קובץ PDF

‫בית המשפט המחוזי בירושלים‬
‫לפני‪:‬‬
‫תפ"ח ‪11326-12-16‬‬
‫כבוד השופט יעקב צבן‪ ,‬סגן נשיא‬
‫כבוד השופט רפי כרמל‬
‫כבוד השופטת רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‬
‫המאשימה‬
‫מדינת ישראל‬
‫ע"י עו"ד ג'ני אבני‬
‫נגד‬
‫הנאשם‬
‫מאיר איתן‬
‫ע"י עו"ד אריאל הרמן‬
‫גזר דין‬
‫טענה לענישה מופחתת לפי סעיף ‪633‬א(ג) לחוק העונשין‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫הנאשם‪ ,‬יליד ‪ ,1591‬היה נשוי לעליזה‪ ,‬ילידת ‪ ,1591‬במשך ‪ 11‬שנים‪ ,‬ונולדו להם תאומים‬
‫בשנת ‪ .1591‬בני הזוג התגוררו בדירה בירושלים‪ ,‬לנו בחדרים נפרדים‪ ,‬ויחסיהם לא היו טובים‬
‫(בלשון המעטה)‪ .‬מזה שנים סבלה עליזה מבעיות נפשיות קשות‪ ,‬דיכאונות ומחלות‪ .‬בתאריך‬
‫‪ 3.9..111‬הגישה עליזה תלונה במשטרה נגד הנאשם בטענה כי הוא מרבה לאיים להרגה‪ .‬הנאשם‬
‫עוכב על‪-‬ידי המשטרה‪ ,‬נחקר ושוחרר בתנאים במסגרתם הורחק מהבית למשך חמישה ימים‪ ,‬וחזר‬
‫להתגורר בדירת בני הזוג‪ .‬הויכוחים שבו והתגלעו ועליזה אמרה לנאשם כי תזמין שוב משטרה‪.‬‬
‫הנאשם חשש מאוד כי ייעצר בשנית ושוב יורחק מביתו‪ .‬בתאריך ‪ .1.11..111‬בבוקר יצא הנאשם‬
‫לצעידה ובשעה ‪ 11:11‬חזר לדירה והתארגן לקראת יציאה לעבודתו במשרדי מס הכנסה‪ .‬בשלב זה‪,‬‬
‫פרץ ויכוח בין הנאשם לעליזה והיא אמרה לו שבכוונתה להזמין משטרה‪ ,‬הנאשם הבחין שהיא‬
‫אוחזת בטלפון ושמע אותה מדווחת למשטרה כי הנאשם מאיים עליה‪ .‬הנאשם נטל סכין גדולה‪,‬‬
‫החזיקה מאחורי גבו‪ ,‬המשיך לדבר ולהתווכח עם עליזה במשך כעשר דקות‪ ,‬כאשר נוכח כי עליזה‬
‫רוצה לדעת מה הוא מחזיק מאחורי גבו‪ ,‬והיא ממשיכה ומתקשרת למשטרה‪ ,‬החליט למנוע‬
‫התקשרות זו בדרך של דקירתה‪ .‬עשה כן ‪ .9‬פעם עד שמתה‪.‬‬
‫‪ 1‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד השופט יעקב צבן‪ ,‬סגן נשיא‬
‫כבוד השופט רפי כרמל‬
‫תפ"ח ‪11326-12-16‬‬
‫כבוד השופטת רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‬
‫בהכרעת הדין שניתנה על ידנו ביום ‪ .1.1..119‬קבענו כי אין מדובר באיבוד עשתונות עד אובדן‬
‫חושים וכי התגבשה בלב הנאשם ההחלטה להמית‪ .‬באשר לקנטור נקבע‪ ,‬כי הנאשם היה חרד מאוד‬
‫מפני תלונה במשטרה‪ ,‬ראה בכך דבר בלתי נסבל וחשש שלא יעמוד בחקירה נוספת‪ ,‬ואף חשש‬
‫מפיטורים מעבודתו‪ .‬נוכח מצבו הנפשי‪ ,‬הסבל שעבר עליו במשך השנים וחששו האמיתי מפני תלונה‪,‬‬
‫נקבע כי ההתקשרות (המדומה) למשטרה מהווה קנטור סובייקטיבי‪ .‬עם זאת‪ ,‬נקבע כי לא התקיים‬
‫קנטור אובייקטיבי‪ ,‬שכן נדרש יחס סביר בין ההתגרות והפחד לבין מעשה ההמתה‪ .‬אומנם מדובר‬
‫בהתגרות מילולית ובפחד מתלונה במשטרה‪ ,‬אך לא היה איום פיסי‪ ,‬לא הייתה תקיפה‪ ,‬לא התקיים‬
‫מצב קיצוני שהנאשם לא עמד בפניו בכל התקופה האחרונה‪ ,‬השפלות של קללות‪ ,‬צעקות‪ ,‬זלזול‬
‫והקנטות שהיו חלק בלתי נפרד מחייו‪ .‬לפיכך הוכחו יסודות עבירת סעיף ‪(111‬א)(‪ ).‬לחוק העונשין‬
‫והנאשם הורשע‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫סעיף ‪111‬א לחוק העונשין מורה‪:‬‬
‫"עונש מופחת‬
‫על אף האמור בסעיף ‪ 633‬ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו אם‬
‫נעברה עבירה באחד מאלה‪:‬‬
‫(א)‪...‬‬
‫(ב)‪...‬‬
‫(ג) כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה‪ ,‬עקב‬
‫התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו‪ ,‬בידי מי שהנאשם‬
‫גרם למותו"‪.‬‬
‫נטל השכנוע להתקיימות התנאים המצטברים הללו רובץ על הנאשם ברמה של מאזן הסתברויות‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫מירב איתן‪ ,‬בתם של הנאשם והמנוחה‪ ,‬העידה בשלב ההוכחות‪ ,‬טרם הכרעת הדין‪ ,‬וסיפרה‬
‫על המשפחה בה גדלה‪ ,‬משפחה מבודדת שהדבר הדומיננטי בה הוא מחלת הנפש של האם‬
‫שהתאשפזה מדי פעם‪ ,‬הייתה מדוכאת ומררה את חיי בני הבית‪ ,‬בעיקר את חיי בעלה‪ .‬לאישה זו היו‬
‫מעט רגעי חסד‪ ,‬והיא עצמה הייתה חולה עם רצון עז למות‪ ,‬עשתה ניסיונות אובדניים‪ ,‬עישנה‬
‫‪ .‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד השופט יעקב צבן‪ ,‬סגן נשיא‬
‫כבוד השופט רפי כרמל‬
‫תפ"ח ‪11326-12-16‬‬
