רודק מסע לגילוי המנהרה בנובוג "החירבה" הסרט במסגרת צילומי

Comments

Transcription

רודק מסע לגילוי המנהרה בנובוג "החירבה" הסרט במסגרת צילומי
‫אוגוסט ‪2102‬‬
‫מסע לגילוי המנהרה בנובוגרודק‬
‫במסגרת צילומי הסרט "הבריחה"‬
‫יום רביעי‪.8.8.8 ,‬‬
‫בספטמבר ‪ .491‬הצליחו אבי ועוד כ – ‪ 852‬איש לברוח ממחנה עבודה שהקימו הגרמנים בעיר‬
‫נובוגרודק‪ ,‬לאחר שחפרו במשך כחמישה חודשים מנהרה העוברת מתחת לחומות המחנה‪ 8‬לפני‬
‫כשנה וחצי‪ ,‬דרור שוורץ‪ ,‬במאי ומפיק‪ ,‬החל בעבודת תחקיר כדי להפיק סרט המספר את סיפור‬
‫המנהרה‪ 8‬במסגרת הכנת הסרט עלה הרעיון שהניצולים החיים היום‪ ,‬ועדיין מסוגלים‪ ,‬יגיעו חזרה‬
‫למחנה בו שהו וממנו ברחו בכדי לספר ולשחזר את סיפורם‪ 8‬אל הניצולים יצטרפו דורות ההמשך‬
‫– ילדים ונכדים‪8‬‬
‫ההחלטה שלי להצטרף לקבוצה היוצאת למסע גילוי המנהרה דרכה ברח אבא ממחנה העבודה‬
‫היתה מיידית‪ 8‬מאוד רציתי שבני המשפחה יצטרפו אלי‪ 8‬לשמחתי‪ ,‬אכן חלק מבני המשפחה‬
‫הצליחו להתארגן לנסיעה‪ :‬בן הזקונים שלי ‪ -‬ניר‪ ,‬אחי – צביקה‪ ,‬אישתו ‪ -‬עדנה ובנם – ברק‪ 8‬עוד‬
‫הסתבר שישראל קלאצ'יק (חבר של אבא וניצול המחנה)‪ ,‬וביתו ברונייה‪ ,‬גם הם מצטרפים למסע ‪8‬‬
‫בטיסה התמזל מזלי לשבת ליד יובל – הבמאי הנוסף שנרתם למשימה והצטרף עם צוות צילום‬
‫שני לדרור וצוותו‪ 8‬השיחה עם יובל במהלך הטיסה הייתה מעין קדימון לקראת מסע לגילוי‬
‫המנהרה ולתוך הנשמה‪8‬‬
‫נחתנו בשדה התעופה של בלרוס בשעה ‪ 29:12‬לפנות בוקר‪ 8‬הטרמינל נראה נטוש‪ 8‬עם כניסתנו‬
‫לאולם קיבלנו הוראה ברוסית המודיעה לכל הנוסעים הישראלים לעלות לקומה שניה בכדי לשלם‬
‫עבור ביטוח בריאות ‪ ,‬וזאת עוד לפני ביקורת המשטרה‪ 8‬בקומה השניה חיכינו בתור ארוך באולם‬
‫לא ממוזג וחסר כסאות כדי להגיע לאחת משתי הפקידות שעמדו מעבר לדלפק ומילאו באופן ידני‬
‫לכל נוסע ונוסע בנפרד טופס ביטוח‪ ,‬על סמך פרטים שהועתקו מהדרכון‪ 8‬עם קבלת הביטוח‬
‫המיוחל תמורת תשלום של ‪ $5‬לאדם‪ ,‬התאפשר לנו להגיע לביקורת הדרכונים‪ ,‬שם ישבו שוטרות‬
‫מאוד לא סימפטיות שנבחו לעברינו מילים לא מובנות‪ ,‬אך לבסוף אפשרו לנו לעבור ולהכנס‬
‫למדינה "הנכספת"‪ 8‬היציאה מהשדה הייתה ממש משחררת‪ 8‬בחוץ המתין לנו אוטובוס שהסיע‬
‫אותנו ישר לנובוגרודק‪ 8‬לאוטובוס עלו אנשים שונים‪ ,‬בגילאים שונים‪ ,‬שהיו עדיין זרים אחד לשני‪8‬‬
‫נסענו בכבישים רחבים מאוד ונוחים‪ ,‬די ריקים ממכוניות בשעת בוקר מוקדמת זו‪ 8‬הנוף שקידם‬
‫את פנינו‪ ,‬ירוק‪ 8‬יערות ושדות נרחבים של גידולים חקלאים שונים‪ ,‬כפרים קטנים שצצו מדי פעם‬
‫והציגו בתי עץ צבעוניים בתוך הירוק האין סופי‪ 8‬בתום נסיעה בת שעתיים וחצי הגענו‬
‫לנובוגרודוק‪ ,‬עיירה קטנה מטופחת ויפה‪ ,‬רחובות נקיים‪ ,‬בתים קטנים וצבעוניים וצמחיה‬
‫בחצרות‪ 8‬הובלנו ישר למסעדה בה חיכה לנו דרור‪ -‬במאי הסרט‪ 8‬מלבד דרור חיכתה לנו ארוחת‬
‫בוקר בלרוסית דשנה שכללה בלינצ'ס תפוחי עץ וקינמון‪ ,‬אורז מתוק עם צימוקים‪ ,‬גבינה לבנה עם‬
‫שזיפים‪ ,‬פירות‪ ,‬ירקות‪ ,‬פשטידה‪ ,‬לחמים ולחמניות‪ ,‬כריכים עם רוטב עגבניות ונקניק‪ ,‬גבינה‬
‫‪1‬‬
‫צהובה‪ ,‬יוגורטים בטעמים שונים ושתיה חמה וקרה‪ 8‬בתום הארוחה דרור הודיע כי ישנם שינויים‬
‫בסידורי השינה‪ ,‬ובמקום לישון בפנימיה של בית הספר הממוקם בצמוד למבנה בו היה מחנה‬
‫העבודה ‪ ,‬יפזרו אותנו בין בתי המלון בעיר‪ 8‬נערכה הכרות עם בעל המסעדה‪ ,‬עם תמרה – אוצרת‬
‫המוזאון הממוקם במבנה ששימש כמחנה עבודה בו נכלא אבא על ידי הגרמנים‪ ,‬וממנו ברח עם‬
‫יתר האסירים‪ 8‬תמרה במשך שנים רבות דואגת להנציח את סיפורם של יהודי נובוגרודק‬
‫והסביבה‪ ,‬ושל אסירי מחנה העבודה‪ 8‬אבא ואמא פגשו אותה לפני מספר שנים בביקוריהם במקום‬
‫והיא התבססה רבות על המידע שקיבלה מאבא בעת בניית המוזאון‪ 8‬עוד הכרנו את הבת של‬
‫תמרה ‪ -‬אולגה‪ ,‬המאפרת המקומית שגויסה לאיפור המצולמים לסרט‪ ,‬אחות שמתלווה אלינו‬
‫ומשמשת גם כנהגת לעת מצוא‪ ,‬וכן צוות של כ – ‪ .‬בני נוער מקומיים אשר צוותו אלינו ואמורים‬
‫להגיש ל נו עזרה בכל נושא במהלך שהותנו בעיר‪ 8‬אותנו שיכנו במלון נובוגרודוק יחד עם חברים‬
‫נוספים מהקבוצה‪ 8‬לאחר שהתמקמנו בחדרים‪ ,‬יצאנו יחד עם שתיים מהנערות המלוות לסיור‬
‫במרכז העיר‪ ,‬המרת כספים‪ ,‬רכישת ‪ SIM‬ו – ‪ 8WIFI‬במהלך הסיור התחלנו להכיר אחד את‬
‫השני‪ ,‬הנערות סיפרו לנו על חייהן‪ ,‬שתיהן סיימו בית ספר תיכון ואמורות להתחיל ללמוד‬
‫באוניברסיטה‪ 8‬האחת תלמד במינסק והשנייה עתידה ללמוד מחוץ למדינה‪ 8‬בתום הסיור הגענו‬
‫למסעדת הבית ושוב חיכתה לנו ארוחה דשנה‪ 8‬לאחר הארוחה הסיעו אותנו לאתר המנהרה‪ 8‬מייד‬
‫ניתן היה להבחין בתעלות שנחפרו לאיתור התוואי של המנהרה‪ 8‬מכוון שישנם חילוקי דעות בקשר‬
‫לכיוון המדויק של המנהרה‪ ,‬החפירות מפוזרות בשטח ‪8‬‬
‫ארכיאולוג מקומי שמשמש כאחראי על החפירות במקום סיפר על הממצאים שנמצאו בחפירות‬
‫שבוצעו עד הגעתנו‪ 8‬ישראל קלאצ'ק אשר הגיע לפה לראשונה מאז ברח‪ ,‬התרגש מאוד‪ 8‬כנציג יחיד‬
‫של דור הניצולים החל לספר את סיפור המקום‪ 8‬כולם התקבצו סביב ישראל ‪ 8‬הסיפור המרתק‬
‫שלו הוא הסיפור של ההורים של כל היתר אשר לא נמצאים כאן כדי לספר בעצמם‪ 8‬כולם שאלו‬
‫את ישראל שאלות אין ספור‪ ,‬והוא בעל זיכרון בלתי יאומן פירט לפרטי פרטים ותיאר את כל‬
‫תהליך חפירת המנהרה‪ ,‬הדרך בה עבדו בצוותים קטנים שהתחלפו כל הזמן כדי שהגרמנים לא‬
‫ישימו לב שחסרים עובדים‪ 8‬הוא תיאר איך הסתירו את החול בעליית הגג‪ ,‬וסיפר כיצד ניקבו‬
‫חורים בתקרת המנהרה באמצעות ספירלה במרחק של ‪ 5-.2‬מטר אחד מהשני בכדי לאפשר‬
‫חדירה של אויר ואור‪ 8‬את החורים אפשר היה ליצור רק לאחר שחפרו מנהרה מספיק ארוכה‬
‫ועברו את החומות המקיפות את המחנה‪ ,‬כיוון שחורים כאלה במתחם המחנה היו יכולים לחשוף‬
‫את מעשיהם‪ 8‬מחוץ למחנה השטח היה שטח של גידולי חיטה או שעורה‪ ,‬כך שלא ניתן היה‬
‫להבחין בחורים הללו‪ 8‬ביום הבריחה ישראל החליט שלא להצטרף לבורחים מכיוון שהסתבר‬
‫שאביו החולה לא יהיה מסוגל לעבור דרך המנהרה וישראל החליט שלא לנטוש אותו למרות‬
‫תחנוניו של אביו שיצטרף לבורחים‪ 8‬כך ישראל מצא את עצמו ביום הבריחה מסתתר יחד עם‬
‫אביו ועוד חמישה אנשים‪ ,‬ביניהם דודתו דבורה‪ ,‬ששימשה כטבחית במחנה‪ ,‬ובנה שלום‪ 8‬כל‬
‫השבעה הכינו לעצמם מראש מסתור בארובה על ידי הנמכת גג של אחד המבנים‪ ,‬וקיוו שהגרמנים‬
‫לא יגלו שנותרו אנשים במחנה לאחר הבריחה‪ 8‬ואכן הגרמנים לא העלו בדעתם שמישהו נותר‬
‫במחנה‪ ,‬הם ניסו לצוד את הנמלטים מיד כשהבינו מה קורה ‪ 8‬ישראל וששת המסתתרים הנוספים‬
‫חיכו במסתורם שבעה ימים‪ ,‬עדים לנסיונות של הגרמנים לתפוס את הנמלטים‪ 8‬אוכל לא היה‪,‬‬
‫ומים היה להם ממי הגשמים‪ 8‬רק לאחר שבעה ימים כשהבינו שהחיפושים פסקו‪ ,‬החליטו לברוח‬
‫ליערות‪8‬‬
‫‪2‬‬
‫לאחר הביקור הראשון באתר המנהרה‪ ,‬התכנסנו להפסקה באולם בבית הספר הצמוד‪ ,‬אשר‬
‫הוקצה לנו למשך השהות שלנו שם‪ 8‬באולם ניתן היה להתכבד בעוגיות‪ ,‬מים ושתיה חמה‪ ,‬וקיבלו‬
‫את פנינו נציגי העיר בברכות ‪ 8‬לאחר ההפסקה‪ ,‬תמרה לקחה אותנו למבנה בו חיו היהודים בתוך‬
‫המחנה‪ 8‬חלק מהמבנה הוסב למוזאון‪ 8‬תמרה סיפרה שמבנה האבן הבנוי היום היה במקור צריף‬
‫עץ‪ 8‬בתוך המבנה שיחזרו באחד החדרים את הדרגשים עליהם לנו היהודים הכלואים‪ 8‬בחדר נוסף‬
