docלומון
download 
Report Transcription
לומון
לומון גליון מס’ | 7מרץ 2013 גליון מס’ | 7מרץ 1 | 2012 לומון חדשות העמותה תמי בן-אור יו”ר העמותה הפעם אתחיל את חדשות העמותה בברכה חמה ,אחר של הנערות והנערים ,כך שהזדמן לקבוצה מפרגנת ואוהבת מאד לחברנו דב פלד אשר זכה מכובדת להיפגש עם השורדים .כן ירבו משנה לשנה לאות הוקרה “ איש השנה “ מטעם מועדון ליונס יוזמות יפות ומחבקות. כפר-סבא על התנדבותו מזה שנים רבות ,בהתמדה נדירה ,עוד בטרם עלייתו ארצה ועד עצם היום הזה בשבוע שחל ב 17.2.13נערך שבוע הנוער .קאמי זיסמן בעמותת “ אלומה “ .התנדבותו ארוכת השנים הייתה תלמידת יב’ בתיכון רבין ויו”ר מועצת הנוער בכפר- מופנית בראשית דרכו עוד בגולה ,להגנה על המדינה סבא ,פנתה אלינו ,לקיום שיתוף פעולה במסגרת ובמשך הזמן לקשר בין עברנו לעתידנו ,כשורדי שואה .שבוע הנוער ,להקדיש יום אחד לתשומת לב ותרומה דב איש נעים הליכות ,צנוע ,שקט ,עקבי ,נחוש לשורדי שואה .במסגרת זו נמסרה רשימה של שורדי בדעותיו ,בעל יוזמה ,שהגה את רעיון הנצחת ניספים שואה שישמחו לארח בביתם נוער נפלא זה ולחלוק בעירנו .כך התחברו יוזמותינו שהולידו את הקמת ולהחליף דעות בנושאים שונים .כמו כן שוחחנו על העמותה .כולנו מאחלים לדב ,בריאות לרוב ,עוד יוזמות נוספות שנוכל לקיים בהמשך השנה. שנים רבות של פעילות ותרומה .בהערכה והוקרה בהזדמנות זו נברך את קאמי זיסמן וחבריה במועצת רבה .תודה שאתה עמנו. התלמידים שמצמיחים מנהיגים לעתיד מקרב הנוער , וכן מברכים את קאמי על היותה ראש העיר ליום אמשיך בשמחות ,ואציין שנה לקיום הביטאון שלנו אחד. במתכונתו המקצועית יותר .אתי בורשטין חברתנו היקרה ,שהגיעה אלינו לפני שנה בערך ,כאשר קידום מטרות העמותה ,פעילות ועדת פרויקט - פרסמנו בעזרת “צוות” ,שאנו מחפשים מתנדבים בפגישות שנערכו עם נציגת העירייה נסיה שטרבורג לעמותה .כבר בראשית פגישתנו ,אתי ציינה ,שהיא – מנהלת פרויקטים ביום 9.1.13בהשתתפות ,נסיה, מעוניינת לתרום בעשייה ממשית ,אך בדרך השקטה דב פלד ,זאביק בונה ותמי בן-אור הועלתה השאלה ועלומה .חברי הוועד שלנו טרם ראו פנים אל פנים וכן ההמלצה לבדוק מחדש את ביצוע הפרויקט תוך את אתי ,אך פרי עמלה ,צובר מחמאות לאחר כל הקמת מבנה על קרקע מוקצה מהעירייה או לקצר רבעון ,שיוצא לאור .גב’ טובה גלר ,אם המתנדבים התהליך ולהוזיל את הפרויקט על ידי שפוץ מבנה של כפר-סבא מביעה את התפעלותה וכותבת לנו מתאים לפרויקט .התנהל דיון ברוח טובה ותוך הבעת מכתבים מחממי לב על הביטאון ופעילות העמותה .רצון לקדם את הפרויקט ככל האפשר טוב ומהר יותר. אתי כאדם יסודי דאגה שהביטאון יהווה גם חלון לאחר דיון פנימי של חברינו ,דב יו”ר ועדת הפרויקט, ראווה לעמותה ,על כן שדכה לנו את רווית דורפזאון פנה לגב’ רינה פז לזמן פגישה עם מר אשל ארמוני הגרפיקאית ,שהעמידה את הביטאון על רמה ראויה מנכ”ל העירייה על מנת לקדם הנושא בהתאם לצפיות והדרישות של ועדת הקצאת קרקע של לציון . פרץ ויינרייך העיתונאי והקריקטוריסט המוכר והפעיל העירייה שנקבעה לפני כ 11חודש. בכפר-סבא בכלל ובעיקר בעמותה שלנו ,איש יצירתי אכן נפגשנו ביום 19.2.13עם צוות העירייה מר אשל חי את עמו ,סבלו ,ושמחותיו ,הצטרף לצוות המערכת .ארמוני ,עו”ד איילה זיו – מנהלת נכסי העיר ,גב’ פרץ אייר את דף הפתיח של הביטאון ואיוריו מלווים נסיה שטרסבורג ,גב’ רינה פז – מקשרת בין העמותה את התכנים בכל רבעון .על כך תודתנו לצוות הנפלא לעירייה ,דב פלד ,ותמי בן אור. המנכ”ל ציין באופן מיוחד את טיב ורמת נייר העבודה הזה. שהוגש ,ואת רצונם העז לשתף פעולה במימוש שיתוף הפעולה בין מחלקת הנוער והעמותה מעמיקה הפרויקט שלנו .לאור רצון העירייה לזרז באמת מיום ליום ,ומביאה עמה פעילויות המקשרות את ולהתחיל להפעיל באופן אופרטיבי את הקמת המרכז שורדי השואה והנוער בתחומים ובאופנים שונים .בחג הלימודי ואתר ההנצחה ,מבקש לבדוק אפשרות של החנוכה התנדבו נערים ונערות מבתי הנוער בלוויי קשר עם יזם העומד להקים פרויקט עכשווי בכפר- מדריכיהם וחברינו מהעמותה ,לבקר בבתי שורדים סבא. ולהדליק נרות חנוכה יחד .לשמח לבב אנוש ,ליצור לאור ישיבת ועד העמותה התקבלה החלטה לפנות קשר ולאפשר היכרות ודו שיח בינדורי אוהב .ביקרנו חזרה למנכ”ל ולבקש לקיים את תוכנית אצל שלוש משפחות ,כל משפחה בערב אחר ובהרכב ההתקדמות כפי שנקבע ,ולא לדחות | 2גליון מס’ | 7מרץ 2013 חדשות העמותה יותר את ההחלטות ,בכל יום עשויות להופיע רעיונות ואפשרויות נוספות הדוחות את התהליך .אנו מייחלים לצעד משמעותי. בעלי תפקידים מתחלפים .יו”ר ועדת הביקורת שלנו יצחק פרינץ המלווה אותנו למעלה משנה וחברי ועדת הביקורת אספו חומרים ,דיווחים ובצעו בקרות שהיוו את הבסיס להצגת העמותה שתהיה ראויה לקבלת הניהול התקין .לצערנו בעקבות בעיות בריאות יצחק בקש להעביר את תפקיד היו”ר לחבר אחר ,אך ימשיך לתפקד כחבר מן המניין בעמותה ובועדת הביקורת. כמו כן יצחק המליץ על חברנו החדש בעמותה ,חיים ליסטק בעל ניסיון רב בתפקיד זה ,לקבל על עצמו את תפקיד היו”ר .בישיבת הועד שהתקיימה ביום 19.2.13 החליט ועד העמותה לאשר את מינויו של חיים ליסטק .