docעשיית צדק במשפט פלילי
download 
Report Transcription
עשיית צדק במשפט פלילי
דיון משפטי עשיית צדק במשפט פלילי איל רוזובסקי* אמת עובדתית ,אמת משפטית ודין אמת לאמיתו הפערים הקיימים בין אמת עובדתית לאמת משפטית 1 ,ובין עשיית משפט לעשיית צדק 2 ,יוצרים דילמות קשות בכל מערכת משפט 3.המשנה לנשיא בית המשפט העליון ,השופט המנוח מנחם אלון ,הרבה לעסוק בדילמות אלה וביחס שביניהן. כך למשל ,בעניין מועדי 4,כתב השופט אלון את הדברים הבאים: “תפקידו של בית המשפט להגיע לחקר האמת העובדתית חלק מהותי הוא מעצם ההליך השיפוטי ,וערכה של עדות ,הנמסרת בבית המשפט ,מוכרע על-פי ‘אותות האמת’ המתגלים בה ...משימה זו של בית המשפט בדבר גילוי האמת היא היא הכלל ,שהרי כל דיין מצווה הוא לדון ‘דין אמת לאמיתו’ ...כלומר אמת -היא האמת העובדתית ,לאמיתו -היא האמת המשפטית ,ועל הדיין לדון לפי שתי האמיתות ,וליישמן זו על גב זו”. ומהי משמעות הביטוי “דין אמת לאמיתו”? במקום אחר הגדיר השופט אלון מושג זה ,השאוב מעולמו של המשפט העברי, 5 באופן הבא: “האמת המופשטת ,ה’טהורה’ ,היא האמת; האמת ההלכתית, המורכבת מהדין והלפנים משורת הדין ,מהדין ומטבעו של עולם ומכלול ערכיו -היא האמת לאמיתו”. ואכן ,אחד העקרונות הבולטים במשנתו השיפוטית של השופט אלון היה כי פסיקת “אמת לאמיתו” -משמע להגיע לתוצאה צודקת אף במחיר התרחקות מ”האמת העובדתית” ,או ריכוכה של מידת הדין .הפעלת שיקול דעת והליכה לפנים משורת הדין אף היא ,לשיטתו של השופט אלון ,משום הכרעה שיפוטיתולפיכך פסק כי אין להחיל באופן דווקני את הדין בשל שיקולים 6 מערכתיים ,מקום בו נגרם אי-צדק לפרט. על רקע עמדותיו של השופט אלון באשר למקומם הראוי של “האמת המשפטית”“ ,האמת העובדתית” ,ו”האמת לאמיתה” במסגרת שיטת המשפט הישראלית ,כיצד צריך היה לנהוג בית המשפט העליון נוכח קביעתה של “אמת משפטית” על ידי ערכאת הערעור ,כאשר בהליך מאוחר מתברר כי אותה אמת עומדת בסתירה ל”אמת עובדתית” ואף מהווה בסיס להרשעתו של אדם ברצח ולשליחתו למאסר עולם? בסוגייה סבוכה זו דן בית המשפט בפרשת זגורי. המחלוקת בעניין זגורי דנ”פ זגורי 7הציף במלוא חריפותם את המתחים שבין האמת העובדתית לאמת המשפטית ,ובין עשיית משפט לעשיית צדק. מה יעשה בית המשפט העליון בשבתו בדיון נוסף ,אם יסבור כי צריך היה לזכות נאשם שהורשע ברצח ,אך מסקנה זו (כי הנאשם זכאי) אינה נובעת מהדיון בסוגיה המשפטית שהועמדה בפניו לבירור ,אלא מהתרשמותו ממכלול הראיות בתיק? האם יזוכה הנאשם וייעשה צדק ,או שמא יש להותיר הרשעתו על כנה -משום הכלל לפיו בהליך של דיון נוסף מוגבל בית המשפט העליון לדון רק בסוגיה המשפטית המוגדרת שהועמדה לבירור 8 במסגרת ההליך? העותר לדיון הנוסף ,משה זגורי ,הועמד לדין באשמת רצח אותו ביצע ,לפי הטענה ,עם אחרים .העותר ואחד המעורבים האחרים בפרשה ,הועמדו לדין בנפרד .שותפו הנטען של העותר ,שהואשם בכתב אישום אחר ,זוכה בדין נוכח קבלת טענת אליבי לגבי השתתפותו בחלק מן האירוע 9.בערעור המדינה על זיכוי אותו שותף ,החליט בית המשפט העליון שלא ניתן לפצל את האירוע ולקבוע שהשותף השתתף רק בחלקו .