ילקוט שמעוני

‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬
‫ילקוט שמעוני‬
‫ילקוט שמעוני הוא חיבור רחב היקף המרכז מאמרי חז"ל בהלכה ובאגדה על חמישה חומשי תורה‪ ,‬על נביאים ועל‬
‫כתובים‪ ,‬לפי סדר הפסוקים‪ .‬מחבר ילקוט שמעוני ציין את מקור הדרשות‪ ,‬והוא שמר בדרך כלל על הנוסח המקורי‬
‫שלהן‪ .‬בין מקורותיו של ילקוט שמעוני מצויים מדרשים שאבדו במרוצת הדורות‪ ,‬וציטוטים מתוכם בילקוט שמעוני‬
‫מאפשרים להכיר את המדרשים הללו ולעתים אף לשחזר אותם‪ .‬ילקוט שמעוני נערך‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬בתחילת המאה ה‪-‬‬
‫‪ 13‬באשכנז‪ ,‬בידי ר' שמעון הדרשן מפרנקפורט‪.‬‬
‫שם הילקוט‪ ,‬ייחוסו ומקומו‬
‫ייחוס ילקוט שמעוני לחכם בשם ר' שמעון הדרשן מופיע לראשונה בהערת הסופר שהעתיק את כתב היד של ילקוט‬
‫שמעוני לתורה בשנת ‪ 1.1308‬אולם‪ ,‬זיהויו של ר' שמעון הדרשן וציון מקום מגוריו נעשו לראשונה על ידי ר' מאיר‬
‫פרינץ‪ ,‬מדפיס הדפוס השני של הילקוט (בוונציה בשנת ‪ .)1566‬בשער הילקוט נכתב‪" :‬שחיבר רבנו שמעון ראש‬
‫הדרשנים זצ"ל מק"ק פרנקפורט"‪ 2.‬י"ל צונץ העריך‪ ,‬שילקוט שמעוני התחבר בתחילת המאה ה‪ 3,13-‬ולכן שיער כי‬
‫החכם ר' שמעון הדרשן מפרנקפורט הוא ר' שמעון קרא שחי במאה ה‪ 13-‬בדרום אשכנז‪ .‬אולם‪ ,‬ש"י רפפורט הטיל‬
‫ספק בזיהוי מחבר הילקוט ובתיארוכו‪ ,‬ושיער כי הילקוט התחבר בידי ר' שמעון‪ ,‬אביו של ר' יוסף קרא‪ ,‬בן דורו של‬
‫רש"י‪ ,‬בראשית המאה ה‪ .11-‬לדעתו‪ ,‬הכינוי 'קרא' מקביל לכינוי 'הדרשן'‪ ,‬ומשמעו – חכם המפורסם בידיעת המקרא‬
‫והמדרשים‪ .‬חוקרים רבים התנגדו להשערתו של רפפורט‪ ,‬וביניהם א' עפשטיין‪ ,‬שסבר כי ילקוט שמעוני נוצר במאה‬
‫ה‪.13-‬‬
‫זמן הילקוט‬
‫כאמור‪ ,‬צונץ שיער כי ילקוט שמעוני חובר בתחילת המאה ה‪ .13-‬הילקוט חובר‪ ,‬לדעתו‪ ,‬לאחר תקופת הגאונים‪ ,‬שכן‬
‫בתקופת הגאונים לא הייתה מצויה באשכנז ספרות מדרשית כה רחבה כזו שהייתה בידי מחבר הילקוט‪ .‬הילקוט‪,‬‬
‫לדעתו‪ ,‬מאוחר גם למאות ה‪ 11-‬וה‪ ,12-‬שכן חכמים שפעלו במאות אלו‪ ,‬כגון רש"י ורבי נתן בעל הערוך‪ ,‬לא מזכירים‬
‫אותו כלל‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬בילקוט שמעוני מוזכרים מדרשים מאוחרים‪ ,‬כמו מדרש דברי הימים של משה ומדרש אבכיר‪4.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬הכינוי 'הדרשן'‪ ,‬שהוצמד לשם מחבר הילקוט‪ ,‬מוכר באשכנז החל מן המאה ה‪ .13-‬לדעת צונץ‪ ,‬תחילת המאה‬
‫ה‪ 13-‬היא המתאימה ביותר לתיארוך הילקוט‪ :‬בשנת ‪ 1240‬החלו רדיפות קשות כלפי היהודים באזור פרנקפורט‪,‬‬
‫מקום מושבו של מחבר הילקוט‪ ,‬ורק ערב רדיפות אלו שררו במקום השקט והביטחון שהיו נחוצים לחיבור ילקוט‬
‫רחב היקף שכזה‪.‬‬
‫רפפורט חלק על התיארוך של צונץ‪ ,‬והקדים את זמן חיבור הילקוט לתחילת המאה ה‪ ,11-‬מכיוון שהוא סבר‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬כי ר' שמעון‪ ,‬אביו של ר' יוסף קרא‪ ,‬הוא מחבר המדרש‪ .‬רפפורט ביסס את השערתו על מספר מקומות‬
‫בפירושו של רש"י לתנ"ך‪ ,‬שבהם רש"י מביא דרשות מילקוט שמעוני ומייחס את הדברים לרבי שמעון‪ .‬ברם‪,‬‬
