גזר ביהמ"ש את דינו של הנאשם

‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬
‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬
‫בפני כב' השופטת שרה דותן – אב"ד‬
‫כב' השופט שאול שוחט‬
‫כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי‬
‫המאשימה‬
‫מדינת ישראל – ע"י ב"כ עו"ד רביד שיפמן‬
‫נגד‬
‫הנאשם‬
‫משה סרנגה – ע"י ב"כ עו"ד שי רודה‬
‫גזר דין‬
‫כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי‬
‫ניתן בזה צו איסור פרסום על שם המתלוננת או כל פרט שיש בו כדי להביא לזיהויה‪.‬‬
‫הנאשם הורשע לאחר הליך הוכחות ממצה בעבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה ‪11‬‬
‫שנים‪ ,‬שלא בהסכמתה החופשית לפי סעיף ‪(143‬ב) בנסיבות סעיף ‪(143‬ב)(‪ )1‬לחוק העונשין‪ ,‬וכן‬
‫בעבירה של שיבוש מהלכי משפט‪ ,‬לפי סעיף ‪ 444‬לחוק‪.‬‬
‫הנאשם כפר במעשים אשר יוחסו לו בכתב האישום והתמיד בכפירתו‪ ,‬עד לסיומו של ההליך‪.‬‬
‫לחילופין‪ ,‬טען ב"כ הנאשם‪ ,‬כי המעשים המיניים המיוחסים לו בוצעו בהסכמתה של המתלוננת‪,‬‬
‫קטינה שהייתה כבת ‪ 11.3‬באותה עת‪.‬‬
‫עובדות כתב האישום בקליפת אגוז‪:‬‬
‫הנאשם התוודע למתלוננת הקטינה באמצעות תוכנה להורדת שירים בשם ‪ Imesh‬ברשת האינטרנט‪,‬‬
‫כאשר הציג את עצמו בשם בדוי ובגיל בדוי ‪ -‬כבן ‪ ,44‬במקום גילו האמיתי ‪ ,13 -‬בעוד שהמתלוננת‬
‫הציגה עצמה בגילה האמיתי‪.‬‬
‫הנאשם קבע להיפגש עם המתלוננת בשעות הבוקר בקניון בפתח תקווה‪ .‬כאשר הגיע למקום המפגש‬
‫הציע הנאשם למתלוננת‪ ,‬כי ייסעו לחוף הים בתל אביב‪ .‬המתלוננת נסעה עם הנאשם באופנועו‪,‬‬
‫לכיוון הים‪ ,‬אך הנאשם החנה את האופנוע ליד בניין מגוריו והציע למתלוננת לעלות איתו לדירה‪,‬‬
‫בטענה כי הוא צמא‪.‬‬
‫כשהגיעו לדירה‪ ,‬נישק הנאשם את המתלוננת בשפתיה‪ ,‬לקח אותה לאחד מחדרי הדירה‪ ,‬השכיב‬
‫אותה על המיטה‪ ,‬הכניס את ידיו תחת חולצתה של המתלוננת‪ ,‬תוך שהוא נוגע בגופה והורה לה‬
‫עמוד ‪ 1‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬
‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬
‫להסיר את חולצתו‪ .‬המתלוננת‪ ,‬אשר חששה מפני הנאשם‪ ,‬הרימה את חולצתו אך במעט והנאשם‬
‫המשיך והסירה כליל‪.‬‬
‫הנאשם מישש את גופה של המתלוננת מתחת לבגדיה ונישקה בפיה‪ ,‬גם לאחר שהמתלוננת ביקשה‬
‫ממנו לחדול ממעשיו‪ .‬הנאשם אמר למתלוננת ש היא לא צריכה לחשוש ושאל אם יש משהו שעוצר‬
‫בעדה‪ ,‬בגין הרקע החברתי ‪-‬דתי אליו היא משתייכת‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬הנאשם נטל את ידיה של המתלוננת והכניסה לתוך תחתוניו‪ ,‬תוך שהוא מאלץ אותה לגעת‬
‫באיבר מינו‪ .‬הנאשם הסיר את כל בגדיה של המתלוננת והותירה עירומה‪ ,‬נישק את איבר מינה‬
‫וליקק אותו‪.‬‬
‫גם כאשר המתלוננת אמרה "לא‪ ,‬די" ודחפה את ראשו מבין ירכיה‪ ,‬הנאשם לא שעה לדבריה‪ ,‬נגע‬
‫ומישש את המתלוננת בכל חלקי גופה‪ ,‬הסיר את תחתוניו והתחכך עם איבר מינו באיבר מינה של‬
‫המתלוננת ובפי הטבעת שלה ללא החדרה מספר פעמים‪ .‬המתלוננת חזרה ואמרה לנאשם מספר‬
‫פעמים ל חדול‪ ,‬תוך שהיא מציינת בפניו שהם קבעו ללכת לחוף הים‪ ,‬אך הנאשם המשיך במעשיו‪.‬‬
‫לפתע קיבל הנאשם הודעת ‪( sms‬מסרון) למכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו‪ ,‬מאביה של‬
‫המתלוננת‪ ,‬שנתגלה לו במקרה כי בתו יצאה להיפגש עם הנאשם‪ .‬במסרון‪ ,‬הזהיר האב את הנאשם‬
‫שהמשטרה תהיה בעקבותיו ‪ ,‬אם לא יניח לבתו ליצור קשר עם המשפחה‪ .‬רק אז חדל הנאשם‬
‫ממעשיו והורה למתלוננת להתלבש ולעזוב את דירתו‪ ,‬תוך שהוא מתרה בה לומר‪ ,‬כי הייתה איתו‬
‫בחוף הים ולא לספר דבר על שאירע ביניהם‪ .‬הנאשם אף הורה למתלוננת להתרחק ממקום מגוריו‪,‬‬
‫ושם נאספה על ידי אביה‪ ,‬שבא לקחתה מן המקום‪.‬‬
‫טיעוני ב"כ המאשימה‬
‫בשונה ממקרים דומים בהם נאשם עומד לדין ומורשע בביצוע עבירות מין חמורות בקטין‪ ,‬לא הוגש‬
‫תסקיר נפגעת עבירה לעיוננו ואף לא התבקשה חוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות‪ .‬הדבר‬
‫נעשה בעצה אחת ובהסכמת ב"כ המאשימה והסניגור‪ ,‬אשר סברו‪ ,‬כי די במכלול העדויות שהובאו‬
