומרה מיוחדת " (עש"מ‬
‫‪ 5626/05‬בעניין רחל אוחנה)‪.‬‬
‫‪ .11‬בעניינו של הנאשם ‪ 2‬אין להתעלם מהרשעתו בדן יחיד‪ ,‬הגם שמדובר במקרה משנת ‪ ,2006‬באשר‬
‫גם הרשעה זו עניינה דיווח בלתי אמין‪.‬‬
‫‪ .12‬מנגד יש לתת הדעת גם לשיקולים לקולא‪ :‬חוות הדעת וההערכות החיוביות כלפי שני הנאשמים ‪,‬‬
‫כעולה מהמסמכים שהוגשו מטעמם; הודאתם במיוחס להם‪ ,‬שחסכה הצורך בניהול הוכחות בתיק;‬
‫נטילת האחריות והצער שהביעו שניהם בפנינו על מעשיהם; הקשיים המשפחתיים שפורטו בפנינו‪.‬‬
‫‪ .13‬בית הדין מונחה על ידי פסיקת בית המשפט העליון ‪ ,‬המעודדת כיבודם של הסדרי טיעון ‪ ,‬אלא אם‬
‫בית הדין סבור שאמצעי המשמעת שעליהם הוסכם סוטים במידה משמעותית מן האמצעים‬
‫‪54‬‬
‫הראויים בנסיבות המקרה ‪,‬או כי הם בלתי סבירים באופן בולט‪( .‬ראה ע"פ ‪ 1958/08‬פלוני נ '‬
‫מדינת ישראל ; עש"מ ‪ 4592/97‬אליהו סבג נ 'נציבות שירות המדינה)‪.‬‬
‫‪ .14‬בבוא בית הדין לקבוע את אמצעי המשמעת אשר יושתו על הנאשמים ‪ ,‬עליו לשקול ולאזן בין‬
‫תכלית הדין המשמעתי‪ ,‬חומרת העבירות‪ ,‬נסיבותיהם של הנאשמים וקיומו של הסדר הטיעון‪.‬‬
‫רכיב נוסף עליו יש לתת את הדעת הוא גזרי דין שניתנו ע"י בית דין זה בתיקים דומים ‪-‬‬
‫בתיק ביד"מ ‪ 7/10‬הורשעה קצינת מש"א בכך שעדכנה עבור עצמה במערכת הלביא נתוני נוכחות‬
‫כוזבים‪ .‬הנאשמת כפרה באשמה והורשעה לאחר ניהול תיק הוכחות מורכב וארוך‪ .‬על הנאשמת‬
‫דהתם‪ ,‬שהחליטה להתפטר טרם גזירת דינה‪ ,‬הוטלו נזיפה חמורה ושבעה ימי קנס‪.‬‬
‫בתיק ביד"ם ‪ 8/10‬הורשע עוזר קצין מש"א בכך שעדכן עבור עצמו במערכת ה"לביא" נתוני‬
‫נוכחות כוזבים‪ .‬הנאשם הודה בביצוע העבירה ונגזרו עליו נזיפה חמורה ו‪ 3-‬ימי קנס‪.‬‬
‫בתיק ביד"מ ‪ 5/12‬העביר נאשם ‪ 1‬את כרטיסו של נאשם ‪ 2‬בשעון הנוכחות בשעה מאוחרת מזו בה‬
‫יצא הנאשם ‪ 2‬מבית הסוהר ‪ .‬הנאשמים הודו בביצוע העבירות‪ .‬על נאשם מס' ‪ 1‬הוטלו נזיפה‬
‫חמורה‪ 4 ,‬ימי קנס ו‪ 5 -‬ימי מחבוש על תנאי‪ .‬על נאשם מס' ‪ , 2‬שפוטר בגין מעשים אלה‪ ,‬הוטלו‬
‫נזיפה חמורה ו‪ 5 -‬ימי קנס‪.‬‬
‫‪ .15‬במכלול כל השיקולים דלעיל ‪ -‬חומרת העבירה‪ ,‬עברו המשמעתי של הנאשם‪ ,‬אל מול האחריות‬
‫שנטלו הנאשמים על מעשיהם‪ ,‬החרטה שהביעו‪ ,‬קיומו של הסדר הטיעון‪ ,‬ובהתחשב בפסיקת בית‬
‫הדין במקרים אחרים‪ ,‬סבורני כי הסדר הטיעון סביר ומאוזן‪.‬‬
‫‪ .16‬לעובדה כי הנאשמים מהווים תא כלכלי אחד שני פנים‪ -‬מחד‪ ,‬יש בכך כדי להוות שיקול לחומרה‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬מאידך‪ -‬עונש כלכלי שיוטל על כל אחד מהם‪ ,‬יכביד על אותו תא משפחתי‪ ,‬ועלול‬
‫לפגוע במשפחתם ‪ ,‬פגיעה החורגת ממטרות הדין המשמעתי‪ .‬לפיכך ראוי ‪ ,‬כי יוטל על כל אחד‬
‫מהנאשמים קנס כספי ‪ ,‬ומאידך‪ -‬יש לפרוס אותו כך‪ ,‬שלא יטיל הרס כלכלי על המשפחה‪ ,‬אשר גם‬
‫כך עתידה בתחום זה אינו וודאי ‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫‪ .17‬אין ספק כי חומרת המעשים מצדיקים כי תוטל על הנאשמים ‪ ,‬בנוסף לכל עונש אחר‪ ,‬גם ענישה‬
‫מותנית‪ ,‬בבחינת חרב מתהפכת מעל ראשיהם שיהא בה כדי להרתיעם מלשוב על מעשים דומים‬
‫בעתיד‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬בפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) ‪ ,‬הוגבלה סמכותו של בית הדין להטיל ענישה מותנית ‪,‬‬
‫לעונש של מחבוש בלבד‪.‬‬
‫בהטילו עונש של מחבוש על‪-‬תנאי ‪ ,‬גוזר בית ‪-‬הדין להלכה עונש של מחבוש על הנאשם‪ ,‬אלא‬
‫שביצוע המחבוש נדחה עד לזמן שבו יתמלא התנאי ‪ (.‬סעיף ‪ 110‬נט (א) לפקודת בתי הסוהר ‪.‬‬
‫ראה ד"נ ‪ 13/60‬היועץ המשפטי לממשלה נ' מתאנה‪).‬‬
‫איני רואה מקום להטיל על הנאשמת‪ ,‬אם לשלושה ילדים‪ ,‬עונש של מחבוש ‪ ,‬גם לא מותנה‪.‬‬
‫בהיעדר אפשרות חוקית להטלת ענישה מותנית מסוג אחר‪ ,‬עדיפה בעיניי האפשרות שלא תוטל על‬
‫הנאשמת ענישה מותנית כלל‪.‬‬
‫‪ .18‬אשר על כל האמור לעיל‪ ,‬אציע לחבריי כי יוטלו על הנאשמים העונשים הבאים ‪:‬‬
‫נאשמת מס' ‪ : 1‬נזיפה חמורה ו‪ 4 -‬ימי קנס;‬
‫נאשם מס' ‪ : 2‬נזיפה חמורה‪ 4 ,‬ימי קנס שייגבו בתום גביית עונש הקנס שהוטל על הנאשמת‪ ,‬וכן‬
‫מחבוש על תנאי‪.‬‬
‫גנ"מ שלום יעקב‪ ,‬שופט‪:‬‬
‫אני מסכים עם דברי חברתי לניתוח המעשים ‪ ,‬למכלול השיקולים ולעונש שמוצע להשית‪ .‬סבור אני‬
‫לאור חומרת המעשה כי נכון בעתיד לסטות מקו ענישה הנוכחי שאינו תואם את היקפו‪ ,‬גודלו‬
‫ומסגרת האחריות של הארגון כיום‪ ,‬כמו גם לציפיות החברה מנאמנות הסוהרים לעבודתם בשב"ס‪,‬‬
‫שבידם הופקדו מפתחות סוגרי הכלא‪ .‬יש לשלוח מסר ברור ואינו משתמע לשני פנים לסוהרים‬
‫בארגון וותיקים וצעירים כאחד‪ ,‬שמעשים שפוגעים באמינות הארגון יישאו בצדם עונש מרתיע ‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫סג"ד אורנה אטלי‪ ,‬שופטת‪ :‬מצטרפת לגזר הדין של אב"ד‪.‬‬
‫אשר על כן אנו מטילים על הנאשמים את הענשים הבאים ‪:‬‬
‫נאשמת מס' ‪: 1‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‬
‫ב‪ 4 .‬ימי קנס שייגבו ב‪ 4 -‬תשלומים‪.‬‬
‫נאשם מס' ‪: 2‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‬
‫ב‪ 4 .‬ימי קנס שייגבו ב‪ 4 -‬תשלומים‪ ,‬לאחר סיום גביית הקנס מאת הנאשמת‪.‬‬
‫ג‪ 5 .‬ימי מחבוש על תנאי‪ ,‬שיופעל אם יעבור הנאשם‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים מיום מתן גזר דין זה ‪,‬‬
‫עבירה של אי מילוי הוראה בנסיבות של דיווחי נוכחות ו‪/‬או עשיית מעשה כדי לאפשר‬
‫ביצוע עבירת משמעת על ידי סוהר אחר‪ ,‬ויורשע בגין כך בתקופת התנאי או לאחריה‪.‬‬
‫זכות ערעור לצדדים תוך ‪ 45‬ימים‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי ביום ‪ ,17.1.2013‬בנוכחות התובע ובאת הנאשמים‬
‫_______________‬
‫_____________‬
‫גנ"מ עו"ד טל שורץ‬
‫גנ"מ שלום יעקב‬
‫אב"ד‬
‫שופט‬
‫‪57‬‬
‫______________‬
‫סג"ד אורנה אטלי‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫נאשם ‪ :‬רס"ר _______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשם‪ ,‬ששימש במועד הרלבנטי בתפקיד סוהר בטחון בבית סוהר ___‪ ,‬הורשע בעבירת התנהגות‬
‫שאינה הולמת סוהר ‪.‬‬
‫‪ .2‬בתחילת משפטו כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום‪ .‬לאחר שמיעת חלק מעדויות התביעה חזר בו‬
‫הנאשם מכפירתו והודה ‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון ‪,‬בכתב אישום מתוקן ובו העובדות הבאות‪:‬‬
‫בתאריך ‪ 30.05.12‬בשעה ‪ 03:15‬או בסמוך לכך ‪,‬במסגרת טיול יחידתי ברחבה של מועדון באילת‪,‬‬
‫התפתח בין הנאשם לבין קצין המודיעין בבית הסוהר ח' דין ודברים‪ ,‬שבמהלכם הנאשם התקרב לח'‬
‫בעקבות בקשה של ח' מהנאשם שלא להפריע בעת שהוא היה אחראי על הליך יציאת הסוהרים‬
‫מהמועדון‪.‬‬
‫הקצין נ' וסוהרים נוספים הרחיקו את הנאשם מהמקום והסיעו אותו‪ ,‬ברכב של היחידה‪ ,‬סמוך למקום‬
‫מגוריו בעיר‪.‬‬
‫בהמשך בשעה ‪ 04:30‬או בסמוך לכך הגיע הנאשם ביוזמתו ובאופן עצמאי לבית המלון בו שהו‬
‫‪58‬‬
‫הסוהרים שהשתתפו בטיול ‪ .‬באותן הנסיבות הקצין נ' התקשר לח' וביקש ממנו לרדת לכיוון החנייה‬
‫משום שהנאשם מבקש להתנצל על התנהגותו במועדון‪ .‬בעת שח' הגיע לחניית בית המלון הנאשם‪,‬‬
‫באופן מפתיע‪ ,‬היכה בפניו של ח'‪.‬‬
‫טענות הצדדים‬
‫‪ .3‬לדברי התובע‪ ,‬יש לשוות חומרה יתרה לתקיפת קצין במהלך טיול במסגרת העבודה‪ .‬התנהגות זו לא‬
‫מצופה מאדם נורמטיבי‪ ,‬ומקל וחומר כאשר מדובר באיש חוק‪ ,‬מה גם שלא קדמה לה התגרות של‬
‫הקצין וללא כל סיבה הנראית לעין‪.‬‬
‫התובע מבקש כי בית הדין יוקיע התנהגות זו וישדר מסר שירתיע מפני מעשי אלימות‪.‬‬
‫בהתחשב בכך שהנאשם הודה בביצוע העבירה‪ ,‬התבקשנו ע"י התביעה להשית על הנאשם נזיפה‬
‫חמורה ‪ ,‬שלושה ימי קנס ומחבוש על תנאי‪.‬‬
‫‪ .4‬לגישת ההגנה האירוע בגינו הורשע הנאשם הינו במדרג החומרה הנמוך ביותר ‪ ,‬בהתחשב בכך‬
‫שהתרחש במהלך בילוי במועדון לילה‪ ,‬שבמהלכו שתו המבלים אלכוהול‪ ,‬ובתגובה להתגרות מצדו‬
‫של הקצין‪ .‬בעקבות האירוע לא נזקק הקצין לטיפול רפואי ובעדותו בפנינו אף אמר הקצין כי‬
‫מבחינתו היה מוכן לעבור לסדר היום‪ .‬לדברי הסנגור‪ ,‬מבלי להמעיט מחומרת העבירה‪ ,‬ניתן היה‬
‫למנוע האירוע אילו היו המעורבים בו מפעילים שיקול דעת נכון‪.‬‬
‫לדברי הסנגור ‪ ,‬הנאשם הינו סוהר ותיק המשרת בשב"ס מעל ‪ 10‬שנים‪ ,‬סוהר איכותי ומקצועי אשר‬
‫לזכותו חוות דעת גבוהות והמבקש להמשיך לשרת ולהתקדם בארגון‪.‬‬
‫הנאשם חווה ילדות קשה ומצלקת‪ ,‬שאין זה המקום לפרטה‪ ,‬ועל אף זאת השתקם ‪ ,‬שירת בצה"ל ‪,‬‬
‫והתגייס לשב"ס‪.‬‬
‫הנאשם הושעה לאחר ביצוע העבירה ומאז משֹּתכר כדי מחצית משכרו ונקלע עקב כך לקשיים‬
‫כלכליים ‪ ,‬כפי שמעידים המסמכים בעניינו‪.‬‬
‫בהתחשב בנסיבות האירוע‪ ,‬בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם ‪ ,‬בהודאתו בכתב האישום ובמצבו‬
‫הכלכלי‪ ,‬מבקשת ההגנה כי נסתפק בעונש של נזיפה בלבד‪.‬‬
‫‪ .5‬הנאשם עצמו אמר כי הוא מתנצל על מה שקרה‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫דיון‬
‫‪ .6‬לא נוכל להסכים עם טענת בא כוחו הנכבד של הנאשם ‪ ,‬המבקש לשוות לעבירה דרגת חומרה נמוכה‪.‬‬
‫הסוהר‪ ,‬באשר הוא סוהר‪ ,‬נדרש לעמוד ברף נורמטיבי גבוה‪ .‬חלות עליו כל אותן חובות הייחודיות‬
‫למערכת אכיפת החוק‪ ,‬וביניהן גם החובה לכבד את החוק‪ ,‬ולשמר את אמון הציבור בשירות בתי‬
‫הסוהר ובמשרתים בו ‪ ,‬אמון שהוא מאבני היסוד לפעולתם‪ .‬חובות אלה מוטלות על הסוהר גם כאשר‬
‫יוצא הוא את שערי בית הסוהר ‪ ,‬גם כאשר אין הוא פועל בכובעו כסוהר‪ .‬החובות שנוטל הוא על‬
‫עצמו מרגע שלבש את מדי שב"ס ממשיכות לחייב אותו גם כאשר פושט הוא את המדים‪.‬‬
‫גם כאשר שוהים סוהרים במסגרת טיול יחידתי‪ ,‬גם כאשר אין הם לובשים מדים‪ ,‬עדיין מייצגים הם‬
‫את הארגון ואת מערכת אכיפת החוק‪ .‬ככאלה‪ ,‬נבחנת התנהגותם ע"י הציבור והם נדרשים למידה‬
‫גבוהה של איפוק ושליטה עצמית ‪ .‬ההתנהגות בגינה הורשע הנאשם‪ ,‬אין לה מקום בשירות בתי‬
‫הסוהר‪ .‬שימוש באלימות פיסית ביחסי בני אדם מהווה התנהגות פסולה ‪ ,‬לא כל שכן במערכת‬
‫אכיפת החוק‪ ,‬והיא פוגעת בצביונו ותדמיתו של הארגון בקרב הציבור‪.‬‬
‫אמצעי המשמעת המוטלים בהליכים משמעתיים ‪,‬מטרתם מניעתית והרתעתית ‪,‬והשיקולים בהטלתם‬
‫שונים במהותם מאלו הנוגעים לענישה הפלילית‪ .‬לנוכח תכליותיו של הדין המשמעתי‪ ,‬יינתן בדרך‬
‫כלל משקל מוגבר לאינטרס הציבורי‪ ,‬של הרתעת סוהרים אחרים ושמירה על אמון הציבור בסוהרי‬
‫שב"ס‪ ,‬על‪ -‬פני האינטרס של הסוהר הנאשם ונסיבותיו האישיות‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬כבכל הליך ענישה‪ ,‬פלילי או משמעתי‪ ,‬נדרשת מידתיות ראויה והתחשבות מאוזנת לא רק‬
‫באופי העבירה שבוצעה וחומרתה‪ ,‬אלא גם בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובמכלול היסודות‬
‫הפועלים לקולא בעניינו‪( .‬ר' עש"מ ‪ 4193/06‬בעניינו של משה חי כהן )‪.‬‬
‫למדנו כי הנאשם בא מרקע סוציו‪ -‬אקונומי קשה ‪,‬שלמרות נקודת הפתיחה ממנה הגיע הצליח לבנות‬
‫עצמו ולתפקד באופן נורמטיבי‪ ,‬ואף להתגייס לשורות כוחות הבטחון ולקבל חוות דעת גבוהות על‬
‫תיפקודו‪.‬‬
‫הנאשם מושעה מיום ביצוע העבירה וכתוצאה מכך נקלע למצוקה כלכלית‪ .‬גם אם אופיו של האירוע‬
‫מצדיק הטלת עונש של קנס‪ ,‬כפי שהתבקש ע"י התביעה‪ ,‬איננו סבורות כי במקרה זה ראוי ונכון‬
‫‪61‬‬
‫להטיל על כתפי הנאשם עול כלכלי נוסף‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬יש מקום להטיל על הנאשם עונש מותנה‪ ,‬שיש בו משום מסר ואיתות של הזדמנות נוספת מזה‬
‫והרתעה שתרחף כחרב המתנופפת על ראשו של הנאשם מזה‪ .‬פקודת בתי הסוהר מגבילה את‬
‫סמכותנו בהטלת ענישה מותנית‪ ,‬למחבוש בלבד‪.‬‬
‫‪ .7‬בשולי הדברים לא נוכל להתעלם מדברים שנשמעו בפנינו במהלך שמיעת עדי התביעה שהופיעו‬
‫בפנינו טרם כריתתו של הסדר הטיעון ‪ ,‬מהם עלה ‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי הסוהרים‪ ,‬ובהם סוהרי וסוהרות‬
‫חובה ‪ ,‬בילו במועדון באילת עד לפנות בוקר‪ ,‬וחלקם לפחות‪ ,‬לרבות קצינים האמורים לשמש דוגמא‬
‫לסוהרי היחידה ובהם סוהרי חובה‪ ,‬שתו אלכוהול ‪ ,‬בכמות זו או אחרת ‪ ,‬במהלך הבילוי ‪ ,‬כל זאת‬
‫כאשר לא נוכח במקום מפקד; כי אילו היה מופעל שיקול דעת ראוי היה נמנע האירוע ; כי לטענתו‬
‫של הקצין ח' הופעל על הנאשם לחץ להתפטר כתנאי לאי הגשת תלונה כנגדו במשטרה‪ .‬כן עלתה‬
‫טענה לפיה הוגש כנגד הסוהר גיליון תלונה בדן יחיד ולאחר שסירב להתפטר ‪ ,‬הומרה ההאשמה‬
‫לכתב אישום בפנינו‪ .‬תשומת לב המפקדים מופנית לעניינים אלה לשם הפקת לקחים לעתיד‪.‬‬
‫‪ .8‬בהתחשב במכלול השיקולים שפורטו לעיל ‪ ,‬מוטלים על הנאשם אמצעי המשמעת הבאים‪:‬‬
‫ נזיפה חמורה;‬‫ שלושה ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל אם יעבור הנאשם‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים מיום מתן גזר דין זה‬‫‪ ,‬עבירה של התנהגות שאינה הולמת סוהר‪ ,‬בנסיבות של אלימות פיזית כלפי אדם אחר‪ ,‬ויורשע‬
‫בגין כך בתקופת התנאי או לאחריה‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ 14.4.2013‬בנוכחות הנאשם‪ ,‬בא כוחו והתובע‪.‬‬
‫הודע לצדדים זכותם לערער על פסק הדין תוך ‪ 45‬ימים‪.‬‬
‫_______________‬
‫_____________‬
‫______________‬
‫גנ"מ עו"ד טל שורץ‬
‫סג"ד אריאלה כליף‬
‫סג"ד מרגלית כהן‬
‫אב"ד‬
‫שופטת‬
‫‪61‬‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫נאשם ‪ :‬רס"ב _______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשם הורשע בהתנהגות שאינה הולמת סוהר‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 3‬לתוספת השניה לפקודת בתי‬
‫הסוהר‪ ,‬בעקבות הודאתו ‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בכך שבין השנים ‪ 2011 -2010‬עת שימש‬
‫בתפקיד מפקד אגף אסירי עבודה בבימ"ר ___ (להלן‪ ":‬הבימ"ר ")‪ ,‬נהג לקבל דברי מתיקה‬
‫מאסיר עבודה‪ .‬בנוסף‪ ,‬נהג הנאשם לשתות מבקבוקי שתיה שאותם רכש אותו אסיר בקנטינה‬
‫והניח במקרר שבחדרו של הנאשם‪.‬‬
‫‪ .2‬הנאשם בן ‪ ,48‬משרת בשב"ס כ‪ 25-‬שנה‪ .‬לחובתו שתי הרשעות בדן יחיד‪ ,‬משנת ‪ 2008‬ומשנת‬
‫‪ ,2011‬שתיהן בעבירת התרשלות במילוי תפקיד בנסיבות של אי ביצוע בקרות ופיקוח כנדרש ‪.‬‬
‫‪ .3‬במסגרת הסדר הטיעון ביקשה התביעה כי יוטלו על הנאשם נזיפה חמורה‪ ,‬קנס בן יום אחד‬
‫ומחבוש על תנאי‪.‬‬
‫לדברי התובע‪ ,‬לא מצופה מסוהר בתפקיד מפקד אגף לנהוג כפי שנהג הנאשם‪ .‬עם זאת אין‬
‫מדובר במדרג חומרה עליון משום שמחומר הראיות שהיה בפני התביעה עולה שהנאשם‪ ,‬ככלל‪,‬‬
‫ניהל את האגף באופן נאות‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫‪ .4‬מפקד בית הסוהר‪ ,‬שליווה את הנאשם להליך שבפנינו על מנת לחזקו‪ ,‬התבקש להעיד מטעמו‪.‬‬
‫לדבריו הנאשם ‪ ,‬אותו הוא מכיר מזה כ‪ 15-‬שנים‪ ,‬הינו איש מקצוע ממדרגה ראשונה‪ ,‬אחד‬
‫הסוהרים המוערכים ביחידה שאפשר לסמוך עליו‪.‬‬
‫לדברי מפקד בית הסוהר‪ ,‬סוג העבירה שביצע הנאשם היה כתוצאה מכך שהוא הרבה שנים‬
‫בתפקיד והיה מקום לעשות לו שינוי‪ ,‬ואכן הוא העבירו לאגף אחר מיד אחרי האירוע‪.‬‬
‫מפקד בית הסוהר הוסיף כי האירוע זעזע את הנאשם ברמה אישית ומשפחתית‪.‬‬
‫‪ .5‬הנאשם ביקש כי נסתפק בהטלת עונש של נזיפה‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .6‬אין זה המקרה הראשון בו נדרש בית הדין לדון בנושא שהוא מעמודי היסוד של שירות בתי‬
‫הסוהר ‪ -‬גבולות הקשר שבין סוהר לאסיר‪.‬‬
‫גם אם המעשים בגינם הורשע הנאשם בתיק שבפנינו ‪ ,‬כשלעצמם‪ ,‬אינם מצויים ברף גבוה של‬
‫חומרה ‪ ,‬אין לשכוח כי עצם טשטוש גבולות אלה נושא בחובו סכנה הן מבחינה ארגונית‪ ,‬באשר‬
‫יש בו כדי לפגוע בתדמית השירות ובאמון הניתן לו ע"י הציבור‪ ,‬והן מבחינת הסוהר‪ ,‬העלול‬
‫למצוא עצמו מתדרדר לעבר מלכודת שבסופה הוא עלול להפוך לכלי שרת בידי האסיר ‪.‬‬
‫על בית הדין להעביר מסר לפיו אין להתייחס בסלחנות למקרה בו לא נשמרו גבולות ברורים ‪,‬‬
‫תהא חומרתו אשר תהא‪.‬‬
‫‪ .7‬אין זו גם פעם ראשונה בה ניצב בפנינו ‪ ,‬בהקשר זה דווקא‪ ,‬נאשם שהינו סוהר ותיק ביותר ‪,‬‬
‫שמעשיו מתורצים בדרך זו או אחרת‪ ,‬על ידו ו‪/‬או ע"י מפקדיו‪ ,‬בשנות הוותק הרבות שלו בשירות‬
‫ו‪/‬או בתום ליבו ‪ -‬ראה למשל תיקי ביד"מ ‪.7/12 ,4/12‬‬
‫לעניין זה כבר נאמר כי חוזקה של השרשרת כחוזק החוליה החלשה שבה‪ ,‬וייתכן כי יש מקום‬
‫לשקול ביצוע הדרכה ממוקדת בתחום זה לסוהרים ותיקים אשר להם ממשקים שונים עם אסירים‪.‬‬
‫‪ .8‬הנאשם נטל על עצמו את האחריות למעשים וחסך הצורך מקיומו של הליך שיפוטי הכרוך‬
‫בזימונו של האסיר לעדות‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫יש גם לקחת בחשבון את העובדה שעל אף הגשת כתב האישום כנגדו ‪ ,‬עדיין ניתן בנאשם אמון‬
‫המערכת והוא משמש בתפקיד בטחון‪.‬‬
‫‪ .9‬בשקלול כל אלה‪ ,‬נראה כי הסדר הטיעון שנרקם בין הצדדים מצוי במתחם הסבירות ולפיכך‬
‫מוטלים על הנאשם אמצעי המשמעת הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‪.‬‬
‫ב‪ .‬קנס בגובה של יום עבודה‪.‬‬
‫ג‪ 4 .‬ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל אם יעבור הנאשם בתוך ‪ 3‬שנים מהיום עבירת‬
‫משמעת שעניינה חריגה מגבולות הקשר הראוי שבין סוהר לאסיר ויורשע בגין כך‬
‫בתקופת התנאי או לאחריה‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור על פסק הדין בתוך ‪ 45‬ימים מהיום‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ , 6.1.2013,‬בנוכחות הנאשם והתובע‪.‬‬
‫______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_______________‬
‫סג"ד מרגלית כהן‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫‪64‬‬
‫______________‬
‫סג"ד גרשון שמשאשוילי‬
‫שופט‬
‫נאשם ‪ : 1‬רס"ר _______‬
‫נאשם ‪ : 2‬רס"ר ________‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשמים ‪,‬ששימשו בתקופה הרלבנטית בתפקידי בטחון באגף _ (להלן‪ ":‬האגף") בביס"ר ___‬
‫(להלן‪ ":‬הביס"ר ")‪ ,‬הורשעו בעבירות משמעת בהתאם להודאתם‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בעובדות‬
‫הבאות‪:‬‬
‫בין התאריכים ‪( 25-26.9.12‬ערב יום כיפור ויום כיפור) שימשו הנאשמים בתפקיד באגף בביס"ר‪.‬‬
‫באותה עת שהו באגף שבעה אסירי השגחה וכן אסירים תומכים‪ .‬בנסיבות אלה נאשם ‪ 2‬צפה‬
‫בתוכניות טלוויזיה במוניטור שאמור לתעד את אסירי ההשגחה בתאים ‪,‬באמצעות כך שחיבר‬
‫למוניטור ‪ ,‬באמצעות אחר‪ ,‬כבל אנטנה‪ .‬בהמשך לכך הנאשמים שיחקו משחקי קלפים בהיותם‬
‫בתפקיד בתוך האגף‪.‬‬
‫באותן נסיבות נאשם ‪ 2‬אישר לאסיר חולייה להשתמש במכשיר "הטאבלט" אשר מתעד את‬
‫הספירות באגף‪.‬‬
‫כמו כן ‪ ,‬במועדים אחרים‪ ,‬שיחקו הנאשמים במשחקי קלפים בהיותם בתפקיד באגף בביס"ר‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫‪ .2‬הנאשמים הורשעו בעבירות המשמעת הבאות‪:‬‬
‫א‪ .‬אי מילוי הוראה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 1‬לתוספת השנייה לפקודת בתי הסוהר ‪ ,‬בגין הפרת ההוראות‬
‫הבאות ‪:‬‬
‫סעיף ‪.14‬א‪ .‬לפקנ"צ ‪" 04.54.01‬מניעת אובדנות ‪ -‬טיפול והשגחה" המחייב סוהר לבצע השגחה‬
‫כנדרש באגף בו שוהים אסירי השגחה‪.‬‬
‫סעיף ‪ 4.2‬לנוהל חטיבת הביטחון ‪" 01-7014‬זקיף בבית סוהר" האוסר על הזקיף לעסוק בכל דבר‬
‫העלול להסיח את דעתו מתפקידו‪.‬‬
‫ב‪ .‬התנהגות שאינה הולמת‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 3‬לתוספת השנייה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש]‪,‬‬
‫התשל"ב – ‪.1971‬‬
‫ג‪ .‬התרשלות במילוי תפקיד‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 2‬לתוספת השנייה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש]‪,‬‬
‫התשל"ב – ‪.1971‬‬
‫‪ .3‬נאשם מס' ‪ 2‬הורשע‪ ,‬בנוסף‪ ,‬גם בשימוש בציוד השירות בניגוד לפקודות השירות וללא הצדק‬
‫סביר‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 12‬לתוספת השנייה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש]‪ ,‬התשל"ב – ‪.1971‬‬
‫‪ .4‬התביעה עתרה לעונשי נזיפה חמורה ומחבוש על תנאי לשני הנאשמים ובנוסף ‪ ,‬בעניינו של נאשם ‪1‬‬
‫לקנס בגובה של ‪ 3‬ימי עבודה ובעניינו של נאשם ‪ 2‬לקנס בגובה של ‪ 7‬ימי עבודה ‪.‬‬
‫לדברי התובע‪ ,‬מדובר בעבירות חמורות בעת ביצוע תפקיד בו היו הנאשמים אמורים להשגיח על‬
‫אסירי ההשגחה‪ .‬מדובר בהפרת אמון שניתן בהם הן ע"י מפקדיהם והן ע"י הציבור‪.‬‬
‫‪ .5‬ב"כ הנאשמים ביקש כי נתחשב בכך שהנאשמים הודו ונטלו אחריות למעשיהם בהזדמנות‬
‫הראשונה ‪.‬לדבריו‪ ,‬נאשם ‪ 1‬הוא אב לשני ילדים‪ ,‬אשתו לא עובדת‪ ,‬הם מתגוררים אצל הורי הנאשם‬
‫ומצבו הכלכלי קשה‪ .‬נאשם ‪ 2‬נשוי ‪ ,‬אב לילד ואשתו בהריון ‪ ,‬הם מתגוררים בשכירות‪ .‬לדברי‬
‫הסנגור מדובר באדם נורמטיבי שנאמן לשב"ס ורוצה להמשיך לעבוד‪.‬‬
‫נאשם ‪ 1‬עצמו אמר כי הוא מצטער‪ ,‬ישתדל לא לעשות זאת בשנית ומבטיח להשתפר ולהיות סוהר‬
‫ראוי‪.‬‬
‫נאשם ‪ 2‬אמר כי זאת עבירה ראשונה שלו ‪,‬הוא טעה ‪ ,‬ורוצה להמשיך בשב"ס‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫דיון‬
‫‪ .6‬הודאתם של הנאשמים בכתב האישום אכן מהווה שיקול לקולא‪ .‬אולם שיקול זה מחוויר אל מול‬
‫חומרת מעשיהם‪.‬‬
‫מעשיהם של הנאשמים חמורים מכמה בחינות‪.‬‬
‫תחת אחריותם שהו באגף אסירים אשר הוגדרו ע"י גורמי הטיפול והביטחון כאסירי השגחה ‪,‬‬
‫דהיינו ‪ -‬אסירים במצוקה נפשית או סיכון אובדני גבוה‪ ,‬כאמור בפקודת הנציבות ‪. 04.54.01‬‬
‫בהתאם להוראות פקודת הנציבות‪ ,‬מהווה ההשגחה על אותם אסירים אחד האמצעים לשמירה על‬
‫חיי האסירים‪ .‬תחת להקדיש את מלוא תשומת לבם וערנותם לאותם אסירים‪ ,‬עסקו הנאשמים‬
‫בעיסוקים שהסיחו דעתם מביצוע תפקידיהם ‪.‬‬
‫נאשם ‪ 2‬אף הגדיל עשות‪ ,‬כאשר השבית את המוניטור המשמש כאחד האמצעים להשגחה על‬
‫האסירים‪ ,‬לצורך אותם עיסוקים מסיחי דעת‪ .‬וכאילו לא די בכך‪ ,‬התיר לאסיר חוליה לעשות שימוש‬
‫לצרכיו במכשיר המשמש לצרכי האגף‪ ,‬ובו מאוחסן‪ ,‬בין היתר‪ ,‬מידע אודות אסירים השוהים בבית‬
‫הסוהר‪.‬‬
‫‪ .7‬במעשיהם אלה מעלו הנאשמים הן באמון מפקדיהם והארגון כולו‪ ,‬והן באמון הציבור השם מבטחו‬
‫בשב"ס ובמשרתים בו‪.‬‬
‫‪ .8‬סבורני כי התביעה הקלה עם הנאשמים‪ ,‬ובמיוחד עם הנאשם מס' ‪ .2‬עם זאת‪ ,‬לנוכח המגמה‬
‫העקרונית של עידוד הסדרי טיעון (ר' ע"פ ‪ 1958/98‬פלוני נ' מדינת ישראל)‪ ,‬ומתוך חזקה לפיה‬
‫התביעה פעלה בתום לב ומשיקולים ענייניים‪ ,‬אציע לחבריי לכבד את הסדר הטיעון ולהטיל על‬
‫הנאשמים נזיפה חמורה‪ ,‬מחבוש על תנאי‪ ,‬וקנס בשיעור שהתבקש ע"י התביעה‪.‬‬
‫סג"ד נפתלי שמולביץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬שופט‪:‬‬
‫הסדר הטיעון שנרקם בין הצדדים ובקשת התביעה באשר לעונש שיש להטיל על הצדדים אכן אינו‬
‫מחמיר עם הנאשמים‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫לטעמי‪ ,‬די בהרשעה כשלעצמה ובעונשים שהוטלו כדי להעביר מסר חד באשר לנורמות המצופות‬
‫מסוהר בשב"ס‪ ,‬נורמות אשר הופרו במקרה דנן בבוטות תוך פגיעה חמורה בביטחון ובתדמית‬
‫השירות‪.‬‬
‫לאחר בחינת כלל השיקולים‪ ,‬לרבות הודאתם של הנאשמים‪ ,‬הזמן השיפוטי שנחסך‪ ,‬ונסיבותיהם‬
‫האישיות לא מצאתי כי ההסדר המוצע מקל במידה שבית דין זה מנוע מלאמץ את בקשת הצדדים‬
‫באשר לעונשים אשר יוטלו על הנאשמים‪.‬‬
‫סיכומו של דבר‪ ,‬אני מצטרף להחלטת חברתי הנכבדה נשיאת בית הדין‪ ,‬ואציע לאמץ את הסדר‪.‬‬
‫סג"ד רוני בורוכוב‪ ,‬שופט‪:‬‬
‫אין חולק כי הסדר הטיעון שנרקם בין הצדדים הינו הסדר טיעון המקל עם הנאשמים‪ .‬הנאשמים‬
‫בהתנהגותם פגעו באמון הציבור בשב"ס כארגון המבטיח את שלומם וביטחונם של השוהים בו‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬הנאשמים בהתנהגותם עשו שימוש בציוד שב"ס לא למטרות להן הוא יועד וחמור מכך אף‬
‫אפשרו לאסיר חולייה להשתמש במערכות שב"ס לצרכיו‪.‬‬
‫לאחר בחינת כלל השיקולים מצטרף להחלטת חברי ומציע לאמץ את הסדר הטיעון שנקבע‪.‬‬
‫אשר על האמור‪ ,‬אנו מטילים על הנאשמים את העונשים הבאים‪:‬‬
‫נאשם ‪ :1‬א‪ .‬נזיפה חמורה;‬
‫ב‪ .‬קנס בגובה ‪ 3‬ימי עבודה;‬
‫ג‪ 3 .‬ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל ‪ ,‬אם יעבור הנאשם‪ ,‬בתוך ‪ 3‬שנים‬
‫מהיום ‪ ,‬עבירת אי מילוי הוראה ו‪/‬או עבירת התנהגות שאינה הולמת‬
‫ו‪/‬או עבירת התרשלות במילוי תפקיד ‪ ,‬בנסיבות של אי הקפדה על‬
‫ביצוע נאות של תפקידו‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫נאשם ‪ :2‬א‪ .‬נזיפה חמורה;‬
‫ב‪ .‬קנס בגובה ‪ 7‬ימי עבודה;‬
‫ג‪ 5 .‬ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל ‪ ,‬אם יעבור הנאשם‪ ,‬בתוך ‪ 3‬שנים‬
‫מהיום ‪,‬‬
‫עבירת אי מילוי הוראה ו‪/‬או עבירת התנהגות שאינה הולמת ‪,‬‬
‫ו‪/‬או עבירת התרשלות במילוי תפקיד‪ ,‬ו‪/‬או‬
‫בניגוד לפקודות השירות ‪,‬בנסיבות של‬
‫שימוש בציוד השירות‬
‫אי הקפדה על ביצוע נאות של‬
‫תפקידו‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור תוך‪ 45‬ימים‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום‪ , 11.3.2013 ,‬בנוכחות הנאשמים‪ ,‬בא כוחם והתובע‪.‬‬
‫_______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_____________‬
‫סג"ד נפתלי שמולביץ‪ ,‬עו"ד‬
‫שופט‬
‫‪69‬‬
‫______________‬
‫סג"ד רוני בורוכוב‬
‫שופט‬
‫נאשם ‪ :‬רס"ר _______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשם ‪ ,‬ששימש במועד הרלבנטי בתפקיד סוהר לפעילויות מיוחדות בבימ"ר ____‪ ,‬הורשע‬
‫בעבירת אי מילוי הוראה בגין הודאתו ‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בעובדות הבאות‪:‬‬
‫בתאריך ‪ 15.11.12‬הגיע הנאשם לביתו כשברשותו אקדח מסוג __ השייך לשב"ס (להלן‪":‬‬
‫האקדח")‪ .‬הנאשם הניח את האקדח ואת המחסנית באותו ארון ‪,‬במדפים נפרדים‪ ,‬מבלי שנעל את‬
‫הארון‪ .‬הנאשם יצא מהבית וכששב לביתו הבחין כי הדירה נפרצה והאקדח והמחסנית אינם‬
‫נמצאים בארון או בבית‪.‬‬
‫‪ .2‬ההוראה אשר בגין הפרתה הורשע הנאשם הינה הוראת סעיף ‪.12‬א‪ .‬לפקנ"צ ‪" 02.05.00‬החזקה‬
‫ושימוש בנשק ע"י סוהרים " המחייבת סוהר להחזיק כלי ירייה בארון סגור ונעול וכן להפריד בין‬
‫התחמושת לכלי הירייה‪.‬‬
‫‪ .3‬במסגרת הסדר הטיעון עתרה התביעה לעונשי נזיפה חמורה‪ ,‬קנס בגובה של שני ימי עבודה‬
‫ומחבוש על תנאי‪ .‬כן ביקשה התביעה כי הנאשם יחוייב בפיצוי כספי בהתאם לשווי הנשק שנגנב‪.‬‬
‫הנאשם ביקש כי לא יוטלו עליו אמצעים כלכליים‪.‬‬
‫‪ .4‬הנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים ‪ ,‬משרת בשב"ס משנת ‪ ,2006‬ומהמסמכים שהגיש עולה כי הוא‬
‫זוכה להערכה רבה ממפקדיו‪ .‬הוא שהודיע מיזמתו על אירוע הגניבה והודה מיידית בביצוע‬
‫‪71‬‬
‫העבירה ‪.‬לדבריו‪ ,‬הוא מודע לחומרת האירוע ומצר עליו‪ ,‬ואף הוסיף כי מאז המקרה ‪ ,‬שגרם לו‬
‫ולמשפחתו לטראומה‪ ,‬בחר שלא להמשיך ולשאת כלי נשק‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .5‬כפי שנכתב על ידי בתיק ביד"מ ‪ , 13/12‬אין צורך להכביר מילים על חומרת מחדלו של הנאשם‬
‫בשמירה על כלי הנשק שהופקד בידיו על ידי השירות ‪.‬תוצאות העבירה עלולות להיות קשות ביותר‪,‬‬
‫הן מבחינת חיי אדם והן מבחינת ההשלכות המשפטיות עבור הארגון‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש לזכור כי גם‬
‫אלמלא קרה אירוע הגניבה‪ ,‬יש לשוות חומרה יתרה לכך שכלי ההרג הונח באופן שיכול היה‬
‫להגיע‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬לידי ילדיו הצעירים של הנאשם‪.‬‬
‫‪ .6‬מנגד‪ ,‬יש לקחת בחשבון את שירותו הטוב של הנאשם‪ ,‬העובדה שדיווח מיידית אודות המקרה ונטל‬
‫על עצמו מלוא האחריות למעשיו‪ ,‬והחרטה שהביע בפני בית הדין‪.‬‬
‫‪ .7‬במאזן השיקולים האמורים לעיל הנני מכבדת את הסדר הטיעון מטילה על הנאשם את אמצעי‬
‫המשמעת הבאים‪ :‬נזיפה ; שני ימי קנס שייגבו בשני תשלומים שווים; שני ימי מחבוש על תנאי‪.‬‬
‫התנאי יופעל אם יעבור הנאשם בתוך ‪ 3‬שנים מהיום עבירת משמעת בנסיבות של שמירה והחזקה‬
‫של כלי נשק ‪ ,‬ויורשע בגין כך‪.‬‬
‫‪ .8‬לא מצאתי לנכון להשית על הנאשם תשלום פיצויים בגין שווי האקדח שנגנב‪ ,‬מאחר ולא הובאו‬
‫בפניי נתונים אודות שוויו הכספי ‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור על פסק הדין תוך ‪ 45‬ימים‪.‬‬
‫הודע בפומבי היום ‪, 13.1.2013,‬בנוכחות התובע והנאשם‪.‬‬
‫_____________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫נשיאת בית הדין למשמעת‬
‫‪71‬‬
‫נאשם‪ :‬רס"ר _______‬
‫הכרעת דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫האישום‬
‫‪ .1‬בתקופה הרלבנטית לאירוע המתואר בכתב האישום שימש הנאשם בתפקיד זקיף אגף בידוד‬
‫ואחראי מכלול כניסה בביס"ר ___‪.‬‬
‫‪ .2‬לנאשם מיוחסות עבירות משמעת של שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬אי מילוי הוראה והתנהגות‬
‫שאינה הולמת סוהר ‪ ,‬בשל העובדות הבאות המפורטות בכתב האישום‪:‬‬
‫בתאריך ‪ 20.11.11‬בשעה ‪ 09:00‬או בסמוך לכך בעת שהאסיר ____ (להלן‪ ":‬האסיר ") שהה‬
‫בתא מספר ‪ 11‬באגף ביחד עם אסיר נוסף ולאחר דין ודברים בינו ובין הנאשם בשל כך שעישן‬
‫בתא וכן השליך לרצפה את המצת שהיה ברשותו‪ ,‬הנאשם אחז באסיר והוציאו מהתא‪.‬‬
‫בהמשך לכך הנאשם הכניס את האסיר לתא מספר ‪ 10‬שהיה ריק באותה עת‪ .‬בנסיבות אלה אחז‬
‫הנאשם בצווארו של האסיר והיכה אותו בגופו באמצעות ידיו‪ .‬כתוצאה מכך האסיר נחבל בידו‬
‫ונזקק לחבישה אלסטית‪.‬‬
‫הנאשם לא דיווח בכתב לפיקוד בית הסוהר אודות האירוע‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫בעקבות תלונתו של האסיר ‪ ,‬זומנו הנאשם ביחד עם הסוהרים י‪.‬ט וט‪.‬נ לחקירה ביאח"ס ביום‬
‫‪ .27.12.11‬בהמשך לכך הנאשם אסף ברכב שב"ס שהיה ברשותו את ט‪.‬נ מבאר שבע בדרכו‬
‫למשרדי יאח"ס ברמלה‪ .‬בנסיבות אלה פנה הנאשם לט‪.‬נ ואמר לו שלא יגיד בחקירה שראה את‬