לכן ,ולנוכח טענת האליבי, הושאר בעינו הזיכוי של השותף 10.לעומת זאת ,הרכב בית המשפט העליון שדן בערעורו של העותר ,החליט כי ניתן לפצל את האירוע וכי האליבי של השותף (לגבי חלק מן האירוע) ,אין משמעו שלא התרחש האירוע כאמור באישום .לפיכך ,בית המשפט העליון 11 בשבתו כערכאת ערעור הותיר בעינה את הרשעת העותר ברצח. נמצא כי בית המשפט העליון בהרכב אחד קבע כי לא ניתן לפצל את האירוע לשני חלקים נפרדים ולכן זיכה את השותף, ובהרכב אחר קבע כי ניתן לפצל את האירוע ולפיכך העותר הורשע כרוצח .לנוכח האמור ,הועלתה על-ידי העותר הטענה שבית המשפט העליון (בהרכבים שונים) דיבר “בשני קולות”. הרכב השופטים שהרשיע את העותר ברצח נענה לבקשת * שותף במשרד צלרמאייר ,פילוסוף ,רוזובסקי ,צפריר ,טולדנו ושות’ .התמחה בבית המשפט העליון ,אצל כבוד המשנה לנשיא ,השופט מנחם אלון המנוח. 1ראו :בג”ץ 152/82אלון נ’ ממשלת ישראל ,פ”ד לו(.)1982( 449 )4 2ראו :בג”ץ 702/81מינצר נ’ הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל ,פ”ד לו(.)1982( 1 )2 3ראו :נינה זלצמן“ ,אמת עובדתית ואמת משפטית -מניעת מידע מבית המשפט לשם הגנה על ערכים חברתיים” ,עיוני משפט כד ;)2000( 263 ,חיים כהן“ ,דין אמת לאמיתו” ,גבורות לשמעון אגרנט.)1987( 35 , 4ע”פ 115/82מועדי נ’ מדינת ישראל ,פ”ד לח(.)1984( 259 ,197 )1 5ע”א 1354/92היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונית ,פ”ד מח(.)1994( 711 )1 6ראו :ע”א 561/77חברת רם עבודות עפר בע”מ נ’ בנק לאומי ,פ”ד לב(.)1978( 643 ,639 )2 7דנ”פ 4971/02זגורי נ’ מדינת ישראל ,פ”ד נח(.)2004( 583 )4 8ראו סעיף (30ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] ,התשמ”ד ,1984-הקובע“ :בהחלטה שניתנה לפי סעיף קטן (א) או (ב) רשאי בית המשפט או השופט לקבוע את הבעיה שתעמוד לדיון נוסף ,ומשעשה כן ,לא יקוים הדיון הנוסף אלא באותה בעיה”. 9ת”פ (מחוזי חיפה) 387/98מדינת ישראל נ’ לוי (נבו) (.)2000 10ראו :ע”פ 4532/00מדינת ישראל נ’ לוי (נבו) (.)2001 11ראו :ע”פ 3601/01זגורי נ’ מדינת ישראל ,פ”ד נו(.)2002( 401 )4 המשך בעמ’ 20 הסניגור | 192עמ’ 19 דיון משפטי המשך מעמ’ 19 העותר והורה על קיומו של דיון נוסף בסוגיה של “בית משפט המדבר בשני קולות”. רוב השופטים בדיון הנוסף (השופטים אור ,מצא ,דורנר ,ריבלין ופרוקצ’יה) סברו כי יש לזכות את העותר .לשיטתם אשמתו של העותר לא הוכחה מעבר לספק סביר ,ולפיכך הם קבעו כי אין להרשיעו בעבירת הרצח ולשולחו למאסר עולם .שופטי המיעוט (השופטים חשין ולוי) ,שהיו חלק מהרכב השופטים שהרשיע את העותר ,סברו כי ההרשעה הייתה בדין ואין לשנותה .שופטי הרוב ושופטי המיעוט היו חלוקים בשאלת החלתה הנכונה של דוקטרינת “בית המשפט המדבר בשני קולות” .הוויכוח בשאלה זו במסגרת פסק הדין היה מרתק ,אך מרתק ממנו הוא ויכוח אחר שהתעורר בין השופטים -ויכוח שנגע לסוגיה של עשיית דין מול עשיית צדק. מה יעשה שופט בשבתו בדיון נוסף על ערעור פלילי במסגרתו אושרה הרשעתו של נאשם ,כשהוא סבור שמן הדין לזכות את הנאשם ,אך לא בעטיה של השאלה המשפטית שהועמדה לדיון 12 נוסף? את הדילמה ניסח חבר ההרכב ,השופט אור: לא-מעט .