‫כבוד השופטת רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‬
‫סיגריות רבות‪ ,‬שתתה אלכוהול‪ .‬הקשר בין ההורים היה קשר מכני‪-‬טכני‪ .‬הנאשם טיפל באשתו‬
‫בהיבט הכלכלי‪ ,‬לא זנח אותה למרות התנהגותה והתנהלותה‪ ,‬לקח אותה לאשפוזים‪ ,‬לא עזב את‬
‫הבית למרות שהיה לו קשה מאוד‪ ,‬התפתחה דינמיקה תלותית בין שניהם‪ ,‬אף שאמה הייתה "אשה‬
‫בלתי נסבלת" (עמ' ‪ .).1‬עוד עמדה על ההשפלות שהמנוחה השפילה את הנאשם ואמרה כי המעצר‬
‫בחודש אוגוסט והחקירה יצרו אצלו מסע של השפלה וחרדה‪ .‬כאשר סופר לה בטלפון מה שאירע‬
‫באותו בוקר "ואני ידעתי‪ ,‬אני ידעתי שהיא הצליחה להתאבד‪ ,‬זו האמונה שלי‪ ,‬שהיא הצליחה‬
‫להתאבד באמצעותו‪ .‬אני ידעתי את זה‪ ,‬היא ניסתה כל כך הרבה שנים וזה מה שהיה באותו רגע‪,‬‬
‫אני הייתי בדרך וזה מה שידעתי‪ ,‬שהיא הצליחה" (עמ' ‪ ,..‬שורות ‪ .)1-9‬מירב חזרה והסבירה כי‬
‫אמה הבינה שמאז התלונה יחסי הכוחות השתנו ויש לה כוח כלפי הנאשם‪ ,‬איום בתלונות למשטרה‬
‫(עמ' ‪ .) ..‬לדברי מירב‪ ,‬אמה המנוחה הסבירה לה בזמנו שהתפתח ויכוח על דמי הבראה‪ ,‬הנאשם‬
‫קילל אותה ואיים עליה ולכן הזמינה משטרה (עמ' ‪ .5‬שורות ‪ .).1-.1‬לדברי מירב‪ ,‬הנאשם היה‬
‫המטפל והמיטיב בבית ורוב הויכוחים בין הוריה היו "סביב כסף וסביב צורת הכבוד שהיא רצתה‬
‫שהוא יפנה אליה‪ ,‬בצורה מכובדת יותר‪ .‬או שהוא לא יתעלם ממנה לצורך העניין‪ ,‬הוא כן התעלם‬
‫ממנה" (עמ' ‪ 19‬שורות ‪ .).5-.1‬לדבריה‪ ,‬אמה טענה כי הנאשם הוא הגורם לדיכאון שלה‪ ,‬למחלה‬
‫שלה (עמ' ‪.)11‬‬
‫‪.1‬‬
‫הבן‪ ,‬שמואל איתן המתגורר בבית‪ ,‬תאר אף הוא חיים בסיר לחץ בלתי אפשרי‪ ,‬כאשר הדבר‬
‫הדומיננטי בבית הוא התנהגות האם היושבת בחדרה‪ ,‬מעשנת‪ ,‬שותה ומתבטאת באופן קשה‪ ,‬בוטה‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬האם רצתה יחס מצד האבא‪ ,‬אך לא היה את זה (עמ' ‪ .)15‬האב השלים עם מצב שאין‬
‫יחסים‪ ,‬אין כלום (עמ' ‪ ,)11‬האב התעצבן לא אחת מהתנהגותה‪ ,‬ידע להבליג (עמ' ‪ ,)11‬אך לעיתים‬
‫הגיב בעצבים "היו גם איומים קללות מצד אבי לאמי אבל רק אחרי שהיא הוציאה אותו משלוותו"‬
‫(עמ' ‪ 19‬שורות ‪.)3-9‬‬
‫‪ 1‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד השופט יעקב צבן‪ ,‬סגן נשיא‬
‫כבוד השופט רפי כרמל‬
‫תפ"ח ‪11326-12-16‬‬
‫כבוד השופטת רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‬
‫‪.9‬‬
‫במסגרת הדיון על‪-‬פי הוראת סעיף ‪111‬א(ג) הגישה ההגנה חוות דעת פסיכודיאגנוסטית של‬
‫ד"ר נעמי כַּ הַּ ן‪ ,‬שאף העידה בבית המשפט‪ .‬כן העידה מירי בן חיים‪ ,‬מדריכה בהוסטל בו שהתה‬
‫המנוחה בשנת ‪..119‬‬
‫א‪.‬‬
‫ד"ר נ' כַּהַּ ן הינה פסיכולוגית קלינית בכירה ששוחחה עם הנאשם בין כותלי הכלא‪,‬‬
‫ערכה לו מבדקים שונים‪ ,‬שוחחה עם הבת מירב וכן עיינה בחקירותיו של הנאשם במשטרה‬
‫ובפרוטוקול עדותו בבית המשפט‪ .‬על‪-‬פי מבדקים שערכה‪ ,‬מצאה כי לנאשם אינטליגנציה‬
‫גבולית עם פוטנציאל גבוה יותר שלא מומש‪ ,‬ועל‪-‬כן התקשה להבין‪ ,‬להכיל ולהתמודד עם‬
‫אתגרי החולי שהציבה לפניו אשתו‪ .‬באישיותו הנאשם איש בודד‪ ,‬בדלן‪ ,‬פאסיבי וחלש‪.‬‬
‫בנישואיו נחשף‪ ,‬לדבריו‪ ,‬להתעללות רגשית קשה וממושכת מצד אשתו‪ ,‬ניסה להתמודד עם‬
‫התנכלויותיה והתגרויותיה אך לא עמדו לו כוחות‪ .‬מערכת היחסים הייתה כה רוויית‬
‫כעסים ותסכולים עד שיצרה מציאות בלתי נסבלת הן עבור הנאשם והן עבור אשתו‪ .‬הוא לא‬
‫יכל לחיות בתוך מציאות זו‪ ,‬אך גם לא לעוזבה‪ .‬מסקנתה בחוות הדעת הינה כי הנאשם פעל‬
‫ממקום של מצוקה קשה וייאוש והוא יעשה בעתיד גם ניסיון לסיים את חייו‪.‬‬
‫בעדותה בבית המשפט אמרה‪ ,‬כי הנאשם תאר וסיפר על כוס מרורים שהלכה והתמלאה עד‬
‫שהגיע לנקודה שלא יכל להכילה יותר‪ .‬נקודת השבר לדידו הייתה האיום של המנוחה‬
‫בפנייה למשטרה וזאת אחרי שכבר נעצר פעם אחת‪ .‬הוא חשש מהכלא‪ ,‬חשש כי יפסיד את‬
‫מקום העבודה שהוא המקום השפוי היחידי בחוויה של חייו ובשלב זה ונוכח האיום‪ ,‬כשל‬
‫כוח הסבל שלו (עמ' ‪ .)191‬בעבר כאשר היו לו יותר כוחות נפש הוא ניתק מגע ועזב את הבית‬
‫לשנה וחצי‪ ,‬אך בתקופה הרלוונטית‪ ,‬המציאות הקשה ובעיקר האיום‪ ,‬טפחו על פניו והוא‬