‫הנאשם מכה את האסיר ושיאמר בחקירה שלא הייתה כל אלימות כלפי האסיר בעת האירוע‬
‫נשוא החקירה‪ .‬בהמשך אמר הנאשם לט‪.‬נ כי במידה ויאמר בחקירה שהבחין במהלך האירוע כי‬
‫הופעלה אלימות כלפי האסיר‪ ,‬אזי הם יפוטרו מהשירות‪.‬‬
‫לאחר שהנאשם סיים את חקירתו הוא פגש בט‪.‬נ ובי‪.‬ט בעת שהמתינו במסדרון משרדי יאח"ס‪.‬‬
‫בנסיבות אלה הנאשם אמר להם שיאמרו בחקירתם כי העבירו את האסיר בעת האירוע נשוא‬
‫החקירה לתא אחר רק לשם עריכת חיפוש וכן הוסיף ואמר להם שייצרו עמו קשר לאחר‬
‫החקירה ויספרו לו " מה היה " במהלך החקירה‪.‬‬
‫בהמשך לכך‪ ,‬בעת שט‪.‬נ מסר הודעה בפני החוקרת ע‪.‬ח‪ ,‬התקשר הנאשם לטלפון הסלולארי‬
‫שלו ושאל אותו אודות פרטי חקירתו במשטרה‪.‬‬
‫‪ .3‬הנאשם כופר בעבירות המיוחסות לו‪ .‬לגרסתו לא הפעיל כוח כלפי האסיר ולפיכך גם לא חלה‬
‫עליו חובה לדווח אודות שימוש בכוח‪ .‬כמו כן כופר הוא בטענות המייחסות לו אמירות לעדים‬
‫באירוע שיש בהן כדי להשפיע על גרסתם בחקירה‪ .‬הנאשם הודה כי התקשר לטלפון הסלולארי‬
‫של ט‪.‬נ אך כפר בכך ששאל אותו אודות פרטי החקירה‪.‬‬
‫סקירת הראיות‬
‫עדי התביעה‬
‫עת‪ - 1/‬רס"ר ע‪.‬ח ‪ -‬חוקרת יאח"ס ‪:‬‬
‫העדה גבתה את הודעותיו של הנאשם ת‪ 1/‬ו‪ -‬ת‪ ,2/‬הוגשו באמצעותה שני דוחות עימות ‪ -‬ת‪3/‬‬
‫ו‪ -‬ת‪ 4/‬ושלושה מזכרים ‪ -‬ת‪ 5/‬עד ת‪ ,7/‬וכן הוגשה הודעתו בפניה של העד ט‪.‬נ ‪ -‬ת‪.8/‬‬
‫העדה גבתה גם את הודעתו של האסיר המתלונן‪ .‬זו לא הוגשה לבית הדין‪ ,‬וכפי שיצויין‬
‫בהמשך‪ ,‬אותו מתלונן לא העיד בפנינו‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫לדברי העדה‪ ,‬במהלך גביית הודעתו של ט‪.‬נ התקשר אליו הנאשם ושאל אותו "'מה אמרת להם‪,‬‬
‫מה לא אמרת להם‪ ,‬שאלו אותך'‪ .‬ט‪.‬נ ניסה להתחמק‪ ,‬נ' (הנאשם) לא הפסיק והמשיך לשאול"‪,‬‬
‫וזאת למרות שלדבריה הוזהר על ידה שלא לדבר אודות החקירה‪ .‬לדברי העדה‪" ,‬הוא שאל‬
‫אותו במפורש מה הוא מסר בחקירה ומה שאלו אותו בחקירה‪ ,‬זה שיבוש לכל דבר"‪.‬‬
‫העדה ציינה ‪ ,‬בהנחיית מפקדה‪ ,‬את דבר השיחה במסגרת גליון גביית ההודעה (ת‪. )8/‬‬
‫לדברי העדה‪ ,‬לאחר מתן הודעתו התקשר ט‪.‬נ למשרדה ואמר לה שהוא פוחד שהנאשם יתקשר‬
‫אליו‪ .‬העדה נתנה לט‪.‬נ את מספר הטלפון הנייד שלה ואמרה לו שיתקשר אליה במידה וירגיש‬
‫מאוים‪.‬‬
‫עת‪ - 2/‬רס"מ ט‪.‬נ‬
‫העד סיפר כי ביום האירוע שימש הנאשם בתפקיד מפקד אגף הבידוד ואילו הוא‪ ,‬העד‪ ,‬וסוהר‬
‫נוסף בשם י‪.‬ט (עת‪ )3 /‬שימשו כסוהרי ביטחון באגף‪ .‬הנאשם קרא לו ול‪-‬י‪.‬ט להיכנס לאגף‬
‫ו‪-‬י‪.‬ט ביקש מהעד לפתוח את דלת התא בו שהה המתלונן‪ .‬העד פתח את הדלת והחזיק אותה ‪,‬‬
‫ואילו הנאשם ו‪-‬י‪.‬ט נכנסו לתא‪.‬‬
‫לדברי העד ‪ ,‬הנאשם "תפס את האסיר ביד אחת בחולצתו וביד השנייה התחיל להכות את‬
‫האסיר בחוזקה ובאגרסיביות ולאחר זמן מה שהיכה אותו הוא תפס אותו בצורת חניקה סביב‬
‫צווארו"‪ ,‬ואילו האסיר‪ ,‬בתגובה‪ ,‬אמר לנאשם מס' פעמים "אסור לך לגעת בי"‪ .‬לאחר מכן הורה‬
‫לו הנאשם לסגור את הדלת והם עברו לתאים אחרים‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הנאשם "כיסח לאסיר את הצורה"‪ ,‬נתן לו מכות בכל גופו וכן "כאפות לפנים"‪ .‬לדברי‬
‫העד ‪ ,‬הוא היה "המום" מהאירוע ‪.‬‬
‫לדברי העד‪ ,‬הוא לא הבחין בחבלה באסיר‪.‬‬
‫העד נשאל באיזה תא התרחש האירוע והוא השיב כי הוא חושב שמדובר בתא מספר ‪.11‬‬
‫לדבריו‪ ,‬בעת האירוע היה המתלונן האסיר היחיד בתא ולא היה בו אסיר נוסף‪ ,‬כל האירוע‬
‫התרחש באותו תא והוא היה נוכח בכולו‪ ,‬מתחילתו ועד סופו‪.‬‬
‫העד מסר כי האירוע התרחש בסביבות הצהריים בתחילת המשמרת‪ ,‬אשר מתחילה בשעה‬
‫‪ 11:30‬בבוקר‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫לדברי העד‪ ,‬הוא לא דיווח אודות האירוע מאחר והנאשם "הוא מפקד אגף‪ ,‬הוא בעל הסמכות‪,‬‬
‫הוא אמור לדווח‪".‬‬
‫לאחר זמן מה זומן העד ליאח"ס ‪.‬לדבריו‪ ,‬הנאשם הציע לאסוף אותו בטרנזיט של שב"ס‪,‬‬
‫ובדרכם לחקירה הוא אמר לו "שלא תגידו שהיה מכות‪ ,‬שלא יפטרו את כולנו ויהיה בלאגן"‪.‬‬
‫העד סיפר כי כשהגיעו למשרדי יאח"ס‪ ,‬נכנס הנאשם ראשון לחקירה וכשיצא אמר לעד ול‪-‬י‪.‬ט‬
‫"תגידו שעשינו חיפושים שם ולא היה מכות ולא היה שום דבר‪ ....‬כשתצאו תתקשרו אליי‬
‫ותיצרו איתי קשר אחר כך"‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬במהלך מתן הודעתו התקשר אליו הנאשם‪ " .‬בפעם הראשונה לא עניתי לו אז ע‪.‬ח‬
‫(חוקרת יאח"ס‪ ,‬עת‪ - 1/‬ט‪.‬ש‪ ).‬שאלה אותי מי מתקשר‪ ,‬אמרתי לה 'זה נ' (הנאשם)‪ ,‬היא אמרה‬
‫'תשים אותו על רמקול' שמתי אותו ברמקול והוא שואל אותי 'מה קרה‪ ,‬מה היה‪ ,‬מה אמרת‬
‫בחקירה' ‪,‬הוא היה בלחץ כולו‪ ,‬אני אמרתי לו שלא היה שום דבר"‪.‬‬
‫עת‪ - 3/‬רס"ל י‪.‬ט‬
‫העד סיפר בעדותו כי ביום האירוע במהלך ביקורת שערכו באגף הוא והנאשם‪ ,‬הגיע לאפם ריח‬
‫של עשן מאחד התאים‪ ,‬והסתבר להם כי האסיר המתלונן מעשן בתוך התא אף שחל איסור‬
‫להכניס מצתים לאגף‪ .‬העד והנאשם נכנסו לתא והנאשם ביקש מהאסיר את המצית‪ .‬האסיר‬
‫סירב בתחילה ובהמשך הוציא את המצית והשליכו לכיוון הנאשם‪ .‬הנאשם התעצבן ‪ ,‬תפס את‬
‫האסיר ו"קיפל אותו" כלשונו‪ ,‬כלומר ‪" -‬תפס אותו מאחורה בצוואר‪ ,‬הוריד אותו לרצפה‪ ,‬קיפל‬
‫לו את היד‪ ,‬שם את הרגל " והורה לעד לכבול את האסיר‪ .‬לדבריו‪ ,‬טרם כבילתו סירב המתלונן‬
‫להיכבל ואמר "אתם לא תיגעו בי " ואחר כך היה השימוש בכוח‪.‬‬
‫העד עמד על כך שבעת האירוע היה נוכח אסיר נוסף‪.‬‬
‫המשיך העד וסיפר כי לאחר מכן הועבר האסיר לביצוע חיפוש ערום בתא אחר ‪,‬שבו לא היו‬
‫אסירים נוספים‪ ,‬ובחיפוש לא נמצא דבר‪.‬‬
‫לדבריו ‪ ,‬הוא ונ' ביקשו מהנאשם לרשום ביומן שהיה שימוש בכוח למטרת כבילה והנאשם‬
‫השיב ‪" :‬לא צריך לרשום‪ ,‬אני מעביר את הדיווח"‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫העד אמר כי אינו זוכר שהאירוע כלל "כאפות" ‪ ,‬בעיטות ואגרופים‪ .‬כן אמר כי העד ט‪.‬נ‬
‫"העצים" את האירוע ולבקשת בית הדין הסביר ‪ " :‬למיטב זכרוני זה היה בסה"כ כבילה‪ ,‬לא‬
‫היו בעיטות ולא היו אגרופים וכל הדברים שט‪.‬נ‪ .‬אמר‪ ,‬זה הכוונה להעצמה"‪.‬‬
‫העד מסר כי לא ראה פגיעות פיזיות באסיר‪.‬‬
‫העד מסר כי האסיר הועבר לתא השני לביצוע החיפוש כשהוא כבול לאחור‪ ,‬וכי במהלך‬
‫ההעברה הוא הלך מרצונו ואיש לא אחז בו‪.‬‬
‫לדבריו האירוע אירע בשעות הבוקר‪ ,‬בין השעות ‪ 9‬ל‪.12-‬‬
‫העד טען כי ביומן האגף נרשם שהאסיר המתלונן נכבל‪.‬‬
‫העד אישר כי הנאשם לא היה מוסמך להורות על ביצוע חיפוש בעירום ועל כבילת האסיר‬
‫מאחור‪ ,‬אך לדבריו "אני ראיתי לנכון לעשות מה שמפקד אגף אמר לי כי אני עובד תחת‬
‫פיקודו"‪.‬‬
‫לדברי העד ‪",‬במהלך השבוע הזה האסיר צעק שהוא רוצה להתלונן ויומיים או שלושה (לאחר‬
‫מכן ‪ -‬ט‪.‬ש‪ ).‬ישבנו אני ונ' (הנאשם ‪ -‬ט‪.‬ש‪ ).‬באגף בתוך היומן ודיברנו על זה שהאסיר רוצה‬
‫להתלונן והוא אמר שבסה"כ היה חיפוש ולא היה שימוש בכוח‪...‬שאם תהיה תלונה או משהו‬
‫אז בסה"כ היה חיפוש"‪.‬‬
‫כשהגיע העד ליאח"ס היה הנאשם בחקירה והוא‪ ,‬העד‪ ,‬וט‪.‬נ המתינו בחוץ‪ .‬לדבריו‪" ,‬כשנ'‬
‫(הנאשם ‪ -‬ט‪.‬ש‪ ).‬יצא הוא אמר לנו 'תהיו איתי בקשר בסוף החקירה ובסה"כ היה חיפוש'‪...‬הוא‬
‫אומר לי להגיד שהיה חיפוש‪." .‬‬
‫העד נכנס לחקירה אחרי הנאשם ולדבריו‪" ,‬העדות שלי הייתה לפי הסכמה ביני לבין נ'‬
‫(הנאשם) להגיד שבסה"כ היה חיפוש ולא שימוש בכוח"‪.‬‬
‫כשעתיים לאחר שיצא מהחקירה זומן העד טלפונית לשוב ולהתייצב לחקירה ביום שלמחרת‪.‬‬
‫לדבריו ‪ " ,‬ישר התקשרתי לנ'(הנאשם) ‪ ,‬דרך אגב אני לא זוכר שקיבלתי אזהרה לדבר או לא‬
‫לדבר בטלפון איתם‪ ,‬לא זכור לי דבר כזה‪ ...‬הוא שאל אותי אם דיברתי על חיפוש‪ ,‬אמרתי לו‬
‫שמה שסיכמנו דיברתי"‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫למחרת‪ ,‬כשהגיע שוב לחקירה ביאח"ס‪ ,‬נאמר לו ‪ ,‬לדבריו‪ " ,‬שאני מואשם בהדחת חקירה ואז‬
‫באמת פחדתי כי אני לא מבין בזה כל כך‪ ,‬פחדתי מאוד ואז נפתחתי ואמרתי את האמת‪...‬אמרתי‬
‫על האירוע עצמו שהיה שימוש בכוח למטרת כבילה‪,‬‬
‫אמרתי שהוא הוריד אותו מהצוואר ועיקם לו את היד ובזה נגמרה החקירה השנייה"‪ .‬לאחר‬
‫חקירה זו הועבר העד לשרת בביס"ר ____‪.‬‬
‫בהמשך זומן העד שוב למשרדי יאח"ס לביצוע עימות בינו לבין ט‪.‬נ ולדבריו‪" ,‬ט‪.‬נ באמת דיבר‬
‫הכול פתוח‪ ,‬זה היה מול העיניים שלי ואמרתי שאם אני רואה שהכול פתוח אז אני אגיד את‬
‫האמת"‪.‬‬
‫לדברי העד‪ ,‬בחקירתו הראשונה לא סיפר שהיה שימוש בכוח משום שפחד‪ .‬לדבריו‪" ,‬נ'‬
‫(הנאשם) דבר ראשון היה המפקד שלי באגף‪ ,‬דבר שני נ' ( הנאשם) מאוד פופולארי‬
‫בבית הסוהר‪ ,‬לא רציתי שיוציא אותי שקרן‪ ,‬אני בסה"כ ‪ 4‬חודשים בבית הסוהר הזה‪ ,‬לא רציתי‬
‫שיוציאו אותי מלשין שאני מלשין על נ' (הנאשם)‪ ,‬זה הפחד שלי‪ ,‬העדפתי לשתוק ולא לדבר"‪.‬‬
‫כשהגיע לחקירה השניה נאמר לו ‪ ,‬לדבריו ‪" ,‬שהדחת חקירה זה ‪ 3‬שנים בפנים ואם אתה לא‬
‫תגיד את האמת אתה עדיין מדיח את החקירה ואני יכול לעצור אותך‪...‬אז אמרתי‪ ,‬אני אגיד את‬
‫האמת וזהו אני לא אכנס לסיטואציה הזאת ואני אגיד את האמת‪ ,‬מה שיהיה יהיה"‪.‬‬
‫עת‪ - 4/‬רס"מ א‪.‬ל‬
‫העד משמש בתפקיד חובש בבית סוהר ___‪ .‬לדבריו‪ ,‬האסיר המתלונן הובא למרפאה ואמר לו‬
‫שיומיים לפני כן הוא הוכה ע"י סוהרים‪ .‬בהמשך‪ ,‬במהלך החקירה הנגדית תיקן העד את דבריו‬
‫ואמר כי נאמר לו ע"י האסיר כי הוכה ע"י "סוהר" ביחיד ולא "סוהרים" ברבים‪ .‬במהלך‬
‫החקירה הנגדית אמר העד ‪ ,‬כי האסיר לא מסר לו מתי‪ ,‬לטענתו‪ ,‬הוכה‪.‬‬
‫העד מסר כי מבדיקתו במערכת הממוחשבת לקראת עדותו ‪ ,‬עולה כי בבדיקת האסיר‪ ,‬שנערכה‬
‫ביום ‪ , 22.11.11‬נמצאה נפיחות קלה בכף היד ולדברי האסיר היתה לו רגישות‪ .‬העד הפנה את‬
‫האסיר לרופאה שהגיעה מביס"ר ___ ורשם דו"ח חבלה במערכת‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫עדי ההגנה‬
‫עדות הנאשם ‪:‬‬
‫בעדותו סיפר הנאשם כי ביום האירוע נקרא לאגף הבידוד ע"י אחד מהסוהרים עקב ריח של‬
‫עשן שעלה מאחד התאים‪ .‬הנאשם ביקש מהסוהר להתלוות אליו‪ ,‬וכשפתחו את דלת התא ראו‬
‫את המתלונן ‪,‬שישב על המיטה העליונה‪ ,‬וכן אסיר נוסף‪ .‬הנאשם ביקש מהמתלונן לרדת‬
‫מהמטה ולצאת לתא אחר לצורך חיפוש‪ ,‬לדבריו‪" ,‬העברנו אותו כי כשיש שני אסירים בחדר לא‬
‫ניתן לערוך חיפוש‪ ,‬לא מקובל‪ .‬העברנו אותו לתא השני‪ ,‬אמרתי לו שכרגע אני הולך לערוך‬
‫עליו חיפוש‪ ,‬הוא התחיל להשתולל‪...‬הוא התחיל בקללות‪ ,‬גידופים‪ ,‬אם אני לא טועה אפילו‬
‫המצית עפה לכיוון שלנו"‪ .‬הנאשם אמר כי תפס את המתלונן במתניו וצעק לו ‪":‬הלו‪ ,‬תירגע"‪.‬‬
‫לשאלת בית הדין תיקן הנאשם את דבריו ואמר כי תפס את המתלונן בידיו ולא במתניו‪.‬‬
‫לדברי הנאשם החיפוש לא היה בעירום אלא חיפוש רגיל‪ .‬כן העיד הנאשם כי האסיר לא נאזק‬
‫וכי אם אסיר נאזק חלה חובת דיווח‪ .‬בחיפוש לא נמצא דבר‪ ,‬האסיר הוחזר לחדר "ובזה זה‬
‫נגמר"‪.‬‬
‫לדברי הנאשם‪ ,‬לאחר האירוע הוא נקרא למכלול ולכן ביקש מאחד הסוהרים‪ ,‬כמעט בטוח שזה‬
‫ט‪.‬נ‪ ,‬לרשום ביומן את שהתרחש וי‪.‬ט אמר לו "זה יטופל"‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬מאחר ולדבריו לא אירע‬
‫כל דבר חריג‪ ,‬הוא לא מצא לנכון להעביר דיווח‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬כשזומן לחקירה ביאח"ס‪ ,‬הוא אסף עמו לחקירה את ט‪.‬נ ושניהם לא ידעו מהו נושא‬
‫החקירה אליה נסעו‪ .‬הנאשם נחקר ראשון ‪ ,‬וכשיצא מהחקירה‪ ,‬נפרד מ‪-‬ט‪.‬נ ומ‪-‬י‪.‬ט לשלום ונסע‬
‫לדרכו‪ .‬לדבריו‪ ,‬לא הוזהר בחקירה שאסור לו לשוחח עם המעורבים באירוע‪.‬‬
‫הנאשם נשאל מדוע רק בחקירתו השניה סיפר כי אחז בידיו של האסיר ‪ .‬לדבריו‪" ,‬לא מצאתי‬
‫לנכון לדווח על אירוע כזה‪ ,‬זה לא אירוע של שימוש בכוח‪ ,‬בסה"כ הרגעתי את האסיר‪ ,‬אנחנו‬
‫עושים את זה על בסיס מתכון יומי‪ .‬כל אסיר שמתעצבן אומרים לו להירגע וזהו‪ ,‬לא מצאתי‬
‫לנכון לדווח‪ ,‬זה היה שיקול שלי בדבר הזה‪ .‬לא ייחסתי לזה חשיבות בכלל"‬
‫הנאשם אישר כי לאחר החקירה התקשר לט‪.‬נ‪ .‬לדבריו‪" ,‬קודם כל לא ידעתי שהוא בחקירה‬
‫בכלל‪ ,‬היה לו בעיה עם האבא‪ ,‬אבא שלו לא הרגיש טוב והוא לא ידע בדיוק איפה זה תחנה‬
‫‪78‬‬
‫מרכזית ברמלה והסברתי שזה בדיוק מתחת ליאח"ס אז פשוט רציתי לדעת אם הוא הסתדר‪ ,‬אם‬
‫הוא הצליח להגיע‪ ,‬זה הכול"‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בחקירתו הנגדית אמר כי אינו זוכר מה היה תוכן‬
‫השיחה‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית אמר הנאשם כי הדברים שמסר בחקירתו הראשונה ( ת‪ )1/‬הם אמת‪ ,‬בניגוד‬
‫לדבריו בהודעתו השניה שנאמרו בשל פחד מאיומי החוקרים‪ .‬כשעימת אותו התובע עם כך‬
‫שבהודעתו הראשונה‪ ,‬זו שהוגדרה על ידו כאמיתית‪ ,‬אמר הנאשם כי האסיר זרק את המצית‬
‫בתא הראשון ואילו בעדותו הראשית העיד כי המצית נזרק בתא השני לאחר שהנאשם הודיע‬
‫לאסיר כי בכוונתו לערוך עליו חיפוש‪ ,‬לא נתן הנאשם הסבר מניח את הדעת לסתירה זו ואף‬
‫אמר "אני לא זוכר בכלל שהמצת היה חלק מהאירוע"‪.‬‬
‫הנאשם לא נתן הסבר גם לכך שבהודעתו הראשונה‪ ,‬זו שדבריו בה הוגדרו על ידו כדברי אמת‪,‬‬
‫מסר שהאסיר לא התנגד לחיפוש ולא הזכיר כי האסיר השתולל וקילל‪ ,‬כפי שסיפר בעדותו‬
‫בפנינו ‪ ,‬ואילו דווקא בהודעתו השניה‪ ,‬שדבריו בה הוגדרו על ידו ככאלה שנבעו מפחד מאיומי‬
‫החוקרים‪ ,‬אמר דברים דומים לאלה שנאמרו בעדותו‪ ,‬ולפיהם האסיר התנגד לחיפוש והשתולל‬
‫והנאשם תפס את ידיו‪.‬‬
‫סתירה נוספת אותה לא הצליח הנאשם ליישב היא בין דבריו בהודעותיו ביאח"ס ובעדותו‪,‬‬
‫לפיהם הוצא האסיר מהתא לצורך ביצוע חיפוש בעקבות ריח עשן שעלה מתאו‪ ,‬לבין דבריו‬
‫בעימות ת‪ 4/‬לפיהם הוצא האסיר מהחדר בעקבות דיווח אודות קטטה בינו לבין אסיר אחר‪.‬‬
‫הנאשם אמר כי אינו זוכר את העימות‪.‬‬
‫הנאשם הכחיש כי אמר בהודעתו שבשיחת הטלפון שאל את ט‪.‬נ איך היה בחקירה‪.‬‬
‫הנאשם טען בעדותו כי העדים ט‪.‬נ ו‪-‬י‪.‬ט משקרים באומרם כי הוא אמר להם להעיד שהיה רק‬
‫חיפוש‪ ,‬וזאת‪ ,‬מאחר וגם עליהם איימו בעת חקירתם ביאח"ס‪.‬‬
‫כן טען הנאשם בעדותו כי חוקרת יאח"ס משקרת בדבריה באשר לשיחת הטלפון בינו לבין ט‪.‬נ‬
‫בעת חקירתו של האחרון‪.‬‬
‫יצויין כי טענותיו אלה של הנאשם באשר ללחץ ואיומים בחקירה נשמעו לראשונה בעדותו‬
‫בפנינו‪ ,‬וכי חוקרת יאח"ס לא נחקרה בעניין זה‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫הנאשם טען כי מילא דו"ח משמעת לאסיר המתלונן בגין כך שנתפס אצלו מצית ובגין כך‬
‫שהשתולל וגידף‪ ,‬אף כי דו"ח שכזה לא הומצא לבית הדין‪.‬‬
‫לשאלת בית הדין אמר הנאשם כי לא חש מאויים ע"י האסיר ולשאלת שופט בית הדין מדוע אם‬
‫כך היה צורך לתפוס את האסיר בידיו לאחר שלטענתו קילל ‪,‬השיב הנאשם‪ " :‬כשהוא מקלל‬
‫אתה צודק אבל ברגע שבן אדם בא ועושה לך ככה עם הידיים ומתקרב טיפה לכיוון שלך‪,‬‬
‫באיזשהו מקום אתה נרתע‪ .‬עכשיו‪ ,‬לא היה לי אפילו עילה לשימוש בכוח‪ ,‬זה לבוא ולתפוס בן‬
‫אדם ולהגיד לו 'הלו תירגע'‪."...‬‬
‫עדות גנ"מ ש‪.‬י‪:‬‬
‫העד שימש בתפקיד מפקד בית הסוהר במועד הרלבנטי‪ .‬לדבריו‪ ,‬במסגרת סיור באגף הבידוד‪,‬‬
‫פנה אליו האסיר וטען שהשתמשו כנגדו בכוח‪ ,‬תוך שציין את שמו של הנאשם‪.‬‬
‫הוא הפנה מיידית את האסיר לבדיקה במרפאה ושלח את סגן מפקד המשמרת שיבדוק את‬
‫מצלמות האגף ‪ ,‬ויבצע תחקור של האירוע‪ .‬סגן מפקד המשמרת אמר לעד "שאין שום דבר וגם‬
‫במצלמות אין שום דבר"‪ .‬בסיור נוסף אמר מפקד בית הסוהר לאסיר שלא נמצא דבר וכי הוא‬
‫מוזמן להגיש תלונה‪ .‬לאחר מספר שבועות הגיעה תלונה והעד ביקש מסגן מפקד המשמרת‬
‫לתעד תיעוד מאוחר על גבי מזכר את הפעולות שעשה ‪ ,‬כשהכוונה למזכר נ‪.1/‬‬
‫העד סיפר כי מינה את הנאשם כמפקד אגף הבידוד ולפני כן כמפקד אגף הקליטה‪ ,‬מאחר וסמך‬
‫על יכולותיו ונסיונו‪ ,‬וכי מדובר בתפקיד בו משמש בדרך כלל קצין‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫המוצגים‬
‫ת‪ - 1/‬הודעת הנאשם ביאח"ס מיום ‪27.12.2011‬‬
‫בהודעתו זו‪ ,‬שתכונה להלן "ההודעה הראשונה" סיפר הנאשם כי נאמר לו שהאסיר עישן בתא‬
‫הבידוד ויש ברשותו מצית ‪ .‬בתחילה האסיר לא רצה לתת לו את המצית‪ ,‬ואחר כך זרק אותו על‬
‫הרצפה‪ .‬הנאשם‪ ,‬לדבריו‪ ,‬ביקש מהאסיר לרדת מהמיטה ולהתלוות אליו לחיפוש על מנת‬
‫לבדוק שאין עליו מצית או סיגריות‪ .‬האסיר לא התנגד לחיפוש‪ ,‬ירד מהמיטה והתלווה‪ ,‬מרצונו‬
‫וללא התנגדות‪ ,‬אל הנאשם ואל הסוהר הנוסף י‪.‬ט לתא הסמוך שהיה ריק מכיוון שלא עורכים‬
‫חיפוש על אסיר בנוכחות של אסיר אחר ‪ .‬בחיפוש לא נמצא על האסיר כלום והאסיר הוחזר‬
‫לתא שבו היה וזהו ‪ .‬בהודעה זו טען הנאשם כי לא היה כל שימוש בכוח כלפי האסיר ‪.‬‬
‫כשנשאל מי היה נוכח עמו באירוע השיב‪" :‬אני לא זוכר בוודאות ונראה לי שזה הסוהר י‪.‬ט"‬
‫וכשנאמר לו שהאסיר טוען כי היה סוהר נוסף בשם ט‪.‬נ‪ ,‬השיב‪ " :‬לא זכור לי‪".‬‬
‫עוד מסר הנאשם בהודעה זו כי החיפוש לא נרשם ביומן מכיוון שזה חיפוש שגרתי שהתפתח‬
‫עם הנסיבות של מציאת המצית‪ ,‬ולעיתים חיפושים שבשגרה לא נרשמים בשל עומס עבודה‪.‬‬
‫ת‪ - 8/‬הודעתו של ט‪.‬נ מיום ‪27.12.11‬‬
‫הודעה זו הוגשה לעניין פיסקה בה ציינה חוקרת יאח"ס את הדברים הבאים ‪:‬‬
‫"לציין כי לפני כרבע שעה בערך‪ ,‬בשעה ‪ ,13:30‬יצר קשר הסוהר החשוד נ' עם העד שממנו‬
‫נגבית כעת העדות – ט‪.‬נ‪ ,‬ושאל אותו‪" :‬מה התפתח‪ ,‬מה היה‪ ,‬מה אמרת להם"‪ ,‬וזה היה‬
‫מהפלאפון החשכ"לי של החשוד נ' (הנאשם) ‪ ...‬לציין כי אני עצמי כחוקרת שמעתי את תוכן‬
‫השיחה ברמקול בנוכחות העד ט‪.‬נ ובטלפון האישי שלו"‪.‬‬
‫ת‪ - 2/‬הודעת הנאשם ביאח"ס מיום ‪28.12.2011‬‬
‫בהודעה זו‪ ,‬שתיקרא "ההודעה השניה"‪ ,‬הכחיש הנאשם כי הורה לסוהרים ט‪.‬נ ו‪-‬י‪.‬ט לומר‬
‫בחקירה כי באירוע היה רק חיפוש‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫באשר לכך שהתקשר אל ט‪.‬נ בעת שהאחרון נחקר‪ ,‬אמר הנאשם כי התקשר אליו "כדי לשאול‬
‫אם הוא רוצה לבוא איתי"‪ .‬לאחר מכן אמר "אני לא זוכר למה התקשרתי" וכשנאמר לו ע"י‬
‫החוקרת "אני אומרת לך שאני שמעתי את השיחה ביניכם ואתה שאלת אותו לגבי החקירה‪ .‬מה‬
‫אתה אומר?" השיב‪" :‬אין סיכוי‪ .‬לא דיברתי עם ט‪.‬נ על החקירה"‪.‬‬
‫לאחר שראש יאח"ס הצטרף והסביר לנאשם כי כדאי לומר את האמת‪ ,‬כפי שצויין ע"י החוקרת‬
‫בהודעה‪ ,‬נשאל הנאשם שוב‪" :‬אני אומרת לך שאני שמעתי את השיחה שלך לט‪.‬נ ברמקול‬
‫אתמול בשעה ‪ 13:30‬לפלאפון הנייד של ט‪.‬נ‪ .‬מה אתה אומר?" השיב הנאשם ‪:‬אני לא זוכר‬
‫באיזה שעה התקשרתי לט‪.‬נ‪ ,‬אבל כן התקשרתי‪...‬אם אני לא טועה שאלתי את ט‪.‬נ איך היה‬
‫בחקירה‪"....‬‬
‫בשלב זה הודיע הנאשם ‪ ":‬אני רוצה להגיד שאני רוצה להגיד את האמת ולומר שחלק מהדברים‬
‫שאמרתי אתמול הם לא נכונים ואני רוצה עכשיו לתקן את מה שאמרתי אתמול‪ .‬הסיפור עם‬
‫האסיר‪ :‬לאסיר היה מצת ונייר שעישן בתא‪ .‬הסוהרים פנו אליי ואמרו לי שיש לו מצת ואסור‬
‫שתהיה לו מצת‪ .‬נכנסתי לחדר עם הסוהרים וביקשתי מהאסיר את המצת‪ ,‬האסיר סרב וביקשתי‬
‫ממנו לרדת מהמיטה‪ ,‬האסיר זרק את המצת לרצפה וירד מהמיטה‪ .‬אמרתי לאסיר שיבוא איתי‬
‫לחיפוש בתא ליד ‪ ,‬אני והסוהרים (לא זוכר מי היה איתי בדיוק) לקחנו את האסיר ליווינו את‬
‫האסיר לתא ליד ואמרתי לאסיר שאני עושה עליו חיפוש כי אסור לו מצת וסיגריה‪ .‬האסיר התנגד‬
‫לחיפוש‪ .‬תפסתי לו את הידיים והצמדתי אותו לקיר בגלל שהוא השתולל‪ .‬מעבר לזה לא היה‬
‫כלום‪ .‬אם אני הייתי נותן לאסיר את המכות שאת אומרת שנתתי לאסיר הוא היה מפורק‪ .‬הוא‬
‫רזה ונמוך‪...‬‬
‫ש‪ :‬מדוע לא אמרת בעדויות הקודמות שלך על השימוש בכוח הזה כלפי האסיר?‬
‫ת‪ :‬כי לא הוצאנו דיווח על האירוע הזה וזו הייתה מבחינתנו טעות‪ .‬אני חושב שהשימוש בכוח‬
‫הזה היה מוצדק כי האסיר התנגד לחיפוש‪ .‬אז לא אמרתי את האמת כי לא היה דיווח על שימוש‬
‫בכוח‪.‬‬
‫ש‪ :‬מי עוד השתמש מהסוהרים בכוח כלפי האסיר הזה?‬
‫ת‪ :‬רק אני‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫ש‪:‬האם ביקשת מהסוהרים ט‪.‬נ ו‪-‬י‪.‬ט לשקר בחקירה ולומר שלא היה שימוש בכוח?‬
‫ת‪ :‬לא אמרתי להם‪ ,‬אבל התעניינתי מולם לאחר החקירה מה קרה בחקירה"‪.‬‬
‫נ‪ - 2/‬הודעתו של י‪.‬ט ביאח"ס מיום ‪27.12.11‬‬
‫בהודעתו זו מסר העד כי לא נעשה בנוכחותו שימוש בכוח ע"י הנאשם כלפי האסיר המתלונן‬
‫למעט כבילה לצורך העברתו לתא אחר לחיפוש ‪.‬‬
‫נ‪ - 3/‬הודעתו של י‪.‬ט ביאח"ס מיום ‪28.12.11‬‬
‫בהודעתו זו‪ ,‬לאחר שהוזהר כי הוא חשוד בשיבוש והדחה בחקירה‪ ,‬מסר הסוהר כי הוא‬
‫והנאשם הריחו ריח של עשן שיוצא מתאו של האסיר המתלונן ‪ ,‬והם נכנסו לתא‪ .‬האסיר זרק את‬
‫המצת שפגע בחלק הגוף התחתון של הנאשם‪ .‬הנאשם‪ ,‬לדבריו‪ " ,‬ניגש לאסיר‪ ,‬תפס לו את‬
‫היד‪ ,‬קיפל אותה והוריד את האסיר עד לרצפה ואז בהוראה של נ' (הנאשם) אני אזקתי את‬
‫האסיר‪ .‬אז הרמנו את האסיר‪ ,‬עשינו עליו חיפוש גופני‪ ,‬לראות אם יש עליו מצת או משהו‬
‫שאסור שיהיה לו ולקחנו אותו לתא אחר ממול לצורך המשך חיפוש בתאו‪ ,‬מאחר ואסור שיהיו‬
‫שני אסירים בתא בזמן חיפוש"‪.‬‬
‫לשאלה "מהודעת האסיר עולה שנ' (הנאשם) הכה אותו ולא רק כפי שאתה מתאר‪ .‬מה תגובתך‬
‫לכך?" השיב הסוהר ‪ " :‬אני זוכר שהיה שימוש בכוח‪ ,‬אבל אני לא זוכר כל מה שהיה שם‪ .‬מה‬
‫שזכור לי זה שהיה שימוש בכוח מצד נ'(הנאשם) ‪ ,‬לטובת הכבילה‪".‬‬
‫ובהמשך‪ " -‬אני זוכר שהיה שימוש בכוח‪ ,‬שנ' (הנאשם) קיפל לאסיר את היד‪ ,‬הוריד אותו‬
‫לרצפה ונתן לי הוראה לכבול אותו‪ .‬אבל אני לא זוכר שהיה באמת מכות"‪.‬‬
‫לשאלה " מדוע בהודעתך ביאח"ס מאתמול מסרת שלא היה שימוש בכוח כלפי האסיר?" השיב‬
‫הסוהר ‪":‬אני לא יודע למה‪ .‬יכול להיות שפחדתי שאני אפגע מזה וזה ייפול עליי‪ ".‬ובהמשך ‪-‬‬
‫"אני לא יודע להגיד לך‪ .‬חשבתי שהאירוע הזה ייפול עלי‪ .‬כבלנו את האסיר בכוח‪ .‬אני לא יודע‬
‫להסביר" ‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫לשאלה ‪":‬מה אמר לך נ' (הנאשם) לומר בחקירה ביאח"ס? " השיב הסוהר ‪ " :‬לי הוא לא אמר‬
‫כלום"‪.‬‬
‫בתום הודעתו אמר הסוהר ‪ ":‬אני רוצה להגיד שאני מתחרט ומצטער על מה שהיה אתמול‬
‫(בחקירתו הראשונה ‪ -‬ט‪.‬ש‪ . ).‬לא ידעתי מה חומרת העניין ואני מקווה שאני פעם ראשונה‬
‫ואחרונה ביאח"ס‪ .‬אני רוצה להתקדם בשב"ס‪ .‬זה האירוע הראשון שלי שבו הייתי עד לשימוש‬
‫בכוח כלפי אסיר ואני רק שנה וחודשיים בשירות וציפיתי מהמפקד שלי‪ ,‬שהוא ותיק יותר‪,‬‬
‫שידווח על האירוע בדרך המקובלת‪ .‬עלה לי במחשבות שנ' (הנאשם) הוא גם המפקד שלי‬
‫ואנחנו ביחד כבר שנה בבידוד ופחדתי שזה ייפול עלי ולכן לא סיפרתי את זה בפעם הראשונה‬
‫ואני מביע צער‪".‬‬
‫ת‪ - 3/‬דו"ח ביצוע עימות בין העדים י‪.‬ט ו‪-‬ט‪.‬נ מיום ‪15.11.12‬‬
‫בעימות נשאלו והשיבו העדים‪ ,‬לסירוגין‪ ,‬באשר לסוגיות שבמחלוקת‪ ,‬כדלקמן‪:‬‬
‫באשר לטענת השימוש בכוח‪:‬‬
‫ט‪.‬נ חזר על עמדתו לפיה הנאשם הכה את האסיר‪ ,‬י‪.‬ט מסר ‪ ":‬אני זוכר שהיה שימוש בכוח נגד‬
‫האסיר‪ ,‬אני לא זוכר שהיו מכות‪ ".‬לדבריו‪ ,‬השימוש בכוח שהפעיל הנאשם כנגד האסיר היו מעל‬
‫לסביר ‪" :‬להפיל את האסיר על הרצפה‪ ,‬לשים רגל ולכבול‪ .‬יכולנו לכבול את האסיר שני סוהרים‬
‫יחד בקלות ולסיים את האירוע בצורה אחרת" ‪.‬‬
‫לדברי החוקרת " אז אני מבינה משניכם שהמלל וחילופי הדברים בין נ' (הנאשם) לאסיר גרמו‬
‫לנ' לאבד שליטה?" השיבו העדים ‪ ,‬ט‪.‬נ ‪":‬כן" ו‪-‬י‪.‬ט ‪":‬אין ספק" ולשאלת החוקרת "אם כך יש‬
‫כאן הסכמה שהיה שימוש בכוח מעל לסביר באירוע הזה על ידי נ' כלפי האסיר?" השיבו‬
‫השניים בחיוב‪.‬‬
‫לשאלת החוקרת האם היו מכות מוגזמות מצד הנאשם השיב ט‪.‬נ בחיוב ‪ ,‬ו‪.-‬י‪.‬ט השיב‪ ":‬מכות‪,‬‬
‫לא זוכר מה היה‪ .‬אבל הכבילה הייתה מוגזמת‪ ,‬על פי הפקודות של שב"ס"‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫לשאלת החוקרת מדוע לא דיווחו אודות האירוע השיב י‪.‬ט ‪":‬נ' אמר לי במפורש שהוא מעביר‬
‫את הדיווח על האירוע הזה" ואילו ט‪.‬נ השיב ‪" :‬הייתי בטוח שנ' ידווח כי הוא הסמכות‬
‫הפיקודית באגף‪ ,‬הוא היה מפקד אגף‪ .‬אבל נ' לא אמר לי במפורש שהוא הולך לדווח"‪.‬‬
‫באשר לטענה כי הנאשם הורה לעדים כיצד להעיד בחקירתם‬
‫ט‪.‬נ מסר בעימות כי הנאשם אמר לו " תגידו שהיינו בחיפושים‪ ,‬משהו כזה‪ ,‬תגידו שלא היו‬
‫מכות" וכן כי בדרך לחקירה "ניסה להפחיד אותי ואמר שאני יפוטר‪"....‬‬
‫י‪.‬ט מסר בתחילה "אני זוכר משהו בכיוון הזה‪ ,‬אבל אני לא זוכר במדויק איך נאמרו בדיוק‬
‫הדברים על ידי נ'"‪ .‬בשלב מאוחר יותר בעימות אמר י‪.‬ט ‪" :‬נ' אמר לי לפני החקירה הראשונה‬
‫שהיינו בבית הסוהר שנגיד שהיה חיפוש ושהעברנו את האסיר תא"‪ .‬ומאוחר יותר ‪"-‬אני זוכר‬
‫שנ' אמר לי שאני אתקשר אליו בסיום חקירתי ואכן גם אמר שנגיד שהיו חיפושים ושלא היו‬
‫מכות‪ ....‬לא זוכר למה לא אמרתי את זה בעדות השנייה שלי‪ ,‬עכשיו אני חושב על זה וזה היה‬
‫פרט חשוב שהייתי צריך להגיד אותו‪".‬‬
‫ת‪ - 3/‬דו"ח ביצוע עימות בין הנאשם לבין ט‪.‬נ מיום ‪15.11.12‬‬
‫באשר לטענת השימוש בכוח‪:‬‬
‫ט‪.‬נ סיפר ‪ ":‬אני הגעתי לאירוע כשהאסיר כבר היה בתא לבד‪ ,‬נ' היה מפקד האגף וביקש ממני‬
‫לפתוח את דלת התא‪ ,‬אני פתחתי את התא והחזקתי את הדלת‪ .‬נ' נתן לאסיר מכות והשתמש‬
‫בכוח מעל לסביר‪ .‬לא הבנתי על מה היה האירוע‪ ,‬אני רק יודע שהאסיר זרק על נ' מצית לפני כן‬
‫ממה שהבנתי"‬
‫בתגובה לכך כינה הנאשם את ט‪.‬נ "שקרן" וכשנשאל ע"י החוקרת מה היה באירוע‪ ,‬השיב‪ ":‬אני‬
‫לא זוכר‪ ,‬עבר הרבה זמן‪ ,‬אבל לא היו מכות‪ .‬אם היו מכות היה יוצא דיווח לפי נוהל‪.‬‬
‫באשר לרקע בגינו הועבר האסיר לתא אחר‪:‬‬
‫הנאשם מסר כי קיבל דיווח לפיו המתלונן ואסיר אחר " רבו מכות בתא‪ ,‬ולכן הפרדתי בין‬
‫האסירים על פי הנוהל " וכי לאחר שהוא וסוהר נוסף ערכו חיפוש על המתלונן כדי לבדוק אם‬
‫ברשותו סיגריות או מצית ‪ ,‬הם יצאו מהתא‪ .‬לשאלת החוקרת "מדוע חיפשת על האסיר ‪...‬‬
‫‪85‬‬
‫סיגריות ומצית אם הועבר בשל ריב עם אסיר אחר‪ ,‬ולא בדקת אם יש על האסיר חפצים אחרים?‬
‫" השיב‪" -‬בגלל שבבידוד רוב ההברחות זה מצית וסיגריה‪".‬‬
‫באשר לשיחת הטלפון בעת חקירתו של ט‪.‬נ ‪:‬‬
‫ש‪ :‬נ' – אני אומרת לך שאתה התקשרת לט‪.‬נ בשעה ‪ ,13:30‬כשט‪.‬נ ישב מולי בחקירה‪ ,‬השיחה‬
‫התנהלה ברמקול ואני שמעתי אותך אומר שואל את ט‪.‬נ מה היה בחקירה‪.‬‬
‫ת‪ :‬לא היה ולא נברא‪.‬‬
‫ש‪ :‬נ' – האם אני משקרת?‬
‫ת‪ :‬נ' – לא יודע‪ ,‬יכול להיות שכן‪ ,‬יכול להיות שלא‪ .‬את שיקרת בעוד דברים בחקירה הראשונה‬
‫שלי‪.‬‬
‫ש‪ :‬נ' – במה שיקרתי?‬
‫ת‪ - :‬נ' – בדברים שהוספת לחקירה ובזה שלא הזהרת אותי שלא לדבר עם סוהרים על‬
‫החקירה"‪.‬‬
‫נ‪ 1/‬מזכר מע‪ .‬קמב"צ ביס"ר ____ למפקד בית הסוהר ‪:‬‬
‫מזכר זה נושא תאריך ‪ 14.12.11‬ובו נאמר ‪:‬‬
‫"הנדון‪ :‬בדיקה בטמ"ס‬
‫בתאריך ‪( 28.11.12‬כך במקור ‪ -‬ט‪.‬ש‪ ).‬ביקשת ממני לבדוק אם היה שימוש בכוח בבידוד ובזמן‬
‫העברה בין תא למשנהו והשימוש נעשה ע"י מנ"א נ'‪ .‬המצלמות לא הראו שום הוכחה לשימוש‬
‫בכוח"‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫דיון‬
‫‪ .4‬על מנת להכריע בדינו של הנאשם‪ ,‬עלינו לקבוע מספר קביעות המצויות בליבת המחלוקת‪:‬‬
‫האחת ‪ :‬האם השתמש הנאשם בכוח כלפי האסיר המתלונן;‬
‫השניה ‪ :‬באם התקיים שימוש בכוח‪ ,‬האם היה זה שימוש בכוח שלא כדין;‬
‫השלישית ‪ :‬האם נהג הנאשם באופן בלתי הולם בכל הנוגע לחקירת האירוע ע"י יאח"ס‪.‬‬
‫קביעות אלה ייבחנו על פי התשתית הראייתית שהונחה בפנינו‪.‬‬
‫העבירות המיוחסות לנאשם‬
‫א) שימוש בכוח שלא כדין‬
‫‪ .5‬חמישה הם האנשים אשר יכלו לתת עדות בלתי אמצעית אודות האירוע ‪ -‬שלושת הסוהרים ‪-‬‬
‫הנאשם‪ ,‬י‪.‬ט ו‪-‬ט‪.‬נ‪ ,‬ושני אסירים ‪ -‬המתלונן וחברו לתא‪.‬‬
‫התביעה‪ ,‬על אף ניסיונותיה ‪ ,‬לא הצליחה להביא לעדות את האסיר המתלונן ‪ ,‬שאינו כלוא עוד‬
‫בשב"ס‪ ,‬בכך נמנעה מבית הדין גרסה מרכזית לאירוע‪.‬‬
‫כן לא צלחו ניסיונות ההגנה להביא לעדות את האסיר ששהה עם המתלונן בתא הראשון‪ ,‬ואשר‬
‫אפשר שעדותו יכולה היתה לשפוך אור נוסף על שהתרחש באירוע‪.‬‬
‫המזכר נ‪ 1/‬אינו מעלה ואינו מוריד לענייננו‪ ,‬מאחר ועורכו לא העיד בפנינו‪ ,‬לא ברור איזו בדיקה‬
‫נערכה על ידו ומתי נערכה‪.‬‬
‫לפיכך עלינו להידרש רק לגרסאותיהם של שלושת הסוהרים שנכחו באירוע ‪ -‬הנאשם‪ ,‬ט‪.‬נ ו‪-‬י‪.‬ט‬
‫האם הפעיל הנאשם כוח כלפי האסיר?‬
‫‪ .6‬על פי גרסתו העקבית של העד ט‪.‬נ‪ ,‬מעת חקירתו הראשונה ביאח"ס‪ ,‬השתמש הנאשם בכוח‬
‫כנגד האסיר‪.‬‬
‫העד י‪.‬ט‪ ,‬לאחר שחזר בו מגרסתו הראשונה‪ ,‬עמד על כך שהנאשם השתמש בכוח כנגד‬
‫המתלונן‪.‬‬
‫שני העדים ציינו כי המתלונן אמר לנאשם שאסור לו לגעת בו‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫באשר לנאשם עצמו‪ ,‬מבין שלל גרסאותיו‪ ,‬עולה הן מהודעתו השניה והן מעדותו בבית הדין כי‬
‫הפעיל כוח כנגד האסיר‪.‬‬
‫מכלל העדויות והראיות שהובאו בפני בית הדין ‪ ,‬הגעתי למסקנה חד משמעית כי הנאשם‬
‫הפעיל כוח כנגד האסיר‪.‬‬
‫האם מדובר בשימוש בכוח שלא כדין ?‬
‫‪ .7‬משנקבע כי הופעל שימוש בכוח כנגד האסיר ועל מנת להעריך את מידת עמידתו בכללי‬
‫השימוש בכוח החלים בשב"ס‪ ,‬עלינו לדעת בוודאות את פרטי האירוע ‪ :‬זמן‪ ,‬מקום‪ ,‬זהות‬
‫המעורבים והנוכחים באירוע‪ ,‬תיאור הפעולות‪ ,‬מידת הכוח והאמצעים שננקטו ע"י המעורבים‬
‫במהלך האירוע ‪.‬‬
‫‪ .8‬באשר לזמן האירוע ‪:‬‬
‫על פי כתב האישום התרחש האירוע בתאריך ‪ 20.11.11‬בשעה ‪ 9:00‬בבוקר או בסמוך לכך‪.‬‬
‫מהרישומים ביומן האגף (נ‪ )4/‬עולה כי האסיר המתלונן התקבל באגף הבידוד בתאריך האמור‬
‫בשעה ‪ 9:45‬וכי הסוהרים ט‪.‬נ ו‪-‬י‪.‬ט החלו עבודתם באגף בשעה ‪ 11:30‬בבוקר‪.‬‬
‫לאירוע‪ ,‬על גרסאותיו השונות כפי שהושמעו בפנינו‪ ,‬אין כל זכר ביומן האגף‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫באשר לאופן השימוש בכוח‪:‬‬