אנו מאחלים רפואה שלמה ליצחק ולהמשיך לפעול בעמותה ככול יכולתו ומודים על תרומתו עד כה. מאחלים הצלחה לחיים ליסטק ומודים על הצטרפותו אלינו. בת-שבע בולבה שהתנדבה והצטרפה לעמותה, הצליחה לבסס את נהלי הגזברות וקבעה דרכי התנהלות שמובילים את העמותה גם לשנים הבאות בדרך מקצוענית. בת-שבע החלה לעבוד שוב לאחר פרישתה ,ונבצר ממנה להמשיך לתפקד כגזברית .אנו מודים לה על התפקוד הרציני ,המקצועי והדייקני שנקטה בו. מאחלים לה הצלחה בדרכה החדשה ,הרבה בריאות ונחת בכל עשייתה. בימים הקרובים יערך קונצרט על ידי גב’ מרגוט ריכטר פסנתרנית שהביעה את רצונה להופיע בפני שורדישואה ולהנעים לשוחרי המוזיקה שביניהם .מרגוט ריכטר הגיעה אלינו דרך ורדה פז חברה במועצת ארגוני המתנדבים .אנו מודים מקרב לב למרגוט וגם לוורדה .לאור המחווה הנפלא פניתי לגב’ מרי הרצוג שוחרת מוזיקה וגם מנגנת בעצמה ,שתארח אותנו בביתה לקיום האירוע התרבותי המיוחד .אנו מודים מראש ליוזמה ,לאירוח ומקווים להנאה גדולה. לפנינה חברתנו היקרה ,שאנו נהנים מפעילותה המסורה עם תלמידי תיכון המתעדים סיפורי חיים של שורדים ,המתפרסמים בכל ביטאון שלנו ,ובאתר העמותה .כמו כן כאשר נגיע למספר המצדיק להוציא לאור עוד ספר על שורדי שואה של העיר ,נעשה זאת. פנינה עברה תקופה קשה מאד לאחרונה באובדן בעלה היקר ז”ל שהלך לעולמו ובטרם התאוששה, אבדה את אחיה ז”ל. פנינה ,כולנו משתתפים בצערך העמוק והקשה, שנאלצת להיפרד משני יקירייך בתקופה כה קצרה. אין זמן או גיל מתאים עבורנו לפרידה מיקירנו ,זה תמיד מוקדם מידי ,אך בהיכרותי אותך מזה שנים, אני יודעת שתמצאי את תמצית חייך בקרב הנשארים איתך ,ילדייך ,נכדייך ומשפחתך הנרחבת ,חבריך ואותנו האוהבים ומחכים לשובך לפעילות .שלא תדעי עוד צער. חברים הנכם מתבקשים לשלם דמי חבר לשנת 2013סך 120שח’ נתן בדרכים הבאות: לשלוח בדואר לתמי בן-אור המחאה הכרמל 7/11 כפר-סבא 44214או לתאם ולשלם ישירות. לשלוח בדואר לרון פרלמן המחאה רח’ בקעת יריחו /3ג כפר-סבא בקרו באתר האינטרנט החדש שלנו עמותת אלומה העלתה לאוויר את אתר האינטרנט שלה בכתובת www.alumash.org.il האתר נבנה בהתנדבות ע"י חברים הרואים ומבינים את חשיבות העמותה ומטרותיה. שעות רבות הושקעו בחשיבה ,ועבודה רבה על תכניו ועיצובו ,האתר עדיין בחיתוליו ויש עוד חומר רב שיוכנס בקרוב .נשמח לקבל חומרים נוספים ,נודה על רעיונות עצות ותגובות ונשמח לעזרה בתרגום האתר לאנגלית. גליון מס’ | 7מרץ 3 | 2012 לומון דור שני בצל השואה דור שני ואולי דור ראשון? מאת :נאווה סלומון אימי דבורה לבית פוקס ז”ל נולדה ב 1921-בעיירה דונסרדהיי ,אשר בצ’כוסלבקיה (היום סלובקיה), למשפחה דתית ולה 7ילדים (סבתי הרתה 11פעמים), ילדותה עברה עליה באושר לא בעושר ,אך כדבריה “היה טוב עד שהתחילו הצורס”. אבי יהודה לבית אשכנזי ז”ל נולד ב 1919-בבודפשט בירת הונגריה .סבי ,שמוצאו מפולין ,התאהב בעיר בעת שירותו במלחמת העולם הראשונה ,הביא לשם את אשתו ושם הקים משפחה בת 7נפשות .לימים עובדה זו תציל את חייהם. דרכיהם כמעט והצטלבו בשנת 1939השנה בה עלתה משפחתו של אבי על האוניה “המלכה אליזבט” ועליה 1,200יהודים מהונגריה וצ’כוסלובקיה ,פליטים שעשו דרכם לפלסטין .לאימא היו מסמכים להיות על אותה אוניה ,היא מאוד רצתה לעלות לארץ הקודש ,אך אימא שלה אסרה עליה“ -ילדים צריכים להישאר עם הוריהם” ,אמרה. למשפחת אבי לא הייתה אזרחות הונגרית .אחיו שלום שהיה אלוף הונגריה באגרוף ,והיה אף אמור להשתתף באולימפיאדה ,גורש עוד ב 1938-ונסע לפלסטין .דין המשפחה היה להישלח לפולין ,ובעזרת פעילים ציוניים נסעה המשפחה 6 ,אחים סבא וסבתא ,במשך שלושה חודשים לאורך הדנובה עד לים השחור ,שם עלו על אוניה בשם “נעמי יוליה” .בספטמבר 1939יום כיפור עגנה האוניה בנמל חיפה .הנציב הבריטי העליון נתן אישור מיוחד לאוניה לעגון ,והטיעון היה שהאנשים לא שילמו על הנסיעה( .שילמו עוד הרבה שנים)... לימים הגיע לידי הסרט “האקסודוס של הדנובה”, שצילם קפטן האוניה ,ובו מתוארים חיי היום יום בהפלגה הארוכה והממושכת לארץ ,מלווה ברגעי רעב ,צמא סכנות ובעיקר פחד מהלא נודע .משפחת אבי לא הוכרה כשורדת שואה בגלל התאריך בו יצאו את הונגריה ,אך אבי עד יומו האחרון חווה את השואה והכה על חטא איך הוא ניצל ואחרים לא .לא היה סרט או סדרת טלוויזיה שדיברו על השואה אותה לא ראה. הוא שירת בצבא הבריטי ובכך נקם את נקמתו בדרכו. הוא הכיר את אימא ,הקימו משפחה ,נולדו להם 2בנות, עבדו קשה וב 20אצבעות הגיעו למשק במושב בצרה. מזלה של משפחתה של אימא לא שפר עליה .אף שסבא שמואל ישב בגטו וענד את המדליות אותם קיבל כשלחם במלחמת העולם הראשונה ,אזרח צ’כי גאה, נלקחו בני המשפחה כמו כל תושבי העיירה למחנות | 4גליון מס’ | 7מרץ 2013 ההשמדה .כשירדו מהרכבת פגש אותם מנגלה ,אימי החזיקה בידה את אחיינה בן 10החודשים כדי לעזור לאחותה שכרסה בין שיניה .מנגלה ,שדיבר את השפה ההונגרית ,ביקש ממנה לתת את הילד לאמו ואמר: “מחר תפגשו”. אמי הצטרפה ביחד עם אחותה לחברותיה ,צחקו ביניהן לאיזה בית משוגעים הביאו אותם? לימים סיפרה שמה שזכור לה ,שראתה את אביה ודמעות בעיניו הולך שמאלה לאלה שנדונו למוות ומלמל ביידיש: “נכדי היקר האם עוד אראה אותך? ,”.....