‫בפני בית המשפט ואין צורך בהגשת ראיות לעונש מטעם מי מהצדדים‪ .‬בהמשך הדברים אתייחס‬
‫למשמעות הנודעת לאי הגשת תסקיר וחוות דעת של הערכת מסוכנות‪ ,‬ועל ההשלכה שיש לכך על‬
‫טיעוני הצדדים‪.‬‬
‫ב"כ המאשימה ציינה בטיעוניה‪ ,‬כי אנו מצויים ערב כניסתו לתוק ף של תיקון מס' ‪ 111‬לחוק‬
‫העונשין‪ ,‬אשר לפיו מונחה בית המשפט לקבוע מתחם ענישה‪ ,‬בטרם יגזר דינו של נאשם שעניינו נידון‬
‫בפניו‪ .‬התיקון אינו חל על ענייננו‪ ,‬משום שהכרעת הדין ניתנה לפני כניסתו לתוקף‪ ,‬אך ב"כ‬
‫עמוד ‪ 4‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬
‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬
‫המאשימה ציינה‪ ,‬כי על פי מדיניות הענישה ועל פי עקרונות מתחם הענישה‪ ,‬אשר היוו יסוד לתיקון‬
‫האמור‪ ,‬על בית המשפט להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה והוא רשאי לחרוג מהן‬
‫בשל הגנה על אינטרס הציבור ושיקולי שיקום מוכחים‪ ,‬שהינם רלוונטיים לענייננו‪.‬‬
‫בטיעוניה‪ ,‬ציינה ב"כ המאשימה את הדברים עליהם עמדנו בהכרעת הדין‪ ,‬בכל הנוגע לסכנות‬
‫הנשקפות לציבור הקטינים "שחקנים" בזירת האינטרנט‪ ,‬שהפכה היום לזירה מאיימת וכר לביצוע‬
‫עבירות מין‪ ,‬שבעבר בוצעו על ידי עבריני מין בחצר משחקים שבהן נהגו לשחק הקטינים‪ .‬לדבריה‪,‬‬
‫הנאשם נ יצל את תמימותה של המתלוננת ואת חוסר ניסיונה‪ ,‬כאשר שוטט ברשת במטרה ליצור‬
‫קשר עם ילדות ביודעו‪ ,‬כי המתלוננת הינה קטינה‪ ,‬תלמידת בית ספר‪ ,‬המשתייכת למגזר הדתי‬
‫וחסרת כל ניסיון קודם בתחום המין‪.‬‬
‫הנאשם התחזה בפני המתלוננת לבחור בשם ארז‪ ,‬כבן ‪ ,44‬מתוך ידיעה שהמתלוננת לא תיאות‬
‫להיפגש עם אדם מבוגר בגילו‪ .‬הנאשם פיתה את המתלוננת להיפגש עימו לצורך בילוי בשפת הים‪.‬‬
‫בעת שקבע את המפגש עימה‪ ,‬הפעיל עליה מניפולציה‪ ,‬כאשר מסר לה את מספר הטלפון שלו‬
‫לשיעורין במספר מסרונים נפרדים‪ ,‬הרחיק אותה ממקום מגוריה‪ ,‬ולקח אותה לתל אביב‪ ,‬על מנת‬
‫ל בודד אותה מסביבתה הטבעית‪ .‬הנאשם אף לא הסיר את הקסדה מראשו‪ ,‬אלא לאחר שהחנה את‬
‫האופנוע ליד ביתו‪ ,‬מחשש שמא המתלוננת לא תיאות להתלוות אליו‪ ,‬אם יודע לה גילו האמיתי‪.‬‬
‫ב"כ המאשימה הדגישה‪ ,‬כי המתלוננת נאלצה להעיד על המעשים המיניים החמורים שביצע בה‬
‫הנאשם בביתו‪ ,‬על הסיטואציה המפחידה שלא ייחלה לה בדירתו של אדם מבוגר‪ ,‬ועל חששה מפניו‪,‬‬
‫ומפני תגובתו אם תתנגד למעשיו‪.‬‬
‫ב"כ המאשימה הדגישה את הפגיעה החמורה שנגרמה למתלוננת ולמשפחתה‪ ,‬את הטראומה שחווה‬
‫אביה‪ ,‬כאשר נאלץ לחפש את בתו במשך שעתיים‪ ,‬שנראו בעיניו כנצח ואת העובדה שהמשפחה‬
‫נאלצה לשתף פעולה עם המשטרה‪ ,‬למרות שהעדיפה שלא לחשוף את הפרשה‪ ,‬מחשש לפגיעה‬
‫במתלוננת‪ ,‬עקב השתייכותה למגזר הדתי‪.‬‬
‫חברותיה של המתלוננת נחשפו לפרטי הפרשה‪ ,‬לאחר שזומנו כעדות הגנה מטעם הנאשם‪ ,‬וזאת‬
‫למרות שב"כ הנאשם ידע‪ ,‬כי המתלוננת ובני משפחתה העדיפו שלא לחשוף בפניהן פרטים כלשהם‪,‬‬
‫והמתלוננת עברה מסיבה זו גם לבית ספר אחר שם ביקשה לפתוח דף חדש בחייה‪.‬‬
‫אמה של המתלוננת זומנה אף היא כעדת הגנה מטעם הנאשם‪ ,‬למרות שלא הייתה מצויה בפרטי‬
‫הפרשה וברור היה‪ ,‬כי לא יהיה בעדותה כדי לתרום דבר לבירור המחלוקת‪.‬‬
‫עמוד ‪ 1‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬
‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬
‫חומרה יתרה ייחסה ב"כ המאשימה לעובדה שהנאשם התמיד במעשיו‪ ,‬ולא שעה לתחנוניה של‬
‫המתלוננת‪ .‬המעשים פסקו רק לאחר שהנאשם קיבל את המסרון‪ ,‬בו איים עליו האב‪ ,‬כי המשטרה‬
‫תהיה בעקבותיו אם לא יניח למתלוננת ליצור קשר עם משפחתה‪.‬‬
‫ב"כ המאשימה הפנתה לשני פסקי דין וביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה משמעותית‪,‬‬
‫לחייבו לפצות את המתלוננת וכן להטיל עליו מאסר על תנאי וקנס כספי‪.‬‬
‫טיעוני ב"כ הנאשם‬
‫ב"כ הנאשם ביקש להדגיש את זכותו של הנאשם לנהל הליך הוכחות ולטעון לחפותו‪ ,‬תוך שהוא‬
‫מציין‪ ,‬כי מלכתחילה יוחסה לנאשם עבירה של ניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס‪ ,‬ורק לאחר‬