‫רצה לעשות משהו רציני שיפוגג מציאות בלתי נסבלת זו‪ .‬לברוח לא יכל יותר‪ ,‬כוחות הנפש‬
‫אזלו ועל‪-‬כן עשה את מעשה ההמתה‪ .‬כאשר הוטח בפני המומחית כי הנאשם עצמו סיפר כי‬
‫החליט להישאר בבית‪ ,‬לחיות את חייו כשהוא משקיע עצמו בעבודה‪ ,‬בתחביבים ויוצר איזה‬
‫סוג של נתק רגשי מעשי מאשתו‪ ,‬הסבירה ד"ר ַּכהַּ ן כי על‪-‬פי נתונים שבידה (שבאו מפי‬
‫הנאשם ובתו)‪ ,‬השנים האחרונות היו קשות עם אפיזודות של אלימות‪ ,‬התפרצויות‪,‬‬
‫דיכאונות‪ ,‬אלכוהוליזם‪ ,‬וכאשר הדבר הגיע לאיום על תלונה במשטרה‪ ,‬המציאות הבלתי‬
‫‪ 1‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד השופט יעקב צבן‪ ,‬סגן נשיא‬
‫כבוד השופט רפי כרמל‬
‫תפ"ח ‪11326-12-16‬‬
‫כבוד השופטת רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‬
‫נסבלת הופסקה באמצעות סכין (עמ' ‪ .)131-195‬עוד אמרה כי ביסודו הנאשם שלפנינו אינו‬
‫בעל אישיות אלימה‪ ,‬עולמו מצומצם מאוד‪ ,‬ללא אופציות‪ ,‬ללא אלטרנטיבות‪ ,‬תחושת חוסר‬
‫אונים יותר מאשר כעס‪ ,‬ללא מוצא‪ ,‬החרדה שאפיינה אותו היא חרדה כפייתית שמקובעת‬
‫שם מאז החקירה במשטרה באוגוסט ‪ ,.111‬האיום בתלונה נוספת במשטרה הצית שוב את‬
‫החוויה‪ ,‬אז נטל סכין ושינה את המציאות (עמ' ‪.)133-139‬‬
‫ב‪.‬‬
‫גב' מירי בן חיים הייתה מדריכה בהוסטל פסיכיאטרי בשם "קוטב" בירושלים‪,‬‬
‫אליו הוכנסה המנוחה בשנת ‪ .119‬והייתה אמורה לשהות בו שנתיים‪ ,‬אך היא נשארה רק‬
‫חמישה חודשים‪ .‬לדבריה‪ ,‬הנאשם נהג לבקר את אשתו מספר פעמים בשבוע‪ .‬במהלך‬
‫שהותה התעללה המנוחה ברוב הדיירים‪ ,‬איימה עליהם‪ ,‬הטרידה אותם‪ ,‬צעקה עליהם‪,‬‬
‫ידעה למצוא נקודות חלשות של דיירים אחרים וללחוץ עליהן‪ ,‬מדובר בהתעללות רגשית ולא‬
‫פיסית‪ ,‬פעם שפכה סתם כוס תה שיועד לאחת השוהות שסבלה מארבעים מעלות חום‪.‬‬
‫לעיתים הייתה דופקת על דלתות המטופלים באמצע הלילה‪ .‬צוות ההוסטל היה מרוצה‬
‫כאשר המנוחה ביוזמתה עזבה לאחר חמישה חודשים בלבד‪ .‬עוד הוסיפה כי המנוחה העיזה‬
‫פנים גם נגד אנשי הצוות‪ ,‬וידעה לנצל את חוכמתה כדי לגעת בנקודות חלשות של הסובבים‬
‫אותה (עמ' ‪.)111-111‬‬
‫טענות ב"כ הנאשם‬
‫‪.3‬‬
‫ב"כ הנאשם טען‪ ,‬כי התמלאו שלושת התנאים המצטברים המצדיקים עונש מופחת‪ :‬הוכח‬
‫כי הנאשם סבל מצוקה נפשית קשה‪ ,‬סבל מהתעללות חמורה ומתמשכת מידי המנוחה‪ ,‬מצוקה זו‬
‫נבעה מההתעללות‪ .‬המצוקה הנפשית הוכחה מפי הנאשם עצמו‪ ,‬מעדות בתו ובנו וקיבלה ביסוס‬
‫ועיגון מקצועי בחוות דעתה ובעדותה של ד"ר נעמי ַּכהַּ ן‪ .‬מסכת ההתעללות נמשכה שנים רבות‪.‬‬
‫בפסיקה נקבע כי התעללות אינה חייבת להיות פיסית וגם התעללות נפשית‪ ,‬הקנטות‪ ,‬עלבונות‪,‬‬
‫קללות לאורך ימים הוכרו כהתעללות (ראה בע"מ ‪ 1.1.711‬פלונית נ' פלוני מפי כב' השופט נ' הנדל)‪.‬‬
‫מהראיות עולה שהמנוחה פגעה בנאשם במשך שנים‪ ,‬הציקה לו‪ ,‬השפילה אותו‪ ,‬מילאה את כוס‬
‫‪ 9‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד השופט יעקב צבן‪ ,‬סגן נשיא‬
‫כבוד השופט רפי כרמל‬
‫תפ"ח ‪11326-12-16‬‬
‫כבוד השופטת רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‬
‫המרורים ואז‪ ,‬בחודש אוגוסט ‪ ,.111‬פנתה למשטרה‪ ,‬פניית שווא שפגעה בנאשם‪ ,‬הפחידה אותו‬
‫והוא חש שעולמו הזדעזע‪ .‬הפחד מפני פנייה נוספת למשטרה‪ ,‬כפי שאיימה והוא הבין שעשתה‪ ,‬היה‬
‫כה משמעותי עד שממש שבר את רוחו‪ .‬הפסיכולוגית בדקה ומצאה כי מצבו בתקופה זו ובעיקר ברגע‬
‫האירוע היה מצב של דקומפסנציה‪ ,‬קרי כֵּשֶ ל בכוח הסבל והמצוקה‪ ,‬כוח שכורסם על‪-‬ידי התעללות‬
‫מילולית לאורך שנים‪ ,‬המצוקה הייתה עצומה‪ ,‬לא היה לו על מה להישען‪ ,‬כוס המרורים התמלאה‬
‫לחלוטין‪ ,‬הוא נכנס לסערת רגשות ודקר את המנוחה‪ .‬התעללות ארוכה ומתמשכת זו גרמה לנאשם‬
‫למצוקה נפשית ובכך הוכחו שני היסודות הראשונים ואף הוכח הקשר הסיבתי ביניהם ועל‪-‬כן הונחו‬
‫היסודות לענישה מופחתת‪ .‬הסנגור עמד על כך כי בהכרעת הדין ציין בית משפט זה כי הוכח קנטור‬
‫סובייקטיבי‪ ,‬אך לא הוכח קנטור אובייקטיבי‪ ,‬וקיומו של קנטור סובייקטיבי דיו להצדיק ענישה‬