וכששאלו איפה המשפחה שלהם אחרי ששבעה ימים ישבו (היא תמיד אמרה ישבנו שבעה בלי שידענו) בחדרון צפוף ,אמרו להם -תסתכלו על הארובה אתם רואים את העשן שם המשפחה שלכם..... אימא תמיד שיתפה אותנו בסיפורי הזוועות ,נתנה עדויות ב”יד ושם” ,ובבתי ספר ,השתתפה בכתיבת ספר בו גוללה את סיפור משפחתה ,הנכדים עשו עבודות שורשים על קורותיה וחלקם אף נסעו לפולין ומצאו את הבלוק בו שהתה. את השואה שרדו 2אחיה ואחותה איתם נפגשה אחרי המלחמה. אחותי ואני גדלנו בצל השואה אך הבית תמיד היה מלא שמחה ,לא חסר לנו דבר אף שלא תמיד התאפשר והורינו עבדו קשה .המספר על ידה של אימא A17320מעולם לא הוסתר מעיננו לאחר מותה אף כתבנו אותו על מצבתה( .הלא זה היה שמה במשך שהותה באוושויץ) .לחם היה קדוש ואסור לזרוק ,כמובן שלא זורקים אוכל. כל יום שואה היה מאכל קבוע בבית שנקרא “לאגר גולש” ,מן תבשיל תפוחי אדמה עם פסטה ונקניק אותו הכינו בימי ראשון כשהשומרות לא עבדו ונתנו לבנות לבשל להם מה שרצו .המתכון עבר וילדיי מכינים אותו בבתיהם. אף שלא סיימה בית ספר תיכון על אף רצונה ללמוד רפואה ,כינתה את עצמה אימא “יש לי בי איי “ כשכוונתה בוגרת אושוויץ. כילדה זכורות לי פגישות עם חברה שעברה איתה את השואה ,ותמיד לא הבנתי איך הן מספרות את הסיפורים של אותה תקופה ,צוחקות ואחרי כמה דקות בוכות .כנראה שזו הייתה דרכן להתמודד. ניצחונם הגדול של הוריי ,שזכו לנכדים ואף לנינים ונפטרו בשיבה טובה .הם השאירו משפחות עם מורשת וזיכרונות כואבים ,אך גם הרבה זיכרונות יפים וטובים. כבת לשורדי שואה גם אני עוסקת בהנצחת השואה. בעבודתי בעמותה למען הקשיש בכפר סבא אני מרכזת מועדון לשורדי שואה “מפגש בכפר” המקיים דור שני המשך פעילות פעם בשבוע בימי שלישי. בשנת 2007התקיים “תיאטרון עדות” פרויקט של אשל גוינט והעמותה בשיתוף תלמידי חטיבת הביניים בעיר בליווי של עזרא ועירית דגן. לאחר שעזרתי לאימי במיצוי זכויותיה כניצולת שואה, למדתי את הנושא ,והיום אני עוזרת בהתנדבות לכל מי שפונה אלי .מגיעים אלי פניות מכל הארץ ,ויש רבים שעדיין לא מקבלים את המגיע להם. הסרט שמנציח את הגעתה של משפחת אבי לארץ, הפך לתוכנת מחשב בה מספר אבי ואחיותיו על תלאותיהם בליווי צילומים ותמונות ונשאר למזכרת לדורות הבאים .העברתי עותקים ממנו למוזיאון למורשת דוברי ההונגרית בצפת ול”יד ושם”. לאחר מותה של אימי נסעתי עם אחותי ובני לאושוויץ. עטופה בדגל ישראל הסתובבתי כשבאזני אני שומעת את הסיפורים .הייתי שם ,ראיתי שמעתי אך עדיין לא יכולה לתפוס .אימי בכל יום שואה הייתה צופה בתכניות הטלוויזיה .הייתי אומרת לה“ ,בשביל מה את צריכה לראות את זה הרי את היית שם”. ותשובתה “ :גם אני לא מצליחה להאמין שהייתי שם”. היום ,כשאני סבתא לנכדים אני חושבת על הסיטואציה ואני נחרדת .נחמתי במדינתנו ,בצבא שלנו ובעם שלנו, ולכן אני רואה חשיבות בהעברת הלפיד והסיפורים לדורות הבאים ,לבל תחזור זוועה כזו על עמנו. אלמוג שעיבי כותב את סיפורה של יפה אהרון רומניה הייתה מדינה גזענית מאוד ,ועוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היו בה גילויי אנטישמיות כלפי היהודים .הרומנים שיתפו פעולה עם הגרמנים והותירו להם להיכנס לגבולות המדינה ללא מלחמה או מאבק. בשנת 1930היו בגבולות רומניה כ 756,930 -יהודים .ועדת ההיסטוריונים שהוקמה על ידי ממשלת רומניה ציינה שמספרם המדויק של היהודים שנרצחו אינו ידוע ,אך כי מספרם נע בין 280,000ובין . 380,000 בשנת 1942נשארו ברומניה כ 257,068 -יהודים. שמי הוא יפה אהרון ,נולדתי בעיר ליפצ’יק שברומניה בשנת .1935אבי היה בעל חנות “אטליז” והחנות הייתה חלק מביתנו. סיפורי הוא סיפור של נדודים מעיר לעיר ולא של מחנות השמדה .לא נשלחנו למחנות בזכות מלכנו, מלך רומני בשם מיכאל ,אשר עשירי היהודים ניגשו אליו בבקשת עזרה וביקשו שיעניק להם הגנה תמורת כל דבר שידרוש ,מיכאל ביקש זהב .היהודים אספו את כל הזהב שעמד לרשותם ,משעונים ועד עגילים ושרשראות. הרוסים אשר כבשו את רומניה בתום המלחמה ושמעו אודות ההגנה שהעניק לנו מלכנו כעסו מאוד ,הם גירשו את מיכאל על שלקח מאיתנו זהב תמורת הגנתו והוא חי עד היום באוסטרליה. בטרם פרוץ המלחמה אני זוכרת שהלכתי לגן עם התלבושת האחידה וכי אהבתי מאוד לשחק ולהשתובב עם אבי .יום אחד ראיתי את אבי לבוש טלית והוא עצוב מאוד ,בקושי רצה לאחוז בידי .לאחר מכן התבררה לי הסיבה למצב רוחו הירוד ,נמסר כי על כל היהודים לבוא למחרת ,ביום שבת ,לכיכר הגדולה שבשוק .נמסר לנו כי אנו עוזבים את העיר לא לזמן רב ,לשבועיים בלבד ,וכי עלינו לארוז מעט בגדים, כסף ורכוש .אני זוכרת שלקחנו עימנו את ספר החשבונות של חנות האטליז של אבי .באותה תקופה עבדו הגרמנים בעיצוב זכוכית ,במשך כל החודש הגיעו הגרמנים לחנות של אבי ,קנו בשר ובסוף החודש כאשר קיבלו את כספם שילמו את חובם המצטבר. הגרמנים לקחו לנו את ספר החשבונות של החנות ,והיהודים כולם גורשו מהעיר .נאמר כי גברים בגילאי שמונה עשרה ועד שישים מחויבים להישלח למחנות העבודה ,אבי היה אז בן חמישים ונשלח גם הוא ,אך אחי הגדול ניצל מכיוון והיה רק בן שבע עשרה .אף על פי שנאמר כי נסיעתנו תארך שבועיים בלבד ,עד היום עוד לא ראיתי את ביתי הישן. רב אחד אמר כי הוא ידאג ליהודים ,וכי יש לשלוח אותם אליו .