‫שהמתלוננת העידה ובהמלצת בית המשפט‪ ,‬הסכימה המאשימה לחזור בה מאישום זה‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם טען‪ ,‬כי מדו בר במתלוננת שנפגשה עם הנאשם ב"מטרה שיהיו נגיעות מיניות"‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫המתלוננת התכוננה למפגש מראש‪ ,‬פנתה לחברתה וביקשה ממנה לומר למורה שהיא חולה ולא‬
‫תגיע‪ ,‬וידעה כי היא אמורה לנסוע עם הנאשם לתל אביב‪ .‬לדבריו‪ ,‬יש לזכור‪ ,‬כי הנאשם לא ביצע את‬
‫המעשים באלימות ולא באכזרי ות או בכוח כלפי המתלוננת‪ .‬ב"כ הנאשם טען‪ ,‬כי בעת קבלת המסרון‬
‫מאביה של המתלוננת‪ ,‬הנאשם חדל ממעשיו ושיחרר את המתלוננת לדרכה‪ .‬לדבריו‪ ,‬אין מדובר במי‬
‫שהיה " אחוז טירוף או שיגעון לבצע בה בכל מקרה את המעשה‪ ,‬לא לשחרר אותה ולתכנן את מה‬
‫שנקבע בהכרעת הדין‪ .‬דבר זה בטח יש לזקוף לזכותו" (עמ' ‪ ,441‬שו' ‪.)11‬‬
‫בטיעוניו ציין הסניגור‪ ,‬כי הנאשם לא היה מודע לגילה המדויק של המתלוננת‪ ,‬ויש להתייחס לכך‬
‫כשיקול לקולא‪ .‬לעניין הנזק שנגרם למתלוננת‪ ,‬טען ב"כ הנאשם‪ ,‬כי המתלוננת ציינה בחקירתה‬
‫הנגדית‪ ,‬שהיא תלמידה טובה‪ ,‬ציוניה ממשיכים להיות טובי ם והוריה לא מצאו צורך להפנותה‬
‫לטיפול מקצועי‪ .‬לדבריו‪ ,‬העובדה שהמתלוננת עברה ללמוד באולפנה אחרת אינה צריכה להיזקף‬
‫לחובת הנאשם‪ ,‬אלא הדבר נעשה משיקולי המשפחה‪ ,‬והמתלוננת ממשיכה באורח החיים הדתי‬
‫כבעבר‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם ציין‪ ,‬כי חברותיה של המתלוננת זומנו כעדות הגנה‪ ,‬מאח ר שהמשטרה לא מצאה לנכון‬
‫לחקור אותן‪ ,‬ולא היה מנוס מלהביאן לעדות‪ .‬לדבריו‪ ,‬חברותיה של המתלוננת הובאו על מנת‬
‫להראות לבית המשפט סתירות בין גרסת המתלוננת לבין גרסתן והן נחקרו בהקשר זה‪ ,‬מבלי‬
‫שפורטו בפניהן המעשים המיניים שבוצעו במתלוננת‪ .‬גם בפני האב לא נחשפו המעשים המיניים‬
‫המיוחסים לנאשם במהלך חקירתו הנגדית‪ ,‬ויש בכך כדי להוות שיקול לקולא לטובת הנאשם‪.‬‬
‫עמוד ‪ 4‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬
‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬
‫ב"כ הנאשם הדגיש כי מדובר באדם בן ‪ , 13‬ללא עבר פלילי‪ ,‬אשר שירת ביחידת מודיעין מסווגת‬
‫בחיל האוויר והוא בעל סיווג בטחוני גבוה ביותר‪ .‬הנאשם שירת בשירות מילואים פעיל במשך ‪14‬‬
‫שנים ומאז האירוע נמצא במעצר בית מלא‪.‬‬
‫עוד טען ב"כ הנאשם‪ ,‬כי לא הוכח שהנאשם ניצל את רשת האינטרנט לפעילות ענפה ולקביעת‬
‫פגישות עם קטינות‪ .‬הקשר בין הנאשם למתלוננת נוצר באמצעות תכנת ‪ Imesh‬שנועדה להורדת‬
‫שירים ואין מדובר באתר שמיועד להיכרויות או באתר של ילדי ם‪ ,‬כדוגמת אתר "תפוז" ואחרים‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם הפנה למספר פסקי דין וטען‪ ,‬כי אין להחמיר עם הנאשם וכי על בית המשפט להשית‬
‫עליו עונש מאסר של שישה חודשים‪ ,‬שירוצו בעבודות שירות‪ ,‬או לכל היותר עונש מאסר בפועל של‬
‫שלושה חודשים לכל היותר‪.‬‬
‫דברי הנאשם‬
‫הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה ואמר כך‪:‬‬
‫"מדובר בטעות‪ ,‬תכנת האיי ‪-‬מש היא תכנה להורדת שירים גם של מבוגרים וגם של‬
‫ילדים‪ ,‬אנשים נכנסים להוריד שם שירים ויש אפשרות נוספת לתקשר איתם‪ ,‬זה לא אתר‬
‫ילדים וזה לא נחשב לשום אתר‪ ,‬זו תוכנה" (עמ' ‪ ,444‬שו' ‪.)13‬‬
‫פרט לדבר ים הללו‪ ,‬לא אמר הנאשם דבר נוסף‪.‬‬
‫דיון והכרעה‬
‫א‪ .‬רשת האינטרנט כזירת פשע וירטואלית‬
‫לפנינו עומד נאשם מבוגר‪ ,‬מתוחכם‪ ,‬אשר לדבריו שירת ביחידת מודיעין מסווגת‪ .‬הנאשם ניצל את‬
‫גילו וניסיונו‪ ,‬כדי לצוד את המתלוננת ברשת האינטרנט‪ ,‬ולהיפגש עימה ביחידות‪ ,‬הרחק ממקום‬
‫מגוריה ומסביבתה הטבעית‪.‬‬
‫הנאשם עשה שימוש בתכנה תמימה להורדת שירים‪ ,‬המאפשרת גם ניהול שיחות בין המשתמשים‪.‬‬
‫כפי שצוין בהכרעת הדין‪ ,‬בשיחותיו הראשונות עם המתלוננת‪ ,‬אמר הנאשם כי שמו הוא ארז וגילו‬
‫כבן ‪ . 44‬שיחותיו עם המתלוננת נמשכו כשבוע והן נסובו תחילה על ענייני חולין‪ .‬המתלוננת סיפרה‬
‫לנאשם שהיא דתייה וכי היא גולשת באינטרנט ללא ידיעת אביה‪ ,‬ואף ציינה בפניו‪ ,‬כי היא בת ‪.11.3‬‬
‫עמוד ‪ 3‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬
‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬
‫הנאשם הציע למתלוננת להיפגש עימו והיא התפתתה לקיים את המפגש‪ .‬בהיותה תלמידה באולפנה‪,‬‬
‫וביודעה‪ ,‬כי הוריה לא יראו בעין טובה את המפגש המתוכנן‪ ,‬ביקשה מחברתה לומר למורה‪ ,‬כי היא‬
‫חולה‪ .‬רק לאחר שהמתלוננת לא הגיעה לכיתה והחברות דאגו לשלומה‪ ,‬החל אביה לתור אחריה‪.‬‬
‫באותה עת‪ ,‬וללא שהיות‪ ,‬ניצל הנאשם את המפגש המתוכנן‪ ,‬לצורך ביצוע מעשים מיניים חריגים עם‬
‫המתלוננת‪.‬‬
‫הנאשם הוביל את המתלוננת בכחש לדירתו‪ ,‬במקום לשפת הים כמובטח‪ ,‬ושם החל במסכת של‬
‫ביצוע מעשים מיניים‪ ,‬החל בליטופים‪ ,‬המשך בהסרת הבגדים‪ ,‬נשיקות וליקוק איברי המין‪,‬‬
‫שהופסקו באיבם‪ ,‬רק כאשר קיבל את המסרון המאיים מאביה של המתלוננת‪.‬‬
‫בהכרעת הדין‪ ,‬עמדנו בהרחבה על חששותיה של המתלוננת מפני הנאשם ופחדיה מפני המצב אליו‬
‫נקלעה ומפנ י תגובותיו של הנאשם‪ ,‬אם תסרב לבצע את שהורה לה‪ .‬המתלוננת נחקרה באריכות‬
‫ופירטה את תחושותיה הקשות במהלך עדותה‪ .‬המתלוננת השיבה לכל השאלות שנשאלה‪,‬‬
‫והתרשמנו‪ ,‬כי מדובר בנערה צעירה‪ ,‬תלמידת אולפנה‪ ,‬חסרת ידע וניסיון מיני כלשהם‪ ,‬אשר נאותה‬
‫להיפגש עם הנאשם ומצאה עצמה בסיטואציה מאיימת‪ ,‬שלא ידעה כיצד להיחלץ ממנה‪.‬‬
‫ציינו בהכרעת הדין‪ ,‬כי המקרה שלפנינו הוא דוגמה נוספת לכך שזירת הפשע "הקלאסית" של‬
‫עבירות המין‪ ,‬זו המזוהה עם רשות הרבים ועם מגרש המשחקים‪ ,‬מוחלפת בשנים האחרונות בזירת‬
‫פשע וירטואלית‪ ,‬המתקיימת בחדרי חדרים‪ .‬ילדים רבים מעלים לרשתות החברתיות‪ ,‬דוגמת רשת‬
‫ה"פייסבוק" או ה"איימש"‪ ,‬מידע אישי לרבות תמונות‪ ,‬מקום מגורים ומספר טלפון ‪ -‬דבר החושף‬
‫אותם לעיני כל ומאפשר לכל דכפין ליצור עמם קשר אישי‪ .‬כאשר קיימות אינספור רשתות חברתיות‪,‬‬
‫צ'אטים ותוכנות‪ ,‬קל מאוד לפתח שיחה עם ילדים צעירים‪ ,‬מבלי שהדבר יגיע לידיעת הוריהם או‬
‫האחראים עליהם‪ .‬באופן זה‪ ,‬יכול כל אדם להיכנס לחדרו של ילד או נער‪ ,‬מבלי להקיש על דלת ביתו‬
‫או לבקש את רשות הוריו‪.‬‬
‫רשת האינטרנט מאפשרת לעברייני המין להסתתר מאחורי זהות בדויה‪ ,‬וירטואלית‪ ,‬לרכוש את‬
‫אמונם של הילדים‪ ,‬להציף אותם בתכנים מיניים ובבוא העת‪ ,‬להציע להם להיפגש פנים אל פנים‪,‬‬
‫במסווה של היכרות תמימה עם אדם שזהותו וכוונותיו האמיתיות אינן ידועות להם‪ .‬גם בבתים בהם‬
‫מבקשים ההורים להגן על ילדיהם מפני הסכנות הטמונות בשימוש באינטרנט‪ ,‬בין היתר על ידי‬
‫אבטחתו בסיסמה והגבלת האתרים שניתן לגלוש בהם‪ ,‬מצליחים הילדים לגלוש באתרים ולהתקשר‬
‫עם קטינים ובגירים כאחד‪ .‬על אף המודעות ההולכת וגדלה בנושא סכנות האינטרנט‪ ,‬נופלים ילדים‬
‫רבים ברשתם של עברייני מין‪ ,‬הרואים באתרי ובתוכנות האינטרנט כר פורה ליצירת קשרים מסוג‬
‫זה‪.‬‬
‫עמוד ‪ 1‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬
‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬
‫בתי המשפט בישראל כבר עמדו על הסכנה הטמונה ברשת האינטרנט לילדים‪ ,‬הנופלים ברשתם של‬
‫עברייני מין (עפ"ג ‪ 44333-13-11‬מדינת ישראל נ' נחום (טרם פורסם‪ ;)2.1.14 ,‬תפ"ח ‪13313-34-13‬‬
‫מדינת ישראל נ' ברברמן (טרם פורסם‪ .)) 43.1.11 ,‬בארה"ב התייחסו בתי המשפט בהרחבה לחשש‬
‫הגובר מפני השימוש ברשתות האינטרנט על ידי פדופילים‪ ,‬ולתזכיר הצעת החוק‪ ,‬העוסק בהעברת‬
‫חומרים פוגעניים לקטינים‪ ,‬באמצעות האינטרנט ובענישה שיש להטיל עליהם‪.‬‬
‫בישראל טרם נחקקו חוקים המסדירים באופן מפורש את עבירות הפדופיליה‪ ,‬המתבצעות באמצעות‬
‫רשת האינטרנט‪ .‬ההוראות הקיימת היום‪ ,‬בסעיף ‪ 414‬לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז – ‪ ,1227‬האוסר‬
‫פרסום והפצת תועבה‪ ,‬ובחוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬התשנ"ח – ‪ ,1223‬אינן מספיקות‪ .‬עברייני המין‬
‫אינם ממתינים עוד לילדים ברחובות ובמגרשי המשחקים‪ ,‬אלא אורבים להם גם בעודם בבתיהם‪,‬‬
‫במקום אשר אמור להיות הבטוח מכל‪ ,‬וראוי כי המחוקק יאמר את דברו בנושא בחקיקה מיוחדת‪,‬‬
‫בין היתר באמצעות הטלת מגבלות ואיסורים על ספקיות השירותים באינטרנט‪.‬‬