‫כתב האישום מייחס לנאשם שימוש בכוח בכך שאחז בצווארו של האסיר והיכה אותו בגופו‬
‫באמצעות ידיו‪.‬‬
‫העד ט‪.‬נ הציג גרסה עקבית לפיה היכה הנאשם את האסיר‪ .‬לדבריו‪ ,‬הנאשם "כיסח" ‪ ,‬כלשונו‪,‬‬
‫את האסיר ‪ ,‬היכה אותו בכל גופו וכן נתן לו ‪ ,‬כלשונו‪" ,‬כאפות לפנים"‪.‬‬
‫העד י‪.‬ט‪ ,‬שבהודעתו הראשונה טען שלא היה כל שימוש בכוח‪ ,‬סיפר בהודעתו השניה כי היה‬
‫שימוש בכוח לא סביר ‪ ,‬בכך שלצורך כבילת האסיר הנאשם קיפל את ידו‪ ,‬והוריד אותו לרצפה ‪.‬‬
‫העד אמר כי אינו זוכר שהיו מכות‪.‬‬
‫בעימות בינו לבין ט‪.‬נ אמר העד כי אינו זוכר שהיו מכות אך השימוש בכוח לצורך הכבילה היה‬
‫מוגזם‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫בעדותו בפנינו העיד י‪.‬ט כי הנאשם תפס את האסיר בצוואר מאחור‪ ,‬עיקם לו את היד ואת‬
‫הרגל לרגליים שלו ואז ביקש מהעד לכבול את האסיר‪ .‬העד אמר כי אינו זוכר שהאירוע כלל‬
‫"כאפות" ‪ ,‬בעיטות ואגרופים‪ .‬כן אמר כי ט‪.‬נ "העצים" את האירוע‪.‬‬
‫הנאשם מסר בהודעתו הראשונה כי לא היה כל שימוש בכוח‪ .‬בהודעתו השניה שינה את‬
‫גרסתו ומסר כי תפס לאסיר את הידיים והצמיד אותו לקיר‪ .‬לדבריו ‪,‬השימוש בכוח היה‬
‫מוצדק והוא הכחישו בתחילה מאחר ולא דיווח עליו‪.‬‬
‫בעימות בין הנאשם לבין העד ט‪.‬נ אמר הנאשם כי אינו זוכר מה היה באירוע‪ ,‬אבל לא היו‬
‫מכות‪.‬‬
‫בעדותו בבית הדין אמר הנאשם כי בתגובה לכך שהאסיר החל להשתולל‪ ,‬הוא תפס אותו‬
‫במתניו וצעק לו ‪":‬הלו‪ ,‬תירגע"‪ .‬לאחר מכן תיקן הנאשם את דבריו ואמר כי תפס את המתלונן‬
‫בידיו ולא במתניו‪ .‬הנאשם טען כי לא היה בכך משום שימוש בכוח וכי לא היתה עילה‬
‫לשימוש בכוח‪.‬‬
‫‪ .10‬באשר למיקום האירוע‬
‫בהתאם לראיות העומדות בפנינו יש לחלק את האירוע‪ ,‬מבחינת זמן ומיקום‪ ,‬לשני חלקים‪:‬‬
‫חלקו הראשון בתא מספר ‪ 11‬בו שהה האסיר המתלונן (התא הראשון) ‪,‬וחלקו השני בתא מספר‬
‫‪(10‬התא השני)‪.‬‬
‫על פי כתב האישום‪ ,‬אירע השימוש בכוח המיוחס לנאשם בתא השני‪.‬‬
‫העד ט‪.‬נ סיפר הן בהודעותיו והן בעדותו ‪ ,‬כי היה נוכח במשך כל האירוע מתחילתו ועד סופו‬
‫וכי הוא התרחש בתא אחד בלבד‪ ,‬בו לא היה נוכח אסיר אחר‪.‬‬
‫העד י‪.‬ט סיפר הן בעדותו והן בהודעתו השניה ביאח"ס‪ ,‬כי היה שימוש בכוח לא סביר לצורך‬
‫כבילה‪ ,‬שהתרחש כולו בתא הראשון‪ ,‬טרם הוצאת האסיר לחיפוש‪ ,‬ולעיני אסיר נוסף ששהה עם‬
‫הנאשם בתא‪ ,‬וכי רק לאחר מכן הועבר המתלונן לתא השני‪.‬‬
‫הנאשם עצמו ‪ ,‬שבהודעתו הראשונה הכחיש כל שימוש בכוח‪ ,‬מסר בהודעתו השניה כי בתא‬
‫הראשון זרק האסיר את המצית לרצפה‪ ,‬ובתא השני‪ ,‬משהתנגד האסיר לחיפוש‪ ,‬תפס הנאשם את‬
‫‪89‬‬
‫ידיו והצמיד אותו לקיר ‪ .‬בעדותו מסר כי לאחר שהאסיר הועבר לתא השני‪ ,‬הוא החל להשתולל‬
‫‪ ,‬ותוך כדי כך גם "עף" מצית‪ ,‬ובשלב זה הנאשם תפס בידיו‪.‬‬
‫ניתוח הראיות‬
‫‪ .11‬הנאשם "זגזג" בין גרסאותיו ‪ -‬באחת טען כי לא היה כל שימוש בכוח(ההודעה הראשונה)‪,‬‬
‫בשניה סיפר כי תפס לאסיר את הידיים והצמיד אותו לקיר (ההודעה השניה)‪ ,‬בשלישית לא זכר‬
‫מה היה (העימות בין הנאשם לבין העד ט‪.‬נ) ברביעית טען כי אחז במתניו של האסיר (בעדותו‬
‫בפנינו) ומיד לאחר מכן תיקן את דבריו ואמר כי אחז בידיו של האסיר ולא הצמידו לקיר ‪.‬‬
‫עדותו בפנינו היתה רצופת סתירות‪ ,‬גם פנימיות וגם אל מול גרסאותיו האחרות‪ ,‬לא היו בפיו‬
‫הסברים מניחים את הדעת לסתירות אלה‪ ,‬והוא טען כי כל העדים משקרים‪ ,‬לרבות חוקרת‬
‫יאח"ס‪ ,‬אף שזו לא נחקרה כלל בנושאים לגביהם טען כי שיקרה‪ ,‬ולמרות שהוא עצמו העיד כי‬
‫חלק מגרסותיו‪ -‬שלו הן שקריות‪.‬‬
‫בשים לב לכל אלה ‪ ,‬בנוסף להתנהגותו המפלילה של הנאשם‪ ,‬לגביה ארחיב בהמשך‪ ,‬אינני‬
‫יכולה ליתן אמון בגרסת הנאשם‪.‬‬
‫‪ .12‬ועדיין‪ ,‬אין בקביעת חוסר אמינותו של הנאשם‪ ,‬כשלעצמה‪ ,‬כדי להביא להרשעתו‪ ,‬ושומה עלינו‬
‫לבחון האם הוכיחה התביעה את המיוחס לו מעבר לכל ספק סביר‪.‬‬
‫‪ .13‬ניתוח עדויות שני הסוהרים שנכחו באירוע וטוענים שניהם‪ ,‬כי נעשה שימוש בכוח שלא כדין‬
‫ע"י הנאשם כנגד האסיר‪ ,‬מעלה מספר תהיות‪:‬‬
‫היכן התבצע השימוש בכוח? האם בתא השני‪ ,‬כפי שטוען העד י‪.‬ט? או שמא כל האירוע‬
‫התרחש בתא אחד‪ ,‬כטענת העד ט‪.‬נ? (כשכאמור ‪ ,‬הנאשם מייחס את האירוע לתא הראשון);‬
‫האם היה אסיר נוסף עד לשימוש בכוח‪ ,‬כפי שטוען י‪.‬ט? או שמא המתלונן היה לבדו בתא‪,‬‬
‫כטענת ט‪.‬נ?‬
‫האם השימוש בכוח היה במסגרת כבילת האסיר‪ ,‬כגרסת י‪.‬ט? או שלא במסגרת כבילה‪ ,‬כטענת‬
‫ט‪.‬נ?‬
‫‪91‬‬
‫כיצד התבצע השימוש בכוח ‪ -‬האם בכך הנאשם קיפל את ידו‪ ,‬והוריד אותו לרצפה‪ ,‬כטענת‬
‫י‪.‬ט? או שמא ‪ ,‬כטענתו של ט‪.‬נ‪" ,‬כיסח" הנאשם את האסיר והכה אותו בכל גופו?‬
‫‪ .14‬לטענת התביעה בסיכומיה‪ ,‬יש להעדיף את גרסתו של העד ט‪.‬נ ‪ ,‬שהיה היחיד ששמר על‬
‫עקביות ‪ ,‬לא מסר עדות מתחמקת‪ ,‬לא היה לו מה להסתיר‪ ,‬והיא הגיונית יותר ומתיישבת עם‬
‫שאר הראיות ‪.‬לדברי התביעה‪ ,‬העד ט‪.‬נ כלל לא היה נוכח בתא הראשון ממנו עלה ריח העשן ‪,‬‬
‫בו התגלה המצית‪ ,‬בו שהה אסיר נוסף וממנו הוצא המתלונן לצורך חיפוש‪ .‬ט‪.‬נ הגיע לאירוע‬
‫רק לאחר שהאסיר כבר הועבר לתא השני ושהה בו לבד ולכן העיד כי כל האירוע התרחש בתא‬
‫אחד‪ ,‬ללא נוכחות אסיר נוסף‪ .‬השערה זו מחוזקת דווקא מכיוון עדותו של הנאשם‪ ,‬שהעיד‪ ,‬כי‬
‫בתחילת האירוע‪ ,‬בתא הראשון‪ ,‬נכחו רק הוא והעד י‪.‬ט‪.‬‬
‫‪ .15‬אכן‪ ,‬העד ט‪.‬נ שמר על גרסה אחידה ויציבה החל מחקירתו הראשונה ועד לעדותו בפנינו‪.‬‬
‫ההסבר המוצע ע"י התביעה אכן נראה בעיני הגיוני ונותן מענה לתהיות שפורטו לעיל ועמדתי‬
‫היא כי גרסת התביעה כפי שהובאה בעדותו של ט‪.‬נ הינה גרסה הגיונית‪ ,‬סבירה ומתקבלת על‬
‫הדעת ולפיכך אני מעדיפה אותה על פני גרסתו של הנאשם‪.‬‬
‫‪ .16‬העדפתה של גירסת התביעה אין בה כשלעצמה להביא לקביעה כי אשמתו של הנאשם הוכחה‬
‫במידת הוכחה של מעבר לכל ספק סביר‪ .‬עמד על אבחנה זו בית המשפט העליון‪" :‬נטל‬
‫השכנוע הרובץ על התביעה במשפט הפלילי‪ ,‬הוא מעבר לכל ספק סביר‪ ,‬ואין די בכך שעמדת‬
‫התביעה נראית ככזו הקרובה יותר לאמת" וכן ‪ ..." -‬יש להבין‪ ,‬כי כאשר שופט או שופטת‬
‫מעריכים את מהימנותה של עדות המושמעת בפניהם‪ ,‬אין הדברים בהכרח בגדר שחור או לבן‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬האפשרויות העומדות בפניהם אינן שתיים קיצוניות‪ :‬אמון מלא בדברים או‬
‫קביעה שהדברים הם דברי שקר‪ .‬במנעד שבין שתי האפשרויות האמורות נמצאות אפשרויות‬
‫נוספות‪ .‬כך‪ ,‬ניתן לקבוע כי מידת האמון הניתנת לדברי העדה או העד הינה כזו שמספיקה לשם‬
‫קביעה‪ ,‬כי התביעה הו ְכחה במאזן ההסתברויות‪ ,‬אך אינה מספקת לשם הוכחה מעבר לספק‬
‫סביר"‪.36‬‬
‫‪36‬‬
‫ע"פ ‪ 3250/10‬מ"י נ' פלוני‪:‬‬
‫‪91‬‬
‫‪ .17‬כך במשפט הפלילי‪ ,‬כך גם בדין המשמעתי ‪" ,‬שהרי תוצאתו של הדין המשמעתי ‪ ,‬גם אם אינה‬
‫מוגדרת כפלילית‪ ,‬עשויה להיות במקרים מסוימים חמורה לא רק בהקשרים כלכליים (כגון‬
‫‪:‬פיטורין ושלילת פנסיה) אלא גם באשר לשמו הטוב של העובד ‪,‬שהוא נכס אנושי וחברתי‬
‫ממעלה ראשונה ‪.‬אין חולק כי‪ ...‬דרושה אפוא מידת הוכחה שמעבר לספק סביר‪".‬‬
‫‪37‬‬
‫הוכ ָחה באופן‬
‫‪ .18‬הגם שכאמור‪ ,‬מצאתי את גרסת התביעה הגיונית וסבירה‪ ,‬לא אוכל לקבוע כי היא ְ‬
‫שאינו מותיר מקום לכל ספק באשר לאופן בו הפעיל הנאשם כוח כנגד האסיר‪ .‬כן לא הוכח כי‬
‫האסיר נחבל באירוע וכי הטיפול הרפואי שקיבל במרפאה היה קשור לאירוע‪ .‬על מקרים כגון‬
‫זה נאמר כי גם אם הספק עצמו אינו נטול ספקות‪ ,‬הוא מטה את הכף‪ 38.‬הספק אינו נטול‬
‫ספקות‪ ,‬בענייננו‪ ,‬שכן עולה מהראיות‪ ,‬כי אכן התרחש אירוע חריג בעניינו של האסיר‪ .‬אך‬
‫בהינתן סתירות מהותיות בין העדים באשר לאופן שבו התרחש האירוע ובהיעדר עדויות‬
‫מהותיות‪ ,‬של שני האסירים המעורבים‪ ,‬זהו מסוג המקרים שבהם "ידו של השופט רועדת‬
‫בבואו לחתום על הרשעה"‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫‪ .19‬התוצאה היא כי הגם שאינני מייחסת אמינות לעדות הנאשם ‪ ,‬ועל אף התרשמותי כי הנאשם‬
‫אכן עשה שימוש בכוח שלא כדין כנגד הסוהר‪ ,‬הרי שבשים לב לחובת התביעה להוכיח‬
‫האישום מעל לכל ספק סביר‪ ,‬חובה עלי להציע לחבריי לזכות הנאשם מעבירת שימוש בכוח‬
‫שלא כדין ‪ ,‬ולו מחמת הספק ‪.‬‬
‫ב)‬
‫אי מילוי הוראה‬
‫‪ .20‬ההוראה שאי מילויה מיוחס לנאשם בכתב האישום היא הוראת סעיף ח' (‪ )1‬לפקנ "צ ‪02.04.00‬‬
‫הקובעת ‪" :‬סוהר חייב לדווח בכתב למנהל היחידה על כל מקרה של שימוש בכוח מצדו‪ ,‬או‬
‫מצד סוהר אחר כלפי אסיר‪ ,‬תוך ציון הסיבות לשימוש בכח ותאור מפורט של האירוע ‪,‬כולל‪:‬‬
‫זמן‪ ,‬מקום‪ ,‬זהות המעורבים והנוכחים באירוע‪ ,‬תיאור הפעולות‪ ,‬מידת הכוח והאמצעים שננקטו‬
‫‪37‬‬
‫עש"מ ‪ 7797/07‬צוריאל מימון נגד נציבות שירות המדינה‪ .‬ראה גם ‪:‬עש"מ ‪ 7858/03‬ירדן יופה נ 'מדינת ישראל ;עש"מ ‪3725/91‬‬
‫בכרך נ 'מדינת ישראל‬
‫‪38‬‬
‫ע "פ ‪ 5582/09‬פלוני נ' מ"י‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫‪ .‬בע"פ ‪ 10596/03‬בשירוב נ' מדינת ישראל‬
‫‪92‬‬
‫ע"י כל אחד מהמעורבים במהלך האירוע"‪ .‬ויודגש‪ -‬חובה זו אינה חלה אך ורק על שימוש‬
‫בכוח שלא כדין‪.‬‬
‫‪ .21‬משנקבע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שמדובר על מקרה של שימוש בכוח כלפי האסיר‬
‫המתלונן‪ ,‬יהא אופיו של הכוח שהופעל אשר יהא‪ ,‬מאליה קמה חובת הדיווח לגביו‪ .‬חובה זו‬
‫חלה הן על הנאשם והן על שני העדים לאירוע‪ ,‬אולם שני הסוהרים האחרים אינם נאשמים‬
‫בפנינו ולכן יש להתמקד על חובת הדיווח של הנאשם‪ ,‬אשר הוא שהשתמש בכוח ואשר שימש‬
‫כמפקד בעת האירוע‪.‬‬
‫‪ .22‬מהראיות שבפנינו עולה כי הנאשם היה מודע לחובת הדיווח אודות האירוע נשוא תיק זה‪:‬‬
‫בהודעתו השניה בפני יאח"ס‪ ,‬אשר מכל שלל גרסאותיו של הנאשם נראה כי היא הקרובה‬
‫ביותר לאמת‪ ,‬גם אם לא כולה‪ ,‬הודה הנאשם כי בוצע על ידו שימוש בכוח כלפי האסיר וכי‬
‫הכחיש זאת בהודעתו הראשונה ‪ ,‬לדבריו‪ " ,‬כי לא הוצאנו דיווח על האירוע הזה וזו הייתה‬
‫מבחינתנו טעות‪ ... .‬לא אמרתי את האמת כי לא היה דיווח על שימוש בכוח"‪.‬‬
‫בעדותו בפנינו‪ ,‬משנשאל הנאשם ע"י בא כוחו מדוע לא דיווח אודות האירוע‪ ,‬השיב‪" :‬קודם‬
‫כל אני זוכר בוודאות שקראו לי למקום אחר‪ ..‬וביקשתי מאחד הסוהרים‪ ...‬לרשום את זה ביומן‪,‬‬
‫הוא אמר לי 'זה יטופל' וזהו‪ .‬עכשיו לגבי הדיווח‪ ,‬מה אני אדווח? אין כלום‪ ,‬בוצע חיפוש‬
‫שגרתי‪ ,‬אנחנו עושים את זה כל יום באגף‪ ,‬אני לא מוצא משהו חריג‪ .‬אם הייתי מוצא משהו‬
‫חריג הייתי מדווח"‪.‬‬
‫כשהתבקש בחקירתו הנגדית ליישב בין גרסאות אלה העיד הנאשם ‪ ":‬אני אסביר לך‪.‬‬
‫הבנתי אחר כך שעשו מדבר כזה טררם‪...‬וקוראים לזה שימוש בכוח אז כן הייתי צריך לדווח‪,‬‬
‫אבל זה לא שימוש בכוח בגלל זה אני אומר שלא היה צריך לדווח‪ .‬אם היה שימוש בכוח היה‬
‫יוצא דיווח"‪ .‬וכן ‪" -‬הבנתי אחרי זה שגם על הדבר הזה הייתי צריך לדווח‪ ...‬אם שב"ס קורא‬
‫לזה שימוש בכוח אז כן הייתה טעות שלא דווח"‪.‬‬
‫בהמשך אישר הנאשם כי חלה חובת דיווח על עצם האירוע כולו ‪ ,‬גם על פי גרסתו לפיה לא‬
‫נעשה במסגרתו שימוש בכוח‪ ,‬טען כי הורה לסוהר י‪.‬ט לרשום את האירוע ביומן והוסיף‪:‬‬
‫" שאם אני באתי ואמרתי לו לרשום אז הייתי צריך לוודא בלי שום קשר שהוא רשם את זה"‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫‪ .23‬מעדותו הפתלתלה של הנאשם אל מול הודעתו השניה ביאח"ס אני מסיקה כי הנאשם במודע‬
‫לא דיווח אודות השימוש בכוח‪ .‬וממילא‪ ,‬סוהר מבצע עבירת משמעת גם אם עשה כן ברשלנות‪,‬‬
‫דהיינו ‪ -‬תוך אי‪-‬מודעות לטיב המעשה‪ ,‬לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות‬
‫המעשה‪ ,‬הנמנים עם פרטי עבירת המשמעת‪ ,‬כשסוהר סביר היה יכול‪ ,‬בנסיבות העניין‪ ,‬להיות‬
‫מודע לאותו פרט‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫דהיינו ‪ -‬חובת הדיווח אינה נמדדת על פי מבחן סובייקטיבי של הסוהר אשר התנהגותו נבחנת‪,‬‬
‫אלא מבחן אובייקטיבי של הסוהר הסביר במעמדו של הנאשם‪ ,‬כך שאף אם היה מתקבלת‬
‫טענת הנאשם כי סבר שהאירוע בו עסקינן אינו מחייב דיווח‪ ,‬וטענה זו לא מתקבלת‪ ,‬הרי‬
‫משנקבע כי בוצע על ידו שימוש בכוח כלפי האסיר חלה עליו חובת הדיווח‪ ,‬ומשלא דיווח‪,‬‬
‫פעל בניגוד להנחיית פקודת הנציבות ועבר עבירת משמעת של אי מילוי הוראה‪.‬‬
‫ג) התנהגות שאינה הולמת סוהר‬
‫‪ .24‬כתב האישום מייחס לנאשם עבירה זו בגין שלושה אירועים שעניינם אחד‪:‬‬
‫בראשון‪ ,‬בדרכם לחקירה ביאח"ס ‪,‬אמר הנאשם לט‪.‬נ שיאמר בחקירה שלא הייתה כל אלימות‬
‫כלפי האסיר בעת האירוע נשוא החקירה‪ ,‬אחרת הם יפוטרו מהשירות (להלן ‪"-‬שלב א'")‪.‬‬
‫בשני ‪ ,‬לאחר שהנאשם סיים את חקירתו הוא פגש בט‪.‬נ וב‪-‬י‪.‬ט בעת שהמתינו במסדרון משרדי‬
‫יאח"ס‪ ,‬אמר להם שימסרו בחקירה כי רק נערך חיפוש על האסיר ושייצרו עמו קשר לאחר‬
‫החקירה ויספרו לו מה היה בה‪(.‬להלן ‪":‬שלב ב")‬
‫בשלישי‪ ,‬התקשר לטלפון הסלולארי של העד ט‪.‬נ תוך כדי שהאחרון מסר הודעתו ביאח"ס‪,‬‬
‫ושאל אותו אודות פרטי חקירתו במשטרה‪(.‬להלן ‪" :‬שלב ג') ‪.‬‬
‫בעניין זה שמענו עדויותיהם של הנאשם והסוהרים ט‪.‬נ ו‪-‬י‪.‬ט‪ ,‬ולעניין שיחת הטלפון‪ ,‬שלב ג'‪,‬‬
‫גם של חוקרת יאח"ס‪ ,‬ע‪.‬ח‬
‫‪ .25‬כאן המקום לציין ‪ ,‬במאמר מוסגר‪ ,‬כי במהלך שמיעת העדויות עלה עניינה של שיחה טלפונית‬
‫נוספת‪ ,‬שנערכה בין ט‪.‬נ והנאשם לבין י‪.‬ט‪ ,‬בעת ששלושתם היו בדרכם לחקירה ביאח"ס‪ .‬שיחה‬
‫‪40‬‬
‫סעיף ‪ 106‬לפקודת בתי הסוהר‬
‫‪94‬‬
‫זו לא נזכרה בכתב האישום וממילא מהראיות שבפנינו לא עלו לגביה ממצאים מהותיים‪ ,‬ולכן‬
‫לא מצאתי לנכון להתייחס אליה בהכרעת הדין‪.‬‬
‫‪ .26‬גרסתו של העד ט‪.‬נ‪ ,‬גם בעניין זה‪ ,‬היתה אחידה ועקבית לאורך כל שלבי החקירה ובעדותו‬
‫בפנינו‪ ,‬והיא תואמת את שמיוחס לנאשם בכתב האישום בעניין זה‪.‬‬
‫גרסתו של י‪.‬ט התפתחה במהלך שלבי החקירה‪ .‬בחקירתו השניה ‪ ,‬בה אישר כי הנאשם השתמש‬
‫בכוח כנגד האסיר ‪ ,‬טען כי הנאשם לא אמר לו מה להגיד בחקירה‪ ,‬ואילו בעימות שנערך בינו‬
‫לבין העד ט‪.‬נ אישר כי הנאשם שוחח עמו בנושא זה‪ .‬גם בעדותו סיפר העד כי הנאשם פנה‬
‫אליו‪ ,‬הן לפני החקירה והן במהלכה‪ ,‬ושוחח עמו אודותיה‪.‬‬
‫בעדותו בפנינו הסביר העד פשר התפתחות גרסאותיו ‪,‬בכך שבחקירתו הראשונה מסר את הגרסה‬
‫אותה תיאם עם הנאשם‪ ,‬משום שהנאשם היה מפקדו באגף ומאד פופולארי בבית הסוהר והעד‬
‫לא רצה שהנאשם "יוציא אותו מלשן" ‪ .‬בחקירתו השניה ‪ ,‬כאשר נמסר לו כי הוא חשוד‬
‫בשיבוש והדחה בחקירה ‪ ,‬הוא פחד מאד "אז נפתחתי ואמרתי את האמת‪ ...‬על האירוע עצמו‬
‫שהיה שימוש בכוח למטרת כבילה‪ ,‬אמרתי שהוא הוריד אותו מהצוואר ועיקם לו את היד ובזה‬
‫נגמרה החקירה השנייה"‪ .‬ובעימות בינו לבין ט‪.‬נ ‪ ,‬לדבריו‪ " ,‬ט‪.‬נ באמת דיבר הכול פתוח‪ ,‬זה‬
‫היה מול העיניים שלי ואמרתי שאם אני רואה שהכול פתוח אז אני אגיד את האמת"‪ ,‬ואז סיפר‬
‫על הדברים שהורה לו הנאשם לומר בחקירה‪.‬‬
‫הסבריו אלה של העד לשינויים בגרסאותיו‪ ,‬סבירים הם בעיני ולפיכך אני בוחרת לתת אמון‬
‫בדבריו הנוגעים להתנהלות הנאשם מולו במהלך החקירה‪" .‬עדות שאיננה עקבית ואשר יש בה‬
‫סתירות‪ ,‬רשאי בית‪-‬המשפט לנסות ולבור בה את התבן מן הבר‪ ,‬היינו לחלק את העדות באופן‬
‫שבית‪-‬המשפט יתן אמונו בחלק מן הדברים וידחה יתרתם‪ .‬סתירה כשלעצמה אינה חייבת‬
‫להוליך לשלילת דברי העדות אם יש הסבר סביר לסתירה "‬
‫‪41‬‬
‫ע"פ ‪ 71/76‬מרילי ואח' נגד מדינת ישראל‪.‬‬
‫‪95‬‬
‫‪41‬‬
‫באשר לשלב א' ‪ -‬טרם החקירה ביאח"ס‬
‫‪ .27‬ט‪.‬נ בעדותו סיפר כי בדרכם לחקירה ביאח"ס אמר לו הנאשם "שלא תגידו שהיה מכות שלא‬
‫יפטרו את כולנו ויהיה בלאגן" ‪.‬טענה זו נשמעה מפיו ‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬כבר בחקירתו ועל כך ניתן‬
‫ללמוד מהעימות שנערך בינו לבין הנאשם (ת‪ ,)4/‬בו אמר העד " נ' אמר לי שאני לא יגיד (כך‬
‫במקור ‪ -‬ט‪.‬ש‪ ).‬שהיה מכות‪ ,‬כי אם אגיד כולנו נפוטר"‪.‬‬
‫‪ .28‬י‪.‬ט בעדותו סיפר כי לאחר האירוע וטרם זימונם לחקירה‪ ,‬ישבו הוא והנאשם ביומן האגף‬
‫ודיברו על כך שהאסיר רוצה להתלונן והנאשם אמר לעד שאם תהיה תלונה אז בסה"כ היה‬
‫חיפוש ולא היה שימוש בכוח‪.‬‬
‫גרסה זו נשמעה מפי העד לראשונה בעימות שנערך בינו לבין ט‪.‬נ‪ ,‬בו אמר ‪":‬נ' אמר לי לפני‬
‫החקירה הראשונה שהיינו בבית הסוהר שנגיד שהיה חיפוש ושהעברנו את האסיר תא"‪.‬‬
‫אירוע זה לא נזכר בכתב האישום‪ ,‬אולם יש בדברים כדי לחזק את עדותו של נ' באשר לכך‬
‫שהנאשם ניסה לתאם עם העדים לצורך החקירה גרסה ולפיה האסיר הוצא מהתא לצורך חיפוש‬
‫ולא נעשה כלפיו כל שימוש בכוח‪ .‬חיזוק נוסף לכך ניתן למצוא בדברי העד ט‪.‬נ שהעיד בפנינו‬
‫כי הודעתו הראשונה ביאח"ס הייתה לפי הסכמה בינו לבין הנאשם‪ ,‬להגיד שבסה"כ היה חיפוש‬
‫ולא שימוש בכוח‪.‬‬
‫שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי התקיימו עובדות כתב האישום בעניין זה‪.‬‬
‫באשר לשלב ב' ‪ -‬במהלך החקירה‬
‫‪ .29‬הנאשם ‪ ,‬בחקירתו השניה‪ ,‬ת‪ , 2/‬הכחיש כי ביקש מט‪.‬נ ו‪-‬י‪.‬ט לשקר בחקירה ולומר שלא היה‬
‫שימוש בכוח והוסיף "אבל התעניינתי מולם לאחר החקירה מה קרה בחקירה"‪.‬‬
‫‪ .30‬ט‪.‬נ סיפר בעדותו‪ ,‬כי הנאשם‪ ,‬לאחר סיים חקירתו ביאח"ס ‪,‬פנה אליו ואל י‪.‬ט שהמתינו לתורם‬
‫להיחקר‪ ,‬ואמר להם "תגידו שעשינו חיפושים שם ולא היה מכות ולא היה שום דבר‪ ...‬כשתצאו‬
‫תתקשרו אליי ותיצרו איתי קשר אחר כך"‪.‬‬
‫טענה זו נשמעה מפיו ‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬כבר בחקירתו ועל כך ניתן ללמוד מהעימות שנערך בינו‬
‫לבין י‪.‬ט (ת‪ ,)3/‬בו נשאל העד‪" :‬בעדותך מסרת שכאשר נ' יצא מחקירתו אמר לך לי‪.‬ט משהו‬
‫‪96‬‬
‫בחוץ‪ .‬מה הוא אמר לכם? " וענה ‪" :‬אמר‪ :‬תגידו שהיינו בחיפושים‪ ,‬משהו כזה‪ ,‬תגידו שלא היו‬
‫מכות"‪.‬‬
‫גם בעימות שנערך בינו לבין הנאשם‪ ,‬חזר העד על אותה גירסה‪.‬‬
‫‪ .31‬העד י‪.‬ט מסר בעדותו כי כשהנאשם יצא מהחקירה הוא אמר לו ולט‪.‬נ "תהיו איתי בקשר בסוף‬
‫החקירה ובסה"כ היה חיפוש'‪...‬הוא אומר לי להגיד שהיה חיפוש‪" .‬‬
‫בעימות בינו לבין ט‪.‬נ אמר העד " אני זוכר שנ' אמר לי שאני אתקשר אליו בסיום חקירתי ואכן‬
‫גם אמר שנגיד שהיו חיפושים ושלא היו מכות‪".‬‬
‫לדבריו‪ ,‬לאחר החקירה הראשונה ולאחר שזומנו לחקירה נוספת‪ ,‬שוחחו הוא והנאשם בטלפון‬
‫ולדבריו הנאשם "שאל אותי אם דיברתי על חיפוש‪ ,‬אמרתי לו שמה שסיכמנו דיברתי"‪.‬‬
‫‪ .32‬שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי התקיימו עובדות כתב האישום בעניין זה‪.‬‬
‫באשר לשלב ג' ‪ -‬שיחת הטלפון אל העד ט‪.‬נ ‪-‬‬
‫‪ .33‬בעדותו בבית הדין סיפר העד כי בעת שמסר הודעתו ביאח"ס‪ ,‬התקשר אליו הנאשם‪ .‬בהוראת‬
‫החוקרת שם העד את הנאשם על הרמקול והנאשם שאל אותו 'מה קרה‪ ,‬מה היה‪ ,‬מה אמרת‬
‫בחקירה'‪ ,‬לאזני החוקרת‪.‬‬
‫‪ .34‬במסגרת הודעתו של העד ט‪.‬נ‪( ,‬ת‪, 8/‬שהוגשה לצורך בירור נקודה זו בלבד) ‪ ,‬ציינה החוקרת‬
‫ע‪.‬ח (עת‪ )1/‬כי במהלך גביית ההודעה התקשר הנאשם אל העד ושאל אותו‪'" :‬מה התפתח‪ ,‬מה‬
‫היה‪ ,‬מה אמרת להם' ‪ ...‬לציין כי אני עצמי כחוקרת שמעתי את תוכן השיחה ברמקול בנוכחות‬
‫העד ט‪.‬נ ובטלפון האישי שלו"‪.‬‬
‫גם בעדותה בפנינו סיפרה חוקרת יאח"ס כי תוך כדי מתן הודעתו של ט‪.‬נ בפניה התקשר אליו‬
‫הנאשם ולדבריה "הוא אמר 'מה אמרת להם‪ ,‬מה לא אמרת להם‪ ,‬שאלו אותך' ט‪.‬נ ניסה‬
‫להתחמק‪ ,‬נ' לא הפסיק והמשיך לשאול‪.. .‬הוא שאל אותו במפורש מה הוא מסר בחקירה ומה‬
‫שאלו אותו בחקירה‪ ,‬זה שיבוש לכל דבר"‪.‬‬
‫‪ .35‬בהודעתו השניה ביאח"ס (ת‪ )2/‬אמר הנאשם בתחילה כי התקשר כדי לשאול את העד אם הוא‬
‫רוצה לבוא איתו‪ ,‬לאחר מכן אמר כי אינו זוכר מדוע התקשר והכחיש כי שוחח עם העד בנוגע‬
‫‪97‬‬
‫לחקירה ‪ ,‬אך בהמשך הודעתו אישר כי התקשר אל העד ואמר כי אם אינו טועה‪ ,‬שאל את העד‬
‫איך היה בחקירה‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬בעימות שנערך בינו לבין העד (ת‪ , )4/‬כשנאמר לו ע"י החוקרת כי שמעה את‬
‫השיחה בה שאל את העד מה היה בחקירה‪ ,‬השיב הנאשם "לא היה ולא נברא"‪.‬‬
‫בעדותו בפני בית הדין הכחיש הנאשם כי בהודעתו ביאח"ס מסר שבשיחת הטלפון שאל את‬
‫ט‪.‬נ איך היה בחקירה‪ ,‬טען כי חוקרת יאח"ס משקרת באומרה כי שמעה את שיחת הטלפון בינו‬
‫לבין ט‪.‬נ בעת חקירתו של האחרון‪ ,‬הסביר בתחילה כי התקשר אל העד כדי לברר עמו איך‬
‫הסתדר מאחר ואביו של העד לא הרגיש טוב ולאחר מכן אמר כי אינו זוכר מה היה תוכן השיחה‬
‫הטלפונית‪.‬‬
‫גם בעניין זה שינה הנאשם את גרסאותיו וסתר עצמו הן בעדותו והן בין גרסאותיו‪ ,‬מהן זו‬
‫שנמסרה על ידו בחקירתו השניה הולמת את גרסאותיהם של החוקרת ושל העד ט‪.‬נ‪ ,‬שהלמו זו‬
‫את זו ‪ ,‬היו עקביות והתרשמתי ממהימנותן‪.‬‬
‫‪ .36‬שוכנעתי כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם התקשר אל העד ט‪.‬נ על מנת לברר עמו מה‬
‫היה בחקירה‪.‬‬
‫‪ .37‬טוען הנאשם כי לא הוזהר ע"י חוקרת בדבר האיסור לשוחח עם עדים אחרים אודות הנאשם‪.‬‬
‫טענה זו אינה מעלה ואינה מורידה‪ ,‬שכן בכך שהנאשם ניסה להסתיר ולהתכחש לשיחה‬
‫ולתוכנה‪ ,‬יש כדי ללמדנו שהנאשם היה מודע לפסול שבקיומה של שיחה שכזו‪.‬‬
‫‪ .38‬עבירת התנהגות שאינה הולמת סוהר הינה עבירה כללית שנועדה לאפשר יישומן של הנורמות‬
‫החלות בשב"ס למערכת נסיבות קונקרטית‪ ,‬מקום בו לא נכנסות אותן נסיבות לגדרה של עבירה‬
‫ספציפית‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫"התנהגות שאינה הולמת" הוא מושג רחב ביותר‪ ,‬אך אינו מושג חסר תוכן‪ .‬מתן תוכן לאמות‬
‫המידה הכלליות הוא תפקידו של בית הדין‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫‪42‬‬
‫על"ע ‪ 17/79‬הוועד המחוזי של לשכת עורכי‪-‬הדין‪ ,‬ת"א‪-‬יפו נ' פלוני‪ ,‬עורך‪-‬דין‪,‬‬
‫‪43‬‬
‫ראה בג"צ ‪ 7074/93‬הנ"ל‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫‪ .39‬המבחן להתנהגות בלתי הולמת אינו מבחן סובייקטיבי של הסוהר אשר התנהגותו נבחנת‪ ,‬אלא‬
‫מבחן אובייקטיבי של הסוהר הסביר במעמדו של הנאשם‬
‫‪.44‬‬
‫בפסק דין סוויסא‪ ,‬נאמר לגבי אמות המידה הכלליות בדבר "התנהגות שאינה הולמת"‪,‬‬
‫והתנהגות שיש בה "כדי לפגוע בתדמית" ‪ ,‬כי אלה מתמלאות תוכן מעת לעת‪ .‬הן מקבלות‬
‫קונקרטיזציה ממקרה למקרה‪.‬‬
‫אין בפסק הדין הספציפי משום יצירתה של נורמה רטרוספקטיבית‪ .‬האיסור הכללי עומד מראש‪.‬‬
‫אמות המידה להתנהגות זו קבועות מראש‪ .‬הסוהר מופנה אל תפישות יסוד וערכי יסוד ידועים‬
‫ומקובלים‪ ,‬המשקפים את ערכיה של החברה בה הוא חי‪ ,‬ואת ייחודו של השירות בו הוא‬
‫פועל‪ .45‬בהפנותו אל "סעיפים כוללניים (‪ ,")OMNIBUS CLAUSES‬כגון זה האוסר על‬
‫התנהגות שאינה הולמת‪ ,‬כותב השופט שמגר‪" :‬ככל שהדבר נוגע לקביעת כללי המותר והאסור‬
‫במערכות מקצועיות או ארגוניות הפועלות על‪-‬פי נורמות אתיות מיוחדות‪ ,‬לא ניתן לפעול בדרך‬
‫יעילה בלעדיהם; היינו ככל שייעשה מאמץ להגדיר את כללי המותר והאסור באופן מפורט‬
‫ומפורש‪ ,‬נותר הצורך לקבוע גם הוראה כללית המאפשרת לגופים המופקדים על ענישת האסור‬
‫את היישום של נורמות כלליות למערכת נסיבות קונקרטיות‪ .‬במקרה כגון זה לא ניתן לדבר על‬
‫היווצרותה של עבירה בדרך החקיקה השיפוטית הרטרוספקטיבית כי הנורמה ההתנהגותית‬
‫הכללית היתה קיימת מעיקרה‪ ,‬ומה שבית‪-‬הדין עשה‪ ,‬איננו אלא בגדר ישום הנורמה לנסיבות‬
‫נתונות" (על"ע ‪ 17/79‬הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין‪ ,‬תל‪-‬אביב‪-‬יפו נ‪ .‬פלוני)‪.46‬‬
‫‪ .40‬בענייננו‪ ,‬נסיונותיו של הנאשם‪ ,‬שבתחילה אף צלחו בחלקם‪ ,‬לתאם גרסאות עם העדים ט‪.‬נ ו‪-‬‬
‫י‪.‬ט כמו גם נסיונותיו לחלץ מפיהם פרטים אודות החקירה הפלילית תוך כדי שזו התנהלה‪,‬‬
‫מהווים התנהגות פסולה החותרת תחת ערכי היסוד שלאורם פועל שירות בתי הסוהר ‪,‬‬
‫ובראשם‪ :‬אמינות‪ ,‬מקצועיות ‪ ,‬ממלכתיות ודוגמא אישית ‪ ,‬התנהגות שיש בה כדי לערער את‬
‫אמון הציבור בטוהר המידות של שב"ס ושל כל המערכת המופקדת על השלטת החוק והסדר‬
‫במדינה ‪ ,‬ולפיכך התנהגות שאינה הולמת סוהר ושיש בה כדי לפגוע בתדמית השירות‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫ראה לעניין זה ‪ -‬עש"מ ‪ 5550/98‬גל‪-‬אור נ' מ"י‪ ;,‬ער"מ ‪ 6494/00‬חזי נ' עירית ת"א‪-‬יפו‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫בג"צ ‪ 7074/93‬סויסא ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה‪.‬‬
‫‪ 46‬שם‪.‬‬
‫‪99‬‬
‫סוף דבר‬
‫‪ .41‬שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עשה שימוש בכוח כנגד האסיר וכי לא דיווח‬
‫אודותיו‪.‬‬
‫‪ .42‬שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הורה לעדי התביעה לספר בחקירתם כי נעשה חיפוש‬
‫על האסיר ללא כל שימוש בכוח‪.‬‬
‫‪ .43‬שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ניסה לברר עם העדים פרטים אודות החקירה‬
‫והדברים שנמסרו על ידם במסגרתה‪.‬‬
‫‪ .44‬התרשמתי מהראיות כי מדובר בשימוש בכוח שלא כדין‪ .‬כאן המקום לסגור סוגריים אותם‬
‫פתחתי בשלב קודם‪ ,‬ולציין כי בהתנהגויותיו אלה של הנאשם יש משום התנהגות מפלילה‬
‫המלמדת כי לנאשם היתה סיבה לנסות ולהסתיר את פרטי האירוע ‪ ,‬וככל הנראה ‪ -‬לא בכדי‪.‬‬
‫ועל אף זאת‪ ,‬כאמור‪ ,‬גם בהתנהגות מפלילה זו לא די כדי לבסס אשמתו בשימוש בכוח שלא‬
‫כדין מעבר לכל ספק סביר‪ ,‬כפי שציינתי בפסקה הרלבנטית‪ .‬לא הוכחו ‪ ,‬בעיני‪ ,‬פרטי האירוע‬
‫במידה שבה אוכל לקבוע כי שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר בקיומם של רכיבי העבירה‪.‬‬
‫‪ .45‬לאור כל האמור לעיל ‪ ,‬אציע לחבריי לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירת שימוש בכוח‬
‫שלא כדין ולהרשיעו בעבירות הבאות‪:‬‬
‫ אי מילוי הוראה ‪-‬בגין אי דיווח על שימוש בכוח‪ ,‬כנדרש בסעיף ח ‪ 1‬לפקנ"צ ‪02.04.00‬‬‫ התנהגות שאינה הולמת סוהר ‪ -‬בגין כך שהינחה סוהרים לשקר בחקירתם וניסה לברר‬‫פרטים אודות חקירתם ביאח"ס‪.‬‬
‫גנ"מ נביל עאמר‪ ,‬שופט‪ :‬מסכים‪.‬‬
‫עו"ד דרור טיטונוביץ‪ ,‬שופט (נציג ציבור)‪ :‬אני מסכים לחוות דעתה המלומדת של אב"ד‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫אשר על כן‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫אנו מזכים את הנאשם‪ ,‬מחמת הספק מעבירת שימוש בכוח שלא כדין‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫אנו מרשיעים את הנאשם בעבירות המשמעת הבאות‪:‬‬
‫א‪ .‬אי מילוי הוראה ‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 1‬לתוספת השניה לפקודת בתי הסוהר‪ ,‬בגין הפרת‬
‫הוראת סעיף ח ‪ 1‬לפקנ"צ ‪ " ,02.04.00‬משמעת ‪ -‬כללים בדבר שימוש בכוח לצורך מילוי‬
‫תפקיד"‬
‫ב‪ .‬התנהגות שאינה הולמת סוהר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית השירות‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪3‬‬
‫לתוספת השניה לפקודת בתי הסוהר‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום‪ , 1.8.2013 ,‬בנוכחות הנאשם‪ ,‬בא כוחו וב"כ התביעה‪.‬‬
‫____________‬
‫_____________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫גנ"מ נביל עאמר‬
‫אב"ד‬
‫שופט‬
‫‪111‬‬
‫_____________‬
‫עו"ד דרור טיטונוביץ‬
‫שופט (נציג ציבור)‬
‫נאשם‪ :‬רס"ר _______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫ההרשעה‬
‫‪ .1‬הנאשם הורשע על ידנו בשתי עבירות משמעת ‪:‬‬
‫א‪ .‬אי מילוי הוראה ‪-‬בגין אי דיווח על שימוש בכוח‪ ,‬כנדרש בסעיף ח ‪ 1‬לפקנ"צ ‪. 02.01.00‬‬
‫ב‪ .‬התנהגות שאינה הולמת סוהר ‪ -‬בגין כך שהינחה סוהרים לשקר בחקירתם וניסה לברר‬
‫פרטים אודות חקירתם ביאח"ס‪.‬‬
‫‪ .2‬בבסיס הרשעתו קביעת בית הדין ‪ ,‬כי בתאריך ‪ , 20.11.11‬עת שימש בתפקיד זקיף אגף בידוד‬
‫בביס"ר ____‪ ,‬השתמש הנאשם בכוח כנגד אסיר ששהה באגף הבידוד (להלן ‪" :‬האסיר") ולא‬
‫דיווח על כך‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הורה לשני סוהרים שהיו עדים לאירוע השימוש בכוח כי בחקירה ביאח"ס‪ ,‬אליה זומנו‬
‫השלושה בעקבות תלונת האסיר‪ ,‬יעידו כי האסיר הוצא מתאו לצורך חיפוש בלבד וכי לא‬
‫הופעל כנגדו כוח‪ .‬כמו כן ניסה הנאשם לברר עם שני העדים פרטים אודות חקירתם ביאח"ס‪,‬‬
‫כאשר החקירה טרם הסתיימה‪.‬‬
‫‪ .3‬הנאשם זוכה מחמת הספק משימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬מהנימוקים המפורטים בהכרעת הדין ‪.‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫‪ .4‬לדברי התובעת‪ ,‬התנהגות הנאשם חמורה ‪ ,‬הפוגעת בלב ליבו של הארגון וערכיו‪ ,‬ואינה מצופה‬
‫מסוהר ומפקד‪ ,‬לא כל שכן סוהר ותיק‪ .‬בנוסף לאי הדיווח אודות האירוע‪ ,‬מדובר בהתנהלות‬
‫אחת הבנויה ממספר נסיונות להורות לסוהרים המעורבים מה עליהם לומר בחקירה וכן לברר‬
‫‪112‬‬
‫עמם פרטים אודות חקירתם‪ .‬התנהגות זו אינה רחוקה‪ ,‬לדברי התובעת‪ ,‬מהתנהגותו של עבריין‬
‫המנסה להסתיר את מעשיו‪ .‬הנאשם לאורך הדרך לא לקח אחריות על מעשיו‪ ,‬לא הביע חרטה‬
‫או צער‪ ,‬ונראה שאינו מבין את חומרתם‪ .‬אמנם ההליך הפלילי בעניינו של הנאשם נסגר בשל אי‬
‫שיתוף פעולה מצד האסיר המתלונן‪ ,‬אך לדברי התביעה‪ ,‬אין בהעברת עניינו למסלול המשמעתי‬
‫כדי להפחית מחומרת המעשים‪.‬‬
‫הנאשם יליד ‪ ,1979‬התגייס לשב"ס באוגוסט ‪ 2002‬ונעדר עבר משמעתי‪ .‬מושעה ממרץ ‪2012‬‬
‫(כתב האישום לבית דין זה הוגש ב‪.)16.1.13 -‬‬
‫לאור חומרת המעשים והצורך להעביר מסר חד משמעי כי הארגון לא יתן ידו לפגיעה בערך‬
‫האמינות‪ ,‬עותרת התביעה לעונשי נזיפה חמורה‪ ,‬קנס כספי ומחבוש על תנאי‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‬
‫‪ .5‬העיד בפנינו כלאי ____ ‪ ,‬מפקד קורס סוהרי קבע‪ ,‬ששימש כקמב"ץ ביס"ר ___ במשך‬