מכיוון שלא היינו רצויים בשום מקום נסענו אליו בעגלות .היו שואלים את אימי כמה שדים יש לה ,כלומר כמה ילדים היא מגדלת ,היינו שישה אחים והתגוררנו בבית של יהודים שגרו בעיר ,שבעה נפשות בחדר -אני ,חמשת אחיי ואחיותיי ואימי .גרנו שם שנה בלבד .אימי מכרה דברים שונים שלקחה עימה מביתנו ,מעיל פרווה ,סרוויס מפורצלן וכדומה בכדי לקנות בכסף מזון בשבילנו ,כך בא אוכל לפינו. גליון מס’ | 7מרץ 5 | 2012 לומון לאחר מכן עברנו לעיר אחרת ששמה פלטיצ’ן ,עברנו לשם בעשרים ואחת ביוני 1941והתגוררנו שם במשך שנתיים וחצי. באותו זמן הוצאה פקודה לפיה על כל היהודים לגשת אל מטה המשטרה בכדי להנפיק אישור שיאפשר לנו בתור יהודים להסתובב ברחובות העיר. דודתי שהייתה אחותה של אימי גרה עם דודי ובנה בעיר ששמה יאג’יק .דודי אמר לדודתי כי הוא הולך למטה המשטרה להוציא אישור ,הוא לקח עימו מעט כסף ,שאם יתקל באיזה שוטר שונא יהודים יוכל לשחדו ולהציל עצמו ממוות. שעות רבות חלפו ודודי לא חזר ,דודתי אשר החלה לדאוג שלחה את בנה ,מילו ,שעוד לא מלאו לו שמונה עשרה לחפשו ,עברו שעות רבות ואיש מהם עוד לא חזר הביתה .דודתי ,אשר כמעט נטרפה דעתה מדאגה, יצאה לחפשם ברחובות .הם לא נמצאו ,ולכן שיערה כי נתפסו ונשלחו למחנות העבודה .דודתי המודאגת שלחה מכתב לאימי שתכתוב לאבי שהיה במחנה העבודה כדי שיתור אחריהם ,אך גם אבי לא מצא אותם. מאוחר יותר התברר כי כל היהודים אשר נתפסו ברחוב באותו היום הועמדו מול קיר במטה המשטרה ונורו למוות על ידי אקדח גלגלת שיורה בצרורות .האנשים שהצליחו להימלט מטבח היריות נתפסו ,הושמו בקרון והיטלטלו במשך ימים רבים ללא אוכל או מים עד שלבסוף מתו. בני ,דודי האחר היה בעל מסעדה ,שוטר אדיב שהיה חברו התריע בפניו על הטבח שעושים ביהודים והמליץ לו להימלט .דודי שמע בעצת חברו ונס על נפשו חזרה לביתו ,אך שוטרים אחרים תפסהו בדרכו והכהו עד שאיבד את הכרתו ,במשך יומיים שלמים שכב ברחוב מחוסר הכרה עד שלבסוף התעורר וחזר פצוע הביתה. כשהיינו בפלטיצ’ן אחותי הגדולה נפטרה כשהייתה בת תשע עשרה בלבד .בינקותה נפלה על ראשה וסבלה מנזק מוחי ,היא בילתה את חייה במצב “צמח”. בערך בשנת 1942נאמר לנו כי עלינו לענוד את הטלאי הצהוב שעליו צויר מגן דוד ,הסמל להיותנו יהודים. זכור לי שביום מן הימים ,באחת הערים בהן עברנו במסעותינו ,אימי החליטה ללכת לשוק ואני ואחותי התלווינו אליה .באותה תקופה ליהודים היה מותר לגשת לחנויות רק לאחר עשר בבוקר ,כשהגויים סיימו לקנות את מצרכיהם. לאחר שיצאנו מביתנו נזכרה אחותי כי שכחה את הטלאי הצהוב על השמלה אותה לבשה קודם לכן ,היא החלה לזעוק ולהשתולל ,ללא הטלאי היא חשה פגיעה ,בלתי מוגנת ורצתה לחזור הביתה ולקחת אותו. התבוננתי בה וראיתי שאכן הסמל אינו על בגדיה ,נבהלתי מאוד מצעקותיה והצעתי לה לקחת את הסמל שלי .אחותי המשיכה להשתולל ולא רצתה להמשיך ללכת ,לבסוף הצעתי לאימי שתסחב אותה על הידיים. אחותי הייתה בת חמש וחצי או שש ,לבסוף שמעה אימי לדברי וכך השלמנו את הקניות. כיום אני יודעת שהתוכנית מאחורי ענידת הסמלים הייתה בכדי שיוכלו לזהותנו בקלות בתור יהודים ,ובמקרה הצורך לאגד אותנו ולקחת אותנו הרחק משם. בעבר טעינו לחשוב שהסמל נועד לביטחוננו ולא הסבירו לנו אחרת. אחיי הלכו ללמוד ,ואבי היה במחנות העבודה ,אינני זוכרת מתי חזר אך לבסוף כשחזר עסק בעבודת כפיים. פעם אחת יצאה אימי לקנות חלב לפני השעה עשר ,שוטרים תפסו אותה ולקחו אותה למאסר על שקנתה בשעה מוקדמת ובמקום אסור ,היא קנתה מאישה גויה שמכרה ליהודים במקום אחר. אני הייתי אז בת שש וחצי ,חסרת אונים .במהלך המאסר סיפרה אימי כי יש לה ילדה חולה בבית ושאם לא תאכיל אותה היא תמות .המשטרה שלחה שוטר שיבדוק האם אימי דוברת אמת .כשהתברר שהיא אכן אומרת את האמת שיחררו אותה לביתה. בשנת 1943כשהייתי בת שמונה התחלתי את לימודי בבית הכנסת שסימל מעין התמקמות בעיר שבה שכנו שנתיים וחצי. פעם לפני חג הפסח הגיעו העירה שני חיילים רוסים נושאי נשק אשר דיברו יידיש עם אבי ,לאחר מספר ימים ניגשו אלינו חיילים אחרים וטענו כי עלינו לעזוב את העיר כי המלחמה קרובה מאוד ומכיוון ואנו גרים ליד נהר וגשר ,מרחפת מעלינו סכנת מוות משום שיש סכנה שיפוצצו את הגשר ושנמות. הפחד מהמוות העניק לנו כוח להמשיך בנדודינו. העיר הבאה אליה הגענו הייתה עיר גרמנית למראה ,סוצ’אבה .בעיר הזו סבלנו מגילויי האנטישמיות של האוקראינים והתושבים המקומיים והייתה זו סכנת נפשות להסתובב ברחובות .באותה תקופה גרנו בבית גדול יחסית ,ואבי הורה לנו להישאר בתוכו במשך רוב שעות היממה .אבי פתח חנות “אטליז” חדשה ,הוא מכר בשר כשר שנשחט בידי שוחט .הוא פתח את החנות בחנות נטושה שהייתה במקום .העיר הייתה ריקה מיהודים | 6גליון מס’ | 7מרץ 2013 מכיוון והם גורשו למחנות עבודה. לאחר שחזרו היהודים שגרו בעיר ,הגיע אדם שהציג עצמו כבעל החנות וטען שהיא שייכת לו .אבי אשר לא רצה להתווכח עמו ויתר על החנות .לאחר שנלקחה החנות רצה אבי לעבור לגור ליד אחיו ששכן בעיר בוטושאן שבמולדובה .