‫מופחתת‪ .‬לסיכום טען‪ ,‬כי הנאשם זכאי לענישה מופחתת במובן הצדק‪ ,‬במובן המשפטי‪ ,‬שהרי‬
‫הנאשם היה מסור לאשתו‪ ,‬הוכנס למלכודת קשה ולמצוקה נוראית‪ ,‬ביצע את הרצח בנסיבות‬
‫קיצוניות במיוחד‪.‬‬
‫טענות ב"כ המאשימה‬
‫‪.1‬‬
‫ב"כ המאשימה עמדה על מצבה הנפשי המתדרדר של המנוחה‪ ,‬שהייתה מבודדת‪ ,‬ישבה‬
‫בחדרה ולא עשתה דבר‪ ,‬הנאשם התנתק ממנה‪ ,‬שהרי הנאשם העיד כי מצא לעצמו עולם אחר‪,‬‬
‫עבודה‪ ,‬פעילות גופנית‪ ,‬נמנע מלהתייחס אליה‪ ,‬בקושי דיבר איתה ובכך התמודד היטב עם מצבה‬
‫הנפשי‪ ,‬הקנטותיה וטענותיה הרבות כלפיו‪ .‬הנאשם העיד כי איבד שליטה ברגע אחד ועל‪-‬כן אין מה‬
‫לדבר על קנטור מתמשך‪ .‬עוד עמדה על כך כי הנאשם עצמו פתר בזמנו את הבעיה כאשר עזב את‬
‫הבית‪ ,‬לאחר שנה וחצי חזר‪ ,‬והוסיף והעיד כי עשר שנים התמודד עם מחלת הנפש ללא לחץ מיוחד‬
‫וכחלק משגרת חייו‪ .‬הנאשם היה אומנם מבודד בעצמו‪ ,‬אך ידע להעסיק את עצמו בשחייה‪,‬‬
‫בלימודים‪ ,‬במשחק שחמט‪ ,‬שמיעת מוסיקה ועל‪-‬כן אין לומר שמדובר במי שחווה התעללות חמורה‬
‫וממושכת (הפנתה לעמ' ‪ 5.-51‬לפרוטוקול)‪ .‬בעיקר הדגישה ציטוט מפי הנאשם כי במשך "עשר‬
‫שנים חיינו איש תחת גפנו ותחת תאנתו בגילה‪ .‬לא היה כלום‪ .‬אומנם דיברנו‪ ,‬לא דיברנו משהו‬
‫ספציפי‪ .‬דיברנו לפעמים משהו‪ .‬איש תחת גפנו ותחת תאנתו" והנאשם עצמו הדגיש כי הבעיות‬
‫‪ 3‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד השופט יעקב צבן‪ ,‬סגן נשיא‬
‫כבוד השופט רפי כרמל‬
‫תפ"ח ‪11326-12-16‬‬
‫כבוד השופטת רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‬
‫התחילו ברגע שהזמינה משטרה (עמ' ‪ .)59‬לטענתה‪ ,‬המנוחה הייתה תלויה בנאשם ולא הוא היה תלוי‬
‫בה‪ .‬היא התבודדה‪ ,‬הנאשם התבודד‪ .‬היא ביקשה שייתן לה יחס‪ ,‬הוא לא יכל לתת יחס‪ ,‬עד כי פנתה‬
‫לאנשים בעבודתו וביקשה שיתייחס אליה (ת‪ .).17‬המנוחה היא זאת שזעקה על מצוקה נפשית קשה‪,‬‬
‫וכל הצרחות‪ ,‬העלבונות והקללות שקיללה את הנאשם היו כדי להשיג את תשומת לבו ולקבל יחס‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אין מדובר בהתעללות ממושכת וחמורה‪ ,‬מה עוד שהפסיקה חזרה והדגישה כי הוראת סעיף‬
‫‪111‬א(ג) נועדה למקרים קיצוניים במיוחד ויוצאי דופן‪ .‬לעמדתה‪ ,‬על הטוען לעונש מופחת להראות‬
‫מצוקה נפשית קשה שהיא היא המניע לרצח‪ ,‬ובמקרה שלפנינו היה אובדן עשתונות רגעי‪ ,‬איבוד‬
‫שליטה‪ ,‬כפי שהעיד הנאשם‪ ,‬ולא המצוקה הנפשית הקשה היא הגורם או המניע לרצח‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪.9‬‬
‫ביסוד הוראת סעיף ‪111‬א לחוק העונשין עומדת תפיסה חברתית‪ ,‬לפיה אדם הפועל במצבי‬
‫לחץ המוגדרים בסעיף‪ ,‬אינו עומד מבחינה מוסרית בדרגה אחת עם רוצח ועל‪-‬כן יש לבדוק האם‬
‫תחושת הצדק מחייבת להפחית מאחריותו ולגזור הדין על‪-‬פי הנסיבות האלה‪ .‬ראה בעניין זה דברי‬
‫כב' השופט מ' חשין בע"פ ‪ 1999719‬פרישקין נ' מ"י‪:‬‬
‫"תכליתו של סעיף ‪633‬א(ג) לחוק היא להקל בעונשו של מי שנטל‬
‫נפשו של אדם על רקע מצוקה נפשית קשה‪ ,‬שסיבתה נעוצה‬
‫באלימות חמורה ומתמשכת מצד אותו אדם כלפיו (או כלפי בן‬
‫משפחתו)‪ .‬בנסיבות קשות שכאלה‪ ,‬לא יהיה זה מן הצדק לגזור‬
‫את דינו של הרוצח למאסר עולם חובה‪ ,‬ועל‪-‬כן‪ ,‬העניק המחוקק‬
‫לבית המשפט שיקול דעת להקל בדינו‪ .‬החומרה הרבה שהחברה‬
‫מייחסת לנטילת חיי אדם‪ ,‬תהיינה הנסיבות אשר תהיינה‪,‬‬
‫מחייבת כי השימוש שבית המשפט יעשה בחריג זה יהיה‬
‫מצומצם ככל האפשר‪ .‬מסקנה זו עולה ממילותיו המפורשות של‬
‫הסעיף‪ ,‬הדורש 'מצוקה נפשית קשה עקב התעללות חמורה‬
‫ומתמשכת'‪ .‬מילים אלו – ובמיוחד המילה 'עקב' – מלמדות כי‬
‫חייב להתקיים קשר סיבתי ישיר בין המצוקה הנפשית‪ ,‬שבה‬
‫נתון היה מבצע הרצח‪ ,‬לבין ההתעללות שספג מצד קרבן העבירה‪,‬‬
‫‪ 1‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד השופט יעקב צבן‪ ,‬סגן נשיא‬
‫כבוד השופט רפי כרמל‬
‫תפ"ח ‪11326-12-16‬‬
‫כבוד השופטת רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‬
‫וכי אותה מצוקה הייתה המניע לרצח‪ .‬תנאים אלה נועדו להבטיח‬
‫כי רק במקרים חריגים וקיצוניים יתאפשר להפחית בעונשו של‬
‫מי שביצע את עבירת הרצח" (שם‪ ,‬סעיף ‪.).1‬‬
