"חינוך בזווית אישית" במגזין הידברות כתבה: המנחה דקלה יוספסברג

Transcription

"חינוך בזווית אישית" במגזין הידברות כתבה: המנחה דקלה יוספסברג
‫חינוך מזוית אישית דקלה יוספברג‬
‫לשנות‬
‫את‬
‫הריקוד‬
‫זה קרה בערך לפני כשנתיים‪.‬‬
‫הזמן‪ :‬דקה אחת לפני זמן הדלקת נרות‪.‬‬
‫המקום‪ :‬פינת הדלקת נרות‪-‬שבת‪ ,‬שנמצאת‬
‫בקצה הסלון‪ ,‬ממש ליד החלון הגדול היוצא אל‬
‫הגינה‪.‬‬
‫זה עתה סיימתי הכל‪ .‬הבית כולו מבריק‬
‫וריחני‪ ,‬התבשילים מונחים אחר כבוד על‬
‫הפלטה‪ ,‬ואני מהודרת במיטב מחלצות השבת‪.‬‬
‫רגע מקודש עומד לרדת‪ ,‬שבת קודש‪ .‬אחרי‬
‫כל הבישולים‪ ,‬שטיפת הסירים‪ ,‬גיהוץ הבגדים‬
‫ומירוק הרצפות‪ ,‬הנה הנה מתקרבת לה השעה‬
‫הקסומה הזו האהובה עליי‪ .‬עוד רגע קט אדליק‬
‫את הנרות‪ ,‬אתפלל על בני ביתי‪ ,‬ואצנח לי על‬
‫הספה הרכה לשעה של מנוחה ותפילה‪.‬‬
‫שנייה לפני שניגשתי להדליק את הנרות‪,‬‬
‫כשהגפרורים בידי‪ ,‬הצצתי החוצה‪ ,‬לראות את‬
‫הילדים המתוקים שלי שמשחקים להם בחוץ‬
‫כ"כ יפה‪ ,‬כבר זמן מה‪ ,‬בלי להפריע‪.‬‬
‫הצצתי ונפגעתי‪.‬‬
‫הילדים שלי‪ ,‬שהיו עד לפני רבע שעה ילדי‬
‫ז'ורנל מעומלנים‪ ,‬מצוחצחים ומגוהצים‪ ,‬היו‬
‫נראים כמו עדת אינדיאנים מהמערב הפרוע‪:‬‬
‫הם מצאו אבני גיר לבנות (כן‪ ,‬אלו שמתפוררות‬
‫לאבק דק‪-‬דק‪-‬דק)‪ ,‬צבעו בהן בקפידה את‬
‫כל הגג של בית העץ שעומד אצלינו בגינה‪,‬‬
‫והתגלשו עליו בזה אחר זה בציחקוקים ובהנאה‬
‫רבה‪ .‬הם היו מכוסים אבקה לבנה מכף רגל עד‬
‫ראש ‪ -‬הבגדים‪ ,‬הנעליים‪ ,‬הכיפה‪ ,‬השיער של‬
‫הבנות ‪ -‬הכל הכל עטה כיסוי יסודי של אבקה‬
‫לבנה‪...‬‬
‫הילדים הבחינו בי ועצרו לרגע ממשחקם‪.‬‬
‫הם הסתכלו עליי ואני הסתכלתי עליהם‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫הידברות‬
‫מה קורה כאשר זה עתה סיימת‬
‫את כל ההכנות לשבת‪ ,‬הבית כולו‬
‫מבריק וריחני‪ ,‬התבשילים מונחים‬
‫אחר כבוד על הפלטה‪ ,‬את‬
‫מהודרת במיטב מחלצות השבת‪,‬‬
‫ובדיוק אז מחליטים הילדים‪,‬‬
‫שהיו עד לפני רבע שעה ילדי‬
‫ז'ורנל מעומלנים‪ ,‬למצוא אבני גיר‬
‫לבנות‪ ,‬ולצבוע בהם את הקירות‬
‫ואת עצמם? ‪ n‬את עומדת לפני‬
‫צומת שמסתעפות ממנו שתי‬
‫דרכים‪ ,‬ועלייך לבחור במהירות‬
‫הבזק בדרך הנכונה‪ .‬כיצד תעשי‬
‫זאת? ‪ n‬דקלה יוספברג‪ ,‬מנחת‬
‫הורים מוסמכת‪ ,‬תעזור לך לעשות‬
‫את הבחירה הנכונה‬
‫הדבר המיידי שרציתי (מאוד רציתי)‪ ,‬היה‬
‫לשאוג‪ ,‬להשתולל ולצרוח‪ .‬הרגשתי איך הדם‬
‫מתחיל לעלות לי לכיוון הראש‪...‬‬