בעיר הזו הצטרפה אלינו אחותו הרווקה של אבי. לאחר מכן עברנו דירה אך נשארנו בעיר זו ,בגיל שמונה וחצי התחלתי את כיתה א’ ,בני גילי המקומיים היו בכיתות גבוהות יותר ,אך בגלל נדודינו מעיר לעיר לא היה לי זמן ללמוד לימודים סדירים באופן קבוע ,וכך נוצר פער בהשכלתי .למדתי במשך ארבע כיתות אך בגלל הפרש הגילאים לא יכולתי להמשיך למרות היותי תלמידה מצטיינת. אמי שלחה אותי לתופרת כדי שתלמד אותי תפירה בכדי שיהיה לי לכל הפחות מקצוע .למדתי אצלה במשך שנתיים פחות או יותר בזמן שהניירות שאישרו את שהותנו בעיירה עברו בעירייה. בשנת 1951כשהייתי בת שש עשרה משפחתי ואני החלטנו לעלות ארצה ,אחיי התאומים שהיו אז בני שמונה עשרה יכלו לעלות לארץ לבדם מכיוון שהיה להם דרכון משלהם .הם עלו לארץ ואני עליתי יחד עם שאר משפחתי ארצה שבוע אחריהם. אחיי התגוררו באוהלים בפרדס חנה והתגייסו לצבא ,ואילו אנחנו הגענו לחיפה והתגוררנו שם במשך שלושה שבועות .לאחר תקופת זמן זו עברנו לרעננה. היום אני מאושרת -יש לי ילדים ונכדים לתפארת שבאים לבקר אותי בשבתות. יש לי משפחה חמה אוהבת ,בדיוק כמו זו שתמיד חלמתי להקים. השואה התרחשה במשך שנים רבות ובמדינות רבות בעולם התעלמו מהזוועות ,חובתנו כיהודים היא לא לשכוח ולהעביר את הסיפורים לדורות הבאים כדי שהם לא ישכחו וייעלמו בין דפי ההיסטוריה. זו דרכו של דוד רזיאל משה רזיאל משה רזיאל זו הדרך שלי סיפור חיי זו הדרך שלי סיפור חיי משה רזיאל (רוזדג’יאל) תושב כפר סבא ,ברח יחד עם הוריו אחיו ואחיותיו מביתו שבעיירה פרושוביץ ליד העיר קראקוב בפולין בעת שהגרמנים שרפו את בתי העיירה. בן שש עשרה היה משה עת הופרד ממשפחתו אשר נשלחה למחנה בלז’ץ שם נרצחה על ידי הגרמנים. משה כתב לאורך חייו עשרות יומני חיים בהם רשם זיכרונות ,הרהורים ודעות ,ולאחרונה הוציא לאור ספר – “זו הדרך שלי”. “בארוני נאספו יותר ממאה חוברות עמוסות בכתב ידי ובסיפור חיי ”.מספר משה“ ,ספרי זה הינו תקציר אירועי חיי, והחלטתי להוציאו לאור בעיקר למען נכדיי וניניי כי אסור לשכוח ,בבחינת ‘דע מאין באת ולאן אתה הולך ’.חשוב לי לציין כי למרות התופת שעברתי ואובדן משפחתי בשואה ,אני מאושר גליון מס’ | 7מרץ 7 | 2012 לומון בכך שעליתי ארצה ,תרמתי לבנייתה של מולדתנו, ובעיקר הקמתי כאן משפחה לתפארת אותה אני אוהב ובה אני גאה. בשואה עברתי הרבה מאד מחנות עבודה במשך שש שנים .יותר נכון היה לכנות אותם מחנות השמדה באמצעות עבודה. שרדתי את התופת ,ונשארתי עם צלם אנוש על אף כל מה שעיניי ראו. מקווה אני שמדינה זו שלנו תהיה התקווה ,כשם ההמנון שלנו ,לעמנו .שנדע שאסור לקבל שום דבר כמובן מאליו ,וצריך לשמור ולהגן על זכות קיומנו”. בשנת 1946עלה משה ארצה על ספינת המעפילים תל חי ,שאורגנה על ידי הבריגדה היהודית ,ויחד עם חבריו מ”קבוצת בוכנוולד” הצטרף לקיבוץ אפיקים. לאחר שעזב את הקיבוץ עבד כנהג טרקטור ,וסלל את כביש מעלה-עקרבים בנגב ואת כביש הדסה עין- | 8גליון מס’ | 7מרץ 2013 כרם בירושלים .לאחר שירותו הצבאי גר ברעננה ועבד כבורסקאי במפעל לעורות “מעלה” בכפר-סבא. משה הקים משפחה עם רעייתו חנה ,אף היא ניצולת שואה מרומניה ,וכך רשם ביומנו בתאריך : 12.2.10 “אני לא פעם חולם על אחי פנחס .אם הוא היה חי היום הוא היה בן אדם גדול .אבל מה אפשר לעשות? זה גורלה של המשפחה שלי ,וכל המשפחות שלא זכו להישאר בחיים. לי היה מזל או גורל להישאר בחיים ,ואני שמח שזכיתי להקים משפחה נהדרת עם ילדים טובים ,נכדים ועכשיו גם נינה חמודה .כל שאני רוצה הוא לעזור להם בכל כוחי ונפשי. כמה מדורי סבל צריך אדם לעבור? מן הצורך הוא שנאזור כוח לעמוד בפני הסבל ונמשיך הלאה ,כי מה שאינו הורג ,מחזק”. טוסקה מתה באור! יוסי שריד מדוע תרצה אישה יהודיה ניצולת שואה ,ישראלית מקרית חיים בת 96להיקבר בבית העלמין הנוצרי בחיפה .גם למותה היא בקשה לתת משמעות. היא נולדה וגדלה בלבוב -לפנים בפולניה ,לימים באוקראינה .למדה מוסיקה בקונסרבטוריון ופילולוגיה גרמנית באוניברסיטה .גם נסטור זנון סניאדנקו למד איתה,וגם החותנת שלי,פניה ורבין לבית טאובה הייתה חברתה לספסל בגימנסיה .פניה עלתה לארץ לפני המלחמה ,החברה נשארה ונלכדה (שם ) .משפחתה נרצחה ,רק היא אנטוניה גרובר שרדה. אנטוניה ,שהכרתי אותה כטוסקה ,חייבת את חייה לגוי אוקראיני -אז בן 24ששמו נסטור זנון סניאדנקו- מה יותר אוקראיני מזה .כשהנאצים הגיעו ללבוב וסגרו על היהודים בגטו ,היה נסטור מסתנן ומביא לה אוכל.עד שעמד הגטו בפני חיסול ואז לקח נסטור את טוסקה וחברים יהודים נוספים ,החביא אותם שנתיים בדירתו בת חדר.אפילו הוריו לא ידעו, כשהתארחו מעת לעת – הארון היה למסתור .הכלבים הגרמנים היו יותר מסוכנים ,הם אולפו לרחרח אנשים שמתחבאים. טוסקה ונסטור -סטודנטים לשעבר ועכשיו נאהבים- נישאו לאחר המלחמה ויחד עשו את דרכם למחנה העקורים ברוזנהיים ,בוואריה .ב 1947 -נולד בנם יחידם פרדי ,כעבור שנה עלו ארצה .פרדי הוא פרדי גרובר ,השם הזה נשמע לכולם מוכר :הכתובת שלו בערוץ 1על נופי אנוש וטבע הן עדיין הדבר הכי טוב שהערוץ הזה מציע. “גרובר” זה שם משפחתם ,כי ניסטור זנון סניאדנקו פורסם בעיתון “הארץ” ב 30-במרץ 2012 מעליו את שמו השיל אוקראיני וקבל על עצמו את שם הנעורים של אשתו. מכאן ולהבא קוראים לו יוסף, גרובר יוסף.