‫בפסק הדין בעניין פרישקין עמד בית המשפט העליון על הצורך להקפיד הקפדה מיוחדת על החלת‬
‫החריג בסעיף ‪111‬א(ג) במקרים חריגים ויוצאי דופן‪ ,‬כדברי כב' השופטת א' פרוקציה‪:‬‬
‫"משמעות עליונות ערך חיי האדם‪ ,‬ומדיניות ענישת החובה‬
‫בעבירות רצח‪ ,‬הנגזרת ממנה‪ ,‬מחייבת כי חריג זה יופעל בהקפדה‬
‫יתירה ובמצבים קיצוניים בלבד‪ ,‬בהם אין מדובר רק במצוקה‬
‫נפשית קשה של הנאשם‪ ,‬אלא מוכח קשר סבתי ישיר בין מצוקה‬
‫זו לבין קיום התעללות חמורה ומתמשכת בנאשם או בבן‬
‫משפחתו‪ ,‬אשר היא שהביאה אותו לקטילת חייו של המתעלל‪.‬‬
‫מדובר בהוכחה של מספר תנאים מצטברים‪ ,‬אשר כל אחד מהם‬
‫כולל תת‪-‬תנאים‪ ,‬והם קשורים ומחוברים זה לזה בחוליות‬
‫מקשרות באופן שדי שחוליה אחת אינה קיימת כדי לשלול את‬
‫חלותה של החלופה כולה על הנאשם‪ .‬נדרשת הוכחה מלאה של‬
‫כל התנאים ותת‪-‬התנאים של החלופה ושל קשר התלות ביניהם‪,‬‬
‫והקפדה על כך הכרחית לצורך שמירת האיזון הראוי שהמחוקק‬
‫ביקש להשיג בין הנורמה הכללית של ענישת חובה בעבירה של‬
‫רצח‪ ,‬לבין הנכונות לרכך כלל זה במקרים קיצוניים בלבד‪ ,‬ובהם‬
‫מקרה של רצח שנגרם בשל מצוקה נפשית קשה של הנאשם עקב‬
‫התעללות חמורה ומתמשכת של הקרבן כלפיו או כלפי בן‬
‫משפחתו (ע"פ ‪ 9914144‬חדד נ' מדינת ישראל‪ ,‬פד"י נ(‪,242 )2‬‬
‫‪( ")232 ,232‬שם‪ ,‬סעיף ‪.)11‬‬
‫במקרה נוסף אמר בית המשפט העליון (כב' השופט י' קדמי) כי יישום הוראת סעיף ‪111‬א(ג) מבטא‬
‫התחשבות בגילוי מיוחד של קנטור שאין בו די כדי להפחית את חומרת העבירה מרצח להריגה ועל‪-‬‬
‫כן "מן הראוי ליישם הוראה זו בזהירות מרובה ובמקרים נדירים בלבד" (ע"פ ‪ 1115759‬שחר חדד נ'‬
‫מ"י פד נ חלק שני עמ' ‪ .)133‬במקרה זה נקט אביו של המערער באלימות פיסית ומילולית קשה כלפי‬
‫‪ 9‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד השופט יעקב צבן‪ ,‬סגן נשיא‬
‫כבוד השופט רפי כרמל‬
‫תפ"ח ‪11326-12-16‬‬
‫כבוד השופטת רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‬
‫בני משפחתו ותלונות רבות שהוגשו למשטרה לא שינו את התנהגותו‪ .‬באחת המריבות נטל המערער‬
‫נשק ופגע באביו למוות‪ ,‬הועמד לדין באשמת רצח‪ ,‬במהלך המשפט נתקף המערער התקף פסיכוטי‪,‬‬
‫ההליכים המשפטיים הופסקו‪ ,‬משחל שיפור במצבו נערך הסדר טיעון במסגרתו הוחלף סעיף‬
‫האישום להריגה‪ .‬המערער הודה‪ .‬והוסיף בית המשפט העליון שם‪" :‬גילויים של הבנה לרצח אב על‬
‫רקע התנהגות רודנית ואלימה – תהא מזעזעת ככל שתהא – מעוותים את מהותו הנוראה של‬
‫מעשה הרצח ומותירים בתודעה הציבורית את התחושה‪ ,‬שבנסיבות אלה דמו של האב הסורר –‬
‫מותר‪ .‬הפחתת עונש מביאה בהכרח לפיחות בחומרת המעשה‪ ,‬והפחתת החומרה מכרסמת‪ ,‬מעצם‬
‫טיבה‪ ,‬מכוחם של המעצורים שהעונש הצפוי מקים כנגד ביצוע המעשה" (עמ' ‪.)131‬‬
‫בע"פ ‪ 115171.‬פלוני נ' מ"י אמר בית המשפט העליון מפי כב' השופט א' מצא כי אף שהמערער היה‬
‫מוטרד מאוד ולמרות שנקלע למצוקה נפשית על רקע יחסיו המעורערים עם המנוחה (אשתו)‪ ,‬ואף‬
‫שמערכת יחסיהם כללה הטחת אמירות קשות ודברי עלבון מצד המנוחה כלפי המערער "לא כל‬
‫מצוקה נפשית שאליה נקלע מבצע רצח נכנסת לגבי החריג שנקבע בסעיף ‪633‬א(ג)‪ .‬כך גם לא כל‬
‫התנהגות פוגענית מצד הקורבן כלפי מי שגרם למותו עולה לכדי 'התעללות חמורה ומתמשכת'"‬
‫(שם‪ ,‬סעיף ‪ .) 11‬נקבע כי המערער ספג אומנם עלבונות רבים מאת המנוחה‪ ,‬אך לא ניתן לראות בכך‬
‫משום התעללות חמורה‪ .‬נמצא כי מדובר היה במערכת יחסים סבוכה שכשלה והפכה לסבל ארוך‬
‫ומתמשך לכל אחד מבני הזוג ולילדיהם "על אף היותה מערכת היחסים קשה ואלימה‪ ,‬הן פיסית‬
‫והן מילולית‪ ,‬אין ספק כי יחסה של המנוחה כלפי המערער אינו עולה כדי התעללות חמורה‬
‫ומתמשכת "‪ .‬והוסיף בית המשפט כי הכרה בכך שהתנהגות כזו לה טען המערער מהווה התעללות‬
‫המצדיקה הטלת עונש מופחת "תהווה הרחבה בלתי ראויה של החריג הקבוע בסעיף ‪633‬א(ג) לחוק‬
‫העונשין אשר יש ליישמו בזהירות מרובה‪ ,‬במקרים מיוחדים ונדירים בלבד" (שם‪ ,‬שם)‪.‬‬
‫בית המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) חזר ואמר בהתייחסו לסעיף נשוא דיוננו‪ ,‬כי "המשקל הרב‬