‫נאספו פריטים שונים ששימשו את החופרים ונמצאו בעת חפירות באזור ‪ -‬חלקים של המסילה‪,‬‬
‫דגם של המחנה‪ ,‬תמונות שונות ורשימות של אנשי המחנה‪ 8‬בין התמונות זיהיתי את תמונתו של‬
‫אבא בצעירותו ובאחת הרשימות מופיע שמו – מרדכי מורדוכוביץ' מאיביניץ‪ 8‬צוין כי הוא סיפק‬
‫מזון נוסף לחופרים והשתייך לחבורת הפרטיזנים של ביילסקי‪ 8‬עוד במוזאון נמצא שיחזור של‬
‫פתח החפירה שמתחיל בתוך צריף המגורים‪ ,‬תחת דרגש שהורם‪ ,‬מהפתח יורד סולם לעומק‬
‫המנהרה‪ 8‬ליד הפתח מונחת עגלה ששימשה את החופרים להוצאת החול מהמנהרה החוצה‪8‬‬
‫ישראל אישר שהם בנו עגלה‪ ,‬אך הדגם המופיע במוזאון שונה מהעגלה שהייתה להם‪ 8‬העגלה‬
‫שלהם הייתה הרבה יותר נמוכה‪ ,‬כדי לאפשר לחופרים לעבור מעליה מצד לצד מבלי שהיא תחסום‬
‫את המעבר‪ 8‬לעגלה היו ‪ 9‬גלגלי עץ (עץ היה חומר הגלם הזמין)‪ ,‬והיא נבנתה כך שתוכל להיות‬
‫מוסעת מעל מסילות עץ שהם בנו לאורך המנהרה‪ 8‬כל העץ בו השתמשו בעבודתם לבניית העגלה‪,‬‬
‫המסילות‪ ,‬הקירות התומכים‪ ,‬והתקרה התומכת כדי שהאדמה לא תתמוטט מעליהם‪ ,‬נגנב מתוך‬
‫המפעל בו עבדו הנגרים בהכנת שולחנות עבור הגרמנים‪ 8‬השיטה בה השתמשו לבניית המסילה‬
‫דמתה לשיטה של מסילת רכבת‪ -‬הגלגלים היו מאוד הדוקים למסילה בכדי שלא ייווצר שום רחש‬
‫של חיכוך בעת נסיעתה‪ ,‬מכיוון שבמשך כל זמן החפירה שומרים התהלכו הלוך ושוב לאורך‬
‫החומה‪ ,‬בתוך המחנה ומחוצה לו‪ 8‬משהועבר החול באמצעות העגלה לפתח המנהרה – אל תוך‬
‫החדר‪ ,‬הוא נשפך על הרצפה‪ ,‬שם אספו אותו לתוך שקי בד שנתפרו על ידי התופרות שעבדו‬
‫במתפרה וגנבו בדים שונים שמצאו שם (זו הסיבה על פי ישראל שהבדים היו בצבעים שונים ולא‬
‫שחורים כפי שמוצג במוזאון)‪ 8‬השקים המלאים בחול הועברו לעליית הגג‪ ,‬שם פוזר החול‪ 8‬הסבר‬
‫זה של ישראל הזכיר לי את הדברים שאבא סיפר לי בביקור שלי במקום יחד איתו לפני ‪ .1‬שנה‪8‬‬
‫לישראל היה קשה מאוד להכנס למבנה בו שהה כאסיר‪ ,‬למרות הקושי הוא לא הפסיק לספר ואנו‬
‫לא הפסקנו לשאול‪8‬‬
‫במהלך הביקור שלנו במוזאון הגיע עתונאי בלרוסי שתיעד את המסע המיוחד שלנו וסיפור‬
‫המנהרה‪ ,‬בכוונה לכתוב עליו בעיתון ‪8‬‬
‫לאחר יום עמוס החלטנו ברק‪ ,‬ניר ואני לחזור למלון רגלית‪ 8‬ההליכה ברחובות העיר נמשכה כ – ‪85‬‬
‫דקות ‪ ,‬רובה בעליה‪ ,‬אך מזג האוויר המקסים אפשר לנו הליכה חוויתית בין בתיה הקטנים של‬
‫נובוגרודוק‪ 8‬לאחר מנוחה קלה במלון הלכנו שוב למסעדת הבית לארוחת ערב דשנה‪ ,‬והבנו שחשוב‬
‫ללכת ברגל כמה שיותר מכיוון ששלוש ארוחות מלאות יכולות להוות בעיה רצינית בתום שבוע‬
‫בנובוגרודק‪8‬‬
‫סוף יום ראשון במסע‪8‬‬
‫לילה טוב ‪8‬‬
‫‪3‬‬
‫יום חמישי‪48.882.8 ,‬‬
‫התעוררנו ליום נוסף מאתגר ומעניין‪ 8‬אתמול בערב הגיעה קבוצה די גדולה מארה"ב ומאנגליה‪ 8‬בין‬
‫המצטרפים היו שני שורדים נוספים‪ ,‬מארצות הברית הגיעה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬אישה בשם ריבה‪,‬‬
‫שהייתה ילדה במחנה‪ ,‬אליה התלוו חלק מבני משפחתה‪ 8‬מאנגליה הגיע ג'ק קגן ואיתו בני‬
‫משפחתו‪ 8‬הבוקר התחיל כרגיל בארוחה דשנה במסעדת הבית ומשם הגענו לאתר‪ ,‬שם מצאנו את‬
‫הארכיאולוג חופר במלוא המרץ ואת הטרקטור שביצע חפירות נוספות בשטח‪ 8‬התפצלנו‪ 8‬מספר‬
‫אנשים‪ ,‬וביניהם ניר וברק‪ ,‬קיבלו כפפות‪ ,‬את חפירה קטן והנחיות‪ ,‬ונכנסו לתוך החפירה בכדי‬
‫לחפש באופן עדין ממצאים נוספים ‪ ,‬תוך כדי חפירה בדפנות התעלה‪ 8‬עדנה צביקה ואני הצטרפנו‬
‫לישראל ולברוניה‪ ,‬ויחד עם ריבה וקבוצה נוספת של אנשים הלכנו בעקבות תמרה למתחם‬
‫המחנה‪ 8‬שם ישראל שיחזר את הסיפור‪ 8‬הוא זיהה את חדרי המגורים‪ ,‬את החדר ששימש כמטבח‪,‬‬
‫בו עבדה דודתו דבורה כטבחית שבישלה בסיר גדול‪ ,‬בעיקר מים‪ 8‬הוא סיפר שהיו חמש כניסות‬
‫לצריף העץ ששימש את היהודים במחנה‪ 8‬מעבר למגרש שממוקם שם היום‪ ,‬הוא זיהה את המבנה‬
‫ששימש את מגורי הגרמנים‪ 8‬כמובן שהמבנה שלהם היה מחוץ לחומות התוחמות את המחנה‪8‬‬
‫ר בקה נזכרה ביום בו הושמדו מחצית מאנשי המחנה‪ 8‬היא סיפרה שאספו את כולם והיא כל כך‬
‫נבהלה ממה שקורה והסתתרה בתוך המבנה של בית המשפט‪ ,‬באיזשהו חדר נידח בעלית הגג‪ 8‬היא‬
‫שמעה הכל‪ 8‬בעיקר את היריות שרצחו גם את הוריה‪ 8‬ואז היה שקט‪8‬‬
‫לאחר ארוחת צהרים‪ ,‬למרות מזג האויר הסגרירי‪ ,‬יצאנו לסיור בשוק המקומי הנמצא מול‬
‫המסעדה‪ 8‬גילינו שבשוק מוכרים דברים שנראים כמו שוק ‪ ,‬אך במחירים יותר יקרים מאשר‬
‫בארץ‪ 8‬לא ברור איך המקומיים עם משכורתם הדלה מצליחים לקנות שם משהו‪ 8‬יותר מאוחר‬
‫תמרה לקחה אותנו לסיור ברובע היהודי של נובוגרודוק‪ ,‬ששימש כגטו בזמן הכיבוש הנאצי‪ 8‬ראינו‬
‫את הבית בו היה גר ברמן אשר ביתו ליה ובעלה היו גם הם איתנו בקבוצה‪ 8‬זה הבית שבצילו‬
‫הסתתרנו כאשר הגשם גבר‪ 8‬לא רחוק מהבית נמצאה משאבה ששואבת מים ממעמקים ומשמשת‬
‫לרשות הכלל‪ 8‬המים המגיעים באמצעותה הינם צוננים וטעימים‪ 8‬בכניסה לרובע היהודי ששימש‬
‫כגטו‪ ,‬נמצא המבנה בו הייתה המאפיה שם נאפה הלחם עבור שוכני המחנה‪ 8‬לדברי תמרה‪ ,‬אבא‪,‬‬
‫שתפקידו היה להביא מים ולחם למחנה‪ ,‬היה מגיע למבנה הזה וממנו לקח את הלחם‪ 8‬את המים‬
‫הוא השיג מהבאר שנמצאת עד היום במרכז העיר בקדמת מבנה המשמש את המשטרה‪ 8‬לאחר‬
‫הסיור הרגלי ברובע היהודי‪ ,‬אוטובוס היה אמור להגיע ולהסיענו למצבה אשר נמצאת לצד הדרך‪,‬‬
‫שם נרצחו יהודים רבים מתושבי נובוגרודוק‪ 8‬מכיוון שהאוטובוס בושש להגיע‪ ,‬לא נותרה ברירה‬
‫והתחלנו ללכת לכיוון היער רגלית‪ 8‬ההליכה הייתה די ארוכה‪ ,‬ויכלה להיות יותר נעימה אילולא‬
‫הגשם שהחליט לטפטף עלינו ולהזכיר לנו שאין לנו סיבה לקטר כיוון שמצב ההורים שלנו היה‬
‫הרבה פחות נוח‪ 8‬לאחר שהגענו אל היער‪ ,‬הגיע גם האוטובוס עם יתר האנשים ושני צוותי הצילום‪8‬‬
‫הצוותים התמקמו והחל טקס זיכרון במלאות ‪ 12‬שנה לטבח הנורא‪ 8‬הטקס היה מרגש מאוד‪8‬‬
‫סגנית ראש העיר נאמה‪ 8‬איילת‪ ,‬נכדתו של ג' קגן‪ ,‬שרה‪ 8‬נאמר קדיש וישראל סיפר בהתרגשות על‬
‫הזוועות שנעשו במקום הזה‪ 8‬הוא הודה לתמרה על עבודתה הנאמנה בהנצחה ותיעוד הזוועות‬
‫הללו‪ 8‬הוא הוסיף ואמר שהוא יספר לה כל אשר תרצה לדעת ולא יסתיר דבר‪ 8‬הוא הודה לכל‬
‫הנוכחים וביקש שימשיכו להגיע למקום ‪ ,‬לזכור ולכבד את הנרצחים‪ 8‬גם תמרה וגם סגנית ראש‬
‫העיר הדגישו את החשיבות שהם רואים בלימוד ההיסטוריה של העם היהודי בבלרוס‪ ,‬ועל‬
‫ההשקעה הנעשית בלימוד הילדים ובני הנוער בעיר נובוגרודוק‪ 8‬סוף הטקס ונסיעה לארוחת הערב‪8‬‬
‫‪4‬‬
‫יום שישי‪.28.8.8 ,‬‬
‫היום יום הולדתו ה‪ .1 -‬של אבא‪ 8‬כל כך חבל שהוא ואמא לא יכולים להצטרף למסע המרגש הזה‪8‬‬
‫אני יודעת שרק לא מזמן‪ ,‬כשהוא היה עדיין מסוגל להבין ולזכור‪ ,‬הוא לא היה מפסיד נסיעה כזו‪8‬‬
‫הנושא היה כה קרוב לליבו וכל כך חשוב לו‪ 8‬במשך שנים הוא ואמא ארגנו קבוצה ונסעו מדי שנה‬
‫לבלרוס‪ 8‬הגיעו לכל המקומות בהם היו‪ ,‬בהם סבלו‪ ,‬בהם שרדו‪ ,‬בהם איבדו את היקרים להם‬
‫מכל‪ ,‬ובהם נמצאים עצמות יקיריהם‪ 8‬הם הקימו מצבות‪ ,‬דאגו לטיפוחן וערכו אזכרות מדי שנה‪8‬‬
‫השנה אבא כבר לא מבין ולא זוכר ואמא לא תעזוב אותו לרגע‪ 8‬אנו – צביקה ואני‪ ,‬יחד עם עדנה‪,‬‬
‫ברק וניר ממשיכים את דרכם‪ ,‬מדליקים נרות זיכרון בכל הקברים של האנשים שהם בני‬