ידעתי עד כה כי בדיון נוסף נדרש בית המשפט -בראש ובראשונה -לדבר-הלכה ,וכי לאחר קובעו הלכה מחיל הוא הלכה שקבע על מסכת העובדות שלפניו .זו הדרך הורנו החוק לילך בה, ובה הולכים אנו כל השנים .אכן ,היו חריגים לכלל .גם בעתיד יהיו חריגים לכלל .אך לא נתקלתי עד-כה במקרה כשלנו ,מקרה שבו בית המשפט בדיון הנוסף יושב לערעור -פשוטו כמשמעו -על פסק דינו של בית-המשפט העליון .שישה שופטים -בשתי ערכאות סברו כי זגורי היה מעורב כרוצח ברצח החלפן אפרים יאס ז”ל,והנה עתה באים חבריי והופכים קערה על פיה בייסדם עצמם על מימצאי עובדה אחרים מאלה שנקבעו בערכאה הראשונה ובערעורו של זגורי .ואם לזאת לא ייקרא ערעור ,ערעור מהו -לא ידעתי .ומתוך שחבריי ראו עצמם כערכאת ערעור על בית-המשפט העליון ,לא אתפלמס עמהם לגופם של דברים .אין זה מדרכה של “במהלך הדיון בפני הרכב בית המשפט בדיון הנוסף ,לאחר טיעון מלא של הצדדים ,נגלית תמונה שעל פיה יש לזכות את הנאשם לא אסטה”. דברים דומים נאמרו על-ידי חברו לדעת המיעוט ,השופט לוי: מעבירת רצח .האם על הסובר שיש לזכות לעצום את עיניו 14 ולהימנע מלהגיע לתוצאה הנראית לו צודקת? בעיניי התשובה היא “לפיכך ,ובכל הכבוד הראוי ,תמהתי על כך שחברי השופט ריבלין מתבקשת”. הסניגור | 192עמ’ 20 “חוות דעתם של השופט ריבלין ושל המשנה לנשיא אור הביכו אותי ערכאת משפט להתפלמס עם ערכאה גבוהה ממנה .ואני מן הדרך חמשת שופטי הרוב נתנו את התשובה המתבקשת בעיניו של השופט אור .הרכב בית משפט עליון היושב בדיון נוסף בעניינו של נאשם בעבירת רצח וסבור כי יש לזכותו -חייב לזכותו ולהגיע לתוצאה הצודקת .שופטי הרוב פסקו בהתאם למורשתו של המשנה לנשיא ,השופט המנוח אלון ,לפיה על השופט לחתור לעשיית צדק .ומה יותר צודק מזיכוי מרצח של מי שלא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר? ומה יותר בלתי- צודק מאשר הרשעת אדם ברצח וגזירת מאסר עולם כשלא הוכחה אשמתו? הוויכוח בין שופטי הרוב לשופטי המיעוט היה מר .השופט חשין ראה בפסק הדין המזכה (שלא מטעמי הסוגיה שנדונה בדיון הנוסף) ,הכרעה שהיא במהותה פסק דין של ערכאת ערעור .כיוון שבדיון נוסף הערכאה היושבת לדין היא אותה ערכאה שהכריעה בערעור הפלילי – כידוע ,אין היררכיה בין שופטי בית המשפט העליון -סבר השופט חשין כי מתן פסק הדין המזכה ,על יסוד ניתוח התמונה הראייתית שהתגלתה בפני הרכב השופטים ,אינו בסמכותו של בית משפט בדיון נוסף .לשיטתו ,בית משפט בדיון נוסף מוסמך לדון בסוגייה שהועמדה לדיון נוסף בלבד ,ולשנות 12 13 14 15 16 את תוצאת הדיון אך ורק אם כך נגזר מדיון זה .