‫לערך קדושת החיים בחברתנו משמעותו‪ ,‬כי לא כל מסכת של אלימות‪ ,‬אף אם מדובר באלימות‬
‫קשה‪ ,‬תצדיק הפחתה בעונשו של מי שהורשעו ברציחתו של מפעיל האלימות" (ע"פ ‪.)9111711‬‬
‫‪ 5‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד השופט יעקב צבן‪ ,‬סגן נשיא‬
‫כבוד השופט רפי כרמל‬
‫תפ"ח ‪11326-12-16‬‬
‫כבוד השופטת רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‬
‫‪.5‬‬
‫בצד אלה‪ ,‬יש לציין כי היו מקרים בהם המאשימה עצמה הביעה הסכמה כי התקיימו תנאי‬
‫סעיף ‪111‬א(ג) לחוק העונשין‪ :‬בתפ"ח ‪ ...3.-19-11‬מ"י נ' בן היילו ימר ביצע המנוח בנאשם מעשי‬
‫סדום‪ ,‬נהג להכותו במשך שנים‪ ,‬לקנטר אותו‪ ,‬להציק לו ובשבועות שקדמו לקטילתו בידי הנאשם‪,‬‬
‫המנוח סחט אותו ונטל ממנו כספים‪ .‬במקרה שנדון בת"פ ‪ 3199711‬מ"י נ' אנה דוקלסקי היה המנוח‬
‫עיוור וקטוע רגל‪ ,‬סבל ממחלות כרוניות קשות‪ ,‬ובת זוגו‪ ,‬הנאשמת‪ ,‬סבלה ממנו התפרצויות זעם‪,‬‬
‫אלימות פיסית ומילולית‪ ,‬השפלות קשות‪ ,‬למרות זאת טיפלה בו במסירות‪ .‬ביום האירוע הוא גידף‬
‫אותה‪ ,‬העליבה‪ ,‬השליך מעמד לסיגריות לעברה והיא בתגובה הכתה את המנוח בראשו באמצעות‬
‫אגרטל‪ ,‬הוא איבד הכרה ומת‪ .‬הנאשמת הועמדה לדין בעבירה של הריגה והורשעה לבסוף בגרם‬
‫מוות ברשלנות‪ .‬במקרה שנדון בתפ"ח (ת"א) ‪ 111571.‬מ"י נ' דניאל ציסין הגיעו הצדדים להסדר‬
‫טיעון במסגרתו הודה הנאשם בעבירת רצח בנסיבות המנויות בסעיף ‪111‬א(ג) לחוק העונשין‪ .‬מדובר‬
‫במקרה בו הנאשם שילם למנוח עבור רכישת מכונית משומשת‪ ,‬שילם את כל הכסף אך המכונית לא‬
‫סופקה‪ ,‬הנאשם השתולל והתפרע במשרדו של המנוח וירה בו כדורים שקטלוהו‪ .‬באותו מקרה היה‬
‫מקובל גם על התביעה כי הנאשם היה נתון במצוקה נפשית קשה עקב השפלה והתעללות חמורה‬
‫מצידו של המנוח שנטל את מיטב כספו אותו חסך במשך שנים בדרכי עורמה והוליך אותו שולל‪,‬‬
‫ולבסוף ברגע גורלי איבד עשתונותיו וביצע ירי מכוון‪ .‬במקרה שנדון בת"פ (ב"ש) ‪ 919371.‬מ"י נ'‬
‫קריסטל אלידה יוחסה לנאשמת עבירת הריגה‪ .‬המנוח‪ ,‬בעלה של הנאשמת‪ ,‬נהג להכותה ולהתעלל‬
‫בה‪ ,‬מדובר גם בהתעללות רגשית ומינית לאורך שנים‪ ,‬לרבות החדרת חפצים לאיבריה המוצנעים‪ ,‬עד‬
‫שבאחד הימים מתוך מריבה וקללות נטלה סכין‪ ,‬עמדה מולו‪ ,‬המנוח עצמו החזיק סכין יפנית‪,‬‬
‫המ שיך לקלל ודרש לעזוב את הבית‪ ,‬הנאשמת הניפה סכין ודרשה שיחדול מלקלל אך הוא המשיך‬
‫ואז דקרה אותו למוות‪ .‬בית המשפט ציין באותו מקרה כי התביעה לא עשתה חסד עם הנאשמת‬
‫בהעמידה אותה לדין בעבירת הריגה‪ ,‬כי למעשה הנאשמת פעלה תוך התגוננות על חייה מלבד‬
‫התעללות פיסית‪ ,‬נפשית ומינית שהיו מנת חלקה‪.‬‬
‫‪.11‬‬
‫סעיף ‪111‬א(ג) הינו חריג וההלכה הינה כי השימוש שבית משפט יעשה בחריג זה יהיה‬
‫מצומצם ובמקרים מיוחדים ונדירים‪ .‬לא די במצוקה נפשית‪ ,‬אלא צריך מצוקה נפשית קשה‪ .‬לא די‬
‫‪ 11‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד השופט יעקב צבן‪ ,‬סגן נשיא‬
‫כבוד השופט רפי כרמל‬
‫תפ"ח ‪11326-12-16‬‬
‫כבוד השופטת רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‬
‫בהתעללות‪ ,‬וזו צריכה להיות חמורה ומתמשכת‪ .‬ואם התקיימו תנאים אלה צריך להראות קשר‬
‫סיבתי ישיר בין המצוקה הנפשית הקשה שנגרמה עקב ההתעללות החמורה והממושכת לבין המניע‬
‫לרצח‪ .‬בית המשפט העליון הדגיש וחזר והדגיש כי יש צורך בהקפדה על כל אחד מהתנאים ותתי‪-‬‬
‫התנאים וזאת כדי להשיג איזון בין ענישת חובה בעבירת רצח לבין נכונות לרכך הענישה במקרים‬
‫קיצוניים ונדירים בלבד‪ .‬הודגש בפסיקה‪ ,‬שלא כל מצוקה נפשית נכנסת לחריג ולא כל התנהגות‬
‫פוגענית מצד הקורבן עולה לכדי התעללות חמורה ומתמשכת‪.‬‬
‫‪.11‬‬
‫להבדיל ממקרי קטילה אחרים שנדונו בפסיקה‪ ,‬במקרה שלפנינו מעשיה של המנוחה‬
‫והתנהגותה כלפי הנאשם לא היו בתחום הפיסי‪ .‬בני הזוג חיו משך עשרות שנים זה לצד זה ולא זה‬
‫עם זה‪ ,‬מגע פיסי כמעט לא היה ביניהם‪ ,‬אלימות פיסית לא הייתה‪ ,‬אך אלימות מילולית הייתה גם‬
‫הייתה מצד המנוחה כלפי הנאשם‪ .‬על‪-‬פי הראיות שלפנינו‪ ,‬היא הרבתה לקללו‪ ,‬להעליבו‪ ,‬להקניטו‪,‬‬