‫משפחתנו אשר לא זכינו להכיר ושלא זכו להקים משפחות משל עצמם‪ 8‬אנו ממשיכים את דרכם‬
‫של אמא ואבא‪ 8‬אני יודעת שהדבר כל כך חשוב לאמא ואבא‪ 8‬אמא אומרת זאת ‪ ,‬אבא כבר לא‬
‫מסוגל‪8‬‬
‫המחשבות מלוות אותי כל ערב עם לכתי לישון וממשיכות ללוות אותי ברגע שאני פוקחת את‬
‫עיניי‪ 8‬מחשבות על ההורים‪ ,‬על בני משפחותיהם ועל החוויות שאנו עוברים במשך היום‪8‬‬
‫הבוקר‪ ,‬כשניסיתי לשחזר את יום האתמול‪ ,‬הבנתי שעם היצמדותי לישראל ולריבה ולסיפוריהם‪,‬‬
‫בעיקר לסיפורים המושמעים במקום עצמו‪ ,‬ממש במחנה בו אבא היה‪ ,‬הסיפורים המלווים‬
‫בתנועות ידיים הממחישות את הכיוונים ואת המיקומים של כל דבר‪ ,‬אני בעצם שומעת את‬
‫הסיפור של אבא‪ ,‬סיפור שאת עיקרו שמעתי אין ספור פעמים ולא תמיד זכרתי את כל הפרטים‪,‬‬
‫ואולי לא שמעתי את כל הפרטים‪ 8‬כעת מתאפשר לי לשאול עוד שאלות ולקבל עוד תשובות ולבקש‬
‫עוד הסברים ועוד פרטים‪ 8‬פה במקום הזה ובשבוע הזה ישראל וריבה הם אמא ואבא שלי‪ 8‬הם‬
‫אמנם מספרים את הסיפור של עצמם‪ ,‬אך מבחינתי הם מספרים את הסיפור של הורי‪ ,‬של אבא‬
‫שהיה פה במחנה ושל אמא שעברה את אותן זוועות בגטאות אחרים בסביבה הזו‪ 8‬כשאני מביטה‬
‫על האחרים בקבוצה ועל התרגשותם מהסיפורים של ישראל וריבה‪ ,‬כמו למשל יאנק או אפי‪,‬‬
‫שניהם בנים של ניצולים אשר ברחו דרך המנהרה‪ ,‬אני מבינה שאני לא היחידה שרואה בישראל‬
‫וריבה את אבא ואמא‪8‬‬
‫היום יום שלישי למסע‪ ,‬החלטנו לפרוש מהקבוצה‪ 8‬שכרנו רכב עם נהג ל‪ 1-‬אנשים‪ :‬עדנה‪ ,‬צביקה‪,‬‬
‫ברק‪ ,‬ישראל‪ ,‬ברונייה ‪ ,‬ניר ואני‪ 8‬שמחתי שישראל וברונייה הצטרפו אלינו כדי שנוכל לשמוע‬
‫פרטים דווקא על החיים שלפני המלחמה‪ ,‬על הילדות של אבא‪ 8‬בתכנית לבקר בעיר נייסביז'‪ ,‬שם‬
‫נמצאת טירה מדהימה שהייתה שייכת לאחד מאצילי פולין‪ 8‬בתקופה שלאחר מלחמת העולם‬
‫השניה שימשה הטירה כסנטוריום‪ -‬בית הבראה לרמי המעלה של ברית המועצות‪ 8‬אבא עבד‬
‫בטירה בתור מחסנאי המזון‪ ,‬ולכן הוא ואמא קיבלו דירה קטנה בתוך הטירה‪ ,‬בה נולד צביקה‬
‫ושם בילה את ילדותו עד גיל חמש‪ 8‬עוד בתוכניתנו להגיע לעיירות דרבנה‪ -‬עיר הולדתה של אמא‪,‬‬
‫ולאיביניץ‪ -‬עיר הולדתו של אבא ושל ישראל‪ 8‬באיביניץ הוקם גטו אליו הובאו יהודים מעיירות‬
‫שונות בסביבה‪ 8‬לשם הגיעו גם אמא יחד עם אימה ושלשה מאחיה‪ ,‬נפתלי שהיה גדול ממנה ושני‬
‫אחיה הקטנים גיטל והרצל‪ 8‬שני אחיה הגדולים יותר‪ ,‬איצ'ה‪-‬ינקל וישרול‪ -‬פייבה (שרגא) הועברו‬
‫לגטו נובוגרודק יחד עם אביה‪ 8‬הגרמנים השאירו את הנשים ‪ ,‬הילדים והזקנים בגטו איביניץ‪,‬‬
‫והעבירו את הגברים הבריאים לגטו בנובוגרודוק‪ ,‬במטרה להעבידם‪ 8‬בדרך זו הגיעו לנובוגרודוק‬
‫‪5‬‬
‫גם אבא עם אחיו הצעיר ממנו בשנתיים‪ -‬ינקל ועם אביו‪ ,‬יצחק‪ 8‬אימו של אבא ושני אחיו הקטנים‬
‫נותרו בגטו איביניץ‪ ,‬ושם נרצחו‪ 8‬רק אחותו הבכורה של אבא‪ ,‬שנמלטה טרם הכיבוש הנאצי‬
‫לטשקנט‪ ,‬הצליחה להמנע מהזוועות של הנאצים‪ 8‬כשהחליטו הגרמנים לחסל את הזקנים‪ ,‬נשים‬
‫וילדים שנותרו באיביניץ‪ ,‬הם הובילו אותם ליער הסמוך לעיר‪,‬שם רצחו את כולם‪ ,‬בניהם גם בני‬
‫המשפחה של אמא וגם של אבא‪ :‬שני האחים הקטנים של אמא‪ ,‬גיטל בת ה – ‪ .8‬והרצל בן ה – ‪,.2‬‬
‫והאמא של אבא‪ ,‬שיינה‪ -‬לאה (על שמה אני נקראת) ושני אחיו הקטנים‪ ,‬זאב וברוך‪8‬‬
‫יצאנו לדרך אחרי ארוחת הבוקר ונסענו לנסבייז'‪ 8‬לאחר נסיעה שנמשכה כשעה‪ ,‬גילינו שהמקום‬
‫השתנה להפליא מאז ביקורינו הקודם בשנת ‪ 8.445‬הטירה ששימשה כסנטוריום בשנים בהם אמא‬
‫ואבא גרו בה‪ ,‬כעת משמשת כאתר תיירות בחסות ארגון אונסקו‪ 8‬לא ניתן להכנס עם רכב כמו‬
‫בעבר‪ ,‬לכן נפרדנו מהנהג ורכבו במגרש חניה‪ ,‬אשר לידו יש מספר דוכנים למזכרות (שם קניתי‬
‫מזכרת לאמא‪ -‬כד יפה מחרסינה) ובית קפה נחמד על שפת האגם‪ ,‬והתחלנו ללכת בכביש המוביל‬
‫לעבר הטירה‪ 8‬זוהי דרך יפיפיה‪ ,‬משני צידיה עצים מרשימים ואגם גדול משתרע סביבה‪ 8‬האגם‬
‫שלוו ויפה‪ ,‬ברווזים שטים על מימיו וצמחיה מקיפה אותו‪ 8‬בשלב מסוים הכביש הינו גשר מעל‬
‫האגם‪ ,‬ובמעקה של הגשר‪ ,‬משני הצדדים נמצאים המון מנעולים בצורות שונות ובצבעים שונים‪8‬‬
‫ברונייה הסבירה לנו על מנהג של זוגות נישואים אשר נועלים את המנעול על הגשר וזורקים את‬
‫המפתח למים‪ 8‬בכך‪ ,‬באופן סמלי מוצאים את הדרך לגשר בין האחד לשני‪ ,‬ודואגים לנעול ביניהם‬
‫את הקשר שלא יותר לעולם‪ 8‬ואכן על חלק מהמנעולים ניתן לזהות שמות של זוגות ותאריכים של‬
‫יום החתונה‪ 8‬כמובן שהדרך היפה המובילה אל הטירה שימשה לניר ולברק אתר צילומים מרהיב‪8‬‬
‫המשכנו ללכת לאורך הכביש לכיוון הטירה וגילינו בצידו אתר זיכרון לזכר החיילים הבלרוסים‬
‫שנפלו בשנים ‪ 8.49.-.495‬באתר יש פסל‪ ,‬אש תמיד‪ ,‬ערוגות פרחים וזרי פרחים שהונחו על ידי‬
‫מבקרים‪ 8‬האתר נמצא בסמוך לתעלה המקיפה את הטירה‪ ,‬והטירה שפתאום צצה מבין העצים‪,‬‬
‫מרשימה ביופייה‪ 8‬היא שופצה והגשר המוביל לתוך המתחם פשוט יפה‪ 8‬מכיוון שהטירה משמשת‬
‫היום כמוזאון‪ ,‬עומדים בכניסה שומרים‪ ,‬והם מוסיפים לאווירה המלכותית של המקום‪ 8‬בטירה‬
‫פגשנו את וולה‪ ,‬היא הייתה ילדה קטנה בתקופה שאמא ואבא גרו שם‪ 8‬גם הוריה עבדו וגרו‬
‫בטירה‪ 8‬וולה היא בת דודה של וויצה וווניה‪ ,‬תאומים שגם הוריהם עבדו בטירה וגרו בה‪ ,‬והיו‬
‫חברים טובים של אבא ואמא‪ 8‬אנו בקשר עם ווניה ווויצה עד היום‪ 8‬בתמונות הילדות של צביקה‬
‫מאותה תקופה ניתן היה לזהות את כל הילדים האלה ונוספים במשחקיהם בחצרות הטירה אשר‬
‫באותם ימים היו פורחות בשלל פרחים‪ 8‬היום לצערי נעלמו הפרחים וכל החצר הפנימית של‬
‫הטירה מרוצפת ומשרה מראה קר ומנוכר‪ 8‬וולה מאוד שמחה לראותנו וליוותה אותנו לאורך כל‬
‫הביקור במקום‪ 8‬היא אפשרה לנו להציץ גם לחדרים שמבקרים אינם מורשים להכנס אליהם‪8‬‬
‫באחד מחדרי המוזיאון מוצגים שני דגמים של הטירה מתקופות שונות‪ 8‬בחדר אחר‪ ,‬בקומה‬
‫השלישית ניצב שולחן ביליארד שאבא שיחק בו‪ 8‬מחדר זה ניתן היה לראות מהחלון בחצר‬
‫האחורית של הטירה‪ ,‬את מחסן הקרח בו אוחסן המזון‪ ,‬ועליו אבא היה אחראי‪ ,‬ואת האגם‬
‫המשתרע מאחור‪ 8‬צפינו בגדה של האגם ‪ ,‬בחלק בו יש חול ושימש כחוף רחצה פרטי לצביקה‬
‫ולחבריו‪ 8‬כשיצאנו מהמבנה לחצר הפנימית זיהינו את הדלת אדומה שהובילה לחדר אשר שימש‬
‫כמחסן המזון בו אבא עבד‪ ,‬וכן את הדירה שהייתה ביתם של אבא ואמא‪ 8‬היום נעשו שם שינויים‪,‬‬
‫הוסיפו מרפסת‪ ,‬סגרו את דלת הכניסה לדירה והפכו אותה לחלון‪ 8‬כאשר הצצנו פנימה ראינו‬
‫שהבית שלהם משמש היום כמשרד‪ 8‬מחוסר זמן נאלצנו לוותר על סיור בפארק שמאחורי הטירה‪,‬‬
‫ולהמשיך את דרכינו לכיוון איביניץ‪ 8‬בדרך לאיביניץ עצרנו בעיירת הולדתה של אמא‪ -‬דרבנה‪8‬‬
‫‪6‬‬
‫ניסינו לאתר את הבית של סבה של אמא‪ 8‬בית אשר בביקורינו הקודם היה עדיין קיים‪ ,‬אך הפעם ‪,‬‬
‫כאשר הגענו לרחוב בו הם גרו קשה היה לזהות אותו‪ 8‬וויתרנו והמשכנו את דרכינו לאיביניץ‪8‬‬
‫תחילה הגענו ליער שבפאתי העיר‪ ,‬שם קבורים בני המשפחה שלנו בקבר אחים אשר עליו נמצאת‬
‫המצבה שבנו אמא ואבא‪ 8‬קל היה לאתר את המיקום של הקבר‪ 8‬שלט גדול ובולט לצד הכביש‬
‫המסביר את שארע במקום‪ ,‬ולצידו מגן דוד גדול‪ ,‬מורה על דרך שנסללה ביער במיוחד עבור גישה‬
‫לקבר האחים‪ 8‬אבא הוא זה שדאג גם לדרך הגישה וגם לשלט‪ 8‬הופתענו ושמחנו לראות שהשלט‪,‬‬