‫פשוט לא האמנתי למראה עיניי‪ .‬איך הם‬
‫מרשים לעצמם??? איזו אכזבה!‬
‫***‬
‫ואז זה קרה‪.‬‬
‫פתאום ראיתי מולי צומת‪ .‬צומת ובו שתי‬
‫דרכים‪ ,‬ולי יש עכשיו בחירה ביניהן‪ .‬אני יכולה‬
‫לקלקל לעצמי לגמרי את כניסת השבת ואת רגעי‬
‫הדלקת הנרות‪ ,‬לרדת "להתפלש" איתם באיכס‬
‫הזה‪ ,‬לצעוק ולצאת מדעתי‪ ,‬או‪ ...‬לבחור בדרך‬
‫השניה‪ ,‬הכמעט‪-‬לא‪-‬מוכרת‪ :‬אולי לא לקלקל‬
‫כלום??? אולי לדבוק בתוכנית המקורית שלי?‬
‫להדליק נרות ולהתפלל בשמחה ובנחת?‬
‫החלטה מתוקה ומשחררת התיישבה על ליבי‪,‬‬
‫אני הולכת להישאר "על מקומי"‪ .‬למרות הכל ‪-‬‬
‫אני עומדת לעשות צעד מהפכני‪ .‬מה כבר יכול‬
‫להיות?‬
‫וכך היה‪ .‬שבתי אל פינת ההדלקה‪ ,‬נשמתי‬
‫עמוק והדלקתי את נרות השבת‪.‬‬
‫הדלקת הנרות עברה באופן מרומם במיוחד‪,‬‬
‫התפילות יצאו שגורות ומדוייקות על לשוני‬
‫וחוויתי דקות מרנינות במיוחד של קרבה‬
‫וקדושה‪.‬‬
‫והילדים?‬
‫הם המשיכו לצחקק ולהתפלש להם באבקה‬
‫הלבנה‪ .‬השתדלתי לא לראות ולא לשמוע‪ .‬אחרי‬
‫הכל‪ ,‬מה זה קשור אליי? אני דאגתי להישאר‬
‫נקייה וריחנית לכבוד שבת קודש‪.‬‬
‫***‬
‫לקהל הצופים ‪ -‬ערוץ הידברות משודר ב‪ HOT -‬וב‪ YES -‬באפיק ‪ ,97‬צפיה מהנה!‬
‫וראו זה פלא ‪ -‬אחרי כעשר דקות הם מיצו‬
‫את המשחק‪ ,‬עמדו מול הכניסה לסלון ורצו‬
‫להיכנס הביתה‪ .‬אני כבר הייתי שקועה בתהילים‬
‫ולא הייתה לי כוונה‪ ,‬ולו קלה‪ ,‬להרים את הראש‬
‫מהסידור ולהתייחס לשערוריה שהתרחשה‪.‬‬
‫כשזימרתי לי את קבלת השבת‪" ,‬התנערי‬
‫מעפר קומי"‪( ,‬ובלי שאמרתי מילה) – נשארו‬
‫הילדים בחוץ והתחילו להתנער‪ ,‬לקפוץ ולטפוח‬
‫זה על זה‪ .‬רוב האבקה ירדה‪ .‬חלק ניכר עוד‬
‫נשאר‪ ,‬אבל משום מה‪ ,‬אולי אחרי התפילה‬
‫המתוקה שזכיתי לה‪ ,‬זה כבר לא מי יודע מה‬
‫הפריע לי ואפילו עורר בי חמלה‪.‬‬
‫רק אז הם נכנסו פנימה ועמדו‪ ,‬ארבעתם‪,‬‬
‫מתבוננים בי‪ .‬מחכים לתגובה‪ .‬התגובה‬
‫המוכרת‪.‬‬
‫והתגובה? איזה כיף‪ ,‬היא לא הגיעה‪ .‬לא‬
‫הערתי ולא החמצתי פנים‪ .‬כלום‪ .‬אפילו לא‬
‫הרמתי עיניים מהסידור‪.‬‬
‫הילדים ישבו להם‪ ,‬סתורי שיער ומאובקים‪,‬‬
‫ובפרצוף מתחרט‪-‬משהו נכנסו לסלון בשקט‬
‫מופתי‪.‬‬
‫כשסיימתי את קבלת השבת והתפילה‪,‬‬
‫הופתעתי לשמוע את עצמי שואלת בקול רך‪:‬‬
‫"רוצים שאני אקרא לכם סיפור עד שאבא יגיע‬
‫מבית הכנסת?"‪.‬‬
‫הילדים קפצו‪ ,‬כמובן‪ ,‬על המציאה ורצו לחדר‬
‫להביא ספר‪.‬‬
‫התישבנו כולנו על הספה‪ ,‬חיבקתי את הילדים‬
‫המאובקים שלי‪ ,‬וקראנו יחד סיפור נחמד‪.‬‬
‫***‬
‫התחושה הטובה של ה"לא נפלתי איתם‬