‫להציק לו בהצקות שונות‪ ,‬ישבה בחדרה ושתתה וידעה להרגיזו‪ ,‬להכעיסו ולעצבנו‪ .‬הנאשם‪ ,‬מלבד‬
‫שנה וחצי בהם עזב את הבית‪ ,‬לא הזניחה כליל‪ ,‬דאג כי יהיה בבית אוכל‪ ,‬כי יהיו לה סיגריות‪ ,‬שתיה‬
‫חריפה‪ ,‬אך עקב התנהגותה והתנהלותה האלימה מילולית נמנע מקרבה רגשית‪ ,‬לפי דבריו שלו יצר‬
‫לעצמו מעין בועה שעל אף הקרבה הפיסית והמגורים באותה דירה‪ ,‬הייתה חייץ בינו לבין המנוחה‬
‫וכך יכל להמשיך בחייו‪ .‬אליבא דנאשם‪ ,‬היו תקופות קשות‪ ,‬לאחר שחזר הביתה ובמשך כעשר שנים‬
‫החיים היו טובים והיה שקט (עמ' ‪ 51‬שורות ‪ .).9-.1‬באותה בועה שיצר הנאשם‪ ,‬הוא הלך לעבודה‪,‬‬
‫הביא פרנסה הביתה‪ ,‬הרבה לעסוק בספורט‪ ,‬צעד‪ ,‬שחה‪ ,‬האזין למוסיקה – התנהלות שאפשרה לו‬
‫לחיות בסוג של זוגיות מנוכרת‪ ,‬ללא רגש ועם הקנטות ועלבונות‪ .‬מקובלים עלינו דבריה של‬
‫הפסיכולוגית ד"ר כהן‪ ,‬כי לנאשם לא הייתה תמיכה חיצונית‪ ,‬לא היו ידידים‪ ,‬לא היו לא חברים ולא‬
‫משפחה מורחבת תומכת‪ .‬אותה בועה שיצר הייתה סוג של "תמיכה" במסכת חייו‪.‬‬
‫הנאשם העיד‪ ,‬כי התפנית הייתה באוגוסט ‪ .111‬כאשר המנוחה פנתה למשטרה והתלוננה‪ .‬הוא נחקר‬
‫והורחק מהבית לחמישה ימים‪ .‬בהכרעת הדין קבענו כי מאז הנאשם חשש מהתערבות משטרתית‬
‫נוספת והאמין כי אם תבוא הוא עלול להיעצר ואף להיות מושעה או מפוטר מעבודתו‪ .‬מבחינתו‬
‫תלונה נוספת למשטרה הייתה דבר בלתי נסבל ונוכח מצבו הנפשי‪ ,‬הסבל שעבר במשך השנים‪,‬‬
‫‪ 11‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד השופט יעקב צבן‪ ,‬סגן נשיא‬
‫כבוד השופט רפי כרמל‬
‫תפ"ח ‪11326-12-16‬‬
‫כבוד השופטת רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‬
‫ההתקשרות המדומה של המנוחה למשטרה מהווה קנטור סובייקטיבי‪ ,‬אך לצידה לא התקיים‬
‫קנטור אובייקטיבי‪ .‬האם יש בכוחו של קנטור מיוחד כזה להפחית את חומרת העונש‪ ,‬קרי להכניס‬
‫המעשה למסגרת עונש מופחת על‪-‬פי סעיף ‪111‬א(ג)?‬
‫כאמור‪ ,‬על הנאשם להראות כי התמלאו שלושת התנאים על‪-‬מנת לחסות בגדרו של הסעיף‪.‬‬
‫הראשון‪ ,‬התעללות חמורה ומתמשכת של המנוחה בנאשם‪.‬‬
‫בספרות ובפסיקה אין הגדרה מוסכמת מהי "התעללות"‪ .‬במקרים מסוימים הוגדרה התעללות‬
‫משפחתית או אלימות בתוך המשפחה כ"התעללות פיסית‪ ,‬מינית‪ ,‬פסיכולוגית או רגשית או איום‬
‫בהתעללות על‪-‬ידי בן זוג" (ראה מאמרה של פרופ' שרה בן דוד בספר "אלימות אילמת גברים‬
‫כקורבנות" מאת ד"ר יעל וילנצ'יק‪-‬אביעד וד"ר יואב מאז"ה‪ ,‬עמ' ‪ .)13‬לדברי המחברת‪ ,‬הגדרה‬
‫נוספת לאלימות במשפחה היא שימוש בכוח לא לגיטימי‪ ,‬פיסי‪ ,‬מיני ופסיכולוגי של בן משפחה חזק‬
‫כלפי בן משפחה חלש ממנו‪ ,‬וכי הכוח המופעל יכול להיות ברמות שונות של חומרה‪ ,‬תדירות‪ ,‬משך‬
‫זמן ותוצאות‪ .‬עם זאת אין הגדרה ברורה מיהו החלש ומיהו החזק‪ .‬עוד מציינת המחברת‪ ,‬כי‬
‫התעללות יכולה להיות מסוגים ואופי שונים‪ :‬התעללות פיסית; אלימות נפשית; רגשית או‬
‫קוגניטיבית; אלימות מילולית; אלימות מינית; אלימות כלכלית ופיננסית; אלימות חברתית;‬
‫אלימות רוחנית (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)19-11‬המחברת מציינת‪ ,‬כי על‪-‬פי אחת ההגדרות "בהתעללות חמורה‪,‬‬
‫הכוונה לפגיעות קשות שמסבות חבלה גופנית חמורה ובהן חניקה; תקיפה באמצעות חפץ‪ ,‬סכין או‬
‫אקדח; וכן הלאה (מור‪ ).119 ,‬יש הכוללים תחת הגדרה של אלימות פיסית גם איום באלימות‪ ,‬בין‬
‫שהאיום הוא מילולי ובין שבלתי מילולי" (שם‪ ,‬שם)‪ .‬המחברת מציינת עוד כי אלימות רגשית נועדה‬
‫לפגוע בכבוד העצמי של הקורבן ובתחושת הערך שלו‪ ,‬אלימות קוגניטיבית מערערת את ביטחונו‬
‫העצמי ומחשבותיו והגיונו ואילו אלימות מילולית כוללת שימוש בשפה שנועדה להשפיל ולבזות‪,‬‬
‫לאיים או לשעבד (שם‪ ,‬שם)‪ .‬נדגיש‪ ,‬המחברת עשתה אבחנה‪ ,‬וסווגה המונח התעללות בעיקר בצד‬
‫הפיסי‪ ,‬ואילו המונח אלימות סווג בעיקר בצד שאינו פיסי אלא נפשי‪ ,‬מילולי‪ ,‬כלכלי‪ ,‬חברתי‪ ,‬רוחני‪,‬‬
‫אף כי התייחסה גם לאלימות מינית‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬כאמור‪ ,‬אין טענה לאלימות פיסית‪ ,‬אלא להתעללות מילולית או נפשית והתעללות‬