‫שנתיים‪ .‬לדבריו‪ ,‬הנאשם נבחר ע"י מפקדיו לשמש אחראי מכלול קליטה וכן מפקד אגף‬
‫הבידוד‪ ,‬שנחשב אגף מורכב וקשה‪ .‬העד אמר כי ניתן היה לסמוך על הנאשם בעיניים עצומות‪,‬‬
‫כי תפקד באפס תקלות והפגין יכולות גבוהות מאד בתפקידי בטחון‪ .‬כן אמר שהיה שמח לקבל‬
‫אותו ולעבוד עמו בהמשך‪ .‬לשאלת התובעת כיצד מתיישבים דבריו אלה עם המעשים בגינם‬
‫הורשע הנאשם‪ ,‬אמר העד כי הוא בטוח שהנאשם יוכל לקחת מקרה זה ובאמצעותו ללמד‬
‫ולהכווין סוהרים אחרים‪.‬‬
‫‪ .6‬הוגשה אסופת מסמכים שיש בהם כדי ללמד על שירותו הטוב של הנאשם ועל כך שהנאשם‬
‫הוערך מאד ע"י מפקדיו ‪ .‬ב"כ הנאשם האריך בנושא זה וציטט חלקים נרחבים מהכתוב‬
‫במסמכים אלה‪.‬‬
‫‪ .7‬באשר להרשעת הנאשם באי מילוי הוראה בגין אי דיווח אודות האירוע ‪ ,‬אמר ב"כ הנאשם כי‬
‫יש להתחשב בכך שלפחות מחלק מגרסאותיו של הנאשם‪ ,‬עולה כי הנאשם סבר כי לא היה‬
‫מקום לדיווח וכי יש לראות בכך משום טעות בשיקול דעת‪.‬‬
‫‪113‬‬
‫באשר להרשעת הנאשם בעבירת ההתנהגות שאינה הולמת‪ ,‬אמר הסנגור כי יש להעמיד מולה‬
‫את איכות השירות של הנאשם לאורך שנות שירותו בשב"ס‪ ,‬העובדה שהוערך ע"י מפקדיו‬
‫ועברו המשמעתי הנקי‪.‬‬
‫‪ .8‬הנאשם נשוי בשנית ואב לשתי ילדות‪ ,‬האחת מנישואיו הראשונים ‪ .‬לדברי בא כוחו רעייתו‬
‫אינה עובדת‪ ,‬הנאשם משלם דמי מזונות ‪ ,‬דמי שכירות‪ ,‬הלוואות וחובות‪ ,‬כל זאת משכר מופחת‬
‫אותו הוא מקבל במשך כשנה וחצי‪ ,‬מאז הושעה‪ .‬לפיכך מתבקש בית הדין לא להטיל על‬
‫הנאשם עונש קנס‪.‬‬
‫כן מבקש ב"כ הנאשם שלא להיעתר לבקשת התביעה להטיל על הנאשם עונש הצופה פני עתיד‪,‬‬
‫ובהקשר זה טען כי בעניינו של הנאשם נקטה המערכת בענישה סלקטיבית‪ ,‬באשר לא ננקטו‬
‫צעדים כנגד שני הסוהרים האחרים‪ ,‬ששניהם לא דיווחו אודות האירוע ואחד מהם אף היה‬
‫מעורב בשיבוש החקירה‪.‬‬
‫לסיכום אמר ב"כ הנאשם כי הנאשם כבר נשא בעונש‪ ,‬המתבטא במשבר אישי וכלכלי‪ ,‬וכי הוא‬
‫מביע חרטה‪ ,‬גם אם בדיעבד‪.‬‬
‫‪ .9‬הנאשם עצמו אמר כי גירושיו נבעו מכך שהוא העדיף את השירות על פני הבית‪ ,‬כי הוא משרת‬
‫בשב"ס על הצד הטוב ביותר ללא כל עבירת משמעת ומבקש להמשיך ולשרת בארגון‪ .‬וכי הוא‬
‫מביע חרטה‪ ,‬בין אם טעה ובין אם לא טעה‪ .‬לבקשת בית הדין הבהיר כי האשימו אותו במשהו‬
‫שהוא טוען שלא עשה‪ ,‬אך משנפלה החלטה להרשיעו הוא מקבל עליו כל החלטה‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .10‬שירות בתי הסוהר הינו מערכת היררכית שהמשמעת ודרכי ההתנהגות בה חייבות להיות ללא‬
‫דופי‪ 47.‬אמות מידה‪ ,‬נורמות וערכים‪ ,‬החלים על כל אזרח במדינה‪ ,‬חלים על אחת כמה וכמה על‬
‫עובדי ציבור ‪ ,‬ביתר שאת על מי שנמנה על כוחות הבטחון בכלל‪ ,‬על רשויות אכיפת החוק‬
‫במיוחד‪ ,‬ועל שירות בתי הסוהר בפרט‪.‬‬
‫‪ 47‬ר' בג"ץ ‪ 3575/08‬ר"כ שמעון נ' השר לבט"פ ואח; בג"ץ ‪ 6208/04‬אבו עמרה נ' נציב שב"ס‪.‬‬
‫‪114‬‬
‫‪ .11‬רמת הציפיות באשר לסוהר מיוחדת אך ורק למי שנמנה על המסגרת הארגונית הקרויה "שירות‬
‫בתי הסוהר" ‪ .‬גישה זו תובעת מהסוהר לעמוד באמות מידה מיוחדות של התנהגות שאינן‬
‫מתבקשות ממי שאינו שייך למסגרת שב"ס‪ .‬זהו מצב מיוחד בו החברה דורשת מידת אמון‬
‫מיוחדת‪ ,‬תכונות של יושר והגינות‪ ,‬ורגישות יתר לנורמות מוסריות ממי שנמנה על מסגרת זו‪.48‬‬
‫הפרתן של אותן אמות מידה‪ ,‬נורמות וערכים ע"י אזרח מן השורה ‪ ,‬ואפילו ע"י עובד ציבור‪,‬‬
‫שיתכן והתגובה ביחס אליה תהיה מתונה יחסית‪ ,‬תתקבל בחומרה רבה יותר במסגרת שב"ס‪,‬‬
‫שכן יש בה כדי לערער את היסודות עליהם נבנה הארגון ‪.‬‬
‫‪ .12‬העבירות בגינן הורשע הנאשם חמורות ביותר‪:‬‬
‫הנאשם חטא בהפרת נורמות היסוד‪ ,‬שעליהן מושתת הארגון‪ .‬בחינת מעשיו מצביע על זלזול‬
‫בכללי המשמעת‪ .‬מעידתו הראשונה ‪ ,‬כאשר לא דיווח אודות השימוש בכוח כנגד המתלונן‪,‬‬
‫הוליכה אותו במדרון חלקלק וגררה בעקבותיה מעשים חריפים בהרבה בחומרתם‪.‬‬
‫לא בכדי נקבעה בפקודות הנציבות החובה לדווח אודות כל שימוש בכוח כנגד אסירים‪ ,‬בין אם‬
‫מדובר בשימוש בכוח שנעשה כדין ובין אם לאו‪ .‬הדיווח הינו כלי חיוני להבטחת תקינות‬
‫פעילותה של המערכת והפרת חובת הדיווח פוגעת באמון הניתן ע"י מפקדים‪ ,‬פקודים והציבור‬
‫כולו‪.‬‬
‫‪ .13‬אך כאמור‪ ,‬אירוע השימוש בכוח‪ ,‬יהא אופיו אשר יהא‪ ,‬והפרת חובת הדיווח לגביו‪ ,‬מתגמדים‬
‫אל מול מעשיו של הנאשם שבגינם הורשע בהתנהגות שאינה הולמת סוהר‪.‬‬
‫הנאשם ניסה להשפיע על העדים לאירוע שיאמרו בחקירתם במשטרה כי האירוע הסתכם‬
‫בחיפוש וכי לא נעשה בו שימוש בכוח‪ ,‬וניסה לברר עמם את פרטי החקירה כדי לוודא שפעלו‬
‫על פי הוראתו‪ .‬הנאשם יצר את הסיטואציה‪ ,‬שהלכה והתגלגלה ככדור שלג‪ ,‬חטא והחטיא‬
‫אחרים‪.‬‬
‫‪ .14‬הנאשם‪ ,‬בהתנהגותו‪ ,‬חתר תחת ערכי היסוד עליהם מושתת הארגון‪:‬‬
‫‪ .15‬אחריות ואמינות ‪ -‬על הסוהר להיות מחוייב לערכי שלטון החוק‪ .‬עליו לדווח דיווח אמת‪,‬‬
‫שלם ומדויק‪.‬‬
‫‪ 48‬ר' בג"צ ‪ 7074/93‬מאיר סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה‪.‬‬
‫‪115‬‬
‫מערכת המשפט בנויה על מסירת נתוני אמת כבר מהשלב שבו הגורם החוקר מתחיל במלאכתו‪.‬‬
‫גרסה שקרית עלולה להטות את החקירה ממסלולה ולגרום בהכרח‪ ,‬בסיומו של ההליך‬
‫המשפטי‪ ,‬לעיוות דין‪ .‬נורמה זו‪ ,‬של מסירת הודעות אמת לגורם החוקר‪ ,‬המתחייבת לגבי כל‬
‫אדם באשר הוא‪ ,‬תקפה‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬לגבי סוהר‪ ,‬המהווה חלק ממערכת אכיפת החוק‪ .‬סוהר‬
‫העובר עבירה של הדחה בחקירה‪ ,‬חוצה קו אדום‪ .‬חציית קוים אדומים ראויה להתייחסות‬
‫מחמירה ‪,‬לא ניתן בשום פנים ואופן לעבור עליה לסדר היום‪.‬‬
‫‪49.‬‬
‫אין המדובר במעידה רגעית‪ ,‬שכן הנאשם חזר על דפוס זה מספר פעמים‪ ,‬הגם שהיו בפניו‬
‫הזדמנויות לחזור בו ולתקן את אשר עיוות‪.‬‬
‫יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון ‪,‬לפיהם מתחייבת "אמירה ברורה וצלולה כי בית‬
‫המשפט לא ייתן ידו לכל מעשה הפוגם ביכולתם של הגופים החוקרים לחשוף נתוני אמת‪,‬‬
‫שהרי יכולתה של מערכת המשפט לפסוק דין צדק נשענת ויונקת את כוחה‪ ,‬מהממצאים‬
‫המובאים בפניה‪ ".‬עוד נקבע כי אינטרס הציבור "עניינו בהשמעת אותה אמירה צלולה וברורה‬
‫באשר לנורמות המתבקשות מכל אדם‪ ,‬במיוחד כך ממי שמשרת כשוטר‪ 50 ".‬כך גם לגבי סוהר‪.‬‬
‫במקרה זה הפגיעה בערך האמינות כפולה ואף משולשת ‪ ,‬באשר הנאשם‪ ,‬לא רק שלא דיווח‬
‫אודות האירוע ‪ ,‬הכחישו ושינה גרסאותיו‪ ,‬אלא חמור מכך‪ -‬שידל וניסה להדיח את הסוהרים‬
‫שנכחו באירוע ‪ ,‬לשקר אודותיו ‪.‬‬
‫‪ .16‬מקצועיות ‪ -‬על הסוהר לפעול למימוש יעוד הארגון תוך שיתוף פעולה עם כלל הגורמים‬
‫הממלכתיים‪ ,‬ובדגש על ארגוני אכיפת החוק‪ .‬הנאשם הינו סוהר ותיק ומנוסה‪ .‬מתוקף תפקידו‪,‬‬
‫הוא היה אמור לדעת ולהבין את המשמעות הנובעת ממעשיו‪ .‬מי אם לא אנשי מערכת אכיפת‬
‫החוק‪ ,‬עליה נמנה הנאשם ‪ ,‬יקפיד על חשיבותה של מסירת עדות מדוייקת ועניינית וללא חשש‬
‫מתוצאותיה? במעשיו חתר הנאשם גם תחת ערך יסוד זה‪.‬‬
‫‪ .17‬ממלכתיות ‪ -‬מעשיו של הנאשם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מדפוס התנהגות מקובל‬
‫ונורמטיבי שניתן לצפות לו מצד כל אדם מן הישוב‪ ,‬על אחת כמה וכמה סוהר‪ ,‬ששמירה על‬
‫‪ 49‬ר'‪ :‬רע"פ ‪ 7153/99‬אלגד נ' מדינת ישראל ; ע"פ (מחוזי ת"א) ‪ 70527/08‬מ' א' נ' מדינת ישראל ; ת"פ (שלום ב"ש)‬
‫‪ 4479/03‬מדינת ישראל ‪ -‬מח"ש נ' שמעוני;‬
‫‪ 50‬ע"פ ‪ 6810/06‬בירו נ' מ"י‬
‫‪116‬‬
‫ערכי שלטון החוק צריכה להיות עבורו בבחינת טבע שני‪ .‬שידול של אחר למסור הודעת שקר‪,‬‬
‫מהווה התנהגות אנטי‪-‬חברתית המסכנת את תהליך עשיית המשפט וגילוי האמת‪ ,‬נוגדת את‬
‫הערכים החברתיים של טוהר עשיית המשפט וגילוי האמת ‪ ,‬ופוגעת בערכי היסוד של מדינת‬
‫ישראל כמדינה דמוקרטית‪.‬‬
‫‪ .18‬דוגמא אישית ‪ -‬הנאשם‪ ,‬הגם שאינו קצין‪ ,‬מונה לשמש כמפקד האגף בעת האירוע ‪ .‬במסגרת‬
‫הליך ההוכחות למדנו כי הסוהרים שנכחו במקום ראו בו והתייחסו אליו כאל מפקד‪ .‬במעשיו‪,‬‬
‫כשל הנאשם כשלון חרוץ בהפרת ערכי היסוד של דמות המפקד‪ .‬על המפקד להוות מופת‬
‫ודוגמא‪ .‬חוסנם המוסרי של מפקדים הוא הערובה להבטחת אמון הציבור בשב"ס‪ .‬המפקד אמור‬
‫לא רק להנחות את פקודיו כיצד להפעיל את האגף עליו הם ממונים‪ ,‬אלא גם להאיר את דרכם‬
‫בהתנהגותו הערכית‪ 51 .‬הנאשם בהתנהגותו ‪ ,‬תחת להאיר את דרכם של הפקודים‪ ,‬ניסה‬
‫להכשילם בחשכת דרכו‪.‬‬
‫‪ .19‬העובדה שהנאשם בחר לנהל משפטו ולנסות להוכיח את חפותו מאשמה לא תיזקף לחובתו‪.‬‬
‫זוהי זכותו הבסיסית של כל נאשם‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא יוכל הנאשם לקבל את ההקלה הניתנת למי‬
‫שמייתר את ההליך ‪.‬לעניין זה נאמר‪ " :‬לנאשם זכות יסוד ובלתי מעורערת לנהל את הגנתו כפי‬
‫הבנתו‪ .‬זכות זו הינה חלק בלתי נפרד מאגד הזכויות העומדות לנאשם‪...‬ברם‪ ,‬עת עושה בית‬
‫משפט במלאכת קביעת העונש‪ ,‬רשאי גם רשאי הוא להביא בחשבון ‪ ,‬במניין שיקוליו‪ ,‬שיקולים‬
‫דוגמת חיסכון בזמן שיפוטי‪ ,‬נטילת אחריות על המעשה והבעת חרטה‪ .‬אין משמעות הדבר‬
‫'החמרה' עם אלו הבוחרים לנהל את הגנתם עד תום‪ ,‬כי אם הקלה לגיטימית עם אלו הבוחרים‬
‫להודות"‪. 52‬‬
‫‪ .20‬שפר גורלו של הנאשם על שמעשיו הובילו אותו להישפט בפנינו וכי לא הועמד לדין פלילי‬
‫בגינם‪.‬‬
‫כאן המקום לשוב ולהדגיש כי בשונה מההליך הפלילי‪ ,‬תכליתו של ההליך המשמעתי אינה רק‬
‫קביעה האם הנאשם עבר עבירה ומהו העונש הראוי להטיל עליו אלא‪ ,‬בעיקר‪ ,‬מניעת פגיעה‬
‫‪ 51‬ר' בג"צ ‪ 7195/08‬אבו רחמה ואח' נ' הפצ"ר ואח'; ע‪( 74/09/‬בבית הדין הצבאי לערעורים) תמיר נ' התצ"ר‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫ר' רע"פ ‪ 3849/05‬תורג'מן נ' מדינת ישראל‪.‬‬
‫‪117‬‬
‫בתפקודו של השירות‪ ,‬בתדמיתו ובאמון הציבור בו ‪,‬וכן הרתעת סוהרים אחרים לבל יכשלו‬
‫במעשים דומים‪.‬‬
‫עם זאת ‪,‬תכלית זו צריכה להיבחן ולהיות מאוזנת גם אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם‪.‬‬
‫מהמסמכים שבפנינו אכן עולה כי הנאשם הינו סוהר איכותי המוערך מאד ע"י מפקדיו‪ ,‬אך‬
‫נסיבות אלה הינן בבחינת חרב פיפיות ‪ ,‬שכן מגבירות הן את החומרה שבמעשיו‪ ,‬מאחר ואלה‬
‫עומדים בניגוד גמור למצופה מסוהר איכותי מנוסה ומוערך ולעניין זה ידועה האמרה ‪":‬אם‬
‫בארזים נפלה השלהבת‪."..‬‬
‫‪ .21‬הנאשם מושעה מזה תקופה ארוכה‪ ,‬ברובה בשל הימשכות החקירה הפלילית בעניינו‪ .‬ההשעיה‬
‫מהווה צעד מינהלי ואינה חלק מההליך המשמעתי‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש בה ‪,‬בצירוף הרשעת הנאשם‬
‫והאמור בהכרעת הדין ובגזר הדין‪ ,‬כדי לתת מענה ‪ ,‬ולו חלקי‪ ,‬לאלמנט ההרתעה והעברת המסר‬
‫שבתכלית הדין המשמעתי‪.‬‬
‫‪ .22‬באשר לבקשת הסנגור כי נימנע מלהשית עונש של מחבוש על תנאי ‪-‬‬
‫פקודת בתי הסוהר מגבילה סמכותו של בית הדין באשר לענישה מותנית‪ ,‬לעונש של מחבוש‬
‫בלבד‪.‬‬
‫מטרת הענישה הצופה פני עתיד‪ ,‬היא להרתיע נאשמים מלחזור ולעבור את אותה העבירה‪ .‬זהו‬
‫מכשיר חשוב המסייע במלאכת הענישה; יש בו מסר ואיתות של הזדמנות נוספת מזה והרתעה‬
‫אישית מזה‪.53‬‬
‫ענישה על תנאי הינה העונש המרתיע הטהור ביותר‪ .‬היא האמצעי היחיד אשר אינו משנה דבר‬
‫בתנאי חייו של המורשע ומשיגה את מטרתה רק באמצעות תליית חרב דמוקלס מעל צווארו‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫וכדברי בית המשפט העליון‪" :‬כל אדם מוחזק כשומר חוק‪ ,‬אך מי שהוכר כי עבר על החוק‪ ,‬יש‬
‫להטיל עליו "שמירת יתר" על ידי התנאי שהוטל עליו; אין לראות זאת כעונש אלא כ'שמירה‬
‫מעולה' (להבדיל מ'שמירה פחותה')"‪.55‬‬
‫‪ 53‬רע"פ ‪ 5798/00‬ריזי נ' מדינת ישראל‪.‬‬
‫‪ 54‬ראה ספרם של שוהם ושביט "עבירות ועונשים" בעמ' ‪.229‬‬
‫‪ 55‬ראה רע"פ ‪ - 228/05‬יאגודייב נ' מדינת ישראל‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫‪ .23‬לאור האמור לעיל‪ ,‬אנו משיתים על הנאשם את העונשים הבאים ‪:‬‬
‫ נזיפה חמורה‬‫ קנס בגובה של עשרה ימי עבודה‪ ,‬אשר בשל התחשבות במצבו הכלכלי של הנאשם‬‫ישולמו בעשרה תשלומים שווים‪.‬‬
‫ עשרה ימי מחבוש על תנאי ‪ .‬התנאי יופעל באם יעבור הנאשם ‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים מהיום‪,‬‬‫עבירת משמעת של אי מילוי הוראה או התנהגות שאינה הולמת סוהר‪ ,‬שנסיבותיה‬
‫פגיעה באמינות ‪ ,‬ויורשע בגין כך בתקופת התנאי או לאחריה ‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור תוך ‪ 45‬ימים מהיום‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום‪ , 12.8.13 ,‬בנוכחות הנאשם‪ ,‬בא כוחו והתובעת‪.‬‬
‫____________‬
‫_____________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫גנ"מ נביל עאמר‬
‫אב"ד‬
‫שופט‬
‫_____________‬
‫עו"ד דרור טיטונוביץ‬
‫שופט (נציג ציבור)‬
‫‪119‬‬
‫נאשם ‪ :1‬רנ"ג _______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫הנאשם הורשע על ידינו בשתי עבירות משמעת ‪ :‬אי מילוי הוראה ואי שמירה על ציוד השירות ‪,‬‬
‫לאחר שהודה‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בעובדות הבאות‪ :‬בתאריך ‪ 29.11.12‬יצא צוות נחשון‪ ,‬אשר‬
‫מנה ‪ 4‬לוחמים‪ ,‬למשימת ליווי אסירים ‪ .‬הצוות היה בפיקודו של הנאשם‪ .‬עם הגעת הצוות לביס"ר‬
‫____ הנחה הנאשם את הלוחם רס"ר ח‪.‬ו להיכנס לביס"ר על מנת להסדיר את קליטת האסירים‬
‫ופיקדונותיהם‪ .‬טרם כניסתו לבית הסוהר מסר ח‪.‬ו את נשקו האישי ואת אקדחו מסוג "יריחו" לידי‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫בהמשך לאמור עמדו הנאשם ונאשם מס' ‪ 2‬בעמדת הפריקה והכניסו את נשקי הצוות לתיק הנשקים‪.‬‬
‫בשעה זו נשאר האקדח כשהוא מונח על עמדת הפריקה‪ .‬לאחר מכן נכנס הנאשם לבית הסוהר ‪ ,‬יחד‬
‫עם לוחם נוסף‪ ,‬כשהנאשם מס' ‪ 2‬נשאר לשמור על הנשקים בשער הכניסה לבית הסוהר‪.‬‬
‫בהמשך נשאר ח‪.‬ו בבית הסוהר לצורך המשך טיפול בקליטת האסירים ופקדונותיהם ואילו שאר‬
‫אנשי הצוות יצאו לבימ"ר ____ להמשך משימת הליווי‪.‬‬
‫הנאשם לא וידא עם נאשם מס' ‪ 2‬כי כלל נשקי הצוות נמצאים בתיק הנשקים‪ .‬כפועל יוצא מכך יצא‬
‫‪111‬‬
‫הצוות לדרכו והאקדח נשאר על עמדת הפריקה ללא כל שמירה‪ .‬במהלך נסיעת הצוות לבימ"ר‬
‫____ נשארו נשקי הצוות בתיק הנשקים מבלי שהנאשם יוודא כי אלה יחולקו ויצוותו ללוחמים‬
‫במהלך הנסיעה המבצעית‪.‬‬
‫ההוראות אשר באי מילויין הורשע הנאשם הן הוראות פק"מ "ליווי ____" המחייבות אבטחת כלי‬
‫הנשק ורישומם ; ווידוא כי כל כלי הנשק נמצאים וחלוקת הנשקים לכל הלוחמים עם צאתם מבית‬
‫הסוהר והמשך המשימה‪.‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫לדברי התובע ‪ ,‬הנאשם פעל באופן בלתי אחראי ולא מילא חובתו כמפקד כשלא דאג לוודא כי כלל‬
‫הנשקים מצויים בידי הצוות‪.‬‬
‫הנשק שהושאר ללא השגחה יכול היה להגיע לידיים עוינות ומשם הדרך לפגיעה בחיי אדם היתה‬
‫קצרה‪ .‬במקרה זה הגיע הנשק לידי אסיר עבודה אשר העבירו לידי שב"ס‪.‬‬
‫הנאשם בן ‪ ,54‬משרת בשב"ס משנת ‪ ,1983‬לחובתו שתי הרשעות בדן יחיד‪ ,‬האחת אינה רלבנטית‬
‫לתיק זה‪ ,‬והשניה‪ ,‬מינואר ‪ ,2009‬בגין אי מילוי הוראה בנסיבות בהן נהג בניגוד להנחיות הבטחון‬
‫באופן הליך זיהוי וקליטת אסירים‪.‬‬
‫לדברי התובע ‪ ,‬עומד הנאשם לפני פרישה ויסיים שירותו בקרוב‪ ,‬ואף עובדה זו נלקחה בחשבון‬
‫במסגרת השיקולים בגינם מבקשת התביעה להשית על הנאשם נזיפה חמורה ושבעה ימי קנס‪.‬‬
‫טיעוני הנאשם‬
‫הנאשם‪ ,‬שאינו מיוצג‪ ,‬אמר כי הוא משרת את שב"ס נאמנה מזה ‪ 31‬שנים‪ ,‬כולן בתפקידי בטחון‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2012‬הועלה לדרגת רנ"ג‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬לאחר המקרה וכתוצאה ממנו נפגע קשה מבחינה נפשית‪ ,‬חלה‪ ,‬והחל בטיפול פסיכולוגי‪.‬‬
‫שמו נפגע‪ ,‬תדמיתו נפגעה ‪ ,‬הוא לא מצליח לישון ולמעשה כבר נענש מעל ומעבר‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫דברי הנאשם נתמכו במסמכים רפואיים שהוגשו לעיוננו‪.‬‬
‫באשר לאירוע ‪,‬אמר הנאשם כי מדובר בתקלה שכמובן לא נגרמה במזיד אלא תוך כדי עבודה וכי‬
‫הוא מבין את חומרתה ‪.‬‬
‫הנאשם גרוש‪ ,‬אב לשלושה ילדים ‪ ,‬מבקש‪ ,‬לדבריו‪ ,‬לפרוש בראש זקוף‪ .‬ביקש כי נימנע מלהשית‬
‫עליו עונש של קנס בשל ההוצאות הרפואיות הגבוהות להן נדרש בעקבות המקרה‪.‬‬
‫דיון‬
‫אין צורך להכביר מילים באשר לחשיבות ההקפדה על שמירתו של נשק‪.‬‬
‫לא ב ְכדי נקבעו בשב"ס הנחיות ופקודות מפורטות באשר לאופן הטיפול בכלי נשק‪ ,‬שמירתם‬
‫ואבטחתם ‪.‬‬
‫מצופה מכל סוהר הנושא כלי נשק שהופקד בידיו כי יקפיד‪ ,‬קלה כחמורה על ההנחיות והכללים‬
‫בנושא זה‪ .‬לא כל שכן מצופה כך מסוהר ותיק אשר שימש מפקד הצוות ואף ערך תדריך בנושא זה‪,‬‬
‫ואשר אמור לשמש דוגמא להקפדה בשמירה על כלי נשק‪.‬‬
‫הפקרתו של כלי הרג זה טומנת בחובה פוטנציאל של פגיעה בגופו של הזולת וקטילת חיי אדם‪,‬‬
‫ועלולה לגרום לאסונות כבדים בין אם על ידי הגעתו לידיים לא מיומנות ובין אם על ידי הגעתו‬
‫לגורמים עוינים או פליליים ‪ ,‬בוודאי כאשר האקדח נותר בשער הכניסה לבית סוהר‪ ,‬בבחינת ּפ ְר ָצה‬
‫הקוראת לגנב‪ .‬למרבה המזל ‪ ,‬אף שהנשק הגיע לידיו של אסיר ‪ ,‬הוא הועבר לידי שב"ס ולא נעשה‬
‫בו שימוש שלילי כאמור‪.‬‬
‫לצד חומרת העבירה אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬אשר הודה בביצוע העבירה‬
‫ונטל על עצמו מלוא האחריות לביצועה ‪ .‬שוכנענו כי המקרה אכן השפיע עליו קשות ואכן קיבל‬
‫את ענשו בכך שהאירוע השפיע על מצבו הנפשי והרפואי‪.‬‬
‫כן יש לקחת בחשבון את העובדה כי הנאשם הועלה בדרגה לאחר שנשפט בדן יחיד‪ ,‬ולכן לא ניתן‬
‫לראות בשפיטתו זו משום נסיבה מכבידה בעניינו‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬דווקא בנסיבותיו של אירוע זה ‪ ,‬קיימת חשיבות יתרה לשיקול ההרתעה שביסוד‬
‫תכלית הדין המשמעתי‪ ,‬מאחר ורבים מסוהרי שב"ס נושאים עמם יום ביומו נשק שהופקד‬
‫‪112‬‬
‫בָידם ע"י הארגון ‪ ,‬ואי שמירתו בהתאם לכללי הארגון נושאת בחובה סכנת חיים‪ .‬לכן‪ ,‬על נסיבותיו‬
‫המקלות של הנאשם לסגת לטובתו של אינטרס זה ‪.‬עם זאת ‪,‬יינתן להן ביטוי בגובה הקנס‪.‬‬
‫לאור האמור ‪,‬ולאחר שקילת מכלול הנסיבות והשקולים לקולא ולחומרא אנו מחליטים לאמץ‬
‫את הסדר הטיעון ולהטיל על הנאשם את העונשים הבאים ‪:‬‬
‫ נזיפה חמורה‬‫‪ -‬קנס בגובה של ארבעה ימי עבודה ‪ ,‬שישולם בארבעה תשלומים ‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור על פסק הדין תוך ‪ 45‬ימים‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ , 23.4.2013‬בנוכחות הנאשם והתובע‪.‬‬
‫_______________‬
‫_____________‬
‫גנ"מ עו"ד טל שורץ‬
‫סג"ד ‪ ,‬עו"ד אורנה אטלי‬
‫סג"ד רמי סלע‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫שופט‬
‫אב"ד‬
‫‪113‬‬
‫______________‬
‫נאשם ‪ :2‬רס"ר_______‬
‫הכרעת דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫אנו מזכים את הנאשם מכל אשמה‪.‬‬
‫ההליך‬
‫‪ .1‬בתיק זה הוגש כתב אישום נגד שני נאשמים ‪ -‬נאשם מספר ‪ 1‬ששימש במפקד צוות באירוע נשוא‬
‫כתב האישום‪ ,‬הודה‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בכתב האישום המתוקן בעניינו‪ ,‬הורשע ודינו נגזר‪.‬‬
‫נאשם מס' ‪ ,2‬ששימש בכלבן בעת האירוע‪ ,‬כפר בכתב האישום ונוהל בעניינו הליך הוכחות ‪,‬‬
‫בסיומו אנו נדרשים להכריע האם עבר את עבירות המשמעת המיוחסות לו ‪ -‬התרשלות במילוי‬
‫תפקיד‪ ,‬אי שמירה על ציוד השירות‪ ,‬ואי מילוי הוראה בגין הפרת הוראות פק"מ ליווי ____‬
‫המתייחסות לאבטחת כלי נשק ורישומם‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫לאחר בחינת העדויות והראיות שהוצגו בפנינו‪ ,‬החלטנו לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו‬
‫בכתב האישום‪.‬‬
‫‪114‬‬
‫האירוע‬
‫‪ .3‬באשר לעובדות הבאות אין מחלוקת בין הצדדים‪:‬‬
‫‪ .3.1‬בתאריך ‪ 29.11.12‬יצא צוות של פלגת ___ גדוד ___ מיחידת נחשון (להלן‪" :‬הצוות")‬
‫למשימות ליווי (להלן ‪":‬הליווי") ‪.‬‬
‫‪ .3.2‬על הליווי חלו הוראות פקודת הקבע המקומית ‪ -‬ת‪( .4/‬להלן הפק"מ")‪.‬‬
‫‪ .3.3‬מפקד הצוות היה נאשם מספר ‪, 1‬רנ"ג ____ (להלן ‪":‬מפקד הצוות")‪.‬שאר אנשי הצוות היו‬
‫רס"ר ה‪.‬א‪ ,‬שנקבע ע"י מפקד הצוות כנהג (להלן‪" :‬הנהג") ‪ ,‬רס"ר ח‪.‬ו‪ ,‬שמונה ע"י מפקד‬
‫הצוות כאחראי פיקדונות (להלן ‪ :‬אחראי הפיקדונות") והנאשם‪ ,‬שהינו כלבן בפלגה‪ ,‬ביחד עם‬
‫כלבו‪.‬‬
‫‪ .3.4‬בעת התדרוך המוקדם לא הוגדר אחראי כלי נשק (ראה נ‪.)1/‬‬
‫‪ .3.5‬עם הגעת הצוות לביס"ר ____ נכנס אחראי הפיקדונות לבית הסוהר על מנת להסדיר את‬
‫קליטת האסירים ופיקדונותיהם‪ .‬טרם כניסתו‪ ,‬מסר את נשקו האישי ואת אקדחו מסוג "יריחו"‬
‫(להלן‪" :‬האקדח") לידי מפקד הצוות‪.‬‬
‫‪ .3.6‬בהמשך לאמור הוכנסו כלי הנשק של הצוות לתיק הנשקים ע"י מפקד הצוות והנאשם‪ .‬בשעה זו‬
‫נשאר האקדח כשהוא מונח על עמדת הפריקה‪.‬‬
‫‪ .3.7‬מפקד הצוות והנהג נכנסו לבית הסוהר והנאשם עם כלבו נשארו לשמור על תיק הנשקים‬
‫בשער הכניסה‪.‬‬
‫‪ .3.8‬בהמשך יצאו מפקד הצוות והנהג מבית הסוהר והצוות המשיך לביס"ר ____ להמשך‬
‫המשימה‪ ,‬ללא ח‪.‬ו‪ ,‬שנשאר בבית הסוהר ‪ .‬בשעה זו נותר האקדח על עמדת הפריקה ללא‬
‫שמירה‪.‬‬
‫‪ .3.9‬האקדח נמצא בשלב מאוחר יותר ע"י אדם שאינו סוהר‪ ,‬והועבר לידי שב"ס‪.‬‬
‫‪115‬‬
‫טענת המאשימה‬
‫‪ .4‬על פי כתב האישום‪ ,‬משנשאר הנאשם לשמור על הנשקים בשער הכניסה של ביס"ר ____ ‪,‬‬
‫מבלי להבחין באקדח שנשאר על עמדת הפריקה ומבלי שיכניסו לתיק הנשקים‪ ,‬ומשלא ערך‬
‫רישום של כלל כלי הנשק של הצוות‪ ,‬פעל הנאשם בניגוד להנחיות סעיפים ‪7‬ג' ו‪7-‬ד' לפק"מ‪,‬‬
‫המחייבים את אבטחת כלי הנשק ורישומם‪ .‬כמו כן לא שמר הנאשם על ציוד של השירות‪,‬‬
‫והתרשל במילוי תפקידו‪.‬‬
‫‪ .5‬בסיכומיה מציינת התביעה כי השאלה המרכזית בתיק זה אינה משפטית אלא היא שאלה‬
‫פשוטה‪ :‬האם הנאשם היה אחראי נשקים במהלך הליווי האמור ובאיזה נקודה היה אחראי‬
‫נשקים‪ .‬לטענתה‪ ,‬בהגיע הצוות לביס"ר ____ הודיע מפקד הצוות לנאשם כי הוא‪ ,‬הנאשם‪ ,‬הינו‬
‫אחראי נשקים‪ ,‬והראייה לכך היא שמפקד הצוות נתן לו את שק הנשקים‪.‬‬
‫טענות ההגנה‬
‫‪ .6‬לטענת הנאשם ובא כוחו‪ ,‬לא מונה הנאשם בשום שלב לאחראי נשקים‪ ,‬אלא הוא קיבל לידיו את‬
‫שק הנשק על מנת שישמור עליו‪ ,‬והוא אכן שמר על שק הנשק ללא דופי‪.‬‬
‫משלא הוגדר כאחראי נשקים בהתאם לפק"מ‪ ,‬לא ניתן להאשימו בפעילות בניגוד לאותה פק"מ‪.‬‬
‫‪ .7‬למעלה מן הצורך נטען ע"י ההגנה כי לא ניתן להטיל על הנאשם משימה נוספת לתפקידו ככלבן‪.‬‬
‫ראיות התביעה‬
‫‪.8‬‬
‫עת‪ -1/‬סג"ד ____‪ -‬מפקד גדוד ____ ביחידת נחשון‬
‫‪ .8.1‬העד התבקש לתאר את הליך הליווי בכל הנוגע לנושא כלֵי הנשק‪ .‬לדבריו ‪ ,‬בכל בוקר יש תדריך‬
‫במהלכו מגדיר מפקד הצוות את אחראי כלי הנשק‪ .‬את אופן הגדרת המטלה ותחומי האחריות‬
‫הגדיר מפקד הגדוד כך ‪":‬מפקד הצוות בעצם מגדיר את תפקיד אחראי כלי נשק ואומר לו‬
‫'"דוד"‪ ,‬אתה אחראי כלי נשק'‪ .‬באחריותו של "דוד" לוודא כמה כלי נשק יש‪ ...‬ואז מתפקידו‬
‫בכניסה לכל ביס"ר‪ ,‬הוא בא לוקח את תיק הנשקים‪ ,‬אוסף את כל כלי הנשק‪ ,‬סופר ‪ ...‬ואז הוא‬
‫‪116‬‬
‫נותן את האוקיי למפקד הצוות שניתן להיכנס לביס"ר‪ .‬למה זה נעשה? מכיוון שהיו כניסות ‪,‬לא‬
‫בזדון‪ ,‬לבתי סוהר עם כלי נשק ואז הוגדר אותו תפקיד של אחראי כלי נשק"‪ .‬כשנכנס צוות‬
‫הליווי לבית הסוהר ‪ ,‬מונחים כלי הנשק בתוך הכספת ואז אותו אחראי כלי נשק סופר כמה‬
‫נשקים יש‪ ,‬אומר למפקד הצוות שכל כלי הנשק בפנים ואין חשש שיש נשק על אחד מהאנשים‬
‫או בכלי הרכב ואפשר להיכנס‪ .‬בבתי סוהר בהם אין כספת ‪,‬הוא עומד ליד תיק הנשקים‬
‫ומאבטח אותו וביציאה הוא מוסר לכל אחד את נשקו‪ ,‬מוודא שבתיק או בכספת לא נשאר שום‬
‫דבר‪" ,‬ככה הוא יודע בעצם שכל אחד מהאנשים קיבל את הנשק שלו ואפשר לצאת לדרך"‪.‬‬
‫‪ .8.2‬העד מסר כי בכל משימה יש למנות אחראי כלי נשק‪ .‬לדבריו‪ ",‬אם אף אחד לא מונה אבל אחד‬
‫מגדיל ראש ולוקח את התיק אז מאותו רגע הוא מבחינתי אחראי נשקים"‪.‬‬
‫‪ .8.3‬העד אישר כי אחראי כלי נשק אמור להישאר בתפקיד זה מתחילת המשימה עד סופה‪ ,‬כל עוד‬
‫לא היה שום דבר חריג ולא היה צריך לשחרר את אחראי כלי נשק למשימה חשובה יותר‪.‬‬
‫‪ .8.4‬לשאלת התובע מהי תפיסתו לגבי יכולתו של כלבן לשאת במשימה נוספת כאחראי נשקים אמר‬
‫העד כי הכלבן יכול להיות אחראי כלי נשק‪" .‬מה שבעצם הוא עושה זה לקחת את כלי הנשק‪,‬‬
‫שם אותם בתוך התיק‪ ,‬אמור לספור אותם ואז הוא עומד עם הכלב ושומר על התיק ‪ ".‬אך הוסיף‬
‫כי זו אינה האופציה המיטבית‪ .‬העד אישר כי על הכלבן מוטל להחזיק בכלב לאורך כל‬
‫המשימה ולהשגיח שלא יתקוף‪ .‬לדבריו ‪ ,‬עדיף שכלבן יהיה בקרבת אסירים ולא ישמור על‬
‫נשקים ואמנם לא ניתנו הנחיות כתובות בעקבות המקרה ‪ ,‬אבל לדבריו "אנחנו משתדלים לא‬
‫לשים כלבן כאחראי נשק "‪.‬‬
‫‪ .8.5‬לדברי העד‪ ,‬במקרה הנדון בפנינו "הטעות הקריטית היתה של מפקד הצוות כי באותו ליווי לא‬
‫הוגדר אחראי נשק"‪ .‬לדבריו‪ ,‬מפקד הצוות התרשל‪ ,‬אך על אף זאת‪ ,‬ברגע שמפקד צוות לוקח‬
‫את שק הנשק ומוסר את זה לאחד מהלוחמים‪ ,‬על אותו לוחם "להגדיל ראש" ולתפקד כאחראי‬
‫כלי נשק‪.‬‬
‫‪ .8.6‬העד מסר כי הוא מכיר את הנאשם מזה שש וחצי שנים‪ ,‬וכי הנאשם הינו לוחם אמין וערכי‪,‬‬
‫שבתחקיר שנערך ביום האירוע אמר בדיוק מה שהיה באותו ליווי‪ .‬לדבריו‪" ,‬בתפקוד היומיומי‬
‫אין לי גרגיר של טענה כלפי תפקודו"‪.‬‬
‫‪117‬‬
‫‪.9‬‬
‫עת‪ -2/‬רב כלאי ____ ‪ -‬מפקד הפלגה‬
‫‪ .9.1‬לדברי העד‪ ,‬תפקידו של אחראי נשקים הוא תפקיד חשוב‪ ,‬מרגע שהוא מקבל את התפקיד חלה‬
‫עליו אחריות על כל הנשקים‪ ,‬בכל כניסה ויציאה מתוך מתחם זאת אחריות בלעדית שלו לקבל‬
‫ולאסוף מכל הלוחמים את הנשקים‪ ,‬חובתו לספור את הנשקים‪ ,‬ולהפקיד אותם בתוך תיק‬
‫נשקים או כספת‪.‬‬
‫‪ .9.2‬לדברי העד‪ ,‬ברגע שאיש צוות קיבל את תיק הנשקים ונאמר לו שהוא צריך להפקיד את כל‬
‫הנשקים זה "חצי הגדרה" של אחראי כלי נשק‪.‬‬
‫‪ .9.3‬העד מסר כי ישנה הקפדה על מילוי דפי המשימות וכי בסוף כל משימה דף המשימה מועבר‬
‫אליו או אל הקמב"צ לבדיקה ולחתימה‪.‬‬
‫‪ .9.4‬לדברי העד‪ ,‬אם מפקד צוות לא מגדיר תפקיד של אחראי נשקים בדף משימות‪ ,‬זה חריג ולא‬
‫תקין‪.‬‬
‫‪ .9.5‬לדעת העד‪ ,‬הטלת תפקיד אחראי כלי נשק על הכלבן מהווה שיקול דעת מוטעה‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫בעקבות האירוע‪ ,‬ביקשו שלא להטיל על הכלבנים משימות נוספות‪.‬‬
‫‪ .9.6‬העד הגדיר את הנאשם כלוחם טוב‪ ,‬רציני‪ ,‬שכאשר מוטלת עליו אחריות יודע לעשות אותה‪,‬‬
‫אחד הכלבנים הטובים‪ ,‬המאופיין ביוזמה אישית ומשמש אחראי כלביה‪.‬‬
‫‪ .10‬עת‪ - 3/‬רנ"ג ____ ‪ -‬מפקד הצוות‬
‫‪ .10.1‬עד זה הוא נאשם מספר ‪ 1‬בתיק‪ ,‬שדינו הוכרע ונגזר במסגרת הסדר טיעון טרם תחילת שמיעת‬
‫ראיות הצדדים‪ .‬העד שימש בתפקיד מפקד הצוות בליווי בו עסקינן‪.‬‬
‫‪ .10.2‬לדבריו‪ ,‬הוא משמש בתפקיד מפקד צוות מזה כעשרים וחמש שנים‪.‬‬
‫‪ .10.3‬העד מסר כי הצוות מנה שלושה אנשי צוות נוספים לו‪ -‬ה‪.‬א שמונה כנהג‪ ,‬ח‪.‬ו שמונה כאחראי‬
‫פקדונות והנאשם‪ ,‬שהיה כלבן‪.‬‬
‫‪ .10.4‬לדבריו‪" ,‬בתדרוך עצמו בבוקר יכול להיות שהיה פיקשוש‪ ,‬כל אחד יש לו את התפקיד שלו אז‬
‫יכול שפה משהו התפקשש לגבי אחראי הנשק"‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫‪ .10.5‬העד סיפר כי כשהגיע הצוות לביס"ר ____‪ ,‬הוא שלח את ח‪.‬ו לקחת את הפקודות ולטפל‬
‫בניירת‪ ,‬ח‪.‬ו נתן לו את אקדחו‪ ,‬והעד ביחד עם הנאשם ריכזו את הנשקים ליד שק הנשקים‪.‬‬
‫כשנשאל ע"י התובע מדוע לקח הנאשם את השק השיב העד‪ ":‬בתור אחראי נשקים‪ ,‬כי הוא‬
‫היחידי שהיה יכול להיות עם הנשקים כי אני נכנס פנימה והנהג נכנס פנימה ח‪.‬ו פנימה‪ ,‬הוא‬
‫היה מופקד על שק הנשקים"‪.‬‬
‫לדבריו‪" ,‬אחריות של אחראי נשקים היא קודם כל שהשק יהיה סגור‪ ,‬לבדוק כמה נשקים יש‬
‫בפנים ולבדוק שאף אחד לא יהיה בקרבה של השק"‪.‬‬
‫‪ .10.6‬העד טען בעדותו כי הנאשם הוגדר על ידו כאחראי נשקים‪ .‬לדבריו‪" ,‬בתדריך זה התפקשש‬
‫אבל בקטע הספציפי הזה בביס"ר ___ זה בטוח שהוא היה אחראי נשקים"‪.‬‬
‫לשאלת בית הדין האם אמר לנאשם "אני ממנה אותך עכשיו לאחראי נשקים" השיב העד‪ ":‬לא‬
‫ממנה אותך‪ ,‬לא צריך להגיד דברים כאלה‪ ,‬אני לא יודע אם אני חייב להגיד אני ממנה אותך‬
‫בצורה רשמית אבל אמרתי לו אתה שומר על הנשקים"‪ .‬עוד טען העד כי לאורך כל הליווי‪ ,‬גם‬
‫בבתי סוהר אחרים‪ ,‬היה הנאשם בתפקיד אחראי נשקים והסביר ‪ ":‬פשוט בגלל שהוא כלבן‪,‬‬
‫הוא לא יכול לבצע דברים אחרים‪ ,‬רק שמירה על הנשקים ועל הכלב"‪.‬‬
‫‪ .10.7‬לשאלת הסנגור האם במסגרת תפקידו כמפקד הצוות וידא העד כי הנאשם‪ ,‬ששימש לטענתו‬
‫כאחראי כלי נשק‪ ,‬ביצע רישום של כלי הנשק‪ ,‬השיב העד‪ ":‬קודם כל‪ ,‬רישום של כלי הנשק לא‬
‫עושים"‪.‬‬
‫‪ .10.8‬לדברי העד‪ ,‬את האקדח שקיבל מח‪ .‬ו‪ .‬הניח על עמדת הפריקה ואת הרובה שקיבל ממנו‬
‫הכניס לשק הנשקים‪ ,‬ביחד עם כלי הנשק שלו‪ -‬עצמו‪.‬‬
‫‪ .10.9‬העד אישר כי כאשר יצא הצוות מביס"ר ____‪ ,‬הוא לקח את השק ובו כלי הנשק והניח אותו‬
‫לרגליו ברכב‪.‬‬
‫‪ .10.10‬העד אישר כי ייתכן שבבימ"ר ____ הוא ו‪-‬ו' הפקידו את כלי הנשק בכספת‪.‬‬
‫‪ .10.11‬לשאלת בית הדין אישר העד כי בחלק ממשימת הליווי ביצע הוא עצמו משימות של‬
‫אחראי כלי נשק‪ ,‬כנטילת כלי נשק והכנסתם לשק‪.‬‬
‫‪119‬‬
‫‪ .11‬עת‪ - 4/‬רס"ר ח‪.‬ו‪.‬‬
‫‪ .11.1‬העד מסר כי טרם כניסתו לביס"ר ____ מסר את כלי הנשק שברשותו ‪ -‬האקדח והרובה‪,‬‬
‫לידיו של מפקד הצוות‪.‬‬
‫‪ .11.2‬העד לא זכר אם במהלך אותה משימת ליווי הוא הפקיד את כלי הנשק של אנשי הצוות ביומן‬
‫הכספת של בית סוהר ____‪ ,‬אך אישר כי הדבר ייתכן‪ ,‬ולדבריו "אני מניח שהיו מקומות שאני‬
‫הלכתי להפקיד"‪.‬‬