‫הדרך וכל המתחם מתוחזק באופן נקי ומסודר‪ ,‬זרי פרחים מונחים לצד המצבה‪ ,‬רק הספסלים עם‬
‫השולחן והגגון שהיו לצד המצבה נעלמו‪ 8‬הדלקנו נרות במקום‪ ,‬הסתובבנו ביער וקטפנו קצת פירות‬
‫יער מהשיחים בסביבה‪ 8‬ניר הזדעזע לגלות שבעצם אנו עומדים על קבר האחים‪ 8‬בלתי נתפסת‬
‫העובדה שמתחת לרגלינו מונחות גופות של ‪ 022‬ילדים ו – ‪ 822‬נשים וזקנים ובניהם בני המשפחה‬
‫שלנו שנרצחו באכזריות‪8‬‬
‫מקבר האחים נסענו לעיירה איביניץ הממוקמת במרחק של כשני קילומטר מהמקום בו התבצעה‬
‫הזוועה‪ 8‬איתרנו את המקום בו ישראל חי לאחר המלחמה‪ ,‬חצינו את הנחל לעבר הרובע היהודי‬
‫ומצ אנו את הבית בו גר בילדותו‪ ,‬הוא הסביר לנו שמאחורי הבית ברחוב מקביל היו גרים אבא‬
‫ומשפחתו‪ 8‬אחות של אבא‪ ,‬רוזה‪ ,‬הייתה חברה טובה של אחותו של ישראל‪ ,‬והוא זוכר את שתיהן‬
‫מכינות שיעורים ביחד‪ 8‬ישראל זוכר את כל השטח עד לנחל ששימש כמגרש משחקים לו‪ ,‬לאבא‬
‫ולכל ילדי השכונה היהודית‪ 8‬בקיץ הם היו מתרחצים בנחל‪ 8‬המשכנו לרחוב המקביל ונכנסו‬
‫לסמטה בה היה ממוקם הבית של אבא‪ 8‬בסוף הסמטה‪ ,‬נמצא הבית שהיה שייך למשפחת רולניק‪8‬‬
‫באחד מחדרי הבית הזה היתה גרה אמא יחד עם אביה (סבא דודקה) עם סיום המלחמה‪8‬‬
‫כשנכנסנו לסמטה נזכרתי בפעם הקודמת שהיינו במקום עם אבא ואמא‪ 8‬אבא מאוד התרגש אז‪,‬‬
‫ואפילו בכה‪ 8‬נראה לי שזו היתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי את אבא‪ ,‬האיש שתמיד היה חזק‪,‬‬
‫בוכה‪ 8‬באותו ביקור הוא תיאר את מיקומו של הבית בו נולד וגדל‪ 8‬הוא סיפר על ההפצצה על העיר‬
‫איביניץ שהייתה בזמן מלחמת העולם השניה ‪ ,‬טרם קיבצו את היהודים בגטאות‪ 8‬באותה הפצצה‬
‫נפצעה אימו‪ ,‬והכלב שלהם נהרג‪ 8‬הוא סיפר איך רץ מבוהל לטפל באימו הפצועה‪ 8‬המשכנו במעלה‬
‫הסמטה ובסופה ליד הבית של משפחת רולניק פנינו ימינה לכיוון בית הכנסת‪ 8‬המבנה המוזנח‬
‫משמש היום כמועדון לנוער‪ 8‬ליד מבנה בית הכנסת נמצאת עדיין הבאר ממנה שאבו תושבי‬
‫השכונה מים‪ 8‬פגשנו שם אישה זקנה בשם לנה לוינסקיה‪ ,‬שזכרה את אמא שהייתה גרה שם עם‬
‫אביה לאחר המלחמה‪ 8‬ניסינו להיכנס לבית של היהודיה שגרה בפינת הסמטה‪ ,‬אותה ביקרנו בפעם‬
‫הקודמת עם אבא ואמא‪ ,‬אך היא לא הייתה בבית‪ 8‬לנה הובילה את ישראל וברונייה ליהודי שהם‬
‫מכירים ועדיין גר במקום‪ ,‬אך הוא זקן וחולה ואינו יכול לצאת מביתו‪8‬‬
‫מהיום הארוך והעמוס הזה חזרנו למסעדת הבית ישר לקבלת שבת‪ ,‬שהייתה מרגשת בפני עצמה‪8‬‬
‫כחילונית‪ ,‬דווקא במקום הזה בו חיו הורי באורח חיים מסורתי‪ ,‬היה כל כך נעים לשמוע את‬
‫התפילות והשירים‪ 8‬מחשבו תי נדדו ודמיינתי את הורי כילדים בתוך המשפחות שלהם עורכים את‬
‫קבלת השבת במסגרת ביתם‪ 8‬מדליקים נרות שבת‪ ,‬שרים‪ ,‬מתפללים ומרגישים בטוחים‪ ,‬לא‬
‫מעלים בדעתם את שעומד לקרות להם‪ 8‬בתום ארוחת הערב‪ ,‬ביוזמת אריק (שהצטרף לקבוצתנו‬
‫למרות שאיננו בן של אחד הנמלטים דרך המנהרה‪ ,‬אך אביו היה בן אחת העיירות הסמוכות)‪,‬‬
‫התכנסנו למעין פגישת הכרות מעמיקה יותר‪ 8‬אריק סיפר קצת על עצמו ועל משפחתו‪ 8‬אפי המשיך‬
‫אחריו‪ ,‬ובסיפורו שילב קריאה של צוואה שכתב אביו בעת שהותו במחנה העבודה‪ 8‬שני הוריו של‬
‫אפי היו יחד במחנה‪ 8‬אביו לא האמין שיצאו בחיים מהתופת בה חיו‪ ,‬ולכן הבריח את הצוואה‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫אותה כתב בשנת ‪ ,.491‬אל מחוץ למחנה‪ 8‬בצוואה הוא מפרט את הזוועות שהם עוברים‪ 8‬בנוסף‬
‫לצוואה הוא הבריח גם רשימה‪ 8‬אפי הביא איתו את שני הדפים הראשונים המקוריים של הרשימה‬
‫שנמצאים עדיין במצב טוב‪ 8‬להפתעתי‪ ,‬למרות שאפי אמר לי יום קודם‪ ,‬אך לא הבנתי למה הוא‬
‫מתכוון‪ ,‬ראיתי באופן בולט את שמו של אבא מופיע ברשימה‪ ,‬ולא פעם אחת‪ ,‬אלא פעמיים‪ 8‬בשני‬
‫מיקומים שונים ניתן היה לראות באופן ברור ובולט את השם של אבא – מרדכי מורדוכוביץ‪ 8‬גם‬
‫אני וגם צביקה מאוד התרגשנו מכיוון שעד לאותו רגע לא ניתן היה לזהות באופן ברור את שמו‬
‫של אבא בשום רשימה‪ ,‬והדבר מאוד הכאיב לאבא‪ ,‬אשר ידע שהיה לו תפקיד מאוד משמעותי הן‬
‫במחנה עצמו ‪ -‬הוא זה שהביא אוכל ושתיה לתוך המחנה ולו הייתה הגישה להברחות לשני‬
‫הכיוונים‪ ,‬והן בחפירת המנהרה ובמהלך הבריחה עצמו – הוא יצא בין הראשונים אחרי נושאי‬
‫הנשק‪ ,‬ונשא את מכשיר הקשר‪ 8‬אפי הבטיח שהוא יעביר לנו עותק מן הרשימה‪ 8‬גם צביקה לקח‬
‫את זכות הדיבור והתרגש עד כדי בכי‪ ,‬דבר שהשפיע ועורר רגשית את כל הנוכחים‪ 8‬הערב המשיך‪,‬‬
‫מיכאל‪ ,‬בנו של ג'ק קגן‪ ,‬בחר לספר על השתלשלות העניינים שהובילה לרעיון יצירת הסרט‪ 8‬הוא‬
‫סיפר על שיחה בינו לבין ידידו‪ ,‬שגם הוא בן לאחד הבורחים דרך המנהרה‪ 8‬הידיד הודיע לו שלא‬
‫יעיז לבקש כסף ליצירת סרט מסוים‪ ,‬הוא אמר שאם הוא יתרום כסף לסרט‪ ,‬זה יהיה רק עבור‬
‫סרט המספר את סיפור הבריחה מן המנהרה‪ ,‬וכבר באותה שיחה הוא התחייב לתרום למען מימון‬
‫ההפקה של סרט כזה‪ 8‬באופן מקרי‪ ,‬יום למחרת השיחה הזו‪ ,‬התקשר הבמאי דרור שוורץ לביתו‬
‫של מיכאל וחיפש את בנו‪ ,‬אותו הוא מלמד‪ 8‬מיכאל הוא זה שענה לשיחת הטלפון‪ ,‬ומשהבין עם מי‬
‫הוא מדבר‪ ,‬העלה את רעיון הסרט תוך מחשבה שדרור יציע לו מישהו שיכול לעבוד איתו על סרט‬
‫שכזה‪ 8‬כשדרור שמע את הסיפור‪ ,‬תגובתו הייתה ‪" :‬אני"‪ 8‬מכאן הכל התחיל להתגלגל ומזה כשנה‬
‫וחצי דרור עובד על הסרט בעזרתם הרבה של מיכאל קגן ושל בטי כהן אשר עזרו לו ליצור קשר‬
‫עם השורדים כדי להחשף למלוא הפרטים של הסיפור המדהים הזה‪ 8‬איסוף המידע נמשך זמן‬
‫ארוך‪ ,‬ולאחרונה החלו הצילומים‪ 8‬כמובן שהכול נעשה בשיתוף פעולה עם תמרה‪ ,‬מנהלת‬
‫המוזאון‪8‬‬
‫בערב מרגש זה הית ה הזדמנות להודות לתמרה על פועלה הרב‪ 8‬סיום הערב היה מרגש לא פחות‬
‫כאשר בנו של מיכאל שיתף אותנו בתחושותיו כבן הדור השלישי‪ ,‬הנושא מטען כבד ומאוד רוצה‬
‫להשתחרר ממנו‪ 8‬הוא שאל את סבו אם הוא פגוע מזה שהוא רוצה להפרד מהנטל של האימה‬
‫שמלווה את ניצולי השואה וצאצאיהם‪ ,‬ורובץ עליו‪ 8‬לשמחתו‪ ,‬סבו – ג'ק קגן‪ ,‬הודיע לו שאין סיבה‬
‫שישא על גבו את הנטל הכבד הזה‪ 8‬הוא כבר היה שם בשביל לסבול‪ ,‬והנכד משוחרר מזה‪8‬‬
‫הערב שהסתיים בשעה מאוחרת היה מאוד משמעותי לכל הנוכחים‪ ,‬גם למבוגרים וגם לצעירים‪8‬‬
‫גם בערב הזה ישראל העביר את המסר – לזכור ולא לשכוח‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫יום שבת‪..8.8.8 ,‬‬
‫כהרגלנו‪ ,‬התחלנו את הבוקר בהליכה רגלית לארוחת בוקר במסעדת הבית‪ 8‬הארוחה התנהלת‬
‫לקול זמירות השבת של קבוצת הדתיים שביננו‪ 8‬ביום שבת לא נערכו צילומים‪ ,‬וקבוצה גדולה של‬
‫אנשים בחרו לקחת אוטובוס למינסק‪ ,‬נסיעה שעורכת כשעתיים וחצי עד שלוש שעות לכל כיוון‪8‬‬
‫אחרים‪ ,‬בעצתנו ‪ ,‬נסעו לטירה בנסבייז'‪ 8‬יש שפשוט החליטו להמשיך ולישון‪ ,‬כמו עדנה וברק‪8‬‬
‫הרעיון לנצל את שבת בבוקר למנוחה היה רעיון נפלא כיוון שהימים בבלרוס היו מאוד‬
‫אינטנסיביים‪ 8‬ניר‪ ,‬שהצטער על שלא בחר באפשרות של השכמה מאוחרת‪ ,‬הצטרף אלי לצעידה‬
‫לכיוון אחר של העיר‪ ,‬אזור בו עדיין לא ביקרנו‪ ,‬שם אמור להמצא מרכז קניות גדול‪ 8‬התרשמנו‬
‫מהקניון המקומי וגילינו שמרכז קניות בנובוגרודק אינו דומה לקניון ברעננה‪ 8‬לא הצלחנו למצוא‬
‫שום דבר בעל ערך וחזרנו לכיוון המלון לפגוש את התאומים ווניה ווויצה עם נשותיהם‪ 8‬הם הגיעו‬