‫כזו הוכרה בפסיקה‪ .‬האם מדובר בהתעללות חמורה ומתמשכת? נוכח העדויות ניתן לומר כי מדובר‬
‫‪ 1.‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד השופט יעקב צבן‪ ,‬סגן נשיא‬
‫כבוד השופט רפי כרמל‬
‫תפ"ח ‪11326-12-16‬‬
‫כבוד השופטת רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‬
‫בהתנהגות פוגענית ורגשית שנמשכה לאורך שנים‪ ,‬לא שיטתית‪ ,‬באה בגלים‪ ,‬לעיתים היו תקופות‬
‫קשות יותר‪ ,‬לעיתים תקופות של הקנטות ועלבונות רבים ולעיתים תקופות שקט‪ .‬הנאשם התמודד‬
‫עם תופעה זו ועשה כן בעיקר על‪-‬ידי יצירת אותה בועה של נטרול רגשי‪ .‬נוכח התמודדות זו‪ ,‬תקופות‬
‫שקט מסוימות והעדר אלמנט פיסי בהתעללות‪ ,‬נתקשה להגדיר את ההתעללות במקרה שלפנינו‬
‫כהתעללות חמורה‪ .‬האם הימשכות התנהלות כזו לאורך שנים היא לכשעצמה יוצרת החומרה? נענה‬
‫על כך בשלילה‪ ,‬שכן‪ ,‬כאמור‪ ,‬הנאשם הסכין עם התנהגות זו והתמודד איתה בדרכו‪ .‬מבחינת הנאשם‬
‫החומרה נוצרה עקב התלונה במשטרה‪ ,‬שגרמה לו לפחדים וחששות בהווה ומפני העתיד‪ .‬התלונה‬
‫הייתה חד‪-‬פעמית וחלפו מאז שלושה חודשים‪ .‬מבחינת הנאשם האיום החדש בתלונה היה כה חמור‬
‫עד שכשל כוחו והוא החליט להפסיקו בנטילת סכין ובדקירה‪ .‬הקושי הוא בסיווג איום כזה כחלק‬
‫מהתעללות חמורה ומתמשכת‪ .‬אומנם מדובר במסכת יחסים ארוכה‪ ,‬אולם‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא כל איום‬
‫ולא כל התנהגות פוגענית יכולים להיות מסווגים כהתעללות חמורה‪ .‬סיווג התעללות כהתעללות‬
‫חמורה חייב לכלול גם רכיב אובייקטיבי ולא רק סובייקטיבי‪ ,‬שהרי אם לא נקבע כך לא תהיה כל‬
‫משמעות הן למונח התעללות והן למונח חמורה‪ ,‬שהרי לא רק הבנתו ותפיסתו של אותו אדם יקבעו‬
‫מה חמור ומה אינו חמור‪.‬‬
‫התנאי השני ‪ ,‬הינו מצוקה נפשית קשה‪ .‬גם כאן יש לקבוע כי לנאשם היו מצוקות נפשיות עקב מהלך‬
‫חייו‪ ,‬מסגרת חייו והתנהגותה של המנוחה‪ .‬התלונה במשטרה בחודש אוגוסט הוסיפה לכך ובעיקר‬
‫האיום בפנייה למשטרה שבא ביום המקרה‪ .‬מצוקה זו מילאה את כוס המרורים וגרמה לכשל בכושר‬
‫הסבל שלו‪ .‬לכן ניתן לומר כי סובייקטיבית הוא אכן סבל ממצוקה נפשית של ממש ואף מצוקה‬
‫נפשית קשה ואז נטל לידו הסכין ועמד כעשר דקות מול המנוחה‪ .‬עשר דקות אלה מלמדות כי לא היה‬
‫פה אובדן עשתונות אלא תגובה חסרת פרופורציה‪ ,‬בלתי סבירה ומרחיקת לכת המקשה לקבוע כי‬
‫קיים קשר סיבתי בין ההתנהגות הפוגענית לבין האיום ומצבו הנפשי‪ .‬במערכת היחסים בין המנוחה‬
‫לבין הנאשם הייתה המנוחה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬צד חלש‪ .‬היא האישה החולה‪ ,‬הבעייתית‪ ,‬התלותית‪ ,‬הספונה‬
‫בבית‪ ,‬אינה עושה דבר ואילו הנאשם העובד‪ ,‬המפרנס‪ ,‬מי שיצר לעצמו חייץ ממנה שאפשר לו‬
‫להמשיך לעבוד‪ ,‬לתפקד‪ ,‬לצאת‪ ,‬לעשות פעילויות מסוימות‪ .‬אומנם לעיתים יש בחולשה ובשימוש‬
‫בחולשה באופן מוקצן ובוטה‪ ,‬כוח לא מבוטל‪ ,‬כפי שקרה במקרה הזה‪ ,‬אבל עדיין לא נוכל לומר כי‬
‫‪ 11‬מתוך ‪11‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים‬
‫לפני‪:‬‬
‫תפ"ח ‪11326-12-16‬‬
‫כבוד השופט יעקב צבן‪ ,‬סגן נשיא‬
‫כבוד השופט רפי כרמל‬
‫כבוד השופטת רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‬
‫כל מעשיה וכוחותיה של המנוחה מגיעים לדרגה של התעללות חמורה שהיא היא בעיקרה או לבדה‬
‫גרמה למצוקתו הנפשית הקשה ולמעשה האלימות החמור שביצע‪ .‬ציינו לעיל כי לא כל מצוקה‬
‫נפשית נכנסת בגדר חריג ולא כל התנהגות פוגענית מגיעה לכדי התעללות חמורה וכי נדרשת הוכחה‬
‫מלאה ושל התנאים ותת‪-‬התנאים של החריג‪ ,‬ותנאים אלה לא התקיימו‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין מנוס מלקבוע‬
‫כי דין הטענה של ענישה מופחתת להידחות‪.‬‬
‫‪.1.‬‬
‫אנו דוחים‪ ,‬אפוא‪ ,‬את טענותיו של הנאשם לענישה מופחתת וגוזרים עליו מאסר עולם‪,‬‬
‫כהוראת סעיף ‪(111‬א) לחוק העונשין‪.‬‬
‫זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך ‪ 94‬יום‪.‬‬
‫ניתן היום‪ ,‬כ"ו בתמוז התשע"ה‪ 16 ,‬ביולי ‪ ,2314‬במעמד הצדדים‪.‬‬
‫יעקב צבן‪ ,‬שופט‬
‫[סג"נ ‪ -‬אב"ד]‬
‫רפי כרמל‪ ,‬שופט‬
‫‪ 11‬מתוך ‪11‬‬
‫רבקה פרידמן‪-‬פלדמן‪,‬‬
‫שופטת‬