את שמו החליף אך בזהותו החזיק ,למרות שהיה בכלל אתיאיסט .הוא נשאר איש נוצרי בישראל ,פקיד בחברת “פז” .אלמלא היגר לכאן ,בוודאי היה פרופסור לפילולוגיה במקום אחר. יוסף מת לפני 33שנים ,האח דניאל רופאייזן* ספד לו. רק לפני שש שנים קבל את התעודה מ “יד ושם “ “ :על יסוד עדויות שהובאו לפנייה החליטה הוועדה לתת כבוד לנסטור זנון סניאנדקו גרובר על אשר בשנות השואה באירופה שם נפשו בכפו להצלת יהודים נרדפים ולהעניק לו את המדליה לחסידי אומות העולם “ טוסקה האריכה חיים ,לימדה מוסיקה בקונסרבטוריון של חיפה ובשפרעם .קנתה פסנתר על חשבונה, נסעה בשני אוטובוסים ,כדי ללמד תלמידים ערבים: “ כשהייתי חלשה” אמרה“ ,מישהו נחלץ לחזק אותי. עכשיו כשאני חזקה ,גם לי יש מחויבויות “ לקראת הסוף טוסקה התעוורה .היא לא רצתה למות עיוורת ושכנעה את הרופאים להסיר את הקטרקט על אף גילה .לפני חודש הוסרו התחבושות ועיניה אורו .מהחלון השקיפה על הים ועל הפרחים במרפסת .לפרדי היא אמרה “ רזית ,בני,וגם הצווארון שלך מקומט “ .כל חברותיה לקומה השלישית בבית האבות והאמהות – שמחו ובכו. לפני שבועיים מתה ,פיקחת ,משאירה את הכתובת על מצבתה “ :אנטוניה גרובר,ניצלה על ידי נסטור סניאדנקו ,חסיד אומות העולם” לבקשתה נטמנה בבית הקברות של הכנסייה הקטולית בחיפה לידו. 12אנשים ליוו אותה ,גם הכומר והנזירה היו שם .לא הוא הלך אחרי בחיי ,ואני הולכת נישאו תפילה. אחריו במותי “ .הסבירה את משאלתה האחרונה. מה יפית טוסקה ,מה יפית נסטור ,כמה יפים הם בני האדם ,כשאנשי פוליטיקה ודת לא מצליחים להפריד ביניהם ,בחייהם ובמותם. גליון מס’ | 7מרץ 9 | 2012 לומון מדור ספרים | 10גליון מס’ | 7מרץ 2013 מילים על פנינה אוסט לבית לרנר פנינה נולדה בשנת 1931בעיירה חוטין על שפת הדנייסטר ,אשר בחבל בסרביה. העיירה נכבשה על ידי הגרמנים בשנת .1941סבה של פנינה נהרג בקרב רוסיה יפן בשנת ,1904 סבתה נספתה בעת הגירוש הנאצי לטרנסניסטריה .1941 ביתם היה פתוח ברוחב לב ,שהצטיינה בהכנסת אורחים .אך בימות הגירוש ,אותם אנשים חסודים ונעימים סרבו ולא עזרו למשפחה. הרוע הגיע אליהם בשנת ,1941בעקבות הנסיגה של הסובייטים ,הגרמנים וגם הסוביטים הפגיזו קשות את העיירה שבעקבותיה פשטה שריפה והעיירה נשרפה עד תום .הגרמנים כבשו אותה בסערה. לפתע קבלו פקודה להתאסף במבנה הגימנסיה ,שם הגרמנים ערכו סלקציה ,בחפשם רופאים, עורכי-דין ,רבנים ופוליטיקאים והוציאו אותם להורג .הנותרים גורשו מהעיר לעבר אזור טרנסניסטריה, שבאוקראינה ,במטרת השמדה .הדרך הייתה קשה לאין תיאור ,החורף הקשה ,מגפות ,מחלות ומוות. הילדים נלקחו לבית יתומים במוגילב ,בינואר .1944לאחר מספר חודשים נודע לפנינה ואחיותיה ,כי אמם נפטרה .שעות ישבה פנינה בוהה וממתינה בחוסר אונים משווע .אך אספו כוחות והמשיכו לקוות ולקחת אחריות על גופם ונפשם. תלאות האירועים הביאו עמם עליות ומורדות ,שמחות ועצב .פנינה עלתה עם עליית הנוער ביולי 1944לארץ. מילים על משה אוסט. משה יליד 1926בעיר לנצוט. ב 1.9.1939פלשו צבאות גרמניה הנאצית לפולין .כעבור שבועיים ריכזו הגרמנים את כל יהודי העיירה. המשפחה נדדה רגלית לעבר אוקראינה עם ששת ילדיהם .הסובייטים חשדו ביהודים כמשתפי פעולה עם הנאצים וכמרגלים .משה נותר לבדו בביתם וניצל בדרך נס ,מירי של חייל גרמני .תחנוני ההורים שיאפשרו להם לשוב לביתם לא הועילו. לאחר מכן משה ומשפחתו הוגלו לרוע מזלם לסיביר.יהודים רבים מתו שם .משה ואחיו אפרים יצאו לעבודה למחייתם .בשנת 1942נחתם הסכם בין ממשלת פולין הגולה וממשלת ברית המועצות ,לפיו פליטים פולנים יגויסו לצבא .בשנת 1943גויסו משה ואפרים לצבא הסובייטי .בשנת 1946משה ,ששת אחיו והאב הגיעו לצ’צ’ין ,שבפולין .משאלתם היחידה הייתה להגיע לארץ ישראל. משה עלה ארצה מנמל בנדל שבצרפת ,כפעיל בעלייה ,בלתי חוקי עם אביו מאיר ואחיו אפרים ,באוניה “ עלייה” .למזלם הספיקו לרדת מהאוניה בטרם גילו אותם הבריטים .העולים פוזרו בקבוצי הסביבה, משה ובני משפחתו הגיעו לקבוץ יחיעם ביום .15.11.1947 משה לימים הצטרף למשמר הים בעכו .התגייס לצבא ושרת עד סוף .1949שרת בגדוד 13גדוד של הקיבוצניקים השייך לגולני .לחם בבית שאן ,השתתף בשחרור הגליל המערבי ,ב 1948הגדוד כבש את נין ליד כפר תבור ,נצרת וציפורי .אחר מכן משה עבר למבצע “עין” שכבש את צאלים ונמנה על כובשי עיר אום רשרש ,הלוא היא אילת .ביום 10.3.1949בשעה 15.00הניף אברהם אדן -ברן מפקד פלוגה בחטיבת הנגב את דגל הדיו המאולתר מעל משטרת אום רשרש. למשה היה הכבוד להיות נוכח במעמד מרגש של הנפת הדגל לראש התורן. משה עבר לגור ברמתיים ,שם התגורר בן משפחתו ,משפחת קורנבלו ושם פגש את פנינה רעייתו לעתיד .זיק של אהבה נוצר בין השניים שהוביל לחופה. משה הלך לעולמו ביום 21.7.2010יהי זכרו ברוך. גליון מס’ | 7מרץ 11 | 2012 לומון פסח בשואה הגדת הפסח “הגדת הפסח” נכתבה ע”י טובי טרקלטאוב שנולדה בעיר מונקטאש שבהרי הקרפטים ,עם הכיבוש נשלחה לאושוויץ ומשם הועברה למחנה “לנצינג” (מחנה בת של “מאוטהוזן”)שבאוסטריה. לקראת סיום המלחמה באמצע שנת 1944הגיעו למחנה מאוטהואזן כ 6,000 -יהודים שעברו את הסלקציה ב”אושוויץ” .