‫במיוחד ממינסק לפגוש אותנו‪ 8‬האווירה היתה נעימה‪ ,‬למרות שקצת קשה היה לתקשר‪ ,‬כיוון‬
‫שהם לא מדברים אנגלית‪ 8‬צביקה היה צריך להיות המתורגמן שבין קבוצת הישראלים לבין שני‬
‫זוגות הבלרוסים‪ 8‬נפגשנו במעין אוהל שממוקם באחד הגנים בעיר שנראה לנו כבית קפה‪ ,‬אך‬
‫התברר שהוא בית בירה‪ 8‬משם הלכנו לעבר מסעדת הבית והזמנו אותם לארוחה‪ ,‬כמובן מלווה‬
‫בוודקה ‪ 8‬עם תום הארוחה נפרדנו בנשיקות‪ 8‬למרות שהזמנו אותם למופע שהיינו אמורים להיות‬
‫בו‪ ,‬הם בחרו לצאת לדרכם הארוכה חזרה למינסק‪ 8‬אנו הגענו למתחם בית הספר שם הייתה‬
‫הופעה של זמר בלרוסי ששר שירים ביידיש‪ ,‬אותם למד מתושבי המקום הבלרוסים (לא יהודים) ‪,‬‬
‫אשר שמעו את השירים הללו בצעירותם משכניהם היהודים‪ 8‬הזמר תירגם את השירים הללו‬
‫לרוסית ושר אותם בשתי השפות‪ 8‬חלק מהשירים שהוא שר היו מוכרים גם לצעירים שביננו כיוון‬
‫שהם גם מתורגמים לעברית‪8‬‬
‫בתום ההופעה הוצג לנו על ידי ארכיטקטית ופסל מקומיים רעיון לבניית אתר הנצחה בתוואי‬
‫המנהרה‪ 8‬לאחר הצגת הרעיון הועלו הצעות נוספות והחלו ויכוחים שונים שלא הובילו לשום‬
‫מקום‪ 8‬אני בחרתי להתעלם מהוויכוחים‪ 8‬מבחינתי עצם יצירת אתר הנצחה הוא הדבר החשוב‪,‬‬
‫וכיצד זה יראה‪ -‬פחות חשוב לי‪ 8‬לכן בחרתי לנצל את הזמן ולקרוא את עדותו של אבא‪ ,‬שנמסרה‬
‫לפני למעלה מעשרים שנה ליד ושם‪ 8‬עותק של עדותו של אבא נמצא אצלי במשך שנים‪ ,‬אך מסיבה‬
‫לא ברורה עד היום לא קראתי אותה‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫יום ראשון ‪.88.8.8,‬‬
‫דרור הודיע לנו שלמרות שיום ראשון הוא יום מנוחה בבלרוס‪ ,‬הוא הצליח לגייס טרקטור‬
‫שימשיך לחפור באתר באזורים שונים כדי לנסות ולאתר את המנהרה‪ 8‬כשהגענו לאתר גילינו שבין‬
‫היתר‪ ,‬הטרקטור חפר גם קרוב מאוד למבנה בהתאם להנחיות שנתן ישראל‪ 8‬בזמן שהסתובבנו‬
‫באתר הגיעו שתי ישראליות שטיילו באופן עצמאי בבלרוס ושמעו עלינו ‪ -‬הקבוצה שהגיע לחשוף‬
‫את המנהרה עליה מצלמים סרט‪ 8‬אחת הנשים‪ ,‬רחלה מינץ‪ ,‬שמוצאה מהעיירה ברנוביץ‪,‬‬
‫התעניינה בסיפור שלנו ושתיהן נכנסו לצפות במוזאון וללמוד על הנושא‪8‬‬
‫היום שוב נצמדתי לישראל כדי להמשיך ולקבל עוד מידע‪ 8‬ישראל כל הזמן רצה לספר‪ 8‬מצד אחד‬
‫הוא כל הזמן שאל אותי מה עוד אני רוצה לדעת ועודד אותי לשאול עוד שאלות‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬הוא‬
‫שאל אותי מדוע לא שאלתי את אבא את השאלות הללו‪ 8‬עניתי לו שבחיי היום יום כנראה שלא‬
‫חושבים על הנושאים הללו‪ 8‬בגדול הכרתי את הסיפור של אבא ואמא‪ ,‬אך לא נכנסתי יותר מדי‬
‫לפרטים הקטנים‪ 8‬פה ‪ ,‬במקום עצמו‪ ,‬התעוררו כל הזמן שאלות‪ ,‬וככל ששמעתי יותר‪ ,‬רציתי להבין‬
‫יותר‪ 8‬לעיתים‪ ,‬כשאני‪ ,‬צביקה או ברונייה שאלנו את ישראל שאלה שנראה לו שהוא כבר ענה‬
‫עליה‪ ,‬הוא רטן ואמר שכבר הסביר לנו‪" :‬מה‪ ,‬אתם לא מבינים?"‪ 8‬ואנו עונים‪" :‬לא‪ ,‬לא מבינים‪8‬‬
‫תסביר שוב ותפרט יותר"‪8‬‬
‫ישראל ואני פרשנו מכל היתר‪ ,‬מצאנו ספסל לשבת עליו וישראל המשיך וסיפר‪ 8‬הוא סיפר שעל‬
‫מנת להדליק אש במנהרה (לא היו להם נרות וגפרורים)‪ ,‬הם השתמשו בצמר גפן אותו הציתו‬
‫באמצעות אבן והשתמשו בשמן לבערה‪ 8‬הוא תיאר כיצד בנו את המנהרה‪ ,‬כיצד גנבו מהמחסנים‬
‫סוליות של נעליים‪ 8‬במחסן מאוד גדול היו אלפי נעלים ומגפיים צבאיות שהגיעו מן החזית לתיקון‬
‫לאחר בלאי או מפגיעות של כדורים במלחמה‪ 8‬המגפיים שהגיעו לשם נמסרו לסנדלרים היהודים‬
‫שעבדו כל היום ותיקנו אותם‪ 8‬היו שם מגפי טייסים עם פרווה והם תלשו את הסוליות מהם‪ 8‬את‬
‫הסוליות‪ ,‬שנתלשו ממאות מגפיים‪ ,‬אבא הבריח עם צאתו להצטייד בלחם ומים‪ ,‬ובחוץ מכר אותם‬
‫תמורת עוד אוכל אותו הבריח לתוך המחנה וחילק לאחרים‪ ,‬בעיקר לחופרים כדי שיהיה להם כוח‬
‫להמשיך לעבוד‪ 8‬תוך כדי שיחתי עם ישראל קיבלנו מדי פעם הודעות על חפצים שנמצאו על ידי‬
‫העוסקים בחפירות‪ :‬זוג סוליות נעליים‪ ,‬חוט תיל שניתן לזהות ששימש כחוט חשמל כיוון שעל‬
‫חלק ממנו יש עדיין ציפוי של החומר המבודד‪ ,‬קצהו מכופף ללולאה‪ 8‬ישראל הסביר שהלולאה‬
‫שימשה כדי לתלות את החוט על וו לאורך המנהרה‪ 8‬עוד נמצאה מתכת עגולה‪ ,‬מעין מכסה שטוח‬
‫של סיר‪ 8‬ישראל אמר שיתכן שבכלי הזה הם השתמשו כדי לאסוף את החול שנחפר ולהעבירו לתוך‬
‫העגלה‪8‬‬
‫ישראל תיאר את החומה שהיתה בנויה במרחק של כ ‪ .5-82‬מטר מהמבנה‪ 8‬אלה היו שתי חומות‬
‫בגובה של כ ‪ 885‬מטר ובמרחק של כ – ‪ 885-1‬מטר אחת מהשניה‪ 8‬בחלל שנוצר בין שתי החומות‬
‫הייתה גדר תיל מגולגלת‪ 8‬החומות היו בנויות כך שהחלק העליון היה מעוגל כלפי חוץ ומעל היו‬
‫דוקרנים‪ ,‬דבר שמנע כל סיכוי לטפס מעליהן‪ 8‬מחוץ לגדר התהלכו שני שוטרים הלוך וחזור‪8‬‬
‫לעיתים אלה היו גרמנים ולעיתים שוטרים רוסים‪ 8‬החפירות היו צריכות להתבצע בדממה‬
‫מוחלטת כדי שהשוטרים לא ידעו על המתרחש תחת רגליהם‪ 8‬בסביבה היה שקט מוחלט‪ ,‬הן ביום‬
‫והן בלילה‪ ,‬וכל רחש יכול היה להשמע‪ 8‬החופרים מתחת לאדמה לא יכלו לדעת באיזה רגע עובר‬
‫השוטר מעליהם‪ 8‬כמו הפטרול שהיה ‪ 89‬שעות ביממה‪ ,‬כך גם החפירות נמשכו ‪ 89‬שעות ביממה‪8‬‬
‫‪11‬‬
‫מעבר לחומה היה שטח לא מיושב בו גדלה צמחיה גבוהה‪ ,‬ולכיוון הזה הוחלט לחפור את‬
‫המנהרה‪ 8‬בנוסף לשוטרים ששמרו על המחנה היה גם זרקור שהאיר מגג בית המשפט – מבנה‬
‫גדול המוצב בסמוך למחנה‪ 8‬בכל בוקר‪ ,‬בדיוק בשעה ‪ 2.:22‬היה על היהודים לצאת מהחדרים‬
‫למסדר ברחבה שלפני החדרים‪ 8‬אין אפשרות של איחור‪ 8‬היה עליהם לצאת מהחדרים ולעמוד‬
‫בשורה‪ 8‬לכל אחד מחמשת החדרים היה אדם ששימש כמנהל החדר‪ 8‬יהודי בשם אוסטושינסקי‪,‬‬
‫אשר היה איש הקשר עם הגרמנים‪ ,‬היה מקבל מדי בוקר הוראות מהגרמני אשר דרש ממנו את‬
‫כמות האנשים הנחוצה בכל תחום לעבודה‪ 8‬לעיתים נשלחו אנשים לעבוד מחוץ למחנה‪ -‬בעיר‬
‫עצמה‪ 8‬בדרך כלל המומחים במקצוע מסוים עבדו רק במקצוע שלהם‪ ,‬בעוד האחרים צוותו‬
‫לעבודות על פי הצורך‪ 8‬לעיתים העבודות היו עבודות סבלות כמו פירוק סחורות שהגיעו במשאיות‪8‬‬
‫לאחר המסדר פוזרו האנשים למקומות עבודתם‪ 8‬העבודה נמשכה עד השעה שמונה בערב עם‬
‫הפסקה קצרה בשעה אחת בצהרים‪ 8‬בהפסקה חילקו את הארוחה היומית היחידה‪ 8‬לכל אחד היה‬
‫כף משלו וצלחת‪ 8‬כולם נעמדו בתור והגיעו לדבורה שחילקה פיסת לחם ומרק "פחלובקה"‪ ,‬שעל‬
‫פי ישראל‪ ,‬המרק הוא בעצם מים דלוחים ובהם צפה חתיכה קטנה של תפוח אדמה‪ 8‬כל אחד‬
‫שקיבל את מנתו מצא לעצמו פינה לאכול בה‪ 8‬ולאחר הפסקה בת חצי שעה כולם חזרו לעבודה‬
‫שנמשכה עד לשעות הערב‪ 8‬לאחר השעה ‪ .‬בערב נסגרו השערים למחנה‪ ,‬כל האנשים נכנסו לתוך‬
‫הצריפים ויותר אף אחד לא הסתובב בחוץ מלבד השומרים‪ 8‬ישראל סיפר שבתוך המחנה עזרו‬
‫האנשים אחד לשני‪ ,‬זו הייתה הדרך היחידה לשרוד‪ 8‬הוא סיפר על אבא שכל הזמן עזר לאחרים‪8‬‬
‫הוא היה יחסית חזק ולכן יכול היה לעזור לחלשים‪ 8‬ישראל גם הזכיר את אבא של רחלה ושמעיה‬
‫(שניהם היו איתנו בקבוצה ואביהם היה אחד מהבורחים דרך המנהרה)‪ ,‬שהיה אדם מאוד טוב‪,‬‬
‫ומאוד עזר בתוך המחנה לכל מי שהיה צריך‪ 8‬תנאי המגורים היו נוראים‪ ,‬הם סבלו מכינים וגרוע‬
‫מכך ‪ ,‬מעלוקות שחיו בעץ ממנו היה בנוי הצריף‪ 8‬העלוקות היו נצמדות לאנשים ומוצצות את‬
‫דמם‪ 8‬ישראל זכר שהיה מתחרה עם חבריו בתחרות בה המנצח הוא זה אשר מצליח לשלוף את‬