‫ב‪ .‬שיקולים בעת גזירת העונש‬
‫בעת גזירת עונשו של נאשם‪ ,‬בית המשפט נדרש לשקול שיקולים הכרוכים בתכליות השונות‬
‫העומדות בבסיס הענישה‪ ,‬לאור אופייה של העבירה ונסיבות המקרה הקונקרטי‪ .‬בין היתר‪ ,‬נדרש‬
‫בית המשפט לשקול את העונש המקסימלי שקבע המחוקק לעבירה‪ ,‬את חומרת העבירה ונסיבות‬
‫ביצ ועה‪ ,‬את השפעותיה על קורבן העבירה‪ ,‬את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת שאלת הצורך‬
‫בהרתעה ספציפית‪ ,‬לצד ההרתעה הכללית (ע"פ ‪ 4111613‬פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו‪,‬‬
‫‪( )4.1.11‬להלן‪" :‬פרשת פלוני") וכן פ"ח ‪ 13313-34-13‬מדינת ישראל נ' ברברמן (פורסם בנבו‪,‬‬
‫‪.))43.1.11‬‬
‫בשורה ארוכה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון‪ ,‬כי כאשר מדובר בעבירות מין כלפי קטינים‪,‬‬
‫גובר השיקול ההרתעתי של הנאשם ועבריינים מסוגו וכן הצורך להגנה על הציבור מפניהם‪ ,‬על פני‬
‫שיקולים אישיים‪ ,‬או נסיבות מקלות של נאשם זה או אחר‪ .‬השיקול המרכזי בעבירות אלה הוא‬
‫טובת ם של הקטינים‪ ,‬הן אלו שנפגעו בפועל על ידי הנאשם והן אלה העלולים להיפגע בעתיד ממעשיו‬
‫(ע"פ ‪ 443633‬מדינת ישראל נ' שורדקר פ"ד מג(‪ ,1 )1‬עמ' ‪ ;1‬ע"פ ‪ 421672 ,133672‬ג'ורג' וייס נ' מדינת‬
‫ישראל פ"ד לד(‪.)173 )4‬‬
‫אין ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר הנסיבות המחמירות בעניינ נו‪ ,‬הקשורות בראש ובראשונה‬
‫במעשים שבוצעו על ידי הנאשם‪ ,‬בהפרש הגילאים בינו לבין המתלוננת‪ ,‬ובעובדה שניצל את היותה‬
‫נתונה למרותו בדירתו‪ ,‬כדי לבצע בה את המעשים חרף תחנוניה‪.‬‬
‫עמוד ‪ 7‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬
‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬
‫הנאשם לא הביע חרטה על מעשיו ולמעשה ניצל את זכות המילה האחרונה‪ ,‬כדי לשוב ולהתייחס‬
‫לשימוש שעשה יחד עם המתלוננת בתכנת ה ‪ , Imesh-‬מבלי להתייחס לשימוש המניפולטיבי שנעשה‬
‫על ידו במידע שהמתלוננת חשפה בפניו‪ ,‬תוך ניצול תומתה‪.‬‬
‫חומרת המעשים שבוצעו במתלוננת‪ ,‬קטינה שהובאה לביתו של הנאשם‪ ,‬כשהיא מורחקת מסביבתה‬
‫הטבעית‪ ,‬מחברותיה ומשפחתה‪ ,‬הן נסיבות לחומרא‪ .‬העוב דה שהנאשם לא שעה לבקשותיה של‬
‫המתלוננת לחדול ממעשיו‪ ,‬אלא התמיד במעשים שהפכו לנועזים יותר‪ ,‬ככל שנקף הזמן‪ ,‬וחדל‬
‫מביצוע מעשים אלה במפתיע‪ ,‬רק כאשר נחרד לקבל את המסרון מאביה של המתלוננת‪ ,‬מעלים‬
‫חשש‪ ,‬כי אלמלא אותו מסרון היה הנאשם מבצע במתלוננת עבירות חמורות פי כמה מאלה שבהן‬
‫הורשע בסופו של דבר‪.‬‬
‫בהעדר תסקיר של שירות המבחן וחוות דעת של המרכז להערכת מסוכנות‪ ,‬לא נוכל לדעת אם‬
‫הנאשם מסוגל להשתלב בהליך טיפולי כלשהו‪ ,‬מהו הסיכון הנשקף מפניו בעתיד להישנות המעשים‬
‫המיניים‪ ,‬ומהי רמת המסוכנות המינית הנשקפת ממנו‪ .‬לא נוכל אלא להביע תמיהה על רצונו של‬
‫ב"כ הנאשם להימנע מקבלת נתונים אלה‪ ,‬אשר היו יכולים לשפוך אור על אישיותו של הנאשם‪ ,‬על‬
‫עברו‪ ,‬ועל הנסיבות שהביאו אותו לבצע את המעשים בהם הורשע‪ .‬אמנם‪ ,‬גם המאשימה לא מצאה‬
‫לנכון לדרוש‪ ,‬כי הנאשם ישלח לקבלת תסקיר ולהערכת מסוכנות‪ ,‬אך מאחר שבמרבית המקרים‬
‫קבלת נתונים אלה פועלת לזכותו של הנאשם ולא לחובתו‪ ,‬הרי ששיקוליה של התביעה להימנע‬
‫מקבלת מידע זה אינם יכולים להיזקף לחובתה‪.‬‬
‫בשעת גזירת העונש יש גם להתייחס לנזק שנגרם למתלוננת‪ .‬בעניין זה‪ ,‬נשמעו דבריה של המתלוננת‬
‫ושל הוריה‪ .‬אמנם‪ ,‬לא הוגש לעיוננו תסקי ר נפגעת עבירה‪ ,‬אך התרשמנו‪ ,‬כי המתלוננת חוותה פגיעה‬
‫קשה והיא עושה כל שלאל ידה על מנת להתמודד עמה ולהמשיך בחייה‪ .‬הוריה של המתלוננת‪ ,‬בעצה‬
‫אחת עימה‪ ,‬בחרו להעבירה למסגרת לימודית אחרת‪ .‬העובדה שהמתלוננת ציינה כי היא מתמידה‬
‫בלימודיה וציוניה לא נפגעו לאחר האירוע‪ ,‬מלמדת על חוסנה ועל התמיכה המשפחתית לה זכתה‬
‫מהוריה‪.‬‬
‫לענין זה יפים דבריו של בית המשפט העליון בע"פ ‪ 1123633‬פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו‪,‬‬
‫‪ )41.1.32‬שאמר כך‪:‬‬
‫" נוסיף‪ ,‬כי פעמים רבות תסקיר קרבן חיוני הוא בכדי להציג בפני בית המשפט את‬