‫עפשטיין בדק את הציטוטים בפירושי רש"י שבהם מוזכר רבי שמעון‪ ,‬השווה אותם לילקוט שמעוני וטען כי באף‬
‫אחד מהם לא ניתן לומר בוודאות שרבי שמעון המוזכר ברש"י הוא רבי שמעון קרא‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬ר' יוסף קרא‪ ,‬בנו של‬
‫רבי שמעון‪ ,‬איננו מביא אפילו פירוש אחד משל אביו בכל פירושיו הרבים‪ ,‬דבר היכול אולי להעיד כי אביו כלל לא‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫כתב יד אוקספורד ‪ 2637‬שבבודליאנה‪ .‬זהו כתב היד היחיד של ילקוט שמעוני על התורה‪.‬‬
‫לא ברור על מה התבסס ר' מאיר פרינץ בקביעתו שמחבר הילקוט‪ ,‬ר' שמעון הדרשן‪ ,‬היה מהעיר פרנקפורט‪ .‬זאת מכיוון שככל‬
‫הנראה לא היו בידיו כתבי יד של ילקוט שמעוני‪ ,‬והוא הדפיס את הילקוט מתוך הדפוס הראשון שנדפס בסלוניקי ארבעים שנים‬
‫קודם לכן‪ ,‬תוך הוספת שינויים ותיקונים‪ .‬בדפוס הראשון של ילקוט שמעוני אין מידע על מחבר הילקוט‪ ,‬פרט לכינויו ר' שמעון‬
‫הדרשן‪.‬‬
‫ראה להלן בפרק זמן הילקוט‪.‬‬
‫ראה במבואות למדרשים אלו‪.‬‬
‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬
‫חיבר חיבור פרשני‪-‬מדרשי על התנ"ך‪ .‬כמו כן מונה עפשטיין‪ ,‬בעקבות צונץ‪ ,‬מספר מדרשים מאוחרים המוזכרים‬
‫בילקוט שמעוני המעידים כי הוא לא חובר לפני המאה ה‪ ,13-‬דוגמת דברים רבה ומדרש תדשא‪5.‬‬
‫ד' היי מן תרם הוכחה נוספת לכך שמחבר ילקוט שמעוני איננו רבי שמעון‪ ,‬אביו של ר' יוסף קרא‪ .‬הוא הראה‪,‬‬
‫שלא רק שרש"י לא השתמש בילקוט שמעוני‪ ,‬אלא ההפך הוא הנכון‪ :‬בעל ילקוט שמעוני השתמש בפירושי רש"י‬
‫לתלמוד וב‪ 26-‬מקומות הוא אף שיקע את פירוש רש"י מילה במילה בתוך הילקוט‪ .‬היימן העלה "השערה רחוקה"‪,‬‬
‫כדבריו‪ ,‬כי מחבר ילקוט שמעוני אינו ר' שמעון הדרשן‪ ,‬שאינו מוכר לנו משום מקור אחר‪ ,‬אלא רבנו שמשון משאנץ‪,‬‬
‫מחכמי התוספות שחי במאה ה‪ 12-‬בצרפת‪.‬‬
‫ילקוט שמעוני היה כמעט בלתי‪-‬ידוע מזמן חיבורו ועד סוף המאה ה‪ .15-‬במהלך תקופה זו סבלו יהודי אשכנז‬
‫מרדיפות‪ ,‬ולכן גם היצירה התורנית בתקופה זו הייתה דלה‪ .‬הציטוטים הראשונים מילקוט שמעוני מופיעים במאה ה‪-‬‬
‫‪ 15‬אצל סופרים מספרד‪ ,‬ביניהם דון יצחק אברבנאל‪.‬‬
‫לשון הילקוט‬
‫ילקוט שמעוני מכיל דרשות חז"ל ממקורות רבים‪ :‬מדרשי הלכה‪ ,‬תלמוד ירושלמי‪ ,‬תלמוד בבלי ומדרשי אגדה‬
‫קדומים ומאוחרים‪ .‬המקורות שבהם השתמש מחבר הילקוט לא עברו עיבוד‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬ולכן לשון הילקוט היא‬
‫כלשון מקורותיו – עברית‪ ,‬ארמית גלילית‪ ,‬ארמית בבלית ומילים זרות‪.‬‬
‫מבנה הילקוט‬
‫כאמור‪ ,‬ילקוט שמעוני מכיל דרשות חז"ל בהלכה ובאגדה לפי סדר פסוקי התנ"ך‪ .‬ילקוט שמעוני מורכב משני חלקים‬
‫רחבי היקף‪ :‬א‪ .‬לתורה; ב‪ .‬לנביאים ולכתובים‪ 6.‬שני החלקים יצאו ככל הנראה מידי מחבר אחד‪ 7.‬כל חלק של ילקוט‬
‫שמעוני מחולק לספרים לפי סדר התנ"ך‪ .‬הסדר המקורי של חלק מספרי התנ"ך כפי שהם מופיעים בילקוט שמעוני‬