‫הכמות הגדולה ביותר של העלוקות מגופו‪ 8‬וכמות העלוקות שנצמדו לכל אחד היתה גדולה‪ 8‬הם‬
‫ספרו לעיתים ‪ 52 ,9.‬עלוקות ואף יותר‪ 8‬היה קשה וכואב להפריד את העלוקות מהגוף כיוון שהן‬
‫היו נצמדות בחוזקה‪ 8‬גם על הבגדים היו עלוקות‪ ,‬והם נהגו להתפשט מהחולצה‪ ,‬ולחבוט אותה על‬
‫גבי עץ כדי שהעלוקות יפרדו ממנה‪ 8‬לאחר שהעלוקות עפו מהחולצה היא נותרה מלאה בכתמים‬
‫של דמם‪ 8‬הכינים והעלוקות מנעו מהגרמנים להכנס לתוך מגורי היהודים‪ ,‬לכן עשו היהודים בתוך‬
‫מבנה המגורים כרצונם‪ 8‬לחדרים הייתה עליית גג משותפת דרכה הם עברו מחדר לחדר בזחילה‪,‬‬
‫מבלי שגרמנים היו ערים לכך‪ 8‬החומה הקיפה רק את האזור בו לנו ועבדו היהודים‪ 8‬בית המשפט‬
‫היה מחוץ לחומה‪ 8‬החדר היותר חיצוני שימש כמטבח‪ ,‬הכניסה אליו היתה בעלת פתח רחב כך‬
‫שכאשר הגיע אבא עם הסוס והעגלה עליה היתה חבית המים‪ ,‬הסוס הלך ברוורס כשהעגלה‬
‫מוכנסת לתוך החדר‪ ,‬ובאמצעות צינור רוקנו את המים מהחבית לסיר שהיה בחדר‪ 8‬ישראל תיאר‬
‫לי את המנהרה‪ 8‬היא נחפרה כך שהתקרה שלה הייתה בעומק של מטר וחצי מתחת לפני הקרקע‪,‬‬
‫גובהה היה כ – ‪ 42‬ס"מ ורוחבה כ‪ 02 -‬ס"מ‪ 8‬את תקרת המנהרה ודפנותיה הם ריפדו בקורות עץ‬
‫לשם תמיכה‪ 8‬בזמן שישראל ואני ישבנו בצד והוא סיפר לי את הכל‪ ,‬המשיכו החפירות על ידי‬
‫האחרים מבני הקבוצה בכוונה למצוא שרידים של קורות העץ האלה‪ 8‬החופרים בנו מעץ גם את‬
‫העגלה אשר בה השתמשו להובלת החול מתוך המנהרה החוצה‪ ,‬וגם את המסילות אשר עליהן‬
‫נסעה העגלה‪ 8‬חומרים אחרים כמו ברזל לא היה זמינים‪ ,‬בעוד עץ כן היה‪ 8‬את כלי העבודה הם‬
‫יצרו בעצמם‪ 8‬היו ביניהם אנשי מקצוע ואחד מהם היה מהנדס‪ 8‬הוא זה שתכנן את העגלה כך‬
‫‪11‬‬
‫שתתאים לצרכיהם‪ 8‬לפני היציאה מן המנהרה הם עשו נסיונות כדי לוודא שהיציאה תהיה‬
‫אפשרית‪ ,‬שיהיה מספיק אויר‪ 8‬היה עליהם להעריך כמה זמן לוקח לעבור דרך המנהרה ולדאוג‬
‫שהבריחה תתנהל ביעילות המרבית‪ 8‬הראשונים שיצאו היו נושאי הנשק‪ ,‬הם היו החזקים יותר‪,‬‬
‫כדי שלא ייווצר מצב שמישהו חלש יתקע ויגרום לכל האחרים שאחריו להתעכב‪ 8‬בנסיונות הללו‪,‬‬
‫נשלח כל פעם אחד מהם לתוך המנהרה כשהוא קשור‪ ,‬וברגע שהיה לו קשה מדי וחסר לו אויר‬
‫הוא חזר ושלחו משהו אחר כדי לבדוק איך הוא עובר‪ 8‬כך הם בדקו את אפשרויות הבריחה‪8‬‬
‫ישראל הסביר שבמהלך החפירות הם לא השתמשו בחשמל‪ ,‬אלא באש‪ 8‬חוטי החשמל נמתחו‬
‫לאורך המנהרה לשימוש רק במהלך הבריחה עצמה‪ 8‬את החוטים הם חיברו למנורה חזקה‬
‫שהייתה בחצר‪ ,‬והיא זו שסיפקה את החשמל לתוך המנהרה‪ 8‬כדי שלא יגלו שחסרות נורות‪ ,‬רק‬
‫ביום הבריחה הם גנבו את הנורות מהמפעל בו עבדו וחיברו אותן וכך אפשרו תאורה בתוך‬
‫המנהרה‪ 8‬הבורחים זחלו לאורך ‪ 852‬מטר בתוך המנהרה‪ ,‬כמעט ללא אויר‪ 8‬לקח כשלוש שעות עד‬
‫שכל הבורחים עברו ויצאו מהמנהרה‪ 8‬פתח היציאה של המנהרה מוקם במקום נמוך יותר של פני‬
‫הקרקע‪ ,‬כך שגבעה הסתירה אותו כאשר הביטו מכיוון המחנה‪ 8‬היום בו הוחלט לברוח היה יום‬
‫יפה‪ 8‬הבריחה החלה בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬אולי ‪ ..:22‬בלילה‪ 8‬מזג האויר השתנה והחל לרדת‬
‫גשם‪ 8‬הגש ם התגבר‪ 8‬הבורחים שהחלו לצאת מפתח המנהרה יצאו לחושך מוחלט‪ 8‬לא ניתן היה‬
‫להבחין בדבר‪ 8‬רעמים‪ ,‬ברקים‪ ,‬אדמה בוצית וגשם שיורד ללא הרף‪ 8‬השטח אליו יצאו היה כולו‬
‫תלמים‪ ,‬וחלק גדול מן הבורחים שהיו מאוד תשושים‪ ,‬התעלפו ונפלו בבוץ‪ 8‬לדבריו של ישראל‪ ,‬הוא‬
‫שמע מאבא (אבא גם אומר זאת בעדותו ליד ושם)‪ ,‬כי בעת מנוסתו של אבא בחושך המוחלט הוא‬
‫נתקל במישהו ונפל עליו‪ 8‬הוא הבין שמדובר באדם‪ 8‬כשבדק אותו‪ ,‬הוא זיהה את אוסטושינסקי‪,‬‬
‫שתפקידו במחנה היה להיות איש הקשר בין הגרמנים ליהודים‪ 8‬הוא היה מעין נציג היהודים‪,‬‬
‫והגרמנים דיברו רק איתו‪ 8‬הם נתנו לו את הוראותיהם‪ ,‬והוא היה צריך להעביר זאת ליהודים‪8‬‬
‫הוא לקח אחריות‪ ,‬ולעיתים עשה שינויים כראות עיניו‪ ,‬והיה נותן הוראות ליהודים באופן שהכי‬
‫פחות יפגע בהם‪ ,‬ומבלי שהגרמנים יבינו מה עשה‪ 8‬אבא בדק ומצא שאוסטושינסקי עדיין חי‪,‬‬
‫כנראה שרק התעלף מחולשה‪ 8‬ישראל זוכר את אבא כבחור חזק‪ ,‬אבא הבין שאם הוא ישאיר את‬
‫אוסטושינסקי בשטח החשוף‪ ,‬אין לו סיכוי לשרוד‪ 8‬הוא סחב אותו על גבו כמה מאות מטרים עד‬
‫שהגיעו לשיחים‪ ,‬שם יכלו להסתתר‪ 8‬בין השיחים הם נחו קצת והתאוששו ואז המשיכו לברוח‬
‫לכיוון היער‪ 8‬כל אותו זמן המשיך מזג האויר הסוער‪ 8‬לדברי ישראל על אחרון הבורחים היה‬
‫לדאוג לכבות את האש שדלקה בחדר כתאורה‪ 8‬כנראה שמהלחץ נשכח הדבר והחלה לפרוץ אש‬
‫שהתפשטה בצריף המגורים‪ ,‬מכוון שהיה בו הרבה קש יבש‪ ,‬אשר שימש כמזרון‪ ,‬והיה מאוד דליק‪8‬‬
‫ישראל ואביו יחד עם חמישה אנשים נוספים שהחליטו לא להצטרף לבורחים‪ ,‬הבינו שאסור להם‬
‫להשאר במבנה המגורים כיוון שמיד עם גילוי הבריחה הגרמנים ירצחו את כל מי שנותר‪ 8‬הם‬
‫מצאו מחסה ליד מבנה המפעל הצמוד‪ ,‬דבר שהציל את חייהם‪ 8‬ישראל העיף מבט על העצים‬
‫הצומחים לאורך המבנה‪ ,‬ואמר שבאותם ימים לא היו עצים‪ 8‬הוא סיפר שהטבחית שעבדה במטבח‬
‫ובישלה בעיקר מים‪ ,‬היתה דודתו דבורה סביניק‪ 8‬איתה במחנה היה גם בנה‪ ,‬שלום‪ 8‬ישראל חייך‬
‫ואמר שהיה לו מזל שדודתו היא זו שעבדה במטבח מכיוון שהיא דאגה להגניב לו תוספת מזון‬
‫למנה הדלה שקיבל כל אחד‪ 8‬היא ובנה ברחו עם ישראל ואביו מהמחנה לאחר שבוע של מסתור‪,‬‬
‫ורק אז הצטרפו לפרטיזנים‪8‬‬
‫אחר הצהרים נסענו לפגישה עם אחיינית של חסיד אומות העולם שחי בצמוד ליער ועזר למאות‬
‫יהודים להמלט ליער‪ 8‬דרור לקח אותנו למקום בו היה הבית של אותו חסיד אומות העולם‪8‬‬
‫‪12‬‬
‫המקום באמת נמצא בסמיכות ליער ומרוחק מרחק של כקילומטר מהכפר הקטן והנידח הקרוב‬
‫ביותר‪ 8‬בכפר הייתה גרה משפחתו‪ 8‬והוא‪ ,‬שביתו היה מבודד‪ ,‬יכול היה לעזור ליהודים באין מפריע‪8‬‬
‫הוא היה חבר ילדות של טוביה ביילסקי‪ ,‬וברגע שטוביה הגיע ליערות כפרטיזן‪ ,‬הוא שמר איתו על‬
‫קשר ושימש כמעין מתווך בין טוביה ואנשיו לבין היהודים בגטאות אשר בסביבה‪ 8‬הוא ידע לדבר‬
‫יידיש והיהודים סמכו עליו‪ 8‬הוא דאג לחפור חפירה גדולה בצמוד לביתו והסווה אותה‪ 8‬כשהיו‬
‫מגיעים יהודים שנמלטו מהגרמנים‪ ,‬הוא נהג להסתיר אותם בתוך החפירה ונתן להם מים ואוכל‬
‫עד לבואם של אנשיו של ביילסקי‪ ,‬שהיו מגיעים מדי כמה ימים‪ ,‬ולוקחים אותם לתוך היער‪8‬‬
‫מהמקום בו הוא היה גר נסענו לכפר הצמוד‪ ,‬שם חיכתה לנו אחייניתו של אותו חסיד אומות‬
‫עולם‪ ,‬אשה זקנה שישבה על ספסל בפתח ביתה‪ 8‬צמוד לה ישב בעלה ששתק במהלך כל הביקור‬
‫שלנו‪ 8‬האישה סיפרה שהיא חולה ומתקשה ללכת‪ 8‬היא אחזה בידה תמונה שלה בצעירותה‪8‬‬
‫לדבריה‪ ,‬היא נולדה בשנת ‪ ,.415‬וכילדה היא נשלחה לבית דודה להביא לשם אוכל עבור הנמלטים‬
‫המסתתרים‪ 8‬בחצר ביתה אבחנו בבאר‪ ,‬וברגע שישראל ראה את הבאר‪ ,‬היא זיהה שזה הבית אליו‬
‫הגיע עם אביו וחמשת האחרים‪ ,‬לאחר שנמלטו מהמחנה‪8‬ישראל ניגש לזקנה ושאל אם היא זוכרת‬
‫שהוא כנער הגיע לביתה יחד עם עוד שישה אנשים‪ ,‬דפק על החלון וביקש אוכל‪ 8‬הוא סיפר שנערה‬
‫הוציאה להם לחם וחלב ושלחה אותם לדרכם מפחד שהגרמנים יתפסוה‪ 8‬הזקנה אמרה שהיו‬
‫הרבה מקרים של נמלטים שעברו על יד ביתם וביקשו משהו לאכול והיא ומשפחתה תמיד נתנו‬