‫גליון ‪45‬‬
‫חייבת להילחץ מההתארגנות בבוקר‪ ,‬חייבת‬
‫להתאכזב מזה שהם לא אוכלים את האוכל שלי‪,‬‬
‫חייבת לנאום ‪ 3‬פעמים ביום על הכביסה שנשארה‬
‫באמבטיה‪ ,‬פעמיים בנושא השיעורים ו‪ 4 -‬פעמים‬
‫בנושא המריבות‪ ,‬חייבת להסביר בפעם ה‪100 -‬‬
‫שאני לא מרשה לשפוך מים סביב כיור הנטילה‪,‬‬
‫חייבת לאיים שאני לא אוספת להם יותר את‬
‫הצעצועים וכו'‪...‬‬
‫מהיום – אני יכולה‪ ,‬באמת יכולה‪ ,‬לומר לעצמי‬
‫שיש לי דרך נוספת‪ .‬דרך טובה ונעימה‪ .‬אני לא‬
‫חייבת להגיב‪ ,‬לקפוץ‪ ,‬לאיים‪ ,‬לנאום‪ ,‬להסביר‬
‫ולכעוס‪ .‬אני יכולה לבקש פעם אחת בשקט‬
‫וללכת‪ .‬אני יכולה בכלל לא לומר (אולי כי הם‬
‫שמעו את זה כבר ‪ 32,000‬פעם‪ ,‬והם יודעים‬
‫בדיוק מה אני מרשה ומה לא‪ ,‬מה מעצבן אותי‬
‫ומה משמח אותי)‪.‬‬
‫אני יכולה לא "להיות שם"‪ .‬אני יכולה לבחור‬
‫להישאר בטוב‪ .‬העולם לא יתהפך‪ ,‬אולי להיפך‪.‬‬
‫וחוץ מזה – למה לי לקלקל לעצמי כל הזמן?‬
‫למה שלא אפרגן לעצמי?‬
‫אולי אני יכולה לא לקלקל לעצמי את שולחן‬
‫השבת ולהפסיק להעיר להם? אולי כדאי להעדיף‬
‫לקחת בעצמי את הכביסה המלוכלכת ולשים בסל‬
‫במקום לכעוס? אולי אני יכולה לשבת לקרוא לי‬
‫משהו בזמן הזה שאני מתחננת שיכנסו למקלחות?‬
‫וכמובן – אולי זה אפשרי להתפלל בשקט בהדלקת‬
‫הנרות בלי לשמוע אף אחד שמושך לי בחצאית‬
‫ומבקש את ה"פקאלע" שלו?‬
‫לבוץ"‪ ,‬תרתיי משמע‪ ,‬ליוותה אותי כל השבת‬
‫ועזרה לי להישאר על מקומי‪ .‬שבת נפלאה עברה‬
‫עלינו‪ .‬הילדים שרו זמירות והשתתפו בדברי‬
‫התורה‪ ,‬פינו את הכלים (כן‪ ,‬כן)‪ ,‬ושיתפו פעולה‬
‫מעל ומעבר למצופה‪.‬‬
‫מה היה שם?‬
‫במקומות רבים עם הילדים אני מרגישה‬
‫"נגררת"‪ ,‬מופעלת‪ ,‬מגיבה‪ ,‬בובה על חוט‪.‬‬
‫הם בוחרים ועושים כרצונם‪ ,‬ואני רק על תקן‬
‫"מגיבה"‪ .‬כל היום אני "הולכת" אחריהם‪ ,‬מכל‬
‫הבחינות‪ .‬מנסה ליישר הדורים‪ ,‬לפייס את הניצים‪,‬‬
‫להרים צעצועים ולנאום נאומים‪.‬‬
‫זוכרים את קופסאת התכשיטים של פעם? בכל‬
‫פעם שפותחים אותה – נעמדת לה בלרינה ורודה‬
‫ומתחילה לרקוד לפי המנגינה‪.‬‬
‫ככה מרגישות הרבה אימהות‪ ,‬רוב שעות היום‪.‬‬
‫הילד "פתח" עכשיו את הקופסא‪ ,‬ולי לא נותר‬
‫אלא לרקוד "לפי החליל שלו"‪ ,‬עד שהוא יחליט‬
‫לסגור‪.‬‬
‫כל פעם שהוא "פותח את הקופסא" אני "נעמדת‬
‫דום" ורוקדת‪.‬‬
‫גליון ‪45‬‬
‫נשמע מוכר‪ ,‬לא?!‬
‫אבל לא כן הוא‪ ,‬יש אלטרנטיבה‪ .‬אני לא חייבת‬
‫לרקוד במעגלים כשהילדים מחליטים "לפתוח את‬
‫הקופסא" ולהתנהג בצורה שאינה מתאימה לי‪ .‬אני‬