‫אינו תואם את סדר הספרים המקובל היום‪ ,‬אלא הוא תואם את הסדר המופיע בברייתא‪:‬‬
‫ת"ר סדרן של נביאים‪ :‬יהושע ושופטים‪ ,‬שמואל ומלכים‪ ,‬ירמיה ויחזקאל‪ ,‬ישעיה ושנים עשר‪ ...‬סידרן של‬
‫כתובים‪ :‬רות וספר תהילים‪ ,‬ואיוב ומשלי‪ ,‬קהלת‪ ,‬שיר השירים וקינות‪ 8,‬דניאל ומגילת אסתר‪ ,‬עזרא ודברי‬
‫(בבא בתרא יד ע"ב)‪.‬‬
‫הימים‬
‫אולם‪ ,‬הסופרים שהעתיקו את כתבי היד של הילקוט והמדפיסים התאימו את סדר הספרים בילקוט לסדר המקובל‪ .‬גם‬
‫בילקוט שמעוני על ספר תהילים משתקפת חלוקה שונה מהמקובל אצלנו‪ .‬בדפוס הראשון של ילקוט שמעוני‪ ,‬ספר‬
‫תהילים מתחלק לקמז פרשות‪ ,‬בעוד שספר תהילים שבידינו מתחלק לק"נ מזמורים‪ .‬כלומר‪ ,‬בעל הילקוט מחלק את‬
‫ספר תהילים לשלושה מזמורים פחות‪ .‬הסיבה לפער במספר המזמורים היא‪ ,‬שהחלוקה הפנימית של המזמורים שונה‬
‫במספר מקרים מזו הקיימת אצלנו‪ 9.‬לדוגמה‪ :‬שני המזמורים הראשונים בתהילים חוברו בילקוט שמעוני למזמור‬
‫אחד‪ 10.‬החלוקה של ספר תהילים לקמ"ז מזמורים היא חלוקה עתיקה‪ ,‬המשקפת ככל הנראה את הנוהג בתקופת‬
‫האמוראים‪.‬‬
‫החלוקה הפנימית של ילקוט שמעוני היא על פי פסוקי התנ"ך‪ .‬בעל ילקוט שמעוני מקפיד להביא דרשות בהלכה‬
‫ובאגדה המתקשרים באופן ישיר לפסוק הנידון‪ ,‬ואף לפי סדר החלקים בפסוק‪ .‬בדרך כלל לא מובאות דרשות שאינן‬
‫מתקשרות לפסוק מסוים‪ .‬ניכר שבעל הילקוט משתדל להביא דרשות ממקורות שונים ולשלב אותן זו אחרי זו כאילו‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10‬‬
‫ראה במבואות למדרשים אלו‪.‬‬
‫בסוף ילקוט שמעוני לתורה נמצא בדפוס הראשון 'קונטרס אחרון'‪ ,‬הכולל השלמות לילקוט ממאמרי התלמוד הירושלמי‬
‫וממדרש ילמדנו‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬היה 'קונטרס אחרון' גם לנביאים ולכתובים‪ ,‬שכלל מאמרים שלא נכנסו לפנים הילקוט‪ .‬קונטרס זה‬
‫לא הגיע לידינו‪ ,‬אך נותרו הפניות אליו מתוך ילקוט שמעוני לנביאים ולכתובים‪.‬‬
‫ע' גאולה העלה ספיקות לגבי קביעה זו‪ .‬ראה להלן בפרק דרך יצירת ילקוט שמעוני לתורה‪.‬‬
‫קינות – איכה‪.‬‬
‫מזמורים אחדים חוברו‪ ,‬בעוד שמזמורים אחרים חולקו‪.‬‬
‫עדות לחיבור של שני המזמורים הראשונים בתהילים למזמור אחד ניתן למצוא בברכות ט ע"ב‪' " :‬אשרי האיש' (תהילים א'‪ ,‬א)‬
‫ו'למה רגשו גויים' (שם ב'‪ ,‬א) חדא פרשתא היא [= פרשה אחת היא]"‪.‬‬
‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬
‫הן מקור אחד‪ ,‬עד שלא ניתן עוד להבחין בחלקיה השונים של הדרשה‪ .‬בעל הילקוט מביא לעתים דרשה שנאמרה‬
‫במקור בהקשר של פסוק אחד ומשבץ אותה בהקשר של פסוק אחר‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא משמיט מדרשות ארוכות את‬
‫החלקים שאינם נוגעים לפירושי הפסוקים‪ ,‬ולעתים מביא רק את תמצית הדיון ההלכתי שבסוגיות מן התלמודים‪.‬‬
‫לבעל הילקוט יש טרמינולוגיה אופיינית בהבאת המקורות‪ .‬לדוגמה‪ :‬כאשר הוא מביא מקור מהמשנה או מהתלמוד‬
‫הוא מוסיף בדרך כלל את המילים "שנו רבותינו"‪" ,‬תמן תנינן"‪" ,‬שנינן" וכדומה‪ .‬כאשר הוא עובר ממקור אחד לשני‬
‫הוא מציין זאת במילים דוגמת "דבר אחר"‪" ,‬אחרים אומרים" וכו'‪.‬‬