‫‪ .12‬ת‪ - 1/‬הודעת הנאשם ביאח"ס‬
‫בהודעה זו אמר הנאשם כי ביום האירוע לא הוגדר כאחראי נשקים‪ ,‬כי לא ספר את כלי הנשק כי‬
‫הכל קרה מהר והוא החזיק את הכלב ביד אחת ‪ ,‬מה שמסרבל את העבודה ויוצר קושי בספירה‪ .‬כן‬
‫אמר כי הוא מצטער על מה שקרה‪.‬‬
‫‪ .13‬ת‪ - 2/‬הודעת הנאשם בקבו"ד מיום ‪2.12.12‬‬
‫‪ .13.1‬בהודעה זו חזר הנאשם על כך שלא מונה ע"י מפקד הצוות כאחראי כלי נשק ליום האירוע‪.‬‬
‫כשנשאל האם בביס"ר ____ מינה אותו מפקד הצוות לאחראי כלי נשק השיב הנאשם ‪" :‬הוא‬
‫לא אמר לי אז זה היה מובן מאליו"‪.‬‬
‫‪ .13.2‬הנאשם מסר כי מדי פעם יוצא לו לשמור על הנשקים אבל אף פעם הוגדר בדף המשימה‬
‫כאחראי נשקים‪.‬‬
‫‪ .13.3‬הנאשם אישר כי יש קושי בפיקוח על כלי נשק כאשר הוא בתפקיד עם הכלב‪ ,‬ולדבריו לא‬
‫העלה קושי זה בפני המפקדים מאחר וברצונו להרגיש חלק מהצוות ולעזור כמה שהוא יכול‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫‪ .14‬ת‪ - 3/‬הודעת הנאשם בקבו"ד מיום ‪27.12.12‬‬
‫בחקירה זו התבקש הנאשם להסביר דבריו בהודעתו ת‪ ,2/‬באומרו ‪ ":‬הוא (מפקד הצוות ‪ -‬ט‪.‬ש‪ ).‬לא‬
‫אמר לי ‪,‬אז זה היה מובן מאליו"‪ .‬הנאשם מסר כי בביס"ר ____ אין כספת ‪ ,‬מישהו צריך להישאר‬
‫עם כלי הנשק ומאחר והוא לא יכול להיכנס עם הכלב לבית הסוהר לרשום פיקדונות‪ ,‬הוא מרגיש‬
‫שזה "נופל עליו"‪.‬‬
‫ראיות ההגנה‬
‫‪ .15‬עדות הנאשם‬
‫‪ .15.1‬הנאשם משרת בשב"ס מזה שש שנים‪ ,‬מהן שנתיים וחצי ככלבן‪ ,‬מתוכן שנה ושלושה חודשים‬
‫אחראי כלבייה‪.‬‬
‫‪ .15.2‬לדבריו‪ ,‬תפקיד הכלבן בעת ליווי הינו לאבטח את הלוחמים עם הכלב‪ ,‬המהווה גורם הרתעתי‪,‬‬
‫יכול לתת מענה מאוד מהיר במקרה של תקיפת איש סגל ולמנוע בריחה‪.‬‬
‫‪ .15.3‬בעדותו סיפר כי ביום האירוע הוגדר בתדריך ע"י מפקד הצוות ככלבן‪ .‬במהלך היום נעשו‬
‫נסיעות רבות לבתי הסוהר השונים‪ ,‬בהן עסק באבטחה עם הכלב‪ .‬בשעות הצהריים הגיע הצוות‬
‫לביס"ר ____‪ ,‬הנאשם ראה שח‪.‬ו נותן את הנשק שלו למפקד הצוות‪ ,‬שהלך לכיוון עמדת‬
‫הפריקה‪ .‬בשלב זה הנאשם‪ ,‬לדבריו‪ ,‬היה מאחור‪ ,‬עוסק באבטחה‪ .‬כשנפתחו השערים והרכב‬
‫התחיל להיכנס הלך הנאשם עם תיק הנשקים למפקד הצוות ‪,‬ושניהם אספו את כלי הנשק שהיו‬
‫על הרצפה‪ .‬בסופו של דבר התיק נשאר אצל הנאשם ‪ ,‬מפקד הצוות אמר לו "אתה נשאר עם‬
‫הנשקים" והנאשם‪ ,‬לדבריו‪ ,‬ענה כי קשה לו להישאר עם הנשקים‪ ,‬אך בלית ברירה נכנס ליומן‬
‫עם התיק ובו כלי הנשק‪ ,‬ושמר עליו‪ .‬כשהרכב יצא‪ ,‬יצא הנאשם עם התיק ונתן אותו למפקד‬
‫הצוות‪ ,‬שישב עם התיק מקדימה‪.‬‬
‫‪ .15.4‬לדברי הנאשם‪ ,‬בבתי הסוהר ___ ו____ הופקדו כלי הנשק ע"י מפקד הצוות וח‪.‬ו‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫‪ .15.5‬לשאלת התובע השיב הנאשם כי בעבר "יצא לו" לשמור על נשקים אך מעולם לא שימש‬
‫כאחראי כלי נשק‪ .‬לדבריו‪ ,‬שיקר מפקד הצוות כשהעיד בפנינו כי בהגיע הצוות לביס"ר ____‬
‫הוא הודיע לנאשם כי הוא ממנה אותו כאחראי כלי נשק‪.‬‬
‫‪ .15.6‬הנאשם עומת מול הודעותיו ‪ -‬ביאח"ס (ת‪ )1/‬ממנה מסיקה התביעה כי נטל אחריות על‬
‫הפקרת הנשק ובקבו"ד (ת‪ ,)2/‬בה ‪,‬כשנשאל האם בביס"ר ____ מינה אותו מפקד הצוות‬
‫לאחראי נשקים השיב הנאשם ‪":‬הוא לא אמר לי‪ ,‬אז זה היה מובן מאליו"‪.‬‬
‫לדברי הנאשם‪ ,‬בעת שמסר ההודעות ‪ ,‬הוא הרגיש בשפל מאחר ובעקבות האירוע הוא הורחק‬
‫מתפקידו בנחשון ומהכלב עמו עבד‪ ,‬וסופח כזקיף מגדל בביס"ר ____‪.‬‬
‫‪ .15.7‬הנאשם נשאל ע"י בית הדין כיצד היה פועל אילו ניתנה לו הנחייה ולפיה מוטל עליו תפקיד‬
‫אחראי כלי נשק‪ .‬לדבריו‪ ,‬לא קורה שכלבן מתמנה לתפקיד אחראי נשק ‪ ,‬אבל באופן תיאורטי‪,‬‬
‫אילו היה מתמנה לתפקיד זה ‪ ,‬היה מבקש "שיסבירו באמת כמו שצריך מה זה להיות אחראי‬
‫נשקים ומה המשמעות של זה"‪.‬‬
‫‪ .16‬עה‪ - 1/‬כלאי ____‬
‫‪ .16.1‬העד משמש בתפקיד קצין הדרכה ומפקד מרכז הכשרה של ענף בעלי חיים בחטיבת ביטחון‬
‫ותחום עיסוקו הכשרות‪ ,‬קורסים והדרכות מקצועיות בנוגע למערך בעלי החיים בשב"ס‪.‬‬
‫‪ .16.2‬לדבריו‪ ,‬הכלבן והכלב מהווים יחדיו חלק מצוות הליווי‪ ,‬תפקידם העיקרי הוא אבטחת הצוות‬
‫ומניעת בריחה‪ ,‬ואין להטיל על הכלבן משימה נוספת‪.‬‬
‫‪ .16.3‬לדברי העד‪ ,‬מאומנים הכלבים ליוזמה במקרה שנתפס בעיניהם כאיום ולכן על הכלבן מוטלת‬
‫אחריות להחזיק את הכלב "קצר"‪" ,‬לפתוח ארבע עיניים" כלשונו‪ ,‬ולהיות מכוון למשימה‪.‬‬
‫עבודת הכלבן מסתיימת רק כשהכלב מוכנס לכלבייה ועד אז‪" ,‬כלבן לא מבצע שום פעולה חוץ‬
‫מלהיות עם הכלב"‪.‬‬
‫‪122‬‬
‫‪ .17‬עה‪ - 2/‬רס"ר ____‬
‫‪ .17.1‬העד שובץ ושימש בתפקיד נהג במשימת הליווי הרלבנטית‪ .‬לדבריו‪ ,‬כשהגיע הצוות לביס"ר‬
‫____‪ ,‬הוא מסר למפקד הצוות את הרובה והאקדח שברשותו וראה כי מפקד הצוות מכניס‬
‫אותם לתיק‪ .‬כן ראה שח‪.‬ו‪ .‬מוסר את כלי הנשק שברשותו למפקד הצוות‪.‬‬
‫‪ .17.2‬לדברי העד‪ ,‬באותו יום בביס"ר ____ ‪ ,‬מפקד הצוות הוא שהפקיד את כלי הנשק של הצוות‬
‫בכספת‪.‬‬
‫‪ .17.3‬העד סיפר כי לרוב הוא ‪ -‬עצמו משמש כמפקד צוות ‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬לדבריו ‪ ,‬הוא בוחר את‬
‫איש הצוות הכי אחראי וממנה אותו לאחראי כלי נשק לכל היום‪ .‬לדברי העד‪ ,‬הוא מעולם לא‬
‫מינה את כלבן הצוות לתפקיד אחראי כלי נשק מאחר וזה לא ריאלי‪ ,‬לדבריו‪ " ,‬כי יש לו את‬
‫הכלב‪ ,‬זאת חיה שהוא צריך לטפל בה‪ ,‬הוא צריך לעמוד באבטחה כל הזמן ואני לא יכול להגיד‬
‫לו עכשיו תעזוב את האבטחה כי כלבן הוא בעצם שניים‪ ,‬אם אני אומר לו לעשות משהו אז‬
‫הפסדתי שני אנשים ביחד"‪ .‬בהמשך אמר בעניין זה ‪":‬אני אישית משמש כ‪ 3-‬וחצי שנים כסגן‬
‫מפקד לא שמתי אף פעם אחראי על שום דבר חוץ מהכלב שלו"‪.‬‬
‫‪ .17.4‬לדברי העד‪ ,‬במקרה של ליווי קטן ‪ ,‬בו הוא משמש כמפקד צוות ומונו נהג‪ ,‬אחראי פיקדונות‬
‫וכלבן‪ ,‬כך שלא נותרו אנשי צוות נוספים‪ ,‬הוא נוהג ליטול על עצמו את תפקיד אחראי כלי‬
‫הנשק‪.‬‬
‫‪ .17.5‬לשאלת התובע האם לא נוכח ביום האירוע כי מפקד הצוות לא ממנה אחראי כלי נשק‪ ,‬השיב‬
‫העד‪" :‬אני שיערתי שהוא לקח את האחריות הזאת על עצמו בגלל שאין מישהו אחר שיעשה‬
‫את זה‪ ,‬ככה אני עושה את זה‪ ...‬אני מכיר את א' אז שיערתי‪ ,‬הוא שם את ח‪.‬ו‪ .‬אחראי דואר‪ ,‬אני‬
‫נהג‪ ,‬מי נשאר? רק הוא"‪.‬‬
‫‪ .17.6‬לשאלת בית הדין אמר העד כי בליוויים בהם הוא משמש כמפקד צוות וממנה עצמו כאחראי‬
‫כלי נשק‪ ,‬הוא רושם זאת בדף תדריך המשימה‪.‬‬
‫‪ .17.7‬עוד נשאל העד ע"י בית הדין האם ניתן היה במהלך הליווי להבין כי הנאשם הינו אחראי כלי‬
‫הנשק‪ ,‬ועל כך השיב‪" :‬אחראי נשקים לא ‪,‬אבל אולי רק שיכנס עם השק‪ ,‬זה יכול להיות הדבר‬
‫‪123‬‬
‫היחידי שכלבן יכול לעשות‪ ,‬שהוא בעצם נכנס עם הכלב לתוך בית הסוהר ולהרים את השק‬
‫ולהיכנס איתו"‪.‬‬
‫‪ .18‬נ‪ - 1/‬דף תדריך ומשימה‬
‫דף התדריך נערך ע"י מפקד הצוות‪ ,‬נאשם מס' ‪ ,1‬בבוקר בו בוצע הליווי נשוא תיק זה‪.‬‬
‫בדף זה צויין ה‪.‬א כנהג‪ ,‬ח‪.‬ו כלוחם והנאשם כלוחם‪ .‬כאחראי פיקדונות ח‪.‬ו ובסעיף "אחראי‬
‫הנשק" לא צויין כל שם‪.‬‬
‫הפק"מ‬
‫‪ .19‬להלן סעיפי הפק"מ הרלבנטיים לענייננו‪:‬‬
‫‪.19.1‬‬
‫סעיף ‪.3‬א‪ .‬לפק"מ ‪ -‬תדרוך הצוות ‪ ,‬קובע בס"ק ‪ 11‬סיפא ‪ ":‬ייקבע לוחם אשר ישמש‬
‫בתפקיד "לוחם אחראי כלי נשק"‪.‬‬
‫‪.19.2‬‬
‫סעיף ‪ 7‬לפק"מ‪ :‬אחראי כלי נשק‪ ,‬קובע כך‪:‬‬
‫א‪ .‬לוחם הנמנה עם צוות הליווי והוגדר בתדריך מקדים ופרטני ע"י מפקד הצוות כאחראי על‬
‫כלי הנשק בזמן הליווי‪.‬‬
‫ב‪ .‬תפקידו לשמש כאחראי נשק מתחילת הלווי‪" ,‬עוד בתדריך" ועד סיום המשימה‪,‬‬
‫לאחר שהופקדו הנשקים בכספת בתוך הנשקייה ביח'‪.‬‬
‫ג‪ .‬ידאג לבצע רישום של כלל כלי הנשק בצוות‪ ,‬בהתאם לקביעת מפקד הצוות בנושא חלוקת‬
‫כלי הנשק ללוחמים מוגדרים‪.‬‬
‫ד‪ .‬אחראי לאפסון ואבטחת כלי הנשק בכל כניסה ‪/‬יציאה מתחומי בית הסוהר ותחנת‬
‫המשטרה‪.‬‬
‫ה‪ .‬אחראי כלי הנשק ייקבע לצורך המשימה מתחילתה ועד סופה ללא החלפה בזמן הלווי‪.‬‬
‫(ההדגשה במקור ט‪.‬ש‪).‬‬
‫‪124‬‬
‫ו‪.‬‬
‫קביעת אחראי על כלי הנשק ‪ -‬אינה גורעת מאחריות האישית של כל לוחם על נשקו‬
‫האישי‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫מפקד צוות הלווי יוודא‪ ,‬בכל יציאה מבית סוהר‪ ,‬מול האחראי על כלי הנשק כי כלל כלי‬
‫הנשק נמצאים וחולקו ללוחמים‪.‬‬
‫‪ .19.3‬סעיף ‪ 8‬לפק"מ‪" ,‬אבטחת נשק" ‪ ,‬קובע בס"ק ‪ , 5‬כי במקרים בהם כל כלי הרכב של צוות‬
‫הליווי נכנסים לבית הסוהר‪ ,‬ינהג מפקד הצוות באחת משלוש אפשרויות‪ ,‬כשאפשרות ג) היא‬
‫‪"":‬אחסון כלי הנשק בתיק יעודי ‪ ,‬הכנסתו למכלול הכניסה או ליומן התחנה והצבת סוהר‬
‫לאבטחתו‪(".‬הדגשה לא במקור ‪ -‬ט‪.‬ש‪. ).‬‬
‫הערכת הראיות לאור העבירות המיוחסות לנאשם‬
‫אי מילוי הוראה‬
‫‪.20‬‬
‫‪ .20.1‬כתב האישום מייחס לנאשם אי מילוי הנחיות הפק"מ‪.‬‬
‫‪ .20.2‬ההנחיות שהפרתן מיוחסת לנאשם מחייבות את מי שמשמש אחראי כלי נשק בצוות הליווי‪.‬‬
‫‪ .20.3‬אחראי כלי נשק‪ ,‬על פי הפק"מ ‪ ,‬הוא מי שהוגדר ככזה בתדריך מקדים ופרטני ע"י מפקד‬
‫הצוות והוא משמש בתפקיד זה מתחילת הליווי‪ ,‬עוד בתדריך‪ ,‬ועד סיומו של הליווי‪.‬‬
‫‪ .20.4‬מהראיות שבפנינו עולה בבירור כי מפקד הצוות לא מינה בעת התדריך אחראי כלי נשק‪ ,‬וזאת‬
‫בניגוד לקבוע בפק"מ‪.‬‬
‫‪ .20.5‬מפקד הצוות בעדותו בפנינו טען כי בהגיע הצוות לביס"ר ____ הוא הודיע לנאשם כי הוא‬
‫ממנה אותו כאחראי כלי נשק‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬טענה שכזו אינה עומדת בהוראות הפק"מ ושנית‪ ,‬אינני מאמינה לגרסת מפקד הצוות‬
‫ואני מקבלת את גרסתו של הנאשם כי העד לא אמר אמת בנושא זה‪.‬‬
‫‪ .20.6‬אינני מקבלת את טענת מפקד הגדוד שהעיד בפנינו‪ ,‬לפיה אם לא מונה אחראי כלי נשק ואחד‬
‫מאנשי הצוות "מגדיל ראש" ולוקח בשלב זה או אחר את תיק הנשקים‪ ,‬הופך אותו איש צוות‬
‫‪125‬‬
‫באותו רגע לאחראי כלי נשק‪.‬‬
‫גם טענת מפקד הפלגה‪ ,‬לפיה ברגע שאיש צוות קיבל את תיק הנשקים ואמרו לו שהוא צריך‬
‫להפקיד את כל הנשקים זה "חצי הגדרה" של אחראי כלי נשק‪ ,‬דינה להידחות‪.‬‬
‫טענות אלה אינן עולות בקנה אחד דווקא עם עבירת אי מילוי הוראה‪ ,‬שהרי יש בהן כדי לערער‬
‫את כוחן המחייב של ההנחיות אשר הפרתן מיוחסת לנאשם ‪.‬‬
‫אופן מינויו של אחראי כלי נשק מוסדר בפרוטרוט בפק"מ והוא אינו כולל "הגדלת ראש" או‬
‫"חצי הגדרה"‪ .‬הנחיות הפק"מ ברורות וחד משמעיות ואינן מותירות מקום לפרשנות‪.‬‬
‫‪ .20.7‬אשר על כן‪ ,‬עמדתי החד משמעית היא כי הנאשם לא מונה כאחראי כלי נשק במשימת הליווי‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬שהנחיות הפק"מ המחייבות את מי שנושא בתפקיד אחראי כלי נשק לא חלו עליו בעת‬
‫ביצוע הליווי נשוא כתב האישום‪.‬‬
‫מכאן ‪,‬שלא היה מקום להאשימו בעבירת אי מילוי הוראה‪.‬‬
‫אי שמירה על ציוד השירות‬
‫‪.21‬‬
‫‪ .21.1‬כתב האישום מייחס לנאשם עבירה על פי סעיף ‪ 12‬לתוספת השניה ‪" :‬אי שמירה על ציוד‬
‫השירות בניגוד לפקודות השירות ללא הצדק סביר" ‪.‬‬
‫‪ .21.2‬על פי הראיות שהובאו בפנינו‪ ,‬התבקש הנאשם ע"י מפקד הצוות לשמור על תיק הנשקים ‪.‬‬
‫הנאשם אכן שמר על התיק ובו כלי הנשק שהוכנסו אליו ע"י הנאשם ומפקד הצוות‪ .‬משימת‬
‫השמירה הסתיימה עם צאת הצוות מבית הסוהר‪.‬‬
‫‪ .21.3‬לא נשמעה כל טענה ולא הוגשה כל ראיה לכך שהנאשם לא שמר כראוי על תיק הנשקים‪.‬‬
‫נהפוך הוא‪ ,‬הגם שכל העדים שנשמעו בפנינו מחזיקים בדיעה כי אין להטיל משימות נוספות‬
‫על מי שמשמש בתפקיד כלבן במשימה‪ ,‬ביצע הנאשם במקביל שתי משימות‪ -‬גם אחז בכלב‬
‫ועסק עמו במשימת אבטחה וגם שמר על תיק הנשקים‪ ,‬וזאת ללא דופי‪.‬‬
‫‪ .21.4‬הציוד שהופקד בידי הנאשם היה תיק כלי הנשק ‪ ,‬הוא ותו לא‪ ,‬והנאשם שמר כראוי על ציוד‬
‫זה‪.‬‬
‫‪ .21.5‬אשר על כן עמדתי היא כי יש לזכות את הנאשם מעבירת אי שמירה על ציוד השירות‪.‬‬
‫‪126‬‬
‫התרשלות במילוי תפקיד‬
‫‪.22‬‬
‫‪ .22.1‬התביעה מייחסת לנאשם התרשלות במילוי תפקידו‪ ,‬שבגינה הופקר האקדח על עמדת הפריקה‬
‫ללא כל שמירה ‪.‬‬
‫‪ .22.2‬כאן המקום לציין כי במסגרת הסדר הטיעון בעניינו של מפקד הצוות‪ ,‬נאשם ‪ 1‬בתיק זה‪ ,‬שו ָנה‬
‫סעיף הוראות החיקוק בעניינו‪ ,‬כך שלמפקד הצוות לא יוחסה עבירת התרשלות במילוי תפקיד‪.‬‬
‫‪ .22.3‬ההלכה הפסוקה קובעת כי בחינת התקיימותה של התנהגות רשלנית לשם הרשעה בפלילים‬
‫זהה לבחינת התקיימותה לשם הטלת חבות בדיני הנזיקין‪ ,‬ולפיכך מותר לבית משפט פלילי‬
‫להסתייע בהלכות הנזיקין בבואו לקבוע אם חב הנאשם חובת זהירות אם לא‪ .56‬אם כך נקבע‬
‫באשר לדין הפלילי‪ ,‬כך ראוי לנהוג גם בדין המשמעתי‪.‬‬
‫‪ .22.4‬עילת הרשלנות בדיני נזיקין מורכבת מארבעה אלמנטים מצטברים‪:‬‬
‫א‪ .‬קיומה של חובת זהירות‪,‬‬
‫ב‪ .‬הפרתה של חובת הזהירות (התרשלות)‪,‬‬
‫ג‪ .‬קיומו של נזק ‪,‬‬
‫ד‪ .‬קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין גרימתו של הנזק‪.‬‬
‫‪ .22.5‬ערה אני לכך שהתרשלות במילוי תפקיד יכולה להתקיים‪ ,‬כעבירת משמעת‪ ,‬גם ללא שנגרם‬
‫נזק כתוצאה מן ההתרשלות‪ ,‬אך במקרה דנא קושרת התביעה בין התרשלותו ‪ ,‬לגירסתה‪ ,‬של‬
‫הנאשם‪ ,‬לבין הפקרת האקדח‪.‬‬
‫‪ .22.6‬מבין ארבעת האלמנטים שנזכרו לעיל ‪ ,‬אין מחלוקת שהתקיים השלישי שבהם‪ ,‬דהיינו‪-‬‬
‫"הנזק" ובענייננו ‪ -‬הפקרת האקדח על עמדת הפריקה ללא שמירה‪.‬‬
‫יריעת המחלוקת נוגעת להיקף תחום האחריות של הנאשם; קיומה של חובת זהירות קונקרטית‬
‫מכוח נהלים ו‪/‬או נוהגי עבודה ו‪/‬או האפשרות לצפות את ההתרחשות; הפרת חובת הזהירות ‪-‬‬
‫‪ 56‬ר' ע"פ ‪ 478/73‬פנקס נ' מ"י‬
‫‪127‬‬
‫האם הנאשם נהג בניגוד לנהלים או נוהגי עבודה שהיו קיימים במועד הרלבנטי‪ ,‬והאם יצא ידי‬
‫חובתו באופן שבו נהג באירוע והקשר הסיבתי בין התנהלותו לבין הפקרת האקדח‪.57‬‬
‫‪ .22.7‬אין ספק כי על לוחמי נחשון חלה חובת זהירות בכל הנוגע לשמירה על כלי הנשק שהופקדו‬
‫בידיהם לצורך ביצוע משימותיהם‪ .‬משהוטלה על הנאשם המשימה לשמור על התיק ובו כלי‬
‫הנשק שהונחו בו על ידו וע"י מפקד הצוות‪ ,‬חלה עליו חובת זהירות מוגברת באשר לתיק‬
‫ולתחולתו‪ ,‬אך האם חובת הזהירות כוללת גם את האקדח שהופקר ע"י מפקד הצוות על עמדת‬
‫הפריקה? עליי להשיב על שאלה זו בשלילה‪.‬‬
‫‪ .22.8‬הנאשם לא רק שלא העלה על דעתו‪ ,‬אלא לא יכול היה ולא צריך היה להעלות על דעתו כי‬
‫מפקד הצוות נטל אקדח שנמסר לו ע"י אחד מאנשי הצוות‪ ,‬הניחֹו על עמדת הפריקה ולא‬
‫הכניסֹו לתיק הנשקים‪.‬‬
‫‪ .22.9‬רשלנותו של מפקד הצוות לאורך כל הדרך‪ ,‬החל משלב התדרוך בו לא מצא לנכון למנות‬
‫אחראי נשק‪ ,‬המשך בכך שלא וידא כי יבוצע רישום של כלי הנשק שחולקו על ידו במשימה‪ ,‬לא‬
‫ווידא ביציאה מביס"ר ____ כי כלל כלי הנשק נמצאים ‪ ,‬וכלה בכך שהניח את האקדח‬
‫שהופקד בידו על עמדת הפריקה והשאירו שם לנפשו ‪ ,‬רשלנות המפקד היא ולא אחרת‪ ,‬גרמה‬
‫באופן בלעדי להפקרת האקדח במקום בו הוא הניח אותו ‪ ,‬ובהתנהלותו של הנאשם לא היתה‬
‫כל תרומה לתוצאה זו ‪.‬‬
‫סיכום‬
‫‪ .23‬הנאשם לא שימש ולא מונה לשמש כאחראי כלי נשק בליווי נשוא התיק‪.‬‬
‫‪ .24‬במשימה לא הוגדר כלל אחראי כלי נשק‪ ,‬זאת בניגוד להנחיות הפק"מ אשר חלו על הליווי‬
‫נשוא האירוע‪.‬‬
‫‪ .25‬במהלך הליווי הגיע צוות הליווי למספר בתי סוהר‪ .‬בבתי הסוהר בהם מצויה כספת להפקדת‬
‫נשק‪ ,‬הניחו חברי הצוות את הנשק שברשותם בתוך הכספת‪ ,‬ואילו בביס"ר ____‪ ,‬בו לא‬
‫‪ 57‬ראה ת"פ (שלום ר"ל) ‪ 4932/06‬מדינת ישראל (מח"ש) נ' אינדיג מיכאל‬
‫‪128‬‬
‫מותקנת כספת‪ ,‬פעל מפקד הצוות על פי אפשרות ג' שבסעיף ‪ 8‬לפק"מ ‪" -‬אחסון כלי הנשק‬
‫בתיק ייעודי ‪ ,‬הכנסתו למכלול הכניסה או ליומן התחנה והצבת סוהר לאבטחתו" ‪ .‬הסוהר‬
‫שהוצב ע"י מפקד הצוות לאבטחת התיק היה הנאשם‪ ,‬והוא ביצע משימה זו ללא דופי‪ ,‬על אף‬
‫הקושי לבצעה במקביל לתפקידו ככלבן עם כלבו‪.‬‬
‫‪ .26‬מפקד הצוות קיבל לידו אקדח‪ ,‬ותחת להניח אותו בתיק הייעודי עם יתר כלי הנשק‪ ,‬הניח אותו‬
‫בעמדת הפריקה ושם הוא נשאר‪.‬‬
‫‪ .27‬איתרע מזלו של הנאשם‪ ,‬והפקרת האקדח ע"י מפקד הצוות התרחשה דווקא בבית סוהר בו לא‬
‫מותקנת כספת‪ ,‬שהרי גם אילו היתה מותקנת כספת בבית הסוהר‪ ,‬עדיין היה האקדח נותר על‬
‫עמדת הפריקה ‪ ,‬ובמקרה כזה לא ניתן היה להאשים אלא רק את מפקד הצוות‪.‬‬
‫‪ .28‬ככל שהפכתי בתיק לא הצלחתי למצוא ולו קצה חוט שיש בו כדי לקשור את הנאשם לתוצאת‬
‫האירוע‪.‬‬
‫‪ .29‬אשר על כן עמדתי היא כי יש לזכות את הנאשם זיכוי מוחלט מכל העבירות המיוחסות לו‬
‫בכתב האישום‪.‬‬
‫סג"ד אורנה אטלי‪ ,‬שופטת‪:‬‬
‫מסכימה לדברי אב"ד‬
‫סג"ד רמי סלע‪ ,‬שופט‪:‬‬
‫אני מסכים לפסק דינה של אב"ד‪.‬‬
‫אשר על כן אנו מזכים הנאשם זיכוי מוחלט מכל פרטי כתב האישום‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ , 30.6.13 ,‬בנוכחות הנאשם‪ ,‬בא כוחו והתובע‪.‬‬
‫_______________‬
‫גנ"מ עו"ד טל שורץ‬
‫אב"ד‬
‫_____________‬
‫______________‬
‫סג"ד ‪ ,‬עו"ד אורנה אטלי‬
‫סג"ד רמי סלע‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫שופט‬
‫‪129‬‬
‫נאשם ‪ :‬רס"ר______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשם‪ ,‬אשר שימש בתקופה הרלוונטית בתפקיד סוהר בטחון בביס"ר ____‪ ,‬הורשע בעבירת‬
‫משמעת של שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪19‬א' לתוספת השנייה לפקודת בתי הסוהר‪,‬‬
‫בעקבות הודאתו‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון ‪ ,‬בכך שבתאריך ‪ 24.9.12‬בעט בגופו של עצור וחבט‬
‫בראשו בעקבות כך שהעצור קילל אותו לאחר שהנאשם הכניסו לתא על רקע סירובו לנתק את‬
‫הטלפון הציבורי בעת שנערכה ספירה באגף‪.‬‬
‫כמו כן הורשע הנאשם בעבירת אי מילוי הוראה‪ ,‬בגין כך שלא דיווח למפקדיו אודות השימוש‬
‫בכוח שבוצע על ידו כלפי העצור ‪ ,‬זאת בניגוד להוראת סעיף ח' (‪ )1‬לפקנ"צ ‪ 02.04.00‬המחייבת‬
‫דיווח בכתב למפקדים אודות אירוע של שימוש בכוח‪.‬‬
‫‪ .2‬הנאשם בן ‪ ,38‬משרת בשב"ס מזה כעשר שנים‪ ,‬במהלכן צבר ‪ 8‬הרשעות בדן יחיד‪ .‬האחרונה‬
‫שבהן‪ ,‬מנובמבר ‪ ,2010‬בה הורשע בהתנהגות שאינה הולמת סוהר‪ ,‬בגין כך שהחדיר מקל לתוך‬
‫תאו של אסיר כדי להרחיקו מהדלת‪.‬‬
‫‪ .3‬התובע התייחס בטיעוניו לחומרתה של עבירת שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬בהרחיבו באשר לפגיעה‬
‫בערך חיי האדם וכבודו אותו חרת שב"ס על דגלו‪ .‬לדבריו‪ ,‬סוהר המפעיל כוח שלא כדין כלפי‬
‫‪131‬‬
‫אסיר הנתון למרותו חוטא כלפי האסיר‪ ,‬כלפי הארגון כולו‪ ,‬ופוגע באמון הניתן בסוהרים ע"י‬
‫הציבור‪.‬‬
‫יחד עם זאת הסוהר הודה ולקח אחריות‪ ,‬לדברי התביעה אין מדובר במקרה של מדרג חומרה‬
‫עליון ולאסיר לא נגרם נזק גופני‪ .‬אשר על כן ולנוכח מכלול הנסיבות שהובאו בפני בית הדין‬
‫עתרה התביעה לעונש של נזיפה חמורה‪ ,‬קנס בגובה של ‪ 5‬ימי עבודה ועונש צופה פני עתיד של‬
‫מחבוש ע"ת משמעותי ‪.‬‬
‫‪ .4‬לדברי הסנגור‪ ,‬אין זה המקרה אליו ראוי להתייחס בהקשר של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬כתב האישום מתאר סיטואציה של התחצפות ‪ ,‬התנהגות אלימה מילולית ניבול פה‬
‫והתנגדות של אסיר כלפי סוהר‪ ,‬ושל סוהר שעל אף שצריך היה להשתמש בכוח‪ ,‬השתמש בכוח‬
‫במידה החורגת מתחום הסביר‪ .‬לצורך המחשת טענתו זו הציע כי בית הדין יצפה לאחר הדיון‬
‫בדיסק המתעד את האירוע‪ ,‬על מנת שיתרשם מאווירת ההתלהמות ‪ ,‬ניבול פה והתנגדות מצד‬
‫האסיר שחייבה את הנאשם לנקוט בשימוש בכוח‪ .‬לדבריו‪ ,‬חרג הנאשם מתחום סמכותו בכך‬
‫שהיכה את האסיר בעורפו ונתן לו מכה ברגלו עם הרגל‪ ,‬אולם יש לראות את המקרה‬
‫בפרופורציות הנכונות‪ ,‬מאחר ומדובר ברף חומרה נמוך והמרחק בין העובדות לבין "דיבורים על‬
‫חוק יסוד כבוד אדם וחירותו" הוא רב מאוד‪.‬‬
‫לדברי הסנגור ‪ ,‬הנאשם כבר נענש בגין האירוע משהועבר בעקבותיו מביס"ר ____ שליד ביתו‬
‫לביס"ר מרוחק ‪ ,‬העברה המהווה עבורו מעמסה של ממש‪.‬‬
‫לדברי הסנגור משכורתו של הנאשם נמוכה והוא מפרנס יחיד‪.‬‬
‫התבקשנו ע"י ההגנה להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬ולהסתפק בנזיפה ובענישה‬
‫מותנית‪.‬‬
‫‪ .5‬לא הוגשו לבית הדין חוות דעת מפקדיו של הנאשם אודותיו‪.‬‬
‫‪ .6‬הנאשם עצמו הביע צערו על המקרה‪ ,‬אמר כי הפיק את הלקח ממנו וכי בעקבותיו היו מקרים בהם‬
‫הוא עצמו עצר סוהרים אחרים משימוש בכוח כלפי אסירים‪.‬‬
‫‪131‬‬
‫‪ .7‬מצפיה בדיסק המתאר את האירוע ‪ ,‬עולה תמונה חמורה מזו שתוארה בכתב האישום‪ .‬בדיסק‬
‫נראה אירוע מתמשך‪ ,‬במהלכו נהג הנאשם בברוטליות כלפי האסיר‪ ,‬וניכר כי התנהגותו נשלטה‬
‫ע"י הזעם שתקף אותו ‪ ,‬ככל הנראה בעקבות האופן בו התבטא האסיר כלפיו‪.‬‬
‫‪ .8‬משנחשפנו לאירוע כפי שתועד‪ ,‬לפרטיו‪ ,‬בדיסק שהוגש לפניניו‪ ,‬סבורני כי לא ניתן‪ ,‬בגוזרנו את‬
‫דינו של הנאשם ‪ ,‬לנתק עצמנו מהרושם הקשה שנותר בנו בעקבות הצפיה ‪.‬‬
‫בניגוד לטענת ההגנה‪ ,‬לא היה מקום לשימוש בכוח כלל‪ .‬הנאשם הוא אשר פעל בכוחנות‬
‫ובאלימות‪ ,‬תוך שימוש נלוז במדים ובסמכויות שהוענקו לו‪ .‬במעשיו כשל הנאשם באופן בו‬
‫ביצע את תפקידו ‪.‬גם אם התנהג האסיר באופן שאינו ראוי‪ ,‬היה על הנאשם לרסן עצמו‪ ,‬לגלות‬
‫איפוק לפעול בדרכים החוקיות העומדות לרשותו ‪.‬‬
‫לעניין זה יפים הדברים שנאמרו ע"י בית המשפט בעניינם של שוטרים ‪" :‬שוטרי ישראל מלאכתם‬
‫קשה ואחראית‪ ,‬מלווה לא אחת סיכונים והתנכלויות‪ ,‬והינם ראויים לכל אהדה שיכולים בתי‬
‫המשפט לתת להם‪ .‬אך במה דברים? כל עוד הם זוכרים וערים לכך שהסמכות והמרות שהוענקו‬
‫להם‪ ,‬רק לצרכי ביצוע התפקיד ניתנו ואסור שיעשה בהם שימוש לרעה‪ .‬עליהם לשנן זאת לעצמם‬
‫השכם והערב‪ ,‬דווקא משום שמלאכתם מחייבת לעתים קרובות נוקשות ואפילו שימוש בכח‪.‬‬
‫המעבר מ'כח סביר' לאלימות מיותרת הוא מהיר ומפתה וחלילה להם לעבור את הגבול‪ .‬עליהם‬
‫לדעת ולהבין כי אם יעברו את הגבול ואם ישתמשו לרעה בסמכויות שנתנו להם‪ ,‬ובעיקר אם‬
‫ינהגו באלימות מיותרת‪ ,‬לא יעניקו להם בתי המשפט אהדה‪ ,‬וימצו עמם את הדין ומן העבר השני‪,‬‬
‫אזרח הבא במגע עם אנשי משטרה‪ ,‬אפילו הוא חשוד או עברין‪ ,‬זכאי לצפות ולהניח שאם יתנהג‬
‫כהלכה לא יגעו בו לרעה‪ .‬מעשי אלימות ברוטלית כמו אלה של המערערים‪ ,‬פוגעים קשות הן‬
‫במערכת היחסים‪ ,‬העדינה בלאו הכי‪ ,‬שבין האזרח למשטרה‪ ,‬והן במוניטין של המשטרה‬
‫וביכולתה לתפקד כדבעי"‪( .‬ע"פ ‪ 64/86‬אשש נ' מדינת ישראל) ‪ .‬דברים אלה חלים במלואם על‬
‫שירות בתי הסוהר ועל המשרתים בו‪.‬‬
‫‪132‬‬
‫‪ .9‬לכל אזרח ‪,‬גם אם הוא מאחורי סורג ובריח ‪,‬הזכות שלא יפגעו בו לרעה ‪,‬תוך חריגה מהסמכויות‬
‫שהוקנו לסוהרים בחוק ‪.‬כל חריגה שכזו ‪,‬מלבד הפגיעה בגופו ובכבודו של האסיר עצמו ‪,‬פוגעת‬
‫גם בתדמית שב"ס ובאמון הציבור בו‪.‬‬
‫‪ .10‬במעשיו פגע הנאשם בכל אחד מהערכים אותם טבע שב"ס על דגלו ‪:‬‬
‫ערך חיי האדם וכבודו‪ -‬לפיו‪ ,‬על הסוהר לעשות שימוש בסמכויותיו בצורה הוגנת‪ ,‬מושכלת‪,‬‬
‫מידתית וסובלנית ולשמור על כבודם של הנתונים במשמורת;‬
‫ערך המקצועיות‪ -‬לפיו על הסוהר להקפיד על ריסון הכוח העומד לרשותו;‬
‫ערך האחריות ‪ -‬לפיו על הסוהר להיות מחוייב לערכי שלטון החוק ולהפעיל שיקול דעת במילוי‬
‫תפקידו תוך הבנה כי בידיו מופקדים חיי אדם;‬
‫ערך האמינות ‪ -‬לפיו על הסוהר לנקוט בגישה עניינית ולהיזהר משיקולים זרים;‬
‫ערך הממלכתיות ‪ -‬לפיו על הסוהר לנהוג באופן ממלכתי כשליח ציבור בארגון בטחוני בעל‬
‫תכליות חברתיות;‬
‫ערך הדוגמא האישית ‪ -‬לפיו ישמש הסוהר דוגמא אישית חיובית לעמיתיו ולנתונים במשמורת‪,‬‬
‫הנושאים אליו את עיניהם ובוחנים את התנהגותו‪.‬‬
‫‪ .11‬שנת ‪ 2013‬הוכרזה כשנת הטמעת ערכי שב"ס‪ .‬עניין זה מתקשר לתכלית הדין המשמעתי‪ ,‬אשר‬
‫בשונה מן הדין הפלילי‪ ,‬אינו מכוון להענשת הסוהר‪ .‬הדין המשמעתי בשב"ס נועד להגן על‬
‫הארגון מבחינת רמת תפקודו ומהיבט השמירה על דמותו ותדמיתו בעיני הציבור ‪.‬תכליות אלה‬
‫מושגות באמצעים שונים ‪,‬וביניהם הרתעת סוהרים אחרים מפני התנהגות החורגת מהנורמות‬
‫הראויות והעברת מסר כללי לציבור הרחב בדבר הקפדתו של הארגון על יושרתו ורמת תפקודו ‪.‬‬
‫תכליות אלה מכוונות את אמצעי המשמעת ‪.‬‬
‫‪ .12‬בשים לב לכל האמור לעיל‪ ,‬דעתי היתה נוטה לכיוון פסילת הסדר הטיעון והטלת עונש כבד מזה‬
‫שנתבקש ע"י התביעה‪ ,‬וזאת שמא ייווצר הרושם המוטעה לפיו מתייחס בית הדין בסלחנות‬
‫לאירועים כגון זה בגינו הורשע הנאשם‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫‪ .13‬עם זאת‪ ,‬לא אוכל להתעלם מכך שהנאשם הודה בפנינו בביצוע העבירה וחסך מהצורך בניהול‬
‫התיק ובזימונם של אסירים למתן עדות ‪ ,‬ובמיוחד משיקול עיקרי המטה את הכף לטובת הנאשם‬
‫והוא העובדה כי בשל הסדר הטיעון במסגרתו הודה הנאשם במעשים המיוחסים לו‪ ,‬לא היה בית‬
‫הדין אמור להיחשף לתיעוד האירוע ‪ ,‬והוא הועבר לעיוננו לשם הגנה על הנאשם ולא לצורך‬
‫החמרה עמו‪.‬‬
‫אלמלא ראו עיננו את האופן בו פעל הנאשם‪ ,‬נראה היה כי הסדר הטיעון הינו סביר‪ ,‬ומטעם זה‬
‫בלבד סבורני כי יש לכבד את ההסדר‪.‬‬
‫‪ .14‬אשר על כן אציע לחבריי לכבד את ההסדר ברף בגבוה שהתבקש ע"י התביעה‪ ,‬וכן להטיל על‬
‫הנאשם ענישה מותנית ‪ ,‬שתשמש כחרב המתהפכת מעל ראשו ‪ ,‬תרתיע אותו ואת כלל הסוהרים‬
‫מפני נקיטה בהתנהגות דוגמת זו שבגינה הורשע ותבהיר כי התנהגות כזו כלפי אסירים לא‬
‫תתקבל בסלחנות‬
‫סג"ד קרן גלבוע‪ ,‬שופטת‪ :‬מצטרפת לעמדתה של אב"ד‪.‬‬
‫עו"ד זאב אפיק‪ ,‬שופט‪ ,‬נציג ציבור ‪:‬‬
‫אני מסכים לדברי חברתי האב"ד גנ"מ טל שורץ‪.‬‬
‫הנאשם הורשע בפנינו על פי הודאתו בין השאר בעבירה של שימוש בכוח שלא לצורך‪ ,‬כנגד‬
‫עצור שהיה נתון למרותו בבית הסוהר‪ .‬עכשיו אנו נדרשים לחרוץ את אמצעי הענישה נגד‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫לענישה יש כידוע מטרות שונות כמו גמול‪ ,‬הרתעה‪ ,‬מניעה ושיקום‪ ,‬שלעיתים אינן מתיישבות זו‬
‫עם זו‪ .‬האיזון בין המטרות השונות של הענישה הוא בבחינת "מלאכת מחשבת" שאנו מופקדים‬
‫עליה הלכה למעשה‪ ,‬על מנת לגזור לנאשם את אמצעי הענישה ההולם את כלל הנסיבות‪.‬‬
‫בסוגיה זו כבר אמר כבוד השופט מנחם אלון ז"ל כי "מדידת אמצעי העונש קשה היא לשופט‬
‫‪134‬‬
‫כקריעת ים סוף" (ע"פ ‪ 359 + 340/81‬מדינת ישראל נ' שחר סגל ואח'‪ ,‬פס"ד ל"ה (‪)4‬‬
‫‪.)313,322‬‬
‫על פי הסדר טיעון בין הצדדים עתרה התביעה להטיל על הנאשם את אמצעי הענישה של נזיפה‬
‫חמורה‪ ,‬קנס בגובה ‪ 5‬ימי עבודה ומחבוש על תנאי משמעותי‪ ,‬בעוד שהסנגור המלומד ביקש‬
‫להקל באמצעי הענישה בהתחשב בנסיבות המיוחדות הקשות של הנאשם (היותו מפרנס יחידי‪,‬‬
‫ והעובדה שבעקבות האירוע הועבר הנאשם למקום שירות המרוחק ממקום מגוריו)‪ .‬בית הדין‬‫אינו כפוף להסדר טיעון בין הצדדים ‪ -‬וכאשר שמענו את הטיעונים של הצדדים בפנינו סברתי‬
‫לתומי כי במקרה שלפנינו ניתן לתת משקל מוגבר לנסיבות האישיות של הנאשם ‪ -‬ולהקל‬
‫באמצעי הענישה שיוטלו עליו‪ .‬אולם לאחר שצפיתי בדיסק של האירוע שהועמד לרשותנו ‪-‬‬
‫וראיתי את ההתנהגות האלימה וחסרת הרסן של הנאשם במהלך האירוע‪ ,‬שוכנעתי כי לא נוכל‬
‫להקל ראש במעשיו של הנאשם‪ .‬גם עצור הוא אדם שנברא בצלם אלוהים‪ ,‬וראוי הוא שינהגו בו‬
‫כבן אנוש‪ .‬הקנטה או קללה של עצור אינה מצדיקה לנקוט כנגדו באלימות ‪ -‬וסוהר המופקד על‬
‫עצורים‪ ,‬חייב לנהוג באיפוק והבלגה גם בסיטואציות מורכבות ‪ -‬ולמלא אחר הוראות השב"ס‪.‬‬
‫אין כל ספק בכך שהנאשם שבפנינו כשל באופן חמור במילוי תפקידו כסוהר המופקד על‬
‫עצורים‪ ,‬וראוי הוא לאמצעי ענישה שיבהיר כי אנו לא נוכל לעבור לסדר היום ולהשלים עם‬
‫התנהגות אלימה שלא לצורך‪ .‬אילו נדרשנו לגזור את אמצעי הענישה ללא הסדר טיעון‪ ,‬קרוב‬
‫לוודאי שהיינו מחמירים באמצעי מעבר למה שביקשה התביעה‪ ,‬אולם הלכה פסוקה מימים‬
‫ימימה קובעת שכאשר קיים הסדר טיעון שאינו חורג בצורה קיצונית מהסטנדרט המקובל‪ ,‬ראוי‬
‫לכבד את הסדר הטיעון‪.‬‬
‫סוף דבר‪ ,‬בנסיבות העניין יש לאשר את הסדר הטיעון‪ ,‬אולם להטיל על הנאשם את אמצעי‬
‫הענישה ברף הגבוה ביותר שהוצג בפנינו‪ .‬הייתי רוצה לקוות כי הנאשם למד את הלקח מהליך‬
‫משמעתי זה‪ ,‬והוא מבין היטב כי חסד נעשה עמו במקרה דנן‪ .‬באם יהיה הנאשם מעורב בעתיד‬
‫בארוע של שימוש באלימות‪ ,‬אל לו לצפות כי תינתן לו הזדמנות נוספת‪.‬‬
‫‪135‬‬
‫אשר על כן אנו מטילים על הנאשם את אמצעי המשמעת הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‪.‬‬
‫ב‪ .‬קנס בגובה של ‪ 5‬ימי עבודה שייגבה ב‪ 5-‬תשלומים שווים ‪.‬‬
‫ג‪ .‬עשרה ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל אם יעבור הנאשם ‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים מיום מתן גזר‬
‫דין זה ‪ ,‬עבירה של שימוש בכוח כמשמעותה בפקודת בתי הסוהר ‪ ,‬ויורשע בגין כך בתקופת‬
‫התנאי או לאחריה‪.‬‬
‫הודע לצדדים דבר זכותם לערער על פסק הדין בתוך ‪ 45‬ימים מהיום‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ ,18.6.2013 ,‬בנוכחות הנאשם ‪ ,‬בא כוחו‪ ,‬והתובע‪.‬‬
‫______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_______________‬
‫סג"ד קרן גלבוע‬
‫שופטת‬
‫‪136‬‬
‫______________‬
‫עו"ד זאב אפיק‬
‫שופט (נציג ציבור)‬
‫נאשם ‪ :‬רס"ר_______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשם‪ ,‬אשר שימש בתקופה הרלוונטית בתפקיד זקיף בבימ"ר ____‪ ,‬הורשע בעבירת משמעת‬
‫של שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪19‬א' לתוספת השנייה לפקודת בתי הסוהר‪ ,‬בעקבות‬
‫הודאתו‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון ‪ ,‬בכך שבתאריך ‪ 19.10.12‬לחץ באמצעות רגלו את אשנב אחד‬
‫התאים על זרועו של עצור ששהה בתא‪ ,‬למשך ‪ 23‬דקות‪ ,‬במהלך דין ודברים בין הנאשם לעצור‬
‫על רקע בקשת העצור להשאיר את אשנב התא פתוח בשל ריח רע‪ ,‬שלטענתו‪ ,‬שרר בתא‪.‬‬
‫כמו כן הורשע הנאשם באי מילוי הוראה‪ ,‬עבירה בהתאם לסעיף ‪ 1‬לתוספת‪ ,‬בגין כך שלא דיווח‬