‫יכולה להישאר על מקומי‪ ,‬ולא חייבת ליפול איתם‬
‫לבוץ‪" ,‬לצאת מהכלים" ולהשתבש‪.‬‬
‫אני באמת לא חייבת‪.‬‬
‫העולם הזה הוא עולם של בחירה‪ .‬אחרי ‪120‬‬
‫שנה‪ ,‬כשישאלו אותי למה צעקתי או למה כעסתי‬
‫– לא אוכל לטעון כל טיעון‪ ...‬נכון‪ ,‬הם הביאו‬
‫אותי לזה‪ ,‬ובגדול‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הבחירה היתה‬
‫נתונה בידי‪.‬‬
‫השאלה המרכזית היא ‪ -‬האם יש לי את‬
‫האפשרות לנשום נשימה עמוקה‪ ,‬ובאמת לנצל‬
‫את כח הבחירה שלי?‬
‫האם אני רוצה לבחור להיות בצד הפועל ולא‬
‫המופעל‪ ,‬בצד הבוחר ולא הפאסיבי?‬
‫***‬
‫כשאנחנו‪ ,‬כאימהות‪" ,‬נשארות על מקומנו"‪ ,‬לא‬
‫מתרגשות ולא מופעלות‪ ,‬אנחנו יכולות להתחיל‬
‫מהלך חדש עם הילדים‪.‬‬
‫אם עד היום הם קבעו (כביכול‪ ,‬כמובן)‪ ,‬שאני‬
‫***‬
‫ה"פלא יועץ" מתייחס לנקודה הזו באות א'‪,‬‬
‫בערך "אהבת הבנים והבנות" וזה לשונו "‪...‬ולא‬
‫ידקדק עימהם‪ ,‬ולפעמים יעשה עצמו כחרש לא‬
‫ישמע וכאילו אינו רואה‪."...‬‬
‫כן‪ ,‬לפעמים כדאי לשקול רעיון חדשני ורענן‪:‬‬
‫להפסיק לחנך ולחנך ולחנך‪ ,‬כל היום ועל כל‬
‫נושא‪ .‬אפשר לאחוז במידה הנפלאה של השתיקה‬
‫ושל "העברה על המידות"‪ .‬וראו זה פלא – כשאני‬
‫מעבירה על מידותיי ולא מופעלת כל‪-‬כך בקלות‪,‬‬
‫פעמים רבות אני מוצאת את הילדים שלי באים‬
‫אחרי וחוזרים לתלם המבורך‪ .‬אני יכולה לתת‬
‫להם הזדמנות אחרת‪ ,‬להגיד את שלי‪ ,‬לעתים רק‬
‫במבט‪ ,‬ולהמתין‪ .‬פעמים רבות גם הם יבחרו בטוב‪,‬‬
‫כי הטוב הזה הוא מדבק‪.‬‬
‫משל למה הדבר דומה? אני הולכת לי בדרך‬
‫הסלולה‪ ,‬בדרך המלך‪ ,‬והילד שלי הולך אחרי‪ ,‬כפי‬
‫שטבע בו הבורא‪ .‬לפתע הוא מחליט לרדת לקוצים‪.‬‬
‫ואני? אני מיד יורדת אחריו‪ .‬הוא הולך ראשון ואני‬
‫בעקבותיו‪ .‬הילד חושב לעצמו שבאמת לא נעים לו‬
‫ללכת בקוצים‪ ,‬אבל הרי אמא פה איתי‪ ,‬אז כנראה‬
‫שזו הדרך הנכונה ללכת בה‪.‬‬
‫אבל – כאן מגיעה הבחירה שלי‪.‬‬
‫אני יכולה לחזור לדרך המלך ולהגיד לו "חבל‬
‫שאתה שם‪ ,‬אשמח אם תצטרף אלי"‪ ,‬וללכת קדימה‬
‫עם הבחירה הנכונה‪ .‬כשהילד יראה אותי עולה‬
‫בשלווה על הדרך הסלולה‪ ,‬הוא יעזוב‪ ,‬בסייעתא‬
‫דשמייא‪ ,‬את דרכו הקוצנית‪ ,‬ויבוא אחריי‪...‬‬
‫דקלה יוספסברג‪ ,‬אם ל‪ 6 -‬ילדים‪ ,‬מנחת הורים‬
‫מוסמכת בגישת שפר‪ ,‬ומעבירה חוגי הורים‬
‫והרצאות בנושא חינוך ילדים‪.‬‬
‫לתגובות‪[email protected] :‬‬
‫לקהל הצופים ‪ -‬ערוץ הידברות משודר ב‪ HOT -‬וב‪ YES -‬באפיק ‪ ,97‬צפיה מהנה!‬
‫הידברות‬
‫‪31‬‬