‫ח"ז פינקל ראה בדרך עבודתו של בעל הילקוט מלאכה הדומה למלאכתו של פרשן התנ"ך‪ ,‬המשתמש במקורות‬
‫ובדעות שונות של חז"ל‪ ,‬אך בוחר מה להביא ומה להשמיט וכיצד לשלב את הדברים בזה אחר זה; ואין הוא מלקט‬
‫או מאסף בלבד‪ ,‬היוצר מעין אסופה של דרשות המובאות אחת אחרי השנייה ללא קשר ביניהן‪.‬‬
‫הרמזים בילקוט שמעוני‬
‫בשני חלקיו של ילקוט שמעוני מצויים סימנים‪ ,‬אותיות בסדר אלף‪-‬בית רץ‪ .‬בדפוס הראשון של ילקוט שמעוני מצויים‬
‫בחלק של ילקוט שמעוני לתורה תתקס"ג (‪ )963‬סימנים‪ ,‬ובחלק של נביאים וכתובים מצויים תתרפ"ה (‪ )1085‬סימנים‪.‬‬
‫מיק ומם של הסימנים בילקוט נראה שרירותי‪ :‬לעתים מופיעים הסימנים בתחילת קטע ולעתים באמצעיתו או בסופו‪,‬‬
‫לעתים סימן אחד מכיל מספר רב של פסוקים ודרשות ולעתים הוא מכיל שורות בודדות בלבד‪ .‬לא תמיד מופיעים‬
‫הסימנים בתחילת פרשה חדשה‪ ,‬ואפילו לא בתחילת ספר חדש‪ .‬ר' מאיר פרינץ‪ ,‬מדפיס הילקוט‪ ,‬סבר בטעות כי מטרת‬
‫סימנים אלו היא לחלק את הילקוט חלוקה פנימית לצורך התמצאות‪ ,‬אך מכיוון שראה שהסימנים לא נמצאו לכאורה‪,‬‬
‫במקומם הנכון‪ ,‬הוא שינה ו'תיקן' את מקומם‪ .‬משמעות הסימנים לא הייתה מובנת גם לחוקרים במשך תקופה ארוכה‪,‬‬
‫מפני שגם הם ראו בסימנים אלו חלוקה פנימית של הילקוט‪ ,‬עד אשר פינקל הצליח לפתור את חידת הסימנים‬
‫שבילקוט שמעוני והסביר את מטרתם‪.‬‬
‫פינקל תיאר את דרך עבודתו של מחבר הילקוט‪ :‬תחילה ריכז המחבר את דרשות חז"ל על פי סדר הפסוקים‪,‬‬
‫לאחר מכן חזר ובדק את עבודתו ומצא דרשות הקשורות ליותר מפסוק אחד‪ ,‬שניתן להביא אותן במקומות נוספים‬
‫בילקוט‪ .‬על מנת לא לכפול את הדרשות במספר מקומות בילקוט‪ ,‬סימן המחבר דרשות אלו בסדר אלף‪-‬בית רץ‪,‬‬
‫ובעזרת הסימון הפנה אל הדרשה במקומה הנבחר‪ ,‬במילים "כתוב ברמז‪."...‬‬
‫לדוגמה‪ :‬על הפסוק הראשון בבראשית מובאת בילקוט דרשה בשם רבי עקיבא‪ .‬הדרשה מתארת את האותיות‬
‫הבאות אחת אחת לפני הקב"ה ומבקשות ממנו שיתחיל לברוא בהן את העולם‪ .‬בסוף הדרשה לגבי האות אל"ף‬
‫מצוטט הפסוק "אנכי ה' אלהיך" ועל פסוק זה מובאת דרשה קצרה‪ .‬במקומות שבהם מופיע פסוק זה‪ :‬בעשרת‬
‫הדיברות בשמות כ' ובדברים ה'‪ ,‬מביא הילקוט דרשות שונות‪ ,‬אך אינו חוזר על דרשתו של רבי עקיבא המופיעה כבר‬
‫בבראשית‪ .‬כדי להפנות את המעיין לדרשת הפסוק בבראשית‪ ,‬ציין מחבר הילקוט אות אל"ף גדולה בבראשית‪ ,‬והוסיף‬
‫בשני המקומות האחרים שבהם הפסוק נדרש הפניה לדרשה בבראשית במילים‪" :‬כתוב ברמז א"‪ .‬בדרך זו הפנה‬
‫מחבר המדרש לד רשות על הפסוק הנידון או לדרשות על הנושא הנידון במקום אחר בילקוט‪11.‬‬
‫אולם‪ ,‬מקומם של הרמזים בדפוסים השונים של ילקוט שמעוני השתבש כליל‪ ,‬מכיוון שמדפיסים ומגיהים שינו‬
‫את מקומם‪ .‬כיום‪ ,‬בהיעדר חלוקה פנימית אחרת לחיבור‪ ,‬עדיין מקובל להתייחס לרמזים שבילקוט שמעוני כמראי‬
‫מקום‪ ,‬וההפניות לילקוט מתבצעות על פי הרמזים‪.‬‬
‫‪ .11‬לעתים ההפניה בילקוט שמעוני מנוסחת‪ ,‬בנוסח "כתוב למעלה מרמז‪ "...‬או בנוסח "כתוב לפני הרמז‪ "...‬וכדומה‪ .‬ככל נראה‪,‬‬