‫מצבו העדכני של קרבן העבירה ולעמוד על הנזקים שנגרמו לו או לה‪ .‬ואולם‪ ,‬מקום‬
‫שלא הוגש תסקיר קרבן אין משמעם של דברים כי בית המשפט רשאי להניח כי‬
‫נפגע העבירה יצא ללא פגע והעבירה שבוצעה בו לא הותירה בו רישומה‪ .‬מדובר‬
‫עמוד ‪ 3‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬
‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬
‫בעבירות שהנזק טבוע בהן מעצם טיבן וקיומו הוא בבחינת הנחה שאין צורך‬
‫להוכיחה‪ .‬כמובן‪ ,‬מקום שמבקשים להראות את חומרת הנזק והיקפו‪ ,‬יכול הדבר‬
‫להיעשות באמצעות תסקיר קרבן‪ .‬מכאן‪ ,‬היעדרו של תסקיר קרבן אינו מעלה ואינו‬
‫מוריד"‪.‬‬
‫יפים דברים אלה‪ ,‬מקל וחומר‪ ,‬שעה שניתנה לבית המשפט האפשרות להתרשם מהמתלוננת ובני‬
‫משפחתה באופן בלתי אמצעי‪.‬‬
‫כל האמור לעיל הוא במסגרת השיקולים לחומרא‪ ,‬שעלינו לשקול בעת גזירת דינו של הנאשם‪.‬‬
‫לקולא‪ ,‬יש לזקוף את נסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬עברו הנקי והעובדה כי שירת ביחידת מודיעין‬
‫בצה"ל‪ .‬הנאשם ציין‪ ,‬כי הוא מומחה במחשבים ועבד בתחום זה בעבר‪ ,‬אך‪ ,‬במשך תקופה ארוכה‪,‬‬
‫לפני המעשים שתוארו בכתב האישום‪ ,‬היה מובטל ובילה ימים ארוכים בביתו‪ .‬שיקול נוסף לקולא‬
‫הוא העובדה שהנאשם לא הפעיל כוח או אלימות כלפי המתלוננת‪ .‬שיקולים נוספים לקולא הם‬
‫הסכמת המאשימה לוותר על האישום בעבירת הניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס‪ ,‬והעובדה‬
‫שהנאשם חדל ממעשיו לאחר שהבין כי אביה של המתלוננת מודע לכך שהיא נמצאת עימו‪.‬‬
‫ג‪ .‬הפסיקה אליה הפנו הצדדים‬
‫ב"כ המאשימה הפנתה לפסק הדין בתפ"ח (תל אביב) ‪ 13313-34-13‬מדינת ישראל נ' אבינועם‬
‫ברברמן (לא פורסם‪ ) 43.1.11 ,‬שניתן על ידי מותב זה ובו נגזרו על הנאשם ‪ 14‬שנות מאסר בפועל (על‬
‫פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון שטרם הוכרע)‪ .‬ב"כ המאשימה ציינה‪ ,‬כי מדובר אמנם‬
‫בפרשה חמורה יותר עם מספר רב של עבירות מין בקטינות‪ ,‬שבוצעו על ידי הנאשם באמצעות‬
‫התחזותו לקטין באתרי האינטרנט‪ ,‬אך טענה‪ ,‬כי השיקולים בענישה הם אותם שיקולים‪.‬‬
‫סבורני‪ ,‬כי אכן החומרה שיש לייחס לשימוש באתרי האינטרנט לצורך יצירת קשר עם קטינים‬
‫וביצוע מעשים מיניים חמורים‪ ,‬הם אותם שיקולים כמו במקרה דנן‪ .‬אולם‪ ,‬לא ניתן לגזור גזירה‬
‫שווה מהעונש שהוטל על הנאשם באותו מקרה‪ ,‬מאחר שמדובר בפרשה חמורה יותר וריבוי מקרים‬
‫של ביצוע עבירות מין בקטינות‪.‬‬
‫גם פסק הדין השני בעניין עפ"ג ‪ 44333-13-11‬מדינת ישראל נ' נחום (לא פורסם‪ ,‬ניתן ביום ‪,)12.7.14‬‬
‫בו נגזר על הנאשם עונש של חמש שנות מאסר ‪ ,‬אינו יכול לשמש אמת מידה מחייבת לגזירת העונש‪.‬‬
‫מדובר שם ב ‪ 11-‬אישומים בעבירות מין ברמות שונות שבוצעו בעקבות שימוש ברשת האינטרנט‪,‬‬
‫בעוד שבענייננו מדובר באישום בעבירת מין אחת של מעשים מגונים בנסיבות אינוס‪.‬‬
‫עמוד ‪ 2‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬
‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬
‫פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ הנאשם אף הם אינם יכולים ללמד על רמת הענישה הנאותה במקרה‬
‫שלפנינו‪ .‬בפסק הדין הראשון ע"פ ‪ 41614‬מדינת ישראל נ' חייט (לא פורסם‪ ,‬ניתן ביום ‪,)2.4.14‬‬
‫מדובר היה בנאשם שניגש למתלוננת כבת ‪ , 14‬נעמד מאחוריה‪ ,‬ובאמצעות ידיו מישש את חזה מעל‬
‫חולצתה ולאחר מכן הכניס את ידיו מתחת לחולצתה‪ .‬הנאשם הורשע במעשים הללו על פי הודאתו‬
‫ובית המשפט גזר עליו עונש של שישה חודשי מאסר‪ ,‬שירוצו בעבודות שירות‪ .‬מדובר בנאשם שהודה‬
‫לאחר שנשמעו כל עדי התביעה‪ ,‬כולל הקטינה‪ ,‬אך לקח על עצמו אחריות‪ ,‬בשונה מהנאשם שבפנינו‪,‬‬
‫אשר כפר במעשים המיוחסים לו‪ ,‬ולא הביע אמפטיה כלפי המתלוננת והפגיעה שנגרמה לה עד סופו‬
‫של ההליך‪.‬‬
‫הסניגור הפנה גם לע"פ ‪ 2133611‬דוידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם‪ ,)12.1.14 ,‬שם הודה הנאשם‬
‫במסגרת הסדר טיעון בעבירה של מעשה מגונה בכוח בקטינה כבת ‪ 11‬שנים‪ ,‬בכך שחיבק את‬
‫המתלוננת במכוניתו‪ ,‬ליטף אותה‪ ,‬נישק את לחיה וצווארה‪ ,‬הרים את חולצתה‪ ,‬משך בפטמותיה‬