‫מהמעט שהיה להם‪ 8‬עוד סיפר ישראל שאבא שלי בא לכפר הזה כפרטיזן עם עוד ‪ .5‬איש‬
‫שתפקידם היה להשיג מזון ליתר הפרטיזנים‪ 8‬הוא העיף מבט על כל בתי הכפר וניגש לבית שהיה‬
‫במצב הכי טוב מתוך הנחה שבו גרו אנשים פחות עניים‪ ,‬ומתושבי אותו בית לקח מזון‪ 8‬האישה‬
‫סיפרה שביילסקי ואנשיו אף פעם לא פגעו בתושבי הכפר‪ ,‬אבל פרטיזנים אחרים כן פגעו‪ 8‬היא‬
‫נזכרה במקרה אחד שהגיעה קבוצה של פרטיזנים‪ ,‬אחד מהם ראה שלאביה יש מגפים‪ ,‬ודרש ממנו‬
‫שיחלוץ אותם‪ 8‬משסירב‪ ,‬איים עליו באקדח ולא היתה לאביה ברירה‪ ,‬בכדי לחוס על חייו היה עליו‬
‫לוותר על המגפיים‪ 8‬ישראל נזכר שבהמשך הרחוב היתה משפחה קצת יותר עשירה ולהם היה סוס‪8‬‬
‫הם ניסו להסתיר את הסוס‪ ,‬אך הפרטיזנים גילו אותו והחרימו מהם את הסוס‪ 8‬הזקנה אישרה‬
‫את הסיפור של ישראל‪ 8‬ישראל נתן לזקנה האומללה מספר דולרים‪ 8‬לא היה לה נעים לקבל את‬
‫הכסף והוא אמר לה שזה תשלום על האוכל שנתנה לו משפחתה לפני שבעים שנה‪ 8‬היא אמרה שזה‬
‫היה מזמן וכבר נשכח‪ ,‬אך ישראל הודיע לה שהוא זוכר ולעולם לא ישכח זאת‪ 8‬בעקבות ישראל‪ ,‬גם‬
‫כל האחרים נתנו לה כסף‪ 8‬הזקנה שקיבלה את הכסף כל כך התרגשה ואמרה שהכסף ישמש אותה‬
‫לקבורתה‪ 8‬היו שניסו לשכנע אותה שתשתמש בכסף לחייה‪ ,‬ולא למותה‪ ,‬אך הרושם היה‬
‫שהקבורה חשובה לה יותר‪ 8‬היא סיפרה בגאווה שהיא כבר הכינה לעצמה שמלה לבנה ויפה ליום‬
‫קבורתה‪ 8‬נלה (חברת הקבוצה שנולדה בנובוגרודק בזמן המלחמה ואומצה על ידי גויים עד‬
‫לחזרתם של הוריה בתום המלחמה)‪ ,‬ביקשה ממנה לא לספר לאף אחד משכניה או משפחתה על‬
‫הכסף‪ ,‬כדי שלא יקחו לה אותו וכדי שהיא תהיה זו שתהנה ממנו לצרכיה‪ 8‬הזקנה לקחה אותנו‬
‫לחצר בה היא מגדלת ירקות שונים המשמשים לה למאכל‪ 8‬ראינו קישואים ענקיים‪ ,‬דלעת גדולה‪,‬‬
‫גידולים של סלק‪ ,‬גזר‪ ,‬בצל ומלפפונים‪ 8‬שאבנו מים מן הבאר‪ ,‬ושתינו‪ 8‬המים היו צלולים‬
‫וטעימים‪ 8‬מסתבר שזוג הזקנים הללו עדיין צריך לשאוב מים מהבאר‪ ,‬לגדל את מזונו‪ ,‬לחטוב‬
‫עצים להסקה‪ 8‬ראינו את מחסן העצים המלא כבר לקראת החורף הקרב‪ 8‬לדברי נלה‪ ,‬שאיבת‬
‫המים מהבאר ביום רגיל הינה שגרתית‪ 8‬הקושי הוא לשאוב מים בחורף‪ ,‬כאשר מאוד קר בחוץ‪8‬‬
‫המים נשפכים מחוץ לבאר והופכים לקרח‪ ,‬וקשה מאוד לעמוד יציב ליד הבאר ולשאוב את המים‬
‫‪13‬‬
‫כיוון שכל הזמן מחליקים על הקרח‪ 8‬משם נסענו לבית הקברות המקומי‪ ,‬הדלקנו נר על קברו של‬
‫הדוד‪ ,‬חסיד אומות העולם‪ ,‬קראנו קדיש ושרנו בשקט את השיר "העושה שלום במרומיו"‪8‬‬
‫יום שני‪.18.8.8 ,‬‬
‫היום הוא היום האחרון בנובוגרודק‪8‬‬
‫אתמול מזג האויר היה בהיר‪ 89 ,‬מעלות‪ ,‬יום יפה ומאיר פנים‪ 8‬לעומת זאת היום התעוררנו למזג‬
‫אוויר חורפי‪ ,‬ללא שמש והגשם יורד ללא הרף‪ 8‬נראה שמזג האוויר רוצה להזכיר לנו את התנאים‬
‫בהם הורינו נאלצו לחיות‪ 8‬לאחר ארוחת הבוקר ברק‪ ,‬ניר‪ ,‬הדר (ביתו של יאנק‪ ,‬שאביו ברח‬
‫מהמנהרה) ואני בח רנו בדרך חדשה ללכת לכיוון המחנה‪ 8‬הלכנו בין הבתים הצבעוניים של העיר‪,‬‬
‫קטפנו בדרך פטל ושזיפים קטנים וטעימים‪ 8‬במחנה מצאנו שהתבצעו חפירות נוספות‪ 8‬הפעם אני‬
‫נכנסתי לאחת החפירות וחיפשתי בגשם ממצאים נוספים‪ 8‬קיבלנו הסבר מהארכיאולוג לעבוד עם‬
‫האת בעדינות‪ ,‬לגרד שכבות מדפנות התעלה בזהירות כדי לא לפגוע במשהו חשוב‪ 8‬הארכיאולוג‬
‫הסביר שאין צורך לחפור נמוך למרות שהמנהרה נחפרה בעומק של מטר וחצי מתחת לפני הקרקע‪,‬‬
‫מכיוון שעם השנים האדמה שמעל המנהרה נדחסה על ידי גשמים ושלגים ולכן היא אמורה‬
‫להמצא היום הרבה יותר קרוב לפני הקרקע‪ 8‬רק בעבודה עצמה הבנתי שסוג האדמה באזור זה‬
‫מאוד נוח לחציבה‪ 8‬זו אדמה רכה ורטובה והיא מתפוררת לחול ממש כאשר חוצבים בה‪ 8‬בתעלה‬
‫בה אני עבדתי מצאנו לבנים אדומות‪ 8‬הארכיאולוג אמר שנראה כי אלה הם אבנים שהושלכו‬
‫מאתר בנייה והגיעו לחלל שיתכן שהוא חלל המנהרה ולכן אנו מצאנו אותם שם‪ 8‬התמקדנו‬
‫בתעלה שנמצאת ליד עץ גדול ‪ ,‬שזכור לנלה שהיה ליד פתח המנהרה‪ 8‬נלה גדלה בנובוגרודק בשנים‬
‫שלאחר המלחמה וכילדה נהגה לשחק בשדות שבקרבת המחנה‪ 8‬עוד אנו עובדים‪ ,‬קבוצה אחרת‬
‫עבדה בתעלה נוספת הממוקמת קצת קרוב יותר לכביש‪ 8‬תוך כדי עבודתם שם התגלה חלל‪,‬‬
‫ובצמוד לו התגלו קורות עץ‪ 8‬גם המקום הזה היה בקרבת עץ גדול שיכול היה להיות העץ עליו‬
‫דיברה נלה‪ 8‬כך בגשם הבלתי פוסק‪ ,‬הבנו שכנראה מצאנו את מבוקשנו‪ ,‬וההתרגשות על מציאת‬
‫פתח המנהרה היתה גדולה‪ 8‬הדלקנו נר נשמה בפתחה ושרנו בשקט את ההמנון ושירים נוספים‪8‬‬
‫התכנסנו שוב באולם בית הספר ומיכאל הקרין לנו תמונות שונות מחיי העיירה ותושביה שצולמו‬
‫בתקופה שלפני פרוץ מלחמת העולם השניה‪ 8‬הוקרן גם סרטון שצולם בנובוגרודוק בשנת ‪.41.‬‬
‫והציג את החיים בעיירה‪ ,‬את תושביה‪ ,‬את השוק‪ ,‬הילדים ‪ -‬ממש חיים תוססים של קהילה‬
‫גדולה‪8‬‬
‫אחר הצהרים יצאנו לסיור במיר‪ 8‬בתחילה סיירנו בטירת מיר ‪ 8‬כמו הטירה בנסבייז'‪ ,‬גם הטירה‬
‫הזו הייתה שייכת לאותו אציל פולני וגם היא שופצה והפכה למוזיאון‪ 8‬לאציל היו טירות נוספות‬
‫וניתן למצוא דגמים שלהן בתוך המוזיאון‪ 8‬הוא היה גר בנסבייז‪ ,‬ובטירה זו השתמש ללינה בלבד‬
‫כאשר יצא למסעותיו‪ 8‬בזמן מלחמת העולם השניה הגרמנים החרימו את הטירה והשתמשו בה‬
‫כגטו‪ 8‬הם הכניסו כ ‪ .222 -‬יהודים מתושבי מיר למרתפים בצפיפות איומה‪ 8‬אחד הסיפורים‬
‫ששמענו היה על יהודי שהגיע למקום כשהוא מתחזה לפולני‪ 8‬הגרמנים האמינו לו כיוון שהוא‬
‫נראה כפולני‪ ,‬וכיוון שהיה דובר גרמנית הוא שימש לגרמנים מתורגמן‪ 8‬כמתורגמן הייתה לו גישה‬
‫לתכנוניהם של הגרמנים‪ ,‬והוא היה עד לכל הנעשה במקום‪ 8‬כששמע שעומד להתבצע טבח בקרב‬
‫‪14‬‬
‫יהודי הגטו החליט להזהיר את היהודים‪ ,‬אך רובם לא האמינו לו‪ 8‬רק כ – ‪ 822‬יהודים ניצלו‬
‫הזדמנות וברחו‪ 8‬היתר נשארו והלשינו עליו לגרמנים‪ 8‬הם דיווחו לגרמנים שהוא ניסה להזהיר‬
‫אותם‪ 8‬הוא נתפס על ידי הגרמנים ונכלא‪ 8‬בשעת כושר‪ ,‬כשאף אחד לא שם לב הוא הצליח להמלט‬
‫ליערות‪ 8‬הוא עבר ימים קשים ביער וחשש שלא יוכל לשרוד בו ולכן חזר למיר‪ 8‬במיר פגש נזירות‬
‫שהסתירו אותו ושם גם למד כמורה‪ ,‬והפך לכומר‪ 8‬בתום המלחמה הוא עלה לארץ והתיישב באחד‬
‫הישובים על הר הכרמל‪ ,‬ניסה לקבל אזרחות‪ ,‬אך המדינה לא אפשרה לו‪ 8‬הוא בכל זאת החליט‬
‫להשאר בארץ ועבד כמורה דרך‪8‬‬
‫לאחר הביקור בטירה נסענו לישיבת מיר‪ 8‬מבנה הישיבה ההרוס נבנה בימים אלה מחדש‪ 8‬בשיטת‬
‫הבניה הבלרוסית לא הורסים את המבנה הישן‪ ,‬אלא מוסיפים לו מעטפת בנויה חיצונית‪ 8‬כך‬
‫שמבחוץ ניתן לראות את השיפוץ המתקיים בימים אלה‪ ,‬וכאשר מציצים מבעד החלונות‪ ,‬ניתן‬
‫לראות את הקירות הפנימיים של הישיבה כפי שהייתה בעבר‪ 8‬נאמר לנו שהכוונה להקים במבנה‬
‫זה בית מלון‪ 8‬צמוד למבנה הישיבה ניתן לראות מבנה קטן יותר ששימש כבית כנסת‪ 8‬על הקיר‬
‫החיצוני ניתן להבחין במקום בו עמד ארון הקודש‪8‬‬
‫בדרך חזרה ממיר עצרנו קרוב לנובוגרודוק‪ ,‬ליד גבעה‪ ,‬שם נקברו ‪ 852‬היהודים שנרצחו בטבח‬
‫השני במחנה העבודה‪ 8‬בדרך‪ ,‬בתוך האוטובוס הנוסע בגשם החזק‪ ,‬חשבתי שהגשם ימנע מאיתנו‬
‫להגיע למצבה הבנויה מעל קבר אחים זה‪ 8‬המחשבות בנסיעה הזו נדדו‪ 8‬שחזרתי את שיחותי עם‬
‫ישראל ועם חברים אחרים בקבוצה שלנו‪ ,‬אשר הוריהם היו שם‪ ,‬ונדהמתי מהתאום המדויק‬