‫נוספו הפניות אלו על ידי מחבר ילקוט שמעוני או על ידי אדם אחר לאחר בדיקה מחודשת של הילקוט ומציאת מקומות נוספים‬
‫שאליהם ניתן להפנות‪ .‬על מנת לא לשבש את סדר האלף‪-‬בית של הסימנים‪ ,‬נוסחה ההפניה לדרשות שנמצאות לפני הרמזים‬
‫הקיימים‪ .‬במספר מקומות בילקוט מופיעים רמזים כפולים – רמזים בעלי אותו מספור‪ ,‬ואז ההפניה מנוסחת בלשון – "כתוב‬
‫ברמז הראשון" או "כתוב ברמז השני"‪.‬‬
‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬
‫מקורות ילקוט שמעוני‬
‫מקורות ילקוט שמעוני כוללים יותר מחמישים חיבורים‪ ,‬קדומים ומאוחרים‪ ,‬בהלכה ובאגדה מספרות חז"ל‪ .‬בעל‬
‫ילקוט שמעוני ציין את המקורות לדרשות שהביא‪ 12,‬אולם ציון המקורות הוא בדרך כלל מראה מקום כללי בלבד‪,‬‬
‫ולעתים נדרש מאמץ רב כדי לאתר בתוכו את מקומה המדויק של הדרשה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬המקורות מהתלמוד הירושלמי‬
‫מובאים לפי שם המסכת ולעתים גם לפי שם הפרקים‪ ,‬דרשות ממדרש בראשית רבה מצוינות בשם הפרשה‪ ,‬אך יש‬
‫מקורות שבהם בעל הילקוט מפנה לשם החיבור בלבד‪ .‬פעמים רבות הילקוט מציין מקור בשם "מדרש" בלבד‪ .‬בדרך‬
‫כלל כוונתו בציון זה לאחד מהמדרשים הקטנים‪ ,‬דוגמת 'אותיות דרבי עקיבא'‪' ,‬מדרש ויושע'‪' ,‬מסכת סופרים'‪,‬‬
‫'מדרש אל יתהלל'‪' ,‬מדרש חירם מלך צור'‪ ,‬ועוד מדרשים קטנים שלא הגיעו לידינו‪ 13.‬כמו כן‪ ,‬פעמים רבות לא‬
‫מופיע ציון מקור כלל‪ ,‬או שהוא שינה את מקומו או שהשתבש‪.‬‬
‫התרומה הגדולה שבציון המקורות היא באפשרות להתחקות אחר מדרשים שאבדו‪ ,‬ואפילו האפשרות לשחזר‬
‫אותם בעזרת המובאות מתוכם‪ .‬לדוגמה‪ :‬ילקוט שמעוני מפנה במקורותיו לדרשות ב'פסיקתא' וב'פסיקתא רבתי'‪.‬‬
‫צונץ היה הראשון שהסיק‪ ,‬כי הפניות אלו מתייחסות לשני מדרשים שונים‪ ,‬ושחזר בעזרת הציטוטים שצוינו‬
‫כ'פסיקתא' את מדרש 'פסיקתא דרב כהנא'‪ ,‬מדרש שנחשב לאבוד בזמנו‪ 14.‬מדרשים נוספים ששוחזרו בחלקם על פי‬
‫ילקוט שמעוני הם‪ :‬ספרי זוטא‪ 15,‬דברים זוטא‪ 16,‬מדרש אבכיר‪ 17‬ומדרש אספה‪18.‬‬
‫נוסף על תרומתו של הילקוט בשחזור מדרשים אבודים‪ ,‬רבה חשיבותו של ילקוט שמעוני גם ביחס למדרשים‬
‫המצויים בידינו‪ :‬הילקוט שומר על גרסות קדומות של חיבורים; פעמים רבות הוא מהווה מקור מהימן לגרסות שהיו‬
‫לפניו בכתבי יד‪ ,‬והוא מסייע בהבנת דברי חז"ל במקומות רבים‪ .‬כמו כן‪ ,‬ניתן ללמוד מהמקורות שעמדו בפני בעל‬
‫ילקוט שמעוני מה כללה הספרות המדרשית באשכנז בזמן חיבור המדרש‪ ,‬ולהיעזר בכך לשם תיארוך מדרשים שונים‪.‬‬
‫מקובלת במחקר ההנחה‪ ,‬כי את ציון המקורות עשה המחבר עצמו‪ ,‬שכן רק הוא ידע להצביע על המקורות‬
‫השונים המרכיבים את הדרשות‪ ,‬ועל מקורן המדויק של דרשות המופיעות במספר ספרי מדרש‪ .‬המקורות שבהם‬
‫השתמש בעל ילקוט שמעוני כוללים את שני התלמודים‪ ,‬את מדרשי התנאים ומדרשי אגדה קדומים ומאוחרים‪ .‬הוא‬
‫לא השתמש בתרגומי המקרא (פרט לתרגום לאסתר ולשיר השירים)‪ ,‬ולא השתמש בספרות הסוד‪.‬‬
‫ד' היימן חיבר שני ספרים הכוללים מראי מקום מדויקים של מקורות ילקוט שמעוני לתורה‪ ,‬לנביאים‬