‫למפקדיו אודות השימוש בכוח שבוצע על ידו כלפי העצור ‪ ,‬כמתחייב מפקנ"צ ‪.02.04.00‬‬
‫‪ .2‬התובע התייחס בטיעוניו לחומרתה של עבירת שימוש בכוח שלא כדין‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬אף שהאירוע עצמו אינו מצוי במדרג חומרה עליון ‪ ,‬לבית הדין תפקיד עיקרי במיגור‬
‫העבירה‪ ..‬עם זאת ‪ ,‬הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן ‪ ,‬חסך זמן שיפוטי ונטל אחריות על‬
‫מעשיו‪ ,‬ולפיכך עתרה התביעה לעונש של נזיפה חמורה‪ ,‬קנס בגובה של ‪ 3‬ימים ועונש על תנאי‪.‬‬
‫‪ .3‬לדברי ב"כ הנאשם‪ ,‬האירוע בגינו הורשע מרשו‪ ,‬הינו חריג לשירותו בשב"ס‪ ,‬והוא התרחש שלא‬
‫לאחר תכנון מוקדם אלא מתוך שיקול דעת מוטעה ‪ .‬לדבריו‪ ,‬הנאשם לא דיווח אודות האירוע‪,‬‬
‫מתוך שלא סבר באותה עת כי הוא מהווה שימוש בכוח המחייב יידוע מפקדיו; ההליכים שנוהלו‬
‫כנגד הנאשם תרמו‪ ,‬לדברי בא כוחו להבנתו את הפסול במעשיו‪ ,‬והוא מביע את צערו על כך‪.‬‬
‫‪137‬‬
‫ב"כ הנאשם מבקש כי יינתן משקל לכך שאין המדובר באירוע בו ננקטה אלימות חמורה‪ ,‬לאסיר‬
‫לא נגרם נזק‪ ,‬הנאשם הודה בביצוע העבירה כבר במועד החקירה וחסך בצורך לזמן את האסיר‬
‫המתלונן לעדות‪ ,‬על כל הכרוך בכך‪.‬‬
‫הוגש לבית הדין מכתבו של מפקד בימ"ר ___ בו צויין כי הנאשם הינו סוהר מקצועי‪ ,‬חיישן‪,‬‬
‫בעל מוטיבציה גבוהה ‪ ,‬שחוות הדעת לגביו גבוהות ובשנת ‪ 2012‬אף זכה לחוו"ד גבוהה מאד‪.‬‬
‫הנאשם משרת בשב"ס משנת ‪ 2008‬ועברו המשמעתי נקי מהרשעות‪ .‬הוא נשוי ואב לארבעה‬
‫ילדים‪ .‬לדברי סנגורו‪ ,‬משכורתו של הנאשם נמוכה והוא משלם משכנתא ‪ ,‬הוצאותיו מרובות‬
‫וחשבונו בבנק‪ ,‬כעולה ממסמך שהוצג לבית הדין‪ ,‬מצוי ביתרת חובה גבוהה‪.‬‬
‫בהתחשב במכלול השיקולים לעיל‪ ,‬ובהתייחס לפסיקת בית הדין בתיקים אחרים של שימוש בכוח‬
‫שלא כדין‪ ,‬מבקש ב"כ הנאשם כי בית הדין יסתפק בענשי נזיפה ומחבוש על תנאי‪ ,‬ויימנע מהטלת‬
‫ענישה בעלת משמעות כלכלית‪.‬‬
‫‪ .4‬הנאשם עצמו הביע צערו על האירוע שלדבריו "זלג" תוך כדי עבודה ולא תוכנן מראש‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫התהליך אותו עבר בעקבות האירוע גרם לו להבין את משמעויות השימוש בכוח וללמוד שלא‬
‫להיסחף אחר עימותים שאסירים מנסים ליצור‪ ,‬כדבריו‪.‬‬
‫עוד אמר הנאשם כי הוא רוצה להמשיך ולשרת בשב"ס ולהתקדם במערכת‪.‬‬
‫‪ .5‬ריסון עצמי ושמירה על כבוד האדם וגופו הינם בגדר חובותיו היסודיות של סוהר‪ ,‬בוודאי סוהר‬
‫הבא במגע יומיומי עם אסירים‪ .‬חובת הסוהר לנהוג באסיר כבוד הינה מוחלטת‪ .‬במסגרתה עליו‬
‫לנהוג איפוק וריסון גם כאשר האסיר אינו נוהג על פי ציפיותיו ‪.‬‬
‫על הנאשם היה לנהוג באיפוק ולנקוט בצעדים החוקיים העומדים לרשותו לנוכח הנסיבות ‪.‬‬
‫בוודאי לא היה בנסיבות כדי להצדיק שימוש באמצעי כוח כלשהו‪ ,‬באשר לא נשקפה לו כל‬
‫סכנה‪ ,‬והאסיר היה כלוא בתאו‪.‬‬
‫‪ .6‬מעשיו של הנאשם אינם עומדים בהלימה עם ערכי שב"ס ובהם כבוד האדם‪ ,‬אחריות‪ ,‬מקצועיות‪,‬‬
‫ממלכתיות ודוגמה אישית‪.‬‬
‫‪ .7‬חומרתה של עבירת שימוש בכוח שלא כדין נזקפת לחובת הנאשם בבואנו לגזור את דינו ‪.‬‬
‫‪138‬‬
‫‪ .8‬כנגד זאת נזקפות לזכות הנאשם חוות דעת מפקדו‪ ,‬הודאתו בביצוע העבירה‪ ,‬החרטה שהובעה‬
‫על ידו‪ ,‬העובדה כי אין המדובר באירוע המצוי ברף חומרה גבוה‪ ,‬כפי שהוסכם גם ע"י התביעה‪,‬‬
‫ונסיבותיו האישיות‪ -‬משפחתיות‪ -‬כלכליות של הנאשם‪.‬‬
‫‪ .9‬נראה כי בעת האירוע הנאשם אכן סבר בתום לב כי מעשיו אינם מהווים עבירה‪ .‬אין בכך כדי‬
‫לפטור אותו מהרשעה ומעונש‪ ,‬שהרי התקיים היסוד הנפשי הנדרש בעבירות משמעת (ר' סעיף‬
‫‪ 106‬לפקודת בתי הסוהר‪ ,‬התשל"א ‪ ,)1971 -‬אולם שיקול זה נזקף לזכותו בעת שקילת אמצעי‬
‫המשמעת‪.‬‬
‫‪ .10‬התרשמנו כי ההליכים שנוהלו בעניינו של הנאשם‪ ,‬לרבות הגשת כתב אישום לבית הדין‪ ,‬אכן‬
‫היה בהם משום שיעור חשוב שירתיעֹו מלפעול באופן דומה בעתיד‪.‬‬
‫‪ .11‬הדין המשמעתי מכוון לא רק כלפי הסוהר שהורשע ‪ ,‬אלא אמור לשמש מסר לכלל הסוהרים‪,‬‬
‫ולציבור בכללותו‪ ,‬בדבר נורמות ההתנהגות המתחייבות מהמשרתים בשב"ס‪(.‬ר'‪ ,‬למשל‪ ,‬עש"מ‬
‫‪ 8622/05‬בעניין נעאמנה עלי) עם זאת‪ ,‬נדרשת מידתיות ראויה והתחשבות מאוזנת לא רק באופי‬
‫העבירה שבוצעה וחומרתה‪ ,‬אלא גם בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובמכלול היסודות הפועלים‬
‫לקולא בעניינו‪(.‬ר' עש"מ ‪ 4193/06‬בעניין משה חי) ‪.‬‬
‫‪ .12‬אשר על כן החלטנו לכבד את הסדר הטיעון ולהטיל על הנאשם את הענשים הבאים ‪:‬‬
‫נזיפה ;‬
‫קנס בגובה של שני ימי עבודה‪ ,‬שייגבה בשני תשלומים‪.‬‬
‫ארבעה ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל אם יעבור הנאשם ‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים מיום מתן גזר‬
‫דין זה ‪ ,‬עבירה של שימוש בכוח ‪ ,‬ויורשע בגין כך בתקופת התנאי או לאחריה‪.‬‬
‫הודע בפומבי היום ‪, 24.6.2013 ,‬בנוכחות הנאשם ‪ ,‬בא כוחו והתובע‬
‫______________‬
‫_______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫גנ"מ אלי אברהם‬
‫עו"ד דרור טיטונוביץ'‬
‫אב"ד‬
‫שופט‬
‫שופט (נציג ציבור)‬
‫‪139‬‬
‫______________‬
‫נאשם ‪ :‬רס"ל_______‬
‫גזר דין‬
‫‪ .1‬הנאשם ‪ ,‬המשרת בתפקיד סוהר ביטחון בביס"ר ____‪ ,‬הורשע באי מילוי הוראה‪ ,‬עבירה לפי‬
‫סעיף ‪ 1‬לתוספת השניה לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) ‪ ,‬התשל"ב ‪.1971-‬‬
‫ההוראות אשר בגין אי מילויין הורשע הנאשם הינן ‪:‬‬
‫סעיף ג‪.1.‬ה‪ .‬לפקודת נציבות (פקנ"צ) ‪" 04.12.00‬פיקוח על האסירים באגפים" ‪ ,‬המחייב צפייה‬
‫לתוך תאי האסירים בשעות הלילה;‬
‫סעיפים ‪.14‬ב‪ .‬ו‪ -‬ג‪ .‬לפקנ"צ ‪" 04.54.01‬מניעת אובדנות ‪ -‬טיפול והשגחה"‪ ,‬המחייבים ביצוע‬
‫השגחה ורישום ביומן השגחות‪ ,‬הכוללים יצירת קשר עין עם העצור‪ ,‬בחינה להעדר אמצעים‬
‫פיזיים לפגיעה עצמית ובמידת האפשר שיחה קצרה עם האסיר;‬
‫הוראת השירות ‪ 3.05‬ס"ק ‪ .)1‬סעיף ‪ 3‬י‪ .‬לפקנ"צ ‪" 02.39.00‬כללי התנהגות סוהרים" המחייבים‬
‫את הסוהר בדיווחי אמת‪.‬‬
‫‪ .2‬בבסיס הרשעתו הודאת הנאשם ‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בכך שבתאריך ‪ ,25.9.12‬בין השעות ‪2:00‬‬
‫ל‪ 4:00-‬לפנות בוקר ‪ ,‬בעת ששימש בתפקיד זקיף באגף בו שהו אסירים שהוגדרו כאסירי השגחה‬
‫וניהל את הרישום ביומן אסירי ההשגחה ‪ ,‬לא ביצע ביקורות בתאי האגף ועל אף זאת רשם ביומן‬
‫האגף כי ערך ביקורות בתאי אסירי ההשגחה ‪.‬‬
‫‪141‬‬
‫‪ .3‬במסגרת הסדר הטיעון עתרו הצדדים לעונשים כדלקמן‪ :‬התובע ביקש כי נשית על הנאשם נזיפה‬
‫חמורה‪ 6 ,‬ימי קנס ומחבוש על תנאי ‪ ,‬בהתחשב מחד בחומרת מעשיו ‪ ,‬כפי שפורט במקרים‬
‫דומים שנדונו בפני בית דין זה‪ ,‬ומאידך‪ ,‬בהתחשב בהודאת הנאשם והחרטה שהביע‪.‬‬
‫‪ .4‬הנאשם ‪ ,‬שאינו מיוצג‪ ,‬הינו בן ‪ ,24‬רווק המתגורר עם הוריו‪ ,‬התגייס לשב"ס ב‪ ,27.6.12 -‬וטרם‬
‫גיוסו שירת כסוהר חובה‪ .‬לדבריו‪ ,‬הוא מודע לחומרת המעשה‪ ,‬שאירע בקלות דעת‪ ,‬לא קרה לו‬
‫בשירות החובה ולא יחזור על עצמו‪.‬‬
‫‪ .5‬לדברי הנאשם‪ ,‬קנס בגובה של ‪ 6‬ימי עבודה הינו עונש מוגזם ביחס למשכורתו הנמוכה‪.‬‬
‫‪ .6‬הנאשם ממשיך לשרת כסוהר בטחון ואף משמש כיום כחובש עתודה‪.‬‬
‫‪ .7‬כפי שנאמר על ידי בית דין זה במקרים דומים‪ ,‬ורק לאחרונה‪ ,‬בתיק ביד"מ ‪ ,6/13‬חומרת מעשיו‬
‫של הנאשם כפולה ואף משולשת‪ .‬הנאשם לא ביצע השגחה על אסירים אשר הוגדרו ע"י גורמי‬
‫הטיפול והביטחון כאסירי השגחה ‪ ,‬דהיינו – אסירים במצוקה נפשית או סיכון אובדני גבוה‪,‬‬
‫כאמור בפקודת הנציבות ‪ . 04.54.01‬בהתאם להוראות פקודת הנציבות‪ ,‬מהווה ההשגחה על‬
‫אותם אסירים אחד האמצעים לשמירה על חיי האסירים‪.‬‬
‫‪ .8‬חמור מכך‪ ,‬הנאשם ציין ביומן האגף כי ביצע את הביקורת ובכך חטא ברישום דיווח כוזב‪.‬‬
‫‪ .9‬ברישום כוזב זה היה כדי להכשיל את הארגון כולו‪ .‬שהרי אילו‪ ,‬חלילה‪ ,‬היה מתרחש מעשה‬
‫אובדני במהלך פרק הזמן בו לא בוצעה הביקורת כנדרש‪ ,‬היו למעשיו של הנאשם השלכות‬
‫מרחיקות לכת‪ ,‬והרי הנאשם‪ ,‬לדבריו‪ ,‬ידע מהי משמעות הגדרת אסירים כאסירי השגחה‪.‬‬
‫‪ .10‬חומרת העבירה מהווה שיקול לחומרה בבואנו לגזור את דינו של הנאשם‪ .‬מנגד‪ ,‬עומדת לזכותו‬
‫הודאתו שחסכה מהצורך בניהול הוכחות‪ .‬חוות הדעת שניתנה לו לאחרונה הינה גבוהה‪.‬‬
‫כן למדתי מדברי הצדדים כי למעט בשעות הנקובות בכתב האישום ‪ ,‬בשאר מהלך המשמרת‬
‫ביצע הנאשם את הביקורות כראוי‪.‬‬
‫‪141‬‬
‫‪ .11‬בשים לב לנסיבות שפורטו לעיל ‪ ,‬ומאחר ופרק הזמן אליו מתייחס כתב האישום גבוה מזה‬
‫שבתיק ביד"מ ‪ ,6/13‬הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה;‬
‫ב‪ .‬קנס בגובה של ‪ 4‬ימי עבודה ‪ ,‬שייגבה בארבעה תשלומים שווים‪.‬‬
‫ג‪ 5 .‬ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל ‪ ,‬אם יעבור הנאשם בתוך ‪ 3‬שנים מהיום עבירת משמעת‬
‫של אי מילוי הוראה‪ ,‬בנסיבות של דיווח שאינו אמת‪ ,‬ויורשע בגין כך‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור על פסק הדין תוך ‪ 45‬ימים‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום‪ 13.5.2013 ,‬בנוכחות הנאשם והתובע‪.‬‬
‫_________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫נשיאת בית הדין למשמעת‬
‫‪142‬‬
‫נאשם ‪ :‬רס"ל_______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשם ‪ ,‬המשרת בתפקיד סוהר ביטחון בביס"ר ____‪ ,‬הורשע על ידנו באי מילוי הוראה‪,‬‬
‫עבירה לפי סעיף ‪ 1‬לתוספת השניה לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) ‪ ,‬התשל"ב ‪.1971-‬‬
‫ההוראות אשר בגין אי מילויין הורשע הנאשם הינן ‪:‬‬
‫סעיף ג‪.1.‬ה‪ .‬לפקודת נציבות (פקנ"צ) ‪" 04.12.00‬פיקוח על האסירים באגפים" ‪ ,‬המחייב צפייה‬
‫לתוך תאי האסירים בשעות הלילה;‬
‫סעיפים ‪.14‬ב‪ .‬ו‪ -‬ג‪ .‬לפקנ"צ ‪" 04.54.01‬מניעת אובדנות ‪ -‬טיפול והשגחה"‪ ,‬המחייבים ביצוע‬
‫השגחה ורישום ביומן השגחות‪ ,‬הכוללים יצירת קשר עין עם העצור‪ ,‬בחינה להעדר אמצעים‬
‫פיזיים לפגיעה עצמית ובמידת האפשר שיחה קצרה עם האסיר;‬
‫הוראת השירות ‪ 3.05‬ס"ק ‪ .)1‬סעיף ‪ 3‬י‪ .‬לפקנ"צ ‪" 02.39.00‬כללי התנהגות סוהרים" המחייבים‬
‫את הסוהר בדיווחי אמת‪.‬‬
‫‪ .2‬בבסיס הרשעתו הודאת הנאשם ‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בכך שבתאריך ‪ ,25.9.12‬בין השעות ‪4:00‬‬
‫ל‪ 5:00-‬לפנות בוקר ‪ ,‬בעת ששימש בתפקיד זקיף באגף בו שהו אסירים שהוגדרו כאסירי השגחה‪,‬‬
‫‪143‬‬
‫וניהל את הרישום ביומן אסירי ההשגחה ‪ ,‬לא ביצע ביקורות בתאי האגף ועל אף זאת רשם ביומן‬
‫האגף כי ערך ביקורות בתאי אסירי ההשגחה ‪.‬‬
‫‪ .3‬במסגרת הסדר הטיעון עתרו הצדדים לעונשים כדלקמן‪ :‬התובע ביקש כי נשית על הנאשם נזיפה‬
‫חמורה‪ 3 ,‬ימי קנס ומחבוש על תנאי ‪ ,‬בהתחשב מחד בחומרת מעשיו ‪ ,‬כפי שפורט במקרים‬
‫דומים שנדונו בפני בית דין זה‪ ,‬ומאידך‪ ,‬בהתחשב בכך שמדובר בפרק זמן קצר יחסית בו לא‬
‫בוצעו הביקורות‪ ,‬בהודאת הנאשם והחרטה שהביע‪ ,‬ובהיותו סוהר צעיר בעל מוטיבציה להמשיך‬
‫ולשרת‪.‬‬
‫הנאשם ‪ ,‬שאינו מיוצג‪ ,‬ביקש כי לא יושת עליו עונש כלכלי‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬מדובר במקרה חד פעמי ‪ ,‬הוא מודע לחומרת מעשיו ולא יחזור על טעות זו‪.‬‬
‫הנאשם ממשיך לשרת באותו תפקיד בו שימש בעת האירוע בגינו הורשע‪.‬‬
‫‪ .4‬כפי שנאמר על ידנו במקרים דומים‪ ,‬חומרת מעשיו של הנאשם כפולה ואף משולשת‪ .‬הנאשם לא‬
‫ביצע השגחה על אסירים אשר הוגדרו ע"י גורמי הטיפול והביטחון כאסירי השגחה ‪ ,‬דהיינו –‬
‫אסירים במצוקה נפשית או סיכון אובדני גבוה‪ ,‬כאמור בפקודת הנציבות ‪ . 04.54.01‬בהתאם‬
‫להוראות פקודת הנציבות‪ ,‬מהווה ההשגחה על אותם אסירים אחד האמצעים לשמירה על חיי‬
‫האסירים‪.‬‬
‫‪ .5‬חמור מכך‪ ,‬הנאשם ציין ביומן האגף כי ביצע את הביקורת ובכך חטא ברישום דיווח כוזב‪.‬‬
‫‪ .6‬ברישום כוזב זה היה כדי להכשיל את הארגון כולו‪ .‬שהרי אילו‪ ,‬חלילה‪ ,‬היה מתרחש מעשה‬
‫אובדני במהלך פרק הזמן בו לא בוצעה הביקורת כנדרש‪ ,‬היו למעשיו של הנאשם השלכות‬
‫מרחיקות לכת‪ ,‬והרי הנאשם‪ ,‬לדבריו‪ ,‬ידע מהי משמעות הגדרת אסירים כאסירי השגחה‪.‬‬
‫‪ .7‬חומרת העבירה מהווה שיקול לחומרה בבואנו לגזור את דינו של הנאשם‪ .‬מנגד‪ ,‬עומדים לזכותו‬
‫הצער והחרטה שהביע הנאשם בפנינו והודאתו שחסכה מהצורך בניהול הוכחות‪.‬‬
‫‪ .8‬בשים לב לנסיבות שפורטו לעיל ‪ ,‬אנו סבורים כי הענישה שהתבקשה ע"י התובע במסגרת הסדר‬
‫הטיעון הינה סבירה‪ ,‬מידתית‪ ,‬ומגשימה את תכלית הדין המשמעתי‪.‬‬
‫‪144‬‬
‫‪ .9‬אשר על כן אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה;‬
‫ב‪ .‬קנס בגובה של ‪ 3‬ימי עבודה ‪ ,‬שייגבה בשלושה תשלומים שווים‪.‬‬
‫ג‪ 5 .‬ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל ‪ ,‬אם יעבור הנאשם בתוך ‪ 3‬שנים מהיום עבירת משמעת‬
‫של אי מילוי הוראה‪ ,‬בנסיבות של דיווח שאינו אמת‪ ,‬ויורשע בגין כך‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור על פסק הדין תוך ‪ 45‬ימים‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום‪ 4.4.2013 ,‬בנוכחות הנאשם והתובע‪.‬‬
‫_________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫___________‬
‫__________‬
‫סג"ד מרגלית כהן‬
‫גנ"מ שלום יעקב‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫‪145‬‬
‫שופט‬
‫נאשם ‪ :‬רס"ב_______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשם הורשע באי מילוי הוראה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 1‬לתוספת השניה לפקודת בתי הסוהר (נוסח‬
‫חדש) ‪ ,‬התשל"ב ‪.1971-‬‬
‫ההוראה אשר בגין אי מילוייה הורשע הנאשם הינה הוראת סעיף ‪.1‬ג‪ .‬לנוהל בטחון ‪,01-1013‬‬
‫"הכנסת מכשירי רט"ן לשטח בית הסוהר" ‪ ,‬האוסרת על הכנסת רט"ן (דהיינו‪ -‬טלפון סלולארי)‬
‫לביס"ר ללא אישור‪.‬‬
‫‪ .2‬בבסיס הרשעתו הודאת הנאשם ‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בכתב אישום מתוקן‪ ,‬לפיו בתאריך‬
‫‪ ,11.11.12‬עת שימש בתפקיד חובש במרפאה בביס"ר ____ ‪ ,‬ולא היה מורשה להיכנס לתחומי‬
‫הביס"ר כשברשותו מכשיר טלפון סלולארי‪ ,‬ניסה להיכנס לתחומי הביס"ר כשבתיקו מכשיר‬
‫טלפון סלולארי מסוג "בלאקברי" (להלן‪ ":‬המכשיר ")‪.‬‬
‫בעת שזקיף השער העביר את התיק במשקף הוא הבחין במכשיר כשהוא נמצא בתיק‪ .‬זקיף השער‬
‫התריע בפני הנאשם כי יש מכשיר טלפון סלולארי בתיקו וביקש ממנו להוציאו‪ .‬בעקבות כך‬
‫‪146‬‬
‫הנאשם הוציא מהתיק‪ ,‬בין היתר‪ ,‬עיתונים ובגדים ולאחר מכן אמר לזקיף השער כי אין בתיק‬
‫מכשיר טלפון סלולארי‪.‬‬
‫באותן הנסיבות הבחין שוב זקיף השער במכשיר בתיק ואמר זאת לנאשם‪ .‬הנאשם שוב פתח את‬
‫התיק והוציא את המכשיר מהמקום בו היה מונח‪.‬‬
‫‪ .3‬לדברי התובע‪ ,‬כניסה לבית הסוהר עם מכשיר טלפון פרטי עלולה לפגוע בביטחון בית הסוהר‪ ,‬אף‬
‫כי לא ניתן לייחס לנאשם כוונת פגיעה בביטחון‪ .‬לדבריו מדובר בעבירה לא קלה ויש להרתיע‬
‫סוהרים אחרים מביצועה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬מאחר והנאשם שהינו סוהר ותיק מושעה‪ ,‬עברו המשמעתי נקי‪ ,‬והוא הודה בכתב‬
‫האישום המתוקן וחסך מניהול התיק‪ ,‬מבקשת התביעה במסגרת הסדר הטיעון להשית על הנאשם‬
‫נזיפה חמורה וארבעה ימי קנס‪ .‬לדברי התובע‪ ,‬באופן רגיל ראוי היה להשית גם ענישה הצופה פני‬
‫עתיד‪ ,‬אך נוכח העובדה שככל הנראה עומד הנאשם לסיים את שירותו‪ ,‬לא נתבקשנו לעשות כן‪.‬‬
‫‪ .4‬לדברי הסניגור‪ ,‬הנאשם הינו בן ‪ ,52‬נשוי ואב לארבעה‪ ,‬ביניהם שני קטינים וכולם סמוכים על‬
‫שולחנו ‪ .‬משרת בשב"ס מזה כ‪ 25-‬שנים‪ ,‬ברובן כחובש‪ ,‬תפקיד במהלכו היה עד למראות קשים‪,‬‬
‫מצוי בקשיים כלכליים וכתוצאה מהאירוע נפגע לא רק כלכלית אלא אף רפואית‪ ,‬כמתואר בחוות‬
‫דעת פסיכיאטר בעניינו‪.‬‬
‫באשר לנסיבות האירוע מסר ב"כ הנאשם כי לא היתה מאחוריו כוונת זדון של הנאשם‪ ,‬והטלפון‬
‫היה ללא "סים" ולא פעיל לשיחות יוצאות ונכנסות‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם ביקש כי נסתפק בהטלת עונש של נזיפה‪.‬‬
‫הנאשם עצמו הביע חרטה ואמר כי האירוע אינו מתאים לו ולגילו‪.‬‬
‫‪ .5‬לא בכדי קבע הארגון נהלים האמורים להנחות את הסוהר כיצד עליו לנהוג ‪,‬תוך הגדרת גבולות‬
‫המותר והאסור ‪ .‬חובת הקפדה על הקבוע בנהלים חלה על כל סוהר‪ ,‬וחיונית לצורך השמירה על‬
‫המשמעת‪ ,‬הסדר והביטחון בשב"ס‪ .‬אי הקפדה על קיום הנהלים ככתבם וכלשונם עלול להביא‬
‫למצב בו "איש הישר בעיניו יעשה" ‪ ,‬ואת זאת יש למנוע‪.‬‬
‫‪147‬‬
‫‪ .6‬כנגד חומרת העבירה עומדים לזכותו של הנאשם הותק שלו בשב"ס‪ ,‬עברו הנקי‪ ,‬הצער והחרטה‬
‫שהביע בפנינו והודאתו שחסכה מהצורך בניהול הוכחות‪ ,‬אם כי בתחילה כפר בכתב האישום וחזר‬
‫בו מכפירתו בשלב מאוחר יותר‪ ,‬במסגרת הסדר הטיעון בו תוקן כתב האישום‪.‬‬
‫במיוחד יש לתת הדעת לכך שהנאשם מושעה‪ .‬לעניין זה יצויין כי כתב האישום הוגש ב‪,25.2.13 -‬‬
‫והעיכוב בניהול הליך זה נגרם‪ ,‬ברובו‪ ,‬בעטיו של הנאשם ומי מטעמו‪.‬‬
‫‪ .7‬בשים לב לנסיבות שפורטו לעיל ‪ ,‬הסדר הטיעון הינו סביר ומידתי‪ ,‬ולטעמי יש לגזור על הנאשם‬
‫נזיפה חמורה ושני ימי קנס‪.‬‬
‫סג"ד רוני בורוכוב‪ ,‬שופט ‪ :‬מצטרף לגזר הדין‪.‬‬
‫סג"ד מרגלית כהן‪ ,‬שופטת ‪ :‬הנני סבורה כי לאור פרטי כתב האישום המתוקן אל מול השעייתו‬
‫והבעת החרטה‪ ,‬בצירוף העובדה כי הנאשם מתעתד לעזוב את שב"ס‪ ,‬ניתן להסתפק בנזיפה‬
‫חמורה‪.‬‬
‫אשר על כן החלטנו בדעת רוב להטיל על הנאשם את הענשים הבאים ‪:‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫קנס בגובה של שני ימי עבודה‪ .‬הקנס ייגבה בשני תשלומים‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור על פסק הדין תוך ‪ 45‬ימים‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום‪ 12.5.2013 ,‬בנוכחות הנאשם ‪ ,‬ב"כ והתובע‪.‬‬
‫_________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫___________‬
‫סג"ד מרגלית כהן‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫‪148‬‬
‫__________‬
‫סג"ד רוני בורוכוב‬
‫שופט‬
‫נאשם ‪ :‬רס"ר_______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשם ‪ ,‬ששימש במועד הרלבנטי בתפקיד לוחם ביחידת נחשון באגף העצורים בבית‬
‫משפט ____ (להלן‪ ":‬בית המשפט")‪ ,‬הורשע בשימוש בכוח כלפי אדם במסגרת מילוי‬
‫תפקיד בניגוד לפקודות השירות‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪( 19‬א) לתוספת השנייה לפקודת בתי‬
‫הסוהר (נוסח חדש) התשל"ב – ‪.1971‬‬
‫‪ .2‬הנאשם הורשע על פי הודאתו‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בכך שבתאריך ‪ 19.11.12‬באגף‬
‫העצורים בבית המשפט ‪ ,‬הדף עצור שהובא לדיון והיכה בפניו‪ ,‬כשהעצור כבול בידיו ‪ ,‬וזאת‬
‫לאחר שהעצור התגרה בו‪ .‬כתוצאה מכך נגרמו לעצור פצע שפשוף בשליש העליון של האף‬
‫וכן פצע שפשוף מתחת לעין ימין‪.‬‬
‫‪ .3‬לדברי התובע ‪ ,‬מדובר בעבירה חמורה בנסיבותיה ‪ ,‬ולבית הדין תפקיד עיקרי במיגורה‪.‬‬
‫חומרה יתרה נגזרת מהעובדה שהאסיר היה כבול בידיו ‪.‬‬
‫‪149‬‬
‫עם זאת‪ ,‬הנאשם‪ ,‬שהתגייס בשנת ‪ 2007‬הודה בביצוע העבירה ואין לחובתו הרשעות‬
‫קודמות‪ .‬לפיכך מבקשת התביעה כי במסגרת הסדר הטיעון יושתו על הנאשם נזיפה חמורה‪,‬‬
‫‪ 4‬ימי ריתוק‪ 4 ,‬ימי קנס ומחבוש על תנאי‪.‬‬
‫‪ .4‬לדברי הסנגור‪ ,‬הנאשם הינו לוחם למופת‪ .‬מבלי לזלזל בחומרת העבירה‪ ,‬הסיטואציה של‬
‫לטפל ב‪ 300 -‬עצורים במתחם אינה פשוטה‪ .‬לדבריו‪ ,‬במהלך ויכוח הביט העצור בתג השם‬
‫של הנאשם ומלמל מילים שיכולות להתפרש כאיום וכך אירע המקרה‪ ,‬שאינו מדרכו של‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫הנאשם הינו אב‪ ,‬מצבו הכלכלי אינו קל והוא מבקש לצמצם למינימום ‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬את ימי‬
‫הריתוק והקנס‪ ,‬ולהסתפק בנזיפה‪.‬‬
‫לא הומצאו מסמכים להוכחת טענות ההגנה‪ ,‬עם זאת הצהיר בפנינו התובע כי חוות הדעת‬
‫בעניינו של הנאשם גבוהות עד גבוהות מאד‪.‬‬
‫‪ .5‬הנאשם עצמו הביע חרטה וצער על שפעל כפי שפעל‪ .‬לדבריו הפיק את הלקח מהאירוע‬
‫וניכר כי הפנים את חומרתו‪ .‬התרשמנו מכנות דבריו‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .6‬מדובר במקרה חמור של סטייה מהתנהגות המצופה מסוהר ‪ .‬ריסון עצמי ושמירה על כבוד‬
‫האדם וגופו הינם בגדר חובותיו היסודיות של סוהר‪ ,‬בוודאי סוהר הבא במגע יומיומי עם‬
‫אסירים‪ .‬חובת הסוהר לנהוג באסיר כבוד הינה מוחלטת‪ .‬במסגרתה עליו לנהוג איפוק וריסון‬
‫גם כאשר האסיר אינו נוהג על פי ציפיותיו ‪.‬‬
‫‪ .7‬על הנאשם היה לנהוג באיפוק ולנקוט בצעדים החוקיים העומדים לרשותו לנוכח הנסיבות ‪.‬‬
‫בוודאי לא היה בנסיבות כדי להצדיק שימוש באמצעי כח כלשהו‪ ,‬באשר לא נשקפה לו כל‬
‫סכנה וחמור מכך ‪ -‬בשעה שהעצור היה כבול בידיו וככזה ‪ -‬חסר כל יכולת התגוננות‪ ,‬לא כל‬
‫שכן תקיפה‪.‬‬
‫‪ .8‬במעשיו חטא הנאשם לא רק כלפי העציר שהיה נתון למרותו אלא גם כלפי הארגון שהפקיד‬
‫בידו סמכויות ואמצעים תוך הבעת אמון כי יידע לעשות בהם שימוש תוך הפעלת שיקול‬
‫‪151‬‬
‫דעת ומקצועיות‪ .‬מעשיו מהווים גם מעילה באמון הציבור כלפי המשרתים בשירות בתי‬
‫הסוהר‪ ,‬כי יפעלו בהתאם לכללים החלים עליהם תוך מקצועיות ואנושיות ‪.‬‬
‫‪ .9‬מעשיו של הנאשם אינם עומדים בהלימה עם ערכי שב"ס ובהם כבוד האדם‪ ,‬מקצועיות ‪,‬‬
‫ממלכתיות ודוגמה אישית‪.‬‬
‫‪ .10‬חומרת האירוע ונסיבותיו עומדים לחובת הנאשם בבואנו לגזור את דינו ‪.‬‬
‫‪ .11‬כנגד זאת עומדים הודאתו בביצוע העבירה‪ ,‬והתרשמותנו החיובית ממנו ומכנות החרטה‬
‫שהובעה על ידו‪.‬‬
‫‪ .12‬אשר על כן החלטנו לכבד את הסדר הטיעון ולהטיל על הנאשם את הענשים הבאים ‪:‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪ 4‬ימי ריתוק שריצויים יחל ביום ב' ‪.27.5.2013 ,‬‬
‫‪ 5‬ימי קנס שייגבו ב‪ 4 -‬תשלומים‪.‬‬
‫‪ 10‬ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל אם יעבור הנאשם ‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים מיום מתן גזר דין‬
‫זה ‪ ,‬עבירה של שימוש בכוח ‪ ,‬ויורשע בגין כך בתקופת התנאי או‬
‫לאחריה‪.‬‬
‫לצדדים זכות לערער על פסק הדין בתוך ‪ 45‬ימים מהיום‪.‬‬
‫הודע בפומבי היום ‪, 21.5.2013 ,‬בנוכחות הנאשם ‪ ,‬בא כוחו והתובע‪.‬‬
‫______________‬
‫_______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫גנ"מ שלום יעקב‬
‫אב"ד‬
‫שופט‬
‫‪151‬‬
‫______________‬
‫עו"ד זאב אפיק‬
‫שופט (נציג ציבור)‬
‫נאשם ‪ :‬רס"ל_______‬
‫גזר דין‬
‫‪ .1‬הנאשם ‪ ,‬המשרת כסוהר בטחון בבית מעצר ____‪ ,‬הורשע בעבירות של התנהגות שאינה‬
‫הולמת סוהר ושל אי מילוי הוראה‪.‬‬
‫ההוראות אשר אי מילויין הורשע הינן הוראת השירות ‪ 3.05‬ס"ק ‪ .)1‬וסעיף ‪.3‬י‪ .‬לפקנ"צ‬
‫‪ " 02.39.00‬כללי התנהגות סוהרים " המחייבים את הסוהר בדיווחי אמת‪.‬‬
‫‪ .2‬בבסיס הרשעתו העובדות הבאות‪ ,‬בהן הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון‪:‬‬
‫לאחר ששילם הנאשם בתאריך ‪ 20.5.2012‬סך של ‪ ₪ 300‬כדמי רישום בנו למעון ילדים‪,‬‬
‫הוסיף על גבי הקבלה את הספרה ‪ 1‬לפני המספר ‪ , 300‬כך שהסכום הנחזה על גבי קבלה‬
‫היה על סך ‪ .₪ 1300‬כמו כן החתים את אחראית המעון על גבי טופס " בקשה להשתתפות‬
‫בשכר לימוד לגני ילדים וקייטנות " (להלן‪ ":‬הטופס ") בו ציין כי ילדו מטופל במעון בין‬
‫התאריכים ‪ 3.8.12 -1.7.12‬וכי שכר הלימוד החודשי הוא סך של ‪ , ₪ 1500‬למרות שבפועל‬
‫ילדו של הנאשם לא טופל בגן אלא ע"י חמותו של הנאשם‪.‬‬
‫‪ .3‬בהמשך ביקש הנאשם להגיש את הטופס ואת הקבלה לעוזר קצין מש"א בבית המעצר‪,‬‬
‫וכשזה העיר לו כי קיים פער בין הסכום המצויין על גבי הקבלה ובין הסכום המצויין על גבי‬
‫הטופס ‪ ,‬שינה הנאשם בכתב ידו את הסכום המצויין על גבי הטופס לסכום של ‪.₪1300‬‬
‫והגיש את הטופס ואת הקבלה‪.‬‬
‫‪152‬‬
‫‪ .4‬הנאשם התגייס לשב"ס ביולי ‪ 2011‬ולחובתו הרשעה בדן יחיד שאינה רלבנטית לאישום‬
‫בגינו הורשע‪.‬‬
‫‪ .5‬בטיעוניו לעונש‪ ,‬אמר התובע כי מדובר במעשה חמור‪ ,‬על סף הפלילי‪ ,‬שאינו מצופה מאדם‬
‫נורמטיבי‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה מסוהר שהינו איש חוק‪ .‬בית הדין מתבקש ע"י התביעה‬
‫להוקיע את המעשה למען יראו וייראו‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬הנאשם הודה בביצוע המעשים בהזדמנות הראשונה ובחקירתו במשטרה ‪ ,‬הביע‬
‫חרטה ומבין את חומרת מעשיו‪ ,‬ובמכלול שיקולים אלה עותרת התביעה‪ ,‬במסגרת הסדר‬
‫הטיעון‪ ,‬להטיל על הנאשם נזיפה חמורה‪ 4 ,‬ימי ריתוק‪ 4 ,‬ימי קנס ומחבוש על תנאי‪.‬‬
‫‪ .6‬הנאשם‪ ,‬אשר בחר שלא להיות מיוצג‪ ,‬הביע חרטה וצער על מעשיו‪ .‬לדבריו‪ ,‬בעקבות המקרה‬
‫"הודח"‪ ,‬כלשונו‪ ,‬למשך חדשיים ו‪ 9-‬ימים‪ ,‬כשכוונתו להוצאתו לחופשה כפוייה‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬תקופה זו היוותה עבורו טראומה ועגמת נפש שבהן יש לראות משום עונש‬
‫כשלעצמו ומבחינתו היה מעדיף לעבוד באותה תקופה אף ללא שכר‪ ,‬על פני הוצאתו‬
‫הכפוייה מהשירות‪.‬‬
‫‪ .7‬הנאשם אב לשלושה פעוטות‪ ,‬כולם מתחת לגיל שלוש‪ .‬לדבריו‪ ,‬רכש לאחרונה דירה ומשלם‬
‫החזר משכנתא גבוה ולפיכך מבקש להימנע מתשלום קנס‪ .‬כן ביקש שלא יוטל עליו עונש‬
‫של ריתוק‪ ,‬על מנת שלא להטיל על אשתו מעמסה שלא תוכל לעמוד בה‪ .‬לשאלת בית הדין‬
‫מסר כי חמותו מסייעת להם בגידול ילדיהם‪.‬‬
‫‪ .8‬מעשיו של הנאשם חמורים‪ .‬במעשים אלה כשל בשמירה על אחד מערכי היסוד של הארגון‪,‬‬
‫הוא ערך האמינות‪ .‬על האמת לשמש נר לרגליו של כל אדם ‪ ,‬בוודאי של סוהר ‪ .‬אין צורך‬
‫להכביר מלים באשר לפסול שבדיווחים כוזבים ועל מידת הסכנה שבהם ‪.‬‬
‫‪ .9‬מדברי הנאשם בפניי התרשמתי כי צערו והחרטה שהביע כנים הם‪ .‬נראה כי על אף אופייה‬
‫החמור של העבירה‪ ,‬לא עמדו מאחוריה מניעים "עברייניים"‪ ,‬אלא חוסר הבנה בסיסי של‬
‫משמעות מעשיו וחומרתם‪ .‬התרשמתי כי הנאשם מבין כיום את חומרת מעשיו ולמד את‬
‫הלקח לעתיד‪.‬‬
‫‪153‬‬
‫‪ .10‬במכלול השיקולים שפורטו לעיל‪ ,‬הענישה לה עתרה התביעה במסגרת הסדר הטיעון הינה‬
‫סבירה ומידתית‪ .‬עם זאת‪ ,‬בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם ‪ ,‬סבורני כי אין זה נכון להטיל‬
‫את מלוא סכום הקנס ובכך להקשות על הנאשם ומשפחתו‪.‬‬
‫‪ .11‬מנגד‪ ,‬יש להטיל עליו ענישה מותנית משמעותית שתרחף מעל ראשו ‪,‬תרתיעו מלסטות‬
‫מדרך האמת בהמשך שירותו‪ ,‬ותשמש הרתעה כלפי כלל הסוהרים מפני דיווחים שאינם‬
‫אמת‪.‬‬
‫‪ .12‬אשר על כן אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים ‪:‬‬
‫נזיפה חמורה ‪.‬‬
‫‪ 3‬ימי ריתוק‬
‫‪3‬‬
‫ימי קנס שייגבו בשלושה תשלומים שווים‪.‬‬
‫‪ 10‬ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל אם יעבור הנאשם בתוך ‪ 3‬שנים מהיום‬
‫עבירת משמעת בנסיבות של דיווח שאינו אמת‪ ,‬ויורשע בגין כך‪.‬‬
‫זכות ערעור לצדדים תוך ‪ 45‬ימים מהיום‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ , 23.5.2013 ,‬בנוכחות הנאשם והתובע‪.‬‬
‫______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫נשיאת בית הדין למשמעת‬
‫‪154‬‬
‫נאשם ‪ :‬רס"ר_______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשם הורשע בעבירות של אי מילוי הוראה והתנהגות שאינה הולמת סוהר‪.‬‬
‫ההוראות אשר בגין אי מילויין הורשע הנאשם הן הוראות סעיף ‪.1‬ג‪ .‬ו‪ .4‬יד‪ .‬לנוהל חטיבת‬
‫הביטחון ‪" 01-1013‬הכנסת מכשירי רט"ן לשטח בית הסוהר" שהייתה תקפה בתקופה הרלבנטית‬
‫והאוסרות על הכנסת מכשירי רט"ן לאגפים בביס"ר ללא אישור ‪.‬‬
‫‪ .2‬בבסיס הרשעתו הודאת הנאשם ‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בעובדות הבאות‪:‬‬
‫בתאריך ‪ 19.2.13‬בעת שהנאשם היה במשמרת‪ ,‬הוא יצא מתחומי הביס"ר כשברשותו תיק גב ‪,‬‬
‫נטל מרכבו מכשיר טאבלט והכניסו לתיק הגב ‪ ,‬נטל מכשיר טלפון סלולארי והניח אותו בכיס‬
‫הימני במכנסיו‪ ,‬שב לכיוון הביס"ר וניסה להיכנס לתחומיו כשברשותו שני המכשירים‪.‬‬
‫בעקבות העברת תיקו של הנאשם במשקף נערכה בדיקה ידנית ומכשיר הטאבלט נמצא בתוך‬
‫התיק‪ .‬באותן הנסיבות הוציא הנאשם את המכשיר הסלולארי מכיס מכנסיו ו"הסליקו" בתוך‬
‫מכנסיו בחלקם האחורי‪ .‬בהמשך לכך התבקש הנאשם לעבור בידוק בשער המגנומטרי ובכל פעם‬
‫שעבר התקבלה התראה במכשיר המגנומטרי וזאת על אף שהנאשם התבקש להוציא את כל‬
‫החפצים שברשותו בטרם שעבר בשער המגנומטרי‪.‬‬
‫‪155‬‬
‫בנסיבות אלה הוזעק למקום קצין האג"מ‪ ,‬ששאל את הנאשם האם שכח משהו במכנסיו או על‬
‫גופו ‪ .‬הנאשם השיב בשלילה וביקש להיכנס לשירותים‪ .‬קצין האג"מ הורה לנאשם להתלוות אליו‬
‫למשרד אחראי המכלול ושם לאחר שיחה שנערכה ביניהם הוציא הנאשם מתוך אחורי מכנסיו את‬
‫המכשיר הסלולארי ש"הסליק"‪.‬‬
‫‪ .3‬לנאשם הרשעה בדן יחיד משנת ‪ 2010‬בגין שינה בתפקיד‪.‬‬
‫‪ .4‬לדברי התובע‪ ,‬יש לראות בחומרה מעשיו של הנאשם בניגוד להנחיות הבטחון וחומרה יתרה בכך‬
‫שבמהלך האירוע ביצע מעשים שיש בהם כדי להכשיל את חבריו הסוהרים ‪ .‬לדבריו‪ ,‬מדובר על‬
‫התנהגות שהיא על סף התנהגות עבריינית‪ ,‬ויש להתריע ולהרתיע סוהרים מפני התנהגות דומה הן‬
‫בפן המשמעתי והן בפן הפלילי‪ ,‬אף שבפן זה לא מואשם הנאשם שבפנינו‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬מאחר והנאשם הודה בכתב האישום המתוקן וחסך מניהול התיק‪ ,‬מבקשת התביעה‬
‫במסגרת הסדר הטיעון להשית על הנאשם נזיפה חמורה ‪ ,‬ארבעה ימי קנס ומחבוש על תנאי‪.‬‬
‫‪ .5‬ב"כ הנאשם מבקש כי בית הדין יכבד את הסדר הטיעון ‪.‬לדבריו‪ ,‬אין לראות בנסיבות המקרה‬
‫חומרה יתרה‪ ,‬הנאשם ביקש לשוחח עם רעייתו ולכן ביקש להכניס את הטלפון הסלולרי שלו‪,‬‬
‫ומדובר בחולשה רגעית‪ ,‬מעידה חד פעמית וטעות בשיקול דעת‪.‬‬
‫לדברי ב"כ הנאשם‪ ,‬מדובר בסוהר ממושמע ‪ ,‬אחרי ומסור ולזכותו חוות דעת טובות‪.‬‬