השופט חשין קבל על כך ששופטי הרוב בדיון הנוסף פעלו כערכאת ערעור על 13 פסק דינו של בית המשפט העליון ,וכך אמר: פתח את חוות-דעתו בדיון פרטני בסוגיות עובדתיות ובמימצאיהן של הערכאות השונות ,עניינים שלא היה אמור לעסוק בהם כלל”. ובהמשך:15 “לאור לשונו הברורה של סעיף (30ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] ,החלטתו של חברי לקיים הליך של ערעור נוסף על פסק- דינו של בית-המשפט העליון בעניינו של זגורי ,היתה החלטה שלא במקומה ,באשר היא חורגת מהשאלה אשר הועמדה על-ידי המותב המקורי למבחנו של הדיון הנוסף”. בתשובתם לטענה האמורה ,מאמצים שופטי הרוב את המורשת המשפטית לפיה תפקידם לעשות צדק וממנה נגזר כי אם בשבתם בדיון הנוסף הם מגיעים למסקנה שהעותר חף מפשע, חובה עליהם לזכותו אף אם הזיכוי לא נובע בהכרח מהשאלה שהועמדה לבירור בדיון הנוסף .השופט אור מנסח עמדה זו 16 באופן פשוט וברור: “אכן הדיון הנוסף נועד לדון ,ככלל ,בנושאים בעלי חשיבות משפטית, מקרים בהם הלכה של בית המשפט העליון סותרת הלכה קודמת שלו או מקרים בהם מוצדק לדון פעם נוספת בהלכה שנפסקה מחמת חשיבותה או חידושה ...זה הכלל ,אך יתכנו יוצאים מהכלל. אם הוחלט על דיון נוסף על סמך חשיבות הלכה שנקבעה ,הדבר דנ”פ זגורי ,בסעיף 14לחוות דעתו של השופט אור. שם ,בסעיף 8לחוות דעתו של השופט חשין. שם ,בסעיף 7לחוות דעתו של השופט לוי. שם ,בסעיף 9לחוות הדעת. שם ,בסעיף 11לחוות דעתו של השופט אור. המשך בעמ’ 21 דיון משפטי המשך מעמ’ 20 לא ימנע מבית המשפט העליון לדון בשאלות העלולות להכריע את הדין ,אם אלה מתגלות במהלך טיעון הצדדים .הדיון הנוסף נועד, בסופו של דבר ,להביא לתוצאה המשפטית הנכונה באותו עניין אשר הועמד לדיון נוסף( ”.ההדגשה שלי -א.ר). האם הוויכוח בין שופטי הרוב לשופטי המיעוט נבע מעמדה שונה באשר לסוגיית חפותו של העותר? שופטי הרוב סברו כי זגורי חף מפשע ,או לכל הפחות כי אשמתו לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר ,ולכן חשבו כי חובה עליהם לזכותו .שופטי המיעוט סברו כי הוא אשם ברצח ולכן הקפידו על מסגרת הסמכות ,משום שממילא לא ראו את התוצאה שנוצרה כבלתי צודקת .השופט אור תהה בפסק הדין שמא שופטי המיעוט מושפעים מכך שממילא הם סבורים שהעותר אשם ,ועל כן הם דבקים בעמדה לפיה על הרכב השופטים לדון אך ורק בשאלה 17 שהועמדה לבירור בדיון הנוסף: “אודה שהרהרתי ביני לביני כיצד היה נוהג כל אחד מהם (משופטי המיעוט -א.ר ).לו סבר שתוצאת ההרשעה וגזירת מאסר עולם אינן מוצדקות בנסיבות העניין .האם גם אז היה עומד על כך שהדיון הנוסף יתקיים רק בשאלה של בית המשפט המדבר בשני קולות?” חכמי-משפט קדמונים כבר הורונו כיinterest reipublicae ut sit - finis litiumאינטרס המדינה הוא שיהווה קץ להתדיינות ,ועל אינטרס זה שומרים אנו כל העת מכל משמר”. השופט חשין מעדיף לפיכך את “כלי המלאכה” (הוראות החוק המגדירות את הסמכות ואינטרס סיום הדיון) על פני עשיית הצדק בעניינו של נאשם פלוני .עם כל הצער בכך שחף מפשע יורשע ויוכתם כרוצח ויישלח למאסר עולם -עיקרון סופיות הדיון ופרשנות מצמצמת של סמכות בית המשפט בדיון נוסף מחייבים לשיטתו תוצאה קשה זו .לפי עמדתו של השופט חשין, הפתרון לנאשם שהורשע ונדון למאסר עולם על לא עוול בכפו, יהיה אפוא בבקשת חנינה. עמדה זו של השופט חשין קשה לעיכול .הקביעה כי בית המשפט היושב לדין ומשוכנע כי יש לזכות את הנאשם ,ייאלץ להותיר בעינה את הרשעתו ברצח ולשולחו למאסר עולם משום ש”תש כוחו” ויש להעדיף את עיקרון סופיות הדיון ,משמעה בפועל כי בית המשפט יאלץ להשלים עם עיוות דין נורא 19.