‫ולכתובים‪ 19.‬הוא התבסס בספריו על ציוני המקורות שבכתבי היד ובדפוס הראשון של ילקוט שמעוני‪.‬‬
‫דרך יצירת ילקוט שמעוני לתורה‬
‫ע' גאולה התחקה אחר תהליך יצירת ילקוט שמעוני לתורה באמצעות כתב יד המכיל מפתח פסוקים‪ ,‬כלומר רשימה‬
‫של פסוקים שנשלפו מתוך חיבורים שונים בספרות חז"ל‪ ,‬ובצדם שם הפרשה בה הם מופיעים בתורה‪ .‬גאולה מצא‬
‫התאמה בין החיבורים המופיעים במפתח הפסוקים לבין החיבורים המופיעים בציוני המקורות של ילקוט שמעוני‪.‬‬
‫הוא השווה את הפסוקים המוזכרים במפתח תחת שמו של חיבור מסוים‪ ,‬לשמות החיבורים שמהם מביא ילקוט‬
‫שמעוני דרשות‪ ,‬ומצא חפיפה כמעט מוחלטת בין מפתח הפסוקים לילקוט שמעוני‪ .‬לדוגמה‪ :‬תחת הכותרת "מדרש‬
‫‪.12‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪.14‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪.16‬‬
‫‪.17‬‬
‫‪.18‬‬
‫‪.19‬‬
‫ציונים אלו מופיעים בשולי כתבי היד או בשולי מהדורות הדפוס‪ ,‬פרט לדפוס ראשון שבו הם מופיעים בגוף הטקסט‪.‬‬
‫לציון המקור 'מדרש' יש משמעות שונה בשני החלקים של ילקוט שמעוני‪ .‬בחלק של חמישה חומשי תורה הציון מדרש מתייחס‪,‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬למדרש קטן ולא למדרש העיקרי לאותו הספר (מדרש עיקרי לספר בראשית למשל הוא בראשית רבה)‪ ,‬ואילו בחלק‬
‫של נביאים וכתובים הציון מדרש מתייחס‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬למדרש העיקרי של אותו ספר (לדוגמה‪ :‬בילקוט שמעוני לתהילים הציון‬
‫מדרש יפנה למדרש תהילים)‪.‬‬
‫ראה בהרחבה במבוא לפסיקתא דרב כהנא‪.‬‬
‫ראה במבוא למדרש ספרי זוטא‪.‬‬
‫ילקוט שמעוני הוא המקור היחיד בו נשמרו קטעים ממדרש זה‪ .‬ש' בובר אסף את הציטוטים מתוך המדרש בילקוט שמעוני‬
‫ופרסם אותם במבוא למדרש דברים רבה‪ .‬ראה במבוא לדברים זוטא‪.‬‬
‫ראה במבוא למדרש אבכיר‪.‬‬
‫עיקר המאמרים ממדרש זה הובאו בילקוט שמעוני על הפסוק "אספה לי שבעים איש" (במדבר י"א‪ ,‬טז)‪ .‬המדרש פתח ככל‬
‫הנראה בפסוק זה‪ ,‬ומכאן קיבל את שמו‪ .‬ראה במבוא למדרש אספה‪.‬‬
‫מקורות ילקוט שמעוני לנביאים וכתובים‪ ,‬ירושלים תשכ"ה; מקורות ילקוט שמעוני לחמישה חומשי תורה‪ ,‬ירושלים תשל"ד‪.‬‬
‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬
‫קהלת" במפתח הפסוקים נאמר " 'וההר בוער באש' (דברים ד'‪ ,‬יא) ואתחנן"‪ .‬בילקוט שמעוני מובאת דרשה סביב‬
‫פסוק זה מתוך מדרש 'קהלת זוטא' ובציון המקור בילקוט שמעוני נכתב "מדרש קהלת"‪.‬‬
‫גאולה סבר‪ ,‬כי מפתח הפסוקים הוא עבודה מקדימה להכנת ילקוט שמעוני לתורה‪ .‬מטרת המפתח הייתה‪ ,‬לדעתו‪,‬‬
‫לבחור את הדרשות המתאימות לעורך הילקוט מתוך החיבורים השונים‪ ,‬לציין את המקום בילקוט שבו ניתן למקם‬
‫אותן ובכך להקל על יצירת הסימנים שבתוך הילקוט ולמנוע כפילויות בהבאת הדרשות‪ .‬תהליך יצירת ילקוט רחב‬
‫היקף כילקוט שמעוני דרש עבודת הכנה ארוכה ומורכבת בבחירת הדרשות‪ ,‬מיקומן‪ ,‬פירוק דרשות ארוכות ליחידות‬
‫קטנות ובניית מערכת הפניות בתוך החיבור בשיטת הרמזים‪ .‬גאולה סבר כי מפתח הפסוקים מאפשר לנו להבין את‬