‫‪ .6‬הנאשם הועבר בעקבות האירוע לבימ"ר ____ אך עקב פציעה בברכו במסגרת תפקיד משנת‬
‫‪ ,2009‬שוהה בביתו בחופשת מחלה מאז האירוע‪.‬‬
‫‪ .7‬הנאשם עצמו אמר כי הוא מצטער על הטעות וכי לא יחזור עליה‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .8‬לא בכדי קבע הארגון נהלים האמורים להנחות את הסוהר כיצד עליו לנהוג ‪,‬תוך הגדרת גבולות‬
‫המותר והאסור ‪.‬‬
‫חובת הקפדה על הקבוע בנהלים חלה על כל סוהר‪ ,‬וחיונית לצורך השמירה על המשמעת‪ ,‬הסדר‬
‫והביטחון בשב"ס‪ .‬אי הקפדה על קיום הנהלים ככתבם וכלשונם עלול להביא למצב בו "איש‬
‫הישר בעיניו יעשה" ‪ ,‬ואת זאת יש למנוע‪.‬‬
‫‪156‬‬
‫‪ .9‬חמורה מעצם הפרת הנוהל היא התנהגות הנאשם בנסותו להסתיר את מכשיר הטלפון ובכך‬
‫להכשיל את חבריו למשמרת בביצוע תפקידם‪ .‬אין לקבל טענת הסנגור לפיה אין חומרה מיוחדת‬
‫בנסיבות העבירה ‪.‬‬
‫‪ .10‬במעשיו פעל הנאשם בניגוד לערכים אותם חרת שב"ס על דגלו ובראשם ערך האמינות‪,‬‬
‫המקצועיות‪ ,‬הממלכתיות והדוגמא האישית ‪.‬‬
‫‪ .11‬חומרת העבירה ונסיבותיה וכן עברו המשמעתי של הנאשם מהווים שיקולים לחומרה‪.‬‬
‫‪ .12‬לזכות הנאשם הודאתו בכתב האישום‪.‬‬
‫‪ .13‬לא מצאנו טעמים חריגים לפסילת הסדר הטיעון‪ ,‬ולפיכך אנו מטילות על הנאשם את העונשים‬
‫הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‬
‫ב‪ .‬קנס בגובה של ארבעה ימי עבודה‪ .‬הקנס ייגבה ב‪ 4-‬תשלומים‪.‬‬
‫ג‪ .‬חמישה ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל באם יעבור הנאשם בתוך ‪ 3‬שנים מהיום‬
‫עבירת משמעת של אי מילוי הוראה או התנהגות שאינה הולמת סוהר‪ ,‬ויורשע בגין כך‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור על פסק הדין תוך ‪ 45‬ימים‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום‪ 2.6.2013 ,‬בנוכחות הנאשם ‪ ,‬ב"כ והתובע‪.‬‬
‫_________‬
‫___________‬
‫__________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫סג"ד אורנה אטלי‬
‫סג"ד אריאלה כליף‬
‫אב"ד‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫שופטת‬
‫‪157‬‬
‫נאשם ‪ :‬רס"ר_______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשם ‪,‬ששימש בתקופה הרלבנטית בתפקיד סוהר בטחון במתקן ____ (להלן ‪" :‬המתקן") ‪,‬‬
‫הורשע בעבירות משמעת של אי מילוי הוראה ושל התנהגות שאינה הולמת סוהר בגין הודאתו‬
‫‪,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בכך שבשני מועדים שונים בחודש מרץ ‪ , 2013‬נכנס לתחומי המתקן‬
‫כשהוא נושא אקדח פרטי ‪ ,‬ביודעו כי הדבר אסור ומנוגד לפקודות ‪ .‬באחד המקרים הכניס את‬
‫האקדח בארוניתו‪ .‬במקרה השני אמר הנאשם למפקדת המשמרת כי יש לו אישור מהקמב"ץ‬
‫להיכנס למתקן עם האקדח וזאת מבלי שאישור כזה ניתן לו‪ .‬בהמשך‪ ,‬יצא הנאשם עם האקדח‪,‬‬
‫הותירו ברכב ללא השגחה וחזר להמשך עבודה במשמרתו‪.‬‬
‫‪ .2‬ההוראות שבהפרתן הורשע הנאשם הן פקודת נציבות ‪" 02.05.00‬החזקה ושימוש בנשק ע"י‬
‫סוהרים" האוסרת נשיאת כלי ירייה פרטי בעת מילוי תפקיד ומורה על אופן אחסנת כלי ירייה‬
‫וכן הוראת סעיף ‪ .4‬יג‪ .)1 .‬לנוהל ‪" 01-9001‬ניפוק והחזקת נשק בידי סוהרים" האוסרת הכנסת‬
‫נשק לתוך בית סוהר‪.‬‬
‫‪158‬‬
‫‪ .3‬הנאשם משרת בשב"ס משנת ‪ ,2004‬ללא עבר משמעתי ‪.‬‬
‫‪ .4‬לדברי התביעה‪ ,‬כתב האישום אינו פעוט ערך שכן מדובר בשני אירועים שונים שהתרחשו‬
‫באותו חודש ‪ ,‬ובהם הכניס הנאשם ביודעין את אקדחו הפרטי לתחום בית הסוהר‪.‬‬
‫לקולא רואה התביעה את העובדה שלנאשם לא היתה כל כוונה לפגוע בביטחון בית הסוהר ‪,‬‬
‫את עברו המשמעתי הנקי‪ ,‬חוות הדעת הגבוהות בעניינו‪ ,‬ועצם עמידתו בפני בית הדין‪.‬‬
‫התביעה עותרת לנזיפה חמורה ומחבוש על תנאי‪.‬‬
‫‪ .5‬ב"כ הנאשם ביקש כי יוטל על מרשו העונש המינימלי ‪ ,‬בשל השיקולים הבאים ‪ :‬הנאשם הוא‬
‫שסיפר מיזמתו במסגרת חקירתו אודות המקרה הראשון‪ ,‬שאלמלא כן‪ ,‬לא היה המקרה בא‬
‫לעולם; לא היתה כל כוונה להפקרת הביטחון והנאשם הכניס במקרה השני את אקדחו למכונית‬
‫שעמדה בכניסה למתקן‪ ,‬ובטווח ראייה של סוהרי המתקן; סידורי האבטחה במיתקן לא‬
‫איפשרו הפקדת נשק‪ ,‬והיה צורך להפקידו בתחנת המשטרה הסמוכה; הנאשם הינו סוהר‬
‫איכותי‪ ,‬הודה בביצוע העבירות וחסך זמן שיפוטי‪.‬‬
‫‪ .6‬הנאשם עצמו אמר כי הוא משרת בשב"ס מזה כתשע שנים‪ ,‬במספר בתי סוהר ותפקידים ‪ ,‬כי‬
‫הוא רוצה להמשיך ולהתקדם בשירות‪ ,‬כי הוא מביע חרטה מלאה וכי למד את הלקח ומתחייב‬
‫כי זו פעם ראשונה ואחרונה בה הועמד לדין ‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .7‬מעשיו של הנאשם אינם קלי ערך ומן הראוי להתייחס אליהם בחומרה ‪.‬‬
‫הנאשם ‪ ,‬שהינו בעל ותק של תשע שנים בשירות ועל פי דבריו ‪-‬שלו שימש במספר תפקידים‪,‬‬
‫וזכה להערכה גבוהה ממפקדיו‪ ,‬כשל במעשים בגינם הורשע‪ ,‬במספר מובנים‪:‬‬
‫הנאשם פעל ‪ ,‬ביודעין‪ ,‬בחוסר מקצועיות ‪ ,‬כאשר נהג בניגוד להוראות הליבה בתחום הבטחון‬
‫המחייבות בשב"ס ‪.‬‬
‫הנאשם פעל בחוסר אחריות כאשר הכניס לתוך בית הסוהר כלי נשק קטלני ואף הכשיל את‬
‫גורמי הבידוק בשער הכניסה‪ ,‬תחת לפעול על פי האפשרות שניתנה לו‪ ,‬להפקיד נשקו בתחנת‬
‫המשטרה הסמוכה‪.‬‬
‫‪159‬‬
‫אין צורך להכביר מילים על חשיבות ההקפדה על כללי שמירתו של נשק ‪ .‬על אחת כמה וכמה‬
‫מסוהר מקצועי ובעל ניסיון יש לתבוע סטנדרט התנהגות מחמיר בנושא זה‪.‬‬
‫‪ .8‬כשלים אלה ‪ ,‬שהינם חמורים כשלעצמם‪ ,‬מתגמדים אל מול הפגיעה הקשה בערך האמינות‪,‬‬
‫אליה כמעט ולא התייחסו הצדדים‪ .‬בעינינו‪ ,‬מרכז כובד כישלונו של הנאשם מצוי בהפרת ערך‬
‫זה‪ .‬תחילה‪ ,‬הכניס הנאשם למתקן‪ ,‬במודע ‪ ,‬כלי נשק קטלני שהכנסתו אסורה ובזאת אף הכשיל‬
‫את חבריו למשמרת‪ .‬אך חמור מכך‪ ,‬בהמשך‪ ,‬משנתגלה ניסיונו להכניס את אקדחו הפרטי‪,‬‬
‫שיקר במצח נחושה כאשר אמר למפקדת המשמרת כי בידו אישור מקמב"ץ היחידה‪.‬‬
‫התנהגות זו מקומה לא יכירנה במערכת כשב"ס‪ .‬מדובר בחתירה תחת אחת ממושכלות היסוד‬
‫של סוהרים‪ ,‬ולכך נלווה פן חומרה מיוחד‪ ,‬הנובע מכך שבדבריו היה כדי לסבך את קמב"ץ‬
‫היחידה‪ ,‬אלמלא היו נבדקים באותו מעמד‪.‬‬
‫‪ .9‬אל מול חומרת מעשיו של הנאשם מוצבים עברו המשמעתי הנקי‪ ,‬הודאתו בביצוע המעשים‬
‫וחוות הדעת בעניינו‪ ,‬אף שלעניין זה עלינו לציין כי בחוות הדעת האחרונה‪ ,‬מחודש מרץ‬
‫‪ ,2013‬בה קיבל הנאשם חוות דעת גבוהה‪ ,‬צויין ע"י הגורם המעיר כי חוות דעת זו מקלה עם‬
‫הנאשם ‪.‬‬
‫‪ .10‬בבואנו לבחון את מכלול השיקולים לרבות זה של תכלית הדין המשמעתי‪ ,‬ובראשה ‪ -‬הרתעת‬
‫סוהרים אחרים מלפעול באופן דומה לזה בו נהג הנאשם‪ ,‬אנו סבורים כי לא ניתנה הדעת‬
‫לפגיעה הקשה בערך האמינות כפי שהתבטאה במעשיו של הנאשם ‪.‬‬
‫‪ .11‬בדומה לדין הפלילי‪ ,‬גם בדין המשמעתי המגמה היא לתת תוקף להסדרי טיעון‪ ,‬ברוח פסיקתו‬
‫של בית המשפט העליון (ר' ע"פ ‪ 1958/98‬פלוני נ' מ"י) לפיה בדרך כלל יש עניין לציבור‬
‫בקיום הסדר טיעון‪ ,‬ולכן‪ ,‬אין זה ראוי שבית הדין יסטה ממנו‪ ,‬אלא אם אמצעי המשמעת‬
‫סוטים במידה משמעותית מן האמצעים הראויים בנסיבות המקרה‪ ,‬או אם הם בלתי סבירים‬
‫באופן בולט‪ ,‬עד שהעניין הציבורי הדרוש לסטות מן ההסדר גובר על העניין הציבורי בקיום‬
‫הסדרי טיעון"‪( .‬ראה למשל ‪ -‬עש"מ ‪ 4542/97‬בעניין אליהו סבג)‪.‬‬
‫‪161‬‬
‫‪ .12‬במקרה זה הגענו לידי מסקנה כי הענישה לה עתרו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון ‪ ,‬לרבות‬
‫הרף העליון שנתבקש ע"י התביעה ‪ ,‬אינה עומדת במבחני האיזון הנוהגים בבחינת הסדרי‬
‫טיעון ‪ ,‬באשר אין היא עולה בקנה אחד עם חומרת העבירה ונסיבותיה כפי שפורטו לעיל‪.‬‬
‫‪ .13‬עם זאת ‪ ,‬גם כאשר מחליטים אנו שלא לאמץ במלואו את הסדר הטיעון ‪ ,‬לא נוכל להתעלם‬
‫מקיומו ולכן ענשו של הנאשם ייגזר תוך התחשבות בקיומו של הסדר הטיעון‪.‬‬
‫‪ .14‬אנו מטילים על הנאשם את העונשים הבאים ‪:‬‬
‫ נזיפה חמורה‬‫ ‪ 10‬ימי מחבוש על תנאי ‪ ,‬אשר יופעל באם יורשע הנאשם ‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים מהיום בעבירת‬‫משמעת של אי מילוי הוראה או התנהגות שאינה הולמת סוהר‪ ,‬שנסיבותיה היעדר אמינות ‪,‬‬
‫ויורשע בגין כך בתקופת התנאי או לאחריה ‪.‬‬
‫‪ -‬קנס כספי בגובה של ארבעה ימי עבודה‪ ,‬שייגבה בארבעה תשלומים שווים‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור תוך ‪ 45‬ימים מהיום‪.‬‬
‫הודע בפומבי היום ‪ ,11.8.2013 ,‬בנוכחות הנאשם‪ ,‬בא‪-‬כוחו והתובעת‪.‬‬
‫______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_______________‬
‫גנ"מ שלום יעקב‬
‫שופט (משפטן)‬
‫‪161‬‬
‫______________‬
‫סג"ד רוני בורוכוב‬
‫שופט‬
‫נאשם ‪ :‬רב כלאי_______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשם ‪ ,‬שיצא לגמלאות ואינו משרת עוד בשב"ס‪ ,‬ואשר בתקופה הרלבנטית שימש בתפקיד‬
‫קצין תמיכה לוגיסטית בביס"ר ____‪ ,‬הורשע בעבירת משמעת של אי מילוי הוראה וזאת בגין‬
‫הודאתו‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בכך שלא דיווח למפקדיו אודות שלושה מועדים במהלך‬
‫החדשים ספטמבר ואוקטובר ‪ , 2012‬בהם התקשרה למכשיר הטלפון הסלולארי השב"סי‬
‫שברשותו אשת אסיר ששהה באותה עת בביס"ר ____ ‪.‬‬
‫עוד צויין בכתב האישום המתוקן כי עובר למועדים בהם התקשרה אשת האסיר לנאשם‪ ,‬שהה‬
‫האסיר באגף אסירי עבודה בבית סוהר ____ בו‪ ,‬כאמור‪ ,‬שירת הנאשם בתפקיד קצין תמיכה‬
‫לוגיסטית ובמסגרת תפקידו היה אחראי‪ ,‬בין היתר‪ ,‬על שיבוץ אסירים לעבודות‪.‬‬
‫ההוראה שבגין הפרתה הורשע הנאשם מצויה בסעיף ‪.4‬א‪ .‬לפקנ"צ ‪" 02.11.00‬קשר אסור בין‬
‫סוהר לאסירים‪/‬עבריינים ומקורביהם "‪ ,‬האוסר התרועעות כלשהי של סוהר עם אסיר ו‪/‬או בני‬
‫משפחתו;‬
‫‪162‬‬
‫‪ .2‬הנאשם בן ‪ ,51‬שירת בשב"ס משנת ‪ .1983‬חוות הדעת בתיקו האישי גבוהות מאד ולמעט שתי‬
‫הרשעות ישנות בדן יחיד ‪ ,‬הוא נעדר עבר משמעתי‪ .‬לדברי התובעת הוביל האירוע נשוא‬
‫הרשעתו לסיום שירותו והוא הוצא לגמלאות מטעמים רפואיים‪ .‬כתב האישום תוקן באופן‬
‫משמעותי בהתאם לראיות שבידי התביעה‪ ,‬הנאשם הודה בו וחסך זמן שיפוטי יקר ובאיזון‬
‫שבין חומרת העבירה והמסר לכלל סוהרי הארגון וקציניו‪ ,‬לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם‪,‬‬
‫עותרת התביעה לעונשי נזיפה חמורה ושני ימי קנס‪.‬‬
‫‪ .3‬ב"כ הנאשם תיאר בפני בית הדין השתלשלות קשה שתחילתה בחקירה ביאח"ס בחשד‬
‫לעבירות פליליות חמורות ביותר‪ ,‬השעייתו מהשירות ושימוע שבמהלכו הוחלט על הליך של‬
‫פיטורין בהסכמה ‪ ,‬המשכה בהודעה לפיה נסגר התיק הפלילי ע"י הפרקליטות כשעילת הסגירה‬
‫היא "נסיבות העניין אינן מצדיקות המשך חקירתך‪ /‬העמדתך לדין" ‪ ,‬הגשת כתב אישום לבית‬
‫דין זה ובו יוחסו לנאשם עבירות חמורות‪ ,‬וסיומה בכתב האישום המתוקן שבפנינו‪ ,‬אשר ב"כ‬
‫הנאשם אינו מקל בו ראש מעצם קיומה של עבירה משמעתית‪ ,‬היא אי הדיווח אודות השיחות‬
‫הטלפוניות‪ ,‬אך לדבריו מדובר בעבירה מינורית ובסופו של יום‪ ,‬כהגדרתו ‪ ,‬לא זו בלבד שההר‬
‫הוליד עכבר‪ ,‬אלא מדובר ב" הר האוורסט שהוליד כפתור"‪...‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הנאשם לא דיווח אודות השיחות מאחר שבמהלכן סירב ממילא לשוחח עם המתקשרת‬
‫ועומס עבודתו השכיח ממנו את קיומן‪ .‬לדברי ב"כ הנאשם‪ ,‬שרשרת האירועים האמורה גרמה‬
‫לנאשם לנזק כבד ובלתי הפיך מבחינות רבות‪ -‬כלכלית‪ ,‬תדמיתית‪ ,‬אישית ורפואית‪ ,‬והרסה‬
‫במחי יד‪ ,‬הגם שלא בזדון‪ ,‬את ‪ 30‬השנים בה שירת הנאשם נאמנה ותרם את כל כולו לשב"ס‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬השתלשלות העניינים האמורה‪ ,‬הזמן בו היה הנאשם מושעה‪ ,‬עינוי הדין שנגרם לו‪,‬‬
‫חוסר הוודאות בפניה עמד‪ ,‬הפגיעה בשמו הטוב ובאמונו במערכת מהווים כשלעצמם עונש‬
‫בלתי פרופורציונלי לעבירה בה הורשע בסופו של יום‪.‬‬
‫הוגשו בפנינו מסמכים באשר למצבו הרפואי והנפשי של הנאשם בעקבות האירועים שהובילו‬
‫להרשעתו‪ ,‬חוות הדעת המעידות על הערכתם הגבוהה של מפקדיו‪ ,‬תעודות ומכתבי הערכה‬
‫הנוגעים לביצוע תפקידו‪ ,‬וכן מכתב תודה בשל תרומת הנאשם לקהילה‪ ,‬בשל התנדבותו בסיוע‬
‫לקשישים תושבי עירו‪.‬‬
‫‪163‬‬
‫לפיכך מבקש ב"כ הנאשם כי נטיל עליו עונש של נזיפה בלבד‪.‬‬
‫הנאשם עצמו מסר כי הוא מצטער על שלא דיווח על כך שאשת האסיר התקשרה אליו‪ ,‬וכי‬
‫הושפל קשות בחקירותיו‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .4‬כנאמר בדברי חכמים ‪" :‬אין לדיין אלא מה שיראה בעיניו‪ ,‬ובאזניו ישמע‪ ,‬ולבבו יבין" (ראה‬
‫דברי כבוד השופט אלון בע"פ ‪ 1399/91‬ליבוביץ נ' מדינת ישראל)‪.‬‬
‫כל שניצבת מול בית הדין היא הרשעת הנאשם בכך שהתקבלו אצלו שלוש שיחות טלפון‬
‫מאשת אסיר והוא לא דיווח על קיומן‪.‬‬
‫אין להקל ראש בעבירה זו‪ ,‬שכן‪ ,‬בכל הנוגע לקשרי סוהר‪ ,‬לא כל שכן‪ ,‬קצין ותיק בשב"ס עם‬
‫אסירים ו‪/‬או בני משפחותיהם‪ ,‬הדיווח הוא אחת מאבני היסוד עליהן מושתת הארגון ומושתת‬
‫אמון הציבור ביושרתו וביושרת המשרתים בו‪.‬‬
‫חובת הדיווח הינה חלק בלתי נפרד מערכי היסוד עליהם נשען הארגון וביניהם‪ :‬אמינות ‪,‬‬
‫מקצועיות‪ ,‬אחריות ‪ ,‬ממלכתיות ודוגמא אישית‪.‬‬
‫קשת המעשים המהווים עבירה בגין הפרת הפקודה המסדירה את המותר והאסור בקשרי סוהר‪-‬‬
‫אסיר הינה רחבה ומגוונת‪ .‬מבלי להקל ראש בעבירה‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬הרי שהנסיבות בגינן‬
‫הורשע הנאשם אינן מצויות בצידה החמור של אותה קשת מעשים‪.‬‬
‫לאמצעי המשמעת תכלית כפולה ‪ -‬האחת‪ ,‬מניעת הפגיעה בתפקודו של השירות הציבורי‬
‫ושמירה על אמון הציבור בו; השנייה‪ ,‬שליחת מסר מרתיע אשר ימנע מסוהרים אחרים לבצע‬
‫מעשים דומים (ראה עש"מ ‪ 5771/01‬פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה)‪ ,‬בכך שונה הדין‬
‫המשמעתי מהדין הפלילי‪ .‬בעוד שתפקידו של הדין הפלילי ענישתי בעיקרו‪ ,‬הרי שמטרתו של‬
‫הדין המשמעתי הינה מניעתית בעיקרה‬
‫( ר' למשל‪ :‬עש"מ ‪ 1928/00‬מדינת ישראל נ' ברוכין)‪ .‬אשר על כן‪ ,‬משקלן היחסי של נסיבותיו‬
‫האישיות של הנאשם פוחת בדין המשמעתי (עש"מ ‪ 5282/98‬מדינת ישראל נ' כתב)‪.‬‬
‫‪164‬‬
‫ואולם ‪,‬תפקידם המרתיע של אמצעי המשמעת אינו חזות הכל (בד"מ ‪ – 47/10‬נש"מ נגד עו"ד‬
‫אורי קורב)‪ .‬כבכל הליך ענישה‪ ,‬בין פלילי ובין משמעתי‪ ,‬נדרשת מידתיות ראויה והתחשבות‬
‫מאוזנת לא רק באופי העבירה שבוצעה וחומרתה‪ ,‬אלא גם בנסיבותיו האישיות של הנאשם‬
‫ובמכלול היסודות הפועלים לקולא בעניינו‪( ".‬עש"מ ‪ 4193/06‬משה חי כהן)‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם ‪ -‬מהראיות שהונחו בפנינו עולה כי מדובר בקצין ותיק‬
‫ומוערך‪ ,‬ששירת נאמנה את המערכת עד אשר שירותו נגדע בגין שרשרת האירועים שתוארה‬
‫ע"י בא כוחו‪ .‬אין ספק כי שמו הטוב של הנאשם‪ ,‬מקור פרנסתו‪ ,‬מצבו הכלכלי ‪ ,‬הנפשי‬
‫והרפואי נפגעו‪.‬‬
‫בבואנו לאזן בין מכלול השיקולים שפורטו לעיל‪ ,‬החלטנו לקבל את הסדר הטיעון ולאמץ את‬
‫הענישה שהתבקשה ע"י ב"כ הנאשם‪.‬‬
‫לפיכך אנו מטילים על הנאשם עונש של נזיפה‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור על פסק הדין תוך ‪ 45‬ימים ‪.‬‬
‫הודע בפומבי היום ‪ ,1.7.2013 ,‬בנוכחות הנאשם‪ ,‬בא כוחו והתובעת‪.‬‬
‫______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_______________‬
‫סג"ד מרגלית כהן‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫‪165‬‬
‫______________‬
‫סג"ד רוני בורוכוב‬
‫שופט‬
‫נאשמת ‪ :‬רס"ל_______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‪-‬‬
‫‪ .1‬הנאשמת ‪ ,‬שפוטרה משב"ס ואינה סוהרת עוד‪ ,‬ואשר בתקופה הרלבנטית שימשה בתפקיד‬
‫סוהרת ביטחון בבימ"ר _____ (להלן‪ :‬הבימ"ר) ‪ ,‬הורשעה בעבירות משמעת של אי מילוי‬
‫הוראה ושל התנהגות שאינה הולמת סוהר‪ ,‬וזאת בגין העובדות הבאות‪ ,‬בהן הודתה במסגרת‬
‫הסדר טיעון ‪:‬‬
‫בחדשים נובמבר ודצמבר ‪ 2012‬נהגה הנאשמת לשהות ואף ללון בדירת אמו של ____‪ ,‬אותו‬
‫הכירה הנאשמת במהלך שהותו בבית המעצר כעצור‪ ,‬בין התאריכים ‪,19.1.2011-20.1.2011‬‬
‫‪( 3.5.2012-19.6.2012‬להלן‪ ":‬העצור ")‪ ,‬ביודעה כי מדובר באמו של העצור וכי העצור מגיע‬
‫מידי פעם לדירה‪.‬‬
‫הנאשמת רכשה מכספה שני מכשירי טלוויזיה‪ ,‬מוצרי ביגוד ומוצרי מזון שונים עבור בני‬
‫משפחתו של העצור‪ .‬כן רכשה מכספה כרטיס סים עבור העצור וניהלה עמו ועם אמו מספר רב‬
‫של שיחות טלפוניות‪ .‬הנאשמת לא דיווחה למפקדיה אודות קשריה עם העצור ובני משפחתו‪.‬‬
‫‪166‬‬
‫בתאריך ‪ 31.12.2012‬זומנה הנאשמת לשיחה עם גורמי מודיעין וכשנשאלה האם היה‪/‬יש בינה‬
‫לבין העצור קשר אישי ענתה בשלילה מוחלטת‪.‬‬
‫‪ .2‬ההוראות שבגין הפרתן הורשעה הנאשמת בעבירת אי מילוי הוראה הן‪:‬‬
‫סעיף ‪.4‬א‪ .‬לפקנ"צ ‪" 02.11.00‬קשר אסור בין סוהר לאסירים‪/‬עבריינים ומקורביהם "‪ ,‬האוסר‬
‫התרועעות כלשהי של סוהר עם אסיר ו‪/‬או בני משפחתו;‬
‫הוראת השירות ‪ 3.05‬ס"ק ‪ .)1‬וסעיף ‪.3‬י‪ .‬לפקנ"צ ‪" 02.39.00‬כללי התנהגות סוהרים "‬
‫המחייבים בדיווחי אמת‪.‬‬
‫טיעוני התביעה‪:‬‬
‫‪ .3‬לדברי התובע‪ ,‬מדובר בהתנהלות חמורה של הנאשמת ‪ ,‬שבגינה פוטרה מהשירות‪ .‬התובע‬
‫הדגיש כי מטרת ניהול ההליך המשמעתי לאחר פיטורי הנאשמת הינה להרתיע ולהתריע‬
‫סוהרים מפני התנהלות שכזו ולבית הדין תפקיד עיקרי בהעברת המסר‪.‬‬
‫אילו היתה הנאשמת סוהרת פעילה‪ ,‬היה בית הדין מתבקש להשית עליה עונשים חמורים‪ ,‬אך‬
‫מכיוון שפוטרה מהשירות‪ ,‬וכן לאור הודאתה בכתב האישום‪ ,‬שחסכה מהצורך לנהל תיק‬
‫הוכחות‪ ,‬מתבקש בית הדין להטיל על הנאשמת‪ ,‬במסגרת הסדר הטיעון‪ ,‬ענשי נזיפה חמורה‬
‫וקנס בגובה של שני ימי עבודה‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‪:‬‬
‫‪ .4‬הנאשמת‪ ,‬שאינה מיוצגת‪ ,‬הביעה חרטה וצער על מעשיה‪ ,‬וניכר עליה כי דבריה כנים‪ .‬לדבריה‪,‬‬
‫דברי השקר שבגינם הורשעה נבעו ממצב של לחץ‪ ,‬ובסופו של דבר הודתה בקשריה עם‬
‫העצור‪.‬‬
‫הנאשמת אמרה כי מבחינתה היתה מוכנה לקבל כל עונש ובלבד שהיה מתאפשר לה להמשיך‬
‫ולשרת בשב"ס‪.‬‬
‫חברת משפחתה של הנאשמת אמרה כי הנאשמת הפנימה את חומרת מעשיה‪ ,‬בעקבותיהם‬
‫התנפץ לה העתיד בפנים‪ ,‬כלשונה‪ ,‬וכי כל שהיא ומשפחתה היו חפצים הוא שתוחזר לשב"ס‪.‬‬
‫הנאשמת‪ ,‬בת ‪ , 24‬מתעתדת להינשא בימים הקרובים‪.‬‬
‫‪167‬‬
‫דיון‪:‬‬
‫‪ .5‬כפי שנאמר בעבר ע"י בית דין זה‪ ,‬פעילותו התקינה של שירות בתי הסוהר מתבססת על מידת‬
‫האמון שהציבור רוחש לו‪ .‬היעדר הקפדה ופיקוח על נתק מוחלט בין סוהר לאסיר‪ ,‬למעט‬
‫לצורך מילוי תפקיד‪ ,‬טומן בחובו סכנה של השחתת המידות ויש בו כדי לכרסם באמון‬
‫הציבור בשירות בתי הסוהר ‪.‬‬
‫ההוראות החלות על סוהרי שב"ס בעניין זה באות להגן על מראיתו ותדמיתו של השירות‪.‬‬
‫מגמת פניהן היא גם קביעת דפוסי התנהגות נאותים ומניעת חוסר אמון ולזות שפתיים‪,‬‬
‫הפוגעים במרקם היחסים בין הציבור לבין הארגון והמשרתים בו‪.‬‬
‫משנשאלה הנאשמת והכחישה כל קשר אישי עם העצור ‪ ,‬ברור הוא כי הנאשמת עצמה הבינה‬
‫את חומרת מעשיה והוסיפה עליה בכך ששיקרה בעניין קיומו של קשר כזה‪.‬‬
‫‪ .6‬במעשיה הפרה הנאשמת כמעט כל אחד מהערכים אותם חרת שב"ס על דגלו ‪ :‬הנאשמת‬
‫דיווחה דיווחי שקר וקיימה קשר שהינו אסור על פי פקודות הנציבות‪ ,‬ובכך פגעה בערך‬
‫האמינות; לא היתה מחוייבת לערכי שב"ס ובזאת פגעה בערך האחריות; פעלה באופן בלתי‬
‫מקצועי‪ ,‬לא ממלכתי ובוודאי שלא שימשה דוגמא אישית לעמיתיה‪.‬‬
‫מטרתם העיקרית של אמצעי המשמעת המוטלים על ידי בית הדין אינה הענשת הסוהר ‪ ,‬אלא‬
‫הם נועדו לצורך השגתה של תכלית כפולה‪ :‬הגנה על השירות‪ ,‬על תדמיתו בעיני הציבור‬
‫ומניעת פגיעה משמעותית בתפקודו מחד ‪ ,‬והרתעת סוהרים אחרים במעמדו של הנאשם‪ ,‬כי‬
‫לא ייכשלו במעשים מסוג זה‪ ,‬מנגד‪.‬‬
‫‪ .7‬אך אין להתעלם גם מנסיבותיה האישיות של הנאשמת ועל בית הדין להגיע לנקודת איזון‬
‫עונשית ראויה‪ ,‬אשר תשלב בין האינטרס הציבורי ביישום ראוי של נורמות המשמעת‪ ,‬בד בבד‬
‫עם דאגה לגורלו של הפרט באופן שהענישה תהיה מידתית ותהיה תואמת את מכלול‬
‫האינטרסים הראויים לאיזון‪.‬‬
‫‪ .8‬אכן‪ ,‬אלמלא פוטרה הנאשמת בגין מעשיה‪ ,‬היתה ראויה לענישה חמורה‪.‬‬
‫לעניין זה יש בפיטוריה‪ ,‬בד בבד עם העמדתה לדין‪ ,‬והאמור בגזר הדין‪ ,‬משום הגשמת רכיבי‬
‫ההרתעה והשמירה על תדמית שב"ס בעיני הציבור‪ ,‬שבבסיס תכלית הענישה המשמעתית ‪.‬‬
‫‪168‬‬
‫‪ .2‬אשר על כן אנו מאמצות את הסדר הטיעון ומטילות על הנאשמת נזיפה חמורה וקנס בגובה‬
‫של שני ימי עבודה‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור על פסק הדין תוך ‪ 45‬ימים ‪.‬‬
‫הודע בפומבי היום ‪ ,2.6.2013 ,‬בנוכחות הנאשמת והתובע‪.‬‬
‫______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫_______________‬
‫סג"ד אורנה אטלי‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫‪169‬‬
‫______________‬
‫סג"ד אריאלה כליף‬
‫שופטת‬
‫נאשם ‪ :‬רס"ל_______‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫‪ .1‬הנאשם‪ ,‬המשמש בתפקיד סוהר בטחון במעבר הארצי בביס"ר ____‪ ,‬הורשע בעבירת משמעת‬
‫של שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪19‬א' לתוספת השנייה לפקודת בתי הסוהר‪,‬‬
‫בעקבות הודאתו‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון ‪ ,‬בכך שבתאריך ‪ 12.8.12‬התיז גז פלפל אל עבר פניו‬
‫של אסיר שהיה כלוא בתאו‪ ,‬מבעד לסורגי התא ומבלי שנשקפה לנאשם כל סכנה ‪ ,‬וזאת לאחר‬
‫שהאסיר התגרה בו מילולית‪.‬‬
‫‪ .2‬כמו כן הורשע הנאשם בעבירת אי מילוי הוראה‪ ,‬בגין כך שלא דיווח לפיקוד בית הסוהר אודות‬
‫השימוש בכוח שבוצע על ידו כלפי האסיר ‪ ,‬זאת בניגוד להוראת סעיף ח' (‪ )1‬לפקנ"צ‬
‫‪ 02.04.00‬המחייבת דיווח בכתב למפקדים אודות אירוע של שימוש בכוח‪.‬‬
‫‪ .3‬במסגרת הסדר הטיעון ביקשו הצדדים כי נשית על הנאשם נזיפה חמורה ‪ ,‬קנס בגובה של שני‬
‫ימי עבודה וארבעה ימי מחבוש על תנאי‪.‬‬
‫‪ .4‬הנאשם התגייס לשב"ס בחודש ינואר ‪ 2011‬והעבירה בוצעה על ידו כשנה וחצי לאחר גיוסו‪.‬‬
‫בעקבות האירוע לא ננקטו כנגדו הליכים מנהליים‪.‬‬
‫‪171‬‬
‫‪ .5‬לדברי התובעת במסגרת שיקולי התביעה בקביעת ההסדר נלקחו בחשבון ‪ ,‬מחד‪ ,‬הצורך‬
‫להעביר מסר בדבר יחס הארגון לשימוש בכוח ומאידך‪ ,‬נסיבות האירוע‪ ,‬המציבות אותו ברף‬
‫התחתון של חומרת העבירה‪ ,‬היעדר עבר משמעתי‪ ,‬העובדה שלאסיר לא נגרם נזק רפואי‪ ,‬פרק‬
‫הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה ועד לדיון בעניינו‪ ,‬בשל המתנה להחלטת הפרקליטות‬
‫בעניינו והצורך להסדיר ייצוגו של הנאשם ‪ ,‬וכן הודאת הנאשם ונטילת אחריות על מעשיו‪.‬‬
‫‪ .6‬לדברי הסנגור קדמה לאירוע התנהגות אלימה ופרובוקטיבית של האסיר‪ ,‬אשר הצית מזרן‬
‫בתאו ‪,‬איים על סוהרים‪ ,‬וקילל את הנאשם באופן פוגע במיוחד‪ .‬האירוע בגינו הורשע הנאשם‬
‫היה קצר ולאסיר לא נגרמו חבלות ‪ .‬עם זאת‬
‫הנאשם‪ ,‬לדבריו‪ ,‬מכיר בכך שהתנהגותו באירוע אינה מקובלת ופסולה והוא בוש בה‪ .‬התנהגות‬
‫זו אינה מאפיינת אורחות חייו והתנהלותו והוא למד את הלקח‪.‬‬
‫הנאשם מבקש להמשיך ולשרת בשב"ס ‪ ,‬חוות הדעת התקופתיות בעניינו גבוהות‪ ,‬והוא נעדר‬
‫עבר משמעתי‪.‬‬
‫‪ .7‬כפי שנאמר על ידי בית דין זה בעבר‪ ,‬מדובר בסטייה מהתנהגות המצופה מסוהר שהופקדו‬
‫בידיו ע"י הארגון אמצעים להפעלת כוח‪ .‬ריסון עצמי ושמירה על כבוד האדם וגופו הינם בגדר‬
‫חובותיו היסודיות של סוהר‪ ,‬בוודאי סוהר הבא במגע יומיומי עם אסירים‪.‬‬
‫יהיו הנסיבות אשר הובילו למעשהו נשוא ההרשעה של הנאשם אשר יהיו‪ ,‬בכל מקרה היה‬
‫עליו לנהוג באיפוק ולנקוט בצעדים החוקיים העומדים לרשותו‪ .‬בוודאי לא היה בהן כדי‬
‫להצדיק שימוש באמצעי כח כלשהו בכלל ובגז בפרט ‪ ,‬באשר האסיר היה סגור בתאו‪ ,‬ולא‬
‫נשקפה לנאשם כל סכנה מצדו‪.‬‬
‫‪ .8‬הנאשם עשה שימוש לרעה באמצעים שניתנו לו כאיש חוק‪ ,‬בכך חטא לא רק כלפי האסיר‬
‫שהיה נתון למרותו אלא גם כלפי הארגון שהפקיד בידיו אמצעים תוך הבעת אמון כי יידע‬
‫לעשות בהם שימוש תוך הפעלת שיקול דעת ומקצועיות‪ ,‬וכן כלפי הציבור השם מבטחו‬
‫במשרתים בשירות בתי הסוהר‪ ,‬כי יפעלו בהתאם לכללים החלים עליהם וכי שיקול דעתם יהיה‬
‫מקצועי ונקי מכל שיקול אישי‪.‬‬
‫‪171‬‬
‫‪ .9‬לזכותו של הנאשם עומדות הודייתו בעובדות כתב האישום ‪ ,‬חוות הדעת החיוביות בעניינו‪,‬‬
‫והעובדה כי מפקדיו מצאו לנכון להותירו בתפקיד גם לאחר האירוע‪ ,‬שהתרחש לפני כשנה‪,‬‬
‫במהלכה תפקד כראוי‪.‬‬
‫‪ .10‬באיזון שבין השיקולים שפורטו לעיל‪ ,‬נראה כי הסדר הטיעון אינו חורג מהסביר באופן שיש בו‬
‫כדי להצדיק סטיה ממנו‪ ,‬ולפיכך אנו מטילים על הנאשם את העונשים הבאים ‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‪.‬‬
‫ב‪ .‬קנס בגובה של שני ימי עבודה ‪.‬‬
‫ג‪ .‬מחבוש על תנאי לתקופה של ‪ 4‬ימים אותו יישא הנאשם אם יעבור‪ ,‬תוך ‪ 3‬שנים מיום‬
‫מתן גזר דין זה ‪ ,‬עבירה של שימוש בכוח כמשמעותה בפקודת בתי הסוהר ‪ ,‬ויורשע בגין כך‬
‫בתקופת התנאי או לאחריה‪.‬‬
‫לצדדים זכות לערער על פסק הדין בתוך ‪ 45‬ימים מהיום‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ , 28.8.13 ,‬בנוכחות הנאשם ‪ ,‬בא כוחו והתובעת‪.‬‬
‫______________‬
‫_______________‬
‫______________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫סג"ד שרה פרידמן‬
‫עו"ד דרור טיטונוביץ‬
‫אב"ד‬
‫שופטת‬
‫שופט (נציג ציבור)‬
‫‪172‬‬
‫נאשם ‪ :‬ר‪/‬כ_______‬
‫גזר דין‬
‫‪ .1‬הנאשם הורשע בעבירת משמעת של התנהגות שאינה הולמת סוהר בשל הודאתו‪ ,‬במסגרת‬
‫הסדר טיעון‪ ,‬בכתב אישום מתוקן ובו העובדות הבאות‪:‬‬
‫הנאשם והקצינה י‪.‬ג‪( .‬להלן‪" :‬הקצינה")‪ ,‬שירתו בביס"ר ___ הנאשם בתפקיד מפקד משמרת‪,‬‬
‫והקצינה ____‪.‬‬
‫מכוח תפקידם נדרשו הנאשם והקצינה לבצע תורנות ביום שבת‪ ,‬אחת לחודש לערך‪ .‬במסגרת‬
‫תורנות שבת שביצעו יחד במהלך חודש אוגוסט ‪ ,2012‬קבעו כי יבצעו את התורנות הבאה יחדיו‪,‬‬
‫על מנת שהנאשם ילמד את הקצינה לבשל‪ .‬לצורך כך פנתה הקצינה לגורם המוסמך בשב"ס‪ ,‬והם‬
‫שובצו לתורנות שבת במועדים ‪ .02.09.2012 – 01.09.2012‬במהלך תורנות זו שימש הנאשם‬
‫כמפקד משמרת והקצינה שימשה כקצינה תורנית‪.‬‬
‫ביום ‪ ,01.09.2012‬במהלך שעות הצהריים‪ ,‬תיאמו הנאשם והקצינה את הגעתה של האחרונה‬
‫לחדר מפקד המשמרת ‪ ,‬על מנת ללמוד מהנאשם לבשל ולאכול צהריים עמו ועם הסוהרים‬
‫הנוספים‪.‬‬
‫בנסיבות אלה נישק הנאשם את הקצינה על שפתיה וחיבק אותה‪ ,‬בנוכחות סוהרים נוספים‪.‬‬
‫‪173‬‬
‫‪ .2‬הנאשם יליד שנת ‪ ,1965‬שירת בשב"ס מחודש פברואר ‪ 1990‬ושוחרר לגמלאות מטעמים‬
‫רפואיים ב‪.1.6.13 -‬‬
‫‪ .3‬במסגרת הסדר הטיעון עתרו הצדדים במשותף לעונשי נזיפה חמורה וקנס בגובה של שלושה ימי‬
‫עבודה‪.‬‬
‫‪ .4‬כתב האישום תוקן באופן משמעותי לעומת כתב האישום המקורי שהוגש לבית הדין‪ ,‬וזאת‪,‬‬
‫לדברי התביעה‪ ,‬בעקבות בחינה מעמיקה של הראיות‪.‬‬
‫לדברי התובעת‪ ,‬אף שמדובר במעשים המצויים ברף התחתון מבחינת חומרתם‪ ,‬יש להעביר מסר‬
‫חד משמעי שמעשים כגון אלה בגינם הורשע הנאשם‪ ,‬ובעיקר כאשר מתוקף תפקידם במהלך‬
‫התורנות התקיימו בין הנאשם לבין הקצינה יחסי כפיפות (על אף דרגתם השווה) ‪ ,‬אינם ראויים‬
‫ואין מקומם בבית הסוהר במסגרת שעות העבודה‪.‬‬
‫‪ .1‬לדברי הסנגור‪ ,‬הנאשם ער לכך שהמעשה בגינו הורשע אינו תקין ‪ ,‬והוא מכה על חטא‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫מדובר במעידה חד פעמית ואימפולסיבית אותה יש לקחת בפרופורציות נוכח שירותו הטוב‪.‬‬
‫לצורך כך הוגשו מסמכים המעידים על שירותו התקין של הנאשם ועל ההערכה הגבוהה לה זכה‬
‫ממפקדיו‪.‬‬
‫כן התבקשנו להתחשב במצבו הכלכלי ‪ ,‬ולצורך כך הוגשו תלוש משכורתו ופרטי ההלוואות‬
‫העומדות לחובתו‪.‬‬
‫‪ .2‬הנאשם עצמו אמר כי הוא מצטער על האירוע ‪ ,‬שהתרחש דווקא בתקופה טובה של שירותו‬
‫בבית סוהר‪ ,‬ולא היה צריך לקרות‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .3‬כנאמר בדברי חכמים ‪" :‬אין לדיין אלא מה שיראה בעיניו‪ ,‬ובאזניו ישמע‪ ,‬ולבבו יבין" (ראה‬
‫דברי כבוד השופט אלון בע"פ ‪ 1399/91‬ליבוביץ נ' מדינת ישראל)‪.‬‬
‫על פי כתב האישום המתוקן שבגין עובדותיו הורשע הנאשם‪ ,‬מדובר באירוע בו נשק הנאשם על‬
‫שפתיה של הקצינה וחיבק אותה ‪ ,‬בנוכחות סוהרים אחרים‪.‬‬
‫‪174‬‬
‫‪ .4‬מחד‪ ,‬אכן מדובר במקרה בודד‪ ,‬אשר אינו מצוי ברף הגבוה מבחינת חומרתו ‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬אין להתעלם מכך שהתנהגות הנאשם לא רק שאינה הולמת סוהר‪ ,‬אלא יש בה משום‬
‫כשל פיקודי ופגיעה בערכי שב"ס ובראשם‪ -‬ערך הדוגמא האישית‪ ,‬וכפי שנקבע בפסיקה‪:‬‬
‫"לעניין זה [של התנהגות שאינה הולמת] יש הבדל בין עובד בכיר‪ ,‬הממונה על עובדים רבים‬
‫ואמור לשמש דוגמה להם ולציבור‪ ,‬לבין עובד זוטר"‪( .‬עש"מ ‪ 4123/95‬אור נ' מדינת ישראל)‪.‬‬
‫‪ .5‬לאור שירותו הטוב של הנאשם ‪ ,‬הודאתו בכתב האישום המתוקן והחרטה שהביע בפנינו‪ ,‬לא‬
‫נוכל לומר כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים חורג ממידת הסבירות באופן שיצדיק סטיה ממנו‪,‬‬
‫ולפיכך אנו מאמצים את הענישה שהתבקשה ע"י הצדדים ומטילים על הנאשם‪:‬‬
‫נזיפה חמורה ושלושה ימי קנס‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור תוך ‪ 45‬ימים ‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום‪ 28.8.2013 ,‬בנוכחות הנאשם‪ ,‬בא כוחו והתובעת ‪.‬‬
‫____________‬
‫_____________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫סג"ד מרגלית כהן‬
‫אב"ד‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫‪175‬‬
‫______________‬
‫סג"ד רמי סלע‬
‫שופט‬
‫נאשם ‪ :‬רס"מ_______‬
‫הכרעת דין‬
‫‪ .1‬כנגד הנאשם‪ ,‬ששימש במועדים הרלבנטיים כזקיף משל"ט בביס"ר ___ הוגש כתב אישום‬
‫המייחס לו עבירות משמעת של היעדרות מן השירות בכוונה שלא לשוב אליו‪ ,‬ושל אי מילוי‬