האם עיוות דין זה לא פוגע ב”כלי המלאכה” שבהם נעשה שימוש? האם הפגיעה בצדק והפגיעה באמון הציבור ,כשנוצר עיוות דין חמור שכזה ,לא תסדוק את “כלי המלאכה”? השופט חשין הפנה לשופטי הרוב שאלה נוגדת :מה הייתם עושים -כך הוא שאל -אם נאשם היה מזוכה במשפטו מרצח, ובדיון נוסף שהוגדר לשאלה פלונית הייתם מוצאים כי היה מקום להרשיעו שלא בעטיה של אותה שאלה? האם הייתם 20 מרשיעים? כך נוסחה על ידי השופט חשין השאלה האמורה: השופט חשין השיב לשאלה זו שהופנתה אליו על-ידי חברו. לדבריו ,אף אם סבר כי העותר חף מפשע ,עדיין היה נאלץ להותיר בעינה את הרשעתו כרוצח ולשולחו למאסר עולם. הגם שמדובר בתוצאה בלתי צודקת בעליל ובעיוות דין קשה (הרשעת אדם ברצח כשלא הוכחה אשמתו מעבר לכל ספק סביר) ,סבר השופט חשין כי בנסיבות כאלה ,בהליך של דיון נוסף ,אין בידי בית המשפט להגיע לתוצאה צודקת .השופט 18 חשין סבר כי תוצאה זו מתחייבת מהוראות הדין: מעבירת רצח ,והתביעה היא המבקשת דיון נוסף בהלכה חדשה, “ואשר לשאלה של חברי :כיצד הייתי נוהג אני לו סברתי שתוצאת לטענתה ,שקבע בית המשפט .היסכים חברי כי בדיון נוסף זה ההרשעה וגזירת מאסר עולם אינן מוצדקות בנסיבות העניין? יידרש בית-המשפט למסכת העובדות ,יהפוך על פיהן קביעות לא אתחמק מן השאלה ואשיב עליה .ראשית לכל ,הייתי נזהר בעובדה שקבע בית-המשפט בערעור ,ירשיע משיב בעבירת רצח זהירות יתר שלא אושיב עצמי ערכאת ערעור על פסק דינו של וישלחנו למאסר עולם? שאלה היא ותהי לשאלה”. בית-המשפט העליון .פירוש :הייתי מזהיר עצמי שלא לצלול לנבכי תהייתו של השופט חשין מתעלמת מההבדל הקיים בשיטתנו בין הרשעת חף מפשע לבין זיכויו של האשם .אין גזירה שווה בין הרשעת חף מפשע וזיכויו של האשם .המשפט הפלילי מעדיף שאשם יזוכה ,על פני החשש שהזכאי יורשע: משתמע לשתי פנים -כי בניתוח העובדות שלעניין הורשע הזכאי, “הגנה על חפים מפני הרשעה שגויה ,אף היא מאושיות משפטנו הפרוטוקולים ושלא לנתח לעומקה את מסכת העובדות מחדש. לשון אחר :הייתי עוצר על גבול סמכות השיפוט של בית המשפט. עם זאת ,לו היה נמצא לי בשבתי בדיון נוסף -ובאורח שאינו לא הייתי מהסס להביע דעתי בקול צלול כי ראוי היה לזכות מי וכבר מצאנו כי ‘מוטב כי עשרה עבריינים יזוכו ,ולא יורשע ולו חף שהורשע ,אך בה-בעת הייתי נזהר שלא לסדוק את כלי-המלאכה מפשע אחד’”. שאנו עושים בהם שימוש .הייתי מוסיף איפוא ומצהיר כי במקום זה תש כוחה של הרשות השופטת והייתי מפנה את העותר לנשיא המדינה .כך הייתי עושה .כך ,לדעתי ,היה ראוי לעשות. 17 18 19 20 21 “ועל השאלה של חברי אשיב בשאלה משלי :נניח שפלוני זוכה 21 במשפטנו חלה מקדמת דנא חזקת החפות 22.המבחן שקובע המשפט הפלילי לצורך הרשעה הוא ביטחון באשמת הנאשם מעבר לספק סביר ,23כאשר פגיעה בעיקרון סופיות הדיון תתכן שם ,בסעיף 14לחוות הדעת. שם ,בסעיף 10לחוות דעתו של השופט חשין. לעניין עיוות דין ,ראו :עופר גוט ,עיוות דין בהליך הפלילי( 18 ,נבו.)2008 , דנ”פ זגורי ,בסעיף 11לחוות דעתו של השופט חשין. דורון מנשה“ ,אידיאל חשיפת האמת ועיקרון ההגנה מפני הרשאת שווא -אנטומיה של יחסים מסובכים” ,קריית המשפט א.)2001( 308 ,307 , המשך בעמ’ 22 הסניגור | 192עמ’ 21 דיון משפטי המשך מעמ’ 21 רק לצורך תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של החף ,ולא לשם תיקון טעות שנפלה בזיכויו של האשם .