‫דרך יצירתו של החיבור‪20.‬‬
‫מפתח הפסוקים כולל רק פסוקים מחמישה חומשי תורה‪ ,‬ולא מנביאים ומכתובים‪ .‬גאולה הסיק מכך‪ ,‬שבוצעה‬
‫עבודת הכנה נפרדת לילקוט שמעוני לתורה ולילקוט שמעוני לנביאים ולכתובים‪ .‬אם אכן כך היה הדבר‪ ,‬הדעה‬
‫הרווחת שאדם אחד ערך את שני חלקי ילקוט שמעוני מוטלת בספק‪21.‬‬
‫מהדורות ילקוט שמעוני‬
‫ילקוט שמעוני נדפס לראשונה בסלוניקי‪ .‬החלק השני של נביאים וכתובים נדפס ראשון בשנת ‪ 1521‬והחלק הראשון‬
‫של חמישה חומשי תורה נדפס אחריו בשנים ‪ .1526-1527‬החלק השני של הילקוט נדפס לפני החלק הראשון‪ ,‬ככל‬
‫הנראה מכיוון שכתב יד של הילקוט לנביאים וכתובים הגיע לידי המדפיסים לפני שהגיע אליהם כתב יד של ילקוט‬
‫שמעוני על התורה‪22.‬‬
‫כאמור‪ ,‬ילקוט שמעוני נדפס שוב בידי ר' מאיר פרינץ (ונציה ‪ ,)1566‬אשר הכניס בו תיקונים ושינויים‪ ,‬ביניהם‬
‫שינויים בסדר הרמזים‪ ,‬שינויים בציוני המקורות של הילקוט והוספת ביאור למילים קשות‪ .‬עפשטיין סבר‪ ,‬כי הדפוס‬
‫השני מבוסס על הדפוס הראשון‪ ,‬וההבדלים ביניהם נובעים מידי המדפיס ולא מכתב יד שעמד בפניו‪ .‬בדפוס זה אף‬
‫הושמטו קטעים מפני הצנזורה‪ 23.‬ילקוט שמעוני נדפס פעמים נוספות על פי שני הדפוסים הראשונים‪ .‬נוסח הילקוט‬
‫על פי דפוס ורשה מופיע בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן‪.‬‬
‫המהדורה המקובלת היום לילקוט שמעוני היא מהדורתם של ד' היימן וי' שילוני‪ ,‬על פי כתב יד אוקספורד‪ ,‬עם‬
‫שינויי נוסחות מכתבי יד ומדפוסים‪ .‬המהדורה הכוללת ציוני מקורות והערות ומונה עשרה כרכים‪ ,‬יצאה לאור‬
‫בהוצאת מוסד הרב קוק בשנים ‪.1973-1999‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫א‪ .‬ממהדורות ילקוט שמעוני‬
‫דפוס ראשון‪ :‬ילקוט שמעוני על התורה ועם קונטרס אחרון ועל נביאים וכתובים‪ ,‬סלוניקי רפ"א‪ ,‬רפ"ו‪ ,‬רפ"ז (דפוס‬
‫צילום ירושלים תשכ"ח‪ ,‬תשל"ג)‪.‬‬
‫דפוס שני‪ :‬ילקוט שמעוני‪ ,‬ונציה שכ"ו‪.‬‬
‫‪.20‬‬
‫‪.21‬‬
‫‪.22‬‬
‫‪.23‬‬
‫גאולה ציין‪ ,‬כי בנוסף על התרומה של מפתח הפסוקים להבנת דרך יצירתו של ילקוט שמעוני‪ ,‬יש בו גם תרומה לחקר הספרות‬
‫התלמודית‪-‬מדרשית‪ ,‬בין השאר מכיוון שיש בו עדות לסדר הפנימי של חיבורים שונים‪ .‬תרומה זו משמעותית במיוחד ביחס‬
‫לחיבורים אבודים המופיעים במפתח‪ ,‬כדוגמת מדרש אבכיר ומדרש אספה‪.‬‬
‫שני חלקי ילקוט שמעוני דומים מאוד זה לזה‪ ,‬אך קיימים ביניהם גם הבדלים‪ .‬למשל‪ :‬יש מקורות המופיעים בילקוט שמעוני‬
‫לתורה‪ ,‬אך אינם מופיעים בילקוט שמעוני לנביאים ולכתובים; ציון המקור 'מדרש' בילקוט שמעוני לתורה‪ ,‬ולנביאים ולכתובים‬
‫נושא משמעות שונה (ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)13‬ועוד‪.‬‬
‫ייתכן שהיו מצויים יותר כתבי יד של החלק השני של הילקוט‪ ,‬מאשר של חלקו הראשון‪ .‬ניתן להסיק מדברי פרינץ‪ ,‬כי היו לפניו‬
‫מספר כתבי יד של החלק השני של הילקוט‪ ,‬וכתב יד אחד בלבד של החלק הראשון של הילקוט‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬בדפוס השני הושמט הקטע הבא שהופיע בדפוס הראשון‪" :‬וצפה וראה שיש אדם בן אשה שעתיד לעמוד שמבקש‬