אליהם הצטרפו 4,600יהודים ממחנה “פלשוב” ויחדיו הם הועסקו בעבודת פרך ,בכריית מנהרות למפעלי תעשיית הנשק. העבודה התנהלה בשלוש משמרות ,בקצב מזורז מאוד, כשכל יום נופלים ומתים עשרות ואף מאות מהם .מדי חודש השלימו הגרמנים את מספר העובדים בעזרת משלוחים חדשים שהגיעו. מחנה הבת של מאוטהואזן “ -לנצינג” שהוקם ב3.11.41- ושימש כמחנה נשים ,היו בו כ 565-אסירות שחיו בתנאים קשים ומחפירים .במחנה זה שהתה טובי טרקלטאוב גם בפסח 1945ורגע לפני השחרור ובתנאים לא תנאים כתבה את ההגדה של פסח שהיא מכנה אותה “הגדת השואה”. טובי מסרה את ההגדה לחברתה עליזה קליין ,שעלתה לארץ לאחר המלחמה .בשנות ה 80 -עברה עליזה קליין ניתוח קשה ועל כן הפקידה את ההגדה במכוננו. ההגדה מכילה 5עמודים בגודל ממוצע של קופסת גפרורים .לדברי עליזה קליין ,דף הכריכה נעשה מסמרטוט כחול ,שעליו רקמה טובי את מפת ארץ ישראל והמילה ציון בצידה הימני העליון של הכריכה .את חוטי הרקמה פרמה טובי משמלתה .דפי הנייר שעליהם נכתבה ההגדה עשויים מנייר טואלט או מנייר ישן נושן. עליזה מספרת שטובי ואחיותיה הכירו היטב את לוח השנה העברי ,הן היו דתיות וחשוב היה להן מאוד לשמור על השבתות והחגים למרות ואולי אף בגלל התנאים הקשים ששררו במחנה .לכן ידעה טובי לציין את 5705 לבריאת העולם ב”הגדה” שכתבה. “אנחנו רוצים לחגג” כותבת טובי ב”הגדה” ,אבל לא ניתן לה לקיים את חג הפסח כהלכתו. טובי מסיימת את ההגדה הקצרה בתפילה ציבורית :ואם ה’ גאל את אבותינו ממצרים יציל גם אותנו מעבדותנו המרה וישיבינו לארץ אבותינו”. מסמך זה מבטא בשיא התמציתיות את עיקר הגדת פסח, יש בו את זיכרון יציאת מצרים ,יום שבו נהפכנו לעם ,יום שבו קיבלנו את החירות הלאומית והזהות היהודית. הועתק מאתר המכון ללימודי השואה ע”ש חדוה אייבשיץ | 12גליון מס’ | 7מרץ 2013 יעקב ברזילי על שירו “בעקבות הזמן האבוד” השיר הוא תוצאה של מחשבה על תוקף ויזה של משורר בגילי ,שביום מן הימים הלא רחוקים ,עומד לפוג. משחזר אהבת נעורים גדולה שאולי תחזור על עצמה בגלגול הבא. השיר כלול בספרי “קשוב לגלים“ הולחן על ידי המלחינה מושר בקולה של הזמרת הסופרן הבינלאומית סטלה לרנר -זמיר. גליון מס’ | 7מרץ 13 | 2012 לומון על ההתנהלות הפסולה של מדינות העולם בטרגדיה של העם היהודי בתקופת השואה. מאת דב פלד נכון שהמדינות החופשיות והעם היהודי חייבים להודות לכוחות בנות הברית שהצילו אותם מהנאצים אשר רצו להשליט משטר אפל על העולם .אבל בהתנהגות של נציגי בנות הברית כלפי הטרגדיה היהודית יש כתם שחור גדול .שהעם היהודי לא יכול לשכוח לנאצים. בתחילת דרכם לא היו תוכניות של הפיתרון הסופי .הם פשוט לא רצו את היהודים והחליטו לגרש אותם .ואז התברר שאף מדינה לא רצתה לקבל אותם .שערי הארץ היו סגורים בגלל הספר הלבן של הבריטים אשר פורסם ב ,1939ארצות הברית עם הבדלנות ,שהשתלטה עליה מאז המשבר הכלכלי של שנות העשרים המאוחרות, עטפה את עצמה בחוקים דרקוניים בעניין ההגירה ובשום אופן לא הייתה מוכנה לפתוח את שעריה עבור פליטים אשר ניסו לברוח מאירופה .יותר מכך הבדלנות הזאת השפיעה גם על המנהיגים של המדינות החופשיות באירופה ,אשר לא עשו שום צעד על מנת לעצור את התפשטות הפשיזם הארסי עוד בראשיתו .הם לא הגיבו על האנשלוס עם אוסטריה ,בהסכם מינכן בשנת 38 נכנעו לדרישותיו של היטלר ומסרו לו את חבל הסודטים מבלי לשאול את צ’כיה וכל זה בגלל רצונם העז למנוע מלחמה. יש תמונה מפורסמת של צ’מברלין שמגיע לשדה התעופה של לונדון ומחזיק בידו את פיסת הנייר אשר עליו נחתם ההסכם עם היטלר ומכריז בפני קהל רב ועיתונאים, “הישגנו שלום בימינו” .מעטים התנגדו להסכם ,בבריטניה וצרפת נשמו לרוחה כי ניצלו מסיוט המלחמה ,אבל זה נמשך רק מספר חודשים ,כאשר במרס 1939הושלם כיבוש צ’כיה ללא קרב ,וזה הטה את מאזן הכוחות לטובת גרמניה .היטלר הבהיר למדינאי המערב שהדרך למלחמה ודאית ,הוא זכה במדינה עם ערים מפותחות, אוצרות טבע ,ותעשיה צבאית מהמפותחות ביותר באירופה ,והמערב איבד בעל ברית עם חיל אוויר של 2000מטוסים ועם צבא מעולה של 35דיוויזיות מצוידות היטב וכמיליון וחצי חיילים .לאחר מכן הגיע תרגיל הרמאות של היטלר לברית המועצות .על מנת לנטרל אותם שלא יצטרפו למלחמה נגדו ,שבוע לפני הפלישה לפולין נחתם הסכם ריבנטרופ מולוטוב ,בו הוחלט על אי התקפה בין ברית המועצות וגרמניה למשך עשר שנים. | 14גליון מס’ | 7מרץ 2013 הם חילקו ביניהם את פולין ,ברית המועצות לקחה גם מרומניה את בסרביה ובוקובינה ,וניתן לה להשתלט על הארצות הבלטיות ,והוא היה חופשי עם כל הכוחות שלו לתקוף את ארצות המערב .ובהתקפת בזק כבש את כולן כולל את צרפת ,וחיל האוויר שלו פתח בהתקפה אגרסיבית על בריטניה ,בשנת 1941כאשר תוכניתו לתקוף את ברית המועצות היתה כבר מוכנה ,ומסרים אמינים הגיעו לסטלין הוא בחר לא להאמין שהיטלר יפר את ההסכם ,התפיסה השגויה הזאת עלתה לברית המועצות בכ 24 ..מליון חללים .עם תחילת כיבוש השטחים של ברית המועצות ,החלה לפעול מכונת ההשמדה של היהודים ,תחילה על ידי האינזצגרופן ומשתפי פעולה של עמי אירופה על ידי ירי ,ולאחר מכן הוקמו מחנות המוות .הדבר נודע לעולם אבל הוא שתק ,ולא ניסה לעשות משהו על מנת לעצור או להפחית את הזוועות האלה .