‫הוראה‪.‬‬
‫על פי כתב האישום‪ ,‬בתאריך ‪ 14.7.12‬הנאשם חש ברע בעבודה‪ ,‬נבדק במרפאת היחידה ושוחרר‬
‫לביתו להמשך טיפול רופא‪.‬‬
‫בהמשך לאמור‪ ,‬הנאשם לא התייצב לעבודתו ביחידה החל מתאריך ‪ 15.7.12‬ועד לתאריך‬
‫‪( 29.1.13‬להלן‪" :‬תקופת ההיעדרות")‬
‫חרף פניות של גורמים שונים מהיחידה ומחוצה לה במשך "תקופת ההיעדרות" ‪ -‬הנאשם לא‬
‫ענה לטלפונים ולא נענה לדרישת הגורמים ליצור קשר עם היחידה ולהתייצב בה על מנת לבחון‬
‫את מצבו הרפואי‪.‬‬
‫‪ .2‬מתאריך ‪ 12.10.12‬ועד לתאריך ‪ 29.1.13‬נעדר הנאשם מעבודתו ביחידה ללא הצדקה ומבלי‬
‫שהיו בידו אישורי מחלה‪.‬‬
‫מעבר לאמור‪ ,‬עובר לתקופת ההיעדרות‪ ,‬החליף הנאשם את מקום מגוריו מבלי לעדכן על כך את‬
‫יחידתו‪.‬‬
‫‪176‬‬
‫‪ .3‬בתאריך ‪ 30.1.13‬פוטר הנאשם משב"ס בשל התנהלותו נשוא כתב האישום‪.‬‬
‫‪ .4‬בתאריך ‪ 23.6.13‬קיבל הנאשם לידיו את כתב האישום ומאז נעלמו עקבותיו‪ .‬כעולה מיומן תיק‬
‫בית הדין‪ ,‬אינספור ניסיונותיו של מזכיר בית הדין להשיג את הנאשם טלפונית עלו בתוהו‪.‬‬
‫בצו הזימון לדיון ההקראה שנקבע להיום בשעה ‪ , 10:00‬ואשר נשלח אל הנאשם בדואר‬
‫שליחים‪ ,‬צויין במודגש כי אם לא יתייצב הנאשם לדיון‪ ,‬ניתן יהיה לדונו ולגזור את דינו שלא‬
‫בפניו‪.‬‬
‫‪ .5‬ממסרון שנשלח מרשות הדואר וכן מאתר האינטרנט של הדואר עולה כי צו הזימון נמסר לידי‬
‫הנאשם בתאריך ‪ 16.7.2013‬בשעה ‪.13:29‬‬
‫‪ .6‬על פי סעיף ‪ 110‬יג‪( .‬ג) לפקודת בתי הסוהר‪ ,‬רשאי בית הדין לדון סוהר ולגזור את דינו שלא‬
‫בפניו אם הוא הוזמן כדין והוסבר לו בהזמנה שאם לא יתייצב ניתן יהיה לדונו ולגזור את דינו‬
‫שלא בפניו‪ ,‬ובית הדין סבור‪ ,‬מטעמים מיוחדים שיירשמו‪ ,‬שלא יהיה בכך משום עיוות דין‪.‬‬
‫‪ .7‬במקרה זה‪ ,‬התנהלותו של הנאשם בעניין ההליך המשמעתי בעניינו תואמת את התנהלותו נשוא‬
‫כתב האישום‪ .‬מאחר והנאשם אינו משרת עוד בארגון‪ ,‬לא ניתן לכפות הגעתו אלא בדרך של צו‬
‫הבאה‪ .‬מששוכנעתי כי הנאשם זומן כדין אני קובעת כי משבחר שלא לענות לפניות בית הדין‬
‫ושלא להתייצב לדיון‪ ,‬לא יהיה בשפיטתו שלא בפניו משום עינוי דין‪.‬‬
‫‪ .8‬אשר על כן אני רואה באי הופעת הנאשם לדיון ההקראה משום הודאה בכתב האישום ולפיכך‬
‫הנני מרשיעה את הנאשם‪ ,‬שלא בפניו‪ ,‬בעבירות המשמעת הבאות‪:‬‬
‫א‪ .‬היעדרות מן השירות בכוונה שלא לשוב אליו‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 6‬לתוספת השנייה לפקודת‬
‫בתי הסוהר [נוסח חדש]‪ ,‬התשל"ב‪.1971-‬‬
‫ב‪ .‬אי מילוי הוראה מהוראות הפקודה או מהוראות פקודות השירות או כל הוראה אחרת‬
‫שניתנה כדין‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 1‬לתוספת השנייה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש]‪,‬‬
‫התשל"ב‪ ,1971-‬וזאת בשל הפרת ההוראות הבאות‪:‬‬
‫ הוראת פקנ"צ ‪" 02.24.00‬היעדרות מחמת מחלה" סע' ‪ - 4‬המחייבת סוהר בשליחת העתק‬‫תעודת המחלה ליחידתו‪.‬‬
‫‪177‬‬
‫ הוראת נוהל מש"א ‪" 02-5019‬שינויים אישיים – הודעה ורישום" ‪ -‬המחייבת את עדכון‬‫היחידה תוך ‪ 10‬ימים בנסיבות של שינוי כתובת מגורים‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ 28.7.13‬בנוכחות התובע‪.‬‬
‫_________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫נשיאת בית הדין למשמעת‬
‫‪178‬‬
‫גזר דין‬
‫‪ .1‬הנאשם ששימש במועדים הרלבנטיים כזקיף משל"ט בביס"ר ____‪ ,‬הורשע בשתי עבירות‬
‫משמעת ‪:‬‬
‫א‪ .‬היעדרות מן השירות בכוונה שלא לשוב אליו‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 6‬לתוספת השנייה לפקודת‬
‫בתי הסוהר [נוסח חדש]‪ ,‬התשל"ב‪.1971-‬‬
‫ב‪ .‬אי מילוי הוראה מהוראות הפקודה או מהוראות פקודות השירות או כל הוראה אחרת‬
‫שניתנה כדין‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 1‬לתוספת השנייה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש]‪,‬‬
‫התשל"ב‪ ,1971-‬וזאת בשל הפרת ההוראות הבאות‪:‬‬
‫‪ )1‬הוראת פקנ"צ ‪" 02.24.00‬היעדרות מחמת מחלה" סע' ‪ - 4‬המחייבת סוהר בשליחת‬
‫העתק תעודת המחלה ליחידתו‪.‬‬
‫‪ )2‬הוראת נוהל מש"א ‪" 02-5019‬שינויים אישיים – הודעה ורישום" ‪ -‬המחייבת את עדכון‬
‫היחידה תוך ‪ 10‬ימים בנסיבות של שינוי כתובת מגורים‪.‬‬
‫‪ .2‬הנאשם הורשע על רקע העובדות הבאות‪ :‬בתאריך ‪ 14.7.12‬שוחרר הנאשם לביתו לאחר שחש‬
‫ברע בעבודה ‪.‬‬
‫בהמשך לכך‪ ,‬הנאשם לא התייצב לעבודתו ביחידה החל מתאריך ‪ 15.7.12‬ועד לתאריך ‪29.1.13‬‬
‫(להלן‪" :‬תקופת ההיעדרות")‪ .‬חרף פניות של גורמים שונים מהיחידה ומחוצה לה במשך‬
‫"תקופת ההיעדרות" ‪ -‬הנאשם לא ענה לטלפונים ולא נענה לדרישת הגורמים ליצור קשר עם‬
‫היחידה ולהתייצב בה על מנת לבחון את מצבו הרפואי‪ .‬מתאריך ‪ 12.10.12‬ועד לתאריך ‪29.1.13‬‬
‫נעדר הנאשם מעבודתו ביחידה ללא הצדקה ומבלי שהיו בידו אישורי מחלה‪.‬‬
‫מעבר לאמור‪ ,‬עובר לתקופת ההיעדרות‪ ,‬החליף הנאשם את מקום מגוריו מבלי לעדכן על כך את‬
‫יחידתו‪.‬‬
‫‪ .3‬הנאשם הורשע שלא בפניו‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪ 110‬יג‪( .‬ג) לפקודת בתי הסוהר‪ ,‬לאחר שזומן כדין‬
‫ולא מצא לנכון להגיע לדיון בעניינו‪.‬‬
‫‪179‬‬
‫‪ .4‬לדברי התובע‪ ,‬מבטאת התנהלות הנאשם פגיעה וזלזול בשירות וביחידה ‪,‬וכן פגיעה בערכי‬
‫השירות כגון מקצועיות ואמינות ‪ .‬לפיכך מבקשת התביעה להשית עליו עונשים של נזיפה‬
‫חמורה וקנס לשיקול בית הדין‪.‬‬
‫‪ .5‬המעשים נשוא הרשעתו של הנאשם חמורים במיוחד‪.‬‬
‫נראה כי הנאשם ‪ ,‬על פי מספרו האישי‪ ,‬היה במועדים הרלבנטיים סוהר ותיק‪ ,‬שבוודאי היה‬
‫מודע‪ ,‬ולמצער מצופה היה כי יהיה מודע‪ ,‬להשלכות היעדרותו הממושכת והבלתי מוצדקת‬
‫מתפקיד‪.‬‬
‫שירות בתי הסוהר הינו מערכת היררכית שהמשמעת ודרכי ההתנהגות בה חייבים להיות ללא‬
‫דופי (ר' בג"ץ ‪ 3575/08‬שמעון נ' השר לבט”פ ואח')‪.‬היעדרות ממושכת ללא כל הצדקה ‪ ,‬יש‬
‫בה כדי בתפקודו התקין של השירות ‪ ,‬ביכולתו המבצעית ובשוויון בחלוקת נטל השירות‪.‬‬
‫משבחר לו הנאשם שלא להגיע ליחידה‪ ,‬יצר חלל ריק בסדר הכוחות הנדרש לשם תפקודו התקין‬
‫והביטחוני של בית הסוהר ‪ ,‬חלל אותו היו צריכים למלא חבריו ליחידה‪ .‬וכאילו לא די בהיעדרות‬
‫עצמה מהשירות‪ ,‬הנאשם הפגין זלזול במפקדיו ובארגון ‪ ,‬כאשר "ירד למחתרת" וניתק כל מגע‬
‫או אפשרות קשר עמו‪.‬‬
‫על התנהלות זו חזר גם מול בית הדין‪.‬‬
‫‪ .6‬התנהלותו של הנאשם חתרה תחת ערכי היסוד עליהם נשען שב"ס וביניהם ‪ :‬אחריות‪ ,‬מקצועיות‪,‬‬
‫ודוגמא אישית‪.‬‬
‫‪ .7‬ההליך המשמעתי בשב"ס נושא בחובו תכלית כפולה‪ :‬האחת‪ ,‬מניעת פגיעה בתפקודו של‬
‫הארגון‪ ,‬בתדמיתו ובאמון הציבור בו‪ ,‬והשנייה‪ ,‬הרתעת סוהרים אחרים לבל יכשלו במעשים‬
‫דומים‪ .‬לפיכך‪ ,‬הגם שהנאשם אינו משרת עוד בשב"ס‪ ,‬ראוי להשית עליו ענישה שתבהיר לכלל‬
‫הסוהרים כי התנהלות כגון זו בה נהג הנאשם לא תתקבל בסלחנות‪.‬‬
‫‪ .8‬אילו היה הנאשם סוהר פעיל‪ ,‬היה מושת עליו עונש של מחבוש על תנאי‪ .‬מאחר שאינו משרת‬
‫עוד בשב"ס‪ ,‬ענישה זו אינה אפקטיבית בעניינו‪.‬‬
‫‪181‬‬
‫‪ .9‬יש להתחשב בכך שעל פי סעיף ‪ 110‬סז‪ .‬לפקודת בתי הסוהר‪ ,‬תקופת היעדרותו של הנאשם ללא‬
‫הצדקה ומבלי שהמציא אישורי מחלה‪ ,‬דהיינו מתאריך ‪ 12.10.12‬ועד לתאריך ‪ , 29.1.13‬לא‬
‫תבוא במניין תקופת שירות בטחון‪.‬‬
‫‪ .10‬אשר על האמור הנני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה‪.‬‬
‫ב‪ .‬קנס בגובה של ‪( 15‬חמישה עשר) ימי עבודה‪.‬‬
‫לצדדים זכות ערעור תוך ‪ 45‬ימים‪.‬‬
‫גזר הדין יישלח לצדדים ע"י מזכיר בית הדין‪.‬‬
‫ניתן היום‪28.7.2013 ,‬‬
‫_________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫נשיאת בית הדין למשמעת‬
‫‪181‬‬
‫הנאשם ‪ :‬רס"מ _______‬
‫הכרעת דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫א‪ .‬האישום‬
‫כנגד הנאשם‪ ,‬ששירת במועד הרלבנטי בתפקיד סוהר בטחון באגף ‪ 1‬בביס"ר ____ (להלן‪:‬‬
‫"האגף")‪ ,‬הוגש כתב אישום‪ ,‬המייחס לו עבירת התנהגות שאינה הולמת סוהר או שיש בה כדי‬
‫לפגוע בתדמית השירות‪.‬‬
‫על פי המיוחס לנאשם בכתב האישום‪ ,‬בתאריך ‪ , 22.6.13‬בשעה שאחד מאסירי האגף (להלן‪:‬‬
‫"האסיר____") שוחח בטלפון הציבורי כשפניו לעבר הקיר וגבו לכיוון מסדרון האגף ‪ ,‬נטל‬
‫הנאשם קופסת סיגריות שהיתה מונחת על גבי הטלפון והשייכת לאסיר ‪ ,‬וזאת מבלי שהאסיר‬
‫ראה זאת וללא הסכמתו או אישורו‪.‬‬
‫‪182‬‬
‫ב‪ .‬גרסת הנאשם‬
‫הנאשם אינו מכחיש כי נטל את קופסת הסיגריות שהיתה מונחת על גבי הטלפון הציבורי‪ ,‬אולם‬
‫טוען כי נטל אותה בתום לב‪ ,‬מתוך מחשבה כי היא שייכת לו‪ ,‬מאחר והוא נוהג לעשן סיגריות‬
‫מאותו סוג‪.‬‬
‫ג‪ .‬הראיות‬
‫ראיות התביעה‪:‬‬
‫‪ ‬עת‪ 1/‬אסיר אחר ‪ ,‬שסירב למסור עדות והודעתו בפני הקבו"ד הוגשה בהתאם לסעיף ‪ 10‬א‬
‫לפקודת הראיות (ת‪. )1/‬‬
‫בהודעתו מסר כי במועד האירוע עמד ליד דלת התא וראה את הנאשם לוקח לאסיר ____‬
‫קופסת סיגריות שהיתה מונחת על הטלפון הציבורי‪.‬‬
‫‪ ‬עת‪ 2/‬רס"מ ____ שצרב על גבי דיסק קבצים ממצלמות האגף(ת‪ . )2/‬לדבריו עורך הקבו"ד‬
‫הוא שסימן את מקטעי הזמן אותם התבקש העד לצרוב‪.‬‬
‫‪ ‬עת‪ 3/‬רב‪ -‬כלאי ____‪ ,‬עורך הקבו"ד‪.‬‬
‫‪ ‬הודעתו בפני הקצין הבודק של האסיר ____ (ת‪ ,)3/‬אשר מסר כי נגנבה לו קופסת סיגריות‬
‫בזמן שדיבר בטלפון ‪ ,‬הוא לא ראה מי לקח אותה‪ ,‬ושאר האמור בהודעתו הינו בגדר עדות‬
‫מפי השמועה ולכן אין להתייחס אליה בעניינו של הנאשם‪.‬‬
‫‪ ‬הדיסק ובו נצרבו הקבצים ממצלמות האגף (ת‪-)2/‬‬
‫בקובץ הראשון‪ ,‬בו מופיעה השעה ‪ ,13:08‬נראה אסיר המשוחח בטלפון הציבורי‪ ,‬פניו לעבר‬
‫התא הסמוך וגבו למסדרון‪ .‬מעל הטלפון מונחים קופסת סיגריות ופריט נוסף‪ .‬הנאשם נראה‬
‫כשהוא פוסע לעבר הטלפון‪ ,‬מביט לכיוונו ‪ ,‬נוטל את קופסת הסיגריות‪ ,‬בוחן אותה וממשיך‬
‫בדרכו כשהיא ברשותו‪ .‬שניות ספורות לאחר מכן מפנה האסיר מבטו לעבר הטלפון וממשש‬
‫את החפץ הנוסף המונח עליו‪ ,‬תוך שהוא ממשיך בשיחה הטלפונית‪ .‬זמן קצר לאחר מכן‬
‫נראה שוב הנאשם במסדרון ללא דין ודברים עם האסיר‪.‬‬
‫בקובץ השני‪ ,‬בו מופיעה השעה ‪ , 13:18‬נראה הנאשם כשהוא יושב ביומן עם סוהר נוסף‪,‬‬
‫‪183‬‬
‫בשלב מסויים מוציא מכיסו קופסת סיגריות ‪ ,‬פותח אותה ובודק את תכולתה מספר פעמים‬
‫ולאחר מכן מוציא ממנה סיגריה ומצית אותה‪.‬‬
‫לא הובאה בפנינו כל ראיה שיש בה כדי להוכיח כי הקופסא הנראית בקובץ השני היא אותה‬
‫קופסא אותה נראה הנאשם נוטל בקובץ הראשון‪ ,‬ולפיכך אין לתת משקל כלשהו לקובץ זה‪.‬‬
‫ראיות ההגנה‬
‫‪ ‬עדות הנאשם‪-‬‬
‫בעדותו אמר הנאשם כי לא התכוון לגנוב‪ .‬לדבריו‪ ,‬עשה סיור באגף ומתוך אינסטינקט חשב‬
‫שחפיסת הסיגריות שייכת לו‪ ,‬מאחר והוא מעשן סיגריות מאותו סוג ונוהג לעשן באגף‬
‫ולעיתים שוכח שם את הקופסא‪ .‬לטענתו‪ ,‬על אף האיסור ‪ ,‬נוהגים סוהרים נוספים לעשן‬
‫באגף‪.‬‬
‫לדברי הנאשם‪ ,‬כשפנה אליו אחד האסירים‪ ,‬לאחר כ‪ 40-‬דקות וטען בפניו כי נטל את קופסת‬
‫הסיגריות של האסיר ____‪ ,‬לא זכר הנאשם כי נטל את החפיסה‪.‬‬
‫הנאשם אישר כי לאחר שעורך הקבו"ד הקרין בפניו את הסרטון ת‪ ,2/‬והוא ראה כי הסיגריות‬
‫היו על הטלפון ‪ ,‬לדבריו "אמרתי כנראה שזה באמת שלו"‪ .‬לדברי הנאשם‪ ,‬בנוסף לסיגריות‬
‫היה מונח על גבי הטלפון הציבורי פנקס טלפונים של האסיר‪.‬‬
‫‪ ‬שרטוט של הפרוזדור שהוכן ע"י ההגנה‪ ,‬ובו מסומן מיקום המצלמות (נ‪. )1/‬‬
‫‪ ‬הודעת הנאשם בפני הקצין הבודק (נ‪ , )2/‬בה מסר כי אחד מאסירי האגף פנה אליו‪ ,‬אמר לו‬
‫שנעלמה לאיזה אסיר קופסת סיגריה וביקש שיחזיר אותה‪ .‬תגובת הנאשם היתה‪' :‬מה זאת‬
‫אומרת נעלמה‪ ,‬אתה טוען שאני לקחתי את זה? ואותו אסיר מעשן את אותן סיגריות שאני‬
‫מעשן מרלבורו אדום ויתכן והוא קישר שאני לקחתי את זה בגלל שאנחנו מעשנים את אותן‬
‫סיגריות"‪ .‬הנאשם לא דיווח על כך שהואשם בנטילת הסיגריות‪ .‬בהמשך הודעתו‪ ,‬אמר‬
‫הנאשם "אני לא יודע איך להסביר לך‪ ,‬יכול להיות שלקחתי בשוגג‪ ,‬אנחנו בני אדם‪ ,‬לא‬
‫התכוונתי לקחת את הסיגריות‪ ".‬והוסיף ‪":‬אסור להיות טוב‪ .‬אני דואג לעצורים‪ ,‬אוסף סיגריות‬
‫לעצורים לימים כדי לדאוג להם ‪,‬אספתי ‪ 22‬סיגריות בשבילם והם ככה מחזירים לי ‪ ,‬אסור‬
‫‪184‬‬
‫להיות טוב‪"...‬‬
‫לאחר שהציג בפניו עורך הקבו"ד את הקובץ המצולם ת‪ ,2/‬אמר הנאשם ‪" :‬עכשיו אני בטוח‬
‫שזה שלו (של האסיר ____ ‪ -‬ט‪.‬ש‪ ).‬אחרי שראיתי את הסרטון‪....‬להבא אני מקווה שזה לא‬
‫יקרה לי‪ .‬אנחנו בני אדם ‪ ,‬אנחנו עובדים במערכת קשה‪ ,‬אין בן אדם שלא טועה‪...‬אני מתנצל‬
‫על האירוע המביך"‪.‬‬
‫‪ ‬הודעתו בפני הקבו"ד של מפקד האגף רב כלאי ____ (נ‪ )3/‬שסיפר כי נודע לו אודות‬
‫המקרה לאחר מספר ימים ‪ ,‬וכי לשאלתו הכחיש הנאשם כי לקח סיגריה של אסיר‪.‬‬
‫‪ ‬הודעתו של סמל ____ (נ‪ ,)6/‬שעבד עם הנאשם ביום האירוע ונראה בבירור ב‪ -‬ת‪ .2/‬טען‬
‫בהודעה כי לא ראה את האירוע‪ ,‬ולאחר שעורך הקבו"ד הציג בפניו את הסרטון ת‪ 2/‬אמר ‪" :‬‬
‫אני מופתע‪ ,‬אני לא מאמין שסוהר יעשה דבר כזה‪...‬לא האמנתי שסוהר יכול להגיע לרמה כזו‬
‫שלקחת קופסת סיגריות מאסיר‪".‬‬
‫‪ ‬דו"ח בדיקת פוליגרף שנערכה ב‪ .20.8.13 -‬בבדיקה נשאל הנאשם שלוש שאלות‪-‬‬
‫האם היתה לך כוונה לגנוב את קופסת המרלבורו שלקחת מהטלפון באגף?‬
‫השיב בשלילה‪.‬‬
‫האם לקחת את קופסת המרלבורו מהטלפון בתום לב?‬
‫השיב בחיוב‪.‬‬
‫האם לקחת‪ /‬גנבת שקית קפה ששייכת לאסירים שהיתה על המקרר באגף?‬
‫השיב בשלילה‪.‬‬
‫ממצאי הבדיקה היו כי לא אובחנו תגובות פיסיולוגיות המצביעות על אמירת שקר‪.‬‬
‫וחוות דעת המסכמת היא‪" :‬אנו בדיעה כי הוא (הנאשם‪ -‬ט‪.‬ש‪ ).‬דובר אמת בתשובותיו"‪.‬‬
‫כאן המקום לציין כי השאלה הנוגעת לשקית הקפה נבעה‪ ,‬ככל הנראה מהודעותיהם של‬
‫האסירים ____ (ת‪( ____ ,)1/‬ת‪( ____ ,)3/‬נ‪( ____ )4/‬נ‪ , )8/‬אולם עניין זה לא נחקר עד‬
‫תומו ולא הונח לפתחנו‪ ,‬כך שאינו רלבנטי להכרעת הדין‪.‬‬
‫‪185‬‬
‫‪ ‬כן הוגשו מטעם ההגנה הודעותיהם של כלאי ____ (נ‪ )5/‬והאסיר ____ (נ‪ )7/‬שאין בהן כדי‬
‫לתרום לדיון שבפנינו‪.‬‬
‫ד‪ .‬דיון‬
‫‪ .1‬טוען הנאשם כי נטל את הקופסא בתום לב מאחר וסבר כי היא שלו‪ .‬כשפנה אליו אחד האסירים ‪,‬‬
‫כ‪ 40-‬דקות לאחר מכן‪ ,‬על פי עדות הנאשם עצמו‪ ,‬לא זכר הוא כי לקח את הקופסא‪ ,‬בעדותו בפני‬
‫הקצין הבודק טען כי נטל אותה בשוגג ולאחר הצפיה בסרטון אמר כי הוא בטוח שהקופסא אכן‬
‫היתה שייכת לאסיר‪.‬‬
‫‪ .2‬תמונה אחת‪ ,‬בוודאי סרט של כמה דקות‪ ,‬טובים מאלף מילים‪ ,‬ונוכח הצפייה בסרטון המתעד את‬
‫האירוע‪ -‬ת‪ ,2/‬אין ולא יכולה להיות מחלוקת עובדתית‪ ,‬באשר לפרטי האירוע‪ .‬אף הנאשם עצמו‬
‫אינו מתכחש לעובדות‪ .‬הנאשם נטל קופסת סיגריות אשר היתה מונחת‪ ,‬לצד פנקס טלפונים‪ ,‬על‬
‫גבי טלפון ציבורי בו שוחח האסיר‪ .‬אין גם מחלוקת על כך שקופסת הסיגריות היתה שייכת‬
‫לאותו אסיר‪ ,‬שהרי אפילו לדברי הנאשם עצמו צפיה בסרטון ת‪ 2/‬אינה מותירה ספק בעניין זה‪.‬‬
‫גדר המחלוקת הינו צר ביותר והוא אך זה ‪ -‬האם התנהלותו של הנאשם באירוע מהווה משום‬
‫עבירת משמעת ‪.‬‬
‫‪ .3‬כאן המקום להזכיר כי אין אנו נדרשים לדון בשאלה האם מעשיו של הנאשם מהווים משום‬
‫גניבה‪ ,‬שכן לא בהליך פלילי אנו דנים‪ ,‬ולפיכך אין נפקות לתוצאות הפוליגרף בנושא זה‪ .‬בצד‬
‫האיסורים הפליליים‪ ,‬נתון הסוהר לתחולתם של כללי המשמעת‪ ,‬ולפעולתו של מנגנון שיפוטי‪,‬‬
‫אשר המטרה העיקרית המוגשמת דרכו היא לשמור על המשמעת ועל הסדר הטוב ‪ ,‬שבקיומם‬
‫מותנה תיפקודו התקין של שירות בתי הסוהר‪.‬‬
‫לשם הבטחת הדין המשמעתי בשב"ס נקבעו עבירות המשמעת הפרטיקולריות ולצידן קיימות‬
‫עבירות המשמעת הכלליות‪ ,‬המהוות "עבירות מסגרת"‪ .‬במרכזן עומד האיסור המשמעתי על‬
‫התנהגות שאינה הולמת סוהר‪ ,‬והאיסור המשמעתי על התנהגות שיש בה כדי לפגוע בתדמית‬
‫השירות ‪( .‬ראה בג"צ ‪ - 7074/93‬מאיר סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה)‪.‬‬
‫‪186‬‬
‫‪ .4‬בית הדין אינו "בוחן כליות ולב" ואין לו אלא את שרואות עיניו ושומעות אוזניו‪ ,‬ולפיכך אין‬
‫לדעת מה היתה כוונת הנאשם עת נטל את החפיסה‪ .‬ואולם‪ ,‬כוונה זו כלל אינה רלבנטית‬
‫לעניינו‪-‬‬
‫בהינתן שוני מהותי בין הדין הפלילי לבין דיני המשמעת בשירות הציבורי בכלל ובשירות בתי‬
‫הסוהר בפרט‪ ,‬הרי שלשם הוכחת קיומה של עבירת משמעת ‪ ,‬נדרש יסוד נפשי של רשלנות בלבד‪.‬‬
‫כך נאמר לא אחת ע"י בית המשפט העליון ‪ ,‬וכך נקבע במפורש בסעיף ‪ 106‬לפקודת בתי הסוהר ‪,‬‬
‫לפיו סוהר מבצע עבירת משמעת גם אם עשה כן ברשלנות‪ ,‬משמע‪ -‬תוך אי מודעות לטיב‬
‫המעשה‪ ,‬לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה‪ ,‬הנמנים עם פרטי עבירת‬
‫המשמעת‪ ,‬כשסוהר סביר יכול היה‪ ,‬בנסיבות העניין‪ ,‬להיות מודע לאותו פרט‪.‬‬
‫‪ .5‬אשר על כן‪ ,‬לצורך הכרעה האם מעשיו של הנאשם מהווים עבירת משמעת של התנהגות שאינה‬
‫הולמת סוהר‪ ,‬איננו נדרשים להכריע מה היתה הכוונה שעמדה מאחוריהם‪ ,‬לרבות שאלת תום לבו‬
‫של הנאשם שבדיקת הפוליגרף לגביה הוצגה בפנינו‪ ,‬אלא‪ -‬עלינו להכריע בשאלה האם סוהר‬
‫סביר במעמדו של הנאשם היה נוהג כפי שנהג הנאשם‪ ,‬ולצורך החלטה האם היה במעשיו כדי‬
‫לפגוע בתדמית השירות עלינו לבחון כיצד מעשים אלה היו נראים בעיני בני הציבור הסבירים ‪.‬‬
‫כפי שהובהר ע"י בית המשפט העליון בפסק דין סוויסא הנ"ל ‪" ,‬הסוהר הסביר" ו"בן הציבור‬
‫הסביר" אינם אלא מטאפורות‪ .‬על בית הדין לפעול על‪-‬פי אמות המידה שמכתיב לו השכל‬
‫הישר‪ .‬השופט אינו שואף אל הנאצל והטהור‪ ,‬שאינו בנמצא‪ ,‬אך גם אינו מציג לנגד עיניו חברה‬
‫חולה המדרדרת עצמה לפי תהום‪ .‬הוא לוקח בחשבון את המציאות הקיימת‪ ,‬אך אינו רואה בה‬
‫חזות הכל‪ .‬העובדה ש"כך עושים כולם" אינה אמת המידה להתנהגות ההולמת סוהר‪.‬‬
‫‪ .6‬מתוך שכך‪ ,‬עלינו לבחון האם סוהר סביר במעמדו של הנאשם‪ ,‬המכבד את פקודות שב"ס‪ ,‬ובהן‬
‫האיסור החל על סוהרים לעשן במסדרונות האגפים ‪ ,‬ושאינו נוהג להעניק סיגריות לעצורים‪ ,‬היה‬
‫נוטל קופסת סיגריות המונחת על גבי טלפון ציבורי בו משוחח אסיר‪ ,‬ליד חפצים אישיים נוספים‬
‫שלו‪.‬‬
‫די בתגובתו של הנאשם עצמו למראה הסרטון ת‪ ,2/‬וכן בתגובתו של סמל ____ (בהודעתו‬
‫נ‪,)6/‬כדי להשיב בשלילה על שאלה זו‪.‬‬
‫‪187‬‬
‫כאן המקום להתייחס לטענת ב"כ הנאשם לפיה נקודת הזמן אותה יש לבחון לענייננו היא רגע‬
‫נטילת הסיגריות ולא מועד הצפיה בסרטון‪ ,‬מספר ימים לאחר מכן‪.‬‬
‫איננו שותפים לעמדת ההגנה לפיה האופן בו ראה הנאשם את האירוע בעת הצפיה בסרטון‬
‫יכולה להיות שונה מהאופן בו ראה את פני הדברים בזמן אמת‪ ,‬שכן אין המדובר בסיטואציה‬
‫חריגה להתנהלות יומיומית ושוטפת של אסירים באגף‪ ,‬שדרכם להניח חפצים אישיים על גבי‬
‫הטלפון הציבורי המיועד לשימושם‪ ,‬תוך כדי שימוש בו‪.‬‬
‫‪ .7‬אין גם לקבל את טענת הנאשם לפיה נוהג הוא כעניין שבשיגרה להניח חפצים אישיים כגון‬
‫סיגריות וכוסות קפה ולהשאירם במקומות שונים באגף‪ ,‬שכן האגף הוא מקום מגוריהם של‬
‫האסירים ומיועד לשימושם‪ ,‬בניגוד ליומן אשר כניסת אסירים אליו אסורה והוא מיועד לשימושם‬
‫של סוהרים‪.‬‬
‫‪ .8‬מסיכומי ההגנה עולה טענה ממנה משתמע כי מוטל היה על האסיר לעמת את הנאשם בסמוך‬
‫לאירוע כי נטל חפץ השייך לו‪ .‬טענה מסוג זה דינה להידחות על הסף‪ .‬האסיר מצוי תחת‬
‫משמורתו‪ ,‬פיקוחו ומרותו של הסוהר‪ .‬מכוח זה אין לייחס לו לעולם אשם תורם להתנהלות לא‬
‫ראוייה של סוהר‪.‬‬
‫‪ .9‬שוכנענו מעבר לכל ספק סביר כי סוהר סביר במעמדו של הנאשם‪ ,‬לא כל שכן סוהר בעל וותק‬
‫של ‪ 25‬שנה‪ ,‬לא היה פועל כפי שפעל הנאשם במקרה שבפנינו‪.‬‬
‫‪ .10‬התנהלותו זו של הנאשם‪ ,‬לא רק שאינה הולמת סוהר‪ ,‬יש בה גם כדי לפגוע בתדמית השירות‪,‬‬
‫הן בעיני האסירים‪ ,‬שלנגד עיניהם פעל הנאשם‪ ,‬והן בעיני הציבור הרחב‪ ,‬השם מבטחו בשירות‬
‫ובמשרתים בו‪.‬‬
‫‪ .11‬לסיכום כל האמור לעיל ‪:‬‬
‫הסבריו של הנאשם בעדותו בפנינו‪ ,‬לא רק שלא הניחו את דעתנו‪ ,‬אלא אף הותירו בנו רושם כי‬
‫מדובר בסוהר שעל אף הותק הרב שצבר בשירות‪ ,‬אינו מכבד את הכללים החלים עליו ‪ .‬טענתו‬
‫של הנאשם כי בעת שנטל את קופסת הסיגריות סבר באמת ובתמים כי היא שייכת לו‪ ,‬כמו גם‬
‫טענתו כי שעה קלה לאחר מכן לא זכר שנטל אותה‪ ,‬אינה סבירה בעינינו ‪ .‬סבורים אנו כי הנאשם‬
‫נטל את הקופסא וזאת‪ ,‬למצער‪ ,‬תוך עצימת עיניים כי זו שייכת לאסיר‪.‬‬
‫‪188‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬התרשמות זו הינה מעבר לצורך לשם ההכרעה בענייננו‪ ,‬שכן גם אם היתה מתקבלת‬
‫טענתו כי נטל את הקופסא בתום לב‪ ,‬עדיין‪ ,‬כשבוחנים אנו את מעשיו של הנאשם במבחן‬
‫האובייקטיבי הנדרש לצורך הוכחתה של עבירת המשמעת בה הוא מואשם‪ ,‬לא עולה כל ספק‬
‫בכך שהנאשם נהג באופן שאינו הולם סוהר ושיש בו כדי לפגוע בתדמית השירות‪.‬‬
‫‪ .12‬התובעת בסיכומיה ביקשה כי בית הדין יעשה שימוש בסמכותו על פי סעיף ‪ 110‬מא‪ .‬לפקודת‬
‫בתי הסוהר וירשיעו בעבירות משמעת גם בגין כך שהודה כי נהג לעשן באגף כעניין שבשיגרה‬
‫ושנהג להעניק לעצורים סיגריות משלו‪.‬‬
‫סעיף ‪ 110‬מא‪ .‬קובע כי בית הדין למשמעת רשאי להרשיע נאשם בעבירת משמעת שאשמתו בה‬
‫נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו‪ ,‬אף אם עובדות אלו לא נטענו בכתב האישום‪ ,‬ובלבד‬
‫שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן‪.‬‬
‫העובדות בגינן מתבקשים אנו לעשות שימוש בסמכות זו היו ידועות לתביעה בעת הגשת כתב‬
‫האישום ‪ .‬הנאשם לא הוזהר במהלך הדיון כי תתבקש הרשעתו בגינן‪.‬‬
‫לפיכך אין מקום לעשות שימוש בסעיף ‪ 110‬מא‪.‬‬
‫אשר על כל האמור ‪ ,‬אנו מרשיעים את הנאשם בהתנהגות שאינה הולמת סוהר ושיש בה כדי‬
‫לפגוע בתדמית השירות‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 3‬לתוספת השניה לפקודת בתי הסוהר‪ ,‬התשל"ב ‪-‬‬
‫‪ ,1271‬בגין העובדות המפורטות בכתב האישום‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ , 12.9.2013‬בפני הנאשם‪ ,‬בא כוחו והתובעת‪.‬‬
‫____________‬
‫__________‬
‫___________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫גנ"מ שלום יעקב‬
‫סג"ד אורנה אטלי‬
‫שופט‪/‬משפטן‬
‫שופטת‪/‬משפטנית‬
‫אב"ד‬
‫‪189‬‬
‫גזר דין‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬אב"ד‬
‫ההרשעה‬
‫הנאשם ‪ ,‬ששימש במועד הרלבנטי כסוהר בטחון באגף ‪ 1‬בביס"ר ____ (להלן ‪" :‬האגף") ‪,‬‬
‫הורשע על ידנו בהתנהגות שאינה הולמת סוהר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית השירות‪ ,‬עבירה‬
‫לפי סעיף ‪ 3‬לתוספת השנייה לפקודת בתי הסוהר‪ ,‬בשל אירוע שהתרחש בתאריך ‪ ,22.6.13‬ובו‪,‬‬
‫בשעה שאחד מאסירי האגף שוחח בטלפון הציבורי כשפניו לעבר הקיר וגבו לכיוון מסדרון‬
‫האגף ‪ ,‬נטל הנאשם קופסת סיגריות שהיתה מונחת על גבי הטלפון והשייכת לאסיר ‪ ,‬וזאת מבלי‬
‫שהאסיר ראה זאת וללא הסכמתו או אישורו‪(.‬להלן ‪" :‬האירוע")‪.‬‬
‫בהכרעת הדין נקבע כי בבחינת מעשיו של הנאשם במבחן האובייקטיבי הנדרש לצורך‬
‫הוכחתה של עבירת המשמעת בה הוא מואשם‪ ,‬לא עולה כל ספק בכך שהנאשם נהג באופן‬
‫שאינו הולם סוהר ושיש בו כדי לפגוע בתדמית השירות‪.‬‬
‫בית הדין דחה את עתירת התביעה להרשיע את הנאשם בגין דבריו בעדותו לפיהם נוהג הוא‬
‫לעשן באגף ולהעניק לעצורים סיגריות משלו‪ ,‬עובדות שלא נכללו בכתב האישום ולנאשם לא‬
‫ניתנה הזדמנות להתגונן בפני הרשעתו בגינן‪.‬‬
‫הטיעונים לעונש‬
‫הנאשם בן ‪ , 48‬משרת בשב"ס כ‪ 24-‬שנים‪ ,‬הערכותיו התקופתיות לשנים ‪ 2006-2007‬וכן ‪2011-‬‬
‫‪ 2012‬גבוהות ובשנים ‪ 2008‬ו‪ 2013 -‬משביעות רצון‪.‬‬
‫לנאשם ‪ 2‬הרשעות מהשנים האחרונות בדן יחיד ‪ ,‬האחת מינואר ‪ 2013‬בגין הופעה מרושלת‬
‫והשניה ממרץ ‪ 2012‬בגין אי השגחה על אסיר חוליה שהיה באחריותו‪.‬‬
‫‪191‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫לדברי התובעת‪ ,‬פגע הנאשם בערכי שב"ס ובהם ‪ :‬אמינות‪ ,‬אחריות‪ ,‬ממלכתיות ודוגמא אישית‪,‬‬
‫ולעניין זה אין כל משמעות לשוויו הכלכלי של הפריט אותו נטל‪.‬‬
‫לדברי התובעת מלמדות הרשעות הנאשם בדן יחיד על התנהלות המאפיינת את הנאשם‪ ,‬של‬
‫זלזול בכללי המשמעת והוראות השירות‪.‬‬
‫התביעה עותרת לעונשים של נזיפה חמורה‪ ,‬קנס בגובה המירבי ומחבוש על תנאי‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‬
‫בתחילת דבריו קבל ב"כ הנאשם על כך שבקשות הנאשם לעיין בתיקו האישי‪ ,‬נענו בסירוב‬
‫ולפיכך לא יכול היה לדלות מהתיק מסמכים שיישקלו לזכות הנאשם‪.‬‬
‫לדברי הסנגור‪ ,‬הנאשם משרת נאמנה במערכת הבטחון‪ ,‬כולל שירותו הצבאי‪ ,‬מזה כ‪ 29 -‬שנים‪,‬‬
‫הוא אדם אנושי וערכי אשר עבר מסכת קשה של גירושין במסגרתה ויתר על רכושו לטובת‬
‫ילדיו‪ ,‬ולאחר מכן סעד את הוריו עד יום מותם‪ ,‬וכל אותה עת לא נפגע תיפקודו בשב"ס‪.‬‬
‫בהערכותיו התקופות של הנאשם‪ ,‬שלא הוגשו לעיוננו‪ ,‬ניתן דגש על היות הנאשם אמין‪ ,‬יסודי‪,‬‬
‫רציני ומסור‪.‬‬
‫באשר לאירוע בגינו הורשע‪ ,‬חזר ב"כ הנאשם על טיעוניו באשר לתום לבו בשעת ביצוע‬
‫המעשה‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם עותר למידתיות ואחידות בענישה‪ ,‬ולעניין זה מפנה לתיקי ביד"מ ‪,12/12 ,8/12‬‬
‫‪ ,11/09‬ומבקש כי יוטלו על הנאשם ענשי נזיפה וקנס סימלי‪.‬‬
‫הנאשם עצמו אמר כי הוא מצטער על האירוע‪ ,‬רואה בו משום אירוע לא תקין שלא יחזור על‬
‫עצמו ‪ ,‬סיפר כי הוא גרוש ומשלם מזונות לשני ילדיו ולאור השעייתו מקבל ‪ 50%‬משכרו ‪.‬‬
‫התרשמנו מכנות החרטה שהביע הנאשם‪.‬‬
‫‪191‬‬
‫דיון‬
‫‪ .1‬מעשהו של הנאשם חמור ביותר‪ .‬הנאשם נטל חפץ ‪,‬שלא רק שאינו שייך לו‪,‬‬
‫אלא הוא שייך לאסיר הנתון במשמורת עליה מופקד‪ ,‬בין היתר‪ ,‬הנאשם‪.‬‬
‫‪ .2‬לא ניתן לקבל בהבנה מעשה זה ‪ .‬כפי שנאמר בהכרעת הדין‪ ,‬מעשהו של הנאשם מהווה‬
‫לא רק התנהגות שאינה הולמת סוהר ‪ ,‬אלא הוא גם פוגע בתדמית השירות‪ ,‬הן בעיני‬
‫האסירים‪ ,‬שלנגד עיניהם פעל הנאשם‪ ,‬והן בעיני הציבור הרחב‪ ,‬השם מבטחו בשירות‬
‫ובמשרתים בו‪.‬‬
‫‪ .3‬יובהר כי חומרת העבירה אינה נגזרת משווי הרכוש אותו נטל הנאשם לעצמו‪ .‬לעניין זה‬
‫נאמר בעש"מ‪ 10250/01‬בעניין מוכתרי‪" -‬כבר נאמר לא אחת בפסיקתנו ‪,‬כי עובד‬
‫הציבור הוא נאמן הציבור ‪.‬החומרה במעשים מן הסוג שבו הורשעה המשיבה ‪,‬אינה‬
‫נעוצה בהיזק הכספי ואף לא בחסר בממון בקופת המדינה אלא במעילה באמון הכרוכה‬
‫במעשים אלה"‪.‬‬
‫‪ .4‬דברים אלה מקבלים משנה תוקף מקום בו הרכוש שנלקח אינו רכושה של המדינה אלא‬
‫רכוש פרטי של אסיר המצוי תחת משמורתו‪ ,‬פיקוחו ומרותו של הנאשם‪.‬‬
‫‪ .5‬ההתנהגות בגינה הורשע הנאשם חותרת תחת ערכי היסוד עליהם מושתת הארגון‪ ,‬ואותם‬
‫מקפיד הוא להנחיל לסוהריו‪ ,‬ובהם ‪:‬‬
‫ערך האמינות ‪ -‬התנהלות הנאשם עומדת בסתירה לחובת הסוהר להקפיד למלא את‬
‫תפקידו ביושר‪ ,‬בהגינות‪ ,‬ביושרה ובנקיון כפיים;‬
‫ערך המקצועיות‪ -‬בהתנהלותו בגינה הורשע‪ ,‬פעל הנאשם שלא בהתאם להוראות החלות‬
‫עליו והנוגעות לתפקידו;‬
‫ערך הממלכתיות ‪-‬בהתנהגותו ייצג הנאשם את שירות בתי הסוהר באופן בלתי ממלכתי‬
‫בעליל‪.‬‬
‫דוגמא אישית ‪ -‬הנאשם הינו סוהר בעל ותק של כ‪ 24 -‬שנים‪ .‬ככזה ‪ ,‬עליו לשמש דוגמא‬
‫אישית חיובית הן לעמיתיו והן לנתונים במשמורת הנושאים אליו את עיניהם ובוחנים את‬
‫‪192‬‬
‫התנהגותו‪ .‬במעשיו חטא הנאשם בשני רבדים אלה‪ -‬ממחישים זאת היטב הדברים שאמר‬
‫הסוהר ‪ ,‬סמל ח‪.‬ק ‪ ,‬שהודעתו בפני הקצין הבודק הוגשה ע"י ההגנה במסגרת הליך‬
‫ההוכחות‪:‬‬
‫"אני מופתע‪ ,‬אני לא מאמין שסוהר יעשה דבר כזה‪...‬לא האמנתי שסוהר יכול להגיע‬
‫לרמה כזו שלקחת קופסת סיגריות מאסיר‪".‬‬
‫‪ .6‬התכלית העומדת בבסיס השתתם של אמצעי המשמעת היא כפולה‪ :‬מניעת פגיעה‬
‫בתפקודו של השירות הציבורי‪ ,‬בתדמיתו ובאמון הציבור בו מחד גיסא‪ ,‬והרתעת עובדים‬
‫אחרים לבל יכשלו במעשים דומים מאידך גיסא‪ (.‬ראה למשל‪ :‬עש"מ ‪ 3925/08‬בעניין‬
‫שלמה אזולאי) ‪ .‬על בית הדין לבחון תכליות אלו נוכח חומרת העבירה שבוצעה‬
‫ונסיבותיה ‪ ,‬ולהגיע לנקודת איזון עונשית ראויה אשר תשלב בין התכליות האמורות‬
‫ותשקללן אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬באופן שהענישה תהיה מידתית (ראה‬
‫למשל ‪ :‬עש"מ ‪ 8382/07‬שריפה שמאליה נגד מדינת ישראל)‪.‬‬
‫‪ .7‬יצויין כי פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ הנאשם ניתנו בנסיבות של הסדרי טיעון‪ ,‬ובכך‬
‫השוני ביניהם לבין תיק זה‪.‬‬
‫‪ .8‬אל מול חומרת המעשה עומדים לזכות הנאשם הוותק שלו בשירות‪ ,‬חוות הדעת‬
‫החיוביות בעניינו‪ ,‬והעובדה כי הוא מושעה ומשתכר מחצית משכרו ‪.‬‬
‫לפיכך אנו מטילים על הנאשם את העונשים הבאים ‪:‬‬
‫א‪ .‬נזיפה חמורה ‪.‬‬
‫ב‪ .‬קנס בגובה של ‪ 10‬ימי עבודה שישולם בעשרה תשלומים‪.‬‬
‫ג‪ 10 .‬ימי מחבוש על תנאי‪ .‬התנאי יופעל באם יעבור הנאשם בתוך ‪ 3‬שנים מהיום‪,‬‬
‫ויורשע בגין כך בתקופת התנאי או לאחריה‪ ,‬עבירת התנהגות שאינה הולמת‬
‫‪193‬‬
‫סוהר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית השירות בנסיבות של התנהלות לא תקינה‬
‫אל מול אסירים ‪.‬‬
‫לסיום דברינו שתי הערות מערכתיות‪-‬‬
‫האחת‪ -‬אין זו הפעם הראשונה בה נטען בפני בית הדין כי בקשתו של הסוהר הנאשם לעיין‬
‫בתיקו האישי סורבה‪ .‬מוצע כי תיערך בדיקה בעניין זה ותודגש בפני הגורמים הרלבנטיים זכות‬
‫יסוד זו של כל סוהר‪ ,‬אשר אף עוגנה בנוהל מש"א ‪" 02-1008‬התיק האישי"‪.‬‬
‫השניה‪ -‬הנאשם בעדותו טען כי סוהרים רבים נוהגים לעשן באגפים למרות האיסור על כך‪ .‬אנו‬
‫סבורים כי גם נושא זה ראוי כי ייבדק‪.‬‬
‫הודע לצדדים דבר זכותם לערער על פסק הדין בתוך ‪ 45‬ימים מהיום‪.‬‬
‫הוקרא בפומבי היום ‪ , 17.9.13,‬בנוכחות הנאשם‪ ,‬בא כוחו והתובעת‪.‬‬
‫____________‬
‫גנ"מ טל שורץ‪ ,‬עו"ד‬
‫אב"ד‬
‫__________‬
‫___________‬
‫גנ"מ שלום יעקב‬
‫סג"ד אורנה אטלי‬
‫שופט (משפטן)‬
‫שופטת (משפטנית)‬
‫‪194‬‬