‫לעשות עצמו אלוה להטעות כל העולם כולו‪ ,‬לפיכך נתן כח בקולו שישמעו כל אומות העולם‪ .‬וכן הוא אומר תנו דעתכם שלא‬
‫להטעות אחר אותו האיש שנ' 'לא איש אל ויכזב' (במדבר כ"ג‪ ,‬יט)‪ .‬ואם יאמר שהוא אל הוא מכזב‪ .‬ועתיד הוא לומר שהוא בן‬
‫אלוהים ואינו אלא בן אדם‪ ,‬שנא' 'ובן אדם ויתנחם' (שם)‪ .‬שהוא עתיד להטעות ולומר שהוא מסתלק ובא לקיצים‪' ,‬ההוא אמר‬
‫ולא יעשה' (שם)‪ .‬ראה מה כת' 'וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משומו אל' (במדבר כ"ד‪ ,‬כג)‪ ,‬אמ' בלעם‪ ,‬אוי מי יחיה מאותה‬
‫אומה ששמעה אחר אותו האיש שעשה עצמו אלוה" (ילקוט שמעוני סלק סוף רמז תשסה‪ ,‬דפוס ראשון סלוניקי רפ"א)‪.‬‬
‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬
‫ילקוט שמעוני‪ ,‬קרקוב שנ"ה‪-‬שנ"ו‪.‬‬
‫ילקוט שמעוני‪ ,‬לובלין ת"א‪-‬ת"ג‪.‬‬
‫ילקוט שמעוני על פי כתב יד אוכספורד עם שינויי נוסחאות מכתבי יד ודפוסים ראשונים ציוני מקורות והערות‪,‬‬
‫ירושלים תשל"ג‪-‬תשנ"ט‪.‬‬
‫ב‪ .‬מחקרים‬
‫ע' גאולה‪' ,‬חידת מפתח הפסוקים שבכ"י מוסקווה‪ ,‬גינצבורג ‪ :1420/7‬הזמנה לבית היוצר של הילקוט שמעוני‬
‫לתורה'‪ ,‬תרביץ ע‪ ,‬תשס"א‪ ,‬עמ' ‪.429-464‬‬
‫א' גרינבאום‪' ,‬מקורות ילקוט שמעוני על חמישה חומשי תורה'‪ ,‬סיני עו‪ ,‬תשל"ה‪ ,‬עמ' קכ‪-‬קלג‪.‬‬
‫ש"ז הבלין‪' ,‬מהדורת הגרח"ז זצ"ל לילקוט שמעוני'‪ ,‬מוריה ו‪ ,‬תשל"ח‪ ,‬עמ' ס‪-‬סא‪.‬‬
‫ד' היימן‪' ,‬מבוא'‪ ,‬בתוך‪ :‬ילקוט שמעוני נביאים ראשונים‪ ,‬ירושלים תשנ"ט‪ ,‬עמ' ז‪-‬י‪.‬‬
‫א' עפשטיין‪' ,‬ילקוט שמעוני דפוס שאלוניקי ודפוס ויניציאה לקוטים ממדרש אבכיר'‪ ,‬מקדמוניות היהודים‪ ,‬ירושלים‬
‫תשכ"ה‪ ,‬עמ' רעח‪-‬שח‪.‬‬
‫הנ"ל‪' ,‬ר' שמעון קרא וילקוט השמעוני'‪ ,‬מקדמוניות היהודים‪ ,‬ירושלים תשכ"ה‪ ,‬עמ' שט‪-‬שכז‪.‬‬
‫ח"ז פינקל‪' ,‬ילקוט שמעוני ופשר רמזיו'‪ ,‬מוריה ו‪ ,‬תשל"ח‪ ,‬עמ' סב‪-‬צב‪.‬‬
‫י"ל צונץ‪ ,‬הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית‪ ,‬נערך והושלם על ידי ח' אלבק‪ ,‬ירושלים תשי"ד‪.‬‬
‫ש"י רפפורט‪' ,‬מכתב א‪ :‬על איזה חכמים קדמונים'‪ ,‬כרם חמד ז‪ ,‬תר"ג‪ ,‬עמ' ‪.1-18‬‬
‫י' שילוני‪' ,‬מבוא'‪ ,‬בתוך‪ :‬ילקוט שמעוני על התורה‪ :‬ספר דברים‪ ,‬ירושלים תשנ"ב‪ ,‬עמ' א‪-‬כז‪.‬‬
‫‪J. Elbaum, ‘Yalkut Shimoni’, Encyclopaedia Judaica 21, Detroit 2007, pp. 275-276.‬‬
‫ג‪ .‬לקריאה נוספת‬
‫ע' גאולה‪' ,‬לחקר מדרש ילמדנו‪ :‬דיון מחודש בכתובת הידועה מילקוט שמעוני לתורה ובמקורה'‪ ,‬תרביץ עד ב‪,‬‬
‫תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪.221-260‬‬
‫א' גרינבאום‪' ,‬מקורות ילקוט שמעוני על חמשה חומשי תורה'‪ ,‬סיני עו‪ ,‬תשל"ה‪ ,‬עמ' ‪.120-133‬‬
‫ד' הימן‪' ,‬השלמות ילקוט שמעוני'‪ ,‬סיני ק א‪ ,‬תשמ"ז‪ ,‬עמ' שפו‪-‬תז‪.‬‬
‫א' שושן‪' ,‬רפואה‪ ,‬כירורגיה ותרופות בילקוט שמעוני'‪ ,‬קורות ז‪ ,‬תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪.89-102‬‬
‫‪J. Elbaum, ‘Yalqut Shim’oni and the medieval midrashic anthology’, Prooftexts 17, 2, 1997, pp. 133-151.‬‬