‫בחוזקה‪ ,‬הוריד את מכנסיה ותחתוניה ואת מכנסיו ותחתוניו וחיכך את איבר מינו באיבר מינה עד‬
‫שהגיע לפורקן ‪ -‬כל זאת תוך התנגדותה ובכייה‪ .‬גם כאן הודאת הנאשם נמסרה בשלב מאוחר של‬
‫ניהול ההליך‪ ,‬לאחר שהמתלוננת העידה‪ ,‬אך בהערכת המסוכנות בעניינו נאמר‪ ,‬כי דרגת המסוכנות‬
‫הנשקפת ממנו היא בינונית ‪-‬נמוכה‪ .‬בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם עונש של ‪ 13‬חודשי מאסר‬
‫בפועל וכן פיצוי בסך של ‪ ₪ 33,333‬למתלוננת‪ .‬בית המשפט העליון לא מצא לנכון להתערב‬
‫בקביעותיו‪ .‬כב' השופט ג'ובראן ציין‪ ,‬כי בית המשפט התייחס לחומרת המעשים שביצע המערער‪,‬‬
‫שהם ברף העליון של העבירה שבה הורשע‪ ,‬ואף נמצא על סף אינוס‪ ,‬ואף התייחס ליחסי האמון‬
‫הקרובים שהיו בין המתלוננת לנאשם ונוצלו על ידו לרעה‪ ,‬אך מנגד שקל לקולא את הודאת הנאשם‪,‬‬
‫בקשת הסליחה שהפנה למתלוננת‪ ,‬הערכת המסוכנות המינית שהוגשה בענייננו והזמן שחלף מאז‬
‫ביצוע המעשים שיוחסו לו‪.‬‬
‫סבורני‪ ,‬כי פסק הדין בענין דוידי אינו יכול לשמש אמת מידה לגזירת עונשו של הנאשם‪ .‬בשונה‬
‫מענייננו‪ ,‬לא היה מדובר שם במעשים מתוכננים מראש‪ ,‬שנעשו בתחכום‪ ,‬תוך התחזות ושימוש לרעה‬
‫ברשת האינטרנט‪ .‬בית המשפט אף הדגיש בענין דוידי‪ ,‬כי אצל הנאשם הייתה קיימת תובנה לפגיעה‬
‫שנגרמה למתלוננת ולצורך לבקש את סליחתה‪ ,‬דבר שלא אירע בענייננו‪.‬‬
‫בע"פ ‪ 1211633‬פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם‪ )11.2.33 ,‬הורשע הנאשם בעבירות של מעשה‬
‫מגונה בקטינה (בתו) שהייתה במועדים הרלוונטיים כבת ‪ ,13‬ובית המשפט גזר עליו עונש של שנתיים‬
‫מאסר בפועל וחייבו בתשלום פיצוי בסך ‪ ₪ 13,333‬למתלוננת‪ .‬בית המשפט המחוזי קבע‪ ,‬כי‬
‫בהזדמנויות שונות במהלך התקופה שבה שהתה אשת המערער מחוץ לבית המשפחה‪ ,‬דרש המערער‬
‫עמוד ‪ 13‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬
‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬
‫מבתו הקטינה‪ ,‬בניגוד לרצונה‪ ,‬לשכב לצידו במיטה‪ ,‬בעודו לבוש בתחתונים בלבד‪ .‬המערער נהג‬
‫לחבק וללטף את בתו במותניה ולגעת בישבנה ובחזה מתחת לבגדים‪.‬‬
‫מדובר במסכת עובדתית שונה מהמסכת שנפרסה בפנינו‪ ,‬במעשים מיניים שחומרתם פחותה בהרבה‬
‫ממעשיו של הנאשם‪ ,‬ולכן לא ניתן לגזור גזירה שווה מהעונש שהושת על הנאשם באותו עניין‪.‬‬
‫בע"פ ‪ 741613‬קסטל נ' מדינת ישראל (לא פורסם‪ ) 41.3.13 ,‬הורשע המערער על פי הודאתו בעבירות‬
‫אינוס ומעשה מגונה כלפי קטינה כבת ‪ , 17‬ונידון לשלוש שנות מאסר בפועל ולפיצוי המתלוננת בסך‬
‫‪ .₪ 43,333‬הנאשם ניצל את מעמדו כמעסה‪ ,‬בעת שהמתלוננת הגיעה לקבל עיסוי בספא לרגל יום‬
‫הולדתו של החבר‪ ,‬ותוך כדי עיסוי הח דיר הנאשם את אצבעו לאיבר מינה ונגע בחזה‪ .‬בתסקיר נפגעת‬
‫העבירה תוארה פגיעה קשה במתלוננת‪ ,‬שהייתה נערה חברותית ושמחה‪ ,‬וסובלת מתסמונת פוסט ‪-‬‬
‫טראומטית‪ ,‬פחדים‪ ,‬מצבי רוח והתקפי חרדה‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬ניתן לומר‪ ,‬כי הנזקים הקשים שנגרמו למתלוננת בעניין קסטל חמורים בהרבה מהנזקים‬
‫שנגרמו למתלוננת בענייננו‪ .‬אולם‪ ,‬בהעדר תסקיר נפגע ועל סמך דבריה של המתלוננת עצמה‪ ,‬לא‬
‫ניתן ללמוד על עומק הפגיעה שנגרמה לה‪ .‬אכן‪ ,‬המתלוננת ניסתה ליצור את הרושם‪ ,‬כי היא מתמודד‬
‫כיאות עם הטראומה שחוותה‪ ,‬אולם אין ספק‪ ,‬כי המעשים המיניים שביצע בה הנאשם אינם נופלים‬
‫בחומרתם ממעשיו של המערער בפרשת קסטל‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬המתלוננת שם הייתה כבת ‪ 17‬ובענייננו‬
‫המתלוננת היא בת ‪.11.3‬‬
‫פסק הדין האחרון אליו הפנה ב"כ הנאשם הוא ע"פ ‪ 1411633‬פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם‪,‬‬
‫‪ ,) 4.1.32‬שם הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס בילדה כבת‬
‫חמש‪ ,‬אותה הפשיט מחצאיתה ומתחתוניה ונשך באזור איבר מינה‪ .‬בית המשפט גזר על הנאשם‬
‫עונש של ארבע שנות מאסר בפועל וחייבו בתשלום בסך ‪ ₪ 13,333‬למתלוננת‪ ,‬וכן לחברתה בת החמש‬