במדינות הכבושות ,שבהם התנהל הרצח חלקם שיתפו פעולה עם המרצחים ויתרם עמדו מהצד ולא היה איכפת להם להיפטר מהיהודים .הבודדים אשר רצו לעזור פחדו מהאיום של הנאצים ,אשר הודיעו שכל מי, שיעזור ליהודים דינו מוות .בתחילת המלחמה הקונגרס הבדלני של ארצות הברית לא אישר הצטרפות אליה, הם אישרו אספקה חומרית למדינות אשר לחמו נגד כוחות הציר ועל ידי כך הבטיחו את בטחונה והמפלגות הימניות והאנטישמיות האשימו את היהודים ,שמנסים לגרור את ארצות הברית למלחמה ,כתוצאה מהאווירה הזאת הם לא הכינו את עצמם למלחמה כזאת ,למזלו של העולם החופשי מתוך כמה שגיאות ,שהיטלר עשה, כמו השגיאה הפטאלית ביותר כאשר בניגוד לדעתו של משרד החוץ שלו ,הוא הכריז מלחמה על ארצות הברית לאחר שהם הכריזו מלחמה על יפן ,כתגובה על תקיפת פרל הרבור .לאחר ההכרזה של היטלר ,לא נותרה להם ברירה אלא להצטרף אליה ,ואז חלק גדול מהמשאבים האדירים שלהם הופנו למאמץ המלחמתי. היה צורך ליצר עשרות אלפים של טנקים ומטוסים, כמויות אדירות של תחמושת ופצצות מכל הסוגים, ולחדש מלאי של מיליוני טונות של אוניות אשר טובעו בים על ידי היפנים והצוללות הגרמניות .כמו כן הצטרכו לגייס מיליוני חיילים אשר השתתפו בקרבות .אומנם זה לקח כשנה עד שתוצאותיה נראו בשטח .זה התבטא לאבא ,סבא משה היקר “ עמוד האש “ –ידעתי שזו המתנה שחיפשתי .כמו הספר המתאר את קורות עם ישראל במאה הקודמת ,גם סיפור חייך מזוהה להפליא עם “ עמוד האש “. תלאות האומה היהודית המתוארת משנות העשרים של המאה הקודמת ועד תקומת המדינה ,גלות ממושכת, פרעות ביהודים ,שואה ,הישרדות בתנאים אל אנושיים, העפלה לארץ וקוממיות המדינה .כל אלה הם לא פחות מכך גם חלקך ועברך. גם לך למרות כול הקשיים -ילדות לא קלה בבית קשה יום ,דרך השואה ,העפלה לארץ והשתתפות במלחמת השחרור .הצלחת לעמוד בכול אלה ולהקים בית בישראל בדומה להקמתה של המדינה. התא המשפחתי גדל ,נולדו לך ולאימא שלושה צאצאים והם גמלו לכם בריבוע ,תשעה נכדים מקסימים .נקווה שגם אלה ישלישו לפחות את מספר הנינים. אבא אתה עמוד של משפחתנו ,עמוד בטון יצוק -חזק, תומך ועומד איתן כמו אותן עבודות אבן שבנית במו ידיך לפני יובל שנים ,שעדיין ניצבות על תילן עד היום. היום כשאנו חוגגים את יום הולדתך ה 80 -איננו יכולים שלא לזכור את כל פועליך הגדול והנפלא. אנו רוצים לשמור אותך כך הלאה -איתן ובריא לשנים ארוכות לא פחות מ ,120שתזכה לראות את הדורות הבאים – נינים וגם בני נינים... אוהבים אתכם מאד מאחלים לך ולאימא המון בריאות ונחת ,שיתגשמו כל משאלותיכם ושיהיה לכם רק טוב, שלכם: חוה ,יוסי ודורון. גליון מס’ | 7מרץ 15 | 2012 לומון עמותת "אלומה" בעלי תפקידים ומתנדבים 2012-13 ש ם ומשפחה רעיה שמואלי מזכירת העמותה חברת הועד תמי בן-אור יו”ר העמותה חברת הנהלה יו”ר ו.ארגון דב פלד מזכ”ל עמותה יו”ר ו .פרויקט חבר הנהלה בני ברינדט ס/יו”ר העמותה ו.ארגון חבר הנהלה אחראי האתר זאביק בונה חבר הנהלה ו .פרויקט דנה ברינדט מקשרת דור שלישי רון פרלמן יו”ר ו .כספים עמנואל גורביץ חבר ו .ארגון שמעון רייצפלד חבר ו.ביקורת סשה מייזליק חבר ו .ביקורת יצחק פרינץ ויו”ר ו.ביקורת חבר הנהלה חיים ליסטק יו”ר ו .ביקורת חבר הנהלה בנצי מילר חבר ו.חינוך רז רונן מקשרת דור שלישי דודי רונן חבר ו .העמותה פרץ ויינרייך קריקטוריסט “אלומון “ אתי בורשטיין עורכת “אלומון” רווית דורפזאון גרפיקאית “אלומון “ רנה פז מקשרת העמותה-עירייה יעקב דנאי יועץ משפטי בית דרור ישראלי רו”ח משה אתר העמותה עיצוב :רוית | 052-6551216 | 16גליון מס’ | 7מרץ 2013 טלפון/נייד כתובת דואר אלקטרוני/פקס 09-7422414 052-3747119 רח’ חבצלת השרון 8כ”ס [email protected] 09-7658059 054-6880944 רח’ הכרמל 7/11 כ”ס 4421411 [email protected] 054-8118743 09-7658421 רח’ בן-גוריון 32/7 כ”ס [email protected] 09-7454588 052-6966574 מורדי הגטאות 2כ”ס [email protected] 09-7459888 054-9877005 09-7454588 052-4399224 09-7651349 052-2580329 054-4433195 09-7663576 09-7410139 050-9110765 09-7435131 050-5256054 03-5745606 052-3556125 03-6056064 054-5892095 09-7672596 054-4203141 09-7665444 054-4666915 09-7665444 054-5773311 09-7422414 רח’ סתיו 9/34 הוד-השרון 45295 [email protected] מורדי הגטאות 2כ”ס [email protected] רח’בקעת יריחו /3ג כ”ס רי’ התחיה 15/10 כ”ס 44250 רח’ משאבים 40/4 הוד השרון [email protected] 09-7663576 [email protected] רח’ מרכוס 8כ”ס [email protected] הגאון אליהו 12 רמת-גן יהושוע בן -נון 70 תל-אביב [email protected] 03-5746734 [email protected] רח’ בר-אילן 19כ”ס [email protected] אלתרמן 15/10 כ”ס 44228 אלתרמן 15/10 כ”ס 44228 רח’ חבצלת השרון 8כ”ס [email protected] [email protected] [email protected] 09-7925085 054-4603238 אלפי מנשה [email protected] 052-6551216 אלפי מנשה [email protected] 09-7650361 054-9176476 רח’ עיט 9/3כ”ס 09-7666596 03-5621112 050-5575633 09-7672292 09-7652913 054-7757230 050-560975 עמינדב 17ת.א. רח’ עמק עירון /3א כ”ס [email protected] 03-5624554 רח’ ויצמן 140 כ “ס 44203 [email protected] 09-7656575 www.alumash.org.il