לכן ,החוק מאפשר קיומו של משפט חוזר למי שהורשע בפסק דין סופי ,אם נמצאו ראיות חדשות או הוצגו עובדות שהיו יכולות לשנות את התוצאה לטובתו ,ואף אם נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין 24.הדין לא מאפשר עריכתו של משפט חוזר במקרה הפוך ,קרי מקום בו זוכה אדם והתגלו לאחר מכן ראיות להרשיעו .הנה כי כן ,התשובה לתהייה שהפנה השופט חשין לשופטי הרוב היא כי אין הנדון דומה לראיה .לא הרי טעות שהובילה לזיכויו של האשם ,כטעות שהביאה להרשעתו של אדם חף מפשע. לפי גישת שופטי הרוב ,בין אם בית המשפט יושב בערכאה הדיונית ,בערכאת הערעור או בדיון נוסף ,כל עוד משפטו של נאשם בפלילים לא הסתיים ומתברר לבית המשפט כי קיים ספק סביר באשמתו ,יש לזכותו .בסמכותו (ואף מחובתו) של בית המשפט היושב בדין לזכות נאשם שאשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר וההליך הפלילי בעניינו לא הסתיים .שליחת נאשם כזה לרצות מאסר עולם כרוצח ,עם הבעת תקווה כי נשיא המדינה יחון אותו ,אין בה כדי לעשות צדק ויש בה משום התנערות מחובתו ואחריותו של בית המשפט לדון דין צדק .על טענה דומה בהקשר לסמכות הענישה של בית המשפט ,הגיב 25 בשעתו השופט אלון: “ערבוב רשויות זה של גזירת עונש לפי הדין על ידי הרשות סיכום השיפוטית ,על סמך הנחה ותקווה שיומתק ,באם יהא צורך בכך, בוויכוח בין שופטי הרוב לבין שופטי המיעוט בפרשת זגורי, בחרו שופטי הרוב בקו התואם את מורשתו של המשנה לנשיא, השופט אלון המנוח ,המעדיפה את עשיית הצדק במשפט על פני הקפדה דווקנית על גדר הסמכות ועל אינטרס המדינה לשים קץ להתדיינות .עמדת שופטי הרוב עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של שיטתנו ,עם החתירה לצדק (במיוחד בהליך פלילי) ,ועם החשש מפני הרשעת חפים מפשע .עמדה זו גם נובעת מחזקת החפות ומהצורך בספק סביר לשם הרשעה, ויותר מכל היא נובעת מהתפקיד של השופט לעשות צדק. על פי מידת הרחמים על-ידי הרשות החוננת ,אינו נראה לי .דומה 22 23 24 25 הסניגור | 192עמ’ 22 שעל השופט להחליט מהו העונש על-פי מידת הדין -ומידה זו יכול ותהא מהולה במידה מסוימת של מידת הרחמים המותרת לו -שמן הצדק ומן הראוי לגזור על הנאשם ,ובבוא שעת הרחמים תבוא מידת החסד ותפעל על פי דרכה”. אין ספק כי במקרה כזה עשיית דין אמת לאמיתו חייבה את זיכויו של הנאשם ויש בפרשה שתוארה כדי להמחיש את החלל הגדול שהותיר מאחוריו השופט אלון עם הסתלקותו .יהי זכרו ברוך. ראו למשל :ע”פ 20/51פודמסקי נ’ היועץ המשפטי לממשלה ,פ”ד ה.)1951( 1187 , ראו למשל :ע”פ 28/49זרקא נ’ היועץ המשפטי לממשלה ,פ”ד ד.)1950( 504 , ראו סעיף 31לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] ,התשמ”ד.1984- ראו :ע”פ 212/79פלוני נ’ מדינת ישראל ,פ”ד לד(.)1980( 429 )2