‫שנכחה במקום‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם ציין‪ ,‬כי בית המשפט הקל בעונשו של הנאשם וגזר עליו עונש קל יחסית‪ ,‬חרף העובדה כי‬
‫מדובר בילדות בנות חמש והמקרה חמור יותר‪ .‬אני סבורה‪ ,‬כי פסק הדין האחרון אליו הפנה ב"כ‬
‫הנאשם הוא אשר צריך לשמש אמת מידה לגזירת עונשו של הנאשם‪ ,‬שאמנם ביצע את המעשים‬
‫בקטינה כבת ‪ 11.3‬ולא בילדה בת חמש‪ ,‬אך המעשים בהם הורשע חמורים לאין שיעור מהמעשים‬
‫שבוצעו באותה ילדה‪ .‬אמנם שם היו לחובת הנאשם שתי הרשעות בעבירות אלימות שאינן עבירות‬
‫מין‪ ,‬אך הנאשם נטל אחריות על מעשיו ובית המשפט זקף לזכותו את העובדה‪ ,‬כי הודה במעשים‪.‬‬
‫נסיבות אלה‪ ,‬לצד העובדה שהנאשם ביקש להשתלב בתכנית טיפולית בכלא מעשיהו‪ ,‬גרמו ל כך‬
‫עמוד ‪ 11‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬
‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬
‫שבית המשפט העליון החליט להפחית במידת מה את עונש המאסר שנגזר על הנאשם‪ ,‬ולהעמידו על‬
‫שלוש שנים וארבעה חודשים‪.‬‬
‫העבירות בהן הורשע הנאשם הן חמורות‪ .‬קדמה להן תכתובת שגלשה מדברי חולין לתכתובת מינית‬
‫תוך זמן קצר‪ .‬הנאשם פיתה את המתלוננת להיפגש עימו ומיד בהגיעו ל ביתו החל בביצוע המעשים‬
‫המיניים במתלוננת‪ ,‬חרף תחנוניה ובקשותיה לחדול מהם‪ .‬מעשיו אלו של הנאשם נעדרי כל גבולות‪,‬‬
‫כאשר היה מודע היטב לגילה הצעיר של המתלוננת‪ ,‬לרקע הדתי אליו היא משתייכת ולחוסר האונים‬
‫שהפגינה כלפיו‪.‬‬
‫נאשם רשאי‪ ,‬גם לאחר הרשעתו בדין‪ ,‬להמשיך ולטעון לחפותו‪ .‬עם זה ניתן היה לצפות מהנאשם כאן‬
‫לגלות תובנה להתנהגות הקלוקלת שלו בעצם הקשר שיצר עם המתלוננת‪ .‬לא כך הנאשם שלפנינו‪.‬‬
‫בנצלו את זכות המילה האחרונה‪ ,‬בחר הנאשם להתמקד בעובדה שהקשר עם המתלוננת נוצר‬
‫באמצעות תוכנה תמימה להורדת שירים‪ .‬מדבריו ניתן ללמוד‪ ,‬כי לא השכיל להבין את הסיכון‬
‫הנשקף לקטינים‪ ,‬מפני שימוש לרעה בתוכנה "תמימה" לכאורה‪ ,‬תוך ניצול סקרנותם וחוסר‬
‫עירנותם לסכנה הנשקפת להם מפני יצירת קשר עם אנשים המבקשים לנצל את תמימותם‪ .‬הנאשם‬
‫גם לא השכיל להבין את הפגם ביצירת קשר ידידותי חברי בין אדם בגילו (תוך הצגת גיל צעיר יותר)‬
‫עם נערה צעירה ופיתויה להיפגש עמו בשעות בהן היתה צריכה להיות בבית הספר‪ .‬הנאשם גם לא‬
‫הפגין אמפטיה או תובנה לחומרת הפגיעה שנגרמה למתלוננת ולמשפחתה‪ .‬כל אלה מלמדים על‬
‫המסוכנות הנשקפת ממנו גם בעתיד‪.‬‬
‫הצורך להגן על קטינים מפני מי שאינם יודעים לרס ן את יצרם מחייב את בית המשפט לגזור עונש‬
‫הולם‪ ,‬כפי שקבע בית המשפט בע"פ ‪ 1627‬עזרא דאודאי נ' מדינת ישראל (תק ‪-‬על ‪:)172 ,)4(42‬‬
‫"במקרים כגון דא‪ ,‬על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את טובת הקטינים; ולגזור‬
‫עונשים שיהיה בהם כדי להגן עליהם מפני מעשיהם של אלה שאינם יודעים לרסן‬
‫את יצרם"‪.‬‬
‫בהתחשב בכלל הנסיבות שפירטתי לעיל‪ ,‬אמליץ לחבריי להטיל על הנאשם ארבע שנות מאסר בפועל‪,‬‬
‫בניכוי ימי מעצרו‪ ,‬ושנתיים מאסר על תנאי‪ .‬התנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר‪,‬‬
‫לא יעבור או ינסה לעבור עבירת מין מסוג פשע או עביר ה מן העבירות בהן הורשע‪ .‬בנוסף‪ ,‬ישולם‬
‫למתלוננת פיצוי כספי בסך ‪.₪ 43,333‬‬
‫ד"ר דפנה אבניאלי‪ ,‬שופטת‬
‫עמוד ‪ 14‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪ 23‬ספטמבר ‪1621‬‬
‫תפ"ח ‪ 31323-60-26‬מדינת ישראל נ' סרנגה‬
‫כב' השופטת שרה דותן‪ ,‬אב"ד‬
‫אני מסכימה‪.‬‬
‫שרה דותן‪ ,‬שופטת‬
‫אב"ד‬
‫כב' השופט שאול שוחט‬
‫אני מסכים‪.‬‬
‫שאול שוחט‪ ,‬שופט‬
‫סוף דבר‬
‫אנו גוזרים על הנאשם עונש של ארבע שנות מאסר‪ ,‬בניכוי ימי מעצרו‪ ,‬תשלום פיצוי כספי למתלוננת‬
‫בסך ‪ ,₪ 43,333‬ושנתיים מאסר על תנאי‪ ,‬והתנאי הוא שלא יעבור או ינסה לעבור בתוך שלוש שנים‬
‫מיום שחרורו ממאסר עבירת מין מסוג פשע או עבירה מן העבירות בהן הורשע‪.‬‬
‫הודעה לנאשם זכותו להגיש ערעור לבית המשפט העליון בתוך ‪ 54‬יום מהיום‪.‬‬
‫ניתן היום ‪ 11.32.4314‬במעמד ____________________________________________‬
‫שרה דותן‪ ,‬שופטת‬
‫אב"ד‬
‫שאול שוחט‪ ,‬שופט‬
‫עמוד ‪ 11‬מתוך ‪11‬‬
‫ד"ר דפנה אבניאלי‪ ,‬שופטת‬