‫שעולה מדבריהם ועד כמה המידע הזה מצטלב עם המידע העולה מעדותו של אבא ומהסבריה של‬
‫תמרה‪ 8‬מוקדם יותר‪ ,‬בשעת הפסקה באולם הגדול מיכאל נתן לצביקה עותק באנגלית של הספר‬
‫שכתב אביו‪ 8‬צביקה ניסה בעבר לרכוש את הספר באנגלית במשך זמן רב‪ ,‬אך השיג אותו רק השפה‬
‫הבלרוסית‪ 8‬אני יודעת שאמא קראה אותו בגרסה הבלרוסית‪ 8‬צביקה החל לעיין בספר וגילה בו‬
‫פיסקה המתייחסת לבריחה של ג'ק מהמנהרה והגעתו ליער‪ 8‬ג'ק כותב שלאחר יומיים של‬
‫הסתובבות ברחבי היער הוא פגש קבוצת יהודים וביניהם רופא ואשתו‪ ,‬ואת אוסטושינסקי ‪-‬‬
‫המנהיג היהודי שהיה איש הקשר בין הגרמנים לאנשי המחנה‪ -‬זה האדם שאבא הציל במנוסתו‬
‫מהמחנה‪ 8‬יחד איתם‪ ,‬כותב ג'ק‪ ,‬היה בחור נוסף בשם מוטקה מאיביניץ שנשא את מכשיר הקשר‪8‬‬
‫הקטע הזה היה כה מרגש‪ ,‬מכיוון שזו הפעם הראשונה שעדותו של אבא קיבלה סימוכין מגורם‬
‫אחר‪ 8‬ג'ק קגן כתב על אותו מפגש שאבא כותב עליו בעדותו‪ ,‬גם אבא כותב על הבריחה‪,‬‬
‫ההסתובבות עם הרופא ועם אוסטושינסקי ביער‪ ,‬והמפגש לאחר ימים עם קבוצת יהודים‪ 8‬אבא‬
‫עוד מספר שהקבוצה פגשה בקבוצת פרטיזנים אשר לקחו לו את מכשיר הקשר‪ ,‬וסרבו לצרף‬
‫אליהם את הרופא כיוון שהוא צלע מפציעה קודמת‪ 8‬הם טענו שצליעתו תאט אותם בעת מנוסה‪,‬‬
‫ומכיוון שיש להם כבר רופא‪ ,‬הם יכלו לוותר עליו‪8‬‬
‫למרות הגשם השוטף והרוחות‪ ,‬הוחלט בכל זאת לעצור ליד קבר האחים של ‪ 852‬איש‪ ,‬אחרוני‬
‫היהודים שנרצחו במחנה העבודה‪ ,‬לפני חפירת המנהרה‪ 8‬חלק גדול מאיתנו החליט שלא לרדת‬
‫מהאוטובוס במזג האויר הסוער‪ 8‬אני הצטרפתי לאלה שירדו והחלו לעלות לכיוון המצבה שעל‬
‫ראש הגבעה‪ 8‬המטריה לא הועילה ותוך שניות הייתי כולי רטובה‪ ,‬שקעתי לתוך שלוליות והמים‬
‫חלחלו לתוך הנעליים‪ 8‬בראש הגבעה נלה הסבירה לכולם על השטח שבו נקברו כל ‪ 852‬האיש‬
‫והראתה כמה הוא קרוב לבית מגוריה כילדה‪8‬‬
‫הביקור שלנו במקום התבצע בחודש אוגוסט‪ 8‬אבא וחבריו ברחו בחודש ספטמבר בלילה גשום‬
‫וקר‪ ,‬ואני דמיינתי לי אותם רצים בחושך מוחלט כשרעמים וברקים סביבם וגשם בלתי פוסק‪,‬‬
‫‪15‬‬
‫רצים‪ ,‬נופלים וממשיכים לרוץ‪ ,‬מותשים וללא כוחות ‪ ,‬וכל אותו זמן הגרמנים רודפים אחריהם‪,‬‬
‫יורים לכל עבר והורגים את כל מי שנתפס‪ 8‬מה שמניע אותם זה הרצון לחיות‪ 8‬המרחק די גדול עד‬
‫ליער‪ 8‬גם הוא לא מקום בטוח‪ ,‬וכשמגיעים אליו‪ ,‬עדיין לא בטוחים‪ ,‬עדיין צריך למצוא מקום‬
‫מסתור‪ ,‬מחסה מפי הגשם‪ ,‬מים ואוכל‪ ,‬והסיכוי להנצל ממש אפסי‪ 8‬כל רגע הוא סכנת מוות‪8‬‬
‫רטובים לגמרי הגענו למלון להחליף בגדים לקראת ארוחת הערב האחרונה שלנו בעיירה‪ 8‬בתום‬
‫הארוחה התיישבנו במעגל כדי לסכם את השבוע העמוס והמרגש שעבר עלינו‪ 8‬בתחילה חגגנו יום‬
‫הולדת לרותי‪ ,‬אשתו של שמעיה וגיסתה של רחלה‪ 8‬היא סיפרה איך היא חוותה את השבוע‪8‬‬
‫אחריה אנשים נוספים סיכמו את חוויותיהם‪ ,‬גם בני הדור השני וגם בני הדור השלישי‪ 8‬לאחר‬
‫שתמרה אמרה את דבריה‪ ,‬לקחתי אני את רשות הדיבור ואמרתי שיש לי הרבה מאוד מה להגיד‬
‫על השבוע המופלא הזה‪ ,‬אך זה לא הזמן והמקום להתחיל ולפרט‪ 8‬חשוב לי לציין שני דברים‪8‬‬
‫האחד‪ ,‬נוכחותם של הניצולים עצמם ג'ק‪ ,‬ריבה וישראל‪ ,‬שהיו עבורי במקום הזה בשבוע הזה אבא‬
‫ואמא שלי‪ 8‬בסיפוריהם שמעתי את סיפורי הורי אשר נמנע מבעדם להיות איתי במסע הזה (כמובן‬
‫שקצת נשברתי ובכיתי)‪ 8‬הדבר השני שציינתי הוא המידע הרב שהגיע מגורמים שונים ‪ ,‬כל‬
‫הסיפורים כולם יחד מתנקזים לאותו סיפור‪ ,‬וכל סיפור מאמת את הסיפור האחר ונותן לו תוקף‪8‬‬
‫הסיפורים של ריבה ‪ ,‬הסיפורים של ישראל‪ ,‬הספר של ג'ק והעדות של אבא‪ ,‬כל כך תואמים‬
‫ונותנים תוקף אחד לשני‪ 8‬הם מדויקים כל כך שאי אפשר לטעון שהזיכרון מתעתע – זו האמת‪8‬‬
‫לשחרור האווירה‪ ,‬חזרנו לשיר שירים באווירה נעימה ונינוחה כשכולנו מרגישים כמשפחה אחת‬
‫גדולה‪8‬‬
‫מחר יום חדש‪ 8‬עוזבים את נובוגרודק‪ 8‬האם נחזור שוב? אינני יודעת‪ 8‬האמת היא שאני מקווה‬
‫לחזור‪ 8‬מאוחר יותר בדרך למלון אמרו לי שירן וינאי‪ ,‬ילדיה של בטי כהן‪ ,‬שחבל שהשבוע נגמר‪8‬‬
‫אני מבינה לליבם‪ 8‬היה משהו קסום בשבוע המיוחד הזה‪ ,‬הכל כל כך טעון רגשית ומעשית‪ 8‬אני‬
‫אישית הרגשתי שהשגתי בשבוע הזה שני השגים משמעותיים עבור אבא‪ 8‬האחד‪ ,‬מציאת שמו של‬
‫אבא באופן בולט ברשימות של אביו של אפי‪ 8‬והשני ‪ ,‬הקטע בספר של ג'ק המזכיר את המפגש שלו‬
‫עם אבא‪8‬‬
‫לו רק אבא היה יכול לזכות ולהבין את המידע הזה‪8‬‬
‫‪16‬‬
‫יום שלישי‪.98.8.8 ,‬‬
‫בוקר חדש ויום אחרון‪8‬‬
‫לאחר ארוחת הבוקר יצאנו ארוזים במטלטלינו לכיוון מינסק‪ 8‬בדרך עצרנו בפאתי העיר‬
‫נובוגרודוק ונכנסנו לתוך היער שם נרצחו ‪ 5.22‬יהודים מתושבי העיר‪ 8‬לאחר הליכה מהכביש אל‬
‫תוך היער במרחק של כחצי קילומטר הגענו לקרחת יער‪ 8‬המתחם של קבר האחים גדול‪ ,‬אך בלתי‬
‫נתפס שהוא מכיל ‪ 5.22‬איש‪ 8‬שירן סיפרה שבמתחם זה קבורה אחות סבתה‪ ,‬שפרה‪ ,‬שעל שמה‬
‫היא נקראה‪ 8‬נאמר קדיש‪ ,‬הודלקו נרות ושרנו שירים בשקט‪8‬‬
‫במינסק‪ ,‬עיר גדולה ושוקקת חיים‪ ,‬אכלנו ארוחת צהרים במסעדה‪ 8‬בתום הארוחה הזמנו קפה‬
‫הפוך שנראה נפלא והיה בטעם מעולה‪ 8‬היו לנו כשעתיים פנאי‪ ,‬אך לא ניתן היה להנות מהם מכיוון‬
‫שהחנויות לא מעניינות ובחוץ ירד גשם‪8‬‬
‫לאחר ארוחת הצהרים נסענו למקום בו היה גטו מינסק‪ 8‬ביקרנו בקבר אחים ליד הגטו שם‬
‫קבורים ‪ 5222‬איש‪ 8‬האזור שקוע באדמה עקב הפצצה‪ ,‬ולשם הובלו יהודי הגטו ונרצחו‪ 8‬אל‬
‫המצבה המוצבת ממול יש לרדת במדרגות המובילות אל השקע שהוא קבר אחים‪ 8‬לאורך‬
‫המדרגות מוצב פסל מזעזע המציג דמויות יורדות אל הבור‪ 8‬הפסל השחור ממחיש את התחושה‬
‫של האנשים שירדו למקום רציחתם‪ 8‬בין הדמויות ניתן להבחין בגברים‪ ,‬נשים וילדים שמסתתרים‬
‫בצמוד לרגלי הוריהם‪ 8‬אפשר לראות אישה בהריון שבעלה מלטף את ביטנה‪ 8‬הדמויות נראות‬
‫כחושות ‪ ,‬מפוחדות‪ ,‬וערומות‪ 8‬נראה שהם מנסים להסתיר חלקי גוף אינטימיים עם ידיהם‪ 8‬הצעתי‬
‫להצטלם בשורה מקבילה לשורת היורדים לתהום‪ 8‬מיכאל הוסיף שכדאי שפנינו יפנו למעלה‪8‬‬
‫הרעיון היה נפלא ואנו‪ ,‬האנשים החיים‪ ,‬הסתדרנו בשורה עולה כשפנינו אל השמים ואל האור‪8‬‬
‫בצילום אנו החיים עולים למעלה ומסמלים את צמיחתנו לנגד המובלים מטה לתהום‪ 8‬במתחם‬
‫הגטו ישנו פארק בו היה בית הקברות היהודי‪ 8‬רוכזו שם מספר אבנים שהיו במקור מצבות בבית‬
‫הקברות היהודי‪ 8‬אפשר היה לקרוא את שמות הנפטרים באותיות עבריות והתאריכים המצוינים‬
‫עליהם הם לפי לוח השנה העברי‪ 8‬ליד ישנו פסל מרשים של שולחן וכסא שבורים המייצג לפי‬
‫הכתוב את ‪ 5222‬מיהודי מינסק שנרצחו בשנים ‪ 8.49.-.491‬עבורי‪ ,‬הפסל הזה של שולחן וכסא‬
‫שבורים סימל את השבירה של המשפחה‪ ,‬השבירה של העם וההרס שזרו הנאצים‪8‬‬
‫הסתיים שבוע עמוס ומרגש‪8‬‬
‫מפה נוסעים לשדה התעופה‪8‬‬
‫כאן ‪ ,‬כל חברי הקבוצה‪ ,‬היינו כה קרובים וכה קשורים‪ 8‬אני תוהה האם באופן כלשהו נשמור על‬
‫קשר‪ 8‬אני מקווה שכן‪ 8‬אולי המפגשים השנתיים יאפשרו מפגשים נוספים‪ 8‬אני מקווה שהאנשים‬
‫שהיו איתי בשבוע המדהים הזה ידאגו להמשיך ולהיפגש‪ ,‬יצרפו את בני משפחותיהם למפגשים‪,‬‬
‫וכך הזכרון של הגורל המשותף לנו ישמר‪8‬‬
‫לאה בן‪-‬יליד‬
‫הבת של שולה ומרדכי (מוטקה) מורדוכוביץ'‬
‫‪17‬‬